ההסכמים הלטרניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההסכמים הלטרניים היו הסכמים שנחתמו ב-11 בפברואר, 1929, בין איטליה הפשיסטית והוותיקן ותקפים עד היום. באמנה זכתה הכנסייה הקתולית להבטחת מעמדה של קריית הוותיקן כמדינה ריבונית ואילו היא, מצידה, ויתרה פורמלית על שטחי מדינת הכנסייה שאבדו לה בשנים 1860 - 1870. בהסדר כספי הסכימה המדינה האיטלקית לפצות את הוותיקן על אובדן מדינת הכנסייה בתשלום חד פעמי של 90 מיליון דולר במזומן ובאגרות חוב ובנוסף, בתשלום שנתי של 4.5 מיליון דולר.

סעיפים חשובים נוספים בהסכמים אלה היו:

  • "un concordo" - מוסוליני התחייב כי המדינה האטלקית תהיה מדינת הדת הקתולית (סוג של פגיעה באופייה החילוני של המדינה הפשיסטית).
  • הכמרים שוחררו משירות צבאי (שהיה חובה בשנים אלה), הכמרים שסיימו את תפקידם או פוטרו יגורשו ממשרדי הממשל.
  • הובטחה אוטונומיה למוסדות הקתוליים - גם למערכת הלימודים וגם לתנועות הנוער. בנייני הכנסייה נהנו מחסינות ונאסר לערוך בהם חיפושים ללא אישור הכומר המקומי. החותמים היו האפיפיור פיוס ה-11 ומלך איטליה ויטוריו עמנואלה השלישי.

המניעים לחתימת ההסכמים: מהצד של מוסוליני, היה זה מהלך תעמולתי (רוב מוחלט של האוכלוסייה היה קתולי) - הפאשיסטים הרבו להשתמש בתעמולה, דבר שנבע גם מהרקע של מוסוליני בתור עיתונאי, והוא ראה במהלך זה כאמצעי תעמולה מצוין.

המניעים של הכנסייה לעומת זאת - רווחים מכמה צדדים: הן כלכלית, הן הבטחת האוטונומיה, ומעל לכל המוסדות הקתוליים (חינוך ותנועות הנוער) יהוו אלטרנטיבה ויוכלו בעת הצורך לתפוס את מוקומם של אלה הפשיסטים.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.