דווית השני מלך אתיופיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דָווִית השני (1501- 2 בספטמבר 1540) (קרוי גם דוד השני, הוכתר בשם "אנבאסה סגד"; בגעז : "לו סוגדים אריות") היה קיסר אתיופיה בין השנים 1508-1540.
לבנה דנגל נולד לקיסר נאוד ולקיסרית נאוד מוגסה ועלה לכס המלוכה בגיל 13 לאחר מותו של אביו ב-1507. הוא מתייחס על השושלת הסלומונית, הרואה שורשיה בשלמה המלך. עם הכתרתו נטל לעצמו את השם "דווית" והכינוי "אנבאסה סגד".
מכיוון שהקיסר החדש היה צעיר הוחלט המלכה האם, הלני, שהיתה אז בת למעלה משבעים, תשלוט במקומו כעוצרת. היא שלטה עד 1516. תקופת שלטונו המוקדמת עמדה בסימן קשרים דיפלומטיים עם פורטוגל, אשר בשיתוף פעולה עמה הנחיל דווית תבוסות למוסלמים בזיילה ואיזור אגם זיוואי. לאחר נצחונות אלו חש דווית בטוח בשלטונו וסרב לכרות ברית עם הפורטוגזים, מה שהתברר כטעות.
[עריכה] פלישת אחמד גראגן
עם מותו של הסולטן אבו באקר ב-1520, השתלט אחמד אבן איברהים אל-גאזי על סולטנות אדאל (באיזור אריתריאה וג'יבוטי של היום). משם יצא אל-גאזי בסדרת מסעי מלחמה למוטט את האימפריה האתיופית. הוא תקף לראשונה ב-1528 והנחיל לדווית השני תבוסה כואבת ב 7 או ב 9 במרץ 1529, בקרב שימברה קור. כעבור שנתיים הוא יצא למתקפה נוספת ושוב הביס את הכוחות האתיופיים בקרב אמבה סל, שם כמעט נפל דווית בשביו. ההסטוריון טוען R.S. Whiteway שמאז איבד דווית השני את היכולת הצבאית להתמודד בקרב שווה כוחות מול אויביו. אחמד וצבאותיו הרסו כנסיות ומנזרים רבים בשטחים שכבשו, ואסלמו בכוח אתיופים רבים. באפריל 1533 כינס שוב אל-גאזי את כוחותיו בדברה ברהן במטרה לבזוז את המחוזות הצפוניים של טיגרה, בגמדר וגוג'אם.
אתיופיה כולה נפגעה קשות במלחמות אלו, והמלך דווית השני גם חווה אובדן אישי: בנו הבכור פיקטור נהרג בקרב ב7 באפריל 1537 בידי קצין של אל-גאזי, בן אחר בשם מנש נפל בשבי ב 19 במאי 1539 והוגלה לתימן. הארמון המלכותי באמבה גשן נפל בינואר 1540, אסירי הכלא המלכותי ושומריהם נהגו כולם והאוצר המלכותי נבזז. מאוחר יותר באותה שנה נהרג דווית עצמו בקרב ליד דברה דאמו ב 2 בספטמבר. ההיסטוריון האתיופי טדסי תמרת כתב : "הכיבוש המוסלמי של איזורי ההר הנוצריים בידי אחמד גראגן נמשך מעט יותר מעשור (1531-1543), אך החורבן בשנים אלו יכול להאמד רק במונחים של מאות".
מסופר כי אחד מבניו הצעירים של דווית, יקוב, הסתתר במערה בשואה . נכדו של יקוב, סוסניוס, הביס את דודניו ב 1604 בדרכו למלוכה והחל את "הענף גונדרי" בשושלת הסלומונית של המלוכה באתיופיה.הענף הגונדרי בשושלת המשיך לשבת על כס המלוכה עד עליית תיאודרוס (1855).

