זוכרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמל עמותת זוכרות
הגדל
סמל עמותת זוכרות
שילוט בכפר ליפתא, במהלך סיור של עמותת זוכרות במקום
הגדל
שילוט בכפר ליפתא, במהלך סיור של עמותת זוכרות במקום
סיור ושילוט בעיר לוד של זוכרות, 6/05
הגדל
סיור ושילוט בעיר לוד של זוכרות, 6/05

זוכרות היא עמותה ישראלית שמטרתה להעמיק את מודעות הציבור היהודי בישראל ל"נכבה" - הכינוי המקובל בערבית לאסון שפקד את הפלסטינים ב-1948, במהלך מלחמת העצמאות, לקדם את "זכות השיבה" ולקדם פיוס ארוך טווח ובר קיימא בין פלסטינים לישראלים.

חברי העמותה מאמינים כי לקיחת אחריות מצדם של היהודים על חלקם ב"נכבה" הפלסטינית היא תנאי הכרחי לכינון שלום צודק ופיוס בין תושבי הארץ היהודים והפלסטינים, ואילו התעלמות של היהודים מה"נכבה" הפלסטינית, ובמיוחד מלקיחת אחריות על חלקם בה, מהווה את אחד מגורמי היסוד להמשך הסכסוך האלים בין העמים.

פעילותה המרכזית של העמותה היא הנצחת הכפרים הפלסטינים ההרוסים באמצעות שילוט באתרים שהוקמו על הריסותיהם. פעולת שילוט מסוג זה התקיימה למשל בפארק קנדה, שהוקם על הריסות הכפרים עמאוס, יאלו ובית נובה, שנהרסו במהלך מלחמת ששת הימים, ובמקומות רבים אחרים.

בנוסף מפעילה עמותת "זוכרות" מערך סיורים בכפרים ההרוסים, מקיימת הרצאות, מפגשים ודיונים בנושא. לעמותה אתר אינטרנט בעברית הסוקר את מערך היישוב הפלסטיני עד 1948, ומכיל גם טקסטים כדוגמת הטקסט הבא [1], מאת איתן ברונשטיין, העוסק במוזיאון "בית ראשונים" בהרצליה:

התמונה למעלה מראה את "הרצליה לפני היווסדה" כך כתוב על גבי התמונה ומתחתיה מופיע הכיתוב "מבט על הרצליה השוממה טרם היווסדה". נרטיב "הפרחת השממה" מופיע במוזיאון באין מפריע לצד נרטיב "ההתיישבות בלב האוכלוסייה הערבית". תמונת השממה אינה ברורה אך היא מראה עשבים שוטים צומחים פרא. הפְרֵיים שנבחר לצילום זה מראה את אדמת הארץ הבתולה המחכה למתיישבי הרצליה להפריחה. ה"שממה" הזו נקראת "הרצליה" עוד לפני היווסדה. כלומר, הארץ, הטבע עצמו, נקרא בשם של העיר העברית עוד לפני שהשם הזה התממש. ע"פ נרטיב זה הארץ ציפתה למתיישביה הציונים שיבנו עליה ויקראו לה ע"ש אירופאי (הרצל) שחלם אותה אך מעולם לא חי בארץ. או אולי השם "הרצליה" היה למקום הזה מאז ולתמיד? המתיישבים לא היו צריכים להמציא את השם אלא לגלותו מחדש, לממש אותו.
[...] הרצליה ניצחה בהיסטוריה של הארץ. הערבים הובסו והם לא כאן. הדבר ברור גם מהכתיבה של ההיסטוריה על ידי המנצחים. [...] למרות זאת, קולם המושתק של "ערביי הרצליה" מבצבץ בסדקים של חללי המוזיאון, כמו בנוף הארץ. הוא מסרב להימחק לחלוטין. הקול של זה שגורש מכאן הוא רמז שיש לחלצו. ביכולת שלנו, היהודים בישראל, להיות נמענים לקולו של הפליט הפלסטיני טמון הסיכוי להביא אי פעם לפיוס בארץ הזו.

העמותה הוציאה לאור סדרת חוברות בעברית וערבית המוקדשות כל אחת לכפר או עיר פלסטינית אחרת שנחרבו בעקבות הנכבה, ובהן:

מרכז העמותה ממוקם בלב תל אביב.

[עריכה] קישורים חיצוניים