סתיו העמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מהפכות 1989 או מהפכות סתיו העמים, היו סדרה של אירועים במרכז ומזרח אירופה בסתיו של 1989, כאשר מספר ממשלות קומוניסטיות בסגנון סובייטי הופלו בהפרש של מספר חודשים. מקור שמם של המהפכות מגיע ממהפכות 1848, הידועות כאביב העמים. מהפכות סתיו העמים החלו כמהפכה שקטה בפולין, ואחריה צצו מהפכות נוספות באותו סגנון בגרמניה המזרחית, צ'כוסלובקיה, הונגריה ובולגריה, כאשר רומניה הייתה המדינה היחידה שהפילה את המשטר הקומוניסטי באלימות והוציאה להורג את ראש המדינה. מהפכות אלו שינו בצורה דראסטית את מאזן הכוחות העולמי, שיחד עם נפילת ברית המועצות, סימנו את סוף המלחמה הקרה, והכניסה לתקופה שאחריה.

תוכן עניינים

[עריכה] הופעת "חשיבה חדשה"

למרות שמספר מדינות הגוש המזרחי התנסו במספר רפורמות פוליטיות וכלכליות משנות ה-70, הרעיון של המנהיג הסובייטי הנוטה לרפורמות, מיכאיל גורבצ'וב ב-1985 סימן את המגמה הבלתי הפיכה של ליברליזציה רחבה יותר. במהלך אמצע שנות ה-80, דור צעיר יותר של נושאי משרות סובייטים, שהונגו על-ידי גורבצ'וב, החלו לתמוך במהפכה יסודית לשנות את השנים של הקיפאון בזמן ברז'נייב. ברית המועצות עמדה בפני תקופה של שקיעה כלכלית קשה, ונזקקה לטכנולוגיה ואמון מערבי כדי לפצות על הפיגור המתמשך.

הסימנים הראשונים של רפורמה גדולה הגיעו ב-1986 כשגורבצ'וב פתח במדיניות של גלאסנוסט (פתיחות) בברית המועצות, והדגיש את הצורך ברפורמה כלכלית, הפרסטרויקה (בניית הכלכלה מחדש). באביב של 1989, ברית המועצות התנסתה בויכוח תקשורתי עירני, וערכה בחירות רבות-משתתפים לראשונה. באופן בלתי נמנע, דרך החשיבה החדשה של מוסקבה הדהדה במזרח אירופה. ברית המועצות - שלפני הרפורמה השתמשה בכוח צבאי כדי לדכא כל התנגדות במדינות הלוויין המזרח-אירופאיות שלה - התירה ואפילו עוררה רפורמות ברחבי האזור.

[עריכה] ממזרח למערב

המכשול הגדול ביותר של מוסקבה לעבר יחסים טובים עם המעצמות המערביות, היה מסך הברזל שהיה בין המזרח והמערב. כל זמן שברית המועצות השתמשה בכוח כדי לאכוף את רצונה במזרח אירופה, מוסקבה לא יכלה לקבל הערכה ועזרה מערבית. גורבצ'וב זירז את עמיתיו המזרח-אירופאים לחקות את הגלסנוסט והפרסטרויקה. עם זאת, בזמן שרפורמים בהונגריה ופולין עודדו על ידי הליברליזציה שהתפשטה ממזרח למערב, מדינות אחרות מהגוש המזרחי נשארו ספקניות והפגינו סלידה לגבי הרפורמה. ניסיונות העבר הראו שלמרות שרפורמה בברית המועצות הייתה ברת-ביצוע, הייתה סכנה כי הלחץ לשינוי במזרח אירופה יהפוך את השינוי לבלתי-נשלט. משטרים אלו אהבו את פרי-עמלם והיו לשריד סמכותיות בסגנון סובייטי, מגובים בכוח צבאי ותמיכה כלכלית. מנהיגים קומוניסטים אורתודוקסים כמו אריך הונקר במזרח גרמניה, תודור ז'יבקוב בבולגריה וגוסטאב הוסק בצ'כוסלובקיה, האמינו שהרפורמות של גורבצ'וב יהיו לטווח קצר, והתעלמו מקריאותיה של מוסקבה לשינוי.

[עריכה] רפורמות בפולין והונגריה

"צהרי היום, 4 ביוני 1989"פוסטר בחירות של תנועת סולידריות
הגדל
"צהרי היום, 4 ביוני 1989"
פוסטר בחירות של תנועת סולידריות

עד 1989, ברית המועצות ביטלה את חוק דוקטרינת ברז'נייב לטובת אי-התערבות ביחסים פנימיים בבעלות ברית ורשה. פולין, ואחריה הונגריה, הייתה המדינה הראשונה מבין מדינות ברית ורשה שיצאה לחופשי משליטה סובייטית.

[עריכה] מהפכה בפולין

מהומה בציבור הפועלים בפולין במהלך 1980 הובילה את היווצרות של איגוד מסחרי עצמאי, שנקראה סולידריות, והונהגה על ידי לך ואלנסה, שעם הזמן צבר כוח פוליטי רב. ב-13 בדצמבר 1981, המנהיג הקומוניסטי וויצ'ך ירוזלסקי, שחשש מהתערבות סובייטית החל לנקוט באמצעים חריפים כנגד תנועת סולידריות, הכריז משטר צבאי בפולין, השהה את התנועה, וכלא זמנית את רוב מנהיגיה. במשך אמצע שנות ה-80, סולידריות המשיכה לפעול כארגון מחתרתי, ונתמכה על ידי הכנסייה הקתולית וה-CIA. עם זאת, בשנות ה-80 המאוחרות, סולידריות נהייתה חזקה מספיק כדי לסכל את ניסיונותיו של ירוזלסקי לרפורמה, ושביתות כלל-ארציות החלו ב-1988 אילצו את הממשל לפתוח במשא ומתן עם סולידריות.

באפריל 1989, סולידריות קיבלה תוקף חוקי והורשתה להשתתף בבחירות פרלמנטריות ב-4 ביוני 1989. רעידת אדמה פוליטית הגיעה אחרי המאורע. ניצחון סולידריות עלתה על כל התחזיות. מועמדי סולידריות לקחו את כל המושבים שהם הורשו להתחרות עליהם בפרלמנט, כאשר בסנאט הם כבשו 99 מתוך 100 המושבים. באותו זמן, הרבה מועמדים קומוניסטים חשובים נכשלו לקבל אפילו את המספר המינימלי של הצבעות שנדרשו כדי לקבל את המושבים שנשמרו להם. ממשלה לא קומוניסטית חדשה, ראשונה מסוגה במזרח אירופה, הושבעה בספטמבר 1989.

[עריכה] "חבילת הדמוקרטיה" מאומצת בהונגריה

בעקבות המהפכה בפולין, הונגריה הייתה הבאה בתור לקבוע את עצמאותה. למרות שהונגריה ביצעה מספר רפורמות כלכליות וליברליזציה פוליטית מוגבלת בשנות ה-80, רפורמות רציניות התרחשו רק אחרי החלפת יאנוש קאדאר כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ב-1988. באותה שנה, הפרלמנט אימץ את "חבילת הדמוקרטיה", שכללה איגוד מסחרי פלורליסטי, חופש התארגנות והתאספות, חופש תקשורתי, חוק בחירות חדש, תיקון שורשי של החוקה ועוד.

באוקטובר 1989, המפלגה הקומוניסטית כינסה את הקונגרס האחרון שלה והקימה את עצמה מחדש בתור המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית. בישיבה היסטורית שנמשכה מה-16 באוקטובר עד ה-20 באוקטובר, הפרלמנט אימץ חקיקה שדואגת לבחירות פרלמנטריות רבות-משתתפים ובחירות נשיאותיות ישירות. החקיקה שינתה את הונגריה מרפובליקה עממית לרפובליקה ההונגרית, שהבטיחה זכויות אדם ואזרח, ויצרה מבנה מוסדי שהבטיחה הפרדה בכוח של הרשויות השופטת, המבצעת והמחוקקת.

[עריכה] נפילת חומת ברלין

ערך מורחב – נפילת חומת ברלין
תושבי גרמניה חוגגים את נפילתה של חומת ברלין, סמל חלוקת גרמניה
הגדל
תושבי גרמניה חוגגים את נפילתה של חומת ברלין, סמל חלוקת גרמניה

אחרי שהממשלה הרפורמית של הונגריה פתחה את גבולותיה, מספר גדול של תושבים מגרמניה המזרחית החלו להגר לגרמניה המערבית דרך הגבול ההונגריה עם אוסטריה. בסוף ספטמבר 1989, יותר מ-30,000 תושבי מזרח גרמניה ברחו למערב. אלפי מזרח-גרמניים אף ניסו להגיע למערב על ידי ביום שביתות רעב במתקנים דיפלומטיים במערב גרמניה ובבירות מזרח אירופה אחרות. היציאה המונית יצרה דרישה לשינוי פוליטי במזרח גרמניה, והפגנות המוניות של מאות אלפי אנשים במספר ערים, בייחוד בלייפציג, המשיכו לגדול.

בשישי ושביעי באוקטובר, גורבצ'וב ביקר במזרח גרמניה כדי לציין את יום השנה ה-40 להקמת גרמניה המזרחית, והמריץ את המנהיגות במזרח גרמניה להסכים לרפורמה. עם זאת, אריך הונקר נשאר סרבן לכל רפורמה פנימית, והמשטר אפילו אסר את ההפצה של כל כתבי עת סובייטים, שבהם ראה כחתרניים.

כשבפניהם תסיסה אזרחית מתמשכת, המפלגה השולטת הדיחה את הונקר באוקטובר, והחליפה אותו באגון קרנץ. כשהם לא יכולים לחסום את זרם המהגרים למערב גרמניה דרך הונגריה, צ'כוסלובקיה ופולין, הרשויות בגרמניה המזרחית בסופו של דבר קרסו תחת לחץ ציבורי, וב-9 בנובמבר אישרו הכנסת אזרחים מגרמניה המזרחית לתוך מערב ברלין ומערב גרמניה, דרך כל נקודות הגבול. מאות אלפי אנשים ניצלו את ההזדמנות; נקודות מערב חדשות נפתחו בחומת ברלין ובשאר הגבול עם המערב. פתיחת חומת ברלין הוכחה כקטלנית למזרח גרמניה. בדצמבר, קרנז הוחלף, והמונופול של המפלגה הסוציאליסטית נגמר. מאורע זה הוביל להאצה ברפורמות במזרח גרמניה שהסתיימו באיחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990.

נכונות הקרמלין לזנוח בעל ברית חיוני מבחינה אסטרטגית כמו מזרח גרמניה, סימנה שינוי דרמטי בכוח העליון הסובייטי ושינוי יסודי ביחסי חוץ, שעד 1989 נשלטו על ידי החלוקה למזרח ומערב בברלין.

[עריכה] מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה

ערך מורחב – מהפכת הקטיפה
מפגינים לא-אלימים "נלחמים עם פרחים" כנגד שוטרים חמושים בצ'כוסלובקיה
הגדל
מפגינים לא-אלימים "נלחמים עם פרחים" כנגד שוטרים חמושים בצ'כוסלובקיה

כשהם מעודדים מהאירועים במזרח גרמניה השכנה, ומהיעדר תגובה סובייטית, תושבי צ'כוסלובקיה התלכדו ברחובות כדי לדרוש בחירות חופשיות. ב-17 בנובמבר 1989, הפגנה שלווה של סטודנטים בפראג דוכאה בחומרה על ידי המשטרה. אירוע זה עורר מספר הפגנות עממיות מה-19 בנובמבר עד לסוף דצמבר, ושביתה כללית בת שעתיים של כלל האוכלוסייה ב-27 בנובמבר. ב-20 לאותו חודש, מספר המפגינים השלווים שהתאספו בפראג גדל מ-200,000 ביום שלפני ועד לכחצי מיליון.

כאשר משטרים קומוניסטים אחרים נופלים מסביב, ועם גדילת ההפגנות ברחובות, המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה הכריזה ב-28 בנובמבר שהם מוותרים על המונופול בכוח פוליטי. גדרות תיל הוסרו מהגבול עם מערב גרמניה ואוסטריה בדצמבר. שלט בפראג סיכם את המפכות האזוריות כך: "פולין - 10 שנים; הונגריה - 10 חודשים; מזרח גרמניה - 10 שבועות; צ'כוסלובקיה - 10 ימים". [1]

ב-10 בדצמבר, המנהיג הקומוניסטי גוסטב הוסק מינה את הממשלה הלא-קומוניסטית הראשונה בצ'כוסלובקיה מאז 1948, ופרש. אלכסנדר דובצ'ק נבחר כדובר הפרלמנט הפדרלי ב-28 בדצמבר, ו-ואצלב האוול כנשיא צ'כוסלובקיה ביום למחרת.



[עריכה] מהפך בדרום-מזרח אירופה

ב-10 בנובמבר 1989 - יום אחרי נפילת חומת ברלין - המנהיג הבולגרי תודור זיבקוב סולק על ידי הפוליטביורו. מוסקבה אישרה שינוי במנהיגות, למרות המוניטין של זיבקוב כבעל ברית סלבי של הסובייטים. עם זאת, עזיבתו של זיבקוב לא הייתה מספקת כדי לרצות עד התנועה הדמוקרטית הגודלת. המונים התאספו בסופיה ודרשו רפורמה נוספת ודמוקרטיזציה. המפלגה הקומוניסטית בסופו של דבר ויתרה את תביעתה לכוח בפברואר 1990, וביוני של אותה שנה, נערכו הבחירות החופשיות הראשונות בבולגריה מאז 1931. למרות שזיבקוב לבסוף עמד במשפט ב-1991, הוא ברח מעונשו - עונש מוות.

[עריכה] המהפכה ברומניה

ערך מורחב – מהפכות ברומניה, 1989

בניגוד למדינות מזרח אירופה האחרות, רומניה הפילה את המשטר בעזרת אלימות וכוח. בנובמבר 1989, ניקולאי צ'אושסקו ביקר את גורבצ'וב, שביקש מצ'אושסקו לפרוש. הוא סירב, והתכוון לדכא את ההתקוממויות האנטי-קומוניסטיות במזרח אירופה, ושמר על חוק נוקשה. באותו חודש, צ'אושסקו, בן 72, נבחר מחדש לעוד 5 שנים כמנהיג המפלגה הקומוניסטית הרומנית. כשצ'אושסקו תכנן לצאת לביקור באיראן, הסקוריטטה הורתה על מעצר והגלייה של כומר קלוויניסט מקומי דובר-הונגרית, על הטפה כנגד המשטר. הכומר נתפס, אבל רק אחרי שהתקוממויות רציניות פרצו. אחרי למידה על המקרה מתחנות רדיו מערביות, שנים של אי-שביעות-רצון מאופקת עלתה לפני-השטח ברחבי ההמון הרומני, וההפגנות התפשטו.

כשחזר מאיראן, צ'אושסקו הורה לארגן מפגן המוני מחוץ למטה המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט. עם זאת, להפתעתו, הקהל זעק בקריאות בוז כשדיבר. בהתחלה כוחות הביטחון צייתו להוראותיו של צ'אושסקו לירות במפגנים, אבל בבוקר ה-22 בדצמבר, הצבא הרומני שינה צדדים. טנקים צבאיים החלו נוסעים לעבר בניין הועדה המרכזית בניסיון לתפוס את צ'אושסקו ואשתו, אלנה, אבל הם הצליחו לברוח במסוק שחיכה להם על גג הבניין.

למרות התרוממות רוח שבאה אחרי בריחת הזוג צ'אושסקו, אי-ידיעה הקיפה את גורלם. ביום חג המולד, טלוויזיה רומנית שידרה את משפטו המהיר של צ'אושסקו, ואז את הוצאתו להורג. מועצת הישועה הלאומית הזמנית כבשה את השלטון, והכריזה על קיום בחירות במאי 1990.

[עריכה] תוצאות המהפכות

בסוף 1989, מהפכות התפשטו מבירה אחת לאחרת, סילקו את המשטרים שנכפו במזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. אפילו המשטר הדוגל בבדלנות באלבניה עבר השלכה פוליטית. ביטול דוקטרינת ברז'נייב על ידי מיכאיל גורבצ'וב, היה הגורם המרכזי שאפשר את הצלחת המהפכות. כשנהיה זה ברור שהצבא האדום לא יתערב וירסק התנגדויות, המשטרים המזרח אירופאים היו חשופים ופגיעים למהפכות עממיות כנגד המערכת הפוליטית של מפלגה בודדת. חלק התווכחו שבזמן שברית המועצות נכנסה למשבר כלכלי חמור ונצרכה תמיכה מערבית, מזרח אירופה נעשתה נטל כלכלי ופוליטי על מוסקבה. אף על פי כן, זהו לא סביר שגורבצ'וב התכוון להשלים את פירוק הקומוניזם וברית ורשה. במידת מה, זהו יותר קרוב לוודאי שהוא התכוון לתמוך בקומוניסטים מתקדמים שהיו נחושים ליישם את הפרסטרויקה והגלאסנוסט במדינותיהם.

[עריכה] סוף המלחמה הקרה

ב-3 בדצמבר 1989, המנהיגים של שתי המעצמות הגדולות בעולם הכריזו על סוף המלחמה הקרה בועידה במאלטה. ביולי 1990, המכשול האחרון לאיחוד גרמניה הוסר, כאשר הקנצלור המערב-גרמני הלמוט קוהל שכנע את גורבצ'וב לעזוב התנגדויות סובייטיות לאיחוד גרמניה בתמורה לעזרה כלכלית ניכרת לברית המועצות.

ב-1 ביולי 1991, ברית ורשה פורקה רשמית בפגישה בפראג. בועידה נוספת מאוחר יותר באותו חודש, גורבצ'וב ונשיא ארצות הברית, ג'ורג' ה. ו. בוש הכריזו על שותפות אסטרטגית בין ארצות הברית לברית המועצות, שסימן באופן מוחלט את סוף המלחמה הקרה. השניא בוש הכריז ששיתוף-פעולה סובייטי-אמריקני בזמן מלחמת המפרץ בשנים 1990-1991 היה היסוד לשותפות בפתירת בעיות דו-צדדיות וכלל-עולמיות.

[עריכה] התפרקות ברית המועצות

כאשר ברית המועצות נסוגה במהירות ממזרח אירופה, ההדף מהמהומות של 1989 החל להתפשט ברחבי ברית המועצות עצמה. תסיסה במדינות הבלטיות להגדרה-עצמית החלה בליטא, ואחריה באסטוניה ולטביה, שהכריזו על עצמאות. חוסר נאמנות ברפובליקות סובייטיות אחרות, כגון ג'ורגיה ואזרבייג'ן, הוגבו בהבטחות ביזור. בחירות פתוחות יותר הובילו לבחירת מועמדים שהתנגדו לשלטון הקומוניסטי.

גלאסנוסט שיחרר שלא בכוונה את הרגשות הלאומיים של כל העמים בין הגבולות של האימפריה הסובייטית הגדולה, שנשמרו מאופקים למשך הרבה זמן. תנועות לאומיות אלו חוזקו על ידי הכלכלה הסובייטית הירודה, שבאמצעותה החוק במוסקבה נהיה שעיר לעזאזל של בעיות כלכליות. הרפורמות של גורבצ'וב נכשלו לשפר את הכלכלה, והמבנה השלטוני הסובייטי הישן החלק להתפרק. אחת אחרי השנייה, הרפובליקות הסובייטיות יצרו מערכות כלכליות משלהן, ותושביה הצביעו לשינוי החוקים הסובייטים לחוקים המקומיים.

בניסיון לעצור את השינויים המהירים במערכת, קבוצה של סובייטים נוקשים שיוצגו על ידי סגן הנשיא, גנדי ינייב, פתחו במהפכה וזרקו את גורבצ'וב מהשלטון באוגוסט 1991. הנשיא הרוסי, בוריס ילצין ליכד את האנשים ואת רוב הצבא כנגד המהפכה, והמאמץ מהפכני קרס. למרות שדיכוי המהפך החזיר את גורבצ'וב לשלטון, סמכותו עורעה. בספטמבר, המדינות הבלטיות קיבלו עצמאות. באחד בדצמבר, מצביעים אוקראינים אישרו את עצמאותם מברית המועצות במשאל עם. ב-26 בדצמבר 1991, ברית המועצות הופלה רשמית, כשהיא נחלקת לחמישה עשר מדינות. זהו היה הסוף של המשטר הקומוניסטי הגדול והמשפיע ביותר בהיסטוריה של האנושות.

[עריכה] ראו גם

שפות אחרות