פיטר לורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיטר לורה (26 ביוני 1904 - 23 במרץ 1964) שחקן קולנוע יהודי הונגרי אשר הצליח בהוליווד בגילום תפקידי נבלים בסרטי פשע ומסתורין.
לורה נולד כ"לאדיסלב (לאסלו) לוונשטיין" במשפחה יהודית בעיר רוזנברג באימפריה האוסטרו הונגרית (כיום רוזומברוק, סלובקיה). בגיל 17 ברח מהבית ועבד בשורת עבודות, וביניהן משחק על במת התיאטרון בוינה ברסלאו (כיום ורוצלב בפולין), ובציריך. בסוף שנות העשרים עבר לברלין שם עבד עם המחזאי הנודע ברטולט ברכט. אז התגלה על ידי הבמאי פריץ לאנג אשר ליהק אותו לתפקיד הראשי בסרטו "M". הסרט משנת 1931 היה להצלחה גדולה, אך הצלחתו המסחררת של לורה בתפקיד רוצח הילדות גרמה לליהוקו כרוצח, פושע ונבל, למשך כל הקריירה הקולנועית שלו.
כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, נאלץ לורה להימלט בשל מוצאו היהודי. הנאצים ראו בלורה אב טיפוס של היהודי, ולא הבחינו בין דמות הרוצח הקולנועי שגילם ובין האדם מחוץ למסך. יוזף גבלס השתמש בקטעים מסרטיו של לורה לתעמולה אנטישמית בסרט התעמולה "היהודי הנצחי".
בתחילה השתקע לורה בפריז, ולאחר מכן בלונדון שם שיחק בגרסתו הראשונה של אלפרד היצ'קוק לסרט "האיש שידע יותר מדי" (1934). לבסוף מצא עצמו בהוליווד שם התמחה בגילומם של זרים מרושעים. הוא שיחק בסדרת סרטים בשם "מר מוטו", בהם שיחק בלש יפני. כן שיחק בקומדיה "רעל ותחרה" של הבמאי פרנק קפרה בשנת 1942. לפופולריות רבה זכה בסדרת סרטי פשע של אולפני האחים וורנר, בחלקם שיחק לצד השחקן הבריטי גדול הממדים סידני גרינסטריט כאשר "האיש הטוב" שעמד מולם היה המפרי בוגרט. סרטים אלו כללו סרטים כ"הנץ ממלטה" (1941), ו"קזבלנקה" (1942). לורה הופיע לצדו של גרינסטריט בשמונה סרטים, עד לפרישתו של גרינסטריט בסוף שנות הארבעים, כתוצאה ממחלה. בשנת 1942 היה לאזרח ארצות הברית.
לאחר מלחמת העולם השנייה דעכה קריירת המשחק של לורה, והוא התרכז במשחק על הבמה ובתשדירי רדיו. הוא שב לגרמניה שם ביים והופיע בסרט אומנותי בשם "האבוד" ("Der Verlorene") בשנת 1951. לאחר מכן שב לארצות הברית והמשיך להופיע בטלוויזיה ובקולנוע. הוא היה הנבל הראשון בסרטים שנעשו על פי ספרי ג'יימס בונד, כאשר שיחק את הנבל "שיפר" בעיבוד טלוויזיוני ל"קזינו רויאל" משנת 1954 שהקדים במעט את סידרת סרטי הקולנוע. בתחילת שנות השישים עבד עם הבמאי רוג'ר קורמן בסרטי אימה דלי תקציב שזכו לפופולריות רבה. הוא מת בשנת 1964 מהתקף לב בגיל 59. עשרות שנים לאחר מותו מוסיפה נעימת קולו הייחודית, ואישיותו הקולנועית, להופיע בחיקויים ובמחוות בסרטים רבים.

