מסכת (מכשיר רפואי)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַסכֵּת (בלועזית: סְתֶטוֹסְקוֹפ. נכתב לעתים גם סטטוסקופ.) הוא מכשיר רפואי המשמש לשמיעת קולות תוך-גופניים בצורה לא פולשנית.
מקור השם הלועזי מיוונית, στηθοσκόπιο, והוא מורכב מהמלים στήθος - חזה, ו-σκοπή - מביט, דהיינו צופה/מביט לחזה.
[עריכה] היסטוריה
המסכת הומצא בשנת 1816 על ידי רנה לנק (Rene Theophile Hyacinthe Laennec), רופא צרפתי (תלמידו של קורביסארט (Corvisart), שהיה רופאו של נפוליאון) אשר חקר את האוסקוטלציה ונחשב לאחד מאבות רפואת-הריאות. לאנק יצר את התשתית לפענוח ממצאי ההאזנה ללב ולריאות על ידי השוואת הממצאים מהאזנה לחולים ולבריאים, ועל-ידי נתיחות שלאחר המוות בחולים שנפטרו ונבדקו על-ידיו קודם לכן.
עד המצאת המסכת, היו הרופאים נוהגים להניח אוזנם על חזה החולה ולהקשיב לקולות הלב והריאות. האגדה מספרת כי לאנק היה נבוך מכדי להניח את אוזנו על חזה של אישה שסבלה מכאב בחזה והשתמש ב-24 דפי נייר מגולגלים. תעוד ההאזנה הראשונה לחולה מתוארך ל-8/3/1817, עת בדק לאנק את המטופלת בת ה-40 הגב' מארי-מלאני.
לאנק כינה את המצאתו בפשטות 'הצילינדר', אך בלחץ עמיתיו העניק למכשיר את השם היווני 'סטתוסקופ'. בסדנה שהקים בביתו המשיך לאנק ופיתח את המצאתו. הוא בחן מספר חומרים, ומצא את העץ כמתאים ביותר לצרכיו. מסכת העץ של לאנק היה צינור עץ חלול, שהורכב משני חלקים המתחברים זה לזה, בקוטר 4 ס"מ ובאורך כולל של 32 ס"מ. הפתחים שבשני צידי הצינור היו קעורים והוצמדו האחד לבית החזה והשני לאוזן הבודק. צורת האזנה זו שימשה לבדיקת הריאות. חלק שלישי עשוי עץ בצורת קונוס אשר הוחדר לקצה הצינור והוצמד לחזה שימש להאזנה לקולות הלב והוצא בעת האזנה לריאות. לאנק העניק סטטוסקופ עץ שיצר לידידו, הפרופסור לאנטומיה לובסטין, אשר בחן את המכשיר ושפרסם יחד עם לאנק ב-1921 את העבודות הראשונות המבוססות על האזנה לבית החזה.
המסכתים הראשונים אשר שוכללו על ידי פיורי (Piorry) היו דומים למדי למכשיר שהמציא לאנק - חצוצרות עץ חלולות באורך של כ-30 ס"מ, שהרופאים היו מצמידים לגוף החולה מצידן האחד ומצמידים את אוזנם מהצד השני. ב-1851 פותח על ידי ארתור לירד (Arthur Leard) מסכת דו-אוזני. ב-1873 פותח סתטוסקופ המאפשר האזנה מקבילה למספר מקומות בבית החזה אך שיטה זו נזנחה והמסכת הנפוץ נותר בצורתו הדו-אוזנית עם מוקד האזנה בודד.
פרופ' ג'ורג קאמן (George Camman) מניו יורק שיפר את המסכת הדו-אוזני על ידי שמוש בחלק מתכתי בצד הנצמד לגוף החולה והגדיל את גמישות הצינור. גם לאחר פיתוח זה, המשיכו רופאי נשים ומילדים להשתמש במסכת עץ לזהוי דופק העובר (סטטוסקופ דלי-הילס), אך גם הוא נעלם מעולם הגינקולוגיה המערבית עם התפתחות המוניטורים העובריים.
[עריכה] המסכת כיום
בשנת 1960 הגה הד"ר ליטמן (Littman) מאוניברסיטת האווארד את דפוס המסכת המיטבי בעיניו, והוא המסכת המקובל עד ימינו. הוא פרסם את תפישתו בעיתון הרפואי המדעי היוקרתי JAMA. המסכת שפותח על ידיו היה בעל ראש האזנה מתחלף אשר בצידו האחד פעמון ובצידו השני ממברנה.
הפעמון בעל החלל הפתוח מוצמד לגוף הנבדק, קולט את תנודות עור הנבדק, ומאפשר להאזין לקולות נמוכי-תדר. בצידו השני של ראש ההאזנה המתחלף קיימת ממברנה היוצרת תיבת תהודה בינה לבין פתח צינור הולכת הקול. הממברנה קולטת את תנודות גלי הקול והתדרים הגבוהים ומסננת את תנודות עור הגוף והתדרים הנמוכים.
מראש ההאזנה יוצא צינור האזנה יחיד המגיע לשתי האוזניים המוליך בעזרת עמוד האויר שבתוכו את גלי הקול אל הבודק.
מסכתי הליטמן הראשונים יוצרוים שונים לאחיות ולרופאים. תצורת המסכת עם שני ראשי ההאזנה המתחלפים הפכה לדגם המקובל וגרסאות שונות שלו פותחו כדגמי רפופורט (Rappoport) וספארג (Spargue).
הדגמים המובילים בתחום המסכתים היום הם ליטמן, רפופורט, טאיקו של ווולש-אלין ורייסטר (Riester).
הקושי בהאזנה לקולות נמוכי התדר הוליד את הצורך בפתוח המסכתים האלקטרונים המסוגלים לזהות את הקולות לתדריהם ולהגבירם בהתאם. יחד עם זאת, מסכתים אלו עדיין אינם נפוצים.
[עריכה] השימוש במסכת
באמצעות המסכת ניתן להאזין לקולות הנשימה, קולות הלב, זרימת דם בכלי דם (למשל בעת בדיקת לחץ דם), תנועת גזים במעי ועוד.
בהאזנה ללב יבחן הרופא את עוצמת קולות הלב או ריחוקם, את קצב הפעימות, נוכחות קולות פעימה נוספים או קיום איוושות. ממצאים האזנתיים יכולים לסייע באבחנת אי ספיקת לב או לקויים מבניים בלב ובמסתמיו.
בהאזנה לריאות ניתן להבחין בין נשימה תקינה הקרויה נשימה בועית לבין ממצא האזנתי הקיים במצבי חולי כגון פקעים (רעש מעין פצפוצי אורז או חרחורים היכולים להופיע בנוכחות תהליכים דלקתיים בריאות או צפצופים אשר ישמעו בעת התקפי קצרת-אסטמה או ברונכיטיס).
בהאזנה לבטן ניתן לזהות ניע מעי ער ופעיל מדי, שעשוי להיגרם מזיהומים ודלקות של דרכי העיכול. העדר ניע מעי יכול לרמז לשתוק זמני של פעילות המעיים עקב שבושי מלחים או חלק מצורות חסימת דרכי העיכול.
האזנה לצוואר ולגולגולת יכולה לזהות הצרות בכלי הדם או חיבורים לא תקינים בין עורקים לורידים.

