סטריאוסקופ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטריאוסקופ הוא מתקן לצפייה בתמונות סטריאוגראפיות - תמונות המורכבות משני דימויים כמעט זהים, אשר מוצבים זה לצד זה. ההבדל בין הדימויים מקביל להבדל בין הדימויים שיוצרות העיניים האנושיות (ימין ושמאל). אי לכך, כאשר המראות הסטריאוגאפיים נצפים דרך הסטריאוסקופ, הן נראות כתמונות תלת-ממדיות בעלות עומק אשלייתי.
סטריאוסקופ הנו גם מכשיר לפיענוח תצלומי אוויר סמוכים מתוך רצף צילומים אשר יש ביניהם חפיפה בין 60% ל- 80% בשטח המצולם. בעזרתו ניתן לראות שטח בצורה תלת ממדית וללמוד מכך את פרטי הנוף וצורתו.
הסטריאוסקופ היה אחד מהאביזרים האופטיים האופנתיים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-19 בצפון אמריקה ובאירופה, ובמשך שנים כונן את אחד ממצבי הצפייה המרכזיים בצילום. אם זאת, הסטריאוסקופ התפתח מתוך מחקרים באופטיקה בלי קשר ישיר להמצאת הצילום.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגים
- סטריאוסקופ עדשות – מניחים את שני התצלומים על משטח ישר ומביטים דרך זוג עדשות כאשר כל עין צופה בעדשה משלה, מסובבים מעט את הצלומים עד שרואים ששני הצלומים התמזגו והפכו לתמונה אחת תלת ממדית. משמש לפיענוח פירטי נוף בודדים.
- סטריאוסקופ מראות – נועד לתצלומים גדולים מפני שהשטח שניתן לראות בו הוא גדול יותר מזה שבסטריאוסקופ עדשות. משמש לעיון כללי בתצלומים והוא משמש בעיקר לצורך תכנון כמו צירי תנועה ותכנון עירוני.
[עריכה] רקע היסטורי
מקורות המצאת הסטריאוסקופ הנם בניסויים בראייה סובייקטיבית ובפיזיולוגיה של חוש הראייה שנעשו בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19. שתי הדמויות המרכזיות שתרמו להמצאה, צ'ארלס ווטסטון (Wheatstone) וסר דיוד בראוסטר (Brewster), ערכו מחקרים שונים על אשליות אופטיות, תאוריות צבע ותופעות ויזואליות אחרות.
העובדה שכל עין רואה מראה מעט שונה מרעותה הייתה מוכרת מאז העת העתיקה, אך רק בשנות השלושים של המאה ה-19 הפכה עובדה זו למהותית עבור ההגדרה הפיזיולוגית של הראייה האנושית, ומחקרים שונים ניסוי להגדיר במדויק את הזווית השונה של הציר האופטי של כל עין. השאלה המרכזית הייתה: בהינתן המראה השונה שרואה כל עין, כיצד אנו חווים בסופו של דבר מראה אחיד או מאוחד?
בשנות ה-20 חיפשו פיזיולוגים את ההסבר במבנה האנטומי של העין, בעיקר באזור בו נפגשים העצבים שנשלחים מכל עין. ווטסטון הסיק ב-1833 שלאורגניזם האנושי היכולת לערוך סינתזה של הדימויים הרשתיים לכדי דימוי מאוחד אחד. כאשר אובייקט נצפה ממרחק, הציר האופטי של של העיניים הוא מקביל למעשה. אך אכשר צופים באובייקט קרוב, כל עין רואה דימוי שונה באופן מובהק יותר. במקרה כזה, טען ווטסטון, הדימויים מתאחים לכדי דימוי אחד.
מראות סטריאוסקופיים הושגו לרוב בעזרת מצלמה סטריאוסקופית - מצלמה שהורכבה למעשה משתי מצלמות סמוכות, שהבדל הזווית בין העדשות שלהן היה זהה להבדל הממוצע בין עיניים אנושיות. המצלמה צילמה בו זמנית שני דימויים שהיו כמעט זהים, למעט הבדלים קטנים. ראו למשל את התצלום המצורף של האפיפיור פיוס העשירי; שימו לב למיקום כיפת הכנסייה הקטנה שמאחורי ראשו של האפיפיור, אשר נראית בכל צד במיקום מעט שונה.
מכשירים שונים לצפייה בתמונות סטריאוגראפיות הומצאו מאז שנות ה-40 של המאה ה-19, כשהמפורסם שבהם היה Holmes Stereoscope הקומפקטי והנישא, שהומצא בשנת 1861 (ראו תמונה מצורפת). מכשיר הצפייה הסטריאוגראפי הורכב משתי עדשות המופרדות בעזרת מחיצה, כאשר מולן הוצב התצלום הסטריאוגראפי (שהורכב, כאמור, בעצמו משני דימויים). המכשיר התבסס על בידוד המראה שרואה כל עין; כאשר מצמיד הצופה את עייניו לעדשות, כל עין רואה רק את אחד הדימוים הסטריאוגראפיים. המוח מאחד את שני הדימויים, כך שהצופה רואה למעשה דימוי משולב אחד, כשההבדלים בין הדימויים משווים לתמונה אשלייה של עומק תלת ממדי. ואולם בדימויים הסטריאוסקופיים ה"חלל" מופיע לעין כשכבות-שכבות, כמו חולק התצלום למישורים שונים, והחפצים נראים כמגזרות דו ממדיות שמפוזרות האחת לפני האחרת. יש לציין שלא בכל תצלום סטריאוגראפי מושגת אותה תחושה של עומק; בתמונות של חפצים מרוחקים אין כמעט הבדל בין שני הדימויים, ולא נוצר כל אפקט. בכדי להשיג את אשליית העומק, על התמונה לכלול אובייקטים קרובים הפזורים בכמה מישורים.
לא ניתן לחוות את האפקט הסטריאוסקופי מצפייה בתמונות בלבד, ללא המכשיר.
הרושם שהותיר המראה הסטריאוסקופי על הצופים היה כה רב, עד כי הפיזיולוג וחוקר הראייה הרמן פון הלמהולץ (Helmholtz) כתב בשנות ה-50 של המאה ה-19, כי:
"תצלומים סטריאוסקופים אלו כה נאמנים לטבע וכה מלאי חיים בתיאור של חפצים חומריים, שאחרי צפייה בתמונה מעין זו, בה זיהינו אובייקט כלשהו כגון בית, נחוש בעת שנצפה באובייקט האמיתי כאילו כבר ראינו אותו בעבר והוא כבר פחות או יותר מוכר לנו. במקרים כאלו, המראה האמיתי של הדבר עצמו אינו מוסיף דבר חדש או מדויק יותר לתפיסה שקלטנו קודם לכן מהתמונה..." (Helmholtz, Physiological Optics, Vol. 3, p. 303, מצוטט אצל: Crary, Jonathan, Tecniques of the Observer, p. 124)
שיא תפוצתו של הצילום הסטריאוסקופי היה במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1856 דיווח רוברט האנק במגזין Art Journal כי: "הסטריאוסקופ נראה כעת בכל חדר הסבה; פילוסופים משיחים אודותיו במלומדות רבה, גברות מתענגות על ייצוגיו הקסומים וילדים משחקים בו" (מצוטט אצל: רוזלינד קראוס, "מרחבי השיח של הצילום", בתוך: המדרשה 5, צילום/טקסט/אמנות, מכללת בית ברל 2002, מאנגלית: דפנה רז, עמ' 123). בשנים אלו היו התערוכות הגדולות באירופה (בעיקר בפאריס) ועבורן התפתחו מכשירי צפייה סטריאוסקופיים קומפקטיים.
במשך הזמן זוהה הסטריאוסקופ יותר עם דימויים ארוטיים ופורנוגרפיים, ועל-פי כמה סברות, זו הסיבה לכך שהשיטה ננטשה בהדרגה. מכשיר הסטריאוסקופ הקלאסי שרד עד לשנות ה-1950. בשנות ה-50 התפתחו מצלמות סטריאוסקופיות מודרניות יותר ויחד אתם תמונות סטריאוסקופיות השונות מהפורמט שהיה קיים עד אז. מצלמות כגון REALIST האמריקאית או גלגלי התמונות התלת-ממדיות של View-Master הם אלו שבישרו את סוף עידן הסטריאוסקופ הקלאסי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Edward W. Earle, ed., Points of View: The Stereograph in America: A Cultural History Rotchester, 1979
- Jonathan Crary, Techniques of the Observer: On Vision and Modernity in the Nineteenth Century, MIT Press, 1992
- Wendell Holmes, Oliver, "The Stereoscope and the Stereograph", in: Classic Essays on Photography, ed. Alan Trachtenberg, Leete's Island Books, 1980
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- http://www.stereoviews.com/
- http://www-user.uni-bremen.de/~i18m/stereo.html
- http://www.cmp.ucr.edu/mainFrame/main/main_error/error.html
[עריכה] ראו גם
- צילום
- צילום אוויר
- פוטוגרמטריה
- סטריאוסקופיה

