הוועד הלאומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוועד הלאומי או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, אשר שימשה כמועצת "המדינה שבדרך".
הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב1928.
לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב1944 הוועד הוחרם על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.
מעמדו של הוועד היה חלש מזה של הסוכנות היהודית, ועם קום המדינה עברו תפקידיו לממשלת ישראל אשר אימצה את שיטת הבחירות של הוועד הלאומי.
[עריכה] תפקידי הוועד
הוועד פעל למען אוטונומיה יהודית ביישוב בארץ וחשיבותו הייתה בביסוס מדיני-יצוגי למען מתן עצמאות ליישוב.

