חאנים מונגולים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עם הקמתה של האימפריה המונגולית ב-1206, היה ג'ינגיס חאן החאן הגדול של האימפריה כולה. לאחר מותו חולקה האימפריה בין בניו, אך השלטון על החאנטות נותר בידי החאן הגדול. בתקופת שלטונו של קובלאי חאן והקמת שושלת יואן בסין, הפכו החאנטות לעצמאיות יותר ובסופו של דבר התנתקו ממונגוליה. בין החאנטות היו כלולות השושלת האילח'אנית בפרס והורדת הזהב במרכז אסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] החאנים הגדולים של האימפריה המונגולית
- ג'ינגיס חאן (1206-1227)
- טולוי (בפועל) (1227-1229)
- אוגדי חאן (1229-1241)
- טורגנה חאטון (בפועל) (1241-1246)
- גויוק חאן (1246-1248)
- אוגול גאימיש (בפועל) (1248-1251)
- מונגקה חאן (1251-1259)
- קובלאי חאן (1260-1294)
[עריכה] שושלת יואן
שושלת יואן הם החאנטה המונגולית שכבשה את סין. באופן רשמי, הייתה השושלת בשלטון על פני כל האימפריה, אך שליטה זו הייתה פורמלית בלבד כבר בתקופת קובלאי, וכל החאנטות פעלו באופן עצמאי. החאנים של שושלת יואן היו לקיסרי סין, ושינו את שמותיהם בהתאם (השם בסוגריים הוא השם המונגולי). בימי שלטונו של אוחטו חאן השתלטה שושלת מינג על סין.
- סצ'ן חאן (קובלאי) (1280-1294)
- צ'נגזונג חאן (טמור אוליג'וטו) (1295-1307)
- ווזונג חאן (קאיסחאן קולוג) (1307-1311
- רנזונג חאן (איוברוואדה) (1311-1320)
- יינגזונג חאן (גגן) (1320-1323)
- יסון טמור חאן (1323-1328)
- ראגיבה חאן (1328)
- חוטוטו חאן (חושילה) (1328-1329)
- ג'איאטו חאן (טו טמור) (1329-1332)
- רינצ'יבל חאן (1332)
- אוחטו חאן (טון טמור) (1333-1370)
[עריכה] השושלת האילח'אנית
השושלת האילח'אנית היא החאנטה שהקים הולגו חאן באזור הים השחור לאחר מותו של אוגדי. הולגו המיר את דתו לאסלאם והממלכה האילח'אנית הפכה מוסלמית ב1263. זהו גם מקורה של האימפריה העות'מאנית.
- הולגו חאן (1256-1265)
- אבאקה חאן (1265-1281)
- אחמד טקודר (1281-1284)
- ארגון חאן (1284-1291)
- גאיחאטו (1291-1295)
- באידו (1295)
- גאזאן חאן (1295-1304)
- אוג'יטו (1304-1316)
- אבו סעיד (1316-1335)
- ארפה קון (1335-1336)
- מוסא (1336-1337)
- מוחמד (1337-1338)

