מרדכי רוקח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי מרדכי רוקח - ה'תרס"א (1901) - כ"ה בחשוון ה'תש"י (1949), היה רב בבילגוריי שבפולין משנת ה'תרפ"ו (1926) עד פרוץ השואה.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

נולד בעיר בעלז לאביו רבי יששכר דב רוקח האדמו"ר השלישי בשושלת בעלזא ולאמו הרבנית חיה דבורה רוקח בת רבי מרדכי גולדמן האדמו"ר מזוועהיל.

היה תלמיד חכם. ניחן בכושר מנהיגות והיה מועמד לכהן כרב העיר למברג שבמחוז גליציה המזרחית.

[עריכה] הכתרתו כרב

הוכתר כרב העיר בילגוריי בגיל 25, והנהיג את הקהילה לשביעת רצון תושבי העיר שחבבו והעריצו אותו מאוד.

[עריכה] בשואה

עם פרוץ השואה ברחבי פולין שלח את אשתו שהייתה בעלת אזרחות רוסית וילדיו אל בית הוריה שהתגוררו ברוסיה. הוא עצמו נדד ממקום למקום כאשר בשלב מסוים התבקש להצטרף אל אחיו רבי אהרן רוקח האדמו"ר מבעלזא ששהה אז כפליט בפרמישלן, מאז לא נפרדו דרכיהם שוב.

בפסח שני, ט"ו באייר ה'תש"ג (1943) הגיע יחד עם אחיו להונגריה אחרי שהוברחו מגטו בוכניה על ידי קצין הונגרי לשעבר תמורת ממון רב, ושהה בבודפסט עד כ"ד בטבת ה'תש"ד (1944), אז הוברחו הוא ואחיו הרבי מבעלזא לארץ ישראל אחרי שנודע להם שהגסטאפו עוקב אחריהם ודורש מממשלת הונגריה את החזרתם לידי השלטונות הגרמניים.

[עריכה] בארץ ישראל

בט' בשבט ה'תש"ד (1944) הגיע לארץ ישראל חסר כל. אחרי שנודע לו שאשתו וילדיו נרצחו, התחיל יחד עם אחיו הרבי מבעלזא לשקם את חצר בעלזא.

התיישב בתל אביב ובשנת ה'תש"ו (1946) נשא לאשה את הרבנית מרים רוקח בת רבי צבי גליק, בח' בשבט ה'תש"ח (1948) נולד להם בנם היחיד רבי יששכר דב רוקח האדמו"ר מבעלזא הנוכחי.

יסד את החיידר החסידי הראשון בתל אביב ברחוב אחד העם (המרכז של חסידות בעלזא באותם ימים), וכיהן כנשיא מוסדות החינוך של חסידות בעלזא בתל אביב ובירושלים.

[עריכה] פטירתו

בתשרי ה'תש"י חלה באופן פתאומי, מצבו התדרדר במהירות והוא נפטר בכ"ה בחשוון ה'תש"י בגיל 49 בלבד.

נקבר בבית העלמין העתיק בעיר טבריה ליד תלמידי הבעל שם טוב הקבורים שם.

[עריכה] חיבוריו

כתב סדרת ספרי "פרשת מרדכי" על תנ"ך, הלכה וחסידות. הסדרה עדיין לא ראתה אור ונמצאת בשלבי עריכה והוצאה לאור. וקטעים נבחרים ממנה מתפרסמים מדי פעם בעלון השבועי החסידי "עלים לתרופה" של חסידי בעלזא.