טטררכיה (ארץ ישראל)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחלוקה מנהלית של ארץ ישראל בימי שלטון רומא; לערך העוסק בצורת שלטון של האימפריה הרומית, ראו טטררכיה.
בשם טטררכיה נקראו ארבעת המחוזות שלהם חולקה ארץ ישראל לאחר מותו של הורדוס.
עם מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס, שנהנה ממעמד של מלך חסות של רומא ביהודה, חילק אוגוסטוס, שליט האימפריה הרומית, את א"י לארבעה חלקים, כאשר בראש שלושה מהם עמדו בניו של הורדוס, אשר קיבלו את התואר טטרארך, והרבע הרביעי של א"י סופח לפרובינקיה הרומית סוריה. הגדול שבבני הורדוס, ארכלאוס, קיבל את יהודה, שומרון ואדום, הורדוס אנטיפס קיבל את הגליל ועבר הירדן, ופיליפוס קיבל את הגולן, הבשן ואת אזור טרכון. עזה, גדרה, סוסיתא וחמת גדר סופחו, כאמור, לפרובינקיה סוריה.
במשך עשר שנים הכול התנהל טוב ויפה, אלא שאז החלו להגיע לרומא תלונות על שלטונו של ארכלאוס, אשר קיבל את הרבע הגדול יותר של הארץ וגם את התואר "נשיא" (אתנארך). היו לו כל התכונות הרעות של אביו, אך הוא חסר את תכונותיו הטובות, ולכן עד מהרה הקים כנגדו הן את היהודים והן את השומרונים שבשליטתו. הללו התלוננו לרומא, ובשנת 6 לסה"נ ארכלאוס הודח מכס המלכות בפקודתו של אוגוסטוס, אשר הפך את הטטררכיה של ארכלאוס לפרובינקיה הרומית יהודה (Iudea). שני הטטרארכים הנותרים היו כנראה שליטים טובים יותר - פיליפוס משל בטטררכיה שלו עד למותו בשנת 34, ואנטיפס הודח מתפקידו רק בשנת 39.
הטטררכיות של פיליפוס ואנטיפס עברו לשלטונו של נכדו של הורדוס, אגריפס הראשון, שהיה ידידם של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס, ובשנת 41 הוא קיבל גם את הטטררכיה של ארכלאוס. כך אוחדה ממלכתו של הורדוס תחת שלטון יחיד, ובא הקץ לטטררכיה בארץ ישראל.

