בואינג 707

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בואינג 707 ("ראם") לתידלוק אווירי בשירות טייסת 120 ("הטייסת הבינלאומית") של חיל האוויר הישראלי מסיע למסלול ההמראה במהלך תרגיל מייפל פלאג ה-38
הגדל
בואינג 707 ("ראם") לתידלוק אווירי בשירות טייסת 120 ("הטייסת הבינלאומית") של חיל האוויר הישראלי מסיע למסלול ההמראה במהלך תרגיל מייפל פלאג ה-38

בואינג 707 הוא מטוס נוסעים מסחרי בעל ארבעה מנועים, שפותח בחברת בואינג בשנות ה-50 של המאה ה-20. למרות שהוא אינו מטוס הנוסעים המסחרי הראשון, הוא הראשון שזכה להצלחה מסחרית, וזוכה על ידי רבים כפי שהוביל לתקופה הסילונית. הבואינג 707 היה המטוס הראשון בסדרת ה-7X7 של החברה, ובסך הכול נמסרו 1,010 יחידות

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ה-707 היה מבוסס על מטוס בשם 367-80. ה"דאש 80", כפי שהוא נקרא בתוך חברת בואינג, לקח פחות משנתיים לפתח מאז ההשקה ב-1952 עד הצגתו הפומבית הראשונה, ב-14 במאי, 1954. הדגם הראשוני היה בסיס גם ל-KC-135 (מיכלית אווירית הנמצאת בשימוש עיקרי אצל חיל האויר האמריקני לצורך תדלוק אוירי) וגם ל-707. הוא היה מונע על ידי מנוע של פראט & וויטני מדגם JT3C שהיה הגרסה האזרחית לדגם J57 שהיה בשימוש על מטוסיים צבאיים רבים כמו ה-F-100, ה-F-101, ה-F-102 וה-B-52. החלטה מאוחרת ויקרה הייתה להרחיב את גוף המטוס ב-15 ס"מ ביחס ל-367-80 המקורי ול-KC-135 כדי שהמטוס יהיה קצת יותר רחב מהדאגלס DC-8.

פאן אם הייתה חברת התעופה הראשונה שהפעילה את המטוס; הטיסה המסחרית הראשונה של המטוס הייתה מניו יורק לפריז ב-26 באוקטובר, 1958. אמריקן איירליינס הייתה חברת התעופה הראשונה להפעיל את ה-707 בטיסה טרנסקונטיננטלית ב-25 בינואר, 1959. ה-707 נהפך מהר למטוס הסילון הכי נפוץ בזמנו, והוציא מהתחרות את המתחרה העיקרי שלו, הדאגלס DC-8.

על מנת להפוך לשחקנית עיקרית בעסקיי התעופה המסחרית, באוניג הייתה זריזה להיכנע לדרישות הלקוחות. בעוד שה-707-120 היה דגם הסטנדרט הראשוני עם מנועי פראט & וויטני, חברת התעופה קואנטס הזמינה גרסה בעלת גוף מקוצר בשם 707-138, ובראניף הזמינה גרסה בעלת דחף יותר גבוה עם מנועי פראט & וויטני JT4A, בשם 707-220. הגרסה האולטמטיבית הייתה ה-707-320 בעלת כנפיים יותר גדולות וגוף מורחב. ה-707-420 הציגה מנועים בשם קונוואי של רולס רויס. לרוב ה-707 היותר מאוחרים היו מנועים יותר שקטים ויותר חסכוניים בדלק בשם JT3D ועוד חלקים על הכנפיים לשיפור ביצוע הנחיתה וההמראה. סימלו אותם בסיומת "B" כמו למשל 707-120B ו-707-320B.

כאשר שנות השישים התקרבו לסיום, הגידול הגדול בנסיעות אוויריות הובילו את ה-707 להיות קורבן של הצלחתו העצמית. נהיה ברור שה-707 נהיה יותר מדי קטן בשביל לטפל בכמויות הנוסעים במסלולים שהוא היה מיועד להם. הארכת גוף המטוס הייתה כבר בלתי אפשרית. גם מנועי הדור הראשון של ה-707 נעשו במהירות מיושנים בהיבט הרעש וחיסכון בדלק. התשובה של באוינג לבעיה הייתה המטוס הראשון בעל שני המעברים - ה-747.

ייצור של ה-707 האזרחי הסתיים ב-1978. בסך הכל, יוצרו 1010 יחידות לחברות תעופה. הגרסאות הצבאיות נשארו בייצור עד 1991.

אפשר למצוא קצת מה-707 בחלק מהמטוסים העכשויים של בואינג, הכי בולט הוא ה-737, שמשתמש בגרסה שעברה שינוי של גוף המטוס של ה-707. הבואינג 757 ו-727 השתמשו באותו גוף המטוס של ה-707, מוקטן או מוגדל כדי להתאים את הצרכים של כל דגם מסוים. ה-727 ו-737 השתמשו באותה תצורת תא טייס של ה-707.

בשנת 1961 נשבר שיא כאשר מטוס בואינג 707 של חברת אל-על טס מלוד, לניו-יורק ללא חניית ביניים באירופה .המטוס נושא הרישום 4X-ABB .

[עריכה] גרסאות

  • 367-80 (כונה בבואינג Dash 80, "מקף-שמונים"): אב הטיפוס המקורי, שימש לפיתוח ה-707. הותאמו לו 4 מנועי פראט & וויטני JT3, וטיסתו הראשונה הייתה ב-15 ביולי, 1954.
  • 707-120: הדגם הראשוני של ה-707. יוצרו 69 כאלה, עם גוף וכנפיים גדולים יותר מהדאש 80 המקורי. מערכת שלמה של חלונות מלבניים היה כלול בפנים המטוס, שהיה מסוגל להושיב מקסימום 179 נוסעים. הגרסה הייתה מיועדת לנתיבים טרנסקונויננטליים, ולעיתים קרובות היה צורך בעצירת תדלוק כאשר הופעל בנתיבים מעל האוקיינוס האטלנטי. הותאמו לו 4 מנועי JT3C-6 של פראט & וויטני, גרסה אזרחית של ה-J57 הצבאי. הטיסה הראשונה התקיימה ב-20 בדצמבר 1954. הגרסה הכי חשובה הייתה ה-707-138, בעל גוף קצר יותר בכ-3 מטרים, והיה מסוגל לטוס למרחק יותר גדול. 13 מה-707-100 שיוצרו היו דגמים של -138. הזמנות עיקריות אחרות היו 20 יחידות של 707-121 לפאן אם, ו-30 יחידות של 707-123 לאמריקן איירליינס. פאן אם התחילה לטוס עם ה-707 ב-26 באוקטובר, 1958.
  • 707-220: היה מיועד לטיסות בתנאי מזג אוויר חמים יותר ומעל הגבהות מאוד גבוהות עם מנועי JT4A-3 חזקים של פראט & וויטני. בסופו של דבר רק 5 יחידות יוצרו. כולם היו בשביל החברה בראניף, ונשאו את מספר הדגם 707-227. כאשר הגיעו מנועים חדשים יותר, הדגם נעשה למיותר.
  • 707-320 בין יבשתי: גרסה מתוחה של ה-707 המקורי, ממונעת על ידי מנועי JT4A של פראט & וויטני. המטוס היה מסוגל להושיב 189 נוסעים עקב מתיחה של 2.5 מטר, וכנפיים יותר גדולות נשאה יותר דלק והגבירה את הטווח ב-2500 ק"מ. משקל ההמראה הוגבר ל-143,000 ק"ג. הטיסה הראשונה הייתה ב-11 בינואר 1958 וייוצרו 69 יחידות של ה-300.
  • 707-120B: השיפור העיקרי הראשון ל-707 המקורי היה מנועי JT3D-3, שהיו חזקים יותר, שקטים יותר, ויותר חסכוניים בדלק. היו גם שינויים בעיצוב הכנפיים. 72 כאלה נבנו, ועוד הרבה שופרו ממטוסי 707-100, כולל המטוסים של קואנטס, שנהיו 707-138B. הטיסה הראשונה של ה-100B הייתה ב-22 ביוני, 1960.
  • 707-320B: שיפור של הגרסה המתוחה, שכלל את אותם מנועי ה-JT3D-3 וגם שינויים דומים לשלדת המטוס. השיפור נעשה במקביל ל-100B. משקל ההמראה עלה ל-152 טון. 175 דגמים כאלה יוצרו, וגם דגמי 300 מקוריים שופרו. הכינוי של גרסת המטען של ה-707-320B של צבא ארצות הברית היה C-18. ה-707-353B אומץ על ידי חיל האוויר האמריקני וקיבל את הכינוי VC-137 בשביל שרות כמוביל נשיאותי.
  • 707-320B Advanced: שיפור שולי שהיה זמין לדגמי -300B, שהוסיף חלק משופר בכנפיים מדגם ה-300C לדגמי ה-300B הראשונים.
  • 707-320C: גרסה שאיפשרה הפיכת תצורה מנוסעים/מטען. בסופו של דבר היא הפכה לגרסה של ה-707 שנמכרה בהיקף הכי נרחב. התוספות היו רצפה מחוזקת יותר ודלת מטען חדשה לדגם הקודם 300B. נבנו 335 יחידות מהגרסה הזאת, כולל כמה עם המנוע המשופר JT3D-7 ומשקל המראה של 152 טון. למרות אפשרות הפיכת התצורה, מספר יחידות נמכרו כמטוסי מטען לגמרי.
  • 707-420: גרסה של ה-707-300C שיוצרה במחיוחד בשביל חברת התעופה BOAC והייתה ממנועת על ידי מנועי Rolls-Royce Conway 50B. נבנו 37 יחידות, בגלל שהחברה הייתה הלקוחה היחידה של המטוס, היה לה את מספר הדגם 707-436.
  • 720: שינוי של ה-707-120 שהיה מיועד להפעלה בטווח בינוני ממסלולי המראה קצרים יותר. הוא היה קל ומהיר יותר מה-707, והיה בעל עיצוב כנף פשוט יותר. לגרסה הזאת היו מכירות מעטות, אבל עדיין הייתה רווחית בגלל עלויות המחקר והפיתוח המינימליות שנבעו משינוי של דגם קיים. ה-720 היה בשימוש לפני שבואינג החליפה אותו ב-727. הטיסה הראשונה הייתה ב-23 בנובמבר 1959 ו-64 יחידות נבנו.

[עריכה] מפעילים

שני המטוסים הראשונים נבנו כדי לשרת כ-"Air Force One" היו מטוסים שהותאמו במיוחד בעלי מספר הדגם VC-137. מדינות רבות אחרות השתמשו ב-707 להובלה של אנשים חשובים, והן היו ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, הרפובליקה של קונגו, מצרים, אינדונזיה, ישראל, איטליה, ירדן, לוב, מרוקו, פקיסטן, רומניה, ערב הסעודית, אוסטרליה, ונצואלה וסודאן. מפעילים צבאיים אחרים של ה-707 כללו את אנגולה, קנדה, קולומביה, גרמניה, הודו, איראן, פרגוואי, פרו, פורטוגל, ספרד, טאיוואן, טוגו, איחוד האמירויות הערביות, ויוגוסלביה. ארצות הברית, חברי ארגון נאט"ו, ישראל, אוסטרליה ודרום אפריקה, השתמשו בפלטפומה של ה-707 בשביל תדלוק אווירי (KC-135) ובשביל איוואקס (מערכת אזהרה ובקרה אווירית)("E-3 Sentry").

[עריכה] נתונים

707-210B 707-320B
נוסעים

(2 מחלקות)

110 147
נוסעים

(מחלקה אחת)

179 202
משקל המראה מקס. 116,570 ק"ג 151,320 ק"ג
משקל ריק 55,580 ק"ג 66,406 ק"ג
טווח פעילות 6820 ק"מ 6920 ק"מ
מהירות שיוט 1000 קמ"ש 972 קמ"ש
אורך 44.07 מ' 46.61 מ'
מוטת כנפיים 39.90 מ' 44.42 מ'
מנועים ארבעה 75.6 kN מדגם JT3D-1 ארבעה 80 kN מגדם JT3D-3

או ארבעה 84.4 kN מגדם JT3D-7




מטוסי נוסעים מתוצרת בואינג
707 | 717 | 727 | 737 | 747 | 757 | 767 | 777 | 787
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בואינג 707