ישיבת המקובלים בית אל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישיבת המקובלים בית אל שבעיר העתיקה בירושלים, נוסדה בשנת ה'תצ"ג (1733), על ידי החסיד רבי גדליה חיון, שעלה מתורכיה. הישיבה נוסדה מראשיתה כמקום ללימוד תורת הסוד, למובחרים שבאנשי ירושלים, ובמהרה נודע שמעה בקהילות יהודיות בכל רחבי העולם. כך הגיעו ללמוד בה במיוחד אנשים רבים, כמו רבי גרשון מקיטוב, גיסו ותלמידו של הבעל שם טוב.
לאחר מותו של רבי גדליה חיון, נתמנה לתפקיד ראש הישיבה רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שהיה מגדולי חכמי תימן. מסופר עליו שתחילה שימש במקום כשמש, מפני ענותנותו הרבה, עד שנתגלתה גדולתו בתורה. אחריו שימש תלמידו של הרב, ר' יום-טוב אלגאזי בין השנים ה'תקל"ו - ה'תקס"ו, בנו של הרש"ש ר' חזקיהו יצחק שימש כראש הישיבה בין השנים ה'תקס"ו - ה'תקס"ח, ובנו הר' רפאל אברהם שר-שלום בין השנים תקס"ח-תקפ"ז.
בתחילת שנות העשרים עלה לירושלים הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לזוהר, במטרה ללמוד קבלה בישיבת בית אל. הרב אשלג התאכזב ממנה במהרה, ותקף את גישת אנשי הישיבה, לפיה איננו יכולים להבין את משמעות הדברים הנאמרים בקבלה אלא רק לדעת את הכתוב עצמו כמה שניתן משמים.
החל מסוף המאה התשע עשרה נפתחו ישיבות נוספות ללימוד הנסתר בירושלים כמו רחובות הנהר, ישיבת החיים והשלום, ישיבת נהר שלום ועוד.
עם כיבוש העיר העתיקה במלחמת השחרור, נהרס בנין הישיבה והישיבה חדלה להתקיים. בשנת ה'תשי"ח הקים הרב שלום הדאיה את הישיבה מחדש ברחוב רש"י. לאחר שחרור העיר במלחמת ששת הימים, שיקם הרב מאיר יהודה גץ את בנין הישיבה, הקים אותה מחדש ועמד בראשה עד למותו, היום עומד בראש ישיבת בית אל שבעיר העתיקה הרב ישראל אביחי.
[עריכה] לומדים ומלמדים בישיבה לדורותיה
- רבי גדליה חיון
- רבי שלום שרעבי
- הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א)
- רבי גרשון מקיטוב
- הרב מאיר יהודה גץ

