ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.15 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 106 56551 3076645 2984097 2026-08-15T21:01:03Z Ori229 476 איור 3076645 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תרי עשר|זכריה|ח|a2308}} <קטע התחלה=פרק ח/> {{כותרת1|ה' ישוב לציון, זקנים וילדים ימלאו את רחובותיה; יהיה שפע רב אם רק יקפידו על עשיית משפט אמת}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|א}}<קטע התחלה=ח א/> וַיְהִי דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר.<קטע סוף=ח א/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ב}}<קטע התחלה=ח ב/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן {{ב|קִנְאָה|קנאת אהבה (כמו לעיל [[זכריה א יד|א, יד]]) }} גְדוֹלָה, {{ב|וְחֵמָה|כעס כלפי אויביה}} גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ.<קטע סוף=ח ב/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ג}}<קטע התחלה=ח ג/> כֹּה אָמַר יְהוָה: שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם - 'עִיר הָאֱמֶת', וְהַר יְהוָה צְבָאוֹת - 'הַר הַקֹּדֶשׁ'.<קטע סוף=ח ג/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{איור|זכריה ח פסוקים ד-ה על שלט בחנות בירושלים.png|180|פסוקים ד-ה על שלט בחנות ירושלמית}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ד}}<קטע התחלה=ח ד/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם, וְאִישׁ {{ב|מִשְׁעַנְתּוֹ|מקל ההליכה שלו}} בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.<קטע סוף=ח ד/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ה}}<קטע התחלה=ח ה/> וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.<קטע סוף=ח ה/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ו}}<קטע התחלה=ח ו/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: {{ב|כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי|אם נראה הדבר כנבואה מופלאה בעיניהם של}} שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה {{ב|בַּיָּמִים הָהֵם|אשר יהיה בימי הטובה שיבואו}} - {{ב|גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא|האם הדבר בלתי אפשרי גם לה'}}?! נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.<קטע סוף=ח ו/> {{ביאור:פרשה פתוחה}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ז}}<קטע התחלה=ח ז/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ {{ב|מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ|שקיעת השמש, מערב}}.<קטע סוף=ח ז/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ח}}<קטע התחלה=ח ח/> וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם. וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה.<קטע סוף=ח ח/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|ט}}<קטע התחלה=ח ט/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים, {{ב|אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד|שדיברו אתכם ביום בו יוסד}} בֵּית יְהוָה צְבָאוֹת הַהֵיכָל {{ב|לְהִבָּנוֹת|להתחיל להבנות}}.<קטע סוף=ח ט/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|י}}<קטע התחלה=ח י/> כִּי לִפְנֵי {{ב|הַיָּמִים הָהֵם|ימי בניית המקדש}}, שְׂכַר הָאָדָם {{ב|לֹא נִהְיָה|לא הספיק, המשכורת היתה נמוכה מיד (כי לא היתה ברכה בארץ)}}, וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה {{ב|אֵינֶנָּה|מי שהשכיר בהמה לצורך עבודה, לא קיבל תשלום על כך}}, {{ב|וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא|ליוצא מהעיר ולנכנס אליה}} אֵין {{ב|שָׁלוֹם|ביטחון}} מִן הַצָּר, {{ב|וַאֲשַׁלַּח|שיסתי}} אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ.<קטע סוף=ח י/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יא}}<קטע התחלה=ח יא/> {{ב|וְעַתָּה|אבל כעת}} לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.<קטע סוף=ח יא/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יב}}<קטע התחלה=ח יב/> כִּי {{ב|זֶרַע הַשָּׁלוֹם|זרעיכם (בניכם) יחיו בשלום}}, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם. {{ב|וְהִנְחַלְתִּי|אעניק}} אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה.<קטע סוף=ח יב/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יג}}<קטע התחלה=ח יג/> וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל - כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה. אַל תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.<קטע סוף=ח יג/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{איור|Heichal Shlomo Interiors IMG 7328.JPG|300|מבואת בית הדין הרבני הגדול לשעבר בהיכל שלמה (פסוק טז)}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יד}}<קטע התחלה=ח יד/> כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם {{ב|בְּהַקְצִיף|כשהכעיסו}} אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, {{ב|וְלֹא נִחָמְתִּי|לא חזרתי בי, אלא הענשתי את אבותיכם}} -<קטע סוף=ח יד/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|טו}}<קטע התחלה=ח טו/> כֵּן {{ב|שַׁבְתִּי|שוב}} זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה. אַל תִּירָאוּ.<קטע סוף=ח טו/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|טז}}<קטע התחלה=ח טז/> אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט {{ב|שָׁלוֹם|שלם, על פי הצדק (או: משפט המביא שלום)}} שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.<קטע סוף=ח טז/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יז}}<קטע התחלה=ח יז/> וְאִישׁ {{ב|אֶת רָעַת|על גרימת רעה ל-}} רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם יְהוָה.<קטע סוף=ח יז/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{כותרת1|הצומות על החורבן יהפכו לימי שמחה}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יח}}<קטע התחלה=ח יח/> וַיְהִי דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר.<קטע סוף=ח יח/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|יט}}<קטע התחלה=ח יט/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: צוֹם {{ב|הָרְבִיעִי|י"ז בתמוז (בו הובקעה העיר)}} וְצוֹם {{ב|הַחֲמִישִׁי|ט' באב (נשרף המקדש)}} וְצוֹם {{ב|הַשְּׁבִיעִי|ג' בתשרי, צום גדליה (ר' [[ביאור:זכריה ז#ה|בפרק הקודם, פסוק ה]]) }} וְצוֹם {{ב|הָעֲשִׂירִי|י' בטבת (בו התחיל המצור)}} יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, {{ב|וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ|ובתנאי שתאהבו את האמת והשלום (כי אם לא, יחזרו ימי אסון)}}.<קטע סוף=ח יט/> {{ביאור:פרשה פתוחה}} {{כותרת1|עמי העולם יעלו לציון כי ישמעו שה' עם עמו}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|כ}}<קטע התחלה=ח כ/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: {{ב|עֹד אֲשֶׁר|עוד יגיעו ימים שבהם}} יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.<קטע סוף=ח כ/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|כא}}<קטע התחלה=ח כא/> וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי {{ב|אַחַת אֶל אַחַת|עיר אחת לעיר שניה}}, לֵאמֹר: "נֵלְכָה הָלוֹךְ {{ב|לְחַלּוֹת|להתפלל}} אֶת פְּנֵי יְהוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת", "{{ב|אֵלְכָה גַּם אָנִי|כך יענו להם יושבי העיר השניה}}".<קטע סוף=ח כא/> {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|כב}}<קטע התחלה=ח כב/> וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם, וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה.<קטע סוף=ח כב/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|זכריה|ח|כג}}<קטע התחלה=ח כג/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ {{ב|בִּכְנַף|בקצה ביגדו של}} אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ח כג/> <קטע סוף=פרק ח/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|זכריה|ח}} {{סרגל ניווט|ביאור:זכריה||ז|ח|ט|הצג תמיד=1}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן" (פסוק ג) - סביר להניח שהכוונה היא שה' ישוב לשכון בירושלים לאחר שתסתיים בניית המקדש, כפי שנכתב לעיל: "שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ" ([[ביאור:זכריה א#טז|לעיל א, טז]]) ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=האמת והשלום אהבו}} afvu5jzxx1fp7h1a5ikdq03o5w3fg89 0 156987 3076644 1336916 2026-08-15T21:00:40Z יוסף אומץ 30741 3076644 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט לקטע ברש"י|תהלים|קמג|ו}} </noinclude> {{צ|בארץ (בנוסחנו: כארץ) עיפה}} - בגולה <noinclude> [[קטגוריה:תהלים קמג ו]] </noinclude> nru3ldq8ieesisze7ccx1evf3w1v5c4 3076721 3076644 2026-08-16T09:30:52Z Nahum 68 3076721 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט לקטע ברש"י|תהלים|קמג|ו}} </noinclude> {{צ|בארץ}} ({{ק|בנוסחנו}}: כארץ) {{צ|עיפה}} - בגולה <noinclude> [[קטגוריה:תהלים קמג ו]] </noinclude> kwq76qrx3gczwu9fl0sslijks9ueljt 3076722 3076721 2026-08-16T09:32:52Z Nahum 68 3076722 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט לקטע ברש"י|תהלים|קמג|ו}} </noinclude> {{צ|בארץ{{הערה|{{ק|בנוסחנו}}: "כארץ"}} עיפה}} - בגולה <noinclude> <references /> [[קטגוריה:תהלים קמג ו]] </noinclude> 1f3xs2rfn0gn73x8ga8ympnuu8pli7c 106 182475 3076723 3076624 2026-08-16T10:01:56Z Nahum 68 3076723 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות''' אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. ''''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). ''' ''' '''ובהבדלה '''''' : כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום לווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). ''' '''קידוש שבת '''''' : מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד '''בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. ''' ''' '''קידוש ביו"ט '''''' : בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג - ''' ''' '''ויש לקדש בישיבה ''' ''', '''אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. ''' ''' '''קידוש בליל פסח '''''' : בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון ראוי לשבת, '''שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות – שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות ''' '''. '''אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה מכל מקום לא חייבו בזה, אבל בודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. <div id="sdfootnote1"> 1] מס' ברכות, מ"ג. ד"ה הואיל. </div> <div id="sdfootnote2"> 2] כך פוסק הרמ"א. ''' </div> <div id="sdfootnote3"> 3] דפים: נו., ס. </div> <div id="sdfootnote4"> 4] מעין שתיקה כהודאה. </div> <div id="sdfootnote5"> 5] ב"ק לב: ''' </div> ::* {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html}} {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> kg8feeykytadlnx99staiazkn4zt2gf 3076724 3076723 2026-08-16T10:02:23Z Nahum 68 3076724 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות''' אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). ''' ''' '''ובהבדלה '''''' : כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום לווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). ''' '''קידוש שבת '''''' : מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד '''בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. ''' ''' '''קידוש ביו"ט '''''' : בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג - ''' ''' '''ויש לקדש בישיבה ''' ''', '''אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. ''' ''' '''קידוש בליל פסח '''''' : בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון ראוי לשבת, '''שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות – שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות ''' '''. '''אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה מכל מקום לא חייבו בזה, אבל בודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. <div id="sdfootnote1"> 1] מס' ברכות, מ"ג. ד"ה הואיל. </div> <div id="sdfootnote2"> 2] כך פוסק הרמ"א. ''' </div> <div id="sdfootnote3"> 3] דפים: נו., ס. </div> <div id="sdfootnote4"> 4] מעין שתיקה כהודאה. </div> <div id="sdfootnote5"> 5] ב"ק לב: ''' </div> ::* {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html}} {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> mnw1pw5qsyj4mt84ineel1qga0k2zbz 3076726 3076724 2026-08-16T10:07:27Z Nahum 68 3076726 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות''' אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== 1] מס' ברכות, מ"ג. ד"ה הואיל. 2] כך פוסק הרמ"א. 3] דפים: נו., ס. 4] מעין שתיקה כהודאה. 5] ב"ק לב: {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> j05toeusgp2ijw51e7on5v9e0grxa98 3076728 3076726 2026-08-16T10:08:56Z Nahum 68 3076728 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. 2] כך פוסק הרמ"א. 3] דפים: נו., ס. 4] מעין שתיקה כהודאה. 5] ב"ק לב: {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> 0yj07y7qzzstp43m1uqxqr7a84mzj8m 3076729 3076728 2026-08-16T10:11:37Z Nahum 68 3076729 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים{[שוליים|2}} שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. 2] כך פוסק הרמ"א. 3] דפים: נו., ס. 4] מעין שתיקה כהודאה. 5] ב"ק לב: {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> o713wht8q6jtsj0qwgpoexn6xfmecfi 3076730 3076729 2026-08-16T10:12:46Z Nahum 68 3076730 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים{[שוליים|2}} שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין{{שוליים|3}} דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. 2] כך פוסק הרמ"א. 3] דפים: נו., ס. 4] מעין שתיקה כהודאה. 5] ב"ק לב: {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> 3vq84sxqchx6udwpv6a6msddzzru8q6 3076731 3076730 2026-08-16T10:13:06Z Nahum 68 3076731 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים{{שוליים|2}} שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין{{שוליים|3}} דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. 2] כך פוסק הרמ"א. 3] דפים: נו., ס. 4] מעין שתיקה כהודאה. 5] ב"ק לב: {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> 18inxmfy5cs88nigd0l8iz9bf87cqfj 3076732 3076731 2026-08-16T10:14:44Z Nahum 68 /* מראי מקומות */ 3076732 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים{{שוליים|2}} שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין{{שוליים|3}} דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא...", וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. {{שולייםלמטה|2}} כך פוסק הרמ"א. {{שולייםלמטה|3}} דפים: [[סנהדרין נו א|נו.]], [[סנהדרין ס א|ס.]] {{שולייםלמטה|4}} מעין שתיקה כהודאה. {{שולייםלמטה|5}} [[בבא קמא לב ב|ב"ק לב:]] {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> ogx23lpc9xd4dhtp6jlrii1ha3ouec6 3076733 3076732 2026-08-16T10:16:43Z Nahum 68 3076733 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א (סימן רע"א סעיף ו'): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים{{שוליים|2}} שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין{{שוליים|3}} דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו{{שוליים|4}}, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא..."{{שוליים|5}}, וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. {{שולייםלמטה|2}} כך פוסק הרמ"א. {{שולייםלמטה|3}} דפים: [[סנהדרין נו א|נו.]], [[סנהדרין ס א|ס.]] {{שולייםלמטה|4}} מעין שתיקה כהודאה. {{שולייםלמטה|5}} [[בבא קמא לב ב|ב"ק לב:]] {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> 9ljo6z41jnucwg90w74wn5grkvrgi4f 3076735 3076733 2026-08-16T10:21:01Z Nahum 68 3076735 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> '''בעניין קידוש בעמידה או בישיבה בליל הסדר וההשלכות לגבי הקידוש בשבת''' '''כללי:''' שיעור זה מתבסס ברובו על תשובתו של הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל לשאלת נכדו הרב ד"ר טנדלר (כפי שמופיע בתחומין) בעניין דין קידוש בליל הסדר, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? באמצעות העיון בשאלת פסח, נתייחס לנושא הקידוש בשבתות וחגים, האם יש לאומרו בעמידה או בישיבה? '''השאלה:''' האם יש לשבת בקידוש בליל הסדר, שהרי בליל הסדר אנו מחוייבים בהסבה? '''תשובת הרב פיינשטיין:''' בכל שבתות וחגי ישראל קידוש במעומד אינו מנהג ע"פ ההלכה. כך מביא הרמ"א ([[שולחן ערוך אורח חיים רעא ו|סימן רע"א סעיף ו']]): "...ויכול לעמוד בשעת הקידוש '''ויותר טוב לישב''' ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכולו". וכן מוסיף המשנה ברורה: "'''משום שקידוש במקום סעודה'''", כלומר הקידוש הוא חלק מהסעודה וכשם שבסעודה יושבים כך גם בקידוש יש לשבת. כאן בא לידי ביטוי עניין '''הקביעות"' – בכדי להוציא את האחרים כולם חייבים לשבת יחד, סביב אותו שולחן. '''וכן בהבדלה:''' על המבדיל והשומעים לישב. אלא שיש האומרים היות ועל ההבדלה אין לומר שהיא במקום הסעודה (כלומר ההבדלה אינה חלק מהסעודה או מברכות הסעודה), הרי מצד כבוד הברכה או משום "לווי המלכה/המלך" בצאתו, אנו מלווים אותה בעמידה (והרי "השבת" הושוותה למלכה – "שבת מלכתא"). אבל '''התוספות'''{{שוליים|1}} אומרים, שהסבר זה מתייחס רק לבדיעבד – שיוצא בהבדלה במעומד, אבל מלכתחילה ודאי ראוי שישבו, גם המבדיל וגם השומעים, שהרי אם אחד רוצה להוציא את האחרים יש לעשות "'''קביעות'''" וקביעות עושים ע"י כך '''שיושבים יחד''' ולא עומדים. כך (שיש לשבת בהבדלה) הביאו להלכה הגר"א, "המחבר" (ה"שולחן ערוך") וכן הרמ"א. '''הקידוש בערב שבת – אמירת "ויכולו" היא עדות''' יש האומרים{{שוליים|2}} שבחלק של "ויכולו" בקידוש ערב שבת יש לעמוד, אבל בהמשך הקידוש יושבים. מקשים על כך: הרי אומרים "ויכולו" בעמידה בתפילת ערבית, אז אולי בקידוש ישב. על כך עונים: שבכל זאת יש שינוי היות ובביתו הוא מוציא ידי חובה גם את אשתו וילדיו (שלא בהכרח היו בבית הכנסת) וכן משום שבביתו הוא אומר "ויכולו" על הכוס (של יין) '''ולכן למרבית הדעות צריך לעמוד ב"ויכולו'''". הסיבה שעומדים ב"ויכולו" היא משום '''עדות''', שהרי באמירת "ויכולו" אנו מעידים שהקב"ה ברא שמים וארץ ושבת ממלאכתו ביום השביעי, והרי ידוע הדבר שהעדים חייבים להעיד בעמידה כאשר מעידים בפני בית הדין. '''מקשים''': הרי בעדות לפני בית דין, כל אחד צריך לומר את כל העדות בעצמו וכאן רק אחד אומר את "ויכולו"? והרי ידוע הדבר '''שאם בא עד אחד והעיד גם בשם חבירו אין מקבלים את עדותו,''' ואפילו הסכים חברו לעדותו אין מקבלים את העדות. כלומר האיך המקדש מוציא את שאר השומעים באמירת ויכולו, הרי כמו בעדות על כל יחיד ויחיד לומר בעצמו. אלא הגמרא בסנהדרין{{שוליים|3}} דוחה זאת ואומרת שאם בא אחד והעיד עדות מפורטת והשני אומר "אף אני כמוהו" הרי העדות מתקבלת. למשל באים עדים לב"ד והראשון מעיד עדות מפורטת "שראובן מגדף" והשני אומר "אף אני שמעתי כמוהו", מקבלים את עדותם ומסקנת הגמרא שהדרישה שגם העד השני יפרט את עדותו היא רק מדרבנן, אבל '''מדאורייתא מספיק שהשני יאשר בפיו את עדות הראשון'''. ככלל ישנם '''שני חידושים גדולים בעדות''': האחד קולא והשני חומרא. '''קולא''': כפי שהבאנו, "'''אף אני כמוהו'''" – מדאורייתא יכולים ב"ד לחייב ע"פ עדות זו בין בממונות ובין בנפשות. '''חומרא''': '''אין עדות בכתב''' – למרות שכותב עדות מפורטת בכתב ולמרות שהיא זהה לעדות הראשון שנמסרה בע"פ, לא עשה ולא כלום ואין מקבלים את עדותו. כל זאת לומדים מהלשון "מפיהם" ולא מפי כתבם. יש האומרים '''שאף מדרבנן''' – אין צורך בפירוט ומביאים כראיה את הגמרא בבבא מציעא ([[בבא מציעא כח ב|כ"ח:]]): "...אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול. אזל, אייתי סהדי. אמר להו: '''ידעיתון ביה דרמאי הוא?''' אמרו ליה '''אין '''..." רבה בר רב הונא שאל את העדים האם האדם במקרה הנדון הוא רמאי. העדים '''השיבו בחיוב וכך התקבלה עדותם'''. משמע, שאף מדרבנן אין צורך בעדות מפורטת. וצ"ע. אם כן, ב"ויכולו" מספיק שאחד אומר והשאר עומדים ומקשיבים ובכך הם למעשה אומרים "הן" לעדותו{{שוליים|4}}, ולכן פסק הרמ"א שב"ויכולו" יש לעמוד. ==קידוש ביום טוב== אבל ביו"ט שאין "ויכולו" – אין כלל סיבה שיצטרכו לעמוד '''וצריך דווקא לישב''', ולא רק כאשר מוציא את האחרים – שברור שמטעם "קביעות" יש לשבת, אלא אף שאומר לעצמו ראוי שישב, מאחר והקידוש הוא "במקום סעודה" – כלומר הקידוש חלק מהסעודה ולא חלק העומד בפני עצמו. לכן, בחגים בודאי שיש לשבת בכל קידוש. '''שיטת האר"י – קידוש בשבת במעומד''' ישנם המקדשים במעומד ע"פ שיטת האר"י והקבלה, מהטעם ששבת קרויה "כלה": "...דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא..."{{שוליים|5}}, וכן "לכה דודי לקראת כלה", וכן ...בואי כלה בואי כלה...". קיים ויכוח מסוים אם השבת נקראת "מלכתא" או "כלה מלכתא" שהרי לכבוד מלך/מלכה לא מצינו שנצטווינו לעשות סעודה מה שאין כן לכלה שהרי לכלה/חתן עושים סעודת מצווה. '''ההלכה למעשה – לפי שיטת הרב פיינשטיין''' בשו"ע כתב "המחבר" – "...ואמר ויכולו מעומד..." – משמע שאת '''שאר הקידוש אומר מיושב'''. וכתב הרמ"א: "...ויותר טוב לישב...". היות והבית יוסף (שחי בצפת בתקופת האר"י) וגם הרמ"א הכירו את שיטת האר"י ובכל זאת סבורים שיש לקדש מיושב הרי שהכריעו כבר – דלא כשיטת האר"י, משום שהקידוש הוא חלק מהסעודה ומברכות הסעודה. (הערה: שולחן ערוך נכתב לפני שהאר"י הקדוש עלה לצפת, והרבה לפני פרסום כתבי האר"י הקדוש, כך שהראייה האחרונה לכאורה נופלת, וצ"ע). '''ובהבדלה''': כשמבדיל לעצמו – יעמוד משום ליווי המלך (שבת) וכשמוציא לאחרים – יותר טוב לשבת (כשיטת התוספות). '''קידוש שבת''': מי שיש לו '''מנהג אבותיו בידיו לעמוד''' בקידוש בערב שבת – כמנהג האר"י, אף שלדעת התוספות אין במנהג זה תוקף של "דין", ויכול לשנות ולקדש בישיבה – מסתבר שאין לו לשנות ויקדש בערב שבת בעמידה. מי שאין לו מנהג אבותיו – יאמר "ויכולו" בעמידה והשאר בישיבה וכן ישב בזמן הקידוש בשבת בבוקר. '''קידוש ביו"ט''': בימים טובים בניגוד לשבת, אין בהם את עניין "ויכולו" ואין ידוע בבירור איך היה האר"י נוהג בזה, מסתבר שאין בזה משום שינוי המנהג – '''ויש לקדש בישיבה,''' אפילו אם עמד קודם ואפילו אם מקדש בשבת בעמידה. '''קידוש בליל פסח''': בפסח, כל שכן בליל יום טוב ראשון – ראוי לשבת, שהרי הקידוש הוא אחד מארבע כוסות, שדין שתייתן הוא דווקא בהסבה – דרך חירות. אפשר ואף את הברכות צריך היה לומר בהסבה, מכל מקום לא חייבו בזה. אבל בוודאי שיש לומר את הקידוש בישיבה. ואם חל בשבת אומרים ויכולו בעמידה ואת המשך הקידוש בישיבה. ==מראי מקומות== {{שולייםלמטה|1}} מס' [[ברכות מג א#תוספות|ברכות, מ"ג.]] ד"ה הואיל. {{שולייםלמטה|2}} כך פוסק הרמ"א. {{שולייםלמטה|3}} דפים: [[סנהדרין נו א|נו.]], [[סנהדרין ס א|ס.]] {{שולייםלמטה|4}} מעין שתיקה כהודאה. {{שולייםלמטה|5}} [[בבא קמא לב ב|ב"ק לב:]] {{מקורות|מקורות= על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qiduj.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-03-11. }} <noinclude> [[קטגוריה:חג פסח|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:קידוש השבת|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים הלכתיים|קידוש בעמידה או בישיבה]] [[קטגוריה:שיעורים לחגים ולמועדים|קידוש בעמידה או בישיבה]] {{קיצור דרך|tnk1/sofrim/zuckm/qiduj}} </noinclude> k8o4tufycghmezygdtkxii3njknu71b 0 328044 3076661 3073434 2026-08-15T22:16:52Z Do2or 5565 3076661 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|ט|י|יא|}} == י' == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''ידו פרש צר על כל מחמדיה{{ש}}כי ראתה גוים באו מקדשה{{ש}}אשר צויתה לא יבאו בקהל לך.'''}}}} הנה פי' (ז"ח שה"ש דף כ' ט"ד): 'בתורים' זמנים, כמו: ובהגיע תור אסתר וכו' (אסתר ב, טו). ופירשו (שהש"ר א, נג): נאוו לחייך בתורים, הלכות פסח בפסח, עצרת בעצרת וכו'. וא"כ יהיה נחמה למה שאומר הכתוב ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה, וא"כ הוא אין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית המקדש. מ"מ נאוו לחייך בהלכות פסח בפסח וכו' כל א' בזמנו, ובזה נקיים מ"ש: ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד, ג). ופי' הכתוב הוא ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי הם נוטלים מיטב השפע, ומנייהו מלכי ומנייהו אפרכי וכל שררה, וישראל נבזים ושפלים תחת ידם, וא"כ ידו פרש צר על כל מחמדיה, ואמר 'ידו' לרמוז כי הידים ידי עשו, הנה הם נאחזים בכח קטרוגו על כל מחמדיה, ולא אמר ידיו רק ידו, אפשר כמו שאמרו בזוהר (ח"ב ס"ז ע"א): על וישא אהרן את ידיו. ידו כתיב, בגין לאכללא שמאלא בימינא, וכאן הוא להפך, כי הימין נכלל בשמאל, וע"כ צ"ל כן כי הנה ראתה גוים באו מקדשה, א"כ ודאי צ"ל כי ידו פרש צר וכו'. וכנגד זה אמר נאוו לחייך בתורים, פסח שבועות סוכות ושבתות וראשי חדשים. וזה בהקדים מה שפירש הרשב"א הלוי ז"ל בס' מנות הלוי על מ"ש במדרש (אסת"ר ז, יד): ישנו עם א' (אסתר ג, ח), א"ל שינהון רברבן, שאוכלי' ושותין ואומרי' עונג שבת עונג י"ט, והם מכניסים פחת בממונו של עולם, חד לז' יומין שבתא, חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פסחא, בסיון עצרתא, בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא, א"ל אחשורוש כך הם מצווים בתורתם וכו'. ופי' כי שיניהון רברבין ואוכלי' מיטב השפע במה שהם עושים, וזהו שמכניסים פחת בממונו של עולם, שאין השפע בא לעולם ולהם לבדם ניתן, והתחיל להורות היאך אוכלים מיטב השפע ואומר חד לז' יומין שבתא וכו', עד והם קרובים למלכות, ועל פיהם ישק כי לכל אשר יחפצו יטוהו, והושב לו: כך הם מצווים בתורתם, ר"ל כי מצד התורה הם משיגים כל זה, מה שלא יוכלו כל האומות עכ"ל. וא"כ אעפ"י כי ידו פרש צר כמ"ש, מ"מ נאוו לחייך בתורים בד"ת בזמניהם, ועי"ז על פיהם ישק כל השפע, וזהו שאמרו (סנהדרין קא, א): כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם. וזה להיות כי הכל תלוי בעסק התורה, ובצל החכמה והתורה יחיו בגוים, וכדברי החבר אל הכוזר (הכוזרי מאמר ב' כט־ל): אחרי שאמר לו: כי אתם היום גוף בלי ראש ובלי לב, א"ל כן הדבר, ועוד ולא גוף אבל עצמות מפוזרות, כמו העצמות היבשות שראה יחזקאל וכו', בסוף א"ל (שם לד): ואל תחשוב כי מה שסייעתיך לדבריך הודאה ממנו שאני כמו הדבר המת, אבל יש לנו התחברות בענין ההוא האלקי בתורתו אשר שמם ברית בינינו ובינו, במילה שנאמרה בה: והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם (בראשית יז, יג). והשבת שנאמר בה: כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם (שמות לא, יג). מלבד ברית אבות והתורה וכו' עכ"ל. הנה שהשבת והתורה ומצוותיה הנה הוא דבקות, כי עי"ז בצלו נחיה בגוים. וזה כמו שפי' החבר הנז' במקום אחר (שם מו): כי לא יתכן להתקרב אל האלקי' כ"א במעשים מצווים מאת האלקי' עכ"ל. עוד מלבד זה אמרו ז"ל (מס' חגיגה ב, ו): טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. כי לא די לאדם לעשות מצוה, רק צריך ג"כ שיעשה אותה כדי לקיים מצות בוראו, ואפי' למ"ד מצוות אינם צריכות כוונה לא אמרו זה למצוה מן המובחר, ואין כוונתי להאריך בזה, שיש הרבה חילוקים, ונתפרשו בדברי המפ' ז"ל. רק כלל העולה שצריך לזכות כדי להתקרב אל ה' ע"י מצוותיו בכוונה הטהורה והנכונה, וזהו כוונת אומרם (סנהדרין קא, א): הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו, פי' שעושה אותו דרך שחוק והיתול כמו שפי' רש"י, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הב"ה. נ"ל הכוונה כי התורה שניתנה אלינו כפי פשוטה, מלבד כי הפשט לא יופשט, מ"מ יש בה רמז דרש וסוד. ואפי' לפי פשוטה לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח, יז). וע"ז רמז הכתוב: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (תהלים מה, יד). לרמוז כי התורה אשר היא בת מלכו של עולם ממ"ה הב"ה, כל כבודה היא פנימה שהוא הפנימיות שהם סודותיה העצומים אשר בהם יכירו מעלתה וכבודה הגדול, אבל מ"מ לא בשביל זה יוגרע כבוד פשטיה הנפלאי', רק הוא כדמיון ממשבצות זהב לבושה, כי הלבוש החיצון הנה הוא ממשבצות זהב, וכמו שהמשבצות עשוי כדי ליתן בתוכו האבן טובה, כך לבוש התורה הוא כדי לתת לתוכו האבן טובה, סודות העצומים, באופן שבהיות האבן והמשבצות יחדיו יוסיפו אומץ כל א' לחבירו, דומה למה שפירש הרמב"ם ז"ל על פ' תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו (משלי כה, יא). יעויין בהקדמת המורה. ושניהם יחד האבן והמשבצות, הסוד והפשט יאירו בגופה של תורה, ועי"ז יכירו מעלתה אשר היא לאין תכלית, והנה כאשר האדם יוציא ד"ת לדברים בטלים ועושה אותם כמין זמר, אז התורה חוגרת שק ועומדת לפני הב"ה, אמרה לפניו רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגני' בו גוים, שבשעת שמחתם עוסקי' בדברי שחוק והתול ודברי' שאין בהם כוונת הלב. ואמר ככנור וכו' לרמוז שאומר אותו בלי נגינה רק כפי מה שנראה בדעתו, וזהו ממש ככנור שמנגנים בו גוים לכל אשר יחפוץ יטהו, א"ל בתי בשעה שאוכלים ושותים במה יתעסקו, כלומר אמת הוא אתך שלא היה להם לעשות כן, אבל נראה שהוא יותר טוב מלעסוק בדברי שחוק וקלות ראש המרגילים האדם לערוה, וכדומה לזה הליץ דהע"ה על ישראל באומרו: ישיחו בי יושבי שער וכו', ואני תפלתי וכו' (תהלים סט, יג־יד). וכמשז"ל במדרש (פתיחתא דחכימי דאיכ"ר יז) ע"ש. וע"ז השיב אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה נביאי' כתובי', אם בעלי משנה הן וכו', עד יעסקו בהלכות פסח בפסח וכו'. כי מלבד התועלת המגיע אליהם ע"י עסק התורה, הנה בזה יכירו וידעו הכל כי כוונתם נכונה דבקה בתורה ומצוותיה, ומה שהם אוכלים ושותי' ושמחי' הוא כדי לקיים מצות ה', ועליהם יאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגי'. ולכן הנה הם עוסקי' באותו ענין האהוב אצלם ועי"ז את הטוב יקבלו מאת ה'. וזהו העיד רשב"א משום ר"ש בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם. ופירש"י כגון שהוא י"ט ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו, מביא טובה לעולם עכ"ל. כי עי"ז יכירו מעלתה של תורה ויבא טובה לעולם. וכמ"ש במדרש איכה על ר' צדוק (איכ"ר א, לא): חד גמזוז ופשיט עלוי מאה פרקין, ואילו הוה אחד דכוותיה לא נחרבה ירושלים כנז' שם. וא"כ אעפ"י שידו פרש צר הידים ידי עשו על כל מחמדיה, מ"מ נאוו לחייך בתורים כמ"ש, ועי"ז יוציאו בלעו מפיו ויקחו את כל ארצם מידו, וזה ע"י עסק התורה בשבתות וי"ט, וגם בימי החול אעפ"י שידו פרש צר וכו' וראתה גוים באו מקדשה, הנה מ"מ נאוו לחייך בתורים, בזמניהם להזכיר חרבן הבית, להודיע לכן כי זהו דבר החביב אצלם, וכמש"ה: אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים קלז, ו). ועי"ז בהזכירם החרבן ירחם ה' עליהם, וכמ"ש בזוהר פ' תרומה (ח"ב קנ"ז ע"ב) ז"ל: מאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מיכלין, אית ליה לאדכרא ולדאגא על קדושא דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דקא אתחריב, ובגין ההוא עציבו דאיהו קא אתעציב על פתוריה בההוא חדוה ומשתיא דתמן, קב"ה חשיב עליה כאילו בנה ביתיה ובנה כל אינון חרבי דבי מקדשא, זכאה חולקיה עכ"ל. וצריך לדקדק אומרו מאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מיכלין, היל"ל מאן דאתעדן ואתענג על פתוריה ולא יותר, וגם מפני מה צריך באותה שעה לזכור חרבן הבית יותר משאר שמחה, ולעולם בכל שמחה צריך לזכור את ירושלים, ושאר דקדוקי' יובנו בפירושו כאשר נפרש. וזה כי ידוע כי האכילה הנה הוא מזון הנפש, ואינה ניזונת רק מרוחניות הפרי והדבר אשר הוא אוכל, ובעת רצון הרוחניות מתרבה ושובע בעולם, וגם אוכל קמעא וברכה משתלחת במעיו, וע"ז נאמר: ואכלתם לחמכם לשובע (ויקרא כו, ה). וההפך בעת רעה, הרוחניות מתמעט והיוקר הווה ומשתלחת במעיו, ואז נאמר: ואכלתם ולא תשבעו (שם כו). ח"ו, והנה משחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה וניטל טעם הפירות (סוטה מח, א). מפני שנתמעטה הקדושה והרוחניות, ולכן מאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מכלין, יש לו לזכור כי אעפ"י שחיך אוכל יטעם לו, אותם המאכלי' כאין יהיו בעיניו, שאין בהם הרוחניות הראוי ושהיה בהם קודם חרבן הבית, ובזה הנה הוא מראה עצמו כי הנה הוא אוכל לשובע נפשו, ואפי' באוכל מיני מתיקה וכיוצא אשר בהם נאמר וייטב לבו (רות ג, ז). (ילקוט רות, רמז תר"ד): שאכל מיני מתיקה שמרגלת הלשון לתורה. וכן חמרא וריחני פקחין (סנהדרין ע, א). הנה בהתאבלו באותה שעה על החרבן, הנה הוא מורה באצבע כי טהרה יש לו ומרגיש בדבר, ולכן חשיב עליה כאילו בנה ביתיה, שע"י היה באה טובה ומזון ושפע לכל העולם, וא"כ כיון שנאוו לחייך בתוריהם, כמ"ש המדרש: הלכות פסח בפסח וכו'. ובימות החול ג"כ ע"י זכירת החרבן, כמ"ש יחזו אויבינו ויבושו, כי אשב בחשך ה' אור לי, וכן סוף הפסוק צוארך בחרוזים יפורש כפשוטו, כמ"ש במדרש (שהש"ר א, נב): ע"י שהם חורזים מד"ת לנביאים ועי"ז הם דבקים בו ית'. והנה במדרש הנז' אמרו בענין בן עזאי וכו' שהאש היתה מלהטת סביבותיו וכו'. עד א"ל לאו אלא הייתי יושב וחורז מד"ת, ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן, וכי עיקר נתינתן מסיני לא באש היו ניתנין, הה"ד וההר בוער באש (דברים ד, יא). עכ"ל. אפשר שזהו ג"כ כנגד ידו (שלח) [פרש] צר על כל מחמדיה, שאז"ל (איכ"ר א, לח): שהם עמוני' ומואבי' שפשטו ידיהם בס"ת. והנה בעת נתינת התורה נעשית הוייתה סם חיים לישראל וסם המות לא"ה. וכאשר האדם חורז מתורה לנביאי' וכו' הנה האש מלהטת סביבותיו למען לא יגעו בתורתו, וכל אויביו ירחיקו נדוד וילכו להם. אי נמי ידו פרש צר על כל מחמדיה כאשר נדקדק אומרו על כל שהיל"ל בכל מחמדיה אי נמי אל כל. וזה יתורץ כאשר נקדים כי ידוע מ"ש למעלה שאומר במדרש (איכ"ר א, לח) שהוא על עמון ומואב שפשטו ידיהם בס"ת. והנה פי' האר"י זלה"ה איך מיום שנחרב הבית ונשרפה התורה, נמסרו סודותיה ורזיה אל החצונים, וזה נקרא גלות התורה עכ"ל. ונ"ל שאין כוונתו לומר כי אל החצוני' נגלו סודות התורה ח"ו, שהרי נאמר: מגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז, יט). אלא כוונתו לומר שהם מונעים מלגלות ומלידע סודות התורה, וזה נ"ל נרמז במשנה (מס' טהרות ז, א): המוסר מפתחו לעם הארץ הבית טהור, שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. פי' שמסר הפתח ביתו אשר הוא נעול אין יוצא ואין בא לדעת סודות התורה, מפני שהמפתח הוא ביד עמי הארץ החצונים, ומ"מ הבית טהור כי אין לו רשות ליכנס לפנים ויהיה נתפס כגנב, שהרי לא מסר לו אלא שמירת המפתח, וזהו ידו פרש צר על כל מחמדיה וכסה אותם, ומ"מ הנה הם נעלמים מן העין ולא שלט בהם אלא למראית העין, וזהו כי ראתה גוים באו מקדשה, פי' לא באו בודאי שהרי צויתיה לא יבאו בקהל לך, רק ראתה שבאו וכך היה נראה להם. ולפי האמת לא באו כי גבה היכלא, וזה כמ"ש בזוהר פרשת פקודי (ח"ב ר"מ ע"ב) ז"ל: ת"ח אינון אבנין דיסודי ציון וירושלים, ח"ו דשליטו עלייהו שאר אומין, ולא אוקידו לון ולא אתוקדו אלא כלהו אתגניזו וגניז לון קב"ה, וכל אינון יסודי ביתא קדישא, כלהו אתגניזו ולא אתאבידו מנייהו אפילו חד וכו'. עד מאי בשוב ה', אלא כד שליטו עלה שאר עמין, קב"ה סליק לה לעילא, ובההוא זמנא איהו יהדר לה לאתרהא, דכתיב בשוב ה' את ציון. בשוב ה' ודאי עכ"ל. הנה אעפ"י שראתה גוים באו מקדשה, לפי האמת לא באו רק היה נראה להם שבאו, וכמו כן אעפ"י שאמרו: ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז). כל זה היה נראה להם לעשות ולא עשו, ומה' לא יבצר מאומה להביא אבנים שרופות ע"י שידין ורוחין לילין להשביע עינו של רשע וליסר את ישראל, אבל האמת היו מכים על צחיח סלע וכיוצא, ואם באבני המקדש שהוא דבר גשמי לא שלטו רק נגנזו ונעלמו מן העין, כל שכן בתורה וסודותיה אשר נעלמו מעיני כל חי, וידו פרש צר עליהם ונעל הדלת בפניהם מפני עוה"ר, אבל ח"ו לא שלט בהם כמ"ש, וכנגד זה אמר נאוו לחייך בתורים, בשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, פי' דוקא לחייך נאוו בתורים, אבל לא שאר לחיים, כי התורה כבר אמרנו שהיא סם המות לא"ה, גם כבר אמרנו משארז"ל (גיטין ס, ב): כי לא נכתבה תורה שבע"פ, יען הנה היא לאות בין ישראל לאביהם שבשמים, ועל האומות נאמר לעתיד לבא: מי בכם יגיד זאת (ישעיה מג, ט). והנה אעפ"י שידו שלח צר על כל מחמדיה והחשיך והעלים סתריה, לא בשביל זה הוא מתנאה בהם ח"ו, רק אור חשך באהלו, וכמ"ש בענין מערת המכפלה כשהיתה ביד עפרון לא היה מרגיש בה כי אם חשך ואפלה וכיוצא, עיין בזוהר פ' חיי שרה (זח"א קכ"ח ע"א), אבל לישראל נאמר: נאוו לחייך דווקא בתורים, תורה שבכתב ושבע"פ. והזכיר 'לחיים' יותר מכל שאר איברי האדם, יען יש בהם פנימי וחצון, נסתר ונגלה, לרמוז כי ע"י התחברות תורה שבכתב ושבע"פ הנעשה ע"י ישראל, הנה הם נאים לפניו ית' ובעיני כל רואם בגוף ונפש, וגם להיותם בלי הדבור, וכבר אמרנו כי אל יהודה ניתן לו סגולת הדבור, ונאה לו הדבור בד"ת, וגם להיותם בלי האכילה, וכבר אמרנו כי שניהון רברבן ע"י התורה הן באמרם הלכות פסח בפסח כמ"ש, וגם באכלם סעודת הרשות יעלו את ירושלים על ראש שמחתם. וזה מלבד משז"ל (שהש"ר א, נב): בשעה שמיללין ההלכה אלו עם אלו וכו'. והכוונה פי' בעל אות אמת מלשון מי מלל (בראשית כא, ז). או מלשון ואלילו ית ארעא (במדבר יג, כא). וקשה שא"כ היל"ל שמחללין או שמאללין, לפיכך נ"ל שהוא לשון תרועה, מתרגמינן יללא. ופי' הוא שמשבר ההלכה ע"י הלחיים, וזה כי להיות כי ידו פרש צר על כל מחמדיה, הנה זה גורם שהקליפות שולטים ויש הרבה קושיות בדבר באין מנין, ולכן צריך להקשות בכח, כמו שכתב האר"י על המקשה מקשה בכח, שיש לו לאדם להקשות ולפלפל כדי לשבור כח הקליפות, ובזה יצא הדין לאמתו, וזהו נאוו לחייך בתורים בשני תורות, זה אוסר וזה מתיר. וכל זה בשעה שהם מיללין ומשברי' את ההלכה, ואז לא יאמר עליהם ובטלו הטוחנות אלו המשניות, כי מעטו זו הגמרא, כמ"ש במדרש איכה וקהלת, רק נקראי' שחקי' דאינון טוחנין, וכמ"ש בזוהר פ' פנחס (ח"ג רל"ו ע"א) ז"ל: ובגין דא וטחנו ברחים, מהכא מאן דאפיק מילין דאורייתא צריך למטחן לון בשיניים ולאפקא מילין שלמים, ואינון מילין אתקריאו שלמין, ואחורנין דאינון שטיין, דאכלין מילין בהלעטה ולא טחנין לון בטוחנות דילהון ובשינהון, מה כתיב בהו, הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בהם, דאינון מגזעא דמאן דאמר הלעיטני נא עכ"ל. ודבריו אינם צריכים ביאור, רק לפי דרכו הורה לנו באומרו דאינון מגזעא דמאן דאמר הלעיטני נא, כי כמו שהיה אוכל ואינו טועם, רק היה פותח פיו ושופך הרבה לתוכה ובולע ואינו אוכל, ה"נ כל מה שבלע מד"ת בלע אותו משלם כמות שהוא ולא טעם ממנו, והכתוב אומר: חיל בלע ויקיאנו וכו' (איוב כ, טו). והוא דומה למה שאמרנו. צוארך בחרוזים, הנה הצואר מכונה לבית המקדש כידוע, והנה בזוהר פ' פקודי שהבאנו למעלה אומר (ח"ב ר"מ ע"ב): ות"ח כל אינון אבנין יתקיימון באתרייהו, ואינון יסודין כבקדמיתא, ויסודין ספירין אחרנין יתקיימון באתרא אחרא סחרנא לפותיא וארכא, הה"ד ויסדתיך בספירים (ישעיה נד, יא). בזמנא דיוקים קב"ה לביתיה עכ"ל. וזהו צוארך שהוא בית המקדש, אעפ"י שראתה גוים באו מקדשה, מ"מ יהיה נאה בחרוזות של אבנים טובות ומרגליות כמ"ש ויסדתיך בספירים. ולהבין אל הספירים ואל היסודות שעתיד הב"ה להוסיף, אפשר לומר אם ניתן לידרש שהוא משז"ל (מגילה כט, א): עתידים כל בתי כנסיות שבח"ל להעקר ממקומם ולהשתל בא"י. וזה כי בזמן הגלות ירדו ניצוצות הקדושה ונתלבשו בח"ל, וזהו ג"כ סוד גלות שכינה, והנה ישראל ע"י מה שמקיימים תורה ומצות בח"ל עי"ז מלקטים ניצוצות הקדושה, ובבתי כנסיות ובבתי מדרשות שם מתקבצת הקדושה ההיא ומאירה שם, כמ"ש ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם (יחזקאל יא, טז). ולעתיד לבא כאשר יושלמו להתקבץ כל ניצוצות הקדושה יחזרו למקומם, ואז כל רוחניות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבח"ל יעקרו ממקומם שלא יהיה בהם צד חיות של קדושה, וישתלו בא"י ואז נאמר: הרחיבי מקום אהלך (ישעיה נד, ב). וכמ"ש בזוהר פ' הנ"ל בענין הנז', ואלו הם הספירים דיתקיימון סחרנא לפותיא ולארכא. ויהיה פי' ספיר מלשון עיר הסמוכה לספר, או מלשון ספור דברים, וגם כפשוטו. וכמו שפי' כל הדברי' הללו בפרדס רמונים (שער א' פ"ב) על לשון 'ספירות'. כי ע"י התורה נאוו לחייך בתורים כמ"ש: יחד יהיו חרוזים כל האורות האלו יחד עם האורות הראשונות שהיו במקדש, ויאירו אור גדול בהתרחבות גדולה ולא ימושו יתדותיו לנצח. עוד אמרו במדרש (שהש"ר א, נב): נאוו לחייך בתורים, אלו סופרים ומשנים ומלמדי תנוקות באמונה, צוארך בחרוזים אלו התנוקות עכ"ל. אפשר לומר שדורש 'לחייך' כמד"א בשבט יכו על הלחי (מיכה ד, יד). וכיון שאומר הכתוב ידו פרש צר על כל מחמדיה, וכסה אותם כמו שפירשנו, מ"מ ע"י סופרים ומשנים וכו' יסלקו יד האויב, אם כפשוטו שע"י הקול קול יעקב מהתנוקות של בית רבן בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידים ידי עשו שולטות, וכמ"ש בהקדמת איכה במדרש ובשאר מקומות. וגם מילתא בטעמא, כי הנה בתחלה נאמר נאוו לחייך בתורים אלו סופרים ומשנים וכו', כי הנה הם כאומן הגדול שהוא מלמד אומנות לאחרים, והוא מתקן להם וחותך מכאן ומכאן והם תופרים כמצות האומן הגדול, כמו שפי' מהר"ר אברהם אזולאי ז"ל בס' חסד לאברהם עין הקורא נהר י"ז. והנה המלמדים יש להם כח היפה לשבר הקליפות, ולתרץ הקושיות ולהוציא הדין לאמתו ולהבין הלכה על בוריה, וכמ"ש ריש פ' הפועלים (ב"מ פד, א): כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי (פי' ריש לקיש), עשרין וארבעה קושייתא, ומפריקנא ליה כ"ד פרוקי, וממילא רווחא שמעתתא עכ"ל. והכוונה כי עי"ז היו משברים הקליפות ומקשטים את הכלה שהיא השכינה בכ"ד מיני קשוטין, ועי"ז ממילא רווחא שמעתתא ונפתח השער הגדול, ע"ד (ילקוט שהש"ר, רמז תתקפ"ח): פתחי לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם וכו'. ומ"מ אעפ"י שיש להם כח היפה כמ"ש, אינו דומה הבל שיש בו חטא כי נחלש לסבת החטא, להבל שאין בו חטא, והתלמידים הנה אין להם כח לשבור הקליפות כי עדיין לא נסו באלו, אבל מ"מ כבר נתבאר בס' הנז' [חסד לאברהם] נהר כ"ד, כי ע"י הבל פיהם מתתקנים העולמות וז"ל: הענין שהעולם נברא בסוד כ"ב אותיות התורה, ואותיות אלו נחלש כחם ומתמוטטות מפני פגם מעשה התחתונים, ולזה צריך להחזירו ולהעמידו ולחדשו, והא כיצד הבל זה של תנוקות הוא כלול מאותיות התורה, ומתהוה ממנו רוחניות וכו' עכ"ל. א"כ יש להם כח יפה לתקן העולמות כמ"ש, ובהתחברם זה לזה בודאי יאירו אור גדול וישברו הקליפות, וזהו נאוו לחייך בתורים, בהרבה תורות שהם מפררים ומשברים ומדקדקים את ההלכה. גם רמז באומרו בתורים, אעפ"י שאינה עדיין תורה שלמה, רק תור חסר כמ"ש בזוהר ע"ז, וזה ע"י סופרים ומשנים ומלמדי תנוקות באמונה, שהם מחתכים על מנת לתפור, כמ"ש צואריך בחרוזים, אלו התנוקות שהם תופרים אח"כ במצוות רבן, אם למקרא למקרא, לצרף אותיותיה של תורה אשר נחלשו ולחזק אותם, ואם למשנה למשנה, לתרץ קושיותיה ולהעמידה על נכון, ואם לגמרא גמרא, מדרש הלכות וכו'. להוציא הדין לאמתו ע"י הכללים המסורי' הלכה למשה מסיני. אי נמי ידו פרש צר וכו' אפשר לפרש כמ"ש על פ' אל תראוני שאני שחרחורת, כי כשהיא בנקודת כנקודת יו"ד, הנה היא דוחקת עצמה ומדבקת קויה, ואז היא כנקודת יו"ד כדי שלא יהנו ממנה הקליפות, וגם ידוע כי ט' ספירותיה הנה הם מסולקות כדי שלא יהנו מהם הקליפות, וזהו ג"כ ידו, אם נפרש מלשון יו"ד. א"נ כפשוטו ידו ממש פרש צר, שהוא כח הגבורות וכללותם הנק' צר, וכמ"ש על רחמה צר מכח הגבורות. וגם ה' גבורות הם בגימטריא ר"פ, ועם ה' אותיות וה' אותיות אלקים הם בגימטריא צר, והנה ידו פרש צר כמ"ש ואסף למעלה כל מחמדיה, אם נפרש כפשוטו, וגם כל האורות הבאי' אליה מן היסוד אשר הוא מחמד כל לב, והטעם כי פרש ידו על כל מחמדיה הוא מפני כי ראתה גוים באו מקדשה, ואין ראוי שיזונו אפי' עיניהם מן הקדושה, וזהו גם כן אשר צויתה לא יבואו בקהל לך, וכיון שצוית לא יבואו בקהל לך ראוי לכסות את הקדש ולא יזכו אפי' לראותו ח"ו, והנה כל זה נעשה לסבת עוונות התחתונים, כי הם גורמים מניעת השפע כמש"ה (איוב יד, יא): אזלו מים שהם החסדי', מני ים שהיא המלכות, ונשארו הגבורות בלבד כמ"ש רחמה צר, ואז נאמר: כאיל תערוג על אפיקי מים (תהלים מב, ב). וכאשר אזלו מים מני ים כמ"ש, אז גם היסוד ונהר יחרב ויבש ח"ו, וכנגד זה ג"כ אמר נאוו לחייך בתורים, כמשז"ל מלשון לחות, וכמ"ש (שהש"ר ד, ל): על לחייו כערוגת הבשם. זה מלחים מקצת ההלכה וכו'. וא"כ אעפ"י שידו פרש צר ונהר יחרב ויבש, הנה הצדיקים הנה הם מרטיבים ומלחלחים ומביאי' שפע לעולם, וזה ע"י הספיחים הזרועים שם, וכמ"ש בזוהר פ' תרומה על פ' אור זרוע לצדיק (ח"ב קס"ו ע"ב) ע"ש. ואפשר ג"כ שזהו משז"ל (שהש"ר א, נא): נאוו לחייך, אלו משה ואהרן. וזה כי ידוע כי נשמת מרע"ה והארתו נשפעת בת"ח, והנה פי' מהר"א אזולאי בס' חסד לאברהם עין הנז', נהר ל"ז ז"ל: אמנם השפע והאור הזה הנמשך ממרע"ה אינו כירח וכוכבים, שממש הירח מאיר מהשמש וכן הכוכבים, אמנם ע"י אמצעיים רבים, והוא כדמיון האילן היונק ליחות ע"י השרשים. והיינו שמרע"ה מאיר בדור המדבר, ודור המדבר שופע מהאור ההוא בבניהם, והבנים בבנים, וכן דור אחר דור עד הגיע האור אל הנמצאים בחיים עתה עכ"ל. והנה שמרע"ה מאיר ומלחלח, ועי"ז הת"ח עושים פרי ומוציאי' אור התורה לחוץ, א"כ אעפ"י כי ידו פרש צר כמ"ש ונהר יחרב ויבש, ופרח לבנון אמלל ויבש כאשר נכנסו אויבים למקדש, הנה ע"י מרע"ה המתלבש השפעתו והארתו בת"ח, הנה עי"ז נאוו לחייך שהם מלחלחים ומרטיבים זרועיה של תורה בתורים, ב' תורות שאינם משלימות, זה מלחים מקצת הלכה, וזה מלחים מקצת הלכה, ועי"ז יוצא הדין לאמתו. ונדבקים יחד דמיון שני לוחות הנדבקי' זה בזה. וזהו נאוו לחייך בתורים, וגם צוארך בחרוזים, שהם חורזי' ומדביקים ד"ת זה בזה, וממילא רווחא שמעתתא. אי נמי ידו פרש צר וכו' בכאן נרמז מ"ש בזוהר (ח"א ק"ע ע"ב) על פ' כי נגע בכף ירך יעקב. ויהיה פי' הכתוב 'ידו' פי' היד המיוחדת לו, יד שמאל, הידים ידי עשו, והשר שלו כמ"ש למעלה פרש צר על כל מחמדיה, ונגע בהוד שהוא על היסוד שבו המחמדים כמ"ש, ועי"ז כי ראתה גוים באה מקדשה, כמ"ש בזוהר פ' וישלח: מיד תשש חיליה דיעקב, וביומי שתא אשתכח ט' באב דביה אתתקף ואתגזר דינא עלנא ואתחרב מקדשא עכ"ל. וגם ע"ז נאמר נאוו לחייך בתורים, כי ע"י עסק התורה אומר הכתוב: תודיעני אורח חיים (תהלים טז, יא), שהיא עסק התורה, ועי"ז שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. וזהו נאוו לחייך בתורים תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וידוע כי תורה שבכתב הוא בז"א, ותורה שבע"פ הוא בנוק'. גם ידוע כי איהו בנצח ואיהי בהוד, וע"י עסק התורה שבכתב ושבע"פ מתתקנים נצח והוד, ובפרט ע"י תנוקות של בית רבן אשר יש להם כח להמשיך מנה"י דאי'. וגם ע"י רבן אם יזכה שהוא ביסוד דאבא, וכן של כל האצילות כמבואר בדברי האר"י זלה"ה בפי' הנצנים נראו בארץ. גם פי' שם כי התנוקות הנז' יש להם כח מנה"י דאי'. וגם להעלות המלכות למקום שאין הקליפות נאחזות שם, וזהו נאוו לחייך בתורים כמ"ש, וגם צוארך בחרוזים שהם מחריזים ומעלים למקום הצואר שאין יד האומות והקליפות מגעת שם, וכפי מ"ש במדרש: צוארך בחרוזים, אלו הפייטנים. ונקראו חרוזים לפי שעיקר השיר והפיוט הוא כשהוא חרוז, שיש לו ג' תיבות דומות בסופי שיטות, כמבואר בדרכי השיר, אבל העיקר הוא כפי דברי הזוהר ברע"מ פ' תצא (ח"ג רע"ו ע"ב) ז"ל: וחתיכו לה כמה לבושין דאינון לבושי דהבא, בכמה פסקות והוו חולקין מקשין עלייהו על אילין פסקות, לתקנא לה בכמה פרוקין ולקשטא לה בכמה קשוטין לשבתות וי"ט וכו' עכ"ל. ופי' מהר"ר ברכיה זצוק"ל בס' מעבר יבק, כי כוונת הזוהר הוא על הפיוטי' דחתכין לה לכמה פסקות, שהם פסוקי' וכיוצא שבסוף כל חרוזה או בסופה וכיוצא, ואלו הם מתיקוניה לי"ט ולשבתות שאז אומרים בהם הפיוטים. והנה זהו ג"כ מ"ש למעלה על נאוו לחייך בתורים, בתוריהם הלכות פסח בפסח וכו'. וכן צוארך בחרוזים שהם הפיוטי' שאומרי' בזמנים הנזכרי'. ונחזור לעניינינו כי ע"י הפיוטים שאומרי' הנה נתקן הפגם ההוא של ירך יעקב, וכמאמר הכתוב נעימות בימינך נצח (תהלים טז, יא). ע"י הנעימות בימינך נצח, וכמו שהאריכו בזה בזוהר (ח"א כ"א ע"ב), ומהר"א גלאנטי בפסוק צדו צעדינו ע"ש. גם לפי מ"ש בזוהר פ' וישלח בענין הנז' על וירא כי לא יכול לו (ח"א קע"א ע"א) ז"ל: וכד חמא דלא יכיל ליה לאורייתא, כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה, כד לא אשתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא הקול קול יעקב, ויהון ידים ידי עשו עכ"ל. וזהו ידו פרש צר על כל מחמדיה שהם אותם התומכים התורה דרחימו רבנן, והם מחזיקים ידי לומדי התורה, ושלח ידו בהם למען לא יוכלו לסייע לומדי התורה, ויצא ח"ו מחשבתו לפועל מהידים ידי עשו. ולכן מסיים בזוהר ואומר: וכד חמא יעקב הכי דסליק צפרא, אתקיף יעקב ביה ואתגבר עליה, עד דאיהו בריך ליה ואודי ליה על אינון ברכאן, וא"ל לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וכו' עכ"ל. וזהו נאוו לחייך בתורים, תורה שבכתב ושבע"פ, והנה הכתוב אומר: הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא (במדבר כג, כד). ואמרו במדרש (במד"ר כ, כ): עומדי' כאריות והן מחטפין ק"ש וממליכים להקב"ה ונעשים כאריות. וזהו כד חמא יעקב דסליק צפרא אתגבר עליה, עד דאיהו בריך ליה ואודי ליה על ברכאן וכו'. יען בזה הפסוק ובהיותו מוסר נפשו על יחוד השם, הנה הוא מביא טובה לעולם וכמ"ש למעלה. והבאנו דברי האר"י זלה"ה בפסוק, וזהו נאוו לחייך בתורים, צוארך בחרוזי' בהיותו קושר מדת לילה ביום, יוצר אור ובורא חשך. ומדת יום בלילה גולל אור מפני חשך, ובזה ג"כ והוא נסמך בק"ש משומרי היום לשומרי הלילה, וכשהוא אומר ה' אחד, נאכלים המחבלים מפניו ומלחשים אחריו בשכמל"ו. p4y2qn7mj5m32ae18in4a594zbbjtme 0 328045 3076663 1414182 2026-08-15T22:19:10Z Do2or 5565 3076663 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|י|יא|יב|}} == י"א == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''כל עמה נאנחים מבקשים לחם{{ש}}נתנו מחמדיהם באכל להשיב נפש{{ש}}ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה.'''}}}} אפשר לפרש 'תורי זהב' עפ"י הדרך שפי' 'בתורים' מלשון זמן. פי' זמן יהיה קבוע לך לזכות לזהב ועושר ונכסים, והם היו"ט, שהרי (מס' ר"ה א, ב): [בד' פרקים העולם נידון], בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן וכו'. ואמרו בגמ' ע"ז (ר"ה טז, א): אמר הקב"ה הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה וכו' עכ"ל. באופן שרצה הב"ה לזכות את ישראל בזמן שהעולם נדון, ונתן להם מצוות למען יזכו בדינם ולא יחסר להם כל טוב, וזהו תורי זהב נעשה לך, פי' זמני זהב נעשה ונתקן לך. וגם יפורש לשון 'תורה', כי ע"י המצוות הנז' יזכו לעושר ונכסי', שישלח ה' ברכה בפירותיהם. וכדי לפרש כל הכתוב אפשר לומר לפי דרך זה, כי הלא עיקר כל הקרבנות הוא התפלה שאדם מתפלל עם הקרבן, וכמש"ה: זבחי אלקים רוח נשברה (תהלים נא, יט). וידוע כי קבלת התפלה היא מצד שמאל, כי כך גזרה חכמתו ית', כי מדת הדין נותנת כי בהתפלל האדם תפלה הגונה עם הכוונה הנכונה תקובל תפלתו ברצון אם לא יהיה מעכב בדבר לסיבת העוונות וכיוצא, וזהו תורי זהב נעשה לך שהם התפלות הנאמרות עם הקרבנות, ואמר נעשה לך דווקא ולא לגוים, כי לישראל דווקא אחרי שניתנה תורה נתחדשה הלכה, להורות להם דרכי התשובה והתפלה, משא"כ באומות שלא ניתן להשבון, וזהו ג"כ כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וכו'. לכם דווקא ולא לא"ה, וזהו תורי זהב נעשה לך, ומפני כי הדין בפני עצמו קשה, הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד, ואמר עם נקודות הכסף. ועי"ז גם כן תהיה מדת החסד לישראל ומדה"ד לא"ה, וזה יהיה כנגד מה שאומר הכתוב כל עמה נאנחים מבקשים לחם וכו'. ואמר 'מבקשים' ולא אמר אין להם, לומר כי זהו כאבדה המתבקשת ואפשר שימצא, והנה הדרך כדי למצוא הוא ע"י קיום המצות האלו בזמני' כמ"ש, וגם ע"י התפלה בזמנה שהיא ג"כ מ"ע ובפרט למי שצריך. ואפשר שלטעם זה תקנו אנשי כנסת הגדולה נוסח התפלות שבידינו צרופות ככסף ובחונות כזהב כמ"ש. שיש בהם שאלת כל הדברים ההכרחיים דרך כלל אל כללות ישראל, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בתחלת הלכות תפלה (פ"א, ד). כל זה נוכל לומר כאשר נפרש כוונת הכתוב כל עמה נאנחים כפשוטו. אך נוכל לפרש כמו שמפרש מהר"ש אוזידא בס' לחם דמעה שפי' אותו על ד"ת, כמש"ה לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה). ולפי דרך זה יאמר: "כל עמה נאנחים מבקשים לחם", הנה התורה נמשלה להרבה דברים, ביין ושמן ודבש וחלב, וזה כפי' הבחי' מקרא משנה הלכות אגדות, והנה בחינתה שנקראת לחם הוא על בחינת הפלפול, לשאת ולתת במלחמתה של תורה, לשון נופל על לשון, כי רבים לוחמים לי מרום. כי מלחמת ה' אדני נלחם (ש"א כה, כח). והנה על ענין התורה בעצמה ח"ו לא תשתכח תורה מישראל (שבת קלח, ב), כי לא תשכח מפי זרעו (דברים לא, כא). אבל בענין הפלפול והסברא, ע"ז כבר אמרנו למעלה משאז"ל (קהלת רבה יב, ח): כיון שגלו ישראל לא היה א' מהם יכול לסבור תלמודו. וכן אומר הכתוב: ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש (ישעיה ג, ז). כמשז"ל (שבת קכ, א): מחובשי עצמן בבית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה. וע"ז היו נאנחים מבקשים לחמה של תרה, נתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש. פי' היה להם לאכול, פי' ד"ת כמ"ש כי לא תשכח מפי זרעו (דברים לא, כא). אבל לא היה בהם כדי להשיב נפש, פי' לשמור ולעשות, שלא היה הלכה ברורה כאשר הוא בעוה"ר, כמ"ש ר' יוחנן (קידושין מו, א): הרי בשר והרי סכין והרי ידים ואין לנו מה לאכול. ופי' כי המשנה ברורה ונראה שהיא מובנת לכל, ואין מי שיבין אותה, וגם אמרו (סוטה כב, א): אין דנין הלכה עפ"י המשנה. ואם אל הגמרא נלך הנה זה הים גדול ורחב ידים, ומי יכול להוציא הדין לאמתו עפ"י הגמ', ובפרט בזמנינו זה בעוה"ר, וזהו נתנו מחמדיהם באוכל שיהיה בו להשיב נפש, שיהיה דין אמת והלכה פסוקה ולא מצאו. וזהו ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, כמ"ש מהר"א גלאנטי שהוא כדמיון הזולל שאינו מתרצה במה שיש לו, אף כאן נתקיים מש"ה: ואכלתם ולא תשבעו (ויקרא כו, כו), אפי' בד"ת כמ"ש. וכנגד זה אמר תורי זהב נעשה לך, פי' תורה שהיא נקיה וצרופה כזהב, וזה כי משום עת לעשות לה' (תהלים קיט, קכו). ניתנו דברי תורה שבע"פ ליכתב (תמורה יד, ב), ונכתבו דברי המשנה והגמרא, ואח"כ מדור דור בראותם כי הלבבות הולכים ומתמעטים, כל א' מחכמי הדור ראו לקבץ דינים ולסדר אותם באופן נאות למען בזה יקל על המעיין, וכל אחד בחר לו דרך לעצמו ללמד דעת את העם דיני תרתנו הקדושה על מתכונתם, וראשון מהפוסקים אשר התחיל בדרך הזה ה"ה הרמב"ם ז"ל, ועיין בהקדמה שלו על ס' היד. וזהו תורי זהב שהם דינים ברורים ונקיים כזהב נעשה לך, ובזה ישיבו את נפשם לקיים מצוותיה של תורה על מתכונתם, עם נקודות הכסף בלשון צח ומובן לכל, ככסף הזה שהוא מזוקק שבעתים, ויהיה פי' הכתוב לפי דרך זה דומה למ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמת המורה על פסוק תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה, יא) ע"ש. אבל לפי דרך זה יש להקשות שנראה כי דברי הפוסקים, הנה הם יותר מובחרים מהמשנה והגמרא, לפיכך נ"ל לומר כי תורי זהב הם רמז לתורה שבכתב ושבע"פ עצמם, וזה כי אחרי מזה נמשך כי כל עמה נאנחים מבקשים לחם כמ"ש, וכמ"ש למעלה בפי' דברי הזוהר (ח"א כ"ז ע"א) שאומר: וימררו את חייהם וכו' (שמות א, יד). בחומר בקל וחומר, ובלבנים בלבון ההלכה וכו'. ומפני שאינם זכאים עליהם נאמר: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב, כג). וזהו כל עמה נאנחי' וכו'. והנה לתקן כל זה באו המפרשים כל א' לפי דורו כמ"ש בענין הפוסקים, וראשון שבכלם רש"י ז"ל, ובפירושו הגדול בדברי תורה שבע"פ, וכן מדברי תורה שבכתב, באופן כי עתה הנה היא כסולת נקיה, הגם כי בעוה"ר נתמעטו הלבבות וקשה עלינו אפי' להבין דברי המפרשי' והפוסקי'. וזהו תורי זהב נעשה לך שתורה שבכתב ושבע"פ נתקן אותם באופן יהיו צרופות כזהב, וזה ע"י נקודות הכסף שהוא פי' המפרשי' ז"ל, שהוא דמיון הכסף בערך הזהב, והוא דומה בדומה למש"ה: תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה, יא). וכמו שאמרו בזוהר [חדש] שיר השירים, שהוא דומה לו, וזהו תורי זהב נעשה לך, וסביב סביב להם יהיו נקודות הכסף, כדי ליפות הזהב ולהודיע לכל ערכו וחשיבותו. ומהר"ש אלקבץ בס' אילת אהבים ז"ל: יאמר כי בחלק הדבור הנגלה והמפורסם, יעשה לה עדי שלא יהיה מפורסם המוניי רק מהשלמות. אך שיהיה בו חלק כמוס וגנוז, כענין תפוחי זהב במשכיות כסף אל הרב המורה. וזהו תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף עכ"ל. נראה מסכים במקצת למ"ש, אבל דבריו הם על סודות התורה אשר הם נחמדים מזהב ע"ש. ואפשר לפרש ג"כ שהוא כנגד כל עמה נאנחים וכו' וזה עפ"י הדרך אשר נפרש כי המקונן מתאונן על ישראל איך אינם מכירים את ערכם, וזה לסיבת הגלות כמו שנפרש. ואמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם, לחמה של תורה כמ"ש, והם נאנחים כי אין אתם יודע עד מה לשאת ולתת בפשטים של התורה, ומ"מ רוצים לעלות במעלות גדולות ונפלאות מהם בסודות התורה, וזה נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש. פי' הניחו העיקר הצריך אליהם שהוא הלחם אשר יאכלו, הכל צריכים למארי חטיא, ונתנו מחמדיהם ותאותם באוכל שיש בו להשיב נפש, שהם סודות התורה המיישבים דעתו של אדם, וגם הנפש נהנית מהם ונתקנת בהם, וזה לסיבת הגלות וגודל הצרות, כמ"ש במדרש על פ' סמכוני באשישות (שהש"ר ב, יד): א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה, והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה וגמרא, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכיות אין מבקשין לשמוע אלא דברי נחמות וברכות עכ"ל. ועל זה אמר ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, כמ"ש הרמ"ע ז"ל (מאה קשיטה סי' ו): כי הלמד אצילות ולא הלכה, דומה לאוכל פטומות בלא לחם. וא"כ ראה ה' והביטה כי הייתי כדמות הזולל בזוללי בשר למו, וכנגד זה אמ' תורי זהב שהם סודות התורה, נעשה לך עם נקודות הכסף שהם פשטי הדברים הנגלים כדמיון הכסף, ע"ד מה שפי' מהר"ם אלשיך על פסוק כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א, ב). שהם סודות התורה, ומ"מ בתורתו שהם פשטי התורה, יהגה יומם ולילה. אי נמי כל עמה נאנחים מבקשים לחם, הנה הלחם הם ג' גבורות הנמתקות ע"י החסדים, בעליית תוך יסוד ז"א, ובכוונת המוציא ביאר האר"י זלה"ה כי הכוונה הוא כי האבות חג"ת עולים אל הבינה ומעלים המלכות עמהם, ואח"כ הבינה מוציאה האבות הנז' והמלכות עמהם, והם ג' הויות הנז', ואח"כ המלכות אחר שקבלה מזון מלמעלה, גם היא מוציאה לחם אל התחתונים עכ"ל בקצור, עיין בס' הכוונות. והנה אחרי שאמר ידו פרש צר על כל מחמדיה שהוא כח הגבורות בגימט' צר כמ"ש, הנה נסתלק השפע מצד החסד ולא נשארו כי אם הגבורות, ועתה אומר כל עמה, שהם מקבלים שפע מצד המלכות, הנה הם נאנחים מבקשים לחם שהם הגבורות הממותקות שע"י בא השפע לתחתונים, נתנו מחמודיהם שהם היסודות. א"נ כל הזכיות שלהם, ובקשו לעשות איזה יחוד באוכל, כדי שיהיה האוכל לפקדון לארץ שהוא אל הוי"ה בגימט' אוכל כידוע. והוא ביסוד כדי להשפיע אל המלכות, ועי"ז הז"ן את העולם כלו. וכמבואר בכוונות. ועתה נתנו מחמדיהם כנז' באוכל להשיב נפש שהיא המל', נפש דוד להשיב אותה אל מקומה. א"נ למתק אותה מתוקף הגבורות, ראה ה' והביטה בסוד עיני ה' אלקיך בה (דברים יא, יב). להשפיע בה סוד הרחמים, וכמ"ש בכוס של ברכה (ברכות נא, א): ונותן עיניו בו. והטעם שכל עמה נאנחים, וגם הנה אני אומרת ראה ה' והביטה כמ"ש, הוא מפני כי הייתי זוללה, כמו שפי' מהר"א גלאנטי שהנה הוא כדמיון הזולל שאינו מסתפק במה שיש לו וכו'. ע"ש בפירושו. אף זה נאמר לפי דרכנו, ודרך רמז נוכל לומר כי זוללה בגימט' ע"ח שהם ג' הויות, והנה כאשר הג' גבורות נמתקין ע"י החסדים הם בסוד שתי הלחם, והם ששה הויות והם בגימט' ציון, אבל כאשר אינם נמתקות אין בה כי אם ג' הויות שהם בגימט' זוללה שהוא ע"ח כמ"ש, והנה כנגד זה אמר תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף שהם גבורות של זהב, נמתקות ע"י נקודות הכסף שהם החסדים, זה הוא כפי פשוטי הדברים. אבל להעמיק הדברים צריך להביא מה שכתב האר"י זלה"ה בפי' מ"ש בזוהר (בהקדמה דף א' ע"ב) בפסוק הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב, יב). בסופו ז"ל: ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין, הה"ד תורי זהב נעשה לך, אינון ינוקי עולמין, דכתיב: ועשית שנים כרובים זהב (שמות כה, יח). ופירש האר"י זלה"ה ז"ל (שער מאמרי רשב''י, פ' בראשית): ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן וכו'. הנה קיום העולם היא התורה, ומה גם לימוד התנוקות הבל שאין בו חטא, מעלה המלכות למקום שאין קליפות שולטי', ונגלים אבות העליונים במוחותיה ושני דרועין וגופא דילה כנז"ל. וסוד תנוקות אלו כנגדם למעלה נ"ה עליונים, דאתפשטת אי' עלאה בהם עד הוד כנודע, ואלו הם תנוקות של בית רבן היא בינה, רמז לחכמה שהיא רבן של כל האצילות, שלא חטאו שאין שם מגיע פגם ולא חטא כלל, ואלו התחתונים מעוררים העליוני' להמשיך לה האבות במוחותיה וזרועותיה, ואלו הם ב' כרובים זהב סגור, בסוד אי' עלאה שהוא זהוב, ואלו תרין דרועין דילה, כמו שיש אל המלכות שני כרובים לעורר את האהבה, וימצא דודאים בשדה של תפוחין עכ"ל. ובמקום אחר אומר ז"ל: ונה"י שבת"ת אין להם על מה שיסמוכו מעולם העליון, ולפיכך הם לבר מגופא, ונמשך מהם אחיזה לחצונים, בסוד ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו). וצריכות האבות לעלות למעלה במחשבה ובעלמא דאתי ואגניזו תמן, וכשירדו האבות למקומם ימשיכו שפע מהם שם, ויתלבשו בנה"י להאיר להם מהאור שקבלו מלמעלה, ויהיו למלכות במקום חג"ת דידה כדפי' לעיל עכ"ל. ומכלל דבריו מובן כוונתינו, כי אעפ"י שידו פרש צר ונגע על כל מחמדיה שהם נה"י כדפי' לעיל, ומזה נמשך כי ראתה גוים באו מקדשה ושלטו הקליפות עד שמפני זה נתהוה ג"כ כי כל עמה נאנחים מבקשים לחם, שלא נמתקו הגבורות כמ"ש, מ"מ ע"י שנאוו לחייך בתורים כמ"ש למעלה בפסוק הקודם, ג"כ תורי זהב נעשה לך שיעוררו העליונים להמשיך לה נ"ה דאי', וירדו האבות להאיר במוחותיה וזרועותיה, וע"י יתמתקו הגבורות וירד השפע והלחם אל המלכות, בסוד שתי הלחם שהם חו"ג, וגם הם סוד נ"ה פנימיים, כמו שפי' הנשי"א זצוק"ל בטוב הארץ, וזהו תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. ובזוהר חדש פ' חקת ז"ל (דף פ"ד ט"ג): לרקמות תובל למלך (תהלים מה, טו). לרקמות אילין לבושין דיקר דאינון מרוקמין למקדשא וכו'. כוונתו מבוארת שהוא על השכינה כמ"ש. והנה פי' למעלה על פסוק כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד). על התורה, ואמר עתה ע"י הרקמות שהם החדושין שאדם מחדש מד"ת, מעשה רוקם עובד ציור בציצין ופרחים לתורה, עי"ז תובל התורה או השכינה למלך מלכו של עולם, ואמר אילין לבושין דיקר דאינון מרוקמין למקדשא, כי בהם תתלבש השכינה להתקדש, וכל מנוי דזמין קב"ה למלבש למיהב נוקמתא באדום, שהם בגדים נעשו ממעשה המצוות, ובפרט ע"י מה שמסרו ישראל עצמם על קדושת שמו ית', ולהבין זה צריך להביא משז"ל (ילקוט תהלים רמז תתס"ט) על פ' ידין בגוים מלא גויות (תהלים קי, ו). אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל, כב-יכול נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפרין דיליה עד שצבע הדם, וכשיגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו, לובש אותו פורפרין ומראה לו גופו של כל צדיק רשום עליה, שנאמר: ידין בגוים מלא גויות, אותה שעה מתנקם הב"ה ממנו ב' נקמות, שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וכו' (תהלים צד, א). עכ"ל. ופי' המפרשי' ז"ל כי כוונתו ית' להודיע כי בגוף צדיק א' יש בו הרבה ניצוצות, וגם לפעמים צדיק א' מתגלגל ב' פעמים, ועל כלם הוא יתברך נפרע ממנו, וזהו ומראה לו גופו של צדיק רשום עליה, ולפיכך נפרע ממנו ב' נקמות. והעולה לעניינינו כי הלבוש הזה דזמין קב"ה למלבש למיהב נוקמתא באדום, הנה הוא הלבוש שעליו מצויירים כל אותם שנהרגו ע"י אדום לכבודו ית', א"כ בלבוש הזה יראה זכיותיהם של ישראל, וא"כ לרקמות שהוא לבוש מצוייר מן חדושי התורה ומן המצוות של ישראל, תובל למלך דא כלה אלבישת ליה, עי"ז תובל השכינה למלך מלכי המלכים הב"ה, והנה היא לובשת אותו הלבוש, ובזה היא עולה לפניו ית', מאן גרים כל דא, בגין ישראל דלא אתערבו בסטרא דעשו, והוא כמ"ש ששמרו מצוותיו ית', וגם שמרו זרעם בטהרה, וכמו שנפרש בפסוק הבא. כל אינון זמינין למחמי ביקרא דציון, שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל (קידושין ע, ב), וגם מפני ששמרו מצוותיו ודבקו בה' אלקיהם. וכבר אמרו (פסחים נ, א): הרוגי מלכות אין לפנים ממחיצתם. לקבל דא תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, תרין תורי רמז לאורייתא דאיתיהבית בימי פרעה, ורמז לדעתא דתתחדש ביומוי דמשיחא. והכוונה כי במה שאדם עוסק בעה"ז, ואעפ"י שאינו מבין סופו לזכות לעתיד לבא ולהבין בימות המשיח, שאז יתרבה הדעת כמ"ש במקומות רבים, וזהו לדעתי כל המקיים את התורה מעוני, פי' מעוני הדעת, סופו לקיימה מעושר הדעת. וא"כ הוא אעפ"י שכל עמה נאנחים מבקשים לחמה של תורה כמ"ש, ונתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש שהם סתרי תורה כמ"ש, באופן נתקיים מש"ה (ישעיה מא, יז): העניים והאביונים מבקשים מים זו תורה, ואין לשונם בצמא נשתה. מ"מ אני ה' אענם אפתח על שפיים וכו'. תורי זהב נעשה לך, וביומוי דמשיחא תתחדש דעתא ויזכו לשתי תורות, פי' תורה שלמדו בהיותם בגלות, והחדושים שיחדשו אח"כ, וע"י הלבוש הלזה יקבלו נחמה על מש"ה ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה ובלתי חשובה בעיניו, וכאשר ידין בגוים מלא גויות, יכירו חשיבותם של ישראל, כי הקטון יהיה לאלף, מלבד מ"ש (ר"ה כג, א): תחת הנחשת וכו' (ישעיה ס, יז). תחת ר' עקיבא וחביריו מי מביא לנו תמורתו. ונסיים דברי מאמר הזוהר ז"ל: עם נקודות הכסף, התם בחמשה עשר כסף, והכא אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ודאי מסטרא דאברהם אתיא לון וכו'. נראה שכוונתו לומר כי כל זה נעשה ע"י מדת החסד, בתחלה יצאו בט"ו לחדש ניסן, שכן פי' ז"ל (חולין צב, א): בחמשה עשר כסף (הושע ג, ב). זה ט"ו בניסן. והוא כי פסח הוא בחסד, ולעתיד לבא בזכותו של אברהם מדת החסד ג"כ, וזהו אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, וזה כי פירש"י ז"ל על אברהם כשהושלך לכבשן האש, אם מעמיד הדברים כחומה, נבנה עליה טירת כסף, וכן על ישראל בגלות, וכיון שישראל העמידו דברי ה' אפי' במקום כרת, שמסרו נפשם על יחוד ה', א"כ הוא נבנה עליה טירת כסף זה בית המקדש וכו' היה בזכותו של אברהם שמסר נפשו על יחוד ה' ונמשך זרעו אחריו כמותו, ועי"ז כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון אכי"ר. 768tysh7gcfbvz3arvozhyr6mbro4cz 0 328046 3076659 1414181 2026-08-15T22:12:40Z Do2or 5565 3076659 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|יא|יב|יג|}} == י"ב == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו{{ש}}אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי{{ש}}אשר הוגה ה' ביום חרון אפו.'''}}}} אפשר לפרש 'תורי זהב' עפ"י הדרך שפי' 'בתורים' מלשון זמן. פי' זמן יהיה קבוע לך לזכות לזהב ועושר ונכסים, והם היו"ט, שהרי (מס' ר"ה א, ב): [בד' פרקים העולם נידון], בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן וכו'. ואמרו בגמ' ע"ז (ר"ה טז, א): אמר הקב"ה הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה וכו' עכ"ל. באופן שרצה הב"ה לזכות את ישראל בזמן שהעולם נדון, ונתן להם מצוות למען יזכו בדינם ולא יחסר להם כל טוב, וזהו תורי זהב נעשה לך, פי' זמני זהב נעשה ונתקן לך. וגם יפורש לשון 'תורה', כי ע"י המצוות הנז' יזכו לעושר ונכסי', שישלח ה' ברכה בפירותיהם. וכדי לפרש כל הכתוב אפשר לומר לפי דרך זה, כי הלא עיקר כל הקרבנות הוא התפלה שאדם מתפלל עם הקרבן, וכמש"ה: זבחי אלקים רוח נשברה (תהלים נא, יט). וידוע כי קבלת התפלה היא מצד שמאל, כי כך גזרה חכמתו ית', כי מדת הדין נותנת כי בהתפלל האדם תפלה הגונה עם הכוונה הנכונה תקובל תפלתו ברצון אם לא יהיה מעכב בדבר לסיבת העוונות וכיוצא, וזהו תורי זהב נעשה לך שהם התפלות הנאמרות עם הקרבנות, ואמר נעשה לך דווקא ולא לגוים, כי לישראל דווקא אחרי שניתנה תורה נתחדשה הלכה, להורות להם דרכי התשובה והתפלה, משא"כ באומות שלא ניתן להשבון, וזהו ג"כ כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וכו'. לכם דווקא ולא לא"ה, וזהו תורי זהב נעשה לך, ומפני כי הדין בפני עצמו קשה, הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד, ואמר עם נקודות הכסף. ועי"ז גם כן תהיה מדת החסד לישראל ומדה"ד לא"ה, וזה יהיה כנגד מה שאומר הכתוב כל עמה נאנחים מבקשים לחם וכו'. ואמר 'מבקשים' ולא אמר אין להם, לומר כי זהו כאבדה המתבקשת ואפשר שימצא, והנה הדרך כדי למצוא הוא ע"י קיום המצות האלו בזמני' כמ"ש, וגם ע"י התפלה בזמנה שהיא ג"כ מ"ע ובפרט למי שצריך. ואפשר שלטעם זה תקנו אנשי כנסת הגדולה נוסח התפלות שבידינו צרופות ככסף ובחונות כזהב כמ"ש. שיש בהם שאלת כל הדברים ההכרחיים דרך כלל אל כללות ישראל, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בתחלת הלכות תפלה (פ"א, ד). כל זה נוכל לומר כאשר נפרש כוונת הכתוב כל עמה נאנחים כפשוטו. אך נוכל לפרש כמו שמפרש מהר"ש אוזידא בס' לחם דמעה שפי' אותו על ד"ת, כמש"ה לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה). ולפי דרך זה יאמר: "כל עמה נאנחים מבקשים לחם", הנה התורה נמשלה להרבה דברים, ביין ושמן ודבש וחלב, וזה כפי' הבחי' מקרא משנה הלכות אגדות, והנה בחינתה שנקראת לחם הוא על בחינת הפלפול, לשאת ולתת במלחמתה של תורה, לשון נופל על לשון, כי רבים לוחמים לי מרום. כי מלחמת ה' אדני נלחם (ש"א כה, כח). והנה על ענין התורה בעצמה ח"ו לא תשתכח תורה מישראל (שבת קלח, ב), כי לא תשכח מפי זרעו (דברים לא, כא). אבל בענין הפלפול והסברא, ע"ז כבר אמרנו למעלה משאז"ל (קהלת רבה יב, ח): כיון שגלו ישראל לא היה א' מהם יכול לסבור תלמודו. וכן אומר הכתוב: ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש (ישעיה ג, ז). כמשז"ל (שבת קכ, א): מחובשי עצמן בבית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה. וע"ז היו נאנחים מבקשים לחמה של תרה, נתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש. פי' היה להם לאכול, פי' ד"ת כמ"ש כי לא תשכח מפי זרעו (דברים לא, כא). אבל לא היה בהם כדי להשיב נפש, פי' לשמור ולעשות, שלא היה הלכה ברורה כאשר הוא בעוה"ר, כמ"ש ר' יוחנן (קידושין מו, א): הרי בשר והרי סכין והרי ידים ואין לנו מה לאכול. ופי' כי המשנה ברורה ונראה שהיא מובנת לכל, ואין מי שיבין אותה, וגם אמרו (סוטה כב, א): אין דנין הלכה עפ"י המשנה. ואם אל הגמרא נלך הנה זה הים גדול ורחב ידים, ומי יכול להוציא הדין לאמתו עפ"י הגמ', ובפרט בזמנינו זה בעוה"ר, וזהו נתנו מחמדיהם באוכל שיהיה בו להשיב נפש, שיהיה דין אמת והלכה פסוקה ולא מצאו. וזהו ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, כמ"ש מהר"א גלאנטי שהוא כדמיון הזולל שאינו מתרצה במה שיש לו, אף כאן נתקיים מש"ה: ואכלתם ולא תשבעו (ויקרא כו, כו), אפי' בד"ת כמ"ש. וכנגד זה אמר תורי זהב נעשה לך, פי' תורה שהיא נקיה וצרופה כזהב, וזה כי משום עת לעשות לה' (תהלים קיט, קכו). ניתנו דברי תורה שבע"פ ליכתב (תמורה יד, ב), ונכתבו דברי המשנה והגמרא, ואח"כ מדור דור בראותם כי הלבבות הולכים ומתמעטים, כל א' מחכמי הדור ראו לקבץ דינים ולסדר אותם באופן נאות למען בזה יקל על המעיין, וכל אחד בחר לו דרך לעצמו ללמד דעת את העם דיני תרתנו הקדושה על מתכונתם, וראשון מהפוסקים אשר התחיל בדרך הזה ה"ה הרמב"ם ז"ל, ועיין בהקדמה שלו על ס' היד. וזהו תורי זהב שהם דינים ברורים ונקיים כזהב נעשה לך, ובזה ישיבו את נפשם לקיים מצוותיה של תורה על מתכונתם, עם נקודות הכסף בלשון צח ומובן לכל, ככסף הזה שהוא מזוקק שבעתים, ויהיה פי' הכתוב לפי דרך זה דומה למ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמת המורה על פסוק תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה, יא) ע"ש. אבל לפי דרך זה יש להקשות שנראה כי דברי הפוסקים, הנה הם יותר מובחרים מהמשנה והגמרא, לפיכך נ"ל לומר כי תורי זהב הם רמז לתורה שבכתב ושבע"פ עצמם, וזה כי אחרי מזה נמשך כי כל עמה נאנחים מבקשים לחם כמ"ש, וכמ"ש למעלה בפי' דברי הזוהר (ח"א כ"ז ע"א) שאומר: וימררו את חייהם וכו' (שמות א, יד). בחומר בקל וחומר, ובלבנים בלבון ההלכה וכו'. ומפני שאינם זכאים עליהם נאמר: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב, כג). וזהו כל עמה נאנחי' וכו'. והנה לתקן כל זה באו המפרשים כל א' לפי דורו כמ"ש בענין הפוסקים, וראשון שבכלם רש"י ז"ל, ובפירושו הגדול בדברי תורה שבע"פ, וכן מדברי תורה שבכתב, באופן כי עתה הנה היא כסולת נקיה, הגם כי בעוה"ר נתמעטו הלבבות וקשה עלינו אפי' להבין דברי המפרשי' והפוסקי'. וזהו תורי זהב נעשה לך שתורה שבכתב ושבע"פ נתקן אותם באופן יהיו צרופות כזהב, וזה ע"י נקודות הכסף שהוא פי' המפרשי' ז"ל, שהוא דמיון הכסף בערך הזהב, והוא דומה בדומה למש"ה: תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה, יא). וכמו שאמרו בזוהר [חדש] שיר השירים, שהוא דומה לו, וזהו תורי זהב נעשה לך, וסביב סביב להם יהיו נקודות הכסף, כדי ליפות הזהב ולהודיע לכל ערכו וחשיבותו. ומהר"ש אלקבץ בס' אילת אהבים ז"ל: יאמר כי בחלק הדבור הנגלה והמפורסם, יעשה לה עדי שלא יהיה מפורסם המוניי רק מהשלמות. אך שיהיה בו חלק כמוס וגנוז, כענין תפוחי זהב במשכיות כסף אל הרב המורה. וזהו תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף עכ"ל. נראה מסכים במקצת למ"ש, אבל דבריו הם על סודות התורה אשר הם נחמדים מזהב ע"ש. ואפשר לפרש ג"כ שהוא כנגד כל עמה נאנחים וכו' וזה עפ"י הדרך אשר נפרש כי המקונן מתאונן על ישראל איך אינם מכירים את ערכם, וזה לסיבת הגלות כמו שנפרש. ואמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם, לחמה של תורה כמ"ש, והם נאנחים כי אין אתם יודע עד מה לשאת ולתת בפשטים של התורה, ומ"מ רוצים לעלות במעלות גדולות ונפלאות מהם בסודות התורה, וזה נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש. פי' הניחו העיקר הצריך אליהם שהוא הלחם אשר יאכלו, הכל צריכים למארי חטיא, ונתנו מחמדיהם ותאותם באוכל שיש בו להשיב נפש, שהם סודות התורה המיישבים דעתו של אדם, וגם הנפש נהנית מהם ונתקנת בהם, וזה לסיבת הגלות וגודל הצרות, כמ"ש במדרש על פ' סמכוני באשישות (שהש"ר ב, יד): א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה, והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה וגמרא, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכיות אין מבקשין לשמוע אלא דברי נחמות וברכות עכ"ל. ועל זה אמר ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, כמ"ש הרמ"ע ז"ל (מאה קשיטה סי' ו): כי הלמד אצילות ולא הלכה, דומה לאוכל פטומות בלא לחם. וא"כ ראה ה' והביטה כי הייתי כדמות הזולל בזוללי בשר למו, וכנגד זה אמ' תורי זהב שהם סודות התורה, נעשה לך עם נקודות הכסף שהם פשטי הדברים הנגלים כדמיון הכסף, ע"ד מה שפי' מהר"ם אלשיך על פסוק כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א, ב). שהם סודות התורה, ומ"מ בתורתו שהם פשטי התורה, יהגה יומם ולילה. אי נמי כל עמה נאנחים מבקשים לחם, הנה הלחם הם ג' גבורות הנמתקות ע"י החסדים, בעליית תוך יסוד ז"א, ובכוונת המוציא ביאר האר"י זלה"ה כי הכוונה הוא כי האבות חג"ת עולים אל הבינה ומעלים המלכות עמהם, ואח"כ הבינה מוציאה האבות הנז' והמלכות עמהם, והם ג' הויות הנז', ואח"כ המלכות אחר שקבלה מזון מלמעלה, גם היא מוציאה לחם אל התחתונים עכ"ל בקצור, עיין בס' הכוונות. והנה אחרי שאמר ידו פרש צר על כל מחמדיה שהוא כח הגבורות בגימט' צר כמ"ש, הנה נסתלק השפע מצד החסד ולא נשארו כי אם הגבורות, ועתה אומר כל עמה, שהם מקבלים שפע מצד המלכות, הנה הם נאנחים מבקשים לחם שהם הגבורות הממותקות שע"י בא השפע לתחתונים, נתנו מחמודיהם שהם היסודות. א"נ כל הזכיות שלהם, ובקשו לעשות איזה יחוד באוכל, כדי שיהיה האוכל לפקדון לארץ שהוא אל הוי"ה בגימט' אוכל כידוע. והוא ביסוד כדי להשפיע אל המלכות, ועי"ז הז"ן את העולם כלו. וכמבואר בכוונות. ועתה נתנו מחמדיהם כנז' באוכל להשיב נפש שהיא המל', נפש דוד להשיב אותה אל מקומה. א"נ למתק אותה מתוקף הגבורות, ראה ה' והביטה בסוד עיני ה' אלקיך בה (דברים יא, יב). להשפיע בה סוד הרחמים, וכמ"ש בכוס של ברכה (ברכות נא, א): ונותן עיניו בו. והטעם שכל עמה נאנחים, וגם הנה אני אומרת ראה ה' והביטה כמ"ש, הוא מפני כי הייתי זוללה, כמו שפי' מהר"א גלאנטי שהנה הוא כדמיון הזולל שאינו מסתפק במה שיש לו וכו'. ע"ש בפירושו. אף זה נאמר לפי דרכנו, ודרך רמז נוכל לומר כי זוללה בגימט' ע"ח שהם ג' הויות, והנה כאשר הג' גבורות נמתקין ע"י החסדים הם בסוד שתי הלחם, והם ששה הויות והם בגימט' ציון, אבל כאשר אינם נמתקות אין בה כי אם ג' הויות שהם בגימט' זוללה שהוא ע"ח כמ"ש, והנה כנגד זה אמר תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף שהם גבורות של זהב, נמתקות ע"י נקודות הכסף שהם החסדים, זה הוא כפי פשוטי הדברים. אבל להעמיק הדברים צריך להביא מה שכתב האר"י זלה"ה בפי' מ"ש בזוהר (בהקדמה דף א' ע"ב) בפסוק הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב, יב). בסופו ז"ל: ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין, הה"ד תורי זהב נעשה לך, אינון ינוקי עולמין, דכתיב: ועשית שנים כרובים זהב (שמות כה, יח). ופירש האר"י זלה"ה ז"ל (שער מאמרי רשב''י, פ' בראשית): ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן וכו'. הנה קיום העולם היא התורה, ומה גם לימוד התנוקות הבל שאין בו חטא, מעלה המלכות למקום שאין קליפות שולטי', ונגלים אבות העליונים במוחותיה ושני דרועין וגופא דילה כנז"ל. וסוד תנוקות אלו כנגדם למעלה נ"ה עליונים, דאתפשטת אי' עלאה בהם עד הוד כנודע, ואלו הם תנוקות של בית רבן היא בינה, רמז לחכמה שהיא רבן של כל האצילות, שלא חטאו שאין שם מגיע פגם ולא חטא כלל, ואלו התחתונים מעוררים העליוני' להמשיך לה האבות במוחותיה וזרועותיה, ואלו הם ב' כרובים זהב סגור, בסוד אי' עלאה שהוא זהוב, ואלו תרין דרועין דילה, כמו שיש אל המלכות שני כרובים לעורר את האהבה, וימצא דודאים בשדה של תפוחין עכ"ל. ובמקום אחר אומר ז"ל: ונה"י שבת"ת אין להם על מה שיסמוכו מעולם העליון, ולפיכך הם לבר מגופא, ונמשך מהם אחיזה לחצונים, בסוד ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו). וצריכות האבות לעלות למעלה במחשבה ובעלמא דאתי ואגניזו תמן, וכשירדו האבות למקומם ימשיכו שפע מהם שם, ויתלבשו בנה"י להאיר להם מהאור שקבלו מלמעלה, ויהיו למלכות במקום חג"ת דידה כדפי' לעיל עכ"ל. ומכלל דבריו מובן כוונתינו, כי אעפ"י שידו פרש צר ונגע על כל מחמדיה שהם נה"י כדפי' לעיל, ומזה נמשך כי ראתה גוים באו מקדשה ושלטו הקליפות עד שמפני זה נתהוה ג"כ כי כל עמה נאנחים מבקשים לחם, שלא נמתקו הגבורות כמ"ש, מ"מ ע"י שנאוו לחייך בתורים כמ"ש למעלה בפסוק הקודם, ג"כ תורי זהב נעשה לך שיעוררו העליונים להמשיך לה נ"ה דאי', וירדו האבות להאיר במוחותיה וזרועותיה, וע"י יתמתקו הגבורות וירד השפע והלחם אל המלכות, בסוד שתי הלחם שהם חו"ג, וגם הם סוד נ"ה פנימיים, כמו שפי' הנשי"א זצוק"ל בטוב הארץ, וזהו תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. ובזוהר חדש פ' חקת ז"ל (דף פ"ד ט"ג): לרקמות תובל למלך (תהלים מה, טו). לרקמות אילין לבושין דיקר דאינון מרוקמין למקדשא וכו'. כוונתו מבוארת שהוא על השכינה כמ"ש. והנה פי' למעלה על פסוק כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד). על התורה, ואמר עתה ע"י הרקמות שהם החדושין שאדם מחדש מד"ת, מעשה רוקם עובד ציור בציצין ופרחים לתורה, עי"ז תובל התורה או השכינה למלך מלכו של עולם, ואמר אילין לבושין דיקר דאינון מרוקמין למקדשא, כי בהם תתלבש השכינה להתקדש, וכל מנוי דזמין קב"ה למלבש למיהב נוקמתא באדום, שהם בגדים נעשו ממעשה המצוות, ובפרט ע"י מה שמסרו ישראל עצמם על קדושת שמו ית', ולהבין זה צריך להביא משז"ל (ילקוט תהלים רמז תתס"ט) על פ' ידין בגוים מלא גויות (תהלים קי, ו). אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל, כב-יכול נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפרין דיליה עד שצבע הדם, וכשיגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו, לובש אותו פורפרין ומראה לו גופו של כל צדיק רשום עליה, שנאמר: ידין בגוים מלא גויות, אותה שעה מתנקם הב"ה ממנו ב' נקמות, שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וכו' (תהלים צד, א). עכ"ל. ופי' המפרשי' ז"ל כי כוונתו ית' להודיע כי בגוף צדיק א' יש בו הרבה ניצוצות, וגם לפעמים צדיק א' מתגלגל ב' פעמים, ועל כלם הוא יתברך נפרע ממנו, וזהו ומראה לו גופו של צדיק רשום עליה, ולפיכך נפרע ממנו ב' נקמות. והעולה לעניינינו כי הלבוש הזה דזמין קב"ה למלבש למיהב נוקמתא באדום, הנה הוא הלבוש שעליו מצויירים כל אותם שנהרגו ע"י אדום לכבודו ית', א"כ בלבוש הזה יראה זכיותיהם של ישראל, וא"כ לרקמות שהוא לבוש מצוייר מן חדושי התורה ומן המצוות של ישראל, תובל למלך דא כלה אלבישת ליה, עי"ז תובל השכינה למלך מלכי המלכים הב"ה, והנה היא לובשת אותו הלבוש, ובזה היא עולה לפניו ית', מאן גרים כל דא, בגין ישראל דלא אתערבו בסטרא דעשו, והוא כמ"ש ששמרו מצוותיו ית', וגם שמרו זרעם בטהרה, וכמו שנפרש בפסוק הבא. כל אינון זמינין למחמי ביקרא דציון, שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל (קידושין ע, ב), וגם מפני ששמרו מצוותיו ודבקו בה' אלקיהם. וכבר אמרו (פסחים נ, א): הרוגי מלכות אין לפנים ממחיצתם. לקבל דא תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, תרין תורי רמז לאורייתא דאיתיהבית בימי פרעה, ורמז לדעתא דתתחדש ביומוי דמשיחא. והכוונה כי במה שאדם עוסק בעה"ז, ואעפ"י שאינו מבין סופו לזכות לעתיד לבא ולהבין בימות המשיח, שאז יתרבה הדעת כמ"ש במקומות רבים, וזהו לדעתי כל המקיים את התורה מעוני, פי' מעוני הדעת, סופו לקיימה מעושר הדעת. וא"כ הוא אעפ"י שכל עמה נאנחים מבקשים לחמה של תורה כמ"ש, ונתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש שהם סתרי תורה כמ"ש, באופן נתקיים מש"ה (ישעיה מא, יז): העניים והאביונים מבקשים מים זו תורה, ואין לשונם בצמא נשתה. מ"מ אני ה' אענם אפתח על שפיים וכו'. תורי זהב נעשה לך, וביומוי דמשיחא תתחדש דעתא ויזכו לשתי תורות, פי' תורה שלמדו בהיותם בגלות, והחדושים שיחדשו אח"כ, וע"י הלבוש הלזה יקבלו נחמה על מש"ה ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה ובלתי חשובה בעיניו, וכאשר ידין בגוים מלא גויות, יכירו חשיבותם של ישראל, כי הקטון יהיה לאלף, מלבד מ"ש (ר"ה כג, א): תחת הנחשת וכו' (ישעיה ס, יז). תחת ר' עקיבא וחביריו מי מביא לנו תמורתו. ונסיים דברי מאמר הזוהר ז"ל: עם נקודות הכסף, התם בחמשה עשר כסף, והכא אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ודאי מסטרא דאברהם אתיא לון וכו'. נראה שכוונתו לומר כי כל זה נעשה ע"י מדת החסד, בתחלה יצאו בט"ו לחדש ניסן, שכן פי' ז"ל (חולין צב, א): בחמשה עשר כסף (הושע ג, ב). זה ט"ו בניסן. והוא כי פסח הוא בחסד, ולעתיד לבא בזכותו של אברהם מדת החסד ג"כ, וזהו אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, וזה כי פירש"י ז"ל על אברהם כשהושלך לכבשן האש, אם מעמיד הדברים כחומה, נבנה עליה טירת כסף, וכן על ישראל בגלות, וכיון שישראל העמידו דברי ה' אפי' במקום כרת, שמסרו נפשם על יחוד ה', א"כ הוא נבנה עליה טירת כסף זה בית המקדש וכו' היה בזכותו של אברהם שמסר נפשו על יחוד ה' ונמשך זרעו אחריו כמותו, ועי"ז כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון אכי"ר. bu3qo27cab9mag1pn2k8iegs2pasna0 3076662 3076659 2026-08-15T22:18:09Z Do2or 5565 ביטול גרסה [[Special:Diff/3076659|3076659]] של [[Special:Contributions/Do2or|Do2or]] ([[User talk:Do2or|שיחה]]) 3076662 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|שיר השירים א|יא|יב|יג|}} == י"ב == {{טורים שווים | '''^{שיר השירים:}'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו.'''}}|'''^איכה:'''{{ש}}{{גופן|5|סתם|'''לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי{{ש}}אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו.'''}}}} כנגד מה שאמר המקונן, לא אליכם כל עוברי דרך. הקדים ואמר עד שהמלך במסבו וכו'. ופי' פסוק לא אליכם כל עוברי דרך. נראה שהולך ע"ד מ"ש בזוה' פ' שמות על פ' בני ציון היקרים ז"ל, מאן דרגיל למסבל צערא, ומאן דלא רגיל למסבל צערא, ואתי צערא לתרוייהו, ממאן צערא שלימתא יתיר, הוי או' ממאן דלא רגיל למסבל צערא עכ"ל. עוד אמרו במד', משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאור, א"ל התרנגול לעטלף, אני הנני נהנה מן האור, אבל אתה שאין אתה נהנה, וכן ישראל אומרי' למה זה לכם יום ה' חשך ולא אור. עו' ארז"ל מכל מה שאמר להם משה לישראל לא נצטערו, וכיון שאמר להם משה לישראל מפי ה', כי לא אעלה בקרבך, מיד וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו. וזה מפני כי להוטים היו ישראל אחרי השכינה, וזהו שאו' אחרי שאמר ידו פרש צר, כל עמה נאנחים מבקשים לחמה של תורה, אמר לא אליכם כל עוברי דרך, אין אני מדברת עם הרשעים עוברי דרך, שהם אינם מרגישים בצער הזה, יען לעולם הנה שרוים בחשך, ורשעים בחשך ידמו, כעוללים לא ראו אורה של תורה ואינם מכירים מעלתה, אבל מ"מ הביטו וראו, אם יש לכם עינים לראות תראו, אם יש מכאוב כמכאובי, אשר עולל ה' דוקא, כי הנני מרגשת בדבר על חסרון לחמה של תורה, ונוסף על זה אשר הוגה ה' והסתיר פניו ממני, ויהיה מלשון כאשר הוגה מן המסילה, שפי' לשון הסרה, וכן ה' סר מעלי. כאומרו כי לא אעלה בקרבך. וזה היה ביום חרון אפו, וזה גרם אלי כל הצער הזה, כי מלבד היות הדבר הזה קשה עלי מכל הצרות שבעולם, עם זה היה גדולה לכמה אבות נזיקין שעברו עליו כנפשי כרוחי ונשמתי, ובפרט לחמה של תורה, כי אז נגזר על ישראל שילמדו תורה מתוך צער ודוחק ומתוך שכחה ג"כ, והנה אני בדוחקא מצטערת ומרגשת בדברי' אלה, ובפרט במכאובי הידוע שהוא סלוק שכינה, לא אליכם כל עוברי דרך, שאין אתם מכירים ערך התורה, ונר מצוה ותורה אור של שכינתו ית', ומ"מ הביטו וראו כמ"ש. והנה יש מקום לבער, לחלוק ולומר מה לך כי נזעקת, ואת עושה עצמך היותך מרגשת בסלוק שכינה והעדר אור התורה יותר מאחרי', והלא גם על עוברי דרך עבר כוס זה, ויותר שיש להם עונש בגהינם וכיוצא, כמשז"ל שמדברת עם הרשעי' הנקראי' עוברי דרך, ולזה השיב בשיר השירים ואמר, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. והכוונה לא אליכם רשעים של גהינם, ובפרט א"ה הגיע הצער הזה של סילוק שכינה, אלא אלי בפרט, כי הלא בעוד שהמלך הב"ה במסבו, היה מסב במקומו ומשרה שכינתו בבית המקדש וכיוצא, נרדי דווקא ולא שלכם, היה נותן ריח טוב לפניו, וגם אל כל העולם כלו, באופן כי אני הייתי נהנית מזיו שכינתו ית' ולא אתם, ולפי דרכנו שהוא נחמה למה שאומר באיכה כמ"ש בהקדמה, אפשר לומ' כי אחרי שאמר היש מכאוב כמכאובי וכו' אשר הוגה ה' וכו'. שהוא סלוק שכינה כמ"ש, הקדים ואמר אעפ"י כן לית אנא מובדא סברי מן בריי, ומובטחת אני יחזור ויאיר ה' פניו אלי, וזה כאשר נפרש משרז"ל במדרש על פ' זה, עד שהמלך במסבו ז"ל, ר"מ ור"י, ר"מ או' עד שהמלך מלכי המלכים במסבו ברקיע, נתנו יש' ריח רע ואמרו לעגל אלה אלקיך יש', א"ל ר' יהודה דייך מאיר, אין דורשין שיר השירים לגנאי, שלא ניתן שיר השירי' אלא לשבחן של ישראל, ומהו עד שהמלך במסבו, עד שמלך מלכי המלכים במסבו ברקיע, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. היא דעתיה דר' מאיר למימר סיירי נתן ריחו אלא מסתותא (נ"א מסורת) עלתה בידינו מן הגולה ושנו בה, שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן עכ"ל. ונוכל לומר כי כוונת ר' מאיר היא לומר כי במעשה העגל אעפ"י שחטאו ישראל ונסתלקה שכינה מהם, ואמר כי לא אעלה בקרבך. הקדים להם מעשה המשכן כדי שעי"ז ישרה שכינתו בתוכם, וא"כ הוא גם אם לעתיד יחטאו ויבואו לידי מדה זו ח"ו כמו שאירע בעו"ה, לא יבצר ממנו ית' מזימה, להקדים להם רפואה למכה, וכבר הקדים להם הרבה מצוות למען בהם יחיו בגוים, וגם ע"י יזכו להחזיר שכינתו ית' לציון ועינינו רואות אכי"ר. אבל ר' יהודה א"ל אין דורשין וכו'. ובזה יש גנאי לישראל להזכיר עוונותיהם, וזה כפשוטו. ואפי' אם נאמר שהבין דברי ר"מ כמ"ש במדרש אח"כ, מ"מ אין בו שבח לישראל רק אליו ית', שהקדים להם מעשה המשכן, ולפי' פי' הכתוב על שאמרו ישראל נעשה ונשמע. והכוונה כמשז"ל על פ' מי הקדימני ואשלם. פ' נשא, מדבר באברהם שמעצמו הכיר להב"ה וכו'. וכוונת המדרש לפרש מי שהקדימני מבלי צוויו ית', ואשלם לבניו וכו' ע"ש דף קע"ג כי האריך בזה, וא"כ כיון שישראל הקדימו נעשה לנשמע, דין הוא שישלם להם. ועוד מלבד זה, הנה אז באותה שעה נבחרו ישראל מכל האומות, שבדקן הב"ה ומצאן כלן בעלי מומין וישראל דבקו בה' אלקיהם. וזהו עד שהמלך, מלך מלכי המלכים ברקיע, שעדיין לא השרה שכינתו למטה, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני, והכירו מעלתו ית' ובטחו בדבריו לומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ועי"ז וירד ה' על הר סיני, והשרה שכינתו בתוכם. וא"כ הוא אעפ"י שסילק שכינתו מתוכנו וחרב בית קדשנו ותפארתנו, מ"מ הנה אל ישועת ה' נבטח ונגילה ונשמחה בישועתו. ר' אליעזר ור' עקיבא ור' נחמיה ור' ברכיה וכו'. אפשר לומר כי כוונת ר' אליעזר הוא לומר אמת כן הוא כדברי ר' יהודה, כי תומת ישרים תנחם לפני הר סיני, וכן יהיה ג"כ ל"ל, אבל לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, וגלוי וידוע שרצוני לעשות רצונך אלא ששאור שבעסה מעכב, לזה הוסיף לומר עד שמלך מלכי המלכי' הקב"ה ברקיע, כבר הר סיני מתמר באור, שנאמ' וההר בוער באש. וזה כפי מה שפי' מהר"ם אלמושנינו ואחרים ג"כ על מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, שהוא רמז אל היצה"ר והחומריות עכ"ל. וא"כ כבר הר סיני שהוא רמז אל היצה"ר, מתמר ועולה כתמר שאין לו אלא לב א', באור של תורה, וזהו וההר בוער באש. וא"כ כיון שבראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ע"י עסק התורה נכוף היצה"ר ונקומה ונעלה בית אל אכי"ר. ר' עקיבא הוסיף לומ' כי לא בלבד היה כפוף היצה"ר תחת ישראל, רק ע"י זכו להשראת שכינה, והוא כדמיון משל בן המלך והזונה שהובא בזוה' פ' משפטי', וזהו כבר וישכן כבוד ה' על הר סיני. וא"כ ג"כ עתה יזכנו ה' לכוף יצרנו לעבודתו עד שנעבוד אותו בכל לבבנו ביצ"ט וביצה"ר. ובזה נזכה לימות המשיח ולחיי העה"ב. ור' ברכיה א' עד שמשה במסבו ברקיע שנק' מלך, שנ' ויהי בישורון מלך. כבר וידבר אלקי'. אפשר שבא לומ' כי מלבד כל מ"ש, עוד מצינו כי לפעמים בשביל זכות צדיק א', הב"ה משרה שכינתו על ישראל, וזהו עד שמשה במסבו ברקיע וכו', ובזכותו וידבר אלקים. וכן יהיה לעתיד ע"י משיחנו אכי"ר. ולפי דרכנו אפשר שבא לרמוז מ"ש למעלה, כי מרע"ה הוא מאיר בנשמותיהם של ת"ח, והוא מסייע שיש בו ממש, אפי' בגלותנו זה, ובזוה' או' דתרין כנפים דיליה אינון תרין משיחין. וזהו שמביא פסוק ויהי בישורון מלך. שזה נאמ' על היות מרע"ה הנז' מלך על נשמותיהם של ישראל. ראב"י ורבנן עד שהמלך מלכי המלכים הב"ה ברקיע, כבר ירד מיכאל שר הגדול והציל את אברהם אבינו מכבשן האש. רבנן אמרי הב"ה ירד והצילו עכ"ל. אפשר שכוונתו לומר כי אמת כן הוא כי זכותו של משה הוריד השכינה למטה לארץ, וע"י וידבר אלקים. אבל כבר היתה השכינה מתוקנת במקצת ע"י שאר צדיקי' שהתחילו להוריד השכינה, והם אברהם יצחק יעקב לוי וכו'. לז"א כי אפי' בזמן אברהם שהיתה עדיין למעלה ברקיע ז', ירד מיכאל וכו' והצילו, והב"ה שלח מלאך והצילו, אף כאן ומלאך פניו הושיעם. ורבנן אמרי הב"ה ירד והצילו. א"כ גם עתה אעפ"י שאמרה אלכה ואשובה למקומי הראשון, מ"מ ירד להושיע את ישראל, והראיה שהרי זכות זה הועיל אל חנניה מישאל ועזריה, שירד אח"כ מיכאל והצילם, הצד השוה שבשניהם היינו ראב"י ורבנן, כי זכות אבות היא שעמדה לאבותינו ולנו, א"כ מלבד זכות הצדיקים שיעמדו בכל דור, הנה יש זכות אבות אשר נשבע להם הב"ה שלא להניח זרעם לעולם, וא"כ אעפ"י שהסתיר פניו לא יהיה לנצח, כמש"ה כי לא לנצח אריב וכו'. א"ר טביומי עד שיעקב אבינו מסב במטתו, נצנצה בו רוח הקדש ואמר והיה אלקים עמכם עכ"ל. אפשר לומר כי כוונת ר' טביומי כי מלבד זכות אבות ושאר דברים שאמרנו, עוד יש זכות אחר להגן עלינו ולהשרות שכינתו בקרבנו, והוא על משפחות מיוחסות שבישראל שעליהם השכינה שורה, שכן מצינו ביעקב שעל היות מטתו שלמה שרתה עליו רוח הקדש, וזהו עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש, וגם מה שאמר והיה אלקי' עמכם, כי בראותו מטתו שלמה, גזר אומר כי בודאי יהיה אלקים עמכם ולא עם האומות, וכמ"ש אח"כ מרע"ה, ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. ובזהר חדש פ' חקת, מאן גרים כל דא, בגין ישראל דלא אתערבו בסטרא דעשו, כל אינון זמינין למחמי ביקרא דציון. ר' פנחס בשם ר' הושעיא אמר עד שהמלך מלך המלכים במסבו ברקיע כבר הקדים, שנ' ויהי ביום השלישי וכו'. עד והר סיני עשן כלו. אפשר לומר כי הן אמת ע"י זכותם של ישראל הועיל להם במתן תורה וכפו היצה"ר, וע"י זכו להשראת שכינה כמ"ש, ע"י זכותו של משה וזכות אבות והיות מטתו שלמה, וכן יש משפחות מיוחסות בישראל, ועי"ז יהיה אלקים עמנו, אבל מ"מ צריך התעוררות תחתון, ואז"ל פתח לי פתח וכו'. ובעו"ה אין מי יקרא בצדק מתעורר להחזיק בך, לז"א עד שהמלך וכו' כבר הקדים, שנ' ויהי ביום השלישי. וזה כמו שאו' הכתוב, אני ישנה מן המצות, ולבי ער זה הב"ה, קול דודי דופק. והנה אז היו ישראל בלי התעוררות, ועמד עליהם בקולות וברקים, והנה לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמיות שבלב, ועי"ז נתעוררו ישראל, ויוצא משה לקראת האלקי' מן המחנה. והיה הב"ה מהלך לפניהם וכו'. וכן יהיה ל"ל, אף אם לא יהיה ההתעוררות בישראל, מ"מ ירעם אל בקולו נפלאות וע"י חבלי משיח, או יעמיד להם צדיק א' וכיוצא, וכן אמרו בששי קולות. ועי"ז ישובו בתשובה ויצאו לקראת האלקים, אשר גם הוא יבא לקראתם וישישו כל מבקשי ה'. א"ר יודן עד שחזקיהו וסיעתו בירושלי', כבר הקדים הב"ה בלילה ההוא, שנ' ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור עכ"ל. אפשר לומ' כי כוונת ר' יודן היא להוסיף על דברי ר' פנחס, כי אפי' לא יהיה התעוררות בתחתונים אלא זכות אבות, וכל מ"ש יעמד לנו. וזה כי אז"ל, ד' מלכים מה שתבע זה לא תבע זה, דוד אסא יהושפט חזקיה. דוד אמר ארדוף אויבי ואשמידם וכו'. עד חזקיה אמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, א"ל הב"ה אני עושה, שנ' ויצא מלאך ה' וכו' עכ"ל. ופי' המפרשי' ז"ל כי דהע"ה שהיה בטוח בזכותו אמר ארדוף אויבי וכו'. כדי לעשות המצוה הוא בעצמו, אבל אסא ויהושפט וחזקיהו, כל א' פחד יותר מחבירו פן יגרום החטא, והנה חזקיהו פחד מלעורר מדה"ד ולא רצה אפילו לומר שירה, רק רצה שהב"ה יעשה הכל מעצמו דרך נס, וזהו אני ישן על מטתי וכו'. וכן עשה הב"ה, וא"כ גם לעתיד יעשה הב"ה הכל מעצמו בלי התעוררות תחתון, וכמ"ש המקובלים ז"ל שאז תתעורר המלכות מעצמה ע"י שיתגלה אור עתיקא קדישא וכו'. א"ר אבהו עד שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם במצרים, כבר הקדים הב"ה, שנ' ויהי בחצי הלילה. וה' הכה כל בכור וכו' עכ"ל. אפשר שהורה לנו דבר אחר, שהנה יש לחוש לכל הדרכים אשר אמרנו פן בעלות ישראל אל בית ה', בין שיעלו מעצמם או בזכות אחרים או בחסדו ית', באיזה צד ואופן שיהיה, יש לחוש פן יעלו זרים עמהם ויבלעו נחלת ה' ח"ו, לז"א כי במצרים כאשר יצאו כבר הקדים ה' והכה כל בכור בארץ מצרים, שהם ראש הקליפות, אינון כתרין תתאין, ועי"ז יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, כן יהיה לעתיד, אך אלקים ימחץ ראש אויביו, ואז בלע המות לנצח וחרפת עמו יסיר מעל הארץ. ולפי דרכו רמז לנו כאו', עד שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם, מה שלא הזכיר מלת 'מסובין' בחזקיהו וסיעתו, הוא מפני שארז"ל ובפרט דברי המתרגם יונתן בן עוזיאל על פ' ואביא אתכם על כנפי נשרים. כי באותה הלילה הטיסן הב"ה והביאם לירושלים לפנים מן החומה, מקום שאוכלי' שם קדשי' קלים ושם אכלו פסחיהם, וזהו שבכאן נא' שהיו מסובין, מלשון ויסב אלקי' וכו'. וכן ג"כ ל"ל לשעה קלה תשועת ה' כהרף עין, וכרגע כמימריה יכלה שעבוד מלכיות ונעלה לציון נושעי'. הכלל העולה מכל זה כי אעפ"י כי לה אלקינו חטאנו והסתיר פניו ממנו וסלק שכינתו, אשר זהו הצער הגדול שיש לנו מכל הצרות שבעו"ה, מלבד כי מזה נמשך גלות התורה, ופשטה הנגע בקירות הבית ונחרב קדשנו ותפארתנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, מ"מ הנה אל ישועת ה' נבטח, על אשר לעולם הקדים רפואה לכל מכה, וגם מתחלה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורת אמת לכוף את יצרנו לעבדו שכם א' בכל לבבנו, ומלאך בריתו ישלח להדריכנו בדרך ישרה, וזכות אבותינו יעמוד לנו דווקא, אשר עלינו נאמר ועמך כלם צדיקים. כמאמ' הזוהר דנטרי אות ברית קדש. ועי"ז יעורר רחמיו ויקבצנו מארבע כנפות הארץ, ואז הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ אכי"ר. דוק ותשכח כל זה בדברינו אלה, ובזוה' חדש פ' חקת דף פד סוף ע"ג ז"ל, תחת אבותיך יהיו בניך. דכלהו ברחימו, כאינון דרא דמדברא, כאינון דאקרון דור דעה, יהיו בניך. דכלהו ברחימו יתגברון על אורייתא, לקבל דא כתיב עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו. דאקדימו עשיה לשמיעה, אוף הכא בנך ישתלמון כותהון עכ"ל. הורה למ"ש בשם ר"י, כי כמו שהקדימו נעשה לנשמע ועי"ז זכו להשראת שכינה, כן יהיה לעתיד, כלהו ברחימו יתגברון באורייתא. וכמו שבעת החרבן כל עמה נאנחים ומבקשי' לחם של תורה, ובשביל זה הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי, וכמש"ה ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר. כי זה גרם את זה, כמש"ה על מה אבדה ארץ על עזבם את תורתי. כן ל"ל כלהו ברחימו יתגברון באורייתא, ועי"ז ישוב ה' שיבת ציון, וכאומרו ברחימו. רמז כי בחרבן ב"ה היה שם שנאת חנם שבשביל זה גלו, ואז יסתלק שנאת חנם מבינינו, וכלם ידעו כבודו ית' מקטנם וגם גדולם. עוד אפשר לפרש עד שהמלך במסבו וכו'. עפ"י מה שפי' בזוה' חדש פ' בלק ז"ל, שעשועא דקב"ה מאי הוא, אלא כל צדיקייא דקיימין בדיוקנייהו, מתלבשין בגנתא דעדן בכל יומא וכו'. עד כד עייל קב"ה בפלגות ליליא, כלהו קיימין מתתקנין כדקא יאות, וכל אשתדלותא דאשתדלו כל ההוא יומא בחדושי אורייתא וכו', עד וקב"ה בתר דארח ואשתעשע בהו בכל אילין רזין דחכמתא דלהון, אתגלי עלייהו ואינון חמאן בההוא נעם ה' וכו' עכ"ל. וא"כ יאמר אעפ"י שגלו ונסתלקה שכינה, מ"מ עד שהמלך במסבו, עם הצדיקי' בג"ע, נרדי נתן ריחו, ריח טוב לפניו ית', וקב"ה בתר דארח וכו' אתגלי עלייהו וחמאן בההוא נעם ה', וכבודו עלינו יראה. א"נ לא אליכם עוברי דרך. פי' במדרש, עוברי דרכה של תורה. וכבר פי' למעלה לפי דרך זה שהוא כמדבר עם הרשעים. וע"ד האמת הנה התורה הוא ביסוד אבא, ודרכה של תורה הוא יסוד אימא, ועוברי דרכה של תורה, הם ז' מלכים שיצאו משם ועברו משם ונפלו ונשברו, ועתה השכינה כמדברת עמהם, לוא אליכם, לא אירע כזאת אליכם עוברי דרך כמ"ש, גם נקרא יסוד אימא דרך, כמש"ה נותן בים דרך. ויש ג"כ שם ס"ג וקס"א בגי' דרך, הביטו מלמעלה וראו מלמטה, וזה יאמר על בחי' האור שלהם שעלה למעלה ומשם יביטו למטה, וראו מלמטה במקום שנפלו, יראו למעלה היש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי, ונשארתי כעוללות, שכל הט' ספירות שלה מסתלקות והיא נשארת נקודה קטנה, וזה מפני אשר הוגה ה' ביום חרון אפו, והסתיר פניו ממני מלהתיחד עמי פנים בפנים, וזה הוא צער גלות שכינה. ואמר לא אליכם וכו'. פי' אינו מגיע שום צער אליכם, אדרבא הקליפות מתגברים בזה בעו"ה עד ירחמנו עושנו, וכנגד זה אמר בשיר השירים, עד שהמלך במסבו. פי' המלך הידוע, כי מלך סתם יצדק בת"ת או במל' ולפעמים בבינה, אבל המלך עם ה' הידיעה יפורש ביסוד אבא, כמ"ש על תהלות לאל עליון, כדין מלכא עלאה נפיק. ופי' ביסוד אבא ואמר עד שהמלך במסבו ברקיע כמשז"ל, ורקיע הוא יסוד אי' שבו חמה ולבנה זו"ן, עיין בכללים. והנה בעוד שהמלך במסבו כמ"ש, נרדי שהוא ז"א, כמו שאמרו על שבולת נרד ת"ת. והנה ת"ת ז"א שמשם מתחיל בנין המל', ולכן קראתו השכינה נרדי. פי' ת"ת זה נתן ריחו והעלה מ"נ למעלה כמבואר בסוד הריח, ובזה ירדו המוחין למטה ויחזרו פנים בפנים, וגם תבנה ותכונן עיר ציון, מלכות כימי עולם וכשנים קדמוניות. ואפשר ג"כ שזה נרמז בדברי הזוה' שאמרנו למעלה, שאו' כאינון דאקרון דור דעה, וידוע כי בכוונות נתבא' איך הגבורות עולים עד סוד הדעת ששם שרשם ושם מתמתקים. ובזוה' פ' וישב על פ' הנה ישכיל עבדי ז"ל, דאתער אתערותא לעילא, כמאן דארח ריחא ואתי לאתערא ולאסתכלא וכו'. הורה למ"ש כי ידוע כי משכיל הוא בדעת, כי לכן נקרא היסוד משכיל לאיתן האזרחי, שעולה בסוד הדעת, ואמר הנה ישכיל עבדי, דאתער וכו' כמאן דארח ריחא, שמעלה הגבורות עד הדעת, ועי"ז ירום מסטרא דנהורא עלאה על כל נהורין. ובזוה' פ' פקודי ע' ק"ח ז"ל, עד שהמלך במסבו, בההוא חברותא ותפנוקא דעדן עילאה, הא אוקמוה דהא מההוא שביל דסתים וגניז ולא אתידע ואתמלא מיניה ונפקא בנחלין ידיעאן. נרדי נתן ריחו, דא ים בתראה דברא עלמא תתאה כגוונא דלעילא, וסליק ריחא טבא לשלטאה ולמעבר, ויכיל ושליט ונהיר בנהורא עלאה וכו'. והכוונה נלע"ד שפי' האר"י זלה"ה בענין הברכות ע"ש. ופי' עד שהמלך במסבו. אם נפרש אותו על יסוד דאבא כמ"ש, שהוא במסבו בתפנוקא דעדן עלאה, שהוא מתחבר ביסוד אי', שהוא עדן עלאה, והא אוקמוה וכו'. וכמ"ש בענין ברוך שהוא ההוא שביל דקיק ולא אתידע, שהוא יסוד אבא בגו יסוד אי'. ואם נפרש עד שהמלך ז"א, במסבו בההוא חברותא ותפנוק' דעדן עלאה, שהוא עולה עד הבינה, כמבואר בענין אתה ה' אלקינו של כוונת הברכה. הא אוקמוה פירוש כבר נתבא' במקום אחר, א"נ הא אוקמוה ע"י מלת ברוך, וזהו דהא בההוא שביל דסתים וגניז ולא אתיידע, שהוא יסוד אבא, כמ"ש משם מתמלא ומקבל שפע הז"א ע"י יסוד דאי', שהוא בדעת ז"א. וזהו ונפקא בנחלין ידיעאן. ואז על ידי זה נרדי נתן ריחו, דא ים בתראה וכו'. שהוא מלכות, וכמ"ש על פ' בים דרכך ושבילך במים רבים. והוא כגוונא דלעילא, שכן שניהם, פירוש בינה ומלכות, אז נקרא מלך העולם, וסליק ריחא טבא, כי עי"ז מתמתקים הגבורות, וגם נהיר בנהורא עלאה, שמקבלת הארה מאימא עלאה ונותנת לכל העולמות, ועי"ז מתרבים חייליה והנשמות שבתוכה וגם המלאכים, וזהו שאו' אח"כ ת"ח בשעתא דהאי נרדא סלקא ריחא לעילא, כדין חביבותא אתקשרת, וסלקא האי נרדא לאתייחדא לעילא, וכלהו רתיכין קדישין כלהו סלקין ריחין לאתעטרא דא לגבי דלעילא, אינון רתיכין כלהו אקרון עלמות שיר, כד"א על עלמות שיר. והא אוקמוה מאי עלמות שיר, אלא כד"א ועלמות אין מספר. מאי ועלמות אין מספר, כד"א היש מספר לגדודיו. ובגין דלית לון חושבנא כתיב ועלמות אין מספר עכ"ל. ויש סיוע לזה ג"כ ממ"ש בזוה' פ' שמיני ז"ל, ת"ח כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווגי עמיה בזווגא שלים, האי עדן זווגא בההיא נתיב דלא אתידע לעילא ותתא, כד"א נתיב לא ידעו עיט. ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד, כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין, כדין כתיב כעטרה שעטרה לו אמו. וההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואמיה, כדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקא. ותאנא בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי, כדין כתי' עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווג' מלכא קדישא במטרונית' בהאי דרגא, וכדין אתיהבו ברכאן בכלהו עלמין ונפקין ומתברכאן עלאין ותתאין עכ"ל. הורה למ"ש כי ידוע כי ע"י הברכה יתנהיר ההוא שבילא דקיקא דאיהו יסוד אבא דאתחבר גו אי', ועי"ז מנחיל עטרות שהם חו"ב אל ז"א, ויהיה פי' הכתוב לפי דברי הזהר הנ"ל, עד שהמלך הוא ז"א, במסיבו שהוא באי' ששם ההסבה והחרות, אז נרדי שהוא יסוד אבא, נתן גו אמא, נתן ריחו דאפיק ברכאן. הכוונה ר"ל כי סוד הריח הוא התעוררות העולה ממטה למעלה עד (המ"מ) ועי"ז יורד השפע, וכמ"ש בכוונ' הריח על אשה ריח נחח לה'. מ"ש בכונת שבת, וזהו נרדי דא יסוד, נתן ריחו דאפיק ברכאן, שהוא ההתעוררו' שעלה ממטה למעלה, וזה כדי לאזדווגא מלכא קדישא שהוא ז"א, בקבלתו מאבא שהוא קדש, אז נק' מלכא קדישא, ואז מזדווג עם נוק' ויורד השפע ממנה לכל העולמות. ובזה יהיה ג"כ תקון למש"ה לא אליכם כל עוברי דרך. ויהיה פי' ע"ד מ"ש על פ' אסוף אסיפם וכו'. כי לסיבת העוונות אמר הכתוב אסוף אסיפם וכו'. אין ענבים בגפן וכו'. שלא יתגלגלו בבהמות וחיות וצומח, רק האספו ונבואה אל ערי המבצר ונדמה שם, בסוד דומם שהוא תכלית הירידה, והטעם פי' ז"ל כי להיות שלא היו מברכים על הפירות, לזה בחרו עצמם להתגלגל בדומם יותר מבצומח שלא היו מקבלים תקון, ועתה אמר לא אליכם כל עוברי דרך, אינו מגיע אליכם צער, כמ"ש עוברי דרך, שהם הנשמות שהם מתגלגלות כמ"ש, ואינו מגיע אליכם כ"כ צער כמו שמגיע אל השכינה, להיות כי כל א' מרגיש בצער שלו ולא יותר, אבל השכינה בכל צרתם לו צר ומרגשת בצער כלם, וכמ"ש מהר"א גלאנטי. וע"י הברכות יתוקן הכל, שאז עד שהמלך במסבו, כמ"ש השכינה תקן ריח, כמ"ש אשה ריח נחוח לה'. ועי"ז יתרבו חייליה ע"י השירות והברכות, ויקויים משרז"ל וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ אכי"ר. ובזוה' פ' בראשית כתיב עד שהמלך במסבו וגו'. במסבו לאתיישבא במלכו תתאה, ברזא דההוא חברותא ותפנוקא דבעדן עלאה, בההוא שביל סתים וגניז ולא אתיידע, ואתמלייא מיניה ונפקא מיניה בנחלין ידיעאן, נרדי נתן ריחו, דא ימא בתראה מלכא תתאה דברא עלמא לתתא כגוונא דלעילא, וסליק ריחא טבא עלאה לשלטאה ולמעבר, ויכיל ושליט ונהיר בנהורא עלאה עכ"ל. tven4x5w8kfrvh2wv31ybn8zybr5bsn 116 361725 3076704 3041663 2026-08-16T04:52:33Z Shahar9261 22508 3076704 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הבחירות לכנסת, התשל"ג-1973 (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <שם קודם> תקנות הבחירות לכנסת ולראש הממשלה, תשל"ג-1973 <מאגר תקן 2106224 קוד a163Y00000DuR5TQAV> <מקור> ((ק"ת תשל"ג, 1978|תקנות הבחירות לכנסת|3059)); ((תשל"ד, 470|תיקון|3108)); ((תשל"ז, 1208|תיקון|3680)); ((תשמ"א, 1104|תיקון|4243)); ((תשמ"ד, 1400|תיקון|4623)), ((1871|תיקון מס' 2|4655)); ((תשמ"ח, 1060|תיקון|5128)); ((תשנ"ב, 756|תיקון|5421)), ((951|תיקון מס' 2|5433)), ((1088|תיקון מס' 3|5443)), ((1158|תיקון מס' 4|5450)); ((תשנ"ו, 70|תיקון|5712)), ((748|תיקון מס' 2|5744)), ((822|תיקון מס' 3|5748)); ((תשנ"ט, 735|תיקון|5970)); ((תש"ס, 589|תיקון|6035)); ((תשס"א, 382|תיקון|6084)); ((תשס"ב, 609|תיקון|6162)); ((תשס"ג, 303|תיקון|6214)); ((תשס"ה, 859|תיקון|6407)); ((תשס"ו, 458|תיקון|6461)); ((תשס"ט, 250|תיקון|6734)); ((תשע"ג, 158|תיקון|7177)), ((168|ת"ט|7179)), ((188|ת"ט|7181)); ((תשע"ד, 1042|תיקון|7365)); ((תשע"ה, 22|תיקון|7432)); ((תשע"ו, 1808|תיקון|7701)); ((תשע"ח, 958|תיקון|7948)); ((תשע"ט, 1950|תיקון|8160)); ((תש"ף, 382|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושתיים)|8320)); ((ס"ח תש״ף, 8|חוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות)|22:566892)); ((ס"ח תשפ"א, 201|חוק הבחירות לכנסת העשרים וארבע (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|23:593509)); <!-- ((ק"ת תשפ"א, 2634|הוראות הבחירות לכנסת (סדרי הצבעה והוראות בדבר הצבעה בקלפיות לחולים ולמבודדים)|9270)) --> ((תשפ"א, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (אחריות להעברת חומר ההצבעה וטיפול במעטפות ההצבעה) (הוראת שעה)|https://www.gov.il/files/bechirot/Regulations&Rules/17delivery_of_voting_materials.pdf)); ((ס"ח תשפ"ב, 908|חוק הבחירות לכנסת העשרים וחמש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|24:628986)); ((ק"ת תשפ"ג, 194|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים וחמש)|10372)); ((תשפ"ה, 1878|תיקון|11897)); ((תשפ"ו, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושש)|https://www.gov.il/BlobFolder/guide/knesset-elections-law/he/הוראות%20הבחירות%20לכנסת%20(הוראות%20שעה%20לבחירות%20לכנסת%20העשרים%20ושש)%20התשפו-2026%20לנשיאות.pdf)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 145]] [[לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969]], ובהסכמת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ועל פי המלצתה, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשמ"א, תשמ"ח, תשס"ו, תשפ"ה) : בתקנות אלה - :- "אמצעי זיהוי" - אחד מהמסמכים המזהים המנויים [[בסעיף 74(ב) לחוק]]; :- "החוק" - [[=החוק|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]]; :- "קלפי" - התיבה שבה מכניסים את מעטפות ההצבעה לצורך ספירת הקולות; :- "מקום הקלפי" - החדר שבו יושבת ועדת הקלפי ביום הבחירות; :- "יושב ראש ועדת הקלפי" - מי שנתמנה לכך, ובהעדרו - סגנו, ובהעדר שניהם - הקשיש שבין חברי ועדת הקלפי הנוכחים במקום הקלפי; :- "25 מטרים ממקום הקלפי" - (((נמחקה).)) == פרק ב': הוראות כלליות == @ 2. סדר עבודת הועדות : הועדה המרכזית והועדות האזוריות יקבעו סדר עבודתן, במידה שלא נקבעו [[בחוק]] או בתקנות. : ((פורסמה [[החלטת ועדת הבחירות המרכזית בדבר סדרי עבודתה של הוועדה (החלטות שלא בישיבת הוועדה)]] (י"פ תשע"ד, 1523).)) @ 2א. התאמת טפסים (תיקון: תשפ"ו) : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) היועץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך לכך רשאי להורות על התאמות שונות בטפסים [[שבתוספת]], ובלבד שאין בשינוי סטייה מהוראות תקנות אלה. @ 3. זיהוי בעלי תפקידים : לצורך השימוש בכל זכות הנתונה לפי [[החוק]] או התקנות לחבר הועדה המרכזית או לחבר ועדה אזורית או למזכיר ועדת קלפי, תשמש תעודה שניתנה על ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך, הוכחה מספקת לזיהויו. @ 3א. (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : (((בוטלה).)) == פרק ג': ועדות אזוריות == @ 4. הרכב ועדות אזוריות ומקום מושבן - עיון ופרסום (תיקון: תשל"ז, תשס"א, תשע"ג, תשע"ה, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) (((נמחקה).)) : (ג) הועדה המרכזית תפרסם באתר האינטרנט שלה, לא יאוחר מהיום ה-40 שלפני יום הבחירות, הודעה על מקום מושבן של הועדות האזוריות ושמותיהם של יושבי ראש הועדות האזוריות שמונו לפי [[סעיף 20(א) לחוק]], חברי הוועדות שמונו לפי [[+|סעיפים 19]] [[ו-20 לחוק]] ומנהלי הוועדות; הוועדה המרכזית תעדכן את הפרסום האמור בתקנת משנה זו, ביום שלפני יום הבחירות, בהתאם להודעות על חילופי גברי שקיבל יושב ראשה לפי [[סעיף 22 לחוק]]. @ 5. מינוי מרכז או ממלא מקומו של מרכז או ממונה על איוש קלפיות (תיקון: תשע"ו, תשע"ט) : (א) בא-כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות מתוך חברי ועדה אזורית מרכז של הסיעה בועדה האזורית וממלא מקומו; הודעה על מינוי זה תימסר בכתב ליושב-ראש הועדה האזורית והמינוי ייכנס לתוקפו מיד עם קבלת ההודעה; לא נתמנה מרכז של סיעה וממלא מקומו כאמור, ייחשב כמרכז הסיעה הקשיש מבין חברי הסיעה בועדה האזורית, וממלא מקומו - כממלא מקום של מרכז הסיעה. : (א1) בא-כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות, מקרב חברי הוועדה המרכזית או ממלאי מקומם, מרכז ארצי וממלא מקומו; מונה מרכז ארצי כאמור, יראו אותו כמרכז הסיעה בכל אחת מהוועדות האזוריות, אלא אם כן הודיע בא-כוח הסיעה בכנסת אחרת. : (א2) מינוי כאמור בתקנה זו יהיה במסירת הודעה, בחתימת בא-הכוח או ממלא מקומו, ליושב ראש הוועדה המרכזית, ובמינוי של מרכז בוועדה אזורית גם ליושב ראש הוועדה האזורית. : (ב) מרכז הסיעה, ובהעדרו - ממלא מקומו, רשאי לקבל בשם סיעתו כל הודעה המיועדת לסיעתו ולמסור כל הודעה בשמה. : (ג) בא כוח סיעה בכנסת רשאי למנות ממונה מטעם הסיעה לצורך מסירת וקבלת הודעות בשם הסיעה בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[סעיף 21 לחוק]] (בתקנת משנה זו - הממונה על איוש קלפיות); על אף האמור בתקנת משנה (ב), מונה ממונה על איוש קלפיות לסיעה פלונית, לא יהיה רשאי מרכז ארצי או מרכז בוועדה אזורית למסור או לקבל כל הודעה בעניין מינוי בעלי תפקידים בוועדות קלפי מטעם הסיעה. @ 6. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == פרק ג(('))1: פנקס בוחרים (תיקון: תשס"ה) == @ 6א. בקשת מידע וכתבי התחייבות (תיקון: תשס"ה) : (א) בקשה של מפלגה או סיעה בכנסת לקבלת מידע - :: (1) כאמור [[בסעיף 39(ב)(1) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1א שבתוספת]]; :: (2) כאמור [[בסעיף 39(ב)(2) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ב שבתוספת]]. : (ב) בקשה של מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע - :: (1) כאמור [[בסעיף 39(ב)(1) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ג שבתוספת]]; :: (2) כאמור [[בסעיף 39(ב)(2) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ד שבתוספת]]. : (ג) לבקשה של מפלגה ושל סיעה בכנסת לקבלת מידע פנקס כמשמעותו [[בסעיף 39(א) לחוק]], יצורף כתב התחייבות, לפי [[טופס 1ה שבתוספת]], חתום בידי בא כוח מבקש המידע; כמו כן תצורף לכל בקשה לקבלת מידע פנקס, התחייבות לפי [[טופס 1ו שבתוספת]] חתומה ביד((י)) האחראי מטעם מבקש המידע לטיפול במידע. @ 6ב. בקשות לתיקון פרטי בוחר (תיקון: תשס"ה) : (א) בקשה של אדם לפי [[סעיף 40(א) לחוק]], להכללתו בפנקס הבוחרים או לתיקון פרט מפרטי הרישום שלו בפנקס, תוגש לשר, לפי [[טופס 1ז שבתוספת]], באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. : (ב) בקשה של חבר ועדת הבחירות המרכזית לפי [[סעיף 40(ב) לחוק]], שלא לכלול אדם מסוים בפנקס הבוחרים לכנסת תוגש לשר לפי [[טופס 1ח שבתוספת]], באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. == פרק ד': ועדות קלפי == @ 7. הודעה על ההרכב הסיעתי של ועדות הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשס"ג, תשע"ג, תשע"ט) : ההרכב הסופי של ועדות הקלפי, כמשמעותו [[בסעיף 21(ג) לחוק]], יימסר על ידי הוועדה האזורית למזכיר ועדת הקלפי בהודעה לפי [[טופס 1 שבתוספת]]. @ 7א. כתב מינוי ליושבי ראש ועדות קלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3) : מינוים של יושבי ראש ועדות הקלפי בידי הועדות האזוריות כאמור [[בסעיף 21(ג) לחוק]], יהיה במסירת כתבי מינוי לפי [[טופס 2 שבתוספת]]. @ 7ב. כתב מינוי של סגנים ליושב ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשע"ג, תשע"ג-2, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) מינוים של סגנים ליושבי ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי בידי הסיעות כאמור [[בסעיף 21(ה) לחוק]] יהיה במסירת כתבי מינוי לפי [[$ תוספת|טפסים 2א]] [[תוספת טופס 2ב|ו-2ב שבתוספת]]. : (ב) טפסים כאמור בתקנת משנה (א) רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי [[סעיף 40 לחוק]], לא יאוחר מ-5 ימים לפני יום הבחירות. : (ג) מי שנתמנה כאמור בסעיף קטן (א) (להלן - נציג), יציג את כתב המינוי שלו בפני מזכיר ועדת הקלפי יחד עם תעודת הזהות שלו; מזכיר ועדת הקלפי יזהה את הנציג. : (ד) ראה מזכיר ועדת הקלפי כי המינוי האמור בתקנת משנה (א) תואם את ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי וכי לא מכהנים בועדה, אותה עת, יותר נציגים מטעם אותה סיעה מכפי שנקבע בהרכב הסיעתי - יאשר את צירופו של הנציג לועדת הקלפי. : (ה) מזכיר הועדה ירשום בפרוטוקול את פרטי הנציג, שעת תחילת כהונתו ושעת סיומה. @ 7ג. תשלום לחבר ועדת קלפי (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו) : (א) הועדה המרכזית רשאית לקבוע תשלום לחבר ועדת קלפי מטעם סיעתו. : (ב) התשלום ייעשה באמצעות הסיעה, לפי תנאים והוראות שתקבע הועדה המרכזית. @ 8. חילופי גברי של יושב ראש ועדת קלפי ביום הבחירות (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ב-4, תשע"ג, תשפ"ה) : (א) ביום הבחירות רשאי הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[תקנות משנה 5(ב) ו-(ג)]], לפי העניין, להחליף כל יושב ראש ועדת קלפי המייצג את הסיעה בועדת קלפי שבאותו אזור בחירות; החילופין יבוצעו לפי כללים אלה: :: (1) לא מאוחר מ-5 ימים לפני יום הבחירות רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי [[סעיף 40 לחוק]], טפסים ערוכים לפי [[$ תוספת|טופס 3]]; :: (2) הרוצה לבצע חילופין כאמור, ימלא את [[טופס 3 לתוספת]], יחתום עליו ויציגו באמצעות המחליף למזכיר ועדת הקלפי הנוגעת בדבר, בעותק מודפס או על גבי אמצעי ספרתי שהופק באמצעות מערכת ממוחשבת שאישר יושב ראש הוועדה המרכזית; :: (3) אם [[תוספת טופס 3|הטופס]] הוגש בעותק מודפס, מזכיר ועדת הקלפי ימלא את חלק [[תוספת טופס 3|הטופס]] המיועד לכך, יחתום עליו ויצרף אותו לעותק הפרוטוקול המסומן "מקור". @ 9. (תיקון: תשל"ד, תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב-3) : (((בוטלה).)) @ 10. שכירת מקום הקלפי : אין לשכור מקומות קלפי בתשלום, אלא אם לא נמצא מקום קלפי מתאים בבנין ציבורי. @ 11. מקום קלפי לנכים (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-2) : (א) בתקנה זו, "תקנות התכנון" - [[=תקנות התכנון|תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970]]. : (ב) הגישה אל מקום הקלפי תהא באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש או מעלית או מדרגות כמפורט [[#תוספת 2 פרט 8.04|בסעיף 8.04(ג)(1) עד (6) ((ב))חלק ח' בתוספת ((השנייה)) לתקנות התכנון]]. : (ג) לתא ההצבעה יהיה פתח שרחבו לא יפחת מ-150 ס"מ. : (ד) פתקי ההצבעה יהיו מונחים בגובה שלא יפחת מ-75 ס"מ ולא יעלה על 100 ס"מ. == פרק ה': רשימות מועמדים == @ 12. טופסי רשימות מועמדים (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ה, תשע"ו) : רשימת מועמדים המוגשת על ידי בוחרים לפי [[סעיף 57(ג) לחוק]] תיחתם בידיהם בחוברת לפי [[$ תוספת|טופס 4]] או [[טופס 4א שבתוספת]], בצירוף תקליטור, או באמצעי ספרתי אחר, כפי שימציא המנהל הכללי של הוועדה המרכזית, הכולל את רשימת המועמדים במתכונת אלקטרונית (להלן - קובץ רשימת המועמדים) כאמור [[בתקנה 17(ג)]]. @ 13. (תיקון: תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 14. הגשת רשימות מועמדים : רשימת מועמדים תוגש לידי יושב ראש הועדה המרכזית במקום ובמועדים שפורסם עליהם לפי [[תקנה 13]]; נבצר מיושב ראש הועדה המרכזית לקבל את רשימות המועמדים, ימנה שניים מסגניו מסיעות שונות לשם קבלתן. @ 15. איחור בהגשת רשימות מועמדים : מיד לאחר תום השעה האחרונה שביום האחרון של המועד להגשת הרשימות, כפי שנקבעו בהודעה האמורה [[בתקנה 13]], ייסגרו דלתות הבנין שבו מקבלים רשימות המועמדים; לא תתקבל רשימת מועמדים לאחר עבור המועד לקבלתן אלא מידי באי כוח רשימות מועמדים אשר כבר נמצאו בבנין לפני סגירת הדלתות. @ 16. טפסים ותקליטורים של רשימות המועמדים (תיקון: תשל"ז, תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ג, תשע"ה, תשע"ו) : (א) הועדה המרכזית תכין טפסים של חוברות ודוגמה של תקליטור או של אמצעי ספרתי אחר כאמור [[בתקנה 12]] וכל אדם רשאי להשיגם במשרדי הועדה המרכזית בכל יום עבודה, למעט יום שישי בשבוע, בין השעות 9.00 ו-13.00 ובין 14.00 ו-18.00, החל ביום שקבעו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו. : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) (((נמחקה).)) : (ה) (((נמחקה).)) @ 17. מילוי חוברות וצירוף תקליטור (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ה, תשפ"ה) : (א) [[$ תוספת|טופס 4]] כאמור [[בתקנה 12]] ייכתב בכתב ברור; ברשימת מועמדים, כתב בלתי ברור שאינו ניתן לפענוח ייחשב כליקוי הניתן לתיקון בהתאם [[לחוק]]. : (ב) אין לרשום פרטים כלשהם בחלקי הטופס המיועדים לשימוש משרדי בלבד. : (ג) קובץ רשימת המועמדים ייערך לפי הדוגמה שסיפקה ועדת הבחירות כאמור [[בתקנה 16(א)]], ויכיל את פרטי רשימת המועמדים וכן את כל הפרטים האלה לגבי כל מועמד הרשום ברשימה: :: (1) שם המשפחה של המועמד; :: (2) שמו הפרטי של המועמד; :: (3) מספרו הסידורי של המועמד ברשימת המועמדים; :: (4) תאריך הלידה של המועמד; :: (5) מענו של כל מועמד - שם הרחוב, מספר הבית ושם היישוב; :: (6) מספר הזהות של המועמד; :: (7) מקום עבודתו של המועמד. @ 17א. בדיקת חוברות רשימות המועמדים (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשס"ג, תשע"ג, תשע"ה, תשפ"ה) : חוברות רשימות המועמדים ייבדקו כאמור להלן: : (א) (((בוטלה).)) : (ב) הועדה המרכזית תבדוק אם צורף כתב הסכמה לגבי כל מועמד הרשום ברשימת מועמדים ותציין כל מועמד שכתב ההסכמה שלו לא צורף. : (ב1) הוועדה המרכזית תבדוק אם צורף קובץ רשימת המועמדים; לא צורף הקובץ האמור, רשאית הוועדה לדרוש להמציאו לה בלא דיחוי. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד)(1) הועדה המרכזית תשווה בין כל טופס רשימת מועמדים לבין קובץ רשימת המועמדים המקביל לו; הוועדה תקלוט למחשב את קובץ רשימת המועמדים שנמצא זהה לטופס; כל קובץ של רשימת מועמדים ייקלט בנפרד, ואולם אם לא צורף לרשימת המועמדים כתב הסכמה של מועמד הכלול בה כנדרש, תצוין עובדה זו כליקוי כאמור בפסקת משנה (2)(ג). :: (1א) נמצאה אי-התאמה בין טופס רשימת המועמדים לקובץ רשימת המועמדים יגבר האמור בטופס ויראו את הדבר כליקוי הניתן לתיקון לפי [[סעיף 62 לחוק]]. :: (2) בהודעה על רשימת מועמדים שהוועדה המרכזית אישרה לפי [[סעיף 63 לחוק]], יצוינו גם כל אלה: ::: (א) כל מועמד אשר שמו מופיע גם ברשימת מועמדים אחרת ובאיזו רשימה; ::: (ב) כל מועמד שלא נתמלאו לגביו תנאי הגיל האמורים [[בסעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת]]; ::: (ג) כל ליקוי לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה הנוגע לרשימת המועמדים או למועמד הכלול ברשימה כאמור. : (ה) (((בוטלה).)) : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) (((בוטלה).)) @ 18. הסכמת המועמד (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ט) : הסכמת המועמד לפי [[סעיף 57(ט) לחוק]] תהיה לפי [[#תוספת|הטופס שבתוספת לכללי הבחירות לכנסת (נוסח וצורה של כתב הסכמה של מועמד לכנסת), התשע"ח-2018]] והיא תהווה חלק בלתי נפרד מרשימת המועמדים. @ 19. התקשרות בין רשימות (תיקון: תשע"ט) : הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים לפי [[סעיף 67 לחוק]] תהיה לפי [[טופס 7 שבתוספת]], ויירשם עליה מועד קבלתה בועדה המרכזית בידי יושב ראש הועדה המרכזית או עובד בכיר של הוועדה המרכזית שהוא יסמיך לכך. == פרק ו': משקיפים == @ 20. מינוי משקיפים (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשפ"ה) : (א) הוגשה רשימת מועמדים בידי מפלגה שאינה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת, רשאי בא כוחה למנות מטעמה משקיף אחד לועדה המרכזית ומשקיף אחד לכל ועדה אזורית. : (ב) הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[תקנות משנה 5(ב) ו-(ג)]], לפי העניין((,)) רשאי למנות משקיף אחד לועדת קלפי שבה סיעתו איננה מיוצגת על ידי חבר הועדה; מינוי משקיף ייעשה לפי [[טופס 8 שבתוספת]]. : (ג) בא-כוח רשימת מועמדים, כאמור בתקנת משנה (א), או המשקיף שמונה לועדה אזורית, רשאי למנות משקיף אחד לכל ועדת קלפי; מינוי משקיף ייעשה לפי [[טופס 8 שבתוספת]]. : (ד) כתב מינוי למשקיף בועדה המרכזית או בועדה אזורית יוגש ליושב ראש הועדה המרכזית, שיאשר את קבלתו לבא כוח הרשימה; יושב ראש הועדה המרכזית יודיע על מינוי משקיף בועדה האזורית ליושב ראש שלה. : (ה) (((בוטלה).)) : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) אדם אחד יכול להתמנות כמשקיף מטעם רשימה במספר מקומות קלפי, אשר מספריהם יצויינו בכתב המינוי. : (ח) בשום זמן מן הזמנים לא יהיה נוכח בישיבת ועדת קלפי מטעם רשימה אחת יותר ממשקיף אחד. : (ט) משקיף יהא רשאי להיכנס למקום הקלפי לאחר רישום פרטיו האישיים בפרוטוקול ועדת הקלפי. == פרק ז': מזכירים == @ 21. (תיקון: תשס"ג) : (((נמחקה).)) @ 22. מועמדות למזכירים : (א) יושב-ראש הועדה המרכזית יערוך רשימה שמית של מי שהציעו עצמם למזכירי ועדות קלפי ונמצאו ראויים להתמנות. : (ב) הרשימה יכול ותהא ארצית או אזורית, הכל כפי שיחליט יושב ראש הועדה המרכזית. : (ג) הרשימה תהא פתוחה לעיון לפני חברי הועדה המרכזית והמשקיפים, וכל אחד מהם רשאי לערער על מועמדות אדם פלוני לפני יושב ראש הועדה המרכזית. @ 23. (תיקון: תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 24. מינוי מזכירים (תיקון: תשס"ג) : (א) מתוך אלה שנמצאו ראויים כאמור ימנה יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו, מזכירי ועדות קלפי; וכן רשאי יושב ראש ועדה אזורית, אם הוסמך לכך בכתב על ידי יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו הוא, למנות מזכיר לועדת קלפי כאמור. : (ב) רשאי יושב ראש הועדה המרכזית, אם הוא רואה בכך צורך דחוף, למנות כמזכיר לועדת קלפי אדם שלא נתמלאו בו התנאים האמורים [[בתקנה 22]]. : (ג) כתב המינוי יהיה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]. @ 25. העברת מזכירים : מזכיר יתמנה לועדת קלפי פלונית; ואולם רשאים יושב ראש הועדה המרכזית או יושב ראש ועדה אזורית להעביר מזכיר ממקום קלפי אחד למקום קלפי אחר באותו אזור הבחירות, אם יראו בכך צורך. @ 26. כנסי מזכירים : יושב-ראש הועדה המרכזית או מי שהסמיך לכך רשאי להזמין כל אדם אשר שמו נמצא ברשימה השמית האמורה [[בתקנה 22]] או אשר נתמנה מזכיר לועדת קלפי, להשתתף בכנסים, ימי עיון או פגישות הדרכה, ורשאי הוא לקבוע סדרי ההסעה ותשלומי שכר בגין השתתפות כאמור. @ 27. שכר המזכירים (תיקון: תשנ"ו, תשפ"ה) : הועדה המרכזית רשאית לקבוע מכסת שכרם של המזכירים בועדות הקלפי ואת דרכי תשלומו, וכן רשאית היא לקבוע סדרי הסעתם ממקומות מגוריהם אל מקומות הקלפי וחזרה. @ 28. תפקידי מזכיר (תיקון: תשל"ז, תשס"ג) : במסגרת תפקידו של מזכיר ועדת הקלפי לפי [[החוק]] עליו - : (1) לעמוד לרשות ועדת הקלפי בקבלת החומר והציוד והעברתו למקום הקלפי; : (2) לשמור על החומר ועל הציוד שבידי ועדת הקלפי; : (3) לרשום את הפרוטוקולים ולמלא את הטפסים והגיליונות אשר על ועדת הקלפי לערכם; : (4) לארוז את חומר הבחירות בסיום עבודת ועדת הקלפי ולהילוות להעברתו ומסירתו לועדה האזורית; : (5) להוסיף את חתימתו על הפרוטוקול של ועדת הקלפי. == פרק ח': פרוטוקולים וחומר הצבעה == @ 29. פרוטוקולים (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : הועדה המרכזית תספק טפסים לפרוטוקולים שלהלן: : (1) (((נמחקה);)) : (2) (((נמחקה);)) : (3) פרוטוקול ועדת קלפי על תוצאות ההצבעה באזור הקלפי ([[טופס 12 שבתוספת]]); : (4) פרוטוקול ועדת קלפי בדבר פסילת קולות ([[טופס 13 שבתוספת]]). @ 30. מעטפות הצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תש"ס, תשס"ב, תשס"ה, תשע"ח, תשפ"ה) : מעטפות הצבעה יסופקו על ידי הועדה המרכזית בלבד, והן יהיו משני סוגים: : (1) מעטפת הצבעה לכנסת, מושחרת מבפנים, בגודל 10 על 15 ס"מ בערך, בהתאם לדוגמא שקבע יושב-ראש הועדה המרכזית וסגניו; : (2) מעטפות הצבעה חיצוניות להצבעת מי שלא חלה עליו חובת ההצבעה בקלפי שרשימת הבוחרים הקשורה אליה כוללת את שמו לפי [[סעיף 7 לחוק]], מנייר בצבע לבן, בגודל 11.5 על 16.5 ס"מ בערך, בהתאם לדוגמה שנקבעה על ידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; : (3) (((נמחקה).)) @ 31. פתקי הצבעה (תיקון: תשל"ד, תשל"ז, תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשע"ד, תשפ"ה) : (א) פתק הצבעה ישא את האות או האותיות, או את הכינוי והאות או האותיות של הרשימה בעברית ותו לא; כמות מסויימת של פתקי הצבעה תישא גם תרגום ערבי של האותיות והכינוי של הרשימה; הפתקים יסופקו על ידי הועדה המרכזית. : (ב) הגודל, הצבע וההדפסה של הפתקים יהיו כדלקמן: :: (1) הגודל 7 על 10 ס"מ לערך; :: (2) הנייר: נייר לבן 70 גרם; :: (3) ההדפסה: בצבע שחור כשהכינוי לרשימה מודפס מתחת לאות או לאותיות של הרשימה; השטח המודפס יהיה מ-4 על 7 ס"מ עד 6 על 9 ס"מ. : (ג) הועדה המרכזית תספק גם פתקים ריקים בלתי מודפסים שיהיו בגודל ובצבע כאמור. : (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א), אין הבוחר חייב להשתמש דווקא בפתק שסופק על ידי הועדה המרכזית; רשאי הוא להביא עמו פתק מבחוץ, ולהשתמש בו לצורך הצבעה ובלבד שהפתק יהיה על פי דוגמה שאישרה הועדה המרכזית ועליו אות או אותיות או כינוי ואות או אותיות של הרשימה, בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית. == פרק ט': סדרי הצבעה == @ 32. הספקה לועדה אזורית : כל ועדה אזורית תקבל עד היום החמישי לפני יום הבחירות את החומר והציוד הדרושים ביום הבחירות לועדות הקלפי שבאזורה לשם ביצוע הבחירות. @ 33. מסירת חומר ההצבעה לועדות הקלפי (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשע"ו, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) לא יאוחר מיומיים לפני הבחירות תמציא הועדה האזורית את חומר ההצבעה וציוד ההצבעה המפורטים בתקנת משנה (ב) (להלן - ציוד ההצבעה) לכל ועדות הקלפי שבאזורה באופן ובדרך שיקבע יושב ראש הועדה המרכזית; המצאת ציוד ההצבעה תהיה לידי מזכיר ועדת הקלפי, ואולם לעניין הציוד המפורט בתקנת משנה (ב)(4) עד (9), (11), (12) ו-(17) עד (21), אפשר שההמצאה תהיה לאב הבית של מקום הקלפי המועסק על ידי הוועדה מרכזית; הועדה האזורית תקבע את הסדרים הדרושים למסירת ציוד ההצבעה. : (ב) וזה ציוד ההצבעה: :: (1) שני עותקים של רשימת הבוחרים המתייחסת לאותו אזור קלפי; :: (1א) רשימה של בוחרים שנכללו ברשימות הבוחרים כאמור בפסקה (1), ונפטרו בתקופה שבין יום שליפת הפנקס לבין מועד מסירת המידע לפי [[סעיף 39(ז) לחוק]]; :: (2) זהותון כאמור [[בתקנה 60]]; :: (3) החלטת הועדה המרכזת בדבר ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי ([[תוספת טופס 1|טופס 1]]); :: (4) קלפי העשויה קרטון או פלסטיק או חומר אחר שמידותיה ומבניה אושרו בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; :: (5) מנעול לצורך סגירת הקלפי; המנעול יהיה מנעול בטחון הניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו ועליו חרוט מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול; :: (6) פרגוד אחד או שניים לצורך התקנת תאי ההצבעה, כפי שקבע יושב ראש הועדה המרכזית; :: (7) מדף להחזקת פתקי הצבעה בכל תא הצבעה; :: (8) (((בוטלה);)) :: (9) מדבקות "2 או 3 פתקים זהים"; :: (10) מעטפות הצבעה; :: (11) פתקי הצבעה לכל רשימות המועמדים שאושרו; :: (12) פתקי הצבעה ריקים; :: (13) טפסי פרוטוקול לקביעת תוצאות ההצבעה בקלפי; :: (14) טפסי פרוטוקול בדבר פסילת קולות; :: (15) גליונות ספירת הקולות; :: (16) עותק אחד של [[החוק]], של תקנות אלה ושל הוראות הועדה המרכזית; :: (17) הציוד המשרדי הדרוש; :: (18) נייר אריזה ומעטפות אריזה; :: (19) אמצעי תאורה לשעת חירום; :: (20) המודעות הרשמיות שיש להדביק בכניסה למקום הקלפי ובתא ההצבעה; :: (21) מיתקן לפתקי הצבעה שנספרו. @ 34. אופן אריזת החומר; תוכן החבילות : החומר בשביל ועדות הקלפי יגיע לועדות האזוריות ארוז בחבילות חבילות; על גבי כל חבילה יהיה רשום מספר אזור הקלפי שבשבילו מיועד החומר; הועדות האזוריות לא יפתחו את החבילות ואת הקלפיות ולא ישנו מתוכן החומר; הציוד שבכל חבילה, לרבות פתקי ההצבעה, המעטפות להצבעה, גליונות ספירת הקולות, והפרוטוקולים בדבר פסילת קולות יהיה מותאם בכמותו למספר הבוחרים שבכל קלפי וקלפי; הועדה האזורית תמציא את החבילות לועדות הקלפי כפי שנתקבלו על ידיה. @ 35. רציפות פעולתה של הוועדה האזורית (תיקון: תשס"ט) : ביום הבחירות תפעל הוועדה האזורית ברציפות החל משעה 5:00 בבוקר עד להעברת חומר הבחירות שנתקבל מוועדות הקלפי אל הוועדה המרכזית. @ 36. הגשת עזרה לועדות הקלפי (תיקון: תשע"ו, תשפ"ה) : (א) הועדה האזורית תגיש לועדות הקלפי את כל העזרה הדרושה לארגון הצד הטכני של עבודתן ביום הבחירות; חברי הועדה האזורית יבקרו ביום הבחירות במקומות הקלפי לשם הגשת עזרה כאמור. : (ב) (((בוטלה).)) @ 37. ביקורת פתיחת מקומות הקלפי (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ג) : (א) הועדה האזורית תוודא ביום הבחירות, תוך שעה מהמועד הנקוב לפתיחת הקלפיות, אם כל ועדות הקלפי הופעלו כדין. : (ב) מינה יושב ראש הועדה האזורית חבר ועדת קלפי או מזכיר ועדת קלפי כאמור [[בסעיף 24(ט1) לחוק]], יכהן אותו חבר או מזכיר עד שיהיה נוכח מנין חוקי כאמור [[בסעיף 24(ט) לחוק]]. @ 38. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 39. מהלך ההצבעה : ועדת הקלפי תחליט בכל הנוגע למהלך ההצבעה במקום הקלפי בכפוף להוראות [[החוק]] והתקנות ולהוראותיה של הועדה המרכזית. @ 40. קבלת החלטות : החלטות ועדת הקלפי יתקבלו ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות, יכריע יושב ראש הישיבה. @ 41. הציוד (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ו, תשפ"ג, תשפ"ה) : ביום הבחירות יימצא במקום הקלפי כל החומר הדרוש להצבעה שהועבר למזכיר ועדת הקלפי בהתאם [[לתקנה 33]]; נוסף לכך יימצאו בו: : (1) שולחן אחד שלידו יושבים חברי ועדת הקלפי והמזכיר, עם כסאות או ספסלים לחברי הועדה, באופן שחברי הועדה יוכלו לפקח על כל בוחר הנכנס לתא ההצבעה או היוצא ממנו; מצד שני של השולחן, ממול חברי הועדה, תעמוד הקלפי כך שהחריץ בה יימצא בגובה שאינו נמוך מגובה פני השולחן; : (2) שולחן שני ומספר כסאות או ספסלים המיועדים למשקיפים; : (3) תא ההצבעה לצורך הצבעת הבוחרים שיותקן באמצעות פרגוד בפינת החדר מול שולחנותיהם של חברי הועדה והמשקיפים; התא יסתיר את הבוחר מעיני הזולת באופן שיוכל להכניס את פתק ההצבעה למעטפת ההצבעה בחשאיות גמורה; בתא ההצבעה יימצאו ערוכים, על מדף מיוחד או על שולחן, לפי האלף-בית, פתקי ההצבעה של כל רשימות המועמדים, פתקי הצבעה ריקים ועט כחול; אין לשים בתא את כל כמות הפתקים בבת אחת, אלא כמות מסויימת שווה לכל הרשימות; יש לבדוק לפחות אחת לשעה את מלאי הפתקים בתא ולהוסיף פתקים במידת הצורך. @ 42. שמירת הסדר (תיקון: תש"ף, ס"ח תש"ף, ס"ח תשפ"א, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : מזכיר הועדה ישמור על הסדר במקום הקלפי; הוא רשאי להרחיק אדם המתנהג שלא כשורה, ואדם זה לא יחזור למקום הקלפי אלא ברשות המזכיר בלבד; אין להפעיל כוח זה כדי למנוע בוחר הזכאי להצביע במקום מלהשתמש בזכותו זו. @ 43. איסור תעמולה (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ו) : (א) במקום הקלפי ובמרחק שנקבע [[בסעיף 126(5) לחוק]] אסורים כל תעמולה בכתב, בעל-פה או בצורה אחרת, או הכנסה או חלוקה של חומר בדפוס או בכתב הקשור לתעמולת בחירות, לרבות פתקי הצבעה, בידי מי שאינו מוסמך לכך; ועדת הקלפי תדאג לשמירת האיסור האמור במקום הקלפי ומחוצה לו עד המרחק האמור. : (ב) לא יימצא במקום הקלפי ובמרחק שנקבע [[בסעיף 126(5) לחוק]] כל חומר תעמולה, מודעות כלשהן, כרזות וכדומה, פרט למודעות רשמיות של הועדה המרכזית, הועדה האזורית וועדת הקלפי. @ 44. הצגת תמונות במקום הקלפי (תיקון: תשנ"ו-2) : במקום הקלפי יוצגו רק תמונותיהם של נשיא המדינה ובנימין זאב הרצל. @ 45. איסור שיחות : חברי ועדת הקלפי, המזכיר והמשקיפים יימנעו מלנהל שיחות כלשהן עם האנשים המבקשים להצביע, פרט לשיחות של חברי הועדה הכרוכות בזיהויים של המצביעים ובמהלך ההצבעה. @ 45א. איסור שימוש בטלפונים ניידים ברדיו ובטלוויזיה (תיקון: תשנ"ט, תשס"ט) : ביום הבחירות, בשעה שבה מצוי מצביע בקלפי ובעת ספירת הקולות לא ישוחח אדם ממכשיר טלפון נייד או מכשיר קשר בחדר שבו פועלת ועדת קלפי, אלא לצורך ניהול ההצבעה בקלפי או במקרי חירום, ולא יפעיל אדם בחדר כאמור מכשיר רדיו או טלוויזיה. @ 46. סדרנים (תיקון: תשל"ז, תשע"ו, תשפ"ה) : הופקד סדרן במקום קלפי יקבל מאת הועדה האזורית כתב מינוי לפי [[טופס 14 שבתוספת]]; כתב המינוי יהיה חתום בידי יושב ראש הועדה האזורית; הסדרנים יהיו כפופים להוראות מזכיר ועדת הקלפי והם יושיטו כל עזרה שתידרש. @ 47. שעות הצבעה מקוצרות : (א) לענין [[סעיף 72(א) לחוק]] יקבע יושב ראש הועדה המרכזית בהתייעצות עם סגניו את הישובים שמספר הזכאים להצביע בהם אינו עולה על 350 ויודיע על כך לועדה האזורית. : (ב) לא יאוחר מיומיים לפני יום הבחירות יודיע יושב ראש הועדה האזורית הממונה על אזור הקלפי. לציבור בכל ישוב הנוגע לענין, על החלטת יושב ראש הועדה המרכזית כאמור, בדרך המקובלת לפרסומים באותו ישוב. @ 48. התאמת שעונים (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו-2, תשס"ב) : שעה אחת לפני תום שעות ההצבעה, כלומר בשעה 7 או 9 בלילה, הכל לפי הענין, יתאמו חברי הועדה ביניהם את שעוניהם. @ 49. הצבעה לאחר סגירת מקום הקלפי (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : (א) הגיעה השעה לסגירת מקום הקלפי ומחכים עוד אנשים על יד הכניסה לשם הצבעה, יש להכניס אליו את כולם בבת אחת, לנעול את הדלתות ולאפשר להם להצביע. : (ב) אם בגלל גודל המקום אי אפשר להכניס לתוך מקום הקלפי את כל הבוחרים המחכים כאמור בתקנת משנה (א), יאופשר להם לחכות לתורם בתוך שטח מוגדר ליד הכניסה; לאנשים אלה יינתנו פתקי המתנה הנושאים מספר סידורי ואת חתימתו של יושב ראש ועדת הקלפי, ומספר הממתינים יירשם בפרוטוקול; המחכים ייכנסו למקום לשם הצבעה לפי המספר הסידורי שבפתק ההמתנה. : (ג) אחרי סגירת הדלתות אין להכניס עוד שום אדם לתוך מקום הקלפי. @ 50. בדיקת מקום הקלפי וציודו והחתמת מעטפות ההצבעה (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ג, תשע"ח, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) על כל חברי ועדת הקלפי, לרבות יושב ראש הועדה וסגנו, ועל מזכיר ועדת הקלפי, להופיע במקום הקלפי לפחות חצי שעה לפני השעה שבה יש לפתוח את מקום הקלפי, להשלמת הסידורים הטכניים. לענין זה - :: (1) יבדקו הם, בין היתר, אם כל הריהוט והציוד נמצאים במקום הקלפי, אם תא ההצבעה הותקן באופן המבטיח חשאיות ההצבעה, ואם השולחנות והקלפי סודרו כהלכה; :: (2) ידאגו לכך שבתא ההצבעה יושמו לפי סדר האלף-בית, פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות, שלכל רשימה יהיה צרור לחוד, ושאחרי הפתקים המודפסים יהיה מונח צרור פתקי הצבעה ריקים; :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) יבדקו אם בין המעטפות נמצאות מעטפות פגומות, ואם כן - יכניסו אותן למעטפת אריזה מיוחדת לפי [[טופס 17א שבתוספת]], וירשמו את מספרן [[טופס 17א שבתוספת|בטופס האמור]]; סגירת מעטפת אריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק, והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו כך שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. : (ב) יושב ראש ועדת הקלפי ימנה שני חברים המייצגים סיעות שונות, אם נוכחים כאלה, אשר לפני פתיחת הקלפי יחתמו על מספר מעטפות במשבצת המתאימה לכך, למטה בצד שמאל של המעטפה, לצורך ההצבעה; כן יוסיפו שני החברים לחתום מזמן לזמן על כמויות נוספות של מעטפות, כך שתמיד יהיה מלאי מספיק של מעטפות חתומות לשעות מספר; יש לחתום תמיד בבת אחת על מספר מעטפות; אם פועל רק חבר אחד מחברי הועדה בועדת הקלפי, מספיקה חתימת ידו, אך עובדה זו תירשם בפרוטוקול; אין מניעה שבמשך היום יוחלפו החברים הרשאים לחתום על מעטפות, ובלבד שיהיו מסיעות שונות, אם נוכחים כאלה; אין לחתום בנוכחות בוחר על המעטפה שתימסר לו. : (ג) את המעטפות החתומות יש להחזיק בקופסה נפרדת שתישמר אצל מזכיר ועדת הקלפי; כל חבר הועדה רשאי לבדוק מזמן לזמן אם בקופסה נמצא מלאי מספיק של מעטפות חתומות כאמור. @ 51. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 52. הצגת הקלפי : לפני התחלת ההצבעה יציג יושב ראש הועדה את הקלפי לעיני האנשים הנמצאים אותה שעה במקום הקלפי, כשהיא פתוחה וריקה. @ 53. הנוכחים בעת הצגת הקלפי (תיקון: תשפ"ה) : בזמן הצגת הקלפי הריקה כאמור [[בתקנה 52]] רשאים להיות נוכחים הגורמים המפורטים [[בסעיף 73 לחוק]] ומי שהותר לו להיות נוכח לפי [[סעיף 73א לחוק]]. @ 54. סגירת הקלפי (תיקון: תשנ"ו) : (א) ראו כל הנוכחים שהקלפי ריקה, ינעל אותה היושב ראש מיד, בנוכחותם, במנעול בטחון שסיפקה הועדה המרכזית, באופן שהקלפי לא תהיה ניתנת לפתיחה אלא על ידי שבירת המנעול. : (ב) נסגרה הקלפי כאמור, אין ועדת הקלפי רשאית לפתחה אלא עם תום ההצבעה וסגירת מקום הקלפי, ואף זאת לשם ספירת הקולות בלבד. : (ג) אין להוציא את הקלפי מתוך מקום הקלפי, ואין להוציא מתוכו את המעטפות ופתקי ההצבעה, כולל המעטפות שהוצאו מהקלפי לשם ספירת הקולות ופתקי ההצבעה שהוצאו ממעטפות אלה. @ 54א. רישום בפרוטוקול של פעולות פתיחת מקום הקלפי (תיקון: תשמ"א) : השעה שבה נפתח מקום הקלפי, ציון קיום הפעולות האמורות [[בתקנות 50(א)(2) עד (4)]], [[50(ב)]], [[52]] [[ו-54]] וכן שמותיהם של חברי ועדת הקלפי, המשקיפים והמזכיר שהיו נוכחים בזמן קיום הפעולות יירשמו בפרוטוקול וחברי הועדה והמזכיר יחתמו סמוך לרישום זה במקום המיועד לכך. @ 55. זיהוי בוחרים (תיקון: תשנ"ו-2, תשנ"ט, תשס"ג, תשס"ו) : (א) (((נמחקה).)) : (א1) מזכיר הועדה יזהה את הבוחר על ידי השוואת תצלומו של הבוחר המופיע באמצעי הזיהוי שלו לפניו של הבוחר, תוך כדי עיון בפרטי הבוחר (מין, שנת לידה וכיוצא באלה). : (ב) בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו חסר או נתלש תצלומו, או שנקרע באופן שאינו מאפשר את זיהויו, אינו רשאי להצביע; כמו כן לא יורשה להצביע בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו לא מצוין שמו. @ 56. חוסר תצלום אצל נשים (תיקון: תשנ"ט) : על אף האמור [[בתקנה 55]], רשאיות להצביע נשים שבפנקסי הזיהוי או תעודות הזהות שלהן חסרים תצלומיהן, כשבמקום התצלום הוטבעה החותמת "בהיתר שר הפנים". @ 57. (תיקון: תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 58. בדיקת רשימות הבוחרים (תיקון: תשנ"ט, תשס"ג) : אחרי שזיהה מזכיר הועדה את הבוחר כאמור [[בתקנה 55]] [[או 56]], על ועדת הקלפי לברר אם שמו רשום ברשימת הבוחרים שבידה, בהתאם לאמור [[בתקנה 61]]. @ 59. שיבוש אינו שולל זכות הצבעה (תיקון: תשס"ו) : (א) שיבוש בנתונים ברשימת הבוחרים אין בו כדי לשלול מהבוחר את זכות ההצבעה, כשאין ספק בדבר זהותו. : (ב) אי-התאמה בין הכתובת הרשומה באמצעי הזיהוי של הבוחר לבין הכתובת הרשומה ברשימת הבוחרים אין בה כדי לשלול מן הבוחר את זכות ההצבעה. @ 60. רשימת הבוחרים וזהותון (תיקון: תשמ"א, תשפ"ה) : (א) הבוחרים רשומים ברשימת הבוחרים של אזור הקלפי לפי פרטים אישיים אלה: מספר הזהות, שנת הלידה, שם המשפחה, השם הפרטי, שם אביו או אמו והכתובת; באין לבוחר שם משפחה, יפורט גם שם אבי אביו; שמות הבוחרים ערוכים לפי סדר האלף-בית של שמות המשפחה, כשליד כל שם נקוב מספר סידורי שוטף. : (ב) לכל ועדת קלפי תסופק, כאמצעי עזר, רשימה נוספת שבה יפורטו השמות שברשימת הבוחרים לפי סדר עוקב של מספרי הזהות שלהם (להלן - זהותון). @ 61. שלבי הבדיקה ברשימת הבוחרים וסימון בה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : לאחר זיהוי הבוחר תנהג ועדת הקלפי כלהלן: : (1) תבדוק אם שם הבוחר רשום ברשימת הבוחרים; נמצא שמו ברשימה - יש לאפשר לו להצביע; : (2) לא נמצא שם הבוחר ברשימת הבוחרים - יש לבדוק אם מספר זהותו רשום בזהותון; נמצא המספר בזהותון ושמו משובש - יש למצוא את השם המשובש ברשימת הבוחרים ולאפשר לבוחר להצביע ובלבד שאין ספק בדבר זהותו כאמור [[בתקנה 59]]; : (3) לא נמצא שמו של הבוחר ברשימת הבוחרים גם לאחר ביצוע האמור בפסקה (2), לא תישלל ממנו זכות ההצבעה אלא לאחר שכל חברי הועדה בדקו את רשימת הבוחרים והזהותון; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה);)) : (6) (((נמחקה).)) @ 62. (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : (((בוטלה).)) @ 63. בתא ההצבעה בוחר אחד בלבד (תיקון: תשנ"ו-2) : (א) בכפוף לאמור [[בסעיף 75(ב) לחוק]], יימצא בתא ההצבעה בעת ההצבעה בוחר אחד בלבד. : (ב) ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי [[טופס 19ב שבתוספת]] את הפרטים הנדרשים [[בסעיף 75 לחוק]]; [[טופס 19ב שבתוספת|הטופס האמור]] יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי ויהווה חלק ממנו. @ 64. זכות הצבעה לפי רישום בלבד (תיקון: תשנ"ו-2) : מצביע רק מי ששמו רשום ברשימת הבוחרים, ואין ועדת הקלפי רשאית לדון ולהחליט אם אדם המבקש להצביע זכאי להיות רשום ברשימת הבוחרים אם לאו; אין היא רשאית להעביר את ההכרעה אם לאדם פלוני הזכות להצביע, לועדה האזורית או לועדה המרכזית או לכל רשות אחרת, ואין היא רשאית לדחות את הכרעתה עד לאחר סגירת מקום הקלפי. @ 65. סגירת המעטפה (תיקון: תשנ"ו) : מעטפה שהבוחר מטיל לתוך הקלפי יכולה להיות סגורה בדבק או בלתי סגורה, כרצון הבוחר, ובלבד שמתוך מעטפה לא סגורה לא ייראה פתק ההצבעה. @ 65א. הטלת המעטפות לקלפי (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : על הבוחר להטיל לקלפי את מעטפת ההצבעה שקיבל מועדת הקלפי. @ 66. (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ו) : (((בוטלה).)) @ 67. הליכי ההצבעה (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ג, תשס"ה, תשס"ו, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ו) : (א) ועדת הקלפי תפעל בעת ההצבעה בדרך זו: :: (1) הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו לאחד מחברי הועדה; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו למזכיר ועדת הקלפי הנוסף; :: (2) חבר הועדה, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]], ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי לחבר הועדה היושב לידו; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) מזכיר ועדת הקלפי, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]], ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי למזכיר ועדת הקלפי היושב לידו; :: (2א) חבר הועדה המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]]; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור [[בתקנה 50(א)(4)]]; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) מזכיר ועדת הקלפי המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]]; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור [[בתקנה 50(א)(4)]]; :: (2ב) הבוחר שקיבל את מעטפת ההצבעה ילך אל תא ההצבעה ושם ישים בתוך מעטפת ההצבעה פתק של רשימת המועמדים שהוא מצביע בעדה; הבוחר יחזור ויראה לוועדת הקלפי את המעטפה שעליה חתימות שני חברי הועדה, ויטיל את מעטפת ההצבעה בעצמו לתוך הקלפי; :: (3) חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק חבר הועדה את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק מזכיר ועדת הקלפי את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; :: (3א) לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר חבר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר מזכיר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; :: (4) ועדת קלפי הפועלת בהרכב של פחות משלושה חברים, תבצע את התפקידים המתוארים לעיל על ידי המזכיר והחברים הנוכחים. : (ב) (((בוטלה).)) @ 68. בדיקת פתקי ההצבעה בתא ההצבעה (תיקון: תשע"ח) : על ועדת הקלפי לבדוק לעתים תכופות אם הפתקים בתא ההצבעה נמצאים מסודרים כדרוש ולא התערבבו אלה באלה; כל חבר ועדת הקלפי וכל משקיף רשאים לבדוק אם מלאי הפתקים לא אזל ואם הפתקים מסודרים כדרוש, ובלבד שבזמן הבדיקה לא יימצא בוחר בתא; בעת הבדיקה יש גם לוודא שהפתקים שבתא לא סומנו או לוכלכו; פתקים שסומנו או לוכלכו יש לסלק מן התא ולארוז אותם במעטפת אריזה לפי [[טופס 17א שבתוספת]]. == פרק י': תוצאות ההצבעה == @ 69. ספירת הקולות, מקומה ורציפותה : מיד עם תום ההצבעה, וללא כל הפסקה, על ועדת הקלפי לספור הקולות ולסכם תוצאות ההצבעה בקלפי; ספירת הקולות תיעשה במקום הקלפי שבו ישבה הועדה בעת ההצבעה. @ 70. הנוכחים בעת ספירת הקולות (תיקון: תשע"ב, תשפ"ה) : בעת ספירת קולות וסיכום תוצאות ההצבעה בקלפי רשאים להיות נוכחים הגורמים המנויים [[בסעיף 73 לחוק]], למעט בוחרים, ומי שהותר לו להיות נוכח לפי [[סעיף 73א לחוק]]. @ 71. מעטפות בלתי משומשות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ג) : עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את מעטפות ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשות ותכניסן לתוך מעטפה מיוחדת לפי [[טופס 18 שבתוספת]] ותסגור אותה. @ 72. איסוף פתקי ההצבעה (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את פתקי ההצבעה שנשארו בתא ותכניסם, יחד עם פתקי ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשים, למעטפה מיוחדת לפי [[טופס 18 שבתוספת]], ותסגור אותה, כך שבמקום הקלפי לא יימצאו שום פתקי הצבעה במפוזר. @ 73. ספירת המצביעים לפי הרשימות (תיקון: תשמ"א, תשס"ו, תשע"ח, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) עם סיום הפעולות האמורות [[בתקנות 71]] [[ו-72]] תקבע ועדת הקלפי: :: (1) את מספר הבוחרים שביקשו להצביע וליד שמותיהם שבעותק הראשון של רשימת הבוחרים נעשה סימן v כאמור [[בתקנה 67(א)(1)]]; :: (2) את מספר הבוחרים שהצביעו בפועל לפי המחיקות שנעשו בעותק השני של רשימת הבוחרים כאמור [[בתקנה 66(א)(1)]]; :: (3) (((נמחקה).)) : (ב) הוועדה תרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את המספרים האמורים בתקנת משנה (א)(2). @ 74. פתיחת הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשפ"ה) : (א) לאחר ביצוע הפעולות האמורות [[בתקנה 73]], על ועדת הקלפי - :: (1) לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את שמותיהם של חברי הועדה, המזכיר והמשקיפים הנוכחים במקום; :: (2) לבדוק אם הקלפי סגורה במנעול כאמור [[בתקנה 54]]; במקרה שהקלפי אינה סגורה כך - תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו בתוספת הסבר; :: (3) לפתוח את הקלפי על ידי שבירת מנעול הבטחון; :: (4) להוציא את מעטפות ההצבעה מתוך הקלפי, לספור אותן ולרשום את מספרן בפרוטוקול במקום המיועד לכך; נתגלתה אי התאמה, תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו; :: (5) לקבוע אלו מן המעטפות שהוצאו מן הקלפי כשרות ואלו פסולות; במעטפות הפסולות ינהגו כאמור [[בתקנה 81]]; :: (5א) לרשום על כל פתק הצבעה שיימצא שלא בתוך מעטפת הצבעה: "נמצא בלא מעטפה"; לחבר פתקים אלה יחד ולארזם במעטפות אריזה כאמור [[בתקנה 81]]; :: (6) לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הכשרות ואת מספר המעטפות החיצוניות שיצאו מתיבת הקלפי; :: (6א) לרשום בפרוטוקול בדבר פסילת קולות, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הפסולות; :: (7) (((נמחקה).)) : (ב) לצורך ספירת הקולות יש להתחשב רק במעטפות שהוצאו מן הקלפי, נבדקו ונמצאו כשרות. @ 75. פתיחת המעטפות וספירת הקולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג, תשפ"ה) : (א) אחרי קביעת מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי ונמצאו כשרות, יפתח יושב ראש הועדה, או חבר שהוא מינה לכך, כל מעטפה לחוד, יוציא את פתק ההצבעה מתוכה, יקרא בקול רם את האות או האותיות של הרשימה אשר עליו ויראהו לנוכחים; לאחר מכן יושם פתק ההצבעה על השיפוד המיועד לאותה הרשימה שבמיתקן לפתקי הצבעה שנספרו אשר סופק לועדת הקלפי, באופן שהפתקים שניתנו לכל רשימה יימצאו על שיפוד נפרד; יושב ראש הועדה ימנה לפחות שני חברי הועדה השייכים לשתי סיעות שונות, אשר בעת קריאת הפתקים כאמור ירשמו, כל אחד לחוד, בגליון ספירת הקולות לפי [[טופס 19 שבתוספת]], את הקולות שניתנו לכל רשימה, על ידי סימון קו אחד לכל קול שקיבלה אותה רשימה; הסימון ייעשה במשבצות של הגליון המיועדות לכך; בכל משבצת יסומנו לא יותר מחמישה קווים. : (ב) (((בוטלה).)) @ 76. טיפול במעטפות : מותר לפתוח מעטפת הצבעה רק לאחר שפתק ההצבעה מהמעטפה הקודמת נמצא כבר על השיפוד המיועד לו והקול נרשם בגליון ספירת הקולות. @ 77. פתקים זהים (תיקון: תשנ"ט, תשע"ג, תשע"ח) : נמצאו במעטפת הצבעה שניים או שלושה פתקי הצבעה זהים, ידביק יושב ראש ועדת הקלפי, או מזכיר ועדת הקלפי, על אחד מהפתקים האמורים מדבקת "2 או 3 פתקים זהים", ולאחר מכן יחברם יחד בכמה סיכות; מספר הפתקים הזהים יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ובמניין הקולות הכשרים ייחשבו שניים או שלושת הפתקים כאמור כפתק הצבעה כשר אחד. @ 78. סיכום ספירת הקולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : לאחר רישום כל פתקי ההצבעה בגליון ספירת הקולות ייקבעו תוצאות ההצבעה בקלפי על ידי סיכום מספר הקולות שקיבלו כל רשימה בהתאם לרישום; כל חבר הועדה רשאי לדרוש ביקורת על ידי ספירת הפתקים מחדש, כולם או של רשימה מסויימת. @ 78א. הטיפול בפתקים כשרים (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג) : מיד לאחר סיכום ספירת הקולות תכניס הועדה את פתקי ההצבעה הכשרים למעטפת אריזה לפי [[טופס 20 שבתוספת]]; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דבק; יושב ראש הועדה וכל חבר מחבריה שירצה בכך יחתמו על המעטפה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. @ 79. פסילת קולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : ועדת הקלפי תקבע כשרותם או פסלותם של פתקי ההצבעה ומעטפות ההצבעה על פי [[סעיף 78(א) לחוק]] ועל פי תקנות אלה, ותערוך פרוטוקול בדבר פסילת הקולות על פי [[טופס 13 שבתוספת]]. @ 80. מעטפות פסולות : מעטפות אלה יהיו פסולות, בנוסף על המעטפות הפסולות לפי [[סעיף 78(א) לחוק]] - : (1) מעטפה שנמצאה מחוץ לקלפי ושלא הוצאה ממנה; : (2) מעטפה שאין עליה חתימות ידיהם של שני חברי ועדת הקלפי או של חבר אחד כאמור [[בתקנה 50(ב)]]. @ 81. הטיפול במעטפה פסולה (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשס"ב) : מעטפות פסולות אין לפתחן ואין להביאן בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת אריזה, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]; סגירת מעטפת האריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה; מעטפת אריזה תצורף לפרוטוקול המתאים ותועבר יחד עם כל שאר חומר הבחירות לועדה האזורית; לא נמצאו מעטפות פסולות, תרשום הועדה בפרוטוקול המתאים במקום המיועד לכך: "אין". @ 81א. מעטפות ריקות (תיקון: תשפ"ה) : אין להביא מעטפות כשרות שהוצאו מן הקלפי, אבל לא נמצא בהן דבר, בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת האריזה, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]. @ 82. פתקים פסולים (תיקון: תשל"ד, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : פתקי הצבעה אלה יהיו פסולים, נוסף על הפתקים הפסולים לפי [[סעיף 78(א) לחוק]]: : (1) פתק הצבעה שהוצא ממעטפה שבתוכה נמצא דבר כלשהו זולת הפתק; : (2) פתק ריק שאין עליו ולא כלום; : (3) פתק הצבעה שאין עליו אות או אותיות של רשימת מועמדים מאושרת; : (4) פתק שעליו רק כינוי הרשימה ואין עליו אות; : (5) פתק הצבעה מודפס שאין עליו אות או אותיות של רשימה; : (6) פתק שעליו אות או אותיות או כינוי בשפה לועזית, למעט פתק מודפס שעליו אות או אותיות או כינוי בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד בערבית בלבד; : (7) (((נמחקה);)) : (8) (((נמחקה);)) : (9) (((נמחקה).)) @ 82א. (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ב) : (((בוטלה).)) @ 83. הודעות במקום הקלפי (תיקון: תשפ"ה) : ועדת הקלפי תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה של המבנה שבו נמצא מקום הקלפי, בכניסה למקום הקלפי ובתוך תא הצבעה, באופן הנראה לעין כל, הודעה מאת יושב ראש הועדה המרכזית הכוללת את ההוראות [[שבתקנות 59]], [[80]] [[ו-82]] וכן הודעה עם דוגמאות פתקי ההצבעה של הרשימות שאושרו לפי [[סעיף 63 לחוק]]; ההודעות יסופקו על ידי הועדה המרכזית באמצעות הועדות האזוריות. @ 84. הטיפול בפתקי הצבעה פסולים (תיקון: תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשפ"ה) : (א) נמצא פתק פסול במעטפת הצבעה תחזיר אותו ועדת הקלפי למעטפת ההצבעה שממנה הוצא, תרשום על המעטפה את דבר הפסילה וסיבתה ותרשום את הפסילה בפרוטוקול בדבר פסילת הקולות; ועדת הקלפי תנהג באותו אופן אם יימצאו מספר פתקים פסולים במעטפת הצבעה אחת. : (א1) אחרי עריכת הפרוטוקול בדבר פסילת קולות כאמור [[בתקנה 79]], תכניס הועדה את מעטפות ההצבעה האמורות בתקנת משנה (א) למעטפת אריזה המיועדת לכך, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. : (ב) המספר הכולל של הפתקים הפסולים והמעטפות הפסולות יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך; לא נמצאו פתקים פסולים ומעטפות הפסולות, תרשום הועדה במקום המיועד לכך: "אין". @ 85. טופס פרוטוקול אחיד (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) ועדת הקלפי תרשום פרוטוקול על פעולותיה, בשני עותקים, בטופס אחיד שסיפקה הועדה המרכזית לפי [[טופס 12 שבתוספת]]. : (ב) עותקי הפרוטוקול יסופקו בכריכות בשני צבעים שונים; עותק אחד יסומן "מקור" והעותק השני יסומן "העתק". : (ג) הדף הכולל את תוצאות ספירת הקולות בכל אחד מעותקי הפרוטוקול יהיה במקור ובהעתק אחד; ההעתק יהיה ניתן לתלישה. : (ד) על ההעתק יצוין שהוא מיועד ליושב ראש ועדת הקלפי או לסגנו. : (ה) טעות ברישום בפרוטוקול תתוקן בשני העותקים של הפרוטוקול האמורים בתקנת משנה (א). @ 86. עריכת הפרוטוקול בשלבים : עריכת הפרוטוקול תיעשה באופן רצוף יחד עם ביצוע כל פעולה או קביעת כל פרט הטעונים רישום בפרוטוקול; אין לדחות רישום כל שהוא עד לסגירת מקום הקלפי או תום ההצבעה. @ 87. רישום הרכב ועדת הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשפ"ה) : בפרוטוקול תרשום ועדת הקלפי את הרכבה הסיעתי של הועדה כאמור בהודעת הועדה המרכזית שניתנה לפי [[תקנה 7]] ואת שמו של מזכיר ועדת הקלפי. @ 88. רישום הערות בפרוטוקול או בכתב נפרד (תיקון: תשס"ג) : (א) חברי הועדה, המשקיפים ומזכיר ועדת הקלפי רשאים להוסיף בפרוטוקול את הערותיהם העובדתיות הנוגעות לפעולת הועדה בתוך מקום הקלפי ובמרחק של 25 מטרים ממנו; את ההערות ירשום מזכיר הועדה בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ומי שביקש את הרישום יאשר אותן בחתימת ידו. : (ב) במקום רישום ההערות בפרוטוקול אפשר לצרפן לפרוטוקול בכתב נפרד שיהיה חתום כאמור. @ 89. צירוף פרוטוקולים : פרוטוקול פסילת קולות יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי בדבר תוצאות ההצבעה. @ 90. חתימת הפרוטוקול (תיקון: תשס"ג) : שני עותקי הפרוטוקול ייחתמו בידי שניים מחברי הועדה לפחות וביניהם יושב ראש הועדה או סגנו, וכן בידי מזכיר הועדה; שאר חברי הועדה וכן המשקיפים רשאים לחתום עליהם. @ 91. קביעת תוצאות ההצבעה : תוצאות ההצבעה ייקבעו בועדת הקלפי לפי מספר הקולות הכשרים על יסוד פתקי ההצבעה הכשרים שהוצאו ממעטפות כשרות אשר נמצאו בקלפי; כלל זה יחול גם כשתהיה אי התאמה בין המספרים שנרשמו בפרוטוקול. @ 92. מסירת תוצאות ההצבעה (תיקון: תשנ"ו) : משנחתמו שני עותקי פרוטוקולים כאמור [[בתקנה 90]] ייתלשו מהם ההעתקים המיועדים ליושב ראש הועדה ולסגנו ויימסרו להם. @ 93. החומר היסודי והחומר הכללי (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשס"ב, תשס"ה, תשפ"ג, תשפ"ה) : מיד עם תום הפעולות המפורטות [[בתקנות 85 עד 92]], ובהתאם לתקנה זו [[ולתקנות 94]] [[ו-95]], יועבר חומר הבחירות מועדת הקלפי אל ועדת הבחירות האזוריות, כשהוא מחולק לחומר היסודי ולחומר הכללי וממויין כלהלן: : (1) החומר היסודי, שיכלול - :: (א) שני עותקי הפרוטוקול החתומים כדרוש, כשלעותק המקור מצורפים שני עותקי גיליון ספירת הקולות והפרוטוקול בדבר פסילת קולות; :: (ב) שתי רשימות הבוחרים שהועדה השתמשה בהן לצורך ההצבעה; :: (ג) גיליון פרטי המלווים לפי [[טופס 19ב שבתוספת]]; :: (ד) אישורים בדבר חילופי גברי לפי [[טופס 3 שבתוספת]]; :: (ה) (((נמחקה);)) : (2) החומר הכללי, שיכלול - :: (א) כל מעטפות האריזה שלתוכן הוכנס חומר הבחירות תוך כדי מהלך ההצבעה, כאמור [[בתקנות 50]], [[68]], [[71]], [[72]], [[81]], [[81א]] [[ו-84]]; :: (ב) המעטפות הכשרות שהוצאו מהקלפי ושבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים; :: (ג) (((נמחקה);)) :: (ד) (((בוטלה);)) :: (ה) פתקי הצבעה כשרים שהוצאו מהמעטפות הכשרות, בהפרדה לפי אותיות הרשימות; :: (ו) (((בוטלה).)) @ 94. אריזת חומר הבחירות (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : (א) החומר היסודי כמפורט [[בתקנה 93(1)]] יוכנס למעטפת אריזה לפי [[טופס 22 שבתוספת]], והיא תימסר לועדה האזורית בנפרד מכל חומר אחר, אולם בעת ובעונה אחת עם החומר הכללי כמפורט [[בתקנה 93(2)]]. : (ב) מעטפות ההצבעה הכשרות שבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים יוכנסו למעטפת אריזה נפרדת לפי [[טופס 23 שבתוספת]]; מעטפת אריזה זו יחד עם מעטפות האריזה הנזכרות [[בתקנה 93(2)(א)]] ייצררו בצרור אחד, שייסגר בנייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מן החתימה תהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על הצרור עצמו. @ 95. אחריות על העברת חומר ההצבעה (תיקון: תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) מזכיר ועדת הקלפי ידאג להעברת כל חומר הבחירות האמור, החומר היסודי והחומר הכללי כמפורט [[בתקנה 93(1) ו-(2)]] בהתאמה, לוועדה האזורית. : (ב) העברת חומר הבחירות תבוצע על ידי שני אנשים: מזכיר ועדת הקלפי ומזכיר הוועדה הנוסף שמונה לאותה ועדת קלפי, ובהעדר מזכיר נוסף, על ידי מפקח טוהר הבחירות שמונה לאותה ועדת קלפי; מזכיר ועדת הקלפי יקבל כתב אישור על קבלת חומר הבחירות מאת הוועדה האזורית; האישור יינתן על גבי [[טופס 24 שבתוספת]] והעתק מהאישור יישמר בידי הוועדה האזורית. @ 96. קבלת חומר על ידי הועדה האזורית (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ב) : הועדה האזורית תבדוק בזמן קבלת החומר אם במעטפות האריזה נמצא כל החומר היסודי הנזכר [[בתקנה 93(1)]], והיא רשאית לבדוק את החומר הכללי הנזכר [[בתקנה 93(2)]]. @ 97. רישום התוצאות בועדה האזורית (תיקון: תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשס"ג, תשס"ו, תשפ"ה) : (א) הועדה האזורית תרשום את תוצאות ספירת הקולות של ועדות הקלפי על יסוד הפרוטוקולים של ועדות הקלפי המסומנים "מקור" הנמצאים בחומרים שהועברו כאמור [[בתקנה 95]], לוועדה האזורית. : (ב) לא נמצא עותק הפרוטוקול שסומן "מקור", תפעל הועדה כאמור בפסקה (1) (([צ"ל: כאמור בתקנת משנה (א)])) על יסוד עותק הפרוטוקול שסומן "העתק". @ 98. (תיקון: תשנ"ו) : (((בוטלה).)) @ 99. ועדת משנה לצורך קבלת החומר (תיקון: תשל"ד) : (א) לצורך קבלת חומר הבחירות רשאי היושב ראש של ועדה אזורית שבאזורה נמצאים לפחות 250 אזורי קלפי למנות, לאחר התייעצות עם חברי הועדה, ועדות משנה לאזורי קלפי עודפים. : (ב) יושב ראש הועדה האזורית יקבע את אזורי הקלפי שועדת המשנה תטפל בהם. : (ג) לכל ועדת משנה יהיה יושב ראש שימנה יושב ראש הועדה האזורית מתוך סגניו או ממלאי מקומם או חברי הועדה האזורית; בועדת משנה יהיו מיוצגות לא פחות משלוש סיעות המיוצגות בועדה האזורית; חבר הועדה האזורית רשאי להשתתף בכל אחת מועדות המשנה. : (ד) ועדת משנה תפעל כועדה אזורית, והיא תשתמש בטפסים המיועדים לשימוש בועדות אזוריות; אולם אחרי סיום פעולתה עליה להעביר מיד את כל החומר לועדה האזורית לעריכת סיכום סופי. @ 100. העברת החומר לועדה המרכזית (תיקון: תשנ"ו, תשס"ה, תשע"ח, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) מיד עם גמר רישום תוצאות ספירת הקולות של כל הקלפיות באזור תעביר הועדה האזורית לועדה המרכזית את כל החומר כמפורט להלן: :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) שני עותקים מהפרוטוקולים של כל ועדות הקלפי שבאזור, גליונות ספירת הקולות של ועדות הקלפי והפרוטוקולים של ועדות הקלפי בדבר פסילת הקולות; :: (3) שתי רשימות הבוחרים שהיו בשימוש ביום הבחירות בכל ועדות הקלפי שבאזור; :: (4) החומר הכללי, כמפורט [[בתקנה 93(2)]], של כל ועדות הקלפי שבאזור; :: חומר זה יועבר למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית. : (ב) העברת כל החומר המפורט בתקנת משנה (א) תיעשה על ידי יושב ראש הועדה האזורית או שני חברי הועדה שנתמנו על ידיו; חברים אחרים של הועדה האזורית רשאים להצטרף אליהם בעת העברת החומר. : (ג) החומר יימסר לועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי [[טופס 29 שבתוספת]] או למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי [[טופס 25ג שבתוספת]]. @ 101. (תיקון: תשל"ד, תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ה) : (((בוטלה).)) @ 102. (תיקון: תשפ"ג, תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 103. שמירת הסדר והבטחת החומר בעת העברתו : הועדה האזורית תקיים מגע מתמיד עם מפקח המשטרה שבאזור לשם שמירת הסדר במקומות הקלפי ובועדות האזוריות ולשם אבטחת חומר הבחירות במקומות הקלפי ובזמן העברתו למשרד הועדה האזורית וממנה אל הועדה המרכזית, והמשטרה תושיט לה את העזרה הדרושה לכך. @ 104. קבלת החומר על ידי הועדה המרכזית (תיקון: תשפ"ה) : בזמן קבלת החומר מהוועדות האזוריות תבדוק הועדה המרכזית, באמצעות ועדות קבלה כאמור [[בתקנה 124]], אם נתקבל החומר מכל ועדות הקלפי שבאזור כמפורט [[בתקנה 100(א)]]. == פרק י"א: הבחירות בקרב חיילים (תיקון: תשל"ז) == @ 104א. שעות ההצבעה של חיילים (תיקון: תשל"ז) : שעות ההצבעה בקלפיות לחיילים ייקבעו בידי יושב ראש הועדה המרכזית לפי המלצת ראש המטה הכללי או בא-כוחו; הודעה עליהן תפורסם בדרך שתיקבע בידי ראש המטה הכללי או בא-כוחו. @ 104ב. ועדה לספירת קולות חיילים וימאים (תיקון: תשל"ז, תשמ"ד) : יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו ימנו ועדת משנה לצורך קבלת הקלפיות, בדיקת קולות החיילים וספירתם, לרבות קיום הפיקוח השוטף על ביצוע הבדיקה והספירה כמפורט בתקנה זו. @ 104ג. העברת הקלפיות (תיקון: תשמ"ד) : (א) ועדות הקלפי הפועלות לפי [[סעיף 90(ה) לחוק]] יעבירו את הקלפיות המיוחדות לחיילים אחרי נעילתן ומיד עם תום ההצבעה, במישרין לידי הועדה המרכזית. : (ב) ועדת המשנה תקבל את הקלפיות והן יסומנו בסימון שהיא תקבע. : (ג) ועדת המשנה תנהל פרוטוקול של כל פעולותיה ותעביר את הפרוטוקול עם סיום עבודתה לידי הועדה המרכזית. @ 104ד. בדיקת המעטפות (תיקון: תשמ"ד, תשנ"ו, תשס"ב) : (א) עובדי הועדה המרכזית יפתחו את הקלפיות ויוציאו מהן את מעטפות ההצבעה החיצוניות. : (ב) לאחר מכן יבדקו אנשי המרכז למיכון משרדי, לפי הרישומים על גבי המעטפה החיצונית, אם מי ששמו רשום על גבי המעטפה הוא בעל זכות לבחור. : (ג) בתום הבדיקה האמורה יבדקו עובדי הועדה המרכזית לפי השם הרשום על גבי המעטפה אם החייל לא הצביע גם בקלפי הרגילה שבה נכלל שמו לפי הרשום בפנקס הבוחרים. : (ד) מעטפה של חייל אשר שמו אינו רשום בפנקס הבוחרים או אשר הצביע יותר מפעם אחת, תועבר סגורה לידי ועדת המשנה ואין לפתחה אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה; החליטה ועדת המשנה כי אין מקום לפסול את המעטפה, תיפתח המעטפה החיצונית, והמעטפה הפנימית תועבר לועדת הספירה להמשך פעולתה כאמור להלן; החליטה ועדת המשנה על פסילת המעטפה בשל טעם כמפורט בתקנת משנה (ג), תערוך על כך פרוטוקול והמעטפות יושמדו לפי החלטתה. : (ה) בשלב הבא יפתחו עובדי הועדה המרכזית את המעטפות החיצוניות ויסדרו את המעטפות הפנימיות בקופסאות, כדי להכינן לספירה. : (ו) את המעטפות הפנימיות תעביר ועדת המשנה לועדות ספירה. @ 104ה. ועדות ספירה (תיקון: תשמ"ד) : (א) לצורך מנין הקולות תמנה ועדת המשנה ועדות ספירה, במספר הדרוש, אשר כל אחת מהן תהיה מורכבת משלושה חברים שתאשר ועדת המשנה מבין הסיעות המרכיבות את ועדת המשנה; אחד מחברי ועדת הספירה יתמנה ליושב ראש שלה. : (ב) ההרכב הסיעתי של ועדת ספירה יהיה באותה מתכונת שנקבעה לענין ועדות הקלפי, בהחלטתה של הועדה המרכזית לפי [[סעיף 21 לחוק]], בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ג) ועדת המשנה תקבע מזכיר לכל ועדת ספירה שירכז את עבודת הועדה ומעמדו ותפקידו יהיה כתפקיד מזכיר ועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. @ 104ו. ספירת קולות החיילים (תיקון: תשמ"ד) : (א) ועדת ספירה תנהל פרוטוקול על ספירת הקולות שייחתם ביד כל חבריה, ותעבירו בסיום עבודתה לידי ועדת המשנה; טופס הפרוטוקול בנוסח אחיד יסופק על ידי הועדה המרכזית. : (ב) המעטפות החיצוניות יישמרו עד תום הספירה ולא יושמדו אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה. : (ג) בכל ענין שלא פורט בתקנה זו תפעל ועדת ספירה בעת ביצוע תפקידה כועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ד) כל השגה של חבר בועדת ספירה תירשם בפרוטוקול של ועדת הספירה ותובא להכרעתה של ועדת המשנה. : (ה) [[תקנות 75 עד 92]] יחולו על ספירת קולות החיילים בשינויים המחוייבים לפי הענין ובמקום "ועדת קלפי" האמורה בהן קרי: "ועדת ספירה", ואולם לא ייפסלו מעטפה או קול לפי [[תקנה 79]], אלא על דעת ועדת המשנה שתירשם בפרוטוקול והסמכות הנתונה [[בתקנה 78]] לחברי ועדת קלפי תהיה גם לחברי ועדת המשנה. : (ו) ועדת המשנה, באישור יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו, תכין תדריך בכתב בדבר סדרי עבודתן של ועדות הספירה. == פרק י"א1: בחירות בבתי סוהר ובבתי מעצר (תיקון: תשמ"ח) == @ 104ז. הגדרות (תיקון: תשמ"ח, תשס"ט, תשע"ג, תשפ"ה) : [[בפרק זה]] - :- "ועדת קלפי" - ועדת קלפי שמונתה לפי [[סעיף 116ג לחוק]]; :- "קלפי" - (((בוטלה);)) :- "מיתקן" - בית סוהר או בית מעצר כהגדרתם [[בסעיף 116א לחוק]]. @ 104ז1. רשימת מיתקנים ומפקדי מיתקנים (תיקון: תשע"ג) : רשימה של כל בתי הסוהר ובתי המעצר כאמור [[בסעיף 116ב(א)(1) לחוק]] תכלול את הפרטים שלהלן: : (1) רשימת המיתקנים; : (2) מספר הקלפיות שמציע השר בכל מיתקן; : (3) ציון היות כל אחת מהקלפיות נייחת או ניידת; : (4) שמות מפקדי המיתקנים ומפקדי תחנות המשטרה ופרטיהם; : (5) מספר השוטרים, הסוהרים האסירים והעצורים שצפוי לשהות במיתקן ביום הבחירות. @ 104ח. הכנה להצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : לפני התחלת ההצבעה תעשה ועדת הקלפי (להלן [[בפרק זה]] - הועדה) את הפעולות הבאות: : (1) תכין ותבדוק את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות בתא ההצבעה של עט כחול, של פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות אשר מסודרים לפי סדר האלף-בית כשלכל רשימה יושם צרור לחוד, ושל פתקי הצבעה ריקים אשר מונחים בצרור לאחר הפתקים המודפסים; : (2) תבדוק אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, תכניסן למעטפת אריזה מיוחדת; את מעטפת האריזה תסגור בנייר דבק וחברי הועדה יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; : (3) שניים מחברי הועדה יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; : (4) תבדוק שהקלפי ריקה ותאפשר גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור, תנעל את מכסה הקלפי במנעול בטחון המיועד לכך, ותניח את הקלפי על השולחן שלידו הם יושבים. @ 104ט. סדרי ההצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ט, תשע"ג, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : לאחר זיהויו של הבוחר כאמור [[+|בסעיף 74]] או [[בסעיף 116ד(ב) לחוק]] תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: : (1) מזכיר ועדת הקלפי ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים בעותק אחד של הפרוטוקול שנערך לפי הוראות [[תקנה 104י]]; : (2) מזכיר ועדת הקלפי ימסור לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור [[בתקנה 104ח]]; : (3) הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם ישים פתק הצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לועדת הקלפי; : (4) הבוחר יקבל מאת מזכיר ועדת הקלפי מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; : (5) מזכיר ועדת הקלפי יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את שם המצביע, שם אביו, מספר זהותו במרשם האוכלוסין ומענו לפי הרשום בתעודת הזהות שלו; : (6) (((בוטלה);)) : (7) הבוחר יסגור את מעטפת ההצבעה החיצונית בהדבקה ויטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; : (8) (((נמחקה);)) : (9) אחד מחברי הועדה ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; @ 104י. ניהול פרוטוקול (תיקון: תשמ"ח, תשע"ט, תשפ"ה) : הועדה תנהל פרוטוקול על מהלך ההצבעה בשני עותקים; הפרוטוקול יהיה בהתאם [[לטופס 12 שבתוספת]], בשינויים המחויבים, ותצורף לו רשימת המצביעים בקלפי כאמור [[בתקנה 104ט(1) ו-(9)]]; עם תום ההצבעה יחתמו חברי הועדה על שני עותקי הפרוטוקול. מזכיר הועדה יעורך את הפרוטוקול. @ 104יא. הודעה על פתקי הצבעה פסולים (תיקון: תשמ"ח) : הועדה תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור [[בתקנה 83]]; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. @ 104יב. קלפי (תיקון: תשמ"ח, תשפ"ה) : היתה הקלפי ניידת, בין אגפים של אותו בית סוהר או בית מעצר או בין בתי סוהר או בתי מעצר (להלן בסעיף זה - מתקן), תפעל הועדה כלהלן: : (1) תרשום בפרוטוקול את שעת תחילת ההצבעה, שעת סיום ההצבעה ומספר המצביעים בכל אגף או מתקן; : (2) הסתיימה ההצבעה במתקן או באגף, תפעל הועדה כדלקמן: :: (א) תרשום בפרוטוקול את שעת סיום ההצבעה ואת מספר המצביעים באותו מתקן או אגף; :: (ב) תרשום בפרוטוקול את מספר מנעול הביטחון המיועד לנעילת מכסה החריץ; :: (ג) תכניס את הפרוטוקול ואת רשימת המצביעים לתוך התא המיועד לכך בקלפי; :: (ד) תכסה את חריץ הקלפי במכסה החריץ ותנעל את מכסה החריץ במנעול שמספרו נרשם בסעיף קטן (([צ"ל: בפסקת משנה])) (ב) לעיל; :: (ה) תארוז את מעטפות ההצבעה, המעטפות החיצוניות ופתקי ההצבעה; : (3) הקלפי תועבר לאגף או למתקן הנוסף בליווי צמוד של חברי הועדה ושוטר או סוהר; : (4) באגף או במתקן הנוסף תפעל הועדה כאמור [[בתקנה 104ח(1) עד (3)]]; מזכיר הועדה ישבור את מנעולי מכסה החריץ לעיני חברי הועדה וירשום את מספרי המנעולים בפרוטוקול וכן ירשום את תחילת שעת ההצבעה. @ 104יג. נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ט, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) בתום שעות ההצבעה שנקבעו, ואחרי סיום ההצבעה, תפעל הועדה כלהלן: :: (1) תסיים את עריכת הפרוטוקול וחבריה יחתמו עליו; לא חתם אחד מהם, יציין יושב ראש הועדה את הסיבה לכך, והפרוטוקול לא ייפסל בשל כך; :: (2) עותק אחד של הפרוטוקול ושל רשימת המצביעים יוכנס לתוך הקלפי; את העותק ישמור בידיו יושב ראש הועדה; :: (3) תנעל את הקלפי כאמור [[בתקנה 104יב(2)]]; :: (4) תארוז את הציוד וחומר ההצבעה שנותר ללא שימוש כהוראות [[תקנה 93(1) ו-(2)]], בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ב) מיד עם גמר הפעולות האמורות בתקנת משנה (א) תועבר הקלפי ישירות לועדה האזורית, אלא אם כן קבע יושב ראש הועדה המרכזית אחרת, בליווי שני מזכירי ועדת הקלפי וכן שוטר מלווה; הועדה האזורית תעביר את החומר, ללא דיחוי, לועדה המרכזית. @ 104יד. ספירת קולות אסירים ועצירים (תיקון: תשמ"ח) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות אסירים ועצירים בשינויים המחוייבים לפי הענין. == פרק י"א2: בחירות בנציגויות דיפלומטיות וקונסולריות של ישראל (תיקון: תשנ"ב-2) == @ 104טו. (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ט) : (((בוטלה).)) @ 104טז. ספירת קולות מצביעים (תיקון: תשנ"ב-2) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיוחדות בנציגויות בשינויים המחוייבים לפי הענין. @ 104יז. הודעה על זכות הצבעה, מינוי אחראים ופרוטוקול (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ט) : הודעה על זכות הצבעה כאמור [[בסעיף 116י(ד) לחוק]] תיעשה לפי [[טופס 26ב שבתוספת]]; מינוי האחראים ייעשה לפי [[טופס 26א שבתוספת]]; פרוטוקול ההצבעה ייערך לפי [[טופס 27א שבתוספת]]. == פרק י"א3: בחירות בבתי-חולים ובמוסדות לאנשים המוגבלים בניידות (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג) == @ 104יח. בתי חולים ומוסדות מוכרים (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג, תשפ"ה) : ברשימת בתי החולים כאמור [[בסעיף 116יג(ב) לחוק]] והמוסדות שהוכרו כאמור [[בסעיף 116יז1 לחוק]] יפורטו שם בית החולים או המוסד המוכר, מספר המיטות בו, תיאור המבנים שלו, פירוט הקומות והביתנים שבהם משוכנים מאושפזים בבית החולים או השוהים במוסד המוכר, הצעה בדבר המקום בבית החולים או במוסד המוכר שבו תוצב הקלפי ובדבר ניוד קלפיות בתוך בית חולים או מוסד מוכר או בין בתי חולים ומוסדות מוכרים, שם פרטי ושם משפחה של מנהל בית החולים או מנהל המוסד המוכר או של מי שמונה על ידו להיות אחראי על הקלפיות באותו בית חולים או מוסד מוכר, ומספרי הטלפון שלו בעבודה ובבית. @ 104יט. הכנות להצבעה וסדריה (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ט, תשפ"ה) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) הוראות [[תקנות 104ח עד 104יג]] יחולו גם על הבחירות בבתי-חולים ובמוסדות המוכרים, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכן בשינויים אלה: :: (1) נוסף על זיהוי לפי [[סעיף 74 לחוק]], ימסור המאושפז, שוהה במוסד מוכר כאמור [[בסעיף 116יז1 לחוק]] (להלן - שוהה במוסד מוכר) או בוחר כאמור [[בסעיף 116יג(א1) לחוק]] לועדת הקלפי אישור בכתב כאמור [[בסעיף 116טו לחוק]] בדבר היותו מאושפז, שוהה במוסד מוכר או בדבר זכאותו להצביע; האישור יהיה לפי [[טופס 25א שבתוספת]]; האישור יוחזר למאושפז, לשוהה במוסד מוכר או לבוחר בתום הצבעתו לאחר שמזכיר ועדת הקלפי חתם על האישור בציון שמו ושם משפחתו; :: (2) (((נמחקה).)) @ 104כ. ספירת קולות מאושפזים (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו על ספירת קולות המאושפזים והשוהים במוסד מוכר, בשינויים המחויבים לפי הענין. == פרק י"א4: בחירות בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים (תיקון: תשס"א) == @ 104כא. מסירת רשימת המקלטים (תיקון: תשס"א) : ברשימת המקלטים כאמור [[בסעיף 68ב(ג) לחוק]] יפורטו: מספר המקלטים, שם הישוב שבו מצוי כל מקלט, מספר השוהות בכל מקלט, שם פרטי ושם משפחה של מנהלת המקלט ומספרי הטלפון שלה בעבודה ובבית. @ 104כב. אישור הצבעה (תיקון: תשס"א) : אישור ההצבעה לשוהה במקלט כאמור [[בסעיף 68ב(ד) לחוק]] יהיה לפי [[טופס 26ג שבתוספת]]. @ 104כג. מזכיר נוסף (תיקון: תשס"א, תשע"ה, תשפ"ה) : בקלפי שנקבעה לפי הוראות [[סעיף 68א לחוק]] רשאי יושב ראש הוועדה המרכזית למנות מזכיר נוסף, שעבודתו תיוחד למצביעים לפי [[פרק זה]] (להלן - המזכיר הנוסף); ובלבד שמצא כי נדרש מינוי מזכיר נוסף כאמור, לצורך פעולתה התקינה של ועדת הקלפי; יושב ראש ועדה אזורית רשאי למנות, במהלך יום הבחירות, מזכיר נוסף לוועדת קלפי כאמור, אם מצא כי הדבר יועיל להליך הצבעה תקין בקלפי, במהלך יום הבחירות. @ 104כד. ציוד מיוחד לועדת קלפי (תיקון: תשס"א) : לועדת קלפי כאמור יסופק ציוד נוסף על הציוד האמור [[בתקנה 33]], כמפורט להלן: : (1) מעטפות הצבעה חיצוניות; : (2) דף למילוי פרטי מצביעים לפי [[טופס 26ד שבתוספת]]; : (3) מעטפת אריזה למעטפות החיצוניות לפי [[טופס 26ה שבתוספת]]; : (4) מכסים מיוחדים לחריץ הקלפי. @ 104כה. רישום פרטי המצביע (תיקון: תשס"א, תשפ"ה) : מזכיר ועדת הקלפי ירשום את פרטי המצביעים כאמור [[בפרק זה]] בדף האמור [[בתקנה 104כד(2)]]. @ 104כה1. הצהרה בדבר מוגבלות בניידות (תיקון: תשע"ג) : הצהרה לפי [[סעיף 68א(ה)(1) לחוק]] תוגש לפי [[טופס 26ו שבתוספת]]. @ 104כו. ספירת קולות (תיקון: תשס"א, תשס"ה, תשפ"ה) : (א) בסיום ההצבעה, בעת ספירת הקולות, תפעל ועדת הקלפי כמפורט להלן: :: (1) היא תפריד את המעטפות החיצוניות שהוצאו מן הקלפי משאר מעטפות ההצבעה ותספור אותן בלי לפתחן; :: (2) היא תציין את מספר המעטפות החיצוניות ואת מספר המצביעים כאמור [[בפרק זה]] [[$ תוספת|בטופס 26ד]] ותחתום על הטופס; :: (3) היא תארוז את המעטפות החיצוניות במעטפת אריזה כאמור [[בתקנה 104כד(3)]] בצירוף [[$ תוספת|לטופס 26ה]], ותרשום את מספרן על גבי מעטפת האריזה. : (ב) הועדה האזורית תאסוף את מעטפות האריזה האמורות מכל ועדות הקלפי שבתחומה, ותעבירן מיד לועדה המרכזית. : (ג) הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים, בשינויים המחויבים לפי הענין. == פרק י"ב: בחירות בכלי שיט (תיקון: תשל"ז) == @ 105. כתבי מינוי : יושב ראש הועדה המרכזית יתן לאחראי לארגון ההצבעה ולניהולה בכלי שיט לפי [[סעיף 100 לחוק]], כתבי מינוי על פי [[טופס 26 שבתוספת]]. @ 106. שמירת חומר הבחירות (תיקון: תשמ"א) : (א) חומר הבחירות המיועד ליום ההצבעה שהועבר לאחראים מאת הועדה המרכזית יישמר עד ליום ההצבעה במקום בטוח וסגור. : (ב) עם קבלת חומר הבחירות יאשרו האחראים במברק את קבלתו ויציינו את המקום שבו הוא נשמר; העתק מהמברק יישמר אצל האחראים. @ 107. לוח מודעות ולוח מצעי רשימות מועמדים (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ו-2) : (א) לוח מודעות יותקן בכלי שיט, באופן שלכל הנמצאים באותו כלי שיט תהיה הגישה אליו חופשית וקריאת ההודעות שעל הלוח נוחה; הלוח יהיה בגודל 100×150 ס"מ; בכלי שיט לנוסעים ייקבע בנוסף לכך לוח מודעות בכל חדר אוכל. : (ב) את ההודעות הנוגעות לקיום ההצבעה ידביקו מיד עם קבלתו על לוח המודעות. : (ג) ואלה ההודעות שיש לפרסמן על לוח המודעות: :: (1) שמות האחראים וממלאי מקומם; :: (2) יום ההצבעה, שעות ההצבעה ומקומה; :: (3) האות והכינוי שאושרו לכל אחת מרשימות המועמדים ושמו של המועמד הראשון בכל רשימה כאמור; :: (4) (((נמחקה);)) :: (5) כל הודעה אחרת, הן מטעם הועדה המרכזית והן מטעם האחראים, הקשורה בארגון ההצבעה ובניהולה ושלתוכנה יש ענין לציבור הבוחרים. : (ד) אסור להשתמש בלוח המודעות לתעמולת בחירות או לכל מטרה שאינה קשורה בבחירות. @ 108. תא ההצבעה : (א) מקום הקלפי בכלי שיט לנוסעים יהיה במקום מרכזי שנקבע על ידי האחראים; בכל כלי שיט אחר הוא יהיה בחדר התרבות של הצוות. : (ב) האחראים יתקינו תא הצבעה המבודד ומסתיר את הבוחר מעיני אחרים בעת ציון פתק ההצבעה והכנסתו לתוך מעטפת ההצבעה; אפשר להתקין את תא ההצבעה בפינה של החדר שבו נמצאת הקלפי או בחדר הסמוך, שהכניסה היחידה אליו או לתא ההצבעה תימצא מול עיני האחראים. @ 109. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 110. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 111. הכנה להצבעה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג, תשע"ח) : לפני התחלת ההצבעה יעשו האחראים את הפעולות הבאות: : (1) יבדקו את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין, ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות מכשיר כתיבה ופתקי הצבעה ריקים בתא ההצבעה; : (2) יבדקו אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, יש להכניסן למעטפת אריזה מיוחדת לפי [[טופס 17א שבתוספת]]; את מעטפת האריזה יש לסגור בנייר דבק והאחראים יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; : (3) יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; : (4) יבדקו שהקלפי ריקה ויאפשרו גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור ויניחו את הקלפי על השלחן שלידו הם יושבים. @ 112. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 113. שמירת הסדר : בשעות ההצבעה ישמרו שני האחראים על הסדר במקום הקלפי; רב החובל רשאי למנות, מבין עובדי כלי השיט, סדרן או סדרנים שיסדירו את כניסת הבוחרים למקום הקלפי. @ 114. זיהוי המצביעים (תיקון: תשס"ו) : בוחר שנכנס למקום הקלפי יזהה תחילה את עצמו לפני שני האחראים או ממלאי מקומם; לצורך זה על הבוחר להציג בפניהם את אמצעי הזיהוי שלו; אין פנקס ימאי או כל מסמך אחר יכולים לבוא במקום אמצעי הזיהוי. @ 115. סדרי ההצבעה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ג, תשס"ט) : לאחר זיהויו של הבוחר כאמור [[בתקנה 114]] תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: : (1) אחד האחראים ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים שבאחד הפרוטוקלים; : (2) האחראים ימסרו לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור [[בתקנה 111]]; : (3) הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם יכתוב על גבי פתק הצבעה ריק את האות או האותיות, עם או בלי הכינוי, של רשימת המועמדים לכנסת שבעדה הוא מצביע; : (4) הבוחר ישים את פתק ההצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לאחראים; : (5) הבוחר יקבל מאת האחראים מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; : (6) אחד האחראים יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את הפרטים האישיים של הבוחר; : (7) האחראים יחתמו על מעטפת ההצבעה החיצונית במקום המיועד לכך והבוחר יסגרנה בהדבקה; : (8) הבוחר יטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; : (9) (((נמחקה);)) : (10) אחד האחראים ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את פנקס הזיהוי או תעודת הזהות שלו. @ 116. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 117. ניהול הפרוטוקול : האחראים ינהלו פרוטוקול בשני עותקים על מהלך ההצבעה; הפרוטוקול יהיה בהתאם [[לטופס 27 שבתוספת]]; עם תום ההצבעה יחתמו שני האחראים על שני עותקי הפרוטוקול. @ 118. הודעה על פתקי הצבעה פסולים : האחראים ידאגו לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור [[בתקנה 83]]; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. @ 119. נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית (תיקון: תשמ"א) : (א) לאחר סיום ההצבעה וחתימת הפרוטוקול ינעלו האחראים את החריץ שבקלפי על ידי השחלת מנעול בטחון בארבעה החורים הסמוכים לחריץ וסגירת המנעול; נסגרה הקלפי כאמור, אין איש רשאי לפותחה מלבד הועדה המרכזית. : (ב) את מנעול הבטחון האמור בתקנת משנה (א) תספק הועדה המרכזית; יהיה חרוט עליו מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול והוא יהיה ניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו. : (ג) לאחר ביצוע הפעולות האמורות בתקנת משנה (א), יכינו האחראים צרור למשלוח שיכלול את הקלפי ועותק אחד מהפרוטוקול; צרור זה יישלח על ידי האחראים עצמם אל הועדה המרכזית, באמצעות דואר אויר רשום מהנמל הראשון שאליו יגיע כלי השיט, או באופן אחר שעליו הורה יושב ראש הועדה המרכזית לאחר התייעצות עם שר הפנים; עותק שני של הפרוטוקול עם הקבלה על המשלוח בדואר רשום יישמר בידי האחראי שבדרגת קצין. @ 119א. ספירת קולות ימאים (תיקון: תשמ"ד) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו על ספירת קולות ימאים, בשינויים המחוייבים לפי הענין. == פרק י"ג: הוראות שעת חירום (תיקון: תשל"ז) == @ 120. הפסקת הצבעה (תיקון: תשפ"ה, תשפ"ו) : (א) ניתנה אות אזעקה, או החלה פעולת אויב, רשאי מזכיר ועדת הקלפי להכריז על הפסקת ההצבעה ולהרשות לחברי ועדת הקלפי ולמשקיפים לחפש מחסה במקלט או במקום אחר ובלבד: :: (1) שינעל תחילה את הקלפי עם מנעול מיוחד שיסופק לו לפי [[תקנה 38(3)]]; :: (2) שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות - ואם ההפסקה באה בשעת מנין הקולות, גם את המעטפות ואת פתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגליונות מנין הקולות - אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום שתסופק לו לשם כך לפי [[טופס 28 שבתוספת]], ויסגור מעטפה זו בדבק; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום, שתסופק לו לשם כך, לפי [[טופס 28 שבתוספת]], ויסגור מעטפה זו בדבק; ואם ההפסקה באה בשעת ספירת הקולות, יארזו המעטפות ופתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגיליונות ספירת הקולות, באמצעות מפה המיוחדת לספירת קולות, שעל גביה תתבצע ספירת הקולות; :: (3) שינעל את מקום הקלפי על מנעול. : (ב) (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) בהישמע האות או האזעקה כאמור בתקנת משנה (א), על מפקח טוהר הבחירות להפעיל את המצלמה הייעודית לצילום במקום הקלפי ולהכריז על כך שהופעלה המצלמה. @ 121. הודעה על הפסקה (תיקון: תשל"ז, תשפ"ה) : מזכיר ועדת הקלפי יודיע מיד, בטלפון, ליושב ראש הועדה המרכזית וליושב ראש הועדה האזורית על הצעדים שננקטו לפי [[תקנה 120]]. @ 122. משמורת (תיקון: תשפ"ה, תשפ"ו) : המעטפה הסגורה והקלפי הנעולה האמורות [[בתקנה 120]] יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי, או תחליט ועדת הקלפי, לחדש את פעולות ההצבעה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) המעטפה הסגורה והמפה הייעודית האמורות [[בתקנה 120]] יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורתו, והקלפי הנעולה תילקח על ידי מפקח טוהר הבחירות, וכולן יהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי לחדש את פעולות ההצבעה או את המשך הספירה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. @ 123. חידוש ההצבעה : ניתן אות ארגעה, או חדלה פעולת האויב, תחדש הועדה את הליכי ההצבעה או ספירת הקולות. == פרק י"ד: קביעת תוצאות הבחירות (תיקון: תשל"ז) == @ 124. ועדות לקבלת חומר הצבעה מהועדות האזוריות : (א) לצורך קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות כמפורט [[בתקנה 100]], תמנה הועדה המרכזית מספר ועדות קבלה, בהתחשב במספר הפרוטוקולים העומדים להתקבל; כל ועדת קבלה תהיה מורכבת משלושה חברים של הועדה המרכזית. : (ב) ועדת קבלה תפעל בכל מספר חבריה, והיא תתחיל לפעול בהקדם האפשרי במקום שקבע יושב ראש הועדה המרכזית. : (ג) ועדת הקבלה תאשר בכתב את קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות על גבי [[טופס 29 שבתוספת]]; האישור יישמר בידי יושב ראש הועדה האזורית. @ 125. סיכום תוצאות הבחירות (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשס"ג, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) עם תום היום השביעי לאחר יום הבחירות, יסכמו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו את מספר הקולות הכשרים שניתנו בבחירות לכנסת. : (ב) יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו יקבעו את חלוקת המנדטים בכנסת על גבי [[טופס 30 שבתוספת]]. : (ג) הסיכומים לפי תקנת משנה (א) והקביעות לפי תקנת משנה (ב) ייעשו לפי החומר שהתקבל מהוועדות האזוריות ומוועדות הקלפי שהוצבו לצורך הצבעה כאמור בסיפה של [[סעיף 7 לחוק]]. : (ד) יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו ימציאו את פרטי החישוב בדבר חלוקת המנדטים בכנסת לועדה המרכזית לאישור. @ 126. זכרון דברים על תוצאות הבחירות (תיקון: תשפ"ה) : אישרה הועדה המרכזית את תוצאות הבחירות, ייערך זכרון דברים על כך בנוסח הקבוע [[בטופס 10 שבתוספת]]; זכרון הדברים יהיה בשלושה עותקים וייחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו, וכן בידי כל חברי הועדה המרכזית שנכחו בישיבה שבה אושרו תוצאות הבחירות; אחד העותקים יימסר לשר הפנים, אחד ליושב ראש הכנסת הנבחרת, ואחד - לגנזך המדינה. @ 127. תעודה לנבחר (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : לכל אדם שנבחר תמציא הועדה המרכזית תעודה המאשרת שהוא נבחר לחבר הכנסת; התעודה תהיה לפי [[טופס 31 שבתוספת]]; התעודה תיחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית או שניים מסגניו. @ 127א. (תיקון: תשנ"ט, תשס"ב) : (((נמחקה).)) @ 128. ביטול : תקנות הבחירות לכנסת, תש"ל-1969 - בטלות. @ 129. השם (תיקון: תשנ"ו, תשס"ג) : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הבחירות לכנסת, תשל"ג-1973". == תוספת == @ (תיקון: תשמ"א) <עוגן טופס 1> : '''טופס 1''': הודעה ליושב ראש ועדת קלפי על ההרכב הסיעתי של הועדה ((([[תקנה 7]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1א> : '''טופס 1א''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(א)(1)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ב> : '''טופס 1ב''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(א)(2)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ג> : '''טופס 1ג''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ב)(1)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ד> : '''טופס 1ד''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ב)(2)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ה> : '''טופס 1ה''': כתב התחייבות סיעת/מפלגה לאופן השימוש במידע פנקס לפי [[סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ג)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ו> : '''טופס 1ו''': התחייבות אחראי לטיפול במידע לפי [[סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ג)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ז> : '''טופס 1ז''': בקשה להכללה או לתיקון פרטי בוחר לפי [[סעיף 40(א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6ב(א)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ח> : '''טופס 1ח''': בקשת חבר ועדת הבחירות המרכזית שלא לכלול בפנקס הבוחרים לפי [[סעיף 40(ב) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6ב(ב)]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''': כתב מינוי ((([[תקנה 7א]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2א> : '''טופס 2א''': כתב מינוי ((([[תקנה 7ב]]))) @ (תיקון: תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2ב> : '''טופס 2ב''': כתב מינוי ((([[תקנה 7ב]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ב-4, תשע"ו) <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''': אישור לחילופי גברי ביום הבחירות של יושב ראש ועדת קלפי ((([[תקנה 8(ב)]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3) <עוגן טופס 3א> : '''טופס 3א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב-3) <עוגן טופס 3ב> : '''טופס 3ב''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשע"ט) <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''': טופס הצעת רשימת מועמדים ((([[תקנה 12(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3) <עוגן טופס 4א> : '''טופס 4א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב) <עוגן טופס 5> : '''טופס 5''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב) <עוגן טופס 5א> : '''טופס 5א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשנ"ט, תש"ס, תשס"א, תשס"ג, תשס"ט, תשע"ט) <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"א, תשס"ב) <עוגן טופס 6א> : '''טופס 6א''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''': הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים ((([[תקנה 19]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשע"ו) <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''': כתב מינוי של משקיף לועדת קלפי ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''': כתב מינוי של מזכיר ועדת קלפי ((([[תקנה 24(ג)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''': זכרון דברים ((([[תקנה 29(1)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו) <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ה, תשס"ט, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 12> : '''טופס 12''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה ותוצאותיה באזור קלפי ((([[תקנה 29(3)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 12א> : '''טופס 12א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשס"ט, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 13> : '''טופס 13''': פרוטוקול בדבר פסילת קולות לבחירות לכנסת ((([[תקנה 29(4)]] [[ו-79]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 13א> : '''טופס 13א''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 14> : '''טופס 14''': אישור מינוי ((([[תקנה 46]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשע"ח) <עוגן טופס 15> : '''טופס 15''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 15א> : '''טופס 15א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשע"ג, תשע"ג-3, תשפ"ה) <עוגן טופס 16> : '''טופס 16''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 17> : '''טופס 17''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 68]]))) @ (תיקון: תשע"ח) <עוגן טופס 17א> : '''טופס 17א''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 50(א)(4)]], [[68]] [[ו-111(2)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשע"ח) <עוגן טופס 18> : '''טופס 18''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 71]] [[ו-72]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 18א> : '''טופס 18א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 19> : '''טופס 19''': גליון ספירת קולות כשרים לבחירות לכנסת ((([[תקנה 75]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 19א> : '''טופס 19א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו-2) <עוגן טופס 19ב> : '''טופס 19ב''': פרטי מלווים למצביעים בקלפי ((([[תקנה 63(ב)]]))) @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו) <עוגן טופס 20> : '''טופס 20''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 78א]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 20א> : '''טופס 20א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשנ"ט, תש"ס, תשפ"ה) <עוגן טופס 21> : '''טופס 21''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 81]] [[ו-84(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב) <עוגן טופס 21א> : '''טופס 21א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשס"ב) <עוגן טופס 22> : '''טופס 22''': מעטפת אריזה חומר יסודי ((([[תקנה 94(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ה, תשס"ו) <עוגן טופס 23> : '''טופס מס' 23''': מעטפת אריזה חומר כללי ((([[תקנה 94(ב)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 23א> : '''טופס 23א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ו, תשפ"ה) <עוגן טופס 24> : '''טופס 24''': אישור קבלת חומר ההצבעה מוועדת הקלפי ((([[תקנה 95]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב) <עוגן טופס 25> : '''טופס 25''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ה) <עוגן טופס 25א> : '''טופס 25א''': אישור הצבעה בקלפי בבית חולים או במוסד מוכר ((([[תקנה 104יט]]))) @ (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ט) <עוגן טופס 25ב> : '''טופס 25ב''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשס"ה, תשע"ח) <עוגן טופס 25ג> : '''טופס 25ג''': אישור קבלת חומר הצבעה כללי מוועדה אזורית ((([[תקנה 100(ג)]]))) @ <עוגן טופס 26> : '''טופס 26''': אישור מינוי ((([[תקנה 105]]))) @ (תיקון: תשנ"ב-2) <עוגן טופס 26א> : '''טופס 26א''': מינוי אחראי/ממלא מקום להצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית ((([[תקנה 104יז]]))) @ (תיקון: תשנ"ט, תשס"ב) <עוגן טופס 26ב> : '''טופס 26ב''': הודעה לבוחר ואישור הצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית של ישראל בחוץ לארץ ((([[תקנה 104יז]]))) @ (תיקון: תשס"א, תשס"ט) <עוגן טופס 26ג> : '''טופס 26ג''': אישור הצבעה ((([[תקנה 104כב]]))) @ (תיקון: תשס"א, תשפ"ה) <עוגן טופס 26ד> : '''טופס 26ד''': פרוטוקול רישום פרטי מצביעים במעטפות חיצוניות בקלפי מותאמת לאנשים המוגבלים בניידות ((([[תקנה 104כד]]))) @ (תיקון: תשס"א) <עוגן טופס 26ה> : '''טופס 26ה''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 104כד]]))) @ (תיקון: תשע"ג) <עוגן טופס 26ו> : '''טופס 26ו''': הצהרה בדבר מוגבלות בניידות ((([[תקנה 104כה1]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 27> : '''טופס 27''': בחירות בכלי שיט ישראליים – פרוטוקול ((([[תקנה 117]]))) @ (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ט) <עוגן טופס 27א> : '''טופס 27א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) <עוגן טופס 27ב> : '''טופס 27ב''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות ((([[תקנה 104יז]]))) @ <עוגן טופס 28> : '''טופס 28''': מעטפה מיוחדת לשעת חרום ((([[תקנה 120(2)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ה) <עוגן טופס 29> : '''טופס 29''': אישור קבלת חומר הצבעה מועדה אזורית ........... ((([[תקנה 124(ג)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 30> : '''טופס 30''': נספח לזכרון דברים על תוצאות הבחירות לכנסת ........... ((([[תקנה 125]]))) @ (תיקון: תשנ"ו) <עוגן טופס 31> : '''טופס 31''': תעודה ((([[תקנה 127]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 31א> : '''טופס 31א''': (((בוטל))) <פרסום> ל' באב תשל"ג (28 באוגוסט 1973) <חתימות> * יוסף בורג, שר הפנים * חיים כהן, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השמינית 2suoq2t0cy4ak8bf4yqy38yj7yefnj3 3076706 3076704 2026-08-16T05:10:08Z Shahar9261 22508 3076706 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הבחירות לכנסת, התשל"ג-1973 (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <שם קודם> תקנות הבחירות לכנסת ולראש הממשלה, תשל"ג-1973 <מאגר תקן 2106224 קוד a163Y00000DuR5TQAV> <מקור> ((ק"ת תשל"ג, 1978|תקנות הבחירות לכנסת|3059)); ((תשל"ד, 470|תיקון|3108)); ((תשל"ז, 1208|תיקון|3680)); ((תשמ"א, 1104|תיקון|4243)); ((תשמ"ד, 1400|תיקון|4623)), ((1871|תיקון מס' 2|4655)); ((תשמ"ח, 1060|תיקון|5128)); ((תשנ"ב, 756|תיקון|5421)), ((951|תיקון מס' 2|5433)), ((1088|תיקון מס' 3|5443)), ((1158|תיקון מס' 4|5450)); ((תשנ"ו, 70|תיקון|5712)), ((748|תיקון מס' 2|5744)), ((822|תיקון מס' 3|5748)); ((תשנ"ט, 735|תיקון|5970)); ((תש"ס, 589|תיקון|6035)); ((תשס"א, 382|תיקון|6084)); ((תשס"ב, 609|תיקון|6162)); ((תשס"ג, 303|תיקון|6214)); ((תשס"ה, 859|תיקון|6407)); ((תשס"ו, 458|תיקון|6461)); ((תשס"ט, 250|תיקון|6734)); ((תשע"ג, 158|תיקון|7177)), ((168|ת"ט|7179)), ((188|ת"ט|7181)); ((תשע"ד, 1042|תיקון|7365)); ((תשע"ה, 22|תיקון|7432)); ((תשע"ו, 1808|תיקון|7701)); ((תשע"ח, 958|תיקון|7948)); ((תשע"ט, 1950|תיקון|8160)); ((תש"ף, 382|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושתיים)|8320)); ((ס"ח תש״ף, 8|חוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות)|22:566892)); ((ס"ח תשפ"א, 201|חוק הבחירות לכנסת העשרים וארבע (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|23:593509)); <!-- ((ק"ת תשפ"א, 2634|הוראות הבחירות לכנסת (סדרי הצבעה והוראות בדבר הצבעה בקלפיות לחולים ולמבודדים)|9270)) --> ((תשפ"א, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (אחריות להעברת חומר ההצבעה וטיפול במעטפות ההצבעה) (הוראת שעה)|https://www.gov.il/files/bechirot/Regulations&Rules/17delivery_of_voting_materials.pdf)); ((ס"ח תשפ"ב, 908|חוק הבחירות לכנסת העשרים וחמש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|24:628986)); ((ק"ת תשפ"ג, 194|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים וחמש)|10372)); ((תשפ"ה, 1878|תיקון|11897)); ((תשפ"ו, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושש)|https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/election_laws26/he/%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA,%20%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%92%E2%80%931973%20(%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98%202026).pdf)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 145]] [[לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969]], ובהסכמת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ועל פי המלצתה, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשמ"א, תשמ"ח, תשס"ו, תשפ"ה) : בתקנות אלה - :- "אמצעי זיהוי" - אחד מהמסמכים המזהים המנויים [[בסעיף 74(ב) לחוק]]; :- "החוק" - [[=החוק|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]]; :- "קלפי" - התיבה שבה מכניסים את מעטפות ההצבעה לצורך ספירת הקולות; :- "מקום הקלפי" - החדר שבו יושבת ועדת הקלפי ביום הבחירות; :- "יושב ראש ועדת הקלפי" - מי שנתמנה לכך, ובהעדרו - סגנו, ובהעדר שניהם - הקשיש שבין חברי ועדת הקלפי הנוכחים במקום הקלפי; :- "25 מטרים ממקום הקלפי" - (((נמחקה).)) == פרק ב': הוראות כלליות == @ 2. סדר עבודת הועדות : הועדה המרכזית והועדות האזוריות יקבעו סדר עבודתן, במידה שלא נקבעו [[בחוק]] או בתקנות. : ((פורסמה [[החלטת ועדת הבחירות המרכזית בדבר סדרי עבודתה של הוועדה (החלטות שלא בישיבת הוועדה)]] (י"פ תשע"ד, 1523).)) @ 2א. התאמת טפסים (תיקון: תשפ"ו) : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) היועץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך לכך רשאי להורות על התאמות שונות בטפסים [[שבתוספת]], ובלבד שאין בשינוי סטייה מהוראות תקנות אלה. @ 3. זיהוי בעלי תפקידים : לצורך השימוש בכל זכות הנתונה לפי [[החוק]] או התקנות לחבר הועדה המרכזית או לחבר ועדה אזורית או למזכיר ועדת קלפי, תשמש תעודה שניתנה על ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך, הוכחה מספקת לזיהויו. @ 3א. (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : (((בוטלה).)) == פרק ג': ועדות אזוריות == @ 4. הרכב ועדות אזוריות ומקום מושבן - עיון ופרסום (תיקון: תשל"ז, תשס"א, תשע"ג, תשע"ה, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) (((נמחקה).)) : (ג) הועדה המרכזית תפרסם באתר האינטרנט שלה, לא יאוחר מהיום ה-40 שלפני יום הבחירות, הודעה על מקום מושבן של הועדות האזוריות ושמותיהם של יושבי ראש הועדות האזוריות שמונו לפי [[סעיף 20(א) לחוק]], חברי הוועדות שמונו לפי [[+|סעיפים 19]] [[ו-20 לחוק]] ומנהלי הוועדות; הוועדה המרכזית תעדכן את הפרסום האמור בתקנת משנה זו, ביום שלפני יום הבחירות, בהתאם להודעות על חילופי גברי שקיבל יושב ראשה לפי [[סעיף 22 לחוק]]. @ 5. מינוי מרכז או ממלא מקומו של מרכז או ממונה על איוש קלפיות (תיקון: תשע"ו, תשע"ט) : (א) בא-כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות מתוך חברי ועדה אזורית מרכז של הסיעה בועדה האזורית וממלא מקומו; הודעה על מינוי זה תימסר בכתב ליושב-ראש הועדה האזורית והמינוי ייכנס לתוקפו מיד עם קבלת ההודעה; לא נתמנה מרכז של סיעה וממלא מקומו כאמור, ייחשב כמרכז הסיעה הקשיש מבין חברי הסיעה בועדה האזורית, וממלא מקומו - כממלא מקום של מרכז הסיעה. : (א1) בא-כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות, מקרב חברי הוועדה המרכזית או ממלאי מקומם, מרכז ארצי וממלא מקומו; מונה מרכז ארצי כאמור, יראו אותו כמרכז הסיעה בכל אחת מהוועדות האזוריות, אלא אם כן הודיע בא-כוח הסיעה בכנסת אחרת. : (א2) מינוי כאמור בתקנה זו יהיה במסירת הודעה, בחתימת בא-הכוח או ממלא מקומו, ליושב ראש הוועדה המרכזית, ובמינוי של מרכז בוועדה אזורית גם ליושב ראש הוועדה האזורית. : (ב) מרכז הסיעה, ובהעדרו - ממלא מקומו, רשאי לקבל בשם סיעתו כל הודעה המיועדת לסיעתו ולמסור כל הודעה בשמה. : (ג) בא כוח סיעה בכנסת רשאי למנות ממונה מטעם הסיעה לצורך מסירת וקבלת הודעות בשם הסיעה בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[סעיף 21 לחוק]] (בתקנת משנה זו - הממונה על איוש קלפיות); על אף האמור בתקנת משנה (ב), מונה ממונה על איוש קלפיות לסיעה פלונית, לא יהיה רשאי מרכז ארצי או מרכז בוועדה אזורית למסור או לקבל כל הודעה בעניין מינוי בעלי תפקידים בוועדות קלפי מטעם הסיעה. @ 6. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == פרק ג(('))1: פנקס בוחרים (תיקון: תשס"ה) == @ 6א. בקשת מידע וכתבי התחייבות (תיקון: תשס"ה) : (א) בקשה של מפלגה או סיעה בכנסת לקבלת מידע - :: (1) כאמור [[בסעיף 39(ב)(1) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1א שבתוספת]]; :: (2) כאמור [[בסעיף 39(ב)(2) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ב שבתוספת]]. : (ב) בקשה של מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע - :: (1) כאמור [[בסעיף 39(ב)(1) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ג שבתוספת]]; :: (2) כאמור [[בסעיף 39(ב)(2) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ד שבתוספת]]. : (ג) לבקשה של מפלגה ושל סיעה בכנסת לקבלת מידע פנקס כמשמעותו [[בסעיף 39(א) לחוק]], יצורף כתב התחייבות, לפי [[טופס 1ה שבתוספת]], חתום בידי בא כוח מבקש המידע; כמו כן תצורף לכל בקשה לקבלת מידע פנקס, התחייבות לפי [[טופס 1ו שבתוספת]] חתומה ביד((י)) האחראי מטעם מבקש המידע לטיפול במידע. @ 6ב. בקשות לתיקון פרטי בוחר (תיקון: תשס"ה) : (א) בקשה של אדם לפי [[סעיף 40(א) לחוק]], להכללתו בפנקס הבוחרים או לתיקון פרט מפרטי הרישום שלו בפנקס, תוגש לשר, לפי [[טופס 1ז שבתוספת]], באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. : (ב) בקשה של חבר ועדת הבחירות המרכזית לפי [[סעיף 40(ב) לחוק]], שלא לכלול אדם מסוים בפנקס הבוחרים לכנסת תוגש לשר לפי [[טופס 1ח שבתוספת]], באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. == פרק ד': ועדות קלפי == @ 7. הודעה על ההרכב הסיעתי של ועדות הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשס"ג, תשע"ג, תשע"ט) : ההרכב הסופי של ועדות הקלפי, כמשמעותו [[בסעיף 21(ג) לחוק]], יימסר על ידי הוועדה האזורית למזכיר ועדת הקלפי בהודעה לפי [[טופס 1 שבתוספת]]. @ 7א. כתב מינוי ליושבי ראש ועדות קלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3) : מינוים של יושבי ראש ועדות הקלפי בידי הועדות האזוריות כאמור [[בסעיף 21(ג) לחוק]], יהיה במסירת כתבי מינוי לפי [[טופס 2 שבתוספת]]. @ 7ב. כתב מינוי של סגנים ליושב ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשע"ג, תשע"ג-2, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) מינוים של סגנים ליושבי ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי בידי הסיעות כאמור [[בסעיף 21(ה) לחוק]] יהיה במסירת כתבי מינוי לפי [[$ תוספת|טפסים 2א]] [[תוספת טופס 2ב|ו-2ב שבתוספת]]. : (ב) טפסים כאמור בתקנת משנה (א) רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי [[סעיף 40 לחוק]], לא יאוחר מ-5 ימים לפני יום הבחירות. : (ג) מי שנתמנה כאמור בסעיף קטן (א) (להלן - נציג), יציג את כתב המינוי שלו בפני מזכיר ועדת הקלפי יחד עם תעודת הזהות שלו; מזכיר ועדת הקלפי יזהה את הנציג. : (ד) ראה מזכיר ועדת הקלפי כי המינוי האמור בתקנת משנה (א) תואם את ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי וכי לא מכהנים בועדה, אותה עת, יותר נציגים מטעם אותה סיעה מכפי שנקבע בהרכב הסיעתי - יאשר את צירופו של הנציג לועדת הקלפי. : (ה) מזכיר הועדה ירשום בפרוטוקול את פרטי הנציג, שעת תחילת כהונתו ושעת סיומה. @ 7ג. תשלום לחבר ועדת קלפי (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו) : (א) הועדה המרכזית רשאית לקבוע תשלום לחבר ועדת קלפי מטעם סיעתו. : (ב) התשלום ייעשה באמצעות הסיעה, לפי תנאים והוראות שתקבע הועדה המרכזית. @ 8. חילופי גברי של יושב ראש ועדת קלפי ביום הבחירות (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ב-4, תשע"ג, תשפ"ה) : (א) ביום הבחירות רשאי הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[תקנות משנה 5(ב) ו-(ג)]], לפי העניין, להחליף כל יושב ראש ועדת קלפי המייצג את הסיעה בועדת קלפי שבאותו אזור בחירות; החילופין יבוצעו לפי כללים אלה: :: (1) לא מאוחר מ-5 ימים לפני יום הבחירות רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי [[סעיף 40 לחוק]], טפסים ערוכים לפי [[$ תוספת|טופס 3]]; :: (2) הרוצה לבצע חילופין כאמור, ימלא את [[טופס 3 לתוספת]], יחתום עליו ויציגו באמצעות המחליף למזכיר ועדת הקלפי הנוגעת בדבר, בעותק מודפס או על גבי אמצעי ספרתי שהופק באמצעות מערכת ממוחשבת שאישר יושב ראש הוועדה המרכזית; :: (3) אם [[תוספת טופס 3|הטופס]] הוגש בעותק מודפס, מזכיר ועדת הקלפי ימלא את חלק [[תוספת טופס 3|הטופס]] המיועד לכך, יחתום עליו ויצרף אותו לעותק הפרוטוקול המסומן "מקור". @ 9. (תיקון: תשל"ד, תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב-3) : (((בוטלה).)) @ 10. שכירת מקום הקלפי : אין לשכור מקומות קלפי בתשלום, אלא אם לא נמצא מקום קלפי מתאים בבנין ציבורי. @ 11. מקום קלפי לנכים (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-2) : (א) בתקנה זו, "תקנות התכנון" - [[=תקנות התכנון|תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970]]. : (ב) הגישה אל מקום הקלפי תהא באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש או מעלית או מדרגות כמפורט [[#תוספת 2 פרט 8.04|בסעיף 8.04(ג)(1) עד (6) ((ב))חלק ח' בתוספת ((השנייה)) לתקנות התכנון]]. : (ג) לתא ההצבעה יהיה פתח שרחבו לא יפחת מ-150 ס"מ. : (ד) פתקי ההצבעה יהיו מונחים בגובה שלא יפחת מ-75 ס"מ ולא יעלה על 100 ס"מ. == פרק ה': רשימות מועמדים == @ 12. טופסי רשימות מועמדים (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ה, תשע"ו) : רשימת מועמדים המוגשת על ידי בוחרים לפי [[סעיף 57(ג) לחוק]] תיחתם בידיהם בחוברת לפי [[$ תוספת|טופס 4]] או [[טופס 4א שבתוספת]], בצירוף תקליטור, או באמצעי ספרתי אחר, כפי שימציא המנהל הכללי של הוועדה המרכזית, הכולל את רשימת המועמדים במתכונת אלקטרונית (להלן - קובץ רשימת המועמדים) כאמור [[בתקנה 17(ג)]]. @ 13. (תיקון: תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 14. הגשת רשימות מועמדים : רשימת מועמדים תוגש לידי יושב ראש הועדה המרכזית במקום ובמועדים שפורסם עליהם לפי [[תקנה 13]]; נבצר מיושב ראש הועדה המרכזית לקבל את רשימות המועמדים, ימנה שניים מסגניו מסיעות שונות לשם קבלתן. @ 15. איחור בהגשת רשימות מועמדים : מיד לאחר תום השעה האחרונה שביום האחרון של המועד להגשת הרשימות, כפי שנקבעו בהודעה האמורה [[בתקנה 13]], ייסגרו דלתות הבנין שבו מקבלים רשימות המועמדים; לא תתקבל רשימת מועמדים לאחר עבור המועד לקבלתן אלא מידי באי כוח רשימות מועמדים אשר כבר נמצאו בבנין לפני סגירת הדלתות. @ 16. טפסים ותקליטורים של רשימות המועמדים (תיקון: תשל"ז, תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ג, תשע"ה, תשע"ו) : (א) הועדה המרכזית תכין טפסים של חוברות ודוגמה של תקליטור או של אמצעי ספרתי אחר כאמור [[בתקנה 12]] וכל אדם רשאי להשיגם במשרדי הועדה המרכזית בכל יום עבודה, למעט יום שישי בשבוע, בין השעות 9.00 ו-13.00 ובין 14.00 ו-18.00, החל ביום שקבעו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו. : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) (((נמחקה).)) : (ה) (((נמחקה).)) @ 17. מילוי חוברות וצירוף תקליטור (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ה, תשפ"ה) : (א) [[$ תוספת|טופס 4]] כאמור [[בתקנה 12]] ייכתב בכתב ברור; ברשימת מועמדים, כתב בלתי ברור שאינו ניתן לפענוח ייחשב כליקוי הניתן לתיקון בהתאם [[לחוק]]. : (ב) אין לרשום פרטים כלשהם בחלקי הטופס המיועדים לשימוש משרדי בלבד. : (ג) קובץ רשימת המועמדים ייערך לפי הדוגמה שסיפקה ועדת הבחירות כאמור [[בתקנה 16(א)]], ויכיל את פרטי רשימת המועמדים וכן את כל הפרטים האלה לגבי כל מועמד הרשום ברשימה: :: (1) שם המשפחה של המועמד; :: (2) שמו הפרטי של המועמד; :: (3) מספרו הסידורי של המועמד ברשימת המועמדים; :: (4) תאריך הלידה של המועמד; :: (5) מענו של כל מועמד - שם הרחוב, מספר הבית ושם היישוב; :: (6) מספר הזהות של המועמד; :: (7) מקום עבודתו של המועמד. @ 17א. בדיקת חוברות רשימות המועמדים (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשס"ג, תשע"ג, תשע"ה, תשפ"ה) : חוברות רשימות המועמדים ייבדקו כאמור להלן: : (א) (((בוטלה).)) : (ב) הועדה המרכזית תבדוק אם צורף כתב הסכמה לגבי כל מועמד הרשום ברשימת מועמדים ותציין כל מועמד שכתב ההסכמה שלו לא צורף. : (ב1) הוועדה המרכזית תבדוק אם צורף קובץ רשימת המועמדים; לא צורף הקובץ האמור, רשאית הוועדה לדרוש להמציאו לה בלא דיחוי. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד)(1) הועדה המרכזית תשווה בין כל טופס רשימת מועמדים לבין קובץ רשימת המועמדים המקביל לו; הוועדה תקלוט למחשב את קובץ רשימת המועמדים שנמצא זהה לטופס; כל קובץ של רשימת מועמדים ייקלט בנפרד, ואולם אם לא צורף לרשימת המועמדים כתב הסכמה של מועמד הכלול בה כנדרש, תצוין עובדה זו כליקוי כאמור בפסקת משנה (2)(ג). :: (1א) נמצאה אי-התאמה בין טופס רשימת המועמדים לקובץ רשימת המועמדים יגבר האמור בטופס ויראו את הדבר כליקוי הניתן לתיקון לפי [[סעיף 62 לחוק]]. :: (2) בהודעה על רשימת מועמדים שהוועדה המרכזית אישרה לפי [[סעיף 63 לחוק]], יצוינו גם כל אלה: ::: (א) כל מועמד אשר שמו מופיע גם ברשימת מועמדים אחרת ובאיזו רשימה; ::: (ב) כל מועמד שלא נתמלאו לגביו תנאי הגיל האמורים [[בסעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת]]; ::: (ג) כל ליקוי לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה הנוגע לרשימת המועמדים או למועמד הכלול ברשימה כאמור. : (ה) (((בוטלה).)) : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) (((בוטלה).)) @ 18. הסכמת המועמד (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ט) : הסכמת המועמד לפי [[סעיף 57(ט) לחוק]] תהיה לפי [[#תוספת|הטופס שבתוספת לכללי הבחירות לכנסת (נוסח וצורה של כתב הסכמה של מועמד לכנסת), התשע"ח-2018]] והיא תהווה חלק בלתי נפרד מרשימת המועמדים. @ 19. התקשרות בין רשימות (תיקון: תשע"ט) : הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים לפי [[סעיף 67 לחוק]] תהיה לפי [[טופס 7 שבתוספת]], ויירשם עליה מועד קבלתה בועדה המרכזית בידי יושב ראש הועדה המרכזית או עובד בכיר של הוועדה המרכזית שהוא יסמיך לכך. == פרק ו': משקיפים == @ 20. מינוי משקיפים (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשפ"ה) : (א) הוגשה רשימת מועמדים בידי מפלגה שאינה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת, רשאי בא כוחה למנות מטעמה משקיף אחד לועדה המרכזית ומשקיף אחד לכל ועדה אזורית. : (ב) הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[תקנות משנה 5(ב) ו-(ג)]], לפי העניין((,)) רשאי למנות משקיף אחד לועדת קלפי שבה סיעתו איננה מיוצגת על ידי חבר הועדה; מינוי משקיף ייעשה לפי [[טופס 8 שבתוספת]]. : (ג) בא-כוח רשימת מועמדים, כאמור בתקנת משנה (א), או המשקיף שמונה לועדה אזורית, רשאי למנות משקיף אחד לכל ועדת קלפי; מינוי משקיף ייעשה לפי [[טופס 8 שבתוספת]]. : (ד) כתב מינוי למשקיף בועדה המרכזית או בועדה אזורית יוגש ליושב ראש הועדה המרכזית, שיאשר את קבלתו לבא כוח הרשימה; יושב ראש הועדה המרכזית יודיע על מינוי משקיף בועדה האזורית ליושב ראש שלה. : (ה) (((בוטלה).)) : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) אדם אחד יכול להתמנות כמשקיף מטעם רשימה במספר מקומות קלפי, אשר מספריהם יצויינו בכתב המינוי. : (ח) בשום זמן מן הזמנים לא יהיה נוכח בישיבת ועדת קלפי מטעם רשימה אחת יותר ממשקיף אחד. : (ט) משקיף יהא רשאי להיכנס למקום הקלפי לאחר רישום פרטיו האישיים בפרוטוקול ועדת הקלפי. == פרק ז': מזכירים == @ 21. (תיקון: תשס"ג) : (((נמחקה).)) @ 22. מועמדות למזכירים : (א) יושב-ראש הועדה המרכזית יערוך רשימה שמית של מי שהציעו עצמם למזכירי ועדות קלפי ונמצאו ראויים להתמנות. : (ב) הרשימה יכול ותהא ארצית או אזורית, הכל כפי שיחליט יושב ראש הועדה המרכזית. : (ג) הרשימה תהא פתוחה לעיון לפני חברי הועדה המרכזית והמשקיפים, וכל אחד מהם רשאי לערער על מועמדות אדם פלוני לפני יושב ראש הועדה המרכזית. @ 23. (תיקון: תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 24. מינוי מזכירים (תיקון: תשס"ג) : (א) מתוך אלה שנמצאו ראויים כאמור ימנה יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו, מזכירי ועדות קלפי; וכן רשאי יושב ראש ועדה אזורית, אם הוסמך לכך בכתב על ידי יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו הוא, למנות מזכיר לועדת קלפי כאמור. : (ב) רשאי יושב ראש הועדה המרכזית, אם הוא רואה בכך צורך דחוף, למנות כמזכיר לועדת קלפי אדם שלא נתמלאו בו התנאים האמורים [[בתקנה 22]]. : (ג) כתב המינוי יהיה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]. @ 25. העברת מזכירים : מזכיר יתמנה לועדת קלפי פלונית; ואולם רשאים יושב ראש הועדה המרכזית או יושב ראש ועדה אזורית להעביר מזכיר ממקום קלפי אחד למקום קלפי אחר באותו אזור הבחירות, אם יראו בכך צורך. @ 26. כנסי מזכירים : יושב-ראש הועדה המרכזית או מי שהסמיך לכך רשאי להזמין כל אדם אשר שמו נמצא ברשימה השמית האמורה [[בתקנה 22]] או אשר נתמנה מזכיר לועדת קלפי, להשתתף בכנסים, ימי עיון או פגישות הדרכה, ורשאי הוא לקבוע סדרי ההסעה ותשלומי שכר בגין השתתפות כאמור. @ 27. שכר המזכירים (תיקון: תשנ"ו, תשפ"ה) : הועדה המרכזית רשאית לקבוע מכסת שכרם של המזכירים בועדות הקלפי ואת דרכי תשלומו, וכן רשאית היא לקבוע סדרי הסעתם ממקומות מגוריהם אל מקומות הקלפי וחזרה. @ 28. תפקידי מזכיר (תיקון: תשל"ז, תשס"ג) : במסגרת תפקידו של מזכיר ועדת הקלפי לפי [[החוק]] עליו - : (1) לעמוד לרשות ועדת הקלפי בקבלת החומר והציוד והעברתו למקום הקלפי; : (2) לשמור על החומר ועל הציוד שבידי ועדת הקלפי; : (3) לרשום את הפרוטוקולים ולמלא את הטפסים והגיליונות אשר על ועדת הקלפי לערכם; : (4) לארוז את חומר הבחירות בסיום עבודת ועדת הקלפי ולהילוות להעברתו ומסירתו לועדה האזורית; : (5) להוסיף את חתימתו על הפרוטוקול של ועדת הקלפי. == פרק ח': פרוטוקולים וחומר הצבעה == @ 29. פרוטוקולים (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : הועדה המרכזית תספק טפסים לפרוטוקולים שלהלן: : (1) (((נמחקה);)) : (2) (((נמחקה);)) : (3) פרוטוקול ועדת קלפי על תוצאות ההצבעה באזור הקלפי ([[טופס 12 שבתוספת]]); : (4) פרוטוקול ועדת קלפי בדבר פסילת קולות ([[טופס 13 שבתוספת]]). @ 30. מעטפות הצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תש"ס, תשס"ב, תשס"ה, תשע"ח, תשפ"ה) : מעטפות הצבעה יסופקו על ידי הועדה המרכזית בלבד, והן יהיו משני סוגים: : (1) מעטפת הצבעה לכנסת, מושחרת מבפנים, בגודל 10 על 15 ס"מ בערך, בהתאם לדוגמא שקבע יושב-ראש הועדה המרכזית וסגניו; : (2) מעטפות הצבעה חיצוניות להצבעת מי שלא חלה עליו חובת ההצבעה בקלפי שרשימת הבוחרים הקשורה אליה כוללת את שמו לפי [[סעיף 7 לחוק]], מנייר בצבע לבן, בגודל 11.5 על 16.5 ס"מ בערך, בהתאם לדוגמה שנקבעה על ידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; : (3) (((נמחקה).)) @ 31. פתקי הצבעה (תיקון: תשל"ד, תשל"ז, תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשע"ד, תשפ"ה) : (א) פתק הצבעה ישא את האות או האותיות, או את הכינוי והאות או האותיות של הרשימה בעברית ותו לא; כמות מסויימת של פתקי הצבעה תישא גם תרגום ערבי של האותיות והכינוי של הרשימה; הפתקים יסופקו על ידי הועדה המרכזית. : (ב) הגודל, הצבע וההדפסה של הפתקים יהיו כדלקמן: :: (1) הגודל 7 על 10 ס"מ לערך; :: (2) הנייר: נייר לבן 70 גרם; :: (3) ההדפסה: בצבע שחור כשהכינוי לרשימה מודפס מתחת לאות או לאותיות של הרשימה; השטח המודפס יהיה מ-4 על 7 ס"מ עד 6 על 9 ס"מ. : (ג) הועדה המרכזית תספק גם פתקים ריקים בלתי מודפסים שיהיו בגודל ובצבע כאמור. : (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א), אין הבוחר חייב להשתמש דווקא בפתק שסופק על ידי הועדה המרכזית; רשאי הוא להביא עמו פתק מבחוץ, ולהשתמש בו לצורך הצבעה ובלבד שהפתק יהיה על פי דוגמה שאישרה הועדה המרכזית ועליו אות או אותיות או כינוי ואות או אותיות של הרשימה, בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית. == פרק ט': סדרי הצבעה == @ 32. הספקה לועדה אזורית : כל ועדה אזורית תקבל עד היום החמישי לפני יום הבחירות את החומר והציוד הדרושים ביום הבחירות לועדות הקלפי שבאזורה לשם ביצוע הבחירות. @ 33. מסירת חומר ההצבעה לועדות הקלפי (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשע"ו, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) לא יאוחר מיומיים לפני הבחירות תמציא הועדה האזורית את חומר ההצבעה וציוד ההצבעה המפורטים בתקנת משנה (ב) (להלן - ציוד ההצבעה) לכל ועדות הקלפי שבאזורה באופן ובדרך שיקבע יושב ראש הועדה המרכזית; המצאת ציוד ההצבעה תהיה לידי מזכיר ועדת הקלפי, ואולם לעניין הציוד המפורט בתקנת משנה (ב)(4) עד (9), (11), (12) ו-(17) עד (21), אפשר שההמצאה תהיה לאב הבית של מקום הקלפי המועסק על ידי הוועדה מרכזית; הועדה האזורית תקבע את הסדרים הדרושים למסירת ציוד ההצבעה. : (ב) וזה ציוד ההצבעה: :: (1) שני עותקים של רשימת הבוחרים המתייחסת לאותו אזור קלפי; :: (1א) רשימה של בוחרים שנכללו ברשימות הבוחרים כאמור בפסקה (1), ונפטרו בתקופה שבין יום שליפת הפנקס לבין מועד מסירת המידע לפי [[סעיף 39(ז) לחוק]]; :: (2) זהותון כאמור [[בתקנה 60]]; :: (3) החלטת הועדה המרכזת בדבר ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי ([[תוספת טופס 1|טופס 1]]); :: (4) קלפי העשויה קרטון או פלסטיק או חומר אחר שמידותיה ומבניה אושרו בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; :: (5) מנעול לצורך סגירת הקלפי; המנעול יהיה מנעול בטחון הניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו ועליו חרוט מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול; :: (6) פרגוד אחד או שניים לצורך התקנת תאי ההצבעה, כפי שקבע יושב ראש הועדה המרכזית; :: (7) מדף להחזקת פתקי הצבעה בכל תא הצבעה; :: (8) (((בוטלה);)) :: (9) מדבקות "2 או 3 פתקים זהים"; :: (10) מעטפות הצבעה; :: (11) פתקי הצבעה לכל רשימות המועמדים שאושרו; :: (12) פתקי הצבעה ריקים; :: (13) טפסי פרוטוקול לקביעת תוצאות ההצבעה בקלפי; :: (14) טפסי פרוטוקול בדבר פסילת קולות; :: (15) גליונות ספירת הקולות; :: (16) עותק אחד של [[החוק]], של תקנות אלה ושל הוראות הועדה המרכזית; :: (17) הציוד המשרדי הדרוש; :: (18) נייר אריזה ומעטפות אריזה; :: (19) אמצעי תאורה לשעת חירום; :: (20) המודעות הרשמיות שיש להדביק בכניסה למקום הקלפי ובתא ההצבעה; :: (21) מיתקן לפתקי הצבעה שנספרו. @ 34. אופן אריזת החומר; תוכן החבילות : החומר בשביל ועדות הקלפי יגיע לועדות האזוריות ארוז בחבילות חבילות; על גבי כל חבילה יהיה רשום מספר אזור הקלפי שבשבילו מיועד החומר; הועדות האזוריות לא יפתחו את החבילות ואת הקלפיות ולא ישנו מתוכן החומר; הציוד שבכל חבילה, לרבות פתקי ההצבעה, המעטפות להצבעה, גליונות ספירת הקולות, והפרוטוקולים בדבר פסילת קולות יהיה מותאם בכמותו למספר הבוחרים שבכל קלפי וקלפי; הועדה האזורית תמציא את החבילות לועדות הקלפי כפי שנתקבלו על ידיה. @ 35. רציפות פעולתה של הוועדה האזורית (תיקון: תשס"ט) : ביום הבחירות תפעל הוועדה האזורית ברציפות החל משעה 5:00 בבוקר עד להעברת חומר הבחירות שנתקבל מוועדות הקלפי אל הוועדה המרכזית. @ 36. הגשת עזרה לועדות הקלפי (תיקון: תשע"ו, תשפ"ה) : (א) הועדה האזורית תגיש לועדות הקלפי את כל העזרה הדרושה לארגון הצד הטכני של עבודתן ביום הבחירות; חברי הועדה האזורית יבקרו ביום הבחירות במקומות הקלפי לשם הגשת עזרה כאמור. : (ב) (((בוטלה).)) @ 37. ביקורת פתיחת מקומות הקלפי (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ג) : (א) הועדה האזורית תוודא ביום הבחירות, תוך שעה מהמועד הנקוב לפתיחת הקלפיות, אם כל ועדות הקלפי הופעלו כדין. : (ב) מינה יושב ראש הועדה האזורית חבר ועדת קלפי או מזכיר ועדת קלפי כאמור [[בסעיף 24(ט1) לחוק]], יכהן אותו חבר או מזכיר עד שיהיה נוכח מנין חוקי כאמור [[בסעיף 24(ט) לחוק]]. @ 38. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 39. מהלך ההצבעה : ועדת הקלפי תחליט בכל הנוגע למהלך ההצבעה במקום הקלפי בכפוף להוראות [[החוק]] והתקנות ולהוראותיה של הועדה המרכזית. @ 40. קבלת החלטות : החלטות ועדת הקלפי יתקבלו ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות, יכריע יושב ראש הישיבה. @ 41. הציוד (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ו, תשפ"ג, תשפ"ה) : ביום הבחירות יימצא במקום הקלפי כל החומר הדרוש להצבעה שהועבר למזכיר ועדת הקלפי בהתאם [[לתקנה 33]]; נוסף לכך יימצאו בו: : (1) שולחן אחד שלידו יושבים חברי ועדת הקלפי והמזכיר, עם כסאות או ספסלים לחברי הועדה, באופן שחברי הועדה יוכלו לפקח על כל בוחר הנכנס לתא ההצבעה או היוצא ממנו; מצד שני של השולחן, ממול חברי הועדה, תעמוד הקלפי כך שהחריץ בה יימצא בגובה שאינו נמוך מגובה פני השולחן; : (2) שולחן שני ומספר כסאות או ספסלים המיועדים למשקיפים; : (3) תא ההצבעה לצורך הצבעת הבוחרים שיותקן באמצעות פרגוד בפינת החדר מול שולחנותיהם של חברי הועדה והמשקיפים; התא יסתיר את הבוחר מעיני הזולת באופן שיוכל להכניס את פתק ההצבעה למעטפת ההצבעה בחשאיות גמורה; בתא ההצבעה יימצאו ערוכים, על מדף מיוחד או על שולחן, לפי האלף-בית, פתקי ההצבעה של כל רשימות המועמדים, פתקי הצבעה ריקים ועט כחול; אין לשים בתא את כל כמות הפתקים בבת אחת, אלא כמות מסויימת שווה לכל הרשימות; יש לבדוק לפחות אחת לשעה את מלאי הפתקים בתא ולהוסיף פתקים במידת הצורך. @ 42. שמירת הסדר (תיקון: תש"ף, ס"ח תש"ף, ס"ח תשפ"א, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : מזכיר הועדה ישמור על הסדר במקום הקלפי; הוא רשאי להרחיק אדם המתנהג שלא כשורה, ואדם זה לא יחזור למקום הקלפי אלא ברשות המזכיר בלבד; אין להפעיל כוח זה כדי למנוע בוחר הזכאי להצביע במקום מלהשתמש בזכותו זו. @ 43. איסור תעמולה (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ו) : (א) במקום הקלפי ובמרחק שנקבע [[בסעיף 126(5) לחוק]] אסורים כל תעמולה בכתב, בעל-פה או בצורה אחרת, או הכנסה או חלוקה של חומר בדפוס או בכתב הקשור לתעמולת בחירות, לרבות פתקי הצבעה, בידי מי שאינו מוסמך לכך; ועדת הקלפי תדאג לשמירת האיסור האמור במקום הקלפי ומחוצה לו עד המרחק האמור. : (ב) לא יימצא במקום הקלפי ובמרחק שנקבע [[בסעיף 126(5) לחוק]] כל חומר תעמולה, מודעות כלשהן, כרזות וכדומה, פרט למודעות רשמיות של הועדה המרכזית, הועדה האזורית וועדת הקלפי. @ 44. הצגת תמונות במקום הקלפי (תיקון: תשנ"ו-2) : במקום הקלפי יוצגו רק תמונותיהם של נשיא המדינה ובנימין זאב הרצל. @ 45. איסור שיחות : חברי ועדת הקלפי, המזכיר והמשקיפים יימנעו מלנהל שיחות כלשהן עם האנשים המבקשים להצביע, פרט לשיחות של חברי הועדה הכרוכות בזיהויים של המצביעים ובמהלך ההצבעה. @ 45א. איסור שימוש בטלפונים ניידים ברדיו ובטלוויזיה (תיקון: תשנ"ט, תשס"ט) : ביום הבחירות, בשעה שבה מצוי מצביע בקלפי ובעת ספירת הקולות לא ישוחח אדם ממכשיר טלפון נייד או מכשיר קשר בחדר שבו פועלת ועדת קלפי, אלא לצורך ניהול ההצבעה בקלפי או במקרי חירום, ולא יפעיל אדם בחדר כאמור מכשיר רדיו או טלוויזיה. @ 46. סדרנים (תיקון: תשל"ז, תשע"ו, תשפ"ה) : הופקד סדרן במקום קלפי יקבל מאת הועדה האזורית כתב מינוי לפי [[טופס 14 שבתוספת]]; כתב המינוי יהיה חתום בידי יושב ראש הועדה האזורית; הסדרנים יהיו כפופים להוראות מזכיר ועדת הקלפי והם יושיטו כל עזרה שתידרש. @ 47. שעות הצבעה מקוצרות : (א) לענין [[סעיף 72(א) לחוק]] יקבע יושב ראש הועדה המרכזית בהתייעצות עם סגניו את הישובים שמספר הזכאים להצביע בהם אינו עולה על 350 ויודיע על כך לועדה האזורית. : (ב) לא יאוחר מיומיים לפני יום הבחירות יודיע יושב ראש הועדה האזורית הממונה על אזור הקלפי. לציבור בכל ישוב הנוגע לענין, על החלטת יושב ראש הועדה המרכזית כאמור, בדרך המקובלת לפרסומים באותו ישוב. @ 48. התאמת שעונים (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו-2, תשס"ב) : שעה אחת לפני תום שעות ההצבעה, כלומר בשעה 7 או 9 בלילה, הכל לפי הענין, יתאמו חברי הועדה ביניהם את שעוניהם. @ 49. הצבעה לאחר סגירת מקום הקלפי (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : (א) הגיעה השעה לסגירת מקום הקלפי ומחכים עוד אנשים על יד הכניסה לשם הצבעה, יש להכניס אליו את כולם בבת אחת, לנעול את הדלתות ולאפשר להם להצביע. : (ב) אם בגלל גודל המקום אי אפשר להכניס לתוך מקום הקלפי את כל הבוחרים המחכים כאמור בתקנת משנה (א), יאופשר להם לחכות לתורם בתוך שטח מוגדר ליד הכניסה; לאנשים אלה יינתנו פתקי המתנה הנושאים מספר סידורי ואת חתימתו של יושב ראש ועדת הקלפי, ומספר הממתינים יירשם בפרוטוקול; המחכים ייכנסו למקום לשם הצבעה לפי המספר הסידורי שבפתק ההמתנה. : (ג) אחרי סגירת הדלתות אין להכניס עוד שום אדם לתוך מקום הקלפי. @ 50. בדיקת מקום הקלפי וציודו והחתמת מעטפות ההצבעה (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ג, תשע"ח, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) על כל חברי ועדת הקלפי, לרבות יושב ראש הועדה וסגנו, ועל מזכיר ועדת הקלפי, להופיע במקום הקלפי לפחות חצי שעה לפני השעה שבה יש לפתוח את מקום הקלפי, להשלמת הסידורים הטכניים. לענין זה - :: (1) יבדקו הם, בין היתר, אם כל הריהוט והציוד נמצאים במקום הקלפי, אם תא ההצבעה הותקן באופן המבטיח חשאיות ההצבעה, ואם השולחנות והקלפי סודרו כהלכה; :: (2) ידאגו לכך שבתא ההצבעה יושמו לפי סדר האלף-בית, פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות, שלכל רשימה יהיה צרור לחוד, ושאחרי הפתקים המודפסים יהיה מונח צרור פתקי הצבעה ריקים; :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) יבדקו אם בין המעטפות נמצאות מעטפות פגומות, ואם כן - יכניסו אותן למעטפת אריזה מיוחדת לפי [[טופס 17א שבתוספת]], וירשמו את מספרן [[טופס 17א שבתוספת|בטופס האמור]]; סגירת מעטפת אריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק, והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו כך שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. : (ב) יושב ראש ועדת הקלפי ימנה שני חברים המייצגים סיעות שונות, אם נוכחים כאלה, אשר לפני פתיחת הקלפי יחתמו על מספר מעטפות במשבצת המתאימה לכך, למטה בצד שמאל של המעטפה, לצורך ההצבעה; כן יוסיפו שני החברים לחתום מזמן לזמן על כמויות נוספות של מעטפות, כך שתמיד יהיה מלאי מספיק של מעטפות חתומות לשעות מספר; יש לחתום תמיד בבת אחת על מספר מעטפות; אם פועל רק חבר אחד מחברי הועדה בועדת הקלפי, מספיקה חתימת ידו, אך עובדה זו תירשם בפרוטוקול; אין מניעה שבמשך היום יוחלפו החברים הרשאים לחתום על מעטפות, ובלבד שיהיו מסיעות שונות, אם נוכחים כאלה; אין לחתום בנוכחות בוחר על המעטפה שתימסר לו. : (ג) את המעטפות החתומות יש להחזיק בקופסה נפרדת שתישמר אצל מזכיר ועדת הקלפי; כל חבר הועדה רשאי לבדוק מזמן לזמן אם בקופסה נמצא מלאי מספיק של מעטפות חתומות כאמור. @ 51. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 52. הצגת הקלפי : לפני התחלת ההצבעה יציג יושב ראש הועדה את הקלפי לעיני האנשים הנמצאים אותה שעה במקום הקלפי, כשהיא פתוחה וריקה. @ 53. הנוכחים בעת הצגת הקלפי (תיקון: תשפ"ה) : בזמן הצגת הקלפי הריקה כאמור [[בתקנה 52]] רשאים להיות נוכחים הגורמים המפורטים [[בסעיף 73 לחוק]] ומי שהותר לו להיות נוכח לפי [[סעיף 73א לחוק]]. @ 54. סגירת הקלפי (תיקון: תשנ"ו) : (א) ראו כל הנוכחים שהקלפי ריקה, ינעל אותה היושב ראש מיד, בנוכחותם, במנעול בטחון שסיפקה הועדה המרכזית, באופן שהקלפי לא תהיה ניתנת לפתיחה אלא על ידי שבירת המנעול. : (ב) נסגרה הקלפי כאמור, אין ועדת הקלפי רשאית לפתחה אלא עם תום ההצבעה וסגירת מקום הקלפי, ואף זאת לשם ספירת הקולות בלבד. : (ג) אין להוציא את הקלפי מתוך מקום הקלפי, ואין להוציא מתוכו את המעטפות ופתקי ההצבעה, כולל המעטפות שהוצאו מהקלפי לשם ספירת הקולות ופתקי ההצבעה שהוצאו ממעטפות אלה. @ 54א. רישום בפרוטוקול של פעולות פתיחת מקום הקלפי (תיקון: תשמ"א) : השעה שבה נפתח מקום הקלפי, ציון קיום הפעולות האמורות [[בתקנות 50(א)(2) עד (4)]], [[50(ב)]], [[52]] [[ו-54]] וכן שמותיהם של חברי ועדת הקלפי, המשקיפים והמזכיר שהיו נוכחים בזמן קיום הפעולות יירשמו בפרוטוקול וחברי הועדה והמזכיר יחתמו סמוך לרישום זה במקום המיועד לכך. @ 55. זיהוי בוחרים (תיקון: תשנ"ו-2, תשנ"ט, תשס"ג, תשס"ו) : (א) (((נמחקה).)) : (א1) מזכיר הועדה יזהה את הבוחר על ידי השוואת תצלומו של הבוחר המופיע באמצעי הזיהוי שלו לפניו של הבוחר, תוך כדי עיון בפרטי הבוחר (מין, שנת לידה וכיוצא באלה). : (ב) בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו חסר או נתלש תצלומו, או שנקרע באופן שאינו מאפשר את זיהויו, אינו רשאי להצביע; כמו כן לא יורשה להצביע בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו לא מצוין שמו. @ 56. חוסר תצלום אצל נשים (תיקון: תשנ"ט) : על אף האמור [[בתקנה 55]], רשאיות להצביע נשים שבפנקסי הזיהוי או תעודות הזהות שלהן חסרים תצלומיהן, כשבמקום התצלום הוטבעה החותמת "בהיתר שר הפנים". @ 57. (תיקון: תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 58. בדיקת רשימות הבוחרים (תיקון: תשנ"ט, תשס"ג) : אחרי שזיהה מזכיר הועדה את הבוחר כאמור [[בתקנה 55]] [[או 56]], על ועדת הקלפי לברר אם שמו רשום ברשימת הבוחרים שבידה, בהתאם לאמור [[בתקנה 61]]. @ 59. שיבוש אינו שולל זכות הצבעה (תיקון: תשס"ו) : (א) שיבוש בנתונים ברשימת הבוחרים אין בו כדי לשלול מהבוחר את זכות ההצבעה, כשאין ספק בדבר זהותו. : (ב) אי-התאמה בין הכתובת הרשומה באמצעי הזיהוי של הבוחר לבין הכתובת הרשומה ברשימת הבוחרים אין בה כדי לשלול מן הבוחר את זכות ההצבעה. @ 60. רשימת הבוחרים וזהותון (תיקון: תשמ"א, תשפ"ה) : (א) הבוחרים רשומים ברשימת הבוחרים של אזור הקלפי לפי פרטים אישיים אלה: מספר הזהות, שנת הלידה, שם המשפחה, השם הפרטי, שם אביו או אמו והכתובת; באין לבוחר שם משפחה, יפורט גם שם אבי אביו; שמות הבוחרים ערוכים לפי סדר האלף-בית של שמות המשפחה, כשליד כל שם נקוב מספר סידורי שוטף. : (ב) לכל ועדת קלפי תסופק, כאמצעי עזר, רשימה נוספת שבה יפורטו השמות שברשימת הבוחרים לפי סדר עוקב של מספרי הזהות שלהם (להלן - זהותון). @ 61. שלבי הבדיקה ברשימת הבוחרים וסימון בה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : לאחר זיהוי הבוחר תנהג ועדת הקלפי כלהלן: : (1) תבדוק אם שם הבוחר רשום ברשימת הבוחרים; נמצא שמו ברשימה - יש לאפשר לו להצביע; : (2) לא נמצא שם הבוחר ברשימת הבוחרים - יש לבדוק אם מספר זהותו רשום בזהותון; נמצא המספר בזהותון ושמו משובש - יש למצוא את השם המשובש ברשימת הבוחרים ולאפשר לבוחר להצביע ובלבד שאין ספק בדבר זהותו כאמור [[בתקנה 59]]; : (3) לא נמצא שמו של הבוחר ברשימת הבוחרים גם לאחר ביצוע האמור בפסקה (2), לא תישלל ממנו זכות ההצבעה אלא לאחר שכל חברי הועדה בדקו את רשימת הבוחרים והזהותון; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה);)) : (6) (((נמחקה).)) @ 62. (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : (((בוטלה).)) @ 63. בתא ההצבעה בוחר אחד בלבד (תיקון: תשנ"ו-2) : (א) בכפוף לאמור [[בסעיף 75(ב) לחוק]], יימצא בתא ההצבעה בעת ההצבעה בוחר אחד בלבד. : (ב) ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי [[טופס 19ב שבתוספת]] את הפרטים הנדרשים [[בסעיף 75 לחוק]]; [[טופס 19ב שבתוספת|הטופס האמור]] יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי ויהווה חלק ממנו. @ 64. זכות הצבעה לפי רישום בלבד (תיקון: תשנ"ו-2) : מצביע רק מי ששמו רשום ברשימת הבוחרים, ואין ועדת הקלפי רשאית לדון ולהחליט אם אדם המבקש להצביע זכאי להיות רשום ברשימת הבוחרים אם לאו; אין היא רשאית להעביר את ההכרעה אם לאדם פלוני הזכות להצביע, לועדה האזורית או לועדה המרכזית או לכל רשות אחרת, ואין היא רשאית לדחות את הכרעתה עד לאחר סגירת מקום הקלפי. @ 65. סגירת המעטפה (תיקון: תשנ"ו) : מעטפה שהבוחר מטיל לתוך הקלפי יכולה להיות סגורה בדבק או בלתי סגורה, כרצון הבוחר, ובלבד שמתוך מעטפה לא סגורה לא ייראה פתק ההצבעה. @ 65א. הטלת המעטפות לקלפי (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : על הבוחר להטיל לקלפי את מעטפת ההצבעה שקיבל מועדת הקלפי. @ 66. (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ו) : (((בוטלה).)) @ 67. הליכי ההצבעה (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ג, תשס"ה, תשס"ו, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ו) : (א) ועדת הקלפי תפעל בעת ההצבעה בדרך זו: :: (1) הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו לאחד מחברי הועדה; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו למזכיר ועדת הקלפי הנוסף; :: (2) חבר הועדה, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]], ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי לחבר הועדה היושב לידו; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) מזכיר ועדת הקלפי, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]], ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי למזכיר ועדת הקלפי היושב לידו; :: (2א) חבר הועדה המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]]; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור [[בתקנה 50(א)(4)]]; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) מזכיר ועדת הקלפי המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]]; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור [[בתקנה 50(א)(4)]]; :: (2ב) הבוחר שקיבל את מעטפת ההצבעה ילך אל תא ההצבעה ושם ישים בתוך מעטפת ההצבעה פתק של רשימת המועמדים שהוא מצביע בעדה; הבוחר יחזור ויראה לוועדת הקלפי את המעטפה שעליה חתימות שני חברי הועדה, ויטיל את מעטפת ההצבעה בעצמו לתוך הקלפי; :: (3) חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק חבר הועדה את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק מזכיר ועדת הקלפי את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; :: (3א) לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר חבר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר מזכיר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; :: (4) ועדת קלפי הפועלת בהרכב של פחות משלושה חברים, תבצע את התפקידים המתוארים לעיל על ידי המזכיר והחברים הנוכחים. : (ב) (((בוטלה).)) @ 68. בדיקת פתקי ההצבעה בתא ההצבעה (תיקון: תשע"ח) : על ועדת הקלפי לבדוק לעתים תכופות אם הפתקים בתא ההצבעה נמצאים מסודרים כדרוש ולא התערבבו אלה באלה; כל חבר ועדת הקלפי וכל משקיף רשאים לבדוק אם מלאי הפתקים לא אזל ואם הפתקים מסודרים כדרוש, ובלבד שבזמן הבדיקה לא יימצא בוחר בתא; בעת הבדיקה יש גם לוודא שהפתקים שבתא לא סומנו או לוכלכו; פתקים שסומנו או לוכלכו יש לסלק מן התא ולארוז אותם במעטפת אריזה לפי [[טופס 17א שבתוספת]]. == פרק י': תוצאות ההצבעה == @ 69. ספירת הקולות, מקומה ורציפותה : מיד עם תום ההצבעה, וללא כל הפסקה, על ועדת הקלפי לספור הקולות ולסכם תוצאות ההצבעה בקלפי; ספירת הקולות תיעשה במקום הקלפי שבו ישבה הועדה בעת ההצבעה. @ 70. הנוכחים בעת ספירת הקולות (תיקון: תשע"ב, תשפ"ה) : בעת ספירת קולות וסיכום תוצאות ההצבעה בקלפי רשאים להיות נוכחים הגורמים המנויים [[בסעיף 73 לחוק]], למעט בוחרים, ומי שהותר לו להיות נוכח לפי [[סעיף 73א לחוק]]. @ 71. מעטפות בלתי משומשות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ג) : עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את מעטפות ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשות ותכניסן לתוך מעטפה מיוחדת לפי [[טופס 18 שבתוספת]] ותסגור אותה. @ 72. איסוף פתקי ההצבעה (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את פתקי ההצבעה שנשארו בתא ותכניסם, יחד עם פתקי ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשים, למעטפה מיוחדת לפי [[טופס 18 שבתוספת]], ותסגור אותה, כך שבמקום הקלפי לא יימצאו שום פתקי הצבעה במפוזר. @ 73. ספירת המצביעים לפי הרשימות (תיקון: תשמ"א, תשס"ו, תשע"ח, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) עם סיום הפעולות האמורות [[בתקנות 71]] [[ו-72]] תקבע ועדת הקלפי: :: (1) את מספר הבוחרים שביקשו להצביע וליד שמותיהם שבעותק הראשון של רשימת הבוחרים נעשה סימן v כאמור [[בתקנה 67(א)(1)]]; :: (2) את מספר הבוחרים שהצביעו בפועל לפי המחיקות שנעשו בעותק השני של רשימת הבוחרים כאמור [[בתקנה 66(א)(1)]]; :: (3) (((נמחקה).)) : (ב) הוועדה תרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את המספרים האמורים בתקנת משנה (א)(2). @ 74. פתיחת הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשפ"ה) : (א) לאחר ביצוע הפעולות האמורות [[בתקנה 73]], על ועדת הקלפי - :: (1) לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את שמותיהם של חברי הועדה, המזכיר והמשקיפים הנוכחים במקום; :: (2) לבדוק אם הקלפי סגורה במנעול כאמור [[בתקנה 54]]; במקרה שהקלפי אינה סגורה כך - תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו בתוספת הסבר; :: (3) לפתוח את הקלפי על ידי שבירת מנעול הבטחון; :: (4) להוציא את מעטפות ההצבעה מתוך הקלפי, לספור אותן ולרשום את מספרן בפרוטוקול במקום המיועד לכך; נתגלתה אי התאמה, תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו; :: (5) לקבוע אלו מן המעטפות שהוצאו מן הקלפי כשרות ואלו פסולות; במעטפות הפסולות ינהגו כאמור [[בתקנה 81]]; :: (5א) לרשום על כל פתק הצבעה שיימצא שלא בתוך מעטפת הצבעה: "נמצא בלא מעטפה"; לחבר פתקים אלה יחד ולארזם במעטפות אריזה כאמור [[בתקנה 81]]; :: (6) לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הכשרות ואת מספר המעטפות החיצוניות שיצאו מתיבת הקלפי; :: (6א) לרשום בפרוטוקול בדבר פסילת קולות, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הפסולות; :: (7) (((נמחקה).)) : (ב) לצורך ספירת הקולות יש להתחשב רק במעטפות שהוצאו מן הקלפי, נבדקו ונמצאו כשרות. @ 75. פתיחת המעטפות וספירת הקולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג, תשפ"ה) : (א) אחרי קביעת מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי ונמצאו כשרות, יפתח יושב ראש הועדה, או חבר שהוא מינה לכך, כל מעטפה לחוד, יוציא את פתק ההצבעה מתוכה, יקרא בקול רם את האות או האותיות של הרשימה אשר עליו ויראהו לנוכחים; לאחר מכן יושם פתק ההצבעה על השיפוד המיועד לאותה הרשימה שבמיתקן לפתקי הצבעה שנספרו אשר סופק לועדת הקלפי, באופן שהפתקים שניתנו לכל רשימה יימצאו על שיפוד נפרד; יושב ראש הועדה ימנה לפחות שני חברי הועדה השייכים לשתי סיעות שונות, אשר בעת קריאת הפתקים כאמור ירשמו, כל אחד לחוד, בגליון ספירת הקולות לפי [[טופס 19 שבתוספת]], את הקולות שניתנו לכל רשימה, על ידי סימון קו אחד לכל קול שקיבלה אותה רשימה; הסימון ייעשה במשבצות של הגליון המיועדות לכך; בכל משבצת יסומנו לא יותר מחמישה קווים. : (ב) (((בוטלה).)) @ 76. טיפול במעטפות : מותר לפתוח מעטפת הצבעה רק לאחר שפתק ההצבעה מהמעטפה הקודמת נמצא כבר על השיפוד המיועד לו והקול נרשם בגליון ספירת הקולות. @ 77. פתקים זהים (תיקון: תשנ"ט, תשע"ג, תשע"ח) : נמצאו במעטפת הצבעה שניים או שלושה פתקי הצבעה זהים, ידביק יושב ראש ועדת הקלפי, או מזכיר ועדת הקלפי, על אחד מהפתקים האמורים מדבקת "2 או 3 פתקים זהים", ולאחר מכן יחברם יחד בכמה סיכות; מספר הפתקים הזהים יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ובמניין הקולות הכשרים ייחשבו שניים או שלושת הפתקים כאמור כפתק הצבעה כשר אחד. @ 78. סיכום ספירת הקולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : לאחר רישום כל פתקי ההצבעה בגליון ספירת הקולות ייקבעו תוצאות ההצבעה בקלפי על ידי סיכום מספר הקולות שקיבלו כל רשימה בהתאם לרישום; כל חבר הועדה רשאי לדרוש ביקורת על ידי ספירת הפתקים מחדש, כולם או של רשימה מסויימת. @ 78א. הטיפול בפתקים כשרים (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג) : מיד לאחר סיכום ספירת הקולות תכניס הועדה את פתקי ההצבעה הכשרים למעטפת אריזה לפי [[טופס 20 שבתוספת]]; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דבק; יושב ראש הועדה וכל חבר מחבריה שירצה בכך יחתמו על המעטפה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. @ 79. פסילת קולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : ועדת הקלפי תקבע כשרותם או פסלותם של פתקי ההצבעה ומעטפות ההצבעה על פי [[סעיף 78(א) לחוק]] ועל פי תקנות אלה, ותערוך פרוטוקול בדבר פסילת הקולות על פי [[טופס 13 שבתוספת]]. @ 80. מעטפות פסולות : מעטפות אלה יהיו פסולות, בנוסף על המעטפות הפסולות לפי [[סעיף 78(א) לחוק]] - : (1) מעטפה שנמצאה מחוץ לקלפי ושלא הוצאה ממנה; : (2) מעטפה שאין עליה חתימות ידיהם של שני חברי ועדת הקלפי או של חבר אחד כאמור [[בתקנה 50(ב)]]. @ 81. הטיפול במעטפה פסולה (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשס"ב) : מעטפות פסולות אין לפתחן ואין להביאן בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת אריזה, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]; סגירת מעטפת האריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה; מעטפת אריזה תצורף לפרוטוקול המתאים ותועבר יחד עם כל שאר חומר הבחירות לועדה האזורית; לא נמצאו מעטפות פסולות, תרשום הועדה בפרוטוקול המתאים במקום המיועד לכך: "אין". @ 81א. מעטפות ריקות (תיקון: תשפ"ה) : אין להביא מעטפות כשרות שהוצאו מן הקלפי, אבל לא נמצא בהן דבר, בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת האריזה, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]. @ 82. פתקים פסולים (תיקון: תשל"ד, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : פתקי הצבעה אלה יהיו פסולים, נוסף על הפתקים הפסולים לפי [[סעיף 78(א) לחוק]]: : (1) פתק הצבעה שהוצא ממעטפה שבתוכה נמצא דבר כלשהו זולת הפתק; : (2) פתק ריק שאין עליו ולא כלום; : (3) פתק הצבעה שאין עליו אות או אותיות של רשימת מועמדים מאושרת; : (4) פתק שעליו רק כינוי הרשימה ואין עליו אות; : (5) פתק הצבעה מודפס שאין עליו אות או אותיות של רשימה; : (6) פתק שעליו אות או אותיות או כינוי בשפה לועזית, למעט פתק מודפס שעליו אות או אותיות או כינוי בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד בערבית בלבד; : (7) (((נמחקה);)) : (8) (((נמחקה);)) : (9) (((נמחקה).)) @ 82א. (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ב) : (((בוטלה).)) @ 83. הודעות במקום הקלפי (תיקון: תשפ"ה) : ועדת הקלפי תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה של המבנה שבו נמצא מקום הקלפי, בכניסה למקום הקלפי ובתוך תא הצבעה, באופן הנראה לעין כל, הודעה מאת יושב ראש הועדה המרכזית הכוללת את ההוראות [[שבתקנות 59]], [[80]] [[ו-82]] וכן הודעה עם דוגמאות פתקי ההצבעה של הרשימות שאושרו לפי [[סעיף 63 לחוק]]; ההודעות יסופקו על ידי הועדה המרכזית באמצעות הועדות האזוריות. @ 84. הטיפול בפתקי הצבעה פסולים (תיקון: תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשפ"ה) : (א) נמצא פתק פסול במעטפת הצבעה תחזיר אותו ועדת הקלפי למעטפת ההצבעה שממנה הוצא, תרשום על המעטפה את דבר הפסילה וסיבתה ותרשום את הפסילה בפרוטוקול בדבר פסילת הקולות; ועדת הקלפי תנהג באותו אופן אם יימצאו מספר פתקים פסולים במעטפת הצבעה אחת. : (א1) אחרי עריכת הפרוטוקול בדבר פסילת קולות כאמור [[בתקנה 79]], תכניס הועדה את מעטפות ההצבעה האמורות בתקנת משנה (א) למעטפת אריזה המיועדת לכך, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. : (ב) המספר הכולל של הפתקים הפסולים והמעטפות הפסולות יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך; לא נמצאו פתקים פסולים ומעטפות הפסולות, תרשום הועדה במקום המיועד לכך: "אין". @ 85. טופס פרוטוקול אחיד (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) ועדת הקלפי תרשום פרוטוקול על פעולותיה, בשני עותקים, בטופס אחיד שסיפקה הועדה המרכזית לפי [[טופס 12 שבתוספת]]. : (ב) עותקי הפרוטוקול יסופקו בכריכות בשני צבעים שונים; עותק אחד יסומן "מקור" והעותק השני יסומן "העתק". : (ג) הדף הכולל את תוצאות ספירת הקולות בכל אחד מעותקי הפרוטוקול יהיה במקור ובהעתק אחד; ההעתק יהיה ניתן לתלישה. : (ד) על ההעתק יצוין שהוא מיועד ליושב ראש ועדת הקלפי או לסגנו. : (ה) טעות ברישום בפרוטוקול תתוקן בשני העותקים של הפרוטוקול האמורים בתקנת משנה (א). @ 86. עריכת הפרוטוקול בשלבים : עריכת הפרוטוקול תיעשה באופן רצוף יחד עם ביצוע כל פעולה או קביעת כל פרט הטעונים רישום בפרוטוקול; אין לדחות רישום כל שהוא עד לסגירת מקום הקלפי או תום ההצבעה. @ 87. רישום הרכב ועדת הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשפ"ה) : בפרוטוקול תרשום ועדת הקלפי את הרכבה הסיעתי של הועדה כאמור בהודעת הועדה המרכזית שניתנה לפי [[תקנה 7]] ואת שמו של מזכיר ועדת הקלפי. @ 88. רישום הערות בפרוטוקול או בכתב נפרד (תיקון: תשס"ג) : (א) חברי הועדה, המשקיפים ומזכיר ועדת הקלפי רשאים להוסיף בפרוטוקול את הערותיהם העובדתיות הנוגעות לפעולת הועדה בתוך מקום הקלפי ובמרחק של 25 מטרים ממנו; את ההערות ירשום מזכיר הועדה בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ומי שביקש את הרישום יאשר אותן בחתימת ידו. : (ב) במקום רישום ההערות בפרוטוקול אפשר לצרפן לפרוטוקול בכתב נפרד שיהיה חתום כאמור. @ 89. צירוף פרוטוקולים : פרוטוקול פסילת קולות יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי בדבר תוצאות ההצבעה. @ 90. חתימת הפרוטוקול (תיקון: תשס"ג) : שני עותקי הפרוטוקול ייחתמו בידי שניים מחברי הועדה לפחות וביניהם יושב ראש הועדה או סגנו, וכן בידי מזכיר הועדה; שאר חברי הועדה וכן המשקיפים רשאים לחתום עליהם. @ 91. קביעת תוצאות ההצבעה : תוצאות ההצבעה ייקבעו בועדת הקלפי לפי מספר הקולות הכשרים על יסוד פתקי ההצבעה הכשרים שהוצאו ממעטפות כשרות אשר נמצאו בקלפי; כלל זה יחול גם כשתהיה אי התאמה בין המספרים שנרשמו בפרוטוקול. @ 92. מסירת תוצאות ההצבעה (תיקון: תשנ"ו) : משנחתמו שני עותקי פרוטוקולים כאמור [[בתקנה 90]] ייתלשו מהם ההעתקים המיועדים ליושב ראש הועדה ולסגנו ויימסרו להם. @ 93. החומר היסודי והחומר הכללי (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשס"ב, תשס"ה, תשפ"ג, תשפ"ה) : מיד עם תום הפעולות המפורטות [[בתקנות 85 עד 92]], ובהתאם לתקנה זו [[ולתקנות 94]] [[ו-95]], יועבר חומר הבחירות מועדת הקלפי אל ועדת הבחירות האזוריות, כשהוא מחולק לחומר היסודי ולחומר הכללי וממויין כלהלן: : (1) החומר היסודי, שיכלול - :: (א) שני עותקי הפרוטוקול החתומים כדרוש, כשלעותק המקור מצורפים שני עותקי גיליון ספירת הקולות והפרוטוקול בדבר פסילת קולות; :: (ב) שתי רשימות הבוחרים שהועדה השתמשה בהן לצורך ההצבעה; :: (ג) גיליון פרטי המלווים לפי [[טופס 19ב שבתוספת]]; :: (ד) אישורים בדבר חילופי גברי לפי [[טופס 3 שבתוספת]]; :: (ה) (((נמחקה);)) : (2) החומר הכללי, שיכלול - :: (א) כל מעטפות האריזה שלתוכן הוכנס חומר הבחירות תוך כדי מהלך ההצבעה, כאמור [[בתקנות 50]], [[68]], [[71]], [[72]], [[81]], [[81א]] [[ו-84]]; :: (ב) המעטפות הכשרות שהוצאו מהקלפי ושבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים; :: (ג) (((נמחקה);)) :: (ד) (((בוטלה);)) :: (ה) פתקי הצבעה כשרים שהוצאו מהמעטפות הכשרות, בהפרדה לפי אותיות הרשימות; :: (ו) (((בוטלה).)) @ 94. אריזת חומר הבחירות (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : (א) החומר היסודי כמפורט [[בתקנה 93(1)]] יוכנס למעטפת אריזה לפי [[טופס 22 שבתוספת]], והיא תימסר לועדה האזורית בנפרד מכל חומר אחר, אולם בעת ובעונה אחת עם החומר הכללי כמפורט [[בתקנה 93(2)]]. : (ב) מעטפות ההצבעה הכשרות שבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים יוכנסו למעטפת אריזה נפרדת לפי [[טופס 23 שבתוספת]]; מעטפת אריזה זו יחד עם מעטפות האריזה הנזכרות [[בתקנה 93(2)(א)]] ייצררו בצרור אחד, שייסגר בנייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מן החתימה תהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על הצרור עצמו. @ 95. אחריות על העברת חומר ההצבעה (תיקון: תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) מזכיר ועדת הקלפי ידאג להעברת כל חומר הבחירות האמור, החומר היסודי והחומר הכללי כמפורט [[בתקנה 93(1) ו-(2)]] בהתאמה, לוועדה האזורית. : (ב) העברת חומר הבחירות תבוצע על ידי שני אנשים: מזכיר ועדת הקלפי ומזכיר הוועדה הנוסף שמונה לאותה ועדת קלפי, ובהעדר מזכיר נוסף, על ידי מפקח טוהר הבחירות שמונה לאותה ועדת קלפי; מזכיר ועדת הקלפי יקבל כתב אישור על קבלת חומר הבחירות מאת הוועדה האזורית; האישור יינתן על גבי [[טופס 24 שבתוספת]] והעתק מהאישור יישמר בידי הוועדה האזורית. @ 96. קבלת חומר על ידי הועדה האזורית (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ב) : הועדה האזורית תבדוק בזמן קבלת החומר אם במעטפות האריזה נמצא כל החומר היסודי הנזכר [[בתקנה 93(1)]], והיא רשאית לבדוק את החומר הכללי הנזכר [[בתקנה 93(2)]]. @ 97. רישום התוצאות בועדה האזורית (תיקון: תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשס"ג, תשס"ו, תשפ"ה) : (א) הועדה האזורית תרשום את תוצאות ספירת הקולות של ועדות הקלפי על יסוד הפרוטוקולים של ועדות הקלפי המסומנים "מקור" הנמצאים בחומרים שהועברו כאמור [[בתקנה 95]], לוועדה האזורית. : (ב) לא נמצא עותק הפרוטוקול שסומן "מקור", תפעל הועדה כאמור בפסקה (1) (([צ"ל: כאמור בתקנת משנה (א)])) על יסוד עותק הפרוטוקול שסומן "העתק". @ 98. (תיקון: תשנ"ו) : (((בוטלה).)) @ 99. ועדת משנה לצורך קבלת החומר (תיקון: תשל"ד) : (א) לצורך קבלת חומר הבחירות רשאי היושב ראש של ועדה אזורית שבאזורה נמצאים לפחות 250 אזורי קלפי למנות, לאחר התייעצות עם חברי הועדה, ועדות משנה לאזורי קלפי עודפים. : (ב) יושב ראש הועדה האזורית יקבע את אזורי הקלפי שועדת המשנה תטפל בהם. : (ג) לכל ועדת משנה יהיה יושב ראש שימנה יושב ראש הועדה האזורית מתוך סגניו או ממלאי מקומם או חברי הועדה האזורית; בועדת משנה יהיו מיוצגות לא פחות משלוש סיעות המיוצגות בועדה האזורית; חבר הועדה האזורית רשאי להשתתף בכל אחת מועדות המשנה. : (ד) ועדת משנה תפעל כועדה אזורית, והיא תשתמש בטפסים המיועדים לשימוש בועדות אזוריות; אולם אחרי סיום פעולתה עליה להעביר מיד את כל החומר לועדה האזורית לעריכת סיכום סופי. @ 100. העברת החומר לועדה המרכזית (תיקון: תשנ"ו, תשס"ה, תשע"ח, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) מיד עם גמר רישום תוצאות ספירת הקולות של כל הקלפיות באזור תעביר הועדה האזורית לועדה המרכזית את כל החומר כמפורט להלן: :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) שני עותקים מהפרוטוקולים של כל ועדות הקלפי שבאזור, גליונות ספירת הקולות של ועדות הקלפי והפרוטוקולים של ועדות הקלפי בדבר פסילת הקולות; :: (3) שתי רשימות הבוחרים שהיו בשימוש ביום הבחירות בכל ועדות הקלפי שבאזור; :: (4) החומר הכללי, כמפורט [[בתקנה 93(2)]], של כל ועדות הקלפי שבאזור; :: חומר זה יועבר למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית. : (ב) העברת כל החומר המפורט בתקנת משנה (א) תיעשה על ידי יושב ראש הועדה האזורית או שני חברי הועדה שנתמנו על ידיו; חברים אחרים של הועדה האזורית רשאים להצטרף אליהם בעת העברת החומר. : (ג) החומר יימסר לועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי [[טופס 29 שבתוספת]] או למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי [[טופס 25ג שבתוספת]]. @ 101. (תיקון: תשל"ד, תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ה) : (((בוטלה).)) @ 102. (תיקון: תשפ"ג, תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 103. שמירת הסדר והבטחת החומר בעת העברתו : הועדה האזורית תקיים מגע מתמיד עם מפקח המשטרה שבאזור לשם שמירת הסדר במקומות הקלפי ובועדות האזוריות ולשם אבטחת חומר הבחירות במקומות הקלפי ובזמן העברתו למשרד הועדה האזורית וממנה אל הועדה המרכזית, והמשטרה תושיט לה את העזרה הדרושה לכך. @ 104. קבלת החומר על ידי הועדה המרכזית (תיקון: תשפ"ה) : בזמן קבלת החומר מהוועדות האזוריות תבדוק הועדה המרכזית, באמצעות ועדות קבלה כאמור [[בתקנה 124]], אם נתקבל החומר מכל ועדות הקלפי שבאזור כמפורט [[בתקנה 100(א)]]. == פרק י"א: הבחירות בקרב חיילים (תיקון: תשל"ז) == @ 104א. שעות ההצבעה של חיילים (תיקון: תשל"ז) : שעות ההצבעה בקלפיות לחיילים ייקבעו בידי יושב ראש הועדה המרכזית לפי המלצת ראש המטה הכללי או בא-כוחו; הודעה עליהן תפורסם בדרך שתיקבע בידי ראש המטה הכללי או בא-כוחו. @ 104ב. ועדה לספירת קולות חיילים וימאים (תיקון: תשל"ז, תשמ"ד) : יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו ימנו ועדת משנה לצורך קבלת הקלפיות, בדיקת קולות החיילים וספירתם, לרבות קיום הפיקוח השוטף על ביצוע הבדיקה והספירה כמפורט בתקנה זו. @ 104ג. העברת הקלפיות (תיקון: תשמ"ד) : (א) ועדות הקלפי הפועלות לפי [[סעיף 90(ה) לחוק]] יעבירו את הקלפיות המיוחדות לחיילים אחרי נעילתן ומיד עם תום ההצבעה, במישרין לידי הועדה המרכזית. : (ב) ועדת המשנה תקבל את הקלפיות והן יסומנו בסימון שהיא תקבע. : (ג) ועדת המשנה תנהל פרוטוקול של כל פעולותיה ותעביר את הפרוטוקול עם סיום עבודתה לידי הועדה המרכזית. @ 104ד. בדיקת המעטפות (תיקון: תשמ"ד, תשנ"ו, תשס"ב) : (א) עובדי הועדה המרכזית יפתחו את הקלפיות ויוציאו מהן את מעטפות ההצבעה החיצוניות. : (ב) לאחר מכן יבדקו אנשי המרכז למיכון משרדי, לפי הרישומים על גבי המעטפה החיצונית, אם מי ששמו רשום על גבי המעטפה הוא בעל זכות לבחור. : (ג) בתום הבדיקה האמורה יבדקו עובדי הועדה המרכזית לפי השם הרשום על גבי המעטפה אם החייל לא הצביע גם בקלפי הרגילה שבה נכלל שמו לפי הרשום בפנקס הבוחרים. : (ד) מעטפה של חייל אשר שמו אינו רשום בפנקס הבוחרים או אשר הצביע יותר מפעם אחת, תועבר סגורה לידי ועדת המשנה ואין לפתחה אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה; החליטה ועדת המשנה כי אין מקום לפסול את המעטפה, תיפתח המעטפה החיצונית, והמעטפה הפנימית תועבר לועדת הספירה להמשך פעולתה כאמור להלן; החליטה ועדת המשנה על פסילת המעטפה בשל טעם כמפורט בתקנת משנה (ג), תערוך על כך פרוטוקול והמעטפות יושמדו לפי החלטתה. : (ה) בשלב הבא יפתחו עובדי הועדה המרכזית את המעטפות החיצוניות ויסדרו את המעטפות הפנימיות בקופסאות, כדי להכינן לספירה. : (ו) את המעטפות הפנימיות תעביר ועדת המשנה לועדות ספירה. @ 104ה. ועדות ספירה (תיקון: תשמ"ד) : (א) לצורך מנין הקולות תמנה ועדת המשנה ועדות ספירה, במספר הדרוש, אשר כל אחת מהן תהיה מורכבת משלושה חברים שתאשר ועדת המשנה מבין הסיעות המרכיבות את ועדת המשנה; אחד מחברי ועדת הספירה יתמנה ליושב ראש שלה. : (ב) ההרכב הסיעתי של ועדת ספירה יהיה באותה מתכונת שנקבעה לענין ועדות הקלפי, בהחלטתה של הועדה המרכזית לפי [[סעיף 21 לחוק]], בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ג) ועדת המשנה תקבע מזכיר לכל ועדת ספירה שירכז את עבודת הועדה ומעמדו ותפקידו יהיה כתפקיד מזכיר ועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. @ 104ו. ספירת קולות החיילים (תיקון: תשמ"ד) : (א) ועדת ספירה תנהל פרוטוקול על ספירת הקולות שייחתם ביד כל חבריה, ותעבירו בסיום עבודתה לידי ועדת המשנה; טופס הפרוטוקול בנוסח אחיד יסופק על ידי הועדה המרכזית. : (ב) המעטפות החיצוניות יישמרו עד תום הספירה ולא יושמדו אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה. : (ג) בכל ענין שלא פורט בתקנה זו תפעל ועדת ספירה בעת ביצוע תפקידה כועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ד) כל השגה של חבר בועדת ספירה תירשם בפרוטוקול של ועדת הספירה ותובא להכרעתה של ועדת המשנה. : (ה) [[תקנות 75 עד 92]] יחולו על ספירת קולות החיילים בשינויים המחוייבים לפי הענין ובמקום "ועדת קלפי" האמורה בהן קרי: "ועדת ספירה", ואולם לא ייפסלו מעטפה או קול לפי [[תקנה 79]], אלא על דעת ועדת המשנה שתירשם בפרוטוקול והסמכות הנתונה [[בתקנה 78]] לחברי ועדת קלפי תהיה גם לחברי ועדת המשנה. : (ו) ועדת המשנה, באישור יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו, תכין תדריך בכתב בדבר סדרי עבודתן של ועדות הספירה. == פרק י"א1: בחירות בבתי סוהר ובבתי מעצר (תיקון: תשמ"ח) == @ 104ז. הגדרות (תיקון: תשמ"ח, תשס"ט, תשע"ג, תשפ"ה) : [[בפרק זה]] - :- "ועדת קלפי" - ועדת קלפי שמונתה לפי [[סעיף 116ג לחוק]]; :- "קלפי" - (((בוטלה);)) :- "מיתקן" - בית סוהר או בית מעצר כהגדרתם [[בסעיף 116א לחוק]]. @ 104ז1. רשימת מיתקנים ומפקדי מיתקנים (תיקון: תשע"ג) : רשימה של כל בתי הסוהר ובתי המעצר כאמור [[בסעיף 116ב(א)(1) לחוק]] תכלול את הפרטים שלהלן: : (1) רשימת המיתקנים; : (2) מספר הקלפיות שמציע השר בכל מיתקן; : (3) ציון היות כל אחת מהקלפיות נייחת או ניידת; : (4) שמות מפקדי המיתקנים ומפקדי תחנות המשטרה ופרטיהם; : (5) מספר השוטרים, הסוהרים האסירים והעצורים שצפוי לשהות במיתקן ביום הבחירות. @ 104ח. הכנה להצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : לפני התחלת ההצבעה תעשה ועדת הקלפי (להלן [[בפרק זה]] - הועדה) את הפעולות הבאות: : (1) תכין ותבדוק את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות בתא ההצבעה של עט כחול, של פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות אשר מסודרים לפי סדר האלף-בית כשלכל רשימה יושם צרור לחוד, ושל פתקי הצבעה ריקים אשר מונחים בצרור לאחר הפתקים המודפסים; : (2) תבדוק אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, תכניסן למעטפת אריזה מיוחדת; את מעטפת האריזה תסגור בנייר דבק וחברי הועדה יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; : (3) שניים מחברי הועדה יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; : (4) תבדוק שהקלפי ריקה ותאפשר גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור, תנעל את מכסה הקלפי במנעול בטחון המיועד לכך, ותניח את הקלפי על השולחן שלידו הם יושבים. @ 104ט. סדרי ההצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ט, תשע"ג, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : לאחר זיהויו של הבוחר כאמור [[+|בסעיף 74]] או [[בסעיף 116ד(ב) לחוק]] תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: : (1) מזכיר ועדת הקלפי ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים בעותק אחד של הפרוטוקול שנערך לפי הוראות [[תקנה 104י]]; : (2) מזכיר ועדת הקלפי ימסור לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור [[בתקנה 104ח]]; : (3) הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם ישים פתק הצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לועדת הקלפי; : (4) הבוחר יקבל מאת מזכיר ועדת הקלפי מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; : (5) מזכיר ועדת הקלפי יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את שם המצביע, שם אביו, מספר זהותו במרשם האוכלוסין ומענו לפי הרשום בתעודת הזהות שלו; : (6) (((בוטלה);)) : (7) הבוחר יסגור את מעטפת ההצבעה החיצונית בהדבקה ויטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; : (8) (((נמחקה);)) : (9) אחד מחברי הועדה ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; @ 104י. ניהול פרוטוקול (תיקון: תשמ"ח, תשע"ט, תשפ"ה) : הועדה תנהל פרוטוקול על מהלך ההצבעה בשני עותקים; הפרוטוקול יהיה בהתאם [[לטופס 12 שבתוספת]], בשינויים המחויבים, ותצורף לו רשימת המצביעים בקלפי כאמור [[בתקנה 104ט(1) ו-(9)]]; עם תום ההצבעה יחתמו חברי הועדה על שני עותקי הפרוטוקול. מזכיר הועדה יעורך את הפרוטוקול. @ 104יא. הודעה על פתקי הצבעה פסולים (תיקון: תשמ"ח) : הועדה תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור [[בתקנה 83]]; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. @ 104יב. קלפי (תיקון: תשמ"ח, תשפ"ה) : היתה הקלפי ניידת, בין אגפים של אותו בית סוהר או בית מעצר או בין בתי סוהר או בתי מעצר (להלן בסעיף זה - מתקן), תפעל הועדה כלהלן: : (1) תרשום בפרוטוקול את שעת תחילת ההצבעה, שעת סיום ההצבעה ומספר המצביעים בכל אגף או מתקן; : (2) הסתיימה ההצבעה במתקן או באגף, תפעל הועדה כדלקמן: :: (א) תרשום בפרוטוקול את שעת סיום ההצבעה ואת מספר המצביעים באותו מתקן או אגף; :: (ב) תרשום בפרוטוקול את מספר מנעול הביטחון המיועד לנעילת מכסה החריץ; :: (ג) תכניס את הפרוטוקול ואת רשימת המצביעים לתוך התא המיועד לכך בקלפי; :: (ד) תכסה את חריץ הקלפי במכסה החריץ ותנעל את מכסה החריץ במנעול שמספרו נרשם בסעיף קטן (([צ"ל: בפסקת משנה])) (ב) לעיל; :: (ה) תארוז את מעטפות ההצבעה, המעטפות החיצוניות ופתקי ההצבעה; : (3) הקלפי תועבר לאגף או למתקן הנוסף בליווי צמוד של חברי הועדה ושוטר או סוהר; : (4) באגף או במתקן הנוסף תפעל הועדה כאמור [[בתקנה 104ח(1) עד (3)]]; מזכיר הועדה ישבור את מנעולי מכסה החריץ לעיני חברי הועדה וירשום את מספרי המנעולים בפרוטוקול וכן ירשום את תחילת שעת ההצבעה. @ 104יג. נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ט, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) בתום שעות ההצבעה שנקבעו, ואחרי סיום ההצבעה, תפעל הועדה כלהלן: :: (1) תסיים את עריכת הפרוטוקול וחבריה יחתמו עליו; לא חתם אחד מהם, יציין יושב ראש הועדה את הסיבה לכך, והפרוטוקול לא ייפסל בשל כך; :: (2) עותק אחד של הפרוטוקול ושל רשימת המצביעים יוכנס לתוך הקלפי; את העותק ישמור בידיו יושב ראש הועדה; :: (3) תנעל את הקלפי כאמור [[בתקנה 104יב(2)]]; :: (4) תארוז את הציוד וחומר ההצבעה שנותר ללא שימוש כהוראות [[תקנה 93(1) ו-(2)]], בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ב) מיד עם גמר הפעולות האמורות בתקנת משנה (א) תועבר הקלפי ישירות לועדה האזורית, אלא אם כן קבע יושב ראש הועדה המרכזית אחרת, בליווי שני מזכירי ועדת הקלפי וכן שוטר מלווה; הועדה האזורית תעביר את החומר, ללא דיחוי, לועדה המרכזית. @ 104יד. ספירת קולות אסירים ועצירים (תיקון: תשמ"ח) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות אסירים ועצירים בשינויים המחוייבים לפי הענין. == פרק י"א2: בחירות בנציגויות דיפלומטיות וקונסולריות של ישראל (תיקון: תשנ"ב-2) == @ 104טו. (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ט) : (((בוטלה).)) @ 104טז. ספירת קולות מצביעים (תיקון: תשנ"ב-2) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיוחדות בנציגויות בשינויים המחוייבים לפי הענין. @ 104יז. הודעה על זכות הצבעה, מינוי אחראים ופרוטוקול (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ט) : הודעה על זכות הצבעה כאמור [[בסעיף 116י(ד) לחוק]] תיעשה לפי [[טופס 26ב שבתוספת]]; מינוי האחראים ייעשה לפי [[טופס 26א שבתוספת]]; פרוטוקול ההצבעה ייערך לפי [[טופס 27א שבתוספת]]. == פרק י"א3: בחירות בבתי-חולים ובמוסדות לאנשים המוגבלים בניידות (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג) == @ 104יח. בתי חולים ומוסדות מוכרים (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג, תשפ"ה) : ברשימת בתי החולים כאמור [[בסעיף 116יג(ב) לחוק]] והמוסדות שהוכרו כאמור [[בסעיף 116יז1 לחוק]] יפורטו שם בית החולים או המוסד המוכר, מספר המיטות בו, תיאור המבנים שלו, פירוט הקומות והביתנים שבהם משוכנים מאושפזים בבית החולים או השוהים במוסד המוכר, הצעה בדבר המקום בבית החולים או במוסד המוכר שבו תוצב הקלפי ובדבר ניוד קלפיות בתוך בית חולים או מוסד מוכר או בין בתי חולים ומוסדות מוכרים, שם פרטי ושם משפחה של מנהל בית החולים או מנהל המוסד המוכר או של מי שמונה על ידו להיות אחראי על הקלפיות באותו בית חולים או מוסד מוכר, ומספרי הטלפון שלו בעבודה ובבית. @ 104יט. הכנות להצבעה וסדריה (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ט, תשפ"ה) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) הוראות [[תקנות 104ח עד 104יג]] יחולו גם על הבחירות בבתי-חולים ובמוסדות המוכרים, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכן בשינויים אלה: :: (1) נוסף על זיהוי לפי [[סעיף 74 לחוק]], ימסור המאושפז, שוהה במוסד מוכר כאמור [[בסעיף 116יז1 לחוק]] (להלן - שוהה במוסד מוכר) או בוחר כאמור [[בסעיף 116יג(א1) לחוק]] לועדת הקלפי אישור בכתב כאמור [[בסעיף 116טו לחוק]] בדבר היותו מאושפז, שוהה במוסד מוכר או בדבר זכאותו להצביע; האישור יהיה לפי [[טופס 25א שבתוספת]]; האישור יוחזר למאושפז, לשוהה במוסד מוכר או לבוחר בתום הצבעתו לאחר שמזכיר ועדת הקלפי חתם על האישור בציון שמו ושם משפחתו; :: (2) (((נמחקה).)) @ 104כ. ספירת קולות מאושפזים (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו על ספירת קולות המאושפזים והשוהים במוסד מוכר, בשינויים המחויבים לפי הענין. == פרק י"א4: בחירות בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים (תיקון: תשס"א) == @ 104כא. מסירת רשימת המקלטים (תיקון: תשס"א) : ברשימת המקלטים כאמור [[בסעיף 68ב(ג) לחוק]] יפורטו: מספר המקלטים, שם הישוב שבו מצוי כל מקלט, מספר השוהות בכל מקלט, שם פרטי ושם משפחה של מנהלת המקלט ומספרי הטלפון שלה בעבודה ובבית. @ 104כב. אישור הצבעה (תיקון: תשס"א) : אישור ההצבעה לשוהה במקלט כאמור [[בסעיף 68ב(ד) לחוק]] יהיה לפי [[טופס 26ג שבתוספת]]. @ 104כג. מזכיר נוסף (תיקון: תשס"א, תשע"ה, תשפ"ה) : בקלפי שנקבעה לפי הוראות [[סעיף 68א לחוק]] רשאי יושב ראש הוועדה המרכזית למנות מזכיר נוסף, שעבודתו תיוחד למצביעים לפי [[פרק זה]] (להלן - המזכיר הנוסף); ובלבד שמצא כי נדרש מינוי מזכיר נוסף כאמור, לצורך פעולתה התקינה של ועדת הקלפי; יושב ראש ועדה אזורית רשאי למנות, במהלך יום הבחירות, מזכיר נוסף לוועדת קלפי כאמור, אם מצא כי הדבר יועיל להליך הצבעה תקין בקלפי, במהלך יום הבחירות. @ 104כד. ציוד מיוחד לועדת קלפי (תיקון: תשס"א) : לועדת קלפי כאמור יסופק ציוד נוסף על הציוד האמור [[בתקנה 33]], כמפורט להלן: : (1) מעטפות הצבעה חיצוניות; : (2) דף למילוי פרטי מצביעים לפי [[טופס 26ד שבתוספת]]; : (3) מעטפת אריזה למעטפות החיצוניות לפי [[טופס 26ה שבתוספת]]; : (4) מכסים מיוחדים לחריץ הקלפי. @ 104כה. רישום פרטי המצביע (תיקון: תשס"א, תשפ"ה) : מזכיר ועדת הקלפי ירשום את פרטי המצביעים כאמור [[בפרק זה]] בדף האמור [[בתקנה 104כד(2)]]. @ 104כה1. הצהרה בדבר מוגבלות בניידות (תיקון: תשע"ג) : הצהרה לפי [[סעיף 68א(ה)(1) לחוק]] תוגש לפי [[טופס 26ו שבתוספת]]. @ 104כו. ספירת קולות (תיקון: תשס"א, תשס"ה, תשפ"ה) : (א) בסיום ההצבעה, בעת ספירת הקולות, תפעל ועדת הקלפי כמפורט להלן: :: (1) היא תפריד את המעטפות החיצוניות שהוצאו מן הקלפי משאר מעטפות ההצבעה ותספור אותן בלי לפתחן; :: (2) היא תציין את מספר המעטפות החיצוניות ואת מספר המצביעים כאמור [[בפרק זה]] [[$ תוספת|בטופס 26ד]] ותחתום על הטופס; :: (3) היא תארוז את המעטפות החיצוניות במעטפת אריזה כאמור [[בתקנה 104כד(3)]] בצירוף [[$ תוספת|לטופס 26ה]], ותרשום את מספרן על גבי מעטפת האריזה. : (ב) הועדה האזורית תאסוף את מעטפות האריזה האמורות מכל ועדות הקלפי שבתחומה, ותעבירן מיד לועדה המרכזית. : (ג) הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים, בשינויים המחויבים לפי הענין. == פרק י"ב: בחירות בכלי שיט (תיקון: תשל"ז) == @ 105. כתבי מינוי : יושב ראש הועדה המרכזית יתן לאחראי לארגון ההצבעה ולניהולה בכלי שיט לפי [[סעיף 100 לחוק]], כתבי מינוי על פי [[טופס 26 שבתוספת]]. @ 106. שמירת חומר הבחירות (תיקון: תשמ"א) : (א) חומר הבחירות המיועד ליום ההצבעה שהועבר לאחראים מאת הועדה המרכזית יישמר עד ליום ההצבעה במקום בטוח וסגור. : (ב) עם קבלת חומר הבחירות יאשרו האחראים במברק את קבלתו ויציינו את המקום שבו הוא נשמר; העתק מהמברק יישמר אצל האחראים. @ 107. לוח מודעות ולוח מצעי רשימות מועמדים (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ו-2) : (א) לוח מודעות יותקן בכלי שיט, באופן שלכל הנמצאים באותו כלי שיט תהיה הגישה אליו חופשית וקריאת ההודעות שעל הלוח נוחה; הלוח יהיה בגודל 100×150 ס"מ; בכלי שיט לנוסעים ייקבע בנוסף לכך לוח מודעות בכל חדר אוכל. : (ב) את ההודעות הנוגעות לקיום ההצבעה ידביקו מיד עם קבלתו על לוח המודעות. : (ג) ואלה ההודעות שיש לפרסמן על לוח המודעות: :: (1) שמות האחראים וממלאי מקומם; :: (2) יום ההצבעה, שעות ההצבעה ומקומה; :: (3) האות והכינוי שאושרו לכל אחת מרשימות המועמדים ושמו של המועמד הראשון בכל רשימה כאמור; :: (4) (((נמחקה);)) :: (5) כל הודעה אחרת, הן מטעם הועדה המרכזית והן מטעם האחראים, הקשורה בארגון ההצבעה ובניהולה ושלתוכנה יש ענין לציבור הבוחרים. : (ד) אסור להשתמש בלוח המודעות לתעמולת בחירות או לכל מטרה שאינה קשורה בבחירות. @ 108. תא ההצבעה : (א) מקום הקלפי בכלי שיט לנוסעים יהיה במקום מרכזי שנקבע על ידי האחראים; בכל כלי שיט אחר הוא יהיה בחדר התרבות של הצוות. : (ב) האחראים יתקינו תא הצבעה המבודד ומסתיר את הבוחר מעיני אחרים בעת ציון פתק ההצבעה והכנסתו לתוך מעטפת ההצבעה; אפשר להתקין את תא ההצבעה בפינה של החדר שבו נמצאת הקלפי או בחדר הסמוך, שהכניסה היחידה אליו או לתא ההצבעה תימצא מול עיני האחראים. @ 109. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 110. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 111. הכנה להצבעה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג, תשע"ח) : לפני התחלת ההצבעה יעשו האחראים את הפעולות הבאות: : (1) יבדקו את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין, ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות מכשיר כתיבה ופתקי הצבעה ריקים בתא ההצבעה; : (2) יבדקו אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, יש להכניסן למעטפת אריזה מיוחדת לפי [[טופס 17א שבתוספת]]; את מעטפת האריזה יש לסגור בנייר דבק והאחראים יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; : (3) יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; : (4) יבדקו שהקלפי ריקה ויאפשרו גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור ויניחו את הקלפי על השלחן שלידו הם יושבים. @ 112. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 113. שמירת הסדר : בשעות ההצבעה ישמרו שני האחראים על הסדר במקום הקלפי; רב החובל רשאי למנות, מבין עובדי כלי השיט, סדרן או סדרנים שיסדירו את כניסת הבוחרים למקום הקלפי. @ 114. זיהוי המצביעים (תיקון: תשס"ו) : בוחר שנכנס למקום הקלפי יזהה תחילה את עצמו לפני שני האחראים או ממלאי מקומם; לצורך זה על הבוחר להציג בפניהם את אמצעי הזיהוי שלו; אין פנקס ימאי או כל מסמך אחר יכולים לבוא במקום אמצעי הזיהוי. @ 115. סדרי ההצבעה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ג, תשס"ט) : לאחר זיהויו של הבוחר כאמור [[בתקנה 114]] תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: : (1) אחד האחראים ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים שבאחד הפרוטוקלים; : (2) האחראים ימסרו לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור [[בתקנה 111]]; : (3) הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם יכתוב על גבי פתק הצבעה ריק את האות או האותיות, עם או בלי הכינוי, של רשימת המועמדים לכנסת שבעדה הוא מצביע; : (4) הבוחר ישים את פתק ההצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לאחראים; : (5) הבוחר יקבל מאת האחראים מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; : (6) אחד האחראים יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את הפרטים האישיים של הבוחר; : (7) האחראים יחתמו על מעטפת ההצבעה החיצונית במקום המיועד לכך והבוחר יסגרנה בהדבקה; : (8) הבוחר יטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; : (9) (((נמחקה);)) : (10) אחד האחראים ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את פנקס הזיהוי או תעודת הזהות שלו. @ 116. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 117. ניהול הפרוטוקול : האחראים ינהלו פרוטוקול בשני עותקים על מהלך ההצבעה; הפרוטוקול יהיה בהתאם [[לטופס 27 שבתוספת]]; עם תום ההצבעה יחתמו שני האחראים על שני עותקי הפרוטוקול. @ 118. הודעה על פתקי הצבעה פסולים : האחראים ידאגו לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור [[בתקנה 83]]; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. @ 119. נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית (תיקון: תשמ"א) : (א) לאחר סיום ההצבעה וחתימת הפרוטוקול ינעלו האחראים את החריץ שבקלפי על ידי השחלת מנעול בטחון בארבעה החורים הסמוכים לחריץ וסגירת המנעול; נסגרה הקלפי כאמור, אין איש רשאי לפותחה מלבד הועדה המרכזית. : (ב) את מנעול הבטחון האמור בתקנת משנה (א) תספק הועדה המרכזית; יהיה חרוט עליו מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול והוא יהיה ניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו. : (ג) לאחר ביצוע הפעולות האמורות בתקנת משנה (א), יכינו האחראים צרור למשלוח שיכלול את הקלפי ועותק אחד מהפרוטוקול; צרור זה יישלח על ידי האחראים עצמם אל הועדה המרכזית, באמצעות דואר אויר רשום מהנמל הראשון שאליו יגיע כלי השיט, או באופן אחר שעליו הורה יושב ראש הועדה המרכזית לאחר התייעצות עם שר הפנים; עותק שני של הפרוטוקול עם הקבלה על המשלוח בדואר רשום יישמר בידי האחראי שבדרגת קצין. @ 119א. ספירת קולות ימאים (תיקון: תשמ"ד) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו על ספירת קולות ימאים, בשינויים המחוייבים לפי הענין. == פרק י"ג: הוראות שעת חירום (תיקון: תשל"ז) == @ 120. הפסקת הצבעה (תיקון: תשפ"ה, תשפ"ו) : (א) ניתנה אות אזעקה, או החלה פעולת אויב, רשאי מזכיר ועדת הקלפי להכריז על הפסקת ההצבעה ולהרשות לחברי ועדת הקלפי ולמשקיפים לחפש מחסה במקלט או במקום אחר ובלבד: :: (1) שינעל תחילה את הקלפי עם מנעול מיוחד שיסופק לו לפי [[תקנה 38(3)]]; :: (2) שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות - ואם ההפסקה באה בשעת מנין הקולות, גם את המעטפות ואת פתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגליונות מנין הקולות - אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום שתסופק לו לשם כך לפי [[טופס 28 שבתוספת]], ויסגור מעטפה זו בדבק; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום, שתסופק לו לשם כך, לפי [[טופס 28 שבתוספת]], ויסגור מעטפה זו בדבק; ואם ההפסקה באה בשעת ספירת הקולות, יארזו המעטפות ופתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגיליונות ספירת הקולות, באמצעות מפה המיוחדת לספירת קולות, שעל גביה תתבצע ספירת הקולות; :: (3) שינעל את מקום הקלפי על מנעול. : (ב) (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) בהישמע האות או האזעקה כאמור בתקנת משנה (א), על מפקח טוהר הבחירות להפעיל את המצלמה הייעודית לצילום במקום הקלפי ולהכריז על כך שהופעלה המצלמה. @ 121. הודעה על הפסקה (תיקון: תשל"ז, תשפ"ה) : מזכיר ועדת הקלפי יודיע מיד, בטלפון, ליושב ראש הועדה המרכזית וליושב ראש הועדה האזורית על הצעדים שננקטו לפי [[תקנה 120]]. @ 122. משמורת (תיקון: תשפ"ה, תשפ"ו) : המעטפה הסגורה והקלפי הנעולה האמורות [[בתקנה 120]] יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי, או תחליט ועדת הקלפי, לחדש את פעולות ההצבעה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) המעטפה הסגורה והמפה הייעודית האמורות [[בתקנה 120]] יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורתו, והקלפי הנעולה תילקח על ידי מפקח טוהר הבחירות, וכולן יהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי לחדש את פעולות ההצבעה או את המשך הספירה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. @ 123. חידוש ההצבעה : ניתן אות ארגעה, או חדלה פעולת האויב, תחדש הועדה את הליכי ההצבעה או ספירת הקולות. == פרק י"ד: קביעת תוצאות הבחירות (תיקון: תשל"ז) == @ 124. ועדות לקבלת חומר הצבעה מהועדות האזוריות : (א) לצורך קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות כמפורט [[בתקנה 100]], תמנה הועדה המרכזית מספר ועדות קבלה, בהתחשב במספר הפרוטוקולים העומדים להתקבל; כל ועדת קבלה תהיה מורכבת משלושה חברים של הועדה המרכזית. : (ב) ועדת קבלה תפעל בכל מספר חבריה, והיא תתחיל לפעול בהקדם האפשרי במקום שקבע יושב ראש הועדה המרכזית. : (ג) ועדת הקבלה תאשר בכתב את קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות על גבי [[טופס 29 שבתוספת]]; האישור יישמר בידי יושב ראש הועדה האזורית. @ 125. סיכום תוצאות הבחירות (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשס"ג, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) עם תום היום השביעי לאחר יום הבחירות, יסכמו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו את מספר הקולות הכשרים שניתנו בבחירות לכנסת. : (ב) יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו יקבעו את חלוקת המנדטים בכנסת על גבי [[טופס 30 שבתוספת]]. : (ג) הסיכומים לפי תקנת משנה (א) והקביעות לפי תקנת משנה (ב) ייעשו לפי החומר שהתקבל מהוועדות האזוריות ומוועדות הקלפי שהוצבו לצורך הצבעה כאמור בסיפה של [[סעיף 7 לחוק]]. : (ד) יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו ימציאו את פרטי החישוב בדבר חלוקת המנדטים בכנסת לועדה המרכזית לאישור. @ 126. זכרון דברים על תוצאות הבחירות (תיקון: תשפ"ה) : אישרה הועדה המרכזית את תוצאות הבחירות, ייערך זכרון דברים על כך בנוסח הקבוע [[בטופס 10 שבתוספת]]; זכרון הדברים יהיה בשלושה עותקים וייחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו, וכן בידי כל חברי הועדה המרכזית שנכחו בישיבה שבה אושרו תוצאות הבחירות; אחד העותקים יימסר לשר הפנים, אחד ליושב ראש הכנסת הנבחרת, ואחד - לגנזך המדינה. @ 127. תעודה לנבחר (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : לכל אדם שנבחר תמציא הועדה המרכזית תעודה המאשרת שהוא נבחר לחבר הכנסת; התעודה תהיה לפי [[טופס 31 שבתוספת]]; התעודה תיחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית או שניים מסגניו. @ 127א. (תיקון: תשנ"ט, תשס"ב) : (((נמחקה).)) @ 128. ביטול : תקנות הבחירות לכנסת, תש"ל-1969 - בטלות. @ 129. השם (תיקון: תשנ"ו, תשס"ג) : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הבחירות לכנסת, תשל"ג-1973". == תוספת == @ (תיקון: תשמ"א) <עוגן טופס 1> : '''טופס 1''': הודעה ליושב ראש ועדת קלפי על ההרכב הסיעתי של הועדה ((([[תקנה 7]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1א> : '''טופס 1א''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(א)(1)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ב> : '''טופס 1ב''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(א)(2)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ג> : '''טופס 1ג''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ב)(1)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ד> : '''טופס 1ד''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ב)(2)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ה> : '''טופס 1ה''': כתב התחייבות סיעת/מפלגה לאופן השימוש במידע פנקס לפי [[סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ג)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ו> : '''טופס 1ו''': התחייבות אחראי לטיפול במידע לפי [[סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ג)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ז> : '''טופס 1ז''': בקשה להכללה או לתיקון פרטי בוחר לפי [[סעיף 40(א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6ב(א)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ח> : '''טופס 1ח''': בקשת חבר ועדת הבחירות המרכזית שלא לכלול בפנקס הבוחרים לפי [[סעיף 40(ב) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6ב(ב)]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''': כתב מינוי ((([[תקנה 7א]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2א> : '''טופס 2א''': כתב מינוי ((([[תקנה 7ב]]))) @ (תיקון: תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2ב> : '''טופס 2ב''': כתב מינוי ((([[תקנה 7ב]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ב-4, תשע"ו) <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''': אישור לחילופי גברי ביום הבחירות של יושב ראש ועדת קלפי ((([[תקנה 8(ב)]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3) <עוגן טופס 3א> : '''טופס 3א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב-3) <עוגן טופס 3ב> : '''טופס 3ב''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשע"ט) <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''': טופס הצעת רשימת מועמדים ((([[תקנה 12(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3) <עוגן טופס 4א> : '''טופס 4א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב) <עוגן טופס 5> : '''טופס 5''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב) <עוגן טופס 5א> : '''טופס 5א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשנ"ט, תש"ס, תשס"א, תשס"ג, תשס"ט, תשע"ט) <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"א, תשס"ב) <עוגן טופס 6א> : '''טופס 6א''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''': הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים ((([[תקנה 19]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשע"ו) <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''': כתב מינוי של משקיף לועדת קלפי ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''': כתב מינוי של מזכיר ועדת קלפי ((([[תקנה 24(ג)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''': זכרון דברים ((([[תקנה 29(1)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו) <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ה, תשס"ט, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 12> : '''טופס 12''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה ותוצאותיה באזור קלפי ((([[תקנה 29(3)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 12א> : '''טופס 12א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשס"ט, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 13> : '''טופס 13''': פרוטוקול בדבר פסילת קולות לבחירות לכנסת ((([[תקנה 29(4)]] [[ו-79]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 13א> : '''טופס 13א''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 14> : '''טופס 14''': אישור מינוי ((([[תקנה 46]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשע"ח) <עוגן טופס 15> : '''טופס 15''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 15א> : '''טופס 15א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשע"ג, תשע"ג-3, תשפ"ה) <עוגן טופס 16> : '''טופס 16''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 17> : '''טופס 17''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 68]]))) @ (תיקון: תשע"ח) <עוגן טופס 17א> : '''טופס 17א''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 50(א)(4)]], [[68]] [[ו-111(2)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשע"ח) <עוגן טופס 18> : '''טופס 18''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 71]] [[ו-72]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 18א> : '''טופס 18א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 19> : '''טופס 19''': גליון ספירת קולות כשרים לבחירות לכנסת ((([[תקנה 75]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 19א> : '''טופס 19א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו-2) <עוגן טופס 19ב> : '''טופס 19ב''': פרטי מלווים למצביעים בקלפי ((([[תקנה 63(ב)]]))) @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו) <עוגן טופס 20> : '''טופס 20''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 78א]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 20א> : '''טופס 20א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשנ"ט, תש"ס, תשפ"ה) <עוגן טופס 21> : '''טופס 21''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 81]] [[ו-84(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב) <עוגן טופס 21א> : '''טופס 21א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשס"ב) <עוגן טופס 22> : '''טופס 22''': מעטפת אריזה חומר יסודי ((([[תקנה 94(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ה, תשס"ו) <עוגן טופס 23> : '''טופס מס' 23''': מעטפת אריזה חומר כללי ((([[תקנה 94(ב)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 23א> : '''טופס 23א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ו, תשפ"ה) <עוגן טופס 24> : '''טופס 24''': אישור קבלת חומר ההצבעה מוועדת הקלפי ((([[תקנה 95]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב) <עוגן טופס 25> : '''טופס 25''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ה) <עוגן טופס 25א> : '''טופס 25א''': אישור הצבעה בקלפי בבית חולים או במוסד מוכר ((([[תקנה 104יט]]))) @ (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ט) <עוגן טופס 25ב> : '''טופס 25ב''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשס"ה, תשע"ח) <עוגן טופס 25ג> : '''טופס 25ג''': אישור קבלת חומר הצבעה כללי מוועדה אזורית ((([[תקנה 100(ג)]]))) @ <עוגן טופס 26> : '''טופס 26''': אישור מינוי ((([[תקנה 105]]))) @ (תיקון: תשנ"ב-2) <עוגן טופס 26א> : '''טופס 26א''': מינוי אחראי/ממלא מקום להצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית ((([[תקנה 104יז]]))) @ (תיקון: תשנ"ט, תשס"ב) <עוגן טופס 26ב> : '''טופס 26ב''': הודעה לבוחר ואישור הצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית של ישראל בחוץ לארץ ((([[תקנה 104יז]]))) @ (תיקון: תשס"א, תשס"ט) <עוגן טופס 26ג> : '''טופס 26ג''': אישור הצבעה ((([[תקנה 104כב]]))) @ (תיקון: תשס"א, תשפ"ה) <עוגן טופס 26ד> : '''טופס 26ד''': פרוטוקול רישום פרטי מצביעים במעטפות חיצוניות בקלפי מותאמת לאנשים המוגבלים בניידות ((([[תקנה 104כד]]))) @ (תיקון: תשס"א) <עוגן טופס 26ה> : '''טופס 26ה''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 104כד]]))) @ (תיקון: תשע"ג) <עוגן טופס 26ו> : '''טופס 26ו''': הצהרה בדבר מוגבלות בניידות ((([[תקנה 104כה1]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 27> : '''טופס 27''': בחירות בכלי שיט ישראליים – פרוטוקול ((([[תקנה 117]]))) @ (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ט) <עוגן טופס 27א> : '''טופס 27א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) <עוגן טופס 27ב> : '''טופס 27ב''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות ((([[תקנה 104יז]]))) @ <עוגן טופס 28> : '''טופס 28''': מעטפה מיוחדת לשעת חרום ((([[תקנה 120(2)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ה) <עוגן טופס 29> : '''טופס 29''': אישור קבלת חומר הצבעה מועדה אזורית ........... ((([[תקנה 124(ג)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 30> : '''טופס 30''': נספח לזכרון דברים על תוצאות הבחירות לכנסת ........... ((([[תקנה 125]]))) @ (תיקון: תשנ"ו) <עוגן טופס 31> : '''טופס 31''': תעודה ((([[תקנה 127]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 31א> : '''טופס 31א''': (((בוטל))) <פרסום> ל' באב תשל"ג (28 באוגוסט 1973) <חתימות> * יוסף בורג, שר הפנים * חיים כהן, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השמינית 9vchzs69hqbtc0krtd4nqulvnl1cw1p 3076707 3076706 2026-08-16T05:10:52Z Shahar9261 22508 3076707 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הבחירות לכנסת, התשל"ג-1973 (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <שם קודם> תקנות הבחירות לכנסת ולראש הממשלה, תשל"ג-1973 <מאגר תקן 2106224 קוד a163Y00000DuR5TQAV> <מקור> ((ק"ת תשל"ג, 1978|תקנות הבחירות לכנסת|3059)); ((תשל"ד, 470|תיקון|3108)); ((תשל"ז, 1208|תיקון|3680)); ((תשמ"א, 1104|תיקון|4243)); ((תשמ"ד, 1400|תיקון|4623)), ((1871|תיקון מס' 2|4655)); ((תשמ"ח, 1060|תיקון|5128)); ((תשנ"ב, 756|תיקון|5421)), ((951|תיקון מס' 2|5433)), ((1088|תיקון מס' 3|5443)), ((1158|תיקון מס' 4|5450)); ((תשנ"ו, 70|תיקון|5712)), ((748|תיקון מס' 2|5744)), ((822|תיקון מס' 3|5748)); ((תשנ"ט, 735|תיקון|5970)); ((תש"ס, 589|תיקון|6035)); ((תשס"א, 382|תיקון|6084)); ((תשס"ב, 609|תיקון|6162)); ((תשס"ג, 303|תיקון|6214)); ((תשס"ה, 859|תיקון|6407)); ((תשס"ו, 458|תיקון|6461)); ((תשס"ט, 250|תיקון|6734)); ((תשע"ג, 158|תיקון|7177)), ((168|ת"ט|7179)), ((188|ת"ט|7181)); ((תשע"ד, 1042|תיקון|7365)); ((תשע"ה, 22|תיקון|7432)); ((תשע"ו, 1808|תיקון|7701)); ((תשע"ח, 958|תיקון|7948)); ((תשע"ט, 1950|תיקון|8160)); ((תש"ף, 382|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושתיים)|8320)); ((ס"ח תש״ף, 8|חוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות)|22:566892)); ((ס"ח תשפ"א, 201|חוק הבחירות לכנסת העשרים וארבע (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|23:593509)); <!-- ((ק"ת תשפ"א, 2634|הוראות הבחירות לכנסת (סדרי הצבעה והוראות בדבר הצבעה בקלפיות לחולים ולמבודדים)|9270)) --> ((תשפ"א, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (אחריות להעברת חומר ההצבעה וטיפול במעטפות ההצבעה) (הוראת שעה)|https://www.gov.il/files/bechirot/Regulations&Rules/17delivery_of_voting_materials.pdf)); ((ס"ח תשפ"ב, 908|חוק הבחירות לכנסת העשרים וחמש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|24:628986)); ((ק"ת תשפ"ג, 194|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים וחמש)|10372)); ((תשפ"ה, 1878|תיקון|11897)); ((תשפ"ו, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושש)|https://www.gov.il/BlobFolder/guide/knesset-elections-law/he/הוראות%20הבחירות%20לכנסת%20(הוראות%20שעה%20לבחירות%20לכנסת%20העשרים%20ושש)%20התשפו-2026%20לנשיאות.pdf)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 145]] [[לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969]], ובהסכמת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ועל פי המלצתה, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשמ"א, תשמ"ח, תשס"ו, תשפ"ה) : בתקנות אלה - :- "אמצעי זיהוי" - אחד מהמסמכים המזהים המנויים [[בסעיף 74(ב) לחוק]]; :- "החוק" - [[=החוק|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]]; :- "קלפי" - התיבה שבה מכניסים את מעטפות ההצבעה לצורך ספירת הקולות; :- "מקום הקלפי" - החדר שבו יושבת ועדת הקלפי ביום הבחירות; :- "יושב ראש ועדת הקלפי" - מי שנתמנה לכך, ובהעדרו - סגנו, ובהעדר שניהם - הקשיש שבין חברי ועדת הקלפי הנוכחים במקום הקלפי; :- "25 מטרים ממקום הקלפי" - (((נמחקה).)) == פרק ב': הוראות כלליות == @ 2. סדר עבודת הועדות : הועדה המרכזית והועדות האזוריות יקבעו סדר עבודתן, במידה שלא נקבעו [[בחוק]] או בתקנות. : ((פורסמה [[החלטת ועדת הבחירות המרכזית בדבר סדרי עבודתה של הוועדה (החלטות שלא בישיבת הוועדה)]] (י"פ תשע"ד, 1523).)) @ 2א. התאמת טפסים (תיקון: תשפ"ו) : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) היועץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך לכך רשאי להורות על התאמות שונות בטפסים [[שבתוספת]], ובלבד שאין בשינוי סטייה מהוראות תקנות אלה. @ 3. זיהוי בעלי תפקידים : לצורך השימוש בכל זכות הנתונה לפי [[החוק]] או התקנות לחבר הועדה המרכזית או לחבר ועדה אזורית או למזכיר ועדת קלפי, תשמש תעודה שניתנה על ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך, הוכחה מספקת לזיהויו. @ 3א. (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : (((בוטלה).)) == פרק ג': ועדות אזוריות == @ 4. הרכב ועדות אזוריות ומקום מושבן - עיון ופרסום (תיקון: תשל"ז, תשס"א, תשע"ג, תשע"ה, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) (((נמחקה).)) : (ג) הועדה המרכזית תפרסם באתר האינטרנט שלה, לא יאוחר מהיום ה-40 שלפני יום הבחירות, הודעה על מקום מושבן של הועדות האזוריות ושמותיהם של יושבי ראש הועדות האזוריות שמונו לפי [[סעיף 20(א) לחוק]], חברי הוועדות שמונו לפי [[+|סעיפים 19]] [[ו-20 לחוק]] ומנהלי הוועדות; הוועדה המרכזית תעדכן את הפרסום האמור בתקנת משנה זו, ביום שלפני יום הבחירות, בהתאם להודעות על חילופי גברי שקיבל יושב ראשה לפי [[סעיף 22 לחוק]]. @ 5. מינוי מרכז או ממלא מקומו של מרכז או ממונה על איוש קלפיות (תיקון: תשע"ו, תשע"ט) : (א) בא-כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות מתוך חברי ועדה אזורית מרכז של הסיעה בועדה האזורית וממלא מקומו; הודעה על מינוי זה תימסר בכתב ליושב-ראש הועדה האזורית והמינוי ייכנס לתוקפו מיד עם קבלת ההודעה; לא נתמנה מרכז של סיעה וממלא מקומו כאמור, ייחשב כמרכז הסיעה הקשיש מבין חברי הסיעה בועדה האזורית, וממלא מקומו - כממלא מקום של מרכז הסיעה. : (א1) בא-כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות, מקרב חברי הוועדה המרכזית או ממלאי מקומם, מרכז ארצי וממלא מקומו; מונה מרכז ארצי כאמור, יראו אותו כמרכז הסיעה בכל אחת מהוועדות האזוריות, אלא אם כן הודיע בא-כוח הסיעה בכנסת אחרת. : (א2) מינוי כאמור בתקנה זו יהיה במסירת הודעה, בחתימת בא-הכוח או ממלא מקומו, ליושב ראש הוועדה המרכזית, ובמינוי של מרכז בוועדה אזורית גם ליושב ראש הוועדה האזורית. : (ב) מרכז הסיעה, ובהעדרו - ממלא מקומו, רשאי לקבל בשם סיעתו כל הודעה המיועדת לסיעתו ולמסור כל הודעה בשמה. : (ג) בא כוח סיעה בכנסת רשאי למנות ממונה מטעם הסיעה לצורך מסירת וקבלת הודעות בשם הסיעה בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[סעיף 21 לחוק]] (בתקנת משנה זו - הממונה על איוש קלפיות); על אף האמור בתקנת משנה (ב), מונה ממונה על איוש קלפיות לסיעה פלונית, לא יהיה רשאי מרכז ארצי או מרכז בוועדה אזורית למסור או לקבל כל הודעה בעניין מינוי בעלי תפקידים בוועדות קלפי מטעם הסיעה. @ 6. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == פרק ג(('))1: פנקס בוחרים (תיקון: תשס"ה) == @ 6א. בקשת מידע וכתבי התחייבות (תיקון: תשס"ה) : (א) בקשה של מפלגה או סיעה בכנסת לקבלת מידע - :: (1) כאמור [[בסעיף 39(ב)(1) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1א שבתוספת]]; :: (2) כאמור [[בסעיף 39(ב)(2) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ב שבתוספת]]. : (ב) בקשה של מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע - :: (1) כאמור [[בסעיף 39(ב)(1) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ג שבתוספת]]; :: (2) כאמור [[בסעיף 39(ב)(2) לחוק]], תוגש לפי [[טופס 1ד שבתוספת]]. : (ג) לבקשה של מפלגה ושל סיעה בכנסת לקבלת מידע פנקס כמשמעותו [[בסעיף 39(א) לחוק]], יצורף כתב התחייבות, לפי [[טופס 1ה שבתוספת]], חתום בידי בא כוח מבקש המידע; כמו כן תצורף לכל בקשה לקבלת מידע פנקס, התחייבות לפי [[טופס 1ו שבתוספת]] חתומה ביד((י)) האחראי מטעם מבקש המידע לטיפול במידע. @ 6ב. בקשות לתיקון פרטי בוחר (תיקון: תשס"ה) : (א) בקשה של אדם לפי [[סעיף 40(א) לחוק]], להכללתו בפנקס הבוחרים או לתיקון פרט מפרטי הרישום שלו בפנקס, תוגש לשר, לפי [[טופס 1ז שבתוספת]], באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. : (ב) בקשה של חבר ועדת הבחירות המרכזית לפי [[סעיף 40(ב) לחוק]], שלא לכלול אדם מסוים בפנקס הבוחרים לכנסת תוגש לשר לפי [[טופס 1ח שבתוספת]], באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. == פרק ד': ועדות קלפי == @ 7. הודעה על ההרכב הסיעתי של ועדות הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשס"ג, תשע"ג, תשע"ט) : ההרכב הסופי של ועדות הקלפי, כמשמעותו [[בסעיף 21(ג) לחוק]], יימסר על ידי הוועדה האזורית למזכיר ועדת הקלפי בהודעה לפי [[טופס 1 שבתוספת]]. @ 7א. כתב מינוי ליושבי ראש ועדות קלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3) : מינוים של יושבי ראש ועדות הקלפי בידי הועדות האזוריות כאמור [[בסעיף 21(ג) לחוק]], יהיה במסירת כתבי מינוי לפי [[טופס 2 שבתוספת]]. @ 7ב. כתב מינוי של סגנים ליושב ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשע"ג, תשע"ג-2, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) מינוים של סגנים ליושבי ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי בידי הסיעות כאמור [[בסעיף 21(ה) לחוק]] יהיה במסירת כתבי מינוי לפי [[$ תוספת|טפסים 2א]] [[תוספת טופס 2ב|ו-2ב שבתוספת]]. : (ב) טפסים כאמור בתקנת משנה (א) רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי [[סעיף 40 לחוק]], לא יאוחר מ-5 ימים לפני יום הבחירות. : (ג) מי שנתמנה כאמור בסעיף קטן (א) (להלן - נציג), יציג את כתב המינוי שלו בפני מזכיר ועדת הקלפי יחד עם תעודת הזהות שלו; מזכיר ועדת הקלפי יזהה את הנציג. : (ד) ראה מזכיר ועדת הקלפי כי המינוי האמור בתקנת משנה (א) תואם את ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי וכי לא מכהנים בועדה, אותה עת, יותר נציגים מטעם אותה סיעה מכפי שנקבע בהרכב הסיעתי - יאשר את צירופו של הנציג לועדת הקלפי. : (ה) מזכיר הועדה ירשום בפרוטוקול את פרטי הנציג, שעת תחילת כהונתו ושעת סיומה. @ 7ג. תשלום לחבר ועדת קלפי (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו) : (א) הועדה המרכזית רשאית לקבוע תשלום לחבר ועדת קלפי מטעם סיעתו. : (ב) התשלום ייעשה באמצעות הסיעה, לפי תנאים והוראות שתקבע הועדה המרכזית. @ 8. חילופי גברי של יושב ראש ועדת קלפי ביום הבחירות (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ב-4, תשע"ג, תשפ"ה) : (א) ביום הבחירות רשאי הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[תקנות משנה 5(ב) ו-(ג)]], לפי העניין, להחליף כל יושב ראש ועדת קלפי המייצג את הסיעה בועדת קלפי שבאותו אזור בחירות; החילופין יבוצעו לפי כללים אלה: :: (1) לא מאוחר מ-5 ימים לפני יום הבחירות רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי [[סעיף 40 לחוק]], טפסים ערוכים לפי [[$ תוספת|טופס 3]]; :: (2) הרוצה לבצע חילופין כאמור, ימלא את [[טופס 3 לתוספת]], יחתום עליו ויציגו באמצעות המחליף למזכיר ועדת הקלפי הנוגעת בדבר, בעותק מודפס או על גבי אמצעי ספרתי שהופק באמצעות מערכת ממוחשבת שאישר יושב ראש הוועדה המרכזית; :: (3) אם [[תוספת טופס 3|הטופס]] הוגש בעותק מודפס, מזכיר ועדת הקלפי ימלא את חלק [[תוספת טופס 3|הטופס]] המיועד לכך, יחתום עליו ויצרף אותו לעותק הפרוטוקול המסומן "מקור". @ 9. (תיקון: תשל"ד, תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב-3) : (((בוטלה).)) @ 10. שכירת מקום הקלפי : אין לשכור מקומות קלפי בתשלום, אלא אם לא נמצא מקום קלפי מתאים בבנין ציבורי. @ 11. מקום קלפי לנכים (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-2) : (א) בתקנה זו, "תקנות התכנון" - [[=תקנות התכנון|תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970]]. : (ב) הגישה אל מקום הקלפי תהא באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש או מעלית או מדרגות כמפורט [[#תוספת 2 פרט 8.04|בסעיף 8.04(ג)(1) עד (6) ((ב))חלק ח' בתוספת ((השנייה)) לתקנות התכנון]]. : (ג) לתא ההצבעה יהיה פתח שרחבו לא יפחת מ-150 ס"מ. : (ד) פתקי ההצבעה יהיו מונחים בגובה שלא יפחת מ-75 ס"מ ולא יעלה על 100 ס"מ. == פרק ה': רשימות מועמדים == @ 12. טופסי רשימות מועמדים (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ה, תשע"ו) : רשימת מועמדים המוגשת על ידי בוחרים לפי [[סעיף 57(ג) לחוק]] תיחתם בידיהם בחוברת לפי [[$ תוספת|טופס 4]] או [[טופס 4א שבתוספת]], בצירוף תקליטור, או באמצעי ספרתי אחר, כפי שימציא המנהל הכללי של הוועדה המרכזית, הכולל את רשימת המועמדים במתכונת אלקטרונית (להלן - קובץ רשימת המועמדים) כאמור [[בתקנה 17(ג)]]. @ 13. (תיקון: תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 14. הגשת רשימות מועמדים : רשימת מועמדים תוגש לידי יושב ראש הועדה המרכזית במקום ובמועדים שפורסם עליהם לפי [[תקנה 13]]; נבצר מיושב ראש הועדה המרכזית לקבל את רשימות המועמדים, ימנה שניים מסגניו מסיעות שונות לשם קבלתן. @ 15. איחור בהגשת רשימות מועמדים : מיד לאחר תום השעה האחרונה שביום האחרון של המועד להגשת הרשימות, כפי שנקבעו בהודעה האמורה [[בתקנה 13]], ייסגרו דלתות הבנין שבו מקבלים רשימות המועמדים; לא תתקבל רשימת מועמדים לאחר עבור המועד לקבלתן אלא מידי באי כוח רשימות מועמדים אשר כבר נמצאו בבנין לפני סגירת הדלתות. @ 16. טפסים ותקליטורים של רשימות המועמדים (תיקון: תשל"ז, תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ג, תשע"ה, תשע"ו) : (א) הועדה המרכזית תכין טפסים של חוברות ודוגמה של תקליטור או של אמצעי ספרתי אחר כאמור [[בתקנה 12]] וכל אדם רשאי להשיגם במשרדי הועדה המרכזית בכל יום עבודה, למעט יום שישי בשבוע, בין השעות 9.00 ו-13.00 ובין 14.00 ו-18.00, החל ביום שקבעו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו. : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) (((נמחקה).)) : (ה) (((נמחקה).)) @ 17. מילוי חוברות וצירוף תקליטור (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ה, תשפ"ה) : (א) [[$ תוספת|טופס 4]] כאמור [[בתקנה 12]] ייכתב בכתב ברור; ברשימת מועמדים, כתב בלתי ברור שאינו ניתן לפענוח ייחשב כליקוי הניתן לתיקון בהתאם [[לחוק]]. : (ב) אין לרשום פרטים כלשהם בחלקי הטופס המיועדים לשימוש משרדי בלבד. : (ג) קובץ רשימת המועמדים ייערך לפי הדוגמה שסיפקה ועדת הבחירות כאמור [[בתקנה 16(א)]], ויכיל את פרטי רשימת המועמדים וכן את כל הפרטים האלה לגבי כל מועמד הרשום ברשימה: :: (1) שם המשפחה של המועמד; :: (2) שמו הפרטי של המועמד; :: (3) מספרו הסידורי של המועמד ברשימת המועמדים; :: (4) תאריך הלידה של המועמד; :: (5) מענו של כל מועמד - שם הרחוב, מספר הבית ושם היישוב; :: (6) מספר הזהות של המועמד; :: (7) מקום עבודתו של המועמד. @ 17א. בדיקת חוברות רשימות המועמדים (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשס"ג, תשע"ג, תשע"ה, תשפ"ה) : חוברות רשימות המועמדים ייבדקו כאמור להלן: : (א) (((בוטלה).)) : (ב) הועדה המרכזית תבדוק אם צורף כתב הסכמה לגבי כל מועמד הרשום ברשימת מועמדים ותציין כל מועמד שכתב ההסכמה שלו לא צורף. : (ב1) הוועדה המרכזית תבדוק אם צורף קובץ רשימת המועמדים; לא צורף הקובץ האמור, רשאית הוועדה לדרוש להמציאו לה בלא דיחוי. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד)(1) הועדה המרכזית תשווה בין כל טופס רשימת מועמדים לבין קובץ רשימת המועמדים המקביל לו; הוועדה תקלוט למחשב את קובץ רשימת המועמדים שנמצא זהה לטופס; כל קובץ של רשימת מועמדים ייקלט בנפרד, ואולם אם לא צורף לרשימת המועמדים כתב הסכמה של מועמד הכלול בה כנדרש, תצוין עובדה זו כליקוי כאמור בפסקת משנה (2)(ג). :: (1א) נמצאה אי-התאמה בין טופס רשימת המועמדים לקובץ רשימת המועמדים יגבר האמור בטופס ויראו את הדבר כליקוי הניתן לתיקון לפי [[סעיף 62 לחוק]]. :: (2) בהודעה על רשימת מועמדים שהוועדה המרכזית אישרה לפי [[סעיף 63 לחוק]], יצוינו גם כל אלה: ::: (א) כל מועמד אשר שמו מופיע גם ברשימת מועמדים אחרת ובאיזו רשימה; ::: (ב) כל מועמד שלא נתמלאו לגביו תנאי הגיל האמורים [[בסעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת]]; ::: (ג) כל ליקוי לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה הנוגע לרשימת המועמדים או למועמד הכלול ברשימה כאמור. : (ה) (((בוטלה).)) : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) (((בוטלה).)) @ 18. הסכמת המועמד (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ט) : הסכמת המועמד לפי [[סעיף 57(ט) לחוק]] תהיה לפי [[#תוספת|הטופס שבתוספת לכללי הבחירות לכנסת (נוסח וצורה של כתב הסכמה של מועמד לכנסת), התשע"ח-2018]] והיא תהווה חלק בלתי נפרד מרשימת המועמדים. @ 19. התקשרות בין רשימות (תיקון: תשע"ט) : הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים לפי [[סעיף 67 לחוק]] תהיה לפי [[טופס 7 שבתוספת]], ויירשם עליה מועד קבלתה בועדה המרכזית בידי יושב ראש הועדה המרכזית או עובד בכיר של הוועדה המרכזית שהוא יסמיך לכך. == פרק ו': משקיפים == @ 20. מינוי משקיפים (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשפ"ה) : (א) הוגשה רשימת מועמדים בידי מפלגה שאינה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת, רשאי בא כוחה למנות מטעמה משקיף אחד לועדה המרכזית ומשקיף אחד לכל ועדה אזורית. : (ב) הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי [[תקנות משנה 5(ב) ו-(ג)]], לפי העניין((,)) רשאי למנות משקיף אחד לועדת קלפי שבה סיעתו איננה מיוצגת על ידי חבר הועדה; מינוי משקיף ייעשה לפי [[טופס 8 שבתוספת]]. : (ג) בא-כוח רשימת מועמדים, כאמור בתקנת משנה (א), או המשקיף שמונה לועדה אזורית, רשאי למנות משקיף אחד לכל ועדת קלפי; מינוי משקיף ייעשה לפי [[טופס 8 שבתוספת]]. : (ד) כתב מינוי למשקיף בועדה המרכזית או בועדה אזורית יוגש ליושב ראש הועדה המרכזית, שיאשר את קבלתו לבא כוח הרשימה; יושב ראש הועדה המרכזית יודיע על מינוי משקיף בועדה האזורית ליושב ראש שלה. : (ה) (((בוטלה).)) : (ו) (((בוטלה).)) : (ז) אדם אחד יכול להתמנות כמשקיף מטעם רשימה במספר מקומות קלפי, אשר מספריהם יצויינו בכתב המינוי. : (ח) בשום זמן מן הזמנים לא יהיה נוכח בישיבת ועדת קלפי מטעם רשימה אחת יותר ממשקיף אחד. : (ט) משקיף יהא רשאי להיכנס למקום הקלפי לאחר רישום פרטיו האישיים בפרוטוקול ועדת הקלפי. == פרק ז': מזכירים == @ 21. (תיקון: תשס"ג) : (((נמחקה).)) @ 22. מועמדות למזכירים : (א) יושב-ראש הועדה המרכזית יערוך רשימה שמית של מי שהציעו עצמם למזכירי ועדות קלפי ונמצאו ראויים להתמנות. : (ב) הרשימה יכול ותהא ארצית או אזורית, הכל כפי שיחליט יושב ראש הועדה המרכזית. : (ג) הרשימה תהא פתוחה לעיון לפני חברי הועדה המרכזית והמשקיפים, וכל אחד מהם רשאי לערער על מועמדות אדם פלוני לפני יושב ראש הועדה המרכזית. @ 23. (תיקון: תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 24. מינוי מזכירים (תיקון: תשס"ג) : (א) מתוך אלה שנמצאו ראויים כאמור ימנה יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו, מזכירי ועדות קלפי; וכן רשאי יושב ראש ועדה אזורית, אם הוסמך לכך בכתב על ידי יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו הוא, למנות מזכיר לועדת קלפי כאמור. : (ב) רשאי יושב ראש הועדה המרכזית, אם הוא רואה בכך צורך דחוף, למנות כמזכיר לועדת קלפי אדם שלא נתמלאו בו התנאים האמורים [[בתקנה 22]]. : (ג) כתב המינוי יהיה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]. @ 25. העברת מזכירים : מזכיר יתמנה לועדת קלפי פלונית; ואולם רשאים יושב ראש הועדה המרכזית או יושב ראש ועדה אזורית להעביר מזכיר ממקום קלפי אחד למקום קלפי אחר באותו אזור הבחירות, אם יראו בכך צורך. @ 26. כנסי מזכירים : יושב-ראש הועדה המרכזית או מי שהסמיך לכך רשאי להזמין כל אדם אשר שמו נמצא ברשימה השמית האמורה [[בתקנה 22]] או אשר נתמנה מזכיר לועדת קלפי, להשתתף בכנסים, ימי עיון או פגישות הדרכה, ורשאי הוא לקבוע סדרי ההסעה ותשלומי שכר בגין השתתפות כאמור. @ 27. שכר המזכירים (תיקון: תשנ"ו, תשפ"ה) : הועדה המרכזית רשאית לקבוע מכסת שכרם של המזכירים בועדות הקלפי ואת דרכי תשלומו, וכן רשאית היא לקבוע סדרי הסעתם ממקומות מגוריהם אל מקומות הקלפי וחזרה. @ 28. תפקידי מזכיר (תיקון: תשל"ז, תשס"ג) : במסגרת תפקידו של מזכיר ועדת הקלפי לפי [[החוק]] עליו - : (1) לעמוד לרשות ועדת הקלפי בקבלת החומר והציוד והעברתו למקום הקלפי; : (2) לשמור על החומר ועל הציוד שבידי ועדת הקלפי; : (3) לרשום את הפרוטוקולים ולמלא את הטפסים והגיליונות אשר על ועדת הקלפי לערכם; : (4) לארוז את חומר הבחירות בסיום עבודת ועדת הקלפי ולהילוות להעברתו ומסירתו לועדה האזורית; : (5) להוסיף את חתימתו על הפרוטוקול של ועדת הקלפי. == פרק ח': פרוטוקולים וחומר הצבעה == @ 29. פרוטוקולים (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : הועדה המרכזית תספק טפסים לפרוטוקולים שלהלן: : (1) (((נמחקה);)) : (2) (((נמחקה);)) : (3) פרוטוקול ועדת קלפי על תוצאות ההצבעה באזור הקלפי ([[טופס 12 שבתוספת]]); : (4) פרוטוקול ועדת קלפי בדבר פסילת קולות ([[טופס 13 שבתוספת]]). @ 30. מעטפות הצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תש"ס, תשס"ב, תשס"ה, תשע"ח, תשפ"ה) : מעטפות הצבעה יסופקו על ידי הועדה המרכזית בלבד, והן יהיו משני סוגים: : (1) מעטפת הצבעה לכנסת, מושחרת מבפנים, בגודל 10 על 15 ס"מ בערך, בהתאם לדוגמא שקבע יושב-ראש הועדה המרכזית וסגניו; : (2) מעטפות הצבעה חיצוניות להצבעת מי שלא חלה עליו חובת ההצבעה בקלפי שרשימת הבוחרים הקשורה אליה כוללת את שמו לפי [[סעיף 7 לחוק]], מנייר בצבע לבן, בגודל 11.5 על 16.5 ס"מ בערך, בהתאם לדוגמה שנקבעה על ידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; : (3) (((נמחקה).)) @ 31. פתקי הצבעה (תיקון: תשל"ד, תשל"ז, תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשע"ד, תשפ"ה) : (א) פתק הצבעה ישא את האות או האותיות, או את הכינוי והאות או האותיות של הרשימה בעברית ותו לא; כמות מסויימת של פתקי הצבעה תישא גם תרגום ערבי של האותיות והכינוי של הרשימה; הפתקים יסופקו על ידי הועדה המרכזית. : (ב) הגודל, הצבע וההדפסה של הפתקים יהיו כדלקמן: :: (1) הגודל 7 על 10 ס"מ לערך; :: (2) הנייר: נייר לבן 70 גרם; :: (3) ההדפסה: בצבע שחור כשהכינוי לרשימה מודפס מתחת לאות או לאותיות של הרשימה; השטח המודפס יהיה מ-4 על 7 ס"מ עד 6 על 9 ס"מ. : (ג) הועדה המרכזית תספק גם פתקים ריקים בלתי מודפסים שיהיו בגודל ובצבע כאמור. : (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א), אין הבוחר חייב להשתמש דווקא בפתק שסופק על ידי הועדה המרכזית; רשאי הוא להביא עמו פתק מבחוץ, ולהשתמש בו לצורך הצבעה ובלבד שהפתק יהיה על פי דוגמה שאישרה הועדה המרכזית ועליו אות או אותיות או כינוי ואות או אותיות של הרשימה, בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית. == פרק ט': סדרי הצבעה == @ 32. הספקה לועדה אזורית : כל ועדה אזורית תקבל עד היום החמישי לפני יום הבחירות את החומר והציוד הדרושים ביום הבחירות לועדות הקלפי שבאזורה לשם ביצוע הבחירות. @ 33. מסירת חומר ההצבעה לועדות הקלפי (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשע"ו, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) לא יאוחר מיומיים לפני הבחירות תמציא הועדה האזורית את חומר ההצבעה וציוד ההצבעה המפורטים בתקנת משנה (ב) (להלן - ציוד ההצבעה) לכל ועדות הקלפי שבאזורה באופן ובדרך שיקבע יושב ראש הועדה המרכזית; המצאת ציוד ההצבעה תהיה לידי מזכיר ועדת הקלפי, ואולם לעניין הציוד המפורט בתקנת משנה (ב)(4) עד (9), (11), (12) ו-(17) עד (21), אפשר שההמצאה תהיה לאב הבית של מקום הקלפי המועסק על ידי הוועדה מרכזית; הועדה האזורית תקבע את הסדרים הדרושים למסירת ציוד ההצבעה. : (ב) וזה ציוד ההצבעה: :: (1) שני עותקים של רשימת הבוחרים המתייחסת לאותו אזור קלפי; :: (1א) רשימה של בוחרים שנכללו ברשימות הבוחרים כאמור בפסקה (1), ונפטרו בתקופה שבין יום שליפת הפנקס לבין מועד מסירת המידע לפי [[סעיף 39(ז) לחוק]]; :: (2) זהותון כאמור [[בתקנה 60]]; :: (3) החלטת הועדה המרכזת בדבר ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי ([[תוספת טופס 1|טופס 1]]); :: (4) קלפי העשויה קרטון או פלסטיק או חומר אחר שמידותיה ומבניה אושרו בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; :: (5) מנעול לצורך סגירת הקלפי; המנעול יהיה מנעול בטחון הניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו ועליו חרוט מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול; :: (6) פרגוד אחד או שניים לצורך התקנת תאי ההצבעה, כפי שקבע יושב ראש הועדה המרכזית; :: (7) מדף להחזקת פתקי הצבעה בכל תא הצבעה; :: (8) (((בוטלה);)) :: (9) מדבקות "2 או 3 פתקים זהים"; :: (10) מעטפות הצבעה; :: (11) פתקי הצבעה לכל רשימות המועמדים שאושרו; :: (12) פתקי הצבעה ריקים; :: (13) טפסי פרוטוקול לקביעת תוצאות ההצבעה בקלפי; :: (14) טפסי פרוטוקול בדבר פסילת קולות; :: (15) גליונות ספירת הקולות; :: (16) עותק אחד של [[החוק]], של תקנות אלה ושל הוראות הועדה המרכזית; :: (17) הציוד המשרדי הדרוש; :: (18) נייר אריזה ומעטפות אריזה; :: (19) אמצעי תאורה לשעת חירום; :: (20) המודעות הרשמיות שיש להדביק בכניסה למקום הקלפי ובתא ההצבעה; :: (21) מיתקן לפתקי הצבעה שנספרו. @ 34. אופן אריזת החומר; תוכן החבילות : החומר בשביל ועדות הקלפי יגיע לועדות האזוריות ארוז בחבילות חבילות; על גבי כל חבילה יהיה רשום מספר אזור הקלפי שבשבילו מיועד החומר; הועדות האזוריות לא יפתחו את החבילות ואת הקלפיות ולא ישנו מתוכן החומר; הציוד שבכל חבילה, לרבות פתקי ההצבעה, המעטפות להצבעה, גליונות ספירת הקולות, והפרוטוקולים בדבר פסילת קולות יהיה מותאם בכמותו למספר הבוחרים שבכל קלפי וקלפי; הועדה האזורית תמציא את החבילות לועדות הקלפי כפי שנתקבלו על ידיה. @ 35. רציפות פעולתה של הוועדה האזורית (תיקון: תשס"ט) : ביום הבחירות תפעל הוועדה האזורית ברציפות החל משעה 5:00 בבוקר עד להעברת חומר הבחירות שנתקבל מוועדות הקלפי אל הוועדה המרכזית. @ 36. הגשת עזרה לועדות הקלפי (תיקון: תשע"ו, תשפ"ה) : (א) הועדה האזורית תגיש לועדות הקלפי את כל העזרה הדרושה לארגון הצד הטכני של עבודתן ביום הבחירות; חברי הועדה האזורית יבקרו ביום הבחירות במקומות הקלפי לשם הגשת עזרה כאמור. : (ב) (((בוטלה).)) @ 37. ביקורת פתיחת מקומות הקלפי (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ג) : (א) הועדה האזורית תוודא ביום הבחירות, תוך שעה מהמועד הנקוב לפתיחת הקלפיות, אם כל ועדות הקלפי הופעלו כדין. : (ב) מינה יושב ראש הועדה האזורית חבר ועדת קלפי או מזכיר ועדת קלפי כאמור [[בסעיף 24(ט1) לחוק]], יכהן אותו חבר או מזכיר עד שיהיה נוכח מנין חוקי כאמור [[בסעיף 24(ט) לחוק]]. @ 38. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 39. מהלך ההצבעה : ועדת הקלפי תחליט בכל הנוגע למהלך ההצבעה במקום הקלפי בכפוף להוראות [[החוק]] והתקנות ולהוראותיה של הועדה המרכזית. @ 40. קבלת החלטות : החלטות ועדת הקלפי יתקבלו ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות, יכריע יושב ראש הישיבה. @ 41. הציוד (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ו, תשפ"ג, תשפ"ה) : ביום הבחירות יימצא במקום הקלפי כל החומר הדרוש להצבעה שהועבר למזכיר ועדת הקלפי בהתאם [[לתקנה 33]]; נוסף לכך יימצאו בו: : (1) שולחן אחד שלידו יושבים חברי ועדת הקלפי והמזכיר, עם כסאות או ספסלים לחברי הועדה, באופן שחברי הועדה יוכלו לפקח על כל בוחר הנכנס לתא ההצבעה או היוצא ממנו; מצד שני של השולחן, ממול חברי הועדה, תעמוד הקלפי כך שהחריץ בה יימצא בגובה שאינו נמוך מגובה פני השולחן; : (2) שולחן שני ומספר כסאות או ספסלים המיועדים למשקיפים; : (3) תא ההצבעה לצורך הצבעת הבוחרים שיותקן באמצעות פרגוד בפינת החדר מול שולחנותיהם של חברי הועדה והמשקיפים; התא יסתיר את הבוחר מעיני הזולת באופן שיוכל להכניס את פתק ההצבעה למעטפת ההצבעה בחשאיות גמורה; בתא ההצבעה יימצאו ערוכים, על מדף מיוחד או על שולחן, לפי האלף-בית, פתקי ההצבעה של כל רשימות המועמדים, פתקי הצבעה ריקים ועט כחול; אין לשים בתא את כל כמות הפתקים בבת אחת, אלא כמות מסויימת שווה לכל הרשימות; יש לבדוק לפחות אחת לשעה את מלאי הפתקים בתא ולהוסיף פתקים במידת הצורך. @ 42. שמירת הסדר (תיקון: תש"ף, ס"ח תש"ף, ס"ח תשפ"א, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : מזכיר הועדה ישמור על הסדר במקום הקלפי; הוא רשאי להרחיק אדם המתנהג שלא כשורה, ואדם זה לא יחזור למקום הקלפי אלא ברשות המזכיר בלבד; אין להפעיל כוח זה כדי למנוע בוחר הזכאי להצביע במקום מלהשתמש בזכותו זו. @ 43. איסור תעמולה (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ו) : (א) במקום הקלפי ובמרחק שנקבע [[בסעיף 126(5) לחוק]] אסורים כל תעמולה בכתב, בעל-פה או בצורה אחרת, או הכנסה או חלוקה של חומר בדפוס או בכתב הקשור לתעמולת בחירות, לרבות פתקי הצבעה, בידי מי שאינו מוסמך לכך; ועדת הקלפי תדאג לשמירת האיסור האמור במקום הקלפי ומחוצה לו עד המרחק האמור. : (ב) לא יימצא במקום הקלפי ובמרחק שנקבע [[בסעיף 126(5) לחוק]] כל חומר תעמולה, מודעות כלשהן, כרזות וכדומה, פרט למודעות רשמיות של הועדה המרכזית, הועדה האזורית וועדת הקלפי. @ 44. הצגת תמונות במקום הקלפי (תיקון: תשנ"ו-2) : במקום הקלפי יוצגו רק תמונותיהם של נשיא המדינה ובנימין זאב הרצל. @ 45. איסור שיחות : חברי ועדת הקלפי, המזכיר והמשקיפים יימנעו מלנהל שיחות כלשהן עם האנשים המבקשים להצביע, פרט לשיחות של חברי הועדה הכרוכות בזיהויים של המצביעים ובמהלך ההצבעה. @ 45א. איסור שימוש בטלפונים ניידים ברדיו ובטלוויזיה (תיקון: תשנ"ט, תשס"ט) : ביום הבחירות, בשעה שבה מצוי מצביע בקלפי ובעת ספירת הקולות לא ישוחח אדם ממכשיר טלפון נייד או מכשיר קשר בחדר שבו פועלת ועדת קלפי, אלא לצורך ניהול ההצבעה בקלפי או במקרי חירום, ולא יפעיל אדם בחדר כאמור מכשיר רדיו או טלוויזיה. @ 46. סדרנים (תיקון: תשל"ז, תשע"ו, תשפ"ה) : הופקד סדרן במקום קלפי יקבל מאת הועדה האזורית כתב מינוי לפי [[טופס 14 שבתוספת]]; כתב המינוי יהיה חתום בידי יושב ראש הועדה האזורית; הסדרנים יהיו כפופים להוראות מזכיר ועדת הקלפי והם יושיטו כל עזרה שתידרש. @ 47. שעות הצבעה מקוצרות : (א) לענין [[סעיף 72(א) לחוק]] יקבע יושב ראש הועדה המרכזית בהתייעצות עם סגניו את הישובים שמספר הזכאים להצביע בהם אינו עולה על 350 ויודיע על כך לועדה האזורית. : (ב) לא יאוחר מיומיים לפני יום הבחירות יודיע יושב ראש הועדה האזורית הממונה על אזור הקלפי. לציבור בכל ישוב הנוגע לענין, על החלטת יושב ראש הועדה המרכזית כאמור, בדרך המקובלת לפרסומים באותו ישוב. @ 48. התאמת שעונים (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו-2, תשס"ב) : שעה אחת לפני תום שעות ההצבעה, כלומר בשעה 7 או 9 בלילה, הכל לפי הענין, יתאמו חברי הועדה ביניהם את שעוניהם. @ 49. הצבעה לאחר סגירת מקום הקלפי (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : (א) הגיעה השעה לסגירת מקום הקלפי ומחכים עוד אנשים על יד הכניסה לשם הצבעה, יש להכניס אליו את כולם בבת אחת, לנעול את הדלתות ולאפשר להם להצביע. : (ב) אם בגלל גודל המקום אי אפשר להכניס לתוך מקום הקלפי את כל הבוחרים המחכים כאמור בתקנת משנה (א), יאופשר להם לחכות לתורם בתוך שטח מוגדר ליד הכניסה; לאנשים אלה יינתנו פתקי המתנה הנושאים מספר סידורי ואת חתימתו של יושב ראש ועדת הקלפי, ומספר הממתינים יירשם בפרוטוקול; המחכים ייכנסו למקום לשם הצבעה לפי המספר הסידורי שבפתק ההמתנה. : (ג) אחרי סגירת הדלתות אין להכניס עוד שום אדם לתוך מקום הקלפי. @ 50. בדיקת מקום הקלפי וציודו והחתמת מעטפות ההצבעה (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ג, תשע"ח, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) על כל חברי ועדת הקלפי, לרבות יושב ראש הועדה וסגנו, ועל מזכיר ועדת הקלפי, להופיע במקום הקלפי לפחות חצי שעה לפני השעה שבה יש לפתוח את מקום הקלפי, להשלמת הסידורים הטכניים. לענין זה - :: (1) יבדקו הם, בין היתר, אם כל הריהוט והציוד נמצאים במקום הקלפי, אם תא ההצבעה הותקן באופן המבטיח חשאיות ההצבעה, ואם השולחנות והקלפי סודרו כהלכה; :: (2) ידאגו לכך שבתא ההצבעה יושמו לפי סדר האלף-בית, פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות, שלכל רשימה יהיה צרור לחוד, ושאחרי הפתקים המודפסים יהיה מונח צרור פתקי הצבעה ריקים; :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) יבדקו אם בין המעטפות נמצאות מעטפות פגומות, ואם כן - יכניסו אותן למעטפת אריזה מיוחדת לפי [[טופס 17א שבתוספת]], וירשמו את מספרן [[טופס 17א שבתוספת|בטופס האמור]]; סגירת מעטפת אריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק, והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו כך שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. : (ב) יושב ראש ועדת הקלפי ימנה שני חברים המייצגים סיעות שונות, אם נוכחים כאלה, אשר לפני פתיחת הקלפי יחתמו על מספר מעטפות במשבצת המתאימה לכך, למטה בצד שמאל של המעטפה, לצורך ההצבעה; כן יוסיפו שני החברים לחתום מזמן לזמן על כמויות נוספות של מעטפות, כך שתמיד יהיה מלאי מספיק של מעטפות חתומות לשעות מספר; יש לחתום תמיד בבת אחת על מספר מעטפות; אם פועל רק חבר אחד מחברי הועדה בועדת הקלפי, מספיקה חתימת ידו, אך עובדה זו תירשם בפרוטוקול; אין מניעה שבמשך היום יוחלפו החברים הרשאים לחתום על מעטפות, ובלבד שיהיו מסיעות שונות, אם נוכחים כאלה; אין לחתום בנוכחות בוחר על המעטפה שתימסר לו. : (ג) את המעטפות החתומות יש להחזיק בקופסה נפרדת שתישמר אצל מזכיר ועדת הקלפי; כל חבר הועדה רשאי לבדוק מזמן לזמן אם בקופסה נמצא מלאי מספיק של מעטפות חתומות כאמור. @ 51. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 52. הצגת הקלפי : לפני התחלת ההצבעה יציג יושב ראש הועדה את הקלפי לעיני האנשים הנמצאים אותה שעה במקום הקלפי, כשהיא פתוחה וריקה. @ 53. הנוכחים בעת הצגת הקלפי (תיקון: תשפ"ה) : בזמן הצגת הקלפי הריקה כאמור [[בתקנה 52]] רשאים להיות נוכחים הגורמים המפורטים [[בסעיף 73 לחוק]] ומי שהותר לו להיות נוכח לפי [[סעיף 73א לחוק]]. @ 54. סגירת הקלפי (תיקון: תשנ"ו) : (א) ראו כל הנוכחים שהקלפי ריקה, ינעל אותה היושב ראש מיד, בנוכחותם, במנעול בטחון שסיפקה הועדה המרכזית, באופן שהקלפי לא תהיה ניתנת לפתיחה אלא על ידי שבירת המנעול. : (ב) נסגרה הקלפי כאמור, אין ועדת הקלפי רשאית לפתחה אלא עם תום ההצבעה וסגירת מקום הקלפי, ואף זאת לשם ספירת הקולות בלבד. : (ג) אין להוציא את הקלפי מתוך מקום הקלפי, ואין להוציא מתוכו את המעטפות ופתקי ההצבעה, כולל המעטפות שהוצאו מהקלפי לשם ספירת הקולות ופתקי ההצבעה שהוצאו ממעטפות אלה. @ 54א. רישום בפרוטוקול של פעולות פתיחת מקום הקלפי (תיקון: תשמ"א) : השעה שבה נפתח מקום הקלפי, ציון קיום הפעולות האמורות [[בתקנות 50(א)(2) עד (4)]], [[50(ב)]], [[52]] [[ו-54]] וכן שמותיהם של חברי ועדת הקלפי, המשקיפים והמזכיר שהיו נוכחים בזמן קיום הפעולות יירשמו בפרוטוקול וחברי הועדה והמזכיר יחתמו סמוך לרישום זה במקום המיועד לכך. @ 55. זיהוי בוחרים (תיקון: תשנ"ו-2, תשנ"ט, תשס"ג, תשס"ו) : (א) (((נמחקה).)) : (א1) מזכיר הועדה יזהה את הבוחר על ידי השוואת תצלומו של הבוחר המופיע באמצעי הזיהוי שלו לפניו של הבוחר, תוך כדי עיון בפרטי הבוחר (מין, שנת לידה וכיוצא באלה). : (ב) בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו חסר או נתלש תצלומו, או שנקרע באופן שאינו מאפשר את זיהויו, אינו רשאי להצביע; כמו כן לא יורשה להצביע בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו לא מצוין שמו. @ 56. חוסר תצלום אצל נשים (תיקון: תשנ"ט) : על אף האמור [[בתקנה 55]], רשאיות להצביע נשים שבפנקסי הזיהוי או תעודות הזהות שלהן חסרים תצלומיהן, כשבמקום התצלום הוטבעה החותמת "בהיתר שר הפנים". @ 57. (תיקון: תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 58. בדיקת רשימות הבוחרים (תיקון: תשנ"ט, תשס"ג) : אחרי שזיהה מזכיר הועדה את הבוחר כאמור [[בתקנה 55]] [[או 56]], על ועדת הקלפי לברר אם שמו רשום ברשימת הבוחרים שבידה, בהתאם לאמור [[בתקנה 61]]. @ 59. שיבוש אינו שולל זכות הצבעה (תיקון: תשס"ו) : (א) שיבוש בנתונים ברשימת הבוחרים אין בו כדי לשלול מהבוחר את זכות ההצבעה, כשאין ספק בדבר זהותו. : (ב) אי-התאמה בין הכתובת הרשומה באמצעי הזיהוי של הבוחר לבין הכתובת הרשומה ברשימת הבוחרים אין בה כדי לשלול מן הבוחר את זכות ההצבעה. @ 60. רשימת הבוחרים וזהותון (תיקון: תשמ"א, תשפ"ה) : (א) הבוחרים רשומים ברשימת הבוחרים של אזור הקלפי לפי פרטים אישיים אלה: מספר הזהות, שנת הלידה, שם המשפחה, השם הפרטי, שם אביו או אמו והכתובת; באין לבוחר שם משפחה, יפורט גם שם אבי אביו; שמות הבוחרים ערוכים לפי סדר האלף-בית של שמות המשפחה, כשליד כל שם נקוב מספר סידורי שוטף. : (ב) לכל ועדת קלפי תסופק, כאמצעי עזר, רשימה נוספת שבה יפורטו השמות שברשימת הבוחרים לפי סדר עוקב של מספרי הזהות שלהם (להלן - זהותון). @ 61. שלבי הבדיקה ברשימת הבוחרים וסימון בה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : לאחר זיהוי הבוחר תנהג ועדת הקלפי כלהלן: : (1) תבדוק אם שם הבוחר רשום ברשימת הבוחרים; נמצא שמו ברשימה - יש לאפשר לו להצביע; : (2) לא נמצא שם הבוחר ברשימת הבוחרים - יש לבדוק אם מספר זהותו רשום בזהותון; נמצא המספר בזהותון ושמו משובש - יש למצוא את השם המשובש ברשימת הבוחרים ולאפשר לבוחר להצביע ובלבד שאין ספק בדבר זהותו כאמור [[בתקנה 59]]; : (3) לא נמצא שמו של הבוחר ברשימת הבוחרים גם לאחר ביצוע האמור בפסקה (2), לא תישלל ממנו זכות ההצבעה אלא לאחר שכל חברי הועדה בדקו את רשימת הבוחרים והזהותון; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה);)) : (6) (((נמחקה).)) @ 62. (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : (((בוטלה).)) @ 63. בתא ההצבעה בוחר אחד בלבד (תיקון: תשנ"ו-2) : (א) בכפוף לאמור [[בסעיף 75(ב) לחוק]], יימצא בתא ההצבעה בעת ההצבעה בוחר אחד בלבד. : (ב) ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי [[טופס 19ב שבתוספת]] את הפרטים הנדרשים [[בסעיף 75 לחוק]]; [[טופס 19ב שבתוספת|הטופס האמור]] יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי ויהווה חלק ממנו. @ 64. זכות הצבעה לפי רישום בלבד (תיקון: תשנ"ו-2) : מצביע רק מי ששמו רשום ברשימת הבוחרים, ואין ועדת הקלפי רשאית לדון ולהחליט אם אדם המבקש להצביע זכאי להיות רשום ברשימת הבוחרים אם לאו; אין היא רשאית להעביר את ההכרעה אם לאדם פלוני הזכות להצביע, לועדה האזורית או לועדה המרכזית או לכל רשות אחרת, ואין היא רשאית לדחות את הכרעתה עד לאחר סגירת מקום הקלפי. @ 65. סגירת המעטפה (תיקון: תשנ"ו) : מעטפה שהבוחר מטיל לתוך הקלפי יכולה להיות סגורה בדבק או בלתי סגורה, כרצון הבוחר, ובלבד שמתוך מעטפה לא סגורה לא ייראה פתק ההצבעה. @ 65א. הטלת המעטפות לקלפי (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : על הבוחר להטיל לקלפי את מעטפת ההצבעה שקיבל מועדת הקלפי. @ 66. (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ו) : (((בוטלה).)) @ 67. הליכי ההצבעה (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ג, תשס"ה, תשס"ו, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ו) : (א) ועדת הקלפי תפעל בעת ההצבעה בדרך זו: :: (1) הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו לאחד מחברי הועדה; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו למזכיר ועדת הקלפי הנוסף; :: (2) חבר הועדה, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]], ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי לחבר הועדה היושב לידו; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) מזכיר ועדת הקלפי, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]], ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי למזכיר ועדת הקלפי היושב לידו; :: (2א) חבר הועדה המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]]; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור [[בתקנה 50(א)(4)]]; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) מזכיר ועדת הקלפי המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור [[בתקנה 50(ב)]]; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור [[בתקנה 50(א)(4)]]; :: (2ב) הבוחר שקיבל את מעטפת ההצבעה ילך אל תא ההצבעה ושם ישים בתוך מעטפת ההצבעה פתק של רשימת המועמדים שהוא מצביע בעדה; הבוחר יחזור ויראה לוועדת הקלפי את המעטפה שעליה חתימות שני חברי הועדה, ויטיל את מעטפת ההצבעה בעצמו לתוך הקלפי; :: (3) חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק חבר הועדה את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק מזכיר ועדת הקלפי את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; :: (3א) לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר חבר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר מזכיר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; :: (4) ועדת קלפי הפועלת בהרכב של פחות משלושה חברים, תבצע את התפקידים המתוארים לעיל על ידי המזכיר והחברים הנוכחים. : (ב) (((בוטלה).)) @ 68. בדיקת פתקי ההצבעה בתא ההצבעה (תיקון: תשע"ח) : על ועדת הקלפי לבדוק לעתים תכופות אם הפתקים בתא ההצבעה נמצאים מסודרים כדרוש ולא התערבבו אלה באלה; כל חבר ועדת הקלפי וכל משקיף רשאים לבדוק אם מלאי הפתקים לא אזל ואם הפתקים מסודרים כדרוש, ובלבד שבזמן הבדיקה לא יימצא בוחר בתא; בעת הבדיקה יש גם לוודא שהפתקים שבתא לא סומנו או לוכלכו; פתקים שסומנו או לוכלכו יש לסלק מן התא ולארוז אותם במעטפת אריזה לפי [[טופס 17א שבתוספת]]. == פרק י': תוצאות ההצבעה == @ 69. ספירת הקולות, מקומה ורציפותה : מיד עם תום ההצבעה, וללא כל הפסקה, על ועדת הקלפי לספור הקולות ולסכם תוצאות ההצבעה בקלפי; ספירת הקולות תיעשה במקום הקלפי שבו ישבה הועדה בעת ההצבעה. @ 70. הנוכחים בעת ספירת הקולות (תיקון: תשע"ב, תשפ"ה) : בעת ספירת קולות וסיכום תוצאות ההצבעה בקלפי רשאים להיות נוכחים הגורמים המנויים [[בסעיף 73 לחוק]], למעט בוחרים, ומי שהותר לו להיות נוכח לפי [[סעיף 73א לחוק]]. @ 71. מעטפות בלתי משומשות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ג) : עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את מעטפות ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשות ותכניסן לתוך מעטפה מיוחדת לפי [[טופס 18 שבתוספת]] ותסגור אותה. @ 72. איסוף פתקי ההצבעה (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את פתקי ההצבעה שנשארו בתא ותכניסם, יחד עם פתקי ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשים, למעטפה מיוחדת לפי [[טופס 18 שבתוספת]], ותסגור אותה, כך שבמקום הקלפי לא יימצאו שום פתקי הצבעה במפוזר. @ 73. ספירת המצביעים לפי הרשימות (תיקון: תשמ"א, תשס"ו, תשע"ח, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) עם סיום הפעולות האמורות [[בתקנות 71]] [[ו-72]] תקבע ועדת הקלפי: :: (1) את מספר הבוחרים שביקשו להצביע וליד שמותיהם שבעותק הראשון של רשימת הבוחרים נעשה סימן v כאמור [[בתקנה 67(א)(1)]]; :: (2) את מספר הבוחרים שהצביעו בפועל לפי המחיקות שנעשו בעותק השני של רשימת הבוחרים כאמור [[בתקנה 66(א)(1)]]; :: (3) (((נמחקה).)) : (ב) הוועדה תרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את המספרים האמורים בתקנת משנה (א)(2). @ 74. פתיחת הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשפ"ה) : (א) לאחר ביצוע הפעולות האמורות [[בתקנה 73]], על ועדת הקלפי - :: (1) לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את שמותיהם של חברי הועדה, המזכיר והמשקיפים הנוכחים במקום; :: (2) לבדוק אם הקלפי סגורה במנעול כאמור [[בתקנה 54]]; במקרה שהקלפי אינה סגורה כך - תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו בתוספת הסבר; :: (3) לפתוח את הקלפי על ידי שבירת מנעול הבטחון; :: (4) להוציא את מעטפות ההצבעה מתוך הקלפי, לספור אותן ולרשום את מספרן בפרוטוקול במקום המיועד לכך; נתגלתה אי התאמה, תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו; :: (5) לקבוע אלו מן המעטפות שהוצאו מן הקלפי כשרות ואלו פסולות; במעטפות הפסולות ינהגו כאמור [[בתקנה 81]]; :: (5א) לרשום על כל פתק הצבעה שיימצא שלא בתוך מעטפת הצבעה: "נמצא בלא מעטפה"; לחבר פתקים אלה יחד ולארזם במעטפות אריזה כאמור [[בתקנה 81]]; :: (6) לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הכשרות ואת מספר המעטפות החיצוניות שיצאו מתיבת הקלפי; :: (6א) לרשום בפרוטוקול בדבר פסילת קולות, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הפסולות; :: (7) (((נמחקה).)) : (ב) לצורך ספירת הקולות יש להתחשב רק במעטפות שהוצאו מן הקלפי, נבדקו ונמצאו כשרות. @ 75. פתיחת המעטפות וספירת הקולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג, תשפ"ה) : (א) אחרי קביעת מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי ונמצאו כשרות, יפתח יושב ראש הועדה, או חבר שהוא מינה לכך, כל מעטפה לחוד, יוציא את פתק ההצבעה מתוכה, יקרא בקול רם את האות או האותיות של הרשימה אשר עליו ויראהו לנוכחים; לאחר מכן יושם פתק ההצבעה על השיפוד המיועד לאותה הרשימה שבמיתקן לפתקי הצבעה שנספרו אשר סופק לועדת הקלפי, באופן שהפתקים שניתנו לכל רשימה יימצאו על שיפוד נפרד; יושב ראש הועדה ימנה לפחות שני חברי הועדה השייכים לשתי סיעות שונות, אשר בעת קריאת הפתקים כאמור ירשמו, כל אחד לחוד, בגליון ספירת הקולות לפי [[טופס 19 שבתוספת]], את הקולות שניתנו לכל רשימה, על ידי סימון קו אחד לכל קול שקיבלה אותה רשימה; הסימון ייעשה במשבצות של הגליון המיועדות לכך; בכל משבצת יסומנו לא יותר מחמישה קווים. : (ב) (((בוטלה).)) @ 76. טיפול במעטפות : מותר לפתוח מעטפת הצבעה רק לאחר שפתק ההצבעה מהמעטפה הקודמת נמצא כבר על השיפוד המיועד לו והקול נרשם בגליון ספירת הקולות. @ 77. פתקים זהים (תיקון: תשנ"ט, תשע"ג, תשע"ח) : נמצאו במעטפת הצבעה שניים או שלושה פתקי הצבעה זהים, ידביק יושב ראש ועדת הקלפי, או מזכיר ועדת הקלפי, על אחד מהפתקים האמורים מדבקת "2 או 3 פתקים זהים", ולאחר מכן יחברם יחד בכמה סיכות; מספר הפתקים הזהים יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ובמניין הקולות הכשרים ייחשבו שניים או שלושת הפתקים כאמור כפתק הצבעה כשר אחד. @ 78. סיכום ספירת הקולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : לאחר רישום כל פתקי ההצבעה בגליון ספירת הקולות ייקבעו תוצאות ההצבעה בקלפי על ידי סיכום מספר הקולות שקיבלו כל רשימה בהתאם לרישום; כל חבר הועדה רשאי לדרוש ביקורת על ידי ספירת הפתקים מחדש, כולם או של רשימה מסויימת. @ 78א. הטיפול בפתקים כשרים (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג) : מיד לאחר סיכום ספירת הקולות תכניס הועדה את פתקי ההצבעה הכשרים למעטפת אריזה לפי [[טופס 20 שבתוספת]]; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דבק; יושב ראש הועדה וכל חבר מחבריה שירצה בכך יחתמו על המעטפה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. @ 79. פסילת קולות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : ועדת הקלפי תקבע כשרותם או פסלותם של פתקי ההצבעה ומעטפות ההצבעה על פי [[סעיף 78(א) לחוק]] ועל פי תקנות אלה, ותערוך פרוטוקול בדבר פסילת הקולות על פי [[טופס 13 שבתוספת]]. @ 80. מעטפות פסולות : מעטפות אלה יהיו פסולות, בנוסף על המעטפות הפסולות לפי [[סעיף 78(א) לחוק]] - : (1) מעטפה שנמצאה מחוץ לקלפי ושלא הוצאה ממנה; : (2) מעטפה שאין עליה חתימות ידיהם של שני חברי ועדת הקלפי או של חבר אחד כאמור [[בתקנה 50(ב)]]. @ 81. הטיפול במעטפה פסולה (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשס"ב) : מעטפות פסולות אין לפתחן ואין להביאן בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת אריזה, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]; סגירת מעטפת האריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה; מעטפת אריזה תצורף לפרוטוקול המתאים ותועבר יחד עם כל שאר חומר הבחירות לועדה האזורית; לא נמצאו מעטפות פסולות, תרשום הועדה בפרוטוקול המתאים במקום המיועד לכך: "אין". @ 81א. מעטפות ריקות (תיקון: תשפ"ה) : אין להביא מעטפות כשרות שהוצאו מן הקלפי, אבל לא נמצא בהן דבר, בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת האריזה, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]. @ 82. פתקים פסולים (תיקון: תשל"ד, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : פתקי הצבעה אלה יהיו פסולים, נוסף על הפתקים הפסולים לפי [[סעיף 78(א) לחוק]]: : (1) פתק הצבעה שהוצא ממעטפה שבתוכה נמצא דבר כלשהו זולת הפתק; : (2) פתק ריק שאין עליו ולא כלום; : (3) פתק הצבעה שאין עליו אות או אותיות של רשימת מועמדים מאושרת; : (4) פתק שעליו רק כינוי הרשימה ואין עליו אות; : (5) פתק הצבעה מודפס שאין עליו אות או אותיות של רשימה; : (6) פתק שעליו אות או אותיות או כינוי בשפה לועזית, למעט פתק מודפס שעליו אות או אותיות או כינוי בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד בערבית בלבד; : (7) (((נמחקה);)) : (8) (((נמחקה);)) : (9) (((נמחקה).)) @ 82א. (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ב) : (((בוטלה).)) @ 83. הודעות במקום הקלפי (תיקון: תשפ"ה) : ועדת הקלפי תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה של המבנה שבו נמצא מקום הקלפי, בכניסה למקום הקלפי ובתוך תא הצבעה, באופן הנראה לעין כל, הודעה מאת יושב ראש הועדה המרכזית הכוללת את ההוראות [[שבתקנות 59]], [[80]] [[ו-82]] וכן הודעה עם דוגמאות פתקי ההצבעה של הרשימות שאושרו לפי [[סעיף 63 לחוק]]; ההודעות יסופקו על ידי הועדה המרכזית באמצעות הועדות האזוריות. @ 84. הטיפול בפתקי הצבעה פסולים (תיקון: תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב, תשפ"ה) : (א) נמצא פתק פסול במעטפת הצבעה תחזיר אותו ועדת הקלפי למעטפת ההצבעה שממנה הוצא, תרשום על המעטפה את דבר הפסילה וסיבתה ותרשום את הפסילה בפרוטוקול בדבר פסילת הקולות; ועדת הקלפי תנהג באותו אופן אם יימצאו מספר פתקים פסולים במעטפת הצבעה אחת. : (א1) אחרי עריכת הפרוטוקול בדבר פסילת קולות כאמור [[בתקנה 79]], תכניס הועדה את מעטפות ההצבעה האמורות בתקנת משנה (א) למעטפת אריזה המיועדת לכך, לפי [[טופס 21 שבתוספת]]; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. : (ב) המספר הכולל של הפתקים הפסולים והמעטפות הפסולות יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך; לא נמצאו פתקים פסולים ומעטפות הפסולות, תרשום הועדה במקום המיועד לכך: "אין". @ 85. טופס פרוטוקול אחיד (תיקון: תשמ"א, תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) ועדת הקלפי תרשום פרוטוקול על פעולותיה, בשני עותקים, בטופס אחיד שסיפקה הועדה המרכזית לפי [[טופס 12 שבתוספת]]. : (ב) עותקי הפרוטוקול יסופקו בכריכות בשני צבעים שונים; עותק אחד יסומן "מקור" והעותק השני יסומן "העתק". : (ג) הדף הכולל את תוצאות ספירת הקולות בכל אחד מעותקי הפרוטוקול יהיה במקור ובהעתק אחד; ההעתק יהיה ניתן לתלישה. : (ד) על ההעתק יצוין שהוא מיועד ליושב ראש ועדת הקלפי או לסגנו. : (ה) טעות ברישום בפרוטוקול תתוקן בשני העותקים של הפרוטוקול האמורים בתקנת משנה (א). @ 86. עריכת הפרוטוקול בשלבים : עריכת הפרוטוקול תיעשה באופן רצוף יחד עם ביצוע כל פעולה או קביעת כל פרט הטעונים רישום בפרוטוקול; אין לדחות רישום כל שהוא עד לסגירת מקום הקלפי או תום ההצבעה. @ 87. רישום הרכב ועדת הקלפי (תיקון: תשמ"א, תשפ"ה) : בפרוטוקול תרשום ועדת הקלפי את הרכבה הסיעתי של הועדה כאמור בהודעת הועדה המרכזית שניתנה לפי [[תקנה 7]] ואת שמו של מזכיר ועדת הקלפי. @ 88. רישום הערות בפרוטוקול או בכתב נפרד (תיקון: תשס"ג) : (א) חברי הועדה, המשקיפים ומזכיר ועדת הקלפי רשאים להוסיף בפרוטוקול את הערותיהם העובדתיות הנוגעות לפעולת הועדה בתוך מקום הקלפי ובמרחק של 25 מטרים ממנו; את ההערות ירשום מזכיר הועדה בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ומי שביקש את הרישום יאשר אותן בחתימת ידו. : (ב) במקום רישום ההערות בפרוטוקול אפשר לצרפן לפרוטוקול בכתב נפרד שיהיה חתום כאמור. @ 89. צירוף פרוטוקולים : פרוטוקול פסילת קולות יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי בדבר תוצאות ההצבעה. @ 90. חתימת הפרוטוקול (תיקון: תשס"ג) : שני עותקי הפרוטוקול ייחתמו בידי שניים מחברי הועדה לפחות וביניהם יושב ראש הועדה או סגנו, וכן בידי מזכיר הועדה; שאר חברי הועדה וכן המשקיפים רשאים לחתום עליהם. @ 91. קביעת תוצאות ההצבעה : תוצאות ההצבעה ייקבעו בועדת הקלפי לפי מספר הקולות הכשרים על יסוד פתקי ההצבעה הכשרים שהוצאו ממעטפות כשרות אשר נמצאו בקלפי; כלל זה יחול גם כשתהיה אי התאמה בין המספרים שנרשמו בפרוטוקול. @ 92. מסירת תוצאות ההצבעה (תיקון: תשנ"ו) : משנחתמו שני עותקי פרוטוקולים כאמור [[בתקנה 90]] ייתלשו מהם ההעתקים המיועדים ליושב ראש הועדה ולסגנו ויימסרו להם. @ 93. החומר היסודי והחומר הכללי (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשס"ב, תשס"ה, תשפ"ג, תשפ"ה) : מיד עם תום הפעולות המפורטות [[בתקנות 85 עד 92]], ובהתאם לתקנה זו [[ולתקנות 94]] [[ו-95]], יועבר חומר הבחירות מועדת הקלפי אל ועדת הבחירות האזוריות, כשהוא מחולק לחומר היסודי ולחומר הכללי וממויין כלהלן: : (1) החומר היסודי, שיכלול - :: (א) שני עותקי הפרוטוקול החתומים כדרוש, כשלעותק המקור מצורפים שני עותקי גיליון ספירת הקולות והפרוטוקול בדבר פסילת קולות; :: (ב) שתי רשימות הבוחרים שהועדה השתמשה בהן לצורך ההצבעה; :: (ג) גיליון פרטי המלווים לפי [[טופס 19ב שבתוספת]]; :: (ד) אישורים בדבר חילופי גברי לפי [[טופס 3 שבתוספת]]; :: (ה) (((נמחקה);)) : (2) החומר הכללי, שיכלול - :: (א) כל מעטפות האריזה שלתוכן הוכנס חומר הבחירות תוך כדי מהלך ההצבעה, כאמור [[בתקנות 50]], [[68]], [[71]], [[72]], [[81]], [[81א]] [[ו-84]]; :: (ב) המעטפות הכשרות שהוצאו מהקלפי ושבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים; :: (ג) (((נמחקה);)) :: (ד) (((בוטלה);)) :: (ה) פתקי הצבעה כשרים שהוצאו מהמעטפות הכשרות, בהפרדה לפי אותיות הרשימות; :: (ו) (((בוטלה).)) @ 94. אריזת חומר הבחירות (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ו) : (א) החומר היסודי כמפורט [[בתקנה 93(1)]] יוכנס למעטפת אריזה לפי [[טופס 22 שבתוספת]], והיא תימסר לועדה האזורית בנפרד מכל חומר אחר, אולם בעת ובעונה אחת עם החומר הכללי כמפורט [[בתקנה 93(2)]]. : (ב) מעטפות ההצבעה הכשרות שבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים יוכנסו למעטפת אריזה נפרדת לפי [[טופס 23 שבתוספת]]; מעטפת אריזה זו יחד עם מעטפות האריזה הנזכרות [[בתקנה 93(2)(א)]] ייצררו בצרור אחד, שייסגר בנייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מן החתימה תהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על הצרור עצמו. @ 95. אחריות על העברת חומר ההצבעה (תיקון: תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) מזכיר ועדת הקלפי ידאג להעברת כל חומר הבחירות האמור, החומר היסודי והחומר הכללי כמפורט [[בתקנה 93(1) ו-(2)]] בהתאמה, לוועדה האזורית. : (ב) העברת חומר הבחירות תבוצע על ידי שני אנשים: מזכיר ועדת הקלפי ומזכיר הוועדה הנוסף שמונה לאותה ועדת קלפי, ובהעדר מזכיר נוסף, על ידי מפקח טוהר הבחירות שמונה לאותה ועדת קלפי; מזכיר ועדת הקלפי יקבל כתב אישור על קבלת חומר הבחירות מאת הוועדה האזורית; האישור יינתן על גבי [[טופס 24 שבתוספת]] והעתק מהאישור יישמר בידי הוועדה האזורית. @ 96. קבלת חומר על ידי הועדה האזורית (תיקון: תשנ"ו-2, תשס"ב) : הועדה האזורית תבדוק בזמן קבלת החומר אם במעטפות האריזה נמצא כל החומר היסודי הנזכר [[בתקנה 93(1)]], והיא רשאית לבדוק את החומר הכללי הנזכר [[בתקנה 93(2)]]. @ 97. רישום התוצאות בועדה האזורית (תיקון: תשמ"ד-2, תשנ"ו, תשס"ג, תשס"ו, תשפ"ה) : (א) הועדה האזורית תרשום את תוצאות ספירת הקולות של ועדות הקלפי על יסוד הפרוטוקולים של ועדות הקלפי המסומנים "מקור" הנמצאים בחומרים שהועברו כאמור [[בתקנה 95]], לוועדה האזורית. : (ב) לא נמצא עותק הפרוטוקול שסומן "מקור", תפעל הועדה כאמור בפסקה (1) (([צ"ל: כאמור בתקנת משנה (א)])) על יסוד עותק הפרוטוקול שסומן "העתק". @ 98. (תיקון: תשנ"ו) : (((בוטלה).)) @ 99. ועדת משנה לצורך קבלת החומר (תיקון: תשל"ד) : (א) לצורך קבלת חומר הבחירות רשאי היושב ראש של ועדה אזורית שבאזורה נמצאים לפחות 250 אזורי קלפי למנות, לאחר התייעצות עם חברי הועדה, ועדות משנה לאזורי קלפי עודפים. : (ב) יושב ראש הועדה האזורית יקבע את אזורי הקלפי שועדת המשנה תטפל בהם. : (ג) לכל ועדת משנה יהיה יושב ראש שימנה יושב ראש הועדה האזורית מתוך סגניו או ממלאי מקומם או חברי הועדה האזורית; בועדת משנה יהיו מיוצגות לא פחות משלוש סיעות המיוצגות בועדה האזורית; חבר הועדה האזורית רשאי להשתתף בכל אחת מועדות המשנה. : (ד) ועדת משנה תפעל כועדה אזורית, והיא תשתמש בטפסים המיועדים לשימוש בועדות אזוריות; אולם אחרי סיום פעולתה עליה להעביר מיד את כל החומר לועדה האזורית לעריכת סיכום סופי. @ 100. העברת החומר לועדה המרכזית (תיקון: תשנ"ו, תשס"ה, תשע"ח, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) מיד עם גמר רישום תוצאות ספירת הקולות של כל הקלפיות באזור תעביר הועדה האזורית לועדה המרכזית את כל החומר כמפורט להלן: :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) שני עותקים מהפרוטוקולים של כל ועדות הקלפי שבאזור, גליונות ספירת הקולות של ועדות הקלפי והפרוטוקולים של ועדות הקלפי בדבר פסילת הקולות; :: (3) שתי רשימות הבוחרים שהיו בשימוש ביום הבחירות בכל ועדות הקלפי שבאזור; :: (4) החומר הכללי, כמפורט [[בתקנה 93(2)]], של כל ועדות הקלפי שבאזור; :: חומר זה יועבר למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית. : (ב) העברת כל החומר המפורט בתקנת משנה (א) תיעשה על ידי יושב ראש הועדה האזורית או שני חברי הועדה שנתמנו על ידיו; חברים אחרים של הועדה האזורית רשאים להצטרף אליהם בעת העברת החומר. : (ג) החומר יימסר לועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי [[טופס 29 שבתוספת]] או למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי [[טופס 25ג שבתוספת]]. @ 101. (תיקון: תשל"ד, תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ה) : (((בוטלה).)) @ 102. (תיקון: תשפ"ג, תשפ"ה) : (((בוטלה).)) @ 103. שמירת הסדר והבטחת החומר בעת העברתו : הועדה האזורית תקיים מגע מתמיד עם מפקח המשטרה שבאזור לשם שמירת הסדר במקומות הקלפי ובועדות האזוריות ולשם אבטחת חומר הבחירות במקומות הקלפי ובזמן העברתו למשרד הועדה האזורית וממנה אל הועדה המרכזית, והמשטרה תושיט לה את העזרה הדרושה לכך. @ 104. קבלת החומר על ידי הועדה המרכזית (תיקון: תשפ"ה) : בזמן קבלת החומר מהוועדות האזוריות תבדוק הועדה המרכזית, באמצעות ועדות קבלה כאמור [[בתקנה 124]], אם נתקבל החומר מכל ועדות הקלפי שבאזור כמפורט [[בתקנה 100(א)]]. == פרק י"א: הבחירות בקרב חיילים (תיקון: תשל"ז) == @ 104א. שעות ההצבעה של חיילים (תיקון: תשל"ז) : שעות ההצבעה בקלפיות לחיילים ייקבעו בידי יושב ראש הועדה המרכזית לפי המלצת ראש המטה הכללי או בא-כוחו; הודעה עליהן תפורסם בדרך שתיקבע בידי ראש המטה הכללי או בא-כוחו. @ 104ב. ועדה לספירת קולות חיילים וימאים (תיקון: תשל"ז, תשמ"ד) : יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו ימנו ועדת משנה לצורך קבלת הקלפיות, בדיקת קולות החיילים וספירתם, לרבות קיום הפיקוח השוטף על ביצוע הבדיקה והספירה כמפורט בתקנה זו. @ 104ג. העברת הקלפיות (תיקון: תשמ"ד) : (א) ועדות הקלפי הפועלות לפי [[סעיף 90(ה) לחוק]] יעבירו את הקלפיות המיוחדות לחיילים אחרי נעילתן ומיד עם תום ההצבעה, במישרין לידי הועדה המרכזית. : (ב) ועדת המשנה תקבל את הקלפיות והן יסומנו בסימון שהיא תקבע. : (ג) ועדת המשנה תנהל פרוטוקול של כל פעולותיה ותעביר את הפרוטוקול עם סיום עבודתה לידי הועדה המרכזית. @ 104ד. בדיקת המעטפות (תיקון: תשמ"ד, תשנ"ו, תשס"ב) : (א) עובדי הועדה המרכזית יפתחו את הקלפיות ויוציאו מהן את מעטפות ההצבעה החיצוניות. : (ב) לאחר מכן יבדקו אנשי המרכז למיכון משרדי, לפי הרישומים על גבי המעטפה החיצונית, אם מי ששמו רשום על גבי המעטפה הוא בעל זכות לבחור. : (ג) בתום הבדיקה האמורה יבדקו עובדי הועדה המרכזית לפי השם הרשום על גבי המעטפה אם החייל לא הצביע גם בקלפי הרגילה שבה נכלל שמו לפי הרשום בפנקס הבוחרים. : (ד) מעטפה של חייל אשר שמו אינו רשום בפנקס הבוחרים או אשר הצביע יותר מפעם אחת, תועבר סגורה לידי ועדת המשנה ואין לפתחה אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה; החליטה ועדת המשנה כי אין מקום לפסול את המעטפה, תיפתח המעטפה החיצונית, והמעטפה הפנימית תועבר לועדת הספירה להמשך פעולתה כאמור להלן; החליטה ועדת המשנה על פסילת המעטפה בשל טעם כמפורט בתקנת משנה (ג), תערוך על כך פרוטוקול והמעטפות יושמדו לפי החלטתה. : (ה) בשלב הבא יפתחו עובדי הועדה המרכזית את המעטפות החיצוניות ויסדרו את המעטפות הפנימיות בקופסאות, כדי להכינן לספירה. : (ו) את המעטפות הפנימיות תעביר ועדת המשנה לועדות ספירה. @ 104ה. ועדות ספירה (תיקון: תשמ"ד) : (א) לצורך מנין הקולות תמנה ועדת המשנה ועדות ספירה, במספר הדרוש, אשר כל אחת מהן תהיה מורכבת משלושה חברים שתאשר ועדת המשנה מבין הסיעות המרכיבות את ועדת המשנה; אחד מחברי ועדת הספירה יתמנה ליושב ראש שלה. : (ב) ההרכב הסיעתי של ועדת ספירה יהיה באותה מתכונת שנקבעה לענין ועדות הקלפי, בהחלטתה של הועדה המרכזית לפי [[סעיף 21 לחוק]], בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ג) ועדת המשנה תקבע מזכיר לכל ועדת ספירה שירכז את עבודת הועדה ומעמדו ותפקידו יהיה כתפקיד מזכיר ועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. @ 104ו. ספירת קולות החיילים (תיקון: תשמ"ד) : (א) ועדת ספירה תנהל פרוטוקול על ספירת הקולות שייחתם ביד כל חבריה, ותעבירו בסיום עבודתה לידי ועדת המשנה; טופס הפרוטוקול בנוסח אחיד יסופק על ידי הועדה המרכזית. : (ב) המעטפות החיצוניות יישמרו עד תום הספירה ולא יושמדו אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה. : (ג) בכל ענין שלא פורט בתקנה זו תפעל ועדת ספירה בעת ביצוע תפקידה כועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ד) כל השגה של חבר בועדת ספירה תירשם בפרוטוקול של ועדת הספירה ותובא להכרעתה של ועדת המשנה. : (ה) [[תקנות 75 עד 92]] יחולו על ספירת קולות החיילים בשינויים המחוייבים לפי הענין ובמקום "ועדת קלפי" האמורה בהן קרי: "ועדת ספירה", ואולם לא ייפסלו מעטפה או קול לפי [[תקנה 79]], אלא על דעת ועדת המשנה שתירשם בפרוטוקול והסמכות הנתונה [[בתקנה 78]] לחברי ועדת קלפי תהיה גם לחברי ועדת המשנה. : (ו) ועדת המשנה, באישור יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו, תכין תדריך בכתב בדבר סדרי עבודתן של ועדות הספירה. == פרק י"א1: בחירות בבתי סוהר ובבתי מעצר (תיקון: תשמ"ח) == @ 104ז. הגדרות (תיקון: תשמ"ח, תשס"ט, תשע"ג, תשפ"ה) : [[בפרק זה]] - :- "ועדת קלפי" - ועדת קלפי שמונתה לפי [[סעיף 116ג לחוק]]; :- "קלפי" - (((בוטלה);)) :- "מיתקן" - בית סוהר או בית מעצר כהגדרתם [[בסעיף 116א לחוק]]. @ 104ז1. רשימת מיתקנים ומפקדי מיתקנים (תיקון: תשע"ג) : רשימה של כל בתי הסוהר ובתי המעצר כאמור [[בסעיף 116ב(א)(1) לחוק]] תכלול את הפרטים שלהלן: : (1) רשימת המיתקנים; : (2) מספר הקלפיות שמציע השר בכל מיתקן; : (3) ציון היות כל אחת מהקלפיות נייחת או ניידת; : (4) שמות מפקדי המיתקנים ומפקדי תחנות המשטרה ופרטיהם; : (5) מספר השוטרים, הסוהרים האסירים והעצורים שצפוי לשהות במיתקן ביום הבחירות. @ 104ח. הכנה להצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) : לפני התחלת ההצבעה תעשה ועדת הקלפי (להלן [[בפרק זה]] - הועדה) את הפעולות הבאות: : (1) תכין ותבדוק את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות בתא ההצבעה של עט כחול, של פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות אשר מסודרים לפי סדר האלף-בית כשלכל רשימה יושם צרור לחוד, ושל פתקי הצבעה ריקים אשר מונחים בצרור לאחר הפתקים המודפסים; : (2) תבדוק אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, תכניסן למעטפת אריזה מיוחדת; את מעטפת האריזה תסגור בנייר דבק וחברי הועדה יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; : (3) שניים מחברי הועדה יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; : (4) תבדוק שהקלפי ריקה ותאפשר גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור, תנעל את מכסה הקלפי במנעול בטחון המיועד לכך, ותניח את הקלפי על השולחן שלידו הם יושבים. @ 104ט. סדרי ההצבעה (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ט, תשע"ג, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : לאחר זיהויו של הבוחר כאמור [[+|בסעיף 74]] או [[בסעיף 116ד(ב) לחוק]] תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: : (1) מזכיר ועדת הקלפי ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים בעותק אחד של הפרוטוקול שנערך לפי הוראות [[תקנה 104י]]; : (2) מזכיר ועדת הקלפי ימסור לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור [[בתקנה 104ח]]; : (3) הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם ישים פתק הצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לועדת הקלפי; : (4) הבוחר יקבל מאת מזכיר ועדת הקלפי מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; : (5) מזכיר ועדת הקלפי יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את שם המצביע, שם אביו, מספר זהותו במרשם האוכלוסין ומענו לפי הרשום בתעודת הזהות שלו; : (6) (((בוטלה);)) : (7) הבוחר יסגור את מעטפת ההצבעה החיצונית בהדבקה ויטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; : (8) (((נמחקה);)) : (9) אחד מחברי הועדה ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; @ 104י. ניהול פרוטוקול (תיקון: תשמ"ח, תשע"ט, תשפ"ה) : הועדה תנהל פרוטוקול על מהלך ההצבעה בשני עותקים; הפרוטוקול יהיה בהתאם [[לטופס 12 שבתוספת]], בשינויים המחויבים, ותצורף לו רשימת המצביעים בקלפי כאמור [[בתקנה 104ט(1) ו-(9)]]; עם תום ההצבעה יחתמו חברי הועדה על שני עותקי הפרוטוקול. מזכיר הועדה יעורך את הפרוטוקול. @ 104יא. הודעה על פתקי הצבעה פסולים (תיקון: תשמ"ח) : הועדה תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור [[בתקנה 83]]; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. @ 104יב. קלפי (תיקון: תשמ"ח, תשפ"ה) : היתה הקלפי ניידת, בין אגפים של אותו בית סוהר או בית מעצר או בין בתי סוהר או בתי מעצר (להלן בסעיף זה - מתקן), תפעל הועדה כלהלן: : (1) תרשום בפרוטוקול את שעת תחילת ההצבעה, שעת סיום ההצבעה ומספר המצביעים בכל אגף או מתקן; : (2) הסתיימה ההצבעה במתקן או באגף, תפעל הועדה כדלקמן: :: (א) תרשום בפרוטוקול את שעת סיום ההצבעה ואת מספר המצביעים באותו מתקן או אגף; :: (ב) תרשום בפרוטוקול את מספר מנעול הביטחון המיועד לנעילת מכסה החריץ; :: (ג) תכניס את הפרוטוקול ואת רשימת המצביעים לתוך התא המיועד לכך בקלפי; :: (ד) תכסה את חריץ הקלפי במכסה החריץ ותנעל את מכסה החריץ במנעול שמספרו נרשם בסעיף קטן (([צ"ל: בפסקת משנה])) (ב) לעיל; :: (ה) תארוז את מעטפות ההצבעה, המעטפות החיצוניות ופתקי ההצבעה; : (3) הקלפי תועבר לאגף או למתקן הנוסף בליווי צמוד של חברי הועדה ושוטר או סוהר; : (4) באגף או במתקן הנוסף תפעל הועדה כאמור [[בתקנה 104ח(1) עד (3)]]; מזכיר הועדה ישבור את מנעולי מכסה החריץ לעיני חברי הועדה וירשום את מספרי המנעולים בפרוטוקול וכן ירשום את תחילת שעת ההצבעה. @ 104יג. נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ט, תשפ"א-2, ס"ח תשפ"ב, תשפ"ה) : (א) בתום שעות ההצבעה שנקבעו, ואחרי סיום ההצבעה, תפעל הועדה כלהלן: :: (1) תסיים את עריכת הפרוטוקול וחבריה יחתמו עליו; לא חתם אחד מהם, יציין יושב ראש הועדה את הסיבה לכך, והפרוטוקול לא ייפסל בשל כך; :: (2) עותק אחד של הפרוטוקול ושל רשימת המצביעים יוכנס לתוך הקלפי; את העותק ישמור בידיו יושב ראש הועדה; :: (3) תנעל את הקלפי כאמור [[בתקנה 104יב(2)]]; :: (4) תארוז את הציוד וחומר ההצבעה שנותר ללא שימוש כהוראות [[תקנה 93(1) ו-(2)]], בשינויים המחוייבים לפי הענין. : (ב) מיד עם גמר הפעולות האמורות בתקנת משנה (א) תועבר הקלפי ישירות לועדה האזורית, אלא אם כן קבע יושב ראש הועדה המרכזית אחרת, בליווי שני מזכירי ועדת הקלפי וכן שוטר מלווה; הועדה האזורית תעביר את החומר, ללא דיחוי, לועדה המרכזית. @ 104יד. ספירת קולות אסירים ועצירים (תיקון: תשמ"ח) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות אסירים ועצירים בשינויים המחוייבים לפי הענין. == פרק י"א2: בחירות בנציגויות דיפלומטיות וקונסולריות של ישראל (תיקון: תשנ"ב-2) == @ 104טו. (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ט) : (((בוטלה).)) @ 104טז. ספירת קולות מצביעים (תיקון: תשנ"ב-2) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיוחדות בנציגויות בשינויים המחוייבים לפי הענין. @ 104יז. הודעה על זכות הצבעה, מינוי אחראים ופרוטוקול (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ט) : הודעה על זכות הצבעה כאמור [[בסעיף 116י(ד) לחוק]] תיעשה לפי [[טופס 26ב שבתוספת]]; מינוי האחראים ייעשה לפי [[טופס 26א שבתוספת]]; פרוטוקול ההצבעה ייערך לפי [[טופס 27א שבתוספת]]. == פרק י"א3: בחירות בבתי-חולים ובמוסדות לאנשים המוגבלים בניידות (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג) == @ 104יח. בתי חולים ומוסדות מוכרים (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג, תשפ"ה) : ברשימת בתי החולים כאמור [[בסעיף 116יג(ב) לחוק]] והמוסדות שהוכרו כאמור [[בסעיף 116יז1 לחוק]] יפורטו שם בית החולים או המוסד המוכר, מספר המיטות בו, תיאור המבנים שלו, פירוט הקומות והביתנים שבהם משוכנים מאושפזים בבית החולים או השוהים במוסד המוכר, הצעה בדבר המקום בבית החולים או במוסד המוכר שבו תוצב הקלפי ובדבר ניוד קלפיות בתוך בית חולים או מוסד מוכר או בין בתי חולים ומוסדות מוכרים, שם פרטי ושם משפחה של מנהל בית החולים או מנהל המוסד המוכר או של מי שמונה על ידו להיות אחראי על הקלפיות באותו בית חולים או מוסד מוכר, ומספרי הטלפון שלו בעבודה ובבית. @ 104יט. הכנות להצבעה וסדריה (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ט, תשפ"ה) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) הוראות [[תקנות 104ח עד 104יג]] יחולו גם על הבחירות בבתי-חולים ובמוסדות המוכרים, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכן בשינויים אלה: :: (1) נוסף על זיהוי לפי [[סעיף 74 לחוק]], ימסור המאושפז, שוהה במוסד מוכר כאמור [[בסעיף 116יז1 לחוק]] (להלן - שוהה במוסד מוכר) או בוחר כאמור [[בסעיף 116יג(א1) לחוק]] לועדת הקלפי אישור בכתב כאמור [[בסעיף 116טו לחוק]] בדבר היותו מאושפז, שוהה במוסד מוכר או בדבר זכאותו להצביע; האישור יהיה לפי [[טופס 25א שבתוספת]]; האישור יוחזר למאושפז, לשוהה במוסד מוכר או לבוחר בתום הצבעתו לאחר שמזכיר ועדת הקלפי חתם על האישור בציון שמו ושם משפחתו; :: (2) (((נמחקה).)) @ 104כ. ספירת קולות מאושפזים (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ג) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו על ספירת קולות המאושפזים והשוהים במוסד מוכר, בשינויים המחויבים לפי הענין. == פרק י"א4: בחירות בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים (תיקון: תשס"א) == @ 104כא. מסירת רשימת המקלטים (תיקון: תשס"א) : ברשימת המקלטים כאמור [[בסעיף 68ב(ג) לחוק]] יפורטו: מספר המקלטים, שם הישוב שבו מצוי כל מקלט, מספר השוהות בכל מקלט, שם פרטי ושם משפחה של מנהלת המקלט ומספרי הטלפון שלה בעבודה ובבית. @ 104כב. אישור הצבעה (תיקון: תשס"א) : אישור ההצבעה לשוהה במקלט כאמור [[בסעיף 68ב(ד) לחוק]] יהיה לפי [[טופס 26ג שבתוספת]]. @ 104כג. מזכיר נוסף (תיקון: תשס"א, תשע"ה, תשפ"ה) : בקלפי שנקבעה לפי הוראות [[סעיף 68א לחוק]] רשאי יושב ראש הוועדה המרכזית למנות מזכיר נוסף, שעבודתו תיוחד למצביעים לפי [[פרק זה]] (להלן - המזכיר הנוסף); ובלבד שמצא כי נדרש מינוי מזכיר נוסף כאמור, לצורך פעולתה התקינה של ועדת הקלפי; יושב ראש ועדה אזורית רשאי למנות, במהלך יום הבחירות, מזכיר נוסף לוועדת קלפי כאמור, אם מצא כי הדבר יועיל להליך הצבעה תקין בקלפי, במהלך יום הבחירות. @ 104כד. ציוד מיוחד לועדת קלפי (תיקון: תשס"א) : לועדת קלפי כאמור יסופק ציוד נוסף על הציוד האמור [[בתקנה 33]], כמפורט להלן: : (1) מעטפות הצבעה חיצוניות; : (2) דף למילוי פרטי מצביעים לפי [[טופס 26ד שבתוספת]]; : (3) מעטפת אריזה למעטפות החיצוניות לפי [[טופס 26ה שבתוספת]]; : (4) מכסים מיוחדים לחריץ הקלפי. @ 104כה. רישום פרטי המצביע (תיקון: תשס"א, תשפ"ה) : מזכיר ועדת הקלפי ירשום את פרטי המצביעים כאמור [[בפרק זה]] בדף האמור [[בתקנה 104כד(2)]]. @ 104כה1. הצהרה בדבר מוגבלות בניידות (תיקון: תשע"ג) : הצהרה לפי [[סעיף 68א(ה)(1) לחוק]] תוגש לפי [[טופס 26ו שבתוספת]]. @ 104כו. ספירת קולות (תיקון: תשס"א, תשס"ה, תשפ"ה) : (א) בסיום ההצבעה, בעת ספירת הקולות, תפעל ועדת הקלפי כמפורט להלן: :: (1) היא תפריד את המעטפות החיצוניות שהוצאו מן הקלפי משאר מעטפות ההצבעה ותספור אותן בלי לפתחן; :: (2) היא תציין את מספר המעטפות החיצוניות ואת מספר המצביעים כאמור [[בפרק זה]] [[$ תוספת|בטופס 26ד]] ותחתום על הטופס; :: (3) היא תארוז את המעטפות החיצוניות במעטפת אריזה כאמור [[בתקנה 104כד(3)]] בצירוף [[$ תוספת|לטופס 26ה]], ותרשום את מספרן על גבי מעטפת האריזה. : (ב) הועדה האזורית תאסוף את מעטפות האריזה האמורות מכל ועדות הקלפי שבתחומה, ותעבירן מיד לועדה המרכזית. : (ג) הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים, בשינויים המחויבים לפי הענין. == פרק י"ב: בחירות בכלי שיט (תיקון: תשל"ז) == @ 105. כתבי מינוי : יושב ראש הועדה המרכזית יתן לאחראי לארגון ההצבעה ולניהולה בכלי שיט לפי [[סעיף 100 לחוק]], כתבי מינוי על פי [[טופס 26 שבתוספת]]. @ 106. שמירת חומר הבחירות (תיקון: תשמ"א) : (א) חומר הבחירות המיועד ליום ההצבעה שהועבר לאחראים מאת הועדה המרכזית יישמר עד ליום ההצבעה במקום בטוח וסגור. : (ב) עם קבלת חומר הבחירות יאשרו האחראים במברק את קבלתו ויציינו את המקום שבו הוא נשמר; העתק מהמברק יישמר אצל האחראים. @ 107. לוח מודעות ולוח מצעי רשימות מועמדים (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ו-2) : (א) לוח מודעות יותקן בכלי שיט, באופן שלכל הנמצאים באותו כלי שיט תהיה הגישה אליו חופשית וקריאת ההודעות שעל הלוח נוחה; הלוח יהיה בגודל 100×150 ס"מ; בכלי שיט לנוסעים ייקבע בנוסף לכך לוח מודעות בכל חדר אוכל. : (ב) את ההודעות הנוגעות לקיום ההצבעה ידביקו מיד עם קבלתו על לוח המודעות. : (ג) ואלה ההודעות שיש לפרסמן על לוח המודעות: :: (1) שמות האחראים וממלאי מקומם; :: (2) יום ההצבעה, שעות ההצבעה ומקומה; :: (3) האות והכינוי שאושרו לכל אחת מרשימות המועמדים ושמו של המועמד הראשון בכל רשימה כאמור; :: (4) (((נמחקה);)) :: (5) כל הודעה אחרת, הן מטעם הועדה המרכזית והן מטעם האחראים, הקשורה בארגון ההצבעה ובניהולה ושלתוכנה יש ענין לציבור הבוחרים. : (ד) אסור להשתמש בלוח המודעות לתעמולת בחירות או לכל מטרה שאינה קשורה בבחירות. @ 108. תא ההצבעה : (א) מקום הקלפי בכלי שיט לנוסעים יהיה במקום מרכזי שנקבע על ידי האחראים; בכל כלי שיט אחר הוא יהיה בחדר התרבות של הצוות. : (ב) האחראים יתקינו תא הצבעה המבודד ומסתיר את הבוחר מעיני אחרים בעת ציון פתק ההצבעה והכנסתו לתוך מעטפת ההצבעה; אפשר להתקין את תא ההצבעה בפינה של החדר שבו נמצאת הקלפי או בחדר הסמוך, שהכניסה היחידה אליו או לתא ההצבעה תימצא מול עיני האחראים. @ 109. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 110. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 111. הכנה להצבעה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ג, תשע"ח) : לפני התחלת ההצבעה יעשו האחראים את הפעולות הבאות: : (1) יבדקו את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין, ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות מכשיר כתיבה ופתקי הצבעה ריקים בתא ההצבעה; : (2) יבדקו אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, יש להכניסן למעטפת אריזה מיוחדת לפי [[טופס 17א שבתוספת]]; את מעטפת האריזה יש לסגור בנייר דבק והאחראים יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; : (3) יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; : (4) יבדקו שהקלפי ריקה ויאפשרו גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור ויניחו את הקלפי על השלחן שלידו הם יושבים. @ 112. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 113. שמירת הסדר : בשעות ההצבעה ישמרו שני האחראים על הסדר במקום הקלפי; רב החובל רשאי למנות, מבין עובדי כלי השיט, סדרן או סדרנים שיסדירו את כניסת הבוחרים למקום הקלפי. @ 114. זיהוי המצביעים (תיקון: תשס"ו) : בוחר שנכנס למקום הקלפי יזהה תחילה את עצמו לפני שני האחראים או ממלאי מקומם; לצורך זה על הבוחר להציג בפניהם את אמצעי הזיהוי שלו; אין פנקס ימאי או כל מסמך אחר יכולים לבוא במקום אמצעי הזיהוי. @ 115. סדרי ההצבעה (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב, תשס"ג, תשס"ט) : לאחר זיהויו של הבוחר כאמור [[בתקנה 114]] תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: : (1) אחד האחראים ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים שבאחד הפרוטוקלים; : (2) האחראים ימסרו לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור [[בתקנה 111]]; : (3) הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם יכתוב על גבי פתק הצבעה ריק את האות או האותיות, עם או בלי הכינוי, של רשימת המועמדים לכנסת שבעדה הוא מצביע; : (4) הבוחר ישים את פתק ההצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לאחראים; : (5) הבוחר יקבל מאת האחראים מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; : (6) אחד האחראים יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את הפרטים האישיים של הבוחר; : (7) האחראים יחתמו על מעטפת ההצבעה החיצונית במקום המיועד לכך והבוחר יסגרנה בהדבקה; : (8) הבוחר יטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; : (9) (((נמחקה);)) : (10) אחד האחראים ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את פנקס הזיהוי או תעודת הזהות שלו. @ 116. (תיקון: תשמ"א) : (((בוטלה).)) @ 117. ניהול הפרוטוקול : האחראים ינהלו פרוטוקול בשני עותקים על מהלך ההצבעה; הפרוטוקול יהיה בהתאם [[לטופס 27 שבתוספת]]; עם תום ההצבעה יחתמו שני האחראים על שני עותקי הפרוטוקול. @ 118. הודעה על פתקי הצבעה פסולים : האחראים ידאגו לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור [[בתקנה 83]]; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. @ 119. נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית (תיקון: תשמ"א) : (א) לאחר סיום ההצבעה וחתימת הפרוטוקול ינעלו האחראים את החריץ שבקלפי על ידי השחלת מנעול בטחון בארבעה החורים הסמוכים לחריץ וסגירת המנעול; נסגרה הקלפי כאמור, אין איש רשאי לפותחה מלבד הועדה המרכזית. : (ב) את מנעול הבטחון האמור בתקנת משנה (א) תספק הועדה המרכזית; יהיה חרוט עליו מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול והוא יהיה ניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו. : (ג) לאחר ביצוע הפעולות האמורות בתקנת משנה (א), יכינו האחראים צרור למשלוח שיכלול את הקלפי ועותק אחד מהפרוטוקול; צרור זה יישלח על ידי האחראים עצמם אל הועדה המרכזית, באמצעות דואר אויר רשום מהנמל הראשון שאליו יגיע כלי השיט, או באופן אחר שעליו הורה יושב ראש הועדה המרכזית לאחר התייעצות עם שר הפנים; עותק שני של הפרוטוקול עם הקבלה על המשלוח בדואר רשום יישמר בידי האחראי שבדרגת קצין. @ 119א. ספירת קולות ימאים (תיקון: תשמ"ד) : הוראות [[תקנות 104ב עד 104ו]] יחולו על ספירת קולות ימאים, בשינויים המחוייבים לפי הענין. == פרק י"ג: הוראות שעת חירום (תיקון: תשל"ז) == @ 120. הפסקת הצבעה (תיקון: תשפ"ה, תשפ"ו) : (א) ניתנה אות אזעקה, או החלה פעולת אויב, רשאי מזכיר ועדת הקלפי להכריז על הפסקת ההצבעה ולהרשות לחברי ועדת הקלפי ולמשקיפים לחפש מחסה במקלט או במקום אחר ובלבד: :: (1) שינעל תחילה את הקלפי עם מנעול מיוחד שיסופק לו לפי [[תקנה 38(3)]]; :: (2) שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות - ואם ההפסקה באה בשעת מנין הקולות, גם את המעטפות ואת פתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגליונות מנין הקולות - אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום שתסופק לו לשם כך לפי [[טופס 28 שבתוספת]], ויסגור מעטפה זו בדבק; ::: (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום, שתסופק לו לשם כך, לפי [[טופס 28 שבתוספת]], ויסגור מעטפה זו בדבק; ואם ההפסקה באה בשעת ספירת הקולות, יארזו המעטפות ופתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגיליונות ספירת הקולות, באמצעות מפה המיוחדת לספירת קולות, שעל גביה תתבצע ספירת הקולות; :: (3) שינעל את מקום הקלפי על מנעול. : (ב) (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) בהישמע האות או האזעקה כאמור בתקנת משנה (א), על מפקח טוהר הבחירות להפעיל את המצלמה הייעודית לצילום במקום הקלפי ולהכריז על כך שהופעלה המצלמה. @ 121. הודעה על הפסקה (תיקון: תשל"ז, תשפ"ה) : מזכיר ועדת הקלפי יודיע מיד, בטלפון, ליושב ראש הועדה המרכזית וליושב ראש הועדה האזורית על הצעדים שננקטו לפי [[תקנה 120]]. @ 122. משמורת (תיקון: תשפ"ה, תשפ"ו) : המעטפה הסגורה והקלפי הנעולה האמורות [[בתקנה 120]] יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי, או תחליט ועדת הקלפי, לחדש את פעולות ההצבעה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) המעטפה הסגורה והמפה הייעודית האמורות [[בתקנה 120]] יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורתו, והקלפי הנעולה תילקח על ידי מפקח טוהר הבחירות, וכולן יהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי לחדש את פעולות ההצבעה או את המשך הספירה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. @ 123. חידוש ההצבעה : ניתן אות ארגעה, או חדלה פעולת האויב, תחדש הועדה את הליכי ההצבעה או ספירת הקולות. == פרק י"ד: קביעת תוצאות הבחירות (תיקון: תשל"ז) == @ 124. ועדות לקבלת חומר הצבעה מהועדות האזוריות : (א) לצורך קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות כמפורט [[בתקנה 100]], תמנה הועדה המרכזית מספר ועדות קבלה, בהתחשב במספר הפרוטוקולים העומדים להתקבל; כל ועדת קבלה תהיה מורכבת משלושה חברים של הועדה המרכזית. : (ב) ועדת קבלה תפעל בכל מספר חבריה, והיא תתחיל לפעול בהקדם האפשרי במקום שקבע יושב ראש הועדה המרכזית. : (ג) ועדת הקבלה תאשר בכתב את קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות על גבי [[טופס 29 שבתוספת]]; האישור יישמר בידי יושב ראש הועדה האזורית. @ 125. סיכום תוצאות הבחירות (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב, תשס"ג, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) עם תום היום השביעי לאחר יום הבחירות, יסכמו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו את מספר הקולות הכשרים שניתנו בבחירות לכנסת. : (ב) יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו יקבעו את חלוקת המנדטים בכנסת על גבי [[טופס 30 שבתוספת]]. : (ג) הסיכומים לפי תקנת משנה (א) והקביעות לפי תקנת משנה (ב) ייעשו לפי החומר שהתקבל מהוועדות האזוריות ומוועדות הקלפי שהוצבו לצורך הצבעה כאמור בסיפה של [[סעיף 7 לחוק]]. : (ד) יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו ימציאו את פרטי החישוב בדבר חלוקת המנדטים בכנסת לועדה המרכזית לאישור. @ 126. זכרון דברים על תוצאות הבחירות (תיקון: תשפ"ה) : אישרה הועדה המרכזית את תוצאות הבחירות, ייערך זכרון דברים על כך בנוסח הקבוע [[בטופס 10 שבתוספת]]; זכרון הדברים יהיה בשלושה עותקים וייחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו, וכן בידי כל חברי הועדה המרכזית שנכחו בישיבה שבה אושרו תוצאות הבחירות; אחד העותקים יימסר לשר הפנים, אחד ליושב ראש הכנסת הנבחרת, ואחד - לגנזך המדינה. @ 127. תעודה לנבחר (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) : לכל אדם שנבחר תמציא הועדה המרכזית תעודה המאשרת שהוא נבחר לחבר הכנסת; התעודה תהיה לפי [[טופס 31 שבתוספת]]; התעודה תיחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית או שניים מסגניו. @ 127א. (תיקון: תשנ"ט, תשס"ב) : (((נמחקה).)) @ 128. ביטול : תקנות הבחירות לכנסת, תש"ל-1969 - בטלות. @ 129. השם (תיקון: תשנ"ו, תשס"ג) : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הבחירות לכנסת, תשל"ג-1973". == תוספת == @ (תיקון: תשמ"א) <עוגן טופס 1> : '''טופס 1''': הודעה ליושב ראש ועדת קלפי על ההרכב הסיעתי של הועדה ((([[תקנה 7]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1א> : '''טופס 1א''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(א)(1)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ב> : '''טופס 1ב''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(א)(2)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ג> : '''טופס 1ג''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ב)(1)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ד> : '''טופס 1ד''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי [[סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ב)(2)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ה> : '''טופס 1ה''': כתב התחייבות סיעת/מפלגה לאופן השימוש במידע פנקס לפי [[סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ג)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ו> : '''טופס 1ו''': התחייבות אחראי לטיפול במידע לפי [[סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6א(ג)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ז> : '''טופס 1ז''': בקשה להכללה או לתיקון פרטי בוחר לפי [[סעיף 40(א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6ב(א)]]))) @ (תיקון: תשס"ה) <עוגן טופס 1ח> : '''טופס 1ח''': בקשת חבר ועדת הבחירות המרכזית שלא לכלול בפנקס הבוחרים לפי [[סעיף 40(ב) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] ((([[תקנה 6ב(ב)]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''': כתב מינוי ((([[תקנה 7א]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2א> : '''טופס 2א''': כתב מינוי ((([[תקנה 7ב]]))) @ (תיקון: תשנ"ב-3, תשנ"ו, תשע"ו) <עוגן טופס 2ב> : '''טופס 2ב''': כתב מינוי ((([[תקנה 7ב]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3, תשנ"ב-4, תשע"ו) <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''': אישור לחילופי גברי ביום הבחירות של יושב ראש ועדת קלפי ((([[תקנה 8(ב)]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב-3) <עוגן טופס 3א> : '''טופס 3א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב-3) <עוגן טופס 3ב> : '''טופס 3ב''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשע"ט) <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''': טופס הצעת רשימת מועמדים ((([[תקנה 12(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3) <עוגן טופס 4א> : '''טופס 4א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב) <עוגן טופס 5> : '''טופס 5''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-3, תשס"ב) <עוגן טופס 5א> : '''טופס 5א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו-3, תשנ"ט, תש"ס, תשס"א, תשס"ג, תשס"ט, תשע"ט) <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"א, תשס"ב) <עוגן טופס 6א> : '''טופס 6א''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''': הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים ((([[תקנה 19]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשע"ו) <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''': כתב מינוי של משקיף לועדת קלפי ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''': כתב מינוי של מזכיר ועדת קלפי ((([[תקנה 24(ג)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''': זכרון דברים ((([[תקנה 29(1)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו) <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשמ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ה, תשס"ט, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 12> : '''טופס 12''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה ותוצאותיה באזור קלפי ((([[תקנה 29(3)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 12א> : '''טופס 12א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ב, תשנ"ו, תשס"ט, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 13> : '''טופס 13''': פרוטוקול בדבר פסילת קולות לבחירות לכנסת ((([[תקנה 29(4)]] [[ו-79]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 13א> : '''טופס 13א''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 14> : '''טופס 14''': אישור מינוי ((([[תקנה 46]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשע"ח) <עוגן טופס 15> : '''טופס 15''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 15א> : '''טופס 15א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשע"ג, תשע"ג-3, תשפ"ה) <עוגן טופס 16> : '''טופס 16''': (((בוטל))) @ <עוגן טופס 17> : '''טופס 17''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 68]]))) @ (תיקון: תשע"ח) <עוגן טופס 17א> : '''טופס 17א''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 50(א)(4)]], [[68]] [[ו-111(2)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשע"ח) <עוגן טופס 18> : '''טופס 18''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 71]] [[ו-72]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 18א> : '''טופס 18א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו, תשע"ח, תשפ"ה) <עוגן טופס 19> : '''טופס 19''': גליון ספירת קולות כשרים לבחירות לכנסת ((([[תקנה 75]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 19א> : '''טופס 19א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו-2) <עוגן טופס 19ב> : '''טופס 19ב''': פרטי מלווים למצביעים בקלפי ((([[תקנה 63(ב)]]))) @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו) <עוגן טופס 20> : '''טופס 20''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 78א]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 20א> : '''טופס 20א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ו, תשנ"ט, תש"ס, תשפ"ה) <עוגן טופס 21> : '''טופס 21''': מעטפת אריזה ((([[תקנות 81]] [[ו-84(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תש"ס, תשס"ב) <עוגן טופס 21א> : '''טופס 21א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ט, תשס"ב) <עוגן טופס 22> : '''טופס 22''': מעטפת אריזה חומר יסודי ((([[תקנה 94(א)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ה, תשס"ו) <עוגן טופס 23> : '''טופס מס' 23''': מעטפת אריזה חומר כללי ((([[תקנה 94(ב)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 23א> : '''טופס 23א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ו, תשפ"ה) <עוגן טופס 24> : '''טופס 24''': אישור קבלת חומר ההצבעה מוועדת הקלפי ((([[תקנה 95]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשנ"ו-2, תשס"ב) <עוגן טופס 25> : '''טופס 25''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ו-3, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ה) <עוגן טופס 25א> : '''טופס 25א''': אישור הצבעה בקלפי בבית חולים או במוסד מוכר ((([[תקנה 104יט]]))) @ (תיקון: תשנ"ו-3, תשס"ב, תשע"ט) <עוגן טופס 25ב> : '''טופס 25ב''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשס"ה, תשע"ח) <עוגן טופס 25ג> : '''טופס 25ג''': אישור קבלת חומר הצבעה כללי מוועדה אזורית ((([[תקנה 100(ג)]]))) @ <עוגן טופס 26> : '''טופס 26''': אישור מינוי ((([[תקנה 105]]))) @ (תיקון: תשנ"ב-2) <עוגן טופס 26א> : '''טופס 26א''': מינוי אחראי/ממלא מקום להצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית ((([[תקנה 104יז]]))) @ (תיקון: תשנ"ט, תשס"ב) <עוגן טופס 26ב> : '''טופס 26ב''': הודעה לבוחר ואישור הצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית של ישראל בחוץ לארץ ((([[תקנה 104יז]]))) @ (תיקון: תשס"א, תשס"ט) <עוגן טופס 26ג> : '''טופס 26ג''': אישור הצבעה ((([[תקנה 104כב]]))) @ (תיקון: תשס"א, תשפ"ה) <עוגן טופס 26ד> : '''טופס 26ד''': פרוטוקול רישום פרטי מצביעים במעטפות חיצוניות בקלפי מותאמת לאנשים המוגבלים בניידות ((([[תקנה 104כד]]))) @ (תיקון: תשס"א) <עוגן טופס 26ה> : '''טופס 26ה''': מעטפת אריזה ((([[תקנה 104כד]]))) @ (תיקון: תשע"ג) <עוגן טופס 26ו> : '''טופס 26ו''': הצהרה בדבר מוגבלות בניידות ((([[תקנה 104כה1]]))) @ (תיקון: תשמ"א, תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 27> : '''טופס 27''': בחירות בכלי שיט ישראליים – פרוטוקול ((([[תקנה 117]]))) @ (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ו, תשס"ב, תשע"ט) <עוגן טופס 27א> : '''טופס 27א''': (((בוטל))) @ (תיקון: תשנ"ב-2, תשנ"ו, תשס"ב, תשפ"ה) <עוגן טופס 27ב> : '''טופס 27ב''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות ((([[תקנה 104יז]]))) @ <עוגן טופס 28> : '''טופס 28''': מעטפה מיוחדת לשעת חרום ((([[תקנה 120(2)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב, תשס"ה) <עוגן טופס 29> : '''טופס 29''': אישור קבלת חומר הצבעה מועדה אזורית ........... ((([[תקנה 124(ג)]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 30> : '''טופס 30''': נספח לזכרון דברים על תוצאות הבחירות לכנסת ........... ((([[תקנה 125]]))) @ (תיקון: תשנ"ו) <עוגן טופס 31> : '''טופס 31''': תעודה ((([[תקנה 127]]))) @ (תיקון: תשנ"ו, תשס"ב) <עוגן טופס 31א> : '''טופס 31א''': (((בוטל))) <פרסום> ל' באב תשל"ג (28 באוגוסט 1973) <חתימות> * יוסף בורג, שר הפנים * חיים כהן, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השמינית 2suoq2t0cy4ak8bf4yqy38yj7yefnj3 0 361726 3076705 3041766 2026-08-16T05:00:09Z OpenLawBot 8112 [3076704] 3076705 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הבחירות לכנסת, התשל״ג–1973}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשל״ג, 1978|תקנות הבחירות לכנסת|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3059.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ד, 470|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3108.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 1208|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3680.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 1104|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4243.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 1400|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4623.pdf}}, {{ח:תיבה|1871|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4655.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 1060|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5128.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 756|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5421.pdf}}, {{ח:תיבה|951|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5433.pdf}}, {{ח:תיבה|1088|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5443.pdf}}, {{ח:תיבה|1158|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5450.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 70|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5712.pdf}}, {{ח:תיבה|748|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5744.pdf}}, {{ח:תיבה|822|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5748.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 735|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5970.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 589|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6035.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 382|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6084.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 609|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6162.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 303|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6214.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 859|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6407.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 458|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6461.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 250|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6734.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 158|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7177.pdf}}, {{ח:תיבה|168|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7179.pdf}}, {{ח:תיבה|188|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7181.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 1042|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7365.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 22|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7432.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 1808|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7701.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 958|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7948.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1950|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8160.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 382|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושתיים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8320.pdf}}; {{ח:תיבה|ס״ח תש״ף, 8|חוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות)|https://fs.knesset.gov.il/22/law/22_lsr_566892.pdf}}; {{ח:תיבה|ס״ח תשפ״א, 201|חוק הבחירות לכנסת העשרים וארבע (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_593509.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (אחריות להעברת חומר ההצבעה וטיפול במעטפות ההצבעה) (הוראת שעה)|https://www.gov.il/files/bechirot/Regulations&amp;Rules/17delivery_of_voting_materials.pdf}}; {{ח:תיבה|ס״ח תשפ״ב, 908|חוק הבחירות לכנסת העשרים וחמש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_628986.pdf}}; {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ג, 194|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים וחמש)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10372.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 1878|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11897.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושש)|https://www.gov.il/BlobFolder/guide/knesset-elections-law/he/הוראות%20הבחירות%20לכנסת%20(הוראות%20שעה%20לבחירות%20לכנסת%20העשרים%20ושש)%20התשפו־2026%20לנשיאות.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 145|סעיף 145}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ״ט–1969}}, ובהסכמת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ועל פי המלצתה, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: ועדות אזוריות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג1|פרק ג{{ח:הערה|׳}}1: פנקס בוחרים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: ועדות קלפי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: רשימות מועמדים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: משקיפים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: מזכירים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח|פרק ח׳: פרוטוקולים וחומר הצבעה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ט|פרק ט׳: סדרי הצבעה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק י|פרק י׳: תוצאות ההצבעה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יא|פרק י״א: הבחירות בקרב חיילים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יא1|פרק י״א1: בחירות בבתי סוהר ובבתי מעצר}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יא2|פרק י״א2: בחירות בנציגויות דיפלומטיות וקונסולריות של ישראל}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יא3|פרק י״א3: בחירות בבתי־חולים ובמוסדות לאנשים המוגבלים בניידות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יא4|פרק י״א4: בחירות בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יב|פרק י״ב: בחירות בכלי שיט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יג|פרק י״ג: הוראות שעת חירום}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק יד|פרק י״ד: קביעת תוצאות הבחירות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת|תוספת}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: פרשנות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשמ״א, תשמ״ח, תשס״ו, תשפ״ה}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי זיהוי“ – אחד מהמסמכים המזהים המנויים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|בסעיף 74(ב) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החוק“ – {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קלפי“ – התיבה שבה מכניסים את מעטפות ההצבעה לצורך ספירת הקולות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקום הקלפי“ – החדר שבו יושבת ועדת הקלפי ביום הבחירות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יושב ראש ועדת הקלפי“ – מי שנתמנה לכך, ובהעדרו – סגנו, ובהעדר שניהם – הקשיש שבין חברי ועדת הקלפי הנוכחים במקום הקלפי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”25 מטרים ממקום הקלפי“ – {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הוראות כלליות}} {{ח:סעיף|2|סדר עבודת הועדות}} {{ח:ת}} הועדה המרכזית והועדות האזוריות יקבעו סדר עבודתן, במידה שלא נקבעו {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|בחוק}} או בתקנות. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמה {{ח:חיצוני|החלטת ועדת הבחירות המרכזית בדבר סדרי עבודתה של הוועדה (החלטות שלא בישיבת הוועדה)|החלטת ועדת הבחירות המרכזית בדבר סדרי עבודתה של הוועדה (החלטות שלא בישיבת הוועדה)}} (י״פ תשע״ד, 1523).}} {{ח:סעיף|2א|התאמת טפסים|תיקון: תשפ״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} היועץ המשפטי לוועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך לכך רשאי להורות על התאמות שונות בטפסים {{ח:פנימי|תוספת|שבתוספת}}, ובלבד שאין בשינוי סטייה מהוראות תקנות אלה. {{ח:סעיף|3|זיהוי בעלי תפקידים}} {{ח:ת}} לצורך השימוש בכל זכות הנתונה לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|החוק}} או התקנות לחבר הועדה המרכזית או לחבר ועדה אזורית או למזכיר ועדת קלפי, תשמש תעודה שניתנה על ידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או מי שהוא הסמיך, הוכחה מספקת לזיהויו. {{ח:סעיף|3א||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: ועדות אזוריות}} {{ח:סעיף|4|הרכב ועדות אזוריות ומקום מושבן – עיון ופרסום|תיקון: תשל״ז, תשס״א, תשע״ג, תשע״ה, תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ג)}} הועדה המרכזית תפרסם באתר האינטרנט שלה, לא יאוחר מהיום ה־40 שלפני יום הבחירות, הודעה על מקום מושבן של הועדות האזוריות ושמותיהם של יושבי ראש הועדות האזוריות שמונו לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 20|סעיף 20(א) לחוק}}, חברי הוועדות שמונו לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 19|סעיפים 19}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 20|ו־20 לחוק}} ומנהלי הוועדות; הוועדה המרכזית תעדכן את הפרסום האמור בתקנת משנה זו, ביום שלפני יום הבחירות, בהתאם להודעות על חילופי גברי שקיבל יושב ראשה לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 22|סעיף 22 לחוק}}. {{ח:סעיף|5|מינוי מרכז או ממלא מקומו של מרכז או ממונה על איוש קלפיות|תיקון: תשע״ו, תשע״ט}} {{ח:תת|(א)}} בא־כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות מתוך חברי ועדה אזורית מרכז של הסיעה בועדה האזורית וממלא מקומו; הודעה על מינוי זה תימסר בכתב ליושב־ראש הועדה האזורית והמינוי ייכנס לתוקפו מיד עם קבלת ההודעה; לא נתמנה מרכז של סיעה וממלא מקומו כאמור, ייחשב כמרכז הסיעה הקשיש מבין חברי הסיעה בועדה האזורית, וממלא מקומו – כממלא מקום של מרכז הסיעה. {{ח:תת|(א1)}} בא־כוח סיעה בכנסת או ממלא מקומו רשאי למנות, מקרב חברי הוועדה המרכזית או ממלאי מקומם, מרכז ארצי וממלא מקומו; מונה מרכז ארצי כאמור, יראו אותו כמרכז הסיעה בכל אחת מהוועדות האזוריות, אלא אם כן הודיע בא־כוח הסיעה בכנסת אחרת. {{ח:תת|(א2)}} מינוי כאמור בתקנה זו יהיה במסירת הודעה, בחתימת בא־הכוח או ממלא מקומו, ליושב ראש הוועדה המרכזית, ובמינוי של מרכז בוועדה אזורית גם ליושב ראש הוועדה האזורית. {{ח:תת|(ב)}} מרכז הסיעה, ובהעדרו – ממלא מקומו, רשאי לקבל בשם סיעתו כל הודעה המיועדת לסיעתו ולמסור כל הודעה בשמה. {{ח:תת|(ג)}} בא כוח סיעה בכנסת רשאי למנות ממונה מטעם הסיעה לצורך מסירת וקבלת הודעות בשם הסיעה בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}} (בתקנת משנה זו – הממונה על איוש קלפיות); על אף האמור בתקנת משנה (ב), מונה ממונה על איוש קלפיות לסיעה פלונית, לא יהיה רשאי מרכז ארצי או מרכז בוועדה אזורית למסור או לקבל כל הודעה בעניין מינוי בעלי תפקידים בוועדות קלפי מטעם הסיעה. {{ח:סעיף|6||תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|פרק ג1|פרק ג{{ח:הערה|׳}}1: פנקס בוחרים|תיקון: תשס״ה}} {{ח:סעיף|6א|בקשת מידע וכתבי התחייבות|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה של מפלגה או סיעה בכנסת לקבלת מידע – {{ח:תתת|(1)}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|בסעיף 39(ב)(1) לחוק}}, תוגש לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1א|טופס 1א שבתוספת}}; {{ח:תתת|(2)}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|בסעיף 39(ב)(2) לחוק}}, תוגש לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ב|טופס 1ב שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} בקשה של מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע – {{ח:תתת|(1)}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|בסעיף 39(ב)(1) לחוק}}, תוגש לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ג|טופס 1ג שבתוספת}}; {{ח:תתת|(2)}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|בסעיף 39(ב)(2) לחוק}}, תוגש לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ד|טופס 1ד שבתוספת}}. {{ח:תת|(ג)}} לבקשה של מפלגה ושל סיעה בכנסת לקבלת מידע פנקס כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|בסעיף 39(א) לחוק}}, יצורף כתב התחייבות, לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ה|טופס 1ה שבתוספת}}, חתום בידי בא כוח מבקש המידע; כמו כן תצורף לכל בקשה לקבלת מידע פנקס, התחייבות לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ו|טופס 1ו שבתוספת}} חתומה ביד{{ח:הערה|י}} האחראי מטעם מבקש המידע לטיפול במידע. {{ח:סעיף|6ב|בקשות לתיקון פרטי בוחר|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה של אדם לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 40|סעיף 40(א) לחוק}}, להכללתו בפנקס הבוחרים או לתיקון פרט מפרטי הרישום שלו בפנקס, תוגש לשר, לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ז|טופס 1ז שבתוספת}}, באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. {{ח:תת|(ב)}} בקשה של חבר ועדת הבחירות המרכזית לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 40|סעיף 40(ב) לחוק}}, שלא לכלול אדם מסוים בפנקס הבוחרים לכנסת תוגש לשר לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1ח|טופס 1ח שבתוספת}}, באמצעות המפקח הארצי על הבחירות. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: ועדות קלפי}} {{ח:סעיף|7|הודעה על ההרכב הסיעתי של ועדות הקלפי|תיקון: תשמ״א, תשס״ג, תשע״ג, תשע״ט}} {{ח:ת}} ההרכב הסופי של ועדות הקלפי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 21|בסעיף 21(ג) לחוק}}, יימסר על ידי הוועדה האזורית למזכיר ועדת הקלפי בהודעה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1|טופס 1 שבתוספת}}. {{ח:סעיף|7א|כתב מינוי ליושבי ראש ועדות קלפי|תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3}} {{ח:ת}} מינוים של יושבי ראש ועדות הקלפי בידי הועדות האזוריות כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 21|בסעיף 21(ג) לחוק}}, יהיה במסירת כתבי מינוי לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 2|טופס 2 שבתוספת}}. {{ח:סעיף|7ב|כתב מינוי של סגנים ליושב ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי|תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3, תשע״ג, תשע״ג־2, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} מינוים של סגנים ליושבי ראש ועדת קלפי ושל חברי ועדת קלפי בידי הסיעות כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 21|בסעיף 21(ה) לחוק}} יהיה במסירת כתבי מינוי לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 2א|טפסים 2א}} {{ח:פנימי|תוספת טופס 2ב|ו־2ב שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} טפסים כאמור בתקנת משנה (א) רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 40|סעיף 40 לחוק}}, לא יאוחר מ־5 ימים לפני יום הבחירות. {{ח:תת|(ג)}} מי שנתמנה כאמור בסעיף קטן (א) (להלן – נציג), יציג את כתב המינוי שלו בפני מזכיר ועדת הקלפי יחד עם תעודת הזהות שלו; מזכיר ועדת הקלפי יזהה את הנציג. {{ח:תת|(ד)}} ראה מזכיר ועדת הקלפי כי המינוי האמור בתקנת משנה (א) תואם את ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי וכי לא מכהנים בועדה, אותה עת, יותר נציגים מטעם אותה סיעה מכפי שנקבע בהרכב הסיעתי – יאשר את צירופו של הנציג לועדת הקלפי. {{ח:תת|(ה)}} מזכיר הועדה ירשום בפרוטוקול את פרטי הנציג, שעת תחילת כהונתו ושעת סיומה. {{ח:סעיף|7ג|תשלום לחבר ועדת קלפי|תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו}} {{ח:תת|(א)}} הועדה המרכזית רשאית לקבוע תשלום לחבר ועדת קלפי מטעם סיעתו. {{ח:תת|(ב)}} התשלום ייעשה באמצעות הסיעה, לפי תנאים והוראות שתקבע הועדה המרכזית. {{ח:סעיף|8|חילופי גברי של יושב ראש ועדת קלפי ביום הבחירות|תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ב־4, תשע״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} ביום הבחירות רשאי הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנות משנה 5(ב) ו־(ג)}}, לפי העניין, להחליף כל יושב ראש ועדת קלפי המייצג את הסיעה בועדת קלפי שבאותו אזור בחירות; החילופין יבוצעו לפי כללים אלה: {{ח:תתת|(1)}} לא מאוחר מ־5 ימים לפני יום הבחירות רשאי יושב ראש ועדת הבחירות האזורית לספק לבאי כוח הסיעות או לממלאי מקומם, בהיקף שלא יעלה על חמישית מכלל חברי ועדת הקלפי שהסיעה רשאית למנות בהתאם להרכב הסיעתי של ועדות הקלפי שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 40|סעיף 40 לחוק}}, טפסים ערוכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|טופס 3}}; {{ח:תתת|(2)}} הרוצה לבצע חילופין כאמור, ימלא את {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|טופס 3 לתוספת}}, יחתום עליו ויציגו באמצעות המחליף למזכיר ועדת הקלפי הנוגעת בדבר, בעותק מודפס או על גבי אמצעי ספרתי שהופק באמצעות מערכת ממוחשבת שאישר יושב ראש הוועדה המרכזית; {{ח:תתת|(3)}} אם {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|הטופס}} הוגש בעותק מודפס, מזכיר ועדת הקלפי ימלא את חלק {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|הטופס}} המיועד לכך, יחתום עליו ויצרף אותו לעותק הפרוטוקול המסומן ”מקור“. {{ח:סעיף|9||תיקון: תשל״ד, תשל״ז, תשמ״א, תשנ״ב־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|10|שכירת מקום הקלפי}} {{ח:ת}} אין לשכור מקומות קלפי בתשלום, אלא אם לא נמצא מקום קלפי מתאים בבנין ציבורי. {{ח:סעיף|11|מקום קלפי לנכים|תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} בתקנה זו, ”תקנות התכנון“ – {{ח:חיצוני|תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות)|תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש״ל–1970}}. {{ח:תת|(ב)}} הגישה אל מקום הקלפי תהא באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש או מעלית או מדרגות כמפורט {{ח:חיצוני|תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות)#תוספת 2 פרט 8.04|בסעיף 8.04(ג)(1) עד (6) {{ח:הערה|ב}}חלק ח׳ בתוספת {{ח:הערה|השנייה}} לתקנות התכנון}}. {{ח:תת|(ג)}} לתא ההצבעה יהיה פתח שרחבו לא יפחת מ־150 ס״מ. {{ח:תת|(ד)}} פתקי ההצבעה יהיו מונחים בגובה שלא יפחת מ־75 ס״מ ולא יעלה על 100 ס״מ. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: רשימות מועמדים}} {{ח:סעיף|12|טופסי רשימות מועמדים|תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו־3, תשס״ב, תשע״ה, תשע״ו}} {{ח:ת}} רשימת מועמדים המוגשת על ידי בוחרים לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 57|סעיף 57(ג) לחוק}} תיחתם בידיהם בחוברת לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4}} או {{ח:פנימי|תוספת טופס 4א|טופס 4א שבתוספת}}, בצירוף תקליטור, או באמצעי ספרתי אחר, כפי שימציא המנהל הכללי של הוועדה המרכזית, הכולל את רשימת המועמדים במתכונת אלקטרונית (להלן – קובץ רשימת המועמדים) כאמור {{ח:פנימי|סעיף 17|בתקנה 17(ג)}}. {{ח:סעיף|13||תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|14|הגשת רשימות מועמדים}} {{ח:ת}} רשימת מועמדים תוגש לידי יושב ראש הועדה המרכזית במקום ובמועדים שפורסם עליהם לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|תקנה 13}}; נבצר מיושב ראש הועדה המרכזית לקבל את רשימות המועמדים, ימנה שניים מסגניו מסיעות שונות לשם קבלתן. {{ח:סעיף|15|איחור בהגשת רשימות מועמדים}} {{ח:ת}} מיד לאחר תום השעה האחרונה שביום האחרון של המועד להגשת הרשימות, כפי שנקבעו בהודעה האמורה {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנה 13}}, ייסגרו דלתות הבנין שבו מקבלים רשימות המועמדים; לא תתקבל רשימת מועמדים לאחר עבור המועד לקבלתן אלא מידי באי כוח רשימות מועמדים אשר כבר נמצאו בבנין לפני סגירת הדלתות. {{ח:סעיף|16|טפסים ותקליטורים של רשימות המועמדים|תיקון: תשל״ז, תשמ״ח, תשנ״ו־3, תשס״ב, תשע״ג, תשע״ה, תשע״ו}} {{ח:תת|(א)}} הועדה המרכזית תכין טפסים של חוברות ודוגמה של תקליטור או של אמצעי ספרתי אחר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12}} וכל אדם רשאי להשיגם במשרדי הועדה המרכזית בכל יום עבודה, למעט יום שישי בשבוע, בין השעות 9.00 ו־13.00 ובין 14.00 ו־18.00, החל ביום שקבעו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|17|מילוי חוברות וצירוף תקליטור|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו, תשנ״ו־3, תשס״ב, תשע״ה, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4}} כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12}} ייכתב בכתב ברור; ברשימת מועמדים, כתב בלתי ברור שאינו ניתן לפענוח ייחשב כליקוי הניתן לתיקון בהתאם {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} אין לרשום פרטים כלשהם בחלקי הטופס המיועדים לשימוש משרדי בלבד. {{ח:תת|(ג)}} קובץ רשימת המועמדים ייערך לפי הדוגמה שסיפקה ועדת הבחירות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בתקנה 16(א)}}, ויכיל את פרטי רשימת המועמדים וכן את כל הפרטים האלה לגבי כל מועמד הרשום ברשימה: {{ח:תתת|(1)}} שם המשפחה של המועמד; {{ח:תתת|(2)}} שמו הפרטי של המועמד; {{ח:תתת|(3)}} מספרו הסידורי של המועמד ברשימת המועמדים; {{ח:תתת|(4)}} תאריך הלידה של המועמד; {{ח:תתת|(5)}} מענו של כל מועמד – שם הרחוב, מספר הבית ושם היישוב; {{ח:תתת|(6)}} מספר הזהות של המועמד; {{ח:תתת|(7)}} מקום עבודתו של המועמד. {{ח:סעיף|17א|בדיקת חוברות רשימות המועמדים|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו־3, תשס״ב, תשס״ג, תשע״ג, תשע״ה, תשפ״ה}} {{ח:ת}} חוברות רשימות המועמדים ייבדקו כאמור להלן: {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} הועדה המרכזית תבדוק אם צורף כתב הסכמה לגבי כל מועמד הרשום ברשימת מועמדים ותציין כל מועמד שכתב ההסכמה שלו לא צורף. {{ח:תת|(ב1)}} הוועדה המרכזית תבדוק אם צורף קובץ רשימת המועמדים; לא צורף הקובץ האמור, רשאית הוועדה לדרוש להמציאו לה בלא דיחוי. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ד)|(1)}} הועדה המרכזית תשווה בין כל טופס רשימת מועמדים לבין קובץ רשימת המועמדים המקביל לו; הוועדה תקלוט למחשב את קובץ רשימת המועמדים שנמצא זהה לטופס; כל קובץ של רשימת מועמדים ייקלט בנפרד, ואולם אם לא צורף לרשימת המועמדים כתב הסכמה של מועמד הכלול בה כנדרש, תצוין עובדה זו כליקוי כאמור בפסקת משנה (2)(ג). {{ח:תתת|(1א)}} נמצאה אי־התאמה בין טופס רשימת המועמדים לקובץ רשימת המועמדים יגבר האמור בטופס ויראו את הדבר כליקוי הניתן לתיקון לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 62|סעיף 62 לחוק}}. {{ח:תתת|(2)}} בהודעה על רשימת מועמדים שהוועדה המרכזית אישרה לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 63|סעיף 63 לחוק}}, יצוינו גם כל אלה: {{ח:תתתת|(א)}} כל מועמד אשר שמו מופיע גם ברשימת מועמדים אחרת ובאיזו רשימה; {{ח:תתתת|(ב)}} כל מועמד שלא נתמלאו לגביו תנאי הגיל האמורים {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק־יסוד: הכנסת}}; {{ח:תתתת|(ג)}} כל ליקוי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|החוק}} או לפי תקנות אלה הנוגע לרשימת המועמדים או למועמד הכלול ברשימה כאמור. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ז)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|18|הסכמת המועמד|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו, תשס״ב, תשע״ט}} {{ח:ת}} הסכמת המועמד לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 57|סעיף 57(ט) לחוק}} תהיה לפי {{ח:חיצוני|כללי הבחירות לכנסת (נוסח וצורה של כתב הסכמה של מועמד לכנסת)#תוספת|הטופס שבתוספת לכללי הבחירות לכנסת (נוסח וצורה של כתב הסכמה של מועמד לכנסת), התשע״ח–2018}} והיא תהווה חלק בלתי נפרד מרשימת המועמדים. {{ח:סעיף|19|התקשרות בין רשימות|תיקון: תשע״ט}} {{ח:ת}} הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 67|סעיף 67 לחוק}} תהיה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|טופס 7 שבתוספת}}, ויירשם עליה מועד קבלתה בועדה המרכזית בידי יושב ראש הועדה המרכזית או עובד בכיר של הוועדה המרכזית שהוא יסמיך לכך. {{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: משקיפים}} {{ח:סעיף|20|מינוי משקיפים|תיקון: תשנ״ו־3, תשנ״ט, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה רשימת מועמדים בידי מפלגה שאינה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת, רשאי בא כוחה למנות מטעמה משקיף אחד לועדה המרכזית ומשקיף אחד לכל ועדה אזורית. {{ח:תת|(ב)}} הגורם המוסמך למסירת הודעות בנוגע למינוי בעלי תפקידים בוועדות הקלפי לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנות משנה 5(ב) ו־(ג)}}, לפי העניין{{ח:הערה|,}} רשאי למנות משקיף אחד לועדת קלפי שבה סיעתו איננה מיוצגת על ידי חבר הועדה; מינוי משקיף ייעשה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 8|טופס 8 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ג)}} בא־כוח רשימת מועמדים, כאמור בתקנת משנה (א), או המשקיף שמונה לועדה אזורית, רשאי למנות משקיף אחד לכל ועדת קלפי; מינוי משקיף ייעשה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 8|טופס 8 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ד)}} כתב מינוי למשקיף בועדה המרכזית או בועדה אזורית יוגש ליושב ראש הועדה המרכזית, שיאשר את קבלתו לבא כוח הרשימה; יושב ראש הועדה המרכזית יודיע על מינוי משקיף בועדה האזורית ליושב ראש שלה. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ז)}} אדם אחד יכול להתמנות כמשקיף מטעם רשימה במספר מקומות קלפי, אשר מספריהם יצויינו בכתב המינוי. {{ח:תת|(ח)}} בשום זמן מן הזמנים לא יהיה נוכח בישיבת ועדת קלפי מטעם רשימה אחת יותר ממשקיף אחד. {{ח:תת|(ט)}} משקיף יהא רשאי להיכנס למקום הקלפי לאחר רישום פרטיו האישיים בפרוטוקול ועדת הקלפי. {{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: מזכירים}} {{ח:סעיף|21||תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|22|מועמדות למזכירים}} {{ח:תת|(א)}} יושב־ראש הועדה המרכזית יערוך רשימה שמית של מי שהציעו עצמם למזכירי ועדות קלפי ונמצאו ראויים להתמנות. {{ח:תת|(ב)}} הרשימה יכול ותהא ארצית או אזורית, הכל כפי שיחליט יושב ראש הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ג)}} הרשימה תהא פתוחה לעיון לפני חברי הועדה המרכזית והמשקיפים, וכל אחד מהם רשאי לערער על מועמדות אדם פלוני לפני יושב ראש הועדה המרכזית. {{ח:סעיף|23||תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|24|מינוי מזכירים|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} מתוך אלה שנמצאו ראויים כאמור ימנה יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו, מזכירי ועדות קלפי; וכן רשאי יושב ראש ועדה אזורית, אם הוסמך לכך בכתב על ידי יושב ראש הועדה המרכזית, לאחר התייעצות עם סגניו הוא, למנות מזכיר לועדת קלפי כאמור. {{ח:תת|(ב)}} רשאי יושב ראש הועדה המרכזית, אם הוא רואה בכך צורך דחוף, למנות כמזכיר לועדת קלפי אדם שלא נתמלאו בו התנאים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 22|בתקנה 22}}. {{ח:תת|(ג)}} כתב המינוי יהיה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9|טופס 9 שבתוספת}}. {{ח:סעיף|25|העברת מזכירים}} {{ח:ת}} מזכיר יתמנה לועדת קלפי פלונית; ואולם רשאים יושב ראש הועדה המרכזית או יושב ראש ועדה אזורית להעביר מזכיר ממקום קלפי אחד למקום קלפי אחר באותו אזור הבחירות, אם יראו בכך צורך. {{ח:סעיף|26|כנסי מזכירים}} {{ח:ת}} יושב־ראש הועדה המרכזית או מי שהסמיך לכך רשאי להזמין כל אדם אשר שמו נמצא ברשימה השמית האמורה {{ח:פנימי|סעיף 22|בתקנה 22}} או אשר נתמנה מזכיר לועדת קלפי, להשתתף בכנסים, ימי עיון או פגישות הדרכה, ורשאי הוא לקבוע סדרי ההסעה ותשלומי שכר בגין השתתפות כאמור. {{ח:סעיף|27|שכר המזכירים|תיקון: תשנ״ו, תשפ״ה}} {{ח:ת}} הועדה המרכזית רשאית לקבוע מכסת שכרם של המזכירים בועדות הקלפי ואת דרכי תשלומו, וכן רשאית היא לקבוע סדרי הסעתם ממקומות מגוריהם אל מקומות הקלפי וחזרה. {{ח:סעיף|28|תפקידי מזכיר|תיקון: תשל״ז, תשס״ג}} {{ח:ת}} במסגרת תפקידו של מזכיר ועדת הקלפי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|החוק}} עליו – {{ח:תת|(1)}} לעמוד לרשות ועדת הקלפי בקבלת החומר והציוד והעברתו למקום הקלפי; {{ח:תת|(2)}} לשמור על החומר ועל הציוד שבידי ועדת הקלפי; {{ח:תת|(3)}} לרשום את הפרוטוקולים ולמלא את הטפסים והגיליונות אשר על ועדת הקלפי לערכם; {{ח:תת|(4)}} לארוז את חומר הבחירות בסיום עבודת ועדת הקלפי ולהילוות להעברתו ומסירתו לועדה האזורית; {{ח:תת|(5)}} להוסיף את חתימתו על הפרוטוקול של ועדת הקלפי. {{ח:קטע2|פרק ח|פרק ח׳: פרוטוקולים וחומר הצבעה}} {{ח:סעיף|29|פרוטוקולים|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} הועדה המרכזית תספק טפסים לפרוטוקולים שלהלן: {{ח:תת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(3)}} פרוטוקול ועדת קלפי על תוצאות ההצבעה באזור הקלפי ({{ח:פנימי|תוספת טופס 12|טופס 12 שבתוספת}}); {{ח:תת|(4)}} פרוטוקול ועדת קלפי בדבר פסילת קולות ({{ח:פנימי|תוספת טופס 13|טופס 13 שבתוספת}}). {{ח:סעיף|30|מעטפות הצבעה|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו, תשנ״ו־3, תש״ס, תשס״ב, תשס״ה, תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:ת}} מעטפות הצבעה יסופקו על ידי הועדה המרכזית בלבד, והן יהיו משני סוגים: {{ח:תת|(1)}} מעטפת הצבעה לכנסת, מושחרת מבפנים, בגודל 10 על 15 ס״מ בערך, בהתאם לדוגמא שקבע יושב־ראש הועדה המרכזית וסגניו; {{ח:תת|(2)}} מעטפות הצבעה חיצוניות להצבעת מי שלא חלה עליו חובת ההצבעה בקלפי שרשימת הבוחרים הקשורה אליה כוללת את שמו לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 7|סעיף 7 לחוק}}, מנייר בצבע לבן, בגודל 11.5 על 16.5 ס״מ בערך, בהתאם לדוגמה שנקבעה על ידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|31|פתקי הצבעה|תיקון: תשל״ד, תשל״ז, תשנ״ו, תש״ס, תשס״ב, תשע״ד, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} פתק הצבעה ישא את האות או האותיות, או את הכינוי והאות או האותיות של הרשימה בעברית ותו לא; כמות מסויימת של פתקי הצבעה תישא גם תרגום ערבי של האותיות והכינוי של הרשימה; הפתקים יסופקו על ידי הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} הגודל, הצבע וההדפסה של הפתקים יהיו כדלקמן: {{ח:תתת|(1)}} הגודל 7 על 10 ס״מ לערך; {{ח:תתת|(2)}} הנייר: נייר לבן 70 גרם; {{ח:תתת|(3)}} ההדפסה: בצבע שחור כשהכינוי לרשימה מודפס מתחת לאות או לאותיות של הרשימה; השטח המודפס יהיה מ־4 על 7 ס״מ עד 6 על 9 ס״מ. {{ח:תת|(ג)}} הועדה המרכזית תספק גם פתקים ריקים בלתי מודפסים שיהיו בגודל ובצבע כאמור. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), אין הבוחר חייב להשתמש דווקא בפתק שסופק על ידי הועדה המרכזית; רשאי הוא להביא עמו פתק מבחוץ, ולהשתמש בו לצורך הצבעה ובלבד שהפתק יהיה על פי דוגמה שאישרה הועדה המרכזית ועליו אות או אותיות או כינוי ואות או אותיות של הרשימה, בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית. {{ח:קטע2|פרק ט|פרק ט׳: סדרי הצבעה}} {{ח:סעיף|32|הספקה לועדה אזורית}} {{ח:ת}} כל ועדה אזורית תקבל עד היום החמישי לפני יום הבחירות את החומר והציוד הדרושים ביום הבחירות לועדות הקלפי שבאזורה לשם ביצוע הבחירות. {{ח:סעיף|33|מסירת חומר ההצבעה לועדות הקלפי|תיקון: תשל״ז, תשמ״א, תשמ״ד־2, תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשס״ב, תשע״ו, תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} לא יאוחר מיומיים לפני הבחירות תמציא הועדה האזורית את חומר ההצבעה וציוד ההצבעה המפורטים בתקנת משנה (ב) (להלן – ציוד ההצבעה) לכל ועדות הקלפי שבאזורה באופן ובדרך שיקבע יושב ראש הועדה המרכזית; המצאת ציוד ההצבעה תהיה לידי מזכיר ועדת הקלפי, ואולם לעניין הציוד המפורט בתקנת משנה (ב)(4) עד (9), (11), (12) ו־(17) עד (21), אפשר שההמצאה תהיה לאב הבית של מקום הקלפי המועסק על ידי הוועדה מרכזית; הועדה האזורית תקבע את הסדרים הדרושים למסירת ציוד ההצבעה. {{ח:תת|(ב)}} וזה ציוד ההצבעה: {{ח:תתת|(1)}} שני עותקים של רשימת הבוחרים המתייחסת לאותו אזור קלפי; {{ח:תתת|(1א)}} רשימה של בוחרים שנכללו ברשימות הבוחרים כאמור בפסקה (1), ונפטרו בתקופה שבין יום שליפת הפנקס לבין מועד מסירת המידע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ז) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} זהותון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 60|בתקנה 60}}; {{ח:תתת|(3)}} החלטת הועדה המרכזת בדבר ההרכב הסיעתי של ועדת הקלפי ({{ח:פנימי|תוספת טופס 1|טופס 1}}); {{ח:תתת|(4)}} קלפי העשויה קרטון או פלסטיק או חומר אחר שמידותיה ומבניה אושרו בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו; {{ח:תתת|(5)}} מנעול לצורך סגירת הקלפי; המנעול יהיה מנעול בטחון הניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו ועליו חרוט מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול; {{ח:תתת|(6)}} פרגוד אחד או שניים לצורך התקנת תאי ההצבעה, כפי שקבע יושב ראש הועדה המרכזית; {{ח:תתת|(7)}} מדף להחזקת פתקי הצבעה בכל תא הצבעה; {{ח:תתת|(8)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תתת|(9)}} מדבקות ”2 או 3 פתקים זהים“; {{ח:תתת|(10)}} מעטפות הצבעה; {{ח:תתת|(11)}} פתקי הצבעה לכל רשימות המועמדים שאושרו; {{ח:תתת|(12)}} פתקי הצבעה ריקים; {{ח:תתת|(13)}} טפסי פרוטוקול לקביעת תוצאות ההצבעה בקלפי; {{ח:תתת|(14)}} טפסי פרוטוקול בדבר פסילת קולות; {{ח:תתת|(15)}} גליונות ספירת הקולות; {{ח:תתת|(16)}} עותק אחד של {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|החוק}}, של תקנות אלה ושל הוראות הועדה המרכזית; {{ח:תתת|(17)}} הציוד המשרדי הדרוש; {{ח:תתת|(18)}} נייר אריזה ומעטפות אריזה; {{ח:תתת|(19)}} אמצעי תאורה לשעת חירום; {{ח:תתת|(20)}} המודעות הרשמיות שיש להדביק בכניסה למקום הקלפי ובתא ההצבעה; {{ח:תתת|(21)}} מיתקן לפתקי הצבעה שנספרו. {{ח:סעיף|34|אופן אריזת החומר; תוכן החבילות}} {{ח:ת}} החומר בשביל ועדות הקלפי יגיע לועדות האזוריות ארוז בחבילות חבילות; על גבי כל חבילה יהיה רשום מספר אזור הקלפי שבשבילו מיועד החומר; הועדות האזוריות לא יפתחו את החבילות ואת הקלפיות ולא ישנו מתוכן החומר; הציוד שבכל חבילה, לרבות פתקי ההצבעה, המעטפות להצבעה, גליונות ספירת הקולות, והפרוטוקולים בדבר פסילת קולות יהיה מותאם בכמותו למספר הבוחרים שבכל קלפי וקלפי; הועדה האזורית תמציא את החבילות לועדות הקלפי כפי שנתקבלו על ידיה. {{ח:סעיף|35|רציפות פעולתה של הוועדה האזורית|תיקון: תשס״ט}} {{ח:ת}} ביום הבחירות תפעל הוועדה האזורית ברציפות החל משעה 5:00 בבוקר עד להעברת חומר הבחירות שנתקבל מוועדות הקלפי אל הוועדה המרכזית. {{ח:סעיף|36|הגשת עזרה לועדות הקלפי|תיקון: תשע״ו, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הועדה האזורית תגיש לועדות הקלפי את כל העזרה הדרושה לארגון הצד הטכני של עבודתן ביום הבחירות; חברי הועדה האזורית יבקרו ביום הבחירות במקומות הקלפי לשם הגשת עזרה כאמור. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|37|ביקורת פתיחת מקומות הקלפי|תיקון: תשנ״ו־2, תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} הועדה האזורית תוודא ביום הבחירות, תוך שעה מהמועד הנקוב לפתיחת הקלפיות, אם כל ועדות הקלפי הופעלו כדין. {{ח:תת|(ב)}} מינה יושב ראש הועדה האזורית חבר ועדת קלפי או מזכיר ועדת קלפי כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 24|בסעיף 24(ט1) לחוק}}, יכהן אותו חבר או מזכיר עד שיהיה נוכח מנין חוקי כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 24|בסעיף 24(ט) לחוק}}. {{ח:סעיף|38||תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|39|מהלך ההצבעה}} {{ח:ת}} ועדת הקלפי תחליט בכל הנוגע למהלך ההצבעה במקום הקלפי בכפוף להוראות {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|החוק}} והתקנות ולהוראותיה של הועדה המרכזית. {{ח:סעיף|40|קבלת החלטות}} {{ח:ת}} החלטות ועדת הקלפי יתקבלו ברוב קולות של המשתתפים בהצבעה; היו הדעות שקולות, יכריע יושב ראש הישיבה. {{ח:סעיף|41|הציוד|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשע״ו, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} ביום הבחירות יימצא במקום הקלפי כל החומר הדרוש להצבעה שהועבר למזכיר ועדת הקלפי בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 33|לתקנה 33}}; נוסף לכך יימצאו בו: {{ח:תת|(1)}} שולחן אחד שלידו יושבים חברי ועדת הקלפי והמזכיר, עם כסאות או ספסלים לחברי הועדה, באופן שחברי הועדה יוכלו לפקח על כל בוחר הנכנס לתא ההצבעה או היוצא ממנו; מצד שני של השולחן, ממול חברי הועדה, תעמוד הקלפי כך שהחריץ בה יימצא בגובה שאינו נמוך מגובה פני השולחן; {{ח:תת|(2)}} שולחן שני ומספר כסאות או ספסלים המיועדים למשקיפים; {{ח:תת|(3)}} תא ההצבעה לצורך הצבעת הבוחרים שיותקן באמצעות פרגוד בפינת החדר מול שולחנותיהם של חברי הועדה והמשקיפים; התא יסתיר את הבוחר מעיני הזולת באופן שיוכל להכניס את פתק ההצבעה למעטפת ההצבעה בחשאיות גמורה; בתא ההצבעה יימצאו ערוכים, על מדף מיוחד או על שולחן, לפי האלף־בית, פתקי ההצבעה של כל רשימות המועמדים, פתקי הצבעה ריקים ועט כחול; אין לשים בתא את כל כמות הפתקים בבת אחת, אלא כמות מסויימת שווה לכל הרשימות; יש לבדוק לפחות אחת לשעה את מלאי הפתקים בתא ולהוסיף פתקים במידת הצורך. {{ח:סעיף|42|שמירת הסדר|תיקון: תש״ף, ס״ח תש״ף, ס״ח תשפ״א, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} מזכיר הועדה ישמור על הסדר במקום הקלפי; הוא רשאי להרחיק אדם המתנהג שלא כשורה, ואדם זה לא יחזור למקום הקלפי אלא ברשות המזכיר בלבד; אין להפעיל כוח זה כדי למנוע בוחר הזכאי להצביע במקום מלהשתמש בזכותו זו. {{ח:סעיף|43|איסור תעמולה|תיקון: תשנ״ו־2, תשס״ו}} {{ח:תת|(א)}} במקום הקלפי ובמרחק שנקבע {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 126|בסעיף 126(5) לחוק}} אסורים כל תעמולה בכתב, בעל־פה או בצורה אחרת, או הכנסה או חלוקה של חומר בדפוס או בכתב הקשור לתעמולת בחירות, לרבות פתקי הצבעה, בידי מי שאינו מוסמך לכך; ועדת הקלפי תדאג לשמירת האיסור האמור במקום הקלפי ומחוצה לו עד המרחק האמור. {{ח:תת|(ב)}} לא יימצא במקום הקלפי ובמרחק שנקבע {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 126|בסעיף 126(5) לחוק}} כל חומר תעמולה, מודעות כלשהן, כרזות וכדומה, פרט למודעות רשמיות של הועדה המרכזית, הועדה האזורית וועדת הקלפי. {{ח:סעיף|44|הצגת תמונות במקום הקלפי|תיקון: תשנ״ו־2}} {{ח:ת}} במקום הקלפי יוצגו רק תמונותיהם של נשיא המדינה ובנימין זאב הרצל. {{ח:סעיף|45|איסור שיחות}} {{ח:ת}} חברי ועדת הקלפי, המזכיר והמשקיפים יימנעו מלנהל שיחות כלשהן עם האנשים המבקשים להצביע, פרט לשיחות של חברי הועדה הכרוכות בזיהויים של המצביעים ובמהלך ההצבעה. {{ח:סעיף|45א|איסור שימוש בטלפונים ניידים ברדיו ובטלוויזיה|תיקון: תשנ״ט, תשס״ט}} {{ח:ת}} ביום הבחירות, בשעה שבה מצוי מצביע בקלפי ובעת ספירת הקולות לא ישוחח אדם ממכשיר טלפון נייד או מכשיר קשר בחדר שבו פועלת ועדת קלפי, אלא לצורך ניהול ההצבעה בקלפי או במקרי חירום, ולא יפעיל אדם בחדר כאמור מכשיר רדיו או טלוויזיה. {{ח:סעיף|46|סדרנים|תיקון: תשל״ז, תשע״ו, תשפ״ה}} {{ח:ת}} הופקד סדרן במקום קלפי יקבל מאת הועדה האזורית כתב מינוי לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 14|טופס 14 שבתוספת}}; כתב המינוי יהיה חתום בידי יושב ראש הועדה האזורית; הסדרנים יהיו כפופים להוראות מזכיר ועדת הקלפי והם יושיטו כל עזרה שתידרש. {{ח:סעיף|47|שעות הצבעה מקוצרות}} {{ח:תת|(א)}} לענין {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 72|סעיף 72(א) לחוק}} יקבע יושב ראש הועדה המרכזית בהתייעצות עם סגניו את הישובים שמספר הזכאים להצביע בהם אינו עולה על 350 ויודיע על כך לועדה האזורית. {{ח:תת|(ב)}} לא יאוחר מיומיים לפני יום הבחירות יודיע יושב ראש הועדה האזורית הממונה על אזור הקלפי. לציבור בכל ישוב הנוגע לענין, על החלטת יושב ראש הועדה המרכזית כאמור, בדרך המקובלת לפרסומים באותו ישוב. {{ח:סעיף|48|התאמת שעונים|תיקון: תשמ״א, תשנ״ו־2, תשס״ב}} {{ח:ת}} שעה אחת לפני תום שעות ההצבעה, כלומר בשעה 7 או 9 בלילה, הכל לפי הענין, יתאמו חברי הועדה ביניהם את שעוניהם. {{ח:סעיף|49|הצבעה לאחר סגירת מקום הקלפי|תיקון: תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הגיעה השעה לסגירת מקום הקלפי ומחכים עוד אנשים על יד הכניסה לשם הצבעה, יש להכניס אליו את כולם בבת אחת, לנעול את הדלתות ולאפשר להם להצביע. {{ח:תת|(ב)}} אם בגלל גודל המקום אי אפשר להכניס לתוך מקום הקלפי את כל הבוחרים המחכים כאמור בתקנת משנה (א), יאופשר להם לחכות לתורם בתוך שטח מוגדר ליד הכניסה; לאנשים אלה יינתנו פתקי המתנה הנושאים מספר סידורי ואת חתימתו של יושב ראש ועדת הקלפי, ומספר הממתינים יירשם בפרוטוקול; המחכים ייכנסו למקום לשם הצבעה לפי המספר הסידורי שבפתק ההמתנה. {{ח:תת|(ג)}} אחרי סגירת הדלתות אין להכניס עוד שום אדם לתוך מקום הקלפי. {{ח:סעיף|50|בדיקת מקום הקלפי וציודו והחתמת מעטפות ההצבעה|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשע״ג, תשע״ח, תשפ״א־2, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} על כל חברי ועדת הקלפי, לרבות יושב ראש הועדה וסגנו, ועל מזכיר ועדת הקלפי, להופיע במקום הקלפי לפחות חצי שעה לפני השעה שבה יש לפתוח את מקום הקלפי, להשלמת הסידורים הטכניים. לענין זה – {{ח:תתת|(1)}} יבדקו הם, בין היתר, אם כל הריהוט והציוד נמצאים במקום הקלפי, אם תא ההצבעה הותקן באופן המבטיח חשאיות ההצבעה, ואם השולחנות והקלפי סודרו כהלכה; {{ח:תתת|(2)}} ידאגו לכך שבתא ההצבעה יושמו לפי סדר האלף־בית, פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות, שלכל רשימה יהיה צרור לחוד, ושאחרי הפתקים המודפסים יהיה מונח צרור פתקי הצבעה ריקים; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4)}} יבדקו אם בין המעטפות נמצאות מעטפות פגומות, ואם כן – יכניסו אותן למעטפת אריזה מיוחדת לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 17א|טופס 17א שבתוספת}}, וירשמו את מספרן {{ח:פנימי|תוספת טופס 17א|בטופס האמור}}; סגירת מעטפת אריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק, והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו כך שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש ועדת הקלפי ימנה שני חברים המייצגים סיעות שונות, אם נוכחים כאלה, אשר לפני פתיחת הקלפי יחתמו על מספר מעטפות במשבצת המתאימה לכך, למטה בצד שמאל של המעטפה, לצורך ההצבעה; כן יוסיפו שני החברים לחתום מזמן לזמן על כמויות נוספות של מעטפות, כך שתמיד יהיה מלאי מספיק של מעטפות חתומות לשעות מספר; יש לחתום תמיד בבת אחת על מספר מעטפות; אם פועל רק חבר אחד מחברי הועדה בועדת הקלפי, מספיקה חתימת ידו, אך עובדה זו תירשם בפרוטוקול; אין מניעה שבמשך היום יוחלפו החברים הרשאים לחתום על מעטפות, ובלבד שיהיו מסיעות שונות, אם נוכחים כאלה; אין לחתום בנוכחות בוחר על המעטפה שתימסר לו. {{ח:תת|(ג)}} את המעטפות החתומות יש להחזיק בקופסה נפרדת שתישמר אצל מזכיר ועדת הקלפי; כל חבר הועדה רשאי לבדוק מזמן לזמן אם בקופסה נמצא מלאי מספיק של מעטפות חתומות כאמור. {{ח:סעיף|51||תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|52|הצגת הקלפי}} {{ח:ת}} לפני התחלת ההצבעה יציג יושב ראש הועדה את הקלפי לעיני האנשים הנמצאים אותה שעה במקום הקלפי, כשהיא פתוחה וריקה. {{ח:סעיף|53|הנוכחים בעת הצגת הקלפי|תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} בזמן הצגת הקלפי הריקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 52|בתקנה 52}} רשאים להיות נוכחים הגורמים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 73|בסעיף 73 לחוק}} ומי שהותר לו להיות נוכח לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 73א|סעיף 73א לחוק}}. {{ח:סעיף|54|סגירת הקלפי|תיקון: תשנ״ו}} {{ח:תת|(א)}} ראו כל הנוכחים שהקלפי ריקה, ינעל אותה היושב ראש מיד, בנוכחותם, במנעול בטחון שסיפקה הועדה המרכזית, באופן שהקלפי לא תהיה ניתנת לפתיחה אלא על ידי שבירת המנעול. {{ח:תת|(ב)}} נסגרה הקלפי כאמור, אין ועדת הקלפי רשאית לפתחה אלא עם תום ההצבעה וסגירת מקום הקלפי, ואף זאת לשם ספירת הקולות בלבד. {{ח:תת|(ג)}} אין להוציא את הקלפי מתוך מקום הקלפי, ואין להוציא מתוכו את המעטפות ופתקי ההצבעה, כולל המעטפות שהוצאו מהקלפי לשם ספירת הקולות ופתקי ההצבעה שהוצאו ממעטפות אלה. {{ח:סעיף|54א|רישום בפרוטוקול של פעולות פתיחת מקום הקלפי|תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} השעה שבה נפתח מקום הקלפי, ציון קיום הפעולות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנות 50(א)(2) עד (4)}}, {{ח:פנימי|סעיף 50|50(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 52|52}} {{ח:פנימי|סעיף 54|ו־54}} וכן שמותיהם של חברי ועדת הקלפי, המשקיפים והמזכיר שהיו נוכחים בזמן קיום הפעולות יירשמו בפרוטוקול וחברי הועדה והמזכיר יחתמו סמוך לרישום זה במקום המיועד לכך. {{ח:סעיף|55|זיהוי בוחרים|תיקון: תשנ״ו־2, תשנ״ט, תשס״ג, תשס״ו}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(א1)}} מזכיר הועדה יזהה את הבוחר על ידי השוואת תצלומו של הבוחר המופיע באמצעי הזיהוי שלו לפניו של הבוחר, תוך כדי עיון בפרטי הבוחר (מין, שנת לידה וכיוצא באלה). {{ח:תת|(ב)}} בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו חסר או נתלש תצלומו, או שנקרע באופן שאינו מאפשר את זיהויו, אינו רשאי להצביע; כמו כן לא יורשה להצביע בוחר שבאמצעי הזיהוי שלו לא מצוין שמו. {{ח:סעיף|56|חוסר תצלום אצל נשים|תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 55|בתקנה 55}}, רשאיות להצביע נשים שבפנקסי הזיהוי או תעודות הזהות שלהן חסרים תצלומיהן, כשבמקום התצלום הוטבעה החותמת ”בהיתר שר הפנים“. {{ח:סעיף|57||תיקון: תשפ״א־2, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|58|בדיקת רשימות הבוחרים|תיקון: תשנ״ט, תשס״ג}} {{ח:ת}} אחרי שזיהה מזכיר הועדה את הבוחר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 55|בתקנה 55}} {{ח:פנימי|סעיף 56|או 56}}, על ועדת הקלפי לברר אם שמו רשום ברשימת הבוחרים שבידה, בהתאם לאמור {{ח:פנימי|סעיף 61|בתקנה 61}}. {{ח:סעיף|59|שיבוש אינו שולל זכות הצבעה|תיקון: תשס״ו}} {{ח:תת|(א)}} שיבוש בנתונים ברשימת הבוחרים אין בו כדי לשלול מהבוחר את זכות ההצבעה, כשאין ספק בדבר זהותו. {{ח:תת|(ב)}} אי־התאמה בין הכתובת הרשומה באמצעי הזיהוי של הבוחר לבין הכתובת הרשומה ברשימת הבוחרים אין בה כדי לשלול מן הבוחר את זכות ההצבעה. {{ח:סעיף|60|רשימת הבוחרים וזהותון|תיקון: תשמ״א, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הבוחרים רשומים ברשימת הבוחרים של אזור הקלפי לפי פרטים אישיים אלה: מספר הזהות, שנת הלידה, שם המשפחה, השם הפרטי, שם אביו או אמו והכתובת; באין לבוחר שם משפחה, יפורט גם שם אבי אביו; שמות הבוחרים ערוכים לפי סדר האלף־בית של שמות המשפחה, כשליד כל שם נקוב מספר סידורי שוטף. {{ח:תת|(ב)}} לכל ועדת קלפי תסופק, כאמצעי עזר, רשימה נוספת שבה יפורטו השמות שברשימת הבוחרים לפי סדר עוקב של מספרי הזהות שלהם (להלן – זהותון). {{ח:סעיף|61|שלבי הבדיקה ברשימת הבוחרים וסימון בה|תיקון: תשמ״א, תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ו}} {{ח:ת}} לאחר זיהוי הבוחר תנהג ועדת הקלפי כלהלן: {{ח:תת|(1)}} תבדוק אם שם הבוחר רשום ברשימת הבוחרים; נמצא שמו ברשימה – יש לאפשר לו להצביע; {{ח:תת|(2)}} לא נמצא שם הבוחר ברשימת הבוחרים – יש לבדוק אם מספר זהותו רשום בזהותון; נמצא המספר בזהותון ושמו משובש – יש למצוא את השם המשובש ברשימת הבוחרים ולאפשר לבוחר להצביע ובלבד שאין ספק בדבר זהותו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59|בתקנה 59}}; {{ח:תת|(3)}} לא נמצא שמו של הבוחר ברשימת הבוחרים גם לאחר ביצוע האמור בפסקה (2), לא תישלל ממנו זכות ההצבעה אלא לאחר שכל חברי הועדה בדקו את רשימת הבוחרים והזהותון; {{ח:תת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(5)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|62||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|63|בתא ההצבעה בוחר אחד בלבד|תיקון: תשנ״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} בכפוף לאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 75|בסעיף 75(ב) לחוק}}, יימצא בתא ההצבעה בעת ההצבעה בוחר אחד בלבד. {{ח:תת|(ב)}} ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 19ב|טופס 19ב שבתוספת}} את הפרטים הנדרשים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 75|בסעיף 75 לחוק}}; {{ח:פנימי|תוספת טופס 19ב|הטופס האמור}} יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי ויהווה חלק ממנו. {{ח:סעיף|64|זכות הצבעה לפי רישום בלבד|תיקון: תשנ״ו־2}} {{ח:ת}} מצביע רק מי ששמו רשום ברשימת הבוחרים, ואין ועדת הקלפי רשאית לדון ולהחליט אם אדם המבקש להצביע זכאי להיות רשום ברשימת הבוחרים אם לאו; אין היא רשאית להעביר את ההכרעה אם לאדם פלוני הזכות להצביע, לועדה האזורית או לועדה המרכזית או לכל רשות אחרת, ואין היא רשאית לדחות את הכרעתה עד לאחר סגירת מקום הקלפי. {{ח:סעיף|65|סגירת המעטפה|תיקון: תשנ״ו}} {{ח:ת}} מעטפה שהבוחר מטיל לתוך הקלפי יכולה להיות סגורה בדבק או בלתי סגורה, כרצון הבוחר, ובלבד שמתוך מעטפה לא סגורה לא ייראה פתק ההצבעה. {{ח:סעיף|65א|הטלת המעטפות לקלפי|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} על הבוחר להטיל לקלפי את מעטפת ההצבעה שקיבל מועדת הקלפי. {{ח:סעיף|66||תיקון: תשמ״א, תשמ״ד־2, תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשס״ב, תשס״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|67|הליכי ההצבעה|תיקון: תשמ״א, תשמ״ד־2, תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשס״ב, תשס״ג, תשס״ה, תשס״ו, תשפ״א־2, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ו}} {{ח:תת|(א)}} ועדת הקלפי תפעל בעת ההצבעה בדרך זו: {{ח:תתת|(1)}} הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו לאחד מחברי הועדה; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} הבוחר יגש למזכיר הועדה היושב בקצה השולחן הקרוב ביותר לכניסה; מזכיר הועדה יקבל מידו את אמצעי הזיהוי, יזהה את הבוחר ויחפש את שמו בעותק הראשון של רשימת הבוחרים שבידו, יקרא בקול את שמו, יסמן ברשימה ליד שמו סימן v כסימן שהבוחר ביקש להצביע, ויעביר את אמצעי הזיהוי שלו למזכיר ועדת הקלפי הנוסף; {{ח:תתת|(2)}} חבר הועדה, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(ב)}}, ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי לחבר הועדה היושב לידו; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} מזכיר ועדת הקלפי, לאחר שקיבל את אמצעי הזיהוי, ימסור לבוחר מעטפת הצבעה חתומה בידי חברי הועדה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(ב)}}, ויפנה את הבוחר לתא ההצבעה הפנוי באותה עת, ויעביר את אמצעי הזיהוי למזכיר ועדת הקלפי היושב לידו; {{ח:תתת|(2א)}} חבר הועדה המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(ב)}}; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(א)(4)}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} מזכיר ועדת הקלפי המוסר לבוחר את מעטפת ההצבעה ייודא כי מעטפת ההצבעה היא מעטפה רשמית שסיפקה הועדה המרכזית וכי חתמו עליה שני חברי ועדה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(ב)}}; נמצא במעטפה פגם כלשהו, תוכנס המעטפה למעטפת אריזה המיועדת למעטפות פגומות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(א)(4)}}; {{ח:תתת|(2ב)}} הבוחר שקיבל את מעטפת ההצבעה ילך אל תא ההצבעה ושם ישים בתוך מעטפת ההצבעה פתק של רשימת המועמדים שהוא מצביע בעדה; הבוחר יחזור ויראה לוועדת הקלפי את המעטפה שעליה חתימות שני חברי הועדה, ויטיל את מעטפת ההצבעה בעצמו לתוך הקלפי; {{ח:תתת|(3)}} חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק חבר הועדה את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} חזר בוחר והטיל את המעטפה לתוך הקלפי, ימחוק מזכיר ועדת הקלפי את שמו מהעותק השני של רשימת הבוחרים; המחיקה תיעשה על ידי העברת קו על השורה בה רשומים פרטי הבוחר, מתוך זהירות שלא לפגוע בשורות הסמוכות; {{ח:תתת|(3א)}} לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר חבר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} לאחר מחיקת שמו של הבוחר כאמור יחזיר מזכיר ועדת הקלפי לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; {{ח:תתת|(4)}} ועדת קלפי הפועלת בהרכב של פחות משלושה חברים, תבצע את התפקידים המתוארים לעיל על ידי המזכיר והחברים הנוכחים. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|68|בדיקת פתקי ההצבעה בתא ההצבעה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} על ועדת הקלפי לבדוק לעתים תכופות אם הפתקים בתא ההצבעה נמצאים מסודרים כדרוש ולא התערבבו אלה באלה; כל חבר ועדת הקלפי וכל משקיף רשאים לבדוק אם מלאי הפתקים לא אזל ואם הפתקים מסודרים כדרוש, ובלבד שבזמן הבדיקה לא יימצא בוחר בתא; בעת הבדיקה יש גם לוודא שהפתקים שבתא לא סומנו או לוכלכו; פתקים שסומנו או לוכלכו יש לסלק מן התא ולארוז אותם במעטפת אריזה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 17א|טופס 17א שבתוספת}}. {{ח:קטע2|פרק י|פרק י׳: תוצאות ההצבעה}} {{ח:סעיף|69|ספירת הקולות, מקומה ורציפותה}} {{ח:ת}} מיד עם תום ההצבעה, וללא כל הפסקה, על ועדת הקלפי לספור הקולות ולסכם תוצאות ההצבעה בקלפי; ספירת הקולות תיעשה במקום הקלפי שבו ישבה הועדה בעת ההצבעה. {{ח:סעיף|70|הנוכחים בעת ספירת הקולות|תיקון: תשע״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} בעת ספירת קולות וסיכום תוצאות ההצבעה בקלפי רשאים להיות נוכחים הגורמים המנויים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 73|בסעיף 73 לחוק}}, למעט בוחרים, ומי שהותר לו להיות נוכח לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 73א|סעיף 73א לחוק}}. {{ח:סעיף|71|מעטפות בלתי משומשות|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשע״ג}} {{ח:ת}} עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את מעטפות ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשות ותכניסן לתוך מעטפה מיוחדת לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 18|טופס 18 שבתוספת}} ותסגור אותה. {{ח:סעיף|72|איסוף פתקי ההצבעה|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} עם תום ההצבעה תאסוף ועדת הקלפי את פתקי ההצבעה שנשארו בתא ותכניסם, יחד עם פתקי ההצבעה שנשארו בידיה בלתי משומשים, למעטפה מיוחדת לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 18|טופס 18 שבתוספת}}, ותסגור אותה, כך שבמקום הקלפי לא יימצאו שום פתקי הצבעה במפוזר. {{ח:סעיף|73|ספירת המצביעים לפי הרשימות|תיקון: תשמ״א, תשס״ו, תשע״ח, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} עם סיום הפעולות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 71|בתקנות 71}} {{ח:פנימי|סעיף 72|ו־72}} תקבע ועדת הקלפי: {{ח:תתת|(1)}} את מספר הבוחרים שביקשו להצביע וליד שמותיהם שבעותק הראשון של רשימת הבוחרים נעשה סימן v כאמור {{ח:פנימי|סעיף 67|בתקנה 67(א)(1)}}; {{ח:תתת|(2)}} את מספר הבוחרים שהצביעו בפועל לפי המחיקות שנעשו בעותק השני של רשימת הבוחרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 66|בתקנה 66(א)(1)}}; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} הוועדה תרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את המספרים האמורים בתקנת משנה (א)(2). {{ח:סעיף|74|פתיחת הקלפי|תיקון: תשמ״א, תשנ״ו, תש״ס, תשס״ב, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} לאחר ביצוע הפעולות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 73|בתקנה 73}}, על ועדת הקלפי – {{ח:תתת|(1)}} לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את שמותיהם של חברי הועדה, המזכיר והמשקיפים הנוכחים במקום; {{ח:תתת|(2)}} לבדוק אם הקלפי סגורה במנעול כאמור {{ח:פנימי|סעיף 54|בתקנה 54}}; במקרה שהקלפי אינה סגורה כך – תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו בתוספת הסבר; {{ח:תתת|(3)}} לפתוח את הקלפי על ידי שבירת מנעול הבטחון; {{ח:תתת|(4)}} להוציא את מעטפות ההצבעה מתוך הקלפי, לספור אותן ולרשום את מספרן בפרוטוקול במקום המיועד לכך; נתגלתה אי התאמה, תציין הועדה בפרוטוקול עובדה זו; {{ח:תתת|(5)}} לקבוע אלו מן המעטפות שהוצאו מן הקלפי כשרות ואלו פסולות; במעטפות הפסולות ינהגו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 81|בתקנה 81}}; {{ח:תתת|(5א)}} לרשום על כל פתק הצבעה שיימצא שלא בתוך מעטפת הצבעה: ”נמצא בלא מעטפה“; לחבר פתקים אלה יחד ולארזם במעטפות אריזה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 81|בתקנה 81}}; {{ח:תתת|(6)}} לרשום בפרוטוקול, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הכשרות ואת מספר המעטפות החיצוניות שיצאו מתיבת הקלפי; {{ח:תתת|(6א)}} לרשום בפרוטוקול בדבר פסילת קולות, במקום המיועד לכך, את מספר המעטפות הפסולות; {{ח:תתת|(7)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} לצורך ספירת הקולות יש להתחשב רק במעטפות שהוצאו מן הקלפי, נבדקו ונמצאו כשרות. {{ח:סעיף|75|פתיחת המעטפות וספירת הקולות|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} אחרי קביעת מספר המעטפות שהוצאו מהקלפי ונמצאו כשרות, יפתח יושב ראש הועדה, או חבר שהוא מינה לכך, כל מעטפה לחוד, יוציא את פתק ההצבעה מתוכה, יקרא בקול רם את האות או האותיות של הרשימה אשר עליו ויראהו לנוכחים; לאחר מכן יושם פתק ההצבעה על השיפוד המיועד לאותה הרשימה שבמיתקן לפתקי הצבעה שנספרו אשר סופק לועדת הקלפי, באופן שהפתקים שניתנו לכל רשימה יימצאו על שיפוד נפרד; יושב ראש הועדה ימנה לפחות שני חברי הועדה השייכים לשתי סיעות שונות, אשר בעת קריאת הפתקים כאמור ירשמו, כל אחד לחוד, בגליון ספירת הקולות לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 19|טופס 19 שבתוספת}}, את הקולות שניתנו לכל רשימה, על ידי סימון קו אחד לכל קול שקיבלה אותה רשימה; הסימון ייעשה במשבצות של הגליון המיועדות לכך; בכל משבצת יסומנו לא יותר מחמישה קווים. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|76|טיפול במעטפות}} {{ח:ת}} מותר לפתוח מעטפת הצבעה רק לאחר שפתק ההצבעה מהמעטפה הקודמת נמצא כבר על השיפוד המיועד לו והקול נרשם בגליון ספירת הקולות. {{ח:סעיף|77|פתקים זהים|תיקון: תשנ״ט, תשע״ג, תשע״ח}} {{ח:ת}} נמצאו במעטפת הצבעה שניים או שלושה פתקי הצבעה זהים, ידביק יושב ראש ועדת הקלפי, או מזכיר ועדת הקלפי, על אחד מהפתקים האמורים מדבקת ”2 או 3 פתקים זהים“, ולאחר מכן יחברם יחד בכמה סיכות; מספר הפתקים הזהים יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ובמניין הקולות הכשרים ייחשבו שניים או שלושת הפתקים כאמור כפתק הצבעה כשר אחד. {{ח:סעיף|78|סיכום ספירת הקולות|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} לאחר רישום כל פתקי ההצבעה בגליון ספירת הקולות ייקבעו תוצאות ההצבעה בקלפי על ידי סיכום מספר הקולות שקיבלו כל רשימה בהתאם לרישום; כל חבר הועדה רשאי לדרוש ביקורת על ידי ספירת הפתקים מחדש, כולם או של רשימה מסויימת. {{ח:סעיף|78א|הטיפול בפתקים כשרים|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ג}} {{ח:ת}} מיד לאחר סיכום ספירת הקולות תכניס הועדה את פתקי ההצבעה הכשרים למעטפת אריזה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 20|טופס 20 שבתוספת}}; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דבק; יושב ראש הועדה וכל חבר מחבריה שירצה בכך יחתמו על המעטפה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. {{ח:סעיף|79|פסילת קולות|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} ועדת הקלפי תקבע כשרותם או פסלותם של פתקי ההצבעה ומעטפות ההצבעה על פי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 78|סעיף 78(א) לחוק}} ועל פי תקנות אלה, ותערוך פרוטוקול בדבר פסילת הקולות על פי {{ח:פנימי|תוספת טופס 13|טופס 13 שבתוספת}}. {{ח:סעיף|80|מעטפות פסולות}} {{ח:ת}} מעטפות אלה יהיו פסולות, בנוסף על המעטפות הפסולות לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 78|סעיף 78(א) לחוק}} – {{ח:תת|(1)}} מעטפה שנמצאה מחוץ לקלפי ושלא הוצאה ממנה; {{ח:תת|(2)}} מעטפה שאין עליה חתימות ידיהם של שני חברי ועדת הקלפי או של חבר אחד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנה 50(ב)}}. {{ח:סעיף|81|הטיפול במעטפה פסולה|תיקון: תשל״ז, תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} מעטפות פסולות אין לפתחן ואין להביאן בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת אריזה, לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 21|טופס 21 שבתוספת}}; סגירת מעטפת האריזה תיעשה בדבק; על מקום הסגירה יודבק נייר דביק והיושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה; מעטפת אריזה תצורף לפרוטוקול המתאים ותועבר יחד עם כל שאר חומר הבחירות לועדה האזורית; לא נמצאו מעטפות פסולות, תרשום הועדה בפרוטוקול המתאים במקום המיועד לכך: ”אין“. {{ח:סעיף|81א|מעטפות ריקות|תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} אין להביא מעטפות כשרות שהוצאו מן הקלפי, אבל לא נמצא בהן דבר, בחשבון ספירת הקולות; את מספרן יש לציין בפרוטוקול המתאים ולאחר מכן להכניס אותן למעטפת האריזה, לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 21|טופס 21 שבתוספת}}. {{ח:סעיף|82|פתקים פסולים|תיקון: תשל״ד, תשנ״ו, תשס״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} פתקי הצבעה אלה יהיו פסולים, נוסף על הפתקים הפסולים לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 78|סעיף 78(א) לחוק}}: {{ח:תת|(1)}} פתק הצבעה שהוצא ממעטפה שבתוכה נמצא דבר כלשהו זולת הפתק; {{ח:תת|(2)}} פתק ריק שאין עליו ולא כלום; {{ח:תת|(3)}} פתק הצבעה שאין עליו אות או אותיות של רשימת מועמדים מאושרת; {{ח:תת|(4)}} פתק שעליו רק כינוי הרשימה ואין עליו אות; {{ח:תת|(5)}} פתק הצבעה מודפס שאין עליו אות או אותיות של רשימה; {{ח:תת|(6)}} פתק שעליו אות או אותיות או כינוי בשפה לועזית, למעט פתק מודפס שעליו אות או אותיות או כינוי בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד בערבית בלבד; {{ח:תת|(7)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(8)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(9)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|82א||תיקון: תשנ״ו־2, תשס״ב}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|83|הודעות במקום הקלפי|תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} ועדת הקלפי תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה של המבנה שבו נמצא מקום הקלפי, בכניסה למקום הקלפי ובתוך תא הצבעה, באופן הנראה לעין כל, הודעה מאת יושב ראש הועדה המרכזית הכוללת את ההוראות {{ח:פנימי|סעיף 59|שבתקנות 59}}, {{ח:פנימי|סעיף 80|80}} {{ח:פנימי|סעיף 82|ו־82}} וכן הודעה עם דוגמאות פתקי ההצבעה של הרשימות שאושרו לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 63|סעיף 63 לחוק}}; ההודעות יסופקו על ידי הועדה המרכזית באמצעות הועדות האזוריות. {{ח:סעיף|84|הטיפול בפתקי הצבעה פסולים|תיקון: תשנ״ו, תש״ס, תשס״ב, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} נמצא פתק פסול במעטפת הצבעה תחזיר אותו ועדת הקלפי למעטפת ההצבעה שממנה הוצא, תרשום על המעטפה את דבר הפסילה וסיבתה ותרשום את הפסילה בפרוטוקול בדבר פסילת הקולות; ועדת הקלפי תנהג באותו אופן אם יימצאו מספר פתקים פסולים במעטפת הצבעה אחת. {{ח:תת|(א1)}} אחרי עריכת הפרוטוקול בדבר פסילת קולות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 79|בתקנה 79}}, תכניס הועדה את מעטפות ההצבעה האמורות בתקנת משנה (א) למעטפת אריזה המיועדת לכך, לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 21|טופס 21 שבתוספת}}; המעטפה תיסגר בדבק ועל מקום הסגירה יודבק נייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על המעטפה עצמה. {{ח:תת|(ב)}} המספר הכולל של הפתקים הפסולים והמעטפות הפסולות יירשם בפרוטוקול במקום המיועד לכך; לא נמצאו פתקים פסולים ומעטפות הפסולות, תרשום הועדה במקום המיועד לכך: ”אין“. {{ח:סעיף|85|טופס פרוטוקול אחיד|תיקון: תשמ״א, תשמ״ד־2, תשנ״ו, תשס״ב, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} ועדת הקלפי תרשום פרוטוקול על פעולותיה, בשני עותקים, בטופס אחיד שסיפקה הועדה המרכזית לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 12|טופס 12 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} עותקי הפרוטוקול יסופקו בכריכות בשני צבעים שונים; עותק אחד יסומן ”מקור“ והעותק השני יסומן ”העתק“. {{ח:תת|(ג)}} הדף הכולל את תוצאות ספירת הקולות בכל אחד מעותקי הפרוטוקול יהיה במקור ובהעתק אחד; ההעתק יהיה ניתן לתלישה. {{ח:תת|(ד)}} על ההעתק יצוין שהוא מיועד ליושב ראש ועדת הקלפי או לסגנו. {{ח:תת|(ה)}} טעות ברישום בפרוטוקול תתוקן בשני העותקים של הפרוטוקול האמורים בתקנת משנה (א). {{ח:סעיף|86|עריכת הפרוטוקול בשלבים}} {{ח:ת}} עריכת הפרוטוקול תיעשה באופן רצוף יחד עם ביצוע כל פעולה או קביעת כל פרט הטעונים רישום בפרוטוקול; אין לדחות רישום כל שהוא עד לסגירת מקום הקלפי או תום ההצבעה. {{ח:סעיף|87|רישום הרכב ועדת הקלפי|תיקון: תשמ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} בפרוטוקול תרשום ועדת הקלפי את הרכבה הסיעתי של הועדה כאמור בהודעת הועדה המרכזית שניתנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7}} ואת שמו של מזכיר ועדת הקלפי. {{ח:סעיף|88|רישום הערות בפרוטוקול או בכתב נפרד|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} חברי הועדה, המשקיפים ומזכיר ועדת הקלפי רשאים להוסיף בפרוטוקול את הערותיהם העובדתיות הנוגעות לפעולת הועדה בתוך מקום הקלפי ובמרחק של 25 מטרים ממנו; את ההערות ירשום מזכיר הועדה בפרוטוקול במקום המיועד לכך, ומי שביקש את הרישום יאשר אותן בחתימת ידו. {{ח:תת|(ב)}} במקום רישום ההערות בפרוטוקול אפשר לצרפן לפרוטוקול בכתב נפרד שיהיה חתום כאמור. {{ח:סעיף|89|צירוף פרוטוקולים}} {{ח:ת}} פרוטוקול פסילת קולות יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי בדבר תוצאות ההצבעה. {{ח:סעיף|90|חתימת הפרוטוקול|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} שני עותקי הפרוטוקול ייחתמו בידי שניים מחברי הועדה לפחות וביניהם יושב ראש הועדה או סגנו, וכן בידי מזכיר הועדה; שאר חברי הועדה וכן המשקיפים רשאים לחתום עליהם. {{ח:סעיף|91|קביעת תוצאות ההצבעה}} {{ח:ת}} תוצאות ההצבעה ייקבעו בועדת הקלפי לפי מספר הקולות הכשרים על יסוד פתקי ההצבעה הכשרים שהוצאו ממעטפות כשרות אשר נמצאו בקלפי; כלל זה יחול גם כשתהיה אי התאמה בין המספרים שנרשמו בפרוטוקול. {{ח:סעיף|92|מסירת תוצאות ההצבעה|תיקון: תשנ״ו}} {{ח:ת}} משנחתמו שני עותקי פרוטוקולים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 90|בתקנה 90}} ייתלשו מהם ההעתקים המיועדים ליושב ראש הועדה ולסגנו ויימסרו להם. {{ח:סעיף|93|החומר היסודי והחומר הכללי|תיקון: תשנ״ו, תשנ״ט, תשס״ב, תשס״ה, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} מיד עם תום הפעולות המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 85|בתקנות 85 עד 92}}, ובהתאם לתקנה זו {{ח:פנימי|סעיף 94|ולתקנות 94}} {{ח:פנימי|סעיף 95|ו־95}}, יועבר חומר הבחירות מועדת הקלפי אל ועדת הבחירות האזוריות, כשהוא מחולק לחומר היסודי ולחומר הכללי וממויין כלהלן: {{ח:תת|(1)}} החומר היסודי, שיכלול – {{ח:תתת|(א)}} שני עותקי הפרוטוקול החתומים כדרוש, כשלעותק המקור מצורפים שני עותקי גיליון ספירת הקולות והפרוטוקול בדבר פסילת קולות; {{ח:תתת|(ב)}} שתי רשימות הבוחרים שהועדה השתמשה בהן לצורך ההצבעה; {{ח:תתת|(ג)}} גיליון פרטי המלווים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 19ב|טופס 19ב שבתוספת}}; {{ח:תתת|(ד)}} אישורים בדבר חילופי גברי לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|טופס 3 שבתוספת}}; {{ח:תתת|(ה)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(2)}} החומר הכללי, שיכלול – {{ח:תתת|(א)}} כל מעטפות האריזה שלתוכן הוכנס חומר הבחירות תוך כדי מהלך ההצבעה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 50|בתקנות 50}}, {{ח:פנימי|סעיף 68|68}}, {{ח:פנימי|סעיף 71|71}}, {{ח:פנימי|סעיף 72|72}}, {{ח:פנימי|סעיף 81|81}}, {{ח:פנימי|סעיף 81א|81א}} {{ח:פנימי|סעיף 84|ו־84}}; {{ח:תתת|(ב)}} המעטפות הכשרות שהוצאו מהקלפי ושבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים; {{ח:תתת|(ג)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תתת|(ה)}} פתקי הצבעה כשרים שהוצאו מהמעטפות הכשרות, בהפרדה לפי אותיות הרשימות; {{ח:תתת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|94|אריזת חומר הבחירות|תיקון: תשל״ז, תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ו}} {{ח:תת|(א)}} החומר היסודי כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(1)}} יוכנס למעטפת אריזה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 22|טופס 22 שבתוספת}}, והיא תימסר לועדה האזורית בנפרד מכל חומר אחר, אולם בעת ובעונה אחת עם החומר הכללי כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(2)}}. {{ח:תת|(ב)}} מעטפות ההצבעה הכשרות שבהן נמצאו פתקי הצבעה כשרים יוכנסו למעטפת אריזה נפרדת לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 23|טופס 23 שבתוספת}}; מעטפת אריזה זו יחד עם מעטפות האריזה הנזכרות {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(2)(א)}} ייצררו בצרור אחד, שייסגר בנייר דביק; היושב ראש וכל חבר מחברי הועדה שירצה בכך יחתמו באופן שחלק מן החתימה תהיה על גבי הנייר הסוגר וחלק על הצרור עצמו. {{ח:סעיף|95|אחריות על העברת חומר ההצבעה|תיקון: תשפ״א־2, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} מזכיר ועדת הקלפי ידאג להעברת כל חומר הבחירות האמור, החומר היסודי והחומר הכללי כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(1) ו־(2)}} בהתאמה, לוועדה האזורית. {{ח:תת|(ב)}} העברת חומר הבחירות תבוצע על ידי שני אנשים: מזכיר ועדת הקלפי ומזכיר הוועדה הנוסף שמונה לאותה ועדת קלפי, ובהעדר מזכיר נוסף, על ידי מפקח טוהר הבחירות שמונה לאותה ועדת קלפי; מזכיר ועדת הקלפי יקבל כתב אישור על קבלת חומר הבחירות מאת הוועדה האזורית; האישור יינתן על גבי {{ח:פנימי|תוספת טופס 24|טופס 24 שבתוספת}} והעתק מהאישור יישמר בידי הוועדה האזורית. {{ח:סעיף|96|קבלת חומר על ידי הועדה האזורית|תיקון: תשנ״ו־2, תשס״ב}} {{ח:ת}} הועדה האזורית תבדוק בזמן קבלת החומר אם במעטפות האריזה נמצא כל החומר היסודי הנזכר {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(1)}}, והיא רשאית לבדוק את החומר הכללי הנזכר {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(2)}}. {{ח:סעיף|97|רישום התוצאות בועדה האזורית|תיקון: תשמ״ד־2, תשנ״ו, תשס״ג, תשס״ו, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הועדה האזורית תרשום את תוצאות ספירת הקולות של ועדות הקלפי על יסוד הפרוטוקולים של ועדות הקלפי המסומנים ”מקור“ הנמצאים בחומרים שהועברו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 95|בתקנה 95}}, לוועדה האזורית. {{ח:תת|(ב)}} לא נמצא עותק הפרוטוקול שסומן ”מקור“, תפעל הועדה כאמור בפסקה (1) {{ח:הערה|[צ״ל: כאמור בתקנת משנה (א)]}} על יסוד עותק הפרוטוקול שסומן ”העתק“. {{ח:סעיף|98||תיקון: תשנ״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|99|ועדת משנה לצורך קבלת החומר|תיקון: תשל״ד}} {{ח:תת|(א)}} לצורך קבלת חומר הבחירות רשאי היושב ראש של ועדה אזורית שבאזורה נמצאים לפחות 250 אזורי קלפי למנות, לאחר התייעצות עם חברי הועדה, ועדות משנה לאזורי קלפי עודפים. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש הועדה האזורית יקבע את אזורי הקלפי שועדת המשנה תטפל בהם. {{ח:תת|(ג)}} לכל ועדת משנה יהיה יושב ראש שימנה יושב ראש הועדה האזורית מתוך סגניו או ממלאי מקומם או חברי הועדה האזורית; בועדת משנה יהיו מיוצגות לא פחות משלוש סיעות המיוצגות בועדה האזורית; חבר הועדה האזורית רשאי להשתתף בכל אחת מועדות המשנה. {{ח:תת|(ד)}} ועדת משנה תפעל כועדה אזורית, והיא תשתמש בטפסים המיועדים לשימוש בועדות אזוריות; אולם אחרי סיום פעולתה עליה להעביר מיד את כל החומר לועדה האזורית לעריכת סיכום סופי. {{ח:סעיף|100|העברת החומר לועדה המרכזית|תיקון: תשנ״ו, תשס״ה, תשע״ח, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} מיד עם גמר רישום תוצאות ספירת הקולות של כל הקלפיות באזור תעביר הועדה האזורית לועדה המרכזית את כל החומר כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2)}} שני עותקים מהפרוטוקולים של כל ועדות הקלפי שבאזור, גליונות ספירת הקולות של ועדות הקלפי והפרוטוקולים של ועדות הקלפי בדבר פסילת הקולות; {{ח:תתת|(3)}} שתי רשימות הבוחרים שהיו בשימוש ביום הבחירות בכל ועדות הקלפי שבאזור; {{ח:תתת|(4)}} החומר הכללי, כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 93|בתקנה 93(2)}}, של כל ועדות הקלפי שבאזור; {{ח:תת}} חומר זה יועבר למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} העברת כל החומר המפורט בתקנת משנה (א) תיעשה על ידי יושב ראש הועדה האזורית או שני חברי הועדה שנתמנו על ידיו; חברים אחרים של הועדה האזורית רשאים להצטרף אליהם בעת העברת החומר. {{ח:תת|(ג)}} החומר יימסר לועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 29|טופס 29 שבתוספת}} או למרכז הלוגיסטי של הועדה המרכזית כנגד אישור בכתב על קבלתו לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 25ג|טופס 25ג שבתוספת}}. {{ח:סעיף|101||תיקון: תשל״ד, תשמ״א, תשנ״ו, תשס״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|102||תיקון: תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|103|שמירת הסדר והבטחת החומר בעת העברתו}} {{ח:ת}} הועדה האזורית תקיים מגע מתמיד עם מפקח המשטרה שבאזור לשם שמירת הסדר במקומות הקלפי ובועדות האזוריות ולשם אבטחת חומר הבחירות במקומות הקלפי ובזמן העברתו למשרד הועדה האזורית וממנה אל הועדה המרכזית, והמשטרה תושיט לה את העזרה הדרושה לכך. {{ח:סעיף|104|קבלת החומר על ידי הועדה המרכזית|תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} בזמן קבלת החומר מהוועדות האזוריות תבדוק הועדה המרכזית, באמצעות ועדות קבלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 124|בתקנה 124}}, אם נתקבל החומר מכל ועדות הקלפי שבאזור כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 100|בתקנה 100(א)}}. {{ח:קטע2|פרק יא|פרק י״א: הבחירות בקרב חיילים|תיקון: תשל״ז}} {{ח:סעיף|104א|שעות ההצבעה של חיילים|תיקון: תשל״ז}} {{ח:ת}} שעות ההצבעה בקלפיות לחיילים ייקבעו בידי יושב ראש הועדה המרכזית לפי המלצת ראש המטה הכללי או בא־כוחו; הודעה עליהן תפורסם בדרך שתיקבע בידי ראש המטה הכללי או בא־כוחו. {{ח:סעיף|104ב|ועדה לספירת קולות חיילים וימאים|תיקון: תשל״ז, תשמ״ד}} {{ח:ת}} יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו ימנו ועדת משנה לצורך קבלת הקלפיות, בדיקת קולות החיילים וספירתם, לרבות קיום הפיקוח השוטף על ביצוע הבדיקה והספירה כמפורט בתקנה זו. {{ח:סעיף|104ג|העברת הקלפיות|תיקון: תשמ״ד}} {{ח:תת|(א)}} ועדות הקלפי הפועלות לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 90|סעיף 90(ה) לחוק}} יעבירו את הקלפיות המיוחדות לחיילים אחרי נעילתן ומיד עם תום ההצבעה, במישרין לידי הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} ועדת המשנה תקבל את הקלפיות והן יסומנו בסימון שהיא תקבע. {{ח:תת|(ג)}} ועדת המשנה תנהל פרוטוקול של כל פעולותיה ותעביר את הפרוטוקול עם סיום עבודתה לידי הועדה המרכזית. {{ח:סעיף|104ד|בדיקת המעטפות|תיקון: תשמ״ד, תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:תת|(א)}} עובדי הועדה המרכזית יפתחו את הקלפיות ויוציאו מהן את מעטפות ההצבעה החיצוניות. {{ח:תת|(ב)}} לאחר מכן יבדקו אנשי המרכז למיכון משרדי, לפי הרישומים על גבי המעטפה החיצונית, אם מי ששמו רשום על גבי המעטפה הוא בעל זכות לבחור. {{ח:תת|(ג)}} בתום הבדיקה האמורה יבדקו עובדי הועדה המרכזית לפי השם הרשום על גבי המעטפה אם החייל לא הצביע גם בקלפי הרגילה שבה נכלל שמו לפי הרשום בפנקס הבוחרים. {{ח:תת|(ד)}} מעטפה של חייל אשר שמו אינו רשום בפנקס הבוחרים או אשר הצביע יותר מפעם אחת, תועבר סגורה לידי ועדת המשנה ואין לפתחה אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה; החליטה ועדת המשנה כי אין מקום לפסול את המעטפה, תיפתח המעטפה החיצונית, והמעטפה הפנימית תועבר לועדת הספירה להמשך פעולתה כאמור להלן; החליטה ועדת המשנה על פסילת המעטפה בשל טעם כמפורט בתקנת משנה (ג), תערוך על כך פרוטוקול והמעטפות יושמדו לפי החלטתה. {{ח:תת|(ה)}} בשלב הבא יפתחו עובדי הועדה המרכזית את המעטפות החיצוניות ויסדרו את המעטפות הפנימיות בקופסאות, כדי להכינן לספירה. {{ח:תת|(ו)}} את המעטפות הפנימיות תעביר ועדת המשנה לועדות ספירה. {{ח:סעיף|104ה|ועדות ספירה|תיקון: תשמ״ד}} {{ח:תת|(א)}} לצורך מנין הקולות תמנה ועדת המשנה ועדות ספירה, במספר הדרוש, אשר כל אחת מהן תהיה מורכבת משלושה חברים שתאשר ועדת המשנה מבין הסיעות המרכיבות את ועדת המשנה; אחד מחברי ועדת הספירה יתמנה ליושב ראש שלה. {{ח:תת|(ב)}} ההרכב הסיעתי של ועדת ספירה יהיה באותה מתכונת שנקבעה לענין ועדות הקלפי, בהחלטתה של הועדה המרכזית לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}, בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:תת|(ג)}} ועדת המשנה תקבע מזכיר לכל ועדת ספירה שירכז את עבודת הועדה ומעמדו ותפקידו יהיה כתפקיד מזכיר ועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:סעיף|104ו|ספירת קולות החיילים|תיקון: תשמ״ד}} {{ח:תת|(א)}} ועדת ספירה תנהל פרוטוקול על ספירת הקולות שייחתם ביד כל חבריה, ותעבירו בסיום עבודתה לידי ועדת המשנה; טופס הפרוטוקול בנוסח אחיד יסופק על ידי הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} המעטפות החיצוניות יישמרו עד תום הספירה ולא יושמדו אלא לפי החלטתה של ועדת המשנה. {{ח:תת|(ג)}} בכל ענין שלא פורט בתקנה זו תפעל ועדת ספירה בעת ביצוע תפקידה כועדת קלפי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:תת|(ד)}} כל השגה של חבר בועדת ספירה תירשם בפרוטוקול של ועדת הספירה ותובא להכרעתה של ועדת המשנה. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:פנימי|סעיף 75|תקנות 75 עד 92}} יחולו על ספירת קולות החיילים בשינויים המחוייבים לפי הענין ובמקום ”ועדת קלפי“ האמורה בהן קרי: ”ועדת ספירה“, ואולם לא ייפסלו מעטפה או קול לפי {{ח:פנימי|סעיף 79|תקנה 79}}, אלא על דעת ועדת המשנה שתירשם בפרוטוקול והסמכות הנתונה {{ח:פנימי|סעיף 78|בתקנה 78}} לחברי ועדת קלפי תהיה גם לחברי ועדת המשנה. {{ח:תת|(ו)}} ועדת המשנה, באישור יושב ראש הועדה המרכזית יחד עם סגניו, תכין תדריך בכתב בדבר סדרי עבודתן של ועדות הספירה. {{ח:קטע2|פרק יא1|פרק י״א1: בחירות בבתי סוהר ובבתי מעצר|תיקון: תשמ״ח}} {{ח:סעיף|104ז|הגדרות|תיקון: תשמ״ח, תשס״ט, תשע״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק יא1|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדת קלפי“ – ועדת קלפי שמונתה לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116ג|סעיף 116ג לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קלפי“ – {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מיתקן“ – בית סוהר או בית מעצר כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116א|בסעיף 116א לחוק}}. {{ח:סעיף|104ז1|רשימת מיתקנים ומפקדי מיתקנים|תיקון: תשע״ג}} {{ח:ת}} רשימה של כל בתי הסוהר ובתי המעצר כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116ב|בסעיף 116ב(א)(1) לחוק}} תכלול את הפרטים שלהלן: {{ח:תת|(1)}} רשימת המיתקנים; {{ח:תת|(2)}} מספר הקלפיות שמציע השר בכל מיתקן; {{ח:תת|(3)}} ציון היות כל אחת מהקלפיות נייחת או ניידת; {{ח:תת|(4)}} שמות מפקדי המיתקנים ומפקדי תחנות המשטרה ופרטיהם; {{ח:תת|(5)}} מספר השוטרים, הסוהרים האסירים והעצורים שצפוי לשהות במיתקן ביום הבחירות. {{ח:סעיף|104ח|הכנה להצבעה|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו, תשס״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} לפני התחלת ההצבעה תעשה ועדת הקלפי (להלן {{ח:פנימי|פרק יא1|בפרק זה}} – הועדה) את הפעולות הבאות: {{ח:תת|(1)}} תכין ותבדוק את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות בתא ההצבעה של עט כחול, של פתקי הצבעה לכל הרשימות המשתתפות בבחירות אשר מסודרים לפי סדר האלף־בית כשלכל רשימה יושם צרור לחוד, ושל פתקי הצבעה ריקים אשר מונחים בצרור לאחר הפתקים המודפסים; {{ח:תת|(2)}} תבדוק אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, תכניסן למעטפת אריזה מיוחדת; את מעטפת האריזה תסגור בנייר דבק וחברי הועדה יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; {{ח:תת|(3)}} שניים מחברי הועדה יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; {{ח:תת|(4)}} תבדוק שהקלפי ריקה ותאפשר גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור, תנעל את מכסה הקלפי במנעול בטחון המיועד לכך, ותניח את הקלפי על השולחן שלידו הם יושבים. {{ח:סעיף|104ט|סדרי ההצבעה|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשס״ב, תשס״ט, תשע״ג, תשפ״א־2, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ה}} {{ח:ת}} לאחר זיהויו של הבוחר כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|בסעיף 74}} או {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116ד|בסעיף 116ד(ב) לחוק}} תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: {{ח:תת|(1)}} מזכיר ועדת הקלפי ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים בעותק אחד של הפרוטוקול שנערך לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104י|תקנה 104י}}; {{ח:תת|(2)}} מזכיר ועדת הקלפי ימסור לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 104ח|בתקנה 104ח}}; {{ח:תת|(3)}} הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם ישים פתק הצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לועדת הקלפי; {{ח:תת|(4)}} הבוחר יקבל מאת מזכיר ועדת הקלפי מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; {{ח:תת|(5)}} מזכיר ועדת הקלפי יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את שם המצביע, שם אביו, מספר זהותו במרשם האוכלוסין ומענו לפי הרשום בתעודת הזהות שלו; {{ח:תת|(6)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תת|(7)}} הבוחר יסגור את מעטפת ההצבעה החיצונית בהדבקה ויטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; {{ח:תת|(8)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(9)}} אחד מחברי הועדה ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את אמצעי הזיהוי שלו; {{ח:סעיף|104י|ניהול פרוטוקול|תיקון: תשמ״ח, תשע״ט, תשפ״ה}} {{ח:ת}} הועדה תנהל פרוטוקול על מהלך ההצבעה בשני עותקים; הפרוטוקול יהיה בהתאם {{ח:פנימי|תוספת טופס 12|לטופס 12 שבתוספת}}, בשינויים המחויבים, ותצורף לו רשימת המצביעים בקלפי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 104ט|בתקנה 104ט(1) ו־(9)}}; עם תום ההצבעה יחתמו חברי הועדה על שני עותקי הפרוטוקול. מזכיר הועדה יעורך את הפרוטוקול. {{ח:סעיף|104יא|הודעה על פתקי הצבעה פסולים|תיקון: תשמ״ח}} {{ח:ת}} הועדה תדאג לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 83|בתקנה 83}}; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. {{ח:סעיף|104יב|קלפי|תיקון: תשמ״ח, תשפ״ה}} {{ח:ת}} היתה הקלפי ניידת, בין אגפים של אותו בית סוהר או בית מעצר או בין בתי סוהר או בתי מעצר (להלן בסעיף זה – מתקן), תפעל הועדה כלהלן: {{ח:תת|(1)}} תרשום בפרוטוקול את שעת תחילת ההצבעה, שעת סיום ההצבעה ומספר המצביעים בכל אגף או מתקן; {{ח:תת|(2)}} הסתיימה ההצבעה במתקן או באגף, תפעל הועדה כדלקמן: {{ח:תתת|(א)}} תרשום בפרוטוקול את שעת סיום ההצבעה ואת מספר המצביעים באותו מתקן או אגף; {{ח:תתת|(ב)}} תרשום בפרוטוקול את מספר מנעול הביטחון המיועד לנעילת מכסה החריץ; {{ח:תתת|(ג)}} תכניס את הפרוטוקול ואת רשימת המצביעים לתוך התא המיועד לכך בקלפי; {{ח:תתת|(ד)}} תכסה את חריץ הקלפי במכסה החריץ ותנעל את מכסה החריץ במנעול שמספרו נרשם בסעיף קטן {{ח:הערה|[צ״ל: בפסקת משנה]}} (ב) לעיל; {{ח:תתת|(ה)}} תארוז את מעטפות ההצבעה, המעטפות החיצוניות ופתקי ההצבעה; {{ח:תת|(3)}} הקלפי תועבר לאגף או למתקן הנוסף בליווי צמוד של חברי הועדה ושוטר או סוהר; {{ח:תת|(4)}} באגף או במתקן הנוסף תפעל הועדה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 104ח|בתקנה 104ח(1) עד (3)}}; מזכיר הועדה ישבור את מנעולי מכסה החריץ לעיני חברי הועדה וירשום את מספרי המנעולים בפרוטוקול וכן ירשום את תחילת שעת ההצבעה. {{ח:סעיף|104יג|נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית|תיקון: תשמ״ח, תשנ״ט, תשפ״א־2, ס״ח תשפ״ב, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} בתום שעות ההצבעה שנקבעו, ואחרי סיום ההצבעה, תפעל הועדה כלהלן: {{ח:תתת|(1)}} תסיים את עריכת הפרוטוקול וחבריה יחתמו עליו; לא חתם אחד מהם, יציין יושב ראש הועדה את הסיבה לכך, והפרוטוקול לא ייפסל בשל כך; {{ח:תתת|(2)}} עותק אחד של הפרוטוקול ושל רשימת המצביעים יוכנס לתוך הקלפי; את העותק ישמור בידיו יושב ראש הועדה; {{ח:תתת|(3)}} תנעל את הקלפי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 104יב|בתקנה 104יב(2)}}; {{ח:תתת|(4)}} תארוז את הציוד וחומר ההצבעה שנותר ללא שימוש כהוראות {{ח:פנימי|סעיף 93|תקנה 93(1) ו־(2)}}, בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:תת|(ב)}} מיד עם גמר הפעולות האמורות בתקנת משנה (א) תועבר הקלפי ישירות לועדה האזורית, אלא אם כן קבע יושב ראש הועדה המרכזית אחרת, בליווי שני מזכירי ועדת הקלפי וכן שוטר מלווה; הועדה האזורית תעביר את החומר, ללא דיחוי, לועדה המרכזית. {{ח:סעיף|104יד|ספירת קולות אסירים ועצירים|תיקון: תשמ״ח}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104ב|תקנות 104ב עד 104ו}} יחולו גם על ספירת קולות אסירים ועצירים בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:קטע2|פרק יא2|פרק י״א2: בחירות בנציגויות דיפלומטיות וקונסולריות של ישראל|תיקון: תשנ״ב־2}} {{ח:סעיף|104טו||תיקון: תשנ״ב־2, תשנ״ט}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|104טז|ספירת קולות מצביעים|תיקון: תשנ״ב־2}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104ב|תקנות 104ב עד 104ו}} יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיוחדות בנציגויות בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:סעיף|104יז|הודעה על זכות הצבעה, מינוי אחראים ופרוטוקול|תיקון: תשנ״ב־2, תשנ״ט}} {{ח:ת}} הודעה על זכות הצבעה כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116י|בסעיף 116י(ד) לחוק}} תיעשה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ב|טופס 26ב שבתוספת}}; מינוי האחראים ייעשה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26א|טופס 26א שבתוספת}}; פרוטוקול ההצבעה ייערך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 27א|טופס 27א שבתוספת}}. {{ח:קטע2|פרק יא3|פרק י״א3: בחירות בבתי־חולים ובמוסדות לאנשים המוגבלים בניידות|תיקון: תשנ״ו־3, תשס״ג}} {{ח:סעיף|104יח|בתי חולים ומוסדות מוכרים|תיקון: תשנ״ו־3, תשס״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} ברשימת בתי החולים כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116יג|בסעיף 116יג(ב) לחוק}} והמוסדות שהוכרו כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116יז1|בסעיף 116יז1 לחוק}} יפורטו שם בית החולים או המוסד המוכר, מספר המיטות בו, תיאור המבנים שלו, פירוט הקומות והביתנים שבהם משוכנים מאושפזים בבית החולים או השוהים במוסד המוכר, הצעה בדבר המקום בבית החולים או במוסד המוכר שבו תוצב הקלפי ובדבר ניוד קלפיות בתוך בית חולים או מוסד מוכר או בין בתי חולים ומוסדות מוכרים, שם פרטי ושם משפחה של מנהל בית החולים או מנהל המוסד המוכר או של מי שמונה על ידו להיות אחראי על הקלפיות באותו בית חולים או מוסד מוכר, ומספרי הטלפון שלו בעבודה ובבית. {{ח:סעיף|104יט|הכנות להצבעה וסדריה|תיקון: תשנ״ו־3, תשנ״ט, תשס״ג, תשע״ט, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104ח|תקנות 104ח עד 104יג}} יחולו גם על הבחירות בבתי־חולים ובמוסדות המוכרים, בשינויים המחוייבים לפי הענין וכן בשינויים אלה: {{ח:תתת|(1)}} נוסף על זיהוי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|סעיף 74 לחוק}}, ימסור המאושפז, שוהה במוסד מוכר כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116יז1|בסעיף 116יז1 לחוק}} (להלן – שוהה במוסד מוכר) או בוחר כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116יג|בסעיף 116יג(א1) לחוק}} לועדת הקלפי אישור בכתב כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116טו|בסעיף 116טו לחוק}} בדבר היותו מאושפז, שוהה במוסד מוכר או בדבר זכאותו להצביע; האישור יהיה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 25א|טופס 25א שבתוספת}}; האישור יוחזר למאושפז, לשוהה במוסד מוכר או לבוחר בתום הצבעתו לאחר שמזכיר ועדת הקלפי חתם על האישור בציון שמו ושם משפחתו; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|104כ|ספירת קולות מאושפזים|תיקון: תשנ״ו־3, תשס״ג}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104ב|תקנות 104ב עד 104ו}} יחולו על ספירת קולות המאושפזים והשוהים במוסד מוכר, בשינויים המחויבים לפי הענין. {{ח:קטע2|פרק יא4|פרק י״א4: בחירות בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים|תיקון: תשס״א}} {{ח:סעיף|104כא|מסירת רשימת המקלטים|תיקון: תשס״א}} {{ח:ת}} ברשימת המקלטים כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 68ב|בסעיף 68ב(ג) לחוק}} יפורטו: מספר המקלטים, שם הישוב שבו מצוי כל מקלט, מספר השוהות בכל מקלט, שם פרטי ושם משפחה של מנהלת המקלט ומספרי הטלפון שלה בעבודה ובבית. {{ח:סעיף|104כב|אישור הצבעה|תיקון: תשס״א}} {{ח:ת}} אישור ההצבעה לשוהה במקלט כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 68ב|בסעיף 68ב(ד) לחוק}} יהיה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ג|טופס 26ג שבתוספת}}. {{ח:סעיף|104כג|מזכיר נוסף|תיקון: תשס״א, תשע״ה, תשפ״ה}} {{ח:ת}} בקלפי שנקבעה לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 68א|סעיף 68א לחוק}} רשאי יושב ראש הוועדה המרכזית למנות מזכיר נוסף, שעבודתו תיוחד למצביעים לפי {{ח:פנימי|פרק יא4|פרק זה}} (להלן – המזכיר הנוסף); ובלבד שמצא כי נדרש מינוי מזכיר נוסף כאמור, לצורך פעולתה התקינה של ועדת הקלפי; יושב ראש ועדה אזורית רשאי למנות, במהלך יום הבחירות, מזכיר נוסף לוועדת קלפי כאמור, אם מצא כי הדבר יועיל להליך הצבעה תקין בקלפי, במהלך יום הבחירות. {{ח:סעיף|104כד|ציוד מיוחד לועדת קלפי|תיקון: תשס״א}} {{ח:ת}} לועדת קלפי כאמור יסופק ציוד נוסף על הציוד האמור {{ח:פנימי|סעיף 33|בתקנה 33}}, כמפורט להלן: {{ח:תת|(1)}} מעטפות הצבעה חיצוניות; {{ח:תת|(2)}} דף למילוי פרטי מצביעים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ד|טופס 26ד שבתוספת}}; {{ח:תת|(3)}} מעטפת אריזה למעטפות החיצוניות לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ה|טופס 26ה שבתוספת}}; {{ח:תת|(4)}} מכסים מיוחדים לחריץ הקלפי. {{ח:סעיף|104כה|רישום פרטי המצביע|תיקון: תשס״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} מזכיר ועדת הקלפי ירשום את פרטי המצביעים כאמור {{ח:פנימי|פרק יא4|בפרק זה}} בדף האמור {{ח:פנימי|סעיף 104כד|בתקנה 104כד(2)}}. {{ח:סעיף|104כה1|הצהרה בדבר מוגבלות בניידות|תיקון: תשע״ג}} {{ח:ת}} הצהרה לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 68א|סעיף 68א(ה)(1) לחוק}} תוגש לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ו|טופס 26ו שבתוספת}}. {{ח:סעיף|104כו|ספירת קולות|תיקון: תשס״א, תשס״ה, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} בסיום ההצבעה, בעת ספירת הקולות, תפעל ועדת הקלפי כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} היא תפריד את המעטפות החיצוניות שהוצאו מן הקלפי משאר מעטפות ההצבעה ותספור אותן בלי לפתחן; {{ח:תתת|(2)}} היא תציין את מספר המעטפות החיצוניות ואת מספר המצביעים כאמור {{ח:פנימי|פרק יא4|בפרק זה}} {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ד|בטופס 26ד}} ותחתום על הטופס; {{ח:תתת|(3)}} היא תארוז את המעטפות החיצוניות במעטפת אריזה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 104כד|בתקנה 104כד(3)}} בצירוף {{ח:פנימי|תוספת טופס 26ה|לטופס 26ה}}, ותרשום את מספרן על גבי מעטפת האריזה. {{ח:תת|(ב)}} הועדה האזורית תאסוף את מעטפות האריזה האמורות מכל ועדות הקלפי שבתחומה, ותעבירן מיד לועדה המרכזית. {{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104ב|תקנות 104ב עד 104ו}} יחולו גם על ספירת קולות המצביעים בקלפיות המיועדות לאנשים המוגבלים בניידות ולשוהות במקלטים, בשינויים המחויבים לפי הענין. {{ח:קטע2|פרק יב|פרק י״ב: בחירות בכלי שיט|תיקון: תשל״ז}} {{ח:סעיף|105|כתבי מינוי}} {{ח:ת}} יושב ראש הועדה המרכזית יתן לאחראי לארגון ההצבעה ולניהולה בכלי שיט לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 100|סעיף 100 לחוק}}, כתבי מינוי על פי {{ח:פנימי|תוספת טופס 26|טופס 26 שבתוספת}}. {{ח:סעיף|106|שמירת חומר הבחירות|תיקון: תשמ״א}} {{ח:תת|(א)}} חומר הבחירות המיועד ליום ההצבעה שהועבר לאחראים מאת הועדה המרכזית יישמר עד ליום ההצבעה במקום בטוח וסגור. {{ח:תת|(ב)}} עם קבלת חומר הבחירות יאשרו האחראים במברק את קבלתו ויציינו את המקום שבו הוא נשמר; העתק מהמברק יישמר אצל האחראים. {{ח:סעיף|107|לוח מודעות ולוח מצעי רשימות מועמדים|תיקון: תשל״ז, תשמ״א, תשנ״ו־2}} {{ח:תת|(א)}} לוח מודעות יותקן בכלי שיט, באופן שלכל הנמצאים באותו כלי שיט תהיה הגישה אליו חופשית וקריאת ההודעות שעל הלוח נוחה; הלוח יהיה בגודל 100×150 ס״מ; בכלי שיט לנוסעים ייקבע בנוסף לכך לוח מודעות בכל חדר אוכל. {{ח:תת|(ב)}} את ההודעות הנוגעות לקיום ההצבעה ידביקו מיד עם קבלתו על לוח המודעות. {{ח:תת|(ג)}} ואלה ההודעות שיש לפרסמן על לוח המודעות: {{ח:תתת|(1)}} שמות האחראים וממלאי מקומם; {{ח:תתת|(2)}} יום ההצבעה, שעות ההצבעה ומקומה; {{ח:תתת|(3)}} האות והכינוי שאושרו לכל אחת מרשימות המועמדים ושמו של המועמד הראשון בכל רשימה כאמור; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(5)}} כל הודעה אחרת, הן מטעם הועדה המרכזית והן מטעם האחראים, הקשורה בארגון ההצבעה ובניהולה ושלתוכנה יש ענין לציבור הבוחרים. {{ח:תת|(ד)}} אסור להשתמש בלוח המודעות לתעמולת בחירות או לכל מטרה שאינה קשורה בבחירות. {{ח:סעיף|108|תא ההצבעה}} {{ח:תת|(א)}} מקום הקלפי בכלי שיט לנוסעים יהיה במקום מרכזי שנקבע על ידי האחראים; בכל כלי שיט אחר הוא יהיה בחדר התרבות של הצוות. {{ח:תת|(ב)}} האחראים יתקינו תא הצבעה המבודד ומסתיר את הבוחר מעיני אחרים בעת ציון פתק ההצבעה והכנסתו לתוך מעטפת ההצבעה; אפשר להתקין את תא ההצבעה בפינה של החדר שבו נמצאת הקלפי או בחדר הסמוך, שהכניסה היחידה אליו או לתא ההצבעה תימצא מול עיני האחראים. {{ח:סעיף|109||תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|110||תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|111|הכנה להצבעה|תיקון: תשמ״א, תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ג, תשע״ח}} {{ח:ת}} לפני התחלת ההצבעה יעשו האחראים את הפעולות הבאות: {{ח:תת|(1)}} יבדקו את כל הסידורים הדרושים לניהול ההצבעה באופן תקין, ובכלל זה הסידורים להבטחת חשאיות ההצבעה והימצאות מכשיר כתיבה ופתקי הצבעה ריקים בתא ההצבעה; {{ח:תת|(2)}} יבדקו אם כל מעטפות ההצבעה ומעטפות ההצבעה החיצוניות כשרות; נמצאו מעטפות פגומות, יש להכניסן למעטפת אריזה מיוחדת לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 17א|טופס 17א שבתוספת}}; את מעטפת האריזה יש לסגור בנייר דבק והאחראים יחתמו עליה באופן שחלק מהחתימה יהיה על גבי נייר הדבק והחלק השני על גבי המעטפה עצמה; {{ח:תת|(3)}} יחתמו על מעטפות ההצבעה במשבצת המיועדת לכך ויניחו את המעטפות החתומות בקופסה המיועדת לכך; {{ח:תת|(4)}} יבדקו שהקלפי ריקה ויאפשרו גם לנוכחים האחרים במקום לערוך בדיקה כאמור ויניחו את הקלפי על השלחן שלידו הם יושבים. {{ח:סעיף|112||תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|113|שמירת הסדר}} {{ח:ת}} בשעות ההצבעה ישמרו שני האחראים על הסדר במקום הקלפי; רב החובל רשאי למנות, מבין עובדי כלי השיט, סדרן או סדרנים שיסדירו את כניסת הבוחרים למקום הקלפי. {{ח:סעיף|114|זיהוי המצביעים|תיקון: תשס״ו}} {{ח:ת}} בוחר שנכנס למקום הקלפי יזהה תחילה את עצמו לפני שני האחראים או ממלאי מקומם; לצורך זה על הבוחר להציג בפניהם את אמצעי הזיהוי שלו; אין פנקס ימאי או כל מסמך אחר יכולים לבוא במקום אמצעי הזיהוי. {{ח:סעיף|115|סדרי ההצבעה|תיקון: תשמ״א, תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשס״ב, תשס״ג, תשס״ט}} {{ח:ת}} לאחר זיהויו של הבוחר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 114|בתקנה 114}} תיערך ההצבעה על פי סדר הפעולות הבא: {{ח:תת|(1)}} אחד האחראים ירשום את שם הבוחר ברשימת המצביעים שבאחד הפרוטוקלים; {{ח:תת|(2)}} האחראים ימסרו לבוחר מעטפת הצבעה אחת חתומה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 111|בתקנה 111}}; {{ח:תת|(3)}} הבוחר ייכנס לתא ההצבעה ושם יכתוב על גבי פתק הצבעה ריק את האות או האותיות, עם או בלי הכינוי, של רשימת המועמדים לכנסת שבעדה הוא מצביע; {{ח:תת|(4)}} הבוחר ישים את פתק ההצבעה לתוך מעטפת ההצבעה ויחזור לאחראים; {{ח:תת|(5)}} הבוחר יקבל מאת האחראים מעטפת הצבעה חיצונית מאלה שסיפקה הועדה המרכזית וישים בעצמו את מעטפת ההצבעה בתוכה; {{ח:תת|(6)}} אחד האחראים יציין על מעטפת ההצבעה החיצונית, במשבצות המיועדות לכך, את הפרטים האישיים של הבוחר; {{ח:תת|(7)}} האחראים יחתמו על מעטפת ההצבעה החיצונית במקום המיועד לכך והבוחר יסגרנה בהדבקה; {{ח:תת|(8)}} הבוחר יטיל בעצמו את המעטפה לתוך הקלפי; {{ח:תת|(9)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(10)}} אחד האחראים ירשום את שמו של הבוחר ברשימת המצביעים שבפרוטוקול השני ויחזיר לבוחר את פנקס הזיהוי או תעודת הזהות שלו. {{ח:סעיף|116||תיקון: תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|117|ניהול הפרוטוקול}} {{ח:ת}} האחראים ינהלו פרוטוקול בשני עותקים על מהלך ההצבעה; הפרוטוקול יהיה בהתאם {{ח:פנימי|תוספת טופס 27|לטופס 27 שבתוספת}}; עם תום ההצבעה יחתמו שני האחראים על שני עותקי הפרוטוקול. {{ח:סעיף|118|הודעה על פתקי הצבעה פסולים}} {{ח:ת}} האחראים ידאגו לכך שבמשך כל שעות ההצבעה תהיה מודבקת ליד הכניסה למקום הקלפי, באופן הנראה לעין כל, הודעה מטעם יושב ראש הועדה המרכזית על פתקי הצבעה פסולים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 83|בתקנה 83}}; ההודעה תסופק על ידי הועדה המרכזית יחד עם חומר הבחירות. {{ח:סעיף|119|נעילת הקלפי והעברתה לועדה המרכזית|תיקון: תשמ״א}} {{ח:תת|(א)}} לאחר סיום ההצבעה וחתימת הפרוטוקול ינעלו האחראים את החריץ שבקלפי על ידי השחלת מנעול בטחון בארבעה החורים הסמוכים לחריץ וסגירת המנעול; נסגרה הקלפי כאמור, אין איש רשאי לפותחה מלבד הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} את מנעול הבטחון האמור בתקנת משנה (א) תספק הועדה המרכזית; יהיה חרוט עליו מספר סידורי שיירשם בפרוטוקול והוא יהיה ניתן לפתיחה רק על ידי שבירתו. {{ח:תת|(ג)}} לאחר ביצוע הפעולות האמורות בתקנת משנה (א), יכינו האחראים צרור למשלוח שיכלול את הקלפי ועותק אחד מהפרוטוקול; צרור זה יישלח על ידי האחראים עצמם אל הועדה המרכזית, באמצעות דואר אויר רשום מהנמל הראשון שאליו יגיע כלי השיט, או באופן אחר שעליו הורה יושב ראש הועדה המרכזית לאחר התייעצות עם שר הפנים; עותק שני של הפרוטוקול עם הקבלה על המשלוח בדואר רשום יישמר בידי האחראי שבדרגת קצין. {{ח:סעיף|119א|ספירת קולות ימאים|תיקון: תשמ״ד}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 104ב|תקנות 104ב עד 104ו}} יחולו על ספירת קולות ימאים, בשינויים המחוייבים לפי הענין. {{ח:קטע2|פרק יג|פרק י״ג: הוראות שעת חירום|תיקון: תשל״ז}} {{ח:סעיף|120|הפסקת הצבעה|תיקון: תשפ״ה, תשפ״ו}} {{ח:תת|(א)}} ניתנה אות אזעקה, או החלה פעולת אויב, רשאי מזכיר ועדת הקלפי להכריז על הפסקת ההצבעה ולהרשות לחברי ועדת הקלפי ולמשקיפים לחפש מחסה במקלט או במקום אחר ובלבד: {{ח:תתת|(1)}} שינעל תחילה את הקלפי עם מנעול מיוחד שיסופק לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 38|תקנה 38(3)}}; {{ח:תתת|(2)}} שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות – ואם ההפסקה באה בשעת מנין הקולות, גם את המעטפות ואת פתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגליונות מנין הקולות – אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום שתסופק לו לשם כך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 28|טופס 28 שבתוספת}}, ויסגור מעטפה זו בדבק; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} שיכניס את פרוטוקול הועדה, רשימות הבוחרים ומעטפות ההצבעה הריקות אל תוך מעטפה מיוחדת לשעת חירום, שתסופק לו לשם כך, לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 28|טופס 28 שבתוספת}}, ויסגור מעטפה זו בדבק; ואם ההפסקה באה בשעת ספירת הקולות, יארזו המעטפות ופתקי ההצבעה שהוצאו מן הקלפי וגיליונות ספירת הקולות, באמצעות מפה המיוחדת לספירת קולות, שעל גביה תתבצע ספירת הקולות; {{ח:תתת|(3)}} שינעל את מקום הקלפי על מנעול. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} בהישמע האות או האזעקה כאמור בתקנת משנה (א), על מפקח טוהר הבחירות להפעיל את המצלמה הייעודית לצילום במקום הקלפי ולהכריז על כך שהופעלה המצלמה. {{ח:סעיף|121|הודעה על הפסקה|תיקון: תשל״ז, תשפ״ה}} {{ח:ת}} מזכיר ועדת הקלפי יודיע מיד, בטלפון, ליושב ראש הועדה המרכזית וליושב ראש הועדה האזורית על הצעדים שננקטו לפי {{ח:פנימי|סעיף 120|תקנה 120}}. {{ח:סעיף|122|משמורת|תיקון: תשפ״ה, תשפ״ו}} {{ח:ת}} המעטפה הסגורה והקלפי הנעולה האמורות {{ח:פנימי|סעיף 120|בתקנה 120}} יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי, או תחליט ועדת הקלפי, לחדש את פעולות ההצבעה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. {{ח:ת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} המעטפה הסגורה והמפה הייעודית האמורות {{ח:פנימי|סעיף 120|בתקנה 120}} יילקחו על ידי מזכיר ועדת הקלפי ויהיו במשמורתו, והקלפי הנעולה תילקח על ידי מפקח טוהר הבחירות, וכולן יהיו במשמורת מזכיר ועדת הקלפי ומפקח טוהר הבחירות, עד אשר יחליט מזכיר ועדת הקלפי לחדש את פעולות ההצבעה או את המשך הספירה; ואולם רשאי מזכיר ועדת הקלפי למסור את החומר האמור לידי יושב ראש הוועדה האזורית, וחייב הוא למוסרם כך על פי הוראת יושב ראש הוועדה המרכזית. {{ח:סעיף|123|חידוש ההצבעה}} {{ח:ת}} ניתן אות ארגעה, או חדלה פעולת האויב, תחדש הועדה את הליכי ההצבעה או ספירת הקולות. {{ח:קטע2|פרק יד|פרק י״ד: קביעת תוצאות הבחירות|תיקון: תשל״ז}} {{ח:סעיף|124|ועדות לקבלת חומר הצבעה מהועדות האזוריות}} {{ח:תת|(א)}} לצורך קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 100|בתקנה 100}}, תמנה הועדה המרכזית מספר ועדות קבלה, בהתחשב במספר הפרוטוקולים העומדים להתקבל; כל ועדת קבלה תהיה מורכבת משלושה חברים של הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ב)}} ועדת קבלה תפעל בכל מספר חבריה, והיא תתחיל לפעול בהקדם האפשרי במקום שקבע יושב ראש הועדה המרכזית. {{ח:תת|(ג)}} ועדת הקבלה תאשר בכתב את קבלת חומר ההצבעה מהועדות האזוריות על גבי {{ח:פנימי|תוספת טופס 29|טופס 29 שבתוספת}}; האישור יישמר בידי יושב ראש הועדה האזורית. {{ח:סעיף|125|סיכום תוצאות הבחירות|תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו־3, תשס״ב, תשס״ג, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} עם תום היום השביעי לאחר יום הבחירות, יסכמו יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו את מספר הקולות הכשרים שניתנו בבחירות לכנסת. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו יקבעו את חלוקת המנדטים בכנסת על גבי {{ח:פנימי|תוספת טופס 30|טופס 30 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ג)}} הסיכומים לפי תקנת משנה (א) והקביעות לפי תקנת משנה (ב) ייעשו לפי החומר שהתקבל מהוועדות האזוריות ומוועדות הקלפי שהוצבו לצורך הצבעה כאמור בסיפה של {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 7|סעיף 7 לחוק}}. {{ח:תת|(ד)}} יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו ימציאו את פרטי החישוב בדבר חלוקת המנדטים בכנסת לועדה המרכזית לאישור. {{ח:סעיף|126|זכרון דברים על תוצאות הבחירות|תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} אישרה הועדה המרכזית את תוצאות הבחירות, ייערך זכרון דברים על כך בנוסח הקבוע {{ח:פנימי|תוספת טופס 10|בטופס 10 שבתוספת}}; זכרון הדברים יהיה בשלושה עותקים וייחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית וסגניו, וכן בידי כל חברי הועדה המרכזית שנכחו בישיבה שבה אושרו תוצאות הבחירות; אחד העותקים יימסר לשר הפנים, אחד ליושב ראש הכנסת הנבחרת, ואחד – לגנזך המדינה. {{ח:סעיף|127|תעודה לנבחר|תיקון: תשנ״ו, תשס״ב}} {{ח:ת}} לכל אדם שנבחר תמציא הועדה המרכזית תעודה המאשרת שהוא נבחר לחבר הכנסת; התעודה תהיה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 31|טופס 31 שבתוספת}}; התעודה תיחתם בידי יושב ראש הועדה המרכזית או שניים מסגניו. {{ח:סעיף|127א||תיקון: תשנ״ט, תשס״ב}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|128|ביטול}} {{ח:ת}} תקנות הבחירות לכנסת, תש״ל–1969 – בטלות. {{ח:סעיף|129|השם|תיקון: תשנ״ו, תשס״ג}} {{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הבחירות לכנסת, תשל״ג–1973“. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א|עוגן=תוספת טופס 1}} {{ח:ת}} '''טופס 1''': הודעה ליושב ראש ועדת קלפי על ההרכב הסיעתי של הועדה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1א}} {{ח:ת}} '''טופס 1א''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6א|תקנה 6א(א)(1)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ב}} {{ח:ת}} '''טופס 1ב''': בקשה מטעם סיעת כנסת/מפלגה שיש לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6א|תקנה 6א(א)(2)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ג}} {{ח:ת}} '''טופס 1ג''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ב)(1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6א|תקנה 6א(ב)(1)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ד}} {{ח:ת}} '''טופס 1ד''': בקשה מטעם מפלגה שאין לה ייצוג בכנסת לקבלת מידע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ב)(2) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6א|תקנה 6א(ב)(2)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ה}} {{ח:ת}} '''טופס 1ה''': כתב התחייבות סיעת/מפלגה לאופן השימוש במידע פנקס לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6א|תקנה 6א(ג)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ו}} {{ח:ת}} '''טופס 1ו''': התחייבות אחראי לטיפול במידע לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 39|סעיף 39(ג) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6א|תקנה 6א(ג)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ז}} {{ח:ת}} '''טופס 1ז''': בקשה להכללה או לתיקון פרטי בוחר לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 40|סעיף 40(א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6ב|תקנה 6ב(א)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 1ח}} {{ח:ת}} '''טופס 1ח''': בקשת חבר ועדת הבחירות המרכזית שלא לכלול בפנקס הבוחרים לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 40|סעיף 40(ב) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6ב|תקנה 6ב(ב)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ו, תשע״ו|עוגן=תוספת טופס 2}} {{ח:ת}} '''טופס 2''': כתב מינוי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 7א|תקנה 7א}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ו, תשע״ו|עוגן=תוספת טופס 2א}} {{ח:ת}} '''טופס 2א''': כתב מינוי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 7ב|תקנה 7ב}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב־3, תשנ״ו, תשע״ו|עוגן=תוספת טופס 2ב}} {{ח:ת}} '''טופס 2ב''': כתב מינוי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 7ב|תקנה 7ב}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3, תשנ״ב־4, תשע״ו|עוגן=תוספת טופס 3}} {{ח:ת}} '''טופס 3''': אישור לחילופי גברי ביום הבחירות של יושב ראש ועדת קלפי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8(ב)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א, תשנ״ב־3|עוגן=תוספת טופס 3א}} {{ח:ת}} '''טופס 3א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז, תשמ״א, תשנ״ב־3|עוגן=תוספת טופס 3ב}} {{ח:ת}} '''טופס 3ב''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב, תשנ״ו, תשנ״ו־3, תשע״ט|עוגן=תוספת טופס 4}} {{ח:ת}} '''טופס 4''': טופס הצעת רשימת מועמדים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 12|תקנה 12(א)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו־3|עוגן=תוספת טופס 4א}} {{ח:ת}} '''טופס 4א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב, תשנ״ו, תשנ״ו־3, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 5}} {{ח:ת}} '''טופס 5''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו־3, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 5א}} {{ח:ת}} '''טופס 5א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו־3, תשנ״ט, תש״ס, תשס״א, תשס״ג, תשס״ט, תשע״ט|עוגן=תוספת טופס 6}} {{ח:ת}} '''טופס 6''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״א, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 6א}} {{ח:ת}} '''טופס 6א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 7}} {{ח:ת}} '''טופס 7''': הודעה על התקשרות בין רשימות מועמדים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 19|תקנה 19}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשנ״ט, תשע״ו|עוגן=תוספת טופס 8}} {{ח:ת}} '''טופס 8''': כתב מינוי של משקיף לועדת קלפי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 20|תקנה 20}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 9}} {{ח:ת}} '''טופס 9''': כתב מינוי של מזכיר ועדת קלפי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 24|תקנה 24(ג)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 10}} {{ח:ת}} '''טופס 10''': זכרון דברים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 29|תקנה 29(1)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו|עוגן=תוספת טופס 11}} {{ח:ת}} '''טופס 11''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז, תשמ״א, תשנ״ב, תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ה, תשס״ט, תשע״ח, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 12}} {{ח:ת}} '''טופס 12''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה ותוצאותיה באזור קלפי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 29|תקנה 29(3)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 12א}} {{ח:ת}} '''טופס 12א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א, תשנ״ב, תשנ״ו, תשס״ט, תשע״ח, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 13}} {{ח:ת}} '''טופס 13''': פרוטוקול בדבר פסילת קולות לבחירות לכנסת {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 29|תקנה 29(4)}} {{ח:פנימי|סעיף 79|ו־79}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 13א}} {{ח:ת}} '''טופס 13א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 14}} {{ח:ת}} '''טופס 14''': אישור מינוי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 46|תקנה 46}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשע״ח|עוגן=תוספת טופס 15}} {{ח:ת}} '''טופס 15''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 15א}} {{ח:ת}} '''טופס 15א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשע״ג, תשע״ג־3, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 16}} {{ח:ת}} '''טופס 16''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 17}} {{ח:ת}} '''טופס 17''': מעטפת אריזה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 68|תקנה 68}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשע״ח|עוגן=תוספת טופס 17א}} {{ח:ת}} '''טופס 17א''': מעטפת אריזה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 50|תקנות 50(א)(4)}}, {{ח:פנימי|סעיף 68|68}} {{ח:פנימי|סעיף 111|ו־111(2)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשע״ח|עוגן=תוספת טופס 18}} {{ח:ת}} '''טופס 18''': מעטפת אריזה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 71|תקנות 71}} {{ח:פנימי|סעיף 72|ו־72}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 18א}} {{ח:ת}} '''טופס 18א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב, תשנ״ו, תשע״ח, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 19}} {{ח:ת}} '''טופס 19''': גליון ספירת קולות כשרים לבחירות לכנסת {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 75|תקנה 75}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 19א}} {{ח:ת}} '''טופס 19א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו־2|עוגן=תוספת טופס 19ב}} {{ח:ת}} '''טופס 19ב''': פרטי מלווים למצביעים בקלפי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 63|תקנה 63(ב)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז, תשנ״ו|עוגן=תוספת טופס 20}} {{ח:ת}} '''טופס 20''': מעטפת אריזה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 78א|תקנה 78א}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 20א}} {{ח:ת}} '''טופס 20א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז, תשנ״ו, תשנ״ט, תש״ס, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 21}} {{ח:ת}} '''טופס 21''': מעטפת אריזה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 81|תקנות 81}} {{ח:פנימי|סעיף 84|ו־84(א)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תש״ס, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 21א}} {{ח:ת}} '''טופס 21א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשנ״ט, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 22}} {{ח:ת}} '''טופס 22''': מעטפת אריזה חומר יסודי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 94|תקנה 94(א)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ה, תשס״ו|עוגן=תוספת טופס 23}} {{ח:ת}} '''טופס מס׳ 23''': מעטפת אריזה חומר כללי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 94|תקנה 94(ב)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 23א}} {{ח:ת}} '''טופס 23א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשע״ו, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 24}} {{ח:ת}} '''טופס 24''': אישור קבלת חומר ההצבעה מוועדת הקלפי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 95|תקנה 95}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 25}} {{ח:ת}} '''טופס 25''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו־3, תשנ״ט, תשס״ג, תשע״ה|עוגן=תוספת טופס 25א}} {{ח:ת}} '''טופס 25א''': אישור הצבעה בקלפי בבית חולים או במוסד מוכר {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104יט|תקנה 104יט}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו־3, תשס״ב, תשע״ט|עוגן=תוספת טופס 25ב}} {{ח:ת}} '''טופס 25ב''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״ה, תשע״ח|עוגן=תוספת טופס 25ג}} {{ח:ת}} '''טופס 25ג''': אישור קבלת חומר הצבעה כללי מוועדה אזורית {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 100|תקנה 100(ג)}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 26}} {{ח:ת}} '''טופס 26''': אישור מינוי {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 105|תקנה 105}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב־2|עוגן=תוספת טופס 26א}} {{ח:ת}} '''טופס 26א''': מינוי אחראי/ממלא מקום להצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104יז|תקנה 104יז}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ט, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 26ב}} {{ח:ת}} '''טופס 26ב''': הודעה לבוחר ואישור הצבעה בנציגות דיפלומטית או קונסולרית של ישראל בחוץ לארץ {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104יז|תקנה 104יז}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״א, תשס״ט|עוגן=תוספת טופס 26ג}} {{ח:ת}} '''טופס 26ג''': אישור הצבעה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104כב|תקנה 104כב}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״א, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 26ד}} {{ח:ת}} '''טופס 26ד''': פרוטוקול רישום פרטי מצביעים במעטפות חיצוניות בקלפי מותאמת לאנשים המוגבלים בניידות {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104כד|תקנה 104כד}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשס״א|עוגן=תוספת טופס 26ה}} {{ח:ת}} '''טופס 26ה''': מעטפת אריזה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104כד|תקנה 104כד}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשע״ג|עוגן=תוספת טופס 26ו}} {{ח:ת}} '''טופס 26ו''': הצהרה בדבר מוגבלות בניידות {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104כה1|תקנה 104כה1}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״א, תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 27}} {{ח:ת}} '''טופס 27''': בחירות בכלי שיט ישראליים – פרוטוקול {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 117|תקנה 117}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשמ״ח, תשנ״ו, תשס״ב, תשע״ט|עוגן=תוספת טופס 27א}} {{ח:ת}} '''טופס 27א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב־2, תשנ״ו, תשס״ב, תשפ״ה|עוגן=תוספת טופס 27ב}} {{ח:ת}} '''טופס 27ב''': פרוטוקול ממהלך ההצבעה בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 104יז|תקנה 104יז}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 28}} {{ח:ת}} '''טופס 28''': מעטפה מיוחדת לשעת חרום {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 120|תקנה 120(2)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב, תשס״ה|עוגן=תוספת טופס 29}} {{ח:ת}} '''טופס 29''': אישור קבלת חומר הצבעה מועדה אזורית . . . . . . . . . . . {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 124|תקנה 124(ג)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 30}} {{ח:ת}} '''טופס 30''': נספח לזכרון דברים על תוצאות הבחירות לכנסת . . . . . . . . . . . {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 125|תקנה 125}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו|עוגן=תוספת טופס 31}} {{ח:ת}} '''טופס 31''': תעודה {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 127|תקנה 127}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ו, תשס״ב|עוגן=תוספת טופס 31א}} {{ח:ת}} '''טופס 31א''': {{ח:הערה|(בוטל)}} {{ח:חתימות|ל׳ באב תשל״ג (28 באוגוסט 1973)}} * '''יוסף בורג'''<br>שר הפנים * '''חיים כהן'''<br>יושב־ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השמינית {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 0khlaqdzplshm6qltgj8ectzvjwr3g2 116 361737 3076702 3040512 2026-08-16T03:48:59Z Shahar9261 22508 3076702 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הבחירות לכנסת (הוראות בדבר סדרי הצבעה בקרב חיילים, עובדים ומוחזקים במשמורת הצבא), התשע"ג-2012 <מאגר תקן 2137648 קוד a163Y00000DuVZRQA3> <מקור> ((ק"ת תשע"ג, 362|תקנות הבחירות לכנסת (הוראות בדבר סדרי הצבעה בקרב חיילים, עובדים ומוחזקים במשמורת הצבא)|7196)); ((תשפ"ו, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושש)|https://www.gov.il/BlobFolder/guide/knesset-elections-law/he/הוראות%20הבחירות%20לכנסת%20(הוראות%20שעה%20לבחירות%20לכנסת%20העשרים%20ושש)%20התשפו-2026%20לנשיאות.pdf)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 91(ד)]], [[+|95א]] [[+|ו-95ב]] [[=החוק|לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969]] (להלן - החוק), בהתייעצות עם שר הביטחון ובהסכמת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת וסגניו, אני מתקין תקנות אלה: @ 1. זיהוי מצביעים באזורים מסוימים (תיקון: תשפ"ו) : באזורים שבהם נמצאות הקלפיות הצבאיות הנקובות ברשימה שתופקד בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (להלן - אזורי קלפי מסוימים), רשאי חייל לזהות עצמו בפני ועדת הקלפי בכרטיס חיסונים (טופס 404) ואינו חייב להזדהות באמצעי הזיהוי האמורים [[בסעיף 74 לחוק]]. : (((הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה-26):)) : באזורים שבהם נמצאות הקלפיות הצבאיות הנקובות ברשימה שתופקד בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (להלן - אזורי קלפי מסוימים), רשאי חייל לזהות עצמו בפני ועדת הקלפי (([צ"ל: באמצעים הבאים])), ואינו חייב להזדהות באמצעי הזיהוי האמורים [[בסעיף 74 לחוק]]: : (((א))) בכרטיס חיסונים (טופס 404); : (ב) העתק צילומי של אמצעי זיהוי כאמור [[+|בסעיף 74]] [[ובסעיף 91(א) לחוק]]; : (ג) באזורי קלפי מסוימים שמטעמים מבצעיים נמנע מחיילים לשאת עימם אמצעי זיהוי כאמור [[+|בסעיף 74]] או [[בסעיף 91(א) לחוק]] או העתק צילומי של אמצעי זיהוי כאמור בתקנת משנה (ב), גם באמצעות דסקית צוואר בלבד, ובלבד שחייל אחר זיהה את החייל הבוחר לפני ועדת הקלפי; זיהה את עצמו חייל בוחר לפי הוראות תקנת משנה זו, תציין ועדת הקלפי בפרוטוקול שהיא עורכת, בדפי ההערות, לצד פרטי החייל הבוחר, את הפרטים המפורטים [[בסעיף 91(ב) לחוק]] של החייל האחר שזיהה אותו. @ 2. הצבעת עובדים מסוימים : עובדי צבא ההגנה לישראל שמועסקים ביום הבחירות באזורי קלפי מסוימים שנמצאים בשטחים המוחזקים על ידי צבא ההגנה לישראל, רשאים להצביע בקלפיות לחיילים המוצבות באותם אזורים. @ 3. הצבעת המוחזקים במשמורת הצבא : מי שביום הבחירות נמצא כדין במשמורת של צבא ההגנה לישראל, והוא אינו חייל, יהיה רשאי להצביע בקלפיות מיוחדות לחיילים כאמור [[בסעיף 90 לחוק]]. @ 4. הצבעת עובדי ועדת הבחירות המרכזית : נהגים ומאבטחים מטעם ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שנשלחו לאזורי קלפי מסוימים, יהיו רשאים להצביע בדרך הקבועה [[בסעיף 116יט לחוק]]; רשימת העובדים כאמור תופקד בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. <פרסום> י"א בכסלו התשע"ג (24 בדצמבר 2012) <חתימה> אליהו ישי שר הפנים 5iv3rrm2lswkqsaj5ftfu3k42fa130b 0 361738 3076703 3040532 2026-08-16T04:00:09Z OpenLawBot 8112 [3076702] 3076703 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הבחירות לכנסת (הוראות בדבר סדרי הצבעה בקרב חיילים, עובדים ומוחזקים במשמורת הצבא), התשע״ג–2012}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ג, 362|תקנות הבחירות לכנסת (הוראות בדבר סדרי הצבעה בקרב חיילים, עובדים ומוחזקים במשמורת הצבא)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7196.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, [לא פורסם]|הוראות הבחירות לכנסת (הוראות שעה לבחירות לכנסת העשרים ושש)|https://www.gov.il/BlobFolder/guide/knesset-elections-law/he/הוראות%20הבחירות%20לכנסת%20(הוראות%20שעה%20לבחירות%20לכנסת%20העשרים%20ושש)%20התשפו־2026%20לנשיאות.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 91|סעיפים 91(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 95א|95א}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 95ב|ו־95ב}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}} (להלן – החוק), בהתייעצות עם שר הביטחון ובהסכמת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת וסגניו, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|זיהוי מצביעים באזורים מסוימים|תיקון: תשפ״ו}} {{ח:ת}} באזורים שבהם נמצאות הקלפיות הצבאיות הנקובות ברשימה שתופקד בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (להלן – אזורי קלפי מסוימים), רשאי חייל לזהות עצמו בפני ועדת הקלפי בכרטיס חיסונים (טופס 404) ואינו חייב להזדהות באמצעי הזיהוי האמורים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|בסעיף 74 לחוק}}. {{ח:ת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לעניין הבחירות לכנסת ה־26):}} {{ח:ת}} באזורים שבהם נמצאות הקלפיות הצבאיות הנקובות ברשימה שתופקד בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (להלן – אזורי קלפי מסוימים), רשאי חייל לזהות עצמו בפני ועדת הקלפי {{ח:הערה|[צ״ל: באמצעים הבאים]}}, ואינו חייב להזדהות באמצעי הזיהוי האמורים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|בסעיף 74 לחוק}}: {{ח:תת|{{ח:הערה|(א)}}}} בכרטיס חיסונים (טופס 404); {{ח:תת|(ב)}} העתק צילומי של אמצעי זיהוי כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|בסעיף 74}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 91|ובסעיף 91(א) לחוק}}; {{ח:תת|(ג)}} באזורי קלפי מסוימים שמטעמים מבצעיים נמנע מחיילים לשאת עימם אמצעי זיהוי כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 74|בסעיף 74}} או {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 91|בסעיף 91(א) לחוק}} או העתק צילומי של אמצעי זיהוי כאמור בתקנת משנה (ב), גם באמצעות דסקית צוואר בלבד, ובלבד שחייל אחר זיהה את החייל הבוחר לפני ועדת הקלפי; זיהה את עצמו חייל בוחר לפי הוראות תקנת משנה זו, תציין ועדת הקלפי בפרוטוקול שהיא עורכת, בדפי ההערות, לצד פרטי החייל הבוחר, את הפרטים המפורטים {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 91|בסעיף 91(ב) לחוק}} של החייל האחר שזיהה אותו. {{ח:סעיף|2|הצבעת עובדים מסוימים}} {{ח:ת}} עובדי צבא ההגנה לישראל שמועסקים ביום הבחירות באזורי קלפי מסוימים שנמצאים בשטחים המוחזקים על ידי צבא ההגנה לישראל, רשאים להצביע בקלפיות לחיילים המוצבות באותם אזורים. {{ח:סעיף|3|הצבעת המוחזקים במשמורת הצבא}} {{ח:ת}} מי שביום הבחירות נמצא כדין במשמורת של צבא ההגנה לישראל, והוא אינו חייל, יהיה רשאי להצביע בקלפיות מיוחדות לחיילים כאמור {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 90|בסעיף 90 לחוק}}. {{ח:סעיף|4|הצבעת עובדי ועדת הבחירות המרכזית}} {{ח:ת}} נהגים ומאבטחים מטעם ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שנשלחו לאזורי קלפי מסוימים, יהיו רשאים להצביע בדרך הקבועה {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת#סעיף 116יט|בסעיף 116יט לחוק}}; רשימת העובדים כאמור תופקד בידי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. {{ח:חתימות|י״א בכסלו התשע״ג (24 בדצמבר 2012)}} * '''אליהו ישי'''<br>שר הפנים {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] d6t5nsljhibl86nj8di8b4dwkx3bpe5 0 396250 3076738 1068061 2026-08-16T11:39:05Z Idan.vgs 10950 הגהה .יקון הטקסט. היה חסר 'חושי הארכי'וזה איבד כל המשמעת. 3076738 wikitext text/x-wiki {{ספר חסידים}} אם ישאל אדם עצה ממך. אם ידעת לו הדריכהו בדרך ישרה לפי מה שנראה בעיניך ברצון המקום אבל לא לפי דרכו שכנגד הבורא ואם תשתוק ואתה יודע להדריכו ישאל מאחר ויתן לו עצה שאינה הוגנת לו כמו שעשה אבשלום ששאל עצה מאחיתופל, ונתן לו חושי הארכי עצה ונפל ביד דוד: o9rzw8zhgmktcf464dqob38cymlobo7 116 456705 3076737 3070034 2026-08-16T11:31:54Z Fuzzy 29 ביטול ת"ט 3076737 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992 <שם אחר> צו הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992 <שם אחר> צו הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992 <שם אחר> תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992 <מאגר תקן 2123295 קוד a163Y00000DuRb5QAF> <מקור> ((ק"ת תשנ"ב, 1182|תקנות הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (כספים)|5453)); ((תשנ"ג, 510|תיקון|5507)); ((תש"ס, 874|הוראת שעה|6054)); ((תשס"א, 427|תיקון|6086)), ((599|תיקון מס' 2|6093)); ((תשס"ג, 256|תיקון|6212)), ((345|תיקון מס' 2|6216)); ((תשס"ו, 1146|תיקון|6514)); ((תשס"ח, 621|תיקון|6656)); ((תשס"ט, 229|תיקון|6732)); ((תש"ע, 702|תיקון|6862)); ((תשע"א, 492|תיקון|6964)); ((תשע"ג, 330|תיקון|7194)), ((630|תיקון מס' 2|7212)); ((תשע"ד, 346|תיקון|7318)), ((408|תיקון [תשע"ג] (תיקון)|7322)); ((תשע"ה, 2|תיקון|7428)); ((תשע"ו, 118|תיקון|7566)); ((תשע"ז, 524|תיקון|7760)); ((תשע"ט, 3150|תיקון|8207)); ((תשפ"ו, 2543|ת"ט|12499)), ((2551|הודעת מערכת|12503)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 53]], [[+|66(ג)]], [[+|70(ב)]], [[+|99]], [[+|100(ב)]], [[+|102]] [[+|ו-139]] [[=החוק|לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990]] (להלן - החוק), ובהסכמת שר האוצר לפי [[+|סעיפים 100(ב)]] [[ו-102 לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשנ"ג, תשס"א, תשס"א-2, תש"ע, תשע"ג, תשע"ד-2, תשע"ז) : בתקנות אלה - :- "אגרות" - אגרות לפי [[פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח משולב], התשל"ב-1972]]; :- "בעל זכיון" - בעל זכיון לשידורי טלויזיה, למעט חברת החדשות והטלויזיה הלימודית; :- "בעל רישיון" - בעל רישיון לשידורי טלוויזיה; :- "דמי הפצה לוויינית" - תשלומים שבעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה חבים בתשלומם לרשות לפי [[החוק]], בעד הפצת שידורי הטלוויזיה שלהם באמצעות לוויין; :- "דמי זכיון ראשונים" - (((בוטלה);)) :- "דמי זכיון אחרונים" - (((בוטלה);)) :- "דמי זכיון שוטפים" - (((בוטלה);)) :- "המועצה" - לרבות כל ועדת משנה שמינתה וכל מי שהסמיכה לענין תקנות אלה; :- "המנהל" - לרבות מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה; :- "הסדר נושים" - ההסדר שאושר בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו בתיק פש"ר 1392/03; :- "הפרשי הצמדה" - תוספת לסכום שנקבע, לפי שיעור העליה של מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהמדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת תקופה ועד המדד שפורסם לאחרונה לפני סיומה; :- "הרחבת זכיון" - הגדלה קבועה בהיקף יחידת השידור של בעל זכיון, אשר נלווית לה הקטנת יחידת השידור או ביטול הזכיון של בעל זכיון אחר; :- "חברת החדשות" - (((נמחקה);)) :- "צמצום זכיון" - הקטנה קבועה בהיקף יחידת השידור של בעל זכיון, אשר נלווית לה הגדלת יחידת השידור של בעל זכיון אחר או הענקת זכיון לבעל זכיון חדש; :- "ריבית" - ריבית בשיעור הקבוע [[בהגדרת "הפרשי הצמדה וריבית" בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961]]; :- "רבעון" - תקופה בת שלושה חודשים המתחילה באחד בינואר, באחד באפריל, באחד ביולי, ובאחד באוקטובר, לפי הענין; התקופה שמיום מתן זכיון עד תחילת הרבעון הבא, אם היא קצרה מרבעון - יראו אותה כחלק מהרבעון הבא, שיראוהו כמתחיל ביום מתן הזכיון; :- "שנת זכיון" - כל תקופה של שנים עשר חודשים במהלך תקופת תקפו של זכיון לשידורים שתחילתה ביום מתן הזכיון או באותו תאריך בשנים עוקבות, לפי הענין; :- "שנת הזכיון הראשונה" - (((בוטלה);)) :- "שנת הזכיון האחרונה" - (((בוטלה);)) :- "שנת רישיון" - כל תקופה של שנים עשר חודשים במהלך תקופת תוקפו של הרישיון לשידורים שתחילתה ביום 1 בינואר של שנה פלונית עד יום 31 בדצמבר באותה שנה; :- "תקופת זכיון ראשונה", לענין ערוץ 2 - תקופת הזיכיון המסתיימת ביום כ"ח בתשרי התשס"ו (31 באוקטובר 2005); לענין הערוץ השלישי - תקופת הזיכיונות לשידורים בערוץ השלישי; :- "תקופת זיכיון שניה", לעניין ערוץ 2 - תקופת הזיכיון שתחילתה ביום כ"ט בתשרי התשס"ו (1 בנובמבר 2005). == פרק ב': דמי זכיון ותמלוגים == === סימן א' - שיעור דמי זכיון === @ 2. שיעור דמי הזכיון (תיקון: תשנ"ג, תש"ס, תשס"א-2, תשס"ג-2, תש"ע, תשע"ג, תשע"ד, תשע"ד-2, תשע"ה, תשע"ו, תשע"ז, תשע"ט) : (א) בעל זיכיון ובעל רישיון ישלמו לרשות דמי זכיון שנתיים או דמי רישיון שנתיים, לפי העניין, בפריסה רבעונית, בשיעורים הקבועים בתקנה זו. : (ב) דמי הזיכיון ודמי הרישיון שחייבים בהם בעל זיכיון או בעל רישיון, לפי העניין, יהיו חלקו היחסי של בעל הזיכיון או בעל הרישיון מצירוף ארבעת אלה: :: (1) הסכום הבסיסי כהגדרתו בתקנות משנה (ג), (ג1), (ג3) או (ג4), לפי הענין; :: (2) תקציב התפעול השוטף המאושר של חברת החדשות כפי שייקבע על פי [[תקנה 13(ב)]], לשנה שבעדה משתלמים דמי הזכיון או דמי הרישיון, לפי העניין; :: (3) (((בוטלה);)) :: (4) לעניין בעל רישיון - דמי הפצה לוויינית כאמור בתקנת משנה (ג2); :: חלקו היחסי של בעל זכיון לענין פסקאות (1) ו-(4), יהיה כיחס שבין גודל יחידת השידור שקבעה המועצה לבעל הזכיון בתחילת השנה, לבין כלל יחידות השידור שקבעה לכלל בעלי הזכיון באותו ערוץ, למעט הטלויזיה הלימודית וחברת החדשות, ולעניין פסקה (2) - לפי חלוקה שווה בין בעלי הזיכיונות בכל ערוץ. : (ג) לענין תקנת משנה (ב), "הסכום הבסיסי" לגבי בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ 2 - סכום בשקלים חדשים כמפורט להלן: :: (1) לשנת הזכיון הראשונה של תקופת זכיון ראשונה - 24,750,000; :: (2) לשנת הזכיון השניה של תקופת זכיון ראשונה - 22,500,000; :: (3) לשנת הזכיון השלישית של תקופת זכיון ראשונה - 21,000,000; :: (4) לכל שנת זכיון שלאחר שנת הזכיון השלישית בתקופת זיכיון ראשונה כאמור, סכום השווה לסכום הבסיסי בעד שנת הזכיון שחלפה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד; :: (5) (((פקעה);)) :: (6) על אף האמור בפסקה (4), בשנת הזיכיון שבה החלו השידורים בערוץ השלישי יוקטן הסכום הבסיסי, החל מהרבעון הראשון שלאחר מועד תחילת השידורים, ל-32,500,000 שקלים חדשים ובשנת הזיכיון שלאחריה ל-32,825,000 שקלים חדשים; :: (7) לשנת הזיכיון הראשונה של תקופת הזיכיון השניה - 35,831,000, ואולם החל ביום ג' בחשוון התשס"ז (25 באוקטובר 2006) - 29,277,000; :: (8) לשנת הזיכיון השניה של תקופת הזיכיון השניה - 29,570,000; :: (9) לשנות הזיכיון השלישית והרביעית של תקופת הזיכיון השניה - סכום השווה לסכום הבסיסי בעד שנת הזיכיון שחלפה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד; :: (10) לשנת הזיכיון החמישית של תקופת הזיכיון השניה - 30,466,000, ואולם החל ביום ט"ו בטבת התש"ע (1 בינואר 2010) - 18,297,000; :: (11) לשנת הזיכיון השישית של תקופת הזיכיון השניה - 18,479,970, ואולם מיום כ"ט בסיוון התשע"א (1 ביולי 2011) - 13,680,561; :: (12) לשנות הזיכיון השביעית והשמינית של תקופת הזיכיון השנייה - סכום השווה לסכום הבסיסי בעד שנת הזיכיון שחלפה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד, ואולם מיום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2013) - סכום כמפורט בתקנת משנה (ג3); :: (13) לשנת הזיכיון התשיעית של תקופת הזיכיון השנייה - סכום כמפורט בתקנת משנה (ג3); :: (14) לשנת הזיכיון העשירית של תקופת הזיכיון השנייה - סכום כמפורט בתקנת משנה (ג3), ואולם מיום י' בטבת התשע"ה (1 בינואר 2015) - 9,936,286 שקלים חדשים; :: (15) לכל שנת זיכיון שלאחר השנה העשירית בתקופת הזיכיון השנייה - סכום השווה לסכום הבסיסי בעד שנת הזיכיון שחלפה, הנושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד בכל שנה ביחס לשנה החולפת. : (ג1) לעניין תקנת משנה (ב), הסכום הבסיסי לגבי בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי - סכום בשקלים חדשים כמפורט להלן: :: (1) לשנת הזיכיון הראשונה - 29,234,000; :: (2) לשנת הזיכיון השניה - 22,234,000, ואולם לגבי התקופה שמיום כ"ח באדר ב' התשס"ג (1 באפריל 2003) עד יום ה' בחשוון התשס"ד (31 באוקטובר 2003) - בהתאם להסדר הנושים; :: (3) לשנת הזיכיון השלישית - 22,457,000; :: (4) לשנת הזיכיון הרביעית - 22,681,000, ואולם החל ביום כ"ט בתשרי התשס"ו (1 בנובמבר 2005) - 22,573,000; :: (5) לשנות הזיכיון החמישית עד השביעית - סכום השווה לסכום הבסיסי החל ביום כ"ט בתשרי התשס"ו (1 בנובמבר 2005), כשהוא נושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד בכל שנה ביחס לשנה החולפת; :: (6) לשנת הזיכיון השמינית - 23,489,000, ואולם החל ביום ט"ו בטבת התש"ע (1 בינואר 2010) - 13,411,000; :: (7) לשנת הזיכיון התשיעית - 13,545,110; :: (8) לשנות הזיכיון העשירית והאחת עשרה - סכום השווה לסכום הבסיסי בעד שנת הזיכיון שחלפה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד, ואולם מיום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2013) - סכום כמפורט בתקנת משנה (ג3); :: (9) לשנת הזיכיון השתיים עשרה - סכום כמפורט בתקנת משנה (ג3); :: (10) לשנת הזיכיון השלוש עשרה - סכום כמפורט בתקנת משנה (ג3), ואולם מיום י' בטבת התשע"ה (1 בינואר 2015) - 9,936,286 שקלים חדשים; :: (11) לשנת הזיכיון הארבע עשרה - 10,035,649 ש"ח. : (ג2) לעניין תקנת משנה (ב), דמי הפצה לוויינית - סכום בשקלים חדשים כמפורט להלן, בחלוקה שווה בין בעלי הרישיונות: :: (1) לתקופה שמיום י"ב בשבט התש"ע (27 בינואר 2010) עד יום ה' בטבת התשע"ב (31 בדצמבר 2011) - 7,400,000 שקלים חדשים; :: (2) לתקופה שמיום ו' בטבת התשע"ב (1 בינואר 2012) עד יום כ"ח בטבת התשע"ד (31 בדצמבר 2013) - 4,200,000 שקלים חדשים; :: (3) לתקופה שמיום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) עד יום י"א בחשוון התשע"ח (31 באוקטובר 2017) - 2,100,000 שקלים חדשים לכל שנה; :: (4) לתקופה שמיום י"ב בחשוון התשע"ח (1 בנובמבר 2017) עד יום כ"ג בטבת התשע"ט (31 בדצמבר 2018) - 2,600,000 שקלים חדשים לשנה. : (ג3) על אף האמור בתקנות משנה (ג) ו-(ג1), לגבי בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ 2 ובעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי הסכום הבסיסי כאמור בתקנת משנה (ב), בעד התקופות המנויות בטור א' שלהלן הוא כמפורט בטור ב' שלצדו: :: {| width="100%" ! {{מוקטן|טור א'}} !! width="25%" | {{מוקטן|טור ב'}} |- | : (1) מיום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2013) עד יום כ"ח בטבת התשע"ד (31 בדצמבר 2013) || 13,000,000 |- | : (2) מיום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) עד יום ט' בטבת התשע"ה (31 בדצמבר 2014) || 12,853,000 |- | : (3) (((בוטלה))) || |} : (ג4) לעניין תקנת משנה (ב), "הסכום הבסיסי" לגבי בעל רישיון - סכום בשקלים חדשים כמפורט להלן: :: (1) לשנת 2015 - 9,936,286 שקלים חדשים; :: (2) לשנת 2016 ולתקופה שמיום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017) עד יום י"א בחשוון התשע"ח (31 באוקטובר 2017) - הסכום השווה לסכום הבסיסי בעד השנה הקלנדרית שחלפה, הנושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד בכל שנה ביחס לשנה החולפת; :: (3) לתקופה שמיום י"ב בחשוון התשע"ח (1 בנובמבר 2017) עד יום כ"ג בטבת התשע"ט (31 בדצמבר 2018) - 8,866,508 שקלים חדשים לשנה; :: (4) לכל שנה קלנדרית שלאחר שנת 2018 - הסכום השווה לסכום הבסיסי בעד השנה הקלנדרית שחלפה, הנושא הפרשי הצמדה לאותה תקופה ומוגדל בשיעור של אחוז אחד בכל שנה ביחס לשנה החולפת. : (ד) הסכומים הנקובים בתקנת משנה (ג) ישאו הפרשי הצמדה מיום ח' בטבת התשנ"ג (1 בינואר 1993) ועד למועד תשלומם בפועל. : (ה) על אף האמור בתקנת משנה (ד), הסכומים כאמור בתקנות משנה (ג)(6) עד (ג)(15), (ג1), (ג3) ו-(ג4)(1) ו-(2) יישאו הפרשי הצמדה מיום ט"ו באלול התש"ס (15 בספטמבר 2000) עד מועד תשלומם בפועל. : (ו) הסכומים הנקובים בתקנת משנה (ג2)(2), (3), (4) ו-(ג4)(3) ו-(4) יישאו הפרשי הצמדה לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי; בתקנת משנה זו - ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני תום הרבעון; ::- "המדד היסודי" - לעניין הסכום הנקוב בתקנת משנה (ג2)(2) - מדד חודש נובמבר 2012, לעניין הסכום הנקוב בתקנת משנה (ג2)(3) ו-(4) - מדד חודש נובמבר 2013, ולעניין הסכום הנקוב בתקנת משנה (ג4)(3) ו-(4) - מדד חודש ספטמבר 2017; ::- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. @ 3. דמי זכיון בשל הרחבה, צמצום ופקיעה של זכיון (תיקון: תשנ"ג, תשע"ט) : (א) הורחב או צומצם זכיונו של בעל זכיון, רשאית המועצה לקבוע כי ישתנו דמי הזכיון שהוא חייב בתשלומם לפי חלקו היחסי, כאמור [[בתקנה 2(ב)]], מתחילת הרבעון שלאחר ההרחבה או הצמצום כאמור, בהתאם לשינוי בגודל יחידת השידור שלו. : (ב) בוטל או פקע רישיון, למעט בשל תום התקופה הנקובה בו, חייב בעל הרישיון שרישיונו בוטל או פקע בתשלום דמי הרישיון שהיה משלם אלמלא בוטל או פקע רישיונו, ואולם בעד לא יותר מ-12 חודשים ממועד ביטול רישיונו או פקיעתו. === סימן ב' - תמלוגים === @ 4. הכנסות בעל זכיון (תיקון: תשס"א) : (א) בתקנה זו - ::- "הכנסה" - לרבות כל טובת הנאה או תמורה, בכסף או בשווה כסף, לרבות בדרך של קיזוז או חליפין ולמעט עמלות פרסום; ::- "מכירה" - לרבות הרשאה לשימוש; ::- "תשדיר פרסומת" - לרבות כל תשדיר שירות או חסות וכן כל תשדיר אחר או תכנית או חלק מהם הבאים לקידום שמו, שם עסקו או שם מוצריו או שירותיו של אדם, או לקידום מכירתם בתמורה כספית או אחרת; ::- "עמלות פרסום" - עמלות ששולמו בידי בעל זכיון לסוכן פרסום בשל שיבוץ תשדיר פרסומת בשידורי בעל הזכיון; ::- "סוכן פרסום" - למעט מי שבעל זכיון הינו בעל ענין בו, מי שהוא בעל ענין בבעל זכיון או מי שבעל ענין בבעל זכיון כאמור הינו בעל ענין בו. : (ב) בעל זכיון ישלם לרשות תמלוגים על הכנסותיו ברוטו בכל חודש, בשיעור הקבוע [[בתקנה 5]] ובמועד הקבוע [[בתקנה 6]]. : (ג) לענין חישוב התמלוגים יראו את הכנסות בעל זכיון ככוללות כל הכנסה שלו או של מי מטעמו, במישרין או בעקיפין, עקב או בקשר עם ביצוע שידורים ומתן שירותים בהתאם לזכיונו, למעט תשלומי מס ערך מוסף (להלן - הכנסות בעל הזכיון); עיתוי ההכנסה בידי בעל הזכיון ייקבע בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים בישראל; כן יראו כהכנסת בעל הזכיון הכנסה שנתקבלה בידי אחר הקשור במישרין או בעקיפין בבעל זכיון, או בבעל ענין בבעל זכיון, בשל פעולה שביצע בעל הזכיון, אם היתה אותה הכנסה טעונה תמלוגים על פי תקנות אלה, לו היתה מתקבלת בידי בעל הזכיון בשל אותה הפעולה. : (ד) מבלי לגרוע מכלליות האמור בתקנת משנה (ג), יראו כהכנסות בעל זכיון הכנסות - :: (1) משידור תשדירי פרסומת, מהפקתם או מרכישתם עבור מפרסם; :: (2) ממכירת זכויות קניין רוחני שהיו לבעל זכיון בדמויות או בנושאים שהופיעו בתכנית שנכללו במשדריו; :: (3) ממכירת עותקים לציבור מתכניות שנכללו במשדריו. : (ה) השתתף אדם (בתקנת משנה זו - נותן המימון) בהוצאות הפקתה או רכישתה של תכנית ששידר בעל זכיון (בתקנת משנה זו - תכנית מימון) בתמורה לאזכור שמו, שם עסקו או שם מוצריו או שירותיו בתכניות בעל הזכיון, יראו את עלות ההפקה או הרכישה של תכנית המימון כהכנסת בעל הזכיון, וזאת מבלי לגרוע מכל הכנסה אחרת שקיבל בעל הזכיון בקשר לשידור תכנית המימון; ואולם רשאית המועצה, לבקשת בעל הזכיון, לקבוע ברוב של שני שלישים מבין חבריה ומנימוקים שיירשמו, כי לא יראו את עלות הפקת או רכישת תכנית המימון כהכנסות בעל הזכיון, כולה או חלקה, אם ראתה המועצה כי התקיימו שלושה אלה: :: (1) הפקת תכנית המימון או רכישתה לא היתה מתאפשרת ללא השתתפות נותן המימון עקב העלות החריגה באופן מיוחד של הפקתה או רכישתה; :: (2) יש בשידור תכנית המימון כדי לקדם ולשפר את השירותים הניתנים לצופי שידוריו של בעל הזכיון; :: (3) אזכור שמו של נותן המימון בשידורי בעל הזכיון סמוך לשידור תכנית המימון או במהלך שידורה נעשה, לדעת המועצה, בהיקף סביר, ללא אזכור שם עסקו, או שם מוצריו או שירותיו. : (ו) מבלי לגרוע מכלליות האמור בתקנת משנה (ג), התקשר בעל זכיון בעסקה עם בעל ענין בו או בבעל זכיון אחר, במישרין או בעקיפין, או עם מי שבעל ענין כאמור הינו בעל ענין בו, במישרין או בעקיפין, והיו הכנסות בעל הזכיון בשל העסקה האמורה נמוכות מההכנסות המתקבלות מעסקאות דומות במהלך עסקיו הרגיל, יראו את הכנסות בעל הזכיון מהעסקה האמורה כהכנסות שהיו צפויות לו מעסקה דומה במהלך עסקיו הרגיל. : (ז) קיבל בעל זכיון תמורה כוללת אשר חלקה חייב בתמלוגים על פי תקנה זו וחלקה אינו חייב בתמלוגים, ייקבע החלק היחסי בתמורה החייב בתמלוגים, לפי יחס הפעולות אשר הכנסות בעל הזכיון בעדן חייבות בתמלוגים, לסך כל הפעולות שבעדן ניתנה התמורה; היחס האמור ייקבע בידי המנהל לאחר שמיעת בעל הזכיון. : (ח) על החלטות המנהל, לפי תקנת משנה (ז), רשאי בעל זכיון לערור לפני המועצה, לפי נוהל שתקבע. @ 5. שיעור התמלוגים (תיקון: תשנ"ג, תשס"א, תשע"א, תשע"ג-2) : (א) שיעור התמלוגים יהיה שמונה אחוזים מהכנסות בעל הזכיון, ואולם החל ביום תחילת השידורים בערוץ השלישי, יהיה שיעור התמלוגים ארבעה אחוזים מהכנסות בעל הזיכיון; לענין זה, "שידורים" - שידורי טלוויזיה הכוללים תשדירי פרסומת, שאינם שידורי ניסיון. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), שיעורי התמלוגים יהיו כמפורט להלן: :: (1) בשנת 2010 - 1%; :: (2) בשנת 2011 - 1.75%; :: (3) בשנת 2012 - 2.5%; :: (4) החל ביום י"ט בטבת התשע"ג (1 בינואר 2013) - 0%. @ 5א. (תיקון: תשנ"ג, תשס"ג, תש"ע, תשע"ו, תשע"ז, תשע"ט) : (((בוטלה).)) === סימן ג' - מועדים והוראות שונות === @ 6. מועדי תשלום (תיקון: תשנ"ג, תשס"א, תש"ע, תשע"ג, תשע"ד-2, תשע"ז) : (א) בתקנה זו - ::- "הרבעון הראשון" - הרבעון שתחילתו ביום מתן הזכיון או הרישיון לפי העניין; ::- "הסכום הבסיסי" - כהגדרתו [[בתקנה 2(ג)]], [[2(ג1)]], [[2(ג3)]] [[או 2(ג4)]], לפי הענין. : (ב) בעל זיכיון ובעל רישיון ישלמו את דמי הזיכיון או את דמי הרישיון, לפי העניין, למעט דמי הזיכיון או דמי הרישיון בעד הרבעון הראשון, בתשלומים רבעוניים, ביום הראשון של כל רבעון; המנהל ימסור לבעל הזיכיון או לבעל הרישיון הודעה על שיעור התשלום הרבעוני, בהתאם לתחשיב שיערוך לפי תקנות אלה, לא יאוחר מ-14 ימים לפני תחילת כל רבעון. : (ב1) על אף האמור [[בתקנה 2(א)]] ובתקנות משנה (ב) ו-(ד) לתקנה זו, יחולו הוראות אלה: :: (1) המנהל רשאי להתיר לבעל זיכיון או לבעל רישיון, על פי בקשה שהגיש ובשים לב למועדים שבהם שולמו דמי הזיכיון או דמי הרישיון, לפי העניין, בתקופה שלפני מועד הגשת הבקשה, לשלם את דמי הזיכיון או דמי הרישיון, לפי העניין, בתשלומים חודשיים, שישולמו ביום העסקים הראשון של כל חודש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מן היום הראשון של הרבעון; המנהל רשאי להורות כאמור לגבי כל דמי הזיכיון או כל דמי הרישיון((,)) לפי העניין, או לגבי מרכיב שלהם כמפורט [[בתקנה 2(ב)]]; :: (2) היתר כאמור בפסקה (1) יינתן - ::: (א) לגבי רבעון אחד או יותר, ובלבד שלא יינתן לתקופה העולה על ארבעה רבעונים ברציפות; ::: (ב) לאחר שראה המנהל כי לא יהיה במתן ההיתר כדי לפגוע באפשרותה של הרשות או של חברת החדשות, לפי העניין, לבצע את תפקידיה על פי התקציב שאושר לה; :: (3) ראה המנהל כי - ::: (א) בעל זיכיון או בעל רישיון אשר ניתן לו היתר כאמור בפסקה (1) אינו עומד בתנאי התשלום כפי שנקבעו בהיתר, רשאי הוא לשלול מבעל הזיכיון או מבעל הרישיון((,)) לפי העניין, את ההיתר לרבעון אחד או לכמה רבעונים, והכל כפי שיורה; ::: (ב) היתרים שניתנו כאמור בפסקה (1) פוגעים ביכולתה של הרשות או של חברת החדשות, לפי העניין, לבצע את תפקידיה על פי התקציב שאושר לה, רשאי הוא להורות על ביטול כל ההיתרים, לפי העניין, החל ממועד שיורה; :: (4) ניתן היתר כאמור בפסקה (1), ימסור המנהל לבעל הזיכיון או לבעל הרישיון((,)) לפי העניין, הודעה על סכום התשלום החודשי, בהתאם לתחשיב שיערוך לפי תקנות אלה, לא יאוחר מ-7 ימים לפני תחילת כל חודש שבו יש לשלם תשלום כאמור. : (ב2) בעל זיכיון ישלם את דמי ההפצה הלוויינית לשנים 2010 עד 2012, כאמור [[בתקנה 2(ג2)]], בתוך 14 ימים מיום תחילתן של תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים) (תיקון), התשע"ג-2012, ויחולו לעניין מועד זה הוראות [[תקנה 7]]. : (ג) בעל זכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ 2 ישלם את דמי הזכיון בעד הרבעון הראשון בהתאם לחלקו היחסי בסכום הבסיסי כאמור [[בתקנה 2]] ובהתאם לחלקה היחסי של תקופה זו בשנת הזכיון הראשונה, בתוספת מקדמה בסך 1,000,000 שקלים חדשים על חשבון התשלום האמור בתקנת משנה (ד) (להלן - מקדמת הזיכיון) - תוך 15 ימים מהיום שהודיעה לו המועצה על זכייתו במכרז; חל יום מתן הזכיון לאחר המועד האמור, יחושבו דמי הזכיון בעד הרבעון הראשון לפי יום תחילתו הנקוב בהודעת המועצה. : (ג1) הוראות תקנת משנה (ג) יחולו על בעל זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי בשינוי זה שבמקום "1,000,000 שקלים חדשים" יבוא "2,000,000 שקלים חדשים בתוספת הפרשי הצמדה מיום ט"ו באלול התש"ס (15 בספטמבר 2000) עד מועד תשלומה בפועל". : (ג2) בעל רישיון ישלם את דמי הרישיון בעד הרבעון הראשון בהתאם לסכום הבסיסי כאמור [[בתקנה 2(ג4)]] ובהתאם לחלקה היחסי של תקופה זו בשנה קלנדרית, בתוספת מקדמה בסך 5,000,000 שקלים חדשים על חשבון התשלום האמור בתקנת משנה (ד) (להלן - מקדמת הרישיון) - בתוך 15 ימים מהיום שהודיעה לו המועצה על מתן הרישיון; חל יום מתן הרישיון לאחר המועד האמור, יחושבו דמי הרישיון בעד הרבעון הראשון לפי יום תחילת הרישיון הנקוב בהודעת המועצה. : (ד) אישרה המועצה את תקציב התפעול השוטף הראשון של חברת החדשות, ישלם בעל זכיון או בעל רישיון, לפי העניין, גם את חלקו היחסי בתקציב התפעול השוטף של חברת החדשות, כאמור [[בתקנה 2(ב)(2)]], בעד הרבעון המתחיל ביום שניתן הזכיון או הרישיון לחברת החדשות בניכוי המקדמה - תוך 15 ימים מאישור התקציב האמור. : (ה) נדחה יום מתן הזכיון או יום מתן הרישיון, לפי העניין, מהיום שהודיעה עליו המועצה כאמור בתקנת משנה (ג) או (ג2), לפי העניין, יערוך המנהל את ההתאמות המתבקשות בתשלומי דמי הזכיון או דמי הרישיון, לפי העניין. : (ו) חל רבעון מסויים בשתי שנות זכיון או בשתי שנות רישיון עוקבות, ייקבע הסכום הבסיסי ברבעון זה על פי חלקן היחסי של התקופות ברבעון זה, כל אחת לפי שנת הזכיון או שנת הרישיון שבה היא חלה. : (ז) בעל זכיון או בעל רישיון ישלם את דמי הזכיון או דמי הרישיון, לפי העניין, בעד הרבעון האחרון בתקופת זכיונו או רישיונו, שהוא התקופה המתחילה ביום פקיעת הזכיון או ביום פקיעת הרישיון, כשהסכום הבסיסי מחושב לפי חלקה של תקופה זו בתוך שנת הזכיון או שנת הרישיון האחרונה. : (ח) בעל זכיון ישלם את התמלוגים המגיעים ממנו בתשלומים חודשיים, שיבוצעו ביום ה-21 בכל חודש, בשל הכנסותיו בחודש הקודם (להלן - מועד התשלום החודשי); ואולם המנהל רשאי להתיר לבעל זיכיון, על פי בקשה שהגיש ובשים לב למועדים שבהם שולמו התמלוגים בתקופה שלפני מועד הגשת בקשה כאמור, לשלם את התמלוגים כאמור, לתקופה שיורה המנהל, בתשלום רבעוני, שיבוצע ביום ה-21 בחודש שלאחר תום כל רבעון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום החודשי שחלו באותו רבעון עד מועד התשלום בפועל; ראה המנהל כי בעל הזיכיון לא משלם את התמלוגים במועד, רשאי הוא לבטל היתר שנתן כאמור. @ 7. ריבית פיגורים (תיקון: תש"ע, תשע"ג, תשע"ד-2, תשע"ז) : דמי זיכיון, דמי רישיון ותמלוגים שלא שולמו במועד שנקבע לתשלומם בתקנות אלה, ישאו ריבית פיגורים מהמועד שנקבע לתשלומם ועד מועד תשלומם בפועל, וזאת מבלי לגרוע מכל סעד או סמכות אחרת הנתונה לרשות עקב אי תשלום כאמור. @ 8. מועד העברת יתרת תמלוגים (תיקון: תשס"ח) : הרשות תעביר לאוצר המדינה את התמלוגים, לאחר קיזוז החזרי התשלומים כאמור [[בסעיף 53 לחוק]] אחת לשישה חודשים, באחד בפברואר בגין התקופה שהסתיימה בסוף דצמבר ובאחד באוגוסט בגין התקופה שהסתיימה בסוף יוני. @ 9. דוחות (תיקון: תש"ע, תשע"ז) : בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 108 לחוק]], מהוראות זיכיונו של בעל זיכיון או מהוראות רישיונו של בעל רישיון, יהיה בעל זיכיון או בעל רישיון מחויב להגיש למנהל, לפי דרישותיו מפעם לפעם, כל דוח או נתון שידרוש המנהל לרבות העתק מכל הסכם שעניינו הכנסות בעל הזיכיון או בעל הרישיון, והעתק מכל דוח המוגש לכל רשות על פי דין הכולל הכנסות בעל הזיכיון או בעל הרישיון, ולרבות צירוף חוות דעת של רואה חשבון על בקרת הנתונים או הדוח הנוגעים להכנסות בעל הזיכיון או בעל הרישיון כפי שדווחו למנהל, לפי העניין. @ 10. החזרים (תיקון: תשנ"ג, תשע"ז) : בעל זכיון או בעל רישיון לא יהיה זכאי להחזר או הפחתה מדמי זכיון או מדמי הרישיון, לפי העניין, תמלוגים או כל חלק מהם, בשל ביטול זכיונו או רישיונו, פקיעתו, הגבלתו או צמצומו, או בשל שינוי בתנאי הזכיון או הרישיון; לענין זה, "דמי זכיון" ו"דמי רישיון" - כפי שנקבעו בהודעת המנהל בתחילת הרבעון. @ 11. תשלומי חובה (תיקון: תשע"ז) : (א) תשלומים של בעל הזכיון ובעל הרישיון לפי [[פרק זה]] אין בהם כדי לגרוע מחובת תשלום של כל אגרה, מס או תשלום חובה אחר החלים על בעל הזכיון או בעל הרישיון לפי כל דין אחר. : (ב) בעל הזיכיון ובעל הרישיון יוסיפו לתשלומיהם לפי [[פרק זה]] מס ערך מוסף במידה שחל על פי דין. == פרק ג': חברת החדשות == === סימן א' - תפעול שוטף === @ 12. תפעול שוטף (תיקון: תשע"ז) : (א) הרשות תממן את תקציב התפעול השוטף המאושר של חברת החדשות, כפי שייקבע על פי [[תקנה 13(ב)]], לפי המרכיבים כמפורט להלן, אשר יפורשו בכפוף לכללי החשבונאות המקובלים בישראל, לפי קביעת המועצה: :: (1) שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], לעובדי חברת החדשות; :: (2) תשלומים לרכישת שירותים, בארץ או מחוצה לה; :: (3) הוצאות הנהלה, הוצאות כלליות והוצאות מימון; :: (4) רכישת זכויות לשירותי סוכנויות ידיעות וסיקור-חדשות, רכישת זכויות שידור אחרות ורכישת זכויות שימוש בלוויינים; :: (5) הוצאות שכירת מבני חברת החדשות, כלי רכבה וציודה; :: (6) הוצאות רכישת ציוד מתכלה; :: (7) הוצאות שוטפות אחרות הדרושות לחברת החדשות במהלך העסקים הרגיל; :: (8) תשלומי מסים, אגרות ותשלומי חובה אחרים בשל הפריטים שבפסקאות (1) עד (7). : (ב) נוסף על האמור לעיל, יכלול תקציב תפעולה השוטף של חברת החדשות החזר הלוואות שקיבלה מהרשות בשנת התקציב החולפת, בשל חריגות מתקציב התפעול השוטף, כאמור [[בתקנה 13(ה)]]. : (ג) מרכיבים בתקציבה של חברת החדשות אשר לא פורטו בתקנות משנה (א) ו-(ב), ימומנו בידי בעל הזכיון או בעל הרישיון, לפי העניין, בדרך של רכישת מניות רכוש בחברת החדשות, כאמור [[בסעיף 70 לחוק]]. @ 13. תקציב חברת החדשות (תיקון: תשנ"ג, תשס"א-2, תש"ע) : (א) חברת החדשות תכין תקציב לפעילותה בשל כל שנה, ותגיש אותו למועצה, לא יאוחר מ-75 ימים לפני תחילת השנה (להלן - תקציב חברת החדשות); בתקציב חברת החדשות יפורטו כל רכיביו, לרבות הרכיבים המפורטים [[בתקנה 12]], ותהיה הפרדה בין תקציב התפעול השוטף כאמור [[בתקנה 12]], לבין תקציב שאיננו לתפעול שוטף, תקציב לתפעול שוטף שנועד למימון הוצאות תחליפיות לרכישת מניות רכוש ותקציב רזרבה לכיסוי אירועים חריגים; התקציב יהיה בשקלים חדשים, מחושב בערכי יום הגשתו ויפורטו בו לוח הזמנים החדשי לשימוש בתקציבים השונים. : (ב) תקציב התפעול השוטף, כאמור בתקנת משנה (א), טעון אישור המועצה, ורשאית המועצה להתנות את אישורה בשינויו (בתקנות אלה - תקציב התפעול השוטף המאושר). כל עוד לא אושר לחברת החדשות תקציב התפעול השוטף, יהיה התקציב שווה לתקציב התפעול השוטף המאושר לחברת החדשות לשנה החולפת או התקציב המזערי הקבוע בזיכיון חברת החדשות לשנה זו, לפי הגבוה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), תכין חברת החדשות את תקציב התפעול השוטף שלה לתקופה המתחילה ביום מתן הזכיון לחברת החדשות והמסתיימת ביום 31 בדצמבר של אותה שנה (להלן - תקופת ההתחלה) ותגיש אותו לאישור המועצה לא יאוחר מ-15 ימים לפני שתחל בשידוריה; אולם, רשאית חברת החדשות, באישור המועצה, להכין תקציב תפעול שוטף לשנה מלאה, כאמור בתקנת משנה (א), ולצרף לו את תקציב התפעול השוטף לתקופת ההתחלה. : (ד) הרשות תעביר לחברת החדשות את סכומי מימון הוצאות התפעול השוטף על פי תקציב התפעול השוטף המאושר לאותה שנה, בתשלומים רבעוניים, תוך 7 ימים מתחילת כל רבעון, כאשר בכל תשלום כאמור יהיה חלק שווה מתקציב התפעול השוטף המאושר, כשהוא נושא הפרשי הצמדה מיום מסירת הודעת המנהל כאמור [[בתקנה 6(ב)]], עד העברתו בפועל. : (ה) חברת החדשות לא תחרוג מתקציב התפעול השוטף המאושר, אלא אם כן קיבלה מראש את אישור המועצה לחריגה אולם תוספת הפרשי הצמדה לתקציב לא תיראה כחריגה לעניין זה; אישרה המועצה חריגה כאמור, תעביר הרשות לחברת החדשות הלוואה לכיסוי החריגה, במועד שתקבע המועצה; ההלוואה תוחזר לרשות בדרך של קיזוז מתקציב התפעול השוטף של חברת החדשות לשנה שלאחר מכן, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית ממועד נתינתה ועד מועד השבתה. : (ה1) המועצה רשאית להורות כי הלוואה שנתנה הרשות לחברת החדשות של ערוץ 2 לפי תקנת משנה (ה), בשנת הכספים 2003 בסך של 2,635,466 שקלים חדשים לכיסוי גירעון שנוצר עד לתום שנת הכספים 2002 עקב נסיבות מיוחדות, תהפוך למענק; המועצה רשאית להתנות את מתן המענק בתנאים שתורה. : (ו) נותרו בסוף שנה יתרות בלתי מנוצלות בתקציב התפעול השוטף של חברת החדשות (בתקנת משנה זו - היתרות), יועברו היתרות לרשות תוך 15 ימים מתום השנה; חברת החדשות רשאית להודיע לרשות, לא יאוחר מה-15 בדצמבר של אותה שנה, על סכום אשר לפי הערכותיה היתרות לא יפחתו ממנו; הודיעה כאמור, יופחת סכום זה מתקציב התפעול השוטף המאושר של חברת החדשות, לענין קביעת דמי הזכיון בלבד, כאמור [[בתקנה 2(ב)(2)]]. === סימן ב' - רכישת מניות בחילופי בעלי זכיון === @ 14. רכישת מניות רכוש בחילופי בעלי זכיון : (א) בעל זכיון חדש (להלן - הקונה) הבא במקום בעל זכיון שזכיונו לאותה יחידת שידור בוטל או שפג תוקפו, לפי קביעת המועצה (להלן - המוכר), חייב ברכישת מניות הרכוש של המוכר בחברת החדשות, כמשמעותן [[בסעיף 66(א)(2) לחוק]], והמוכר חייב למוכרן לו. : (ב) נמנע אחד מבעלי הזכיונות מביצוע השקעות נדרשות בחברת החדשות (בסעיף זה - בעל הזכיון הנמנע) ובעלי הזכיונות האחרים רכשו מניות רכוש נוספות בחברת החדשות, חייב בעל זכיון חדש הבא במקום בעל הזכיון הנמנע, לרכוש מבעלי הזכיונות האחרים חלק יחסי ממניות הרכוש שלהם, באופן שיביא לחלוקת מניות הרכוש בין כל בעלי הזכיון כיחס שבין יחידות השידור שלהם, והוראות [[תקנה 15]] יחולו בשינויים המחוייבים. @ 15. התמורה בעד הרכישה : (א) תמורת רכישת מניות הרכוש ישלם הקונה למוכר חלק יחסי מערך נכסי חברת החדשות במועד הרכישה, למעט נכסים שהוצאות רכישתם או שכירתם כלולות בהוצאות התפעול השוטף, על פי [[תקנה 12]], כיחס שבין יחידת השידור של המוכר לכלל יחידות השידור של בעלי הזכיון. : (ב) ערך נכסי חברת החדשות, כאמור בתקנת משנה (א), ייקבע בידי שמאי שתמנה המועצה על חשבון הקונה והמוכר, שיערוך שומתו על יסוד ההנחה כי רואים את חברת החדשות כעסק נמשך, ועל יסוד ההנחה כי המניות נמכרות ממוכר מרצון לקונה מרצון. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), רשאים הקונה והמוכר להודיע למועצה על קביעת מחיר מוסכם למניות. : (ד) הרשות רשאית להורות כי עקב הרכב נכסי חברת החדשות, ייערכו שומות נפרדות לחלקים שונים מנכסיה בידי שמאים שונים, ורשאית היא ליתן כל הנחיה נדרשת לעריכת השומה. : (ה) הקונה ישלם למוכר את תמורת המניות לא יאוחר ממתן זכיונו (להלן - המועד הקובע). : (ו) מחיר מניות הרכוש הנמכרות נושא הפרשי הצמדה ממועד קבלת שומת נכסי החברה עד למועד תשלומו בפועל. : (ז) במועד הקובע, יבוצע תשלום מחיר המניות למוכר כנגד העברתן לבעלות הקונה, נקיות מכל שעבוד, עיקול או זכות צד ג', והצדדים ישאו שווה בשווה בהוצאות ההעברה. @ 16. רכישת מניות הצבעה בחילופי בעלי זכיון : (א) הוראות [[תקנה 14(א)]] יחולו גם על מכירה ורכישה של מניות ההצבעה שבידי בעל זכיון בחברת החדשות, כמשמעותן [[בסעיף 66(א)(1) לחוק]]. : (ב) בוטל זכיונו של בעל זכיון או פג תוקפו, וטרם הוענק הזכיון לבעל זכיון חדש, חייב בעל הזכיון שזכיונו פג או בוטל למכור את מניות ההצבעה שבידיו לבעלי הזכיון הנותרים או למי שהמועצה תורה, בחלקים שתקבע המועצה, והקונים חייבים לקנותם ממנו ולמוכרם לבעל הזכיון החדש עם הענקת זכיונו; הוראות אלה יחולו, בשינויים המחוייבים, על מכירת חלק יחסי ממניות ההצבעה של בעל זכיון שזכיונו צומצם. : (ג) מניות ההצבעה יימכרו תמורת ערכן הנקוב, ויועברו לקונה נקיות מכל שעבוד, עיקול או זכות צד ג', במועד העברת מניות הרכוש וכתנאי לרכישתן. == פרק ד': החזר תשלומי מימון תחנות שידור בפקיעת זכיון או ביטולו == @ 17. דרך החזר תשלומי מימון : (א) בתקנה זו - ::- "תשלומי מימון" - תשלומי מימון, תכנון, הקמה והפעלה של תחנות שידור ראשיות כאמור [[בסעיף 51 לחוק]]; ::- "הכללים" - כללים שקבעה המועצה לפי [[סעיף 53 לחוק]] לענין החזר תשלומי מימון לבעל זכיון; ::- "בעל זכיון לשעבר" - בעל זכיון אשר שילם תשלומי מימון לרשות וזכיונו פקע או בוטל לפני שהוחזרו לו כל תשלומי המימון, בהתאם לאמור בכללים; ::- "בעל זכיון נכנס" - בעל זכיון אשר זכיונו ניתן לאחר מועד ביטול או פקיעת זכיונו של בעל זכיון לשעבר. : (ב) במועד פקיעת זכיונו של בעל זכיון לשעבר או ביטולו, יחשב המנהל את יתרת התשלומים שבעל הזכיון לשעבר זכאי היה לקבלם על פי הכללים, במועד האמור (להלן - יתרת תשלומי המימון). : (ג) בעל זכיון נכנס יעביר לבעל הזכיון לשעבר את יתרת תשלומי המימון תוך 30 ימים ממתן זכיונו, ויראו בהעברה זו ביצוע תשלומי מימון לרשות מאת בעל הזכיון הנכנס כאמור בכללים, והחזר יתרת תשלומי המימון לבעל הזכיון לשעבר בידי הרשות. : (ד) ניתנו זכיונות למספר בעלי זכיונות נכנסים במועדים סמוכים, לאחר פקיעת או ביטול זכיונם של מספר בעלי זכיונות יוצאים, יעבירו בעל הזכיונות הנכנסים, בחלקים שווים, את כל יתרת תשלומי המימון של כל בעלי הזכיונות היוצאים. : (ה) יתרת תשלומי המימון שהחזרם מגיע לבעל זכיון לשעבר על פי תקנה זו ישאו הפרשי הצמדה וריבית צמודה בשיעור 3% לשנה ממועד ביטול הזכיון או פקיעתו ועד להעברתם בפועל. == פרק ה': הוראת שעה == @ 18. הוראת שעה (תיקון: תשנ"ג, תשס"א, תשס"א-2, תשס"ו, תשס"ח, תשס"ט, תש"ע, תשע"א, תשע"ג-2) : (א) על אף האמור [[בתקנה 4]], בשנת הזכיון הראשונה בתקופת זכיון ראשונה (להלן - שנת הפטור) לא ישלם בעל זכיון בערוץ 2 תמלוגים על הכנסותיו; פטור כאמור יחול, על אף האמור [[בתקנה 4(ג)]] לענין עיתוי ההכנסה, רק על תמלוגים מהכנסות מביצוע שידורים או מתן שירותים שבוצעו או ניתנו כולם בשנת הפטור. : (ב) הוראות תקנת משנה (א) יחולו על בעל זיכיון בערוץ השלישי, בשינוי זה שבמקום "בשנת הזיכיון הראשונה" יבוא "בשמונה עשר החודשים הראשונים". : (ג) על אף האמור [[בתקנה 2(ג) ו-(ד)]] יראו, עד יום י"ג בתשרי התשס"ב (30 בספטמבר 2001), כאילו אחרי [[תקנות אלו|פסקה (4) בתקנה 2(ג) לתקנות האמורות]] נאמר: :: "(5) לשנות הזיכיון השביעית והשמינית, ייתוסף על הסכום האמור [[2|בפסקה (4)]], סכום כולל של 14,720,000 שקלים חדשים, אשר יישא הפרשי הצמדה מיום כ"ט בתמוז התש"ס (1 באוגוסט 2000), עד יום התשלום בפועל." : (ד) על אף האמור [[בתקנה 2]], הרשות תעביר החזר חד-פעמי של דמי זיכיון בסכום של 5,329,000 שקלים חדשים לכל מי שהיה בעל זיכיון בערוץ 2 ביום כ"ח בתשרי התשס"ו (31 באוקטובר 2005); הסכום האמור יישא ריבית בשיעור של 4.72% מיום כ"ו באדר התשס"ו (26 במרס 2006) עד יום התשלום בפועל; החזר דמי הזיכיון ישולם בתשלום אחד, בתוך ארבעה עשר ימים מיום פרסומן של תקנות אלה. : (ה) על אף האמור [[בתקנה 8]], הרשות תעביר ביום י"ז בניסן התש"ע (1 באפריל 2010) לאוצר המדינה את התמלוגים, לאחר קיזוז החזרי התשלומים כאמור [[בסעיף 53 לחוק]], בשל התקופות שהסתיימו ביום כ"ב בטבת התשס"ח (31 בדצמבר 2007), ביום כ"ז בסיוון התשס"ח (30 ביוני 2008), וביום ד' בטבת התשס"ט (31 בדצמבר 2008). : (ו) על אף האמור [[בתקנה 6(ח)]], בעל זיכיון ישלם את התמלוגים המגיעים ממנו בעד שנת 2010 ובעד שני הרבעונים הראשונים של שנת 2011 ביום א' באב התשע"א (1 באוגוסט 2011). : (ז) על אף האמור [[בתקנה 6(ח)]], בעל זיכיון ישלם את התמלוגים המגיעים ממנו בעד הרבעון הראשון של שנת 2013 ביום י"ד באב התשע"ג (21 ביולי 2013). @ 19. החזר בעד השנים 2006 עד 2009 (תיקון: תש"ע) : (א) בעד שנות הכספים 2006 עד 2009 תעביר הרשות לטלוויזיה הלימודית, סכום של 1,535,000 שקלים חדשים; סכום של 1,408,000 מתוך הסכום האמור ישולם בתשלום אחד בתוך 14 ימים מיום פרסומן של תקנות אלה, והיתרה תועבר לטלוויזיה הלימודית באמצעות קיזוז חובותיה לרשות. : (ב) בעד שנות הכספים 2006 עד 2009 תעביר הרשות למי שהיה בעל זיכיון בשנת כספים מהשנים האמורות, סכומים בשקלים חדשים כמפורט להלן, באמצעות קיזוז חובות של בעלי הזיכיון לרשות: :: (1) שידורי קשת בע"מ - 14,346,000, וכן 1,429,000 בשל הרבעון האחרון של שנת 2009; :: (2) רשת נוגה בע"מ - 15,653,000, וכן 1,942,000 בשל הרבעון האחרון של שנת 2009; :: (3) ישראל 10 - שידורי הערוץ השלישי בע"מ - 23,113,000, וכן 2,652,000 בשל הרבעון האחרון של שנת 2009. @ 20. דחיית חובות - סכומים מרביים (תיקון: תש"ע) : החובות שבעלי הזיכיונות רשאים לשלמם במועד התשלום הדחוי לפי הוראות [[סעיף 102א1(ג)(1) לחוק]], יהיו בסכומים שאינם עולים על הסכומים בשקלים חדשים המפורטים להלן בתוספת הפרשי הצמדה מיום י"ב בשבט התש"ע (27 בינואר 2010), עד מועד התשלום בפועל: : (1) שידורי קשת בע"מ - עד 9,462,000; : (2) רשת נוגה בע"מ - עד 8,224,000; : (3) ישראל 10 - שידורי הערוץ השלישי בע"מ - עד 14,785,000. @ 21. התאמות בשל הסדר נושים (תיקון: תש"ע) : על אף האמור בתקנות אלה, סכום של 2,534,643 שקלים חדשים שלא שולם בשל דמי זיכיון לחלק משנת 2003 בעקבות הסדר הנושים, לא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד יום י"ב בשבט התש"ע (27 בינואר 2010). == תוספת (((בוטלה))) (תיקון: תשע"ז) == <פרסום> כ' בסיון התשנ"ב (21 ביוני 1992) <חתימה> יצחק שמיר ראש הממשלה eidmtpyelmilyxhjxtsxvsug98bnioj 106 1706364 3076630 3075778 2026-08-15T20:10:48Z מאירושולי 35234 3076630 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} ==פרק ראשון - מאמתי קורין== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א">{{ירו"מ-שמע|1:51}} </span> <span id="דף_א_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף א א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:איר ברכות פרק חמישיפרק ראשון.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|א| משה לונץ=17|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=24|פולדא=5|תולדות יצחק=24|משה לונץ=|שדה יהושע=|שמחת תורה=11|זהב הארץ=13|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_א"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_א|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>עד חצות. {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים ״עד חצות״ מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה">§</span>]]</sup>עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב״ם והסמ״ג">§</span>]]</sup>הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב״ם.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד א'''{{ש}}</span> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. {{סוף}}</div> ===<span id="דף_א_ב">{{ירו"מ-שמע|7:23}}</span>=== {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|ב|משה לונץ=18|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=25|פולדא=5|תולדות יצחק=25|שמחת תורה=11|זהב הארץ=15|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}}: {{שוליים|א_ז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא (״ואכלת ושבעת וברכת״), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע״א) פסק כמותו נגד הירושלמי.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהכרעת הירושלמי ״הדא אמרה״ - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי ״ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר פפא}}: {{שוליים|א_י}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_י"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_י|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב״ם והשו״ע פסקו כך להלכה בהלכות">§</span>]]</sup>כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד שבברייתא של רבי חייא שאמרה שהזמנים שלהם שווים, מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, מתפללים ערבית מוקדם - בפלג המנחה מיד כשאפשר להתפלל ערבית - כדי שיוכלו לחזור הביתה מוקדם קודם החשכה, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, וזה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפלג המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחר תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. בהמשך הגמרא נראה שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריכה להאמר קדם לתפילה כדי לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כדעת רבי יוחנן. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום" כדעת רבי יהושוע. והסדר צריך להיות קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. הירושלמי פוסק שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? עונה הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי בתיך" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים תיקנו שאדם יקרא מוקדם ולא יצא ידי חובה כדי שיקרא שוב על המיטה כדי לשמור עליו מפני המזיקים. וכיוון שקריאת שמע על המיטה היא העיקר נהגו להגיד בקריאת שמע שעל המיטה עם כל ברכות קריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א ב}} {{סוף}} <span id="דף_ב_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=8|סירלאו=25|פולדא=6|תולדות יצחק=27|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב דרומנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודא בן פזי}}: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד א'''{{ש}}</span> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|ב|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב ב}} {{סוף}} <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}}{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר חייא בר יהודה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרמב״ם בהלכות מחוסרי כפרה פ״ב הי״ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק">§</span>]]</sup>ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד א'''{{ש}}</span> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. {{סוף}}</div> <span id="דף_ג_ב">{{ירו"מ-שמע|8:04}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|ב|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=10|סירלאו=26|פולדא=7|תולדות יצחק=29|שמחת תורה=15|זהב הארץ=18|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}} בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא חברהון דרבנן}} בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד ב'''{{ש}}</span> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג ב}} {{סוף}} <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|א|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=11|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=32|שמחת תורה=16|זהב הארץ=26|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בר אנדריי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר סוטר}}: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד א'''{{ש}}</span> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ד_ב">{{ירו"מ-שמע|5:24}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|ב|משה לונץ=21|שדה יהושע=|קנייבסקי=12|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=34|שמחת תורה=|זהב הארץ=27|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}} הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}}: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יודה בי רבי אלעאי}}: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד ב'''{{ש}}</span> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד ב}} {{סוף}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|א|משה לונץ=22|שדה יהושע=|קנייבסקי=14|סירלאו=28|פולדא=8|תולדות יצחק=36|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}}: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. {{אמורא-ירו"מ|רבי עזריה}} אמר על הא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}}: {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}. חד אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}. וחרינה אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ה_ב">{{ירו"מ-שמע|7:10}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|ב|משה לונץ=24שדה יהושע=|קנייבסקי=16|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=38|שמחת תורה=|זהב הארץ=29|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי מנחם}}: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} "ראש האשמורת התיכונה"? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_טז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_טז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי ״הלכה כחכמים״, אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הלכה כחכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד ב'''{{ש}}</span> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה ב}} {{סוף}} <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}} אמר כן. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}}, כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב גרוסה}}. והוה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי תחליפתא חמוי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} פליגא. ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ירמיה}}: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב״ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב">§</span>]]</sup>תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שדין ״תכף לנטילת ידים ברכה״ נלמד מ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה'״, והובא להלכה ברמב״ם ובשו״ע (או״ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת ״גאל ישראל״ לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב״י">§</span>]]</sup>פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי ד{{אמורא-ירו"מ|רב חייא בר אשיא}} וד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}}: {{שוליים|א_כב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא עם אנשי משמר לא <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. {{סוף}}</div> <span id="דף_ו_ב">{{ירו"מ-שמע|5:50}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|ב|משה לונץ=25|שדה יהושע=|קנייבסקי=18|סירלאו=30|פולדא=10|תולדות יצחק=42|שמחת תורה=19|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}}: מתיר היה {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי, ורמב״ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ״א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים">§</span>]]</sup>השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב״ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב">§</span>]]</sup>רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב״ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה">§</span>]]</sup>אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב">§</span>]]</sup>כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}} עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד ב'''{{ש}}</span> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו ב}} {{סוף}} <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב״ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות">§</span>]]</sup>ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}}: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח">§</span>]]</sup>קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב">{{ירו"מ-שמע|5:10}} </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך ״לא הפסיד״ כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ז_ב">{{ירו"מ-שמע|6:12}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|ב|משה לונץ=27|שדה יהושע=|קנייבסקי=21|סירלאו=31|פולדא=11|תולדות יצחק=46|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר {{אמורא-ירו"מ|מר עוקבא}}: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ואחרי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" {{אמורא-ירו"מ|רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אידי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לג|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו ״הלכה כרבי יהושע״, ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד ב'''{{ש}}</span> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז ב}} {{סוף}} <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|א|משה לונץ=28|שדה יהושע=|קנייבסקי=22|סירלאו=31|פולדא=12|תולדות יצחק=48|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב״ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} כדעתיה, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}}, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}} אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. {{סוף}}</div> <span id="דף_ח_ב">{{ירו"מ-שמע|4:37}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|ב|משה לונץ=29|שדה יהושע=|קנייבסקי=23|סירלאו=32|פולדא=12|תולדות יצחק=49|שמחת תורה=23|זהב הארץ=31|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק״ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו״ע ורמב״ם פסקו שהקורא ק״ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה">§</span>]]</sup>לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} כדעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}{{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: {{שוליים|א_לח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב״ם ובשו״ע או״ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.">§</span>]]</sup>כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל ״מה נאה זקנך כשהוא מגודל״, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור">§</span>]]</sup>פרט לחתן. ותני: מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} מוטה, ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} והטה {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}. ואני הטיתי כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד">{{ירו"מ-שמע|8:32}} </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}}" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב״ם (הלכות ממרים פ״ד ה״ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תור">§</span>]]</sup>"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרב אדא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בי רבי חייא}}: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח ב}} {{סוף}} <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|א|משה לונץ=31|שדה יהושע=|קנייבסקי=25|סירלאו=33|פולדא=13|תולדות יצחק=51|שמחת תורה=24|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} וכחומרי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. וכל העובר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ביבי}}{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע (או״ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין">§</span>]]</sup>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר אבין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד א'''{{ש}}</span> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. {{סוף}}</div> <span id="דף_ט_ב">{{ירו"מ-שמע|7:11}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|ב|משה לונץ=32|שדה יהושע=|קנייבסקי=26|סירלאו=33|פולדא=14|תולדות יצחק=53|שמחת תורה=25|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? {{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}}: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר זבודא}}: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת ״אהבה רבה״, וכן פסק הרמב״ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup>אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב מתנה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים ״תכנת שבת״ בברכת המוספין, כמבואר ברמב״ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חלבו שהברכה היא ״השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות״, וכן הביא הרמב״ם">§</span>]]</sup>ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}}: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב״ם ושו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: {{שוליים|א_מו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם ריב״ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב״ם והשו״ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות">§</span>]]</sup>והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}}, {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד ב'''{{ש}}</span> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט ב}} {{סוף}} <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|א|משה לונץ=33|שדה יהושע=|קנייבסקי=28|סירלאו=34|פולדא=14|תולדות יצחק=54|שמחת תורה=27|זהב הארץ=32|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב״ם והטור">§</span>]]</sup>צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה">§</span>]]</sup>אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} הראה בריכה לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ונתרפא. {{אמורא-ירו"מ|לוי בר סיסי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי אייבו}}: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר אבינא}}: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}}: {{שוליים|א_נ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב״מודים״, והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. {{סוף}}</div> <span id="דף_י_ב">{{ירו"מ-שמע|7:28}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|ב|משה לונץ=34|שדה יהושע=|קנייבסקי=30|סירלאו=35|פולדא=15|תולדות יצחק=57|שמחת תורה=|זהב הארץ=33|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים">§</span>]]</sup>תחלה וסוף. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווא}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}, ואית דאמרין ליה חברייא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר ״מודים אנחנו לך״, וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב״ם ובשו״ע.">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר מינא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נג|<span title="נפסק · הכרעה: נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>שלא ישוח יותר מדאי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" {{אמורא-ירו"מ|חנן בר אבא}}{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית ל{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת ״ברוך אתה״ ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב ״מפני שמי״ ולא ״בשמי״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו {{תנא-ירו"מ|רבי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נו|<span title="נפסק · הכרעה: אין פותחין ב״ברוך״ בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב״ם (הלכות ברכות פ״א ה״ה, פי״א ה״א)">§</span>]]</sup>כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אליעזר בי רבי יוסה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י ב}} {{סוף}} <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תוס ברכות יד א ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">תוס_ברכות_יד_א_ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל ביאור שקשור לקטע הנלמד</span>|start=0:23]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|א|משה לונץ=35|שדה יהושע=|קנייבסקי=32|סירלאו=35|פולדא=16|תולדות יצחק=59|שמחת תורה=|זהב הארץ=34|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}}: {{תנא-ירו"מ|רבי}} היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב״ברוך״">§</span>]]</sup>מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק ברבי אלעזר}} קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ס"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ס|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב״ם (הל' קריאת שמע פ״א ה״ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה">§</span>]]</sup>מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה {{תנא-ירו"מ|בן זומא}}, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. {{סוף}}</div> <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|ב|משה לונץ=37|שדה יהושע=|קנייבסקי=34|סירלאו=37|פולדא=16|תולדות יצחק=61|שמחת תורה=30|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב״ם והשו״ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל">§</span>]]</sup>ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר אחא}} נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחייא ברבי זעירה}}: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} אמר: כרבנן דהכא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אומר: {{שוליים|א_סב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר ״צור ישראל וגואלו״, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: {{שוליים|א_סג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב ״ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו״ חייב לחזור, וכך הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא ברבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} emddm6418rpa75lasqt5tzycx1bn4aq 3076638 3076630 2026-08-15T20:33:35Z מאירושולי 35234 3076638 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} ==פרק ראשון - מאמתי קורין== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א">{{ירו"מ-שמע|1:51}} </span> <span id="דף_א_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף א א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:איר ברכות פרק חמישיפרק ראשון.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|א| משה לונץ=17|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=24|פולדא=5|תולדות יצחק=24|משה לונץ=|שדה יהושע=|שמחת תורה=11|זהב הארץ=13|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_א"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_א|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>עד חצות. {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים ״עד חצות״ מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה">§</span>]]</sup>עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב״ם והסמ״ג">§</span>]]</sup>הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב״ם.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד א'''{{ש}}</span> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. {{סוף}}</div> ===<span id="דף_א_ב">{{ירו"מ-שמע|7:23}}</span>=== {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|ב|משה לונץ=18|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=25|פולדא=5|תולדות יצחק=25|שמחת תורה=11|זהב הארץ=15|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}}: {{שוליים|א_ז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא (״ואכלת ושבעת וברכת״), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע״א) פסק כמותו נגד הירושלמי.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהכרעת הירושלמי ״הדא אמרה״ - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי ״ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר פפא}}: {{שוליים|א_י}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_י"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_י|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב״ם והשו״ע פסקו כך להלכה בהלכות">§</span>]]</sup>כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד שבברייתא של רבי חייא שאמרה שהזמנים שלהם שווים, מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, מתפללים ערבית מוקדם - בפלג המנחה מיד כשאפשר להתפלל ערבית - כדי שיוכלו לחזור הביתה מוקדם קודם החשכה, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, וזה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפלג המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחר תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. בהמשך הגמרא נראה שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריכה להאמר קדם לתפילה כדי לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כדעת רבי יוחנן. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום" כדעת רבי יהושוע. והסדר צריך להיות קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. הירושלמי פוסק שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? עונה הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי בתיך" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים תיקנו שאדם יקרא מוקדם ולא יצא ידי חובה כדי שיקרא שוב על המיטה כדי לשמור עליו מפני המזיקים. וכיוון שקריאת שמע על המיטה היא העיקר נהגו להגיד בקריאת שמע שעל המיטה עם כל ברכות קריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. רבי יוחנן סובר: שגם אם תפילה זה רק דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל, שיחזור ויתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? אומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, זה מה שנקרא בין השמשות, זה זמן שהוא ספק ספק מן היום ספק מן הלילה. אז אדם שקורא בזמן הזה, מסופק האם הוא קרא בלילה ויצא ידי חובה או לא - ואמרנו שלא יצא, חייב לחזור ולקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. מה שאמרנו שזמן קריאת שמע של ערבית זה בזמן שכיבה, שזה גם הזמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. אז כתוב בנחמיה, '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו והתחילו לעבוד קדם תחילת היום והמשיכו לעבו גם אחרי שהיום הסתיים, כלומר שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, ומיד אחרי השקיעה זה לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה יכולתי לחשוב. אבל בא פסוק נוסף ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, הפסוק מלמד אותנו שכל הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. אבל לכאורה זו ראיה טובה אז למה זה נקרא רק זכר?. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? . לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א ב}} {{סוף}} <span id="דף_ב_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=8|סירלאו=25|פולדא=6|תולדות יצחק=27|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב דרומנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודא בן פזי}}: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד א'''{{ש}}</span> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|ב|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב ב}} {{סוף}} <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}}{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר חייא בר יהודה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרמב״ם בהלכות מחוסרי כפרה פ״ב הי״ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק">§</span>]]</sup>ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד א'''{{ש}}</span> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. {{סוף}}</div> <span id="דף_ג_ב">{{ירו"מ-שמע|8:04}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|ב|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=10|סירלאו=26|פולדא=7|תולדות יצחק=29|שמחת תורה=15|זהב הארץ=18|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}} בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא חברהון דרבנן}} בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד ב'''{{ש}}</span> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג ב}} {{סוף}} <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|א|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=11|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=32|שמחת תורה=16|זהב הארץ=26|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בר אנדריי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר סוטר}}: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד א'''{{ש}}</span> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ד_ב">{{ירו"מ-שמע|5:24}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|ב|משה לונץ=21|שדה יהושע=|קנייבסקי=12|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=34|שמחת תורה=|זהב הארץ=27|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}} הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}}: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יודה בי רבי אלעאי}}: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד ב'''{{ש}}</span> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד ב}} {{סוף}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|א|משה לונץ=22|שדה יהושע=|קנייבסקי=14|סירלאו=28|פולדא=8|תולדות יצחק=36|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}}: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. {{אמורא-ירו"מ|רבי עזריה}} אמר על הא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}}: {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}. חד אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}. וחרינה אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ה_ב">{{ירו"מ-שמע|7:10}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|ב|משה לונץ=24שדה יהושע=|קנייבסקי=16|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=38|שמחת תורה=|זהב הארץ=29|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי מנחם}}: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} "ראש האשמורת התיכונה"? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_טז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_טז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי ״הלכה כחכמים״, אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הלכה כחכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד ב'''{{ש}}</span> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה ב}} {{סוף}} <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}} אמר כן. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}}, כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב גרוסה}}. והוה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי תחליפתא חמוי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} פליגא. ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ירמיה}}: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב״ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב">§</span>]]</sup>תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שדין ״תכף לנטילת ידים ברכה״ נלמד מ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה'״, והובא להלכה ברמב״ם ובשו״ע (או״ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת ״גאל ישראל״ לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב״י">§</span>]]</sup>פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי ד{{אמורא-ירו"מ|רב חייא בר אשיא}} וד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}}: {{שוליים|א_כב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא עם אנשי משמר לא <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. {{סוף}}</div> <span id="דף_ו_ב">{{ירו"מ-שמע|5:50}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|ב|משה לונץ=25|שדה יהושע=|קנייבסקי=18|סירלאו=30|פולדא=10|תולדות יצחק=42|שמחת תורה=19|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}}: מתיר היה {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי, ורמב״ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ״א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים">§</span>]]</sup>השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב״ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב">§</span>]]</sup>רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב״ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה">§</span>]]</sup>אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב">§</span>]]</sup>כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}} עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד ב'''{{ש}}</span> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו ב}} {{סוף}} <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב״ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות">§</span>]]</sup>ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}}: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח">§</span>]]</sup>קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב">{{ירו"מ-שמע|5:10}} </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך ״לא הפסיד״ כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ז_ב">{{ירו"מ-שמע|6:12}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|ב|משה לונץ=27|שדה יהושע=|קנייבסקי=21|סירלאו=31|פולדא=11|תולדות יצחק=46|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר {{אמורא-ירו"מ|מר עוקבא}}: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ואחרי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" {{אמורא-ירו"מ|רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אידי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לג|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו ״הלכה כרבי יהושע״, ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד ב'''{{ש}}</span> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז ב}} {{סוף}} <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|א|משה לונץ=28|שדה יהושע=|קנייבסקי=22|סירלאו=31|פולדא=12|תולדות יצחק=48|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב״ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} כדעתיה, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}}, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}} אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. {{סוף}}</div> <span id="דף_ח_ב">{{ירו"מ-שמע|4:37}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|ב|משה לונץ=29|שדה יהושע=|קנייבסקי=23|סירלאו=32|פולדא=12|תולדות יצחק=49|שמחת תורה=23|זהב הארץ=31|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק״ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו״ע ורמב״ם פסקו שהקורא ק״ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה">§</span>]]</sup>לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} כדעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}{{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: {{שוליים|א_לח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב״ם ובשו״ע או״ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.">§</span>]]</sup>כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל ״מה נאה זקנך כשהוא מגודל״, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור">§</span>]]</sup>פרט לחתן. ותני: מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} מוטה, ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} והטה {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}. ואני הטיתי כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד">{{ירו"מ-שמע|8:32}} </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}}" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב״ם (הלכות ממרים פ״ד ה״ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תור">§</span>]]</sup>"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרב אדא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בי רבי חייא}}: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח ב}} {{סוף}} <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|א|משה לונץ=31|שדה יהושע=|קנייבסקי=25|סירלאו=33|פולדא=13|תולדות יצחק=51|שמחת תורה=24|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} וכחומרי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. וכל העובר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ביבי}}{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע (או״ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין">§</span>]]</sup>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר אבין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד א'''{{ש}}</span> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. {{סוף}}</div> <span id="דף_ט_ב">{{ירו"מ-שמע|7:11}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|ב|משה לונץ=32|שדה יהושע=|קנייבסקי=26|סירלאו=33|פולדא=14|תולדות יצחק=53|שמחת תורה=25|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? {{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}}: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר זבודא}}: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת ״אהבה רבה״, וכן פסק הרמב״ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup>אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב מתנה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים ״תכנת שבת״ בברכת המוספין, כמבואר ברמב״ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חלבו שהברכה היא ״השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות״, וכן הביא הרמב״ם">§</span>]]</sup>ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}}: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב״ם ושו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: {{שוליים|א_מו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם ריב״ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב״ם והשו״ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות">§</span>]]</sup>והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}}, {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד ב'''{{ש}}</span> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט ב}} {{סוף}} <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|א|משה לונץ=33|שדה יהושע=|קנייבסקי=28|סירלאו=34|פולדא=14|תולדות יצחק=54|שמחת תורה=27|זהב הארץ=32|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב״ם והטור">§</span>]]</sup>צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה">§</span>]]</sup>אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} הראה בריכה לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ונתרפא. {{אמורא-ירו"מ|לוי בר סיסי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי אייבו}}: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר אבינא}}: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}}: {{שוליים|א_נ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב״מודים״, והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. {{סוף}}</div> <span id="דף_י_ב">{{ירו"מ-שמע|7:28}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|ב|משה לונץ=34|שדה יהושע=|קנייבסקי=30|סירלאו=35|פולדא=15|תולדות יצחק=57|שמחת תורה=|זהב הארץ=33|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים">§</span>]]</sup>תחלה וסוף. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווא}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}, ואית דאמרין ליה חברייא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר ״מודים אנחנו לך״, וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב״ם ובשו״ע.">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר מינא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נג|<span title="נפסק · הכרעה: נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>שלא ישוח יותר מדאי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" {{אמורא-ירו"מ|חנן בר אבא}}{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית ל{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת ״ברוך אתה״ ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב ״מפני שמי״ ולא ״בשמי״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו {{תנא-ירו"מ|רבי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נו|<span title="נפסק · הכרעה: אין פותחין ב״ברוך״ בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב״ם (הלכות ברכות פ״א ה״ה, פי״א ה״א)">§</span>]]</sup>כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אליעזר בי רבי יוסה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י ב}} {{סוף}} <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תוס ברכות יד א ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">תוס_ברכות_יד_א_ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל ביאור שקשור לקטע הנלמד</span>|start=0:23]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|א|משה לונץ=35|שדה יהושע=|קנייבסקי=32|סירלאו=35|פולדא=16|תולדות יצחק=59|שמחת תורה=|זהב הארץ=34|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}}: {{תנא-ירו"מ|רבי}} היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב״ברוך״">§</span>]]</sup>מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק ברבי אלעזר}} קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ס"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ס|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב״ם (הל' קריאת שמע פ״א ה״ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה">§</span>]]</sup>מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה {{תנא-ירו"מ|בן זומא}}, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. {{סוף}}</div> <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|ב|משה לונץ=37|שדה יהושע=|קנייבסקי=34|סירלאו=37|פולדא=16|תולדות יצחק=61|שמחת תורה=30|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב״ם והשו״ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל">§</span>]]</sup>ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר אחא}} נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחייא ברבי זעירה}}: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} אמר: כרבנן דהכא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אומר: {{שוליים|א_סב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר ״צור ישראל וגואלו״, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: {{שוליים|א_סג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב ״ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו״ חייב לחזור, וכך הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא ברבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} lsvp5xhgwmt55n63srwg75m5y4nlwcg 3076639 3076638 2026-08-15T20:35:30Z מאירושולי 35234 3076639 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} ==פרק ראשון - מאמתי קורין== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א">{{ירו"מ-שמע|1:51}} </span> <span id="דף_א_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף א א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:איר ברכות פרק חמישיפרק ראשון.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|א| משה לונץ=17|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=24|פולדא=5|תולדות יצחק=24|משה לונץ=|שדה יהושע=|שמחת תורה=11|זהב הארץ=13|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_א"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_א|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>עד חצות. {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים ״עד חצות״ מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה">§</span>]]</sup>עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב״ם והסמ״ג">§</span>]]</sup>הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב״ם.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד א'''{{ש}}</span> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. {{סוף}}</div> ===<span id="דף_א_ב">{{ירו"מ-שמע|7:23}}</span>=== {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|ב|משה לונץ=18|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=25|פולדא=5|תולדות יצחק=25|שמחת תורה=11|זהב הארץ=15|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}}: {{שוליים|א_ז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא (״ואכלת ושבעת וברכת״), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע״א) פסק כמותו נגד הירושלמי.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהכרעת הירושלמי ״הדא אמרה״ - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי ״ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר פפא}}: {{שוליים|א_י}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_י"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_י|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב״ם והשו״ע פסקו כך להלכה בהלכות">§</span>]]</sup>כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד שבברייתא של רבי חייא שאמרה שהזמנים שלהם שווים, מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, מתפללים ערבית מוקדם - בפלג המנחה מיד כשאפשר להתפלל ערבית - כדי שיוכלו לחזור הביתה מוקדם קודם החשכה, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, וזה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפלג המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחר תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. בהמשך הגמרא נראה שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריכה להאמר קדם לתפילה כדי לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כדעת רבי יוחנן. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום" כדעת רבי יהושוע. והסדר צריך להיות קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. הירושלמי פוסק שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? עונה הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי בתיך" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים תיקנו שאדם יקרא מוקדם ולא יצא ידי חובה כדי שיקרא שוב על המיטה כדי לשמור עליו מפני המזיקים. וכיוון שקריאת שמע על המיטה היא העיקר נהגו להגיד בקריאת שמע שעל המיטה עם כל ברכות קריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. רבי יוחנן סובר: שגם אם תפילה זה רק דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל, שיחזור ויתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? אומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, זה מה שנקרא בין השמשות, זה זמן שהוא ספק ספק מן היום ספק מן הלילה. אז אדם שקורא בזמן הזה, מסופק האם הוא קרא בלילה ויצא ידי חובה או לא - ואמרנו שלא יצא, חייב לחזור ולקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. מה שאמרנו שזמן קריאת שמע של ערבית זה בזמן שכיבה, שזה גם הזמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. אז כתוב בנחמיה, '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו והתחילו לעבוד קדם תחילת היום והמשיכו לעבו גם אחרי שהיום הסתיים, כלומר שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, ומיד אחרי השקיעה זה לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה יכולתי לחשוב. אבל בא פסוק נוסף ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, הפסוק מלמד אותנו שכל הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. אבל לכאורה זו ראיה טובה אז למה זה נקרא רק זכר?. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? . לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א ב}} {{סוף}} <span id="דף_ב_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=8|סירלאו=25|פולדא=6|תולדות יצחק=27|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב דרומנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודא בן פזי}}: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד א'''{{ש}}</span> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|ב|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב ב}} {{סוף}} <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}}{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר חייא בר יהודה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרמב״ם בהלכות מחוסרי כפרה פ״ב הי״ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק">§</span>]]</sup>ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד א'''{{ש}}</span> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. {{סוף}}</div> <span id="דף_ג_ב">{{ירו"מ-שמע|8:04}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|ב|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=10|סירלאו=26|פולדא=7|תולדות יצחק=29|שמחת תורה=15|זהב הארץ=18|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}} בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא חברהון דרבנן}} בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד ב'''{{ש}}</span> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג ב}} {{סוף}} <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|א|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=11|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=32|שמחת תורה=16|זהב הארץ=26|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בר אנדריי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר סוטר}}: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד א'''{{ש}}</span> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ד_ב">{{ירו"מ-שמע|5:24}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|ב|משה לונץ=21|שדה יהושע=|קנייבסקי=12|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=34|שמחת תורה=|זהב הארץ=27|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}} הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}}: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יודה בי רבי אלעאי}}: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד ב'''{{ש}}</span> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד ב}} {{סוף}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|א|משה לונץ=22|שדה יהושע=|קנייבסקי=14|סירלאו=28|פולדא=8|תולדות יצחק=36|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}}: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. {{אמורא-ירו"מ|רבי עזריה}} אמר על הא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}}: {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}. חד אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}. וחרינה אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ה_ב">{{ירו"מ-שמע|7:10}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|ב|משה לונץ=24שדה יהושע=|קנייבסקי=16|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=38|שמחת תורה=|זהב הארץ=29|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי מנחם}}: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} "ראש האשמורת התיכונה"? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_טז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_טז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי ״הלכה כחכמים״, אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הלכה כחכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד ב'''{{ש}}</span> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה ב}} {{סוף}} <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}} אמר כן. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}}, כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב גרוסה}}. והוה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי תחליפתא חמוי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} פליגא. ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ירמיה}}: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב״ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב">§</span>]]</sup>תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שדין ״תכף לנטילת ידים ברכה״ נלמד מ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה'״, והובא להלכה ברמב״ם ובשו״ע (או״ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת ״גאל ישראל״ לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב״י">§</span>]]</sup>פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי ד{{אמורא-ירו"מ|רב חייא בר אשיא}} וד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}}: {{שוליים|א_כב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא עם אנשי משמר לא <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. {{סוף}}</div> <span id="דף_ו_ב">{{ירו"מ-שמע|5:50}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|ב|משה לונץ=25|שדה יהושע=|קנייבסקי=18|סירלאו=30|פולדא=10|תולדות יצחק=42|שמחת תורה=19|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}}: מתיר היה {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי, ורמב״ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ״א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים">§</span>]]</sup>השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב״ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב">§</span>]]</sup>רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב״ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה">§</span>]]</sup>אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב">§</span>]]</sup>כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}} עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד ב'''{{ש}}</span> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו ב}} {{סוף}} <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב״ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות">§</span>]]</sup>ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}}: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח">§</span>]]</sup>קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב">{{ירו"מ-שמע|5:10}} </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך ״לא הפסיד״ כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ז_ב">{{ירו"מ-שמע|6:12}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|ב|משה לונץ=27|שדה יהושע=|קנייבסקי=21|סירלאו=31|פולדא=11|תולדות יצחק=46|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר {{אמורא-ירו"מ|מר עוקבא}}: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ואחרי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" {{אמורא-ירו"מ|רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אידי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לג|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו ״הלכה כרבי יהושע״, ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד ב'''{{ש}}</span> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז ב}} {{סוף}} <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|א|משה לונץ=28|שדה יהושע=|קנייבסקי=22|סירלאו=31|פולדא=12|תולדות יצחק=48|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב״ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} כדעתיה, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}}, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}} אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. {{סוף}}</div> <span id="דף_ח_ב">{{ירו"מ-שמע|4:37}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|ב|משה לונץ=29|שדה יהושע=|קנייבסקי=23|סירלאו=32|פולדא=12|תולדות יצחק=49|שמחת תורה=23|זהב הארץ=31|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק״ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו״ע ורמב״ם פסקו שהקורא ק״ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה">§</span>]]</sup>לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} כדעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}{{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: {{שוליים|א_לח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב״ם ובשו״ע או״ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.">§</span>]]</sup>כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל ״מה נאה זקנך כשהוא מגודל״, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור">§</span>]]</sup>פרט לחתן. ותני: מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} מוטה, ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} והטה {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}. ואני הטיתי כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד">{{ירו"מ-שמע|8:32}} </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}}" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב״ם (הלכות ממרים פ״ד ה״ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תור">§</span>]]</sup>"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרב אדא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בי רבי חייא}}: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח ב}} {{סוף}} <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|א|משה לונץ=31|שדה יהושע=|קנייבסקי=25|סירלאו=33|פולדא=13|תולדות יצחק=51|שמחת תורה=24|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} וכחומרי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. וכל העובר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ביבי}}{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע (או״ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין">§</span>]]</sup>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר אבין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד א'''{{ש}}</span> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. {{סוף}}</div> <span id="דף_ט_ב">{{ירו"מ-שמע|7:11}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|ב|משה לונץ=32|שדה יהושע=|קנייבסקי=26|סירלאו=33|פולדא=14|תולדות יצחק=53|שמחת תורה=25|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? {{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}}: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר זבודא}}: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת ״אהבה רבה״, וכן פסק הרמב״ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup>אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב מתנה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים ״תכנת שבת״ בברכת המוספין, כמבואר ברמב״ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חלבו שהברכה היא ״השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות״, וכן הביא הרמב״ם">§</span>]]</sup>ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}}: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב״ם ושו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: {{שוליים|א_מו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם ריב״ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב״ם והשו״ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות">§</span>]]</sup>והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}}, {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד ב'''{{ש}}</span> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט ב}} {{סוף}} <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|א|משה לונץ=33|שדה יהושע=|קנייבסקי=28|סירלאו=34|פולדא=14|תולדות יצחק=54|שמחת תורה=27|זהב הארץ=32|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב״ם והטור">§</span>]]</sup>צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה">§</span>]]</sup>אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} הראה בריכה לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ונתרפא. {{אמורא-ירו"מ|לוי בר סיסי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי אייבו}}: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר אבינא}}: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}}: {{שוליים|א_נ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב״מודים״, והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. {{סוף}}</div> <span id="דף_י_ב">{{ירו"מ-שמע|7:28}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|ב|משה לונץ=34|שדה יהושע=|קנייבסקי=30|סירלאו=35|פולדא=15|תולדות יצחק=57|שמחת תורה=|זהב הארץ=33|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים">§</span>]]</sup>תחלה וסוף. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווא}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}, ואית דאמרין ליה חברייא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר ״מודים אנחנו לך״, וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב״ם ובשו״ע.">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר מינא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נג|<span title="נפסק · הכרעה: נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>שלא ישוח יותר מדאי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" {{אמורא-ירו"מ|חנן בר אבא}}{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית ל{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת ״ברוך אתה״ ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב ״מפני שמי״ ולא ״בשמי״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו {{תנא-ירו"מ|רבי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נו|<span title="נפסק · הכרעה: אין פותחין ב״ברוך״ בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב״ם (הלכות ברכות פ״א ה״ה, פי״א ה״א)">§</span>]]</sup>כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אליעזר בי רבי יוסה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י ב}} {{סוף}} <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תוס ברכות יד א ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">תוס_ברכות_יד_א_ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל ביאור שקשור לקטע הנלמד</span>|start=0:23]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|א|משה לונץ=35|שדה יהושע=|קנייבסקי=32|סירלאו=35|פולדא=16|תולדות יצחק=59|שמחת תורה=|זהב הארץ=34|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}}: {{תנא-ירו"מ|רבי}} היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב״ברוך״">§</span>]]</sup>מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק ברבי אלעזר}} קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ס"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ס|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב״ם (הל' קריאת שמע פ״א ה״ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה">§</span>]]</sup>מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה {{תנא-ירו"מ|בן זומא}}, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. {{סוף}}</div> <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|ב|משה לונץ=37|שדה יהושע=|קנייבסקי=34|סירלאו=37|פולדא=16|תולדות יצחק=61|שמחת תורה=30|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב״ם והשו״ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל">§</span>]]</sup>ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר אחא}} נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחייא ברבי זעירה}}: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} אמר: כרבנן דהכא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אומר: {{שוליים|א_סב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר ״צור ישראל וגואלו״, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: {{שוליים|א_סג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב ״ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו״ חייב לחזור, וכך הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא ברבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} jemk5ueuc6qjhc2jvbtzgw7a08adygs 3076642 3076639 2026-08-15T20:50:25Z מאירושולי 35234 3076642 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} ==פרק ראשון - מאמתי קורין== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א">{{ירו"מ-שמע|1:51}} </span> <span id="דף_א_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף א א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:איר ברכות פרק חמישיפרק ראשון.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|א| משה לונץ=17|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=24|פולדא=5|תולדות יצחק=24|משה לונץ=|שדה יהושע=|שמחת תורה=11|זהב הארץ=13|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_א"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_א|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>עד חצות. {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים ״עד חצות״ מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה">§</span>]]</sup>עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב״ם והסמ״ג">§</span>]]</sup>הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב״ם.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד א'''{{ש}}</span> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. {{סוף}}</div> ===<span id="דף_א_ב">{{ירו"מ-שמע|7:23}}</span>=== {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|ב|משה לונץ=18|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=25|פולדא=5|תולדות יצחק=25|שמחת תורה=11|זהב הארץ=15|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}}: {{שוליים|א_ז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא (״ואכלת ושבעת וברכת״), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע״א) פסק כמותו נגד הירושלמי.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהכרעת הירושלמי ״הדא אמרה״ - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי ״ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר פפא}}: {{שוליים|א_י}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_י"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_י|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב״ם והשו״ע פסקו כך להלכה בהלכות">§</span>]]</sup>כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד שבברייתא של רבי חייא שאמרה שהזמנים שלהם שווים, מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, מתפללים ערבית מוקדם - בפלג המנחה מיד כשאפשר להתפלל ערבית - כדי שיוכלו לחזור הביתה מוקדם קודם החשכה, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, וזה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפלג המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחר תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. בהמשך הגמרא נראה שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריכה להאמר קדם לתפילה כדי לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כדעת רבי יוחנן. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום" כדעת רבי יהושוע. והסדר צריך להיות קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. הירושלמי פוסק שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? עונה הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי בתיך" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים תיקנו שאדם יקרא מוקדם ולא יצא ידי חובה כדי שיקרא שוב על המיטה כדי לשמור עליו מפני המזיקים. וכיוון שקריאת שמע על המיטה היא העיקר נהגו להגיד בקריאת שמע שעל המיטה עם כל ברכות קריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. רבי יוחנן סובר: שגם אם תפילה זה רק דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל, שיחזור ויתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? אומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, זה מה שנקרא בין השמשות, זה זמן שהוא ספק ספק מן היום ספק מן הלילה. אז אדם שקורא בזמן הזה, מסופק האם הוא קרא בלילה ויצא ידי חובה או לא - ואמרנו שלא יצא, חייב לחזור ולקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. מה שאמרנו שזמן קריאת שמע של ערבית זה בזמן שכיבה, שזה גם הזמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. אז כתוב בנחמיה, '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו והתחילו לעבוד קדם תחילת היום והמשיכו לעבו גם אחרי שהיום הסתיים, כלומר שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, ומיד אחרי השקיעה זה לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה יכולתי לחשוב. אבל בא פסוק נוסף ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, הפסוק מלמד אותנו שכל הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. אבל לכאורה זו ראיה טובה אז למה זה נקרא רק זכר?. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? . לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' הרי אמרנו מקודם שממה שכתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", למדנו שצאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי מה שאמרנו, שאם רואים כוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה עדיין יום שישי. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - ראה כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת ופטור. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א ב}} {{סוף}} <span id="דף_ב_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=8|סירלאו=25|פולדא=6|תולדות יצחק=27|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב דרומנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודא בן פזי}}: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד א'''{{ש}}</span> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|ב|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב ב}} {{סוף}} <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}}{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר חייא בר יהודה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרמב״ם בהלכות מחוסרי כפרה פ״ב הי״ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק">§</span>]]</sup>ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד א'''{{ש}}</span> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. {{סוף}}</div> <span id="דף_ג_ב">{{ירו"מ-שמע|8:04}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|ב|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=10|סירלאו=26|פולדא=7|תולדות יצחק=29|שמחת תורה=15|זהב הארץ=18|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}} בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא חברהון דרבנן}} בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד ב'''{{ש}}</span> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג ב}} {{סוף}} <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|א|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=11|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=32|שמחת תורה=16|זהב הארץ=26|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בר אנדריי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר סוטר}}: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד א'''{{ש}}</span> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ד_ב">{{ירו"מ-שמע|5:24}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|ב|משה לונץ=21|שדה יהושע=|קנייבסקי=12|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=34|שמחת תורה=|זהב הארץ=27|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}} הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}}: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יודה בי רבי אלעאי}}: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד ב'''{{ש}}</span> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד ב}} {{סוף}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|א|משה לונץ=22|שדה יהושע=|קנייבסקי=14|סירלאו=28|פולדא=8|תולדות יצחק=36|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}}: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. {{אמורא-ירו"מ|רבי עזריה}} אמר על הא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}}: {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}. חד אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}. וחרינה אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ה_ב">{{ירו"מ-שמע|7:10}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|ב|משה לונץ=24שדה יהושע=|קנייבסקי=16|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=38|שמחת תורה=|זהב הארץ=29|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי מנחם}}: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} "ראש האשמורת התיכונה"? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_טז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_טז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי ״הלכה כחכמים״, אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הלכה כחכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד ב'''{{ש}}</span> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה ב}} {{סוף}} <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}} אמר כן. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}}, כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב גרוסה}}. והוה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי תחליפתא חמוי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} פליגא. ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ירמיה}}: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב״ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב">§</span>]]</sup>תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שדין ״תכף לנטילת ידים ברכה״ נלמד מ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה'״, והובא להלכה ברמב״ם ובשו״ע (או״ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת ״גאל ישראל״ לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב״י">§</span>]]</sup>פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי ד{{אמורא-ירו"מ|רב חייא בר אשיא}} וד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}}: {{שוליים|א_כב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא עם אנשי משמר לא <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. {{סוף}}</div> <span id="דף_ו_ב">{{ירו"מ-שמע|5:50}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|ב|משה לונץ=25|שדה יהושע=|קנייבסקי=18|סירלאו=30|פולדא=10|תולדות יצחק=42|שמחת תורה=19|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}}: מתיר היה {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי, ורמב״ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ״א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים">§</span>]]</sup>השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב״ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב">§</span>]]</sup>רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב״ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה">§</span>]]</sup>אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב">§</span>]]</sup>כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}} עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד ב'''{{ש}}</span> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו ב}} {{סוף}} <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב״ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות">§</span>]]</sup>ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}}: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח">§</span>]]</sup>קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב">{{ירו"מ-שמע|5:10}} </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך ״לא הפסיד״ כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ז_ב">{{ירו"מ-שמע|6:12}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|ב|משה לונץ=27|שדה יהושע=|קנייבסקי=21|סירלאו=31|פולדא=11|תולדות יצחק=46|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר {{אמורא-ירו"מ|מר עוקבא}}: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ואחרי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" {{אמורא-ירו"מ|רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אידי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לג|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו ״הלכה כרבי יהושע״, ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד ב'''{{ש}}</span> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז ב}} {{סוף}} <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|א|משה לונץ=28|שדה יהושע=|קנייבסקי=22|סירלאו=31|פולדא=12|תולדות יצחק=48|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב״ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} כדעתיה, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}}, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}} אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. {{סוף}}</div> <span id="דף_ח_ב">{{ירו"מ-שמע|4:37}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|ב|משה לונץ=29|שדה יהושע=|קנייבסקי=23|סירלאו=32|פולדא=12|תולדות יצחק=49|שמחת תורה=23|זהב הארץ=31|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק״ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו״ע ורמב״ם פסקו שהקורא ק״ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה">§</span>]]</sup>לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} כדעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}{{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: {{שוליים|א_לח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב״ם ובשו״ע או״ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.">§</span>]]</sup>כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל ״מה נאה זקנך כשהוא מגודל״, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור">§</span>]]</sup>פרט לחתן. ותני: מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} מוטה, ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} והטה {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}. ואני הטיתי כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד">{{ירו"מ-שמע|8:32}} </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}}" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב״ם (הלכות ממרים פ״ד ה״ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תור">§</span>]]</sup>"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרב אדא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בי רבי חייא}}: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח ב}} {{סוף}} <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|א|משה לונץ=31|שדה יהושע=|קנייבסקי=25|סירלאו=33|פולדא=13|תולדות יצחק=51|שמחת תורה=24|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} וכחומרי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. וכל העובר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ביבי}}{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע (או״ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין">§</span>]]</sup>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר אבין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד א'''{{ש}}</span> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. {{סוף}}</div> <span id="דף_ט_ב">{{ירו"מ-שמע|7:11}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|ב|משה לונץ=32|שדה יהושע=|קנייבסקי=26|סירלאו=33|פולדא=14|תולדות יצחק=53|שמחת תורה=25|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? {{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}}: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר זבודא}}: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת ״אהבה רבה״, וכן פסק הרמב״ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup>אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב מתנה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים ״תכנת שבת״ בברכת המוספין, כמבואר ברמב״ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חלבו שהברכה היא ״השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות״, וכן הביא הרמב״ם">§</span>]]</sup>ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}}: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב״ם ושו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: {{שוליים|א_מו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם ריב״ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב״ם והשו״ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות">§</span>]]</sup>והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}}, {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד ב'''{{ש}}</span> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט ב}} {{סוף}} <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|א|משה לונץ=33|שדה יהושע=|קנייבסקי=28|סירלאו=34|פולדא=14|תולדות יצחק=54|שמחת תורה=27|זהב הארץ=32|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב״ם והטור">§</span>]]</sup>צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה">§</span>]]</sup>אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} הראה בריכה לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ונתרפא. {{אמורא-ירו"מ|לוי בר סיסי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי אייבו}}: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר אבינא}}: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}}: {{שוליים|א_נ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב״מודים״, והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. {{סוף}}</div> <span id="דף_י_ב">{{ירו"מ-שמע|7:28}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|ב|משה לונץ=34|שדה יהושע=|קנייבסקי=30|סירלאו=35|פולדא=15|תולדות יצחק=57|שמחת תורה=|זהב הארץ=33|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים">§</span>]]</sup>תחלה וסוף. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווא}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}, ואית דאמרין ליה חברייא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר ״מודים אנחנו לך״, וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב״ם ובשו״ע.">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר מינא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נג|<span title="נפסק · הכרעה: נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>שלא ישוח יותר מדאי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" {{אמורא-ירו"מ|חנן בר אבא}}{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית ל{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת ״ברוך אתה״ ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב ״מפני שמי״ ולא ״בשמי״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו {{תנא-ירו"מ|רבי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נו|<span title="נפסק · הכרעה: אין פותחין ב״ברוך״ בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב״ם (הלכות ברכות פ״א ה״ה, פי״א ה״א)">§</span>]]</sup>כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אליעזר בי רבי יוסה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י ב}} {{סוף}} <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תוס ברכות יד א ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">תוס_ברכות_יד_א_ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל ביאור שקשור לקטע הנלמד</span>|start=0:23]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|א|משה לונץ=35|שדה יהושע=|קנייבסקי=32|סירלאו=35|פולדא=16|תולדות יצחק=59|שמחת תורה=|זהב הארץ=34|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}}: {{תנא-ירו"מ|רבי}} היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב״ברוך״">§</span>]]</sup>מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק ברבי אלעזר}} קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ס"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ס|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב״ם (הל' קריאת שמע פ״א ה״ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה">§</span>]]</sup>מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה {{תנא-ירו"מ|בן זומא}}, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. {{סוף}}</div> <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|ב|משה לונץ=37|שדה יהושע=|קנייבסקי=34|סירלאו=37|פולדא=16|תולדות יצחק=61|שמחת תורה=30|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב״ם והשו״ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל">§</span>]]</sup>ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר אחא}} נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחייא ברבי זעירה}}: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} אמר: כרבנן דהכא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אומר: {{שוליים|א_סב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר ״צור ישראל וגואלו״, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: {{שוליים|א_סג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב ״ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו״ חייב לחזור, וכך הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא ברבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} f0uj2mvn0s2s3yrab8bhuf9wppk9fm6 3076650 3076642 2026-08-15T21:05:46Z מאירושולי 35234 3076650 wikitext text/x-wiki {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} ==פרק ראשון - מאמתי קורין== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א">{{ירו"מ-שמע|1:51}} </span> <span id="דף_א_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף א א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:איר ברכות פרק חמישיפרק ראשון.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף א</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|א| משה לונץ=17|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=24|פולדא=5|תולדות יצחק=24|משה לונץ=|שדה יהושע=|שמחת תורה=11|זהב הארץ=13|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_א"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_א|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>עד חצות. {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים ״עד חצות״ מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה">§</span>]]</sup>עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב״ם והסמ״ג">§</span>]]</sup>הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב״ם.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד א'''{{ש}}</span> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. {{סוף}}</div> ===<span id="דף_א_ב">{{ירו"מ-שמע|7:23}}</span>=== {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|א|ב|משה לונץ=18|שדה יהושע=|קנייבסקי=6|סירלאו=25|פולדא=5|תולדות יצחק=25|שמחת תורה=11|זהב הארץ=15|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב ירמיה}}: {{שוליים|א_ז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא (״ואכלת ושבעת וברכת״), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע״א) פסק כמותו נגד הירושלמי.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהכרעת הירושלמי ״הדא אמרה״ - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי ״ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר פפא}}: {{שוליים|א_י}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_י"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_י|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב״ם והשו״ע פסקו כך להלכה בהלכות">§</span>]]</sup>כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף א עמוד ב'''{{ש}}</span> אומרת הגמרא: '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד שבברייתא של רבי חייא שאמרה שהזמנים שלהם שווים, מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, מתפללים ערבית מוקדם - בפלג המנחה מיד כשאפשר להתפלל ערבית - כדי שיוכלו לחזור הביתה מוקדם קודם החשכה, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, וזה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפלג המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחר תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. בהמשך הגמרא נראה שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריכה להאמר קדם לתפילה כדי לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כדעת רבי יוחנן. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום" כדעת רבי יהושוע. והסדר צריך להיות קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. הירושלמי פוסק שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? עונה הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי בתיך" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים תיקנו שאדם יקרא מוקדם ולא יצא ידי חובה כדי שיקרא שוב על המיטה כדי לשמור עליו מפני המזיקים. וכיוון שקריאת שמע על המיטה היא העיקר נהגו להגיד בקריאת שמע שעל המיטה עם כל ברכות קריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. רבי יוחנן סובר: שגם אם תפילה זה רק דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל, שיחזור ויתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? אומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, זה מה שנקרא בין השמשות, זה זמן שהוא ספק ספק מן היום ספק מן הלילה. אז אדם שקורא בזמן הזה, מסופק האם הוא קרא בלילה ויצא ידי חובה או לא - ואמרנו שלא יצא, חייב לחזור ולקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. מה שאמרנו שזמן קריאת שמע של ערבית זה בזמן שכיבה, שזה גם הזמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. אז כתוב בנחמיה, '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו והתחילו לעבוד קדם תחילת היום והמשיכו לעבו גם אחרי שהיום הסתיים, כלומר שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, ומיד אחרי השקיעה זה לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה יכולתי לחשוב. אבל בא פסוק נוסף ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, הפסוק מלמד אותנו שכל הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. אבל לכאורה זו ראיה טובה אז למה זה נקרא רק זכר?. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? . לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' הרי אמרנו מקודם שממה שכתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", למדנו שצאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי מה שאמרנו, שאם רואים כוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה עדיין יום שישי. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - ראה כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת ופטור. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|א ב}} {{סוף}} <span id="דף_ב_א"> </span> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ב</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=8|סירלאו=25|פולדא=6|תולדות יצחק=27|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}} בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי בון}}: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב דרומנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודא בן פזי}}: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד א'''{{ש}}</span> '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. אז '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו ביום שבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב על מלאכת שבת צריך עשיית מלאכה כשיעור, כדי להתחייב במלאכת קוצר צריך שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, הוא היה פטור. אם זה לילה, הוא היה חייב כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת עם החצי גרוגרת של שבת מספק מביא קרבן אשם תלוי. אם בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. אז '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז הראשונים לא יצטרפו למה שקצר בשבת כיוון שזה היה יום, אבל זה אומר גם השני כוכבים, מה שהוא ראה במוצאי שבת זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז נכון שהחצי גרוגרת שהוא קצר במוצאי שבת כשנראו שני כוכבים לא יכול להצטרף למה שהוא קצר בבוקר כי זה היה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שהוא קצר ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ב|ב|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=18|פנים מאירות=3}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ב עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב ב}} {{סוף}} <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ג</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|א|משה לונץ=19|שדה יהושע=|קנייבסקי=9|סירלאו=26|פולדא=6|תולדות יצחק=28|שמחת תורה=14|זהב הארץ=17|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כ{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}}{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר חייא בר יהודה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחומא}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי {{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ל{{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרמב״ם בהלכות מחוסרי כפרה פ״ב הי״ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק">§</span>]]</sup>ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד א'''{{ש}}</span> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. {{סוף}}</div> <span id="דף_ג_ב">{{ירו"מ-שמע|8:04}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ג|ב|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=10|סירלאו=26|פולדא=7|תולדות יצחק=29|שמחת תורה=15|זהב הארץ=18|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר יוסף}} בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד{{תנא-ירו"מ|רבי נחמיה}}, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא חברהון דרבנן}} בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ג עמוד ב'''{{ש}}</span> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ג ב}} {{סוף}} <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ד</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|א|משה לונץ=20|שדה יהושע=|קנייבסקי=11|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=32|שמחת תורה=16|זהב הארץ=26|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup>צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא בר אנדריי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר סוטר}}: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד א'''{{ש}}</span> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. {{סוף}}</div> <span id="דף_ד_ב">{{ירו"מ-שמע|5:24}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ד|ב|משה לונץ=21|שדה יהושע=|קנייבסקי=12|סירלאו=27|פולדא=7|תולדות יצחק=34|שמחת תורה=|זהב הארץ=27|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}} הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן חלפתא}}: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יודה בי רבי אלעאי}}: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ד עמוד ב'''{{ש}}</span> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ד ב}} {{סוף}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ה</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|א|משה לונץ=22|שדה יהושע=|קנייבסקי=14|סירלאו=28|פולדא=8|תולדות יצחק=36|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודה בן פזי}}: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. {{אמורא-ירו"מ|רבי עזריה}} אמר על הא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? {{אמורא-ירו"מ|רבי ברכיה}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}: טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}}: {{אמורא-ירו"מ|רבי זריקן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}. חד אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}. וחרינה אמר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}}, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי}} "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ה_ב">{{ירו"מ-שמע|7:10}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ה|ב|משה לונץ=24שדה יהושע=|קנייבסקי=16|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=38|שמחת תורה=|זהב הארץ=29|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי פינחס}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר ברבי מנחם}}: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי}} טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי נתן}} "ראש האשמורת התיכונה"? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_טז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_טז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי ״הלכה כחכמים״, אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הלכה כחכמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב יוסף}}: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ה עמוד ב'''{{ש}}</span> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ה ב}} {{סוף}} <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ו</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}} אמר כן. ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמני}}, כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי {{אמורא-ירו"מ|רבי יעקב גרוסה}}. והוה {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי תחליפתא חמוי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} פליגא. ד{{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ירמיה}}: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב״ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב">§</span>]]</sup>תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_יט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_יט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שדין ״תכף לנטילת ידים ברכה״ נלמד מ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה'״, והובא להלכה ברמב״ם ובשו״ע (או״ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת ״גאל ישראל״ לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}}: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב״י">§</span>]]</sup>פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי ד{{אמורא-ירו"מ|רב חייא בר אשיא}} וד{{אמורא-ירו"מ|רב אבא בר חנה}}: {{שוליים|א_כב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא עם אנשי משמר לא <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. {{סוף}}</div> <span id="דף_ו_ב">{{ירו"מ-שמע|5:50}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ו|ב|משה לונץ=25|שדה יהושע=|קנייבסקי=18|סירלאו=30|פולדא=10|תולדות יצחק=42|שמחת תורה=19|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן אלעזר}}: מתיר היה {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי, ורמב״ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ״א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים">§</span>]]</sup>השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב״ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב">§</span>]]</sup>רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב״ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה">§</span>]]</sup>אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב">§</span>]]</sup>כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}} עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ו עמוד ב'''{{ש}}</span> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ו ב}} {{סוף}} <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ז</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|א|משה לונץ=24|שדה יהושע=|קנייבסקי=17|סירלאו=29|פולדא=9|תולדות יצחק=40|שמחת תורה=18|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כז|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב״ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות">§</span>]]</sup>ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}}: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח">§</span>]]</sup>קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב">{{ירו"מ-שמע|5:10}} </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. {{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_כט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_כט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך ״לא הפסיד״ כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. {{סוף}}</div> <span id="דף_ז_ב">{{ירו"מ-שמע|6:12}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ז|ב|משה לונץ=27|שדה יהושע=|קנייבסקי=21|סירלאו=31|פולדא=11|תולדות יצחק=46|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אליעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר {{אמורא-ירו"מ|מר עוקבא}}: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}} ואחרי {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" {{אמורא-ירו"מ|רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. {{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אידי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב המנונא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אדא בר אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. {{אמורא-ירו"מ|רבי הונא}} אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לג|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו ״הלכה כרבי יהושע״, ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ז עמוד ב'''{{ש}}</span> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ז ב}} {{סוף}} <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ח</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|א|משה לונץ=28|שדה יהושע=|קנייבסקי=22|סירלאו=31|פולדא=12|תולדות יצחק=48|שמחת תורה=22|זהב הארץ=30|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב״ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח">§</span>]]</sup>ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחאי}} כדעתיה, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: אתיא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}}, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. {{תנא-ירו"מ|רבי חנינא בן עקביא}} אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמר{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. {{סוף}}</div> <span id="דף_ח_ב">{{ירו"מ-שמע|4:37}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ח|ב|משה לונץ=29|שדה יהושע=|קנייבסקי=23|סירלאו=32|פולדא=12|תולדות יצחק=49|שמחת תורה=23|זהב הארץ=31|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק״ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו״ע ורמב״ם פסקו שהקורא ק״ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה">§</span>]]</sup>לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}}, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא מרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} כדעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בר יוחאי}} אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}{{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו{{תנא-ירו"מ|בית הלל}} אומרים: {{שוליים|א_לח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב״ם ובשו״ע או״ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.">§</span>]]</sup>כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_לט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_לט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל ״מה נאה זקנך כשהוא מגודל״, וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור">§</span>]]</sup>פרט לחתן. ותני: מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} מוטה, ו{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} והטה {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריא}} ל{{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}. ואני הטיתי כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד">{{ירו"מ-שמע|8:32}} </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}}, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר כהן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בן פזי}}" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}}, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}} נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב״ם (הלכות ממרים פ״ד ה״ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תור">§</span>]]</sup>"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה בריה דרב אדא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי תנחום בי רבי חייא}}: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ח עמוד ב'''{{ש}}</span> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ח ב}} {{סוף}} <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף ט</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|א|משה לונץ=31|שדה יהושע=|קנייבסקי=25|סירלאו=33|פולדא=13|תולדות יצחק=51|שמחת תורה=24|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי {{תנא-ירו"מ|בית שמאי}} וכחומרי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. וכל העובר על דברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי {{תנא-ירו"מ|בית הלל}}. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב ביבי}}{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע (או״ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין">§</span>]]</sup>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בר אבין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רב נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד א'''{{ש}}</span> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. {{סוף}}</div> <span id="דף_ט_ב">{{ירו"מ-שמע|7:11}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|ט|ב|משה לונץ=32|שדה יהושע=|קנייבסקי=26|סירלאו=33|פולדא=14|תולדות יצחק=53|שמחת תורה=25|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבון}}: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}}: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? {{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}}: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}}: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} ד{{אמורא-ירו"מ|רב מתנא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נחמן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר זבודא}}: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת ״אהבה רבה״, וכן פסק הרמב״ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup>אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב מתנה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים ״תכנת שבת״ בברכת המוספין, כמבואר ברמב״ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה}}: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי חלבו שהברכה היא ״השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות״, וכן הביא הרמב״ם">§</span>]]</sup>ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}}: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב״ם ושו״ע">§</span>]]</sup> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}}: {{שוליים|א_מו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מו|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם ריב״ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב״ם והשו״ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות">§</span>]]</sup>והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חונה}} אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אשי}}: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}}, {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מז"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מז|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף ט עמוד ב'''{{ש}}</span> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ט ב}} {{סוף}} <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף י</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|א|משה לונץ=33|שדה יהושע=|קנייבסקי=28|סירלאו=34|פולדא=14|תולדות יצחק=54|שמחת תורה=27|זהב הארץ=32|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}} מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב״ם והטור">§</span>]]</sup>צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_מט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_מט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה">§</span>]]</sup>אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק בר נחמן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבא}} הראה בריכה לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ונתרפא. {{אמורא-ירו"מ|לוי בר סיסי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני {{תנא-ירו"מ|רבי}} ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר {{דור המעבר-ירו"מ|רבי אייבו}}: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר בר אבינא}}: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא {{תנא-ירו"מ|רבי חלפתא בן שאול}}: {{שוליים|א_נ}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נ"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נ|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב״מודים״, והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. {{סוף}}</div> <span id="דף_י_ב">{{ירו"מ-שמע|7:28}} </span> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|י|ב|משה לונץ=34|שדה יהושע=|קנייבסקי=30|סירלאו=35|פולדא=15|תולדות יצחק=57|שמחת תורה=|זהב הארץ=33|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נא|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים">§</span>]]</sup>תחלה וסוף. {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חלבו}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בר ווא}} ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו{{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי מיישא}} ו{{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא}} {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}, ואית דאמרין ליה חברייא בשם {{תנא-ירו"מ|רבי סימאי}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר ״מודים אנחנו לך״, וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב״ם ובשו״ע.">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר מינא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}} אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נג|<span title="נפסק · הכרעה: נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב״ם ובשו״ע">§</span>]]</sup>נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נד"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נד|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>שלא ישוח יותר מדאי. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" {{אמורא-ירו"מ|חנן בר אבא}}{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית ל{{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה ד{{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נה|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת ״ברוך אתה״ ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב ״מפני שמי״ ולא ״בשמי״, וכן פסקו הרמב״ם והשו״ע">§</span>]]</sup>"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. {{אמורא-ירו"מ|שמואל}} {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר נתן}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי חמא בר חנינא}}: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו {{תנא-ירו"מ|רבי}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי}} {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו {{אמורא-ירו"מ|רבי חייא בר אבא}}: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נו"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נו|<span title="נפסק · הכרעה: אין פותחין ב״ברוך״ בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב״ם (הלכות ברכות פ״א ה״ה, פי״א ה״א)">§</span>]]</sup>כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}}: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי אליעזר בי רבי יוסה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף י עמוד ב'''{{ש}}</span> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|י ב}} {{סוף}} <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:תוס ברכות יד א ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">תוס_ברכות_יד_א_ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל ביאור שקשור לקטע הנלמד</span>|start=0:23]] [[File:ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא.ogg|thumb|class=noprint|<span class="noprint">ירושלמי מאיר מסכת ברכות דף יא</span>]] {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|א|משה לונץ=35|שדה יהושע=|קנייבסקי=32|סירלאו=35|פולדא=16|תולדות יצחק=59|שמחת תורה=|זהב הארץ=34|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר זבדא}}: {{תנא-ירו"מ|רבי}} היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי חייא רבה}} היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{אמורא-ירו"מ|רב הונא}}: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}}: {{שוליים|א_נח}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נח"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נח|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כלשון הירושלמי; הרמב״ם והשו״ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב״ברוך״">§</span>]]</sup>מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_נט"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_נט|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב״ם והשו״ע.">§</span>]]</sup> {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק ברבי אלעזר}} קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר {{אמורא-ירו"מ|רב אחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_ס"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_ס|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב״ם (הל' קריאת שמע פ״א ה״ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה">§</span>]]</sup>מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה {{תנא-ירו"מ|בן זומא}}, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר בן עזריה}}" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <div class="yerum-bm-a">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד א'''{{ש}}</span> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. {{סוף}}</div> <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות|יא|ב|משה לונץ=37|שדה יהושע=|קנייבסקי=34|סירלאו=37|פולדא=16|תולדות יצחק=61|שמחת תורה=30|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}<div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא}} ו{{אמורא-ירו"מ|רב יהודה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב}} {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סא"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סא|<span title="מחלוקת שנפסקה · הכרעה: נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב״ם והשו״ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל">§</span>]]</sup>ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר אחא}} נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} {{אמורא-ירו"מ|רבי אחייא ברבי זעירה}}: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} {{אמורא-ירו"מ|רבי חזקיה}} אמר: כרבנן דהכא. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינא}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוסה}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, ד{{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. {{תנא-ירו"מ|רבי}} אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}} אומר: {{שוליים|א_סב}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סב"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סב|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר ״צור ישראל וגואלו״, כפי שהביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{אמורא-ירו"מ|רבי סימון}} בשם {{דור המעבר-ירו"מ|רבי יהושע בן לוי}}: {{שוליים|א_סג}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סג"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סג|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב ״ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו״ חייב לחזור, וכך הביאו הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא ברבי אחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם {{תנא-ירו"מ|רבי}}: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אילא}} {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}<!-- דין-§ --><span id="דין-א_סה"></span><sup class="noprint">[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#א_סה|<span title="נפסק · הכרעה: נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב״ם והשו״ע להלכה">§</span>]]</sup>אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{דור המעבר-ירו"מ|בר קפרא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. {{אמורא-ירו"מ|רבי לוי}} אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. {{תנא-ירו"מ|בן זומא}} אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <div class="yerum-bm-b">{{תיבה נגללת|גובה=250px|רוחב=97%}} <span class="yerum-bm-title">'''📖 באר משה — דף יא עמוד ב'''{{ש}}</span> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. {{סוף}}</div> {{תיבה נגללת}} עין משפט ונר מצוה {{ש}} [ע"א] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא א}}{{ש}} [ע"ב] {{ש}} {{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|יא ב}} {{סוף}} <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> {{ניווט פרקים-ירו"מ|ברכות|ראשון||שני}} d6gvfekc0g44du7aycrrhdbqkbfob4y 0 1716844 3076719 3017041 2026-08-16T09:00:19Z בן עדריאל 9444 למה לא עם התבנית? 3076719 wikitext text/x-wiki ==קריאת התורה== <קטע התחלה=אל ארך אפים/> ===אל ארך אפים=== <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#FFFFFF |</noinclude>{{הור2|בשני ובחמישי, [[סידור/נוסח אשכנז/חול/שחרית#למנצח|ביום שאומרים בו {{צ|למנצח}}]], אומרים {{צ|אל ארך אפים}}.}} {{הור|נוסח אשכנז:}}{{ש}}אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל. {{הור|נוסח פולין (ויש שאומרים שניהם):}}{{ש}}אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. חוּסָה יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל.<קטע סוף=אל ארך אפים/><noinclude> |- |}</noinclude><קטע התחלה=הוצאה א/> ===הוצאת ספר תורה=== <קטע סוף=הוצאה א/><noinclude> {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=אין כמוך/>אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃{{ממס|תהלים פו ח}} {{ש}}מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר׃{{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}}יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ש}}יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}} אַב הָרַחֲמִים; הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם׃{{ממס|תהלים נא כ}} כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְנוּ, מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.<קטע סוף=אין כמוך/> {{הור|במנחה של שבת:}}{{ש}} <קטע התחלה=ואני/>וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}<קטע סוף=ואני/> <קטע התחלה=ויהי/>{{הור|כשפותחים הארון להוצאת ספר תורה, אומרים:}}{{ש}}וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ׃{{ממס|במדבר י לה}} {{ש}}כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו ב ג}} {{ש}}בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.<קטע סוף=ויהי/><noinclude> |- |} </noinclude>{{ש}} {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|<noinclude>ביום טוב, בימי התשובה ובהושענא רבה</noinclude><includeonly>בעשרת ימי תשובה</includeonly>:}} <קטע התחלה=ריבונו א/>{{הור|(בשבת מדלגים ל{{צ|בריך שמה}}).}}<קטע סוף=ריבונו א/> <קטע התחלה=ריבונו ב/>{{הור|3 פעמים:}} יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ה|שמות לד ה-ז}} <קטע סוף=ריבונו ב/><noinclude>{{הור|ביום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=ריבונו ג/>רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי, וְזַכֵּה לִי [וְאִשְׁתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי] וְכָל בְּנֵי בֵּיתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וּמַלְּטֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְזַכֵּנוּ כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלֵינוּ, וְהוֹפַע עָלֵינוּ רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה. וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְנָחָה עָלָיו רוּח יְיָ, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ׃{{ממס|ישעיהו יא ב}} וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶיךָ. וְקַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֺתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְתִשְׁמְרֵנוּ מִמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִשָּׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם. וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ חֶסֶד יְסֹבְבֶנְהוּ. אָמֵן. <קטע סוף=ריבונו ג/><noinclude>{{הור|בראש השנה, ביום כיפור ובהושענא רבה:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=ריבונו ד/>רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי. וְתִמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֺנֹתַי וְעַל כָּל עֲוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי, מְחִילָה בְּחֶסֶד, מְחִילָה בְּרַחֲמִים, וְטַהֲרֵנוּ מֵחֲטָאֵינוּ וּמֵעֲוֹנוֹתֵנוּ וּמִפְּשָׁעֵינוּ. וְזָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. וְזָכְרֵנוּ לְחַיִּים אֲרֻכִּים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וְכַלְכָּלָה, וְלֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, וְאֹרֶךְ יָמִים לַהֲגוֹת בְּתוֹרָתְךָ וּלְקַיֵּם מִצְוֹתֶיהָ, וְשֵׂכֶל וּבִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל עִמְקֵי סוֹדוֹתֶיהָ. וְהָפֵק רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכְאוֹבֵינוּ, וּתְבָרֵךְ אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וּגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וּבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְתֵן בְּלֵב מַלְכוּת וְיוֹעֲצָיו וְשָׂרָיו עָלֵינוּ לְטוֹבָה. אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן. <קטע סוף=ריבונו ד/>{{הור|ביום שני של ראש השנה ובעשרת ימי תשובה:}}{{ש}} <קטע התחלה=ריבונו ה/>שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא|תהלים קכא א-ב}}{{ש}} וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׃{{ממס|משלי ד יח}}{{ש}} וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}{{ש}} הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים קכא ד}}{{ש}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃{{ממס|תהלים לג יח}}{{ש}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ׃{{ממס|דה"א טז כז}}{{ש}} כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}} חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד׃{{ממס|תהלים קמה ח}}{{ש}} בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ׃{{ממס|משלי טז טו}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו׃{{ממס|תהלים קלג ב}} <קטע סוף=ריבונו ה/>{{הור|אחר כך אומרים:}}{{ש}}<קטע התחלה=ריבונו ו/>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}} {{הור|3 פעמים:}} וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}<קטע סוף=ריבונו ו/> |- |} <קטע התחלה=בריך/>{{הור|כתוב בזוהר (תרגום): "כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי שמים של רחמים ומעוררים את האהבה למעלה, ויש לו לאדם לומר כך" –}}{{ש}}בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמֵי. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ. וְלֶהֱוֵה אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיָת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רְחִצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סְמִכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשֹׁט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשֹׁט, וּנְבִיאוֹהִי קְשֹׁט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשֹׁט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּיכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָך) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.{{ממס|זהר חלק ב רו א|זהר רו ע"א}}<קטע סוף=בריך/> <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=שמע/>{{הור|חו"ק:}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}} {{הור|חו"ק:}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ, קָדוֹשׁ <noinclude>[{{הור|בר"ה, יו"כ והו"ר}} </noinclude>וְנוֹרָא<noinclude>]</noinclude> שְׁמוֹ.<noinclude> |- |}</noinclude> <קטע סוף=שמע/><קטע התחלה=גדלו/>{{הור|חזן:}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}} {{הור|קהל:}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}} {{ש}}רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}<קטע סוף=גדלו/> <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=על הכל/>עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. צוּר הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלוֹהַּ כׇּל הַנְּפָשׁוֹת, הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם, הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַחַיּוֹת, וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעֵינֵי כׇּל חָי. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ, כַּכָּתוּב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וְנִרְאֵהוּ עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵהוּ, כַּכָּתוּב: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר׃{{ממס|ישעיהו מ ה}}<קטע סוף=על הכל/><noinclude> |- |}</noinclude> <קטע התחלה=אב הרחמים/>אַב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵצֶר הָרַע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָנוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. {{הור|חזן:}} <קטע סוף=אב הרחמים/><noinclude>{{ש}}{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}} </noinclude><קטע התחלה=ויעזור/>וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן. <קטע סוף=ויעזור/>{{ש}}{{הור|ביום חול ובמנחה של שבת:}} <קטע התחלה=ותגלה/>וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵיטָתֵנוּ וּפְלֵיטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. {{ש}}<קטע סוף=ותגלה/><קטע התחלה=הכל הבו/>הַכֹּל הָבוּ גֹדֶל לֵאלֺהֵינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב. יַעֲמֹד {{פבפ|ז|ז}} הַכֹּהֵן. {{הור|(כשאין כהן: אֵין כָּאן כֹּהֵן, יַעֲמֹד… בֶּן… בִּמְקוֹם כֹּהֵן.)}} בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. <small>[{{הור|יש מוסיפים:}} תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם:{{ממס|תהלים יט#יט ח|תהלים יט, ח-ט}} יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:{{ממס|תהלים כט יא}} הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:{{ממס|ש"ב כב לא}}]</small> וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}<קטע סוף=הכל הבו/><קטע התחלה=קריאת התורה/> {{הור|העולה לתורה:}} בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ. {{הור|הקהל עונה, והעולה חוזר:}} בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה. {{הור|לאחר הקריאה:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.<קטע סוף=קריאת התורה/> {{לוח קריאת התורה לחול}}{{ש}} <קטע התחלה=הגומל/>{{רקע אפור| {{הור|ברכת הגומל:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כׇּל טוֹב. {{הור|הקהל עונה:}}{{ש}}{{ק|אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶלָה.}} {{הור|נער שהגיע לגיל מצוות, עולה לתורה, ואחר כך אביו מברך:}}{{ש}}בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה. }}<קטע סוף=הגומל/> {{הור|אחרי שעלו מנין הקרואים, אומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז|עשי"ת=אולי}} <קטע התחלה=הגבהה/>{{הור|כשמגביהים את ספר התורה הקהל אומר:}}{{ש}}וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,{{ממס|דברים ד מד}} <noinclude>{{הערה|יש אומרים גם את תחילת הפסוק – '''עַל פִּי יְיָ יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְיָ יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת יְיָ שָׁמָרוּ''', עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה׃}}</noinclude> עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.{{ממס|במדבר ט כג}}{{ש}}[{{ק|עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:{{ממס|משלי ג יח}}{{ש}}דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:{{ממס|משלי ג יז}}{{ש}}אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:{{ממס|משלי ג טז}}{{ש}}יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:{{ממס|ישעיהו מב כא}}}}]<קטע סוף=הגבהה/> <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#FFFFFF |</noinclude><קטע התחלה=יהי רצון/>{{הור|בשני ובחמישי, בימים שאומרים בהם תחנון, החזן אומר:}} יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵנוּ, וְלִמְנֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כׇּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְקַיֶּם בָּנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם, בְּכׇל מְקוֹמוֹת מֹושְׁבוֹתֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|חזן וקהל:}}{{ש}} אַחֵינוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.<קטע סוף=יהי רצון/> |- |}{{ש}} {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |<קטע התחלה=הללויה/>{{הור|<noinclude>במנחה של שבת, </noinclude>יש אומרים:}}{{ש}}הַלְלוּיָהּ, אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לֵבָב, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה׃ גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ, דְּרוּשִׁים לְכׇל חֶפְצֵיהֶם׃ הוֹד וְהָדָר פׇּעֳלוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃ טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃ כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם׃ מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט, נֶאֱמָנִים כׇּל פִּקּוּדָיו׃ סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם, עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָר׃ פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃ רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא}} הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד׃ גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׃ הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק׃ טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט׃ כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק׃ מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּייָ׃ סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו׃ פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד׃ רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס, תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים קיא}}<קטע סוף=הללויה/> |- |} <קטע התחלה=מי שברך/> ===מי שברך=== {{הור|{{צ|מי שברך}} לעולה לתורה:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה [וְלִכְבוֹד הַשַּׁבָּת/ וְלִכְבוֹד הָרֶגֶל/ וְלִכְבוֹד יוֹם הַדִּין]. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} לאחרים (יש להתאים ללשון נקבה או ללשון רבים לפי הענין):}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁ… יִתֵּן מַתָּנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת {{הור|(או: צִוָּה לְבָרְכוֹ/ עָלָה לַתּוֹרָה)}}. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בן:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האב} וְאֶת בְּנָהּ הַנּוֹלַד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ] וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן. {{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האם} עִם בְּנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנוֹ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, לְהַחֲלִימָם, לְרַפְּאוֹתָם, לְהַחֲזִיקָם וּלְהַחֲיוֹתָם. וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶם וּלְכָל גִּידֵיהֶם בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ / הַיּוֹם] וּלְגִדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחִיהֶם / וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בת:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האב} וְאֶת בִּתָּהּ הַנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב. [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: _שם בַּת _{שם האב}]. בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן. {{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האם} עִם בִּתָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: _שם בַּת _{שם האב}]. בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנָהּ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, לְהַחֲלִימָן, לְרַפְּאוֹתָן, לְהַחֲזִיקָן וּלְהַחֲיוֹתָן, וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶן וּלְכָל גִּידֵיהֶן בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לְרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶן / וְיִכְתְּבֵן וְיַחְתְּמֵן לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלֶה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה _שם בֶּן _{שם האם} [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלָה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה _שם בַּת _{שם האם} [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.<קטע סוף=מי שברך/> {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 | <קטע התחלה=הפטרות/> ===ברכות ההפטרה=== <noinclude>{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב ובמנחה של תענית ציבור מפטירין בנביא.}} </noinclude>{{הור|לפני ההפטרה מברך:}}{{ש}}<קטע התחלה=לפני הפטרה/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וָצֶדֶק.<קטע סוף=לפני הפטרה/> {{הור|אחרי ההפטרה:}}{{ש}}<קטע התחלה=אחרי הפטרה/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. {{ש}}נֶאֱמָן אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו. רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ (תּוֹשִׁיעַ)<noinclude>{{הערה|נוסח אשכנז הקדום: וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ '''תִּנְקוֹם נָקָם''' בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. הנוסח "תּוֹשִׁיעַ" הוא 'תיקון' בעקבות הצנזורה.}}</noinclude> בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. שַׂמְּחֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לֹּו שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן דָּוִד.<קטע סוף=אחרי הפטרה/><קטע סוף=הפטרות/>{{ש}} {{הור|עד כאן במנחה של תענית ציבור.}}<קטע התחלה=הפטרה שבת/> <noinclude>{{הור|בשבת ובשבת חול המועד פסח:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.<קטע סוף=הפטרה שבת/><קטע התחלה=הפטרה יום טוב/> <noinclude>{{הור|ביום טוב ובשבת חול המועד סוכות:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [{{הור1|בשבת|וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,}}] וְעַל יוֹם <center>{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת | {{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת | {{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת | {{הור|בשמחת תורה:}} הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת</center>הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [{{הור1|בשבת|לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,}}] לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ [{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִים.<קטע סוף=הפטרה יום טוב/><קטע התחלה=הפטרה ר"ה א/><קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/> <noinclude>{{הור|בראש השנה:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים <קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/>[{{הור1|בשבת|וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,}}] <קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/>וְעַל יוֹם הַזִכָּרוֹן הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ <קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/>[{{הור1|בשבת|לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,}}] <קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/>לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ <קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/>[{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}]<קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/>יִשְׂרָאֵל יוֹם הַזִכָּרוֹן.<קטע סוף=הפטרה ר"ה א/><קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/><קטע התחלה=הפטרה יום כיפור/> <noinclude>{{הור|ביום כיפור:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [{{הור1|בשבת|וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,}}] וְעַל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [{{הור1|בשבת|לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,}}] לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחֹל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, [מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה,]</noinclude>{{הערה|יש נוהגים לא לומר את המילים המוסגרות בברכת ההפטרה ולחתום רק {{צ|מלך על כל הארץ…}}.}}</noinclude> מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}]יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים.<קטע סוף=הפטרה יום כיפור/> |- |} <קטע התחלה=הכנסה/><קטע התחלה=הכנסה א/> ===הכנסת ספר תורה=== <קטע סוף=הכנסה א/><קטע סוף=הכנסה/><קטע התחלה=בהב/> {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בחשון ובאייר, בשבת הראשונה שאחרי ראש חודש, החזן אומר:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וִיקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם וְיַאֲזִין שַׁוְעוֹתֵיהֶם, עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן. |- |} <קטע סוף=בהב/><קטע התחלה=הכנסה/><קטע התחלה=יהללו/>{{הור|כשמחזירים את ספר התורה לארון, אומר החזן:}}{{ש}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ. {{הור|והקהל אומר:}} הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמח#קמח יג|תהלים קמח יג-יד}} <קטע סוף=יהללו/><noinclude>{{הור|בחול:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=לדוד מזמור/>לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}} <קטע סוף=לדוד מזמור/><noinclude>{{הור|בשבת:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=מזמור לדוד/>מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט}} <קטע סוף=מזמור לדוד/><קטע התחלה=ובנחה/>{{הור|כשמכניסים את ספר התורה לארון, אומרים:}}{{ש}}וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר י לו}} {{ש}}קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃ כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃ בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃{{ממס|תהלים קלב#קלב ח|תהלים קלב ח-י}} {{ש}}כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ׃{{ממס|משלי ד ב}} {{ש}}עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃{{ממס|משלי ג יח}} {{ש}}דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃{{ממס|משלי ג יז}} {{ש}}הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ  אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}<קטע סוף=הכנסה/><קטע סוף=ובנחה/><noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> qtto8nkxfif07f1j5sp6qfhu1afiioq 3076720 3076719 2026-08-16T09:01:14Z בן עדריאל 9444 3076720 wikitext text/x-wiki ==קריאת התורה== <קטע התחלה=אל ארך אפים/> ===אל ארך אפים=== <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#FFFFFF |</noinclude>{{הור2|בשני ובחמישי, [[סידור/נוסח אשכנז/חול/שחרית#למנצח|ביום שאומרים בו {{צ|למנצח}}]], אומרים {{צ|אל ארך אפים}}.}} {{הור|נוסח אשכנז:}}{{ש}}אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ. חוּסָה יְיָ עַל עַמֶּךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל. {{הור|נוסח פולין (ויש שאומרים שניהם):}}{{ש}}אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. חוּסָה יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל רָע. חָטָאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ אֵל.<קטע סוף=אל ארך אפים/><noinclude> |- |}</noinclude><קטע התחלה=הוצאה א/> ===הוצאת ספר תורה=== <קטע סוף=הוצאה א/><noinclude> {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=אין כמוך/>אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃{{ממס|תהלים פו ח}} {{ש}}מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר׃{{ממס|תהלים קמה יג}}{{ש}}יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃{{ש}}יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט יא}} אַב הָרַחֲמִים; הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏יִם׃{{ממס|תהלים נא כ}} כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְנוּ, מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.<קטע סוף=אין כמוך/> {{הור|במנחה של שבת:}}{{ש}} <קטע התחלה=ואני/>וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}<קטע סוף=ואני/> <קטע התחלה=ויהי/>{{הור|כשפותחים הארון להוצאת ספר תורה, אומרים:}}{{ש}}וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ׃{{ממס|במדבר י לה}} {{ש}}כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם׃{{ממס|ישעיהו ב ג}} {{ש}}בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.<קטע סוף=ויהי/><noinclude> |- |} </noinclude>{{ש}} {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|<noinclude>ביום טוב, בימי התשובה ובהושענא רבה</noinclude><includeonly>בעשרת ימי תשובה</includeonly>:}} <קטע התחלה=ריבונו א/>{{הור|(בשבת מדלגים ל{{צ|בריך שמה}}).}}<קטע סוף=ריבונו א/> <קטע התחלה=ריבונו ב/>{{הור|3 פעמים:}} יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ה|שמות לד ה-ז}} <קטע סוף=ריבונו ב/><noinclude>{{הור|ביום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=ריבונו ג/>רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי, וְזַכֵּה לִי [וְאִשְׁתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי] וְכָל בְּנֵי בֵּיתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וּמַלְּטֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְזַכֵּנוּ כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלֵינוּ, וְהוֹפַע עָלֵינוּ רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה. וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וְנָחָה עָלָיו רוּח יְיָ, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ׃{{ממס|ישעיהו יא ב}} וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶיךָ. וְקַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֺתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְתִשְׁמְרֵנוּ מִמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִשָּׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם. וְהַבּוֹטֵחַ בַּייָ חֶסֶד יְסֹבְבֶנְהוּ. אָמֵן. <קטע סוף=ריבונו ג/><noinclude>{{הור|בראש השנה, ביום כיפור ובהושענא רבה:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=ריבונו ד/>רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי. וְתִמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֺנֹתַי וְעַל כָּל עֲוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי, מְחִילָה בְּחֶסֶד, מְחִילָה בְּרַחֲמִים, וְטַהֲרֵנוּ מֵחֲטָאֵינוּ וּמֵעֲוֹנוֹתֵנוּ וּמִפְּשָׁעֵינוּ. וְזָכְרֵנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. וְזָכְרֵנוּ לְחַיִּים אֲרֻכִּים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וְכַלְכָּלָה, וְלֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, וְאֹרֶךְ יָמִים לַהֲגוֹת בְּתוֹרָתְךָ וּלְקַיֵּם מִצְוֹתֶיהָ, וְשֵׂכֶל וּבִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל עִמְקֵי סוֹדוֹתֶיהָ. וְהָפֵק רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכְאוֹבֵינוּ, וּתְבָרֵךְ אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וּגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וּבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְתֵן בְּלֵב מַלְכוּת וְיוֹעֲצָיו וְשָׂרָיו עָלֵינוּ לְטוֹבָה. אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן. <קטע סוף=ריבונו ד/>{{הור|ביום שני של ראש השנה ובעשרת ימי תשובה:}}{{ש}} <קטע התחלה=ריבונו ה/>שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים קכא|תהלים קכא א-ב}}{{ש}} וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׃{{ממס|משלי ד יח}}{{ש}} וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}{{ש}} הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים קכא ד}}{{ש}} הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃{{ממס|תהלים לג יח}}{{ש}} הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ׃{{ממס|דה"א טז כז}}{{ש}} כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}} חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד׃{{ממס|תהלים קמה ח}}{{ש}} בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ׃{{ממס|משלי טז טו}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו׃{{ממס|תהלים קלג ב}} <קטע סוף=ריבונו ה/>{{הור|אחר כך אומרים:}}{{ש}}<קטע התחלה=ריבונו ו/>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי׃{{ממס|תהלים יט טו}} {{הור|3 פעמים:}} וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן, אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃{{ממס|תהלים סט יד}}<קטע סוף=ריבונו ו/> |- |} <קטע התחלה=בריך/>{{הור|כתוב בזוהר (תרגום): "כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי שמים של רחמים ומעוררים את האהבה למעלה, ויש לו לאדם לומר כך" –}}{{ש}}בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ, וּלְאַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמֵי. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ. וְלֶהֱוֵה אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיָת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רְחִצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סְמִכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשֹׁט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשֹׁט, וּנְבִיאוֹהִי קְשֹׁט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשֹׁט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (וְתֵיהַב לִי בְּנִין דִּיכְרִין דְּעָבְדִין רְעוּתָך) וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.{{ממס|זהר חלק ב רו א|זהר רו ע"א}}<קטע סוף=בריך/> <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=שמע/>{{הור|חו"ק:}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}} {{הור|חו"ק:}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ, קָדוֹשׁ <noinclude>[{{הור|בר"ה, יו"כ והו"ר}} </noinclude>וְנוֹרָא<noinclude>]</noinclude> שְׁמוֹ.<noinclude> |- |}</noinclude> <קטע סוף=שמע/><קטע התחלה=גדלו/>{{הור|חזן:}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}} {{הור|קהל:}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}} {{ש}}רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}<קטע סוף=גדלו/> <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=על הכל/>עַל הַכֹּל, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. צוּר הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלוֹהַּ כׇּל הַנְּפָשׁוֹת, הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם, הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַחַיּוֹת, וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעֵינֵי כׇּל חָי. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ, כַּכָּתוּב: שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וְנִרְאֵהוּ עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵהוּ, כַּכָּתוּב: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר׃{{ממס|ישעיהו מ ה}}<קטע סוף=על הכל/><noinclude> |- |}</noinclude> <קטע התחלה=אב הרחמים/>אַב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵצֶר הָרַע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָנוּ לִפְלֵיטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. {{הור|חזן:}} <קטע סוף=אב הרחמים/><noinclude>{{ש}}{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב:}} </noinclude><קטע התחלה=ויעזור/>וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן. <קטע סוף=ויעזור/>{{ש}}{{הור|ביום חול ובמנחה של שבת:}} <קטע התחלה=ותגלה/>וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵיטָתֵנוּ וּפְלֵיטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. {{ש}}<קטע סוף=ותגלה/><קטע התחלה=הכל הבו/>הַכֹּל הָבוּ גֹדֶל לֵאלֺהֵינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב. יַעֲמֹד {{פבפ|ז|ז}} הַכֹּהֵן. {{הור|(כשאין כהן: אֵין כָּאן כֹּהֵן, יַעֲמֹד… בֶּן… בִּמְקוֹם כֹּהֵן.)}} בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. <small>[{{הור|יש מוסיפים:}} תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם:{{ממס|תהלים יט#יט ח|תהלים יט, ח-ט}} יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:{{ממס|תהלים כט יא}} הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:{{ממס|ש"ב כב לא}}]</small> וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃{{ממס|דברים ד ד}}<קטע סוף=הכל הבו/><קטע התחלה=קריאת התורה/> {{הור|העולה לתורה:}} בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ. {{הור|הקהל עונה, והעולה חוזר:}} בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה. {{הור|לאחר הקריאה:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ נוֹתֵן הַתּוֹרָה.<קטע סוף=קריאת התורה/> {{לוח קריאת התורה לחול}}{{ש}} <קטע התחלה=הגומל/>{{רקע אפור| {{הור|ברכת הגומל:}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֺהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כׇּל טוֹב. {{הור|הקהל עונה:}}{{ש}}{{ק|אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶלָה.}} {{הור|נער שהגיע לגיל מצוות, עולה לתורה, ואחר כך אביו מברך:}}{{ש}}בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה. }}<קטע סוף=הגומל/> {{הור|אחרי שעלו מנין הקרואים, אומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז|עשי"ת=אולי}} <קטע התחלה=הגבהה/>{{הור|כשמגביהים את ספר התורה הקהל אומר:}}{{ש}}וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,{{ממס|דברים ד מד}} <noinclude>{{הערה|יש אומרים גם את תחילת הפסוק – '''עַל פִּי יְיָ יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְיָ יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת יְיָ שָׁמָרוּ''', עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה׃}}</noinclude> עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.{{ממס|במדבר ט כג}}{{ש}}[{{ק|עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:{{ממס|משלי ג יח}}{{ש}}דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:{{ממס|משלי ג יז}}{{ש}}אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:{{ממס|משלי ג טז}}{{ש}}יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:{{ממס|ישעיהו מב כא}}}}]<קטע סוף=הגבהה/> <noinclude>{|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#FFFFFF |</noinclude><קטע התחלה=יהי רצון/>{{הור|בשני ובחמישי, בימים שאומרים בהם תחנון, החזן אומר:}} יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵנוּ, וְלִמְנֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כׇּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְקַיֶּם בָּנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם, בְּכׇל מְקוֹמוֹת מֹושְׁבוֹתֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן. יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|חזן וקהל:}}{{ש}} אַחֵינוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.<קטע סוף=יהי רצון/> |- |}{{ש}} {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |<קטע התחלה=הללויה/>{{הור|<noinclude>במנחה של שבת, </noinclude>יש אומרים:}}{{ש}}הַלְלוּיָהּ, אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לֵבָב, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה׃ גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְיָ, דְּרוּשִׁים לְכׇל חֶפְצֵיהֶם׃ הוֹד וְהָדָר פׇּעֳלוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ׃ טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃ כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם׃ מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט, נֶאֱמָנִים כׇּל פִּקּוּדָיו׃ סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם, עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָר׃ פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃ רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃{{ממס|תהלים קיא}} הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד׃ גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׃ הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃ זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק׃ טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט׃ כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק׃ מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּייָ׃ סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו׃ פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד׃ רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס, תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים קיא}}<קטע סוף=הללויה/> |- |} <קטע התחלה=מי שברך/> ===מי שברך=== {{הור|{{צ|מי שברך}} לעולה לתורה:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה [וְלִכְבוֹד הַשַּׁבָּת/ וְלִכְבוֹד הָרֶגֶל/ וְלִכְבוֹד יוֹם הַדִּין]. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} לאחרים (יש להתאים ללשון נקבה או ללשון רבים לפי הענין):}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת… בַּעֲבוּר שֶׁ… יִתֵּן מַתָּנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת {{הור|(או: צִוָּה לְבָרְכוֹ/ עָלָה לַתּוֹרָה)}}. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו [וִיזַכֵּהוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל] [וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין] עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בן:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האב} וְאֶת בְּנָהּ הַנּוֹלַד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ] וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן. {{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האם} עִם בְּנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיו / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנוֹ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, לְהַחֲלִימָם, לְרַפְּאוֹתָם, לְהַחֲזִיקָם וּלְהַחֲיוֹתָם. וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶם וּלְכָל גִּידֵיהֶם בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ [בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ / הַיּוֹם] וּלְגִדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחִיהֶם / וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} ליולדת בת:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּה הַיּוֹלֶֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האב} וְאֶת בִּתָּהּ הַנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב. [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: _שם בַּת _{שם האב}]. בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ נָדַר לִצְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, [וִיזַכֵּם לַעֲלוֹת עִם כָּל אֲחֵיהֶם לָרֶגֶל,] [וְיִכְתְּבֵם וְיַחְתְּמֵם לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה יוֹם הַדִּין,] וְנֶאֱמַר אָמֵן. {{הור|נוסח אחר, הכולל ברכה לרפואה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת _{שם היולדת} בַּת _{שם האם} עִם בִּתָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, [וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל: _שם בַּת _{שם האב}]. בַּעֲבוּר [שֶׁבַּעְלָהּ וְאָבִיהָ / שֶׁאָבִיהָ וּזְקֵנָהּ] נָדַב בְּלִי נֶדֶר צְדָקָה בַּעֲדָן. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, לְהַחֲלִימָן, לְרַפְּאוֹתָן, לְהַחֲזִיקָן וּלְהַחֲיוֹתָן, וְיִשְׁלַח לָהֶם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֶבְרֵיהֶן וּלְכָל גִּידֵיהֶן בְּתוֹךְ שְׁאַר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, {{ק|[שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא / יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא]}} הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְיִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. {{ק|[וְיִזְכּוּ לַעֲלוֹת לְרֶגֶל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶן / וְיִכְתְּבֵן וְיַחְתְּמֵן לְחַיִּים טוֹבִים בְּזֶה יוֹם הַדִּין]}} וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלֶה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה _שם בֶּן _{שם האם} [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן. {{הור|{{צ|מי שברך}} לחוֹלָה:}}{{ש}} מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה _שם בַּת _{שם האם} [בַּעֲבוּר… בִּשְׂכַר זֶה] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, [שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] [יוֹם טוֹב הוּא מִלִּזְעֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא,] הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.<קטע סוף=מי שברך/> {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 | <קטע התחלה=הפטרות/> ===ברכות ההפטרה=== <noinclude>{{הור|בשחרית של שבת ושל יום טוב ובמנחה של תענית ציבור מפטירין בנביא.}} </noinclude>{{הור|לפני ההפטרה מברך:}}{{ש}}<קטע התחלה=לפני הפטרה/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וָצֶדֶק.<קטע סוף=לפני הפטרה/> {{הור|אחרי ההפטרה:}}{{ש}}<קטע התחלה=אחרי הפטרה/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. {{ש}}נֶאֱמָן אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו. רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ (תּוֹשִׁיעַ)<noinclude>{{הערה|נוסח אשכנז הקדום: וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ '''תִּנְקוֹם נָקָם''' בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. הנוסח "תּוֹשִׁיעַ" הוא 'תיקון' בעקבות הצנזורה.}}</noinclude> בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. שַׂמְּחֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לֹּו שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן דָּוִד.<קטע סוף=אחרי הפטרה/><קטע סוף=הפטרות/>{{ש}} {{הור|עד כאן במנחה של תענית ציבור.}}<קטע התחלה=הפטרה שבת/> <noinclude>{{הור|בשבת ובשבת חול המועד פסח:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.<קטע סוף=הפטרה שבת/><קטע התחלה=הפטרה יום טוב/> <noinclude>{{הור|ביום טוב ובשבת חול המועד סוכות:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [{{הור1|בשבת|וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,}}] וְעַל יוֹם <center>{{הור|בפסח:}} חַג הַמַּצּוֹת | {{הור|בשבועות:}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת | {{הור|בסוכות:}} חַג הַסֻּכּוֹת | {{הור|בשמחת תורה:}} הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת</center>הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [{{הור1|בשבת|לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,}}] לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ [{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִים.<קטע סוף=הפטרה יום טוב/><קטע התחלה=הפטרה ר"ה א/><קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/> <noinclude>{{הור|בראש השנה:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים <קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/>[{{הור1|בשבת|וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,}}] <קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/>וְעַל יוֹם הַזִכָּרוֹן הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ <קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/>[{{הור1|בשבת|לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,}}] <קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/>לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ <קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/>[{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}]<קטע התחלה=הפטרה ר"ה ב/>יִשְׂרָאֵל יוֹם הַזִכָּרוֹן.<קטע סוף=הפטרה ר"ה א/><קטע סוף=הפטרה ר"ה ב/><קטע התחלה=הפטרה יום כיפור/> <noinclude>{{הור|ביום כיפור:}}{{ש}}</noinclude>עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [{{הור1|בשבת|וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה,}}] וְעַל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ [{{הור1|בשבת|לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,}}] לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחֹל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, [מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה,]<noinclude>{{הערה|יש נוהגים לא לומר את המילים המוסגרות בברכת ההפטרה ולחתום רק {{צ|מלך על כל הארץ…}}.}}</noinclude> מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ [{{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת וְ}}]יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים.<קטע סוף=הפטרה יום כיפור/> |- |} <קטע התחלה=הכנסה/><קטע התחלה=הכנסה א/> ===הכנסת ספר תורה=== <קטע סוף=הכנסה א/><קטע סוף=הכנסה/><קטע התחלה=בהב/> {|bgcolor=#E5E4E2 ; border=0 |- bgcolor=#E5E4E2 |{{הור|בחשון ובאייר, בשבת הראשונה שאחרי ראש חודש, החזן אומר:}}{{ש}}מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וִיקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם וְיַאֲזִין שַׁוְעוֹתֵיהֶם, עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן. |- |} <קטע סוף=בהב/><קטע התחלה=הכנסה/><קטע התחלה=יהללו/>{{הור|כשמחזירים את ספר התורה לארון, אומר החזן:}}{{ש}} יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ. {{הור|והקהל אומר:}} הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃ וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ׃{{ממס|תהלים קמח#קמח יג|תהלים קמח יג-יד}} <קטע סוף=יהללו/><noinclude>{{הור|בחול:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=לדוד מזמור/>לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}} <קטע סוף=לדוד מזמור/><noinclude>{{הור|בשבת:}}{{ש}}</noinclude><קטע התחלה=מזמור לדוד/>מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃{{ממס|תהלים כט}} <קטע סוף=מזמור לדוד/><קטע התחלה=ובנחה/>{{הור|כשמכניסים את ספר התורה לארון, אומרים:}}{{ש}}וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה יְיָ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|במדבר י לו}} {{ש}}קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃ כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃ בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃{{ממס|תהלים קלב#קלב ח|תהלים קלב ח-י}} {{ש}}כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ׃{{ממס|משלי ד ב}} {{ש}}עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃{{ממס|משלי ג יח}} {{ש}}דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃{{ממס|משלי ג יז}} {{ש}}הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ  אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}<קטע סוף=הכנסה/><קטע סוף=ובנחה/><noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> g9ha2bqg69y972ai8oyhjal7v3158d0 0 1725184 3076646 3075325 2026-08-15T21:02:38Z בן עדריאל 9444 ע"פ מרבית הדפוסים שראיתי, קדומים ומאוחרים כאחד. במיעוט דפוסים יו"כ כמו מנהג פולין בסליחות בתוספת 'כפר' אחרי 'זרוק'. שמע קולנו לקחתי מהתבנית לתעניות כי גם ביו"כ הדפים כוללים פולין וליטא יחד. 3076646 wikitext text/x-wiki {{הור2|'''בסליחות לימי התשובה''', למנהג אשכנז המזרחי אומרים {{צ|אשרי}}, חצי קדיש, {{צ|לך ד' הצדקה}}. למנהג אשכנז המערבי החזן מתחיל {{צ|אדון עולם}}, {{צ|לך ד' הצדקה}}. '''בסליחות לתענית ציבור''', אומרים מיד {{צ|סלח לנו אבינו…}} ו{{צ|אל ארך אפים}}. הערה: נוסח ליטא נוהג כיום רק בסליחות לימי התשובה, ואילו בסליחות לתענית ציבור נהוג כיום נוסח פולין גם בקהילות ליטא, מלבד סדר הפסוקים ב{{צ|שמע קולנו}} וסדר הפזמונים בסליחות לבה"ב.}} ===לך ד' הצדקה=== <קטע התחלה=לך/>לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.{{ממס|לפני=מתוך|דניאל ט ז}}{{ש}} מַה נִּתְאוֹנֵן וּמַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ש}} נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים.{{ש}} לֹא בְחֶסֶד וְלֹא בְמַעֲשִׂים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ.{{ש}} דְּלָתֶיךָ דָפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן, נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. <קטע סוף=לך/> {{הור2|בנוסח אשכנז המזרחי, בערב יום כיפור מדלגים כאן ל{{צ|אל ארך אפים}}. בשאר הימים ממשיכים {{צ|שומע תפילה}}.}} ===שומע תפילה – נוסח פולין=== <קטע התחלה=שומע פולין א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃ שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד|תהלים קלד א-ב}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צו ד}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ג כד}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ב}}{{ש}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם׃{{ממס|תהלים פט י}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לז טז}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים׃{{ממס|תהלים פט ו}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}}<קטע סוף=שומע פולין א/><noinclude> {{הור|בערב ראש השנה מוסיפים׃}}{{ש}} </noinclude>'''אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃'''{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} '''בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃'''{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע פולין ב/>צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} אֲשֶׁר יַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}<קטע סוף=שומע פולין ב/> <קטע התחלה=סלח/><קטע התחלה=מ.סלח/>סְלַח לָנוּ אָבִינוּ / כִּי בְּרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ<קטע סוף=מ.סלח/>{{ש}} <קטע התחלה=מ.מחל/>מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ / כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ.<קטע סוף=סלח/><קטע סוף=מ.מחל/> ===שומע תפילה – נוסח ליטא=== <קטע התחלה=שומע ליטא א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}} אֲשֶׁר יַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד ב}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃{{ממס|תהלים קלד א}}{{ש}} אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ג כד}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים׃{{ממס|תהלים פט ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר׃{{ממס|איוב ט י}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צו ד}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ.{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לז טז}}{{ש}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ב}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}}<קטע סוף=שומע ליטא א/><noinclude> {{הור|בערב ראש השנה מוסיפים׃}}{{ש}} </noinclude>'''אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃'''{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} '''בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃'''{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע ליטא ב/>מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים.{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ.{{ש}} כִּי עֲוֹנוֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּינוּ, וּבְצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} דַּרְכְּךָ אֱלֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ, לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, וְהִיא תְהִלָּתֶךָ.{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַלִּים וְרֵקִים.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}<קטע סוף=שומע ליטא ב/> סְלַח לָנוּ אָבִינוּ / כִּי בְּרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ{{ש}} מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ / כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ. ===שומע תפילה – נוסח הונגריה=== <קטע התחלה=שומע הונגריה א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃{{ממס|תהלים קלד א}}{{ש}} שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד ב}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|דה"א טז כה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ג כד}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ב}}{{ש}}<קטע סוף=שומע הונגריה א/><noinclude> {{הור|בערב ראש השנה מוסיפים׃}}{{ש}} </noinclude>'''אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃'''{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} '''בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃'''{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע הונגריה ב/>לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם׃{{ממס|תהלים פט י}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לז טז}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים׃{{ממס|תהלים פט ו}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} אֲשֶׁר יַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} דַּרְכְּךָ אֱלֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ, לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, וְהִיא תְהִלָּתֶךָ.{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַלִּים וְרֵקִים.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}<קטע סוף=שומע הונגריה ב/> סְלַח לָנוּ אָבִינוּ / כִּי בְּרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ{{ש}} מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ / כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ. ===שומע תפילה – נוסח אשכנז המערבי=== <קטע התחלה=שומע מערב א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} [לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ.]<noinclude>{{הערה|משפט זה חסר בחלק מהנוסחאות כגון האשכנזים באיטליה. ואף בפפד"ם אין אומרים אותו בליל יום כפור (דברי קהלות).}}</noinclude> {{ממס|סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|נוסח התפילה}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃ שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד|תהלים קלד א-ב}}{{ש}} בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו, גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ׃ בָּרְכוּ יְיָ כָּל צְבָאָיו, מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ׃ בָּרְכוּ יְיָ כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קג#קג כ|תהלים קג כ-כב}}{{ש}} בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים קג א}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קד א}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּ־יָהּ׃{{ממס|תהלים קטו יח}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה׃{{ממס|תהלים סו ד}}{{ש}} זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ, זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ׃ כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים, זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל׃{{ממס|תהלים מז#מז ז|תהלים מז ז-ח}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא׃{{ממס|שמות טו יא}}{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃{{ממס|מיכה ז יח}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}}<קטע סוף=שומע מערב א/><noinclude> {{הור|בעשרת ימי תשובה מוסיפים:}} </noinclude>'''צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃'''{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע מערב ב/>לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, חוּסָה עַל עֲמָלֶךָ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלֶךָ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָנוּ עַל שְׁמֶךָ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ. וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃{{ממס|דניאל ח יט}}<קטע סוף=שומע מערב ב/> ===פתיחה=== {{הור2|בער"ה ובעשי"ת, ובנוסח אשכנז המזרחי גם בסליחות ליום ראשון, אומרים כאן פתיחה, ואחר כך {{צ|כי על רחמיך הרבים}}. בנוסח אשכנז המערבי אומרים אותו גם כשלא אומרים פתיחה.}}<קטע התחלה=כי על רחמיך מזרח/><קטע התחלה=כי על רחמיך מערב/> כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אָנוּ בְטוּחִים, וְעַל צִדְקוֹתֶיךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים, וְלִסְלִיחוֹתֶיךָ אָנוּ מְקַוִּים, וְלִישׁוּעָתְךָ אָנוּ מְצַפִּים.{{ש}} אַתָּה הוּא מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקוֹת מִקֶּדֶם, מַעֲבִיר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ וּמֵסִיר חַטֹּאת יְרֵאָיו, כּוֹרֵת בְּרִית לָרִאשׁוֹנִים וּמְקַיֵּם שְׁבוּעָה לָאַחֲרוֹנִים.{{ש}} אַתָּה הוּא שֶׁיָּרַדְתָּ בַּעֲנַן כְּבוֹדְךָ עַל הַר סִינַי, וְהֶרְאֵיתָ דַּרְכֵי טוּבְךָ לְמֹשֶׁה <קטע סוף=כי על רחמיך מערב/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude>עַבְדֶּךָ, וְאָרְחוֹת <קטע סוף=כי על רחמיך מזרח/><noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude><קטע התחלה=כי על רחמיך מערב/>עַבְדֶּךָ. אָרְחוֹת<noinclude>]</noinclude> <קטע התחלה=כי על רחמיך מזרח/>חֲסָדֶיךָ גִּלִּיתָ לוֹ, וְהוֹדַעְתּוֹ כִּי אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב, וּמַנְהִיג אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וְכֵן כָּתוּב:{{ש}}וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְיָ לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם׃{{ממס|שמות לג יט}}<קטע סוף=כי על רחמיך מזרח/><קטע סוף=כי על רחמיך מערב/> <קטע התחלה=אל ארך/>אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר:<קטע סוף=אל ארך/> וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} {{הור2|בנוסח אשכנז המערבי אומרים כאן '''חצי קדיש'''.}} ===פסוקים לפני הסליחה=== {{הור2|בנוסח אשכנז המזרחי אומרים את הפסוקים השייכים לסליחה, ואחר כך את הפסוקים הבאים. למנהג פולין, מהסליחה השניה ואילך אומרים רק עד {{צ|ביום קראנו}}.{{הערה|ובקצת קהילות אומרים את ההמשך גם לפני העקידה (ד' גולדשמידט, סדר הסליחות כמנהג פולין, עמ' ט).}} למנהג ליטא המקורי אומרים גם {{צ|סלח נא}} ו{{צ|הטה}} לפני כל סליחה, אולם כיום הרבה נוהגים כהגר"א שאף {{צ|כרחם}} אין אומרים.{{הערה|כך נכתב בשמו ב'תוספת מעשה רב' (ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35342&st=&pgnum=29&hilite= כאן] אות קצו). ואמנם לפי האמור שם לפני העקדה אומרים, אולם המנהג הרווח אינו כך (ע"פ לוח ההלכות והמנהגים – זלזניק).}}}} <קטע התחלה=כרחם1/><קטע התחלה=כרחם2/>כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}{{ש}} <קטע התחלה=ליי/>לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}<קטע סוף=כרחם2/> <קטע סוף=ליי/>{{הור|חזן:}} סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: {{הור|קו"ח:}} וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃{{ממס|במדבר יד#יד יט|במדבר יד יט-כ}} הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, <קטע התחלה=ליי/>כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט/טעמים#ט יח|דניאל ט יח-יט}}<קטע סוף=ליי/><קטע סוף=כרחם1/> {{הור2|בנוסח אשכנז המערבי אומרים תמיד את הפסוקים האלו לפני הסליחה הראשונה:}} <קטע התחלה=מה נאמר/>מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים׃{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק׃{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵינוּ כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּשְׁנוּ בְּמַעֲשֵֹינוּ וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנֵינוּ׃{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ׃{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=מתוך|עזרא ט ו}}{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃{{ש}} יָדַעְנוּ יְיָ רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ׃{{ממס|ירמיהו יד כ}}{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ש}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃ כִּי כִגְבֹהַּ הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ כֵּן<noinclude>{{הערה|שם=כן|תיבה זו נמחקה ע"י ר' זעליגמן בער}}</noinclude> הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב כֵּן<noinclude>{{הערה|שם=כן}}</noinclude> תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן<noinclude>{{הערה|שם=כן}}</noinclude> תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#קג י|תהלים קג י-יג}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ, וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ, וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם׃{{ממס|מ"א ח נ}}{{ש}} וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ׃{{ממס|דה"ב ו כא}}{{ש}} סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃{{ממס|במדבר יד#יד יט|במדבר יד יט-כ}}{{ש}} הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}<קטע סוף=מה נאמר/> {{הור2|למנהג אשכנז המערבי החל מהסליחה השניה אומרים לפני כל סליחה את הפסוקים השייכים לה, ואחר כך את הפסוקים הבאים:}} <noinclude>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}}</noinclude> ===פסוקים לפני הפזמון=== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי בדרך כלל לא אומרים פסוקים לפני הפזמון. למנהג אשכנז המערבי אומרים את הפסוקים הבאים:}} <קטע התחלה=טוב/>טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} הוֹשַׁע יְיָ אֶת עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו לא ו}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}}{{ש}}<קטע סוף=טוב/>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{הור2|למנהג האשכנזים באיטליה אומרים את הפסוקים הבאים לפני הפזמון. בשאר קהילות אשכנז המערבי אומרים אותם ביום כפור לפני הפזמונים של מנחה ונעילה. בפרנקפורט אומרים אותם גם בערבית של יום כפור, ובמץ אומרים אותם אף בערב יום כפור. גם למנהג אשכנז המזרחי אומרים אותם לפני מנחה של יום כיפור קטן:}} <קטע התחלה=נעילה טוב/>טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}<קטע סוף=נעילה טוב/> {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אומרים את הפסוקים הבאים ביום כפור לפני הפזמונים של שחרית ומוסף:}} <קטע התחלה=כפור טוב/>טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים ט ט}}{{ש}} (כִּי) יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לג כב}}{{ש}} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ממס|תהלים צג ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטֵנוּ, אֱלֹהֵינוּ וַאדֹנֵנוּ לְרִיבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לה כג}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}<קטע סוף=כפור טוב/> ===אל מלך יושב על כסא רחמים=== {{הור|אחרי כל סליחה, וגם אחרי הפזמון, אומרים:}} <קטע התחלה=אל מלך מזרחי/><קטע התחלה=אל מלך מערבי/>אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, <קטע סוף=אל מלך מערבי/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude>וּזְכָר: <קטע סוף=אל מלך מזרחי/><noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude><קטע התחלה=אל מלך מערבי/>זְכָר<noinclude>]</noinclude> <קטע התחלה=אל מלך מזרחי/> לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, <קטע סוף=אל מלך מערבי/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude>כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: <קטע סוף=אל מלך מזרחי/><noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude><קטע התחלה=אל מלך מערבי/>וְכֵן כָּתוּב:<noinclude>]</noinclude> <קטע התחלה=אל מלך מזרחי/>וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃<קטע התחלה=אל ארך/> וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}<קטע סוף=אל ארך/><קטע סוף=אל מלך מזרחי/><קטע סוף=אל מלך מערבי/> ===זכור רחמיך – נוסח אשכנז המזרחי=== {{הור|למנהג ליטא מתחילים כאן:}}{{ש}} <קטע התחלה=זכור רחמיך ליטא/>אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} חַטֹּאות נְעוּרֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ אַל תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר לָנוּ אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים כה ז}} <noinclude>{{הור|למנהג פולין מתחילים כאן:}}{{ש}} </noinclude><קטע התחלה=זכור רחמיך פולין/>זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} זָכְרֵנוּ יְיָ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו ד}}{{ש}} זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ, הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ׃{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} זְכֹר יְיָ חִבַּת יְרוּשָׁלָיִם, אַהֲבַת צִיּוֹן אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.{{ש}} אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי בָא מוֹעֵד׃{{ממס|תהלים קב יד}}{{ש}} זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ׃{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}<קטע סוף=זכור רחמיך פולין/><קטע סוף=זכור רחמיך ליטא/> ===ואתה קדוש – נוסח אשכנז המערבי=== <קטע התחלה=ואתה קדוש/>וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים כב ד}}{{ש}} וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ׃{{ממס|תהלים קב כח}}{{ש}} אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד׃{{ממס|תהלים קב יד}}{{ש}} זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׃{{ממס|תהלים נא יט}}{{ש}} הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם׃{{ממס|תהלים נא כ}}{{ש}} אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל, אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃{{ממס|תהלים נא כא}}{{ש}} {{ק|(וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}}{{ש}}אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מ יב}})}}<noinclude>{{הערה|שני פסוקים אלו אינם נאמרים בק"ק, וכן נראה מנהג פפד"ם}}</noinclude>{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} זָכְרֵנוּ יְיָ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו ד}}{{ש}} זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ, הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ׃{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} זְכֹר יְיָ חִבַּת יְרוּשָׁלָיִם, אַהֲבַת צִיּוֹן אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.{{ש}} זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ׃{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}<קטע סוף=ואתה קדוש/> ===חטאנו=== <קטע התחלה=חטאנו/>אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ׃{{ממס|במדבר יב יא}} '''חָטָאנוּ צוּרֵנוּ / סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ'''<קטע סוף=חטאנו/> {{הור2|אומרים כאן סליחה המכונה '''חטאנו''' (למנהג אשכנז המזרחי רק בחלק מהימים).}} ===זכור לנו ברית אבות – נוסח פולין=== <קטע התחלה=זכור לנו א/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}<קטע סוף=זכור לנו א/>{{ש}}{{הור2|בחלק מהימים אומרים כאן פזמון הקרוי '''זכור ברית'''}} <קטע התחלה=זכור לנו ב/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}<קטע סוף=זכור לנו ב/>{{ש}} <קטע התחלה=זכור לנו פולין/>עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} מוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃{{ממס|דברים ל ו}}{{ש}} הִמָּצֵא לָנוּ בְּבַקָּשָׁתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃{{ממס|דברים ד כט}}{{ש}} תְּבִיאֵנוּ אֶל הַר קָדְשֶׁךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}<קטע סוף=זכור לנו פולין/> <P>{{הור|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון.}}{{ש}} <קטע התחלה=שמע קולנו פולין/>שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} {{ק|יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} <קטע סוף=שמע קולנו פולין/> ====מנהג פולין ליום כפור==== זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} <קטע התחלה=זכור לנו פולין כפור/>עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} מוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃{{ממס|דברים ל ו}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הִמָּצֵא לָנוּ בְּבַקָּשָׁתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃{{ממס|דברים ד כט}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} תְּבִיאֵנוּ אֶל הַר קָדְשֶׁךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=זכור לנו פולין כפור/> ===זכור לנו ברית אבות – נוסח ליטא=== זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} <קטע התחלה=זכור לנו ליטא/>עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} הִמָּצֵא לָנוּ בְּבַקָּשָׁתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃{{ממס|דברים ד כט}}{{ש}} מוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃{{ממס|דברים ל ו}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}}<noinclude> {{רקע אפור}}{{הור|ביום הכפורים מוסיפים:}}{{ש}}כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{סוף}}</noinclude> תְּבִיאֵנוּ אֶל הַר קָדְשֶׁךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}<קטע סוף=זכור לנו ליטא/> <P>{{הור|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון.}}{{ש}} <קטע התחלה=שמע קולנו ליטא/>שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=שמע קולנו ליטא/> ===זכור לנו ברית אבות – נוסח אשכנז המערבי=== <קטע התחלה=זכור לנו מערבי א/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}<קטע סוף=זכור לנו מערבי א/><קטע התחלה=זכור לנו מערבי ברית/> {{רקע אפור}}{{הור|כשיש ברית מילה מוסיפים:}}{{ש}}זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{סוף}} <קטע סוף=זכור לנו מערבי ברית/><קטע התחלה=זכור לנו מערבי ב/><קטע התחלה=כפור זכור לנו מערבי ב/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}}<קטע סוף=זכור לנו מערבי ב/><noinclude> {{רקע אפור}}{{הור|ביום הכפורים מוסיפים:}}{{ש}}</noinclude>כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}<includeonly>{{ש}}</includeonly><noinclude>{{סוף}}</noinclude><קטע התחלה=זכור לנו מערבי ב/> אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}}כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=זכור לנו מערבי ב/><קטע סוף=כפור זכור לנו מערבי ב/> ====מנהג פרנקפורט ליום כפור==== <קטע התחלה=פרנקפורט כפור זכור לנו ב/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}}כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=פרנקפורט כפור זכור לנו ב/> ===וידוי=== <קטע התחלה=וידוי מערבי/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}<noinclude> {{הור|לפי נוסח אשכנז המערבי אומרים עוד פעמיים וידוי. בנוסח אשכנז המזרחי נוהגים כן בימי התשובה ולא בתעניות, ורבים אומרים גם בימי התשובה וידוי אחד בלבד.}}</noinclude> {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} <קטע התחלה=ועדין/>וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ, וְהֵיךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ, לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אשמנו}}<קטע סוף=ועדין/> {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ, וְהֵיךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ, לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אשמנו}}<קטע סוף=וידוי מערבי/> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}<קטע התחלה=וידוי מערבי/> <קטע התחלה=משיח צדקך פולין/><קטע התחלה=משיח צדקך ליטא/>מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}} <קטע סוף=משיח צדקך פולין/><noinclude>{{הור|למנהג פולין מדלגים עד {{צ|עמך ונחלתך}}, מלבד בערב ראש השנה.}} <small></noinclude>מִיכָה עַבְדֶּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׃ <קטע סוף=וידוי מערבי/>[<קטע התחלה=וידוי מערבי/>וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם.<קטע סוף=וידוי מערבי/>]<קטע התחלה=וידוי מערבי/> תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ}} דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת שִׁוַּע לְפָנֶיךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} עֶזְרָא הַסּוֹפֵר אָמַר לְפָנֶיךָ: אֱלֹהַי, בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|עזרא ט ו}} וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת וְלֹא עֲזַבְתָּנוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְאַל תַּזְנִיחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, וְאַל תַּעַש עִמָּנוּ כָּלָה כְּחַטּאתֵינוּ. וְקַיֵּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְקַבָּלָה עַל יְדֵי יִרְמְיָהוּ חוֹזָךְ, כָּאָמוּר: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ, יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה, כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃{{ממס|ירמיהו נ כ}}<noinclude></small></noinclude> <קטע התחלה=משיח צדקך פולין/>עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ רְעֵבֵי טוּבְךָ, צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ, תְּאֵבֵי יִשְׁעֶךָ, יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי לַייָ אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת.<קטע סוף=משיח צדקך פולין/><קטע סוף=משיח צדקך ליטא/><קטע סוף=וידוי מערבי/> {{רקע אפור}}{{הור|בתענית ציבור, אם אומרים סליחות בחזרת הש"ץ, מסיימים:}}{{ש}} <קטע התחלה=ואל יעכב/>וְאַל יְעַכֵּב חֵטְא וְעָוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, מְחוֹל וּסְלַח לְכָל חַטֹּאתֵינוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.<קטע סוף=ואל יעכב/>{{סוף}} ===פיוטים=== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי אומרים אותם גם בתענית ציבור (וכשאמרו סליחות בחזרת הש"ץ התחילו כאן אחרי חזרת הש"ץ). למנהג המערבי אומרים אותם רק בימי התשובה.}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=אשכנז}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=אשכנז}} {{הור|בתענית ציבור עוברים כאן ל{{צ|אבינו מלכנו}} והמשך התפילה. בימי התשובה מוסיפים כאן '''נפילת אפים''', ואחר כך תחינות.}}<קטע התחלה=מחי ומסי/> ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}}<קטע סוף=מחי ומסי/><קטע התחלה=מכניסי מזרח/><קטע התחלה=מכניסי מערב/> ===מכניסי רחמים=== {{הור|יש שמדלגים על פיוט זה מסיבות השקפתיות.}} </noinclude>מַכְנִיסֵי רַחֲמִים, הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים.{{ש}} מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה, הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.{{ש}} מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה, הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.{{ש}} מַכְנִיסֵי דִּמְעָה, הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת.{{ש}} הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא.{{ש}} הַזְכִּירוּ לְפָנָיו, הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר.{{ש}} יִזְכֹּר אַהֲבָתָם וִיחַיֶּה זַרְעָם, שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב.{{ש}} כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה, יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה.{{ש}} מַהֵר עֲנֵנוּ <קטע סוף=מכניסי מערב/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude><קטע התחלה=מכניסי מערב/>אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ<קטע סוף=מכניסי מזרח/> <noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude>יְיָ אֱלֹהֵינוּ<noinclude>]</noinclude><קטע התחלה=מכניסי מזרח/>, וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.{{ש}} וְהוֹשִׁיעָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מְשִׁיחַ צִדְקָךְ וְעַמָּךְ.<קטע סוף=מכניסי מזרח/><קטע סוף=מכניסי מערב/><קטע התחלה=מרן א/> ===מרן דבשמיא=== <noinclude>{{הור|בנוסח אשכנז המערבי סדר הקטעים הפוך.}} </noinclude><קטע סוף=מרן א/><קטע התחלה=מרן ב/>מָרַן דְּבִשְׁמַיָּא, לָךְ מִתְחַנְּנַן כְּבַר שִׁבְיָא דְמִתְחַנַּן לְשַׁבָּיֵהּ.{{ש}} כֻּלְּהוֹן בְּנֵי שִׁבְיָא בְּכַסְפָּא מִתְפָּרְקִין. וְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי וּבְתַחֲנוּנֵי.{{ש}} הַב לָן שְׁאֵלְתִּין וּבָעוּתִין, דְלָא נֶהְדַּר רֵיקָם מִן קֳדָמָךְ.<קטע סוף=מרן ב/> <קטע התחלה=מרן ג/>מָרַן דְּבִשְׁמַיָּא, לָךְ מִתְחַנְּנַן כְּעַבְדָּא דְּמִתְחַנַּן לְמָרֵהּ.{{ש}} עֲשִׁיקֵי אֲנַן וּבַחֲשׁוֹכָא שָׁרֵינָן. מְרִירָן נַפְשִׁין מֵעַקְתִין דִּנְפִישִׁין.{{ש}} חֵילָא לֵית בָּן לְרַצּוּיָךְ, מָרַן, עֱבַד בְּדִיל קְיָמָא דִגְזַרְתְּ עִם אֲבָהָתַנָא.<קטע סוף=מרן ג/> {{הור|אחר כך אומרים {{צ|שומר ישראל}}, {{צ|ואנחנו לא נדע...}} וקדיש שלם.}}<noinclude> ==הערות== [[קטגוריה:סליחות]] </noinclude> sn327ls5cfvfeltfv0ylkq9b7gbn1hn 3076652 3076646 2026-08-15T21:08:22Z בן עדריאל 9444 3076652 wikitext text/x-wiki {{הור2|'''בסליחות לימי התשובה''', למנהג אשכנז המזרחי אומרים {{צ|אשרי}}, חצי קדיש, {{צ|לך ד' הצדקה}}. למנהג אשכנז המערבי החזן מתחיל {{צ|אדון עולם}}, {{צ|לך ד' הצדקה}}. '''בסליחות לתענית ציבור''', אומרים מיד {{צ|סלח לנו אבינו…}} ו{{צ|אל ארך אפים}}. הערה: נוסח ליטא נוהג כיום רק בסליחות לימי התשובה, ואילו בסליחות לתענית ציבור נהוג כיום נוסח פולין גם בקהילות ליטא, מלבד סדר הפסוקים ב{{צ|שמע קולנו}} וסדר הפזמונים בסליחות לבה"ב.}} ===לך ד' הצדקה=== <קטע התחלה=לך/>לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.{{ממס|לפני=מתוך|דניאל ט ז}}{{ש}} מַה נִּתְאוֹנֵן וּמַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ש}} נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים.{{ש}} לֹא בְחֶסֶד וְלֹא בְמַעֲשִׂים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ.{{ש}} דְּלָתֶיךָ דָפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן, נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. <קטע סוף=לך/> {{הור2|בנוסח אשכנז המזרחי, בערב יום כיפור מדלגים כאן ל{{צ|אל ארך אפים}}. בשאר הימים ממשיכים {{צ|שומע תפילה}}.}} ===שומע תפילה – נוסח פולין=== <קטע התחלה=שומע פולין א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃ שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד|תהלים קלד א-ב}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} כִּי גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צו ד}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ג כד}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ב}}{{ש}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם׃{{ממס|תהלים פט י}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לז טז}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים׃{{ממס|תהלים פט ו}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}}<קטע סוף=שומע פולין א/><noinclude> {{הור|בערב ראש השנה מוסיפים׃}}{{ש}} </noinclude>'''אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃'''{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} '''בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃'''{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע פולין ב/>צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} אֲשֶׁר יַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}<קטע סוף=שומע פולין ב/> <קטע התחלה=סלח/><קטע התחלה=מ.סלח/>סְלַח לָנוּ אָבִינוּ / כִּי בְּרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ<קטע סוף=מ.סלח/>{{ש}} <קטע התחלה=מ.מחל/>מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ / כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ.<קטע סוף=סלח/><קטע סוף=מ.מחל/> ===שומע תפילה – נוסח ליטא=== <קטע התחלה=שומע ליטא א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}} אֲשֶׁר יַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד ב}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃{{ממס|תהלים קלד א}}{{ש}} אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ג כד}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים׃{{ממס|תהלים פט ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר׃{{ממס|איוב ט י}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צו ד}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ.{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו לז טז}}{{ש}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ב}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}}<קטע סוף=שומע ליטא א/><noinclude> {{הור|בערב ראש השנה מוסיפים׃}}{{ש}} </noinclude>'''אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃'''{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} '''בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃'''{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע ליטא ב/>מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים.{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ.{{ש}} כִּי עֲוֹנוֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּינוּ, וּבְצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג יא}}{{ש}} דַּרְכְּךָ אֱלֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ, לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, וְהִיא תְהִלָּתֶךָ.{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַלִּים וְרֵקִים.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}<קטע סוף=שומע ליטא ב/> סְלַח לָנוּ אָבִינוּ / כִּי בְּרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ{{ש}} מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ / כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ. ===שומע תפילה – נוסח הונגריה=== <קטע התחלה=שומע הונגריה א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃{{ממס|תהלים קלד א}}{{ש}} שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד ב}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} גָדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|דה"א טז כה}}{{ש}} כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים׃{{ממס|תהלים צה ג}}{{ש}} אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|דברים ג כד}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׃{{ממס|תהלים קו ב}}{{ש}}<קטע סוף=שומע הונגריה א/><noinclude> {{הור|בערב ראש השנה מוסיפים׃}}{{ש}} </noinclude>'''אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃'''{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}} '''בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְיָ׃'''{{ממס|תהלים צח ו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע הונגריה ב/>לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם׃{{ממס|תהלים פט י}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ישֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לז טז}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְיָ, אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים׃{{ממס|תהלים פט ו}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} אֲשֶׁר יַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ׃{{ממס|תהלים נה טו}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} דַּרְכְּךָ אֱלֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ, לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, וְהִיא תְהִלָּתֶךָ.{{ש}} לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַלִּים וְרֵקִים.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}<קטע סוף=שומע הונגריה ב/> סְלַח לָנוּ אָבִינוּ / כִּי בְּרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִינוּ{{ש}} מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ / כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵינוּ. ===שומע תפילה – נוסח אשכנז המערבי=== <קטע התחלה=שומע מערב א/>שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבאוּ׃{{ממס|תהלים סה ג}}{{ש}} יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ יְיָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו סו כג}}{{ש}} [לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ.]<noinclude>{{הערה|משפט זה חסר בחלק מהנוסחאות כגון האשכנזים באיטליה. ואף בפפד"ם אין אומרים אותו בליל יום כפור (דברי קהלות).}}</noinclude> {{ממס|סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח|נוסח התפילה}}{{ש}} יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי, וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים פו ט}}{{ש}} נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ממס|תהלים קלב ז}}{{ש}} בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי יְיָ עֹשֵׂנוּ׃{{ממס|תהלים צה ו}}{{ש}} בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ׃{{ממס|תהלים ק ד}}{{ש}} הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃ שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קלד|תהלים קלד א-ב}}{{ש}} בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו, גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ׃ בָּרְכוּ יְיָ כָּל צְבָאָיו, מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ׃ בָּרְכוּ יְיָ כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ׃{{ממס|תהלים קג#קג כ|תהלים קג כ-כב}}{{ש}} בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים קג א}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תהלים קד א}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּ־יָהּ׃{{ממס|תהלים קטו יח}}{{ש}} וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ח}}{{ש}} נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ, עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קלח ב}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃{{ממס|תהלים לד ד}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא׃{{ממס|תהלים צט ה}}{{ש}} רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|תהלים צט ט}}{{ש}} הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים צו ט}}{{ש}} כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה׃{{ממס|תהלים סו ד}}{{ש}} זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ, זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ׃ כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים, זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל׃{{ממס|תהלים מז#מז ז|תהלים מז ז-ח}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ׃{{ממס|תהלים מח ב}}{{ש}} גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר׃{{ממס|תהלים קמה ג}}{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלְכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ׃{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}} מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׃{{ממס|ירמיהו י ז}}{{ש}} מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ, גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃{{ממס|ירמיהו י ו}}{{ש}} לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}{{ש}} כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַייָ, יִדְמֶה לַייָ בִּבְנֵי אֵלִים׃{{ממס|תהלים פט ז}}{{ש}} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו׃{{ממס|תהלים פט ח}}{{ש}} יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט ט}}{{ש}} מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא׃{{ממס|שמות טו יא}}{{ש}} מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃{{ממס|מיכה ז יח}}{{ש}} לְכוּ נְרַנְּנָה לַייָ, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ׃ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ׃{{ממס|תהלים צה|תהלים צה א-ב}}{{ש}}<קטע סוף=שומע מערב א/><noinclude> {{הור|בעשרת ימי תשובה מוסיפים:}} </noinclude>'''צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃'''{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} <קטע התחלה=שומע מערב ב/>לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ׃{{ממס|תהלים עד טז}}{{ש}} לְךָ שָׁמַיִם, אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃{{ממס|תהלים פט יב}}{{ש}} אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם׃{{ממס|תהלים עד יז}}{{ש}} אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים׃{{ממס|תהלים עד יד}}{{ש}} אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם׃{{ממס|תהלים עד יג}}{{ש}} אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן׃{{ממס|תהלים עד טו}}{{ש}} אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ, וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ׃{{ממס|תהלים צה ה}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ׃{{ממס|תהלים צה ד}}{{ש}} אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ׃{{ממס|איוב יב י}}{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, חוּסָה עַל עֲמָלֶךָ.{{ש}} הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלֶךָ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} אָתָנוּ עַל שְׁמֶךָ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ.{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ. וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ, כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃{{ממס|דניאל ח יט}}<קטע סוף=שומע מערב ב/> ===פתיחה=== {{הור2|בער"ה ובעשי"ת, ובנוסח אשכנז המזרחי גם בסליחות ליום ראשון, אומרים כאן פתיחה, ואחר כך {{צ|כי על רחמיך הרבים}}. בנוסח אשכנז המערבי אומרים אותו גם כשלא אומרים פתיחה.}}<קטע התחלה=כי על רחמיך מזרח/><קטע התחלה=כי על רחמיך מערב/> כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אָנוּ בְטוּחִים, וְעַל צִדְקוֹתֶיךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים, וְלִסְלִיחוֹתֶיךָ אָנוּ מְקַוִּים, וְלִישׁוּעָתְךָ אָנוּ מְצַפִּים.{{ש}} אַתָּה הוּא מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקוֹת מִקֶּדֶם, מַעֲבִיר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ וּמֵסִיר חַטֹּאת יְרֵאָיו, כּוֹרֵת בְּרִית לָרִאשׁוֹנִים וּמְקַיֵּם שְׁבוּעָה לָאַחֲרוֹנִים.{{ש}} אַתָּה הוּא שֶׁיָּרַדְתָּ בַּעֲנַן כְּבוֹדְךָ עַל הַר סִינַי, וְהֶרְאֵיתָ דַּרְכֵי טוּבְךָ לְמֹשֶׁה <קטע סוף=כי על רחמיך מערב/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude>עַבְדֶּךָ, וְאָרְחוֹת <קטע סוף=כי על רחמיך מזרח/><noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude><קטע התחלה=כי על רחמיך מערב/>עַבְדֶּךָ. אָרְחוֹת<noinclude>]</noinclude> <קטע התחלה=כי על רחמיך מזרח/>חֲסָדֶיךָ גִּלִּיתָ לוֹ, וְהוֹדַעְתּוֹ כִּי אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב, וּמַנְהִיג אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וְכֵן כָּתוּב:{{ש}}וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְיָ לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם׃{{ממס|שמות לג יט}}<קטע סוף=כי על רחמיך מזרח/><קטע סוף=כי על רחמיך מערב/> <קטע התחלה=אל ארך/>אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה / וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ / וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵיתָ{{ש}} גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ / תִּזְכֹּר הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ{{ש}} תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים / כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים{{ש}} בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם / כְּהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם{{ש}} מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב / כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב{{ש}} וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן / כְּיוֹם וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן{{ש}} תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם / כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם{{ש}} תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמָר / כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ, וְשָׁם נֶאֱמַר:<קטע סוף=אל ארך/> וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}} {{הור2|בנוסח אשכנז המערבי אומרים כאן '''חצי קדיש'''.}} ===פסוקים לפני הסליחה=== {{הור2|בנוסח אשכנז המזרחי אומרים את הפסוקים השייכים לסליחה, ואחר כך את הפסוקים הבאים. למנהג פולין, מהסליחה השניה ואילך אומרים רק עד {{צ|ביום קראנו}}.{{הערה|ובקצת קהילות אומרים את ההמשך גם לפני העקידה (ד' גולדשמידט, סדר הסליחות כמנהג פולין, עמ' ט).}} למנהג ליטא המקורי אומרים גם {{צ|סלח נא}} ו{{צ|הטה}} לפני כל סליחה, אולם כיום הרבה נוהגים כהגר"א שאף {{צ|כרחם}} אין אומרים.{{הערה|כך נכתב בשמו ב'תוספת מעשה רב' (ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35342&st=&pgnum=29&hilite= כאן] אות קצו). ואמנם לפי האמור שם לפני העקדה אומרים, אולם המנהג הרווח אינו כך (ע"פ לוח ההלכות והמנהגים – זלזניק).}}}} <קטע התחלה=כרחם1/><קטע התחלה=כרחם2/>כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג יג}}{{ש}} <קטע התחלה=ליי/>לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}} יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}} יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}<קטע סוף=כרחם2/> <קטע סוף=ליי/>{{הור|חזן:}} סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: {{הור|קו"ח:}} וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃{{ממס|במדבר יד#יד יט|במדבר יד יט-כ}} הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, <קטע התחלה=ליי/>כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט/טעמים#ט יח|דניאל ט יח-יט}}<קטע סוף=ליי/><קטע סוף=כרחם1/> {{הור2|בנוסח אשכנז המערבי אומרים תמיד את הפסוקים האלו לפני הסליחה הראשונה:}} <קטע התחלה=מה נאמר/>מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים׃{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק׃{{ש}} לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵינוּ כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים כה יא}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּשְׁנוּ בְּמַעֲשֵֹינוּ וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנֵינוּ׃{{ש}} אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ׃{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|לפני=מתוך|עזרא ט ו}}{{ש}} כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רַבּוּ מִלִּמְנוֹת, וְחַטֹּאתֵינוּ עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃{{ש}} יָדַעְנוּ יְיָ רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ׃{{ממס|ירמיהו יד כ}}{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה׃{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ש}} לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ׃ כִּי כִגְבֹהַּ הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ כֵּן<noinclude>{{הערה|שם=כן|תיבה זו נמחקה ע"י ר' זעליגמן בער}}</noinclude> הַגְבֵּר חַסְדְּךָ עָלֵינוּ׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב כֵּן<noinclude>{{הערה|שם=כן}}</noinclude> תַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן<noinclude>{{הערה|שם=כן}}</noinclude> תְּרַחֵם יְיָ עָלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קג#קג י|תהלים קג י-יג}}{{ש}} לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ׃{{ממס|דניאל ט ט}}{{ש}} וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ, וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ, וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם׃{{ממס|מ"א ח נ}}{{ש}} וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ׃{{ממס|דה"ב ו כא}}{{ש}} סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃{{ממס|במדבר יד#יד יט|במדבר יד יט-כ}}{{ש}} הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}<קטע סוף=מה נאמר/> {{הור2|למנהג אשכנז המערבי החל מהסליחה השניה אומרים לפני כל סליחה את הפסוקים השייכים לה, ואחר כך את הפסוקים הבאים:}} <noinclude>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}}</noinclude> ===פסוקים לפני הפזמון=== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי בדרך כלל לא אומרים פסוקים לפני הפזמון. למנהג אשכנז המערבי אומרים את הפסוקים הבאים:}} <קטע התחלה=טוב/>טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים סט ב}}{{ש}} הוֹשַׁע יְיָ אֶת עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו לא ו}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}{{ש}} עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ, וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים עט ט}}{{ש}}<קטע סוף=טוב/>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ליי}} {{הור2|למנהג האשכנזים באיטליה אומרים את הפסוקים הבאים לפני הפזמון. בשאר קהילות אשכנז המערבי אומרים אותם ביום כפור לפני הפזמונים של מנחה ונעילה. בפרנקפורט אומרים אותם גם בערבית של יום כפור, ובמץ אומרים אותם אף בערב יום כפור. גם למנהג אשכנז המזרחי אומרים אותם לפני מנחה של יום כיפור קטן:}} <קטע התחלה=נעילה טוב/>טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃{{ממס|תהלים קיח#קיח ח|תהלים קיח ח-ט}}{{ש}} טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃{{ממס|תהלים כה ח}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ׃{{ממס|נחום א ז}}{{ש}} כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ׃{{ממס|תהלים קג יד}}{{ש}} כִּי טוֹב יְיָ, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ׃{{ממס|תהלים ק ה}}<קטע סוף=נעילה טוב/> {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אומרים את הפסוקים הבאים ביום כפור לפני הפזמונים של שחרית ומוסף:}} <קטע התחלה=כפור טוב/>טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה ט}}{{ש}} טוֹב יְיָ לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ׃{{ממס|איכה ג כה}}{{ש}} טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ׃{{ממס|איכה ג כו}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃{{ממס|ישעיהו ה טז}}{{ש}} צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃{{ממס|תהלים פט טו}}{{ש}} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃{{ממס|תהלים קיט צא}}{{ש}} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטֵנוּ יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יז ב}}{{ש}} וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃{{ממס|תהלים ט ח}}{{ש}} וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃{{ממס|תהלים ט ט}}{{ש}} (כִּי) יְיָ שֹׁפְטֵנוּ, יְיָ מְחֹקְקֵנוּ, יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו לג כב}}{{ש}} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה׃{{ממס|תהלים צג ב}}{{ש}} אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ׃{{ממס|תהלים לג ה}}{{ש}} בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים, לְהוֹשִׁיעַ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה׃{{ממס|תהלים עו י}}{{ש}} הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטֵנוּ, אֱלֹהֵינוּ וַאדֹנֵנוּ לְרִיבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לה כג}}{{ש}} וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֵנוּ, וּמִשְׁפָּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃ {{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לז ו}}{{ש}} כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃{{ממס|תהלים ט ה}}<קטע סוף=כפור טוב/> ===אל מלך יושב על כסא רחמים=== {{הור|אחרי כל סליחה, וגם אחרי הפזמון, אומרים:}} <קטע התחלה=אל מלך מזרחי/><קטע התחלה=אל מלך מערבי/>אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, <קטע סוף=אל מלך מערבי/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude>וּזְכָר: <קטע סוף=אל מלך מזרחי/><noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude><קטע התחלה=אל מלך מערבי/>זְכָר<noinclude>]</noinclude> <קטע התחלה=אל מלך מזרחי/> לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, <קטע סוף=אל מלך מערבי/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude>כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: <קטע סוף=אל מלך מזרחי/><noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude><קטע התחלה=אל מלך מערבי/>וְכֵן כָּתוּב:<noinclude>]</noinclude> <קטע התחלה=אל מלך מזרחי/>וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃<קטע התחלה=אל ארך/> וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}} סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}} כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}<קטע סוף=אל ארך/><קטע סוף=אל מלך מזרחי/><קטע סוף=אל מלך מערבי/> ===זכור רחמיך – נוסח אשכנז המזרחי=== {{הור|למנהג ליטא מתחילים כאן:}}{{ש}} <קטע התחלה=זכור רחמיך ליטא/>אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׃{{ממס|תהלים עט ח}}{{ש}} חַטֹּאות נְעוּרֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ אַל תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר לָנוּ אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים כה ז}} <noinclude>{{הור|למנהג פולין מתחילים כאן:}}{{ש}} </noinclude><קטע התחלה=זכור רחמיך פולין/>זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} זָכְרֵנוּ יְיָ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו ד}}{{ש}} זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ, הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ׃{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} זְכֹר יְיָ חִבַּת יְרוּשָׁלָיִם, אַהֲבַת צִיּוֹן אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.{{ש}} אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי בָא מוֹעֵד׃{{ממס|תהלים קב יד}}{{ש}} זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ׃{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}<קטע סוף=זכור רחמיך פולין/><קטע סוף=זכור רחמיך ליטא/> ===ואתה קדוש – נוסח אשכנז המערבי=== <קטע התחלה=ואתה קדוש/>וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|תהלים כב ד}}{{ש}} וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ׃{{ממס|תהלים קב כח}}{{ש}} אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד׃{{ממס|תהלים קב יד}}{{ש}} זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׃{{ממס|תהלים נא יט}}{{ש}} הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם׃{{ממס|תהלים נא כ}}{{ש}} אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל, אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃{{ממס|תהלים נא כא}}{{ש}} {{ק|(וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃{{ממס|ישעיהו סד ז}}{{ש}}אַתָּה יְיָ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים מ יב}})}}<noinclude>{{הערה|שני פסוקים אלו אינם נאמרים בק"ק, וכן נראה מנהג פפד"ם}}</noinclude>{{ש}} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃{{ממס|תהלים כה ו}}{{ש}} זָכְרֵנוּ יְיָ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קו ד}}{{ש}} זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ, הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ׃{{ממס|תהלים עד ב}}{{ש}} זְכֹר יְיָ חִבַּת יְרוּשָׁלָיִם, אַהֲבַת צִיּוֹן אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.{{ש}} זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ׃{{ממס|תהלים קלז ז}}{{ש}} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃{{ממס|שמות לב יג}}{{ש}} זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ׃{{ממס|דברים ט כז}}<קטע סוף=ואתה קדוש/> ===חטאנו=== <קטע התחלה=חטאנו/>אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ׃{{ממס|במדבר יב יא}} '''חָטָאנוּ צוּרֵנוּ / סְלַח לָנוּ יוֹצְרֵנוּ'''<קטע סוף=חטאנו/> {{הור2|אומרים כאן סליחה המכונה '''חטאנו''' (למנהג אשכנז המזרחי רק בחלק מהימים).}} ===זכור לנו ברית אבות – נוסח פולין=== <קטע התחלה=זכור לנו א/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}<קטע סוף=זכור לנו א/>{{ש}}{{הור2|בחלק מהימים אומרים כאן פזמון הקרוי '''זכור ברית'''}} <קטע התחלה=זכור לנו ב/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}<קטע סוף=זכור לנו ב/>{{ש}} <קטע התחלה=זכור לנו פולין/>עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}}<noinclude> {{רקע אפור}}{{הור|ביום הכפורים מוסיפים:}}{{ש}}כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{סוף}}</noinclude> רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} מוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃{{ממס|דברים ל ו}}{{ש}} הִמָּצֵא לָנוּ בְּבַקָּשָׁתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃{{ממס|דברים ד כט}}{{ש}} תְּבִיאֵנוּ אֶל הַר קָדְשֶׁךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}<קטע סוף=זכור לנו פולין/> <P>{{הור|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון.}}{{ש}} <קטע התחלה=שמע קולנו פולין/>שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} {{ק|יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} <קטע סוף=שמע קולנו פולין/> ====מנהג פולין ליום כפור==== {{הור2|המנהג הרווח לומר ביום כיפור בסדר זה (ויש אומרים כסדר של מעלה).}} זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} <קטע התחלה=זכור לנו פולין כפור/>עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} מוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃{{ממס|דברים ל ו}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הִמָּצֵא לָנוּ בְּבַקָּשָׁתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃{{ממס|דברים ד כט}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} תְּבִיאֵנוּ אֶל הַר קָדְשֶׁךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=זכור לנו פולין כפור/> ===זכור לנו ברית אבות – נוסח ליטא=== זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}{{ש}} זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} <קטע התחלה=זכור לנו ליטא/>עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} הִמָּצֵא לָנוּ בְּבַקָּשָׁתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ׃{{ממס|דברים ד כט}}{{ש}} מוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וּמָל יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃{{ממס|דברים ל ו}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} תְּבִיאֵנוּ אֶל הַר קָדְשֶׁךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבֵית תְּפִלָּתֶךָ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים׃{{ממס|ישעיהו נו ז}}<קטע סוף=זכור לנו ליטא/> <P>{{הור|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון.}}{{ש}} <קטע התחלה=שמע קולנו ליטא/>שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=שמע קולנו ליטא/> ===זכור לנו ברית אבות – נוסח אשכנז המערבי=== <קטע התחלה=זכור לנו מערבי א/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃{{ממס|ויקרא כו מב}}<קטע סוף=זכור לנו מערבי א/><קטע התחלה=זכור לנו מערבי ברית/> {{רקע אפור}}{{הור|כשיש ברית מילה מוסיפים:}}{{ש}}זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{סוף}} <קטע סוף=זכור לנו מערבי ברית/><קטע התחלה=זכור לנו מערבי ב/><קטע התחלה=כפור זכור לנו מערבי ב/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}}<קטע סוף=זכור לנו מערבי ב/><noinclude> {{רקע אפור}}{{הור|ביום הכפורים מוסיפים:}}{{ש}}</noinclude>כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}<includeonly>{{ש}}</includeonly><noinclude>{{סוף}}</noinclude><קטע התחלה=זכור לנו מערבי ב/> אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}}כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=זכור לנו מערבי ב/><קטע סוף=כפור זכור לנו מערבי ב/> ====מנהג פרנקפורט ליום כפור==== <קטע התחלה=פרנקפורט כפור זכור לנו ב/>זְכֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ׃{{ממס|ויקרא כו מה}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם׃{{ממס|ויקרא כו מד}}{{ש}} קַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃{{ממס|דברים ל ד}}{{ש}} הָשֵׁב שְׁבוּתֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃{{ממס|דברים ל ג}}{{ש}} רַחֵם עָלֵינוּ וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם׃{{ממס|דברים ד לא}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ לְמַעַנְךָ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׃{{ממס|ישעיהו מג כה}}{{ש}} מְחֵה פְשָׁעֵינוּ כָּעָב וְכֶעָנָן, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ׃{{ממס|ישעיהו מד כב}}{{ש}} זְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}}{{ש}} כַּפֵּר חֲטָאֵינוּ בַּיּוֹם הַזֶּה וְטַהֲרֵנוּ כְּמָה שֶׁכָּתוּב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ׃{{ממס|ויקרא טז ל}}{{ש}} הַלְבֵּן חֲטָאֵינוּ כַּשֶּׁלֶג וְכַצֶּמֶר, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃{{ממס|ישעיהו א יח}}{{ש}} אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}{{ש}}כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}}<קטע סוף=פרנקפורט כפור זכור לנו ב/> ===וידוי=== <קטע התחלה=וידוי מערבי/>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אלהינו|אשמנו}}<noinclude> {{הור|לפי נוסח אשכנז המערבי אומרים עוד פעמיים וידוי. בנוסח אשכנז המזרחי נוהגים כן בימי התשובה ולא בתעניות, ורבים אומרים גם בימי התשובה וידוי אחד בלבד.}}</noinclude> {{#קטע:אשמנו מכל עם|א}} <קטע התחלה=ועדין/>וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ, וְהֵיךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ, לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אשמנו}}<קטע סוף=ועדין/> {{#קטע:אשמנו מכל עם|ב}} וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ, וְהֵיךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ, לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|אשמנו}}<קטע סוף=וידוי מערבי/> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|הרשענו}}<קטע התחלה=וידוי מערבי/> <קטע התחלה=משיח צדקך פולין/><קטע התחלה=משיח צדקך ליטא/>מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרוֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃{{ממס|יחזקאל לו כה}} <קטע סוף=משיח צדקך פולין/><noinclude>{{הור|למנהג פולין מדלגים עד {{צ|עמך ונחלתך}}, מלבד בערב ראש השנה.}} <small></noinclude>מִיכָה עַבְדֶּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׃ <קטע סוף=וידוי מערבי/>[<קטע התחלה=וידוי מערבי/>וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם.<קטע סוף=וידוי מערבי/>]<קטע התחלה=וידוי מערבי/> תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-כ}} דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת שִׁוַּע לְפָנֶיךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} עֶזְרָא הַסּוֹפֵר אָמַר לְפָנֶיךָ: אֱלֹהַי, בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם׃{{ממס|עזרא ט ו}} וְאַתָּה אֱלֹהֵינוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת וְלֹא עֲזַבְתָּנוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְאַל תַּזְנִיחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, וְאַל תַּעַש עִמָּנוּ כָּלָה כְּחַטּאתֵינוּ. וְקַיֵּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְקַבָּלָה עַל יְדֵי יִרְמְיָהוּ חוֹזָךְ, כָּאָמוּר: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ, יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה, כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר׃{{ממס|ירמיהו נ כ}}<noinclude></small></noinclude> <קטע התחלה=משיח צדקך פולין/>עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ רְעֵבֵי טוּבְךָ, צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ, תְּאֵבֵי יִשְׁעֶךָ, יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי לַייָ אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת.<קטע סוף=משיח צדקך פולין/><קטע סוף=משיח צדקך ליטא/><קטע סוף=וידוי מערבי/> {{רקע אפור}}{{הור|בתענית ציבור, אם אומרים סליחות בחזרת הש"ץ, מסיימים:}}{{ש}} <קטע התחלה=ואל יעכב/>וְאַל יְעַכֵּב חֵטְא וְעָוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, מְחוֹל וּסְלַח לְכָל חַטֹּאתֵינוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.<קטע סוף=ואל יעכב/>{{סוף}} ===פיוטים=== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי אומרים אותם גם בתענית ציבור (וכשאמרו סליחות בחזרת הש"ץ התחילו כאן אחרי חזרת הש"ץ). למנהג המערבי אומרים אותם רק בימי התשובה.}} ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=אשכנז}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=אשכנז}} {{הור|בתענית ציבור עוברים כאן ל{{צ|אבינו מלכנו}} והמשך התפילה. בימי התשובה מוסיפים כאן '''נפילת אפים''', ואחר כך תחינות.}}<קטע התחלה=מחי ומסי/> ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=אשכנז}}<קטע סוף=מחי ומסי/><קטע התחלה=מכניסי מזרח/><קטע התחלה=מכניסי מערב/> ===מכניסי רחמים=== {{הור|יש שמדלגים על פיוט זה מסיבות השקפתיות.}} </noinclude>מַכְנִיסֵי רַחֲמִים, הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים.{{ש}} מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה, הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.{{ש}} מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה, הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.{{ש}} מַכְנִיסֵי דִּמְעָה, הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת.{{ש}} הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא.{{ש}} הַזְכִּירוּ לְפָנָיו, הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר.{{ש}} יִזְכֹּר אַהֲבָתָם וִיחַיֶּה זַרְעָם, שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב.{{ש}} כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה, יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה.{{ש}} מַהֵר עֲנֵנוּ <קטע סוף=מכניסי מערב/><noinclude>[{{הור|נוסח מזרחי:}} </noinclude><קטע התחלה=מכניסי מערב/>אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ<קטע סוף=מכניסי מזרח/> <noinclude>{{הור|נוסח מערבי:}} </noinclude>יְיָ אֱלֹהֵינוּ<noinclude>]</noinclude><קטע התחלה=מכניסי מזרח/>, וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.{{ש}} וְהוֹשִׁיעָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מְשִׁיחַ צִדְקָךְ וְעַמָּךְ.<קטע סוף=מכניסי מזרח/><קטע סוף=מכניסי מערב/><קטע התחלה=מרן א/> ===מרן דבשמיא=== <noinclude>{{הור|בנוסח אשכנז המערבי סדר הקטעים הפוך.}} </noinclude><קטע סוף=מרן א/><קטע התחלה=מרן ב/>מָרַן דְּבִשְׁמַיָּא, לָךְ מִתְחַנְּנַן כְּבַר שִׁבְיָא דְמִתְחַנַּן לְשַׁבָּיֵהּ.{{ש}} כֻּלְּהוֹן בְּנֵי שִׁבְיָא בְּכַסְפָּא מִתְפָּרְקִין. וְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי וּבְתַחֲנוּנֵי.{{ש}} הַב לָן שְׁאֵלְתִּין וּבָעוּתִין, דְלָא נֶהְדַּר רֵיקָם מִן קֳדָמָךְ.<קטע סוף=מרן ב/> <קטע התחלה=מרן ג/>מָרַן דְּבִשְׁמַיָּא, לָךְ מִתְחַנְּנַן כְּעַבְדָּא דְּמִתְחַנַּן לְמָרֵהּ.{{ש}} עֲשִׁיקֵי אֲנַן וּבַחֲשׁוֹכָא שָׁרֵינָן. מְרִירָן נַפְשִׁין מֵעַקְתִין דִּנְפִישִׁין.{{ש}} חֵילָא לֵית בָּן לְרַצּוּיָךְ, מָרַן, עֱבַד בְּדִיל קְיָמָא דִגְזַרְתְּ עִם אֲבָהָתַנָא.<קטע סוף=מרן ג/> {{הור|אחר כך אומרים {{צ|שומר ישראל}}, {{צ|ואנחנו לא נדע...}} וקדיש שלם.}}<noinclude> ==הערות== [[קטגוריה:סליחות]] </noinclude> 3mr90x26hojgwc68hvjrs0ojawswh41 10 1725237 3076711 3003192 2026-08-16T06:02:52Z Yack67 27395 3076711 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת שמע וברכותיה== {{הור|כשהחזן מאריך ב{{צ|ברכו}}, הקהל אומר {{צ|יתברך}}:}} {| |- |{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{ק|יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}{{סוף}} |} {{הור|קהל וחזן:}} {{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}} </center> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת יוצר}}{{מסגרת-סידור}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור=בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַפּוֹתֵחַ לָנוּ שׁעֲרֵי רַחֲמִים וּמֵאִיר עֵינֵי הַמְחַכִּים לִסְלִיחָתוֹ {{נוא|לוֹ}}, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברוך}}}}{{#תנאי:{{{יוצר|}}}|{{סוף}} ====יוצר==== '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור עולם}}''' {{{יוצר}}} {{מסגרת-סידור}}}} {{#בחר:{{{שבת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}} | כן = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הכל יודוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|חתונה={{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}|מזרחי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין-כערכך1|אל אדון}} {{סוף}}{{הור|בקצת קהילות:}}{{ש}}{{:אל אדון על כל המעשים (חתונה)}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל אשר}}}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}}}<p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}</p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}}}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|{{סוף}} ====אופן==== {{{אופן}}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים={{הור2|למנהג אשכנז המזרחי (אם אומרים אופן) אומרים {{צ|והחיות}}, ולמנהג אשכנז המערבי אומרים {{צ|והאופנים}}.}}{{ש}}}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והחיות}}''' {{מסגרת-סידור}}{{רקע אפור}}<small>{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים=|{{הור|כשלא אומרים את הפיוט:}}{{ש}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|</small>{{סוף}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך}}{{#תנאי:{{{מאורה|}}}|{{סוף}} ====מאורה==== {{{מאורה}}}{{מסגרת-סידור}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור חדש}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אהבה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אהבה}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|וקרבתנו}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הבוחר}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת שמע}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע|ק"ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אמת}} {{#תנאי:{{{זולת|}}}| {{מסגרת-סידור}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|אמת ויציב={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}|{{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}} | מזרחי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}|{{טורים|טורים=3|{{הור|למנהג אשכנז המזרחי:}}{{ש}}{{ק|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}}}|{{ססס}}|{{הור|למנהג אשכנז המערבי:}}{{ש}}{{ג|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}}}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים2}}}} {{סוף}} ====זולת==== {{{זולת}}} {{מסגרת-סידור}}|{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת}} {{#תנאי:{{{גאולה|}}}|{{סוף}} ====גאולה==== {{{גאולה}}} '''בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם.''' {{מסגרת-סידור}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|גאל}}{{סוף}} [[קטגוריה:יוצרות על סדר התפילה]] {{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המערבי]] | מזרחי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]] | אשכנז = [[קטגוריה:נוסח אשכנז]]}}</includeonly> <noinclude> עבור פיוטים על סדר ברכות קריאת שמע צריך לבחור: '''שבת=כן''', או '''שבת=לא''' (עבור יום-טוב שיכול לחול בשבת, יש להשמיט את הפרמטר) וכן '''נוסח=מערבי''' או '''נוסח=מזרחי''' (עבור דפים המשותפים לשניהם, יש להשמיט את הפרמטר) פרמטרים עבור פיוטים מהסוגים השונים:{{ש}} '''יוצר='''{{ש}} '''אופן='''{{ש}} '''מאורה='''{{ש}} '''אהבה='''{{ש}} '''זולת'''={{ש}} '''גאולה'''= משמיטים את הסוגים שלא נמצאים באותה המערכת. </noinclude> jlomh6wtap8hyt53yvgatzvdo9untec 3076713 3076711 2026-08-16T06:10:12Z Yack67 27395 3076713 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת שמע וברכותיה== {{הור|כשהחזן מאריך ב{{צ|ברכו}}, הקהל אומר {{צ|יתברך}}:}} {| |- |{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{ק|יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}{{סוף}} |} {{הור|קהל וחזן:}} {{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}} </center> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת יוצר}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{ארון|פ}}{{מסגרת-סידור}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור=בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַפּוֹתֵחַ לָנוּ שׁעֲרֵי רַחֲמִים וּמֵאִיר עֵינֵי הַמְחַכִּים לִסְלִיחָתוֹ {{נוא|לוֹ}}, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברוך}}}}{{#תנאי:{{{יוצר|}}}|{{סוף}} ====יוצר==== '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור עולם}}''' {{{יוצר}}} {{מסגרת-סידור}}}} {{#בחר:{{{שבת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}} | כן = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הכל יודוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|חתונה={{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}|מזרחי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין-כערכך1|אל אדון}} {{סוף}}{{הור|בקצת קהילות:}}{{ש}}{{:אל אדון על כל המעשים (חתונה)}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל אשר}}}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}}}<p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}</p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}}}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|{{סוף}} ====אופן==== {{{אופן}}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים={{הור2|למנהג אשכנז המזרחי (אם אומרים אופן) אומרים {{צ|והחיות}}, ולמנהג אשכנז המערבי אומרים {{צ|והאופנים}}.}}{{ש}}}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והחיות}}''' {{מסגרת-סידור}}{{רקע אפור}}<small>{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים=|{{הור|כשלא אומרים את הפיוט:}}{{ש}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|</small>{{סוף}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך}}{{#תנאי:{{{מאורה|}}}|{{סוף}} ====מאורה==== {{{מאורה}}}{{מסגרת-סידור}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור חדש}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אהבה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אהבה}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|וקרבתנו}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הבוחר}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת שמע}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע|ק"ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אמת}} {{#תנאי:{{{זולת|}}}| {{מסגרת-סידור}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|אמת ויציב={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}|{{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}} | מזרחי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}|{{טורים|טורים=3|{{הור|למנהג אשכנז המזרחי:}}{{ש}}{{ק|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}}}|{{ססס}}|{{הור|למנהג אשכנז המערבי:}}{{ש}}{{ג|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}}}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים2}}}} {{סוף}} ====זולת==== {{{זולת}}} {{מסגרת-סידור}}|{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת}} {{#תנאי:{{{גאולה|}}}|{{סוף}} ====גאולה==== {{{גאולה}}} '''בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם.''' {{מסגרת-סידור}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|גאל}}{{סוף}} [[קטגוריה:יוצרות על סדר התפילה]] {{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המערבי]] | מזרחי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]] | אשכנז = [[קטגוריה:נוסח אשכנז]]}}</includeonly> <noinclude> עבור פיוטים על סדר ברכות קריאת שמע צריך לבחור: '''שבת=כן''', או '''שבת=לא''' (עבור יום-טוב שיכול לחול בשבת, יש להשמיט את הפרמטר) וכן '''נוסח=מערבי''' או '''נוסח=מזרחי''' (עבור דפים המשותפים לשניהם, יש להשמיט את הפרמטר) פרמטרים עבור פיוטים מהסוגים השונים:{{ש}} '''יוצר='''{{ש}} '''אופן='''{{ש}} '''מאורה='''{{ש}} '''אהבה='''{{ש}} '''זולת'''={{ש}} '''גאולה'''= משמיטים את הסוגים שלא נמצאים באותה המערכת. </noinclude> h0e7wkjux63626xdj5waq5fbcm7qqny 3076714 3076713 2026-08-16T06:10:42Z Yack67 27395 3076714 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת שמע וברכותיה== {{הור|כשהחזן מאריך ב{{צ|ברכו}}, הקהל אומר {{צ|יתברך}}:}} {| |- |{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{ק|יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}{{סוף}} |} {{הור|קהל וחזן:}} {{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}} </center> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת יוצר}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{ארון|פ}}}}{{מסגרת-סידור}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור=בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַפּוֹתֵחַ לָנוּ שׁעֲרֵי רַחֲמִים וּמֵאִיר עֵינֵי הַמְחַכִּים לִסְלִיחָתוֹ {{נוא|לוֹ}}, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברוך}}}}{{#תנאי:{{{יוצר|}}}|{{סוף}} ====יוצר==== '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור עולם}}''' {{{יוצר}}} {{מסגרת-סידור}}}} {{#בחר:{{{שבת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}} | כן = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הכל יודוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|חתונה={{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}|מזרחי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין-כערכך1|אל אדון}} {{סוף}}{{הור|בקצת קהילות:}}{{ש}}{{:אל אדון על כל המעשים (חתונה)}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל אשר}}}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}}}<p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}</p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}}}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|{{סוף}} ====אופן==== {{{אופן}}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים={{הור2|למנהג אשכנז המזרחי (אם אומרים אופן) אומרים {{צ|והחיות}}, ולמנהג אשכנז המערבי אומרים {{צ|והאופנים}}.}}{{ש}}}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והחיות}}''' {{מסגרת-סידור}}{{רקע אפור}}<small>{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים=|{{הור|כשלא אומרים את הפיוט:}}{{ש}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|</small>{{סוף}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך}}{{#תנאי:{{{מאורה|}}}|{{סוף}} ====מאורה==== {{{מאורה}}}{{מסגרת-סידור}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור חדש}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אהבה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אהבה}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|וקרבתנו}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הבוחר}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת שמע}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע|ק"ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אמת}} {{#תנאי:{{{זולת|}}}| {{מסגרת-סידור}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|אמת ויציב={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}|{{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}} | מזרחי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}|{{טורים|טורים=3|{{הור|למנהג אשכנז המזרחי:}}{{ש}}{{ק|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}}}|{{ססס}}|{{הור|למנהג אשכנז המערבי:}}{{ש}}{{ג|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}}}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים2}}}} {{סוף}} ====זולת==== {{{זולת}}} {{מסגרת-סידור}}|{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת}} {{#תנאי:{{{גאולה|}}}|{{סוף}} ====גאולה==== {{{גאולה}}} '''בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם.''' {{מסגרת-סידור}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|גאל}}{{סוף}} [[קטגוריה:יוצרות על סדר התפילה]] {{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המערבי]] | מזרחי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]] | אשכנז = [[קטגוריה:נוסח אשכנז]]}}</includeonly> <noinclude> עבור פיוטים על סדר ברכות קריאת שמע צריך לבחור: '''שבת=כן''', או '''שבת=לא''' (עבור יום-טוב שיכול לחול בשבת, יש להשמיט את הפרמטר) וכן '''נוסח=מערבי''' או '''נוסח=מזרחי''' (עבור דפים המשותפים לשניהם, יש להשמיט את הפרמטר) פרמטרים עבור פיוטים מהסוגים השונים:{{ש}} '''יוצר='''{{ש}} '''אופן='''{{ש}} '''מאורה='''{{ש}} '''אהבה='''{{ש}} '''זולת'''={{ש}} '''גאולה'''= משמיטים את הסוגים שלא נמצאים באותה המערכת. </noinclude> lgd86iayml38c1c67z23qa91gygc1tt 3076715 3076714 2026-08-16T06:16:11Z Yack67 27395 3076715 wikitext text/x-wiki <includeonly>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת שמע וברכותיה== {{הור|כשהחזן מאריך ב{{צ|ברכו}}, הקהל אומר {{צ|יתברך}}:}} {| |- |{{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}} |{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{ק|יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}{{סוף}} |} {{הור|קהל וחזן:}} {{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}} </center> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת יוצר}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{ארון|פ}}}}{{מסגרת-סידור}}{{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור=בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַפּוֹתֵחַ לָנוּ שׁעֲרֵי רַחֲמִים וּמֵאִיר עֵינֵי הַמְחַכִּים לִסְלִיחָתוֹ {{נוא|לוֹ}}, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברוך}}}}{{#תנאי:{{{יוצר|}}}|{{סוף}} ====יוצר==== '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור עולם}}''' {{#בחר:{{{יום|}}}|יום כפור={{ארון|ס}}}} {{{יוצר}}} {{מסגרת-סידור}}}} {{#בחר:{{{שבת|}}} | אולי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}} | כן = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הכל יודוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|חתונה={{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}|מזרחי={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין-כערכך1|אל אדון}} {{סוף}}{{הור|בקצת קהילות:}}{{ש}}{{:אל אדון על כל המעשים (חתונה)}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל אשר}}}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אין כערכך}}}}<p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}</p>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}} | לא = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המאיר}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|מה רבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|המלך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אל ברוך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|תתברך}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|את שם}}|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|חג}}}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|{{סוף}} ====אופן==== {{{אופן}}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים={{הור2|למנהג אשכנז המזרחי (אם אומרים אופן) אומרים {{צ|והחיות}}, ולמנהג אשכנז המערבי אומרים {{צ|והאופנים}}.}}{{ש}}}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והחיות}}''' {{מסגרת-סידור}}{{רקע אפור}}<small>{{#בחר:{{{מיוחד|}}}|והאופנים=|{{הור|כשלא אומרים את הפיוט:}}{{ש}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|והאופנים}}{{#תנאי:{{{אופן|}}}|</small>{{סוף}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|לאל ברוך}}{{#תנאי:{{{מאורה|}}}|{{סוף}} ====מאורה==== {{{מאורה}}}{{מסגרת-סידור}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אור חדש}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אהבה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אהבה}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|וקרבתנו}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי = {{#תנאי:{{{אהבה|}}}|{{סוף}} ====אהבה==== {{{אהבה}}} {{מסגרת-סידור}}}}}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|הבוחר}}{{סוף}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת שמע}}{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|שמע|ק"ש}}{{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרת אמת}} {{#תנאי:{{{זולת|}}}| {{מסגרת-סידור}} {{#בחר:{{{מיוחד|}}}|אמת ויציב={{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}|{{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}} | מזרחי = {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}|{{טורים|טורים=3|{{הור|למנהג אשכנז המזרחי:}}{{ש}}{{ק|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}}}|{{ססס}}|{{הור|למנהג אשכנז המערבי:}}{{ש}}{{ג|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת2}}}}}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים2}}}} {{סוף}} ====זולת==== {{{זולת}}} {{מסגרת-סידור}}|{{מסגרת-סידור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|אמת}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|על הראשונים}}<P>}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|עזרת}} {{#תנאי:{{{גאולה|}}}|{{סוף}} ====גאולה==== {{{גאולה}}} '''בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם.''' {{מסגרת-סידור}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|גאל}}{{סוף}} [[קטגוריה:יוצרות על סדר התפילה]] {{#בחר:{{{נוסח|}}} | מערבי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המערבי]] | מזרחי = [[קטגוריה:מנהג אשכנז המזרחי]] | אשכנז = [[קטגוריה:נוסח אשכנז]]}}</includeonly> <noinclude> עבור פיוטים על סדר ברכות קריאת שמע צריך לבחור: '''שבת=כן''', או '''שבת=לא''' (עבור יום-טוב שיכול לחול בשבת, יש להשמיט את הפרמטר) וכן '''נוסח=מערבי''' או '''נוסח=מזרחי''' (עבור דפים המשותפים לשניהם, יש להשמיט את הפרמטר) פרמטרים עבור פיוטים מהסוגים השונים:{{ש}} '''יוצר='''{{ש}} '''אופן='''{{ש}} '''מאורה='''{{ש}} '''אהבה='''{{ש}} '''זולת'''={{ש}} '''גאולה'''= משמיטים את הסוגים שלא נמצאים באותה המערכת. </noinclude> efr0i8ngiaafch42bxtzz90py0cklio 0 1725770 3076626 3076135 2026-08-15T19:54:19Z בן עדריאל 9444 השלמת החסר 3076626 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{:קדוש אדיר בעליתו}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} 5jnlbvwems1en1jj102ytsi6mzwsdz2 3076647 3076626 2026-08-15T21:04:27Z בן עדריאל 9444 /* זכור לנו ברית אבות */ 3076647 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{:קדוש אדיר בעליתו}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} 9sdaqqxa58h4vqi8r7bd6klxnek0tgg 3076656 3076647 2026-08-15T22:10:42Z בן עדריאל 9444 3076656 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{:קדוש אדיר בעליתו}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטכ:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} mywx3f8h6m3u1uz3drq9ryntavreiy2 3076658 3076656 2026-08-15T22:11:40Z בן עדריאל 9444 3076658 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{:קדוש אדיר בעליתו}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} prh3p7f9rjrba2mi1qrh2ypue18m0jn 3076712 3076658 2026-08-16T06:04:31Z Yack67 27395 3076712 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|כותרות}} {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע שחרית|ברכו}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יום=יום כפור|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{:קדוש אדיר בעליתו}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} n06l3bmurkjcj12rn31w2crys67vn3a 3076716 3076712 2026-08-16T06:17:05Z Yack67 27395 הסרת כפליות 3076716 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יום=יום כפור|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{:קדוש אדיר בעליתו}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} eamwh2wexg4rkbh7xvteotrvrhwby1w 0 1725890 3076628 3021960 2026-08-15T19:57:41Z בן עדריאל 9444 נשמט משום מה 3076628 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית ליום הכיפורים= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יא|יב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יד}} {{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|טו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יח}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{רקע אפור}} {{הור2|כשחל בשבת:}} ==מעין שבע== {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית|מעין7}}|הָאֵל הַקָּ|הַמֶּלֶךְ הַקָּ}} {{סוף}} ==יעלה תחנוננו== {{ארון|פ}} {{#קטע:יעלה תחנוננו|מזרחי}} {{ארון|ס}} ==סליחות== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}} ===אמנם אשמינו=== {{:אמנם אשמינו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===סלח נא אשמות=== הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵנוּ:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ג}}{{ש}} תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל:{{ממס|לפני=ע"פ|נחמיה א ו}}{{ש}} וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ.{{ממס|מלכים א ח#ח מט|מ"א ח מט-נ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|כרחם1}} {{ארון|פ}} {{:סלח נא אשמות}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===אמנם כן=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ממס|לפני=ע"פ|בראשית מד טז}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ בְמַעֲשֵׂינוּ, וְנִכְלַמְנוּ בַעֲוֹנֵינוּ.{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים אֱלֹהֵינוּ פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ.{{ממס|לפני=ע"פ|עזרא ט ו}}{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|כרחם2}} {{ארון|פ}} {{:אמנם כן יצר סוכן בנו}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===כי הנה כחומר (פזמון)=== {{ארון|פ}} {{:כי הנה כחומר|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אותך אדרוש|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|סלח1}} {{:כי אנו עמך|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ|וְדָוִד עַבְדְּךָ}} {{הור2|כשחל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים לסיים כאן את הסליחות.}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==לדוד מזמור== {{רקע אפור}} {{הור2|בחלק מהקהילות בארץ ישראל נוהגים לומר פסוק בפסוק, ויש נוהגים לפתוח את הארון. יש נוהגים לאומרו אחרי קדיש תתקבל.}} לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}} {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==תהלים א-ד== אַשְרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים א}} לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קׇדְשִי׃ אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כׇּל חוֹסֵי בוֹ׃{{ממס|תהלים ב}} מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִי׃ קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ קוּמָה יְיָ, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חׇנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקׇרְאִי אֵלָיו׃ רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה׃ זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְיָ׃ נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃{{ממס|תהלים ד}} {{:סידור/נוסח אשכנז/שיר היחוד}} ==שיר הכבוד== {{:שיר הכבוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} 62usxhy2l5la1rc14uy0yo0nlfqdate 3076648 3076628 2026-08-15T21:04:51Z בן עדריאל 9444 3076648 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית ליום הכיפורים= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב|ט}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יא|יב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יד}} {{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|טו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יח}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{רקע אפור}} {{הור2|כשחל בשבת:}} ==מעין שבע== {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית|מעין7}}|הָאֵל הַקָּ|הַמֶּלֶךְ הַקָּ}} {{סוף}} ==יעלה תחנוננו== {{ארון|פ}} {{#קטע:יעלה תחנוננו|מזרחי}} {{ארון|ס}} ==סליחות== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}} ===אמנם אשמינו=== {{:אמנם אשמינו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===סלח נא אשמות=== הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵנוּ:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ג}}{{ש}} תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל:{{ממס|לפני=ע"פ|נחמיה א ו}}{{ש}} וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ.{{ממס|מלכים א ח#ח מט|מ"א ח מט-נ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|כרחם1}} {{ארון|פ}} {{:סלח נא אשמות}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===אמנם כן=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ממס|לפני=ע"פ|בראשית מד טז}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ בְמַעֲשֵׂינוּ, וְנִכְלַמְנוּ בַעֲוֹנֵינוּ.{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים אֱלֹהֵינוּ פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ.{{ממס|לפני=ע"פ|עזרא ט ו}}{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/י"ג מידות|כרחם2}} {{ארון|פ}} {{:אמנם כן יצר סוכן בנו}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===כי הנה כחומר (פזמון)=== {{ארון|פ}} {{:כי הנה כחומר|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אותך אדרוש|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|סלח1}} {{:כי אנו עמך|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ|וְדָוִד עַבְדְּךָ}} {{הור2|כשחל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים לסיים כאן את הסליחות.}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==לדוד מזמור== {{רקע אפור}} {{הור2|בחלק מהקהילות בארץ ישראל נוהגים לומר פסוק בפסוק, ויש נוהגים לפתוח את הארון. יש נוהגים לאומרו אחרי קדיש תתקבל.}} לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}} {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==תהלים א-ד== אַשְרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים א}} לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קׇדְשִי׃ אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כׇּל חוֹסֵי בוֹ׃{{ממס|תהלים ב}} מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִי׃ קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ קוּמָה יְיָ, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חׇנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקׇרְאִי אֵלָיו׃ רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה׃ זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְיָ׃ נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃{{ממס|תהלים ד}} {{:סידור/נוסח אשכנז/שיר היחוד}} ==שיר הכבוד== {{:שיר הכבוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} kykspt4k12qrnjq6lq27ecdqoepfyiz 0 1725905 3076718 2911554 2026-08-16T08:38:43Z בן עדריאל 9444 3076718 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת התורה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}}{{הור|במנהג אשכנז המערבי מתחילים {{צ|ויהי בנסוע}}}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אין כמוך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו א|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך|שמע}}{{הור|במנהג אשכנז המערבי החזן מתחיל כאן}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו|ויעזור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} ===ספר ראשון=== {{הור|קוראים שישה [ובשבת שבעה] בספר ראשון מתוך חומש ויקרא:}} {{מ:שוליים|5}} {{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|א|עלייה=כהן}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|א|ג}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ד|עלייה=(בשבת לוי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ד|ו}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ז|עלייה=לוי (בשבת שלישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ז|יא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יב|עלייה=שלישי (בשבת רביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יב|יז}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יח|עלייה=רביעי (בשבת חמישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יח|כד}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|כה|עלייה=חמישי (בשבת ששי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|כה|ל}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|לא|עלייה=ששי (בשבת שביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|לא|לד}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{הור|מניחים את הספר השני על הבימה, ואומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} ===מפטיר=== {{הור|קוראים למפטיר בספר השני מתוך ספר במדבר:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{ס}}{{מ:פסוק|במדבר|כט|ז|עלייה=מפטיר|פרק=כט}}{{#קטע:במדבר כט/טעמים|ז|יא}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} ===הפטרה=== {{הור|מפטירין בישעיהו:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ישעיהו|נז|יד|עלייה=[א,ט,ס,ת]|פרק=נז}}{{#קטע:ישעיהו נז/טעמים|יד|כא}} {{פפ}} {{מ:פסוק|ישעיהו|נח|א}}{{#קטע:ישעיהו נח/טעמים|א|יד}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א,ס)}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרות}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרה יום כיפור}} {{רקע אפור}} {{הור|בשבת:}} {{:יקום פורקן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/מי שברך|מי שברך לקהל}} {{סוף}} {{:סידור/נוסח אשכנז/הזכרת נשמות}} ==אשרי== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו}}{{הור|כשחל בחול:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|לדוד מזמור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|מזמור לדוד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} tje4pmi6fm148y6n27m4ud81emoyn7o 0 1726034 3076625 3076143 2026-08-15T19:38:38Z בן עדריאל 9444 3076625 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}} =מוסף ליום כיפור= ==תחינות לשליח הציבור== ===הנני העני=== {{:הנני העני ממעש}} ===אל מלך נאמן=== {{:אל מלך נאמן (תחינה)}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}} ==תפילת לחש== {{עמידה אשכנז|אבות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|גבורות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|קדושת השם|ובכן=כן}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=מוסף}} {{עמידה אשכנז|עבודה|יעלה ויבוא=לא}} {{עמידה אשכנז|הודאה|מודים דרבנן=לא|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|שושן עמק|נוסח=אשכנז}} {{#קטע:שושן עמק|רהיטים}} ====סילוק==== וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵח {{ארון|פ}} {{:ונתנה תוקף}} {{ארון|ס}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{הור2|למנהג פולין אומרים {{צ|חמול}}, ולמנהג אשכנז המערבי מתחילים מ{{צ|כי מקדישיך}}.}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} ====וכל מאמינים==== {{:וכל מאמינים}} [תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:] {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{סוף}} ====ויאתיו==== {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים את הפיוט הבא.}} {{:ויאתיו כל לעבדך}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואת מוסף כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים יום כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}}} {{סוף}} ====סדר העבודה==== =====עלינו לשבח===== {{מסגרת-סידור}}{{ארון|פ}}עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.{{ש}}שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.{{ארון|ס}}שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם.{{ש}}שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.{{ארון|פ}}וַאֲנַחְנוּ '''כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים''' וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.{{ש}}הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ.{{ש}}כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ:{{ש}}וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ארון|ס}}{{סוף}} {{הור|בעת שהציבור אומר {{צ|הוא אלהינו}}, נוהגים שאומר החזן פסוקים אלו, והוא קבלה מרבי אלעזר בעל הרוקח:}}{{ש}} אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}} וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ש}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}} הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ׃{{ממס|דברים י יד}}{{ש}} כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃{{ממס|דברים י יז}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}} =====רשות לשליח הציבור===== {{:היה עם פיפיות|נוסח=אשכנז}} {{ארון|פ}} {{:אוחילה לאל|נוסח=אשכנז}} {{ארון|ס}} =====אמיץ כח===== {{:אמיץ כח}} =====תפילתו של כהן גדול===== {{:שנת אוצרך הטוב}} =====פיוטים לאחר סדר העבודה===== {{:כאהל הנמתח בדרי מעלה}} כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו, וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת. דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ. {{:אשרי עין ראתה אהלנו}} אֲבָל עֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הֶחֱרִיבוּ נָוֶה, וְחַטֹּאתֵנוּ הֶאֱרִיכוּ קִצּוֹ. אֲבָל זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ. עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים נָתַתָּ לָּנוּ אֶת יוֹם צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, וְאֶת יוֹם מְחִילַת הֶעָו‍ֹן הַזֶּה, לִסְלִיחַת עָו‍ֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. יוֹם אָסוּר בַּאֲכִילָה. יוֹם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. יוֹם אָסוּר בִּרְחִיצָה. יוֹם אָסוּר בְּסִיכָה. יוֹם אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. יוֹם אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. יוֹם שִׂימַת אַהֲבָה וְרֵעוּת. יוֹם עֲזִיבַת קִנְאָה וְתַחֲרוּת. יוֹם שֶׁתִּמְחֹל לְכָל עֲו‍ֹנוֹתֵינוּ. וּבָעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מְנַהֵל כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, לֹא כֹהֵן גָּדוֹל לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וְלֹא מִזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו כָּלִיל. {{#קטע:אין לנו לא אשים ולא אשם|אשכנז}} כִּי בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ חָסַרְנוּ כָּל אֵלֶּה {{:תכפו עלינו צרות}} {{:תנות צרות לא נוכל}} {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=אשכנז}} {{:כתועים ואין לבקש}} {{:אם תעינו לא תתענו}} {{:תאות לב לא השגנו}} {{:תאמר למחות אשמינו}} {{:אורך תזריח לחשוכה}} {{:אופל אלמנה תאיר}} {{:תתן אחרית לעמך}} {{:תעינו מאחריך}} מַה נְּדַבֵּר / פְּנֵי מֵישָׁרִים דּוֹבֵר{{ש}} וּמַה נַּעֲנֶה / לְמִמֶּנּוּ מַעֲנֶה{{ש}} וּמַה נִּצְטַדְּקָה / פְּנֵי לוֹבֵשׁ צְדָקָה{{ש}} גְּמָלָנוּ טוֹבוֹת / וְשִׁלַּמְנוּ רָעוֹת{{ש}} וּמַה יֶּשׁ לָנוּ עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=פולין}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב|זכור לנו פולין}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם אָתָא לְכַפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה / הַיּוֹם בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם זֶה נִתַּן תְּעוּדָה לְעָם זֶה / הַיּוֹם חַל בּוֹ צִיר סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ, סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם מְחִילָה בִּשַּׂרְתָּ לְצִיר בְּרֶשֶׁם / הַיּוֹם נִתְיַצַּבְתָּ עִמּוֹ וְקָרָאתָ בְשֵׁם{{ש}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ:{{ממס|שמות לד ה}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, חַנּוּן וְרַחוּם, רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם שִׁמְמוֹת הֵיכָלְךָ הַבִּיטָה / הַיּוֹם תַּחַן אֹזֶן הַטֵּה לָנוּ לְהַבִּיטָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאֶה|| ||{{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת|| ||{{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ|| ||{{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים|| ||{{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם|| ||{{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים|| ||{{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן|| ||וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטכ:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}} {{סוף}} {{הור|אם אין כהן עולה לדוכן, אין אומרים {{צ|ותערב}}}} {| |- |{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.{{ש}}{{הור|החזן מסיים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד.|| ||{{הור|מנהג א"י:}}{{ש}}{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. |} {{הור|אם לא אמרו {{צ|ותערב}} החזן ממשיך כאן, ולמנהג א"י ממשיך כאן גם אחרי {{צ|ותערב}}}}{{ש}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יז ת}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{סוף}} {{הור|למנהג אשכנז המזרחי אומרים קהל וחזן:}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכור רחמיך}} {{מסגרת-סידור}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ}} {{:סידור/נוסח אשכנז/ברכת כהנים}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{סוף}} {{#קטע:היום תאמצנו|אשכנז ר"ה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} [{{הור|נ"א:}} עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.] {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן|קדיש=שלם}} s7bhp09moz32ua1s695modzolkporm9 3076627 3076625 2026-08-15T19:54:31Z בן עדריאל 9444 נשמט משום מה 3076627 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}} =מוסף ליום כיפור= ==תחינות לשליח הציבור== ===הנני העני=== {{:הנני העני ממעש}} ===אל מלך נאמן=== {{:אל מלך נאמן (תחינה)}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}} ==תפילת לחש== {{עמידה אשכנז|אבות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|גבורות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|קדושת השם|ובכן=כן}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=מוסף}} {{עמידה אשכנז|עבודה|יעלה ויבוא=לא}} {{עמידה אשכנז|הודאה|מודים דרבנן=לא|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|שושן עמק|נוסח=אשכנז}} {{#קטע:שושן עמק|רהיטים}} ====סילוק==== וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵח {{ארון|פ}} {{:ונתנה תוקף}} {{ארון|ס}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{הור2|למנהג פולין אומרים {{צ|חמול}}, ולמנהג אשכנז המערבי מתחילים מ{{צ|כי מקדישיך}}.}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} ====וכל מאמינים==== {{:וכל מאמינים}} [תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:] {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{סוף}} ====ויאתיו==== {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים את הפיוט הבא.}} {{:ויאתיו כל לעבדך}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואת מוסף כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים יום כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}}} {{סוף}} ====סדר העבודה==== =====עלינו לשבח===== {{מסגרת-סידור}}{{ארון|פ}}עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.{{ש}}שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.{{ארון|ס}}שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם.{{ש}}שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.{{ארון|פ}}וַאֲנַחְנוּ '''כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים''' וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.{{ש}}הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ.{{ש}}כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ:{{ש}}וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ארון|ס}}{{סוף}} {{הור|בעת שהציבור אומר {{צ|הוא אלהינו}}, נוהגים שאומר החזן פסוקים אלו, והוא קבלה מרבי אלעזר בעל הרוקח:}}{{ש}} אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}} וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ש}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}} הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ׃{{ממס|דברים י יד}}{{ש}} כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃{{ממס|דברים י יז}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}} =====רשות לשליח הציבור===== {{:היה עם פיפיות|נוסח=אשכנז}} {{ארון|פ}} {{:אוחילה לאל|נוסח=אשכנז}} {{ארון|ס}} =====אמיץ כח===== {{:אמיץ כח}} =====תפילתו של כהן גדול===== {{:שנת אוצרך הטוב}} =====פיוטים לאחר סדר העבודה===== {{:כאהל הנמתח בדרי מעלה}} כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו, וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת. דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ. {{:אשרי עין ראתה אהלנו}} אֲבָל עֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הֶחֱרִיבוּ נָוֶה, וְחַטֹּאתֵנוּ הֶאֱרִיכוּ קִצּוֹ. אֲבָל זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ. עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים נָתַתָּ לָּנוּ אֶת יוֹם צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, וְאֶת יוֹם מְחִילַת הֶעָו‍ֹן הַזֶּה, לִסְלִיחַת עָו‍ֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. יוֹם אָסוּר בַּאֲכִילָה. יוֹם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. יוֹם אָסוּר בִּרְחִיצָה. יוֹם אָסוּר בְּסִיכָה. יוֹם אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. יוֹם אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. יוֹם שִׂימַת אַהֲבָה וְרֵעוּת. יוֹם עֲזִיבַת קִנְאָה וְתַחֲרוּת. יוֹם שֶׁתִּמְחֹל לְכָל עֲו‍ֹנוֹתֵינוּ. וּבָעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מְנַהֵל כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, לֹא כֹהֵן גָּדוֹל לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וְלֹא מִזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו כָּלִיל. {{#קטע:אין לנו לא אשים ולא אשם|אשכנז}} כִּי בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ חָסַרְנוּ כָּל אֵלֶּה {{:תכפו עלינו צרות}} {{:תנות צרות לא נוכל}} {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=אשכנז}} {{:כתועים ואין לבקש}} {{:אם תעינו לא תתענו}} {{:תאות לב לא השגנו}} {{:תאמר למחות אשמינו}} {{:אורך תזריח לחשוכה}} {{:אופל אלמנה תאיר}} {{:תתן אחרית לעמך}} {{:תעינו מאחריך}} מַה נְּדַבֵּר / פְּנֵי מֵישָׁרִים דּוֹבֵר{{ש}} וּמַה נַּעֲנֶה / לְמִמֶּנּוּ מַעֲנֶה{{ש}} וּמַה נִּצְטַדְּקָה / פְּנֵי לוֹבֵשׁ צְדָקָה{{ש}} גְּמָלָנוּ טוֹבוֹת / וְשִׁלַּמְנוּ רָעוֹת{{ש}} וּמַה יֶּשׁ לָנוּ עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=פולין}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב|זכור לנו פולין}} {{הור2|חזן וקהל (עד {{צ|אל תרחק ממנו}}). יש שפותחים הארון. '''למנהג ליטא''' אומרים את הפסוקים המסומנים לפני הפסוק האחרון.}} שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ.{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}}{{ש}} {{סימון אפור|אֲמָרֵינוּ הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ב}}}}{{ש}} {{סימון אפור|<small>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִינוּ וְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט טו}}</small>}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים נא יג}}{{ש}} אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ אַל תַּעַזְבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים עא ט}}{{ש}} אַל תַּעַזְבֵנוּ יְיָ, אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח כב}}{{ש}} עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו יז}}{{ש}} {{הור|נוסח ליטא: אֲמָרֵינוּ…}}{{ש}} כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְנוּ, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים לח טז}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם אָתָא לְכַפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה / הַיּוֹם בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם זֶה נִתַּן תְּעוּדָה לְעָם זֶה / הַיּוֹם חַל בּוֹ צִיר סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ, סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם מְחִילָה בִּשַּׂרְתָּ לְצִיר בְּרֶשֶׁם / הַיּוֹם נִתְיַצַּבְתָּ עִמּוֹ וְקָרָאתָ בְשֵׁם{{ש}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ:{{ממס|שמות לד ה}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, חַנּוּן וְרַחוּם, רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם שִׁמְמוֹת הֵיכָלְךָ הַבִּיטָה / הַיּוֹם תַּחַן אֹזֶן הַטֵּה לָנוּ לְהַבִּיטָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאֶה|| ||{{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת|| ||{{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ|| ||{{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים|| ||{{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם|| ||{{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים|| ||{{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן|| ||וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטכ:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}} {{סוף}} {{הור|אם אין כהן עולה לדוכן, אין אומרים {{צ|ותערב}}}} {| |- |{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.{{ש}}{{הור|החזן מסיים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד.|| ||{{הור|מנהג א"י:}}{{ש}}{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. |} {{הור|אם לא אמרו {{צ|ותערב}} החזן ממשיך כאן, ולמנהג א"י ממשיך כאן גם אחרי {{צ|ותערב}}}}{{ש}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יז ת}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{סוף}} {{הור|למנהג אשכנז המזרחי אומרים קהל וחזן:}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכור רחמיך}} {{מסגרת-סידור}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ}} {{:סידור/נוסח אשכנז/ברכת כהנים}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{סוף}} {{#קטע:היום תאמצנו|אשכנז ר"ה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} [{{הור|נ"א:}} עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.] {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן|קדיש=שלם}} 0sliaiy3ahyfq8u8gh5j0qbqei81nxw 3076649 3076627 2026-08-15T21:05:20Z בן עדריאל 9444 /* זכור לנו ברית אבות */ 3076649 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}} =מוסף ליום כיפור= ==תחינות לשליח הציבור== ===הנני העני=== {{:הנני העני ממעש}} ===אל מלך נאמן=== {{:אל מלך נאמן (תחינה)}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}} ==תפילת לחש== {{עמידה אשכנז|אבות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|גבורות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|קדושת השם|ובכן=כן}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=מוסף}} {{עמידה אשכנז|עבודה|יעלה ויבוא=לא}} {{עמידה אשכנז|הודאה|מודים דרבנן=לא|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|שושן עמק|נוסח=אשכנז}} {{#קטע:שושן עמק|רהיטים}} ====סילוק==== וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵח {{ארון|פ}} {{:ונתנה תוקף}} {{ארון|ס}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{הור2|למנהג פולין אומרים {{צ|חמול}}, ולמנהג אשכנז המערבי מתחילים מ{{צ|כי מקדישיך}}.}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} ====וכל מאמינים==== {{:וכל מאמינים}} [תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:] {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{סוף}} ====ויאתיו==== {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים את הפיוט הבא.}} {{:ויאתיו כל לעבדך}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואת מוסף כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים יום כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}}} {{סוף}} ====סדר העבודה==== =====עלינו לשבח===== {{מסגרת-סידור}}{{ארון|פ}}עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.{{ש}}שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.{{ארון|ס}}שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם.{{ש}}שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.{{ארון|פ}}וַאֲנַחְנוּ '''כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים''' וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.{{ש}}הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ.{{ש}}כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ:{{ש}}וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ארון|ס}}{{סוף}} {{הור|בעת שהציבור אומר {{צ|הוא אלהינו}}, נוהגים שאומר החזן פסוקים אלו, והוא קבלה מרבי אלעזר בעל הרוקח:}}{{ש}} אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}} וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ש}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}} הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ׃{{ממס|דברים י יד}}{{ש}} כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃{{ממס|דברים י יז}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}} =====רשות לשליח הציבור===== {{:היה עם פיפיות|נוסח=אשכנז}} {{ארון|פ}} {{:אוחילה לאל|נוסח=אשכנז}} {{ארון|ס}} =====אמיץ כח===== {{:אמיץ כח}} =====תפילתו של כהן גדול===== {{:שנת אוצרך הטוב}} =====פיוטים לאחר סדר העבודה===== {{:כאהל הנמתח בדרי מעלה}} כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו, וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת. דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ. {{:אשרי עין ראתה אהלנו}} אֲבָל עֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הֶחֱרִיבוּ נָוֶה, וְחַטֹּאתֵנוּ הֶאֱרִיכוּ קִצּוֹ. אֲבָל זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ. עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים נָתַתָּ לָּנוּ אֶת יוֹם צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, וְאֶת יוֹם מְחִילַת הֶעָו‍ֹן הַזֶּה, לִסְלִיחַת עָו‍ֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. יוֹם אָסוּר בַּאֲכִילָה. יוֹם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. יוֹם אָסוּר בִּרְחִיצָה. יוֹם אָסוּר בְּסִיכָה. יוֹם אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. יוֹם אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. יוֹם שִׂימַת אַהֲבָה וְרֵעוּת. יוֹם עֲזִיבַת קִנְאָה וְתַחֲרוּת. יוֹם שֶׁתִּמְחֹל לְכָל עֲו‍ֹנוֹתֵינוּ. וּבָעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מְנַהֵל כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, לֹא כֹהֵן גָּדוֹל לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וְלֹא מִזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו כָּלִיל. {{#קטע:אין לנו לא אשים ולא אשם|אשכנז}} כִּי בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ חָסַרְנוּ כָּל אֵלֶּה {{:תכפו עלינו צרות}} {{:תנות צרות לא נוכל}} {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=אשכנז}} {{:כתועים ואין לבקש}} {{:אם תעינו לא תתענו}} {{:תאות לב לא השגנו}} {{:תאמר למחות אשמינו}} {{:אורך תזריח לחשוכה}} {{:אופל אלמנה תאיר}} {{:תתן אחרית לעמך}} {{:תעינו מאחריך}} מַה נְּדַבֵּר / פְּנֵי מֵישָׁרִים דּוֹבֵר{{ש}} וּמַה נַּעֲנֶה / לְמִמֶּנּוּ מַעֲנֶה{{ש}} וּמַה נִּצְטַדְּקָה / פְּנֵי לוֹבֵשׁ צְדָקָה{{ש}} גְּמָלָנוּ טוֹבוֹת / וְשִׁלַּמְנוּ רָעוֹת{{ש}} וּמַה יֶּשׁ לָנוּ עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=פולין}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם אָתָא לְכַפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה / הַיּוֹם בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם זֶה נִתַּן תְּעוּדָה לְעָם זֶה / הַיּוֹם חַל בּוֹ צִיר סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ, סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם מְחִילָה בִּשַּׂרְתָּ לְצִיר בְּרֶשֶׁם / הַיּוֹם נִתְיַצַּבְתָּ עִמּוֹ וְקָרָאתָ בְשֵׁם{{ש}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ:{{ממס|שמות לד ה}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, חַנּוּן וְרַחוּם, רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם שִׁמְמוֹת הֵיכָלְךָ הַבִּיטָה / הַיּוֹם תַּחַן אֹזֶן הַטֵּה לָנוּ לְהַבִּיטָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאֶה|| ||{{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת|| ||{{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ|| ||{{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים|| ||{{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם|| ||{{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים|| ||{{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן|| ||וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטכ:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}} {{סוף}} {{הור|אם אין כהן עולה לדוכן, אין אומרים {{צ|ותערב}}}} {| |- |{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.{{ש}}{{הור|החזן מסיים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד.|| ||{{הור|מנהג א"י:}}{{ש}}{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. |} {{הור|אם לא אמרו {{צ|ותערב}} החזן ממשיך כאן, ולמנהג א"י ממשיך כאן גם אחרי {{צ|ותערב}}}}{{ש}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יז ת}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{סוף}} {{הור|למנהג אשכנז המזרחי אומרים קהל וחזן:}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכור רחמיך}} {{מסגרת-סידור}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ}} {{:סידור/נוסח אשכנז/ברכת כהנים}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{סוף}} {{#קטע:היום תאמצנו|אשכנז ר"ה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} [{{הור|נ"א:}} עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.] {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן|קדיש=שלם}} dherwlilsvvhtokygphw8edky9fqixa 3076657 3076649 2026-08-15T22:11:28Z בן עדריאל 9444 3076657 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}} =מוסף ליום כיפור= ==תחינות לשליח הציבור== ===הנני העני=== {{:הנני העני ממעש}} ===אל מלך נאמן=== {{:אל מלך נאמן (תחינה)}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}} ==תפילת לחש== {{עמידה אשכנז|אבות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|גבורות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|קדושת השם|ובכן=כן}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=מוסף}} {{עמידה אשכנז|עבודה|יעלה ויבוא=לא}} {{עמידה אשכנז|הודאה|מודים דרבנן=לא|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|שושן עמק|נוסח=אשכנז}} {{#קטע:שושן עמק|רהיטים}} ====סילוק==== וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵח {{ארון|פ}} {{:ונתנה תוקף}} {{ארון|ס}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{הור2|למנהג פולין אומרים {{צ|חמול}}, ולמנהג אשכנז המערבי מתחילים מ{{צ|כי מקדישיך}}.}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} ====וכל מאמינים==== {{:וכל מאמינים}} [תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:] {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{סוף}} ====ויאתיו==== {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים את הפיוט הבא.}} {{:ויאתיו כל לעבדך}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואת מוסף כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים יום כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}}} {{סוף}} ====סדר העבודה==== =====עלינו לשבח===== {{מסגרת-סידור}}{{ארון|פ}}עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.{{ש}}שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.{{ארון|ס}}שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם.{{ש}}שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.{{ארון|פ}}וַאֲנַחְנוּ '''כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים''' וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.{{ש}}הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ.{{ש}}כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ:{{ש}}וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ארון|ס}}{{סוף}} {{הור|בעת שהציבור אומר {{צ|הוא אלהינו}}, נוהגים שאומר החזן פסוקים אלו, והוא קבלה מרבי אלעזר בעל הרוקח:}}{{ש}} אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}} וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ש}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}} הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ׃{{ממס|דברים י יד}}{{ש}} כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃{{ממס|דברים י יז}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}} =====רשות לשליח הציבור===== {{:היה עם פיפיות|נוסח=אשכנז}} {{ארון|פ}} {{:אוחילה לאל|נוסח=אשכנז}} {{ארון|ס}} =====אמיץ כח===== {{:אמיץ כח}} =====תפילתו של כהן גדול===== {{:שנת אוצרך הטוב}} =====פיוטים לאחר סדר העבודה===== {{:כאהל הנמתח בדרי מעלה}} כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו, וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת. דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ. {{:אשרי עין ראתה אהלנו}} אֲבָל עֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הֶחֱרִיבוּ נָוֶה, וְחַטֹּאתֵנוּ הֶאֱרִיכוּ קִצּוֹ. אֲבָל זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ. עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים נָתַתָּ לָּנוּ אֶת יוֹם צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, וְאֶת יוֹם מְחִילַת הֶעָו‍ֹן הַזֶּה, לִסְלִיחַת עָו‍ֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. יוֹם אָסוּר בַּאֲכִילָה. יוֹם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. יוֹם אָסוּר בִּרְחִיצָה. יוֹם אָסוּר בְּסִיכָה. יוֹם אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. יוֹם אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. יוֹם שִׂימַת אַהֲבָה וְרֵעוּת. יוֹם עֲזִיבַת קִנְאָה וְתַחֲרוּת. יוֹם שֶׁתִּמְחֹל לְכָל עֲו‍ֹנוֹתֵינוּ. וּבָעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מְנַהֵל כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, לֹא כֹהֵן גָּדוֹל לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וְלֹא מִזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו כָּלִיל. {{#קטע:אין לנו לא אשים ולא אשם|אשכנז}} כִּי בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ חָסַרְנוּ כָּל אֵלֶּה {{:תכפו עלינו צרות}} {{:תנות צרות לא נוכל}} {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=אשכנז}} {{:כתועים ואין לבקש}} {{:אם תעינו לא תתענו}} {{:תאות לב לא השגנו}} {{:תאמר למחות אשמינו}} {{:אורך תזריח לחשוכה}} {{:אופל אלמנה תאיר}} {{:תתן אחרית לעמך}} {{:תעינו מאחריך}} מַה נְּדַבֵּר / פְּנֵי מֵישָׁרִים דּוֹבֵר{{ש}} וּמַה נַּעֲנֶה / לְמִמֶּנּוּ מַעֲנֶה{{ש}} וּמַה נִּצְטַדְּקָה / פְּנֵי לוֹבֵשׁ צְדָקָה{{ש}} גְּמָלָנוּ טוֹבוֹת / וְשִׁלַּמְנוּ רָעוֹת{{ש}} וּמַה יֶּשׁ לָנוּ עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=פולין}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם אָתָא לְכַפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה / הַיּוֹם בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם זֶה נִתַּן תְּעוּדָה לְעָם זֶה / הַיּוֹם חַל בּוֹ צִיר סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ, סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם מְחִילָה בִּשַּׂרְתָּ לְצִיר בְּרֶשֶׁם / הַיּוֹם נִתְיַצַּבְתָּ עִמּוֹ וְקָרָאתָ בְשֵׁם{{ש}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ:{{ממס|שמות לד ה}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, חַנּוּן וְרַחוּם, רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם שִׁמְמוֹת הֵיכָלְךָ הַבִּיטָה / הַיּוֹם תַּחַן אֹזֶן הַטֵּה לָנוּ לְהַבִּיטָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאֶה|| ||{{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת|| ||{{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ|| ||{{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים|| ||{{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם|| ||{{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים|| ||{{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן|| ||וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}} {{סוף}} {{הור|אם אין כהן עולה לדוכן, אין אומרים {{צ|ותערב}}}} {| |- |{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.{{ש}}{{הור|החזן מסיים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד.|| ||{{הור|מנהג א"י:}}{{ש}}{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. |} {{הור|אם לא אמרו {{צ|ותערב}} החזן ממשיך כאן, ולמנהג א"י ממשיך כאן גם אחרי {{צ|ותערב}}}}{{ש}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יז ת}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{סוף}} {{הור|למנהג אשכנז המזרחי אומרים קהל וחזן:}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכור רחמיך}} {{מסגרת-סידור}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ}} {{:סידור/נוסח אשכנז/ברכת כהנים}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{סוף}} {{#קטע:היום תאמצנו|אשכנז ר"ה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} [{{הור|נ"א:}} עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.] {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן|קדיש=שלם}} rf2d0ssplge7u7n2boeg7m9vjkth7oi 3076710 3076657 2026-08-16T05:37:33Z Yack67 27395 כמו שאר דפים 3076710 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =מוסף ליום כיפור= ==תחינות לשליח הציבור== ===הנני העני=== {{:הנני העני ממעש}} ===אל מלך נאמן=== {{:אל מלך נאמן (תחינה)}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}} ==תפילת לחש== {{עמידה אשכנז|אבות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|גבורות|עשי"ת=כן}}{{עמידה אשכנז|קדושת השם|ובכן=כן}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=מוסף}} {{עמידה אשכנז|עבודה|יעלה ויבוא=לא}} {{עמידה אשכנז|הודאה|מודים דרבנן=לא|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}}'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|שושן עמק|נוסח=אשכנז}} {{#קטע:שושן עמק|רהיטים}} ====סילוק==== וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵח {{ארון|פ}} {{:ונתנה תוקף}} {{ארון|ס}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''. {{סוף}} {{#קטע:אז מלפני בראשית|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{הור2|למנהג פולין אומרים {{צ|חמול}}, ולמנהג אשכנז המערבי מתחילים מ{{צ|כי מקדישיך}}.}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} ====וכל מאמינים==== {{:וכל מאמינים}} [תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:] {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{סוף}} ====ויאתיו==== {{הור2|למנהג אשכנז המערבי אין אומרים את הפיוט הבא.}} {{:ויאתיו כל לעבדך}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותתן-יו"כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ומפני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואת מוסף כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וביום}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|פסוקים יום כיפור}} {{רקע אפור|{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ישמחו}}}} {{סוף}} ====סדר העבודה==== =====עלינו לשבח===== {{מסגרת-סידור}}{{ארון|פ}}עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.{{ש}}שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.{{ארון|ס}}שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם.{{ש}}שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.{{ארון|פ}}וַאֲנַחְנוּ '''כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים''' וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ש}}שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.{{ש}}הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ.{{ש}}כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ:{{ש}}וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ארון|ס}}{{סוף}} {{הור|בעת שהציבור אומר {{צ|הוא אלהינו}}, נוהגים שאומר החזן פסוקים אלו, והוא קבלה מרבי אלעזר בעל הרוקח:}}{{ש}} אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃{{ממס|דברים ד לה}}{{ש}} וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃{{ממס|דברים ד לט}}{{ש}} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}} הֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ׃{{ממס|דברים י יד}}{{ש}} כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃{{ממס|דברים י יז}}{{ש}} כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃{{ממס|דברים לב ג}}{{ש}} יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}} =====רשות לשליח הציבור===== {{:היה עם פיפיות|נוסח=אשכנז}} {{ארון|פ}} {{:אוחילה לאל|נוסח=אשכנז}} {{ארון|ס}} =====אמיץ כח===== {{:אמיץ כח}} =====תפילתו של כהן גדול===== {{:שנת אוצרך הטוב}} =====פיוטים לאחר סדר העבודה===== {{:כאהל הנמתח בדרי מעלה}} כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו, וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת. דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ. {{:אשרי עין ראתה אהלנו}} אֲבָל עֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הֶחֱרִיבוּ נָוֶה, וְחַטֹּאתֵנוּ הֶאֱרִיכוּ קִצּוֹ. אֲבָל זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ. עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים נָתַתָּ לָּנוּ אֶת יוֹם צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, וְאֶת יוֹם מְחִילַת הֶעָו‍ֹן הַזֶּה, לִסְלִיחַת עָו‍ֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. יוֹם אָסוּר בַּאֲכִילָה. יוֹם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. יוֹם אָסוּר בִּרְחִיצָה. יוֹם אָסוּר בְּסִיכָה. יוֹם אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. יוֹם אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. יוֹם שִׂימַת אַהֲבָה וְרֵעוּת. יוֹם עֲזִיבַת קִנְאָה וְתַחֲרוּת. יוֹם שֶׁתִּמְחֹל לְכָל עֲו‍ֹנוֹתֵינוּ. וּבָעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מְנַהֵל כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, לֹא כֹהֵן גָּדוֹל לְהַקְרִיב קָרְבָּן, וְלֹא מִזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו כָּלִיל. {{#קטע:אין לנו לא אשים ולא אשם|אשכנז}} כִּי בַּעֲו‍ֹנוֹתֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ חָסַרְנוּ כָּל אֵלֶּה {{:תכפו עלינו צרות}} {{:תנות צרות לא נוכל}} {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=אשכנז}} {{:כתועים ואין לבקש}} {{:אם תעינו לא תתענו}} {{:תאות לב לא השגנו}} {{:תאמר למחות אשמינו}} {{:אורך תזריח לחשוכה}} {{:אופל אלמנה תאיר}} {{:תתן אחרית לעמך}} {{:תעינו מאחריך}} מַה נְּדַבֵּר / פְּנֵי מֵישָׁרִים דּוֹבֵר{{ש}} וּמַה נַּעֲנֶה / לְמִמֶּנּוּ מַעֲנֶה{{ש}} וּמַה נִּצְטַדְּקָה / פְּנֵי לוֹבֵשׁ צְדָקָה{{ש}} גְּמָלָנוּ טוֹבוֹת / וְשִׁלַּמְנוּ רָעוֹת{{ש}} וּמַה יֶּשׁ לָנוּ עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מוסף|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אלה אזכרה (פיוט)|נוסח=פולין}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם אָתָא לְכַפֵּר פִּשְׁעֵי יְשֵׁנָה / הַיּוֹם בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם זֶה נִתַּן תְּעוּדָה לְעָם זֶה / הַיּוֹם חַל בּוֹ צִיר סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד יט}}{{ש}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ, סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם מְחִילָה בִּשַּׂרְתָּ לְצִיר בְּרֶשֶׁם / הַיּוֹם נִתְיַצַּבְתָּ עִמּוֹ וְקָרָאתָ בְשֵׁם{{ש}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ:{{ממס|שמות לד ה}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, חַנּוּן וְרַחוּם, רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם שִׁמְמוֹת הֵיכָלְךָ הַבִּיטָה / הַיּוֹם תַּחַן אֹזֶן הַטֵּה לָנוּ לְהַבִּיטָה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}}{{ש}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אַ}}דִּיר וְנָאֶה|| ||{{סי|בּ}}וֹרֵא דֹּק וָחֶלֶד|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת|| ||{{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|הָ}}דוּר בִּלְבוּשׁוֹ|| ||{{סי|וְ}}אֵין זוּלָתוֹ|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|ז}}וֹקֵף כְּפוּפִים|| ||{{סי|ח}}וֹנֵן דַּלִּים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם|| ||{{סי|י}}וֹשֵׁב שָׁמַיִם|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |{{סי|שׁ}}וֹכֵן שְׁחָקִים|| ||{{סי|תּ}}וֹמֵךְ תְּמִימִים|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} |- |נֹשֵׂא עָוֹן|| ||וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע|| ||{{סי|מִ}}י אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}} {{סוף}} {{הור|אם אין כהן עולה לדוכן, אין אומרים {{צ|ותערב}}}} {| |- |{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.{{ש}}{{הור|החזן מסיים:}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבֹד.|| ||{{הור|מנהג א"י:}}{{ש}}{{הור|קו"ח:}} וְתֵעָרֵב לְפָנֶיךָ עֲתִירָתֵנוּ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן. אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיוֹן עִירֶךָ וְסֵדֶר הָעֲבוֹדָה לִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. |} {{הור|אם לא אמרו {{צ|ותערב}} החזן ממשיך כאן, ולמנהג א"י ממשיך כאן גם אחרי {{צ|ותערב}}}}{{ש}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יז ת}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{סוף}} {{הור|למנהג אשכנז המזרחי אומרים קהל וחזן:}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכור רחמיך}} {{מסגרת-סידור}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ}} {{:סידור/נוסח אשכנז/ברכת כהנים}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. {{סוף}} {{#קטע:היום תאמצנו|אשכנז ר"ה}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} [{{הור|נ"א:}} עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם.] {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן|קדיש=שלם}} 564p2ho9ylavwa2nvy80v22oad46b0l 0 1726056 3076651 3076129 2026-08-15T21:06:30Z בן עדריאל 9444 /* סליחות */ 3076651 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =מנחה ליום כיפור= ==קריאת התורה== ===הוצאת ספר תורה=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ותגלה}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}} ===הקריאה=== {{הור2|קוראים לשלושה בפרשת העריות שבאחרי מות.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} {{מ:שוליים|5}} {{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|א|עלייה=כהן|סדר=יד}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|א|ה}} {{סס}}{{מ:פסוק|ויקרא|יח|ו|עלייה=לוי}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|ו|כא}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|כב|עלייה=שלישי}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|כב|כז}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|כח}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|כח|ל}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ===הפטרה=== {{הור|מפטירין ביונה:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|יונה|א|א|עלייה=[א,ס,ת]}}{{#קטע:יונה א/טעמים|א|טז}} {{מ:פסוק|יונה|ב|א}}{{#קטע:יונה ב/טעמים|א|יא}} {{סס}}{{מ:פסוק|יונה|ג|א}}{{#קטע:יונה ג/טעמים|א|י}} {{מ:פסוק|יונה|ד|א}}{{#קטע:יונה ד/טעמים|א|יא}} {{מ:פסוק|מיכה|ז|יח|פרק=ז}}{{#קטע:מיכה ז/טעמים|יח|כ}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א,ט,ס,ת)}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרות}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|לדוד מזמור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|איתן הכיר אמונתך}} ====קטעי פיוטים==== {{סי|אֱ}}מוּנַת אֹם נוֹטֶרֶת / {{סי|לְ}}מַעַנְךָ {{סי|עֲ}}זֹר לְנִשְׁאֶרֶת / {{סי|זַ}}עֲקָהּ {{סי|רְ}}צֵה נָא כִקְטֹרֶת. קָדוֹשׁ {{הור|ומדלגים הפיוט עצמו}} {{#קטע:אפאר למלכי בקודש|כותרות}} {{הור|ומדלגים הפיוט עצמו}} ====אראלי הוד==== {{#קטע:איתן הכיר אמונתך|אראלי הוד}} ====סילוק==== {{:כי רכובו בערבות}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:{{ש}} '''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:'''{{ש}} כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם, מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ.{{ש}} '''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ:'''{{ש}} מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ, עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים.{{ש}} '''שְׁמַע יִשרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃'''{{ש}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חַי לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃''' {{ש}} אַדִּיר אַדִּירֵנוּ יְיָ אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. {{סוף}} ====חמול==== {{:חמול על מעשיך}} ====ובכן תן פחדך==== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מנחה|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מנחה|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מנחה|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר הוּחַק לְכַפָּרָתֵנוּ / הַיּוֹם תְּ{{סי|בַ}}שְּׂרֵנוּ צוּרֵנוּ תִּטְהָרוּ{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם {{סי|מַ}}נְחִיל דָּת שִׁוַּע בְּעַד דּוֹר / הַיּוֹם {{סי|נָ}}שָׂא לוֹ בְּבַקְּשׁוֹ סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃{{ממס|במדבר יד#יד יט|במדבר יד יט-כ}} :בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ / מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ יוֹם {{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁמְךָ יִמָּלֵטוּ / הַיּוֹם {{סי|רַ}}חֵם עָלֵינוּ כְּאָז קָרָא בְשֵׁם{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ה|שמות לד ה-ז}} :בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ / חַנּוּן וְרַחוּם רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ יוֹם {{סי|שׁ}}וֹמְמוֹת הֵיכָלֶךָ תַּבִּיט / הַיּוֹם {{סי|תַּ}}עֲשֶׂה לְמַעַן שִׁמְךָ כְּנָם אִישׁ חֲמוּדוֹת{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#דניאל ט יח|דניאל ט יח-יט}} :בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ / שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} {{סי|אָ}}דוֹן אַבִּיר / {{סי|בְּ}}מַעֲשָׂיו כַּבִּיר / מִי אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת / מִי אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} {{סי|הַ}}צוּר תָּמִים / {{סי|וּ}}מָלֵא רַחֲמִים / מִי אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} {{סי|כּ}}וֹבֵשׁ כְּעָסִים / {{סי|לְ}}הַצְדִּיק עֲמוּסִים / מִי אֵל כָּמוֹךָ כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}}{{ש}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם.{{ש}} וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ו}}|| ||<div style="background-color: #D9E2F3; padding: 10px; border-radius: 5px;"><small>{{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ג}}{{סוף}} |} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ז}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ח1|יח ח2}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {{הור|במנחה אין הכהנים עולים לדוכן, והחזן אומר:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} {{הור|אם עוד היום גדול, אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} 6olwj8q7i0y5wl8ky0i5ywd0fro4iuz 3076660 3076651 2026-08-15T22:13:06Z בן עדריאל 9444 3076660 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =מנחה ליום כיפור= ==קריאת התורה== ===הוצאת ספר תורה=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ותגלה}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}} ===הקריאה=== {{הור2|קוראים לשלושה בפרשת העריות שבאחרי מות.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} {{מ:שוליים|5}} {{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|א|עלייה=כהן|סדר=יד}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|א|ה}} {{סס}}{{מ:פסוק|ויקרא|יח|ו|עלייה=לוי}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|ו|כא}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|כב|עלייה=שלישי}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|כב|כז}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|כח}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|כח|ל}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ===הפטרה=== {{הור|מפטירין ביונה:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|יונה|א|א|עלייה=[א,ס,ת]}}{{#קטע:יונה א/טעמים|א|טז}} {{מ:פסוק|יונה|ב|א}}{{#קטע:יונה ב/טעמים|א|יא}} {{סס}}{{מ:פסוק|יונה|ג|א}}{{#קטע:יונה ג/טעמים|א|י}} {{מ:פסוק|יונה|ד|א}}{{#קטע:יונה ד/טעמים|א|יא}} {{מ:פסוק|מיכה|ז|יח|פרק=ז}}{{#קטע:מיכה ז/טעמים|יח|כ}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א,ט,ס,ת)}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרות}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|לדוד מזמור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} ==חצי קדיש== {{קדיש אשכנז}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|איתן הכיר אמונתך}} ====קטעי פיוטים==== {{סי|אֱ}}מוּנַת אֹם נוֹטֶרֶת / {{סי|לְ}}מַעַנְךָ {{סי|עֲ}}זֹר לְנִשְׁאֶרֶת / {{סי|זַ}}עֲקָהּ {{סי|רְ}}צֵה נָא כִקְטֹרֶת. קָדוֹשׁ {{הור|ומדלגים הפיוט עצמו}} {{#קטע:אפאר למלכי בקודש|כותרות}} {{הור|ומדלגים הפיוט עצמו}} ====אראלי הוד==== {{#קטע:איתן הכיר אמונתך|אראלי הוד}} ====סילוק==== {{:כי רכובו בערבות}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:{{ש}} '''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:'''{{ש}} כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם, מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ.{{ש}} '''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ:'''{{ש}} מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ, עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים.{{ש}} '''שְׁמַע יִשרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃'''{{ש}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חַי לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃''' {{ש}} אַדִּיר אַדִּירֵנוּ יְיָ אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. {{סוף}} ====חמול==== {{:חמול על מעשיך}} ====ובכן תן פחדך==== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/מנחה|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/מנחה|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/מנחה|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר הוּחַק לְכַפָּרָתֵנוּ / הַיּוֹם תְּ{{סי|בַ}}שְּׂרֵנוּ צוּרֵנוּ תִּטְהָרוּ{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה.{{ממס|ויקרא טז לד}} יוֹם {{סי|מַ}}נְחִיל דָּת שִׁוַּע בְּעַד דּוֹר / הַיּוֹם {{סי|נָ}}שָׂא לוֹ בְּבַקְּשׁוֹ סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ׃{{ממס|במדבר יד#יד יט|במדבר יד יט-כ}} :בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ / מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ יוֹם {{סי|ק}}וֹרְאֵי בְשִׁמְךָ יִמָּלֵטוּ / הַיּוֹם {{סי|רַ}}חֵם עָלֵינוּ כְּאָז קָרָא בְשֵׁם{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.{{ממס|שמות לד#לד ה|שמות לד ה-ז}} :בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ / חַנּוּן וְרַחוּם רַחֶם נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ יוֹם {{סי|שׁ}}וֹמְמוֹת הֵיכָלֶךָ תַּבִּיט / הַיּוֹם {{סי|תַּ}}עֲשֶׂה לְמַעַן שִׁמְךָ כְּנָם אִישׁ חֲמוּדוֹת{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים׃ אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט#דניאל ט יח|דניאל ט יח-יט}} :בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ / שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (מדלגים)}} {{סי|אָ}}דוֹן אַבִּיר / {{סי|בְּ}}מַעֲשָׂיו כַּבִּיר / מִי אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} {{סי|גּ}}וֹלֶה עֲמוּקוֹת / {{סי|דּ}}וֹבֵר צְדָקוֹת / מִי אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} {{סי|הַ}}צוּר תָּמִים / {{סי|וּ}}מָלֵא רַחֲמִים / מִי אֵל כָּמוֹךָ{{ש}} {{סי|כּ}}וֹבֵשׁ כְּעָסִים / {{סי|לְ}}הַצְדִּיק עֲמוּסִים / מִי אֵל כָּמוֹךָ כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא׃ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם׃{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}}{{ש}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם.{{ש}} וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם׃{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָם יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}} {{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ו}}|| ||<div style="background-color: #D9E2F3; padding: 10px; border-radius: 5px;"><small>{{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ג}}{{סוף}} |} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ז}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יח ח1|יח ח2}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {{הור|במנחה אין הכהנים עולים לדוכן, והחזן אומר:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}}''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} {{הור|אם עוד היום גדול, אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} pz0e26j7auniqwgeufaidbgfe5ksc65 0 1732478 3076629 3070538 2026-08-15T20:04:56Z מו יו הו 37729 /* קרובות */ 3076629 wikitext text/x-wiki {{מסגרת|<center>'''<big>לוח הפיוטים</big>''' {{ש}} מפתח הפיוטים לכל ימות השנה, כמנהגי אשכנז על כל ענפיהם שהגיעו אל הדפוס.</center> הערה: בלוח זה המונח 'אשכנז' מתייחס בדרך כלל למנהג אשכנז המערבי (ריינוס), ו'פולין' הוא מנהג אשכנז המזרחי. בסדרי הסליחות המנהגים מסתעפים לענפים נוספים, ומובנם של מונחים אלו מצומצם יותר. קיצורים: *פ {{=}} פולין *א {{=}} אשכנז *ק"ק {{=}} קצת קהילות }} =כל השנה= {{רקע אפור}} *תיקון חצות: ** [[הקבצו ושמעו (קינה)|הקבצו ושמעו]] ** [[קול ברמה נשמע ביללה]] ** [[עד מתי ה']] ** [[בהיכלך שמיר ושית]] ** [[על היכלי אבכה]] ** [[עורה נא ימינך רמה]] {{סוף}} *[[אדון עולם]] *[[יגדל]] *[[הבט משמים וראה]] *[[שומר ישראל]] *[[אין כאלקינו|אין כאלהינו]] *[[לכה דודי]] *[[אל אדון]] *[[שיר הכבוד]] *[[שיר היחוד]] *[[יה אלי וגואלי]] =פיוטים על סדר התפילה= ==מערביות== {| class="wikitable" |- ! מועד !! style="text-align:center;" | פולין !! style="text-align:center;" | אשכנז |- ! ליל ראשון של ראש השנה |style="text-align:center;" | (אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small> [בוורמייזא: [[אשרי העם יודעי תרועה לפתותו]]]</small> |- ! ליל שני של ראש השנה |style="text-align:center;" | (אין אומרים) |style="text-align:center;" |<small> [בוורמייזא: [[כסא אורי וישעי]]]</small> |- ! ליל ראשון של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" | [[אוחזי בידם|אוחזי בידם ארבעה מינים]]{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אתה לבדך עטית]]]</small> |- ! ליל שני של סוכות |style="text-align:center;" | [[ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[אקחה בראשון פרי עץ הדר]]{{ש}} ביכור: [[סוכת שלם]]]</small> |style="text-align:center;" | [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)|חג אסיף תקופת השנה]]{{ש}} ביכור: [[חג אסיף תקופת השנה (מערבית)#ביכור|אדברה ואעירה]] |- ! שמיני עצרת |style="text-align:center;" | [[אעניד לך תפארה והלל]] |style="text-align:center;" | [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]]{{ש}} ביכור: [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים#ביכור|אודות באר המים]]{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[ארחמך ה' חזקי]]{{ש}} ביכור: [[ארחמך ה' חזקי#ביכור|אדברה נא שלום בך]]]</small> |- ! שמחת תורה |colspan="2" style="text-align:center;" | [[את יום השמיני בטוב יזמיני]]{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים]]{{ש}} ביכור: [[שמיני אותותיו ומעשיו בספר נכתבים#ביכור|אודות באר המים]]]</small> |- ! ליל ראשון של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אותו אל חצה]]{{ש}} עם הזולת [[פסח אכלו פחוזים]]{{ש}} ביכור: [[אזכרה שנות עולמים]] (א) |- ! ליל שני של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | [[ליל שמורים אור ישראל]]{{ש}} ביכור: [[ליל שמורים אור ישראל#ביכור|אור יום הנף]] |- ! ליל שביעי של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע ה' אום למושעות]] |style="text-align:center;" | [[אורי וישעי על הים נגלה]]{{ש}} ביכור: [[אורי וישעי על הים נגלה#ביכור|מתי אבוא ואראה]] |- ! ליל אחרון של פסח |style="text-align:center;" | [[ויושע אומן אשכלות]] |style="text-align:center;" | [[אמונת אומן לעם זו זכרת|אמונת אומן]]{{ש}} או: [[אור לשביעי גש]] |- ! ליל ראשון של שבועות |colspan="2" style="text-align:center;" | [[וירד אביר יעקב]] |- ! ליל שני של שבועות |style="text-align:center;" | [[וירד אלהים על הר סיני (מערבית)|וירד אלהים על הר סיני]] |style="text-align:center;" | [[אל אלהים ה' דבר]]{{ש}} ביכור: [[אל אלהים ה' דבר#ביכור|אשריך ישראל]]{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אלהים ביתה מושיב יחידים]]{{ש}} ביכור: [[אלהים ביתה מושיב יחידים#ביכור|אשא דעי למרחוק]]]</small> |} ==יוצרות== ===כללי=== * [[אור עולם באוצר חיים]] {| class="wikitable" |- ! מועד !! פולין !! אשכנז |- ! שבת ברית מילה | יוצר: [[אות בריתות שלש עשרה]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אפוני אימיו]]]</small>{{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית ישראל]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[אות ברית שלשתי]]]</small>{{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[אפוני אימיו]] {{ש}} אופן: [[אזורי אימה]] {{ש}} זולת: [[אות ברית שלשתי]] |- ! שבת חתונה | נשמת: [[נשמת ישרים יהלוך]] {{ש}} <small>[רשות לברכו: [[יחדיו לב נשלם]]]</small> {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} <small>[אל אדון: [[אל אדון על כל המעשים (חתונה)]]]</small> {{ש}} אופן: [[כבודו אופד להנשא]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] | רשות לברכו: [[יחדיו בשיר מעלות]] {{ש}} יוצר: [[איחד שם שוכן תרשישים]] {{ש}} אופן: [[שביבי שלהבות חצובי להבות]] {{ש}} זולת: [[אמהות עת נכבשה]] |- ! שבת ראש חודש | יוצר: [[אילת השחר אורה בהצחר]] {{ש}} אופן: [[אביר הגביר]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] | יוצר: [[אלהינו אלהים אמת]] {{ש}} אופן: [[לך אלים אלפי אלפים]] {{ש}} זולת: [[אמונתך אמיתי רבה]] |- ! שבת לפני ר"ה | יוצר: [[אל אלהים ה' דבר (יוצר)|אל אלהים ה' דבר]] {{ש}} אופן: [[שאו לבבכם לכפיכם]] {{ש}} זולת: [[אלהים אלי אתה אשחרך (זולת)|אלהים אלי אתה אשחרך]] | (אין אומרים) |- ! א של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אזור גבורה]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! ב של ראש השנה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[מלך אמון מאמרך]] {{ש}} אופן: [[כבודו אהל כהיום]] |- ! שבת שובה | יוצר: [[אשחר אל אל כל שנות עדני]] {{ש}} אופן: [[האזינו אבירים בני אלים]] {{ש}} זולת: [[אדעה כי אין זולתך לגאול]] | יוצר: [[אור עולם קראו]] {{ש}} אופן: [[כי אם שם אדיר ה' אדונינו]] {{ש}} זולת: [[אל אלהינו נשוב בצר לנו]]{{ש}} <small>[בוורמייזא:{{ש}} יוצר: [[אלהי ישענו נוראות מאוים]]{{ש}} אופן: [[אור ישראל וקדושו מעמו שואל]]{{ש}} זולת: [[אדני מעון אתה]]]</small> |- ! יום כיפור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]]{{ש}} אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] |- ! שבת בין יו"כ לסוכות | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} אופן: [[יחו לשון חזות אישון]]{{ש}} <small>[או: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |(אין אומרים) {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אליך תשוקתי]]]</small> |- ! א של סוכות |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! ב של סוכות | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא תרב עליצותך]] | יוצר: [[אאמיץ לנורא ואיום]] {{ש}} אופן: [[אאמיר אותך סלה]] {{ש}} זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] |- ! שבת חוה"מ סוכות | יוצר: [[אפאר לאלהי מערכה]] {{ש}} אופן: [[ירוצצו כברקים]] {{ש}} זולת: [[יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים]] | יוצר: [[את השם הנכבד והנורא נאה לתהלותיו]] {{ש}} זולת: [[אזכרה מקדם פלאך (זולת)|אזכרה מקדם פלאך]] |- ! שמיני עצרת | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} אופן: [[אראלים ומלאכים]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] | יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] {{ש}} זולת: [[אמונים אשר נאספו]] |- ! שמחת תורה | נשמת: [[נשמת מלומדי מורשה]] {{ש}} יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]] {{ש}} אופן: [[אשנבי שחקים]] {{ש}} <small>[מאורה בפוזנא: [[אמרות האל טהורות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] | יוצר: [[אשרי העם שלו ככה]]{{ר1}} [סילוק: [[אשריך ישראל מי כמוך]]]{{ש}} אופן: [[אשריך אום קדוש]] {{ש}} זולת: [[אז בקשוב עניו]] |- ! שבת בראשית | יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} אופן: [[שאלו שחקים ושיחו לאדמה]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] | <small>[בוורמייזא לפני מי ידמה לך: [[מי אדר והוד]]]</small>{{ש}} יוצר: [[אל נשא ארנן בהתעלסה]] {{ש}} <small>[בוורמייזא לפני שבח נותנים: [[אשישת שלוחתו]]]</small>{{ש}} אופן: [[לבעל התפארת]] {{ש}} זולת: [[אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים]] |- ! שבת וירא | אהבה: [[שננו לשונם בני אונם]] | (אין אומרים) |- ! שבת א של חנוכה | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} אופן: [[כבודו אור יזריח]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] | יוצר: [[אודך כי אנפת]] {{ש}} מאורה: [[שני זיתים נכרתים]] {{ש}} זולת: [[אין צור חלף]] |- ! שבת ב של חנוכה | יוצר: [[אודך כי עניתני וחייתני]] {{ש}} אופן: [[אומצו בתופף בשתים יעופף]] {{ש}} מאורה: [[אשר יצר אור וצר]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} זולת: [[אין מושיע וגואל]] | יוצר: [[אודך כי עניתני וחייתני]]{{ש}} <small>[אופן או מאורה בוורמייזא: [[יום הודו וכבודו]]]</small>{{ש}} <small>[מאורה במגנצא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small> |- ! שבת בשלח (שירה) | גאולה: [[יום ליבשה]] | (אין אומרים) |- ! שבת יתרו | [מאורה: [[אמרות האל טהורות]]] | (אין אומרים) |- ! שבת שקלים |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אל מתנשא לכל לראש]] {{ש}} אופן: [[פיוטי_אופן_לארבע_פרשיות#לשבת_שקלים|כבודו יתרומם ויתנשא]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה אהבת עמך]] |- ! הפסקה ראשונה | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] {{ש}} אופן: [[מלאכי צבאות בעלצון]] {{ש}} זולת: [[אחור וקדם צרת]] | יוצר: [[אור זרוע זורח כבודו]] |- ! שבת זכור |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[זכור את אשר עשה (יוצר)|זכור את אשר עשה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_זכור|כבודו יתרומם בפי כל הנשמה]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אתה מלא רחמים]] |- ! פורים | מאורה: [[שיר אל נעלם]] | (אין אומרים) |- ! הפסקה שניה{{הערה|למנהג פולין רק אם יש שתי הפסקות בחודש אדר (כשר"ח חל ביום ו'); למנהג אשכנז (לפחות בחלק מהקהילות) בשאר השנים אומרים יוצר זה בשבת שלפני שבת הגדול.}} | יוצר: [[את פני מלך אתיצבה]] {{ש}} אופן: [[שמך לעד בפי מועד]] {{ש}} זולת: [[אדני אלהים צבאות אתה החלות]] | יוצר: [[אורות מאפל הזריח מהודו]] |- ! שבת פרה |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אום אשר בך דבוקה]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_פרה|כבודו יתרומם ויתהדר]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אשרי כל חוסי בך]] |- ! שבת החודש |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אות זה החדש]] {{ש}} אופן: [[פיוטי אופן לארבע פרשיות#לשבת_החודש|כבודו משבחים]] (פ; מגנצא){{ש}} זולת: [[אל עושה נפלאות]] |- ! שבת הגדול | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]]{{ש}} או: [[אאמיר מסתתר במעון חביון]] {{ש}} אופן: [[בלולי אש ומימות]] {{ש}} <small>[בפוזנא: [[עזוז אדירירון]]]</small>{{ש}} זולת: [[אז כארשת בתולה]] | יוצר: [[אתי מלבנון כלה מראש אמנה תשורי]] {{ש}} זולת: [[אומרת אני מעשי למלך]] |- ! א של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אור_ישע_מאושרים#יוצר|אור ישע מאושרים]] {{ש}} אופן: [[אור_ישע_מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] {{ש}} זולת: [[אור_ישע_מאושרים#זולת|אהבוך נפש להדך]] {{ש}} גאולה: [[אור_ישע_מאושרים#גאולה|ברח דודי עד שתחפץ]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אפיק רנן ושירים]]]</small> |- ! ב של פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אפיק_רנן_ושירים#יוצר|אפיק רנן ושירים]] {{ש}} אופן: [[אפיק_רנן_ושירים#אופן|גן נעול]] {{ש}} זולת: [[אפיק_רנן_ושירים#זולת|אודך כי עניתני]] {{ש}} גאולה: [[אפיק_רנן_ושירים#גאולה|ברח דודי אל מכון לשבתך]]{{ש}} <small>[במגנצא: מערכת [[אור ישע מאושרים]]]</small> |- ! שבת חוה״מ פסח |colspan="2" style="text-align:center;" | יוצר: [[אהוביך_אהבוך#יוצר|אהוביך אהבוך]] {{ש}} אופן: [[אהוביך_אהבוך#אופן|דודי שליט בכל מפעל]] {{ש}} זולת: [[אהוביך_אהבוך#זולת|אלה וכאלה]] {{ש}} גאולה: [[אהוביך_אהבוך#גאולה|ברח דודי אל שאנן נוה]] |- ! שביעי של פסח | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} אופן: [[ויושע אל אמונה]] {{ש}} או: [[ידועי שם בבור נשם]]{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} גאולה: [[יום ליבשה]] | יוצר: [[ויושע שושני פרח]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אתה הארת]]]</small>{{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] {{ש}} <small>[גאולה: [[יום ליבשה]]]</small> |- ! אחרון של פסח | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} אופן: [[מחוללת מהוללת]]{{ש}} <small>[או: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} זולת: [[אי פתרוס בעברך]] | יוצר: [[אתה הארת]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[ויושע שושני פרח]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[ויושע אור ישראל]]]{{ש}} [אופן: [[לבעל התפארת]]]{{ש}}</small> זולת: [[אי פתרוס בעברך]] |- ! שבת א אחרי פסח | יוצר: [[ויושע אור ישראל]] {{ש}} אופן: [[ארוגי עוז]]{{ש}} <small>[או: [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]]]</small> {{ש}} אהבה: [[אלהי ימי שנותי כלו]] {{ש}} זולת: [[אין כמוך באלמים]] {{ש}} גאולה: [[שביה עניה]] | (אין אומרים) |- ! שבת ב אחרי פסח | <small>[יוצר: [[ארנן חסדך לבוקר]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יחיד ערץ]]]</small> {{ש}} מאורה: [[איומתי שמחי ועלזי]] {{ש}} זולת: [[אל אל חי ארנן]] {{ש}} גאולה: [[שנותינו ספו]] | '''שבת ראשונה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אזכרך דודי]]{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]]</small> {{ש}} <small>[במגנצא א"א]</small> {{ש}} |- ! שבת ג אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אומץ דר חזקים]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[לבעל התפארת]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[יקודי אש]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי מלוכה אזרתיך]] {{ש}} זולת: [[אריות הדיחו פזורה]] {{ש}} גאולה: [[שדודים נדודים]] | '''שבת שניה אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]] {{ש}} <small>[או: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]]</small>{{ש}} <small>[במגנצא א"א]</small> |- ! שבת ד אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אשיחה בדברי נפלאותיך]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[אומץ דר חזקים]]]</small>{{ש}} <small>[אופן: [[ידודון ידודון שנאני שלהבת]]]</small> {{ש}} אהבה: [[סגולתי איומה נשאתי]] {{ש}} זולת: [[אלהי בך איחבק]] {{ש}} גאולה: [[שכולה אכולה]] | '''שבת שלישית אחר ר"ח אייר:''' {{ש}} זולת: [[אתה אלהים וזולתך אין עוד]]{{ש}} <small>[או: [[אלהים אל דמי לך (זולת)|אלהים אל דמי לך]]]{{ש}} [בוורמייזא: [[זולתך אדונים]]]</small>{{ש}} <small>[במגנצא א"א]</small> |- ! שבת ה אחרי פסח | <small>[יוצר: [[אגורה באהלך עולמים]]]</small> {{ש}} <small>[אופן: [[יקודי אש]]]</small> {{ש}} <small>[בפוזנא: [[במרומי רום ישיבתך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[סגולתי משכתיך חסד]] {{ש}} זולת: [[אלהים לא אדע זולתך]] {{ש}} גאולה: [[יקוש בעניו]] | '''שבת בהר:''' {{ש}} זולת: [[אחרי נמכר (זולת)|אחרי נמכר]]{{ש}} <small>[במגנצא ובוורמייזא א"א]</small>{{ש}} <small>['''בוורמייזא שבת רביעית אחר ר"ח אייר:'''{{ש}} אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]]]{{ש}}</small> |- ! שבת לפני שבועות | יוצר: [[אהלל בצלצלי שמע]] {{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]] {{ש}} אהבה: [[איומתי יונה יעלת חן]] {{ש}} זולת: [[אלהי אקראך במחשב]] {{ש}} גאולה: [[יונה נשאתה]] | אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]]{{ש}} |- ! א של שבועות | יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[מאורה: [[אמרות האל טהורות]]]</small> {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | <small>[בוורמייזא לפני מי ידמה לך: [[מי אדר והוד]]]</small>{{ש}} יוצר: [[אדון אימנני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אילת אהבים מתנת סיני]]]</small>{{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אורחות אראלים]]]</small>{{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אנכי גדול בנודעים]]]</small> |- ! ב של שבועות | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} אופן: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]] {{ש}} זולת: [[אנכי שימעת]] | יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני]] {{ש}} <small>[במגנצא: [[אדון אימנני]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אדיר ונאה בקודש]]]</small>{{ש}} אופן: [[אורחות אראלים]]{{ש}} <small>[במגנצא וק"ק: [[ועתה בנים (אופן)|ועתה בנים]]]</small> {{ש}} <small>[בוורמייזא: [[כבודו אות ברבואות]]]</small>{{ש}} זולת: [[אנכי גדול בנודעים]]{{ש}} <small>[במגנצא וק"ק: [[אנכי שימעת]]]</small>{{ש}} <small>[בוורמייזא א"א]</small>{{ש}} |- ! שבת אחרי שבועות | יוצר: [[אדיר ונאה בקודש]] {{ש}} אופן: [[כבודו אות ברבואות]] {{ש}} אהבה: [[אשר יחדיו]] {{ש}} זולת: [[אור ישראל וקדושו]] | (אין אומרים) |- ! שבת בהעלותך | מאורה: [[אשר יצר אור וצר]]{{ש}} <small>[בפוזנא: [[שני זיתים נכרתים]]]</small>{{ש}} | (אין אומרים) |- ! שבת שלח | אהבה: [[שש מאות נקראות]] | (אין אומרים) |- ! שבת אחר י"ג סיון | (אין אומרים) | <small>[זולת בוורמייזא: [[אין לנו אלהים עוד זולתך]]]</small> |- ! שבת חוקת | אהבה: [[אל מחוללי]] | (אין אומרים) |- ! שבת אחר כ"ה סיון | (אין אומרים) | <small>[זולת בוורמייזא: [[זולתך אין אל]]]</small> |- ! שבת א אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אל אל חי ארנן]]{{ש}} <small>[במגנצא ובוורמייזא א"א]</small> |- ! שבת אחר כ' תמוז | (אין אומרים) | <small>[זולת בוורמייזא: [[אזכרה אלהים נגינתי בלילה]]]</small> |- ! שבת ב אחר י"ז תמוז | (אין אומרים) | זולת: [[אריות הדיחו פזורה]]{{ש}} <small>[במגנצא ובוורמייזא א"א]</small> |- ! שבת לפני תשעה באב | (אין אומרים) | <small>[אופן בוורמייזא: [[אף אורח משפטיך]]]</small>{{ש}} אהבה: [[אותך כל היום קיוינו]] {{ש}} <small>[בוורמייזא א"א]</small>{{ש}} זולת: [[אלהים באוזנינו שמענו]]{{ש}} <small>[בוורמייזא: [[אודה שמך עליון]]]</small> |- ! שבת נחמו | יוצר: [[אל אל שדי אתחנן]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} [מאורה: [[אמרות האל טהורות]]] {{ש}} אהבה: [[שתי פעמים מקוימים]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] | יוצר: [[ארוממך אל חי]] {{ש}} אופן: [[שאו מנחה משובחה]] {{ש}} זולת: [[אמת משל היה]] |- ! שבת עקב | אהבה: [[ידיד עליון]] | (אין אומרים) |- ! שבת שופטים | (אין אומרים) | <small>[זולת בוורמייזא: [[אני ראשון ואני אחרון אהיה עמכם]]]</small> |} ==קרובות== ===כללי=== *[[מסוד חכמים]] ===שחרית ליום ראשון של ראש השנה=== *רשות: [[יראתי בפצותי שיח]] (פ) *מגן: [[את_חיל_יום_פקודה#מגן|את חיל]] *מחיה: [[את_חיל_יום_פקודה#מחיה|תאלת זו]] *משלש: [[את_חיל_יום_פקודה#משלש|אבן חוג]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[את_חיל_יום_פקודה#אדרת_ממלכה|אדרת ממלכה]] *[[את_חיל_יום_פקודה#אם_אשר_בצדק|אם אשר בצדק]] (פ) *[[את_חיל_יום_פקודה#אאפיד_נזר_איום|אאפיד נזר איום]] *[[אדירי איומה]] *[[לאל עורך דין]] *סילוק: [[את_חיל_יום_פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום ראשון של ראש השנה=== *מגן: [[אופד_מאז#מגן|אופד מאז]] *מחיה: [[אופד_מאז#מחיה|תפן במכון]] *משלש: [[אופד_מאז#משלש|אף אורח משפטיך]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אופד_מאז#קיקלר:_אומץ_אדירי_כל_חפץ|אומץ אדירי כל חפץ]] *[[מלך עליון אל דר במרום]] *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#וחיות_אשר_הנה|וחיות אשר הנה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *תקיעתא: **מלכויות – [[אנסיכה_מלכי#מלכויות: אנסיכה מלכי|אנסיכה מלכי]] **זכרונות – [[אנסיכה_מלכי#זכר תחלת כל מעש|זכר תחלת כל מעש]] **שופרות – [[אנסיכה_מלכי#אשא דעי בצדק|אשא דעי בצדק]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום שני של ראש השנה=== *רשות: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#רשות|אתיתי לחננך]] *מגן: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מגן|אמרתך צרופה]] *מחיה: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#מחיה|תמים פעלך]] *משלש: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#משלש|שולחתי במלאכות]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אדר_והוד|שמו מפארים – אדר והוד]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#אתן_לפועלי_צדק|אתן לפועלי צדק]] *[[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#שבתי_וראה|שבתי וראה תחת השמש]] *[[מלך עליון אמיץ המנושא]] *[[כל שנאני שחק באמר מאמירים]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמרתך_צרופה_ועדותיך_צדק#סילוק|אשר מי יעשה]] *קדושה: (פ) **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#וחיות בוערות|וחיות בוערות]] **[[וחיות_בוערות_מראיהן_כגחלי_אש#אחד קדוש|אחד קדוש]] ===מוסף ליום שני של ראש השנה=== *([[לאל עורך דין]]) (פ) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] *קדושה: **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ועמך_תלואים_בתשובה|ועמך תלואים בתשובה]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#ואתה_אזון_קול_מפאריך|ואתה אזון קול מפאריך]] **[[וחיות_אשר_הנה_מרובעות_כסא#תהלות_כבודך|תהלות כבודך]] *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *תקיעתא: **מלכויות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#מלכויות|אהללה אלוהי]] **זכרונות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#זכרונות|אפחד במעשי]] **שופרות: [[אהללה_אלהי_אשירה_עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]] *[[היום תאמצנו]] ===שחרית ליום כיפור=== *רשות: [[אמצת_עשור#רשות|אימיך נשאתי]] *מגן: [[אמצת_עשור#מגן|אמצת עשור]] *מחיה: [[אמצת_עשור#מחיה|תאות נפש]] *תוכחה: [[אמצת_עשור#תוכחה|אנוש מה יזכה]] *משלש: [[אמצת_עשור#משלש|אחדת יום זה]] *[[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]] (פולין ועלזאס) *[[אמצת_עשור#מורה_חטאים|מורה חטאים]] *[[אמצת_עשור#אדר_יקר_אלי|אדר יקר אלי]] *[[אמצת_עשור#אנא_אלהים_חיים|אנא אלהים חיים]] *[[איומה בחר]] (פ) *[[אמצת_עשור#אך_אתים|אך אתים בחין לפניך]] *[[אמצת_עשור#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים ארך אפים]] *[[אמצת_עשור#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אין מי בשחק]] *[[אמצת_עשור#אשר_אומץ_תהלתך|אשר אומץ תהלתיך באילי שחק]] *[[אמצת_עשור#על_ישראל_אמונתו|על ישראל אמונתו]] *[[אמצת_עשור#אפסי_ארץ|אפסי ארץ בדברו הקים]] *[[אמצת_עשור#מי_כמוך|מי כמוך אדיר במרומים]] *[[אמצת_עשור#אין_כמוך|אין כמוך באדירי מעלה]] *[[האדרת והאמונה]] *[[אמצת_עשור#נאמירך_באימה|נאמירך באימה]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אל_מלך_נאמן|רוממו אל מלך נאמן]] *[[אמצת_עשור#רוממו_אדיר_ונורא|רוממו אדיר ונורא]] *[[אמצת_עשור#אמונתך_בעליונים|אמונתך בעליונים]] *[[אמצת_עשור#הנקדש_באלפי_אלפים|הנקדש באלפי אלפים]] *[[אמצת_עשור#אילי_שחק|אילי שחק]] *[[אמצת_עשור#אין_מספר_לגדודי_צבא_חילו|אין מספר לגדודי צבא חילו]] *[[לאל עורך דין]] (פ) *סילוק: [[אמצת_עשור#סילוק|מי יתנה תוקף תהלתך]] *קדושה: **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אל_ברוב_עצות|אל ברוב עצות]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#תמיד_תתלונן_בידך|תמיד תתלונן בידך]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך ועדיך יבוא כל בשר|אליך ועדיך יבוא כל בשר]] **[[אל_ברוב_עצות_תכן_את_רוח#אליך_תלויות_עינינו|אליך תלויות עינינו]] *[[חמול על מעשיך]] *[[האדיר משמי עליות|האדיר משמי עליות; התכן מתחת זרועות עולם; האימן כיפי שחקים]] *[[ובכן מי לא יראך]] (סידרת רהיטים) *[[האזורים באהב]] *[סליחות - ראה בהמשך] *אחרי וידוי: **[[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (קטעים) (א) **[[יום אשר אשמנו יוצלל ויוסגר]] **[[אהללך בקול רם]] *[[היום תאמצנו]] (א) ===מוסף ליום כיפור=== *מגן: [[שושן_עמק#מגן|שושן עמק איומה]] *מחיה: [[שושן_עמק#מחיה|יום מימים הוחס]] *תוכחה: [[שושן_עמק#תוכחה|אנוש איך יצדק]] (פ) *משלש: [[שושן_עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[שושן_עמק#אשא_דעי_למרחוק|אשא דעי למרחוק]] *[[שושן_עמק#אין_ערוך_אליך|אין ערוך אליך]] *[[שושן_עמק#אנא_אזון|אנא אזון שועת חינון]] (א) *[[שושן_עמק#אך_אין_לנו|אך אין לנו אלוה מבלעדיך]] (א) *[[שושן_עמק#אל_תזכר_לנו_עוונותינו|אל תזכר לנו עוונותנו]] (פ) *[[שושן_עמק#אך_אומרים|אך אומרים בחין לפניך]] (פ) *[[שושן_עמק#אמרו_לאלהים|אמרו לאלהים אל מלך בעולמו]] (פ) *[[שושן_עמק#מעשה_אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (פ) *[[שושן_עמק#אשר_אימתך|אשר אימתך באראלי אומן]] *[[שושן_עמק#אמיצי_שחקים|אמיצי שחקים]] *[[שושן_עמק#אילי_מרום|אילי מרום ]] *סילוק: [[שושן_עמק#סילוק|מי יערוך אליך]](א) *סילוק: [[ונתנה תוקף]] (פ) *קדושה: **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_דת_וכס_השית|אז מלפני בראשית דת וכס השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_אבות_ובנים_ה|אז מלפני בראשית אבות ובנים השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_נוה_וינון_הש|אז מלפני בראשית נוה וינון השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אז_מלפני_בראשית#אז_מלפני_בראשית_שבעה_אלה_השית|אז מלפני בראשית שבעה אלה השית]] (פ ופֿלאָס) **[[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[[וכל מאמינים]] *[[ואיזו תהילה כפי גודלך]] (א) *[[לך יאדיר כל יציר]] (א) *[[האחד בעולמו ואין שני לו]] (א) *[[האומרים אחד]] (א) *[[ויאתיו כל לעבדך]] (פ) *[[היה עם פיפיות]] *[[אוחילה לאל]] *סדר עבודה: [[אמיץ כח]] <small>( / [[אתה כוננת עולם מראש]])</small> **[[שנת אוצרך הטוב]] **[[כאהל הנמתח בדרי מעלה]] **[[אשרי עין ראתה אהלנו]] *קינות ותחינות לאחר סדר העבודה: **[[אין לנו לא אשים ולא אשם]] (פ) **[[תכפו עלינו צרות]] **[[תנות צרות לא נוכל]] **[[אל תעש עמנו כלה]] **[[כתועים ואין לבקש]] **[[אם תעינו לא תתענו]] **[[תאות לב לא השגנו]] **[[תאמר למחות אשמינו]] **[[אורך תזריח לחשוכה]] **[[אופל אלמנה תאיר]] **[[תתן אחרית לעמך]] **[[תעינו מאחריך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] **[[אדיר ונאור בורא דוק וחלד]] *[[היום תאמצנו]] ===מנחה ליום כיפור=== *מגן: [[איתן_הכיר_אמונתך#מגן|איתן הכיר אמונתך]] *מחיה: [[איתן_הכיר_אמונתך#מחיה|מואהב ויחיד לאמו]] *משלש: [[איתן_הכיר_אמונתך#משלש|אראלים בשם תם ממליכים]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) *[[אודך בקול ערב#אדר בתאר נכון|אדר בתואר מכון]] (למנהג פולין אומרים את הכותרת, ובפוזנא אמרו את הפיוט המלא) *[[אפאר למלכי בקודש]] (כנ"ל) *[[אודך בקול ערב#אתה אל רחום וחנון|אתה אל רחום וחנון]] (פוזנא) *[[איתן_הכיר_אמונתך#אראלי_הוד|אראלי הוד]] *סילוק: [[כי רכובו בערבות]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *אחרי וידוי **[[יום אשר הוחק לכפרתנו]] **[[אדון אביר במעשיו כביר]] (פ) ===נעילה ליום כיפור=== *מגן: [[אב_ידעך#מגן|אב ידעך מנוער]] *מחיה: [[אב_ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] *משלש: [[אב_ידעך#משלש|טבע זיו תארה]] *([[אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ|אתה הוא אלהינו]]) (עלזאס) **[[אב_ידעך#קיקלר|מערב עד ערב]] (למנהג פולין רק את הכותרת ולמנהגי אשכנז ופוזנא את הפיוט המלא) *סילוק: [[אב_ידעך#שערי_ארמון|שערי ארמון]] *קדושה: [[אל ברוב עצות תכן את רוח#אליך תלויות עינינו|אליך תלויות עינינו]] (א) (מתוך [[אל ברוב עצות תכן את רוח|אל ברוב עצות]]) *[[חמול על מעשיך]] *[סליחות - ראו בהמשך] *[[היום תאמצנו]] (א) ===שחרית ליום ראשון של סוכות=== *מגן: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מגן|אוימתי בחיל כיפור]] *מחיה: [[אוימתי_בחיל_כיפור#מחיה|מאלמי מגדים]] *משלש: [[אוימתי_בחיל_כיפור#משלש|קושט שעינת עץ]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#עד_לא_מצוקי_רגב|עד לא מצוקי רגב]] (א) *[[אוימתי_בחיל_כיפור#קיקלר|אקחה פרי עץ הדר]] *[[אוימתי_בחיל_כיפור#אז_היתה_חנית_סכו|אז היתה חנית סוכו]] (פ) *([[אל נא לעולם תוערץ]] (פפד"מ)) *סילוק: [[אוימתי_בחיל_כיפור#סילוק|אקחה בראשון]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[ארחץ בנקיון כפות]]) ===מוסף ליום ראשון של סוכות=== *קדושה: (וורמייזא) **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות|וחיות ארבע אשר כס עומסות]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ועמך_זכור_למו_נסע_סוכה|ועמך זכור למו נסה סוכה]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואתה_מקדם_תאבת_שלם|ואתה מקדם תאבת שלם]] **[[וחיות_ארבע_אשר_כס_עומסות#ואנחנו_קמנו_בצווי_נצרך_להלל|ואנחנו קמנו בצווי נצרך להלל]] ===שחרית ליום שני של סוכות=== *מגן: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מגן|ארחץ בנקיון כפות]] *מחיה: [[ארחץ_בנקיון_כפות#מחיה|תשורת שי אלפים]] *משלש: [[ארחץ_בנקיון_כפות#משלש|איווי סוכת דוד]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#בל_תהי_מצות_סוכה|בל תהי מצות סוכה]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אלים_כהשעין|אלים כהשעין אב]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[ארחץ_בנקיון_כפות#אמנם_מצוה|אמנם מצוה]] *סילוק: [[ארחץ_בנקיון_כפות#סילוק|כי אקח מועד]] (לפי מנהג מגנצא אומרים מערכת [[אוימתי בחיל כיפור]]) ===שחרית לשמיני עצרת=== (מנהג וורמייזא) *מגן: [[אחות אשר לך כספת#מגן|אחות אשר לך]] *מחיה: [[אחות אשר לך כספת#מחיה|מותמם בטבע שמונה]] *משלש: [[אחות אשר לך כספת#משלש|קהל איתנים נעצר]] *[[אחות אשר לך כספת#פיוט ד|היטיבה לטובים]] *[[אחות אשר לך כספת#קיקלר|אדורי משבעים]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אחות אשר לך כספת#פיוט ו|אצורי מקדם]] (רק הכותרת) *סילוק: [[אחות אשר לך כספת#סילוק|אלה עשיתם]] ===מוסף לשמיני עצרת (תפילת גשם)=== *א. [[אף_ברי_אותת#א|אף ברי]] *ב. [[אף_ברי_אותת#ב|יטריח]] *רשות: [[אף_ברי_אותת#רשות|אפיק מען מעוטר]] *סדר יצירה: **[[אף_ברי_אותת#אקשטה_כסל_וקרב|אקשטה כסל]] **[[אף_ברי_אותת#תכנם_לארץ_וחוצות|תכנם לארץ וחוצות]] *סדר פסוקים: [[אף_ברי_אותת#יפתח_ארץ_לישע|יפתח ארץ לישע]] *[[אף_ברי_אותת#איום_זכור_נא_לשואלי_מים|איום זכור נא לשואלי מים]] (א) *[[זכור אב נמשך אחריך כמים]] (פ) *[[סידור/נוסח אשכנז/מחזור לחג הסוכות/מוסף לשמיני עצרת#הכרזת_גשם|הכרזת גשם]] ===שחרית לשבת שקלים=== *מגן: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מגן|אז מאז זמות]] *מחיה: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מחיה|מעתיק פלוסים]] *משלש: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#משלש|קצובה היא זאת]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#מי_יוכל_לשער|מי יוכל לשער]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אומן_בשמעו|אומן בשמעו]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#אלה_אזכרה_את_אשר_נעשה|אלה אזכרה את אשר נעשה]] *סילוק: [[אז_מאז_זמות_בכל_פועל#סילוק|אז ראית וספרת]] ===מוסף לשבת שקלים=== *[[אשכול איווי תאות כל נפש]] ===שחרית לשבת זכור=== *מגן: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מגן|אזכיר סלה זכרון מעשים]] *מחיה: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#מחיה|תמימים בעודם בסין רפודים]] *משלש: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#משלש|אצילי מרעי נכד שעיר]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#בלשון_אשר_הזכרת|אל נא בלשון אשר הזכרת]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#אץ_קוצץ|אץ קוצץ]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#קיקלר|זכור איש אשר הגויע]] *סילוק: [[אזכיר_סלה_זכרון_מעשים#סילוק|אלהים אל דמי לך]] ===שחרית לפורים=== *[[ויאהב אומן|ויאהב אומן יתומת הגן]] **[[ויאהב_אומן#אזרח_בט_חוץ|אזרח בט חוץ]] **[[ויאהב_אומן#תמימים_כרשו_ארץ|תמימים כרשו ארץ]] **[[ויאהב_אומן#אותו_מבהלת|אותו מבהלת]] **[[ויאהב_אומן#אספרה_אל_חוק|אספרה אל חוק]] **[[ויאהב_אומן#אמל_ובך|אמל ורבך]] ===שחרית לשבת פרה=== *מגן: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מגן|אצולת אומן בצרוף זקוקה]] *מחיה: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#מחיה|ממרה חוקה גזר]] *משלש: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#משלש|קפאון חוק אלפת היקר]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרתי_אחכמה|אמרתי אחכמה]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אצורה_ומופרשה|אצורה ומפורשה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#אמרה_סנונה_וצרופה|אִמרה סנונה וצרופה]] *י"א: [[אצילי עם עולי גולה]] *סילוק: [[אצולת_אומן_בצירוף_זקוקה#סילוק|אין לשוחח עוצם נפלאותיך]] ===שחרית לשבת החודש=== *מגן: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מגן|אתיית עת דודים]] *מחיה: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#מחיה|מרימי עול]] *משלש: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#משלש|קיחת עלית עקד]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#רבות_עשית|רבות עשית]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#אבי_כל_חוזה|אבי כל חוזה]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אתיית_עת_דודים_כגעה#קיקלר|אדון מקדם]] *סילוק: [[אתיית_עת_דודים_כגעה#סילוק|הוא נקרא ראש וראשון]] ===מוסף לשבת החודש=== *[[ראשון אמצת לפרח שושנים]] ===שחרית לשבת הגדול=== ;פולין *מגן: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מגן|אלהים בצעדך הכות פתרוס]] *מחיה: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#מחיה|ממסגר אסיר]] *משלש: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#משלש|ישעי וכבודי]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#כרם_חמד|כרם חמד]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#ירדת_להציל_עמך|ירדת להציל עמך]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#אמנה_גדולה|אמנה גדולה]] *[[ויהי בחצי הלילה|אז רוב נסים]] *רשות: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#רשות|אבוא בחיל להתיצבה]] *סדר: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סדר|אלהי הרוחות לכל בשר]] *סילוק: [[אלהים_בצעדך_הכות_פתרוס#סילוק|אין ערוך אליך להגיד ולדבר]] ;אשכנז *מגן: [[אוני_פטרי_רחמתים#מגן|אוני פטרי רחמתים]] *מחיה: [[אוני_פטרי_רחמתים#מחיה|מתים בכל בית]] *משלש: [[אוני_פטרי_רחמתים#משלש|ישמע לאדום כשמע מצרים]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#לישע_עמך|אל נא לישע עמך]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_תשע_מכות|אז תשע מכות]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אוני_פטרי_רחמתים#אז_רוב_נסים|אז רוב נסים]] *סדר: [[אדיר דר מתוחים]], ויש אומרים אותו במוסף. ואם חל שבת הגדול בערב פסח, מקדימים אותו למוסף שבת ז' ניסן (הפסקה שניה). *סילוק: [[אוני_פטרי_רחמתים#סילוק|ובכן כי אין לפניך לילה]] ===מוסף ליום ראשון של פסח (תפילת טל)=== *א. [[בדעתו_אביעה_חידות#א|בדעתו אביעה חידות]] *ב. [[בדעתו_אביעה_חידות#ב|תהומות הדום]] *רשות: [[בדעתו_אביעה_חידות#רשות|אירשה ארוש לחשון]] *סדר יצירה: **[[בדעתו_אביעה_חידות#אאגרה_בני_איש|אאגרה בני איש]] **[[בדעתו_אביעה_חידות#תחת_אילת_עופר|תחת אילת עופר]] *סדר פסוקים: [[בדעתו_אביעה_חידות#אלים_ביום_מחוסן|אלים ביום מחוסן]] *[[בדעתו_אביעה_חידות#טל_תן_לרצות_ארצך|טל תן לרצות ארצך]] *[[סידור/נוסח_אשכנז/פסח/מוסף_יום_א#הכרזת_טל|הכרזת טל]] ===שחרית ליום שני של פסח=== *מגן: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מגן|אסירים אשר בכושר]] *מחיה: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#מחיה|מה איילו פלאי נסיך]] *משלש: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#משלש|קמי קהלך]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#ערב_אשר_עלה|ערב אשר עלה]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אז_על_כל_חיתו_יער|אז על כל חיתו יער]] *[[אל נא לעולם תוערץ]] *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#שור_אשר_מאז|שור אשר מאז]] (פ) *[[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#אומץ_גבורותיך|אומץ גבורותיך]] *סילוק: [[אסירים_אשר_בכושר_שעשעת#סילוק|בעשר מכות]] ===שחרית לשביעי של פסח=== *מגן: [[אותותיך_ראינו#מגן|אותותיך ראינו]] *מחיה: [[אותותיך_ראינו#מחיה|תרגלת עמוסים]] *משלש: [[אותותיך_ראינו#משלש|שבטי יה הוצאת לפדיום]] *[[אותותיך_ראינו#קיקלר|אמרו לאלהים אדירים]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא) *סדר: [[אותותיך_ראינו#סדר|אילי הצדק ידועים]] *סילוק: [[אותותיך_ראינו#סילוק|חסדי ה' אזכיר]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אימת נוראותיך]]) ===שחרית לאחרון של פסח=== *מגן: [[אימת_נוראותיך#מגן|אימת נוראותיך]] *מחיה: [[אימת_נוראותיך#מחיה|תחבולות עש]] *משלש: [[אימת_נוראותיך#משלש|איום ונורא מי לא יראך]] *[[אימת_נוראותיך#אדני_חלד|אדני חלד]] *[[אימת_נוראותיך#מה_מועיל_רשע|מה מועיל רשע]] *([[אל נא לעולם תוערץ]]) (וורמייזא וק"ק) *סדר: [[אימת_נוראותיך#סדר|אצולים מפרך סונים]] *סילוק: [[אימת_נוראותיך#סילוק|אומץ גבורותיך]] (לפי מנהגי וורמייזא ומגנצא ועוד קהילות אומרים את מערכת [[אותותיך ראינו]]) ===שחרית ליום ראשון של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (רוב מקומות) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] |} ===מוסף ליום ראשון של שבועות=== *[[אתה הנחלת]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית ליום שני של שבועות=== {| class="wikitable" ! פולין וחלק קהילות אשכנז !! רוב קהילות אשכנז |- | *מגן: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מגן|אורח חיים]] {{ש}} *מחיה: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#מחיה|תמכו כבוד]] {{ש}} *משלש: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#משלש|שלמים בחנותם]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ד|אם לא אמריך הנעימים]] {{ש}} *[[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#פיוט_ה|שבוית מרום]] {{ש}} *[[אל נא לעולם תוערץ]] (ק"ק) {{ש}} *סדר עולם: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_עולם|שעשוע יום יום]] {{ש}} *סדר דיברין: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סדר_דיברין|אלוף מסובל בהוד איפודים]] {{ש}} *סילוק: [[אורח_חיים_מוסר_תוכחת#סילוק|וכל העם רואים]] | *מגן: [[ארץ_מטה_ורעשה#מגן|ארץ מטה]] {{ש}} *מחיה: [[ארץ_מטה_ורעשה#מחיה|מן ההר למעוניו]] {{ש}} *משלש: [[ארץ_מטה_ורעשה#משלש|קדוש הופיע מפארן]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אנכי_בשם_אל_שדי|אנכי בשם אל שדי]] {{ש}} *[[ארץ_מטה_ורעשה#אז_בכתב_אשורית|אז בכתב אשורית]] {{ש}} * [[אל נא לעולם תוערץ]] {{ש}} *סדר עולם: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_עולם|ה' קנני ראשית דרכו]] {{ש}} *סדר דיברין: [[ארץ_מטה_ורעשה#סדר_דיברין|אתו מצוות וחוקים]] {{ש}} *סילוק: [[ארץ_מטה_ורעשה#סילוק|אלה העדות והחוקים]] |} ===מוסף ליום שני של שבועות=== *[[אזהרת ראשית]] *[[אז שש מאות]] ===שחרית לתשעה באב=== (אשכנז) * [[אאביך ביום מבך]] ===פיוטי אלהיכם=== (אשכנז) *לשבת ברית מילה: [[אלהיכם אני זוכר הברית]] *לשבת חתונה: [[אלהיכם שיכנו שם]] *לשבת ר"ח: [[אלהיכם יזריח שמשו]] *לשבת חוה"מ סוכות: [[אלהיכם ישיב בשלם סוכו]] *לשבת בראשית: [[אלהיכם ישכיל עבדו]] *לשבת חנוכה: [[אלהיכם ישלח משיחו]] *לשבת נחמו: [[אלהיכם יוסיף ידו]] *לשבת שובה: [[אלהיכם שופט צדק]] <small>(או: [[אלהיכם יחשוף זרועו]])</small> ==אחרים== * לליל שני של יום טוב שחל בשבת: [[יום שבת זכור]] * רשות לקדיש אחרי מוסף בשבת נשואין: [[האל העירה וראה]] (א) * הזכרת נשמות לשבת לפני שבועות ולפני ת"ב: [[אל מלא רחמים חופף בכנפי יונה]] (מץ) =סליחות= ==פיוטים במסגרת הסליחות== *[[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] *[[אשמנו מכל עם]] *[[עשה למען שמך|אל רחום שמך, עשה למען שמך]] *[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]] *[[מי שענה לאברהם אבינו]] *[[רחמנא דעני]] *[[מחי ומסי]] *[[מכניסי רחמים]] *[[מרנא דבשמיא|מרן דבשמיא]] *[[שומר ישראל|שומר ישראל, מתרצה ברחמים]] *[[רחמנא אידכר לן]] (ביו"כ קטן) ==סליחות לימי התשובה== {{מסגרת|<small> ;הערות *בכמה מהמנהגים סדר הסימנים שונה ממהדורה למהדורה. להלן מקורות לספרורים שבלוח: **פולין: פראג תמ"ז **ליטא: אמשטרדם ת"פ, מחזור כל-בו וילנא תרס"ה **בהמן: פראג שע"ט **פוזנא-הורודנא: פפד"א ת"מ, פיורדא תקע"ז **ביה"כ הישן של פראג: פראג שס"ה **פפד"מ: רדלהיים תרכ"ה **עלזאס: פפד"מ תפ"ה **וורמייזא: זולצבאך תצ"ז **האשכנזים שבאיטליה: פייבי די שאקו רל"ה **קוילן: פפד"מ תנ"ד *בנוסח האשכנזים שבאיטליה החליפו חלק מהסליחות בגלל הצנזורה, ברשימה דלהלן הסליחות הישנות מסומנות ב{{סימון אפור|אפור}}, והחדשות ב{{צבע רקע|#D9E2F3|כחול}}{{הערה|מנהג זה (בסדרו המקורי) נוסד ע"י ר' זלמן יענט, וסדר הסליחות דלהלן מופיע בספר המנהגים שלו, בשינויים קלים מאד, למעט סדרי בה"ב.}} *לא מוצגים כאן סדרי סליחות עבור תעניות מקומיות, סליחות על קדושים שנהגו בקהילות שונות להוסיף בתפילות יום כיפור, וכן סדרי סליחות נוספים לכ' סיון ושובבי"ם ת"ת. ב'''[[משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/נספחים למחזור אשכנז|דף הזה]]''' ניתן למצוא עוד מפתחות. </small>}} ===מנהג אשכנז המזרחי=== {| class="wikitable" ! יום ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! מנהג פוזנא-הורודנא !ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום ראשון |<!-- פולין א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- ליטא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]]  {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]]  |<!-- בהמן א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פוזנא א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |<!-- פראג א --> א. פתיחה: [[איך נפתח פה|איך נפתח]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שני |<!-- פולין ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- ליטא ב --> ה. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ז. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]  |<!-- בהמן ב --> ו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פוזנא ב --> ה. [[ישראל עמך]] {{ש}} ו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} ז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] |<!-- פראג ב --> ו. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ח. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} ט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שלישי |<!-- פולין ג --> ח. [[ישראל עמך]] {{ש}} ט. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- ליטא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]]  |<!-- בהמן ג --> ט. [[אקרא בשמך]] {{ש}} י. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פוזנא ג --> ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} י. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] |<!-- פראג ג --> י. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יג. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום רביעי |<!-- פולין ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- ליטא ד --> יא. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]]  |<!-- בהמן ד --> יב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} יד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פוזנא ד --> יא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] |<!-- פראג ד --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} טז. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} יז. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי |<!-- פולין ה --> יד. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טו. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} טז. [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- ליטא ה --> יד. [[ישראל עמך]] {{ש}} טו. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} טז. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]]  |<!-- בהמן ה --> טו. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} טז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} יז. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |<!-- פוזנא ה --> יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} טז. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] |<!-- פראג ה --> יח. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} יט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כ. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כא. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שישי |<!-- פולין ו --> יז. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יח. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} יט. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- ליטא ו --> יז. [[אקרא בשמך]] {{ש}} יח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} יט. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]]  |<!-- בהמן ו --> יח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יט. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כ. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פוזנא ו --> יז. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} יח. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} יט. פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] |<!-- פראג ו --> כב. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} כג. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} כד. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי |<!-- פולין ז --> כ. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} כא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- ליטא ז --> כ. [[בתולת בת יהודה]] {{ש}} כא. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כב. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]]  |<!-- בהמן ז --> כא. [[אין תליה לראש]] {{ש}} כב. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כג. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- פוזנא ז --> כ. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} כא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} כב. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] |<!-- פראג ז --> כו. [[אליך ועדיך באנו נערים וזקנים|אליך ועדיך]] {{ש}} כז. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כח. [[אתה ה' אבינו]] {{ש}} כט. פזמון: [[ישראל נושע]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פולין ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כו. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כז. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כח. [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לה. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לו. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לז. פסוקים) {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- ליטא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]]  {{ש}} כד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אדון מועד כתקח#מרובים|מרובים צרכי עמך]] {{ש}} כז. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כח. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כט. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]]  {{ש}} ל. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]]  {{ש}} לא. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]]  {{ש}} לב. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]]  {{ש}} לג. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]]  {{ש}} לד. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} לה. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]]  {{ש}} לז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} לח. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לט. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]  {{ש}} מ. פזמון: [[שופט כל הארץ]]  {{ש}} מא. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]]  {{ש}} מב. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]]  {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]]  {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]]  {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]]  {{ש}} מג. תחינה: [[אנקת מסלדיך]] {{ש}} מד. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]]  {{ש}} מה. תחינה: [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]  |<!-- בהמן ער"ה --> כד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כה. [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} כו. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כז. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} כט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ל. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} לא. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} לב. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} לג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} לד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} לו. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לז. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} לח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} מ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פוזנא ער"ה --> כג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} כד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} כה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} כו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} כז. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} כח. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} כט. שלמונית: [[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא]] {{ש}} ל. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} לא. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} לב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לד. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} (לה. פסוקים) {{ש}} לו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} לז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} לח. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} לט. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} מ. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} מא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פראג ער"ה --> לא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} לג. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לד. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} לה. [[אל אלוה דלפה עיני|אל אלוה]] {{ש}} לו. שלישיה: [[אל אמונה עזרה הבה|אל אמונה]] {{ש}} לז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} מב. שלמונית: [[אלהים יראה לו שה פזורה|אלהים יראה לו]] {{ש}} מג. שלמונית: [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} מד. שלמונית: [[מלך אחד יהיה אל העמים|מלך אחד]] {{ש}} מה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} מו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} מח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} מט. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פולין צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. זכור ברית - [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נא. תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} |<!-- ליטא צו"ג --> מו. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]]  {{ש}} מז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מח. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מט. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נ. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]]  {{ש}} נא. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]]  {{ש}} נב. עקדה: [[אם אפס#נוסח אשכנז המזרחי|אם אפס]]  {{ש}} נג. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]]  {{ש}} נד. חטאנו: [[יקרו רעיך רב מחולל|יקרו רעיך]]  {{ש}} נה. זכור ברית - [[זכור ברית - אשמתנו כי רבה|אשמתנו]], [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#גואל|גואל חזק]] {{ש}} נו. שמע: [[איחד צורי ברוב הודאות|איחד צורי]]  {{ש}} נז. תוכחה: [[יעזוב רשע נתיבו]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]]  {{ש}} נט. תחינה: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]]  |<!-- בהמן צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מה. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אם אפס#נוסח אשכנז המזרחי|אם אפס]] {{ש}} נ. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פוזנא צו"ג --> מב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} מג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} מד. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} מה. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} מח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} מט. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נא. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} נב. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} נג. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|יהי רצון]] {{ש}} נד. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- פראג צו"ג --> נ. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} נא. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} נב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} נו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} נז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} נח. תחינה: [[תורה הקדושה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ב עשי"ת |<!-- פולין ב עשי"ת --> נב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} נג. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} נד. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} נו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |<!-- ליטא ב עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]]  {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]]  {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]]  {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]]  {{ש}} סו. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]]  {{ש}} סז. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]]  {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]]  |<!-- בהמן ב עשי"ת --> נא. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נב. [[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] {{ש}} נג. [[אשם בעלי אשמה]] {{ש}} נד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} נה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} נז. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} נח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} נט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | rowspan=4|<!-- פוזנא --> '''ב עשי"ת''' [ד' תשרי]: {{ש}} נה. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} נו. [[אתה תקותי ותוחלתי|אתה תקותי]] {{ש}} נז. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} נח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} נט. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} ס. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סא. עקדה: [[אם אפס#נוסח אשכנז המזרחי|אם אפס]] {{ש}} סב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] '''ג עשי"ת''' [ה' תשרי]: {{ש}} סג. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סד. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סה. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} סז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} סח. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} סט. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} ע. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] '''ד עשי"ת''' [ו' תשרי]: {{ש}} עא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} עב. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עג. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עה. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עו. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] '''ה עשי"ת''' [ז' תשרי]: {{ש}} עט. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} פ. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} פא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פב. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} פג. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פד. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} פה. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} פז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה#טס|טס כנשר]] {{ש}} פח. שמע: [[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} [[וכשחטאו ישראל|וכשחטאו]], [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} פט. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] '''ו עשי"ת''' [ח' תשרי]: {{ש}} צ. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} צא. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} צב. [[אליך נפשי אשא]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} צה. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צו. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} צח. תחינה: [[תעודה החמודה]] {{ש}} |<!-- פראג ב עשי"ת --> נט. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} ס. [[תפלה לקדמך]] {{ש}} סא. [[אבד הוד תמה]] {{ש}} סב. [[אמונת מלכים]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} סו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת |<!-- פולין ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} סא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} סב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} סג. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} סה. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} סו עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- ליטא ג עשי"ת --> סט. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]]  {{ש}} ע. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עא. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} עב. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]]  {{ש}} עג. שלמונית: [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']]  {{ש}} עד. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]]  {{ש}} עה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]]  {{ש}} עו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]]  {{ש}} עז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]]  |<!-- בהמן ג עשי"ת --> ס. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סא. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} סב. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} סג. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} סה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} סו. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} סז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} סח. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |<!-- פראג ג עשי"ת --> סח. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} סט. [[אלכה ואשובה]] {{ש}} ע. [[איך אפתח פי]] {{ש}} עא. [[את שיחי אשפוך]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עד. פזמון: [[בין כסה לעשור]] {{ש}} עה. עקדה: [[אזרחי העיר ממזרח|אזרחי העיר]] {{ש}} עו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת |<!-- פולין ד עשי"ת --> סח. פתיחה: [[שושנת ורד]] {{ש}} סט. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך ה' אקרא]] {{ש}} ע. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} עא. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} עג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} עד. עקדה: [[אם אפס#נוסח אשכנז המזרחי|אם אפס]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- ליטא ד עשי"ת --> עח. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]]  {{ש}} עט. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} פ. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]]  {{ש}} פב. שלמונית: [[שלום תשפות לנו]]  {{ש}} פג. עקדה: [[איתן למד דעת]]  {{ש}} פד. פזמון: [[בין כסה לעשור]]  {{ש}} פה. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]]  {{ש}} פו. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]]  |<!-- בהמן ד עשי"ת --> סט. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} ע. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} עא. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} עב. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} עד. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עה. פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} עו. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |<!-- פראג ד עשי"ת --> עז. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עח. [[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות]] {{ש}} עט. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} פ. [[אבואה בתחנון]] {{ש}} פא. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פג. פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] {{ש}} פד. עקדה: [[אזרח ממזרח העירות|אזרח ממזרח]] {{ש}} פה. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת |<!-- פולין ה עשי"ת --> עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} עט. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פ. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} פא. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פד. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- ליטא ה עשי"ת --> פז. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']]  {{ש}} פח. [[ה' אלהי ישראל אתה צדיק|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צ. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]]  {{ש}} צא. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]]  {{ש}} צב. עקדה: [[אז בהר מור]]  {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]  {{ש}} צד. חטאנו: [[איך נאנחה במשבר|איך נאנחה]]  {{ש}} צה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} צו. שמע: [[אמון פתחי תשובה]]  {{ש}} צז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]]  |<!-- בהמן ה עשי"ת --> עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פ. [[אזנך הטה]] {{ש}} פא. [[תשובה חשובה]] {{ש}} פב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פג. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} פד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} פו. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פז. תחינה: [[מקוה ישראל מושיעו|מקוה ישראל]] |<!-- פראג ה עשי"ת --> פו. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פז. [[אגידה ואדברה עצמו מספר|אגידה ואדברה]] {{ש}} פח. [[חוצב רהב תנין]] {{ש}} פט. [[אלי אלי למה עזבתני ותמסרני|אלי אלי]] {{ש}} צ. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צא. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} צב. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} צג. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} צו. עקדה: [[אם אפס#נוסח אשכנז המזרחי|אם אפס]] {{ש}} צז. תחינה: [[אשתטחה פני ארון]] |- ! ערב יו"כ | <!-- פולין עיו"כ --> פה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} פו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פז. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |<!-- ליטא עיו"כ --> צח. שניה: [[אדון בפקדך]]  {{ש}} צט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]]  {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]]  | <!-- בהמן עיו"כ --> פח. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} פט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צ. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פוזנא עיו"כ --> צט. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} ק. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] | <!-- פראג עיו"כ --> צח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צט. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} ק. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] |} ===מנהג אשכנז המערבי=== {| class="wikitable" ! יום ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום ראשון | א. [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} ב. [[אנשי אמונה עברו]] {{ש}} ג. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[ישראל עמך]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | א. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | א. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ב. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ג. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} ד. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ה. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ו. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} א. [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} ב. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ג. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ד. פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} ה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אנשי אמונה אבדו]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} פזמון: [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שני | ו. [[ישראל עמך]] {{ש}} ז. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ח. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} ט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | ו. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} ז. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} ט. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} י. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | ז. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} ח. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} ט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} י. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} יא. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | ו. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} ז. [[ישראל עמך]] {{ש}} ח. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} ט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} י. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שלישי | יא. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יב. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יא. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} יד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} טו. חטאנו: [[גדול עווני]] | יב. [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] {{ש}} יג. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יד. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | יב. {{סימון אפור|[[ישראל עמך]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אקרא בשמך]]}} {{ש}} יג. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יד. {{סימון אפור|[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]]}} {{ש}} טו. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טז. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] | יא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} יב. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יג. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} יד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} טו. חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] {{ש}} [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום רביעי | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} יט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | טז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} יז. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} כ. חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | יז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כ. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אשיחה עם לבבי]] | יז. [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] {{ש}} יח. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} יט. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כ. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] {{ש}} חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | טז. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} יז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} יח. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} יט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כ. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום חמישי | כא. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כב. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כג. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כד. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כה. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כא. [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} כב. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כב. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} כה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | כב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} כג. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} כד. [[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] {{ש}} כה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} כו. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] | כא. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} כב. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} כג. [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} כד. פזמון: [[מלאכי רחמים]] {{ש}} כה. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | יום שישי | כו. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כז. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כח. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} כט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | כו. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} כז. [[איה חסדיך הראשונים|איה חסדיך]] {{ש}} כח. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} כט. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} ל. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | כז. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} כח. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} כט. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] {{ש}} ל. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | כז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} כח. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} כט. [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} ל. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} לא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] | [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] | [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} [[אשמינו ועונינו רבו ועצמו|אשמינו ועונינו]] {{ש}} פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] | כו. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} כז. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} כח. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} כט. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} ל. פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} לא. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} | [[ארכו הימים ודבר חזון|ארכו הימים]] {{ש}} [[אפס מרצה]] {{ש}} [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום שביעי | לא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לג. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לד. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} לב. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} לג. [[אל דביר קדשך ידינו נשואות|אל דביר קדשך]] {{ש}} לד. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לה. חטאנו: [[אל אלהים אעתר]] | לב. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} לה. [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} לו. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת]] {{ש}} לז. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | לב. [[אקרא בשמך]] {{ש}} לג. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לד. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] {{ש}} לה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] | [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} פזמון: [[למה ה׳ תעמוד ברחוק|למה ה']] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] | לב. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} לג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} לד. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} לה. פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] {{ש}} לו. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] | [[אותך אדרוש ולשמך איחל|אותך אדרוש ולשמך]] {{ש}} [[אילותנו לעזרתנו חושה|אילותנו לעזרתנו]] {{ש}} [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב ר"ה |<!-- פפד"מ ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} לח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מא. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מט. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נ. עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נג. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נד. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נה. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נו. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- עלזאס ער"ה --> לו. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לז. [[אם יתקע שופר בעיר|אם יתקע]] {{ש}} לח. [[אם ישבת לכסא|אם ישבת]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מו. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} נ. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} נא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נב. עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} נג. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} נד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נו. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [נז. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]]] {{ש}} נח. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נט. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} ס. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- וורמייזא ער"ה --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מג. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מד. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מה. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} מז. גזירה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} מח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} מט. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נ. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נא. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} נב. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} נג. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- איטליה ער"ה --> לז. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נה. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} ס. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סא. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- נירנברג ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן ער"ה --> פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} לז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} לח. (שלמונית:) [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} לט. (שלמונית:) [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} מ. (עקידה:) [[אנשי אמנה אבדו]] {{ש}} מא. [[אנשי אמנה עברו]] {{ש}} מב. [[איה כל נפלאותיך]] {{ש}} מג. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} מד. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מה. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} מו. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} מז. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} מח. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מט. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} נ. שניה: [[תעוב שמלות]] {{ש}} נא. שניה: [[אוילי המתעה]] {{ש}} נב. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} נג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} נד. שניה: [[אביוני עמך]] {{ש}} נה. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} נו. [[תעלת צרי]] {{ש}} נז. עקדה: [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} נח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} נט. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} ס. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} סא. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} סב. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} סג. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} סד. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} סה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} סד (!). חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} סה. פסוקים: נקום נקמת {{ש}} סו. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} סז. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} סח. תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- פלאס ער"ה --> פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים|ה' א"צ יושב]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | צום גדליה |<!-- פפד"מ צום גדליה --> נט. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} ס. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סא. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סב. [[את צום השביעי]] {{ש}} סג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סד. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} סה. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סו. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} סז. תחינה: [[תורה הקדושה]]{{ש}} <small>(תחנון בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]])</small> |<!-- עלזאס צום גדליה --> סא. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} סב. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סג. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סד. [[את צום השביעי]] {{ש}} סה. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} סו. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} סח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סט. חטאנו: [[אמנם הרענו מעשינו|אמנם הרענו]] {{ש}} ע. תחינה: [[תורה הקדושה]] |<!-- וורמייזא צום גדליה --> נד. פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} נה. [[את צום השביעי]] {{ש}} נו. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} נז. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} נח. [[איה קנאתך וגבורותיך|איה קנאתך]] {{ש}} נט. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} ס. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} סא. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} סב. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} סג. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} סד. תחינה: [[תורה הקדושה]] | סב. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} סג. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} סד. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} סה. [[את צום השביעי]] {{ש}} סו. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} סז. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} סח. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} סט. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} ע. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} עא. תחינה: [[תורה הקדושה]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] | [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[את צום השביעי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |<!-- קוילן צום גדליה --> סט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} ע. [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} עא. [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} עב. (עקידה:) [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עד. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} עה. [[את צום השביעי]] {{ש}} עו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עז. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} עח. פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} פ. תחינה: [[וכשחטאו ישראל|כשחטאו ישראל]] {{ש}} פא. [[תורה הקדושה]] |<!-- פלאס צום גדליה --> פתיחה: [[איך נפתח פה]] {{ש}} [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]] {{ש}} [[אמנת מאז ארשת ניב שפתים|אמנת מאז]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[הורית דרך תשובה|הורית דרך]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[תורה הקדושה]] {{ש}} תחינה בשחרית: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ב עשי"ת | סח. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סט. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} ע. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עא. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} עב. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עג. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עד. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עה. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עו. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עז. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עא. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עב. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עג. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} עד. [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} עה. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} עו. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עז. עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} עח. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת]] {{ש}} עט. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} פ. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | סה. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} סו. [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} סז. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} סח. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} סט. [[אטתי מטתי]] {{ש}} ע. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עא. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עב. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} עג. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} עד. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} עה. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | עב. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} עג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} עד. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עה. [[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]] {{ש}} עו. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} עז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} עח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} עט. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} פ. חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} פא. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אלהי תהלתי]] {{ש}} עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פג. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} פד. [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} פה. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. [[אתה מקדם אלהינו אדוננו|אתה מקדם]] {{ש}} פח. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פט. פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אמוניך שעה]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אני ברב חסדך אבוא ביתך|אני ברב חסדך]] {{ש}} [[אקרא בשמך]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] {{ש}} שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} שלמונית: [[תעלת צרי]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ג עשי"ת | עח. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עט. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} פ. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פא. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פד. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פה. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פו. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פז. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פא. פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} פב. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} פג. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} פד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פה. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} פו. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} פז. עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פח. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פט. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} צ. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | עו. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} עז. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} עח. [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} עט. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} פ. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} פא. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} פב. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} פג. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פד. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} פה. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} פו. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} פג. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} פד. [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} פה. [[אטתי מטתי]] {{ש}} פו. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} פז. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פח. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פט. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} צ. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} צא. תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[אטתי מטתי]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} שלישיה: [[את חטאי אני מזכיר היום|את חטאי]] {{ש}} שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[אליך לב ונפש נשפוך כמים|אליך לב ונפש]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] {{ש}} [[אנוש עד דכא תשב|אנוש עד דכא]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | צב. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} צג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צד. [[ה' אבינו אתה]] {{ש}} צה. [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל|ה' אלהי אברהם]] {{ש}} צו. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} צז. שלישיה: [[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי|אליך ה' שועתי בצר]] {{ש}} צח. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צט. עקדה: [[אברהם היה אחד]] {{ש}} ק. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קא. חטאנו: [[אשמרה אליך עוזי]] {{ש}} קב. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} [[ה' אלהי ישראל צדיק אתה|ה' אלהי ישראל]] {{ש}} [[אנה אלך מרוחך]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ד עשי"ת | פח. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פט. [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} צ. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צא. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צב. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צג. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צד. עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צא. פתיחה: [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} צב. [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} צג. [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} צד. [[אשום אשמתי לך]] {{ש}} צה. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} צו. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} צז. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} צח. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צט. חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] {{ש}} ק. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פז. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} פח. [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} פט. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} צ. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} צא. [[אקרא בשמך]] {{ש}} צב. שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} צג. שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} צד. עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} צה. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} צו. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] {{ש}} צז. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | צב. פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} צג. [[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל]] {{ש}} צד. [[אני קראתיך כי תענני אל|אני קראתיך]] {{ש}} צה. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} צו. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} צז. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} צח. עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} צט. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת]] {{ש}} ק. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]] {{ש}} קא. תחינה: [[שערי שמים בלולי אש ומים|שערי שמים]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[ישראל עמך]] {{ש}} [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} [[אחריש ואתאפק]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] {{ש}} תחינה: [[שבת הכסא אשר למעלה מנושא|שבת הכסא]] | פתיחה: [[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים|שחרנוך בקשנוך]] {{ש}} [[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] {{ש}} [[אריה ביער דמיתי|אריה ביער]] {{ש}} [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} שלישיה: [[אתה חלקי וצור לבבי|אתה חלקי]] {{ש}} עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | קג. פתיחה: [[סלח נא אשמתנו]] {{ש}} קד. [[אשירה ואזמרה שמך גואלי|אשירה ואזמרה]] {{ש}} קה. שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. שלישיה: [[אלהים שלח עזרה]] {{ש}} קח. [[אקרא בשמך]] {{ש}} קט. עקדה: [[איתן האזרחי השכיל|איתן האזרחי]] {{ש}} קי. פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} קיא. חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] {{ש}} קיב. תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] | פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע|ארכן וקצרן]] {{ש}} [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} [[אל אלהי הרוחות (סליחה)|אל אלהי הרוחות]] {{ש}} שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} עקדה: [[איל אחר נאחז]] {{ש}} פזמון: [[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל|באשמרת הבקר]] {{ש}} חטאנו: [[אמוניך שעה]] תחינה: [[מלך מלכים רם על רמים|מלך מלכים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ה עשי"ת | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] {{ש}} קד. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קה. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קו. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קז. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קח. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קא. פתיחה: [[אשת נעורים האהובה|אשת נעורים]] {{ש}} קב. [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} קג. [[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] {{ש}} קד. [[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה|אשתחוה אל היכל]] {{ש}} קה. שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} קו. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קז. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קח. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קט. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אדון משפט בקרבך#כסא|כסא כונן]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | צח. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} צט. [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} ק. [[אפס הוד כבודה|אפס הוד]] {{ש}} קא. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קב. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אתה אל נורא אתה|אתה אל נורא]] {{ש}} קד. שלמונית: [[איך אוכל לבוא עדיך|איך אוכל]] {{ש}} קה. עקדה: [[בנין המזבח אם נהרס|בנין המזבח]] {{ש}} קו. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קז. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קח. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קט. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קב. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קג. {{סימון אפור|[[אליך נקרא איום ונורא|אליך אקרא]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[איככה אפצה פה|איככה אפצה]]}} {{ש}} קד. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קה. [[תאות נפש ולב]] {{ש}} קו. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קז. שלמונית: [[תוחלת ישראל]] {{ש}} קח. עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} קט. פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} קי. חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} קיא. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קיב. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אליך נקרא איום ונורא|אליך נקרא]] {{ש}} [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} שלישיה: [[שטר עלי בעדים וקנין|שטר עלי]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אודה עלי חטאתי]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] {{ש}} [[תשובה חשובה]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} שלמונית: [[תחרות רוגז הניח|תחרות רוגז]] {{ש}} שלישיה: [[שוממתי ברב יגוני]] {{ש}} עקדה: [[את דבר קדשך זכור|את דבר קדשך]] {{ש}} פזמון: [[כי הנה כחומר]] {{ש}} חטאנו: [[אדון משפט בקרבך|אדון משפט]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | קיג. פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} קיד. [[אתה אלהי מלכי מקדם|אתה אלהי מלכי]] {{ש}} קטו. שלישיה: [[אלהים ה' חילי]] {{ש}} קטז. [[אתה הרואה בעלבון נעלבים|אתה הרואה]] {{ש}} קיז. [[אריות הדיחו שה פזורה|אריות הדיחו]] {{ש}} קיח. שלמונית: [[אמרנו נגזרנו לנו|אמרנו נגזרנו]] {{ש}} קיט. שלישיה: [[אקרא אל אלהים קולי|אקרא אל אלהים]] {{ש}} קכ. עקדה: [[אהל שכן אם רקן|אהל שכן]] {{ש}} קכא. פזמון: [[שחר קמתי להודות|שחר קמתי]] {{ש}} קכב. חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|אוילים מדרך]] {{ש}} קכג. [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} קכד. תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] | פתיחה: [[אז טרם נמתחו|אז טרם]] {{ש}} [[אבל אשמים אנחנו]] {{ש}} [[אנוש במה יצדק]] {{ש}} [[אשרי הגבר אשר תיסרנו יה|אשרי הגבר]] {{ש}} שלישיה: [[אנחתי מאד רבה]] {{ש}} שלמונית: [[תשוב תרחמנו שוב שביתנו|תשוב תרחמנו]] {{ש}} עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] {{ש}} חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] {{ש}} [[תא שמע מרא דעלמא|תא שמע]] {{ש}} תחינה: [[ה' שומרי לביתך נאוה|ה' שומרי]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" | ערב יו"כ |<!-- פפד"מ עיו"כ --> קט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קי. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} קיא. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיב. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- עלזאס עיו"כ --> קיג. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קיד. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קטו. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} קטז. [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- וורמייזא עיו"כ --> קי. פתיחה: [[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים|כי ערה"ר אנו סמוכים]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיא. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קיב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קיג. חטאנו: [[אל אלהים אצעקה במילולי|אל אלהים אצעקה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] |<!-- איטליה עיו"כ --> לח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} לט. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} מ. [[אדון בפקדך]] {{ש}} מא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} מב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} מג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} מד. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} מה. [[אוילי המתעה]] {{ש}} מו. [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} מז. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} מח. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} מט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} נ. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} נא. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} נב. {{סימון אפור|[[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} נג. [[אני עבדך בן אמתך|אני עבדך]] {{ש}} נד. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} נו. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} נז. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} נח. [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} נט. [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- נירנברג עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} אני עבדך בן אמתך פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |<!-- שוואבן עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אביוני עמך]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] {{ש}} [[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יה"ר]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] {{ש}} תחינה: [[תפילה תקח תחינה תבחר|תפלה תקח]] |<!-- קוילן עיו"כ --> קכה. פתיחה: [[עם ה' חזקו ונתחזקה|עם ה']] {{ש}} קכו. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} קכז. שלישיה: [[תמו פסו עבודת בית עולמים|תמו פסו]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קכט. שניה: [[אנוסה לעזרה פצתי עדיך|אנוסה לעזרה]] {{ש}} [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} [[אוילי המתעה]] {{ש}} [[תעוב שמלות]] {{ש}} קל. עקדה: [[אז בהר מור]] {{ש}} קלא. עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} קלב. פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} קלג. חטאנו: [[אודך ה' כי אנפת בי|אודך ה']] {{ש}} קלד. תחינה: [[איש עניו חילה פניך|איש עניו]] {{ש}} |<!-- פלאס עיו"כ --> פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים|ה' אה"צ נורא]] {{ש}} [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} שלישיה: [[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[ירצה צום עמך|ירצה צום]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} [[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך|אנא הבט]] |} ==סליחות ליום כיפור== ===ערבית=== *[[יעלה תחנוננו]] {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- | *[[אמנם אשמינו]] *[[סלח נא אשמות]] *[[אמנם כן יצר סוכן בנו|אמנם כן]] *פזמון: [[כי הנה כחומר]] *חטאנו: [[אותך אדרוש]] | *פתיחה: [[ה' אלהי צבאות יושב הכרובים]] *[[סלח נא אשמות]] *עקידה: [[תומת צורים וחסדם|תומת צורים]] *במקום פזמון: קטעים מתוך [[אמנם אשמינו]] **(ולמנהג פלאס [[כי הנה כחומר]]) *חטאנו: [[אותך אדרוש]] **(ולמנהג וורמייזא [[אדברה_תחנונים_כרש|אדברה תחנונים]]) |} *[[כי אנו עמך]] (בכל התפילות) *[[אתה מבין]] (בכל התפילות חוץ מנעילה) ===שחרית, מוסף ומנחה=== ====מנהג אשכנז המזרחי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! פולין ! ליטא ! בהמן-אונגארן ! פוזנא-הורודנא ! ביה"כ הישן בפראג |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פולין שחרית --> פח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} פט. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צ. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צא. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צב. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צג. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צד. [[אשא כנפי שחר]] {{ש}} צה. [[יום כפורים זה]] {{ש}} צו. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} צז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} צח. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} צט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} ק. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קא. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קב. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- ליטא שחרית --> קא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קב. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קד. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קה. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קו. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קז. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קח. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קט. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיא. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיב. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קיג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קיד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- בהמן שחרית --> צא. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} צב. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} צג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} צד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} צה. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} צו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} צז. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} צח. [[אנא אדון הרחמים]] {{ש}} צט. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} ק. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קא. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קג. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קד. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קה. שלמונית: [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פוזנא שחרית --> קב. [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] {{ש}} קד. [[אליך פנינו בושנו להרים|אליך פנינו]] {{ש}} קה. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא אדון הסליחות והרחמים|אנא אדון הסליחות]] {{ש}} קט. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קי. שלישיה: [[אזעק אל אלהים קולי|אזעק אל אלהים]] {{ש}} קיא. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיב. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיג. שניה: [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קיד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קטו. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קטז. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- פראג שחרית --> קב. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים|ה' אה"צ צג]] {{ש}} קג. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קד. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] {{ש}} קה. [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} קו. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קז. [[אנא אלהי תהלתי]] {{ש}} קח. [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} קט. [[אנא עוררה אהבתך הישנה|אנא עוררה]] {{ש}} קי. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קיא. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיב. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיד. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קטו. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קטז. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קיז. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פולין מוסף --> קג. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קה. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קו. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קז. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קח. [[אלהי עושי יוצרי ונוצרי|אלהי עושי]] {{ש}} קט. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קי. שלמונית: [[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו|אב לרחם]] {{ש}} קיא. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיב. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קיג. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קיד. [[אני אני המדבר]] {{ש}} [[חיים ארוכים תכתבנו|חיים ארוכים]] {{ש}} קטו. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קטז. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- ליטא מוסף --> קטו. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קטז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קיז. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיח. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קכא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קכב. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכג. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכד. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} קכז. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכח. פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- בהמן מוסף --> קח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קי. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קיא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קיב. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קיג. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קיד. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטו. [[אדם איך יזכה]] {{ש}} קטז. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קיז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קיח. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קיט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[ברית כרותה מלשכוח|ברית כרותה]] {{ש}} קכא. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכב. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קכג. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פוזנא מוסף --> קיח. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קיט. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכ. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכא. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכז. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכח. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכט. שלמונית: [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קל. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלא. [[אמוני שלומי ישראל]] {{ש}} קלב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלג. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פראג מוסף --> קיט. פתיחה: [[אין פה להשיב]] {{ש}} קכ. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכא. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכב. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכג. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכד. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכה. שלמונית: [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} קכו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכז. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קכח. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אלהים אין בלתך]] {{ש}} קל. [[אנא אלהי אברהם]] {{ש}} קל. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלא. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קלב. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קלד. פזמון: [[אם יוספים אנחנו|אם יוספים]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אל הר המור]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פולין מנחה --> קיח. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קיט. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכ. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכא. [[את פני מבין ויודע דין דל|את פני מבין]] {{ש}} קכב. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קכד. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קכה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קכו. [[אבדו חכמי גזית]] {{ש}} קכז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קכח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קכט. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קל. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- ליטא מנחה --> קכט. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קל. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קלא. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלב. [[תאבת יום זה]] {{ש}} קלג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלד. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלה. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלו. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלז. [[אליך ה' שועתי]] {{ש}} קלח. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמ. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמא. חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |<!-- בהמן מנחה --> קכד. פתיחה: [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|ה' אה"צ יושב]] {{ש}} קכה. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קכו. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכז. [[אפס זבח ועולה|אפס זבח]] {{ש}} קכח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכט. [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] {{ש}} קל. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלא. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קלב. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קלג. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קלה. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלו. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קלז. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קלח. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קלט. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פוזנא מנחה --> קלד. [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} קלה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלו. [[אפס מזיח]] {{ש}} קלז. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלח. [[אחלה את פני ה']] {{ש}} קלט. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמ. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמא. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. שלמונית: [[אורח צדקה]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] |<!-- פראג מנחה --> קלו. פתיחה: [[אפתחה במשל פי]] {{ש}} קלז. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קלח. [[תמור עבודת מזין]] {{ש}} קלט. [[אחלה אל ה']] {{ש}} קמ. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמא. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמב. [[ירושלים את ה' הללי|ירושלים את ה']] {{ש}} קמג. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמד. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קמה. [[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] {{ש}} קמו. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} קמז. [[אנשי אמנה אבדו ואין איש]] {{ש}} קמח. [[אבינו מלך אנקת עמך|אבינו מלך]] {{ש}} קמט. [[יום כפורים זה]] {{ש}} קנ. [[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה|שלש עשרה מדות]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] |} ====מנהג אשכנז המערבי==== {| class="wikitable" ! תפילה ! אשכנז-פפד"מ ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים שבאיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שוויץ ! קוילן ! פֿלאָס |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |שחרית |<!-- פפד"מ שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטו. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קטז. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} שניה: [[אל נא תיסר באי עדיך|אל נא תיסר]] {{ש}} קיח. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קיט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכ. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- עלזאס שחרית --> קיז. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קיח. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קיט. [[אנחנו אשמנו]] {{ש}} קכ. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכא. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכב. שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכד. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכה. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קכו. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קכז. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קכח. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכט. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קל. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- וורמייזא שחרית --> קכא. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קכב. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קכג. שניה: [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קכד. שניה: [[אדון בשפטך]] {{ש}} קכה. שניה: [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קכו. שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכז. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קכח. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכט. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קל. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלא. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קלב. חטאנו: [[אותך אדרוש]] |<!-- איטליה שחרית --> קיג. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קיד. [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} קטו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קטז. [[אדון בשפטך]] {{ש}} קיז. [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} קיח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קיט. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קכא. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קכב. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קכג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קכד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קכה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קכו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] |<!-- נירנברג שחרית --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} ([[אמנם אלהי עולם]]) {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} ([[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]]) {{ש}} (עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]]) {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- שוואבן שחרית --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} [[תעלת צרי]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] {{ש}} |<!-- קוילן שחרית --> קלה. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלו. [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} קלז. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלח. [[אמנם אלהי עולם]] {{ש}} קלט. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמ. [[אל עבדיך המצא קונם|אל עבדיך]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמג. עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} קמד. פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} קמה. בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} [[אדון בפקדך]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |<!-- פלאס שחרית --> [[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא|אנא ה' האל]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אנא זכור לאברהם|אנא זכור]] {{ש}} [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אלהים בישראל גדול יחודך]] {{ש}} [[ואתה הוא ותיק]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[תגרת יד אסוף|תגרת יד]] {{ש}} עקדה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|מפלטי אלי]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} פזמון: [[שופט כל הארץ]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|אדברה תחנונים]] {{ש}} |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מוסף |<!-- פפד"מ מוסף --> קכא. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכב. שניה: [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכג. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קכד. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קכה. [[אפס מזיח]] {{ש}} קכו. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קכז. [[אני הוא השואל]] {{ש}} שניה: [[אדון בפקדך]] {{ש}} שניה: [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קכח. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- עלזאס מוסף --> קלא. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלב. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלג. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלד. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלה. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלו. [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} קלז. [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח מועד]] {{ש}} קלח. [[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי|את ה' בהמצאו]] {{ש}} קלט. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קמ. שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} קמא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמב. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קמג. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- וורמייזא מוסף --> קלג. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלד. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קלה. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קלו. [[אנא השם הנכבד והנורא|אנא השם]] {{ש}} קלז. [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קלט. פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} קמ. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- איטליה מוסף --> קכז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קכח. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} קכט. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קל. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קלא. [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} קלב. שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} קלג. [[אך במתח דין|אך במתח]] {{ש}} קלד. [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} קלה. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קלו. [[אני אני המדבר]] {{ש}} קלז. עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קלח. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} קלט. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- נירנברג מוסף --> [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} שלישיה: [[אדון דין אם ידוקדק|אדון דין]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- שוואבן מוסף --> [[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] {{ש}} [[אנא חטא העם הזה|אנא חטא]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אזרחי מעבר הנהר]] {{ש}} [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אדברה תחנונים כרש|טובך יאבה]] |<!-- קוילן מוסף --> קמז. [[איך אשא ראש]] {{ש}} קמח. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמט. [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} קנ. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- פלאס מוסף --> [[אפס מזיח]] {{ש}} [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[איך אשא ראש]] {{ש}} [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} [[אריאל בהיותו על מכונו|אריאל בהיותו]] {{ש}} שלישיה: [[אשפוך שיחי לפניך צורי|אשפוך שיחי]] {{ש}} [[מלכי מקדם פועל ישועות|מלכי מקדם]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[אמנם אנחנו חטאנו|אמנם אנחנו]] {{ש}} [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אני הוא השואל]] {{ש}} עקדה: [[אהבת עזוז]] {{ש}} פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |מנחה |<!-- פפד"מ מנחה --> [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] {{ש}} קכט. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קל. עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} קלא. [[אל ימעט לפניך את כל התלאה|אל ימעט]] {{ש}} קלב. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קלג. שניה: [[אך בך לדל עזרה]] {{ש}} קלד. [[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה|מאתך תהלתי]] {{ש}} [[איככה אפצה פה|איככה אפצה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} עקדה: [[אלהים אל דמי לדמי]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} קלה. חטאנו: [[אליך צורי כפים שטחתי|אליך צורי]], [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר ר"י]] |<!-- עלזאס מנחה --> קמד. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמה. [[אפסו אישים ובטלו קרבנות|אפסו אשים]] {{ש}} קמו. עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמז. [[אומץ יוסיף טהור ידים|אומץ יוסיף]] {{ש}} קמח. [[את הקול קול יעקב נוהם|את הקול]] {{ש}} קמט. עקדה: [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנ. [[אוילי המתעה]] {{ש}} קנא. [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קנב. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]{{ש}} קנג. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |<!-- וורמייזא מנחה --> קמא. [[אפס מזיח]] {{ש}} קמב. [[תפן בעינוי ודוחק|תפן בענוי]] {{ש}} קמג. [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} קמד. גזירה: [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} קמה. פזמון: [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] {{ש}} בשבת: [[שרי קודש היום|שרי קדש]] {{ש}} קמו. חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |<!-- איטליה מנחה --> קמ. [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} קמא. [[אדון בפקדך]] {{ש}} קמב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קמג. [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} קמד. {{סימון אפור|[[אלהים אל דמי לדמי]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]]}} {{ש}} קמה. [[אבואה ואשתחוה ואכרעה|אבואה ואשתחוה]] {{ש}} קמו. [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} קמז. [[אל באפך פן תמעיט|אל באפך]] {{ש}} קמח. {{סימון אפור|[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]]}} {{ש}} {{צבע רקע|#D9E2F3|[[אליך האל עיני כל יציר תלויות|אליך האל]]}} {{ש}} קמט. [[אלהי העברים נקרא|אלהי העברים]] {{ש}} קנ. [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} קנא. פזמון: [[לך ה' הצדקה תלבושת|לך ה' הצדקה]] {{ש}} קנב. חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- נירנברג מנחה --> [[תעלה תפילתנו למעון שמיך|תעלה תפלתנו]] {{ש}} [[אדון בשפטך]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[אמונת אומן עצות מרחוק|אמונת אומן]] {{ש}} פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] {{ש}} |<!-- שוואבן מנחה --> [[אנא הואל סלוח לעבדיך|אנא הואל]] {{ש}} [[אך בך לדל מעוז|אך בך לדל]] {{ש}} [[אבל אנחנו חטאים ואשמים|אבל אנחנו]] {{ש}} [[ותיק וחסיד אתה]] {{ש}} [[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי|ה' אלהי רבת]] {{ש}} עקדה: [[איתן למד דעת]] {{ש}} פזמון: [[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] {{ש}} חטאנו: [[גדול עווני#יצעקו|יצעקו בצר למו]] |<!-- קוילן מנחה --> קנא. [[אכפרה פני מלך רב|אכפרה פני מלך]] {{ש}} קנב. [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} קנג. [[אני הוא השואל]] {{ש}} קנד. פזמון: [[אנשי משמר]] {{ש}} קנה. חטאנו: [[גדול עווני]] |<!-- פלאס מנחה --> [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] {{ש}} [[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל]] {{ש}} [[אני אני המדבר]] {{ש}} עקדה: [[את הברית ואת החסד|את הברית]] {{ש}} עקדה: [[אמונים בני מאמינים]] {{ש}} פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] {{ש}} חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|טהר רבי ישמעאל]] |} ===נעילה=== {| class="wikitable" ! פולין !! אשכנז |- style="vertical-align: top;" | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולמנהג פוזנא גם חלק מהפיוט) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) *קטעים מהסליחות: **[[תעלת צרי]] **[[אדון מועד כתקח|אדון מועד]] **[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] **[[אנקת מסלדיך]] *פזמונים של הפיוטים: **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[יחביאנו צל ידו]] **[[ישמיענו סלחתי]] *[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *קטעים מהפיוט [[אז כעיני עבדים]] | *קטעים מהפיוטים: **[[אז לפנות ערב]] (רק הכותרת {{צ|פתח לנו שער}} ולחלק מנהג אש' שבאיטליה ופֿלאָס גם הפיוט עצמו) **[[אבן מעמסה]] (הכותרות {{צ|היום יפנה}}, {{צ|אנא אל נא}}) * [[אדון מועד כתקח|אדון כתקח]] (ולמנהגי וורמייזא, פרנקפורט, אמשטרדם אין אומרים אותו) *פזמונים של הפיוטים (סדר המחזורים): **[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] (במץ אין אומרים) **[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **[[מלאכי רחמים]] **[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **[[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] **[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **[[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]] **[[לך ה' הצדקה תלבושת]] **[[אם עוונינו ענו בנו|אם עונינו ענו]] **[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]] **[[אנקת מסלדיך]] **[[אנשי משמר|מי אל כמוך]] (במץ אין אומרים) **[[כי הנה כחומר]] **כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]] *[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] (למנהג פֿלאָס במשולב עם [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]) |} ====מנהגים אחרים בסדר הפזמונים==== {| class="wikitable" ! האשכנזים שבאיטליה / נירנברג-פיורדא / שוואבן-שווייץ !! וורמייזא |- style="vertical-align: top;" | * [[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה|במוצאי מנוחה]] (לא באיטליה){{ש}} * [[אדני שמעה אדני סלחה|אדני שמעה]]{{ש}} * [[לך ה' הצדקה תלבושת]]{{ש}} * [[חננו יי חננו]]{{ש}} * [[כי הנה כחומר]]{{ש}} * [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]]{{ש}} * [[מלאכי רחמים]]{{ש}} * [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]{{ש}} * [[אם עוונינו ענו בנו|אם עוונינו ענו]]{{ש}} * [[אנקת מסלדיך]]{{הערה|במחזור מעגלי צדק שלושת הפזמונים {{צ|אנקת מסלדיך}}, {{צ|ה' ה'}} ו{{צ|המבדיל}} נמצאים אחרי {{צ|זכור ברית - אבדנו}}.}}{{ש}} * [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]{{הערה|בדפוסים הראשונים של מנהג האשכנזים באיטליה (פייבי די שקו רל"ה, סליחות אוגשפורג רצ"ו), אין פזמון זה.}}{{ש}} * [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']]{{ש}} *כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]]{{ש}} * [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]]{{ש}} | * [[לך ה' הצדקה תלבושת]]{{ש}} * [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]]{{ש}} * [[אדוני האדונים השקיפה ממעונים|אדוני האדונים]]{{ש}} * [[אנקת מסלדיך]]{{ש}} * [[כי הנה כחומר]]{{ש}} * [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]]{{ש}} * שמע ישראל{{ש}} *כשחל בשבת: [[המבדיל בין קדש לחול|המבדיל]]{{ש}} * [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה|זכור ברית - אבדנו]] (מתחילים {{צ|גואל חזק}}){{ש}} |} ==סליחות לתענית ציבור== {| class="wikitable" ! rowspan="2" | יום !! colspan="3" | מנהג אשכנז המזרחי !! colspan="4" | מנהג אשכנז המערבי |- ! פולין; {{ש}}בהמן-אונגארן; {{ש}}ביה"כ הישן בפראג !! ליטא !! פוזנא-הורודנא !! אשכנז; {{ש}}שוואבן-שוויץ !! עלזאס; {{ש}}האשכנזים שבאיטליה !! וורמייזא !! נירנברג-פיורדא |- ! שני קמא | *[[ישראל עמך]] *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *קמב. [[ישראל עמך]] *קמג. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמד. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קמז. [[ישראל עמך]] *קמח. [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קמט. פזמון: [[מלאכי רחמים]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] | *[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *[[ישראל עמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | * [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] * [[ישראל עמך]] * [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] * פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] * חטאנו: [[יושב בגבהי מרומים|יושב בגבהי]] |- ! חמישי | *[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *[[אנשי אמנה אבדו]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *קמה. [[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] *קמו. [[אנשי אמנה אבדו]] *קמז. פזמון: [[מלאכי רחמים]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנ. [[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] *קנא. [[אנשי אמנה אבדו]] *קנב. פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] | *[[אך בך מקוה ישראל|אך בך מקוה]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | *[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] *קנט. [[אקרא בשמך]] *[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] *פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] *חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] | *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *[[איה כל נפלאותיך]] *פזמון: [[רועה ישראל האזינה|רועה ישראל]] *חטאנו: [[גדול עווני]] | * [[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] * [[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] * [[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] * פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] * חטאנו: [[אדון בינה הגיגנו|אדון בינה]] |- ! שני תנינא | *[[אפפונו מים]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *קמח. [[אפפונו מים]] *קמט. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנ. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנג. [[אפפונו מים]] *קנד. [[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *קנה. פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אם עוונינו רבו להגדיל|אם עונינו רבו]] *קס. [[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] *פזמון: [[מלאכי רחמים]] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] | *[[אליך נשואות עינינו|אליך נשואות]] *[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] *תחינה קודם הווידוי: [[אפפונו מים]] | * [[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] * [[איה כל נפלאותיך]] * [[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] * פזמון: [[מלאכי רחמים]] * חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]] |- ! עשרה בטבת | *[[אזכרה מצוק]] *[[אבן הראשה]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המזרחי|אבותי כי בטחו]] | *קנא. [[אזכרה מצוק]] *קנב. [[אבן הראשה]] *קנג. פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המזרחי|אבותי כי בטחו]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנו. [[אזכרה מצוק]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קנח. פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המערבי|אבותי כי בטחו]]{{הערה|בקונטרס פוזנא סליחה זו מופיעה בנוסח המערבי שלה.}} | *קלו. [[אדברה וירוח לי]] *קלז. [[אבן הראשה]] *קלח. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קלט. פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המערבי|אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אריד בשיחי בשיחי לגוחי|אריד בשיחי]] * <small>([[איך מכל אומות]])</small> * <small>(תחנון: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]])</small> | *קנב. [[אדברה וירוח לי]] *קנג. [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] *קנד. [[אבן הראשה]] *קנד. (!) פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המערבי|אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | *[[אדברה וירוח לי]] *[[אבן הראשה]] *[[אפפו עלי רעות]] *פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המערבי|אבותי כי בטחו]] *חטאנו: [[אבותי כרבת ריבם]] | * [[אדברה וירוח לי]] * [[אום קרואה חבצלת השרון|אום קרואה]] * [[אבן הראשה]] * פזמון: [[אבותי כי בטחו#נוסח אשכנז המערבי|אבותי כי בטחו]] * חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] |- ! תענית אסתר | *[[אדם בקום עלינו]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קנד. [[אדם בקום עלינו]] *קנה. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנו. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *(חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קנט. [[אדם בקום עלינו]] *קס. [[אתה האל עושה פלאות]] *קסא. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] | *קמ. [[אתה האל עושה פלאות]] *קמא. [[אתה האל עושה פלא]] *קמב. [[אדם בקום עלינו]] *קמג. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] * <small>(תחנון: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]])</small> | *קנה. [[אתה האל עושה פלא]] *קנו. [[אתה האל עושה פלאות]] *קנז. [[אדם בקום עלינו]] *קנח. פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] | *[[אתה האל עושה פלא]] *[[אתה האל עושה פלאות]] *[[אדם בקום עלינו]] *פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] *חטאנו: [[אתודה לך חטאתי במורא|אתודה לך]] *תחינה: [[עינינו לך תלינו]] | * [[אתה האל עושה פלא]] * [[אתה האל עושה פלאות]] * [[אדם בקום עלינו]] * פזמון: [[במתי מספר חילינו פניך|במתי מספר]] * חטאנו: [[אוילים מדרך פשעם|מעשה ידיו]] |- ! י"ז בתמוז | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] | *קנז. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנח. [[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי|אמרר בבכי]] *קנט. פזמון: [[שעה נאסר]] * (חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא]]) | *קסב. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קנז. [[אבן הראשה]] *קסג. פזמון: [[שעה נאסר]] | *קמד. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמה. [[אפפונו מצוקות]] *קמו. [[אדאג מחטאתי]] *קמז. פזמון: [[שעה נאסר]] *קמח. חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] * <small>([[איך מכל אומות]])</small> * <small>(תחנון: [[גרוני נחר זועק חמס|גרוני נחר]])</small> | *קמח. [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *קמט. [[אפפונו מצוקות]] *קנ. [[אדאג מחטאתי]] *קנא. פזמון: [[שעה נאסר]] *[[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] | *[[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] *[[אפפונו מצוקות]] *[[אפפונו חבלי מות]] *פזמון: [[שעה נאסר]] *חטאנו: [[אודה עלי פשעי]] | * [[אתאנו לך יוצר רוחות|אתאנו לך]] * [[אפפונו מצוקות]] * [[אדאג מחטאתי]] * פזמון: [[שעה נאסר]] * חטאנו: [[אז קשתי וחרבי|אז קשתי]] |} בסדרי הסליחות של קוילן ופֿלאָס לא נדפסו סליחות לתעניות ציבור (וכנראה אמרו כמנהג אשכנז הכללי). סדר הסליחות לכל תעניות צבור למנהג נירנברג-פיורדא ולג' תעניות למנהגי האשכנזים באיטליה ועלזאס, הוא גם זה הנמצא במהרי"ל ובמהר"ז יענט, בשינויים קלים מאד. ===ברית מילה ביום של תענית=== (מנהגים שונים) *[[אל תפר בריתך איתנו|אל תפר]] * פזמון: [[יה איום זכור היום|יה איום]] * פזמון: [[אלהינו אל שדי]] (וורמייזא) *[[זכור ברית - אות ברית]] *קסד. [[זכור ברית - שש אנכי]] (פוזנא-הורודנא) ===כ' סיון=== *[[אני יום אירא אליך אקרא|אני יום אירא]] *[[איה כל נפלאותיך]] *[[אלהים אל דמי לדמי]] *[[אמוני שלומי ישראל]] *[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] *פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] *עקדה: [[אל הר המור]] *[[אל מלא רחמים של כ' סיון]] ===יום כיפור קטן=== *[[יום זה יהי משקל כל חטאתי|יום זה]] *[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי]] *[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר|אלהי בשר עמך]] *פזמון: [[בת עמי לא תחשה|בת עמי]] *[[בדיל ויעבור|רחמנא אדכר לן]] *[[אל תעש עמנו כלה|אל תעש]] ===שובבי"ם ת"ת=== *שמות **[[אין מי יקרא בצדק|אין מי יקרא]] **[[תבוא לפניך שועת חנון|תבוא לפניך]] **פזמון: [[מלאכי רחמים]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *וארא **[[ישראל עמך]] **[[אלהים בישראל גדול נודעת|אלהים בישראל]] **פזמון: [[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בא **[[אין כמדת בשר מדתך|אין כמדת]] **[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים|תענית צבור]] **פזמון: [[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *בשלח **[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי|אם אמרי]] **[[תערוג אליך כאיל על אפיקים|תערוג אליך]] **פזמון: [[חוקר הכל וסוקר|חוקר הכל]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *יתרו **[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים|אויתיך קויתיך]] **[[אלהים אין בלתך]] **פזמון: [[יושב בסתר עליון מגני וצנתי|יושב בסתר]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *משפטים **[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי]] **[[אורך ואמיתך שלח|אורך ואמתך]] **פזמון: [[יחביאנו צל ידו]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תרומה **[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו|אנחנו החומר]] **[[איה כל נפלאותיך]] **פזמון: [[ישמיענו סלחתי]] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] *תצוה **[[אפפונו מים]] **[[אזון תחן והסכת עתירה|אזון תחן]] **פזמון: [[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה']] **חטאנו: [[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה|אל נא רפא נא]] =קינות לתשעה באב= {|class="wikitable"" |- ! !!פולין!!אשכנז |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |לילה | א. [[זכור ה' - אמותינו מקוננות בחודש אב|זכור ה' מה היה לנו]] {{ש}} ב. [[איך מפי בן ובת]] (למוצאי שבת){{ש}} [<small>[[אוי נא לנו כי חטאנו]]</small>] {{ש}} ג. [[בליל זה יבכיון - בליל זה תיליל]] {{ש}} ד. [[שומרון קול תתן]] {{ש}} ה. [[אז בחטאינו]] {{ש}} | [[זכור ה' מה היה לנו]] {{ש}} א. [[תיסתר לאלם תרשישים מרון]] {{ש}} [ב. [[בליל זה יבכיון - בליל זה תיליל]]] {{ש}} ג. [[אז בחטאינו]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |יום | ו. [[שבת סורו מני]] {{ש}} ז. [[איכה אצת באפך]] {{ש}} ח. [[אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ט. [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] {{ש}} י. [[איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} יא. [[איכה אלי קוננו מאליו]] {{ש}} יב. [[אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[אי כה אומר]] {{ש}} יד. [[איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} טו. [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] {{ש}} טז. [[זכור את אשר עשה צר]] {{ש}} יז. [[אם תאכלנה נשים פרים]] {{ש}} יח. [[ואתה אמרת היטיב איטיב עמך]] {{ש}} יט. [[לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת]] {{ש}} כ. [[הטה אלהי אזנך]] {{ש}} כא. [[ארזי הלבנון]] {{ש}} כב. [[החרישו ממני ואדברה]] {{ש}} כג. [[ואת נוי חטאתי השמימה]] {{ש}} כד. [[תיסתר לאלם תרשישים מרון]] {{ש}} כה. [[מי יתן ראשי מים]] {{ש}} כו. [[אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כז. [[אז במלאת ספק]] {{ש}} כח. [[איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כט. [[אמרתי שעו מני]] {{ש}} ל. [[מעוני שמים שחקים יזבלוך]] {{ש}} לא. [[אש תוקד בקרבי]] {{ש}} לב. [[אצבעותי שפלו]] {{ש}} לג. [[אבל אעורר]] {{ש}} לד. [[יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לה. [[שכורת ולא מיין]] | ד. [[שבת סורו מני]] {{ש}} ה. [[איכה אצת באפך]] {{ש}} ו. [[אאדה עד חוג שמים]] {{ש}} ז. [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] {{ש}} ח. [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] {{ש}} ט. [[איכה ישבה חבצלת השרון]] {{ש}} י. [[אם תאכלנה נשים פרים]] {{ש}} יא. [[איכה אלי קוננו מאליו]] {{ש}} יב. [[אהלי אשר תאבת]] {{ש}} יג. [[איכה את אשר כבר עשוהו]] {{ש}} יד. [[אי כה אומר]] {{ש}} טו. [[זכור את אשר עשה צר]] {{ש}} טז. [[ואתה אמרת היטיב איטיב עמך]] {{ש}} יז. [[לך ה' הצדקה באותות אשר הפלאת]] {{ש}} יח. [[הטה אלהי אזנך]] {{ש}} יט. [[אז במלאת ספק]] {{ש}} כ. [[אז בהלוך ירמיהו]] {{ש}} כא. [[אמרתי שעו מני]] {{ש}} כב. [[איך תנחמוני הבל]] {{ש}} כג. [[אזכיר רהב ובבל]] {{ש}} כד. [[אשאג מנהמת לבי ואתאונן]] {{ש}} כה. [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] {{ש}} כו. [[איך נפלה ממנו עטרה]] {{ש}} כז. [[איכה ישבה בדד עגונה]] {{ש}} כח. [[אש תוקד בקרבי]] {{ש}} כט. [[אצבעותי שפלו]] {{ש}} ל. [[אבל אעורר]] {{ש}} לא. [[אמונים שררו]] {{ש}} לב. [[שרפו הבירה]] {{ש}} לג. [[אזכרה נגינותי]] {{ש}} לד. [[אסירים בשיר יצאו]] {{ש}} לה. [[שכורת ולא מיין]] {{ש}} לו. [[יום אכפי הכבדתי]] {{ש}} לז. [[שומרון קול תתן]] {{ש}} לח. [[ואת נוי חטאתי השמימה]] {{ש}} לט. [[מעוני שמים שחקים יזבלוך]] {{ש}} מ. [[מי יתן ראשי מים]] {{ש}} מא. [[יבכיון מר]] {{ש}} מב. [[מי יתן ראשי מים|על אלה]] {{ש}} מג. [[ואתאונן ואקונן]] {{ש}} מד. [[אמרר בבכי תרדנה דמעה עיני]] {{ש}} [מה. [[ארזי הלבנון]]] |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |ציונים | לו. [[ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך]] {{ש}} לז. [[ציון קחי כל צרי]] {{ש}} לח. [[ציון עטרת צבי]] {{ש}} לט. [[ציון תקונני עלי ביתך]] {{ש}} מ. [[ציון ידידות ידיד]] {{ש}} מא. [[שאלי שרופה באש]] {{ש}} מב. [[ציון צפירת פאר]] {{ש}} מג. [[ציון במשפט לכי לך]] {{ש}} מד. [[ציון גברת לממלכות מציריך]] {{ש}} מה. [[אלי ציון]] {{ש}} [[שומרון קול תתן]] {{ש}} [[אז בחטאינו]] | מו. [[ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] {{ש}} מז. [[ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך]] {{ש}} מח. [[ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] {{ש}} מט. [[ציון קחי כל צרי]] {{ש}} נ. [[ציון עטרת צבי]] {{ש}} נא. [[ציון מנת שלום]] {{ש}} נב. [[ציון ידידות ידיד]] {{ש}} נג. [[ציון קדוש משכני עליון]] {{ש}} נד. [[ציון אשר יאמרו]] {{ש}} נה. [[ציון מעון חשקי]] {{ש}} נו. [[ציון ה' לכס בחר]] {{ש}} נז. [[שאלי שרופה באש]] {{ש}} נח. [[ציון מעוז קרית מלך]] {{ש}} נט. [[אלי ציון]] {{ש}} ס. [[הילילו הה ליום]] {{ש}} [[אז בחטאינו]] |} *למנהג פפד"מ אומרים [[אלי ציון]] לפני הציונים, ואין אומרים [[ציון מעוז קרית מלך]]. *למנהג וורמייזא אומרים [[איכה ישבה חבצלת השרון|איכה ישבה]] לפני [[איכה אשפתו פתוח כקבר|איכה אשפתו]]. *למנהג מגנצא אומרים [[ארזי הלבנון]] לפני [[ואת נוי חטאתי השמימה|ואת נוי]] ==קינות נוספות== ;קינה לליל תשעה באב במוצ"ש: * [[בליל זה סר נגהי]] (וורמייזא) ;קינות ממחזור שלוניקי ש"י * [[אוי לי על שברי]] * [[אשיחה ואהמה]] * [[אלכה וירדתי על ההרים]] * [[אמרות ה' נחמות]] * [[טמן רשתו ודרך קשתו]]{{הערה|שם=אסב}} * [[אבי מלכי וקדושי]] * [[הורידו מאין הפוגות]] * [[שמש וירח וכוכבי שמים]] * [[אבכה לקשה יום]] * [[אשא בכי ונהי]] * [[אללי לי כי באו רגע]] * [[למי אוי למי אבוי]]{{הערה|מופיעה גם במחזור סביוטינה קרימונה שי"ז-שכ"א.|שם=אסב}} * [[ארץ לא מטוהרה]] * [[ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] ;נספח לקינות פולין לובלין שע"ז * [[עם קדושיך נפלו]] * [[הילילו הה ליום]] * [[ציון אריוך בכי]] * [[ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך]] * [[ציון הלא תשאלי שלות שרידיך]] * [[ציון מנת שלום]] * [[ציון הלא תדרשי לשלום ידידיך]] * [[ציון מעוז קרית מלך]] * [[ציון קדוש משכני עליון]] * [[ציון אלהים אביר יעקב]] * [[ציון מעון חשקי]] * [[ציון ה' לכס בחר]] * [[ירושלים קודש הילולים]] * [[ואתאונן ואקונן]] * [[יבכיון מר]] * [[על הר ציון אש אוכלה]] * [[ציון הורידי כנחל דמעה]] =הושענות= {| class="wikitable" |- ! ! פולין ! אשכנז |- ! כל יום |colspan ="2" | <center>[[למענך אלהינו]]</center> |- ! הקפה{{ש}}בימים{{ש}}א-ו{{ש}}של{{ש}}סוכות | <center> [[למען אמיתך]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אדון המושיע]] </center> | <center> [[אערוך שועי]] {{ש}} [[אל למושעות]] {{ש}} [[אום אני חומה]] {{ש}} [[אבן שתיה]] {{ש}} [[אדמה מארר]] </center> |- ! כל יום |colspan ="2" | <center>[[כהושעת אלים]]</center> |- ! שבת | <center> [[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אדם]] </center> | <center> [[אום נצורה]] {{ש}} [[כהושעת אב המון]] </center> |- ! הקפות{{ש}}בהושענא{{ש}}רבה | א. [[למען אמיתך]] {{ש}} ב. [[אבן שתיה]] {{ש}} ג. [[אום אני חומה]] {{ש}} ד. [[אדון המושיע]] {{ש}} ה. [[אדם ובהמה]] {{ש}} ו. [[אדמה מארר]] {{ש}} ז. [[למען איתן]] | א. [[למען אמיתך]]{{ש}} ב. [[אערוך שועי]]{{ש}} <small>[במגנצא: [[אל למושעות]]]</small>{{ש}} ג. [[אדון המושיע]]{{ש}} ד. [[אום אני חומה]]{{ש}} ה. [[אדם ובהמה]]{{ש}} ו. [[למען איתן]]{{ש}} ז. [[תתננו לשם ולתהלה]] |- ! הושענא{{ש}}רבה{{ש}}לאחר{{ש}}ההקפות |colspan ="2" | <center> [[תתננו לשם ולתהלה]] (פ) {{ש}} [[אנא אזון חין תאבי ישעך]] {{ש}} [[אל נא תעינו כשה אובד]] {{ש}} [[למען תמים בדורותיו]] {{ש}} [[תענה אמונים]] {{ש}} [[אז כעיני עבדים]] {{ש}} [[אומן ישעך בא]] </center> |} =פיוטים במסגרת הקריאות= ==חתונה== * [[מרשות שוכן עד]] (א) / [[מרשות שוכן עד#מרשות שארית|מרשות שארית]] (פ) * [[מרשות אלהי קדם]] (וורמייזא) * [[אתניה שבחיה]] * [[במקהלות ברכו]] (פ) * [[יפרח חתן]] (פ) * [[יה בשר שר צבאיך]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] ==שמחת תורה== *בהוצאת ס"ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא]] *רשות לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] *רשות לחתן בראשית: [[מרשות מרומם על כל ברכה]] (פ) / [[מרשות אלהי האלהים]] (א) * [[אחד יחיד ומיוחד אל]] * [[אלוה מני עד]] (פ) * <nowiki>[</nowiki>[[במקהלות ברכו]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יפרח חתן]]] * <nowiki>[</nowiki>[[יה בשר שר צבאיך]]] *לפני ההפטרה: [[אשריך הר העברים]] (פ) *אחרי ההפטרה: **[[אשר בגלל אבות]] **[[שישו ושמחו בשמחת תורה]] **[[התקבצו מלאכים]] **[[אגיל ואשמח בשמחת תורה]] **[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל]] ==שבועות== *[[אקדמות]] *[[ארכין]] *[[יציב פתגם]] ==פורים== *[[אשר הניא]] =פיוטי ברכת המזון= ;לנישואין *[[דוי הסר]] ;לברית מילה *[[נודה לשמך בתוך אמוני]] *[[אלוהים צוית לידידך בחירך]] (א) *[[הרחמן הוא אשר חנן]] (א) *[[הרחמן לברית מילה|הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו]] (פ) *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון לסעודת ברית מילה (מערבי)#הרחמן הוא יזכנו|הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח]] (א) =זמירות= {{הור2|שירים שאינם נדפסים עוד בימינו מסומנים {{סימון אפור|באפור}}}} ==זמירות שבת== ===לליל שבת=== *[[שלום עליכם מלאכי השרת]] *[[אזמר בשבחין]] *[[כל מקדש שביעי]] *[[מנוחה ושמחה]] *[[מה ידידות]] *[[מה יפית]] *[[יום שבת קדש הוא]] *[[יה ריבון]] *[[צור משלו]] *[[צמאה נפשי]] *[[יום זה לישראל]] *[[יה אכסוף]] *{{סימון אפור|[[אשליך יגון ואנחה]]}} ===ליום השבת=== *[[אסדר לסעודתא]] *[[חי ה']] *[[ברוך ה' יום יום]] *[[ברוך אל עליון]] *[[יום זה מכובד]] *[[יום שבתון]] *[[כי אשמרה]] *[[שמרו שבתותי]] *[[דרור יקרא]] *[[שבת היום לה']] ===סעודה שלישית=== *[[בני היכלא]] *[[ידיד נפש]] *[[אל מסתתר]] ===מוצאי שבת=== *[[המבדיל בין קדש לחול]] *[[במוצאי יום מנוחה]] *[[חדש ששוני]] *[[אגיל ואשמח]] *[[אלהים יסעדנו]] *[[אלי חיש גואלי]] *[[אדיר איום ונורא]] *[[אמר ה' ליעקב]] *[[איש חסיד]] *[[אליהו הנביא]] *{{סימון אפור|[[ברבות עתים וימים]]}} *{{סימון אפור|[[אזי מים שטפוני]]}} *{{סימון אפור|[[אלי אלי חיש גואלי]]}} *{{סימון אפור|[[שומר יגיה חשכי]]}} ==ליל הסדר== *[[סימני ליל הסדר#קדש ורחץ|קדש ורחץ]] *[[דיינו]] *[[חסל סידור פסח]] *[[ויהי בחצי הלילה]] *[[ואמרתם זבח פסח]] *[[אדיר במלוכה]] *[[אדיר הוא]] *[[אחד מי יודע]] *[[חד גדיא]] ==חנוכה== *[[מעוז צור]] *{{סימון אפור|[[ישמחו וירננו גיל במורא]]}} *[[אכלו משמנים]] *{{סימון אפור|[[אזכרה רחמיך]]}} ==פורים== * [[אגגי קם לאבד ידידים]] *{{סימון אפור|[[משנכנס אדר מרבים העם לשמוח]]}} ==ל"ג בעומר== *[[בר יוחאי]] *[[ואמרתם כה לחי]] ==חתונה== *[[סידור/נוסח אשכנז/ברכות אירוסין ונישואין|מי אדיר על הכל]] *{{סימון אפור|[[אחד יחיד ומיוחד אל]]}} *{{סימון אפור|[[ישמח חתן ושושביניו]]}} ==ברית מילה== *[[יום ליבשה]] =הערות= s21dgh51t49xl02592fb1reb417ts2u 0 1733283 3076701 2998751 2026-08-16T03:32:28Z מ. שלום 687 הוספת אקרוסטיכון של המחבר שמריה כהן 3076701 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי מְרוֹמִים / {{סי|בְּ}}שִׁיר וּשְׁבָח קָמִים {{סי|גְּ}}דוּדִים אֵין מִסְפָּר / {{סי|דֵּ}}עוֹת מְחֻכָּמִים {{סי|הֲ}}מֻלַּת קַדִּישִׁין / {{סי|וְ}}עִירִין לֹא נָמִים {{סי|זִ}}יעָתָם נְהַר דִּינוּר / {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים דּוֹמְמִים {{סי|טְ}}הוֹרִים וּנְקִיִּם / {{סי|יַ}}חַד מֵאֲשָׁמִים {{סי|כִּ}}מְלִיצַי עִמְדוּ נָא / {{סי|לְ}}בַקֵּשׁ הָרַחֲמִים {{סי|מַ}}לְאָכִים רוֹמְמִים / {{סי|נְ}}בָרִים מִמּוּמִים {{סי|סְ}}לִיחָה דִרְשׁוּ נָא / {{סי|עַ}}ד עָם נִכְלָמִים {{סי|פִּ}}צְחוּ וְהַזְכִּירוּ / {{סי|צִ}}דְקַת בָּא בַיָּמִים {{סי|קִ}}רְבַת הַנֶּעֱקָד / {{סי|רִ}}נַּת אִישׁ תָּמִים {{סי|שַׁ}}וְעַת צִיר שָׁבָה / {{סי|תּ}}וֹרָה מִמְּרוֹמִים {{סי|שָׁ}}ת {{סי|מַ}}חְתַּת {{סי|רָ}}צוֹן / {{סי|י}}וֹם {{סי|הַ}}קְטֵר סַמִּים {{סי|כֹּ}}פֶר {{סי|הַ}}מְצוּ {{סי|נָ}}א / לְנִבְחָר מֵעַמִּים הָלִיצוּ נָא לִפְנֵי / בַעַל הָרַחֲמִים.</poem><noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:נוסח תימן]] [[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] d0p1aesgbpfm7r5l6khjpopdngg8k7w 3076717 3076701 2026-08-16T07:56:38Z בן עדריאל 9444 3076717 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''; '''שמריה כהן'''}} <poem> {{סי|אֶ}}רְאֶלֵּי מְרוֹמִים / {{סי|בְּ}}שִׁיר וּשְׁבָח קָמִים {{סי|גְּ}}דוּדִים אֵין מִסְפָּר / {{סי|דֵּ}}עוֹת מְחֻכָּמִים {{סי|הֲ}}מֻלַּת קַדִּישִׁין / {{סי|וְ}}עִירִין לֹא נָמִים {{סי|זִ}}יעָתָם נְהַר דִּינוּר / {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים דּוֹמְמִים {{סי|טְ}}הוֹרִים וּנְקִיִּם / {{סי|יַ}}חַד מֵאֲשָׁמִים {{סי|כִּ}}מְלִיצַי עִמְדוּ נָא / {{סי|לְ}}בַקֵּשׁ הָרַחֲמִים {{סי|מַ}}לְאָכִים רוֹמְמִים / {{סי|נְ}}בָרִים מִמּוּמִים {{סי|סְ}}לִיחָה דִרְשׁוּ נָא / {{סי|עַ}}ד עָם נִכְלָמִים {{סי|פִּ}}צְחוּ וְהַזְכִּירוּ / {{סי|צִ}}דְקַת בָּא בַיָּמִים {{סי|קִ}}רְבַת הַנֶּעֱקָד / {{סי|רִ}}נַּת אִישׁ תָּמִים {{סי|שַׁ}}וְעַת צִיר שָׁבָה / {{סי|תּ}}וֹרָה מִמְּרוֹמִים {{סי|שָׁ}}ת {{סי|מַ}}חְתַּת {{סי|רָ}}צוֹן / {{סי|י}}וֹם {{סי|הַ}}קְטֵר סַמִּים {{סי|כֹּ}}פֶר {{סי|הַ}}מְצוּ {{סי|נָ}}א / לְנִבְחָר מֵעַמִּים הָלִיצוּ נָא לִפְנֵי / בַעַל הָרַחֲמִים.</poem><noinclude> [[קטגוריה:פיוטי סליחות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:נוסח תימן]] [[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]] [[קטגוריה:תחינות לנפילת אפים]] morx2hgh1rp05fvicl3gbxv2cuehqec 0 1734004 3076725 3001468 2026-08-16T10:06:25Z בן עדריאל 9444 שינוי יעד ההפניה מהדף [[סליחות לימי התשובה/מנהג הונגריה]] לדף [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה]] 3076725 wikitext text/x-wiki #הפניה[[סדר הסליחות/מנהג הונגריה]] rl5luh16ugglrxfvyqccp5tvq42tkwu 1 1736710 3076634 2983276 2026-08-15T20:25:59Z בן עדריאל 9444 /* 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ */ פסקה חדשה 3076634 wikitext text/x-wiki == מכניסי רחמים למנהג אשכנז המערבי בימי אלול == בבקשה [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] להוסיף אותו בקוד המופיע בדפי הסליחות. מדובר בהבנה מוטעית בהוראה <u>להוסיף תחינה אחרת לפניה</u>.[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 00:43, 4 בפברואר 2026 (IST) :סידרתי, תודה! [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 07:41, 4 בפברואר 2026 (IST) ::מעולה תודה [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 09:26, 4 בפברואר 2026 (IST) == 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ == בסדר הפסוקים של 'זכור לנו ברית אבות', נהוג להוסיף ביום כיפור את השורה 'כפר חטאינו ביום הזה'. היא מופיעה בדף עם תגית 'לא להכללה', כדי שלא תוכלל מכאן בדפי הסליחות ליתר הימים, אבל צריך לחשוב האם ניתן לדאוג שהיא כן תוכלל בדפי המחזור ליום כיפור. כרגע הם שואבים את הטקסט מכאן, ולכן השורה הזו חסרה בהם. <small>אגב, השורה הזו מופיעה כאן רק בנוסח ליטא ובנוסח אשכנז המערבי, ולא בנוסח פולין. האם זה בכוונה? מעולם לא שמעתי על הבדל כזה. </small> [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:25, 15 באוגוסט 2026 (IDT) 9rt7gdcgzkso12r9aueohx3z0328x2q 3076641 3076634 2026-08-15T20:47:37Z בן עדריאל 9444 /* 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ */ 3076641 wikitext text/x-wiki == מכניסי רחמים למנהג אשכנז המערבי בימי אלול == בבקשה [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] להוסיף אותו בקוד המופיע בדפי הסליחות. מדובר בהבנה מוטעית בהוראה <u>להוסיף תחינה אחרת לפניה</u>.[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 00:43, 4 בפברואר 2026 (IST) :סידרתי, תודה! [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 07:41, 4 בפברואר 2026 (IST) ::מעולה תודה [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 09:26, 4 בפברואר 2026 (IST) == 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ == בסדר הפסוקים של 'זכור לנו ברית אבות', נהוג להוסיף ביום כיפור את השורה 'כפר חטאינו ביום הזה'. היא מופיעה בדף עם תגית 'לא להכללה', כדי שלא תוכלל מכאן בדפי הסליחות ליתר הימים, אבל צריך לחשוב האם ניתן לדאוג שהיא כן תוכלל בדפי המחזור ליום כיפור. כרגע הם שואבים את הטקסט מכאן, ולכן השורה הזו חסרה בהם. <small>אגב, השורה הזו מופיעה כאן רק בנוסח ליטא ובנוסח אשכנז המערבי, ולא בנוסח פולין. האם זה בכוונה? מעולם לא שמעתי על הבדל כזה. </small> [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:25, 15 באוגוסט 2026 (IDT) :בעצם, אני רואה שברוב הדפוסים כמנהג פולין מופיע בכלל סדר אחר לפסוקי 'זכור לנו' ביו"כ, שאינו זהה לא למה כרגע בדף כמנהג פולין ולא למה שמובא כמנהג ליטא. וא"כ הפתרון הוא פשוט להוסיף סדר נפרד עבור יו"כ כמו שיש למנהג פפד"מ. כן צריך לציין שבמקצת הדפוסים הסדר זהה ל'מנהג פולין' שבדף גם ביו"כ, ומוסיפים 'כפר' בין 'זרוק' ל'רחם'. כך נהוג היום להדפיס במחזורי נוסח ספרד, וצ"ע מה מקורו. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:47, 15 באוגוסט 2026 (IDT) lykxp724b12cgbcrhzrab4kxv6c5lqm 3076643 3076641 2026-08-15T20:54:31Z בן עדריאל 9444 3076643 wikitext text/x-wiki == מכניסי רחמים למנהג אשכנז המערבי בימי אלול == בבקשה [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] להוסיף אותו בקוד המופיע בדפי הסליחות. מדובר בהבנה מוטעית בהוראה <u>להוסיף תחינה אחרת לפניה</u>.[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 00:43, 4 בפברואר 2026 (IST) :סידרתי, תודה! [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 07:41, 4 בפברואר 2026 (IST) ::מעולה תודה [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 09:26, 4 בפברואר 2026 (IST) == 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ == בסדר הפסוקים של 'זכור לנו ברית אבות', נהוג להוסיף ביום כיפור את השורה 'כפר חטאינו ביום הזה'. היא מופיעה בדף עם תגית 'לא להכללה', כדי שלא תוכלל מכאן בדפי הסליחות ליתר הימים, אבל צריך לחשוב האם ניתן לדאוג שהיא כן תוכלל בדפי המחזור ליום כיפור. כרגע הם שואבים את הטקסט מכאן, ולכן השורה הזו חסרה בהם. <small>אגב, השורה הזו מופיעה כאן רק בנוסח ליטא ובנוסח אשכנז המערבי, ולא בנוסח פולין. האם זה בכוונה? מעולם לא שמעתי על הבדל כזה. </small> [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:25, 15 באוגוסט 2026 (IDT) :בעצם, אני רואה שברוב הדפוסים כמנהג פולין מופיע בכלל סדר אחר לפסוקי 'זכור לנו' ביו"כ, שאינו זהה לא למה כרגע בדף כמנהג פולין ולא למה שמובא כמנהג ליטא. וא"כ הפתרון הוא פשוט להוסיף סדר נפרד עבור יו"כ כמו שיש למנהג פפד"מ. כן צריך לציין שבמקצת הדפוסים הסדר זהה ל'מנהג פולין' שבדף גם ביו"כ, ומוסיפים 'כפר' בין 'זרוק' ל'רחם' (נפוץ בעיקר במחזורי נוסח ספרד), וצ"ע מה מקורו. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:47, 15 באוגוסט 2026 (IDT) 0f23kdbsqku50ittq5alt1n5c8xtwed 3076708 3076643 2026-08-16T05:25:55Z Yack67 27395 /* 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ */ תגובה 3076708 wikitext text/x-wiki == מכניסי רחמים למנהג אשכנז המערבי בימי אלול == בבקשה [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] להוסיף אותו בקוד המופיע בדפי הסליחות. מדובר בהבנה מוטעית בהוראה <u>להוסיף תחינה אחרת לפניה</u>.[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 00:43, 4 בפברואר 2026 (IST) :סידרתי, תודה! [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 07:41, 4 בפברואר 2026 (IST) ::מעולה תודה [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 09:26, 4 בפברואר 2026 (IST) == 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ == בסדר הפסוקים של 'זכור לנו ברית אבות', נהוג להוסיף ביום כיפור את השורה 'כפר חטאינו ביום הזה'. היא מופיעה בדף עם תגית 'לא להכללה', כדי שלא תוכלל מכאן בדפי הסליחות ליתר הימים, אבל צריך לחשוב האם ניתן לדאוג שהיא כן תוכלל בדפי המחזור ליום כיפור. כרגע הם שואבים את הטקסט מכאן, ולכן השורה הזו חסרה בהם. <small>אגב, השורה הזו מופיעה כאן רק בנוסח ליטא ובנוסח אשכנז המערבי, ולא בנוסח פולין. האם זה בכוונה? מעולם לא שמעתי על הבדל כזה. </small> [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:25, 15 באוגוסט 2026 (IDT) :בעצם, אני רואה שברוב הדפוסים כמנהג פולין מופיע בכלל סדר אחר לפסוקי 'זכור לנו' ביו"כ, שאינו זהה לא למה כרגע בדף כמנהג פולין ולא למה שמובא כמנהג ליטא. וא"כ הפתרון הוא פשוט להוסיף סדר נפרד עבור יו"כ כמו שיש למנהג פפד"מ. כן צריך לציין שבמקצת הדפוסים הסדר זהה ל'מנהג פולין' שבדף גם ביו"כ, ומוסיפים 'כפר' בין 'זרוק' ל'רחם' (נפוץ בעיקר במחזורי נוסח ספרד), וצ"ע מה מקורו. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:47, 15 באוגוסט 2026 (IDT) :במנהג אשכנז המערבי זה כן מופיע ביום כפור. אגב כנראה יש קהילות שלא הוסיפו פסוק זה בדפוסי איטליה לפעמים אינו ובדפוסי מץ ולינעוויל לפעמים הוא בסוגריים (ובווארמס יש לכל תפילה סדר אחר לפעמים עם לפעמים בלי). [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 08:25, 16 באוגוסט 2026 (IDT) faatr0lv1ao1z9xeng7wndzkbbtw41h 3076709 3076708 2026-08-16T05:27:53Z Yack67 27395 /* 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ */ 3076709 wikitext text/x-wiki == מכניסי רחמים למנהג אשכנז המערבי בימי אלול == בבקשה [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] להוסיף אותו בקוד המופיע בדפי הסליחות. מדובר בהבנה מוטעית בהוראה <u>להוסיף תחינה אחרת לפניה</u>.[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 00:43, 4 בפברואר 2026 (IST) :סידרתי, תודה! [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 07:41, 4 בפברואר 2026 (IST) ::מעולה תודה [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 09:26, 4 בפברואר 2026 (IST) == 'זכור לנו ברית אבות' ביו"כ == בסדר הפסוקים של 'זכור לנו ברית אבות', נהוג להוסיף ביום כיפור את השורה 'כפר חטאינו ביום הזה'. היא מופיעה בדף עם תגית 'לא להכללה', כדי שלא תוכלל מכאן בדפי הסליחות ליתר הימים, אבל צריך לחשוב האם ניתן לדאוג שהיא כן תוכלל בדפי המחזור ליום כיפור. כרגע הם שואבים את הטקסט מכאן, ולכן השורה הזו חסרה בהם. <small>אגב, השורה הזו מופיעה כאן רק בנוסח ליטא ובנוסח אשכנז המערבי, ולא בנוסח פולין. האם זה בכוונה? מעולם לא שמעתי על הבדל כזה. </small> [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:25, 15 באוגוסט 2026 (IDT) :בעצם, אני רואה שברוב הדפוסים כמנהג פולין מופיע בכלל סדר אחר לפסוקי 'זכור לנו' ביו"כ, שאינו זהה לא למה כרגע בדף כמנהג פולין ולא למה שמובא כמנהג ליטא. וא"כ הפתרון הוא פשוט להוסיף סדר נפרד עבור יו"כ כמו שיש למנהג פפד"מ. כן צריך לציין שבמקצת הדפוסים הסדר זהה ל'מנהג פולין' שבדף גם ביו"כ, ומוסיפים 'כפר' בין 'זרוק' ל'רחם' (נפוץ בעיקר במחזורי נוסח ספרד), וצ"ע מה מקורו. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 23:47, 15 באוגוסט 2026 (IDT) ::במנהג אשכנז המערבי זה כן מופיע ביום כפור. אגב כנראה יש קהילות שלא הוסיפו פסוק זה בדפוסי איטליה לפעמים אינו ובדפוסי מץ ולינעוויל לפעמים הוא בסוגריים (ובווארמס יש לכל תפילה סדר אחר לפעמים עם לפעמים בלי). [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 08:25, 16 באוגוסט 2026 (IDT) b0j2df4x2uazn7zqeywknx3szacykio 0 1739617 3076734 3003885 2026-08-16T10:18:48Z בן עדריאל 9444 כ"ה בב"ח ובמג"א, וכן מסתבר משום שצריך להזכיר בה ג' מלכויות. באוצר התפילות חסר לגמרי, ובעבו"י רק 'המלך הטוב' וכו'. 3076734 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{מקורות לסידור|עבודת ישראל; אוצר התפילות. מקור: מובא בב"ח [[טור אורח חיים קצב#בית חדש (ב"ח)|או"ח קצב]] ובמגן אברהם [[מגן אברהם על אורח חיים קצב|שם]]}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכׇל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל, וּמֵכִין מָזוֹן לְכׇל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן אֶת הַכֹּל. נוֹדֶה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וְשֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ בְּרִית וְתוֹרָה וְלֶחֶם לָשֹׂבַע. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וּתְגַדֵּל מְהֵרָה כְּבוֹד הַבַּיִת וּתְנַחֲמֵנוּ בְּכִפְלַיִם, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בֹּנֶה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לְכֻלָּנוּ, הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וִיזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. 5pi37fi8ptywkt1qwj15q7ezmnrxqt4 3076736 3076734 2026-08-16T10:29:48Z Nahum 68 הגהה 3076736 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{מקורות לסידור|עבודת ישראל; אוצר התפילות. מקור: מובא בב"ח [[טור אורח חיים קצב#בית חדש (ב"ח)|או"ח קצב]] ובמגן אברהם [[מגן אברהם על אורח חיים קצב|שם]]}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכׇל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל, וּמֵכִין מָזוֹן לְכׇל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן אֶת הַכֹּל. נוֹדֶה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וְשֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ בְּרִית וְתוֹרָה וְלֶחֶם לָשֹׂבַע. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וּתְגַדֵּל מְהֵרָה כְּבוֹד הַבַּיִת וּתְנַחֲמֵנוּ בְּכִפְלַיִם, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בֹּנֶה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לְכֻלָּנוּ, הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וִיזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. a5w7v8jnbou8c8074llqegqga9q3lus 0 1743992 3076727 3018058 2026-08-16T10:07:49Z בן עדריאל 9444 שינוי יעד ההפניה מהדף [[סליחות לכל השנה כמנהג עלזאס]] לדף [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס]] 3076727 wikitext text/x-wiki #הפניה [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס]] t7zql7mgg7igheg8n12zafcu7hi9d5w 10 1754320 3076631 3076617 2026-08-15T20:19:46Z Meirveshulibot 42771 תמיכה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076631 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה ותצלום הדף קיימים רק בהדפסה */ .yerum-daf-head, .yerum-scan { display: none; } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } ji32pcnd9dp12znl0ovjfogdka8nqe4 3076633 3076631 2026-08-15T20:22:07Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3076633 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } 67nufrst1ylso8402s1ihatruambmds 3076636 3076633 2026-08-15T20:29:45Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3076636 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } 21k5fnqjlxj8r1t7zwzkvqg5bpkhgzk 3076689 3076636 2026-08-16T01:10:31Z Meirveshulibot 42771 תצלום הדף נטען גם במסך (loading=lazy) (בוט) 3076689 sanitized-css text/css /* סגנון ירושלמי מאיר — מסך והדפסה */ /* כפתור רצף הדפים של הגאדג'ט — מוסתר */ .yerum-audio-chainbar { display: none !important; } /* פירוש מתומלל — קטן מהטקסט הראשי */ .yerum-perush { font-size: 88%; line-height: 1.5; } /* באר משה בדפי ההדפסה: נסתר במסך (שם יש לחצן 📖 לדף הפירוש), ומופיע רק על הנייר */ .yerum-bm-print { display: none; } /* הכותרת הרצה קיימת רק בהדפסה */ .yerum-daf-head { display: none; } /* תצלום הדף מוצג גם במסך: מדיה־ויקי מסמנת תמונות loading="lazy", ותמונה בתוך אלמנט מוסתר עלולה לא להיטען כלל — ואז עמוד התצלום יוצא ריק בהדפסה. במסך הוא גם מאפשר לאמת שהצילום תואם לדף. */ .yerum-scan { text-align: center; margin: 0.5em 0; } /* שוליים צרים — כדי שעמוד שלם ופירושו ייכנסו יחד */ @page { margin: 3mm 6mm 5mm; } @media print { .mw-tmh-player, .video-js, audio, video, .mw-tmh-play, .mw-tmh-player + figcaption, .mw-editsection, .yerum-audio-jump, .yerum-audio-nudge, .yerum-audio-edit, .yerum-audio-editor { display: none !important; } /* קריאה נקייה: בלי קו תחתון ובלי צבע קישור */ a, a:link, a:visited, .TooltipPhrase { text-decoration: none !important; border-bottom: none !important; color: inherit !important; background: none !important; } /* הגאדג'ט מסמן ציטוטים לחיצים בקו מנוקד (border-bottom על <b>), וסימון זה נשאר על הנייר. כאן מנקים כל קו תחתון מטקסט מודגש ומהדגשות פנימיות — הכותרת הרצה שומרת על הקו שלה בנפרד */ b, strong, i, em, span, .amora-name, .tana-name, .amora-card, .tana-card, .mw-heading, .mw-heading2, .mw-heading3 { border-bottom: none !important; text-decoration: none !important; } b, strong, i, em { border-top: none !important; } /* כפתור הגאדג'ט "החלפת שם ה' בכינוי" — הוא יושב ב-div שמחלקתו mw-parser-output, ולכן אפשר להגיע אל הכפתור שבתוכו */ #censorButton { display: none !important; } /* כותרות המשך של דף שנחצה בין פרקים — "דף כא (התחלה)" / "(סוף)". שם הדף מופיע ממילא בכותרת הרצה, ואלה רק מבזבזות שורה. המזהה של הכותרת נושא את המילה, ולכן אפשר לתפוס אותן */ h2[id*="(התחלה)"], h2[id*="(סוף)"], h3[id*="(התחלה)"], h3[id*="(סוף)"] { display: none !important; } /* תמונות ממוזערות (קודי QR של השיעורים, נגנים) — לא לנייר */ figure, .thumb, .floatleft, .floatright { display: none !important; } /* טקסט ההדגשה נשאר אפור-חלש גם על נייר */ .yerum-hadgasha { color: #a9a9a9 !important; } /* ── דחיסה ── */ p { margin: 0.12em 0 !important; line-height: 1.28 !important; orphans: 2; widows: 2; } /* סימון [דף X עמוד Y] אינו מודפס — הכותרת הרצה מחליפה אותו, וכך הטקסט פותח את הגיליון */ span[style*="background-color: yellow"] { display: none !important; } /* כותרת רצה של הגאדג'ט (גרסה ישנה) — מנוטרלת, הכותרת מגיעה מהוויקיטקסט ואינה תלויה בסקריפט */ .yerum-runhead { display: none !important; } /* הכותרת הרצה: שם הדף בצד החיצוני, מספר גיליון רץ מנגד. break-before פותח גיליון חדש לכל עמוד ירושלמי. */ .yerum-daf-head { display: flex !important; justify-content: space-between; align-items: baseline; font-size: 9pt; font-weight: bold; border-bottom: 0.5pt solid #999; margin: 0 0 0.12em !important; padding-bottom: 0.05em; break-before: page; page-break-before: always; } /* הטקסט נצמד לשורת הכותרת — בלי מרווח ובלי פסקאות ריקות שנשארו מהסימון המוסתר */ .yerum-daf-head + p, .yerum-daf-head + p + p { margin-top: 0 !important; } /* הכותרת הראשונה בדף אינה פותחת גיליון — אחרת נדפס גיליון ריק שבו רק שם הדף וכותרת הפרק */ .yerum-daf-first { break-before: auto !important; page-break-before: auto !important; } .yerum-runnum { font-weight: normal; color: #555; } /* תבנית תחילת העמוד פותחת ב-{{ש}}{{ש}} — שני מעברי שורה שמותירים שורות ריקות בראש כל גיליון */ p > br:last-child, p > br:nth-last-child(2) { display: none; } /* כותרת הלכה רצה בתוך שורת הטקסט, בלי רווח לפניה ואחריה */ .mw-heading { display: inline !important; margin: 0 !important; padding: 0 !important; } .mw-heading h2, .mw-heading h3, .mw-heading h4 { display: inline !important; font-size: 10.5pt !important; font-weight: bold !important; margin: 0 0 0 0.4em !important; padding: 0 !important; border: 0 !important; } .mw-heading + p { display: inline !important; } /* הפירוש בגופן קטן */ .yerum-perush { font-size: 82%; } .yerum-daf-break { page-break-after: always; break-after: page; } /* באר משה על הנייר: גופן פירוש מקובל, שתי עמודות */ .yerum-bm-print { display: block !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin-top: 0.25em; border-top: 1px solid #999; padding-top: 0.2em; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } /* הפסקאות שבתוך התיבה אינן יורשות את הגודל — חייבים כלל מפורש, אחרת הפירוש נדפס באותיות רגילות (כמו שקרה בדפי המסכת) */ .yerum-bm-print p, .yerum-bm-print li, .yerum-bm-print div, .yerum-bm-print span { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; } .yerum-bm-print p { margin: 0.15em 0 !important; } /* באר משה בדפי הפרקים יושב בתוך {{תיבה נגללת}}, שהתבנית מסמנת noprint — ולכן לא הודפס. בהדפסה פורסים אותו לטקסט זורם בשתי עמודות. הרוחב 97% מייחד את תיבות באר משה מתיבות עין משפט (רוחבן 320px), ולכן אין צורך במחלקה בכל דף. */ div.noprint[style*="97%"] { display: block !important; height: auto !important; max-height: none !important; width: auto !important; overflow: visible !important; border: 0 !important; border-top: 1px solid #999 !important; margin: 0.25em 0 0 !important; padding-top: 0.15em !important; font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; column-count: 2; column-gap: 6mm; column-rule: 1px solid #ddd; } div.noprint[style*="97%"] p { font-size: 8pt !important; line-height: 1.28 !important; margin: 0.15em 0 !important; } /* כותרת התיבה מיותרת על הנייר — שם הדף כבר בכותרת הרצה, והפירוש מתחיל מיד */ .yerum-bm-title { display: none !important; } /* תצלום הדף בפריסת הספר: גוש שאינו נשבר, ולכן הוא נוחת בשלמותו על העמוד שממול. טקסט שחרג מהעמוד הימני נמשך לכאן וממלא את מה שמעליו. (הכלל הכללי מסתיר figure בהדפסה — כאן מחזירים) */ .yerum-scan { display: block !important; break-inside: avoid; page-break-inside: avoid; text-align: center; margin: 0.3em 0 0 !important; } .yerum-scan figure, .yerum-scan .thumb, .yerum-scan .mw-file-description, .yerum-scan img { display: inline-block !important; max-width: 100% !important; margin: 0 auto !important; border: 0 !important; } /* גובה התצלום נקבע לפי אורך הטקסט של אותו עמוד, כדי שהחריגה מן העמוד הימני והתצלום ייכנסו יחד לעמוד השמאלי — ובסך הכול בדיוק שני עמודי דפוס לכל עמוד ירושלמי */ .yerum-scan img { max-height: 250mm; height: auto; width: auto; } .yerum-scan-md img { max-height: 200mm; } .yerum-scan-sm img { max-height: 160mm; } .yerum-scan-xs img { max-height: 110mm; } .yerum-scan figcaption { display: none !important; } } tposkl50xa5buzknr5y3o48i9g3v5z2 106 1754558 3076632 2026-08-15T20:20:38Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076632 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום הדף מדפוס ונציה רפ"ג. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=2|מרכז|1200px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=3|מרכז|1200px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=4|מרכז|1200px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=5|מרכז|1200px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=6|מרכז|1200px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=7|מרכז|1200px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=8|מרכז|1200px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=9|מרכז|1200px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=10|מרכז|1200px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=11|מרכז|1200px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=12|מרכז|1200px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=13|מרכז|1200px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=14|מרכז|1200px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=15|מרכז|1200px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=16|מרכז|1200px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=17|מרכז|1200px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=18|מרכז|1200px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=19|מרכז|1200px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=20|מרכז|1200px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=21|מרכז|1200px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=22|מרכז|1200px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=23|מרכז|1200px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> qomnnxms5g8o3whubjx799wn6xhahf2 3076635 3076632 2026-08-15T20:26:32Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076635 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום הדף מדפוס ונציה רפ"ג. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=2|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=3|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=4|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=14|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=15|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=16|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=17|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=18|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=19|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=20|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=21|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=22|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=23|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> brqylww463rmckgo0jbplu47buacixe 3076637 3076635 2026-08-15T20:29:51Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076637 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום הדף מדפוס ונציה רפ"ג. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=2|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=3|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=4|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=14|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=15|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=16|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=17|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=18|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=19|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=20|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=21|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=22|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=23|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> lsh4n1c94koia8bnf5c7w67975sfadl 3076640 3076637 2026-08-15T20:38:30Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076640 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום הדף מדפוס ונציה רפ"ג. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|<span style="color:#a00">שימו לב: התצלומים כאן הם מדפוס ונציה רפ"ג, שדפדופו שונה מחלוקת הדפים של ירושלמי מאיר (עמוד ונציה אחד מכיל כשני דפים וחצי), ולכן ההצמדה בין הדף לתצלום שממולו עדיין אינה מדויקת. הפריסה עצמה — עמוד ימני טקסט ופירוש, עמוד שמאלי תצלום — היא הסופית.</span>}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=2|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=3|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=4|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=14|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=15|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=16|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=17|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=18|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=19|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=20|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=21|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=22|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Yerushalmi-Venice-1523-HB45298.pdf|page=23|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> nn4neh2bqntiuv6ivzxvd0fhqhndg4b 3076668 3076640 2026-08-15T23:11:51Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076668 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=33|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=34|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=35|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=36|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=37|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=38|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=39|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=40|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=41|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=42|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=43|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=44|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=45|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=46|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=47|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=48|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=49|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=50|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=51|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=52|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=53|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|page=54|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> 10uvkfwezu9um6hvnsug79eh6meb5kv 3076679 3076668 2026-08-16T01:03:04Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076679 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> c1ktz0kcm87j7k02jhchsb6znsewidb 3076691 3076679 2026-08-16T01:11:21Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076691 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=33|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=34|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=35|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>{{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=36|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=37|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=38|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=39|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=40|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=41|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=42|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=43|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=44|מרכז|1600px|תצלום — דף ו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=45|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=46|מרכז|1600px|תצלום — דף ז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=47|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=48|מרכז|1600px|תצלום — דף ח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div>דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=49|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=50|מרכז|1600px|תצלום — דף ט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div>כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=51|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=52|מרכז|1600px|תצלום — דף י עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div>לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=53|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div>תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=54|מרכז|1600px|תצלום — דף יא עמוד ב]]</div> 2x69euur4qu1dq247bxmhd1pi9ui08a 6 1754559 3076653 2026-08-15T21:12:48Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076653 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = כרך א: ברכות, שבת (סריקת ספריות אוניברסיטת דיוק) | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] — סריקת ספריות אוניברסיטת דיוק, [https://archive.org/details/talmudyerushalmi11unse talmudyerushalmi11unse] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] bsic8fs4r1vgtfx2rdmxzdi7f7taz13 3076655 3076653 2026-08-15T21:37:45Z Meirveshulibot 42771 סימון: הסריקה חסרה שני עלים; להשתמש בכרך המלא (בוט) 3076655 wikitext text/x-wiki {{מרכז|<span style="color:#a00">'''אין להשתמש בקובץ זה — הסריקה פגומה.''' בעותק זה חסרים שני עלים במסכת ברכות (דף לה ודף נ), ויש בו סחיפה של ארבעה עמודים בין המספור המודפס למיקום בקובץ. יש להשתמש במקומו בקובץ [[:קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf|כרך א, סדר זרעים א]], שהוא שלם ומיפויו לינארי.</span>}} ---- =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = כרך א: ברכות, שבת (סריקת ספריות אוניברסיטת דיוק) | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] — סריקת ספריות אוניברסיטת דיוק, [https://archive.org/details/talmudyerushalmi11unse talmudyerushalmi11unse] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] dmy1yxq3ahcyeowcn7o5te2iyf65smw 6 1754560 3076654 2026-08-15T21:31:26Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076654 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר זרעים ב: תרומות, מעשרות, מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] g6rb90dw4mq3nchpxq3t4u2pa64oqrd 6 1754561 3076664 2026-08-15T22:31:11Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076664 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד ב: יומא, שקלים, ראש השנה, סוכה, ביצה, תענית, מגילה, חגיגה, מועד קטן | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] nsebmj0sv3h4msrphtcpp82dadzohzq 3076675 3076664 2026-08-16T00:58:20Z Meirveshulibot 42771 סימון קובץ פגום מהעלאה שנקטעה (בוט) 3076675 wikitext text/x-wiki {{מרכז|<span style="color:#a00">'''קובץ פגום — אין להשתמש בו, ויש למחוק אותו.''' הקובץ נוצר מהעלאה מקטעית שנקטעה, ומדיה־ויקי שמרה לו רשומת עמודים ריקה שאינה מתרעננת — ולכן אי אפשר להפיק ממנו תמונה של עמוד. הועלה במקומו [[:קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 4 Moed B - Yoma Shekalim Rosh-Hashanah Sukkah Beitzah Taanit Megillah Hagigah Moed-Katan.pdf|קובץ תקין בשם חדש]].</span>}} ---- =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד ב: יומא, שקלים, ראש השנה, סוכה, ביצה, תענית, מגילה, חגיגה, מועד קטן | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] 2n3q2goafert8shwv2cu3w7hsrjjtwk 6 1754562 3076665 2026-08-15T22:31:53Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076665 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר נשים א: יבמות, כתובות | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] 3w1dxqgkkjmlk6xj4cap4f9ueiqu3zg 6 1754563 3076666 2026-08-15T22:32:58Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076666 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר נשים ב: נדרים, נזיר, גיטין, קידושין, סוטה | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] 754im9vicdzd6rja3lsielqrmh4ug8x 6 1754564 3076667 2026-08-15T23:09:51Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076667 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר זרעים א: ברכות, פאה, דמאי, כלאים, שביעית | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] onhs8yr1gshon540wu6dlmaalaocont 3076671 3076667 2026-08-15T23:37:43Z Meirveshulibot 42771 Meirveshulibot העלה גרסה חדשה של [[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A (Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit).pdf]] 3076667 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר זרעים א: ברכות, פאה, דמאי, כלאים, שביעית | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] onhs8yr1gshon540wu6dlmaalaocont 3076673 3076671 2026-08-16T00:58:19Z Meirveshulibot 42771 סימון קובץ פגום מהעלאה שנקטעה (בוט) 3076673 wikitext text/x-wiki {{מרכז|<span style="color:#a00">'''קובץ פגום — אין להשתמש בו, ויש למחוק אותו.''' הקובץ נוצר מהעלאה מקטעית שנקטעה, ומדיה־ויקי שמרה לו רשומת עמודים ריקה שאינה מתרעננת — ולכן אי אפשר להפיק ממנו תמונה של עמוד. הועלה במקומו [[:קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|קובץ תקין בשם חדש]].</span>}} ---- =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר זרעים א: ברכות, פאה, דמאי, כלאים, שביעית | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] 6jab7i4ib88ikeqrin1wfn0xdvt54uc 6 1754565 3076669 2026-08-15T23:12:18Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076669 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד א: שבת, עירובין, פסחים | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] tk1zui651b1bxmhr4mhllgjyrzkf154 3076672 3076669 2026-08-15T23:50:34Z Meirveshulibot 42771 Meirveshulibot העלה גרסה חדשה של [[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 3 Moed A (Shabbat Eruvin Pesahim).pdf]] 3076669 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד א: שבת, עירובין, פסחים | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] tk1zui651b1bxmhr4mhllgjyrzkf154 3076674 3076672 2026-08-16T00:58:19Z Meirveshulibot 42771 סימון קובץ פגום מהעלאה שנקטעה (בוט) 3076674 wikitext text/x-wiki {{מרכז|<span style="color:#a00">'''קובץ פגום — אין להשתמש בו, ויש למחוק אותו.''' הקובץ נוצר מהעלאה מקטעית שנקטעה, ומדיה־ויקי שמרה לו רשומת עמודים ריקה שאינה מתרעננת — ולכן אי אפשר להפיק ממנו תמונה של עמוד. הועלה במקומו [[:קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 3 Moed A - Shabbat Eruvin Pesahim.pdf|קובץ תקין בשם חדש]].</span>}} ---- =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד א: שבת, עירובין, פסחים | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] mc97ftcci7t24bk8g8os23rb5ad0chi 6 1754566 3076670 2026-08-15T23:16:08Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076670 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר נזיקין: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, שבועות, מכות, סנהדרין, עבודה זרה, נידה | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] 3vn64z6c7c8id0javdswiic1pf40aq7 3076676 3076670 2026-08-16T00:58:21Z Meirveshulibot 42771 סימון קובץ פגום מהעלאה שנקטעה (בוט) 3076676 wikitext text/x-wiki {{מרכז|<span style="color:#a00">'''קובץ פגום — אין להשתמש בו, ויש למחוק אותו.''' הקובץ נוצר מהעלאה מקטעית שנקטעה, ומדיה־ויקי שמרה לו רשומת עמודים ריקה שאינה מתרעננת — ולכן אי אפשר להפיק ממנו תמונה של עמוד. הועלה במקומו [[:קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 7 Nezikin - Bava-Kamma Bava-Metzia Bava-Batra Shevuot Makkot Sanhedrin Avodah-Zarah Niddah.pdf|קובץ תקין בשם חדש]].</span>}} ---- =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר נזיקין: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, שבועות, מכות, סנהדרין, עבודה זרה, נידה | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] qnvk1ajjskiycg3ds8jeftxv39ogyb7 106 1754567 3076677 2026-08-16T00:59:04Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076677 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת נדרים, פרק ראשון — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_א"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}כל {{שוליים|א_א}}כינויי נדרים כנדרים {{ירו"מ-הדגשה|כל ידות נדרים כנדרים}} {{שוליים|א_ב}}חרמים כחרמים {{שוליים|א_ג}}שבועות כשבועות {{שוליים|א_ד}}נזירות כנזירות {{ירו"מ-ביאור|ואלו הן ידות}} {{שוליים|א_ה}}האומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום, כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן<br><strong>גמ':</strong> כתיב ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) איש כי ידר {{ירו"מ-הדגשה|נדר איש כי ידר}} — מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|או השבע שבועה}} או השבע — מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|אך כל חרם אשר יחרים}} אך כל חרם — מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר}} נדר נזיר מה תלמוד לומר להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} דאמר לשונות {{ירו"מ-הדגשה|כפולין}} ריבויין הן {{ירו"מ-הוסר|כר}}{{ירו"מ-הדגשה|לרבי}} ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה {{ירו"מ-ביאור|כלשון בני אדם}} {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) הלוך הלכת ([[בראשית לא ל|בראשית ויצא לא ל]]) נכסף נכספת ([[בראשית מ טו|בראשית וישב מ טו]]) גונב גונבתי {{ירו"מ-הדגשה|כינויים}} מנלן {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו {{ירו"מ-הדגשה|ככל היוצא מפיו יעשה}} מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה ומניין שכינויי {{ירו"מ-הדגשה|חרמים כחרמים אתיא}}{{ירו"מ-הוסר| נזירות כנזירות}} נדר נדר {{ירו"מ-הדגשה|בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובפרשת ערכין וחרמים כתיב}} ([[ויקרא כז ב|ויקרא בחקותי כז ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא נדר בערכך}}, מה נדר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|גבי נדר ושבועה}} כינויי {{ירו"מ-הדגשה|נדרים כנדרים וכינויי}} שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|גבי ערכין וחרמים כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות אתיא נדר נדר בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידר נדר ובנזיר כתיב}} ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|נדר נזיר להזיר מה נדר שנאמר להלן בנדרים כינויי נדרים כנדרים אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר}} כינוי נזירות כנזירות מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]])ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי {{ירו"מ-הוסר|ישמעהאל}}{{ירו"מ-הדגשה|ישמעאל}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו {{ירו"מ-הוסר|מבטל}}{{ירו"מ-הדגשה|בטל}} כולו מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} נדר נזיר להזיר מיכן שאדם {{שוליים|א_ו}}קובע עליו נזירות בתוך נזירותו<br><br> <span id="דף_א_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף א ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים תלמוד ירושלמי מסכת נדרים. אמרה את המשנה '''כל כינויי נדרים כנדרים'''. פה יש משפט שחסר והגמרא מוסיפה אותו. כל אלו נדרים כנדרים, '''חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות''', ואלו הן ידיות. '''האומר לחברו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך''' כל אלה הוא אסור. אבל אם הוא אמר לו '''מנודה אני לך''', אז '''רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר'''. אם הוא אמר כי אני נודר '''כנדרי רשעים''', אז הוא '''נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה'''. כן, כי הרשעים רגילים לינדור, אבל אם הוא אמר '''כנדרי כשרים לא אמר כלום''', כיוון שכשרים לא רגילים לינדור. אבל אם הוא אמר '''כנדבותם''' של כשרים, אז הוא '''נדר בנזיר ובקרבן''' כי באמת כשרים רגילים כן להתנדב. מתחיל הגמרא, כתיב '''איש כי ידור נדר'''. אז פשוט ידע שזה עידור נדר. איש כי עידו. למה אתה אומר לו נדר? '''מה תלמוד לומר "נדר"? אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים'''. כתיב '''או השבע'''. '''מה תלמוד לומר "שבועה"? אלא מכאן שכינויי שבועות כשבועות'''. כתיב '''אך כל חרם'''. '''מה תלמוד לומר "יחרים"? אלא מכאן שכינויי חרמים כחרמים'''. כתיב '''נדר נזיר להזיר'''. '''מה תלמוד לומר להזיר, אלא מכאן שכינויי נזירות כנזירות'''. אומרת הגמרא, כי גדול '''כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן'''. אבל '''רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה''', כלומר לשון בן אדם כגון '''הלוך הלכת, נכסף נכספת, גונב גונבתי'''. אז מנלן? ואתה אומר מדכי '''איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו'''. כן. אז מה תלמוד לומר? כתוב אחרי זה בהמשך '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. מה תלמוד לומר? '''ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים''', כי התורה באה לרבות. גם הוא דיבר בלשון אחרת, לא בדרך הרגילה. כאילו הוא השתמש בכינויים. כן. אז '''מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה'''. עכשיו מניין שכינוי נדר נדר? '''נדר''' כתוב בנדרים איש כי עידו נדר, ובפרשת אחים וחרמים כתיב איש כי יפריש נדר בהרכך. אז '''מה נדר שנאמר להלן כינויי שבועה כשבועה, אף נדר שנאמר כאן''' גם באחים וחרמים כינוי חרמים כחרמים. כן. עכשיו מניין שכינוי נזירות כנזירות? עדיין נדר נדר. בנדרים כתיב איש כי עידו נדר. בנזיר כתיב נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר בנדרים כינוי נדרים כנדרים? אף נדר שנאמר גם בנזיר כינוי נזירות כנזירות. שואלת הגמרא '''מה מקיים רבי עקיבה''' - '''ככל היוצא מפיו יעשה'''. לכאורה המשפט הזה מיותר. מה יעשה איתו? אז אתה רואה '''מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו'''. כן, ככל היוצא מפיו יעשה. כלומר אם הוא יכול לעשות ככל היוצא מפיו אז הוא יעשה ואם לא, אם הוא ביטל חלק ממנו בטל כולו. שואלת הגמרא '''ולית ליה לרבי''' - כן, מה רבי ישמעאל לא סובר את זה? אבל '''כן, כולה מן תמן אית ליה'''. כולם למד מאותו משפט. '''אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות''', ו'''אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו כולו'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=5|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>ולית לרבי עקיבה כן {{ירו"מ-הוסר|אית ליה }}כולה מתמן אית ליה מיכן {{ירו"מ-הדגשה|שכינויי נזירות כנזירות ואית ליה מיכן}} שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו {{ירו"מ-הוסר|ולא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}} תנינן כינויי ערכין {{ירו"מ-הדגשה|כערכין}} וכינוי תמורות והקדשות {{ירו"מ-הדגשה|כתמורות והקדשות}} ואילו תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום ערכין אמר}} ערפין ערצין ערקין {{ירו"מ-הדגשה|ובמקום תמורה אמר}} תמופה תמרנה תמוקה {{ירו"מ-הדגשה|במקום ההקדש אמר}} {{ירו"מ-הוסר|הנדר}}{{ירו"מ-הדגשה|הגדר}} הגזר הגרם {{ירו"מ-הדגשה|והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם תנן: התם (משנה ערכין ח א}}) [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא {{ירו"מ-הדגשה|אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]) {{ירו"מ-הדגשה|כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו}} ניחא {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לבדק הבית {{ירו"מ-הדגשה|וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה, דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים}} ברם {{ירו"מ-הוסר|כמאן}}{{ירו"מ-הדגשה|למאן}} דאמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינויי תרומה {{ירו"מ-הדגשה|כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים}} {{ירו"מ-הוסר|ואילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} תנינן מה הוינן מיתני {{ירו"מ-הדגשה|במקום לאמר תרומה אמר}} תרופה תרוצה {{ירו"מ-הדגשה|או}} תרוקה {{ירו"מ-הדגשה|אף אלה אינם לשון בני אדם}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר איתפלגון רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אומר אין לוקין {{ירו"מ-ביאור|שאיסור קונמות מדרבנן}} אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: כך משיב רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הוסר|את ר אלעזר }}על דעתך דאת אמר {{ירו"מ-הוסר|אין }}לוקין על האיסרות {{ירו"מ-ביאור|שהם דאוריתא}} והא תנינן {{שוליים|א_ז}}המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו {{ירו"מ-הדגשה|עומד אבל}} לא {{ירו"מ-הדגשה|יושב ואם איסרות דאוריתא היה לו להחמיר ולומר שלא}} יכנס אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: שנייה היא תמן {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מפני דרכי שלום {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר {{ירו"מ-הדגשה|ומה נדר שחל אף על מצווה התירו מפני דרכי שלום שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר}} {{ירו"מ-ביאור|דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה}} {{ירו"מ-הוסר|ותנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|תנינן}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}נדרים {{ירו"מ-הדגשה|מותר ובשבועות}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|תני}}{{ירו"מ-הוסר| ושבועות מותר}} {{שוליים|א_ח}}אי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-הוסר|איסור}}{{ירו"מ-הדגשה|איסר}} {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורב {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום {{ירו"מ-ביאור|שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי {{ירו"מ-הדגשה|למימר}} איסר {{ירו"מ-הדגשה|כיום שמת בו אביו וכ"ו}} וימר כאותו היום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי היום כבר אסור תני}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} מבטא זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד}} אם אומר את איסר זו שבועה חייב על {{ירו"מ-הדגשה|כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה}} {{ירו"מ-ביאור|הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד, אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אם את אומר אין איסר מין שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|אלא נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|חייב על}} זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו {{ירו"מ-ביאור|שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרתה}} איסר זו שבועה {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה וחזרתה}} {{ירו"מ-הוסר|ותמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרתה}} אם אומר את {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|שאיסר זו שבועה משמע שיש לך ספק בדבר}} אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תרין תניין אינון רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} אמר חד תניי הוא {{ירו"מ-הדגשה|והכי קאמר, אימתי בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה, דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה}} אמרו בלשון נדר {{ירו"מ-הדגשה|כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה}} את תופסו בלשון נדר {{ירו"מ-ביאור|והרי זה נדר}} אמרו בלשון שבועה {{ירו"מ-הדגשה|כגון איסר שלא אוכל ככר זה דאסר נפשיה מן חפצא}} את תופסו בלשון שבועה {{ירו"מ-ביאור|והרי זה שבועה}} <br><br> <span id="דף_ב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת '''מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר'''? ואתה אומר '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת הגמרא '''ולית לרבי עקיבה כן''' - כן, מה רבי עקיבא לא סובר שאדם יכול לקבוע נזירות תוך נזירות? '''כולה מתמן אית ליה'''. אית ליה מכאן שכינוי נזירות כנזירות, ואית ליה '''מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו'''. שואלת '''והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו'''. למה '''תנינן כינויי ערכין וכינוי תמורות והקדשות''', ואילו תנינן? אז את הגמרא שואלת מה '''הוינן מיתני''' - איזה כינוי יכולנו לומר? במקום ערכין נאמר '''ערפין, ערצין, ערקין''', במקום תמורה '''תמופה, תמרנה, תמוקה''', במקום הקדישו '''הגזר, הגרם'''. מילא זה בכלל לא שום בני אדם, אז לכן אי אפשר להגיד שכינויי תמורות הקדשות, ערכין כמותם. ואת אמרת תנא לוא תנאתם. '''רבי יהודה בן בתירא''' - '''ניחא דאמר סתם חרמים לבדק הבית''' שנאמר כל חרם קודש קודשים הוא לה'. ואחרים אומרים '''ברם דאמר סתם חרמים לכהנים''' שנאמר כי שדה החרם לכוהן תהיה אחזתו. אז את אומרת הניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית וחרם הרי זה כהקדש לבדק הבית. אז לא קשה. למה לא תני תרומה? כן, למה? כן, דברים שהם קדושים לשמיים. ברם למאן דאמר סתם חרם לכהנים - אז למה לא תני גם כינויי תרומה? כן, כינוי תרומה כתרומה. כן, כמו שלמדנו חרמים כחרמים. אז גם צריך להגיד תרומה כתרומה. הרי גם חרמים זה הולך לכוהנים, אז הם צריכים להגיד גם תרומה. אתה לא יכול להגיד שזה מה שמנו זה רק דברים שהולכים בשמיים, כי הם מנו חרמים. אז באמת הגמרא שואלת '''למה לא תנינן כינויי תרומה, תנינן מה הוינן מיתני''' - במקום לומר תרומה נאמר '''תרופה, תרוצה, תרוקה'''. כן, גם כן זה לא לשום בן אדם, אז לכן אי אפשר להגיד את זה. '''רבי יעקב בר אחא''' אמר '''איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר''', '''דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות''', '''רבי אלעזר אומר אין לוקין'''. כלומר אדם שאומר קונם עליי כיכר זו ואכל אותה - רבי אלעזר אומר אין לוקים, למה? כי הוא סובר שאיסור קונם הוא דרבנן. '''אמר רבי יעקב בר אחא: כך משיב רבי אלעזר רבי יוחנן על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות''', ואת תנינן '''המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס''' - אז עומד אבל לא יושב. כלומר לעמוד מותר, אבל לא ישב. ואם באיסרות זה מדאורייתא, אז צריך להחמיר, לומר שלא ייכנס בכלל. היה צריך להחמיר. למה אחרים לא גזרו? '''אמר רבי ירמיה: שנייה היא תמן מפני דרכי שלום'''. כן, כלומר בדרכי שלום אחרים הקלו ואומרים שכנראה שהוא נדר עניו מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. כן, אבל זה אסור משום דרכי שלום. '''רבי יוסי בעי: אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר'''. כן. למה? כי הרי כל חלוקה קל וחומר: '''ומה נדר''' שחל אף על מצווה התירו בדרכי שלום, שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? כן, שאז ולמה לא תנינן: '''נדרים אסור''' ובשבועה מותר? כן. עכשיו, איך אנחנו יודעים באמת שהנדר חל על מצווה? יש לנו משנה שאומרת שאם הוא אומר קונם סוכה שאני עושה, אז בנדרים זה אסור, אבל בשבועה מותר, כיוון שהנדר חל על דבר מצווה והשבועה לא חלה על דבר מצווה. '''מה דאמר תני, איזה ככר זה עלי כיום שמת בו אבא, כיום שנהרג בו פלוני, כיום שראיתי ירושלים חריבה, זהו איסר שאמרה התורה'''. שאמר '''רבי אבא רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום''' - כמו שהוא כבר קיבל עליו על עצמו לא לאכול באותו יום שמת בו אביו לדוגמה, או יום שהוא ראה את ירושלים חרבה, היום שנהרג בו פלוני. הוא כבר קיבל על עצמו את היום הזה בתור איסור. '''רבי יוסי בעי: אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר''' - וימר כאותו היום? כי הרי היום אותו כבר אסור. כן? נניח, אביו מת בראש חודש אלול, אז שיגיד בראש חודש אלול וזה כבר ברור, כי הוא כבר את האיסור הוא כבר קיבל קודם. למה הוא צריך להגיד כיום שמת בו אביו? נשאל בשאלה. '''מה דאמר תני, איסר זו שבועה'''. כגון הנח שאומר איסר כיכר זו עליי - אז אם אכל, חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''מבטא זו שבועה''' - אם הוא נניח שהוא אמר מבטא כיכר זו עליי, אז אם אכל אותו, הוא חייב כופר על הלב והוא יורד. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - לפי הדעתא משה איסר זה שבועה כמו שאמרנו, אז זה יהיה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כן? הגמרא תסביר לנו שהוא לא חייב כמה שבועות על כיכר אחת, אלא דובר שהיה לו כמה כיכרות, אז הוא בעצם חייב על כל כיכר וכיכר. זו הכוונה. או אפשרות שנייה, בנשבע לשעבר. כן? כלומר, אם הוא נשבע נניח שהוא לא אכל וחזר ונשבע עוד פעם שהוא לא אכל, עוד מעט שבועה אחרי אפשר לאכול כמה שבועות אחת אחרי השנייה. אבל אם הוא נשבע שהוא לא יאכל, אז באותו רגע זה כבר אסור מדאורייתא לאכול, אז השבועה הבאה לא יכולה לחול. עכשיו, '''איסר זו שבועה אם אומר את''' - אלא נדר, אם תגיד שאיסר בעצם זה כמו נדר, לא כמו שבועה, אז זה '''חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. כן? כלומר, על השבועה ונדר זה דברים נפרדים, כי אם הוא אמר "איסר כיכר זו עליי" וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה, אז זה כאילו הוא נדר ולאחר מכן חזר ונשבע, והרי אין שבועה חלה על נדר, כי הנדר זה איסור בחפץ ואין שבועה חלה על דבר אסור. אבל אם אנחנו אומרים ששבועה - אם הוא אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר "איסר כיכר זו עליי" או "מבטא כיכר זו עליי", אז הרי זה כאילו הוא נודר וחוזר ונשבע. במקרה כזה הוא חייב גם משום נדר וגם משום שבועה, כיוון שהנדר חל על השבועה. ואתה גם אמרת איסר זו שבועה - משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. נכון? אתה אומר את זה ככה, אתה אומר איסר זו שבועה, סימן שכאילו כולם מודים שזה שבועה. והרי אחרי זה חזרת ואמרת '''איסר זו שבועה אם אומר את''', משמע שאתה מסופק, יש לך ספק מה זה. '''אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון'''. '''רבי ירמיה אמר חד תניי הוא''' - והרי כי אמר. בעצם הוא אומר איסר זו שבועה, אבל אם אתא בזמן שאיטפי סור בשון שבועה. כן? דאיסור של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים הוא כשבועה. '''אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר''' - כגון נניח הוא אמר איסר כיכר זה עליי, בעצם שהוא סר את החפץ עליו, כן? הכיכר אסור עליי, אז אתה עושה בלשון נדר, זה כמו נדר. אבל '''אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה''' - כמו שהוא אומר איסר שלא אוכל כיכר זה, כלומר אני לא אוכל את הכיכר, אז בעצם הוא סר את נפשו מן החפץ, כן? אתה עושה בלשון שבועה. כן, מה זה שבועה? </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=6|מרכז|1600px|תצלום — דף א עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>איסר הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|על ידי}}{{ירו"מ-הדגשה|עלי}} את תופסו בלשון נדר איסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לא אתייא אלא בחמשה ככרין אבל בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו {{ירו"מ-הוסר|כנגילה}}{{ירו"מ-הדגשה|כנבילה}} מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין {{ירו"מ-ביאור|אין שבועה חלה על שבועה}} אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]]: אפי' בככר אחד, אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא, שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא' {{ירו"מ-הדגשה|שבכל פעם נשבע לשקר}} לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}} אם אומר את אין איסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: והוא שהזכיר {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|שבועה}} ואחר כך הזכיר {{ירו"מ-הוסר|שבועה}}{{ירו"מ-הדגשה|נדר}} אבל אם הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|נדר ואחר כך הזכיר}} שבועה {{ירו"מ-הדגשה|פטור על השבועה}}{{ירו"מ-הוסר| ואחכ הזכיר נדר}} {{שוליים|א_ט}} {{ירו"מ-הוסר|נדרין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהנדרים}} חלין על האיסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום שבועה}} {{ירו"מ-ביאור|איסור גברא}} ואין שבועות חלות {{ירו"מ-הוסר|עלה}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}איסרין {{ירו"מ-הדגשה|שהם משום נדר}} {{ירו"מ-ביאור|איסור חפצא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר ל יא|במדבר מטות ל יא]]) {{ירו"מ-הדגשה|ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה וכתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} פתר ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) לאסור אסר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע אם אמר}} הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי ה}}א{{ירו"מ-הדגשה|י}}סור {{ירו"מ-הדגשה|הוא לשון נדר ואסור אם אמר}} שבועה הרי הוא עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו בשבועה אסור {{ירו"מ-הדגשה|הרי האיסר בלשון שבוע}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אסור זה לשון נדר לכן}} בנדרים אסור ובשבועות מותר {{ירו"מ-הדגשה|כגון אם}} {{ירו"מ-הוסר|אסר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} הרי עלי אסר {{ירו"מ-הדגשה|או}} הרי עליו אסר {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אסור שבועה הרי עלי אסור {{ירו"מ-הדגשה|או}} שבועה הרי עליו {{ירו"מ-הדגשה|אסור כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ו}}מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו}} מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר שניהן אסורין זה בזה {{ירו"מ-הדגשה|דהוי}} כמאן דאמר ואנא מינך {{ירו"מ-ביאור|דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך}} {{ירו"מ-הדגשה|אי הכי}} {{ירו"מ-ביאור|שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו}} {{ירו"מ-הדגשה|בשלמא אם}} אמר הככר הזה נדור ממני {{ירו"מ-הדגשה|אפשר לאמר שכוונתו לאמר}} ואנא מינה {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} הריני נדור מככר זה {{ירו"מ-ביאור|מה שייך לאמר שכוונתו לאמר}} והוא ממני {{ירו"מ-ביאור|על דבר מה שאינו אדם}} היא הימך היא ממך {{ירו"מ-ביאור|בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי {{ירו"מ-ביאור|בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה}} תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך {{ירו"מ-הדגשה|אף אלו לשון נדרים}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ותניתה בסופה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונטולה אני מן היהודים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} שאיני אוכל לך שאיני טועם לך {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: תופשין אותו משם יד לקרבן {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך}} רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי אם אמר לא אוכל לך {{ירו"מ-הדגשה|האם}} תופשין אותו משם יד לשבועה {{ירו"מ-ביאור|כאילו אמר שבועה לא אוכל לך}} אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} <br><br> <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''איסר הרי הוא עליי''' - אז בעצם הוא השתמש במילה איסר בלשון נדר, אתה תפסו בלשון נדר. אבל אם הוא אמר '''איסר ואיני טועמו''', כלומר הוא בעצם אוסר את עצמו על החפץ, אז הוא השתמש בלשון שבועה ואתה תפסו בלשון שבועה. כלומר, אותה מילה יכולה להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה. '''אם אומר את איסר מין שבועה''', חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. כלומר, אם איסר זה מין שבועה, אז בעצם אותו דבר, ואז הוא יחייב על כל איסר ואיסר או על כל שבועה ושבועה אותו דבר. אמר רבי יוסי '''לא אתייא אלא בחמשה ככרין''', אבל בככר אחד לא שייך. למה? כי '''מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין'''. כלומר השבועה לא יכולה לחול על דבר שאתה מושבע עליו מהר סיני. אז אם הוא כבר נשבע פעם אחת, אז הוא בעצם אסור לאכול את החפץ הזה, מבחינתו זה כמו נבלה. אז מעכשיו הוא לא יכול עוד פעם להישבע, כי אין שבועה חלה על שבועה, כי הוא בעצם כבר מושבע על זה מהר סיני, מושבע לקיים את השבועה שלו. אז לכן חייבים להגיד שמדובר בכמה כיכרות, אז על כל כיכר יש שבועה אחרת. אמר רבי חנניה: אפילו בככר אחד, אתייא היא, כי אתייא היא כהדא דתני '''זה חומר לשעבר מלבא'''. '''שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד''', כי בכל פעם הוא נשבע על השקר. אבל אם הוא אמר '''לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת''', לעתיד. אז אני כן יכול להעמיד שאם הוא אמר בלשון איסר ובלשון שבועה ושתיהם אותו דבר, אז הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד. אם הוא דיבר על לשון עבר, לא אכלתי, אז הוא בעצם שיקר על כל פעם, לכן הוא חייב על כל אחד ואחד. אבל אם הוא אמר בלשון עתיד, הוא חייב רק אחת. איתמר, אמרנו שאם '''אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו'''. הוא חייב על האיסר בנפרד, כי הוא בלשון נדר - הוא חייב בתור נדר. הוא חייב גם בלשון שבועה על השבועה. אמר רבי יודן: '''והוא שהזכיר ואחר כך הזכיר'''. למה? כי באמת נדר חל על שבועה. אבל '''אם הזכיר שבועה חלין על האיסרין ואין שבועות חלות איסרין'''. כלומר, אם הוא קודם כל אסר את החפץ אז החפץ הוא כמו נבלה, זה כבר מושבע מדאורייתא, מושבע מתוך לא לגעת, לא לאכול את החפץ הזה אחרי שהוא כבר נדר. אז לאחר מכן אין שבועה חלה על דבר שהוא אסור בשום נדר. ואומר הכתיב "ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה", וכתיב "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לאסור איסר על נפשו". אז המילה איסר הוא מופיע - איסר זה שבועה, אז למה נכתב בין נדר לשבועה? מופיע פעם אחת בתור נדר, פעם אחת הוא מופיע בשבועה. איך זה מסתדר? רבי יוסי פתר: '''לאסור אסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור''' - כלומר הוא השתמש במילה איסור בלשון נדר, אז זה אסור. ואם הוא אמר '''שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור''', אז הרי זה אסור בלשון שבועה. אז המילה איסור יכול להשתמש פעם בלשון נדר, פעם בלשון שבועה, ושתיהם תופס. אמר רבי יודן: לא, אסור זה לשון נדר, לכן '''בנדרים אסור ובשבועות מותר'''. כלומר אם הוא השתמש במילה איסור בנדרים יהיה אסור, אם הוא ישתמש בזה בלשון שבועה, יהיה מותר. כגון אם אמר '''הרי עלי אסר הרי עליו אסר''', אז הרי זה אסור. אבל אם הוא אמר '''אסור שבועה הרי עלי אסור שבועה הרי עליו מותר''', כי הוא השתמש בביטוי איסר בלשון שבועה שזה לא שייך בו, ולכן מותר. ותנינן במשנה האומר לחבירו '''מודר אני ממך'''. רבי יוסי בן חנינה אמר '''שניהן אסורין זה בזה''', כי הוא סובר זה כדברי כמאן דאמר '''ואנא מינך'''. כלומר הוא אומר כשהוא אומר מודר, בסתם פירושו אני נבדל ממך, כל מה שלי שלי וכל מה שלך שלך, זה כאילו משני הכיוונים. שאלת הגמרא: אי הכי, אם אתה אומר ככה זה לשון... מודר, אתה ממני או אני ממך? פירושו שכשם שמצד אחד מודר מהשני, כך השני מודר ממנו. אז בשביל מה '''אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה'''? אפשר גם להעמיד את זה לצד ההפוך, אפשר לומר גם '''הריני נדור מככר זה והוא ממני'''. כלומר הוא מודר ממני ואני אדם מודר ממנו גם כן. אבל אם אמר על הכיכר, מה שייך לומר את ההפך? מה שייך לומר שהוא מודר ממני? הרי זה משהו, אין בו רוח חיים, לא אדם. '''היא הימך היא ממך היא הרי אני לך, היא הרי אני עליך, היא הרי את לי, היא הרי את עלי''' - כל הלשונות הללו, שניהם אסורים זה לזה. תני '''כלוי אני ממך פרוש אני ממך''' - גם זה לשון נדרים. רבי ירמיה בעי: ולמה לא תנינן '''נטול'''? כלומר, למה בכל הרשימות לא מופיעה גם המילה נטול אני ממך? אמר רבי יוסי: ותניתה בסופה - '''ונטולה אני מן היהודים''', שם רואים שגם כן לשון נדר. תנן '''שאיני אוכל לך שאיני טועם לך'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: תופשין אותו משם יד לקרבן - כאילו שהוא אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך, אז בעצם כמו כל נדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=7|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה {{ירו"מ-ביאור|ידית הכד}} דילמא כולכה דקנתה {{ירו"מ-ביאור|כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו, אין זה נחשב יד לשבועה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} מנודה אני לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר {{שוליים|א_י}} {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|ולאסור}} את כל נכסיו כמה דאת אמר {{הפ|עזרא|י|ח}} {{ירו"מ-הדגשה|כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים}} יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה}} מה עבדין לה רבנן חומר הוא בנידוי בית דין {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{ירו"מ-ביאור|האומר הרני נדור}} כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר לצדדין היא מתניתין או בנזיר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים}} או בקרבן {{ירו"מ-הדגשה|אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי}} או בשבועה {{ירו"מ-הדגשה|אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל}} {{ירו"מ-ביאור|ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר {{שוליים|א_יא}} {{ירו"מ-הוסר|נזיר}}{{ירו"מ-הדגשה|נדור}} בשלשתן אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כיני {{ירו"מ-ביאור|זה}} {{ירו"מ-הדגשה|המקרה עליו דיבר רבי זירא}} היה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן, ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה, ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי {{ירו"מ-הוסר|לא}}{{ירו"מ-הדגשה|כנדרי רשעים}} נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם {{ירו"מ-הדגשה|של רשעים}} לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהרשעים מתנדבין {{ירו"מ-ביאור|שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מכיון שהתנדב אין זה רשע {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדרי כשרים לא אמר כלום שכשרים אינם נודרים}} מתניתין דרבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] דתני בשם רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{הפ|קהלת|ה|ד}} טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם, וכן הוא אומר {{הפ|תהילים|עו|יב}} נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לידי איסור}} מביא {{ירו"מ-הוסר|כבשתו}}{{ירו"מ-הדגשה|כשבתו}} לעזרה ואומר הרי זה עולה {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פתח {{ירו"מ-הדגשה|פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו}} אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|כך פותחים לנודר כתיב}} {{הפ|משלי|כ|כה}} מוקש אדם ילע {{ירו"מ-הוסר|קודם}}{{ירו"מ-הדגשה|קודש}} ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|מ}}תחיל {{ירו"מ-הוסר|לנדרו}}{{ירו"מ-הדגשה|לנדור}} פינקסתו נפתחת {{ירו"מ-ביאור|שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא}} דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר {{ירו"מ-הדגשה|כאילו נאמר}} איחור נדרים {{ירו"מ-הדגשה|לבקר}}, איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת, מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} כנדרי כשירים לא אמר כלום {{ירו"מ-ביאור|הסיבה שאינו כלום זה משום}} הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|שאותו אדם סובר}} שהכשירים נודרין {{ירו"מ-ביאור|שמצווה לנדור. ולא היא}} ומכיון<br><br> <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי בון בר חייה בעי: אם אמר '''לא אוכל לך''', האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו שהוא אמר שבועה שלא אוכל לך? אמר רבי יוסה: לא, אורחיה דבר נשא מימר '''קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה'''. כלומר אדם יכול לומר לפעמים "ידית הקד" ולא אומר "קד של הידית" - כי דרך בן אדם להשמיט את הסוף של הדיבור, אבל אין דרך להשמיט את ההתחלה. אז לכן אם הוא אמר לא אוכל לך, אתה לא יכול להגיד שהכוונה שבועה לא אוכל לך, כאילו השמיט את תחילת הדיבור, כי זו לא הדרך. תנן '''מנודה אני לך''', רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר - רצה לאסור את כל נכסיו. למה? כי כמה דאת אמר "יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" - רואים מכאן שרכושו של מנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? אומרים לא, '''חומר הוא בנידוי בית דין''' - שם מדובר שבית דין, שם באמת הכל אסור בהנאה, אבל שאדם פרטי מנדה, זה לא שייך. תנן האומר '''הריני נודר נדר כנדרי רשעים''', הרי זה '''נדר בנזיר בקרבן ובשבועה'''. שמואל אמר: '''לצדדין היא מתניתין - או בנזיר''', כלומר אם לדוגמה נזיר עבר לפניו והוא אמר הרי נדור כנדרי רשעים, אז הוא יהיה נזיר, '''או בקרבן''' - אם היתה בהמת קדשים לפניו, '''או בשבועה''' - אם היה כיכר מונח לפניו. בכל המקרים האלה, מפני שאינם רשאים לעשות כן, מיקרי רשעים אותו דבר. רבי זעירא אמר '''בשלשתן''', כי הם אסור בכולם. שאלתם מה זה יכול להיות? אמר רבי אבין: מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני. שהיה לפניו אשכול אחד, ובא אחד ואמר '''הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן''', ובא אחר ואמר '''הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה''', ובא אחר ואמר '''מה שאמרו שלשתן עלי''', נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני '''וכנדבותם לא אמר כלום''' - למה? משום שאותו אדם שאמר את זה סבור שהרשעים מתנדבים, כלומר שרק רשעים מתנדבים כי אסור להתנדב, ככה הוא חושב, אז לכן הוא קורא להם רשעים, ולא היא - '''מכיון שהתנדב אין זה רשע''', מותר להתנדב. תנן '''כנדרי הכשרים לא אמר כלום''' - כיוון שהכשרים אינם נודרים. אומרת הגמרא, מתניתין דרבי יודן, דתני בשם רבי יודן: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור'''. רבי מאיר אומר: '''טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם''' - כלומר אם הוא נודר ומשלם זה יותר טוב. '''וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם'''. עכשיו כיצד הוא עושה נדבה שלא יבוא לידי איסור? '''על נדבה מביא לעזרה ואומר הרי זה עולה''' - כך היה עושה. הוא היה אומר רק בעזרה הוא מקדיש אותה, כך הוא לא יבוא אף פעם לידי איסור. אז לפי רבי מאיר עדיף לידור ולשלם, לפי רבי יהודה עדיף לא לידור בכלל. רבי אבין, רבי יהודה פתח - להתיר נדר לאדם שנדר, ואמר לו: '''אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה'''. אמר רבי ינאי, כך פוטרים לו נדר. '''מוקש אדם ילע ואחר נדרים לבקר''' - התחיל, פינקסתו נפתחת. כל אדם שנודר הוא כאילו מראה את עצמו כאיזה חסיד שהוא בטוח בעצמו שהוא יעמוד בדבריו, אז לכן בודקים האם הוא באמת איזה חסיד - זה הכוונה פינקסתו נפתחת. דבר אחר: '''מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר''' - איחור נדרים, איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר '''הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים''' - רואים שאדם יכול להיענש בגלל שהוא לא קיים את הנדר. תנן '''כנדרי כשירים לא אמר כלום''' - הסיבה שאין לו כלום זה משום שאותו אדם סבור שכשרים נודרים, הוא חושב שמצווה לידור, ולא היא. '''מכיון שהכשירים נודרין'''... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=8|מרכז|1600px|תצלום — דף ב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>שנדר אין זה כשר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן}} מתניתא {{ירו"מ-ביאור|שאמרה שכשרים נודרים בנזיר}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון ש}}לא היה המקום מספיק בידם חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-הוסר|והיו}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר ([[במדבר ו יא|במדבר נשא ו יא]]) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, חט{{ירו"מ-הדגשה|א}} זה על נפשו שמנע עצמו מן היין, ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני אמר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}דרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים, ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה, ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם, אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים, והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני {{שוליים|א_איב}}כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר ([[במדבר ו ב|במדבר נשא ו ב]]) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} בעי {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא שמעון הצדיק כרבי שמעון}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שנזיר נחשב חוטא}} למה {{ירו"מ-הדגשה|הוא לא אכל אשם נזיר וכי}}{{ירו"מ-הוסר| לי כשמעון הצדיק אפילו כרש}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} לא אכל [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק חטאת דם מימיו {{ירו"מ-הדגשה|הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר}} {{ירו"מ-ביאור|שבא אם נטמא הנזיר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סבר [[ביאור:עץ מסורת#שמעון הצדיק|°]]<nowiki/>שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה {{ירו"מ-ביאור|מתוך כעס}} הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה {{ירו"מ-הדגשה|אם נטמא וצריך לספור מחדש}} סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יג}}{{ירו"מ-הוסר|קטגוריהירושלמי מסכת נדריםא א למהדורה מעומדת }}האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן, חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם {{שוליים|א_יד}}נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות {{שוליים|א_טו}}שבותה שקוקה {{ירו"מ-הדגשה|או ש}}נדר במוהי {{ירו"מ-ביאור|בנדר שנדר משה ליתרו}} הרי אלו כינויים לשבועה<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על}} עצמו {{ירו"מ-הדגשה|בלשון קונם דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה}} מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם {{ירו"מ-הדגשה|ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים}} נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר לו השאיליני קרדומך אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} קונם קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם}} יש לי {{ירו"מ-הדגשה|קרדום וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר}} קונם נכסיי עלי{{ירו"מ-הדגשה|ך אם}} {{ירו"מ-הוסר|ויש}}{{ירו"מ-הדגשה|יש}} {{ירו"מ-הוסר|לו}}{{ירו"מ-הדגשה|לי}} קורדום, נכסיו {{ירו"מ-הוסר|אסורין}}{{ירו"מ-הדגשה|מותרים}} {{ירו"מ-הוסר|בידוע}}{{ירו"מ-הדגשה|דידוע}} שאין לזה {{ירו"מ-הדגשה|קרדום שהרי אמר קונם}} קורדום {{ירו"מ-הדגשה|עלי אם יש לי קרדום וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום כבר אין לו קורדום, דאף אם היה לו קורדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו, הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום והיה לו קורדום היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים}} אמר רבי תחליפא קיסרייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא קיסרייא|°]] <br><br> <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נדרים דף ג'. אומרת הגמרא למדנו במשנה כנדבותם נדר בנזיר ובקורבן. כלומר, כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקורבן. מתניתין אומרת הגמרא מתניתא, שאומרת שכשרים נודרים בנזיר דאורייתא. '''חסידים הראשונים מתאוים להביא קרבן חטאת''', וכיוון ש'''לא היה המקום מספיק בידם''' לחטוא, אז '''היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת'''. '''רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר''' שנאמר '''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'''. כן, '''חטא זה על נפשו שמנע עצמו מן היין'''. כלומר אדם ש-שהוא מתנזר אז הוא חוטא כי הוא פוגע בעצמו. ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון, דתני אמר שמעון הצדיק '''מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד''', שפעם אחת '''עלה אלי אדם אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים'''. '''אמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה'''? '''ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם'''. אז '''אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים'''. '''והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל, עליך הכתוב אומר איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה''''. רבי מנא בעי, למה לא אכל שמעון הצדיק אשם נזיר? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו'''? וכי '''לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו'''? לא, הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר, אשם נזיר מגיע כשהנזיר נטמא. '''סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין'''. כלומר שמתוך כעס הם נודרים, ו'''מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות''', מתחרט, '''מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה'''. כן, אז לכן הוא לא רצה לאכול, אבל '''זה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין'''. אז למרות שהוא נטמא הוא ודאי עומד מאחרי הנדר שלו. פרק א' הלכה ב'. במשנה: '''האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן'''. כלומר כאילו אמר קרבן, קרבן לא אוכל לך. '''חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם'''. אם אמר '''נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות'''. '''שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה'''. אומרת הגמרא: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בתור קונם. כן, למדנו זה שהוא אוסר לעצמו. הוא הופך את החפץ לגביו לאותו דבר אסור. השאלה מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם, ואז בעצם הוא יאסור את החפץ גם על חברו, על כל העולם, מלשון קונם, כי הוא מקדיש לשמים. נישמעינה מן הדא: '''אמר לו השאיליני קרדומך, אמר קונם קורדום יש לי'''. אם יש לי קורדום. עכשיו, מכיוון שהוא ראה שהשני לא מאמין לו, אז הוא חזר ואמר '''קונם נכסיי עליך''', אם יש לי קורדום. אז '''נכסיו''', כיוון '''שאין לזה קורדום''', מותרים. הרי בהתחלה הוא אמר קונם קורדום עליי אם יש לי קורדום, ואחרי זה הוא חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. אז כבר בטוח שאין לו קורדום, כי גם אם היה לו קורדום, הרי דרש שהוא אמר קונם עליי קורדום אם יש לי, אז הוא כבר הקדיש אותו לשמים. אם היה לו אז הוא כבר לא שלו. זה יוצא שכשהוא אומר אחר כך קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום, כבר אין לו קורדום, אז בטוח שהנכסים צריכים להיות מותרים. רואים מכאן שאם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך - כל הסיבה שאמרנו שהשני מותר בנכסים זה כיוון שבאמת אין לו קורדום כמו שאמרנו. אבל משמע שאם כן היה לו קורדום והוא היה אומר סתם קונם נכסי עליך אם יש לי קורדום, והיה לו קורדום, אז ודאי נכסיו אסורים על השני כפי שהתנה. רואים מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=9|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנייא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנייה}} היא {{ירו"מ-הוסר|שבו בלשון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלשון}} שהתפיס את הקורדום בו {{ירו"מ-הוסר|בלשון }}התפיס {{ירו"מ-הוסר|בו }}את הנכסים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם}}, מה נפשך, {{ירו"מ-הוסר|קדש}}{{ירו"מ-הדגשה|אם לשון קונם תופס הרי}} {{ירו"מ-הוסר|קורדום}}{{ירו"מ-הדגשה|הקרדום}} {{ירו"מ-הדגשה|אינו שלו ולא}} קדשו נכסים, {{ירו"מ-הדגשה|ואם לשון קונם}} לא {{ירו"מ-הדגשה|תופס}}{{ירו"מ-הוסר| קדש קורדום}} אפילו נכסים לא קדשו {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם עליהם אמר לשון קונם}} אילו אמר קונם קורדום יש לי {{ירו"מ-הוסר|וחזר ואמר }}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}קונם נכסיי עליך {{ירו"מ-ביאור|שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך}} ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יושוע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יושוע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה {{ירו"מ-ביאור|סתם}} יאות {{ירו"מ-הדגשה|שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין אם לשון קונם תופס הרי הקרדום אינו שלו ולא קדשו נכסים ואם לשון קונם לא תופס אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם אבל כאן}} לא אמר אלא שאין לזה קורדום {{ירו"מ-הדגשה|משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים}} הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין, הדא אמרה שקדש קורדום, הדא אמרה שקדשו נכסים, הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם {{ירו"מ-הדגשה|כינוי ל}}קרבן מהו {{ירו"מ-הוסר|לוסר}}{{ירו"מ-הדגשה|לאסור}} עצמו בו והא תנינן קונס {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו}} קונסה שמה {{ירו"מ-ביאור|שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח}} והא תנינן שבותה {{ירו"מ-הדגשה|שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה הנחת קדרה על הכירה}} שפותה שמה והא תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] חרס לא חספא הוא אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אף שחרס פירושו גם חספה כיוון שמשמש גם}} לשון גבוה הוא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|איוב|ט|ז}} האומר לחרס ולא יזרח {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שאמר יהי חרס עלי}} {{ירו"מ-ביאור|בלשון נדר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרינן שלנדר התכוון}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר {{ירו"מ-הדגשה|הכינויים}} לשון אומות הוא {{ירו"מ-הדגשה|שלא ידעו לבטא נכון את האותיות}} כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא {{ירו"מ-ביאור|והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: נראין הדברים {{ירו"מ-הדגשה|שהמשנה באה לחדש שאף}} במקומות אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאין מדברים כך לשון זו תופסת}} אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא שתופס וכי}} כן אני אומר נזיר פסילים {{ירו"מ-ביאור|עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר}} לא יהא נזיר {{ירו"מ-הוסר|מיתני}}{{ירו"מ-הדגשה|במתניתא תנן}} שבותה שקוקה תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] שבוקה שקועה שקודה {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} נדר דנדר במוהי במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר משה {{ירו"מ-הדגשה|ליתרו ומנין שנדר משה דכתיב}} ([[שמות ב כא|שמות שמות ב כא]]) ויואל משה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי ולמה {{ירו"מ-הוסר|לינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לית}} {{ירו"מ-הדגשה|אנן}} אמרין במומי {{ירו"מ-ביאור|בשבוע}} דנדר שאול {{ירו"מ-הדגשה|ומנין שנדר שאול דכתיב}} ([[שמואל א יד כד]]) ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה {{ירו"מ-ביאור|האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: דכתיב {{הפ|דניאל|יב|ז}} {{ירו"מ-הוסר|דנייאל יב }}וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם<br><br> <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי תחליפא קיסרייא''' - אומר אין מכאן ראיה, '''היא שהתפיס את הקורדום בו התפיס את הנכסים'''. כן, הרי בשתיהם הוא השתמש בלשון קונם. '''מה נפשך''', אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום לא שלו ולכן '''לא קדשו נכסים''', ואם לשון קונם לא תופס אז '''אפילו נכסים לא קדשו''', כי גם עליהם הוא אמר לשון קונם. '''אילו אמר קונם קורדום יש לי, קונם נכסיי עליך, ויש לו קורדום, נכסיו אסורין''' - אז באמת אתה צודק, זה ממש מה שאדם באמת עושה לנכסיו לחברו בקונם. אבל כאן שהוא השתמש בקונם לגרזן ובקונם לנכסים בנפרד, אז מפה אין ראיה שמותר בנכסים. '''יאות אמר רבי יהושע בן חנניה: אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה''' - אם התנא היה אומר נכסיו מותרים סתם, אז יאות, כי הייתי אומר שהכוונה היא: מה נפשך, כמו שאמרנו, אם לשון קונם תופס אז הרי הקורדום אינו שלו ולא קדשו נכסים, ואם לשון קונם לא תופס אז גם הנכסים לא קדשו. אבל כאן '''לא אמר אלא שאין לזה קורדום''' - זו הסיבה. כלומר התנא המשיך ואמר שהסיבה שנכסיו מותרים על השני כיוון שבאמת אין לו קורדום. משמע שאם היה לו קורדום '''נכסיו אסורין'''. '''הדא אמרה שקדש קורדום''', '''הדא אמרה שקדשו נכסים''', '''הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם'''. '''רבי ירמיה בעי: דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן, מהו עצמו בו'''? כלומר אם הוא השתמש במילה שהיא דו-משמעית, גם לשון חול וגם לשון קורבן, אז מה, האם זה תופס או לא? '''והא תנינן קונס קונסה שמה''' - הרי בקונס יש לשון חול, שאדם כונס את עצמו. לא, כשאדם כונס עצמו זה קונס אשמו - הוא לא אמר קונס שענוני בצרה כי לא כונס, אלא אומר שזה בעצם לשון קונס. ענוני בפתח זה רק קורבן. '''והא תנינן שבותה שפותה שמה''' - יש בו גם לשון חולין, שמניח את הקדירה על הכירה. כן, ואדם אומר שפותה את הקדירה - זה שפיטשמא, לשפוט את הסיר. '''והא תני בר קפרא חרס לא חספא הוא''' - הרי חרס זה חתירת חרס, בארמית חספא, כד שבור. '''אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא''', דכתיב '''האומר לחרס ולא יזרח'''. אז כיוון שהוא אמר יהא חרס עלי והוא השתמש בזה בלשון נדר, אמרינן שלנדר התכוון, פירוש לזה הכוונה שלו. '''רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא''' - אנשים שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, '''כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא''', במקום להגיד ח' אמרו כ', אז כספא. והוא הדין שבמקום חרם היו אומרים חרס, במקום נזיר הם אומרים נזיק. '''אמר רבי יוסי: נראין הדברים במקומות אחרים''', שאף במקומות אחרים שהם מדברים כך, הלשון תופסת, '''אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק''', כלומר שהם לא יודעים לבטא נכון והם קוראים לנזיר נזיק, '''כן אני אומר נזיר פסילים''' - כלומר נזיר עילג שהוא לא יכול לבטא את המילה נזיר, הוא רוצה להגיד שהוא נזיר, הוא לא היה נזיר אף פעם, הוא לא יודע להגיד נזיר, הוא לא מצליח לבטא את המילה - אז ודאי שתופס לאותו אדם. אז השאלה אם אנשים אחרים השתמשו באותו לשון, תופס להם או לא. זו השאלה. והמשנה באה לחדש שאם הוא אמר נזיק נזיח פזיח אז זה כן תופס. '''לא יהא נזיר, שבותה שקוקה, תני רבי חייה שבוקה שקועה שקודה, נדר דנדר במוהי''' - במומי, כלומר בשבועה שנדר משה. '''במומי דנדר משה: ויואל משה''' - כי ויואל משה זה כיוון שהוא נשבע לו. '''רבי יונה בעי''': למה לא תנן אמרין '''במומי דנדר שאול: ויואל שאול'''? גם שם הוא נשבע. '''ימינא הרי זו שבועה, שמאלא הרי זו שבועה''' - כלומר, מי שאומר ימין או שמאל תיקח זו עליי, זה כאילו שבועה. '''אמר רבי מתניה: דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם'''. אז רואים מכאן שימין ושמאל זה לשון שבועה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=10|מרכז|1600px|תצלום — דף ג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_טז}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור. כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח {{שוליים|א_יז}}כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר ירושלים לא אמר כלום<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|הא}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא חולין לא אוכל לך אסור שהתכוון לומר}} מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דידך {{ירו"מ-ביאור|מה שאני אוכל משלך}} לא יהו חולין אלא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|לכן לא אוכל לך אם אמר}} לא כשר לי {{ירו"מ-הדגשה|שאוכל לך אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר}} אלא למזבח {{ירו"מ-ביאור|ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר}} לא דכי לי אלא למזבח, טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח, כשר ודכי {{ירו"מ-הדגשה|שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור}} מטהור וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שיש בו טמאה וטהרה}} לא כשר לא דכי {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך שיהיה כשר וטהור}} מליטהר וטמא {{ירו"מ-הדגשה|דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו תנן}} פיגול {{ירו"מ-ביאור|שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו}} לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר}} {{ירו"מ-ביאור|שלא הותרו באכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר משעת שחיטה נפסלו תנן}} נותר {{ירו"מ-הדגשה|בנותר}} של עולה {{ירו"מ-הדגשה|שלא}} היה לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} נותר של שלמים {{ירו"מ-הוסר|לא היה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהיה}} לו שעת כושר {{ירו"מ-הדגשה|יש מקום להסתפק אם}} אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו {{ירו"מ-הדגשה|האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר ומותר כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור תנן}} כאימרה {{ירו"מ-ביאור|כטלה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כאימר תמידא {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד}} {{ירו"מ-הדגשה|ואסור}} תמן אמרין כוולד חטאת {{ירו"מ-ביאור|שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהולכת למיתה}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] מסייע לרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|דתני}} כאימרא דלא ינק מן יומוהי {{ירו"מ-הדגשה|ואיזה איל לא ינק מימיו זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית}} על דעתין דרבנין דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה אם אמר בלשון נדר אסור}} ניתני כעזרה {{ירו"מ-הדגשה|שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים}} ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על דעתיה דרבי יוחנן {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כטלה של קרבן תמיד משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום}} ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כדיריים מאי}} כדיריים כדירים של עצים<br><br> <span id="דף_ד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת נדרים/פרק ראשון#דף ד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ירושלמי נדרים דף ד'''' אנחנו בירושלמי מסכת נדרים, דף ד', תחילת המשנה, פרק א' הלכה ג'. למדנו במשנה: '''לא חולין לא אכל לך, לא כשר, לא דכי''', טהור, טמא, נותר, פיגול - כל אלה הוא אסור. אם אומר '''כאמרה כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים''', אז '''נדר באחד מכל משמשי המזבח''', ולמרות '''שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן'''. רבי יהודה אומר '''האומר ירושלים לא אמר כלום'''. זאת אומרת אם למדנו במשנה לא חולין, לא אוכל לך אסור - למה? כי אני אומר שהוא התכוון לומר '''מה דנא אכיל מן דידך''', מה שאני אוכל ממך לא יהיה חולין - זה הכוונה. כלומר '''לא יהו חולין אלא קרבן'''. לכן לא אוכל לך. עכשיו, אם הוא אמר לא כשר - לא כשר לי שאוכל לך - אני אומר שהוא התכוון לנדור בקרבן, שאינו כשר אלא למזבח, '''לא כשר לי אלא למזבח'''. למרות שגם דברים אחרים לא כשרים, כגון חזיר וכדומה, אבל כיוון שהוא נדר, הרי נדר לא חל על דבר אסור, אז מסתמא אני אומר שהוא התכוון לזה. כמובן, אם הוא יסביר שהוא התכוון לחזיר לדוגמה, אז הנדר לא תופס. אם אומר לא דכי, אני אומר שהוא התכוון '''לא דכי לי אלא למזבח'''. אם הוא אמר טהור - טהור לאוכל לך - אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טהור למזבח ולא לי'''. לכן לאוכל לך. אם הוא אמר טמא, אני אומר שהוא מתכוון להגיד '''טמא לי ולא למזבח''', לכן לאוכל לך. אם הוא אמר כשר ודכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור. עכשיו, אם הוא אמר טהור וטמא, אני אומר שהוא נדר מדבר שיש בו טומאה וטהרה. אם הוא אמר לא כשר לא דכי, אני אומר שהוא נדר מדבר שצריך שיהיה כשר וטהור. והטהור וטמא אני אומר שנדר זה דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. מה למדנו במשנה? פיגול. פיגול זה שבשעת השחיטה חשב לאכול או לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ ממקומו. בדרך כלל חוץ לזמן זה פיגול שחייב עליו כרת, חוץ ממקומו זה רק פיגול אבל לא חייב כרת. אז באמת הגמרא אומרת '''לא שנייה היא פיגול של עולה היא פגול של שלמים''' - כלומר, בין אם הוא התכוון לפיגול של עולה, בין אם מתכוון לפיגול של שלמים, בכל מקרה אותו דין. למה? כי הרי לשניהם '''לא היתה שעת כושר''' - הם לא נותרו באכילה אף פעם, כיוון שכבר משעת השחיטה הם נפסלו. למדנו במשנה נותר. הגמרא מחלקת בין נותר של עולה לנותר של שלמים - למה? כיוון שבנותר של עולה '''לא היה לו שעת כושר''', אף פעם לא היה מותר באכילת אדם, אבל נותר של שלמים כיוון '''שהיה לו שעת כושר''', יש מקום להסתפק מה הדין אם הוא אמר '''הרי עלי כנותר של שלמים''', מה הדין? האם הוא מתייחס מעיקרא - הוא מתפיס, כלומר לאחר זריקת הדמים קודם שנעשה נותר, ואז זה בעצם מותר באכילה, מותר לבני אדם, ואז אני אומר שהוא התפיס בדבר שאין בו איסור וזה כלום. או שאני אומר לא, הוא מתפיס כמו שזה עכשיו, אחר שנעשה נותר, ואז זה כבר אסור. זו השאלה. למדנו במשנה כאמרה. כלומר אם הוא אומר שזה כאמרה - כאמרה זה כמו כבש. רבי יוחנן אמר '''כאימר תמידא''' - כמו קרבן תמיד, כי בעצם הכוונה שלו לטלה הידוע, שזה קרבן תמיד, לכן זה אסור. תמן אמרין '''כוולד חטאת''' - הוא התכוון להגיד שזה יהיה כמו הטלה המיוחד שיש לו דין מיוחד. לאיזה טלה יש דין מיוחד? וולד חטאת. הרי כל וולד קודשים הם כמותם, אבל וולד חטאת הולך למיתה, אז הוא המיוחד, לזה הוא מתכוון. רבי שמעון בן לקיש אמר '''כאילו של אברהם אבינו''' - זה האייל המיוחד של אברהם אבינו. תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: תני '''כאימרא דלא ינק מן יומוהי''' - איזה אייל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם אבינו שנמצא בשם בראשית. עכשיו, על דעתין דרבנן שאומרים שגם במתפיס דבר שאינו קרב למזבח, כמו שאמרנו שהוא התכוון לוולד חטאת, אלא כיוון שיש בו קדושה אם הוא אומר ראשון זה אסור - אם כן ניתני '''כעזרה''', כלומר זה כולל את כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש שהוא אומר שאילו של אברהם אבינו, משמע שלא צריך להכניס בקרבן מסוים, אז ניתני '''כקרבנות המזבח'''. אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן שהוא אומר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא מתכוון לדבר שנעשה כל יום, אם כן שיגיד '''כדישון מזבח הפנימי והמנורה'''. למדנו במשנה כדיריים. מהי כדיריים? כדירים של עצים או כדירים של קרבנות? אבל בכל מקרה זה אסור. עכשיו, כעצים - אני אומר שהוא התכוון '''לשני גיזירי עצים'''. כאישים - אני אומר שהוא התכוון '''לשלהביות של אש''' המזבח. כמזבח - אני אומר שהוא התכוון '''לקרבנות המזבח'''. כהיכל - התכוון '''לקרבנות ההיכל'''. כירושלים - מתכוון '''לקרבנות ירושלים'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=11|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|או}} כדיריים של קרבנות {{ירו"מ-הדגשה|אבל בכל מקרה אסור}} כעצים כשני גיזירי עצים, כאישים כשלהביות של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק {{ירו"מ-הדגשה|הרי זה כאומר קרבן ואסור תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} כתורה הרי זה מותר {{ירו"מ-הדגשה|שלא נתכוון אלא}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} ככתוב בה הרי זה אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתכוון לומר}} כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]] אמר דרבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} היא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ו}}אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אם נמצא שאין בידו {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטים}} {{ירו"מ-הוסר|ופטור}}{{ירו"מ-הדגשה|פטור}} {{ירו"מ-הדגשה|ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס אף}} על {{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הוסר|השאר}}{{ירו"מ-הדגשה|שאמר}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|ככתוב בה אינו נתפס}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} דברי הכל היא {{ירו"מ-הדגשה|דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה, אבל כשאומר}} כתורה {{ירו"מ-הדגשה|וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה כוונתו}} כקדושת תורה {{ירו"מ-הדגשה|ואף מה שהוסיף ואמר}} ככתוב בה {{ירו"מ-הדגשה|כוונתו}} כקדושת כתוביא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד|ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_נדרים_א_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_יח}}{{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת }}האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מתיר {{ירו"מ-ביאור|שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ"ו}} הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אוסר {{ירו"מ-ביאור|שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן}} האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר קרבן אסור ורבי יהודה}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|מתיר}} כל עמא מודיי {{ירו"מ-הדגשה|שאם אמר הא}} {{ירו"מ-הוסר|הקרבן}}{{ירו"מ-הדגשה|קרבן}} מותר {{ירו"מ-ביאור|שהוא כאומר בחיי הקרבן}} כקרבן אסור מה פליגין {{ירו"מ-הדגשה|כשאמר}} קרבן {{ירו"מ-הדגשה|סתם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין {{ירו"מ-הדגשה|האומר}} קרבן כאומר כקרבן והוא אסור אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אין {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|אתם}} מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור {{ירו"מ-הוסר|וכא}}{{ירו"מ-הדגשה|אף הכא}} האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר, ורבנין מטילין אותו לחומרין, האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל כחליל בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שאוכל לך בין {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שלא אוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח}} לחולין שאוכל לך {{ירו"מ-ביאור|למד בפתח}} אסור {{ירו"מ-הדגשה|שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן}} חולין שאוכל לך מותר {{ירו"מ-הדגשה|תנן: לא קרבן לא אוכל לך}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|אוסר אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן {{ירו"מ-הוסר|מזה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} דל{{ירו"מ-הדגשה|ית}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן דילך {{ירו"מ-ביאור|מה שלא אוכל משלך}} הא מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}נא אכיל מן {{ירו"מ-הוסר|דידך}}{{ירו"מ-הדגשה|דילך}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאוכל משלך}} לית הוא חולין אלא הוא קרבן {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך, וידי עושה עמך, ורגלי מהלכת לך, אסור, אבל אם אמר}} הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום, למה, שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|דדרשינן}} נדר {{ירו"מ-הדגשה|נדר מחרמים בנדרים כתיב}} ([[במדבר ל ג|במדבר מטות ל ג]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי ידור נדר ובערכין כתיב}} ([[ויקרא כז ח|ויקרא בחקותי כז ח]]) {{ירו"מ-הדגשה|איש כי יפליא}} נדר מה נדר שנאמר {{ירו"מ-הוסר|להלן}}{{ירו"מ-הדגשה|בערכין}} דבר שיש {{ירו"מ-הדגשה|בו ממש שלא שייך ערכין בדבר שאין}} בו ממש<br><br> <span id="דף_ה_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אם '''נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק''', אז הרי זה כאומר קרבן ואסור. באמת רבי יהודה אומר '''האומר כירושלים לא אמר כלום''' - למה? כי אני אומר שהוא לא התכוון בזה '''אלא לעצים ולאבנים שבה''', כלומר לבנין שהם חולין. האומר '''כתורה הרי זה מותר''' - למה? כי הוא לא התכוון אלא '''לקדושת תורה'''. האומר '''ככתוב בה הרי זה אסור''', כי אני אומר שהוא התכוון כנראה '''לקרבנות הכתובין שבה'''. אית תניי תני: '''כתורה וככתוב בה הרי זה מותר''' - כלומר הוא אומר את שתיהם ברצף, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דרבי שמעון היא, כמו רבי יוחנן. דברי רבי שמעון אם נמצא שאין בידו - כלומר הוא קרא את כולם בכריכה אחת - אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון, אם נמצא שאין בידו חיטים פטור - אם אין בידו אחד מהם, אז זה פטור, למרות שהאחרים כן יש לו. למה? כי יש שבועה שבטלה מצד עצמה בטלה כולה. אז גם כאן, כשהוא אמר כתורה וככתוב בה, כיוון שמה שאמר כתורה הוא לא נתפס, אז גם מה שהוא אמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי אמר: דברי הכל היא - הוא אומר כי אף שאם היה אומר רק ככתוב בה היה אסור, כיוון שאני מניח שהוא התכוון לקרבנות שכתובים בה, רק כשהוא אומר כתורה וככתוב בה מותר, כי מה שהוא אמר כתורה הכוונה שלו לקדושה של התורה, וגם מה שהוא הוסיף ואמר ככתוב בה הכוונה שלו '''לקדושת כתוביה'''. '''פרק א' הלכה ד'''' המשנה אומרת: '''האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר'''. אבל אם הוא אומר '''הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור, לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - כי רבי מאיר סובר שמתוך לאו אתה שומע הין. כן, אתה אומר לא קרבן לא אוכל לך, כלומר מה שאני לא אוכל לך לא יהיה קרבן, מה שאני אוכל יהיה קרבן, לכן אסור. '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. ובגמרא: '''כל עמא מודיי מותר כקרבן אסור''' - אם הוא אמר הקרבן זה מותר, למה? כי הקרבן זה כאילו נשבע בחיי הקרבן. אם הוא אמר כקרבן, זה ודאי שאסור. '''מה פליגין קרבן''' - כשהוא אומר קרבן סתם. רבי יהודה אומר '''האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר'''. ורבנן אמרין '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור'''. אמר להן רבי יהודה: '''אין מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''' - כלומר אתם מודים ששבועה סתם זה כמו להגיד השבועה. אז גם כאן קרבן זה כמו אומר הקרבן, ובפועל במקרה זה מותר. שם אמנם השבועה גם אסור, אבל כאן הקרבן זה כמו שהוא נשבע בחיי הקרבן וזה מותר, אבל המילה שבועה זה כמו להגיד השבועה. ורבנן מטילין אותו לחומרין ואומרים: אני תמיד הולך לחומרה. אז '''האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור''', וגם כאן '''האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור''' - כדי לאסור אותו, כי אם הייתי אומר זה הקרבן היה פטור. '''חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר''' - למה? כיוון שחליל זה לא קרבן ולא משמש מזבח. עכשיו, '''לחולין שאוכל לך אסור''' - כי בעצם הכוונה שלו זה לא יהיה חולין מה שאוכל לך, אלא קרבן. '''חולין שאוכל לך מותר'''. ולגבי המשנה '''לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר''' - אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: דברי רבי מאיר, '''ממשמע לאו את שומע הין''' - כשהוא אומר לא קרבן, כלומר '''לא דל נא אכיל מן דילך''', מה שאני לא אוכל ממך, '''הא מה דנא אכיל מן דילך הוא קרבן''' - מה שאני אוכל אצלך יהיה קרבן. תראה עוד במשנה: '''האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור'''. אבל אם אמר '''הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום''' - למה? כי מה שהוא מתפיס את הנדר זה '''דבר שאין בו ממש''' - דיבור או הילוך אין בזה ממש. אתה צריך שיתפיס במשהו שיש בו ממש, לכן ביד וברגל. למה? כי דורשים את זה - נדר נדר כתוב '''(במדבר מטות ל ג) (ויקרא בחקותי כז ח) נדר'''. למדו גזירה שווה לחרמים ולערכים - בנדרים כתיב "איש קידש נדר", ובערכים כתיב "איש כי יפליא נדר". אז מה נדר שנאמר בערכים? זה רק דבר שיש בו ממש, הרי לא שייך להגיד ערך של דבר שאין בו ממש. אז גם נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש, ולכן נדרים תופסים רק על דבר שהוא ממש. אבל אם הוא אמר עיני רואה לך, אוזני שומעת לך - אסור, כי כבר התפיס דבר ממש, האיבר עצמו הוא דבר מוחשי. ואם הוא אומר ידי עושה עמך אסור - מה הדין אם הוא חרש, אם הוא בקרקע, עד כמה הוא אסור עימו? האם כדי שיחרוש? כלומר, האם ברגע שהוא מגיע, ברגע שהוא משלם לו פרוטה, אז כבר הוא עובר את האיסור, ואפילו אם לא הועיל בקרקע כלום הוא חייב? או שאני אומר לא, אני צריך שיהא נטע קרקע פרוטה. גדר עימו בתנור, עד כמה אסור? עד כדי שיחרוש או עד כדי התנור? שוב פעם, האם אני מתייחס למה שהוא הכסף שהוא קיבל, או לכמה הועיל התנור? אם התנור - אני צריך שיהיה פרוטה, האם הוא יקבל פרוטה על העבודה שלו או שהוא הועיל התנור בפרוטה? אז ננעל בכל כינויי נדרים כנדרים - פרק "כל כינויי נדרים" אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=12|מרכז|1600px|תצלום — דף ד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם אמר}} עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור {{ירו"מ-הדגשה|שהתפיס בדבר ממשי}} את אומר ידי עושה עמך אסור, חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו, כדי שכרו {{ירו"מ-ביאור|ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב}} או עד כדי הניית קרקע {{ירו"מ-ביאור|כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה}} {{ירו"מ-ביאור|או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה}} {{ירו"מ-הוסר|נדר}}{{ירו"מ-הדגשה|גדר}} עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים</strong><br> <div class="yerum-bm-print"> '''לכבוד תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף ה.''' נתחיל מתחילת הפרק, פרק ב' הלכה א'. אומרת המשנה: '''אלו נדרים מותרים, חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, כחלת אהרן וכתרומתו - מותר'''. למה? כיוון שהפיס בדבר האסור. שהיה אומר לאשתו הרי את עליי כאימא, פותחים לו פתח ממקום אחר. כלומר, למרות שבעצם זה כלום, אבל פותחים לו פתח כאילו מציעים לו את הנדר ממקום אחר '''שלא יקל את ראשו לכך'''. '''קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', או אומר לאשתו '''קונם שאני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו'''. שהרי הוא אמר '''שבועה שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך''', והוא אסור כיוון ששבועה חלה גם על דבר שאין בו ממש. ואתה אומר, למדנו במשנה, "כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים - מותר, כיוון שהפיס בדבר האסור". ואתה אומר, מה המקור לזה? כתיב '''לה'''', מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר אלא בשביל להפיס בדבר שהוא לה'. כמו קורבן. ואתה אומר, תניי דבית רב חולקים - הם סוברים שאף שהנדר לא חל, אבל בגלל שאיסרו בדבר דתני, '''מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר לא יחל דברו''', כלומר לא יעשה את דבריו חולין. אסור לאדם להגיד דברים סתם. עכשיו, מול זה שנאמר שהברייתא של בית רב חולקת, הוון בעיי מימר - חשבו לומר שמה שדתני שעובר עליהם בעל "יחל" למרות שמותרים, הכוונה כגון שאומר "הקרבן" או כשבועה, שלמרות שאין פה לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהם בעל "יחל" כי זה דומה לנדר ושבועה. כיוון שזה דומה אז בזה הוא עובר. אבל אם הוא נודר בדבר שאסור הוא לא עובר בכלל בעל "יחל". ורב לא חולק על המשנה שלנו. אתא מימר לך שאפילו בשאר כל הדברים הוא פליג אמתניתין. אז באה הגמרא ומחדשת לנו שבעצם רב אומר את זה על כל הדברים, גם על דברים אסורים, ואז בעצם הברייתא שרב מביא היא חולקת על המשנה שלנו. ואתה אומר כתיב, '''לאסור אסר על נפשו'''. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו אבל לא על אחרים. ואית תניי תני שהוא אוסר '''אפילו על אחרים'''. ואתה אומר, הוון בעי מימר - הבחורי ישיבה חשבו לומר שמאן דמר "על נפשו" ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ומאן דמר "אפילו על אחרים", הכוונה שאדם יכול לאסור את נכסיו על אחרים, אבל על נכסי אחרים עליו לא פליג - הוא לא יכול לאכול את הנכסים של אחרים, הוא יכול לאסור את הנכסים של אחרים על עצמו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 6 Nashim B (Nedarim Nazir Gittin Kiddushin Sotah).pdf|page=13|מרכז|1600px|תצלום — דף ה עמוד א]]</div> j4akfkia9vl3531or4y44fzf2za1ux1 6 1754568 3076678 2026-08-16T01:02:04Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076678 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר זרעים א: ברכות, פאה, דמאי, כלאים, שביעית | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] onhs8yr1gshon540wu6dlmaalaocont 106 1754569 3076680 2026-08-16T01:04:24Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076680 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=72|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד ב]]</div> j4dw04dq3enx156jk9f78hqib34ubxj 3076692 3076680 2026-08-16T01:11:35Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076692 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=55|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div>מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=56|מרכז|1600px|תצלום — דף יב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div>מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=57|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div>מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=58|מרכז|1600px|תצלום — דף יג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div>לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=59|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div>ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=60|מרכז|1600px|תצלום — דף יד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div>ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=61|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div>מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=62|מרכז|1600px|תצלום — דף טו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div>לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=63|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div>רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=64|מרכז|1600px|תצלום — דף טז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div>דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=65|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div>קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=66|מרכז|1600px|תצלום — דף יז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=67|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div>ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=68|מרכז|1600px|תצלום — דף יח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div>רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=69|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div>עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=70|מרכז|1600px|תצלום — דף יט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=71|מרכז|1600px|תצלום — דף כ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div>על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> <div class="yerum-scan">{{מרכז|<small>אין תצלום לדף כ עמוד ב — לשון הדף ארוכה מכדי להשאיר לו מקום</small>}}</div> 1n0e0dw6hbmg5mqgzbjcr2yx9524qdl 106 1754570 3076681 2026-08-16T01:04:31Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076681 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">1</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1600px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">2</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">3</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">4</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">5</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">6</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">7</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">8</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">9</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">10</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">11</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">12</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">13</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">14</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">15</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">16</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong><div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> t52od992t4sau7dok18l5gfgiz4goxa 3076693 3076681 2026-08-16T01:11:48Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076693 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שלישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב<span class="yerum-runnum">41</span></div>המיטה, ואת של אחר המיטה; את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. {{שוליים|ג_ג}}אילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכין טבילה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין}}. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גירסא הפוכה במחלוקת מתי אבל מניח תפילין|אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}}]] {{ירו"מ-הוסר|ביום}}{{ירו"מ-הדגשה|מיום}} השני, הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר{{ירו"מ-הוסר|ש}} {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|בראשונה}} בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. אם אפילו ביום השני {{ירו"מ-הדגשה|לאבלות}} אינו נותן תפילין, צורכה מימר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מי שמתו מוטל לפניו {{ירו"מ-הדגשה|אינו מניח}}? אלא בגין דתנא דא, {{ירו"מ-ביאור|שפטור מקריאת שמע}} תנא דא. {{ירו"מ-ביאור|שפטור מתפילין}} רבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ג_ד}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בנתינה, {{ירו"מ-הדגשה|שביום שני מניח}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בחליצה. {{ירו"מ-הדגשה|שאם באו פנים חדשות לא חולץ}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: נתן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, מהו שיעשה {{ירו"מ-הוסר|רבי אליעזר }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ? {{ירו"מ-הדגשה|האם מה שאמר רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושוע, מיום ראשון שמניח אינו חולץ, ואפילו ביום השני}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכיני. נותן ביום השני כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, נעשה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שלא לחלוץ. {{ירו"מ-ביאור|ואינו חולץ}} ואין כיני, {{ירו"מ-ביאור|אם כך}} נימר הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כרבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כרבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושוע}}. <br><br> <span id="דף_כב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הדרן עלך פרק היה קורא. נמצא שאנחנו בפרק ג' הלכה א'. מתניתין: '''מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. '''נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה, ואת של אחר המיטה'''. כלומר, מי שסוחב את המיטה בלוויה - בין אם הוא כבר פעם אחת סחב את המיטה, בין אם עדיין לא סחב. '''את שהמיטה צורך בהן פטורין''', כלומר מי שמתכוון עוד פעם לסחוב פטור, '''ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין'''. '''אילו ואילו פטורין מן התפילה''', כלומר כולם פטורים מן התפילה. '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כי אם היו מנחמים אז היו עומדים בשורה. אז אם הוא יכול להתחיל את קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה של המנחמים - יתחילו. '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדין בשורה, הפנימיין פטורין, והחיצונין חייבין'''. כלומר אם הם נמצאים בשורה, אז הפנימיים - אלה שהאבלים רואים אותם - פטורים, והחיצוניים - שהאבלים לא רואים אותם - חייבים בקריאת שמע. '''נשים ועבדים וקטנים, פטורים מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון'''. '''בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון, מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר: מברך לפניהן ולאחריהן'''. '''היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. יש מהאומרים מה זה בדיוק לקצר - האם הכוונה שהוא אומר את ההתחלה וסוף כל ברכה, שזה בעצם הפירוש העיקרי, או שהוא אומר ברכה אחת שכוללת את כולם. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים'''. '''וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות'''. כלומר צריך להרחיק ממים הרעים או מצואה ארבע אמות. '''זב שראה קרי''' - זב הוא טמא טומאה חמורה, והוא ראה קרי, אז בעצם הטבילה לא תעזור, הוא צריך שבעה נקיים. '''ונדה שפלטה שכבת זרע''' - גם כן נידה צריכה שבעה נקיים, אז הטבילה לא תעזור לה להיטהר משכבת הזרע. '''והמשמשת שראתה נדה''' - כלומר הפוך, היא הייתה בהתחלה טהורה, שימשה, נגע בה שכבת זרע, אז היא צריכה לטבול. מצד שני, אם מיד אחרי זה ראתה נידה, אז לכאורה שוב פעם הטבילה לא תעזור לה. '''צריכין טבילה. ורבי יהודה פוטר'''. גמרא. תנן, '''מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין'''. תני: '''אבל, ביום הראשון, אינו נותן תפילין'''. כלומר לא מניח תפילין. '''השני, הוא נותן תפילין'''. כלומר ביום השני הוא יכול להניח תפילין, '''ואם באו פנים חדשות, הוא חולצן כל שבעה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר לפי רבי אליעזר, מהיום השני הוא מניח תפילין, אבל אם הגיעו פנים חדשות לנחם אותו - אנשים שלא היו בהלוויה, לא ראו אותו קודם - אז הוא חולץ את זה, כל השבעה. '''רבי יהושע אומר: בראשון ובשני, אינו נותן תפילין. ביום השלישי, הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן'''. זאת אומרת, בעצם לפי רבי אליעזר מתחיל להניח מהיום השני, אבל אם הגיע פנים חדשות הוא חייב לחלוץ עד היום השביעי, ולפי רבי יהושע מתחיל ביום השלישי, אבל אם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. שואלת הגמרא: '''אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין, צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו'''? כן, אם אפילו ביום השני הוא לא מניח, קל וחומר לפני הקבורה כשמתו מוטל לפניו. אומרת הגמרא: '''אלא בגין דתנא דא, תנא דא'''. כלומר כיוון שהיה צריך להגיד שפטור גם משאר הדברים כמו קריאת שמע, אז תנא דאפטור מתפילין - שאר הדברים תפילין הוא חייב, קריאת שמע הרי הוא חייב, אפילו ביום הראשון אחרי הקבורה. אז בעצם כיוון שהיה צריך להגיד לנו שמי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, בין היתר כלל גם את התפילין עם זה. '''רבי זעירה ורב ירמיה בשם רב: הלכה כרבי אליעזר בנתינה, וכרבי יהושע בחליצה'''. כלומר שביום השני הוא מתחיל להניח, ושאם יבואו פנים חדשות הוא לא חולץ. '''רבי זעירא בעי: נתן ביום השני כרבי אליעזר, מהו שיעשה כרבי יהושע שלא לחלוץ?''' הרי אמרנו שלפי רבי יהושע אמנם מניח ביום השלישי, אבל אם באו פנים חדשות לא חולץ. האם אני אומר שפסקתי כרבי אליעזר שמניח ביום השני, אבל כבר מהיום השני אם יבואו פנים חדשות לא חולץ, כמו רבי יהושע שאומר שביום שהוא מניח לא חולץ? כלומר, האם מה שאמר רבי יהושע שאינו חולץ זה דווקא ביום השלישי, או שלרבי יהושע, ביום שמניח, אינו חולץ - אפילו אם זה יום שני. כלומר, אם אני מתיר לו להניח ביום שני, אז ממילא לא לחלוץ גם אז. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: וכיני. נותן ביום השני כרבי אליעזר, נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ'''. אומרת הגמרא: אם ככה, שהלכה שמניח ביום השני ומשאיר אותם - לא חולץ - אז שיגיד הלכה כרבי אליעזר בהנחה, ואני לבד אבין שהלכה לא כמותו בחליצה - שלא חולצים אפילו ביום השני. אז למה צריך לומר הלכה כרבי יהושע בחליצה? '''ואין כיני, נימר הלכה כרבי אליעזר'''. למה אמר לנו הלכה כרבי יהושע בחליצה? אלא מכאן שביום השני מניח כרבי אליעזר, ואם באו פנים חדשות חולץ כרבי יהושע עד היום השלישי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=74|מרכז|1600px|תצלום — דף כא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א<span class="yerum-runnum">42</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|תנן: מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר}} רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבין}}: כתיב ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פטור העוסק במת|ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עוסק בהן במתים.]] תני: {{שוליים|ג_ה}}אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ויתעסק בקבורה}}? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו. {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו, הרי יש לו מי שישא {{ירו"מ-הוסר|משואו}} משאו {{ירו"מ-הדגשה|ומותר}}. והתני: פטור מנטילת לולב! {{ירו"מ-הדגשה|והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה, מכאן שהאיסור משום כבוד המת}}. תיפתר בחול {{ירו"מ-הדגשה|המועד}}. והתני: פטור מתקיעת שופר! אית לך מימר בחול {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא ביום טוב? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה}}, מכיון {{ירו"מ-הדגשה|שהוא טרוד, מפני}} שהוא זקוק {{ירו"מ-הוסר|לו }}להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ג_ו}}{{ירו"מ-הוסר|משנה שבת כג ד }}מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות. כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: {{שוליים|ג_ז}}משיסתם הגולל. וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, כיון שיצא מפתח החצר, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן. {{שוליים|ג_ח}}בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: {{שוליים|ג_ט}}שומט<br><br> <span id="דף_כב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כב. המשנה אמרה כן, מי שמתה מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן המצוות בין הצריכים. שואלת הגמרא מהי הטעם? אמר רבי בון: כתיב '''"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"''', ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שעוסק בהם במתים - כמו מי שמתה מוטל לפניו הוא בעצם עוסק במתים, ממנו הוא פטור מן המצוות. תני, אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעים לו. כלומר אדם שמתה מוטל לפניו, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע בין הצריכים לא שומעים לו. שואלת הגמרא למה? האם מפני כבודו של מת? או מפני שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה. כלומר, האם זה בגלל כבוד המת או בגלל שכדי שיהיה מי שיתעסק בקבורה? הרי אם הבן אדם ילך להתפלל, באותו רגע המת יהיה מוטל. אז לכן פטרו אותו מהתפילה ומקריאת שמע ומכל המצוות. שואלת הגמרא '''מה נפיק מביניהן?''' כלומר מה אכפת לי? הרי בכל מקרה הוא פטור. אמרה: '''היה לו מי שישא משאו'''. כלומר אם יש אנשים אחרים שיתעסקו בקבורה - '''אין תימר מפני כבודו של מת, אסור''', כן, הקרוב אסור לו לעבוד, אסור לו לעשות שום דבר, אסור לו להתפלל, אסור לו לקרוא קריאת שמע כיוון שזה כבוד המת שהתבטלו לכבודו. '''ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו''', כלומר בעצם זה תקנת חכמים כדי שיתעסקו בקבורה. אם יש לו מישהו אחר שעושה את זה, אז יהיה חייב במצוות. שואלת הגמרא: '''והתני: פטור מנטילת לולב'''. הרי ביום טוב כתוב שפטור מנטילת לולב, הרי ביום טוב לא קוברים. אז רואים מכאן שהאיסור הוא משום כבוד המת, שלמרות שהם לא מתעסקים בקבורה, בכל זאת הם מתבטלים מן המצוות. ועונה הגמרא שזה לא ראיה, '''תיפתר בחול''' - במועד. אני יכול להגיד לך שמה שכתוב פטור מנטילת לולב, הכוונה בחול המועד שבחול המועד כן קוברים. '''והתני: פטור מתקיעת שופר'''. '''אית לך מימר בחול לא ביום טוב'''. כלומר, אתה יכול להגיד שמדובר בחול ולא ביום טוב, כי תקיעת שופר זה רק ביום טוב. כמובן, כנראה פה מדובר שהיו נוהגים ביום טוב רק יום אחד את ראש השנה. כי אנחנו יודעים שביום טוב שני של ראש השנה כן קוברים, אבל בכל אופן כנראה מדובר בזמן שנהגו רק יום טוב אחד בראש השנה. אמר רבי חנינא: אף על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, '''מכיון שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין''', כמו שלמדנו במקום אחר: '''מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת''', כלומר מותר ללכת עד התחום - אלפיים אמה - מותר לאדם ללכת אלפיים אמה, כלומר להתקדם עד הגבול כדי שמיד במוצאי החג הוא יוכל להמשיך כדי להביא צורכי המת - '''להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות'''. אז כיוון שהוא טרוד אפילו ביום טוב, אפילו בשבת, אז '''כמי שהוא נושא משאו''' כי הוא כמו שהוא מתעסק בקבורה עצמה. שואלת הגמרא: '''מאימתי כופין את המיטות?''' '''משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר'''. לפי רבי אליעזר, כיוון שהמת יוצא מפתח החצר כבר חייבים בכפיית המיטה. '''רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל''' - רק אחרי שסיימו את הקבורה. '''וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר, רבי אליעזר לתלמידיו: כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, רבי יהושע: כפו את המיטות. אמרו לו: כבר כפינום על פי הזקן'''. כלומר כבר כפינו על פי מה שאמר לנו רבי אליעזר. '''בערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן'''. כלומר לפני שבת הוא זוקף את המיטה, ובמוצאי שבת הוא חוזר וכופה אותה. '''תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית'''. כלומר הדרגש, אני משער לפי התיאור של הגמרא שמדובר על מסגרת, כמו מסגרת של ארבעה קרשים שיש בהם חבלים שמחברים את היריעה, יש כל מיני חורים באמצע הקרשים ויש חבל שנכנס בתוך החורים האלה והוא מתחבר ליריעה ומותח אותה. עכשיו בעצם אם יהפכו את המיטה הזאת היא תראה אותו דבר, כלומר מכל הכיוונים אותו דבר משני הצדדים, אז לכן לא שייך להפוך אותה. אז לכן מה שעושים - זוקפים אותה, פשוט מעמידים אותה ולא יושבים עליה. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומט קלבינטרין שלה ודיו'''. כלומר הוא משחרר את החבל, ואז היריעה שהחבל מותח - אמרנו שיש את המסגרת של ארבעה קרשים ויש חורים בקרשים האלה, ובחורים נכנס חבל ויש יריעה שבחורים והחבל נכנס לחורים האלה ואז בעצם הוא מותח את היריעה. אז בעצם אם משחררים את החבל, היריעה הזאת פשוט נופלת על הרצפה. אז קיבלנו כמו מיטה הפוכה. '''רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה'''. כלומר, אם יש מיטה שיש לה בצדדים עמודים שעליהם היו פורסים את הכיליל נגד יתושים, אז אם המוטות האלה עולים ויורדים, כלומר אפשר לפרק אותם - '''שומטן ודיו''', כלומר הוא מוריד אותם וכופה את המיטה, אבל אם הם קבועים אי אפשר להפוך את המיטה, אז מטה על צידה ודיו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=75|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב<span class="yerum-runnum">43</span></div>קלבינטרין {{ירו"מ-ביאור|רצועות}} שלה ודיו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מיטה שניקליטיה {{ירו"מ-ביאור|מוטות ארוכים לכילה}} עולין ויורדין בה, {{ירו"מ-ביאור|שניתן להסירם}} שומטן {{ירו"מ-הדגשה|וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה}} ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? [[קובץ:דרגש.jpg|ממוזער|50px]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כל שמסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}} זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה, {{ירו"מ-ביאור|שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים, ובכל חור לולאה, ואף בעור יש לולאות, והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצע עובי המלבן. ואין לה רגלים, כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים}} זהו דרגש. והא תנינן: {{שוליים|ג_י}}המיטה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הערסה {{ירו"מ-ביאור|מקבלים טומאה}} משישופם בעור הדג. {{ירו"מ-ביאור|שאז נגמרה מלאכתם}} אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל הקרש מכוסה? אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא {{ירו"מ-ביאור|מטות שבקסריה}} דאית להן נקבין, {{ירו"מ-הדגשה|ואין העור מכסה את כל הקרש}}. מניין לכפיית המיטה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי קריספא[[ביאור:עץ מסורת#רבי קריספא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב ב יג]]) "וישבו אתו לארץ". "על הארץ" אין {{ירו"מ-הוסר|כתוב}} כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ", דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|משום}} איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא: {{ירו"מ-הוסר|ויכפה}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון דניכפה}} {{ירו"מ-הדגשה|איקונין}}, {{ירו"מ-ביאור|שמת האדם}} כפה הסרסור. {{ירו"מ-הדגשה|שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? {{ירו"מ-הדגשה|שאם}} {{ירו"מ-הוסר|שיהא}} יהא נוער בלילה, {{ירו"מ-הדגשה|יהיה}} {{ירו"מ-הוסר|ונזכר}} נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. {{שוליים|ג_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל זמן שמתו לפניו לא אוכל כל צרכו|אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו]]. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. {{ירו"מ-הוסר|שולא}} ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא {{ירו"מ-הוסר|בחולש}} בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם {{ירו"מ-הוסר|אמןש}} אמן. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|רח}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חלכח}}{{ירו"מ-הדגשה|הלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל{{ירו"מ-הוסר|ש}}. {{שוליים|ג_יב}}נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין; נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, קביל רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. {{ירו"מ-ביאור|יין}} כד דמך רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], קביל רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אביליו, ואייכלון {{ירו"מ-הדגשה|בסעודת הבראה}} בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], קביל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אביליו, ואייכלון טלופחין. {{ירו"מ-ביאור|עדשים ולא האכילם בשר}} מימר, {{ירו"מ-הוסר|כמה }}דהוא מנהגא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שזה רק מנהג}} {{ירו"מ-הדגשה|מקום שנהגו לאכול בשר, יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר, אין אוכלים}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מידמך {{ירו"מ-ביאור|לפני שמת}} פקיד ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: לא תקבלון עלי יומא דין {{ירו"מ-ביאור|ביום הקבורה}} אבילא, {{ירו"מ-הדגשה|ורק}} {{ירו"מ-הוסר|ולמחר}} למחר {{ירו"מ-הדגשה|תעשו}} מזרחייא. {{ירו"מ-ביאור|סעודת הבראה}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}}" <br><br> <span id="דף_כג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש?''' אמר '''רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה''' - כן, אמרנו שהמיטה זה בעצם מסגרת של ארבעה קרשים, מעין מלבן כזה. אז אם את היריעה מותחים מעל הקרשים, זה נקרא מיטה. זאת אומרת, אם הופכים אותה, בעצם מקבלים דבר שונה, כי עכשיו היריעה תהיה צמודה לרצפה וזה לא נוח לישון על זה. אז זה נקרא מיטה, שסורגים על גופה - היריעה היא מעל הקרש. '''וכל שאין מסרגין על גופה''', אלא כמו שאמרנו שיש חורים באמצע והיריעה היא ממש באמצע הקרשים - '''זהו דרגש'''. ובאמת כמו שאמרנו, אי אפשר להפוך את זה. אם תהפוך את זה, זה יהיה אותו דבר. ואומרת הגמרא: '''והא תנינן: המיטה הערסה משישופם בעור הדג'''. כלומר, כל כלי מקבל טומאה כשמסתיימת המלאכה שלו. המשנה דנה שם לגבי דרגש, מיטה וערסה - מתי מקבל טומאה? מתי גמר המלאכה שלהם? משישופם בעור הדג - היו מלטשים את זה עם עור דג, פשוט כדי לגרום שהעץ עצמו, שיש בו סיבים שיכולים לפצוע, יוחלק. ואז זה גמר המלאכה. עכשיו אני אומר שמיטה מסרגים מעל גופה, כלומר את היריעה של המיטה - היא באה מעל העצים ומכסה את העצים. אז למה צריך לשוף את זה? הרי הכול מכוסה עם הבד, עם היריעה? '''אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה'''. אמר '''רבי אלעזר: תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין'''. כלומר, בקיסריה העור לא היה מלבני לגמרי, הוא לא היה מכסה את כל הקרש, אלא היה בו קטעים, נקבים, שכדי למתוח את העור יותר טוב היו עושים צורה מסוימת - זה לא היה מלבני, אלא היו קטעים בולטים מהמלבן, ועליהם באים החורים ואותם היו מותחים על הקרש. אז בעצם לא כל הקרש היה מכוסה עם היריעה הזאת. שואלת הגמרא: '''מניין לכפיית המיטה?''' כלומר, איזה רמז יש בכתובים. אמר '''רבי קריספא בשם רבי יוחנן''': דכתיב '''"וישבו אתו לארץ"'''. '''"על הארץ" אין כתיב כאן, אלא "וישבו אתו לארץ"''' - משהו קרוב לארץ, '''דבר שהוא סמוך לארץ'''. '''מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות'''. '''בר קפרא אמר''' סיבה אחרת למה בעצם הופכים את המיטות: '''איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך'''. כלומר, אדם נפטר, עזב אותך, אז תהפוך את מיטתך. '''ואית דמפקין לישנא: כפה הסרסור'''. כלומר, אמרו את זה בצורה מליצית - המיטה שעליה נצרו החיים, מאז שהחיים האלה מתו, אז תהפוך את המיטה. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש: חד אמר: מפני מה הוא ישן במיטה כפויה?''' כלומר, למה בעצם ישנים האבלים במיטה כפויה? כדי ש'''יהא נוער בלילה'''- כלומר אם הוא יתעורר בלילה - '''נזכר שהוא אבל''', שלא יחשוב שהוא אדם רגיל וילך ויתנהג כמו אדם רגיל, אלא שיזכור שהוא אבל. '''וחרנה אמר: מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל'''. כלומר, הסיבה כדי שלא ישכח את האבלות. הוא יתעורר, יזכור שהוא אבל - זה יגרום שהוא לא יוכל לישון טוב, הוא יתעורר בגלל המיטה, ואז הוא לא יסיח דעתו מהאבלות. אומרת הגמרא: '''אבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו. ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא בחול, אבל בשבת''' - שהוא, כן, אין אנינות בשבת - '''מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו ושותה כל צרכו. ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן'''. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו- חיי עולם לא כל שכן?''' אלא בא לומר שבעצם מה נשאר? הרי פטרנו אותו מהכול. מה עוד נשאר? הוא אומר: מצוות עונה. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: כרבן שמעון בן גמליאל'''. '''נמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין'''. כלומר אם מסר את הנפטר לרבים - יש חברה קדישא או קבוצה שמתעסקת עם המת - ברגע שהוא מסר להם אותו, נגמר האנינות והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין. '''נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים'''. כלומר, לא רק אם רבים מתעסקים בו, אלא גם במצב רגיל שיש כתפים - האנשים שסוחבים את הנפטר ברגעים האחרונים - זה גם נחשב כאילו הוא כבר לא אונן ברגע שהוא מסר להם, והוא יכול לאכול בשר, לשתות יין וכולי. '''כד דמך רבי יסא, קביל רבי חייא בר ווא אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. כלומר רבי יסא נפטר, רבי חייא בר ווא קיבל את האבלים, האכיל אותם בשר והשקה אותם יין - התיר להם לאכול בשר וגם יין. '''כד דמך רבי חייא בר אבא, קביל רבי שמואל בר רב יצחק אביליו, ואייכלון בשר ואשקיון חמר'''. גם הוא האכיל אותם בשר והשקה אותם יין. '''כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק, קביל רבי זעירא אביליו, ואייכלון טלופחין'''. כלומר נתן להם עדשים דווקא ולא בשר. '''מימר, דהוא מנהגא'''. כלומר, זה רוצה להגיד לנו שיש כאלה שעושים ככה ויש כאלה אחרת - יש כאלה שנוהגים שהאבל אוכל בשר, יש כאלה שלא אוכל בשר. זה הכול תלוי במנהג. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו, מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. '''רבי זעירא מידמך פקיד ומר: לא תקבלון עלי יומא דין אבילא, למחר מזרחייא'''. כלומר שרבי זעירא נפטר, ציווה את הקרובים שלו: רק למחרת תעשו סעודת הבראה. הם היו רגילים שביום הראשון של האבלות היו מגיעים אנשים ושותים כמויות של יין - נראה בהמשך כמה כוסות היו שותים. ואז הוא לא רצה שישתכרו באבלות שלו, אז לכן אמר להם: אל תקבלו את האבלים, את האורחים שבאים אליכם ביום הראשון, ובעצם תעשו רק למחרת סעודת הבראה, כי למחרת זה כבר יותר רגוע ואנשים פחות שותים, פחות משתכרים. כן, הם נהגו להשתכר כמו שכתוב: "תנו שכר לעובד ויין למרעי נפש". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=76|מרכז|1600px|תצלום — דף כב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">44</span></div>רבי יצחק בריה דרב כתובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בריה דרב כתובה|°]] מטתיה אונס, {{ירו"מ-ביאור|שמת אחד ממשפחתו}} ועלין לגביה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} ורבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לנחמו}}. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין. {{ירו"מ-ביאור|שתו הרבה וצחקו}} למחר אתון בעיין למיעל גביה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר לון}}: רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד. תני: {{שוליים|ג_יג}}עשרה כוסות שותין בבית האבל: שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|של }}אחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, {{ירו"מ-ביאור|לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסד עם המת}} ואחד לתנחומי {{ירו"מ-הוסר|האבליםשוכשמת}} האבלים וכשמת [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום {{ירו"מ-הוסר|למקומו}}{{ירו"מ-הדגשה|למקומן}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לצורך מה מותר לכהן להיטמא, היתר לצאת לחו"ל|כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?]] {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים בטומאה דרבנן}} רבי ינאי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי זעירא|°]] דמך חמוי. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה חמוי, והוא הוה רביה. {{ירו"מ-הדגשה|אתא}} שאל לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. ואסר ליה שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|כד דמך}}, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: חדא מן תרתי לא פליט לכון: {{ירו"מ-ביאור|מאחד משני עבירות לא תנצלו}} {{שוליים|ג_יד}}אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם {{ירו"מ-הוסר|מתאבלים}} אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא {{ירו"מ-הדגשה|לבית המדרש}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהסתפק בדבר}}, מן דנפק ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שיצא}} לא אמר לו: כלום, ומן דיתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|מי שנשאר לשבת}} לא אמר לו: כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא|°]] אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה {{ירו"מ-ביאור|שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים}} דקיסרין. {{ירו"מ-ביאור|שהיה ספק טומאה שם. ויש אומרים: כשהיה מת בעיר, משום דסוף טומאה לצאת, שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם.}} רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו מטיילין באילין פלטיותא {{ירו"מ-ביאור|רחבה}} דצפורי. הגיעו לכיפה {{ירו"מ-ביאור|שהיה שם ספק טומאה}} ופירש רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]]. הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן. אמר לון: במאי עסקין? אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא תימר ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעינן}} אי משום דבאש ליה דפריש, {{ירו"מ-ביאור|כעס עליו על שפרש}} {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר}} שמטמא לתלמוד תורה, {{ירו"מ-הוסר|לא ידעין }}ואי משום דהוה {{ירו"מ-הוסר|גייסן}}{{ירו"מ-הדגשה|סייסן}}{{ירו"מ-הוסר| לא ידעין}}. {{ירו"מ-ביאור|וכחן}} תני: {{שוליים|ג_טו}}מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו<br>{{ירו"מ-הוסר|קטע}}<br> <span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ג. אומרת הגמרא רבי יצחק בריה דרב הווה סופר.''' מתתיה אונס, כלומר אחד הקרובים שלו נפטר '''ועלין לגביה רבי מנא ורבי יודן''', ו'''הווה חמר טב'''- כלומר שם יין טוב, '''ואישתון סגין וגחכין''' - כלומר שתו, השתכרו והתחילו לצחוק. '''למחר אתון בעיין למיעל גביה''' - אתו אליו עוד הפעם. '''אמר להם רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה?''' - כלומר, וכי אדם כך עושה לחבר שלו? '''לא הוינן חסרין אתמול אלא מיקום ומירקוד''' - כלומר היה חסר רק שנקום ונרקוד. '''תני: עשרה כוסות שותין בבית האבל''' - זה מראה לנו את מה שאמרנו מקודם שמשתכרים. הברייתא אומרת שנהגו לשתות עשרה כוסות בבית האבל, '''שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון'''. ואלו שלושה שאחר המזון, למה היו צריכים שלושה? '''אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי האבלים'''. '''וכשמת רבן גמליאל, הוסיפו עליהן עוד שלשה: אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד לרבן גמליאל'''. '''וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום''' - כלומר, בכל אופן חזרו לעשרה, שזה גם כן המון. אומרת הגמרא: '''כהן מהו שיטמא לכבוד רבו?''' כלומר, האם מותר לכהן להטמא? יש אומרים שהכוונה בטומאה דרבנן ויש אומרים שכן דאורייתא, אבל בכל אופן - מחלוקת. אומרת הגמרא: '''רבי ינאי זעירא דמך חמוי''', והוא היה גם הרב שלו, הוא נפטר. '''שאל לרבי יוסי''' אם מותר לו להטמא לרב שלו, '''ואסר ליה'''. '''שמע רב אחא ומר: יטמאו לו תלמידיו''' - הוא אמר שפתאום תלמידים צריכים להטמא לרב שלהם. '''רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואכלו בשר ושתו יין'''. כלומר מצד אחד הם נטמאו, גם הכהנים נטמאו, מצד שני הם אכלו בשר ושתו יין. '''אמר לון רבי מנא: חדא מן תרתי לא פליט לכון''' - כלומר דבר אחד בטוח לא הייתם בסדר. '''אם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם?''' אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה?''' כהן שרוצה ללמוד תורה, האם מותר להטמא? שוב פעם, גם פה יש שאלה אם מדובר בטומאת דרבנן או טומאה דאורייתא. '''רבי יוסי הוה יתיב מתני, ועאל מיתא''' - הוא ישב ולימד, ונכנס המת לבית מדרשא. צריך להבין שהבית מדרש היה בנוי כך שהיה חדר מרכזי וחדרים פנימיים. הוא לימד באחד החדרים הפנימיים והמת היה בחדר אחר. עכשיו בעצם כל האיסור הוא מדרבנן, משום גזירה שמא יגרם לצאת. הוא הסתפק האם מותר להישאר בחדר להמשיך ללמוד או לא, אז לכן '''מן דנפק ליה לא אמר לו כלום, ומן דיתיב ליה לא אמר לו כלום'''. '''רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר: אבא לא הוה עבר תחות כיפתה דקיסרין''' - הוא לא עבר דרך השער של קיסריה כשהיה שם מת בעיר, כי עמדו להוציא את המת מהעיר, ומשום גזירה שמא יעברו הטומאה תחת השער. כיוון שהטומאה וודאי תעבור דרך השער, הוא הקפיד על עצמו ולא עבר דרך השער. זה אחד ההסברים; יש הסברים שאומרים שזו הייתה כיפה שהיה שם ספק טומאה. '''רבי אמי רבי חזקיה רבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דצפורי''' - הם הסתובבו ברחבות של ציפורי, '''והגיעו לכיפה''' שהיה בה ספק טומאה, '''ופירש רבי כהן''' - כלומר רבי כהן עזב אותם ועקף את המקום. '''הגיעו למקום טהרה, וחזר אצלן''', '''אמר לון: במאי עסקין?''' - כלומר מה למדתם? '''אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא: לא תימר ליה כלום''' - אל תגיד לו כלום. עכשיו לא יודעים מה הסיבה: '''אי משום דבאש ליה דפריש''', שהוא כעס שהוא עזב אותם ובעצם ביטל תורה בגלל טומאה, שהוא סובר שמטמא אין תלמוד תורה, או משום שהוא כהן וסבל - אז לכן אל תגיד, כי אחרת נבזבז את כל הזמן. '''תני: מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ, לדיני ממונות ולדיני נפשות, ולקידוש החודש ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי, ואפילו''' לערער - כלומר, אפילו אם אינו ברור לו אם יזכה, הוא הולך לערער, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אישה. זה כל המקרים שמותר לצאת לחוץ לארץ, כלומר להיטמא בטומאת חוץ לארץ. '''רבי יהודה אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא''' - כלומר, אם בארץ ישראל יש רבנים - שלא ילך לחוץ לארץ. '''רבי יוסי אומר: אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא'''. '''שלא מכל אדם זוכה ללמוד'''. '''אמרו עליו על יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן''' - כלומר לצאת מחוץ לצידון לחוץ לארץ, לעניין טומאת ארץ העמים. הוא יצא לשם כדי ללמוד תורה. '''אבל אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה''' - אבל לא יצא אפילו כדי לחפש אישה. ההיתר לצאת לחוץ לארץ אפילו כדי להתחתן זה לא כדי לחפש שם אישה, אלא אם הבטיחו לו שיש אישה שהוא הולך לראות אותה כדי לשאת אותה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=77|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">45</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ליטור}} {{ירו"מ-ביאור|לתבוע}} {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה. וללמוד תורה ולישא אשה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ג_טז}}אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסף הכהן|°]]<nowiki/>יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן{{ירו"מ-הוסר| סוףכג א קטע התחלהכג בחזלית}}. אבל {{ירו"מ-הדגשה|חכמים}} אמרו: אל יצא כהן לחוץ לארץ, אלא אם כן הבטיחו לו אשה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לא יצא כדי לחפש אשה}} מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר: או דילמא {{ירו"מ-ביאור|אולי}} לא שמע מיני, אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד|כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו,]] {{שוליים|ג_יז}}עובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|אבל}} אנא לא אמרית ליה כלום. {{ירו"מ-הדגשה|דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה, שאינם כאחד}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית, שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית, או מילה בצרעת, שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.}} אייתוניה ואנא אלקוניה. {{ירו"מ-ביאור|על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] הוה יתיב מתני בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית כנסת}} מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא. {{ירו"מ-ביאור|והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.}} אתת ענתא {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן}} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם ליטמא כדי לשאת כפיים}}. אתת ענתא דמיכלא, {{ירו"מ-ביאור|הגיע זמן האוכל}} ושאלון ליה {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול}}. אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק {{ירו"מ-הדגשה|מבושה}}. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ג_יח}}מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק {{ירו"מ-ביאור|כשהגיע}} דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון {{ירו"מ-ביאור|ראו}} לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה. {{ירו"מ-ביאור|כדי לראותו}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|מצוה לראות גדולי המלכות;]] לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#התירו לכהנים להיטמא לרבי יהודה הנשיא|מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?]] כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי יודן נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], אכריז רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{שוליים|ג_כ}}אין כהונה היום! כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה|°]], דחף רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}} בכנישתא {{ירו"מ-ביאור|בבית הכנסת}} דגופ{{ירו"מ-הדגשה|נ}}א דציפורין, וסאביה. {{ירו"מ-ביאור|וטימא אותו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נהוראי הוא גם שם של אישה|כד דמכת נהוראי]] אחתיה דרבי יהודא נשיאה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה נשיאה|°]], שלח רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בתר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיה כהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|שיבא ויטמא לכבוד הנשיא דאחות מלך כמלך}}, ולא סליק. {{ירו"מ-ביאור|לא בא}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו, אחות מלך, אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה}}. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן צריך להטמא להן במותן, ש}}במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו {{ירו"מ-הדגשה|בחייהם}}? רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} שמע דאתת {{ירו"מ-ביאור|שבאה}} אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לצאת? אמר לו: אם {{ירו"מ-הדגשה|אתה חושש לאמך}} מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו {{ירו"מ-ביאור|שאל פעם אחר פעם}} {{ירו"מ-הוסר|רבי יוחנן }}{{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{ירו"מ-הדגשה|לו}}: אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: עוד<br><br> <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים?''' כלומר ברכת כהנים דאורייתא - האם מותר לכהן להטמא? '''מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רב אחא: מיטמא כהן לנשיאת כפים''' - כהן יכול להטמא. '''שמע רב אחא ומר: אנא לא אמרית ליה כלום''' - אני לא אמרתי לו שום דבר. '''חזר ואמר: או דילמא לא שמע מיני''' - אולי הוא לא שמע ממני, אבל הוא הסיק מתוך הדברים שלי, '''אלא כיי דמר רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה'''. כלומר, כהן שלא נושא כפיים עובר בעשה - אומרים שדוחים עשה בכל זאת, אבל הוא עובר בעשה. ומתוך הדברים האלה, '''וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה''' - הוא הסיק מכאן שמותר להיטמא, כי להיטמא זה לא תעשה, וברכת כהנים זה מצוות עשה, ממילא עשה דוחה את לא תעשה. אבל '''אנא לא אמרית ליה כלום''', כי באמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה - הם לא כאחד, הרי קודם כל הוא נטמא ורק לאחר מכן אומר ברכת כהנים, לא כמו כלאים בציצית, שכשהוא לובש את הכלאים הוא גם מקיים מצוות ציצית בו זמנית, או מילה בצרעת שכשהוא חותך את הצרעת הוא בו זמנית מקיים מילה. אבל כאן קודם הוא נטמא ורק אחרי זה נושא כפיו, זה לא ביחד, וממילא אין פה עניין של עשה דוחה לא תעשה. אז לכן כיוון שהוא אמר בשמי דברים שלא אמרתי - '''אייתוניה ואנא אלקוניה''' - תביא אותו ואני אלקה אותו. '''רבי אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתה בקיסרין והוה תמן מיתא''' - שוב פעם הוא דרש בחדר אחד בתוך הבית כנסת, שהיה בית כנסת גדול ומסביבו היו חדרים. הוא ישב באחד החדרים ושם דרש, '''והוה תמן מיתא''' - היה מת בחדר אחר, ובסוף הוא לא יצא. '''אתת ענתא דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה''' - הגיע הזמן נשיאת כפיים, ואף אחד מהכהנים לא שאל אותו אם לצאת לברכת כהנים. '''אתת ענתא דמיכלא, ושאלון ליה''' - הגיע הזמן לאכול, שאלו אותו אם מותר להם לעבור דרך הבית כנסת כדי לאכול. '''אמר לון: על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי?''' - דבר כמו נשיאת כפיים לא שאלתם אם מותר, ולאכול גם כן שואלים אותי? '''כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק''' - התבייש כל אחד ואחד ועזב לאט לאט. '''אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך'''. '''כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא''', '''חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור, בגין מחמוניה''' - ראו שרבי חייא בר אבא הולך על הקברים של צור כדי לראות אותו. '''רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות; לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות'''. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא?''' כלומר אם הנשיא מת, האם מותר לכהן להיטמא? '''כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז רבי ינאי ומר: אין כהונה היום!''' - כלומר חובה על כל הכהנים להיטמא. '''כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה''' - הנכד של רבי יהודה הנשיא, '''דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא''', כי רבי זעירא היה כהן, '''בכנישתא דגופ א דציפורין, וסאביה''' - טימא אותו. '''כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה''' - האחות של רבי יהודה הנשיא, '''שלח רבי חנינא בתר רבי מנא''', כי רבי מנא היה כהן, שיבוא להיטמא לכבוד הנשיא, כי אחות מלך כמלך, '''ולא סליק''' - הוא לא הסכים לבוא. אמר לו: '''אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן'''. מלך מטמאים לו בחייו כדי לכבדו, כמו שאמרנו, כדי שאם נזכה נוכל להבדיל בין מלך המשיח או מלכות בית דוד לבין מלכי אומות העולם. אבל אחות מלך לא מטמאים לה בחייה כדי לכבדה - אין שום מצווה לכבד אותה בחיים, אז גם אין מצווה לכבד אותה אחרי מיתה, וכל שכן במיתתן. '''אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה''' - למרות שלא מכבדים אותם בחייהם, צריכים לכבד אותם במותם, כי מת מצווה יש בו עניין מיוחד לכבד אותו. כיוון שהכבוד שלה - שיבואו הרבה אנשים - זה נחשב כאילו חלק מהכבוד הרגיל שלה בקבורה. שואלת הגמרא: '''מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו?''' '''רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה''' - הוא שמע שאמא שלו הגיעה לכיוון בוצרה. '''אתא שאל לרבי יוחנן: מהו לצאת?''' '''אמר לו: אם מפני סכנת דרכים, צא''' - מותר לך, זה פיקוח נפש. '''אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע''' - לא יודע מה להגיד לך אם מותר או אסור. '''אטרח עליו''' - שאל עוד פעם ועוד פעם. '''אם גמרת לצאת, תבוא בשלום''' - אם החלטת סופית לצאת, לך ותחזור בשלום. '''אמר רבי שמואל ברבי יצחק: עוד''' איצריכא - זה שהוא ענה לו "תבוא בשלום" זה עדיין לא אומר שזה מותר, כי הרי הוא ענה לו רק בגלל שהוא הכריח, הפציר הרבה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=78|מרכז|1600px|תצלום — דף כג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">46</span></div>היא צריכה {{ירו"מ-הדגשה|בירור, האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן, אלא בגלל שהפציר בו הרבה}}. שמע רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני: היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה; אם לאו, הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים. עד כדון {{שוליים|ג_כא}}בטומאה של דבריהם, {{ירו"מ-הדגשה|כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}טומאה שהיא מדברי תורה {{ירו"מ-הדגשה|יכול להטמא}}? מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כבוד הרבים דוחה גם לאו דאורייתא|גדול {{ירו"מ-הוסר|הוא כבודה}}{{ירו"מ-הדגשה|כבוד}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת.]] אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי גליליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי גליליא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יסא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יסא בר חנינא|°]]: {{שוליים|ג_כב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אין שואלים הלכה לפני המת|אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת.]] והא רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שאל לרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|לפני מטתו}} דרבי שמואל בן יוצדק[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בן יוצדק|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה הדין אם}} הקדיש עולתו לבדק הבית, {{ירו"מ-הדגשה|האם יש התפסה לבדק הבית, בדבר שכבר קדוש למזבח}}? והוא מגיב ליה. {{ירו"מ-ביאור|ענה לו}} נימר, {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק {{ירו"מ-הדגשה|ארבע אמות}}, או כד הוון מסקין ליה לסדרה. {{ירו"מ-ביאור|שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו, והם עוד היו בחוץ. או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין.}} והא רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] שאל לרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]. נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה; כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה. תני: {{שוליים|ג_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נושאי המת אסורים בנעילת הסנדל|הכתפים אסורין בנעילת הסנדל,]] שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]שרע בדיבורא. {{ירו"מ-ביאור|נשתתק בהספדים}} אתון בעיין מיזקפניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להעמיד אותו}} ואשכחוניה איעני. {{ירו"מ-ביאור|מצאו שהוא חלש}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא מסוגל לעמוד}} אמרו ליה: מהו כן? אמר לון: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שעסקנו במספד, הרהרתי בדברים ונחלשתי}}, לכן דאתינן, {{ירו"מ-ביאור|קרה לי מה שקרה}} על שם: ([[קהלת ז ב]]) "והחי יתן אל לבו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_כד}}קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו. {{שוליים|ג_כה}}העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ג_כו}}אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן: קברו את המת וחזרו! {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע}}? תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, {{ירו"מ-ביאור|שחשבו שיש זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה}}, ולית ביה עונה. {{ירו"מ-ביאור|והתברר שאין זמן}} <br><br> <span id="דף_כד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ד. נחזור שורה אחת מהדף הקודם. אמרנו ש-- שאלנו האם מותר לצאת להיטמא לכבוד ההורים, כלומר כשהם חיים, כן? והגמרא מספרת שרבי אסא שמע שאימא שלו הגיעה לבוצרה, כלומר היא באה מבבל והגיעה לבוצרה. ובעט שאל את רבי יוחנן מה הוא לצאת. כלומר, האם מותר לצאת לקראתה. אמר לו מה הסיבה? אם אתה חושש לאמך מפני שכל הדרכים אז מותר כי זה פיקוח נפש. אבל אם זה רק בגלל כבוד אביי, אין לי יודע. אתה חלב, כלומר שאל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בסוף אמר לו אם גמרת לצאת תבוא בשלום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד יצריך, כלומר עדיין צריך בירור אם בכלל מותר או לא, כי כל ההיתר שרבי יוחנן התיר זה רק בגלל שהפצירו, אז אולי זה סתם, זה לא היתר אמיתי. שמע רבי אלעזר ו'''אמר: אין רשות גדולה מזו'''. כלומר רבי יוחנן זה לא אדם שאפשר לכופף אותו. אם הוא התיר כנראה מותר. שואלת הגמרא '''מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים'''. תני, למדנו בברייתא שאומרת '''היו שם שתי דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה'''. אז אם, נניח הפריעו לו, '''אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים'''. זאת אומרת, רואים מכאן שמותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. אומרת הגמרא '''עד כדון בטומאה של דבריהם''', כלומר טומאת ארץ העמים או בית הפרס, כמו שהברייתא מדברת. אבל האם '''אפילו טומאה שהיא מדברי תורה''' יכול להיטמא? אומרת הגמרא '''מן מה דאמר רבי זעירא: גדול רבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת'''. '''אדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה'''. כלומר, אם רבי זעירא אומר שכבוד הרבים גדול עד כדי כך שדוחים מצוות לא תעשה לפעם אחת - כלומר לא תמיד, אלא פעם אחת - אז רואים מכאן שאפילו טומאה של דברי תורה יהיה מותר לכהן להיטמא לכבוד הרבים. רבי יונה ורבי יוסי גליליא אמרו בשם רבי יסא בר חנינא: '''אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת'''. זה ביזיון למתים, שהם לא יכולים לעסוק בתורה ואנחנו עוסקים, אז לכן לא מדברים תורה על יד מת, אלא אם כן זה מדובר על הספד או משהו כזה לכבוד המת. שואלת הגמרא '''והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמואל בן יוצדק'''. מה הוא שאל אותו? '''הקדיש עולתו לבדק הבית''' - כלומר אם אדם היה לו עולה, קורבן עולה שהוא הקדיש אותו קודם, ועכשיו את הקורבן הזה הוא רוצה גם להקדיש לבדק הבית. האם יש הקדשה לבדק הבית בדבר שהוא כבר קדוש למזבח? '''והוא מגיב ליה''', כלומר רבי ינאי באמת ענה לו. אז לכאורה רואים מכאן שמותר. אומרת הגמרא זה לא ראיה. '''נימר, כד הוה רחיק''' - אולי הוא היה רחוק ארבע מאות אמה - '''או כד הוון מסקין ליה לסדרה''', ששם הוא ענה לו, כלומר ברגע שהארון של הנפטר עבר את שער בית העלמין והם היו מחוץ לחומה, למרות שהיו קרובים, אבל החומה כביכול מפרידה ביניהם, אז הוא יכול לענות לו. שואלת הגמרא '''והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק'''. הוא כן שאל. אומרת הגמרא שוב פעם '''נימר כד הוה רחיק, הוה מגיב ליה''' - אולי רק אחרי שהתרחקו מספיק רק אז הוא ענה לו. אבל '''כד הוה קריב, לא הוה מגיב ליה''', כלומר כשהוא היה קרוב הוא לא ענה לו. תני, למדנו ברייתא שאומרת '''הכתפים אסורין בנעילת הסנדל''' - אלה שסוחבים את הארון לקבורה, החברה קדישא של ימינו, אסורים בנעילת הסנדל. למה? '''שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה'''. '''רבי זעירא שרע בדיבורא''', כלומר תוך כדי ההספד הוא פשוט התעלף. '''אתון בעיין מיזקפניה''', רצו להקים אותו, '''ואשכחוניה איעני''', ראו שהוא חלוש ולא מסוגל לעמוד. '''אמרו ליה: מהו כן?''' כלומר, מה קרה? '''אמר לון''', כיוון שעסקנו במספד הערתי בדברים ונחלשתי, כן, לכן קרה מה שקרה, על שם '''והחי יתן אל לבו''', כלומר הוא לקח את ההספדים ללב, ובעצם בגלל זה הוא נחלש. אנחנו במתניתין: '''קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו'''. כלומר, אם יכולים להתחיל קריאת שמע ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה היו מנחמים, כי הם נוהגים לעמוד בשורה. תכף נראה את ההבדלים, את המנהגים, אבל המנחמים היו עומדים והאבלים היו עוברים. היו תקופות שזה היה הפוך, אבל בכל אופן זה נקרא שורה. אז אם יכולים להתחיל ולגמור עד שיגיעו לשורה, יתחילו, '''ואם לאו, לא יתחילו'''. '''העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין''' - כלומר אם נניח היו המנחמים עומדים, אז הם לא עומדים רק בשורה אחת, אלא יש כמה שורות אחת אחרי השנייה. אז הפנימיים, אלה שיראו את האבלים, הם פטורים, אבל החיצוניים, כלומר יותר בשורות היותר פנימיות, הם חייבים. תני: '''אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו'''. כך כתוב בברייתא. שואלת הגמרא '''והא תנינן: קברו את המת וחזרו'''! משמע שיוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע. אומרת הגמרא '''תיפתר באילין דהוו סברין דאית ביה עונה, ולית ביה עונה'''. כלומר הם חשבו שיש להם מספיק זמן, והתברר שאין להם מספיק זמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=79|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">47</span></div>תני: {{שוליים|ג_כז}}{{ירו"מ-הוסר|ההספד}}{{ירו"מ-הדגשה|המספיד}}, וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור {{ירו"מ-הדגשה|עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע, אז למה הפסיקו}}? מתניתא {{ירו"מ-הדגשה|שאמרה שפטורים מקריאת שמע}} ביום הראשון, ומה דתני תנא, {{ירו"מ-הדגשה|שמפסיקים}} ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדומא|°]]: {{שוליים|ג_כח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המאחר לתפילה בציבור, האל הקדוש ושומע תפילה|זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין;]] אם יודע {{ירו"מ-הדגשה|ש}}הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו' אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין {{ירו"מ-הוסר|אמוראין}} אמוראי, חד אמר: באמן של האל הקדוש. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה, ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}} וחד אמר: באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולא}} לא פליגי. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשומע תפילה, בחול. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: העומדים בשורה, הפנימים פטורין החיצונים חייבין}}. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד {{ירו"מ-הדגשה|עצמן}}, {{ירו"מ-ביאור|שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}} חייבין. משום {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אבל, פטורין. ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים, {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה {{ירו"מ-הוסר|אחרונה}}{{ירו"מ-הדגשה|ראשונה}} {{ירו"מ-הדגשה|שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים וגם}} הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה ראשונה. {{ירו"מ-הוסר|והיי}}{{ירו"מ-הדגשה|והא}} דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי כהן גדול}}: {{שוליים|ג_כט}}וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}משנה אחרונה, {{ירו"מ-הדגשה|שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים}}.<br>{{ירו"מ-הוסר|סא ראשונה}}<br> <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תני: '''וכל העוסקין בהספד, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה, והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה'''. שואלת הגמרא '''והא תנינן: אם יכולין להתחיל ולגמור''' - כן, משמע שמי שעוסק בהספד פטור מקריאת שמע. אז למה אתה אמרת שמפסיקים? אומרת הגמרא '''מתניתא ביום הראשון''', ביום הקבורה, כשקוברים ומגיעים לשורה, שם בעצם היו מספידים, ואם לא יספיקו להגיע לשורה עד שהאבלים יגיעו אז לא יקראו. אבל '''מה דתני תנא ביום השני''' - בשאר הימים, שגם כן יהיו עומדים וגם כן יהיו מנחמים, אז מפסיקים את התפילה ולקריאת שמע. אמר רבי שמואל בר אבדומא: '''זה שהוא נכנס לבית הכנסת, ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע הוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל'''. שואלת הגמרא: '''באיזה אמן אמרו?''' אז פה יש מחלוקת, תרין אמוראין. '''חד אמר: באמן של האל הקדוש''', וחד אמר: '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת''' - כי אין שם שומע תפילה - '''ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול'''. ויש כל מיני פירושים שאומרים שבעצם הכוונה שהוא צריך להספיק לשמוע גם את מי האל הקדוש עד שומע תפילה. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. אמרנו במשנה שכשהיו עומדים בשורה כדי לנחם, המנחמים היו עומדים שורה אחרי שורה והאבלים היו עוברים. אז השורה הפנימית, זאת שרואה את האבלים, פטורים, ויותר חיצוניים שהאבלים לא רואים אותם, אז הם חייבים. תני רבי יודה אומר: '''היו כולם שורה אחת, העומדין משום כבוד, חייבין. משום אבל, פטורין'''. כלומר אם לא היה כל כך הרבה אנשים, היה רק שורה אחת, אז העומדים משום כבוד עצמם חייבים, משום אבל פטורים. הרבה אנשים באים לניחום, באים ללוויה. עכשיו לא כולם באים מחמת האבל, כן? קרובים, חברים, שכנים - אלא הרבה באים, מצטרפים ללוות את הנפטר. אז זה נקרא שהם באים מחמת עצמם. אז מי שבא מחמת עצמו, האבל לא מכיר אותו, אז הוא חייב למרות שהוא באותה שורה, כי האבל זו לא פגיעה בכבוד אם הוא יקרא קריאת שמע באותו זמן, כי הוא גם לא מתייחס יותר מדי אליו. אבל אלה שבאים מחמת האבל, הקרובים, החברים, אז הם פטורים, כי האבל כן רואה אותם וכן מתייחס. '''ירדו לספד, הרואין פנים פטורין, ושאינן רואין פנים חייבין'''. '''הוי הדא דתנינן: העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים''' - '''משנה''' ראשונה. אנחנו תכף נראה, היו שני שלבים בעניין של ניחום אבלים. אז מה שכתוב כאן, שהעומדים בשורה, הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים - זאת אומרת, בעצם מי עומד זה המנחמים שעומדים בשורה. המנחמים הפנימיים פטורים והחיצוניים חייבים. זאת אומרת שהמנחמים עומדים והאבלים הם העוברים. אז זה כמשנה ראשונה, שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. '''הדא דתני העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין''' - '''משנה ראשונה''' - זה גם כמשנה ראשונה, שהמנחמים עומדים. '''דתנינן תמן: וכשהוא מנחם את אחרים, דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם''' - כהן גדול שמת לו מת, כשהוא מנחם את האחרים, דרך כל העם עוברים זה אחר זה, כלומר בעצם האבל עומד, המנחמים עוברים זה אחר זה, והממונה - הסגן - עומד בינו לבין העם. אז בכל אופן, רואים מכאן שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אז זה '''משנה אחרונה''', שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים. אמר רבי חנינא: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברים, משרבתה אחרות בציפורין התקין רבי יוסי ברבי חלפתא שיהיו משפחות עוברות ואבלים עומדים. אמר רבי שמעון בתוספתא: חזרו הדברים ליושנן - יותר מאוחר עוד הפעם חזרו ותיקנו שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=80|מרכז|1600px|תצלום — דף כד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">48</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ד}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין, התקין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות, והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון דתוספתא|°]]: חזרו הדברים ליושנן. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ג"> </span><strong>מתני':</strong>{{שוליים|ג_ל}}נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקריאת שמע {{שוליים|ג_לא}}ומן התפילין, וחייבין {{שוליים|ג_לב}}בתפלה {{שוליים|ג_לג}}ובמזוזה {{שוליים|ג_לד}} ובברכת המזון.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פסוקים לאשה עבד וקטן, ברה"מ באשה, ג"ש לה לה|נשים מניין?]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "ולמדתם אותם את בניכם". את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר: ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד, שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "למען תהיה תורת ה' בפיך", בשעה שהוא תדיר בה, {{ירו"מ-הדגשה|וקטן אינו תדיר בה, שאינו יודע לשמר את גופוף}} "וחייבין בתפילה", כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. "ובמזוזה" דכתיב ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וברכת המזון" דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". תמן תנינן: {{שוליים|ג_לה}}כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון: סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון: אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} {{שוליים|ג_לו}}פוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.<br><br> <span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ה. אנחנו מתחילים במשנה פרק ג' הלכה ג'. מתניתין: '''נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון'''. שואלת הגמרא נשים מנין? כלומר איפה נשים פטורות? דכתיב, כתוב בפרשת שמע "'''ולמדתם אותם את בניכם'''". את בניכם ולא בנותיכם, מכאן שהבנות של נשים פטורות. עבדים מנין? כלומר נשים ועבדים פטורים. מאיפה שעבדים פטורים? שנאמר "'''שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'''", את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מנין? כלומר, מאיפה שקטנים פטורים? דכתיב "'''למען תהיה תורת ה' בפיך'''". כלומר תהא תורת השם בפיך, כלומר תדיר, תמיד. אז רק אדם שהתורה יכולה להיות בפיך תמיד ולא קטן שהוא לא יודע לשמור על גופו, לכן רוב הזמן הוא לא יכול לעסוק בתורה ולכן בעצם הוא פטור. אמרה המשנה שהם חייבים, כלומר כל אלה חייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. אז חייבים בתפילה, למה? '''כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כלומר תפילה זה רחמים. כן. אז מה נשים לא צריכות רחמים? כן, עבדים לא צריכים רחמים? קטנים לא צריכים? כן, כל אחד צריך רחמים, אז לכן בעצם הם חייבים. ובמזוזה דכתיב "'''וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'''". כן, והגמרא בבא בתרא אומרת את זה בצורה יותר ברורה. כן. המזוזה זה שמירה. מה נשים לא צריכות שמירה? כן. ובברכת המזון דכתיב "'''ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'''". כן, וכל מי שאוכל צריך לברך, וכיוון שהם אכלו ונהנו הם צריכות לברך. תמן תנינן, '''כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבים והנשים פטורות'''. כן, במסכת קידושין אנחנו רואים שמצוות עשה של זמן גרמא אנשים חייבים, נשים פטורות. '''וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין'''. עכשיו מה זה? איזה דוגמאות של מצוות עשה שהזמן גרמא? '''כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין'''. כלומר זה מצוות שבעצם יש להם זמן קבוע, כן. סוכה זה רק בסוכות. כן, אדם יושב בסוכה בזמן אחר לא יצא ידי חובה. לא מקיים מצווה. לולב זה גם כן רק בסוכות, שופר זה רק בראש השנה. כן, תפילין זה רק ביום, לא בשבתות וימים טובים. עכשיו אז יש להם זמן קבוע, ממילא נשים פטורות. עכשיו איזה מצוות עשה שאין לה זמן גרמא? כלומר איזה מצוות אלה לא תלויים בזמן? '''כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית'''. כן, ציצית זה חובה של הבגד לא חובה של האדם. כן, כלומר זה לא קשור לעניין שרואים אותו ביום ובלילה, אלא בגד שלובשים ביום אז הוא חייב בציצית גם אם ישנים איתו בלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=81|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">49</span></div>שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמון דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שמחייבים נשים בציצית}}, {{שוליים|ג_לז}}שכן אם היתה {{ירו"מ-הדגשה|כסות אחת}} מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית {{ירו"מ-הדגשה|אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור, אלא סוג הבגד}}. תני: {{שוליים|ג_לח}}כל מצות שאדם {{ירו"מ-הוסר|פטור אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כבר יצא ונפטר}}, מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון. והא {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}} תנינן: {{שוליים|ג_לט}}כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת {{ירו"מ-הדגשה|המזון? אמר}} רבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ו}} הוו מתיבין, אמרו: לא מסתברא בקריאת שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, שכן כתוב ושיננתם, שצריך}} שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא בתפילה, {{ירו"מ-הדגשה|שאם יצא לא יוציא אחרים, כדי}} שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, {{ירו"מ-הדגשה|ולכן די בברכה אחת}}. לולב אינו נוהג אלא ביום, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום}}. התיב רבי יעקב דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומיא|°]]: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים, {{ירו"מ-הדגשה|ומברכין בכל יום}}. מיי כדון? {{ירו"מ-ביאור|למה יש הבדל}} סוכה {{ירו"מ-הדגשה|אי}} איפשר לה ליבטל, {{ירו"מ-הוסר|תת}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה, אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}} אפשר לו שלא ליבטל, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייב לישון ובטל מלימוד תורה}}. תני: אבל אמרו: {{שוליים|ג_מ}}אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו! לא כן אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בי רבי נהוראי|°]]: כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו {{ירו"מ-הדגשה|ואיך מוציא את אביו}} תיפתר בעונה אחריהן, {{ירו"מ-הוסר|אמן }}כיי דתנינן תמן: מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו,<br><br> <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי שמעון פוטר את הנשים ממצות ציצית''', כי הוא אומר זה מצוות עשה שהזמן גרמא. ומה הראיה? '''שהרי כסות לילה, פטור מן הציצית'''. כן, בגד שלובשים בלילה פטור מציצית. אמר רבי לייא, טעמון דרבנן, כלומר למה רבנן כן מחייבים? '''שכן אם היתה מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית''' אפילו בלילה. כלומר מזה שאתה רואה שבגד שהוא לובש ביום, או אפילו בגד יום ולילה, בגד שהוא לובש אותו ביום חייב בציצית גם אם הוא לובש אותו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני: '''כל מצות שאדם מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון'''. כן, מדין של ערבות. ברכת המזון בעצם זה עניין של הנאה, אז לא שייך שאדם שלא נהנה יברך למישהו אחר. מקשה: והא תנינן, '''כל שאינו חייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה חייב, אפילו אם יצא מוציא, אפילו ברכת''' המזון. כלומר כל הברכות, כל המצוות, אדם ששייך בו מצווה יכול להוציא אחרים, לא קשור אם הוא חייב בזה או לא. הוא שייך בהם, יכול להוציא. אז כיוון שהוא שייך בברכת המזון, לכאורה יכול להוציא. אמר רבי לייא: '''שנייא היא ברכת המזון, דכתיב בה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך'''. כלומר עניין של ברכת המזון, התורה תלתה את זה בהנאה של האדם. אדם שנהנה הוא צריך לברך. רבי יוסי ורבי יודא בן פזי הוו מתיבין, אמרו: '''לא מסתברא בקריאת שמע שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו'''. כלומר לכאורה באותו רעיון כמו שאמרנו שברכת המזון רק מי שאוכל מברך כי יש עניין שמי שנהנה יודע, אז גם בקריית שמע התורה אמרה ושיננתם, שכל אחד ואחד ישנן. אז ממילא כל אחד ואחד חייב בקריאת שמע, ולא אחד אומר עבור השני. אותו דבר, '''לא מסתברא בתפילה, שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו'''. כן, הרי תפילה זה רחמים. כל אחד יכול לבקש על עצמו יותר טוב מכל אחד אחר. שואלת הגמרא, אמרנו שיש לנו מצוות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה ולולב. שואלת הגמרא: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה, אלא לילי יום טוב הראשון בלבד'''. כלומר סוכה מברכים רק ביום הראשון, ככה לפי ירושלמי. '''לולב טעון ברכה כל שבעה'''. כן, כל יום מברכים על הלולב. אז מה ההבדל? הרי לכאורה שתיהן נוהגות כל שבעת הימים. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבין אמרין: '''מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים'''. לכן די בברכה אחת. כלומר סוכה הרי זה רצף, אין רגע שפטורים מהסוכה, אז ממילא זה הכל מצווה אחת לכן מברכים פעם אחת. אבל '''לולב אינו נוהג אלא ביום''', כיוון שהוא לא נוהג בלילות, הלילות מפסיקים, לכן מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא: '''הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים'''. כן, הרי תלמוד תורה גם כן "והגית בו יומם ולילה", אז המצווה היא כל היום וכל הלילה, אין זמן שאין בו מצווה. אז למה מברכים כל יום? עונה הגמרא: '''מיי כדון? סוכה איפשר לה ליבטל'''. כלומר אין רגע שאדם יכול להיבטל מהסוכה, כי גם לישון יש לך בסוכה, גם בשינה, גם בלילה. אבל '''אפשר לו שלא ליבטל''' — כלומר, אין מציאות שאדם ילמד יום ולילה בלי הפסקה כי הוא יירדם, הוא חייב להירדם, הוא בטל. אז כיוון שכך, הוא חייב לברך כל פעם מחדש כל יום. תני: '''אבל אמרו: אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, וקטן לאביו'''! אומרת הגמרא: לא כן אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי, '''כל שאמרו בקטן, כדי לחנכו'''. כלומר כל מקום שכתוב במשניות קטן, הכוונה רק שהוא לא חייב באמת, אלא רק מדין חינוך. אז איך אתה אומר שהקטן מברך לאביו ומוציא אותו? אומרת הגמרא: '''תיפתר בעונה אחריהן'''. כלומר לא כמו שחשבנו שהבן מברך והאב יוצא, אלא הבן אומר מילה מילה והאבא חוזר אחריו. כי האי תניא תמן, '''מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו''', עונה אחרי מה שהם אומרים, כלומר הוא חוזר על מה שהם אומרים, ותהא לו מארה — כן, דבר עליו קללה — אבל אמרו: תבוא מארה לבן עשרים שקורא לבן עשר. כלומר אדם בגיל עשרים שלא יודע לקרוא, הבן שלו התינוק צריך להקריא לו, אז תבוא לו מארה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=82|מרכז|1600px|תצלום — דף כה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">50</span></div>עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותהא לו מאירה. אבל אמרו: תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר, {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו ללמוד ולא למד}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ד"> </span> <br><strong>מתני':</strong> בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון, מברך לאחריה, {{שוליים|ג_מא}}ואינו מברך לפניה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: מברך לפניה ולאחריה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בעל קרי, מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרהור בברכות|מהו מהרהר? ברכות]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל קרית שמע מוציא בפיו, שהיא מדאוריתא}}. מתניתא במקום שאין מים, {{ירו"מ-הדגשה|אבל במקום שיש מים, לא יקרא עד שיטבול}}. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, דתני: בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|אבל מהרהר בליבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר; וחכמים אומרים: קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-ביאור|בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}} תני: בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים, {{ירו"מ-הדגשה|אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה מכל מקום}} טהר לעצמו, {{ירו"מ-ביאור|ויכול להתפלל וללמוד לבדו}} אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, עד שיבא בארבעים סאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ארבעים סאה מכל מקום. {{ירו"מ-ביאור|אפילו לחולה}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אין}}{{ירו"מ-הדגשה|מה שעזרא תיקן}} {{ירו"מ-הדגשה|טבילה לבעלי}} קרי, {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|זה רק כשראה קרי}} מתשמיש המיטה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר: ובלבד מאשה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} תרויהון אמרין: ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן: {{שוליים|ג_מב}}יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה. ותני עלה: {{שוליים|ג_מג}}בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]? דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: אין קרי אלא מתשמיש {{ירו"מ-הדגשה|המיטה! והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש}} המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והתני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסה בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסה בן חלפתא{{ירו"מ-הוסר|י}} שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים.<br><br> <span id="דף_כו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריה ואינו מברך לפניה'''. המזון מברך אחריה כי אחריה זה דאורייתא, כתוב "אכלת ושבעת". לפני זה רק דרבנן, אז הוא לא מברך. '''רבי יהודה אומר מברך לפניה ולאחריה'''. למדנו במשנה בעלי קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. שואלת הגמרא '''מהו מהרהר'''? מה זה נאמר? אי אפשר להגיד שמדובר על קריאת שמע, כי קריאת שמע זה דאורייתא, אלא מה הוא מהרהר? על הברכות. כלומר מה שכתוב "בעל קרי מהרהר בלבו" הכוונה את הברכות, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה - לא מברך בקול, רק מהרהר. אבל קריאת שמע ודאי הוא חייב להגיד בקול, כיוון שזה דאורייתא. אומרת הגמרא '''מתניתא במקום שאין מים'''. כלומר אין לו מים לטבול, אבל במקום שיש שם מים לא יקרא לטבול. והמשנה שלנו הולכת '''כרבי מאיר''': '''תני בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, דברי רבי מאיר'''. בדיוק כמו המשנה שלנו. '''וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה'''. אומרת הגמרא, עזרא תיקן טבילה בארבעים סאה לבעלי קרין, ולחולה די שיפול עליו תשעה קבין. יש מחלוקת האם באמת זו תקנת עזרא לחולה, או שלחולה תשעה קבין זה משהו יותר מאוחר. '''תני בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים'''. הוא לא נטהר בזה לגמרי, כי להיטהר צריך ארבעים סאה, אבל אם נפל עליו תשעה קבין - אם היה בעל קרי חולה, או טהור שנפלו עליו שלושה לוגין. אנחנו יודעים שכתוב במסכת שבת "מעשה ורבו נמנו ורבו בית שמאי ובית הלל, ובו ביום גזרו". הגמרא מספרת שהיו נוהגים לטבול במי בורות, שיחין ומערות, שהמים היו מסריחים, לכן היו טובלים במרחצאות במים שאובים, והתחילו להגיד שבעצם מה שמטהר זה דווקא מרחצאות. אז לכן גזרו עליהם שמי שטובל במים שאובים אז הוא נטמא, ויותר מאוחר גם הוסיפו עוד גזירה שגם מי שנפלו עליו שלושה לוגין של מים שאובים הוא נטמא. בכל אופן הוא נטמא לעניין זה, שהוא לא יוכל להוציא אחרים ידי חובתם, כך הגמרא אומרת כאן. אבל לעצמו הוא מספיק. כלומר גם הבעל קרי שלמרות שהוא צריך לטבול בארבעים סאה, נפלו עליו תשעה קבין, אם היה חולה אז '''טהר לעצמו'''. כלומר הוא יכול להתפלל, יכול ללמוד לבדו, '''אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'''. כלומר, להוציא את הרבים ידי חובתם צריך שיטבול בארבעים סאה. '''רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום'''. כלומר, אפילו לחולה, גם אפילו להתפלל ולימוד תורה יחידי. '''רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יהושע בן לוי: קרי, מתשמיש המיטה'''. מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי זה רק כשראה קרי מחמת תשמיש, אבל אם לא מחמת תשמיש אז הוא לא צריך לטבול. '''רב הונא אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום'''. כלומר תשמיש, אבל לא רק אמיתי, אלא גם אם זה היה בדמיון, בחלום. '''הוון בעיין מימר ובלבד מאשה'''. חזרו: דווקא מתי הוא חייב לטבול? רק אם הוא ראה שהוא משמש עם אישה בחלום. אבל אם זה לא עם אישה אלא עם דבר אחר, אז הוא יהיה פטור. '''רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין ואפילו מדבר אחר'''. '''תמן תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה'''. '''ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים'''. אומרת הגמרא, ולית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי? '''רבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה'''. הרי ביום כיפור אסור תשמיש. אז אומרת הגמרא, פתר לה בששימש מיטתו בעוד יום ושכח ולא טבל. הוא שימש עם אשתו לפני יום כיפור, אבל שכח ולא טבל, ואז מותר לו לטבול ביום כיפור. אומרת הגמרא, והתני מעשה ברבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? יכול להיות שהוא שימש לפני כן ושכח לטבול לפני יום כיפור? לא יכול להיות, אלא כנראה שבאמת חייבים טבילה גם כל מי שראה קרי אפילו לא מתשמיש המיטה. אומרת הגמרא, מה הטעם שתיקנו טבילה זו? '''אמר רבי יעקב בר אבון: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל'''. כלומר בעצם כל מה שהוא יחיה כל החיים שלו זה יהיה אוכל, הולך לאשתו, הולך לעבוד, חוזר, אוכל, אשתו וכן הלאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=83|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">51</span></div>אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|מה ראה עזרא לתקן טבילה זו}}? אמר רבי יעקב בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אבון|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שני טעמים לטבילת בעל קרי|כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת]] {{ירו"מ-הדגשה|מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה}}, אלא {{שוליים|ג_מד}}שלא יהו ישראל {{ירו"מ-הדגשה|מצוין אצל נשותיהן}} כתרנגולין הללו, משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} הוה עבר על תרעי דימוסין {{ירו"מ-ביאור|שער בית מרחץ}} בקריצתא, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} {{ירו"מ-הדגשה|וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ}} ואמר: מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון, {{ירו"מ-ביאור|ילכו ללמוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. בההיא דצפרא {{ירו"מ-ביאור|לאלו שאינם תלמידי חכמים שבאו בבקר לטבול לקרית שמע ותפילה}} הוה אמר: מאן דאית ליה עבידא, ייזול ועבד! {{ירו"מ-הדגשה|שכבר ביטלו את הצורך בטבילה}}. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול, שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה, זה כאשר אי אפשר.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בהרהור בדברי תורה בבית הכיסא|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מהו להרהר בבית הכסא?]] חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר: מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: {{שוליים|ג_מה}}אסור. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בר שמעון: כל ההוא סברא קשיא {{ירו"מ-הדגשה|בהלכות}} דטבול יום, תמן סבירתיה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#תנחום ברבי חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}}: ביומוי דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ביקשו לעקור את הטבילה הזאת, מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה. {{ירו"מ-ביאור|שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}} אמר להן רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|חבר}}{{ירו"מ-הדגשה|דבר}} שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד, שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמרה לו: אם אין גבירתי טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי, אף אני}} איני טובלת {{ירו"מ-הדגשה|לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת, עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש}}. אמר לה: ולא כבהמה את? אמרה לו: ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר: ([[שמות כב יח|שמות משפטים כב יח]]) "כל שוכב עם בהמה מות יומת". {{הערה|הסוגיה עוסקת בטבילת בעל קרי, ובסיפור הקודם הובאה בשם רבי יהושע בן לוי מעלת הטבילה, ש'גודרת את ישראל מן העבירה'. גם סיפור זה הובא אף הוא כדי לדבר בשבח הטבילה. אדם רצה לקיים יחסי אישות עם שפחתו של רבי, אך השפחה משיבה לו שהיא טובלת רק כשגבירתה טובלת, ומכאן מובן הן שנידה היא והן שהיא מסרבת לקיים עימו יחסים.[2] האדם עונה לה 'תשובה הילכתית': 'ולא כבהמה את'. השוואתה לבהמה מבהירה כי לדידו היא שפחה כנענית,[3] ולכן אינה חייבת בטבילה. השפחה, כיאה לשפחה בבית רבי, משיבה לו גם היא 'תשובה הלכתית': 'ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל', היינו, אם היא בהמה, דינו סקילה כדין הבא על בהמה,[4] וכך הפכה השפחה את תשובתו לעבירה חמורה אף יותר. אך מן הראוי לציין כי עצם איזכור הסקילה, עשוי ליצור אצל האדם תחושה שאי טבילה היא איסור חמור הראוי לעונש. מכל מקום העובדה שהשפחה לא טבלה 'הצילה' את הנזקק לה, מנעה ממנו לעבור עבירה. מגמתה של הסוגיה להבהיר כי טבילת בעל קרי גודרת את ישראל מהעבירה, אך כיוון שהסיפור עוסק בטומאת נידה, ייתכן כי הובאה כדי להרחיב את הטענה ולומר שכל טבילה מרחיקה מעברה.[5] [1] בכ"י וטיקן נכתב 'ומעשה', כלומר סיפור זה מובא אף הוא כהמשך לתקנה המונעת עבירות מישראל. [2] עניין הצמדת טבילת השפחה לטבילת גבירתה אינו ברור, ואפשר כי כשפחה נתנה לה הזדמנות הטבילה רק בעת טבילת גבירתה (הפני משה על הדף) . [3] חכמים השוו גוי לבהמה על פי מדרש הפסוק 'ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (בראשית כ"ב ה) . המילים 'עם החמור' נדרשו 'עם הדומה לחמור'. ראו בבלי יבמות סב ע"א, כתובות קיא ע"א, קידושין סח ע"א ועוד. [4] כל־שכב עם־בהמה מות יומת (שמות כ"ב י"ח) . [5]'ומעשה בשפחתו של ר' משום טבילה דנידות הוה ואף על גב דאטבילת קרי מייתי לה, אגב גררא מייתי לה דאיכא פרישת עבירה על ידי טבילה' (ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקנ) . }} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת, אלא מפני תלמוד, שאם אתה אומר לו שהוא מותר, אף הוא אומר: אני אלך ואעשה צרכי, {{ירו"מ-ביאור|ובטוח שאחר כך}} ובא ושונה כל צורכו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתעיף ומתבטל מלימוד}}. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין: אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר טיטם|°]] רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{ירו"מ-הדגשה|כ}}בתחילה. שנאמר ([[שמות יט יא|שמות יתרו יט יא]]) "והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה", {{ירו"מ-הדגשה|ושם רק שמעו}}. תני: {{שוליים|ג_מו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם זבות נידות ויולדות מותרות בדברי תורה|זבין וזבות ,נדות ויולדות, קורין בתורה]] ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: שונה הלכות {{ירו"מ-הדגשה|פסוקות}} ואינו שונה הגדות. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: שונה הילכות רגיליות, {{ירו"מ-הדגשה|שלא יבא לעיון}} ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר: ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומוי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: לית רבי פשט בי {{ירו"מ-ביאור|לא לימדתה אותי}} עם רבי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה רבי}} בין פירקיא בליליא? {{ירו"מ-ביאור|אחר תשמיש אף שלא הספיק לטבול}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|שאין אני מקפיד על טבילה זו}}. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] פשט {{ירו"מ-ביאור|למד והסביר}} עם רבי נחמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]] בריה פירקיה בליליא. בההיא צפרא הוה {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד! {{ירו"מ-ביאור|שביטלו את הטבילה הזו. ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול. שלא התירו ללמוד קדם טבילה, אלא למי שלא יכול לטבול, כגון בלילה.}} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה, התחיל מגמגם בה. אמר לו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ונהגין}} נהגין תמן כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאי הכרם, וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירא{{ירו"מ-הוסר|ה}} בבעלי קריין. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי בראשית הגז דתנא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעי|°]]<nowiki/>רבי אלעי אומר: {{שוליים|ג_מז}}אין ראשית הגז אלא בארץ. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה בכלאים דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (תנא)|°]]<nowiki/>רבי יאשיה אומר: {{שוליים|ג_מח}}לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן {{ירו"מ-הוסר|במפולת}} במפלת יד. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן בתירא|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן בתירה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא {{ירו"מ-ביאור|שביל}} בליליא, והוה חמרא {{ירו"מ-ביאור|מנהיג חמורים}} מהלך בתריה. על חד בית שיח {{ירו"מ-ביאור|הגיעו לבור מים}} אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לטבול}} אמר לו: לא תסכן נפשך. אמר לו: מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו: אפילו כן {{ירו"מ-הוסר|אל }}לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! {{ירו"מ-ביאור|ירד ולא יעלה}} וכן הוות ליה. {{ירו"מ-ביאור|כך היה לו}} רבי יוסי בן יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן יוסי|°]] <br><br> <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי חנינא הוה עבר על תרעי דימוסין בקריצתא''', כלומר עבר ליד מקומות שבהם היו המקוואות, ממש בהשכמה לפני עלות השחר. הוא ראה שם אנשים שהתחילו בית המרחץ בקריצתא. '''אמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון''', כן, ילכו וילמדו - כבר ביטלו את הצורך בטבילה. '''בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד''' - אנשים שהגיעו קצת יותר מאוחר, כי הם רצו לטבול לפני קריאת שמע, עם הנץ החמה. אז אמר להם, מי שיש לו עבודה, ילך ויעשה - כבר ביטלו את הצורך הזה. '''מהו להרהר בבית הכסא?''' כלומר אם מותר להרהר בדברי תורה בשירותים. '''חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור'''. '''אמר רבי זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה''' - כל הסברות הקשות ביותר שלי שם חשבתי עליהן. '''אמר רבי אלעזר בר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה''' - גם כן כל הסברות הקשות ביותר בטבול יום, שם הגעתי להן. '''רב אחא בשם תנחום ברבי חייא: ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה'''. הבעלים שלהן פרשו מהן כי לא רצו לטבול בחורף, בקור, אז בעצם לא היה להם ילדים. '''אמר להן רבי יהושע בן לוי: שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?''' שואלת הגמרא, '''מהו גודר ישראל מן העבירה?''' איפה ראינו דבר כזה שבאמת גודר את ישראל מן העבירה? אז היא מביאה כמה סיפורים כאלה. '''מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש, עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה'''. עוד '''מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי, אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת'''. כלומר זה מנהג עם הגבירה - היא לא הייתה טובלת, גם אני לא אהיה טובלת, אבל כיוון שהגבירה שלי מקפידה וטובלת אז גם אני לא מוכנה לשמש עד שאני אמצא מקום שאני אוכל לטבול. '''אמר לה ולא כבהמה את?''' הרי עבדים ושפחות זה כמו בהמות. '''אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל, שנאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת'''. ותוך כדי זה כבר התבטלה העבירה. '''רבי חייא בר ווה: כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד'''. כלומר זה לא בגלל שהאדם הוא טמא ולא יעסוק בתורה, אלא כדי שיאכל וילמד. '''שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי'''. כלומר הוא בא מהעבודה, אומר: אני אוכל, אלך להיות עם אשתי קצת, ואז אני אקום ואלמד. אבל אחרי שהוא עם אשתו ואין לו כוח, הוא יבטל מלימוד. '''ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו'''. '''תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור'''. כלומר לא רק ללמוד, אלא גם לשמוע דברי תורה אסור, לא רק להוציא בפה. '''מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם רב אחא בשם רבי אלעזר: בתחילה, שנאמר והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה''' - כמו במעמד הר סיני, ושם רק שמעו. '''תני זבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן'''. כלומר שזה לא קשור לטומאה - זבין זבות נדות יולדות זה טומאה הרבה יותר חמורה, ואין להם שום בעיה לקרוא בתורה ובמדרש ובהלכות ובאגדות. אבל בעל קרי אסור, כמו שאמרנו, או בגלל שכדי שלא יגיע הביתה עם אשתו לא יהיה לו כוח ללמוד, או שלא ימציאו את עצמם לשדה עם קרי מגולה. זה רק הגזירה. '''רבי אבא בר אחא בשם רבי: שונה הלכות ואינו שונה הגדות'''. כלומר בעל קרי יכול ללמוד הלכות, אבל לא אגדות. '''תני בשם רבי יוסי: שונה הילכות רגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה'''. כלומר לא יאמר בגמרא. '''אית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר אזכרות''', כמו לא להזכיר את שם השם. '''רבי זעירא בעי קומוי רבי יסא: לית רבי פשט בי עם רבי בין פירקיא בליליא?''' רבי זעירא שואל את רבי יסא, אתה לימדת אותי באותו לילה שהיית עם אשתך ולא טבלת? '''אמר לו אין''' - אני בעצם לא מקפיד על הטבילה הזו. '''רבי חייא בר אבא פשט עם רבי נחמיה בריה פירקיה בליליא'''. כלומר אחרי שהוא היה עם אשתו הוא הלך ולימד את הבן שלו. '''בההיא צפרא הוה אמר מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד''' - שיש לו עבודה שילך לעשות, כיוון שכבר ביטלו את הצורך הזה. '''מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין, כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו רבי יהודה בן בתירה: פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כלומר פה ביטלו את הטבילה הזאת - אין שום בעיה לקרוא בתורה וללמוד תורה גם בלי טבילה. '''רבי יעקב בר אחא: נהגין תמן כרבי אלעי בראשית הגז'''. כלומר בחוץ לארץ נהגו בבבל כמו רבי אלעי בראשית הגז - עוד נסביר מה דעת רבי אלעי. '''וכרבי יאשיה בכלאי הכרם, וכרבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין'''. '''כרבי אלעי בראשית הגז, דתנא רבי אלעי אומר אין ראשית הגז אלא בארץ'''. כלומר למרות שגז זה גז כבשים ולא רק תלוי בארץ, אבל בגלל שהתורה הסמיכה את זה - "ראשית בקר... צאנך" - התורה הסמיכה אותם, אז גם זה נוהג רק בארץ. '''כרבי יאשיה בכלאים, דתני רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד'''. כלומר כדי להתחייב על זריעת כלאיים צריך שיזרע חיטה ושעורה שזה כלאיים בתוך כרם - הכוונה עם חרצן של גפן. '''כרבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין, דתני רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה'''. כמו שאמרנו מקודם, הסיפור שאותו תלמיד קרא לפניו בתורה ואז הוא אמר לו שאין דברי תורה מקבלין טומאה. '''רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא, והוה חמרא מהלך בתריה'''. עבר באיזו סמטה בחושך בלילה, והיה מנהיג חמורים מהלך בתריה. '''על חד בית שיח אמר לו: ההוא גברא בעי מסחי'''. אמר: אני רוצה לטבול, לכן הגעתי לפה. '''אמר לו לא תסכן נפשך''' - בשעה כזאת בלילה מאוחר אתה לא רואה מה יש שם. '''אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי''' - הייתי עכשיו עם אשת איש שהייתה גם נידה, ואני רוצה לטבול. '''אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך'''. '''כיון דלא שמע ליה, אמר לו: ייחות ההוא גברא ולא יסוק! וכן הוות ליה'''. הוא נכנס וטבע שם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=84|מרכז|1600px|תצלום — דף כו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">52</span></div>הוה אתי באילפא, {{ירו"מ-ביאור|בא בספינה}} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי, {{ירו"מ-ביאור|ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}} אמר לו: לא תסכן בנפשך. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ההוא }}מיכל בעינא. {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה להטהר כדי לאכול}} אמר לו: אכיל. אמר לו: ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו: שתי. כיון דמטון {{ירו"מ-ביאור|כשהגיעו}} {{ירו"מ-הוסר|ללמינה}}{{ירו"מ-הדגשה|לנמל}}, אמר לו: תמן לא שרית לך, {{ירו"מ-ביאור|שם לא התרתי לך}} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המחמיר בטבילה מאריכים ימיו בטובה|שמעתי {{ירו"מ-הדגשה|שיש}} שמקילין {{ירו"מ-הוסר|ומחמירין}}{{ירו"מ-הדגשה|בה, ויש שמחמירין}} בה,]] {{שוליים|ג_מט}}וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה. {{ירו"מ-הדגשה|יש}} מקילין בה, לרחוץ במים שאובין. {{ירו"מ-הדגשה|ויש}} מחמירין בה, לטבול במים חיים. {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ה"> </span> <br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ג_נ}}היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. {{שוליים|ג_נא}}ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ליבו רואה את הערווה|ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.]] אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר}}. מתניתא, ברבים, אבל בינו לבין עצמו, יפסיק. וכ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|וכ}}. ברם כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|כ}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, {{ירו"מ-הדגשה|ויכול היה לטבול ולא טבל}} אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו, אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם הוא גרם לעצמו, {{ירו"מ-הדגשה|לא הקלו לו שיתפלל בלא טבילה אלא}} יטבול {{ירו"מ-הדגשה|אפילו יכול לחלות}} וימות {{ירו"מ-הדגשה|בגלל הטבילה}}; ואם באונס, אין מטריחים עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ומתפלל בלא טבילה}}. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל {{ירו"מ-ביאור|שבא על אשה}} צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. {{שוליים|ג_נב}}חולה מאונס אין מטריחים עליו; בריא מאונס צריך תשעה קבין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים, {{ירו"מ-ביאור|שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}} עשו אותו כמעיין רחוק. פיסקא: ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. מתניתין {{שוליים|ג_נג}}בעכורים, אבל בצלולין אסור. {{ירו"מ-ביאור|שרואה את הערווה}} ואם הוא יכול {{ירו"מ-הוסר|לעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|לעכור}} ברגליו, {{ירו"מ-הוסר|יעבור}}{{ירו"מ-הדגשה|יעכור}}. תני: {{שוליים|ג_נד}}מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, {{ירו"מ-הוסר|ו }}בשעה שהוא נותן לעורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{שוליים|ג_נה}}נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק, אלא מכל דבר שריחו רע}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר רבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין זו ראיה}} תפתר {{ירו"מ-ביאור|אפשר להסביר שמדובר}} במשרה של כובסין {{ירו"מ-הדגשה|שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: <br><br> <span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''הוה אתי באילפא''', כלומר רבי יוסי בן יוסי בא בספינה, '''וחמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי''', קשר את עצמו לחבל בספינה כדי שהוא יוכל לקפוץ למים ולא יטבע. '''אמר לו: לא תסכן בנפשך'''. אמר לו: '''מיכל בעינא''', אני רוצה לאכול. אמר לו: '''אכיל''', אין בעיה, תאכל. אמר לו: '''ההוא גברא בעי מישתה''', אני רוצה לשתות. אמר: '''שתי''', אין בעיה, תשתה. '''כיון דמטון''' לנמל, כלומר כשהגיעו לנמל, אמר לו: '''תמן לא שרית לך, אלא בגין סכנתא דנפשא'''. שם באונייה, באמצע לב ים, התרתי לך לאכול ולשתות בלי לטבול כדי שלא נסכן. '''ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום, עד שעתא דיסחי''', כלומר עד שתטבול אסור לך כלום. אמר רבי ינאי: '''שמעתי שמקילין בה, וכל המחמיר בה, מאריך ימים בטובה'''. כלומר בעניין הטבילה על הקרי, יש כאלה מחמירים ויש כאלה מקילים. '''מקילין בה, לרחוץ במים שאובין'''. יש כאלה שאומרים שהכוונה לא מים חיים באמת, לא מעיין, אלא מקווה. אבל בסדר, בכל מקרה, '''מחמירין בה, לטבול במים חיים''', כמו טבילה רגילה. במשנה, פרק ג' הלכה ה', '''מתני': היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר'''. כלומר יקצר - הכוונה יקרא רק תחילה וסוף כל ברכה. '''ירד לטבול, אם יכול לעלות להתכסות, ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה, לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. למדנו במשנה שאם היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. אומרת הגמרא, '''מתניתא, ברבים''', כלומר זה דווקא אם הוא מתפלל ברבים, בציבור. '''אבל בינו לבין עצמו, יפסיק'''. זה '''כרבי מאיר''', אבל '''ברם כרבי יהודה, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק'''. כל זה '''כשאין לו מים לטבול; אבל יש לו מים לטבול, אף רבי יהודה מודה שהוא מפסיק'''. אומרת הגמרא: '''חולה ששימש מיטתו''', מה דינו? '''אמר רבי אמי: אם הוא גרם לעצמו, יטבול וימות''', ואפילו אם יכול להגיע למות, בגלל הטבילה לא יקל עליו. '''ואם באונס, אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי באונס, אז לא מטריחים עליו ומתפלל. '''רבי חגי בשם רבי אבא בר זבדי: בין כך ובין כך אין מטריחים עליו'''. '''חולה מרגיל צריך תשעה קבין; בריא מרגיל צריך ארבעים סאה'''. '''חולה מאונס אין מטריחים עליו'''. כלומר אם הוא ראה קרי אבל לא בגלל ששימש עם אשתו אז לא מטריחים עליו. '''בריא מאונס צריך תשעה קבין'''. כלומר יש פה הדרגה: בריא מרגיל, כלומר שבא עם אשתו, צריך ארבעים סאה, חולה מרגיל או בריא מאונס - די להם בתשעה קבין, וחולה מאונס פטור מכלום. '''אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה: עיר שמעיינה רחוק, הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל, ועולה ומתפלל'''. כלומר התירו לו לקרוא קריאת שמע לפני הטבילה. '''אם הוא אדם מסוים, עשו אותו כמעיין רחוק'''. אם הוא אדם מסוים שמתבייש לטבול בבוקר, אז גם אם המעיין קרוב אסור לו, כמו אם המעיין רחוק. התירו לו לקרוא קריאת שמע ורק אחרי זה לטבול ולהתפלל. פיסקא: אמרנו שאם '''ואם לאו, יתכסה במים ויקרא''', כלומר אם אין לו זמן והוא לא יספיק לטבול ולעלות, אז יתכסה במים ויקרא. אומרת הגמרא: '''מתניתין בעכורים''', דווקא במים עכורים יכול להתכסות. '''אבל בצלולין אסור''', כי יש עניין שהוא רואה את הערווה. עכשיו, '''ואם הוא יכול ברגליו''' - אם הרצפה הייתה אדמה, עם הרגליים הוא עוכר את המים ואז זה בסדר. '''תני: מרחיקים מצואת אדם ארבע אמות, ומצואת כלבים ארבע אמות, בשעה שהוא נותן לעורות'''. יהודים שהיו מעבדים את העורות היו מעבדים אותם עם צואת כלבים, ואז כשמניחים את העורות בתוכם הצואה ממש מסריחה. אז בזמן הזה צריך להתרחק מהצואה ארבע אמות. '''רבי ירמיה בשם רבי זירא: נבילה שנסרחה, צריך להרחיק ממנה ד' אמות'''. כלומר גם נבלה. '''אמר רבי אבינא: ומתניתין אמרה כן: וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות'''. שמעת מיניה? בעצם כל דבר שיש לו ריח רע צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, משמע שלא רק מצואת כלבים ירחיק עליה, אלא מכל דבר שיש בו ריח רע. '''אמר רבי אמי אמר רבי שמאי''': זה לא ראיה. למה? אני יכול להסביר שמה שכתוב "ומן הצואה", הכוונה '''במשרה של כובסין''' - שחלק מהבגדים זה בעצם בגדים מלוכלכים בצואה. אז שוב הגענו שהאיסור הוא רק בצואה. '''רבי מנא: אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה'''. המשנה אמרה שני מושגים: מים הרעים ומי משרה, משמע שמדובר בשני סוגי מים. מים הרעים - בכלל מי משרת כובסים, וזה אין בעיה לקבל שיש שם צואה, אבל כתוב גם "מי משרה", הכוונה מים של שריית פשתן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=85|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">53</span></div>אם במשרה של כובסין, הא תנינן: לא במים הרעים ולא במי המשרה! {{ירו"מ-ביאור|משמע שמדובר בשני סוגי מים: מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן}} תני: {{שוליים|ג_נו}}קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב ([[בראשית ח כא|בראשית נח ח כא]]) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מרחיקים מגללי חמור ותרנגולים אדומים|מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות.]] רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] אמר: ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] אמר: בבא מן הדרך. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ג_נז}}מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_נח}}ובלבד באדומים. תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: {{שוליים|ג_נט}}מסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, {{שוליים|ג_ס}}לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא, דרבי לייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו לפני פונדק בלילה והיה המקום מטונף, אך לא ראו בחשך}} אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר לאמד דברי תורה}} אמר לון: {{שוליים|ג_סא}}מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין {{ירו"מ-ביאור|היינו רואים}} מה קומינן, {{ירו"מ-הוסר|ברם}}{{ירו"מ-הדגשה|אף}} כדון {{ירו"מ-ביאור|עכשיו}} אסור. תני: {{שוליים|ג_סב}}גרף אחד של ריעי ואחד של מים, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו ריק}} צריך להרחיק ממנו ארבע אמות, ושלפני המטה {{ירו"מ-הדגשה|ששימושו ארעי}}, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי זכאי|°]]<nowiki/>רבי זכאי אמר: {{שוליים|ג_סג}}נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. ומהו כדי רביעית? {{ירו"מ-הדגשה|האם הכוונה, שיתן}} {{שוליים|ג_סד}}רביעית בתוך {{ירו"מ-הדגשה|כל}} רביעית {{ירו"מ-הדגשה|של מי רגלים, או ש}}אחד כלי קטן ואחד כלי גדול {{ירו"מ-הדגשה|די ברביעית אחת}}? [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג_סה}} {{ירו"מ-הדגשה|גרף}} של אחר המיטה, יקרא {{ירו"מ-הדגשה|שהמיטה מפסיקה}}. ושלפני המיטה, לא יקרא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא {{שוליים|ג_סו}}עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הורי רבי חנינה תרתיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא תורתיא|°]] כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר. רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ג_סז}}צואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] הוו יתבין, חמון {{ירו"מ-הוסר|ציאתה}} צאתה. קם רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]], רקק עלה. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לז}}מן {{ירו"מ-הדגשה|קצר, כמו}}{{ירו"מ-הוסר| ימא לטיגנא}} {{שוליים|ג_סח}} {{קיצור|מן ימא לטיגנא|כלומר, אין ביטול הרוק מועלת אלא לשעה מועטת כמהלך מן הים לטיגנא, שהוא דבר מועט, ואח"כ הרוק מתיבש וחוזרת הצואה למקומה (פסקי הרא"ש, ברכות ג)}} תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה {{ירו"מ-הדגשה|מתחת המיטה ל}}מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] כהדא דרבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ג_סט}}לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עושה לו<br><br> <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות; ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות'''. '''בעון קומי רבי אבוה: מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות?''' כלומר, למה יש עניין לפרוש מתינוק שאוכל כזית דגן ארבע אמות? '''אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות'''. כלומר, בגיל הזה שהוא מתחיל לאכול כזית דגן כבר יש לו מחשבות רעות. '''אמרין ליה: ולא קטן הוא?''' הוא תינוק. '''אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"''' - '''אמר רבי יודן: "מנעריו" כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם''', כבר יש לו יצר רע. '''רבי יוסי בר חנינא אמר: מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק אמר: ברכים''', כלומר דווקא אם גללי הבהמה רכים, '''ובלבד בשל חמור''' - לא כל בהמה, אלא רק חמור. '''רבי חייא בר אבא אמר: בבא מן הדרך''', כלומר רק אחרי שהוא בא מן הדרך יש לגללים שלו ריח רע. '''לוי אמר: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן: מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ומצואת הנמייה ארבע אמות, ומצואת התרנגולין ארבע אמות'''. '''רבי יוסי בר אבון בשם רבי חונא: ובלבד באדומים'''. כלומר דווקא תרנגולים אדומים, תרנגול ערבי, שהצואה שלהם ריח רע. '''תני: מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי: מסוף ריח רע ארבע אמות'''. כלומר, לא מהמקור של הריח, אלא מתרחקים עד שנגמר הריח ואז עוד ארבע אמות. '''הדא דאמר, לאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו''', כלומר שלא יראה בכלל את מקור הריח. '''כהדא, דרבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא'''. הם ישבו לפני פונדק בלילה, והיה שם מקום מטונף, אבל בחושך לא ראו כלום. '''אמרין: מהו מימר מיליא דאוריתא?''' כלומר, מותר להגיד פה דברי תורה? '''אמר לון: מכיון דאילו הוה ביממא, הוינן חמיין מה קומינן, כדון אסור'''. כלומר, אם היה יום היינו רואים את הלכלוך שלפנינו, אז גם בלילה, למרות שלא רואים, אסור. זה למרות שאין ריח - כי אם היה ריח היו מריחים גם בלילה. אלא הכוונה, כיוון שביום היינו רואים את זה, גם בלילה אסור. '''תני: גרף אחד של ריעי ואחד של מים, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות'''. '''ושלפני המטה, נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. '''רבי זכאי אמר: נתן לתוכו רביעית מים, יקרא. ואם לאו, אל יקרא'''. שואלת הגמרא: '''ומהו כדי רביעית?''' האם רביעית בתוך כל רביעית של מי רגליים, או שהכוונה '''רביעית בתוך רביעית, אחד כלי קטן ואחד כלי גדול''' - די ברביעית אחת. '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: של אחר המיטה, יקרא. ושלפני המיטה, לא יקרא'''. כלומר אם הגרף נמצא אחרי המיטה, והוא עומד לפני המיטה, יכול לקרוא כי המיטה מפסיקה. אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה - לא יקרא. '''רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו טריקלין עשר על עשר, לא יקרא עד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה'''. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר ווא: הורי רבי חנינה תרתיה כהדא דרבי שמעון בן אלעזר'''. '''רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן: צואה כל שהוא, מבטלה ברוק''', כלומר אם זה משהו קטן יכול לירוק ואז הרוק מכסה את זה. '''רבי זעירא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבין, חמון צאתה'''. ראו צואה, כמות קטנה מאוד. '''קם רבי יעקב בר זבדי, רקק עלה''', רצה לכסות את זה ברוק. אמר לו רבי זעירא, שהיריקה מועילה רק לזמן קצר, כמו מן ים עלה תיגנא, כמו שתופסים דג בים עד שמביאים אותו למחוזות - זמן קצר, אז זה הזמן שיש לנו שנוכל ללמוד או להתפלל, אבל צריך להזדרז. '''מן תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה''', שלא יהיה ביזיון. '''רבי אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה'''. צריך שהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים, שזה יהיה כאילו רשות אחרת, וגם שלא יגעו החבלים בארגז שבו שמים את ספר התורה. '''הורי רבי יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דרבי חונא: לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית'''. '''רבי ירמיה בשם רבי אבהו: אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר''', שזה רשות אחרת. '''רבי יהושע בן לוי: עושה לו''' כיליון - כלומר לא מספיק לכסות אותו, אלא צריך לעשות מעין אוהל, מעין כילה שתהיה מחיצה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=86|מרכז|1600px|תצלום — דף כז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">54</span></div>כיליון {{ירו"מ-ביאור|כילה}}. {{ירו"מ-ביאור|כאהל למחיצה}} {{שוליים|ג_ע}}לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר. עד היכן {{ירו"מ-הדגשה|צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: טפח. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כל שהוא. {{שוליים|ג_עא}}דייסקי {{ירו"מ-ביאור|שק עם שני תאים (דו־סק)}} שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה {{שוליים|ג_עב}}עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. {{שוליים|ג_עג}}תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: ובלבד דלא יעביד כהדין {{קיצור|דייקלרא|סבל הנושא שני שקים על כתפו, אחד מכל צד, קשורים זה לזה ברצועות}} {{ירו"מ-ביאור|סל שתולים אותו בידיות}} {{ירו"מ-ביאור|שלא יתלה ברצועות}} {{ירו"מ-הוסר|דייקלרא }}אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: העוטש בתפילתו סימן רע לו. {{שוליים|ג_עד}}הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא. אתיא {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר {{ירו"מ-הדגשה|רבי חנינא, דאמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אני ראיתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפהק ומעטש, {{שוליים|ג_עה}}ונותן ידיו על פיו, {{שוליים|ג_עו}}אבל לא רוקק. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו {{ירו"מ-ביאור|פיו}} נקי, {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה פנוי לתפילה}}. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, {{ירו"מ-הוסר|לשמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|לשמאלו}} מותר. הדא הוא דכתיב ([[תהילים צא ז]]) "יפל מצדך אלף", כל עמא מודיי בההין דרקק {{שוליים|ג_עז}}איצטלין, {{ירו"מ-ביאור|לתוך בגד}} דהוא {{ירו"מ-הוסר|אסור}}{{ירו"מ-הדגשה|מותר}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר: "והיו עני וליבי שם כל הימים}}" {{שוליים|ג_עח}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] רקק ושייף. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי שמואל בר חלפתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חלפתא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אדא בר אחוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא בר אחוה|°]]: {{שוליים|ג_עט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יריקה לפני התפילה ואחריה|המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות.]] אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: וכן {{שוליים|ג_פ}}הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. תני: {{שוליים|ג_פא}}המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו {{שוליים|ג_פב}}שהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: אם אומר אתה {{ירו"מ-הדגשה|שאסור להתפלל}} עד שיהלך ארבע אמות {{ירו"מ-הדגשה|ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום}} יהא אסור, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: אחר בא והטיל שם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אסור להתפלל כנגד}} {{שוליים|ג_פג}}צואה, עד שתיבש כעצם. {{ירו"מ-הדגשה|כנגד}} מים, כל זמן שהן מטפיחין. גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר: מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|צואה}}, עד שיקרמו פניה, {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צואה, אפילו {{ירו"מ-הוסר|עשויה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשה}} כעצם אסורה. {{ירו"מ-הוסר|שמואל אמר עד שיקרמו פניה שמעון בר ווא אמר בשם ר יוחנן עד שיקרמו פניה }}אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שאמר בשם רב או רב עצמו ששמו האמיתי היה אבא}} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|האם התכוונתה שמה שאמר רבי אבא בשם רב, שצואה עד שתיבש כעצם, קל}} מן הדא דגניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] ,{{ירו"מ-הדגשה|דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר}}? {{ירו"מ-ביאור|ואין זו קושיה, כי אולי גניבה לשיטתו מחמיר במים יותר מצואה לשיטת רב}} אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא מגניבא}}, אל{{ירו"מ-הדגשה|א ממה שאמר רבי אבא בשם רב, דאמר: צואה}} אפילו עשויה {{ירו"מ-ביאור|קשה}} כעצם אסורה, {{ירו"מ-הוסר|מפני}}{{ירו"מ-הדגשה|הא יבשה כעצם, אף}} {{ירו"מ-הוסר|שמשמשה}} שממשה קיים {{ירו"מ-הדגשה|מותר לקרא כנגדה. ואילו ב}}מים, {{ירו"מ-הדגשה|אף}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אין {{ירו"מ-הוסר|משמשה}} ממשה קיים {{ירו"מ-ביאור|שהרי נבלעו}} {{ירו"מ-הדגשה|סובר רב שאסור לקרא כנגדם}} ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_ו"> </span> <br><strong>מתני':</strong> זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, {{ש}} <span id="דף_כח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף כ"ח. אומרת הגמרא: '''לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש'''. מה הוא לא ידע, הוא לא שם לב. מאיפשהו זיהה שיש ספר תורה, שמה הוא קפץ כאילו שיושב איזה נחש. אבל '''אם היה נתון על גבי דבר אחר, מותר'''. כלומר, אם התורה נתונה על משהו אחר מותר. שואלת הגמרא '''עד היכן'''? כלומר בכמה צריך להיות ספר התורה מוגבה יותר מהמקום ישיבה? אמר רבי אבא בשם רבי חונא: טפח. כלומר, צריך להיות לפחות טפח. רבי ירמיה בשם רבי זעירא: אפילו כלשהו. כלומר, לא משנה, ישים איזה משהו, אפילו דק, העיקר שיהיה הפרדה. '''דייסקי שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה עצמות המת, הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב'''. כלומר, שק שהוא מלא ספרים או שיש בתוכה עצמות המת - שלא ישב עליהם. ההמשך של הברייתא שאם קיימת סכנה או משהו כזה מותר לו אפילו לשבת עליהם. '''תפילין, תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה'''. שמואל, רבי אבהו ורבי אלעזר אמרו בשם רבי חנינא: '''רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה'''. רבי חזקיה אמר בשם רבי אבהו: '''ובלבד דלא יעביד כהדין אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן'''. כלומר, שלא יתלה אותם מהרצועות, אלא מהקציצה, שלא יהיה כמו שתולים סל. תנא רבי חלפתא בן שאול: '''העוטש בתפילתו סימן רע לו. הדא דאת אמר, מלמטה. אבל מלמעלה, לא'''. כלומר אם זה מפיח מלמטה, אבל אם יתעטש מהפה אז לא. אומרת הגמרא, אתיא דמר רבי חנינא: '''אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש, ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק'''. רבי יוחנן אמר: '''אפילו רוקק, כדי שיהא כוסו נקי'''. מותר גם כן לירוק, כלומר אפילו באמצע התפילה כדי שהפה שלו יהיה נקי שיוכל להתפלל פנוי ולא לרוק בפה. אומרת הגמרא: '''לפניו אסור, לאחריו מותר'''. כלומר כשהוא יורק, לפניו אסור, לאחריו מותר, '''לימינו אסור''', לשמאלו מותר. '''הדא הוא דכתיב "יפל מצדך אלף"''', כלומר רוב המלאכים כביכול נמצאים מצד ימין, אז לכן לא ירק לצד ימין - זה יותר חשוב. '''כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין, דהוא''' מותר. כלומר אם הוא יורק לתוך איזה בגד, זה כולם מודים שמותר. רבי יהושע בן לוי אמר: '''הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו'''. כביכול כאילו רוקק בשכינה, שנאמר "והיו עיני וליבי שם כל הימים". רבי יונה רקק ושייף, כלומר רוקק ומיד מנקה. כמובן היום זה לא שייך שיש רצפה, הם דיברו כשהיה אדמה. רבי ירמיה ורבי שמואל בר חלפתא בשם רבי אדא בר אחוה: '''המתפלל, אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות'''. כלומר אסור לירוק במקום שבו התפלל, ילך ארבע אמות ורק אחרי זה ירוק. אמר רבי יוסי בי רבי אבון: '''וכן הרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. תני: '''המתפלל, אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות'''. אמר רבי יעקב בר אחא: '''לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות'''. לא צריך ממש ללכת, אלא לשהות כדי הילוך. אמר רבי אמי: '''אם אומר אתה עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, אני אומר: אחר בא והטיל שם'''. כלומר אסור להתפלל במקום שבו הטילו מים, אז אם ככה כל מקום יהיה אסור - הרי בעבר שהיו מטילים מים ברחוב, אז כל מקום היה, בתוך ארבע אמות, מקום שהטילו מים. מישהו אחר הטיל שם מים, אז אסור להתפלל בשום מקום. אז כנראה שמה שאסור זה רק צריך לשהות ויכול מיד אחרי זה להטיל מים. אסור להתפלל באותו מקום שבו הטילו, אבל ליד זה מותר. אמר רבי אבא בשם רב: '''צואה, עד שתיבש כעצם. מים, כל זמן שהן מטפיחין'''. כלומר שאם נוגעים בהם נרטבים. גניבא אמר: '''מים, כל זמן שרישומן ניכר'''. כלומר לא רק מטפיחים, גם אם יתייבשו לגמרי, אבל אם עדיין נשאר איזה רושם, הסימן של המים, אז אסור להתפלל שם. שמואל אמר: '''עד שיקרמו פניה'''. כלומר אם קרמו פניה כבר אפשר להתפלל. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''עד שיקרמו פניה'''. רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב: '''צואה, אפילו כעצם אסורה'''. כלומר אסור להתפלל ליד צואה אפילו אם היא ממש קשה כמו עצם. אמר חזקיה: '''רבי אבא מחמיר במים יותר מן הצואה'''. כלומר לפי זה יוצא - למרות שנראה לנו לכאורה שהוא אומר אפילו קשה כמו עצם, הוא מחמיר יותר במים מאשר בצואה. אמר לו רבי מנא: האם התכוון שמה שאמר רב שצואה עד שתיבש כעצם זה קל ממה שאמר גניבא שמים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו: לא מגניבא, אלא מרב עצמו. כלומר רב עצמו אמר דברים דומים, '''דאמר אפילו עשויה כעצם אסורה'''. משמע שאם היא הייתה יבשה כעצם, למרות '''שממשה קיים''', ואילו במים אפילו אם ממשה קיים אסור עד שיבלו לגמרי באדמה. זאת אומרת שהוא מחמיר. אנחנו במשנה, פרק ג' הלכה ו'. אומרת המשנה: '''זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ורבי יהודה פוטר'''. כלומר בעצם היה טמא טומאה חמורה זב, והוא ראה קרי. נידה שפלטה שכבת זרע - שוב פעם הייתה נידה, כלומר הייתה טומאה חמורה צריכה שבעה ימים, אבל היא פלטה שכבת זרע. והמשמשת שראתה נידה, כלומר היא קודם כל ראתה קרי ואחרי זה טמאת נידה. כיוון שכל אלה בעצם הטבילה לא תעזור להם לטהרה, אף על פי כן הם צריכים טבילה מטומאת שכבת זרע. ורבי יהודה פוטר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=87|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">55</span></div>והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה; ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר.<br><strong>גמ':</strong> עד כדון {{ירו"מ-הדגשה|לא פטר רבי יהודה בר עילאי, אלא}} זב שראה קרי, {{ירו"מ-הדגשה|שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר רבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו {{ירו"מ-הדגשה|בעל}} {{ירו"מ-הוסר|שרי}}{{ירו"מ-הדגשה|קרי}} שראה זוב {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מועיל הוא שהוא טובל? נשמענא מן הדא: "המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר." מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שפטר זב שראה קרי? האם}} משום מה מועיל הוא שהוא טובל? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא}}, או {{ירו"מ-הדגשה|דכיון שטומאת זב החמורה לא אסרתו בלימוד תורה, לא גזרו חכמים שטומאת קרי הקלה תאסור אותו בלימוד תורה}}, שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? מה נפיק מביניהון? ראה קרי {{ירו"מ-הדגשה|ונעשה זב}}. אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} מה מועיל שהוא טובל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי ישאר טמא}} מועיל הוא. {{ירו"מ-ביאור|שלא נתקנה תקנה זו אלא משום לימוד תורה. וטבילה מועילה ללימוד תורה אף שנשאר טמא לשאר דברים}} {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלרבי יהודה זב שראה קרי פטור מטבילה}}, הוי לית טעמא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא,{{ירו"מ-הוסר|משום שאין שם לטומאה קלה}} {{ירו"מ-הוסר|אצל}}{{ירו"מ-הדגשה|אלא}}{{ירו"מ-הוסר| טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפי באת לו טומאה חמורה לבסוף נשמענא מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ורי פוטר הדא אמרה: היא הדא היא הדא}}<br> <span id="דף_כט_א"> </span> = ==דף כט (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''עד כדון''' לא פטר רבי יהודה, אלא '''זב שראה קרי'''. כן, שבתחילה הוא היה טמא בטומאה חמורה ולאחר מכן הוא ראה קרי, אז אני אומר שממילא הטומאה החמורה - היא לא תיטהר על ידי הטבילה. השאלה מה יקרה הפוך, כלומר בעל קרי שראה זיבה - האם גם אותו רבי יהודה פוטר או לא? בעצם זה תלוי - האם '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל'''? כלומר למה רבי יהודה פטר בטבילה? האם משום שזב או נידה, גם אם יטבלו בגלל הקרי זה לא יעזור להם, הם יישארו טמאים, וכיוון שהטבילה לא מועילה, לכן הוא פטר אותם. אבל אם זו הסיבה, אז גם הפוך - בעל קרי שיראה זיבה, או משמשת שראתה נידה, גם אז לא יעזור שהם יטבלו, כי הרי ממילא יש להם את הטומאה החמורה יותר. האם זו הסיבה, '''או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה'''? לכן אומר: לא, כיוון שבעצם כשהוא היה קודם כל זב אז כבר יש לו שם של זב, אז מעכשיו בעצם לא יכול לחול שם טומאה קלה כמו טומאת קרי על הטומאה שלו. אבל אם מראש היה קודם כל טמא בקרי ולאחר מכן באה הזיבה, אז אולי גם רבי יהודה מודה שהוא חייב לטבול. אומרת הגמרא: '''מה נפיק מביניהון'''? כלומר איזה נפקא מינה ביניהם אם הוא '''ראה קרי''' ונעשה זב. כלומר, קודם כל הוא ראה את הטומאה הקלה ואז נעשה זב. אם אני אומר שזה בגלל '''משום מה מועיל הוא שהוא טובל''', אז גם פה - הטבילה לא תעזור כלום, הוא יישאר טמא. אבל אם אני אומר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה, אז זה דווקא אם הטומאה החמורה הייתה קודם, אבל כאן הרי הטומאה הקלה הייתה קודם, אז כבר היה שם של טומאה קלה, ממילא הוא צריך לטבול גם לפי רבי יהודה. כי בעצם אנחנו סוברים שהטבילה הזו לא נתקנה לעניין טהרה, אלא בעזרת השם יתברך, שיהיה לו כוח ללמוד. אומרת הגמרא: '''אין תימר מה מועיל שהוא טובל? מועיל הוא'''. כן, כלומר מה באמת הסברה של רבי יהודה. אומרת הגמרא נשמענא מן הדא - זה הרי בהמשך כתוב בסוף המשנה '''המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה'''. הרי פה משמשת שראתה נידה - היא קודם כל הייתה בטומאת קרי ורק לאחר מכן באה לה הטומאה החמורה, וגם פה רבי יהודה פוטר. רואים מכאן שבעצם רבי יהודה לא מחלק בין אם הטומאה החמורה הייתה קודם או הטומאה הקלה הייתה קודם, כי מבחינתו הוא פוטר מטבילה כיוון שהטבילה לא תעזור. אדרנא לך פרק "מי שמתו". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=88|מרכז|1600px|תצלום — דף כח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א<span class="yerum-runnum">56</span></div> משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף. {{ירו"מ-הדגשה|אבל כאן שראה קרי ואחר כך נעשה זב}} באת לו טומאה חמורה לבסוף. {{ירו"מ-ביאור|וחייב לטבול אף שנשאר טמא, שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון?}} נשמענא מן הדא דתנן: המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא. {{ירו"מ-ביאור|זה כמו זה}} {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה}} <br><strong>הדרן עלך פרק מי שמתו</strong> ==פרק רביעי: "תפלת השחר" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק רביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_א"> </span><br><strong>מתני':</strong> תפילת השחר, עד חצות; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ד_א}}עד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד פלג המנחה. {{ירו"מ-ביאור|עד אחד עשר שעות חסר רביע}} תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספים כל היום.<br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[דברים יא יג|דברים עקב יא יג]]) "לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" {{ש}} <span id="דף_כט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=89|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד א]]</div> 66k785gla135j0z20otdj17fuoonthw 106 1754571 3076682 2026-08-16T01:04:38Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076682 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">1</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">2</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">3</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">4</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">5</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">6</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">7</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">8</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">9</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">10</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">11</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">12</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">13</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">14</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">15</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> slpkonx3epqcpip9xqtgn003dubhixy 3076694 3076682 2026-08-16T01:12:02Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076694 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק רביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב<span class="yerum-runnum">57</span></div>{{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש עבודה בלב, ואיזו? {{שוליים|ד_ב}}זו תפילה. וכן הוא אומר: ([[דניאל ו יז]]) "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך" {{ירו"מ-ביאור| אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}} {{ירו"מ-הוסר|וכי}}{{ירו"מ-הדגשה|מכאן}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}יש פולחן בבבל, ואיזו? זו תפילה. {{שוליים|ד_ג}}יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל: ([[דניאל ו יא]]) "וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} ומצלא". {{ירו"מ-ביאור|שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל (ערבית ושחרית ומנחה [רש"י])}} יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם". {{ירו"מ-ביאור|חלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים}} יכול משבאו לגולה {{ירו"מ-הדגשה|התחיל לעשות}} כן? תלמוד לומר: ([[דניאל ו יא]]) "כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא" {{ירו"מ-ביאור|כמו שהיה עושה זמן רב קדם}} יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: ([[תהילים נה יח]]) ערב ובוקר וצהרים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשיחה ואהמה". {{שוליים|ד_ד}}יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} פירש בחנה: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת על לבה". יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר: ([[שמואל א א יג]]) "רק שפתיה נעות" הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מן הפסוק הזה את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} למד ד' דברים: "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן {{שוליים|ד_ה}}שהתפילה צריכה כוונה. "רק שפתיה נעות" מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. "ויחשבה עלי לשיכורה" מכאן {{שוליים|ד_ו}}שהשיכור אסור להתפלל. {{קיצור|מילתיה ד°חנן בר אבא פליגא|"מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" לא שייך לכאן, והסופר היה צריך להתחיל: "חנן בר ווא אמר לחבריא..." וטעה, מפני שהעתיק זה מברכות א,ה ("על הירושלמי", עמוד 14) . וכן כתב ב"שערי תורת ארץ ישראל". אף אם המילים "מילתיה דחנן בר אבא פליגא ד-" יתירות כמו שכתבו ב"על הירושלמי" וב"שערי תורת ארץ ישראל", צריך לפרש שהקטע הזה מובא כאן בהקשר לברייתא המספרת על רבי עקיבא (מתוך פירוש אור לישרים) .}} {{ירו"מ-הוסר|מילתיה דחנן בר אבא פליגא }}דחנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר לחבריא: נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עביד, {{ירו"מ-ביאור|אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}} ואמריתה קומי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, וקם ונשקי על פומי: {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה אומר}} {{שוליים|ד_ז}}"ברוך אתה" {{ירו"מ-הדגשה|היה}} שוחה; בא להזכיר את השם, {{ירו"מ-הדגשה|היה}} זוקף. {{ירו"מ-ביאור|מזה שידע באיזה מילה רב שח או זקף, סימן שרב התפלל בקול.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ואנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-ביאור|למה זוקפים כשמזכיר שם השם}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפניה לפסוקים|תהילים|קמו|ח}} "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דלא}} דא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לזקוף בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אמר {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|קרא}} "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|משמע שצריך להיות כפוף בשם}}. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" הוה יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא" קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] מצלי בקלא. {{ירו"מ-ביאור|היה מתפלל בקול}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה מצלי בכנישתא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה מתפלל בבית הכנסת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל בקול או בלחש|הוה מצלי בלחישה.]] וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה {{שוליים|ד_ח}}מצלי בקלא, {{ירו"מ-הוסר|עד}} על מנת דילפון {{ירו"מ-ביאור|שילמדו}} בני בייתיה צלותיה {{ירו"מ-ביאור|תפילתו}} מיניה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-ביאור|בנו}} {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} {{ירו"מ-הוסר|ובני}} בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הטעם לשלוש תפילות ביום|כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות.]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילות לומר בשחר במנחה ובערב|בשחר צריך לאדם לומר:]] מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית יט כז|בראשית וירא יט כז]]) "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: ([[תהילים קו ל]]) "ויעמוד פינחס ויפלל". תפילת המנחה מיצחק אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית כד סג|בראשית חיי שרה כד סג]]) "ויצא יצחק לשוח בשדה {{ירו"מ-הדגשה|לפנות ערב}}", ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קב א]]) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו תפילת הערב מיעקב אבינו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית כח יא|בראשית ויצא כח יא]]) "ויפגע במקום וילן שם {{ירו"מ-הדגשה|כי בא השמש}}" ואין פגיעה אלא תפילה, כמה {{ירו"מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: ([[ירמיהו כז יח]]) "יפגעו נא בה' צבאות" ואומר: ([[ירמיהו ז טז]]) "אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי". ורבנן אמרי: {{שוליים|ד_ט}}תפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר, מתמיד של שחר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "את הכבש אחד תעשה בבוקר". תפילת המנחה, מתמיד של בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". תפילת הערב, לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן: תפילת הערב אין לה קבע. {{ירו"מ-ביאור|הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה}} ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|תפילת ערבית}}, עוד היא {{ירו"מ-הדגשה|כנגד הקרבנות, ש}}קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות. מאי טעמא? דרבי יהודה}}? מדברי תורה למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} דתני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "וחם השמש ונמס", בארבע שעות. אתה אומר <span id="דף_ל_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף כ"ט. אנחנו מתחילים פרק ד', הלכה א', משנה. אומרת המשנה: '''תפילת השחר עד חצות''', כלומר עד אמצע היום. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. כלומר, מדובר על שעות זמניות כמובן. '''תפילת המנחה עד הערב''', כלומר עד יציאת הכוכבים. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. כן, אנחנו יודעים שקורבן תמיד שבין הערביים, היו שוחטים אותו בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בתשע וחצי, כלומר בעצם שעתיים וחצי לפני השקיעה. אז את השעתיים וחצי הם מחלקים לשניים, פלג. חצי מזה מוסיפים ליום. אז אם התחלנו בתשע וחצי, יש לנו עוד שעה ורבע, שעתיים וחצי מחלקים לשעה ורבע לכאן, שעה ורבע לכאן, אז בעצם קיבלנו אחת עשרה שעות פחות רביע, זה הזמן שמותר להתפלל מנחה. אחרי זה, זה כבר זמן של תפילת ערבית. '''תפילת הערב אין לה קבע'''. כן, הגמרא אומרת - יש כל מיני הסברים מה זה אין לה קבע, או שהכוונה שהיא לא חובה, או שהכוונה - אנחנו נראה בירושלמי - שלא מצאו על מה להסמיך את זה. '''ושל מוספים כל היום'''. אומרת הגמרא: '''"לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם"''' - וכי עבודה בלב? העבודה שבלב זה הקורבנות. זה אומר: זו תפילה. וכן הוא אומר: '''"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך"''', כלומר האלוקים שאתה עובד אותו באופן קבוע, הוא יציל אותך. כן, וכי פולחן בבבל? זה אומר: זו תפילה. יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? כבר פירש בדניאל: '''"וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי"''', כלומר שלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר: '''"וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם"''' - יש לו חלונות פתוחים לכיוון ירושלים כדי שיוכל להתפלל. יכול משבאו לגולה כן? כלומר רק שם הוא התחיל להתפלל. תלמוד לומר: '''"כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא"''', כמו שהוא היה עושה מן קדמת דנא, מזמן. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד: '''"ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה"'''. יכול יהא מגביה קולו ומתפלל? פירש בחנה: '''"וחנה היא מדברת על לבה"'''. יכול יהא מהרהר בלב, כלומר בכלל לא לבטא בשפתיים? תלמוד לומר: '''"רק שפתיה נעות"'''. הא כיצד? '''"מרחיש בשפתותיו"''', כלומר הוא צריך להניע את השפתיים, אבל לא להשמיע קול. אמר רבי יוסי בר חנינא: מן הפסוק הזה את למד ד' דברים. '''"וחנה היא מדברת על לבה"''' - מכאן שהתפילה צריכה כוונה. '''"רק שפתיה נעות"''' - מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. '''"וקולה לא ישמע"''' - מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. '''"ויחשבה עלי לשיכורה"''' - מכאן שהשיכור אסור להתפלל. אומרת הגמרא: המעשה של חנן בר אבא מלמד שאין חובה להתפלל בלחש, כלומר בלי שישמעו. מה הראיה? חנן בר אבא אמר לחבריא: '''"נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרברב עביד"''', אני אומר לכם משהו יפה שראיתי שרב עשה. אמרתי את זה לפני שמואל, וקם ונשקני על פי. כשהיה רב אומר '''"ברוך אתה"''' - היה שוחה, וכשבא להזכיר את השם - זוקף. עכשיו, אם רב אמר בלחש בלי להוציא קול, אז איך הוא ידע? אלא כנראה שרב התפלל בקול. אמר שמואל: ואני אסביר למה באמת הוא היה שוחה כשהיה אומר ברוך אתה, והיה זוקף כשהיה מזכיר את שם השם. למה? דכתיב '''"ה' זוקף כפופים"'''. אמר רבי אמי: '''"לא מסתברא דא"''', כלומר לא הגיוני, בדיוק הפוך צריך להיות, שהרי כתוב '''"מפני שמי ניחת הוא"''', משמע שצריך לכפוף בשם, לא לזקוף. אמר רבי אבין: אילו היה כתוב '''"בשמי ניחת הוא"''' - היית צודק, כי בשם צריך לכפוף, אבל '''"לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר לפני שמזכירים את השם אז כורעים, אבל בשם זוקפים. רבי אבא בר זבדי מצלי בקלא, היה מתפלל בקול. רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא, כשם היה מתפלל בבית כנסת, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו ביתיה, הוה מצלי בקלא - הוא כן רצה שהבנים שלו ילמדו להתפלל, אז לכן בבית היה מתפלל בקול. אמר רבי מנא: באמת בני ביתיה דאבא ילפי צלותא מיניה, באמת כל הבנים למדו מאבא שלהם איך להתפלל. שואלת הגמרא: מאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר, בבוקר, וחכמים תיקנו כנגד כל אחד מהזמנים האלה ברכה מיוחדת. בשחר צריך לאדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שהוצאתני מאפילה לאורה". במנחה צריך אדם לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב". בערב צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה". רבי יהושוע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו, דכתיב: '''"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'"'''. ואין עמידה אלא תפילה, כמה דתימר: '''"ויעמוד פינחס ויפלל"'''. תפילת המנחה מיצחק אבינו, דכתיב: '''"ויצא יצחק לשוח בשדה"'''. ואין שיחה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"'''. תפילת הערב מיעקב אבינו, דכתיב: '''"ויפגע במקום וילן שם"'''. ואין פגיעה אלא תפילה, כמה דאת אמר: '''"יפגעו נא בה' צבאות"''', ואומר: '''"אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי"'''. כן, רואים מכאן שבעצם "לפגוע" פירושו להתפלל. ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, כלומר למדו מקורבנות תמידים. תפילת השחר מתמיד של שחר, דכתיב: '''"את הכבש אחד תעשה בבוקר"'''. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים, דכתיב: '''"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"'''. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם, כלומר בלי מקור. הדא היא דתנינן: '''תפילת הערב אין לה קבע''', כלומר אין כנגד מה לקבוע אותה - זה הכוונה "אין לה קבע". '''ושל מוספין כל היום'''. אמר רבי תנחומא: תפילת ערבית עוד היא כנגד הקורבנות, כלומר זה לא שכמו שאמרת שאין לה במה לקבוע אותה - היא עצמה כנגד הקורבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים, שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. כן, אנחנו יודעים שאסור לשחוט בלילה, אבל קורבנות ששחטו ביום - אז את האיברים ופדרים שלהם מקטירים כל הלילה. תנן: תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות. אומרת הגמרא: מאי טעמא דרבי יהודה? למה רבי יהודה אומר רק עד ארבע שעות? עונה הגמרא: מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב '''"וחם השמש ונמס"''' - גם לגבי המן כתוב שהמן, כשחם השמש הוא נמס. אז זה בארבע שעות. נעצור כאן כדי שלא נאריך יותר מדי. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=90|מרכז|1600px|תצלום — דף כט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד א<span class="yerum-runnum">58</span></div>בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "כחום היום", הרי שש {{ירו"מ-הוסר|שעות }}אמור; הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? בד' שעות. ואת דריש {{ירו"מ-הדגשה|גזרה שווה. במן נאמר}}: ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וילקטו אותו}} בבוקר {{ירו"מ-הדגשה|בבוקר" ובקרבן תמיד של שחר נאמר}}: ([[במדבר כח ד|במדבר פינחס כח ד]]) "{{ירו"מ-הדגשה|את הכבש אחד תעשה}} בבוקר" מה בבוקר שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במן}} בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|בתמיד של שחר}} בד' שעות. {{ירו"מ-הדגשה|והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש? דכתיב: וחם השמש}} בארבע שעין שמשא {{ירו"מ-ביאור|בשמש}} חמין, וטולא {{ירו"מ-ביאור|בצל}} קריר, בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[בראשית יח א|בראשית וירא יח א]]) "{{ירו"מ-הדגשה|והוא יושב פתח האהל כחום היום}}" מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות}}. {{שוליים|ד_י}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה! נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי {{ירו"מ-הדגשה|נמי}} מעדות למד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית}}. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות|בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב,]] והיו מעלין להן שני {{ירו"מ-הדגשה|טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני}} גדיים. {{ירו"מ-ביאור|וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}} {{ירו"מ-הדגשה|והתעכבו לחפש עד שעה רביעית}}, באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים {{ירו"מ-ביאור|שנבדקו ונמצאו כשרים}} בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בר בבא|°]]<nowiki/>רבי יודה בר בבא, על תמיד של שחר {{שוליים|ד_יא}}שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אף בימי מלכות רשעה הזאת, {{ירו"מ-ביאור|רומי}} היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית. מאי טעמא? דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו עד שעה שישית? דכתיב}} "שנים ליום", חלוק את היום. {{ירו"מ-ביאור|שהוא שתים עשרה שעות עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}? "שנים ליום" {{ירו"מ-הדגשה|הכוונה שנים}} חובה ליום; "שנים ליום" שני פרקליטין ליום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום; "שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן: {{שוליים|ד_יב}}תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. {{ירו"מ-ביאור|שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח, שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה}} והוא {{ירו"מ-הדגשה|היה סימן}} שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: תפלת המנחה ותפילת המוספין, {{שוליים|ד_יג}}תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת, {{ירו"מ-הדגשה|דתדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. וכן אמר}} רבי נתן בר טוביה[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן בר טוביה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.<br><br> <span id="דף_ל_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף ל ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל'. נתחיל שני שורות לפני כן: למד רבנן תפילת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יהודה? כלומר, למה רבי יהודה אומר ארבע שעות? הרי לכאורה עד חצות זה עדיין בוקר. עונה הגמרא מדברי תורה למד רבי יהודה, דתני רבי ישמעאל: כתיב "וחמה שמש ונמס". כן, יש ברייתא בשם רבי ישמעאל שהוא למד מהפסוק לגבי המן. עכשיו הברייתא אומרת שזה היה בשעה רביעית. אומרת הגמרא: '''אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?''' כלומר, אולי זה שש שעות, מנין לך שזה ארבע שעות? '''כשהוא אומר כחום היום, הרי שש אמור''', כלומר "חום היום" זה שש שעות, "וחם השמש" זה ארבע שעות. הגמרא תסביר לנו יותר מאוחר למה. '''הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס''' - זה בארבע שעות. '''ואת דריש''' - גזירה שווה. במה נאמר "והלקטו אותו בבוקר בבוקר", ואמרנו שזה היה עד ארבע שעות, וקורבן תמיד של שחר נאמר בו "את הכבש האחד" - "בבוקר". '''מה בבוקר שנאמר להלן בארבע שעות, אף בבוקר שנאמר כאן בארבע שעות'''. אז זה גזירה שווה, והרי תפילת שחרית היא כנגד קורבן תמיד של שחר, ממילא זה יהיה רק עד ארבע שעות. שואלת הגמרא: והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? אמר, דכתיב "וחם השמש ונמס". "וחם השמש" זה בארבע שעין. למה? כי '''בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר'''. אני אומר "חם השמש" סימן שרק השמש חמה אבל הצל קריר. אז זה בארבע שעות, כי '''בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין''' - בשש שעות לא רק השמש חמה אלא גם הצל חם, כלומר אין מקום שהוא לא חם. אמר רבי תנחומא: כתיב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". כתוב על אברהם אחרי ברית מילה, ביום השלישי. '''מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל בריה''', כלומר באמצע היום שאין שום צל. '''רבי יסא מצלי בתלת שעין''', כלומר רבי יסא התפלל בשעה השלישית. '''רבי חייא בר ווא מצלי בתלת שעין''' - גם כן הוא התפלל בשעה השלישית. '''רבי ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין''', כלומר הוא התפלל יותר מאוחר. '''והא תנינן''' - עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. הרי כשהם מתפללים תפילת שחרית גם קוראים קריאת שמע, וקריאת שמע הרי מותר רק עד שלוש שעות כמו שאמרנו. אז איך הוא עשה את זה? מתי הוא קרא קריאת שמע? עונה הגמרא: '''נימר, כבר קיבל מלכות שמים בעונתה'''. כלומר באמת הוא קם מוקדם, אמר שמע ישראל, אבל תפילה התפלל יותר מאוחר, חזר עוד פעם וקרא קריאת שמע אולי כדי לשמור סדר תפילה, אבל בעצם הוא כבר יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה. '''אי מעדות למד רבי יודה''' - הסבר אחר: הוא למד מעדות. כלומר, אנחנו אמרנו מקודם שרבי יהודה למד מהפסוקים; הסבר אחר הוא שמעדות למד רבי יהודה. במסכת עדויות כתוב שם עדות, אבל משם הוא למד שקורבן תמיד קרב עד שעה רביעית. '''אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני גדיים'''. פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים. עכשיו זה בקורבן תמיד כתוב "את הכבש האחד", כלומר צריכים להיות כבשים. הם העלו גדי, וגדי פסול לתמיד. אז בעצם לא יכלו להקריב, והם התעכבו לחפש עד שעה רביעית - זו מסורת. '''באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות'''. זה מה שהופיע במסכת עדויות - שהעיד רבי יהודה בר בבא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות, ועל סמך זה רבי יהודה סובר שתמיד שחר קרב בארבע שעות. '''אמר רבי לוי: אף בימי מלכות רשעה הזאת''' - כלומר בימי הרומאים - '''היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה, וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העונות, ובטל התמיד, וחרב הבית'''. שואלת הגמרא: '''מאי טעמא דרבנן''' - כלומר אמרו שעד שעה שישית מותר, '''"שנים ליום" - חלוק את היום''', עד שעה שישית תמיד של שחר, מכאן ואילך תמיד של בין הערביים. ורבי יהודה אמר: לא, מה שכתוב "שנים ליום" הכוונה '''"שנים ליום" חובה ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שני פרקליטין ליום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן לשם היום'''. עוד הסבר: '''"שנים ליום" שתהא שחיטתן כנגד היום'''. מה הכוונה? '''הדא היא דתנינן תמן''', גם כתוב שם במסכת יומא: '''תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום'''. יש שם שלוש שורות של ארבע טבעות בכל שורה. את קורבן תמיד של שחר שחטו על טבעת שנייה בקרן צפון-מערבית, '''ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום'''. זה תמיד בבוקר, שהשמש זורחת במזרח אז הקרניים בעצם יפגעו במקום שבו שוחטים, וההיפך בשקיעה - שחטו בכיוון המזרחי, ששם בעצם הקרניים שהגיעו מכיוון מערב יפגעו, אז זה כנגד היום. '''והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית, ואיזה מהן נשחט ערבית''' - זה הסימן, שחטו את זה בבוקר ואת זה בין הערביים. '''רבי חייא בשם רבי יוחנן: תפלת המנחה ותפילת המוספין, תפלת המנחה קודמת'''. אעון בהון - כלומר אתם לומדים, זה דווקא כשאין ביום כדי להתפלל את שניהם, הוא צריך להחליט אחד מהם. '''אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת'''. '''רבי זירא בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת'''. למה? כיוון שזה תדיר ושלא תדיר, תדיר קודם - הרי תפילת מנחה זה תדיר. וכן '''רבי נתן בר טוביה בשם רבי יוחנן: אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=91|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ל עמוד ב<span class="yerum-runnum">59</span></div>והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|דווקא}} לשעבר, הא בתחילה לא בדא! פתר לה בשלא הגיע זמן {{ירו"מ-הוסר|התפילה}}{{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} {{ירו"מ-הדגשה|מנחה קטנה, שהיא עיקר}} כהדא דרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון, {{ירו"מ-ביאור|סעודה גדולה}} ומטא יומא לשית שעין {{ירו"מ-הדגשה|שהוא זמן מנחה גדולה}}, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. {{ירו"מ-ביאור|משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה, אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה}}. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן: {{שוליים|ד_יד}}תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב{{ירו"מ-הדגשה|י}} פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הכא את עביד {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מנחה {{ירו"מ-הדגשה|קטנה בתשע ומחצה}}, שתי שעות ומחצה {{ירו"מ-הדגשה|לפני השקיעה}}, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמא ב]]) "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויהא}} יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לב ו]]) "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" מהו לעת מצוא? לעת {{ירו"מ-הדגשה|זמן}} מצויין של יום. {{ירו"מ-ביאור|שהשמש יוצאת או נכנסת}} אחוי דאימיה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ד}} הוה מצייר {{ירו"מ-ביאור| שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור| גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא {{ירו"מ-ביאור|יום כיפור}}. אמר לו: כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא {{ירו"מ-הדגשה|ולא דמדומי חמה}}.{{ירו"מ-הוסר|הכא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מד כז]]) "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ירמיהו נא מט]]) "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ" כתיב ([[בראשית יא ב|בראשית נח יא ב]]) "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם". אמר ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק {{ירו"מ-הדגשה|בצער}} בלא נר ובלא מרחץ. דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}}? זה נבוכדנצר הרשע.<br><br> <span id="דף_לא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''והתני: הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים, יצא'''. כתוב "אם הקדים" - זאת אומרת זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה - "'''לשעבר, הא בתחילה לא בדא'''" - צריך מוסף קודם. '''פתר לה בשלא הגיע זמן''' תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כלומר בעצם מה שאמרנו שאם יש את שניהם אז תפילת מנחה קודמת, זה דווקא כשמגיע תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר תפילת מנחה. אבל קודם לכן בעצם מתפלל קודם כל מוסף. '''כהדא דרבי יהושוע בן לוי מפקד לתלמידיו: אין הוה לכון אריסטון''' - כלומר יש לך איזו סעודה - '''ומטא יומא לשית שעין''', כלומר אתם רואים שעברתם את השעה השישית, כלומר הגיע זמן מנחה גדולה, '''עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון'''. כלומר, קודם תתפללו מנחה גדולה ורק אחרי זה תלכו לסעודה, כי אולי תשתכרו, אולי תרדמו וכולי. אבל מה שאמרנו שעיקר התפילה, תפילת מנחה, זה דווקא תפילת מנחה קטנה, עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. '''וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע'''. כמו שאמרנו שהקורבן תמיד בין הערביים נשחט בשעה שמונה וחצי ומקריבים אותו בשעה תשע וחצי, בעצם עד סוף היום נשארו עוד שעתיים וחצי. את זה מחלקים לשתיים - זה שעה ורבע - ואת זה מוסיפים לתשע וחצי, קיבלנו אחת עשרה פחות רביע. אז עד אז זה נקרא פלג המנחה - הזמן שמותר להתפלל מנחה. '''תמן תנינן: תמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים, נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, בין בחול בין בשבת'''. כלומר בין אם פסח חל ביום חול בין אם הוא חל בשבת, שוחטים בשעה שבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי. '''רבי ירמיה בעי: הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה?''' כלומר, אם אתה אומר שתמיד נשחט בשבע וחצי ומקריבים אותו בשמונה וחצי, יוצא שיש שלוש וחצי שעות עד השקיעה. אז יוצא שזמן המנחה יותר גדול, כי פלג המנחה זה לא שעה ורבע מהזמן של ההקרבה, אלא אם יש לנו משמונה וחצי שלוש וחצי שעות, אז זה שעה ושלושת רבעי. זה הרבה יותר זמן. איך זה יכול להיות? '''אמר רבי יוסי: לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת'''. כלומר, לא כמו שחשבנו שהמנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים - כי התמיד פעם מקריבים אותו בשבע וחצי, פעם בשמונה וחצי, פעם בתשע וחצי - אלא בעצם תפילת מנחה הוקשה לקטורת. מה הראיה? '''מה טעם? "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"''' - ואת הקטורת תמיד היו מקטירים באותה שעה, בשעה תשע וחצי, כי אחרי שהקריבו את הקורבן, '''צא שעה אחת לעיסוקו, ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה'''. כלומר שעה אחת אתה מכין, ואז בתשע וחצי אתה מקטיר את הקטורת, ויש לך עוד שעתיים וחצי שזה נקרא זמן המנחה. וכמו שאמרנו לפי רבי יהודה, פלג המנחה - שעה ורבע מאותו זמן - עדיין מותר להתפלל מנחה, ואחרי זה כבר אסור. '''רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה''', כלומר ממש בשקיעה. למה? '''כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום'''. '''אמר רבי יוסי בן חנינא: יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה'''. הגמרא אומרת בבבלי שרב היה מקלל את מי שמתפלל בשקיעה, כיוון שסיכוי טוב מאוד שהוא גם יפספס. '''מה טעם? "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"'''. מהו לעת מצוא? עת זה זמן, '''לעת מצויין של יום''' - הזמן שהוא מצוין, ברור. אמצע היום הוא לא זמן ברור, לא מוגדר. הזמנים המצוינים זה הזריחה והשקיעה. '''אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב בצומא רבא''', כלומר אח של אמו של רב אדא שמר על הגלימה של רב בצום יום כיפור. ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא''' - כלומר, שתראה את השמש בראש האילנות, תביא לי את הבגד המכובד שאני אוכל להיות חזן ולהתפלל תפילת מנחה. אומרת הגמרא: '''ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא''' - זה בכלל לא, זה עדיין יום, זה לא מתקרב לדמדומי חמה. אז רב סובר כמו רבי יהודה, שזמן מנחה זה עד פלג המנחה. '''אמר רבי יוחנן: "האומר לצולה חרבי" זו בבל שהיא זוטו של עולם''' - המקום הכי נמוך בעולם. '''אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול''', כלומר כל מיתי דור המבול נסחפו לשם, '''דכתיב "גם בבל לנפל חללי ישראל, גם לבבל נפלו חללי כל הארץ"''', '''כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם"'''. '''אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול'''. '''דבר אחר שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ''', כלומר מתים בצער. '''דבר אחר: שנער — שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר''' - הרי לא היו מצוות גדולות בארץ. '''דבר אחר, שנער, ששריה מתים נערים'''. '''דבר אחר, שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא, ואי זה? זה נבוכדנצר הרשע'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=92|מרכז|1600px|תצלום — דף ל עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד א<span class="yerum-runnum">60</span></div>רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|נהג}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. והרי הלכה כחכמים, ולמה רב נהג כרבי יהודה? סבר}} אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כרבנן, לית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} מודי. אין {{ירו"מ-הוסר|תעבדינא}} עבדינא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, אוף רבנן מודו. {{ירו"מ-הדגשה|מוטב לנהוג כרבי יהודה ולצאת ידי הכל}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת נעילה|מניין {{ירו"מ-הדגשה|רמז לתפילת}} {{ירו"מ-הוסר|לנעילה}} נעילה?]] אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו א טו]]) "גם כי תרבו תפלה", מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יהושע דסכנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דסכנין|°]] בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי יד כג]]) "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל, שאמרה: ([[שמואל א א כב]]) "וישב שם עד עולם", והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב: ([[במדבר ח כה|במדבר בהעלותך ח כה]]) "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה". {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|והוויין}} הוויין ליה חמשין ותרתין {{ירו"מ-הדגשה|ולא חמישים}}? {{ירו"מ-ביאור|ששמאל חי חמישים ושתים שנים}} אמר רבי יוסי בר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: שתים שגמלתו. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר הכין {{ירו"מ-הדגשה|שטוב להרבות בתפילה}}?{{ירו"מ-הוסר|אי אמרה}} כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שלא ירבה תפילה}} ליחיד, הן {{ירו"מ-ביאור|שאמר שטוב להרבות בתפילה}} לציבור. {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל א א יב]]) "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_טו}}בנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-ביאור|עם שקיעת החמה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|ד_טז}}בנעילת שערי היכל. {{ירו"מ-ביאור|אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}} אמר רבי יודן אנתורדיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתורדיא|°]]: מתניתין מסייע לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. {{ירו"מ-ביאור|משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום}} אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? {{ירו"מ-הדגשה|אלא על כרחך נעילת שערי היכל}}. אחוי דאימא דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#יוחאי|°]] הוה צייר {{ירו"מ-ביאור|שומר}} גולתיה {{ירו"מ-ביאור|גלימה}} דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בצומא רבא. אמר לו: כד תיחמי {{ירו"מ-ביאור|כשתראה}} שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים {{ירו"מ-הדגשה|שזה בסוף היום}}, ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא אמר בנעילת שערי היכל? {{ירו"מ-ביאור|שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי שהוא מבעוד יום}} אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: על ידי דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. {{ירו"מ-הדגשה|תפילת}} נעילה מהו שתפטור את של ערב? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] לרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: ולא כבר איתתבת? {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר הקשתי על דבריו}} אמר לו? בגין דאיתתבת {{ירו"מ-הדגשה|בקושיה קלה}} תיבטל? {{ירו"מ-ביאור|שיכול רב לתרץ שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית}} {{ש}} <span id="דף_לא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"א. בדף הקודם הזכרנו שאח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו שכשהשמש תהיה בראש הדקלים אז שיביא לו את הגלימה שיוכל להתפלל מנחה. שואלת הגמרא, כלומר, בעצם שאלנו למה הוא לא התפלל עם השקיעה. עונה הגמרא שהוא סובר כמו רבי יהודה. שואלת הגמרא: איך הוא יכול דבר כזה? עכשיו אנחנו בדף ל"א. שואלת הגמרא איך הוא עושה דבר כזה, הרי ההלכה כחכמים. אז למה הוא נוהג כמו רבי יהודה? עונה הגמרא: '''אין עבדינא כרבנן, לית רבי יהודה מודי'''. כלומר רבי יהודה אומר לעצמו, אם אני אנהג כמו רבנן ואתפלל סמוך לשקיעה, כלומר אחרי פלג המנחה, אז לית רבי יהודה מודה. רבי יהודה סובר שאני לא עשיתי את זה חובה, אבל '''אין עבדינא כרבי יהודה, אוף רבנן מודו'''. גם רבנן מודים. לכן מוטב לנהוג כמו רבי יהודה ולעשות את זה הכל. שואלת הגמרא: מנין רמז לתפילת נעילה? כלומר, מאיפה יש עניין להוסיף תפילות? אמר רבי לוי: '''גם כי תרבו תפלה'''. '''מכאן שכל המרבה בתפלה נענה'''. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי לוי'''? כלומר, פה הוא אומר שלהוסיף תפילות זה טוב. ותמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: '''בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור'''. מה זה דבר שפתיים אך למחסור? כאילו מי שמוסיף בדיבור אז זה גורם חיסרון. '''חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל''', שהיא אמרה '''וישב שם עד עולם'''. כלומר, היא הוסיפה ואמרה וישב שם עד עולם. '''והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה'''. אז בעצם היא גזרה על שמואל לחיות רק חמישים שנה. איך רואים שבעת ימיו של לוי זה רק חמישים שנה? דכתיב '''ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה'''. שואלת הגמרא: רגע, הרי שמואל לא חי חמישים, הוא חי חמישים ושתיים שנה. '''הוויין ליה חמשין ותרתין'''? עונה הגמרא: אמר רבי יוסי בר רבי בון: '''שתים שגמלתו'''. כלומר, בעצם במשקל הוא היה חמישים שנה. והכא אמר אכן שטוב להרבות תפילה. עונה הגמרא: '''כן ליחיד, הן לציבור'''. כלומר, ליחיד באמת אין עניין להרבות בתפילה, אבל לציבור הוא אומר שבאמת ככל שמרבים יותר בתפילה זה יותר טוב. כדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: '''והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה''''', מכאן שכל המרבה בתפילה נענה כמו שהיא ביתה ונענתה. אימתי הוא נעילה? מתי זה זמן נעילה? רבנן דקיסרין אמרין: איתפלגון רב ורבי יוחנן. יש מחלוקת בין רב ורבי יוחנן. רב אמר: '''בנעילת שערי שמים'''. כלומר עם השקיעה. ורבי יוחנן אמר: '''בנעילת שערי היכל'''. כלומר, אחרי שמכוונים את הנר, שזה בעצם עדיין מבעוד יום. אמר רבי יודן אנתורדיא: '''מתניתין מסייע לרבי יוחנן'''. כלומר, יש לנו משנה שמסייעת לרבי יוחנן, שבעצם מדובר בנעילת שערי ההיכל, באמצע היום עדיין. תנן, '''בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום'''. מה זה ארבע פעמים ביום? '''בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים'''. מתי הימים האלה? '''בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'''. אז בכל אופן כתוב שהכהנים נושאים כפיים ארבע פעמים ביום. משמע שתפילת נעילה זה היה עדיין ביום. זה כמו רבי יוחנן. '''אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום'''? הרי השקיעה זה כבר מתחיל לילה אחרי זה. אלא על כורחך נעילת שערי היכל. '''אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא'''. פה זה סיפור כמו הקודם, רק הפעם לא מדובר על תפילת מנחה אלא על תפילת נעילה, כמו שאנחנו תכף נראה. כלומר, אח של אמא של רב אדא שמר על הגלימה של רב ביום הכיפורים, ורב אמר לו: '''כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים'''. כלומר כשתראה את השמש בראש הדקלים, תביא לי את הגלימה שאני אוכל להתפלל תפילת נעילת שערים. שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרב'''? הרי רב מקודם אמרנו שהוא אומר שנעילת שערים זה נעילת שערי שמיים. כלומר, תפילת נעילה צריכה להיות בשקיעה, ואילו כאן הוא אומר לו שיביא לו את הגלימה כשהשמש עדיין באמצע השמיים, שזה עדיין מוקדם, זה באמצע היום לכאורה. אמר רב מתנה: '''על ידי דרב מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים'''. כלומר, באמת רב היה מתחיל מוקדם להתפלל, אבל כשהיה מגיע לנעילה זה כבר היה השקיעה כי היה מאריך מאוד בתפילה. שואלת הגמרא: נעילה מהו שתפטור את של ערב? כלומר, האם אדם שהתפלל נעילה, לדוגמה ביום הכיפורים, יהיה פטור מהתפלל ערבית? רבי אבא ורב הונא בשם רב: '''נעילה פוטרת את של ערב'''. אמר לו רבי אבא לרב הונא: '''היאך הוא מזכיר של הבדלה'''? כן, הרי במוצאי יום כיפור צריך להגיד הבדלה. אמר רבי יונה לרבי אבא: '''היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה'''? הרי ביום הכיפורים בנעילה מתפללים רק שבע ברכות, ובמוצאי יום כיפור צריך שמונה עשרה. אז איך תפילת שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו: '''ולא כבר איתתבת'''? מה אתה מוסיף עוד שאלה? גמרנו כבר, פתרתי. אמר לו: '''בגין דאיתתבת תיבטל'''? כלומר, אתה שאלת קושיה קלה, בגלל זה הדעה של רב תיבטל? כי רב יכול בקלות לתרץ שכל עניין ההבדלה בברכה אמצעית, אז הוא פתר אותך. אז לכן הוספתי את השאלה שלי שהיא קושיה קשה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=93|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לא עמוד ב<span class="yerum-runnum">61</span></div>אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אדרבא}}, מה דאקשי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל ודווקא}} מה דאקשי רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]], לא קשי יאות. {{ירו"מ-ביאור|שאפשר לתרץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר לחברייא: מריי, מן כולכון שמעית, {{שוליים|ד_יז}}שאין נעילה פוטרת של ערב. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ותני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כן}}: בכל יום {{ירו"מ-הדגשה|חול}} אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, {{שוליים|ד_יח}}מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה{{ירו"מ-הדגשה|ץ אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_יט}}מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, {{שוליים|ד_כ}}מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית, הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} מזכיר {{ירו"מ-הוסר|הוא }}של {{ירו"מ-הוסר|רח}} תענית במוסף? {{ירו"מ-ביאור|שהרי בתפילה אומרה בין גואל לרופא ובמוסף ליכא י"ח, אז היכן אומרה}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אומר: בהודייה. {{ירו"מ-ביאור|כמו על הניסים}} רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]] אמר: בעבודה {{ירו"מ-ביאור|כמו יעלה ויבא}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|בתענית ציבור שחל בראש חודש}}? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: קורין ברכות וקללות {{ירו"מ-הדגשה|כמו כל תענית ציבור}}. אמר ליה רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה בטלתה קריאת ראש חודש}}, בגין מודעתין כי {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} תענית? רביעין על מעיהון, {{ירו"מ-ביאור|שוכבים על בטנם מרעב}} ולא ידעין דהוא תעניתא!<br><br> <span id="דף_לב_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי יוסי: '''מה דאקשי רבי אבא קשי יאות. מה דאקשי רבי יונה, לא קשי יאות'''. כי הרי בכל השנה אומרים שלא מקובל שישנו במקום שבע. לא נראה הגיוני שדווקא ביום כיפור ישנו, אבל מה דאקשיא רבי יונה זה לא קשה, כי מה הוא שאל? האח שבע פוטרים שמונה עשרה, אפשר שבגלל שאנשים בצום, אז חכמים הקלו עליהם שתפילת שבע תפתור שמונה עשרה. '''קל הקילו עליו משום תעניתו, שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה'''. רבי אבא בר ממל אמר לחברייא: '''מריי, מן כולכון שמעית, שאין נעילה פוטרת של ערב'''. זאת אומרת מכל הדברים שאמרתם אני מבין שתפילת נעילה לא פוטרת את תפילת ערבית. וכן אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''אין נעילה פוטרת של ערב'''. אמר רבי יוסי ברבי בון: ותני רבי חייא: '''בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושוע בן לוי: '''יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה'''. כן, בשבת יש רק שלוש תפילות. אז אם אני מוסיף עכשיו תפילת נעילה בגלל יום כיפור, זה לא שייך לשבת, ואף על פי כן בתפילת נעילה יזכירו שבת. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה'''. אמר רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף'''. בחנוכה אין קורבן מוסף, אבל אף על פי כן מזכירים של חנוכה במוסף. '''אוספין עליה: ראש חודש שחל להיות בתוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף'''. '''ראש חודש שחל להיות בתענית, היך מזכיר של תענית במוסף'''? כלומר, איך הוא אומר את זה? רבי זעירא אומר: '''בהודייה''', כלומר כמו שאומרים על הניסים במודים. רבי אבא בר ממל אמר: '''בעבודה''', כמו שאומרים יעלה ויבוא. רבי אבינא אמר: '''אומרה ברכה רביעית''', כלומר ברכה רביעית בפני עצמה. אמר רבי אבא: '''מה מצינו, בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית'''. כלומר בכל יום רגיל אומרים את הברכה הרביעית בפני עצמה, אז גם כאן אומרה ברכה רביעית. '''וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא''', שאומרים את הברכה הרביעית. שואלת הגמרא, במה קורין בתענית ציבור שחל להיות בראש חודש? רבי יוסי אומר: '''קורין ברכות וקללות''', כמו כל תענית ציבור, ובעצם מדלגים על ראש חודש. אמר ליה רבי מנא: למה ביטלת קריאת ראש חודש? '''בגין מודעתין כי תענית'''? כלומר, אתה אומר לקרוא כך בתענית, למה? כנראה כדי להודיע לציבור שזה תענית. איך הם יכולים לשכוח את זה? '''רביעין על מעיהון, ולא ידעין דהוא תעניתא'''! כלומר, הם רועבים ברעב, לא אכלו כל היום, והם לא יודעים שזה תענית? אמר ליה להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קריאת ראש חודש. כלומר ככה הלכה פשוט, ולא כדי להזכיר להם שהם בצום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=94|מרכז|1600px|תצלום — דף לא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד א<span class="yerum-runnum">62</span></div>אמר לו: להודיעך שקורין ברכות וקללות. {{ירו"מ-ביאור|שקריאה של תענית דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}} רבי יודן קפודקיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן קפודקיא|°]] אמר קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: קורין בראש חודש. קם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עם רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר לו: את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו" אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב. {{ירו"מ-הדגשה|ששם היו מקדשים את החדש, ושם נהגו שקורין בראש חודש ד}}על ידי {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{ירו"מ-הוסר|דאינון}} אינון ידעין דהוא ריש ירחא. {{ירו"מ-ביאור|שהתקדש החדש}} {{ירו"מ-הוסר|קורין ברח }}הא שאר כל המקומותקורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ד_כא}}ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין {{ירו"מ-הדגשה|למפטיר}}? אמר לו: קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] קומי רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}" {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ד_כב}}לכל מפסיקים {{ירו"מ-ביאור|מסדר ההפטרות}}, לראשי חדשים {{שוליים|ד_כג}}ולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין? אמר לו: {{שוליים|ד_כד}}קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי דמן חיפה|°]]: קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש, להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא {{ירו"מ-ביאור|בעל קורא}} שאל לרבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין? {{ירו"מ-ביאור|שישה בשל שבת ושביעי בשל ראש חודש}} אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. {{ירו"מ-ביאור|ואיזה סימן יש שראש חודש}} שאילתינהו לספרייא {{ירו"מ-הדגשה|ולא ידעו }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|והדא}} הדא שאילתא דספרא. {{ירו"מ-ביאור| זו שאלה של חכמים}} {{ירו"מ-ביאור|ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, {{ירו"מ-הדגשה|יכול}} ליצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כרבי יהודה בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כה}}של ליל שבת בערב שבתץ אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג, ולא הוה צריך מפלגא על הדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מודה בערב שבת}} למה? שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא {{ירו"מ-ביאור|שיירת חמורים}} מן ערב לציפורין ואמרו: כבר שבת [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא בעירו. ווידא אמרה דא? {{ירו"מ-ביאור|ועל מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|על}} דאמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: משכני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לי: כאן נתפלל אבא {{שוליים|ד_כו}}של מוצאי שבת בשבת. ואפילו {{ירו"מ-הוסר|אף }}עלה לא הוה צריך מפלגא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא יודן}} אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: <span id="דף_לב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כן, אנחנו בשורה השנייה. רבי יהודה קפודקיא אמר קומי רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי: '''קורין בראש חודש.''' כלומר אם יש תענית בראש חודש, אז שאלנו לפני כן מה קורין. אז הדעה הקודמת הייתה שקורין בתעניות. בא רבי יהודה קפודקיא ואומר לפני רבי יוסי בשם רבי יהודה בן פזי, קורין דווקא לראש חודש. קם רבי יוסי עם רבי יהודה בן פזי. אמר ליה: '''את שמעת מאבוך הדא מילתא?''' אתה אומר את זה, האם ככה שמעת מאביך? אמר ליה: '''אבא לא הוה אמר כן''', אבא שלי לא אמר ככה, '''אלא בעין טב''', כלומר רק במקום שבו הם מקדשים את החודש, רק שמה נהגו לקרוא בראש חודש כדי לפרסם שראש חודש התקדש. כן? אבל שאר המקומות '''קורין ברכות וקללות''', כלומר כמו שביום תענית. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה: '''ראש חודש שחל להיות בשבת, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין בראש חודש.''' אמר רבי חלבו קומי רבי אמי: '''מתניתא אמרה כן''', כלומר יש משנה שאומרת ככה, דתנן: '''לכל מפסיקים, לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים.''' כן? אז אם אתה רואה שמפסיקים לראש חודש, יש מחלוקת אם הכוונה שמפסיקים את הקריאה או מפסיקים את ההפטרה, אבל משמע שבעצם מפסיקים את ההפטרה. אז אם כן, בשבת לא קוראים את המפטיר הרגיל, אלא קוראים את המפטיר של ראש חודש. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק: '''ראש חודש שחל להיות בחנוכה, במה קורין?''' אמר ליה: '''קורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה.''' כלומר שלושה יקראו. הרי מעלים ארבעה עולים, אז שלושה יקראו של ראש חודש ואחד יקרא של חנוכה. רבי פנחס ורבי סימון ורבי אבא בר זמינא מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא, הפוך: '''קורין שלשה בחנוכה, ואחד בראש חודש.''' למה? כי הרי רק בראש חודש קוראים ארבעה, בחנוכה קוראים רק שלושה. אז בעצם '''להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש.''' בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא: '''הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת, ולא שבעה אינון קורין?''' כן, אז אם כן, אין לך משהו. הרי ביום חול אתה אומר לי קוראים את הראש חודש רביעי כי בעצם העולה הרביעי זה רק בגלל ראש חודש, אבל בשבת תמיד קוראים שבעה, כן? אז אין משהו שמסמן לנו שראש חודש. '''אית לך למימר, שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש''', הרי תמיד קוראים שבעה. אז אין סימן של ראש חודש. אמר ליה: '''הדא שאילתא דספרא.''' זה בעצם שאלה של תלמידי חכמים, של סופרים, אבל באמת לא קשה, כי כשאני יכול לבצע איזה סימן אני עושה כמו ביום חול, אבל בשבת שאני לא יכול, אני קורא רק את המפטיר בראש חודש. רבי מפקד לאבדן אמוריה, כן? אבדן היה הכרוז שרבי היה מדבר והוא היה מכריז לקהל. אז רבי ציווה את אבדן, המורה שלו: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, ליצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כלומר מי שמתפלל ערבית, יכול להתפלל מבעוד יום, כן? מפלג המנחה כמו רבי יהודה. וכן רבי חייא בר ווה מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי צבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן? מפלג המנחה. אמר רבי חנינא: '''משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת.''' כלומר הוא התפלל את תפילת שבת עוד לפני השקיעה, כן? כמו רבי. אמר רבי אמי: '''רבי יוחנן פליג.''' כן, רבי יוחנן חולק, אבל '''לא הוה צריך מפלגא על הדא'''. כלומר רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק על זה, כן? כי בעצם גם רבי יוחנן מודה בערב שבת, כי יש מצווה להוסיף מחול על הקודש. '''שכן מוסיפין מחול על הקודש.''' ועוד, הרי אנחנו יודעים ממעשה שהיה, '''דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין''', כלומר שיירת חמרים היא באה מערב, מהאזור של החוראן, הם באו משם לציפורי, כן? כלומר ביום שישי. וכשהם הגיעו הם אמרו: '''כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.''' כלומר הוא כבר קיבל שבת מוקדם. אז אם כן, על מה אמר רבי אמי שרבי יוחנן חולק? '''על הדא דאמר רבי חנינה'''. על מקרה אחר. אמר רבי חנינה: '''משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי: כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת.''' על זה, אם רבי יוחנן חלק, זה על זה, כן? כי רבי יוחנן אמר לא מקדימים את התפילה של מוצאי שבת. אומרת הגמרא: לא נכון, '''ואפילו עלה לא הוה צריך מפלגא''', כן? כי הרי רבי מפקד לאבדן אמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' הרי הוא הכריח, אמר שכל מי שרוצה יכול להתפלל ערבית אפילו מוקדם. וגם רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' כן, בעצם אז גם על זה רבי יוחנן לא היה צריך לחלוק. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=95|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לב עמוד ב<span class="yerum-runnum">63</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|התפלל מבעוד יום ו}}עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילת ערבית מבעוד יום|כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.]] {{ירו"מ-הדגשה|אף על פי כן להלכה}}, לית לך אלא כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. {{ירו"מ-הדגשה|וכן}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מפקד לאמוריה: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניא תמן: תפילת הערב מהו? [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: חובה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: רשות. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית|ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל]] את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: {{שוליים|ד_כז}}רשות. בא ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אמר לי: רשות! אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{ירו"מ-הוסר|את הוא}} אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} יושב ודורש, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חוצפית המתורגמן|°]]<nowiki/>רבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם! אמרו ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי זינון החזן|°]]<nowiki/>רבי זינון החזן: אמור {{ירו"מ-הדגשה|על}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}} ([[נחום ג יט]]) {{ירו"מ-הוסר|"התחיל}} "כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, {{ירו"מ-הוסר|ואמר לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד }}הלכו ומינו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. {{ירו"מ-ביאור|מרוב שהיה טורח בלימוד, ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}} והיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי}}. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר סיסי|°]] אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי<br><br> <span id="דף_לג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> דבית רבי ינאי אמרין: '''עלה אדם על מטתו, אין מטריחין אותו לירד.''' כלומר אם אדם כבר התפלל והלך לישון, לא מטריחים אותו לירד ולהתפלל מחדש. אבל לכתחילה שלא יתפלל, לא יתפלל מוקדם. אמר רבי זירא: '''כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא.''' כלומר, אם הייתי מתפלל מוקדם והייתי הולך לישון ישר ולא הייתי חוזר ומתפלל אז הייתי מפחד. אומרת הגמרא: '''לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה: אכריז קומי ציבורא: מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' וכן רבי חייא בר ווא מפקד לאמוריה: '''מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים.''' לעמוד הכול בעצם הלכה שיכול להתפלל מוקדם, כמו שאמרנו עם פלג המנחה. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תניא תמן: תפילת הערב מהו?''' כן, רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חנינא: '''אתיין אילין פלגוותא, כאינון פלגוותא.''' זה כמו מחלוקת אחרת. '''מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב''', כי זה חובה, כן? אז הנעילה לא פותרת את הערב כי ערב זה חובה. '''ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב.''' מספרת הגמרא מעשה: '''ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע: תפלת הערב מהו? אמר לו: רשות. בא ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר לו: למחר כשאכנס לבית הוועד, עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל: תפלת הערב מהו? אמר לו: חובה. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי: רשות! אמר רבן גמליאל לרבי יהושע: אתה אומר רשות? אמר לו: לאו. אמר לו: עמוד על רגליך ויעידו בך.''' הרי יש מישהו שחולק עליך, מישהו אומר שאמרת לו שתפילת ערבית זו רשות. '''והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם, ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן: הפטר את העם! אמרו לרבי זינון החזן: אמור''', כלומר תקרא את הפסוק על רבן גמליאל, כן, '''"כי על מי לא עברה רעתך תמיד." עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריא בישיבה.''' כלומר מינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל לנשיא. הוא היה רק '''בן שש עשרה שנה, ונתמלא כל ראשו שיבות.''' כן, יש שאומרים שמרוב שהיה טורח בלימוד, כלומר זה לא כמו שמופיע בבבלי שפתאום נעשה לו נס, אלא מרוב שהוא היה טורח בלימוד אז הוא היה זקן מרוב ההשקעה שהוא השקיע בלימוד. '''והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה.''' שואלת הגמרא: '''וכי מה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריא? שהיה דור עשירי לעזרא.''' שואלת הגמרא '''וכמה ספסלין היו שם?''' כלומר כמה אנשים היו בסוף. '''רבי יעקב בר סיסי אמר: שמונים ספסלין היו שם, של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון אמר: שלש מאות היו שם, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=96|מרכז|1600px|תצלום — דף לב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד א<span class="yerum-runnum">64</span></div>דתנינן תמן: ביום שהושיבו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא </div>בישיבה, תמן תנינן: זה מדרש דרש [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים, שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אצל כל אחד ואחד, לפייסו בביתו. אזל גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|מ}}אילין את חיי? אמר לו: ועד כדון את בעי מודעי? {{ירו"מ-ביאור|רק עכשיו אתה יודע}} אוי לו לדור שאתה פרנסו! אמר לו: נעניתי לך. ושלחון גבי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא חד קצר. {{ירו"מ-ביאור|כובס}} ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} הוה. אמר לו: מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה: מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה! אמר לו: נתרציתם? {{ירו"מ-הדגשה|אף אני מסכים}} אני ואתם נשכים לפתחו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. אף על פי כן, לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.<br> == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב]] == <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ב"> </span> <br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחוניא בן הקנה|°]]<nowiki/>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל {{שוליים|ד_כח}}בכניסתו לבית המדרש {{שוליים|ד_כט}}וביציאתו תפלה קצרה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה טיבה של תפלה זו? אמר להן: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה לפני ואחרי הלימוד|בכניסתו מהו אומר?]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור, ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת, שנאמר" ([[תהילים טז י]]) "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת" רבי פדת[[ביאור:עץ מסורת#רבי פדת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה אחר התפילה|היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו.]] מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מוסיף: ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} אמרין: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתעורר מברך מחיה המתים|{{ירו"מ-הוסר|הנוער}} הנעור משנתו צריך לומר: ברוך אתה ה' מחיה המתים]] רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] קבע ליה לאמוריה. דיימר בתר פרשתיה {{ירו"מ-ביאור|הדרשה}} כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר איסבלוסטיקא|°]] מצלי: ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מצלי: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ג"> </span> {{ירו"מ-הדגשה|[[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר]]}} {{ירו"מ-ביאור|בנוסח זה, ברכת "בונה ירושלים" מאוחדת עם הברכה שאחריה, "את צמח דוד", לברכה אחת שחתימתה "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולכן הוא כולל בדיוק 18 ברכות.}} <strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: מעין שמונה עשרה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{שוליים|ד_ל}}אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה.<br><br> <span id="דף_לג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ג. אנחנו נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה ב'. מתניתין: '''רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה'''. אמרו לו: מה טיבה של תפילה זו? אמר להם: '''בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. גמרא. אומרת הגמרא: בכניסתו מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור''', ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מה הוא אומר? '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל, והן עמלים, אני שוקד, והן שוקדים, אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת''', שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי: רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מה הוא אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו, ויהיו דברינו תחנונים לפניך'''. רבי חייא בר אבא מוסיף: '''ותייחד לבבינו ליראה את שמך, ותרחקנו מכל מה ששנאת, ותקרבנו לכל מה שאהבת. ותעשה עמנו צדקה למען שמך'''. דבית רבי ינאי אמרין: הנעור משנתו צריך לומר: '''ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. תראה, הוא קם מהשינה שזה כאחד עומד מן המת. '''רבוני חטאתי לך! יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טוב, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך ומקדשך במהרה בימינו'''. רבי חייא בר ווא מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא'''. רבי יודן בי רבי ישמעאל קבע ליה לאמוריה, דיימר בתר פרשתיה כן. כלומר, אחרי שהוא היה דורש, אז שתמיד יאמר את מה שאמרנו מקודם. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא מצלי: '''ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו, שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך, את חפץ, ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו ותכניעהו, ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם'''. רבי יוחנן הוה מצלי: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות, ותצליח סופינו אחרית ותקוה, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשיש בחלקינו בגן עדן, ותקנינו לב טוב וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה'''. אמרנו במשנה שרבי נחוניא בן הקנה אומר ביציאתי - שאלו אותו מה אתה מתפלל, אז הוא אמר שהוא מתפלל בכניסה וגם ביציאה. אז אומרת המשנה: '''וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי'''. אמר רבי אבון - מה זה "על חלקי"? '''לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ג', משנה. מתניתין: '''רבן גמליאל אומר: בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה'''. '''רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה''', כלומר לא שמונה עשרה שלמות, אלא רק מעין שמונה עשרה - הוא אומר בהמשך בגמרא מה הכוונה. '''רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה'''. כן, אתה רואה, אדם שהתפילה שגורה, הוא רגיל והיא יוצאת לו מהפה בחלקות, אז יגיד שמונה עשרה, אבל אם הוא לא מצליח - אז יגיד מעין שמונה עשרה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=97|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לג עמוד ב<span class="yerum-runnum">65</span></div><br><strong>גמ':</strong> ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע עשרה {{ירו"מ-הדגשה|פרקים}} הן? אמור לו: ([[תהילים ב א]]) "למה רגשו גוים" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד, נמצא שיענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים}}, מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב "יענך ה’" מכאן}} רמז לתלמיד חכם, שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, {{שוליים|ד_לא}}צריך לשוח בכולן. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: כנגד י"ח אזכרות שכתוב {{ירו"מ-הדגשה|ב}}([[תהילים כט א]]) {{ירו"מ-הוסר|"בה בו}} "הבו לה' בני אלים". אמר רבי הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קושיא על מספר הברכות בתפילה|אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} תשע{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עשרה {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} אינון?]] אמור לו: של מינים {{ירו"מ-הוסר|כבר }}קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא כתיב ([[תהילים כט ג]]) "אל הכבוד הרעים" {{ירו"מ-הדגשה|ואף הוא שם קדוש, ולמה לא תקנו ברכה כנגדו}}? אמר לו: והתני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שבתחילה היו רק שמונה עשר, ועם ברכת למינים — ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים, כך נהיו תשע עשרה ברכות}} אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהו{{ירו"מ-הדגשה|ן}} אדכרה {{ירו"מ-הדגשה|שאינה נהגת, וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת, תקנו ברכת למינים}}. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} בתורה אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|הא}} י"ט הם, אמור לו: ([[בראשית כח יג|בראשית ויצא כח יג]]) "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי יעקב לא מוזכר שם בפירוש}}. אם יאמר לך אדם: {{ירו"מ-הדגשה|אם כך, הא}} י"ז הם, אמור לו: ([[בראשית מח טז|בראשית ויחי מח טז]]) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינהון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף ששמו של יעקב לא מוזכר, כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב}}. רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת {{ירו"מ-הדגשה|עשית ה}}משכן {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שני{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. {{ירו"מ-ביאור|פרשת פקודי}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: ובלבד מן ([[שמות לח כג|שמות פקודי לח כג]]) "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. אמר רבי יודן אנתוריא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אנתוריא|°]]: כנגד {{ירו"מ-הוסר|ז}} שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרטוגנא|°]]: כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה: ([[שמואל א ב י]]) "ה' ידין אפסי ארץ". כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] תרוויהון אמרין: כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה". רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים". ומה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} אומר? "ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר ([[תהילים קז כ]]) "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', העונה בעת צרה. רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם בית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]: {{שוליים|ד_לב}}{{ירו"מ-הוסר|אומר }}ב"שומע תפלה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ד_לג}}אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_לד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. ולמה שמונה עשרה? כלומר למה מתפללים שמונה עשרה ברכות? אמר רבי יהושוע בן לוי: '''כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד "יענך ה' ביום צרה"'''. כלומר בעצם התפילה תתקבל. עכשיו, אם יאמר לך אדם הרי יש תשע עשרה פרקים, אמור לו "'''למה רגשו גוים'''" - למה רק זה? זה לא פרק נפרד, כי זה המשך של "אשרי", זה אותו פרק. אז זה נשאר שמונה עשרה. '''מכאן אמרו: המתפלל ולא נענה, צריך תענית'''. כי כתוב בהמשך "כי יענך ה' ביום צרה". וגם מכאן למדו שתלמיד חכם צריך לומר לרבו "תשמע תפילתך" - כמו שכתוב "יענך ה' ביום צרה", כאילו שהוא אומר תשמע תפילתך. רבי סימון אמר: '''כנגד י"ח חוליות שבשדרה'''. כלומר למה תיקנו שמונה עשרה ברכות? כנגד שמונה עשרה חוליות שבעמוד השדרה, '''שבשעה שאדם עומד ומתפלל, צריך לשוח בכולן'''. מה טעם? זה דכתיב "'''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'''". רבי לוי אמר: '''כנגד י"ח אזכרות שכתוב "הבו לה' בני אלים"'''. יש שם שמונה עשרה פעמים שם השם. אמר רבי הונה: אם יאמר לך אדם - הרי תשע עשרה ברכות אינון, יש גם כן המינים כמנין? אמור לו: '''של מינים קבעוה חכמים ביבנה''' - זה תוספת מאוחרת. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא כתיב "'''אל הכבוד הרעים'''" - הרי גם זה שם קודש, אז אמרו תקנו ברכה כנגדו? אמר לו: והתני '''כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים, ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים'''. כלומר נמצא שבהתחלה באמת היו שבע עשרה ברכות ולכן צירפו. יותר נכון, בהתחלה צופפו את הברכות, וביחד עם ברכת המינים יש שמונה עשרה. לאחר מכן חילקו את "של דוד" ו"בונה ירושלים", ואז בעצם קיבלנו תשע עשרה, וככה יש לך ברכה כנגד כל אחת מהאזכרות שאינה נהגית, וכנגד "אל הכבוד" שזה אזכרה שנהגית - כן אומרים אותה, אומרים "אלוקים" - אז כנגדה תקנו ברכת המינים. כלומר בעצם בהתחלה כדי להגיע לשמונה עשרה צופפו, ולאחר מכן כדי לאפשר שיהיה גם ברכה כנגד "אל הכבוד הרעים" הוסיפו את המינים. רבי חנינא בשם רבי פנחס: '''כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב'''. כלומר שמונה עשרה פעמים כתוב אברהם יצחק ויעקב ביחד. אם יאמר לך אדם - הרי יש תשע עשרה, תגיד לו: לא, מה שכתוב "'''והנה ה' נצב עליו'''" - אמנם זה הכוונה ליעקב, אבל זה לא נחשב כי יעקב לא מוזכר בפירוש. אם יאמר אחד - האם כך יש שבע עשרה? אמרו לא, "'''ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'''" - זה כן נחשב, כי הרי "ויקרא בהם שמי" זה כלומר לשמו של יעקב, כי למרות שהוא לא מוזכר בפירוש, כיוון שיעקב אומר את זה - זה כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן: למה שמונה עשרה ברכות? '''כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני''' - פרשת פקודי. אז שמונה עשרה פעמים כתובה המילה "צוו". אמר רבי חייא בר ווא: '''ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן", עד סופיה דסיפרא''', כלומר עד סוף הספר. שואלת הגמרא: '''שבע של שבת מניין'''? כלומר מאיפה לנו המקור לשבע ברכות שמברכים בתפילה בשבתות? אמר רבי יצחק: '''כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים'''. "קול ה' בכוח" וכולי - יש שבע פעמים. רבי יודן אנתוריא אמר: '''כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת'''. כלומר שבע פעמים מוזכר שם השם. עכשיו, '''תשע של ראש השנה מניין'''? אומרת הגמרא, אמר רבי אבא קרטוגנא: '''כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה'''. בפרשת חנה שהיא מתפללת, אז מוזכר תשע פעמים שם השם. '''וכתיב בסופה: "ה' ידין אפסי ארץ"'''. יש גם הסבר בבבלי שהיא נענתה בעצם בראש השנה, אבל פה כתוב הסבר אחר - שבעצם כתוב בפסוקים "ה' ידין אפסי ארץ", ומתי דן את העולם? בראש השנה. '''כ"ד של תעניות מניין'''? רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרוויהון אמרין: '''כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה "רינה" ו"תפילה" ו"תחינה"'''. שלמה מתפלל, ומזכיר שם רינה תפילה תחינה - אז זה מופיע עשרים וארבע פעמים. רבי זעירא בשם רבי ירמיה: '''יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע'''. הוא כן מזכיר את העניין של התענית, למרות שהוא יחיד ולא בציבור - הוא לא אומר עשרים וארבע ברכות. '''איכן הוא אומרה'''? אומרת הגמרא: '''בין "גואל ישראל" ל"רופא חולים"'''. '''ומה אומר'''? "'''ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו'''" - בדומה כמו שאנחנו נוהגים להגיד היום בתעניות. "'''אל תסתיר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתינו, כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם" ברוך אתה ה', העונה בעת צרה'''". רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם בית רבי ינאי - שלא אומרים את זה כברכה נפרדת, אלא בתוך "שומע תפלה". כלומר, יחיד אומר את זה כמו שאנחנו נוהגים היום בתוך שומע תפילה. אמר רבי יונה בשם רב: '''אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע'''. '''איכן הוא אומרה'''? אמר רבי זעירא בשם רב הונא... כמו שבשבת אנחנו אומרים כבר בערב - אנחנו אומרים בערב, בשחרית, במנחה - אז גם בתענית, למרות שבעצם הוא קבע שמתענה רק למחרת, רק ביום, הוא מתחיל מהבוקר, אבל בכל זאת כבר בלילה הקודם הוא יזכיר את העניין של התענית, כמו שאנחנו נוהגים בשבת שכבר מהערב אנחנו מזכירים ששבת. כמובן שבת זה כבר מתחיל מהערב, אבל התענית - ככה הגמרא אומרת שהוא צריך להזכיר כבר בערב, למרות שהוא עדיין לא התענה, את העניין של התענית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=98|מרכז|1600px|תצלום — דף לג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד א<span class="yerum-runnum">66</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|בכל התפילות}} כלילי {{ירו"מ-הוסר|של }}שבת וכיומו. {{ירו"מ-ביאור|שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: אנא, דלא בדקתה {{ירו"מ-ביאור|לא היה ברור לי}} אין כהדא דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בין גואל לרופא}}, אין כהדא דרבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בר' יוסי|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל ברבי יוסי {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה בשומע תפילה}}. סלקית לסידרה, {{ירו"מ-ביאור|נכנסתי לשיעור בישיבה}} ושמעית {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור! מן מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מתניתא פליגא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות}}. הוי כן איתתבת, {{ירו"מ-הדגשה|שאומרה ברכה לעצמה}} בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר יצחק|°]] בשם רבי חייא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא דציפורין|°]]: {{שוליים|ד_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב|יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע.]] {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|הו}} א{{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} עתיד לבנותה, כאמור ([[זכריה ב ט]]) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה." רבי אבדימא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דציפורין|°]] בעי קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: איכן אומרה? אמר לו: ועדיין אין את{{ירו"מ-הדגשה|ה יודע}} לזו? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה|כל דבר שהוא ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא, אומרה בעבודה.]] וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה, ומתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושוע {{ירו"מ-הדגשה|אמר: מעין שמונה עשרה}}. איזהו {{ירו"מ-הוסר|שבע }}מעין {{ירו"מ-הוסר|יח}} שמונה עשרה? רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מקצר ואומר רק}} סוף כל ברכה וברכה. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אמצעית, אומר בה}} ראש כל ברכה וברכה, {{ירו"מ-הדגשה|וחותם שומע תפלה}}. אית תניי תני: שבע מעין י"ח, ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח לרבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כד הוה}} גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], אמר לו: איזהו {{ירו"מ-הוסר|מעין }}שבע מעין י"ח דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}? אמר לו: [https://he.wikipedia.org/wiki/{{ירו"מ-הדגשה|תפילת_מעין_שמונה_עשרה}}: הביננו,] רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: אם היו {{ירו"מ-הדגשה|בחורף שצריכים לבקש על ה}}גשמים אומרים: גשמי ברכה, אם {{ירו"מ-הוסר|היו}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} {{ירו"מ-הדגשה|קיץ שצריכים לבקש על}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}טללים, אומרים: בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה, כאמור: ([[ישעיה סה כד]]) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות, ואומר {{ירו"מ-הדגשה|אחר התפילה}} ([[תהילים כח ו]]) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות|המהלך במקום סכנה]] {{שוליים|ד_לה}}מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: ([[תהילים כח ט]]) הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ובלבד שלא יהא כקורא<br><br> <span id="דף_לד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ד. אמר רב מנא: לא היה ברור לי, אין כהדא דרבי ירמיה - כלומר לא היה ברור לי, שאומר את זה שבתענית הוא צריך להזכיר ברכה רביעית, כלומר ברכה נוספת נפרדת, והוא אומר את זה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהוא בעצם אומר את זה בתוך שומע תפילה. לא היה ברור לי מה ההלכה. '''סלקית לסידרה''', כלומר נכנסתי לשיעור בישיבה, '''ושמעית רב חונה בשם רב: אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע'''. כך אמר רב חונה בשם רב. שאפילו יחיד צריך להזכיר את זה, ועל זה '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. מה זאת אומרת? הרי המשנה חולקת. '''בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור'''. עכשיו אם הוא מקשה, סימן שכנראה לפי הדברים של הרב צריך להוסיף עוד ברכה, על הקושיה שלו, הרי לי חושש תשע עשרה אם אתה מוסיף עוד ברכה. אז זה לא כמו רבי ישמעאל שאמר שאומרים את זה בשומע תפילה, אלא כנראה מוסיפים ברכה נפרדת. '''מן מה דמר רבי יוסי מתניתא פליגא''', משמע שבתענית ציבור אומר תשע עשרה ברכות, ולכן בעצם אם המשנה אומרת שתמיד מתפללים שמונה עשרה אז בעצם הוא חולק על המשנה. '''הוי כן איתתבת''', באמת הוא הגיע למסקנה שאומרה ברכה לעצמה '''בין גואל ישראל לרופא חולים'''. '''אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין: יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע'''. מה הוא אומר? "רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים, עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים. ויירשוה לגיונות, ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה, ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה, ובאש את עתיד לבנותה", כאמור: '''"ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"'''. '''רבי אבדימא דציפורין בעי קומי רבי מנא: איכן אומרה?''' אמר לו: עדיין אין את יודע לזו? כן, הרי '''כל דבר שהוא לבא, אומרה בעבודה''', כל דבר שהוא לעתיד, אומרים את זה בעבודה כמו שיהיה ויבוא. '''וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה''', אומרים את זה כמו על הניסים - מודים בהודאה. '''ומתניתא אמרה כן: ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא'''. תנן, רבי יהושע אומר: '''איזהו מעין שמונה עשרה?''' שואלת הגמרא איזה הוא מעין שמונה עשרה? '''רב אמר: סוף כל ברכה וברכה'''. כלומר, ברוך אתה ה' חונן הדעת וכו', ברוך אתה ה' וכו'. רק את הסוף של כל ברכה. '''ושמואל אמר: ראש כל ברכה וברכה''', שאומר רק את ההתחלה של כל ברכה. בתוך זה הוא יוצר בעצם ברכה אחת. כלומר אומר שלוש ראשונות, אומר שלוש אחרונות, ובאמצע אומר ברכה אחת שהיא בעצם כוללת את כל הברכות כולם. איך הוא עושה אותה? הוא פשוט לוקח את ההתחלה של כל ברכה וברכה, ובסוף הוא חותם שומע תפילה. '''אית תניי תני: שבע מעין י"ח'''. יש דעה שאומרת, יש ברייתא שסוברת שבכל יום מתפללים שבע מעין שמונה עשרה, '''ואית תניי תני: י"ח מעין י"ח'''. ועכשיו הכל מאוד ברור. '''מאן דמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל''', כי שמואל אמר שאומר ברכה אחת באמצע, שהוא אומר את ההתחלות של כל ברכה וברכה, אבל בעצם ביחד יש רק שבע ברכות. '''ומאן דמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב''', שבעצם הוא אומר שמונה עשרה ברכות, רק מקצר בהם, שבכל אחת הוא אומר את הפתיחה ואת הסוף שלה, אבל בפועל יש שמונה עשרה ברכות. '''רבי זעירא שלח לרבי נחום גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל''', כלומר רבי זעירא שלח לרבי נחום כשרבי נחום היה אצל רבי ינאי ברבי ישמעאל. '''אמר לו: איזהו שבע מעין י"ח דשמואל?''' מה זה בדיוק השבע מעין שמונה עשרה? אמר לו: '''הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו'''. כלומר לא, אפילו לא אומר את כל ההתחלה, אלא רק אומר ממש מילה אחת מכל ברכה וברכה. '''אמר רבי חגי: אם היו גשמים אומרים: גשמי ברכה''', כלומר אם זה בחורף שצריכים לבקש על גשמים, '''אם טללים, אומרים: בטללי ברכה''', אם זה בקיץ צריך לבקש טללים. '''כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך, כי טרם נקרא אתה תענה''', כאמור: '''"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". ברוך אתה ה' שומע תפילה'''. זה בעצם הברכה האמצעית של מה שאמרנו, שהוא אומר שבע מעין שמונה עשרה. '''ואומר ג' ברכות ראשונות, וג' ברכות אחרונות''', כלומר שלוש הראשונות אומר אותן כמו שהן, גם שלוש האחרונות אומר כמו שהן, ורק באמצע כמו שאמרנו הוא מכיל את כולם בברכה אחת, '''ואומר "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני"'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ד', מתניתין. רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה', שומע תפלה ותחנונים". רואים שתפילה קצרה זה לא הביננו. זה תפילה שאין לה לא שלוש הראשונות ולא שלוש האחרונות, אלא תפילה מאוד קצרה. הגמרא אומרת שאחרי שהוא מגיע לביתו אז צריך להתפלל את תפילת שמונה עשרה, אבל מי שהתפלל הביננו הוא בעצם לא צריך. גמרא. תנן: '''רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'''. '''אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. כלומר נכון שגם מי שלא מתפלל בתחנונים יוצא ידי חובה, אבל ודאי שלא יקרא את זה כמו שהוא קורא איגרת, בלי לשים לב אפילו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=99|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לד עמוד ב<span class="yerum-runnum">67</span></div>באיגרת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ד_לו}}ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] היה מברך ברכה חדשה בכל יום. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי ציידניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי צידוניא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_לז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי|לפני תפלתו הוא אומר:]] ([[תהילים נא יז]]) "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". {{שוליים|ד_לח}}ולאחר תפלתו הוא אומר: ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר תרוויהון קומי צלותיה. {{ירו"מ-ביאור|היה אומר את שתיהן לפני התפילה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנזכר שכבר התפלל|היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל,]] רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ד_לט}}חותך, {{ירו"מ-הדגשה|ומפסיק אפילו באמצע ברכה}}. ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חותך. רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אומר בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ולוואי {{שוליים|ד_מ}}שיתפלל אדם כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפילה מפסדת. רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לית מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. {{ירו"מ-הדגשה|דהוא סבר כרבי חנינה, דכד}} אתא רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ספק נתפלל ספק לא נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? {{שוליים|ד_מא}}{{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, {{ירו"מ-הוסר|למה }}שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול, {{ירו"מ-הדגשה|מהו? אמר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}איתפלגון רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: {{שוליים|ד_מב}}גומר את הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין, אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה}}. הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה. והא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות, שנאמר: ([[שמואל א ב ג]]) "כי אל דיעות ה'". אית דבעי משמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי ב ה]]) "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא". רבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כד הוה נפיק {{ירו"מ-הדגשה|לדרך רחוקה שיצטרך}} לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} כד הוה אזיל מסחי {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך לרחוץ}} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה. {{ירו"מ-ביאור|מסר צוואה שמא ימות}} רבי חנינא בריה דרבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבוה|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כל החולי בחזקת הסכנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי אסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסא|°]]: כל מה {{ירו"מ-הוסר|ששץ}} ששליח ציבור {{ירו"מ-הדגשה|ה}}עובר לפני התיבה. {{ירו"מ-הוסר|ותובע}} תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם מנחם דגלייא[[ביאור:עץ מסורת#מנחם דגלייא|°]]: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}} לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב. {{ירו"מ-הדגשה|שיש בלשון זו כמה משמעויות}}, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו! {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מאי תפילה קצרה}}? אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, ([[תהלים כח ו]]) "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' שומע תפלה. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ד_מג}}הלכה כאחרים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ו}}מר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני: {{שוליים|ד_מד}}מתפלל {{ירו"מ-הדגשה|שמונה עשרה}} ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח כח]]) "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים, {{ירו"מ-הדגשה|כדאמר}}<br><br> <span id="דף_לה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אמר רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום'''. צריך להגיד משהו, אפילו קטן, העיקר שיהיה חדש בכל תפילה. אומרת הגמרא: '''אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום'''. כלומר אחיתופל היה מחדש שלוש שורות לגמרי חדשות. '''אמר רבי זירא: כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי'''. כלומר הייתי אני כן מסוגל, אבל כשאני עושה את זה הייתי טועה. '''לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת'''. זה בעצם ההלכה. לא צריכים להשתדל לחדש משהו, העיקר לא לקרוא כמו איגרת. רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפלתו הוא אומר: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ולאחר תפלתו הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". '''רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותיה''', הוא אמר לפני התפילה. אומרת הגמרא: '''היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל''', מה יעשה? '''רב אמר: חותך''', כלומר מפסיק אפילו באמצע הברכה. '''ושמואל אמר: אינו חותך''', אלא מסיים את הברכה ורק אחרי זה מפסיק. '''רבי שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת'''. כלומר אין דבר כזה תפילה שהולכת ריקם. תפילות פועלות גם אם לא היום, זה יפעל בעתיד. יש גם איזה מקום בישן שכתוב שיש איזה רגע מסוים שכל תפילה מתקבלת, אז כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הזמן הזה, לכן יש עניין להרבות בתפילות. '''רבי זירא בעי קומי רבי יוסי: לית מילתיה דרבי יוחנן אמר, ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל?''' כלומר, האם רבי יוחנן לא סובר שאם יש לו ספק אם התפלל שלא יתפלל, '''ולא אגיביה''' - ולא ענה לו. למה הוא לא ענה לו? כי הוא באמת סובר שלפי רבי יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום, אז אם יש לו ספק - מצוה שיתפלל. '''אתא רבי אבוה בשם רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל, אל יתפלל. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בעיין קומי רבי יוחנן: ספק נתפלל ספק לא נתפלל?''' מהו? שאלו את רבי יוחנן מה לעשות, '''אמר לון: ולואי שמתפללין כל היום, שאין תפלה מפסדת'''. אז הוא סבר ככה, לכן הוא לא ענה לו. '''היה עומד ומתפלל בשבת, ושכח של שבת והזכיר של חול''', הוא התחיל להגיד את הברכות האחרונות של כל יום. אז מה הדין? '''רבי חונה: איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת. חד אמר: חותך את הברכה, וחרנא אמר: גומר את הברכה'''. כי הרי מעיקר הדין גם בשבת אתה צריך להתפלל שמונה עשרה, אלא רק בגלל עונג שבת קיצרו לנו את התפילה, ואותה דדינא צריך להגיד שמונה עשרה. אז לכן הברכות משוייכות בשבת, לכן יסיים את הברכה. אומרת הגמרא: '''הכל מודים ב"חונן הדעת" שהוא גומרה'''. כלומר לגבי חונן דעת כולם מסכימים, גם מי שאמר שחותך את הברכות, חונן דעת יגיד את כולה. '''והא כרבי, דרבי אמר: תמה אני היאך בטלו "חונן הדעת" בשבת! אם אין דיעה, תפלה מניין?''' אומר רבי, כדי להתפלל צריך דעת, אז איך ביטלו את חונן דעת? '''אמר רבי יצחק: גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות''', של הקדוש ברוך הוא. כלומר המילה דעה מופיעה בין שני שמות של השם, '''שנאמר: "כי אל דיעות ה'"''' - אל ודעות, אל זה השם, ביניהם מופיע דעות. '''אית דבעי משמעינה מן הדא: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא"'''. כלומר מופיע בין השם לבין אלוקים המילה דעת. '''רבי שמעון בר אבא בשם רב חנינא: כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא, הוה מפקד גו ביתיה''', כלומר יוצא לדרך ומצווה על אנשי ביתו - כותב צוואה. מדובר כמובן בזמן שלהם שהכל היה סכנה, אז הוא כתב צוואה. '''רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה'''. כלומר, בתי המרחץ - זה בעצם היה, מתחת למרחץ היה מקום שהיו מסיקים עצים, אז היה משטח מלא מים ומעליו עמודים, ועל העמודים היה משטח של עץ עם חורים, אנשים היו הולכים על העצים האלה ובעצם היו מקבלים את האדים - זה היה מרחץ, מרחץ של ניסוקת. אז כשהיה הולך למרחץ כזה, היו אומרים לו לכתוב צוואה כי זה מסוכן. '''רבי חנינא בריה דרבי אבוה ורבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושוע בן לוי: כל החולי בחזקת הסכנה'''. תנן: '''רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר: "הושיעה ה' את עמך את ישראל, בכל פרשת העיבור, יהיו צרכיהם לפניך"'''. מה זה "בכל פרשת העיבור"? הבבלי אומר: אפילו בשעה שאתה מתמלא עברה, כלומר אתה כועס על עם ישראל, תקבל את התפילה. אבל פה הגמרא אומרת משהו אחר. '''אמר רבי אחא בשם רבי אסא: כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיבה, תובע צרכי עמך לפניך'''. כלומר, למרות שאני מתפלל תפילה קצרה, זה יהיה כאילו התפילה הארוכה של שליח ציבור, שהוא עובר ותובע את כל צרכי עמך לפניך. '''רבי פינחס רבי לוי ורבי יוחנן בשם מנחם דגלייא: זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב'''. החזן נקרא "קרוב", כי בלשון הזה יש לשון קרבה: '''קרבנו, עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו!''' כמו קורבן, יש במילה הזאת עניין של קרבה. תנן, מהי תפילה קצרה? '''אחרים אמרי: צורכי עמך ישראל מרובין, ודעתן קצרה, אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה, "ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני" ברוך אתה ה' שומע תפלה'''. '''רב חסדא אמר: הלכה כאחרים'''. '''רב חסדא: אמר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות'''. כלומר, לא כמו שאמרתי בהתחלה, גם כשהוא אומר את התפילה הקצרה חייב להגיד את השלוש ראשונות ושלוש אחרונות. '''אית תניי תני: מתפלל ואחר כך תובע צרכיו''', יש ברייתא שקודם כל מתפלל ורק אחרי זה מבקש את הצרכים הפרטיים שלו. '''ואית תניי תני: תובע צרכיו ואחר כך מתפלל'''. '''מאן דמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו: "תפילה לעני כי יעטוף", ואחר כך "ולפני ה' ישפוך שיחו"''', כלומר הבקשות האישיות הוא אומר אחר כך. '''ומאן דמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל: "לשמוע אל הרינה", ואחר כך "אל התפילה" דברי חכמים''', כלומר קודם כל רינה - הבקשות האישיות, ואחרי זה תפילה. אבל לדברי חכמים, כדי - אמר רבי זירא בשם רב הונא, יחיד תובע את צרכיו בשעת תפילה, כלומר באמצע התפילה שם הוא מבקש את כל הצרכים האישיים שלו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=100|מרכז|1600px|תצלום — דף לד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד א<span class="yerum-runnum">68</span></div>רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] </div>בשם רב הונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}}: {{שוליים|ד_מה}}יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_מו}}צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כ כא|שמות יתרו כ כא]]) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, {{ירו"מ-הדגשה|אבא אליך וברכתיך}}". "אשר תזכיר את שמי" אין כתב כאן, אלא "בכל המקום אשר אזכיר" {{ירו"מ-ביאור|זה בית הכנסת}} אמר רבי תנחום בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנינא|°]]: {{שוליים|ד_מז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת|צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל,]] ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמואל ב טו לב]]) "ויהי דוד בא עד הראש אשר {{ירו"מ-הדגשה|ישתחוה שם לאלהים" אין כתיב כאן "אשר}} השתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הוסר|אין כתיב כאן }}אלא "אשר ישתחוה שם לאלהים" {{ירו"מ-הדגשה|שהיה רגיל להשתחוות שם}}. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדומה דמן חיפא|°]]: {{שוליים|ד_מח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המתפלל צריך להסב פניו לכותל|צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.]] מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו לח ב]]) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# ויסב חזקיהו אל הקיר|באיזה קיר נשא עיניו?]] רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: בקיר של רחב נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יהושע ב טו]]) "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, רחב הזונה, שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה! הדא היא דכתיב: ([[יהושע ו כג]]) "ויבאו הנערים {{ירו"מ-הדגשה|המרגלים, ויציאו את רכב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה. ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו}}".{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים, והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב: "ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף, ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר}}." על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי חיננא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] אמר: בקירות בית המקד נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יחזקאל מג ח]]) "בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם" {{ירו"מ-הדגשה|ואיתמר עליה}} בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|תנתן לי נפשי}}! רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר: ([[מלכים ב ד י]]) "נעשה נא עליית קיר קטנה" אמר לפניו" ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה {{ירו"מ-הדגשה|ש}}תתן לי נפשי! ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו ד יט]]) "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי!<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד' יחזיר את פניו; ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, {{שוליים|ד_מט}} יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים<br><strong>גמ':</strong> תני: היה רוכב על החמור, {{ירו"מ-הוסר|ירד }}אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, {{שוליים|ד_נ}}מתפלל במקומו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: תניי תמן: {{ירו"מ-ביאור|אם התפלל}} לכל הרוחות אין מחזירין, {{ירו"מ-ביאור|שיסיט עצמו לכיוון אחר}} חוץ מרוח מזרחית. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}אמר רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב}} ([[יחזקאל ח טז]]) "אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש". תני: {{שוליים|ד_נא}}סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אל ה'" {{שוליים|ד_נב}}העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מח]]) "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח מד]]) "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר: ([[מלכים א ח מד]]) "והבית אשר בניתי לשמך". העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[מלכים א ח ל]]) "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת" נמצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}} העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: ([[ישעיהו נו ז]]) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ריבל}}{{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[מלכים א ו יז]]) "הוא ההיכל לפני לפנים". היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? {{ירו"מ-ביאור|שצריך לפנות אליו בתפילה}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים ד ד]]) "בנוי לתלפיות". תל {{ירו"מ-ביאור|חורבה}} שכל הפיות מתפללין עליו.<br><br> <span id="דף_לה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ה. אומרת הגמרא רבי אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן '''צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה'''. מה הטעם? דכתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". לא כתוב אשר תזכיר, כלומר כל מקום שתזכיר את שמי, אלא מקום אשר אזכיר את שמי, שזה המקום שקבוע להזכרת שם השם שזה בית כנסת. אמר רבי תנחום בר חנינא '''צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'''. ומה הטעם? דכתיב אצל שמואל "ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחווה שם לאלוקים". אין כתיב אשר השתחווה לאלוקים אלא אשר השתחווה שם. כלומר הכוונה כבר קודם הונהג ככה. רבי יסא, רבי חלבו ורבי ברכיה. רבי חלבו מייתי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא: '''צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'''. כלומר שלא יהיה מישהו מפריד, צריך להתפלל צמוד לכותל. מה הטעם? דכתיב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". עכשיו, באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר '''בקיר של רחב נשא עיניו''' דכתיב "כי ביתה בקיר החומה". הוא בעצמו הזכיר את רחב. אמר לפניו: '''ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך''', רק את שני מרגלים, '''ראה כמה נפשות הצלת לה'''. עדיין דכתיב "ויבואו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אפילו הייתה במשפחתה מאתיים אנשים, והלכו ודבקו במאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה'''. הרי הבטיחו לה שלא יפגעו, היא ביקשה והם הבטיחו לה שלא יפגעו במשפחה שלה. אז אפילו אם היה מאתיים אנשים והתחתנו עם מאתיים משפחות, כולם ניצלו בזכותה. '''אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו, על אחת כמה וכמה'''! כתוב שכשבנה שלמה בית המקדש מצאו מאה וחמישים אלף גרים, ועשה אותם שבעים אלף נושאי סבל, שמונים אלף חוטבי אבן. כלומר הרבה מאד גרים התגיירו. אז - אבותי שעשו את כל הנפשות האלה לך - על אחת כמה וכמה שתקבל את התפילה שלי. רבי חיננא בר פפא אמר '''בקירות בית המקדש נשא עיניו'''. הוא הזכיר את בית המקדש. דכתיב "בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם". החז"ל מסבירים מה הכוונה: בעצם מדובר על בני אדם גדולים היו, שלא היו יכולים לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה - על אחת כמה וכמה שתקבל תפילתי. רבי שמואל בר נחמן אמר '''בקירה של שונמית נשא עיניו''', שנאמר "נעשה נא עליית קיר קטנה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחיית את בנה. '''אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה תתן לי נפשי'''. ורבנן אמרי '''בקירות לבו נשא עיניו''', דכתיב "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי". אמר לפניו ריבונו של עולם, '''חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי'''. אנחנו בפרק ד' הלכה ה' במשנה. '''היה רוכב על החמור, ירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו'''. כלומר לכיוון ירושלים. '''ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אפילו אם הוא לא יכול להחזיר את פניו, מספיק שיכוון. '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים'''. שם הרי הוא לא יכול לכוון את הרוחות, גם לא יכול לעמוד, אז יכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים. תני: '''היה רוכב על החמור, אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן; ואם לאו, מתפלל במקומו'''. רבי אומר: '''בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב'''. כלומר, אדם שמישהו אחר מחזיק את החמור שלו, הוא תמיד מפחד אולי יגנבו לו, לא יהיה מיושב, עדיף שישב על החמור ויתפלל. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי: '''הלכה כרבי'''. שמתפלל על החמור. אמר רבי יעקב בר אחא: '''תני תמן: לכל הרוחות אין מחזירין, חוץ מרוח מזרחית'''. כלומר לכיוון מזרח ששם השמש זורחת, זה נראה כאילו שמתפלל לשמש. כדאמר רבי יוסי בר אבון, מה שכתוב בתחילה עובדי עבודה זרה, "'''אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש'''". כדי שאנחנו לא נתפלל לכיוון השמש כמו עובדי עבודה זרה, לכן גם אם בן אדם לא יודע לאיזה כיוון להתפלל, יתפלל לכל הכיוונים חוץ מלכיוון מזרח. תני: '''סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן''', שנאמר "והתפללו אל ה'". '''העומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". '''העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה". '''העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית''', שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך". '''העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים'''. מה הטעם? דכתיב "והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת". '''נמצא העומדין בצפון, פניהן לדרום, העומדין לדרום, פניהם לצפון, העומדים במזרח, פניהן למערב, למערב, פניהן למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד'''. הדא הוא דכתיב "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". רבי יהושע בן לוי אמר: "הוא ההיכל לפני לפנים" - '''היכל שכל הפנים פונין לו'''. עד כדון בבניינו, כן, זה בזמן שהוא בנוי. מאיפה לנו שגם בחורבנו צריך להתפלל לכיוונו? אמר רבי אבון: "בנוי לתלפיות" - '''תל שכל הפיות מתפללין עליו'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=101|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב<span class="yerum-runnum">69</span></div>{{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון}}, בקרית שמע, ובתפלה {{ירו"מ-הדגשה|מתפללים על בנין ירושלים}}. {{ירו"מ-הוסר|בברכה}}{{ירו"מ-הדגשה|בברכת}} {{ירו"מ-הדגשה|המזון שאומר}}: בונה ירושלים. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|שאומר}}: פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר: ([[הושע ה טו]]) "אלך ואשובה אל מקומי". {{ירו"מ-ביאור|משמע שהשכינה בשמים.}} וכתוב אחד אומר: ([[מלכים א ט ג]]) "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? פניו למעלה {{שוליים|ד_נג}}ועיניו ולבו למטה. ואם לאו {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן: ואם אינו יכול להחזיר את פניו}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קודש הקודשים של מעלה ושל מטה|יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים.]] לאי זה בית קדש הקדשים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כנגד קדשי הקדשים של מעלן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש{{ירו"מ-הדגשה|י}} הקדשים של מעלן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יז|שמות בשלח טו יז]]) "מכון לשבתך" מכוון כנגד שבתך. ([[דברי הימים ב ג א]]) "הר המוריה" רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון, רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר: שמשם ארירה {{ירו"מ-ביאור|קללה}} {{ירו"מ-הדגשה|לגוים}} יוצאה לעולם. דביר, רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} ורבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, חד אמר: שמשם {{ירו"מ-הדגשה|מגפת}} דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר: שמשם דיברות יוצאין לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות. {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[דברי הימים ב ב טו]]) "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו|ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ד_ו"> </span><strong>מתני':</strong>[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. {{ירו"מ-ביאור|בציבור ולא ביחיד}}‎. וחכמים אומרים: בחבר עיר {{שוליים|ד_נד}}ושלא בחבר עיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משמו {{ירו"מ-ביאור|של רבי אלעזר בן עזריה}}: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין. {{ירו"מ-ביאור|אם יש ציבור המתפלל תפילת המוספין, היחיד פטור, לפי ששליח הציבור פוטרו; אבל במקום שאין עשרה מתפללים, או אפילו כשיש עשרה, אלא שלא התפללו תפילת המוספין בציבור, חייב היחיד להתפלל אותה.}} <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]] בשם רבי חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה. מילתיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר כן. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, {{ירו"מ-הדגשה|שסמכתי על תפילת הציבור}} אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף, אלא}} ברועים ובקייצים {{ירו"מ-ביאור|שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל}} ה{{ירו"מ-הדגשה|י}}א מתניתא. לא אמר {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין {{ירו"מ-הדגשה|להתפלל בעצמם, אף שיש חבר עיר שהתפללו}}. מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר כן, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אני ראיתי את רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|ואין}} אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע {{ירו"מ-הדגשה|מינא מקום}} של ציפורין {{ירו"מ-הוסר|בציפורין}}{{ירו"מ-הדגשה|כציפורין}}. {{ירו"מ-ביאור|שכל דבר השייך לעיר נחשב כעיר, שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי, שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורין?}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה, חלוקין<br><br> <span id="דף_לו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק רביעי#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ==דף לו (התחלה)== <div class="yerum-bm-print"> בברכת המזון, בקריאת שמע, ובתפילה מתפללים תמיד על בניין ירושלים. בברכת המזון אומר '''בונה ירושלים'''. בתפילה אומר: '''אלהי דוד ובונה ירושלים'''. בקריאת שמע אומר: '''פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם'''. כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי", וכתוב אחד אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים". הא כיצד? כן, כיצד בן אדם צריך להתפלל? אם השכינה בשמיים צריך לכוון לשמיים, אם השכינה בבית המקדש בירושלים צריך להתפלל לכיוון ירושלים. אז מה יעשה? '''פניו למעלה ועיניו ולבו למטה'''. בעצם יעשה שילוב של שניהם. '''ואם לאו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים'''. עכשיו הרי אמרנו שהשכינה גם למעלה, אז מה יעשה, לאיזה בית קדשי הקדשים - שלמעלה או שלמטה? רבי חייא רבא: '''כנגד קדשי הקדשים של מעלן'''. ורבי שמעון בן חלפתא אמר: '''כנגד בית קדש הקדשים שלמטן'''. אמר רבי פינחס: '''לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן'''. הם בעצם באותו מקום, אחד מהשני. מה הראיה? דכתיב "מכון לשבתך" - מכוון כנגד שבתך. כלומר בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש שבשמיים. "הר המוריה" - למה הוא נקרא כך? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם הוריה יוצאה לעולם, כן, הרי אברהם אבינו זכור לטוב שם, וחרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון - למה הוא נקרא ארון? רבי חייא רובא ורבי ינאי, חד אמר שמשם אורה יוצאה לעולם, וחרנה אמר שמשם ארירה, כלומר קללה על הגויים, יוצאה לעולם. דביר - למה הוא נקרא דביר? רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם - מגפת דבר, כלומר שלא קיימו את התורה ולא שמרו מצוות ופגעו בעם ישראל וכולי והחריבו את בית המקדש, וחרנה אמר שמשם דיברות יוצאין לעולם. למדנו במשנה: '''היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים'''. אמר '''היא אסדא, היא אסכריא, היא רפסודות'''. זה סירה, הכל אותו דבר, כמו שכתוב "ונביאם לך רפסודות אל ים יפו". זה פרק ד' הלכה ו', מתניתין: '''רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר'''. כלומר לא מתפללים תפילת מוסף אלא בחבר עיר, במקום מרכזי שהציבור מתפלל, בדרך כלל חבר עיר הכוונה תלמיד חכם גדול הדור או גדול המקום, אבל פה הכוונה בציבור. '''וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר''', כלומר גם בציבור וגם יחיד מתפלל תפילת מוסף. '''רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין'''. אם הציבור מתפלל אז היחיד פטור מתפילת מוסף, אבל אם הציבור לא התפלל אז היחיד כן חייב, ככה משמע. אמר רבי ביבי בשם רבי חנה: '''הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה'''. אומרת הגמרא מילתיה דשמואל אמר כן. ושמואל אמר: '''אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא, ולא צלו ציבורא וצלייתי'''. כלומר, אני מעולם לא התפללתי תפילת מוסף כי תמיד סמכתי על תפילת הציבור, אלא יום אחד מת הבן של ראש הגולה, ולא התפלל הציבור, והתפללתי אני ביחיד. זה כמו שאמר רבי יהודה, שאם יש ציבור היחיד פטור, אבל אם אין ציבור היחיד חייב. אומרת הגמרא מיליהון דרבנן פליגן, אפשר לראות שחכמים חולקים. דמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון חסידא: '''ברועים ובקייצים הא מתניתא'''. כלומר לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף את הציבור, אלא רק את הרועים והקייצים שאינם יודעים להתפלל, נמצאים בשדות, אז הם פטורים מתפילת מוסף כי הציבור התפלל. אבל '''לא אמר ברועים ובקייצים, הא שאר כל אדם חייבין''' להתפלל בעצמו. אומרת הגמרא מילתיה דרבי יוחנן אמר כן, גם דברי רבי יוחנן מוכיחים אותו דבר. דמר רבי יוחנן: '''אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף'''. אין חבר עיר בציפורין? הרי ציפורי תמיד היה בה ציבור שמתפלל. אומרת הגמרא: את שמע מינה תלת, מכאן אפשר ללמוד שלושה דברים מהעדות של רבי יוחנן. את שמע מינה - שוק של ציפורין כציפורין. כי אם נגיד שהשוק לא נחשב חלק מציפורי - הרי בשוק לא היה מניין, בציפורי היה מניין - אלא כנראה שהשוק נחשב חלק מציפורי, שכל דבר ששייך אליו נחשב כעיר, שאף שוק שהיה מחוץ לציפורי נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה הראיה ממה שהיה רבי ינאי מתפלל בשוק של ציפורים? הרי שם לא היה מניין. עוד דבר: את שמע מינה - חלוקין על רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, שיחיד במקום חברו פטור. אתה רואה שיחיד חייב, כרבי ינאי שהתפלל ביחידות. עוד דבר, ואת שמע מינה, שאדם מתפלל, מהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף. כלומר לא צריך לעשות משהו באמצע, יכול להתפלל, ללכת ארבע אמות ולהתפלל מוסף. אמר רבי אבא: ולא רק דוקא עד שהלך ארבע אמות, אלא אפילו כדי שיעור הילוך ארבע אמות - מספיק אפילו זמן של הליכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=102|מרכז|1600px|תצלום — דף לה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א<span class="yerum-runnum">70</span></div>על [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא. {{ירו"מ-ביאור|שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף.}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}את שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף.]] אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא {{שוליים|ד_נה}}אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|בתפילת מוסף מענין היום}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אין צריך לחדש בה דבר. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מהו לחדש בה דבר? אמר לו: אפילו אמר: ונעשה לפניך את חובותינו, תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל {{ירו"מ-הדגשה|ביחיד}}, ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] הוו יתבין. מן דמצלון {{ירו"מ-ביאור|אחר שהתפללו ביחיד}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|באה תפילה במנין}} קם רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב שילא[[ביאור:עץ מסורת#רב שילא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. {{ירו"מ-ביאור|דיחיד כלפי ציבורה, כמאן דלא צלי דמי.}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית, ובא ומצאן מתפללין של מוסף, {{שוליים|ד_נו}}אם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן, יתפלל; ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין, חד אמר: באמן של האל הקדוש, וחרנא אמר: באמן של שומע תפילה. {{ירו"מ-ביאור|רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}} אמר רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ולא פליגון: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של האל הקדוש, בשבת; {{ירו"מ-ביאור|שיש שם רק שבע ברכות}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{ירו"מ-הוסר|שץ}} שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רבה דצפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ד_נז}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-ביאור|תפילת מוסף}} {{ירו"מ-הדגשה|דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין תמן באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|כשהשליח ציבור התפלל}}. מן דצלון, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שהסתימה התפילה}} אתת צלותא. {{ירו"מ-ביאור|אחרת}} קם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] מצליא. אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ולא כבר צלינן? אמר לו: מצלי אנא וחזר ומצלי. {{ירו"מ-הדגשה|דאף על גב}} דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם<br><br> <span id="דף_לו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לו. נתחיל בשורה השלישית. הגמרא אומרת שמה שרב אמר '''צריך לחדש בה דבר''' - במוסף. כלומר הם נהגו לקרוא את תפילת שחרית פעמיים, פעם אחת בתור שחרית, פעם בתור מוסף. אז אומר רב צריך גם לחדש משהו שהוא מעניין היום. שמואל אמר '''אין צריך לחדש בה דבר'''. כלומר יכול לחזור על זה פעמיים בדיוק אחד לאחד ויוצא ידי חובת תפילת מוסף. '''רבי זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר'''. כלומר, לפי רב שאמר צריך לחדש בדבר מעניין היום - מה זה הדבר הזה? מה דוגמא? אמר לו '''אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא'''. אמר רבי שילא בשם רב: '''נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'''. כלומר, הוא סובר בעצם שיחיד כנגד רבים זה לא נחשב. כלומר, אם אדם מתפלל ביחיד והוא מוצא מניין אז בעצם הוא מתפלל איתם, כיוון שהתפילה שלו בתור יחיד אינה נחשבת כלום לעומת המניין. '''רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין'''. כלומר, אחרי שהסכימו להתפלל ביחיד, '''אתת צלותא''' - הגיע מניין שהתחיל להתפלל. '''קם רב נחמן בר יעקב מצליא''' - התחיל להתפלל איתם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי כבר התפללנו. אמר: אין בעיה, '''מצלי אנא וחזר ומצלי'''. התפללתי, אמנם אני חוזר מתפלל עוד הפעם. כן, '''דמר רב שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין''' - כלומר אם הוא התפלל ואחרי זה מצא עשרה בני אדם מתפללים אז הוא מתפלל עמהם. למה? כיוון שיחיד כלפי ציבורא כמאן דלא צלי דמי - כאילו לא התפלל בכלל. '''רבי אחא ורבי יונה בשם רבי זעירא: נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן'''. עכשיו '''לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף''' - אז אם הוא יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור, כדי לענות אחריו אמן - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל. עכשיו '''באיזה אמן אמרו?''' יש מחלוקת אמוראים, '''חד אמר באמן של האל הקדוש''', וחרנא אמר '''באמן של שומע תפילה'''. אמר רבי פינחס: ולא פליגון - מאן דמר באמן של האל הקדוש, בשבת, ששם אין שומע תפילה. ומאן דמר באמן של שומע תפילה, הכוונה בחול. יש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. יש דעה שאומרת שבעצם צריך על כל הברכות שנמצאים באמצע השמונה עשרה - יש לנו את השלוש הראשונות, שלוש אחרונות, אבל באמצע כל הברכות של הבקשות הוא צריך לענות עליהם אמן. אז בשבת שבעצם לא אומרים, יש רק שבע ברכות, אז אין את כל הברכות, אין את אתה חונן דעת וכולי. אז לכן הוא אמר שבלבד שיענה לאמן של אל הקדוש, אבל ביום חול הוא צריך לענות על כל האמנים מאל הקדוש עד שומע תפילה. זה אחד ההסברים, ויש כל מיני הסברים למחלוקת הזאת. '''תמן תנינן: רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן'''. רבי הונא רובא דציפורין - שהיה רב של ציפורין - '''אמר בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל''', כלומר שהחזן מוציא גם את הבקיאים, '''באילין תקיעתא''', כלומר בתפילות של מוסף של ראש השנה. כיוון שזה תפילה ארוכה ותפילה לא רגילה, אנשים לא רגילים אליה. אז אפילו אדם שהוא בקיא בתפילות - אדם שיודע לקרוא ואדם שהוא בקיא - אז גם אותו החזן יכול להוציא, בניגוד ליום רגיל. ביום רגיל חזן מוציא רק את אלה שלא בקיאים, אבל בראש השנה הוא מוציא את כולם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=103|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב<span class="yerum-runnum">71</span></div>רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} באילין תקיעתא {{ירו"מ-הדגשה|שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון}}. ואנא דלא כוונית {{ירו"מ-הדגשה|לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל}}. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי {{ירו"מ-הדגשה|בחזרת השליח ציבור}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות {{ירו"מ-ביאור|אמר רבי יוחנן שהלכה כרבן גמליאל}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל תנאי {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] תני לה בשם חכמים. {{ירו"מ-ביאור|בסתם להראות שהסכימו לדבריו}} רבי אדא דקיסרין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אדא דקיסרין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: ומתניתין אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם. <strong>הדרן עלך פרק תפלת השחר</strong> ==פרק חמישי - אין עומדין == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי_מאיר_ברכות_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_א"> </span> ==דף לו (סוף)== = {{תחילת עמוד-ירו"מ|ברכות| לו| ב|משה לונץ=113|שדה יהושע=|קנייבסקי=109|סירלאו=66|פולדא=44|תולדות יצחק=140|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}} <br><strong>מתני':</strong> אין עומדין להתפלל אלא {{שוליים|ה_א}}מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ה_ב}}הבא מן הדרך, אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו נא כא]]) "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין" {{ירו"מ-ביאור|מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרו בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: {{שוליים|ה_ג}}המיצר, אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב: "לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין". תני: {{שוליים|ה_ד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה|לא יעמוד אדם ויתפלל,]] לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן, אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר: ([[ירמיהו נא סד]]) "ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו" ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר: "עד הנה דברי ירמיהו" במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות. {{ירו"מ-ביאור|ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים על מה שכבר התנבא}} והכתיב ([[ישעיהו סו כד]]) "והיו דראון לכל בשר"! בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.<br><br> <span id="דף_לז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא'''. אז רבי זעירא ורב חסדא ישבו במקום שבו התפללו. שליח ציבור התפלל, '''ומן דצלון אתת צלותא''' - אחרי שסיימו את התפילה הגיע עוד מניין להתפלל שם. '''קם רב חסדא מצליא''' - התחיל להתפלל איתם עוד הפעם. '''אמר לו רבי זעירא ולא כבר צלינן''' - הרי התפללנו, היה פה חזן, שמענו אותו. '''אמר לו מצלי אנא וחזר ומצלי''' - אני התפללתי, אמנם אני חוזר להתפלל עוד הפעם. למה? '''דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן''' - כלומר, למרות שהגיעו שליחים מארץ ישראל לבבל, והם אמרו בשם רבי יוחנן '''שהלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא''', כלומר הלכה כרבן גמליאל בתפילת מוסף, שאפילו בקיאים החזן מוציא אותם - זה דווקא אם האדם, אפילו בקיא, התכוון לצאת ידי חובה בתפילה של החזן. אבל '''אנא דלא כוונית''' - אני לא התכוונתי לצאת בתפילה הקודמת, אז לכן לא יצאתי, לכן אני חייב להתפלל עוד הפעם. '''הא אילו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי''' - באמת, אם הייתי מתכוון הייתי יוצא. '''אמר רבי זעירא ויאות''' - כלומר באמת הלכה כרבן גמליאל. מה הראיה? '''דכל תנאי תני בשם רבן גמליאל''' - כלומר, כל המשניות שמופיע אצלנו בשם רבן גמליאל, '''רבי הושעיא תני לה בשם חכמים''', כלומר בסתם משנה, כדי להגיד לנו שככה הלכה. '''רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן: והוא שיהיה שם מראש התפילה'''. כלומר, כדי לצאת ידי חובה זה לא מספיק לבוא באמצע התפילה ולשמוע חלק מהחזן, אלא צריך להיות כל התפילה, כלומר לשמוע את החזן לאורך כל התפילה, להיות שמה ולהעלות אמן על כל הברכות. '''אמר רבי תנחום בר ירמיה: ומתניתין אמרה כן''' - אפשר גם לראות את זה מהמשנה. '''כדתנן סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם'''. אתה רואה שיש סדר והוא צריך להיות בכולם. כלומר, אותו אדם שרוצה לצאת ידי חובה צריך להיות בכל התפילה. '''הדרן עלך פרק תפילת השחר'''. מתחיל עכשיו מסכת ברכות פרק ה' הלכה א'. מתני': '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם'''. יש דעה שאומרת שזה מה שאנחנו עושים היום - כל הפרקי, פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים לפני התפילה, כל ההכנות, זה בעצם מה שהחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות. '''אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק'''. כמובן, אם הוא יודע שזה נחש ארסי, זה כבר עניין של פיקוח נפש, צריך לפעול בהתאם. צריך גם לזכור שללכת או לזוז - כל דבר כזה לא נקרא הפסקה. הפסקה זה דיבור, אבל אם הוא רק זז משם אז אין בעיה. אנחנו רואים את זה בהמשך הגמרא. גמ': '''אמר רבי ירמיה בשם רבי אבא: הבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם?''' כלומר כי הדעת שלו לא מיושבת. איפה אנחנו רואים איזה רמז לזה? '''דכתיב לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. עם ישראל יצא לגלות, ואז מדמים אותם לשיכור. כלומר, רואים מכאן שאדם שהולך באיזשהו מקום הוא לא מיושב, וכמו ששיכור אסור בתפילה, גם הוא יהיה אסור בתפילה. '''רבי זריקן ורבי יוחנן אמרו בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: המיצר אסור להתפלל'''. כלומר, אדם שיש לו צרות, כואב לו או רע לו, לא יתפלל. אומרת הגמרא: '''לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין'''. כלומר, הוא אמר את זה מפסוק, יש לו רמז מהפסוק '''לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'''. כלומר, אנחנו יודעים שעם ישראל יצא לגלות והם בעצם היו בצער על החורבן, צער על הגלות, והנביא מדמה אותם לשיכור. כמו ששיכור אסור בתפילה, כן גם אדם שהוא מיצר אסור בתפילה. '''תני: לא יעמוד אדם ויתפלל, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו'''. כלומר, אדם שרוצה להיפרד מחבר שלו, '''לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה'''. '''שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר: חוץ מירמיהו''' - כלומר, הנביא ירמיהו זה הנביא היחיד שבעצם לא סיים בנחמה, אלא סיים בדברים רעים, '''שחתם בדברי תוכחות'''. '''אמר לו רבי יוחנן: עוד הוא בדברי נחמות חתם''' - גם הנביא ירמיהו בעצם בדברי נחמות חתם, שהרי כתוב בנביא ירמיהו בפרק נ"א, למרות שבעצם זה לא סוף הנביא ירמיהו, כתוב שם: '''ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו'''. כלומר כתוב באמצע, לא בסוף הספר, לפני סוף הספר כתוב "עד הנה דברי ירמיהו". אז אומר רבי יוחנן: '''לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש''' - הרי סוף הספר מדבר על החורבן. '''יכול בחורבן בית המקדש חתם?''' כלומר, את הנבואה שלו הסתיים בחורבן. '''תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו''' - כלומר, '''במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות'''. ולא בחורבן בית המקדש, כמו שכתוב "עד הנה דברי ירמיהו", פה הסתיימו בעצם הנבואות שלו. אז מה זה שאר הפסוקים? שאר הפסוקים אינם דברי נבואה, אלא סיפור דברים, כלומר בעצם מתאר את מה שהיה. '''והכתיב והיו דראון לכל בשר''' - הרי ככה הנביא ישעיהו מסיים. "דראון לכל בשר" זה נבואת זעם, לא נבואת נחמה. אומרת הגמרא: '''בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן'''. כלומר, זה מדובר על הגויים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=104|מרכז|1600px|תצלום — דף לו עמוד ב]]</div> 39npkdifzmy7n6etq6mj0797e3e08m3 106 1754572 3076683 2026-08-16T01:04:44Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076683 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> 2aqo2auruo951b4mgw7r2lfe7h960wq 3076695 3076683 2026-08-16T01:12:16Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076695 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק חמישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א<span class="yerum-runnum">72</span></div>והכתיב. ף {{הפ|איכה|ה|כב}} "כי מאוס מאסתנו" כתיב קדם {{הפ|איכה|ה|כא}} "השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" והכי קאמר: השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה דכתיב: ([[מלכים ב ב יא]]) "ויהי המה הולכים הלוך ודבר" במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחווא ברבי זעירא|°]] אמר: בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם". רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] אמר: בבריאת עולם היו עוסקין, היך מה דאמר: ([[תהילים לג ו]]) "בדבר ה' שמים נעשו". רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר: ([[ישעיהו מ ב]]) "דברו על לב ירושלם". ורבנן אמרין: במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר: ([[מלכים ב ב יא]]) "והנה רכב אש וסוסי אש". אמר רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_ה}}לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. {{ירו"מ-ביאור|הלכה פסוקה שאין עליה מחלוקות}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{שוליים|ה_ו}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל|העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה]] ויכול להתפלל מיד. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ז}}הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי. {{ירו"מ-ביאור|וקם והתפלל}} זעור בר חיננא[[ביאור:עץ מסורת#זעור בר חיננא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ח}}המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות {{ירו"מ-הדגשה|שאין עליהם מחלוקת, ואחריהם יכול להתפלל מיד}}. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: {{שוליים|ה_ט}}י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]<nowiki/>רבי הושעיא {{ירו"מ-ביאור|רבה בר חמא}}: {{שוליים|ה_י}}מרבה אדם דגן בתבן {{ירו"מ-ביאור|מכניסה עם המוץ}} ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן[[ביאור:עץ מסורת#אבדן|°]] שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי. רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא"|לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך:]] ([[תהילים מו יב]]) "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וחברייא {{ירו"מ-ביאור|ואף חברו הכוונה לפסוק הדומה לו}} ([[תהילים פד יג]]) "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך" רבי חזקיהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: דכתיב ([[תהילים כט ב]]) "השתחוו לה' בהדרת קדש" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי|בחרדת קדש.]] רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: מדכתיב ([[תהילים ב יא]]) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לכשיבא יום רעדה, תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לשבת לפני ואחרי התפילה|זה שהוא עומד ומתפלל,]] {{שוליים|ה_יא}}צריך לישב {{ירו"מ-ביאור|לשהות}} שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל, דכתיב: ([[תהילים פד ה]]) "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: ([[תהילים קמ יד]]) "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". תנן: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים|חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת,]] ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ה_יב}}המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: ([[תהילים יב ט]]) "סביב רשעים יתהלכון". רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? תמן אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] אמר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יג}}צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, {{ירו"מ-ביאור|בית הכנסת}} והכא אמר אכן?<br><br> <span id="דף_לז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ל"ז. בדף הקודם קראנו שהגמרא אומרת שבעצם כל הנביאים סיימו בדברי נחמות. עכשיו הגמרא מנסה לבדוק האם זה נכון. שואלת הגמרא: והא כתיב, הרי איכה, מגילת איכה מסתיימת ב"כי מאוס מאסתנו", כן? אז לכאורה זה דווקא בזעם ולא בנחמה. אומרת הגמרא לא, '''כתיב קדם''', כתוב לפני כן, "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". בעצם ככה צריך להבין את זה, כן? "השיבנו ה' אלינו אליך ונשובה" תחת "כי מאוס מאסתנו", כן? כלומר, מאוס מאסתנו, לכן השיבנו אליך ונשובה. אומרת הגמרא, '''אף אליהו לא נפטר מאלישע, אלא מתוך דבר של תורה''', דכתיב "ויהי המה הולכים הלוך ודבר". שואלת הגמרא, '''במה היו עוסקין'''? רבי אחווא ברבי זעירא אמר: '''בקרית שמע היו עוסקין''', כן, אומרת גזירה שווה, כן. רחמנא אמר "ודברת בם", כתוב בקריאת שמע ודיברת בם, ופה כתוב הלוך ודבר. אז גזירה שווה, אנחנו מבינים שהם דיברו בקבלת עול מלכות שמיים, בקריאת שמע. רבי יודה בן פזי אמר: '''בבריאת עולם היו עוסקין'''. רחמנא אמר, כן, בבריאת העולם כתוב "בדבר ה' שמים נעשו", ופה כתוב הלוך ודבר. אז אנחנו מבינים בגזירה שווה שהם עסקו בעצם במעשה בראשית. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר, '''בנחמות ירושלים היו עוסקין''', כמה דאמר "דברו על לב ירושלם". שוב פעם, גזירה שווה. אנחנו מבינים שהם עסקו בנחמות ירושלים. ורבנן אמרין, '''במרכבה היו עוסקין'''. כן, זה הרבנן למדו מהעניין של מה שמדובר בפרשה עצמה. רחמנא אמר, "והנה רכב אש וסוסי אש". כן? כלומר, הם עסקו במעשה מרכבה, ואז בעצם ירדה מרכבת אש. אמר רב ירמיה: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה'''. כלומר, אדם צריך להתפלל דווקא מתוך הלכה פסוקה, כן, שלא יהיו לו כל מיני הרהורים, מחשבות, כן, שהוא יכול להיות מיושב. רבי ירמיה אמר: '''העוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד'''. כלומר, אדם שהוא גבאי או משהו כזה, שהוא עוסק בצורכי ציבור, אז הוא לא צריך ללמוד הלכה לפני כן, אלא בעצם הוא יכול ישר להיכנס לתפילה. עכשיו, מביאים דוגמאות של הלכה פסוקה שבעצם ממנה אפשר מייד להתפלל. רב חונה אמר: '''הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים, וקאים ומצלי'''. כן? כמו שאנחנו מכירים את מה שרבי זעירא אמר, "בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל ומתן שבעה נקיים", אז בעצם זה סוג של הלכה פסוקה. זעור בר חיננא אמר: '''המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות'''. גם כן, מי שמקיז דם בקודשים אז הוא מעל, זו הלכה פסוקה. כלומר, אין על זה עוררין, ואפשר בכך להתפלל. תני בר קפרא אמר: '''י"א יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני'''. כן, אנחנו יודעים, כפי שהרמב"ם מסביר את זה, אז אישה, ברגע שפעם ראשונה בחיים היא רואה דם, אז היא נידה שבעה ימים. מייד אחר כך מתחילים אחד עשרה ימי זיבה, ולאחר מכן שוב פעם שבעה ימי נידות ושוב פעם אחד עשרה ימי זיבה. ככה הרמב"ם מסביר את זה. כלומר, בעצם רצף של שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה כל החיים. לעומת זאת, שאר הפוסקים סוברים שבעצם אחד עשרה הימים של זיבה זה רק אחד עשרה ימים שצמודים לימי נידה שהיא ראתה בהם, כן? זאת אומרת, אם היא ראתה פעם ראשונה, אז היא שבעה ימים נידה. לאחר מכן אחד עשרה ימים הבאים זה מזיבה, כן? ולאחר מכן, פעם הבאה שהיא תראה, כלומר, זה יכול לקחת עשרה, עשרים יום אחר כך, מהרגע שהיא רואה רק אז מתחיל נידות מחדש, ותמיד שבע, אחד עשרה, ואז יש הפסקה עד הראייה הבאה, ושוב מתחילה מחזור חדש. כלומר, לפי הרמב"ם אין דבר כזה, תמיד שבע, אחד עשרה, שבע, אחד עשרה, בין אם היא רואה, בין אם היא לא רואה. אבל לפי שאר הפוסקים אחד עשרה ימי זיבה זה רק אחד עשרה ימים שהם צמודים לימי נידות שהיא ראתה בהם. כן, אז גם כן, זה הלכה למשה מסיני, וגם על זה אין עוררין. תני רבי הושעיא: '''מרבה אדם דגן בתבן ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות'''. כן? שוב פעם, עוד הלכה פסוקה, שאנחנו יודעים שכשממרחים את הגורן ואז בעצם חל חיוב תרומות ומעשרות, אבל זה דווקא אם אדם מתכוון למכור את זה בשוק. כן, כי אנחנו מניחים שאם היו מגיעים אליו לשדה, היו קונים, היה מוכר להם את זה. אבל אם הוא מתכוון לשמור את זה לעצמו, אז פה לא מספיק המרוח, אלא בעצם מה שמחייב זה ראיית פני הבית. עכשיו, אם הוא יכניס את התבואה לבית כשלא נגמר המלאכה, כלומר, יכניס את זה ביחד עם מוץ, עם קש, לא נגמרה המלאכה - אז ראיית פני הבית לא קובעת למעשרות. כן? אז זה מה שאומר שאדם יכול להערים, כן, על ידי זה שהוא יכניס את התבואה עם תבן או עם מוץ, ואז בעצם הוא פוטר את זה ממעשרות ויכול לאכול בבית אכילת ארעי או לאכילה בעמה וכולי. זה גם כן הלכה פסוקה. אבדן שאל לרבי: '''כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו: ארבע'''. כן, אנחנו יודעים שיש לנו בעניין טומאה, אז בחולין יש רק שתי מעלות. כן, יש לנו אב הטומאה, מטמא אדם וכלים, ובעצם כשהוא נוגע במשהו אז הוא נהיה תולדה, הוא נהיה ראשון. והראשון הזה יש לו כוח לטמא רק חולין ומשקין, וזה נהיה שני והם אסורים. זה בחולין, רק שתי דרגות. בתרומה יש עוד דרגה, שלישי. בקודשים יש ארבע דרגות, ארבע מעלות, ובמי חטאת יש עד חמש. זהו, הוא אמר את זה, כן. '''וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו: שלש, וקאים ומצלי'''. כן, שוב פעם זו הלכה פסוקה, אין על זה עוררין. רב חזקיה, רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן: '''לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך''': "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". אנחנו נוהגים להגיד את זה הרבה פעמים. הרבה עדות נוהגים להגיד את זה לפני מנחה. רבי יוסי בי רבי אבון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן, וחברייא - כלומר לא רק הפסוק הזה, גם הפסוק הצמוד אליו, כן, "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". רבי חזקיהו אמר בשם רבי אבהו: '''יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם'''. תנן: '''אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'''. מאי טעמא? כלומר, למה צריכים להתפלל מתוך כובד ראש? רבי יהושוע בן לוי אמר: דכתיב "השתחוו לה' בהדרת קדש" - אל תקרא בהדרת אלא בחרדת קדש. כן, כלומר בעצם האותיות ה' וח' מתחלפות וגם הוא החליף את הסדר של האותיות וכאילו כתוב חרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא אמר: מדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". אמר רבי אחא: '''לכשיבא יום רעדה, תגילו'''. כן, כלומר, אם אתם תתפללו באימה, בחרדת קודש, אז בעצם כשיגיע יום רעדה אתם תשמחו, כמו בעולם הזה תשמחו. אמר רבי יהושוע בן לוי: '''זה שהוא עומד ומתפלל, צריך לישב שתי ישיבות. אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל'''. כן, עד שלא יתפלל, דכתיב: "אשרי יושבי ביתך", ואחת משיתפלל, דכתיב: "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך". כן, ישיבה אחת לפני התפילה, ישיבה אחת אחרי התפילה. תנן: '''חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן'''. כן, אז שואלת הגמרא, אם זה ככה, אם הם יושבים על כל תפילה שלוש שעות, כן, אז זה יוצא בעצם תשע שעות ביום הולך רק על תפילות. '''אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן?''' אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן'''. כן, כלומר, למרות שהם עשו מעט, למדו מעט, אבל זה התקיים באדם. אמר רב חונה: '''המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע''', שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". אמר רב חונה: '''כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "סביב רשעים יתהלכון". אמר רבי יוחנן: '''המתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל'''. כן, זה הגנה. '''מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן?''' הרי לפני כן אמר לנו תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן '''צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה''', כן, להתפלל בבית כנסת. והכא אמר אכן שצריך להתפלל בבית? '''לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור'''. כלומר בציבור צריך להתפלל בבית כנסת. אדם יחיד יכול להתפלל בבית וזה ההגנה לבית שלו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=105|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב<span class="yerum-runnum">73</span></div>לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? דכתיב: ([[ישעיהו סו כ]]) "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], ויש אומרים אמרו בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "דרשו את ה' בהמצאו" איכן הוא מצוי? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש|בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.]] וכתיב: ([[ישעיהו נה ו]]) "קראוהו בהיותו קרוב" איכן שהוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן, מאי טעמא? דכתיב: ([[תהילים פב א]]) "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_יד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות|זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות.]] מה טעם? כדכתיב: ([[משלי ח לד]]) "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום". "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? ([[משלי ח לה]]) "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_טו}}זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז. מה טעם? דכתיב: ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה'" וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב: ([[איוב יד טז]]) "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#היגע בתלמודו לא במהרה משכח|ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח]] אמר רבי יוחנן ענתנייתא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן ענתנייתא|°]]: {{שוליים|ה_טז}}ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[משלי יא ב]]) "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_יז}}ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]: הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב: ([[דברים ד ט|דברים ואתחנן ד ט]]) "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי|זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר:]] יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים, ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. {{ירו"מ-הדגשה|ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות}}: ([[תהילים ל יב]]) "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ([[דברים כג ו|דברים כי תצא כג ו]]) "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". ([[ירמיהו לא יב]]) "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". תנן: {{שוליים|ה_יח}}אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: הדא דאמר, במלכי ישראל. {{שוליים|ה_יט}}אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני: {{שוליים|ה_כ}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפסקה בכתיבת השם|היה כותב את השם,]] אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין. {{ירו"מ-ביאור|ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}} עבר ארכונא {{ירו"מ-ביאור|שופט}} ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להכותו}} אמר לון: ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} בנימוסיא דברייה הוא עסיק. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] עלון קומי אנטיפותא {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני מושל}} דקיסרין. חמתון וקם מן קומיהון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם וקם מפניהם}} אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? {{ירו"מ-ביאור|לפני יהודים אלו אתה עומד}} אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! {{ירו"מ-ביאור|ראיתי פני מלאכים}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} עלון קומוי {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לפני}} ארסקינס {{ירו"מ-ביאור|המצביא שדיכא מרד גאלוס ב-351}} באנטוכיא. חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח. {{ירו"מ-ביאור|את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] על קומי מלכותא. כי נפיק, {{ירו"מ-ביאור|כשיצא}} <br><br> <span id="דף_לח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא: '''המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה'''. מה טעם? כלומר, איזה פסוק רומז על זה? דכתיב "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'". אמר רבי אבהו: כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" - '''איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. וכתיב "קראוהו בהיותו קרוב" - איכן שהוא קרוב שזה בית כנסת. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: '''ולא עוד, אלא שאלהיהן עומד על גבן'''. כלומר, אדם שמגיע לבית כנסת ויש שם מניין ומתפללים אז השכינה נמצאת שם. מאי טעמא? דכתיב "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט". אמר רב חסדא: '''זה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות'''. כלומר לא לשבת צמוד לפתח כי נראה כאילו שהוא רוצה לברוח משם, אלא להיכנס פנימה. מה טעם? כדכתיב "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום" - "דלתותי" ולא "דלתי", "מזוזות" ולא "מזוזת". אם עשה כן, מה כתיב תמן? "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חונא: '''זה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז'''. כלומר צריך לרוץ. מה טעם? דכתיב "נדעה נרדפה לדעת את ה'" '''וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא'''. ללכת לאט לאט להראות שכאילו קשה לו הפרידה. מה טעם? דכתיב "כי אתה צעדי תספור". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח'''. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: '''ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח'''. מה טעם? דכתיב "ואת צנועים חכמה". אמר רבי יוחנן: '''ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח'''. כן, כלומר מה שנקרא, אותיות מחכימות. אדם רואה משהו יותר נזכר, יותר בזיכרון. אמר רבי תנחום: '''הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח'''. כלומר גם כן אם הוא חושב על הדברים שהוא קורא כן, ומתחיל להבין לעצמו, לתת לעצמו טעמים לכל דבר, אז לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". אמר רבי יונה בשם רבי תנחום בי רבי חייא: '''זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים'''. ואם דבר אחר, '''כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין''', ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה ולרפואה ולחיים, לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפכות, כמו בתהילים פרק ל': "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". וגם מה שכתוב בדברים פרשת כי תצא: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". וגם מה שכתוב בירמיהו פרק ל"א: "אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון, וניחמתים ושימחתים מיגונם". כן, אלו שלושה פסוקים שבהם נאמר הפכות. למדנו במשנה, תנן: '''אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. אמר רב אחא: '''הדא דאמר, במלכי ישראל. אבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו'''. כן, מלך ישראל יבין, אבל מלך גויים יכול להרוג אותו, זה פיקוח נפש, צריך לענות. תני: '''היה כותב את השם, אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו'''. כלומר אם כותב את שם השם. '''היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון: "אל אלהים ה'", הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום'''. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין - רבי יוחנן למד לפני בית הכנסת של הבבלים שהיה בציפורי. עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי - עבר שופט רומאי ולא עמד לפניו. אתון בעיין מימחוניה - רצו להכות אותו. אמר לון: ארפוניה, בנימוסיא דברייה הוא עסיק - עזבו אותו, בחוק הבורא הוא עוסק. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין - נכנסו לפני המושל של קיסריה. חמתון וקם מן קומיהון - ראה אותם וקם בפניהם. אמרין ליה: מן קומוי אילין יהודאי את קאים? - אתה עומד בפני היהודים האלה? אמר לון: אפיהון דמלאכין חמית! - אני רואה פני מלאכים. רבי יונה ורבי יוסי עלון קומוי ארסקינס באנטוכיא - נכנסו לפני המלך ארסקינס באנטוכיה. חמתון וקם מן קומיהון. אמרין ליה: מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון: אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח - אני רואה את פניהם בקרב ומנצח. רבי אבון על קומי מלכותא - רבי אבון נכנס לפני המלכות... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=106|מרכז|1600px|תצלום — דף לז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד א<span class="yerum-runnum">74</span></div>הפך קדל. {{ירו"מ-ביאור|ערפו ולא הלך אחורנית כשפניו כלפי המלך}} </div> אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה, ושבקוה. {{ירו"מ-ביאור|ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}} לקיים מה שנאמר: ([[דברים כח י|דברים כי תבא כח י]]) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כל, אפילו רוחות, אפילו שדים. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] הוו מטיילין באסרטין. {{ירו"מ-ביאור|בדרך}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא! אמרין: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] מנהגו להתעמק באוריתא סגין, {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר: ([[משלי ה יט]]) "באהבתה תשגה תמיד". רבי יודן בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בירבי ישמעאל|°]] מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|נפלה ממנו הגלימה}} וחכינה מזדהרא לה. {{ירו"מ-ביאור|נחש נכרך עליה}} אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה. {{ירו"מ-ביאור|הרי הגלימה שלך נפלה}} אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? {{ירו"מ-ביאור|האם אין הנחש הרשע שומר עליה}} תנן: {{שוליים|ה_כא}}אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא שנו אלא נחש, {{שוליים|ה_כב}}אבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא {{ירו"מ-ביאור| מכה}} וחזרה ומחייא. {{ירו"מ-ביאור|וחוזר ומכה}} אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: {{שוליים|ה_כג}}לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני: {{שוליים|ה_כד}}היה עומד ומתפלל באסרטיא {{ירו"מ-ביאור|דרך}} או בפלטיא, {{ירו"מ-ביאור|רחבה שבה השוק}} הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש|ובא חברבר {{ירו"מ-ביאור|ערוד}} והכישו,]] ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר, מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]! מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה נושך לאדם}} אין בר נשא קדים למיא, {{ירו"מ-ביאור|אם האדם הקדים ונגע במים}} חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים, לקיים מה שנאמר: ([[תהילים קמה יט]]) "רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_כה}}מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, {{שוליים|ה_כו}}ושואלין גשמים בברכת השנים, {{שוליים|ה_כז}}והבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}: אומר בהודאה<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים}}? כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] שמע לה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ו ב]]) "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ([[הושע ו ג]]) "נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, {{ירו"מ-הדגשה|יבא כגשם לנו}}" כתיב: ([[מלכים א יז א]]) "ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' {{ירו"מ-הדגשה|אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו}}, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: רבי יסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבנן, חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יח א]]) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר {{ירו"מ-הדגשה|על פני האדמה", ולא נאמר ואתנה טל}}.{{ירו"מ-הוסר|וגו'}} ו{{ירו"מ-הדגשה|ל}}מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא דאדרעיה|°]]: <br><br> <span id="דף_לח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לח. מתחיל מהשורה השלישית. תני רבי שמעון בן יוחי אומר: '''וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך'''. כתוב ככה פסוק. אז אומר מה זה כל? '''כל עמי הארץ''' - אפילו רוחות, אפילו שדים. כן, זה מדהים. הירושלמי כמעט לא מזכיר את המושג של שדים, בניגוד לבבלי שאנחנו יודעים שיש עשרות דפים שמדברים על זה. בירושלמי ממש זה אחד המקומות היחידים כמעט. רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסרטין. הם הלכו בדרך הראשית. חמתון חד ושאל בהון, אמר להון: שלמכון רבייא. כן, איזה גוי ראה אותם, אמר להם: שלום רב לכם. אמרין - אז הם אמרו, וכתוב '''וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך''', שאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. כלומר, לא רק שלא יפגעו בנו לרעה, אלא אפילו בדיבור ידברו אלינו יפה. ריש לקיש מנהגו להתעמק באוריתא סגין. היה מתעמק בתורה עד כדי כך שפעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע, לקיים מה שנאמר: '''באהבתה תשגה תמיד'''. כלומר, מתוך הלימוד, מתוך הפלפול הוא לא שם לב ויצא מחוץ לתחום. רבי יודן בי רבי ישמעאל מנהגיה להתעמק באוריתא סגין, גם כן היה מתעמק בתורה. הוות גולתיה שרעה מיניה, כלומר נפלה לו הגלימה, וחכינה מזדהרא לה - נחש נקרא חכינא. אמרין ליה תלמידוי: רבי הא גולתך שריעה - נפל לך המעיל. אמר לון: ולית ההיא רשיעתא זהירא לה? מה, הנחש לא כרוך על זה ושומר על זה? תנן - למדנו במשנה: '''אפילו נחש כרוך על עקיבו, לא יפסיק'''. אמר רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דעקרב מחייא וחזרה ומחייא. כלומר, בניגוד לנחש שמכיש מקסימום פעם אחת, העקרב מכיש וחוזר ומכיש, ותמיד הוא מסוכן. אמר רבי אילא: לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו. כלומר, אם הנחש רודף אחריו צריך לברוח, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. כלומר ללכת אפשר, זה לא נקרא הפסק בתפילה. תני: היה עומד ומתפלל באסרטיא, כלומר מתפלל בדרך, או בפלטיא, כלומר באיזה רחבה שבה נמצא השוק, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון. כלומר אם איזה קרון מתקרב או חמור, כדי שלא ידרוסו אותו צריך להזיז את עצמו משם, אבל ובלבד שלא יפסיק את תפלתו - יכול להתפלל תוך כדי הליכה. אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר - זה מה שנקרא "הרוד" בבבלי - והכישו, ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. ואת אומר מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא - כשהוא מקיש מישהו - אין בר נשא קדים למיא, חברברא מיית - אם האדם נוגע ראשון במים, החברבר מת. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית - ואם החברבר הוא הראשון שנוגע במים, האדם מת. אמרו לו תלמידיו: רבי, לא הרגשתה את הנשיכה? אמר להן: יבא עלי, ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה, אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו, כדי שיקדים למים. ויש אומרים שבעצם הוא נפל לתוך המים של הנחש עצמו. לקיים מה שנאמר: '''רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם'''. הלכנו למשנה, פרק ה' הלכה ב'. מתני': '''מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר בהודאה'''. למדנו במשנה מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. שואלת הגמרא למה כבורות בתחיית המתים? עונה הגמרא: כשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא - כלומר מצא לזה רמז בפסוק. כתוב בהושע: '''יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו'''. רואים שיש איזה קשר בין תחיית המתים לגשם. כתיב במלכים, אליהו הנביא, כתוב: '''ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה', אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי'''. אמר רבי ברכיה: יש מחלוקת בין רבי יסה ורבנן. חד אמר: בין על הטל ובין על המטר, נשמע לו - כלומר את שתיהם הקדוש ברוך הוא הקשיב לו ושתיהם נפסקו. וחרנא אמר: על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו - כי הטל בעצם לא פסק. מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מן הדא - אז זה מסתדר עם הפסוקים: דכתיב הקדוש ברוך הוא אומר לו '''לך הראה אל אחאב ואתנה מטר''' - לא כתוב ואתנה טל, משמע שבעצם הטל לעולם לא פסק. ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? לא מצאנו בשום מקום שכתוב שהקדוש ברוך הוא החזיר את הטל. אמר רבי תנחומא דאדרעיה: סברין מימר, נדר שהותר מכללו, הותר כולו. כלומר אם נדר הותר חלקו, אז הכל הותר. אז כיוון שהותר הנדר של הגשם, ממילא גם הנדר של הטל הותר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=107|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לח עמוד ב<span class="yerum-runnum">75</span></div>סברין מימר: {{שוליים|ה_כח}}נדר שהותר מכללו, הותר כולו. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|הותר}} בבנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יז כא]]) "ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה}}?" אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לו: אדוני הרופא רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו: לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפ{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו כו יט]]) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ארץ רפאים תפיל". {{ירו"מ-הדגשה|מאי וארץ }}רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום דאדרעיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתרגומו}}, וארעא תפקידיה תפליט. {{ירו"מ-ביאור|שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב דכפר חנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דכפר חנן|°]] בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו}}: בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קי ג]]) "לך טל ילדותך" וכתיב בתריה: "נשבע ה' ולא ינחם". אמר רבי יודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה {{ירו"מ-הדגשה|גמורה}} נתתיו לו {{ירו"מ-הדגשה|אף להוריש לבניו, דכתיב}}: ([[בראשית כז כח]]) "ויתן לך האלהים מטל השמים" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הגשמים נעצרים, הן מביאין להן זקן אחד, כגון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מיכה ה ו]]) "כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ה_כט}}היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_ל}}בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. {{ירו"מ-הדגשה|אם זה לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר}}? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. {{ירו"מ-הדגשה|איתמר}}: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: {{שוליים|ה_לא}}אם לא שאל בברכת השנים, {{שוליים|ה_לב}}או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר {{ירו"מ-ביאור|שלא הזכיר}} כלל, לא טל ולא מטר. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: {{שוליים|ה_לג}}אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה: {{ירו"מ-ביאור|כמותו}} אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?<br><br> <span id="דף_לט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אית דבעי מימר, בבנה של צרפית - כלומר כשהקדוש ברוך הוא את הנדר הזה של הטל התיר עם הצרפית. אם נסתכל בפסוקים, כשהבן של הצרפית מת, כתוב: '''ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלהי'''. אז המדרש מספר שרבי יודה בן פזי אומר את זה, משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא - כלומר הוא בורח עם הנרתיק - נפצע בנו. אז הוא חזר אצל הרופא ואמר לו: אדוני הרופא, רפא את בני! אמר לו: לך והחזר את הנרתק, שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך הקדוש ברוך הוא אמר לו לאליהו: "אתה רוצה שנחיה את הבן של הצרפית? לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית." ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? דכתיב: '''יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר! כי טל אורות טליך, ארץ רפאים תפיל'''. שואלת הגמרא מהי "ארץ רפאים תפיל"? אמר רבי תנחום דאדרעיה - הוא אמר את התרגום של הפסוק - וארעא תפקידיה תפליט, כלומר הארץ תפלוט את אלה שנמצאים אצלה, שמופקדים אצלה, את המתים. אמר רבי יעקב דכפר חנן בשם ריש לקיש: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו - בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני, נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. כלומר טל לעולם לא יפסק. מה הטעם? דכתיב: '''לך טל ילדותך''' וכתיב בתריה: '''נשבע ה' ולא ינחם'''. אמר רבי יודא בן פזי: בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה גמורה נתתיו לו, אפילו להוריש לבניו, דכתיב: '''ויתן לך האלהים מטל השמים'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שהוא מעביר את זה בירושה לבנים שלו. אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. ומה הם עושים? הן מביאין להן זקן אחד, כגון רבי יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם - מתפלל בעדם - והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה, אלא לעולם. מה הטעם? דכתיב: '''כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם'''. כן, אדם לא מתפלל ויורד טל, כי טל תמיד ירד. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינא: היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. אבל אם היה עומד בקיץ, כלומר בטל, והזכיר של גשם, מחזירים אותו. שואלת הגמרא: והתני, בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אז אם זו לא חובה, למה אם הזכיר גשם בזמן הטל מחזירים אותו? עונה הגמרא: לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. מי שלא מתפלל בכלל אין בעיה, אבל כשהוא מתפלל דבר שלא ראוי, זה לא טוב. איתמר: בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים, מחזירים אותו? אז זה סתירה לכאורה. ומתרצת הגמרא: בההוא דלא אידכר כלל, לא טל ולא מטר. כלומר, יש חובה להזכיר משהו, להזכיר טל. אם הוא לא מזכיר לא טל ולא מטר, באמת מחזירים אותו. אבל אם הוא הזכיר טל, אז גם בחורף אם הוא לא הזכיר גשמים, לא מחזירים אותו. אמר רבי זעירא בשם רבי חנינה: אם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. כלומר אם הוא לא אמר את "ותן טל ומטר", יכול להגיד בשומע תפילה. ודכוותה: אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, גם את זה יכול להזכיר בשומע תפילה. זה קל וחומר: כי מה אם שאלה שהיא מדוחק - הרי לבקש גשם מבקשים כשכבר צריכים - אז אפילו את זה אם לא אמר, אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח - כלומר מזכירים את זה לפני שצריך - לא כל שכן שיכול להגיד את זה בשומע תפילה? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=108|מרכז|1600px|תצלום — דף לח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד א<span class="yerum-runnum">76</span></div>והתני: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. {{ירו"מ-הדגשה|אם יכול לאמר בשומע תפילה, למה}} מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי|°]]: </div>{{ירו"מ-הוסר|בשלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בשכח}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|גם}} בשומע תפילה. {{ירו"מ-הדגשה|ל}}איכן הוא חוזר? כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו"מ-הדגשה|אם שכח ולא אמר יעלה ויבא}} בראש חודש, אם עקר את רגליו, {{שוליים|ה_לד}}חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא, אם עקר את רגליו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתחילה}} לתחילה. ואם לאו, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לעבודה בשומע}}{{ירו"מ-הדגשה|לשומע}} תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא. {{ירו"מ-ביאור|היו צריכים לעשות תענית אחר פסח שהיו זקוקים לגשם}} אתון שיילון ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|אם יכולים לקבוע תענית}}. אמר לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו {{ירו"מ-הוסר|מטביעה}} מטבעה של תפילה. {{ירו"מ-ביאור|שלא תבקשו גשם בברכת השנים}} איכן הוא אומרה? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סבר מימר, {{שוליים|ה_לה}}אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה}} בשומע תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|הא בתחילה, לא א}}ומר{{ירו"מ-הדגשה|ה בשומע תפילה. והרי אמר}} לון [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}, איכן הוא אומרה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אומרה}} בשש {{ירו"מ-הדגשה|ברכות}} שהוא מוסיף. {{ירו"מ-הוסר|כד}} עד כדון ציבור, שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מניין? {{ירו"מ-ביאור|איכן הוא אומרה}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ה_לו}}יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה, ואילו צרכיו הן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בעא קומי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? {{ירו"מ-הדגשה|נחזי איך נהוג עלמא}}. אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס, {{ירו"מ-הוסר|שכחוה}} שכחו {{ירו"מ-הדגשה|היכן מקומה}} בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: {{שוליים|ה_לז}} אמרה בכוס {{ירו"מ-הדגשה|אף שכבר}} אומרה בתפילה, בשביל לזכות את התינוקות {{ירו"מ-הדגשה|שאינם מתפללים}}. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: בהודייה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: מטין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת {{ירו"מ-ביאור|אם הבדיל}} מיד, {{ירו"מ-הדגשה|שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל מיד, אלא ביום חול אחר היום טוב, אומרה באתה חונן}}. רבי יצחק רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{ירו"מ-הדגשה|מורים}} הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|וכן אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם.<br> <span id="דף_לט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף לט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו.''' כן, הרי אם הוא יכול להגיד בשומע תפילה, אז למה מחזירים אותו? '''אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי:''' אם שכח ולא אמר גם בשומע תפילה. כלומר, מה שאמרנו שמחזירים אותו, הכוונה שהוא שכח גם בשומע תפילה. שואלת הגמרא: להיכן הוא חוזר? עונה הגמרא: '''כד מר רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: בראש חודש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה.''' אם שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אז אם עקר רגליו חוזר לתחילה - לרצה. אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, ואחריו יעלה ויבוא. אז גם כאן, '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר תפילה,''' כמו שאמרנו. אומרת הגמרא: '''בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא.''' היו זקוקים לגשם, ורצו לכן תענית לבקש גשם אחרי פסח. '''אתון שיילון לרבי. אמר לון רבי: לכו ועשו,''' אין שום בעיה, מותר לכם, '''ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה,''' ואל תבקשו גשם בברכת השנים, כי זה לא הנוהג לבקש בקיץ גשם. אז שואלת הגמרא: '''איכן הוא אומרה?''' כלומר, בנינוה, איפה הם יגידו את זה? '''רבי ירמיה סבר מימר, אומרה בשומע תפילה.''' '''אמר ליה רבי יוסי: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו בשומע תפילה,''' דווקא בדיעבד, כלומר לכתחילה לא בשומע תפילה. אז אם כן, הרי רבי אמר לנו '''לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.''' אז אם יגידו בשומע תפילה לכתחילה, זה אחרת מהמטבע של התפילה, וזה בניגוד למה שרבי אמר להם. שואלת הגמרא: אז על דעתיה דרבי יוסי, '''איכן הוא אומרה?''' הרי אם הוא לא אומר בשומע תפילה ולא אומר ברכת השנים, אז מתי יגיד את זה? אלא '''בשש שהוא מוסיף.''' אנחנו יודעים שבתעניות אומרים עשרים וארבע ברכות, כלומר מוסיפים עוד שש ברכות. יכול להגיד את זה באחת מהשש ברכות שהוא מוסיף. אומרת הגמרא: '''עד כדון ציבור, שיש לו שש.''' ציבור מתפלל עשרים וארבע ברכות, אבל '''יחיד שאין לו שש''' - בתענית הוא מתפלל רק שמונה עשרה, אין לו שש. אז מה הוא יעשה? '''אמר רבי חנינא: לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה,''' כן, הרי אמרנו שיחיד יכול להגיד כל הצרכים שלו בשומע תפילה, אז גם זה נקרא צרכיו. אז בעצם ליחיד אין בעיה שהוא יגיד בשומע תפילה. תנן: '''והבדלה בחונן הדעת.''' כלומר, למדנו שאת חונן הדעת אומרים בו את ההבדלה. '''שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן:''' מה זה המחלוקת הזו? '''דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו?''' הרי תמיד, כל שבוע אומרים הבדלה, אז איך יכולה להיות מחלוקת בין החכמים? פשוט נראה איך נהגו בעולם וזהו. '''אמר לו: על ידי שעיקרה בכוס,''' כלומר, כיוון שבהתחלה תיקנו את ההבדלה על כוס, ורק לאחר מכן העבירו את זה לתפילה, אז '''שכחו בתפלה''' - שכחו היכן מקומה בתפילה. '''מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס.''' מדברי רבי יוחנן אנחנו מבינים שבעצם העיקר של ההבדלה זה דווקא בכוס. '''רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא: אמרה בכוס אומרה בתפילה,''' כלומר, אם אדם אמר הבדלה בכוס ולא אמר בתפילה, חוזר ואומר בתפילה, '''בשביל לזכות את התינוקות,''' כלומר תינוקות שלא מתפללים שהם יזכו להבדלה. אבל מפה אנחנו רואים שבעצם '''מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה.''' '''רבי זעירא ורב יהודה בשם שמואל: אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס.''' מתוך הדברים אנחנו מבינים ש'''מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן,''' בעצם צריך את שניהם. תנן: '''רבי אליעזר אומר: בהודייה.''' כלומר רבי אליעזר אומר שאת ההבדלה אומרים בברכת הודאה, אחרי מודים, כמו שאומרים על הניסים. '''רבי יוחנן בשם רבי: מטין כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מיד.''' ביום טוב שחל במוצאי שבת, שאז אין לנו חונן הדעת, שם אומרים את זה בהודאה, אבל בתנאי אם הבדיל מיד במוצאי שבת. כיוון שלא אומרים חונן הדעת, אבל אם הוא שכח להבדיל ביין ומבדיל בחול, אז הוא אומר את זה בהודאה. '''רבי יצחק רבה בשם רבי: הלכה כרבי אליעזר, ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת.''' לא כמו שאמרנו מקודם "מטין", אלא "הלכה" - כלומר אם בא מישהו שואל, מורים לו כך. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' כלומר לא רק מורים למישהו שבא לשאול, אלא אפילו דורשים את זה בשיעור בציבור. '''רבי אבהו בשם רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר לעולם.''' אמר רבי יעקב בר אחא: לאו תרתי שמועין - לא בגלל שיש כאן שני אמוראים שאמרו את השמועה הזאת, אלא '''בגין דרבי יצחק בר נחמן ורבי אלעזר, תרויהון בשם רבי חנינא בן גמליאל: הלכה כרבי אליעזר לעולם,''' בגלל זה פוסקים הלכה כמותם, כלומר לא בגלל שהם שניים, אלא בגלל שהם אמרו את זה בשם רבי חנינא בן גמליאל. דהיינו למדנו במשנה '''ואבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה.''' אבל לדברי החכמים הלכה כמאן? '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר ברכה רביעית,''' צריך להגיד ברכה רביעית. '''אמר רבי יודן: אומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל.''' כלומר, בהתחלה הוא מתחיל אתה חונן כמטבע ברכה רגילה, ולבסוף הוא מסיים בברכת ההבדלה, כמו המנהג שלנו היום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=109|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב<span class="yerum-runnum">77</span></div>אמר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: לאו {{ירו"מ-הוסר|בגין דאתון}}{{ירו"מ-הדגשה|דאינון}} תרתיי שמועין {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שהם הרוב והלכה כמותם. כיוון שבאמת אין כאן שני דעות}}, בגין דרבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}, תרויהון {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חנינא בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן גמליאל|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} לעולם, {{ירו"מ-הדגשה|ואין כאן אלא שמועה אחת, ולכן הלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי, שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל. תנן}}: ואבדלה בחונן הדעת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-הוסר|דברי חכמים }}אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה. {{ירו"מ-הדגשה|לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ברכה רביעית. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה חונן כ}}מטבע ברכה {{ירו"מ-הדגשה|רגיל}}, ואחר כך מבדיל. {{ירו"מ-ביאור|שמסיים את ברכת אתה חונן בברכת הבדלה כמנהגנו היום}} ותייא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת חונן הדעת בשבת|{{ירו"מ-הוסר|תמיהני}} תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת.]] אם אין דיעה, תפילה מניין? {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}}, אם אין דיעה, הבדלה מניין? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה. {{ירו"מ-ביאור|שפותח את ברכת חונן הדעת בברכת הבדלה ומסיים בנוסח הרגיל של אתה חונן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלעזר ברבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי הושעיה|°]]: ובלבד {{שוליים|ה_לח}}שלא יפחות משלש אבדלות. {{ירו"מ-ביאור|בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים.}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות. לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{שוליים|ה_לט}}ובלבד מאבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי[[ביאור:עץ מסורת#נחום בירבי סימאי|°]] נפק ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בשם אבוי: {{ירו"מ-הוסר|ואפילו}} אפילו אבדלה אחת. ואמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: וצריך לחתום בהבדלה. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|לדעת נחום בירבי סימאי, שסובר שדי בהבדלה אחת}}, מעתה {{שוליים|ה_מ}}אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, {{ירו"מ-הוסר|וחוזר}} חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול? {{ירו"מ-הדגשה|והרי זו ברכה קצרה, ולמה חוזר וחותם בברכה}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא {{ירו"מ-הדגשה|ברכת הבדלה, היא}} מ{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכות {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו חכמינו זכרונם לברכה}}, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן, {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות, כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר}}: רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה}}. רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת, {{שוליים|ה_מא}}שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כמה דאמר: אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל. {{ירו"מ-ביאור|לכן אומרה בחונן הדעת}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יודה ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה ברבי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מבדיל אפילו עד יום חמישי|אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת.]] הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, {{שוליים|ה_מב}}אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. {{ירו"מ-הדגשה|ואם לאו, אינו אומרה. דבמוצאי שבת נברא האור}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, {{שוליים|ה_מג}}אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]: וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו? {{ירו"מ-ביאור|שאומר בין טמא לטהור הבדלתה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{שוליים|ה_מד}}צריך לומר החל עלינו את {{ירו"מ-הוסר|הימים }}ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך לאמר}} הביננו ולמדינו. {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מה}} העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על היין}} ועיניהן בנר {{ירו"מ-הדגשה|כשמברך על הנר. ואמר}} רב חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ה_מו}}ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_מז}}האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, {{שוליים|ה_מח}}מודים, מודים, משתקין אותו. {{שוליים|ה_מט}}העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, {{שוליים|ה_נ}}ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? {{שוליים|ה_נא}}מתחילת ברכה שטעה זה.<br><br> <span id="דף_מ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ותייא כרבי, דרבי אומר: תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה, תפילה מניין?''' אז '''אם אין דיעה, הבדלה מניין?''' כלומר, כמו שרבי אמר שהוא מתפלא איך ביטלו את תפילת אתה חונן בשבת, כי הרי בלי דעת אי אפשר להתפלל, אז גם אותה סברה - אם אין דעה אין הבדלה. לכן בעצם תיקנו את ההבדלה בתוך ברכת אתה חונן. '''אמר רבי יצחק ברבי אלעזר: מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה.''' כלומר לא הפוך - לא מתחיל במטבע ברכה ואז חותם במבדיל, אלא מתחיל במבדיל ורק אחרי זה חותם את מטבע הברכה. '''רבי אלעזר ברבי הושעיה: ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות.''' צריך להזכיר בברכה שלוש הבדלות - בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, לפחות. '''אמר רבי יוחנן: אמרו: הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה אבדלות.''' '''לוי אמר: ובלבד מאבדלות האמורות בתורה,''' כלומר לא להגיד הבדלות שמופיעות במקום אחר, אלא רק מהתורה. '''נחום בירבי סימאי נפק ומר בשם אבוי: אפילו אבדלה אחת,''' כלומר לא צריך להגיד שלוש, אלא אפילו בהבדלה אחת מספיק. '''ואמר רבי אבהו: וצריך לחתום בהבדלה,''' כי צריך להגיד "מבדיל בין קודש לחול". אז לפי נחום בירבי סימאי שסובר שדי בהבדלה אחת, מה יצא מכאן? '''רבי מנא בעי: מעתה אפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, חוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול?''' יצא מוזר - זו ברכה קצרה, אז למה הוא חוזר ומברך? הרי מה הוא אומר - "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול", "ברוך אתה השם המבדיל קודש לחול" - זה מאוד מוזר. יש לנו כלל שברכה קצרה לא חותמת בברוך, וברכה ארוכה חותמת בברוך. אז אם אתה אומר שבע הבדלות, אוקיי, התחלת ואתה חותם בברוך. אבל אם בעצם כל מה שאמרת זה רק הבדלה אחת - "מבדיל קודש לחול" - אז לחזור על זה פעמיים זה נשמע מוזר. אז למה הוא חוזר? '''אמר רבי יוסי בי רבי בון: ולא מברכות, שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן,''' והלא ברכת ההבדלה זה מהברכות שתיקנו חז"ל שפותחים בהם בברוך וחותמים בברוך. כיוון שסודה שהיא ברכה ארוכה, שיכול להגיד באמצע שבע הבדלות, אז גם אם הוא לא אומר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר: '''רבי יצחק ברבי אלעזר''' אמר: '''פותח במבדיל''' ואחר כך אומר מטבע ברכה, כמו שאמרנו - הוא פותח בהבדלה ואחרי זה רק אומר "אתה חונן לאדם דעת". למה? הגמרא מסבירה: '''רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי: זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל,''' וכמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, '''ודכותה: אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל.''' לכן הוא אומר את זה בחונן הדעת, אבל הוא מקדים את ההבדלה גם לחונן הדעת. '''רבי זעירא ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי בשם רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי: אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת,''' אפילו עד יום חמישי. '''הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול, אבל בורא מאורי האש, אומרה מיד,''' ואם הוא לא אמר את זה - גמרנו, הפסיד, כיוון שבמוצאי שבת נברא האור, לכן מברכים דווקא במוצאי שבת. '''רבי זעירא בשם רבי יהודה, ורבי אבא בשם אבא בר ירמיה: אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת, אומר: בין יום השביעי לששת ימי המעשה,''' למרות שבעצם זה לא מוצאי שבת. '''אמר רבי זעירא לרבי יהודה: וכי ששת ימי המעשה לפניו?''' למה הוא אומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה"? הרי מדובר ביום טוב, מוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע. '''אמר לו: וכי יש טומאה וטהרה לפניו?''' - שהוא אומר "בין טמא לטהור" בהבדלה? אז זה פשוט שבח לקדוש ברוך הוא, אז גם זה שבח לקדוש ברוך הוא. '''רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום.''' '''רבי אבא מוסיף: והשמיענו בהן ששון ושמחה.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: הביננו ולמדינו.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: העונין אמן צריכין ליתן עיניהן בכוס''' - והעונים אחר "מאורי האש" - '''ועיניהן בנר.''' '''רב חזקיה בשם רבי ירמיה: ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גידוליהן,''' כן, מחזיקים אותם בצורה שהם גדלים כלפי מעלה, עומדים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=110|מרכז|1600px|תצלום — דף לט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א<span class="yerum-runnum">78</span></div><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים, מודים, משתקין אותו. אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] </div>בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו, לפי שהוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור|כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא:]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא כאומר}}: על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משום שהוא}} כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: עד קן ציפור הגיעו רחמיך {{ירו"מ-הדגשה|ותו לא}}. אית תניי תני: על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. ואית תניי תני: עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר על {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר עד {{ירו"מ-הדגשה|קן ציפור}}, מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|משתקין אותו ד}}לא עבדין טבות, {{ירו"מ-ביאור|שלא עושים טוב}} שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך}}. ואילין דמתרגמין: עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא, תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד, {{ירו"מ-ביאור|שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|אף אינון}} {{ירו"מ-ביאור|הדורשים כך}} לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, {{ירו"מ-הדגשה|ואינם אלא גזרת מלך. תנן}}: מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סג יב]]) "כי יסכר פי דוברי שקר", {{ירו"מ-ביאור|והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד|הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן.]] {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: העובר לפני התיבה וטעה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בן חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] בשם רבי חנניה בן גמליאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בן גמליאל|°]]: {{שוליים|ה_נב}}טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. אדא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אדא בר בר חנה|°]] וגניבה[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ה_נג}}טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר {{ירו"מ-הוסר|בתחילה}}{{ירו"מ-הדגשה|לתחילה}}. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו {{ירו"מ-הדגשה|שאמר כתיקונה}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] יתבון בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישבו בבית כנסת אחד}} אתי {{ירו"מ-הדגשה|חד}} עבר {{ירו"מ-הוסר|חד }}קומי תיבותא, ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} חד ברכה, אתון ושיילון {{ירו"מ-ביאור|באו ושאלו}} לרבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. אמר להם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: שליח ציבור שהשגיר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו {{ירו"מ-הדגשה|מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו}}. אשכח תניי ופליג: {{ירו"מ-ביאור|וסובר שגם שליח ציבור חוזר}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ה_נד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות|לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים]] שאני אומר אולימין הוא. שמואל הקטן[[ביאור:עץ מסורת#שמואל הקטן|°]] עבר קומי תיבותא, {{ירו"מ-ביאור|עבר לפני התיבה}} ואשגר {{ירו"מ-ביאור|דילג}} מכניע זדים. בסופה, שרי משקיף עליהון. {{ירו"מ-ביאור|בסוף התפילה הסתכל לראות אם חושדים בו שהוא מין}} אמרין ליה: לא שיערו חכמים בך! רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] ורבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] אמרו בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נה}}אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: הסיע {{ירו"מ-הדגשה|דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו}}, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא {{ירו"מ-ביאור|שנוהגים לאמר אחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום להסתפק}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] אמרו בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ה_נו}}היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. {{ירו"מ-ביאור|שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה, והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה}} וכתיב: ([[תהילים יט ח]]) "תורת ה'<br><br> <span id="דף_מ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי בשם רבי סימון: כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא: '''עד קן ציפור הגיעו רחמיך'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ. עכשיו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ה' הלכה ג'. מתניתין: "האומר על קן ציפור יגיע רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאיכן הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה בה." אומרת הגמרא: אמרה המשנה "על קן ציפור יגיע רחמיך וטוב יזכר שמך - מודים מודים משתקין אותו". אמר רבי פנחס - למה משתקים אותו? לפי שהוא קורא תיגר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהוא כאילו אומר כביכול '''על קן ציפור הגיעו רחמיך''', אבל לא על אותו איש. מה, אתה מרחם על הציפורים ולא עלי כביכול. רבי יוסי אמר בשם רבי סימון שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כאילו מגדיר שעד כאן הקדוש ברוך הוא מרחם, מפה ואילך הוא לא מרחם. אית תניי תני - יש ברייתא שאומרת "על קן ציפור", כלומר גורסים "על", ואית תניי תני - יש ברייתא שגורסת "עד קן ציפור". מאן דאמר "על" - זה מסייע לרבי פנחס, שאומר על הציפור אתה מרחם וכביכול על אותו האיש אתה לא מרחם. ומן דאמר "עד" - זה מסייע לרבי יוסי, שאמר שבעצם הוא כאילו מגדיר את המידות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא מרחם עד ציפורים, יותר מזה הקדוש ברוך הוא לא מרחם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''לא עבדין טבות, שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים'''. למה? דלהו דין תיגרא - כי הוא נוקט מידה של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ואינה אלא גזירת מלך. ואילין דמתרגמין - כלומר יש כאלה שבדרשות שהם מסבירים את העניין של המצוות, אז הם הגיעו למצווה של האיסור לשחוט אמא ובנה, והיו דורשים, מסבירים לקהל, ואמרו: "'''עמי בני ישראל, כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא'''". כלומר זו הסיבה של המצווה - אני מרחם בשמים, אתם גם תרחמו בארץ. "'''תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד'''" - את אותה ובנה, כלומר שור או כבשה, אותה ובנה לא תשחטו ביום אחד. אז בעצם זה לא טוב, כיוון שהם עושים את מידת הקדוש ברוך הוא רחמים. אפילו הן דין תיגרא, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינה אלא גזירת מלך. תנן '''מודים מודים משתקין אותו'''. כלומר אמרה המשנה שאם הוא אומר "מודים מודים", פעמיים, משתקים אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: '''כי יסכר פי דוברי שקר'''. אדם שאומר מודים מודים כאילו כביכול הוא פונה לשתי רשויות. הדא דאמר בציבורא - כלומר כל מה שאמרנו על קן ציפור וכל הדברים האלה, זה משתקים אותו דווקא בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, "העובר לפני התיבה וטעה". אמר רבי יוסי בן חנינה בשם רבי חנניה בן גמליאל: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''' לתחילה, כי שלוש הברכות הראשונות זה יחידה אחת. אדא בר בר חנה וגניבה אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה'''. כי שלוש האחרונות הם גם כן יחידה אחת. רבי חלבו ורב חונא אמרו בשם רב: '''טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר''', '''בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה''' - בעצם הכרעה של שני השיטות, גם השלושה הראשונים זה יחידה אחת, גם השלושה האחרונים זה יחידה אחת. '''טעה ואינו יודע איכן טעה''' - כלומר אם הוא טעה באחת הברכות רק הוא לא יודע איפה, אז הוא '''חוזר למקום הברור לו''' - כלומר הוא יודע: זה ודאי אמרתי, ומשם הוא חוזר. רבי אחא ורבי יודה בן פזי, ישבו בבית כנסת. אתי עבר קומי תיבותא - אחד חזן עבר לפני התיבה, ואשגר חד ברכה - דילג איזה ברכה. המשיכו לנקוט שאר הברכות, אבל הוא דילג ברכה אחת. אתון ושיילון לרבי סימון, אמר להם רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''שליח ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו'''. כלומר אם שליח ציבור דילג שתיים שלוש ברכות, לא מחזירים אותו למקום שלהן, אלא משלים אותן ממקומן. זה מפני צורך ציבור - לדוגמה, אם הוא לא אמר "אתה חונן לאדם דעת" והגיע כבר ל"רצה", שם הוא יגיד "אתה חונן לאדם דעת". אשכח תניי ופליג - מצאו ברייתא שחולקת, וסובר שגם שליח ציבור חוזר, כי הברכות עצמן, כמו שאמרנו בהתחלה, יש להן סדר וכל ברכה תלויה בקודמת, ולכן אסור לשנות את הסדר. תניא: '''לכל אין מחזירין אותו, חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים''' - כלומר מצאנו ברייתא שאומרת שלשום ברכה לא מחזירים חוץ ממחיה מתים, כי אנחנו חושדים שמא הוא כופר בתחיית המתים, או "בונה ירושלים" שמא הוא לא מאמין בבניין ירושלים כמו הנוצרים שראו בחורבן ירושלים את האמונה שלהם, ואם הוא לא אומר "מכניע זדים" - אנחנו חושדים שהוא מין, לכן הוא לא אומר את זה כי זה פוגע בו. שמואל הקטן עבר קומי תיבותא - אנחנו יודעים ששמואל הקטן הוא זה שהתקין את ברכת המינים. עבר לפני התיבה, ואשגר מכניע זדים - כלומר דילג על "מכניע זדים" בטעות, ולא זכר איך לסיים. הוא עמד שמה ולא זכר איך לסיים את זה. בסופה, שרי משקיף עליהון - מתחיל להסתכל, לראות אולי הם חושדים בו. אמרין ליה: '''לא שיערו חכמים בך'''! רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא אמרו בשם רבי אלעזר: '''ספק הזכיר של ראש חודש, ספק לא הזכיר, מחזירין אותו'''. לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן: '''אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה'''. אמר רבי יודה בן פזי: הסיע, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא, צריכה - כלומר מי שכן רגיל להגיד אותם, אז אם הוא נזכר באמצעם או קודם שאמר אותם, יש מקום להסתפק, כי זה לכאורה חוץ מתפילת שמונה עשרה, או בגלל שנהגו לומר את זה קבוע, אז זה הופך להיות חלק ממנה, ולכן זה חוזר לעבודה. יש מקום להסתפק, וזה נשאר בשאלה. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן: '''היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון'''. כלומר אם אדם קרא בתורה והשתתק, זה שעומד תחתיו לא ממשיך מאותו מקום שהוא השתתק, אלא מתחיל מההתחלה. '''כי אם אמר אתה ממקום שפסק, נמצא שפסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן, והאחרונים שקורא השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן'''. כלומר כיוון שאם אני אומר שהוא מתחיל מהאמצע, אז זה בעצם לא מברך את הברכה הראשונה. יוצא שהראשון שהשתתק בירך את הברכה הראשונה וקרא כמה פסוקים, והשני לא בירך ברכה ראשונה והמשיך לקרוא את שאר הפסוקים ואמר ברכה אחרונה. יוצא שהפסוקים הראשונים יש להם ברכה ראשונה ואין להם ברכה אחרונה, והפסוקים האחרונים יש להם ברכה אחרונה ואין להם ברכה ראשונה. לכן בעצם זה יתחיל מההתחלה, כולל ברכה, כולל הכל. וכתיב - כלומר אי אפשר לעשות דבר כזה, שיהיו פסוקים שאין להם ברכה מלפניהם ולא מאחריהם: '''תורת ה' תמימה משיבת נפש''', שתהא כולה תמימה - תמימה בברכותיה, מוקפת בברכות. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=111|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב<span class="yerum-runnum">79</span></div>תמימה משיבת נפש", שתהא כולה תמימה. {{ירו"מ-הדגשה|בברכותיה}} {{ירו"מ-ביאור|לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}} תני: {{שוליים|ה_נז}}לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מפני הברכה. {{ירו"מ-ביאור|שלא יכולים לברך שניהם דברכת השני הוי ברכה לבטלה}} והתני: {{שוליים|ה_נח}}לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא! אית לך מימר מפני הברכה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי אין המתרגם מברך}}? אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני: שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא! אמר רבי עולא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן ישמעאל}} {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות {{ירו"מ-ביאור|עולים לקרא}} בתורה, ואין {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיהיו כמה}} קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא {{ירו"מ-הדגשה|כולה. תנן: ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר}} רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה|שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה:]] השאור והמלח {{ירו"מ-הוסר|והסירוב}} והסרוב. {{ירו"מ-ביאור|סירוב לעבור לפני התיבה}} {{שוליים|ה_נט}}בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוה יתיב בחד כנישתא. {{ירו"מ-ביאור|ישב בבית כנסת אחד שבו התפלל רבי אלעזר וראה ש}} עאל חזנא {{ירו"מ-ביאור|נכנס הגבאי}} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי. {{ירו"מ-ביאור|הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}} בסופא, {{ירו"מ-הדגשה|של התפילה}} אתא {{ירו"מ-ביאור|אותו שסרב}} לגבי רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער {{ירו"מ-ביאור|כיוון שלא הייתי עירני}} לא עלית{{ירו"מ-הדגשה|י}}. אמר לו: לא עלך {{ירו"מ-הוסר|לא }}כעסית, אלא על הדין דאטרח {{ירו"מ-הדגשה|יותר מדי. החזן}} בטיטיי אישתתק באופנייה. {{ירו"מ-ביאור|כשאמר האופנים וחיות הקדש}} אתון ושיילון לרבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אמר לון רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|ה_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיכן חוזר הטועה בתפילה|זה שעובר תחתיו, יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|מוהאופנים וחיות הקדש}} ממקום שפסק {{ירו"מ-הדגשה|הקודם}}.]] אמרין ליה: והא תנינן: מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, {{ירו"מ-ביאור|שעניתם קדוש קדוש קדוש}} כמי שהוא תחילת ברכה.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ד"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ה_סא}}העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף. {{שוליים|ה_סב}}אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.<br><strong>גמ':</strong> תני: הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן אחר ברכת עצמו|לא יענה אחר עצמו אמן.]] ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|העונה אמן אחר ברכתו}} הרי זה בור. ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה חכם, {{שוליים|ה_סג}}בעונה בסוף {{ירו"מ-הדגשה|כל ברכותיו}}. {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנחנו אומרים אמן בבונה ירושלים}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר הרי זה בור, בעונה על {{ירו"מ-הדגשה|כל}} ברכה וברכה. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: <br><br> <span id="דף_מא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק חמישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> = ==דף מא (התחלה)== = <div class="yerum-bm-print"> תני: '''לא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'''. יש לנו ברייתא שאומרת ששניים לא יכולים לקרוא ביחד בתורה ואחד לתרגם. אמר רבי זעירא: '''מפני הברכה''' - כי אם שניים קוראים בתורה אז שניהם יברכו, ואחד מהם יברך לבטלה. והתני: '''לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא''' - גם הפוך. אית לך מימר מפני הברכה - הרי אין ברכה למתרגם, אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. יש לנו כלל "תרי קלא לא משתמעין", כלומר שני אנשים קוראים ביחד, זה מבלבל את האנשים. תני: '''שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא'''! כלומר לכאורה זה סותר את מה שאמרנו קודם - כתוב במפורש ששניים קוראים בתורה. אמר רבי עולא: קרויות בתורה, ואין קרויות בנביא, אלא אחד יכול לקרא - לא, אין הכוונה כך, אלא הכוונה שצריך שיהיו כמה קריאות בתורה, כלומר כמה אנשים עולים, ואין צריך שיהיו כמה קריאות בנביא, אלא אדם אחד קורא את כל המפטיר. תנן, "ולא יהא סרבן באותה שעה". אמרנו שאם החזן טעה או השתתק, מביאים אחד אחר, והוא לא יהא סרבן באותה שעה, אלא מיד יעלה. אמר רבי יהושע דרומיא: '''שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה: השאור והמלח והסרוב'''. אנחנו יודעים ששאור, זה שמחמיץ את הלחם - אם מעט מדי לא מספיק טוב, יותר מדי גם לא טוב. מלח גם כן - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. גם סירוב - מעט מדי לא טוב, יותר מדי לא טוב. מידה בינונית זה מה שצריך. עכשיו מה הענין של סירוב? '''בתחילה מסרב''' - באים ואומרים לו תהיה חזן, צריך להגיד לא, לא. '''שנייה מעמעם''' - כאילו מערער, אולי כן ללכת. '''ובשלישית רץ ובא''' - הוא כבר הולך. זה הדרך הנכונה. רבי חונא הוה יתיב בחד כנישתא, ישב באיזה בית כנסת. עאל חזנא ואטרח על חד דייעול - כאילו הגבאי התחיל לבקש ממישהו שיעלה, ולא קבל עילוי - הוא לא הסכים. אמר לו לעלות ועוד פעם ועוד פעם, הרבה פעמים, ולא הסכים. בסופא, אתא לגבי רבי אלעזר, אמר לו: לא יכעוס מרי עלי! בגין דלא הוינא מיתער לא עלית - כלומר לא עליתי סתם ככה, אלא לא עליתי כי לא הייתי מוכן, הייתי רדום, הייתי עייף, אז לא יכולתי לכוון בתפילה, לכן לא עליתי. אמר לו: לא עלך כעסית - לא עליך כעסתי, אלא על הדין דאטרח - שהטריח יותר מדי, כן צריך לדעת: אומרים לא פעם ראשונה, פעם שנייה - גמרנו. בטיטיי אישתתק באופנייה - החזן בחזרת הש"ץ, באמצע "ובכן ובאופנים" הוא השתתק. אתון ושיילון לרבי אבון - מה עושים? אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושוע בן לוי: '''זה שעובר תחתיו, יתחיל ממקום שפסק'''. אמרין ליה: והא תנינן - לא אמרנו שמתחילים מתחילת הברכה? אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא, כמי שהוא תחילת ברכה - ברגע שעניתם קדושה, כאילו הברכה הזאת הסתיימה, ומתחיל ברכה חדשה אחר כך. אנחנו בפרק ה' הלכה ד'. מתני': '''העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטירוף'''. כי יכול להתבלבל. '''אם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו'''. '''ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי'''. כלומר אם זה אדם שבקי בתפילות ואין חשש שהוא יתבלבל, כמו היום שיש סידורים ופחות מצוי שיתבלבל, אז הוא יכול גם כן לעלות לברכת כהנים וגם כן לענות אמן. אמן דווקא לא נהגו להגיד, אבל בכל אופן בברכת כהנים הוא כן עונה. גמ': תני: '''הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור'''. כלומר אדם לא עונה אחר הברכות של עצמו. אית תניי תני: '''הרי זה בור'''. ואית תניי תני: '''הרי זה חכם'''. יש שתי ברייתות סותרות - אחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה בור, ואחת אומרת שמי שעונה אחר הברכות שלו זה חכם. איך זה מתישב? אמר רב חסדא: מאן דמר הרי זה חכם, בעונה בסוף - כלומר, אחרי שיש חטיבה של ברכות הוא עונה אמן, זה בסדר. ומאן דמר הרי זה בור, בעונה על ברכה וברכה. אמר רבי חנינא: </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=112|מרכז|1600px|תצלום — דף מ עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א<span class="yerum-runnum">80</span></div>שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן. {{ירו"מ-ביאור|שיהיה באמצע}} אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. {{ירו"מ-ביאור|שהיה לוי}} אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ה_סד}}כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשהף רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. {{ירו"מ-ביאור|שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} נפיק ליה לברא. {{ירו"מ-ביאור|יצא לחוץ}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחומא ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא ברבי חייא|°]] אמרו בשם רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: {{שוליים|ה_סה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים|עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם.]] למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. {{שוליים|ה_סו}}ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין[[ביאור:עץ מסורת#אביי בי רבי בנימין|°]]: {{שוליים|ה_סז}}העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: אפילו חומה של ברזל {{שוליים|ה_סח}} הברכה מפסקתן. {{ירו"מ-ביאור|הברכה בוקעת את החומה והרי הם בכלל ברכה}} העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: {{שוליים|ה_סט}}נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, {{שוליים|ה_ע}}אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ה_עא}}וצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, {{שוליים|ה_עב}}ואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה|ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ה_ה"> <strong>מתני':</strong> המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: המתפלל וטעה, סימן רע לו}}. רב אחא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא בר יעקב|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} אמר: ובלבד {{ירו"מ-ביאור|אם טעה}} באבות. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן דוסא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן דוסא {{ירו"מ-הוסר|בעירו}}{{ירו"מ-הדגשה|לעירו}}. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר {{ירו"מ-הוסר|להו}}{{ירו"מ-הדגשה|להן}}: בטוח אני שנינוח בנו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} מחליו. וסיימו {{ירו"מ-הדגשה|את השעה, וכשחזרו מצאו ש}}באותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים י יז]]) "תכין לבם תקשיב אזניך". אמר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, {{ירו"מ-ביאור|היינו שתפילתו קולחת}} יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז יט]]) "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו" <strong>הדרן עלך פרק אין עומדין</strong> ==פרק ששי: "כיצד מברכין" == <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף מא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> כיצד מברכין על הפירות? {{שוליים|ו_א}}{{ירו"מ-הדגשה|על}} פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. {{שוליים|ו_ב}}ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_ג}}שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_ד}}ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בורא מיני דשאים. {{ש}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"א. אומרת הגמרא: '''שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן.''' כלומר דואגים שהכהן יהיה באמצע. זה בדרך של כבוד. '''אימתי? בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם.''' כלומר כי חכם הוא עדיף מכהן. '''אמר רבי יהושע בן לוי: מימי לא ברכתי לפני כהן.''' כלומר, למרות שבעצם גם הוא היה יותר חכם מהכהן, הוא מעולם לא ברך בתורה לפני הכהן, '''ולא הנחתי ישראל לברך לפני.''' הוא היה הרי לוי. '''אמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר: כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת, ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה.''' יש אומרים שהוא עובר גם בשלוש עשה, על כל אחת מהברכות. '''רבי יודה בן פזי כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו, הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא.''' כלומר כשהוא היה כבר זקן, חלש, לא היה לו כוח לעלות בקדשים, אז הוא התעטף ועמד בצד, כדי שידעו שהסיבה שהוא לא עולה זה בגלל שהוא תשוש ולא בגלל שיש לו פגם בכהונה. '''רבי אלעזר נפיק ליה לברא.''' רבי אלעזר יצא החוצה כשהיו מכריזים כהנים. '''רבי אחא ורבי תנחומא ברבי חייא אמרו בשם רבי שמלאי: עיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב.''' '''ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף.''' '''תני אביי בי רבי בנימין: העומדים לאחורי הכהנים, אינן בכלל ברכה.''' '''העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא: אפילו חומה של ברזל הברכה מפסקתן.''' '''העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא: דתנן: נתכווין להזות מלפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו, הזייתו פסולה. לפניו, והזה על הצדדים, הזייתו כשירה.''' כלומר, אם יש לו רוצה לעשות אפר פרה אדומה, מים של מי חטאת, לעשות על אדם טמא, אז אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו, אז זה פסולה. אבל אם הוא התכוון לעשות לפניו והזה לצדדים, אז זה כשרה. '''הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן.''' כמו שבהזיה אנחנו רואים שהתכוון לפניו והזה מהצדדים אז ההזיה כשרה, אז גם כשהכוהנים מברכים, מי שלפניהם מתברך ומי שמצדדיהם מתברך. '''אמר רב חסדא: וצריך שיהא החזן המקריא ישראל.''' המקריא שאומר את "יברכך השם וישמרך" וכולי לכוהנים, אז בעצם הוא צריך להיות ישראל. '''רב נחמן בר יעקב אמר: אם היה רק כהן אחד, המכריז אומר כהן, ואם היו שנים, אומר כהנים.''' '''רב חסדא אמר: אפילו אם היה רק כהן אחד, אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.''' כשהוא מכריז כוהנים אז הוא בעצם קורא לכל השבט, הוא לא פונה לאותו כוהן שמתפלל לידו. פרק ה', המשנה. '''המתפלל וטעה, סימן רע לו; ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.''' למה? כיוון ששלוחו של אדם כמותו. '''אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי, וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.''' כלומר, אם אני מרגיש שהתפילה שוטפת, אני יודע שהתפילה מתקבלת והבן אדם הזה יחיה. אבל אם התפילה מבולבלת, אינה שוטפת, לא קולחת, אני מבין שבעצם הוא מטורף - כלומר התפילה לא מתקבלת. גמרא. '''רב אחא בר יעקב אמר: ובלבד באבות.''' כלומר, באיזה מקום אם הוא טעה זה סימן רע - באבות, כמו ברכה ראשונה, כי היא בעצם ההתחלה של התפילה. '''מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו, ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא. אמר לון: המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר: בטוח אני שנינוח בנו של רבן גמליאל מחליו.''' '''וסיימו באותה שעה תבע מהן מזון.''' כלומר ציינו לעצמם מה היה בדיוק השעה, וכשחזרו מצאו שבדיוק באותה שעה הוא התעורר וביקש אוכל. '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך.''' כלומר זה חזקה - אדם שמכוון בתפילה, תתקבל. '''ומה טעם? תכין לבם תקשיב אזניך.''' כלומר, אם הלב שלהם התכוון בלב, אז הקדוש ברוך הוא מקשיב. '''אמר רבי יהושוע בן לוי: אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, יהא מבושר שנשמע תפילתו.''' כלומר שהתפילה קולחת. '''מה טעם? בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.''' כלומר אם התפילה שלו קולחת מהפה, זה כמו תנובה, כאילו שיוצא פירות מהפה שלו, אז ודאי שיהיה שלום שלום לרחוק ולקרוב. הדרן עלך פרק אין עומדין, אם ירצה השם. מסכת ברכות, פרק ו', הלכה א'. משנה. '''כיצד מברכין על הפירות? פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.''' לפי רבי יהודה אנחנו מכירים את השיטה שלו, שהוא אומר צריך לתת ברכה על כל שינוי - אז על הירקות הוא אומר "מיני דשאים", על זרעים "מיני זרעים" וכולי. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=113|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד א]]</div> 0sofh2iz60tdormexqgnj2331usfgff 106 1754573 3076684 2026-08-16T01:04:50Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076684 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">1</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">2</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">3</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">4</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">5</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">6</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">7</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">8</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">9</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">10</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">11</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">12</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">13</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">14</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">15</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">16</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">17</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">18</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">19</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> 3pd8pfajuqsqy1tgwjkuc2svhqyklme 3076696 3076684 2026-08-16T01:12:30Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076696 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div><br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=114|מרכז|1600px|תצלום — דף מא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div>מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=115|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div>{{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=116|מרכז|1600px|תצלום — דף מב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div>רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=117|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div>ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=118|מרכז|1600px|תצלום — דף מג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div>אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=119|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=120|מרכז|1600px|תצלום — דף מד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div>מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=121|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div>אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=122|מרכז|1600px|תצלום — דף מה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=123|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div>אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=124|מרכז|1600px|תצלום — דף מו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div><br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=125|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div>אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=126|מרכז|1600px|תצלום — דף מז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div>ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=127|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div>על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=128|מרכז|1600px|תצלום — דף מח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div>הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=129|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div>דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=130|מרכז|1600px|תצלום — דף מט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=131|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=132|מרכז|1600px|תצלום — דף נ עמוד ב]]</div> 5wcrkj2hd6nd42d6tcnrz0pwoswaxfj 106 1754574 3076685 2026-08-16T01:04:56Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076685 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> n7y621cevr5iwy9591umcxp4xcgegya 3076697 3076685 2026-08-16T01:12:45Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076697 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div>מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=133|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div>אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=134|מרכז|1600px|תצלום — דף נא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div>הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=135|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div>שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=136|מרכז|1600px|תצלום — דף נב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div>{{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=137|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=138|מרכז|1600px|תצלום — דף נג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div>מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=139|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=140|מרכז|1600px|תצלום — דף נד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div>אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=141|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div>אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=142|מרכז|1600px|תצלום — דף נה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div>אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=143|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div>מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> c88xq4actt1w1ipfk93ubt9myq0e0av 106 1754575 3076686 2026-08-16T01:05:01Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076686 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">1</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">2</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">3</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">4</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">5</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">6</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">7</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">8</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">9</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">10</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">11</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">12</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> oypv33eys3ez5uyk33gr1x5ke4cy97h 3076698 3076686 2026-08-16T01:12:58Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076698 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=144|מרכז|1600px|תצלום — דף נו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div>הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=145|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div>המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=146|מרכז|1600px|תצלום — דף נז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div><br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=147|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=148|מרכז|1600px|תצלום — דף נח עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div>הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=149|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div>. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=150|מרכז|1600px|תצלום — דף נט עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div>ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=151|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div>ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=152|מרכז|1600px|תצלום — דף ס עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div>בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=153|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div>מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=154|מרכז|1600px|תצלום — דף סא עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div>תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=155|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד א]]</div> 7p2n8tmsotpw3y123cbk4hqyogch2jr 106 1754576 3076687 2026-08-16T01:05:08Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076687 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">1</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">2</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=157|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">3</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">4</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">5</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">6</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=161|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">7</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">8</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">9</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">10</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">11</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">12</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1600px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> khzsq9vmq5qdetq8ydmx1rw6or40y2y 3076699 3076687 2026-08-16T01:13:11Z Meirveshulibot 42771 הדפסה בפריסת ספר עם תצלום הדף (בוט) 3076699 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: yeru_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם תצלום הדף'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף עם באר משה, ובעמוד שממולו תצלום אותו עמוד מדפוס וילנא תרפ"ב עם פני משה, קרבן העדה והרידב"ז. טקסט שאינו נכנס בעמוד הראשון נמשך אל עמוד התצלום. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב<span class="yerum-runnum">124</span></div>מרקוליס, אומר: "ברוך ארך אפים". ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע". ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים". ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|א}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) "ארוממך אלהי המלך". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}"]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר "אתה" {{ירו"מ-הדגשה|אלא אומר "ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}". רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו"מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו"מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,"{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". לא מצינו {{ירו"מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע". אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) "מי ימלל {{ירו"מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: "מי ימלל גבורות ה'" {{ירו"מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? "ישמיע קול תהילתו" מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) "לך דומיה תהלה אלהים בציון", סמא דכולא משתוקא. {{ירו"מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו"מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו"מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו"מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} ביו"ד ה"א {{ירו"מ-הדגשה|וח}} {{ירו"מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו"ד ה"א]] {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, {{ירו"מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו"מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני, {{ירו"מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) "כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". "אשר בראו אלהים אדם על הארץ", - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ". אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) "בראשית ברא אלהים"? אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא". אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו"מ-הדגשה|דכ}} {{ירו"מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"? אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) "ויברא אלהים את אדם בצלמו". אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו": אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו"מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"? אמר {{ירו"מ-הדגשה|ל}} {{ירו"מ-הוסר|להן}} הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס", חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו"מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו"מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) "אלהים בקודש דרכך". הילוכו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) "הליכות אלי מלכי בקודש". מושבו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) "אלהים ישב על כסא קדשו". דיבורו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) "אלהים {{ירו"מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו"מ-הדגשה|בקדשו}}". חשיפת זרועו בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) "חשף ה' את זרוע קדשו". נורא ואדיר בקדושה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) "מי כמוכה נאדר בקודש". חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו". אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו"מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק<br><br> <span id="דף_סג_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית"'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: "ברוך ארך אפים"'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע"'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: "ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים"'''. '''ראה בבל, אומר: "וטאטאתיה במטאטא השמד"'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל. '''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד "מלך העולם". אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב "ארוממך אלהי המלך"'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר "אתה"''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר "אתה"''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם. '''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ," ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - "האל הגדול והגיבור והנורא", גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד. '''רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח".''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע".''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה'" - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה'"''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול. '''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''"לך דומיה תהלה אלהים בציון"'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד "היא שווה לפחות אלף שקל" - אז הוא פוחת מהערך שלה. '''תני: הפותח ביו"ד ה"א ותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, "ברוך אתה השם" חותם "ברוך אתה השם". '''באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, הרי זה בור.''' '''באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד, הרי זו דרך אחרת.''' '''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: "כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' '''"אשר בראו אלהים אדם על הארץ" - אין כתיב כאן, אלא: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ".''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: "בראשית ברא אלהים"?''' כתוב "אלהים" ברבים. '''אמר להן: וכי "בראו" כתיב? אין כתיב - אלא "ברא".''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם. '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו"?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: "ויבראו אלהים את האדם בצלמם" אין כתיב כאן, אלא "ויברא אלהים את אדם בצלמו".''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר "נעשה אדם בצלמנו"? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך "בצלמינו כדמותינו".''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.''' '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב "אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע"?''' פה מופיע כמה פעמים "אלהים" - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.''' אם היה כתוב בסוף "הם יודעים", זה מראה שיש כמה. אבל כתוב "הוא ידע", לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס".''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים. '''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: "אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ"? אמר להן: וכי "דיברו" "ויקראו" כתיב כאן? אין כתיב אלא: "דיבר ויקרא ארץ".''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם. '''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב "כי אלהים קדושים הוא" אמר להן: "קדושים המה" אין כתיב כאן, אלא "הוא" "אל קנא הוא".''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב "קדושים" לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות. '''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: "אלהים בקודש דרכך".''' '''הילוכו בקדושה: "הליכות אלי מלכי בקודש".''' '''מושבו בקדושה: "אלהים ישב על כסא קדשו".''' '''דיבורו בקדושה: "אלהים דיבר".''' '''חשיפת זרועו בקדושה: "חשף ה' את זרוע קדשו".''' '''נורא ואדיר בקדושה: "מי כמוכה נאדר בקודש".''' '''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו"''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: "כה' אלהינו בכל קראינו אליהם" אין כתיב כאן, אלא "בכל קראינו אליו".''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו. דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין "ישרה". וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: "וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-xs">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=156|מרכז|1600px|תצלום — דף סב עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א<span class="yerum-runnum">125</span></div>עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו"מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת"ק שנה, ועביו של רקיע, ת"ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו"מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו"מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו"מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) "וחנה היא מדברת {{ירו"מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר" ([[תהילים קב א]]) "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו"מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו"מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה". אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) "ויברח משה מפני פרעה" ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) "צוארך כמגדל השן" זה צוארו של משה. {{ירו"מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו"מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) "ויצילני מחרב פרעה" לי הציל, וקוסנתר {{ירו"מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} {{ירו"מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו"מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) "כופר לצדיק רשע". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו". תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין {{ירו"מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו"מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו"מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'" תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) "מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו".רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו"מ-הוסר|מושלך}}{{ירו"מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו"מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו"מ-הוסר|הרי}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו"מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) "ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו"מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו"מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו"מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו"מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו"מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא חבלוני" רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב "{{הפ|יואל|ג|ה}} "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו"מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: "מן דמאן את"? {{ירו"מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: "מן דסופיינוס" - {{ירו"מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו"מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו"מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו"מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו"מ-הדגשה|בר}} {{ירו"מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו"מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו"מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו"מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב"ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו"מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו"מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו"מ-הדגשה|שפט}}{{ירו"מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו"מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו"מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו"מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו"מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו"מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו". מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו"מ-הדגשה|ואז}} "ויסיתם אלהים ממנו". רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) "אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} שברו על אלהיו" מה כתיב בתריה? "עושה שמים וארץ {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} את הים ואת כל אשר בם". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו"מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו"מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים<br><br> <span id="דף_סג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?" אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: "כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?" אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: "ישאוהו על כתף ויזבלוהו". בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב "רגליה רגל ישרה", ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב"ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''"וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטף", כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''? רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''"ויברח משה מפני פרעה"''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''"צוארך כמגדל השן"''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''"ויצילני מחרב פרעה"''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''"כופר לצדיק רשע"''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''"צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, "מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?" בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''"מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''"ויאמר ה' לדג ויקא את יונה"'''. רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''"ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו"''' וגומר. רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני"''' וגומר. רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''"כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"'''. רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"'''. רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''"יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו"'''. מה זה "ויסיתם אלהים ממנו"? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, "ויסיתם אלהים ממנו"'''. רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''"אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו"''' - מה כתיב בתריה? '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''"עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם"'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע. </div> <div class="yerum-scan">{{מרכז|<small>אין תצלום לדף סג עמוד א — לשון הדף ארוכה מכדי להשאיר לו מקום</small>}}</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב<span class="yerum-runnum">126</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|ו}} {{ירו"מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו"מ-הוסר|וגומר}}{{ירו"מ-הדגשה|השומר}} {{ירו"מ-הדגשה|אמת לעולם}}". אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו"מ-הוסר|מים}}{{ירו"מ-הדגשה|בים}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}} {{ירו"מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו"מ-הוסר|התינוק}}{{ירו"מ-הדגשה|התי}} {{ירו"מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו"מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו"מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו"מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו"מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראינו אליו". רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו"מ-הוסר| ומה טעם}} "למען אחי וריעי". רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו"מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) "וירם קרן לעמו {{ירו"מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך {{ירו"מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו"מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו". {{ירו"מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה". נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים" {{שוליים|ט_יב}}{{ירו"מ-הדגשה|ומ}} {{ירו"מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו"מ-הדגשה|ה אם}}{{ירו"מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו"מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו"מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו"מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו"מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו"מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} ולא יקיצו". {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) "בית גאים יסח ה'". רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) "זבח לאלהים יחרם" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות". את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת". מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות". {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}}" ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) "לא תחנם"!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו"מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו". שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו". {{ירו"מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו"מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים" {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) "מי שת בטוחות חכמה, {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} או מי נתן לשכוי בינה"? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו"מ-ביאור|לאיל}} "יובלא", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) "והיה במשוך בקרן היובל". באפריקא קורין לנידה "גלמודה", {{ירו"מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) "ואני שכולה וגלמודה". ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי", {{ירו"מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) "או מי נתן לשכוי בינה" {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני". כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך<br><br> <span id="דף_סד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''"כה' אלהינו בכל קראינו אליו"'''. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם "אחי וריעי"''', "למען אחי וריעי". רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''"וירם קרן לעמו"''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים. פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו"'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה"'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: "ברוך ארך אפים". מקום שנעקרה ממנו, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר "מי אשר יחובר" - כתיב "מי אשר יבחר", לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב "אל כל החיים יש ביטחון" - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב "במות אדם רשע תאבד תקוה" - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה. תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב "כל הגויים כאין נגדו". ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "מי יחובר" וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו"'''. '''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: "בית גאים יסח ה'"'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: "זבח לאלהים יחרם"'''. '''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: "ברוך דיין האמת"'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: "ברוך משנה את הבריות"'''. '''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: "ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''"לא תחנם"'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא "שכך ברא בריות נאות בעולמו"'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: "ברוך שברא בריות נאות בעולמו"'''. אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''. '''קרא הגבר, אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''"מי שת בטוחות חכמה"''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא "יובלא" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"והיה במשוך בקרן היובל"''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה "גלמודה" - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"ואני שכולה וגלמודה"''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא "שכוי" - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''"או מי נתן לשכוי בינה"''', שהכוונה לתרנגול. '''הרואה אוכלוסין אומר: "ברוך חכם הרזים"''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשיני"'''. '''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי. ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי. וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=158|מרכז|1600px|תצלום — דף סג עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א<span class="yerum-runnum">127</span></div>אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) "זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: "ברוך עושה בראשית" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב"; ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין אמת".<br><strong>גמ':</strong> תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו"מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו"מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו"מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו"מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו"מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו"מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו"מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו"מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו"מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו"מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו"מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) "מי יספר שחקים בחכמה". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו"מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו"מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכתוב אחד {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, "המביט לארץ ותרעד". אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו"מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו"מ-הוסר|אפילון}}{{ירו"מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו"מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) "שאוג ישאג על נוהו", בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) "ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל". {{ירו"מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו"מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) "ותרעש הארץ ותחל" מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) "כי קמה על בבל מחשבות ה'". אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]<nowiki/>רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו"מ-ביאור|שחין}} {{ירו"מ-הוסר|שבלון}}{{ירו"מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו<br><br> <span id="דף_סד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס"ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''. תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט. שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, "יגע בהרים ויעשנו". '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''. '''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו. אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש. אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו. '''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=159|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב<span class="yerum-runnum">128</span></div>פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו"מ-הדגשה|כי}} את{{ירו"מ-הדגשה|ו}}{{ירו"מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו"מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו"מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו"מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: "ברוך שכחו מלא עולם". מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו"מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: "ברוך עושה בראשית" אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו"מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "כי רוח מלפני יעטוף", משלהי {{ירו"מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) "בהתעטף עלי רוחי". כל כך למה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) "ונשמות אני עשיתי". בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} "וה' הטיל רוח גדולה". בימי איוב {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו"מ-הוסר|וגומר"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}". בימי אליהו מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים". אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו"מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו"מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: "והנה ה' עובר, {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו"מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו"מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}" פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" {{ירו"מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו"מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו"מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו"מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו"מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו"מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו"מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו"מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו"מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו"מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) "ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות".<br><br> <span id="דף_סה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם. אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה. פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם. אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''. פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''. רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו. '''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''. </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-md">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=160|מרכז|1600px|תצלום — דף סד עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א<span class="yerum-runnum">129</span></div>"שבואל" ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. "נגיד על האוצרות" שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו"מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) "עד יום גלות הארץ". אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו"מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) "ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}" אמרין" {{ירו"מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו"מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: "ברוך עושה בראשית". אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו"מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) "ועתה לא ראו אור {{ירו"מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו"מ-הוסר|בחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו"מ-הוסר|המטה}}{{ירו"מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו"מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום, {{ירו"מ-הוסר|צריך}}{{ירו"מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו"מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו"מ-הוסר|"אמר מקדש}} "מקדש ישראל מחדש חדשים".]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}"מקדש ישראל וראשי חדשים". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}צריך לומר "והשיאנו" רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר" צריך להזכיר בה זמן {{ירו"מ-הדגשה|ויאמר: "ותתן לנו את החדש הזה". תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}" "היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}"אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". {{ירו"מ-הוסר|ההד}}{{ירו"מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו"מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו"מ-הוסר|וגו'}} {{ירו"מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה". תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו"מ-הוסר|"באי}} "ברוך אתה ה' זוכר הברית" רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} "{{ירו"מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית" אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו"מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי {{ירו"מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו"מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו"מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו"מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו"מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו"מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו"מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו"מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו"מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו"מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו"מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) "מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק". וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו"מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו"מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו"מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו"מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו"מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: <br><br> <span id="דף_סה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן. אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים. אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''. הרואה את הלבנה בחידושה אומר: "ברוך מחדש חדשים". עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע. רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י"ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא. ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: "מקדש ישראל מחדש חדשים". רבי חייא בר אשי אמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". שמואל: צריך לומר "והשיאנו". רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר "ותתן לנו את החודש הזה". תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו. העובר בין הקברות אומר: "ברוך אתה ה' מחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: "ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים". רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: "אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים". זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''. הרואה הקשת בענן אומר: "ברוך אתה ה' זוכר הברית". כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו"ל. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות. רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית. רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם. אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה? </div> <div class="yerum-scan">{{מרכז|<small>אין תצלום לדף סה עמוד א — לשון הדף ארוכה מכדי להשאיר לו מקום</small>}}</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב<span class="yerum-runnum">130</span></div>לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו"מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו"מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו"מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו"מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו"מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו"מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) "כי יגרע נטפי מים" כמה דאת {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) "ונגרע מערכך". אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) "ומים תיכן במידה". רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}"אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך". ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) "{{ירו"מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}", ([[ישעיהו מה ח]]) "תפתח ארץ", כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) "ויפרו ישע", זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) "וצדקה תצמיח יחד", זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) "כי אני ה' {{ירו"מ-הוסר|בראתיך"}} בראתיו", לכך {{ירו"מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו"מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) "אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה" אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו"מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו"מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] "{{ירו"מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}" אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים".<br><br> <span id="דף_סו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו" - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק. אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים". אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''. ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? "תפתח ארץ" - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. "וצדקה תצמיח יחד" - זו ירידת הגשמים. "כי אני ה' בראתיו" - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''. אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". אמרו לו: מת אביו, אומר: "ברוך דיין האמת". מת והורישו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות. פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה. גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב". רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ניתן לו, אומר: "ברוך הטוב והמטיב" - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: "ברוך מלביש ערומים". </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=162|מרכז|1600px|תצלום — דף סה עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א<span class="yerum-runnum">131</span></div>[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים, "לעשות לו סוכה לשמו". {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר, "לעשות לולב לשמו". {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: "על נטילת לולב", {{ירו"מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו"מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו"מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו"מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו"מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: "לעשות מזוזה". לאחר, "לעשות מזוזה לשמו". {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה". העושה תפילין לעצמו, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} אומר: "לעשות תפילין" לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות תפילין לשמו". {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: "על מצות תפילין". העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית". לאחר, {{ירו"מ-הוסר|"וכו"}} "לעשות ציצית לשמו". {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו"מ-הוסר|וכו"}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}". {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר". לאחר, "להפריש תרומה ומעשר לשמו". {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו"מ-הוסר|אמה}}{{ירו"מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה". {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: "על כיסוי הדם". {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה" {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: "ברוך {{ירו"מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". העומדים שם צריכין לומר: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה". המברך צריך לברך: "ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו"מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו"מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו"מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו"מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו"מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו"מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו"מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו"מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו"מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו"מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו"מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו"מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו"מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.<br><br> <span id="דף_סו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: "לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''." כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה. '''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב. '''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף. '''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים. המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''. שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי. אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה "לברך לשמור חוקיך", אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה. כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=163|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב<span class="yerum-runnum">132</span></div>{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו"מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו"מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו"מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו"מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו"מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו"מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) "הנה כחומר ביד היוצר". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו"מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה". מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) "יוסף ה' לי בן אחר". "בנים אחרים" לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו"מ-הוסר|מדרך}}{{ירו"מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו"מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: "יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי", הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|בטוח}}{{ירו"מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו"מ-הוסר|אלו}}{{ירו"מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]<nowiki/>הלל הזקן {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) "משמועה רעה לא יירא"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". ביציאתו אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי" וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום". נכנס, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום". כשיצא, אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו"מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום". יצא, אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו"מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום" או "למקום פלוני לשלום". הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו"מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד". {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? "ברוך אשר יצר את האדם בחכמה" {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו"מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא". כשהוא יוצא אומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור". אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא "מהיזק חמין" בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.<br><br> <span id="דף_סז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב. פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח. אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות. יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל. דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין. הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת. אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה. תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין. '''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''. אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום. בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''. '''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''. '''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''. אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=164|מרכז|1600px|תצלום — דף סו עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א<span class="yerum-runnum">133</span></div>==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". "בכל לבבך", בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; "בכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך; "בכל מאודך", בכל ממונך. דבר אחר: "בכל מאודך", בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם". ומשקלקלו המינין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: "ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם", והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם." ואומר: ([[שופטים ו יב]]) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: ([[משלי כג כב]]) "אל תבוז כי זקנה אמך" ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) "ואתה מרום לעולם ה'". לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו"מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו"מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו"מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: "ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) "לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, "אשירה", ואם משפט אתה עושה עמי, "אשירה". בין כך ובין כך "לך ה' אזמרה". אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) "באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר". בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא", ([[תהילים קטז ג]]) "צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא". בין כך ובין כך {{ירו"מ-הוסר|"ובשם}} "בשם ה' אקרא". אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) "וה' דבר עליך רעה". {{ירו"מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו"מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו"מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו"מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו"מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו"מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו"מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו"מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.<br> <span id="דף_סז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד. '''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: "ברוך אתה ה' מן העולם."''' ומשקלקלו המינים אמרו: "אין העולם אלא אחד." לכן התקינו שיהיו אומרים: '''"ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם."''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''"והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם."''' ואומר: '''"ה' עמך גיבור החיל."''' ואומר: '''"אל תבוז כי זקנה אמך."''' ואומר: '''"עת לעשות לה' הפרו תורתך."''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.''' ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''"ואתה מרום לעולם ה'."''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''"ואתה מרום לעולם ה'"''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת. אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''"לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה."''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''"אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה."''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''"לך ה' אזמרה."''' אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''"באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר."''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''"כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא"''', '''"צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא."''' בין כך ובין כך '''"בשם ה' אקרא."''' אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך."''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''"וה' דבר עליך רעה."''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין. ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר "אקיף לי ואנא עביד מצוה", כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=165|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד א]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב<span class="yerum-runnum">134</span></div>פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו"מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו"מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} "וכרות עמו הברית, {{ירו"מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו"מ-הוסר| והחסד וגומר }}". אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) "ולבי חלל בקרבי". [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו"מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו"מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו"מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו"מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו"מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו"מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]<nowiki/>נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) "את ה' אלהיך תירא"!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו"מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו"מ-ביאור|קיצור}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו"מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו"מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו"מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו"מ-הוסר|בהר}}{{ירו"מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו"מ-הוסר|צרורות}}{{ירו"מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו"מ-הוסר|באשר}}{{ירו"מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]<nowiki/>רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו"מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו"מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו"מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו"מ-הוסר|ו"גו}} וכ"ו {{ירו"מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו"מ-הוסר|דיי}} די {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו"מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] <br><br> <span id="דף_סח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך."''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''"וכרות עמו הברית."''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''"ולבי חלל בקרבי."''' כלומר הרג את היצר הרע. רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: "סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את." כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: "תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי." הרי כתוב בפסוק: '''"ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''"את ה' אלהיך תירא"'''!? הרי לפי מה שאתה אומר "את" זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים. פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח. תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון. אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר. תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''"שמור רגליך תלך אל בית האלהים."''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''"ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק"''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''"לפני ליחה סרוחה"'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. '''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.''' אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''"חטא ישראל"''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר "חטא ישראל"? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר - דכתיב '''"קיימו וקבלו"''' וגו'. רב אמר: "וקבל" כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''"והנה בועז בא מבית לחם"''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''"וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל."''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום. אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''"הביאו את כל המעשר"''' וכו', '''"עד בלי די."''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה. אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו "די" - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר "דיינו". </div> <div class="yerum-scan yerum-scan-sm">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=166|מרכז|1600px|תצלום — דף סז עמוד ב]]</div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א<span class="yerum-runnum">135</span></div>{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] </div>עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו"מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו"מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו"מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו"מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו"מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו"מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו"מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו"מ-הוסר|ואשה}}{{ירו"מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו"מ-הוסר|ממנו}}{{ירו"מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך<br> <strong>הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}} <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ח. אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה. הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'. רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה. תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן? מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש. וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''. אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה "ואני זקנתי" במקום להגיד "ואדוני זקן". אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל. אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט. תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''. וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''. נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''. הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. </div> <div class="yerum-scan">[[קובץ:Talmud Yerushalmi Vilna 1922 vol 1 Zeraim A - Berakhot Peah Demai Kilayim Sheviit.pdf|page=167|מרכז|1600px|תצלום — דף סח עמוד א]]</div> nmmhw3ri04wgj8n9b0amsncxcuoai7p 6 1754577 3076688 2026-08-16T01:06:00Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076688 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד א: שבת, עירובין, פסחים | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] tk1zui651b1bxmhr4mhllgjyrzkf154 6 1754578 3076690 2026-08-16T01:10:58Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076690 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר מועד ב: יומא, שקלים, ראש השנה, סוכה, ביצה, תענית, מגילה, חגיגה, מועד קטן | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] nsebmj0sv3h4msrphtcpp82dadzohzq 6 1754579 3076700 2026-08-16T01:16:32Z Meirveshulibot 42771 העלאת סריקת תלמוד ירושלמי דפוס וילנא תרפ"ב (נחלת הכלל) לשימוש בירושלמי מאיר 3076700 wikitext text/x-wiki =={{int:filedesc}}== {{Book | Author = {{unknown|author}} | Editor = David Fränkel (Korban ha-Edah), Moses Margolioth (Pnei Moshe), Jacob David Wilowsky (Ridbaz), Dov Ber Ratner and others | Title = תלמוד ירושלמי | Subtitle = Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud), Vilna edition | Volume = סדר נזיקין: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, שבועות, מכות, סנהדרין, עבודה זרה, נידה | Publisher = ha-Almanah ṿeha-aḥim Rom (Romm Widow and Brothers) | Language = Hebrew, Aramaic | Publication date = 1922 | Place of publication = Vilna | Source = [https://archive.org/details/Talmud_Yerushalmi_Vilna_images Internet Archive] | Permission = נחלת הכלל — ראו להלן }} =={{int:license-header}}== {{PD-scan|PD-old-auto-expired|deathyear=1917}} מהדורת וילנא תרפ"ב (1922). כל המחברים שפירושיהם נדפסו במהדורה זו נפטרו לפני יותר משבעים שנה — אלעזר אזכרי (1600), דוד פרנקל בעל קרבן העדה (1762), משה מרגליות בעל פני משה (המאה ה־18), מרדכי זאב אטינגר (1863), יוסף שאול נתנזון (1875), יעקב דוד ווילובסקי הרידב"ז (1913) ודב בער רטנר (1917) — ולכן היצירה היא נחלת הכלל בארץ המקור. הפרסום משנת 1922, ולכן היא נחלת הכלל גם בארצות הברית. הסריקה עצמה היא צילום נאמן של יצירה דו־ממדית ואינה יוצרת זכות חדשה. מהדורה זו רשומה בקטלוג ספריות אוניברסיטת דיוק (OCLC 122714694, מספר מדף BM498 1922). [[Category:Talmud Yerushalmi]] [[Category:Hebrew books]] [[Category:1922 books]] [[Category:PDF files in Hebrew]] 3vn64z6c7c8id0javdswiic1pf40aq7