יחיאל די-נור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"העימות", אחד מספריו של ק. צטניק
הגדל
"העימות", אחד מספריו של ק. צטניק

יחיאל די-נור (פיינר) (16 במאי 1909 - 17 ביולי 2001) סופר שואה. ידוע בכינוי הספרותי "ק. צטניק".

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו

נולד ב-1909 בסוסנוביץ, פולין.

בצעירותו למד בישיבת חכמי לובלין בעיר לובלין, והיה ידוע כעילוי, בין מתי מעט שראש הישיבה לימד אותם קבלה. תקופת השואה עברה עליו, כמו על יהודים רבים באירופה, במחנות עבודה וריכוז. בשואה איבד את כל משפחתו ואת אשתו. כל פרטיו האישיים של יחיאל די-נור טעונים הוכחה. מחקר מקיף יחיד שנעשה בעניין זה מופיע בספרו של חוקר ספרות האידיש והשואה, באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' יחיאל שיינטוך, "מסיח על פי תומו".

לאחר שיחרורו הרגיש צורך עז לתעד ולספר את חוויית השואה לאלו שלא נכחו שם. הוא הקדיש את כל חייו לנושא זה, עד כדי כך שאשתו נינה (אשר בעשור האחרון לחייה שינתה את שמה ל'אלי-יה') נהגה לומר: "החיים במחיצתו היו לא קלים. היה צפוף. בכל פעם שהיה נכנס, היו באים איתו ביחד גם ששת המיליונים". במהלך כתיבת ספריו היה די-נור "מחזיר" את עצמו לאושוויץ: היה מסתגר בחדרו לבוש בכותונת האסיר שלו ולא מתקלח,ישן או אוכל ימים ארוכים.

לאחר שעלה לארץ, התחתן בשנית עם נינה אשרמן, בתם של הגינקלוג הנודע פרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן ואשת האשכולות מלכה (וילנר) אשרמן, כפי שהוא מספר בספרו האוטוביוגרפי העימות, ונולדו לו בן (ליאור - נדל"ניסט) ובת (דניאלה - מוציאה לאור).

נפטר ב-2001 בישראל. בצוואתו ביקש לפרסם את מותו רק בתום השבעה, כדי למנוע ממותו והלוויתו להפוך לאירוע תקשורתי.

[עריכה] עמדותיו

די-נור התנגד באופן נחרץ להסכם השילומים. את תחושותיו בעניין זה הביע בספרו היחיד שלא נכתב כפרוזה, "כוכב האפר", בפואמה "וידרגוטמכטונג / שילומים" ובסוף ספרו: "השעון".

די-נור היה עד במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, שהתקיים בירושלים (1961), מכיוון שהיה בין המעטים שפגשו את אייכמן בתקופת השואה ונותרו בחיים. בתחילת עדותו, טבע לאושוויץ את המונח "פלנטה אחרת". עדותו, שבמהלכה התעלף, הייתה קצרה, ונותרה חרותה בזיכרון הקולקטיבי כאחד מסמלי הטראומה של השואה.

וזו הייתה עדותו:

"אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו… הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק".

לאחר פרוץ האינתיפאדה, בעקבות התעללות של חיילי צה"ל בפלסטינים, התראיין לעיתון, וטען שעם ישראל הם השבת של העולם, וחיילים אלו במעשיהם חיללו את השבת.

עוד לפני השואה עסק בכתיבה. אולם לאחר השואה ראה צורך להשמיד כל זכר לספריו מלפני השואה. הוא טס לארצות הברית ושם, בספריית הקונגרס, השמיד עותק של ספר שירה שכתב לפני פרוץ המלחמה. כן גנב ושרף את העותק האחרון שנשאר, שהיה בספרייה הלאומית בירושלים. את שארית הדפים השרופים שלח למנהל הספריה על מנת להוכיח לו כי הספר הושמד ולא נלקח לספריה פרטית כלשהי. את מעשיו הסביר די-נור בדברים: "הספר הזה היה שייך לעולם שכבר לא קיים, לעולם שנשרף".

ספריו הם, כלשונו, "לא ספרות רגילה, אלא כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ". אפשר לראות בספריו תיעוד של חייו ושל משפחתו. קורותיו בשואה מתוארות בספרו הראשון, "סלמנדרה", שאותו כתב (ביידיש) מיד עם שחרורו מהמחנה תחת שם העט "ק. צטניק" (קצטניק ביידיש ובגרמנית - כינוי למי שנמצא במחנה ריכוז, אשר מקורו בראשי התיבות KZ למילה הגרמנית Konzentrationslager (מחנה ריכוז)). כתב היד של "סלמנדרה" הובא לישראל על ידי שליח הסוכנות באיטליה, השחקן והקריין אליהו גולדנברג, אותו השביע די-נור (אז יחיאל פיינר) להוציאו לאור. הספר תורגם ונערך בידי י"ד ברקוביץ ויצא לראשונה לאור בהוצאת דביר בסוף שנות ה-40 של המאה העשרים. בשנת 2007 תראה אור המהדורה המקורית המלאה והלא ערוכה ביידיש ובעברית, עם הערות מאת פרופ' יחיאל שיינטוך.

סיפורה של אחותו, שאולצה לספק שירותי מין לחיילי הצבא הנאצי, מתואר בספר "בית הבובות". ספר זה תורגם ליותר מ-32 שפות, יצא לאור בתחילת שנות ה-50 של המאה העשרים ולמעשה יצר ז'אנר חדש של תיעוד ביוגרפי כסיפורת.

סיפורו של אחיו הצעיר, מוני, שכילד חווה התעללות מינית במחנה הריכוז, מתואר בספר "קראו לו פיפל" אף הוא ראה אור בשנת ה-50 של המאה העשרים.

בשנות ה-60 כתב את "כוכב האפר" - היחיד מבין ספריו שאינו פרוזה אלא מקבץ פואמות. ספר זה יצא גם כאלבום בשלוש שפות (עברית, אנגלית ויידיש) תחת השם "השעון אשר מעל הראש". לאלבום נתווספו ליתוגרפיות של האמן גרשון קניספל והוא הפך למבוקש על ידי אספנים בעולם.

בסוף שנות ה-60 ראה אור הספר "כחול מאפר" (מאוחר יותר יצא שוב לאור תחת השם "העימות") הסוגר את מעגל חייו של די-נור ומתעד את חיי משפחתו בישראל, את המפגש עם אשתו נינה, את ימיה הראשונים של המדינה, את מחלת הנפש שבה לקתה נינה, את הולדת ילדיו ואת הקונפליקט עם ערביי ארץ ישראל כמראה לשבר הזהות היהודי-ישראלי.

יוצא דופן מבין ספריו, הוא הספר "צופן א.ד.מ.ע." - ספר מיסטי רווי דימויים קבליים שנכתב בעקבות טיפול ב-LSD בידי פרופ' באסטיאנס ההולנדי, שהתמחה בטיפול בניצולי שואה באמצעות טיפול בטרנס בהשפעת סמים. האותיות א.ד.מ.ע. נכתבו על ידי די-נור בראש כל אחד מספריו. הוא סרב להסביר את פשרן, אך סיפר כי אותיות אלו הצילו אותו ממוות כששהה באושוויץ. הפרופסור שיינטוך, מהחוג ללשון וספרות יידיש במכון למדעי היהדות מהאוניברסיטה העברית טוען כי אותיות אלו מייצגות את ראשי תיבות של התפילה "אלהא דמאיר ענני", הנחשבת כתפילת הצלה מאגית והיא מכוונת לתנא רבי מאיר. הספר "צופן א.ד.מ.ע." שראה אור בשנות ה-80 של המאה העשרים, מתאר את תחושותיו של די-נור בשואה במבט רטרוספקטיבי תחת השפעת הסם. בעקבות הטיפול שעבר כעבור שלושים שנה מעת הטראומה, שינה די-נור את הגדרת אושוויץ כפלנטה אחרת ושואה קוסמית, וקבע שאת אושויץ לא יצר השטן, אלא האדם באשר הוא אדם, "אנשים כמוני וכמוך" (צופן אדמע עמ' 123,119).

ספריו הדרמטיים, על השואה ועל זוועות אושוויץ, נלמדים בבתי הספר בכיתות הגבוהות כחלק ממערכי השיעור לקראת הנסיעות המאורגנות למחנות ההשמדה. כל ספריו תורגמו לשפות רבות והתפרסמו ברחבי העולם.

[עריכה] רשימת ספריו לאחר השואה

  • סלמנדרה (1946)
  • בית הבובות (1953)
  • כוכב האפר (1966)
  • קראו לו פיפל (1969)
  • צופן א.ד.מ.ע. (1987)
  • השעון (1969)
  • העימות מהדורה מחודשת של "כחול מאפר" (1989)

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות