פדיון הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות
מגן דוד
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה
אלוהים
יציאת מצרים · עשרת הדיברות · שלושה עשר עיקרי האמונה
קיום מצוות · תורה · ביאת המשיח
אישים מרכזיים
אבות ואמהות האומה · שופטי ישראל · דוד · שלמה
נביאי ישראל · חז"ל · ראשונים · אחרונים · משיח בן דוד
ארון הספרים היהודי
תורה · תנ"ך · משנה · תלמוד
מדרשי הלכה · מדרשי אגדה · סידור · מחזור · משנה תורה · שולחן ערוך · שו"ת · ספר הזוהר · פרשנות למקרא
מצוות ומנהגים יהודיים
הלכה · תרי"ג מצוות · משפט עברי · תפילה · לימוד תורה · צדקה · גמילות חסדים · שמע ישראל
משפחה: ברית מילה · פדיון הבן · זבד הבת · בר מצווה · נישואין · טהרת המשפחה · מעמד האישה ביהדות · צניעות
מוות: הלוויה · קבורה · אבלות · קדיש · חברה קדישא
חיי הקהילה היהודית
תפקידים: רב · דיין · חזן · גבאי · מוהל · שוחט · קברן
מוסדות: בית כנסת · בית מדרש · מקווה · חדר · ישיבה · כולל
תפילה בציבור: מניין · היכל/ארון קודש · חזנות · תפילת עמידה · שחרית · מנחה · ערבית · מוסף · קריאת התורה · שמע ישראל · ברכה · קידוש · רשימת תפילות וברכות
היסטוריה של עם ישראל
תקופת האבות · יציאת מצרים · תקופת המקרא · תקופת בית ראשון · תקופת בית שני · תקופת הגלות · אנטישמיות · ציונות · השואה · היסטוריה של מדינת ישראל
אתרים ומבנים ביהדות
אתרים: הכותל המערבי · הר הבית · קברי צדיקים · מערת המכפלה · קבר רחל · ירושלים
מבנים: המשכן · משכן שילה · משכן נוב · משכן גבעון · בית המקדש הראשון · בית המקדש השני · מקדש הורדוס · בית המקדש השלישי
יהודים
מיהו יהודי · גיור · העם היהודי

פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה חייב האב לפדות בן שהוא בכור לאמו לאחר שחלפו 30 יום מלידתו, על ידי תשלום חמישה שקלים (בלשון חז"ל סלעים), שהם מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה, לידי אדם שהוא כהן.

יתום או מי שלא נפדה על ידי אביו, חייב לפדות את עצמו לכשיגדל.

תוכן עניינים

[עריכה] מקור המצוה

מצות פדיון בכור מופיעה בתורה מספר פעמים, לראשונה בספר שמות יג, יג: "...וכל בכור אדם בבניך תפדה".

טעם המצוה מבוסס על הקדשת הבכורים לעבודת המשכן, בעקבות הצלת בכורי ישראל בזמן מכת בכורות במצרים. לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל, החליפו הכהנים והלויים את הבכורים, והבכורים נדרשו לפדות את עצמם מאת הכהנים (במדבר ג מד).

[עריכה] מיהו בכור

בכור החייב בפדיון, הוא בן זכר שהינו פטר רחם לאימו, כלומר הולד הראשון שנולד לאם ללא הפלות קודמות, שנולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי (יוצא דופן). לעניין פדיון הבן, הילד נחשב לבכור גם אם לאביו יש ילדים יותר גדולים מאמהות אחרות. לעומת זאת, לעניין ירושה, הבכור הוא הבן הראשון שנולד לאביו.

אם האב הוא כהן או לוי, או האם הינה בת כהן או בת לוי, הבכור אינו חייב בפדיון.

[עריכה] סכום הפדיון

הסכום המופיע בתורה הוא חמישה שקלים. השקל הוא מטבע כסף טהור שהיה נוהג בזמן התורה. חז"ל השוו את השקל למטבע סלע צורי שהיה נוהג בתקופת המשנה והתלמוד.

במערכת המטבעות של תקופת התלמוד, סלע כסף היה שווה 4 דינרי כסף, ובדינר כסף היו 192 פרוטות נחושת. לפי הרמב"ם (משנה תורה שקלים א, ג) שווי פרוטת נחושת הוא כמשקל חצי שעורה כסף נקי. לפי מדידות שנערכו בזמננו משקל שעורה הוא כ- 1/20 גרם. לפיכך שווי חמישה סלעים לפדיון הבן כ-96 גרם כסף נקי.

מחיר הכסף נמדד באונקיה (טרוי) (Troy Ounce) שמשקלה 31.1034768 גרם.

סכום הפדיון משתנה בהתאם לשינוי במחירו של כסף טהור. ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים כיצד נקבע המחיר לפי ההלכה:
לפי דעת הרב מרדכי אליהו נקבע המחיר לפי מחיר הכסף בתוספת עמלות סוכנים ומע"מ (כלומר מחיר סופי שמשלם הלקוח בחנות), ולפי חלק מהרבנים האחרים מדובר על מחיר של כסף ע"פ המקובל בין הסוחרים לבין עצמם. למשל, לשם הערכה, באפריל שנת 2006 שווי אונקית כסף בבורסה היה כ 13.5 דולר ארצות הברית. השער היציג של הדולר היה כ 4.5 ש"ח לדולר. לכן, הסכום של פדיון הבן לפי המחיר הסיטונאי (כלומר לפי השיטה ההלכתית המקלה) של מתכת הכסף היה אז כ-200 ש"ח.

[עריכה] טקס הפדיון

נהוג לערוך את הטקס ברוב עם וללוותו בסעודה חגיגית המוגדרת בהלכה כסעודת מצוה.

את התינוק מלבישים בבגדי פאר, והנשים מקשטות אותו בתכשיטי הזהב שלהן. התינוק מובל על מגש כסף וכרית רקומה, ומוגש לידי הכהן.

האב אומר: אִשְׁתִּי הַיִשְׂרְאֵלִית יָלְדָה לִי בֵּן זֶה הַבְּכוֹר: זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי. וְהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ הַיִשְׂרְאֵלִית. וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָה לִפְדוֹתוֹ. שֶׁנֶאֱמַר (במדבר יח,טו) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה. בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקוֹדֶשׁ. עֶשְׂרִים גֵרָה הוּא. וְנֶאֱמַר. (שמות יג,ב) קַדֶשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא.

הכהן שואל את האב: מַה בָעִית טְפֵי. לִיתֵּן לִי בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ שֶׁהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמוֹ. אוֹ בָעִית לִפְדוֹתוֹ בְּעַד חָמֵשׁ סְלָעִים כְּדִמְחַיַיבְתּ מִדְאוֹרַיְיתָא. תרגום מארמית: במה רצונך יותר בבנך או בתשלום חמישה סלעים ?

האב משיב לכהן: חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי וְהֵילָךְ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ כְּדִמְחַיַיבְתִּי מִדְאוֹרַיְיתָא:

האב מברך ברכת המצוות: בָּרוּךְ וכו' אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן, וברכת שהחיינו: בָּרוּךְ וכו' שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.

האב נותן לכהן את כסף הפדיון, ולוקח את בנו.

הכהן מברך על גביע יין ברכת בורא פרי הגפן.

הכהן מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו בברכת כהנים.

יש המניחים על מגש הכסף קוביות סוכר ושיני שום, כדי לאפשר למספר רב של אורחים ובני משפחתם להנות משיירי סעודת המצוה, שהיא נדירה יחסית, ולמשתתפים בה מצוה רבה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.

שפות אחרות