חניתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קיבוץ חניתה, קיבוץ בגליל המערבי, אחד מיישובי חומה ומגדל.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

חניתה הייתה ישוב יהודי קדום בנחלת שבט אשר. היא מוזכרת בתלמוד כישוב ששכן על הדרך מלבנון לנמלי אכזיב ועכו. מקור שמה הוא בשורש ח.נ.ה מלשון חניה - מקום לחנות ולנוח בו. היישוב שלט על המעבר בין ההרים לעמק הפורה שמתחתיו.

[עריכה] ממצאים ארכיאולוגיים

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום עם העלייה לקרקע בשנת 1938 נמצאו:

  • ממצאים מהתקופה הכלכוליתית (4000 לפנה"ס)
  • מערות מהתקופה הכנענית התיכונה
  • כתובות פיניקיות
  • ממצאים מהתקופות ההלניסטיות והפרסיות
  • חורבות כנסייה עתיקה מהתקופה הביזנטית, כולל רצפת פסיפס מרהיבה ששוחזרה
  • מערות קבורה מאויירות, שרידי בניינים, בארות ומטבעות

ניתן לראות חלק ניכר מהממצאים במוזיאון השוכן בקיבוץ.

[עריכה] העלייה לקרקע

המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 פגע בתוכניות היישוב של התנועה הציונית בארץ ישראל. סכנת ההתקפה על יישובים חדשים ולא מוגנים הובילה למודל חדש - מודל "חומה ומגדל" - הקמת ישוב מוגן המוקף חומה ובו מגדל שמירה ביום עבודה אחד. רכישת אדמות חניתה - 5,000 דונם של אדמת טרשים הררית, עוררה מחלוקת בקרב ההנהגה הציונית, (נטען כי "יהודים אינם יכולים לחיות מההר" וכן הובע חשש, כי בהיות היישוב התנחלות יהודית מבודדת בלב אזור ערבי, יפול השטח במדינה הערבית, אם תקום) אולם בסופו של דבר החליט דוד בן גוריון בתחילת שנת 1938 לאשר את הרכישה. קבוצת המתנדבים תכננה להתיישב בחניתה הציעה תוכנית: להקים מחנה במרחק קילומטר מהכביש, ולאחסן בו מזון, מים, תחמושת, ביגוד וכלי עבודה, כהכנה לעלייה לנקודת ההתיישבות הנמצאת בלב אזור של יישובים ערבים.

בבוקרו של ה-21 במרץ 1938 הגיעו 400 איש וביניהם 100 אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה, רכובים על חמישים משאיות לאזור, מזרחית לכפר הערבי בסה (בצת). הם פצחו בפריצת דרך למחנה וסחבו על גבם ועל חמורים וגמלים ל"חניתה תחתית" את כל הציוד הדרוש. לעת ערב עזבו רוב האנשים את המחנה ורק "פלוגת הכובשים" בת 100 איש נשארה. העלייה לחניתה הייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה ומגדל, להתיישבות באזור חדש הררי, עוין וקשה להגנה. העלייה לקרקע זכתה לסיקור עיתונאי נרחב בעיתוני התקופה. מפורסמת התמונה, שצולמה במהלכה, בה נראה יצחק שדה, חובק משני צדדיו את יגאל אלון ומשה דיין, על גבה כתב חיים ויצמן את המלים הנבואיות "המטה הכללי"(בצרפתית).

בו בלילה הותקפו המתיישבים על ידי ערביי האזור ושניים מהם נהרגו. כך המשיכו ועבדו ובתוך חמישה ימים פרצו דרך לחניתה תחתית. בסך הכול נפלו עשרה אנשים על הגנת המחנה. העבודות נמשכו עד שב-8 באפריל נפרצה הדרך לבית האבן - משכנה של משפחת אריסים ערבית - במקום שכונה "חניתה עילית", אז עברה הקבוצה לשם והשאירה את חניתה תחתית להיות מחנה אימונים לקורס מכי"ם עבור ההגנה.

[עריכה] השנים הראשונות

לאחר שישה חודשים במקום הוחלפו פורצי הדרך בקבוצת "שימרון", שתפקידה היה ליצור תשתית ליישוב חקלאי, אליה הצטרפה מאוחר יותר קבוצת "שגב". כלכלת היישוב התבססה על גידול מטעים וגידולי ירקות, אך בהצלחה מועטה עקב הפיצול הרב של החלקות והמחסור במי השקיה. כמו כן היו ביישוב דיר עיזים, רפת ולול. בכדי להרחיב את מקורות ההכנסה ייסדו בקיבוץ יוזמות שונות, מהן הצליחו שתיים: בית מרגוע ומפעל לייצור כלים לחיתוך מתכת.

[עריכה] היישוב במלחמת העצמאות

בתחילת מלחמת העצמאות נותקו שבעת ישובי הגליל המערבי מהשטח שנועד להיות מדינת ישראל ונמצאו בשטח שיועד למדינה ערבית. ילדי היישוב פונו לחיפה. ביום הכרזת המדינה פרצו הכוחות הלוחמים את המצור והגליל המערבי אוחד עם שאר המדינה.

[עריכה] הקיבוץ כיום

כיום מתגוררים בישוב כ-600 נפש. הקיבוץ מתפרנס מחקלאות ותעשיה. לקיבוץ מטעי בננות, פרדסים וגידולי שדה. כמו כן יש בקיבוץ שני מפעלים:

  • "קוטלב"[1]: מייצר ציפוים מתכתיים על יריעות פלסטיק לתעשיות שונות.
  • "עדשות חניתה"[2]: מייצר עדשות מגע ועדשות להשתלה

הקיבוץ גם מספק שירותי לינה כפרית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

יישובי המועצה אזורית מטה אשר
קיבוצים אדמית · אילון · אפק · בית העמק · געתון · גשר הזיו · חניתה · יחיעם · יסעור · כברי · כפר מסריק · לוחמי הגטאות · מצובה · סער · עברון · עין המפרץ · ראש הנקרה · שמרת
מושבים אחיהוד · בוסתן הגליל · בן עמי · בצת · לימן · נתיב השיירה · עמקא · רגבה · שבי ציון
יישובים קהילתיים אשרת · כליל
יישובי מיעוטים נס עמים · ערב אל עראמשה · שיח’ דנון