מיתר (כלי מיתר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיתר הוא חוט מתוח, בדרך-כלל עשוי ממתכת, פלסטיק או גיד, ומשמש להפקת הצליל של כלי המיתר. עובי המיתר, מתח המיתר, ואורך המיתר קובעים את גובה הצליל. בכל כלי המיתר, ישנם מפתחות כיוון, שהמיתר מלופף סביבם, ובעזרתם הנגן יכול לכוון את המיתר. כאשר המיתר לא מתוח, הוא לא המיתר מפיק צליל נמוך וחלש ביותר, שהאוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע אותו. בכל כלי המיתר, מיתרי הבס עשויים ממתכת מלופפת, כאשר מיתריהם הגבוהים עשויים מחומרים שונים: בגיטרה קלאסית, המיתרים הגבוהים עשויים מפלסטיק, בגיטרה אקוסטית המיתרים הגבוהים עשויים ממתכת, בכלי הקשת המיתרים הגבוהים עשויים גם ממתכת. ישנם כמה איכויות שונות של מיתרים, וכמה סוגים שונים של מיתרים, אצל כל כלי סוג המיתר משתנה. בגיטרה, למשל, המיתרים מדורגים לפי רכות המיתר (וגם כך הפקת הצליל), כאשר הכי קשה הוא 13, והכי רך הוא 9. ברוק משתמשים במיתרים קשים, ובמוזיקה קלאסית במיתרים יותר רכים. בתקופות קדם, המיתרים היו עשויים מגידים, משום שלא היה את מיתר המתכת, והם נקרעו יותר במהירות, וגם הפיקו צליל חלש יותר. ככל שמנגנים על המיתר יותר, כך הוא נשחק יותר, ואז מחליפים אותו במיתר חדש. כאשר לא מחליפים מיתר שחוק, הוא עלול להיקרע עקב שחיקתו.
ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

