פצצת הצאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מפה המציינת את מקום הפיצוץ
הגדל
מפה המציינת את מקום הפיצוץ

פצצת הצאררוסית Царь-бомба) הוא השם המערבי שניתן לפצצת המימן איוון (ברוסית Иван), הפצצה הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם. הפצצה, פרי פיתוחה של ברית המועצות, יצרה פיצוץ בעוצמת 50 מגה-טון.

המונח "פצצת הצאר" מתייחס לתואר הקיסר השליט בתקופת האימפריה הרוסית, ובייחוד לנטייה להתפארות בעוצמת האימפריה על ידי ידי בניית מונומונטים בעלי גודל עצום, זאת כאות לכוח הרב של המעצמה אשר בנתה אותם. ברוח זו נקראו גם דברים אחרים בעלי גודל עצום ובלתי אפשרי, לכאורה, כמו פעמון הצאר, תותח הצאר וטנק הצאר. השם ניתן במקור על ידי גורמים מערביים, שכן שליטי ברית המועצות לא היו קוראים לפסגת ארסנל הנשק הגרעיני שלהם והמקור לגאווה הלאומית על שם רודני העבר שהודחו על ידם, אך כיום השם נפוץ גם ברוסיה.

ניסוי הפצצה נערך ב-30 באוקטובר 1961 בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני. במקור, הפצצה הייתה אמורה להיות בעוצמה כפולה (100 מגה-טון), אך עקב חשש מפתחיה מעודף נשורת גרעינית הוחלט להפחית ממטענה הגרעיני.

גודלה האדיר של הפצצה הפכהּ ללא-שמישה למטרות לחימה. למעשה, היא הייתה כה גדולה עד כי היה נדרש להסב במיוחד מטוס כדי לשאתה, וגם אז לא היה ביכולתו לשאת דבר אחר מלבדה. כיום מאמינים שעצם פיתוחה היה למטרת תעמולה בעת מירוץ החימוש הגרעיני במלחמה הקרה.

[עריכה] בניית הפצצה

מעטפת פצצת הצאר מוצגת לראווה במוזיאון סובייטי
הגדל
מעטפת פצצת הצאר מוצגת לראווה במוזיאון סובייטי

פרויקט פצצת הצאר החל בהוראת מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב ב-10 ביולי 1961. לפי הוראת חרושצ'וב, על הניסוי היה להיערך לכל המאוחר בסוף אוקטובר באותה שנה, עת ועידת המפלגה הקומוניסטית הייתה אמורה להתכנס. לוח זמנים צפוף זה, בן 15 שבועות בלבד, היה לכאורה בלתי אפשרי, אך המדענים הסובייטים אשר היו אחראים על הפרויקט נענו בהצלחה להוראת חרושצ'וב ולאתגרו, שכן כל החומרים להכנת הפצצה היו בהישג יד.

מטרת בניית הפצצה לא הייתה צבאית, אלא פוליטית. הפצצה לא הייתה שמישה בשום אופן בשדה הקרב ועלות הכנתה הייתה עצומה, אך אפקט ההרתעה של הדגמת כוחה העצום שיחק היטב לידי הסובייטים בימי מירוץ החימוש במלחמה הקרה. תקופה זו הייתה תקופה מתוחה במיוחד, עם הקמתה של חומת ברלין והדגשת הניכור בין הגוש המזרחי למדינות המערב, וכוונתה של ברית המועצות למקם טילים גרעיניים בקובה.

פצצת הצאר הייתה פצצת מימן רב שלבית בעוצמה של כ-50 מגהטון. במקור, תכנונה היה אמור להביאה לעוצמה של 100 מגהטון, אך במחיר של נשורת גרעינית רבה. הצורך בהפחתת הנשורת הגרעינית היה להכרח עקב החשש שעם הרוח תרעיל הנשורת את אדמת ברית המועצות ותושביה. כדי לרסן את הנשורת נעשה שימוש בעופרת במקום אורניום 238 במסגרת הביקוע הגרעיני. העופרת מנעה ביקוע מהיר מדי של הנייטרונים המשתחררים בעת ההיתוך הגרעיני. בזכות שינוי זה הפצצה הפכה, למרבה האירוניה, לאחת הפצצות ה"נקיות" ביותר ביחס לעוצמתה.

צוות המדענים שעמל על בניית הפצצה הונהג בידי יולי בוריסוביץ' חריטון. בין מתכנני הפצצה היה גם אנדריי סחרוב, אשר זמן מה לאחר הניסוי החל להתבטא נחרצות כנגד השימוש בנשק אטומי ולימים הפך לאחד המתנגדים הגדולים ביותר לחימוש הגרעיני.

[עריכה] הניסוי ותוצאותיו

פצצת הצאר הועברה לשדה הניסוי בידי מטוס טופולב Tu-95 מיוחד שהוסב כדי לשאתה, ממנו הוסרו דלתות המטען ומיכלי הדלק בכנפיו. הפצצה, במשקל 27 טונות, חוברה למצנח במשקל 800 קילוגרם כדי להאט את נפילתה ולתת למטוס המטען, ולמטוס הליווי שתיעד את הניסוי, מספיק זמן כדי להתרחק מאזור הפיצוץ. מיתוס נפוץ הוא שתעשיית הניילון בברית המועצות הושבתה למען הכנת המצנח, אך אין לדבר סימוכין.

פצצת הצאר התפוצצה ב-11:32 בבוקר עת הייתה בגובה 4,200 מטרים מעל גובה פני הים, מעל שדה הניסוי בנוביה זמליה. הערכת גורמי מודיעין אמריקנים הייתה כי הפיצוץ היה בעוצמת 57 מגה טון, אך עם חשיפת מסמכים מסווגים על ידי רשויות רוסיה ב-1991 הובהר כי הפיצוץ אכן הגיע "רק" ל-50 מגה טון. גם בעוצמה זו היה זה הפיצוץ הגרעיני הגדול ביותר אי פעם, ובשיאו הגיע אף לכ-1% מהכוח אותו מפיקה השמש. כדור האש פגע באדמה שמתחת לפיצוץ (כ-200 מטרים מעל גובה פני הים) ואף כמעט לגובה הטלת הפצצה (כ-10,500 מטרים). הפיצוץ נראה למרחק רב ועדים שניצבו במרחק 1,000 קילומטרים תיארוהו ונזק גל ההדף הורגש גם במרחק זה. החום שנוצר מהפיצוץ היה יכול ליצור כוויות מדרגה שלישית גם במרחק של 100 קילומטרים. ענן הפטרייה שנוצר הגיע לגובה 60 קילומטרים ולרוחב של כ-30-40 קילומטרים.

ההשפעה הפוליטית של הניסוי הייתה ברורה לכל. ברית המועצות ביצעה את הניסוי במטרה להתגרות ביריבותיה בגוש המערבי ולהדגים את יכולתה הטכנולוגית הגרעינית העדיפה. הניסוי, שנערך לאחר הפוגה בת כמעט 3 שנים בניסויים גרעיניים, פתח מחדש את מירוץ החימוש הגרעיני בין המעצמות.

[עריכה] קישורים חיצוניים