אולימפיאדת אתונה (1896)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אולימפיאדת אתונה (1896) | |
| מדינות משתתפות | 14 [1] |
| ספורטאים משתתפים | 241 [2] |
| תחרויות | 43 תחרויות ב-9 ענפים. |
| טקס פתיחה | 6 באפריל 1896 [3] |
| טקס סגירה | 15 באפריל 1896 |
| נפתח רשמית על ידי | גאורגיוס הראשון, מלך יוון |
| השביע את המשתתפים | - |
| השביע את השופטים | - |
| לפיד אולימפי | - |
| האצטדיון הראשי | אצטדיון פאנתינייקו, אתונה, יוון |
| הערים שהתמודדו על האירוח | - |
המשחקים האולימפיים 1896 (או בשמם הרשמי באנגלית: Games of the I Olympiad) נערכו בשנת 1896 בעיר אתונה, יוון. אלה היו המשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה והמשחקים הראשונים מאז נאסר קיום המשחקים האולימפיים העתיקים בשנת 393 על ידי הקיסר הנוצרי תאודוסיוס הראשון. המשחקים נערכו מיום שני ה-6 באפריל ועד יום רביעי ה-15 באפריל.
ב-23 ביוני 1894, בכינוס של אנשי חינוך גופני ביוזמתו של הברון פייר דה קוברטן, הוחלט על הקמת הוועד האולימפי הבינלאומי וקיום האולימפיאדה הראשונה באתונה ב-1896. היוונים חשו התרגשות רבה מארגון אירוע ספורט שכזה והרגישו שזו הולכת להיות חוויה גדולה. למרות שצצו בעיות כספיות רבות, הכול היה מוכן בזמן למשחקים האולימפיים.
למרות שמספר המשתתפים באולימפיאדה היה קטן ממה שציפו, אירוע ספורט זה היה הגדול ביותר שידע העולם עד אז. משום שרבים מספורטאי הצמרת של העולם לא הגיעו למשחקים האולימפיים, הייתה האולימפיאדה הצלחה גדולה לציבור היווני. הישג השיא של ספורטאי יווני באולימפיאדה זו, הייתה זכייתו של ספירידון לואיס בריצת המרתון.
לאחר האולימפיאדה, גאורגיוס הראשון ומספר ספורטאים אמריקאים הגישו עצומה בעד אירוח כל האולימפיאדות הבאות באתונה. דה קוברטן והועד האולימפי הבינלאומי, התנגדו נמרצות להחלטה זאת. בסופו של דבר, המשחקים האולימפיים 1900 נערכו בפריז, והאולימפיאדה לא חזרה לאתונה עד המשחקים האולימפיים בשנת 2004.
תוכן עניינים |
[עריכה] בחירת העיר המארחת
במהלך המאה ה-19, נערכו באירופה מספר תחרויות ספורט קטנות שנקראו על שם המשחקים האולימפיים העתיקים. בשנת 1850 התקיימו משחקים אולימפיים בעיירה קטנה מוץ' ונלוק שבמרכז אנגליה. המשחקים, שנוסדו על ידי הרופא המקומי, ויליאם פני ברוקס, נערכו באוקטובר 1850, ומקצועות הספורט שנערכו בהם היו קריקט, כדורגל ועוד.
פייר דה קוברטן, מחנך והיסטוריון צרפתי החליט להחיות את המשחקים האולימפיים במתכונת של אירוע ספורט בינלאומי גדול. ב-1894, הוא הציג את הרעיון שלו בכינוס של אנשי אגודות ספורט שנערך בסורבון, פריז.
אחרי שהחליטו להחיות את המשחקים האולימפיים, היה צריך להחליט היכן הם ייערכו. דה קוברטן חשב לערוך את האולימפיאדה יחד עם התערוכה הבינלאומית (World's Fair) בפריז בשנת 1900. אך מחשש לתחרות על תשומת הלב בין שני האירועים הוחלט שלא להמתין למועד התערוכה , ולהקדים את חידוש המשחקים לשנת 1896. כמה חברי קונגרס הציעו את לונדון בתור עיר מארחת, אבל אחרי שיחות קצרות עם היווני דמטריוס ויקלאס, הועדפה אתונה בתור העיר המארחת. יוון, שהייתה המקור ההיסטורי של המשחקים האולימפיים, קיבלה את הסכמתם של כל חברי הקונגרס, ונבחרה למדינה המארחת. ויקלאס, נבחר באותה הזדמנות לנשיא הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי.
[עריכה] ארגון
החדשות שהמשחקים האולימפיים חוזרים ליוון, התקבלו באהדה רבה בקרב הציבור והתקשורת היווניים. בכל אופן, המדינה הייתה בקשיים כלכליים גדולים והפוליטיקה הייתה לא יציבה (התפקיד של ראש הממשלה עבר ברוטציה בין צ'רילאוס טריקופיס ובין תיאודורוס דליגיניס). בסוף שנת 1894, הועדה המארגנת של המשחקים, בראשות אטינה סקולודיס, הגישה את הדו"ח של עלות המשחקים, שהייתה גבוהה פי שלוש מהשערתו של דה קוברטן. הועדה הסיקה שהמשחקים לא יוכלו להתקיים, ואף הגישו את התפטרותם.
קונסטנטין נסיך הכתר היווני, תומך נלהב של המשחקים, החליט להרכיב ועדת ארגון חדשה, כשהוא עצמו ישמש כנשיאה. ההתלהבות של קונסטנטין גרמה לעם היווני לתרום למשחקים 330,000 דרכמות. קבוצה של דמי-דואר הקפיצה את התרומות ל-400,000 דרכמות ומכירת הכרטיסים הוסיפה עוד 200,000 דרכמות לקופת המשחקים. לפי בקשתו של קונסטנטין, איש העסקים האמיד ג'ורג' אברוף, מימן את שיפוץ אצטדיון פאנתינייקו, שיפוץ שעלה 920,000 דרכמות. בתמורה לטוב ליבו, זכה אברוף בהקמת פסל שלו שיעמוד בכניסה לאצטדיון פאנתינייקו.
ארגון של אירוע ספורט היה חדש במקצת ליוון, והועדה המארגנת קיבלה ניסיון רב בעקבות ארגון המשחקים האולימפיים. חלק מהספורטאים שהשתתפו באולימפיאדה עשו זאת משום שהם שהו באתונה באותו הזמן שהתקיימו המשחקים האולימפיים, חלק מטעם העבודה וחלק שהיו בחופשה בעיר (לדוגמה, חלק מהספורטאים הבריטים עבדו בשגרירות בריטניה בעיר והחליטו להשתתף בתחרויות). הרעיון של הכפר האולימפי לא היה קיים עד אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), והאתלטים היו צריכים לדאוג בעצמם למקומות לינה.
[עריכה] לוח אירועים
| ● | טקס פתיחה | ● | אירועי תחרות | ● | אירועי גמר | ● | טקס סיום |
| אפריל | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| טקסים | ● | ● | ||||||||
| אתלטיקה | ● ● ● ● ● | ● ● ● ● ● | ● | ● ● ● ● ● | ||||||
| רכיבה על אופניים | ● | ● ● ● | ● | ● | ||||||
| סיף | ● ● | ● | ||||||||
| התעמלות | ● ● ● ● ● ● | ● ● | ||||||||
| קליעה | ● | ● | ● | ● ● ● | ● | |||||
| שחיה | ● ● ● ● | |||||||||
| טניס | ● | ● | ● ● | |||||||
| הרמת משקולות | ● ● | |||||||||
| היאבקות | ● | ● | ||||||||
| אפריל | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 |
[עריכה] טקס הפתיחה
ב-6 באפריל 1896, המשחקים האולימפיים הראשונים נפתחו באופן רשמי. זה היה היום הראשון שאחרי חג הפסחא, ויום השנה להתפרצות מלחמת העצמאות היוונית.
אצטדיון פאנתינייקו היה מלא, ו-80,000 צופים צפו בגאורגיוס הראשון, מלך יוון, באישתו אולגה ובבניו. רוב הספורטאים המשתתפים עמדו על דשא האצטדיון, מחולקים למדינות אותם ייצגו. אחרי הנאום של נשיא הועדה המארגנת, הנסיך קונסטנטין הראשון, נפתחו המשחקים האולימפיים.
לאחר מכן, תשע להקות ו-150 זמרי מקהלה ניגנו ושרו את ההמנון האולימפי, אותו כתב קוסטיס פאלמאס והלחין ספירוס סמאראס. ההמנון התקבל בשמחה רבה, והקהל ביקש הדרן.
טקס הפתיחה הנוכחי של המשחקים האולימפיים כולל מספר אלמנטים מטקס הפתיחה הראשון. נשיא הועדה המארגנת של המשחקים עדיין אחראי על פתיחת המשחקים באופן רשמי, וההמנון האולימפי עדיין מושמע. שאר האלמנטים, כמו הצגת הספורטאים, הדלקת הלפיד האולימפי והשבועה האולימפית נוספו מאוחר יותר.
[עריכה] סקירה כללית על מקצועות הספורט
בקונגרס 1894 שנערך בסורבון (מקום מושבה של הפקולטה לספרות יפה ולמדעים באוניברסיטה של פריז), הוזכרו מקצועות ספורט רבים שייערכו במשחקים האולימפיים באתונה. בהודעה הרשמית הראשונה של הועד האולימפי הוחלט שמקצועות הכדורגל והקריקט יקחו חלק במשחקים האולימפיים, החלטה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. גם תחרות החתירה הייתה מתוכננת, אבל בוטלה בשל רוחות חזקות ביום בו הייתה אמורה לצאת לדרך. מקצוע נוסף שהיה מתוכנן אך בוטל היה שייט.
[עריכה] אתלטיקה
במשחקים האולימפיים 1986, הייתה האתלטיקה המקצוע הכי בינלאומי מבין כל תשעת המקצועות. כל מקצועות האתלטיקה הנערכו באצטדיון פאנתינייקו, למעט ריצת המרתון שרק הסתיימה באצטדיון זה. השיא של מקצוע האתלטיקה הייתה ריצת המרתון שנערכה בפעם הראשונה בתחרות בינלאומית. ספירידון לואיס ניצח בריצה זו והפך לאלוף היווני היחיד באתלטיקה ולגיבור לאומי. באולימפיאדה זו לא נשברו שיאי עולם, ומספר רב של אתלטים שהיו שייכים לצמרת העולמית לא הגיעו לתחרויות. בנוסף, הקשת במסלול הריצה הייתה צרה מדי, דבר שלא איפשר השגת תוצאות מהירות.
[עריכה] רכיבה על אופניים
תחרויות הרכיבה על אופניים נערכו במתחם החדיש, נאו פאלירון ולודרום. רק מקצה אחד נערך על כביש, המירוץ מאתונה למרתון וחזרה (87 קילומטר).
הצרפתי פול מאסון היה רוכב האופניים הטוב ביותר באולימפיאדה, כאשר זכה בשלוש מדליות זהב (333 מטר, 2 קילומטר ו-10 קילומטר). במקצה ל-100 קילומטר, מאסון השתתף כמכתיב קצב לחברו למדינה, לאון פלמאנג. פלמאנג ניצח באותו מקצה, אחרי שנפל מאופניו ואחרי שעצר לחכות לרוכב היווני קולטיס שלאופניו הייתה בעיה טכנית. הרוכב האוסטרי אדולף שמאל ניצח במירוץ ה-12 שעות, שאותו סיימו רק שני רוכבים. במירוץ הכביש ניצח היווני אריסטידיס קונסטנטינידיס.
[עריכה] סיף
תחרויות הסיף נערכו בזפיון, שנקראה על שמו של אבנגלוס זאפאס, האיש שייסד את המשחקים האולימפיים היווניים באמצע המאה ה-19. שלא כמו מקצועות אחרים, ספורטאים מקצוענים יכלו להשתתף בתחרויות הסיף. למרות זאת, הסייפים המקצוענים לא נחשבו כשאר הספורטאים המקצוענים האחרים, אלא כספורטאים חובבנים.
ארבע תחרויות סיף היו אמורות להתקיים, אולם תחרות אחת בוטלה עקב סיבה לא ידועה. לאונידס פירגוס, שזכה בשתי תחרויות סיף, היה ליווני הראשון בעת החדשה שהופך לאלוף אולימפי. בתחרות הסיף השלישית, זכה הצרפתי אוגון-הנרי גרבלוטה.
[עריכה] התעמלות
תחרויות ההתעמלות נערכו בשדה הפנימי של אצטדיון פאנתינייקו. גרמניה שלחה 11 מתעמלים לתחרויות, כשחמישה מהם זכו במדליית הזהב, כולל מקצועות הקבוצה. בתחרות המתח לקבוצות, זכתה הקבוצה הגרמנית שלא היו לה מתחרים. עוד שלוש זכיות הלכו לגרמנים במקצועות היחידים. הרמן ויינגרטנר, זכה בתחרות המתח ליחידים, אלפרד פלאטוו (יהודי במוצאו) זכה בתחרות המקבילים המדורגים ליחידים וקארל שוהמאן, שגם השתתף בתחרות ההאיבקות, זכה בתחרות סוס הקפיצות.
במקצועות הנותרים זכו לואיס זוטר השוויצרי (שם של התעמלות), לואניס מיטרופולוס היווני (טבעות) וניקולאוס אנדריקופולוס היווני (טיפוס על חבלים).
[עריכה] קליעה
חמש תחרויות קליעה נערכו במשחקים האולימפיאדה - שתי תחרויות ברובה ושלוש תחרויות באקדח. כל התחרויות נערכו בקליטאה, יישוב באזור אתונה.
התחרות הראשונה הייתה ירי ברובה צבאי, ממרחק של למעלה מ-200 מטר. בתחרות זכה היווני פנטליס קרסבדאס, המשתתף היחיד שקלע למטרה בכל היריות שלו. התחרות השנייה הייתה ירי באקדח צבאי, ממרחק של 25 מטרים. בתחרות בלטו האחים האמריקאים, ג'ון וסומנר פיין, שבסופה ניצח ג'ון. בתחרות השלישית, ירי חופשי באקדח, זכה בקלות האח השני, סומנר.
האחים פיין לא השתתפו בתחרות הרביעית, ירי מהיר מאקדח למרחק 25 מטרים, ויואניס פראנגודיס ניצל זאת כדי לזכות במדליית הזהב. פראנגודיס גם סיים במקום השני בתחרות החמישית, ירי חופשי מרובה, שנערכה באותו יום. בתחרות, שנמשכה גם ביום המחרת עקב החשכה, ניצח היווני גאורגיוס אורפנידיס.
[עריכה] שחייה
שלא כיום, תחרות השחייה של המשחקים האולימפיים 1986 נערכה במים הפתוחים. 20,000 צופים הגיעו כדי לחזות בתחרויות השחייה שנערכו במפרץ זאה, מחוץ לחופי העיר פיראוס.
כל ארבעת מקצועות השחייה נערכו באותו יום (11 באפריל). עובדה זו פגעה באלפרד האיוש ההונגרי, שלא היה לו כמעט זמן לנוח בין מקצה למקצה, והוא נאלץ להתחרות בשני מקצים בלבד. אף על פי כן, הוא זכה במדליית זהב בשני המקצים בהם התחרה, ב-100 מטר וב-1,200 מטר חופשי. האיוש, ממוצא יהודי (נולד בשם ארנולד או אלפרד גוטמן), היה מאוחר יותר לאחד משני ספורטאים האולימפיים שזכה במדליה גם במקצוע ספורט אולימפי וגם בתחרויות האומנות של המשחקים האולימפיים (מדליית כסף באדריכלות במשחקים האולימפיים 1924).
במקצוע השחייה השלישי, 500 מטר חופשי, זכה השחיין האוסטרי, אף הוא ממוצא יהודי, פול ניומן לאחר שגבר על מתחריו בפער של למעלה מדקה וחצי. בנוסף, נערכה תחרות שחייה מיוחדת למלחים יוונים.
[עריכה] טניס
למרות שהטניס היה מקצוע ספורט עיקרי בסוף המאה ה-19, אף אחד מהטניסאים הבכירים בעולם לא הגיע למשחקים האולימפיים באתונה שנערכו במדשאה של מועדון הטניס של אתונה ובשדה הפנימי של אצטדיון הולודרום.
האירי ג'ון פיוס בולאנד, שהגיע לאתונה בזמן חג הפסחא, נכנס לתחרות הטניס בעזרת חברו היווני וזכה בקלות במדליית הזהב. בסיבוב הראשון, הוא הביס את פרידריך טראון, גרמני שהשתתף גם בריצת ה-800 מטר. השניים החליטו להתחרות יחד בטורניר הזוגות, שבסופו זכו במדליית הזהב.
[עריכה] הרמת משקולות
מקצוע הרמת משקולות היה עדיין צעיר מאוד ב-1986, והיה החוקים היו שונים מהחוקים הקיימים היום. התחרויות נערכו בחוץ, בשדה הפנימי של אצטדיון פאנתינייקו, ולא הייתה הגבלת משקל.
התחרות הראשונה שנערכה במסגרת הרמת המשקולות, הייתה תחרות הרמת משקולות בשתי ידיים. שני משתתפים בלטו מעל כולם: הסקוטי לונסטון אליוט וויגו יינסן מדנמרק. שניהם הרימו את אותו המשקל, אבל צוות השופטים, יחד עם הנסיך ג'ורג' כיושב-ראש, החליטו שיינסן עשה זאת יותר טוב ולכן מגיעה לו מדליית הזהב. המשלחת הבריטית, לא הכירה את החוק הזה, ולכן הגישה ערעור. הערעור לא התקבל, ויינסן הדני היה לאלוף האולימפי במקצוע זה.
אליוט נקם את נקמתו במקצוע השני, הרמת משקולות ביד אחת, מקצוע שנערך מיד לאחר הרמת המשקולות בשתי ידיים. יינסן, שהיה עייף במקצת מהרמת המשקולות בשתי ידיים, לא היה יריב ראוי לאליוט, שזכה בקלות במדליית הזהב.
[עריכה] היאבקות
תחרות ההיאבקות האולימפית שהתקיימה באצטדיון פאנתינייקו, לא כללה סיווגים לפי משקלים, ולכן בתחרות זכה רק אדם אחד. החוקים היו דומים מאוד להאבקות היוונית-רומית של היום, למרות שלא היו מספר חוקים שקיימים היום (למשל, הגבלת זמן).
מלבד המתאבקים היוונים, כל המתאבקים באולימפיאדה השתתפו גם במקצועות נוספים כמו הרמת משקולות והתעמלות. קרב הגמר של האולימפיאדה שנערך בין קארל שוהמאן לבין גרגיוס טסיטאס, הופסק לאחר 40 דקות של היאבקות, מכיוון שירדה חשיכה על האצטדיון. הקרב הומשך ביום המחרת ולאחר כרבע שעה, ניצח הגרמני שוהמאן את המאבק.
[עריכה] טקס הסיום
בבוקר יום ראשון ה-12 באפריל, אירגן המלך גאורגיוס הראשון משתה גדול לפקידים ולספורטאים שהשתתפו במשחקים האולימפיים, למרות שחלק ממקצועות הספורט עדיין לא נערכו. במהלך נאומו, אמר גאורגיוס שהוא רוצה שמעכשיו כל האולימפיאדות ייערכו באופן קבוע באתונה.
טקס הסיום הרשמי של המשחקים האולימפיים נערך ביום רביעי ה-15 באפריל. משפחת המלוכה היוונית נכחה בטקס, שנפתח בהמנון הלאומי של יוון ובשיר הלל שחיבר הספורטאי הבריטי, ג'ורג' רוברטסון.
לאחר מכן, חילק המלך פרסים למנצחים. שלא כמו היום, הזוכים במקום הראשון קיבלו מדליות כסף והזוכים במקום השני קיבלו מדליות ארד. חלק מהזוכים קיבלו גם פרסים נוספים, לדוגמה ספירידון לואיס, שקיבל גביע ממייקל ברהאל, חברו של פייר דה קוברטן. לואיס גם הוביל את הקפת הניצחון באצטדיון, כשבמקביל מושמע ההמנון האולימפי.
כמו מלך יוון, הרבה אנשים תמכו ברעיון שכל האולימפיאדות הבאות ייערכו באתונה. דה קוברטן, התנגד לרעיון וטען שצריך לערוך רוטציה. בעקבות בקשתו של דה קוברטן, האולימפיאדה הבאה נערכה בפריז, עיר הולדתו של דה קוברטן.
[עריכה] מדינות משתתפות
הרעיון של נבחרות לאומיות לא היה חלק עיקרי באולימפיאדה, עד המשחקים האולימפיים הלא-רשמיים שנערכו באתונה ב-1906. לכן, אתלטים רבים ייצגו מדינות שהם בכלל לא שייכים להן ולא קשורים אליהן. למרות זאת, טבלת המדליות של האולימפיאדה חולקה לפי מדינות ולא לפי אישים.
במשחקים האולימפיים 1986 צצה השאלה, איזה מדינות השתתפו באולימפיאדה. הוועד האולימפי החליט שבאולימפיאדה השתתפו 14 מדינות, אבל לא הציג רשימה. בסופו של דבר, בחר הוועד האולימפי את 14 המדינות שהשתתפו במשחקים האולימפיים.
- אוסטרליה - למרות שאוסטרליה הייתה עדיין חלק מבריטניה, התוצאות הטובות של טדי פלאק באתלטיקה, ניתנו לאוסטרליה והיא הופרדה מבריטניה.
- אוסטריה - אוסטריה הייתה שייכת באותו הזמן לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובכל זאת התוצאות שלה הופרדו מתוצאותיה של הונגריה.
- בולגריה - הוועד האולימפי הבולגרי טוען שהאתלט השוויצרי, צ'ארלס צ'אמפוד התחרה בשבילם ולא בשביל מולדתו [4]. בסופו של דבר, הוגדר צ'אמפוד כשוויצרי למרות שהתחרה למען בולגריה [5].
- צ'ילה - הוועד האולימפי הצ'ילאני טוען שאתלט אחד, לואיס סוברקסוקס, התחרה בריצות 100 מטר, 400 מטר ו-800 מטר. אולם, שום ציון לא הוזכר לגבי הישגיו של סוברקסוקס באולימפיאדה [6].
- דנמרק
- צרפת
- גרמניה
- בריטניה
- יוון - תוצאות המשלחת היוונית כללו גם את הנציגים מקפריסין ומסמירנה. מדי פעם, גם הנציג המצרי, דיוניסיוס קסדאגליס נחשב כיווני.
- הונגריה - הונגריה הייתה שייכת באותו הזמן לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובכל זאת התוצאות שלה הופרדו מתוצאותיה של אוסטריה. למרות זאת, המשלחת ההונגרית כללה בתוכה מספר ספורטאים מסרביה ומסלובקיה.
- איטליה
- שבדיה
- שווייץ
- ארצות הברית
[עריכה] מדינות רשומות שלא השתתפו
בלגיה ורוסיה נרשמו לתחרויות האולימפיאדה, אבל פרשו מהן. בנוסף, גם שיתופו של האתלט הצ'ילאני במשחקים מוטל בספק. מספר מקורות טוענים שגם לאיטליה לא הייתה נציגות באולימפיאדה, משום שהספורטאי האיטלקי היה מקצוען (דבר שהיה אסור באותם ימים באולימפיאדה), ולכן נשללה ממנו הזכות להשתתפות במשחקים.
[עריכה] טבלת מדליות
כיום, הרבה מאוד אמצעי-תקשורת מפרסמים את טבלת המדליות של המשחקים האולימפיים. זה לא היה המצב ב-1896, אבל הרבה מקורות ספרו את המדליות של אולימפיאדת אתונה 1896, כדי להידמות לשאר האולימפיאדות.
במשחקים האולימפיים 1896, לא חולקו מדליות זהב כלל וכלל, ומי שסיים במקום השלישי, לא קיבל שום מדלייה ושום פרס. המשלחות הלאומיות של אותה אולימפיאדה לא היו כמו היום - הספורטאים ייצגו את עצמם או את המועדונים בהם התאמנו ולא את המדינה ממנה באו. נוסף על כך, לא כל המדינות שזכו במדליות היו קיימות באותם הימים. לדוגמה, אוסטרליה הייתה עדיין חלק מבריטניה, והונגריה ואוסטריה היו עדיין אותה מדינה. אף על פי כן, מקורות רבים ערכו טבלאות מדליות של אותה אולימפיאדה [7].
| דירוג | מדינה | סה"כ | |||
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 11 | 7 | 2 | 20 | |
| 2 | יוון | 10 | 17 | 19 | 46 |
| 3 | גרמניה | 6 | 5 | 2 | 13 |
| 4 | 5 | 4 | 2 | 11 | |
| 5 | 2 | 3 | 2 | 7 | |
| 6 | הונגריה | 2 | 1 | 3 | 6 |
| 7 | אוסטריה | 2 | 1 | 2 | 5 |
| 8 | 2 | 0 | 0 | 2 | |
| 9 | 1 | 2 | 3 | 6 | |
| 10 | 1 | 2 | 0 | 3 | |
| 11 | קבוצה מעורבת | 1 | 1 | 1 | 3 |
| סה"כ | 43 | 43 | 36 | 122 | |
[עריכה] מתחרה אחת
נשים לא הורשו להשתתף במשחקים האולימפיים של 1896. אישה אחת, סטמטה רבטי שכונתה מלפומנה (אחת מתשע המוזות היווניות), מחתה על החלטה זו והחליטה לרוץ ריצת מרתון ב-11 באפריל, יום אחרי ריצת המרתון של הגברים במחאה על אי-השתתפות הנשים באולימפיאדה.[8]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מספר המדינות המשתתפות ניתן על ידי הועד האולימפי הבינלאומי, למרות שהמספר האמיתי נע בין 10 ל-15 מדינות.
- ^ מספר הספורטאים המשתתפים ניתן על ידי הועד האולימפי הבינלאומי, למרות שיש מקורות שטוענים שהיו 179 משתתפים. בנוסף, יש ספרים הטוענים שהיו 245 ספורטאים, ויש כאלה שמצאו 246 ספורטאים.
- ^ באותם זמנים, היוונים עדיין השתמשו בלוח היוליאני. לפי הלוח היוליאני, המשחקים האולימפיים התחילו ב-25 במרץ ונגמרו ב-3 באפריל.
- ^ Bulgarian Olympic Committee
- ^ De Wael's Complete Olympians
- ^ Comité Olympico de Chile
- ^ 1896 Official Medal Count
- ^ www.olympicwomen.co.uk
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- אולימפיאדת אתונה 1896 באתר הועד האולימפי הבינלאומי
- כרונולוגיה של האירועים אולימפיאדת אתונה 1896
- דו"ח רשמי של אולימפיאדת אתונה 1896
- מדליסטים יהודים באולימפידות באתר "היכל התהילה של הספורט היהודי הבינלאומי"

