המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוון העתיקה
אקרופוליס

Ελλάς

היסטוריה
היסטוריה: · יוון המיקנית · תקופת המעבר · יוון הארכאית · יוון הקלאסית · יוון ההלניסטית
מלחמות: המלחמה הפלופונסית · מלחמת יוון-פרס · כיבוש פרס · מלחמות הדיאדוכים
תחומי תרבות וחברה
תרבות ודת ביוון הקלאסית · התרבות ההלניסטית
צבא
היסטוריה צבאית · בתקופה הקלאסית · הצבא הספרטני · בתקופה ההלניסטית · צבא אלכסנדר · טקטיקה ואסטרטגיה
אישים
משוררים · מחזאים · פילוסופים · יוונים לפני אלכסנדר · יוונים אחרי אלכסנדר · אלכסנדר הגדול · בית סלאוקוס · בית תלמי
ערים ומקומות
מיקנה · טרויה · חבל אטיקה · אתונה העתיקה · אולימפיה · ספרטה · מילטוס · דלפי · פרגמון · קורינתוס · תבאי · מוקדון · ארץ ישראל ההלניסטית

ערי מדינה נוספות

דת ביוון העתיקה
אלי יוון העתיקה · מושגים ושמות במיתולוגיה · הפוליס · אקרופוליס · מקדש יווני

קטגוריה ראשית - פורטל יוון העתיקה

המשחקים האולימפיים היו חגיגה אתלטית ודתית שנערכה בעיר היוונית אולימפיה בעת העתיקה, משנת 776 לפנה"ס עד לשנת 393. בשנים אלו נערכו 292 אולימפיאדות.

תוכן עניינים

[עריכה] מקורות

המקורות ההיסטוריים של המשחקים האולימפיים אינם ידועים, אך ישנם מספר אגדות ומיתוסים הנוגעים לנושא. אחת מהם היא האגדה על פלופס, מלך אולימפיה וגיבור הפלופונסוס, אליו הופנו הצעות בזמן המשחקים. במיתוס מסופר כיצד גבר פלופס על המלך אוינומאוס וזכה בידה של בתו היפודאמיה בעזרת פוסידון ותחבולת רמיה שבה היה שותף הרכב של אוינמאוס, מירטילוס.

מיתוס אחר מדבר על הגיבור הרקולס, שזכה במירוץ באולימפיה ופסק כי צריך לערוך את המירוץ מחדש כל ארבע שנים. מיתוס נוסף טוען כי זאוס קבע את החג לאחר שהביס את הטיטאן כרונוס. אגדה אחרת מספרת על המלך איפיטוס מאליס שנועץ בפיתיה, האורקל מדלפי, כיצד להציל את אנשיו ממלחמה במאה התשיעית לפנה"ס. הנביא ייעץ לו לארגן משחקים לכבוד האלים. האויב הספרטני של איפיטוס החליט לעצור את המלחמה בזמן המשחקים, שנקראו אולימפיים על שם העיר אולימפיה בה נערכו. אילו היו נקראים על שם הר האולימפוס, עליו לפי המיתולגיה היוונית חיו האלים, הם היו נקראים "המשחקים האולימפיאנים". אגדה אחרת מספרת כי יום אחד שחרר זאוס שני נשרים אשר הקיפו את העולם ונחתו באולימפיה. סיפור נוסף גורס כי הרקולס חגג את ניקוי רפתות אוגיאס בבניית אולימפיה.

ריבוי המיתוסים מיוסד על ההנחה, שאף היוונים הקדמונים התקשו להסביר מדוע נערכו המשחקים הבולטים לא במרכז יוון, אלא בפלופונסוס, במרחק של כ-275 ק"מ דרומית-מערבית לאתונה. ההנחה המקובלת היא, שבאולימפיה נמזגה קדושה יתירה מתוך שנקבעה כאזור מפורז בין שלוש ערים יריבות - ספרטה, פיסה ואליס, והמשחקים התבקשו להנציח את השלום המוסכם ביניהן ולבצרו.

הנחה מחקרית אחרת טוענת, כי מקור המשחקים האולימפיים היה בפניקיה (צור-צידון), כבר במאה ה-16 לפנה"ס.

[עריכה] היסטוריה

המשחקים נערכו באולימפיה שביוון, מקום קדוש לאלים היווניים. במקדשו של זאוס, מלך האלים, בעיר עמד פסל בדמותו בגובה 12 מטרים. הפסל הוא אחד משבעת פלאי עולם. פסלו הגדול של זאוס היה במצב של ישיבה, ועליו היה מונח גג ההיכל המרכזי שבאולימפיה. מול פסלו של זאוס היו מקיימים את טקס שבועת הספורטאים, ועל פי אחד המיתוסים פחדו הספורטאים להשבע לשקר, שכן אז היה זאוס קם ממקום מושבו וגורם בכך לקריסת הגג על המשתתפים והצופים.

המשחקים הוקדשו לזאוס, אבי משפחת האלים, והיו דתיים ופולחניים, מה שהתבטא במבנים, בטקסים ובאמונות. במהלך החפירות הארכיאולוגיות באתר האולימפי נחשפה אבן גדולה ועליה חקוקות היו חמש טבעות שלובות. סמל זה הפך ביוזמתו של פייר דה-קוברטאן, יוזם המשחקים האולימפיים המודרניים, לדגל האולימפי, אלא שהזיקה הסימבולית בין הציור על האבן לבין המשחקים הקדומים לא הוכחה.

המשחקים האולימפיים נערכו במחזור של ארבע שנים, אך המשחקים כונו בשם "משחקי שנת החמש", זאת מכיוון שאת שנת עריכת המשחקים היו סופרים פעמיים - פעם כשנה הפותחת את המשחקים ופעם כשנה הנועלת את המחזור הקודם. מאוחר יותר, נבעה השיטה היוונית לספירת שנים ממחזור זה, כשהמושג אולימפיאד משמעותו התקופה בין שני משחקים. המחזור היווה בסיס לקביעת תאריכים בקרב היסטוריונים קדומים, הדוגמה הבולטת ביותר היא ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו. ההיסטוריון אפורוס שחי במאה הרביעית לפנה"ס נחשב לראשון שהשתמש באולימפיאדות לספירת שנים, בדומה לאופן בו משתמשים כיום בספירת הנוצרים. קודם לשיטה זו, קבעה כל מדינה יוונית את מערכת התאריכים שלה, מה שהוביל לבלבול בקביעת אירועים בין-מדיניים.

דיודורוס כתב שליקוי חמה התרחש בשנה השלישית לאחר האולימפיאדה ה-117, ואירוע זה מזוהה עם ליקוי החמה של 310 לפנה"ס. על פי זיהוי זה, נערכה האולימפיאדה הראשונה בשנת 776 לפנה"ס. למרות חישוב זה, ישנו ויכוח בין היסטוריונים האם המשחקים אכן התחילו בזמן זה. משחקי 776 לפנה"ס היו המשחקים הראשונים המתועדים, אם כי לפי העדויות הארכיאולוגיות התקיימו המשחקים הרבה קודם לכן, אולי אף במהלך האלף השני לפנה"ס.

התחרות היחידה שנערכה אז, על פי הגאוגרף היווני פאוסניאס, הייתה מירוץ הסטאדיון, תחרות ריצה לאורך כ-190 מטרים. המילה האנגלית "סטאדיום" (stadium) נגזרת משם זה.

המשחקים האולימפיים היו גם המקום בו החלה המסורת היוונית של ספורט בעירום.

מספר קבוצות נלחמו על השליטה באירוע, שמשמעה היה יוקרה ורווח פוליטי. פאוסניאס כותב כי בשנת 668 לפנה"ס שלחה העיר פיסה את פיידון מארגוס לתפוס את השליטה על המשחקים מידי העיר אליס, הוא הצליח, ובאותה שנה פיקח אישית על המשחקים. בשנה שלאחר מכן תפסה אליס את השליטה בחזרה.

הסופר האתונאי קסנופון תיעד את תקיפת האלנים (בני העיר אליס) בשנת 364 לפנה"ס בגמר הפנטאתלון של המשחקים, בזמן שהפיסאנים שלטו. האלנים דחפו את המגינים כמעט עד למזבח, אך נסוגו עקב חצים שנורו עליהם ממבואות המזבח. באותו הלילה הקימו המגינים גדר סביב האזור, ובבוקר המחרת ראו האלנים את עוצמתם של הכוחות המגינים ונסוגו סופית.

בשנת 12 לפני הספירה נתן הורדוס תמיכה כספית למשחקים כדי לאפשר את המשך קיומם. מהלך זה, מעבר לעובדה שהורדוס היה חובב ספורט מושבע, אהב מפעלי בניה והיה בעל נטיות מגאלומניות, שיקף את נטיותיו הפוליטיות הפרו-רומיות, בעיקר בתקופתו של אוגוסטוס, הקיסר הרומי שהיה להוט אחר חידוש התחרויות היווניות הקלאסיות. בזכות תרומותיו להמשך קיומם של המשחקים האולימפיים, זכה הורדוס בתואר, אם כי יוקרתי בלבד, של "אגונוטטס" (עורך משחקים קבוע, בבחינת "נשיא כבוד" של המשחקים).

המשחקים האולימפיים היו חלק מהמשחקים הפאן-הלניים, ארבע תחרויות שנערכו פעם בשנתיים או בארבע שנים כך שלפחות תחרות אחת תיערך כל שנה. המשחקים האולימפיים היו החשובים והיוקרתיים ביותר מבין הארבע. פיסגת עולמו של כל ספורטאי מצטיין באותם ימים הייתה לזכות בכל ארבע התחרויות, שכונו "פריודוס" (מחזור/סיבוב).

מאז תחילתם נרשמו מספר תחנות חשובות בציר ההיסטורי של המשחקים: עד 468 לפנה"ס עמדו המשחקים בסימן העליונות הספרטנית, ובשל השלכות תנועת ההגירה חלו שינויים בחוקי המשחקים, כשאף תושבים יווניים מחוץ לחצי האי הבלקני הורשו ליטול חלק בתחרויות. עד שנת 400 לפנה"ס היו המשחקים ביטוי להשפעה האתונאית ומספר ימי המשחקים גדל לחמישה. עד שנת 338 לפנה"ס, שיקפו המישחקים את עליית קרנם של היוונים בני המושבות והזדקרות פעילותם הספורטיבית, בבחינת פועל יוצא להתמודדות היוקרתית בינם לבין ה"ברברים" (מי שלא נחשב יווני). להבת התחרויות החלה דועכת בעקבות כיבושה של יוון על ידי רומא (146 לפנה"ס), כשהמקצוענות החליפה את הערך הקלאסי של המשחקים.

לבסוף, בוטלו המשחקים האולימפיים על ידי תאודוסיוס הראשון בשנת 393 באדיקט קיסרי מיוחד, כזה שאסר על כל קיום פולחן אלילי, או על ידי נכדו תאודוסיוס השני בשנת 435, כחלק מהפכת הנצרות לדת המדינה.

בנוסף, נשרף כליל המקדש של זאוס באש שהוצתה ברחבתו הקדושה בפקודת הקיסר תאודוסיוס השני ופסלו של זאוס, שהועבר לקונסטנטינופול, מרכזה של האימפריה הרומית המזרחית, נשרף באש שפרצה בארמון המקומי. העמים הנודדים ששטפו את אירופה המרכזית והדרומית תרו באזור אולימפיה בחיפוש אחר שרידי אוצרות קדומים והפליאו במעשי ביזה. נהר סמוך פרץ את הסכר הקדום ומחק שרידים שנותרו בעמק אלפאיוס. נהר אלפיאוס שינה את מסלולו וכיסה את אתר המשחקים בבוץ שלבסוף נהרס בידי רעידת אדמה במאה השישית. בשלהי המאה ה-19 הגיעה לאולימפיה משלחת ארכיאולוגית גרמנית אשר חשפה שרידים מהמשחקים העתיקים.

במרוצת ימי הביניים נערכו מספר ניסיונות לחידוש המשחקים, אך כל עוד הנצרות הקתולית שלטה בכיפה, נידונו אלה לכישלון חרוץ, עד ליוזמתו של פייר דה-קוברטאן הצרפתי בשנות השבעים של המאה ה-19, מה שהוביל לחידוש המשחקים האולימפיים באולימפיאדת אתונה ב-1896.

[עריכה] התחרויות

האבקות על כד יווני עתיק
הגדל
האבקות על כד יווני עתיק
מרוץ מרכבות על כד יווני עתיק
הגדל
מרוץ מרכבות על כד יווני עתיק
פסל של זורק דיסקוס מהמאה השנייה לפנה"ס
הגדל
פסל של זורק דיסקוס מהמאה השנייה לפנה"ס

המשחקים האולימפיים היוו ביטוי רב-ערך לתנופה הגימנסיונית היוונית, נשאו אופי פאן-הלני (כלל יווני) והפכו, מתוך כך, לגורם חשוב שאיחד את עמי יוון ושבטיה, ולו לפרק זמן קצר בלבד. יוון שעמדה בסימן ביזוריות וידעה מלחמות פנימיות ומאבקים מתישים, שקדה לשמור על שקט בטחוני וצבאי במהלך חודש אוגוסט בו התקיימו הישחקים, הוא "חודש השלום" שקודש בעבותות הדת.

המתחרים שהגיעו לאולימפיה מכל רחבי יוון נחשבו למקודשים ובעלי חסינות מפגיעה. על רקע זה נתנה הוראה האוסרת על הכנסת נשק לאולימפיה.

שלושה חודשים קודם לטקס פתיחת המשחקים עברו כרוזים, כשמעל ראשם עטרות זית, בכל חלקי יוון על מנת להודיע על קיום האירוע החשוב ועל "חודש השלום" הנלווה. תשעה חודשים לפני כן נבחר חבר אנשים, שמנה תחילה שניים ואחר-כך עשרה חברים בני העיר אליס הסמוכה (שהיתה מופקדת על עריכת המשחקים). הללו נבחרו על-פי גורל ונאלצו לנטוש את עסקיהם ולהעתיק את מקום מגוריהם לאולימפיה על מנת להתמסר ללימוד חוקי המשחקים ותקנוניהם, תחת עיניהם הבוחנות של פקידים מיוחדים ("שומרי החוקה"). חבר זה נרתם בחודש האחרון קודם הפתיחה לפקח על מהלך אימוני המתחרים. בחודש זה נבחנו האתלטים ורק המצטיינים הורשו להשתתף. סמכות אנשי החבר היתה רחבה עד כדי כך שיכלו להעניש עבריינים במלקות או בהטלת קנסות. אתלט שנעדר מן האימונים בחודש זה נפסל והודח.

מי שרצה להשתתף בתחרויות היה צריך לעבור את המוקדמות ולכתוב את שמו ברשימות. ככל הנראה רק צעירים הורשו להשתתף, ההיסטוריון פלוטארכוס מתאר מקרה בו אדם צעיר נדחה מהשתתפות מכיוון שנראה בוגר מדי. רק לאחר שמאהבו דיבר עם מלך ספרטה וכפי הנראה העיד על צעירותו, הורשה להתחרות. כל אתלט שרצה להתחרות היה צריך להישבע מול פסלו של זאוס שהוא התאמן במשך 10 חודשים.

בניגוד למשחקים האולימפיים המודרניים, רק גברים דוברי יוונית הורשו להשתתף במשחקים. הללו חויבו להישבע כי הם בני-חורין, ושלא הואשמו ברצח, בהפרת שלום ובפגיעה בדת. "בינלאומיותם" של המשחקים נבעה מהשתתפות אתלטים מערי מדינה יווניות רבות. בנוסף, השתתפו אתלטים מקולוניות יווניות אשר הגדילו את טווח האזור שמשתתף במשחקים עד לחופים הרחוקים של הים התיכון והים השחור.

בבסיס אחד מפסלי זאוס (388 לפנה"ס) נחקק המשפט "לא בכוח הכסף, אלא במהירות הרגליים ועוצמת הגוף מנצחים באולימפיה". כתובת זו ביקשה להנציח את האידיאל הקלאסי המשוקע במשחקים, שיש בו משום ביטוי הולם לרוח הדמוקרטיה שנשבה במספר ערי יוון, כלומר - אצילים ואיכרים התחרו יחדיו בתנאים שווים. עם זאת מרמזת הכתובת על ניסיונות לשחד שופטים ומשגיחי תחרויות. כל מי שנתפס מבצע עבירה ספורטיבית ומוסרית, נדרש, מעבר להרחקתו מן המשחקים, לתרום פסל מוזהב של זאוס (שנקרא "זאנאס") ולמרגלותיו נחקקה כתובת בגוף ראשון המספרת על העבריין ומהות עבירתו.

במשך השנים נוספו תחרויות למשחקים: אגרוף, היאבקות, פאנקרטיון, מרוץ מרכבות, פנטאתלון, קפיצה לרוחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס ומקצי ריצה שונים.

היו מקצים רבים של ריצה שנמדדו על פי "סטאד". אורכו של מירוץ 1 סטאד היה 192 מטרים, כך שאורכו של מירוץ 2 סטאד היה כפול, 384 מטרים. מספר הסטאדים נע בין 7 ל-24. מירוץ קשה במיוחד היה 2-4 סטאד (348-768 מטרים) בו היה על המתחרים ללבוש שריון כבד ששקל כ-25 קילוגרמים בזמן הריצה. מטרת המירוץ הייתה לבנות כוח, מהירות וכושר סיבולת אצל המתחרים.

האגרוף הפך יותר ויותר ברוטלי במשך השנים. בתחילה כיסה את אצבעות המתאגרפים עור רך, אך לבסוף השתמשו בעור קשה בצירוף מתכת.

במירוץ המרכבות, בעל המרכבה והקבוצה אליה הוא שייך נחשבו למתחרים, ולא נהגי המרכבות. הוספת התחרות הגדילה את משך המשחקים מיום אחד לחמישה ימים, שלושה ימים לתחרויות ועוד יומיים לטקסים דתיים נלווים. ביום האחרון נערך משתה לכל המשתתפים, בו הוגשו כ-100 שוורים שהוקרבו לזאוס ביום הראשון.

מנצח תחרות במשחקים היה מקבל ענף של זית ובדרך כלל זכה גם לכבוד גדול ברחבי יוון, בעיקר בעיר ממנה בא, שם קיבל סכומים גדולים של כסףאתונה היה הסכום 500 דרכמות, כהון קטן). פסלים היו מפסלים פסלים בדמות המנצחים ומשוררים היו כותבים שירים בשבחם.

לעתים קרובות נאמר כי מלחמות הופסקו בזמן המשחקים, אך אין זה נכון. מצד שני, חיילים שהיו גם אתלטים הורשו לעזוב את הצבא ולהשתתף במשחקים, ולשם כך הובטח להם מעבר בטוח בשטח האויב.

השתתפות במשחקים הוגבלה לגברים בלבד; החלק היחיד בו הורשו נשים להשתתף היה הכנסת סוסיהן לתחרות אמנות הרכיבה על סוסים. ב-396 וב-392 לפנה"ס זכו סוסיה של הנסיכה הספרטנית קיניסקה במירוץ ארבעת הסוסים.

כניסת נשים נשואות לאולימפיה במהלך המשחקים היתה אסורה לחלוטין, וזאת כדי שלא תיתפסנה למחשבת חטא, והגברים המיתחרים עלולים לפגום מיכולתם. עם זאת נערכו במקום, אך במועד אחר, תחרויות מיוחדות לבתולות בשם "הראייה" (לכבודה של הרה, אשת זאוס), שבמרכזן התקיים מירוץ לאורך 160 מטר.

בדרך כלל התחרו האתלטים בעירום. הסיבות לכך הן מזג האוויר המתאים ועצם כך שמטרת המשחקים הייתה לחגוג את הישגיו של גוף האדם. המשתתפים משחו עצמם בשמן זית כדי להשאיר את עורם חלק ואת מראהם מושך ומלבב ולהקשות, בעיקר בקרב ההיאבקות ובפאנקרטיון, על לפיתת היריב, תוך כדי אילוץ של פיתוח מיומנויות גבוהות יותר כדי להתמודד עם קושי מאולץ ממין זה.

בהתאם לרוח התרבות היוונית ולאידיאל ההרמוניה הקלאסית התקיימו באולימפיה גם תחרויות מוזיקליות-מקהלתיות, הופעות תיאטרליות, נאומים פילוסופיים וכדומה.



[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספורט עתיק