קרח יבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרח יבש הוא כינוי שהומצא ב-1925 לפחמן דו-חמצני (CO2) במצב מוצק. קרח יבש דומה במראהו לקרח שנוצר ממים, אבל הרבה יותר קר, תכונתו המעניינת היא שבלחץ אטמוספירי רגיל הוא אינו מותך למצב נוזלי, אלא עובר מיד למצב גזי (ומכאן שמו). תופעה זו קרויה המראה. בלחץ של 1 אטמוספירה קרח יבש ממריא בטמפרטורה של 78.5- מעלות צלזיוס וכתוצאה מכך משמש לקרור כאשר יש צורך בטמפרטורות נמוכות יותר מאלו שניתן להשיג בעזרת קרח רגיל על בסיס מים.

כדי לייצר קרח יבש, דוחסים פחמן דו-חמצני גזי עד שהוא הופך למוצק. בדומה לקרח רגיל, משמש גם הקרח היבש לקירור מזון, ותכונת ההמראה מעניקה לו יתרון, משום שאין צורך לטרוח על סילוק הנוזל. קרח יבש משמש גם למשטחי החלקה על קרח.

הקרח היבש אינו מצוי באופן טבעי על פני כדור הארץ, בשל הטמפרטורות הגבוהות המונעות את היווצרותו, אך הוא מצוי באזורי הקטבים של מאדים.

יתרונותיו:

  • זמן שימוש ארוך יחסית לקרח מים, לקרח יבש הנמצא במארז מבודד יאבד במהלך יממה כ- 10% ממשקלו.
  • היות ואינו נמס, אין רטיבות, ואין שיתוך לאריזות וכלי תובלה, בנוסף ניתן להשתמש במארזים זולים (קרטון) כי אין רטיבות שתפגע במארז.
  • משקל אחסון ושילוח נמוך היות ומשקלו כרבע ממשקל קרח מים.

חסרונותיו סכנת כוויות קור במגע עם עור חשוף.

ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.