שאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאה (פרסית: شاه) הוא תוארם של מלכי פרס (כיום איראן) והאימפריה הפרסית הקדומה. מקור התואר הוא במילה הפרסית הקדומה "חשטרה" שמשמעה "מלך",
השאה האחרון, מוחמד רזה פהלווי, קרא לעצמו "שאהנשאה" (פרסית: شاهنشاه), שפירושו "מלך המלכים" בעת הכתרתו. שושלת המלוכה שאליה השתייך, שושלת פהלווי, הייתה האחרונה באיראן.
בנוסף, כינו עצמם בתואר זה שליטים מוסלמיים בהודו.
המונח השחמטאי "שח" ושם המשחק עצמו ("שח" + "מט" משמעו "מלך מת") נגזרים מהמילה שאה.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

