יונקים ימיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יונקים ימיים היא קבוצה לא-טקסונומית של יונקים השוכנים בעיקר בים או שמשיגים את מזונם בים. היונקים התפתחו לראשונה על היבשה ומאוחר יותר יונקים ימיים התפתחו בהתאמה לחיים בים.

קיימות חמש קבוצות של יונקים ימיים:

  1. סדרת התחשאים המונה את פרת הים, תחש המשכן ואת תחש הנהרות.
  2. סדרת הטורפים, משפחת הדוביים המונה את דב הקוטב.
  3. סדרת הטורפים, משפחת הטורפים הימיים המונה את כלב הים, סוס הים ואריה הים.
  4. סדרת הטורפים, משפחת הסמוריים המונה את לוטרת הים והלוטרה הימית.
  5. סדרת הלווייתנאים המונה את הלוויתנים, הדולפיניים והפוקניים.


תוכן עניינים

[עריכה] התפתחות

תחש המשכן
הגדל
תחש המשכן

מאחר והקבוצות השונות של היונקים הימיים התפתחו מאבות קדמונים שונים מדובר באבולוציה מתכנסת. היונקים הימיים הם דוגמה לקבוצת בעלי חיים שבצעה מעבר קיצוני מסביבת חיים אחת לשנייה. מעבר קיצוני מסוג זה, המעבר מהיבשה לים הוא נדיר למדי במהלך האבולוציה. המעבר חזרה מהיבשה למים הוא יחסית נפוץ מבין המעברים הקיצוניים. מעבר זה בוצע מספר פעמים על ידי הזוחלים, צבים ותנינים למשל, על ידי העופות (פינגווינים) והיונקים הימיים, בעיקר הלוויתנים והתחשאים שבשום שלב מחייהם אינם עולים ליבשה. זהו מעבר מעניין משום שהאבולוציה אינה הפיכה והיה עליהם למצוא פתרונות להתאים את עצמם מחדש לחיים בסביבה ימית. החזרה למים של היונק, שהוא קבוצה עילאית הכריחה אותו לעבור שינויים. הן שינויים במערכות הגוף והן שינויים התנהגותיים.


תנועת היונקים הימיים הינה תנועה אנכית הנובעת מעצם התפתחותם על היבשה. עמוד השדרה התפתח קודם כהתאמה לסביבה יבשתית כמו שאר היונקים ורק לאחר מכן חלה ההתפתחות לחיים בסביבה ימית. לכן צורת השחייה האופיינית היא בהזזת הגב מעלה ומטה בניגוד לשאר הדגים המניעים את זנבם לצדדים בתנועה של ימינה ושמאלה. מסיבה זו מבנה זנב הדגים הוא בעיקר אנכי בעוד שמבנה זנבם דמוי הסנפיר של היונקים הימיים הוא אופקי.

ההבדלים העיקריים בין היונקים הימיים לבעלי חיים ימיים אחרים:

  • היונקים הימיים נושמים אויר באמצעות ריאות בעוד שבעלי חיים ימיים אחרים משיגים את החמצן לנשימה מהמים (כמו זימים למשל).
  • ליונקים ימיים שיער, ללווייתנים יש מעט מאוד שיער או שהם חסרי שיער אך בדרך כלל מספר זיפים מועט שנותר סביב הראש או הפה. לכל הטורפים מעטה פרווה או שיער, זהו שיער מאוד עבה החשוב לשמירת חום הגוף אצל הלוטרות ודובי הקוטב יותר מאשר בכלבי הים או אריות הים. שכבת שיער עבה מהווה חיסרון ליונק ימי השוחה במים, היא גורמת להתנגדות בזמן השחייה ובכך מאטה את בע"ח בזמן השחייה.
  • ליונקים ימיים שכבת שומן עבה מבודדת ומונעת מהם לאבד חום. יוצאי דופן הם דובי הקוטב ולוטרת הים, שני אלה נעזרים בפרוותם העבה ובהתנהגות כדי להימנע מהיפותרמיה.
  • יונקים ימיים ממליטים ולדות חיות. רוב היונקים הימיים ממליטים ולדה אחת בהמלטה ואינם מסוגלים להמליט תאומים או שגר שלם.
  • יונקים ימיים ניזונים מחלב בתחילת חייהם. טיפול האם חשוב ביותר לשרידותו של הצאצא הזקוק להתפתחותה של שכבת השומן המבודדת. החלב מקורו מבלוטות חלב ומכיל כ 40-50% שומן, שומן החיוני להתפתחותה של שכבת השומן בוולד.
  • יונקים ימיים שומרים על חום גוף גבוה, בניגוד לבעלי חיים ימיים אחרים היונקים הימיים שומרים על טמפרטורת גוף גבוהה מסביבתם.

שכבת השומן העבה, הפרווה העבה, בועות אויר בין העור למים, החלפת זרם נגדי והתנהגות כמו יציאה החוצה הן התאמות חיונית של היונקים הימיים על מנת לשמור על חום גופם.

בנוסף ליונקים הימיים מאפיינים פיזיולוגיים כמו לשאר יונקי השליה: לב בעל ארבעה מדורים, מוח קדמי מוגדל, סרעפת, מערכת הפרשה אופיינית ליונקים, אברי מין, מבנה שלד ומפרוק לסתות.

דוב הקוטב מבלה את רוב זמנו בסביבה ימית, אף על פי שהיא קפואה. כשהוא שוחה בים הפתוח הוא שוחה במומחיות רבה. לפי תצפיות הוא שוחה כ - 74 ק"מ ביום. מסיבות אלה סיווגוהו המדענים כיונק ימי.

[עריכה] יונקי ים קדומים

סדרת Desmostylia ,הסדרה היחידה של יונקים ימיים ללא נציגים עכשוויים. ידועים מסוף תקופת האוליגוקן. דמויי בהמות. לא ברור אם צמחוניים או אוכלי צדפות. כנראה גם כן התפתחו מהפרסתנים כמו התחשאים והפילים.

[עריכה] יונקים ימיים בישראל

דולפינן ים תיכוני
הגדל
דולפינן ים תיכוני

בתצפיות מול חופי הים התיכון בישראל נצפו כעשרה מינים של יונקים ימיים. השכיח ביותר הוא הדולפינן הים תיכוני. מין נפוץ נוסף שנצפה הוא סטנלה מפוספסת אשר בתחילת שנות התשעים סבל מתמותה גבוהה מווירוס עקב פגיעה במערכת החיסונית שנגרמה מזיהום סביבתי. מינים נוספים אותם ניתן לראות בחופי הים התיכון של ישראל, אך הם פחות נפוצים ואף נדיר לראותם הם: דולפין תלום-שן, דולפין מצוי קצר חוטם, גרמפוס אפור, זיפיוס חלול חרטום, עבשן קטלני, דולפין מגובנן אינדו-פסיפי, ראשתן, לווייתן מינקי.

מינים אותם ניתן לראות במפרץ אילת: גרמפוס אפור, עבשן קטלני, דולפינן אנקולי, סטנלה ברודה, סטנלה ארוכת חרטום אשר נצפתה לראשונה בשנת 1995 במפרץ אילת.

[עריכה] סכנת הכחדה

מינים רבים מהיונקים הימיים נמצאים בסכנת הכחדה, מינים אלה פגיעים מאוד משום שקצב הריבוי שלהם הוא איטי (ולדה בודדת, בגרות מינית מאוחרת ומשך הריון ארוך). פעילות האדם פגעה בגודל אוכלוסיית היונקים הימיים פגיעה אנושה.

פעילות האדם המאיימת על היונקים הימיים:

  • צייד לווייתנים - צייד לווייתנים מסחרי החל במאה ה- 19 במהלכו ניצודו כמליון וחצי לווייתנים ממינים שונים. הלווייתנים ניצודו בשל בשרם ושומנם העבה. בשנת 1975 החל ארגון גרינפיס מאבק בצייד הלווייתנים וכיום ישנו פיקוח על צייד זה אך עדיין ישנה אוזלת יד מצד ממשלות של מדינות שונות. צייד לווייתנים כיום עדיין מתקיים ביפן, גרינלנד האיים הקריביים ונורבגיה.
  • זיהום ברעלים - במחקרים שונים נמצאו ריכוזי חומרי הדברה גבוהים בדולפינים. חומרים אלו פוגעים בין היתר, במערכת החיסונית ובמערכת הרבייה. המקור העיקרי לזיהום ברעלים אלו הוא התעשייה הכימית ושימוש בחומרי הדברה. מקור זיהום נוסף הוא ספינות הפולטות שמן ודלק הגורמים לזיהום בתרכובות אורגניות.
  • דיג טונה - אלפי דולפינים נהרגים בשנה במהלך צייד הטונה. דגי הטונה שוחים מתחת ללהקות דולפינים זוכים לשיירי מזון והגנה. הדייגים מאתרים את הדולפינים שעולים לפני המים לנשום, הם מקיפים אותם ברשתות גדולות ומעלים את דגי הטונה.הדולפינים שמסתבכים ברשת, נחנקים למוות.
  • פגיעה בלתי מכוונת - היונקים הימיים נתקלים ומסתבכים ברשתות דייג גדולות ובחלקי רשתות שהושארו בים.
  • דיג יתר- גורם להדלדלות בדגה המהווה את מזונם של היונקים הימיים מה שמביא למחסור במזון.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות