אז'ן יונסקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אז'ן יונסקו (Eugen Ionescu) (26 בנובמבר 1909 - 29 במרץ 1994) אחד המחזאים העיקריים של תיאטרון האבסורד. מעבר להלעגה של מצבי החיים הבנאלים, מחזותיו עוסקים בתאור בדידותו של האדם, וחוסר התוחלת שבקיומו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
יונסקו נולד ב-1909 בסלטינה שברומניה, לאב רומני ואם צרפתיה. את רוב ילדותו בילה בצרפת, אך חזר לרומניה ב-1925 לאחר גירושי הוריו. שם למד ספרות צרפתית באוניברסיטה של בוקרשט והתמחה בהוראת צרפתית. ב-1936 נישא לרודיקה בוריליאנו. נולדה להם בת שלה כתב כמה סיפורי ילדים בלתי רגילים. ב-1938 חזר יונסקו עם משפחתו לצרפת, כדי להשלים שם את עבודת הדוקטורט שלו. הוא נשאר בצרפת בעקבות פריצת מלחמת העולם השניה ב-1939, וחיי בעיר מרסיי עד לשיחרור פריס ב-1944, אז עבר לגור בבירה.
ב-1967 ביקר בישראל, ובכרך השני של האוטוביוגרפיה שלו אישר את מוצאו היהודי.
ב-1970 נתמנה יונסקו כחבר באקדמיה ללשון הצרפתית. כמו כן זכה בפרסים ותארים רבים על עבודתו הספרותית, ביניהם פרס ירושלים ב-1973, ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב.
הוא מת בגיל 84, ונקבר בבית הקברות של מונפרנאס.
[עריכה] יצירתו
[עריכה] המחזה הראשון
יונסקו הגיע לתחום התאטרון בשלב מאוחר, כשכתב רק ב-1948 את מחזהו הראשון "הזמרת הקרחת" (גם: "הזמרת בעלת הקרחת", במקור: "La Cantatrice Chauve"). הדבר החל כאשר בגיל 40 החליט יונסקו ללמוד אנגלית בשיטת "אזמיל" - העתקת משפטים שלמים ושינונם. תוך קריאה חוזרת ונשנית של המשפטים הבנאלים הוא גילה להפתעתו שהוא אינו לומד אנגלית כלל וכלל, אלא מגלה אמיתות מדהימות על החיים, כגון העובדה שישנם שבעה ימים בשבוע, או שהתקרה נמצאת למעלה בעוד הרצפה נמצאת למטה. דברים אלה הוא ידע כבר, אך הם היממו אותו בהיותם מטופשים לחלוטין, ועם זאת נכונים מעל לכל ספק.
תחושה זו התחזקה בו עם הפגישה בשיעורים מתקדמים יותר בדמיות מר ומרת סמית'. לתדהמתו, מרת סמית' הודיעה לבעלה כי יש להם שבעה ילדים, כי הם מתגוררים בסביבות לונדון, כי שמם הוא סמית', כי מר סמית' הוא זבן, וכי יש להם משרתת, מרי, שהיא אנגלית כמותם. מה שמדהים במרת סמית', חשב יונסקו, היא השיטה המוקפדת שבה עורכת מרת סמית' את חיפושה אחר האמת. עבור יונסקו, הקלישאות והאמיתות הידועות של ספר הלימוד התפרקו לקריקטורה ופארודיה, ופירקו איתם גם את השפה עצמה לפירורי ביטויים ומילים.
יונסקו החל להעתיק משפטים מספר הלימוד ולהופכם למחזה, "הזמרת הקרחת". הוא ראה את המחזה כעגום וקודר, והופתע לגלות כי חבריו, כמו הקהל שיבוא בהמשך, מצאו את המחזה מצחיק עד דמעות. המחזה הוצג לראשונה ב-1950 בבימויו של Nicolas Bataille. ההצגה הייתה כשלון מוחלט, ולא זכתה לכל תשומת לב ציבורית, עד אשר קמו מספר מבקרים וכותבים מוכרים וציינו את גדולתו של המחזה.
[עריכה] עבודות מוקדמות
עבודותיו המקדמות ביותר של יונסקו, שהיו גם החדשניות ביותר, היו מחזות מערכה אחת: הזמרת הקרחת (1950), השיעור (1951), הכסאות (1952), וז'אק (1955). מחזות אבסורדים אלה, אותם כינה "אנטי-מחזות", מבטאים את תחושות הניכור וחוסר האפשרות והעקרות שבתקשורת, ויחד עם זאת לועגים לקונפורמיזם הבורגני וסוגי התאטרון הרגילים. במחזות אלה דחה יונסקו את קו העלילה הרגיל כבסיס המחזה, ובמקום זאת השתית את המבנה הדרמטי על מקצבים מאיצים ועל חזרה מעגלית. הוא התעלם מפסיכולוגיה ומדיאלוגים נהירים, וכך צייר עולם בלתי-אנושי, המכיל רק דמויות מכניות, בובתיות, המשוחחות ביניהן במשפטים סתומים או בלתי סבירים. בשלב זה הלשון שבפי הדמויות מתדלדלת, ומילים וחפצים מקבלים חיים משל עצמם, המכריעים בהדרגה את הדמויות ויוצרים תחושת אימה.
[עריכה] מחזות באורך מלא
ב"רצח ללא שכר" התחיל יונסקו לחקור מצבים דרמטים מתמשכים יותר, שבתוכן דמויות אנושיות רבות יותר. אלה כוללות את הדמות ברנגר, דמות מרכזית ברבים ממחזותיו של יונסקו, שהאחרון בהם הוא "טיול באויר". ברגנר הינו דמות אוטוביוגרפית למחצה המבטאת את תמיהתו וחרדתו של יונסקו לנוכח מוזרותה של המציאות. הוא תמים באופן משעשע וזוכה לאהדת הצופים. ב"רצח ללא שכר" הוא נתקל במוות בדמותו של רוצח סדרתי. ב"קרנפים" הוא רואה את ידידיו הופכים לקרנפים בזה אחר זה, עד שהוא ניצב לבדו ללא-שינוי מול מגפת הקונפורמיזם. במחזה זה מבטא יונסקו יותר מכל את אימתו מקונפורמיזם אידאולוגי, בהשראת עליית התנועה הפשיסטית משמר הברזל ברומניה בשנות השלושים של המאה הקודמת. ב"המלך הנוטה למות" ברגנר הוא "המלך ברגנר הראשון", דמוי כלאדם המנסה {...}
[עריכה] עבודות מאוחרות
עבודותיו המאוחרות של יונסקו זכו לפרסום פחות. אלה כוללות את "הצמא והרעב" 1966, "משחקי טבח" 1971, "מקבת" 1972 (גרסה שלו למקבת' של ויליאם שייקספיר), ו"Ce formidable bordel".
להוציא ליברית לאופרה שמעולם לא הועלתה, יונסקו לא כתב לתאטרון אחרי המחזה "מסע בין המתים" ב-1981, עם זאת, "הזמרת הקרחת" מוצגת בתיאטר דה לה הושט (Théâtre de la Huchette) באופן קבוע וללא הפסקות, משנות החמישים ועד היום.
[עריכה] יצירותיו
- אוסף מאמרים שנקרא Na
- תזה על "נושאי החטא והמוות בשירה הצרפתית מאז בודלר"
- "הזמרת הקרחת"
- "ז'אק"
- ההצגה "הכסאות"
- "קורבנות החובה"
- ה"שיעור"
- "הדייר החדש"
- "אמנדה"
- המחזה "אימפרוביזציות"
- הסיפור, "תמונתו של קולונל"
- מחזה, "הרצח ללא שכר",המבוסס על הסיפור "תמונתו של קולונל"
- "קרנפים"
- "המלך נוטה למות"
- "דו סיוט"
- "טיול באוויר"
- "הצמא והרעב"

