דני דותן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דני דותן (נולד ב-1954), סופר וסולן להקת "הקליק".
[עריכה] ביוגרפיה
דני דותן נולד בירושלים לזוג פרופסורים לארכיאולוגיה, ואת רוב החופשים של ילדותו ונעוריו בילה בחפירות ארכיאולוגיות, שם גילה לדבריו את העובדה שמה שמת נשאר באדמה; שמה שלא תעשה בגלגול הזה ספק רב אם תעשה אי פעם; שכבוד, כסף תהילה הם שטויות; שאמנות היא דבר נפלא, שנשאר הרבה אחרי שהכל נשכח.
למד בגימנסיה העברית.
בגיל 15 הקים יחד עם אלי אברמוב את להקת "פולחן דיוניסוס" שהייתה מלהקות הבית של לופז סואסו, האמרגן שהריץ להקות צעירות באוטובוס ברחבי ישראל. כל להקה ידעה לנגן בערך שלושה שירים וההופעות כללו עשר להקות ויותר.
דותן התגייס לצבא מאוחר אחרי שבילה שנה בלונדון שם למד אמנות פלסטית במוסד בעל אוריינטציה אקדמית שמרנית וחי באורח חיים שהיה מקובל על פריקים בשנות השבעים. חלק מהעולם הזה הוא מתאר בספר "האוניברסיטה השחורה" שהתפרסם בהוצאת "כתר". דותן פרסם עד היום שלושה ספרים, הראשון "על משולש הפוך בין כאן לירח", התפרסם בשנת 1993 בהוצאת כתר, הוא תוצאה של ארבע שנות מחקר על החיים של אמנים שבאו לירושלים בתחילת המאה העשרים, שחלקם היו חברים של סבו וסבתו, לאופולד וגרטה קרקואר, שהגיעו לירושלים באמצע שנות העשרים של המאה העשרים. הספר השלישי של דותן יצא בהוצאת הספריה החדשה בשנת 1999 ושמו "אנרכיה מותק", אוסף סיפורים קצרים שהמשותף להם הוא המקריות הבלתי נשלטת.
לאחר השירות הצבאי נפגש עם אלי אברמוב, חברו מימי "פולחן דיוניסוס", והם החליטו שהגיע הזמן לחזור לנגן ביחד. אברמוב שחזר באותה עת ממסע בעולם עבר לגור עם דותן במרכז תל אביב. תקופת החיים במועדונים התל אביבים פינגווין, קולנוע דן ותיאטרון המדרגות גרמו לדותן לחשוב על הצורך בסביבה אמנותית נרחבת יותר שבה יוכלו צעירים ישראלים לחיות בעולם של אמנות שיהיה מנותק מהיומיומיות הפוליטית של החברה הישראלית. הוא הקים עם אחיו את גלריית תת רמה ואת גלריית שינק-אין שהפכו את "שינקין", רחוב הסנדלרים הנטוש של שנות השמונים למשהו שמזכיר פינה בסוהו הניו יורקי של אותן שנים. הרצון לתת לאמנים ואנשי רוח מרחב מחייה הוביל את האחים לפתוח את העיתון "תתרמה" שהיה כולו מקום ליצירות אמנות מקוריות שירים וסיפורים. העיתון, בניגוד למה שעלול שמו לרמוז, הודפס על נייר כרומו משובח, העבודת כולן נוצרו במיוחד בשבילו, והוא נחשב ליצירת אמנות בפני עצמה שהאחים דותן חתמו עליו. העיתון לא היה כרוך או מהודק כך שהקורא יכול היה לערוך אותו כרצונו ולערבב בין הגילונות השונים.
דני דותן שותף בחברת ההפקה "אליל תקשורת" עם בת זוגו דליה מבורך. יחדיו הם מייצרים סרטים תיעודים בנושאים חברתיים ישראליים. בין הסרטים עליהם עבדו במשותף ניתן לציין את
- "אמא נשארה שם" שצולם באתיופיה ובישראל ועוסק בהפרדה בין אמהות אתיופיות שנשארו באפריקה לילדים שהגיעו לארץ וגדלו בלי אמא.
- "רצח בכעביה" שהוא סיפור של נקמת דם בכפר בדואי.
- "אחי הגדול" סיפורם של ילדים שנשארו בבית עם זכרונות של אח גדול שנהרג בלבנון. בשנת 2005 זכה סרטם "הכבשה הכחולה" המתעד את חייו של האמן מנשה קדישמן בפרס ראשון לצילום במסגרת תחרות וולג'ין בפסטיבל ירושלים.
בשנת 2005 אסף דותן את חברי הקליק למסע הופעות שמורכב משירים חדשים לצד שירים משלושת התקליטים הקודמים.
בשנת 2005 אצר דני דותן תערוכת ציורים של סבו האדריכל והאמן לאופולד קרקואר במוזיאון הכט בחיפה. התערוכה "אשרי עניי הרוח" מציגה פן בלתי ידוע בחייו של הסב, איש מסתורין, שכאדריכל בנה בתי מגורים, אבל דמויות האדם שצייר לאורך 30 שנה הם של חסרי בית וקבצנים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דני דותן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דני דותן, באתר MOOMA
- בחזרה אל הגולם ראיון מקיף עם דני דותן

