לווייתנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
לווייתנית (באנגלית: whaleboat) היא סירה צרה יחסית ובעלת חרטום וירכתיים מחודדים, צורת מבנה המאפשרת לה לשוט היטב קדימה או אחורה באותה מידה. הסירה פותחה במקורה לציד לווייתנים, ומאוחר יותר נפוץ בה השימוש לעבודה לאורך החוף, מאחר שאין צורך לסובב אותה לצורך החפה או ירידה חזרה לים.
לווייתניות הן סירות חתירה במהותן, אם כי קיימות היו גם לווייתניות לציד לווייתנים שצויידו בתורן מתפרק ובמפרשים. לאחר אמצע המאה ה-19 הותקנה ברוב הלווייתניות חרב (centerboard) לשיט מפרשים. כאשר הפליגו במפרשים, ההיגוי נעשה באמצעות לוח הגה, וכאשר בחתירה - על ידי משוט הגה שהושען על הלזבזת בירכתיים. ללווייתניות ששימשו לציד לווייתנים היה זקף חזק ב"סיפון" האחורי, אליו קשר ההגאי את חבל הצלצל לאחר שזה פגע וננעץ בלווייתן, ובאמצעותו היה הלווייתן גורר את הסירה עד שנקטל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ה"לווייתנית" באגודות הימיות בישראל
חומר בנייה - עץ
אורך – 8.5 - 10 מטר
רוחב –2.2 - 2.5 מטר
גובה תורן ראשי – פעם - 14 מטר כיום - 12 מטר
גובה תורן מאסף – 7 מטר
[עריכה] סוגים של לווייתניות
- לווייתנית גדולה – כמו הסלוניקי, הצופית, הכרמלית, הגרוסמן והוינדמילר.
- לווייתנית בינונית – כמו הדרור(לווייתנית שהייתה להרצליה בשנות ה-60)
- לווייתנית קטנה – כמו הסופה והאלון. הלווייתנית הקטנה הייתה הדגם שבא לפני בניית הסנוניות.
[עריכה] היסטוריה
בשנות השלושים, תחת השלטון הבריטי, התחיל השיט לתפוס תאוצה בארץ. בתחילת הדרך, מטרת השייט העיקרית הייתה כיבוש הים(דייג, מסחר ולוחמה) והעפלה בלתי חוקית לארץ.
בהתחלה, כלי השייט ששימשו את היהודים היו סירות דיג ערביות וסירות הצלה בריטיות ובהמשך פותחו בארץ הלווייתניות. הלווייתניות שימשו בעיקר להורדת מעפילית מהספינות הגדולות ולחינוך הימי. הארגונים שהשתמשו בלווייתניות היו תנועות הנוער הימיות והפלי"ם (פלוגת הים של הפלמ"ח).
בתחילה, ללווייתניות היו מפרשי גף (כמו של אופטימיסט) והחלוץ הוצא עוד החוצה על ידי מוט שמאריך את החרטום(שלוחה). בהמשך, עם התפתחות השייט, עברו להפליג עם מערך מפרשים כמו שאנחנו מכירים כיום. פעם ללווייתניות היו משוטים ארוכים ועל כל ספסל היה חותר אחד שישב בצד שמול המשוט, כיום המשוט קוצרו וכל חותר יושב בצד של המשוט שלו.
בהרצליה הייתה את המספנה של אליקים רונקין (הייתה ממוקמת באזור התעשייה) ובה נבנו כמעט כל הלווייתניות בשנות השישים.
בשנות ה-60/70 נערכו הפלגות לקפריסין על גבי הליוויתנית אך בשלב מסוים משרד התחבורה אסור על הפלגות לקפריסין עם סירות פתוחות ואז החלו ההפלגות לפורט-סעיד שבמצרים.
כשלווייתנית מתהפכת קשה מאוד להוציא ממנה את המים וישנם כמה אפשרויות:
- החפה ושאיבה של הסירה.
- גרירה מהירה של הסירה כדי שכל המים יצאו מהירכתיים.
- ניפוח בידונים של סירת מנוע מתחת לספסלים.
בהמשך הדרך, צופו כל הלווייתניות הגדולות של צופי-ים בפיברגלס כדי לחזק אותן.

