כלכלת אוזבקיסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוזבקיסטן הייתה אחד האזורים העניים ביותר בזמן שלטון ברית המועצות, כאשר יותר מ־60% אחוז מהאוכלוסייה גרו בקהילות עירוניות צפופות.

כיום אוזבקיסטן היא יצואנית הכותנה השלישית בעולם, יצרנית גדולה של זהב וגז טבעי, ויצרנית אזורית משמעותית של כימיכלים ומכונות.

לאחר העצמאות בדצמבר 1991 הממשלה ניסתה לתמוך בכלכלה הסובייטית שלה על ידי סובסידיות, שליטה על הייצור ופיקוח מחירים הדוק. אולם לאור אחוז האינפלציה הגבוהים, הממשלה החלה ברפורמה כלכלית באמצע 1994 במסגרתה היא הפעילה מדיניות מוניטרית הדוקה, הגבירה הפרטה, הקטינה במקצת את השליטה הממשלתית בכלכלה ושיפורה את הסביבה למשיקעים חיצוניים.

המדינה ממשיכה להשפיע על הכלכלה בצורה דומיננטית, והרפורמה נכשלו כל כך עד שהיה צורך בשינויים מבניים רבים. קרן המטבע הבינלאומית השעתה את ההסכם עם אוזבקיסטן בנוגע ל־185 מיליון הדולר לקראת סוף 1996 בגלל צעדי הממשלה שגרמו לתנאים אשר לא אפשרו להעביר את ההון.

אוזבקיסטן הגיבה לתנאים החיצוניים השליליים שנוצרו על ידי המשבר הכלכלי האסייתי והרוסי בכך שהיא הידקה את היצוא והשליטה על המט"ח, על הכלכלה שלה שהייתה סגורה ומסוגרת עוד קודם לכן.

במילים כלליות מדינה תמיד הייתה מדיניות שהרחיקה משקיעים חיצוניים וזה היה גורם משמעותי בקפאון הכלכלי בנוסף עוול החוב החיצוני הגדל, אינפלציה תמידית, ואקלים עסקי צונן.

[עריכה] אבטלה ואבטלה סמויה

למרות הצהרות רשמיות של הממשלה על צמיחה בשיעור של 4.2 אחוזים בשנה בתוצר לנפש, הצמיחה בפועל מוערכת בכ־2 אחוזים בלבד. מקור ההבדל הוא באבטלה הגבוהה, עודף כח עבודה בלתי מנוצל ואבטלה סמויה בעיקר בענף החקלאות, שעדיין מהווה מקור תעסוקה לכ־60 אחוזים מכח העבודה במדינה.


[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות