על הרוחני באמנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"על הרוחני באמנות, בייחוד בציור" הוא חיבור אסתטי פילוסופי, משנת 1912, מאת הצייר ואסילי קנדינסקי.

החיבור, אשר פורסם בתוך קובץ חיבורים של תנועת הפרש הכחול, שקנדינסקי נמנה על חבריה, ניסה להגדיר את ערכיה השונים של אמנות הציור ואת התופעות והאפקטים שבה מתוך גישה מטאפיזית-פנומנולוגית, שבמסגרתה הציע ניתוח להשפעה של הראייה החזותית בעיני המתבונן.

כך לדוגמה, תיאר קנדינסקי, שהיה בעל הכשרה מוסיקאלית, את השפעת הצבעים על האדם אשר לדעתו מעוררת את התחושות הגופניות- "הכוח הפיסי היסודי הראשון נעשה נתיב, שבו הצבע משיג את הנפש".

קנדינסקי ניסה ליצור שיטה מתודית בה הערכים הציוריים מהווים סמלים אוניברסליים. קנדינסקי תאר את ההשפעה הפסיכולוגית שבראית צורות גאומטריות או צבעים. בכך הוא ניסה להעניק להם גם משמעות תוכנית. הצבע הכחול, לדוגמה, נתפש בעיניו כ'רוחני' ו'מתרחק' וצורת המשולש דינאמית יותר לעומת הריבוע.

בסיום חיבורו, מבחין קנדינסקי בין מקורות השראה שונים. המקור הראשון הוא התרשמות ראשונית מן הטבע אותה כינה בשם "התרשמות". השני הוא הבעה ספונטאנית בעלת אופי פנימי ו'רוחני' אותה כינה בשם "אימפרוביזציה" ואילו השלישי הוא רגשות מעוצבים והמעובדים שוב ושוב. עיבוד זה הוא כבר פעולה שכלתנית שבה שותפים ההכרה והשכל ונקראת "קומפוזיציה".


החיבור תורגם לעברית, ראה: קנדינסקי, ואסילי, על הרוחני באמנות, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1972.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.