דרכי לימוד בתלמוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התלמוד מהווה את הטקסט המרכזי הנלמד, מתוך תורה שבעל פה; שכיחותו הרבה הובילה לסגנונות שונים של לימוד ולדרכים דידקטויות רבות.
[עריכה] סגנונות
הסגנונות השונים נבדלים זה מזה, ולרוב הם סותרים זה את זה; כך במשך השנים התקיימו עימותים ווכוחים שונים כהתנגדויות לדרכי לימוד, כגון הוויכוח על הפלפול. התייחסות לסגנון בלימוד התלמוד, כוונתו גם לסגנון קלאסי בלימוד (כגון לימוד גפ"ת), וגם לסגנון המזוהה עם אסכולה מסוימת (כגון שיטת בריסק).
בין הסגנונות השונים, הדיון המוקדם ביותר (מזמן התנאים) היה ביחס בין "סיני" ל-"עוקר הרים". אולם ביחס לסגנון זה קשה לדבר על אסכולות שונות, אלא יותר על לימוד אשר כל יחיד ויחיד בחר בה בצורה עצמאית. בהמשך ניתן להתייחס להיווצרות אסכולות עצמאיות, אשר כל אחת מהם לומדת בסגנון ייחודי לה (סגנון המאפיין את "בית המדרש שלה"); בין השאר ניתן לציין לשיטת בריסק, ולפלפול. כמו כן התקיימו סגנונות אשר קראו תיגר על שאר הסגנונות וטענו שרק דרכם היא הנכונה; כגון חלק מלומדי שיטת אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. הרמב"ם ראה בשיטת הפילפול ביזבוז זמן (באיגרת לתלמידו ר"י בן יהודה) ואכן, בארצות המזרח בהם השפעת הרמב"ם הייתה גדולה, לא ראו בפילפול ערך אלא ביטול תורה.
[עריכה] שיטות דידקטיות
ביחס לדרכי לימוד התלמוד ישנם כמה דרכי לימוד אשר מתאפיינות בשיטות דידקטיות שמטרתם לעודד את לימוד התלמוד. בניהם ניתן לציין את מפעל הש"ס, מאורות הדף היומי, ודרשו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרומר מרדכי, דרכי לימוד, על דרך לימוד הגמרא בעיון.

