אוונגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוונגרדצרפתית: Avant-garde, "משמר קדמי") הוא מושג שבמשמעותו המקורית תיאר כוח חלוץ צבאי ההולך לפני המחנה, ובהשאלה כינוי לזרמים מהפכניים באמנות: בספרות, במוסיקה ובאמנויות הפלסטיות

המושג אוונגרד הוא חדש יחסית והוכנס לשימוש רק בראשית המאה העשרים. עד מהרה הוא התפשט בכל הלשונות האירופיות וחדר גם ללשון העברית. היום יש מספר פירושים דומים אך שונים למושג האוונגרד: חבורת יוצרים חדשניים, הנאבקים במימסד האמנותי השמרני; יוצרים צעירים הבוחרים במכוון בדרכי ביטוי קיצוניות, והורסים במתכוון דרכי ביטוי ישנות; וחבורת יוצרים המערערת על המקובל באמנות, ומגייסת לשם כך יוצרים מדורות קודמים או מתרבויות רחוקות במקום ובזמן.

סימן מובהק לחבורות האוונגרד בספרות העברית למשל, היה אימוץ מחדש של יוצרים שכוחים וזנוחים, ומתן פירוש חדש ותקף ליצירתם: בשנות השלושים גילה האוונגרד העברי בשירה, בהנהגתו של אברהם שלונסקי, את שיריו ויצירתו של אברהם בן יצחק (סונה); האוונגרד של שנות השישים, בהנהגת נתן זך, אימץ את שיריו ויצירתו של דוד פוגל; חבורת "סימן קריאה" האוונגרדית, שבהנהגת מנחם פרי, אימצה בשנות השבעים והשמונים, את שיריו ויצירתו של אבות ישורון.

לאחר שנות הסער והפרץ של תנועות האוונגרד למיניהן, שבהן הביאו לעולם האמנות תפיסות חדשות ודרכי ביטוי חדשות, הן התנוונו, נעשו שמרניות, התמזגו במימסד האמנותי וסופן שאוונגרד חדש מרד גם בהן.