ישיבת רמת גן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישיבת רמת גן היא חלוצת הישיבות הציוניות בגוש דן, היא הוקמה בשנת תשנ"ד. את היוזמה להקמת הישיבה הגה הרב יעקב אריאל (כיום נשיא הישיבה) רבה הראשי של רמת גן לאחר מלחמת המפרץ. ראש הישיבה הוא הרב יהושע שפירא, בוגר ישיבת עוד יוסף חי.
רבנים נוספים המלמדים בישיבה: הרב ראובן ששון (מחבר הספרים 'ביאור לאורות התשובה', 'פירוש הרב רכל לאורות התחיה' ועוד), הרב יוסי שרים, הרב יהודה מלמד (בנו של הרב זלמן ברוך מלמד), הרב אבשלום ולד, הרב מוטי דיאמנט והרב אברהם וסרמן (רב קהילת 'גבורת מרדכי' בגבעתיים).
הישיבה משלבת לימודי גמרא והלכה עם לימודי אמונה וחסידות, ועוסקת רבות בהפצת יהדות לציבור הרחב (סיסמת הישיבה: להאיר את העיר), בעיקר על ידי תנועת הבת שלה - נהורא[1]. כיום מפעילה נהורא בית מדרש לבעלי תשובה, וכמו כן עורכת תוכניות לימודי ערב לגברים ונשים, אירועים מיוחדים בחגי ישראל (ליל סדר ציבורי, תפילות בימים הנוראים ריקודים בשמחת תורה ועוד).
בישיבה כ־200 תלמידים והיא נחשבת לאחת הישיבות הססגוניות מבין הישיבות הציוניות, והיא מוכרת כישיבה שהובילה את ההתעוררות החסידית בקרב הישיבות הציוניות, התעוררות שכללה לימודי חסידות (ברסלב, חב"ד, שפת אמת, ועוד), וכמו כן שמחה המתבטאת בריקוד והתוועדות וכו'.
בישיבה לומדים גם כמה עשרות אברכים אשר הקימו מוסדות חינוך תורניים לילדיהם.
כעת נמצאת הישיבה בתהליך בנייה לבית מדרשה הקבוע. הבנייה התחילה לאחר סוכות תשס"ה, וצפויה להסתיים בחנוכה תשס"ז. בינתיים לומדים תלמידי הישיבה בבית כנסת אחר בעיר.

