אבי בלשניקוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי בלשניקוב, מנכ"ל הכנסת הנוכחי, מנכ"ל משרד התקשורת בעבר ופעיל פוליטי.
בשנות ה-90 שימש בלשניקוב כיועץ פוליטי לשר האוצר, אברהם (בייגה) שוחט. לאחר שהוקמה ממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו, עבר לעבוד כראש לשכתו של השר לבטחון-פנים, אביגדור קהלני.
בשנת 1999 הצטרף לאשת העסקים וחברת הכנסת לשעבר, פנינה רוזנבלום, והתמודד עימה בבחירות לכנסת ה-15 כמספר 2 ברשימתה העצמאית "פנינה רוזנבלום". הרשימה לא זכתה להיכנס לכנסת.
באותה שנה עבר לעבוד עם השרה לאיכות הסביבה דליה איציק, כעוזרה הבכיר לעניין ביצוע חוק רשות השידור, שאיציק הופקדה לטפל בו כשרה הממונה על הרשות. מאז נחשב כאחד ממקורביה של איציק. בשנת 2002 מונתה איציק לתפקיד שרת התעשייה והמסחר בממשלת שרון הראשונה, ובלשניקוב עבר לשמש כיועץ בכיר וראש מטה השרה. הוא היה בין האנשים שהפצירו באיציק לא להתמנות לתפקיד שגרירת ישראל בלונדון, כאשר זה עלה על הפרק על ידי שר החוץ, שמעון פרס.
כשאיציק מונתה ליו"ר סיעת העבודה-מימד בכנסת ה-16, בלשינקוב החליט לא לעבור עימה לכנסת ולהיות מנהל הסיעה או עוזרה הפרלמנטרי. עם זאת, הוא המשיך להיות מקורב אליה וייעץ לה בנושאים פוליטים שונים. הוא עבר עבר לעסקים פרטיים ושימש כסמנכ"ל בחברה לייצוא.
בשנת 2005 שבה איציק לממשלה כשרת התקשורת ומינתה את בלשניקוב למנכ"ל משרד התקשורת כמינוי אישי שלה. לאחר פרישתה מן המשרד, נשאר בתפקידו תחת השרים אריאל שרון ואברהם הירשזון.
בלשניקוב כיהן בתפקידים רבים במישור הציבורי:
- המנהל של מד"א בישראל.
- חבר בדירקטוריון קרתא.
- חבר ברשות לפיתוח ירושלים.
- חבר במועצה לחילופי נוער צעירים.
- יו"ר הקרן לצער בעלי חיים.
בלשניקוב זכה בתביעת דיבה שהגיש נגד פרופ' גבריאל מוקד אשר כינה אותו "פקיד". [1]
ב-7 ביוני 2006, לאחר מינוי דליה איציק ליו"ר הכנסת, מונה בלשניקוב לתפקיד מנכ"ל הכנסת, תפקיד אשר על הקמתו החליטה איציק לאחר הבחרה, בהמלצת ועדת גלנור, אשר קבעה כבר בשנת 2000 שיש צורך בתפקיד. מינוייו של בלשניקוב אושר פה אחד בועדת הכספים.

