מוריס אוטרילו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא כתוב רע. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מוריס אוטרילו (25 בדצמבר 1883 – מת ב 5 בנובמבר 1955) היה צייר צרפתי.
[עריכה] תולדות חייו
אוטרילו נולד בפריז לסוזן ולדאון, אקרובטית-קרקס לשעבר שהייתה אז בת שמונה עשרה. היא התפרנסה כדוגמנית מודל לציירים והייתה גם ציירת לא מצליחה, שהתגוררה בדירה עלובה ברובע מונמרטר. על אביו אין מידע מדויק.
אוטרילו, שלא חי במשפחה תומכת ואוהבת (אימו נהגה מגיל צעיר להשקותו יין מהול במים במקום חלב) נעזב בילדותו על ידי אימו וסבתו גידלה אותו. הוא לא סיים בית ספר ולא הצליח למצוא עבודה מסודרת וכבר בגיל מוקדם החל לשתות משקאות חריפים שפגעו בבריאותו. בגיל 17 נחשב למקרה אבוד של אלכוהוליזם חסר מרפא. כדי לגמול אותו מהרגלי השתייה שלו, לימדה אותו אימו לצייר. היא לא השיגה את מטרתה אבל הצליחה לעורר את כישרונו. ב-1909 שוטט אוטרילו, עגום ונדכא, בסמטאות פריז, מבלי יכולת לתקשר עם אנשים. בתקופה זו צייר כדי למצוא פורקן מיגונו ולפעמים כדי לקבל בקבוק יין עבור תמונה. תמונותיו הפשוטות מוצאות חן בעיני אנשים וגם סוחרי אומנות רוכשים אותם. מורים החולני נכנס ויצא תכופות ממוסד זה או אחר לחולי רוח.
רק בסוף מלחמת העולם הראשונה גילתה פריז את אוטרילו במידה הראויה לו, ונערכו מספר תערוכות מוצלחות שלו. הייתה סביבו תכונה רבה, ומבקרים וידידים חיזרו על פתחו. בשנת 1934 הוענק לו אות לגיון הכבוד. ב-1953 התחתן, ואשתו, לוסי וסינט, השגיחה על רכושו ושלא יחזור שוב לשתות.
[עריכה] יצירתו
אוטרילו החל לצייר בשנת 1903. ציוריו פשוטים לכאורה, כי הוא נמנע מכל עיוותי הצורה שבאמנות החדשה, אך אף על פי כן הם טבועים בחותם אישי ופיוטי.לעבודותיו סגנון מיוחד כך שאי אפשר לשייך אותו לשום לזרם אמנותי מוכר, וביצירתו גנוז וידוי של נפש רגישה המחיה את פרברי פאריס הנידחים.
את סגנונו נהוג לחלק לשלוש תקופות עיקריות:
- Montmagny 1904-1910
- 1910-1914 התקופה הלבנה
- 1922-1955 התקופה הצבעונית.
1. ציוריו הראשונים של מוריס היו כהים הוא הרבה לצייר [ארכיטקטורה|ארכיטקטוניים]], תמונות רחוב ומבנים. לאלפי התמונות שצייר באותה תקופה מכנה משותף בולט: בכל בניין או בית צייר אוטרילו חלונות פתוחים, דומים למלבנים אפלים - כעין פצעים שחורים פעורים בטיח הבהיר של הקירות. החלונות שנותנים בדרך כלל רמז כלשהוא על החיים בתוך הבתים הם אטומים ושחורים אצל אוטרילו.
חלונות אלה מספרים על בדידותו ועל גורלו העגום של אוטרילו — המקור הטראגי הוא הסיבה לאופיים הלירי של ציוריו. הוא מצליח להעניק הוד לחפצי היום-יום האפורים, שעובר-אורח רגיל לא היה שם לב אליהם. יש המוצאים בציוריו השפעה של ציירים מאותה תקופה שאימו הייתה ביחסים טובים איתם, מפיסארו למד את השימוש בשכבות צבע דשנות; השפעתו של סיסלי על ציוריו מתגלה בעדינותם של גווני צבע שהשתמש בהם לציורי נופים ומסזאן לקח את הבניינים המוצקים. התקופה הזאת נקראת מונמאני על שם הרובע הפריסאי בו התגורר, ונותרו ממנה 50 תמונות המעידות על הקשר שלו עם הציור האימפרסיוניסטי.
2.בתקופה הלבנה - סדרה ארוכה של יצירות-מופת. צבעי לוח- הציור שלו מתבהרים, ומעתה שולטים בבדיו הצבעים לבן, שחור ומעט כחול, כאן מורגשת התבגרותו של האמן, ששולט היטב בטכניקה שלו ומחפש את הפינות השקטות, העזובות.
3.בתקופה הצבעונית שלו מופיעים בציוריו של אוטרילו כתמי מכחול רעננים וספוגי חיים, קירות הבתים מוקמים רק באמצעות כתמי- צבע רחבים. בתקופה זו הוא צייר ציורים שמחים באווירה של ציפייה והרמוניה צבעונית.
ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

