מרווח (מוזיקה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתאוריית המוסיקה מרווח הוא ההבדל (כיחס או הפרש לוגריתמי) בגובה בין שני תווים. ניתן לסמן מרווחים לפי היחס בין גובהם או לפי ההפרש במיקומם על הסולם הדיאטוני כפי שנעשה במוזיקה טונאלית. במוזיקה לא טונאלית ישנן שיטות רבות אחרות.
מרווח הוא מונח מוזיקלי, המתאר את המרחק בין שני צלילים, נמוך וגבוה, אם כשהם מושמעים יחד כהרמוניה ואם בזה אחר זה, כחלק ממהלך מלודי.
היחידה המרכיבה את המרווח נקראת "טון". היחידה הקטנה ביותר במוזיקה המערבית היא חצי טון, ולפיה מכוונים כלי הנגינה המערביים. במוזיקה מזרחית לסוגיה משתמשים גם ברבעי טונים ובסולמות שונים. הערך הזה עוסק במרכיבי המוזיקה המערבית בלבד.
מרווחים ניתן לתאר כצרים או רחבים, קטנים או גדולים, קונסוננטים או דיסוננטים, יציבים ומותחים, חלשים וחזקים, פשוטים ומורכבים, אופקיים (מלודיים) (וכך כקפיצות או צעדים) או מאונכים (הרמוניים). מרווחים קטנים מאוקטבה נקראים פשוטים ואילו גדולים ממנה נקראים מורכבים (למשל עשירית מוכרת כשלישית מורכבת). בשיטה הטונאלית, לכל מרווח יש מספר "גרסאות" - זך או מינור ומאז'ור וכן מוגדל או מוקטן - שההבדל ביניהם הוא המרחק המדויק בין התווים, בפועל כל גרסה מרוחקת חצי טון מהשנייה.
- כשמסתכלים על רשימת המרווחים, ישנם מרווחים שמספר הטונים שלהם זהה, למשל פרימה מוגדלת וסקונדה קטנה, או טרצה מוגדלת וקוורטה, אך מה שקובע אם המרווח הוא כך או כך הוא שמות הצלילים: המרווח בין מי לפה תמיד יהיה סקונדה, גם אם יש מי במול, ופה דיאז (שביניהם תהיה סקונדה מוגדלת, ולא טרצה קטנה), שאפשר לרשום אותם כרה דיאז, וסול במול, שביניהם תהיה קוורטה מוקטנת.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי המרווחים
[עריכה] מרווח זך
בתאוריית המוזיקה, מרווח זך הוא מרווח שנעים לאוזן לשמוע אותו, והוא מרווח "צלול". המרווחים הזכים שקיימים במוזיקה הם הפרימה, הקוורטה, הקווינטה, והאוקטבה. המיתרים של כלי המיתר, מכוונים לפי המרווחים הזכים, משום שאת המרווח הזך צריך לכוון במדוייק. המרווחים הזכים תמיד צריכים להיות מדוייקים, לא כמו שאר המרווחים.
[עריכה] מרווח קונסוננט
בתאוריית המוזיקה, מרווח קונסוננט הוא מרווח שלא צורם לאוזן, אך יש בו "חיכוך" מסוים. המרווחים הקונסוננטים שקיימים במוזיקה הם הטרצה, והסקסטה שבדיוק הפוכה מן הטרצה. שני המרווחים הקונסוננטים הללו, משתלבים באקורדים ויוצרים את ההרמוניה. המרווחים הללו מופיעים בכל יצירה, ובכל אקורד שקיים. בניגוד לכך שאסור לכתוב מרווחים זכים מקבילים, מותר לכתוב מרווחים קונסוננטים במקביל, ואף עושים זאת ביצירות רבות.
כך כותבים טרצות מקבילות:
כך כותבים סקסטות מקבילות:
[עריכה] מרווח דיסוננטי
בתאוריית המוזיקה, מרווח דיסוננטי הוא מרווח שצורם לאוזן ו"מתנגש" עם צליל אחר. המרווחים הדיסוננטיים שקיימים במוזיקה הם הסקונדה, הטריטון והספטימה. כשדיסוננט מופיע ביצירה הוא נדרש להיפתר, בדרך כלל אל הצליל שמתחתיו, בהתאם לחוקי הולכת הקולות.
[עריכה] המרווח הדיסוננט באקורדים
במוזיקה הקלאסית, מופיעים מרווחים דיסוננטיים במספר סוגי אקורדים:
- בספטאקורד דומיננטי, כמו סול סי רה פה(אקורד G7), בו יוצרים סי ופה מרווח דיסוננט, ובמצב זה הפה נפתר למי.
- באקורד עם צליל שוהה (Sus4), כמו דו, פה, סול, כאשר הפה והסול יוצרים מרווח דיסוננט, גם במקרה זה נפתר פה למי.
[עריכה] רשימת המרווחים
המרווחים מתחלקים לשלוש קבוצות:
- מרווחים זכים - מרווחים "טהורים" וצלולים
- מרווחים קונסוננטים - מרווחים שלא צורמים
- מרווחים דיסוננטים - מרווחים צורמים
פרימה זה המרווח הראשון, שהוא מרווח בין תו לאותו התו. פרימה נחשבת למרווח זך באופן מעשי אין הוא מהווה מרווח, משום שאיננו מכיל אפילו את היחידה הקטנה ביותר - חצי טון. עם זאת, באופן וירטואלי, פרימה היא המרווח שבין שני תווים, הנושאים שמות שונים אך נשמעים למעשה זהים - לדוגמה, דו דיאז ורה במול. כאשר מדובר במהלכים הרמוניים, יש משמעות גם למרווח הפרימה, גם אם אינו נשמע לאוזן. מצב זה נקרא אנהרמוניה.
סקונדה זה המרווח השני, שבא מהמילה second. המרווח סקונדה הוא מרווח בין 2 צלילים, כמו בין דו לרה. הסקונדה מתחלקת לשני סוגים-סקונדה קטנה, שהיא מרווח של חצי טון בין צליל לצליל, לבין סקונדה גדולה, שהיא מרווח של טון שלם. הסקונדה צורמת ואינה נעימה לאוזן. מרווח של סקונדה מתאפיין בחוסר יציבות ומבקש להיפתר בהתאם לכיוון - כלפי מעלה או כלפי מטה. המרווח המשלים את הסקונדה הוא הספטימה, הנושאת אותן תכונות בדיוק. כל מי שינסה לנגן סולם דו מז'ור ולהפסיק על סי, ירגיש בצורך דוחק להמשיך ולהשלים אותו בדו המסיים את האוקטבה. סקונדה נחשבת למרווח דיסוננט
טרצה זה המרווח השלישי. המרווח טרצה הוא מרווח של 3 צלילים, כמו בין דו למי. טרצה נחשבת . למרווח קונסוננט. הטרצה מתחלקת גם היא לקטנה - טון וחצי - וגדולה - שני טונים. בסולם דו מז'ור תופיע טרצה גדולה בין דו למי, בין פה ללה ובין סול לסי. בין רה לפה, בין מי לסול ובין לה לדו יש טרצה קטנה.
קוורטה זה המרווח הרביעי. המרווח קוורטה הוא מרווח של 4 צלילים, כמו בין דו לפה. קוורטה נחשבת למרווח זך
'טריטון זה מרווח מיוחד, שצורם לאוזניים באופן מיוחד. טריטון בא מהמילה three באנגלית, כי טריטון זה מרווח של 3 טון. בשל אופיו המיוחד, אין המרווח טריטון שייך לקבוצת המרווחים הדיסוננטים, הוא נמצא בין קוורטה לקווינטה, בן שלושה טונים שלמים ומכונה "מרווח השטן". זהו מרווח צורם ומאיים, שנאסר בשימוש בהרמוניה הבארוקית ובקונטרפונקט שקדם לה. בשל צורמניותו, שימש במשך שנים לצפירת הרכבת. בסולם דו מז'ור הוא מופיע בין פה לסי ולהיפך - בין סי לפה. אפשר להגדיר את הטריטון גם כקוורטה מוגדלת או קווינטה מוקטנת.
קווינטה זה המרווח החמישי. המרווח קווינטה הוא מרווח של 5 צלילים, כמו בין דו לסול. קווינטה נחשבת למרווח זך הקווינטה היא בת שלושה וחצי טונים ואין בה גדולה או קטנה אלא זכה בלבד, כמו הקוורטה. הקווינטה מופיעה בסולם דו מז'ור בין דו לסול, בין רה ללה ובין מי לסי.
סקסטה זה המרווח השישי, שבא מהמילה Six. המרווח סקסטה הוא מרווח של 6 צלילים, כמו בין דו ללה. סקסטה נחשבת למרווח קונסוננט סקסטה קטנה היא בת ארבעה טונים וסקסטה גדולה בת ארבעה וחצי. בסולם דו מז'ור מופיעה סקסטה קטנה בין מי לדו וסקסטה גדולה בין דו ללה ובין רה לסי.
'ספטימה זה המרווח השביעי. המרווח ספטימה הוא מרווח של 7 צלילים, כמו בין דו לסי. ספטימה נחשבת למרווח דיסוננט. ספטימה קטנה היא בת חמישה טונים וספטימה גדולה בת חמישה טונים וחצי. בסולם דו מז'ור נמצאת הספטימה הקטנה בין מי לרה ואילו הגדולה בין דו לסי.
אוקטבה זה המרווח השמיני. מרווח אוקטבה הוא מרווח של 8 צלילים, כמו בין דו, לדו. אוקטבה נחשבת למרווח זך. היא בת שישה טונים, מביאה את הסולם מחדש אל צליל הטוניקה שלו, אם גבוה ואם נמוך יותר.
נונה המרווח התשיעי. בת שישה טונים וחצי או שבעה, לפי גודלה, והיא חורגת מתחום הסולם אל האוקטבה הבאה שלו. למעשה, זו אוקטבה ועוד סקונדה, ומשום כך זהו מרווח דיסוננטי, אך בשל המרחק, הרבה פחות מן הסקונדה או הספטימה.
דצימה המרווח העשירי. בת שבעה טונים וחצי או שמונה, בהתאם, ומורכבת מאוקטבה ועוד טרצה.
| מרווחים במוזיקה |
| פרימה סקונדה טרצה קוורטה טריטון קווינטה סקסטה ספטימה אוקטבה
מרווחים זכים: פרימה קוורטה קווינטה אוקטבה |
| תאוריית המוזיקה |
למרווחים אופי משלהם ולכל מרווח יש אחר המשלים אותו לאוקטבה ואופיו דומה לזה שלו.
- הסקונדה צורמת ואינה נעימה לאוזן. מרווח של סקונדה מתאפיין בחוסר יציבות ומבקש להיפתר בהתאם לכיוון - כלפי מעלה או כלפי מטה. המרווח המשלים את הסקונדה הוא הספטימה, הנושאת אותן תכונות בדיוק. כל מי שינסה לנגן סולם דו מז'ור ולהפסיק על סי, ירגיש בצורך דוחק להמשיך ולהשלים אותו בדו המסיים את האוקטבה.
- הטרצה הוא מרווח יציב ונוח, שאיננו דורש פתרון. קריאת הקוקיה משתמשת במרווח זה, דבר הבא לידי ביטוי גם בשעוני קוקיה ופעמוני דלתות. היפוכה המשלים הוא מרווח הסקסטה, היציב כמוה.
- קוורטה וקווינטה מאופיינות בצליל ריק, נבוב. הן אינן מוליכות למעלה או למטה, אינן דורשות פתרון אבל גם אינן משדרות יציבות או משרות רוגע. כל אחת היא היפוכה של השנייה ושתיהן יחד יוצרות אוקטבה מלאה.
- אוקטבה הוא המרווח השלם והיציב ביותר, משום שלמעשה הוא כולל את כולו בעצמו והמשלים היחיד שלו הוא למעשה הפרימה. אין בה אותה מידת נביבות כמו בקוורטה או בקווינטה, אבל היא פשוט מכפילה את עצמה, כמו שירת אוניסונו - בקול אחד.
המרווחים בונים את הסולם, ועל פי סדר הופעתם נקבע אם זה סולם מז'ור או מינור.
- סולם הבנוי כך: טון - טון - חצי-טון - טון - טון - טון - חצי-טון, או, במילים אחרות, אם הטרצה הראשונה שלו גדולה והשנייה קטנה - לעולם הוא מז'ור, ואחת היא מאיזה צליל הוא מתחיל וכמה דיאזים או במולים יש בו.
- סולם הבנוי כך: טון - חצי-טון - טון - טון - חצי-טון - טון - טון, או, במילים אחרות, אם הטרצה הראשונה שלו קטנה והשנייה גדולה - לעולם הוא מינור, ואחת היא מאין יתחיל וכמה דיאזים או במולים יש בו.
זו גם הסיבה לשמות הסולמות: מז'ור - גדול - טרצה גדולה. מינור - קטן - טרצה קטנה.
מבנה הסולמות גם קובע את אופיים. יצירות בסולם מינורי נוטות לאופי נוגה משהו, מהורהר, מלנכולי. יצירות בסולם מז'ורי נמרצות יותר, תקיפות, דעתניות. בעיקר קובע סולם הסיום של היצירה, ולא פעם מלחין עושה מודולציה לקראת הסיום ממש ומסיים יצירה מינורית בקדנצה מז'ורית, משדרת אופטימיות. ההיפך נדיר הרבה יותר.

