מילה (בלשנות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מילה היא יחידה בסיסית של השפה המדוברת והכתובה. מילים מצטרפות לביטויים ולמשפטים. המילה עצמה מורכבת מהברות (אחת או יותר), ולעתים ממספר מורפמות, אך המילה היא בדרך כלל היחידה הקטנה ביותר שיש לה משמעות עצמאית - היא מייצגת מושג כלשהו.
בטקסט כתוב קל לזהות מילה, משום שהיא מופרדת בדרך כלל במרווח מהמילה שלפניה ולאחריה, ולעתים בא סימן פיסוק לאחר המילה. בשפות מסוימות, כגון סנסקריט, אין הפרדה בין המילים.
יש הגדרות נוספות למילה:
- ההגדרה הרווחת בציבור, המבוססת על צורת הכתיבה של המילה, נקראת בז'רגון הבלשני "תיבה", כלומר רצף אותיות המצוי בין שני מרווחים.
- הגדרה פונולוגית, רצף צלילים בעל משמעות, אך כאן אין חשיבות לכתיב, רק לצליל, כך ש"קר" ו"כר" הם אותה מילה, מפני שברישום פונטי שתיהן יירשמו kar.
- הגדרה אורתוגרפית, הגדרה שבסיסה הוא הכתיב, בהגדרה זו "דן" כשם פרטי ו"דן" כפועל יהוו אותה מילה.
- הגדרה סמנטית, מה שמזוהה בבלשנות כלקסמה, יחידה מילונית, כך למשל המילים בכל אחד מהביטויים "בית ספר" או "בן נעוות המרדות" יהוו מילה סמנטית אחת, אף על פי שייצוגם בכתיב אינו מהווה מילה אחת.
נוטים להבחין בין מילות תמנית למילות תבנית. במשפט "מילה שלי זו מילה" קיימות ארבע מילות תמנית, כיוון שמונים בספירת מילות תמנית כל מילה לגופה, גם אם מילה מסוימת חוזרת על עצמה. במשפט לעיל קיימות רק שלוש מילות תבנית, כיוון שלא מונים חזרות על מילים, כמו כן התבנית משמשת כתבנית דקדוקית, כלומר "מילה" "מילתי" מילים", כל אלו ישמשו כמילת תבנית אחת.
כלי לאיסוף וביאור של אוצר המילים של שפה מסוימת הוא המילון.
האטימולוגיה עוסקת בחקר מקורותיהן של המילים: מתי הופיעו בשפה, מאיזה מקור, וכיצד השתנתה צורתן ומשמעותן.

