ליל הבדולח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זגוגיות חנות מנופצות לאחר ליל הבדולח. מאחור ניתן לראות ציור של צלב קרס.
הגדל
זגוגיות חנות מנופצות לאחר ליל הבדולח. מאחור ניתן לראות ציור של צלב קרס.

ליל-הבדולחגרמנית Kristallnacht), הלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938, שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. כונה כך על ידי הגרמנים, בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות בבתי העסק והמגורים של היהודים.

תוכן עניינים

[עריכה] הרקע

התקופה שלפני ליל הבדולח התאפיינה בחוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב האיטי בו התנהלו ההגירה היהודית מגרמניה ודחיקת היהודים החוצה מהחיים הכלכליים. מכאן נבע הצורך בהסלמת המדיניות האנטי יהודית ברייך.

ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם ופצעו. מניעו של גרינשפן, שמטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר, היה מכתב שקיבל ממשפחתו ובו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין, במסגרת גירוש זבונשין, יחד עם 17,000 מיהודי גרמניה שמוצאם פולני. המכתב לגרינשפן תיאר את כל המאורעות הקשים שקרו לבני משפחתו במהלך הגליה זו, שהייתה הראשונה בסדרה של פעולות להגליית יהודים מגרמניה.

נסיון ההתנקשות (בשלב זה) עורר זעם בחוגים נאציים ועיתוני המפלגה, תחת הכוונתו של שר התעמולה יוזף גבלס תקפו באכזריות את היהודים על המעשה למחרתו, ב-8 בנובמבר. באותו לילה היו מספר התארגנויות מקומיות של כנופיות פורעים נאצים אשר שרפו בתי כנסת ופגעו ביהודים וברכושם.

למחרת מת פום ראט מפצעיו, ובכך,למעשה, נשלמה האמתלה הדרושה וניתן האות לפוגרום.

[עריכה] אירועי הלילה

ליל הבדולח התרחש ביום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה (1923) ומהפכת נובמבר (1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו. היטלר ובכירי המפלגה הגיעו למינכן, עיר המוצא של התנועה הנאצית והתכנסו בבניין העירייה הישן.

לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אה לערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים, קודם במינכן ולאחר מכן בברלין ובכל רחבי הרייך. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה מתוכנן מלמעלה, כפי שמעידה פקודתו של היידריך לאס אס שניתנה באחת אחר חצות. במקומות רבים יצאו הפורעים לדרכם היישר מהמסיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים.

בית הכנסת של ברלין לאחר ליל הבדולח
הגדל
בית הכנסת של ברלין לאחר ליל הבדולח

בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. מאות יהודים נרצחו או נפצעו קשה. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם.

בהוראה מגבוה, נמנעה המשטרה מלהפריע לפורעים או להחזיר את הסדר על כנו. השרפות המשתוללות כובו רק במקומות שבהם הייתה סכנת התפשטות לבתיהם ורכושם של לא יהודיים. ההרס, ההתעללות והרצח נמשכו כל הלילה באין מפריע ונפסקו בבוקר, גם כן בהוראה מפורשת מגבוה.

[עריכה] התקופה שלאחר ליל הבדולח ותוצאותיו

הימים הבאים הביאו עימם גינויים חריפים של הפרעות מכל רחבי העולם. בגרמניה, לעומת זאת, עמדו ימים אלה בסימן של האשמת הקורבנות היהודיים באחריות לפשע שבוצע נגדם ונקיטת שורה של צעדי עונשין כנגד יהודי גרמניה.

ב-12 בנובמבר ישב הרמן גרינג בראש ישיבה שנועדה, בהוראתו של היטלר, לדון בפתרון מתואם ל-'שאלה היהודית'. הוחלט כי חברות הביטוח תשלמנה את נזקי הרכוש (שנאמדו במאות מיליוני מארקים) לא ליהודים אלא לקופת הרייך. כמו כן הוטל על היהודים קנס בגובה מיליארד מארק, בנוסף על הוצאות התיקונים והבנייה מחדש של רכושם. צו נוסף אסר על היהודים את ההשתתפות בכלכלה החל מה-1 בינואר 1939. בשבועות הבאים נוספו צווים רבים, כדוגמת צו האוסר על יהודים להחזיק רשיון נהיגה וצו שסגר את בתי הספר היהודיים.

ליל הבדולח מסמן עליית מדרגה בפעילות האנטישמית של המדינה הנאצית, מהתנכלויות,אלימות מילולית ודחיקה הדרגתית של יהודי גרמניה החוצה לפוגרום, אלימות פיזית ורצח בהיקף כלל ארצי. המטרות שעמדו לנגד עיני הנאצים הושגו במידה רבה: ההגירה היהודית מגרמניה הואצה וכ-80,000 יהודים עזבו את שטח הרייך בתקופה שבין סוף 1938 לפריצת מלחמת העולם השנייה. תחת הנהגתו של גרינג, גם ה-'אריזציה',סילוקם של היהודים מהכלכלה הגרמנית, התנהלה ביתר שאת לאחר ליל הבדולח, כענישה קולקטיבית על הנזק שגרמו היהודים כביכול. עם מנוסתם של היהודים מאדמת הרייך נגזל רכושם על ידי הנאצים.

על אף התגובות הנזעמות ברחבי העולם, והחלטתן של מספר מדינות לנתק את קשרי הדיפלומטיה עם גרמניה, נוכחו הגרמנים כי תגובת העולם לרצח יהודים אינה נחושה ומשמעותית. בכך נסללה הדרך להשמדת יהודי אירופה בשואה.

[עריכה] אומדן הנזקים שנגרמו בנפש וברכוש

ממדי ההרס וההרג המקובלים בספרי ההיסטוריה לקוחים מהנתונים שמסר היידריך ב-11 בנובמבר, כיום לאחר תום האירועים ולפיהם נהרגו 36 יהודים, נהרסו 815 חנויות ונשרפו 267 בתי כנסת. דו"ח נאצי אחר מונה 91 הרוגים.

המספרים האמיתיים הם בוודאי גבוהים בהרבה. לפי איאן קרשו (איאן קרשו, היטלר - נמסיס 1936-1945 ,עם עובד ,2005) עמד מספר החנויות שנהרסו על 8,000. פרופ' מאיר שוורץ מעמותת "בית אשכנז" העוסקת בתיעוד בתי הכנסת שנהרסו, מונה 1,406 בתי כנסת שנשרפו או נהרסו כליל. כמו כן הוא מעמיד את מספר היהודים שנהרגו בליל הפרעות על 400 ולאחר הכללת אלו שהתאבדו בימים שלאחר מכן כתוצאה מהן או נרצחו בשלושת מחנות הריכוז אליהם נשלחו (דכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן) מגיע האומדן ל- 1,300 עד 1,500 אבדות בנפש. מוזיאון השואה בארצות הברית מונה 2,000 עד 2,500.

[עריכה] מעורבותו של גבלס

לכל אורך הדרך היה יוזף גבלס הכח המניע העיקרי מאחורי ליל הבדולח. התנקשותו של גרינשפן בפום ראט וביחוד תזמון מותו של האחרון, היוו עבור גבלס הזדמנות פז להחריף ולהקצין את הפעולות נגד היהודים ברייך כפי שרצה לעשות מזה חודשים. לפי קרשאו, גבלס הוא שיזם ותיאם את הפוגרום רחב ההיקף, בידיעתו ובהסכמתו הכללית של היטלר ובניגוד לדעתם של בכירים אחרים כגרינג והימלר.

בפעולותיו של גבלס היה גם אלמנט של פוליטיקה פנימית: הוא היה צריך לזכות מחדש באהדת הפיהרר, לאחר שהבעיות בחיי הנישואים שלו והרומן שניהל עם שחקנית הקולנוע הצ'כית לידה בארובה הביאו עליו את כעסו.

[עריכה] המינוח: "ליל הבדולח"

המונח ליל הבדולח, או ליל הבדולח של הרייך (Reichskristallnacht), הוא בבחינת לשון נקייה והוא נטבע על ידי הנאצים במטרה הכפולה להמעיט בנזקי הפוגרום (זכוכיות מנופצות ותו לא) ולשוות לו גוון חיובי הנלווה לנצנוץ האור בשברי הזכוכית. חוקרים כפרופ' מאיר שוורץ סבורים על כן כי המונח אינו ראוי ואכן, לפחות במקורות גרמניים רשמיים הוא מכונה כיום 'ליל הפוגרום' או 'פוגרום נובמבר'.

[עריכה] קישורים חיצוניים