דגל ארגנטינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל ארגנטינה הוא טריקולור המכיל שלושה פסים אופקיים. שני פסים בצבע תכלת-שמים (למעלה ולמטה) ופס לבן במרכז. במרכז הפס הלבן ממוקם סמל ה"סול דה מאיו" (שמש מאי) המורכב משמש בצבע זהב, מרובת קרניים, שבמרכזה פרצוף מחייך.
מקור הפסים התכולים והלבנים הם מימי מלחמת השחרור הארגנטינאית מספרד, כאשר חייליו של הגנרל מנואל בלגרנו (Belgrano) ענדו נוצות תכולות ולבנות כדי להבדיל ביניהם לבין החיילים הספרדים, הבדל שהיה הכרח, משום ששתי הצבאות היו בעלי כותפות אדומות. מאוחר יותר, ב25 במאי בשנת 1810, בעת הפגנה גדולה לעצמאות בבואנוס איירס, ענדו המפגינים גם כן את אותם נוצות.
מקור הסמל ה"סול דה מאיו", לפי המסורת הארגנטינאית, הוא הגנרל בלגרנו, שלפני קרב פרנה (Parana) המציא אותו בעת שהסתכל אל השמיים. הסמל בעל חשיבות גדולה בארגנטינה, והופיע לראשונה במטבעות הזהב הראשונים שנחקקו על ידי ארגנטינה העצמאית, וכן הופיע בדגמים מוקדמים יותר של הדגל.
ה"סול דה מאיו" אמורה לסמל את העתיד המחכה למדינה החדשה, ואת שמש החופש שזורחת עליה.
[עריכה] ראו גם

