מי הפליל את רוג'ר ראביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מי הפליל את רוג'ר ראביט
עטיפת ה- DVD של הסרט
שם הסרט במקור: Who Framed Roger Rabbit
בימוי: רוברט זמקיס
הפקה: אלן דיוהרסט
דון האן
קת'לין קנדי
פרנק מרשל
סטיבן שפילברג
סטיב סטארקי
רוברט ווטס
תסריט: ג'פרי פרייס ופיטר ס. סימן,
על פי ספר של גארי ק. וולף
שחקנים ראשיים: בוב הוסקינס
צ'ארלס פליישר
כריסטופר לויד
קת'לין טרנר
ג'ואנה קסידי
חברת הפצה: בואנה ויסטה
יצא לאקרנים בתאריך: 21 ביוני 1988, ארצות הברית
משך הקרנה: 103 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $70,000,000
מוזיקה: אלן סילבסטרי
פרסים: 4 פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb
פוסטר הסרט באנגלית
הגדל
פוסטר הסרט באנגלית

מי הפליל את רוג'ר ראביט הוא סרט של חברת וולט דיסני משנת 1988 המשלב אנימציה עם "משחק חי". הסרט מתרחש בלוס אנג'לס בדיונית של שנת 1947, בה דמויות מצוירות הן יצורים אמיתיים אשר גרים ועובדים לצד בני אדם בעולם האמיתי, רובם כשחקנים בסרטים מצויירים. עם תקציב של 70 מיליון דולר, הסרט היה לאחד היקרים ביותר בהיסטוריה בזמנו, מה שהוכח כהשקעה כדאית, עם הכנסות של יותר מ- 150 מיליון דולר בארצות הברית, וכמעט 350 מיליון בעולם כולו. הסרט יוצא דופן בכך שהופיעו בו דמויות רבות מאולפנים שונים, בעיקר של דיסני ושל האחים וורנר. זהו אחד הסרטים האחרונים של המדובבים מל בלאנק ומיי קווסטל.

תוכן עניינים

[עריכה] עלילת הסרט

פרטי עלילה פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסרט מתחיל, באופן תמים ומטעה, עם סרט קצר של התינוק הרמן ושל רוג'ר ראביט. בסוף הסרטון מגלים כי הוא היה בסך הכול חלק מן העבודה של הרמן, שהוא למעשה בן אדם מבוגר בגוף של תינוק, ושל רוג'ר, הארנב הלא מוצלח. רוג'ר שוגה בשורות שלו, וננזף על ידי במאי הסרטים, ר.ק. מארון (אלן טילברן). כדי לאפס את רוג'ר, שוכר מארון את הבלש הפרטי אדי וליינט (בוב הוסקינס), כדי שישיג תמונות של ג'סיקה ראביט, אשתו של רוג'ר, עם מישהו אחר. וליינט מהסס בתחילה, אך לבסוף מסכים לבצע את העבודה. תוך זמן קצר נודעת הסיבה להיסוסו: דמות מצויירת הרגה את אחיו.

אדי מוצא את ג'סיקה יחד עם מרווין אקמי (סטאבי קיי), ראש עיר המצויירים (אך בן אדם אמיתי), ומצלם תמונות של שניהם משחקים. אדי מראה אותן לרוג'ר, שבטוח שאשתו בוגדת בו, ועוזב את החדר בבכי. ביום לאחר מכן מודיעים לאדי כי מרווין אקמי נמצא מת במוסך, וכי רוג'ר הוא החשוד העיקרי. אדי פוגש את השופט דוּם (כריסטופר לויד), האחראי על הצדק בעיר המצויירים, וכעת נחוש לתפוס את רוג'ר שנעלם. הוא מגלה גם על ה"מטבל" שהמציא דום, אשר מסוגל להרוג דמויות מצויירות.

בשובו הביתה, אדי פוגש את התינוק הרמן, המספר לו כי לאקמי הייתה צוואה שבה הוא הבטיח להוריש את עיר המצויירים לדמויות המצויירות לאחר מותו. אדי מתקשה להאמין, מאחר ואף אחד לא ראה את הצוואה מעולם, אך כעבור מספר דקות מגלה במקרה תמונה בעיתון עם הצוואה בולטת מכיסו של אקמי. וליינט נכנס למיטה לנוח, ומוצא בפנים את רוג'ר מסתתר. תוך נסיון לסלק אותו, וליינט מוצא את עצמו קשור לאותם אזיקים חסרי-מפתח יחד עם רוג'ר, בדיוק כאשר מגיעים עוזריו של דום- חבורת סמורים.

לאחר שהצליח להסתיר את רוג'ר מן הסמורים, מגניב אותו אדי בחשאי לבאר של חברתו דולורס (ג'ואנה קסידי). לאחר שהם משתחררים, אדי משאיר את רוג'ר נעול בחדר בבאר, על מנת שלא יעשה שטויות, והולך למשרד שלו על מנת לחקור את התעלומה. שם הוא מוצא את ג'סיקה, המבקשת את עזרתו בהוכחת חפותו של בעלה. כאשר היא מתקרבת לנשק אותו, דולורס נכנסת לחדר ותופסת אותם. לאחר מריבה קצרה, דולורס מספרת לאדי כי היא בדקה את אישור הצוואה, וכי חברת קלוברליף עומדת לקנות את עיר המצויירים, אלא אם כן הצוואה של אקמי תימצא עד חצות.

בשובם לבאר, אדי ודולורס מוצאים את רוג'ר עורך מופע בידור ללקוחות, עיוור לחלוטין לסכנה שבחשיפה שלו. אדי זורק את רוג'ר לחדר בו הוא היה נעול, בדיוק כאשר מגיעים למקום השופט דום והסמורים. דום תופס את רוג'ר ומתכונן להפוך אותו למטבל, אך ברגע האחרון אדי מציל אותו, ושניהם בורחים בעזרת בני, המונית המדברת, אשר מסיע אותם לבית קולנוע בו הם מתחבאים. בסוף הסרט נערך יומן חדשות, דרכו מגלה אדי כי ר.ק. מארון מכר את אולפני מארון ואת מפעל הבדיחות של אקמי לחברת קלוברליף- תוכנית מושחתת להרוס את עיר המצויירים ולהפוך אותה לאזור מסחרי.

אדי נוסע לביתו של מארון, ומשאיר את רוג'ר בחוץ על מנת שישגיח שאף אחד לא בא. אך תוך מספר שניות רוג'ר מקבל בראש מכה ומתעלף, ומתגלה כי ג'סיקה נתנה את המכה, והיא מכניסה אותו לתא המטען של מכוניתה. בביתו של מארון, וליינט חוקר אותו בזעם, ומאשים אותו ברצח של אקמי. בעוד מארון מכחיש, מציץ מן החלון אקדח, ויורה בו למוות. אדי מסתכל החוצה, ורואה את ג'סיקה בורחת. הוא לוקח את המכונית, ועוקב אחריה לעיר המצויירים.

בעיר המצויירים הוא פוגש את ג'סיקה, אשר מספרת כי היא חטפה את רוג'ר כדי להצילו, וניסתה לעצור את דום לפני שירה במארון. בני מגיע, ומציע לשניהם טרמפ. הם נוסעים אל מחוץ לעיר המצויירים, שם מחכה להם דום, ששופך דלק על הכביש, וגורם לסחרור ואיבוד שליטה של המונית. אדי וג'סיקה נעצרים על ידי הסמורים, ונלקחים למפעל אקמי. במפעל, מתגלה דום כבעל המניות היחיד של חברת קלוברליף, והוא מספר על תוכניותיו להרוס את עיר המצויירים ולהפוך אותה למרכז מסחרי.

פתאום רוג'ר מגיח דרך פתחי הביוב (לאחר שנפל לתוך אסלה), ומאיים בנשק על כולם. אחד הסמורים מפיל עליו טון של לבנים, וכשהוא יוצא משם הסמורים תופסים אותו וקושרים אותו יחד עם ג'סיקה. לפתע דום דורך על אחד האביזרים ממפעל הצחוקים של אקמי ומחליק, והסמורים מתחילים לצחוק. אדי נזכר במה שאמר מנהיג הסמורים בביתו כשהם באו לחפש את רוג'ר, על כך ש"יום אחד הם עשויים למות מצחוק", ומחליט לנצל זאת. הוא מפעיל מכונת מוזיקה, ולצלילי "הקרוסלה התקלקלה" (נעימת הפתיחה הקלאסית של סרטוני הלוני טונס), הוא שר ורוקד עד שהסמורים מתפקעים מצחוק ומתים. רגע לפני שאחד מהם מת, הוא מספיק להפעיל את המכונה המשפריצה מטבל, ומכוונת כמעט בדיוק לעבר רוג'ר וג'סיקה התלויים באוויר. המכונה מתחילה לנוע לאט לכיוונם, אך אדי מספיק לכבות אותה רגע לפני שהמטבל פוגע בהם.

בינתיים אדי ממשיך להילחם מול השופט דום, והורג אותו בעזרת דחפור. כשדום קם לתחייה לאחר מחיצת הדחפור, כולם נדהמים לגלות כי מדובר בדמות מצויירת. אדי מבין כי דום הוא זה שרצח את אחיו. דום מפעיל מחדש את מכונת המטבל, אך אדי, בעזרת פטיש אגרוף, מכה אותו ומציל את רוג'ר ואת ג'סיקה.

לאחר שדום נהפך למטבל, מגיעים בני, דולורס, המשטרה, ודמויות מצוירות רבות, ומגלים את האמת. אדי מבקש מרוג'ר לקרוא את מכתב האהבה שקרא לג'סיקה, ורוג'ר מגלה כי למעשה מדובר בצוואה, אשר נכתבה בעזרת הדיו הנעלם והמופיע מחדש של אקמי. בסוף הסרט, ג'סיקה ורוג'ר חוזרים הביתה, והמצוירים שרים את ההמנון של עיר המצויירים.

[עריכה] הרקע ליצירת הסרט

הסרט בוים על ידי רוברט זמקיס וצולם באולפן הקולנוע בורהמווד שבהרטפורדשייר, אנגליה. קטעי האנימציה בוימו על ידי ריצ'רד ויליאמס והופקו באולפן ההנפשה שלו בלונדון. התסריט נכתב על ידי ג'פרי פרייס ופיטר ס. סימן, ומבוסס על הספר מי צינזר את רוג'ר ראביט? של גארי ק. וולף משנת 1981. את המוזיקה הלחין אלן סילבסטרי, המלחין הקבוע של זמקיס, ומבצעת אותה התזמורת הסימפונית של לונדון. שם הסרט הוא שאלה, אך סימן שאלה לא מופיע בגלל האמונה הטפלה כי זה מביא מזל רע לסרטים.

עלילת הסרט מבוססת על קונספירצית החשמליות של ג'נרל מוטורס, בה ג'נרל מוטורס, חברת הנפט האמריקאית וחברת הצמיגים פיירסטון יצרו לכאורה את חברת הגג National City Lines, אשר קנתה והרסה בכוונה את חברת החשמליות Pacific Electric Railway בשנות הארבעים והחמישים. המקבילה בסרט היא חברת קלוברליף, המנוהלת על ידי השופט דום בלבד. בסרט קיימים גם קווים עלילתיים מקבילים לסרט צ'יינה טאון של רומן פולנסקי.

כמאה קטעי סרטים שונים שולבו כדי להכליל את האנימציה עם המשחק החי. הדמויות עצמן צוירו ביד, ללא עזרת אנימציה ממוחשבת. בעזרת אפקטים אופטיים נוספו צללים ותאורה לדמויות המצויירות, כדי להעניק להן חזות יותר ריאליסטית.

בטיוטא מוקדמת של התסריט תוכנן להציג את השופט דום כרוצח של אמא של במבי, וכך להסביר את הגישה הסדיסטית והאכזרית שלו לשאר הדמויות המצוירות. דיסני דחו את הרעיון, בטענה שהוא מציג הריגת יתר אשר עשויה להפחיד את הקהל הצעיר יותר. בספר המצויר רוג'ר ראביט: תחייתו של דום, מגלים כי שמו האמיתי של דום הוא בארון וון רוטן, וכי הוא שיחק את הרעים בסרטים מצוירים ישנים, עד שיום אחד הוא התעלף והתעורר במחשבה שהוא רשע אמיתי.

[עריכה] תגובת הקהל

הקרנת הנסיון הראשונה של הסרט הייתה לפני בני נוער אשר שנאו אותו. אף על פי שרוב הקהל עזב באמצע, זמקיס החליט שלא לשנות דבר, והסרט קיבל בעיקר ביקורות חיוביות עם צאתו לאקרנים. אך אף על פי שהסרט נחשב לקלאסיקה מודרנית, הוא קיבל מספר ביקורות, אשר רובן עסקו בחוסר העקביות של הסרט- השילוב בין דמויות מצוירות ליצניות וסיפור הפילם נואר בו הן מופיעות. אף על פי ששילוב בין השניים היה הכוונה של היוצרים, יש אנשים שהרגישו כי כך לא ניתן לסווג אותו כסרט ילדים או כסרט למבוגרים. סקס ואלימות לא היו נדירים בשנים הראשונות של האנימציה בהוליווד, אך השימוש הבוטה בשניים בסרט, במיוחד בדמויותיהם של ג'סיקה ראביט ושל השופט דום, יצר אי נוחות אצל צופים רבים, במיוחד הורים לילדים צעירים יותר.

סצינת הסיום של הסרט, בה רוג'ר וג'סיקה קשורים מול הצינור, נתפסה כחלשה וחסרת דמיון. אנימצית הסרט "הואשמה" ביותר מדי תנועות מיותרות. בקושי נעשה שימוש בלוחות צלולואיד בסרט, ומסיבות טכניות עקב תנועות המצלמה, רוב האנימציה היא "אחד לאחד" (כל פריים מונפש, בניגוד לשיטה הזולה והמקובלת יותר, של הנפשת כל פריים שני, כלומר "אחד לשניים"). אפילו כשדמויות עומדות במקום, הן ממשיכות לזוז (במיוחד רוג'ר, אשר תנועות אוזניו מבוססות על תנועות בלט), ומספר אנימטורים טענו כי תזוזות אלו מיותרות ומפריעות.

גם צ'אק ג'ונס, במאי האנימציה הידוע מעבודתו בהאחים וורנר, לא אהב את הסרט. ג'ונס עצמו תיכנן את דו-קרב הפסנתרים בין דונלד דאק לדאפי דאק, אך הרגיש כי הגירסה הסופית של הסצינה בסרט הייתה נוראית. ג'ונס טען גם שרצ'יארד ויליאמס נהיה כפוף יותר מדי לרוברט זמקיס.

הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר, לאפקטי הקול הטובים ביותר, לאפקטים, לעריכה, ופרס מיוחד ניתן לריצ'רד ויליאמס על "בימוי הנפשה ויצירת דמויות מצוירות". הסרט היה מועמד גם לאוסקר על תפאורה, צילום וקול.

מעריצי סרטים רבים כינו את ג'סיקה ראביט "הפרנקנשטיין של אלילות הסרטים": קול דיבור של לורן בקאל, רגליים של בטי גרבל, בטן וישבן של מרילין מונרו, חזה של ג'יין מנספילד, שיער של ורוניקה לייק, עיניים של מרלן דיטריך, וקול שירה של ג'ודי גרלנד.

[עריכה] השפעת הסרט

מי הפליל את רוג'ר ראביט נחשב לציון דרך באנימציה המודרנית. התחום הוזנח במהלך שנות השבעים והשמונים, עד כדי כך שאפילו חברת וולט דיסני שקלה לוותר על הפקות אנימציה גדולות. עם תקציב של 70 מיליון דולר (סכום עתק באותה תקופה), הסרט היווה סכנה לחברה, אך החזיר את חובו בצורה נאה ביותר. הוא נתן השראה לאולפנים אחרים לשוב לתחום האנימציה, והפך את התחום למקובל בקרב הקהל הרחב. בעקבות הסרט, נוצר עניין רחב בהיסטורית האנימציה, ואגדות בתחום כגון טקס אברי, צ'אק ג'ונס וראלף באקשי נראו באור חדש, וקיבלו קרדיט ושבחים מהקהל ברחבי העולם.

מי הפליל את רוג'ר ראביט היה לסרט המרכזי האחרון של שני מדובבים ידועים: מל בלאנק (באגס באני, דאפי דאק, טוויטי, סילבסטר החתול ופורקי פיג) ומיי קווסטל (בטי בופ). בלאנק נהג גם לעשות את קולו של יוסמטי סם בסרטונים קודמים, אך ויתר על כך בסרט זה, מכיוון שבשנותיו האחרונות נפגמו מיתרי הקול שלו.

אף על פי שנוצר על ידי חברת וולט דיסני, הסרט הוא הראשון (ועד כה, גם היחיד) ששילב דמויות מצוירות מאולפני אנימציה שונים, לרבות אולפני אוניברסל, MGM, אולפני רפבליק, טרנר אנטרטיינמט והאחים וורנר. בין דיסני להאחים וורנר נחתם חוזה על פיו שתי הדמויות הידועות ביותר של החברות, מיקי מאוס ובאגס באני, יקבלו בדיוק אותו זמן מסך. בסצינה בה אדי נופל מן הבניין והם צונחים, שניהם מדברים בדיוק את אותו מספר מילים. מפגש ראוי לציון נוסף היה בין שני הברווזים של החברות, דונלד ודאפי, אשר ביצעו דו-קרב פסנתרים במועדון ה"דיו וצבע". הסרט מסתיים אף הוא במפגש בין שתי החברות, כאשר פורקי פיג אומר את משפט הסיום הידוע שלו "זה הכל, חברים!", בעוד טינקרבל מפזרת אבק כוכבים בסגנון סוף הסרטים של דיסני.

בנוסף, נוצרו מספר סרטונים קצרים הכוללים את רוג'ר ראביט, ג'סיקה והתינוק הרמן. הסרטונים הוצגו לפני מספר סרטים של דיסני, בנסיון להחיות את תעשיית הסרטים הקצרים. בין הסרטונים היו בעיות קיבה אשר שוחרר לפני מותק, הילדים התכווצו (ונכלל בגירסה הראשונה של קלטות הוידאו של הסרט), ארנב ברכבת שדים לפני דיק טרייסי, ובלבול לפני "מקום רחוק". כולם נכללו בקלטת וידאו שיצאה בשנת 1996 ונקראה המיטב של רוג'ר ראביט, ובהוצאה המיוחדת של ה- DVD של הסרט בשנת 2003.

בשנת 1991, חברת Walt Disney Imagineering החלה לפתח אזור חדש בפארק דיסנילנד באנהיים, קליפורניה, המבוסס לגמרי על עיר המצויירים שבסרט. עיר ההנפשה של מיקי נפתחה ב- 1993, והובילה לפתיחת עיר המצויירים בדיסנילד בטוקיו. בשני המקומות יש מתקן המבוסס על הרפתקאותיו של רוג'ר ראביט, הנקרא Roger Rabbit's Car Toon Spin.

ניתן בקלות לראות מספר קווים עלילתיים דומים בין מי הפליל את רוג'ר ראביט לבין סדרת סרטיו של רוברט זמקיס בחזרה לעתיד. לדוגמה, הסצינה בה הסמורים רודפים אחרי אדי ורוג'ר בתוך בני המונית ובסופה הסמורים מתנגשים במשאית דומה לסצינה בבחזרה לעתיד בה ביף וחבריו רודפים אחרי מרטי על סקייטבורד ומתנגשים במשאית זבל. השורה "אני הולך לנגוח בו" ("I'm gonna ram him") מופיעה בשני הסרטים, בשניהם הלחין אלן סילבסטרי את המוזיקה, והמנהרה שמוביל לתוך עיר המצויירים דומה למנהרת ריבר רואד. בנוסף, חלק מן המנגנון לתכנון בני המונית היה בשימוש בבחזרה לעתיד 3, כאשר מרטי נסחב על ידי סוס.

[עריכה] ביצות פסחא וסצינות מחוקות

מספר ביצות פסחא מוסתרות בסרט. קלטות וידאו לא הצליחו לחשוף זאת, אך טכנולוגיות מתקדמות יותר, כגון לייזרדיסק, גילו, בין היתר, את מספר הטלפון של מנכ"ל חברת דיסני מייקל אייסנר. בנוסף, כאשר בני המונית מחליק ואדי וג'סיקה נופלים החוצה, יש שני פריימים נפרדים, במרווח שתי שניות אחד מן השני, המראים באופן מטושטש את מפשעתה של ג'סיקה. דיסני ביטלו את הלייזרדיסק והוציאו אחד אחר במקומו, תוך טענה כי מדובר בלוח צלולואיד הצבוע לא נכון.

סצינה קצרה בה התינוק הרמן עושה תנועה מינית בידו לעבר אישה בתחילת הסרט הוצאה מן המהדורה הראשונה של ה- DVD של הסרט, אך ניתן למצוא אותה בקלטות וידאו ובלייזרדיסק. גארי וולף, מחבר הספר מי צינזר את רוג'ר ראביט?, התכתב עם מעריצים רבים, וחיבר רשימה ממצה של ביצי הפסחא שבסרט ובסרטונים הקצרים שבאו אחריו.

[עריכה] טעויות בזמן

הסרט מתרחש בהוליווד בשנת 1947, וכך ניתן להבחין בקלות במספר טעויות תקופתיות. למשל, מספר דמויות אשר נוצרו רק לאחר 1947 מופיעות בסרט, כמו רואד ראנר או ויילי קויוט (הדמויות האהובות על זמקיס). ניתן להסביר את זה בכך שהדמויות המצוירות בסרט הן יצורים בפני עצמן, אשר אולי חיו אז בעיר המצויירים, אך טרם התחילו לעבוד בסרטים.

שגיאה נוספת מתרחשת בסצינה בה השופט דום מגיע לבאר כדי לחפש את רוג'ר, ואנג'לו מצביע לאוויר ואומר "תגיד שלום, הרווי"- אזכור לסרט הרווי משנת 1950. ניתן להסביר זאת בכך שהסרט מבוסס על מחזה תיאטרון, אשר הוצג כבר בשנת 1944. מצד שני, אנג'לו לא נראה כמו הטיפוס אשר ילך לתיאטרון, בעיקר כאשר ההצגה הציגה רק בברודווי.

מספר טעויות שלא ניתן להסביר כל כך בקלות כוללות את הסרט גופי בהתעמלות שראו אדי ורוג'ר בבית הקולנוע, ויצא רק בשנת 1949. היוצרים הצדיקו את השימוש בסרטון בכך שזהו הסרט הכי אלים ומצחיק שדיסני ייצרו אי פעם. בנוסף, כאשר אדי נלחם מול דום בסצינת הסיום, הוא שולף חרב מזמרת, אשר שרה את שירו של פרנק סינטרה "Witchcraft"- שיר שהוקלט לראשונה רק ב- 1957.

לסיום, פורקי כאילו ממציא באופן ספונטני את השורה "זה הכול חברים!" בסוף הסרט, אך למעשה הוא השתמש בה כבר משנת 1945. באותה סצינה ממש, טינקרבל מפזרת אבק כוכבים, אף על פי שגירסת דיסני לסרט פיטר פן יצאה רק בשנת 1953.

התסריטאי פיטר סימן הסביר את כל השגיאות בכך שהסרט הוא "בידור, ולא היסטוריה של אנימציה".

[עריכה] דמויות מצוירות שמופיעות בסרט

[עריכה] דמויות ראשיות

דמויות אלו הופיעו לראשונה בסרט, ומאז הופיעו גם במקומות אחרים:

  • רוג'ר ראביט
  • ג'סיקה ראביט
  • בני המונית
  • התינוק הרמן
  • הסמורים: סמארט אס, פסיכו, ויזי, גריזי וסטופיד

[עריכה] דמויות משניות

[עריכה] דיסני

[עריכה] האחים וורנר

[עריכה] MGM

  • דרופי דוג

[עריכה] פרמאונט/אולפני פליישר

[עריכה] וולטר לאנץ

[עריכה] קישורים חיצוניים


הסרטים של אולפני דיסני
סרטים רשמיים (סרטי אנימציה קלאסיים)

שלגיה ושבעת הגמדים (1937) • פינוקיו (1940) • פנטסיה (1940) • דמבו הפיל המעופף (1941) • במבי (1942) • סאלודוס אמיגוס (1942) • שלושת הקאבאלרוס (1944) • מייק מיין מיוזיק (1946) • בכיף וחופשי מדאגות (1947) • מלודי טיים (1948) • הרוח בערבי הנחל (1949) • סינדרלה (1950) • עליסה בארץ הפלאות (1951) &bull פיטר פן (1953) • היפהפיה והיחפן (1955) • היפהפיה הנרדמת (1959) • 101 דלמטים (1961) • החרב באבן (1963) • ספר הג'ונגל (1967) • חתולים בצמרת (1970) • רובין הוד (1973) • הרפתקאות פו הדוב (1977) • הרפתקאות ברנרד וביאנקה (1977) • השועל והכלבלב (1981) • טרן וקדרת הקסמים (1985) • בזיל הבלש הגדול (1986) • אוליבר וקומפני (1988) • בת הים הקטנה (1989) • ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה (1989) • היפה והחיה (1991) • אלאדין (1992) • מלך האריות (1994) • פוקהונטס (1995) • הגיבן מנוטרדם (1996) • הרקולס (1997) • מולאן (1998) • טרזן (1999) • פנטזיה 2000 (1999) • הקיסר נפל על הראש (2000) • אטלנטיס: האימפריה האבודה (2001) • לילו וסטיץ' (2002) • כוכב המטמון (2002) • אחי הדב (2003) • מרד החיות (2004) • צ'יקן ליטל (2005) • פגוש את הרובינזונס (2007) • אמריקן דוג (2008) • רפונזל כרותת-הצמה (2009)

סרטים משותפים של דיסני וחברת "פיקסאר"

צעצוע של סיפור (1995) • צעצוע של סיפור 2 (1999) • מפלצות בע"מ (2001) • מוצאים את נמו (2003) • משפחת סופר על (2004) • מכוניות (2006) 

סרטי פעולה-חיה עם שילוב של אנימציה

' הדרקון הסרבן (1941) • ניצחון דרך כח אווירי (1943) • שירת הדרום (1946) • יקר ללב שלי (1949) • מרי פופינס (1964) • המיטה המעופפת (1971) • הדרקון של פיט (1977) • מי הפליל את רוג'ר ראביט (1988) 

סרטי אנימציה של סטודיו דיסני-טונס

גופי - הסרט (1995) • הסרט הראשון של דאג (1999) • טיגר - הסרט (2000) • פיטר פן 2 (2002) • ספר הג'ונגל 2 (2003) • חזרזיר - הסרט (2003) • Teacher's Pet (2004) • הסיפור של פיל נפיל (2005)

סרטים עם מאפיינים תאטרוניים אחרים

הסיוט שלפני חג המולד (1993) • ג'יימס והאפרסק הענק (1996) • דינוזאור (2000) 

סרטים נטולי-אנימציה

101 כלבים דלמטיים (1996) • ג'ורג' מהג'ונגל (1997) • יומני הנסיכה (2001)  102 כלבים דלמטיים (2001)  הסוכן גאדג'ט (2001)  כלבי השלג (2002)  שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה (2003)  הטירה המכושפת (2003)  שישי כפול (2003)  אוצר לאומי (2004)  יומני הנסיכה 2: אירוסים מלכותיים (2004)  סקיי היי (2005)  הרבי: בהילוך גבוה (2005)  סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים (2005)  שודדי הקאריביים: תיבת האדם המת (2006)  כלב השאגי (2006)