הפייטה הפלורנטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסל הפייטה הפלורנטינית, פירנצה.
הגדל
פסל הפייטה הפלורנטינית, פירנצה.

הפייטה הפלורנטינית, המכונה גם ההורדה מהצלב, הוא פסל שיצר הפסל מיכלאנג'לו בואונרוטי.

הפייטה הפלורנטינית נוצרה בשנת 1550 בקירוב, בשנות חייו האחרונות של מיכלאנג'לו, כשהיה בסביבות גיל 70. הפסל מוצג במוזיאון של הקתדראלה בפירנצה (Museo dell'Opera del Duomo)

הפסל הוא גדול ומוצק, עשוי משיש, ומתנשא לגובה 226 ס"מ. הוא מתאר את סיפור הורדת ישו מהצלב על ידי מאמיניו, לאחר מותו.

הפייטה הפלורנטינית נקראת כך על שם מקום יצירתה והצגתה, בפירנצה שבאיטליה. לעיתים הוא קרוייה "הפייטה עם ניקדימוס", מאחר שביצירה מופיע ניקודימוס, שליחו של ישו, בדיוקן פניו של מיכאלנג'לו. מיכאלנג'לו בהתקף תסכול ניפץ את ידו ורגלו השמאלית של ישו. את הפסל תיקן תלמידו הפסל טיבריו קאלקאגי (Tiberio Calcagni) וגם השלים את דמותה של מריה מגדאלנה. את הפסל נתן מיכאלנג'לו למשרתו אנטוניו בשנת 1561.

[עריכה] דיון

אחד הדברים המאפיינים את יצירת "הפייטה הפלורנטינית" הוא, שהיא איננה גמורה. הדבר מפורש כהיסוס של היוצר, והיעלמותה של היוהרה לעת זקנה. בנוסף, הפייטה הפלורנטינית היא יצירה כבדה ומסיבית מאוד, המקנה למתבונן תחושה של מוות.

הפייטה ברומא. יצירה קודמת של מיכלאנג'לו, המתארת את אותו ארוע בחיי ישו. כה דומה אך כה שונה
הגדל
הפייטה ברומא. יצירה קודמת של מיכלאנג'לו, המתארת את אותו ארוע בחיי ישו. כה דומה אך כה שונה

פסל זה, שאותו יצר מיכלאנג'לו בגיל מבוגר, הוא יצירת הפייטה השנייה שלו. את יצירת הפייטה המוקדמת שלו, המוצבת בעיר רומא, הוא יצר בגיל 20, כ-50 שנה קודם. בניגוד לפייטה המוקדמת יותר של מיכלאנג'לו, שם אוחזת המדונה בגופתו הרזה והקלילה של בנה המת, הרי שבפסל הפייטה הפלורנטינית, שאותו יצר מיכלאנג'לו בערוב ימיו, גופו של ישו הוא כבד ביותר, עד כי דומה כי ניקודימוס מתקשה להחזיק בו והוא קורס מחמת העייפות או המשקל הרב. ניכרת כאן מסיביות גדולה של הגוף, של המוות, של החומר. ביצירה מופיעה גם דמותה של מריה מגדלנה, המנסה ביחד עם ניקודימוס לתמוך בישו, אולם הם אינם מצליחים להרימו והוא מושך אותם למטה אל המוות.

בתוך הפסל ישנו מתח ועיוות בין הכובד של הגוף והאבן לבין הרגליים הדקיקות, והיעדר הכוח של דמויות האנשים החיים.

זוהי אחת מיצירותיו האחרונות של מיכלאנג'לו, ויש המפרשים אותה כסיכום לחייו. הפירושים הניתנים ליצירת "הפייטה הפלורנטינית" הינם מגוונים. במבט ראשון, המסר שהיצירה מביעה הוא אהבה עד מוות, חמלה ורחמים על ישו המת. במבט נוסף ניתן לראות ביצירה זו צער על אובדן החיים, היופי והנעורים, המאבק שנדון לכישלון במוות המוחשי, המושך את החיים למטה.

פסל הפייטה הפלורנטינית, מוצג בסמוך מאוד לפסל מפורסם אחר של מיכלאנג'לו: דוד, המציג יופי מושלם, און, בריאות ונעורים. למרות ששני פסלים אלה לא נעשו במקור בגלרייה שבה הם מוצגים כיום, הצבתם זה בסמיכות לזה מעצימה את יפי הנעורים של הפסל דוד, ובמקביל את העצב והכאב שבמוות, הבאים לידי ביטוי בפייטה הפלורנטינית.

כאמור, היצירה אינה גמורה. למרות שהיצירה נעשתה בערוב ימיו של מיכלאנג'לו, ההנחה היא, שהיעדר הליטוש האחרון והיעדר הסיום לא נעשו מתוך הכרח, אלא מתוך בחירה של האומן. יתכן שמשמעותם היא אמירה על כאב החיים, שאולי, כמו ביצירתו האחרונה של מיכלאנג'לו, ייגמר רק במוות.

שפות אחרות