סיכול ממוקד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיכול ממוקד הוא מונח שיצרו ממשלת ישראל וצה"ל במהלך אינתיפדת אל-אקצה לתיאור פעולה צבאית של צה"ל המכוונת להריגת פעילים פלסטינים המעורבים בטרור. בעיתונות האמריקנית מכונה פעולה כזו targeted killing ("הריגה ממוקדת"). בעיתונות הערבית מקובל לכנות פעולות כאלה اغتيالات ("התנקשויות").
עם תחילת השימוש במונח נטען על ידי ישראל כי בכל המקרים מדובר בפעולה כנגד "פצצה מתקתקת", שמסכלת באופן ברור ומיידי פעולות טרור ספציפיות. בהמשך הורחב השימוש במושג, והוא מתאר כל פעולת חיסול של פעיל פלסטיני המעורב בטרור, בין אם הוא פעיל טרור בעצמו, או מנהיג בארגון שעוסק בטרור. עקב ההרחבה במשמעות הביטוי יש הטוענים כי השימוש בו נעשה ממניעים הסברתיים בלבד וזהו שינוי סמנטי, בכדי להמנע משימוש במילה חיסול, כך שלמעשה אין הבדל ביניהם.
מושג ספציפי זה בא כתחליף למושג הכללי יותר "חיסול" ששימש קודם לכן גם לתיאור פעילות מסוג זה שנעשתה קודם לכן, כדוגמת חיסולם של יחיא עיאש או אבו ג'יהאד. ישראל רואה בפעילות הסיכול הממוקד, המופנית נגד פעילי טרור, תוך השתדלות שלא לפגוע באזרחים שאינם עוסקים בטרור, בגדר הגנה עצמית המותרת על פי כללי החוק והמוסר.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטרות הסיכול הממוקד
לסיכול הממוקד יש מספר מטרות:
- מניעה - במקרה של "פצצה מתקתקת", חיסול מחבל העומד לבצע פיגוע הוא דרך למניעת פיגוע זה. הסיכול מופעל לא רק כנגד מחבלים מתאבדים אלא גם כנגד מניחי מטענים וחוליות היורות רקטות קסאם ופצמ"רים.
- ענישה - להעניש את ראשי ארגוני טרור על פעולותיהם.
- הרתעה - לגרום ליורשים אפשריים ולתושבים לפחד מלבצע פיגועי טרור, ובפרט לחיות במאמץ מתמיד לשמור על חייהם, תוך הגבלת חופש התמרון שלהם.
- פגיעה - הסיכול הממוקד אמור לפגוע בתשתיות הטרור ומעכב את התפתחותן.
- מניעים פוליטיים - להראות לציבור הישראלי ש"דם ישראלי אינו הפקר".
ישראל רואה בסיכול הממוקד גישה שיש בה שמירה על טוהר הנשק, משום שבסכסוך המתמשך בין שני העמים החיים בין הירדן לים, נוקטים הפלסטינים באופן שיטתי בטרור חסר הבחנה, המכוון כלפי תושבי ישראל באשר הם. ישראל אינה מגיבה בפעולות תגמול ברוטליות של עין תחת עין, אף שפעולות מסוג זה היו מקובלות בעשור הראשון לקיום המדינה, ומקובלות גם כיום במדינות המערב כאשר הן מותקפות, אלא מנסה להתמקד רק במי שנלחם נגדה, באמצעות הסיכול הממוקד.
[עריכה] ביצוע הסיכול הממוקד
האמצעי המקובל ביותר לביצוע סיכול הממוקד הוא מסוקי קרב, היורים טילים אל מטרתם. המודיעין מאתר את המטרה וכשניתן אור ירוק מוזנקים מסוקים לאוויר ופוגעים במיועד לחיסול. אמצעים נוספים הם הטמנת פצצה והפעלתה ברגע הנכון, הטלת פצצה ממטוס קרב, ירי צלפים ועוד.
חרף השם "סיכול ממוקד", לא תמיד הסיכול הוא אכן ממוקד. המחבלים הפלסטינים חיים בקרב האוכלוסייה האזרחית, ופגיעה מדויקת, שבה ייפגעו אך ורק מחבלים, קשה מאוד לביצוע. כתוצאה מכך פעמים רבות בפעולות הסיכול הממוקד נפגעים גם עוברי אורח תמימים. לשיא הגיעו הדברים בחיסולו של פעיל החמאס סלאח שחאדה ביולי 2002, כשפצצה במשקל של טון הוטלה על ביתו בלב שכונה צפופה בעזה. כתוצאה מהפעולה נהרגו לא רק שחאדה ועוזרו, אלא גם אשתו וילדיו, וכן דיירי בתים אחרים בסביבה. בסה"כ נהרגו 15 פלסטינים, בהם שמונה ילדים. מצד שני, הניסיון לצמצם פגיעה בעוברי אורח הביא לכישלונן, המלא או החלקי, של פעולות אחדות. דוגמה בולטת לכך היא הניסיונות לחסל את מוחמד דף, מנהיג הזרוע הצבאית של החמאס.
מאז 2003 שיכלל צה"ל את טכניקות הסיכול הממוקד שלו. הטכניקות שוכללו במספר מישורים:
- קשר עם השב"כ - הוקם מערך תיאום המאפשר לבצע סיכול ממוקד תוך דקות מקבלת המידע המודיעיני על ידי השב"כ וקשר בזמן אמת מתנהל בין הטייס לחפ"ק ולשב"כ. את מערך זה ארגן יובל דיסקין, כיום ראש השב"כ, ואז סגנו של אבי דיכטר.
- חימוש מדויק - בהתחלה בוצעו הסיכולים עם טיל הלפייר סטנדרטי, המיועד במקור כנגד טנקים. אי-התאמת החימוש למטרה גרמו לכשלונן של מספר פעולות. בעקבות מספר סיכולים ממוקדים בנוציראת נחשף שבידי צה"ל יש טיל חדש המותאם במיוחד לסיכולים ממוקדים של מחבלים בתוך מכוניות, הן מבחינת הנחייה והן מבחינת הראש קרב, אך סוג החימוש המדויק לא הותר לפרסום.
- פלטפורמות תקיפה - עד שנת 2003 ביצע צה"ל מספר התקפות גם בידי מטוסי קרב, בייחוד כאשר נדרשו פצצות כבדות. מאז שנת 2004 צה"ל מבצע את התקיפות באמצעות מסוקי AH-1 קוברה אך בעיקר באמצעות מסוקי AH-64 אפאצ'י (שנהפך לאחד הסמלים העיקריים למדיניות זו בעייני הפלסטינים). בשנת 2005 הגיעו לחיל האוויר מסוקי AH-64D לונגבו בעל מכ"ם גל-מילימטרי המסוגל להנחות טילים בדיוק רב אל מטרתם, לא ידוע אם נעשה בו שימוש לסיכול ממוקד. לקראת סוף 2004 החלו להישמע טענות מפי הפלסטינים שחלק מתקיפות הטילים של חיל האוויר בוצעו בידי מזל"טים. ישראל התעלמה מטענות אלה.
- שיטות סיכול נוספות - העברת מכשיר ממולכד לידי המחבל המבוקש, שימוש בירי צלפים, שימוש ביחידות מיוחדות.
הפלסטיני הבכיר ביותר שנהרג בסיכול ממוקד הוא אחמד יאסין, שהיה מנהיג תנועת חמאס.
[עריכה] ביקורת על הסיכול הממוקד
הסיכול הממוקד זוכה לביקורת קשה בקהילה הישראלית והבינלאומית, בעיקר בקרב ארגוני זכויות אדם, מדינות אירופה ומדינות ערב. ארצות הברית ברוב המקרים, במיוחד אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, מסכימה שזכותה של ישראל להשתמש בסיכולים ממוקדים ואף נקטה בטקטיקה דומה בעצמה כנגד אל קעידה. בעיתונות האמריקנית מקובל לתרגם את הביטוי "סיכול ממוקד" ל-targeted killing ("הריגה ממוקדת").
[עריכה] בעד
נימוקי המצדדים בסיכול הממוקד:
- טרוריסטים הם גרועים מלוחמים - מי שנכנס למעגל דמים של טרור ורצח אזרחים שלווים, מוציא את עצמו מהחוק האזרחי הרגיל, ואינו יכול לצפות להגנה הקבועה בחוק כלפי אזרחים רגילים. אין לאפשר למנהיגי ופעילי טרור להמשיך לייצר פיגועים, בשם זכויות האזרח והתפיסה ההומניסטית. יתרה מכך, גם לפי כל האמנות ודיני המלחמה (לרבות אמנת ז'נבה) טרוריסט היא סוג של מטרה צבאית ולכן לגיטימית לתקיפה.
- מוגבלות החוק - המוסר היהודי צידד בתפיסה של "הקם להורגך השכם להורגו", במיוחד כאשר מדובר במצב של מלחמה ושל פעולות טרור רצחניות. המדינה חייבת להגן על אזרחיה התמימים, גם במחיר חייהם של אותם טרוריסטים. במקרים כאלו לעתים אין אפשרות ללכוד את פעילי הטרור, גם קשה לגייס את הראיות הקבילות בבתי משפט, לכך שפעילי טרור עוסקים בטרור, בין היתר משום שצריך לשמור על חיסיון משתפי הפעולה המעידים כנגדם.
- אין אפשרות מעצר - פעילי הטרור מסתתרים באזורים עויינים ובעייתיים, שאין אפשרות לשלוח אליהם משטרה בכדי לעוצרם. אחר מבצע חומת מגן פחת מאוד הצורך בחיסולים ביהודה ושומרון, משום שניתן היה לעצור את ראשי הטרור.
- נחישות והרתעה - מבחינה פרקטית, טרור מאויים רק בטרור נגדי. כך היה כאשר הבריטים פעלו כנגד הפירטים, וכך ארצות הברית פועלת כנגד אל קעידה. כאשר מרכינים את הראש בפניו, הוא חובט ביתר עוצמה, שכן מטרתו היא הפחדה של האוכלוסייה האזרחית. ולכן ככל שיכו בו ביתר חוזקה, כך אנשים רבים בצד השני יפחדו להצטרף למעגל הטרור, בראותם את גורלם המר של מנהיגיהם.
- אין ראיות למעגל דמים - במקרים רבים יוחסו פיגועים לחיסולים שקדמו להם, אך למעשה מעולם לא ניתנה לכך הוכחה ממשית, והיו פיגועים שלא קדם להם חיסול משמעותי. מאידך היו חיסולים חשובים של למשל אחמד יאסין שהתברר בדיעבד שעברו באופן שקט. ארגוני הטרור פועלים כאשר יש להם יכולת, ואינם נזקקים לחיסולים כדי להגביר את המוטיבציה שלהם לכך.
- התחבאות מאחורי אזרחים איננה יכולה להוות מקלט - גם אם נפגעים אזרחים באופן מידתי בסיכול ממוקד, המצדדים בסיכולים ממוקדים טוענים כי ניתן להצדיק את הדבר, שאם לא כן, לטענתם טרוריסטים יהפכו את הדבר לשיטה, וישתמשו באזרחים לשרוד בעוד הם יוזמים את הפיגוע הבא. כמו כן, ישנה אחריות מסוימת על האזרחים שאינם מתרחקים מהטרוריסטים הללו ואינם מקיאים אותם מקירבם אלא הופכים אותם לגיבורי תרבות. בפעולות מלחמתיות ברחבי העולם, לא אחת נפגעו אזרחים במהלך הלחימה, וכך היה למשל בהפצצות של ארצות הברית ובריטניה כלפי גרמניה ויפן.
[עריכה] נגד
- מנוגד לשלטון חוק - גם אל מול מתקפת טרור אכזרית כדוגמת זו שישראל נתונה בה, על ישראל, כמדינת חוק, לפעול להעמדת המחבלים לדין, ולתת לבתי המשפט לקבוע את עונשם. אין להותיר החלטה על הוצאה להורג בידי צוות מצומצם של שרים ואנשי מערכת הביטחון. גם אם המחוסלים הם רוצחים, מותר להורגם רק כאשר הדבר מהווה הגנה עצמית ברורה ומיידית ("פצצה מתקתקת"). הוצאה להורג ללא משפט היא רצח, גם אם קורבנה הוא רוצח בעצמו. הטענה מקבלת משנה תוקף, עם הרחבת השימוש בסיכול הממוקד גם לאישים פוליטיים העומדים בראשי ארגונים או חשודים בעבר.
- זו נקמנות - הסיכול הממוקד אינו מופנה רק נגד מי שהם בגדר "פצצה מתקתקת", אלא גם נגד פעילי התנגדות פלסטינים, העוסקים בפעילות פוליטית, ולא בביצוע ישיר של טרור. לעתים בא הסיכול הממוקד לגרום להרתעה, או לנקמה.
- נפגעים חפים מפשע - ברבים מהחיסולים הממוקדים נהרגים עוברי אורח, ובהם ילדים, נשים וקשישים. השמאל הישראלי שואל האם יש הבדל בין דמם של הנהרגים לדם הישראלים הנרצחים. הטענה התעוררה במיוחד לאחר חיסול סלאח שחאדה. במקרים רבים נפצעים ונהרגים מספר רב של אזרחים אשר אינם קשורים לטרוריסטים, ולכן השימוש במושג "סיכול ממוקד" מטעה ולטענת המתנגדים לכך אינו מוסרי. לפי ארגון בצלם, בסיכולים נהרגו 337 פלסטינים בעוד שרק 208 פלסטינים היוו מטרות לחיכול.[1]. מוות של חפים מפשע מביא רק לעליית השנאה לישראל בציבור ומחזק את ארגוני הטרור.
- מעגל דמים - ארגוני הטרור מגיבים על סיכול ממוקד בסדרה של פעולת נקם, ולכן הימנעות מסיכול ממוקד והתמקדות בפעילות הגנתית תחסוך בחיי אדם בישראל. לדברי השמאל, הסיכול הממוקד יוצר מעגל דמים. והראיה היא שכמעט רוב פיגועי הטרור מוכרזים כתגובה על פעילות צבאית ישראלית (ולהפך).
- לכל אחד יש מחליף - על כל מנהיג טרור שנהרג, קמים כמה חדשים, קיצונים ולעתים מוצלחים ומתוחכמים יותר, שמעונינים להוכיח את עצמם ושואפים לנקמה. למשל, חיסול עבאס מוסאווי כמנהיג החיזבאללה, הביא להחלפתו על ידי חסן נסראללה (ולפיגוע טרור גדול בבניין הקהילה היהודי בארגנטינה).
- ישנם שיקולים זרים - הסיכולים הממוקדים נעשים לעתים בתזמון שיש בו כדי לסייע לפוליטיקאים. דוגמה לכך היא חיסולו מוחמד שייח' חליל, אחד מראשי הג'יהאד האיסלמי, שעליו דווח בעת כינוס של מרכז הליכוד. יש, בימין ובשמאל, שקישרו בין החיסול לבין השאיפה לקדם את סיכוייו של שרון אצל חברי המרכז (דוגמה אחת), טענה שהוכחשה על ידי מערכת הבטחון ועל ידי שרון.
[עריכה] שאלת יעילותם של הסיכולים הממוקדים
מעבר לוויכוח על מוסריותם או אי-מוסריותם של הסיכולים הממוקדים, יש המטילים ספק ביעילותם כאסטרטגיה צבאית. לטענתם, למרות המספר הגדול של פעילי הטרור וראשיו שחוסלו בדרך זאת, לא נראה כי לחיסולם של אותם אנשים ישנה השפעה משמעותית על פעילות הטרור מבחינת היקפה ויעילותה. ייתכן שהסיבה לכך היא האופי הרשתי והמבוזר של ארגוני הטרור המביא לכך שאובדנו של אדם אחד או אנשים בודדים בהם, בכירים ככל שיהיו, אין השפעה משמעותית על יכולתו של הארגון לתפקד. בנוסף, פעמים רבות דווקא הסגנים והמחליפים של אותם פעילי טרור שחוסלו, אימצו קו לוחמני ונקמני יותר ולמעשה הגבירו את פעילות הטרור של ארגונם וכך הגבירו את מעגל הדמים. כדוגמה מרבים לתת את חיסולו של ראאד כרמי שגרר הקצנה משמעותית בעמדות הפת"ח לגבי פיגועים בתוך ישראל ואף יש המייחסים לכך את "מרץ השחור", כחודש וחצי לאחר חיסולו, חודש בו נהרגו קרוב ל-130 ישראלים, ואת חיסולו של אבו עלי מוסטפה שגרר את ההתנקשות ברחבעם זאבי על ידי מחבלי החזית העממית.
ברם, התומכים בסיכולים הממוקדים טוענים שהשימוש הנרחב בהם פגע באיכות ההנהגה של ארגוני הטרור, וגרם לאובדן ניסיון וידע רב שהצטבר בידי בכירי המחבלים ומהנדסי הטרור. כתוצאה מכך "איכות" הפיגועים ירדה באופן ניכר, דבר שגרם להרבה יותר "תאונות עבודה" והקל על מערכת הבטחון בסיכול פיגועים וחשיפת התארגנויות טרור. כנגד הטענה על מעגל דמים, הם מביאים כדוגמה את השקט היחסי ששרר אחרי חיסול בכיר הטרוריסטים הפלסטיניים ומייסד החמאס, ה"שייח" אחמד יאסין, למרות שהמוטיבציה לנקמה הייתה צריכה להיות ברמה חסרת תקדים.
לטענת אחרים, הסיכול הממוקד היא טקטיקה הכרחית לצמצום הטרור אך איננה מספיקה. לדידם, טקטיקה זו - על כל יתרונותיה - אינה מהווה תחליף למבצע קרקעי רחב-היקף לטיהור תשתיות הטרור ופגיעה כמותית נרחבת במחבלים (דוגמת מבצע חומת מגן).
[עריכה] פלסטינים שהיוו יעד לסיכול ממוקד
הערה: תיאור התפקידים הינו עפ"י דובר צה"ל.
| שם | תפקיד | תאריך הריגה | הערות |
| יחיא עיאש | "המהנדס" - מפקד הזרוע הצבאית של החמאס | 6 בינואר 1996 | לאחר נסיונות רבים מאוד, חוסל על ידי השב"כ באמצעות טלפון סלולרי ממולכד. |
| האחים עוודאללה | מפקדי הזרוע הצבאית של החמאס בגדה | אוגוסט 1998 | - |
| חוסין עביאת | פעיל התנזים בבית לחם | 9 בנובמבר 2000 | החיסול הראשון באינתיפאדת אל אקצה. נהרג ברכבו מירי טילים ממסוקי אפאצ'י. בארוע נהרגו שתי עוברות אורח. |
| תאבת תאבת | ראש הפתח בטול כרם | 31 בדצמבר 2000 | חיסול ראשון של איש "זרוע פוליטית". צה"ל טען שתאבת אישית נתן הוראות מבצעיות לביצוע פיגועים. החיסול עורר זעם בקרב פעילי שמאל רבים, שחלקם הכירו את תאבת אישית והשתתפו איתו בפעילויות שלום. |
| ג'מאל מנסור | ראש "הזרוע המדינית" של החמאס בשכם | 31 ביולי, 2001 | חוסל בירי טילים ממסוק קרב |
| אבו עלי מוסטפה | מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין | 27 באוגוסט 2001 | רצח השר רחבעם זאבי בא כנקמה על חיסול זה. |
| מוחמד אבו הנוד | מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בגדה | 23 בנובמבר 2001 | חוסל בירי טילים ממסוק קרב |
| ראאד כרמי | בכיר בתנזים מטול כרם | 14 בינואר 2002 | חיסול שבא אחרי תקופת רגיעה יחסית. יש התולים בחיסול את ההתדרדרות שהביאה ל"מרץ השחור" ומבצע חומת מגן |
| סאלח שחאדה | ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה | 22 ביולי 2002 | נהרג בהפצצת ביתו שבלב מחנה פליטים מפצצה במשקל טון ממטוס. בפעולה נהרגו עוד 15 אנשים, ביניהם נשים וילדים משכניו של שחאדה. |
| איברהים מקאדמה | מייסד וראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה | 8 במרץ 2003 | מקאדמה היה מייסדי הזרוע הצבאית של החמאס והוגדר על ידי מערכת הבטחון כ"מספר 2" ברצועה. [2] |
| איאד ביק | פעיל באל קעידה ובחמאס, סגנו של שחאדה | 9 במאי 2003 | איאד ביק התאמן עם אל קעידה ונשלח מטעמם לסייע לחמאס. תכנן פיגועים ב-1999 ו-2000 שסוכלו בידי ישראל. בפיגועיו באינתיפאדה נרצחו 19 ישראלים. [3] |
| איסמאעיל אבו שנב | מראשי החמאס ברצועת עזה | 21 באוגוסט 2003 | חוסל יומיים לאחר הפיגוע בקו 2 בירושלים בו נרצחו 23 ישראלים, ובכך תמה ההודנה שהוכרזו ביולי 2003. [4] |
| מקלד חמיד | מראשי הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה | 25 בדצמבר 2003 | אחראי לפיגועי מטענים וירי רקטות. בפיגועיו נרצחו 6 ישראלים. [5] |
| אחמד יאסין | המייסד ו"המנהיג הרוחני" של החמאס, ראש הנהגת הפנים של החמאס | 22 במרץ 2004 | חיסולו נחשב לעליית מדרגה בפעולות הסיכול הממוקד של ישראל כנגד בכירי ארגוני הטרור. |
| עבד אל-עזיז רנטיסי | מנהיג "מפקדת הפנים" של החמאס לאחר חיסולו של אחמד יאסין | 17 באפריל 2004 | לשעבר דובר החמאס, נחשב לקיצוני במיוחד, בעל דעות אנטישמיות ומכחיש שואה. |
| נאדר אבו ליל ועוד 3 מחבלים בפת"ח | בכיר בגדודי חללי אל-אקצה בשכם | 2 במאי 2004 | - |
| ואאל נסאר | ממנהיגי גדודי עז א-דין אל קסאם ברצועת עזה | 30 במאי 2004 | נהרג בירי טילים לעבר האופנוע עליו נסע. |
| חליל מרשוד | ראש גדודי חללי אל-אקצה במחנה הפלטים בלאטה | 14 ביוני 2004 | - |
| מחמוד אבו חליפה | סגנו של זכיירה זביידי, גדודי אל-אקצא בג'נין | 14 בספטמבר 2004 | - |
| חאלד אבו סלמייה | חמאס, עזה | 19 בספטמבר 2004 | - |
| באשיר דבש | ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה | 6 באוקטובר 2004 | חוסל במהלך מבצע ימי תשובה. |
| עדנאן אל רול | "מהנדס" בכיר בחמאס, עזה | 21 באוקטובר 2004 | "אבי הקסאם". |
| סעיד ציאם | "מהנדס" בכיר בחמאס, חאן יוניס | 17 ביולי 2005 | חוסל בידי צלף של הימ"מ. [6] |
| מוחמד שייח' חליל | בכיר הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה | 25 בספטמבר 2005 | מתכנן רצח טלי חתואל וארבעת בנותיה, חוסל במהלך מבצע גשם ראשון [7]. |
| חסן מדהון | בכיר בגדודי חללי אל-אקצא | 1 בנובמבר 2005 | השניים נהרגו על ידי טיל שנורה מהאוויר בעת שנסעו במכונית של הרשות הפלסטינית. [8] ,[9] |
| פאזי אבו קריע | מפקד החמאס בג'בליה | ||
| עדנאן בוסתאן | יו"ר הועדה הטכנית של הג'יהאד האיסלאמי, מראשי מערך הקסאם | 5 בפברואר 2006 | בסה"כ ביצע חיל האוויר 4 תקיפות בהן נהרגו 9 מחבלים מהג'יהאד האיסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא. [10] |
| ג'מאל אבו סמהדאנה | ראש ועדות ההתנגדות העממיות | 9 ביוני 2006 | בתקיפה נהרגו עוד 3 מחבלי ועדות ההתנגדות. [11] |
| לואי אל-בורנו | בכיר במערך הרקטות של חמאס | 4 בנובמבר 2006 | נהרג בסיכול ממוקד במבצע ענני סתיו |
| אחמד עווד | ראש מערך ייצור הקסאם של החמאס | 8 בנובמבר 2006 | השניים נהרגו על ידי טיל שנורה מהאוויר בעת שנסעו במכונית [12] |
| רמזי שחייבר | בכיר בחמאס |
[עריכה] ראו גם
- אינתיפאדת אל-אקצה
- טרור פלסטיני
- לוחמה בשטח בנוי
- חיל האוויר הישראלי
- דן חלוץ, מפקד חיל האוויר בשנים 2000-2004
- יובל דיסקין, האחראי מטעם השב"כ על הסיכולים הממוקדים בשנים 2000-2005
- מבצע זעם האל - חיסול מחבלי ספטמבר השחור בשנים 1972-1979
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הסיכול הממוקד - סיכוי וסיכון, ד"ר אהרון יפה, "נתיב"
- שתי גישות לסיכול הממוקד, מיכל גדו, באתר אומדיה
- בצה"ל מציגים נימוקים מוסריים להתנקשויות, עמוס הראל, הארץ


