עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס - ביטוי המתאר אדם העושה מעשה נקלה אך מתהדר כאילו עשה מעשה נעלה.

מקור הביטוי בסיפור המופיע בספר במדבר פרק כ"ה. "זמרי" המוזכר בביטוי הוא זמרי בן סלוא, ראש שבט שמעון אשר בא על הנסיכה המדיינית כזבי בת צור, ונתן פומבי למעשהו בהתרסה, "לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל" ובחטאו זה הכעיס את אלוהים וגרם למגפה שבה נהרגו עשרים וארבעה אלף מבני ישראל, ו"פנחס" הוא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, אשר הרג את זמרי ביחד עם המדיינית, ובכך עצר את המגפה.

מעשהו של פנחס נחשב על פי פשוטו של המקרא למעשה גבורה עילאי, ואף לקידוש השם (על אף שיש מפרשים המתייחסים למעשה באופן מורכב יותר, ובוחנים את ההצדקות ההלכתיות להרג), ולעומתו נחשב מעשהו של זמרי למעשה של טומאה, ועונשו נחשב למוצדק על ידי חכמי התורה, אף שלא הייתה קיימת הלכה שמתוכה היו יכולים להעמידו לדין.

לראשונה מופיע הביטוי בדבריו האחרונים של אלכסנדר ינאי אל אשתו שלומציון המלכה, כפי שמצטט אותם התלמוד הבבלי (סוטה כב עמוד ב'). בתקופה האחרונה לשלטונו לחם אלכסנדר ינאי, מגדולי המלכים לבית חשמונאי, כנגד סיעת הפרושים, ואף הרג רבים מהם.

בימיו האחרונים הבין אלכסנדר ינאי כי שגה, וראה שאשתו שלומציון מקרבת אליה דווקא את הפרושים שבהם נלחם, ומרחיקה את בעלי בריתו הצדוקים. צוואתו לה הייתה להתעלות מעל לריב המפלגתי, ולראות את הדברים כהוויתם, וכמילותיו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס".

[עריכה] קישורים חיצוניים