נטע רבעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נטע רבעי הוא כינוי לפירות שגדלו בשנה הרביעית לנטיעת האילן. פירות אלו קדושים, ויש לאכלם (או לאכול את דמי שוויים) בירושלים, בטהרה.

[עריכה] מקור המצווה

נאמר בספר ויקרא, פסוקים כ"ג-כ"ד: וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.

על פי ההלכה, אסור לאכול מפרות האילן במשך שלשת השנים הראשונות לנטיעתו, ופירות אלו נקראים ערלה. כאשר מסתיימות שלוש השנים עדיין אין הפירות מותרים באכילה לכל אחד. הם נחשבים לקדושים, ויש להתייחס אליהם כדרך שמתייחסים למעשר שני, כלומר, להעלות אותם לירושלים ולאכול אותם שם בטהרה. אם לא ניתן לעלות מיד לירושלים, מותר להמיר את הפירות בדמים - בשווי הפירות, ולאחר מכן לעלות לירושלים, לרכוש מוצרי מזון עם מעות אלו, ולאכול אותם שם בטהרה.

[עריכה] טעמי המצווה

טעמים שונים ניתנו לה:

  • ספר החינוך כתב שמצוה זו באה להודות ולהלל לה' על טובו, שהעניק לנו פירות. לפיכך נקרא בפסוק "הילולים לה'".
  • טעם נוסף הוא שמכיון שהאדם יצטרך לעלות לירושלים, לאכול שם את פירותיו - הוא יקבע אט אט את מושבו שם, ובניו והוא יוכלו להתבסם מדברי התורה של החכמים המתגוררים במקום.
  • הרמב"ן כתב גם כן שבהבאת הפירות יש משום הודאה לה'. אך הוא מוסיף ומפרט שעושים זאת רק בשנה הרביעית כי אז כל הפירות גדלים כראוי, ובשלשת השנים הראשונות עדיין לא מוציא האילן פירות כל צרכו.