בתולית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בָּתוֹלִית (מיוונית "באתוס", עמוק + "ליתוס", אבן) גוף מחדר גדול של סלע יסוד פלוטוני הנוצר ממאגמה שהתקררה עמוק בתוך קרום כדור הארץ. בתוליתים בנויים כמעט תמיד מסלעי יסוד בינוניים פלזיים (כלומר בנויים מפצלת השדה) כדוגמת גרניט, מונזוניט קוורצי או דיוריט.
למרות שלבתוליתים יש מראה אחיד, בפועל הם מבנים בעלי הרכב והיסטוריה מורכבים. הבתוליתים בנויים מגושים רבים או פלוטונים של מאגמה שזרמה כלפי מעלה מהאזור שבו יש המסה חלקית של קרום כדור הארץ. כשהם בתנועה מכונים פלוטונים אלה של מאגמה בעלת כושר ציפה יחסית "דיאפירים פלוטוניים". מכיוון שהדיאפירים נוזליים וחמים מאוד הם נוטים לעלות דרך הסלעים תוך כדי דחיפתם של אלה לצדדים והמסתם החלקית כשהם נותרים לעתים כאיים מבודדים בין גושי המאגמה. תוך כדי תהליך העלייה מוחדרים לכל עבר שלוחות (אַפוֹפיזות) בצורת דייקים, סילים ואפילו לקוליתים. רוב הדיאפירים לא מגיעים אל פני השטח כהרי געש, אלא מאיטים, מתקררים ובדרך כלל מתמצקים בין 5 ל-30 קילומטרים מתחת לקרקע כפלוטונים (מכאן השימוש במונח "פלוטון" בהתייחסות לאל השאול הרומי פלוטו.
בתולית נוצר כאשר פלוטונים רבים מתמזגים ביחד על מנת ליצור גוש סלע גרניט ענק. כמה בתוליתים הם עצומים והם מקבילים לאזורי הפחתה נוכחיים או ישנים ומקורות חום נוספים לאורך קילומטרים של הקרום היבשתי. שושלת הרי הסיירה נבאדה בקליפורניה שבארצות הברית בנויים בעיקר מבתולית גרניט רציף אחד. בתולית גדול אפילו יותר מצוי בהרים של מערב קנדה. הוא משתרע לאורך של 1,800 קילומטרים ומגיע עד דרום־מזרח אלסקה. בתוליתים ידועים נוספים הם בהרי האלפים, לדוגמה המון בלאן. גם אזור הר משה (ג'בל מוסה) בחצי האי סיני הוא בתולית.
בגאוגרפיה יש משמעות חשובה למונח "בתולית". עבור הגאוגרף, בתולית הוא אזור חשוף של סלע פלוטוני רצוף המכסה שטח שגודלו למעלה מ-100 קמ"ר. אזורים קטנים מ-100 קמ"ר מכונים "סטוקים". עם זאת, שטחם של רוב הבתוליתים הגלויים על פני השטח גדול מ-100 קמ"ר. גושי סלעים אלה נחשפו כתוצאה מתהליך בליה שהואץ בשל תהליך האורוגנזה (היווצרות הרים בשל תהליכי קימוט) שהתרחשו במהלך תקופה שבין כמה עשרות לכמה מאות מיליוני שנים. תהליכים אלו סילקו כמה עשרות קילומטרים של שכבת סלעים שכיסו את הבתולית וחשפו את הבתולית שהיה פעם בעומק האדמה.
בתולית שנחשף לפני השטח נתון ללחצים שונים מאוד מאלו שבהם היה נתון בעומק האדמה. עקב כך, לאורך זמן, מבנה הגבישים שלהם מתרחב מעט. עובדה זו באה לידי ביטוי בצורה בה נוצרים מפולות הסלעים מהרים אלה כאשר לוחות גרניט דקים רצופים ניתקים מההר בדומה לקליפות של בצל. תהליך המואץ כאשר מים החודרים לסדקים קופאים בהם והכוח המופעל מנתק את לוח הגרניט. התוצאה היא פני סלע מעוגלים ונקיים למדי. דוגמה מפורסמת לתוצאה של תהליך זה הוא הר האפ דוֹם (Half Dome – חצי כיפה), המצוי בפארק הלאומי יוסמיטי (ראו תמונה).

