הבנאי מנולה (בלדה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הבנאי מנולה (Meşterul Manole) הינה בלדה עממית רומנית.

הבלדה נחשבת לאחת היצירות החשובות ביותר של הפולקלור העממי הרומני. המשורר וסילה אלכסנדרי ליקט אותה והעבירה בכתובים.

[עריכה] תוכן הבלדה

הבלדה מספרת על בנייתו של המנזר בקורטאה דה ארג'ש, בירתה הקדומה של ולאכיה. על פי הבלדה השליט המקומי ליקט את עשרת הבנאים הטובים ביותר ובראשם המכונה מנולה, כדי שיבנו את המנזר ואת חומותיו. הבנאים בנו ביום ובלילה נהרסו החומות, שוב ושוב. לילה אחד חלם מנולה חלום ולמחרת סיפר לחבריו שעל פי חלומו, רק אם יקריבו בתוך החומות אשה, הרעיה או האחות הראשונה של מי מהבנאים שתבוא בבוקר אליהם, רק אז יעמדו איתן החומות. הבנאים נשבעו לשמור את הסוד והמתינו לבוקר המחרת. בבוקר, ממרומי הפיגומים, ראה מנולה שהמתקרבת היא רעיתו האהובה, אנה, הנושאת ברחמה את ילדם והיא מביאה את ארוחתו. מנולה התפלל לאלוהים שיירד גשם זלעפות וזרמי מים יפריעו לרעיתו וכך תשוב מדרכה. האל נענה לו והגשם המבוקש ירד, אך הרעיה הנאמנה ממשיכה בדרכה למרות הגשם וזרמי המים. מנולה התפלל שוב לאלוהים שתנשוב רוח חזקה ותפריע לאשתו בדרכה ושוב נענה לו האל, אך הרעיה הנאמנה המשיכה בדרכה, מתגברת על הרוח. הרעיה מגיעה ומנולה מחבק אותה, צוחק איתה ועומר לה שבצחוק יעשו כאילו בונים אותה בתוך החומה. הרעיה מסכימה וצוחקת ומנולה בונה מסביבה. ככל שהבניה מתקדמת מתחלף יחס הרעיה ומצחוק היא עוברת לבכי ומתלוננת על לחץ המבנה על גופה, אך מנולה שותק וממשיך בבניה עד שכבר לא רואים אותה.

בגמר הבניה בא השליט הצוחק בהנאה למראה החומות והמבנה ושואל את הבנאים אם יוכלו לבנות לו במקום אחר מנזר יפה מהמנזר הזה. הבנאים מתגאים ביכולתם ומשיבים שיכולים הם. השליט חושב על הענין ומצווה להוריד את הפיגומים ולהשאיר את הבנאים תקועים על הגג הגבוה. חלק מהבנאים מנסים לבנות לעצמם כנפיים מעץ, אך מתרסקים על הארץ. מנולה נשאר אחרון ואז הוא שומע את קול אשתו הקורא לו מתוך הקיר, מת ונופל ארצה.

[עריכה] אלמנטים מיתולוגים

בתוך היצירה משולבים אלמנטים מתוך המיתוסים על דדלוס ואיקרוס, איפיגניה ו/או בת יפתח.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות