הוויות אביי ורבא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביי ורבא היו אמוראים, גדולי חכמיה של יהדות בבל במאה הרביעית לספירה, תלמידיו של רבה. הם התפרסמו בשל מאות המחלוקות שבהן דנו בתלמוד הבבלי. מחלוקות אלה מכונות הוויות דאביי ורבא. מושג זה התרחב מעבר לאביי ורבא עצמם עד כדי שימוש במושג זה אף בהקשר לתנאים ואמוראים שקדמו לאביי ורבא (לדוגמה מסכת סוכה דף כח עמוד א)
[עריכה] יע"ל קג"ם
רק בשש מתוך מאות מחלוקות ביניהם נקבעה ההלכה כדעת אביי, וסוגיות אלו נקראות יע"ל קג"ם.
מחלוקות יע"ל קג"ם לפי שיטת רש"י הן:
- יאוש לא מדעת בדיני אבדה ומציאה (מסכת בבא מציעא)
- עד זומם למפרע (מסכת סנהדרין)
- לחי העומד מאיליו (מסכת עירובין)
- קדושין שלא נמסרו לביאה (מסכת קידושין)
- גלוי דעתא בגיטא (מסכת גיטין)
- מומר אוכל נבלות להכעיס (מסכת סנהדרין)

