יהושע אשל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע אייזיק (אשל) (1900 - 1966), איש ההגנה, מפקד שרות האוויר של ההגנה, שהפך לאחר מכן לחיל האוויר של צה"ל.
אשל נולד בפולין, ועלה בשנת 1913. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי. לאחר המלחמה המשיך להיות פעיל בענייני צבא וביטחון. אשל פיקד על כוח הנוטרים שהקימו את גדר הצפון בשנת 1937. במרץ 1945 קיבל עליו אשל את המשימה לאחד ולרכז את נושאי התעופה. הוא הקים גוף אזרחי בשם "המועצה הכללית לתעופה" שהיה מסווה לפעילות צבאית.
ב-10 בנובמבר 1947 הוקם "שרות האוויר" של ההגנה, ואשל היה למפקדו. בתפקיד זה שימש עד אפריל 1948. בין היתר היה אשל הוגה רעיון הקמת בית ספר לצניחה וב-31 במרץ 1948 הסב מגדל מים בפרדס חנה למתקן ללימודי צניחה, אם כי הדבר נותר בגדר תוכנית בלבד ולא יצא אל הפועל.
במהלך אפריל 1948, בשלהי תקופתו של אשל, החל השם "חיל האוויר" להחליף בהדרגה את השם "שרות האוויר", מבלי שיצאה הודעה רשמית על כך. ניתן לומר שאשל היה מפקדו הראשון של החיל בפועל, גם אם לא בתואר. כך, לדוגמא, חשבו בכירי חיל האוויר ואף הרמטכ"ל הראשון, רב אלוף יעקב דורי, ובתעודת הוקרה שהעניקו לאשל אחרי סיום תפקידו (המצוטטת בספר המונומנטלי "חיל האוויר במלחמה לעצמאות", 2004) תפקידו מופיע כמפקד חיל האוויר.
לאחר הקמת מדינת ישראל היה אשל ל"קצין התיישבות" באגף המבצעים במטכ"ל. על שמו רחוב בחיפה.

