מים אחרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מים אחרונים – כינוי למנהג היהודי של נטילת ידיים בסיום הסעודה, לפני שמברכים ברכת המזון. ( להבדיל מ"מים ראשונים" – הנטילה שלפני תחילת הסעודה ).
בעבר הייתה זו חובה הלכתית, והיא נתקנהה בתקופת התלמוד, מטעמי בריאות: המאכלים תובלו במלח סדומית שעלול לגרום לעוורון, ונטילת הידיים מנקה אותן בכדי שלא יבואו במגע מסוכן עם העיניים. מאז, עם ההפסקה בשימוש במלח סדומית, חלפה הסכנה הבריאותית, אך עדיין נותרה מחלוקת בין גדולי הרבנים הפוסקים בכל הדורות: האם יש לקיים את ההלכה, או לבטלה. מחלוקות נוספות קיימות סביב ענינים הקשורים למים האחרונים, כמו: האם ההלכה מחייבת גם נשים, והאם מותר לדבר בין הנטילה לבין ברכת המזון.
בימינו, רק המחמירים מקפידים על מים אחרונים. המקלים מוותרים לגמרי, או נוהגים באופן סמלי: מעבירים בין הסועדים כלי עם מים, ומרטיבים קלות את היד.
כלי מיוחד לנטילה הסמלית (עשוי מכסף) מצוי דרך קבע במטבחם של יהודים השומרים על המנהג. הכלי ניתן לרכישה בחנויות הממוקמות באזורים בהם יש ריכוז גדול של משפחות דתיות, וגם באמצעות אתרי מכירה באינטרנט.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מים אחרונים באתר חב"ד

הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.

שפות אחרות