מגילת רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מגילת רות היא אחת מספרי סדרת הכתובים בתנ"ך וכלולה בקובץ המכונה "חמש מגילות".

תוכן עניינים

[עריכה] אופי המגילה וזמנה

על פי המשפט הפותח את המגילה, הסיפור מתרחש "בימי שפוט השופטים", כלומר, כמה דורות לפני תקופת המלוכה. את המגילה חותמת רשימת יוחסין לפיה דוד המלך מיוחס לרות המואבייה, גיבורת המגילה ובועז.

חוקרים אחדים ניסו לאחר את זמנה של המגילה לימי בית שני. כך למשל, החוקר גרץ טען כי זהו כתב פולמוס נגד מעשיהם של עזרא הסופר ונחמיה שהרחיקו את הנשים הנוכריות, והנה מביא מחבר המגילה "עדות" להצטרפותה של מואבייה אל עם ישראל ואף ממנה נולד המלך הידוע ביותר במקרא - הוא דוד. על אף שמשתמע מהסיגנון שהמחבר תולה את מות מחלון וכליון בנשיאת הנשים הנכריות.

לעומתם, היו שהוכיחו על פי לשון המגילה הארכאית כי היא נכתבה בזמנים קדומים מאוד. כך למשל, מופיעה הצורה "תדבקין" או "והלכתי" לגוף שני במקום 'והלכְתְ'. יתירה מזו, אין בכל המגילה אף נימה פולמוסית והיא נאמרת בצורה של סיפור מעשה גרידא.

[עריכה] סיפור המגילה

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב. בניה של אותה משפחה כיליון ומחלון מתחתנים עם שתי מואביות רות ועורפה. לאחר זמן מתים אב המשפחה ושני בניו, ונותרת רק נעמי אם המשפחה ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה ,חפויה ועניה, ומפצירה בכלותיה להניח לה. אחת מכלותיה עורפה שומעת בקולה וחוזרת למשפחתה,אך רות מתעקשת לדבוק בה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי".

לאחר שהן חוזרת לבית לחם, הולכת רות לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים. וכך חיו להן נעמי ורות בקושי ובדוחק רב. לאחר זמן מה מבחין בה בועז בעל השדה , ומבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר. כנראה הייתה צעירה יחסית אליו, ולכן הוא לא מבקש את ידה. לאחר שמתברר לנעמי שרות מוצאת חן בעיני בועז, קרוב משפחה רחוק שלה, היא יועצת לרות ללכת בלילה אל הגורן ולפתות אותו, וכך להיות לו לאשה.
רות שומעת בקולה ולמחרת המפגש המרגש בלילה, בועז מחליט לקחת אותה לאשה. מזיווג זה נולדה מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:
"וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות ד,כא-כב). שושלת המלכות של בית דוד הינה מצאציאהם.
אף שהמגילה משמשת כתעודת יוחסין, עולה ממנה כי דוד המלך הוא בן לשושלת פסולה, דבר שהביא עליו ביקורת מחוגים שונים בעם שהתנגדו לתפיסתו את השלטון בכוח, שכן על-פי האמור בתורה "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם" (דב' כג,ד); ומאחר שכך, דוד אינו נחשב בן לעם ישראל ויש איסור מפורש למנות מלך זר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דב' יז,טו). ואמנם נחמיה, מנהיג יהודה בימי שיבת ציון, הקפיד על הצו הדתי והרחיק את הזרים מעם יהודה (נחמ' יג,א-ג).

[עריכה] ההיבט הספרותי של המגילה

מגילת רות מיוחדת בעיקר במוטיבים הספרותיים שלה: משפחת אלימלך נעה מבית לחם, מקום המסמל בשמו גם מחסה (בית) וגם ביטחון כלכלי (לחם) אל שדה מואב, שיוצר קונוטציה שלילית (מואב מוזכרים במקרא כאויב לעם ישראל) ותחושת חוסר ביטחון (שדה).
הדמויות במגילה, נושאות בעליל שמות ספרותיים. כך בניו של אלימלך (ששמו אולי אמיתי, אך מעיד גם על מעמדו), נקראים מחלון וכליון, והרי זה ברור שאין אדם קורא בשמות כאלו לבניו; שמם מעיד על סופם - כליון מת ולא השאיר אחריו יורש ומחלון מת אף הוא, אך אלמנתו, רות, נישאה והולידה בן. החוקר אהרן דמסקי, מצביע על הכתוב בדברי הימים: "וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים" (דה"א ד,כב), וטוען כי יואש ושרף הם שמותם המקוריים של בני אלימלך. נעמי, אם המשפחה, דורשת את שמה: "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (רות א,כ). אף שמה של הכלה ערפה הוא רמז שפנתה עורף לחמותה נעמי. הגואל הקרוב נקרא בֹּעַז (סמל לכוח ולתמיכה, כשמו של אחד מעמודי המקדש), ושמו מעיד על מעשיו שהיה "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (רות ב,א). לעומתו, הגואל הקרוב יותר שסירב לגאול את רות - נמחק שמו מהמגילה ונקרא "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (רות ד,א).

במגילה יש תמיד מתח ספרותי, שאינו נפתר עד לסוף המגילה. כך בהתחלה המצב של המשפחה הוא בכי רע, וכאשר נעמי חוזרת לבית לחם, נראה כי המצב ישתפר, אך בני העיר מקבלים אותה בשמחה לאיד וקוראים לעברה "הזאת נעמי?!". ובהמשך, כאשר רות פוגשת את בעז, שוב נדמה שהכל מסתדר, אך הוא אינו נותן לה תשובה חד משמעית לגבי עתידהּ, כיוון שקיימת בעיית הגואל הקרוב. לבסוף העלילה מגיעה אל הסוף הטוב כאשר רות נישאת לבעז ואף נולד להם בן.

[עריכה] מגילת רות בעיני חז"ל

התלמוד מייחס את כתיבת המגילה לשמואל הנביא, שלו מיוחס גם ספר שמואל. מטרתה של המגילה היא לייחס ולספר שורשיה של שושלת המלכות החשובה ביותר של עם ישראל, ולתת לגטימציה לדוד ולזרעו, שנולד מבת מואב, שעליהם נאמר שאסור להם להתגייר.

את מגילת רות קוראים בחג השבועות, משתי סיבות עיקריות:

  • מגילת רות מתרחשת בתקופת "קציר חיטים", שזו גם התקופה של חג שבועות.
  • רות המואביה, שעל שמה נקראת המגילה, היא סבתא-רבה של דוד המלך, שעל-פי המסורת, נפטר בשבועות (שחל אותה שנה בשבת). מסורת זו מופיעה בתלמוד ירושלמי, ובמדרש רות רבה. על-פי מסורת מאוחרת בהרבה, שמקורותיה אינם ברורים , דוד המלך אף נולד בשבועות לפי המסורת.

טעמים נוספים יש בקריאתה:

  • במגילת רות מדובר על גמילות חסדים, דבר שמתאים למגמתה של התורה שניתנה בשבועות.
  • ישנו רצון להראות שהתורה נתונה לכל, אף לעמון ולמואב שעליהם נאמר לא יבואו עמוני ומואבי בקהל ה'.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מגילת רות


חמש מגילות
שיר השירים | רות | איכה | קהלת | אסתר
שופטי ישראל

עתניאל בן קנז | אהוד בן גרא | שמגר בן ענת | דבורה הנביאה | גדעון בן יואש | תולע בן פואה | יאיר הגלעדי | יפתח הגלעדי | אבצן מבית לחם | אילון הזבולוני | עבדון בן הלל | שמשון | עלי הכהן | שמואל הנביא

אירועים: פסל מיכה | פילגש בגבעה | מגילת רות