ההוריקן הגדול של 1780

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההוריקן הגדול של 1780 נחשב לציקלון הטרופי האטלנטי הקטלני ביותר בכל הזמנים. כ-22,000 איש מתו כשהסופה שטפה את האיים מרטיניק, סנט אוסטטיוס וברבדוס בין 10 באוקטובר ל-16 באוקטובר [1]. אלפים נוספים מתו בטביעה בים.

[עריכה] הסופה

הסופה פגעה בים הקריבי באמצע מלחמת העצמאות האמריקנית וגבתה מחיר כבד מהציים של בריטניה וצרפת שהתמודדו על שליטה באזור. הצי הבריטי בפיקודו של תת־האדמירל הבריטי ג'ורג' רודני שהפליג מניו יורק לאיי הודו המערבית התפזר וניזוק בסופה. בהגיעו לברבדוס גילה אדמירל רודני כי שמונה מתוך 12 הספינות שהפליגו עמו ניזוקו ללא תקנה ורוב אנשי הצוות טבעו.

סייר בריטי שנשלח לאמוד את הנזק דיווח כי הסופה שהתה בסמוך לברבדוס במשך יומיים. ההרס היה כה גדול שהסייר חשב בטעות כי לסופה התלוותה רעידת אדמה. האי נחרב כמעט עד ליסוד. עשרות ספינות דיג לא חזרו לנמלן. כמעט כל משפחה באי איבדה בסופה בן משפחה.

[עריכה] טריוויה

  • עונת ההוריקנים של שנת 1780 באוקיינוס האטלנטי הייתה יוצאת דופן בכך שאירעו במהלכה שלושה הוריקנים שכל אחד מהם גרם למותם של לפחות 1,000 איש. כל השלושה התרחשו באוקטובר [2].
  • פעילות כתמי השמש הגיעה לשיאה בערך ב-1780, רמת פעילות הגבוהה ביותר בתקופה של כמה מאות שנים.
  • סופות נוספות שהתרחשו באוקיינוס האטלנטי וגרמו לכמות רבה של אבדות בנפש כוללות את הוריקן מיץ' וההוריקן של גלבסטון מ-1900. לשם השוואה, הוריקן קתרינה גרם למותם של פחות מ-2,000 איש.

[עריכה] קישורים חיצוניים