הר הרצל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הרצל הוא הר המתנשא לגובה של 834 מטר וממוקם במערב ירושלים, ביער ירושלים ובין השכונות עין כרם, בית הכרם ובית וגן. על ההר ממוקמים מספר מוסדות לאומיים בהם חלקת קברו של בנימין זאב הרצל, בית הקברות הצבאי הראשי של מדינת ישראל, חלקת גדולי האומה וחלקת ראשי התנועה הציונית. כמו כן ממוקם במורדותיו המערביים של ההר המוזיאון והמרכז לחקר השואה "יד ושם". עקב ריבוי המוסדות הללו, יש המכנים את ההר "הר הזיכרון". הרחבה שלפני קברו של הרצל משמשת מדי שנה כאתר טקס הדלקת המשואות - הטקס הרשמי של סיום אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ותחילת חגיגות יום העצמאות. הטקס כולל פתיחת חגיגות יום העצמאות והדלקת המשואות.
תוכן עניינים |
[עריכה] אתר קברו של הרצל
[עריכה] רקע להקמתו
בשלהי שנת 1948 עוד לפני סיומה של מלחמת העצמאות, החליטה ממשלת ישראל במסגרת מאמציה לביסוס מוסדות המדינה (המוחשיים והסמליים) – להעלות את עצמותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ולקוברן בשטח המדינה. בכך הייתה מעוניינת הממשלה ביצירת אתר קבורה ממלכתי וייצוגי – פנתאון של מנהיגי המדינה ושל ההנהגה הציונית שקדמו להקמתה. הרצל, שנפטר בשנת 1904, ביקש בצוואתו להיקבר בוינה ולהיות מועבר בידי נציגי העם היהודי יחד עם בני משפחתו לקבורה, בארץ ישראל, אולם לא ציין במפורש את המקום בו הוא מבקש להיקבר. הועדה שמונתה לבחירת המקום, והייתה משותפת לממשלת ישראל ולהסתדרות הציונית, התלבטה באשר למקום בו ייקבר הרצל, זאת מפני שעד תקופה זו, נקברו מנהיגיה של התנועה הציונית במספר רב של מקומות דוגמת כנרת (בה נקברו ראשי הציונות הסוציאליסטית) ובית הקברות ע"ש יוסף טרומפלדור בתל אביב. הועדה, שלא הייתה מעוניינת לקבור את הרצל בבית קברות קיים, אלא ליצור אתר חדש בעל משמעות סמלית לתקומת המדינה אותה חזה האחרון, בחרה בירושלים כמקום קבורתו וזאת לא רק עקב היותה הבירה אלא, גם לצורך הדגשת ריבונותה של ישראל על העיר שהיתה, אמורה להישאר תחת ריבונות בינלאומית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947. מבין החלופות נבחרה פסגה חשופה באזור שכונת "בית וגן" במערב ירושלים, שכונתה עד אותה תקופה בשמה הערבי "אלשראפה" ("הנשקפת"). אזור זה נכבש על ידי פלוגת יונתן במלחמת העצמאות בשנת 1948 ושימש כבסיס כוחות עיקרי לחיילים שנקראו לכבוש את העיר. בין השיקולים שהובילו לבחירת האתר צויינו שליטתו הטופוגרפית על האזור (זו היא אחת הפסגות הגבוהות ביותר בירושלים, בגובה 834 מ' מעל פני הים) וריחוקו מקו הגבול עם צבא ירדן. טקס הקבורה נערך באוגוסט 1949, ועל הקבר הוצבה מצבה זמנית, בעוד תהליך עיצוב האתר כולו, ארך עוד מספר שנים.
[עריכה] אתר הקבר
לאחר טקס הקבורה הוקמה ועדה משותפת לממשלת ישראל ולהסתדרות הציונית שמטרתה הייתה החלטה על תכנון קברו של הרצל וסביבתו. ישראל, שהייתה באותה תקופה בשיאו של משבר כלכלי ותחת משטר ה"צנע" לא יכלה להרשות לעצמה הקמת אנדרטה רחבת היקף. לפיכך הופיעה במפרט התחרות לתכנון האתר בקשה לפשטות וצניעות המתאימות "לתנועה עממית ולמדינה צעירה שנאבקת על קיומה ועסוקה במפעל קבוץ הגלויות" וכמו כן לא לעבור על האיסור ההלכתי בעשיית "פסל ותמונה". המפרט דרש, מלבד תכנון קבר הרצל, גם את תכנון קברם של בני משפחתו ואת קברו של דוד וולפסון (ממשיכו של הרצל בראשות התנועה הציונית). ליד קברו של הרצל, נקברו הוריו. בספטמבר 2006 הועלו עצמות ילדיו האנס ופאולינה, ונקברו גם הם לצידו.
עד מאי 1951 הגישו את הצעותיהם לאתר 63 אדריכלים ופסלים מ-11 ארצות. חבר השופטים החליט פה אחד ובחר את תוכניתו של האדריכל הירושלמי יוסף קלארווין מירושלים (שלימים תכנן גם את משכן הכנסת בעיר).
חשוב לציין כי תהליך "התקדשותו" של הר הרצל כסמל המרכזי לזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל הוא תוצאה של גורמים נוספים מלבד קבורת הרצל בפסגתו:
- קבורתם של מנהיגים ציוניים נוספים באתר, בהם זאב ז'בוטינסקי, מקים התנועה הרביזיוניסטית, וראשי ההסתדרות הציונית.
- הקמת בית העלמין הצבאי הראשי של ישראל על מורדותיו של ההר (ראו בהמשך).
- הקמת חלקת "גדולי האומה" בה נקברו ראשי ממשלות, נשיאים ויושבי ראש הכנסת.
- קיום טקסיה הרשמיים של המדינה ברחבת הפארק, ובראשם טקס יום העצמאות, המתקיים במקום עד היום.
- הקמת מוסד יד ושם על שלוחה קרובה להר. ניתן לראות בקרבה בין המוסדות סמל לאחד הנראטיבים המרכזיים בתרבות הישראלית (במיוחד בשנים הראשונות להקמתה) והוא המעבר שביצע העם היהודי "משואה לתקומה", כאשר הר הרצל מביע הן את השאיפה להקמת המדינה (בדמות קברו של הרצל והמנהיגים הציוניים) והן את המחיר להקמתה (בדמות בית העלמין הצבאי).
בכניסה לאתר קברו של הרצל ניצב מוזיאון הרצל, ובו תצוגה על חייו ופועלו, כולל שיחזור חדר עבודתו בוינה על רהיטיו המקוריים.
[עריכה] בית הקברות הצבאי
[עריכה] רקע להקמתו
במקביל לתהליך הבאתו לקבורה של הרצל (ובתחילה גם ללא קשר ישיר) החל משרד הביטחון בשנת 1949 לפעול להקמתם של מספר בתי קברות צבאיים מרכזיים שבהם יובאו לקבורה ההרוגים הרבים של מלחמת העצמאות. במספר ערים נבחרו שטחים בהם יוקמו בתי העלמין הצבאיים, וכך פנה משרד הביטחון אל הקרן הקיימת על מנת לאתר אזור בירושלים שבו יוקם בית העלמין הצבאי של העיר. זמן קצר לפני טקס קבורתו של הרצל בפסגת ההר החליטה הקרן הקיימת לייעד את מורדותיו הצפוניים של ההר לצורך הקמת בית העלמין הצבאי של ירושלים, אליו יועברו גופותיהם של הנופלים בקרב על ירושלים, זאת מתוך מודעות לסמליות הרבה בבחירת האתר. לאחר שנבחר האתר, החליטו ראשי מערכת הביטחון להפוך את המקום לבית העלמין הצבאי הממלכתי ובכך לחזק את הקשר הסמלי החזק בין הנופלים במערכות ישראל לבין המדינה הריבונית המיוצגת באמצעות הר הרצל. בתוך כך נקברו במקום גם נופלים מהתקופה שלפני הקמת המדינה – נופלי המחתרות, לוחמי הבריגדה היהודית הצנחנים באירופה הנאצית וכד', והוקמו בו אנדרטות מרכזיות לחללים שמקום קבורתם לא נודע.
[עריכה] אתר בית העלמין
המצבות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הוקמו ע"פ תבנית אחידה לפיה המצבות הינן מאוזנות ועליהן מונחת כרית אבן עליה חקוקים פרטי הנופל. בחלק מהאתרים שובצה ערוגת פרחים בלב המצבה. את התבנית עיצב האדריכל אשר חירם אשר זכה בתחרות של משרד הבטחון.
בית הקברות עצמו, נמצא כאמור על מדרונותיו הצפוניים של הר הרצל. תכנון בית העלמין מושפע מהטופוגרפיה באתר והוא מחולק למספר רב של חלקות הבנויות במפלסים לאורך המדרון. המתכננים ניצלו אילוץ זה ונעזרו בטרסות על מנת לחלק את האתר לאזורי קבורה המופרדים זה מזה באמצעות הצמחיה והפרשי הגובה. הנקברים בחלקות מחולקים על פי תקופות היסטוריות ואירועים מרכזיים. כך, חללי כל מלחמה (עד מלחמת יום הכיפורים) קבורים באזור נפרד וכמוהם גם נופלי המחתרות וחללי העיר העתיקה. בנוסף מפוזרות על המדרון גם אנדרטות הזיכרון, כגון האנדרטה לפורצי הדרך לירושלים, הצוללת אח"י דקר אנדרטאות לזכר חיילים יהודים שנלחמו במסגרת צבאית בארצם (כגון האנדרטה לזכר חיילים יהודים של הצבא האדום שנלחמו במלחמת העולם השנייה) והאנדרטה לזכר החיילים העבריים שטבעו על סיפונה של הספינה ארינפורה במלחמת העולם השנייה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מירון בנבנישתי, "עיר המנוחות – בתי העלמין של ירושלים", (כתר, 1990).
- פרופ' מעוז עזריהו, "פולחני מדינה. חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים 1956-1948" (שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, 1995).
קטגוריות: ארץ ישראל: הרים | ירושלים | בתי קברות | הרצל

