ז'ורז' אוריק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ורז' אוריק Georges Auric (15 בפברואר 1899 - 23 ביולי 1983), מלחין צרפתי, שנולד בלודיב, הרו, לנגדוק-רוסיון, צרפת. הוא היה ילד פלא וכשהיה בן 15 יצאו חיבוריו הראשונים לאור. עוד לפני שמלאו לו 20 תזמר וכתב מוזיקה אינצידנטלית לכמה באלטים והפקות בימתיות.
כסטודנט צעיר בקונסרבטואר של פאריז בשנת 1920, שראה עצמו כחלק מן האוונגרד, נמנה אוריק עם הקבוצה המפורסמת שאריק סאטי וז'אן קוקטו השרו עליה מרוחם והנהיגו אותה, קבוצת השישה. כחבר בקבוצה, כתב מוזיקה לדברי שירה ולטקסטים אחרים, כמו פזמונים ומחזות-זמר.
כאשר ז'אן קוקטו התחיל ליצור סרטי קולנוע, בראשית שנות ה-30, החל אוריק לחבר מוזיקה לסרטים. הוא כתב את פסקול המוזיקה למספר רב של סרטים צרפתיים ובריטיים, והודות להצלחתו הגיע גם לקולנוע ההוליוודי. בין יצירותיו הידועות "השיר ממולן רוז'".
בין הסרטים שלהם כתב מוזיקה "היפה והחיה" של קוקטו (1946), "חבורת לבנדר היל" (1951), "מולן רוז'" (1952), "חופשה ברומא" (1963), "שכר האימה" (1955), "ריפיפי" (1956), "שלום לך עצבות" (1958) ו"תרז ואיזבל" (1968).
בשנת 1962 חדל מכתיבת מוזיקה לסרטים כאשר התמנה למנהל האופרה הלאומית של פאריז ואחר ליושב ראש SACEM, האגודה הצרפתית לזכויות הביצוע. אוריק המשיך לכתוב מוזיקה קאמרית, בעיקר לכלי נשיפה מעץ, עד מותו.
אוריק נקבר במונפארנאס, פאריז.

