ישראל מאיר לאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ישראל מאיר לאו (נולד ב-כ"ב בסיון תרצ"ז, 1 ביוני 1937), הרב הראשי לישראל בשנים 1993 - 2003, ורבה של תל אביב-יפו בהווה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדותו
ישראל מאיר לאו נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי, פולין כבן הזקונים לאביו הרב משה חיים, בן למשפחת רבנים. אחיו הגדולים ממנו הם: יהושע (שיקו), אשר עלה לארץ לפני המלחמה, נפתלי (טולק) שהשגיח עליו בשואה, ושמואל יצחק (מליק) שנספה בשואה.
את שנות המלחמה הראשונות עבר בגטו פיוטרקוב טריבונלסקי, אשר היה הגטו הראשון בפולין הכבושה. באוקטובר 1942 גורש אביו ביחד עם מרבית יהודי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה (שם נספו בי"א במרחשוון ה'תש"ג) אולם הוא הצליח לחמוק ביחד עם אימו מהגירוש וכך חייו ניצלו. בנובמבר 1944, במהלך סלקציה, הצליחה אימו להצמיד אותו לאחיו הגדול נפתלי שהיה מיועד להשלח למחנה עבודה, אולם היא עצמה לא ניצלה. יחד עם נפתלי נשלח למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה, משם הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד. כאשר שוחרר המחנה על ידי חיילי ארצות הברית נודע לאו (בכינויו לולק) כאסיר הצעיר ביותר (בן 8) ששוחרר מהמחנה.
[עריכה] נעוריו
לאחר השחרור, שהה זמן מסוים עם אחיו באירופה בשל מחלה שתקפה את נפתלי, ולאחר זמן מה עלו השניים ארצה. לאחר עלייתו אומץ על ידי דודו מרדכי פוגלמן, שהיה רבה הראשון של קריית מוצקין, והשלים את לימודיו שהחסיר בשנות המלחמה בבית הספר הממלכתי-דתי אהרון הרוא"ה שבקרית שמואל הסמוכה. את השכלתו התורנית רכש לאחר מכן בישיבות קול תורה ופוניבז'. בסיום לימודיו (בגיל 24) נשא לאישה את חיה איטה, בתו של יצחק ידידיה פרנקל שלימים כיהן כרב הראשי לתל אביב. הוא החל לעבוד כמורה לתנ"ך בפתח תקווה ואחר כך בתיכון צייטלין בתל אביב.
[עריכה] קריירה רבנית
הרב לאו שימש במספר תפקידים רבניים. התחיל כרב בית הכנסת "אור תורה" (שבדרום תל אביב), בשנת ה'תשכ"ה (1965) נתמנה לרב בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב-יפו, ובשנת ה'תשל"א (1971) מונה לרב שכונות צפון תל אביב.
לראשונה נתמנה כרב עיר בשנת תשל"ט (1978), אז נבחר לכהן כרב הראשי של נתניה. בשנת 1983 נבחר לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו במקום חותנו שהלך לעולמו. הוא כיהן בתפקיד יחד עם הרב הספרדי של העיר, הרב חיים דוד הלוי, עד לבחירתו למשרת הרב הראשי האשכנזי לישראל, וחזר אליו לאחר שנסתיימה כהונתו כרב הראשי לישראל.
במקביל לפעילותו הרבנית הגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שלום לבוא שבת" בערוץ הראשון, תוכנית ששודרה בימי שישי, ועסקה בפרשת השבוע. על מנת למנוע חילול שבת הקליט את התוכנית באחד מימות החול.
בשנת תשנ"ג (1993) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי לישראל. הוא החזיק בתפקיד עשר שנים, עד שנת תשס"ג (2003). בשנת תשס"ה (2005) נבחר בשנית לכהן כרב הראשי לתל אביב-יפו, ומאז הוא משתמש בתפקיד זה. לקראת סיום כהונתו של נשיא מדינת ישראל משה קצב, התגברו השמועות כי בכוונתו להתמודד על תפקיד הנשיא, אולם הוא הודיע שאינו עוסק בכיוון זה כל עוד יש נשיא מכהן.
הרב לאו נשוי ואב לשמונה ילדים. הרב דוד לאו הוא רב העיר מודיעין, הרב משה חיים לאו, הוא רב בנתניה וחבר מועצת העיתונות.
[עריכה] אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית
הרב לאו מתבלט כנואם וכמשמיע דברה של היהדות בנועם, גם באוזני ציבורים הרחוקים ממנה. בכל הקריירה הרבנית שלו הצליח להימנע באופן יוצא דופן מזיהוי עם זרם ספציפי בקרב הציבור הדתי בישראל - חרדים או דתיים לאומיים, אולם להצלחה זו יש מחיר: אין הוא נחשב לפוסק ולדמות רבנית משפיעה בקרב אף זרם. עובדת היותו ניצול השואה הביאה אותו לעסוק הרבה בעניינים הקשורים בזכרה ובהנצחתה.
הרב לאו נחשב כמומחה ביחס ההלכה להמתות חסד, תומך בגישה המתירה המתת חסד פסיבית ומניעת טיפול פולשני בחולה סופני. כחלק מתפקידו כרב הראשי לישראל פעל לקרב בין היהדות לכנסיה הקתולית. לשם כך נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני ובכך יצר תקדים כי היה הרב הראשי הראשון שנפגש עם מנהיג הכנסייה. גם לאחר סיום תפקידו כרב ראשי המשיך בפעילות הקשר בין הדתות.
הרב לאו זכה בפרס ישראל על מפעל חיים ביום העצמאות תשס"ה.
[עריכה] פרשיות שנקשרו בשמו
לפני בחירתו לתפקיד הרב הראשי לישראל עלו טענות על התנהגות לא תקינה של הרב לאו כלפי נשים, ואישה אחת אף האשימה אותו כי הטריד אותה מינית. הרב לאו הגיש נגדה תביעת דיבה, אך משך את התביעה כשנבחר לתפקיד הרב הראשי.
ב-1997 פירסם עיתון הארץ תחקיר של אורית שוחט ולפיו נוהג הרב לאו לקבל תשלום במזומן על טקסי נישואין שהוא עורך, ללא דיווח למס הכנסה ולמרות שהוא משמש בתפקיד דיין. הרב לאו הסביר כי הכסף מיועד לתרומה לישיבה שעמד בראשה, פירסם התחייבות פומבית שלא לקבל יותר תשלום על עריכת חופות והגיע להסדר עם מס הכנסה, אך במהלך השנים פורסמו בעיתונים כתבות שלפיהן חזר הרב לאו למנהגו זה.
[עריכה] תפקידים ציבוריים שמילא
- חבר ב"מועצה הלאומית למען יהודי ברית-המועצות"
- חבר בוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם (ועדת הלסינקי)
- חבר הנהלת המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים
- חבר מועצת יד ושם
[עריכה] ספריו
- אל תשלח ידך אל הנער, אוטוביוגרפיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
- סדרת ספרים בשם יחל ישראל ובה:
- שו"ת – לקט משובותיו בנושאים שונים; נערך על ידי בנו הרב דוד לאו
- פירוש על הגדה של פסח – הגדה זו ערוכה בשתי גרסאות; אחת המיועדת לדתיים, ואחת לחילוניים
- פירוש על מסכת אבות – נערך על ידי חתנו על פי שיעורים שהעביר במשך שנים רבות
- הערות על הספר מרגניתא דרבי מאיר לרבי מאיר יהודה שפירא מלובלין
- יהדות הלכה למעשה – ספר העוסק במעגל החיים היהודי בלשון שווה לכל נפש. את הספר כתב הרב לאו יחד עם העיתונאי שאול מייזליש
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: אברהם אלקנה כהנא שפירא |
הרב הראשי האשכנזי | הבא: יונה מצגר |

