ז'וזה סאראמאגו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'וזה סאראמאגו (נולד ב-16 בנובמבר 1922 באגינאגה, פורטוגל) הוא סופר, מחזאי ופובליציסט, נחשב לגדול סופרי פורטוגל כיום.
בספרו משנת 2003, "גאונות: פסיפס של מאה מוחות יצירתיים מופתיים", מבקר הספרות האמריקאי הרולד בלום מכנה את סאראמגו "הסופר החי המוכשר ביותר בעולם החי". מתייחס אליו כ"המאסטר" ואומר - "אחד מהענקים האחרונים של הזא'נר הספרותי הנכחד".
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
אביו של סאראמאגו היה ז'וזה דה סוזה ואימו הייתה מאריה דה פידאדה. דה סוזה שירת במלחמת העולם הראשונה. הוא היה חקלאי, בכפר אזינהאגה, 100 ק"מ צפונית מזרחית לליסבון בשנת 1924 עבר עם משפחתו לליסבון והפך לאיש משטרה. אחיו בן ה-12 של סאראמאגו, פראנסיסקו, מת חודשים ספורים אחרי המעבר לליסבון. על פי עדותו של סאראמאגו לא היו בביתו ספרים כלל, ואת ספרו הראשון הוא קנה בעצמו בגיל 19.
לאחר סיום לימודיו עבר סאראמאגו קורס קצר במכונאות ועבד כמכונאי רכב במוסך. לאחר שעות העבודה היה הולך לספריה העירונית וקורא ספרים. לאחר נישואיו בשנת 1944 התקבל לעבודה בשירות הסעד הממשלתי.
סאראמאגו התחתן עם אילדה רייס בשנת 1944. בנם היחיד, ויאולנטה, נולד ב-1947.
בשנת 1947 התפרסם הרומאן הראשון שלו לו קרא "האלמנה" בשם "אדמת החטא".
בשנת 1949 פוטר מעבודתו, ומורו למכונאות לשעבר קיבלו לעבודה במפעל מתכת אותו ניהל. בשלהי שנת 1950 התקבל לעבודה בהוצאת הספרים estudios cor כמנהל היצור. מכאן הכיר את חשובי הסופרים בפורטוגל ואת הדמויות החשובות בעולם הספרות ודרכו כסופר נסללה לפניו. סאראמגו שימש גם כמבקר סיפרותי במקביל לעבודה זו, עד שנת 1971, אז התמנה לעורך המוסף הספרותי ולאחר מכן לעורך ראשי של העיתון diario lisboa.
מאז הייתה הכתיבה עיסוקו העיקרי. ב-1980 כתב את "בלתאזאר ובילמונדה" (בעברית "דברי ימי מנזר"), בשנת 1984 פירסם את "שנת מותו של ריקרדו ריש", ב-1987 את "חייו השניים של פרנצ'סקו דה אסיסי", ב-1986 את "רפסודת האבן", וב-1989 את "המצור על ליסבון". ב-1995 התפרסם ספרו "על העיוורון", המצליח בספריו.
זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1998 ומאז שמו התפרסם ברחבי אירופה. כיום הוא הסופר הנקרא ביותר ביבשת זו, וזוכה להצלחה רבה בכל רחבי העולם.
כיום הוא גר בלנזארוט שבאיים הקנריים. סאראמאגו היה חבר של המפלגה הקומוניסטית של פורטוגל עד 1969, כמו כן הוא גם אתאיסט ופסימיסט (כפי שהוא מגדיר את עצמו) - עמדותיו עוררו חילוקי דעות קשים בפורטוגל, בעיקר אחרי הוצאת הספר "הבשורה על פי ישו".
[עריכה] סגנון
סאראמאגו נוטה לכתוב משפטים ארוכים ומשתמש בפיסוק שרובנו נוטים להחשיבו כשגוי. הוא אינו משתמש במרכאות כדי להבחין דו-שיח (במקור ניתן להבחין בתחילת המשפטים החדשים על פי האות הרישית; בתרגום העברי הראשון של דברי ימי מנזר נעשה ניסיון להתחיל את המשפטים באות עברית גדולה יותר, אך בספרים הבאים הרעיון נזנח). רבים מ"משפטיו" עשויים להיות באורך של דף או יותר, בשל כך שהוא משתמש בפסיק במקום בו כותבים אחרים היו משתמשים בנקודה. רבות מפסקאותיו תואמות באורכן לפרקים בספריהם של סופרים אחרים. אף שהדבר דורש מהקורא ריכוז, תשומת לב מלאה ומעורבות, הרי באופן מפתיע, לא לוקח הרבה זמן לקורא להתרגל לסגנון כתיבה זה. העלילה עמוסה בהסתעפויות ותת-עלילות, גיבורים רבים ומעברים מהירים מהעבר להווה ובחזרה.
לרוב הוא מציג נקודת מבט חתרנית על אירועים היסטוריים. בעבודותיו ("הבשורה על פי ישו"), מנסה להדגיש את הגורם האנושי באירועים ההיסטוריים, במקום להציג את העלילה ההיסטורית המקובלת והרשמית. כמה מעבודותיו עשויות להראות כאלגוריות בהקשרים מסוימים.
[עריכה] האשמות בדבר אנטישמיות
בהערה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, סאראמאגו אמר לאחרונה שהיהודים לא ראויים יותר ל"סימפטיה בעבור סבלם בשואה . . . לחיות תחת צללי השואה ולצפות למחילה על כל דבר שיעשו בשם סבלם נראה לי גס. הם לא למדו כלום מסבל הוריהם וסביהם." הליגה נגד השמצה (ADL), קבוצה יהודית למען זכויות האזרח, הכריזו על הערות אלו כאנטישמיות. דהיינו, אברהם פוקסמן, מנהל ADL הצהיר: "הערותיו של ז'וזה סאראמאגו מסיתות, תוקפניות מאוד ומציגות בערות ודעה קדומה על היהודים"
בכל אופן, סאראמאגו טען שהערותיו כוונו כלפי מדיניות מדינת ישראל בנושא הפלסטינאים. הוא טען שישראל לא יכולה לטעון לייצוגם של יהודי התפוצות ולא יכולה לכנות אנטישמית כל ביקורת כנגד פעולות שלה, שלהן אין שום הצדקה.
ובאותו עניין, ראו: זיוה שמיר, דור דור ודורסיו, וגנר, סרמגו, תיאודורקיס ואחרים - האם חרם הוא מעשה תרבותי?, על אנטישמיות לאחר מלחמת העולם השניה, נדפס בכיוונים חדשים, 10, תשס"ד 2004.
[עריכה] ספריו
- דברי ימי מנזר, מפורטוגזית (פורטוגלית) מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1990.
- תולדות המצור על ליסבון, מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2001.
- על העיוורון, מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2001.
- על הפקחון, מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2006.
- שנת מותו של ריקארדו ריש, מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1996.
- הסיפור על האי הנעלם, מפורטוגזית מרים טבעון, ציורים אסף בן צבי, הקיבוץ המאוחד, 2002.
- בלתזאר ובילמונדה
- הבשורה על פי ישו, תרגמה מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1993.
- המערה, מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2003.
- רפסודת האבן, מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1992.
- כל השמות, מפורטוגזית מרים טבעון, עורך הספר מנחם פרי, עוזרת לעורך מרים חרותי, הקיבוץ המאוחד, 2002.
- האדם המשוכפל, מפורטוגזית (פורטוגלית), מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: דאריו פו |
פרס נובל לספרות 1998 |
הבא: גינטר גראס |


