משתמש:Eman/ארגז חול/בעבודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפקט קומפטון או פיזור קומפטון הוא תופעה פיזיקלית בה קרני X מתפזרת מחומר תוך כדי התארכות של אורך הגל, שתלויה רק בזווית הפיזור.
את התופעה גילה ב-1922 הפיזיקאי האמריקני ארתור קומפטון בניסוי אותו ערך. התופעה נגדה את ההסבר הקלאסי לפיזור קרינה, וקומפטון הראה שניתן להסביר אותה אם מקבלים את האופי החלקיקי של האור, מניחים התנגשות אלסטית בין פוטון לאלקטרון חופשי, ומתארים את ההתנגשות הזו על פי תורת היחסות הפרטית.
החשיבות ההיסטורית של גילוי פיזור קומפטון היתה בכך שהיא איששה את ההנחה של אלברט איינשטיין בדבר האופי החלקיקי של האור, שבעזרתה הוא הסביר את האפקט הפוטואלקטרי - הנחה שהיתה עדיין שנויה במחלוקת באותם ימים. האפקט סיפק גם עדות ניסויית לתורת היחסות הפרטית, בגלל השימוש בביטויים היחסותיים שהיה דרוש בשביל לתת את ההסבר לו.
ב-1927 קומפטון בפרס נובל לפיזיקה על "גילוי האפקט הקרוי על שמו", אך לא על ההסבר לו [1].
[עריכה] האפקט
האפקט נצפה כאשר קרינה ממקור קרני X, הקורן אלומה מקבילה בעלת אורך גל יחיד, פוגע בגוש של חומר מוצק (כגון גרפיט). אם מודדים את אורך הגל של הקרינה לאחר המעבר דרך החומר (באמצעות ספקטרומטר), במרחק קבוע ממנו אך בזוויות שונות ביחס לקרן המקורית, מקבלים:
- חלק ניכר מהאלומה המקורית מתפזר, ואורך הגל הנמדד אינו תמיד זהה לאורך הגל של האלומה המקורית.
- בכל זווית בה מודדים, מוצאים קרינה בשני אורכי גל עיקריים: אורך בגל המקורי (λ), ואורך גל גדול יותר (λθ) התלוי בזווית θ.
- הקשר בין שני אורכי הגל הוא: A(1 − cosθ) = λθ − λ כאשר A קבוע שאינו תלוי באורך הגל המקורי, או בסוג החומר (A=0.2435Å).

