ניו-ג'ורנליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניו-ג'ורנליזם או "עיתונות גונזו" הוא סגנון כתיבה ותפיסה עיתונאית המאופיינים בכתיבה חופשית ואישית המעמידה את האובייקטיביות בספק ואת העיתונאי ועולמו במרכז כבעלי עמדה ותפקיד חברתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת הזאנ'ר
העיתונאי והסופר הנטר ס. תומפסון נחשב לאבי ז'אנר הניו-ג'ורנליזם (או בשם שהוא נתן לו "עיתונות הגונזו") בשורת כתבות שהתפרסמו במגאזין רולינג סטון בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה ה-20.
ספרו פחד ותיעוב בלאס וגאס (1972) נחשב לקלאסיקה של הז'אנר והוא למעשה כינוס של סדרת כתבות שהתפרסמו קודם בעיתונות (ב1998 עיבד טרי גיליאם את הספר לסרט קולנוע). נקודת ציון נוספת בהגדרת הז'אנר הוא מאמר של הסופר טום וולף שפורסם בNew York Magazine (1972) שעסק בכתיבה העיתונאית החדשה ובאפיונה. הז'אנר היה בתהילתו בעיתונות המגאזינים האמריקאית בשנות השבעים ועם כותביו מזוהים (בנוסף לתומפסון, כמובן) העיתונאים ג'ו אסטרהאז וטרומן קפוטה.
[עריכה] מאפייני הניו-ג'ורנליזם
כגישה פוסט מודרנית אופיין ז'אנר הניו-ג'ורנליזם בוויתור על הדיווח האובייקטיבי, לטובת עמדת הכותב הסובייקטיבית. הגישה דגלה בכך שהעיתונאי אינו עוד דמות אובייקטיבית ובלתי תלויה, אלא אישיות שהיא חלק בלתי נפרד מההתרחשות. עיתונאי הניו-ג'ורנליזם היו הסיפור בעצמם, בצורה שבה הם חוו את האירועים, ובצורה שבהם סיפרו לקוראים את ההתרחשות מנקודת מבטם הסובייקטיבית במודע. הגישה עודדה אותם להתערב בדברים שעליהם הם כותבים, לא לעמוד מהצד אלא לקחת חלק אקטיבי בהתרחשויות (בדומה לסרטו של מייקל מור), ולכן אולי רבים מהכתבות היו למעשה תחקירים עיתונאיים בתחום החברתי.
גם מבחינת סגנון הכתיבה עשתה הכתיבה הניו-ג'ורנליסטית מהפכה זוטא כשנתנה מקום לשפה משוחררת, קלילה ואסוציאטיבית יותר מקודם, תוך שימוש נרחב בסלנג ובמונחים מה'שפה המדוברת'. הכתיבה האישית שכפי שהתבטאה בז'אנר הציגה את עולמו של הכותב, את האירועים החווייתיים שהוא עובר (לעתים על גבול ההזיה) ואת שפתו וסגנונו שלו.
[עריכה] ניו-ג'ורנליזם בישראל
העיתונות הישראלית אימצה את הז'אנר החדש עם היווצרו, והוא היה נפוץ בכתיבה של שנות השבעים (על אף שאת ההשפעות הניו-ג'ורנליסטיות המשמעותיות בארץ ניתן לראות דווקא בכתיבת המקומונים בכלל והעיר בפרט בשנות התשעים). בין העורכים והכתבים שעודדו את הז'אנר בעיתונות הישראלית ניתן למנות את: גל אוחובסקי (ככותב וכעורך 'תרבות מעריב' והעיר), רינו צרור, רונאל פישר, אדם ברוך (בתחילת דרכו ככותב וכעורך מוניטין), אורי לוטן והאדם שכתיבתו מזוהה יותר מכול עם הניו-ג'ורנליזם: רון מיברג.
[עריכה] הניו-ג'ורנליזם כיום
כיום נחשב הניו-ג'ורנליזם כז'אנר בדעיכה, אך רבות מהנורמות שעיצב משפיעות על עולם העיתונות והתקשורת הנוכחי: ברמת סובייקטיביות הדיווח וגם בסגנון הכתיבה האישי. בנוסף תופעת העיתונאים-כוכבים (כדוגמת אביעד קיסוס או דנה ספקטור) נזקפת לזכות הניו-ג'ורנליזם שקידם את הכותב ועולמו והציב אותם במרכז הבמה הכתובה.

