בעיית המחסור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעיית המחסור הינו מושג יסודי בכלכלה המבטא את ההבדל שבין רצונות הפרטים הבלתי נדלים לבין כמות המשאבים המוגבלת במשק. מוצרים שאינם במחסור לא ייחשבו למוצרים כלכליים. אוויר למשל אינו במחסור לכן אינו מוצר מוצר כלכלי ואילו חמצן נמצא בכמות מוגבלת לכן הוא מוצר כלכלי.
[עריכה] בעיית המחסור
עקומת התמורה מבטאת את בעיית המחסור באופן גרפי. העקומה מציינת את מקסימום אפשרויות הייצור של המוצרים במשק, שהוא גם מן הסתם גבול אפשרויות התצרוכת במשק. אם נניח למשל עולם אוטופי בו קיימים 2 מוצרים בלבד ארונות ואוניות הרי שהעקומה מציינת את מקסימום אפשרויות הייצור של המשק, כאשר אם נייצר רק אוניות נצטרך לוותר על יצור הארונות ולהיפך. אם נמצא על נקודה B ונרצה לעבור למקודה A הרי שנצטרך לוותר על ייצור ארונות לטובת ייצור אוניות, ויתור זה נקרא עלות אלטרנטיבית.
הימצאות על העקומה בנקודה כלשהי פירושה ניצול אופטימלי של גורמי הייצור. הימצאות בתוך העקומה פירושה ניצול שאינו אופטימלי (שזה המצב ברוב המדינות בשאיפה לכיוון העקומה כמובן) ואילו הימצאות מחוץ לעקומה יכולה להתקיים רק אם ישנם שיפורים טכנולוגיים המעלה את כל העקומה כלפי מעלה, או על ידי סחר חוץ המאפשר למדינה להתמקצע בייצור מוצרים שהיא יעילה יותר בייצורם וכך להגדיל את אפשרויות הצריכה כאשר אפשרויות הייצור אינן משתנות.
ההחלטה כמה לייצר מכל מוצר תקבע בשוק חופשי על ידי ביקוש והיצע לכל מוצר. ואילו בשוק שבו יש רשות מרכזית מתכננת (רוסיה הסובייטית למשל) יקבע על ידי הרשות או הממשלה.
ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

