גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה של גאורגיה
גאורגיה סמל גאורגיה
דגל סמל
מוטו לאומי: הכוח באחדות
המנון לאומי: თავისუფლება (תַויסוּפּלֶבּה, עב: חופש)
מיקום גאורגיה
יבשת אירופה
שפה רשמית גאורגית (גרוזינית)
עיר בירה תביליסי
41°43′ צפון 44°48′ מזרח
העיר הגדולה ביותר תביליסי
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
מיכאיל סאקשווילי
זורב נוגאידלי
הקמה
- עצמאות
- תאריך
פירוק ברית המועצות
מברית המועצות
9 באפריל 1991
שטח
- סה"כ
- % מים
119 בעולם
69,700 קמ"ר
זניח
אוכלוסייה
- סה"כ (2005)
- צפיפות
113 בעולם
4,677,401
67 אנשים לקמ"ר
תמ"ג
- סה"כ (2005)
- תמ"ג לנפש
124 בעולם
15,522 מיליון $
3,318 $
מטבע לארי (GEL) (ლ)
אזור זמן UTC + 3
סיומת אינטרנט ge
קידומת בינלאומית 995+
ציור פלק מהמאה ה-15 של גיאורגי הקדוש הורג את הדרקון מצופה זהב
הגדל
ציור פלק מהמאה ה-15 של גיאורגי הקדוש הורג את הדרקון מצופה זהב

הרפובליקה של גאורגיה, המוכרת בישראל בשם גרוזיה ובעבר נודעה בעברית גם בשם גורג'יה (השם המקומי בגאורגית הוא: საქართველო, מילולית: סַכָּרְתְבֵלוֹ Sakartvelo), היא מדינה באירואסיה, בדרום הקווקז לחופו המזרחי של הים השחור, שנעשתה עצמאית בשנת 1991, עם פירוק ברית המועצות.

למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה ותורכיה בדרום, ובמערבה כאמור הים השחור.

גאורגיה היא מדינת לאום, ליברל דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים, עם ספרות בלעדית ומסורת אמנותית. תרבותית היסטורית ופוליטית, גאורגיה נחשבת כחלק מאירופה, אולם במקורות שונים משתנה שיוך המדינה והיא נחשבת לפעמים חלק מאסיה ולפעמים מדינה המשתרעת בשתי יבשות.

השם האנגלי "גאורגיה" הוא תרגום של המונח ההלניסטי (ביוונית: Γεωργία) הנובע מ"גאורגיוס" (ביוונית: Γεώργιος), שמשמעותו ביוונית הוא: איכר, ולפיכך גאורגיה משמעותה "אדמה חקלאית". באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, הוכרז על ידי המלך פרנוואז ה-1, שאינו משוייך ישירות לאלפבית אחר בעולם. בשנת 327, הוכרזה הנצרות כדת הרישמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של איבריה הקווקזית, והפכה את גאורגיה לממלכה השנייה אחרי ארמניה שקיבלה עליה את הנצרות. התנ"ך תורגם לגאורגית במאה ה-5.

גיאוגרפית, גאורגיה היא מדינה משופעת במשאבים טבעיים רבים ומגוונים. תערובת של אזור אלפיני בהרי קווקז, וחוף ים בעל אקלים סובטרופי של הים השחור, המושך אליו תיירים רבים. מכך נובע שבגאורגיה ישנם גם אתרי ספורט חורף מצונים וגם אתרי נופש ימי.

גאורגיה, או גרוזיה, הייתה חלק מברית המועצות, וב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמית על פירוק הברית, זכתה בעצמאות מלאה.

תוכן עניינים

[עריכה] מקור השם

ערך מורחב – מקור שם המדינה: גאורגיה

הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). שמות אלה לקוחים ממנהיג מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי האמונה, כרתלוס היה בנו של תרגמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

השם "גאורגיה", נהוג בהרבה שפות בעולם, והוא מגיע מהיוונית "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ). משמעות השם ביוונית הוא איכר, ולכן גאורגיה ביוונית (Γεωργία) מציינת "אדמה חקלאית".

בעולם המערבי ידועים הגאורגים כ"גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה חקלאות (כמו היוונית). הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לתורכית "גוּרג'וּ" (Gürcü). וברוסית "גרוּזין" (Грузин). שם המדינה בפרסית הוא "גוּרגֶ'סטַן", בתורכית "גוּרג'יסטַן" (Gürcüstan) וברוסית "גרוּזיה".

היסטורית, הפרובינציה ההיסטורית הדומיננטית הייתה כארתלי הידועה גם בשם "כּארתלי האיברית" או "איבריה". הוא היה מקום מושבה של הממשלה הגאורגית ברוב תקופות ההיסטוריה הגאורגית. השם "איבריה" הוא שיבוש של הגאוגרפים של העת העתיקה (סטרבון ואחרים), מכיוון שמערכת היחסים ההיסטורית עם איבריה הקווקזית והאיברים איננה ידועה.

איות נוסף לשם "איבּריה" הוא "איבריה" (האות ב' איננה דגושה), ומדובר בהשפעה ממילים ארמניות לגאורגים ולגאורגיה. "וירק" (Վիրք) ו"וראסטַן" (Վրաստան), בהתאמה. כמו כן, ישנן הרבה מאוד, סיפורי עם ותאוריות לגבי שם המדינה, ורובן לא הוכחו היסטורית. טעות נפוצה היא ייחוס השם לקדוש המגן של גאורגיה (שהוא פטרון המגן גם של אנגליה), גיאורגי הקדוש. לפי אחרים, יתכן והשם מתייחס למילה הפרסית "גוּרג" שפירושה זאב, דמות בפולחנים העתיקים של אנשי הקווקז (מופיע גם במיתולוגיה הגאורגית בה גיאורגי הינו אל הזאבים), לפיכך "גוֹרג'סטַן" שפירושה "מדינת הזאבים". גישה אטימולוגית אחרת טוענת כי השם הפרסי מתייחס למילה מהשפה הפרוטו הודו אירופית, שפירושה "הררי".

על פי סברה אחרת השם "סכרתבלוֹ" בא במקורו משם ההר אררט בארמית "קארדוּ" (ניתן למצוא עיגון לכך בתרגום התנ"ך לארמית, תרגום אונקלוס). עם השנים השתבש השם והאות ד' הפכה לאות ת', וכך נוצר השם סכרתואלו, ועל מנת להקל על ההגיה שונתה המילה בלשון היום יום לשם סכתרבלו שפירושה "מדינת הכרתבלים".

[עריכה] שם המדינה בעברית

מנזר ימי-ביינימי החצוב בסלע
הגדל
מנזר ימי-ביינימי החצוב בסלע

עד לשנות ה-70 נהוג היה בישראל לקרוא לרפובליקהסובייטית דאז) גאורגיה, גרוזיה, או גורג'יה. העדפת השם "גרוזיה" החלה בשנות ה-70, עקב פתיחת שערי ברית המועצות לזמן-מה, ועלייתם של עולים רבים, ביניהם עולים מגאורגיה. העולים החדשים כינו את ארץ מוצאם גרוזיה, על-פי שמה ברוסית, ומאז נעשה שם זה רווח בפי דוברי עברית. מלבד ברוסיה ובישראל, מקובל השם גרוזיה בכמה מדינות סלאביות וביפן. ברוב מדינות העולם נהוגים השמות גאורגיה, גורג'יה, גורג'יסטאן, ג'ורג'יה וכדומה. ב-2005 ביקש שגריר הרפובליקה בישראל, לאשה ז'ווניה, שהוא דובר עברית, לחדול מהשימוש בשם גרוזיה ולהעדיף את השם גאורגיה. שתי סיבות עומדות מאחורי הבקשה: רצונה של הרפובליקה לנתק לחלוטין את הקשר בינה לבין רוסיה, ורצונה של הרפובליקה ליצור זיקה בין גאורגיה המודרנית לקהילות הגאורגיות שישבו בירושלים שנים רבות. במנזר הגאורגי של עמק המצלבה, למשל, התגורר במאה ה-11 שותא רוסתוולי, מחברו של האפוס הגאורגי הלאומי "עוטה עור הנמר". בלשונו של השגריר:

"שינוי השם בישראל בשנות ה-70 מנתק באופן מלאכותי רצף היסטורי שכמו מוחק מן ההיסטוריה את נוכחותם של הגאורגים בארץ הקודש על פני אלפי שנים. גם אלו שיודעים שבין המאה העשירית למאה ה-15 היו הגאורגים הקהילה הכי חזקה בארץ הקודש, לא בהכרח מקשרים אותם עם הגרוזינים של היום. כבר מן המאה הרביעית לספירה הייתה נוכחות גאורגית בולטת בארץ הקודש, ובשיאה הגיעה לכך שהכפרים מלחה וקטמון (היום שכונות בירושלים), כמו גם 30 מנזרים, היו שייכים לגאורגים. השימוש בכינוי 'גרוזינים' במקום 'גאורגים' מנתק את הרצף הזה, החשוב לעמנו במיוחד" (ראו "הארץ" 8/8/05).

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של גאורגיה
תבליט של ממוס הקדוש ממנזר גלאתי; בין המאה ה-14 ל-15 לספירה
הגדל
תבליט של ממוס הקדוש ממנזר גלאתי; בין המאה ה-14 ל-15 לספירה
מפת ממלכת גאורגיה בשיא כוחה, 1184-1225 לספירה
הגדל
מפת ממלכת גאורגיה בשיא כוחה, 1184-1225 לספירה

[עריכה] העת העתיקה

ההיסטוריה הגאורגית מתחילה בתקופת הברונזה בדרום מערבה של גאורגיה המודרנית בממלכת דיאוחי וממלכת קולחתי. הממלכות איבדו את עצמאותן לטובת ממלכת אוררטו במאה ה-8 לפנה"ס. במאה ה-6 לפנה"ס הוקמה ממלכת אגריסי במערבה של גאורגיה. עם הזמן, צמחה גם במזרחה של המדינה ממלכה נוספת, ממלכת איבריה. שתי הממלכות הן בין האומות הראשונות בעולם להתנצר - איבריה ב-337, ממלכת אגריסי ב-523.

[עריכה] ימי הביניים

בתחילת ימי הביניים, נפלו הממלכות הגאורגיות לרגלי הכובשים הערבים. הממלכה הערבית שהוקמה נקראה אמירות תביליסי והשתרעה על כמחצית שטח גאורגיה כיום. ברבות הימים פרשה האמירות מהאימפריה הערבית, דבר שהביא לחורבנה של העיר תביליסי. הגאורגים השתחררו מעול הערבים רק בבמאה ה-11, לאחר 400 שנות שלטון זר. תור הזהב של גאורגיה היה במאה ה-12, אז הייתה המעצמה החזקה במרכז אסיה. תקופה זו התאפיינה בפריחה תרבותית ודתית, כפי שבאה לידי ביטוי ביצירת המופת הספרותית של שותא רוסתאוולי ובניית האקדמיות התאולוגיות במנזרי גלאתי ואיק'לתו. לפסגה תרבותית ופוליטית זו גאורגיה האמירה תחת מלכותה של המלכה תמר (1184-1210). למרות מלחמות ההשרדות התכופות נגד שכניה המוסלמים, הייתה זו גם תקופת סובלנות דתית כלפי נתיניה המוסלמים והיהודים של הממלכה הגאורגית.

במאה ה-13 הממלכה נכבשה בידי המונגולים, שהיו אז בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצילים ובינם לשלטון המרכזי, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר דוכסויות (כארתלי, קאחתי, אימרתי, סאמגרלו, גוריה, סוואנתי ואבחזיה) במאה ה-15, דבר שנוצל היטב על ידי שכניהם, האימפריה העותומנית והאימפריה הפרסית במאה ה-16. הכיבוש הזר, שלווה במסעות-עונשין אכזריים בעקבות המרידות הגאורגיות התכופות, רושש את האוכלוסייה ושיעבד אותו יותר לאדוניו הפיאודליים.

בתחילת המאה ה-18 המלך וחטנג ה-VI ניסה לשקם את הממלכתיות ברפורמה חוקית ובסיוע לתרבות. בהוראתו נוסד ב-1709 בית-הדפוס הגאורגי הראשון בבירה תביליסי, אך שמרנותו הפוליטית עמדה בעוכריו והוא נכשל בחילוצה של ארצו מן הסטגנציה הכלכלית-חברתית.

[עריכה] השיעבוד הרוסי

קתדרלת סיוני מנהר הקורה, בשנות ה-70 של המאה ה-19
הגדל
קתדרלת סיוני מנהר הקורה, בשנות ה-70 של המאה ה-19

בשנת 1783 רוסיה והממלכה הגיאורגית כארתלי-קאחתי חתמו על החוזה של גאורגייבסקי, שלפיו הופכת כארתלי-קאחתי למדינת חסות של רוסיה. דבר שלא מנע את ביזת תביליסי, בעקבות קרב קרצניסי משנת 1795.

ב-8 בינואר 1801 הצאר פאבל הראשון חתם על צו המספח את ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית. הצו שאושר גם על ידי בנו אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-12 בספטמבר 1801. השליח הגאורגי בסנקט פטרסבורג הגיב במכתב מחאה, שנשלח לנסיך קורקין, שהיה סגן השגריר. במאי 1801, הגנרל הרוסי קרל היינריך קנורינג הדיח את היורש הגאורגי לכס המלכות, דויד בטונישווילי, וייסד ממשלה בראשות הגנרל איוון פטרוביץ' לסרייב.

האצולה הגאורגית לא קיבלה את ההדחה עד לאפריל 1802, כאשר גנרל קנורינג הקיף את האצילים בקתדרלת סיוני שבתביליסי, והכריח אותם להשבע לאימפריה הרוסית. אלה שלא הסכימו, נעצרו באופן זמני. בקיץ 1805 יחידות של הצבא הרוסי, בנהר אסקרני ליד זגם, הנחילו מפלה לצבא הפרסי, ובכך הצילו את תביליסי מכיבוש.

בשנת 1810, אחרי קרב קצר, הממלכה הגאורגית המערבית, ממלכת אימרתי, נכבשה על ידי הצאר, אלכסנדר הראשון. המלך האימרתי האחרון, והשליט האחרון לבית בגרטיוני, סולומון השני, מת בגלות בשנת 1815. משנת 1803 ועד שנת 1878, כתוצאה ממספר רב של מלחמות רוסיות כנגד התורכים והפרסים, סופחו מספר מחוזות נוספים של גאורגיה לאימפריה הרוסית (בתומי, ארטווין, אחלציחה, פותי ואבחזיה).

דוכסות גוריה בוטלה בשנת 1828, ודוכסות מגרליה בשנת 1857. מחוז סוואנתי סופח בהדרגה בתקופה 1857-1859.

[עריכה] הרפובליקה הדמוקרטית של גרוזיה 1918-1921

ערך מורחב – הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה
ערך מורחב – המלחמה הסובייטית גאורגית

אחרי מהפכת פברואר ב-1917, ממשלת המעבר הרוסית כוננה ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת בכדי שתשלוט באזור, שהוחלפה אחרי מהפכת אוקטובר לרפובליקה של עבר-הקווקז, והקומיסריון של עבר-הקווקז. ועדה זו, בראשות המנשביק הגאורגי, ניקולאי צ'לידזה, הכריזה ב-24 בפברואר 1918, על הקמת פדרציה דמוקרטית ועצמאית שנקראה הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיווית של עבר-הקווקז. הרפובליקה התפרקה עם הכרזתה של גאורגיה על עצמאות ב-26 במאי 1918, באמצע מלחמת האזרחים ברוסיה. הרפובליקה החדשה הייתה הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, ובבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט ניצחה המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבה למפלגה של המנשביקים, ומנהיגם נואה ז'ורדניה, הפך לראש הממשלה הגאורגית. הממשלה החדשה ניסתה לשקם את גאורגיה, והחלה ברפורמות כוללות במדינה. בשנת 1918 ייסדו גם אוניברסיטה בתביליסי. אבל ממשלה זו נתקלה בקשיים מבית ומחוץ כבר מתחילתה. בשנת 1918 התחוללה מלחמה גאורגית-ארמנית במחוזות הגאורגיים שאוכלסו ברוב ארמני, שהסתיים בהתערבות ישירה של הבריטים. בשנים 1918-1919, הגנרל הגאורגי מזניאשווילי הנהיג את ההתקפה הגיאורגית כנגד הצבא הלבן, שהונהג על ידי מויסייב ודניקין במטרה לתבוע את ערי החוף טואפסה סוצ'י ואדלר, לטובת עצמאות גאורגיה. עצמאות המדינה לא האריכה ימים, ובפברואר 1921 גאורגיה הותקפה על ידי הצבא האדום. הצבא הגאורגי הפסיד את הקרב, ווהממשלה הסוציאל-דמוקרטית ברחה מהמדינה. ב-25 בפברואר 1921 הצבא האדום בראשות הקומיסר סרגו אורדז'וניקידזה נכנס לבירת גאורגיה, תביליסי, ומכונן ממשלת בובות קומוניסטית, שנקראה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה והונהגה על ידי הבולשביק הגאורגי, פיליפ מחרדזה. החל מ-12 במרץ 1922 ועד ל-5 בדצמבר 1936 הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז, שכללה גם את ארמניה ואזרבייג'ן. הרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז לא הצליחה להתגבש ליחידה אחת, וגאורגיה הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

למרות בריחת הממשלה התארגנה קבוצת גרילה קטנה השם "הקושרים של גאורגיה", בראשות קולונל קקוצה צ'ולוע'שווילי, במטרה להלחם בשלטון הבולשוויקי. העניין עורר רגשות פטריוטיים והמרד תפס תאוצה, שהגיע לשיאו בקרב שהתרחש באוגוסט 1924, ונקרא מרד אוגוסט בגאורגיה, קרב שנסתיים ללא הכרעה. בסופו של דבר הוכרעו המורדים ונמלטו מהמדינה.

[עריכה] גאורגיה תחת שליטה הסובייטית 1921-1990

ערך מורחב – הרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז
ערך מורחב – הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה

תחת משטרו של סטלין (שהיה גאורגי בעצמו) נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים. במלחמת העולם השנייה כ-700,000 גאורגים נלחמו בשורות הצבא האדום; למעלה מ-200,000 מתוכם נפלו בחזית המזרחית. אחרי מלחמת העולם השנייה עברה גאורגיה תהליכי תיעוש ואורבניזציה. בבירה תביליסי, שמספר תושביה עלה על מיליון, נחנכה ב-1966 רכבת תחתית.

[עריכה] עצמאות

ב-9 באפריל 1989, בשיא המאבק האזרחי לעצמאות, ביצע הצבא האדום טבח בעצרת שקטה במרכז הבירה - 20 בני-אדם נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. בדיוק כעבור שנתיים, ב-9 באפריל 1991, הכריזה גאורגיה על עצמאותה והקימה את הרפובליקה של גאורגיה, לא לפני הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במרחב הסובייטי ב-28 באוקטובר 1990. כמעט מייד עם העצמאות גאורגיה נגררה למלחמות אזרחים עם בדלנים שנתמכו על ידי רוסיה, מה שהביא להרס כלכלתה. ב-31 ביולי 1992 הצטרפה גאורגיה לאו"ם כחברה ה-179.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של גאורגיה
הדגל הגיאורגי מונף לצד בניניי הפרלמנט בבירה תביליסי
הגדל
הדגל הגיאורגי מונף לצד בניניי הפרלמנט בבירה תביליסי

גאורגיה היא רפובליקה פרלמנטרית כאשר בראשה עומד הנשיא אשר נבחר אחת ל-5 שנים והוא בעל סמכויות רבות.

תפקידו של הנשיא למנות ראש הממשלה בכפוף לאישור הפרלמנט. כל 4 שנים מתקיימות בחירות לפרלמנט, המונה 235 חברים.

המשבר שפרץ, בעקבות הטענה להונאה בפתקי ההצבעה בבחירות לפרלמנט, בשנת 2003, גרם למהפכת הורדים, שהביאה להתפטרות הנשיא המכהן, אדואר שוורדנדזה, ב-23 בנובמבר 2003, בעקבות המהפכה, שנסתיימה ללא שפיכות דמים, מונתה נשיאה זמנית, מי שהייתה הדוברת של הפרלמנט, נינו בורג'נדזה. ב-4 בינואר 2004, ניצח את הבחירות לפרלמנט מיכאיל סאקשווילי, מנהיג המפלגה התנועה הלאומית-דמוקרטית, ונכנס לתפקידו ב-25 בינואר של אותה שנה. בבחירות שנערכו מחדש ב28 במרץ 2004, ניצחה מפלגתו של סאאקשווילי ברוב גדול של המושבים (כ- 75%), עם מפלגה אחת נוספת שהשיגה 7.5% מהמושבים (האופוזיציה הימנית) כאשר אחוז החסימה עומד על 7%. בחירות אלה נחשבות לאחת מהחופשיות ביותר בהיסטוריה העצמאית של גאורגיה. למרות המתיחות הגוברת בין השלטון המרכזי והמנהיג האג'רי, אסלן אבשידזה, השפיעו הבחירות על המחוז.

בפרלמנט הראשון של סאקשווילי נכללו בין היתר: סלומה זורבישווילי כשרת חוץ, שהייתה שגרירת צרפת בגאורגיה, בהסכמתו של ז'ק שיראק לאחר בקשה של סאקשווילי. סאקשווילי גם כופף את החוק הגאורגי ונתן לה אזרחות גאורגית בנוסף לזו הצרפתית של זורבישווילי, בניגוד לחוק הגאורגי שלא מאפשר אזרחות כפולה. כמו כן כיהנו בפרלמנט גם יהודיות: ננה פטרקצישווילי, כנציגת העיר ע'וורלי. מזיה פטרקצישווילי תורתלדזה, נכנסה לפרלמנט ברשימה הפרופורציונית והייתה התשיעית ברשימה בגוש של האופוזיציה הימנית. אלנה תבדורדזה - יהודיה למחצה ומגינה על זכויות האדם.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת גאורגיה

כלכלת גאורגיה מרוסקת בעקבות כמעט עשור של מלחמות אזרחים ואי-שקט פוליטי. היבולים העיקריים בחקלאות הגאורגית הם ענבים, תפוחים, פירות הדר, אבטיחים, מלונים ודלעות. מענבים מפיקים יינות, לרוב בשיטה מסורתית (ראו יין גאורגי). מגדלים כבשים, חזירים, פרות ומיני עופות.

התעשייה הגאורגית מייצרת מתכות, מנועים וטקסטיל; בתחום התעשייה הקלה: תה, יינות, ריבות ומים מינרליים.

גאורגיה מיבאת: דלק, חיטה, מזון, מכונות, חלפים וציוד תובלה. גאורגיה מייצאת מוצרי ברזל ופלדה, מוצרי מזון, טקסטיל, כימיקלים ומכונות. שותפי המסחר העיקריים: רוסיה, תורכיה, אזרבייג'ן וארמניה.

אוצרות הטבע של גאורגיה הם: נפט, גז, אבן בניין, ארסניך, בהט, בריטים, ברקת, זהב, חרסיות, כספית, מנגן ופחם.

[עריכה] היין הגאורגי

ערך מורחב – יין גאורגי

גאורגיה נחשבת, יחד עם אירן, לערש תרבות היין וזאת על פי מימצאים ארכיאולוגיים, שמתארכים את ייצור היין לשנת 5000 לפנה"ס. הזנים ושיטות היצור של היין הגאורגי הם עתיקים ביותר. היין הגאורגי האופייני הוא חצי מתוק, ובעיני תושבי המדינה הוא מתחרה ביין הצרפתי, הספרדי ויתר היינות המערב אירופאים, ומפורסם בעולם, במיוחד במזרח אירופה.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת גאורגיה
הגדל
מפת גאורגיה
נוף ברצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית, צפון-מערב גאורגיה
הגדל
נוף ברצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית, צפון-מערב גאורגיה
ערך מורחב – גאוגרפיה של גאורגיה
ערך מורחב – מחוזות גאורגיה

גאורגיה היא מדינה במערב אסיה והיא גובלת עם רוסיה מצפון, אזרבייג'ן ממזרח, ארמניה ותורכיה מדרום והים השחור ממערב.

גאוגריה נחשבת למדינה טרנס-יבשתית מכיוון שחלקים במערבה נמצאים למעשה באירופה וחלקים במזרחה משוייכים לאסיה.

הרי הקווקז הגדולים שמצפונה מקושרים בשרשרת הרי סוראמי או הרי ליחי שבמרכזה להרי הקווקז הקטן שבדרומה. הרי סוראמי מחלקים את גאורגיה לשני אזוריה הגאוגרפיים העיקריים - מזרח ומערב גאורגיה:

  • מזרח גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור של עמקי נהרות רחבים, המופרדים בהרים נמוכים יחסית. באזור זה האקלים יבש יותר מאשר במערב בגלל ניתוקו הטופוגרפי מן הים והיותו חשוף לרוחות מזרחיות. האזור מושקה בנהר מטקווארי (קורה), שיובליו העיקריים הם אראגווי, ליאחווי, יורי, אלאזאני וכסאני.
  • מערב גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור מישורי יחסית המתחבר להרי הקווקז הקטן בהרים נמוכים שבדרומו. באזור זה האקלים ברובו סובטרופי לח עקב הקרבה לים השחור והיותו חשוף לרוחות מערביות, הגורמות לריבוי משקעים. בחורף יורד כאן (חוץ מבמישור החוף) שלג רב. מישור קולחתי, המהווה את ליבתו המאוכלסת, מושקה על ידי הנהר ריוני, שיובליו העיקריים הם צחניסצק'אלי וק'ווירילה.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של גאורגיה
דמוגרפיה של גאורגיה בשנים 2003-1992, באלפים
הגדל
דמוגרפיה של גאורגיה בשנים 2003-1992, באלפים

אוכלוסיית גאורגיה מונה כיום 4,661,473 איש (נכון ליולי 2006), המתחלקת לרוב מוחלט של גאורגים המהווים 83.8% מהאוכלוסייה, אזרים 6.5%, ארמנים 5.7% מהאוכלוסייה ורוסים המהווים 1.5% מהאוכלוסייה (רובם היגרו אחרי הצהרת העצמאות של גאורגיה). האבחזים באבחזיה והאוסטים בדרום אוסטיה (ומעבר לגבול בצפון אוסטיה), מנסים לפרוש מגאורגיה מאז הכרזתה על עצמאות. שני קבוצות נוספות של כרתבלים חיים בגאורגיה: הסוואנים מסוואנתי והמגרלים מסמגרלו, ועם קבוצה קטנה יותר של הלאזים דוברי הלאזית, שרובם מתגוררים בתורכיה. הם נפרדים כקבוצות בלשניות אבל בעלי קירבה אתנית ותרבותית לגאורגים האחרים. ישנם קבוצות אתניות קטנות נוספות שכוללות את: אשורים, צ'צ'נים, יוונים, קברדינים, כורדים, יהודים, תורכים ואוקראינים.

מאז נפילת ברית המועצות, סבלה גאורגיה משינויים משמעותיים בהרכב אוכלוסייה ותפוצתו. המרד באבחזיה, והסכסוך האג'ריה, והכלכלה השבירה בדרום אוסטיה, שהובילה להתמעטות הזדמנויות העבודה, הובילה אלפי גאורגים להגר בחיפוש אחרי עבודה, במיוחד לרוסיה. הבעיה החריפה על ידי שיעור ילודה נמוך של האוכלוסייה שלא היגרה. בעיה דומה נמצאת אצל השכנה ארמניה. האוכלוסייה כיום מוערכת כיום בכמיליון איש, פחות מהאוכלוסייה שהייתה בשנת 1990, וחלק מהמשקיפים טוענים כי המספר האמיתי אף נמוך יותר. השפעה נוספת של ההגירה היא העובדה שהוא משנה את שיעור של המיעוטים בהרכב האתני, לכחצי ב-50 שנה שחלפו מתחית שנות החמישים.

[עריכה] דת

דף מתוך תנ"ך גאורגי נדיר המתוארך לשנת 1030 המתאר את עלייתו של לזרוס
הגדל
דף מתוך תנ"ך גאורגי נדיר המתוארך לשנת 1030 המתאר את עלייתו של לזרוס

כיום רוב האוכלוסיה משתייכים לנצרות האורתודוכסית של הכנסייה האורתודוכסית הגאורגית (83.9%). גאורגיה היא המדינה, השניה העתיקה ביותר, אחרי ארמניה, שהכריזה על התנצרותה, הפיכת הנצרות, כדת הרישמית של כארתלי (איבריה). בכל זאת, קהילות נוצריות כבר היו קיימות באגריסי (כיום אבחזיה), לפני שנינו הקדושה הטיפה לנצרות. בנוסף, שמעון ואחיו אנדרי משנים עשר השליחים של ישו, הטיפו לנצרות בגאורגיה, וזה הופך את הכנסייה האורתודוכסית הנוצרית לאפוסטולית והוא מצויין ככנסייה האורתדוכסית הגאורגית האפוסטולית. הכנסייה האורתדוכסית הגאורגית הרוויחה דרגה גבוה יותר בהיררכיה הכנסייתית במאה החמישית, בתקופת שלטונו של וחטנג גורגסלי. התנ"ך תורגם אף הוא לגאורגית במאה החמישית.

הדתות של המיעוטים הם: מוסלמים 9.9%, ארמנים אפוסטולים 3.9%, נוצרים קתולים 0.8%. וזאת על פי מפקד אוכלוסין משנת 2002. כמו כן, הצהירו באותו מפקד 0.8% על דת אחרת ו-0.7% הצהירו כי הם לא דתיים כלל.

ראה גם האסלאם בגאורגיה.

[עריכה] יהדות גאורגיה

ערך מורחב – יהדות גאורגיה

בגאורגיה יושבת קהילה יהודית עתיקת יומין ויש הסבורים שראשיתה עוד מימי חורבן בית ראשון.

למרות תעמולה אנטי-יהודית בתקופת השלטון הסובייטי, ההגנה על בית הכנסת בקוטאיסי ומכתבם של 18 משפחות יהודיות למזכ"ל האו"ם ב-1969 היו לסמל במאבקם של יהודי ברית המועצות למען העלייה.

מסוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 עלו רבים מהם לישראל. גל העלייה השני, שכמעט סיים את החיים הקהילתיים היהודיים, הגיע בשנות ה-90.

כיום מספרם של יהודי גאורגיה נאמד ב-7,000.

קהילת יהודי גאורגיה פיתחה מימי קדם ניב שנשמר עד היום ונקרא גרוזינית יהודית (Gruzinic).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גאורגיה