1984 (ספר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
1984 (Nineteen Eighty-Four) הוא ספרו הנודע ביותר של ג'ורג' אורוול, המתאר חיים בעולם טוטליטרי.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת הספר והעולם המוצג בו
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
הספר, שנכתב בשנת 1948 ופורסם ב-8 ביוני 1949, הוא מעין חזיון של הכותב על שנת 1984 (הפיכת הספרות של שנת כתיבת הספר). בשנה זו העולם מחולק לשלוש מדינות־על הנלחמות זו בזו ללא הרף: אוקיאניה המשתרעת על פני ארצות הברית, אמריקה הלטינית, בריטניה הגדולה, אוסטרליה והחלק הדרומי של אפריקה, איראסיה הכוללת את ברית המועצות ואירופה היבשתית ואיסטאסיה הכוללת את יפן, סין, קוריאה ומדינות המזרח הרחוק.
גיבור הספר, וינסטון סמית, חי ב"אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי השליטים, והשפה המדוברת מותאמת, והופכת לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), כך שתוגבל יכולת החשיבה של האזרחים. מטרת ה"שיחדש" היא לצמצם את אוצר המילים, תוך סילוק מונחים כ"חופש", ובד בבד ליצור מצב בו הדיבור הופך להיות פעולה אוטומטית שמקורה בגרון האנושי, ולא פעולה מנטלית שמקורה במוח. כך למשל, תרגום לשיחדש של הפסקה המפורסמת מהחוקה האמריקאית, המדברת על חופש ועל המרדף אחר האושר, הינו מילה אחת- "חשובפשע" (Thoughtcrime) - המילה המיוחדת בשיחדש לכל פעילות מנטלית שאינה על פי עקרונות המפלגה.
בעולם הקודר המתואר בספר, אין לאדם חופש חשיבה, הוא מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין נמצא בכל פינה והאח הגדול - עינו תמיד פקוחה. כל סטייה ולו הקטנה ביותר - חיוך בלתי צפוי; הליכה לכיוון שונה מהרגיל; מחשבה המביעה בקורת על השלטונות - תביא על המעז את יד המפלגה.
הגיבור עובד בשיכתוב ההיסטוריה עבור המפלגה. הוא מקבל קטעי עיתונות "בעייתיים" כגון קטעים המספרים בשבחם של חברי מפלגה שלאחר מכן סרחו, "אויידו" והפכו ל"לא אנשים", כאשר במקומם יש לשתול ידיעות על הגידול הצפוי בייצור השוקולד. דוקא שם, ב"מיניסטריון האמת" מוצא וינסטון את האהבה שלו (פועלת במחלקת ייצור רומנים זעירים ופורנוגרפיה זוטא להמונים, "הפרולים", רומנים המיוצרים בידי מכונה מבלי שתיגע בהם יד אדם). ג'וליה יודעת בדיוק כמוהו, שאין העולם יכול להתקיים כמו שהוא כעת וביחד הם מנסים לשמר את אהבתם אל מול כוחה העצום של המפלגה.
שלוש סיסמאותיה של המפלגה, המתמצתים את עקרונות ה"סוצאנג" (IngSoc), שהוא התורה השלטת, הסוציאליזם האנגלי, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים:
- מלחמה היא שלום.
- עבדות היא חירות.
- בערות היא כוח.
חבר המפלגה המצוי אצל עקרונות הסוצאנג והשיחדש, אמור להיות מיומן ביותר ב"דוחושב" (doublethink) האומנות העדינה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת - רק כך ניתן להבין את ססמאות המפלגה, וכן את העובדה כי המקום בו מופצים שקרים גסים נקרא "מיניסטריון האמת" והמקום אליו נלקחים האסירים הפוליטיים נקרא "מיניסטריון האהבה".
סופו של הספר הוא כי וינסטון וג'וליה נתפסים בידי המפלגה, ומובאים אל "מיניסטריון האהבה" הוא הכלא של המפלגה. לאחר עינויים פיסיים ומנטליים קשים, מתוודה וינסטון על "פשעיו" כנגד המפלגה, אך עדיין אינו נשבר. גרעין האישיות הפנימי שלו נותר כשהיה. אז מובא וינסטון על ידי החוקר אובריאן אל "חדר 101". בחדר זה מתעמת כל אסיר עם הדבר המפחיד אותו ביותר. אצל וינסטון אלו הן חולדות. משמתקרבות אליו החולדות זועק וינסטון - "לא אותי, קחו את ג'וליה, היא אשמה בכל". זוהי נקודת השבירה הפסיכולוגית שלו. מכאן ואילך הוא כחומר ביד היוצר בידיו של אובריאן.
וינסטון וג'וליה, לאחר שבגדו זה בזה, (גם ג'וליה נלקחה לחדר 101) מושארים במצב של "קיום מושעה", אינם מוצאים להורג אלא נותנים להם לחיות את חייהם לפי שעה מתוך ידיעה כי מאסרם והוצאתם להורג צפויה בכל רגע. דווקא במצב זה, לאחר שבגד באישה שאהב, בכל עקרונותיו, ועבר עינויים פיסיים ומנטליים מחרידים, לומד וינסטון סוף-סוף לאהוב את האח הגדול.
[עריכה] פרשנויות שניתנו לספר
[עריכה] ביקורת על הקומוניזם
יש הרואים בספר ביקורת על המשטר הקומוניסטי, בעקבות השינוי שחל בדעותיו של אורוול מספר שנים קודם לכתיבת הספר בהמשך לספרו "חוות החיות".
בנוסף, יש הרואים בספר תיאור מדוייק למדי של החיים בברית המועצות בשנת 1948, ולא תיאור של עולם דמיוני בשנת 1984.
ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בספר (כגון מסך הטלסקרין המשדר תוכניות רדיו ובה בעת מקליט את האיש המאזין לו, עוקב אחר אמרותיו, בין היתר כאלו הנאמרות תוך כדי שינה, ומשדר אותן למרכז מעקב) אינה דמיונית או מהפכנית כמו בספרי מד"ב אחרים, ובשנת 1984, הטכנולוגיה המתוארת בספר נראתה מיושנת לחלוטין (התפתחות הטלויזיה כמכשיר בידור מרכזי במקום הרדיו, לדוגמה). עיקר כוחו של הספר הינו בתיאור החברה הדיסטופית המתוארת בו, וזאת כאשר עיקר חוזקו של תיאור זה הינו כי המדובר בתיאור ריאלי של ברית המועצות כפי שהכירו אותה אורוול, וידידיו הקומוניסטים:
- עבודתו של וינסטון כמשכתב רטרואקטיבי של ההיסטוריה אינה כה דמיונית, ובברית המועצות אכן נעשה שכתוב רטרואקטיבי של ההיסטוריה, בריטוש תמונות, בהשמדת ספרים ומגזינים, והסרטת קטעי סרטים "דוקומנטרים" מחדש. דוגמה יפה לכך היא שכאשר לאה גולדברג עבדה בספריה הלאומית בשנות החמישים, שמה היא לב לכך שהתקבל עידכון לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה שעיקרו החלפת הערך "לברנטי בריה" בערך ארוך העוסק בימת בייקל. מכך הסיקו הסובייטולוגים כי בריה חוסל, וכפי שהתבטאה גולדברג: "בריה טבע בימת בייקל".
- דמותו של הארכי-אויב של הסוצאנג, האדם שכולם מחונכים לשנוא, "עמנואל גולדשטיין" הינה תיאור מדוייק של לאון טרוצקי הוא לייב דוידוביץ' ברונשטיין. כן יש מקבילות רבות בין תיאורו החיצוני של "האח הגדול" ובין תיאורו החיצוני של סטלין הוא "שמש העמים".
- התיאור לפיו המוני העם חיים בחרפת בערות ומכונים "פרולים" בעוד חברי המפלגה חיים חיי מחסור, כאשר העושר מצוי רק אצל חברי "החוג הפנימי" הוא תיאור של המתרחש בברית המועצות בשנים אלו, בהן הנומנקלטורה צברה כוח ועושר כאשר המוני העם מתו ברעב במסגרת הקולקטיביזציה שכפה עליהם סטלין.
- התיאור של המלחמה, המחליפה לפתע חזיתות, (בוגדים ומרגלים סיפרו לכם שאנחנו נלחמים כנגד איסטאסיה. האמת היא שאנחנו נלחמים כנגד איראסיה - תמיד נלחמנו נגד איראסיה!) הינו תיאור המתאר בדיוק את הלך הרוחות שנדרש מקומוניסט סובייטי טוב בימי הסכם ריבנטרופ מולוטוב.
- עידודם של ילדים להלשין על הוריהם על "פשעים כנגד המפלגה" הוא מנהג שעודדה המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, ומתואר בספר.
- המנהג המקובל בסוצאנג לפיו מנהיגי המפלגה (פרט לאח הגדול) נתפסים מעת לעת בבגידה, ומתוודים באופן פומבי על חטאם (לרבות נסיון לרצוח את האח הגדול, וקשירת קשר עם אויבים חיצוניים), הינו תיאור של המתרחש במפלגה הקומוניסטית במסגרת "הטיהורים הגדולים".
- העיסוק הבלתי פוסק בסטטיסטיקה של נתוני ייצור, תוך פיברוק העובדות במטרה להראות גידול בלתי פוסק בתוצר, בעוד שבפועל ישנו מחסור במרבית המוצרים היומיומיים, הייתה תופעה מוכרת בברית המועצות.
- העיסוק הבלתי פוסק בדיאלקטיקה, במתרחש במוחו של האזרח ובמחשבותיו, ההתייחסות אל העולם כמתרכז במחשבות ובמילים, ולמעשה נובע מהן ("מהם הכוכבים?" שואל או'בריאן, מענהו של וינסטון, חבר "החוג הפנימי" - "אם ארצה - אכבה אותם"), הוא סממן סובייטי מובהק.
- הסולידריות בין הגיבור הראשי לאהובתו, היא שנותנת את התקוה לשינוי בעולם הטוטליטרי, וזה בעצם המסר של הספר. ויש אפילו שרואים השפעה על תנועת סולידריות של לך ולנסה מפולין.
גדולתו של הספר היא שגם לאחר קריסתה של ברית המועצות, עדיין יש בו בשורה ואמירה אנושית אוניברסלית, מעבר לביקורת על משטר זה או אחר. אף הספר "חוות החיות" כולל אנלוגיה של אחת לאחת עם המשטר הסובייטי (כאשר כל דמות בו הינה מקבילה לדמות היסטורית מן ההיסטוריה הסובייטית), ועדיין האמירה בספר "חוות החיות" לפיה "כל החיות שוות, אך ישנן חיות אשר שוות יותר" הינה בעלת עוצמה כביום שנכתבה.
הספר מושווה לעתים קרובות לספרו של אלדוס האקסלי, "עולם חדש מופלא", שגם הוא דיסטופיה ומתאר עולם טוטליטרי.
[עריכה] ביקורת על הנאציזם
עם זאת, חוקרים רבים רואים את הספר גם כיציאה נגד הטוטליטריות של גרמניה בימי הנאצים. הוכחה לכך הם רואים בשמה של הדמות הראשית בספר, וינסטון סמית, אותה הם מקבילים לוינסטון צ'רצ'יל. צ'רצ'יל היה זה שיצא הן נגד הנאצים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והן נגד "מסך הברזל" אשר חילק את אירופה לשניים, שהיה אחת התוצאות שנוצרו עקב התוקפנות הנאצית, אשר השאיר את חציה תחת שלטון הדיקטטורה הקומוניסטית. טענה שנייה הנשמעת בהקשר לספר זה ולנאציזם היא, לגבי דמותו של עמנואל גולדשטיין. ניתן לשער כי ספר על טוטליטריות שנכתב בשעה שהעולם גילה את ממדי השואה היהודית וזוועות הנאצים, הושפע אף הוא מכך. יש הרואים בדמותו של עמנואל גולדשטיין סמל ליהודי הנודד והנרדף, 'השעיר לעזאזל' האשם בכל הצרות האפשריות הפוקדות את היחיד, החברה והמדינה. לספר זה הייתה השפעה רבה על העולם של אחרי 1948, אשר נחשף לזוועת הדיקטטורה והטוטליטריות. הוא אף מונהג כספר חובה, בקורסים רבים למחשבה מדינית.
[עריכה] משמעות סוציולוגית
מאידך, לספר פרשנות סוציולוגית חשובה, מישל פוקו טען כי לשיח החברתי יש כללים, יש את שמותר לומר ויש את שאסור לומר. במובן זה ניתן לפרש את ספרו של אורוול כדוגמה למשטר השיח הפוקויני. יותר מכך, חוקרים חברתיים ובלשנים שונים טוענים כי השפה היא המעצבת את התודעה, לכן ספרו של אורוול מתאר טוטליטריות עמוקה וחוסר יכולת של הפרט להתנגד או להבין עד כמה תודעתו מעוצבת על ידי השלטונות. בסיס לפרשנות הסוציולוגית של הספר ניתן גם למצוא במאמרו של אורוול "פוליטיקה והשפה האנגלית" (Politics and the English Language), מאמר מ-1946 המקדים את 1984 ומביא מספר רעיונות מרכזיים של אורוול ביחס לקשר בין פוליטיקה לשפה.
[עריכה] משמעות פילוסופית ופסיכולוגית
הספר דן בניגוד שבין המציאות הראלית למציאות הוירטואלית, הנוצרת כתוצאה משטיפת מח תעמולתית מתמדת, משיכתוב ועיוות ההיסטוריה, מסילוף השפה ומחדירת השלטון אל ד' אמותיו של הפרט (הטלסקרין). מתעוררת השאלה האם מציאות זו אכן קיימת. כששואל או'בריאן את וינסטון בחקירתו האם אירוע מסוים, ששונה, שופץ וסולף בדיעבד, אכן קיים לדעתו של וינסטון, משיב לו וינסטון: "אבל הוא קיים! הוא קיים! הוא קיים בזיכרון!", משיב לו או'בריאן: "אני איני זוכר אותו". דהיינו במציאות זו הזכרון הוא דבר סובייקטיבי והעבר אינו דבר אוביקטיבי. השיא הוא בשאלתו של וינסטון: "האם האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמותה של המפלגה". מוסיף וינסטון ושואל: "האם הוא קיים במובן שאני קיים?". משיב או'בריאן: "אתה אינך קיים". וינסטון מצביע על הסימנים הפיסיים לקיומו: "נולדתי, אני עתיד למות, יש לי זרועות ורגליים... במובן זה האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "אין לכך חשיבות הוא קיים. פה באה שאלת השאלות של וינסטון: האם עתיד האח הגדול למות אי פעם?" ותשובתו החותכת של או'בריאן: "ברור שלא. הדבר לא ייתכן".
האח הגדול הוא דמות וירטואלית שאין קץ לקיומה. במובן זה יש להבדיל בין האח הגדול לבין סטלין והיטלר שהיו אנשים ברורים ומוגדרים שהיה להם קץ. הענין כבר אינו רק ביקורת על הקומוניזם והנאציזם, אלא שאלת ממשותה של המציאות.
[עריכה] עיבודיו של הספר לקולנוע, לטלויזיה ולמוזיקה
הספר עובד לסרט קולנוע פעמיים. בשנת 1955 יצאה הגירסה הראשונה של הסרט בבימויו של מייקל אנדרסון, ובכיכובם של אדמונד אובריין וג'ן סטרלינג. גירסה זו צולמה בשחור לבן, וסטתה מאוד מעלילת הספר ומרוחו. בשנת 1984 צולמה גירסה נוספת בבימויו של מייקל רדפורד, ובכיכוב ג'ון הרט, סוזנה המילטון וריצ'רד ברטון. גירסה זו הייתה נאמנה יותר לרוחו של הספר, והיא נחשבת לטובה יותר, בין היתר בשל משחקם המעולה של ג'ון הרט בתפקיד וינסטון סמית', ושל ריצ'רד ברטון (שזהו תפקידו הקולנועי האחרון) בתפקיד החוקר אובריאן. בפסקול הסרט נכלל השיר sexcrime של eurythmics.
כן עובד הספר לפחות פעמיים לסרט טלוויזיה. פעם אחת בשנת 1954 בבימויו של רודולף קארטיאר ובכיכובו של פיטר קושינג, ופעם נוספת בשנת 1964 בבימויו של כריסטופר מוראן ובכיכובו של דייוויד באק.
בשנת 1984, שודר בארצות הברית תשדיר פרסומת בשם "1984", אשר בוסס על הספר. התשדיר פרסם את מחשב המקינטוש של חברת אפל, אשר ביקשה להציג עצמה כ"גואל" מפני שליטתה של חברת יבמ בשוק המחשבים האישיים.
ב-1974 הוציא הזמר דייוויד בואי סינגל בשם "1984" המבוסס ומושפע מספרו של אורוול. בואי הקליט שירים נוספים עבור מחזה המבוסס על הספר שהתכוון להפיק, ביניהם "Big Brother", אך אלמנתו של אורוול לא העניקה את אישורה לכך. בואי הכליל שירים אלה באלבומו Diamond Dogs.
אחד מהרכבי הרוק של המוזיקאי הישראלי יוסי אלפנט נקרא "חדר 101", מונח מתוך "1984". ב-1996 הוציא מאיר אריאל את אלבומו "רישומי פחם". בחוברת של הדיסק נכתב מפורשות שהספר היה מקור השפעה לחלק מהרצועות.
[עריכה] התרגומים לעברית
תרגומו הראשון של הספר לעברית הופיע בשנת 1950. הספר תורגם על ידי יהודית אביטל והופיע בהוצאת "פלס", שהייתה למעשה סוכנות להפצת עיתונות חוץ. התרגום שהופיע שנה בלבד לאחר הופעת המקור באנגלית עורר הד רב. האנלוגיה לברית המועצות ולגרמניה הנאצית הייתה מובנת מאליה לקוראים באותם ימים. התרגום הנפוץ כיום של ג. אריוך הופיע בהוצאת עם עובד ב-1971 והודפס במספר רב של מהדורות מאז.
[עריכה] השפעותיו של הספר
מעבר להשפעה הגדולה שהייתה לספר בהבנה שבבעיה שבצורת המשטר הקומוניסטית וצורות משטר טוטליטריות אחרות, טבע הספר גם חשש גדול בציבור מפני מעורבות יתר של השלטון בחיי האזרח הפשוט. המונח "האח הגדול" מוזכר לעתים תכופות, עד ימינו, בכל פעם שיש חשש שמדינה או חברה אוספת יותר מדי מידע על האזרחים. במובן זה, הקדים אורוול את זמנו, שכן ההבנה כי "ידע הוא כוח" והחשש מפני ניצולו לרעה, טרם היו חקוקים בתודעתו של הציבור.
השפעה נוספת הייתה ההבנה של הבעייתיות ב"כיבוס השפה", ובכך שהשיח משפיע על צורת חשיבתם של אנשים. בכך השתלב אורוול עם הזרם הפוסט-מודרני שקיבל תאוצה בזמנו, ואשר הוגיו (כדוגמת ויטגנשטיין) ייחסו משמעות גדולה לשפה ולשימושיה בפילוסופיה (ראו למעלה - משמעות סוציולוגית).
לקראת שנת 1984 התעורר פחד לא רציונלי בציבור, מתוך חשש שמא "נגזר מראש" שבשנה זו יהיו דברים נוראים ואיומים, כמתרחש בספר (יש לציין כי בארץ התוסף לכך באופן סמלי שמה העברי של השנה - תשמ"ד, אשר חלק מהאנשים שינו וקראו את שמה 'תשד"מ' בשל ההקשר השלילי של השורש שמ"ד).
[עריכה] ראו גם
ספרים דומים:
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- הטקסט של הפרק הראשון בעברית
- ציטטות בעברית מתוך הספר
- הטקסט המלא של הספר באנגלית (כולל אפשרות חיפוש)
- מילון שיחדש אתר משעשע באנגלית
| ערך מומלץ |

