IEEE 802.11
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא פיסוק שגוי וקישורים פנימיים חסרים. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| HTTP, SMTP, FTP, IRC, SNMP, SSH ... | Application |
| SSH ... | Presentation |
| Session | |
| TCP, UDP, SCTP, RTP, DCCP ... | Transport |
| IPv4, IPv6, ICMP, RIP, IPX ... | Network |
| Ethernet, Token ring, FDDI, ARP ... | Data Link |
| 802.11 WiFi ... | Physical |
| Application | HTTP, SMTP, FTP, SSH, IRC, SNMP, SIP ... |
| Transport | TCP, UDP, SCTP, RTP, DCCP, ICMP ... |
| Network | IPv4, IPv6, ICMP, ARP, IPX ... |
| Physical | Ethernet, 802.11 WiFi, Token ring, FDDI, ARP ... |
IEEE 802.11 הוא משפחה של תקנים לרשתות מקומיות בחיבור אלחוטי (Wireless LAN, WI-FI) שפותחו על ידי קבוצה 11 של הועדה לתקני LAN/MAN של ארגון ה-IEEE (ועדה IEEE 802). המונח מתייחס גם לתקן 802.11 המקורי, שכעת נקרא "802.11legacy".
משפחת התקנים 802.11 כוללת שש שיטות איפנון לשידור באויר שמשתמשות באותו פרוטוקול תקשורת. השיטות הכי פופולריות הן אלה שמסומנות על ידי השינויים a,b ו-g לתקן המקורי. תחילה נוספה אבטחה ששופרה בשינוי 802.11i. תקנים אחרים במשפחה (c–f, h–j, n) הם שיפורים והרחבות או תיקונים לתקן המקורי. 802.11b היה התקן הראשון שהתקבל בצורה רחבה. לאחריו קיבלו תפוצה רחבה התקנים 802.11a ו-802.11g.
תקנים 802.11b ו-802.11g משדרים בתדר 2.4 ג'יגה הרץ (GHz). תקן 802.11a משדר בתדר 5 ג'יגה הרץ. פעולה בתדרים אלה עלולה ליצור הפרעות מתנורי מיקרוגל, טלפונים אלחוטיים ומכשירי חשמל אחרים שפועלים באותו תחום תדרים, שכן תדרים אלה הם ציבוריים.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרוטוקולים
[עריכה] 802.11 legacy
הגרסה המקורית של תקן IEEE 802.11 ששוחררה ב1997 מפרטת קצבי העברת מידע של 1 ו-2 מגהביט לשנייה על גבי גלי אינפרה אדום לשימוש בתחומי רפואה, תעשיה ומדע. אינפרה אדום נשאר חלק מהתקן, אבל אין לו מימושים.
התקן המקורי גם מגדיר שיטת Carrier Sense Multiple Access עם המנעות מהתנגשויות (CSMA/CA) בתור השיטה לגישה למידע. חלק רב מרוחב הפס מוקרב (בגלל שימוש בשיטת CSMA/CA) כדי לשפר את אמינות העברת המידע תחת תנאים שונים.
לפחות חמישה מכשירים מסחריים שונים של חברות כמו Alvarion, Netwave Technologies ו-Proxim משתמשים בתקן המקורי. החיסרון של התקן הזה שהוא הותיר בחירות רבות לחברות שמימשו אותו. לכן היה קשה לגרום למכשירים של חברות שונות לעבוד יחד. תקן זה היה יותר נוהל מאשר תקן נוקשה שנתן לחברות גמישות רבה. לתקן זה הוסף במהירות תקן 802.11b.
[עריכה] 802.11b
שינוי זה לתקן המקורי אושר ב1999. קצב העברת המידע המקסימלי של 802.11b הוא 11 מגהביט לשנייה והוא משתמש באותה שיטת גישה למידע CSMA/CA שהוגדרה בתקן המקורי. בגלל השימוש בפרוטוקול CSMA/CA, בפועל קצב העברת המידע המקסימלי היה 5.9 מגהביט בשימוש ב-TCP ו-7.1 מגהביט ב-UDP.
מוצרי 802.11b הופיע בשוק מהר מאוד, מפני שתקן 802.11b הוא הרחבה ישירה של שיטת האיפנון DSSS שהוגדרה בתקן המקורי. לכן, מוצרים קיימים שודרגו לתמיכה בתקן החדש. העלייה המשמעותית בקצב העברת המידע (ביחס לתקן המקורי) ביחד עם הורדות מחירים הובילו לתפוצה רחבה של 802.11b.
802.11b משמש לרוב בתצורה של נקודה לנקודות מרובות, שבה נקודת גישה מתקשרת דרך אנטנה כל כיוונית עם לקוח אחד או יותר שנמצאים בתחום הכיסוי של טווח האנטנה. עם אנטנות בעלות הגבר גבוה ניתן להשתמש בתצורה נייחת של נקודה לנקודה לטווחים של עד 8 ק"מ, למרות שהיו הצלחות בשימוש בתצורה זו גם בטווחים של 80-120 ק"מ כשניתן היה ליצור קשר עין עם המשדר. שימוש בתצורה זו מחליף לרוב שימוש בקוים שכורים או תקשורת מיקרוגל מגושמת.
כרטיסי 802.11b מסוגלים לפעול בקצב 11 מגהביט לשניה, אבל ירדו לקצב 5.5, אחר כך ל-2 ואז ל-1 מגהביט לשנייה, אם איכות האות ירודה. מפני שבקצבי העברת מידע נמוכים משתמשים בשיטות קידוד טובות יותר, הם פחות רגישים לרעשים והנחתת האות. הרחבות לתקן 802.11b הגדילו את קצב העברת המידע למהירויות של 22,33 ו-44 מגהביט לשניה, אבל ההרחבות לא אושרו על ידי ה-IEEE. חברות רבות מוכרות גרסה משופרת בשם "802.11b+". הרחבות אלה לא נחלו הצלחה מרובה בגלל פיתוח תקן 802.11g, שיש לו קצב העברת מידע של עד 54 מגהביט לשנייה ויש לו תאימות לאחור לתקן 802.11b.
השימוש המסחרי הנפוץ הראשון שנעשה בתקן 802.11b לתקשורת היה על ידי חברת אפל תחת המותג AirPort. בשאר השוק החברה Linksys היא המובילה בתחום.
[עריכה] 802.11a
תיקון 802.11a לתקן המקורי אושר בשנת 1999. תקן 802.11a משתמש באותו פרוטוקול מרכזי כמו התקן המקורי, פועל בתדר 5 ג'יגה הרץ ומשתמש בשידור מרובה ערוצים (OFDM) של 52 תתי ערוצים בקצב מקסימלי של 54 מגהביט לשניה, שמגיע לקצב מעשי של 20-30 מגהביט לשניה. קצב העברת המידע יוקטן ל-48, 36, 24, 18, 12, 9 ולבסוף 6 מגהביט לשנייה במידת הצורך. לתקן 802.11a יש 12 ערוצים לא חופפים, 8 ערוצים לשידור במרחב סגור ו-4 לשידור נקודה לנקודה. התקן לא תואם לתקן 802.11b, אלא אם כן משתמשים בציוד שממומש בשני התקנים.
מאחר ותדר של 2.4 גי'גה הרץ נמצא בשימוש רב, שימוש בתדר 5 ג'יגה הרץ מעניק לתקן 802.11a יתרון בכך שהוא סובל פחות מרעשים. אולם לשימוש בתדר כה גבוה יש גם חסרונות שנובעים מהגבלת השימוש בתקן רק בקו הראיה, וכך עולה הצורך בעוד נקודות גישה.
למדינות שונות יש הגבלים שונים לתקשורת, למרות שועידת תקשורת האלחוט הבינלאומית בשנת 2003 הקלה על השימוש בתקן 802.11a ברחבי העולם. תקן 802.11a מאושר על ידי מדינות שונות כמו ארצות הברית ויפן, אבל באזורים אחרים, כמו האיחוד האירופי, עבר זמן רב עד שהושג אישור לשימוש בתקן. רשויות ההגבלים באירופה שקלו את השימוש בתקן HIPERLAN במקום, אבל באמצע 2002 תקן 802.11a אושר לשימוש באירופה. בארצות הברית החלטה של ה-FCC עשויה לפתוח לשימוש תחום תדרים רחב יותר לשימוש על ידי ערוצי תקן 802.11a.
מתוך 52 תתי הערוצים של התקן 48 משמשים למידע ו-4 תתי ערוצים לסינכרון עם הפרדה של 0.3125 מגה הרץ. כל אחד מתתי הערוצים הנ"ל יכול להיות BPSK, QPSK, 16-QAM או 64-QAM. רוחב הפס הכולל הוא 20 מגה הרץ עם רוחב פס של 16.6 מגה הרץ בשימוש. משך האות הוא 4 מיקרו שניות עם Guard Interval של 0.8 מיקרו שניות. ההפקה והקידוד של הרכיבים האורתוגונליים של האות נעשים בפס הבסיס בעזרת DSP, האות לאחר מכן נשלח בתדר 5 ג'יגה הרץ מהמשדר. כל אחד מתתי הערוצים ניתן לייצג כמספר מרוכב. הפקת האות במימד הזמן נעשית על ידי התמרת פורייה ההפוכה (IFFT). בהתאם, המקלט דוגם בקצב של 20 מגה הרץ ומבצע התמרת פורייה (FFT) כדי לשחזר את האות המקורי. היתרונות בשימוש ב-OFDM כוללים חסינות לרעשים והגדלת כמות המידע שניתן לשלוח ברוחב הפס בשנייה.
שיווק מוצרים בתקן 802.11a החל בשנת 2001. קצב המכירות לא היה גבוה בגלל מחסור ברכיבים שפועלים בתדר 5 ג'יגה הרץ שדרושים ליישום התקן. תקן 802.11a לא היה נפוץ כל כך גם מפני שתקן 802.11b תפס נתח גדול מהשוק ובגלל החסרונות שלו. בגלל מימוש לא יעיל שגרם לטווח שלו להיות קצר ובגלל תקנות תקשורת. היצרנים של מוצרים בתקן 802.11a הגיבו בשיפור הטכנולוגיה, הגדלת טווח הקליטה של המוצרים (כיום טווח הקליטה של תקן 802.11a דומה לזה של תקן 802.11b) וייצור מוצרים שמסוגלים לפעול תחת כמה תקני 802.11. יש מוצרים דו-מצביים או תלת-מצביים שתומכים בתקן 802.11a ו-b, או 802.11a ,b,g. כמו כן, יש נקודות גישה שתומכות בכל התקנים האלה במקביל.
[עריכה] 802.11g
תקן 802.11g אושר ביוני 2003. התקן פועל בתדר 2.4 ג'יגה הרץ (כמו 802.11b) אבל מסוגל להעביר נתונים לא מעובדים בקצב 54 מגהביט לשנייה או בתפוקה נטו של 24.7 מגהביט לשניה, כמו תקן 802.11a. תקן 802.11g תואם לאחור לתקן 802.11b ומשתמש באותן תדירויות. נעשה מאמץ רב לגרום לתקן 802.11b לעבוד יחד עם תקן 802.11g, אולם נוכחות של רכיב מתקן 802.11b בחלק מהרשתות (בעיקר הישנות יותר) מאט משמעותית את רכיבי 802.11g.
תקן 802.11g סחף את עולם הצרכנים החל מינואר 2003, לפני אישורו. צרכנים עסקיים ויצרנים גדולים חיכו לאישורו הסופי של התקן. בקיץ 2003 הגיע ההכרזה על התקן והוא אושר. רוב הרכיבים הדו-מצביים שתמכו בתקנים 802.11a/b הפכו לתלת-מצביים שתומכים בתקן a,b,g בכרטיס יחיד או בנקודת גישה אחת.
תקן 802.11g הביא תקווה שהוא יהיה מהיר יותר, אבל התוצאות האמיתיות היו שונות בגלל מספר סיבות: תאימות נמוכה עם מוצרים שפועלים בתקן 802.11b בלבד, חשיפה לאותן הפרעות כמו של תקן 802.11b, מספר ערוצים נמוך (3 ערוצים לא חופפים, כמו בתקן 802.11b) והעובדה שקצבי העברת המידע המהירים של תקן 802.11g רגישים יותר להפרעות מאשר תקן 802.11b, מה שמביא להורדת קצב העברת המידע על ידי המכשיר לקצבים דומים לזה של תקן 802.11b. המעבר למוצרים דו-מצביים ותלת-מצביים מביא להוזלה בעלויות (למשל בגלל שילוב הכול בשבב יחיד). שימוש במוצרים תלת-מצביים מבטיח תפוקה מקסימלית בכל סביבה שהיא.
מוצר קנייני חדש בשם Super G משולב בחלק מנקודות הגישה כיום. מוצר זה מגביר את מהירות הרשתות עד לקצב של 108 מגהביט לשניה. מוצר זה עלול לשבש רשתות אחרות ולא לתמוך בכל כרטיסי b ו-g. כמו כן, שיטות בשם Packet Bursting קיימות בחלק מהמוצרים והן מגדילות את קצב התעבורה. אולם מוצרים אלה לא תואמים עם כל המכשירים הקיימים.
היצרן הגדול הראשון שהשתמש בתקן 802.11g היה אפל תחת המותג AirPort Extreme. חברת סיסקו קנתה בזמנו את חברת Linksys שמימשה את התקן ועל ידי כך הציעה התקן רשת אלחוטי משלה בשם Aironet.
[עריכה] 802.11n
בינואר 2004 ארגון הIEEE הודיע על יצירת צוות משימה חדש לפיתוח הרחבה לתקן 802.11 לרשתות מקומיות בתקשורת אלחוטית. תפוקת המידע תהיה בסביבות 100 מגהביט לשנייה (שתדרוש קצב העברת מידע לא מעובד במהירות גבוהה עוד יותר דרך השכבה הפיזית), והתקן יהיה מהיר פי 4-5 מתקן 802.11a או 802.11g ופי 20 מתקן 802.11b. כמו כן טווח הקליטה יהיה גדול יותר.
יש שתי הצעות מתחרות לתקן 802.11n שמצפות לאישור: WWiSE (World-Wide Spectrum Efficiency) שנתמך על ידי חברת Broadcom, ו-TGn Sync שמגובה על ידי אינטל ופיליפס. TGnSync ו-WWiSE דנים על איך ניתן למזג את שתי ההצעות. תהליך התקינה צפוי להסתיים בסוף שנת 2006.
תקן 802.11n נבנה על התקנים הקודמים בתוספת MIMO (multiple-input multiple-output). האנטנות הנוספות של המשדר והמקלט מאפשרים תפוקה גבוהה באמצעות ריבוב מרחבי וטווח מוגבר באמצעות שינוי האות במרחב (Spatial Diversity) כנראה על ידי שיטות קידוד כמו קידוד Alamouti.

