קונטרפונקט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: שהערך מלא טעויות ואי-דיוקים, והעברית טעונה שיפור. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
קונטרפונקט הוא מרקם מוזיקלי במוזיקה המערבית הקלאסית, במקורה דתית-נוצרית, שהומצאה בשלהי הרנסאנס ופותחה בין השאר על-ידי ג'ובאני פיירלואיג'י די פלסטרינה (1525-1594) והכנסייה הנוצרית ברומא.
הצורה נשארה פופולרית עד ימינו, אך הגיעה לשיאה בתקופת הבארוק, בעיקר ביצירתו של יוהן סבסטיאן באך, שפיתח את הקונטרפונקט באופן נרחב.
מבחינה מוזיקלית, קונטרפונקט הוא שני קולות (מנגינות, לחנים) או יותר המנוגנים או מושרים בו-זמנית, כאשר לכל אחד מהם מלודית (מלודיה). במילים אחרות, המנגינות שונות זו מזו בלחן עצמו. דוגמה טובה לכך היא דואט, שבו לכל כלי יש תפקיד משלו, ומתקיים ביניהם "דו-שיח".
היות והמנגינות השונות מנוגנות בו-זמנית, נוצרים ביניהן יחסים הרמוניים (הרמוניה) מעניינים ומורכבים, ובכך יופיה של צורה הלחנתית זו. המילה קונטרפונקט היא קיצור המונח הלטיני "פונקטוס קונטרה פונקטום" (נקודה כנגד נקודה), הנובע משיטת רישום התווים בימי הביניים, כאשר כל צליל צוין על ידי נקודה, ולפיכך התבטא צירוף מנגינה למנגינה, ברישום "נקודה כנגד נקודה".
התאמה הרמונית זו מתבססת על מערכת של חוקים אסתטיים המדברים על ההרמוניה הנוצרת בהשתלבות הקול החדש עם הקנטוס פירמוס. החוקים, שהומצאו בתקופת פלסטרינה (מלחין), והיו בעלי אוריינטציה דתית, השתנו לאורך התקופות והמקומות, אך גם כיום יש להם ערך מוזיקלי רב, בתחום יצירת מתח, פתרון ועניין, דבר שהופך את הקונטרפונקט למושג חשוב מאין כמוהו במוזיקה ובהלחנה, גם במוזיקה בה אין שימוש ישיר בקונטרפונקט.
מי שהשתמש בשיטה זו, בין היתר, הוא יוהן סבסטיאן באך. ניתן לראות זאת בפוגות שלו, שבהן לכל קול תפקיד עצמאי משלו. שיטת הלחנה זו נפוצה למקהלה, לרביעיית מיתרים, ובעיקר בהרכבים בעלי ארבעה קולות.

