דוד רובינגר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד רובינגר (נולד ב-1924) צלם ישראלי, זוכה פרס ישראל לצילום.
רובינגר נולד בוינה. לאחר האנשלוס, נזרק מבית הספר התיכון עקב יהדותו. אביו נכלא במחנה הריכוז דכאו והוא עבר עם אמו להתגורר ברובע היהודי. בסתיו 1939 הצליח לעלות לארץ כחבר תנועת "השומר הצעיר" בסיוע עליית הנוער והתגורר בקיבוץ בית זרע. עם הגיעו לגיל 18 התגייס ושירת בבריגדה היהודית, בצפון אפריקה ואירופה, שם הכיר עם תום המלחמה את אנני, ניצולת שואה, נשא אותה לאשה והביאה ארצה. את מצלמתו הראשונה רכש בגרמניה תמורת קילו קפה ו-200 סיגריות, כאשר ראה כי טוב הדבר החליט להיות צלם עיתונות. הוא החל לצלם בשנת 1946 וכעבור שנים אחדות, בהן התפרנס בדוחק ובסיוע רעייתו, "גילה" אותו אורי אבנרי והפכו לצלם מערכת השבועון העולם הזה. משימות אקראיות לעיתוני LIFE/TIME בשנות ה-50, התפתחו לקשר קבוע ובשנת 1970 הפך לחבר מערכת TIME - תפקיד שהוא מחזיק בו עד היום.
רובינגר צילם עד היום כחצי מיליון תמונות המספרות את סיפורה המלא של ישראל. במובן מסוים הוא היה "צלם הבית" של דוד בן גוריון. רובינגר אוהב לחזור על המשפט, שכאשר הוא היה בראשית דרכו כצלם - הוא חלם להיות צלם גדול כמו פאול גולדמן, ממנו שאב השראה.
לאחר מות רעייתו, היה רובינגר חברה לחיים של ציונה ספיבק, עובדת סוציאלית לשעבר. ב-2004 ארעה לו טרגדיה נוראה, כשספיבק נרצחה בידי גנן ערבי שהעסיקה בעבר.
מצילומיו המפורסמים:
- צילום אנשים על שריונית למחרת קבלת החלטת האו"ם על חלוקת הארץ ב-30 בנובמבר 1947. כעבור חמישים שנה שיחזר רובינגר את הצילום עם מרבית האנשים שהופיעו בו.
- צילומי מעברות בשנות החמישים. אחת התמונות המפורסמות: עולים שהגיעו זה עתה ארצה, פוסעים ברגל למעברת פרוד ב-1954.
- פריצת באר הנפט בחלץ ב-1955. בצילום נראים עובדים עומדים שמחים ליד מקור פריצת הנפט.
- הצנחנים בכותל המערבי עם כיבוש העיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים ב-7 ביוני 1967. הצילום המפורסם ביותר של רובינגר, שהצטרף לכוח הצנחנים שכבש את הכותל. התמונה תפסה את הצנחנים נפעמים ונרגשים (במרכז התמונה נראה יצחק יפעת, כיום רופא) וזכתה לכינוי "הצנחנים הבוכים".
- הרב שלמה גורן תוקע בשופר ליד הכותל עם כיבושו.
- קבלת הפנים השמחה למשחררי המטוס שנחטף לאנטבה במבצע יונתן ב-1976. בתמונה נראים אזרחים צוהלים המניפים מעלה את אחד הטייסים שהשתתף במבצע.
- מנחם בגין מנשק את ידי רעייתו עליזה לאחר המהפך הפוליטי בבחירות 1977.
- גוויית מחבל בלבנון עם רימון יד בידו שלא הספיק לשחררו במבצע ליטני ב-1978.
[עריכה] דברים שנאמרו עליו
- טדי קולק, ראש עיירית ירושלים לשעבר, אמר על רובינגר:
- קשה לנסות לבטא במילים את התחושה שאתה חווה נוכח צילומיו של דודו רובינגר, שכן אם יש הרגשה אחת שאינה מרפה ממך נוכח מילים, הריהי אי-מספיקותן. לסיפור סיפורה של ישראל כפי שעושים הצלמים הללו יידרשו כרכים שלמים, ואפילו הם יחטיאו את המטרה. סיפורה של ישראל הוא סיפורם של אנשים מכל רקע שרק יכול אדם להעלות בדמיונו. זהו סיפור של ירושלמים בני דור שמיני ושל עולים חדשים שאך זה יצאו מפתח מטוס או ירדו מכביש אניה. זהו סיפור של צעירים וזקנים, של חזקים וחלשים, של שופעי מרץ ושל מותשים. זהו סיפור של יהודים, נוצרים ומוסלמים, שכל אחד מהם הולך בדרכי אבותיו, צועד בנתיב משלו, ועם זאת קשורים כולם בקשרים משותפים. זהו סיפור התפתחותה של אומה צעירה, סיפור הישגיה ובעיות אין-קץ שלה. זהו סיפור ירושלים היפיפה, המגלמת מורשת דורות. אפשר שמקור העוצמה האמיתית של כשרונו של דודו היא עינו, היא יכולתו להמחיש מציאות הנושאת את בשורתה-היא. דוד ומצלמתו הם חזיון מוכר בירושלים. לא אחד מצילומיו היה לסמל היסטורי. ובמיוחד אמורים דברים בצילום שלושת החיילים, שעמדו מול הכותל המערבי ב-7ביוני 1967. לאנשים רבים ברחבי העולם קרנו עינהם של השלושה בשורת על תקוה לשלום לכל ובכל." -
ארנולד מ. דרפקין, עורך תצלומים של שבועון טיים, אמר עליו:
- אם אמנם עיתונאות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה, כי אז דמויותיו של דודו רובינגר יעניקו את תמציתה של תקופתנו לדורות הבאים במלוא הבירות, שכן הוא באמת תיעד רגעי-חטף רבי-משמעות ושימר אותם למען יהו נחלת הכל.
[עריכה] ספריו
- כנסת נכבדה, הוצאת משכל.
- עד לתקופה, הוצאת ידיעות אחרונות
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תחייה ברק, יש עוד זוגות בגילנו שנרדמים מחובקים?, ראיון עם רובינגר וסיפור רצח חברתו - בעיתון תל אביב


