דייוויד ניבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דייוויד ניבן בתפקיד ג'יימס בונד בסרט קזינו רויאל
הגדל
דייוויד ניבן בתפקיד ג'יימס בונד בסרט קזינו רויאל

ג'יימס דייויד גרהם ניבן הידוע בשם דייוויד ניבן David Niven ‏ (1 במרץ 1910 - 29 ביולי 1983), שחקן קולנוע אנגלי זוכה פרס האוסקר על תפקידו בסרט "שולחנות נפרדים".

[עריכה] ביוגרפיה

דייוויד ניבן נולד בלונדון, אביו היה ויליאם אדוארד גרהם ניבן ואימו, הנרייטה ג'וליה דה-גאשר, הייתה ילידת ויילס ממוצא צרפתי-בריטי. שמו דייוויד ניתן לו כי נולד ביום דייוויד הקדוש. אביו נהרג בשנת 1915 בקרב גליפולי, אימו נישאה בשנית לסר תומס קומין-פלאט. בילדותו למד בבית הספר "סטואו" (Stowe), והשלים את לימודיו באקדמיה הצבאית המלכותית "סנדהרסט" (Sandhurst). חינוכו זה גרם לו להראות כ"קצין וג'נטלמן", הופעה שהייתה סימן ההיכר שלו בהמשך חייו. במשך שנתיים שירת ניבן במלטה במסגרת חטיבת החי"ר הקל של ההיילנדס ("Highland Light Infantry"). ניבן נהג לומר שנולד בקירימור שבסקוטלנד כיוון שהאמין שהמקום נשמע רומנטי יותר מאשר לונדון.

בתחילת שנות השלושים הגיע להוליווד והופיע כניצב במערבונים. ב-1935 קיבל תפקיד קטן בסרט "המרד על הבאונטי", ובעקבותיו חתם על חוזה ארוך-טווח עם המפיק סמואל גולדווין להופעה כשחקן בתפקידי משנה. החוזה ביסס את מעמדו כשחקן והוביל אותו לשחק בתפקידים ראשיים בסרטים רבים כמו הקומדיה "אמא רווקה" לצידה של ג'ינג'ר רוג'רס משנת 1939.

במלחמת העולם השנייה שירת ניבן בצבא הבריטי, הוא הועלה לדרגת סגן אלוף והשתתף בנחיתה בנורמנדי. בתקופת המלחמה הופיע בשני סרטי קולנוע בעלי אופי תעמולתי, "The First of the Few" ו- "The Way Ahead". משרתו האישי של ניבן בצבא היה פיטר יוסטינוב.

על אף ההתענינות הציבורית בחיי ידוענים בצבא, סרב ניבן בנימוס ובהחלטיות לדבר על הנושא. אחרי שבריטניה הכריזה על מלחמה ב-1939, היה ניבן בין הראשונים שעזבו את קריירת המשחק והתגייסו לצבא. ניבן היה ידוע בנטייתו לספר אותם סיפורים שוב ושוב, אבל על חוויותיו בצבא לא סיפר דבר. פעם אמר: "אומר דבר אחד על המלחמה, סיפורי הראשון והאחרון. חברים בקשו ממני לחפש את קבר בנם קרוב לבסטויין. מצאתי את הקבר בין 27,000 קברים נוספים. אמרתי לעצמי שיש 27,000 סיבות מדוע אתה צריך לשתוק אחר המלחמה". ב-1971 כאשר פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "הירח הוא בלון", הפסיק את שתיקתו בנושא, והזכיר את שיחותיו עם וינסטון צ'רצ'יל את ההפצצות ואת הכניסה עם סיום המלחמה לגרמניה שהייתה הרוסה כמעט לחלוטין.

על אף שלא הופיע על המסכים שש שנים בקירוב, נבחר ניבן ב-1945 במקום השני במשאל פופולאריות בבריטניה. כשחזר אחרי המלחמה להוליווד קיבל את אות ליגיון הכבוד האמריקאי (האות הגבוה ביותר שזר יכול לזכות בו בארצות הברית), שהוענק לו מידי דווייט אייזנהאואר.

ניבן חידש את הקריירה הקולנועית שלו בסרטים כמו "מסביב לעולם בשמונים יום" (בתפקיד פיליאס פוג), "תותחי נברון", "הפנתר הוורוד" ובתפקיד סר ג'יימס בונד בפרודיה "קזינו רויאל". (למעשה ניבן היה הבחירה הראשונה של איאן פלמינג לתפקיד בונד לסרט "ד"ר נו" אבל לבסוף נבחר שון קונרי). ב-1958 זכה בפרס האוסקר על תפקידו בסרט "שולחנות נפרדים". מאוחר יותר זכה לשבחי הביקורת על כתיבת זכרונותיו בספרים "הירח הוא בלון" (1971) ו"הביאו את הסוסים הריקים" (1975). על אף שנהג לספר אנקדוטות מחיי הוליווד שהשתמע מהם כאילו הוא עצמו השתתף באירועים, התברר לבסוף שבמקרים רבים לא היה כלל עד למעשה, אלא רקם מעשיות מדברים ששמע מאחרים.

ב-1940 התחתן ניבן עם פרימולה סוזן רולו, בתו האריסטוקרטית של טייס בריטי, אחרי רומן שנמשך שבועיים. לזוג נולדו שני בנים דייוויד ג'וניור וג'יימי. אשתו מתה בגיל 28 בעקבות נפילה במדרגות במהלך משחק מחבואים בביתו של השחקן טיירון פאוור. היא פתחה בטעות דלת שחשבה שהיא של ארון אבל הובילה למרתף, היא נפלה פנימה ונגרם לה סדק בגולגולת, יום אחר כך נפטרה. ניבן מתאר תקופה זו כקודרת ביותר בחייו, ושנים אחר כך הודה לחבריו על הסבלנות שגילו כלפיו באותה עת.

ב-1948 התחתן בשנית עם יורדיס-פאולינה טרסמדן, דוגמנית שבדית ושחקנית מתוסכלת. בני הזוג אימצו שתי בנות, קריסטין ופיונה. נישואיו השניים היו סוערים, כשם שנישואיו הראשונים היו מאושרים. כיוון שנמנעה ממנה קריירת משחק, החלה לנהל פרשיות אהבים גלויות, ובמהרה הפכה לאלכוהוליסטית. אחרי שידיד המשפחה, הנסיך רנייה ממונקו, שכנע אותה לבוא להלוויה של ניבן, הופיעה לטקס כשהיא שתוייה, מרירה ומדוכאת.

ניבן מת ב-29 ביולי 1983 בשוויץ, הוא היה חולה במחלת ניוון שרירים ALS (ידועה גם בשם "מחלת לו גריג"). מעט לפני מותו סיים את הצילומים של סרטי "בעקבות הפנתר הוורוד" ו"קללת הפנתר הוורוד", דיבורו בשלב זה היה בלתי מובן, והחקיין ריץ' ליטל דיבב את תפקידו בשני הסרטים האחרונים.

[עריכה] פילמוגרפיה

  • המרד על הבאונטי (1935) Mutiny on the Bounty
  • דודסוורת' (1936) Dodsworth
  • הסתערות חיל הפרשים (1936) Charge Of The Light Brigade
  • אשתו השמינית של כחול הזקן (1939) Bluebeard's Eighth Wife
  • אנקת גבהים (1939) Wuthering Heights
  • אמא רווקה (1939) Bachelor Mother
  • (1944) Immortal Battalion aka The Way Ahead
  • (1946) A Matter Of Life And Death
  • זמיר מניו אורלינס (1950) The Toast Of New Orleans
  • פימפרנל המתחמק (1950) The Elusive Pimpernel
  • חדוות החיים (1951) Happy Go Lovely
  • מסביב לעולם ב-80 יום (1956) Around The World In 80 Days
  • שולחנות נפרדים (1958) Separate Tables
  • (1958) Bonjour Tristesse
  • אל תאכל את הפרחים (1960) Please Don't Eat The Daisies
  • תותחי נברון (1961) The Guns Of Navarone
  • הטוב באויבים (1962) The Best Of Enemies
  • הפנתר הוורוד (1963) The Pink Panther
  • 55 יום בפקין (1963) Days At Peking 55
  • ליידי L ‏ (1966) Lady L
  • קזינו רויאל (1967) Casino Royale
  • המוח (1969) Le Cerveau
  • נמר של נייר (1976) Paper Tiger
  • כיף של חופשה (1976) No Deposit, No Return
  • חמישה בלשים לקינוח (1976) Murder By Death
  • רצח על הנילוס (1978) Death On The Nile
  • בריחה לאתונה (1979) Escape To Athena
  • איש ללא חת (1979) A Man Called Intrepid
  • זאבי הים (1980) The Sea Wolves
  • מוטב מאוחר מאשר אף פעם (1982) Better Late Then Never
  • בעקבות הפנתר הוורוד (1982) Trail Of The Pink Panther
  • קללת הפנתר הוורוד (1983) Curse Of The Pink Panther

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
1957 - אלק גינס ("הגשר על הנהר קוואי")
זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
לשנת 1958 - דייוויד ניבן ("שולחנות נפרדים")
הבא:
1959 - צ'רלטון הסטון ("בן-חור")