ארס פואטיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארס פואטיקה (מלטינית, ars poetica, מילולית: אמנות השירה), היא סוגה של שירה העוסקת בכתיבת השירה כשלעצמה.
סוג זה של כתיבה, שכונה גם "שירה בראי עצמה", הוא למעשה רפלקסיה - התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו. במרכזה עומדים תיאורים הקשורים בתהליך היצירה של שיר (כגון מניעים לכתיבה, נושאים וחומרים, טכניקות ועוד) וכן הגדרות לשירה והתייחסות לפרסום היצירה ולתגובות הקהל.
דוגמאות מפורסמות לשירה ארס-פואטית הן השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" מאת ביאליק, המתאר את עבודתו של המשורר בחציבת ניצוץ השירה מלבו, או שירו של חזי לסקלי "שירה", המתאר את התכונות הנדרשות משירה טובה ("שירה חייבת לעמוד ולדבר" ועוד), וגם השיר "ספר שיריי הלבן" של רחל המשוררת, שבו מתואר תהליך פרסום השיר מנקודת ראותו של המשורר. ההתייחסות הארס-פואטית נפוצה במיוחד בשירה מודרנית ופוסט מודרנית, בה עוסק המשורר יותר בדמותו שלו מאשר בנושאים חיצוניים (כגון טבע, פוליטיקה וכד').
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

