ראמונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עטיפת אלבום הבכורה של הראמונס, Ramones, מ-1976
הגדל
עטיפת אלבום הבכורה של הראמונס, Ramones, מ-1976

ראמונס (ולא הראמונס) הייתה אחת מהלהקות החשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של הרוק. רבים מחשיבים אותה כלהקת הפאנק הראשונה, להקה שיצרה סגנון מוזיקלי חדש, כמו גם תרבות חדשה. למרות שלא זכו להצלחה ולא מכרו הרבה תקליטים, הראמונס השפיעו, באופן ישיר או עקיף, על כל להקת פאנק שקמה אחריהם.

[עריכה] חברי הלהקה

[עריכה] היסטוריה

להקת הראמונס הוקמה בשנת 1974 ברובע קווינס בניו-יורק. החברים המקוריים היו ג'ואי ראמון (ג'פרי היימן) בתופים ושירה, די די ראמון (דגלאס קולווין) בבס וג'וני ראמון (ג'ון קמינגס) בגיטרה, יחד עם טומי ראמון (טום ארדליי) כמנהל הלהקה.

ההופעה הראשונה של הראמונס התקיימה ב-30 במרץ 1974 ב"ניו יורק פרפורמנס סטודיו". חודשיים אחרי ההופעה, טומי הפך למתופף הלהקה וג'ואי עבר להתרכז בשירה. בסוף הקיץ, הראמונס התחילו לנגן במועדון CBGB בניו-יורק. הם ניגנו במועדון באופן קבוע במשך שנה, כשכל הופעה נמשכה לא יותר מ-20 דקות וכללה שירים של פחות מ-2 דקות. בסוף 1975 הראמונס הוחתמו בחברת התקליטים Sire, ובכך היו ללהקת הפאנק הראשונה שקיבלה חוזה בחברת תקליטים.

בתחילת 1976 הראמונס הקליטו את אלבום הבכורה שלהם, שיצא באביב באותה שנה. האלבום נקרא על שם הלהקה, והצליח להגיע למקום ה-111 במצעד האלבום האמריקני. ב-4 ביולי הלהקה פתחה בסיבוב הופעות בבריטניה. בסוף השנה, יצא האלבום השני, Leave Home, שבקושי גירד את התחתית של המצעדים האמריקנים, אבל הפך ללהיט בבריטניה והגיע למקום ה-48 שם באביב 1977. באותו זמן, טומי עזב את הלהקה,למרות זאת הוא הפיק את אלבומה השלישי, Rocket to Russia, שיצא בסתיו 77'. טומי הוחלף על ידי מארק בל, שקיבל כמו כל חבר בלהקה את שם המשפחה "ראמון" ונקרא מארקי ראמון. יחד עם מארקי, הוקלט האלבום הרביעי, Road to Ruin, שיצא בינואר 1978. למרות שבאלבום הזה, הראמונס ניסו להיות קצת פחות פאנק וקצת יותר פופ, הוא לא הצליח יותר מקודמיו. ב-1979, הראמונס השתתפו בסרטו של רוג'ר קורמן Rock N' Roll High School, ובאותה שנה הוציאו את פסקול הסרט ואת האלבום It's Alive, שהוקלט בהופעה חיה. עד סוף השנה, הלהקה הייתה עסוקה בהקלטות אלבומם החמישי עם פיל ספקטור. End of the Century יצא בינואר 1980 והפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית (מקום 44 במצעד אלבומי הפופ). ב-1981 יצא האלבום השישי, Pleasant Dreams, ונכשל בארצות הברית ובבריטניה כאחד.

חברי הלהקה בילו את רוב השנה הבאה בסיבובי הופעות. האלבום השביעי, Subterranean Jungle, יצא באביב 1983 והצליח אפילו עוד פחות מקודמו. לאחר הכישלון, מארקי עזב את הלהקה והוחלף על ידי ריצ'רד בו, ששינה את שמו לריצ'י ראמון. באלבום השמיני, Too Tough to Die, שיצא ב-1984, הראמונס ניסו לחזור לנגן פאנק, בעקבות סצינת ההארדקור-פאנק המחתרתית שצמחה בארצות הברית באותה תקופה, אך גם אלבום זה נכשל. באלבום Animal Boy, האלבום התשיעי שיצא ב-1986, הם התרחקו מהפאנק וגם מההשפעות של שנות ה-60, וניסו ליצור צליל דומה לזה של המיינסטרים באותה תקופה. גם האלבום הזה נכשל. אחרי יציאת האלבום העשירי, Halfway to Sanity, בשנת 1987, ריצ'י עזב ומארקי חזר ללהקה במקומו. ב-1988 יצא האוסף Ramones Mania. ב-1989, הלהקה תרמה את שיר הנושא לסרטו של סטפן קינג Pet Semetary, והשיר נכלל באלבום ה-11, Brain Drain, שיצא בקיץ באותה שנה. אחרי יציאת האלבום, די די עזב והוחלף על ידי סי.ג'יי ראמון (כריסטופר ג'ון וורד). ב-1992, לאחר שג'ואי ומארקי עברו טיפול באלכוהוליזם, יצא האלבום Loco Live שהוקלט בהופעה חיה. באותה שנה גם יצא Mondo Bizarro, אלבום האולפן ה-12, הראשון אחרי 3 שנים. האלבום נכשל, וכך גם האלבום ה-13, Acid Eaters, שיצא ב-1994 וכלל גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. שנה אחר כך, הראמונס הוציאו את Adios Amigos, האלבום ה-14, וגם הוציאו מחדש את אלבומם הקודם. באותה תקופה, הפאנק התחיל לחדור שוב למיינסטרים, והלהקה החליטה שאם האלבום החדש נכשל, היא מתפרקת אחרי סיבוב פרידה.

כצפוי, האלבום נכשל, ואכן הראמונס קיימו את הבטחתם ופתחו בסיבוב הופעות ארוך שנמשך לאורך כל 1995. אחרי שהופיעו גם במסגרת פסטיבל "לולאפאלוזה" בקיץ 1996, הראמונס התפרקו, 22 שנה מאז הקמת הלהקה ו-20 שנה מאז צאת אלבום הבכורה. מאז התפשטו שמועות על איחוד, שהתנפצו ב-2001. באותה שנה, ג'ואי נפטר מסרטן הלימפה ב-15 באפריל, בגיל 49. ב-2002, הראמונס נכנסו להיכל התהילה של הרוקנרול דבר ששימח את חברי הלהקה שנותרו בחיים. ב-5 ביוני 2002, די די נמצא חסר חיים בדירתו בהוליווד. סיבת המוות עוד אינה ידועה. ב-15 בספטמבר 2004, אחרי חודשים של מאבק, ג'וני נפטר מסרטן הפרוסטטה בביתו בלוס אנג'לס.

[עריכה] קישורים חיצונים