טבח שיירת הדסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טבח שיירת "הדסה" הוא אירוע שארע בזמן מלחמת העצמאות ובו פורעים ערביים רצחו 79 יהודים, ברובם אנשי רפואה, ב־13 באפריל 1948.

תוכן עניינים

[עריכה] המצור על הר הצופים

בית החולים הדסה שכן על הר הצופים בירושלים, בסמוך לאוניברסיטה העברית (באותם ימים תוכנן לפתוח שם בית ספר לרפואה ולהפוך את בית החולים הדסה לבית חולים אוניברסיטאי). הר הצופים היה מובלעת בלב אוכלוסייה ערבית ואליו הוביל מסדרון צר, שנשלט בידי הערביים משני צדיו. לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הייתה התחבורה העברית בין הר הצופים לירושלים מטרה להתקפות הערבים. בעקבות לחץ אמריקאי הבטיח הצבא הבריטי לאבטח את השיירות בדרכם לאוניברסיטה העברית ואל בית חולים הדסה, זאת על סמך חשיבותם התרבותית וההומאניטרית של מוסדות אלו.

אולם הצבא הבריטי לא עמד בהבטחתו זו עד תחילת אפריל. בתחילת מרץ, מנהיג הכוחות הפלסטיניים בירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, איים לפוצץ את בית החולים. למרות שלא ביצע איום זה, החלו הערבים לתקוף את השיירות המובילות לבית החולים. לשם כך השם השתמשו בכדורים חודרי שריון והטמינו מוקשים בדרך. בתחילת אפריל 1948 לאחר לחץ נוסף על הבריטים הצבא תפס בית ערבי שהיה משלט עיקרי בשכונת שיח'־ג'ראח והשיירות עברו בלי תקלות. ל–13 באפריל תוכננה שיירה גדולה להר הצופים. למרות שהשיירה קיבלה הבטחה מהמפקד הבריטי שהדרך בטוחה, סיירים של ארגון ההגנה המליצו לדחות את השיירה בגלל המתח שהיה בעקבות פרשת דיר יאסין. בגלל הצורך הדחוף באספקה והבטחת המפקד הבריטי, הוחלט להמשיך בתוכניות ולשגר את השיירה.

[עריכה] ההתקפה

ב־13 באפריל 1948 יצאה לדרך שיירה שכללה שני אמבולנסים, שני אוטובוסים, שלוש משאיות וכן משורייני ליווי, האחד בראש השיירה והאחר בסופה. בשיירה היו 112 נוסעים: אנשי ההגנה ממגיני ההר, רופאים, סטודנטים לרפואה, אחיות, חולים, מבקרים ואנשי סגל האוניברסיטה העברית. השיירה יצאה לדרך בבוקר באמצע הנסיעה בשכונת שיח' ג'ראח בשעה 9:45 עלה הרכב המוביל על מוקש והשיירה הותקפה על ידי כנופיות ערביות. 5 רכבים הצליחו להימלט, אך רכבים אחרים - וביניהם אמבולנס ו 2 אוטובוסים - נתקעו וספגו מטח כבד של אש מקלעים, זאת למרות שהניפו דגל לבן שמשמעותו כניעה. הירי גרם לדליפת בנזין מהרכבים, אותו ניצלו הערבים כדי להציתם באמצעות בקבוקי מולוטוב, כאשר הנוסעים עדיין בפנים.

במשך 7 שעות סרבו הכוחות הבריטים להתערב ולחלץ את השיירה. הם אפילו סירבו להביא את ז'אק דה רנייה, נציג הצלב האדום בירושלים, לנהל משא ומתן על הפסקת אש. הבריטים אף הוסיפו חטא על פשע ומנעו מההגנה לארגן מבצע חילוץ. ניסיונות חילוץ שביצע הפלמ"ח היו מעט מידי ומאוחר מידי ולא עלה בידם לחלץ את המותקפים. ההתקפה נמשכה כ־7 שעות והסתיימה רק ב־16:30, עם הירצחם של 79 יהודים מירי או משריפה.

[עריכה] תוצאות

בין ההרוגים נמנו ד"ר חיים יסקי, מנהל ביה"ח הדסה, וד"ר משה בן-דוד, המנהל המיועד של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית.

אחרי הטבח, אף שיירה לא יכלה להגיע לבית החולים במשך שבוע עקב התקפות כבדות על הדרך, ולמרות העזרה שהבטיחו הבריטים. מצב בית החולים התדרדר ולבסוף הוחלט לפנותו בתחילת מאי, תוך השארת צוות קטן שיכול לטפל רק ב־50 חולים. בסוף מאי הוא נסגר עקב מחסור באספקה, ורק מספר קטן של רופאים ומתמחים נשאר. ב־7 ביולי 1948 הושג הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים הערבים על פירוזו של הר הצופים. הסכם זה נשאר בתוקפו ואושר מחדש בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו עם ירדן ב־3 באפריל 1949. הר הצופים נהפך למובלעת בחסות האו"ם, שבה הוצבו 85 שוטרים ו־35 אזרחים ישראלים לשמור ולתחזק את המובלעת.
מקורות אחדים מציינים 78 הרוגים ובשכונת מוסררה אף יש רחוב בשם "רחוב הע"ח" לזכר ההרוגים בשיירה. יש המכנים את השיירה בשם "שיירת הע"ח".


[עריכה] לקריאה נוספת

  • דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים. תרגם אהרון אמיר הוצאת שוקן 1978.
  • Jacques de Reynier, A Jerusalem un drapeau flottait sur la ligne de feu.
  • אפרים תלמי, מה ומי לכסיקון מלחמת העצמאות, הוצאת "דבר", 1964.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות