מועאויה אבן סופיאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מעאויה בן אבו ספיאן - הח'ליף הראשון משושלת בית אומיה ששלטה כ90 שנה (750-661) נשבע אמונים בשנת 660 בירושלים אך הוכתר האופן רישמי כח'ליף של האימפריה המוסלמית על ידי כל העולם המוסלמי בשנת 661.
עם עלייתו לשלטון נאלץ להתמודד עם מציאות פוליטית קשה ביותר, השלטון באזור בכיבוש האסלמי סבל ביזור, חוסר יציבות ואי סדר. שבטים בדואיים שהיו חוד החנית במלחמות ההתפשטות של תקופת הנביא מחמד וארבעת הח'ליפים הצדיקים נטו שלא לקבל שלטון מרכזי וחלקם אף כפרו באסלם ושאפו לסגת בחזרה לתקופת הג'היליה. הקשר הדתי-רוחני שאיחד את החליפות בראשיתה התרופף בימי הח'ליף עות'מאן בעקבות מלחמת האזרחים שהתרחשה בימיו. היה על מעאויה למצוא בסיס חדש לליכוד הממלכה. הוא ניסה להפוך את התיאוקרטיה האסלאמית לאמפריה ערבית המונהגת על ידי שושלת ערבית שלטת שמוצאה משבט קורייש- שבט הנביא מחמד.
מעאויה , ורוב בני אומיה תפסו את האסלאם לא רק בתפיסה דתית, אלא גם כתפיסה מדינית. הם ראו באסלאם את הכוח שיביא לאיחוד הערבים, על כן כל מי שניצב על דרכם הפך לאויב האסלאם, לעומת זאת הישגי השלטון נחשבו בעיניהם כהצלחה לדת- שכן אי אפשר להפריד בין טובת האסלאם לטובת המדינה. מעאויה דאג ריכוז הממשל- הוא העביר את מרכזו לדמשק שבסוריה שנשארה מרכז רוחני ופוליטי עבור העולם הערבי דורות רבים אחריו.
בפרובינציות הכפופות לו, היה מעאויה מפעיל את סמכותו באמצעות מושלים ממונים. שני מושלים כפופים שהיו בולטים בתקופתו הם אלמג'ירה בן שעבה משבט תקיף, שמשל בעיראק וזיאד בן אביה גם הוא משבט תקיף שהחל את דרכו בבצרה, בזכות יכולותיו המנהיגותיות הפך עד מהרה למעין "קיסר שותף" למעאויה כשקיבל לידיו את השלטון בעיראק.
[עריכה] מנהל ואדמיניסטרציה
יותר משיצרה ח'ליפות בית אמיה מדינה ערבית חדשה, היא התבססה על מנגנוני הניהול של האמפריות הפרסית והביזנטית. המנגנון הישן על צוות אנשיו ושיטוטיו נשאר בשלמותו. למעאויה היו מספר הישגים בתחום זה:
הדואר " אלבריד ואלחבאר"- נבנו לאורך ולרוחב כל האימפריה תחנות דואר שפעלו במהירות ודייקנות . בזכות הדואר, יכל הח'ליף לקבל ידיעות על הנעשה בנקודות המרוחקות ביותר של ממלכתו תוך ימים ספורים. ולמעשה היה זה שרות ריגול שסיפק אינפורמציה לממשל על הנעשה בפרובינציות.
[עריכה] הצבא
מעאויה התבסס בעיקר על הצבא הסורי הנאמן לו, ותחת פיקודו הפך את הצבא לצבא קבע יעיל חזק וממושמע. חידוש נוסף היה הצי המוסלמי- מעאויה ויורשיו חיקו את הביזנטים והקימו צי בטריפולי (שבלבנון), בעכו בצור ובאלכסנדריה. פיתוח הצי, אפשר את הניצחון הימי הראשון על הביזנטיים ב"מלחמת התרנים" (655) , כחלק ממלחמה בלתי פוסקת בין הערבים לביזנטיים.
בימי מעאויה הקיסרות הערבית התרחבה במידה רבה הן לתוככי אסיה המרכזית והן לכיוון האוקיינוס האטלנטי בצפון אפריקה. המאורע הצבאי הגדול ביותר בימי מלכותו של מעאויה הייתה התקפה ממושכת על קונסטנטינופול בשנים 674-680. במלחמות אלה הייתה תועלת כפולה למעאויה- הן רוממו את קרנו מבחינה דתית, והקנו לצבאו אימון, משמעת וניסיון. מסעות האואיף נגד ביזנץ הפכו למסורת בבית אומיה.
מעאויה לא שלט בערבים כעריץ, אלא כ"סיד"- הוא נהג לדון עם ראשי השבטים על צעדיו הפוליטים וקיים איתם התיעצויות סדירות. לעיתים קרובות הוא קיבל משלחות מהפרובינציות. הוא היה מתון דעת , בעל שליטה עצמית. הוא הרחיב את שטחי הממלכה והשאיר ליורשיו אמפריה גדולה מאוד. הוא הביא תקופה של ביטחון פנימי וחיצוני בהביסו את ביזנץ. תקופתו הייתה לתקופת שגשוג ופריחה של האמפריה. לאחר מותו הוא מינה בשיתוף והסכמה עם השורא (מועצת חכמי הדת) את בנו יזיד לשלטון אחריו. ובכך למעשה עשה צעד חסר תקדים והחל מסורת של מינוי משפחתי בח'ליפות.

