נפלם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
נפלם הוא שם כולל של מספר נוזלים דליקים המשתמשים בהם בלחימה,לרוב בנזין במצב ג'ל. נפלם הוא בעצם המעבה של נוזלים אלו, כאשר מעורב עם בנזין הוא יוצר ג'ל דביק ביותר. הוא פותח על ידי ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השניה על ידי כימאים מהרווארד בראשות לואיס פאיסר, והשם מגיע ממרכיבי התערובת, אלומיניום בצורת תמיסה: Naphtha ו Palmtic כלומר פטרול (מצב של נפט) וחומצת שומן (מהחי או מהצומח), אלו היו מתווספים לחומרים דליקים ליצור את הג'ל הרצוי.[1].
אחת הבעיות העיקריות אצל נוזלי בעירה מוקדמים (כמו אלו שהשתמשו בהם בלהביורים) הייתה שהם התפזרו מידי ואזלו מהר מידי. צבא ארצות הברית מצא כי ג'ל בנזין האריך את טווח ויעילות הלהביור, אבל היה קשה יותר לייצור כי לשם כך נדרש גומי טבעי שהיה נדיר ויקר בזמן המלחמה. נפלם הציע אלטרנטיבה זולה ופתר את הבעיות הקשורות לנוזלי בעירה מבוססי גומי.
נפלם מודרני מורכב בעיקר מבנזין ופוליסטירן, ונקרא גם נפלם-B
נפלם היה בשימוש בלהביורים ובפצצות אצל ארצות הברית ובעלות בריתה, לצורך הגברת היעילות של החומרים הדליקים הם עוצבו לבעור בקצב מסוים ולהדבק לחומרים איתם באו במגע. כדי להגיע למצב זה נפלם נמהל בבנזין ברמות שונות. שימוש יעיל (ומסוכן) נוסף הוא בפצצות, נפלם "מרחיק את האוויר הקיים במהירות גדולה" ויוצר כמויות גדולות של פחמן חד חמצני. פצצות נפלם נוצלו בעקבות כך במלחמת וויטנאם בכדי לנקות אזורי נחיתה למסוקים.
אמנם נפלם היא המצאה מהמאה ה20, הוא חלק מהיסטוריה ארוכה של נוזלי בעירה בהם נעשה שימוש בלחימה. אם כי עד לנפלם אלו היו בעיקר נוזלים (ראה אש יוונית). כלי נשק ראשון שהשתמש בנוזל תעברה כתחמושת היה הלהביור הנייד (שחיל חי"ר בודד נשא עליו) שבו השתמשו הכוחות הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, ודגמים אחרים פותחו במהרה על ידי צדדים אחרים.
[עריכה] שימוש במלחמה
ב17 ליולי, 1944, פצצות פנלם הוטלו בפעם הראשונה על ידי טייסי P-38 אמריקאים על מצבור דלק בקאוטנס, ליד סנט לו, צרפת. פצצות נפלם הופיעו לראשונה בזירת האוקינוס השקט בזמן הקרב על טינאן. בזמן מלחמת העולם השניה בעלות הברית הפציצו ערים ביפן בעזרת נפלם, כמו כן השתמשו בו בלהביורים בגרמניה ובאיים בשליטת יפן. היוונים השתמשו בנפלם נגד לוחמי הגרילה הקומוניסטים בזמן מלחמת האזרחים, וכן על ידי כוחות האו"ם בקוריאה, על ידי מקסיקו נגד לוחמי גרילה.
בלוחמה מודרנית השתמשו בנפלם המדינות הבאות (עם הן בעצמן או נגדן): אירן (1980-88), ישראל (1967, 1982), ניגריה (1969), ברזיל (1972), מצרים (1973), קפריסין (1974), ארגנטינה (1982), עירק (1980-88) (1991), סרביה (1994), תורכיה (1963, 1974, 1997), אנגולה, ארצות הברית.
[עריכה] הרכב
נפלם היא לרוב תערבות של בנזין עם מרכיבים מעבים מתאימים. המעבים המוקדמים ביותר היו סבון, אלומינום וחומצות שומן מהחי (רווי, עם מגנזיום) ומהצומח. לפי כמות המעבים ניתן לקבוע את צמיגות התערבות, והיא יכולה לנוע בין סירוף נוזלי לג'ל אלסטי ועבה. שרשרות ארוכות של פחמימן גורמות לערבות להיות עמיד ברמה גבוה למים, כלומר דלקה של נפלם קשה הרבה יותר לכיבוי. דלק מעובה כגון נפלם מנתר ברמה טובה ממשטחים קשים, דבר זה הופך אותו לעיל מאוד לשימוש בשטח בנוי.
ישנם שני סוגים של נפלם: מבוסס שמן עם מעבה אלומינום וסבון, וכן מבוסס שמן עם מעבה שומני (נפלם-B).

