עגלה ערופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה היהודית, מצוות עֶגְלָה עָרוּפַ‏ה הוא טקס כפרה על רצח כאשר לא נודע מיהו הרוצח.

[עריכה] תיאור המצוה

דיני המצוה מובאים בספר דברים, פרק כא. אם נמצא בארץ ישראל יהודי מת המוטל על הקרקע ולא ידוע מי הרגו, יוצאים חכמים מבית הדין הגדול ומודדים את המרחק מהמת אל הערים הסמוכות. לאחר מכן, קוברים את המת באותו מקום, ומבית הדין של העיר הקרובה ביותר מביאים עֶגְלָה (פרה צעירה), שלא נעשתה בה עבודה מעולם, ומביאים אותה אל "נחל איתן". המונח "נחל איתן" בתורה אינו משמש כמשמעותו בימינו, של נחל שזורמים בו מים תמיד, אלא של נחל יבש וקשה. אז, עורפים את ראש העגלה בעזרת סכין וקוברים אותה שם. חכמי בית הדין וחכמי העיר רוחצים את ידיהם ואומרים בזמן שהם עומדים בנחל: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו", והכהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה’, ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל".

הגמרא מציינת שמשרבו הרצחנים, כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית השני, הטקס בוטל. הביטול מוסבר בכך שמרוב רציחות אבדה הרגישות לחיי אדם, והזעזוע שהיה אמור להווצר בעקבות הטקס הוחלף בשעשוע מהטקס המעניין.

דיני העגלה הערופה מפורטים במסכת סוטה שבמשנה בפרק ט'.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ידינו לא שפכו, אודיה צוריאלי על אחריות רוחנית נוכח גילויי אלימות, באתר כתבים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.