וילהלם מאר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילהלם מאר (18 בנובמבר 1819 - 17 ביולי 1904) היה הוגה ומסית גרמני שטבע את המונח "אנטישמיות" (Antisemitismus) כשם נרדף למונח הגרמני "Judenhass", שנאת יהודים.
[עריכה] חייו
פרידריך ויליאם אדולף מאר נולד כבנם היחידי של הבמאי והשחקן היינריך מאר והנרייטה קתרינה (נ. בכרר) בעיר מגדבורג שבגרמניה. מאר למד בבית-ספר יהודי בהאנובר. אחרי השלמת לימודיו חי מאר אצל אביו, שעבד בתיאטרון העירוני בוינה ומאר החל לעבוד כאיש מכירות בשתי חברות בבעלות יהודית.
בשנת 1841 עבר לציריך שבשווייץ ובמהרה העמיק את פעילותו הפוליטית ואימץ עמדות סוציאליסטיות קיצוניות, שהובילו לגירושו מציריך ללוזאן ומאוחר יותר מכמה ערים בגרמניה. בשנת 1845 פרסם מסה תועמלנית שזכתה להדים רבים בשם "גרמניה הצעירה בשווייץ" (Das junge Deutschland in der Schweiz). בשנת 1848 העלה מאר את מחזהו "מפיסטופלס", שביקר גם את השמרנים וגם את הליברלים. המחזה זכה להצלחה, שהובילה לאיסור על הצגתו ולמעצרו של מאר לפרק זמן קצר.
עם פרוץ מהפכת 1848 הצטרף מאר למהפכנים ואף התמנה לאחד משלושת ראשי הממשלה הדמוקרטית הזמנית ובאוקטובר נבחר לבית הנבחרים של המבורג. אחרי כשלון המהפכה ונפילת הדמוקרטיה אימץ עמדות אנטי-ליברליות מובהקות, עם תמיכה בדומיננטיות פרוסית בגרמניה, וביטא לראשונה עמדה עוינת לאמנציפציה ליהודים, שהאשמימם באימוץ הרעיונות הליברליים והמהפכניים לתועלת זכויותיהם בלבד ובכשלון המהפכה.
אחרי כשלון המהפכה (1849) , נבחר כציר לועד העיר, והפך ליו"ר האגודה הדמוקרטית בהמבורג. בשנת 1862 איבד מאר את מקומו כציר וכיו"ר האגודה הדמוקרטית בעימות עם היהודי הליברלי גבריאל רייזר ובתגובה פירסם מתקפה עם רמיזות אנטישמיות בעיתון בברמן ומאוחר יותר ייסד מגזין אנטישמי בשם "המראה היהודית" בשנים שלאחר מכן נדחק מאר מן הזרם המרכזי בעיתונות ופרסם כמעט אך ורק במגזינים אנטישמיים שונים.. שנה לאחר מכן (1875) הוא נישא בשלישית, לסופרת ג'ני תרזה קורניק, אף היא ממוצא יהודי, ממנה נולד לו בן, אך הנישואים הסתיימו שנתיים מאוחר יותר בגירושים.
בשנת 1879 פרסם מאר את ספרו הדרך לניצחון הגרמניות על היהדות', שבו ביטא את השקפתו האנטישמית והגזענית בצורה גלויה ושלמה בפעם הראשונה. כשמילותיו האחרונות של הספר הן "בא קיצה של גרמניה!". באותה שנה, הקים גם את "הליגה האנטישמית" הפועלים בהמבורג.
"ניצחון הגרמניות על היהדות" זכה להצלחה גדולה וכתביו ופרסומיו של מאר נהנו מהדים רחבים, אך תקוותו לחדש את הקריירה הפוליטית שלו נכזבה ובהדרגה נדחק אל מחוץ לזירה על ידי פעילים פוליטיים אנטישמיים אחרים.
[עריכה] הגותו
מאר היה צאצא טיפוסי של ההגות הלאומנית וה"פולקית" שהתפתחה במיוחד בעקבות התסכול שגרם כשלון קונגרס וינה ביצירת מדינה מאוחדת לכל תושבי ה"פולק" (ה"עם") הגרמני. העמדה הפולקית לא דחתה לחלוטין אמנציפציה של היהודים ומיעוטים לא-גרמניים אחרים, אך תבעה מהם לוותר לחלוטין על מאפייניהם הייחודיים, לאמץ "רוח גרמנית-נוצרית" ולהיטמע באופן מלא בתוך העם הגרמני.
מאר פיתח את הרעיונות הללו שלב אחד הלאה ודחה את הרעיון של טמיעת היהודים בגרמניה. בהדרך לניצחון הגרמניות על היהדות הוא הציג את הרעיון שהיהודים והגרמנים נטועים במאבק מתמשך שיסודו גזעי, וכי היהודים מנצחים במאבק זה. הוא טען כי האמנציפציה היהודית הנובעת מן הליברליזם הגרמני, מאפשרת ליהודים לשלוט בכספים ובכלכלה בגרמניה. יתר על כן, מאחר שבין הגזע היהודי לגזע הגרמני יש הבדל עמוק, טמיעה של היהודים אינה אפשרית. הגזעים יאלצו להלחם עד להיכחדותו של אחד הגזעים. ניצחון יהודי יביא לסופו של העם הגרמני (finis Germaniae).
מאר היה הכותב הגרמני הראשון ששילב מרכיב פסבדו-מדעי גזעי בדיון על היהודים בגרמניה (קדם לו בכך ארתור דה גובינו באיטליה בשנת 1853, אך כתביו תורגמו לגרמנית רק בסוף המאה). הרעיונות הללו פותחו מאוחר יותר על ידי אויגן דורינג (Eugen Dühring) שטען כי את ההבדל בין הגזעים ניתן לזהות בדם ועל ידי יוסטון סטיוארט צ'מברליין, בעלה של אווה ואגנר, בתו של ריכארד ואגנר, שהעלה את התאוריה שמבנה הגולגולת (פרנולוגיה) מצביע על ההבדלים בין הגזעים. מאר הושפע גם מכתביו צ'ארלס דרווין, בעיקר באמצעות ארנסט האיקל, פרופסור שהפך רעיונות של דרוויניזם חברתי לפופולריים בגרמניה.
רעיונותיו של מאר, אם ישירות ואם באמצעות ממשיכיו, זכו להשפעה ניכרת על האידיאולוגיה הגזעית של הנאצים בגרמניה.

