המודל הפסיכוסקסואלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המודל הפסיכוסקסואלי הוא מודל התפתחותי פסיכואנליטי שהוצג על ידי זיגמונד פרויד.

המודל מתאר את התפתחות הילד כתהליך המורכב משלבים שונים, המאופיינים על ידי המיקומים בגוף בהם מרוכזת האנרגיה המינית (הליבידו) בכל גיל, הנקראים אזורים ארוגניים. כל שלב מאופיין בהתנהגויות אופייניות ובקונפליקטים אופייניים, שאם לא יבואו על פתרונם הראוי לא יאפשרו לילד להמשיך את התפתחותו כראוי ויצרו קיבעון (פיקסציה) - כל שלב מתאפיין בקיבעונות ממין אחר.

על פי פרויד, השלבים אינם בהכרח עוקבים. הם יכולים להיות חופפים, נוספים האחד לשני או במקביל.

תוכן עניינים

[עריכה] השלב האוראלי

השלב האוראלי ('אוריס' – 'פה' בלטינית) נמשך מהלידה עד גיל שנה לערך ומאופיין בריכוז האנרגיה המינית באזור הפה. למרות שפה מזוהה עם קבלת מזון, התינוק לא מוצץ רק כדי לאכול אלא גם כהנאה גרידא ולכן מוסיף למצוץ גם לאחר ששבע. העיקרון המנחה את התנהגותו של התינוק בשלב זה הוא עקרון ההנאה.

לדעת פרויד, לסיפוק הצורך במציצה יש השפעה חיובית על התפתחות האדם והשלכות לגבי חייו כבוגר. תינוק שמצץ דיו יתפתח לאדם אופטימי, המקבל את עצמו ואת זולתו, ומוכן להמשיך ולהתפתח. אם לא סופק הצורך במציצה או סופק יתר על המידה, נוצר קיבעון אוראלי: גם כשהילד גדל, ימשיך לעסוק בפעילות אוראלית (מציצת אגודל, לעיסת מסטיק, עישון, כסיסת ציפורניים, אכילה ועוד).

[עריכה] השלב האנאלי

שלב האנאלי ('אנוס' – 'פי הטבעת' בלטינית), המאפיין את הגילאים 2-3 (הנקרא גם השלב האנאלי-שופכתי – anal-urethral period), מאופיין בעיסוק בשליטה בסוגרים, הן מצד הילד והן מצד הוריו . האזורים הארוגניים הם פי הטבעת, שרירי הטבעת של הבטן התחתונה ושרירי מערכת השתן. במעבר לשלב זה, הסיפוק מהמערכת האוראלית אינו פוסק, אך תשומת הלב של הילד ושל סביבתו מופנית אל האזור האנאלי.

ניתן לחלק שלב זה לשני שלבים:

שלב הסילוק (expulsion stage)
דרישת ההורים לשליטה בסוגרים מפגישה את הילד לראשונה עם מחסום לקת'קסיס (cathexis) אינסטינקטואלי. בכדי להשיג שליטה על הדחפים האגו (וכך לרצות את ההורים ולשמר את אהבתם), חייב האדם לשאול אנרגיה ליבידינלית מהאיד. בשלב זה הפעוט לומד לזכות באהבה, הערכה ואישור.
שלב השימור (retaining stage)
בשלב זה הפעוט שואב עונג מהחזקת צרכיו, הנתפסים כדבר בעל ערך וכך לומד לייחס ערך לדברים.

[עריכה] השלב הפאלי

בשלב הפאלי ('פאלוס' – 'פין' ביוונית), המתרחש בגילאי 4-6, האזור הארוגני הוא אברי המין. בשלב זה הילד מגלה את העונג שבהתעסקות באברי המין. הוא מקשר את העונג שבהתעסקות לאובייקט אהוב ומעוניין לקיים עמו יחסים מיניים כלשהם.

אצל הזכר, האובייקט שנמצא דומה מאוד לאובייקט של האינסטינקט התענוג האוראלי. כמו הפטמה בשלב האוראלי, גם כאן זוהי אמו, המהווה חפץ אהבה ראשון (first love-object). הקונפליקט האדיפאלי נוצר כאשר הילד מזהה שאינו יכול לקבל את אמו רק לעצמו. אצל הנקבה, מתרחש התהליך ההפוך, תסביך אלקטרה, בו האם נתפסת כאיום על אהבת האב המוחלטת.

פתרון בשלב זה מושג על ידי נטישת האובייקט שהוא טאבו והזדהות עם ההורה מאותו המין. שלב זה מקנה את ההגדרות של גבריות ונשיות אצל הילד כפי שהן מקובלות בחברה בה הוא גדל. בתהליך זה של הדחקת הדחף המיני וההזדהות עם ההורה מאותו המין מתפתח הסופראגו - ספיגת ערכי ההורים בכדי לשלוט במה שנתפס כדחפים מיניים מסוכנים.

בעבר נתפסה הומוסקסואליות כהזדהות עם ההורה מהמין הנגדי.

[עריכה] שלב החביון

שלב זה מתחיל בגיל 6 לערך ונמשך עד ראשית גיל ההתבגרות (גיל 12-13). האזורים הארוגניים הם עדיין איברי המין אך הם מודחקים (בהתנהגות הילד) כיוון שהוא מנסה לפתור את הקונפליקט האדיפלי.

עקב הטמעה של ערכי ההורים וראיית העיסוק במין כ'מלוכלך' (אצל זכרים – חרדת הסירוס והפסקת אוננות, אצל נקבות – פחד מאיבוד אהבת ההורה), הילד נופל קורבן לשכחת ילדות (infantile amnesia) ושוכח, על ידי הדחקה, את דחפיו המיניים והתנהגותו במהלך חמש שנות חייו הראשונות.

שלב זה, המכונה גם gang-stage ו־homosexual stage, מתאפיין במשחק ואינטרקציה בעיקר עם בני אותו המין.

[עריכה] השלב הגניטלי

בשלב הגניטלי ('גניטוס' – 'איברי הרבייה' בלטינית), החל מגיל 13 ואילך, האזורים הארוגניים הם אברי המין, אך כעת הסיפוק כולל אורגזמה מינית. בשלב זה, הדחפים המיניים עולים למודע.