יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני הוא מאמר אסתטי פילוסופי מאת ולטר בנימין משנת 1936.
המאמר דן במעמדה של האמנות בעידן המודרני. בתחילת המאמר מבחין בנימין בין טכניקות מסורתיות של שעתוק, כגון הדפס, תחריט, חיתוך עץ וכדומה, לבין טכניקות מכאניות של שעתוק כגון הדפסת צילומים (כיום, מן הסתם, היה בנימין נותן גם את הדפסת צילומים מעובדים בעזרת מחשב כדוגמה).
בטכניקת השעתוק המסורתית הכין האמן פלטת הדפסה או אמצעי אחר שממנו הודפס הדימוי, פעמים רבות דימוי זה שעתק ציור. מספר העותקים שהיה אפשר להדפיס מאותו מקור היה מוגבל בשל שחיקת פלטת ההדפסה. הטכניקות המכאניות לעומת זאת, אינן זקוקות לאמן אשר יבצע אותן וכל עותק שווה בערכו האמנותי והמסחרי לעותקים האחרים. יתר על כן, בטכניקות אלו קיימת תמיד האפשרות להדפיס עוד ועוד יחידות של העבודה, כך שלמעשה אין לעבודה 'מקור' ברור שאליו היא מתייחסת.
בנימין טוען כי עם המצאתו של הצילום עברה האמנות לשלב התפתחותי חדש שבמסגרתו היא מנסה להתנתק מתפקידה המסורתי כמשתתפת בפולחן. תהליך זה, בו מתרחק הצילום מן המסורת הציורית, המתבטאת למשל במסורת של יצירת דיוקנאות, מפתח גישה חדשה המציגה דימויים מתוך הקשר (על ידי טקסט או בעזרת רצף הדימויים, בדומה לקולנוע).
בנימין טוען כי האמנות משתמשת באמצעים של בידור בכדי לענות על הבעיות שהעלתה בפניה התקופה המודרנית. אופן הקליטה המודרני של האמנות לדעתו, הוא שונה. ההתבוננות ביצירת האמנות אינה עוד האירוע היחידני והפרטי כפי שהיה מאות בשנים, אלה הופך לאירוע ציבורי כאשר הצופה נאלץ להתבונן ביצירה כקהל. אופן ראייה "סימולטני" זה, בולט במיוחד במוזיאונים הגדולים.
כדוגמה, מביא בנימין את עבודותיהם של אמני תנועת הדאדא. "הדדאיזם", טוען בנימין, "ניסה ליצור את האפקטים, שהקהל מחפש אותם כיום בסרט, באמצעים של הציור (או לחילופין של הספרות)". אפקטים אלו ניסו גם ליצור "השפלה של החומר שלהם" בדמות בקולא'ז או שירה לטריסטית.
המאמר תורגם לעברית:
- בנימין, ולטר, הרהורים, מבחר כתבים, (תרגם דוד זינגר), הקיבוץ המאוחד, 1996.
- בנימין, ולטר, יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, (תרגם שמעון ברמן), הקיבוץ המאוחד, 1983.
ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
קטגוריות: אסתטיקה | אמנות | צילום | קצרמר אמנות

