זיארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זיארה (ערבית: زِيَارَة , פירוש מילולי: ביקור, מקום פגישה) היא עליה לרגל שמבצעים המוסלמים לאתרים שאינם הכעבה במכה, שעלייה לרגל אליה מכונה חאג'. האתרים לזיארה קשורים לחייו של הנביא מוחמד, מלוויו, צאצאיו ודמויות חשובות אחרות בהסטוריה האסלאמית, כדוגמת האימאמים השיעים, והקדושים הסופים. האתרים השונים כוללים מסגדים, קברים, ומקומות בהם התרחשו קרבות מפורסמים. הזיארה נפוצה במיוחד בקרב השיעה, ועל ידי סונים רבים נחשבת ככפירה ו"סגידה לקברים".


תוכן עניינים

[עריכה] אטימולוגיה

מקור השם זיארה הוא בשורש הערבי ז.ו.ר (زور) שמשמעותו "לבקר". המילה נהגית זיִיָרה, עם ת' (תא מרבוטה) שאינה נשמעת בסוף המילה. מאחר וערבית היא אינה השפה הראשונה עבור מרבית המוסלמים, ההגייה המקובלת (והלא נכונה) של המילה היא זיארת.

אתר הזיארה העתיק ביותר, מסגד הנביא במדינה
הגדל
אתר הזיארה העתיק ביותר, מסגד הנביא במדינה

מוסלמים באיראן מכנים גם את הח'אג בשם זיארה, והמקומות אליהם מבוצעת העליה לרגל, מכונים זיהראטגה.

[עריכה] היסטוריה

ריבויים של אתרי הזיארה, נובע מענינם של משטרים רבים בעבר, לקדם את אתרי הזיארה שהיו בשטחם, בשל מספר סיבות. אחת מהן היא עניינם של המשטרים להבטיח שתושביהם יוכלו לבקר באתרים קדושים, בעת בה הם אינם יכולים להגיע למכה, מדינה או אתרים קדושים משמעותיים יותר, בשל סכסוכים בין-שלטוניים ומלחמות (לדוגמה, בתקופת שלטון האימפריה הצפווית באיראן במאה ה-16 שלחמה בעות'מאנים שמנעו מהשיעים לבצע את העלייה לרגל לאתרים בעיראק), או בשל סכנות בדרכים (שודדים, פגעי הטבע). כמו כן, היה גם מניע כלכלי משמעותי, לקיומם ובנייתם של אתרים חדשים לזיארה, שעודדו תיירות ומסחר.

למיקומם של אתרי הזיארה הייתה השפעה רבה על הפזרות האוכלוסיה במדינות המוסלמיות. אתרי הזיארה משכו אליהם מאמינים שרצו לחיות בצל המקדשים, שהקימו בתי מדרש, שמשכו אליהם תלמידים חדשים; האתרים גם משכו אליהם עוליי רגל, שמצידם הביאו סוחרים למקום. ערים רבות החלו כמסגד או קבר והורחבו לאחר מכן, עם הגעת התושבים החדשים.

[עריכה] הזיארה לעומת החאג'

הזיארה אינה מצווה על המוסלמים, זאת בניגוד לחאג' שהוא אחד מחמשת עמודי האסלאם. אולם, העליה לרגל למקומות שאינם מכה, לעיתים היו היחידים שהתאפשרו למאמינים. חלק מהמוסלמים מאמינים כי אם אין ביכולתם לבצע את החאג', הזיארה למקדש או קבר מפורסם, יכולה להוות תחליף לחאג'. על כן, מכונה לעיתים הזיהרה בשם "החאג' של העני"[1].

[עריכה] בסונה

עיצוב הפנים של האמאזאדה סאלח בטהראן
הגדל
עיצוב הפנים של האמאזאדה סאלח בטהראן

באסלאם הסוני (ולא רק בקרב הסלפים והוהאבים) נאסר להשוות את טקס העלייה לרגל למכה, לטקס הזיארה זאת כדי לא לפגוע בייחוד הדתי וקדושת הכעבה. מבחינה דתית, הטקס הייחודי אך ורק לכעבה, הוא טקס הטואף שבו על המאמין לבצע שבעה סיבובים סביב הכעבה. בכעבה, ניתן גם כן להקריב קורבנות ולידור נדרים. בפועל, שני הטקסים האחרונים קיימים גם בטקס הזיארה, זאת משום אמונת אנשים רבים כי טקסים אלו, יכולים להוות תחליף החוסך זמן וכסף, בהשוואה לביצוע העלייה לרגל למכה. ביצוע טקסים אלו שלא במכה, פורש על ידי חכמי ההלכה הסונים כפגיעה ישירה באופי הדתי המיוחד לכעבה. לטענת חכמי ההלכה, האסלאם הינה דת מונותאיסטית, והקרבת קורבנות לאנשי בשר ודם שהלכו לעולמם ונחשבים לקדושים, מקרבת את דת האסלאם לעידן הפלורליזם האלילי שהיה נפוץ בקרב הערבים בתקופת הג'אהיליה.

מהסיבות שתוארו לעיל, מרבית המסורות הסוניות מגנות את טקס הזיארה ומשוות אותו לפולחן אלילים. קיימת למשל מסורת האומרת כי "אלוהים מקלל את האנשים אשר עשו את הקברים כמו מסגדים". חלק מחכמי ההלכה ייחסו למוחמד את האמירה כי "אין לבקר אלא בשלושה מסגדים, מסגד הכעבה, מסגד הנביא, ומסגד אל-אקצא", כאשר המסורת בבירור נועדה לצמצם את הזיארה רק לשלושת המסגדים.

בפועל מסמל טקס הזיארה את האיסלאם העממי (ולא זה הפורמלי, אשר עוצב על ידי הוגים וחכמי הלכה), של האנשים הפשוטים, שהתקשו להתמודד עם הפער גדול, בין חייהם הפשוטים לבין תפיסת האלוהים המונותיאסטית באסלאם, שנראית בלתי נתפסת להגיון האנושי, ורחוקה מהמציאות המוחשית והחומרית הקיימת. עבור מאמינים אלו, הזיארה יכולה לקרבם לאל באמצעות מתווך (דמות קדושה מוכרת), לו מקריבים קורבנות (קח ותן!), מאשר לפנות באופן ישיר לדמות הבלתי נתפסת (האל). על כן, דווקא בטקס הזיארה ניתן לראות את הפער הקיים בין האיסלאם הפורמלי או הממסדי לבין האיסלאם העממי, פער המתקיים גם בזמננו.

[עריכה] מחלוקת

מראה הקברים בג'נת אל באקי לאחר החרבתם בידי הסעודים, באדיבות אל-אסלאם.
הגדל
מראה הקברים בג'נת אל באקי לאחר החרבתם בידי הסעודים[2], באדיבות אל-אסלאם.

קבוצות סוניות מסויימות, הוהאבים והסלפים - מאמינים כי סוגים רבים של זיארה הם עבודת אלילים (שִרְכּ), כפירה, או חידוש אסור בדת (בִדְעָה). לאורך ההיסטוריה, התרחשו מקרים רבים בהם סלאפים או והאבים שהגיעו לשלטון אסרו על קיומה של הזיארה, ולעיתים אף החריבו מקומות אליהם המאמינים עלו לרגל.

ממשלת סעודיה תומכת בפירוש הואהבי של האסלאם. כאחראית על שתי הערים הקדושות לאסלאם - מכה ואל-מדינה, מנסה לעיתים המשטר הסעודי, למנוע מהשיעים והסופים לבצע זיארה במהלך ביקורם לשתי הערים לחאג'. אתר פופולרי לזיארה, בית הקברות באקי, הוחרב עם יסודה של סעודיה בשנות ה-20, וכיום הוא מוקף במודעות ענק המכריזות על הכפירה שב"סגידה לקברים". במודעות, נקראים המבקרים בבית הקברות, לערוך את הביקור רק בשביל להעריך את אופיים הארעי של החיים.

[עריכה] אתרים מפורסמים

קיימים אלפי אתרי זיארה, במדינות השונות, ובכלל זאת באיראן, עיראק, סעודיה, אפגניסטאן, הודו, מרוקו, ישראל, הודו, מלזיה, פקיסטאן, סינגפור, דרום אפריקה, סוריה, ואוזבקיסטאן.

האתרים הגדולים והמפותחים ביותר כוללים את:

ראוז-א-שריף באפגניסטאן, הוקם ב-1512
הגדל
ראוז-א-שריף באפגניסטאן, הוקם ב-1512

[עריכה] אתרים בישראל

מסגד אל-אקצה, האתר השלישי בקדושתו למוסלמים, 1982
הגדל
מסגד אל-אקצה, האתר השלישי בקדושתו למוסלמים, 1982

האתר הראשי לזיארה בישראל הוא מסגד אל-אקצה בירושלים, ממנו מאמינים המוסלמים עלה מוחמד השמימה. אתרים נוספים כוללים את מערת המכפלה בחברון, בה קבורים אברהם, יצחק, יעקב ונשותיהם, הנחשבים לקדושים גם באסלאם. קברו של יוסף בשכם וקברה של מריה, אם ישו בירושלים, גם כן מהווים אתרי זיארה פופולריים בישראל.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ לעיתים אף קיימות אמונות על אתרי זיארה שונים, הטוענות כי האתר משתווה לקדושת מכה, או מתקרב אליה. כך למשל, מאמינים רבים טוענים כי מעבר דרך שער ח'ואג'ה סחיב בפקיסטאן שבע פעמים, שווה לביצוע החאג'. ראו כאן
  2. ^ תרגום מפרסית. הקבר בנפרד הוא של אל-עבאס , דודו של מוחמד. שאר הקברים, משמאל לימין: האימאם אל-חסן הנבחר, עליו השלום, האימאם זין אל-עאבדין, עליו השלום, האימאם מוחמד אל-באקר, עליו השלום, האימאם ג'עפר א-צאדק, עליו השלום.
שפות אחרות