מנחם מנדל מויטבסק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי מנחם מנדל מויטבסק נולד בשנת ה'ת"צ (1730) בוויטבסק, ונפטר בשנת ה'תקמ"ח (1788) בטבריה.
בילדותו הכיר עדיין את הבעש"ט ולאחר מכן היה מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש. לאחר פטירת המגיד הוא הפך למנהיגם של החסידים בבלארוס ובליטא. לאחר עלייתו לארץ מילא את מקומו חברו הצעיר - רבי שניאור זלמן מליאדי.
יחד עם רבי שניאור זלמן מליאדי ניסה להפגש עם הגאון מוילנה, כדי להניאו מהתנגדותו לחסידות, אך הפגישה לא יצאה לפועל.
בשנת ה'תקל"ז (1777) עלה לארץ ישראל בלווית שלוש מאות חסידים, וייסד את היישוב החסידי בטבריה. עליה זו מכונה עליית תלמידי הבעל שם טוב. הוא כילה את כל כספו על יישוב ארץ ישראל והחזקת עדתו, עד שמת עני מרוד. הוא נקבר בבית העלמין הישן בטבריה בחלקת תלמידי הבעש"ט.
אישיותו התאפיינה בצניעות רבה. על כל איגרת הוא נהג לחתום בתואר "השפל באמת", וגם על מצבתו לא הסכים שיכתבו דברי הלל, אלא רק את שמו.
רבי מנחם מנדל חיבר מספר ספרים חשובים, הידוע ביניהם הוא הספר "פרי הארץ" בתורת הקבלה. בספר פירושי פרד"ס על חמשת חומשי תורה ובסופו מכתבים אשר נשלחו ברובם אל תלמידו רבי אברהם מקאליסק זצ"ל בשבח וחיזוק חידוש ההתישבות בארץ ישראל ובטבריה בפרט. ספריו הנוספים הם "פרי העץ" ו"ליקוטי אמרים".
[עריכה] לקריאה נוספת
מנחם זיגלבוים, "מרומם ואיש עליה", מאי 2006. רוב פרקי הספר הופיעו גם בשבועון "בית משיח".
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

