בזלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמודי בזלת בפארק ילוסטון
הגדל
עמודי בזלת בפארק ילוסטון

בזלת היא סלע יסוד בסיסי ממוצא מאגמתי הנוצרת מהתקררות מהירה של לבה. השם הגיע אלינו מלטינית (לדוגמה חוקר הטבע הרומאי פליניוס השתמש בשם זה), אך מקור המילה קדום עוד יותר, וכנראה שמוצאו מאתיופיה שבה כינו בשם זה סלע שחור.

[עריכה] מבנה הבזלת

סלע הבזלת קשה מאד, בנוי מגרגרים דקים ומשובץ בגבישים. שכבת הבזלת העליונה שבזרם הלבה היא בדרך כלל נקבובית מאד, מה שמשווה לסלע מרקם ספוגי קל משקל. נקבוביות הבזלת מקורן בהילכדות גזים בסלע בעת היותו מותך והתגבשותו לפני התנדפות הגזים. לחללים הנוצרים בבזלת קוראים וֶסִיקוּלוֹת. בוֶסִיקוּלוֹת ימצאו לעתים קרובות גבישים של המינרלים קַלצִיט, זואליט או קוורץ.

צבעה של בזלת שלא עברה תהליכי בליה הוא משחור ירקרק ועד שחור. הצבע נקבע בשל המינרלים הסיליקטיים פירוקסן ופצלת השדה (פֶלדשפט מסוג פלַגיוקלַז) הבונים את הבזלת, יחד עם כמויות קטנות של מינרלים נלווים, כגון המינרל הגבישי הירקרק אוליבין (מינרל המכיל מגנזיום וברזל). הבזלת מכילה כמה מינרלים הניתנים למיגנוט. החשובים שבהם הם המגנטיט והאילמֶניט.

לעתים תימצא זכוכית בבזלת, במיוחד בקרום החיצוני של זרם הלבה המתקרר במהירות (בדרך כלל בזרם לבה תת מימי).

טעות נפוצה היא לכנות בשם בזלת את הגַבּרוֹ - סלע שצבעו שחור ומבנהו דומה לבזלת. בניגוד לבזלת שהיא סלע פרץ (extrusive – מאגמה שהתגבשה לסלע מוצק לאחר שפרצה בצורת לבה מעל פני האדמה), הגברו הוא סלע פלוטוני (intrusive - מאגמה שהתגבשה לסלע מוצק מתחת לפני האדמה. הסלע נחשף על פני השטח בתהליכים טקטוניים ובלייה).

בזלת עמודית היא שכבה בזלתית הבנוייה מעמודים מצולעים. התופעה מתרחשת בלב קילוח בזלתי, שבו הקירור איטי. במצב זה, הבזלת מתגבשת בצורת מנסרות (בדרך כלל משושות). "בריכת המשושים" שברמת הגולן היא דוגמה יפהפייה לתופעה זו.

[עריכה] היכן מצויה הבזלת

משטחי בזלת מצויים בארץ בגליל המזרחי (בטבריה חלק מהבתים בנויים מאבני בזלת), במכתש רמון, בכרמל וברמת הגולן, שעוצבה על ידי פעילות געשית רבה ולכן מרובים בה סלעי הבזלת.

השימוש במצפן בגולן עלול להיות בעייתי כשנמצאים בשדה שבו סלעי בזלת. משום שהבזלת מכילה את המנרל "מגנטיט" וזה משפיע על השדה המגנטי של המצפן. בנוסף יש בגולן סלעי בזלת שהשדה שלהם שונה מהשדה המגנטי של כדור הארץ. שינוי זה בא לידי ביטוי בסטיה של כ- 30 - 40 מעלות. בטעות יש המכנים סלעים אלו בשם "פאליאומגנטיזם" (מגנטיזם קדום). "פאליאומגנטיזם" היא תופעה שבה השדה המגנטי הפוך לשדה המגנטי של כדור הארץ. במצב זה השינוי בסטיה של המצפן הוא של 180 מעלות ולא של 30-40 מעלות. (בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ יודעים שמדי תקופה הקטבים של השדה המגנטי מתהפכים.) ההסבר לסטיה המגנטית של הסלעים בגולן הוא לא בפלאומגנטיזם אלא באפשרויות אחרות. פגיעת ברק בזמן התמצקות הבזלת גורם לשינוי בשדה המגנטי של הסלע. התקררות איטית של הבזלת שנמצאת בתנועה מאפשר התמצקות חלקית של הסלע בכיוון מגנטי מסוים ואח"כ המשך תנועה וזרימה של הלבה עם סלעים שהתמצקו מזיז את הסלעים ומשנה את כיוונם.

 Giant's Causeway מסילת הענק
הגדל
Giant's Causeway מסילת הענק

משטחי בזלת קיימים בעולם במקומות רבים. הידועים שבהם הם רמת דקן שבהודו, ורמת קולומביה שבמדינות וושינגטון ואורגון. אך המקום המפורסם ביותר הוא כנראה האתר " Giant's Causeway" (מסילת הענק) שבצפון אירלנד. 40,000 עמודי בזלת צפופים בגובה של עד 12 מטר מצויים בחוף של צפון אנטרים (North Antrim). המשטחים העליונים של העמודים דומים לשביל סלול המתחיל מתחתית המצוק ונמשך מתחת לפני המים. רוב העמודים משושים, אך קיימים גם עמודים עם ארבע, חמש, שבע ואף שמונה פיאות. האתר הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית.

קרום כדור הארץ שמתחת לאוקיינוסים עשוי ברובו מבזלת, ומכונה לכן שכבת הבזלת.

גם מחוץ לכדור הארץ אותרו משטחי לבה. האסטרונאוטים של תוכנית אפולו הביאו איתם דוגמאות של סלעי לבה מהירח. האזורים הנראים מהארץ ככתמים כהים על הירח וקרויים "הימות של הירח", הם מישורי בזלת.

[עריכה] שימושים

סלע הבזלת משמש למילוי בכבישים, לבנייה, ולעיתים אף מלטשים אותו לציפוי של בניינים.