ימי בין המצרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז - היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב – היום שבו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן.
הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה...לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים." (איכה א, ג). גדולי המוסר דרשו על הפסוק "כל רודף י-ה השיג י-ה בין המצרים" - שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לחזרה בתשובה.
בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם - תלתא דפורענותא (בשונה משבע דנחמתא). בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב - ביטויי האבל הולכים ומחמירים (ראה: תשעת הימים).
תוכן עניינים |
[עריכה] מנהגי אבלות
ככל שמתקרבים לתשעה באב גדלים סממני האבלות כדלהלן:
[עריכה] י"ז בתמוז עד ראש חודש אב
אשכנזים - חל איסור שמיעת מוזיקה, נישואים ותספורת. נמנעים מברכת שהחיינו (פרי חדש, בגד חדש וכדומה).
ספרדים - לא שומעים מוזיקה. נמנעים מברכת שהחיינו (פרי חדש, בגד חדש וכדומה).
[עריכה] תשעת הימים
אשכנזים - הנאמר לעיל, ובנוסף: אין לשמוח, דוחים דיונים משפטיים עם גוי לחודש אלול, מותר להתארס ללא סעודה. אסור לכבס, ללבוש בגד מכובס, לגהץ, לתפור או לקנות בגד חדש, לאכול בשר (אלא בסעודת מצווה כגון ברית מילה או סיום מסכת), לשתות יין ולהתרחץ (כיום נהגו להקל ברחיצה שאינה של תענוג).
ספרדים - הנאמר לעיל, ובנוסף: אין לשמוח, דוחים דיונים משפטיים עם גוי לחודש אלול, מותר להתארס ללא סעודה. אסור לערוך נישואים.
[עריכה] שבוע שחל בו תשעה באב (משבת חזון עד תשעה באב)
הספרדים מוסיפים בימים אלה למנהגי האבלות: אסור לכבס, ללבוש בגד מכובס, לגהץ, לתפור או לקנות בגד חדש, לאכול בשר, לשתות יין ולהתרחץ.
בשלוש השבתות שבימי בין המצרים קוראים הפטרות מיוחדות, שלא לפי הסדר הרגיל, העוסקות בנבואות תוכחה על ירושלים. לשבתות אלה קוראים תלתא דפורענותא (ארמית: שלוש של פורענות). בשבת שלפני תשעה באב קוראים את הפרק הראשון של ספר ישעיהו, הפותח בפסוק "חזון ישעיהו בן אמוץ", ולכן היא נקראת שבת חזון.
[עריכה] מנהג "סיומי מסכת"
[עריכה] בימי "תשעת הימים"
מנהג חסידים לעשות בתשעת הימים שמראש חודש אב ועד תשעה באב ("תשעת הימים") סיומי מסכת.
מפיצי המנהג, אשר נקשר בשמם, הם חסידי חב"ד, אשר נוהגים אף לקיים סיומי מסכת משודרים ברדיו. הדבר נומק על ידי הרבי מליובאוויטש בטעם של הוספת שמחה של מצוה המותרת[1] בימים אלו שממעטין בהם בשמחה[2]. הרבי מליובאוויטש אף הוסיף במקום אחר בדבריו "וגם כאשר יבוא משיח צדקנו קודם תשעת הימים, יעשו את ה'סיומים', ויזכו להתחיל ולסיים ספרים אחרים בתורתו של משיח"[3].
נימוק נוסף למנהג מובא על ידי רבי יצחק מאיר אלתר, בעל "חידושי הרי"מ", האדמו"ר הראשון של חסידות גור, שקבע לערוך סיומי מסכת כדי להרבות באהבת חברים, אהבת חינם, כנגד שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש. על פי נימוק זה סיימו אדמו"רי גור מסכת בכל יום מ"תשעת הימים"
חסידויות נוספות בהן נהגו לעשות "סיומי מסכת" בתשעת הימים הן:
- חסידות צאנז (שנהגו לסיים רק עד ז' באב, שהוא היום בו נכנסו הגוים להיכל)
- חסידות בעלז (שנוהגים לערוך סיום רק פעם אחת במהלך "תשעת הימים")
- חסידות טולנא (שנהגו אף לסיים מסכת משניות שאין עליה גמרא, שהיא כמסכת שלמה)
- חסידות בויאן (שנהגו לסיים את מסכת מכות, על שם סיומה המדבר בבנין בית המקדש ובנחמתו של רבי עקיבא "עקיבא ניחמתנו").
[עריכה] אכילת בשר ויין בסיומים
היו שהתירו לאכול בשר ולשתות יין בסעודות סיומי המסכת, אך היו מן הפוסקים שקבעו שלגבי בשר ויין בשבוע שחל בו תשעה באב (ולנוהגים מראש חודש אב – אזי כבר מראש חודש), אסור להזמין לסעודה אלא למנין מצומצם, מלבד הקרובים ובעל המצוה ואשתו ובניו, והשאר – יאכלו מאכלי חלב.
האדמו"ר החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, שהנהיג את הדבר בחסידות חב"ד, היה נוהג לעשות סיומי מסכתות בכל יום מ"תשעת הימים", אף בלא סעודה בבשר ויין לאחריהם[4].
[עריכה] סיומים ביום תשעה באב
במספר חסידויות נהגו לערוך סיומי מסכת גם ביום תשעה באב עצמו:
- רבי ישראל אלתר, בעל "בית ישראל" מגור, נהג לסיים את מסכת תענית בתשעה באב סמוך לצאת הכוכבים
- חסידי חב"ד נהגו לסיים את מסכת מועד קטן[5].
- רבי יצחק מקוטנא נהג לסיים את מגילת איכה בתשעה באב, ולאכול בליל מוצאי תשעה באב בשר על סמך סיום זה.
[עריכה] סיומים לאחר תשעה באב
יש מן החסידויות שנהגו לסיים מסכתות במוצאי תשעה באב, וביום י' באב, שבהם נמשכת עדיין האבלות על החורבן:
- רבי חיים הלברשטאם, האדמו"ר הראשון של חסידות צאנז.
- חסידי חב"ד נוהגים לעשות "סיום" אף במוצאי תשעה באב"[6].
- הרבי מליובאוויטש קרא באחת משיחותיו להמשיך ולערוך סיומי מסכת גם במהלך הימים עד ט"ו באב[7], .
[עריכה] לקריאה נוספת
- מרדכי גנוט, לוח דבר בעתו (יוצא בכל שנה מאז ה'תשמ"ו, בכתיבה השתמשתי בלוח לשנת ה'תשס"ו, שם בעמ' 1000, 1010-1012, 1030)
- הרב יוסף שמחה גינזבורג, לוח השבוע - הלכות ומנהגי חב"ד, בתוך "התקשרות", גליונות 626 (כ"ה בתמוז ה'תשס"ו), 627 (ג' באב ה'תשס"ו), 628 (י' במנחם-אב ה'תשס"ו)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ישנו פתגם הידוע (בשם אחד מאדמו"רי ממונקאטש), המפרש את דברי חז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" - ש'ממעטין' העניינים הבלתי-רצויים דתשעת-הימים 'בשמחה', על-ידי ההוספה בשמחה, באופן המותר על-פי שולחן ערוך, כמובן".
- ^ ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמ' 564, 708.
- ^ שיחת שבת פרשת מטות, כ"ג בתמוז ה'תשמ"א, בסופה.
- ^ ספר המנהגים חב"ד עמ' 46.
- ^ ספר-השיחות תש"נ חלק ב' עמ' 579 הערה 189.
- ^ "ועל ידי זה תהיה מעלה נוספת – שני סיומים (בתשעה באב עצמו ובמוצאי תשעה באב)… ש'כפול' קשור עם הגאולה" – 'התוועדויות' תשמ"ט חלק ד' עמ' 94.
- ^ ספר-השיחות תנש"א חלק ב' עמ' 733.
| חגי ישראל ומועדיו |
|---|
|
חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים |
| ימי האבלות לציון חורבן בית המקדש |
|
ארבעת הצומות: עשרה בטבת | שבעה עשר בתמוז | תשעה באב | צום גדליה |
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.

