גלות (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות
מגן דוד
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה
אלוהים
יציאת מצרים · עשרת הדיברות · שלושה עשר עיקרי האמונה
קיום מצוות · תורה · ביאת המשיח
אישים מרכזיים
אבות ואמהות האומה · שופטי ישראל · דוד · שלמה
נביאי ישראל · חז"ל · ראשונים · אחרונים · משיח בן דוד
ארון הספרים היהודי
תורה · תנ"ך · משנה · תלמוד
מדרשי הלכה · מדרשי אגדה · סידור · מחזור · משנה תורה · שולחן ערוך · שו"ת · ספר הזוהר · פרשנות למקרא
מצוות ומנהגים יהודיים
הלכה · תרי"ג מצוות · משפט עברי · תפילה · לימוד תורה · צדקה · גמילות חסדים · שמע ישראל
משפחה: ברית מילה · פדיון הבן · זבד הבת · בר מצווה · נישואין · טהרת המשפחה · מעמד האישה ביהדות · צניעות
מוות: הלוויה · קבורה · אבלות · קדיש · חברה קדישא
חיי הקהילה היהודית
תפקידים: רב · דיין · חזן · גבאי · מוהל · שוחט · קברן
מוסדות: בית כנסת · בית מדרש · מקווה · חדר · ישיבה · כולל
תפילה בציבור: מניין · היכל/ארון קודש · חזנות · תפילת עמידה · שחרית · מנחה · ערבית · מוסף · קריאת התורה · שמע ישראל · ברכה · קידוש · רשימת תפילות וברכות
היסטוריה של עם ישראל
תקופת האבות · יציאת מצרים · תקופת המקרא · תקופת בית ראשון · תקופת בית שני · תקופת הגלות · אנטישמיות · ציונות · השואה · היסטוריה של מדינת ישראל
אתרים ומבנים ביהדות
אתרים: הכותל המערבי · הר הבית · קברי צדיקים · מערת המכפלה · קבר רחל · ירושלים
מבנים: המשכן · משכן שילה · משכן נוב · משכן גבעון · בית המקדש הראשון · בית המקדש השני · מקדש הורדוס · בית המקדש השלישי
יהודים
מיהו יהודי · גיור · העם היהודי

גלות משורש (ג.ל.ה.) היא עקירה מאולצת של אדם ממולדתו. הגלות נחשבת במקרא לעונש החמור ביותר, שניתן על בגידת העם באלוהיו, לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. עונש הגלות פורר את הזהות הלאומית היהודית, והפך את עם ישראל לעם זר ומנוכר המתארח בארץ לא לו. לעיתים תחושת הניכור הייתה כה גדולה, שיהודים לא הורשו להיות בעלים של קרקע.

תוכן עניינים

[עריכה] מהות הגלות במסורת היהודית

הגלות מתוארת במקרא במספר מקומות:

(יז) וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם: (ספר דברים פרק י"א)
(סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם - כֵּן יָשִׂישׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם, וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ - עֵץ וָאָבֶן: (ספר דברים פרק כ"ח)

בגמרא, ברכות ל"ד ע"ב, ישנה מחלוקת ביחס לגאולה (ימות המשיח): "ואמר רב חייא בר אבא אמר רב יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא, 'עין לא ראתה א-להים זולתך' (ישעיהו ס"ד, ג). ופליגא דשמואל דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, שנאמר: 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ' (דברים ט"ו, יא)". לפי רב חייא, הגאולה תהיה רק כאשר כל הנבואות יתגשמו, ואילו לפי שמואל, ברגע שלעם ישראל יש שלטון עצמי, נגמרה הגלות.

הרמב"ם פוסק כשמואל וכותב: "אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו נוהג אלא שהמלכות תחזור לישראל" (הלכות תשובה ט' ב). בעקבותיו הלכו רוב הפוסקים ובמיוחד רבני הציונות הדתית שהגדירות את תקופתנו כראשית הגאולה.

המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל", מתאר את הגלות בשלושה תנאים:

  1. ישראל לא על אדמתם - ארץ ישראל.
  2. הם מפורדים ומפוזרים.
  3. הם נשלטים בידי עם אחר ללא שלטון עצמאי.

מבחינתו כאשר שלושה תנאים אלו מתבטלים, ישראל מקובצים ומאוחדים על אדמתם בשלטון עצמי - זהו מצב של גאולה. המהר"ל אינו חולק על הרמב"ם, אלא מסביר שכל התנאים הללו נצרכים כדי שזה יחשב שאין "שיעבוד מלכויות".

[עריכה] הגלויות

בהיסטוריה היהודית, נוהגים למנות את הגלויות הבאות:

[עריכה] גלות מצרים

שהיית בני ישראל במצרים נחשבת לגלות, אבל בניגוד לקודמותיה אפילו לפי המקרא, היא לא הייתה תוצאה של חטא, אף כי יש תאולוגים יהודיים שסוברים, שהיא נעשתה בגלל אחד מחטאיו של אברהם אבינו על מנת לצרף ולזקק את זרעו בכור ההיתוך המצרי.

[עריכה] גלות אשור

גלות של ממלכת ישראל הצפונית ועבר הירדנית בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור בשנת 721/2 לפנה"ס, והשלמת גלות זאת בידי יורשו סרגון השני.

[עריכה] גלות בבל

גלות בבל גלות של ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 598/586 לפה"ס, שהסתיימה לאחר 70 שנה עם הצהרת כורש, מלך פרס, ועליית עזרא והשר נחמיה ובניית ירושלים ובית המקדש מחדש.

[עריכה] גלות רומי

על פי המסורת היהודית, "הגלות" הגדולה החלה בשנת 70 לספירה, עם החרבת בית המקדש השני. לפי גישה זו, המימד הדתי בחורבן הוא זה שחשוב. גישה זו נתקבעה, ועד היום צום תשעה באב הוא סמל לגלות. עם זאת, היו שהגדירו אחרת את הגלות והגאלה.

רבי נחמן קרוכמל, מראשוני ההשכלה, משלב בספרו מורה נבוכי הזמן, את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו, של שלוש תקופות - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם, אם כי לדעתו ביהדות זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות.

בן ציון דינור, המחוייב לציונות המעשית, כותב בספרו ישראל בגולה אחרת: "את תקופת 'ישראל בגולה' אני מתחיל מימי כיבושה של ארץ ישראל על ידי הערבים. לא קודם" זאת מפני ש"עד אז היו תולדות ישראל בעיקר תולדות האומה היהודית היושבת בארצה" והגלות מתחילה למעשה "רק מאותו הזמן שבו חדלה ארץ ישראל להיות ארץ של יהודים, מפני שאחרים באו...".

בציונות הדתית מקובל לקבוע את סיומה של הגלות עם הקמת מדינת ישראל, 1878 שנים אח"כ, אך יש שהגדירו את העלייה הראשונה או הצהרת בלפור כסיומה. הרב קוק קוק כינה כבר את תקופתו, ימי העלייה השלישית כראשית צמיחת גאולתנו. יש האומרים כי תהליך הגאולה, כמו הירידה לגלות, הוא תהליך ממושך וכל קביעה של תאריך מסוים לתחילתה או סיומה, הוא שרירותי.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ישראל יעקב יובל, "מיתוס ההגליה מן הארץ - זמן יהודי וזמן נוצרי", אלפיים, קובץ 29, 2005.