איסקיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסקיה, או אנאריה (איטלקית: Ischia, לאטינית: Anaria) הוא אי וולקני איטלקי בקצה הצפוני של מפרץ נאפולי. גודלו של האי הוא 46 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה כ-58.000 נפשות, נכון ל2006.
האי הוא הררי ברובו שהנקודה הגבוה ביותר בו הוא הר הגעש מונטה אמפאו, המתנשא לגובה של כ-789 מטר. אדמת האי מורכבת בעיקר מבזלת וטוף.
העיר המרכזית באי היא איסקיה, שאוכלוסייתה מונה כ-17,256 נפשות. ערים נוספות באי הם קאזאמיצ'ולה ופוריו.
האי יושב בימי קדם על ידי המיקנים והיוונים, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. לפי המסורת, התפרצותו של מונטה אמפאו גרמה לנטישת מתיישבים אלה. בני סירקוסאי השתלטו על האי לאחר קרב קומי בשנת 474 לפנה"ס, אולם התפרצות געשית הובילה לנטישתו בשנית לתקופה ארוכה.
האי עבר לרשותה של נאפולי בסוף המאה ה-5 לפנה"ס וכאשר זו נשתעבדה על ידי הרפובליקה הרומית בשנת 326 לפנה"ס, נשתעבד גם האי. לאחר נפילתה של האימפריה הרומית האי עבר ידיים רבות, בין השאר הוה היה תחת שליטתם של הביזנטים הגותים, הצרפתים, פיזה, נאפולי ועוד. הר הגעש התפרץ שוב בשנת 1299, מה שהוביל למנוסה של אוכלוסיית האי ולהרס רב.
עם הקמתה של ממלכת איטליה המודרנית עבר האי לשליטתה. כיום האי שייך למחוז קמפניה ומהווה מקור תיירות חשוב.

