בלוטת התריס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן (thyroid gland), בגלל צורתה, היא בלוטה השייכת למערכת האנדוקרינית, ומפרישה שלושה הורמונים חשובים.
הבלוטה בצורת פרפר נמצאת בצוואר, משני צדי קנה הנשימה מתחת לגרוגרת וממש מתחת לעור. היא שייכת למערכת האנדוקרינית, והיא אחד האיברים החשובים ביותר בגוף. הבלוטה מפרישה שלושה הורמונים. החשוב בהם תירוקסין שהוא הורמון שאבר המטרה שלו הם כל תאי הגוף. תפקידו לקבוע את קצב המטבוליזם הכללי של הגוף. הורמון חשוב אחר שמייצרת בלוטת התריס הוא הקלציטונין שתפקידו לווסת את רמת הסידן בדם. הוא מונע שחרור סידן מהעצם ובכך מפחית את רמת הסידן בדם. עליית רמת הסידן בדם מהווה גירוי להפרשת ההורמון.
ויסות פעילותה של הבלוטה נעשה תחת בקרה של הורמון אחר TSH, שמופרש מבלוטת יותרת המוח. שתי הבלוטות פועלות מתוך שיתוף פעולה: כשבלוטת התריס לא מייצרת מספיק הורמון, בלוטת יותרת המוח מבחינה בכך ומספקת יותר הורמון שמגרה את הבלוטה ומפעיל אותה. ולהיפך, כשיש עודף תירוקסין בלוטת יותרת המוח מפסיקה להפריש את ההורמון שלה.
בלוטת המגן אמורה לפעול כל הזמן ללא עליות וירידות. מהרגע בו נוצרה בשלב העוברי ועד סוף החיים. אולם, לאורך החיים עלולות להיות הפרעות בפעילותה. בין 10% ל-15% מהנשים סובלות מהפרעה בבלוטה. גברים סובלים פחות מבעיה זו (כ-2%-3%). הסימנים להפרעות הם כלליים ויכולים להעיד על בעיות במערכות שונות. לכן אבחון נעשה בבדיקות דם. הערכים התקינים של tsh עומדים בדרך כלל על 0.3 mu/l. רמה גבוהה יותר מצביעה על תת פעילות של בלוטת התריס. רמה נמוכה יותר על יתר פעילות. בשני המצבים יש לפנות לרופא. ההפרעות השכיחות בבלוטת התריס הן יתר ותת פעילות. תת פעילות של בלוטת התריס נקראית "השימוטו" על שם החולה הראשון של המחלה הזו. ומתאפיינת אם כן בעייפות, השמנה (עקב קצב מטבוליזם נמוך), וכאבי פרקים (בריחת הסידן). לרפואה יש כיום לא מעט טיפולים ופתרונות לכל הבעיות שמאפשרים המשך חיים תקינים עם מידה מזערית של אי נוחות. אדם יכול לחיות גם ללא בלוטת התריס אם הוא מקבל השלמה חיצונית של ההורמון תירוקסין שבלעדיו אין הגוף יכול לחיות שכן הוא משפיע השפעה קריטית על כל אחד מהאיברים והמערכות בגוף.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

