פשרת מיזורי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פשרת מיזורי הייתה חוק שהתקבל בקונגרס האמריקני ב-1820 כפשרה בין מצדדי ומתנגדי העבדות, והסדיר את ההתייחסות החוקית לעבדות בטריטוריות המערביות (השטחים שנוספו לארצות הברית ברכישת לואיזיאנה).
ב-1818 ביקשה מיזורי להצטרף לאיחוד כמדינה. עד בקשתה זו היו באיחוד 22 מדינות, 11 חופשיות מעבדות ו-11 המתירות עבדות, כך שנשמר האיזון בנושא זה. בקשתה של מיזורי להתקבל לאיחוד יצרה חשש מהפרת האיזון.
במקביל, ביקשה גם הטריטוריה של מיין, הנקיה מעבדות, להצטרף לאיחוד. הדיון על שתי הבקשות גרם לקונפליקט בין שני בתי הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים), לא רק בנושא העבדות עצמו, אלא גם בעניין צרופה של מיין ומיזורי לאיחוד על סמך אותו חוק.
בפשרה שהושגה בסופו של דבר, "פשרת מיזורי", אושרה בקשת שתי הטריטוריות להצטרף לאיחוד כמדינות - מיין כמדינה חופשית מעבדות, ומיזורי כמדינה המתירה עבדות, ונקבע שבכל הטריטוריות שמצפון לקו הרוחב '36°30, והכלולות בשטחי רכישת לואיזיאנה תיאסר העבדות - פרט למדינת מיזורי עצמה.
הפשרה עברה כשני חוקים נפרדים, האחד לצירופה של מיין, והשני לצירופה של מיזורי ולאיסור העבדות בשטחים שמצפון לה, ואושרה על-ידי הנשיא ג'יימס מונרו בתחילת מרץ 1820.
פשרת מיזורי דחתה בכמה עשרות שנים את העימות הבלתי נמנע בין הצפון לדרום בנושא העבדות, עימות שפרץ בסופו של דבר במלחמת האזרחים האמריקנית ב-1861. עוד לפני פרוץ מלחמת האזרחים בוטלה פשרת מיזורי עם חקיקת חוק קנזס נברסקה ב-1854, ואף הוכרזה כנוגדת לחוקה ב"פסק דין דרד סקוט" ב-1857.

