זרובבל הורביץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זרובבל הורביץ (1924 - 27 במרץ 1948) לוחם הפלמ"ח, עוטר בעיטור הגבורה לאחר נפילתו בקרב.
הורביץ, איש קיבוץ תל יוסף, שירת במלחמת העצמאות בגדוד השישי ("ירושלים") של חטיבת הראל של הפלמ"ח, ונפל בקרב בלווי שיירת נבי דניאל בחודש מרץ 1948.
הורביץ נולד בז'ז'מר שבליטא כשהיה בן 9 עלו הוריו לארץ ישראל וזרובבל התגורר אצל אחיו בקיבוץ תל יוסף, שם למד בבית הספר המשותף. כשסיים את חוק לימודיו התגייס לפלמ"ח והתנדב לבריגדה העברית בצבא הבריטי, ושירת בה כשנה וחצי. לאחר תום מלחמת העולם השנייה שב למשק, שם כינוהו חבריו "בבל", ועבד בחקלאות. כשהתלקחו קרבות מלחמת העצמאות היה מראשוני הנחלצים למערכה ותפקידו היה להיות אחד ממלווי השיירות.
תפקידו בשיירה היה לפקד על המשוריין "פורץ המחסומים" של השיירה. המשוריין הראשון מילא את תפקידו כיאות כשפינה מהכביש מחסום אחר מחסום. בקרבת בריכות שלמה, במבואות בית לחם, נתקל פורץ המחסומים במחסום השביעי, שאותו לא הצליח לפרוץ, מחסום זה היה הגדול ביותר. לאחר ניסיונות רבים תחת אש כבדה התדרדר המשוריין אל התעלה שבצד הכביש, המשוריינים האחרים שנסוגו, היו במרחק 200 מטר מאחורי המשוריין הראשון.
מפקד השיירה, מג"ד הפלמ"ח צבי זמיר, הורה לכל הנהגים המסוגלים לעשות זאת, לחזור לגוש עציון. עשר מכוניות הצליחו להסתובב ואספו אנשים ממכוניות פגועות. בדרך היה עליהם לפרוץ מחסומים שהוקמו בינתיים בין השיירה לבן הגוש. מפקד השיירה עצמו היה בין החוזרים לגוש, והפיקוד על 41 הרכבים הנותרים עבר למ"מ מהפלמ"ח אריה טפר.
אותה שעה נעשו ניסיונות לחלץ את הלוחמים בפורץ המחסומים. משוריין נשלח לשם כדי להוציא את האנשים.
האויב כיוון אש חזקה לשטח שהפרידה בין הפורץ לבין המשוריין שניסה לחלצו. לאנשי המשוריין המחלץ לא נותרה ברירה אלא לחזור אחורה. המשוריין המחלץ נשאר במרחק של מאתיים מטר מהפורץ כדי לחפות עליו, בתקווה שעם חשיכה אפשר יהיה להגיע אליו.
בינתיים בתוך המשוריין הפורץ ישבו הלוחמים כשרובם פצועים. אלו מתוכם שפצעיהם היו קלים, עמדו בתצפית והמשיכו לירות על הערבים שניסו להתקרב. בתוך המשוריין היה חם ומחניק. המשוריין החל להעלות אדים, והפצועים שכבו ושתקו.
בשעה שש וחצי בערב הערבים היו כבר קרובים ביותר. בקבוקי תבערה יודו לעבר המשוריין, שהחל לבעור. זרובבל ואיתו אחד הלוחמים ניסו לכבות את האש שאחזה ברכב, ללא הצלחה. זרובבל לחץ על הלוחמים שיכולים לנסות לברוח ולהינצל. כולם הסכימו עימו. כשנדרש גם הוא לברוח מפני שלא היה פצוע כלל, לא הסכים ונשאר לחפות על הבורחים. שלושה לוחמים יצאו בחיפויו של זרובבל. הלוחמים הצליחו להגיע מאוחר יותר חזרה לגוש. לאחר שיצאו, מלכד זרובבל את המשוריין. כשהתקרבו מאוד הערבים פוצץ עליו ועל הפצועים את המשוריין. פיצוצו שהחריד את הסביבה כולה, הפיל חללים רבים בקרב הערבים שהקיפו את המשוריין.
על מעשה זה זכה באות גיבור ישראל, שהומר אחר כך לעיטור הגבורה. הוא נטמן בית הקברות סנהדריה בירושלים בתאריך כ' באדר ב' תש"ח (31 במרץ 1948) לאחר תום המלחמה הועברו שרידיו להר הרצל בכ"ג במרחשון תש"י (15 בנובמבר 1949) והוענקה לו דרגת סגן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תאור מעשה הגבורה של זרובבל הורביץ, באתר הפלמ"ח
- סיפור חייו של זרובבל הורביץ, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
- עיטור הגבורה שהוענק לזרובבל הורביץ, באתר "בעוז רוחם" של אגף משאבי אנוש בצה"ל

