גייזר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גייזר הוא מעיין מים חמים המתפרץ תקופתית, ומעלה לאוויר עמוד של מים חמים וקיטור. מקור השם "גייזר" מ"גייסיר", שמו של הגייזר הנודע ביותר באיסלנד. השם "גייסיר" בתורו מקורו במלה "גְיוֹסָה", שפירושה "לזרום" או "להתפרץ".
הגייזרים נדירים למדי, משום שנדרש עבורם צירוף של גאולוגיה ואקלים הקיים רק במקומות ספורים בעולם. ישנם רק שישה אזורים בעולם העשירים בקבוצות של גייזרים:
- פארק ילוסטון בארצות הברית
- איסלנד
- האזור הוולקני של טאופו באי הצפוני של ניו זילנד
- קמצ'טקה שברוסיה
- אל טאטיו שבצ'ילה
- האי אומנק באלסקה
בעבר היו שני אזורים נוספים בנבדה, אולם הגייזרים שבהם הושמדו בשנות ה-80 של המאה ה-20 בשל התקנת תחנות כוח גאותרמיות בקרבת מקום, באופן שפגע במידת החום שהייתה זמינה ונדרשה ליצירת הגייזרים. ישנם גם גייזרים בודדים ברחבי העולם, בקליפורניה, פרו, בוליביה, מקסיקו, דומיניקה, האיים האזוריים, קניה ויפן, אולם אין עוד אזורים העשירים בגייזרים.
אזור הגייזרים הגדול והעשיר ביותר הוא ללא ספק ילוסטון, שבו כמעט 400 גייזרים בתשע בקעות עשירות בגייזרים - דומה למספר הגייזרים בכל שאר העולם גם יחד. בילוסטון נמצאים גם הגייזר הגבוה בעולם ("גייזר ספינת הקיטור") והמפורסם בעולם ("אולד פיית'פול", "הישן והנאמן").
[עריכה] אופן פעולת הגייזרים
ישנם שני סוגי גייזרים. גייזר מעיין מתפרץ מבריכות מים, בדרך כלל בסדרה של התפרצויות חזקות ואף אלימות. גייזר קונוס מתפרץ מקונוסים של דו תחמוצת הצורן הנמצאת קרוב לנקודת הרתיחה שלה; ההתפרצות היא בדרך כלל בזרם יציב שנמשך בין שניות אחדות למספר דקות. "אולד פיית'פול", למשל, הוא גייזר קונוס.
הגייזר המפורסם בעולם נמצא בילוסטון פארק[ארצות הברית ונקרא "הזקן הנאמן" בגלל "נאמנותו" לתקיד-הוא פורץ הטמפרטורה של 100 מלות צלזיוס פעם לשעה למשך כ5 דקות...
הפעילות הגייזרית, כמו כל פעילות של מעיינות חמים, נגרמת ממים המחלחלים בקרקע עד שהם מגיעים לסלע המחומם על ידי מאגמה. המים אז חוזרים אל פני השטח, בשל החום, דרך נקבים וסדקים בסלעים. ההבדל בין גייזרים לבין מעיינות חמים שאינם מתפרצים נעוץ במבנה התת-קרקעי: גייזרים מורכבים בדרך כלל מפתח קצר על פני השטח, המחובר למספר תעלות צרות המגיעות למאגרי מים תת-קרקעיים.
כשהגייזר מתמלא, המים שבראשו מתקררים, אולם בשל צרות התעלות, הקירור לא מגיע אל המים בשכבות התחתונות. המים הקרים מלמעלה לוחצים על המים החמים שלמטה, בדומה למכסה של סיר לחץ, ומאפשרים למים שבמאגר להתחמם אל מעבר לנקודת הרתיחה בעודם נוזלים.
בסופו של דבר, הלחץ בקרבת תחתית הגייזר עולה ומגיע לנקודה בה מתחילה רתיחה. בועות אדים עולות אל ראש התעלות. כשבועות אלה פורצות דרך מוצא הגייזר, חלק מהמים גולשים או ניתזים החוצה, ובכך מקלים את משקל המים שבתעלות ובהתאמה, מקטינים את הלחץ על השכבות התחתונות. עם שחרור לחץ זה, המים שמעבר לנקודת הרתיחה הופכים לקיטור, ומתפרצים בפראות דרך הפתח. הקצף הנוצר מהקיטור המתפשט ומהמים החמים מותז אל מחוץ לגייזר.
בסופו של דבר מתקררים המים שנותרו בגייזר אל מתחת לנקודת הרתיחה וההתפרצות מסתיימת. מים חמים תת-קרקעיים מתחילים לזרום שוב אל תעלות הגייזר, והמחזור מתחיל מהתחלה.
הכוחות החזקים המופעלים באופן מחזורי בגייזר הם הסיבה לנדירות הגייזרים. ישנם מעיינות חמים במקומות רבים בעולם, אולם הגייזרים נדירים משום שהכוחות הללו פורצים עם הזמן את הסלעים, ומגדילים את הפתח כך שתופעת הגייזר אינה מתרחשת עוד. הגייזרים נפוצים במקומות בהם ישנם מחצבים שונים המומסים במים החמים והופכים לחומר דמוי-מלט המאחה את הסלעים ומאפשר להם לעמוד בלחץ.
גייזרים הם תופעה שברירית, ואם משתנים התנאים בסביבתם הם עשויים "למות". גייזרים רבים הושמדו בידי בני אדם שהשליכו לתוכם אשפה, ואחרים בשל בניית תחנות כוח גאותרמיות. הגייזר הגדול של איסלנד הפסיק את התפרצויותיו הקבועות בשנת 2000, וניתן היה לגרום להתפרצויות רק על ידי הוספת חומרים מיוחדים למים כדי להקטין את מתח הפנים שלהם. לאחר רעידת אדמה בשנת 2000 חזר הגייזר להתפרץ באופן קבוע. בתחילה התפרץ בערך 8 פעמים ביום; עד לחודש יולי 2003, ירד קצב ההתפרצות לשלוש פעמים ביום בלבד, והתדירות ממשיכה לרדת.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

