ברית הבריונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משמאל: אבא אחימאיר, אורי צבי גרינברג ויהושע השל ייבין, השלישיה הבכירה בקבוצה.
הגדל
משמאל: אבא אחימאיר, אורי צבי גרינברג ויהושע השל ייבין, השלישיה הבכירה בקבוצה.

ברית הבריונים, קבוצת צעירים לאומית קיצונית רוויזיוניסטית, אנטי-בריטית ואנטי-סוציאליסטית בראשותו של אב"א אחימאיר, שהתקיימה בשנות השלושים בארץ ישראל. הייתה זו למעשה התנועה הראשונה בארץ ישראל אשר החלה בפעולות מרי נגד הבריטים.

הקבוצה הוקמה בשנת 1931 כאגודת סתר, הרקע להקמתה של קבוצה זו היו פרעות תרפ"ט, שהבליטו את חוסר יכולתו של השלטון הבריטי לדאוג לבטחונו של היישוב היהודי. לאחר פרעות אלו התבלט ד"ר אב"א אחימאיר, אינטלקטואל שזנח באכזבה את הסוציאליזם הבינלאומי ואת שורות הפועל הצעיר, היה למתנגד להם, והצטרף לתנועה הרביזיוניסטית. בתנועה זו קרא בלהט להתנגדות כוחנית ואקטיביסטית לשלטון הבריטי, ולחיסול המהפכה הסוציאליסטית והחלפתה במהפכה לאומית. אחימאיר עוד חשב בתחילת 1928 על הקמת "ארגון חדש" ובו מקום "רק לחיילים ומפקדים" המושתת "על איכות ולא כמות" (כך כתב במכתב אל אחד מידידיו). אולם כאמור רק לאחר המאורעות הוגשם רעיון הקמת הארגון. אל אחימאיר הצטרפו כמה אינטלקטואלים נוספים, המשורר אורי צבי גרינברג, יוסף כצנלסון, ד"ר יהושע השל ייבין. בערים שונות קמו קבוצות קטנות של צעירים ותלמידי תיכון אשר היו חברי בית"ר והצה"ר. אנשים אלו כינו את תורתם בשם "הציונות המקסימליסטית". הקבוצות העיקריות היו בתל אביב, בירושלים ובקרב פלוגות העבודה הבית"ריות, ובייחוד בראש פינה. בירושלים פעלה קבוצת תלמידי סמינר למורים והם תרמו להעמקת רעיונות הברית.

ראשי ומייסדי התנועה ראו עצמם ממשיכי מורשת הקנאות הלאומית של קיצוני כת הסיקריקים מימי המרד הגדול ברומאים. שם הקבוצה, "ברית הבריונים", ניתן לה על-ידי גרינברג. המונח "בריונים" מופיע בשיריו של המשורר יעקב כהן אשר אהד את הקנאים הלאומיים ואחד משיריו, "שיר הבריונים" [1] היה אהוב בקרב הצעירים הרוויזיוניסטים. באמצעיהם הדלים החלו חבריה להוציא לאור את עיתון "חזית העם" בעריכת ד"ר ייבין וכן עלון בשם "הבריון", בהם פרסמו את דעותיהם. בין השאר קראו לסיום השותפות של המוסדות הציוניים עם הממסד הבריטי, וכן לשחרור הארץ בכוח המרי העברי. עמדותיהם עמדו בניגוד לעמדתה הרשמית של התנועה הרביזיוניסטית ולעמדותיו של העומד בראשה, זאב ז'בוטינסקי, שהאמינו שניתן להגיע להישגים מדיניים על-ידי הידברות ושיתוף פעולה עם הממשל הבריטי. בוועידה העולמית החמישית של ברית הצה"ר יצא ז'בוטינסקי בחריפות כנגד חברי הקבוצה, אותם כינה "מקסימליסטים". אולם למרות חילוקי הדיעות במישור האידיאולוגי, חלק ז'בוטינסקי כבוד רב לאחימאיר, גרינברג ושאר חברי הקבוצה בשל אמונתם העזה בצדקת דרכם, ואף כינה את אחימאיר "מורי ורבי", בשל מסירותו לחינוך והוראה בקרב הנוער העברי וחברי תנועת הנוער בית"ר.

שערו של "הבריון", בטאון התנועה, הודפס בסטנסיל בשנת 1932.
הגדל
שערו של "הבריון", בטאון התנועה, הודפס בסטנסיל בשנת 1932.

עם התבססותה של ברית הבריונים והתחזקותה, החלו חבריה לפעול באופן אקטיבי להגשמת רעיונותיה, מעבר למאמרים הפובליציסטיים ב"חזית העם". כך למשל ידועות ההפגנות שארגנו חברי הקבוצה כנגד פקידים וחברי ממשל בריטים, שבהן קראו לסילוקה של בריטניה מארץ ישראל. כמו כן קיימו אנשי התנועה תקיעת שופר ליד הכותל (אשר הייתה אסורה אז) ופעלו נגד קיום מפקד האוכלוסין ליישוב היהודי שקיימו הבריטים. "ברית הבריונים" לא הייתה מחתרת במלוא המובן, אך יש הרואים בפעולותיה תחילת "ניצוץ" למאבק המזויין בבריטים שהגיע מאוחר יותר ממחתרות האצ"ל והלח"י.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, קרא ז'בוטינסקי לחרם על מוצרים גרמניים. חברי ברית הבריונים יצאו לרחובות על מנת למנוע הקרנתם של סרטים גרמניים בבתי הקולנוע, ובנוסף טיפסו על בנייני הקונסוליות של גרמניה ביפו ובירושלים והורידו את דגלי צלב הקרס מגגותיהם. פעילותם זכתה להצלחה חלקית, כמו במקרה הקרנת הסרטים הגרמניים שהופסקה בארץ, אך במקרים רבים אחרים דוכאה פעילותם והם נעצרו בידי השלטונות, אם כי לזמן קצר וללא הגשת כתב אישום. מעצריהם הפכום לאסירים הפוליטיים הציוניים הראשונים לאחר המאסר של ז'בוטינסקי ואנשי ההגנה על ירושלים ב-1920. חברי הקבוצה גם הגיבו במספר מקומות בהם ערבים התנכלו לפרדסי יהודים.

עיקר פעולותיה של האגודה במגזר היהודי היו תעמולה נגד תנועת העבודה וברית שלום. בין היתר הפריעו אנשי האגודה לנאומו של של הפרופסור למשפטים נורמן בנטויץ' (יהודי ששימש קודם לכן כיועץ המשפטי של ממשלת המנדט) באוניברסיטה העברית, על שנשא דברי שלום מעל פסגת הר הצופים.

את סופה של ברית הבריונים ניתן לייחס לרצח חיים ארלוזורוב, מנהיג ציוני וחבר בהנהלת הסוכנות היהודית שנרצח על חוף ימה של תל אביב ב-16 ביוני 1933. מייד עם הרצחו נעצרו אב"א אחימאיר וראשי הברית, ואחימאיר הואשם בשותפות לרצח. כל זאת בשל מאמרים חריפים בקיצוניותם שפרסמו חברי הברית ב"חזית העם", שבהם קראו לפגיעה גופנית בארלוזורוב, על רקע המשא ומתן שניהל עם השלטונות הנאצים בגרמניה. לאחר שנה של ניהול המשפט על שתי ערכאותיו זוכה אחימאיר על ידי בית המשפט העליון המנדטורי מן ההאשמות בעניין רצח ארלוזורוב, אך נשאר במעצר שנה וחצי נוספות והואשם בארגון "ברית הבריונים", שדבר קיומה נתגלה במהלך החקירה והמשפט, ובחתירה כנגד הבריטים.

עם שחרורו פנה אחימאיר לעסוק בהוראה ובפובליציסטיקה. הוא זנח את האקטיביזם בשל החשש מהמשטרה הבריטית, לאחר שדבר קיום הברית ומקומו של אחימאיר בה כבר היה ידוע, וכן בשל הסערה העזה שהתעוררה סביב הארגון. באין מנהיג שיקח על עצמו את הפעילות המתמדת והתובענית, בא הקץ לברית הבריונים.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יהודה לפידות, לידתה של מחתרת - האצ"ל בשנות השלושים, בהוצאת מכון ז'בוטינסקי. לקריאה מקוונת.
  • יוסף קיסטר (עורך), אחימאיר ובית"ר, הוצאת המרכז למורשת ירושלים ע"ש זאב ז'בוטינסקי.
שפות אחרות