קוונטין טרנטינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קוונטין טרנטינו - מתוך סרטו "כלבי אשמורת"
הגדל
קוונטין טרנטינו - מתוך סרטו "כלבי אשמורת"

קוונטין ג'רום טרנטינו (נולד ב-27 במרץ 1963) הוא במאי קולנוע, שחקן ותסריטאי אמריקני אשר זכה להצלחה גדולה בתחילת שנות ה-90 כיוצר בעל סגנון ייחודי, אשר שימושו האמיץ בקווי עלילה לא לינארים, דיאלוגים חריפים, ואלימות קיצונית, החייתה, ופירשה מחדש, את אבות הטיפוס של הדמויות המופיעות בסרטים הוליוודיים, להם משמשים סרטיו מעין אנציקלופדיה של מחוות וציטוטים.

תוכן עניינים

[עריכה] ילדות ונעורים

טרנטינו נולד בנוקסוויל, טנסי לשחקן והמוזיקאי טוני טרנטינו, שמוצאו איטלקי, ולאשתו, קוני מק'יו, שמוצאה בחציו אירי ובחציו אינדיאני משבט הצ'ירוקי. זמן מה לאחר לידתו התחתנה אמו של טרנטינו מחדש עם המוזיקאי קורט זסטופיל, עמו פיתח טרנטינו קשרי חיבה עמוקים.

המשפחה נדדה במקומות מגורים שונים בקליפורניה. טרנטינו לא סיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון, ובגיל 16 פרש מן הלימודים על מנת ללמוד משחק בלהקת תאטרון נודדת.

בגיל 22 כתב טרנטינו את תסריטו הראשון "קפיטן פיצ'פאז ושודדי האנצ'ובי". בשנת 1984 החל לעבוד בחנות להשכרת וידאו, שם התיידד עם הבמאי והתסריטאי רוג'ר אברי שעבד אף הוא באותה החנות. הוא המשיך ללמוד משחק, אך החל להתרכז יותר ויותר בתסריטאות. בשנת 1987 יצר סרט סטודנטים בלתי גמור בשם "חתונתו של חברי הטוב ביותר".

[עריכה] קריירה מוקדמת

כאשר עבד בחנות השכרת הוידאו, כתב טרנטינו תסריט בשם "רוצחים מלידה". הוא מכר את התסריט לחברה להפצת תסריטים עבור 1,500$ והבטחה להפצת תסריט עתידי, שיהיה לימים לסרט "כלבי אשמורת". פריצתו הגדולה באה עם מכירתו של תסריט נוסף בשם "רומן על אמת", אותו כתב בסיועו של אברי. בתסריט זה, בו מתאהב בחור צעיר בפרוצה, והשניים הורגים את הסרסור שלה, גונבים את הקוקאין שלו, ומבלים את הסרט בהמלטות מהמאפיה, לה שייכים הסמים. התסריט כלל כמות רבה של מין, סמים ואלימות. הפקת הסרט, בכיכובם של כריסטיאן סלייטר ופטרישיה ארקט הביאה לטרנטינו את ההכרה אותה ביקש. תרומתו ל"רוצחים מלידה" הייתה אומנם בכתיבת התסריט הראשוני, אך טיוטה זו עברה שינויים רבים, ביניהם על ידי הבמאי אוליבר סטון, כך שהקרדיט שניתן בסוף לטרנטינו לא היה של "תסריטאי" כי אם של "כותב הסיפור".

לאחר מכירתו של "רומן על אמת" (שיצא אל המסכים בשנת 1993) התאפשר לטרנטינו להפיק סרט בבימויו. הצטרפותו של הרווי קייטל לפרויקט כשחקן ראשי וכמפיק, איפשרה את מציאת המימון לסרט והפקתו. "כלבי אשמורת" שיצא אל האקרנים בשנת 1992 היה מותחן בעל סגנון ושנינות, שעסק בחבורת פושעים שביצעה שוד כושל. כבר בסרט זה ניכרת נטייתו של טרנטינו לאלימות קיצונית, שהפכה לסימן ההיכר הבולט שלו. אחד הגיבורים שנורה בתחילת הסרט, שוכב מתחילת הסרט ועד סופו בתוך שלולית גדלה והולכת של דם, בעוד שגיבור נוסף, כורת את אזנו של שוטר. כל המרכיבים שהפכו את טרנטינו לתופעה קולנועית מצויים כבר בסרטו הראשון – הדיאלוג השנון, הדימויים הויזואלים החזקים, הדמויות משולי חברת הפשע האמריקנית, העלילה הלא לינארית, הציטוטים והמחוות הרבים לסוגים שונים של קולנוע, השימוש במוסיקה אמריקנית משנות ה-70, וכאמור, האלימות הקיצונית.

[עריכה] שנות ה-90

לאחר הצלחת "כלבי אשמורת" החל טרנטינו בעבודה על פרויקט נוסף. "ספרות זולה" שיצא לאקרנים בשנת 1994, וזכה בפרס "דקל הזהב" - הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, (הסרט זכה גם בפרס גלובוס הזהב לסרט הקומי הטוב ביותר, קיבל מועמדות לאוסקר לסרט הטוב ביותר ואף זכה בפרס התסריט) נחשב כבר עם יציאתו למסכים ליצירה בעלת חשיבות, ולסרט ששינה את פני הקולנוע האמריקני. סרט זה הינו סרט בעל עלילה לא לינארית ומפותלת בצורה בלתי רגילה. סיפור המסגרת של הסרט עוסק בשוד במסעדה, אך לפני השוד, ולאחריו, מתאר הסרט, באופן שנון ואלים, את חייהן של דמויות משולי העולם התחתון האמריקני – שני רוצחים שכירים (ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון), שאחד מהם מסתבך עם אשתו של הבוס כאשר מונה לשמור עליה, ואילו השני הופך למטיף נוצרי נודד, מתאגרף (ברוס ויליס) המסרב למכור את הקרב האחרון שלו, ודמויות רבות אחרות. פס הקול של הסרט, שכלל נעימות ושירים משנות ה-70, היה אף הוא להצלחה מסחרית בפני עצמה. בסרט שיתף טרנטינו לראשונה פעולה עם השחקנית אומה תורמן. הסרט חידש את הקריירה של ג'ון טרבולטה שהייתה במשבר. על כתיבת התסריט לסרט זכה טרנטינו, ביחד עם אברי לפרס האוסקר על התסריט המקורי הטוב ביותר.

לאחר "ספרות זולה" ביים טרנטינו פרק בסרט "ארבעה חדרים" (1995), סרט העוסק בארבעה סיפורים המתרחשים באותו מלון בלוס אנג'לס בערב ראש השנה. פרקים אחרים בויימו בידי יוצרים "עצמאיים" אחרים, כאליסון אנדרס, אלכסנדר רוקוול ורוברט רודריגז, שהוזכר פעמים רבות כממשיכו, או אף חקיינו של טרנטינו. בשנה זו יצר עם רודריגז את הסרט "מזריחה עד שקיעה", אותו כתב, ובו שיחק לצידו של ג'ורג' קלוני. הסרט לא הופץ באופן מסחרי במדינת ישראל, וניתן להשיג אותו בDVD.

בשנת 1997 יצא לאקרנים הסרט "ג'קי בראון". סרט זה היה עיבוד לספרו של אלמור לנארד, אותו מעריץ טרנטינו, ומחווה מודעת לסרטי "בלאקספלויטיישן" משנות ה-70 (סרטי פשע דלי תקציב בהשתתפות שחקנים שחורים, שלוו לרוב בפס קול של מוזיקת "פאנק (Funk)" ו"סול"). בסרט שיחקה השחקנית פאם גריר ששיחקה ברבים מסרטי ה"בלקספלויטיישן" בשנות ה-70. הסרט לא זכה להצלחה המסחרית והביקורתית לה זכו קודמיו, אך לא נחשב לכשלון.

בשנת 1998 הפנה טרנטינו את תשומת לבו אל הבמה, ושיחק בהפקה של מחזה בשם "חכה עד שיחשיך" בברודווי.

[עריכה] שנות ה-2000

על אף פרויקטים שונים שעמדו על הפרק כסרט מלחמתי בשם "ממזרים ללא תהילה", בילה טרנטינו את שנות ה-2000 המוקדמות בכתיבתו ובבימויו של "קיל ביל", דרמת נקמה בשני חלקים, אשר עמדה בסטנדרטים הגבוהים של סרטיו הקודמים. הסרט הינו מחווה לז'אנרים קולנועיים רבים, ובמיוחד לסרטי הקונג פו ולמסורות הקולנועיות של "ווקסיה" (סרטי אומנות לחימה סינים פופולרים), סרטים יפניים, מערבוני ספגטי, וסרטי אימה איטלקיים המכונים "ג'אלו". הסרט כולל אלמנטים צורניים מקוריים, כצילום בשחור לבן של סצינות מסוימות, ואף קטעים נרחבים בטכניקת ה"אנימה" (טכניקת הנפשה יפנית). שני חלקי הסרט (שיצאו לאור בשנים 2003 ו-2004 הינן יצירות העומדות בפני עצמן. משחקה של אומה תורמן כ"כלה" הרצחנית, המתעוררת מתרדמת על מנת לנקום במעניה, שפרצו לטקס חתונתה, ורצחו את כל הנוכחים, זכה לשבחים רבים. כן זכורות הופעות משנה של שחקנים רבים, כדריל האנה בתפקיד רוצחת בעלת עין אחת, דייוויד קאראדין בתפקיד ביל, ולוסי ליו בתפקיד או-רן או-שי. הסרט הינו אלים ביותר, וזכה לביקורת בשל היותו "שפל חדש במוסריות ההוליוודית".

בשנת 2005 ביים טרנטינו סצינת מרדף בסרט "עיר החטאים". בשנה זו אף ביים שני פרקים בני שעה בסדרה "CSI" (זירת הפשע). פרקים אלו, שאורכם המשותף הוא כאורכו של סרט קולנוע, מהווים חלק ממכלול יצירתו הקולנועית של טרנטינו. העלילה הבסיסית עוסקת בחוקר משטרה הנכלא בתא שקוף ונקבר באדמה, בעוד שחבריו עושים מאמצים לחלצו (סצינה דומה של קבורה בחיים עומדת במרכזו של "קיל ביל 2".) סימני ההיכר הקולנועיים של טרנטינו – הדיאלוג השנון, האלימות הפיסית, הופעות של שחקני עבר, מחוות וציטוטים קולנועיים, מופיעים ברובם אף בפרקים אלו. על תפקידו כבמאי בפרקים אלו היה טרנטינו מועמד לפרס האמי.

טרנטינו משתמש בהשפעתו הקולנועית לקדם יצירות של במאים בלתי מוכרים או יצירות מחוץ לארצות הברית, כאשר הוא נותן להן רשות להשתמש בשמו כ"מציג". הפקה ראשונה מסוג זה הייתה הסרט מהונג קונג "קוף הברזל" משנת 2001 שהוצג בבתי הקולנוע תחת הכותרת "מציג: קוונטין טרנטינו". הדבר הביא לרווחים של 14 מיליוני דולרים בארצות הברית, פי שבע מתקציבו של הסרט. בנוסף לכך פתח טרנטינו בשנת 1995 חברת הפקה בשם "רעם מתגלגל" על מנת לקדם הפצתם של סרטים עצמאיים וזרים. בשנת 1997 נסגרה החברה על ידי שותפתו העיסקית, חברת מירמקס בשל "חוסר עניין".

[עריכה] סגנון קולנועי

סרטיו של טרנטינו ידועים בזכות הדיאלוג השנון שלהם, הדרך בה נשבר רצף הזמן בתסריט, והאובססיה של הבמאי למחוות וציטוטים מתרבות הפופ על כל מרכיביה – קולנוע, מוסיקה, טלוויזיה, ספרות. האלימות הינה מרכיב חשוב בסרטיו, ובמיוחד ב"שלושת הגדולים" שבהם – "כלבי אשמורת", "ספרות זולה" ו"קיל ביל". ישנן כמויות אדירות של דם המציף את המסך, אך הדבר המאפיין את טרנטינו הוא הדרך האגבית, ואפילו ההומוריסטית, בה מתייחסות הדמויות אל האלימות. כך, למשל, ב"כלבי אשמורת" מפורסמת סצינת "כריתת האוזן" בה כורתת אחת הדמוית (מר בלונדי) את אוזנה של דמות אחרת, תוך שהיא מנופפת בפניה ארוכות בתער, ומפזזת לצלילי שיר עליז משנות השבעים "Stuck in the Middle of You", בעוד שהקורבן האומלל מתחנן על נפשו.

סרטיו ידועים בדיאלוג השנון שלהם. "כלבי אשמורת" נפתח בחבורת פושעים המתכננים שוד, ותוך כדי כך מנתחים לעומק את שירה של מדונה "כמו בתולה". באופן דומה, נכנס הצופה לאווירה ה"טרנטינואית" בשלב מוקדם של "ספרות זולה" עם הדיאלוגים בין ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון העוסקים בשאלות כגון מדוע טובלים ההולנדים צ'יפס במיונז, והאם מסז' לרגליים הוא פעולה בעלת משמעות מינית.

ההתייחסויות הבלתי פוסקות לתרבות הפופ, כוללות אף שימוש במותגים דמיוניים כ"סיגריות רד אפל" ו"ביג קאהונה ברגרס" החוזרים במספר סרטים בהם שימש טרנטינו כבמאי, תסריטאי או מפיק.

היותו של הבמאי עצמו חובב קולנוע ניכרת בכל סרטיו. טרנטינו הינו בעל ידע אנציקלופדי בקולנוע, ביקורת קולנוע, והיסטוריה של הקולנוע. טעמו נע בין סרטי "בלקספלויטיישן" לסרטי קונג פו, ואף סרטי איכות אירופיים. בכל סרטיו יימצאו איזכורים ומחוות לסרטים אלו, שלעיתים, כב"קיל ביל" חיפוש מקורו של ציטוט קולנועי או שורת דיאלוג, הופכים לאתגר בפני עצמו לצופי הסרט. במקומות שונים התפרסמו רשימות שונות העוסקות בסרטים האהובים עליו. אלו נעים בין "הטוב הרע והמכוער", ועד ליצירות כ"התפוצצות" של מיכלאנג'לו אנטוניוני.

סרטיו של טרנטינו כוללים אלמנטים החוזרים על עצמם, כגון "צילום תא המטען" בו מוצבת מצלמה בתוך תא המטען של מכונית ומצלמת את הגיבורים המנסים להוציא מתא מטען זה דבר מה (לרוב גופה). על אף שטרנטינו הפך זווית צילום זו לקלישאה קולנועית, לא היה הוא הראשון שהשתמש בה, ולידתה היא בסרט "הבחורים הטובים" של הבמאי מרטין סקורסזה.

[עריכה] ביקורת

ביקורת רבה עוסקת בסטיריאוטיפים הגזעיים המופיעים ביצירתו של טרנטינו ובשימוש המוגזם במילה "Nigger” (כושון) הנחשבת לטאבו בקולנוע האמריקני. ספייק לי האשים את טרנטינו כי הוא מאוהב במילה זו.

ביקורת רבה נמתחה על טרנטינו כפלגיאטור הגונב רעיונות, סצינות ושורות דיאלוג מסרטים אחרים. ברור כי רעיונות רבים אכן נלקחו מסרטים שונים, והשאלה מתי מפסיקה השאלה מסוג זה להיות "מחווה" קולנועית ומתי היא עוברת את גבול הפלגיאט הינה בעלת משמעות רבה בהתייחס ליצירתו של טרנטינו. טרנטינו עצמו נוקט בגישה של שקיפות לא אפולוגטית, ומפרט בהרחבה את מקורות השראתו. "להרוג את ביל" הינו במידה רבה תשובתו להאשמות אלו.

[עריכה] מצב אישי

  • טרנטינו גרוש ואב לבת.

[עריכה] אלמנטים אופייניים החוזרים ומופיעים ביצירותיו

  • גיבורי סרטיו נוסעים במכוניות מתוצרת ג'נרל מוטורס, לרוב שברולט וקדילק.
  • זוית צילום אהובה על טרנטינו היא הזוית בה הגיבור עומד בפתח דלת, כאשר הדלת משמשת כמסגרת.
  • מזוודות משמשות תפקיד חשוב בסרטיו.
  • "תיקו מקסיקני" הינו בין קווי העלילה החביבים עליו. בכל סרטיו קיימת סצינה אחת לפחות בה עומדות דמויות ומאיימות זו על זו בנשק חם בעת ובעונה אחת.
  • העלילות בסרטיו מפורקות לגורמים, נעות קדימה ואחורה בזמן, ולעיתים מחולקות לפרקים המתרחשים בזמנים ובמקומות שונים.
  • טרנטינו אוהב להשתמש בתמונות מהירות של ידי הגיבורים המבצעים פעולות ומצולמות בתקריב קיצוני.
  • צילומים של כפות רגליים פוסעות.
  • בסרטיו מופיעים תקריבים של פניו של גיבור המאזין לגיבור אחר מדבר, כאשר המדבר אינו נראה ורק קולו נשמע. כך, למשל, ב"ספרות זולה", אנו רואים את פניו של המתאגרף בוץ' (ברוס ויליס) השומע את ראש המאפיה מסביר לו כיצד עליו למחול על כבודו ולהפסיד בקרב. מהבעת פניו של בוץ' ניתן לדעת שאין בכוונתו למכור את הקרב.
  • לדמויות בסרטיו כינויים, החל מהשודדים ב"כלבי אשמורת" המכנים זה את זה בשמות של צבעים, וכלה בגלריית הכינויים הצבעונית לרוצחים השכירים ב"קיל ביל".
  • טרנטינו לעיתים משחק בתפקיד משני בסרטיו. כך שיחק את "ג'ימי דימיק" בסרט "ספרות זולה" או את מר בראון ב"כלבי אשמורת".
  • הדמויות בסרטיו נשמעות שרות בקולן, לצד שיר המופיע בפס הקול של הסרט.
  • בכל אחד מסרטיו ישנה התייחסות להולנד.
  • בניגוד למוסכמות הקולנועיות, ישנו בסרטיו של טרנטינו שימוש נרחב בחדרי השירותים.
  • בסרטיו תמיד תופיע מודעה המפרסמת את סוג הסיגריות הדמיוני "רד אפל".
  • סרטיו עוסקים בפשע או בפושעים.
  • צילום מתוך תא מטען של מכונית.
  • שמות אופייניים לדמויות (לעיתים דמויות שאינן מופיעות על המסך אלא מוזכרות ברקע הדברים) - "אלבמה", "בוני", "פלויד", "מרווין", "מרסלוס" וכן שמות נוספים.
  • בסרטים רבים (ספרות זולה, קיל ביל) גבורי הסרט עושים שימוש בחרב סמוראים.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ניתוח הסרט "כלבי אשמורת" בספרו של קובי ניב "תסריטאות" (2004)

[עריכה] קישורים חיצוניים