מוחמד דחלאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד דחלאן (אבו פאדי) (محمد دحلان, נולד ב-1961), פוליטיקאי ומנהיג צבאי פלסטיני. היה בעבר מראשי מערך הביטחון הפלסטיני וכיום מראשי תנועת פת"ח.
תוכן עניינים |
[עריכה] עד הסכם אוסלו
מוחמד דחלאן נולד בשנת 1961 במחנה הפליטים בח'אן-יונס. ב-1981 סייע להקים את ה"שביבה", תנועת הנוער של פת"ח. ב-1987 נעצר על חלקו באינתיפאדה וגורש. לאחר מכן, הצטרף לאש"ף ולפת"ח בטוניס, והתקדם בהדרגה בארגון תוך שהוא זוכה באמונו ובתמיכתו של יאסר ערפאת.
[עריכה] תקופת אוסלו
לאחר חתימת הסכם אוסלו, דחלאן מונה לראש מנגנון "הביטחון המסכל" ברצועת עזה, ומעמדו עלה. עם זאת, בין דחלאן ובכירים אחרים במערך הביטחון הפלסטיני (כגון ג'בריל רג'וב, ראש "הביטחון המסכל" בגדה המערבית דאז) התפתחו סכסוכים, אשר הפכו את דחלאן לדמות שנויה במחלוקת בציבור הפלסטיני. במהלך שירותו בתפקיד, דחלאן סיכל פיגועי טרור רבים, וקבע יחס תקיף כלפי האופוזיציה האסלאמית. כמו כן, ניהל דחלאן משא ומתן עם גורמים ישראלים ואמריקאים, ואף שולב בשיחות בוועידת קמפ דייוויד בשנת 2000. מספר גורמים ישראלים שהשתתפו בוועידה טענו כי דחלאן הציג בה דעות מתונות, ואף הסכים לסיפוח שני גושי התנחלויות ישראליים בגדה המערבית במסגרת חילופי שטחים.
[עריכה] אינתיפאדת אל אקצה
הפופולריות של דחלאן בעיני הציבור הפלסטיני נפגעה לאחר שנקט עמדות מתונות יחסית במהלך אינתיפאדת אל אקצה, ובשל נסיונותיו, בתחילתה, למנוע פיגועים בשטח ישראל. במהלך 2001, דחלאן ביקר את תנועת חמאס והג'יהאד האסלאמי על החרפתה של האינתיפאדה והדגיש כי הפלסטינים צריכים לפעול נגד ישראל רק בשטחי 67', ובעיקר באופן עממי. במקביל, החל דחלאן להוות אופוזיציה לערפאת, וטען נגדו כי הוא לא השכיל לבנות את הרשות הפלסטינית באופן ראוי, אלא ביסס אותה על אנשים מושחתים המקורבים אליו אישית. דחלאן, בדומה לאבו מאזן, טען כי האינתיפאדה השנייה הייתה טעות, ורמז כי היעדר אסטרטגיה עקבית מצד הפלסטינים יוביל לשקיעה במאבקים פנימיים ובאנרכיה. על אף עמדותיו המוצהרות, גורמים ישראלים טענו כי דחלאן עצמו היה מעורב בטרור בתקופה הזו, בעיקר באמצעות מקורבו רשיד אבו שבאכ. עם זאת, קשריו של דחלאן עם הצמרת הישראלית והאמריקאית נשמרו והוא המשיך להיות "כתובת" למשא ומתן בהזדמנויות שונות.
בשנת 2002, דחלאן התפטר מתפקידו כראש "הביטחון המסכל" ברצועת עזה, בין השאר מתוך תקווה להפוך לשר הפנים החדש. ערפאת סירב למנותו לתפקיד זה, והציע לו את תפקיד היועץ הבטחוני – תפקיד שדחלאן דחה. מקורבו של דחלאן, רשיד אבו שבאכ עבר לאייש את המשרה ודחלאן נותר בעיני רבים בעל השפעה רבה על פעילות המנגנון.
מינוי אבו מאזן כראש ממשלה ורצונו להחליף כמה מהשרים בממשלה הפלסטינית הוביל למינוי דחלאן לשר הפנים באפריל 2003. במהלך כהונתו בתפקיד, המשיך לשאת ולתת עם ישראל וארצות הברית והבטיח לפעול למניעת טרור ולהחזרת שלטון החוק. סיום ההודנה והתפטרות אבו מאזן בספטמבר, פחות מחצי שנה לאחר מכן, הובילו להדחת דחלאן והחלפתו על ידי נצר-יוסף בשתאווי.
גם בהיעדר תפקיד מוגדר ברשות, דחלאן שמר על השפעתו בעזה באמצעות כוחות רבים הנאמנים לו בקרב פת"ח ובמערך הביטחון. דחלאן המשיך לבקר את ערפאת ואת השחיתות של ה"גווארדיה הוותיקה" בפתח, והתעמת עם מקורביו. עימותים אלו הגיעו לשיאם בקיץ 2004, במהלכו מינה ערפאת את אחיינו, מוסא ערפאת למפקד המשטרה ברצועה. המהלך נתפס על ידי רבים כנסיון מכוון להחליש את מעמד דחלאן ברצועה לפני יישום תוכנית ההתנתקות, והוביל להפגנות ולחטיפת אנשים המקורבים לערפאת בדרישה לבטל את המינוי.
[עריכה] שר לעניינים אזרחיים
מות ערפאת ובחירת יורשו, אבו מאזן, בינואר 2005, חיזקו את מעמדו של דחלאן והוא מונה לתפקיד השר לעניינים אזרחיים, או כפי שכונה "מחזיק תיק ההתנתקות". במהלך תפקיד זה דחלאן חזר לשאת ולתת באופן רשמי עם גורמים ישראלים ואמריקאיים, הן בנושאים בטחוניים, כמו פריסת השוטרים הפלסטיניים ברצועה, והן בנושאים אזרחיים מובהקים, כגון פתיחת מעבר רפיח והפעלת "השיירות הבטוחות" בין הגדה לרצועה. דחלאן התפטר מתפקידו בסוף נובמבר 2005, כפי שדורש החוק הפלסטיני, כדי להתמודד ברשימת פתח בבחירות למועצה המחוקקת, בינואר 2006. בבחירות אלה נבחר דחלאן ברוב דחוק כנציגה של ח'אן יוניס.


