לא בשמים היא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לא בשמים היא ביטוי ביהדות, השולל קביעת הלכה על ידי שימוש במקורות לא טקסטואליים או שיקולים שאינם רציונליים, תוך הסתמכות על התגלות.
הביטוי מבוסס על הפסוק (דברים ל, יא-יד):
- "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר, מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".
פשטו של הפסוק מדבר על קלות קיומן של מצוות התורה (או קלותה של התשובה), אך חז"ל דרשו זאת כאומר שהתורה כבר אינה נמצאת בשמים, ועל כן כבר אין אפשרות "לקחתה משם" על ידי כוחות נבואיים כלשהם.
הביטוי 'לא בשמים היא' מופיע בספרות חז"ל בכמה הקשרים. אזכורו הראשון (בבלי בבא מציעא נט, ב; ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"א) בהקשר לאגדה תלמודית המכונה "תנורו של עכנאי", והקביעה שאין להסתמך על בת קול או כל מסר שמימי אחר בקביעת הלכה, לאחר נתינת התורה בהר סיני.
אמנם, ביטוי זה אף מופיע בהקשר מוסרי (בבלי ערובין נה, א), ואתו הקביעה שהתורה יכולה להילמד על ידי כל אדם, ואין צורך לעלות לשמים לצורך לימודה. ההקשר המוסרי הופיע אף הוא בהמשך הדורות; כך בספרות הראשונים אנו מוצאים שימוש זה: "לא בשמים היא - לא בגסי הרוח (=יהירים) היא מצויה" (רמב"ם, משנה תורה הלכות תלמוד תורה, ג,ח).
הוויכוח ההלכתי בהקשר זה, כלל דעות שונות ביחס ליכולת ההסתמכות על גורמים שאינם טבעיים בפסיקת הלכה. הרמב"ם קבע (משנה תורה, יסודי התורה ט,א) שנביא לא יכול לחדש הלכות, כאשר רק נבואת משה הייתה "נבואה מחוקקת", ולאחריה דבר זה נאסר; קביעה זו התבטאה אף באיסור גורף של כל שימוש בגורמים שאינם ראציונאלים בקביעת הלכה, כגון שאלת חלום ואף השפעה של ספרות הקבלה. לעומת זאת היו שתמכו ואף השתמשו בגורמים על-טבעיים שונים בפסיקת הלכה, כך מפורסם הספר "שאלות ותשובות מן השמים", העוסק בברור שאלות הלכתיות על ידי שימוש בגורמים על-טבעיים, כדוגמת חלומות.
הביטוי משמש גם כיום, כאימרת סלנג בעלת משמעות פשוטה יותר מן המשמעות החז"לית: הביטוי "זה לא בשמיים", מבטא שאיפה מסוימת שהינה בת-ביצוע.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר דעת:
- לא בשמים היא, יהודה איזנברג.
- השפעת גורמים מטפיזיים על הכרעת הדין, תומר מוסקוביץ.

