יהדות האיים הקריביים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות האיים הקריבים הוא שם כולל למספר קהילות יהודיות המתגוררות בחלק מן האיים המרכיבים את הים הקריבי.

היהודים הראשונים שהגיעו לאיים הקריביים עשו זאת עם התגוררות היהודים הראשונים בברבדוס בשנת 1661, שכן מספר יהודים קיבלו רשות להשתקע בה. היהודים הראשונים באיים הקריביים היו בעיקר יהודים מהולנד שהתגוררו תחילה בברזיל או סורינאם אך היגרו מאוחר יותר צפונה לאחר שנת 1654 בה נכבשה רצועת החוף בצפון ברזיל על ידי פורטוגל מידי הולנד.

על האיים בים הקריבי שלטו בעיקר בריטניה, הולנד, ספרד ופורטוגל, ומאוחר יותר, לאחר מספר רב של שנים, נטלו לעצמן שטחים צרפת וארצות הברית. באיים שהיו תחת שלטון בריטניה והולנד זכו היהודים לשיוויון זכויות לאחר תקופה קצרה יחסית ותושבי האיים שבשליטת ספרד נאלצו לחכות זמן רב לזכויות אלו, שניתנו להם רק לאחר הפסקת האינקוויזיציה.

בית הכנסת הראשון באיים הקריביים הוא בית הכנסת שהוקם בקורסאו והוא הוקם בשנת 1732. התושבים הראשונים שזכו לאמנסיפציה מבין תושבי האיים הקריביים היו תושבי האי קורסאו מהולנד בשנת 1667 ולאחריהם זכו לכך תושבי האיים ברבדוס וג'מאייקה מבריטניה בשנת 1740.

כבר בסוף המאה ה-17 היו שש קהילות של יהודים בגלוי באיים הקריביים והם:קורסאו, מרטיניק, טובגו, האיטי, ברבדוס וג'מייקה.

לאחר עצמאות קוסטה ריקה, פנמה, ונצואלה וקולומביה הגירו מספר יהודים מהאיים הקריביים לאיים אלו.

לאחר מלחמת ארצות הברית-ספרד, בשנת 1898, עברו להתגורר חיילים יהודים מצבא ארצות הברית בקובה.

עם השנים גדלו קהילות האיים הקריביים ובשנת 1917 מנו הקהילות כ-4,150 יהודים.

לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה היגרו יהודים רבים, בעיקר מגרמניה אל דרום אמריקה ומרכז אמריקה, ובין השאר גם לאיים הקריביים. בועידת אוויאן הייתה זו דווקא הרפובליקה הדומיניקנית זו שהציעה לקבל אל שטחיה כ-100,000 יהודים, דבר שלא יצא אל הפועל מפאת חוסר זמן ופרוץ המלחמה, ולכן בסך הכול היגרו אליה כ-10,000 יהודים בלבד.

עם הקמתה של מדינת ישראל היגרו יהודים רבים מהאיים הקריביים אליה, אך גם למדינות אחרות כגון ארצות הברית, מערב אירופה ומדינות דרום אמריקה.

כיום יש באיים הקריביים כ-1,890 יהודים בעיקר בג'מייקה, קובה, פורטו ריקו, טרינידד וטובגו, האנטילים ההולנדיים, הרפובליקה הדומיניקנית,איי הבתולה, האיטי ואיי הבהמאס.

תוכן עניינים

[עריכה] ג'מייקה

יהדות ג'מייקה היא קהילה יהודית מהגדולות באיים הקריביים המתגוררת באי ג'מייקה.

היהודים הראשונים ישבו בג'מייקה כבר בתחילת המאה ה-18 ויכול להיות שכבר במהלך המאה ה-17. היהודים זכו באי זה לאמנסיפציה מידי בריטניה בשנת 1740, זמן רב לפני שזכו לכך היהודים בבריטניה עצמה.

היהודים הורשו לנהוג ביהודתם בגלוי וארגנו קהילה בעיר הבירה קינגסטון. בשנת 1917 כבר היו בג'מייקה כ-1,500 יהודים אך חלקם היגרו מאוחר יותר לפנמה וקוסטה ריקה עם מתן הזכויות ליהודים שם.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו גם לג'מייקה יהודים מאירופה ולאחר המלחמה היגרו רבים מיהודי המדינה לארצות הברית, מרכז אמריקה וארץ ישראל.

כיום יש בג'מייקה כ-300 יהודים.

[עריכה] הרפובליקה הדומיניקנית

היהודים הראשונים שהגיעו לרפובליקה הדומיניקנית עשו זאת במאה ה-19.

בועידת אוויאן, בשנת 1938, הסכים נשיא הרפובליקה הדומיניקנית, רפאל טרוחיו מולינה, שהרפובליקה הדומיניקנית תקלוט כ-100,000 יהודים מגרמניה, אך בפועל בגלל קשיים הגיעו אליה רק כ-10,000 יהודים בלבד. כמו כן, באותה השנה אף הוקם בעיר סוסואה מושב שיתופי שבו התגוררו כ-500 יהודים אשר נמלטו מאירופה. לאחר פרוץ המלחמה הפסיקו גלי ההגירה מאירופה והם התחדשו רק לאחר סוף המלחמה.

כיום חיים ברפובליקה הדומיניקנית כ-100 יהודים, רובם בסוסואה.

[עריכה] האנטילים ההולנדיים

הקהילה היהודית הגדולה והמשמעותית ביותר באנטילים ההולנדיים היא קהילת יהודי קורסאו.

הקהילה בקורסאו היא הקהילה העתיקה ביותר מבין קהילות יבשת אמריקה (למרות שהתקיימו קהילות בברזיל וסורינאם אך הן נחרבו וקמו מחדש רק מאוחר יותר).

בשנת 1650 שלחה ממשלת הולנד 12 משפחות יהודיות אל האי על מנת שייעבדו את אדמתו. ב1654 הצטרפו אליהם יהודים מברזיל, שנמלטו מהכיבוש של צפון-מערב ברזיל על ידי פורטוגל, ואשר הביאו עימם פיתוח ורכוש לקהילה.

המאה ה-18 הייתה עמדת השגשוג של הקהילה ובשנת 1730 הוקם באי בית הכנסת הראשון. בשנות ה-50 של המאה ה-18 הגיע מספר בני הקהילה לכ-2,000, בהחלט אחת הקהילות הגדולות של מרכז אמריקה והים הקריבי באותה העת. בשנת 1858 הוקם באי בית ספר יהודי ראשון ובשנת 1863 התפצלה הקהילה והוקם בית כנסת רפורמי, אך פיצול זה נמשך עד לשנת 1964, אז אוחדו שתי הקהילות.

בשנת 1976 מנתה הקהילה כ-800 תושבים אך כיום יש באי כ-400 יהודים, בעיקר מטעמי הגירה למדינת ישראל, ארצות הברית, הולנד וונצואלה.

בבונייר וארובה חיים יהודים מעטים ומספר הכולל מסתכם במספר עשרות בודדות.

[עריכה] פורטו ריקו

יהדות פורטו ריקו היא הקהילה הגדולה ביותר כיום של יהודים באיים הקריביים החיה במושבה האמריקאית פורטו ריקו שבים הקריבי.

במהלך מאות שנים לא הורשו יהודים להיכנס אל שטח האי והראשונים שהיגרו אליו עשו זאת במהלך מלחמת העולם השנייה, פליטים מאירופה שנמלטו מפני גרמניה הנאצית אך האוכלוסייה המסיבית של היהודים באי היגרו אליו מקובה השכנה לאחר עליית פידל קסטרו לשלטון בשנת 1959, שכן באותה התקופה חיו בקובה כ-15,000 יהודים.

באי ישנם שלושה בתי כנסת לשלושת הזרמים העיקריים של היהודים באי:הרפורמים, הקונסרבטיבים והאורתודוכסים.

באי ישנה קהילה גדולה של נוצרים קתולים אשר טוענים כי הם צאצאים לאנוסים, קבוצה יהודית גדולה יחסית שהייתה נפוצה מאוד במדינות ביבשת אמריקה אשר נשלטו על ידי ספרד. נוצרים אלו הם בני המשפחות רודריגז, גומז, מנדז וקארדוסו המונות יחד מספר עשרות תושבים. אנוסים אלו הגיעו לפורטו ריקו ככל הנראה כבר לאחר הכיבוש הספרדי ונשארו שם מאז, למרות התקנות שאסרו על ישיבת יהודים באי.

כיום יש בפורטו ריקו כ-1,500 יהודים.

[עריכה] האיטי

בהאיטי ישנה קהילה מאוד קטנה של יהודים המונה כ-100 תושבים.

היהודם הגיעו להאיטי רק במאה ה-20 כאשר יהודים רבים מאירופה נמלטו ליבשת אמריקה ובין השאר להאיטי. לאחר הקמת מדינת ישראל עזבו רוב היהודים שהיגרו במהלך המלחמה והשאירו קהילה מצומצמת.

[עריכה] יהדות קובה

ערך מורחב – יהדות קובה

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ארבל מרדכי / בני האומה היהודית באזור הקאריבי : התיישבות יהודי ספרד ופורטוגל באיים הקאריביים ובגויאנות. גפן : הקונגרס היהודי העולמי : הספריה הציונית, (תשס"ו 2005).