ארוכה הדרך הביתה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ארוכה הדרך הביתה | |
| שם הסרט במקור: | : Rabbit-Proof Fence |
| בימוי: | פיליפ נויס |
| הפקה: | פיליפ נויס קריסטין אולסן |
| תסריט: | דוריס פילקינגטון |
| שחקנים ראשיים: | אוולין סאמפי, טיאנה סנסברי, לאורה מונגן, קנת' בראנה |
| חברת הפצה: | Miramax Films |
| יצא לאקרנים בתאריך: | 4 בפברואר, 2002 |
| משך הקרנה: | 94 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית מארטו ואנגה (שפה אבוריג'ינית) |
| תקציב: | US$6,000,000 |
| מוזיקה: | פיטר גבריאל |
| פרסים: | קטגוריית הסרט הטוב וקטגוריות נוספות, בפרס האוסקר האוסטרלי |
| דף הסרט ב-IMDb | |
ארוכה הדרך הביתה (Rabbit-Proof Fence) הוא סרט אוסטרלי, המבוסס על סיפור אמיתי. הספר שעל פיו נכתב הסרט הוא ספר ביוגרפי שכתבה דוריס פילקינגטון, המתאר את סיפור חייה של אמה מולי.
הסרט מתמקד בסיפורה של משפחה אחת בפרשיית הדור הגנוב של ילדי האבוריג'ינים באוסטרליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת הסרט
בסרט מתוארים חייהן של שלוש ילדות אבוריג'יניות, בשנות ה-20 של המאה ה-20, הנלקחות בכוח מידי אימן, לפי צו ממשלתי, מכיוון שלפי הרישומים היה אביהן בן הגזע הלבן. לפי החוק הקיים, נדרשו הרשויות האוסטרליות, במקרים כאלה, "להציל" את הילדות מגורל החיים כאבוריג'יניות ולספק להן חיים אירופאיים, כפי ש"מתחייב" ממוצאן. שלוש האחיות נקרעות מידי אימן, ונשלחות לחווה מרוחקת, שם יהיו אמורות לקבל חינוך ותרבות שיעצבו מחדש את דמותן. הן נמלטות מהחווה, וצועדות במסע רגלי מפרך לאורך אוסטרליה, כדי לשוב לביתה של האם.
[עריכה] ניתוח
סרט זה, המבוסס על סיפור אמיתי, מתאר את טרגדיית הדור הגנוב שעבר העם האבוריג'יני באוסטרליה, עם תחילת התיישבותו של האדם הלבן ביבשת, ועד המאה ה-20. ילדים אבוריג'ינים, שנראו בהירי עור, באופן יחסי, או שאחד מהוריהם היה לבן, נלקחו ל"חינוך מחדש" על מנת שיחיו את חייהם כאדם לבן. כל זאת בחסות החוק האוסטרלי, תוך ניתוקם של אותם ילדים מהעולם המוכר להם, ממשפחתם, ומתרבותם.
באופן כללי, רוב הביקורות שיבחו את הסרט, שדן בהתייחסות הבעייתית והבלתי מוסרית, של האדם הלבן באוסטרליה כלפי האבוריג'ינים. למרות זאת, היו גם ביקורות שטענו כי "הסוף הטוב" של סיפור ספציפי זה, אינו במקומו, מאחר שאינו מייצג כלל את סיפור חייהם של עשרות אלפי ילדים אבוריג'ינים אחרים, שגורלם לא שפר עליהם. כאמור, פרט למקרים חריגים, רוב מוחלט של הילדים החטופים לא יכלו לברוח מהחוות והמעונות שבהם הושמו לפי החוק האוסטרלי, ובמרבית המקרים משפחתם אינה יודעת עד היום היכן הם, ולהם אין מושג כיום מי הם הוריהם ובני משפחתם ובאם הם בחיים.
[עריכה] פרסים
הסרט זכה בקטגוריית הסרט הטוב, ובקטגוריות נוספות, בתחרות האוסקר האוסטרלית (פרס מכון הקולנוע).
בנוסף, זכה בפרסים הבאים:
בפרס הקהל בפסטיבל אדינבורו,
בפרס השחקנית הטובה ביותר (לשחקנית אורלין סמפי) ובפרס הקהל, בפסטיבל דרבן באוסטרליה,
בפרס הקהל בפסטיבל אספן בקולורדו ארצות הברית,
בפרס הקהל בפסטיבל קלגרי בקנדה,
ובפרס הקהל בפסטיבל לידס בבריטניה.

