מיסה בסי מינור (באך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המיסה בסי מינור של באך (Mass in B minor (Bach (מס' 232 ברשימת יצירות באך) היא יצירה של יוהן סבסטיאן באך לטקסט הלטיני של המיסה. חלקים מן המיסה בסי מינור נכתבו כבר בשנת 1724, אך היצירה השלמה חוברה לצורתה הנוכחית בשנת 1749, ממש לפני מות המלחין בשנת 1750.

[עריכה] רקע והקשר למיסה בסי מינור

מעניין שבאך לא נתן כותרת ליצירה; תחת זאת, ניתן לארבעת חלקי המיסה הלטינית דף כותרת משלהם - קיריה, גלוריה, סימבולום ניקנום (הידוע גם בשם קרדו) וסנקטוס, הוזאנה בנדיקטוס ואגנוס דאי, והם נצררו פשוט בחבילה אחת. למעשה, החלקים השונים דורשים מספרים שונים וסידורי מבצעים שונים, ומכאן עולה ההנחה, שבאך לא ציפה שהיצירה תבוצע בשלמותה. מצד שני, החלקים בכתב היד ממוספרים מ-1 עד 4, ונוסחת הסיום הרגילה של באך (S.D.G. - סולה דאו גלוריה) נמצאת רק בסוף ה"דונה נוביס פאצ'ם". בכל אופן, המיסה מציגה חוויה מוזיקלית עזה ומאוחדת. מפאת אורכה - קרוב לשעתיים של מוזיקה - לא בוצעה מעולם כחלק מן הליטורגיה הכנסייתית. הביצוע הראשון התקיים כנראה לאחר מות באך, כשבנו, קרל פיליפ עמנואל באך ביצע את פרק ה"גלוריה" (אבל לא את כל המיסה) בברלין. ביצועים בקנה מידה גדול של כל המיסה בסי מינור לא עלו על הבימה עד המאה ה-19, והראשון בהם היה בשנת 1859.

יש המקשים מדוע ראה באך, הלותרני, לנכון להשקיע מאמץ כזה ביצירת מיסה לטינית בסדר גודל כזה. אחרי הכול, המיסה הלטינית היא חלק מן הליטורגיה המסורתית של הכנסייה הקתולית הרומית, והרשומות ההיסטוריות אינן מראות כל רמז למישהו שהזמין את היצירה, כך שלא נותר לנו אלא להניח שבאך חיבר את המיסה הזו מסיבות אישיות - מעשה יוצא דופן מבחינתו של באך, בהתחשב במנהגו הרגיל לחבר יצירות דתיות רק למטרת ביצוע מוגדר. ואולם, הלותרנים של המאה ה-18 הרבו להשתמש במיסה הלטינית כחלק מן הליטורגיה שלהם, בייחוד בפרקי ה"קיריה" וה"גלוריה", שכל העדה שרה, מן הסתם, והמיסה הלטינית הייתה כמעט אוניברסלית כצורה של מוזיקה כנסייתית.

באך חיבר את מה שיהיה בהמשך ל"גלוריה" של המיסה בסי מינור ליום חג המולד, 1724 והוסיף ב-1731 פרק "קיריה", כדי שיוכל להציג מיסה מקוצרת (קיריה וגלוריה, מס' 232a ברשימת יצירות באך) לנסיך הבוחר של סקסוניה ומלך פולין, אוגוסטוס השלישי, כחלק מבקשה להוסיף את התואר "מלחין חצר של הנסיך הבוחר מסקסוניה" לשמו. צעד פוליטי זה היה אמור לחזק, כך קיוה, את מעמדו בלייפציג, שם ניהל מאבקים פוליטיים קלי-ערך עם מועצת העיר. הפרטיטורה נשארה מונחת על המדף אצל באך ואצל הנסיך הבוחר בלא שתבוצע עד 1737, כאשר חזר באך לפקוד אותה. הוא החל להכניס בה שינויים קלים ב"קיריה" וב"גלוריה" והוסיף את ה"קרדו" ואת ה"סנקטוס" במהלך השנתיים הבאות.

בשנות ה-30 של המאה ה-18, כאשר השתעשע אולי ברעיון להרחיב את מיסת הקיריה-גלוריה הראשונית, עיין באך ב"מיסה סינה נומינה" של פלסטרינה, שאותה העתיק אחר כך בשינויים ותיקונים, וב"מיסה סאפיינטייה" של אנטוניו לוטי. יצירות אחרות שהייתה להן השפעה ישירה על המיסה בסי מינור הן "מיסה ללא שם" בפה מז'ור מאת ג'ובאני באטיסטה באסאני, שלה הוסיף באך מוזיקה ל"קרדו אין אונום דאום" (1081 ברשימת יצירות באך) ומגניפיקט של אנטוניו קאלדארי, שהקטע "סוסקפיט איזראל" מתוכו מהווה בסיס לאטיוד הקונטרפונקטי, 1082 ברשימת יצירות באך. יש לציין כי היצירה הכוראלית היחידה האחרת בת חמישה פרקים של באך היא המגניפיקט שלו ברה מז'ור.

אף כי רק מעטים מן הקטעים ביצירה ניתנים לזיהוי מובהק כממוחזרים ממוזיקה קודמת, חוקרים אחדים, כמו יהושע ריבקין, סבורים שרוב המוזיקה ממוחזרת (בעיקר לאור ראיות בכתב היד ומודלים של קומפוזיציה). החריגים היחידים מכלל זה הם ארבע התיבות הראשונות של ה"קיריה" הראשון וקטע ה"קונפיטיאור" של ה"קרדו", המכילים שניהם מחיקות ותיקונים על כתב היד. פרטים על פרקי החיקוי ומקורותיהם מפורטים ברשימת הפרקים.

[עריכה] מבנה היצירה

  • 1. קיריה
קיריה אלייסון (ראשון)

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-סי מינור, אדאג'יו, לארגו ב- 4/4.

כריסטה אלייסון

+ דואט (סופרן 1 ו-2) ב-רה מז'ור בליווי כינורות, אנדנטה ב-4/4

קיריה אלייסון (שני)

+ מקהלה בת 4 קולות (סופרן, אלט, טנור, בס) ב-פה# מינור, אלגרו מודראטו ב-2/2, "אלה-ברווה".

  • 2. גלוריה
גלוריה אין אקסקלסיס

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, באס) ב-רה מז'ור, ויואצ'ה ב-3/8. המוזיקה שימשה כמקהלת הפתיחה בקנטטה 191 ברשימת יצירות באך.

אט אין טרה פאקס

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-רה מז'ור, אנדנטה ב-4/4. גם במיקרה זה נעשה שימוש במוזיקה כמקהלת הפתיחה של מס' 191 ברשימת יצירות באך.

לאודנום טה

+ אריה (סופרן 2) ב-לה מז'ור בליווי כינור, אנדנטה ב-4/4

גראטיאס אגימוס טיבי

+ מקהלה בת 4 קולות (סופרן, אלט, טנור, בס) ב-רה מז'ור, אלגרו מודראטו אלה ברווה. המוזיקה היא עיבוד מחדש של הפרק השני של ראטווקסל קנטטה, מס' 29 ברשימת יצירות באך.

דומינה דאוס

+ דואט (סופרן 2, טנור) ב-סול מז'ור, אנדנטה ב-4/4. המוזיקה מופיעה בדואט מתוך קנטטה 191.

קווי טוליס פקאטה מונדי

+ מקהלה בת 4 קולות (סופרן 2, אלט, טנור, בס) ב-סי מינור, לנטו ב-3/4. המקהלה היא עיבוד מחדש של המחצית הראשונה של קנטטה 46 ברשימת יצירות באך.

קווי סדס אד דקסטרם פאטריס

+ אריה (אלט) ב-סי מינור בליווי אבוב ד'אמורה, אנדנטה קומודו, ב-6/8

קווניאם טו סולוס סנקטוס

+ אריה (בס) ב-רה מז'ור בליווי קרן יער, אנדנטה לנטו, ב-3/4

קום סנקטו ספיריטו

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-רה מז'ור, ויואצ'ה ב-3/4. המוזיקה מופיעה במקהלת הסיום של 191 ברשימת יצירות באך.

  • 3. סימבולום ניקנום, או קרדו
קרדו אין אונום דאום

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) בלה מיקסולידי, מודראטו אלה ברווה

פאטרם אומניפוטנטם

+ מקהלה בת 4 קולות (סופרו, אלט, טנור, בס) ב-רה מז'ור, אלגרו אלה ברווה. המוזיקה היא עיבוד מחדש של מקהלת הפתיחה של קנטטה 171 ברשימת יצירות באך.

אט אין אונום דומינום

+ דואט (סופרן 1, אלט) ב-סול מז'ור, אנדנטה ב-4/4

אט אין קארנאטוס אסט

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-סי מינור, אנדנטה מאסטוזו, ב-3/4

קרוציפיקסוס

+ מקהלה בת 4 קולות (סופרן 2, אלט, טנור, בס) ב-מי מינור, גראווה, ב-3/2. המוזיקה עובדה מחדש ממקהלת הפתיחה של קנטטה מס' 12 ברשימת יצירות באך.

אט רזורקסיט

+ מקהלה בת 5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-רה מז'ור, אלגרו ב-3/4

אט אין ספיריטום סנקטום

+ אריה (בס) ב-לה מז'ור בליווי אבוב ד'אמורה, אנדנטינו ב-6/8

קונפיטיאור

+ מקהלה ב-5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-פה# מינור, מודראטו, אדג'יו אלה ברווה

אט אקספקטו

+ מקהלה ב-5 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט, טנור, בס) ב-רה מז'ור, ויואצ'ה אד אלגרו אלה ברווה. המוזיקה היא עיבוד מחדש של הפרק השני (מקהלה) מתוך רטווקסלר קנטטה, 120 ברשימת יצירות באך

  • 4. סנקטוס, הוזאנה, בנדיקטוס ואגנוס דאי
סנקטוס

+ מקהלה בת 6 קולות (סופרן 1 ו-2, אלט 1 ו-2, טנור, בס) ב-רה מז'ור, לארגו ב-4/4, ויואצ'ה ב-3/8. לקוח מיצירה מוקדמת שאבדה, ל-3 סופרנים ואלט משנת 1724.

הוזאנה

+ מקהלה בת 8 קולות (כפולה - סופרן 1 ו-2, אלט 1 ו-2, טנור 1 ו-2, בס 1 ו-2) ב-רה מז'ור, אלגרו ב-3/8. עיבוד מחדש של מקהלת הפתיחה של מס' 215 ברשימת יצירות באך - אם כי יתכן, ששתי היצירות מסתמכות בעצמן על מודל משותף אבוד.

בנדיקטוס

+ אריה לטנור ב-סי מינור בליווי חליל, אנדנטה ב-3/4

הוזאנה (דה קאפו)

+ מקהלה בת 8 קולות (כפולה) ב-רה מז'ור, אלגרו ב-3/8

אגנוס דאי

+ אריה לאלט ב-סול מינור בליווי כינור, אדג'יו ב-4/4. לקוחה מאריה של קנטטת כלולות אבודה (1725), שבאך השתמש בה שוב גם באריה לאלט של אורטוריית העלייה השמיימה (11 ברשימת יצירות באך), אבל הואיל ושתי הגרסאות ששרדו שונות במידה ניכרת זו מזו, סבורים שהן חולקות מודל משותף.

דונה נוביס פאקם

+ מקהלה ב-4 קולות ב-רה מז'ור, מודראטו אלה ברווה. המוזיקה זהה לזו של גראטיאס אגימוס טיבי מתוך הגלוריה.

  • הערה: הסימון C של באך במפתח בא לציין 4/4 בכיתוב המודרני, ו-C חצוי בקו אנכי מסמן את ה-2/2 בכיתוב המודרני. תיווי זה היה מקובל בתקופת באך.