פולמוס גדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בשנת תרמ"ז 1887 ניטש ביישוב הארצי-ישראלי אחד הוויכוחים שעיצבו את דמותה הדתית של המדינה. גדרה הייתה מושבה שהקימו חברי ביל"ו, שבניגוד לרוב עולי העלייה הראשונה לא שמרו תורה ומצוות וחיללו שבת בפרהסיה. הדבר הכעיס אנשים מהיישוב הישן, שטענו שעדיף שהארץ תישאר לא מיושבת, מאשר שתהפוך בית למחללי שבת.

השמועה על המצב במושבה הגיעה גם לחובבי ציון. רבני התנועה הזדעזעו ממה ששמעו והציעו להעניש את המתיישבים. היו מהם שטענו שאם לא יסורו מדרכם יש לגרשם מהארץ. המתונים יותר טענו שיש לאכוף או לפחות להשפיע עליהם את שמירת התורה על ידי שליח מיוחד שישלח מטעמם.

לבסוף ניצחה דעת המתונים. בעצתם של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) והרב אליאשברג, נשלח לארץ הרב יחיאל מיכל פינס כדי להשגיח על הנעשה במושבה. פינס, שהיה מתון באופיו, השפיע על המתיישבים בדרכי נועם ונחל לבסוף הצלחה מסוימת, כאשר בתקנון המושבה הוכנס סעיף של שמירת מצוות.