היסטמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבנה מולקולת היסטמין
הגדל
מבנה מולקולת היסטמין

היסטמין (Histamine) הוא תרכובת אורגנית חד-חנקני המעורבת בתגובות מקומיות של מערכת החיסון. פעילות היסטמין גורמת להרחבת כלי דם ולכיווץ שריר חלק (לדוגמה, בריאות). היסטמין משתחרר בעודף כאשר קיימת תגובה אלרגית, כולל אסתמה. פעילות היסטמין מעוכבת על ידי האנטייהיסטמינים הנפוצים בתרופות מדכאות אלרגיה.

[עריכה] תכונות כימיות

השם הכימי של היסטמין הוא 2-4-אימידזוליל-אתילאמין ונוסחתו C5H9N3. היסטמין מסונתז בתא על ידי דקרבוקסילציה של חומצת האמינו היסטידין, המתבצעת על ידי האנזים L-היסטידין דקרבוקסילאז. בהרעלות מזון מסוימות מתרחשת המרה של היסטידין להיסטמין.

[עריכה] פיזיולוגיה

שחרור היסטמין קשור לתגובות אלרגיות הגורמות לתגובה דלקתית בגוף ולכיווץ רקמת השריר החלק (Smooth muscle). היסטמין משוחרר על-ידי תאי פיטום בעיקר כאשר הם עוברים תהליך של דגרנולציה בגלל קישור האלרגנים לנוגדני ה-IgE בתא הפיטום. ההיסטמין שולט גם על ייצור חומצת המעי ויכול לשמש כנוירוטרנסמיטר במערכת העצבים המרכזית.

השפעת היסטמין עוברת דרך רצפטורי היסטמין, אשר מסווגים למספר משפחות:

  • H1 - קישור הסיטמין לרצפור זה גורם לתופעות ה־vasodilation, bronchoconstriction, הפעלת שריר חלק, הפרדת תאי אנדוטל, סרפדת, כאבים וגירוד כתוצאה מעקיצת חרקים.
  • H2 - קשור בעיקר לבקרה על ייצור חומצת המעי.
  • H3 - גורם להפרשה מופחתת של הנוירוטרנסמיטרים: היסטמין, אצטילכולין, נורפינרפין וסרטונין.