קסטיוס גלוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאיוס קסטיוס גלוס (? - 67), נציב סוריה בתקופת המרד הגדול. הוביל את חילותיו אל יהודה על מנת לדכא את המרידה לאחר שהחלה, והובס בידי המורדים.
תוכן עניינים |
[עריכה] המאורעות שהובילו למרד
גלוס היה הנציב הרומי בסוריה משנת 63 או שנת 65 ואילך. גלוס היה בנו של קונסול ובעצמו קונסול בשנת 42, היה ממונה בתפקידו כנציב סוריה על נציב יהודה, גסיוס פלורוס. פלורוס היה נציב גרוע, אשר עיקר תאוותו הייתה לממון, ואשר נהג ביהודים בחוזק יד. עם זאת נמנעו היהודים מלהביע את טרוניותיהם על פלורוס ומעשיו בפני גלוס, מפני שפחדו מזעמו של פלורוס אם יתגלה הדבר. התסיסה בממלכה הפכה לגלויה כמעט, ודבר המרד נישא באוויר.
גלוס הבין את הסכנה הצפויה לו, והחליט להוכיח לקיסר נירון כי המדובר בסכנה של ממש. בשנת 66 לספירה הגיע גלוס לירושלים על מנת לחגוג את חג הפסח, ביחד עם המלך אגריפס השני ועם פלורוס. כוונתו הייתה לפקוד את היהודים הבאים להקריב את הקרבנות. על פי מספר הקרבנות שהוקרבו, מנה ההמון שלושה מליון איש. בעת שצפה בהקרבת הקורבנות צעק אליו ההמון האשמות כנגד פלורוס. גלוס השקיט את העם והבטיח כי ירסן את פלורוס, ולאחר מכן שב לעירו אנטיוכיה. נסיונותיו של גלוס למשוך את תשומת לבם של שליטי רומא אל הסכנה שביהודה נכשלו, והוא לא הצליח להעביר אל הקיסר את המסר כי המדובר בעם רב העומד בפני מרידה.
על פי יוסף בן מתתיהו היה אירוע זה אירוע מפתח בהתחוללות המרד הגדול שכן פלורוס חשש מזעמו של גלוס, וחשב שאם תפרוץ מרידה, תופנה תשומת הלב ממעשיו הפסולים אל דיכוי המרידה.
[עריכה] פרוץ המרד
לאחר שמעשיו של פלורוס הביאו להתקוממות המונים בירושלים, שלח גלוס את נציגו נפוליטנוס אל העיר על מנת לבחון את טענותיהם הסותרות של הצדדים. עם זאת, עד מהרה הפכה ההתקוממות למרידה כללית, כאשר אלעזר בן חנניה, בנו של הכהן הגדול חנניה בן חזקיה, הפסיק את המנהג לאפשר העלאת קורבנות לשלום הקיסר, ומצדה נכבשה על ידי הסיקריקיים וחיל המצב הרומי שהיה שם נהרג. פלורוס נסוג מן העיר ירושלים, והותיר אחריו גדוד אחד לשמירה על הסדר. לאחר פרוץ ההתקוממות הצטרפו אל גדוד זה חייליו של מלך יהודה אגריפס השני שהיה מאוהדי הרומאים, אך המתקוממים הצליחו לגרש את חייליו של אגריפס, ולהרוג את כל הרומאים שבעיר, פרט למפקדם מטיליוס.
עד מהרה הפכה המרידה להתקוממות כללית, ולקרבות בין יהודים ללא יהודים בכל רחבי הארץ. קרבות פרצו ב קיסריה ובגליל ואף באלכסנדריה.
[עריכה] מסע גלוס אל ירושלים
גלוס לא יכל עוד לעמוד מן הצד, ויצא בראש חייליו (הלגיון ה-12, וכן חיילים רבים מן המדינות הסמוכות) לדכא את המרד. בתחילה קבע את מחנהו בעכו ומשם הדרים לקיסריה וכבש את יפו, שם הרג 8,400 איש. לאחר מכן החריב את העיר נרבתא. במקביל שלח חלק מחייליו אל הגליל. העיר ציפורי קיבלה את הרומאים בברכה, והמורדים התבצרו בהר עצמון, שם הוכרעו על ידי אנשיו של גלוס לאחר מצור קצר.
גלוס המשיך במסעו בארץ, וכבש את אפק ואת לוד בדרכו אל ירושלים. הוא חנה במקום הקרוי גבע, ולשם יצאו המורדים מירושלים, והתקיפו אותו. בקרב זה נפלו כחמש מאות מחייליו של גלוס, לעומת אבדות ספורות ליהודים, שנעזרו בלוחמי חדיב (עם ערבי שהתגייר). במהלך הקרב נהדפו היהודים אל חומות העיר, אך שמעון בר גיורא הגיח מאחור עם לוחמיו וגרם לרומאים אבידות קשות.
תוך כדי שאגריפס השני שלח לירושלים שליחים, וניסה לפייס את המורדים, (אך נענה בכך שהשליחים נרצחו) המשיך גלוס במסעו, וחנה בהר הצופים משם החליט לעלות על ירושלים. הוא הסתער על העיר, ואף כבש חלקים מצפון העיר, אך לא הצליח לכבוש את כולה. לדברי יוסף בן מתתיהו, הכשלון התרחש בשל שוחד שלקחו קציניו מפלורוס, שהיה מעוניין בהמשך המלחמה.
במשך חמישה ימים צר גלוס על הר הבית (לאחר שהתגלה בתוך העיר קשר של בוגדים להכניסו לתוכה ללא קרב), וכאשר היה על סף הכנעת המורדים, נואש לפתע, והחליט לחזור לשפלת החוף. יוסף בן מתתיהו מותח ביקורת על החלטה זו, וטוען כי לו המשיך גלוס במצור עוד זמן קצר ייתכן והיה מכניע את העיר, ומדכא את המרד עוד בתחילתו, אך יחסי הכוחות בין הצדדים, וביצוריה החזקים של העיר, מלמדים כי ייתכן והחלטתו הייתה מבוססת. נראה כי בין שיקוליו היו עונת הגשמים הקרבה (המצור התחולל בחודש חשוון) וקשיי האספקה הצפויים לו. ייתכן גם כי קנאותם של הנצורים, אשר השליכו מן החומה את אלו מביניהם שרצו לפתוח את השערים בפני גלוס, הביאה את גלוס למסקנה כי אין בכוחו להכריעם, וייתכן שעליו לסגת ולהמתין לתגבורת.
[עריכה] תבוסתו של גלוס
נסיגתו של גלוס אל שפלת החוף נתנה למורדים הזדמנות להביסו. הנסיגה הייתה בהולה, ובדרך השליכו חייליו של גלוס חלק מכלי נשקם, ואת בהמות המשא שלהם. גלוס הגיע אל בית חורון שהייתה מעבר צר בין הרים. היהודים סגרו את שני פתחי המעבר, ומן ההרים שבצידי המעבר המטירו על הצבא הרומאי מטר של אבנים וחיצים.
כאשר הבין גלוס כי הוא מצוי בצרה, הותיר מאחוריו את כלי המצור הכבדים, וחיל משמר בן ארבע מאות איש, אשר הורה לו להניף את דגלי הלגיון, כאילו הלגיון כולו מצוי במקום, ונמלט במהירות עם יתר צבאו בשעת הלילה. בבוקר גילו היהודים את המלטותו של גלוס, הרגו את ארבע מאות החיילים שהותיר מאחור, ולקחו לשלל את כלי המצור. גלוס ואנשיו הגיעו לשפלת החוף, כשהם מותירים אחריהם ששת אלפים הרוגים. נסיגתו של גלוס הסתיימה בח' חשוון שנת 66.
המורדים השיגו את כלי הנשק הכבדים של הרומאים, את קופת הכסף של הליגיון, ואת נשר הליגיון. הייתה זו תבוסה מחפירה, ועידוד למורדים, אשר עתה היו עטורי ניצחון. גלוס שלח אל הקיסר נירון את נכבדי היהודים התומכים ברומאים, אשר נמלטו מירושלים לאחר תבוסתו, על מנת שאלו יפילו את האשמה בתבוסה על פלורוס.
על פי טקיטוס מת גלוס בשנת 67, "אם בדרך הטבע, או כתוצאה מן הרוגז".

