אראגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בקהילה אוטונומית בספרד; לערך העוסק בספר, ראו אראגון (ספר).
הקהילה האוטונומית של אראגון
Comunidad Autónoma de Aragón
דגל אראגון סמל אראגון
(לפרטים נוספים) (לפרטים נוספים)
מיקום אראגון
שפה רשמית ספרדית (קסטיליאנית)
עיר בירה סרגוסה
נשיא מרסלינו איגלסיאס ריקו
הכרזת אוטונומיה 16 באוגוסט 1982
שטח
- סה"כ
- % משטח ספרד
במקום ה-4 בספרד
47,719 קמ"ר
9.4%
אוכלוסייה
- סה"כ (2003)
- % מהאוכלוסייה
- צפיפות
במקום ה-11 בספרד
1,217,514
2.9% מאוכלוסיית ספרד
25.51 אנשים לקמ"ר
סימול גאוגרפי AR
אתר אינטרנט רשמי http://www.aragob.es/

אראגוןספרדית ואראגונית: Aragón, בקטלנית: Aragó) היא קהילה אוטונומית בצפון-מזרח ספרד. היא גובלת בצפון בצרפת, במזרח בקטלוניה, בדרום בולנסיה ובמערב בקסטיליה-לה מנצ'ה, קסטיליה ולאון, לה ריוחה ונברה. היא הקהילה האוטונומית הרביעית בגודלה בספרד, עם שטח של 47,719 קמ"ר.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] לפני השלטון הנוצרי

עמק האברו היה מיושב עוד בתקופה הפליאוליתית. בתקופה הניאוליתית היו בו כפרים של התרבות הקלטיברית; נמצאו מטבעות מתקופה זו ועדויות לחקלאות מפותחת.

לאזור לא נודעה חשיבות רבה בתקופה הרומית. האוכלוסייה המועטה התרכזה בשלושה יישובים:Cesar Augusta (סרגוסה של היום), Osca (ווסקה) ו-Bilbilis Augusta (קלייטוד).

בשליש הראשון של המאה ה-8 האזור נפל לידי המוסלמים ללא התנגדות. המוסלמים כיבדו את מנהגיהם של המקומיים ואת דתם. עם התפוררותה של חליפות קורדובה נוצרו באזור ממלכות טאיפה; החשובה מביניהן הייתה זו של סרגוסה.

[עריכה] ממלכת אראגון

ערך מורחב – ממלכת אראגון

אזור הפירנאים לא נכבש לגמרי בידי המוסלמים, ובמאה ה-8 הפרנקים נכנסו לחלל שהותירו המוסלמים. מרכזם היה בעיר חאקה (Jaca) באזור נהר אראגון, שעל שמו נקראה הרוזנות שהקימו. בשנת 925 סופחה רוזנות אראגון לממלכת נברה. כשמת סנצ'ו השלישי מלך נברה בשנת 1063 הוקמה ממלכת אראגון כישות עצמאית. במאה השנים הראשונות לקיום ממלכה ריכזו מלכי אראגון את מאמציהם בגירוש המוסלמים מספרד.

ממלכת אראגון התאחדה עם רוזנות ברצלונה בשנת 1169, כאשר עלה לשלטון אלפונסו השני, שהיה נשוי לבתו של רוזן ברצלונה. בתקופה זו הושלמה הרקונקיסטה (הכיבוש הנוצרי) של חבל אראגון. מלכי אראגון לא הסתפקו בכך, והמשיכו לכבוש שטחים מוסלמיים בספרד, ולפתח את כוחם הפוליטי והמסחרי באגן ים התיכון. בשיאה כללה האימפריה שבנו את סיציליה, סרדיניה, קורסיקה, האיים הבלאריים ונפולי (וכן בתקופה מסוימת את דוכסות אתונה), בנוסף לשטחים בספרד ובצרפת. למרות שמה, מרכזה של האימפריה היה דווקא בקטלוניה העשירה, ולא באראגון גופא, שנשארה ענייה ונחשלת.

[עריכה] מאז איחוד ספרד

בתחילת המאה ה-16, עם נישואיהם של פרננדו השני מאראגון ואיסבלה מקסטיליה, הגיע למעשה סופה של ממלכת אראגון כישות עצמאית. מידת האוטונומיה של האזור השתנתה ממלך למלך. בשנת 1591 ניסו אצילי האזור למרוד בפליפה השני, אך המרד נכשל והאוטונומיה צומצמה. בעקבות מלחמות הירושה הספרדית בתחילת המאה ה-18 בוטלה לחלוטין האוטונומיה של אראגון.

המאה ה-18 הייתה תקופה של צמיחה כלכלית וגידול באוכלוסייה. צמיחה זו התרכזה בחקלאות בלבד, על אף המהפכה התעשייתית. עובדה זו גרמה להדלדלות כלכלית הדרגתית, ובראשית המאה ה-20 אראגון הייתה שרויה בפיגור כלכלי ומגמת ההגירה השלילית הלכה והתגברה. מצב זה הוביל להקמתן של קבוצות אנרכיסטיות, שבאו לידי ביטוי בתקופת מלחמת האזרחים.

[עריכה] גאוגרפיה

מבחינה טופוגרפית אראגון מתחלקת לשלושה: החלק המרכזי של רכס הפירנאים בצפון, מישור האברו במרכז, והרי הסיסטמה איבריקו בדרום.

הפירנאים של אראגון הם הגבוהים ביותר ברכס, ובכלל זה אנטו (Aneto), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הפירנאים, בגובה 3,404 מטר.

האקלים נגזר מהמבנה הטופוגרפי: באזור הפירנאי יש אקלים הררי קר והרבה משקעים (בין 1000 ל-2000 מ"מ), בעמק אקלים ים תיכוני-יבשתי (בסביבות 24 מעלות בקיץ ו-6 מעלות בחורף), ובהרים הדרומיים שוב קריר יותר.

[עריכה] דמוגרפיה

באראגון יש כ-1,220,000 תושבים. צפיפות האוכלוסייה היא במקום לפני האחרון בספרד: 25 תושבים לקמ"ר, לעומת 79 בכל ספרד. רוב האוכלוסייה מתרכזת בעמק האברו, ובעיקר בסרגוסה. אזורי ההרים כמעט ריקים, ובזמן האחרון גם מעט הכפרים ששכנו שם הולכים וננטשים. המהגרים מהכפרים מגיעים בעיקר לעיר סרגוסה או לקטלוניה וולנסיה הסמוכות.

אראגון מתחלקת לשלוש פרובינציות: סרגוסה, טרואל (Teruel) ו-ווסקה (Huesca). בפרובינציית סרגוסה שוכנים 80% מתושבי אראגון, מתוכם 640,000 תושבים (יותר מ-50%) בעיר סרגוסה עצמה. הפרובינציות הנוספות דלילות ויש בהן מגמה של הגירה. הערים המרכזיות בהן קטנות: בווסקה יש כ-48,000 תושבים ובטרואל 32,000. מבין הערים האחרות ראויה לציון קלטיוד (Calatayud) בעלת ההיסטוריה הארוכה, שבה כ-20,000 תושבים.

[עריכה] תרבות

[עריכה] שפות

השפה הרשמית היחידה באראגון היא הספרדית. בניב האראגוני של הספרדית משולבים אלמנטים מהשפה האראגונית (שדובריה מכנים Fabla).

השפה האראגונית עצמה עדיין מדוברת בפרובינציית ווסקה, וגם בכפרים אחדים ביתר הפרובינציות.

ברצועה המזרחית של אראגון (La Franja de Aragón) יותר מ-90% מהאוכלוסייה דוברת קטלנית (זה האחוז הגבוה ביותר מבין כל האזורים שבהם מדוברת השפה). מאבקם של תושבי הרצועה להפוך את הקטלנית לשפה רשמית לא נשאו פרי עד כה.

[עריכה] ילידי אראגון בולטים