כלכלת יוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כלכלת יוון העתיקה היתה מאופיינת בחשיבות הרבה של תחום החקלאות בכלכלה, בעיקר בשל העובדה שאדמת יוון היתה לא פורייה, והיה קושי רב לגדל מזון. החל מהמאה השישית לפנה"ס החל להתפתח המסחר ביוון העתיקה, ובהתאם החל להתפתח ייצור מוצרי צריכה בהם ניתן לסחור.

יש לציין כי המונח "כלכלה" כפי שהוא מוכר היום אינו מתאים לתיאור יוון העתיקה. המונח היווני העתיק אויקונומיה (οἰκονομία) המקביל ל"כלכלה" אינו מתייחס למונח כפי שהוא מובן היום אלא לניהול משק הבית (אויקוס - οἶκος משמעו "בית" או "תנור"). ספרו של קסנופון הקרוי "כלכלה ("אויקונומיקוס") מתייחס לניהול משק הבית והמשק החקלאי ולא לכלכלת המדינה. ליוונים לא היו מונחים המתאים לתיאוריות של התפתחות סחר חליפין או של ייצור, אולם הפילוסופים היוונים אכן דנו, מנקודות מבטם, בהיבטים שונים של הכלכלה.

תוכן עניינים

[עריכה] חקלאות

עץ הזית - הבסיס לחקלאות היוונית. קאריסטוס, אאובואה.
הגדל
עץ הזית - הבסיס לחקלאות היוונית. קאריסטוס, אאובואה.


ערך מורחב – חקלאות יוון העתיקה

החקלאות היוותה הבסיס של כלכלת יוון העתיקה. הגידולים החקלאיים התבססו על "השילוש הים תיכוני": דגנים, שמן זית וענבים. בשל האדמה הלא פורייה (ביוונית: סטנוכוריה – στενοχωρία), גדל במהרה הביקוש על ההיצע, נאלצו היוונים להקים מושבות באסיה הקטנה בה גידלו חיטה. בחצרות הבתים גידלו התושבים עשבי תיבול, ירקות וזרעים שומניים (שומשום ופרג). בשל המחסור בקרקעות, לא גידלו היוונים בעלי חיים רבים. הכפריים גידלו בעיקר צאן ועזים. גידול הבקר היה נדיר ביותר. כוורות דבורים ייצרו דבש – המקור היחיד של סוכרוז ביוון העתיקה. העצים המועטים נוצלו הן לבנייה בתים ועגלות והן לבניית ספינות.

בשל כמות העבודה הרבה שנדרשה על מנת להפיק תוצרת חקלאית, 80% מאוכלוסיית יוון העתיקה עסקו בחקלאות. העבודה החקלאית התבססה על מחזור עונות השנה והשתנתה בעקבותיו – בסתיו מסקו זיתים וקטפו ענבים, בחורף זרעו, באביב קצרו דגנים וכרתו עצים.

בעת העתיקה, מרבית האדמות היו בבעלות האריסטוקרטיה. המהלך המאה השביעית לפנה"ס הקיטון בילודה הביא לגידול בכמות האוכלוסיה, וההורשה של האדמות הובילה לחלוקתן בין היורשים ולחיכוכים בין בעלי האדמות והצמיתים שהתקשו לפרנס את עצמם ולשלם לבעלי האדמות. באתונה המשבר הסתיים בעקבות הרפורמות של סולון שאסר על עבדות בשל אי תשלום חובות והכן על המעמדות הנמוכים. יצויין כי האחוזות של האריסטוקרטיה היוונית היו קטנות מהלטיפונדיות של האימפריה הרומית.

[עריכה] מוצרי צריכה

אישה טווה צמר, 480-470 לפנה"ס, המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי של אתונה.

מרבית מוצרי הצריכה שיוצרו ביוון העתיקה יוצרו לצרכים ביתיים – בדומה לכלכלת ימי הביניים – מרבית המוצרים יוצרו על ידי נשים או עבדים ומוצרים אלה יוצרו בבתים עצמם. רק צביעת בדים, עבודות מתכת, כדרות ומוצרי עור בוצעו על ידי אמנים בבתי מלאכה מיוחדים – ואלה היו תמיד גברים. מרבית היצור בוצע על ידי משפחות. היו מקרים נדירים בהם נעשה היצור על ידי עבדים – כך לדוגמא מפעל יצור המגינים של ליסיאס העסיק 120 עבדים; אביו של דמוסתנס, שהיה יצרן חרבות העסיק 32 עבדים.

אמנים חופשיים קיבלו תשלום לכל עבודה לה שכרו אותם, שכן בתי המלאה לא יכלו להבטיח תעסוקה קבועה לאמנים. האמנים באתונה שעבדו עבור העיר קיבלו דרכמא אחת ליום – בלי קשר לסוג עבודתם. העבודה החלה לרוב עם הזריחה והסתיימה אחר הצהריים.

[עריכה] קדרות

עבדתו של הקדר כללה בחירת החימר, עיצוב כלי החרס, יבושו ושריפתו באש, ולאח מכן צביעתו. מרבית היצור נועד לשימוש ביתי (צלחות, מיכלים ונרות שמן) או מסחר, מיעוט מהייצור נועד לצרכים דתיים או אמנותיים. טכניקות ייצור כלי חרס היו ידועות עוד מתקופת הברונזה, בה הומצאו, ככל הנראה האבניים. היוונים הקדמונים לא שיפרו את אופן ייצור כלי החרס. הייחוד של כלי החרס היווניים היה באופן עיצובם – שני סגנונות עיצוב יחודיים נוצרו ביוון העתיקה סגנון הדמות השחורה וסגנון הדמות האדומה. מקור סגנון הדמות השחורה, ככל הנראה בכדרים קורינתיים שהושפעו מחרשי ברזל סוריים. מרבית הכדרים ביוון העתיקה היו עבדים שעבדו בבתי מלאכה תחת פיקוח של רב אמן, וכמה אמנים שפיקחו על העבדים.

[עריכה] עבודות מתכת

ביוון, בעת העתיקה, היו מרבצים רבים של מתכות. מכרות הכסף של לאוריום היו ידועות בכל העולם העתיקה. מכרות אלה הביאו להתפתחות של אתונה במאה החמישית לפנה"ס כאשר האתונים למדו לזקק את המתכת. מכרות אלה אפשרו כרייה לעומק רב של במבנה הקרקע שהביא לניקוז המים במכרות. בעת העתיקה לא היו טכניקות יעילות של ניקוז המים, ועל כן בהעדר מבנה קרקע תואם לא ניתן היה לכרות מתחת לשכבת מי התיהום.

בשל עומק המכרות (שעלה לעיתים על 100 מטרים), היו התנאים במכרות קשים ביותר. הכורה ירד אל המכרה שבידו מקוש ופטיש ברזל, והעבודה היתה קשה ואיטית. מרבית הכורים היו עבדים – שמרביתם הובאו מאיזור הים השחור, תראקה ופאפלאגוניה.

מכרות נוספים ביוון העתיקה הם:

[עריכה] מסחר

[עריכה] סחר ימי

משקולת עופרת מסחרית שנמצאה באגורה של אתונה, המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של אתונה.
הגדל
משקולת עופרת מסחרית שנמצאה באגורה של אתונה, המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של אתונה.

עוד בתקופות הקדומות יותר של יוון העתיקה לא הספיקה החקלאות לקיים את האוכלוסיה המקומית, והיה צורך בסחר יבשתי וימי על מנת לספק מזון לתושבי יוון. קירניקה, מצרים, איטליה וסיציליה וכן איזורי הים השחור סיפקו חיטה ליוון. אתונה וקורינתוס היוו את תחנות הביניים של סחר החיטה עם שאר ערי יוון. מוצרים מיוביאם נוספים היו פפירוס, תבלינים, בדים, וכן עץ עבור בניית ספינות. ערי יוון יצאו יין יווני, כלי חרס ושמן זית. אתונה ייצאה שיש שנכרה בפנטלי וכן כסף ממכרות הכסף (בין כחומר גלם ובין כמטבעות).

ההיסטוריון דניאל ג'ו העראיך כי מחצית מהעושר של יוון העתיקה מקורו ברווחי המסחר. איאן מוריס העריך כי הסחר הלך וגדל וכי הסחר במאה הרביעית לפני הספירה הכפיל את עצמו חמש פעמים והיווה 20% מהסחר במאה הראשונה לפנה"ס.

הסוחרים הימיים היווניים נקראו אמפורוי (ἕμποροι) והם הורשו לסחור בתמורה לתשלום מכס (או מס על המטען). בפיראוס - נמלה העיקרי של אתונה המס היה 1% קודם למאה החמישית לספירה. במאה החמישית עלה המס ל-2% ולאחר מכן לסכום קבוע של 33 כיכרות (לדברי אנדוקידס). בשנת 413 עלה המס לשיעור של 5% מכל הסחורות שעברו בנמליה (לדברי תוכידידס). יצויין כי אין מדובר במכסי מגן אלא באמצעי להגדלת הקופה הציבורית.

הגידול במסחר הביא ליצירת כילים פיננסיים חדשים - הסוחרים נהגו ללוות כסף בתמורה לרווחים עתידיים (סחר באופציות). הלוואה מקובלת במאה הרביעית באתונה היתה הלווה של 2,000 דרכמאות למשך זמן קבוע (מסע אחד שארך מספר שבועות או חודשים) בריבית גבוהה (בין 12% ל-100%). חוזי ההלוואה נוסחו בכתב - בניגוד להלוואות בין חברים (ארנוי) שנעשו בעל פה.

הסחר ביוון העתיקה היה חופשי - והערים שלטו רק בסחר בחיטה על מנת לוודא שלא יהיה מחסור.

ספינות טרופות שהתגלו בים התיכון מסייעות להיסטוריונים להעריך את התפתחות והיקף המסחר. מהמאה השמינית לפנה"ס התגלו רק שתי ספינות שטבעו. מהמאה הרביעית לפנה"ס התגלו, לעומת זאת, 46 ספינות, המעיד על הגידול הרב במסחר. כמו כן ניתן לראות כי הנפח של הספינות אף הוא גדל, ועל כן היסטוריונים משערים כי בתקופה זו גדל הסחר הימי פי 30.

[עריכה] מסחר קמעונאי

המידע על המסחר הקמעונאי ביוון העתיקה מוגבל ביותר. חקלאים ואמנים לעיתים מכרו את מרכלתם בערים. הסוחרים הקמעוניים נקראו קאפלוי (κάπηλοι) והיו מאוגדים בגילדות. היו קיימות גילדות של סוחרי דגים, שמן זית וירקות. נשים נהגו למכור בושם או סרטים. בשווקים של יוון, על מנת להקים דוכן היה על בעל הדוכן לשלם עבור הרשות להקים את הדוכן. מעמדם של הסוחרים בחברה היה נמוך, ורבים סברו כי הם מרמים את לקוחותיהם. הערים ביוון העתיקה בדקו דרך קבע את המשקולות של הסוחרים כדי למנוע מקרים של מרמה. בנוסף לסוחרים הקמעונאיים, נהגו רבים למכור את ה"עודפים" של התוצרת הביתית שלהם - בעיקר ירקות, שמן זית ומיני מאפה.

[עריכה] מיסוי

מיסוי ישיר לא היה מקובל ביוון העתיקה. האיספורה (εἰσφορά) היה מס שהוטל על העשירים ביותר - אולם מס זה נגבה לעיתים נדירות בהם היה מחסור חמור במזומנים - היינו בעיקר בעיתות מלחמה. בעיתות שלום, לעיתים נדרשו העשירים לשלם "מעשרות" למדינה - ולתמוך בפעילות של ערי המדינה כגון, בניית תיאטרון, גימנסיום, ספינה או מימון פסטיבל. בערים מילטוס וטאוס היו תקופות בהם הוטלו מיסים קבועים על האזרחים.

מרבית הכנסות ערי המדינה נבעו ממיסים עקיפים - מסים הוטלו על בתים, עבדים, עדרי צאן ובקר, יין, חציר, והזכות לגבות מיסים אלה הועברה לבעלי תפקידים מיוחדים - טלונאיי (τελῶναι). בטאוס ובאתונה - בשל המיסים על מכרות הזהב ועל המסחר (בהתאמה) לא הוטלו מיסים עקיפים על האזרחים.

[עריכה] מטבעות

מטבע אתונאי, האגורה באתונה. מוזיאון האגורה האתונאית.
הגדל
מטבע אתונאי, האגורה באתונה. מוזיאון האגורה האתונאית.

מקורה של הטבעת המטבעות היתה בלידי בשנת 600 לפנה"ס לערך. הטבעת המטבעות התשפטה בערי אסיה הקטנה, והגיע ליוון עצמה בשנת 550 לפנה"ס לערך - תחילה לערי החוף כמו אאגינה ואתונה. בתוך תקופה קצרה החלו כל ערי המדינה להטביע מטבעות. ראשית המטבעות נטבעו מאלקטרום (סגסוגת של זהב וכסף) ומאוחר יותר מכסף טהור. המכרות של גבעות פאנגאיון איפשרו לערים תרקיה ומקדון להטביע כמות גדולה של מטבעות. מכרות לאוריום אפשרו לאתונה להטביע את מטבעותיה הידועים בצורתם - "מטבעות הינשוף" - שנחשבים כיום המטבעות הידועים ביותר של העולם העתיק. בסוף המאה החמישית לפנה"ס החלו להטביע מטבעות ברונזה ששווים היה נמוך יותר.

למטבעות בעולם העתיק היו מספר תפקידים - ראשית איפשרו מסחר בין הערים השונות. שנית הם אפשרו לערים לסחור לוחמים וכן לפצות את האזרחים. המטבעות השונים בכל עיר ועיר שימשו מקור הכנסה לכל עיר - שכן תמורת החלפת הכסף גבו הערים עמלות. תפקיד נוסף של המטבעות היה כאמצעי להובלת מתכות - בערים בהם היו המטבעות היוונים חסרות ערך, המתכת עצמה היתה בעלתה ערך, והותכה לשימושים אחרים.

[עריכה] ראו גם


[עריכה] לקריאה נוספת

  • ספרות בצרפתית:
    • J. Andreau, R. Étienne, "Vingt ans de recherche sur l'archaïsme et la modernité des sociétés antiques", REA, 86 (1984), p. 37–64
    • M. Austin & Pierre Vidal-Naquet, Économie et société en Grèce ancienne, Armand Colin, coll. "U2", 1972. ISBN 2-200-21196-1
    • Anne-Marie Buttin, La Grèce classique, Belles Lettres, coll. "Guide Belles Lettres des civilisations", 2002. ISBN 2-251-41012-0
    • Yvon Garlan, Guerre et économie en Grèce ancienne, La Découverte, 1999 (ISBN 2-7071-3097-4)
    • Léopold Migeotte, L'Ëconomie des cités greques, Ellipses, coll. "Antiquité : une histoire", 2002. ISBN 2-7298-0849-3
    • Claude Mossé, Le Travail en Grèce et à Rome, PUF, coll. "Que sais-je?", 1985 (re-issue)
    • Claude Mossé, Annie Schnapp-Gourbeillon, Précis d'histoire grecque, Armand Colin, coll. "U", 2003 (2nd edition). ISBN 2-200-26562-X.
  • כתביו של מוזס פינלי :
    • The Ancient Economy, University of California Press, 1999 (1st edn. 1970). ISBN 0-520-21946-5
    • Le Problème de la terre en Grèce ancienne, Mouton, 1975 ISBN 2-7132-0001-6
    • Économie et société en Grèce ancienne, Seuil, coll. "Points Histoire", 1997 ISBN 2-02-014644-4
תרבות יוון העתיקה

תרבות יוון העתיקה: מיתולוגיה | אמנות | פיסול | קדרות | הומוסקסואליות | זנות | חקלאות | כלכלה | מטבח | משפט | עבדות | פדרסטיה | רפואה

פילוסופיה ביוון העתיקה: פיתגורס | הרקליטוס | פארמנידס | פרוטגורס | אמפדוקלס | דמוקריטוס | סוקרטס | אפלטון | אריסטו | זנון מקיטיון | אפיקורוס

מתמטיקה: ארכימדס | אוקלידס | תאלס | פיתגורס | דיופנטוס | ארתוסתנס | תלמי

ספרות: הומרוס | האיליאדה | האודיסאה | הסיודוס | פינדרוס | הרודוטוס | תוקידידס | קסנופון | פוליביוס

תיאטרון: אייסכילוס | סופוקלס | אוריפידס | אריסטופנס | מושגים

ספורט: המשחקים האולימפיים | תרבות הגוף | המשחקים הפיתיים | המישחקים האיסתמיים | המשחקים הנמאיים | המשחקים הפאן-אתנאיים | גימנסיון

אדריכלות: מקדש יווני | הסדרים הקלאסיים | הפרתנון | מקדש ארטמיס | אקרופוליס | האגורה | מקדש זאוס באולימפיה | מקדש הפייסטוס | מקדש ארטמיס

שפות אחרות