אלכסנדר פן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר פן (1906 - אפריל 1972), משורר ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
אלכסנדר פן נולד בשנת 1906, בניז'ני-קולימסק שבערבות השלג שלחוף ים הקרח הצפוני, לאב יהודי, מצאצאי הרבי שניאור זלמן מלאדי, ולאם שבדית, לא יהודיה. אמו נפטרה זמן מה לאחר לידתו, והוא גודל על ידי סבו, שהיה צייד דובים. בהיותו בן עשר נהרג הסב במסע ציד, ואלכסנדר הצעיר הלך ברגל במשך שנים אחדות לעבר מוסקבה, שבה התגורר אביו. לאחר הגיעו לבית אביו גויר (שהרי לא היה יהודי על-פי ההלכה). יש הטוענים שבביוגרפיה זו יש מן הבדיון.
בשנת 1920 התחיל לכתוב שירים ברוסית, והתפרסם שירו הראשון, "בן ההפקר". הוא התיידד עם כמה ממשוררי "הדור החדש" ברוסיה: ולדימיר מאיקובסקי, בוריס פסטרנק וסרגיי יסנין (לימים תירגם משיריהם לעברית). למד ראינוע (קולנוע אילם) במוסקבה.
ב-1927 עלה ארצה. בעת עלייתו לא ידע עברית. התגורר בתל אביב, עבד בפרדסי רחובות ובבניין, וכן היה מאמן אגרוף. תוך שנים מעטות החל לכתוב בשפה העברית. ב-1929 החל לפרסם שירים בעברית, בעידודם של ביאליק ושלונסקי. שיריו התפרסמו בעיתונים "דבר", "במפנה" ובכתבי העת "כתובים", "עתים", "טורים", "אורלוגין" ו"מאזניים". בעיתון "קול העם" היה לפן טור קבוע שנקרא "י.ח" שפירושו "יישר חוח (קוץ)!" שהיה טור פוליטי-חברתי-עוקצני.
בשנים 1931 - 1932 פרסם ב"דבר" פזמונים פוליטיים-אקטואליים בשם העט "תנו רבנן". טור זה קדם לטורו הנודע של נתן אלתרמן, "הטור השביעי".
בשנת 1935 אלכסנדר פן כתב השירים לסרט הראשון דובר עברית בשם "זאת היא הארץ", של הבמאי ברוך אגדתי, שתיאר את המפעל הציוני.
הקים יחד עם נתן אקסלרוד את בית הספר הראשון בארץ לאמנות הראינוע.
פן היה קומוניסט אדוק ולוחמני, נהל את המדור הספרותי בעיתון הקומוניסטי הישראלי "קול העם", ואף היה חבר במק"י. בעקבות דעותיו הפוליטיות הוחרם פן על ידי הממסד ושירתו לא פורסמה במשך כ-20 שנים, כמו כן לא היה חבר באגודת הסופרים העבריים.
במלאת לפן חמישים שנה אמר עליו אלתרמן:
- לולא היה משתייך משורר זה למחנה בו הוא עומד, הרי, ללא ספק, היה חגו מקיף את כל החוגים הציבוריים והיה הופך לחגה של השירה העברית החדשה. שירתו היא זרם בפני עצמו בספרות העברית, והביקורת הישראלית עוד תצטרך לתת דעתה ולחקור ביתר עמקות ופירוט את הזרם הזה שיסודו - מרד.
מרדנותו של פן באה לידי ביטוי לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא גם כלפי מפלגתו. בשנת 1965 סירב "קול העם" לפרסם שיר שכתב פן בגנות הצהרתם האנטי-ישראלית של אולבריכט ונאצר (השיר הופץ בסופו של דבר בהעתקים פרטיזניים).
פן נחשב לאחד מראשוני הבוהמה התל אביבית. הוא אהב לשבת בבתי קפה ולשתות יין, ונחשב לגבר יפה, אוהב נשים ואהוב עליהן. פן היה נשוי פעמיים, ואב לשלוש בנות משלוש נשים שונות. מאשתו הראשונה, בלה, נולדה בתו זרובבלה. בעקבות רומן שניהל עם שחקנית התיאטרון המפורסמת חנה רובינא, נולדה הזמרת אילנה רובינא. בתו השלישית, סינילגה (שלגייה ברוסית), נולדה מאשתו רחל, שאותה פגש לראשונה בעת שבא לבקר את חנה רובינא בחדר הלידה, ולה נותר נשוי עד סוף ימיו.
פן היה חולה סוכרת, ובשנים האחרונות לחייו החריפה מחלתו, והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו, ולאחר מכן קטעו אף את רגלו השנייה. במוצאי יום העצמאות של שנת 1972 נפטר. על קברו נכתבו המלים "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי", מתוך שירו "אדמה, אדמתי", שנכתב בעקבות רציחתו של השומר אלכסנדר זייד, והולחן על ידי מרדכי זעירא.
מסכת חייו הדרמטית הונצחה בסרט "היה או לא היה" (ישראל, 2002), בהשתתפות צק ברקמן ויבגניה דודינה.
[עריכה] שירתו
פן כתב שירים ליריים וגם שירים אידיאולוגיים פוליטיים. בשיריו משתלבים היטב עוצמה דרמטית, יופי פראי ואיכות לירית. במהלך חייו פרסם רק שלושה ספרי שירה, ששניים מהם מכילים פואמות ארוכות.
רק בשנת 1956, 26 שנה לאחר שפרסם את שירו הראשון בעברית, יצא לאור מבחר ראשון משיריו, בשם לאורך הדרך, בהוצאת הספרים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בהקדמה לספר זה כתב פן:
- במבחר יצירותי זה אינני פוסח אף על סוג אחד מכלל סוגי השירה שטיפחתים בשירה העברית. בצורה רטרוספקטיבית הריני מפגין לעין הקורא סדרת שירים למן הליריקה האישית ביותר עד להתגלמותה בליריקה סוציאלית-חברתית.
בשנת 1965 יצא לאור בברית המועצות, ברוסית, קובץ שיריו הלב בדרך. אחדים מהשירים תורגמו על ידי פן עצמו.
היה או לא היה, שנערך בידי יוסי גמזו, יצא לאור בהוצאת צ'ריקובר בשנת 1972, יומיים לאחר מותו של פן. בנוסף לשירים כולל הספר שני פרקים מהרומן האוטוביוגרפי סאנ'קה ז'יד, שבו מתאר פן את המסע הרגלי שערך בנעוריו, מבית סבו לבית אביו. בהקדמה לקובץ זה כתב גמזו:
- אפשר שלא מקרי - אף כי, ודאי, פטאלי - היה הפסדנו אנו, אוהבי־השיר, שאינם נמנים על קוראי הבמות בהן נדפסה שירתו של פן, ושלא זכינו לקראו באותן במות, שלהן הורגלנו. עוול זה - יותר משהוא עוול שחטאוּ למשורר ממונים־מטעם, נעדרי־טעם, במימסדנו הספרותי - הריהו עוול לשוחר השירה העברית, הרשאי לשאול עתה, כלמראה מכּר ותיק: היה או לא היה? והיכן הסתתר כל העת?
בשנת 1977 יצא לאור, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", מבחר שירים נוסף, בשם רחוב העצב החד-סטרי. מבחר משיריו, בשם לילות בלי גג, שנערך בידי עוזי שביט, יצא בשנת 1985, אף הוא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". כל כתביו המקובצים יצאו עתה לאור, 2005, השירים, בשני כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט.
רבים משיריו של פן הולחנו, ביניהם "וידוי" (המוכר במשפט "אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת") (שהלחין סשה ארגוב וביצעה לראשונה צילה דגן וכיום מוכר בביצועה של יהודית רביץ), "היה או לא היה" (שהלחין מרדכי זעירא) ו"לא אני הוא האיש" (שהלחין וביצע צביקה פיק). אלכסנדר פן הלחין מספר שירים בעצמו, בהם "סורו מני", שבוצע במקור על ידי "צלילי הכרם" ומאוחר יותר על ידי גידי גוב.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלכסנדר פן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- שירי אלכסנדר פן אוסף מאתר 'נוסטלגיה עברית'
- אלכסנדר פן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- לזכרו של אלכסנדר פן
- כך יהיה אות באות
- יצחק לאור, עשיית צדק עם משורר, בעיתון הארץ
- היה או לא היה
- מה עבר על פן


