פרפראים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא הפסקה "הזדווגות" דורשת בדיקת העובדות, ניטרליזציה (בעיקר להימנע מגוף ראשון) ועריכה טכנית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
- ערך זה עוסק במונח הביולוגי; לערך העוסק בספר פרפר מאת אנרי שרייר, ראו אנרי שרייר.
| פרפראים | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| תת־מערכה: | בעלי שש רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | פרפראים |
| שם מדעי | |
פרפראים (Lepidoptera) הם סדרה של חרקים.
הפרפראים הם חרקים בעלי גלגול מלא. אורך גופם נע בטווח של 1 מ"מ ועד 10 ס"מ. גופם מכוסה בקשקשים. רובם בני סדרה זו מתקיימים מצוף פרחים. לפרפראים עיניים מפותחות, מחושים, גפי פה מוצצות (או לועסות) ואברי שמע מצוינים.
צבעיהם המגוונים של כנפי הפרפרים יכולים לנבוע ממספר גורמים: מבנה מיוחד של קשקשים בגדלים שונים, סידור מיוחד של הקשקשים, או חומרים כימיים שונים בקשקשים. צבעי הפרפראים מיועדים להסוואה, לאזהרה או למשיכת בן זוג.
הזכרים נמשכים לנקבות, בעיקר בעקבות הפרומונים המופרשים מגופן. זחל הפרפראים הוא זחל אמיתי והגולם בדרך כלל חנוט. לזחלי הפרפראים צורת גליל. בראשם מספר עיניות, לסתות חזקות, שלושה זוגות רגליים (בכל פרק חזה זוג רגליים) ובנוסף כחמישה זוגות רגליים מדומות, לאורך הבטן. הזחלים ניזונים בדרך כלל מעלים.
חלק מהפרפראים נודדים, כמו העופות, למרחקים גדולים.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרפרים ועשים
בתוך סדרת הפרפראים, מבחינים בין פרפרים לבין עשים. הפרפרים כוללים שתי על-משפחות מתוך תת-הסדרה Glossata:
- Papilionoidea
- Hesperioidea
כל שאר הטקסונים בסדרת הפרפראים, מכונים עשים.
קיימים הבדלים מורפולוגיים והתנהגותיים ברורים בין הפרפרים והעשים. עם זאת, לכל אחד מההבדלים קיימים מקרים יוצאים מן הכלל.
[עריכה] הבדלים מורפולוגיים
- צורת המחושים - לפרפרים יש מחושים בצורת מקל המעובה בקצהו. לעשים יש מחושים מנוצים, בצורה המזכירה מסרק או נוצה; או לחליפין מחושים בצורת מקל, ללא התעבות בקצה. לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל לשני הכיוונים.
- צבע הכנפיים - לרוב הפרפרים כנפיים ססגוניות, ואילו לרוב העשים כנפיים בצבעים בלתי-בולטים, עם תצורות המשמשות להסוואה. עם זאת, לעשים רבים הפעילים ביום, בייחוד כאלה שהם רעילים, יש דווקא כנפיים ססגוניות.
- מבנה הגוף - גופם של הפרפרים נוטה להיות מוארך וחלק יותר, בעוד שגופם של העשים נוטה להיות מכווץ יותר ושעיר. קשקשי הכנף של העשים גדולים יותר מאלה של הפרפרים.
[עריכה] הבדלים התנהגותיים
- זמן הפעילות - רוב העשים פעילים בלילה ("פרפרי לילה") או בשעות הדמדומים, ואילו רוב הפרפרים הם פעילי יום.
- תנוחה בזמן מנוחה - העשים נחים בדרך-כלל כשכנפיהם פרושות לצדדים. הפרפרים לעתים קרובות מקפלים את כנפיהם מעל גבם בזמן מנוחה, או שפורשים אותן לפרקי זמן קצרים בלבד.
[עריכה] הזדווגות
תפקידם העיקרי של הפרפרים הוא להקים דור חדש. רוב המינים מוכנים להזדווג זמן קצר לאחר שהגיחו מהגלמים. גינוני הטקס שטנים ממין האחד למשנהו, אך שלבי התנהגות דומים מתקיימים אצל רוב המינים. את הטקס מתחיל בדרך כלל הזכר, ולו 2 טקטיקות: • המתנה באתרים בהם עפות נקבות. • סריקת אזור המחייה בחיפוש אחר נקבה. שתי צורות התנהגות אלו עשויות להימצא באותו מין ואף באותו פרט בזמנים שונים. החיזור מתחיל כשנראתה הנקבה. עמו כן גילו כי הזכרים נמשכים לנקבות על ידי הצבעים האולטרה סגוליים שבכנפיהן, המהווים איתות מנצנץ לבני זוגם. עם זאת אצל הזכרים , הם לרוב מגוונים יותר מאשר הנקבות. כנפיהם של זכרי הכחלילים צבען כחול, ירוק-כחול, כחול- סגול או כתום אדמדם. בעוד שכנפי הנקבה הן חומות כהות. יש שהמחושים של הזכרים גדולים ורחבים יותר האלה של הנקבות. כמו כן מכוסה הבטן של הנקבה בשערות צפופות וצמירות החסרות אצל הזכר. מכך ניתן לדעת ולגלות כי הפרפרים משתמשים בצורת החיזור באמצעות התקשטות. ובכך יש פה גם דו צורתיות מינית-"לבוש כלולות". לאחר שנראתה הנקבה, החיזור תלוי מאוד בתגובתה. במינים שנחקרו עד כה מתברר כי איתותי ריח שמסר הזכר נדרשים להמשיך חיזור מוצלח. לרוב מפרישים גם הפרפרים חומר כימי המכונה פרומון או אקסהורמון, הורמון חיצוני המועבר מגוף אחד לשני ומשמש למשיכת בן הזוג מאותו המין. פרומונים מופרשים על ידי הנקבה ועל ידי הזכר. פרומונים נוצרים בתאים בולטים אקטודרמליים, הקשורים לבסיס הקשקשים, והשונים בצורתם מיתר הקשקשים- קשקשי ריח, ונקראים אנדרוקוניה(Androconia). לרוב הם נמצאים על הצד העליון של הכנפיים. ברוב המקרים הפרומון מופרש על ידי הנקבה המושכת את הזכרים ב-Hipparchia semele (סטירית) מגרה הבושם שמופרש מהאנדרוקוניה של הזכר ונוגעת בקצה מחושיה באנדרוקוניה, המעוררת בה את תאוות החיזור וההזדווגות. האנדרוקוניה יכולה להופיע גם אצל הזכרים, בבסיס הבטן. כמו כן במהלך התצפית גיליתי כי לאחר שהזכר גילה את הנקבה בחוש הראיה הוא ממשיך לגרותה באמצעות בריח הפרומון שהוא מפריש מקצה הבטן. את ההפרשה מהבלוטה הנמצאת בכיס, בתוך כתר שחור אחורי, שבצידן העליון של הכתפיים האחוריות. על ידי התכווצות שרירי הבטן והגדלת הלחץ של ההמולימפה, מעביר הזכר, בעזרת זוג מכחולי שערות שבקצה הבטן, את ההפרשה מהבלוטה בקצה הבטן כתוצאה מכך הפרומון מתנדף באוויר או שהזכר מרפרף סביב הנקבה בעיקר מעל ראשה ומחושיה, או שהוא עומד מהצד ומנפנף בכנפיו בכדי לגרותה, וכך עשה הזכר בתצפית שערכתי. במקורות רבים יש האומרים כי הריח של הפרומון נקלט על ידי עצבי הרוח שבמחושים במרחק של כעשרה מטרים אצל פרפרי יום, לעומת הזכרים של פרפרי לילה מסוימים, שהם בעלי תאים המסוגלים, בעזרת תאי חישה מרובים, הנמצאים במחושיהם המסועפים, בהשוואה לנקבות, לקלוט את הריח ממרחק של כ- 3.5 – 4.5 ק"מ, כשעוצמת הרוח היא 100 ס"מ לשנייה. לכל מין ריח אופייני של הפרומון, אך לא תמיד בהשפעות הפרומון של מין מסוים אופיינית אך לאותו המין בלבד. סוגים השונים זה מזה אינם נמשכים לפרומון של מין אחד. משיכה קבוצתית קיימת גם במשפחות אחרות. עד כמה שידוע, אין ריח הפרומון משפיע על חוש הריח של האדם, אך אחדים מהריחות די- חריפים, ויש אנשים שחשים בהם. במהלך התצפית לא חשתי בשום שינוי או ריח מסוים. מכך ניתן לגלות ולראות כי הפרפרים משתמשים בצורת החיזור באמצעות פיזור ריח. התנהגות הנקבה: הנקבה מזדווגת על פי רוב פעם או פעמיים, ורק לעיתים רחוקות ותר מזה. רוב הנקבות המתגלות על ידי הזכרים כבר הזדווגו, ולפיכך תגובתן על פי רוב שלילית. במהלך התצפית פרפר הנקבה הראשונה שבחנתי לא הייתה בתולה ולכן תגובתה הייתה שלילית. היא דחתה את הזכר, היא פשוט בחרה ועפה לה.לאחר מכן בתצפית אחר הנקבה השנייה היא נתערה לו והזדווגות ערכה כדקות ספורות ולאחר מכן הזכר והנקה עפו ביחד למקום אחר שבוא לא יהיה הטרדה. על ההזדווגות: המינים נפגשים במהלך טיסתם באוויר או בעת הזנה על הפרחים. באוויר מרפרפים שני בני הזוג, אחד מסביב לשני. לאחר שהנקבה מגורה במידה מספקת על ידי הריח של הזכר, יכולה להתקיים הזדווגות, אך היא תבוצע כשהנקבה במצב של מנוחה. הזכר עף אחריה, מרחף מעליה ומשתדל להורידה. אם הנקבה "בתולה" היא תיעתר לזכר, תוך עמידה על אחד הצמחים או מסעד מסוים, מרימה את קצה בטנה, ותוך ריטוט כנפיה ופרישתן לצדדים מאפשרת גישה נוחה לזכר. הזכר עט על הנקבה, תופס בצבתות המין את קצה בטנה ומטה את גופו ל-180 מעלות, כך שראשיהם מופנים לכיוונים נגדים, וחלקי גופיהם האחוריים קשורים היטב על ידי הקרסים של איבר ההזדווגות. שניהם סוגרים את כנפיהם, כך שכנפי הזכר מונחות בדרך כלל בין כנפי הנקבה. ההזדווגות נעשית בעמידה. אם הם מוטרדים בשעת ההזדווגות, יעופו ביחד מבלי להיפרד ויעצרו בקרבת מקום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
ערך זה הוא קצרמר בנושא בעלי חיים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

