פייסל הראשון מלך עיראק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פייסל איבן חוסיין (20 במאי 1883 - 8 בספטמבר 1933) היה לזמן קצר מלך סוריה הגדולה בשנת 1920 ומלך עיראק משנת 1921 עד 1933. הוא היה בן לשושלת ההאשמית.
פייסל נולד בטאיף (היום בערב הסעודית) בשנת 1883, בנו השלישי של חוסיין בן עלי, השריף הגדול של מכה. בשנת 1913 נבחר להיות נציג העיר ג'דה בפרלמנט העות'מאני. בשנת 1916, במהלך ביקור בדמשק, הצטרף ל"אל-פתת" - קבוצה של לאומנים ערבים, ואביו הפך למלך חיג'אז.
פייסל עבד עם בנות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה בכיבוש עבר הירדן ודמשק, שם הפך לחבר בממשלה הערבית החדשה בשנת 1918.
פייסל עמד בראש המשלחת הערבית לוועידת השלום בפריז בשנת 1919, ועם תמיכתה של גרטרוד בל, בעלת ההשפעה והידע המתאים, טען למען הקמת אמירויות ערביות בשטח שהיה בעבר האימפריה העות'מאנית.
ב-3 בינואר 1919 פייסל וד"ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית חתמו על הסכם ויצמן פייסל שביסס את ההכרה הערבית בהצהרת בלפור.
ב-7 במרץ 1920 הוא הוכתר למלך סוריה הגדולה על ידי הקונגרס הסורי הלאומי. אך באפריל 1920, ועידת סן רמו נתנה לצרפת את המנדט על סוריה, מה שהוביל לקרב מרג' עיון ב-24 ביולי 1920. פייסל גורש מסוריה על ידי הצרפתים ועבר לגור בבריטניה באוגוסט אותה שנה.
הממשלה הבריטית, שהחזיקה בשלטון מנדטורי בעיראק, הייתה מודאגת מחוסר היציבות במדינה החדשה. הוחלט שהבריטים יסוגו משלטון ישיר על המדינה ועל יצירת מלוכה שתשלוט עליה בזמן שהם ישמרו על זכויתיהם המנדטוריות. לאחר משאל עם ו"תמיכה של 96% מהציבור במדינה", משאל העם לא היה אותנטי, ואורגן על ידי שר המושבות הבריטי סר וינסטון צ'רצ'יל על מנת שפייסל יזכה ללגיטימציה בקרב המיעוטים הרבים בעירק. פייסל הסכים להפוך למלך, ובאוגוסט 1921 הוא הפך למלך עיראק הראשון.
הוא נפטר ב-8 בספטמבר 1933 מהתקף לב במהלך שהותו בברן. ירש אותו בנו היחיד גאזי.
אם הבריטים היו הגורם שיצר את מסגרת המדינה העיראקית ופיקח על עצם קיומה, המלך פייסל הוא שסיפק לה באותה התקופה את השלד הפנימי. הוא לא עשה זאת בכוח הזרוע אלא בחוכמת האיזונים. פייסל הצליח לתמרן בין שלל גורמיה המנוגדים של הארץ, ולהעביר עשור של יציבות יחסית. גמישותו הפשרנית באה לידי ביטוי במגוון של תחומים:
- הבריטים - פייסל קיבל מן הבריטים את מלכות עיראק, כשהוא זוכר היטב את גרושו מסוריה על ידי הצרפתים. ולכן הוא הכיר היטב בעובדת כוחה הדומיננטי של בריטניה, ושאף להיבנות ממנו ולא להתעמת עימו. כמו כן היות ואביו נמנע מלהזדרז ולחתום על הסכם ברית עם האנגלים הוא איבד את מלכותו, מה שהוביל גם להרס מדינתו. לכן שאף פייסל למן ההתחלה להגיע להסכם עם בריטניה, הסכם שיעניק לו את מירב האוטונומיה הפוליטית ואת סמליה של הריבונות. פייסל היה אפוא הגורם המקומי אשר קבע את קו הפשרה שם שליטתם העקיפה של הבריטים ושהביא לחתימת שורת הסכמים אשר נחתמו לאורך העשור.
- הלאומיים - פייסל השכיל לתמרן בין שני אגפיו של הממסד הערבי-סוני. אומנם אהדתו הייתה נתונה לאותם אישים שהצטרפו למרד הערבי ואשר היו נאמנים לו עוד מימי המרד במדבר ומימי ממשלתו הערבית-לאומית בדמשק אך הוא נזהר מאוד שלא לנכר את המשתייכים לאגף השני בממסד הסוני אשר היה מורכב מבני המשפחות המסורתיות של עיראק. רבים מהם מינה פייסל לתפקידי שרים ואף לראשי ממשלות והם אף איישו רבות ממשרות המפתח האחרות. בנוסף, פייסל יציר מהפכת הלאומיות הערבית לעת מלחמת העולם, נזהר מאוד, עתה משנכונה מלכות עיראק בידו, שלא להתמכר יתר על המידה ללאומיות הערבית ולרעיונות האחדות הערבית. פייסל תמרן אפוא בין אישים בממסד הערבי סוני, ממש כמו שתמרן בין זיקותיהם השונות.
- השבטים השיעים והמיעוטים - מתוך עניינו בשמירת מלכותו ובבנייתה של מדינה בעיראק עשה פייסל כמיטב יכולתו על מנת שלא להתעמת עם אותם ציבורים, שלא היו ערבים סונים ואשר הוא ומדינתו נכפו עליהם. פייסל נהג בהם על פי רוב בדרכי נועם ובשיטות של דיפלומטיה אישית.
כלפי בני שבטיה המרובים והחזקים של הארץ בנה פייסל את תדמיתו כבן החג'אז, איש החברה השבטית המסורתית מילדותו. כלפי השיעים נקט מידה זהה של סובלנות וזכה שנושאים טעוני מתח דתי כמעט שלא עלו על סדר היום. לאותם שיעים אשר ביקשו להשתלב במדינה וליהנות מכיבודיה, פתח פיצל את הדלת לרווחה. צעירים שיעים רבים וכן כורדים לא מעטים נכנסו אז למשרות מדינה זוטרות ולמסלולי החינוך וההכשרה, שנפתחו באותה העת. כורדים ואשורים שירתו בימי פיצל במיליציה העיראקית. באשר ליהודים הרי יחסו הנינוח של פייסל ליהודי ארצו עשה את תקופתו לתור הזהב של יהודי עיראק במאה ה-20.
פייסל היה מנהיג מלידה אשר שילב במדיניותו מרץ של אדם צעיר, וניסיון עשיר שקנה בהיסטוריה הנפתלת שבה לקח חלק. סמכויותיו כמלך עיראק הוגדרו בחוקה אשר אושרה ב-1924 ואשר הבטיחה את שלטונו הבלתי תלוי, קבעה את היותו ראש המדינה ומפקד כוחותיה, ממנה הממשלה והשרים, בעל הסמכות לפיזור הפרלמנט ולחקיקה בכוח הצווים, ממנה השופטים פקידי מנגנון המדינה, המאשר את חקיקת הפרלמנט והמפקח על יישומם של החוקים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
| הקודם: - |
מלך עיראק 1921 - 1933 |
הבא: גאזי מלך עיראק |

