ד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד היא האות הרביעית באלפבית העברי. ככל הנראה נקראת דל"ת משום שצורת האות ד בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת.
ד' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מלה ולאחר שווא נח, אך בימינו בקרב דוברי העברית בישראל אין הבחנה בין הגייתה של ד' דגושה להגייתה של ד' שאינה דגושה - שתיהן נהגות כמו האות d במלה האנגלית dog. במקור נהגתה ד דגושה כמו D באנגלית או כמו האות דאל (د) בערבית, ואילו ד לא דגושה נהגתה כמו TH שבמלה האנגלית "THEN" (לא כמו הTH שבמלה "THIN"), או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית. ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו.
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנת. מבחינה פונולוגית היא מצייגת עיצור סותם מכתשי קולי. ד' רפה ייצגה עיצור חוכך מכתשי קולי.
בגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד" הוא יום רביעי וכיתה ד היא הכתה הרביעית בבית הספר. כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת דתתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי.
האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:
- ד' על ד': שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, ובהשאלה כינוי לשטח קטן ביותר.
- בד' אמותיו: בסביבתו הקרובה.
[עריכה] יצוג האות ד
האות ד' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, חיים.
בקוד ASCII מיוצגת האות ד' בערך E3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D3.
בקוד מורס מיוצגת האות ד' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..- (קו נקודה נקודה).
הוא ייצוגה של האות ד' בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ד' באמצעות המלה "דוד".
[עריכה] התפתחות האות ד
![]() |
![]() |
![]() |
| דג פרוטו שמי | דלת פרוטו שמית | דלת פיניקית |
| אותיות האלפבית העברי לפי סדרן |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת |




