מונית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונית היא כלי תחבורה אשר נוסעיו שוכרים את שירותו על מנת להגיע למחוז חפצם (לעומת כלי תחבורה ציבורי אשר לו עצירות קבועות על פי נותן השרות). למרות ששיטות ההשכרה, הקריאות, התקנות וההתמקחות משתנים ממדינה למדינה, ישנם עדיין מספר מאפיינים מזהים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
כבר בתחילת המאה ה-17 ניתן היה למצוא כרכרות סוסים המשמשות כמוניות בפריז ולונדון. הצהרות מלכותיות בשני הערים הגבילו את מספר הכרכרות המותרות בכל עיר - הדוגמה הראשונה לתקנות בתחום. במאה ה-19 הוכנסו לשימוש כרכרות סוסים בעלות מהירות גבוהה יותר ובטיחות גבוהה יותר.
מכוניות המונעות על ידי סוללות חשמל נהנו מהצלחה קצרה בפריז, לונדון וניו יורק בשנות ה-90 של המאה ה-19. המצאת המונה על ידי הגרמני וילהם ברום ב-1891 הציגה לראשונה את המונית המודרנית. המונית המודרנית הראשונה, אשר הונעה בעזרת גז וצוידה במונה, היה ה-"דיימלר ויקטוריה" שבנה גוטפריד דיימלר בשנת 1897. מוניות אלו התחילו את פעילותם בפריז בשנת 1899, בלונדון בשנת 1903 ובניו יורק ב-1907. המוניות הניו יורקיות יובאו מצרפת על ידי איש העסקים הארי אלן אשר הטביע את המילה הלועזית taxicab, הלא היא המקבילה של המילה "מונית" בשפה העברית. הוא צבע את המוניות שלו בצבע צהוב לאחר שגילה כי צהוב הוא הצבע שהכי קל לראותו מרחוק, ומאז הפך צבע זה לתקנה בתפוח הגדול. חברת המוניות הממונעות הראשונה התחילה את פעלותה בעיר הגרמני שטוטגרט בשנת 1897.
המונית הפכה לפופולרית ברחבי העולם בתחילת המאה ה-20. בתחילת הדרך התחרו המוניות בשירותי האוטובוסים הציבוריים והפרטיים עם קווי שירות קבועים מראש. אי לכך, מוניות מיוחדות (ספיישל), הנוסעת על פי בקשת נוסע (או קבוצת נוסעים) מסוים מנקודה אחת לאחרת, לרוב ללא עצירות בדרך, נכנסה לשימוש נרחב יחסית בתקופה מאוחרת יותר. החידוש הראשון מאז המצאת המונה ארע בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר הוכנס לשימוש הרדיו הדו כיווני ("ווקי-טוקי"). הרדיו מאפשר לנהגי מוניות ולמרכזי השליחה לתקשר אחד עם האחר ביעילות רבה יותר, ובכך לשרת את הלקוחות בצורה טובה יותר לעומת שיטות התקשורת הקודמות, כגון תא טלפון ציבורי.
[עריכה] מוניות בישראל
המוניות בארץ ישראל החלו לפעול כבר בשנות ה-20. הם התחרו בשוק האוטובוסים וההסעות, בעיקר בקווים הבין-עירוניים. מחירי הנסיעה היו גבוהים במיוחד ביחס לגוף המתחרה; כך לדוגמה, מחיר נסיעה בשירותי מוניות "המהיר" ממרכז חיפה לשכונת בת גלים היה 70 מיל ארץ ישראלי בשנות ה-30; מחיר נסיעה באוטובוס "חבר בת-גלים" נע באותו זמן בין 10 ל-15 מיל בלבד. בתחילה עבדו נהגי המוניות כיחידים ובקבוצות קטנות, עד להתארגנותם לחברת מאוגדות. מספר חברות פועלות עד היום, ביניהם חברת המוניות "אביב".
מספר הנוסעים במוניות בקו תל אביב – ירושלים קטן מ-420,000 נוסעים בשנת 1941 ל-367,000 נוסעים בשנת 1943 על פי דו"ח לשכת התחבורה של הסוכנות היהודית ממאי 1944. לעומת זאת, מספר הנוסעי האוטובוסים באותו הקו גדל מ-485,000 בשנת 1941 ל-882,000 בשנת 1943. מגמה זו ממשיכה עד היום; אף שנראה כי שירותי מוניות יכולים להיות אמצעי יעיל ומועיל לציבור הלקוחות, אחוז המוניות מכלל כלי הרכב בישראל נמצא בירידה מתמדת, מ-5.1% בשנת 1955 ועד 0.8% בשנת 2004 [1]. הממשלה הישראלית מנהלת מדיניות של עדיפות לשירותי האוטובוסים; היא הגבילה את שירותי המוניות באמצעות מגבלות רישוי ומחירי מכירה בפיקוח ממשלתי.
[עריכה] כלי הרכב
שירותי המוניות מתבססים בדרך כלל על מכוניות אך במקומות מספר נעזרים במוניות המופעלות על ידי אדם ובעל חיים, או בסירות (כגון הגונדולה בונציה). במדינות מודרניות באירופה משתמשים לרוב מכוניות נוחות ובטיחותיות במיוחד, כגון מוניות תוצרת חברת מרצדס הגרמנית. במדינות מפותחות פחות משתמשים במגוון מכוניות, ולעיתים במכוניות הנחשבות ליורקתיות. דגם וגוון המונית נחשבים במקומות רבים כסמל תרבותי, כגון המונית הלונדונית השחורה, לה אזור אחסנה גדול על יד הנהג. דוגמה נוספת היא המוניות העתיקות הצפרתיות בקהיר. שירותי לימוזינה פועלים באופן דומה לשירותי מונית, באותו שוק ומתחרה במוניות עם מחירים גבוהים יותר.
במדינות רבות קיימים חוקים ותקנות בנוגע לסימון מוניות. תקנות אלו קובעות בדרך כלל את צבע המונית, מספר לוחית הזיהוי, פרסום וכדומה.
[עריכה] כלי הרכב בעולם
[עריכה] גרמניה
המוניות בגרמניה צבועות בצבע ב'ז-צהבהב בהיר. על גג המכונית מוצבת שלט דמוי גליל הנושא את המילה "Taxi". כלי הרכב הנפוצים המשמשים כמוניות הם מתוצרת חברת מרצדס פולקסווגן ואופל. לרוב המוניות תמסורת אוטומטית ולחלק מערכות ניווט תומכות GPS. תעריפי הנסיעה גבוהים כיוון שלרשות אזרחי המדינה עומד מערכת תחבורה ציבורית טובה ברוב עריה.
[עריכה] לונדון
שירותי המוניות בעיר לונדון שבבריטניה ובערים סמוכים נוספים מבוססת כיום (מאי 2006) על שני סוגי מוניות: המוניות השחורות המפורסמות (ה[[אוסטין [[FX4), ומוניות חוקיות-למחצה. לשני סוגי המוניות מרכזי שילוח, אולם רק המוניות השחורות יכולות לאסוף נוסעים מהרחוב. המוניות השחורות מפורסמות בגלל כלי הרכב שמיוצרים באופן ייחודי למטרה זו, וכן בגלל קורס ההכשרה המקיף ("The Knowledge") המשמש דרישה מחייבת לקבלת רישוי מתאים. דרישה זו הביאה לכך שמרבית נהגי המוניות השחורות מפתחים את אזור ההיפוקמפוס, אזור במוח האחראי, בין השאר, על הזיכרון והניווט.
[עריכה] ארצות הברית
בארצות הברית מבחינים בין שני סוגי מוניות: מוניות מאספות (medallion cabs) ומכוניות תקניות (livery cabs). למוניות המאספות יש היתר לאסוף נוסעים מהרחוב, ולמכוניות לייברי יש היתר להיענות לקריאות טלפוניות או לסדר איסוף מראש בלבד.
[עריכה] ישראל
בישראל הצבע המחייב הוא לבן. בנוסף לצבע, בישראל חל חובה להצמיד לדלתות הקידמיות בכל צד של המונית מדבקה ובה המילה "מונית" בעברית, אנגלית וערבית. על המדבקה להיות בצבע שחור וכתום בינלאומי (מחזיר אור). כמו כן, על המונית להצמיד לדלתות האחוריות מדבקה בצבעים דומים עם מספר הרשיון. מלבד מדבקות אלו, אסור להצמיד למונית מדבקות אחרות. מספר לוחית הזיהוי של המונית חייבת להסתיים בספרות 25.
במקומות רבים בעולם, וכן גם בישראל, ישנה תקנה המחייבת על התקנת קופסה הניתנת להארה ("כובע המונית") על גג המונית. כאשר כובע המונית מואר - המונית פנויה לנסיעה. כאשר כובע המונית אינו מואר - המונית תפוסה. בנוסף לתקנות אלו ישנם עוד תקנות רבות הקובעות את גודל הכובע, גדלי המדבקות, סוגי הנורות ואפילו החומרים לשימוש.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [2], נראה כי בעלי המוניות הישראלים מעדיפים באופן מובהק כלי רכב תוצרת סקודה ומרצדס. הם נוטים להחליף כלי רכב כל שנתיים ומספר חודשים [3].
[עריכה] רישוי
[עריכה] רישוי בישראל
בישראל יש צורך ברישיון נהיגה בדרגה 05 על מנת להיות מורשה לנהוג במונית. הגיל המינימלי לקבלת דרגה זו הוא 21, וכן יש צורך ב-20 שיעורי נהיגה לפחות. ישנם מספר תנאים נוספים:
- על הנהג להיות תושב הארץ
- וותק של שנתיים בדרגה 02 ו-03
- 8 שנות לימוד לפחות
- אישור רפואי מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים
- קורס עיוני ברכב ציבורי
- תקנה 15ב
[עריכה] דמי נסיעה
דמי הנסיעה עבור נסיעה במונית הם בדרך כלל יקרים יותר מצורת נסיעה אחרות (כמו האוטובוס ורכבת). דמי הנסיעה אינם תלויים בדרך כלל במספר הנוסעים, ולכן ישנם מצבים שבו זרים נוסעים יחד במונית ומתחלקים בדמי נסיעה. דמי הנסיעה נקבעים בדרך כלל על פי זמן המתנה ומרחק אשר מחושבים באמצעות המונה. ישנם מצבים שבו יעדיף הנוסע לשלם דמי נסיעה קבוע, במקום שימוש במונה.
[עריכה] דמי נסיעה בישראל
בישראל קיימים חוקים ברורים בנוגע לדמי הנסיעה. נהג מונית ספשייל חייב להפעיל מונה בכל נסיעה. על פי ההתייקרות האחרונה ב-26 ביוני 2005, ישנו מחיר התחלתי של 9.1 ש"ח (7.8 ש"ח באילת). מחיר הזמנה טלפונית עומד על 3.5 ש"ח. מחיר מזוודה או כבודה אחרת יעלה לנוסע 2.9 ש"ח.
במונית שירות, דמי הנסיעה קבועים למרחק של 6 ק"מ, עם תוספת של כ-30 אגורות עבור כל ק"מ נוסף. ישנם מחירים קבועים בין ערים מסוימים על אף האמור במשפט הקודם. ילד עד גיל 5 היושב על בוגר איננו מחויב בדמי נסיעה וילד עד גיל 5 היושב על מושב כן יחויב בדמי נסיעה. כל נהג מונית, בין אם ספיישל או שירות, חייב להתקין במוניתו לוחית קבועה, אשר מצוין בה מספר רשיון המונית ושם בעל המונית באותיות עבריות ולטיניות.
[עריכה] נהג המונית
ישנם מספר כללים לגבי התנהגות הנהג הישראלי:
- נהג המונית לא יסרב בלי סיבה סבירה, להסיע נוסע ומטענו.
- בנסיעה מיוחדת (ספיישל) לא יסיע נהג המונית אדם נוסף, אלא אם ביקש המזמין.
- במהלך נסיעה מיוחדת, על הנהג לנסוע בדרך הקצרה ביותר האפשרית בנסיבות אותה שעה ואותה נסיעה.
- הנהג ינהג כלפי הנוסעים באדיבות ובנימוס ויפעל באופן שיבטיח שהנוסעים יגיעו ליעדם בנוחות, במהירות ובבטיחות.
- הופעתו של הנהג תהייה נקיה ומסודרת.
- בזמן הנסיעה, הנהג לא ישוחח עם אדם אחר, אלא אם הדבר נדרש באותה העת לביצוע תפקידו.
- בשעת השיחה הנהג לא יפנה את ראשו אל בני שיחתו.
- הנהג לא יפעיל במוניתו מקלט רדיו, או מכשיר אחר המשמיע צלילים בקול רם. עליו להפסיק את פעולת הרמקולים ולהנמיך את קול הרמקול לפי דרישת אחד הנוסעים.
- נהג המונית רשאי לא להסיע נוסע שבגדיו מלוכלכים ו/או נמצא בגילופין.
כל החוקים והתקנות הללו הם בתחום הטיפול של משרד התחבורה.
[עריכה] ניווט
מצפים מנהגי מוניות ותיקים להכיר את הרחובות הראשיים והמקומות החשובים. בשנתיים האחרונות הפכה מערכת ה-GPS לכלי נפוץ במוניות במדינות מודרניות. מערכת זו מסתייעת בלווין ומהווה מפה עדכנית לגבי מיקומו של הנג, דבר המאפשר לנהג להגיע למקומות אשר אינם מוכרים ואינם נפוצים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- צבי שטאל, "תולדות התחבורה הציבורית בארץ ישראל בראי כרטיסי הנסיעה", הוצאת ירון גולן, 1995
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- אתר משרד התחבורה בישראל
- עודד רוט, על מוניות אלמוניות

