ניקולה בואלו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולה בואלו (1 בנובמבר 1636 - 13 במרץ 1711), משורר ומבקר ספרותי צרפתי.
נולד בפריז כבן החמישה עשר לאב שהיה פקיד בפרלמנט (המועצה המשפטית) של פריז. אמו נפטרה בהיותו בן שנתיים, ונראה כי סבל מהזנחה בילדותו. נועד לכמורה ולמד תאולוגיה בסורבון, אך העדיף את לימוד המשפטים וב-1656 הוסמך כפרקליט. הוא מאס במקצועו זה והתאונן על גניבת הדעת המתבצעת במעטה של צדק. ב-1657 נפטר אביו ובואלו קיבל בירושה סכום שאפשר לו להקדיש את זמנו לשירה. ב-1660 הופיעה הסטירה הראשונה שלו, שהייתה חיקוי של המשורר הרומי יובנליס. על סטירה זו נוספו סטירות אחרות, ומספרן הושלם ל-12 ב-1666. בסטירות אלה תקף בואלו משוררים של תקופתו, והציע לבסס את החריזה על סדר ושיטה, ולעשות שימוש יעיל יותר בשפה הצרפתית. בין היתר, תקף את ספורי הגבורה והאהבה של מדליין דה סקודרי ושל מאדאם דה לה פייט. בואלו היה חברם של המשורר לה פונטיין ושל המחזאים רסין ומולייר, שאתם נהג להיפגש ולשוחח על נושאים ספרותיים.
החל ב-1669 הופיעו ה"אגרות" של בואלו, שבהן הלך בדרכו של המשורר הרומי הורציוס, וכתב בסגנון מהודר ומלוטש. "אגרות" אלה עוררו את התפעלותו של המלך לואי הארבעה עשר שהעניק לבואלו קצבה שנתית. ב-1674 הופיע ספרו "אמנות הפיוט" שהיה חיקוי ליצירה בשם דומה שנכתבה על ידי הורציוס הרומי. בספר זה בואלו הניח את יסודות החריזה בשירה הצרפתית לעתיד, ונודעה לו גם השפעה על השירה האנגלית. באותה שנה הופיע גם "עמוד הקריאה", שירת גבורה שנכתבה בסגנון היתולי. ב-1677 בואלו ורסין נתמנו לכותבי ההיסטוריה של המלך לואי הארבעה עשר. ב-1684 בואלו התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית בהמלצתו של המלך. ב-1687 פרש מתפקידיו וקנה בית בכפר. ב-1705 מכר את הבית, חזר לפריז והתגורר עם כומר הוידוי שלו במנזר של הקתדרלה נוטרדאם, ושם נפטר ב-1711.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

