התמיינות תאים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התמיינות תאים היא מושג הלקוח מתחום הביולוגיה ההתפתחותית, ומתאר את התהליך שבו התא רוכש תכונות של סוג תא מסוים. המורפולוגיה של התא יכולה להשתנות באופן משמעותי במהלך ההתמיינות, אך מלבד מספר יוצאי דופן – החומר הגנטי נשאר זהה.
במרבית האורגניזמים הרב-תאיים, אין התאים כולם זהים זה לזה. כך למשל, תאי עור אנושיים שונים מתאים ברקמות האיברים הפנימיים. אף על פי כן, מקורם של כל סוגי התאים השונים בגוף האדם הוא בתא ביצית מופרה אחד (זיגוטה), וההבדלים ביניהם נוצרו בתהליך ההתמיינות, שבו, באופן מווסת ומבוקר, גנים מסוימים בתאים השונים מופעלים, בעוד שגנים אחרים מושתקים. לאחר ההפריה מתחילה הזיגוטה בחלוקה לתאים זהים (מיטוזה), ולאחר מספר מחזורי חלוקה, נוצרת הבלסטולה. בשלב זה מתחילה התמיינות התאים, ובשלב הגסטרולה כבר ניתן לראות חלוקה לשכבות שונות שיתפתחו בהמשך למערכות השונות של העובר. כתוצאה מתהליך ההתמיינות, תא ממוין יתפתח במבנה מסוים, וימלא תפקידים מסוימים. ההתמיינות עשויה לכלול שינויים בהיבטים שונים של הפיזיולוגיה של התא: גודל, צורה, קוטביוּת, פעילות מטבּוֹלית, תגובה לאותות וביטוי של גנים.
ישנם גם תאים היכולים להתמיין לסוגים שונים של תאים, גם במהלך חייו הבוגרים של האורגניזם. תאים אלו נקראים בבעלי-חיים תאי גזע, ובצמחים – מריסטמה.

