ועידת כלקדון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועידת כלקדון - ועידה אקומנית של הכנסייה שנערכה בין ה-8 באוקטובר וה-1 בנובמבר 451, בעיר כלקדון שעל הגדה המזרחית של הבוספורוס. הוועידה היא הרביעית מבין שבע הוועידות הכנסייתיות הראשונות, ועל כן החלטותיה נחשבות לבלתי ניתנות לערעור הן על ידי הכנסייה הקתולית והן על ידי הכנסייה האורתודקסית. הוועידה שללה את הדוקטרינה המונופיזיטית, ופרסמה את צו כלקדון שפירט את אנושיותו המלאה ואלוהותו המלאה של ישו, הצלע השנייה של השילוש הקדוש.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
[עריכה] הופעת המינות המונופיזיטית
כ-15 שנה לאחר ועידת אפסוס אשר גינתה את הנסטוריאניות כמינות, נזיר זקן מקונסטנטינופוליס, אוטיכס, שהיה תלמידו של קירילוס האלכסנדרוני, החל להפיץ ברבים וריאציה קלה על עקרונות הנצרות אשר, לטענתו, הייתה יכולה למנוע את התפשטות הנסטוריאניזם. אוטיכס, אשר הטיף כי לישו היה טבע אחד בלבד, הטבע האלוהי (וזאת בניגוד לקרדו, אשר קובע שלישו יש שני טבעים, אחד אלוהי ואחד אנושי), טען כי הוא מתבסס על דברי קירילוס האלכסנדרוני, אשר הוכרזו חוקיים וקאנוניים בשנת 432.
דבריו של קירילוס היו שלישו היה פיזיס אחד, שהוא התגלמות המילה האלוהית (לוגוס). ברם, בעוד שקירילוס פירש את פיזיס בתור "אישיות" (persona), הרי שרוב הבישופים הבינו מילה זו בתור "טבע" (natura). לפיכך, רבים הבינו את אוטיכס כאילו הוא מטיף לגרסא הפוכה של אריאניזם: בעוד שאריוס ותומכיו שללו את קיומו של הטבע האלוהי של ישו, הרי שאוטיכס קרא תיגר על קיום טבעו האנושי. יש לציין, כי אמונתו של קירילוס עצמו (אשר מת שנתיים לפני תחילת הטפותיו המונופיזיטיות של אוטיכס) לא הוטלה בספק, שכן הסכם האחדות של שנת 432 קבע מפורשות את קיומן של שתי מהויות לישו.
בהתחלה פרשנותו החדשה של אוטיכס, אף שהייתה לא-אורתודוכסית, לא נתפסה כמינות - כך, האפיפיור לאו הראשון אמר שאין זו מינות או חתרנות תחת הכנסייה, כי אם אי-הבנה, אך עם התפשטותה היא החלה מדאיגה יותר ויותר את הממסד הכנסייתי דאז. בשנת 447, במהלך כנס מחוזי בעיר דורילאום, הכריז הבישוף מקומי אוזביוס כי אוטיכס הוא מין וכי יש להדיחו ממעמד הכמורה. פלביאנוס, ארכיבישוף קונסטנטינופוליס שנכח גם הוא בכנס, התנגד לכך, בין השאר בשל המעמד והמוניטין של אוטיכס, אך לבסוף הסכים, ואוטיכס הוכרז מין באופן רשמי. החלטה זו גררה את התנגדותם של הקיסר תאודוסיוס השני ושל דיוסקורוס, הפטריארך של אלכסנדריה; זה האחרון כינס כנס משלו, אשר זיכה את אוטיכס מכל אשמה, שכן הלה, לטענת דיוסקורוס, חזר בו ממינותו.
[עריכה] ועידת אפסוס השנייה
באותו הזמן, החליט הקיסר תאודוסיוס לכנס ועידה אקומנית על-מנת ללבן את הסוגיה עד תום, והזמין אליה גם את האפיפיור לאו הראשון, אשר נעתר ושלח שלושה נציגים (לגאטים, legata) מטעמו. לאו קיבל לפני הוועידה איגרת מפלביאנוס אודות אוטיכס ועל-פיה קבע כי אוטיכס הוא אכן מין שיש להעניש. הוא כתב לוועידה בדרישה שהם יוקיעו את אוטיכס, אך השאיר להם את הסמכות להכריע בעניין העונש שיושת עליו. ככל הנראה, לאו לא ידע על חזרתו בתשובה של אוטיכס בפני דיוסקורוס האלכסנדרוני.
ועידת אפסוס השנייה התכנסה ב-8 באוגוסט 449. נכחו בה 130 בישופים ודיוסקורוס האלכסנדרוני ישב בראשה. מכתבו של האפיפיור לא נקרא והקיסר הורה שלא לספור את קולותיהם של הבישופים אשר תמכו בהדחתו של אוטיכס שנתיים לפני כן. בעקבות הוראה זו אוטיכס זוכה ברוב מוחץ, ומתנגדו פלביאנוס הודח והוגלה. בחלק השני של הוועידה, שבו לא נכחו הלגאטים האפיפיוריים, אשר חזרו לרומא עם מכתב לאפיפיור מאת פלביאנוס המודח, הודחו עוד מספר בישופים.
החלטות הוועידה איימו ליצור קרע בין המזרח למערב, שכן היו מנוגדות לחלוטין לרצונו של האפיפיור; מסיבה זו, וכן משום שמכתבו כלל לא נקרא בפני צירי הוועידה, סירב לאו להכיר בוועידה כחוקית וקרא לה Latrocinium - ועידת גזלנים. כן לאו דרש את כינוסה של ועידה חדשה בנושא אוטיכס, ואילו הקיסר מצדו סירב לכך ומינה בישופים במחוזות המזרח בלא התייעצות עמו, אלא עם דיוסקורוס (אשר הרהיב עוז והחרים את האפיפיור). רק מותו הפתאומי של תאודוסיוס שניה את המצב: הקיסר החדש, מרקיאנוס, תמך בגישתם של לאו ופלביאנוס, ולכן נעתר לדרישת האפיפיור.
[עריכה] מהלך הוועידה
הקיסר החדש מרקיאנוס כינס, לבקשת האפיפיור לאו הראשון, ועידה אמקונית חדשה בנושא המחלוקת המונופיזיטית; כמו כן הוא החזיר לתפקידם את הבישופים שהודחו שנתיים לפני כן באפסוס. בהתחלה תוכנן שהוועידה תתקיים בניקיאה, אך ברגע האחרון היא הועברה קרוב יותר לבירה, לכלקדון שעל גדת הבוספורוס, כדי שהקיסר יוכל לפקח עליה ביתר קלות. שם הוועידה נפתחה ב-8 באוקטובר 451 בניהולו של הלגאט האפיפיורי פסכניוס. בוועידה נכחו כ-500 בישופים, ובהם אוזביוס מדורילאום ודיוסקורוס האלכסנדרוני.
במושבה הראשון, הוועידה עסקה בעניינה המרכזי, והוא מינותו של אוטיכס, הלטרוקיניום באפסוס ומשפטו של דיוסקורוס. הקטגור כנגד דיוסקורוס היה אוזביוס מדורילאום, אשר מנה את כל מהלכיו הכוחניים של דיוסקורוס בוועידת אפסוס השנייה ובנוסף לכך הביא עדויות של כמה בישופים מצריים אשר טענו כי דיוסקורוס הוא אדם אלים ואכזרי. דיוסקורוס בתגובה סירב להופיע בפני הוועידה והורשע שלא בפניו. הוועידה הדיחה את דיוסקורוס מתפקידו, ביטלה את כל תקנותיו, ובנוסף לכך גינתה אוטיכס ואת הלטרוקיניום של אפסוס. עם זאת, שאר הבישופים שנכחו באפסוס לא הודחו ולא גונו, שכן הם הביעו חרטה וטענו כי פעלו מתוך פחד מפני דיוסקורוס. כמו כן הוועידה הכריזה אנאתמה (חרם מהדרגה העליונה) על נסטוריוס.
הנושא השני על סדר יומה של הוועידה היה גיבוש אחידות בנושא יסודות האמונה הנוצרית. בעניין זה כל הנוכחים הסכימו כי יש ללכת בשביל הזהב שבין הקיצוניות הנסטוריאנית לבין הקיצוניות המונופיזיטית, כדרכם של לאו וקירילוס. עם זאת, לא כל הנוכחים הסכימו לחתום על איגרתו של לאו לפלביאנוס, ושאר הנסיונות לגבש נוסח אחיד ליסוד האמונה עלו בתוהו. לאור זאת, פסכניוס והקיסר איימו להעביר את הוועידה לאיטליה, דבר שהיה לא נוח לרוב הנוכחים, שבאו ברובם מהמזרח הקרוב, ותחת איום זה הם הסכימו להוסיף לקרדו משפט שאישר את קביעתו של לאו, כי לישו יש שתי מהויות בלתי-מתחלפות ובלתי-נפרדות.
בנוסף לעניינים מרכזיים אלה, הוועידה קבעה עוד 30 החלטות בתחום הטכני יותר, כגון אישור החלטות הוועידות הקודמות, איסור על עיסוק נוסף לבישופים, איסור על כמרים להתגייס לצבא, הגבלת האפשרות להאשים בישוף בפלילים, איסור על נזירים ונזירות להינשא ואיסור על הורדה בדרגה של בישוף.
[עריכה] השלכות הוועידה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

