ז'אן-בטיסט קלבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן-בטיסט קלבר (9 במרץ 1753 - 14 ביוני 1800). גנרל צרפתי בצבא נפוליון. ידוע בעיקר כמנצח "הקרב מול הר תבור" שהתקיים בין כוחות צרפתיים וכוחות האימפריה העותמנית ואחרים, בין גבעת המורה והר תבור במקום בו מצוי כיום מושב מרחביה ב-16 באפריל 1799, במהלך מסע נפוליון בארץ ישראל.
קלבר נולד בעיר שטרסבורג, מקום בו עבד אביו כבנאי. הוא קיבל הכשרה בארכיטקטורה בפריז ובמקומות אחרים. כנער התערב לטובתם של שני אצילים גרמנים בקטטה בטברנה, ואלו השיגו לו מינוי לבית הספר הצבאי במינכן. לאחר שסיים את חוק לימודיו הצטרף כקצין לצבא האוסטרי, אך פרש בשנת 1783 משום שמצא כי מוצאו הפשוט הינו מכשול בקידומו כקצין.
כששב לצרפת קיבל מינוי כמפקח על הבניינים הציבוריים בעיר בלפור, היכן שלמד היטב את נושא הביצורים ומדעים צבאיים אחרים. בשנת 1792 התנדב לצבא, ובשל ידיעותיו בנושאים צבאיים התקדם במהירות לדרגת ליטננט - קולונל (מקביל לדרגת "סגן אלוף" בצה"ל).
כאשר הגן על העיר מיינץ בחודש יולי 1793 הצטיין, על אף שהעיר נפלה, ושומריה נשלחו לכלא על ידי הממשלה. הוא הושב מייד למינויו כקצין ובאוגוסט 1793 קודם לדרגת גנרל בריגדה (מקביל לתת אלוף בצה"ל). במארס 1794 הצטיין בדיכוי ההתקוממות בחבל ואנדה, וחודשיים לאחר מכן מונה לגנרל ולמפקד דיביזיה. היכרותו הקרובה עם הגנרל מרסו, שהיה כוח עולה בצבא הצרפתי בימים אלו, ועמו הביס קלבר את המלוכנים בלה מאן וסאבני, סייעה לו להתקדם בקריירה הצבאית. ברוח אותם הימים הודח מתפקידיו כאשר התבטא כי כנגד מורדי ואנדה יש להתייחס באופן מתון, אך באפריל 1794 נקרא בחזרה לשירות.
הוא גילה מיומנות ונחישות בפעולות רבות באזור שרלרואה, ובמיוחד בקרב פלארוס (26 ביוני 1794). בחורף של שנת 1795 הטיל מצור על מיינץ. בשנים 1795 ו-1796 החזיק לזמן קצר במשרת המפקד הראשי של הצבא.
לאחר הנסיגה אל הריין סירב לקבל את הפיקוד על הצבא באופן מלא, ופרש לעיסוקים פרטיים בתחילת שנת 1798. הוא שב לשירות כמפקד דיביזיה במסעו של נפוליון למצרים. הוא נפגע בראשו באלכסנדריה כבר בתחילת המערכה, ולא השתתף בקרב הפירמידות. הוא שימש כמושל אלכסנדריה. במהלך מסע נפוליון בארץ ישראל בשנת 1799 שימש כמפקד המשמר הקדמי. הוא כבש את אל עריש, עזה ויפו, וניצח בקרב אל מול הר תבור ב־16 באפריל 1799, שם הביס כוחות גדולים בהרבה מכוחותיו, ואיבטח את אגפו של נפוליון בשעה שזה עסק במצור על עכו.
כאשר שב נפוליון לצרפת לקראת סוף שנת 1799 הותיר את קלבר כמפקד הכוחות במצרים. לאחר המסע הכושל לארץ ישראל, ולאחר התבוסה הימית בקרב על הנילוס, שהנחיל לנפוליון האדמירל הורציו נלסון, היו הכוחות הצרפתיים המותשים רחוקים מרחק רב מצרפת, ללא כל סיכוי לשוב אליה או להחזיק בשטחים שכבשו. הוא נשא ונתן עם האדמירל סידני סמית באל עריש, אך מפקדו של סמית, לורד קית', סירב לאשר את התנאים, שכללו החזרה של הלוחמים אל אדמת צרפת. בצר לו התקיף קלבר את התורכים בהליופוליס בכוח של 10,000 איש כנגד 60,000. הוא הביס את התורכים בקרב זה שהתרחש ב20 במרץ 1800, שב וכבש את קהיר אשר התמרדה כנגד השלטון הצרפתי.
בסמוך לאחר נצחונות אלו קלבר נרצח בקהיר על ידי קנאי מוסלמי ב־14 ביוני 1800.


