מושב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מושב הוא הכינוי הישראלי הרווח לכפר יהודי, המאגד קבוצה של תושבים במסגרת כלכלית משותפת. המשתתפים במסגרת המושבית מכונים חברים. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים.
רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים, אך מבחינה קניינית - האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים לעיבוד חקלאי.
צורת ההתיישבות המושבית מחולקת לשני סוגים, בהתאם לסוג השותפות:
- מושב שיתופי
- מושב עובדים
תוכן עניינים |
[עריכה] מושב עובדים
במושב עובדים כל חבר עובד במשק משלו. המסגרת השיתופית באה לידי ביטוי באיחוד עוסקים לצורכי רישום, ובערבות הדדית. כמו בכל צורת התיישבות, גם כאן נשמר ההיבט הציבורי של הקהילה.
רוב המושבים בארץ הם מושבי עובדים. המושב הראשון, נהלל, הוקם בשנת 1921, בידי אנשי העלייה השלישית. צורתו המפורסמת של המושב נהלל ממחישה את האופי המייחד את מושב העובדים מבין צורות ההתיישבות הכפריות האחרות: הוא בנוי בצורה מעגלית, ומעבר לכל בית מ-77 הבתים שמצויים בו משתרעת חלקה צמודה. במבט מלמעלה מתקבלת צורת 'שמש', כאשר במרכז מצויים מבני הציבור, מסביבם הבתים, ובשטח הרחב העוטף אותן - החלקות החקלאיות.
בשנים האחרונות הופשרו אדמותיהם של מושבים רבים, ונפתחו גם לשימושים אחרים, שאינם חקלאיים. כך אנו מוצאים כיום מושבים שמשתמשים בשטחיהם לאיחסון ואף למסחר.
מושב העובדים הראשון היה עין גנים שנבנה בסמוך לפתח תקווה ושימש כמשכנם של אנשי רוח רבים. לבסוף צורף המושב אל העיר פתח תקווה וכיום כמעט ולא נותר ממנו זכר.
[עריכה] מושב שיתופי
במושב שיתופי כל מסגרות העבודה הן משותפות. כל המושבים השיתופיים הם חקלאיים, ובכמה היבטים הם דומים באופים לצורת היישוב הסוציאליסטית: הקיבוץ המסורתי, בתקופת היישוב לפני הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, עד להתרופפות הקיבוצים. עיבוד האדמות נעשה במשותף, וחלוקת ההכנסות נעשית בצורה שוויונית. ההבדל היחידי בין המושב השיתופי לקיבוץ המסורתי היה האופי הפרטי, שנשמר במושב השיתופי בתוך המסגרת המשפחתית, ובהגדרת הזכות הקניינית.
המושב השיתופי הראשון בארץ הוקם בשנת 1936. מקימיו היו עולים ממרכז אירופה שהיו מתונים באידאולוגיה השיתופית, והסתייגו מן המכלול הרעיוני המתלווה אל הקיבוץ.
בניגוד לקיבוץ - אין במושב השיתופי חדר אוכל משותף ולינה משותפת. לכל משפחה ישנה חלקת אדמה פרטית עליה בנוי הבית, וחשבון בנק פרטי, בו היא מנהלת את ענייניה כרצונה. עם זאת, בדומה לקיבוץ - במושב השיתופי המשק הכלכלי הוא משותף, והעבודה נעשית במרוכז.
בתקופה האחרונה הרחיקו הקיבוצים לכת אף מעבר לעקרונות המושב השיתופי. הזרם הקרוי הקיבוץ המתחדש (הנוהג לקיים שכר דיפרנציאלי) אינו עונה על עקרונות המושב השיתופי (שאחד מעיקריו שכר שוויוני, הנקבע על פי גודל המשפחה בלבד). אין המושב השיתופי, המקיים את העקרונות הבסיסיים של סוג התיישבות זה, שונה למעשה מן הקיבוצים של ימינו, שבזרם השיתופי.
[עריכה] מושב פועלים
מושב הפועלים הינו מושב שבו התגוררו פועלים חקלאיים אשר קיבלו חלקות קרקע מקרן הקיימת על-מנת להשלים את הכנסתם.
מושב הפועלים הראשון היה עין גנים ואחריו נחלת יהודה ולאחר מכן באר יעקב.
[עריכה] היחס בין המושב השיתופי למושב העובדים
לעומת מאות מושבי עובדים הפזורים ברחבי הארץ, קיימים רק כ-35 מושבים שיתופיים. עובדה זו מצביעה על הקשיים שעמדו בפני המייסדים. הם היו רחוקים מן הלהט האידיאולוגי הקיבוצי ושונים מן ההחקלאים השגרתיים, ולא היה להם גיבוי ממסדי וארגוני בקרב מוסדות היישוב בארץ.
למרות מספרם המועט של המושבים השיתופיים, בולטת ההשפעה שלו על צורות התיישבות אחרות. השפעה זו ניכרת בתכניות משופרות של מושבים שנבנו בשנים האחרונות בהם הופרדו ענפי המשק מאזור המגורים.

