ספורט ברומא העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
הפעילות הגופנית הספורטיבית ברומא העתיקה הייתה נחלתם של מעטים: אנשי מקצוע מזה ושבויי מלחמה מזה. את הספורט הרומאי איפיינו התכונות הבאות: נוקשות וקשיחות, שעשועיות, תועלתיות ופוליטיזציה. צמד האטרקציות הרומיות - מירוץ המרכבות ושעשועי הדם (קרבות גלדיאטורים) - נועד לרכז את ההמונים ביציעי הצופים, למוסס את האגרסיות שלהם ולעודד את היצר הפטריוטי. פה-ושם מוצאים השפעות יווניות, אך אלה נועדו לבני האריסטוקרטיה.
שני דברים חסרו בספורט הרומי, שכה ייחדו את זה היווני - העדר גימנסיונים (ספורט במערכת החינוך) ותחרויות על בסיס (כמעט) חובבני.
תוכן עניינים |
[עריכה] השוני בין הספורט הרומי לספורט היווני
הפעילות הגופנית ותרבותה ברומא העתיקה עשויים לשמש לנו דוגמה ומופת לשוני שהתגלע בינה לבין תרבות הגוף היוונית. על אף שמקורם האתני של שתי התרבויות דומה מאוד, הרי שבשל נתונים גאוגרפיים, פוליטיים והיסטוריים כוללים שונים נבדלת תרבות הגוף הרומית תכלית השינוי מזו היוונית.
רומא, אשר דברי ימיה כרוכים היו היטב במלחמות השונות שניהלה ובמקבץ הסכנות שריחף על שלומה, החל מהשתלטותה על חבל לאטיום בסוף המאה השביעית - תחילת השישית לפנה"ס, דרך מלחמות שניטשו בתוך איטליה ומחוצה לה, ובזיקה למגמת האימפריאליות שדבקה בה, ראתה בחינוכו של הילד יעד חשוב ועשתה רבות על-מנת להפיח בנוער רגשות פטריוטיים עזים.
מתוך כך, כשמגמת החינוך הגופני הרומי הייתה להכין את הנער לקראת שירותו הצבאי, נועדה בקפידה תוכנית הלימודים לפיתוח שרירי הגוף, לסיגול אומץ לב ולהעמקת ערך הציות למפקדים. היופי, האסתטיות והאיזון ההרמוני בין גוף ונפש לא עניינו את הרומאי (למרות שהביטוי mens sana in corpore sano = "נפש בריאה בגוף בריא" הינו לטיני - בהשפעת התרבות ההלניסטית), בשונה מן היווני, ונדמו בעיניו כמכשול לעיצוב אופיו של הלוחם ותכונותיו הגבריות.
מגמת החינוך ברומא הייתה תועלתית ותכליתית (משפט השגור בפי הרומאי היה: cui bono = למה זה טוב, או: מה יוצא לי מזה?). כמו-כן, בהיותו ביסודו איכר וחייל לא ייחס הרומאי חשיבות למוזיקה וסלד מן העירום המופגן, שאפיין את הספורט היווני.
עיסוקם של הרומאים בפעילות הספורטיבית נעדר יסוד מדעי-תבוני, כמקובל אצל היוונים, ומתוך-כך דלה הייתה תרומתם לעולם הספורט הקדום. הרומאים התייחסו לפעילות הגופנית כאל תרגולת ובילוי של שעות הפנאי, וגישתם לתחרותיות הייתה מסויגת וכמעט שלא מצאה כל ביטוי.
מישור נוסף שחצץ בין היוונים לרומאים התמצה בהיעדרה של תקופה הירואית-מיתולוגית, כמו זו ההומרית. איטליה חסרה ערי פוליס והתאכלסה בפסיפס של כפרים הסמוכים להרים. עיקר עיסוקם של התושבים התקפל במאבק עיקש בפגעי הטבע, בהתמודדות עם בעיות קרקעיות-חקלאיות ובעיות בינם לבין עצמם. הללו לא נזקקו לספורט מאורגן, כבערי יוון, אלא עסקו בספורט כפרי אשר הלך ונעלם עם ייסודן וכינונן של הערים באיטליה.
[עריכה] ההתפתחות ההיסטורית של הספורט ברומא
מקור המשחקים הרומיים נעוץ היה באדמת אטרוריה, ונקשר בבני שבט האטרוסקים שהופיעו לראשונה באיטליה במאה התשיעית לפנה"ס והעמיקו שליטתם בעזרת עוצמה צבאית וחברה אריסטוקרטית-מיליטריסטית. הספורט שהיה חביב עליהם במיוחד כלל תחרויות נהיגת מרכבות, היאבקות ואגרוף. את קרבות הגלאדיאטורים פיתחו האטרוסקים כחלק אינטגרלי מטקסי הקבורה, פרי "יבוא" מאסיה הקטנה ובבחינת תחליף לקורבן אדם. הללו, כשאר משחקיהם ושעשועיהם, נשאו חותם צפייתי מובהק.
[עריכה] המקום החברתי של הספורט ברומא
על כתפי האב, כדמות דומיננטית בחברה הרומית הפטריארכלית, הוטל עיקר החינוך, ובהשגחתו ביצע הנער תרגילים גופניים ב"רחבת מארס" (campus martius) - מקום אימוני הצבא בעיר רומא. בבית הספר היסודי הוגבלה אמנם ההוראה לשלושה נושאים עיקריים: קריאה, כתיבה וחשבון, אך לא דומה היה מצבו של הנער, בן האצילים, לשאר הילדים, בלומדו ממיטב המורים רטוריקה ומתמטיקה שימושית. משסיים את חוק לימודיו, בגיל 17, זכאי היה לשאת את "הגלימה הגברית" toga virilis ואז התגייס לצבא.
בכל מקרה, על היחס המסויג שהפגינו הרומאים כלפי הפעילות הגופנית תעיד העובדה, שזו כונתה בשם dis-porta, היינו - "מחוץ לשער (העיר)" - מחוץ למרכז הרומי, וזאת בשוני בולט מהמקום המרכזי שתפסו החינוך הגופני והפעילות הגופנית בפוליס היוונית.
[עריכה] השפעת הכיבושים הרומיים על הספורט
[עריכה] עבדות ופוליטיקה
למעט האימונים הספורטיביים-צבאיים, לא ידעה רומא תחרויות אתלטיות, כפי שנפוצו ביוון הקלאסית. גם המונח-המושג "אתלט" לא היה מקובל עליה ("אתלט", הינו ביטוי יווני בעל משמעויות שונות: מתאבק, מתמודד עבור פרס, מתמודד המתאמן באופן מפרך וספורטאי המשקיע רבות באימוניו, ועל כך תהילתו). המשחקים הרומיים היו כרוכים, רובם ככולם, בעבותות הפולחן, ונשאו אופי מיוחד, בבחינת פועל יוצא שנבע מנתונים היסטוריים מיוחדים: לאחר שרשרת כיבושיה באיטליה יצאה רומא למסעות מלחמה וכיבוש מעבר לים, שחוללו בה מספר תמורות:
- עושר רב זרם לאיטליה והתרכז בידי מעטים - בעלי אחוזות ענק ואצולה עירונית;
- התרבה מספר העבדים (שבויי מלחמה בעיקר);
- גדל מספר חסרי הקרקע שרכושם נבלע על ידי העשירים. הללו התרכזו בערים, במיוחד ברומא, והפכו ל"פצצת-זמן" חברתית ופוליטית;
- צמח מעמד השליטים, שלימים ייקראו בשם קיסרים, שביקשו לזכות באהדתו של ההמון;
- הצבא הפך למקצועי יותר, ומתוך כך פחתו האמצעים והדגשים הספורטיביים-צבאיים שבחינוך העממי;
- האמצעים להתעשרות התרחקו היטב ממעגל העבודה הגופנית ורוקנו מתוכן את האינטרס הרומי הקדום שראה בחינוך הגופני מכשיר להכנת הנער לעבודת כפיים;
- התגוונו הדרכים להצלחה פוליטית (עם התפתחות מערכת הבחירות), ומתוכן הזדקר תפקידו של הנואם (הריטוריקן), שגילם במשלח-ידו שילוב בין פילוסוף ועורך דין. תופעה זו גררה בעקבותיה תנופה ועידוד ליוקרת המקצועות ההומניים מחד, וסחף בהילת האתלטיקה והספורט מאידך.
[עריכה] תחרות מול שעשוע
נתונים אלה, בזיקתם לתרבות הגופנית, הצמיחו מושג רומאי מיוחד במינו, אשר בו מתמצה השוני החוצץ בין הספורט הרומאי ליווני: התחרויות היווניות נקראו בשם "אגונאס" (Agones), כלומר פעולות הדורשות מאמץ ואף סבל. התחרויות הרומיות נקראו, לעומת זאת, - בשם Ludi, כלומר שעשועים. הפעילות הספורטיבית הרומית הפכה להיות בהדרגה נחלתם של בודדים, אנשי מקצוע, אשר תפקידם היה להקסים את הקהל ולשעשעו. מדובר באותו קהל, שהשליט הרומי חפץ היה ביקרו, מטעמים פוליטיים ואישיים.
[עריכה] ספורט ופוליטיקה
על רקע זה התרבו משחקים ביוזמתם של קיסרים ועל שמם, לשם הנצחת עלילות גבורתם בקרב, לרגל ימי הולדתם והפיכתם לקיסרים, הולדת צאצאיהם - ולא חסרו סיבות נוספות. אלה כללו, בעיקרו של דבר, שני אירועים שבכוחם היה לגרוף קהל רב, עצום וגועש ולרתקו אל יציעי המתקנים המיוחדים. מדובר בתחרויות מרכבות הסוסים ובשעשועי הדם, אשר מספרם גדל משנה לשנה, ובמיוחד מקיסר לקיסר, ולהם התלווה ממד פסיכולוגי-עדרי, כלומר, יוציא הקהל את זעמו ויפרוק מתחיו בצפייה במתחרים, תחת שיעשה זאת בחוצות העיר. ציבור זה, מתוך שידע בעליל מי הוא המרעיף עליו "לחם ושעשועים", ישים בו, ובו בלבד, את מבטחו, והכוונה לשליט התורן. זאת ועוד, הרומאים, מתוך שהמשיכו, על יסוד שיקולים ברורים, להנחיל את רגש הפטריוטיות, ראו במשחקים אלה אמצעי בדוק לליכוד העם תחת שרביטו של הקיסר, שהיה המייצג את העולם הרומי.
[עריכה] הספורט היווני נכנס בדלת האחורית
פועל יוצא ממסעות כיבושיה של רומא, ובמיוחד ביוון ובמזרח ההלניסטי (המאה השנייה לפנה"ס ואילך), שעמד בניגוד מסוים לתופעות הנ"ל, התקפל במפגשה עם התרבות היוונית-הלניסטית, החל מהפילוסופיה והארכיטקטורה וכלה בתרבות הגופנית, ושמאז ואילך תבקש להפיצה. בבואה לצומת זה עולה כבר ב-186 לפנה"ס, עת נערכו משחקים הלניים ברומא. המנצחים שהוכתרו, על-פי-רוב אתלטים יווניים מקצוענים, חברי אגודות האתלטים, הובאו במיוחד לרומא על ידי פוליטיקאים עשירים שהיו אחראים על ניהול המשחקים. בקרב האריסטוקרטיה הרומית נפוצה אז נורמה מעניינת: זו ביקשה, מתוך מגמה אליטיסטית בדלנית, להידמות ליוונים ולתרבותם. כיוון זה לא נתקבל באהדה יתרה, בלשון המעטה, על דעת הרומאי, אשר סלד מהספורט היווני על כל המשתמע ממנו, והטיפות ההלניות שחלחלו אל בין שכבות האריסטוקרטיה, סיפקו תחמושת למתיחת ביקורת, במישרין ובעקיפין, כלפי תופעה זו.
קיקרו המפורסם מסר ב-44 לפנה"ס, לאחר שובו מביקור ביוון, הודעה התנצלותית, שמא יחשבו כי יצא לצפות במשחקים האולימפיים. מקור אפולוגטי זה מלמדנו, ולו בעקיפין, כי רומאים מיוחסים נסעו ליוון על מנת לצפות במשחקים ההלניים. שליטים רומיים בחרו, עם זאת, מתוך שיקולים פוליטיים אימפריאליים (להבטחת השקט על ידי גיוס נאמנות הנשלטים) לתמוך בקיומם של משחקים יווניים ותחרויות הלניסטיות באזורי שלטונם ובתחומי השפעתם.
[עריכה] הספורט הרומי בימי אוגוסטוס
הספורט ברומא זכה לתנופה מיוחדת בימי שלטונו של הפרינקפס-הקיסר אוגוסטוס. תקופתו, שנודעה בכינוי "השלום הרומאי" עמדה בסימן הידוק המפגש עם התרבות ההלניסטית, ולמידה כזו שמיתוס הסלידה מן הגימנסיון שקע עם הצעת התחליף למתקן זה בדמות בתי המרחץ שכללו מבנים ומתקנים ספורטיביים ברוח גימנסיונית, כגון זירות להיאבקות ואף אולמות למשחקי כדור.
בתקופתו, כשהוא חדור בסיסמת השלום ובהאדרת שם האימפריה, הזדקרה תפיסה אוניברסלית החותרת לאחדות כל המשתייכים אליו בסימן התרבות ההלניסטית הכוללת, והמייחסת לקיסר תכונת-על כמושיע העמים ונדיב האנושות. ברוח זו הציע אוגוסטוס מכלול תרומות כגון: החייאת משחקים הלניים קדומים (ובכללם האולימפיים) ותצוגת משחקים חדשים בדפוס האויקומני (עולמי) כ"משחקי המאה" שנערכו בשנת 17 לפנה"ס והוקדשו לאפולו ולדיאנה היווניים - לסמל את לידתה של תקופה חדשה); טיפוח הנוער והנחלת יסודות ספורטיביים בקרבו; ייסוד "משחקי טרויה", שנועדו בעיקרם לבני האצולה וכללו תחרויות אגוניסטיות, כש"מסמר" האירועים התקפל בדמות שעשועי רכיבה של פרשים מיומנים בעלי צביון צבאי - זאת לטובת פיתוח הכושר הגופני ובסיסמת הכנת תשתית טובה לשירות צבאי ועתודה לתיפקוד פוליטי-ציבורי (מעין יווני). בשעשועים אלה הומחזו-שוחקו קטעים ממלחמת טרויה, כדי לבטא את הקשר בינה לבין ראשיתה של רומא, כמקובל במיתולוגיה הרומית. להנצחת שמו ופולחנו הקיסרי, בד-בבד עם תנופת העושר הכלכלי והשקט הביטחוני ניהל אוגוסטוס משחקים ספורטיביים שונים בכל רחבי האימפריה, כגון "המשחקים האקטיים" - ה"אקטיאדה" - לזכר הניצחון באקטיום ב-31 לפנה"ס, שנחוגו מאז מדי חמש שנים, בחינת ציון גבורת העולם הרומאי על זה ה"ברברי" (כינוי יווני נפוץ).
מפעלי אוגוסטוס זכו לתנופת המשך מעניינת. קיסרים שונים, מתוך שיקולים אימפריאליים ברורים, יזמו עריכת משחקים ברוח ההלניות המתחדשת כמו ה"נירוניאה" של הקיסר נירון (שנת 60 לספירה), "משחקי הקפיטוליה" של הקיסר דומיטיאנוס (86 לספירה) וכן מפעליהם הספורטיביים של הקיסר טריאנוס (98-117 לספירה) ומרקוס אורליוס (161-180 לספירה) - הקיסר הפילוסוף.
עם זאת, מתוך שהמשחקים בעלי האופי היווני שהובאו לרומא נעדרו תשתית ומסורת ולא זכו לברכת הרומאים, הייתה תפוצתם דלה ומידת השתרשותם בחברה הייתה מזערית, פרט אולי לשכבות העיליות, האריסטוקרטיות, ואף זאת, בממדים מעורפלים וטעונים גלי ביקורת ותוכחה.
[עריכה] לחם ושעשועים
[עריכה] מירוץ המרכבות
תפארתה של רומא ותרבותה נחו על האירועים רוויי יסודות הראווה והמיפגן. מהחשובים שבהם מזדקרת תחרות נהיגת המרכבות אשר התקיימה ב"קירקוס" - מתקן ענק, אובאלי, המכיל זירת מירוצים ויציעי קהל. מקורה של התחרות נעוץ היה בנוהג לטיני קדום: מששבו הלטינים ממלחמותיהם העונתיות, מן האביב לסתיו, נהגו להעלות קרבן תודה לאלים. היה זה לא אחר מאשר סוס המירוץ של המנצח, שבהקזת דמו תטוהר העיר ובפולחן שלדו היא תוגן.
תחרות הרכיבה, על סממניה והשלכותיה, תאמה לחלוטין את הנתונים שהוצגו לעיל, והסתברה היטב, ובמיוחד, על רקע כוחו ההולך וגובר של ההמון, מחוסר העבודה, אשר הצטופף בעיר רומא וזכה במנות גדושות של "לחם ושעשועים". בדרך זו ביקשו השליטים לחזק את נאמנות ההמון כלפיהם ולאפשר מוצא לפורקן יצריו (שחרור אגרסיות), ולמידה כזו שהתחרות הנידונה, שהבליטה את הדאגה לנוחיות הצופים, לרווחתם ולעונג נפשם, מיצתה את ההבדל העיקרי בין התרבות ההלנית לרומית: הראשונה פנתה לספורטאיות, והשנייה - לקהל הצופים.
בהבדל מיוון נערכו התחרויות הרומיות במתקן מפואר (ב"קירקוס"), כשהמרהיב מבין קרקסאות רומא היה ה"קירקוס מקסימוס", שממדיו - אורכו 600 מטרים ורחבו 200, חבקו קהל שיא של כרבע מיליון צופים. מסלול המירוץ נבנה על גבי הרמה הטבעית הנמוכה של העמק במרכז העיר וקרקעיתו הרכה והספוגית ריככה את נפילת הרוכבים.
בשונה מן ה"היפודרומוס" היווני לא עלה מספר המרכבות המתחרות הרומיות על תריסר, וזאת כדי להקטין את סיכויי ההתנגשויות והחיכוכים, ולא לפגום מתוך כך בהנאת הקהל. חדורי טעם זה ומרצון לשוות למתקן יתר קישוטיות ועיטוריות אדריכלית, בנו הרומאים שדרה (Spina) במרכז ה"קירקוס", שאותה סובבו המרכבות במאוצתן. כדי שלא ייפגם שדה-ראייתם של הצופים נבנתה זו אלכסונית לציר המרכזי של ה"ספינה" (הוא ה"קוטר" הארוך של ה"קירקוס") ותוכנן יציע בולט לצופים אשר ישבו בפאתיו, וכך צוידו הללו באפשרות טובה יותר לצפות בכניסת המרכבות לסיבוב הראשון.
על גבי השדרה, משני קצותיה, התנוססו שני עמודי אבן גדולים, ובתווך הזדקרו פסלי אלים (שלכאורה "הביטו בעין יפה" על התחרויות), ואף אובליסקים המתנשאים לגבהים אשר הובאו לרומא כשלל מלחמותיה במזרח. המפורסם שבהם היה האובליסק של רעמסס השני שהועתק מהליופוליס בהוראת אוגוסטוס (ומפאר היום את ה"פיאצה דל-פופולו" שברומא).
ברצונם לשפר את המתקן ולשכללו, דאגו הרומאים לסידור מיוחד של מכלאות הזינוק למרכבות. בשונה מן ה"היפודרומוס" של אולימפיה, שם ביקשו להתגבר על בעיית תיזמון הזינוק עד ליישורת, שמו הרומאים את הדגש במרחב: אדני הזינוק יצרו מבנה דמוי קשת (קמורה ביחס לציר המרכז), ובדרך זו השתווה המרחק מכל מיתקן זינוק ועד מרכז היישורת.
לנוחיות הקהל הותקן כן מיוחד וגבוה ועליו שבע צלחות, שנקראו גם "ביצים", שבתום כל סיבוב "ירדה" אחת מהן (מעין לוח תוצאות). אביזר זה הוצג לראשונה ב-174 לפנה"ס, ובשנת 33 לפנה"ס נוספו גם פסלונים של דולפיני ברונזה שצנחו, בזה אחר זה, לתוך תעלת מים שהותקנה ב"ספינה".
כל קיסר ושליט הוסיף נופך משלו למתקן, תוך שהוא משפרו ומשכללו: יוליוס קיסר ציווה לחצוב בגבעות שמסביב על מנת להקים מדרגות לנוחיות הצופים ואוגוסטוס הוסיף תא-כבוד מיוחד לאנשי חצרו, וביוזמתו כוסה המסלול בשכבת חול המעורבת בגרגרי חצץ אשר נצצו בברק קרני השמש. בימיו התקיימו 12 מירוצים ליום ובימי גאיוס קליגולה הוכפל מניינם.
המירוץ החל בתקיעת חצוצרה. המחצצר המתין לאות וסימן מאחד האורחים המכובדים (קונסול או פרייטור) אשר זרק אל-על מטפחת לבנה. או-אז ניתן האות והמרכבות פרצו לדרכן, נהוגות בידי רכבים מיומנים, כאלה שידעו כי הצלחתם מותנית בכושרם להתגבר על המכשול הקריטי בדמות נקודת הסיבוב וביכולתם של שני הסוסים הקיצוניים, ואשר לא נרתמו על כן לייצול, כשני הסוסים הפנימיים, אלא נקשרו באמצעות ריתמה חופשית יותר.
המרכבה הייתה רתומה כרגיל לארבעה סוסים. עם זאת התחרו גם מרכבות הרתומות לשלושה סוסים ואף לצמד, והיו מקרים שבהם הגיע מספר הסוסים הנרתמים לששה, שמונה ואף עשרה. הסוסים נקנו בחוות מיוחדות באיטליה, יוון, אפריקה וספרד. הם החלו את אימוניהם מגיל 3, ושנתיים אחר כך כבר נטלו חלק בתחרויות. אגדות רבות ושירי תהילה נכתבו אודות סוסי ניצחון מפורסמים.
המוצא החברתי של הרכבים היה נחות בדרך כלל. הללו היו עבדים משוחררים שחלקם התעשר תוך פרק זמן קצר, הודות לניצחונותיהם. עם זאת מדובר במעטים בלבד, ועל פי כתובות על המצבות אנו למדים על גילם הצעיר של הרכבים הנפטרים (בין 20 ל-24 שנים), פרי התאונות הקטלניות. התאונות ארבו למרכבות במיוחד בהקפת עמוד הסיבוב משני קצות ה"Spina": אם התקרבה המרכבה יותר מדי לסף העמוד הסתכנה בהתרסקות; אם עברה המרכבה רחוק ממנו, הפסידה לעיתים את הבכורה.
עולם התחרויות הנידון, על השלכותיו השונות, עלויותיו והוצאותיו, הצמיח הקמתן של אגודות-מועדונים (Factiones) שבראשן עמדו יזמים עשירים. כל אגודה החזיקה צי של רכבים, מאמנים, רופאי בהמות, שומרי אורוות, תופרי אוכפים ועוד. אגודות-מועדונים אלה נקראו על שם צבעי הטוגה שעיטרה את כתפי הרכבים. תחילה נפוצו שני צבעים (אדומים ולבנים), ומתחילת המאה הראשונה לספירה נוספו גם "ירוקים" ו"כחולים". צבעים אלה הוסיפו להגברת המתח והעניין בקרב הצופים, שהתפלגו באהדתם (על פי צבעי הרכבים) ועודדו בשאגות רמות את מושאי אהדתם.
בד בבד עם צמיחת המועדונים, וכתוצאה מתפוצתם, פשה נגע ההימורים בזירת הספורט התחרותי ברומא. ניצחונה של מרכבה אחת היה מעשיר ומרושש כאחד. תקווה זו, לזכות בכסף רב וקל, ללא זיעת אפיים, משלה בקהל הרומי שגדש את יציעי ה"קירקוס". בתקופת הרפובליקה ניסו רבים וטובים להילחם בנגע זה ולעוקרו, אך ללא הצלחה יתירה. בתקופת הקיסרות פשט הנוהג בתמיכה קיסרית ובעידודה.
כדי לרתק את הקהל, שלעיתים שקע בשיעמום של שגרה, היו מבצעים רכבים נועזים תרגילי אקרובטיקה מסוכנים על גבי הסוסים. למשל, שני רוכבים דוהרים ועוברים בקפיצה, זה מסוסו של זה, או מתכופפים כדי להרים פיסת בד שהונחה על המסלול, היו מרתקים את הקהל. לעיתים נערכו בזירת ה"קירקוס" מעין קרבות מבוימים בין לוחמים-רכבים.
[עריכה] שעשועי הדם
האירוע השני שריתק במיוחד את הקהל הרומי, והשנוי במחלוקת באשר לאופיו הספורטיבי, היה תחרות הלודרים ("לודר" משמעו - שחקן, משעשע), או כפי שנקראו גם גלדיאטורים ("גלדיאטור" משמעו אוחז חרב). מקורה בפולחן קרבן-אדם שהומר בתצוגת דו-קרב לחיים-ולמוות. אף נוהג זה ירשה רומא הקדומה משבט האטרוסקים ששלט עליה.
שעשועי-דם אלה פרחו במיוחד בתקופת הקיסרות כחלק אינטגרלי מנוהג "לחם ושעשועים" (Panem Et Circensem) והתקיימו במתקן אמפיתיאטרלי אליפטי שבמרכזו נפרשה זירה חולית בשם Arena המוקפת מכל עבריה מדרגות כיציעי צופים. עד לימי יוליוס קיסר נהגו יזמי השעשועים להקים בפורום הרומי גדר כלונסאות נייד, ומשנת 53 לפנה"ס (ואולי 52) צורפו שני תיאטראות רחבים, עשויים עץ, בעלי ציר משותף (במה כפולה), וכך נולד לו אמפיתיאטרון של קבע.
בימי אוגוסטוס (29 לפנה"ס) הפך זה למבנה של קבע עשוי אבן ובשל פסלו הענק של קולוסוס, שניצב למרגלותיו, זכה בכינוי "קולוסיאום". מתקן אימתני זה נבנה מגושי אבן קשה שנחצבו ליד נהר טיבר והוסעו לרומא בכביש רחב, שנסלל במיוחד למטרה זו.
צורתו של האמפיתיאטרון הייתה אליפטית. היקפו היה 527 מטרים וקטריו נמתחו לאורך 188 מטרים ו-158 מטרים. קירותיו, בני ארבע קומות התנשאו לגובה של 57 מטרים, ושלוש הראשונות נבנו כנדבכים של מעברים מקומרים המעוטרים בפסלים ונבדלו זה מזה בסגנון עמודיהן וכותרותיהן (דורי, יוני וקורינתי). גיוון זה יצר דינמיות חווייתית. מעל לכל חלון עליון נתקעו שלושה זיזים, שעליהם נסמכו בסיסי תרנים, אליהם נקשרו רצועות של יריעות-סוכך ענקיות. הללו הצלו על לוחמי הזירה ועל קהל הצופים מפני להט קרני השמש. הזירה, שקטריה היו 54 מטרים ו-86 מטרים הוקפה בגדר ברזל (שבכה) שהגנה על הצופים מפני חיות הטרף. החיות שוכנו במחילות שמתחת לפני הזירה, שרצפת העץ שלה כוסתה בחול, והועלו אליה בעזרת מנופים מסורגים, כשדלתות רצפתה נפתחו.
הגלדיאטורים, על-פי-רוב שבויי מלחמה שהתאמנו בבתי ספר מיוחדים ללודרים, נלחמו, זה מול זה, בכלי הנשק המסורתיים שהיו מקובלים עליהם בארצות מולדתם, כגון קלשון ורשת, כידון ומגן, מקל חבטה בעל ראש כדורי המחורץ שיניים ועוד. ערב הקרב היו הלודרים אוכלים ארוחה משותפת ולמחרת הוסעו אל ה"קולוסיאום" במרכבות. הללו הקיפו את הזירה בסך, בצעדה צבאית, כשהם עוטים גלימות סגולות קצרות המרוקמות בחוטי זהב, ומשהגיעו מול תאי הכבוד, הרימו יד ימין במועל, כהצדעת ברכה אל עבר הקיסר או הקונסול, ונפרדו ממנו בקריאה: "קיסר קדוש, ההולכים למוות מברכים אותך/מצדיעים לך!" (בלטינית: !Ave Caesar, morituri te salutant).
במהלך הקרב השתתף הקהל בזעקות ובצעקות, תוך שהוא נחלק לשני מחנות. כל מחנה הזדהה עם אחד הלוחמים ועודד אותו בתשואות. במקרה שבו הוכרע הקרב אך המפסיד עדיין לא הומת באופן סופי, חרץ הקהל לעיתים את דינו של אחד היריבים, ובתנועה מוסכמת: אגודל נישא כלפי מעלה פירושו מתן חיים ואגודל מהופך כלפי מטה מסמל מוות.
כדי להוסיף עניין ומתח לאירועים הנידונים ועל מנת לגוון, עד כמה שאפשר, את תצוגת ה"לחם ושעשועים", הוקם לפרקים מתקן מיוחד שבעזרתו הציפו את הזירה והפכוה לבריכה גדולה. שם נערכו קרבות ים בין לודרים החותרים בסירות, בינם לבין טורפי מים או בין חיות ים לבין עצמן. לעיתים יצרו אוירה של ג'ונגל בזירה בעזרת צמחיה סבוכה, שם ניהלו גלדיאטורים "מסעי ציד" נגד חיות טורפות.
[עריכה] ענפי ספורט נפוצים בחברה הרומאית
בחברה הרומית הכללית נפוצו מספר ענפי ספורט, להלן שתי דוגמאות:
- שחיה
- הרומאי היה שחיין טוב (בהשוואה ליווני) הודות לבריכות השחייה הפרטיות והציבוריות שרווחו ברומא.
- משחק בכדור
- חדרים למשחקי כדור היו חללים אינטגרליים ממכלול בית המרחץ הרומי. הרומאים הכירו סוגי כדורים שונים זה מזה במשקלם, בגודל ובחומר ממנו הוכנו. גלנוס, מי שהיה רופא החצר של הקיסר מרקוס אורליוס, כתב חיבור שלם ומפורט בשם "עימול בעזרת כדור קטן". נפוץ היה משחק קבוצתי, שכלליו היו אלה: שתי קבוצות ניצבות זו מול זו, כשמאחורי כל קבוצה נמתח קו וביניהן חצצה חומת אבנים ועליה כדור. הקבוצה הראשונה שהגיעה לכדור בזינוק וריצה זרקה אותו אל עבר הקבוצה היריבה. הקבוצה שהצליחה לדחוק את יריבתה אל מעבר לקו האחורי רשמה לעצמה ניצחון. נודעו גם סוגים של גלגלי חישוק, אותם היו מגלגלים, קופצים דרכם ומעליהם.

