דייוויד בואי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דייוויד בואי, 1977
הגדל
דייוויד בואי, 1977

דייוויד בואי (David Bowie, נולד ב-8 בינואר 1947) הינו אחד מאומני הפופ והרוק המשפיעים ביותר בהיסטוריה.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

בואי נולד בשכונת בריקסטון בלונדון בשם דייוויד רוברט ג'ונס. בשנת 1964 הוציא בואי עם להקתו "מלכי הדבורים" (King Bees) את הסינגל הראשון שהכיל אתה שירים "ליזה ג'יין" ו"לואי לואי לך הביתה". סינגל זה בדומה לכל המוזיקה שיצר בואי בעשור הזה, לא זכה להצלחה.

הגדל

בשנת 1966 החליט ג'ונס לשנות את שם משפחתו לבואי בעצת אמרגנו קן פיט, וזאת על מנת למנוע בלבול עם זמר מפורסם אחר הנושא את אותו השם, דיווי ג'ונס מלהקת המאנקיס. באותה שנה, הוציא בואי את הסינגל הראשון שלו כסולן שהכיל את השירים: "אעשה כל מה שתאמרי" ו"בקר טוב ילדה". כמו כן ביקר בואי בחברת אמרגנו בניו יורק שם הצטרף לחבורתו של האמן אנדי וורהול, וכן התוודע ללהקת מחתרת הקטיפה ולסולנה המוזיקאי לו ריד לו הפיק בהמשך את אלבומו המצליח ביותר.

עם השנים אימץ לעצמו בואי מספר כינויים שונים, ביניהם זיגי סטארדאסט והדוכס הלבן - דמויות בדיוניות ששימשו כאלטר אגו מוזיקלי, או הזיקית, כינוי שהודבק לו על ידי העיתונות כתגובה על שינויי הזהות התכופים.

ב-1970 נישא בואי לאנג'י, חברתו לחיים ששימשה כמנהלת אמנותית בהופעותיו בתחילת הקריירה, ולזכותה אף נזקפת המצאת דמותו של זיגי סטארדאסט, החייזר האנדרוגיני, אשר פירסמה את בואי ומשכה אליו מעריצים רבים. חבר טוב של הזוג באותה תקופה היה מיק ג'אגר, סולן להקת האבנים המתגלגלות שאף כתב על פי אחת השמועות את שירו אנג'י על אשתו של בואי. באביב 1971 נולד לזוג בן שנקרא זואי, ובשנת 1980 אחרי פרידה ממושכת הם החליטו להתגרש רשמית. כמה שנים לאחר מכן אנג'י הוציאה ספר חושפני ושערורייתי בו תיארה את חייה עם בואי.

בשנת 1977 עבר בואי מלוס אנג'לס אל מערב ברלין. בברלין הקליט בואי בשיתוף המוזיקאי בריאן אינו, שלושה אלבומים המכונים 'טרילוגית אלבומי ברלין': "Heroes", "Low" ו-"Lodger".

בקיץ 1985 ביצע בואי עם סולן להקת האבנים המתגלגלות מיק ג'אגר גירסת כיסוי לשיר "Dancing In The Streets", במקור של Martha And The Vandellas, שהגיע למקום השביעי במצעד האמריקאי. כל הרווחים משיתוף פעולה זה, נתרמו לארגון הצדקה "Live Aid".

בעקבות אסון מגדלי התאומים, שהשפיע רבות על בואי, השתתף בואי שנה לאחר האסון במופע ההתרמה שאירגן המוזיקאי פול מקרטני והתקיים במדיסון סקוור גרדן. בואי פתח את הערב עם שירם של סיימון וגרפונקל "America", ואחריו שר את שירו "Heroes".

כיום נשוי דייוויד בואי לדוגמנית אימן, איתה הוא מגדל את בתם המשותפת אלכס.

[עריכה] דיסקוגרפיה

[עריכה] התקופה המוקדמת

אלבומו הראשון של בואי
הגדל
אלבומו הראשון של בואי
הסינגל ספייס אודסי
הגדל
הסינגל ספייס אודסי
The man who sold the world
הגדל
The man who sold the world
Hunky Dory
הגדל
Hunky Dory
עטיפת האלבום Aladdin Sane
הגדל
עטיפת האלבום Aladdin Sane
עטיפת האלבום Ziggy Stardust
הגדל
עטיפת האלבום Ziggy Stardust
  • 1967 - David Bowie - ההקלטות שביצע דייוויד בואי בחברת DERAM היוקרתית בשנת 1966. בהקלטות אלו, בשונה מהקלטות, ניתן כבר לזהות את ניצוץ המקוריות שילווה את בואי בהמשך. בעקבות כשלונותיו הסדרתיים פרש בואי מעשייה מוזיקלית למשך שנתיים. השירים הבולטים שיצר בואי באותה התקופה הינם: "London Boy", "Did You Ever Have A Dream", "Rubber Band", "Let Me Sleep Beside You", "When I live My Dream", וגירסה ראשונית ללהיט שפרסם אותו מאוחר יותר: "Space oddity".
  • 1969 - Man of Words/Man of Music - אלבום זה מהווה עבור בואי פרידה משנות השישים האופטימיות, וכניסה אל העולם האפל, המבולבל והפסימי של שנות השבעים, כיוון אשר ילווה את אותו לאורך העשורים הבאים. אחד מהשירים הבולטים באלבום היווה למעשה את נקודת הפריצה של בואי: בעקבות הערצתו לסרטו של סטנלי קיובריק 2001: אודיסיאה בחלל כתב בואי את השיר Space Oddity המספר על אסטרונאוט בשם מייג'ור טום הנשלח למשימה בחלל. השיר, שהוקלט לראשונה שנים ספורות קודם לכן ולא זכה לפירסום, קיבל באלבום זה עיבוד עשיר וחדשני לזמנו בו נטלו חלק כמה מהמוזיקאים הבולטים בראשית שנות ה-70: פול בקמסטר (הידוע כמעבד התזמורתי באלבומיו הראשונים של אלטון ג'ון) וריק ווקמן (נגן הקלידים של להקת יס).
  • 1970 - The Man Who Sold The World- אלבומו השלישי של בואי היווה סנסציה כבר מהצילום שהתנוסס על גבי עטיפת האלבום בו נראה הזמר לבוש בשמלה. העטיפה צונזרה במספר מדינות, דבר שדווקא תרם לאלבום וסייע לפרסומו בין לילה. את הרעיון לעטיפת התקליט סיפקה אשתו של הזמר, אנג'י בואי - היא זו שאף שדחפה את בואי להתאפר ולהתלבש באופן הסנסציוני שנותר סמלו המסחרי במשך שנים רבות. באלבום זה החל בואי לעבוד לצידו של הפיק טוני ויסקונטי שליווה אותו לאורך שיאיו המוזיקלים עד לשנות ה-80, ולאחר מכן בשנות האלפיים.

[עריכה] תקופת הגלאם רוק

  • 1971 - Hunky Dory - למרות שאלבום זה לא הפך להצלחה מיד עם יציאתו, הוא קיבל עם השנים סטטוס של יצירה קלאסית בעולם המוזיקה. השיר הפותח את האלבום, Changes, ניבא את הסגנונות הרבים בהם התנסה בואי במהלך העשורים הבאים והוא אף מלא ברמיזות לגבי זהותו המינית הלא ברורה של הזמר. דבר זה בא לידי ביטוי גם בעטיפת האלבום, שהציגה בדומה לאלבומו הקודם, את בואי כבעל זהות מינית לא ברורה. השיר Life on Mars מחזיר את בואי אל ההתעסקות בחלל החיצון, עיסוק אותו הרחיב באלבומו הבא. כמו כן, באלבום קיימים שני שירי מחווה לשניים מהיוצרים המוערכים על הזמר, המוזיקאי בוב דילן והאומן הרב-תחומי אנדי וורהול.
  • 1972 - The Rise and Fall of Ziggy Stardust and The Spiders From Mars- או בשמו המקוצר זיגי סטארדאסט, היווה לא רק את נקודת השיא בהצלחתו של דייוויד בואי, אלא גם נקודת מפנה בעולם המוזיקה בכלל. האלבום שיצא ביוני 1972 גולל את סיפורו של יצור מן החלל החיצון אשר נישלח לכדור הארץ להזהיר מפני השמדתו הסופית. אלבום זה לווה במסע הופעות תיאטרלי במיוחד, שנתן פתח להחדרת רמיזות מיניות רדיקליות לזמנן אשר יצרו הד תקשורתי רב סביב הזמר. באותה שנה הפיק בואי את אלבומה של להקת Mott The Hoople, שם גם ניגן בסקסופון, הוסיף קולות רקע והלחין את שיר הנושא המצליח, All The Young Dudes. כמו כן, הפיק בואי בשיתוף עם חברו ונגן הגיטרה בלהקתו, מיק רונסון, את אלבום הקאמבק של סולן מחתרת הקטיפה, לו ריד.
  • 1973 - Aladdin Sane - אלבום המכיל שירים שהוקלטו במהלך מסע ההופעות המצליח של זיגי סטארדאסט, דבר שפגם בהשקעה בשיריו ובאיכותו, אך לא הפריע להפיכתו לאלבום הנמכר במהירות הגבוהה ביותר מאז הביטלס. כהמשך לפועלו באלבומו הקודם, המציא בואי גם כאן דמות דימיונית אליה הוא נכנס: דמותו של אלאדין מ"סיפורי אלף לילה ולילה". בדומה לאלדין, חש בואי את עצמו כבחור שהיה עני וכיום הוא כוכב פופ אומלל - עסקיו של בואי באותה העת היו מנוהלים כך שלא נותרה לו למעשה פרוטה. הרוח השורה על האלבום היא של ערב מחמת העולם השלישית, וכך גם קרא בואי לשיר הנושא של האלבום: "אלאדין סיין (?1913-1917-197)" - שם השם מרמז על השנים בהן פרצו מלחמות העולם הראשונה והשניה, והשלישית העומדת לפרוץ. בואי האמין בראשית שנות ה-70 שהעולם עומד בפני שואה אדירה (וכאן גם המקור לדמותו הפסימית של זיגי סטארדאסט). השירים הבולטים באלבום, הממשיכים את אווירת המלחמה העולמית הקרבה ובאה הם: "פאניקה בדטרויט", "זמן".
  • 1973 - Pin-Ups - אלבום גרסאות כיסוי שהוציא בואי כמחווה ללהקות והזמרים עליהם גדל ושמהם הושפע. בדומה לקודמו, טיפס גם אלבום זה לראש מצעד המכירות. האלבום לא כלל להיטים חדשים לבואי, ורק שיר אחד זכה להצלחה מחודשת בזכות הגרסה של בואי: ROSALYN, בעיבוד מיתרים מדהים של מיק רונסון. עטיפת האלבום המפורסמת צולמה במקור עבור מגזין פופולרי באותה התקופה. בתצלום נראה בואי עם תסרוקת זיגי סטארדסט כשלצידו הדוגמנית טוויגי. בואי כל כך התלהב מהתצלום שהוא ביקש אותו לעטיפת האלבום. בחלק מההוצאות המחודשות של האלבום מופיעים שני שירים נוספים: גרסה אנגלית לשירו של ז'ק ברל PORT OF AMSTERDAM, וחידוש לשירו של ברוס ספרינגסטין GOWIN' UP.
  • 1974 - Diamond Dogs - עם סיום מסע ההופעות של זיגי סטארדאסט, ניגש בואי ליצור את אופרת הרוק "1984", אשר עמדה להתבסס על הרומן הבידיוני 1984 מאת ג'ורג' אורוול, רומן שהשפיע רבות על בואי באותה תקופה. במהלך העבודה על האלבום, הוגשה תביעה מצד אלמנתו של אורוול שביקשה שלא לעשות שימוש ביצירה הספרותית. בואי נאלץ לשנות את תוכניותיו ולבסוף יצא אלבום במתכונת סטנדרטית ללא קשר מחייב בין השירים. האלבום מכיל כמה מפסגות הרוק של בואי, אך מעל לכל בולט השיר "1984" הנחשב ליצירה המוזיקלית שבישרה את בוא הדיסקו. במקור הייתה הרצועה "1984" מורכבת משני שירים, לקראת העריכה הסופית של האלבום הסיר בואי את השיר השני שנקרא "Dodo", ו-"1984" נותר שיר אחד.
  • 1975 - Peter and the Wolf - רגע לפני שבואי עזב את חברת התקליטים RCA, נאות בואי לתרום את קולו לקריינות היצירה המוזיקלית המפורסמת של סרגיי פרוקופייב פטר והזאב.
  • 1975 - Young Americans
  • 1976 - Station to Station

[עריכה] תקופת ברלין

  • 1977 - Low - בשנת 1977 הייתה המוזיקה הפופולרית בשיאה וכך גם מכירות התקליטים, דייוויד בואי חש שיעמום והחליט לעשות שיונוי ולחפש נתיב אחר למוזיקה חדשה. בחיפושיו אחר שותף ליצירה החדשה הוא פנה למוזיקאי בריאן אינו שהיה חבר בעברו בלהקת רוקסי מיוזיק, ופנה מאז לניסיונות מוזיקלים מעוררי השראה. כך נוצר האלבום הראשון בו שיתף בואי פעולה עם אינו, והראשון שהקליט בואי בגרמניה, במערב ברלין באולפן ששכן סמוך לחומה. על עטיפת האלבום מופיע בואי בפרופיל, מתוך כרזת הסרט "האיש שנפל לכדור הארץ", בו שיחק בתפקיד הראשי כעב"מ. בחלקו הראשון של האלבום המוזיקה כוללת שירה, ובין השירים כמה מיצירותיו החשובות של בואי: "מהירות החיים", "מראות וקולות" ו"היי אשתי". חלקו השני של האלבום כולל יצירות אינסטרומנטליות קצרות ומופשטות. האלבום שהנו מורכב וקשה להאזנה קלה, לא הצליח מסחרית אך נחשב בקרב מוזיקאים רבים כאחד מהאלבומים החשובים ביותר במוזיקה המודרנית. למרות חוסר הצלחתו המסחרית, הלחין המוזיקאי פיליפ גלאס בשנות ה-90, סימפוניה המבוססת של מספר קטעים אינסטרומנטלים מאלבום זה.
  • 1977 - Heroes - האלבום השני בטרילוגית שיתוף הפעולה של דייוויד בואי עם המוזיקאי והמפיק בריאן אינו. באלבום זה מופיע השיר "Heroes", אחד השירים היותר מצליחים של בואי במחצית השנייה של שנות ה-70, מתקופת אלבומי ברלין. את השיר הוא כתב בהשראת זוג אוהבים שראה דרך חלון האולפן, אשר התנשקו ליד חומת ברלין, ממש מתחת למגדלי השמירה. מקום המפגש היה תמוה ביותר בעיני בואי, והוא דמיין לעצמו שהשניים מנהלים רומן אסור, אך מייחסים לזאת סוג של גבורה, ולא בגידה, שמתבטאת במיקום שהם בחרו. השיר Heroes מופיע באלבום במרכאות. בדומה לאלבום הקודם, גם אלבום זה מחולק לשני חלקים: חלקו הראשון של האלבום כולל שירה, וחלקו השני של האלבום כולל קטעים אינסטרומנטלים. בין השירים הבולטים באלבום, למעט שיר הנושא: "היפה והחיה", "בנים של עידן הדממה", "נויקולן" ו"החיים המסתוריים של ערביה". בדומה לאלבום הקודם, הותיר גם אלבום זה רושם אדיר בקרב מוזיקאים בעולם, וגם לאלבום זה נעשתה בשנת 1996 גרסה תזמורתית על ידי המוזיקאי פיליפ גלאס.
  • 1977 - Stage - אלבום ההופעה הכפול השני שהוציא בואי במהלך שנות ה-70, כולל בחלקו הראשון של האלבום עיבודים עדכניים ברוח אלבומו האחרון לשיריו המוכרים, וגרסאות חיות לשירי אלבומו האחרון. בחלק מגרסאות האלבום מופיע כבונוס " שיר אלבמה" (קורט וייל / ברטולט ברכט), המוכר גם בגרסתו של ג'ים מוריסון ולהקת הדלתות.
  • 1979 - Lodger
  • 1980 - Scary Monsters - אלבומו הבא של בואי הוקלט אומנם בניו יורק ובלונדון, ומהווה ספיח לטרילוגיה הברלינאית, רק שהפעם חסרה ההשראה והנסיונות המוזיקלים שאפיינו את עבודתו המשותפת של בואי עם בריאן אינו. האלבום מכיל את הלהיט "Ashes to Ashes", שהגיע למקום הראשון במצעדים. השיר השיב לחיים את דמותו של מייג'ור טום, המופיע בשיר שפירסם את בואי עשור קודם לכן. החידוש הגדול באלבום, היווה המדיום בו החל בואי לעשות שימוש כמקדם מכירות: הוידאו-קליפ.
  • 1981 - Under Pressure - הסינגל המשותף ללהקת קווין ודייוויד בואי, הפך מייד עם יציאתו ללהיט אדיר. הלחן לשיר חובר בעיקרו על ידי סולן להקת קווין פרדי מרקורי ואת המילים כתב בעיקר בואי. השיר נכלל כבונוס בחלק ממהדורות האלבום "הבה נרקוד" של בואי שיצא שנתיים מאוחר יותר, וניכלל גם באלבומה של קווין Hot Space. במופע המחווה למרקורי בשנת 1992, ביצע בואי בליווי חבריה הנותרים של הלהקה את השיר, כשאת מקומו של מרקורי תפסה יוצאת להקת היוריתמיקס אנני לנוקס. מאז הירבה בואי לבצע את השיר במסעי הופעותיו בעולם.

[עריכה] תקופת הפופ

  • 1983 - Let's Dance
  • 1984 - Tonight - אלבום זה מהווה את ניסיונו של בואי להמשיך ולשחזר את הצלחת אלבומו הקודם בעל גוון הפופ הקל והרקיד. באלבום התארחו טינה טרנר ואיגי פופ, והוא אף הנפיק מספר להיטים מצליחים: "Blue Jean" ו-"Loving the Alien", כשלשיר הראשון לווה קליפ מרשים באורך של 22 דקות. כמו כן, כלל האלבום מספר גרסאות לשירים ישנים: "God Only Knows" שבמקור בוצע על ידי להקת נערי החוף, "Neighborhood Threat" ו-"Tonight" שבוצעו במקור על ידי איגי פופ.
  • 1987 - Never Let Me Down

[עריכה] תקופת הרוק

  • 1989 - Tin Machine
  • 1991 - Tin Machine II
  • 1992 - Tin Machine Live: Oy Vey, Baby

[עריכה] המשך קריירת סולו

  • 1993 - The Buddha of Suburbia - פס-הקול שיצר בואי לסרט הבריטי "בודהא של הפרבר", הנו למעשה אלבום בפני עצמו, היכול להשמע כאלבום אולפן רשמי של בואי. באלבום מנגן בואי על כל הכלים לצד שותפו לעבודה ארדל קיזילקי, ומייק גרסון מתארח לנגינה על פסנתר וכן לני קרביץ על גיטרה.
  • 1993 - Black Tie, White Noise - האלבום שהחזיר את בואי אל מצעדי המכירות ואת שיריו אל מצעדי הפיזמונים, בעיקר בזכות הלהיט שלווה בקליפ מרשים: "קפוץ, הם אומרים". האלבום הופק על ידי בואי בעצמו וכן על ידי מפיק העל של אותה התקופה ניל רוג'רס. באלבום התארח בנגינה במספר רצועות, נגן הגיטרה שליווה את בואי בתחילת דרכו מיק רונסון שמת מסרטן זמן לא רב לאחר צאת האלבום.
  • 1995 - Outside - שיתוף הפעולה הפורה בין בואי למוסיקאי בריאן אינו שהתקיים במחצית השניה של שנות ה-70, חוזר באלבום זה. במקור, תכננו השניים ליצור כל שנה יחד אלבום וכן מחזמר בברדווי - דבר שלבסוף לא יצא אל הפועל. האלבום השאפתני, בעל הצליל הניסיוני, מורכב ממוסיקה אינסטרומנטלית בחלקו ומקריינות של בואי עצמו. על אף הצלחת שני הסינגלים שיצאו מהאלבום, התקבלה היצירה בקרירות ומסע ההופעות שליווה את האלבום בוטל בשל מכירות כרטיסים מעטות.
  • 1997 - Earthling - על אף חוסר הצלחתו המסחרית של האלבום, נחשב Earthling לאלובמו החשוב ביותר של בואי בשנות ה-90. באלבום זה, יצר בואי יצירה שלימה ומקורית בסגנון שהיה באותה העת בחיתוליו, הג'אנגל, והלביש עליו את הסגנון הייחודי שלו. האלבום הניב מספר להיטים כשבראשם "Little Wonder", שיר שנכתב במקורו לסרט של פול ורהובן בשנת 1995 וזכה הפעם לעיבוד של טרנט רנזור "I'm Afraid of Americans". באותה שנה, הופיע בואי במדיסון סקוור גרדן לרגל יום הולדתו ה-50, בהופעה השתתפו בין השאר רוברט סמית' (מלהקת ה"קיור"), לו ריד, סוניק יות', בריאן מלוכו (סולן להקת פלסיבו).
  • 1999 - ...Hours - לקראת סיום המילניום פיתח בואי אובססיה סביב נושא הזמן. לראשונה בקריירה המוזיקלית גנז בואי אלבום שלם (שנקרא "צעצוע" והורכב מעיבודים עדכניים לשירים ישנים), והיה נתון בלחץ נפשי גדול. חודשים ספורים לפני תום המילניום שיחרר בואי את אלבומו "שעות...", שפתח תקופה חדשה במיכלול המוזיקלי של האמן. על עטיפת האלבום מופיע בואי בדמותו העדכנית לתקופה עם תספורת קארה, ביער טבעי ללא איפור כמעט, כשהוא אוחז בידיו את דמותו של בואי משנות ה-90. משירי האלבום נראה כי בואי מקבל את הזיקנה בהכנעה והשלמה, ללא כל ניסיון להתמווד עימה, הוא מצטרף אליה ומוריד הילוך. נראה כי בואי נהנה באלבום מכל רגע, דבר שיבוא לידי ביטוי גם באלבומיו הבאים בעלי הצליל והדימוי שפיתח בואי עם "שעות...". את האלבום פותח השיר "ילד של יום חמישי" - בו מתמודד בואי עם יום הוולדו (יום חמישי כמובן) - מאז ועד עתה. השירים הבאים באלבום מצביעים בבירור שבואי מרגיש בנוח לדבר על עצמו, ללא איפור וללא מסכות: "השרדות", "אם אחלום את חיי", "החולמים". באלבום זה ישנה בהחלט חזרה של בואי אל אלבומיו המוקדמים כדוגמת "איש המילים/איש המוזיקה" ו"האנקי דורי" - בואי ללא מסכות לראשונה אחרי 30 שנה.
  • 2000 - Bowie at the Beeb - מבחר מהקלטותיו של דייוויד בואי בתחנת הרדיו של ה-BBC, שבוצעו בין השנים 1968 - 1972. אלבום כפול זה, איננו פריט למעריצי בואי בלבד, היות והוא כולל גרסאות שונות ומקוריות לשיריו המוכרים של בואי מראשית הקריירה המצליחה שלו, כמו כן כולל האלבום שירים נדירים אשר אינם מופיעים באלבומיו הרשמיים, כדוגמת: "בלב הבוקר", "לונדון על ידי טה טה", "אמסטרדם" וכן גרסה לשירה של להקת "מחתרת הקטיפה": "אור לבן/חום לבן".
  • 2002 - Heathen - האלבום שהוצא בהשפעת אסון מגדלי התאומים בניו יורק, הורכב משירים בעלי צליל אפל וכבד, יחד עם זאת הצליח האלבום בקרב המאזינים, לא מעט בזכות החזרה לשיתוף פעולה בין בואי לבין טוני ויסקונטי שהפיק את אלבומיו החשובים בשנות ה-70. לצד השירים בעלי הגוון האפל, הכיל האלבום מספר שירים בעלי צילי קליל - שרידים מאלבומו הגנוז של בואי "צעצוע". בין השירים הבולטים באלבום: "נופל", "נשרף לאט", "חיכיתי לך", כולם אומרים 'היי!'", "יום ראשון" (שזכה גם לעיבוד על ידי המוזיקאי מובי) וחידוש לשירם של הפיקסיז "קקטוס".
  • 2003 - Reality - אלבומו אחרון של בואי נכון להיום. יש האומרים ששם האלבום והשירים שהוא מכיל מצביעים על סוף תקופת הקריירה שלו, כשהוא מפסיק להיות דייוויד בואי כוכב הרוק וחוזר להיות דייוויד רוברט ג'ונס הרגיל, כמו בעצם חזרה למציאות [reality].

[עריכה] אלבומים בהם השתתף

  • בשנת 1972 הפיק בואי את אלבומה המצליח של להקת Mott The Hoople. חוץ מההפקה, אליה צירף גם את שותפו באותה העת מיק רונסון, ניגן בואי על סקסופון וכן תרם קולות רקע. תרומתו המשמעותית לאלבום היה הלהיט שפתח אותו ועל שמו גם נקרא האלבום: All The Young Dudes - שיר שעד היום זוכה להשמעות מכובדות בערוץ MTV וברשתות הרדיו השונות.
  • בשנת 1973 איחד בואי חזרה אל אולפן ההקלטות את הלהקה שהמציאה את הפאנק בסוף שנות ה-60 הסטוג'ס שבראשה עמד איגי פופ. התוצאה של האיחוד היה אלבומה הטוב ביותר של הלהקה Raw Power, אותו בואי מיקסס.
  • בראשית שנות ה-90, יצר המוזיקאי פיליפ גלאס שתי סימפוניות המבוססות כל אחת על חלקים משניים מאלבומיו המשותפים של בואי עם בריאן אינו: Low Symphony, וHeroes" Symphony". היצירות לא נעשו אומנם בשיתוף הצמד בואי ואינו, אך השניים ליוו את הפרויקטים ואף הצטלמו לעטיפות האלבומים.

[עריכה] פילמוגרפיה

  • 1976 - האיש שנפל מכוכב אחר - The Man Who Fell To Earth
  • 1979 - Just A Gigolo
  • 1983 - The Hunger
  • 1983 - חג שמח מיסטר לורנס - Merry Christmas, Mr Lawrence
  • 1983 - צהוב הזקן - Yellowbeard
  • 1985 - רומן לילי - Into The Night
  • 1986 - המבוך - Labyrinth
  • 1986 - Absolute Beginners
  • 1988 - הפיתוי האחרון של ישו - The Last Temptation Of Christ
  • 1991 - The Linguini Incident
  • 1992 - טווין פיקס: אש הולכת איתי - Twin Peaks: Fire Walk With Me
  • 1996 - באסקיאט - Basquiat
  • 1998 - Il Mio West
  • 1999 - Everybody Loves Sunshine
  • 2000 - Mr Rice's Secret

[עריכה] קישורים חיצוניים