יבסקציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היבסקציה, (ברוסית: ЕвСекция, קיצור של Еврейская секция) הייתה המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שהוקמה כמתחרה למפלגות הציוניות ולבונד, במטרה לדכא את היהדות ו"הלאומניות הבורגנית" ולהחליף את התרבות היהודית המסורתית ב"תרבות פרוליטרית" ובמטרה לכפות את רעיונות הדיקטטורה של הפרולטריון על מעמד הפועלים היהודי. יעד חשוב של היבסקציה היה להוריד את חשיבות העולם היהודי לטובת השלטון הקומוניסטי. הוועידה הראשונה של היבסקציה נערכה באוקטובר 1918. במשך רוב זמן קיומה הונהגה היבסקציה בידי שמעון דימנשטיין.
אנשים ממוצא יהודי זכו לייצוג רב בהנהגה המהפכנית הרוסית. עם זאת, רובם היו עוינים לתרבות היהודית המסורתית ולמפלגות היהודיות, והיו להוטים להוכיח את נאמנותם לרעיונות האתיזם והפרולטריון הבינלאומי וניסו לשרש כל סימן ל"תרבות יהודית ייחודית".
ב-1919 השתלטו על מטות המפלגות הציוניות במוסקבה ובפטרוגרד, חבריהם נעצרו ועיתוניהם נסגרו. באפריל 1920 פוזר הקונגרס הציוני הכלל-רוסי על ידי פעילי היבסקציה והצ'קה. 75 נציגים נעצרו במקום ואלפי חברים נשלחו לכלא באשמת קנוניה אנטי מהפכנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] שפות ותרבות
לנין כתב ב"הבחנות ביקורתיות על שאלת הלאומיות" (1913): "מי שבאופן ישיר או עקיף מקדם את הסיסמה של "תרבות לאומית" יהודית הוא (לא חשוב אם כוונותיו טובות) אויב הפרולטריון, תומך העבר ועמדת הכת של היהודים, שותף לרבנים ולבורגנות".
[עריכה] דיכוי העברית
הבולשביקים החשיבו את העברית כ"שפה ריאקציונית" היות שהייתה קשורה הן ליהדות והן לציונות, והיא נאסרה באופן רשמי על ידי הנרקומפרוס (קומיסריון החינוך) ב-1919. כתבי-עת וספרים עבריים חדלו להופיע ועוקלו מן הספריות. מורים ותלמידים שניסו ללמוד את השפה העברית הוקעו ונשפטו באשמת פעולות "אנטי-מהפכניות". תיאטרון הבימה המפורסם היה צריך לקבל מלנין אישור רשמי לקיומו, אך סומן כ"קן ציוני" בתחילת שנות העשרים, נאלץ לעזוב את רוסיה והסתובב בעולם עד שעלה לארץ ישראל ב-1926.
ב-1930, כאשר גברו הדאגות עקב הדיכוי הסובייטי של התרבות העברית, קבוצת אינטלקטואלים מערביים שלא נחשבה עוינת למשטר הקומוניסטי קיוותה להשפיע על מדיניותו האנטי-עברית ופנתה לברית המועצות במכתב מחאה שחובר על ידי הכותב יעקב קלצקין. בין החותמים על המכתב היו אלברט איינשטיין, סלמה לגרלף, תומאס מאן, פרנץ ורפל, סטפן צווייג, ארנולד צווייג, ארתור שנאבל, מקס ליברמן ואדוארד הריוט.
[עריכה] יידיש
הסובייטים ערכו מספר נסיונות לעידוד "תרבות פרוליטרית סובייטית" בשפת היידיש כאמצעי נגד התרבות היהודית המסורתית ה"בורגנית" או תרבות השטעטל. עיתון ביידיש, "האמת", יצא לאור בשנים 1920 עד 1938. במשך תקופה מסוימת במהלך שנות העשרים צוינה היידיש כאחת מארבע השפות הרשמיות בבלארוס. במהלך שנות העשרים והשלושים, מוסדות חינוך רבים בתחום המושב לשעבר לימדו ביידיש. בכל בתי הספר הסובייטים נושאי ההיסטוריה הוחלפו בהיסטוריה המרקסיסטית של מאבק המעמדות, וההיסטוריה שקדמה למהפכה הוחרמה.
ב-1948, כאשר יזם סטלין קמפיין אנטישמי, ירדה חשיבותה של היידיש.
[עריכה] פירוק היבסקציה
היבסקציה פורקה ב-1929 לאחר יצירת האזור היהודי האוטונומי. רבים מחברי היבסקציה חוסלו במהלך הטיהורים הגדולים, יחד עם מקביליהם הלא יהודים ב1938.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יבסקציה באנציקלופדיה יהודית דעת

