זכויות עובדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זכויות עובדים הן זכויות הניתנות לעובדים באמצעות דיני העבודה, בהסכמים קיבוציים ובכלים נוספים להסדרת יחסי העבודה. זכויות העובדים הן תוצאה של מאבקים של תנועות סוציאליסטיות מהמאה ה-19 שבאו למנוע העסקת ילדים קטנים, להגביל את שעות העבודה היומיות ולקבוע שכר מינימום.

היקף הזכויות שיש להעניק לעובדים, אל מול זכות הקניין של המעביד והפררוגטיבה שלו לנהל את עסקו כראות עיניו, הם חלק מהוויכוח הפוליטי בין השמאל לימין. דוגמה לוויכוח זה היא הוויכוח אודות שכר המינימום. ארגוני מחאה מתנועת האנטי גלובליזציה טוענים כי הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית מביאה לפגיעה משמעותית בזכויות עובדים במדינות המבוססות, עקב התחרות הנוצרת בינם לבין עובדים במדינות העולם השלישי.

[עריכה] החוק בישראל

בישראל, מערכת יחסי העבודה בין עובד ומעביד כפופה לרגולציה אשר מחייבת כל מעביד לתת זכויות מינימליות לעובדיו, ואין הוא יכול לפגוע בזכויות אלה אפילו אם ויתר עליהן העובד בכתב. כך למשל חייב מעביד בתשלום שכר שלא יפחת משכר המינימום ולשלם שעות נוספות, דמי מחלה וחופשה שנתית. קיימת חובה על כל מעביד לספק לכל עובד הודעה בכתב המפרטת את זכויותיו. הודעת פיטורים או התפטרות חייבת גם היא להיעשות בכתב. על העובדים בענף השמירה והאבטחה חלות בנוסף גם הוראות צו הרחבה, אשר מוסיפות על הזכויות המוקנות בהתאם לחוקי העבודה.

עובד אשר זכויותיו נפגעו יכול להגיש תביעה לבית הדין לעבודה או להגיש תלונה במשרד העבודה. כמו-כן, ניתן לפנות לאיגוד המקצועי בהסתדרות הכללית או בהסתדרות הלאומית בבקשה לקבלת מידע וסיוע, או לפנות לארגונים וולונטריים אחרים כגון "קו לעובד", לנוער שנוצל בעבודה ניתן לפנות ל"נוערהעובד והלומד".

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

שפות אחרות