הצהרת כורש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עם כיבוש בבל - מחריבת בית המקדש הראשון - על ידי הפרסים, הכריז המלך כורש מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, (כ-50 שנה לאחר חורבן הבית), על הצהרתו לחזרת ישראל לארצו ולפולחנו. כיום נמצאת הצהרת כורש במוזיאון הבריטי בלונדון, אנגליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הצהרת כורש בספר עזרא
המקור להצהרת כורש, הוא ספר עזרא, שנכתב על-ידי עזרא הכהן כ-100 שנים לאחר ההצהרה:
| וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. | ||
| -- עזרא, פרק א, פסוקים א-ד | ||
ההצהרה מוצגת כאילו כורש הוא שליח ה' אלוהי ישראל וכאילו היא מיוחדת לעם ישראל בלבד.
דבר זה הפתיע חוקרים רבים, אשר טענו שאין אפשרות שתעודה זו היא היסטורית, שכן לא יעלה על הדעת שמלך זר יכתוב תעודה בנוסח כה "יהודי".
אולם, מתעודות שנתגלו התברר כי כורש הצהיר לאחר כיבוש בבל ב-539 לפנה"ס כי הוא החזיר עמים רבים לארצם (הבבלים הגלו מספר רב של עמים כעונש על מרד) והחזיר להם את אלוהיהם.
ככל הנראה, הציג כורש את עצמו כמלך שנבחר על ידי האל שלהם והגיע להסכם עם כל אומה במסגרת הסובלנות הדתית של הממלכה הפרסית (כפי שמצוטט במגילת אסתר על אחשוורוש, לעשות כרצון כל איש ואיש), וכניסיון ליצור מוקד תמיכה פרסי באזור איסטרטגי חשוב שמחבר בין היבשות אירופה, אפריקה ואסיה.
כורש כרת בריתות עם קבוצות של גולים וערך אתם הסכם שבתמורה לתמיכה בו ובכיבוש בבל הוא יחזירם מהגלות לארצם וזאת בהצהרה כי הוא שליח האל. לאור זאת, מובנת בהרבה התעודה כתעודה היסטורית, בהנחה שכורש שלח לכל עם נוסח המותאם לאמונתו.
[עריכה] הצהרת כורש בממצא הארכיאולוגי
בשנת 1880 התפרסמה כתובת בבלית של כורש על גליל עשוי טין, ובה מצהיר כורש על שיקום מקדשים והשבת אלים שבויים למקומם. בהצהרה נאמר כך:
| אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול, מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן, יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים, אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו. כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי. צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל, לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד. דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש. בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם. את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם. מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי - את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי, ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה. כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם, היושבים ב[...] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים, הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי. למן [...] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותי שמעבר לחדקל, אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן, החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים. כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם. ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים - בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול הושבתי אותם בשלום למשכנם - מושב שמחתם. |
||
מסתבר, כי מעשי השיקום של כורש נעשו כריאקציה ליריבו - נבונאיד מלך בבל, שמלך יחד עם בנו בל-שר-אֻצֻר (בלשאצר המקראי). כהני בבל הביעו התנגדות עזה לרוח החדשה שהביא אתו נבונאיד - החייאת פולחנות בבליים עתיקים. כורש עשה יד אחת עם כהני מרדוך והצליח להפיל את נבונאיד בעזרת החולשה מבית שהשיג בבבל.
יצוין כי היהודים אינם נזכרים בכתובת הגליל, לא במישרין ולא ברמיזה. על כן, היה מי שהניח שהכרזת כורש כלל לא נכתבה, או שמא התנסחה באופן שונה. לשיטה זו הגולים השבים עשו בה שימוש אל מול האוכלוסייה היהודית הגדולה (לטענת בעלי שיטה זו) שנשארה בארץ, ולבטח הקימה מתוכה הנהגה חלופית, הפך אותה, לדבריהם, בהתגלגלות הזמן, ל"מסמך היסטורי".
עם זאת, כאמור לעיל אין להכחיש אפשרות סבירה כי אכן נתנסחה הצהרה כזו במותאם לעם היהודי, ולצדה פריבילגיה לקומם את המרכז הדתי-פולחני בירושלים. על פי זאת, התלווה למהלך כזה גם אספקט פוליטי "אוניברסלי" של שליטת המרכז הפרסי על הממלכה הגדולה באמצעי נועם ולא במקל חובלים, וגם אספקט פוליטי מצומצם יותר - הישענות על גורם נאמן (במקרה זה יהודה) אל מול מצרים, היריבה המסורתית שבארץ הנילוס.
[עריכה] השלכות ההצהרה
בעקבות הצהרת כורש שבו חלק מיהודים לארץ ישראל עם הנשיא ששבצר, והקימו את בית המקדש השני; המלך כורש החזיר את כלי המקדש שנבוכדנצר מלך בבל לקח משם, כפי שמתואר בספר עזרא:
| וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב. וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו. וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה. וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף. כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם. |
||
| -- עזרא פרק א' פס' ה-יא | ||
.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרקע ההיסטורי להכרזת כורש באתר דעת, מאת ד"ר שמואל אברמסקי.


