מיכאל מאיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס מיכאל (משה) מאיר (ספטמבר 1922 - דצמבר 1999), ארכיאולוג ישראלי.
מיכאל מאיר נולד בספטמבר 1922 בקרלסרוהה, בדרום גרמניה, למשפחה ותיקה מאוד בגרמניה. מצד אמו הייתה זו משפחה ידועה מאוד במשך מאות שנים - משפחת וורמסֵר (Wormser). זו הייתה משפחה של ראשי קהילות, דיינים, שכמה מהם ידועים בתולדות יהודי מערב גרמניה.
[עריכה] הבריחה מהנאצים
בתחילת מלחמת העולם השנייה עבר מיכאל (אז בן 17) מגרמניה, כדי להסתתר בכפרים קטנים בצרפת. הוא הצליח לשרוד בעזרת מסמכים מזוייפים שהיו בידו.
[עריכה] העלייה לארץ
לאחר שלושה שבועות במחתרת בצרפת, התארגנה קבוצה חדשה שאליה הצטרף, שעברה לספרד ומשם לארץ ישראל. בקבוצה הם היו 30 צעירים וצעירות בהדרכת שני ספרדים. המארגנים השתייכו לארגון מסתורי שכינה את עצמו "הצבא היהודי". הם עברו דרך הפיראנים. מסעם המפרך בספרד ארך כארבעה חודשים, מברצלונה, ומשם לקדיה, משם הפליג לארץ ישראל, כשברשותו אישור מטעם ממשלת המנדט, והיה מבין המקימים של קיבוץ גלעד.
[עריכה] תרומתו לארכיאולוגיה בישראל
בגלעד עסק בגידול פירות, אך את מרבית שנותיו בקיבוץ הקדיש לארכיאולוגיה:
- "תוך כדי העבודה בכרם, בשזיפים, ראיתי שיש הרבה חרסים וכלי צור והתחלתי לאסוף. באתי תמיד הביתה עם כיסים נפוחים, מלאים באבנים. מצאתי גם שתי מטבעות וראיתי שלא כתוב עליהן בערבית, סימן שהן עתיקות. כשהיה לי ארגז מלא חרסים ואבני צור התחלתי להתעניין ולפגוש חברים מקיבוצים אחרים, לרכוש ספרים, ובמשך השנים התמחתי בכל מה שנמצא באזור, וזה הרבה, הרבה מאוד!"
במשך למעלה מחמישים שנה חשף לבדו במו ידיו, שרידים של החברה הקדומה באזור גלעד. הוא סייר, גילה, סקר וחפר יותר ממאה אתרים, כשכלי עבודתו העיקריים היו מברג קטן ומברשת.
חלק ממסקנותיו וחידושיו התקבלו על ידי חוקרים שהוקירו את עבודתו המדעית. מיכאל צבר אוסף מרשים של ממצאים מהאזור, ופתח מוזיאון בו הוצגו ממצאיו.
המוזיאון הראשון שלו היה ברפת הקיבוץ, בחדר קטן שנועד לאחסון החלב. כד החרס הראשון שהדביק מהרבה חלקים נשבר לחתיכות על ידי החולדות, ואז החליט שעליו למצוא מקום אחר. הוא התעניין בממצאים מכל התקופות - כלי אבן פרהיסטוריים ועד לשרידי ימי הביניים. הוא נהג לומר שאצלו "אין בנים חורגים", והרכיב את הכלים שנשברו בסבלנות אין קץ.
למרות היותו "נאמן עתיקות" שנים רבות, ולמרות תרומתו לארכיאולוגיה בישראל, מיכאל לא זכה להכרה שתאפשר לו לנהל חפירה מוכרת, ובשנות השמונים הופסקה עבודתו הארכיאולוגית ופרסומיו נקטעו. הספר שתכנן לכתוב: "הפרהיסטוריה והארכיאולוגיה של אזור גלעד", שבו ביקש לסכם את עבודת חייו, לא נכתב מעולם, הותיר רק טיוטת הקדמה לספר זה. אך מפעלו לא אבד, ומוזיאון בו הוצגו ממצאיו הוקם בגלעד. המוזיאון "האדם בגבעות גלעד", מספר את סיפור חייו של מיכאל.

