בבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חורבות בבל המשוחזרות
הגדל
חורבות בבל המשוחזרות

בבל הוא שמה המקראי של עיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ-110 קילומטר מדרום לבגדאד). מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. בבל הייתה ממלכה שכנה לממלכת אשור. עיר בירתה נקראה גם כן בבל.

תוכן עניינים

[עריכה] שמה של העיר ושפתה

שפת העיר הייתה ניב של אכדית, (שפה שמית), ובה נקראה העיר בַּאבִּילוּ. הפירוש שנתנו תושבי העיר לשמה של העיר הוא "בַּאב-אִלוּ", "שער האל". החוקרים אינם בטוחים שזהו אמנם המקור לשם העיר, וייתכן שמדובר באטימולוגיה עממית שמטרתה הייתה לפאר את העיר. ידועה גרסה של השם בשפה השומרית (שאינה שפה שמית) - "קַאדִינְגִירה", שגם משמעותה "שער האל".

[עריכה] היסטוריה

האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בטבלת חימר מתוארכת מתקופת מלכותו של סרגון מאכד (2400 לפנה"ס), שעשה אותה לבירה של האימפריה שלו. לאחר זמן, הכוח והאוכלוסייה של העיר ירדו. במשך מאות שנים היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת, עד שהיא נעשתה לבירה של האימפריה של חמורבי (1800 לפנה"ס). מזמן זה והלאה היא המשיכה להיות הבירה של בבל.

העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים. בבל גדלה בשטח ובעושר, אך לאחר זמן היא נעשתה לנתינה לאשור. היא התמרדה כנגד השלטון האשורי תחת מושזיב-מרדוק ושוב תחת שמש-שום-אוקין, אך סנחריב ואשורבניפל צרו עליה וכבשו אותה שוב.

בזמן מלוכתו של סנחריב, בבל הייתה במצב מתמיד של מרד, שדוכא רק על ידי ההריסה המוחלטת של העיר. ב-689 לפנה"ס, חומותיה, מקדשיה וארמונותיה הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראכטו, תעלה שגבלה בבבל המוקדמת מדרום. מעשה זה היכה בהלם את התודעה הדתית של מסופוטמיה כולה; המרד של סנחריב הוסבר כתוצאה ממעשה זה, ויורשו אסרחדון מיהר לבנות מחדש את העיר העתיקה, לקבל שם את כתרו ולעשות אותה למקום מושבו לחלק מהשנה. עם מותו, בבל הועברה לבנו הבכור שמש-שום-אוקין, שמאוחר יותר התמרד כנגד אחיו, אשורבניפל האשורי.

שוב, בבל הייתה במצור של האשורים והורעבה עד לכניעתה. אשורבניפל טיהר את העיר וחגג "טקס פיוס", אך הוא לא ניסה "לקחת את ידיו" של בל, אל העיר העיקרי. הבבלים ראו את נפילתה של האימפריה האשורית כדוגמה נוספת לנקמה אלוהית.

עם נפילתה של נינוה (612 לפנה"ס), בבל העבירה מעליה את העול האשורי ונעשתה לבירה של האימפריה הבבלית המתרחבת.

עם השבתה של העצמאות הבבלית תחת נבופולסר הוחלה תקופה חדשה של פעילות אדריכלית, ובנו נבוכדנאצר השני עשה את בבל לאחת מנפלאות העולם העתיק. בבל של תקופה זו היא בבל של התנ"ך ושל הנביאים (בעיקר ישעיה, ירמיה ויחזקאל), ונבוכדנצאר הוא שהחריב את יהודה ואת בית המקדש הראשון והגלה הרבה מתושבי יהודה לבבל ולערים סביב לה (586 לפנה"ס).

[עריכה] בבל תחת נבוכדנצאר

תחת מלכותו של נבוכדנצאר (605-562 לפנה"ס), בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. נבוכדנצאר ציווה על בנייה מחדש של השטחים האימפריאליים, כולל בניה מחדש של האטמננקי ובניה של שער אישתר, אחד משמונה שהקיפו את בבל. שער אישתר שרד עד היום במוזיאון הפרגמון בברלין. לנבוכדנצאר גם מיוחסת הבניה של הגנים התלויים בבבל (אחת מנפלאות העולם העתיק), שמקובל כי הוא בנה עבור אשתו אמיטיס, שהתגעגעה להרי פרס, מולדתה. אם אכן גינות אלה היו קיימות הוא נושא למחלוקת: אף שייתכן שחפירות של הארכיאולוג הגרמני רוברט קולדוויי גילו את יסודותיהן, היסטוריונים רבים חולקים על המיקום של הגנים, ויש שחושבים כי היה בלבול עם הגנים של בנינוה.

[עריכה] בבל תחת הפרסים

לאחר שעברה תלאות שונות, העיר נכבשה ב-538 לפנה"ס על ידי כורש מלך פרס, שהכריז כי היהודים יכולים לשוב לארצם (הכרזה זו מובאת בשלושת הפסוקים האחרונים בספר דברי הימים ב' ובתחילת ספר עזרא). תחת כורש ויורשו דריווש הראשון, בבל נעשתה למרכז של לימוד והתקדמות מדעית. מלומדים בבלים שרטטו מפות כוכבים והניחו את היסודות לאסטרונומיה ולמתמטיקה המודרניות, אך תחת שלטונו של דריווש השלישי, בבל החלה להידרדר.

[עריכה] כיבוש על ידי אלכסנדר הגדול

ב-331 לפנה"ס, המלך הפרסי דריווש השלישי נוצח על ידי כוחותיו של אלכסנדר הגדול בקרב גאוגמלה, ובאוקטובר בבל נכבשה. בן העיר שמספר על הכיבוש, אומר כי אלכסנדר פקד על חייליו שלא להיכנס לבתי התושבים.

תחת אלכסנדר, בבל שוב פרחה כמרכז למידה וסחר, אך לאחר מותו המסתורי של אלכסנדר ב-323 לפנה"ס בארמון נבוכדנצאר, האימפריה שלו חולקה שוב בין הגנרלים שלו ועשורים של לחימה החלו, כשבבל שוב במרכזם.

המהומה התמידית רוקנה את בבל מתושביה. טבלת חימר המתוארכת ל-275 לפנה"ס קובעת, כי תושבי בבל הוגלו לסלוסיה, שם נבנו ארמון ומקדש להם ניתן השם העתיק א-סאגילה. עם האירוע הזה, בבל למעשה הגיעה לסוף דרכה, אם כי גם לאחר מאה שנה קרבנות עדיין הוקרבו במקדש העתיק שלה. עד 141 לפנה"ס, כאשר האימפריה הפרתית כבשה את האזור, בבל הייתה כבר אלמונית לחלוטין.

[עריכה] הארכיאולוגיה בבבל

הידע ההיסטורי על הטופוגרפיה של בבל לקוח מהמחברים הקלאסיים, מהכתובות של נבוכדנצאר ומחפירות שהחלו ב-1899. הטופוגרפיה היא ללא ספק זו של נבוכדנצאר, שכן בבל העתיקה יותר הושמדה על ידי סנחריב ונותרו ממנה רק שרידים מעטים.

רוב השרידים הקיימים נמצאים על הגדה המזרחית של החידקל, כשהעיקריים הם בשלוש תלים עצומים: בביל בצפון, הקסר או "הארמון" (הידוע גם כמוג'ליבה) במרכז ו"אמרן איבן אל" בדרום. מערבית מהחידקל נמצאים שרידים נוספים. אנו לומדים מהרודוטוס וקיטיאס כי העיר נבנתה על שני צדי החידקל בצורה של ריבוע, והייתה מוקפת בשתי חומות גבוהות שלהם קיטיאס מוסיף חומה שלישית. קיטיאס אומר כי החומה החיצונית הייתה באורך של 68 קילומטר, ואילו לפי הרודוטוס היא הייתה באורך 90 קילומטר, ולפי זה השטח הכלול בה היה כ-520 קילומטר רבוע. אפילו לפי הערכתו של קיטיאס, שטח העיר יגיע ל-260 קילומטר רבועים. לפי הרודוטוס, עובי החומות היה 24 מטר.

סדאם חוסיין הציב ציור עצום של עצמו ושל נבוכדנצאר בכניסה להריסות העיר. הוא גם בנה מחדש חלק מהשרידים, לחרדתם של הארכיאולוגים, והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצאר. כתובת מצויה אומרת, "דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצאר, לתפארת עיראק". רעיון זה דומה לזיגוראט באור, שם כל לבנה מוחתמת בכתובת, "אור-נאמו, מלך אור, שבנה את המקדש לנאנה". הלבנים נעשו לפריט אספנות מבוקש לאחר נפילתו של סדאם, וכעת מחזירים את השרידים למצבם המקורי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] ראו גם