אנדריאה דוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האנדריאה דוריה נוטה על צידה לאחר ההתנגשות ב-26 ביולי 1956.
הגדל
האנדריאה דוריה נוטה על צידה לאחר ההתנגשות ב-26 ביולי 1956.

אניית הקיטור אנדריאה דוריה (SS Andrea Doria) הייתה אניית נוסעים איטלקית שהשתייכה לחברת הספנות Società di navigazione Italia. נמל הבית שלה היה גנואה שבאיטליה. היא נקראה על שם אדמירל ונציאני בן המאה ה-16. תפוסת האנייה הייתה 29,100 טונות, והיה ביכולתה לשאת 1,200 נוסעים ו-500 אנשי צוות. אנדריאה דוריה נבנתה לאחר מלחמת העולם השנייה ונחשבה לאניית הדגל של הצי האזרחי האיטלקי. היא הושקה ב-16 ביוני 1951 ויצאה להפלגת הבכורה שלה ב-14 בינואר 1953.

ב-25 ביולי, 1956, בדרכה לעיר ניו יורק, בקרבת האי נאנטקט דרומית לקייפ קוד שבמסצ'וסטס, התנגשה האנדריאה דוריה באניית קיטור בשם "שטוקהולם" של חברת הספנות השבדית אמריקאית. אף שמרבית הנוסעים ואנשי הצוות שרדו את ההתנגשות, היה האירוע לאחד מהאסונות הימיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. בשל ההתנגשות נטתה האנייה על צידה ושקעה תוך זמן קצר. בעקבות זאת יצאו מכלל פעולה מחצית מסירות ההצלה. דבר זה יכול היה להוביל למותם של למעלה ממחצית הנוסעים, אלף איש בקירוב, אולם ההתפתחות בקווי התקשורת והתגובה המהירה של ספינות נוספות באזור הצילו את חייהם של מרבית אנשי הצוות והנוסעים. הטרגדיה של טביעת הטיטניק, שאירעה 44 שנה קודם לכן, לא חזרה על עצמה, על כל פנים לא באותם ממדים.

אסון האנדריאה דוריה היה מקרה הטביעה האחרון של כלי שיט גדול המוביל נוסעים, לא מעט בשל הבכורה שתפסו מאז אמצעי התובלה האוויריים.

תוכן עניינים

[עריכה] נתוניה של הספינה

האנדריאה דוריה 1953
הגדל
האנדריאה דוריה 1953

אורכה של האנדריאה דוריה היה 212 מטרים, רוחבה 27 מטרים ותפוסתה 29,100 טונות. הספינה הונעה על ידי טורבינות קיטור ושני מדחפים. הספינה יכלה להגיע למהירות של 26 קשרים. מהירות השיוט שלה הייתה 23 קשרים.

האנדריאה דוריה הייתה מהמפוארות שבאניות התקופה. עם זאת, לא הייתה המהירה שבהן (זו הייתה המלכה אליזבת) ולא הגדולה שבהן (זו הייתה האוניה "ארצות הברית").

האנייה הייתה הראשונה בעלת שלוש בריכות שחיה (אחת לכל מחלקה: ראשונה, שנייה ותיירות). יכלו להפליג בה 218 נוסעים במחלקה ראשונה, 320 נוסעים במחלקה שנייה, ו-703 נוסעים במחלקת התיירות. היו בה עשרה סיפונים ולמעלה ממיליון דולרים אמריקנים הושקעו בעיצובה ובקישוטה.

בשל התחתית הכפולה שהייתה לה נחשבה לבטוחה מאוד. היא חולקה ל-11 מדורים אטומים, וההנחה הייתה שאם שניים מהם יוצפו האנייה לא תטבע. מספר המקומות בסירות ההצלה שנשאה עלה על מספר הנוסעים ואנשי הצוות, והייתה לה מערכת מכ"ם מתקדמת.

לאחר בנייתה התברר שבשל כשל בתכנון עלולה פגיעת גוף גדול באנייה לגרום לה לנטות על צידה. לראשונה התברר הדבר בעת הפלגת הבכורה: גל גדול פגע בדופן האנייה והיטה אותה בזווית של 28 מעלות. בשל תכנון לקוי, נטייה שמעל 20 מעלות הוציאה מכלל שימוש מחצית מסירות ההצלה.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] בניית הספינה והפלגת הבכורה

במהלך מלחמת העולם השנייה איבדה איטליה למעלה ממחצית מצי הסוחר שלה, כתוצאה מהתקפות כוחות הברית [1] . מתוך רצון לחזק את הכבוד הלאומי ולהפגין יכולת התאוששות הזמינה חברת הספנות האיטלקית בתחילת שנות ה-50 שתי אניות זהות - ה"כריסטופרו קולומבו" על שם כריסטופר קולומבוס, שהושקה בשנת 1953, והאנדריאה דוריה.

האנדריאה דוריה נבנתה במספנת אנסאלדו שבגנואה. הבנייה החלה ב-9 בפברואר, 1950 והסתיימה ב-16 ביוני 1951. בעת השקתה בורכה הספינה על ידי ג'וזפה סירי, הארכיבישוף של קנדה. בשל תקלות טכניות נדחתה הפלגת הבכורה של האנייה מה-14 בדצמבר 1952 ל- 14 בינואר, 1953 [2]. האנייה הגיעה לניו יורק ב-23 בינואר והתקבלה על ידי ראש עיריית ניו יורק, וינסנט ר. אימפליטרי.

לאחר הפלגת הבכורה הפכה 'אנדריאה דוריה' לאניית נוסעים פופולרית, והפליגה בתפוסה מלאה באופן קבוע.

[עריכה] ההתנגשות

ב-25 ביולי 1956 הייתה האנייה תחת פיקודו של רב החובל פיירו קאלאמאי, בדרכה מגנואה לניו יורק. באותה עת הפליגה ה"שטוקהולם" בדרכה מניו יורק לגות'נבורג, בפיקודו של רב החובל גונאר נורדנסון, כשעל גשר הפיקוד הקצין השלישי יוהן ארנסט קארסטנס-יוהנסן.

בשעה 23:10 שרר באזור בו נמצאו שתי האניות ערפל כבד. האנדריאה דוריה הבחינה ראשונה באנייה הבאה מולה וניסתה להימנע מהתנגשות על ידי פנייה שמאלה, וזאת בניגוד לתקנות למניעת התנגשות בים המורות כי במקרה שכזה עליה לפנות דרך על ידי פנייה ימינה.

האניות הבחינו זו בזו במכ"מ, אך ככל הנראה לא הבינו את מסלולי הנסיעה אחת של השנייה, ושיערו שהתימרון ימנע את ההתנגשות. כאשר נוצר קשר עין ביניהן, כבר היה מאוחר מכדי למנוע את ההתנגשות.

האנדריאה דוריה בבוקר לאחר ההתנגשות
הגדל
האנדריאה דוריה בבוקר לאחר ההתנגשות

ההתנגשות אירעה כאשר שתי האניות ניצבות (בזווית של 90 מעלות) אחת לשנייה. חרטומה של השטוקהולם, שהיה חד במיוחד ונועד לאפשר לה לפלס דרכה בים קפוא, ביקע את הדופן של האנדריאה דוריה ויצר בו חתך שאורכו 12 מטרים לאורך שלושה סיפונים. כתוצאה מכך נמחצו מספר תאי נוסעים. מכלי הדלק של הדופן הפגועה נפרצו והתמלאו ב-500 מאות טונות מים. הספינה נטתה על צידה כתוצאה מחוסר האיזון בינם לבין מכלי הדלק של הדופן השנייה שהיו ריקים מאחר שהיה זה כבר סוף ההפלגה והתמלאו באוויר.

מתוך 1,706 אנשי צוות ונוסעים, נהרגו באנדריאה דוריה 46 נוסעים. חמישה מאנשי צוות השטוקהולם שהיו בחרטום ספינתם נספו. לאחר ההתנגשות נמצאה על סיפון השטוקהולם, לינדה מורגן, ילדה בת 14 אשר שהתה באנדריאה דוריה באחד התאים שנפגעו בהתנגשות. ככל הנראה נזרקה מעוצמת ההתנגשות ונחתה על סיפון השטוקהולם, אך בדרך נס לא אירע לה דבר. אחותה, אשר שהתה עימה באותו תא, נהרגה בהתנגשות.

בשל ההתנגשות וכניסת מים לאנדריאה דוריה, זו החלה לנטות על צידה, ותוך כעשר דקות הנטייה הגיעה לזווית של 18 מעלות. המים המשיכו לעלות בתוך הספינה והתברר כי הדלתות האטומות שאמורות היו למנוע הצפה נשברו בהתנגשות. פעולות אנשי הצוות שניסו לייצב את הספינה בהתאם להוראות מהנדסי הספינה רק החמירו את המצב, מאחר שאלה לא ידעו על פריצות הדלתות האטומות בבטן הספינה, והנטייה הגיעה לזווית של 20 מעלות.

[עריכה] ההצלה

ה"שטוקהולם" בדרכה לניו יורק לאחר ההתנגשות
הגדל
ה"שטוקהולם" בדרכה לניו יורק לאחר ההתנגשות

בשל נטיית האנייה על צידה, החליט רב החובל, כמחצית השעה לאחר ההתנגשות על נטישת הספינה, הכרעה קשה לנוכח יציאתן מכלל שימוש של מחצית מסירות ההצלה. אולם עזר והצלה באו לנוסעים כתוצאה מקריאות לעזרה בקשר הרדיו. היה די בספינות שנענו לקריאה, לצד סירות ההצלה של ה"שטוקהולם", בכדי להציל את כל הנוסעים של האנדריאה דוריה. החלטת רב החובל של אנייה בשם "איל דה פרנס" שעברה את האנדריאה דוריה כמה שעות קודם לכן, לשוב לאחור ולאסוף את נוסעיה של האנדריאה דוריה, איפשרה את הצלת כל הנוסעים - למעט אלו שנהרגו בהתנגשות עצמה, וילדה בת ארבע שנפצעה בראשה אנושות בעת ירידתה לסירת ההצלה.

למחרת ההתנגשות נבדק האם ניתן לגרור את האנייה למים רדודים. בדיקה של האנייה העלתה שהנטייה שלה הולכת וגדלה בשל כניסת מים לבטן הספינה. 11 שעות לאחר ההתנגשות, בשעה 10:09 בבוקר, התהפכה האנייה וטבעה. הצלם הארי א' טראסק צילם את הספינה בעת שקיעתה עבור עיתונו, ה-"בוסטון טרוולר", וזכה בפרס פוליצר על צילום זה בשנת 1957.

לטביעה הייתה השפעת מה על התפתחות כלי הרכב - על הספינה הטובעת היה דגם יחיד של נורסמן קרייזלר שנבנה עבור קרייזלר במפעל גהיה באיטליה.

[עריכה] תוצאות התאונה

[עריכה] התדיינות משפטית וקביעת האשם: 1956

לאחר ההתנגשות, במשך מספר חודשים, נערכו בניו יורק שימועים במטרה למצוא אחראים לה. בדיונים היו מעורבים עורכי דין רבים אשר ייצגו את הקורבנות ומשפחותיהם. נשמעו עדויות של אנשי צוות האנייה, אולם לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, נפסקה החקירה הרשמית.

במסגרת הפשרה הסכימו שתי חברות הספנות לפצות את הקורבנות. נזקי חברת הספנות השבדית אמריקאית נאמדו בכ-2 מיליון דולרים. מחצית עבור תיקון השטוקהולם, ומחצית בשל אבדן רווחים. נזקי קו הספנות האיטלקי הגיעו לכ-30 מיליון דולרים.

ממצאי הבדיקה העלו כי הערפל הכבד היה הסיבה העיקרית להתנגשות, אולם היו גורמים נוספים:

  1. צוות האנדריאה דוריה לא פעל לפי נהלי המעקב אחרי מטרות במכ"ם ולא חישב את מסלולה ואת מהירותה של ה"שטוקהולם".
  2. האנדריאה דוריה לא פעלה לפי נהלי הימאות המקובלים ופנתה שמאלה במקום ימינה כדי למנוע את ההתנגשות.
  3. רב החובל של האנדריאה דוריה הפליג במהירות גבוהה במיוחד במהלך ערפל, ולא האט את מהירותו על אף הערפל הכבד.
  4. רב החובל של השוטקהולם סבר שהוא לא מבחין בספינה המופיעה במכ"מ בשל היותה קטנה במיוחד. רב החובל סבר כי הספינה המתקרבת אליו היא ספינת דייגים קטנה ולא ספינת נוסעים.
  5. בניגוד להנחיות מתכנני האנדריאה דוריה, הושארו מכלי הדלק הריקים במצב זה, במקום למלאם במי ים. הסטייה מהנהלים איפשרה לספינה לצוף יותר גבוה מעל הים, וכך לחסוך בדלק. אילו היו מכלי הדלק הריקים מלאים, לא הייתה הספינה נוטה על צידה ויתכן שלא הייתה מתהפכת וטובעת.

בשל הפסקת החקירה לא נבדקו סברות בדבר כשלים בתיכנון ומחסור בדלתות מונעות הצפה באנדריאה דוריה.

[עריכה] רפורמות בעקבות התאונה

בעיקבות התאונה שונו מספר חוקי ספנות:

  • ספינות נאלצו לשפר את נהלי השימוש במכ"מ.
  • הנהלים החדשים מורים לכל ספינה המתקרבת לספינה אחרת ליצור קשר רדיו עם הספינה המתקרבת ולוודא את מסלולה.

[עריכה] חקירות מאוחרות יותר

חקירת שרידי האנדריאה דוריה בשנים שלאחר מכן גילתה את העובדות הבאות:

  1. החתך שביצע חרטום השטוקהולם באנדריאה דוריה היה גדול משחשבו, והפך את שאלת הדלת האטומה החסרה או את נהלי מילוי המכלים לחסרי משמעות - גובה החתך היה כזה, שהאנייה הייתה טובעת גם אם היו פועלים לפי הנהלים.
  2. על פי עדותו של הקצין השלישי קרסטנס-יוהנסן אשר ישב ליד מכ"ם השטוקהולם עולה כי התקשה לראות את נתוני המרחק בין האניות בשל החושך בגשר הפיקוד של השטוקהולם והחשכת מכ"ם האנייה. ככל הנראה, אם היה מסך המכ"ם מואר הייתה התאונה נמנעת.

[עריכה] צלילה לאתר הטביעה

ציור הספינה הטבועה.
הגדל
ציור הספינה הטבועה.

האנייה השתמרה במצב טוב וחלקה העליון שקוע בעומק 50 מטרים. תנאים אלו הופכים את מקום הטביעה לאתר צלילה ידוע. הצלילה לספינה נחשבת "הר האוורסט" של צוללים.

יום אחרי הטביעה יצאו הצוללים פטר גימבל וג'וזף פוקס לאתר, ופרסמו תמונות של הספינה הטבועה במגזין טיים. גימבל השתתף במספר צלילות הצלה באתר, וב-1981 חילץ אחת מכספות הספינה, וזו נפתחה בשידור טלוויזיוני חי בשנת 1984. על אף סברות בדבר סכומי כסף גדולים התברר כי בכספת היה מעט לירטות איטלקיות. הכספת הייתה ריקה משום שנוסעי האנדריאה דוריה שציפו לסיים הפלגתם ביום המחרת, הוציאו את חפצי הערך עוד קודם ההתנגשות.

צוללים אספו מהספינה שרידים ובהם כלי חרסינה ופסלים שהיו בספינה.

כיום הצלילה לאנייה נחשבת למסוכנת בשל רשתות דיג רבות העוטפות את גופה. לסכנה מוסיף תהליך ההתמוטטות שבו מצוי פנים הספינה. כיום נמצא חלקה העליון של האנייה בעומק של 60 מטרים בשל קריסת חלק מהמעברים הפנימיים.

[עריכה] מורשת

זר זיכרון שהוצב במקום הטביעה על ידי הניצולים ביולי 2002.
הגדל
זר זיכרון שהוצב במקום הטביעה על ידי הניצולים ביולי 2002.

חרטומה של השטוקהולם תוקן בעלות של מיליון דולרים. כיום האנייה משמשת כספינת נוסעים בשם "אתונה".

בשנת 1959 פרסם אלווין מוסקו ספר בשם "מסלול התנגשות: סיפור ההתנגשות של האנדריאה דוריה והשטוקהולם".

הניצולים שומרים על קשר באמצעות אתר האינטרנט שלהם. הם מוציאים לאור עלון ועורכים כנס אחת לכמה שנים.

רב החובל של האנדריאה דוריה לא שב מעולם לפקד על אנייה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך מומלץ