יחיאל חורב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יחיאל חורב (זילברמן) (נולד 1944) הוא ראש המלמ"ב החל משנת 1986.

חורב נולד בשנת 1944 בתל אביב ובגיל צעיר עבר לקיבוץ חולתה. את שרותו הצבאי עשה בחטיבת גולני והשתחרר בדרגת סגן. לאחר שחרורו במסגרת שירות המילואים בחיל השריון הגיע לדרגת רב-סרן. הוא השתתף, בסוף שנות השישים, במשלחת של צה"ל שאימנה את צבא קונגו. כששב בשנת 1969 גויס לתפקיד קצין ביטחון באחת היחידות של הוועדה לאנרגיה אטומית.

[עריכה] שירותו במשרד הביטחון

בשנת 1974 מונה חורב להיות האחראי על מחלקת האבטחה הפיזית ביחידת המלמ"ב והתקדם עד לתפקיד סגנו של ראש המלמ"ב חיים כרמון. בשנת 1984 יצא חורב ללימודים במכללה לביטחון לאומי למשך שנתיים. כששב ליחידה בשנת 1986 התפוצצה פרשת מרדכי ואנונו. כרמון היה באותו הזמן בחו"ל וחורב, כסגנו, מונה לעמוד בראש צוות בין-משרדי לטיפול בפרשה, בשיתוף נציגי השב"כ והמוסד. לאחר פרישתו של כרמון (שהפך למקס"מ: הממונה על קשרי חוץ, סיוע ביטחוני ומלמ"ב) באותה שנה, מונה חורב להיות ראש המלמ"ב.

בתפקידו כראש מלמ"ב נחשב חורב למחמיר ביותר. הוא היה האחראי לתנאי המאסר הקשים בהם הוחזק ואנונו ועל תנאי השחרור של מרקוס קלינגברג. הוא גם העביר את עמירם לוין מתפקיד בכיר במחלקה לנושאים מיוחדים ואבטחת מידע לאחר שלדעת חורב התרשל לוין במשימתו ולא צינזר כראוי את הפרוטוקולים שבית המשפט העליון התיר לפרסם ממשפטו של ואנונו. על חורב נמתחה גם ביקורת על האופן שבו טיפל בפרשת תא"ל יצחק יעקב. חורב גם מנע במשך מספר שנים את פרסום ספרו של אבנר כהן "ישראל והפצצה" ופורסם שאבנר כהן לא הגיע לישראל במשך אותן שנים כיוון שחשש ממעצר בידי חורב ואנשיו.

[עריכה] קישורים חיצוניים