סויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה מועמד לאיחוד
ערך זה דן בנושא של הערך פולי סויה וככל הנראה מוסיף עליו מידע. על כן יש לאחד את שני הערכים. (דיון)
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא חוסר בקישורים פנימיים קטגוריות ותבנית: מיון, רווחים מיותרים ובעיות ניסוח. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

סויה, צמח ממשפחת הקטניות. פולי הסויה מכילים חלבון 40% שמן 30% וסיבים תזונתיים מסיסים במים כמות גדולה יחסית (20%). בגלל כמות החלבון הגבוהה האצורה בו משמשת הסויה כתחליף לחלבון מן החי - למעשה זו כמות החלבון הגבוהה ביותר מבכל יבול אחר. רוב גידולי הסויה משמשים לייצור שמן ושאריות הפולים משמשות כמספוא לבקר. חלק קטן מאוד מגידולי הסויה משמשים כמזון לאדם באופן ישיר, בצורת חלב סויה, טופו, פולים או פתיתים יבשים.

מקור צמח הסויה הוא בדרום מזרח אסיה ולמרות זאת, 45% ושטחי הגידול של צמח הסויה ו 55% מהייצור שלו ממוקם בארצות הברית. חלק ניכר מגידולי הסויה בעולם הם מצמחים טרנסגניים (שהושבחו בשיטות של הנדסה גנטית) - זאת על מנת לפתח זנים עמידים בפני מזיקים ובכך להוריד במידה ניכרת את כמות הריסוסים.

מדינות ייצור מובילות אחרות הן ברזיל, ארגנטינה, סין והודו. בברזיל נעקרים שטחים עצומים של יערות עד ובמקומם נשתלים שיחי סויה בגלל הביקוש העולמי הגובר.

זהו צמח מאכל חד שנתי הכולל כ-75 מינים הנפוצים באפריקה הטרופית, באסיה ובאמריקה. זהו צמח זקוף או מטפס, העלים תלתניים בדרך – כלל, הפרחים קטנים, לבנים או סגולים בעלי צוף והתרמילים שעירים וקצרים. גובהו נע בין 40 ל-120 ס"מ. הסויה נמנית על קבוצת צמחי היום הקצר והיא רגישה במיוחד לשינויים פוטופריודיים. תקופת הגדילה היא בדרך – כלל בין 80 ל-160 ימים, ולעיתים אף פרק זמן ארוך יותר, בהתאם לתכונות הזנים ולתנאי הגידול. המין הנפוץ ביותר הוא הסויה השעירה ממנה ניתן למצוא למעלה מ-10,000 זנים.

קיימים כ- 200 זנים שונים של פולי סויה והם מופיעים בגדלים שונים ובמגוון צבעים של קליפה ותרמילים כגון שחור, צהוב, חום, כחול ואפילו מנומר. בפולי סויה בשלים הקליפה קשה, עמידה מפני חדירת מים ומגינה על הפסיג מפני חיידקים ומפני פגיעה מכאנית. הצלקת השחורה שעל הזרע נקראת "מבוא". בקצה אחד של המבוא מצויה המיקרופילה. הסויה היא מקור ל"חלבון מלא". כלומר, מכיל מספר רב של חומצות אמינו חיוניות וזו גם הסיבה שממליצים לצמחונים ולטבעונים לצרוך סויה.

היסטוריה זהו אחד מגידולי התרבות העתיקים ביותר ומקובל שהסויה התרבותית התפתחה מסויית בר, כאשר הסויה השעירה היא המקור העיקרי לגידולי הסויה בעולם. ככל הנראה, גידולה החל בצפון סין ובמרכזה לפני 4,000 שנים ומכאן התפשטה לכל רחבי המזרח הרחוק. רק במאה ה-19 הגיעה הסויה לאירופה ולאמריקה. האגדה מייחסת את שם הצמח קיסר הסיני שנג-נינג-סויה אשר, לפי האגדה, שתל את שתיל הסויה הראשון בסין.

כיום הזרעים נאכלים יבשים או מותססים. בתפריט של עמי המזרח הם משמשים מזון יומיומי בדומה לאורז. על פי הנתונים השוואתיים משנת 2004:  מדינות גידול וייצור – 40% ארצות הברית, 24% ברזיל, 18% ארגנטינה, 8% סין ועשרת האחוזים הנותרים נחלקים בין הודו, פרגוואי ואחרות.  תפוקת שמן מזרעי צמחים בכל העולם – 57% מופק מזרעי סויה, 12% מופק מלפתית ו12% נוספים מזרעי כותנה, 9% מאגוז אדמה/ בוטן ועשרת אחוזים הנותרים מזרעי חמנייה ולבבות דקל.  צריכת שמן מזרעי צמחים בכל העולם – 30% סויה, 29% דקל, 15% לפתית, 8% זרעי חמניה, 18% הנותרים נחלקים בין בוטן, זרעי כותנה, לבבות דקל, קוקוס ושמן זית (המהווה רק 3% מהצריכה העולמית)  ארצות גידולי סויה (במיליון טונות) ייצוא (במיליון טונות) ארה"ב 85.5 29.9 ברזיל 53.0 20.3 ארגנטינה 39.0 7.6 סין 18.0 - הודו 6.0 - פרגוואי 3.8 2.1 אחר 11.6 2.4 טבלה 1. ארצות גידול וייצוא סויה המובילות בעולם

השימושים השונים הסויה משמשת למטרות שונות:  הצמח הירוק – למספוא ולזבל ירוק.  הזרעים – מזון בעלי חיים, מיני רטבים להשבחת מזונות אחרים וכן כתחליף לקפה. זרעים ירוקים משמשים כמזון או לתעשיית שימורים.  קמח הסויה – מקור מזון לאדם כדברי מאפה ולהכנת חלב, גבינה ותבלינים.  תעשייה – דבק, קזאין, צבעי מים, סיבים סינתטיים, סבון, דיו, נרות, לכה, תחליף לגומי.

חלבון הסויה זהה במהותו לחלבונים בצמחים ממשפחת הקטניות. צמחים אחרים שאינם ממשפחת הקטניות אך בעלי חלבון כמעט זהה הם הדגנים מסוג שיבולת שועל וקינואה.

עם זאת, ישנם חוקרים המעריכים כי צריכה מופרזת של סויה ומוצריה עלולה לשבש את מאזן הורמוני המין בבני אדם, שכן היא מכילה נגזרת הדומה בפעילותה לאסטרוגן. משרד הבריאות יצא לאחרונה בהצהרה הממליצה לילדים עד גיל 18 לא לצרוך יותר מ- 3 פעמים בשבוע משום סיבה זו. חשוב לציין כי קיימים מוצרי סויה שאינם מכילים אסטרוגנים, אלה מאופיינים ברמת החלבון של 70% ועד 90% חלבון (חלבון סויה מרוכז ומבודד בהתאם) במוצרים אלה בוצע מיצוי של האסטרוגן. בחלבונים אלה משתמשים להכנת תחליף חלב לתינוקות ולתחליפי בשר. האחרונים מגיעים יבשים וזקוקים לשיחזור בעזרת הרתחה במים ולאחר מכן בישול הדומה לנתחי בשר ועוף.

ההורמון פיטו (צמחי) אסטרוגן המצוי בפולי סויה, הוא בעל השפעה על מערכת ההורמונלית הנשית. מסייע להסדרת המחזור, להקלה על תופעות גיל המעבר ולמניעת אוסטאופורוזיס. כמו כן, יש לו פעילות אנטי-סרטנית, במיוחד בסרטן השד, מעי הגס, פרוסטטה וכו'. יחד עם מרכיבים נוספים, מפחית כולסטרול ומעכב את התהליכים התורמים להסתיידות העורקים. לכן חשוב לצרוך 25 גרם חלבון סויה גם לטיפול במחלות לב, כלי דם וטרשת עורקים.(לפי הצהרת ה- FDA)

הסויה מכילה כמות ניכרת של לציתין, שהינו מרכיב חיוני לניקוי מערכת כלי הדם, מסייע באיזון כולסטרול ובמניעת טרשת עורקים. הלציטין חשוב לעיכול שומנים ולהרזיה. מכיל ריכוז גבוה של כולין ואינוזיטול, לכן מסייע לשיפור הזיכרון והעברת מסרים במערכת העצבים. חלבון סויה מכיל גם ספונינים. הוכח כי רכיב זה הנו בעל השפעה חזקה בתחומים הבאים: מניעת מחלות סרטן, הפחתת רמות גבוהות של כולסטרול, מניעת מחלות לב.