קרב טננברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בקרב טננברג, קרב מימי מלחמת העולם הראשונה; לערך העוסק בקרב טננברג שנערך בשנת 1410, ראו קרב גרונוולד.
טננברג
עימות:

מלחמת העולם הראשונה

תאריך:

17 באוגוסט עד 2 בספטמבר, 1914

מקום:

ליד טננברג

תוצאה:

ניצחון גרמני מוחץ

הצדדים הלוחמים
גרמניה רוסיה
מפקדים
פילד מרשל פאול פון הינדנבורג גנרל אלכסנדר סאמסונוב גנרל פאבל רננקמפף
כוחות
210,000 איש 150,000 איש
אבדות
20,000 30,000 הרוגים ופצועים; 95,000 שבוים

קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במלחמת העולם הראשונה הינו אחד הנצחונות הגדולים של צבא גרמניה במלחמה זו, שתוצאותיו האסטרטגיות, הן בחזית המזרח והן בחזית המערב, השפיעו השפעה של ממש על המלחמה.

תוכן עניינים

[עריכה] ההקדמה לקרב

בשנת 1914 הייתה אירופה מוכנה למלחמה. רוסיה עמדה לצד מדינות ההסכמה, בכוח עצום של שישה וחצי מליון חיילים הזמינים לאחר גיוס לשעת קרב. התוכנית שסוכמה בין המטות הכלליים של אנגליה, צרפת ורוסיה הייתה כי אם תפרוץ מלחמה, תפלוש רוסיה בכוח גדול לפרוסיה המזרחית, במטרה למשוך כוחות גרמנים רבים ככל האפשר, ולהקהות את עוקצה של המתקפה הגרמנית במערב. המתקפה אמורה הייתה להיות בכוח של שתי ארמיות, המתפצלות על מנת לעקוף את המחסום הטבעי של האגמים המזוריים.

הגרמנים, מצדם, ראו בפרוסיה המזרחית את לבה ההיסטורי של ממלכתם. עם זאת, היה המטכ"ל הגרמני שבוי בקונספציה של "תוכנית שליפן". תוכנית זו, שהוכנה על ידי הגראף אלפרד פון שליפן, הייתה תוכנית מדוקדקת ומפורטת עד רמת החייל הבודד, כיצד לנצח במלחמה, לכשתפרוץ. תוכנית זו לא כללה הקצאת כוחות ניכרים לאזור פרוסיה המזרחית (כשמינית מכלל הכוח הגרמני), שכן על פי התוכנית, הרוסים יפלשו בכוחות מצומצמים, משום שהגיוס הרוסי יקח הרבה זמן (להערכת שליפן לפחות חודש). עיקרה של תוכנית שליפן נגע לפלישה לצרפת, והיא הייתה בנויה על עקרון "הדלת המסתובבת" לפיה החלשת האגף השמאלי של הפלישה לצרפת תגרום לזרימת כוחות צרפתיים לאגף זה, דבר שיאפשר את הפריצה באגף הימני, החזק, שיגיע לפאריס דרך בלגיה. התוכנית הייתה תלויה באופן קריטי בהקצאת כוחות במספרים מסוימים, שכן היא הייתה מבוססת על תמרון אחד ויחיד, "הזדמנות יחידה", ועל מתקפה ותנועה מהירה בנתיב מסוים, תוך התעלמות מתנועות צבאיות של האויב, שאינן קשורות בקרב ההכרעה של "הכנף הימנית".

עם זאת, בשנת 1914 היה שליפן מת זה כשנה, ואת מקומו בראשות המטכ"ל הגרמני תפס פון מולטקה (הצעיר), אשר נטה לחששות ולדכאונות, והיה הססני מטבעו.

רציחתו של הארכידוכס פרנץ פרדיננד הציתה את האש שגרמה לפרוץ המלחמה. פלישת אוסטרו-הונגריה לסרביה הניעה את הגלגל ההיסטורי, שגרם למלחמה בין רוסיה ובין גרמניה. ב1 באוגוסט 1914 פקע תוקפו של אולטימטום גרמני לרוסיה לפזר את כוחותיה שעמדו בכוננות על הגבול, והמלחמה הוכרזה.

[עריכה] ההתקדמות הרוסית אל טננברג

הרוסים, נאמנים לתוכניתם, לאחר התארגנות וגיוס מילואים, פלשו לפרוסיה המזרחית ביום 12 באוגוסט 1914, בכוח של שתי ארמיות. הארמיה הראשונה שהייתה תחת פיקודו של הגנרל פאבל רננקמפף, ומנתה כמאתיים אלף לוחמים, יצאה לדרך מצפון, והארמיה השנייה בפיקודו של הגנרל אלכסנדר סמסונוב, יצאה לדרך בנתיב דרומי בסד"כ דומה, כמה ימים לאחר מכן. מולן עמדה הארמיה השמינית הגרמנית בפיקודו של הגנרל פריטוויץ, שהייתה שווה בכוחה לאחת מן הארמיות הרוסיות, אם כי כוח האש של הארמיה הגרמנית היה עדיף על כוח האש של הארמיה הרוסית המקבילה לה.

בימים הראשונים של הפלישה הרוסית, החלו הגרמנים נסוגים מפני הכוח העדיף. נסיגה זו, תוך כדי קרב, הייתה הרסנית. היה מדובר באזור כפרי מאוכלס, והגייסות הנסוגים התערבו באוכלוסייה, בקר, ועגלות, אשר סתמו את דרכי הנסיגה, וגרמו לתוהו ובוהו ולחוסר משמעת. עם זאת, הרוסים, אשר לא היו מאורגנים ללוחמת תנועה מודרנית, לא יכלו לנצל את המצב על מנת לפרוץ דרך הקווים הגרמנים ולהגיע להישגים טריטוריאלים וטקטיים. הם המשיכו בתנועתם באופן כבד, לפי נתיב שנקבע מראש.

ב22 באוגוסט הודח פריטוויץ מן הפיקוד על הכוחות במזרח פרוסיה, ואל החזית הובהלו הגנרל בדימוס פאול פון הינדנבורג שקיבל על עצמו את הפיקוד על הכוחות, לאחר שפרש משירות צבאי פעיל מספר שנים לפני כן, וראש המטה אריך לודנדורף אשר זה עתה סיים בהצטיינות את כיבוש המבצר הבלגי בעיר לייז'. עם הגיעם אל שדה הקרב, התקבלו על ידי הקולונל מקס פון הופמן, שפרש בפניהם תוכנית נועזת. אל מול הארמיה של רננקמפף בצפון, יושאר אך מסך שתפקידו יהיה לעכבה, והארמיה השמינית תטיל את כל כוחותיה להשמדת הארמיה של סמסונוב בדרום. תוכנית זו התבססה על העובדה כי כוחות של הארמיה השמינית, בפיקודו של הגנרל הרמן פון פרנסואה, כבר היו במצב בו יכלו לנתק את נתיבי האספקה של סמסונוב, עקב סירובו של פרנסואה לפקודה שקיבל מפריטוויץ לסגת בשלב מוקדם יותר של המערכה.

בינתיים, פעלו הכוחות הרוסיים כמסייעים לתוכנית זו. כוחותיו של רננקמפף האטו מאוד את התקדמותם, בעוד כוחותיו של סמסונוב האצו את ההתקדמות, שכן סברו שהם רודפים אחר אויב מובס. מניתוח של המצב בשדה ושל דוחות מודיעין, ראו המפקדים הגרמנים כי רננקמפף לא יהיה במצב בו יוכל לסייע לכוחותיו של סמסונוב משיפתחו הגרמנים במתקפה.

[עריכה] קרב טננברג

ביום 26 באוגוסט 1914 פתחו הגרמנים במתקפה דו ראשית על כוחותיו של סמסונוב. עד מהרה הבין סמסונוב, שהוא אינו משתתף בכיתור של צבא האויב, כפי שסבר, אלא שהוא עתיד להיות מכותר בעצמו. המתקפה מימינו ומשמאלו, החלה בשבירת הכנף הימנית של הארמיה השנייה שבפיקודו. למחרת, ב-27 באוגוסט נפרצה אף הכנף השמאלית, והארמיה השנייה כותרה למעשה, כשכוחותיו של רננקמפף בצפון אינם מסוגלים לתמרן על מנת לסייע לה. המערכה נמשכה עד ל-30 באוגוסט כשביומיים האחרונים היא הופכת מלחימה ניידת לכיתור הכוחות הרוסיים, למערכת השמדה, שכן הכוחות הרוסים איבדו כבר את שדרת הפיקוד, והפכו למסה אנושית בלתי מאורגנת, שכל מטרתה לצאת מן הכיתור שאליו נקלעה.

בליל ה30 באוגוסט התאבד הגנרל סמסונוב ביריה, והדבר חתם את הגולל על תבוסה רוסית כבדה. הארמיה השנייה נמחתה מעל האדמה. נלקחו כתשעים אלף שבויים, ושלושים אלף רוסים נפלו חלל.

הגרמנים כינו את הקרב "קרב טננברג" על שם עיירה באזור, שבה התקיים במאה ה-15 קרב היסטורי בין הפרוסים ובין כוחות סלביים. בקרב זה הייתה התוצאה שונה במקצת, וכוחות פולנים וליטאים ניצחו את הכוחות הטבטוניים. אחד מקרובי משפחתו של הגנרל הינדנבורג נפל בקרב.

[עריכה] תוצאות הקרב

הקרב עצר את הפלישה לפרוסיה המזרחית. הגנרל רננקמפף שכוחותיו בצפון לא נפגעו, החל בנסיגה, שהפכה למרדף המכונה הקרב באגמים המזוריים. למעשה, כבר בשלב זה הוכרעה המלחמה במזרח לטובת גרמניה. מכאן ואילך לא היה ביד רוסיה לנצח במלחמה. הדבר הביא לתסיסה בצבא הרוסי, אשר הביאה בסופו של דבר למהפכה הרוסית, ולחוזה השלום הנפרד בברסט-ליטובסק, ב1918.

תוצאה הרסנית אחת של הקרב הינה כי ההיסטריה הגרמנית מפני אובדן פרוסיה המזרחית הביאה להסטת גייסות מחזית המערב (שני קורפוסי חי"ר ודיבייזית פרשים סך הכול כ-100,000 איש), אל חזית המזרח (אף כי גייסות אלו לא הגיעו בזמן כדי להשתתף בקרב), ולמעשה לאחת הסטיות העיקריות מתוכנית שליפן. זו לא בוצעה כלשונה על ידי הרמטכ"ל הגרמני החששן וההססן, ולבסוף, נופצה כליל בקרב הראשון על המרן כאשר בעקבותיו המלחמה הפכה ממלחמת תנועה, למלחמת חפירות.

הקרב הביא לפרסומם של הגנרלים פון הינדנבורג ולודנדורף כאנשי מלחמה בלתי מנוצחים ולנסיקת הקריירה של לודנדורף עד לפיקוד על הצבא בסיום המלחמה, והקריירה של הינדנבורג כנשיא גרמניה, בתקופת רפובליקת ויימאר ולאחר מכן בימיו הראשונים של שלטון המפלגה הנאצית.

תיאור ספרותי מעולה של הקרב, מצוי בספרו של אלכסנדר סולז'ניצין "אוגוסט 1914". סולז'ניצין מתאר בספר את מהלך הקרב מנקודת הראות הרוסית, תוך העלאת האפשרות כי הקרב, ותוצאותיו (השליליות לדעתו של סולז'ניצין, שהיה אחד המבקרים החריפים ביותר של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות), לא היו מחוייבי המציאות, וכי ההיסטוריה יכולה וצריכה הייתה להסתיים באופן שונה.