איזיק רבוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אַייזיק רַאבּוֹי (יצחק, איסאק, אייזיק ראבאי), סופר יידיש. נולד בשנת 1882, ונפטר בניו יורק בשנת 1944.
אייזיק רבוי נולד בפודוליה, פולין, והיגר לאמריקה בגיל צעיר, בשנת 1904. כמהגר נאלץ לעבוד בעבודות רבות ושונות. היה בין מייסדי חבורת 'הצעירים', חבורה של סופרי היידיש הצעירים בניו יורק. החבורה מנתה בין השאר את יוסף אופטושו, מני לייב ומשה נאדיר.
סיפוריו הראשונים נדפסו באנתולוגיות שלהם. יצירתו עסקה בקשיי חייו של המהגר, והוא היה בין הראשונים שכתבו על הפועל היהודי המהגר. אייזיק ראבוי היה סופר היידיש הראשון בין סופרי אמריקה, שהעלה בכתביו את חייהם של הפועלים היהודים החקלאים מבין המהגרים.
הוא פרסם בחייו כעשרים כרכים של סיפורת ביידיש, ושניים מהם אף תורגמו לעברית.
[עריכה] ספרי אייזיק ראבוי (איזיק רבוי) בעברית
- בערבה, רומן, תרגם מרדכי ליפסון, תל אביב, דביר, 1952.
- פרקי חיים, תרגם חיים פלג, ספרית פועלים, תל אביב, 1968.


