ג'ניפר ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ניפר ג'ונס (Jennifer Jones) (נולדה ב- 2 במרץ 1919) שחקנית קולנוע אמריקנית, זוכת פרס האוסקר על "שירתה של ברנדט".

[עריכה] ראשית הדרך

ג'ניפר ג'ונס נולדה בשם Phylis Lee Isley בטולסה, אוקלהומה. לאחר סיום לימודיה בקולג', התקבלה ל"אקדמיה לאומנויות הדרמה" בניו יורק בשנת 1938. שם פגשה את חברה לספסל הלימודים, רוברט ווקר, והם התאהבו והתחתנו ב- 2 בינואר 1939, כשג'ונס רק בת 19. בסיום הלימודים הם שבו לטולסה, לתוכנית רדיו בת 13 שבועות שאירגן אביה של ג'ונס, ואז פנתה להוליווד. היא הופיעה שם בשני תפקידים קטנים בסרטים "New Frontier", מערבון בכיכובו של ג'ון ויין וב"Dick Tracy's G-Men". בשני הסרטים הללו היא הופיעה תחת שמה המקורי, פיליס איסלי. לאחר שני הסרטים הללו הרגישה כי טרם הגיע זמנה לפרוץ בהוליווד ככוכבת מן השורה, והיא בשבה לניו יורק יחד עם בעלה.

[עריכה] הקריירה

בניו יורק ג'ונס השקיעה את זמנה בתוכנית הרדיו שלה ועבדה בדוגמנות כעבודה חלקית וחיכתה להזדמנויות משחק. בסופו של דבר, נפגשה עם המפיק דייויד או. סלזניק כחלק מאודישן אליו ניגשה, וסלזניק התרשם כי בג'ונס יש איכויות של כוכבת והוא החתים אותה לחוזה בן שבע שנים. היא בזהירות פיתחה גינוני כוכב, וכמו כן שינתה את שמה, לשם יותר קליט, היאה לכוכבת הוליוודית ג'ניפר ג'ונס. הבמאי קינג וידור, שהתרשם ממנה בעקבות אודישן שעשתה לתפקיד לוחמת החופש, ברנדט סובירוס, בסרטו "שירתה של ברנדט" (1943). היא זכתה בתפקיד, אחר שגברה על מאות מועמדויות. שנה אחר כך, ביום הולדתה ה- 25 זכתה בפרס האוסקר לשחקנית ראשית על הופעתה בסרט.

באותו זמן היא התגרשה מרוברט ווקר (1944), והיתה לפילגשו (ואחר כך אשתו) של הבוס שלה - סלזניק (עד למותו, ב- 1965). הוא היה מאהב שתלטני, הנותן הרגשת חנק, וכמו כן נהייה אובסיסיבי בטיפוח ובעיצוב הקריירה של ג'ונס. דבר שהביא את ג'ונס שמספר רב של ניסיונות התאבדות ולעצבנות הולכת וגוברת. בזמן תקופת העבודה עם סלזניק, ג'ונס לוהקה לתפקידים יוקרתיים במטרה שתזכה באוסקר נוסף.

במהלך שני העשורים הבאים ג'ונס הופיע בקשת רחבה של תפקידים הנבחרו על ידי סלזניק. מבין הסרטים הללו נמנים: "מאז שהלכת", בו כיכבה גם שירלי טמפל, "מכתבי אהבה", עליו קיבלה מועמדות לאוסקר, כמו גם על סרטו של קינג וידור, "דו קרב תחת השמש". עוד הופיע בסרטו של ארנסט לוביטש, "Cluny Brown", "דיוקנה של ג'ני", סרטיו של ג'ון יוסטון, "היינו זרים" ו"הכה את השטן", סרטו של וינסנט מינלי, "מאדאם בובארי" על פי ספרו הקלאסי של גוסטב פלובר, הדרמה הרומנטית של ויליאם ויילר, "קארי", בו כיכבה לצד לורנס אוליביה ובעוד סרט של במאי גדול, ויטוריו דה סיקה ב"סיפור של אשת איש אמריקני", בו הופיעה לצד מונטגומרי קליפט ו"הקץ לנשק", על פי ספרו של ארנסט המינגווי. סרטה האחרון כשחקנית היה "המגדל הלוהט", סרט האסונות המצליח, עליו קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
1942 - גריר גארסון ("גברת מיניבר")
זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
לשנת 1943 - ג'ניפר ג'ונס ("שירתה של ברנדט")
הבא:
1944 - אינגריד ברגמן ("אורות הגאז")