מלאכות שביעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלאכות שביעית הן עבודות אדמה האסורות בשנת השמיטה.

התורה אסרה מלאכות קרקע בשביעית, במצות עשה: "ושבתה הארץ, שבת לה'" (ויקרא כה,ב) ונאמר "בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד,כא), ובמצות לא תעשה "שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה,ד).

יש מלאכות האסורות מן התורה, ויש האסורות מתקנת חכמים.

בדומה לל"ט מלאכות שבת, המלאכות האסורות בשביעית ממוינות לסוגים של עבודות חקלאיות. מלאכה המהווה סוג ראשי קרויה אב, ומלאכה הדומה לה נחשבת לתולדה.

המלאכות האסורות מן התורה הן אלו המופיעות בתורה שבכתב: זריעה וקצירה של תבואה, וכן שתי תולדות: זמירה ובצירה של גפנים. זמירה היא תולדה של זריעה, ובצירה היא תולדה של קצירה. מלאכות אלו אסורות מן התורה. הראשונים נחלקו אודות מלאכת חרישה, אם איסורה מן התורה.

שאר עבודות הקרקע, כולל תולדות אחרות של אבות המלאכה, אסורות מדרבנן.

מספר מסוים של עבודות קרקע הותרו בשביעית, והן אלו הנחוצות לקיום העץארמית: לאוקמי אילנא), אך לא כדי להשביח אותו (לאברויי אילנא).