פיי דאנאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פיי דאנאווי בפסטיבל קאן בשנת 2001
הגדל
פיי דאנאווי בפסטיבל קאן בשנת 2001

פיי דאנאווי (נולדה ב-14 בינואר, 1941 בבסקון, פלורידה), שחקנית קולנוע אמריקאית, וזוכת פרס האוסקר בשנת 1977 בקטגורית השחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "רשת שידור". דאנאווי ידועה בשל תפקידיה בסרטיהם של במאים מובילים בפריחתו של הקולנוע האמריקני בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כארתור פן ("בוני וקלייד") ורומן פולנסקי (צ'יינהטאון). בשנות ה-80 הועם כוכבה, אך היא המשיכה לשחק בתפקידי משנה.

תוכן עניינים

[עריכה] ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת

דאנאווי נולדה כ"דורותי פיי דאנאווי", לעקרת הבית גרייס דאנאווי ובעלה, ג'ון דאנאווי, סמל בצבא ארצות הברית. את ילדותה בילתה בערים שונות בארצות הברית ובאירופה שם הוצב אביה במסגרת שירותו הצבאי. משבגרה למדה במחלקת התיאטרון של אוניברסיטת בוסטון, וכן באוניברסיטת פלורידה. כשהתחילה לקדם את קריירת המשחק שלה, השמיטה משמה את השם "דורותי".

דאנאווי החלה בקריירה של שחקנית תיאטרון בניו יורק. בתחילה הופיעה בתפקידים שזכו לתשומת לב בהפקות אוף ברודווי. ב-1962 שיחקה את בתו של תומס מור בהפקת המחזה "אדם לכל עת", ולאחר מכן בהצגות כ"לאחר הנפילה". בתפקידים אלו משכה תשומת לב שהביאה לקבלת תפקידיה הקולנועיים הראשונים.

בשנת 1967 קיבלה את תפקידה הראשון בקולנוע בקומדיה בשם "The Happening", שתיארה את חטיפתו של איש עסקים עשיר בידי ארבעה היפים. באותה שנה שיחקה בסרטו של אוטו פרמינג'ר "Hurry Sundown", מלודרמה אפית על יחסי לבנים ושחורים בדרום. סרטים אלו לא זכו להצלחה ביקורתית או קופתית.

[עריכה] תקופת הזוהר

כוכבה של דאנאווי זרח עקב הופעתה בסרטו של ארתור פן בוני וקלייד. בסרט שיחקה דאנאווי את השודדת בוני פרקר, שלצד שותפה, קלייד בארו, הטילה אימתה על דרום מערב ארצות הברית בתקופת השפל הגדול. הסרט עסק באנשים צעירים החיים על זמן שאול בתקופה של שינוי תרבותי ומשבר חברתי, ועל אף שכלל שחזור נאמן לשנות ה-30, היה בגדר אמירה נוקבת על התקופה בה נוצר. הסרט היה לאחד הסרטים המגדירים של "תרבות הנגד" של שנות ה-60, ואבן דרך בדרכו של הקולנוע האמריקני, אל הסרטים המודעים מבחינה פוליטית בעלי האמירה החברתית הנוקבת, שאפיינו קולנוע זה בעשור שלאחרי "בוני וקלייד". למראה הבלונדיני והקריר של דאנאווי, כמו גם לעוצמה הרגשית שהפגינה במשחקה, חלק ניכר בהצלחת הסרט. כשלצידה וורן ביטי, הצעיר והנאה, שיחקה דאנאווי דמות מורכבת, מושכת, וטראגית. סצינת הסיום בה נקלעים בוני וקלייד למארב של ה-FBI, ובמשך דקות ארוכות, בהילוך איטי, נפגעים ממטר של כדורים, קיבעה את דמותה של דאנאווי בזכרון הקולנועי, והייתה לאחד מסמלי התקופה. התפקיד הביא לדאנאווי מועמדות לפרס האוסקר בשנת 1967, אך באותה שנה ניתן הפרס לקתרין הפבורן על "נחש מי בא לסעוד".

לאחר "בוני וקלייד" הפכה דאנאווי לאחת השחקניות המבוקשות ביותר בקולנוע האמריקני והבין לאומי. העשור שלאחר "בוני וקלייד" היה תקופת הזוהר של דאנאווי, ששיחקה בארצות הברית ובאירופה במגוון של סרטים של טובי במאי התקופה. בין היתר שיחקה בסרטו של אליה קאזאן "ההסדר" (1969), בסרט נוסף של ארתור פן, "איש קטן גדול" (1970), דרמה העוסקת בעמידתו האחרונה של הגנרל ג'ורג' ארמסטרונג קאסטר ב"ליטל ביג הורן", בה כיכב דסטין הופמן לצידה. כן שיחקה בלהיטים הוליוודיים כסרט האסונות "המגדל הלוהט" (1974), "שלושת ימי הקונדור" (לצידו של רוברט רדפורד) (1975), סרט האימה "עיניה של לורה מארס" (1978) לצידו של טומי לי ג'ונס, סוחט הדמעות "סיפורו של אלוף" (1979) ולהיטים הוליוודיים נוספים.

תפקידה בסרטו של רומן פולנסקי "צ'יינהטאון" נחשב על ידי רבים לטוב שבתפקידיה. "צ'יינה טאון" הוא סרט אפל שנוצר כעשרים שנה לאחר דעיכת הז'אנר, ועוסק בשחיתות שלטונית, ברצח ובגילוי עריות. דאנאווי שיחקה את אוולין מולריי, בתו של איש העסקים העשיר נח קרוס (ג'ון יוסטון) המעורב במזימת נדל"ן הנחשפת במהלך הסרט על ידי הבלש הפרטי ג'ק גיטיס (ג'ק ניקולסון) אך אותה מזימה מושחתת היא רק סיפור רקע לסיפור האמיתי, בו ניהלה מולריי מערכת יחסים של גילוי עריות עם אביה שהביאה ללידתה של בת. משחקה של דאנאווי בתפקיד הדמות המורכבת, החידתית, המסתירה סוד אפל הנחשף לאיטו במהלך הסרט, הביא ליצירת סצינות בלתי נשכחות, כגון הסצינה בה חוקר ניקולסון את דאנאווי מיהי הצעירה עמה נפגשה. "היא אחותי" עונה דאנאווי. ניקולסון אינו מאמין לה, וסוטר לה על לחיה. "היא בתי" עונה דאנאווי, וזוכה לסטירה נוספת. לבסוף היא מתוודה - "היא אחותי וגם בתי". גם על תפקיד זה הייתה דאנאווי מועמדת לפרס אוסקר.

שיא הקריירה של דאנאווי היה בסרט "רשת שידור" (1976) בו שיחקה את המפיקה קרת הרוח והאכזרית דיאנה כריסטנסן. הסרט היה סאטירה אכזרית על עולם התקשורת בארצות הברית, וזכה להצלחה קופתית וביקורתית. הדמות אותה שיחקה דאנאווי, הוגדרה בידי אחת הדמויות בסרט, מקס שומכר (ויליאם הולדן) כ"התגלמות הטלוויזיה. אדישה לסבל, לא רגישה לשמחה, מצמצמת את כל החיים לגוש של באנאליות. מלחמה, רצח, מוות, נראים לה כבקבוקי בירה, ועיסוקה היום יומי הוא יצירת קומדיה מנוונת...". הסרט היה בין הסרטים המובילים בשנה בה הוקרן, וזכה למספר רב של פרסי אוסקר. דאנאווי זכתה באוסקר על תפקידה, כמו גם התסריטאי פאדי צ'ייבסקי, והשחקנים פיטר פינץ' וביאטריס סטרייט.

[עריכה] דעיכת קריירת המשחק

בשנת 1981 הופיעה דאנאווי בסרט "אמא יקרה", בה שיחקה את שחקנית הקולנוע האגדית משנות ה-40, ג'ואן קראופורד. הסרט נכתב על פי ספרה של בתה המאומצת של קראופורד, כריסטינה, שהעלתה טענות כלפי אמה על התעללות. היה זה תפקידה הגרוע ביותר של דאנאווי, ורבים (וביניהם דאנאווי) סבורים כי הוא הביא לחורבן קריירת המשחק שלה. דאנאווי, המאופרת בכבדות על מנת שתדמה לקראופורד, שיחקה משחק מוגזם וצעקני. את הבלונד הזוהר של בוני פארקר החליפה פאה נוכרית שחורה כבדה ומכוערת בנסיון להידמות לקראופורד. הסרט היה לכשלון מסחרי, והביא לדאנאווי ביקורות שליליות במיוחד.

גם בשנים היפות של קריירת המשחק שלה שיחקה דאנאווי דמויות הנמצאות במצוקה רגשית, על סף ההיסטריה ולעיתים אף מעבר לו. משחקה הצעקני וההיסטרי כקראופורד האיר באור מגוחך גם את תפקידיה הגדולים מהעבר.

דאנאווי המשיכה לשחק בהוליווד, אך שוב לא זכתה לתפקידים הגדולים בסרטים המובילים, להם זכתה לפני "אמא יקרה". בין תפקידיה משנים אלו ראויים לציון "עכבר הבארים" (1987) בו שיחקה אלכוהוליסטית, לצידו של מיקי רורק, חלום אריזונה (1993) בבימויו של אמיר קוסטוריצה ו"דון חואן דה מרקו" (1995) בו שיחקה לצידם של מרלון ברנדו וג'וני דפ. בשנת 1992 שיחקה בסרטו של עמוס קולק "להב חצוי" בתפקיד ראשי של עיתונאית אמריקנית המגיעה לישראל על מנת לסקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומוצאת עצמה מאוהבת בקצין ישראלי נאה, על אף שהיא סולדת מפעולותיו בדיכוי האינתיפאדה הראשונה.

את שקיעת קריירת המשחק של דאנאווי ליוו תקריות מביכות כגון פיטוריה מהתפקיד הראשי בהפקת המחזה המוזיקלי "שדרות סאנסט" בברודווי.

דאנאווי אינה נמנעת מהופעות בטלוויזיה. בשנת 2005 ניסתה את כוחה בצוות תכנית הריאליטי "הכוכבנית", תכנית העשויה על פי הפורמט של "אליל אמריקני", בה בוחר צוות של שחקנים ובמאים את "הכוכבת הבאה". כן זכורה הופעתה בפרק מן הסידרה "זירת הפשע".

[עריכה] חייה האישיים

שמה של דאנאווי נקשר לסדרה של גברים בעלי שם, החל מן הקומיקאי לני ברוס, ועד לשחקן מרצ'לו מסטרויאני. היא הייתה נשואה פעמיים. בתחילה בין 1974 ל-1979 לזמר פיטר וולף מ"ג'יי גיילס באנד", ולאחר מכן בין 1984 ל-1987 לצלם הבריטי הידוע טרי או'ניל, ולזוג בן בשם ליאם או'ניל. בשנת 2003 חשף או'ניל בראיון את העובדה כי הבן מאומץ.

בשנת 1995 הוציאה לאור ביוגרפיה שכותרתה: "מחפשת את גטסבי: חיי". הכותרת מתייחסת לתקרית בשנת 1974 בה הועדפה מיה פארו על פניה בהפקת הסרט "גטסבי הגדול".

[עריכה] פילמוגרפיה חלקית

  • בוני וקלייד (1967)
  • ההסדר (1969)
  • איש קטן גדול (1970)
  • צ'יינהטאון (1974)
  • המגדל הלוהט (1974)
  • שלושת ימי הקונדור (1975)
  • רשת שידור (1976)
  • עיניה של לורה מארס (1978)
  • סיפורו של אלוף (1979)
  • אמא יקרה (1981)
  • המאדאם מבוורלי הילס (1986)
  • חף מפשע (1985)
  • עכבר הברים (1987)
  • להב חצוי (1992) -סרט ישראלי
  • חלום אריזונה (1993)
  • רוצח במשרה זמנית (1993)
  • דון חואן דה מרקו (1995)
  • התא (1996)
  • משפחה המבחן (1997) -סרט טלוויזיה
  • ז'אן ד'ארק (סרט) (1999)
  • רחובות מושחתים (2000)
  • חוקי המשיכה (2002)
הקודם:
1975 - לואיז פלטצ'ר ("קן הקוקייה")
זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
לשנת 1976 - פיי דאנאווי ("רשת שידור")
הבא:
1977 - דיאן קיטון ("אנני הול")


[עריכה] קישורים חיצוניים