איטיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איטיל הייתה בירתה של ממלכת הכוזרים מאמצע המאה השמינית לספירה, ועד לסוף המאה העשירית. מקור שמה של העיר הוא טורקי ומשמעותו "נהר הוולגה".

איטיל שכנה בקצה הצפוני-מזרחי של הים הכספי, לאורך גדותיו של הוולגה, שפירז אותה לשלושה חלקים. העיר הפכה לבירת ממלכת הכוזרים לאחר תבוסתם של הכוזרים במלחמה הכוזרית-ערבית השנייה. העיר מוזכרת במקורות הערביים מהמאה התשיעית גם כח'מליז', ואילו השם איטיל מהמאה העשירית ואילך. בגדולתה, העיר איטיל הייתה מרכז סחר חשוב ועיקרי בכל האזור. חלקה המערבי היה חלקה החשוב יותר של העיר, וכלל בית משפט ונוכחות צבאית גדולה. חלקה המזרחי של העיר נבנה מאוחר יותר ושימש כמרכז בסחר והעסקים שלה, ובו היו בתי מרחץ רבים וחנויות. בין שני החלקים היה אי קטן, שהתחבר ליתר חלקי העיר באמצעות גשר-צף, ובו עמד ארמונו של הכגאן והבק הכוזרים. על פי מקורות ערביים, העיר הייתה מחולקת למעשה לשתי יישויות מוניציפליות: האחת נקראה איטיל, והשנייה כזראן.

איטיל הייתה עיר דתית מעורבת, מאוכלסת ביהודים, נוצרים, שמאנים ופגאנים, שרבים מהם היו סוחרים ממדינות אחרות. לכל אחת מהדתות היו בתי תפילה משלה בעיר. שבעה שופטים מונו על מנת ליישב סכסוכים בין הדתות - שני נוצרים, שני יהודים, שני מוסלמים ושופט אחד עבור הפגאנים.

העיר איטיל הוחרבה כליל בשנת 969. ההחרבה מיוחסת לנסיך מקייב דאז, סוויאטוסלאב הראשון. אבן חוקל ואל-מקדסי התייחסו לאיטיל בכתביהם לאחר חורבנה כאשר בחלק מכתביהם חבויים רמזים לכך שהעיר נבנתה מחדש. אל-בירוני, בן האלף השני, דיווח כי איטיל נחרבה בשנית, אך לא הזכיר את העיר החדשה יותר, סאקסין, שנבנתה בסמוך למיקומה המקורי של איטיל. לפיכך קיימת האפשרות שהחורבן המאוחר של איטיל התרחש למעשה באמצע המאה ה-11.

שרידיה הארכיאולוגיים של איטיל מעולם לא נמצאו. אחת התאוריות גורסת כי הם נשטפו על ידי מפלסו העולה של הים הכספי.