מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת אפגניסטן (המכונה על ידי צבא ארה"ב "מבצע חירות מתמשכת" (Operation Enduring Freedom - OEF) היא מלחמה, שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר, ובמסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שהתקיים בה.
פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 העלו את אפגניסטן כחשודה עיקרית במתן בסיסי פעולה לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל קעידה, ובעקבותיהם החל הנשיא בוש בגיוס קואליציה בינלאומית למלחמה בטרור.
הברית הצפון אטלנטית – נאט"ו - הפעילה, לראשונה מאז הקמתה, את סעיף 5 באמנת נאט"ו, המצהיר כי ההתקפות כנגד ארצות הברית דינן כהתקפות על כל המדינות החברות בברית. בנוסף למדינות החברות בנאט"ו הודיעו רוסיה, סין והודו על תמיכה ושיתוף פעולה מודיעיני. יפן ודרום קוריאה הציעו עזרה צבאית ורפואית. אוסטרליה הציעה השתתפות פעילה של כוחות צבאיים. בקרב המדינות המוסלמיות הסכימה פקיסטן לשתף פעולה כמו גם המדינות האחרות הגובלות באפגניסטן. המדינות הערביות המתונות ירדן, מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות תמכו גם הן בקואליציה.
תוכן עניינים |
[עריכה] דרישות ארצות הברית מהטליבאן וההכנות למלחמה
בנאום בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר העמיד הנשיא בוש בפני שלטון הטליבאן אולטימטום שדרש להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל קאעידה שהיו אחראים לפיגועים ולסגור את מחנות האימונים של ארגוני הטרור. האולטימטום כלל גם דרישות לשחרור אזרחים זרים שהוחזקו במאסר והפסקת התנכלות לעיתונאים זרים.
עם הצגת האולטימטום לאפגניסטן, פעל ממשל בוש כדי לאפשר לכוחות ארצות הברית, מדינות נאט"ו ומדינות נוספות שסייעו לארצות הברית, לפעול באפגניסטן המוקפת במדינות מוסלמיות וחסרת המוצא לים. לשם כך נדרש בראש ובראשונה שיתוף פעולה מצד ממשלו של פרווז מושארף בפקיסטן – מדינה שלצד קשרים הדוקים עם ארצות הברית בימי המלחמה הקרה, גם היוותה את החממה בה גדלה תנועת הטליבאן, ושמרה על קשרים חמים אתה אחרי עלייתה לשלטון. גם כמה מהרפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר שגובלות באפגניסטן מצפון שיתפו פעולה. בשביל לשלוט באפגניסטן נוצר קשר עם אנשי "הברית הצפונית" ששלטו במדינה לפני השתלטות הטליבאן. כוחותיהם נשאו ברובו של עול הלחימה הקרקעית, והם נועדו להוות את הבסיס לשלטון החדש שיחליף את שלטון הטליבן.
משלחת פקיסטנית רמת דרג דרשה ממנהיגי הטאליבן באפגניסטן, להסגיר את אוסמה בן-לאדן, אך היא נדחתה. הטאליבן הודיע כי הם מוכנים לשפוט את אוסמה בן-לאדן בבית משפט אפגני, בתנאי שארצות הברית תספק הוכחות ברורות כנגדו. ארצות הברית דחתה דרישה זו וחזרה על כך שלא יהיה כל משא ומתן בנוגע לדרישתה להסגיר את בן-לאדן.
טוני רוברטסון, המזכיר הכללי של נאט"ו הודיע כי ארצות הברית סיפקה לנאט"ו הוכחות ברורות ומחייבות, המצביעות באופן חד-משמעי על המעורבות של אוסמה בן-לאדן וארגונו בהתקפות הטרור על ארצות הברית. הממשל האמריקאי לחץ על בעלות הברית האירופאיות להסכים למתקפה צבאית שמטרתה הפלת משטר הטאליבן באפגניסטן. הנשיא בוש וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר הזהירו את הטאליבן מפני המתקפה המתקרבת.
[עריכה] המלחמה
ב-7 באוקטובר 2001 פתחה ארצות הברית במתקפה נגד מטרות של הטאליבן באפגניסטן למתקפה ניתן השם "חרות נצחית" (Enduring Freedom). היעדים המותקפים נמצאו בבירה קאבול ובמרכז הרוחני של הטאליבן בעיר קנדהאר. ההתקפות כוונו גם נגד בסיסי אימונים של בן-לאדן בקרבת ג'לאלבאד שבמזרח אפגניסטן בסמוך לגבול פקיסטן.
מזכיר ההגנה של ארצות הברית דונאלד רמספלד פירט את מטרות התקיפה באפגניסטן:
- להבהיר לטאליבאן ותומכיהם כי מתן חסות לטרור אינה קבילה ונושאת עימה מחיר.
- להשיג מודיעין לפעולות עתידיות נגד אל-קאעידה והטאליבאן.
- לחזק את הקשר עם קבוצות באפגניסטן המתנגדות למשטר הטאליבן ולארגוני הטרור שבחסותו
- להקשות על הטרוריסטים להשתמש באפגניסטן כבסיס לפעילותם.
- לספק סיוע הומניטרי לעם האפגני הנתון תחת משטר הדיכוי של הטאליבאן.
ב-12 בנובמבר עזבו אנשי הטליבאן את הבירה קאבול ולמחרת השתלטו עליה כוחות "הברית הצפונית" והאמריקאים. הנשיא הגולה רבאני הוחזר, וב-22 בדצמבר העביר את השלטון לידי ממשל זמני בראשות חמיד קרזאי שהפך לבעל ברית קרוב של בוש, ולאורח הכבוד בנאום מצב האומה הראשון שלו ב-29 בינואר 2002.
הלחימה במעוזי הטליבאן בדרום ומזרח המדינה נמשכה. ב-7 בדצמבר נפלה קנדהאר - העיר האחרונה שהייתה תחת שלטון הטאליבן, ומנהיגם, המולה מוחמד עומאר נמלט מהעיר. במהלך דצמבר התקיימה גם הלחימה בהרי טורה בורה במזרח המדינה. חלק גדול מלוחמי אל קאעידה והטליבאן נתפסו. כמה מאות מהם הועברו לבסיס הצבאי אמריקאי גוואנטאנמו שבקובה, שם הם מוחזקים במעמד של "לוחמים בלתי חוקיים", דבר שהביא על ממשל בוש ביקורת קשה מצד ארגוני זכויות אדם. אולם בן לאדן ועומאר מעולם לא נתפסו, השלטון באפגניסטן שולט בעיקר על אזור הבירה קבול, ולחימה בעצימות נמוכה מעולם לא נפסקה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Bush at War - Bob Woodward (Simon & Shuster, 2002)

