ז'יל דלז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
ז'יל דלז
הגדל
ז'יל דלז

ז'יל דלז (18 בינואר 1925 - 4 בנובמבר 1995) פילוסוף צרפתי שהתפרסם בעיקר בשל הספר שכתב בשנת 1972 יחד עם גוואטרי ושנקרא: "אנטי-אדיפוס". הספר היה החלק הראשון של "קפיטליזם וסכיזופרניה". החלק השני נכתב ב1980 ונקרא "אלפי מישורים". דלז הוא פילוסוף וגוואטרי הוא פסיכואנליטיקאי.

שניהם טוענים בספר כי הקפיטליזם הוא צורה מופשטת של ארגון המארגן את תשוקות הפרט בצורה מסוימת והיסטורית שעיקרה תיעול של הייצור והצריכה סביב הכסף. לפניהם הפסיכואנליסט לאקאן טען כי תשוקות הם אהבה ללא אובייקט, כמו שחרדה היא פחד ללא אובייקט. הם פיתחו זאת בכך שחזקו את טענת פוקו כי היחיד אינו יכול להיות סובייקט, אלא טקסט או רכיב בשפה. דיקארט אבי המודרניזם המוקדם, המציא את מושג הסובייקט (קוגיטו) באמצעות טענתו הידועה "אני חושב משמע אני קיים" (קוגיטו ארגו סום). לאקאן, פוקו ודלז, המציאו את התיזה האלטרנטיבית הפוסטמודרנית, הפוסט-הומניסטית, שלפיה אין יחיד.

המודרניסטים מרקס ופרויד טענו בעקבות דיקארט כי תשוקה נובעת מתוך חוסר. לכן הצרכנות יכולה לספק תשוקות. דלז ופוקו הקדימו את הפילוסופיה של ווב 2.0 (הפילוסופיה שהאדם הוא בבסיסו יצרן ושיתופי, יצרן-צרכן, חוק הזנב הארוך "אלפי מישורים") בכך שטענו כי תשוקה אינה מביעה חוסר, אלא כח ייצור. מרקס מבסס את הסוציולוגיה והכלכלה שלו על מושג הצורך, אך ניטשה, האבא הרוחני של הפוסטמודרניזם והטראנס-הומניזם טען כי הסוציולוגיה והכלכלה מבוססות בסופו של דבר על מושג הרצון (לעוצמה). פרויד טען כי אדיפוס מביע תסביך של חוסר (פאלי) אצל היחיד. דלז טוען כי אדיפוס אינו מיתוס אוניברסלי אלא פרטיקולרי והיסטורי שמקורו בקפיטליזם.

בכך דלז שייך לאסכולה הפוסט-פסיכיאטרית שאליה שייכים גם לאיינג באנגליה וסאס בארצות הברית. לאיינג טען כי הקנאה היא המניע הפסיכולוגי המרכזי בקפיטליזם. ולכן קינאה קיצונית היא היסוד לסכיזופרניה. סאס טען כי אין כלל ולא יכולות להיות מחלות נפש. מחלת נפש היא המצאה של הקפיטליזם. בראשית הקפיטליזם, ב1500-1800, הכלכלה החלה להיות מאורגנת. לארגון זה הפריעו חריגים כמו ילדים (שנסגרו בבית ספר), עבריינים (בית סוהר), פרימיטבים (קולוניות), מפגרים (בתי מפגרים), משוגעים (בתי חולים לחולי נפש). לכן הקפיטליזם המוקדם בודד את כל המפריענים הללו.

דלז אינו מקבל את ראייתו של פרויד את התרבות כסובלימציה מינית. אלא ההיפך, התרבות מייצרת מיניות. סוגים שונים של מיניות. בוינה של פרויד, האב והאם היו מקורות המיניות של הילד והילדה, אך בפאריס של שנות השישים, למשל, הקולנוע ובית הספר יוצרים אופנים חדשים של מיניות. המיניות יכולה להיות מתועלת כלפי ברז'יט ברדו או איב מונטאן, או לחפצי תשוקה שונים מתמונת המונה ליזה בלובר ועד למכונית המרצדס של המיליונר במונטה קרלו.

הפסיכוזה והנוירוזה נובעות מהצורך החברתי להבחין בין תשוקות של אדם "נורמאלי" שיודע לתעל אותם בילדותו לאימו ולאביו או למכונית או לשחקנית הקולנוע, לבין התשוקות של "חולה הנפש" שלא יודע לתעל זאת כי אינו מקבל את כללי הקפיטליזם והייצור התעשייתי ההמוני.

תוכן עניינים

[עריכה] בבליוגרפיה

[עריכה] ספרים שתורגמו לעברית

  • ‫ ז’יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא - לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005.

[עריכה] מאמרים שתורגמו לעברית

  • ז’יל דלז ופליקס גואטרי, "אלף מֵישָרים, סעיף XIV: מערכת אקסיומטית והמצב העכשווי", תאוריה וביקורת 17, עורך: יהודה שנהב, תרגום: אריאלה אזולאי, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, (סתיו 2000), עמ' 132-144.
  • דלז וגואטרי, "מהי ספרות מינורית?" מכאן: כתב עת לחקר הספרות העברית, כרך א' (אביב תש"ס), תרגום: א.אזולאי, עמ' 134-143.
  • ז'יל דלז, "תשוקה והנאה", תאוריה וביקורת 22, עורך: יהודה שנהב, תרגום: א. אזולאי, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד (אביב 2003), עמ' 163-170
  • ז'יל דלז, "הצגת זאכר-מזוך - שני פרקים נבחרים: 'אב ואם'/'החוק, ההומור והאירוניה'", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, תרגום: א. אזולאי, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 38-52.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יואל רגב, "פניה של מהפכה מזוכיסטית: ז'יל דלז של רגע לפני", בתוך: עבד, התענגות, אדון: על סדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות, הוצאת רסלינג, 2002, עמ' 64-80.
  • אריאלה אזולאי, "קול האישה פרווה: דלז מתקרב למחבר מאחור", בתוך: עבד, התענגות, אדון, שם, עמ' 53-63.
  • חיים דעואל לוסקי, "הקדמה ל'תשוקה והנאה'", תאוריה וביקורת 22, שם, עמ' 159-162.
  • אריאלה אזולאי ועדי אופיר, "אנו לא שואלים 'מה זה אומר' אלא 'איך זה פועל': הקדמה לאלף מֵישָרים", תאוריה וביקורת 17, שם, עמ' 123-131