וייק (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תמונת לווין של האי וויק
הגדל
תמונת לווין של האי וויק
הלאגונה של האי. תצלום של מתיו פייטקווסקי
הגדל
הלאגונה של האי. תצלום של מתיו פייטקווסקי
Wake Island

האי וייק או אטול וייקאנגלית: Wake Island או Wake Atoll) הינו אטול אלמוגים הנמצא באוקיאנוס השקט.

האי וייק נמצא 2,300 ק"מ מערבית להונולולו ו-2,430 ק"מ מזרחית לגואם, והוא מהווה טריטוריה של ארצות הברית המנוהלת על ידי משרד הפנים של ארצות הברית. הכניסה לאי מוגבלת ומנוהלת על ידי חיל האוויר של ארצות הברית.

תוכן עניינים

[עריכה] גיאוגרפיה

האי וייק הינו אטול המורכב ממספר איונים (האיונים וייק, וילקס ופיל) המקיפים לאגונה.

שטחו של האי וייק 6.5 קמ"ר ולו קו חוף באורך 19.3 ק"מ. אקלימו של האי טרופי והוא נפגע לעיתים מסופות טייפון. גובה הנקודה הגבוהה באי - 6 מטרים מעל פני הים.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] גילוי האי

ב-20 באוקטובר, 1568 גילה מגלה ארצות ספרדי - אלבארו דה מנדאניה דה ניירה את האי, וקרא לו "סן פרנסיסקו". בהמשך שונה שם האי לשמו של רב החובל סמיואל וייק שביקר באי בשנת 1796.

ב-20 בדצמבר, 1840 הגיעה לאי משלחת בפיקוד צ'ארלס ווילקס מטעם ממשלת ארצות הברית ומיפתה את האי.

[עריכה] עלייתה אל החוף של הלייבל

האי זכה לתשומת לב בינלאומית לאחר שב-4 במרץ, 1866 האונייה "לייבל" מברמן בגרמניה עלתה על שרטון על חופי האי, במהלך סופה, בדרכה מסן פרנסיסקו להונג קונג.

בין הנוסעים הייתה זמרת האופרה הבינלאומית אנה בישוף, בעלה מרטין שולץ - יהלומן ידוע, וכן שלושה מזמרי האופרה האנגלית.

לאחר 21 ימים באי החליטו 30 הניצולים להפליג מהאי בסירה וברפסודה, בניסיון להגיע לאי גואם שהיה בשלטון ספרד. הסירה, בה היו זמרת האופרה, בעלה והזמרים הגיעה לגואם ב-8 באפריל. הרפסודה ככל הנראה טבעה.

בספינה שעלתה על השרטון היו 1,000 בקבוקי (34,500 ק"ג) כספית. בקבוקים אלה, ששווים כ- 150,000 דולר אמריקאי נקברו באדמות האי, ולאחר מכן מספר משלחות חיפוש מצאו חלקים ממטמון זה.

[עריכה] השתלטות ארצות הברית על האי

האי וייק סופח לארצות הברית ב-17 בינואר, 1899. בשנת 1935 הוקם באי כבפר בשם "פאאוויל" (פאן אמריקן איירליין ויל - עיר חברת התעופה פאן אמריקן) על ידי חברת התעופה פאן אמריקן, אשר שימש כתחנת ביניים בטיסות מארצות הברית לסין. הכפר היה היישוב הראשון באי, ונותר בשימוש עד למתקפה היפנית על האי.

[עריכה] ההכנות למלחמת העולם

החל מינואר 1941 החזיק צי ארצות הברית בסיס על האטול, ובו 449 חיילים. מלבדם היו באי 1,221 אזרחים.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

[עריכה] הקרב על האי ווייק

ב-8 בדצמבר, 1941 (אותו התאריך של המתקפה על נמל הפנינים, אולם למעשה יום מאוחר יותר, בשל היות האי בצד השני של קו התאריך הבינלאומי), תקפו 16 מפציצים יפניים לתווך בינוני את האי וייק, והשמידו 8 מתוך 12 מטוסי ה- F4F שהיו בשדה התעופה באי.

ב-11 בדצמבר הצליח הכוח המוצב באי, בעזרת ארבעת המטוסים שנותרו למנוע את גל התקיפה היפני, הכולל 450 נחתים יפנייים מלנחות באי.

הכוח היבשתי הצליח, באמצעות תותחי 127 מ"מ הטביעו שתי משחתות יפניות - ה"היאטה" וה"קיסאראג'י". ההיאטה היה כלי השייט היפני הראשון שהוטבע במלחמת העולם השנייה.

הכוח היפני נסוג מבלי לנחות באי. היה זה הכישלון הראשון של הצבא היפני במלחמת העולם השנייה, והמקרה היחיד בו נהדפה מתקפה של כוחות נחתים על ידי תותחים יבשתיים.

המצור הממושך על האי והמתקפות האוויריות היפניות על האי נמשכו, מבלי שהצליחו הכוחות האמריקנית לשלוח אספקה לאי.

כוח פלישה יפני שני הגיע אל האי ב-23 בדצמבר, ובו 1,500 נחתים. הנחיתה החלה בשעה 02:35 לפנו בוקר, לאחר מתקפה אווירית קשה. בעקבות הלוחמה הקשה נאלצו כוחות האמריקאים להיכנע אחר הצהריים באותו יום. ב-15 ימי המצור נהרגו 49 נחתים אמריקאים ו-70 אזרחים. היפנים איבדו בין 700 - 900 לוחמים, וכן היו להם כ-1,000 פצועים.

עיטור מיוחד - עיטור האי וייק הוצא על ידי צבא ארצות הברית לאלה אשר נלחמו בהגנה על האי.

[עריכה] הכיבוש היפני

כניעת הכוחות היפניים באי -  4 בספטמבר, 1945. שימאטסו סאקאיבארה הינו הקצין היפני בימין התמונה
הגדל
כניעת הכוחות היפניים באי - 4 בספטמבר, 1945. שימאטסו סאקאיבארה הינו הקצין היפני בימין התמונה

ב-24 בפברואר, 1942 תקפה נושאת מטוסים אנטרפרייז את הכחות היפניים באי. כוחות ארצות הברית הפציצו את האי משנת 1942 ועד כניעת הכוחות היפניים ב- 1945. במטוסים שהפציצו את האי היה גם הנווט ג'ורג' הרברט ווקר בוש.

ב-5 באוקטובר, 1943 לאחר מתקפה אווירית קשה במיוחד על האי, שבוצעה על ידי מטוסים מנושאת מטוסים יורקטאון, ומחשש לניסיון לכיבוש האי, הורה תת אדמירל שיגמאטסו סאקאיבארה להוציא להורג את 98 השבויים האמריקאים באי שהוחזקו בו לצורך ביצוע עבודות כפייה. השבויים נלקחו לצפון האי, ונורו במכונות ירייה. אחד השבויים (שמו אינו ידוע) נמלט, ורשם על קבר האחים שכרו היפנים את מספר ההרוגים ואת התאריך בפחם. הוא, כנראה, נתפס מספר ימים לאחר מכן, וסאקאייברה כרת את ראשו באמצעות חרב.

ב-4 בספטמבר, 1945 נכנעו כוחות היפנים באי.

לאחר המלחמה נידון סאקייבארה למוות בשל פשעי המלחמה שלו (קצינים יפניים שנשבו עימו נתנו תצהירים על מעשיו). עונשו הומר בעונש מאסר עולם.

[עריכה] לאחר מלחמת העולם השנייה

במהלך המלחמה הקרה שימש האי כנקודת הגנה אסטרטגית שנוהלה על ידי מפקדת הגנת החלל וההגנה מפני טילים של צבא ארצות הברית.

מאז שנת 1974 משמש שדה התעופה למטרות צבאיות וכן כשדה תעופה לנחיתות חירום.

מאז שעזב צבא ארצות הברית את האי אין בו תושבים. האי משמש לעריכת ניסויים בטילים נגד טילים.

[עריכה] קישורים חיצוניים