יפת (דמות מקראית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפת, בנו השלישי של נח במקרא, אחיהם של שם ושל חם.
על פי רשימת העמים שבבראשית י', ליפת היו שבעה בנים (כלומר, מיוחסים לו שבעה עמים): גומר, מגוג, תירס, יוון, משך, תובל ומדי. ובני גומר: אשכנז וריפת ותרגמה. ובני יוון: אלישה ותרשיש, כתים ודודנים.
[עריכה] יפת בתרבויות שונות
עם התפשטות התנ"ך באירופה, נתפסה הדמות של יפת על ידי הנוצרים האירופאים כאבי האירופאים. לכן הביטוי "יפתי" נזכר בהקשרם של האירופאים. הביטוי היה שימושי גם בפיהם של סופרים פרה-דארוויניסטים כמה שהפך לימים להיות הקבוצה ההודית-אירופית.
יש המאמינים כי יפת נזכר אצל תרבויות אחרות: היוונים הפאגאנים מכירים אותו כ"לפטוס", הסנסקריט ההודי מכיר אותו כ"פרה-יפאתי" והרומאים מכירים אותו כ"לו-פאטר" או "האב יובה", שהפך ליופיטר. בכל אופן, אלה הם כנראה רק צירופי מקרים. באיטלקית נשמר השם ג'פטו שמקורו מ"יפת".

