שבתאי לוז'ינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבתאי לוז'ינסקי (12 בפברואר 1896 - 18 בינואר 1947). פעיל ציוני בולט.

שבתאי לוז'ינסקי נולד בשנת 1896 בבוברויסק שברוסיה ליואל ובתיה לוז'ינסקי. בילדותו למד אצל מורים פרטיים בביתו וקיבל חינוך דתי, והיה קיצוני באמונתו בדת.

בבגרותו שינה את דעותיו, ונתפס לרעיון הציונות ואף היה מפעילי "צעירי ציון", והשתתף בועידת "החלוץ" שהתקיימה בראשית 1918. היה פעיל בהקמת "קבוצת בברויסקי" אשר הכשירה עצמה לעבודה פיזית לקראת עליה לארץ ישראל.

בגיל צעיר נשא לאישה את אידה קובנר, אשר עמדה לצידו לאורך כל הדרך.

בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, תוך תלאות רבות, יצאו בני הזוג עם תינוקם הבכור, שאול, בדרך לארץ ישראל (תר"פ 1920), ומטרה ברורה לפניהם - עבודת אדמה בארץ ישראל.

שבתאי ואידה היו ממקימי "קבוצת אחווה" שתחילתה בפתח תקוה שהייתה אחת הקבוצות הקבלניות הראשונות בארץ ישראל, וחלוצה בחדירת יהודים לענף הבנייה. את עבודת הבנייה ראו כתחנה ארעית בדרך להתיישבות. קבוצת הבנייה הייתה אחת מהגרעינים שהצמיחו את "סולל בונה", ושבתאי היה בין הנבחרים למועצה הקבועה של "סולל בונה".

ב-1922 עברה המשפחה לראשון לציון על מנת לעזור בבניית 13 הבתים הראשונים בשכונת התימנים.

בשנת תרפ"ד (1923) הגיעו להגשמת משאת נפשם - הקמת משק חקלאי. הם התיישבו במושב עטרות שבהרי ירושלים יחד עם ארבעת ילדיהם - שאול, דינה, מיכה ורותי.

גם בעטרות התבלט שבתאי, ובמיוחד התמסר לענייני חינוך. חלומו היה להחיות את המסורת הקדומה של עם ישראל - עם של עובדי אדמה בארץ ישראל.

בימי מאורעות תרצ"ו, כאשר הערבים ניסו לשתק את הבנייה היהודית על ידי מניעת אספקה של אבן וחצץ, נקרא שבתאי על ידי מרכז ההסתדרות להקים את "חברת אבן" להפקת אבן וחצץ לבנייה על ידי חוצבים יהודים.

שליחותו האחרונה הייתה אל שארית הפליטה שהתקבצה בשלהי מלחמת העולם השנייה באיטליה. בסוף 1945 יצא לאיטליה בשם בדוי של "שמעון מורוצנר" בסירה "דאליו" שעסקה בהבאת מעפילים.

במחנה פליטים באיטליה, פעל כחבר "מרכז לגאולה" ועסק במסירות רבה בארגון העולים והסעתם אל נמלי ההפלגה.

שבתאי נספה בתאונת דרכים באיטליה ביום כ"ו בטבת תש"ז, 18 בינואר 1947, כששב מכנס שליחים ברומא למחנה הפליטים בו פעל.

אשתו אידה המשיכה לחיות עם ילדיה במושב, עד פינויה של עטרות במלחמת השחרור.

על שמו של שבתאי לוז'ינסקי ולזכרו נקראה אוניית מעפילים (שבתאי לוז'ינסקי), אשר שם הקוד שלה היה "שושנה". אוניית המעפילים עגנה בחופי ניצנים אך אותרה על-ידי הבריטים. חלק מן המעפילים הצליח להכנס לארץ, וחלקם נתפס.