הסכמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תחילת ההסכמות לספרו של הרב י"ד זינגר, "זיו המנהגים"
הגדל
תחילת ההסכמות לספרו של הרב י"ד זינגר, "זיו המנהגים"

בספרות התורנית, "הסכמה" היא מכתב לוואי המופיע בראשית ספר, ובו מעידה אישיות תורנית חשובה על איכותו של הספר.

ההסכמה משמשת למספר מטרות:

  • המלצה על איכותו של הספר וכן על דמותו של המחבר, בעיקר אם אינו מוכר לציבור.
  • פיקוח על תוכן הספר, אישור שלא מופיעים בו מושגים או רעיונות שאינם מתאימים לקוראי הספר, ושהוא ראוי להיכנס לארון הספרים היהודי.
  • לעתים גם ביקורת פרטנית על הספר, הערות והוספות.

בעבר היו להסכמה מטרות נוספות:

  • אזהרה מפני העתקה של תוכן הספר והפרת זכויות יוצרים (במינוח ההלכתי חלק מאיסור הסגת גבול).
  • במקום שמשאבי הדפוס היו מוגבלים, לעתים הועילה ההסכמה למתן עדיפות להדפסת הספר המוסכם על פני ספרים אחרים

ההסכמות החלו להופיע בשערי ספרים במאות האחרונות, לאחר מהפכת הדפוס. ההסכמה הראשונה ניתנה בשנת 1490 בערך לספר "האגור", ספר הלכתי של ר' יעקב ברוך לנדא. ההסכמה הראשונה שעניינה איסור הסגת גבול ניתנה ב-1518 לשלושה מספריו של ר' אליהו בחור.

בדרך כלל נחשבת ההסכמה לרכיב חובה לספר. לפי החתם סופר דרושה הסכמה משלושה רבנים ולפי הרב יוסף חיים זוננפלד מספיקה הסכמה של רב אחד. כיום אין אוכפים את הדרישה לקבלת הסכמה לספר, אלא בעיקר מתייחסים לתוכן הספר.

עם התפתחות טכנולוגיית הדפוס, מובאות היום ההסכמות כצילום של המכתב המקורי על נייר המכתבים של המסכים ולעתים אף בכתב ידו ממש. בדרך כלל מנצלים המסכימים את ההסכמה לשם העתרת שבחים מופלגים על מחבר הספר, בלשון עשירה ועתירת מליצות ולעתים קרובות גם בחרוזים. בדרך כלל ההסכמות כתובות בנוסח המאפשר להסיק אם הממליץ קרא את הספר בעיון, או רק סקר בסקירה חטופה. יש מחברים המגדילים לעשות ומסתפקים בהבאת הסכמה שנתן רב לספר קודם שלהם. לעומת זאת יש מקרים שבהם הרב המסכים מצרף להסכמה רשימה ארוכה של תיקונים והערות לספר (דבר המתפרש בדרך כלל כמחמאה לכותב הספר, שרב גדול מצא לנכון לעיין בקפדנות בספרו).

גם בין הרבנים יש מדרגות שונות; יש רבנים המעניקים ברוחב יד הסכמה לכל כתב יד המובא להם לעיון, ויש כאלה הנמנעים בכלל ממתן הסכמות או נותנים הסכמה רק במקרים נדירים ולאחר בדיקה מדוקדקת של הספר והמחבר. הציבור בדרך כלל יודע לאיזו הסכמה יש לייחס ערך רב ולאיזו - ערך פחות.

בספרי עיון חילוניים אין חובה לתת רכיב זה, אך מחברים חסרי מוניטין נוטים להסתייע בו לעיתים, וגם מחברים בעלי מוניטין אינם בוחלים בו. גודל ההסכמה מחצי עמוד ועד שני עמודים, ובו דברי שבח למחבר ולספרו, מאת בר-סמכא בתחומו של הספר או מאת דמות ציבורית ידועה. דוגמה: "לפני ולפנים", ספרו הראשון של אבשלום אליצור, מתחיל בפתח-דבר מאת פרופ' שלמה שוהם.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים