צדוקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצדוקים היו אחד הזרמים היהודיים המרכזיים בתקופת בית שני. בתקופת בית חשמונאי התפצלה היהדות לכיתות שונות - המשתייכים למוכרות שבהן כונו פרושים, איסיים וצדוקים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הידיעות אודות הצדוקים
זהותם האמיתית של הצדוקים נותרת לא ברורה. לא נמצאו כתבים משלהם ולפיכך הידיעות עליהם שאובות מכתבים של יריביהם ונוטות להציגם באור שלילי.
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ("יוספוס פלאביוס") הזכיר אותם בספריו כאחת משלוש או ארבע מפלגות עיקריות שהיו באותו הזמן - יחד עם הפרושים, האיסיים ולעתים גם הקנאים. עם זאת, מהותם וזהותם אינה מתוארת בהרחבה וניתן להתרשם שהוא לא רחש להם אהדה רבה.
יש משערים שהצדוקים שואבים את שמם מצדוק - אחד הכהנים הגדולים מתקופת דוד המלך. צדוק כיהן במשכן בגבעון ומאוחר יותר גם בבית המקדש בירושלים, ובניו שלטו בעבודות הקורבנות במשך רוב ימי הבית הראשון והשני - עד שהודחו על ידי משפחת כהני בית חשמונאי, במאה השנייה לפני הספירה. נראה שבני המשפחה המודחת ומקורביה לדרך הדתית ולמעמד החברתי - הם הגרעין המרכזי של הצדוקים.
[עריכה] מקור השם לפי חז"ל
חז"ל מציינים גרסה אחרת למקור השם צדוקים. באבות דרבי נתן שבמסכתות קטנות פרק ה' מוזכרים אדם בשם צדוק ועמיתו לדרך ביתוס - שהיו תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו, חכם מראשית תקופת הזוגות. תלמידיהם וממשיכי דרכם הקימו שתי כיתות רעיוניות על שמם: הצדוקים והבייתוסים, כך במקור:
"אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא הייתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום"
[עריכה] תפיסתם של הצדוקים
בתקופה זו היו בתוך ישראל מחלוקות הלכתיות ורעיוניות רבות ובמיוחד בין הצדוקים לפרושים. מעדויות במקורות נראה שהצדוקים היו עשירים וקרובים לשליטיהם ההלניסטים ולתרבותם. הורגש ריחוק בינם לבין המוני העם - שהביעו מורת רוח מהשלטון היווני ותמכו בפרושים בשל צניעותם ברוח ובממון.
במקורות חז"ל מפורש כי הצדוקים כפרו בהישארות הנפש לאחר המוות. בברית החדשה מוזכר דיון ברוח זו בינם לבין ישו, בו הם גם שוללים קיומם של מלאכים. נכתב כי הצדוקים דבקו בתנ"ך, אך דחו חלקים מהתורה שבעל פה והתבססו בעיקר על זו שבכתב. בשל כפירה בעולם הבא דגלו רבים מהם בבחירה חופשית ובנהנתנות. הם כפרו באמונה במלאכים ובנבואה וצמצמו את האמונה בהשגחה. לכן נכתב שהם דגלו בהבנת הפסוק "עין תחת עין" כפשוטו.
ברוח פירושם את התנ"ך טענו הצדוקים שיש להחל בספירת העומר מ"היום שלאחר השבת" על מנת שחג השבועות יחול תמיד בימי ראשון. בכך הם הדגישו את רוח המקרא - בה אין קשר בין פסח לשבועות - בניגוד למנהג הפרושי של ימינו.
ישנו דמיון מסוים, המתבטא במספר הלכות משותפות, בין הצדוקים לאיסיים (המכונים גם "כת מדבר יהודה").
לאחר חורבן בית שני נעלמו הצדוקים - ככל הנראה מכיוון שלא יכלו לקיים את הלכותיהם ללא בית המקדש. מאז נותר רוב העם היהודי בהשפעת היהדות הרבנית של הפרושים - ובמרכזה ההלכה כפי שהיא משתקפת בחתימת המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא (כ-130 שנים מאוחר יותר).
[עריכה] סוגיות בהם חלקו הצדוקים על הפרושים
הצדוקים והפרושים נחלקו רבות בדעתם - בין היתר גם בנושא סדרי עבודת המקדש ודינים אחרים. להלן חלק מהשקפותיהם:
- קרבן הכהן הגדול היומי ייעשה מכספו הוא, ולא מקרבנות העם.
- הכהן הגדול יעלה את הקטורת ביום הכיפורים מחוץ לקודש הקודשים, ולא בתוכו.
- הם הקפידו על טוהרה מיוחדת ומחמירה של אפר הפרה האדומה.
- הם התנגדו לשמחת בית השואבה.
- הם התנגדו לרעיון ה"עירוב", המאפשר לשאת מזון וכלים מבית לבית בשבת.
- הם התנגדו לביטוי "כדת משה וישראל" במסמכי גירושין.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על הכתות בתקופת בית שני - מאת פרופ' דוד פלוסר
- "החור השחור" של ההיסטוריה היהודית יאיר שלג על הצדוקים והפרושים

