עלות השחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עלות השחר - זמן תחילת היום בהלכה. נקבע לפי זמן הופעת אור השמש על פני השמים, למרות שהשמש עצמה איננה נראית, ועודנה מתחת לאופק.

זמנו נקבע בתלמוד (בבלי מסכת פסחים צד,א) כזמן הליכה של 4 או 5 מיל לפני הזריחה בתקופת ניסן ותשרי בהם היום והלילה שווים. בשיעור המיל נחלקו התנאים ופוסקי האחרונים. לפי מנהג הספרדים זמן עלות השחר מוקדם להנץ החמה ב- 72 דקות של שעות זמניות (4 מיל * 18 דקות). לפי מנהג האשכנזים בירושלים (לוח ארץ ישראל לרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי) זמן עלות השחר הוא 90 דקות (5 מיל * 18 דקות) לפני הנץ החמה.

הלוחות החדשים משתמשים בנוסחאות המתפרסמות באלמנך של הצי האמריקאי, כדי לחשב את מיקום השמש מתחת לאופק במעלות קשת, בזמן עלות השחר בימי השיוויון, ומכך להסיק על הזמן המדויק בשאר עונות השנה.

בספרות חז"ל מצוי גם הביטוי "איילת השחר", ויש שרצו לייחס לו את ראיית כוכב הלכת נוגה המופיע לעתים לפני זריחת השמש.

זמני היום בהלכה

עלות השחר | הנץ החמה | חצות היום | פלג המנחה | שקיעת החמה | בין השמשות | צאת הכוכבים | חצות הלילה
ראו גם: שעות זמניות | אשמורות הלילה