כיס פלוג'ה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיס פלוג'ה הוא כינוי לאזור, בעיירה פלוג'ה (סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של ימינו), שבמהלך מלחמת העצמאות הטיל בו צה"ל מצור על כוח צבאי מצרי.
כיס פלוג'ה נוצר בעקבות מבצע יואב, באוקטובר 1948, בו כבשו כוחות צה"ל שטחים בנגב ופרצו את הדרך לבאר שבע. בעקבות המבצע נשארה בריגדה מצרית נצורה באזור קטן, סביב הכפר פלוג'ה ומצודת עיראק סווידאן.
ב-9 בנובמבר 1948 כבש צה"ל את מצודת עיראק סווידאן והשטח שנותר בידי המצרים באזור פלוג'ה הצטמצם. אולם בפלוג'ה ועיראק אל-מנשיה נותר כוח מצרי, שלא הוכנע בידי צה"ל, והכיס נותר נצור עד תום המלחמה.
צה"ל ערך ניסיונות אחדים בין אוקטובר לדצמבר 1948 לכבוש את כיס פלוג'ה. אולם המצרים נלחמו באומץ לב ובעקשנות, הדפו את כל ההתקפות, והסבו אבדות רבות לצה"ל. הנסיון המאורגן והגדול ביותר נערך ב־מבצע חיסול (28 בדצמבר 1948), אולם המבצע נכשל ולצה"ל נגרמו אבדות כבדות - 87 הרוגים. בין הנצורים בכיס פלוג'ה היה גם קצין מצרי בשם גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים.
בהסכם שביתת הנשק עם מצרים, שנחתם ב־24 בפברואר 1949 הוסכם כי המצרים יסוגו מכיס פלוג'ה, והמצרים פינו את המקום ב־26 בפברואר 1949.
ערך זה הוא קצרמר בנושא צה"ל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

