מנחם אבידום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנחם אבידום (6 בינואר 1908 - 1995) היה מלחין ישראלי.

מנחם אבידום נולד בסטניסלב, אז באוסטרו-הונגריה, שמו המקורי היה מהלר-קלקשטיין; אמו הייתה דודנית של גוסטב מהלר. שמו העברי הוא צירוף שמות בנותיו - אבי דורית ומרים. הוא עלה ארצה בשנת 1925. משנת 1928 עד 1931 למד אצל אנרי רבו בפאריז, קומפוזיציה ווקונטרפונקט. השפעת האימפרסיוניזם הצרפתי ניכרה במוזיקה שלו, שהתאפיינה בשקיפות רקמתה, לצד השפעות סלאביות שרכש בשנות חייו הראשונות.

בין 1931 ל-1934 עסק בהוראת מוזיקה במצרים. המוזיקה המזרחית שאסף שם השפיעה על יצירות שחיבר, אך פסל בהמשך, על אף הצלחתן.

בשנים 1935 עד 1939 חיבר מוזיקה אטונאלית, אם כי לא הכיר את המוזיקה של ארנולד שנברג. יצירות שנכתבו בתקופה זו הן הסוויטה הפוליפונית, חמשיית כלי נשיפה, שלישיית קשת, "מקהלות" ושלושה קטעי פסנתר. בשנת 1939 החל אבידום ליצור בסגנון ים תיכוני. יצירה אופיינית לתקופה זו, מן המושמעות ביותר, היא הקונצ'רטו לחליל (1944).

בשנת 1951 חיבר קונצ'רטינו לכינור למען יאשה חפץ, שניגן אותו בביצוע בכורה בארצות הברית בשנת 1952. קונצ'רטינו לצ'לו ופסנתר חובר לפי הזמנת הצ'לן גריגורי פיאטיגורסקי.

בין השנים 1935 - 1946 היה מורה לתאוריה של המוזיקה בקונסרבטוריון ובמדרשה למורים למוזיקה בתל אביב. בין 1945 ל-1952 היה מזכ"ל התזמורת הפילהרמונית הישראלית . משנת 1955 עד שפרש לגמלאות בשנת 1980 היה מנכ"ל אקו"ם ומשנת 1958 עד 1971 היה יושב ראש איגוד הקומפוזיטורים. כן היה חבר המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות ובמכון הבינלאומי לאמנויות ולספרות.

אבידום קיבל את פרס ישראל על האופרה "אלכסנדרה".

[עריכה] יצירות נוספות

  • שלישיית קשת (1938)
  • "קנטטת מזמורים" (1956)
  • רביעיית קשת מס' 1 (1945)
  • "סימפוניה עממית" מס' 1 (1945) (גרסה מתוקנת 1958)
  • "מוזיקה לכלי קשת" (1949)
  • "סימפוניית דוד", סימפוניה מס' 2 (1949), נכתבה לרגל העלאת עצמות הרצל לירושלים ומקבילה בין נצחון דוד על גוליית לנצחון ישראל על מדינות ערב.
  • "סינפונייטה ים תיכונית", סימפוניה מס' 3 (1951)
  • סימפוניה מס' 4 (1955) עושה שימוש במקצבי הורה בפרק השלישי (סקרצו) ובמחול דבקה דרוזי בפרק הרונדו המסיים.
  • "סימפוניית אילת", סימפוניה מס' 5 (1958), שהיא מחזור סימפוני בסגנון ים תיכוני של ארבעה שירים. בראשית היצירה מופיע מוטיב סינקופי, החוזר ומופיע בכל ארבעת פרקיה.
  • סימפוניה מס' 6 (1958) גם היא בסגנון ים תיכוני. בפרק האחרון מופיעים מוטיבים תימניים בשילוב עם מוטיבים חסידיים.
  • "סימפוניה פילהרמונית", סימפוניה מס' 7, חוברה ליובל 25 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
  • "סינפונייטה למועד", סימפוניה מס' 8 (1966)
  • "סימפוניה וארייה" (סימפוניה בווריאציות, מס' 9)
  • "סימפוניה ברוויס", סימפוניה מס' 10, (1981), יצירה דודקאפונית מחזורית.
  • "אניגמה" לחמישה כלי נשיפה, כלי הקשה ופסנתר (1962), פרס אקו"ם. בסגנון דודקאפוני חמור.
  • "תנועות" (1979) יצירה דודקאפונית.
  • "בכל דור ודור", אופרה, (1955), למילים של לאה גולדברג.
  • "אלכסנדרה", (1959), ליברית של אהרון אשמן, לפי המחזה "אלכסנדרה החשמונאית".
  • "הרמאי", (1966), אופרה סאטירית על פי טקסט אקטואלי של אפרים קישון.
  • "לואיז" או "הפרידה", (1968), אופרה אקספרסיוניסטית לליברית של דליה הרץ.
  • "בגדי המלך החדשים" (1976), לסאטירה אקטואלית של מיכאל אוהד על פי הנס כריסטיאן אנדרסן.
  • "הפנינה והאלמוג", באלט להזמנת תיאטרון המחול "ענבל", מבוסס על פולקלור תימני.
  • סוויטת כלולות תימניים" (1972)
  • "סופו של המלך עוג", (1979), אופרה לילדים.
  • "החטא הראשון", (1979), אופרה קאמרית לליברית של אהרון מגד.