מומו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הספר מומו מאת מיכאל אנדה יצא לאור בישראל בסדרת "מרגנית" של הוצאת "זמורה ביתן מודן".

פרטי עלילה פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הספר "מומו" מאת מיכאל אנדה מגולל את סיפורה של ילדה מאוד מיוחדת ואת סיפורם של יצורים הגונבים את הזמן מבני האדם.

לעיר קטנה מאוד מגיעה יום אחד ילדה לבדה. אין לה הורים וקשה לשער את גילה, ושמה מומו. תושבי העיירה הקטנה משכנים את הילדה באמפי-תאטרון הקטן של העיר, ודואגים לה, כל אחד לפי יכולתו. עד מהרה מתגלה השפעתה המיוחדת של הילדה על הילדים האחרים בעיירה, וגם על המבוגרים. כולם חשים בחברתה נוח במיוחד לשוחח זה עם זה, לשחק ולדמיין.

יום אחד מגיע לעיירה איש קטן בחליפה אפורה ומגבעת נוקשה, בידו מזוודה אפורה קטנה, ובפיו נעוץ דרך קבע סיגר קטן בעל ריח מוזר. האיש הקטן מביא עימו צינה בכל אשר ילך. אנשים קטנים כמוהו, זהים לו בדיוק במראה מגיעים אל העיר הקטנה ואל ערים אחרות, ולאחר הסבר קצר משכנעים את בני האדם שעליהם לחסוך בזמן. משמעות החיסכון בזמן היא להפסיק לעשות דברים חסרי תועלת, כביכול, כמו לבקר חברה או לטפל בתוכי, ובמקומם לחסוך את הזמן ב"בנק הזמן", בניהולם של אותם אדונים אפורים, על מנת שיהיה מוכן לשימוש לעת זקנה. אך הזמן שנמצא בבנק לא נחסך לאנשים לעת זקנה, אלא נגנב על ידי האדונים האפורים.

אולם את הילדה מומו לא מצליחים האדונים האפורים לשכנע לחסוך בזמן. היא עושה דברים למען העשיה שבעניין, ולא מחפשת בהם תועלת. עד מהרה, היא היחידה. העולם סביבה הולך ומשתנה, ולאנשים כבר אין זמן. מומו, המבחינה בכך שידידיה הולכים ונעלמים במרוץ אחרי חיסכון בזמן, יוצאת במסע להחזרת הזמן האבוד לאנשים.

[עריכה] סיכום

ספר הילדים הפשוט והתמים הזה, לכאורה, מספר את סיפורה של החברה המודרנית, חברה שהשתעבדה למרוץ אחרי ההצלחה, ושכחה את רגעי ההנאה הקטנים והפשוטים בחיים. מיכאל אנדה הצליח לגעת במטה קסם במניעים וההשפעות החברתיות והכלכליות של תחלואיה של החברה המודרנית.