סוויד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
מימין לשמאל: ברנרד באטלר, מאט אוסמן, ברט אנדרסון, סיימון גילברט.
הגדל
מימין לשמאל: ברנרד באטלר, מאט אוסמן, ברט אנדרסון, סיימון גילברט.

סוויד הייתה אחת הלהקות הפופולריות והחשובות בבריטניה בשנות ה-90, וכן הייתה אחת החלוצות של זרם הבריטפופ באותה תקופה. אף על פי שלא זכתה להצלחה רבה בצפון אמריקה, היא נחשבה בבריטניה ללהקה גדולה ומשפיעה, בדומה לסמית'ס בשנות ה-80 או לרוקסי מיוזיק בשנות ה-70.

בבריטניה, אלבומיה הראשונים של סוויד הצליחו במכירות וזכו לשבחים מהמבקרים כאחד, אך אלבומיה האחרונים הכזיבו את הציפיות הרבות שנתלו בלהקה. סוויד התפרקה, בסופו של דבר, בשנת 2004.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] השנים הראשונות

הלהקה סוויד נוסדה ב-1989 על ידי הבסיסט מאט אוסמן, הסולן ברט אנדרסון ובת-זוגו, ג'סטין פרישמן שניגנה בגיטרת קצב. השלושה פירסמו מודעה במגזין המוסיקה NME בחיפוש אחר גיטריסט נוסף, וכך מצאו את ברנרד באטלר שהצטרף כנגן גיטרה ראשית. עם מכונת תופים במקום מתופף, חתמה הלהקה בלייבל RML Records מהעיר ברייטון.

עם מייק ג'ויס, מתופף הסמית'ס לשעבר, על מערכת תופים אמיתית, הקליטה הלהקה את Be My God/Art, סינגל שהודפס אך לא יצא מעולם לחנויות בעקבות ריב של הלהקה עם הלייבל. כיום נשארו רק מעט עותקים מאותה הדפסה, הנחשבים לפריט אספנים נדיר ביותר. בשלב זה עזבה הלהקה את RML Records ולאחר צירופו של סיימון גילברט כמתופף קבוע, הוחתמה בלייבל Nude Records (בלי ג'סטין פרישמן, שעזבה מפני ששאר חברי הלהקה סירבו לנגן שירים שכתבה והקימה להקה משלה, אלסטיקה).

בעיצומו של טירוף תקשורתי שהחל עוד לפני שהוציאה הלהקה ולו תו אחד, יצא הסינגל הראשון The Drowners. הסיגנל עורר התלהבות רבה בגלל שונותו הגדולה מצליל הגראנג' ששלט בתעשיית המוסיקה באותה תקופה. שני הבי-סיידים של הסינגל נקראו My Insatiable One ו-To The Birds והיו שירים טובים ואיכותיים שיכלו בקלות להיות סינגלים בעצמם וחלק מאלבום. The Drowners היה להיט בסדר גודל בינוני, אך שני הסינגלים הנוספים מאלבום הבכורה, Metal Mickey ו-Animal Nitrate, הצליחו ממנו בהרבה והיו ללהיטים גדולים.

אלבום הבכורה של הלהקה, ששמו כשמה, Suede, הפך לאלבום הבכורה בעל המכירות המהירות ביותר מאז אלבומם של פרנקי הולך להוליווד, Welcome To The Pleasuredome, ופרץ למצעדים לאחר הופעת הבכורה של הלהקה בטקס פרסי הבריט בשנת 1993. סוויד זכתה בפרס מרקורי לאלבום הטוב ביותר לאותה שנה וזכתה לפופולריות עצומה, אך היסטריית ההערצה ללהקה בבריטניה לא האריכה חיים ולא הצליחה להעתיק עצמה מעולם לקהל האמריקני.

הצלחת הלהקה בארצות הברית הייתה מוגבלת מאד, למרות שהופיעו ביחד עם להקת הקרנבריז שזכתה לתמיכה מערוץ MTV. אם לא די בכך, זמרת לאונג' אמריקאית שהשתמשה בשם הבמה "סוויד" תבעה את הלהקה על השימוש במותגהּ, ובעקבות זכייתה נאלצה הלהקה להפיץ את הקלטותיה בתחומי ארצות הברית תחת הכינוי The London Suede.

[עריכה] הלהקה בין השנים 1993-1999

בשנת 1993 הוציאה הלהקה את הסינגל Stay Together שעם המקום השלישי היה לסינגל המצליח ביותר במצעדים של הלהקה עד לאותו זמן. בתקופת הקלטות האלבום השני, החל המתח בין חברי הלהקה לגדול לממדים בלתי נסבלים. אנדרסון ובאטלר רבו ללא הרף על הפקת האלבום, עד שהחליט באטלר לעזוב את הלהקה באמצע ההקלטות והשאיר מאחוריו רק הקלטות המכילות את רעיונותיו לשירים שכבר נכתבו. מקורות שונים טוענים כי על יתר נגינת הגיטרה באלבום אחראים היו נגני אולפן שונים, בעוד אחרים טוענים כי היה זה ברט אנדרסון בעצמו שניגן במקום באטלר.

האלבום Dog Man Star יצא לבסוף ב-1994 ודישדש במכירות למרות שקיבל לרוב ביקורות חיוביות. ביחס לאלבומה הקודם של הלהקה האלבום נשמע פופי פחות ויותר אפל ומאתגר, וזאת בשנה בה הוציאו בלר את אלבומם פארקלייף ואואזיס את דפיניטלי מייבי ונלחמו על פופולריות. עם זאת, דימויה של הלהקה הוכתם בעקבות עזיבתו של באטלר, והיא החלה לחפש מישהו שיוכל להיכנס לנעליו.

את מקומו של באטלר לקח לבסוף נער בן 17 בשם ריצ'רד אוקס בדיוק לפני סיבוב הופעות עולמי לקידום האלבום. מבקרים ומעריצים רבים הביעו את פקפוקם ביכולתה של הלהקה להמשיך ללא באטלר שהיה חלק בלתי נפרד מהסגנון המוסיקלי של הלהקה ולקח חלק גדול בכתיבת שיריה. בינתיים, המשיכה הלהקה להרחיב את הצליל שלה עם צירופו של הקלידן וזמר הרקע ניל קודלינג לאלבומה המצליח ביותר עד היום, Coming Up.

האלבום יצא ב-1996 והיה ללהיט באירופה, אסיה וקנדה, אך עדיין לא בארצות הברית. עלה בידו להוכיח שאנדרסון מסוגל להפיק להיטים ללא באטלר. באלבום החדש, שינתה הלהקה את הצליל שלה בצורה דרסטית והשתמשה בפופ\רוק עם מאפייני גלאם. האלבום סיפק ללהקה 5 סינגלים שונים שהצליחו אחד אחרי השני להיכנס הישר לעשרת הגדולים של המצעד הבריטי.

השלב הבא היה הוצאת אוסף בי-סיידים ושירים אחרים שלא הופיעו באלבומים בשם Sci-Fi Lullabies שהגיע למקום יפה במצעד יחסית לאוסף. מבט זה אל העבר יצא ב-1997, תקופה בה החל כבר לדעוך הבריטפופ, והלהקה החליטה להיפרד מהמפיק אד ביולר, איתו עבדו תקופה ארוכה, לקראת תחילת העבודה על האלבום המאתגר שיצא לאחר Coming Up.

האלבום הבא יצא ב-1999 תחת השם Head Music ונחשב לאכזבה בקרב המבקרים למרות שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים. האלבום היה מלא באלקטרוניקה והתמקד בסינטיסייזר יותר מאשר בגיטרות. הוא הופק על ידי סטיב אוסבורן, מפיק שעבד בעבר עם ההאפי מאנדייס וניו אורדר.

[עריכה] סיום הקריירה

אחרי האלבום Head Music החליטה הלהקה להיפרד מהלייבל Nude Records ועברה לעבוד עם סוני לאלבומה החמישי, A New Morning מ-2002. ניל קודלינג עזב את הלהקה בעקבות מחלה, ואת מקומו לקח חבר ותיק של הלהקה בשם אלכס לי. בהופעות, ניגן לי בגיטרה משנית, בקלידים, שר קולות רקע ובשלב מסוים אף ניגן במפוחית.

האלבום היה אכזבה מסחרית גדולה ולא הצליח להיכנס אפילו ל-20 הגדולים במצעד. הוא הופק על ידי מפיקי הבריטפופ המפורסמים ג'ון לקי (שעבד עם רדיוהד ומיוז) וסטיבן סטריט (שעבד עם בלר והסמית'ס), ונחשב לאלבום סביר בעיני מעריצים, אך העניין הציבורי בלהקה המזדקנת שכך כמעט לחלוטין. אם לא די בכך, אנדרסון היה מכור באותה תקופה להרואין וקוקאין מזה שנים, ומצבו הבריאותי הלך והחמיר.

בסתיו 2003, לאחר שהוציאו רטרוספקטיבה רחבה של עבודתם, ניגנה הלהקה חמישה לילות רצופים ב-Institure of Contemporary Arts בלונדון, אלבום שלם כל לילה - עם בי-סיידים ושירים נדירים כהדרן - בסדר כרונולוגי. עם הוצאת אלבומם Singles וסינגל שנקרא Attitude, הכריזה הלהקה כי לא יהיו יותר פרויקטים תחת השם סוויד בעתיד הנראה לעין - ובכך התפרקה הלהקה.

[עריכה] העתיד

במאי 2004 פורסם לראשונה כי אנדרסון ובאטלר חזרו לעבוד יחד - הם הקליטו 15 שירים והחלו להקים להקה. השניים החליטו לקרוא ללהקתם החדשה The Tears ולא סוויד, מה שסימן סופית את סופה של סוויד, שככל הנראה לא תתאחד שוב לעולם.

[עריכה] דיסקוגרפיה

כל המקומות המצוינים הם במצעד הבריטי. סוויד מעולם לא הצליחה להיכנס למצעד האמריקני.

[עריכה] אלבומים

  • 1993 - Suede (מקום 1)
  • 1994 - Dog Man Star (מקום 4)
  • 1996 - Coming Up (מקום 1)
  • 1999 - Head Music (מקום 1)
  • 2002 - A New Morning (מקום 24)

[עריכה] אוספים

  • 1997 - Sci-Fi Lullabies (מקום 9)
  • 2003 - Singles (מקום 31)

[עריכה] וידאו ודייווידי

  • 1993 - Love and Poison (הופעה חיה)
  • 1995 - Introducing The Band (הופעה חיה)
  • 2001 - Lost In TV (אסופת וידאו-קליפים)

[עריכה] סינגלים

  • מתוך האלבום Suede
    • 1992 - The Drowners (מקום 49)
    • 1992 - Metal Mickey (מקום 17)
    • 1993 - Animal Nitrate (מקום 7)
    • 1993 - So Young (מקום 22)
  • סינגל עצמאי
    • 1994 - Stay Together (מקום 3)
  • מתוך האלבום Dog Man Star
    • 1994 - We Are The Pigs (מקום 18)
    • 1994 - The Wild Ones (מקום 18)
    • 1995 - New Generation (מקום 21)
  • מתוך האלבום Coming Up
    • 1996 - Trash (מקום 3)
    • 1996 - Beautiful Ones (מקום 8)
    • 1997 - Saturday Night (מקום 6)
    • 1997 - Lazy (מקום 9)
    • 1997 - Filmstar (מקום 9)
  • מתוך האלבום Head Music
    • 1999 - Electricity (מקום 5)
    • 1999 - She's In Fashion (מקום 13)
    • 1999 - Everything Will Flow (מקום 24)
    • 1999 - Can't Get Enough (מקום 23)
  • מתוך האלבום A New Morning
    • 2002 - Positivity (מקום 16)
    • 2002 - Obsession (מקום 29)
  • מתוך האלבום Singles
    • 2004 - Attitude (מקום 14)

[עריכה] קישורים חיצוניים