יואל טייטלבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יואל טייטלבוים (נולד בשנת 1888 נפטר בכ"ו אב תשל"ט, 1979), האדמו"ר מסאטמר.


תוכן עניינים

[עריכה] קורות חייו

נולד בסיגט, הונגריה, לרבי חנניה יום-טוב ליפא, בעל ספר "קדושת יום טוב". משמת אביו, התיישב בעיירה סאטמר שבטרנסילבניה. הוא הוסמך לרבנות.כשהיה בן 24 התקבל לרב באורשיווא שברוסיה הקרפטית. בשנת 1929 נבחר לרבנות בסאטמר. ר' יואל פיתח את קהילתו, וקנה בכך לעצמו שם טוב בציבור החרדי בהונגריה.

לאחר כיבוש הונגריה בידי הנאצים הוברח על ידי חסידיו לקלויזנבורג, שם נאסר והועבר לגטו. בסופו של דבר ניצל באמצעות רכבת ההצלה של קסטנר, אך רבים מחסידיו ניספו, ולכן ספג ביקורת מחוגים ציוניים שנטש את אנשיו בעת שהיו במצוקה ובסכנת חיים, ומחוגים קנאיים חרדיים ספג ביקורת על שהסכים להינצל על ידי ציוני.

לאחר שניצל מהשואה עלה לארץ ישראל בשנת 1945, וב-1946 היגר לארצות הברית, שם הקים קהילה חרדית שמרכזה ברובע וויליאמסבורג שבניו יורק. הוא התקבל גם לרבה של העדה החרדית בירושלים והוסכם איתם שיבקר בארץ אחת לשלש שנים. הסכם שלא קיים וזכה בגלל זה לביקורת נוקבת וחשאית מרבני העדה החרדית.

הרחיב את מוסדותיו גם מחוץ לאזור וויליאמסבורג וארצות הברית. בשנת 1974 הוקמה קרית יואל באזור הררי מונרו הרחוקה שעה וחצי נסיעה מן העיר ניו יורק, כיום גרים בה כעשרת אלף איש, ויש בה קרוב למאה בתי מדרש. לרבים מקהילות סאטמר יש בית שחיטה משלהם, מקוה טהרה, מאפיה למצות פסח, ושירותים אחרים.

אשתו של רבי יואל אחרי השואה, אלטא פייגא, לקחה חלק פעיל בהקמת האימפריה של סאטמר. היא הקימה את מוסד ביקור חולים של חסידי סאטמאר שעזרה לחולים בבתי חולים וליולדות, וקיים עד היום. היא נפטרה בשנת 2001.

כשנפטר נחשף ההערכה אליו אצל חלק ממתנגדיו האידיאולוגית, והרב הרב שך ממנהיגי הציבור הליטאי אף הרחיק לכת והספיד אותו.

לא הניח בנים אחריו, ולאחר מותו התפלגה החסידות. חלק מהחסידים מינו לאדמו"ר את בן אחיו רבי חיים צבי בעל "עצי חיים" - רבי משה טייטלבוים שהצליח לשמור על הקיים. בני פלג אחד בגיבוי הרבנית אלטא פייגא מיאנו לקבל על עצמם אדמו"ר במקומו, ולימים קראו לעצמם בני יואל.

[עריכה] שיטתו ההלכתית

היה ידוע ביותר בהחמרתו בהלכות מקוואות, החשיב מאוד את דעתו של ה"דברי חייםצאנז ועסק הרבה בתורותיו.

[עריכה] יחסו לציונות

רבי יואל טייטלבוים היה מן החריפים שבמתנגדי הציונות והציונות הדתית, התפלל תמיד שהמדינה תתבטל, וראה בציונים אלו שמפריעים לחיות חיי שלום עם הערבים, ואף ראה בציונות כמקור של כל הרעות שקרה לעם ישראל במאה השנים האחרונות ואפילו השואה נחשב כאילו שהיא עונש משמים על הרצון להקים מדינה ליהודים. מקור התנגדותו בגישה שיש לחכות לגאולה בידי המשיח. את טיעוניו כנגד הציונות ומדינת ישראל פרש בספרו ויואל משה, שיצא לאור בשנת תש"ך (1959).

תמיכתו בהשתתפות בבחירות לראשות עיריית ירושלים זיכתה אותו בביקורת של חוגי נטורי קרתא, שהדביקו פשקווילים בקירות ירושלים "רבנו סר מן הדרך".

נשארו בכתביו הדים למלחמה חריפה שהתנהלה בשעתה בינו לרב קוק מה שמראה את השנאה והתיעוב שהיה לרבנים מחוגו למנהיגי ציבור דתי לאומי, בספרו כתב עליו: "איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר הרחיב גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה..." (שו"ת דברי יואל חו"מ סי' קל"א - קל"ב). אחרים כתבו עליו ברוח דומה, עיין ערך רב קוק.

גישתו הקיצונית בנושא הציונות יצרה מדנים בינו לרבנים ואדמורי"ם אחרים. ידועה אמירתו על האדמו"ר מבעלזא רבי אהרן רוקח, כאשר זה תמך בבחירות לכנסת במפלגת אגודת ישראל, כי גם אהרן עשה עגל.

[עריכה] ספריו

  • ויואל משה
  • שו"ת דברי יואל
  • ביאור על התורה דברי יואל
  • חידושי תורה (חידושי מהר"י ט"ב)
  • מכתבים דברי יואל
  • על הגאולה ועל התמורה
  • אגרות מהרי"ט
  • עשרות חוברות דברי תורה שנעתקו מקלטות ביידיש ובלשון קודש, במיוחד דרשותיו בעת סעודה שלישית בשבתות ועוד.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • תפארת יואל
  • האדמו"ר מסאטמר, אברהם פוקס, ירושלים תש"מ
  • מושיען של ישראל, שלמה יעקב געלבמאן, קריית יואל, עד עכשיו הופיעו 8 כרכים
  • בנין ארץ של מטה וחורבן ארץ של מעלה: הרבי מסטמר והאסכולה האורתודוקסית הרדיקלית, בתוך: ארץ ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, דוד סורוצקין, בעריכת אביעזר רביצקי.
  • שוחרי השם בהרי הקרפטים, דוד שן, הוצאת שם, ירושלים תשס"ה

[עריכה] קישורים חיצוניים


הקודם:
-
אדמורי סאטמר הבא:
הרב משה טייטלבוים