DSL
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Digital Subscriber Line (בראשי תיבות: DSL; בתרגום חופשי: קו מנוי דיגיטלי) הינה משפחה של טכנולוגיות לשידור מידע דיגיטלי באמצעות תשתיות הטלפון המקומיות.
בדרך כלל, מהירויות ההורדה ב-DSL נמצאות בטווח בין 3,000 ל-24,000 קילוביטים לשנייה (kbit/s), והן תלויות בטכנולוגיה הספציפית שבשימוש, ובאיכות השירות (רמת ציוד, מרחק מהמרכזיה, חבילת השירות וכו'). בטכנולוגית ADSL (ראשי תיבות של Asymmetric Digital Subscriber Line - קו מנוי ספרתי אסימטרי), כמשתמע משמה, מהירות ההעלאה נמוכה ממהירות ההורדה, ובטכנולוגית SDSL (ראשי תיבות שלSymmetric Digital Subscriber Line - קו מנוי ספרתי סימטרי), המצב הפוך.
[עריכה] ציוד
מהצד של הלקוח, הציוד הדרוש הוא מודם DSL. המודם ממיר את האותות הדיגיטלים של מחשבים לאותות מתח חשמלי בטווח תדרים מתאים לקו הטלפון.
מהצד של ספקית השירות, נמצא התקן DSLAM (ראשי תיבות של Digital Subscriber Line Access Multiplexer - מֶרַבֶּב כניסת קו מנוי דיגיטלי) אשר מפריד בין קול הדיבור של שיחת טלפון, לאותות הדיגיטלים שמועברים בטכנולוגית ה-DSL.
בתחילת דרכה של הטכנולוגיה, נדרש טכנאי להגיע ללקוח כדי להתקין "מפצל", שהותקן בנקודה שבה תשתית הטלפון המקומית מתחברת לתשתית הביתית, ומשם יצא קו ייעודי ל-DSL. כיום, ניתן לרוב לבצע התקנה עצמית של המודם על ידי הלקוח, בעזרת ציוד והוראות פשוטים - וכך לא נעשה שינוי בתשתית הטלפון הביתית. עם זאת, באופן כללי נדרש הלקוח להתקין "פילטר" על כל שקע טלפון שנמצא בשימוש על ידי מודם, כדי להפריד את רוחב הקו שמוקצע לשיחות טלפון ופקס, ולזה שמוקצע להעברת הנתונים בטכנולוגית DSL. אותו פילטר גורם בדרך כלל להורדת עוצמת האות.
[עריכה] טכנולוגיות DSL
VDSL (ראשי תיבות של Very High bitrate Digital Subscriber Line) (קו מנוי דיגיטלי (DSL) בעל מהירות גבוהה מאד) היא אחת מהטכנולוגיה המהירות ביותר להעברת נתונים ברוחב פס גבוה בקווי טלפון רגילים. ואחת משלל טכנולוגיות הDSL המטפלות בהשגת מטרה זו. המרחק בין המרכזייה ללקוח חשוב מאוד מאחר וככול שהמרחק גדל המהירות יורדת בגלל ניחות הנוצר בעוצמת האות,
בתנאים אופטימליים מהירות הקו יכולה להגיע לקצב של:
- הורדה - 52Mbps - במרחק של עד 0.3 קילומטר מהמרכזייה
- הורדה - 13Mbps - במרחק של עד 1.3 קילומטר מהמרכזייה
- העלאה - 16Mbps - במרחק של עד 0.3 קילומטר מהמרכזייה
טכנולוגיית VDSL פועלת על גבי זוג שזור של חוטי-מתכת ומשתמשת ב-4 תחומי תדירויות, שניים לקשר בין הלקוח לשרת (Upstream) ושניים לקשר בין השרת ללקוח (Downstream). שיטת הוויסות הסטנדרטית היא אחת מ QAM (שהיא טכנולוגיה זהה לזו שיש במודמי הכבלים) או DMT אשר אינם תואמים, כיום מקובל להשתמש בטכנולוגיות xDSL בשיטת ויסות DMT מאחר ושיטה זו מציגה ביצועים עדיפים על QAM.
נכון ל-2003, השוק ל-VDSL עדיין קטן, כשרובו מתרכז בקוריאה. בארצות הברית, חברת Qwest מציעה שירותי אינטרנט וטלוויזיה דרך ה-VDSL, בדנבר ופיניקס. בישראל, בזק עורכת ניסיויים ב-VDSL אך אינו צפויי להיכנס לשוק בשנים הקרובות.
HDSL (ראשי תיבות של High bitrate Digital Subscriber Line) היא טכנולוגיה להעברת נתונים ברוחב פס גבוה בשני קווי טלפון רגילים. אחת משלל טכנולוגיות הDSL המטפלות בהשגת מטרה זו. בשונה מטכנולוגיית ADSL השידור הינו סימטרי לשני הכיוונים וללא תמיכה בטלפון, ובשל כך יכול לשמש כאלטרנטיבה זולה לקווי T1 בשוק העיסקי כקו להעברת נתונים מהירה בהעלאה ובהורדה.
הרעיון שמאחורי ה-HDSL הוא שימוש באפנון דיגיטלי בטווח תדרים הגבוה מזה שבו עושה שימוש מכשיר הטלפון הביתי (תדרי קול גבוהים שאוזן אנוש אינה שומעת).
בשיטה זו המהירות המרבית להעברת הנתונים בכל כיוון נמוכה מזו שניתן להגיע אליה בקויי ADSL והיא מגיעה למהירות העברה של עד 1.54Mbps לכל כיוון במרחק של עד 3.6 קילומטר מהמרכזייה.

