חד גדיא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חד גדיא הוא שם של פיוט בסופה של הגדת פסח.
חד גדיא הוא פיוט קליל וצורתו עשויה אף לשעשע את הצעירים, ובדומה ל"אחד מי יודע?" הוא עשוי לסיים את הסדר מתוך שמחה. "חד גדיא" הוא שיר "מצטבר", שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו. השיר מתאר שרשרת של גורמים שונים בעולם, שכל אחד חזק מקודמו וממית אותו. הראשון מביניהם הוא אותו "חד גדיא", גדי אחד, והאחרון הוא "הקדוש ברוך הוא" אשר ממית את מלאך המוות. המסר הברור מן השיר הוא כי אלוהי ישראל הוא השולט והמנהל את העולם ואת ברואיו. אלגוריות נוספות רואות את הגדי כמייצגו של עם ישראל אשר אויבים וצרים מסכנים אותו ואורבים לו ורק אלוהיו יכול לכולם. אותו גדי מזכיר גם את קורבן חג הפסח.
"חד גדיא" נכנס אל ההגדה האשכנזית בסוף המאה ה-16. מקורו כפי הנראה בשירי עם גרמניים בימי הביניים בעלי מבנה דומה, אך התוכן כאמור תואם רעיונות יהודיים. השיר כתוב בארמית אולם נראה כי נכתב בתקופה בה השפה לא הייתה מדוברת בשל מספר שגיאות בדקדוק הארמי (ראו כאן לפירוט).
[עריכה] פרושו בעברית
הבית הראשון:
חַד גַדְיָא . חַד גַדְיָא . דְזָבִין אַבָא בִּתְרֵי זוּזִי . חַד גַדְיָא . חַד גַדְיָא (גדי אחד, גדי אחד, שקנה אבא בשני זוזים, גדי אחד גדי אחד)
הבית האחרון:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָוֶת . (ובא הקדוש ברוך הוא והרג את מלאך המוות)
דְשָחַט לַשּׁוֹחֵט . דְשָחַט לְתוֹרָא . (שהרג את השוחט, שהרג את השור)
דְשָתָה לְמַיָא . דְכָבָא לְנוֹרָא דְשָרַף לְחוּטְרָא . (ששתה את המים, שכיבו את האש, ששרפה את המקל)
דְהִכָה לְכַלְבָא דְנָשַך לְשׁוּנְרָא . (שהכה את הכלב, שנשך את החתול)
דְאָכְלָה לְגַדְיָא . דְזָבִין אַבָא בִתְרֵי זוּזֵי. (שאכל את הגדי, שקנה אבא בשני זוזים)
חַד גַדְיָא . חַד גַדְיָא . (גדי אחד, גדי אחד)
| חד גדיא |
|
גדיא | שונרא | כלבא | חוטרא | נורא | מיא | תורא | שוחט | מלאך המוות | הקדוש ברוך הוא |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- חד גדיא באתר המרכז הפדגוגי קריית גת.

