סיפור גנג'י
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיפורי גנג'י (源氏物語, Genji Monogatari) הוא סיפרה של מורסקי שיקיבו, אצילה שחיה בהיאן. הוא אחד מהרומנים המוקדמים ביותר שנכתבו, והרומן הראשון שנכתב ביפן. הוא נכתב בכתב ההיראגאנה, כתב הנשים. הוא מתאר את חיי האצולה בתקופת היאן. הרומן מספר על ג'נג'י, בנו של הקיסר היפני מפילגש לא חשובה, ומספר על אהבותיו לאורך חייו.
[עריכה] הדמויות:
- גנג'י - בנו בן ה17 של הקיסר. היות אימו פילגש לא חשובה מוזכרת לאורך כל הספר. גנג'י מנסה לשפר את מעמדו באמצעות נישואים.
- רוקוג'ו - הגברת מהרובע השישי. מאהבת של גנג'י, בת 24. אלמנתו של נסיך הכתר שמת. היא מקנאת לגנג'י.
- אוטסוסמי - בתו של שליט המחוז. גנג'י מנסה לפתות אותה בלא הצלחה.
- אאוי - אשתו של גנג'י. גרה עם הוריה, כמקובל באותה תקופה.
- קורמיטסו - בנה של האומנת של גנג'י. גדל עימו כאח.
[עריכה] על התקופה
בתקופת היאן ביפן האצולה מהווה רק כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה בעיר. הספר מייצג בעיקר את חייהם של עשרת האחוזים הללו. מבחינה דתית בתקופה זו הבודהיזם היווה את הדת העיקרית ביפן, אם כי בעיקר הכתות האזוטריות שלו. הרוח הבודהיסטית מופגנת מאוד בספר, על אף ההתנהגות הבלתי מוסרית של הדמויות. מבחינה תרבותית בתקופה זו ישנה פריחה - לאצולה יש זמן פנוי וכסף רב ורבים מהם פונים לעיסוק בכתיבה ובאומנות.

