יחזקאל קויפמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' יחזקאל קויפמן (1963-1889), פילוסוף וחוקר מקרא, חתן פרס ישראל במדעי היהדות בשנת תשי"ח (1958) שימש כראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית.
קויפמן נודע בעיקר בעמדתו שהמונותאיזם הישראלי הופיע באופן ספונטאני בתקופה קדומה מאוד, בניגוד לתפיסה ההגליינית של אסכולת ולהאוזן שרווחה אז, על פיה המונותאיזם הישראלי התפתח באופן הדרגתי מאמונות אליליות. לפי קויפמן, החידוש העיקרי באמונה הישראלית לא היה הרעיון שקיים אל אחד בלבד, אלא הרעיון שאל זה אינו כפוף לחוקי הטבע או לכל חוק אחר.
בתחום ביקורת המקרא, קויפמן נודע בעמדתו המהפכנית כלפי תורת התעודות. לפי קויפמן, המקור הכוהני בתורה נתחבר לפני המקור המשנה-תורתי, בתקופת בית המקדש הראשון. עמדה זו משפיעה רבות על תפיסת התפתחות החוק המקראי ומשמעות הנבואה הקלאסית בישראל.
קויפמן היה אדם לאומי מאד, ומשום כך סרב להוציא לאור את ספריו בשפות זרות, אלא בעברית בלבד. זאת על אף שידע כי סרוב זה יגרום לו ולספריו שלא יתפרסמו מחוץ לישראל.
[עריכה] ספריו החשובים
- תולדות האמונה הישראלית - ספר גדול (כ-2000 עמודים) על המונותאיזם הישראלי.
- פירושים למקרא מבוססים על גישתו היחודית בביקורת המקרא.

