עז א-דין אל-קסאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שייח'' עז א-דין עבד אל קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאם היה חכם-דת פלסטיני, אשר נולד בכפר ג'בלה ליד לטאקייה. אל קאסם יליד 1882 ומנושאי הדגל של הרדיקליזם הערבי-מוסלמי-פלסטיני בארץ ישראל בראשית המאה ה-20.

את השכלתו הדתית רכש אל-קסאם במרכז האסלאמי אל-אזהר שבמצרים, וכבר בנעוריו נתנו בו הקיצוניות והמהפכנות את אותותיהן. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם במסגרת הצבא העותומני, אולם עם תבוסת האימפריה שב לכפרו בסוריה. הוא סלד ממוסדות השלטון הקולוניאלי הצרפתי החדש בארצו, ואף תמך בביצוע פעולות גרילה נגדם. בשנת 1920 דנוהו הצרפתים למוות (שלא בנוכחותו), והוא נאלץ להימלט לחיפה שבארץ ישראל. שם החל בפעילות גיוס והטפה אסלאמית, תוך שהוא שוטח את משנתו האנטי-ציונית והאנטי-בריטית בפני ערביי חיפה והגליל התחתון.

אל-קסאם היה ממייסדי הסניף החיפני של "אגודת הצעירים המוסלמים", ופעל במסווה של כהן דת, אף על פי שהבריטים הגדירוהו כ"מסוכן ביותר". בשנת 1928 הקים בחשאי את ארגון הטרור "הכף השחורה", תוך שהוא דואג לקבל צידוק דתי לפעולותיו האלימות בדמות פתווה (פסק הלכה אסלאמי) שחיברו שיח'ים סורים בכירים. המעבר לטרור נועד להגשים את תוכניתו של אל-קסאם, שנועדה בעיקרה לבטל את השלטון הבריטי בארץ ישראל ואגב כך את היישוב היהודי כולו; להחליף את ההנהגה הערבית הלאומית בארץ, שהוכיחה חוסר יכולת להוביל את הערבים לקראת מאבק מזוין; להכין את הערבים למרד אלים; וליצור בריתות עם אויבותיה של בריטניה על מנת לחזק את ארגונו.

חסידיו של אל-קסאם, שהיו ברובם פלאחים עניים, מובטלים וחסרי השכלה, תקפו יישובים יהודיים וחקלאים יהודים, בקיימם את מצוות ה"ג'יהאד" שקרא מנהיגם נגד היישוב היהודי והבריטים. בין 1931-1932 רצחו אנשי "הכף השחורה" שמונה יהודים.

לאחר שלוש שנות הפסקה חזר אל-קסאם לפעילות טרוריסטית בשנת 1935, בגלל ועל אף סירובו של חאג' אמין אל חוסייני לשתף עמו פעולה במיבצעי טרור או אף במרד כללי. בעקבות רציחתו של סמל המשטרה המנדטורית בהר הגלבוע, משה רוזנפלד על ידי אנשי "הכף השחורה", פתחו הבריטים במצוד נרחב אחרי אל-קסאם ולוחמיו, אשר אותרו וכותרו סמוך לכפר יעבד. אל-קסאם נהרג יחד עם שלושה מחבורתו, והוא בן 53 שנים.

מותו והלוויתו אל-קסאם היו לאירועים מכוננים ומעצבים בהלוך-הרוח הפלסטיני, ותרמו להקצנה הגוברת בקרב ציבור זה. כדברי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס: "מעשיו ומותו [של אל-קסאם] הציתו את דמיונו של דור פלסטינים וסייעו בפריצת המרד הערבי כעבור שישה חודשים."

זאת ועוד, סביב דמותו של אל-קסאם נוצר מיתוס רב-משמעות, בבחינת מופת והשראה לפלסטינים הלוחמים בישראל. ביטוי לאהדה שרוכשים הפלגים הקיצוניים בחברה הפלסטינית לאל-קסאם ניתן כבר בזמן האינתיפדה הראשונה, או אז נטל הפלג הצבאי של תנועת חמאס את שמו (גדודי עז-א-דין אל-קסאם). טילי הקסאם הפרימיטיביים, בהם נעשה שימוש נרחב במהלך אינתיפדת אל-אקצה, קרויים אף הם על שמו.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] מקורות

שפות אחרות