פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס, היא פרשת רציחות שעוררה הד רב בישראל של שנות השישים ולא פוענחה מעולם.

בין החודשים נובמבר 1962 ליולי 1963 ארעו בישראל שלושה מקרי רצח שלא פוענחו על־ידי משטרת ישראל. לא היה קשר כלשהו בין שלושת הנרצחים, אולם נסיבות הרצח היו דומות בשלושת המקרים ונולדה סברה בציבור כי המדובר בסדרת רציחות.

הקורבן הראשון היה מיכאל סטולרו, גיבן בן 32, בעל חנות לכלי בית, ספרים ועיתונים ברחוב דרך נגבה פינת רחוב החיל רמת גן אשר התגורר עם הוריו בדירה בקומה אחרת של הבניין שבו נמצאה החנות. ב־15 בנובמבר 1962 בסמוך לשעה 7 בערב, כשנעל סטולרו את חנותו והיה בדרכו לעלות לדירתו בכניסה לבנין מצד רחוב החיל הוא נורה בחדר המדרגות בשלוש יריות מתת מקלע עוזי ונהרג. הרוצח נמלט ולא נתפס.

הקורבן השני היה ד"ר זיגפריד יכמן, רופא ישראלי שנתן שירותי רפואה לשגרירות ארצות הברית. ב-2 באפריל 1963 בסמוך לשעה 10:30 בערב חזרו הרופא ואשתו מקונצרט לביתם במרכז תל אביב. בכניסה לבית נורה ד"ר יכמן מירייה בודדת בתת מקלע עוזי ונפטר מפצעיו. הרוצח נמלט מן המקום.

הקורבן השלישי הייתה אישה בשם דבורה צ'צ'קס. בשעת לפנות בוקר של ה־17 ביולי 1963, חדר אלמוני לבית הקטן ליד הפרדסים שבפאתי כפר סבא בו גרה דבורה צ'צ'קס עם משפחתה וירה מספר כדורים מתת מקלע עוזי באשה ובבעלה בשנתם. האישה נהרגה ובעלה נפצע, והרוצח נמלט ממקום המעשה.

העובדות כי שלוש הרציחות היו ללא מניע, כי שלושתן בוצעו בתת מקלע עוזי, כי בשלושתן הרוצח נמלט ובשלושתן לא נמצא קצה חוט לפענוח, עוררו היסטריה המונית בתקשורת (באותה עת - בעיתונות וברדיו, טלוויזיה טרם פעלה אז בישראל) ובציבור.

כאשר נתברר כי דבורה צ'צ'קס ביקרה בשנת 1960 את אמה החולה בברית המועצות (ביקור נדיר באותה תקופה), בהצטרפה לעובדה כי ד"ר יכמן נתן שירותים לשגרירות ארצות הברית, גרמו להולדת ספקולציות הקושרות את שלושת המקרים לענייני ריגול. (יוצא הדופן היה סטולרו שלא היה לו כל קשר "זר"). אמנון דנקנר בספרו הראשון "אל תירו בנשיא" משנת 1980, שילב בעלילת הריגול שבספר מקרה הדומה למקרה הרצח של דבורה צ'צ'קס. לסברה כי הרציחות היו קשורות לריגול או לעניינים חשאיים לא בא כל ביסוס מעולם.

בה בעת יצא מביתו סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים בשם לוי נויפלד ונעלם מבלי להותיר עקבות. הסטודנט בן התשע עשרה, שהיה ילד ניצול שואה, סבל ממצוקות נפש והיה בטיפול נפשי. חוקרי המשטרה העלו סברה כי הסטודנט הנעלם הוא הרוצח בשלושת המקרים ופתחו במצוד אחריו שנקרא "מבצע שדה" (נויפלד - "שדה חדש" בלעז). המבצע היה רחב היקף והשתתפו בו כאלף שוטרים. העיתונות בלעה סברה זו וראתה בנויפלד את הרוצח, כאילו הועמד לדין והורשע. המשוררת זלדה יצאה להגנתו עוד טרם נוקה מהחשדות נגדו, בשירה "בחיק העשבים בכה".

ב־3 במאי 1964 מצאו ילדים מטיילים את שרידי גופתו של לוי נויפלד בחורבה בשכונת עין כרם בירושלים ולידה מכתב התאבדות ובקבוק רעל. התברר כי הסטודנט שסבל ממצוקות נפש שם קץ לחייו. כן העלו ממצאי הבדיקה הפתולוגית כי מותו של נויפלד קדם לשתי הרציחות האחרונות מתוך השלוש. במשך למעלה מארבעה עשורים שחלפו מאז, לא נתגלתה כל ראיה חדשה או קצה חוט שיוביל לפענוח והתעלומה נשארה בעינה.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים