ויליאם ג'ויס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילאם ג'ויס ("לורד האו האו") (24 באפריל 1906 - 3 בינואר 1946), בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה.
ויליאם ג'ויס נולד בניו יורק בשנת 1906 לאם אנגליה ולאב אירי. משפחתו עקרה לאירלנד בשנת 1909 ובשנת 1922 עברה לבריטניה.
ג'ויס למד באוניברסיטת לונדון וזכה בהצטיינות לתואר ראשון בספרות אנגלית.
בשנת 1923 הצטרף ג'ויס לתנועת "הפשיסטים הבריטיים" (BF). לימים נודע כי בתקופה זו שימש כמודיע של שרות הריגול הנגדי הבריטי, ה-MI 5, בספקו מידע על המפלגה הקומוניסטית הבריטית ועל ארגוני שמאל.
בפעילותו בתנועה נודע ג'ויס בשנאתו הלוהטת ליהודים ולקומוניסטים. הוא האשים את היהודים באחריות לצלקת בפניו שנגרמה בתגרת רחוב ובכישלונו להשלים את לימודי התואר השני.
בשנת 1925 הצטרף ג'ויס למפלגה השמרנית הבריטית ובשנת 1933 הצטרף לאיגוד הפשיסטים הבריטי (BFP) בהנהגתו של אוסוואלד מוסלי והיה לסגנו ולמנהל התעמולה של התנועה. ג'ויס נחשב לקיצוני מדי אף במונחיה של תנועה קיצונית זו, ובשל כך ובהיותו איום על מעמדו של מוסלי, סולק מן התנועה.
בשנת 1937 יסד ג'ויס מפלגה פרו-נאצית משל עצמו, "הליגה הבריטית הנציונאל סוציאליסטית" שרעיונותיה היו דומים לאלו של המפלגה הנאצית בגרמניה.
באוגוסט 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, כשהיה ברור לג'ויס כי עומדת לפרוץ מלחמה, ובכוונה למנוע את גיוסו, הוא השיג במרמה דרכון בריטי (הוא לא היה נתין בריטי, ולכן לא היה זכאי לדרכון בריטי) ועזב את בריטניה.
ג'ויס הגיע לגרמניה והחל לעבוד כשדרן בשידורי התעמולה של הרדיו הגרמני בשפה האנגלית ונודע בכינוי "לורד האו האו". הוא המשיך בשידוריו אף לאחר פרוץ המלחמה. שידוריו זכו להאזנה מרובה בציבור האזרחי הבריטי ובקרב הצבא הבריטי וכוחות בני בריתו מן הדומיניונים, בגלל עומק המידע על בריטניה ועל אורח החיים הבריטי שהפגין בהם וכן בשל צורת ההגשה והסגנון ששיוו להם אותנטיות בריטית, עד שנתעורר חשש שיש לו רשת מודיעים בבריטניה.
בשנת 1940, נוסדה ביוזמת העיתון דיילי מירור אגודה בשם "בריטים נאמנים נגד האו האו" שקראה שלא להאזין לשידוריו.
ג'ויס המשיך לשדר במשך כל שנות המלחמה.
לאחר כניעת גרמניה נתפס ג'ויס בעיר פלאנסבורג שבגבול דנמרק, שהייתה מקום מושבו של רב-אדמירל קארל דניץ, שנתמנה על ידי אדולף היטלר, לפני שהתאבד, כיורשו.
ג'ויס הוטס לבריטניה והועמד לדין בגין בגידה במלך, כשהבגידה התבטאה - לפי האישום - בעצם התאזרחותו בגרמניה (מדינת אויב) וכן בקריאתו הרדיופונית לחיילי המלך לבגוד במלך. הוא הועמד לדין בפני ה"אולד ביילי" (היכל המשפט הפלילי הבריטי בלונדון) ב-17 בספטמבר 1945.
בבריטניה התעוררה בעיה משפטית מעניינת; האם בהיותו של ג'ויס אזרח ארצות הברית שמעולם לא היה נתין בריטי, ניתן בכלל להעמידו לדין באשמת בגידה בבריטניה. טענתו העיקרית של ג'ויס הייתה שמאחר ומעולם לא היה נתין בריטי, אין עליו חובה להיות נאמן למלך בריטניה, וממילא אינו יכול "לבגוד" בו, שהרי היסוד לבגידה הוא הפרת חובת האמונים של הנתין לריבון.
לבסוף הוכרע כי ניתן להעמידו לדין על מעשיו בשנים 1939 ו-1940, בטרם פקע דרכונו הבריטי. נפסק באופן תקדימי, כי עצם העובדה שג'ויס החזיק בדרכון בריטי, מטילה עליו חובת אמונים למלך בריטניה - הגם שלא היה נתין בריטי. חובה זו פוקעת, כמובן, ביום פקיעת הדרכון. ג'ויס זוכה אפוא מכל השידורים ששידר אחר פקיעת הדרכון הבריטי. ההחלטה לא הייתה בעזרו, מכיוון שהוא הורשע בבגידה בגין השידורים ששידר לפני פקיעת הדרכון. לפי החוק בבריטניה (חוק הבגידה משנת 1351) העונש על בגידה הוא עונש מוות כעונש חובה. ג'ויס הוצא להורג בתליה ב-3 בינואר 1946, ונקבר קבורת חמור בחצר הכלא. על קברו לא הוצבה מצבה.

