פנתאיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפנתאיזם היא תפיסת עולם על פיה האל מצוי בכל, האל הוא הטבע ובכל יש מן האלוהות. תפיסה זו שוללת נסים מכיוון שהאל הוא הכל, כולל הנס, ולכן נסים לא יתכנו. בנוסף, אין השגחה פרטית עפ"י גישה זאת. השם מגיע מיוונית ופירושו הוא: פן=הכל, תאוס=אל.
מונח זה נטבע על ידי ג'ון טולנד בשנת 1705.
הוגה דעות מפורסם אשר נהוג לפרשו כפנתאיסט הוא ברוך שפינוזה.
[עריכה] פנתאיזם מודרני
נקרא גם פנתיאזם מדעי.
הפנתאיזם המודרנים לא מאמינים שהטבע הוא אל ושהכל הוא אלוהים, אלא שהטבע עצמו הוא אלוהי. המונח אלוהי מתקשר למילה "קדוש". הטבע, באמונתם, ראוי להערתה דתית ולפולחן. פולחן זה מתקיים בחגיגת עונות השנה ומחזורי הירח.
הפנתאיזם דוחה בעצם את האמונה באלוהות על-טבעית או חיצונית ליקום (טרנסצנדנטית).

