רכב קרבי משוריין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רכב קרבי משוריין הוא רכב בעל מיגון שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה. אל רכב קרבי משוריין מתייחסים בספרות המקצועית לרוב בראשי התיבות שלו רק"ם או רק"מ (מבוטא "rekem").
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים
רק"ם - ראשי תיבות של רכב קרבי משוריין - הוא כלי רכב כבד בעל מעטה שריון ואמצעי מיגון המסוגל לספוג תחמושת נק"ל, רסיסים ואף פצצות קטנות - וכך לספק הגנה ליושבים בפנים. הרק"ם חייב לשמש באופן פעיל ללחימה או תמיכת-לחימה (למשל: טנק חילוץ). כלי רכב אזרחי (כגון אוטובוס או מכונית-שרד) שזוכה לתוספת מיגון כנגד ירי נקרא "רכב ממוגן" אך לא רק"ם. כמו כן, לא מקובל לסווג ג'יפים ממוגנים בתור רק"ם.
[עריכה] תפקידים של רק"ם
לרק"ם תפקידים מגוונים, ולעתים כלי אחד יכול לבצע מגוון רב של תפקידים. התפקיד הראשון במעלה של כלי כזה הוא לספק הגנה מרבית לאנשי הצוות המפעילים אותו בזמן שהוא מבצע את משימותיו בשדה הקרב.
להלן פירוט של חלק מהתפקידים הנפוצים של הרק"מים הצבאיים ודוגמאות לסוגי הכלים מבצעים אותם:
- התקפה פעילה (טנק, תומ"ת, נגמ"ש לוחמת חי"ר IFV).
- הגנה פעילה (טנק, נגמ"ש, תותח נ"ט מתנייע, נגמ"ש לוחמת חי"ר).
- תעבורה ולוגיסטיקה (נגמ"ש, זחל"ם, משאיות משוריינות, רכבי הספקה, אלפ"א).
- הנדסה קרבית וסיוע (טנק הנדסה, נגמ"ש הנדסה, דחפור משוריין, כלי צמ"ה ממוגנים, טנק גישור, טנק חילוץ).
[עריכה] תכנון וייצור של רק"מים
חלק מהרק"מים מתוכננים באופן ייעודי לביצוע תפקיד מסוים (כגון טנקים) אך חלק גדול מנצלים תכנונים קיימים ופשוט מתאימים אותם לייעוד החדש שלהם. יתרה מזו, מספר לא מועט של רק"מים מתבססים על הסבה של כלים קיימים תוך ביצוע החלפת מערכות, הסרת צריח, התקנת אמצעים ייעודיים ועוד. במקרים כאלה, ניתן ליצור משפחה שלמה של רק"מים - כל אחד עם תפקיד שונה - שבנויים כולם על גבי תובה אחת וגרסאותיהם נבדלות זה מזה רק בסוג הצריח, החימוש והאמצעים שמותקנים על הכלי. דוגמה למשפחה כזו של רק"מים היא מגוון רב של כלים המבוססים על טנק השרמן - החל בתותח מתנייע ובמשגר רקטות, וכלה באמבולנס וטנק חילוץ. עוד דוגמה היא לM-163 מחבט, תותח נ"מ מתנייע המבוסס על תובת נגמ"ש M-113. גם האכזרית, שמבוססת על טנק T-55 שהוסר לו הצריח והוכנסו בו מספר שינויים, היא דוגמה טובה להסבה.
מנגד, מדינות עשירות יכולות להרשות לעצמן תכנון מסודר של רק"ם מהיסוד, וייצורם באופן סדרתי בכמויות גדולות. דוגמה לכך הם הטנקים הסובייטים, נגמ"ש ה-M2 בראדלי האמריקני ואפילו משפחת טנקי המרכבה הישראליים. נגמ"ש הסטרייקר האמריקני תוכנן מלכתחילה כמשפחה של כלים - החל מרכב סיור קל וכלה בתול"ר 105 מ"מ מתנייע - כולם מתבססים על אותו מרכב, דבר המקל מאוד על אחזקת צי רכב שכזה.
[עריכה] ממדים ותכונות
הרק"ם הוא לרוב כלי זחלי וכבד. בגלל כמות השריון הפסיבי שהוא נאלץ לסחוב על עצמו, בתוספת מערכות נשק ותחמושת, משקלו מגיע לעשרות טונות. השריון והבנייה החזקה של הרכב עושות אותו לרכב כבד ומוצק, תכונה שהופכת אותו ל"אייל ניגוח" מצוין כנגד מבנים לא-מחוזקים ורכבים לא ממוגנים. במלחמת עיראק הכוחות האמריקנים השתמשו לא אחת ברק"מים כדי להפיל קירות של מבנים ולפרוץ שערים וגדרות. למרות זאת, כנגד מבנים מחוזקים יש להשתמש בכלי פריצה ייעודים כגון בולדוזר כבד או חומרי נפץ על מנת לא לגרום נזק לרק"ם. לצד כלי הרק"ם הכבדים, ישנם גם רק"מים קלים יותר שמשקלם נע בין 10-20 טונות. רק"מים אלה הם בדרך כלל אופניים ומטרתם לשמש לסיור והתערבות מהירה. יתרונם הגדול על הרק"מ הכבד הוא תחזקה קלה יותר ויבילות אווירית.
רוב הרק"מים מונעים על ידי מזקו"ם - מערכת הנעה שבה ה"גלגלים" נעים על גבי זחל המסתובב מתחתיהם. מערכת זאת היא בעלת אחיזת שטח טובה יותר ומפזרת בצורה טובה יותר את משקלו של הרכב הכבד על פני הקרקע. על כן, הזחלים מבטיחים עבירות טובה יותר בשטחים לא סלולים ובשדות פתוחים, וכן חסינים מפני תקרים (מקריים או כתוצאה מירי). חסרונם של הזחלים הוא שהפעלתם למשך זמן רב מעמיסה באופן רב על המערכות ומגבירה את הסיכוי לתקלות. אחזקת הזחל יקרה ומסובכת יותר מאשר אחזקת גלגלים. במקביל, פותחו גם כלי רק"ם הנעים על גבי גלגלי צמיגים (נגמ"ש אופני). רובם הם נגמ"שים קלים (שריוניות) שנועדו לסיור בשטחים עירוניים ולטיפול בהפרות סדר. בשנת 2003 פיתחה ארצות הברית משפחה שלמה של רק"מים (סיור, לחימה, הנדסה, נ"ט, תול"ר ועוד) המבוססת על הנגמ"ש האופני סטרייקר. הסטרייקר הוא רכב קל בעל ניידות גבוהה, אך חיילים ששירתו עליו במלחמת עיראק מצאו את המיגון שלו לא מספק. בשנות ה-40, ה-50 וה-60 ניסו לשלב בין גישת הזחל לגישת האופן, וכך נוצר הזחל"ם (זחל למחצה) - רק"מ בעל גלגלים קידמיים צמיגיים ומאחור: זוג זחלים.
[עריכה] האיומים בשדה הקרב
רכב קרבי משוריין צבאי עשוי להיתקל במגוון רב של איומים בשדה הקרב, שכנגדם פותחו אמצעי מיגון מתאימים. האיומים שאיתם על הרק"מ להתמודד הם:
- פגיעות מכניות: פגיעות פיזיות שנגרמות לרק"מ כתוצאה מתנועות מכניות והתנגשויות. קטגוריה זו מכסה כניסה בקירות, התמוטטות בניין על הרק"מ, התנגשויות בכלים אחרים, תאונות דרכים, אבנים הנופלות על הרק"מ ועוד. כמעט כל הרק"מים ממוגנים בצורה טובה עד מצוינת כנגד פגיעות כאלה.
- נשק קל: מאחר וכלי ירייה קלים הם כלי הנשק הנפוצים ביותר בכל זירת עימות ומצויים בידיהם של חיילים ומליציות לא-סדירות כאחד, כל רכב קרבי משוריין צריך להדוף בקלות אש של נשקים קלים כאלה (ברק"ם טוב נשק קל לא יגרום אפילו נזק לשריון). בנשק קל כוללים רובים, אקדחים, תתי מקלע, רובי צלפים ומקלעים קלים. רק"ם טוב צריך גם להיות ממוגן בפני מקלעים כבדים כגון M2 Browning מק"כ (שתוכנן במקור כמקלע נ"ט ב 1921).
- פיצוצים קלים: מאחר ושדה הקרב רווי בחומרי נפץ וקליעים מתפוצצים, ומאחר וכוחות לא-סדירים יכולים לאלתר מטעני חבלה, על הרק"ם להיות ממוגן בפני איומים כאלה. פיצוצים קלים כוללים בקבוקי תבערה, רימונים, מטעני צינור, מטעני חבלה קטנים ורסיסים של פגזים.
- נשק כבד: כלי נשק הנמצאים בידי צבא מאורגן ומתוכננים לפגוע בכלי הרכב של הצד השני. הרק"ם צריך להיות ממוגן במידה כלשהי כנגדם, כי לכל צבא היום יש כלי נשק כאלה בשפע. נשק כבד כולל מקלעים כבדים, תותחים קלים, מרגמות קלות, תול"רים ונשקי נ"ט (פירוט בהמשך).
- רקטות נ"ט: אלו רקטות הנורות ממטול-כתף אישי וחמושות ברש"ק חלול שתוכנן במיוחד לחדור שריון פלדה של כלי רכב משוריינים. כלי נשק אלה זולים ופשוטים, ולכן נפוצים הן בקרב צבאות והן בקרב מליציות לא סדירות. הם אחד מהאיומים העיקריים על הרק"ם וכיום כל רק"ם צריך להיות ממוגן כנגדם (אם כי הרבה רק"מים מיושנים שנמצאים עדיין בשרות, פגיעים לרקטות נ"ט, וגם רק"מים חדישים לא חסינים לגמרי).
- טילי נ"ט: אלו טילי-כתף מונחים מתקדמים החמושים בראש נפץ גדול עם 1 או 2 מטעני נ"ט ייעודיים. טילים מתקדמים מתוכננים לבצע מסלול בליסטי ולפגוע ברק"מ מלמעלה, שם הוא פחות ממוגן מאשר בחזית או בצדדים. כיום, רק לטנקים ונגמ"שים כבדים יש מיגון המסוגל לעצור טילי נ"ט מודרניים.
- מטעני גחון, מטען צד ומוקשי נ"ט: בכלים רבים, הגחון הוא החלק היותר פגיע והפחות ממוגן (כי בדרך כלל הוא לא חשוף ישירות לאיומי ירי ומיגון הגחון פוגע בעבירות ובניידות של הכלי). מיקוש הוא אמצעי מצוין נגד רק"מים, מכמה סיבות: המיקוש הוא זול וניתן לייצרו בכמויות; המיקוש מוטמן מתחת לאדמה ולכן הוא מוסתר מעיני האויב; הוא גורם נזק רב לכלים הדורכים עליו - לרבות טנקי מערכה הממוגנים בכבדות. המיקוש מבוסס על תקיפת הרק"מים בנקודת התורפה שלהם ובשביל לסכלו יש צורך בחיל ההנדסה. כמעט כל הרק"מים היום מסתמכים על רק"מי הנדסה שיפלסו להם דרכים בטוחות וינקו עבורם שדות מוקשים ומטעני גחון. לרקמ"י הנדסה יש בדרך כלל מיגון גחון כנגד מוקשים, בנוסף לאמצעי פינוי מוקשים המותקנים בחזית הכלי.
- טנקים: בעלי תותח כבד המסוגל להשמיד את כל סוגי הרק"מים. לאף רק"מ אין הגנה מלאה כנגדם, אם כי טנקים מצוידים בשריון ומיגון המיועד להגן מפני פגזי נ"ט. פגזי הנ"ט של הטנקים כוללים חלולן (HEAT) ו"חוצצן" ח"ש (המסוכן מבין השניים והאיום המרכזי של הטנקים).
- ארטילריה: הפגזה כבדה מהאוויר של פגזים כבדים, פגזי נ"ט ופגזי רסס. כנגדם צריך מיגון עילי טוב לרק"מ (דבר שיש רק לכלים מעטים). הנשק הארטילרי הוא נשק סטטיסטי, ולכן גם מעט מזל עשוי לעזור .
- מסוקי קרב והפצצה אווירית: מלבד תותח נ"מ מתנייע שמחפה על הרק"מים, אין עדיין מיגון המספק תשובה טובה כנגד טילי נ"ט הנורים ממסוקים ופצצות כבדות המופלות ממטוסי קרב. ציידי הטנקים הטובים בעולם כיום הם מסוקי הAH-1 קוברה והAH-64 אפאצ'י. גם מטוס התקיפה A-10 נחשב למשמיד טנקים מצוין.
רוב הרק"מים היום ממוגנים במידה מלאה כנגד נשק קל ופיצוצים קלים, ובמידה חלקית כנגד נשק כבד ונשק נ"ט ייעודי. מעט סוגי רק"מים היום ממוגנים כנגד מטעני גחון, טילי נ"ט ופגזי ח"ש שנורים מטנקים אחרים.
[עריכה] סוגי מיגון
כדי להתמודד עם האיומים הרבים והמגוונים בשדה הקרב, פיתחו הצבאות אמצעי מיגון שונים וטכניקות בנייה שיוצרות רק"מ בעל שלדה חזקה ומערכות מכניות עמידות ואמינות. אלה כוסו באמצעי מיגון חיצוניים, החל מלוחות שריון העשויים מפלדה פשוטה וכלה בשריון מורכב ומתקדם.
סוגי המיגון של רכבים משוריינים הם מגוונים ורב-שכבתיים ובהחלט לא מוגבלים ללוחות שריון בלבד. מאחר שהמפתחים הבינו שלא משנה כמה השריון חזק, תמיד יומצא הנשק שיהיה מספיק חזק לחדור אותו, ניסו מהנדסים ומדענים צבאיים בשנות 80, ה 90 והמאה ה-21 לנקוט בגישות חדשות כדי להגן על הרכבים. למרות זאת, השיטה הבסיסית של לוחות שריון עדיין הוכיחה את עצמה כהכרחית, לפחות כגיבוי.
[עריכה] הסוואה
הסוואה היא צורת המיגון העתיקה ביותר שעדיין שימושית. ההגנה בהסוואה מבוססת על העקרון שהאויב לא יכול לפגוע במה שהוא לא יכול לראות. ההסוואה אומנם מקשה על פגיעה מדויקת במטרה אך היא חסרת תועלת כאשר האויב מבצע ירי אזורי או הפצצת שטח. מסיבה זו, בכלי רכב צבאיים ההסוואה תמיד באה רק בנוסף למיגונים אחרים וכמעט אף פעם לא במקומם.
ההסוואה בכלי רכב צבאיים נעשית במספר דרכים:
- ויזואלית - צביעת הכלי כך שהוא יתמזג עם ברקע ויהיה קשה לראותו באופן ויזואלי. כמעט כל כלי הרכב הצבאיים צבועים בצבעי הסוואה: בצה"ל מדובר בחאקי-זית, בצבאות אירופה בסכמות מנומרות, בארצות מושלגות בלבן ואילו בארצות הברית בצהוב בהיר (צבע מדברי).
- מיסוך עשן: יריית רימוני עשן לפני הרכב על מנת ליצור מסך עשן המונע מהאויב לראות את כלי הרכב. מסך העשן אף מפריע לקרני לייזר בהתבייתות על הכלי.
- הקטנת חתימה תרמית - הסוואת הכלי עבור מערכות שראייתן מתבססת על חום וקרינת אינפרא אדום.
- הקטנת חתימת רעש.
- הקטנת חתימה בפני מכ"ם - נועד להסוות את הכלי מהמכ"ם של האויב. כלי רכב שמכ"ם לא יכול לאתרו נקרא "חמקן" או Stealth.
לאחרונה נעשים גם ניסיונות להפיכת חפצים לבלתי נראים (דבר הנקרא Cloaking), רעיון זה נחשב עד לא מזמן כמדע בדיוני - אך צבא ארצות הברית כרגע בשלבי פיתוח של בגדי חיילים בלתי נראים (הסוואה מהירה מאוד)ואולי קיימת אפשרות גם לנצל טכנולוגיה זו על טנקים ומטוסים.
[עריכה] מיגון פסיבי
זהו אולי המיגון הבסיסי ביותר: הרכב נעטף בחומרים קשים המסוגלים לבלום את האיומים המופנים כנגדו ולספוג את הפגיעה שנגרמה ועדיין להישאר שלמים. למרות הגדרה זו, מיגון פסיבי לא מוגבל רק ללוחות שריון.
המיגון פסיבי כולל מספר סוגים:
- שריון - עטיפת הרכב בלוחות שריון העשויים מפלדה או חומרים מרוכבים (כובהאם), שחוזקם הפיזי וגמישותם מאפשרים להם להדוף קליעים, רימונים, פיצוצים ואף לעצור נשק נ"ט (תלוי בעובי השריון וסוגו). הגברת יעילת השריון נעשית באמצעות 4 שיטות עיקריות:
- הגדלת עובי השריון. שיטה זו מוגבלת בכמות המשקל העודף שהרכב יכול להעמיס עליו.
- גאומטריה של השריון - תכנון צורתו כך שהקליע/פגז יפגע בזווית ויאלץ לחדור יותר מרחק, או אף ינתז מהשריון. למשל: שריון משופע או מעוגל.
- שכבות: מספר שכבות של לוחות שריון מחומרים שונים. שריונות מסוימים גם כוללים שכבות חלולות, וזאת על מנת להקטין את החדירה של מטען חלול.
- חומר השריון: ייצור השריון מחומרים חזקים יותר מפלדה, כגון סיבים קרמיים וחומרים מרוכבים (כובהאם) שנועדו לא רק לבלום את הפגיעה אלא גם לספוג את האנרגיה הקינטית שלה. כל מדינה פיתחה לה "תערובת" כזאת משלה אותה היא שומרת בסוד.
- "סנדוויץ'" - זהו שריון מאולתר הכולל שני לוחות פלדה (בדרך כלל דקים) וביניהם חומר אחר - לרוב עץ, בטון או חול. מיגוני סנדוויץ' שומשו במלחמת העצמאות להגן על השיירות שעלו לירושלים הנצורה בדרך בורמה.
- זכוכית משוריינת ("זכוכית בליסטית") - כאשר הכרחי לשמור על שדה הראייה של הכלי, מתקינים במקום הזכוכית הרגילה של שמשת החלון זכוכית משוריינת שמסוגלת לעצור קליעים ואף פיצוצים קטנים. בדרך כלל, החלפת השמשה בזכוכית משוריינת כרוכה גם בהקטנת גודל החלון ו/או בחלוקתו למספר שמשות קטנות יותר. דוגמה טובה לזכוכית משוריינת ניתן למצוא באוטובוסים ממוגני ירי וכלי צמ"ה ממוגנים כגון דחפור די-9.
- מיגון "כלוב" - המצאה מודרנית יחסית, זהו מיגון ייעודי שנועד להתמודד כנגד רש"ק חלול. מיגון הכלוב מורכב מרשת של סורגי פלדה המותקנים במרחק מה מהשריון העיקרי. מטרת מיגון זה הוא למנוע יזימה של רקטות נ"ט עם ראש קרבי "ליינר", או במקרה שהייתה יזימה בכל זאת, לדאוג שהיא תתבצע רחוק מהשריון העיקרי ובכך להקטין באופן ניכר את כושר החדירה והאפקטיביות של ה"ליינר". מיגון זה קיים היום על נגמ"שי הסטרייקר האמריקניים ורכבי הווריור הבריטים בעיראק ועל דחפורי ה-D9R בישראל.
- שקי חול - אמצעי מיגון מאולתר לנגמ"שים כמו ה M-113 והסטרייקר. השקים מוצבים מעל המיגון המקורי של הכלי במטרה לספוג את הקליעים, הפגזים וההדף בתקווה שהחול שבשק יעצור אותם לפני שיגיעו אל המיגון המקורי. השימוש בשקי חול הוא לרוב אלתור שמתבצע על ידי החיילים בשטח, שלא מרוצים מהביצועים של המיגון התקני שהותקן ברכב.
למרות שהמיגון הפסיבי הוא לכאורה המיגון הכי פחות מתקדם והיי-טקי, הוא הוכיח את עצמו כיעיל מאוד והציל אלפי חיי אדם. למעשה, המיגון הפסיבי הכרחי בכל רכב קרבי משוריין ומהווה מכפיל כוח לעוצמתו של הכלי.
[עריכה] מיגון ריאקטיבי
במקור, זוהי המצאה של ישראל, שנועדה כנגד רש"ק חלול. המיגון הריאקטיבי פותח בעקבות מלחמת יום כיפור והנזק הקשה שנגרם לחיל השריון הישראלי מטילי הנ"ט הסובייטים (כגון הסאגר ורקטות ה RPG-7). הרעיון של המיגון הוא פשוט: מעל השריון מולבש מעיל של קסטות ברזל הממולאות בחנ"ה (חומר נפץ הודף). כאשר הרקטה או הטיל פוגע בקסטה, החנ"ה מתפוצץ והודף את ראש הקרב, וכך גורמת ל"ליינר" להתפזר באוויר ולא לחדור את הרכב. בגלל משקלו הרב המיגון הריאקטיבי הותקן רק על גבי טנקים ונגמ"שים כבדים. כיום קיימות חבילות מיגון ריאקטיבי קלות יותר, שאפשר להתקינן גם על נגמ"שים קלים.
המיגון הריאקטיבי הוכיח את עצמו במבצע שלום הגליל ובעקבותיו החלו רפא"ל ותע"ש לשווק חבילות מיגון ריאקטיבי לצבאות השונים. הקונספט הועדף דווקא על ידי צבאות כמו רוסיה ותורכיה ופחות על ידי צבאות מערביים אך בעקבות מלחמת עיראק ומארבי ה-RPG, הזמינו האמריקנים בבהילות חבילות מיגון ריאקטיביות של רפא"ל לכלי הרכב שלהם, וגם שם נחלו המיגונים הצלחה גדולה - שהתבטאה בהצלת חיי אדם ובתעודת הערכה [1] שהוענקה לרפא"ל.
כנגד המיגון הריאקטיבי פותח ראש קרבי מסוג "טאנדם" (רש"ק כפול) שלמעשה הוא רש"ק בעל 2 מטענים. המטען הראשון הוא מטען קטן שנועד ליזום את קסטת החנ"ה ולפלס את הדרך למטען השני; המטען השני הוא מטען חלול גדול שמטרתו לחדור את השריון הפסיבי של הכלי.
ישראל באופן רשמי אישרה שטנקי המג"ח שלה הם בעלי מיגון ריאקטיבי אך סרבה לפרט לגבי כלים אחרים.
[עריכה] מיגון אקטיבי
המיגון האקטיבי (APS) פועל על פי קונספציה שונה לחלוטין: במקום לספוג את הנזק של האיום, מיגון זה מונע מהאיום לפגוע בכלל ברק"מ. הקונספט של המיגון האקטיבי פותח רק בסוף שנות ה-90, מאחר והוא דורש ידע נרחב באלקטרוניקה, אלגוריתמים, מדעי המחשב והנדסת היי-טק.
המיגון האקטיבי מחולק לשני סוגים:
- Soft Kill - שבשים: אלו הם אמצעי מיגון שמופעלים כנגד טילי נ"ט מתבייתים ומטרתם לשבש את מגנון ההנחייה שלהם ולגרום להם להחטיא. שבשים מותקנים היום על רוב הטנקים המודרניים.
- Hard Kill - משמידים: משגרים מטען אל עבר האיום, שמשמיד אותו לפני שהוא פוגע ברכב.
מערכות מיגון אקטיבי משמידות הקיימות כיום הן ה-ARENA הרוסית וה-Trophy ("מעיל רוח") של רפא"ל וג'נרל דיינמיקס (ישראל-ארצות הברית). בנוסף להן נמצאות בשימוש מערכות מגוונות של שבשים ומערכות אלקטרוניות.
[עריכה] היסטוריה
בעקבות עליית כוח האש במלחמת העולם הראשונה, הבינו הצבאות המודרניים שבמגבלות הטכנולוגיות שריון אישי הוא חסר טעם. לעומת זאת, רכב משוריין היה רעיון שנשקל בחיוב מאחר וכלי רכב ממונע יכול לסחוב מעטה שריון עבה ועמיד יותר מאשר חייל רגלי פשוט. למרות שתותחים בעלי שריון ועגלות עץ שהגנו על רובאים הופיעו עוד במאה ה-19, ב-1916 הופיע הרכב הממונע המשוריין הראשון בשדה המערכה: היה זה הטנק הבריטי "סימן 1".
מאז החל מירוץ חימוש בין טנקים ורכבים משוריינים ורוב הצבאות המודרניים פיתחו חיל שריון המושתת על טנקים משוריינים ובעלי תותח כבד. מנגד, פותחו אמצעי נגד - כגון רקטות נ"ט וטילי נ"ט - כדי לחדור את השריון של הטנקים.
בעקבות מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה נוספו לארסנל גם נושאי גייסות משוריינים, כלי הנדסה משוריינים ורכבי תמיכת-קרב בעלי שריון להגן על הלוחמים, המכונאים ותומכי-הלחימה שבתוכו. מובילי הגייסות והמשוריינים (שלא היו טנקים) הראשונים היו הזחל"מים (זחל"ם = זחלי למחצה), רכב משוריין עם הנעה שמשלבת בין רכב אופני (גלגלים מקדימה) לרכב זחלי (מזקו"ם מאחורה). רוב דגמי הזחל"ם אופינו בשריון עבה בדפנות אך בגג פתוח. אחד מדגמי הזחל"ם הנפוצים והמוכרים ביותר ה M-3 Half-track האמריקני, ששירת גם בצבא ההגנה לישראל. הזחל"מים שירתו גם בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות למרות שבשנות ה-50 כבר תוכננו שתי משפחות נגמ"שים ששינו את ההיסטוריה של הרק"ם: ה-M-113 האמריקני וה-BMP הסובייטי. במקביל, פותחו שריוניות (נגמ"שים אופניים) עבור שדות הקרב של אירופה, המקום בו שיערו אז שתתקיים עיקר לוחמת היבשה של עימות בין-גושי עתידי. שתי משפחות אלה של נגמ"שים הפכו לנגמ"שים הנפוצים בעולם. כל אחת מהן כללה עשרות ואריאנטים, דגמים, גרסאות ושיפורים. כלים אלה נמצאים גם היום בשירות צבאות שונים ברחבי העולם (כולל צבא ארצות הברית, צה"ל ועוד) אך נחשבים למיושנים ופגיעים.
בשנות ה-70 פותחו תומ"תים ממוגנים, רכבי חילוץ והנדסה המבוססים על טנקים, טנקי גישור ועוד. בשנים אלה הופיעו בשדה הקרב רקטות נ"ט וטילי נ"ט, שהיוו איום מסוכן על כוחות השריון ונתנו לחיל הרגלים יכולת רחבה ומסוכנת להשמיד רק"מים ומטרות משוריינת. יעילותם של רקטות וטיל הנ"ט נגד חיל השריון הודגמה במלחמת יום הכיפורים, והללו מהווים עד היום איום רציני שמתכנני ומפעילי רק"ם חייבים להתמודד עמו. בעוד שטילי הנ"ט השתכללו והפכו לנשק מונחה יקר, התמחה בחדירת שריון כבד של טנקי מערכה, רקטות הנ"ט - ובייחוד RPG-7 - זכו לתפוצה המונית והקנו לכל לוחם את היכולת לפגוע ולהשמיד מטרות משוריינות, אחרי אימון מועט בלבד.
בתגובה לכך, החלו שוב פיתוחים בשריון ובאמצעי המיגון, ביניהם: "בלטנים", תמרוני התחמקות, ניסויים בחומרים שונים ולא רק בפלדה (החל מאורניום מדולל וכלה בכובהאם), תוספות שריון בנקודות תורפה ומיגון ריאקטיבי.
בשנות ה-90 התרחש עוד גל של פיתוחי רק"מים, ובהן פותחו נגמ"שים הכבדים (דוגמת האכזרית), נגמ"שי לחימה (IFV), תומ"תים ממוגנים ומשופרים, כלי צמ"ה משוריינים, טנקים מתקדמים ועוד. בתקופה זו החלו בהכנסת מערכות אלקטרוניות מתקדמות לרק"ם, בייחוד לטנקים, ביניהן מערכות בקרת אש מתקדמות, שליטה ובקרה, שבשים למיניהם ואמצעי ראיית לילה מתקדמים.
[עריכה] סוגי רק"ם
- טנק.
- דוגמאות: טנק המרכבה, מג"ח, T-72 ופאנצר.
- נגמ"ש (נושא גייסות משוריין).
- רכבי הנדסה קרבית
- נגמש"י הנדסה: כגון הפומ"ה.
- טנקי הנדסה: טנק גישור, טנק דחפור או טנק חילוץ.
- כלי צמ"ה משוריינים כמו דחפור די-9 או יעה אופני.
- תומ"ת (תותח מתיינע)
- דוגמאות: M109 דוהר, פריסט 155 מ"מ.
- משגר רקטות רב-קני.
- דוגמאות: משגר רקטות M-270 MLRS , עברי (טיל) על תובת שרמן, משגר רקטות LAR-160 ועוד.
- תותח נ"מ מתנייע
- דוגמאות: "מחבט" M163 , שילקה ZSU 24-3 "גאנדיש".
- רכב חילוץ משוריין (טנק חילוץ)
- דוגמאות: נמ"ר (מבוסס מרכבה), M88 מבוסס פטון, M32 מבוסס שרמן.
- רכבי לוגיסטיקה:
- נגמ"ש אלפ"א תחמושת.
- נגמ"ש פיקוד, שליטה ובקרה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סקירה על מערכות מיגון אקטיביות, פורום צבא ובטחון, פרש
- חשיפת מערכת "מעיל רוח" הישראלית בתערוכת LIC 2005, פורום צבא ובטחון, פרש

