איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה האיטלקית
איטליה סמל איטליה
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: שיר האיטלקים
מיקום איטליה
יבשת אירופה
שפה רשמית איטלקית (1)
עיר בירה רומא
41°54′ צפון 12°29′ מזרח
העיר הגדולה ביותר רומא
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש הממשלה
נשיא
ג'ורג'ו נאפוליטאנו
רומנו פרודי
הקמה
- תאריך
איחוד איטליה
17 במרץ 1861
שטח
- סה"כ
- % מים
69 בעולם
301,230 קמ"ר
2.4%
אוכלוסייה
- סה"כ (2005)
- צפיפות
23 בעולם
58,462,375
193 אנשים לקמ"ר
תמ"ג
- סה"כ (2005)
- תמ"ג לנפש
8 בעולם
1,694,706 מיליון $
29,167 $
מטבע אירו (€) (2)
אזור זמן UTC + 1
סיומת אינטרנט it
קידומת בינלאומית 39+
(1) גרמנית היא השפה השנייה בדרום טירול, סלובנית מדוברת במחוז פריולי-ונציה ג'וליה, וצרפתית במחוז ואלה ד'אאוסטה.
(2) לפני 1999 - לירה איטלקית.

הרפובליקה האיטלקיתאיטלקית: Repubblica Italiana), מדינה בדרום אירופה, המכסה את רוב שטחו של חצי האי האיטלקי, וכן מספר אזורים נוספים. כמו כן היא כוללת שני איים גדולים בים התיכון: סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, שווייץ, אוסטריה וסלובניה. בצפון מרכז המדינה נמצאת המדינה סן מרינו, ובמרכז המדינה, בתוך העיר רומא, נמצאת קריית הוותיקן.

תושבי איטליה וסביבתה מכונים איטלקים.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של איטליה

ההיסטוריה של איטליה היא אולי החשובה ביותר עבור ההתפתחות התרבותית והחברתית של הים התיכון כולו.

במדינה התרחשו פעילויות אנושיות רבות חשיבות בזמנים הפרה-היסטוריים, ולכן ניתן למצוא בה אתרים ארכיאולוגיים חשובים באזורים רבים. לפני עליית האימפריה הרומית היו באזור שתי ציוויליזציות: קולוניות יווניות ואטרוסקיות ששלטה על חלקים נרחבים מאיטליה.

הגורם המשמעותי ביותר בהיסטוריה של איטליה, אירופה ואגן הים התיכון, הוא האימפריה הרומית. אימפריה זו, כללה במשך מאות שנים את רוב העולם שהיה ידוע לאדם המערבי ועלתה בגודלה, ובהשפעתה על היוונים שקדמו לה.

בתוך האימפריה הזו צמחה הנצרות שהפכה בשלב מאוחר יותר לדת הרשמית של האימפריה ובעקבות זאת של כלל אירופה. הכנסייה הקתולית והאפיפיורים שעמדו בראשה השפיעו ושלטו על איטליה במשך מאות שנים, גם לאחר נפילת האמפריה הרומית במאה ה-5 לספירה.

במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסנס צמחו באיטליה ערי-מדינה חזקות ששלטו בכלכלה ובמסחר באגן הים התיכון. הבולטות שבהן הן ונציה, פירנצה, פיזה ומילנו. בערים אלו, וברומא שהייתה חלק ממדינת האפיפיורים התפתחה התרבות המערבית המודרנית.

איטליה המודרנית הפכה למדינת-עם רק ב-17 במרץ, 1861, כאשר מדינות חצי-האי וממלכת שתי הסיציליות התאחדו תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני משושלת סאבויה, ששלטה בפיימונטה ומלכה בסרדיניה. אדריכלו של האיחוד היה הרוזן קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלתו של ויטוריו אמנואלה. במשך עשור שנים נותרה העיר רומא תחת שליטת האפיפיור, והצטרפה לממלכת איטליה רק ב-20 בספטמבר 1870, תאריך שנחשב לסיום תהליך האיחוד. כיום מהווה הוותיקן מדינת עיר עצמאית בתחומה של איטליה (וכמו כן, גם רפובליקת סן מרינו).

הדיקטטורה הפשיסטית של בניטו מוסוליני שעלה לשלטון ב-1922 הביאה לברית הרסנית עם גרמניה הנאצית והאימפריה היפנית, ובסופו של דבר הביאה למפלת איטליה במלחמת העולם השנייה.

משאל עם על עתיד המלוכה שהתקיים ב-2 ביוני 1946 הסתיים בהכרזת הרפובליקה האיטלקית ובאימוץ חוקה חדשה ב-1 בינואר 1948. משפחת המלוכה הוגלתה עקב קירבתה למשטר הפאשיסטי.

איטליה נמנתה בין מייסדי ארגון נאט"ו והאיחוד האירופי, ובכך הצטרפה לתהליך הגובר של איחוד פוליטי וכלכלי של מערב אירופה, כולל אימוץ האירו ב-1999.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של איטליה

איטליה היא רפובליקה דמוקרטית רב-מפלגתית. ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר אחת לשבע שנים וממנה את ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות, שהצליח ליצור לעצמו קואליציה בפרלמנט.

על פי חוקת 1948 פועל באיטליה פרלמנט (Parlamento), המחולק לשני בתים: בית הנבחרים (Camera dei Deputati) והסנאט (Senato della Repubblica). באיטליה יש ארבע מפלגות גדולות: הנוצרים הדמוקרטיים, המפלגה הסוציאליסטית, הליגה הצפונית (מפלגה ימנית אשר מקווה להשיג עצמאות לפדניה) והמפלגה הדמוקרטית של השמאל. החל משנת 1946 שלטה המפלגה הנוצרית דמוקרטית ברוב הממשלות שהוקמו.

מערכת החוקים האיטלקית נבנתה על בסיס החוקים של האימפריה הרומית ושונתה על פי קוד נפוליון במאה ה-19. שינוי נוסף בחוקים הונהג בעקבות החוקה האיטלקית וייסוד בית משפט חוקתי לאחר מלחמת העולם השנייה.

הפוליטיקה האיטלקית מושפעת ממתח בין האזורים החקלאיים העניים בדרום לבין הצפון התעשייתי והעשיר.

[עריכה] מחוזות

ערך מורחב – מחוזות איטליה

איטליה מחולקת ל-20 מחוזות שמהם חמישה הם בעלי מעמד אוטונומי מיוחד (מסומנים בכוכבית):

מפת איטליה
הגדל
מפת איטליה

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת איטליה

לאיטליה כלכלה מגוונת עם תוצר לאומי ותוצר לנפש דומים בקירוב לאלו של צרפת ושל הממלכה המאוחדת.

הכלכלה הקפיטליסטית של איטליה עודנה מחולקת לצפון התעשייתי המפותח יחסית, שמאופיין על ידי חברות פרטיות לרוב, ולדרום איטליה, הפחות מפותח והחקלאי, שבו 20% אבטלה.

לאיטליה מיובאים רוב חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ומעל ל-75 אחוז מצרכי האנרגיה שלה.

[עריכה] תיירות

ערך מורחב – תיירות של איטליה

למעלה מ-40 מיליון תיירים מבקרים באיטליה מדי שנה. מספר זה הופך את איטליה למדינה עם מספר התיירים הרביעי בגודלו בעולם. רוב התיירים מגיעים למקומות הקדושים והעתיקות של איטליה. בין הערים המתוירות ביותר נמנות ונציה, פירנצה, מילאנו, נאפולי ורומא. בין האתרים הפופולריים במדינה נמנים הקולוסיאום והפורום הרומאי שברומא, הגלריות בפירנצה, היכל ורונה, העיר ההרוסה פומפיי וכן מחוז טוסקנה היפהפה.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של איטליה
מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה
הגדל
מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה

כאשר מתבוננים על איטליה מן המפה היא נראית כמגף הבועט במשולש. המשולש הוא האי סיציליה השייך לאיטליה. כמו האי סיציליה גם האי סרדיניה שייך לאיטליה.

החלק הצפוני של איטליה הררי ובו רכס הרי האלפים. מן האלפים עד הים האדריאטי שוכן עמק הפו שנקרא על שם נהר פו שנמצא בתוכו ונשפך אל הים האדריאטי. מדרום לעמק הפו נמצא רכס הרי האפנינים הנמשך לאורך כל איטליה.

רכס הרי האלפים מפריד את איטליה מאירופה. במזרח האלפים רכס הדולומיטים שהם הרי גיר משוננים וחדים ושונים מן האלפים. למורדות האלפים נמצאים אגמים גדולים רבים - לאגו מג'ורה, קומו, גארדה ולאגנו, הניזונים ממימי הפשרת השלגים.

אזורי הדרום ומרכז איטליה מאופיינים בכמות המים המועטת שבהם. אל הים הטירני שלחופה המערבי של איטליה זורם נהר אחד - הטיבר שעובר ברומא.

באיטליה גם הרי געש אחדים: אטנה - 3340 מ', וזוב - 1279 מ', סטרומבולי - 926 מ'.

הנהרות באיטליה ואורכם: פו - 652 קילומטרים, אדיג'ה - 410 קילומטרים, טיבר - 396 קילומטרים, ארנו - 241 קילומטרים.

האי סיציליה והאי סרדיניה שייכים גם כן לאיטליה. איטליה גובלת בצפון מזרח בסלובניה, בצפון באוסטריה ובשווייץ ובצפון מערב בצרפת. בנוסף לשכנות החיצוניות מובלעות בתוך איטליה שתי מדינות עצמאיות, הותיקן (מדינת האפיפיור) ורפובליקת סן מרינו.

ראו גם: חצי האי האיטלקי

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של איטליה

באיטליה 57.5 מיליון תושבים, מתוכם 93% קתולים, 1.5% הם מוסלמים ו-30,000 יהודים, רובם ברומא ובמילנו. האוכלוסייה הומוגנית מאוד בכל הקשור לשפה המדוברת ולדת של התושבים, אולם קיים גיוון רב בנושאים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים.

צפיפות האוכלוסייה באיטליה היא החמישית באירופה - קרוב ל-200 איש לקילומטר רבוע. קהילת ילידי המיעוטים מועטה ובכל זאת המדינה מכירה ב 16 שפות שונות של הקהילות הזרות במדינה.

אף על פי שהקתוליות הרומאית היא הדת השולטת (85% מהאזרחים שנולדים במדינה הם קתולים), קיימות קהילות בוגרות של פרוטסטנטים ויהודים, וכן קהילה הולכת וגדלה של מוסלמים שמקורה במהגרים.

אוכלוסיית ערים מרכזיות:

  • רומא - 2,654,000 תושבים‏
  • מילאנו - 1,306,000 תושבים‏
  • נפולי - 1,050,000 תושבים‏
  • טורינו - 923,000 תושבים‏
  • הוותיקן - 101,000 תושבים.

ראו גם: איטלקים

[עריכה] יהדות איטליה

ערך מורחב – יהדות איטליה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות איטלקית

מאז ומתמיד הייתה איטליה כמעט שם נרדף ל"ערש התרבות והאמנות". טובי האמנים והאוּמנים יצאו ממנהּ בתחומים רבים. הנה רשימה של אנשי תרבות איטלקים ידועים:

[עריכה] חגים וארועים מקומיים

תאריך שם עברי שם מקומי הערות
1 בינואר ראש השנה Capodanno  
6 בינואר חג ההתגלות Epifania  
משתנה יום ראשון של פסחא Pasqua  
משתנה יום שני של פסחא Lunedì di Pasqua  
25 באפריל יום שיחרור איטליה Liberazione 1945
1 במאי אחד במאי (יום העבודה) Festa del Lavoro  
2 ביוני יום הרפובליקה Festa della Repubblica 1946
15 באוגוסט עליית מרים Assunzione  
1 בנובמבר כל הקדושים Tutti i Santi  
8 בדצמבר חג ההריון שבקדושה Immacolata  
25 בדצמבר חג המולד Natale  
26 בדצמבר יום סטפנוס הקדוש Santo Stefano  
31 בדצמבר ערב חג המולד San Silvestro  

[עריכה] יחסי איטליה וישראל

יחסי איטליה וישראל ידעו עליות ומורדות, אך מאז ומתמיד היו יחסי ידידות קרובה. עם היבחרו של סילביו ברלוסקוני בשנת 2001 כראש ממשלת איטליה חל קירוב רב בין ממשלות ישראל ואיטליה, והאחרונה הבהירה כי היא עומדת לצד ישראל בכל מצב. ברלוסקוני כשלעצמו הראה קרבה חסרת תקדים לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ולממשלתו, ובביקורו בירושלים בשנת 2003, ברלוסקוני אף סירב להיפגש עם גורמי הרשות הפלסטינית ובכלל זאת עם היו"ר יאסר ערפאת. כמו כן ברלוסקוני הציע בשנת 2005 שישראל תצטרף לארגון נאט"ו, כדי ש"התקפה עליה מצד איראן תיחשב התקפה על אירופה כולה", כך לדבריו. ברלוסקוני היה המנהיג האירופי הראשון שדיבר בגלוי על האפשרות שישראל תצטרף לאיחוד האירופי. בכך הפכה איטליה לאחת הידידות הקרובות של ישראל באירופה בפרט ובעולם בכלל.

עם זאת, בשנת 2006, עם היבחרו של איש השמאל רומאנו פרודי לראש ממשלת איטליה, הביעו גורמים מדיניים בישראל חשש מצינון ביחסי שתי המדינות. פרודי הבטיח שהיחסים בין איטליה וישראל יישארו קרובים, אך בכל זאת חלה נסיגה בהם. שר החוץ האיטלקי מאז שנת 2006 הוא מאסימו ד'אלמה. ד'אלמה הוא איש שמאל קיצוני, וברזומה שלו התבטאויות אנטי-ישראליות רבות. ביולי 2006, לראשונה מזה שנים ובעקבות יציאת ישראל לפעולה בעזה כדי לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט, גינתה איטליה את ישראל על כך שהאחרונה "משתמשת בכוח בלתי פרופורציונלי בעזה". שר החוץ האיטלקי טען שלא ניתן להעלות על הדעת שבשביל שחרור בן ערובה אחד, ייצאו לפעולה ויהרגו עשרות אנשים. בנובמבר 2006, חברי פרלמנט איטלקים עומדים לצאת במסע עולמי להכנסת ישראל לאיחוד האירופי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איטליה