מטמורפוזות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטמורפוזות (לטינית: Metamorphoseon) הוא שיר אפי בחמישה-עשר חלקים שנכתב על-ידי המשורר הרומי אובידיוס והושלם בשנת 8 לספירה.
השיר מגולל רצף של קרוב למאתיים סיפורים מיתולוגיים, המתחילים עם בריאת העולם, ומגיעים עד זמנו של אובידיוס (המאה ה-1). הקו המשותף לכל הסיפורים והמקשר ביניהם הם גלגולי הצורה שעוברות דמויות הסיפורים, המשתנים לצורות בעלי-חיים, לצמחים או לדוממים , ומכאן גם השם "מטמורפוזות" (בלטינית: שינויי צורה). תימות עיקריות נוספות בשיר הן האהבה, וחוסר האונים של הפרט לנוכח הגורל ותעלולי האלים. האגדות המופיעות בסיפור לקוחות רובן מהמיתולוגיה היוונית, אבל ניתן למצוא בו גם אגדות ממקור רומי, וממקורות נוספים אחרים, כגון המיתולוגיה הכנענית והמצרית והבבלית. לקראת סוף היצירה, העלילה עוברת מתחום המיתולוגיה לתחום ההיסטוריה, והיא מסתיימת עם סיפור האלתו של יוליוס קיסר לאחר מותו, ובדברי שבח וחנופה ליורשו, אוגוסטוס קיסר. השיר כתוב בהכסמטר דאקטילי, המשקל האופייני ליצירות רבות בתקופה. על-מנת לשלב באופן רציף בין הסיפורים השונים המופיעים ביצירה, אובדיוס משתמש במגוון שיטות, ביניהם, שימוש בדמות משותפת לכמה סיפורים, שימוש בהקשר גיאוגרפי או אסוציטיבי למעבר לעלילה שונה, או שילוב סיפור בתוך סיפור.
היצירה היא המקור העיקרי להכרת רבים מהמיתוסים היווניים, ולמיתוסים מסוימים היא מהווה אף את המקור היחיד הידוע כיום. בין העלילות המפורסמות ביותר אשר המטמורפוזות מהווה את המקור העיקרי שלהן, ניתן למצוא את סיפור אהבתו של אפולו לדפנה, את סיפורם של נרקיסוס ואכו, וסיפור ירידתו לשאול של אורפאוס.
כתיבת היצירה החלה ברומא, אולם הופרעה של עקב הגלייתו של אובידיוס לטומיס על-ידי אוגוסטוס. לפי המסופר על-ידי אובידיוס ביצירה אחרת, הקינות, אם קבלת הבשורה על הגלייתו השליך בייאוש את כתב-היד שבידו לאש. עם זאת, עותקים השתמרו בידי ידידיו, ובזכותם נצלה היצירה. כחלק מעונש הגלות שהוטל עליו, נאסרה גם ההפצה הפומבית של יצירותיו, אבל למרות כן היא זכתה להעתקים נוספים רבים ולפופולריות רבה. כיום השיר נחשב כיצירה השנייה בחשיבותה בשירה הרומית, לאחר האיניאדה, ויש הרואים בו עולה בחשיבותו אפילו עליה.
במאה ה-13, תורגמה היצירה ליוונית בידי נזיר ביזנטי בשם פלאנדוס. מאז ואילך, משמשת היצירה מודל לכתיבה אפית והיא תורגמה לשפות רבות. לעברית תורגמו לראשונה חלקים מן היצירה בידי יהושע פרידמן בספר מבחר השירה הרומית (הוצאת בית הספר הראלי בחיפה, תשי"ב, 1952). היצירה בשלמותה תורגמה לעברית על ידי שלמה דיקמן ויצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק ב1965.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרקי היצירה
- ספר ראשון: היצירה נפתחת בתיאור בריאת העולם, המתוארת כמעשה ידיו של אל אחד ויחיד, בלתי-ידוע. מתוארת ירידת דורות האדם, מדור הזהב עד לדור הברזל, בדומה לאצל הסיודס, ומלחמתם של הגיגאנטים באלים. ליקאון מחליט לבחון את האלים על-ידי כך שהוא מקריב להם את בנו, כעונש יופיאר הופך אותו לזאב. לאחר מכן מתואר סיפור המבול, האנושות נשמדת ושורדים רק דווקאליון ופירה, המחדשים את המין האנושי על-ידי זריקת אבנים מאחורי גבם, ההופכות לבני אנוש. אפולו הורג את הפיתון ומייסד את אורקל בדלפי. רברבנותו על מעשה גבורתו חורה לארוס, והוא מעניש אותו באהבה נכזבת לדפנה, אשר על-מנת להמלט ממנו הופכת לעץ. גם יופיטר מתיסר באהבה כאשר הוא נאלץ להסתיר את אהבתו לאיו מעיניה של יונו, על-ידי כך שהוא הופך אותה לפרה. יונו שמה את איו בדמות הפרה תחת השגחתו של ארגוס, מפלצת בעלת מאה עיניים. מרקוריוס הורג את ארגוס לאחר שהוא מרדים אותו על-ידי כך שהוא מספר את סיפור הפיכתה של סיאינכס לקני-סוף. יונו מעטרת את כנפי הטווס (סימלה) בעיני ארגוס. איו ממשיכה לנדוד ברחבי העולם בדמות פרה, עד שהיא מגיעה למצרים, שם היא חוזרת לדמותה האנושית ויולדת את בנה, אפפוס. הספר הראשון מסתיים עם פתיחת סיפורו של פאתון, חברו של אפפוס, היוצא לחפש את אביו, אל השמש.
- ספר שני: הספר ממשיך בסיפורו של פאתון, המוצא את אביו, אל השמש, אשר מסכים מראש למלא את כל שיבקש, כהוכחה שהוא אכן אביו. פאתון מבקש לרכב בעצמו במרכבת השמש, בקשה שאביו מתנגד לה מאוד, אבל נאלץ למלא בהתאם להבטחתו. פאתון לא מסוגל לשמור על השליטה על מרכבת השמש, אשר מתקרבת יתר על המידה אל הארץ וגורמת לפריצת שריפות ושריפת העולם. האדמה מתחננת אל יופיטר שיעצרו. על-מנת לעצור אותו, יופיטר משלח בו את ברקו, והוא נופל לארץ ומת. אחיותיו הקוברות אותו הופכות לערבות נחל, קיגנוס, קרובו, הופך לברבור. יופיטר מפתה את קליסטו, כשהוא מחופש בדמותה של דיאנה. יונו מגלה את המעשה וכנקמה על כך הופכת את קליסטו לדובה. בנה, ארקס, הצייד, מנסה להורגה. יופיטר מרומם אותה לרקיע והופך אותה למערכת הכוכבים הדובה הגדולה, ואת בנם ארקס למערכת הכוכבים הדובה הקטנה. העורב, שהיה לבן לפנים, הופך לשחור כעונש על מלשינותו, לאחר שהוא חושף בפני אפולו את דבר בגידתה של אהובתו קורוניס. קורוניס עצמה הופכת לזרזיר, ולאחר מכן מומתת מידי אפולו. את בנם המשותף, אסקלפיוס, הוא מוסר לכיירון הקנטואר שיגדל אותו. ביתו של כיירון, אוקירואה, שחוננה בכושר הנבואה, הופכת לסוסה. מרקוריוס גונב את עדרי הבקר של אפולו, הוא משביע את האיכר בטוס שלא יסגיר אותו, ולאחר שזה מפר את שבועתו, הוא הופך אותו לאבן. מרקוריוס חושק בהרסה, בתו של קקרופס, אבל אחותה, אגלוארוס, המושפעת על-ידי הקנאה (מעשה אתנה), מונעת ממנו מלפגוש אותו, וכעונש הוא הופך אותה לפסל. יופיטר חוק באירופה, בתו של אגנור מלך צור, וחוטף אותה בדמות שור.
- ספר שלישי: קדמוס, אחי אירופה, עוזב את צור במטרה לחפש אחריה. הוא מגיע לבויאוטיה, שם הוא הורג דרקון, בנו של מרס, וזורע את שיניו, מהן נובטים תושביה הראשונים של העיר תבי, אותה הוא מייסד. נכדו אקטאון רואה בטעות את האלה דיאנה במערומיה, כעונש היא הופכת אותו לצבי והוא נטרף בידי כלבי הציד שלו עצמו. סמלה, ביתו של קדמוס, שוכבת עם יופיטר. יונו, המקנאת, מפתה אותה לדרוש מיופיטר שיופיעו לפניה במלוא הדרו, והיא מתה כאשר יופיטר מופיע לפניה כחזיז ברק, אבל בנם המשותף, האל בכחוס, ניצל. על-מנת לפתור ויכוח בין יופיטר ליונו סביב השאלה הנאתו המינית של מי גדולה יותר, הזכר או הנקבה, נקרא [[טירסיאס לשמש כבורר, מאחר שחי הן כגבר והן כאשה. טירסאיס מכריע את הויכוח לטובת יופיטר, יונו, כעונש, גוזלת ממנו את מאור עיניו, אבל יופיטר, מנגד, מעניק לו את כושר הנבואה. טירסאיס מנבא לאמו של נרקיסוס שיזכה לאריכות ימים רק "אם את עצמו לא ידע", אך היא אינה שמה לב לנבואתו. נרקיסוס מתאהב בבבואתו שבאגם, ודוחה את אהבתה של אכו. אכו הופכת להד, ונרקיסוס מת בייסורי אהבתו לעצמו. בכחוס, שבגר, חוזר לתבי כדי להשליט בה את פולחנו. פנתאוס, נכדו של קדמוס שכעת שולט בעיר, דוחה את בכחוס ומתנגד לפולחנו, וכעונש הוא נקרע לגזרים על-ידי נשים אחוזות שגעון (אמו ואחיותיו) מפולחנו של בכחוס.
- ספר רביעי: בנות מינאס גם הן מתנגדות לפולחנו של בכחוס, והן ממשיכות לעבוד בטוויה במוקם לחגוג את חגו. על-מנת להפיג את השעמום הן מספרות זו לזו סיפורים בזמן המלאכה. הראשונה מספרת את סיפור אהבתם של פיראמוס ותיסבה, השנייה מספרת על מעשה ניאופיהם של ונוס ומרס, הנחשף על-ידי אל השמש, כנקמה ונוס גורמת לו להתאהב בלווקותואה, בתו של מלך פרס, ההופכת ללבונה. השלישית מספרת את סיפורה של הנימפה סאלמקיס, המתאהבת בהרמפרודיטוס ומתאחדת איתו לגוף אחד, דו-זוויגי. לאחר שהן מסיימות את סיפוריהם, הופכות בנות מינאס לעטלפים, כעונש על דחייתן את בכחוס. יונו ממשיכה להביא ייסורים על בני ביתו של קדמוס, ופוגעת הפעם בביתו השניה, אינו. היא ממיטה שגעון על בעלה, אתמס, ההורג את בנה, ואינו עצמה, בייאוש, קופצת לים יחד עם בנה השני, שם הם הופכים לאלי-ים. קדמוס ואשתו, הרמוניה, שבורי-לב מהאסונות הרבים שנפלו על בני משפחתם, הופכים לצמד נחשים. אקריסיוס, דודנו המרוחק של בכחוס, גם הוא מתכחש לפולחנו. נכדו, פרסאוס, הורג את הורג את הגורגונה מדוזה, משתמש בראשה הכרות על-מנת להפוך את אטלס להר, ומציל את אנדרומדה מלועו המפלצת לה הוקרבה. הוא נושא אותה לאישה, ובמשתה החתונה מספר לאורחים כיצד הצליח לגבור על הגורגונה.
- ספר חמישי: פיניאוס, דודה של אנגרומדה, אינו מרוצה מנישואיה לפרסאוס, הוא מתפרץ למשתה-החתונה ההופך למרחץ דמים, שמסתיים כשפרסאוס משתמש בראשה של מדוזה על-מנת להפוך את אויביו לאבנים. בצורה זהה הוא נוקם בפרויטוס, על שכבש את ארגוס מידי אקריסיוס, אבי סבו של פרסאוס, ובפולידקטס, שמסרב להאמין במעשי גבורתו. מינרווה מגיעה להר הליקון, על-מנת לחזות במעיין הפלא שנוצר שם על-ידי בנה של מדוזה, הסוס המכונף פגסוס. שם היא פוגשת את המוזות והפיארידיות, המספרות לה על תחרות השירה שערכו. הפיארידיות שרו על מאבק האלים בגיגאנטים, ותארו כיצד ברחו האלים מפחד אויביהם למצרים, שם הפכו לצורות בעלי־חיים שונים על-מנת להסתתר. המוזות שרות על סיפור חטיפתה של פרספונה בידי האדס, אל השאול, ועל חיפושיה של קרס, אמה, אחריה, והתלאות הרבות שעברו אותה בדרכה. בתחרות מנצחות המוזות, והפיארידיות המובסות הופכות לציפורים.
- ספר שישי: מינרווה מתחרה באראכנה באמנות הטוויה. היא טווה תמונות בהן האלים מענישים את אויביהם בשינוי צורתם. אראכנה, לעומת זאת, טווה תמונות המראות כיצד האלים מתחפשים לצורות שונות על מנת לבטא ולהגשים את תשוקתם המינית. אראכנה היא המנצחת בתחרות, אך מינרווה, בקנאתה, הורסת את האריג שטוותה. כתוצאה מכך, אראכנה מתאבדת בתליה, אבל אתנה משיבה אותה לחיים בדמות עכבישה, הממשיכה לעסוק בטווית קורים גם בדמותה החדשה. ניובה, אשת מלך תבאי לועגת לאלה לאטונה ומסרבת להכיר באלוהותה. בניה של לאטונה, ואפולו ודיאנה, נוקמים בה, והורגים את את שבע בניה ושבעת בנותיה, והיא עצמה הופכת לסלע הממשיך להזיל דמעות. לאטונה נוקמת גם באיכרים בלוקיה אשר מנעו ממנה לשתות מים בזמן נדודיה בעודה הרה, והם הופכים לצפרדעים. הסאטיר מרסיאס מתחרה עם אפולו בנגינה, ואפולו פושט מעליו את עורו בעודו חי. לאחר מכן הוא הופך לנהר. טראווס מלך תראקיה נושא לאישה את פרוקנה האתונאית. בזמן שפילומלה, אחות פרוקנה, מגיעה לבקר אצלם, הוא אונס אותה, כולא אותה במבצר מבודד וכורת את לשונה, על-מנת שלא תוכל לספר על פשעיו לאחותה. למרות אמצעי הזהירות שהוא נוקט, פילומלה מצליחה להעביר לפרוקנה את המידע על פשעי בעלה, וכנקמה פרוקנה הורגת את בניהם ומגישה את לו בשרם למאכל. פרוקנה הופכת לדרור, פילומלה לזמיר וטראוס לדוכיפת. בוריאס התראקי נושא לאישה את אריתיאה האתונאית והיא יולדת לו את התאומים קאלאיס וזטס, המתנדבים למסע הארגונאוטים.
- ספר שביעי: יאסון מנהיג את מסע הארגונאוטים. במסעם הוא פוגש את מדיאה, בת מלך קולכיס, המתאהבת בו, ומוכנה לבגוד באביה ולסייע לארגונאוטים באמצעות קסמיה: היא מספקת ליאסון עשבי פלא המגנים עליו מפני פגיעתם של השוורים נושפי האש של קולכיס. הודות לסיוע זה, מסוגל להאבק בשוורים, להכניע אחד מהם ולרתום אותו למחרשתו. הוא חורש בו את האדמה וזורע בה שיני דרקון, מהן צומחים גיבורים המבקשים להלחם בו, אך בעזרת קסמיה של מדיאה הוא מפנה אותם אלו כנגד אלו. מדיאה מסייעת ליאסון גם להרדים את הדרקון השומר על גיזת הזהב. לאחר שהשיג את גיזת הזהב הוא חוזר יחד עם מדיאה ליולקוס. מדיאה משתמשת בקסמיה על-מנת לחדש את נעוריו של אבי יאסון, איסון, ולאחר מכן היא מעמדיה פנים שברצונה לחדש בדומה גם את נעורי אחיו, פליאס, אך למעשה מבקשת לנקום בו על גזילת כסא המלוכה מאיסון, ובעצתה מבשלות אותו בנותיו במים רותחים. לאחר שיאסון נושא אשה שנייה על פני מדיאה, היא נוקמת בו כשהיא רוצחת את בניהם המשותפים. היא נמלטת ומוצאת מקלט באתונה, שם נישאת למלך איגאוס. היא מנסה להרעיל את תזאוס, המגיע לראשונה לאתונה, אך איגוס מזהה אותו כבנו ומציל אותו, ומדיאה בורחת בשנית. מינוס מלך כרתים מתכונן למלחמה נגד אתונה כדי לנקום את מות בנו. איקוס, מלך האי איגניה, מתיצב לצד האתונאים. הוא מארח בביתו את קפאלוס, שליח אתונה, ומספר לו על מגפת הדבר שהשמידה את אוכלוסיית איגינה, וכיצד חידש יופיטר את אוכלוסיית האי בכך שהפך נמלים לבני-אדם, ויצר בכך את גזע המירמידונים. קפאלוס מספר על אהבתו של פרוקריס, אשת קפאלוס, על החשד שהתעורר בו שלא בצדק בנאמנותה, ועל מותה בידיו בתאונת צייד.
- ספר שמיני: מינוס מלך כרתים שם מצור על העיר מאגרה. סקילה בת מלך מאגרה בוגדת באביב ובעירו וגוזרת מתלתליו, אשר מהווים ערובה לבטחון ממלכתו. מינוס בז לה. סקילה הופכת לעוף ים ואביה לעוף דורס. מינוס שב לכרתים; סיפור המינוטאור, כתר אריאדנה הופך למערכת כוכבים; דדאלוס, אדריכל המבוך נמלט עם איקרוס, איקרוס נופל לים; פרדיכס האמן הופך לציפור; ציד חזיר הבר בקאלידון, מלארגוס ואהבתו לאטלנטה. מלארגוס רוצח את אחי אימו וזו נוקמת בו ומביאה למותו, אחיותיו הופכות לציפורים; תזווס חוזר מקאלידון לאתונה ומתעקב עקב שטפון בנהר. אל הנהר מזמינו ומספר לו על אכינאדות ועל פרימלה, הסיפור על פילמון ובאווקיס, אריססיכתון מלך תסליה המוכר את ביתו לעבדות וזו נחלצת על ידי שינוי צורה, אכלואוס מספר על מאורע שאירע לו עצמו.
- ספר תשיעי: המשך סיפורו של אכלואוס, אהבתו לדיאנירה ומלחמתו עם הרקולס יריבו. הרקולס הורג את נסוס הקנטאור וזה נותן לדיאנירה את כותנתו המורעלת ומבטיח לה כי היא מכילה סגולה לעורר את האהבה בלב הרקולס בעלה. הרקולס מת ביסורים לאחר שלבש את הכותונת על הר אויטה. יופיטר לוקחו אל השמיים והופך אותו לאל. סיפור לידתו של הרקולס מסופר על ידי אימו. איאולוס; רעו של הרקולס הופך לצעיר בעזרת האלה הבה ואלים אחרים מעונינים להעניק מתנה זו לאהוביהם; ביבליס, בתו של מלך מילטוס מתאכזבת מאדישותו של אחיה קאוונוס לאהבתה והיא בורחת ללוקיה והופכת למעיין-מים; איפיס אוהבת אהבה נכזבת את איאנתה אך הופכת בעזרת איזיס לזכר.
- ספר עשירי: אורפאוס הנגן המופלא מנסה להחזיר בנגינתו את אורידיקה מן השאול אך אינו מצליח בכך. הוא מתבודד ומתנחם בנגינתו; גילגוליו של קיפאריסוס; שירי אורפאוס על אהבתו של יופיטר, על יקינתון, אהובו של אפולו ועל גילגולי עלמות שונות בגלל אהבה נכזבת' סיפור פיגמאליו, מירה שהפכה לשיח המור, הולדת אדוניס וונוס המזהירה אותו מחיות רעות ומספרת לו על אטלנטה והיפומנס שהפכו לאריות. ונוס מבכה את אדוניס שנהרג מחזיר בר ומדמו צומח פרך הנעמן (פרח הכלנית).
- ספר אחד-עשר: נשות תראקיה קורעות את אורפאוס לגזרים וראשו מגיע לאי לסבוס. הנחש שמתעתד לאוכלו הופך לאבן בפקודת אפולו. באכחוס מעניש את נשות תראקיה והופכן לאילנות; סיפור באכחוס והמלך מידאס המבקש שמגע ידו יהפוך עצמים לזהב; פאן מתחרה עם אפולו בנגינה ומובס. מידאס מכריז על פאן כמנצח ואפולו מענישו בכך שנותן לו אוזני חמור. עבדו של מידאס מתאפק לא לגלות את דבר השינוי באזניו של המלך ולוחש את הסוד למחילת עפר. קני הסוף הצומחים שם מגלים את הסוד בנועם ברוח; אפולו ונפטונוס בונים את חומת טרויה ומענישים את לאומדון. הסיאונה ניתנת למאכל למפלצת ים וטלאמון מציל אותה ונושא אותה לאישה; רצח פוקס ובעקבותיו נקמתה של של אימו השולחת זאב הטורף את עדרי פלווס ובסופו הופך הוא לאבן. פלווס נוטש את טראכין; אלקיאונה מבכה את מות בעלה בים, מוות עליו ביסרה איריס בחלום. היא מוצאת את גופת בעלה על החוף, מבכה אותו והופכת לציפור; אייסאקוס רודף אחרי הנימפה ספריאה ששבתה את ליבו , נחש מכיש אותה וניא מתה. אייסאקוס הופך לעוף האמודאי.
- ספר שנים-עשר: אגדות ממלחמת טרויה. הצי היווני אינו יכול להפליג מנמל אווליס, נחש שנתן אות לקאלחאס הופך לאבן; אגממנון מקריב את איפיגניה בתו ודיאנה מחליפה אותה בצביה, מלחמת אכילס וקיגנוס; סיפור חייו של קינווס שנולד כנקבה והפך לזכר; נסטור מספר על משפחתו ועל פריקלימנוס אחיו שהפך לנשר; מות אכילס בידי פאריס וחלוקת ירושתו.
- ספר שלושה-עשר: איאכס ואוליכסס מתדיינים בפני קהל השומעים. איאכס המנוצח מתאבד ודמו צובע את פרח היאקינתון; מפלת טרויה. מות פוליכסנה על קבר איכלס ומות אחיה פולידורוס. הקובה מנקרת את עיני הרוצח והופכת לכלבה. מנון נקבר ומאפרו נולדים עופות פלא; קורות אייניאס בדלוס; קורות אנשי טרויה בסיציליה, הסיפור על סקילה וגאלאטיאה.
- ספר ארבע-עשר: המשך קורות סקילה. קירקה מתאהבת בגלאווקוס והופכת את סקילה למפלצת ים. אייניאס עוזב את סיציליה ומגיע לקומאי, יורד לשאול בעזרת הסבילה שאפולו העניק לה אלף שנות חיים אך ללא נעורים; בקאייטה מוצא את מאקארווס חברו; פיקוס הופך לנקר על שבז לאהבתה של קירקה; אייניאס מתכונן למלחמה עם טורנוס ומבקש עזרה מדיאומדס; רועה אפולו הופך לעץ זית; טורנוס שורף את אוניות אייניס והן הופכות לנימפות-ים; רשימת מלכי אלבה לונגה; הסיפור על ורטומנוס ופומונה ועל איפיס ואנאכסארטה; ייסוד העיר רומא. רומולוס ומלחמתו בסאבינים. בגידתה של טאריפיאה והמרתה בסלע, הנס עם מי המעיין שזרמו על ידי היכלו של יאנוס; האללת רומולוס והרסיליה אשתו.
- ספר חמישה-עשר: נומה יורשו של רומולוס. ייסוד העיר קרוטון; פיתגוראס מלמד את נומה; דיאנה הטאוורידית שומעת את סיפורו של היפוליטוס; טאגאס מופיע באטרוריה; חניתו של רומולוס; קרניו של קיפוס המצביא; המגפה ברומא, רצח יוליוס קיסר. גדולתו של אוגוסטוס; סיום.
[עריכה] משמעויות ביצירה
שלמה דיקמן, מתרגם היצירה לעברית, מוצא כי תיאורו של אובידיוס את הבריאה "נוטה לתורת הסטואה". בורא היקום הוא, עבורו, אל יחיד. (ראה: מטמורפוזות, הוצאת מוסד ביאליק, עמ' 21).
היחס שבין האלים, לבני האדם הוא שרירותי וסתום. האלים מוצגים על כל חולשותיהם האנושיות, עליהן משלמים פעמים רבות בני האדם. המטמורפוזה, העומדת בבסיס הספורים שבספר, אינה מבקשת על כן ליצור תמונת עולם קוהרנטית וברורה אלה לספק נקודות מבט מורכבות על אובייקטים שונים. אריאל הירשפלד הגדיר את השתלשלות התמורות שב'מטמורפוזות' כ"אופן שבו נעים חומרי התודעה האנושית: אלו הם סמלי החיים כפי שהם רשומים בתודעה, והם מתחברים על פי הסיפור הפנימי, הכמוס, האישי והכלל אנושי" (ראה: הירשפלד, אריאל, אל אחרון האלים, הוצאת כתר, תל אביב, 2003, עמ' 93).
בסיפור המפורסם של אפולו ודפנה, לדוגמה, מתוארים פשעי האלים והשפעתם על בני האנוש. אפולו מתחרה בהטלת חצים עם קופידון ומפסיד. כתוצאה הוא מתאהב בדפנה ורודף אחריה. לפני שהוא תופס אותה היא נהפכת לעץ. מכאן זרי דפנה הם סמל הנצחון, הסמל של אפולו.
[עריכה] השפעת היצירה
בהיותו המקור העיקרי שלנו להכרת רבים מהמיתוסים היוונים, ובמקרים מסוימים אפילו היחידי, לשיר הייתה השפעה עצומה על התרבות המערבית, ויצירות רבות, הן בתחום הספרות והן בתחום האומנות הפלסטית, שואבות ממנה השראה.
אובידיוס היה בין המחברים האהובים על שייקספיר, והשפיע עליו ביצירתו. סיפור אהבתם של פריאמוס ותיסבה שימש כמקור ההשראה ל"רומיאו ויוליה", והסיפור עצמו מועלה כמחזה-בתוך-מחזה שמעלות הדמויות בסיומו של "חלום ליל קיץ". אובידיוס עצמו מוזכר במפורש ב"טיטוס אנדרוניקוס", המבוסס בצורה רופפת על סיפורם של פרוקנה, טראוס ופילומלה. חנוך לוין ביסס על-פי אותו סיפור את עלילת מחזהו "הזונה הגדולה מבבל".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מידע, עובדות וקישורים על 'מטמורפוזות' - באנגלית.
- חיתוכי עץ על פי מטמורפוזות

