חיים יבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיים יבין בשנת 2005, בעת הגשת מהדורת מבט
הגדל
חיים יבין בשנת 2005, בעת הגשת מהדורת מבט

חיים יבין (נולד ב־10 בספטמבר 1932), שדרן רדיו וטלוויזיה מוביל בישראל, משמש כיום כמגיש תוכנית החדשות המרכזית של ערוץ 1, מבט לחדשות, המשודרת מדי ערב בימי חול ב-21:00. יבין מזוהה עם הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית יותר מכל אחד אחר ואף זכה לכינוי "מר טלוויזיה".

יבין נולד בגרמניה בשם היינץ קלוגר. מצאצאיו של הרב שלמה קלוגר - רב פוסק ודרשן מפורסם שחי לפני כמאתיים שנה. עלה לארץ ב-1933, וילדותו עברה עליו בחיפה. למד בבית ספר תיכון בקריית מוצקין. עבד במסגריה של בית החרושת פניציה בחיפה. בעל תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית. למד לתואר שני בספרות השוואתית.

בשנת 1956 החל יבין לעבוד עוד כסטודנט ב"קול ישראל", תחילה כמגיש חדשות ומגיש תוכניות בידור ומוזיקה. ב-1962 פתח את שידורי ה"גל הקל", שלימים הפך להיות רשת ב'. בהמשך עבר למחלקה הדוקומנטרית של קול ישראל כעורך, מפיק ומגיש משדרי תעודה. בין הבולטים בשידוריו היה, כשראיין במסגרת התוכנית "יום ביישוב" ילדה מבית שאן, שאמרה בשידור חי: "אני רעבה!", מלים שגרמו לרעש חברתי.

יבין נמנה עם צוות הקמת הטלוויזיה הניסויית, במסגרתה הגיש את מהדורת מבט לחדשות הראשונה, שנושאה המרכזי היה מטוס אל-על שנחטף לאלג'יריה. מאז הופיעה דמותו על המסך יותר מכל אדם אחר בישראל, במסגרת מהדורות "מבט לחדשות", "יומן השבוע", "מבט שני" ועוד. תקופה קצרה עסק בניהול הטלוויזיה ולאחר מכן היה שליחה בארצות הברית. ב-1993 שימש בתפקיד כתב הרדיו והטלוויזיה בגרמניה.

בין פועליו החשובים בטלוויזיה היו סדרות התעודה אותן ערך והגיש, ביניהן הסדרה "גחלת לוחשת" (1990) על יהדות רוסיה לאחר נפילת הקומוניזם, וסדרות על מערכות הבחירות לכנסת "הנבחרים" (1981) ו"המהפך השני" (1992), שסקרו את החברה הישראלית באותה עת.

יבין זכור לרבים ממשדר הטלוויזיה בליל הבחירות לכנסת התשיעית ב-17 במאי 1977, בהן ניצח הליכוד את המערך ומנחם בגין עלה לשלטון. במשדר זה נעשה לראשונה שימוש במדגם, ועם סגירת הקלפיות שודרו התוצאות. יבין טבע את המונח מהפך והפך אותו למטבע לשון, כאשר הכריז בשידור ישיר - "גבירותי ורבותי - מהפך!". בנוסף הוא העווה את פניו כאשר דיווח על תוצאות הבחירות, ומנחם בגין עורר פולמוס ציבורי כשאמר בתגובה "פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן". יבין טען כי עיווה את פניו לנוכח תקלה טכנית שהתרחשה באולפן.

בנוסף לעבודתו בטלוויזיה, ניהל יבין קורסים לכתבי טלוויזיה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, באוניברסיטה הפתוחה ובמקומות נוספים. ב-1997 עבר לערוץ 2, לתפקידי הכנה, עריכה והגשה של סדרת משדרי תחקיר. לאחר עונה אחת חזר לערוץ הראשון לתפקידיו הקודמים. שכרו הגבוה בשידור הציבורי עולה מעת לעת לדיון ציבורי בישראל.

ביום העצמאות תשנ"ז (1997), זכה יבין בפרס ישראל בתחום התקשורת.

ב-2005 ביים יבין את הסדרה הדוקומנטרית "ארץ המתנחלים" בערוץ 2. הסדרה עסקה בסקירת המצב בשטחי יהודה ושומרון, על פי נקודת מבטו. התוכנית הציגה את המתנחלים כאנשים שחוקי מדינת ישראל לא חלים עליהם ונפוצות אצלם תופעות של לאומנות אגרסיבית. בימין ראו בסדרה תוכנית תעמולה המזוהה עם השמאל ומכפישה ציבור גדול של מתנחלים, ערב ההתנתקות מרצועת עזה. כמו כן נטען, כי אין זה עולה על הדעת שמגיש החדשות של הערוץ הממלכתי ינקוט עמדה פוליטית מובהקת. לאחר תלונות רבות על חוסר איזון, נעתרה הזכיינית טלעד וקיימה בסופה של כל תוכנית דיון באולפן. במשדר הסיום, הוטחו ביבין ביקורות קשות מצד אנשי ציבור מהימין. יבין טען להגנתו כי הוא מקפיד על איזון במשדרי החדשות, אך בסדרה דוקומנטרית ניתן לנקוט עמדה אישית וכי הוא נתן פתחון פה גם לנציגי המתנחלים.

הסדרה זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2006 לסדרת התעודה הטובה ביותר.

[עריכה] ספריו

  • גחלת לוחשת, עם העיתונאי גדעון לוי.
  • כתב טלוויזיה, ספר לימוד תקשורת אלקטרונית לסטודנטים לתקשורת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות