מלח הארץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בבביטוי; לערך העוסק בסרט, כנס או שיר בשם זה, ראו מלח הארץ (פירושונים).
מלח הארץ ביטוי שמקורו בברית החדשה, שם נאמר על ידי ישו, ב"דרשת ההר" שנשא באזני עניי העם, הנכים והחולים, עליהם אמר (מתי, פרק ד׳ - ה׳) "אשרי הענווים, אשרי הרעבים והצמאים לצדקה, אשרי רודפי השלום, אתם מלח הארץ".
השימוש בביטוי רווח בשפה העברית, החל משלהי המאה העשרים, להצגת אדם או קבוצת אנשים כבעלי איכות גבוהה. איכות זו מבוססת על היותם בני מעמד חברתי שורשי, שהלכו בתלם ישראלי התואם פרקים שונים מהנרטיב הלאומי, כמו: קיבוץ ומושב, מוסדות לימוד בעלי מוניטין או יחידות מסוימות בצה"ל. כך, למשל, אמר קצין הנדסה ראשי, תא"ל שמעון דניאלי, בעקבות מותו של לוחם במסיבת סיום מסלול: "מדובר באירוע קשה מבחינתי, כי החיילים שהיו שם שייכים ליחידה מובחרת, הם מלח הארץ" [1].
בעבר נעשה שימוש מצומצם בביטוי. היות המלח מחצב טבעי הנכרה בעבודה קשה, מרכיב מרכזי בתיבול המאכלים למיניהם וקשור לאמונות ומיתוסים - כל אלה יצרו הקשר רעיוני עם אנשי עמל שתרמו בחייהם ובמעשיהם לחברה. מי שייחסו לו תואר מלח הארץ יכול היה להימנות, למשל, על אנשי ההתיישבות העובדת והלוחמים ביחידות קרביות.
עם השנים התרחב בו השימוש וקבוצות שונות באוכלוסייה מייחסות לביטוי אנשי איכות משלהן, בהתאם להשקפת עולמן. כביטוי המשקף דעה, מובן שלא הכול מסכימים עם הגדרתה של קבוצה מסוימת כמלח הארץ (ראו, למשל, מאמרו של נחום ברנע).

