מונונוקלאוזיס זיהומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מונונוקלאוזיס זיהומי (Infectious mononucleosis) המכונה מחלת הנשיקה, הוא זיהום נגיפי העשוי להיגרם על־ידי Epstein-Barr Virus (בראשי תיבות: EBV) או cytomegalovirus (בקיצור: CMV). על אף הדימוי שדבק בה בשל שמה, מחלה זו יכולה להיות מועברת על־ידי אכילה מכלי אוכל משותפים, וכל דרך אחרת בה הרוק או רסיסיו מועברים מאדם לאדם ולאו דוקא על־ידי נשיקה.

תוכן עניינים

[עריכה] תסמיני המחלה

תסמינים אופיינים למחלת הנשיקה הם:

[עריכה] אבחנה

קיימים שני סוגי בדיקות לאבחון המחלה. האחד, Monotest, הינו בדיקה לנוגדנים כלליים לחלבונים ויראליים בדם החולה. אצל חולים צעירים בדיקה זו עלולה לחזור חיובית למרות שהנגיפים אינם נמצאים; לכן מבצעים גם בדיקת סרולוגיה לנוגדנים ל-EBV ו-CMV.

[עריכה] טיפול

מאחר והמחלה היא זיהום ויראלי והמערכת החיסונית מייצרת בעצמה את הנוגדנים' אין לטיפול אנטיביוטי השפעה במקרה זה, והוא עלול אף לגרום לסיבוכים מיותרים. הטיפול היחיד שקיים הוא טיפול סימפטומטי הכולל:

  • משככי כאבים כגון פרצטמול (אקמול או דקסמול) או איבופרופן (אדוויל או נורופן) להורדת החום ולהקלה על כאבי שרירים.
  • מציצת סוכריות או לכסניות ואכילת גלידה וקינוחים קרים להקלה על כאבי הגרון.
  • מנוחה רבה ושתייה מרובה.
  • במקרה שהטחול מוגדל, יש להימנע מפעילות פיזית מאומצת שעלולה לגרום לקרע בטחול ולדימום פנימי.

רוב התסמינים יחלפו כעבור 2-4 שבועות, אולם העייפות והחולשה עלולות להימשך עד 3 חודשים לאחר שהתסמינים חולפים.

חשוב לציין כי לחולים במחלה אסור לעסוק בפעילות גופנית מאומצת במשך תקופת המחלה, ובחודשים שאחריה. משחקי כדור מסוכנים אף הם, מפני שכל פגיעה באזור הטחול עשויה להיות מסוכנת ביותר, לעתים קטלנית.

[עריכה] הידבקות

נגיף ה-EBV מועבר ברוק, וניתן להידבק בו על-ידי התנשקות (מכאן מקור השם), שימוש בכלי אוכל משותפים, שתיה מקש משותף וכדומה. אדם הופך מדבק כ-4-7 שבועות לפני הופעת התסמינים עד לאחר ההתפרצות הראשונית של המחלה. חלק גדול מהאוכלוסייה שנחשף ל-EBV מדבק בלי לפתח תסמינים, דבר ההופך את הנסיון לשלוט במגפתיות של המחלה ללא מעשי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.