דורית ביניש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורית ביניש (נולדה ב-1942) - נשיאת בית המשפט העליון של ישראל החל מ-14 בספטמבר 2006.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייה
דורית ביניש נולדה ב-28 בפברואר 1942 בתל אביב, בת לחוה ואהרון ורבה. גדלה בתל אביב וסיימה שם את לימודיה התיכוניים בתיכון חדש. את שירותה הצבאי עשתה במחלקת ארגון באגף כוח אדם במטכ"ל והשתחררה בדרגת סגן ב-1962.
בעלת תואר ראשון ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית. סיימה את לימודיה לתואר ראשון ב- 1967. יחד איתה למד מי שעתיד להיות בעלה. נשואה ליחזקאל ביניש, עורך דין, ואם לדניאלה ולמיכל.
[עריכה] ביניש במשרד המשפטים
את התמחותה ביצעה במחלקת החקיקה של משרד המשפטים ובלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. עד 1969 כיהנה כעוזרת לפרקליט מחוז ירושלים.
ב-1970 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה. בתפקידה הראשון שם, כסגן פרקליט המדינה, ייצגה ביניש את המדינה בעיקר בתיקים פליליים. ב- 1976 מונתה לתפקיד מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. חלק הארי של עיסוקה בתפקיד זה עסק בסוגיית ההתנחלויות והגירושים שארעו בסוף שנות ה-70.
בתוקף תפקידה ליוותה את ועדת כהן לחקירת אירועי טבח סברה ושתילה והייתה כפופה במשך חצי שנה (אוקטובר 1982 - פברואר 1983) ישירות לוועדה. ביניש הייתה התובעת במשפטי המחתרת היהודית ומילאה תפקיד מרכזי בהעמדתם לדין. במהלך המשפט ספגה איומים על חייה.
לבייניש היה תפקיד מרכזי בחקירת פרשת קו 300, כשעמדה לצד היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, בדרישה לחקור עד תום את אנשי השב"כ המעורבים בפרשה, לאחר שנתגלה לפרקליטות שהם הרגו מחבלים כפותים, שיקרו בחקירתם בנוגע לכך ושיבשו ראיות. זמיר וביניש התעמתו גם עם הממשלה, שהתנגדה להעמדת אנשי השב"כ לדין.
בנוסף, ייצגה את המדינה בכל הקשור לפסילת מפלגתו של מאיר כהנא, וייצגה את המדינה בענייני האינתיפאדה שאך פרצה.
[עריכה] ביניש כפרקליטת המדינה
בראשית שנת 1989 מונתה לתפקיד פרקליטת המדינה. בעת שכיהנה בתפקיד זה, הייתה אחראית לייצוג משפטי של המדינה בבתי המשפט בערכאותיהם השונות. מלבד אחריות לייצוג המדינה בבתי המשפט כפרקליטת המדינה, נטלה חלק בייעוץ משפטי לרשויות המדינה.
בין האירועים המרכזיים שליוו את תקופת כהונתה כפרקליטת המדינה, ניתן למנות את המשפט הפלילי כנגד אריה דרעי.
בשתי פרשות ציבוריות נחקקה דמותה הציבורית של ביניש כמי שאינה מתפשרת על עמדותיה אף כנגד הממונים עליה, ואף הבכירים ביותר. בפרשת המגורשים התנגדה ביניש נחרצות למהלך, בניגוד לעמדת ראש הממשלה יצחק רבין, ובתיק הבנקאים עמדה על כך שיועמדו לדין האחראים על ויסות המניות. בשתי הפרשות האחרונות יצאה ישירות כנגד עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. כפרקליטת המדינה בתקופת האינתיפאדה נקלעה לא אחת לעימותים עם שר הביטחון יצחק רבין על הוראות פתיחה באש, טיפול בחיילים חריגים, ירי ברעולי פנים ומאסר של פלסטינים ללא משפט.
במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה הייתה ביניש שותפה בישיבות עם השב"כ על הפעלתו של הסוכן אבישי רביב. במסגרת זאת הורתה לסגור לאבישי רביב תיקים פליליים שנפתחו נגדו [1]. בשנת 1999 התפרסם פרוטוקול, שכונה מסמך רביב, של אחת הישיבות עם השב"כ בו נכתב: "הוא (הכוונה לאבישי רביב) היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בר אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס". בעקבות פרסום הפרוטוקול נשמעו קולות בימין שעל בייניש להשעות את עצמה מכס השיפוט, ואמנון רובינשטיין כינס את ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת לדון בנושא. בפרקליטות נטען שדבריה של בייניש לא הוצגו נכונה בפרוטוקול. לאחר שנבחרה לבית המשפט העליון, כיהנה במקומה בפרקליטות המדינה חברתה עדנה ארבל. חבר הכנסת מיכאל איתן האשים את ארבל שהיא עסקה בחיפוי על מעורבותה של ביניש בהפעלה הבעייתית של אבישי רביב [2].
בשנת 1993, בזמן כהונתה כפרקליטת המדינה, נשקל מינויה של ביניש כשופטת בבית המשפט העליון, בוועדה לבחירת שופטים בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר. הוועדה דחתה את מועמדותה ברוב של חמישה (שלושת השופטים ושני נציגי עורכי הדין) נגד ארבעה (נבחרי הציבור).
[עריכה] שופטת בית המשפט העליון
בשנת 1995 נשקלה מועמדותה של ביניש בשנית, הפעם בוועדה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. הוועדה החליטה פה אחד בעד מינויה כשופטת בבית המשפט העליון, וב-25 בדצמבר 1995, עם סיום תפקידה כפרקליטת המדינה, הושבעה לתפקיד. עם מינויה היה מקובל להניח כי לאור שיטת הסיניוריטי (השיטה אשר במסגרתה מתמנה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון השופט הוותיק ביותר) תמונה ביניש לתפקיד הנשיאה הבאה. למרות זאת, עלו קולות, בעיקר במערכת הפוליטית, אשר החלו לפקפק בצדקתה של שיטת בחירה זו. בשנת 2006 הודיע שר המשפטים חיים רמון כי הוא מבטל שיטה זו ומחייב מעתה רישום פרוטול דיונים בוועד לבחירת השופטים. הוא הוסיף כי הוא רואה את ביניש כמועמדת הראויה לתפקיד אך רמז שמינויה לא יקבע בצורה אוטומטית. בעקבות פתיחת חקירה משטרתית נגד השר רמון בגין הטרדה מינית, התמנה מאיר שטרית כממלא מקום שר המשפטים. מייד עם כניסתו לתפקיד, החזיר את שיטת הסיניוריטי ביטל את ההחלטה להנהיג פרוטוקולים בדיונים ומינה את ביניש לנשיאת בית המשפט העליון.
ביניש כיהנה כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת השבע עשרה. בבחירות אלה לא קיבלה ועדת הבחירות החלטה בדבר פסילת רשימות לכנסת, ולכן עיקר פעילותה התמקדה בתעמולת הבחירות.
[עריכה] פסקי דין עיקריים כשופטת בבית המשפט העליון
- בעניין פלונית [1] קבעה כי זכויות ההורים בחברה הישראלית לגדל ולחנך את ילדיהם אינן זכויות מוחלטות. על-כן, ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכול וכול, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה כלח; ולכן מדובר בשיטת חינוך אשר אסורה בחברה הישראלית. פסק הדין נתפס בקהילה המשפטית כאחד מהשנויים ביותר במחלוקת שנתנה ביניש, בהיותו מאפשר, למעשה, הרשעתם בפלילים של הורים המכים את ילדיהם מכה קלה, אפילו חד-פעמית:
-
- "בקרבנו מצויים הורים לא מעטים, העושים שימוש בכוח שאינו מוגזם כלפי ילדיהם (כגון מכה קלה בישבן או על כף היד), כדי לחנכם ולתת בהם משמעת. האם נאמר כי הורים אלה עבריינים הם?... התשובה הראויה היא כי במצב המשפטי, החברתי והחינוכי שבו אנו נתונים, אין להתפשר על חשבון סיכון שלומם ושלמותם של קטינים. יש גם להביא בחשבון, שאנו חיים בחברה בה האלימות פושה כנגע; היתר לאלימות "קלה" עלול להידרדר לאלימות שחומרתה רבה. אין לסכן את שלמות גופו ונפשו של קטין בענישה גופנית כל-שהיא; אמת המידה הראויה צריכה להיות ברורה וחד-משמעית, והמסר הוא כי אין ענישה גופנית מותרת." (פסקה 30)
- בעניין ארגון מגדלי העופות בישראל [2] ציינה כי על הכנסת לצמצם את השימוש במנגנון החקיקה של חוק ההסדרים בשל הבעייתיות הרבה הכרוכה בהליכי חקיקתו, הפוגעים בהליך הדמוקרטי התקין.
- בעניין התנועה לאיכות השלטון [3] אשר עסק בפרשת צחי הנגבי שנגדו התנהלה חקירה פלילית בהיותו השר לבטחון-פנים פסקה כי חקירות פליליות שנסגרו ללא אישום עשויות למנוע מאדם מינוי לשר לבטחון פנים; חקירה נמשכת מחייבת שלא יכהן כשר לבטחון פנים למשך כמה שנים.
- בעניין רודריגז [4] קבעה כי ניתן להכיר ב"גיורי קפיצה" כעלייה לישראל לצורך חוק השבות.
- בעניין עדאלה [5] קבעה (בהסכמה עם הנשיא אהרן ברק) כי הוראות "נוהל שכן" פגומות וגורמות להפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. בשל אי חוקיותם הייתה שותפה להרכב השופטים אשר פסל את ההוראות.
- בפס"ד יששכרוב [6] קבעה כי ניתן לפסול ראיה שהושגה "שלא כדין" ובמקרה הספציפי אף קבעה כי יש לפסול את ההודאה מחמת הפגיעה בזכות החוקתית להיוועץ בעורך דין.
[עריכה] הדרך לנשיאות בית המשפט העליון
עם פרישתו של השופט מישאל חשין, ב-16 בפברואר 2006, התפנה כיסאו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון. מאחר שעל פי הנוהג המוסכם, השופט הוותיק ביותר לאחר הנשיא מתמנה כמשנה לנשיא, צפויה הייתה הוועדה לבחירת שופטים למנות את ביניש כמשנה לנשיא, אך מאחר שהוועדה לא כונסה במשך חודשים, מונתה ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון מבלי שכיהנה קודם לכן כמשנה לנשיא, לראשונה בתולדות בית המשפט העליון.
מספר אישים, כדוגמת אמנון רובינשטיין, התנגדו למינויה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון על פי שיטת הסיניוריטי. מנגד, התמיכה הרחבה בביניש התבטאה בהצבעה על בחירתה, ואכן ב-7 בספטמבר החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד על אישור מינויה לנשיאות בית המשפט העליון.
ב-14 בספטמבר 2006, עם פרישתו של הנשיא אהרן ברק, הושבעה ביניש לנשיאת בית המשפט העליון [3].
[עריכה] בתור נשיאת בית המשפט העליון
דורית ביניש היא האשה הראשונה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. היא צפויה למלא תפקיד זה במשך 6 שנים, עד שנת 2012 בה תגיע לגיל 70, שבו לפי החוק על השופט לפרוש מתפקידו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דורית ביניש - ביוגרפיה רשמית, באתר הרשות השופטת
- נאום נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בטקס השבעתה בכנסת, 14 בספטמבר 2006
- יובל יועז, הנשיאה הבאה: חושבת כמו ברק, כמעט תמיד, בעיתון הארץ
- על ההבדלים בין אהרן ברק לדורית ביניש, אורי פז, באתר "אומדיה"
- שופטים ללא גבולות באתר "תכלת". ביקורת מיקצועית על פסק דין של השופטת בייניש.
- הפרקליטות: בייניש לא אמרה את שיוחס לה; הימין: שתשעה עצמה, מנחם רהט ויהודה גולן בכתבה ב-NRG, 12 בנובמבר 1999
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145 - ניתן 25.1.2000
- ^ דנ"א 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14 - ניתן 27.9.2004
- ^ בג"צ 8192/04 התנועה לאיכות השלטון נ' ראש-הממשלה, פ"ד נט(3) 145 - ניתן 1.11.2004
- ^ בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביינו נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412 - ניתן 31.3.2005
- ^ בג"צ 3799/02 עדאלה נ' אלוף פיקוד המרכז - ניתן 6.10.2005
- ^ ע"פ 5121/98 טוראי רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי' ניתן - 4.5.2006
|

