ממילא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ממילא היא שכונת עבר בירושלים, וכיום שמו של מתחם הנושא את שם השכונה, בעמק המקשר בין שער יפו בעיר העתיקה לעיר החדשה. השכונה הוקמה בסוף המאה ה-19 כשכונת סוחרים ובעלי מלאכה יהודים וערבים, ושגשגה כחלק מהמרכז המסחרי של העיר. בין השנים 1948-1967 הייתה השכונה בשטח ההפקר בין ישראל וירדן, בתים רבים בה נהרסו ומצבה הידרדר. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להרסה ולבנות את המתחם מחדש בחלוקה לאזורי מגורים, מלונאות, מסחר ומשרדים, באחד ממיזמי הבנייה הגדולים, היקרים והארוכים בתולדות העיר המודרנית. נכון לתחילת 2006 נבנו רק אזורי המגורים והמלונאות.

ממילא ממוקמת במרכז קו התפר בין מזרח ירושלים ומערבה, ובמידה רבה משקפת את מצב איחודה של העיר בתחילת המאה ה-21: השקעות עתק, תכניות גדולות שטרם הושלמו, וקונפליקטים בלתי פוסקים.

בתי ממילא כיום
הגדל
בתי ממילא כיום

תוכן עניינים

[עריכה] מיקום ותיאור פיזי

ממילא טרם בנייתה, 1854
הגדל
ממילא טרם בנייתה, 1854

שכונת ממילא נמצאת בירושלים, בעמק שהוא המשכו הטבעי של גיא בן הנום, למרגלות העיר העתיקה הממוקמת על רכסי ההרים הסמוכים. גבולותיה של השכונה הם חומת העיר העתיקה במזרח ורחוב המלך דוד במערב, רחוב שלמה המלך וכיכר צה"ל בצפון, ושכונת ימין משה והקונסוליה הצרפתית בדרום. סה"כ שטח המתחם הוא כ-120 דונם.

אובייקטים היסטוריים רבים תוחמים את האתר: מגדל דוד, שער יפו, חומת העיר העתיקה, בריכת ממילא ובריכת הסולטן, המתחם הצרפתי עם ההוספיס סן ונסן דה פול ואכסניית נוטר דאם, הר ציון ומשכנות שאננים. בנוסף להם נמצאים בקרבת השכונה מלונות, מוסדות ציבור, משרדים, עורקי תנועה ומוקדי בילוי רבים.

[עריכה] היסטוריה

הרצל וחברי המשלחת הציונית ברחוב ממילא, 1898
הגדל
הרצל וחברי המשלחת הציונית ברחוב ממילא, 1898

פירוש השם ממילא בערבית הוא "זה שבא מאלוהים". יש הטוענים שמקור השם דווקא בכנסייה שהייתה פעם באזור, על שם הקדוש סנט ממילא. בשם זה נקרא בית הקברות המוסלמי הממלוכי. בסמוך למרכז בית הקברות נמצאת בריכת ממילא, אחד משלושת מאגרי המים שבנה המלך הורדוס בירושלים בתקופת בית שני (השם בריכת ממילא ניתן לה מאוחר יותר).

[עריכה] תקופת השלטון העות'מאני

בירושלים העות'מאנית, עד סוף המאה ה-19 היה מתחם ממילא שטח פתוח ופנוי לגמרי עם מעט עצי זית ושלוש בריכות מים בתחומו. שבילי הולכי רגל וכרכרות הובילו משער יפו לכיוון מערב ודרום, בנתיבי דרך יפו ודרך חברון של ימינו. בתקופה זו התגברה הבניה הלא מתוכננת מחוץ לשער יפו. אחד הבניינים הראשונים במתחם היה מנזר סן ונסן דה פול.

בשנותיה הראשונות של ממילא נבנתה השכונה בצורה לא מתוכננת, כאשר היא ממלאת את העמק בין דרך יפו ודרך חברון. באותה עת עורק החיים המרכזי בעיר העתיקה היה השוק שצמוד לשער יפו ולמצודה, והחל להתפתח מסחר בעיר החדשה לאורך דרך יפו. שכונת ממילא החדשה הייתה עירוב של עסקים, מלאכה זעירה ומגורים (לרוב בחלקו האחורי של העסק). בעיקר צלחו בממילא עסקים שלא מצאו את מקומם בצפיפות העיר העתיקה, ומפעלים זעירים. מתחם ממילא הפך למרכז מסחר עבור יהודי וערביי ירושלים שמחוץ לחומות. אופיה זה של השכונה המשיך ללוות אותה עד הקמת המדינה ב-1948. במפות מסוימות אף מופיע שמה הרשמי של השכונה כ"מרכז מסחרי". קצה רחוב יפו העובר בשכונת ממילא הפך למבשר הכניסה לעיר העתיקה, במקום אטרקטיבי זה הוקם מלון פאסאט, בסמוך לו הוקם בית טאנוס - בית משרדים ומסחר גדול ומודרני, אשר למרבה האירוניה הפך לאחר מכן לסמל ההזנחה וההתפוררות של שכונת ממילא. כאמור, השלטון התורכי לא עסק בתכנון, ותרומתו היחידה לשכונת ממילא הספונטנית היה מגדל שעון בשער יפו. המגדל הוקם לכבוד יום הולדתו של הסולטן ב-1908. עשר שנים לאחר מכן נהרס המגדל על ידי הבריטים בשל היותו מפגע חזותי.

[עריכה] תקופת המנדט: 1917-1948

בשנת 1917 נכנס גנרל אלנבי בראש צבאו לירושלים דרך שער יפו, והחלה תקופת המנדט הבריטי. הבריטים הביאו עימם גישה שונה מאוד מהגישה התורכית עם רגישות רבה לאתרים היסטוריים ולעקרונות תכנון ושימור. שכונת ממילא, המסתירה את החומות ומגמדת את העיר העתיקה הייתה לצנינים בעיניהם. ובמהלך כל תקופת שלטונם ניסו להשליט סדר ולקבוע עקרונות תכנון שיסדירו את שכונת ממילא. עקרונות אלה כוללים בעיקרם הרחקת הבניה מהחומות והריסת המבנים שנשענו עליהן, והגבלת בנייה לגובה בכדי לשמר זוויות ראיה לאגן העיר העתיקה.

בתאריך 1 בדצמבר 1947 הסתערו מפגינים ערבים על המרכז המסחרי בשכונת ממילא. על פי עדויות, המתפרעים בזזו את החנויות, רצחו ופצעו את הסוחרים היהודים בעוד השוטרים הבריטים הביטו בנעשה בשוויון נפש. לאחר מכן הוצת המרכז המסחרי ונשרפו מספר בתים נוספים בשכונה.

[עריכה] העיר המחולקת: 1948-1967

מנזר סן ונסן דה פול - המבנה הראשון שנבנה בממילא, ואחד משני המבנים המקוריים היחידים שנותרו בה
הגדל
מנזר סן ונסן דה פול - המבנה הראשון שנבנה בממילא, ואחד משני המבנים המקוריים היחידים שנותרו בה

עם תחילת מלחמת העצמאות ננטשה ממילא מתושביה היהודים והערבים כאחד, והפכה לאזור קרב. בשנת 1949, עם סיום מלחמת העצמאות בהכרזת שביתת הנשק בין ישראל לצבאות מדינות ערב, חולקה ירושלים לשניים, כאשר קטע הגבול שנקרא "הקו העירוני" מקיף את ירושלים המערבית ממזרח, מצפון ומדרום. המע"ר, שהיה בחלקו בעיר העתיקה ובחלקו בעיר החדשה, חולק אף הוא לשניים בקו החומות. שכונות המגורים הצמודות לקו העירוני הידרדרו והלכו, כתוצאה מירי צלפים מזדמן ופגיעות נוספות. בעיקר ניכרה ההדרדרות בשכונות הצמודות לחומות, מוסררה וממילא. מצב זה נמשך במשך 19 שנה עד מלחמת ששת הימים ב-1967 בה כבשה ישראל את כל שטחי הגדה המערבית מירדן, ובכללם את כל שטחי מזרח ירושלים על האוכלוסייה שבהם.

קווי שביתת הנשק עברו דרך מתחם ממילא, כך שכשלושה רבעים מהמתחם (חלקו המערבי) הוחזקו בידי ישראל והיתר (חלקו המזרחי) הוגדר כשטח הפקר שבתחומי השלטון הירדני. מתחם ממילא נפגע קשות בזמן המלחמה, בתים רבים נהרסו בהפגזות והאזור הפך במהירות לאזור גבול טיפוסי: אזור של מבני מגורים מטים ליפול, שאוכלסו במשפחות עולים מרובות ילדים ומעוטות יכולת, וכן מבני מלאכה זעירה ומוסכים. הבניינים הצמודים לחומה נפגעו מדי פעם מירי ומאבנים שנזרקו על ידי הלגיונרים הירדנים שישבו בעמדות על חומות העיר העתיקה. חומות בטון עבות חצצו בין השטח הישראלי והירדני בתוואי רחוב ממילא, רחוב יפו וככר צה"ל.

[עריכה] העיר המאוחדת: 1967 עד ימינו

הרצל בחזית בית שטרן בו התארח, 1898
הגדל
הרצל בחזית בית שטרן בו התארח, 1898

מצבה של שכונת ממילא בשוך הקרבות ב-1967 מתואר כעיי חורבות. אין ספק שכל השכונה סבלה מהזנחה וממעמד נמוך כיאה לאזור גבול, אך כפי הנראה רק חלקה היה הרוס. קשה במיוחד היה מצבו של "בית טאנוס" אשר המשיכו להתגורר בו דיירים רבים בצפיפות גבוהה ובתת תנאים. לאחר זמן רב הצליחה העירייה לפנות את כל בית טאנוס מיושביו, והכריזה על הבניין כמיועד להריסה. בניין נוסף שעורר הד ציבורי רבים כשהוחלט על הריסתו הוא בית שטרן ברחוב ממילא 18, הבית שאירח, את בנימין זאב הרצל בביקורו בארץ ב-1898 בעלי הבית הפכו את החדר בו ישן הרצל למוזיאון קטן ואף על פי שהועלו ספקות בנוגע לאמיתות טענתם, והחשיבות השולית של האירוע ההיסטורי, התוכניות להריסת המבנה הביאו להתנגדות ממושכת מצד אזרחים רבים ומצד המועצה לשימור אתרים. המאבק הניב תוצאות חלקיות, והוחלט כי בית שטרן יפורק וישוחזר מחדש באתר לאחר הבניה.

לאחר איחוד העיר תחת שלטון ישראל נפרצו חומות הבטון שהפרידו בין מתחם ממילא והעיר העתיקה והוחל בתהליך מהיר של הריסת כל המבנים שלאורך החומה, ובכללם "בית טאנוס" המפורסם. בתקופה זו תוכנן כביש מספר 1, ציר צפון-דרום החוצה את העיר דרך ממילא.

[עריכה] שיקום ממילא

בשנות ה-70 התעוררו מחשבות לגבי שיקום ופיתוח של שכונות הגבול ממילא ומוסררה, נוכח העליבות והנחשלות בשכונות אלו. ממילא הוגדרה כאזור שיקום בעדיפות ראשונה. הבניינים שבחלקו המזרחי של המתחם הוגדרו כבניינים לשימור, והשכונה כולה הוגדרה כשטח בתחום הפיקוח של העיר העתיקה אשר לגביו יש להקפיד על גובה הבניה ביחס לעיר העתיקה, ולשמירת מבטים פתוחים. כמו כן נכלל מרבית מתחם ממילא בתוכנית המתאר של העיר העתיקה מ-1972, ובתוכנית הגן הלאומי מסביב לחומות. תוכניות אלה הגדירו את מרבית שטח המתחם כשטח פתוח. התוכניות לשקם את ממילא לבשו עד מהרה אופי אינטנסיבי, ובראשית שנת 1971 הוקמה חברת "קרתא" - חברה לפיתוח מרכז ירושלים. הפרויקט הראשון של חברה זו אמור היה להיות פינוי, תכנון וביצוע פיתוח מתחם ממילא, לצורך כך הופקעו כ-100 דונם משטח ממילא והועברו לבעלות "קרתא" לצורך שיקום. התכנון הופקד בידי האדריכלים ז'ילבר וייל ומשה ספדיה – "הצוות לתכנון ממילא", שתכננו בהתאם לתוכנית אב של "הצוות לתכנון מרכז ירושלים" של עיריית ירושלים. תוכנית האב אישרה את פינוי והריסת כל המבנים במתחם למעט מנזר סן ונסן דה פול וחדר הרצל, וקבעה הנחיות ומגבלות לתכנון החדש.

ראש העיר טדי קולק נתן לפרויקט את מלוא הגיבוי והכריע פוליטית את רוב המתנגדים לו בעירייה. תוכנית חלופית שהוכנה על ידי האדריכל דוד קרויאנקר ביוזמת סגן ראש העיר ומחזיק תיק התכנון והבנייה, מירון בנבנישתי, שהציעה לפתח את ממילא תוך שימור חזיתות הבתים הקיימים, נגנזה מיידית על ידי קולק בלא שעלתה לדיון. חברת קרתא פינתה מהשכונה כ-700 משפחות, מוסדות ובתי עסק והעבירו אותם לשכונות אחרות בעיר כדוגמת בקעה או נווה יעקב. בעלי המלאכה והמוסכים הועברו לאזור תעשייה בתלפיות, ובסך הכול השקיעה המדינה בפינוי כ-60 מיליון דולר. פינוי הדיירים והריסת המבנים הישנים הושלמו בשנת 1988 והמכרז לביצוע הפרויקט נסגר בשנת 1989. בכך בא קיצה של שכונת ממילא, ועם סיום הפינוי הפכה השכונה הוותיקה ל"מתחם" ממילא המצפה לבנייתו מחדש.

תושבי ממילא המפונים, כמו גם תושביה המפונים של שכונת ימין משה, היו מקרב יוצאי ארצות האיסלאם. מצבם המוחלש, מבחינה כלכלית ופוליטית, סייע בידי קולק לבצע את תוכניתו. התוכנית הרעה את מצבם, שכן, לאחר מלחמת ששת הימים עלה ערך הנדל"ן של אזורים הקרובים לעיר העתיקה ולקו התפר שבין ירושלים המערבית למזרחית. סילוקם של תושבי השכונה (כמו גם משכונות אחרות) היה אחד הגורמים לפעולות המחאה של הפנתרים השחורים.


[עריכה] בניית המתחם החדש

פרויקט המגורים כפר דוד, דירות יוקרה במבנה המדמה את סימטאות ירושלים
הגדל
פרויקט המגורים כפר דוד, דירות יוקרה במבנה המדמה את סימטאות ירושלים

המתחם חולק לארבעה אזורי תכנון: אזור מסחרי במדרחוב ממילא הכולל חניון גדול, שדרה ופארק בעמק, אזור מגורים בשיפולים הדרומיים של המתחם ואזור מלונות לאורך רחוב המלך דוד. חברת לאדברוק שזכתה במכרז בנתה את אזור המגורים כשכונה סגורה בשם "כפר דוד" שמרבית יחידות הדיור בו נמכרו לתושבי חוץ. לאחר מספר שנים נבנה גם מלון "הילטון ירושלים" (לימים "מצודת דוד") בעורף שכונת המגורים. חברת קרתא בנתה סמוך לשער יפו חניון גדול. ויכוחים רבים שנתגלעו בין חברת לאדברוק וחברת קרתא הביאו ליציאתה של חברת לאדברוק מההסכם. את הזכויות להמשך הבניה קנתה חברת "אלרוב" של היזם אלפרד אקירוב, אך התנגדויות רבות כנגד הפרויקט עיכבו את המשך הוצאתו לפועל. דוגמה לכך היא התנגדותם של רבנים להקמת מרכז מסחרי עם בתי קולנוע כה קרוב לחומות העיר העתיקה, ומחלוקת על פעולת המתחם המסחרי בשבת. לאחר התדיינויות משפטיות ארוכות שנים והקפאת המשך העבודות, נקבע בבוררות בתחילת 2005 כי על עיריית ירושלים וחברת קרתא לפצות את היזם, שבעקבות כך הודיע על חידוש העבודות.

בתחילת שנת 2006 עדיין עומד מתחם ממילא כפרויקט בלתי גמור. אחד משני בתי המלון המתוכננים הושלם, והוא כיום מהמפוארים במלונות הארץ (מלון מצודת דוד). פרויקט המגורים "כפר דוד" מאוכלס, בעיקרון, אך בשל העובדה שמרבית דירותיו נמכרו לבעלי הון מחו"ל לא שוררים בו חיים ניכרים לעין, והוא נראה לרבים כ"עיר רפאים". חלקו המסחרי של המתחם היה תקוע בשלבי אמצע בניה במשך שנים רבות, ללא התקדמות, ורק לאחרונה נתחדשו העבודות בו ובמלון הנוסף העתיד לקום. החלו גם העבודות לשחזור ולהקמה מחדש של "בית שטרן", שפורק בתחילת העבודות לפני שנים רבות, וחלקיו נשמרו.


רחוב יפו, ירושלים
אתרים לאורך רחוב יפו
(1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת (בבניה) | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן יהודה | (6) נחלת שבעה
(7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) פרויקט ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד
(A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך מומלץ