צמיחה כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צמיחה כלכלית (אנגלית: Economic Growth) היא גידול האפשרויות של משק לצריכה או לייצור מוצרים, דבר שלרוב גורם לגידול בתוצר הכלכלי. המושג מתייחס לרוב להתנהגות משק לאומי, קרי, מכלול הביצועים של כלל ענפי המשק (התוצר המקומי הגולמי, תמ"ג), לעתים נעשה בו שימוש גם בהקשר צר יותר, לגבי ענף כלכלי מסוים (חקלאות, תעשייה, או המגזר העסקי למשל), ואף לגבי חברה ספציפית.

תוצר המשק יבוא לידי ביטוי בכמות ההון הקיים בו, בגודל הייצוא ממנו, ובכל תפוקה אחרת של המשק. נתוני הצמיחה הם יחסיים - הם אינם מבטאים את גודל תפוקת המשק, אלא רק את השינוי החל בו. הנתון מוגדר לרוב לפי אופי שנתי (כשנאמר כי הצמיחה בסין ב-2005 הייתה 10%, למשל, המשמעות היא שתפוקת המשק הסיני בשנת 2005 גדלה ב-10 אחוזים לעומת התפוקה בשנה הקודמת). צמיחה נמדדת גם בתקופה קצרה יותר של רבעון, אך כדי שלא ליצור הטעיה עקב הבדלים עונתיים (באירופה, למשל, בחודשי הקיץ גדל משמעותית מספר התיירים לעומת חודשי החורף, אך אין הוא משקף צמיחה), מושווה הרבעון לרבעון המקביל בשנה הקודמת.

פעמים רבות נתוני הצמיחה משמשים כנתון המרכזי לקביעת תפקודו של משק - כך, ירידה בתוצר (צמיחה שלילית, או לחילופין צמיחה חיובית נמוכה) תעיד על האטה או מיתון במשק, וגידול בצמיחה יעיד על שיפור כלכלי.

תוכן עניינים

[עריכה] עקומת התמורה

ערך מורחב – עקומת התמורה
עקומת תמורה (ראו הסבר מפורט תחת הכותרת 'עקומת התמורה')
הגדל
עקומת תמורה (ראו הסבר מפורט תחת הכותרת 'עקומת התמורה')

לכל משק יש משאבים מוגבלים, אם זה כמות האדמה שברשותו, כמות משאבי האנוש או משאבי ההון, ולכן המשק מוגבל בבחירותיו הכלכליות. עקב כך המשק מחליט באלו תחומים ברצונו להשקיע ובאיזו כמות. לדוגמה משק לאומי יכול לבחור להשקיע בחינוך ובהשכלה על חשבון סלילת כבישים. צמיחה כלכלית מבטאת את הגידול במשאבים המאפשר להגדיל את התוצר הכולל שלא על חשבון תוצרים אחרים. במצב של צמיחה כלכלית המשק יוכל הן לסלול יותר כבישים והן להשקיע יותר בחינוך ובהשכלה. (ראו גרף עקומת התמורה)

עקומת התמורה מראה בצורה חזותית את הבחירה ששוק עושה. העקומה מבטאת את האפשרויות הכלכליות שעומדות בפני השוק. כפי שניתן לראות בגרף, נקודות A1, A2 ו- A3 מראות בחירות שונות ששוק עושה במסגרת האפשרויות שעומדות לפניו, לפי עקומת תמורה L, כך שבכל אפשרות השוק מחליט לקנות יותר ממוצר מסוים על חשבון המוצר האחר. לאחר צמיחה כלכלית המתבטאת בתזוזת עקומת תמורה L לעקומת תמורה H, למשק יש יותר אפשרויות בחירה ולכן הוא בוחר בנקודה B אשר מאפשרת לו להגדיל את הכמויות אותם הוא מייצר בלא ויתור.

[עריכה] רקע היסטורי

בחברות המסורתיות של קדם המהפכה התעשייתית, המבנה הכלכלי היה כזה שבו לא הייתה משמעות למושג צמיחה. מבנה המשק היה משומר כשהיה במשך דורות, והתבסס כמעט בלעדית על חקלאות, כשכמות התוצרת החקלאית הייתה תלויה בצורך המקומי בלבד. ללא ענפי תעשייה, ללא ייצוא ובלא קיום של פעילות עסקית, כשמתלווה לכך הקיפאון בגידול האוכלוסייה, נמנעה מהמשק כל אפשרות של התפתחות וגידול.

צמיחה בקנה מידה ניכר לעין החלה להתפתח רק עם התפתחות התעשייה, עם תחילת המאה ה-18, ובאופן משמעותי יותר רק במאה ה-19. עם הופעת הקטר הראשון, גלגלי התעשייה באירופה ובעולם שלימים ייקרא המערבי החלו לנוע בקצב הולך וגובר, כשהפעילות החקלאית שהיוותה מאז ומעולם את רובה של הכלכלה מאבדת בקצב גדל והולך את מקומה לתעשייה.

בוא התעשייה אל עולם המסחר הביא עימו מספר תופעות שהניעו את הכלכלות אל המבנה בו הן מצויות כיום, אל כלכלת שוק ענפה המבוססת על הון ותחרות. התפתחותם של כלי תחבורה יעילים יותר הגדילו את טווח הפעילות העסקית (שורשי הגלובליזציה מצויים בכך); התפתחות הרפואה הביאה עימה גידול חסר תקדים באוכלוסייה, שהביא עימו דרישה הולכת וגדלה לצריכה; הון פרטי, יזמות וכלכלה חופשית נשמו את נשימותיהן הראשונות.
השימוש במושג "צמיחה" במובנה המדויק כפי שהוא נתפש היום, נעשה רק לאחר מלחמת העולם השנייה, בה פותח לראשונה המושג לפיו נמדדת הצמיחה - התוצר הלאומי הגולמי.

[עריכה] צמיחה שלילית

צמיחה, כשמה, מבטאת גידול בתוצר המשק, אך לעתים המשק אינו נהנה מגידול אלא מקיטון - מצב זה של ירידה בתוצר הכולל של משק מכונה צמיחה שלילית.

צמיחה שלילית לרוב הינה נדירה יותר, בעיקר בשל גידול האוכלוסייה - מגמת גידול האוכלוסייה ברוב מדינות העולם מביאה עימה יותר כוח בגיל העבודה, המביא עימו תועלת כלכלית, ותורם לצמיחה. מסיבה זו, צמיחה של 1% בישראל למשל תהווה מיתון, שכן גידול זה בתוצר קטן מגידול האוכלוסייה, ולכן המשמעות הינה פחות תוצר לאדם.

[עריכה] פעולות לעידוד הצמיחה

פעולות רבות התורמות לצמיחה. ככלל כל פעולה אשר תגדיל את משאביו של משק או שתאפשר לו לבצע את פעולותיו בפחות משאבים תגרום לצמיחה כלכלית. עם זאת, נהוגות כמה פעולות הנעשות בכדי לקדם משק לצמיחה:

  • עידוד השקעות, בעיקר של גורמים חיצוניים: עידוד בעלי הון להשקיע בשוק המקומי, עניין זה יתבטא פעמים רבות בבניית מפעלים, ריכוז פעילויות במשק זה או הרחבת פעילויות קיימות. התרומה של השקעות אלה לצמיחה תתבטא בדרך כלל באמצעות יצירת מקומות עבודה, וכן הזרמת הון למשק והזרמת מטבע חוץ, התורם לייסוף המטבע המקומי, וככלל מהווה סימן להתעוררות המשק (בהודו למשל, הנחשבת לשוק מתעורר במיוחד, נהוג לציין כי השקעות החוץ במגמת עלייה תלולה על מנת להדגים התעוררות זו).
  • עידוד השתתפות בשוק העבודה: כאמור, צמיחה פירושה גידול בתוצר, ולשיעור ההשתתפות בשוק העבודה השפעה מכרעת על כך - מספר עובדים גדול יותר משמעותו למשק הכנסה גבוהה יותר ממסים, ירידה בתשלום קיצבאות לחסרי עבודה, וכמו כן תורמת להקטנת שיעור העוני. בנוסף, גידול בשיעור העובדים יגרור עלייה בצריכה שתוביל שוב למעגל הרצוי - הכנסות גבוהות יותר ממסים, ושיפור ביצועי המשק - צמיחה.
  • תיעוש: בנייה מאסיבית של מפעלים, בעיקר של תעשייה כבדה. כפי שניתן לראות מדוגמאות היסטוריות (צמיחה של מאות אחוזים במשק הסובייטי בתוכנית החומש הראשונה, או צמיחה בשיעור דו ספרתי בסין בשנים האחרונות), תיעוש, ובעיקר כזה בעל אופי אינטנסיבי ומאסיבי, מוביל במהרה לגידול דרסטי בתפוקת המשק.

כמו כן, פעולות תיעוש יובילו בדרך כלל ליצירת מקומות עבודה רבים, שלרוב אף אינם דורשים השכלה או הכשרה מיוחדת, ולכן יתאימו לשכבות נרחבות בחברה, שכבות שבאופן מסורתי לא צלחו בהשגת עבודה.

[עריכה] צמיחה: מדינות מפותחות אל מול מדינות מתפתחות

לצמיחה משמעויות שונות בכלכלות איתנות ומפותחות לעומת משמעותה בכלכלות חלשות הנמצאות ברמת תיעוש ופעילות מסחרית נמוכה. עבור כלכלה מתפתחת, צעדים קלאסיים שיינקטו, כדוגמת תיעוש מהיר, או ליברליזציה של המשק יביאו עימם לרוב נתוני צמיחה מרשימים. בכלכלתה של מדינה מפותחת לעומת זאת, הנמצאת כבר ברמת תיעוש גבוהה ומצויה בכלכלת שוק יציבה, יש פחות מקום לרפורמות מרחיקות לכת בכלכלה, ופחות מקום לצמיחה - כלומר פוטנציאל הצמיחה שלהן יהיה קטן יותר משל כלכלה מתפתחת. מסיבה זו הכלכלות בהן קצב הצמיחה הוא הגבוה ביותר הן דוקא אלה של המדינות המתפתחות, בעוד בקרב המדינות המפותחות, קצב הצמיחה יציב ועל פי רוב אינו עולה אל מעבר אחוזים בודדים.

[עריכה] משמעויות הצמיחה

צמיחה גבוהה יותר תוביל הגדלת הון המדינה, וכן הגורמים הפרטיים הפעילים בה. גידול זה מובילים בדרך כלל לשיפור השירותים מהמדינה (גידול בתקציבים השונים), והגידול בהכנסות הגורמיים הפרטיים עשוי להוביל להגדלת משכורות העובדים ולהאצת יזמותם במשק המדובר, וכל אלה - לעלייה ברמת החיים. בשל כך הראייה בצמיחה כגורם בעל חשיבות מכרעת הינה עניין שבקזונצנזוס.

על אף תמימות הדעים באשר לחשיבותה הלא מבוטלת של צמיחה חיובית ויציבה לקיומו של משק בריא משגשג ותאב חיים, יש רבים המערערים על המעמד הדוגמטי כמעט של נתוני הצמיחה העומד בבסיס מדיניותן הכלכלית של מדינות וארגונים כלכליים רבים (ז'אק ז'נראו, מחבר המאמר "צמיחה איננה פיתוח", הוא מהדוברים הבולטים של תפישה זו). בעלי אג'נדה שמאלית יותר ייטענו, בצדק לא מועט, כי הנהנים הגדולים, ולעתים אף הבלעדיים של הצמיחה הם השכבות החזקות וכמו כן ייטענו כי החתירה המתמדת של מדינות רבות לגידול הצמיחה לא באה בכדי לשפר את ביצועי המשק, אלא בכדי להשריש במשק אופי ליברלי-קפיטליסטי, לכן פעמים רבות חתירה זו לעבר הגדלת הצמיחה תכלול פעולות קפיטליסטיות מובהקות כמו הקטנת מסים, הקטנת קצבאות, חיזוק המעסיקים על פני העובדים, או הענקת הטבות למשקיעים ובעלי הון. מאידך יאמרו הכלכלנים השמרניים יותר, כי הצמיחה היא האינדיקציה המהימנה ביותר למצב המשק, וכי על אף נטייתה להועיל יותר לשכבות העשירות יותר, סופה שתחלחל גם לשכבות העניות יותר, ומכאן חשיבותה החברתית הגדולה. הצעדים הננקטים פעמים רבות, לטענתם, הינם הכרחיים לצורך השגת צמיחה במשק. בנוסף, מלבד ההשפעות הכלכליות של צמיחה גבוהה, מציינים השמרנים כי קיים קשר חיובי חזק בין יציבות חברתית לבין צמיחה כלכלית.

בניתוח הצמיחה יש לשים לב גם למספר פרמטרים המשפיעים על החיסכון הלאומי, ובכמה הם גדלו לעומת התוצר הלאומי :1) היבוא 2) הצריכה (סך הצריכה הפרטית + הממשלתית) 3) היצוא 4) ההשקעות (וליתר דיוק ההשקעה הנקייה = ההשקעות פחות הפחת על ההשקעות). כאשר אומרים, למשל, כי צמיחה הינה מוטת יבוא, הכוונה היא כי היבוא גדל בקצב מהיר יותר מאשר קצב הצמיחה, הוא הדין גם לגבי המדדים האחרים אשר הוזכרו כאן.

בד"כ, מקובל להתייחס באופן שלילי אל צמיחה מוטת יבוא או צריכה (ובעיקר, כאשר היא מוטת כל אחד מ-2 המדדים הללו, או כאשר סך צירופם יחד גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה). באותה מידה, מקובל בד"כ להתייחס באופן חיובי אל צמיחה מוטת יצוא או השקעות (ובעיקר כאשר היא מוטת כל אחד מ-2 המדדים הללו, או כאשר סך צירופם יחד גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה). הסיבה לכך היא שכאשר סך היבוא + הצריכה גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה, אזיי שעור החיסכון הלאומי ביחס לתוצר הלאומי ירד, בעוד ששעור זה יעלה כאשר סך היצוא + ההשקעות הנקיות גדל בקצב מהיר יותר מקצב הצמיחה. הגדלת היבוא הינה גורם המשפיעה לרעה על החיסכון הלאומי ואילו הגדלת היצוא וההשקעה הנקייה משפיעים לחיוב על החיסכון הלאומי. כמו כן,הגדלת הצריכה (ממשלתית ופרטית כאחת) אמורה, בד"כ, לגרום לגידול ביבוא והקטנת היצוא, אף שהשפעת הצריכה לכשעצמה על החיסכון הלאומי היא נייטרלית.


[עריכה] צמיחה בישראל

ערך מורחב – כלכלת ישראל

המשק הישראלי, על אף היותו צעיר יחסית בקרב השחקניות הגדולות בזירה העולמית, ידע כמה וכמה תמורות משמעותיות בטרם הגיע אל מקומו הנוכחי.

ממסד מאורגן יחסית, בסיס כלכלי של כמה עשרות שנים וסיוע בריטי ממושך, הביאו את ישראל לעמדת פתיחה יוצאת דופן ביחס לשכנותיה במזרח התיכון. למרות שהייתה שרויה במלחמת העצמאות, עדיין נהנתה ישראל מצמיחה חיובית, עובדה מפתיעה ויוצאת דופן במיוחד, שחזרה על עצמה מספר פעמים.

בתחילת שנות החמישים, בעקבות הוצאות ממשלתיות גבוהות לצורך קליטת העלייה המאסיבית והצורך בהזרמת כספים לצרכי ביטחון, ידעה ישראל משבר כלכלי חריף (תקופת הצנע), בו המשק סבל ממיתון והאטה כוללת. אך לגידול המאסיבי באוכלוסיית ישראל בשנותיה הראשונות יחד עם ההשקעה המאסיבית שנעשתה בתשתיות, כמו גם המתיחות בינה לבין מדינות ערב, שהביאה את ישראל לפיתוח סדיר ובקנה מידה רחב של אמצעי לחימה, ומשמעותי לא פחות מכך כספי השילומים מגרמניה - כל אלה הביאו את ישראל בסופו של דבר חזרה אל צמיחה כלכלית. מלחמת ששת הימים הביאה עימה פריחה מחודשת לכלכלה הישראלית, שהפיגה לחלוטין את המיתון שקדם למלחמה, ובשנים שלאחריה נהנה המשק מצמיחה גבוהה.

נאמנה למסורת כי ההשפעה הגדולה ביותר על הכלכלה הישראלית באה מהכיוון המדיני-בטחוני, הביאה עימה מלחמת יום הכיפורים משבר קשה ביותר למשק הישראלי והאטה משמעותית ביותר בהתנהלותו, כשכמעט כל התחומים נפגעו ממשבר זה.

המשק הישראלי המשיך בדשדושו גם בשנות השמונים (נוסף לקיפאון הכולל גם משבר מניות הבנקים הפתאומי). המשק החל להתייצב רק באמצע עשור זה (שנות ה-80), בעיקר בזכות שורה של שינויים מהותיים בו - שעיקרם היה צמצום ההתערבות הממשלתית. בעקבות רפורמות אלו, וכן בשל גלי עלייה מאסיביים (ולמרות פרוץ האינתיפאדה הראשונה, המשק הישראלי פרץ לגאות צמיחה אדירה עם תחילת שנות התשעים). על אף האטה מסוימת באמצע שנות ה-90, חזר המשק הישראלי בשלהי העשור לנתוני צמיחה גבוהים - בעיקר בזכות ענף ההיי טק שזכה לפריחה חסרת תקדים. פריחה זו קיבלה מכה כואבת בסוף שנת 2000, בעקבות מיתון עולמי, ובעיקר - פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא.

לאחר המיתון שעבר המשק הישראלי עם פרוץ האינתיפאדה (הצמיחה ב-2001 הייתה 0% לעומת כשמונה אחוזים ב-2000) חזר המשק הישראלי, יחד עם רוב משקי העולם, להפגין ביצועים חיוביים יותר, כאשר כיום המשק הישראלי הוא מבעלי הצמיחה הגבוהה במערב, עם שיעור של כ-4%-5%, כשגם בישראל נסוב דיון ציבורי רחב סביב שאלת המחיר החברתי של הצמיחה הגבוהה, מחיר שהתברר כגבוה למדי עם התרחבות תופעת העוני בישראל בשנים האחרונות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים