ייאוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ייאוש הוא רגש של אובדן תקווה וכישלון בעניין שהוא חשוב לאדם. בעקבותיו ייתכנו תחושות של עצב, אכזבה או דיכאון.
הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות שמהווים עיקר בחייו של המיואש. ייאוש יכול להתרחש בעקבות כישלון או אכזבה חוזרים ונשנים בהגשמת החלומות והשאיפות, ותחושתו של האדם שאין באפשרותו לשנות דברים חשובים בחייו ושאין בידיו אלטרנטיבה. הרגש ההופכי לייאוש הוא תקווה.
[עריכה] התועלת
מבחינה תועלתנית, היאוש מונע ביזבוז אנרגיה לריק כשהמצב אבוד. היאוש בלשון העם אינו אלא דיכאון, שמשרה חוסר אונים שלרוב אף מונע מהמדוכא לשים קץ לחייו. המיואש נוטה לכן להימנע מהפעילויות החברתיות שנבעו מתוקף תפקידיו החברתיים השגרתיים, ובכך הוא נחשף לאלטרנטיבות חברתיות או שהוא מאותת לחברה על מצוקתו.
[עריכה] ביהדות
לתפיסת חז"ל אין לאדם להתייאש אף במצב הקשה ביותר, ולדוגמה הם מביאים את סיפורו של חזקיהו המלך שחלה אנושות בשחין (צרעת), קיבל נבואה מישעיהו הנביא שהוא ימות: "ויאמר אליו: כה אמר יהוה, צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה!", ואף על פי כן לא התייאש, התפלל והחלים ממחלתו ל-15 שנים נוספות של מלכות (מלכים ב' כ) (ישעיה לח). לפי חז"ל, חזקיהו אומר לישעיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". (תלמוד בבלי, ברכות דף י/א)
ר' נחמן מברסלב ראה ביאוש רגש שלילי, וידועה מימרתו "אין יאוש בעולם כלל". לפי שלמה קאלו הייאוש הוא דבר האסור על האדם המאמין. אנשים חשים פעמים רבות ייאוש מפני שאינם מעלים על דעתם כי יש להם אלטרנטיבה לפעולה והצלחה. לעומת זאת רבים סוברים כי אין דבר שאינו ניתן לשינוי, ואין מצב שלא ניתן לשפר. כאימרתו של ר' זושא, "כל זמן שהנר דולק - ניתן לתקן". באמונה, החומריות הינה עניין משני ולא עיקרי, ולכן אל להם לענינים חומריים לגרור יאוש. החטא הוא בבחינת יאוש , ולכן נתנה התשובה "לבטל היאוש מן החטא".
[עריכה] בפילוסופיה האקזיסטנציאלית
על פי הפילוסופיה האקזיסטנציאלית, האדם נדרש לנהל את חייו תוך בחירה מתמדת של הדרך, בעוד הוא חסר ידע מספק על מנת לבחור ועל כן הוא אפוף ייאוש ובהלה.
סרן קירקגור, מאבות האקזיסטנציאליזם, טוען שהאדם נמצא במתח מתמיד בין הסופי (גוף, ידע) לאינסופי (פרדוקסים, יכולת האמונה). כאשר האדם אינו מודע למתח הזה הוא מגיע למצב של ייאוש, שהיא אובדן העצמיות. לשיטתו, הרדיפה אחרי הנאות העולם היא חסרת תוחלת, ועל כן סופה להביא לידי ייאוש. גם דרך החיים המוסרית, אינה פונה אל מה שמעבר לסופי, ועל כן סופה להביא לייאוש. לדבריו, רק האמונה יכולה לשחרר את האדם, במידת מה, מן הייאוש.
| רגשות |
|---|
| אדישות | אהבה | אומץ | אושר | אימה | אכזבה | אקסטזה | אשמה | בדידות | בוז | בושה | בלבול | גאווה | געגוע | דאגה | הודיה | הערצה | השפלה | התבטלות | חיבה | חמדה | חמלה | חרטה | ייאוש | כעס | מבוכה | מרירות | סבל | סלידה | עלבון | עצב | עצבנות | פחד | ציפייה | צער | קבלה | קנאה | רחמים | ריקנות | שמחה | שנאה | שעמום | תדהמה | תיעוב | תסכול | תקווה |

