היסטוריה של ברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוסיה
מאמר זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רוסיה
פרהיסטורית והיסטוריה מוקדמת

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית

רוס של קייב

מהתפרקות רוס של קייב עד הכיבוש המונגולי

רוסיה תחת השלטון המונגולי

נסיכות מוסקבה

רוסיה הצארית

האימפריה הרוסית

היסטוריה של ברית המועצות

היסטוריה של רוסיה המודרנית

רוסיה

ברית המועצות היא היורשת של האימפריה הרוסית, שהשליט האחרון שלה, הצאר ניקולאי השני, שלט עד שנת 1917. ברית המועצות נוסדה בדצמבר 1922 כברית של הרפובליקות הסוציאליסטיות של רוסיה, אוקראינה, בלארוס והפדרציה הטרנסקווקזיות, שנשלטו בידי מפלגות קומוניסטיות.

התקוממות עממית ספונטנית בבירה פטרוגרד, כתוצאה מירידה במורל ובאיכות החיים ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה וכתוצאה מתנאי המחייה הקשים ששררו בקיסרות באופן כללי, הביאה להפלת השלטון המלוכני במרץ 1917. האוטוקרטיה הוחלפה בידי הממשלה הרוסית הזמנית, שמנהיגיה התכוונו לייסד דמוקרטיה ברוסיה בנוסח המערב ולהמשיך להשתתף במלחמה לצד בעלות הברית. באותו זמן, על מנת להבטיח את זכויותיהם של אנשי מעמד הפועלים, מועצות פועלים, הידועות כסובייטים, קמו בכל הארץ. הבולשביקים, פלג סוציאליסטי קיצוני, בהנהגתו של ולדימיר איליץ' לנין, רצו לעשות ברוסיה מהפכה נוספת, קומוניסטית. הם הפילו את הממשלה הזמנית בנובמבר 1917 בהפיכה שנודעה לימים כמהפכת אוקטובר. רק לאחר מלחמת האזרחים הרוסית (1918-1921), שהתערבו בה גם מספר מדינות זרות, הממשל הקומוניסטי התייצב. ב"שלום ריגה" מ-1921 נאלצה המדינה הצעירה לוותר על אוקראינה ובלארוס המערביות לטובת פולין.

כבר משנותיה הראשונות, הממשלה בברית המועצות הייתה מבוססת על שלטון חד-מפלגתי קומוניסטי, כפי שהבולשביקים קראו לעצמם ממרץ 1918. לאחר המדיניות הכלכלית יוצאת הדופן של "קומוניזם מלחמתי" שנהג בזמן מלחמת האזרחים, הממשלה הסובייטית איפשרה ליזמות ציבורית מסוימת להתקיים לצד התעשייה המולאמת בשנות ה-20, והחרמת אוכל מהכפרים הוחלפה על ידי מס מזון. ויכוח על עתידה של הכלכלה היווה את הרקע למאבק ירושה בין המנהיגים הסובייטיים לאחר מותו של לנין ב1924. בכך שחיזק את השפעתו ובודד את יריביו במפלגה, בעיקר את יורשו הטבעי של לנין, לאון טרוצקי, יוסף סטלין נעשה לשליט היחיד והעריץ של ברית המועצות בתום שנות ה-20.

ב-1928 סטלין הנהיג את תוכנית החומש הראשונה לבניית כלכלה סוציאליסטית. בתעשיה, המדינה השתלטה על כל היזמות הקיימת, והחלה בתוכנית אינטנסיבית של תיעוש; בחקלאות, המדינה הלאימה את הרכוש של האיכרים, ויצרה חוות משותפות – קולחוזים. ברית המועצות נעשה למעצמה תעשייתית חשובה, אך יישומה של התוכנית הביאה למצוקה נוראית לחלקים גדולים של האוכלוסייה. הייתה התנגדות רחבה לקולקטיביזציה מצד הקולאקים (האיכרים העשירים בעלי האדמות), דבר שהביא למאבק מר של איכרים רבים כנגד השלטון, לרעב (הקרוי בהיסטוריה הרוסית "גולודומור"), ולמליוני מתים, בעיקר באוקראינה. בשנות ה-30, סטלין החל ב"טיהור" של מפלגתו; מתהליך זה החלה מערכה של טרור, שהביאה להוצאה להורג או למאסר של מליונים רבים מכל שדרות החברה. מוערך, כי סטלין הביא למותם של כ-20 מליון בני אדם ב"גולאג". אך למרות כל זאת, ברית המועצות פיתחה כלכלה תעשייתית חזקה בשנים שלפני מלחמת העולם השניה.

למרות שסטלין ניסה להימנע ממלחמה עם גרמניה על ידי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מ-1939, ב-1941 גרמניה פלשה לברית המועצות.

הצבא האדום עצר את ההתקפה הגרמנית בקרב מוסקבה בשלהי 1941 ופעם נוספת בקרב סטלינגרד בשלהי 1942, והתקדם דרך מזרח אירופה עד ברלין לפני שגרמניה נכנעה ב1945. למרות שהמלחמה גרמה להרס רב בברית המועצות, היא יצאה מהמלחמה כשהיא מעצמה עולמית.

בתקופה שלאחר המלחמה, ברית המועצות שיקמה את עצמה ולאחר מכן הרחיבה את הכלכלה שלה, כשהשליטה על הנעשה תמיד באה ממוסקבה בלבד. ברית המועצות חיזקה את אחיזתה באירופה המזרחית, סייעה לקומוניסטים ברפובליקה העממית הסינית (שניצחו לבסוף), וניסתה להרחיב את השפעתה בשאר העולם. מדיניות החוץ הפעילה הזו תרמה להיווצרותה של המלחמה הקרה, שעשתה את בעלות בריתה של ברית מהמועצות מתקופת המלחמה, ארצות הברית ובריטניה, ליריבות. בתוך ברית המועצות, הדיכוי המשיך בכל הכוח; סטלין כנראה התכוון לפתוח ב"טיהור" נוסף כשהוא מת ב-1953.

בהעדרו של יורש טבעי, חבריו הקרובים של סטלין ניסו לשלוט בברית המועצות יחד, אם כי היה מאבק כוחות מאחורי החזית האחידה. ניקיטה חרושצ'וב, שעד אמצע שנות ה-50 הצליח לנצח במאבק הזה, גינה את הטרור שבו השתמש סטלין והרפה מעט מהשליטה על המפלגה והחברה. אולם הרפורמות של חרושצ'וב בחקלאות ובאדמיניסטרציה לא היו מועילות ביותר, ומדיניות החוץ שלו כנגד ארצות הברית וסין לא הייתה מוצלחת. חרושצ'וב הודח מתפקידיו הרמים של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ושל ראש הממשלה בשנת 1964.

לאחר נפילתו של חרושצ'וב הייתה תקופה נוספת של שלטון משותף של ה"טרויקה", אך עד מהרה לאוניד ברז'נייב, המזכיר הכללי החדש, הצליח לבסס את עצמו כדמות החשובה בפוליטיקה הסובייטית. ברז'נייב שלט בזמן המלחמה הקרה עם המערב, ובאותו זמן בנה את הכוח הצבאי הסובייטי; בנייה זו הביאה להרס הדטאנט בשנות ה-70 המאוחרות. גורם נוסף לזה היה הפלישה של ברית המועצות לאפגניסטאן בדצמבר 1979.

לאחר מספר נסיונות לרפורמה כלכלית באמצע שנות ה-60, ההנהגה הסובייטית עברה לניהול כלכלי מהסוג המוכר והשמרני. התעשיה התפתחה באיטיות אך בצורה יציבה בשנות ה-70, ואילו ההתפתחות החקלאית הייתה איטית יותר. בניגוד לרוח המהפכנית שהתלוותה להולדתה של ברית המועצות, הרוח השלטת בהנהגה הסובייטית עם מותו של ברזנייב ב-1982 הייתה של התנגדות לשינוי.

שתי התפתחויות היו בעלות חשיבות בעשור הבא: ההתפוררות הברורה של המבנה הכלכלי, הפוליטי והאידיאולוגי הסובייטי, ונסיונות הרפורמה החלקיים על מנת להפסיק את התהליך הזה. לאחר תקופות ההנהגה הקצרות של יורי אנדרופוב וקונסטנטין צ'רניינקו, שהיו מנהיגים זמניים ששורשיהם ברוח הברז'נייבית, מיכאיל גורבצ’וב האנרגטי הביא לשינויים משמעותיים בכלכלה ובמנהיגות המפלגה. מדיניות ה"גלסנוסט" (פתיחות) שלו שחררה מידע רב לציבור, לאחר עשורים של דיכוי ממשלתי, וה"פרסטרויקה" (בנייה מחדש) החלה לקרב את ברית-המועצות אל המערב ולהביא לתוכה נורמות של ליברליזם ודמוקרטיה. אך גורבצ’וב לא הצליח לענות על הבעיות הגדולות של המערכת הסובייטית; בשנת 1989 החל לקרוס זו אחר זו השלטונות הקומונסטיים במדינות אירופה, אירוע שנודע כסתיו העמים, וב-1991, כאשר נסיון להפלתו של גורבצ’וב הראה על חולשת עמדתו, כבר ניתן היה לראות את סופה של ברית המועצות.

ב25 בדצמבר, 1991, התפטר גורבצ’וב מנשיאות ברית המועצות והעביר את סמכויותיו לבוריס ילצין. מספר ימים לאחר מכן, ברית המועצות התפרקה באופן רשמי, ועד סוף אותה השנה כל המוסדות הסובייטיים הפסיקו לפעול.