ישיבת תורת החיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישיבת תורת החיים, ישיבה חרד"לית חבקו"קית ששכנה עד שנת 2005 בנווה דקלים שבגוש קטיף. בעקבות תוכנית ההתנתקות עברה הישיבה ליד בנימין.
ראשית הישיבה היא בשנת 1995 בערך, כאשר הרב יגאל קמינצקי הזמין את הרב שמואל טל לעמוד בראשות 'כולל מג"ל' בנווה דקלים. הכולל התפתח לישיבה הקיימת היום, שבה לומדים כמאתים אברכים ותלמידים.
[עריכה] דרכה של הישיבה
כמו רוב הישיבות, ישיבת תורת החיים שמה דגש על לימוד התלמוד הבבלי ב"עיון" (לימוד מעמיק ביותר של קטעים קצרים) וב"בקיאות" (לימוד שטחי יחסית של קטעים רחבים). הלימוד בבקיאות בישיבה מתאפיין במבנה אינטנסיבי של הספק חומר רב יחד עם מערכת חזרות מורכבת. המבנה פותח על ידי הרב טל, ובמשך השנים הוא שונה לצורך התאמתו למגוון רב יותר של תלמידים. מטרת מבנה לימוד זה היא שלאחר מספר שנים של לימוד רצוף, כל תלמיד יידע את כל התלמוד הבבלי, הישג שנחשב כבעל משמעות רבה בעולם הישיבות.
הלימוד בעיון בישיבה מתנהל על פי שיטה המכונה 'אליבא דהלכתא' - היינו, לימוד על מנת לפסוק הלכה. הגישה מתמקדת בדיון בגמרא ובראשונים, כשבמרכז הלימוד עומד שיעורו של ראש הישיבה הסובב לרוב סביב הבנה חדשה הלכתית בפסיקת הרמב"ם. בישיבה קיים גם לימוד שיטתי ויסודי המונחה על ידי הרב טל בלימודי אמונה ומחשבה, וכן ניתנים שיעורים שונים בחסידות (כדוגמת כתבי הבעל שם טוב, חב"ד וברסלב).
הישיבה מובילה קו חדשני יחסית בכל הנוגע ללימוד, לפסיקת הלכה ולהשקפה. בישיבה משתמשים במחשבים אף בבית המדרש, מנהג שאינו מקובל בישיבות חרדיות ואינו מצוי ברבות מהישיבות הדתיות לאומיות). כמו כן, תפילות מסוימות מתנהלות בליווי כלים מוזיקליים, מה שאינו מקובל ככלל ביהדות האורתודוקסית.
ליד הישיבה מתקיים גם תלמוד תורה לילדים בשיטת זילברמן שהוקם ביוזמת הרב טל, ולמוסדות הישיבה קשורה אף מדרשת טהר לבנות, וארגון מתוך אהבתו.
[עריכה] הישיבה בתוכנית ההתנתקות
במסגרת תוכנית ההתנתקות, על אף המיליטנטיות של תלמידים רבים בישיבה והשקפתו הימנית של הרב טל, פונתה הישיבה ללא אלימות בעקבות הוראת הרב טל. לאחר שהות קצרה ברמות שפירא שבבית מאיר, עברה הישיבה למשכן הקבע החדש שלה, ביד בנימין.
תא"ל גרשון הכהן, ממפקדי ההתנתקות, תיאר את תחושת בני הישיבה ברגע לפני הפינוי בראיון לעיתון הארץ:
- "הם שרו. הם בכו. הם בכו בכי נורא. היו ביניהם שנפלו והתעלפו ליד ארון הקודש. בחזרה אינסופית הם חזרו שוב ושוב על מלות התפילה: אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. ושוב. ושוב. בשיאים הולכים וגבהים... היה משהו מדהים בשירה הזאת. הייתה תחושה שהיא קורעת את תקרת הבטון של בית המדרש. אם המשיח צריך היה לבוא להציל את גוש קטיף, זה היה הרגע שבו היה צריך לבוא... זו הייתה תפילה קורעת לב. היא הייתה חזקה יותר מכל תפילת נעילה שבה השתתפתי אי פעם. הייתה בה זעקה נוראה. הייתה בה קריאה לישועה מתוך שבר. והיא יצרה תחושה של רגע נורא. של יום דין".

