מנהג (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביהדות, מנהג היא צורת התנהגות שהשתרשה בציבור ישראל, חלקם רק בדתיים וחלקם גם בזרמים אחרים. סיבת המנהג יכולה להיות בעלת ערך רעיוני או שנועדה לייצר גבול-סייג להלכות הכתובות בתורה על מנת למנוע מאנשים לחטוא. ההסתכלות ההלכתית על חלק מהמנהגים שהשתרשו בכלל ישראל היא כבעלי תוקף הלכתי ממש כפי שכתוב בגמרא "מנהג דישראל- דינא". ספרים רבים נכתבו לגלות את מקורם של מנהגים, ורבים מגדולי-ישראל טרחו ליישב ולהבין את טעמם של המנהגים.

ישנם מנהגים המאפיינים עדה מסוימת, כאשר בעדה אחרת הם לא נהוגים, כגון חגיגת המימונה אצל יהודי מרוקו. לעומת זאת, ישנם מנהגים מיוחדים לחגים מסויימים הנהוגים אצל כל ישראל, ואין בהם משום הלכה, כגון לבישת תחפושות בפורים, אכילת סופגניות בחנוכה וכו'. סוגים אחרים של מנהגים הם לבישת גרטל בזמן התפילה אצל החסידים, או אמירת סגולות שונות וכו'.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, הוצאת מוסד הרב קוק
  • יצחק (אריק) זימר, עולם כמנהגו נוהג - פרקים בתולדות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם, בהוצאת מרכז זלמן שזר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.