בייברס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אל־מאליק אל־זאהיר רוּק אל־דין בָּייבּרַס אל־בּוּנדוּקדארי (12231 ביולי 1277) ידוע בפשטות כבייברס, היה סולטן ממלוכי של מצרים וסוריה, אשר הצליח לעלות מדרגה של עבד למשרת הסולטן, ולהשיג נצחונות צבאיים חשובים שלוו גם בהישגים דיפלומטיים.



תוכן עניינים

[עריכה] עד לעלייתו לשלטון

בייברס נולד לשבט הקיפצ'אקים - שבט טורקי ששכן בחצי האי קרים. הוא נשבה על ידי המונגולים שמכרו אותו לעבדות בסוריה.

אדונו הראשון, האמיר של אל חמה, פחד ממנו בגלל הופעתו - בייברס היה ענק שחור עור, בעל עיניים כחולות עם כתם לבן באחת מעיניו. בייברס נמכר לקצין ממלוכי שלקח אותו למצרים, שם נעשה לשומר ראש של השליט אל סאלח איוב.

בשנת 1250 נתמנה בייברס למפקד הצבא שנלחם בלואי התשיעי מלך צרפת במסע הצלב השביעי, ליד מנסורה. הצבא הצלבני הובס, המלך הצרפתי נשבה ושוחרר רק לאחר תשלום כופר גדול.

אנשיו של בייברס הרגו את הסולטן וגרמו לעליית שושלת שבה היה השלטון נתון בידי קצינים ממלוכים, אולם הסולטן החדש הסתכסך עם בייברס והוא נאלץ לברוח לסוריה.

ב־1260 היה בייברס קצין בצבאו של הסולטן קוטוז בקרב עין ג'אלות, נגד הצבא המונגולי, שנערך ליד עין חרוד של ימינו. קרב זה נחשב לאחד החשובים בהיסטוריה שכן בו הגיעה ההתפשטות המונגולית לקצה גבולה, ובו הובסו המונגולים לראשונה תבוסה ניצחת.

[עריכה] בייברס כסולטן

לאחר קרב עין ג'אלות הרג בייברס את קוטוז ונתמנה לסולטן בעצמו.

ב־1261 מינה בייברס צאצא של הח'ליפים מן השושלת העבאסית לח'ליף בקהיר, אולם הח'ליף היה שליט פורמאלי בלבד וכל הכוח רוכז בידי הסולטן בייברס.

בייברס ראה עצמו כממשיך דרכו של צאלח א-דין, ושאף לסלק את הנוכחות הצלבנית מהמזרח התיכון. לשם כך שיקם את המצודות בסוריה, ביניהן את מבצר נמרוד והקים צבא גדול. הוא איחד את מצרים וסוריה למדינה אחת, והצליח ללחום בו זמנית מול האיום המונגולי במזרח, וזה הצלבני במזרח התיכון.

במשך כל ימי שלטונו נלחם בייברס במדינות הצלבנים, וזכה בנצחונות רבים.

ב־1263 צר בייברס על עכו שהייתה אז בירת שרידי ממלכת ירושלים אך לא יכל לה.

ב־1265 נלחם בייברס בממלכת ארמניה, כבש ערים רבות, כולל הבירה סיס ולקח 40,000 שבויים.

באותה שנה כבש בייברס את ארסוף מידי האבירים ההוספיטלרים, ואת הערים הנוצריות עתלית וחיפה.

ב־1266 כבש צבאו של בייברס את צפת מידי האבירים הטמפלרים. ב־1268 כבש את יפו ללא התנגדות ואת העיר אנטיוכיה שבסוריה, בירת הנסיכות באותו שם. בייברס הרס את העיר והרג או הגלה את רוב תושביה. ב־1270 כבש את אשקלון והחריבה. גם את מבצר יחיעם, כבש השליט והחריבו. ב־1271 כבש בייברס את קסטל אינברט - מבצר צלבני שנמצא באכזיב.

בעקבות כיבוש אנטיוכיה החל מסע הצלב התשיעי בראשות אדוארד הראשון מלך אנגליה. בייברס חתם על שביתת נשק עם אדוארד אך ניסה לרצחו באמצעות כת החשישיון.

בין השנים 1271 ו־1273 לכד בייברס את רוב מעוזיה של כת החשישיון והרג רבים מחבריה.

ב־1276 כבש בייברס את קיסריה מידי הטורקים הסלג'וקים, והרס אותה. קיסריה לא השתקמה מחורבן זה. בהמשך נלחם בייברס בסלג'וקים על אדמת אנטוליה.

ב־1277 לגם בייברס מכוס רעל שלא נועדה לו, מת בדמשק ושם נקבר.

[עריכה] מורשתו של בייברס

בייברס היה שליט פופולרי בעולם המוסלמי, על שום שהביס את הצלבנים בשלושה מסעי צלב. בייברס בנה מאגרי תחמושת, מבצרים, וציי מלחמה וסוחר.

הוא היה גם שליט יעיל שבנה, למשל, מערכת העברת הודעות מהירה על גבי סוסים שאפשרה העברת הודעות מקהיר לדמשק תוך 4 ימים. הוא בנה גשרים, מפעלי השקיה, תעלות, נמלים ומסגדים. בייברס בנה מדרסות והרחיב את מסגרת לימודי האיסלם.

ספר זכרונותיו נקרא סיראת אל סולטן בייברס מתאר את נצחונותיו והשגיו. ליד קברו בדמשק נמצאת הספריה אל מכתבה אל זהיריה המכילה כתבי יד חשובים.

[עריכה] מפעלי הבנייה של בייברס בארץ ישראל

בייברס הרס מבצרים צלבניים וערים נוצריות רבות בארץ ישראל, אך גם בנה ושיקם, ומפעלותיו ניכרים עד עצם היום הזה באזורים רבים.

בין היתר שיקם בייברס את מצודת נמרוד שבגולן. בייברס פיאר את המצודה, ביצר אותה, והעניק אותה כארמון לסגנו - ביליק. את מפעל הבנייה הגדול שלו הנציח בייברס בכתובת משנת 1275 הנמצאת במבצר גם כיום. בייברס העניק למבצר ולעיר שתחתיו מעמד של נציבות הכפופה לממלכת דמשק, אשר העומד בראשה מונה ישירות בידי הסולטן בקהיר.

גשר בנות יעקב - המקור לשם הגשר הוא לפי אחת הגרסאות בנות ממנזר סנט ג`ורג` שישבו בצפת. הם הוחזקו בכספי המס שנגבו בגשר. כאשר כבש בייברס את צפת הן נרצחו ומכאן השם לגשר. בייברס בנה במקום גשר חדש 250 מטר צפונה מהגשר של ימינו.

בעיר לוד נמצא גשר מפואר על נחל איילון אותו בנה בייברס. משני צידי הגשר יש כתובות ותבליטים, שבהם מתואר ברדלס (סמלו של בייברס) המאיים למחוץ ברגלו חולדה (הצלבנים). בכתובת כתוב: "בשם האלוהים הרחמן והחנון ותפילתו על אדוננו מוחמד וחבריו כולם. ציווה בבניית הגשר המבורך הזה, אדוננו השולטן האדיר א'-ט' אהר רכן א-דין בייברס בן עבדאללה בימי בנו אדוננו השולטן המלך א-סעיד נאצר א-דין, ברכת הח'אן ינצור את נצחונותיהם ויעניק להם סליחה. וזה נעשה בהנהלת העבד הנכנע הזקוק לרחי אללה, עלא-דין א-סואק, יסלח אלוהים לו ולשני הוריו. בחודש הראמדאן שנת שש מאות שבעים ואחת". בשמו של בייברס, נבנה גם מסגד של ג'אמע אל-עומר (מסגד אל עומרי), בשנת 666 לספירה המוסלמית - 1268.

בירושלים שיקם בייברס את חומות העיר ובנה בתוך המצודה. שער האריות בעיר – הוא הפתח היחידי בצידה המזרחי של החומה. מעוטר בפיתוחי אבן וגומחות משני צדידיו ומגדל מעליו, ובשני זוגות ברדלסים – סמלו של הסולטן בייברס. בייברס תרם כספים לחידוש כיפת הסלע ולתמיכה בעולי רגל לירושלים ולמערת המכפלה.

בייברס כבש ושיקם את מבצר קאקון שבשרון והקים בו מרכז מנהלי לאחר הריסתה של קיסריה. הוא בנה בו מוסדות רבים של ממלכתו, ביניהם תחנת איתות ודואר יונים.

במצודת צפת נמצאו בשנת 2001 שרידי מגדל עגול גדול, דמוי חילזון, שנבנה על ידי בייברס.

[עריכה] קישורים חיצוניים