מלון המלך דוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלון המלך דוד הוא מלון ירושלמי ותיק, שראשיתו כמלון פאר בימי המנדט הבריטי, ועד היום לא הועם זוהרו. המלון נחשב מהבולטים והיוקרתיים שבמלונות ישראל, וזכה לפרסום ברחבי העולם. הוא ממוקם ברחוב המלך דוד בלב ירושלים, וצופה אל העיר העתיקה והר ציון. המלון מלווה את ההיסטוריה הישראלית והירושלמית מימי המאבק על הקמת המדינה, דרך מלחמת העצמאות, חלוקת ירושלים, איחודה מחדש, ועד ימינו אלה. בין היתר נודע המלון בשל פיצוצו על ידי האצ"ל ב-1946, ובשל שימושו התדיר לאירוח ראשי מדינות ואישים רמי מעלה בעת ביקורם בירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת המלון
בשנת 1929 יזמו בני משפחת מוסרי, משפחה יהודית אמידה של אנשי עסקים ממצרים, הקמת מלון פאר בירושלים. משפחת מוסרי הציעה את היוזמה לשותפיה העסקיים ולידידיה, ובהם יוסף קאטוואי ביי - באותה העת שר האוצר של מצרים, הברונים פלקס ואלפרד דה מנשה מאלכסנדריה, ומשפחת אנשי העסקים העשירים - משפחת דה פיצ'וטו. תחשיבי הכדאיות הכלכלית של היוזמה התבססו על הצמיחה הכלכלית שהביאה החלתו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, שגם לוותה בגידול ניכר בתנועת המבקרים והצליינים. גם פעילותה הנמרצת של התנועה הציונית הביאה לתנועה של עסקנים, תורמים ופוליטיקאים יהודים שנהגו להגיע לארץ ולהפגש בירושלים עם ראשי המנדט וראשי היישוב היהודי - ואלו היוו לקוחות פוטנציאליים של מלון הפאר.
משפחת מוסרי ייסדה את "חברת מלונות ארץ ישראל" (Palestine Hotels Ltd) לצורך ההשקעה בהקמת המלון. החברה רכשה מן הכנסייה היוונית אורתודוכסית בשנת 1929 שטח גדול של כ-18 דונמים ברחוב שנקרא אז "רחוב יוליאנוס הכופר" (לימים רחוב המלך דוד). עלות רכישת השטח היה 31,000 לא"י - סכום ניכר באותה עת. השטח שנרכש נבחר בשל מיקומו הכלכלי-אסטרטגי, ובשל הנוף הנשקף ממנו. השטח נמצא מול חומות העיר העתיקה ומגדל דוד, וכן למול הר ציון. קירבתו של המלון למגדל דוד ולקבר דוד העניקה את ההשראה לשם שנבחר עבורו - "King David"- "המלך דוד". השם נועד לשקף הדר מלכות, כמקובל מלונות הפאר של אירופה באותה תקופה, ובה בעת להיות יהודי וארץ-ישראלי. השטח נמצא מערבית לגיא בן הינום, בסמוך למרכז המסחרי בממילא ולשכונות היהודיות ימין משה ומחנה ישראל. במקביל ובסמוך בנה באותה ארגון ימק"א את מרכז ימק"א ירושלים, מעברו השני של הרחוב, ועם סיום בנייתם ניצבו שני המבנים המרשימים ניצבו זה מול זה.
[עריכה] שנים ראשונות
הבניה הסתיימה בשנת 1931 והמלון נפתח לציבור. מנהלי המלון המצריים שאפו לשמור על רמה גבוהה בירושלים של אותה עת, שהייתה עיר פרובינציאלית ולא מפותחת. על מנת לשמור על רמה זו, הובא מידי יום המזון אל המלון ברכבת מקהיר. צוות המלון הובא מכל רחבי העולם. המלצרים הובאו ממצרים או סודאן, צוות ההנהלה שנשכר היה שווייצרי והשפים שהובאו - איטלקיים. המצב הפוליטי-כלכלי בארץ השתנה במהלך הבנייה. פרוץ מאורעות תרפ"ט ב-1929 מחד, והשפל הכלכלי הגדול מאידך, הביאו לירידה חדה במספר התיירים, הצליינים והעסקנים שהגיעו לארץ. רק כשנתיים לאחר פתיחתו - בשנת 1932 - חלה התאוששות ועסקי המלון החלו לפרוח, ואף להביס את מלון פאלאס המתחרה שנבנה בסמוך בידי המועצה המוסלמית העליונה.
עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הואטה שטב תנועת התיירים לירושלים, ונפגעה הכנסת המלון. היחידים שהתארחו במלון באותה עת היו חברי ועדת פיל.
בשנת 1938 חכרו שלטונות המנדט הבריטי את האגף הדרומי של המלון, שהפך למקום מושבו של מינהל השלטון הבריטי. מאחר ותפוסת המחון באותה עת הייתה דלה, העבירה חכירה זו את מאזן המלון מהפסד לרווח. בשנות מלחמת העולם השנייה שימש המלון כאתר האירוח המרכזי במזרח התיכון. במלון התארחו מצביאים ומנהיגים בריטיים ובהם וינסטון צ'רצ'יל, לורד אדמונד אלנבי, הנציבים העליונים - סר הרברט סמואל וסר ארתור ווקופ (עד שהסתיימה בניית ארמון הנציב על הר העצה הרעה). כמו כן התארחו במלון בתקופת מלחמת העולם השנייה הקיסר האתיופי הגולה היילה סלאסי, ג'ורג' השני מלך יוון, מלך ספרד המודח אלפונזו השני וכן מלכי מדינות ערב: האמיר עבדאללה מירדן, פייסל השני, יורש העצר של עיראק, המלכה נאזלי ממצרים, אימו של המלך פארוק.
[עריכה] הפיצוץ במלון
- ערך מורחב – פיצוץ מלון המלך דוד
בבוקר יום 22 ביולי 1946, במהלך "המרי העברי נגד הבריטים", חדרו למלון אנשי האצ"ל מחופשים לעובדי מטבח ערבים, והחדירו למסעדת לה רג'אנס שבקומת המרתף של האגף הדרומי כדי חלב גדולים אשר הכילו כ-350 ק"ג חומר נפץ. לאחר שעות אחדות, בשעה 12 בצהריים, הודיעו אנשי האצ"ל על פיצוץ קרוב של המלון. על פי אחת העדויות, ראש המינהל הבריטי, סר ג'והן שאו, הגיב על כך כי "לא באתי לכאן כדי לקבל פקודות מהיהודים", והורה שלא להעביר את ההודעה לעובדים הרבים שנותרו במשרדיהם. שאו הכחיש הדברים וטען כי לא קיבל אזהרה כזו וגם אם היה מקבל, לא היה זמן לפנות את העובדים. בשעה 12:30 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו. בפיצוץ נהרגו 91 איש: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון. במשך יומיים עמלו מהנדסי הצבא הבריטי המלכותי על חילוץ הגופות. 476 איש נפצעו כתוצאה מהפיצוץ.
בעיקבות השיפוץ לא שוקם האגף. הצבא הבריטי העביר משרדיו לחדרים אחרים במלון והמבנה הפך לחלק מ"בווינגרד" - שטח מבוצר המוקף שקי חול וגדרות תיל. רק אנשי מינהל בריטיים הורשו להתגורר ב-100 חדרי המלון הנותרים.
[עריכה] מלחמת העצמאות
לאחר עזיבת הבריטים את ירושלים, ב-15 במאי 1948 הורד דגל היוניון ג'ק הבריטי מגג המלון. המלון הנטוש והחרב הפך להיות מפקדת נציגי ארגון הצלב האדום הבינלאומי, אולם מיקומו - על קו התפר בין העמדות הישראליות בשכונות משכנות שאננים וימין משה, לבין העמדות הערביות על חומת ירושלים, מול עמדות הלגיון הערבי הירדני - הביא לכך שמידי יום נורו על המלון עשרות כדורים ופגזים. חיים הרצוג ביומנו מתאר את המלון במלחמת העצמאות:
| "גילינו פירצה בחומה של מלון המלך דוד, עברנו בה והמשכנו לנוע אט-אט בתוך גני המלון, לקול הלמותן של פצצות המרגמה ולקצב הסטקאטו של המקלעים והרובים. בשמים מעלינו הבזיקו נתיבי זיג-זג של כדורים נותבים. הדלתות המוליכות לאולם הגדול של המלון היו מרוסקות, קרעי וילונות התנפנפו באוויר, ופה ושם בקע קול דלת שחגה על ציריה ברוח. לבד מרעש הירי אפשר היה לשמוע רק את הדלתות והחלונות המוטחים במשקופים ורסק של זכוכיות מתנפצות. חצינו את אולם הקבלה המרכזי ויצאנו אל הרחוב הצופה לעבר בנין ימק"א. | ||
| -- "דרך חיים" | ||
אנשי הצלב האדום ניצלו את ההפוגה הראשונה ועברו לבניין ימק"א ירושלים הממוקם מאחורי מלון המלך דוד, ומוגן בשל כך מירי ישיר מן העיר העתיקה, ואנשי האו"ם החליטו לעשות שימוש במלון הנטוש כמפקדתם. על אף דגל האו"ם שהתנוסס על הבניין, הוא ספג פגיעות רבות נוספות בשל קירבתו לעמדות ההגנה בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים. בשיאם של הקרבות אילצו הפגיעות הרבות את אנשי האו"ם לעזוב את מבנה המלון, וכוחות צה"ל השתלטו על הבניין והקימו בו עמדות אל מול חומת העיר העתיקה. בסיום הקרבות שורטט "הקו העירוני" במרכז גיא בן הינום - בין עמדות צה"ל שבמלון ועמדות הלגיון הערבי הירדני על חומות העיר העתיקה. המלון מצא עצמו מטרים ספורים מקו הגבול.
[עריכה] תקופת ירושלים החצוייה
עם סיום הקרבות חזר המלון לתפקד בניהולה של חברת מלונות ארץ-ישראל. החברה העדיפה שלא להשקיע בשיקום המלון, וניסתה באמצעות שימוש בחדרי המלון הקיימים, מבלי לשפצם, לצמצם את הפסדיה משלהי תקופת המנדט ומתקופת מלחמת העצמאות. בשנת 1958 רכשה רשת מלונות דן בבעלות משפחת פדרמן את המלון. אגפו הדרומי של המלון נותר הרוס, וקירותיו המזרחיים טרם שופצו מהפצצות מלחמת העצמאות. לאחר הרכישה החלו עבודות שיפוץ ושיקום המלון. האגף הדרומי שוקם על ידי הקבלן החיפאי חיים אלוני. עלות השיפוצים עלתה על 2 מיליון דולרים. השיפוצים כללו עבודות תשתית נרחבות ושינויים מבניים בכל קומות המלון וחדריו. עד לשיפוץ זה היה חדר אמבטיה אחד בכל קומה, ששימש את כל החדרים באותה קומה (למעט הסוויטות שלהן שאורחיהן נהנו מחדר אמבטיה פרטי). במסגרת השיפוץ נבנו חדרי אמבטיה ושירותים בכל חדר, הוחלפו תנורי ה"ברנר" שהיו במטבח המלון מאז שנות ה-30, שכן ארובותיהם הפיצו עשן שחור בשל השימוש בסולר והכתימו את קירות המלון, והרדיאטורים הוחלפו במערכת חימום ומיזוג. במהלך השיפוץ הקפידו על שימור ציביונו ועיצובו המקורי של המלון, על סגנונו המזרחי המיוחד. מיטות האפריון שהיו בחדרים משנות ה-30 הוחלפו בהעתקים זהים שנבנו על ידי אברהם קרניצי (לימים ראש עיריית רמת גן). רהיטי הלובי המקוריים שופצו ונותרו במקומם. בדצמבר 1958 נפתח המלון מחדש.
עם פתיחתו הפך המלון למלון המועדף על ידי אנשי ממשלת ישראל, חברי הכנסת ואנשי הצבא. אורחיה הרשמיים של מדינת ישראל התגוררו במלון, ובו נערכו להם ארוחות רשמיות. באותה עת טרם נבנה משכן נשיאי ישראל, והמלון שימש, בין היתר, כאתר עבור נשיא מדינת ישראל לארח את אורחיו. בתקופה זה, בשל קירבת המלון לעמדות הלגיון הערבי (כ-1000 מטרים), צלפו לעיתים חיילי הלגיון על חדרי המלון.
בשנת 1961 הסתיים שיקומו של האגף הדרומי, אשר הוסיף 60 חדרים ל-100 חדרי המלון. הגידול במספר חדרי המלון הביא למעשה לתפוסה נמוכה יותר בו, מאחר ותנועת התיירות הייתה דלילה למדי בירושלים באותה עת. העיר, שהייתה עיר ספר מבודדת, הציגה מספר מועט של אתרי תיירות (מרבית אתרי התיירות ההיסטוריים נותרו בעיר המזרחית ובעיר העתיקה). מרבית התיירים שהגיעו אל העיר היו יהודים שבאו לצפות בעיר העתיקה מאחת מתצפיות שהוקמו לצורך זה, ושבו לתל אביב עוד באותו היום. רשת דן ניסתה להגדיל את תפוסת המלון בכך שדרשה מתיירים שרצו ללון במלון דן תל אביב, שנחשב באותה עת לטוב ולמבוקש במלונות מדינת ישראל, שילונו לילה אחד גם בירושלים.
המיתון של שנות ה-60 פגע אף יותר בכלכלה הישראלית ובתנועת התיירות. הנהלת המלון החליטה לנצל את המחירים הזולים בשל המיתון ואת העובדה שלא הגיעו תיירים לירושלים, לבצע שיפוץ נוסף במלון ולהוסיף לו שתי קומות.
[עריכה] הרחבת המלון
הנהלת רשת מלונות דן בראשות סמו פדרמן פנתה לאדריכל היינץ פנחל, וביקשה ממנו להציע תוכנית להוספת שתי קומות למלון אבל "לשמר בבנייה את ייחודו ואופיו הארכיטקטוניים של המלון ולהימנע מפגיעה בקו הרקיע המיוחד של ירושלים". אף אחת מהתוכניות שהציע פנחל לא מצאה חן בעיניי סמו פדרמן. לבסוף הראה פדרמן לפנחל, באמצעות גזירת גלויה של המלון והדבקת תמונה של שתי הקומות העליונות על גלויה אחרת, כיצד על המלון להיראות לדעתו. פנחל סבר כי התוכנית אינה אפשרית, שכן יסודות המבנה שנבנו עבור ארבע קומות לא יכלו לתמוך בקומות נוספות, אולם המהנדסים קלנר ודוידוב שנשכרו לצרך זה מצאו פתרון לבעית התמיכה - קדיחה בעמודי יסודות המלון וחיזוקם באמצעות ברזלים ובאמצעות הקמת עמודים נוספים.
עיריית ירושלים אישרה הקמת שתי קומות נוספות, כאשר הובטח לה שבין הקומה הרביעית לקומות העליונות תיבנה קומת ביניים שתוכל לשמש את הצבא והעירייה כעמדות תצפית ולחימה. הבעיה היחידה שנותרה בלא פתרון היה חיפוי קירות המלון. האבנים שציפו את הקומות התחתונות של המלון הובאו בשנות ה-30 ממחצבה בחברון. אבנים בגוון זה לא נמצאו בכל שטחי מדינת ישראל באותה עת.
ב-6 ביוני 1967 החלה מלחמת ששת הימים בהפגזה של ירושלים המערבית בכלל והמלון בפרט. קירותיו המזרחיים של המלון נפגעו שוב מירי מחומות העיר העתיקה. סיומה המהיר של המלחמה מנע נזקים נוספים למלון, ופתר את בעיית הרחבתו, שכן ניתן היה להגיע לחברון ולרכוש מאותה מחצבה את אבן החיפוי הורודה. לאחר המלחמה, לא היה לצבא עוד צורך בקומת הביניים, ותוכניות הבניין שונו כך שקומה זו תכיל ציוד של המלון.
[עריכה] לאחר איחוד העיר
הגידול הניכר בתנועת התיירים לירושלים בעקבות סיום המלחמה ואיחוד העיר הביא לתפוסה מלאה בכל מלונות ירושלים, ומטבע הדברים היה מלון המלך דוד בחירתם הראשונה של בעלי האמצעים שביניהם.
אף שאיחוד העיר הוסיף מלונות מזרח ירושלמים רבים למצבת המלונות של העיר, המשיך המלך דוד לשמר את מעמדו כ"מלון הדגל" של ירושלים. אולם, בצד הגידול בתנועת התיירות, גברה גם התחרות בענף. רשתות מלונות יוקרה בינלאומיות זיהו את הפוטנציאל התיירותי של העיר והחלו לפתוח מלונות בה. רשת אינטרקונטיננטל כבר הייתה מיוצגת בעיר עם מלון יוקרה במזרח ירושלים, בנקודת תצפית מרהיבה על פסגת הר הזיתים. רשת הילטון הצטרפה עם מלון חדיש בגבעת רם, וחברת המלונות הקנדית 'קניידיאן פסיפיק' פתחה את מלון פלאזה בלב העיר. בשנות השמונים קיבלה רשת שרתון לניהולה מלון חדש בסמוך למלך דוד, ורשת הייאט פתחה מלון גדול ומפואר בהר הצופים. מבעוד מועד, במטרה להיערך למגמת התחרות מול רשתות המלונות האמריקניות על מלונותיהם המודרניים, החליטה הנהלת מלונות דן להרוס חלק מן הגן שבחצרו המזרחית של מלון המלך דוד כדי להקים בריכת שחייה גדולה. בריכת השחייה היוקרתית זכתה להצלחה גדולה, והייתה למקום מפגש פופולרי לשמנה וסלתה של החברה הירושלמית.
בסוף שנות ה-90, בין השנים 1996 ו-1997 נערך במלון שיפוץ מקיף נוסף, על מנת להכין אותו ל"אלף החדש" ולתחרות הצפויה עם מלון הילטון החדש (כיום מלון מצודת דוד) שנבנה בסמוך במסגרת פרויקט ממילא. במסגרת שיפוץ זה, בעלות של 25 מיליון דולרים, שופצו ועוצבו מחדש כל חדרי המלון ומסעדותיו, אולם נשמר הצביון המיוחד מבואת הכניסה והאולמות ההיסטוריים. כמו כן הוקמו במלון מתקני ספורט ומסעדה נוספת. מתוכננת בניית בריכה מחוממת ומקורה, אולם זו טרם נבנתה. השיפוצו בוצעו בפיקוח אדריכלי הפנים אדם טיהני ולאה מילר.
[עריכה] אורחים ידועים
בין אורחי המלון ניתן למנות רבים משועי העולם שביקרו במדינת ישראל מאז הקמתה:
ב-1949 התארח במלון המתווך מטעם האו"ם, ראלף באנץ'. ב-1954 התגורר במלון המתווך אריק ג'ונסטון בבואו לתווך בין ישראל וסוריה במשבר מקורות נהר הירדן וב-1956 המזכיר הכללי של האו"ם דאג האמרשלד בניסיון למנוע את מבצע קדש. ב-1968 התגורר במלון מזכיר האו"ם, הד"ר גונאר יארינג.
לאחר מלחמת יום הכיפורים השתכן במלון הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה של ארצות הברית, בעת ביקוריו בישראל כחלק מ"מסעות הדילוגים" האינטנסיביים שקיים באזור. ב-1974, במהלך הביקור הראשון מאז ומעולם של נשיא ארצות הברית במזרח התיכון בכלל, ובמדינת ישראל ובירושלים בפרט, התארח הנשיא ריצ'רד ניקסון במלון. ביקור זה של הנשיא היה בעקבות החתימה על הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל ומצרים. בעקבות ניקסון התארחו נשיאים אמריקנים נוספים במלון, ובהם ג'ראלד פורד, וב-1979 ג'ימי קרטר. לצורך ביקורים אלה הותקנו במלון קווי תקשורת ישירים אל הבית הלבן, וכן, על פי דרישת אנשי הביטחון של הנשיא, גנרטורים מיוחדים לאפשר אספקת חשמל למלון בכל עת.
כמו כן התארחו במלון אלינור רוזוולט (1953), מרגרט תאצ'ר, הברון אדמונד דה רוטשילד, ראש ממשלת צרפת ז'אק שיראק, מלך ספרד חואן קרלוס, המיליונר לי איאקוקה וקאנצלר גרמניה הלמוט קוהל. בשנת 1994 שהה במלון וורן כריסטופר שבע פעמים במהלך ניסיונותיו לגשר בין ישראל וסוריה, וכן השתכנו בו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, נשיא מצרים חוסני מובארק והנסיך צ'ארלס.
[עריכה] ביקור הנשיא סאדאת
בין ה-19 בנובמבר וה-22 בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, והתגורר במלון המלך דוד. על הביקור המפתיע וההיסטורי נודע להנהלת המלון 12 שעות בלבד טרם הגעתו של הנשיא. כל אורחי המלון נדרשו לפנותו, ומאחר וכל מלונות ירושלים מלאו אנשי תקשורת לקראת הביקור ובעיר עצמה לא נותר אף חדר פנוי, נאלצה רשת דן להעביר את האורחים למלונות אחרים ברחבי הארץ. על מלון המלך דוד הונף דגל מצרים לצד דגל מדינת ישראל - הפעם הראשונה שהונף בירושלים דגל של מדינה ערבית מאז הקמת מדינת ישראל. אנשי הביטחון המצריים עמדו על כך שעובדי המלון הערביים (בין עובדים מאזורי יהודה ושומרון ובין ערביי ישראל) לא יעבדו במלון בזמן הביקור, מחשש לניסיון התנקשות בחיי הנשיא סאדאת. כל העובדים הערביים הוצאו לחופשה בתשלום למשך ימי הביקור. במהלך הביקור קושר המלון בקו טלפון ישיר עם קהיר.
שולחן הספריה של המלון אשר נמצא בו מאז הקמתו, שימש את הנשיא סאדאת בעת שהותו במלון. השולחן נלקח למעבר הגבול ערבה שליד אילת ועליו נחתם הסכם השלום בין ישראל וירדן.
[עריכה] אדריכלות
[עריכה] תאור המלון
המלון נבנה לפי תוכניותיו של האדריכל השוויצרי אמיל ווט (Emil Vogt) בשיתוף עם האדריכלים בנימין צייקין ג. ה. הופשמיט (G.H. Hufschmid). המלון בנוי בקווים ישרים והוא בעל צורה מלבנית. בשני צידיו של הצד הארוך החזיתי של המלבן ישנה חזית קדמית יותר בכמה מטרים היוצרת רושם כי מדובר במבנה המורכב משני מרובעים ומלבן אמצעי. בתקופה המדוברת היה המבנה חריג בנוף הירושלמי בשל גובהו. העיצוב הכללי נקי מקישוטים ודקורציות, למעט החלונות והמרפסות של המלון היוצרים הרמוניה מחד ויופי פונקציונלי וצנוע.
[עריכה] עיצוב פנים
בקומת הקרקע של המלון וקומת המרתף המלון אולמות מפוארים רבים. חדרי האורחים במלון סדורים לאורכו של מסדרון מרכזי אחד שחוצה כל קומה.
בתחילה הכיל המלון 200 חדרים ו-60 חדרי אמבטיה, אך ב-1967 נוספו לו עוד שלוש קומות והוא מכיל כיום 237 חדרים, מהם סוויטות מיוחדות.
אולמות קומת הקרקע עוצבו בסגנון ייחודי, תוך ניסיון לחקות את ארמונותיהם של דוד המלך ובנו שלמה המלך הסגנונות של האולמות הינם סגנונות שמיים, כאשר נעשה ניסיון לעטר כל אולם בסגנון שונה ותוך שימוש במוטיבים מצריים, אשוריים, חיטיים, פיניקיים ויווניים. כמו כן נעשה שימוש במוטיבים יהודיים כגון מגן דוד, פירות תנכיים כמו רימונים וגפנים וכן מגיני שלמה. אולם הכניסה המרוצף שיש נועד לחקות את "ארמונו של דוד המלך", ואילו חדר הקריאה המרוצף עצי ארז נועד לחקות את "ארמונו של שלמה המלך".
בתמונות הבאות ניתן לראות את העיצוב הייחודי של המלון, ואיך עיצוב ייחודי זה נשתמר על אף שינויים עיצוביים במלון במהלך השנים:
|
סוויטה בשנות ה-30. מהחלונות נראית חומת העיר העתיקה, הר ציון וכנסיית הדורמיציון שעליו. |
|||
[עריכה] המלון בתרבות
לאורך השנים מילא המלון תפקיד חשוב בחיי התרבות של ירושלים. בימי המנדט הוא הביא לעיר וייצג בה את התרבות הבריטית על מאפייניה הקולוניאליים, ולאחר הקמת המדינה המשיך לשמר בה את ניחוח התרבות האירופית והמערבית, דבר שניכר בעיקר בתקופת ירושלים החצויה, המבודדת והפרובינציאלית. במאמרה של נירית רוסלר לתולדות המזון בירושלים נאמר:
| לא בכדי הפך מלון קינג דייוויד למעוזה של התרבות החדשה והקדמה שהגיעה עימה. המשקאות האלכוהוליים בכוסות הקריסטל האלגנטיות בשעות אחר הצהריים, או לחלופין תה של מנחה המלווה בכריכים זעירים, הפכו להיות משאת נפשם של רבים. | ||
| -- שרי אנסקי, אוכלים בירושלים, מודן 1992 | ||
מלון המלך דוד מוזכר בספרים רבים המתארים את העיר. בספר "המנדטורים" מתאר גבריאל צפרוני את המלון:
| באחת עשה וחצי כבר היה הבארמן, פרנסואה, ובין שתים עשרה לרבע לשתים יכולת לפגוש אנשים מכל רחבי האימפריה שנקלעו לכאן. מלון 'המלך דוד' בזמן המלחמה - זה היה מקום הריכוז בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי. זה בא מלונדון, זה מכלכותה וזה מצו'נקין. אימו של פארוק, איפה היכרתי אותה? במצרים לא יכולתי להכיר אותה, גם לא את אחותו הצעירה פארידה. כשהיו האנגלים שואלים 'גבי, איפה נולדת?' הייתי עונה 'נולדתי בתל אביב, חונכתי בקינג דייוויד' | ||
| -- עמ' 114 | ||
| אנשים אלה (הפקידים הזוטרים הבריטיים) לא היו מגיעים לעיתים קרובות ל'קינג דייוויד'. אורח חייהם היה די צנוע והמשכורות לא היה גבוהות, אבל ערבים בני המעמדות העליונים באו (למלון) לעיתים קרובות. רבים מהם היו עשירים שהתעשרו עוד יותר בזמן המלחמה. | ||
| -- עמ' 115 | ||
בין היתר מוזכר המלון ברומנים כגון סיפרה של נעמי רגן בת יפתח, בספרי מתח כגון ספרו של רם אורן, אהבה בדלתיים סגורות, ואף בספרי מדע בדיוני, כגון ספרו של רוברט צ'ארלס וילסון - הכרונוליתים. כמו-כן, שימש המלון תפאורה ואתר התרחשות למספר סרטים שצולמו בירושלים.
הפיצוץ במלון המלך דוד היווה השראה לטורו של נתן אלתרמן שפורסם בעיתון דבר ב-26 ביולי 1946. טור זה פורסם מואחר יותר בספרו "הטור השביעי" בשם "אחרי 'מלון המלך'".
[עריכה] לקריאה נוספת
- מנחם פורטוגלי, המלונאים, חברת מלונות דן, 2000.
- לזרה הדר, המנדטורים, ארץ ישראל 1940 - 1948, כתר, 1990.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מלון המלך דוד, באתר של מלונות דן.
- הערך מלון המלך דוד ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- איציק שוויקי, מלון המלך דוד. מתוך: האגודה למען ירושלים.
- איציק שוויקי, פיצוץ אחד, רגע אחד, מבנה אחד מתוך: 02net.
- דוד קרויאנקר, ב-12:37 נרעדה ירושלים מפיצוץ אדיר, בעיתון הארץ
- מלון המלך דוד באתר האצ"ל
- מלון המלך דוד אתר מקור ראשון
- מלון המלך דוד באתר המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
| ערך מומלץ |

