ריקוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריקוד הוא תחום אמנות בו מתבטא האדם על ידי תנועות גוף לא-תכליתיות, לרוב בהתאם למוזיקה נלווית (או מקצב בלבד).
הריקוד נוצר בשחר האנושות, כחלק מרכזי של הפולחן האלילי. במהלך ההיסטוריה נחשב הריקוד לתחום עממי יחסית לשאר האומנויות, בעיקר משום שאינו דורש השכלה וחומרי גלם.
הריקוד החל להיות מופץ באירופה בתקופת הרנסאנס, עם תרבות הנשפים שהתפתחה בקרב האצולה באותה תקופה (למרות שהאמנים עצמם לא התעסקו בריקוד).
רק במאות האחרונות קיבל הריקוד מעמד השקול לשאר האומנויות, בעיקר עם פיתוח אמנויות הבמה.
כוריאוגרפיה היא מקצוע בו יצירת אומנות מבוססת על הריקוד, כלומר- הכוריאוגרף בוחר מוזיקה מסוימת ומתאים לה תנועות ריקוד מסוימות, המהוות את עיקר היצירה.
טענה ידועה היא כי ריקוד מחובר לנפש האדם דרך הגוף שלו, ומאפשר לו לבטא רגשות שונים (תסכול, כעס, אושר, וכו'), במודע ובאופן בלתי-מודע. ביסוס לטענה זו ניתן למצוא בכך שכל רקדן נוטה לפתח סגנון ריקוד שונה, התלוי גם במצב רוחו ובחברה בה הוא רוקד.
כמו כן, כל תרבות מפתחת סגנונות ריקוד משלה, המשתנים לאורך ההיסטוריה
מלבד הערך האומנתי בריקוד, משמש הריקוד לעיתים גם למטרות אחרות. דוגמאות למטרות כאלו:
- ריקוד דתי (שהיה, כאמור, נהוג בעולם העתיק), המשמש לצורכי פולחן.
- ריקוד המשמש צורך טקסי-חברתי (כדוגמת הריקודים הספונטניים שקרו במדינת ישראל עם תום הכרזת העצמאות).
- ריקוד עשוי לשמש אמצעי חיזור בין המינים בסיטואציות משתנות (כדוגמת תרבות המועדונים המודרנית).
- ריקוד יכול לשמש מטרות פוליטיות (כדוגמת ריקודי הג'אז במזרח אירופה שבא לערער את התרבות שברית המועצות).
- ריקוד מסוגל לפתח מיומנויות שונות של שימוש בגוף (כדוגמת הקפוארה התפתח בדרום אמריקה על מנת לפתח אומנות לחימה בקרב העבדים)
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי ריקוד
[עריכה] ריקוד עממי
בסוג זה קהל הריקוד רוקד בעצמו, לעיתים בהתאם למוזיקה המנוגנת על ידי אמן. ריקודים אלו הופכים ברוב המקרים לחלק בלתי נפרד מהתרבות המאפיינת את האדם הפשוט. דוגמאות לריקודים כאלו הם:
- ריקוד לטיני: סלסה, ממבו, רומבה, קומביה, רואדה, מרנגה, צ'ה צ'ה צ'ה
- הורה
בריקוד העממי הישראלי הצעדים כתובים במלואם, והחופש של הרקדן לבחור צעדים ולאלתר במסגרת הריקוד מוגבל בדרך כלל.
[עריכה] ריקודי נשף
מכונים גם "ריקודים סלוניים", ולעיתים גם "ריקודי שנות השישים". בדרך כלל ריקודי זוגות. כל ריקוד נשף מתאים למוזיקה משלו. למשל, ואלס מתאים למקצב של שלושה רבעים, טנגו - למקצב של ארבעה רבעים שבו הפעמה השנייה מודגשת. החופש של הרקדן לאלתר בריקודי הנשף הוא בינוני: יש מבנה קבוע לצעדים, אך במסגרת המבנה הזה יכול הרקדן לבחור את הכיוונים ואת האלמנטים כרצונו. בארץ נחשבים הריקודים הלטיניים לריקודי נשף.
ריקודי הנשף מהווים חלק ממסגרות שונות:
- במסגרת הריקוד המקצועי יש הופעות ותחרויות של ריקודי נשף.
- בערבי ריקודים הם משמשים בילוי עיקרי, לעיתים במשולב עם ריקודי עם או ריקודי שורות.
- במסיבות ובפרט בחתונות נהוג שחלק מהשירים מתאימים לריקודי נשף, בעיקר טנגו וסלסה.
בין הריקודים הסלוניים (פרט ללטיניים) המקובלים היום בארץ נמנים:
- טנגו
- ואלס
- רוק אנד רול
- פסדובלה
- פולקה
[עריכה] ריקוד מקצועי
בסוג זה אמן מסוים מציג מופע ריקוד בפני קהל פאסיבי. האמן במקרה זה הוא רקדן מקצועי, המוכשר לריקוד ומתאמן לקראת המופע. במסגרת הריקוד המקצועי קיימות לעיתים רבות להקות מחול. דוגמאות לריקוד מקצועי:
[עריכה] הריקוד ביהדות
הריקוד ביהדות תפס מקום של כבוד. בתנ"ך הוא מתואר מספר פעמים. הפעם הראשונה ביציאת מצרים בו הנשים פוצחות במחולות לאחר הנס של ההצלה. מאורע אחר שמובא דוקא בהקשר שלילי, הוא חטא העגל בו העם מחוללים סביב העגל, במה שנראה כחלק מריטואל של עבודת אלילים. בספר שמואל מסופר על דוד המלך שמכרכר בכל עוז לפני הארון בהעלותו לירושלים. בדורות האחרונים תנועת החסידות, עשתה שימוש רב בריקוד. על פי אחד ממנהיגי החסידות "מעלתו של הריקוד - שהוא מגביה את האדם טפח אחד מעל פני הקרקע".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

