עמנואל זמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמנואל זמיר (נולד ב-1925 בפתח-תקוה נספה בתאונה ב-1962) נחשב לאחד היוצרים החשובים בזמר העברי, בעיקר נודע כמחבר שירי רועים.

כשרונותיו של זמיר התגלו כבר בהיותו ילד, ואהבתו לזמר העברי התגבשה עוד בעת למודיו בבית הספר. הוא למד הוראה בסמינר למורים בירושלים, ולאחר סיום למודיו ראה יעוד לעצמו להפיץ את הזמר העברי בכל רחבי הארץ. מי שנחשבה לתלמידתו באותם ימים והושפעה ממנו היא הזמרת מרים אביגל שגם למדה ממנו לחלל בחלילית.

הוא היה מחלוצי היוצרים בזמר העברי אשר כתבו לחנים למלים משלהם. מלות שיריו התאפיינו בנמלצות שלעתים לא הייתה נהירה לאלה ששרו אותם, בעוד שלחניו התבססו הרבה על לחנים עממיים של רועים בדווים (למשל דבקות שהוא כתב, "דבקת החמור" ו"דבקת רפיח") אצלם הרבה לבקר. המוטיבים של שיריו מבוססים ברובם על התנ"ך וכן גם שפתו המליצית. שפה מליצית במיוחד קיימת בשיר "מגדים לרעי", סגנון שאינו מאפיין כלל וכלל אפילו את תמלילני הזמר העברי הקלאסי, ומתאים יותר לשירת "תור הזהב" בספרד. והנה קטע מהשיר כדוגמה:

"מגדים לרעי בצנעה מי צפן?
שחוק עלים גשומים מה ירוק הוא?
וטרופה שמחתי מיינה כי שכר
ורוגעה - עינות בה ישקו".


את את השיר "דבקה החמור" ("ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו") קיבל בהשראת ביקור באחד הכפרים הערביים, כשאוזניו קלטו לחן עממי עם מלים של משפט ערבי שאומר, "שאלו חמור "לאן אתה הולך"? ובתשובה הוא עונה: "לחטוב עצים ולהביא מים מן המעיין". השיר זכה בשנות ה-60 להצלחה הודות לביצוע הצמד רן ונמה הלא הם נחמה הנדל ורן אלירן

בנוסף לרדיו שהשמיע את שיריו, זמיר היה מפיצם באמצעות רשת מועדוני זמר שהקים בכל רחבי הארץ. עמנואל זמיר נחשב גם לנגן חלילית טוב. עם הקמת אולפן הטלוויזיה הראשון בארץ ב"גני התערוכה" בתל אביב במסגרת תערוכת היובל לעיר העברית הראשונה, יכלו המבקרים לצפות בהופעתו על מסכים ברחבי התערוכה בשידור חי.

בין שיריו החשובים שהספיק לחבר בימי חייו הקצרים: "מגדים לרעי", "בערבות לכיש". כן כתב שיר שהפך בן לילה לריקוד עם, "מחול דייגים" המוכר במלים "רוח ים והוד גלים", את הלחן כתב גיל אלדמע.שיריו מושמעים דרך קבע ברדיו והוא נחשב בין הקלסיקאנים של הזמר העברי.

[עריכה] קישורים חיצוניים