פייצל מלך ערב הסעודית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||||||||||||
פייצל בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמן (فيصل بن عبد العزيز بن عبد الرحمن) (1906-25 במרץ, 1975) היה מלכה השלישי של ערב הסעודית (בשנים 1964-1975) ומנהיגו השמונה-עשר של בית סעוד.
פייצל, יליד ריאד, היה בנו הרביעי של מייסד הממלכה, עבד אל עזיז "אבן סעוד". בשנת 1927 מינה אותו אביו למשנה למלך חיג'אז לאחר שכבש אותה מידי ההאשמים. ב-1928 נעשה ראש מועצת העולמא (חכמי האסלאם), מעין גוף מייעץ למלך. בשנותיה הראשונות של הממלכה פעל פייצל כמעין שר חוץ מטעם המלך. הוא ייצג את ערב הסעודית הן בדיוני "ועדת השולחן העגול" הבריטית-ערבית, שנערכה ב-1939 ודנה בבעיה הארצישראלית, והן בחתימה על אמנת האו"ם ב-1945.
עוד בשנות השלושים נקבע כי פייצל ימלוך לאחר יורש העצר המיועד, אחיו החורג סעוד. משהומלך סעוד ב-1953 נעשה פייצל שר החוץ וסגן ראש הממשלה. ואולם בין השניים שררה מתיחות רבה, שנעשתה גלויה ב-1958 עם ההחרפה במשבר הכלכלי וביחסים עם מצרים. פעמיים (1958 ו-1962) נאלץ סעוד להעביר את סמכות השלטון לפייצל. בנובמבר 1964 הודח סעוד ותחתיו הומלך פייצל.
תוכן עניינים |
[עריכה] מלכותו
[עריכה] מדיניות פנים
מלכותו של פייצל התאפיינה בהחלשת מוקדי הכוח החלופיים שהתגבשו בתקופתו של סעוד, כגון נסיכים בני הדור השלישי, אנשי עסקים, משקיעים זרים ואנשי דת. למרות זאת, דאג שלא לפגוע במעמדם של האחרונים (שהתנגדו לפיתוח הנמרץ שהנהיג) יותר משנדרש, והותיר את השריעה (ההלכה האסלאמית) כחוק המדינה.
פייצל קיצץ בהוצאות העתק של בית המלוכה, מיזער את השחיתות ופעל כדי לפרוע את כל חובות המדינה. הוא ביצע תהליכי ייעול מסיביים בתעשיית הנפט. הכנסות הנפט, שעמדו ב-1964 על כחצי מיליארד דולר, הסתכמו בשנת 1975 ב-25 מיליארד.
הון עתק זה אפשר לפייצל להנהיג תהליך מודרניזציה מקיף בערב הסעודית. המלך פיתח באופן ניכר - אם כי הדרגתי - את תשתיתה התקשורתית והתחבורתית של ממלכתו, והקים תעשייה פטרוכימית משגשגת. הוא אף פיתח ענפי כלכלה שאינם קשורים במישרין בנפט, ואפשר שידורי טלוויזיה בממלכתו. בנוסף השקיע רבות במערכת החינוך הסעודית (כולל הקמת בתי ספר לבנות) ודאג ליישב את השבטים הבדואים ברחבי הממלכה. פייצל אף תגבר את צבאו והקים ענפים חדשים של טכנולוגיה צבאית מתקדמת. יחד עם זאת, רפורמות מעטות נעשו בשיטת הממשל השמרנית-אוטוקרטית בממלכה: פייצל אמנם הקים משרד לענייני משפטים, אשר יפקח על בתי המשפט הדתיים, אך בו זמנית קבע כי המלך וראש הממשלה - חד הם.
[עריכה] מדיניות חוץ
בזירה הבין-ערבית, פייצל פעל כדי למנוע נסיונות חדירה מצריים לחצי האי ערב. פייצל תמך צבאית, כלכלית, מוסרית ומדינית במלוכנים במלחמת האזרחים בתימן, שעה שמצרים סייעה לרפובליקנים. במהלך המלחמה התנגשו כוחות סעודיים ומצריים בעדן, מה שתרם להסלמה משמעותית ביחסי המדינות. פייצל, אשר סלד מהמשטרים החילוניים-שמאליים-רדיקליים בעולם הערבי כמו גם מהפאן-ערביות הנאצריסטית, ביקש לכונן ברית בין מדינות אסלאמיות שמרניות, אולם הרעיון לא נשא פרי עד 1969 (וגם אז, במתכונת שונה לחלוטין).
החל מאמצע שנות השישים פעל המלך כדי לשקם היחסים עם מצרים. במלחמת ששת הימים התעלם מהמחלוקות הבין-ערביות והתייצב לצד מצרים מול ישראל, אף שלמרות הצהרותיו הקיצוניות המעורבות הסעודית במלחמה הייתה מזערית. בתום המלחמה שככה האיבה הגלויה בין מצרים לערב הסעודית. אף על פי כן, התבוסה שהנחילה ישראל לערבים זעזעה אותו, ולפי סעודים רבים "הוא לעולם לא חייך מאז".
במקביל, פייצל פעל על מנת לייצב את הסביבה הבינלאומית הקרובה. תיקוני גבול הוסכמו עם ירדן (1965) וכווית (1969). מלחמת האזרחים בתימן הסתיימה (בתיווך סעודי), וביולי 1970 הכירה ערב הסעודית ברפובליקה התימנית. שנה אחר כך כוננה יחסים רשמיים עם עומאן, וב-1974 הסדירה את מרבית גבולותיה עם איחוד האמירויות הערביות. מסע הפיוס של פייצל הגיע עד לאיראן, ואולם נושאים רבים נותרו בלתי פתירים ביחסי המעצמות האזוריות הללו. פעילותו הדיפלומטית הענפה של המלך הקנתה לו מעמד של מנהיג כל-ערבי ומכובד מאוד.
פייצל הצטייר כמתון בעיני המערב. ארצות הברית ראתה בו בעל ברית נבון, למרות חרם הנפט שהוטל עליה ב-1973 (ביוזמתו של שר הנפט הסעודי אחמד זכי ימאני). מזכיר המדינה קיסינג'ר נפגש עם פייצל פעמיים, ואילו הנשיא ניקסון ביקר אותו ב-1974. באותה שנה נחתם הסכם סיוע צבאי וכלכלי בין המדינות. פייצל אף חתם חוזי נפט-תמורת-נשק עם צרפת, בריטניה ואף מערב גרמניה. פייצל נבחר ל"איש השנה" של השבועון האמריקני "טיים" לשנת 1974.
[עריכה] ההתנקשות בחייו
ב-25 במרץ, 1975 נרצח המלך פייצל בנסיבות שאינן ברורות על ידי אחיינו הנסיך פייצל אבן מוסאעד אבן עבד אל עזיז, אשר סבל, כפי הנראה, מאי שפיות (אף שיש שטענו כי פעל כדי לנקום את מות אחיו הבכור ח'אלד, אשר נהרג בהתקלות עם כוחות הביטחון הסעודיים ב-1966). הנסיך, שהיה עם משלחת כוויתית שבאה לבקר את המלך הסעודי, שלף אקדחו וירה בפייצל מטווח קצר. ראשו של הרוצח נערף בפומבי כעבור שלושה חודשים.
אחיו למחצה של פייצל, ח'אלד אבן עבד אל עזיז, הומלך תחתיו, לאחר שהאח המבוגר יותר - מוחמד - סירב ליטול את הכתר.
| הקודם: סעוד מלך ערב הסעודית |
מלך ערב הסעודית ה-3 2 בנובמבר 1964 - 25 במרץ 1975 |
הבא: ח'אלד מלך ערב הסעודית |
| הקודם: סעוד מלך ערב הסעודית |
ראש בית סעוד ה-18 2 בנובמבר 1964 - 25 במרץ 1975 |
הבא: ח'אלד מלך ערב הסעודית |


