נקניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נקניק סלמי
הגדל
נקניק סלמי


נקניק הוא מוצר בשר למאכל העשוי מבשר טחון ומעובד בתוספת תבלינים, הנתון בעטיפה ממעי בעל חיים או מחומר סינתטי. ההבדל בין נקניק לנקניקיה הוא שהראשון מוכן לאכילה כפי שהוא ומשתמר בדרך כלל ללא קירור, בעוד הנקניקיה דורשת קירור לאחסנתה ובישול לפני אכילתה.


[עריכה] היסטוריה

נקניק הוא תוצר טבעי של קצבות יעילה. מכיני הנקניקים מנצלים חלקי בעלי חיים שהינם אכילים ומזינים אך אינם נעימים למראה כאברים פנימיים, דם ושומן. הכנת הנקניק גם מאפשרת שימור הבשר שלא יכול היה להאכל מיידית ועל כן הנקניק הוא מסוגי האוכל המוכן העתיקים ביותר.

משערים כי הנקניק הומצא על ידי השומרים, בערך באלף השלישי לפני הספירה. ישנן עדויות כתובות על הנקניק הסיני "לופ צ'ונג" שהכיל בשר כבש ועז, משנת 589 לפנה"ס. המשורר היווני הומרוס הזכיר את נקניק הדם באודיסיאה, ואפיכרמוס כתב קומדיה שנקראה "הנקניק", ומכאן מסיקים שהנקניק היה מזון רווח בקרב היוונים והרומאים הקדומים.

בתקופתו של הקיסר נירון, הנקניק היה נאכל (בין היתר) בפסטיבל הלופרקליה. הקתולים הראשונים שללו את קיום פסטיבל אלילי זה ואת אכילת הנקניק, ולכן הקיסר קונסטנטינוס (שהתנצר) אסר על אכילתו. בתחילת המאה ה-10, הקיסר הביזנטי ליאו הרביעי אסר ייצור נקניק דם בעקבות מקרים של הרעלות.

באופן מסורתי, עטיפות הנקניקים יוצרו ממעי בעל חיים שרוקן ונוקה. כיום משתמשים בעטיפות קולגן, תאית או פלסטיק, במיוחד בייצור נקניקים תעשייתי.

[עריכה] סוגי נקניקים

ניתן לסווג את הנקניקים לפי אופן הכנתם, סוג הבשר ממנו הם עשויים או מרקמם. אין סיווג אחד מוסכם והחלוקה היא במידה רבה עניין של מסורת מקומית. בישראל רווחת המסורת הגרמנית של חלוקה לנקניק מבושל לעומת נא :

  • נקניקים מבושלים (נקניק רטוב): אלו מבושלים ולאחר מכן מעושנים, או מבושלים תוך עישון. ניתן לאוכלם חמים או קרים ויש לאחסנם בקירור. דוגמאות : מורטדלה איטלקית, קילבסה פולנית, פריזר.
  • פסטרמה
  • נקניקים חצי יבשים: אלה נקניקים שעברו טיפול בחום ולאחריו ייבוש ו/או עישון. נקניק חצי יבש טיפוסי הוא נקניק הסאלאמי.
  • נקניקים נאים (נקניק יבש): עשויים מבשר נא ואינם מבושלים. הם משתמרים באמצעות תסיסה או המלחה בשילוב ייבוש, כבישה או עישון. נקניקים אלו משתמרים יפה ללא קירור. דוגמאות : סרוולט גרמני, פפרוני איטלקי, קבנוס.