ברוך אוסטרובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברוך אוסטרובסקי ליד שולחן עבודתו בבית המועצה המקומית רעננה (היום - בית עיריית רעננה)
הגדל
ברוך אוסטרובסקי ליד שולחן עבודתו בבית המועצה המקומית רעננה (היום - בית עיריית רעננה)

ברוך אוסטרובסקי (1960-1890), ראש המועצה הראשון ברעננה, אשר עמד בראשה במשך 28 שנים.

ברוך אוסטרובסקי נולד בעיירה רוגצוב שבפלך וולין באוקראינה בשנת 1890. כבר בילדותו נטמעה בו הכמיהה להשכלה, ללימודים ולציונות. בשנת 1912 עלה לארץ בגפו, עבד עם חלוצי העלייה השניה והצטרף לארגון "השומר". בסוף אותה שנה נסע לארצות הברית, כדי להתחתן עם ארוסתו, שהגיעה מרוסיה. הוא חשב להינשא ולחזור לארץ, אך אז פרצה מלחמת העולם הראשונה ולכן חזרתו התעכבה. בשנת 1913 השתתף בייסודה ובארגונה של חברת "אחוזה א' ניו-יורק", ששמה לה למטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל כדי להקים מושבה עברית, שבה יתיישבו חבריה ויעבדו את אדמתם.

בארצות הברית עסק אוסטרובסקי בהוראה, ונודע כמורה ומנהל דגול בעל ידיעות רבות והשכלה רחבה. הוא לימד היסטוריה, עברית, תנ"ך ואידיש בביה"ס התיכון. היה מנהל הסמינר למורים ומפקח על בתי הספר היהודיים – "Workmen’s Circle". בד בבד עם עבודתו החינוכית, היה פעיל בתנועה הציונית "פועלי-ציון", ועם חבריו נמנו דוד בן-גוריון, בורוכוב ויצחק בן-צבי. הוא היה מנהיגם ועורך עיתונם של תנועות הנוער בארצות הברית.

בשנת 1930 הגשים ברוך אוסטרובסקי הלכה למעשה את הרעיון הציוני, נטש חיי רווחה בארצות הברית ועלה עם אשתו ושני ילדיו הצעירים לארץ ישראל, לרעננה.

אני בתור ציוני , עזבתי את פרנסתי, את הכבוד שרכשתי לי באמריקה, מנהל בית הספר התיכון הניורקי ... יושב ראש אגודת המורים ועורך דיאידישע שול וספרי לימוד שהוצאתי ועליתי ארצה. אין ציוני רק בפה.
-- (מתוך יומנו של אוסטרובסקי)


ברעננה ראה אוסטרובסקי את מפעל חייו, וכראש מועצה הקדיש את כולו לבניית המושבה ולפיתוחה. את תפקידו הציבורי עשה ללא שכר, בנימוק "איני מוכן להרוויח יותר מכל פועל עברי..." ולכן הקים בכספי משכורתו את ה"קרן לסיוע לנזקקים". תושבים רבים עשו את צעדיהם הראשונים ברעננה בסיועו. תרומה ועזרה לזולת היו נר לרגליו, דאגתו לרווחתו של הפועל ויחסו הליברלי לא ידעו גבול. סיסמתו הייתה איחוד הכוחות: איחוד בהקמת לשכת עבודה משותפת, איחוד בעבודה עברית מאורגנת, איחוד בהקמת קופת-חולים משותפת לכל תושבי המקום. איחוד וחיזוק בנק הלוואה וחסכון חקלאי ואיחוד אספקת המים לכל תושבי המושבה.

אוסטרובסקי היה אחד הלוחמים העיקריים לעבודה עברית מאורגנת ועשה לו שם כלוחם ללא פשרות להקניית זכות בחירה לפועלי רעננה בשעה שבמושבות אחרות נשללה זכותם על ידי מערכת חוקים בעזרת ממשלת המנדט.. רעננה התפרסמה כמבצר לעבודה עברית. דגל בחיים צנועים ודעתו הייתה שאין לחיות במותרות, שעה שחלק מהתושבים חיים בתנאים קשים. אוסטרובסקי טיפח יחסי שכנות טובים עם התושבים הערבים מכפרי הסביבה, במיוחד עם אנשי "חירבת עזון". חותמו בהפיכת רעננה למושבה ירוקה, הדוגלת בשוויון ומקדמת את חינוך ילדיה, ניכר עד היום. בימיו הוקמו מוסדות ציבור רבים ובהם מוסדות חינוך, שכן השכלת הדור הצעיר הייתה בראש מעייניו.

הספריה שבביתו הכילה למעלה מ-4,000 ספרים בתחומים רבים כמו: תולדות התנועה הציונית, חקר ארץ ישראל ומדינת ישראל, ספרי היסטוריה, פילוסופיה, אנציקלופדיות וספרות יפה. מהספרים נהנו לא רק בני משפחתו, אלא גם תושבי רעננה שנהגו לפקוד את ביתו. בביקורים אלה נהגו התושבים לעיין בספרים בהדרכתו האישית של אוסטרובסקי, להיעזר בו בענייני חינוך, להתייעץ עימו בענייני דיומא ולהשאיל ספרים.

את הקמת התיכון הראשון הגה ותכנן, אך לא זכה לראותו בהקמתו. היה זה אך טבעי לקרוא לתיכון ברעננה על שמו. סיפור הקמתה של רעננה שזור בסיפור חייו של ברוך אוסטרובסקי והם חרוטים בתולדות המפעל הציוני בארץ ישראל ובנטילת חלק פעיל במאבק להקמת המדינה.

ברוך אוסטרובסקי היה איש דגול, צנוע וישר דרך, איש עשייה וחזון, סופר ומחנך בכל נימי נפשו, מנהיג בעל חוש חברתי מפותח ורגיש לסבל וצרכי הזולת. בערוב ימיו כתב "אנחנו אנשי אמריקה עלינו ארצה, לא כדי שנהיה כאן קפיטליסטים או בעלי נחלאות, אך בכדי להיות ולחיות בין יהודים, במדינה יהודית עצמאית וכדי שנחיה חיים דמוקרטיים, שוויון ויכולת של קיום לכל אזרח ואפילו אם אנו נהיה היחידים בשיטה סוציאלית זאת".