סמכות בלתי מעורערת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמכות בלתי מעורערת הוא כשל לוגי של אי-רלוונטיות מקבוצת כשלי פנייה אל הסמכות, שבו הטוען מנסה לחזק את טיעוניו באמצעות הסתמכות על מוסדות, ארגונים או אנשים בעלי סמכות גדולה. מתרמז מהטיעון שעצם אימוץ הטענה על ידי אותם אנשים מספיק כדי להוכיח את אמיתות הטענה, בלי להתייחס לטיעוני הצדדים. את הכשל אבחן בפעם הראשונה פרנסיס בייקון במאה השש עשרה בספרו "נובום אורגנום".
בכשל "סמכות בלתי מעורערת" טמונה הבעייה בכך שהטיעון מנסה להסתמך באופן בלעדי לא על בחינה של הנתונים ודיון עצמאי אלא על דעותיו של מומחה, או שהוא מסתמך על דעת מומחה בלי לעמוד בכללי טיעון פנייה אל הסמכות תקף.
דוגמאות:
-
- "איינשטיין אמר שמכניקת הקוואנטים שגויה משום שאלוהים אינו משחק בקוביות, לכן אני דוחה את תורת הקוואנטים".
- "כתוב בתנ"ך שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים ואם זה כתוב בתנ"ך סימן שזה נכון".

