ממיר קטליטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממיר קטליטי הוא חלק צינורי במערכת הפליטה של כלי רכב בעלי מנוע בעירה פנימית, המהווה מקום לתגובה כימית שבה שאריות פחמימניות מתהליך הבעירה נשרפות עד תום, על מנת להקטין את זיהום האוויר.
הממיר הקטליטי מורכב בדרך כלל בין סעפת הפליטה לדוד העמעם המרכזי, ובנוי מדוד מתכת המכיל בתוכו מבנה קרמי דמוי חלת דבש המצופה בזרזים שונים. במהלך פעולתו הוא מתלהט מאוד.
תהליך הבעירה בממיר מתרחש מחוץ לתא השריפה שבמנוע ולכן אינו מנוצל להפקת כוח, אך השריפה מפחיתה משמעותית פליטה של מזהמים וגזים כפחמן חד חמצני (CO).
בממיר קטליטי תלת שלבי מתבצעות במקביל 3 תגובות :
1. חמצון של פחמן חד חמצני לפחמן דו חמצני : 2CO + O2 → 2CO2
2. פירוק תחמוצות חנקן לחנקן וחמצן : NOx → O2 + N2
3. חמצון פחמימנים (דלק בלתי שרוף) לפחמן דו חמצני ומים : CxHy +
O2 → xCO2 +
H2O
המערכת מאוזנת סטוכיומטרית כאשר יש אספקת תערובת מאוזנת של דלק ואוויר למנוע. אם יש בתערובת יותר אוויר מהנדרש, המצב מכונה "תערובת ענייה" ושתי התגובות הראשונות מועדפות. במקרה ההפוך של עודף דלק בתערובת יש "תערובת עשירה" והפחתת תחמוצות החנקן מועדפת.
משום שהעופרת המוספת לדלק פוגעת בממיר הקטליטי, הייתה התקנתו הסטנדרטית של זה במכוניות מראשית שנות התשעים ואילך למבשרת עידן הדלק נטול העופרת.

