רשות הרבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באזור שאינו שיך ליחיד; לערך העוסק ברשות הרבים בשבת, ראו ארבע רשויות בשבת#רשות הרבים.

רשות הרבים, כאשר עוסקים בכל נושא הלכתי שאינו שבת, היא אזור שאינו שייך ליחיד. לדוגמה, מבני ציבור נחשבים כרשות היחיד לענין שבת, אך כרשות הרבים לענין נושאים אחרים בהלכה. להגדרה זו חשיבות הלכתית בתחומים רבים.

  • דיני נזיקין: המשנה הראשונה של מסכת בבא קמא מגדירה את אבות הנזיקין- "ארבעה אבות נזיקין, השור, הבור, המבעה וההבער"
    • השור- לפי הדעה המקובלת בגמרא, שור פרושו נזקי קרן. כלומר תאונה הנגרמה בידי בעל החיים שלא במהלך החיים הרגיל, אלא תוך כדי תקיפת אדם אחר- על ידי נגיחה, נגיפה (מכה באמצעות הגוף) או בעיטה (גם נשיכה של כלב). הנזק יכול להגרם לאדם או לבהמה. בעל השור יהיה חייב בתשלום על נזק כזה רק אם הארוע קרה ברשות הרבים. כלומר אם אדם או בהמה נכנסו לרשות היחיד, שלא ברשות, ושם הוזקו- בעל השור לא יהיה חייב.
    • הבור: מוגדר כמכשול ברשות הרבים, אם יצרתי מכשול ברשות היחיד שלי, מי שיכנס שלא ברשות ויפגע לא יוכל לתבוע את נזקו.
    • מבעה: לפי הדעה המקובלת מוגדר כנזקי שן ורגל, כלומר נזק במהלך החיים הרגיל, בהמה שאכלה או שדרכה על רכוש של אחר. גם במקרה זה הנזק יהיה בר פיצוי רק ברשות הרבים.
    • הבער: נזקי אש, אם הדלקתי אש ברשות היחיד שלי אך היא התפשטה לרשות הרבים אהיה חייב רק אם התרשלתי בשמירת האש אך לא בכל מצב.
  • דיני חנוכה: מעיקר הדין מטרת הדלקת הנרות בחנוכה היא "פירסומי ניסא" (פירסום הנס) ועל כן יש להדליק את החנוכיה דווקא בחלון הפונה לרשות הרבים.
  • דיני אבידה: התורה מצווה להשיב אבידה לבעליה. בתוך דיני אבידה נקבע כי מציאת אבידה יכולה להיות רק ברשות הרבים. אבידה ברשות היחיד שייכת לבעל הרשות, כלומר לא ניתן "למצוא" אבידה ברשות היחיד.
  • דיני קנין: ידוע הכלל: "חצרו של אדם קונה לו", כלומר במקרים בהם יש מחלוקת בענין בעלות על רכוש, למחזיק ברכוש יש עדיפות שכן "המוציא מחברו עליו הראיה" כלומר נטל ההוכחה הוא על הצד השני. כאשר הרכוש שבמחלוקת נמצא ברשות הרבים אין "מוחזק" ולכן קיים כלל האומר: "רכוש המוטל בספק, יחלוקו".