חיים מיכאל דב ויסמנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב מיכאל דוב בר ויסמנדל (1903 - 1957), רב חרדי בסלובקיה. שמו נכתב במקורות שונים גם כוייסמנדל, וויסמנדל או ווייסמנדל ואף ווייסמאנדל, הוסיף לשמו את השם "חיים" כנהוג כאשר אדם נוטה למות.

תוכן עניינים

[עריכה] עד מלחמת העולם השניה

נולד בדברצן שבהונגריה לאביו ר' יוסף. משפחתו עברה לעיר טירנוי, אחרי שסיים ללמוד בחדר המקומי בטירנוי, עבר ללמוד בישיבה בעיר סרד, משם לישיבה בגאלאנטא. כאשר עבר רבו, רבי שמואל דוד אונגר לנייטרא, החליט לעבור אף הוא לישיבת נייטרא, נשא לאישה את ברכה רחל, ביתו של רש"ד אונגר. ביקר בארץ ישראל, נסע לאנגליה לעבור על כתבי יד בספריית בודליאן שבאוניברסיטת אוקספורד, וכתב מהדורה חדשה של הספר "קיקיון דיונה" (חידושים על תלמוד בבלי מאת הרב יונה בן ישעיהו תאומים נדפס לראשונה באמסטרדם, תכ"ט 1769) בתוספת הערות שמצא בכתבי היד באוקספורד.

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה פעל כשתדלן לטובת יהודים שנקלעו לצרה, הן עבור רבנים שגורשו מאוסטריה מזרחה, והן עבור יהודים חסרי נתינות שגורשו על ידי ההונגרים.

[עריכה] בזמן מלחמת העולם השניה

היה בהתחלה חבר במרכז היהודים שהיה היודנרט ליהודי סלובקיה, בשנים 1942-1944 היה ממקימי ומנהיגי קבוצת העבודה שהייתה האופוזיציה למרכז היהודים ובמסגרתה היה מיוזמי תוכנית אירופה להצלת היהודים.

ב 7 בספטמבר 1944 נעצר יחד עם משפחתו, והועבר למחנה סרד, משם נשלחו לאושוויץ, וייסמנדל הצליח להמלט מהרכבת אולם משפחתו נשלחה למחנה ההשמדה.


[עריכה] פעולות בהן הייתה מעורבת קבוצת העבודה

  • החל באמצע 1942 עודדה הקבוצה בריחת יהודים מסלובקיה להונגריה, בה מצב היהודים היה טוב יותר עד כיבושה במרץ 1944. פעולה זו נוהלה על ידי הרב וייסמנדל עבור יהודים אורתודוקסים, ועל ידי תנועות נוער ציוניות עבור השאר.
  • קבוצת העבודה הייתה מעורבת החל ב-1942 בהקמת מחנות עבודה בסלובקיה עצמה. הקבוצה הצליחה לשכנע את השלטון הסלובקי מצד אחד ואת נציג משרדו של אייכמן בסלובקיה מצד שני, שהתועלת שהמדינה תפיק מהעסקתם של יהודים בתוך סלובקיה תהיה גדולה מאשר שליחתם לעבודה בפולין (הנימוק הרשמי לגירוש). הנימוקים שהיו מלווים בשוחד הביאו להקמת שלושה מחנות עבודה – נובקי, סרד וויהינה בהם חיו כ 4,000 נפש עד ספטמבר 1944.
  • בתחילת 1943 סייעו אנשי קבוצת העבודה בשיתוף עם "ועדת העזרה וההצלה" בהברחת יהודים מפולין דרך סלובקיה להונגריה. בשתי פעולות אלו הוברחו להונגריה כ-7,000 יהודים מסלובקיה ולמעלה מ-1,000 יהודים מפולין.
  • שיגור "מרגלים" אל המגורשים לפולין. כבר בסוף יולי 1942 דיווחו שליחי הקבוצה על רעב ועל שיעור תמותה גבוה בקרב המגורשים, באוקטובר דיווחו על היעלמותם של חלק מהמגורשים, בנובמבר דיווחו השליחים על ההשמדה בבלז'ץ ובטרבלינקה.

[עריכה] המשא-ומתן עם דיטר ויסליצני

אחרי שאנשי הקבוצה שמעו שדיטר ויסליצני, קצין האס אס שהיה אחראי על שליחת היהודים לאושוויץ, הוציא יהודי ממשלוח לפולין תמורת שוחד, פנה אליו נציג קבוצת העבודה, הרב וייסמנדל, באמצעות קארל הוכברגר, יהודי ששימש פקיד במשרדו של ויסליצני (במקורות אחרים נרשם קלר הוכברג) והציע לו עסקה של "דם תמורת סחורה". תמורת 50,000 דולר שהג'וינט הבטיח להעביר, יפסיק ויסיליצני את משלוחם של יהודי סלובקיה לאושוויץ. ויסליצני קיבל את הצעת העסקה, שתנאיה היו הקפאת שלושת המשלוחים הקרובים, ובזמן הזה יעבירו יהודי ארצות הברית 25,000 דולר, וכעבור שבעה שבועות יעבירו 25,000 דולר נוספים. בלשונו של ויסמנדל בזכרונותיו:"וסיפר לי דר' אבלס שאיש יהודי הוצא ממסע הגירוש בהשתדלות ויסליצני, על ידי נתינה של איזה חפצים שווים כסף, אמרתי לעצמי, אם לוקח שוחד עבור יחיד, למה לא יקח עבור רבים"

את הסכום הראשוני השיג וייסמנדל מבנימין שטרן - איש כספים מברטיסלבה. ואכן, באוקטובר 1942, תמורת המקדמה, המשלוחים הופסקו למשך שבעה שבועות. "קבוצת העבודה" שלחה שליח לשווייץ, במטרה להשיג את הכסף לתשלום השני. השליח נשא איתו מכתבים אל סאלי מאייר נציג הג'וינט, אל נתן שוואלב מנהל משרדי הסוכנות היהודית והחלוץ בג'נווה, ואל מנהיגות יהדות ארצות הברית. אולם, סאלי מאייר לא הסכים למסור את הכספים הדרושים מהנימוקים שסלובקיה היא מדינה קטנה ו 50,000 דולר הינו סכום גדול מדי בשבילה וכן עקב החוק האמריקני, האוסר הוצאת כספים למדינת אויב.

כאשר יתרת התשלום לא הגיעה, ביקשו היהודים ארכה, אולם כשהכסף המשיך להתעכב, חודשו החטיפות והמשלוחים לאושוויץ. לבסוף, בעזרת יהדות הונגריה השיגו את הסכום הדרוש, ובכך קנו ליהדות סלובקיה שקט יחסי.

פעולת שוחד זו יצרה את הבסיס שעליו פעלו מאוחר יותר בהונגריה ועדת העזרה וההצלה בראשות ישראל קסטנר ויואל ברנד - מתן סחורה צבאית וכסף בתמורה להצלת יהודים ומניעת שילוחם למחנות ההשמדה.

[עריכה] תוכנית אירופה

אחרי שהופסקו הגירושים מסלובקיה, העביר חבר הקבוצה, אנדרי שטיינר לויסלצני מכתב מ"פרדיננד רוט" (שהייתה דמות בדיונית שהגו אנשי קבוצת העבודה, שנועדה לשכנע את הנאצים בכך שיהדות ארצות הברית תומכת בעיסקה), שבו נכתב שמצפים מויסלצני לפעול להפסקת הגירושים מאירופה כולה. ויסליצני יצא מיד לברלין לדווח על ההצעה להיינריך הימלר, ובמאי 1943 קיבל אישור לנהל משא ומתן.

הדרישה הגרמנית הייתה לקבל שני מיליון דולר תמורת הפסקת הגירושים מארצות אירופה. את הסכום הסכימו לקבל בעשרה תשלומים וניתנה הבטחה כי עם קבלת התשלום הראשון בסך 200 אלף דולר יופסקו הגירושים לחודשיים.

אולם, למרות שהמידע על "תוכנית אירופה" היה בידיהם של מנהיגי היהדות, הן בירושלים והן בניו-יורק, ולמרות שויסמנדל וגיזי פליישמן שלחו עשרות מכתבים, הכספים לא הגיעו אליהם (למרות שנטען שנשלחו) ומכונת ההשמדה לא עצרה. תוכנית זו נחשבת כאחת התכניות הנועזות ביותר להצלת יהודים.

באחד ממכתביו כתב ויסמנדל: "אין אנחנו מבינים, איך אתם אוכלים ושותים? איך אתם ישנים על מיטתכם? איך אתם מטיילים בחוצות? וזה האחריות מוטל עליכם. זה חודשיים אנחנו צועקים, ועדיין כלום לא עשיתם. אחינו בני ישראל האם השתגעתם? האם אינכם יודעים באיזה גיהנום אנחנו חיים?? אתם שומרים את הכסף, למה אתם ממתינים?".

לג'וינט בארצות הברית היו באותם ימים סכומים משמעותיים והם היו יכולים לעמוד בהוצאה, אבל באותם ימים היו חוקים קפדניים בארצות הברית בנוגע להעברת כספים למדינות אחרות, והג´וינט נהג להקפיד שלא לעבור על החוקים הללו.

המכתב, כמו מכתבים דומים, הגיע ל"ועדת ההצלה ליהודי אירופה" בארץ ישראל, אולם בדיון שהתנהל בוועדה הובעה התנגדות להשתמש בכסף שנועד למימוש החזון הציוני לטובת הצלת יהודים. על פי מסמכים מאותה תקופה יצחק גרינבוים, שהיה אז ראש ועדת ההצלה, בתמיכת אליעזר קפלן (הגזבר) אמר שיש לשמור על הכסף שבקופת הוועד לשם הכשרת ארץ ישראל לשרידי היהודים. לעומתו, דוד רמז, מאיר יערי, מאיר שפירנצק ואחרים היו מוכנים לתת כל מה שיש לטובת נסיון ההצלה.

על הסיבה שהמנהיגים היהודים לא סייעו לתוכנית באופן נחרץ, חלוקות הדעות. וייסמנדל טען שהמנהיגים הציוניים ראו לנגד עיניהם אך ורק את גורל המדינה היהודית העתידית ולא היו מוכנים להשקיע הרבה למען הצלת יהודי אירופה. אחרים טוענים, שהייתה אי וודאות רבה ביחס לרצינותו של המשא ומתן עם הנאצים. לטענתם, הרעיון שהיה אפשר לבטל את ההשמדה תמורת שוחד נראה דמיוני, ולכן לא היה טעם להקצות לנושא זה סכומים גדולים. כמו כן, חששו מנהיגי הציונות ומנהיגים יהודיים בארצות הברית להסתכסך עם בעלות הברית שמא יואשמו בפשעי מלחמה בשל העברת כספים ואספקה לאויב באמצע המלחמה. על פי טענה נוספת, מנהיגי הסוכנות בררו אצל השלטונות הבריטיים, והבינו שהבריטים לא יאפשרו ליהודים להכנס לארץ ישראל, ומכאן שהיהודים יקלעו שוב למלתעות הנאצים.

המחלוקת בנושא קיימת עד היום. היסטוריונים שונים מנתחים את העובדות בצורות שונות, ונראה שאין הוכחות חותכות ביחס לכוונותיהם של מנהיגי הציונות.

[עריכה] אחרי מלחמת העולם

אחרי המלחמה תקף ויסמנדל את ראשי הציונים בטענה שהם נמנעו מסיוע להצלה משיקולים ציניים. בשנת 1946 הגיע לארצות הברית ויסד שם מחדש את ישיבת נייטרא. נפטר ב 29 בנובמבר 1957 ממחלת לב.

[עריכה] הדילוגים בתורה

ויסמנדל היה הראשון שעסק בדילוגי אותיות בתורה בתקופתינו. הוא הראה רצפי אותיות שונים כמו המילה "תורה" בדילוג 49 בתחילת כמה מהחומשים. עבודתו שימשה השראה למחקר המקיף על הקודים בתורה שהחל בשנות ה80- וגרר אחריו ויכוח עז, כאשר התומכים טוענים שיש להם ממצאים שאינם יכולים להיות מקריים (ובעצם מוכיחים את המקור האלהי של התורה), ואילו המתנגדים טוענים לחוסר רצינות/אמינות בחישובים הסטטיסטיים, כאשר בעצם כל הדוגמאות בנויות מצירופי מקרים גרידא.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] לקריאה נוספת

  • מיכאל דוב ויסמנדל, מן המצר. ירושלים 1960
  • אברהם פוקס, קראתי ואין עונה. זעקתו של רחמ"ד וייסמנדל בתקופת השואה. ירושלים, תשמ"ג
  • יהודה באואר, תגובות בעת השואה - נסיונות עמידה, התנגדות והצלה, הוצאת האוניברסיטה המשודרת-גלי צה"ל, משרד הביטחון, ת"א, 1990,
שפות אחרות