חיים צדוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיים יוסף צדוק
תאריך לידה 2 באוקטובר 1913
תאריך פטירה 15 באוגוסט 2002
ממשלות 12, 13, 16, 17
כנסות 3 - 9
סיעות מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
תפקידים בולטים

חיים יוסף צדוק (וילקנפלד) (2 באוקטובר 1913 - 15 באוגוסט 2002), משפטן, חבר כנסת, שר המשפטים בממשלת רבין הראשונה (1974-1977), וכן שר המסחר והתעשייה ושר הפיתוח.

צדוק נולד ברווה רוסקה שבפולין. למד בגימנסיה פולנית ברווה-רוסקה, ובאוניברסיטת ורשה למד פילוסופיה ומדעי היהדות. היה חבר תנועת גורדוניה בפולין ופעל במפלגה התאחדות פועלי ציון. עלה לישראל בשנת 1935. לאחר עלייתו הצטרף לארגון ההגנה ושרת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. למד בבית הספר למשפטים בירושלים והוסמך כעורך דין. עבד במחלקת החקיקה של משרד המשפטים בראשית ימי המדינה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (1952-1949).

ב-1959 נבחר צדוק לכנסת השלישית (לקראת סוף כהונתה) ושרת בה במשך 19 שנה מטעם סיעת העבודה על גילגוליה השונים (מפא"י, המערך, והעבודה). היה יושב ראש ועדת הכנסת וועדת החוץ והביטחון. שימש במשך שנה וחצי כשר המסחר והתעשייה בממשלת לוי אשכול בשנים 1965-1966. חלק מתקופה זו כיהן במקביל כשר הפיתוח. בשנים 1977-1974, שימש צדוק כשר המשפטים, תקופה קצרה תחת ראש הממשלה גולדה מאיר ורובה תחת יצחק רבין.

בתקופת כהונתו כשר משפטים נאלץ צדוק להתמודד עם פרשיות של שחיתות שלטונית שהעיבו על הממשלה, בהם פרשת השר אברהם עופר שנחשד בפלילים והתאבד, פרשת אשר ידלין, מועמדו של רבין לנגיד בנק ישראל שהורשע בשוחד, ופרשת חשבון הדולרים של לאה רבין. בעניין החוקה למדינה, טען כעבור שנים שעל סמך ניסיונו, מי שינסה לחוקק חוקה כוללת שתפתור את כל הנושאים, נועד מראש לכישלון. במישור המדיני טען שסבסטיה היא כמו "אלטלנה של 75'" והתנגד להתיישבות בהתנחלויות, אולם כפשרה עם המתנחלים מצא את הניסוח המשפטי שאיפשר להם מגורים במחנות צה"ל בשטחים. שמו נקשר לתרגיל המבריק ב-1976, כשיעץ לרבין לפטר את שרי המפד"ל עקב המנעותם בהצבעת אי אמון ולהקדים את הבחירות, הליך שהוביל בסופו של דבר למהפך הפוליטי של מנחם בגין.

מספר חודשים לאחר מכן, בתחילת ינואר 1978, התפטר מהכנסת וחזר לעסוק בעריכת דין ובפעילות ציבורית ופוליטית. בין פעילותיו הציבוריות: מרצה באוניברסיטה העברית ויו"ר הוועד הפועל שלה, יו"ר הוועד הפועל של אוניברסיטת בן גוריון ונשיא מועצת העיתונות. כנשיא מועצת העיתונות (בשנים 1993-1999), הוביל צדוק לאימוץ תקנון אתיקה חדש שחל כיום על כלי התקשורת הישראליים והוקם בית-דין לאתיקה.

הוא ייסד ועמד בראש משרד חיים צדוק ושות', שנחשב כמשרד עורכי דין גדול וידוע. על אף שנחשב לאדם עשיר, טען כי הוא נשאר סוציאליסט ציוני.

צדוק מת מהתקף לב במהלך ביקור בגרמניה בגיל 89. אחרי פטירתו אמר עליו יוסי שריד כי הוא היה "מענקי הדעת של מפלגת העבודה" ושהוא וחבריו הרבו להיוועץ בו "מתוך הערכה עצומה לשיקול הדעת שלו, ההגיוני וההגון" [1].

[עריכה] לקריאה נוספת

  • רון חריס וניצן טבת (עורכים), ליד ערש המשפט: ספר חיים צדוק (פעילותו בתחום המשפט, שיחות עמו ואסופה של כתביו ונאומיו), הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.
  • חיים צדוק, סוגיות בממשל בישראל, 1978
  • חיים צדוק ואברהם בן-נפתלי (עורכים), סדרי שלטון ומשפט, 1971

[עריכה] קישורים חיצוניים