מיקרולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בארכיאולוגיה, מִיקְרוֹלִית הינו נתז אבן אשר אורכו ורחובו הממוצעים הם סנטימטר ומחצית הסנטימטר, מקורו בלהב או להבון ולפחות שניים מצדדיו הסמוכים עוצבו. עצם חד זה נכנס לשימוש ההומו סאפיינס בתקופה המסוליתית, או מקבילתה, התקופה האפיפלאוליתית. בדרך כלל שימש המיקרולית כחלק מכלי עץ או עצם מורכב יותר, למשל מגל, חץ ודומיהם.

הגרעין הפופולרי ביותר ליצור המיקרולית היה החלמיש (צור) בגין קלות ניפוצו וחוד נתזיו, אולם נמצאו עדויות לשימוש באובסידיאן. המיקרוליתים נוצרו מלהבונים, או שנקטמו או שובררו מלהבים. קיימות מספר שיטות וטכניקות שִבְרוּר וקטימה המתבססות על הפעלת לחץ על הלהב, החל מלחיצה על עצם או אבן אחרת וכלה בשימוש באיזמל או מקבת וסדן. המיקרוליתים המיוצרים מלהבים, הם המיקרוליתים הגאומטריים, מאופיינים על־ידי מספר צורות : טרפז, סהרון, מלבן ומקבילית. מיקרוליתים אלו עוצבו כדי ליצור את צורתם, בעוד שמיקרולתים משולשיים היו תוצר בסיסי ו"מקרי" של תהליך יצור המיקרוליתים, וכפי הנראה לא עברו עיצוב.

צורת המיקרולית וטכניקת יצורו מגדירים חלקים ניכרים בתעשיות ובמכלול הליתי של קבוצות ציידים־לקטים, ובכך מסייעים בתיארוך והבדלה בין תרבות אחת לשנייה. תוצר לוואי של תהליך יצור המיקרולית הינו הנקר המיקרוליתי (Microburin), ולא נודעה לו חשיבות או שימוש כלשהו. המיקרוליתים המשיכו לשרת את האדם גם לאחר תחילת התקופה הניאוליתית. כמו כלי צור אחרים, מיקרולית חדש ניכר בחדותו, אחת שאולי אף עלתה על חדות כלי הנחושת והברזל שעתידם להחליפו, אולם הוא שברירי וקשה לחדדו מחדש.