אנטוניו ויוואלדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטוניו לוצ'ו ויוואלדי

Antonio Lucio Vivaldi

דיוקן מ-1723

נולד 4 במרץ, 1678

ונציה, איטליה

נפטר 28 ביולי, 1741

וינה, אוסטריה

תקופה/זרם בארוק
מספר יצירות ידוע 805 (מסודרות Ryom1-779)

אנטוניו לוצ'ו ויוואלדי (Antonio Lucio Vivaldi) כומר איטלקי ומלחין. נולד ב-4 במרץ 1678 בונציה ומת ב-28 ביולי 1741 בוינה.

[עריכה] ביוגרפיה

אביו, ספר וכנר מוכשר, האיר את דרכו לקריירה המוזיקלית שלו והכניס אותו לתזמורת "קפלה די סן מרקו" ), שם הוערך ככנר דגול.

בגיל 15 התחיל ויוואלדי את לימודיו לכמורה, בשנת 1703 אחרי 10 שנות הכשרה, כשהיה בן 25 ויוואלדי הפך לכומר, וכונה הכומר האדום (מכיוון שהיה בעל שער אדום) זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1704, הוא הפך למורה לכינור בבית יתומים לבנות בשם פייטה שבונציה. לאחר התמנותו לעבודה שם, זכו היתומות להערכה. ויוואלדי כתב להן את רוב הקונצ'רטים, הסונטות ומוזיקת הקודש שלו. ב-1705 פורסם האוסף הראשון של עבודתו. בבית היתומים הוא שימש בתפקידים שונים, ובשנת 1713 הוא היה לאחראי על הפעילות המוזיקלית במוסד.

עובדה לא ידועה כל כך היא שהרפרטואר שלו התגלה מחדש רק במחצית הראשונה של המאה ה-20 בטורינו וגנואה, אך פורסם במחצית השנייה. המוזיקה של ויוואלדי חדשנית וממוזגת במוזיקה מסורתית. ויוואלדי האיר את המבנה הקצבי והפורמלי של הקונצ'רטו. שוב ושוב חיפש ניגוד הרמוני והמציא מנגינות ונושאי קונצרטים. בנוסף ויוואלדי הלחין מוזיקה לא אקדמאית, שהתאימה לקהל הרחב ולא רק למיעוט המשכילים. רושם השמחה במוזיקה שלו הצליח לעבור לקהל המאזינים. אלו הסיבות לפופולריות הרבה של המוזיקה שלו. הפופולריות הזו גרמה לו להתפרסם גם במדינות כגון צרפת, שבאותו הזמן הייתה מאוד דבקה לסכמות הנגינתיות הלאומיות.

ויוואלדי נחשב לאחד מהמלחינים שפיתחו את מוזיקת הבארוק לסגנון אימפרסיוניסטי. כמו כן ויוואלדי נראה כמקדים של המוזיקאים הרומנטיים. יוהן סבסטיאן באך הושפע עמוקות מהקונצ'רטים ומה אריות ה אופראיות של ויוואלדי (שהשפיעו על הפסיונים וה קנטטות שלו). באך עיבד מספר קונצרטים של ויוואלדי והפכם לסולו לקלידים. מאידך גיסא לא כל המלחינים גילו את אותה התלהבות: איגור סטרבינסקי אמר שויוואלדי לא כתב מאות קונצ'רטים אלא קונצ'רטו אחד החוזר מאות פעמים.

למרות מעמדו הקדוש, היו לו פרשות אהבים רבות, אחת מהן הייתה עם הזמרת אנה ז'ירו. פרשות אלו גרמו לו בעיות רבות עם מוזיקאים אחרים, כגון בנדטו מרצ'לו שכתב חוברת נגדו.

חייו של ויוואלדי כמו מלחינים אחרים הסתיימו בעוני. יצירותיו לא זכו להערכה רבה כמו שזכו להן בונציה; שינוי הטעמים המוזיקלים הפך אותן למיושנות, ובתגובה לכך הוא החליט למכור חלק ניכר מכתבי ידו במחירים חסרי ערך למימון מעברו לוינה. הסיבות לעזיבתו של ויוואלדי מונציה לא ברורות, אך כנראה שהוא רצה לפגוש את צ'ארלס ה-6, שהעריץ את יצירותיו (ויוואלדי הקדיש את La Cetra לצ'ארלס בשנת 1727) ורצה לתפוס את המעמד של המלחין המלכותי. אך זמן קצר לאחר הגעתו לוינה, צ'ארלס מת. המזל הרע השאיר אותו ללא הגנה מלכותית ומקור הכנסה. ויוואלדי מכר עוד מיצירותיו כדי להתפרנס, ולבסוף מת זמן קצר לאחר מכן, ב-1741. הוא נקבר בקבר עניים לא מסומן (ההנחה שיוזף היידן הצעיר שר במקהלה בטקס הקבורה של ויוואלדי מבוססת על מקור שנמצא כלא נכון). לרוע המזל המוזיקה שלו שקעה באלמוניות עד המאה ה-20.

תחיית עבודתו של ויוואלדי במאה ה-20 היא בזכות אלפרדו קסלה. מאז, יצירותיו של ויוואלדי זוכות להצלחה בכל העולם.

[עריכה] יצירותיו

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטוניו ויוואלדי