סוהא ערפאת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוהא דאוד ערפאת (ערבית: سهى داود عرفات) (נולדה ב-1963) היא אלמנתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. לאחר מות בעלה ב-11 בנובמבר 2004, הועלו ביקורות שונות לגביה עקב היעדרותה הרבה מהרשות וחוסר מעורבותה בנעשה שם.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיה הראשונות
סוהא נולדה בירושלים בשם סוהא דאוד טוויל (سهى داود الطويل), למשפחה נוצרית אמידה. אביה, דאוד טוויל, למד באוניברסיטת אוקספורד והיה יורש להון ענק מפעילות בנקאית. אמה, ריימונדה טוויל, הייתה משוררת לאומית פלסטינית, שהייתה גם פעילה פוליטית. היא הפעילה את שירותי הדפוס בירושלים והוצבה לעתים דחופות תחת מעצר בית על ידי משטרת ישראל.
סוהא למדה במנזר בירושלים, ולאחר מכן בסורבון שבפאריז. אמה הציגה אותה לערפאת בעמאן שבירדן בזמן שסוהא עבדה שם כעיתונאית. מאוחר יותר נשכרה סוהא על ידי ערפאת כדי לבצע פעילות בתחום יחסי ציבור עבור אש"ף. לאחר מכן הפכה ליועצת הכלכלית שלו.
[עריכה] נישואיה לערפאת
סוהא נישאה לערפאת בשנת 1990, בגיל 27. החתונה הייתה טקס חשאי במטה דאז של אש"ף בתוניס שבתוניסיה. היא המירה את דתה לאיסלם זמן קצר לפני חתונתם. חתונה זו נשמרה בסוד למשך שנתיים. למשך שנים עד לפני החתונה הכריז ערפאת שאינו מעוניין להתחתן מכיוון שהוא "נשוי למהפכה הפלסטינית".
סוהא אמנם הגיעה עם ערפאת לרצועת עזה בשנת 1994 אולם עד מהרה החלה לבלות יותר ויותר בחוץ לארץ, בעיקר בצרפת. נקודת המפנה הסופית הייתה ביקורו של ביל קלינטון ברצועת עזה בשנת 1998. במהלך ביקור זה ביקרה סוהא יחד עם הילרי קלינטון בגן ילדים, ובמהלך השהות בגן האשימה סוהא את מדינת ישראל בהחדרת אורניום למי השתייה של הפלסטינים. התגובות החריפות של האמריקאים, כמו גם של רבים מאנשי הממשל הפלסטינים, הביאו את סוהא לנטוש למעשה את הרשות הפלסטינית אליה לא חזרה למעשה עד היום (אפריל 2006). דיווח אחד תיאר את דירתה של סוהא כמקושטת עם תמונות של האפיפיור ושל ישו, בניגוד לדתה המוצהרת.
[עריכה] סגנון-חיים שנוי במחלוקת
לאחר הסכמי אוסלו והחזרה של בעלה למנהיגות פלסטינית, עברה סוהא עם יאסר לעזה. היא הקימה והנהיגה ארגון סיוע לפלסטינים, ועסקה במאמצים פוליטיים לשפר את מצבן של נשים בחברה הפלסטינית. ב-1995 ילדה סוהא את זהווא בפריז, שנקראה על שם אימו של יאסר שנפטרה בעודו בן שלוש.
החלטתה של סוהא לשהות בבית חולים צרפתי כדי ללדת את בתה זהווא הכעיסה פלסטינים רבים החיים בתנאים קשים ברצועת עזה, במיוחד לאחר שצוטטה כשאמרה שתנאי התברואה בבתי חולים פלסטינים הם "נוראיים".
עם פריצת האלימות הרבה בספטמבר 2000 ופריצתה של אינתיפאדת אל אקצה, סוהא וביתה עברו לגור בפריז, בביתה של אמה. עזיבתה הכעיסה רבות את הפלסטינים שטענו כי היא בורחת מהקושי היום-יומי של חיים בעזה לטובת חיים שופעים בצרפת אשר שולמו מכספו של בעלה. דיווחים בתקשורת הערבית והמערבית על מסעי קניות שעשתה סוהא חולקו כעלונים לתושבי עזה.
סוהא צבעה את שיערה לעתים דחופות, במחיר גבוה ממעצב צרפתי ידוע, וסגנון חייה החברתי היה גבוה - בניגוד מוחלט לקיום המשמעתי של בעלה, שסמלו היו חליפה צבאית ואובססיה קפדנית עם פוליטיקה. סוהא אף התלוננה לעיתון מצרי כי בעלה לא העניק לה תכשיטים וחי כמו קמצן. "כשאני מתלוננת בכך שאני מוזנחת, הוא מציע לי מזכרות וסמלים של המהפכה הפלסטינית", אמרה פעם בראיון נדיר.
עם זאת, היא קיבלה תמיכה והערכה לאחר שסירבה לקבל כרטיס אח"מים ישראלי שיאפשר לה לעבור מחסומים ישראלים בלי כל הקשיים שרוב הפלסטינים נאלצים לעבור.
מקורות מסוימים מבקרים אותה על כך שלא הייתה בקשר עם הפלסטיני הממוצע. שוטר אחד שליווה אותה לביקור באזורים העניים של עזה אמר: "בזמן שערפאת יושב על הרצפה עם אנשים רגילים, מחזיק את ידיהם ומנשק אותם, סוהא עשתה ככל שיכלה כדי להמנע ממגע עם אנשים מסוג זה. פעם אף ראיתי את ערפאת מנשק את מפשעתו של איש פצוע, בזמן שסוהא ישבה לה מרחוק. הייתה לי ההרגשה שאם הייתה צריכה להתקדם אפילו אינץ' אחד קדימה, היא הייתה נעשית חולה."
[עריכה] דעות פוליטיות
סוהא סיפרה לעיתון סעודי כי אין כבוד גדול יותר מהקרבת אחד מבניה למאבק בישראל, ונתנה גיבוי לפעולות ההתאבדות: "אני שונאת את הישראלים, אני מתנגדת לנורמליזציה איתם... [הם] אחראים לבעיות שילדינו מתמודדים איתן". כן היא התנגדה לפיקוח הישראלי הכבד על נמל התעופה בעזה בטענה שהוא "סניף של בן גוריון בעזה." היא לגלגה על הקזינו שפעל ביריחו ואמרה עליו שהוא מבייש את הרשות: "אני שונאת אותו. הפעלתו היא הפעולה הכי מביישת של יועצי הרשות הפלסטינית. ממש ליד מחנה הפליטים: בלי בתי חולים; בלי מערכת ביוב; ילדים חולים; אבל הו! יש לנו הימורים".
במהלך אירוע חגיגי בגדה המערבית, הביכה סוהא את אישתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, הילארי קלינטון, כאשר אמרה שפעולות ישראליות בגדה מעלות את הסיכויים למחלת הסרטן בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. בעקבות זאת נאלצו בכירים בשלטון הפלסטיני לשלוח התנצלות לוושינגטון. קלינטון הוכרחה להשאר על הבמה במהלך הערותיה של סוהא, ורק לאחר שסיימה סוהא את דיבריה גינתה קלינטון את האשמות השווא שנאמרו רק זה לפני מספר דקות.
[עריכה] ענייני הון
הרשות הפלסטינית דיווחה כי היא משלמת לסוהא 100,000 דולר לחודש, וכי מקור רוב הכסף מסיוע בינלאומי. למרות שלא הכחישה שקיבלה את הכסף, סוהא האשימה את ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, על הפצת הסיפור.
סוהא, בתה ואמה העבירו את זמנן בין שתי דירות יוקרתיות בפריז. אחת מהן הייתה קומה שלמה במלון יוקרתי - מלון בריסטול. עלותה של הקומה, שהייתה מורכבת מסוויטה אחת ו-19 חדרים, הייתה כ-16,000 דולר ללילה.
כתבת הערוץ האמריקאי CBS, לסלי סטאל, בדקה את המצב הכספי של ערפאת, ובין השאר גילתה כי גם אמה של סוהא, ריימונדה טוויל, חיה בשפע - כנראה מתוך תרומה בינלאומית לרשות ומתוך כספם של משלמי המיסים הפלסטינים.
יו"ר הרשות יאסר ערפאת החזיק ברשותו חשבונות של הפתח ושל אש"ף בהם סכום עתק של בין 300 מיליון דולר לבין 11 מיליארד דולר. הוא נמנע מלהשתמש בכסף לצרכיו הישירים ועל כן שמר על סגנון חיים ספרטני. הכסף שימוש לעתים כדי לקנות תמיכה ממנהיגים פלסטינים.
חוקרים צרפתיים הצהירו בשנה שעברה כי החלו בחקירה של העברת כ-9 מיליון דולר לחשבון הבנק של סוהא. כאשר נשאלה סוהא על סכומי הכסף הגדולים היא השיבה בכעס: "מה רע בכך שבעלי שולח לי קצת כסף? אני עובדת כאן [בפאריז] לרווחתם של אנשיי".
העיתון הבריטי Sunday Times טען בשנת 2004 שהיחסים בין סוהא לצוות של בעלה היו גרועים ביותר. העיתון הוסיף וטען כי מקור רוב ההון האישי של ערפאת בשנות ה-80 מעסקאות סמים בלבנון, שבוזבז על שמירת הנאמנות של בעלי בריתו של ערפאת.
זמן קצר לפני מותו של ערפאת, בעודו חולה, סירבה סוהא להכניס מנהיגים פלסטינים לחדר שבו שכב מחוסר הכרה. לאחר משא ומתן אפשרה סוהא לאחמד קריע (אבו עלא), מלווה בראש השומרים של ערפאת, להכנס לחדר. היועץ שלה בזמן זה היה פייר ריזק, מראשי מלחמת האזרחים של לבנון. ריזק היה לפרקליטה של סוהא בענייני כספים כאשר ניהלו משא ומתן עם הפלסטינים. התקשורת דיווחה כי ריזק היה קרוב מאוד לסוהא, ועזר לה לקבל תשלום חודשי שהצטבר לכדי כ-1.8 מיליון דולר, בנוסף לתשלום ראשוני של כעשרים מיליון דולר בתמורה לעזרתה למציאת הכספים הפלסטינים.
[עריכה] מחלתו ומותו של יאסר ערפאת
לאחר שמחלתו של ערפאת החמירה, סוהא טענה כי חברי ההנהלה של ערפאת רוצים "לקבור אותו בעודו חי". מנהיגים בכירים ברשות, ביניהם נביל שעת', אחמד קריע ומחמוד עבאס, דחו את הנסיעה לפריז בעקבות האשמות אלו. סוהא טענה מאוחר יותר כי היא השלימה עימם ובירכה את קריע על ביקורו את ערפאת.
דיווח תקשורתי ישראלי טען כי ערפאת הפקיד בידי סוהא צוואה פוליטית, שבה הזכיר את פארוק קדומי (שהיה אחד מחבריו הקיצוניים במעגל הפנימי של ערפאת) כיורשו.
סוהא הייתה מעורבת מאוד בתכנון טקסי ההלוויה של בעלה. סוהא ובתה היו נוכחות באזכרה לכבוד ערפאת בקהיר. עם זאת, הן לא הגיעו להלוויה ההמונית ברמאללה מטעמים ביטחוניים. הדאגות הביטחוניות אכן התממשו כאשר מתאבלים ירו באוויר, דבר שהוביל לתשעה נפגעים, אחד מהם במצב קשה. מראות חוסר הסדר האלו היוו סמל לצער והכאב של הפלסטינים.
[עריכה] לאחר מות ערפאת
לאחר מות ערפאת ניצלה סוהא את מעמדה כאלמנתו וחתמה על הסכם עם הרשות הפלסטינית שתעביר לה 22 מיליון דולר. כמות הכסף שהועבר בפועל איננה ברורה.
באוגוסט 2006 נישאה סוהא ערפאת לבלחסן אל טראבולסי, גיסו של נשיא תוניסיה [1].

