אריסצ'ידש די סוזה מנדש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריסצ'ידש די סוזה מנדש (19 ביולי 1885 - 3 באפריל 1954) (שמו המלא: Aristides de Sousa Mendes do Amaral e Abranches - אריסצ'ידש די סוזה מנדש דו אמראל אי אבראנשש) דיפלומט פורטוגזי, הוכר כחסיד אומות העולם בשל פועלו, בניגוד להוראות ממשלתו, להצלת יהודים מרדיפות הנאצים.
היענותו של סוזה מנדש למצוקת הפליטים נבעה לדבריו מקול מצפונו ומהמוסר הנוצרי שלו. הוא הצהיר כי "אני מעדיף להיות עם אלוהים נגד האדם, מאשר להיות עם האדם נגד אלוהים". הוא הפר במוצהר את הוראות ממשלתו כשהנפיק כ-30,000 אשרות ליהודים ולנרדפים בני לאומים אחרים. הוא סיכן ביודעין את הקריירה שלו ואת עתיד משפחתו, בהצילו כך מספר עצום של אנשים ממוות.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו לפני מלחמת העולם השנייה
סוזה מנדש נולד למשפחה אריסטוקרטית, בעיר קבנס די ויריאטו בפורטוגל. אביו היה שופט בבית המשפט העליון ואחיו התאום, ססר, עתיד היה להיות שר החוץ בין השנים 1932 - 1933 בממשלתו של הרודן אנטוניו דה אוליביירה סלזר.
סוזה מנדש למד משפטים באוניברסיטת קוימברה וקיבל את התואר במשפטים ב-1908. ב-1910 נישא לאהובת נעוריו, אנג'לינה. זמן קצר אחר כך החל קריירה דיפלומטית. לאחר כמעט עשור של שרות מסור בבלגיה, סוזה מנדש הוצב כקונסול כללי בקונסוליה הפורטוגלית בעיר הנמל בורדו, צרפת, לשם עבר עם אשתו ו-14 ילדיהם.
[עריכה] פועלו במהלך מלחמת העולם השנייה
הצבא הנאצי פלש לצרפת ולארצות השפלה במלחמת בזק ב-10 במאי 1940. אלפי פליטים נסו לבורדו, בתקווה להספיק לעבור את הגבול לספרד לפני הגעת הנאצים לשם.
בפורטוגל נקט אמנם הרודן סלזר מדיניות של נייטרליות, אך מאידך הורה לקונסוליות שלא להנפיק אשרות פורטוגליות ל"זרים שנתינותם אינה מוגדרת או שנויה במחלוקת, לחסרי נתינות וליהודים שגורשו מארצות מוצאם". אשרות הונפקו רק על ידי המימשל בליסבון, ורק לאחר בדיקה פרטנית של כל בקשה.
הפליטים היהודים בבורדו, ונציגם הרב חיים קרוגר, לחצו על סוזה מנדש להנפיק להם אשרות מעבר פורטוגליות. הוא ניסה לפעול על פי הנהלים ושלח מאות מיברקים מוצפנים, כנדרש, של בקשות לאשרות לליסבון, אך לרוב לא נענה. לאחר היסוסים החליט סוזה מנדש ב-17 ביוני לפעול בניגוד להנחיות ממשלתו, ולהנפיק אשרות לכל דורש. בעזרת הרב קרוגר החתים את דרכוניהם של אלפי פליטים באשרות מעבר פורטוגליות, בעבודה רצופה ללא הפסקה ב"פס יצור" של הנפקת אשרות. בשל עומס העבודה חתם לעיתים בשם "מנדש" בלבד. לחסרי הדרכונים מבין הפליטים נמסרו פיסות נייר שהוחתמו באשרות.
בין הפליטים שקיבלו אשרות אלו היו גם בני משפחת המלוכה מבית הבסבורג, בראשם אוטו פון-הבסבורג, יורש העצר של הכתר האוסטרו-הונגרי. גם הפסנתרן נורברט גינגולד והסופר הצרפתי שארל אולמון ניצלו בזכות האשרות שהנפיק סוזה מנדש.
ב-19 ביוני הופצצה בורדו, והפליטים המבוהלים נסו לעיר באיון הקרובה יותר אל הגבול הספרדי. סוזה מנדש הותיר את משפחתו בבורדו והמשיך עמם לקונסוליה הפורטוגלית בבאיון, שם המשיך בהנפקת האשרות.
ב-22 ביוני נשלחו אליו, לבורדו ולבאיון, מברקים מסלזר המורה לו להפסיק את הנפקת האשרות. אך הוא לא קיבלם, שכן המשיך בעקבות הפליטים אל אנדֶה (Handaye), העיר הדרומית ביותר בצרפת, בגבול ספרד. שם המשיך בהנפקת האשרות ברחוב. הוא אף התלווה אל הפליטים בדרכם אל מעבר הגבול, על מנת לוודא כי האשרות יכובדו.
ב-23 ביוני שגריר פורטוגל בספרד הגיע אל מעבר הגבול ופגש את סוזה מנדש. הוא דיווח לממשלתו כי סוזה מנדש נוהג "כאדם מופרע". סוזה מנדש נשאר ברחובות אנדה על מנת להמשיך לעזור לפליטים עד 26 ביוני, אז נכנסו הגרמנים לבאיון. כשחזר לבורדו, מצא את מברקו של סלזר מ-24 ביוני בו נמסר לו כי משרתו נשללה ממנו וכי עליו לעזוב את צרפת. סוזה מנדש התעלם מכך. הגרמנים כבשו את בורדו ב-27 ביוני וסוזה מנדש המשיך לעזור לפליטים, ואף הנפיק דרכונים פורטוגלים כדי למנוע גירושם של פליטים למחנות ריכוז. בשל כך קיבל שוב פקודה מליסבון לעזוב, אך השתהה בצרפת עד ל-8 ביולי.
בינתיים מלאה פורטוגל פליטים שהביעו בפומבי את הכרת תודתם לשלטון הפורטוגלי. העיתונות העולמית הכתירה את סלזר בתארי כבוד. סלזר כבר לא יכול לסגור את הסכר שפתח סוזה מנדש ולמנוע מפליטים להגיע לפורטוגל. אולם הוא לא סלח לסוזה מנדש על שהכריח אותו לפעול כך. סוזה מנדש הוכרז "בלתי כשיר מקצועית", הורחק ונודה. ניסיונותיו לערער או אף לזכות בשימוע עלו בתוהו. התערבותו של אחיו התאום, שר החוץ לשעבר, עלתה לאח בהשעיית משרתו לחמש שנים.
[עריכה] לאחר מלחמת העולם השנייה
תחת שלטונו הרודני של סלזר, לא יכול סוזה מנדש להתקבל לכל משרה שהיא, ואף לא לקבל פיצויי פיטורין או פנסיה. גם מילדיו נשללה כל אפשרות לעבוד. סוזה מנדש נאלץ למכור את אחוזת המשפחה בקבנס די ויריאטו, והמשפחה הגדולה רעבה ללחם. הם נעזרו בשירותי בית תמחוי שנוהל על ידי ארגון עזרה יהודי לפליטים בליסבון (היא"ס). המשטרה החשאית עקבה אחריו ואחר ילדיו. בריאותו ובריאות אשתו הידרדרו. אשתו נפטרה בשנת 1948 בגיל 60. סוזה מנדש נפטר חסר כל בשנת 1954.
ארגון היא"ס עזר לילדיו להגר מפורטוגל לארצות הברית ולמדינות אחרות.
[עריכה] הכרה ומורשת
סוזה מנדש לא זכה להכרה בחייו על פועלו. גם תקוותו כי ינוקה מאשמה על ידי ממשלתו לא התגשמה בימיו.
בשנת 1966 הוכר סוזה מנדש כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם, ועץ ניטע על שמו בשדרת חסידי אומות העולם.
ב-1987 נשיא פורטוגל מריו סוארש העניק לסוזה מנדש את אות "מסדר החירות" והתנצל פומבית בפני המשפחה על העוול שנגרם לו על ידי ממשלת סלזר.
ב-1988 קיבל הפרלמנט של פורטוגל החלטה פה אחד על החזרתו הרשמית של סוזה מנדש לסגל הדיפלומטי של פורטוגל. באותה שנה הוענקה לו גם אזרחות כבוד של מדינת ישראל.
ב-1994 נשיא פורטוגל סוארש הקדיש לסוזה מנדש פסל בדמותו, שהוצב בבורדו.
ממשלת פורטוגל החליטה על הקמת מרכז לימוד וזיכרון על שמו ועל תשלום פיצויים למשפחתו.
ב-1998 הנפיק השירות הבולאי בישראל, בשיתוף יד ושם, בול ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הנושא את דיוקנותיהם של חמישה דיפלומטים חסידי אומות העולם, ביניהם אריסצ'ידש די סוזה מנדש.
ב-2004 יצא לאור בהוצאת יד ושם ספר הקומיקס של ג'וזה רוי: "אריסטידס דה סוזה מנדס – גיבור בתקופת השואה". הספר תורגם לעברית בידי שבח דוד, ומיועד לבני נוער.
ב-11 במאי 2005 ערך אונסקו מחווה לזכרו של סוזה מנדש - רסיטל של זמר האופרה הפורטוגזי ג'ורג'ה שמינה. הסופר הצרפתי ז'אן לקוטיר שיבח את הרסיטל: "בחמישים שנותי כמאזין בכל קצווי עולם מעודי לא האזנתי להופעה מדהימה כזו. איזו מחווה מופלאה לאדם דגול זה!".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אריסצ'ידש די סוזה מנדש באתר יד ושם.
- רחל אחונוב, "גיבור בזמנים אפלים" באתר "אומדיה"; על ספרי קומיקס שנכתבו על אריסצ'ידש די סוזה מנדש, לרבות תמונת עמוד קומיקס.
- פרטי ספר הקומיקס "אריסטידס דה סוזה מנדס – גיבור בתקופת השואה" מאת ג'וזה רוי, בהוצאת יד ושם, 2004.
- אריסצ'ידש די סוזה מנדש באתר Jewish Virtual Library. (באנגלית)
- בול "דיפלומטים חסידי אומות העולם" באתר "התאחדות בולאי ישראל".


