איתמר בן אב"י
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתמר בן אב"י, (1882 - 1943), עיתונאי עברי ועסקן ציוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדותו
בנו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן יהודה ושל אשתו הראשונה, דבורה. שמו המקורי היה בן ציון בן יהודה, אך החליט לשנות את שמו , לאחר מות אימו, בעקבות כך שכשהייתה בחיים סיפרה לו שזה השם שרצו היא ואביו לקרוא לו בהיוולדו , על שם עץ התמר, כסמל לציונות, אך ניתקלו בהתנגדות מהסובבים מכיוון ששם זה לא היה מקובל באותם זמנים, הוא השתמש בשם זה בעיקר כשמו הספרותי. הוא כונה "הילד העברי הראשון" - שגדל בארץ ישראל ושפת אמו הייתה עברית.
הוריו לימדו אותו לדבר רק עברית, כלשון דיבור יומיומית בתקופה שמיעוט קטן הבין אותה. חייו כילד העברי הראשון היו קשים: איתמר לא יכול היה להתרועע עם בני גילו (שלא דיברו את שפתו), וגם בביתו סבל מבדידות שכן אביו היה עסוק מאוד במפעלו האדיר והקשה של החייאת השפה העברית. זאת בנוסף לקשיי היום-יום שהיו נחלתם של כל תושבי הארץ: עוני, רעב, ומחלות.
משפחתו הוחרמה על-ידי התושבים הדתיים בירושלים בגלל פועלו של אביו; לדעתם העברית היא שפת הקודש שאין לעסוק בה בענייני חולין. בני גילו הילדים בודדו אותו והתנכלו לו. מכה קשה ניחתה עליו עם מות אמו בהיותו בן 9.
[עריכה] פועלו כעיתונאי וכעסקן ציוני
בן אב"י למד בבית המדרש למורים של כי"ח בפאריס ובאוניברסיטת ברלין. לאחר חזרתו ארצה ב-1904, השתתף בעריכת העיתונים של אביו "הצבי" ו"האור". הוא המשיך את מפעלו של אביו לאחר שזה מת, ויש לו חלק גדול בהתפתחות העיתונות העברית. היה המייסד והעורך של העיתון "דואר היום" בין השנים 1919 - 1929. ערך גם שבועון אנגלי-יהודי בירושלים ושבועון בשם "דרור". הוא הכניס לתוך העיתונים שערך סגנון מודרני של העיתונות הפופולרית האירופית והאמריקאית של אותה התקופה. היה גם הכתב בירושלים של ה"טיימס" והדיילי מירור".
בן אב"י עסק גם בפעילות ציונית ויש לו חלק בהתפתחות השפה העברית. הצטיין כנואם, ויצא לשליחויות בארצות שונות בעולם מטעם הקרנות הלאומיות ומטעם ארגון ההתיישבות "בני בנימין", שתרם לייסודו. שאף להחלפת האלף בית האשורי בלאטיני וכך גם פרסם את השבועון "דרור". המשיך את מפעל הלשון של אביו בהמצאת מילים עבריות (כמו המונח "עצמאות"). הטיף לחלוקת ארץ ישראל לאזורים (קאנטונים) יהודיים וערביים עם אוטונומיה משלהם.
נפטר בשנת 1943 כששהה בשליחות בארצות הברית.
[עריכה] סיפור אהבתו ללאה אבושדיד
סיפור מרגש על איתמר הוא סיפור אהבתו ללאה אבושדיד, בת למשפחה עשירה ומיוחסת יוצאת יהודי מרוקו בירושלים, אותה פגש כשהיה בן 26 והתאהב בה ממבט ראשון. לאה הייתה אז קטינה בת 16, ולמרות שהתאהבה בו, לא העזה להמרות את פי אמה, שהתנגדה לנישואים בין השניים. הסיבה להתנגדות לשידוך הייתה בעיקר בגלל מוצאו של בן-אב"י, שהיה אשכנזי ממשפחה ענייה ולא ספרדי טהור, ובגלל אופיו הסוער. היישוב הקטן בארץ עקב בדריכות אחר סיפור האהבה, שהתנהל כמעט בפומבי באמצעות שירי אהבה לוהטים שפרסם איתמר ללאה מעל דפי עיתונו "האור". את השירים הכתובים בעברית יפהפייה הקדיש לאהובתו, המכונה בשיריו בשם "אלה" או "אלילתי" - שׂיכול אותיות שמה. שירי האהבה גרמו למשפחתה מבוכה רבה והם אסרו על בתם להפגש עמו.
אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את יסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המלים "מאז אהבתיה וליבי כאוב, לא יזוז האקדח ממולי, בין ספרי רוחי, על שולחני האהוב, נושם הוא המוות כבר לי. כי נמאס לי הכול - אפילו יפתי, אשר בחרה כך לחיות בלעדי, חכי נא עוד רגע אוי את יפתי, עוד רגע רק ותבכי לבלי די". השיר שעורר סערה רבה בקרב יושבי ירושלים, הביא לראשונה את אביו של איתמר, אליעזר בן יהודה, להתערב במתרחש. הוא פנה בבהילות לרעהו אלברט ענתבי, שהיה מקורב למשפחת אבושדיד, ובהתערבותו נאותה האם "לקבל את גזר הדין" ולאפשר לבתה להינשא לבחיר לבה. גם אז נאלץ איתמר להמתין כמעט שנתיים, עד שהתנאים נחתמו, ובהם סעיפים תמוהים כמו חובתו של איתמר לשעבד את כל משכורתו לאשתו הטריה, וכן להתחייב כי אם תיפרד מעליו - ישלם לה כפל נדוניה, שאותה כלל לא קיבל.
לזוג נולדו שתי בנות, ביניהן דרורה בן אב"י, שהייתה עובדת בכירה ב"קול ישראל" ואשתו של קריין קול ישראל משה חובב, שנודע בהקפדתו על שימוש בעברית התקנית. בנם, גיל חובב, הוא עיתונאי ומגיש תוכניות בישול.
[עריכה] לקריאה נוספת
- איתמר בן -אבי, עם שחר עצמאותנו - זכרונות חייו של הילד העברי הראשון, הוצאת הועד הציבורי להוצאת כתבי איתמר בן אב"י, 1961.
- דבורה עומר, הבכור לבית אב"י, הוצאת עם עובד.
- דבורה עומר, אהבת איתמר, הוצאת עם עובד, 2001

