ג'ויס אורון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ויס אורון, אדריכלית ישראלית,הגתה לראשונה את המושג "אדריכלות נשית" לאחר שהוזמנה על ידי האדריכל אריה שילה להרצות "בבית האדריכל". בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. סיימה את לימודיה בשנת 1978. משנת 1978 עד 1985 עבדה והייתה שותפה במשרד של לופנפלד גמרמן.
ב-1985 הקימה את המשרד "ג'ויס אורון אדריכלות בנין ערים". עוסקת במבני ציבור, בתי מגורים ותכניות בנוי ערים: מתנ"סים,מבני חינוך, מבני ומתקני ספורט, מתקני רפואה, מבני מסחר, שכונות מגורים וכד'. רוב הפרויקטים פורסמו בעיתונות המקצועית.
השתתפה בתחרויות רבות: אולם המופת ע"ש אורי אליאב באשקלון (מקום ראשון), מתנ"ס וולפסון בחולון (מקום ראשון), בית המשפט העליון בירושלים, הספרייה העירונית בחיפה ואחרים. כפעילות אקדמית, מאז 1996 ג'ויס אורון משתתפת כמנחה אורחת בפקולטה לארכיטקטורה של הטכניון בחיפה ומאז 1999 גם בפקולטה לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב.
בשנים 1985-1987 תפקדה כאדריכלית בית ברל. מאז 2003 היא מתפקדת כאדריכלית יועצת משרד החינוך.כמו כן, היא פעילה בקידום מגורים לחיילי צה"ל ומשפחותיהם במרכז בינוי.
ב-2004 ייצגה את ישראל בכנס UIFA בטולוז, צרפת. ב-2005 שוב הרצתה בחו"ל בכנס UIA באיסטנבול, טורקיה.
במקביל היא עוסקת בפעילויות נוספות מתחומי האמנות: איורים וציורים ובהם ארסנל ססגוני של דמויות, רישומי מבנים וסמטאות ממקומות שונים בעולם (מרוקו, סנטוריני, אבו גוש, וכו').
ג'ויס היא אמא ליניב (נ.1983) ומאיה אורון (נ.1991).
תוכן עניינים |
[עריכה] סגנונה האישי
מתבטא בתפיסה פיסולית של קומפוזיציית ניגודים הנובעים מארבע עקרונות עיקריים:
- אלמנט קיר חוצה-
- (מרכז ויצ"ו גבעתיים, מתנ"ס בית אליעזר חדרה)
- גופים גיאומטריים החודרים זה את זה-
- (גן הילדים בבית חולים גהה)
- הניגודים האסתטיים שנוצרים בין חומרים "כבדים" ל"קלים" בין האבן המקומית למתכות מהאדריכלות בת זמננו-
- (מרכז ויצ"ו גבעתיים, מתנ"ס בית אליעזר חדרה, מתחם שמורות מודיעין)
- הניגוד בין ה"תחרתי" ל"מונוליטי"-
- (מרכז אזרחי קריית אונו, מתחם שמורות מודיעין)
[עריכה] מבנים שתכננה
[עריכה] מרכז לנשים ויצ"ו
מרכז ויצ"ו ע"ש גבי מוד-בוטלו ז"ל לנשים, ברח' בן גוריון פינת עמל בגבעתיים, משמש כמרכז אירועים קהילתי בעיקר לנשים בנות גיל הזהב. בתכנון מסתמן יתרון לעצם היותה האדריכלית אישה. המבנה נתפס כסמל לתהיותיה האישיות של האדריכלית, תהיות שנובעות מתוך הקונפליקטים שהציב המודרניזם המערבי בפני נשים: להיות אישה המפלסת את דרכה מחוץ לבית, או להיות "אשת בית". האישה הראשונה מקבלת את ביטויה במבנה הקירות הגבוהים והאפורים המפלסים את דרכם דרך המסות הנמוכות יותר. הקירות הנמוכים ומעוגלים, היוצרים קווים רכים ומשתלבים, מבטאים סוג של חיבוק והגנה ומסמלים את "האישה הביתית". לכל אישה יש למעשה את שני הצדדים, ובימנו יש למצוא את האיזון הנכון ביניהם.
בנין זה אינו מכיל רק את האיזון המטאפורי הרעיוני שהוסבר כאן. המבנה של בית ויצ"ו עושה שילוב והצלבה בין תפיסה פיסולית ואומנותית היוצרת קומפוזיציה קונסטרוקטיבית מעניינת. הניגודים האסתטיים שנוצרים בין חומרים "כבדים": האבן חול המקומית, מול ה"קלים": המתכת מהאדריכלות הבינלאומית והניגוד בין הגוונים ה"חמים" מול ה"קרים" יוצרים עניין פיסולי בחזיתות ופנים הבניין.
[עריכה] מתחם "שמורות מודיעין", מודיעין
אתר "שמורות מודיעין" ממוקם צפונית לוואדי ירוק החוצה את העיר במרכזה. השכונה, 112 יחידות דיור, יוצרת דופן ברור לרחובות המקיפים אותה. במרכזה – חלל ירוק נרחב ומקום מפגש מרכזי המקשר את שני הרחובות באמצעות שביל הולכי-רגל. הבינוי מדורג תוך יצירת מרפסות אל הרחוב.
הבינוי מורכב מארבעה גושים זהים בצורת "ר" סביב הפארק. כל "ר" מורכב משלושה מבנים, כשהפינה של הבניין המרכזי הינו גליל, דימוי "מגדל" המדגיש את פינת המיבנן. בכל פינה של המיבנן, מעבר אל תוך הפארק. דגש נוסף לפינת המיבנן הושג על-ידי תוספת של דירות-גג, בקומה החמישית, צמודה למבנה "המגדל".
"המגדל" הינו, למעשה, גריד של עמודים וקורות מצופי טיח אפור, המדגיש את הקו האנכי. כפזמון חוזר, מופיע הגריד שוב בחזית המרפסות הזיזיות של המבנים הצדדים, הפעם בדגש על הקו האופקי. בהמשך, ישנן מרפסות נוספות, מחופות טיח אפור הבולטות לצדדים, ורומזות על הזיקה של ה"ר" אחד למישנהו.
כמו גם במרכז וויצ"ו, בחומרים ישנם ניגודים בין חומרים "כבדים"- אבן מצפה רמון, האופיינית לארכיטקטורה המקומית, עם חומרים "קלים"- זכוכית, קורות "I" מוכספות, מהארכיטקטורה העכשווית. בנוסף, קיימת יצירת עניין בניגודי הגוונים והטקסטורות: גוונים "חמים", צבעי הביז' של האבן, מול גוונים "קרים", צבעי האפורים מגריד הטיח האפור והמתכות המוכספות.
[עריכה] מרכז אזרחי
לפרויקט "ככר העיר" בקריית אונו פריבילגיה מיוחדת בהערכתה הוויזואלית עקב העמדתה בעיר. מיקומו בסיום של פארק עירוני גדול התחום בין שתי שורות של בנייני מגורים גבוהים, סיטואציה דומה לזו של ה-Central Park בניו-יורק. מיקום זה מאפשר מבט מרחוק, וחזית הפרויקט מתגלה במלוא הדרה. מבנה העירייה מתוכנן כך שישדר דמות מכובדת מצד אחד, אבל הוא מקום קרוב לעם מצד שני. מיקומו במרכז הפרויקט וצורתו של שער ענקי המזמין לתוך אטריום גבוה מאוד מזכוכית, דרך גשר העובר על בריכת מים, ויחד עם זאת, קיימת רמה גבוהה של זמינות כמקום לעם. השער גדול ומכובד אבל בכל זאת הוא שער "מקבל".בתוכו יש עולם שלם של פעילויות לעם בכל המישורים. הקונצפציה העיצובית היא ש "קופסא בתוך קופסא", וכן במבנה זה מתבטא האלמנט התחרתי לעומת המונוליטי. העיקרון מקבל נואנסים שונים ממבנה למבנה לפי הפונקציה שהוא מכיל. הקופסא החיצונית היא בדרגות שונות של אווריריות ועשויה "קולונדה" או גריד של עמודים וקורות. לעומת זאת השכבה הפנימית קלה ושקופה ועשויה מזכוכית, נטולת כל חלוקה של עמודים. השימוש של אטום מול תחרתי-אוורירי, בין הכבד לקל, בא במטרה ליצור הרמוניה עיצובית וביטוי נכון של כל פונקציה. בזכות הפארק יהיה אפשר להנות בהדרו.
[עריכה] גן-ילדים טיפולי ע"ש בריינין ראובן בבית-חולם גהה
גן-הילדים בבית-חולים גהה הוא הראשון בארץ שניבנה על-פי גישה ייחודית. על-פי גישה זו, ילד עם הפרעה פסיכולוגית כלשהי צריך להמשיך וללמוד במסלול הרגיל של כל ילד, עם שילוב של מספר ימים בשבוע בגן מיוחד.בגן כזה, הילד יוכל לתחזק, ואולי אף להמשיך את דרכו כילד רגיל לכל דבר. עיבוד התכנית היה מבוסס על פרוגרמה של גן רגיל, עם התייחסות שונה אל פונקציות רבות, בגלל אוכלוסיית הילדים השונה. דוגמא אחת היא "פינת הריכוז". רמת הריכוז של ילדים אלה נמוכה מאוד. לכן, במקום לנהל את שעת-הריכוז במרכז חלל הגן, כמו בגן רגיל, הוצע בגן זה למטרה זו- גליל אטום העוטף את ילדם, כך שיוכלו לראות רק את הגננת ואת הטלוויזיה שמולה; וכך מנוטרלות הפרעות הסביבה. דוגמא שנייה של פונקציות שקיבלו התייחסות מיוחדת היא "פינות המשחקים". דרגת הפיקוח והבקרה על הילדים צריכה להיות גבוהה ביותר. פינות-המשחקים אינן יכולות להיות מוסתרות מעין הגננות, לכן הן תוכננו כשיני זיג-זג בקיר החיצוני,וכל אחת מהן פונה אל החלל המרכזי של הגן. הפינות ממלאות פונקציות שונות: פינת קוביות, פינת ספרים, פינת בובות ופינת מחשב, אך עיצובם זהה. בנוסף קיימות גם פונקציות שאינן קיימות בגן רגיל: חדרי הרגעה ואולם ריפוי בעיסוק. מעל קומת-הכניסה ישנה קומה נוספת של חדרים: טיפול פרטני של רופאים, אולמות טיפולים קבוצתיים, טיפול במחול, השייכים לבית-החולים. ביניהם נמצא חלל ההמתנה, שתקרתו מוגבהת עם פתחי-אור משולשים להכנסת תאורה לאזור הפנימי. עיצוב החזיתות תוכנן כמשחק קוביות עליז וצבעוני. החזיתות החיצוניות והרצפה הפנימית מתאימות בחומר ובגוונים. קיימת "חגיגה" של צורות תלת-ממדיות מכל זווית בה מביטים על המבנה: קוביות, גלילים ופירמידות. במבנה זה קיים אלמנט הגופים האלמנטים החוצים זה את זה. במקביל, קיים מגוון של צורות דו-ממדיות של פתחים: ריבועים מסובבים, עיגולים, משולשים. על-מנת ליצור קשר בין הצורות, ואיזון בין העמידה האנכית של הגופים עם קו אופקי חזק,עוצבו שתי קורות החוצות וחודרות דרך הגופים ההנדסיים, מהכניסה ועד לגליל האחורי. כך הן קשורות ומייצבות את כל אלמנטי המבנה יחדיו.
[עריכה] מתנ"ס בית אליעזר, חדרה
שכונת בית אליעזר בחדרה נוסדה ב-1950. הבנייה אז הייתה בסיסית ביותר. עיריית חדרה פיתחה מודעות רבה בפיתוח הנוער בעיר. על כן יזמה את בנייתו של המתנ"ס הראשון – מתנ"ס בית-אליעזר. המבנה עומד במקום מפגש חשוב בשכונה, בפינת שני רחובות עם כיכר נרחבת לפניו, כך שתהיה לו נוכחות משמעותית במירקם הבנוי.
בחירת החומרים והגוונים נובעת ממיקומו הגיאוגרפי וההיסטורי של הבניין. הבחירה באבן-חול כתשתית העיצובית של החזיתות משדרת מכובדות והגנה, ובו-בזמן קשר למבני האבן המקוריים של חדרה.חומרים קלים יותר, כמו ציפויי אלומיניום וזכוכית, מבטאים את הקשר לארכיטקטורה העכשווית.
בנוסף לניגוד החומרים, קיים גם ניגוד של גופים הגיאומטרים. שני קירות "חותכים" את דרכם דרך המסות הנמוכות והמעוגלות יותר, וקיר נוסף, בניצב להם, חודר לתוך הכניסה הראשית.
הבניין מכיל: אודיטוריום, קפטריה, חדרי חוגים, מרכז לגיל הרך, מרכז למולטימדיה, סטודיו למחול, סדנת אומנות וקונסרבטוריום למוסיקה.
הרעיון המרכזי היה לעשות ותר ממבנה פונקציונאלי לחוגים. עיקר הדגש הושם על יצירת מקום מפגש ומגע חברתי. דגש זה הכתיב את חשיבות תיכנונו של החלל המרכזי והקפטריה כחלל המוקף בשתי קומות של פעילות וחיים תוססים.
[עריכה] אולם מופת ע"ש אורי אליאב, אשקלון
אולם מופת ע"ש אורי אליאב הינו בניין בשטח של כ-1000 מ"ר ובו אולם מופעים ואגף משרדים. שער כניסה עצמאי, המשמש כאלמנט נפרד מהבניין, חוצץ בין התחום הציבורי-העירוני ובין חצר כניסה הפרטית לבנין, וכן אלמנט הקיר החוצה בא לידי ביטוי.
חזית הבניין עשויה מאלמנטים מוכרים מהתחביר הארכיטקטוני המודרניסטי: עמודים עגולים, צורות גיאומטריות בסיסיות, זוויות אורטוגונליות, חזרה וקצב, צבע לבן- מחווה ללה-קורבוזיה.
האלמנטים הנ"ל מוצבים בשכבות שונות ומחוברים יחד בגריד תלת-ממדי, הנותן עומק ומורכבות למבנה. בנוסף מתפתח גם דיאלוג בין השכבות- בין "מסה" ל"שקיפות" ובין "פתיחות" ל"סגירות".


