אלפס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפס, כלי אידוי קדום, קלחת קטנה, כמו מרחשת עמוקה בעלת מכסה. האלפס שימש להרתחה, לבישול וכדומה.
האלפס היה כלי רחב ונמוך, להכנת תבשילים מאודים. הוא היה עשוי חרס, ולו מכסה תואם ומהודק. בית היוצר של האלפסים בארץ ישראל היה בכפר חנניה. באלפס בישלו ירקות, בשר ודגים. האלפסים היו מעוצבים כך שניתן היה להשתמש בהם, גם כשהיו האחד מעל השני. את מכסה האלפס, שיש לו ידית ונקב, ניצלו גם לסינון ירקות בתוך אידויים.
רבי שמעון בר יוחאי ממשיל את יצירת האלפס לבריאת העולם: " תמיה אני כיצד נחלקו אבות העולם על בריאת העולם, שאני אומר: שמיים וארץ לא נבראו אלא כאלפס הזה וככיסוי" (כלומר יש את העולם, ומעליו את האלוהים).

