צבי ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צב ים
צב ים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: סאורופסידה
סדרה: צבים
משפחה: חבויי צוואר
תת משפחה: צבי ים
שם מדעי
Cheloniidae

צב ים הוא צב גדול החי באוקינוס. במשפחת צבי הים כלולים כמה מן המינים הגדולים והידועים ביותר בסדרת הצבים.

צבי הים חיים בכל הימים החמים בעולם.

צבי הים, כמותם כצבי יבשה, מוגנים מצד גחונם ומצד גבם על ידי שריון. רגליהם, שלא כרגלי צבי היבשה, הם סנפירים דמויי משוט וגופם משוטח ומותאם לשחייה. הגדול בצבי הים הוא צב ים גילדי. סוגים נוספים: צב ים ירוק, צב ים חום וצב ים קרני. כל צבי הים נתונים בסכנת הכחדה.

נקבות צבי הים יוצאות מן המים, לאחר ההזדווגות, כדי להטיל את ביציהן ביבשה. נקבת הצב עולה בחוף החולי עד שהיא מגיעה אל מעבר לקו הגאות (קצה גבול המים בזמן הגיאות). היא חופרת בור, מטילה בתוכו את הביצים ומקפידה לכסותן היטב בחול. הביצים נדגרות בחום השמש, והצבונים הצעירים, הבוקעים בחול, פונים היישר אל הים. בדרך פלא צבונים שאך הגיחו מהקן, מצליחים לאתר את הים בחשכת הלילה. הם עושים זאת בעזרת כמה סימנים, כאשר השיטה הדומיננטית היא משיכה למקור האור הבהיר ביותר. לכן, צבונים הבוקעים בחופים המוצפים בתאורה מלאכותית תועים בדרכם אל הים. סימן נוסף המכוון אותם אל הים הוא השיפוע - הצמחייה המכסה את החוף נמצאת בצדו המרוחק של הקן מהים, ולפיכך הים נראה נמוך יותר. הצללים שצמחיית החוף והמצוקים מטילים נראים בלילה גבוהים מקו המים. כמו כן, בדרך כלל החוף יורד בשיפוע לכיוון הים, ולכן על הצבונים פשוט ללכת במורד החוף. רמז אפשרי נוסף הוא רחש הגלים המתנפצים. ברגע שהצבונים מרגישים כי אין מתחתם עוד קרקע מוצקה הם מתחילים לשחות במרץ נגד כיוון הגלים המתנפצים להחוף. שמירה על כיוון זה תיקח אותם לים הפתוח, הרחק ממקום התקהלותם של דגים טורפים. כדי להמשיך להתקדם בכיוון זה נראה כי צבי הים סומכים גם על השדה המגנטי המקיף את כדור הארץ.

בגיל 30-10 שנה הצבים מגיעים לבגרות. ייתכן שידבקו לאזורי הזנה אשר ביקרו בהם בצעירותם או שימצאו אזורים חדשים. משלב זה של חייהם יזדווגו הצבים, ובצורה מדהימה יחזרו צבות הים להטיל בחוף שהן בקעו בו. תופעה זו הנקראת פילופטריה, מבוססת על מנגנון החתמה, אך הסבר מדויק עדיין לא ניתן לה. לאחר עונת ההטלה צבות הים שבות לאזורי הההזנה, לרוב, בדיוק לאותם מקומות.

[עריכה] סוגי צבי ים

בעולם קיימים שמונה מינים שונים של צבי ים - כולם בסכנת הכחדה. תופעת הנדידה משתנה בין המינים: צב הים הגלדי גומע את המרחקים הארוכים ביותר ויכול לשרוד בטמפרטורת מים קרה יחסית. הוא נודד במים הפתוחים שבאוקיינוס בין ריכוזים גבוהים של מזון ושוחה ברציפות בין אזורי הזנה שאינם קבועים. לעתים נדירות הוא מגיע לים סוף ואף אל מול חופי הים התיכון של ישראל.

צב הים הזיתני, נודד ללא מסלול קבוע בין אזורי הזנה מזדמנים במים הפתוחים. צבי הים - החום, הקמפ רידלי והשטוח, שוחים בחיפושם אחר מזון לאורך היבשה במים רדודים ובמקומות קבועים. זכרי הקמפ רידלי נשארים ככל הנראה במקומות מחיה קבועים. לעומתם, רוב זכרי צבי הים נודדים לאזורי הזיווג, בדרך כלל מול חופי ההטלה, ובסיום עונת הרבייה נודדים לדרכם. צב הים השחור נודד רק בתחום מזרח האוקיינוס השקט לאורך החופים המערביים של אמריקה. צב הים הקרני, הנהנה לאכול ספוגים, וצב הים הירוק, אשר ניזון מאצות ומעשב ימי, שבים לאזורי הזנה קבועים במים רדודים בקרבת החוף. אף שאינם מטילים בחופי ים סוף של ישראל, שניהם קיימים במפרץ אילת.

ערך זה הוא קצרמר בנושא בעלי חיים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.