ממשלה עולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המושג ממשלה עולמית מתייחס לרעיון כי יכולה להיות מסגרת מדינית משותפת לכל בני האדם בעולם או לרובם, מעין "ארצות הברית של כדור הארץ". לרעיון הזה יש מתנגדים חריפים החושדים כי הכוח האדיר שיתרכז בידיה של ממשלה כזו ישמש אותה לדיכוי ולכפיה. אך מנגד, לרעיון הזה ישנם גם תומכים נלהבים המאמינים כי רק מסגרת שלטונית בסדר גודל עולמי תוכל להתמודד כראוי עם אותן בעיות שהיקפן עולמי, הן בתחום זכויות האדם והן בתחום איכות הסביבה.

מעולם לא הייתה מדינה אחת ששלטה בכל העולם, אם כי היו בהיסטוריה אימפריות ששלטו – בעיקר בכוח הזרוע – בחלקים נרחבים של העולם, כמו האימפריה הרומית או הבריטית. בהיסטוריה קיימות דוגמאות רבות לפרטים – בין אם הם יחידים, שבטים, ערים או מדינות – שהתאחדו תחת שלטון משותף, אם בהסכמה משותפת ואם בכוח. למעשה כיום כל בני האדם ושטחי היבשות מחולקים למסגרות מדיניות, כ-192 במספר, אשר בקודקודיהן נמצאים סוגים שונים של "ממשלות".

המדינות הקיימות כיום פועלות לפי המודל של מדינת לאום, קרי מדינה ריבונית (שאין עוד מעליה שום סמכות), שכל בני האדם החיים במסגרתה הם בני לאום אחד. ואולם במציאות, מעולם לא התקיים לאום אחד אשר כל בניו ישבו במדינה אחת, ובכל מדינות העולם חיים מיעוטים רבים, אשר לפעמים שיעורם באוכלוסייה הוא משמעותי מאוד. בתנאים אלו, האידאל הלאומי אשר לפיו "זכותו הטבעית" של כל עם היא שתהיה לו מדינה עצמאית, היווה ועודו מהווה עילה לסכסוכים עקובי דם, יזע ודמעות.

בעקבות מלחמת העולם הראשונה נעשה ניסיון להקים ממשלה עולמית בדמות חבר הלאומים, ואחרי מלחמת העולם השנייה נולד ממשיכו, ארגון האומות המאוחדות. ואולם האחרון כמו הראשון סובל מכשלים מבניים רבים, שהמרכזי שבהם הוא שסמכויותיו הן בעיקר ייצוגיות (כמו מוסד הנשיאות בישראל), ולא סמכויות ביצועיות.

דווקא באירופה, ערש המודל של "מדינות הלאום", מתקיים בעשורים האחרונים תהליך איחוד מאסיבי, שבמסגרתו מדינות רבות מסרו סמכויות מרכזיות לידי האיחוד האירופי, ההולך ונבנה כסוג של ממשלה מרכזית משותפת.

תפקיד מרכזי של כל ממשלה הוא הסדרת היחסים בין היחידים בחברה באמצעות חוקים הנוגעים למגוון רחב של תחומי חיים, ואולם לאנושות כחברה עולמית עוד לא קמה ממשלה שזהו הייעוד שלה. ארגונים המבוססים על אמנות בינלאומיות וולונטריות כגון ארגון הסחר העולמי או בית הדין הבינלאומי מהווים ניצנים אפשריים לממשלה כזו.

מבין הארגונים הלא-ממשלתיים הקוראים להקמת מממשלה עולמית אחד המרכזיים הוא "תנועת הפדרליסטים העולמית" (WFM), המדגישה כי המבנה השלטוני הרצוי למדינה העולמית הוא מבנה של דמורטיה פדרלית, שבה מתחת לרמה של השלטון המרכזי פועל שלטון מחוזי (כמו ה-States בארצות הברית) ושלטון מקומי, אשר בידיהם סמכויות שלטוניות מסוימות, וגם במסגרתן נשמר הכלל של הפרדת רשויות. בעולם אפשר למצוא דוגמאות רבות לתפקודו מבנה פדרלי כזה, כמו ארצות הברית, שווייץ, הודו ואחרות.

אנשי הדת הבהאית רואים בהגשמת ממשלה עולמית את אחד הביטויים של האחדות האנושית, ומציעים שהיא תתנהל באמצעות שפה בינלאומית מוסכמת, כדוגמת אספרנטו.

מבחינה דמוקרטית, טיעון מרכזי לזכותה של ממשלה עולמית הוא כי רק במסגרתה יתאפשר מימוש הזכות של כל אדם לייצוג שווה ב"ניהול" העולם. יתר על כן, בעידן הגלובליזציה שבו הטכנולוגיות של תקשורת ותחבורה הפכו את העולם לכפר גלובלי אחד, מתעוררת שאלת הניהול שלו: הרי מקובל בעולם כי לכל עיר ישנה "עירייה", ולכל כפר יש "מועצה" או לפחות "מועצה אזורית", ואפילו לבניין משותף מקובל שיש "ועד בית" - אז כיצד זה אנו מתנהלים כיום בעולם ללא מועצה משותפת, ללא שלטון משותף? ניתן לומר שעד שלא תוקם מסגרת מדינית עולמית ניתן לתאר את החברה העולמית כ"אנרכיסטית" במידה מסוימת. כל עוד כל מדינה נהנית מריבונות מלאה, הקהילה הבינלאומית מתקשה להגן על אינטרסים כלל אנושיים הנמצאים בתחומה של אותה מדינה, כגון הגנה על זכויות אדם מפני פשעי-מלחמה או הגנה על משאבי טבע מפני ניצול הרסני ומכלה.

מבחינת ההיתכנות הטכנולוגית, אם במשך מאות שנים הצליחו קיסרי רומא לתקשר עם רחבי אימפריה אדירה באמצעות שליחים רכובים על סוסים ואניות, ברור כי בעידן האינטרנט והתקשורת הלווינית אין כיום מניעה טכנולוגית לקיים מסגרת על-מדינית בסדר גודל עולמי. ואולם המכשול הגדול ביותר העומד בדרכו של רעיון הממשלה העולמית הוא מיעוטם וחולשתם הפוליטית של התומכים בו. בנוסף לכך, תומכי הדמוקרטיה המתגוננת חוששים כי רבים מבני האדם החולקים עמנו את כוכב הלכת עוד כלל אינם בשלים לדמוקרטיה, ולכן יהיה זה מסוכן ביותר להיחפז ביצירתה של דמוקרטיה עולמית.

בין האנשים הבולטים אשר צידדו ביצירה הדרגתית אך עקבית של ממשלה פדרלית עולמית ניתן לציין את הפילוסוף עמנואל קנט (אשר דן בעניין זה בחיבורו לשלום נצחי משנת 1795), ווינסטון צ'רצ'יל, אלברט איינשטיין, ברטרנד ראסל ומהאטמה גנדי.

[עריכה] ראו גם