נאום השפנים והחזירים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאום השפנים והחזירים או נאום השפנים הוא כינויו של נאום שנשא הרב אלעזר מנחם מן שך, מנהיג החרדים הליטאים בא' בניסן התש"ן - 26 במרץ, 1990 בכנס תנועת דגל התורה. בנאום זה הביע הרב שך את איבתו למערך ולקיבוצים, "מגדלי השפנים והחזירים" בלשונו. השאלה הנוקבת שהקשה על איש השמאל החילוני הייתה "במה הוא יהודי".
חשיבותו הפוליטית הגדולה של הנאום הייתה שנישא בעת משבר "התרגיל המסריח" והשתמעה ממנו שלילה מוחלטת של האפשרות שהחרדים יסכימו לכינון ממשלה בראשות שמעון פרס. בעקבותיו אכן קמה ממשלה צרה בראשות יצחק שמיר.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע לנאום
ערב הנאום שררה אי בהירות גדולה באשר לעמדת הרב שך בנוגע להקמת ממשלת שמאל ובין מקורביו לא שררה תמימות דעים בנושא. להכרעתו של הרב שך המתינו 8 חברי כנסת: שני ח"כים של דגל התורה ושישה ח"כים של ש"ס, שמנהיגה, הרב עובדיה יוסף, היה עתיד ליטול חלק בכנס שבו נישא הנאום והיה צפוי ליישר קו עם הרב שך. לפרס הובטחה תמיכתם של שישים חברי כנסת אחרים, אך גם ביניהם היה מי שיושפע מעמדתו של הרב שך - בעיקר חבר הכנסת אברהם ורדיגר מאגודת ישראל שתבע שמפלגתו לא תהיה המפלגה הדתית היחידה בקואליציית פרס.
צוותי תקשורת מרחבי העולם הצטופפו בהיכל הספורט ביד אליהו, מקום הכינוס המפלגתי שתוכנן זמן רב לפני שהייתה ברורה חשיבותו הפוליטית. הכניסה הותרה לעיתונאים גברים בלבד, מה שעורר את חמתן של עיתונאיות. פאר לי שחר מעיתון על המשמר אפילו התחפשה לגבר, אך נתפסה. פובלציסטים הביעו תרעומת על כך שהמדינה מצטיירת כ"חומייניסטית" ו"בשליטת אייתולות".
[עריכה] הנאום
בנאום עצמו לא דיבר הרב שך ישירות על המצב הפוליטי והעדיף, כראוי למעמדו, להתמקד במסר רוחני, אך כזה שהוא חריף ונוקב. אבישי בן חיים, חוקר תורתו של הרב שך, תיאר אותו כ"טקסט הפומבי הכי פשוט ואולי לכן הכי עמוק, הכי אותנטי, והכי נוגע בשורש המחלוקת של החרדים מול הזהות היהודית החילונית האלטרנטיבית".
הרב שך תקף את הסברה שהציונות והכוח הביטחוני הם שמבטיחים את עתיד העם:
- "אלפיים שנה אנחנו לבד בידיים ריקות, אין לנו נשק. איך אפשר לעמוד? ואנחנו ניצחנו - אנחנו עומדים וקיימים. מה הסוד בזה?... המופת היא: אני יהודי ואני חזק יותר מהם. יהרגו אותי, אבל בניי יישארו בחיים. אני לא ניתקתי מורשת אבותיי... אני אלך בדרך האבא, בדרך הסבא ובדרך הסבתא... אני אלמד את חוכמתי שלי, את הקולטורא שלי".
ובאוזני היהודי החילוני קרא:
- "אתה גם יהודי, אתה נימול, אבל אתה יודע את הקולטורא שלך? מה הקולטורא שלך? אנגלית? זה הקולטורא שלך? ... אתה פותח את החומש אתה יודע פירוש המילות?"
מכאן עבר להתקפה על הקיבוצים ועל השמאל:
- "אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם האבא שלהם? ... מערך? מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי?"
בסיום אמר:
- "יש כאלה שיאמרו שהדברים שאני אומר הם דברים של פאנאטיקער, דברים אלטע זאכן. אבל התורה הקדושה אומרת: 'כי היא חוכמתם ובינתכם לעיני העמים' ומעידה שהתורה היא חוכמת היהודים בעיני האומות".
[עריכה] התגובה לנאום
משמעות הנאום הייתה שסיכויי פרס להקים ממשלה משלו כמעט אפסו, אף שבשמאל היו שניסו להיאחז בעובדה שהרב שך לא שלל במפורש את ההצטרפות לממשלת מערך.
בקיבוצים עוררה המתקפה של הרב שך זעם. גינו אותה דמויות מחוגי שמאל, אך גם אנשי ימין כמו אריאל שרון ורפאל איתן השמיעו דברים בזכות אנשי הקיבוץ. דווקא שמעון פרס, הנפגע העיקרי מהנאום, העדיף שלא להתקיף את הרב שך, אלא לציין את התפעלותו מעוצמתו הרוחנית. עיתון החרדים ליטאים, יתד נאמן, קרא לאנשי הקיבוץ להתמודד עם טענותיו של הרב שך לגופן.
לטווח ארוך הייתה לנאום השפעה מרחיקת לכת על עתיד המדינה. לא קמה ממשלה צרה בראשות שמעון פרס ובמקומו נותר בשלטון יצחק שמיר. הימשכות שלטון הליכוד הובילה להימאסותו על הציבור וסללה את הדרך לניצחונו של יצחק רבין בבחירות 1992.
למרכיב הרוחני בנאומו של הרב שך הייתה, לעומת זאת, השפעה פחותה. לא התפתח דיאלוג של ממש בין אנשי הקיבוצים והשמאל לבין החרדים, ושני הציבורים נותרו בריחוקם.
על האופן שבו קיוו החרדים שבו יחדרו דבריו של הרב שך לליבות הציבור החילוני שאליו פנה תעיד אנקדוטה כפי שפורסמה בעיתון הליטאים יתד נאמן (ערב פסח תשס"ה) על חוזר בתשובה צעיר שביקש לקבל ברכה מהרב שך:
| "...לא נתנו לו להיכנס, ביקש ביקש ולא נענה. אולם לא החתן הנרגש יוותר על ברכתו של מרן, והוא שולף את הנשק האחרון שיש לו:'אמרו למרן שאני כאן בגלל נאום השפנים והחזירים', אך יצאו הדברים מפיו ודלתות הבית נפתחו. החתן הוכנס אחר כבוד לחדרו של מרן, ובני הבית הנרגשים כיתרו אותו בכבוד מלכים. לאוזנו של מרן ראש הישיבה לחשו שהלה הגיע לאן שהגיע בגלל נאום השפנים והחזירים. למותר לציין את ההתרגשות הגדולה שאחזה בכולם. באותו מעמד, שעות ספורות לפני חופתו, סיפר החתן כי הנאום שבר אותו. הוא היה שדרן בגלי צה"ל, שמאלי מובהק שהבין היטב היטב למה התכוון מרן בדבריו. 'מי שכעס, כעס בגלל שהדברים היו נכונים כמות שהם, בלי לנסות לטייח', הוא אמר, 'אבל אני שמעתי, קיבלתי שוק, והנה אני כאן'". | ||
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אבישי בן חיים, הרב שך, מעריב NRG

