פנספרמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פַנְסְפֶרְמִיה היא תיאורה הגורסת כי מוצא החיים אינו מכדור הארץ, אלא מן החלל. אין התאוריה עוסקת במדע בדיוני, אלא באסטרונומיה ובהוכחות מדעיות לכך שמעבר חיים מכוכב אחד למשנהו, או ממערכת כוכבים (גלקסיה) אחת למשנתה, אפשרי וסביר.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

הכתב העתיק ביותר שעוסק בפנספרמיה הידוע כיום נכתב בידי הפילוסוף היווני אנכסגורס, שטען כבר במאה החמישית לפנה"ס שהיקום כולו מלא בחיים, כלומר שלא רק בכדור הארץ ניתן למצוא חיים. לא היו הסברים מדעיים בנמצא והתאוריה כולה התבססה על טיעונים פילוסופיים בלבד.

[עריכה] מקור השם

מקור השם "פנספרמיה" הוא מיוונית. פן (pan) פירושו "כלל" או "תערובת" ו-ספרם (Sperm) שפירושו זרע. כלומר - "תערובת הזרעים (של החיים)".

[עריכה] גיבוש התאוריה

התאוריה גובשה רק ב־1903 לידי תאוריה שיש בה ממש על ידי הכימאי השבדי סוונטה ארניוס. ארניוס טען כי תופעת לחץ הקרינה היא שמאפשרת ליצוריים חד-תאיים מיקרוסקופיים לעבור מכוכב לכת אחד למשנהו (או בין מערכת כוכבים אחת למשנתה). טענתו של ארניוס התבררה מאוחר יותר כבלתי אפשרית.

מדענים מכל רחבי העולם העלו תאוריות נוספות לפני ואחרי פרסום התאוריה של ארניוס, בהם הפיזיקאי הגרמני הרמן פון הלמהולץ ב-1879. התאוריה המפורסמת ביותר מאז התאוריה של ארניוס היא זו של זוג החוקרים הבריטים פרד הויל וצ'נדרה ויקרמסינג, שטענו שבקטריות ויצורים אחרים יכולים לחדור את האטמוספירה של כוכב לכת (באופן כללי, או של כדור הארץ באופן ספציפי) באמצעות כוכבי שביט, מטאורים וגופים קוסמיים אחרים המעופפים בחלל. הם הצליחו למצוא קשר בין נחיתות של מטאוריטים על כדור הארץ לבין מגיפות ידועות שהתפרצו לאורך ההיסטוריה.

הפרופסור האמריקני פרנסיס קריק, ממגלי מבנה הדנ"א, העלה רעיון מהפכני הרבה יותר (אך בכל זאת לא בלתי אפשרי) בשנת 1973, לפיו תרבות חוצנית מתקדמת מאוד בת מיליוני שנים זרעה את החיים במתכוון על כוכבי לכת כדוגמת כדור הארץ. המניע שלהם לעשות זאת, לטענתו, עשוי להיות הפצת תרבותם ברחבי היקום (שכן החיים על כדור הארץ דומים להם) או מחקר.

[עריכה] התאוריה

[עריכה] תנאים הכרחיים

לצורך קיום התאוריה, צריכים להתקיים שלושה תנאים חיוניים, שאין אנו יכולים להוכיח או להפריך קיומו של מי מהם:

  • על היצורים החיים להינתק מכוכב האם שלהם בצורה כלשהי.
  • על היצורים לעבור בחלל דרך כלשהי עד הגעה ליעד (כוכב לכת אחר).
  • על היצורים לצלוח את המעבר מהחלל לכוכב עצמו, דרך האטמוספירה שלו.

המהירות הנדרשת עבור גוף (ללא תלות במסה) לצאת מהמערכת של כדור הארץ עד שכוח הכבידה שמפעיל הכוכב לא ישפיע עליו כלל היא כ-40,000 קמ"ש. כדי שגוף שמימי, כגון מטאוריט או סלע קוסמי אחר, יינתק מהכוכב עליו הוא נמצא יש צורך בהתנגשות קוסמית רבת עוצמה שתאפשר לאותו גוף לנוע במהירות כה גדולה, עד שהוא יגיע למהירות הנדרשת בכדי להיפלט מכוכב הלכת ולצאת מהמערכת שלו כך שכוח הכבידה שמפעיל עליו הכוכב מפאת מסתו יהיה אפס. המדע לא מכיר כיום אף כוח תוך-כוכבי טבעי שמסוגל להעיף גופים מוצקים בעוצמה כזו.

פגיעות של גופים שמימיים קטנים בכוכבים גדולים יותר היה והינו עניין שבשגרה. על כדור הארץ לבדו התגלו מטאורים רבים שמקורם בחלל, מתוכם עשרות שמקורם בכוכבים הסמוכים - מאדים, נוגה והירח. לפני מיליארדי שנים הפגיעות הללו של גופים קוסמיים אלה באלה היו נפוצות יותר. הן אלה שגרמו למרבית המכתשים המוכרים לנו כיום על הירח.

[עריכה] שהייה ממושכת של חיים בחלל

סוג השהייה הסביר ביותר להישרדות ממושכת של יצורים חיים בתנאים השוררים בחלל הינו בצורת נבגים. יצורים מיקרוסקופיים מסוגלים לשרוד בצורה כזו לאורך זמן בתנאים קשים שאינם מאפשרים חיים, (ואם התאוריה נכונה הרי שהישרדות של מיליוני שנים הינה הכרחית), ולהתפתח מאוחר יותר לצורת החיים המקורית לכשהתנאים משתפרים - או כאשר המטאוריט ששכנו עליו עד כה נוחת על קרקע מוצקה.

[עריכה] ראו גם