מלנוציט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המלנוציט הוא סוג תא הנמצא בשכבה התחתונה של האפידרמיס בעור ובשכבה אמצעית של העין. תאי המלנוציט מייצרים את המלנין ובסוג סרטן העור הנקרא מלנומה תאים אלו עוברים התמרה סרטנית.
בעור נורמאלי כל תא עשירי בממוצע הוא מלנוציט, היושב במיקום ייחודי לו בשכבת ה basal lamina (רשת סיבי פיברובלאסט דמוית לוח, הנמצאת, בין היתר, מתחת לאפיתל), ובעזרת השלוחות הממברניות שלו (דנדריטים), המרחיקות עד לשכבת העור העליונה (תאי העור המתים), הוא מעביר מלנוזומים לקרטינוציטים שכנים באפידרמיס. המלנוזומים הם אברונים תוך תאיים דמויי ביצה (זו צורתם בשלבי התפתחותם המתקדמים), הנראים כשלפוחית מגורגרת, הקשורה לממברנה הציטופלזמית (כמו אברונים תוך תאיים נוספים). אברונים אלו אחראים לייצור המלנין, אגירתו, והגנה על התא מפני תוצרי ביניים רעילים (ציטוטוקסיים), הנוצרים במסלול הביוסינטזה של מלנין, היכולים לחמצן את הליפידים בממברנה הציטופלזמית.
צפיפות המלנוציטים אינה אחידה בכל הגוף, כך למשל, צפיפותם באזורים מוצנעים (איברי המין) גבוהה יותר מאשר בגב. צפיפותם חשובה פחות לפיגמנטציה של העור, שלגביה חשובה יותר כמות המלנין המיוצר ואיכותו, דבר המתבטא בהופעת מלנוזומים גדולים יותר (המכילים יותר מלנין) באנשים כהי עור לעומת בהירי עור.
מוצאם העוברי של המלנוציטים הוא מתאים (המכונים trunk neural crest), המתנתקים מתאי המוצא (המכונים neural tube) למערכת העצבים המרכזית (Central Nervous System ,CNS) שבאקטודרם. באקטודרם הדורסלי התאים מתחילים להתמיין למלנוציטים, ולאחר מכן הם מהגרים לאזורים ונטרליים בעובר המתפתח, שם הם מתחילים להתרבות ולהשתתף בבניית העור. תהליך הנדידה וההתמיינות מווסת על ידי חלבונים, המדכאים או מעודדים את הנדידה, כמו ephrin או proteoglycans, בהתאמה, ועל ידי אינטראקציות בין רצפטורים (כמו KIT, שהוא RTK, Receptor Tyrosine Kinase) לליגנדים מתאימים (כמו אחד המכונה steel).
שני סוגי מלנין עיקריים מיוצרים במלנוזום: אומלנין (eumelanin), שצבעו שחור- חום, ופאומלנין (pheomelanin), שצבעו צהוב- אדום. הפעלת MC-1R (MelanoCortin-1 Receptor), על ידי עלייה בריכוז הליגנד הנקשר אליו, αMSH (Melanocyte Stimulating Hormone), גורמת לעלייה בפעילות האנזים TYR (TYRosinase). האנזים TYR אחראי לכמה פעולות במסלול סינטזת המלנין מחומר המוצא (סובסטרט), חומצת האמינו טירוזין, ובהן: Tyrosine hydroxylase, DOPA oxidase (Dihydroxyphenylalanine, תוצר הביניים הראשון בסינטזת המלנין), ו Dihydroxyindole oxidase.
מלנוציטים הם בעלי שיעור מיטוזה נמוך, אולי בשל מוצאם העוברי מתאי עצב, ועל אף זאת נצפית עלייה במספר המלנוציטים הפעילים בתגובה לקרינת UV, כמו גם עלייה בגודלם, עלייה בשיעור פעילות האנזים TYR, ועלייה במספר המלנוזומים הבוגרים (הנמצאים בשלבים המתקדמים בהתפתחותם). את העלייה במספר המלנוציטים הפעילים נהוג לייחס להפעלתם של מלנוציטים קיימים, אך רדומים, ופחות למיטוזה.
חשוב לציין, כדוגמה להבדלים בין הביוכימיה התאית של חיות המעבדה לבין זו של האדם, כי בעכברים, החלבון TRP1 (Tyrosinase Related Protein), מעבר לתפקודו כמייצב את האנזים TYR (כמו באדם), מתפקד גם כ DHICA oxydase (5,6 DiHydroxyIndole-2-Carboxylic Acid- אחד מתוצרי הביניים בייצור המלנין).
החלבון GP100, המכונה גם HMB-45, הוא marker לתאי מלנומה של האדם, ומובן שהוא מופיע גם במלנוציטים שלא עברו התמרה סרטנית. הרבה חלבונים ייחודיים למלנוציטים (TYR, TRP-1 ועוד) משמשים במחקר למציאת טיפול למחלה זו.

