יחיאל בנטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יחיאל בנטוב, פעיל התישבות בנגב, ראש מועצת אופקים לשעבר. בעל השכלה בתחום כלכלה ומינהל.

נולד במרוקו ב-1930, ועם עלותו ארצה ב-1948 התישב בנגב. עד 1955 היה מרכז משק יטבתה, שנה לאחר מכן מרכז אזור הערבה מטעם הסוכנות היהודית. הדריך במושבים מבטחים וביטחה, ועד אמצע שנות ה-60 ריכז ותכנן את הקמת היישובים במסגרת גוש מבטחים וגוש השובלים.

תפקידו הציבורי הראשון באופקים היה מזכיר מועצת הפועלים במקום (1966-1969). מ-1969 החל לכהן כראש מועצה מקומית של אופקים.

דאג לטיפוחה ולשגשוגה של העיירה, באמצעות התמדה, עידוד תושבים, מתן דוגמה אישית, וגילויי יוזמה לא שגרתיים (היה נוסע באישון לילה לשדה התעופה בנסיון לשכנע עולים חדשים לבוא לעיירה).

יחיאל בנטוב בעת הנחת אבן-הפינה למתנ"ס באופקים
הגדל
יחיאל בנטוב בעת הנחת אבן-הפינה למתנ"ס באופקים

דאג לטפח את אופקים כעיר גנים, כשהוא עומד בראש מבצע הנטיעות במקום. זכה לעמוד בראש העיירה שהייתה שותפה לאחד הארועים המרגשים שהמדינה זכתה לעשות ולחוות: קליטת פליטים וייטנאמים שאנייתם נסחפה בלב ים, ואף מדינה לא הייתה מוכנה לקולטם, ומנחם בגין שזכר פליטי השואה היהודים המטלטלים בלב ים היה זכור לו, החליט לקולטם בישראל.

דוד בן-גוריון אולי היטיב יותר מכל אחד אחר, לתאר את יחיאל בנטוב, במכתב לשר הפיתוח דאז ד"ר דב יוסף, לאחר שנפגש עם בנטוב ביוטבתה ב-1953:

"שמחתי למצוא מרכז המשק, בחור ממרוקו, ששרת בנח"ל ואינו יכול לזוז מהמקום גם אם ייעזב על ידי האחרים. כבר מזמן לא נפגשתי עם חלוץ מעולה כזה. בחור זה הוא תפארת אדם, חלוץ מופתי, ואם כי אני בטוח שלא קרא מעודו גיתה ולא שמע שמו, הריהו איש תרבות במובן העליון של מלה זו! למקום יש עתיד מזהיר שכן בראשו עומד אדם, יחיאל שמו, השקול בעיני כנגד כמה חלקות של נח"ל, ואשר בידיו האמונות והנאמנות אפשר למסור גורל המשק!".

עם עוזבו את תפקידו כראש המועצה המקומית אופקים, שמיד לאחר מכן קיבלה מעמד של עיר, עבר לפעילות כיועץ לממסד בנושאי חברה ורווחה וכן בנושאי התיישבות ועיירות פיתוח.

ספרו האוטוביוגרפי נקרא "ארבעים שנה במדבר" בו הוא פורש את קורות פעילותו, יחד עם רעייתו אראלה, שהייתה לצדו לאורך כל התקופה, בנגב בכלל ובאופקים בפרט.