מיכאל קאליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיכאל (מיכאיל) קאליק (2 בינואר 1927), ארכנגלסק, ברית המועצות (רוסיה כיום), הוא במאי קולנוע, תסריטאי ועורך קולנוע אשר עבודתו מתפרשת משנות החמישים ועד שנות התשעים המוקדמות. סרטיו מתאפיינים בהתמקדות באווירה ובקשרים הרגשיים בין הגיבורים, כאשר סיפור העלילה הינו משני בחשיבותו.


[עריכה] ביוגרפיה

ב-1951 נעצר קאליק בעת לימודיו בבית הספר המרכזי לקולנוע (VGIK), באשמה של פעילות ציונית, וקשירת קשר לחיסולו של סטאלין. הוא נשלח לגולאג, ושוחרר ממנו ב-1953 לאחר מותו של סטאלין. ב1956 אף טוהר שמו על ידי הממשל הסובייטי.

הצלחתו הקולנועית הראשונה היתה ב-1961 בסרטו "אדם בעקבות השמש", ולאחר מכן עם "להתראות בנים" (1966) [1].

ב-1971 עלה קאליק לישראל וכתוצאה מכך נאסרו סרטיו להקרנה בברית המועצות. ב-1974 ביים את הסרט שלושה ואחת בכיכובם של אורי לוי אסי דיין ויונה אליאן. הסרט עסק בהתפכחותו של פלמחניק מזדקן אל מול תהליך החומרנות בחברה הישראלית ובמערכת היחסים שלו עם בניו, כל זאת, על רקע נוף ים סוף וחופי אילת וצפון סיני. הסרט נחל כשלון חרוץ בבבתי הקולנוע בישראל, ובכך הסתיימה ה"קריירה" הישראלית של הבמאי. הוא נשאר בישראל ומיעט בפעילות קולנועית.

ב-1991 הוזמן קאליק לרוסיה לביים סרט בחופש יצירתי מוחלט, ויצר את הסרט "ושב הרוח". בשנת 1993, הציג קאליק את סרטו בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט זכה בשני פרסים מיוחדים כסרט זר.

ב-2001 ביים סמיון וינוקור סרט תיעודי על חייו של קאליק בשם "קאליק בשחור לבן וצבע" [2].

[עריכה] קישורים חיצוניים