חטיבה 188
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עוצבת "ברק" (חטיבה 188) הנה חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון של צה"ל.
- במלחמת ששת הימים לחמה החטיבה בעמק דותן.
- במלחמת יום הכיפורים נשאה החטיבה בעול הבלימה של הכוחות הסוריים ברמת הגולן והוחרבה כמעט כליל.
- במבצע שלום הגליל השתתפה בקרב על הכפר סיל.
- במהלך "תוכנית ההתנתקות" השתתפה החטיבה בפינוי היישובים תל-קטיפא, כפר דרום, עצמונה ושא-נור בעזרת גדודים שהוקמו במיוחד לצורך זה.
מפקד החטיבה כיום הוא אל"מ משה שטרית שהחליף את קודמו בתפקיד אל"מ אגאי יחזקאל.
החטיבה השתמשה בטנקי צנטוריון עד 1992 אז עברה הסבה לטנק מדגם מרכבה סימן 3.
לחטיבה יש שלושה גדודי טנקים וגדוד הנדסה הנמצא ת"פ (תחת פיקוד) החטיבה:
- גדוד "סופה" (גדוד 53)
- גדוד "רשף" (גדוד 71)
- גדוד "סער" (גדוד 74)
- גדוד המחץ (גדוד 605) של חיל ההנדסה
[עריכה] היסטוריה
חטיבה 188 הוקמה עוד לפני קום המדינה כעוצבת חי"ר ונקראה עוצבת "כרמלי". העוצבה לחמה בצפון הארץ מהגליל המערבי ועד מנרה בצפון. תג חטיבת כרמלי הוא התג המשמש את החטיבה עד היום.
לאחר הקמת המדינה הפכה עוצבת כרמלי לעוצבה 18. במבצע קדש ישבה העוצבה על גבול ירדן ולא נטלה חלק פעיל בלחימה. אולם מבצע קדש הוכיח כי השריון הוא החיל המוביל ביבשה וכוח ההבקעה העיקרי. התוצאה הישירה לאחר המלחמה הייתה כי הצבא זקוק ליחידות שריון נוספות ועוצבה 18 הוסבה לעוצבת שריון מספר 45. באפריל 1969 שונה שוב שם החטיבה לאחר שהועלתה ממחנה מנסורה למחנה פילון ונקראה עוצבת השריון מספר 188.
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים הייתה חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"מ יצחק בן-שהם (1), חטיבת השריון העיקרית שנשאה בעול הבלימה ביום הראשון של המלחמה ברמת הגולן. שני גדודי שריון של חטיבה 188, גדוד 74 בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי וגדוד 53 בפיקודו של סא"ל עודד ארז (בסה"כ 77 טנקים) היוו את כל כוחות השריון של צה"ל בקו הקדמי של רמת הגולן (חטיבה 7 התרכזה בקו השני, כעתודה פיקודית, ונשלחה בתחילת הלחימה לגזרה הצפונית).
לוחמי חטיבה 188 נאלצו להתמודד עם כוחות שריון סוריים גדולים פי עשרה ויותר, ונשחקו בצורה קשה ביותר: תוך 24 שעות מתחילת הלחימה נותרו שני גדודי החטיבה עם 15 טנקים בלבד. ביום השני ללחימה נותרה החטיבה ללא הפיקוד הבכיר שלה כאשר מפקד החטיבה יצחק בן-שהם, סגנו וקצין האג"ם של החטיבה נהרגו בקרבות. לסורים נפגעו בקרבות שריון בשריון אלה מאות טנקים, כך שבעוז רוחם ובלחימתם הנואשת תרמו לוחמי חטיבה 188 תרומה מכרעת לבלימת הצבא הסורי, והניחו את הבסיס להכרעת הלחימה בחזית הצפון. בסה"כ נהרגו במלחמה 112 מלוחמי ומפקדי החטיבה.
אחד מסיפורי הגבורה הנודעים של קרב זה הוא סיפורו של "כוח צביקה", כוח שמנה שלושה טנקים בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, ופעל לבלימת התקדמות הסורים לעבר צומת נפח. שניים מהטנקים של הכוח נפגעו, והטנק בפיקודו של צביקה המשיך להילחם לבדו במשך שעות ארוכות. על לחימתו קיבל גרינגולד את עיטור הגבורה. על פועלם בקרבות ברמת הגולן קבלו יוסי בן-חנן ושמואל אסקרוב, אף הם ממפקדי החטיבה, את עיטור העוז.
דבריו של אורי אור, מפקדה של חטיבת המילואים 679 שהצטרפה ללחימה ברמת הגולן, משקפים את תסכולו לנוכח לחימתה הנואשת של חטיבה 188:
- "לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב". ("הארץ", 1.12.04)

