פרה אדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במושג ביהדות; לערך העוסק במותג השוקולד של עלית, ראו שוקולד פרה.

פרה אדומה, ביהדות - פרה שבה משתמשים על מנת לטהר את האנשים שנטמאו בטומאת מת. לאחר תהליך שכולל, בין היתר, הזאה מדם הפרה - הופכים הטמאים לטהורים.

תוכן עניינים

[עריכה] תהליך הביצוע

אדם שנגע בגוף אדם מת, הופך להיות טמא מת. אסור לו לאכול בתרומה או בקדשי בית המקדש, וכן אסור לו להכנס לתחום בית המקדש. על מנת לטהר אדם זה, יש להזות עליו מאפר הפרה האדומה. כפי שנאמר בפסוק: ("וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל" -ויקרא י"ט, ב'); ("הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ" - במדבר י"ט, י"א).

על מנת לקיים את המצוה כהלכתה, על הפרה לענות על הקריטריונים הבאים:

  • עליה להיות אדומה לחלוטין.אם יש לה שתי שערות שחורות - הפרה פסולה.
  • לא עלה עליה עול.אם הפרה משכה בעול המחרשה, היא לא תוכל לשמש כפרה אדומה. לשם כך ניתנו סימנים מיוחדים (שערות בגב הבהמה, הנכפפות לאחר שעלה עליה עול).
  • תמימה - ללא מום.
כלי אבן להכנת אפר פרה אדומה, מתוך אתר מכון המקדש
הגדל
כלי אבן להכנת אפר פרה אדומה, מתוך אתר מכון המקדש

לאחר בחירת הפרה, לוקחים את הפרה אל מקום מיוחד שנבנה מזרחית להר הבית בהר הזיתים. שם הפרה נשחטת על ידי כהן טהור. הכהן לוקח מדם הפרה ומזה ממנו שבע פעמים אל מול פתח ההיכל שבמקדש. לאחר מכן שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים, ואל השריפה זורקים עץ ארז, אזוב ותולעת שני. בשנים האחרונות, יש מי שהציע לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים.[הרב יונתן אדלר, "מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 537 - 542.]

את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לכמה מקומות בארץ. לצורך הטהרה, נוטלים מן האפר, מפזרים אותו על מים ששאבו ממי מעיין, טובלים בתוכם אזוב, ומזים מהמים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, אז הוא ניטהר ("וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" - במדבר י"ט, י"ט).

הכהן השורף את הפרה הוא סגנו של הכהן הגדול. הכהנים המעורבים בכך הופכים לטמאים בסוף התהליך.

האפר שנשרף מפרה אחת, הספיק למשך כמה וכמה שנים, שכן היו מערבים אותו עם "מי חטאת".

מצווה זו היא מסוג המצוות הנקראות חוקים אשר אין להם שום טעם מובן

[עריכה] היסטוריה של הפרה האדומה והמדרשים

חז"ל מונים בסך הכול תשע פרות שנשרפו כדי להכין מהן אפר לטיהור, כאשר את העשירית "יעשה המלך המשיח, מהרה יגלה אמן כן יהי רצון" (כלשונו של הרמב"ם). הראשונה היא הפרה האדומה שנשרפה בימי משה, על ידי אלעזר, סגנו של הכהן הגדול.

מצווה זו מפיעה בספר במדבר פרק י"ט, ומתחילה במילים "זאת חוקת התורה". חז"ל מביאים את מצוות הפרה האדומה כמייצגת הקיצונית של ה"חוקים", מצוות שקשה לבני האדם להבין את התועלת בקיומם (הטעם שלהם). במדרש מובא ציטוט שיחה בין אלהים למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר - חוקה". גם על שלמה המלך נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - "שביקש לעמוד על טעם פרה" אך לא עלה בידו.

[עריכה] הפרה האדומה כיום

כיום, ישנן קבוצות יהודיות ששואפות למצוא פרה אדומה, אולם עד כה מאמציהן לא צלחו. לפרה האדומה האחרונה שנמצאה צמחו כמה שיערות שחורות, דבר הפוסל אותה. יש לציין כי גם אם תימצא הפרה המבוקשת לא יהיה ניתן לערוך את הטקס, שכן הטקס חל רק בזמן שבית המקדש קיים. קבוצות אלו רק חוסכות עבודה עבור המשיח, לדבריהן.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: פרה אדומה
שפות אחרות