אנרגיית שפעול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרגיית שפעול (או אנרגיית אקטיבציה) היא האנרגיה מינימלית הדרושה להתרחשות תגובה כימית מסוימת, או כמות הארגיה שמולקולה מסוימת צריכה על מנת להגיב עם מולקולה מסוימת אחרת. נהוג לסמן את אנרגיית השפעול ב Ea .
[עריכה] סקירה כללית
לפי תאוריית ההתנגשות, כדי שמולקולה אחת תוכל להגיב עם מולקולה שנייה צריכים להתקיים שלושה תנאים:
- המולקולות צריכות להתנגש כדי להגיב:
זהו תנאי הכרחי אך לא מספק על מנת ששתי המולקולות יגיבו.
- צריך להיות מספיק אנרגייה (את אנרגיית השפעול) על מנת שהתגובה תתרחש.
- המולקלות צריכות להתנגש במצב הנכון כך שיידרש מינימום האנרגייה (קרובה או שווה לאנרגיית השפעול):
ככל ששני המולקולות קרובות יותר, ענני האלקטרונים שלהם ידחו אחד את השני. על מנת להתגבר על דחייה זו שתי המולקולות צריכות אנרגייה, שבדרך כלל מתקבלת מחום. אם יש מספיק אנרגייה כך שהמולקולות מתגברות על הדחייה, ומתקרבות מספיק כך שתווצר משיכה ביניהם וכך יגרום להווצרות קשרים.
בדרך כלל כאשר יש מצב של טמפרטורה נמוכה, למולקולות אין מספיק אנרגייה על מנת להגיב. הגדלת הטמפרטורה גורמת לעלייה באנרגייה הקינטית שלהם, הגורם לעלייה בקצב התגובה.
בדרך כלל אנרגיית השפעול מוגדרת בכמות האנרגייה בקילוג'ולים הדרושה למול של המגיב להגיב.
[עריכה] נוסחה מתמטית
אפשר לחשב את אנרגיית השפעול דרך משוואת ארניוס, שנותנת את הקשר בין קצב התגובה לאנרגיית השפעול:
כאשר A הוא קבוע התדירות, R הוא קבוע הגזים האוניברסלי, T הוא הטמפרטורה (ביחידות קלווין) ו K הוא קבוע מהירות התגובה (A וK שונים לכל תגובה, כמו כן K תלוי גם בטמפרטורה).
[עריכה] מצב המעבר
מצב המעבר הוא המצב בו יש את האנרגייה החופשית הגבוהה ביותר, המצב הזה מתקיים לזמן מועט מאוד. האנרגייה הדרושה בכדי להגיע למצב המעבר היא אנרגיית השפעול. בתגובה כימית רב שלבית יכולות להיות מספר מצבי מעבר. חומרים המורידים את אנרגיית השפעול נקראים זרזים (קטליזטורים), זרז ביולוגי נקרא אנזים. הזרזים משפיעים רק על אנרגיית השפעול ולא על אנרגיית המגיבים או התוצרים.


