נפוליון השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נפוליון השני, מלך רומא

נפוליון פרנסואה ז'וזף שארל בונפרט, הידוע כנפוליון השני (20 במרץ 1811 - 22 ביולי 1832), דוכס רייכסטאדט, היה לזמן קצר קיסר צרפת.

נפוליון השני, מלך רומא ונסיך הקיסרות הצרפתית היה בנו של הקיסר נפוליון בונפרט ואשתו השנייה הארכידוכסית מארי לואיז, ביתו של קיסר אוסטריה. הוא הוכתר כ"הוד מלכותו מלך רומא", תואר אשר יועד על ידי נפוליון ליורשו החוקי אך בפועל היה תואר כבוד בלבד. על כן, גם אם היה מגיע נפוליון השני לגיל המאפשר מלכות, לא היה שולט ברומא כלל ועיקר.

שלוש שנים לאחר הולדתו בפריז התמוטטה הקיסרות הצרפתית הראשונה אשר הוקמה בידי אביו ואותה עתיד היה לרשת. נפוליון הראשון, שהודח על ידי הסנאט הצרפתי, ויתר ב-6 באפריל 1814 על כסאו ותוארו לטובת בנו העולל. בנו זה, נלקח על ידי אימו הקיסרית לטירת בלואה שבעמק הלואר. נפוליון השני החזיק בתוארי אביו חמישה ימים בלבד, ולאחר מכן תבעו מנהיגי בעלות הברית, שפלישתם לצרפת הורידה את נפוליון הראשון מכיסאו, שיתפטר ללא תנאי, ובכך ביטלו למעשה את העברת הקיסרות לנפוליון השני התינוק.

לאחר חזרתו של נפוליון הראשון לצרפת, תקופה המכונה "מאה הימים", והתפטרותו החוזרת בסופה, אישר הסנאט הצרפתי ביום ההתפטרות (22 ביוני 1815) את קיסרותו של נפוליון השני אשר שהה באותה התקופה באוסטריה. כניסת כוחות בעלות הברית ב-7 ביולי אותה שנה, שמה קץ לשלטון קצר מועד זה. על אף תקופת שלטונו הקצרה, הוא מוכר בתואר נפוליון השני, למעט בחוגים בונפרטיסטים, שם הוא מכונה "מלך הרומאים". נציג המשפחה הבא לשלוט בצרפת, נפוליון השלישי, לקח לעצמו כינוי זה בהכירו בתקופת קיסרותו של בן דודו הצעיר.

לאחר 1815, חי נפוליון השני - כאסיר למעשה - בארמון הקיסרי ארמון שנברון בווינה, על אף שגלותו לא הוכרזה מעולם בפומבי. בשנת 1818 הוענק לו התואר "דוכס רייכסטאדט" כמעין פרס ניחומים על אובדן ירושתו המקורית - קיסרות צרפת. ב-22 ביולי 1832 הוא נפטר בארמון שבו הוחזק.

בשנת 1940 הועברו עצמותיו של נפוליון השני לצרפת כמחווה אישית של אדולף היטלר. לאחר המעבר נקברו עצמותיו לצד קברו של אביו בבניין האינווליד בפריז.

נפוליון השני נודע בצרפת בכינוי "L'Aiglon" (בצרפתית: "הנשר הקטן"). המחזאי הצרפתי אדמונד רוסטנד חיבר מחזה הנקרא באותו כינוי ומתאר את חייו של נפוליון השני.