אוזביוס מקיסריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֵיזביוס איש קיסריה (~275 – 30 במאי, 339) (שכונה גם אֵיזביוס פמפילי", "אוסוביוס חברו של פמפילוס"), היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב כאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית המוקדמת. היסטוריה מוקדמת יותר מאת הגסיפוס שהוא התייחס אליה לא שרדה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
התאריך המדויק ומקום הולדתו אינם ידועים, ומעט ידוע על שנות צעירותו. הוא התחבר לפרסבטר (כומר) דורותיוס באנטיוכיה, וכנראה שלמד אצלו ב296 הוא היה בארץ ישראל וראה את קונסטנטינוס שביקר בארץ יחד עם דיוקלטיאנוס. הוא היה בקיסריה כשאגאפיוס היה בישוף והתחבר עם פמפילוס מקיסריה, איתו הוא כנראה למד את כתבי הקודש, בעזרת ה"הקספלה" של אוריגן, והפרשנים שנאספו על ידי פמפילוס, בנסיון להכין גירסה מתוקנת של הטקסט.
ב307 פמפילוס נאסר, אך אֵיזביוס המשיך את התוכנית שלהם. ההגנה של אוריגן, אותה הם כתבו יחד, סויימה על ידי אוסוביוס לאחר מותו של פמפילוס ונשלחה למרטירים במכרות של פאנו במצרים. אוסוביוס אז הלך לצור ולאחר מכן למצרים, שם הוא סבל בתחילה מרדיפות.
לאחר מכן אנו שומעים על אוסוביוס כבישוף בקיסריה. הוא ירש את אגפיוס, שלא ידוע מתי נשא במשרה זו, אך כנראה שאֵיזביוס נעשה בישוף זמן קצר לאחר 313. לא ידוע דבר על השנים הראשונות שלו בתפקיד זה. כשמועצת ניקאה הראשונה התכנסה ב325, לאוסוביוס היה מקום חשוב בדיונים. הוא לא היה מנהיג רוחני טבעי או תאולוג, אך כאדם מלומד מאוד וסופר מפורסם שנהנה מאהדתו של הקיסר, הוא היה מבין החשובים מ300 חברי המועצה. ההודאה שהוא הציע הייתה לבסיס של האמונה הניקיאנית.
אֵיזביוס היה מעורב בהתפתחות הויכוחים על האריאניזם. לדוגמה, הוא התווכח עם איוסתאתיוס מאנטיוכיה, שהתנגד להשפעה הגוברת של אוריגן ולצורת הפרשנות שלו לכתובים מכיוון שאה בה את השורש לאריאניזם. בויכוח זה אֵיזביוס ננזף על ידי איוסתאתיוס על כך שסטה מהאמונה הניקיאנית, וכן הואשם בסבליאניזם. איוסתאתיוס הואשם והורשע, והורחק בסינוד באנטיוכיה. אנשי אנטיוכיה התמרדו כנגד פעולה זו, ואילו המתנגדים לאיוסתאתיוס הציעו את אוסוביוס כבישוף החדש, אך הוא לא רצה את התפקיד.
לאחר שאיוסתאתיוס הוסר, האיזביאנים פעלו כנגד אתאנסיוס מאלכסנדריה, יריב מסוכן הרבה יותר. ב334 אתאנסיוס הוזמן לסינוד בקיסריה, אך הוא לא הגיע. בשנה שלאחר מכן הוא שוב הוזמן בפני סינוד בצור שבראשו ישב אֵיזביוס. אתאנסיוס, שחזה את התוצאה, הלך לקונסטנטינופול על מנת לשטוח את טענותיו בפני הקיסר. קונסטנטינוס כינס את הבישופים בחצרו, וביניהם את אֵיזביוס. אתאנסיוס הורשע והוגלה ב335. באותו הסינוד, יריב אחר גם הוא הותקף: מרסלוס מאנקירה התנגד זה זמן רב לאיזביאנים, והתנגד להחזרתו של אריוס. הוא הורשע בסבליאניזם והורחק ב336. קונסטנטינוס מת בשנה שלאחר מכן ואֵיזביוס מת כמה שנים לאחר מכן, כנראה בקיסריה, לכל המאוחר ב340 וכנראה ב30 במאי, 339.
[עריכה] כתביו
מהפעילות הספרותית הענפה של אוסוביוס שרדה כמות כתבים גדולה יחסית. אם כי הוא נחשד באריאניזם, אוסוביוס היה הכרחי לכנסייה בשל שיטת הכתיבה שלו; הציטוטים המדוייקים שלו מהמקורות הראשוניים חסכה ליורשיו את העבודה הקשה של מחקר מקורי. לפיכך, הרבה מקורות שרדו מכיוון שצוטטו על ידי אוסוביוס, שאחרת לא היינו יודעים עליהם כלל.
התוצר הספרותית של אוסוביוס משקפת את כל מהלך חייו. בהתחלה הוא עסק בכתבים על פרשנות וביקורת התנ"ך, תחת ההשפעה של פמפיליוס וכנראה של דורותיוס מבית הספר אנטיוכיה. לאחר מכן, הרדיפות תחת דיוקלטיאן וגלריוס כיוונו את תשומת ליבו למרטירים בזמנו ובעבר. וזה הביא אותו להיסטוריה של הכנסייה כולה ולבסוף להיסטוריה של העולם, שעבורו היה רק הכנה להיסטוריה הכנסייתית.
לאחר מכן הגיעה התקופה של הויכוחים על האריאניזם, ושאלות על עיקרי האמונה נעשו חשובות. הנצרות לבסוף הגיע להכרה על ידי המדינה; וזה הביא לבעיות חדשות – היה צורך ליצור אפולוגטיקה מסוג חדש. לבסוף, אוסוביוס, תאולוג החצר, כתב שבחים לקונסטנטינוס. לכל זה יש להוסיף כתבים רבים מסוגים שונים, נאומים, מכתבים, וכדומה, וכתבי פרשנות שכוללים גם פרשנויות ישירות על התנ"ך וגם כתבים על ארכיאולוגיה מקראית, מכל תקופת חייו.
[עריכה] כתבים על ביקורת הטקסט המקראי
פמפילוס ואוסוביוס עסקו בביקורת הטקסט של תרגום השבעים של הברית הישנה ובעיקר בברית החדשה. גירסה של תרגום השבעים כנראה הוכנה כבר על ידי אוריגן, שעל פי ג'רום, הוהדרה ופורסמה על ידי אוסביוס ופמפילוס. לסקירה קלה יותר של ארבעת הבשורות, אוסוביוס חילק את המהדורה שלו של הברית החדשה לפסקאות, והוסיף לו טבלה שמקלה על המציאה של פסקאות הקשורות זו לזו.
[עריכה] ה"כרוניקל"
שתי היצירות ההיסטוריות הגדולות של אוסוביוס הן ה"כרוניקון" וה"היסטוריה הכנסייתית". הראשון, ("היסטוריה אוניברסלית"), מחולק לשני חלקים. החלק הראשון ("אנלים") הוא תקציר ההיסטוריה האוניברסלית מהמקורות, על פי לאומים. החלק השני ("קנונים כרונולוגיים") מסדר את החומר ההיסטורי בטורים מקבילים, כך שיהיה אפשר לראות את ההתרחשויות במקומות שונים בעת ובעונה אחת.
היצירה כולה אבדה במקור, אך ניתן לבנות אותה מחדש על פי ההיסטוריונים של האסכולה הביזאנטית שציטטו רבות ממנה, במיוחד ג'ורג' סינסלוס. הטבלאות של החלק השני נשתמרו כולן בתרגום ללטינית בידי ג'רום, ושני החלקים עדיין קיימים בתרגום לארמית. העובדה שהמקור היווני אינו קיים נתן לתרגום הארמי חשיבות גדולה; ה"כרוניקה" נמשכת עד לשנה 325. היא נכתבה לפני ה"היסטוריה הכנסייתית".
[עריכה] ה"היסטוריה הכנסייתית"
ב"היסטוריה הכנסייתית" שלו, אוסביוס ניסה על פי הצהרתו-הוא להציג את ההיסטוריה של הכנסייה מהשליחים ועד לזמנו, בהדגשה של הנקודות הבאות: 1. שושלת הבישופים במקומות החשובים; 2. ההיסטוריה של המורים הנוצרים; 3. ההיסטוריה של הכפירות; 4. ההיסטוריה של היהודים; 5. היחסים עם הפגאנים; 6. המרטירים.
הוא סידר את החומר שלו על פי תקופת מלכות הקיסרים, כשהוא מציג אותו כפי שמצאו במקורותיו. התוכן הוא כדלהלן:
- ספר 1: הקדמה מפורטת, על ישו הנוצרי
- ספר 2: ההיסטוריה של תקופת השליחים עד לחורבן ירושלים בידי הרומאים
- ספר 3:התקופה שלאחר מכן עד לטריינוס
- ספר 4 ו-5: המאה ה-2
- ספר 6:מסברוס ועד לדסיוס
- ספר 7:עד לתחילת הרדיפות תחת דיוקלטיאן
- ספר 8:עוד על רדיפות אלה
- ספר 9:היסטוריה של נצחונו של קונסטנטינוס על מקסנטיוס במערב ומקסימינוס במזרח
- ספר 10:הייסוד מחדש של הכנסיות והמרד והכיבוש של ליסיניוס
בצורתו הנוכחית הספר הובא לסיום לפני מותו של קריספוס (יולי, 326), ומכיוון שהספר העשירי מוקדש לפאולינוס מצור שמת לפני 325, בסוף 323 או ב324. יצירה זו הצריכה את המחקרים המעמיקים ביותר, והיא בוודאי העסיקה אותו במשך שנים רבות. איסוף המידע על מרטירים היא אולי אחד מהמחקרים המקדימים האלה.
האותנטיות של ה"היסטוריה הכנסייתית" של אוסביוס היא מעבר לכל ספק. כל גילוי חדש מציג שוב את השימוש הזהיר והנבון שלו בספריות של קיסריה וירושלים.
אוסביוס טוען כי האסונות שהיו מנת חלקם של האומה היהודית הן תוצאה התפקיד של היהודים במותו של ישו. ציטוט זה היה בשימוש רב מאוד אצל אנטישמים בכל הדורות.
[עריכה] "חיי קונסטנטינוס"
ספרו של אוסוביוס, "חיי קונסטנטינוס" ("ויטה קונסטנטיני") הוא ספר שבחים ולכן הסגנון ובחירת העובדות שלו הושפעו על ידי מטרתו, ולכן הוא אינו מתאים כהמשך של ה"היסטוריה כנסייתית". כפי שההיסטוריון סוקרטס סכולסטיקוס אמר, בתחילת ההיסטוריה שלו שהייתה אמורה להיות המשך של אוסוביוס, "גם בכתיבת חייו של קונסטנטינוס, מחבר זה כמעט ולא עסק בנושאים הקשורים לאריוס, מכיוון שהיה מעוניין יותר בגימור הרטורי של חיבורו ושבחי הקיסר, מאשר בקביעה מדוייקת של העובדות", יחד עם זאת יש בחיבור ערך רב בשל המסמכים הרבים שהוא הכליל בו. אוסוביוס לא סיים את חיבורו זה לפני מותו. "חיי קונסטנטינוס" נכתב לאחר מותו של הקיסר והבחירה של בניו כאוגוסטי (337).
[עריכה] חיבורים היסטוריים מינוריים
לפני שהוא חיבר את ההיסטוריה הכנסייתית שלו, אוסוביוס ערך אוסף של סיפורי המרטירים של התקופה הקודמת וביוגרפיה של פמפילוס. חיבור זה לא שרד בשלמות, אך הוא השתמר כמעט כולו בחלקים. הוא כלל: 1. מכתב לקבילת סמירנה בקשר למרטיריות של פוליקרפ; 2. המרטיריו של פיוניוס; 3. המרטיריות של קרפוס, פפילוס ואגתוניק; 4. המרטיריות של הקהילות של ויינה וליון; 5. המרטיריות של אפולוניוס
על חיי פמפילוס נותרו רק שרידים. חיבור על המרטירים בארץ ישראל בתקופת דיוקלטיאן נכתב לאחר 311; פרגמנטים רבים פוזרו באגדות שונות, שעדיין יש לאוספם.
[עריכה] כתבים אפולוגטיים ודוגמטיים
לקבוצה זו שייכים: 1. "האפולוגיה לאוריגן", שחמשת הספרים הראשונים שלו נכתבו על ידי פמפילוס בכלא, בעזרת אוסוביוס. אוסוביוס הוסיף את הספר השישי לאחר מותו של פמפילוס. אנו מכירים רק את התרגום הלטיני של הספר הראשון, שנעשה על ידי רופינוס; 2. חיבור נגד הירוקלס (מושל רומאי ופילוסוף נאו-אפלטוני), שבו אוסביוס מתנגד להאדרה שלו של אפולוניסו איש טיאנה. 3. "הכנה לבשורה" ("פרפרטיו אוונג'ליקה"), הידוע יותר בכותרת הלטינית שלו, שמנסה להוכיח את טובת הנצרות מעל שאר הדתות הפגאניות והפילוסופיה. ה"הכנה" כוללת 15 ספרים שנשתמרו לחלוטין. אוסביוס החשיב אותה כהקדמה לנצרות עבור פגאנים. אך ערכו עבור קוראים מאוחרים רבים הוא יותר בכך שאוסביוס שיבץ בחיבור מובאות רבות מהיסטוריונים ופילוסופים שונים שלא נשתמרו במקומות אחרים. רק כאן אנו מוצאים סיכום של כתבי הכומר הפיניקי סנצ'וניאתון, שדיוקן הוכח על ידי הסיפורים המיתולוגיים המופיעים בטבלאות שנמצאו באוגרית, ורק כאן יש תיאור מהספר השישי של דיודורוס סיקולוס על המסע המופלא של יוהמרוס לאי פנצ'יאה, שם הוא טוען כי מצא את ההיסטוריה של האלים, וכאן נשתמרו כתבים של הפילסוף הנאו-אפלטוני אטיקוס יחד עם רבים אחרים. 4. "הוכחת הבשורה" ("דמונסטרטיו אוונג'ליקה") קשורה באופן הדוק ל"פרפרטיו" ובמקור הייתה בת 20 ספרים מהם נשתמרו עשרה, וכן פרמגנט מהספר החמישה עשר. כאן אוסביוס עוסק בישו. היצירה כנראה סויימה לפני 311; 5. חיבור נוסף שמקורו בתקופת הרדיפות, שכותרתו "מובאות נבואיות" ("אקלוגאי פרופטיקה"). הוא דן בארבעה ספרים בטקסטים המשיחיים של כתבי הקודש. היצירה היא רק החלק ששרד מתוך "ההקדמה הכללית הבסיסית" לאמונה הנוצרית, שלא נשתמר; 6. החיבור "על ההתגשמות האלוהית" ("פרי תאופנייס"), מתקופה מאוחרת הרבה יותר. הוא עוסק בהתגשמות של המילה (הלוגוס) האלוהי, והתוכן שלו פעמים רבות זהה ל"הוכחת הבשורה". רק פרגמנטים נשתמרו; 7. החיבור הפולמי "נגד מרסלוס", בערך מ337; 8. הוספה לחיבור האחרון, שכותרתו "על התאולוגיה של הכנסייה", שבו הוא מגן על האמונה הניקאית של הלוגוס כנגד סיעתו של אתאנסיוס.
מספר כתבים השייכים לקטגוריה זו אבדו לחלוטין.
[עריכה] כתבים פרשניים ואחרים
מכתביו הפרשניים של אוסביוס לא נשתמר דבר בצורתו המקורית. הפרשנויות הקיימות מבוססות על כתבי יד מאוחרים שהועתקו מפרגמנטים. חיבור שלם יותר בעל אופי פרשני, שנתשמר בפרגמנטים בלבד, קרוי "על ההבדלים בבשורות", ומטרתו לפתור את הסתירות בין הבשורות השונות. אוסביוס כתב עבור מטרות פרשניות גם את החיבורים על ארכיאולוגיה מקראית: 1. חיבור על המקבילות היווניות לשמות העצם העבריים; 2. תיאור של יהודה מתקופת ישו עם סיפורים על עשרת השבטים האבודים; 3. תוכנית של ירושלים ומקדש שלמה;
שלושת החיבורים האלה אבדו. חיבור שכותרתו "על שמות מקומות בכתבי הקודש", רשימה אלפבתית של שמות מקומות, עדיין קיימת, והיא שימושית ביותר בזיהוי של מקומות עתיקים בארץ ישראל וסביבתה. עוד קיימים כמה נאומים, לדוגמה נאום שנשא בהקדשת הכנסייה בצור, ונאום ביום השנה השלושים למלוכת קונסטנטינוס. ממכתבי אוסביוס קיימים רק כמה פרגמנטים.
[עריכה] הערכה של אוסביוס
[עריכה] הדוקטרינה שלו
מנקודת מבט דוגמטית, אוסוביוס נתלה לחלוטין באוריגן. כמו אוריגן, הוא התחיל מהמחשבה הבסיסית של השלטון המוחלט (מונרכיה) של האל. האל הוא הסיבה לכל היצורים. אך הוא אינו רק סיבה; בו כלול כל דבר טוב, הוא מקורו של כל החיים, והוא המקור לכל תכונה טובה. הוא האל הגבוה ביותר, וישו הוא שני לו. האל שלח את ישו אל העולם כדי שהוא יוכל להשתתף בברכה של מהות האל. ישו הוא היצור היחיד שהוא כולו טוב, הוא דמותו של האל והוא קרן אור היוצאת מהנצח; אך הדימוי של קרן האור מוגבל כל כך על ידי אוסוביוס, כך שהקיום העצמי של ישו מודגש ביותר.
לאוסוביוס היה כל כך חשוב להדגיש את ההבדלים בין הישויות של השילוש, ולהראות שישו הוא שני לאל, מכיוון שהוא ראה כל גישה אחרת כפולותיאיזם הוא סבליאניזם. ישו הוא יצור של האל שכל יצירתו, עבור אוסוביוס, ארעה לפני הזמן. ישו הוא איבר של האל, יוצר החיים, העקרון של התגלות של האל, ובו המוחלטות של האל מומלכת על העולם. הלוגוס האלוהי הזה הגשים עצמו בגוף אנושי ללא שהשתנה על ידי כך ממהותו. אוסוביוס הסביר את היחס של רוח הקודש בתוך השילוש בדומה לזה של הבן לאב. כל הדוקטרינה הזו אינה מקורית של אוסוביוס, ואת כולה ניתן למצוא אצל מורו אוריגן. חוסר המקוריות של מחשבתו מראה עצמה בכך שהוא מעולם לא ניסה לסדר את מחשבתו במערכת מסודרת.
[עריכה] מעלותיו ומגבלותיו
המגבלות של אוסוביוס קשורות באופן הדוק למעלותיו. הוא נחשב, ובצדק, כאדם מלומד ביותר בתקופתו. רשימה של המקורות שבה הוא השתמש להיסטוריה הכנסייתי שלו תמחיש את כמות העבודה שהוא היה צריך להשקיע בכדי לעבור על כמות חומר גדולה כל כך. אולם אי אפשר להשוות את הלמדנות של אוסוביוס לזו של אוריגן. ייחודו של אוריגן במקוריותו ויצירתיותו, ואילו אוסוביוס – מסכם ומארגן. אך אוסוביוס היה גם זהיר מאד. אדם כמוהו היה חשוב ביותר בתקופה שבה האומות הברבריות החלו לפלוש לכנסייה במספרים גדולים, ובבתקופה שלאחריו אף אחד לא התעלה עליו בלמדנותו. היסטוריונים של הכנסייה יכלו לחקות אותו, אך לא להחליף אותו.

