ציונות דתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ריקוד הדגלים המסורתי של אנשי הציונות הדתית ברחבת הכותל ביום ירושלים.
הגדל
ריקוד הדגלים המסורתי של אנשי הציונות הדתית ברחבת הכותל ביום ירושלים.

הציונות הדתית היא זרם בציונות שכולל את כל הזרמים הדתיים בתנועה הציונית. הציונות הדתית ראתה את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינת ישראל כחובה הנובעת מתורת ישראל. בניגוד לחלק מהציבור הדתי שטען כי גאולת הארץ תתקיים רק עם ביאת המשיח, דגלה הציונות הדתית במעשה אקטיבי אנושי להשגת ריבונות יהודית תוך כדי הטמעת השילוב של "עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל".


תוכן עניינים

[עריכה] תחילת דרכה של הציונות הדתית

ההוגים הראשונים של הציונות הדתית היו הרבנים יהודה בן שלמה חי אלקלעי וצבי הירש קלישר. הם טענו כי השינויים שחלו במעמדם של יהודי מערב אירופה בעקבות האמנסיפציה הן הצעד הראשון לגאולה וכי יש לזרז את הגאולה המשיחית בעזרת הגאולה הטבעית שעיקריה הם - קיבוץ גלויות, שיבה לארץ ישראל, עבודת אדמה ושימוש בעברית כשפה יומיומית. מעשים אלו יובילו בסופו של דבר להגשמת חזון הנביאים ולביאת המשיח.

חלק ניכר מהיהודים הדתיים במדינות אירופה התלבטו או הסתייגו נחרצות ממפעל הציונות, שכן בבסיסו עמדה תנועה חילונית, שהתבססה על האידיאולוגיות החילוניות של הלאומיות המודרנית והסוציאליזם, שברובן היו אתאיסטיות ואנטי-דתיות. היו שראו בציונות מעשה כפירה של "דחיקת הקץ" באמצעות סוכן אנושי, הסותר את תפיסתם שיש לחכות לביאת המשיח, ושאין לאדם לזרז את הגאולה במעשים גשמיים. ואכן ובהתאם לכך, בתחילה הייתה מעורבותם של יהודים דתיים בתנועה הציונית קטנה ולא משמעותית.

[עריכה] הקמת 'המזרחי'

ערך מורחב – תנועת המזרחי

בשנת 1902 (תרס"ב) הוקמה סיעת המזרחי (ר"ת של 'המרכז הרוחני') והצטרפה להסתדרות הציונית, בתור איחוד של הזרמים הדתיים בתוך התנועה הציונית. התנועה הוקמה ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר בעקבות מספר החלטות שהוחלטו בתנועה הציונית והתפרשו כפוגעים באופיה היהודי של ההתיישבות בארץ ישראל. ממשיך דרכו של הרב מוהליבר היה הרב יצחק יעקב ריינס שהנהיג את התנועה עד למותו. מהמזרחי פרשו קבוצה של ציונים-דתיים שדגלו גם בחלוציות ועבודת-אדמה, מעבר לציונות פשוטה, שנקראו "הפועל המזרחי".

תנועת המזרחי הדגישה את הקשר החזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, וראתה בהתעוררות הלאומית סימן דתי מובהק. רעיון זה פותח במיוחד על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

[עריכה] התאולוגיה של הרב קוק

ערך מורחב – אברהם יצחק הכהן קוק
הרב קוק - מהוגי הדעות החשובים של הציונות הדתית.
הגדל
הרב קוק - מהוגי הדעות החשובים של הציונות הדתית.

אחד מהאנשים שהשפיע רבות על הציונות הדתית בארץ ישראל הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרב העיר יפו והמושבות ולאחר מכן כרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל.

הרב קוק פיתח טיעון תאולוגי שהצדיק והתיר את הציונות מבחינה דתית, וטען שההתיישבות היהודית בארץ ישראל היא "אתחלתא דגאולה"- תחילתה של הגאולה. עליה לארץ הייתה בעיניו בגדר חובה דתית לכל יהודי. לבו של טיעונו היה שהציונות היא למעשה חלק מ"תוכנית אלוהית" המכוונת מלמעלה, ולכן אינה מהווה כפירה, על אף שהיא מונהגת בידי חילונים.

הרב קוק הוצרך להשיב על הטענה שהועלתה בקרב החרדים המתנגדים לציונות, שאי אפשר לייחס לציונות כל משמעות דתית מפני שהיא מונהגת בידי חילונים גמורים, סוציאליסטים ואתאיסטים, שמניעיהם מבוססים על לאומיות, ורצון להקים חברה סוציאליסטית חלוצית- ולא על רגשות דתיים ואמונה באל. את הקושי פתר הרב קוק בכך שהוא הסביר שהציונים החילוניים, למרות שלכאורה הם כופרים בקיומו של האל ומכחישים כל זיקה דתית, הם למעשה כלי בידיו של האל וממלאים את רצונו, יישוב ארץ ישראל, על אף שאינם מודעים לכך. למעשה, בכל אחד מהם קיים ניצוץ יהודי של אמונה, שקיים בקירבם על אף שהם אינם מודעים לו. לכן, אליבא דקוק, תפקידה של הציונות הדתית הוא לעזור לחלוצים החילוניים לגלות ניצוץ זה ולדאוג שלציונות יהיה גם אופי יהודי אמוני וכבוד לדת ולמסורת. הרב קוק האמין שאם הציונים הדתיים יסייעו ככל יכולתם ליישוב הארץ והגנתה, יהוו מופת ודוגמה, וילמדו את הציונים תורה באהבה ובנועם, הציונים יגלו את הניצוץ הדתי שבהם, שיהפך לאור - ובכך תתקרב הגאולה.

פרופ' שלמה אבינרי בספרו "הרעיון הציוני לגווניו", סיכם את הטיעון של הרב קוק בנוגע לציונות החילונית: "וסופם של חלוצים אלה, המגששים בעוורון החילוניות, אך האור הגנוז שבהם מוליכם אל דרך הגאולה - סופם ש'מלא-לשמו' יגיעו 'לשמו' ".

[עריכה] הציונות הדתית אחרי קום המדינה

כיפות סרוגות, אחד מסממני הלבוש המרכזיים של הציונות הדתית.
הגדל
כיפות סרוגות, אחד מסממני הלבוש המרכזיים של הציונות הדתית.

ב 1955 התאחדה מפלגת המזרחי עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל - מפלגה דתית לאומית. מפלגה זו הייתה נוכחת בכל מושבי כנסת ישראל מקום המדינה. ראשיה הבולטים היו ד"ר יוסף בורג, זרח ורהפטיג, זבולון המר ובשנים האחרונות יצחק לוי, אפי איתם וזבולון אורלב.

השפעה חשובה על הציונות הדתית הייתה להקמתה של תנועת הנוער בני עקיבא. בנוסף הקמת ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות השפיעה מאוד על התנועה מבחינה דתית.

לאחר מלחמת ששת הימים שינתה הציונות הדתית כיוון ופעלה בעוז, בהשפעת הרב צבי יהודה קוק ישיבת מרכז הרב ותנועת גוש אמונים להיאחזות והקמת התנחלויות בחלקי יהודה שומרון ועזה.

כיום מחולקת הציונות הדתית לזרמים רבים, הן מבחינה דתית והן מבחינה פוליטית. מבחינה פוליטית רוב הציבור המגדיר עצמו ציוני דתי הוא ימני, ויעיד על כך הכיוון הפוליטי אליו הלכה מפלגת המפד"ל בשנים האחרונות, והקמתה של מפלגת תקומה . אך ישנו גם מיעוט משמעותי, שמסתייג מעמדה פוליטית זו וממוסד ההתנחלויות, כמו גם מהשמרנות הדתית - גופים מעין אלו הם מפלגת מימד, תנועת 'נאמני תורה ועבודה' השייכת לקיבוץ הדתי, תנועת "ציונות דתית ריאלית" ועוד.

מבחינה דתית הציונות הדתית מושפעת מגישות וזרמים שונים, ומכאן גם הגיוון שמצוי בתוכה.

[עריכה] הציונות הדתית וצה"ל

תלמיד המכינה הקדם צבאית בעצמונה. שיעור ההשתתפות של בני הציונות הדתית המתנחלים ביחידות הקרביות גבוה מאוד ביחס לאחוזם באוכלוסייה.
הגדל
תלמיד המכינה הקדם צבאית בעצמונה. שיעור ההשתתפות של בני הציונות הדתית המתנחלים ביחידות הקרביות גבוה מאוד ביחס לאחוזם באוכלוסייה.

בעקבות מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים וההתעוררות של גוש אמונים רבים מבני הציונות הדתית והמתנחלים החלו מתגייסים ליחידות הקרביות בצה"ל. לצורך עידוד ההתנדבות וגיבוש מנהיגות ערכית בצבא הקימו ראשי הציונות הדתית ורבניה החשובים מספר מכינות קדם-צבאיות תורניות המכשירות מתנדבים דתיים לתפקידי פיקוד וקצונה בצה"ל. במקביל, נפתחו מספר רב של ישיבות הסדר שבמסגרת מסלול הסדר/מסלול בני ישיבות שילבו שירות קרבי עם לימוד תורני. כיום, הכיפות הסרוגות מהווים חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות של צה"ל. חיילים אלה נחשבים לחיילים איכותיים, ממושמעים ובעלי מוטיבציה גבוהה.

בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני הקיבוצים בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית של המחנה הציוני, המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה. הם מקווים שדרך הקצונה והפיקוד בצה"ל הם יגיעו לתפקידים בכירים וישתלבו בהנהגת העתיד של מדינת ישראל.

בשמאל לעומת זו יש שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של בני הציונות הדתית, על תפקידי מפתח בצבא, היא סכנה למדינה, שיכולה אף להוביל להפיכה צבאית. חשש זה גבר בייחוד על רקע תוכנית ההתנתקות, והוראתם של רבנים מסוימים בציונות הדתית לחיילים לסרב פקודה במקרה של פינוי יישובים.

[עריכה] גופים הקשורים לציונות הדתית

[עריכה] תנועות פוליטיות

[עריכה] מפלגות

[עריכה] מפלגות בעבר

[עריכה] תנועות פוליטיות חוץ-פרלמנטריות

דתיים-ציונים

[עריכה] ארגונים לא פוליטיים

[עריכה] חינוך ונוער

[עריכה] תנועות נוער

[עריכה] זרמים

[עריכה] מנהיגים חשובים בציונות הדתית

[עריכה] רבנים

בעבר:

בהווה:

הדור החדש:

[עריכה] מנהיגים פוליטים

בעבר:

בהווה:

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), מאה שנות ציונות דתית, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2004
  • אשר כהן וישראל הראל (עורכים), הציונות הדתית - עידן התמורות, הוצאת מוסד ביאליק, 2004
  • יואל אלחנן, דת הציונות, הוצאת אזמרך בלאומים, 2003
  • שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, הוצאת עם עובד. פרק 17: "הרב קוק - הדיאלקטיקה של הגאולה"
  • ד"ר יעקב צור, בין אורתודוקסיה לציונות, הוצאת אוניברסטית בר אילן, 2001
  • פרופ' גדעון שמעוני, האידיאולוגיה הציונית, הוצאת מאגנס וההסתדרות הציונית, ירושלים תשס"א. פרק 4: הציונות הדתית-לאומית, עמ' 118-154
  • שמחה רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, הוצאת הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי העולמי, ירושלים תשנ"ט, 615 עמ'

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות