ביסמרק (ספינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביסמרק
הגדל
ביסמרק
שירות
הוזמנה: 16 בנובמבר 1935
התחלת הבנייה: 1 ביולי 1936
הושקה: 14 בפברואר 1939
הוכנסה לשירות פעיל: 24 באוגוסט 1940
אחריתה: טובעה ב 27 במאי 1941
נתונים כלליים
הדחק: סטנדרטי 41,700 טון;
מקסימלי 50,900 טון
אורך: אורך בקו המים 241.5 מטר;
אורך כללי 251 מטר
רוחב: 36.0 מטר
שוקע: סטנדרטי 9.3 מטר;
מקסימלי 10.2
חימוש: 8 תותחי 15 אינץ', 12 תותחי 5.9 אינץ', 16 תותחי 4.1 אינץ', 16 תותחי נ"מ 37 מ"מ, 12 תותחי נ"מ 20 מ"מ
מטוסים: 4, בעלת מעוט (קטפולטה)
הנעה: 12 דודי קיטור עם משחן מתוצרת Wagner;
שלוש טורבינות מתוצרת Blohm & Voss עם תמסורת גג"ש;
3 מדחפים תלת-להביים בקוטר 4.70 מטר.
הספק 150,170 כוחות סוס (110 מגה-וואט) = מהירות 30.1 קשר (54 קמ"ש) בהפלגת הניסוי)
טווח שיט: 9,280 מייל ימיים (17,200 קילומטר) במהירות 16 קשרים (30 קמ"ש)
צוות: 2,200 קצינים ומלחים

ביסמרק הייתה אחת מבין שתי אוניות המערכה של הצי הקריגסמרינה במלחמת העולם השנייה, היא נקראה על שם אוטו פון ביסמרק. שם האנייה השנייה היה "טירפיץ" על שמו של מפקד הצי הגרמני במלחמת העולם הראשונה. למרות ההגבלות על ההדחק של ספינות המלחמה לפי אמנת וושינגטון שהגבילו את ההדחק של אניות המלחמה ל-35,000 טונות, התעלמו הגרמנים מהגבלה זו וההדחק של ה'ביסמרק' הגיע ל-41,676 טון בריק ול-50,153 טון בטעון.

[עריכה] היסטוריה קרבית

במאי 1941, נודע לצי הבריטי כי "ביסמרק", בליווי הסיירת הכבדה "פרינץ אויגן", לא נמצאות בנמל הבית ויצאו לכיוון האוקיינוס האטלנטי. על כן ניתנה הוראה דחופה לעקוב אחריהן בטרם יעשו שמות בשיירות המגיעות לבריטניה מארצות הברית. לאחר חיפושים קדחתניים נתגלו שתי האוניות על ידי שתי סיירות בריטיות אשר תפקידן היה לסייר באזור זה, כאשר הן עושות את דרכן לעבר מצרי דנמרק (המצרים בין איסלנד לגרינלנד). שתי הסיירות הבריטיות, אשר לא היה להן כלל סיכוי להתמודד עם האוניות הגרמניות, נשארו בטווח מספיק מאחורי האוניות הגרמניות כאשר הן עוקבות אחריהן כל הדרך עד לאוקינוס האטלנטי. בינתיים, הוזעקו לאזור האוקיינוס האטלנטי כל האניות הבריטיות הגדולות, אולם למפגש הגיעו לבסוף רק אוניית המערכה "פרינס אוף ויילס" (אשר הייתה חדשה לחלוטין והורדה מהמבדוק לשם כך) וכן סיירת המערכה "הוּד", אשר הייתה כבת 21 שנה ונחשבה לאחת האוניות היפות והאהובות ביותר בצי הבריטי. תחילה ניסו האוניות הגרמניות להימנע מקרב והמשיכו את דרכן לעבר מרכז האוקיינוס האטלנטי, אולם לבסוף, כאשר היה ברור כי לא ניתן להימנע מקרב, החליט האדמירל הגרמני גינתר ליטיינס לפתוח באש. המטח השלישי מתותחי ה-15 אינץ' של "ביסמרק" פגע במחסן התחמושת של "הוּד" וגרם לפיצוץ אדיר אשר הטביע אותה תוך פחות מדקה.

בהמשך, כיוונה "ביסמרק" את אשה לעבר אוניית המערכה הבריטית "פרינס אוף ויילס" כאשר השתיים פוגעות זו בזו ("פרינס אוף ויילס" נפגעה וחזרה למספנות הבריטיות, ואילו "ביסמרק" נפגעה בצדה ודלק דלף ממנה עד לרגעיה האחרונים). בסיום הקרב, החליט האדמירל לוטג'נס כי אין בכחה של האוניה הפגועה להמשיך במשימתה והפנה אותה למבדוק בנמל סיינט נזייר שבצרפת. הסיירת הגרמנית "פרינץ אויגן" חזרה לנמל בלי פגע.

ווינסטון צ'רצ'יל הוציא הוראה שיש להטביע את הביסמרק בכל מחיר. שייטת מאזור גיברלטר הופנתה צפונה לצורך המשימה ומטוסים סרקו את הים בניסיון לאתר את מיקומה. מטוס "קטלינה" של משמר החופים הבריטי מצא את מיקומה של אוניית המערכה בים הצפוני. ב-26 במאי 1941, הותקפה ה"ביסמרק" על ידי מפציצי טורפדו סורדפיש בריטיים שהמריאו מנושאת המטוסים "ארק רויאל". ה"ביסמרק" נפגעה על ידי טורפדו בודד ורוב יכולת הניווט והתמרון שלה ניזוקה. במשך הלילה היא הותקפה שוב בטורפדו מספינות הצי הבריטי. את מכת החסד נתנו לה משחתות הצי על ידי התקפת טורפדו כאשר היא כבר הייתה מוטלת חסרת הגנה. היא טבעה ב-10:40 בבוקר ה-27 במאי.

מלחי הביסמרק שניצלו העידו כי צוות האוניה טיבע אותה על ידי נקיבתה וזאת כדי למנוע נפילתה בשבי. אין לכך סימוכין ברורים אולם צילומים תת מימיים שנעשו לאחרונה מעידים בברור כי היא לא נפגעה מתקיפת הטורפדו האחרונה ועדיין היתה בכושר ציפה.

[עריכה] תוצאות הקרב

הטבעת ה"ביסמרק" הביאה לתחילת שקיעת הרעיון של אניית המערכה וזאת בשל העובדה כי הפגיעות החמורות ביותר בקרב נגרמו מהמטוסים. לעובדה זו הייתה השפעה על המעבר של בעלות הברית לנושאות מטוסים בהמשך המלחמה.

[עריכה] סרטים