רצח קנדי: החקירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רצח קנדי, ב-22 בנובמבר 1963, היה הנושא של שתי ועדות חקירה, ושל משפט מתוקשר שהתנהל בניו אורלינס על ידי התובע המחוזי ג'ים גאריסון. כל אחת מן הוועדות, אשר פעלה בעשור שונה ובנסיבות שונות, הגיעה למסקנה שונה, ובחנה ראיות שונות. אין כיום אנשים הסבורים כי חקירת הנושא הסתיימה, וכי אחת הוועדות מיצתה את הבדיקה, ונתנה דו"ח אשר יסגור את הפרשה. סרט שנוי במחלוקת, "JFK תיק פתוח", הגביר את המבוכה. ועדה נוספת, שלישית במספר, פעלה לפתיחה לציבור של כל המידע הנוגע לרצח.

תוכן עניינים

[עריכה] ועדת וורן

ג'ון פ. קנדי. 1961
הגדל
ג'ון פ. קנדי. 1961

מיד לאחר הרצח עמד הנשיא החדש, לינדון ג'ונסון, במצב עדין. השמועות שרווחו קישרו את הרצח לגורמים רבים מארצות הברית ומחוצה לה. היה ברור שאם יימצא כי פידל קסטרו שליט קובה, או כי ברית המועצות היו מעורבים ברצח, מדובר בעילה למלחמה. מצד שני, עקבות הרוצחים יכולים להוביל לגורמים בתוך ממשל ג'ונסון גופא - אנשי הCIA אשר להם "חשבון פתוח" עם הנשיא מאז הפלישה הכושלת למפרץ החזירים, אנשי הFBI, שחברו לגורמי ימין קיצוניים במטרה להרוג את הנשיא הליברל, ואף אנשי הממסד הצבאי-תעשייתי שרצו להעמיק את מעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. חששו של ג'ונסון היה כי חקירה לא מוסמכת של גורמים מקומיים עלולה להוביל, בצורה שגויה או במכוון, לעבר אחד ממקורות אלו, וכי חקירה של גורם פדרלי עלולה להיראות כטיוח. ה-FBI ערך כבר, מהרגע שבו נודע על הרצח, חקירה משלו. כן בחשו בקלחת גורמים נוספים של אכיפת החוק בדאלאס, שבה אירעה ההתנקשות. היה צורך לקטוע את כל אלו באיבם, ולהכריז על חקירה בלתי תלויה, כאשר בצוות החוקרים יהיו גורמים שאין להטיל ספק ביושרם ובהגינותם, ואשר יקבעו את התוצאה שאותה ראה ג'ונסון כרצויה - כי לי הארווי אוסוואלד הוא המתנקש, וכי פעל לבדו.

ב-29 בנובמבר 1963, שבוע לאחר הרצח, הורה ג'ונסון בצו נשיאותי מיוחד על הקמת ועדה למציאת העובדות הקשורות ברצח, והעמדת שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ארל וורן בראשה. שמה הרשמי של הוועדה היה "ועדת הנשיא לחקר ההתנקשות בנשיא ג'ון פ. קנדי". עד מהרה נקראה הוועדה בפי כל "ועדת וורן".

הוועדה קבעה כי אוסוואלד פעל לבד, וכי לא היה חלק מקשר.

תיאור מפורט של עבודת הוועדה ומסקנותיה מופיע בערך ועדת וורן.

[עריכה] ביקורת על ועדת וורן

כאשר נתנה ועדת וורן את מסקנותיה, בשנת 1964, נראה היה כי התיק נסגר, אך רבים לא הסכימו עם מסקנות אלה.

אחדות מההסתייגויות הבולטות:

  • בשנת 1966 כתב החוקר מרק ליין את ספרו "הריצה אל הצדק" (Rush To Judgement) בו ביקר את עבודת הוועדה.
  • בתחילת 1967 חשף התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון, מה שנראה לו כקשר לרצח הנשיא קנדי, בניו אורלינס דווקא (ראו להלן).
  • בשנת 1976 יצא ספרה של העיתונאית החוקרת סילביה מאהר (Meagher) "שותפים לאחר מעשה" שכלל התייחסות מפורטת למסקנות הוועדה ומתיחת ביקורת פרטנית על כמעט כל מסקנה שאליה הגיעה.

[עריכה] ג'ים גאריסון

בין הראשונים אשר מתחו ביקורת על ועדת וורן, ואף ניסו לפעול על מנת להביא את האשמים ברצח לדין, היה התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון. חקירתו בעניין רצח קנדי הביאה להעמדה לדין של קליי שאו, האדם היחיד שהועמד אי פעם לדין כנאשם בקשר לרצח קנדי.

משפטו המתוקשר של קליי שאו, ראש לשכת המסחר בניו אורלינס, וחבר מרכזי בקשר לו טען גאריסון, הסתיים בזיכויו של שאו, בשנת 1969, אך בחשיפה תקשורתית נרחבת לתיאוריות הקשר, ובהצגה מיומנת, על ידי התובע גאריסון, של כל הפגמים והחולשות שניתן למצוא בדו"ח ועדת וורן.

תיאור מפורט של פעולתו של ג'ים גאריסון ושל משפטו של קליי שאו מופיע בערך ג'ים גאריסון.

[עריכה] סרטו של אוליבר סטון - JFK תיק פתוח

בתחילת שנות התשעים יצר הבמאי המפורסם אוליבר סטון את סרטו "JFK תיק פתוח". סטון תכנן מראש את הסרט כסרט הסותר את קביעת ועדת וורן כי לי הארווי אוסוואלד היה היורה היחיד, וחיפש מקור לבסס עליו את עלילת הסרט. מבין האפשרויות שעמדו לפניו בחר לבסוף את ספרו של ג'ים גאריסון "בעקבות המתנקשים" ("In the trail of the assassins") כמקור לעלילת הסרט. הסרט יצא לאור בשנת 1991.

הסרט היה יומרני, יקר וארוך, ובעיקר עורר מחלוקת ציבורית. לדעת רוב המבקרים הסרט הוא מרשים ומרתק, אך נעשתה בו מניפולציה באמצעות שימוש באחת התאוריות הזניחות יותר בעניין רצח הנשיא, זו של ג'ים גאריסון, ושילוב קטעי תעודה שצולמו במציאות, עם קטעים מבוימים באופן שקשה להבחין ביניהם, ובאופן המקבע בתודעת הצופה את גירסת הבמאי (היא גירסתו של גאריסון) כאמת שאין בלתה.

תיאור מפורט של הסרט מופיע בערך JFK תיק פתוח.

[עריכה] ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות

בשנת 1969 נרצח גם רוברט פ. קנדי, אחיו של הנשיא קנדי, בעת מסע הבחירות שלו, על ידי לאומן פלסטינאי בשם סירחאן סירחאן. כן נרצח לוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג. הציבור האמריקאי היה נתון להרגשה כי אישי ציבור חשופים להתנקשויות, ולפחות בעניינם של קינג ושל הנשיא קנדי, חברו גורמים בעלי עניין לקשר לרציחת דמויות נערצות אלו. לאווירה זו הוסיפה חשיפתו של הסרט שצילם אברהם זפרודר, אשר הוקרן לראשונה בטלוויזיה האמריקאית בזמן צפיית שיא בתכניתו הפופולרית של הראלדו ריברה "לילה טוב אמריקה". הייתה זו המחשה ויזואלית למה שהרגישו אמריקנים רבים בצורה אינטואיטיבית. משהו לא היה בסדר. מישהו עומד מאחורי הדברים.

בה בעת נחשפו קשרים בין המאפיה, סוכנות הביון המרכזית - הCIA, וגורמים בקרב הגולים הקובנים המיליטנטים, במטרה להתנקש בחייו של פידל קסטרו. גילויים אלה הראו כי הבלתי נתפס - קשר בין הממשל האמריקני, בדרגים הגבוהים ביותר, סוכנויות הביון השונות, הגולים הקובנים והמאפיה, הינו כעת עובדה מוחשית. האצבע הציבורית הופנתה אל גורמים אלו עתה אף בקשר לרציחתו של קנדי. קביעת ועדת וורן כי לא היה כל קשר לרציחת קנדי נראתה לרבים כקביעה מיושנת ומבוססת על מידע חלקי, במקרה הטוב, וכנסיון טיוח מצד המעורבים ברצח (לדעת המבקרים) לינדון ג'ונסון וחבר הוועדה אלן דאלס, במקרה הרע.

לאור הלחץ הציבורי, ובהשתדלות אישים כקורטה סקוט קינג, רעייתו של מרטין לותר קינג המנוח, מינה בית הנבחרים האמריקני בספטמבר 1976, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג.

הוועדה קבעה כי אכן, לי הארווי אוסוואלד הוא שירה שלושה כדורים לעבר הלימוזינה הנשיאותית, וכי שניים מהם פגעו בנשיא. יחד עם זאת קבעה הוועדה כי אוסוואלד לא פעל לבד, וכי ירייה נוספת, רביעית, באה מלפנים, מכיוון "תלולית הדשא" (Grassy Knoll), מקום שבו רבים מתומכי תיאוריות הקשר מיקמו את המתנקשים הנוספים. לאור זאת, קבעה הוועדה כי רצח הנשיא קנדי היה "קרוב לוודאי כתוצאה של קשר".

תיאור מפורט של פעולת הוועדה ומסקנותיה מופיע בערך ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות.

[עריכה] ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות

לאחר ששתי ועדות, ועדת וורן וועדת בית הנבחרים, הגיעו למסקנות הפוכות, ולאחר שגאריסון הצליח, במשפטו המתוקשר של שאו, להביא את התיאוריות העיקריות של תומכי "תיאוריות הקשר" לתודעתו של הציבור האמריקני, הביא סרטו של אוליבר סטון אל הקהל הרחב, בצורה מוחשית, את ההבנה כי המדובר בעניין סבוך, שרב בו הנסתר על הנגלה, וכי ייתכן שרשויות אכיפת החוק הן חלק מן הקשר, וכי רשויות אלו מסתירות מהציבור האמריקני מסמכים שיהיה בהם כדי לשפוך אור על הפרשה. רשומות רבות הנוגעות לרצח עדיין היו חסויות, והייתה תחושה כי לאחר כשלושה עשורים שחלפו מאז הרצח, ולאחר סיומה של המלחמה הקרה, אין לכך כל הצדקה.

באווירה ציבורית זו החליט בית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1992 על חקיקת "חוק הרשומות הנוגעות לרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי". על פי החוק (המכונה בקיצור "חוק JFK") הוקמה ועדה, שנקראה "ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות" (Assassination Records Review Board) בת חמישה מומחים - היסטוריונים, משפטנים וארכיבאים. הוועדה הייתה גוף עצמאי הכפוף ישירות לנשיא ארצות הברית. תפקידה היה לבחון את כל הרשומות הנוגעות לרצח הנמצאות בידי הרשויות השונות, ולאשר את פרסומן לציבור.

תיאור מפורט של עבודת הוועדה מופיע בערך ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות.