רוברט ג'ונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) ‏ (8 במאי 1911 - 16 באוגוסט 1938), מוזיקאי גיטריסט אמריקני.

הצילום היחיד של רוברט ג'ונסון
הגדל
הצילום היחיד של רוברט ג'ונסון

רוברט ג'ונסון הוא אולי זמר הבלוז המפורסם ביותר, והמשפיע ביותר. חשיבותו ותפקידו בהיסטוריה של הבלוז נובעת, במידה מסוימת, מהעובדה שג'ונסון הקליט מעט מאוד בתקופת חייו הקצרים. חלק מהעניין הרב בג'ונסון נובע מנסיבות העלמותו המסתוריות. ג'ונסון, לפי השמועה, הורעל על ידי בעל קנאי, אולם גם לאחר מותו היו שמועות על כך שהוא חיי בטקסס. ג'ונסון הוא אולי הזמר המוכר ביותר מבין זמרי הדלתא בלוז אך חשיבותו לפיתוח הסגנון היא משנית.


תוכן עניינים

[עריכה] המוזיקה של רוברט ג'ונסון

רוברט ג'ונסון הקליט סה"כ 29 שירים בשני מחזורים. המחזור הראשון היה בסן אנטוניו טקסס בנובמבר 1936 ומחזור נוסף בדאלאס טקסס ביוני 1937. 13 מהשירים הוקלטו פעמיים. כמה משיריו הידועים יותר היו: Love In Vain, Come On In My Kitchen, Sweet Home Chicago, Cross Road Blues ועוד רבים וטובים.

יש משהו מעט מלנכולי ורחוק בקול של ג'ונסון - אולי זה נובע מאיכות ההקלטה. ג'ונסון שר על יאוש, בדידות, חברות ונדודים. באותן שנים של משבר כלכלי וחברתי האוכלוסייה האפרו-אמריקאית הושפעה רבות מהנצרות (בעיקר מהבפטיזם). הדת היוותה גורם שמחזק את התא המשפחתי מביא נחמה ובטחון מה שנמצא מחוץ למסגרת הקהילה כלומר בדרכים הוא השטן. ג'ונסון מתאר מפגש בדרכים עם השטן בשירו Hellhound on My Trail. אחת האגדות על ג'ונסון מתארת מפגש של ג'ונסון שבו הוא מציע את נשמתו לשטן בתמורה ליכולת נגינה בגיטרה.

[עריכה] האגדה על רוברט ג'ונסון

ג'ונסון היה בחור פשוט שרצה מאוד לנגן בגיטרה, הוא למד, והתאמן מספר שנים, אך כל נסיונותיו עלו בתוהו וצלילי נגינתו בגיטרה נשמעו כצלילי מסור. לאחר ניסיונות (לא מוצלחים) להשתפר בנגינה, מספרים, ירד ג'ונסון לדרום ולאחר מספר חודשים (ההערכות נעות סביב 9 חודשים), חזר עם יכולת ניגון שלא תיאמן. על העובדה שנגינתו של ג'ונסון היא וירטואוזית אין כל ויכוח, אך מספרים שבחודשים הללו, מכר ג'ונסון את נשמתו לשטן בתמורה ליכולת לנגן כה טוב. רוב הגירסאות ככולן, מספרות שג'ונסון הגיע לצומת דרכים בשעת חצות עם הגיטרה ואז הופיע השטן, נטל מידי ג'ונסון את הגיטרה, כיוון אותה, ניגן מה מספר צלילים, והחזיר אותה לג'ונסון. ומאז, מספרת האגדה, ג'ונסון ניגן כמו שאנו מכירים אותו כיום (אגדה דומה יש על הכנר הוירטואוז ניקולו פאגאניני) . המצדדים בגרסה זו, מחזקים את טענתם תוך הצגת השירים "Cross Road Blues" ו-"Me and the Devil Blues" כמבססים את התאוריה. צומת הדרכים המשוערת היא הצומת של Highway 61 ו- Highway 49 בעיר קלארקסדייל, מיסיסיפי. המקום הפך אתר עלייה לרגל לכל אוהבי הבלוז.

[עריכה] השפל הגדול

השפל הגדול לא היה גורם ששינה את חיי האפרו-אמריקאים בדרום ארצות הברית, מצבם היה רע ממילא. אולם כעת נוסף מרכיב נוסף והוא הנדודים והחיפוש אחר עבודה. אפרו-אמריקאים רבים החלו לנדוד מדרום ארצות הברית לאורך הציר המרכזי של ארצות הברית דרך ממפיס אל שיקגו. השיר I Am a Steady Rollin Man מתאר את הנדודים בדרכים על הציר מהמיסיסיפי עד לשיקאגו.

[עריכה] השפעות מאוחרות

ג'ונסון הוא המפורסם מזמרי הדלתא בלוז וסגנונו היחודי השפיע על זמרים אחרים במיסיסיפי דלתא. בשנות השישים ביצעו האבנים המתגלגלות מספר משיריו של ג'ונסון. האלבום והשירים של האבנים המתגלגלות היו חלק מההתעניינות של זמרי רוק בריטיים בבלוז האמריקאי. בנוסף הייתה לג'ונסון השפעה רבה על להקת לד זפלין בפן ה- R&B שממנו התפתח הצליל המחוספס, שההוגדר בסופו של דבר בתור הבי מטאל. גם להקת קרים ביצעה כמה משיריו של ג'ונסון, גרסתם המוכרת ביותר היא של 'Crossroads' מהאלבום 'Wheels of Fire' אותו הם ביצעו בהופעה חייה. אריק קלפטון הקליט לאחרונה תקליט שלם משיריו של ג'ונסון 'Me and Mr. Johnson' קלפטון מתאר את השפעתו של ג'ונסון על סגנונו כמכרעת.

[עריכה] קישורים חיצוניים