ארסנל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שם מלא | מועדון הכדורגל ארסנל | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| כינוי | התותחנים | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1886 (כ"דיאל סקוואר") | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| אצטדיון | איצטדיון האמירויות, לונדון | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר מושבים | 60,000 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| יו"ר | פיטר היל-ווד | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאמן | ארסן ונגר | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ליגה | פרמייר ליג | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר אליפויות | 13 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר גביעים | 10 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
ארסנל היא קבוצת כדורגל אנגלית. פירוש השם Arsenal הוא "מחסן נשק".
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמה
ארסנל הוקמה על ידי קבוצת פועלי תחמושת ב-1886 בצפון לונדון. הקבוצה החלה לשחק תחילה בשם "דיאל סקוור" על שם סדנת העבודה במפעל שממנה יצא הרעיון של הקמת קבוצת כדורגל. הפועלים הצליחו לגייס כספים לקניית כדור ושיכנעו שניים מחברי הקבוצה העתידית לבקש ממועדונם הקודם, נוטינגהאם פורסט, מספר תלבושות. נוטינגהאם פורסט הסכימו, ו"דיאל סקוור" יצאה לדרך.
המשחק הראשון של "דיאל סקוור", שנערך ב-11 בדצמבר 1886, הסתיים בניצחון 6-0 על "איסטרן וונדרס". הניצחון הזה גרם לפועלים קשיי היום להבין שהם אכן יכולים לנהל קבוצת כדורגל. "דיאל סקוור" התמקמה במגרש "פלמסטד קומון" ועד מהרה שינתה את שמה ל"רויאל ארסנל", עקב העובדה שאנשים מסדנאות אחרות במפעל הצטרפו למועדון.
עקב העובדה ש"רויאל ארסנל" לא הייתה שייכת לליגת הכדורגל היא אירגנה תשעה משחקי ידידות, רובם מאזור לונדון, והשיגה מאזן לא רע של 6 נצחונות, תוצאת תיקו אחת ו-2 הפסדים.
אחרי שנה "רויאל ארסנל" נאלצו לעזוב את מגרשם, שהופקע לטובת הצבא, ועברו לשחק ב"פלמסטד מארשס". גם במגרש זה התגלו בעיות ותוך מספר חודשים הם עברו למגרש חדש, "מאנור גראונד".
עונת 1889/1890 הייתה עונת תפנית עבור המועדון שזכה בתואר הראשון שלו, גביע "קנט סניור" ותוך חודש זכתה בגביע השני, "גביע הצדקה הלונדוני".
[עריכה] מעבר לכדורגל מקצועי
ב-1891 הפכה "רויאל ארסנל" לקבוצה מקצוענית ותוך שנתיים התקבלה לליגת הכדורגל האנגלית כשבתווך "רויאל ארסנל" משנה את שמה שוב, הפעם ל"וולוויץ' ארסנל".
ב-2 בספטמבר 1893 שיחקה "וולוויץ' ארסנל" את משחקה הראשון בליגה האנגלית השנייה נגד עוד קבוצה חדשה, ניוקאסל יונייטד. המשחק עצמו הסתיים בתיקו 2-2.
ב-1897 מינתה ארסנל את מנג'ר הכדורגל המקצועני הראשון שלה, תומאס מיטש'ל. למרות שמיטש'ל פרש תוך שנתיים, מינויו היה אחד הסימנים הבולטים לגדילתו והתפתחותו של המועדון בסצנת המועדונים האנגלית.
ב-1904 עלתה ארסנל לראשונה לליגה הראשונה, והפכה למועדון הדרומי ביותר ששיחק בליגה הראשונה. אך השנים לא היטיבו עם המועדון שפשט רגל ב-1910.
יו"ר פולהאם דאז, הנרי נוריס, הציל את המועדון מפירוק אך זה לא הועיל וארסנל ירדה ליגה ב-1913 מהמקום אחרון אחרי תוצאות נוראיות.
עקב הירידה התלולה בממוצע הקהל החליט נוריס לבנות איצטדיון חדש בהייבורי איסלינגטון מה שפתח בעצם את היריבות עם טוטנהאם הוטספר, שהייתה באותו אזור לונדוני. לשם מזל, נוריס גם שינה את שם המועדון ל"ארסנל".
ב-6 בספטמבר 1913, שיחקה ארסנל את משחקה הראשון בהייבורי ובשמה החדש אשר הסתיים בניצחון 2-1. אחרי עונת הסתגלות טובה, החלה מלחמת העולם הראשונה ששיבשה את מהלך הכדורגל במועדון בפרט ובאנגליה בכלל.
שנתיים לאחר סוף המלחמה, החליטו בהתאחדות האנגלית להגדיל את הליגה העליונה ל-22 קבוצות לקראת חידוש המשחקים.
בצעד מפתיע החליטו בהתאחדות להעלות את ארסנל ליגה (סיימה חמישית בליגה השנייה בעונה שלפני המלחמה) מאשר להשאיר את טוטנהאם בה (סיימו אחרונים בליגה הראשונה). ראשי טוטנהאם מחו אך זה לא עזר, ומחנות האוהדים החלו לאגור זעם אחד נגד השני.
[עריכה] משנות ה 20 עד מלחמת העולם השנייה
ב-1925, אחרי ירידת ליגה קשה במיוחד עבור ארסנל התמנה הרברט צ'אפמן לתפקיד מנג'ר הקבוצה והחל את אחת התקופות הטובות ביותר של ארסנל בהיסטוריה כשתוך 9 שנים הוא מניח את היסודות ומוביל את ארסנל ל-2 אליפויות (בשנים 1931,1933), גביע (אנגלי) אחד (1930) וגמר גביע אחד (1927).
ההיבט הטראגי בסיפורו של צ'אפמן הוא מותו בטרם עת בתחילת 1934. בסיום אותה עונה ארסנל אף חגגה אליפות שנייה ברציפות.
בתווך היו גם שינויים מנהליים כשהנרי נוריס (שבינתיים הפך להיות סר) התפטר מראשות המועדון עקב אי-סדרים פיננסיים ובמקומו מונה סר סמואל היל ווד ליו"ר.
לאחר תקופת צ'אפמן ומחליפו הזמני ג'ו שואו, מונה למאמן ג'ורג' אליסון והמשיך את התנופה של ה"תותחנים" (כינויה של ארסנל). אליסון הוביל את ארסנל לזכייה שלישית רצופה באליפות(1935) והוסיף עוד אליפות ב-1938 לארון התארים.
בסה"כ ארסנל זכתה ב-5 אליפויות בשמונה עונות ורק מלחמת העולם השנייה עצרה את תנופת המועדון.
השחקנים הבולטים בתקופת התארים של שנות השלושים היו אלקס ג'יימס, טד דארק, קליף באסטין, דייוויד ג'אק, אדי האפגוד וג'ורג' מייל שביחד הרכיבו את אחת הקבוצות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנגלית אשר לולא מלחמת העולם יכלה לזכות בעוד מספר תארים.
[עריכה] אחרי המלחמה
טום וויטיקר לקח את מושכות הניהול של ארסנל לאחר המלחמה והוביל אותה לעוד מספר תארים. ב-1948 זכתה ארסנל בעוד אליפות (7 נקודות הפרש ממנצ'סטר יונייטד), ב-1950 המועדון חגג זכייה בגביע ה FA (בתרגום חופשי "גביע ההתאחדות לכדורגל" אך מוכר בארץ בשם "הגביע האנגלי") ושנה לאחר מכן ארסנל זכתה בעוד אליפות, הפעם דרמטית במיוחד כשרק יחס השערים העניק לארסנל את האליפות.
תקופת יובש כבדה שרתה על ארסנל בין השנים 1951-1970 (למעט שני הפסדים בגמר גביע הליגה ב-1968 ו-1969), אך ב-1970 התותחנים זכו לראשונה בגביע אירופאי, "גביע ערי הירידים" (גביע אופ"א כיום), אחרי ניצחון בסיכום שני משחקי הגמר על אנדרלכט הבלגית (4-3 בסיכום).
שנה לאחר מכן, ארסנל זכתה בדאבל כשהיא חוגגת את האליפות במגרשה של טוטנהאם ואת הגביע האנגלי עם ניצחון על ליברפול בגמר (2-0).
על שלושת התארים האלו היה אחראי המאמן ברטי מי, שנחשב עד היום לאחד מהמאמנים הטובים ביותר של ארסנל אי פעם.
ב-1979, תחת ידיו של המאמן טרי ניל, זכתה ארסנל בגמר של הגביע מול מנצ'סטר יונייטד. ארסנל הובילה עד הדקה ה-85 בבטחה 2-0 אך אז מנצ'סטר חזרה למשחק וכבשה צמד שערים בשתי דקות. הקהל כבר התכונן להארכה אבל אז סנדרלנד, חלוץ ארסנל, הצליח להבקיע את השער הדרמטי בתוספת הזמן.
[עריכה] תקופת ג'ורג' גרהאם
ב-1987, שנה לאחר כניסתו לתפקיד של ג'ורג' גרהאם, ארסנל הוסיפה לארון התארים המתרחב שלה גביע חדש, גביע הליגה, לאחר ניצחון בגמר על ליברפול.
לאחר שנתיים ללא תואר, ארסנל נסעה למשחק האחרון של העונה באנפילד בידיעה שהיא זקוקה לניצחון בהפרש של 2 שערים על-מנת להשוות את מספר נקודותיה לזה של ליברפול ולזכות באליפות בהפרש שערים. אלן סמית' הבקיע את השער הראשון לארסנל בדקה ה-52 בנגיחה מבעיטה חופשית. ארסנל המשיכה לנסות במשך כל המחצית השנייה להבקיע את השער השני שהיא הייתה כל-כך צריכה, משימה כלל לא פשוטה במבצרה הביתי של ליברפול אך ללא הצלחה. בשניות האחרונות של ההארכה, בהתקפה האחרונה של המשחק, מייקל תומאס הצליח להשתלט על מסירה של אלן סמית' כובש השער הראשון והבקיע את שער הניצחון הכה חשוב. ארסנל זכתה בתואר האליפות על חשבון ליברפול בהפרש שערים בשניות האחרונות של המשחק האחרון של העונה.
ב-1991 זכתה ארסנל באליפות כשהפסידה רק משחק אחד וסיימה בפער של 7 נקודות מהמקום השני. ב-1993 ארסנל זכתה בדאבל, גביע וגביע הליגה (פעמיים ניצחונות 2-1 על שפילד וונסדי) עם הופעות מרשימות בגביעים אך הרבה פחות מרשימות בליגה.
ארסנל השתתפה שנה מאוחר יותר בגביע המחזיקות והגיעה עד לגמר, שם חיכתה לה פארמה. ארסנל היו האנדרדוגים הגדולים של המשחק שבו אף אחד לא ספר אותם אך משחק טקטי מעולה ושער בודד מרגליו של אלן סמית' נתן לארסנל גביע אירופאי שני ובינתיים אחרון (הגמר האחרון היה גמר ליגת האלופות נגד ברצלונה ב2006)
ב-1995 פוטר גרהאם מהמועדון בעקבות האשמות שהוא קיבל שוחד מסוכנים תמורת החתמת שחקנים מסוימים.
[עריכה] תקופת ארסן ונגר
התקופה של ארסן ונגר במועדון נחשבת לאחת הטובות בהיסטוריה ומשתווה כמעט לתקופתו של מאמן אגדי אחר, הרברט צ'אפמן.
בעונה המלאה הראשונה שלו (1997/1998) הוביל וונגר את ארסנל לדאבל מרשים במיוחד עם נקודה הפרש מעל מנצ'סטר יונייטד שבמקום השני וניצחון 2-0 על ניוקאסל בגביע האנגלי.
ארסנל הבליטה מספר שחקנים באותה עונה כמו: פטריק ויירה, עמנואל פטי, ניקולס אנלקה (צרפתים), מארק אוברמארס, דניס ברגהאמפ (הולנדים), מרטין קיאון, טוני אדמס ודייוויד סימן (אנגלים).
בסיום אותה עונה עזב שחקנה של ארסנל, החלוץ איאן רייט, אשר באמתחתו היו 185 שערים עבור המועדון.
בשנת 1998/1999 ארסנל זכתה במגן הצדקה אך הפסידה את האליפות למנצ'סטר בדיוק כמו שהתרחש שנה לאחר מכן, שנה שנפתחה עם תקוות רבות (דאבור סוקר, תיירי הנרי, אולג לוז'ני, סילביניו, והכישרון הגרמני שהתגלה כבלוף סטפן מאלץ).
באותה שנה של 99/2000 ארסנל אף הפסידה בגמר גביע אופ"א לסינדרלה הטורקית גלאטסראיי.
עונת 2000/2001 נפתחה עם עוד כמה רכישות (רובר פירס לדוגמה) אך נגמרה עם הדחה ברבע גמר ליגת האלופות והפסד צורב מול מנצ'סטר יונייטד, 6-1 לקראת סיום העונה. ארסנל סיימה שוב במקום השני. ארסנל גם הפסידה לליברפול בגמר הגביע האנגלי אחרי שכבר ביצעה רכש בדמות ג'ובאני ואן-ברונקהאוסט, פרנסיס ג'פרס, ריצ'רד רייט, ג'וניג' אינאמוטו וגולת הכותרת סול קמפבל שעבר בהעברה חופשית מטוטנהאם היריבה העירונית.
בעונת 2001/2002 ארסנל שיחקה כדורגל טוב מאוד, ניצחה את כל יריבותיה וזכתה בדאבל, השלישי שלה במספר, כשאת תואר האליפות היא חוגגת באופן רשמי נגד מנצ'סטר יונייטד "באולד טראפורד". את הגביע היא לקחה נגד צ'לסי עם ניצחון 2-0.
את העונה הבאה, 2002/2003, ארסנל פתחה בדיוק בדרך שבה סיימה את העונה הקודמת. כדורגל מצוין גרם לאוהדי ארסנל לחשוב שבשנה זו הקבוצה משחקת שוב על כל התארים ובמיוחד התואר היחיד שחסר בארון, גביע האלופות.
אך אז הכול השתבש. מחודש מרץ ארסנל נראתה קבוצה כבוייה ומופע ההתעלות שהיא נתנה בתחילת השנה בכל שנה נעלם. שחקנים חשובים החלו להיפצע (רובר פירס, פרדי ליונברג), ארסנל החלה לאבד נקודות ועד מהרה גם לאבד את הפיסגה, מספר משחקים קטן לפני סוף העונה. גם בליגת האלופות הקבוצה לא הצליחה. לאחר שהובילה את הבית רוב הזמן, ארסנל הפסידה יותר מדי נקודות בבית (לא ניצחה בשלושת המשחקים בשלב השני בבית) וסיימה בסופו של דבר אחרי מועדון כדורגל ולנסיה ואייאקס אמסטרדם וסימנה עוד עונה מאכזבת בליגת האלופות.
מה שנותר לארסנל מפתיחת העונה הטובה זה רק הגביע, אחרי שהיא הצליחה לנצח את סאות'המפטון בגמר 1-0.
עונת 2003/2004 נפתחה ללא שום רכש רציני. ארסן ונגר החליט להתבסס על הקבוצה שאומנם איכזבה ברגעים הכי חשובים בעונה שעברה אך מצד שני הציגה כדורגל מרהיב. למירוץ על האליפות הייתה אמורה להצטרף צ'לסי, שנרכשה על ידי המיליארדר רומן אברמוביץ', אשר בנה קבוצת רכש מרשימה. גם מנצ'סטר הייתה פעילה במיוחד בשוק העברות, מצד אחד עם מכירתו של דייוויד בקהאם למועדון הכדורגל ריאל מדריד ומצד שני עם הבאתם של מספר שחקנים צעירים ומוכשרים במיוחד.
ארסנל פתחה את העונה בצורה בינונית בליגה (למרות שלא הפסידה) והייתה לה פתיחה רעה מאוד בשלב הבתים של ליגת האלופות עם נקודה אחת מתוך תשע אפשריות.
אבל לאחר מספר שבועות ארסנל השתפרה מאוד. היא עלתה איכשהו לשמינית הגמר של ליגת האלופות כשהיא מנצחת את כל שלושת המשחקים האחרונים(כולל 5-1 נגד אינטר בסאן סירו) בעוד שבליגה היא התייצבה במקום השני ללא הפסדים, בהפרש נקודות קטן ממנצ'סטר.
בהמשך העונה ריו פרדיננד שחקן מנצ'סטר יונייטד, הורחק לשמונה חודשים והגנת היונייטד החלה להתפרק ואיתה כל הקבוצה. הפסדים רבים של היונייטד גרמו לארסנל לקחת את ההובלה אשר לא נשמטה עד סוף העונה. ארסנל סיימה את כל 38 המשחקים ללא הפסד וסימנה את העונה כאחת הגדולות בתולדותיה בליגה.
בליגת האלופות הצליחה ארסנל לעבור את סלטה ויגו בשמינית הגמר ושמחה לקבל את צ'לסי שהייתה בעלת "מסורת" של הפסדים לארסנל. אבל התקווה לעבור את מחסום רבע גמר ליגת האלופות התבדתה במשחק השני וארסנל עפה מהתחרות בשלב מוקדם בניגוד לציפיות.
מה שנותר בסופו של דבר הוא הגביע האנגלי, אבל ארסנל הודחה בחצי גמר על ידי מנצ'סטר יונייטד וסיימה את העונה עם תואר אחד בסופו של דבר. את עונת 2005/2006 פתחה ארסנל בצורה לא טובה במיוחד, לאחר שבקיץ איבדה את פטריק ויירה, אחד מכוכביה הגודלים, ליובנטוס. היא צלעה בליגה מול ההתפתחות המדהימה של צ'לסי, נסיונות הרדיפה של מנצ'סטר יונייטד אחרי הכחולים וההשתפרותה של ליברפול. בליגת האלופות, לעומת זאת, ארסנל הראתה את כוחה והצליחה לנצח 5 מתוך 6 משחקים בשלב הבתים. נכון לתחילת חודש מרץ, היא נמצאת במקום החמישי בליגה האנגלית, ניצחה את ריאל מדרידבשמינית גמר ליגת האלופות ואת מועדון הכדורגל יובנטוס ברבע הגמר. ארסנל פגשה את המועדון הספרדי ויאריאל ובמשחק הראשון עשתה 1 -0 משער של הבלם קולו טורה ובמשחק הגומלין ארסנל שיחקה גרוע אבל שמרה על 0-0 שיינס להמן עצר פנדל והיא העפילה לגמר בפריס מול מועדון הכדורגל ברצלונה הספרדית. בגמר הפסידו התותחנים 2:1 לקטאלונים, כאשר את שער היתרון של ארסנל במשחק כבש סול קמפבל. יש שטוענים, כי השיפוט השערורייתי במשחק (השופט הוציא כרטיס אדום לשוער יינס להמן לאחר עבירה שביצע, ולא כרטיס צהוב שהיה מתאים יותר) הוא שגרם להפסדה של ארסנל בגמר. סה"כ ארסנל פגשה בשלבי הגמר 3 ספרדיות ואיטלקית אחת.
[עריכה] סגל
| שם | מספר | עמדה | לאום |
|---|---|---|---|
| ינס להמן | 1 | שוער | |
| אבו דיאבי | 2 | קשר | |
| ססק פברגאס | 4 | קשר | |
| קולו טורה | 5 | בלם | |
| פיליפ סנדרוס | 6 | בלם | |
| תומאש רוזיצקי | 7 | קשר | |
| פרדי ליונברג | 8 | קשר | |
| גו'ליו באפיסטה | 9 | חלוץ/קשר | |
| וויליאם גאלאס | 10 | בלם/מגן | |
| רובין ואן פרסי | 11 | חלוץ | |
| לאורן | 12 | מגן | |
| אלכסנדר הלב | 13 | קשר | |
| תיירי הנרי | 14 | חלוץ | |
| מתיו פלמיני | 16 | קשר | |
| אלכסנדר סונג | 17 | קשר | |
| ג'ילברטו סילבה | 19 | קשר | |
| יוהן דיורו | 20 | בלם | |
| מארט פום | 21 | שוער | |
| גייל קלישי | 22 | מגן | |
| מנואל אלמוניה | 24 | שוער | |
| עמנואל אדבאיור | 25 | חלוץ | |
| עמנואל אבואה | 27 | מגן | |
| סבסטיאן לארסון | 29 | קשר |
[עריכה] כוכבי הקבוצה בעבר
שחקני עבר:
- אלקס ג'יימס
- טד דרייק
- קליף באסטין
- דייוויד ג'אק
- אדי הפגוד
- ג'ורג' מייל
- ריי קנדי
- פרנק מק'קלינטוק
- ג'ורג ארמסטרונג
- גרהאם ריקס
- פרנק סטפלטון
- פאט רייס
- דייוויד אולירי
- ליאם בריידי
- איאן רייט
- טוני אדמס
- דייוויד סימן
- מרטין קיאון
- לי דיקסון
- ריי פרלור
- עמנואל פטי
- פטריק ויירה
- רובר פירס
- דניס ברגקאמפ
- אשלי קול
- חוסה אנטוניו רייס
מנג'רים מפורסמים:
- הרברט צ'אפמן
- ברטי מי
- ג'ורג' גרהאם
- ארסן ונגר
[עריכה] קישורים חיצוניים
| אברטון | אסטון וילה | ארסנל | בולטון וונדררס | בלקבורן רוברס | ווטפורד | וויגאן את'לטיק | וסטהאם יונייטד | טוטנהאם הוטספר | ליברפול | מידלסברו | מנצ'סטר יונייטד | מנצ'סטר סיטי | ניוקאסל יונייטד | פולהאם | פורטסמות' | צ'לסי | צ'רלטון את'לטיק | רדינג | שפילד יונייטד | |
| ליגת האלופות - עונת 2006/07 | |||||||
| בית א' | בית ב' | בית ג' | בית ד' | בית ה' | בית ו' | בית ז' | בית ח' |

