הצנזורה הצבאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צנזורה צבאית/בטחונית: - צנזורה שנועדה להגן על בטחון המדינה.

תוכן עניינים

[עריכה] צנזורה

צנזורה - פיקוח ושליטה על הפצת מידע, היא מוטלת לרוב על-ידי גופי ממשל. לעיתים צנזורה מופעלת על נסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. המידע המצונזר יכול לנוע בין מילים מסוימות, או מושגים שלמים. הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהם. כיום יש ארבעה סוגי צנזורה עקריים:

  1. מוסרית (סרטים, מחזות), כשהנימוק הוא "מניעת תועבה" מהצופים.
  2. מדינית, בנוסף סרטים ומחזות גם ספרים, כתבי-עת, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת,לשם מניעת ביקורת על המשטר.
  3. ביטחונית (צבאית) עליה מדבר ערך זה, שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים וביטחוניים.
  4. משפטית, המתבטאת בצווי איסור פרסום (של שמות חשודים, מהות העבירה, או הגנה על שמו של הקורבן כמו במקרה מלכת יופי שנאנסה).

[עריכה] תפקיד הצנזורה הבטחונית

הצנזורה הבטחונית נועדה לאזן בין שני ערכים, האחד הוא "זכות הציבור לדעת" כחלק מהערך הדמוקרטי של חופש הביטוי, והשני הוא הערך הבטחוני המחייב פיקוח על חשיפת מידע שפרסומו יגרום לנזק ממשי לבטחון המדינה.

תפקידה של הצנזורה הבטחונית לוודא שחומר המופץ באמצעי התקשורת או בכתב לא יכלול ידיעות העלולות לפגוע בביטחון אותה מדינה. לשם כך הצנזורה הבטחונית/צבאית בודקת שידורי טלוויזיה ורדיו, עיתונים, ספרים, מכתבים ומוחקת קטעים שנראים לה כמסכנים את בטחון המדינה.

גם בארצות הברית בה חופש העיתונות הוא ערך עליון, הופעלה ומופעלת צנזורה צבאית, החל בתקופת מלחמת האזרחים, דרך מלחמת המפרץ וכלה במלחמה בעיראק.

[עריכה] עידן האינטרנט

בעידן האינטרנט הופך תפקידה של הצנזורה להיות קשה מאד, היות ומידע על נושאים חסויים מפורסם באתרים השוכנים במדינות אחרות, הצנזורה לא יכולה לשלוט על אתרם אלו, היות ואינם תחת שיפוטה, ולרוב גם לא יכולה לחסום גישה אליהם.

[עריכה] בישראל

בישראל בוטלה הצנזורה על מחזות בשנת 1991, אולם עדיין נשארה צנזורה על סרטי קולנוע המופעלת על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות וכמו כן מופעלת צנזורה ביטחונית, המגבילה פרסומים הקשורים לביטחון המדינה.

הצנזור בישראל ממונה על ידי שר הבטחון, בנוסף לתפקידו כצנזור הראשי הוא גם מפקד יחידת הצנזורה הצבאית בצה"ל, המאפיין הייחודי של הצנזור הצבאי הוא בכך שאחרי מינויו הוא אינו כפוף לשר הבטחון, לרמטכ"ל או לקצין אחר, אמנם הוא מתייעץ הן עם הדרג המדיני והן עם הדרג הצבאי, אבל לבסוף הוא מחליט את החלטותיו באופן עצמאי.

[עריכה] הבסיס החוקי לצנזורה הבטחונית בישראל וסמכויותיה

סמכותה של הצנזורה נובעת מתקנות ההגנה (שעת חרום) מ-1945.

  • תקנה 86 קובעת הגדרות, ביניהן: ""צנזור" פירושו כל אדם שמינה אותו שר הבטחון לכך בכתב"
  • תקנה 87 – קובעת שהצנזור רשאי לאסור פרסום אם לדעתו הדבר יפגע בביטחון המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי.
  • תקנה 88 – עוסקת בייצוא וייבוא של חומר. תקנה זו דומה לתקנה 87 ומשלימה את הסמכות הרשומה בה. המשמעות היא שסמכות הצנזור חלה גם על כלי תקשורת זרים.
  • תקנה 89 - מרחיבה את סמכותו של הצנזור לחבילות שנשלחו בדואר או עברו דרך המכס, וכן לכל חומר מודפס העובר במכס.
  • תקנה 90 - מסמיכה פקידי דואר לבדוק, כנציגי הצנזורה, תכולת חבילות.
  • תקנה 91 - מרחיבה את הסמכות לתעודה, דמות, תמונות, תצלום, וקובעת דרכי פיקוח עבורם.
  • תקנה 92 - מרחיבה את הסמכות לאנשים היוצאים מהארץ וחפציהם, כולל סמכות לביצוע חיפוש גופני.
  • תקנה 93 - בחינת משלוחים, מתן זכות חיפוש בכל חבילה הנכנסת או יוצאת מהמדינה, כולל חיפוש בכלי רכב, מטוסים, אוניות ושאר אמצעי תובלה.
  • תקנה 94 - הבסיס החוקי לפיקוח על העיתונים: לפני הוצאה לאור של עיתון יש לקבל היתר בכתב של הממונה על המחוז, אשר רשאי לתת או לא לתת אישור כזה על פי שיקול דעתו, וכן לבטל על פי שיקול דעתו היתר שניתן בעבר.
  • תקנה 95 -הרחבת התקנה הקודמת לגבי פרסום הודעות רשמיות.
  • תקנה 96 - הרחבת תקנה 94 לגבי חוברות, מודעות, כרוזים ושאר אמצעי פרסום.
  • תקנה 97 – קובעת שהצנזור רשאי לדרוש כל חומר טרם פרסומו בכל דרך, וזאת על מנת שהצנזור יוכל לממש את סמכותו לאשר או לא לאשר חומר לפרסום.
  • תקנה 98 – קובעת שאם צונזרו חלקים מסוימים בידיעה או בפרסום, יש לוודא שאי אפשר יהיה להבחין בכך שהפרסום עבר טיפול צנזוריאלי (לדוגמה, אסור לפרסם ידיעה שמופיעים בה סימני מחיקות), וכן אסור להוסיף הערה שחלקים מסוימים נמחקו על ידי הצנזורה.
  • תקנה 99 - מסמיכה כל פקיד מורשה להחרים פרסומים שלא אושרו.
  • תקנה 100 – אם עיתון עובר עברה צנזוריאלית, רשאי הצנזור להחרים כל ציוד דפוס ששימש להדפסת פרסום שלא אושר, או להורות על סגירת בית הדפוס, או לאסור על הפעלת ציוד אחר ששימש להוצאת הפרסום האסור, מתוך סעיף 100 משתמש שאם עיתון עובר עברה צנזוריאלית רשאי הצנזור לסגור אותו.
  • תקנה 101 - מקנה לצנזור סמכויות חיפוש (באמצעות המשטרה) כולל חיפוש גופני, וכן סמכויות החרמת ציוד.

סעיף 113 לחוק העונשין (ריגול חמור)- לפני ששונה, החוק קבע שכל מי שמוסר ידיעה סודית יואשם בריגול חמור. סעיף זה בוטל וכיום צריכה להיות כוונה לפגוע בביטחון המדינה. הגדרה למונח "ידיעה סודית" מופיעה בסעיף 133(ד) – זוהי ידיעה שהממשלה הכריזה עליה בצו שהיא עניין סודי. באופן כללי, צו ממשלתי נעשה תקף רק לאחר שפורסם ברשומות. ישנו צו הקובע שכל ידיעה הקשורה לישיבות הקבינט הביטחוני היא ידיעה סודית. עקב כך הצנזור חייב לאסור פרסום ידיעות העוסקות בישיבות של הקבינט הביטחוני. אם עיתונאי מפרסם ידיעה מודלפת מישיבת קבינט, הוא עשוי להיות מואשם בריגול (אם יראו שהתכוון לפגוע בביטחון המדינה). עולה מכך בעיה – ניתן לדון בהחלטות פוליטיות במסווה ביטחוני, אף על פי שאין להן כל קשר לנושא בטחוני, ובכך למנוע את פרסומן.

הערות:
לתקנה 97 - תקנה זו בעייתית עקב השימוש במילה "כל", ועלולה להיווצר בעיה של אפליה. יש "רשימת נושאים" המכילה כ- 40 נושאים ביטחוניים שמועברת אל כל מערכות העיתונים. כל כלי תקשורת שרוצה לפרסם ידיעה הקשורה לאחד הנושאים ברשימת הנושאים חייב לקבל אישור מוקדם מהצנזור. לרוב מגישים לאישור הצנזור רק כתבות בנושאים המופיעים ברשימה. אבל היות והצנזור יכול לדרוש לעיין בכל חומר, הוא יכול לדרוש מעיתונים מסוימים חומרים העוסקים בנושאים שאינם מופיעים ברשימה. הוא יכול גם להשהות את מתן האישור עד לאחר מועד יציאת העיתון. אפליה כזו אכן מתבצעת כנגד עיתונים בשפה הערבית.

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: תקנות ההגנה (שעת חרום)

[עריכה] בצה"ל

תפקידי הצנזורה הצבאית נרחבים אף יותר, וכוללים מניעת פגיעה בשמו הטוב של צה"ל.

[עריכה] ועדת העורכים

ערך מורחב – ועדת העורכים

ועדת העורכים גוף המתאם בין התקשורת הכתובה והמשודרת בישראל לבין גורמי הביטחון במדינה.
בוועדה חברים נציגים של כלי התקשורת בישראל, היא נפגשת באופן סדיר עם ראש הממשלה, שרים קצינים ופקידים במערכת הביטחון, שמעבירים לוועדה מידע בתמורה להבטחה שגופי התקשורת לא יפרסמו אותו, גם אם יקבלו אותו ממקור אחר.

הוועדה נוסדה בשנת 1942, ביוזמת עורכי העיתונים, שביקשו לקבל הכוונה מהנהגת היישוב בכל הקשור לפרסום מידע על נושאים רגישים.

[עריכה] ראו גם