טיל אוויר-אוויר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיל אוויר-אוויר (טא"א) הוא טיל המשוגר ממטוס קרב לעבר כלי טיס אחר.

תוכן עניינים

[עריכה] עקיבה אחר המטרה

טילים מתבייתים על מטרתם באמצעות מגוון טכנולוגיות או באמצעות שילובן:

  • ביות אקטיבי - מכ"ם הנמצא בראש המטוס המשגר (כיפת אנטנת מכ"ם) מסייע לטיל להנעל על מטרתו.
  • ביות חצי אקטיבי - מכ"ם הנמצא במטוס המשגר "מאיר" את המטרה - ומקלט הנמצא בראש הטיל עוקב אחרי ההחזרים מהמטרה.
  • ביות פאסיבי - הטיל אינו מסתמך על קרינה חיצונית כלשהי אלא על קרינה הנפלטת מהמטרה. טילי א"א המשתמשים בשיטה זו מכילים אמצעים שקולטים את החום (קרינה אינפרא-אדומה) הנפלטת ממנועי מטוס המטרה (לדוגמה טילי הסיידווינדר האמריקאי והפיתון הישראלי). לרוב לטילים מונחי המכ"מ יש גם מצב פאסיבי המכונה HOJ‎ (ראשי תיבות של: Home on Jammer) שמאפשר לטיל להנעל על חום מכ"מ במטוס המטרה.

טילי אוויר-אוויר משוגרים מכנף המטוס ומטרתם להינעל על המטרה ולהתקרב אליה עד לפגיעה. ההתקרבות יכולה להתבצע באמצעות עקיבה: הטיל מתכוונן למשל על החום הנפלט מן המנוע של מטוס המטרה, ומשנה את כיוון התקדמותו כך שתמיד ינוע לכיוון המטרה. תרחיש זה מסתיים בדרך כלל במצב שבו הטיל נע מאחורי המטרה, באותו כיוון כמוה. הטיל ידביק את המטרה בקצב איטי - לפי הפרש מהירויותיהם. מצב זה מכונה מרדף כלב (dog chase). שיטה חלופית להתקרבות למטרה היא חישוב נקודת מפגש באמצעות ניבוי מסלולה העתידי של המטרה. הפגיעה במטרה אינה חייבת להיות ישירה. לעתים קרובות הטיל מתפוצץ בקרבת המטוס (בעיקר טילים מונחי חום) ובכך מחסל אותו.

[עריכה] התגוננות מפני טילים

המטוסים מתגוננים מפני הטיל הרודף אחריהם באמצעי הטעיה, כגון פליטת מוץ/נורים - מטען בעל חתימה (תמונה, או נוכחות, עבור אמצעי התבייתות מסוים) שווה לזו של המטוס או אף גדולה ממנה. כדי להגדיל את הסיכוי שהטיל יתביית על מטען הדמה במקום על המטוס, ניתן לשנות כיוון באופן פתאומי עם שחרור המוץ/נורים, אשר ממשיך בכיוון התנועה המקורי של המטוס.

טא"א החליפו את המקלע והתותח כנשק העיקרי לקרב אווירי מכיוון שהטווח שלהם גדול יותר ואחוזי הפגיעה גבוהים יותר. בתחילה הוגבלה תעופתם לקו ישר אך כיום קיימים טילים שונים, ובראשם פיתון 5 הישראלי, המסוגלים להפוך את כיוון תנועתם ולעקוב אחר מטוס האויב.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים