פרשיות ריגול בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשיות ריגול בישראל - מאז הקמתה משכה ישראל את עיניהן של סוכנויות מודיעין. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף. ארגוני הביון הזרים לא חסכו במאמצים כדי להחדיר מרגלים לתוך ישראל. מידת הצלחתם הייתה לרוב מוגבלת, אך היו להם גם הישגים בולטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרשיות ריגול נודעות
[עריכה] אולריך שנפט
אולריך שנפט היה חייל גרמני באס אס. בתום המלחמה, משסבר שאין לו עתיד בגרמניה, החליט ללבוש זהות של פליט יהודי ולזכות בהטבות שהיו כרוכות אז במעמד זה. הוא שינה את שמו לגבריאל זיסמן, עלה ארצה והיה לקצין בתותחנים.
בשהותו בארץ התאהב באישה נשואה, עולה מגרמניה שבביתה התגורר. זו נפרדה מבעלה לטובתו, אך חזרה אל הבעל מאוחר יותר. בשנת 1950, לאחר שנתגלתה זהותו האמיתית, גורש מהארץ.
שנפט חפץ לחזור למולדתו, אולם הקונסוליה הגרמנית באיטליה סירבה להתיר לו להיכנס לארצו (לא ניתן היה להיכנס אז לגרמניה בדרכון ישראלי, שהיה מיועד ל"כל הארצות פרט לגרמניה"). שנפט נתקע באיטליה, פנה לצירות המצרית שם, הציע את שירותיו והעניק למצרים מידע שאליו נחשף בתור קצין. שנפט עבר קורס לסוכני מודיעין בקהיר ובשנת 1957 חזר לארץ למטרת ריגול, עם דרכון מזויף ע"ש דוד וייצברג, נתפס, נשפט וריצה חמש שנות מאסר. אחר כך שב לגרמניה ועקבותיו נעלמו.
על פי גילויים חדשים על הפרשה, חזרתו של שנפט לארץ הייתה למעשה בשליחות איש מודיעין ישראלי שהתחזה לסוכן עיראקי. הוא פיתה את שנפט לשוב לישראל על מנת שניתן יהיה למצות איתו את הדין בארץ.
[עריכה] אברי אלעד
- ערך מורחב – אברי אלעד
מהמעורבים בעסק הביש.
[עריכה] זאב אבני
זאב אבני, יהודי שהתגורר בשווייץ ומאמין אדוק בקומוניזם, עלה ארצה עם קום המדינה בשליחות המודיעין הסובייטי.
אחרי מאמצים הוא התקבל לשירות במוסד והחל בהעברת ידיעות למפעיליו הרוסים. לכידתו התאפשרה בעיקר הודות לאינטואציה של ראש המוסד, איסר הראל, שהטיח בפניו על סמך שמועות: "אתה מרגל". אבני נשבר מייד, אך סירב למסור פרטים. מה ששבר אותו לבסוף היה חשיפת נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב שבו הטיל דופי במורשת סטלין. משהחל לדבר התברר כמה גדול היה הנזק שגרם. הוא הביא ל'שריפת' סוכנים ומסר מידע יקר ערך על קשרי החוץ של ישראל. אבני הביע חרטה והשתחרר אחרי תשע שנים בכלא (החל מ-1956), שבהן למד פסיכולוגיה. אחרי שחרורו נותר בישראל וניהל חיים נורמטיביים כאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
כעבור שנים רבות פרסם ספר אוטוביוגרפי:"פרשת פיגמליון".
[עריכה] לוי לוי
סיפורו של לוי לוי (לוציאן לוי איגנצי לוי) , שהותר לפרסום רק בשנת 1991 למעלה מ-30 שנה אחרי מאסרו, הוא מהמדהימים שבסיפורי הריגול. לוי לוי, נולד 5 בספטמבר 1922, שהיה פעיל ציוני בפולין, הסכים לשרת את המודיעין במדינה זו, בתקווה להיחלץ מהרשעה באחזקת נשק שלא כחוק. במהרה הפך לסוכן נאמן ונהנה ממענקים כספיים נכבדים. בו בזמן הגיע לתפקידים בכירים בתנועת הנוער הציונית גורדוניה, שעליה סיפק מידע.
ב-1948 עלה לארץ ובשל תהליכי הסינון המינימליים לא התקשה להתקבל לשירות הביטחון, ודווקא ליחידה שעסקה בסיכול ריגול נגדי. בזבזנותו הכספית ומנהגו להסתובב בכל מקום עם מצלמה לא עוררו את חשדם של עמיתיו. זה התעורר רק ב-1957 אחרי שלוי שירת כבר שמונה שנים.
בתשאולים שנערכו לעולים מפולין התברר כי ידוע להם על מרגל פולני בכיר המועסק בשירות הביטחון הישראלי. הסימנים הצביעו על לוי לוי, והוא נעצר. אולם בהיעדר ראיות התקשו להרשיעו במשפט, מה עוד שהוא גייס לעזרתו עורכי דין בולטים כשמואל תמיר ואריה מרינסקי.
בסופו של דבר הורשע לוי לוי בבית המשפט המחוזי בשל ראיות נסיבתיות, אך הראיה המכריעה שהבטיחה שפסק הדין לא ייהפך בבית המשפט העליון באה דווקא מצרפת. עריק מהביון הפולני סיפק פרטים שהרשיעו בוודאות את לוי לוי. הוא אומנם לא הסכים בשום פנים שאלו ייחשפו בבית משפט, אולם עד מועד הערעור חוסל העריק בידי הפולנים כנקמה על בגידתו, והשירות היה משוחרר מהבטחתו לו.
אומנם הראיה עצמה לא הוצגה בבית המשפט העליון, בשל הקושי המשפטי להציג ראיות חדשות בערכאת ערעור, אך עורך הדין מרינסקי שיכנע את לוי לוי להודות, והושגה עסקה על עונשו.
לוי לוי השתחרר מהכלא לאחר שבע שנות מאסר והשתקע באוסטרליה, שם נפטר ממחלה ממארת באמצע שנות השמונים.
[עריכה] קורט סיטה
קורט סיטה (יליד 1910) היה פרופסור בטכניון שעסק בחקר קרינה קוסמית. סיטה נולד בחבל ריכנברג. הוא לא היה יהודי, אולם נישא לאישה יהודיה.
בתחילת שנות החמישים הגיע לארצות הברית ופעל שם למען הביון הצ'כי, כשהוא משטה ב-FBI שניסה לגייסו לשירותיו.
ב-1954 הגיע לטכניון, מסיבותיו שלו. הוא נחל הצלחה אקדמית והתפרסם. הצ'כים החליטו לנצל את הפוטנציאל וגייסו אותו שוב לשורותיהם. סיטה קיבל מהם תגמולים כספיים נאים, אך למידע שמסר לא היה ערך ביטחוני רב.
אנשי הטכניון פעלו למען סיטה והאמינו בחפותו. בין המתגייסים למען סיטה היה ערי ז'בוטינסקי, בנו של זאב ז'בוטינסקי, שהקים ועד למען המואשם בריגול.
סיטה נעצר ב-14 ביוני 1960 וב-5 בנובמבר 1960 נפתח משפטו. סיטה נידון לחמש שנות מאסר, אך בזכות פעילות ידידיו ריצה שלוש שנים בלבד. ב-2 באפריל 1963 הוא עזב את ישראל לשווייץ ומשם לגרמניה, שם העביר את שארית חייו כאיש אקדמיה.
[עריכה] ישראל בר
- ערך מורחב – ישראל בר
ממקורביו של דוד בן גוריון, שהורשע בריגול למען ברית המועצות.
[עריכה] רפעאת אל גמאל
- ערך מורחב – רפעאת אל גמאל
רפעאת אל גמאל היה אזרח מצרי לא יהודי שהסתבך עם החוק, ונדרש על ידי המודיעין המצרי להשתלב בעלייה ממצרים לישראל ולשמש כסוכן בארץ תחת השם ז'אק ביטון.
מידע שהצטבר מאנשים שפגשו בו וכן חשדות שעלו בחקירה שגרתית שנערכה לו הביאו למסקנה כי ביטון מרגל. הוא נעצר באישון ליל ושוכנע לשמש כסוכן כפול. שם הצופן שניתן לו היה "יתד". המודיעין הישראלי אפשר לו להעביר מידע אמין, אם כי לא קריטי, למפעיליו המצרים כדי לשמור על ערכו בעיניהם.
לדיסאינפורמציה שניתנה בידי "יתד" היה חלק מכריע בהטעייה שקדמה למלחמת ששת הימים, ואפשרה את מכת המחץ על חיל האוויר המצרי.
ז'אק ביטון הפך לגיבור לאומי במצרים, אחרי שסדרת טלוויזיה על חייו הציגה אותו כמי שריגל למען מולדתו בתוככי ישראל (שם הסדרה היה "ראפת אלהגאן"). גרסה זו כנראה אינה נכונה ומסווה את תפקידו האמיתי של ביטון כסוכן כפול.
[עריכה] קבוראק יעקוביאן
קבוראק יעקוביאן, יליד 1938, בן למשפחה ארמנית מצרית, הסתבך בפלילים. המודיעין המצרי, ששם לב לכישרונו לשפות, הציע לו להתגייס למשימת ריגול תמורת מחילת עוונותיו. יעקוביאן עבר ברית מילה, ושולחיו בדו לו עבר כיהודי מצרי. הוא נסע לברזיל, כביכול כמהגר, וממנה עלה לארץ בשנת 1961.
ידיעות שהגיעו לשירותי הביטחון, בין השאר בזכות המידע שנשאב על ידי הפעלתו של "ז'אק ביטון", הביאו אותם לשים את עינם עליו.
במשך שנתיים בארץ למד יעקוביאן באולפן קיבוץ נגבה (מוריו שמו לב לעובדה מפתיעה:לתלמידם היה רקע בעברית) ושירת בצבא בתפקיד שבמכוון לא אפשר לו גישה למידע מסווג.
בסופו של דבר נאספו ראיות שווידאו את אשמתו וב-19 בדצמבר 1963 הוא הועמד לדין ונשפט ל-18 שנות מאסר, על אף הנזק האפסי שגרם לביטחון המדינה.
ב- 29 במרץ 1966 לאחר שריצה שלוש שנות מאסר הוחזר יעקוביאן למצרים תמורת אזרחים שחצו את הגבול בטעות. מאז לא נודע עליו דבר.
[עריכה] שמואל סמי ברוך
איש עסקים ישראלי שכשל בעסקיו. בשנת 1963 יצר קשר עם המודיעין המצרי באירופה והציע את שירותיו. חזר לארץ כסוכן מצרי ובמימון המצרים הקים מפעל טקסטיל בקרית גת, ששימש כתחנה של המודיעין המצרי. נחשף, נשפט ונדון ל 18 שנות מאסר. שוחרר לאחר 10 שנים ומאז לא ידוע עליו מאומה.
[עריכה] יורי לינוב
סגירת שגרירות ברית המועצות בישראל, תוצאת מלחמת ששת הימים, העמידה את הסובייטים במצוקה חמורה. לא היה מי שיפעיל את הסוכנים שלהם בארץ.
לפיכך נשלח לישראל קולונל בכיר בקג"ב בשם יורי לינוב, שבמקור יועד לשמש כמרגל בארצות הברית. הוא ערך בארץ כמה ביקורים החל מ-1970. הנזק שגרם היה מועט ביותר וגם לסוכנים שהפעיל לא היה ערך רב.
בתחילת 1973 הגיע מידע שאפשר את לכידתו, לא לפני שגולדה מאיר, ראש הממשלה, נתנה אישור מיוחד לפעולה.
לינוב נשבר בחקירה בקלות רבה. במשפטו הוא נידון ל-18 שנות מאסר. לפי דברי סניגורו, עו"ד אריה מרינסקי, הוא חפץ מלכתחילה בעונש כבד, כזה שיחייב את ארצו להתאמץ ולעשות עסקה לשחרורו.
בסופו של דבר לינוב אכן הוחלף ב-1974 בסילווה זלמנסון, אחת מחוטפי המטוס בלנינגרד ובהיינריך שפטר - יהודי בולגרי עובד או"ם שנידון למוות בעוון ריגול, כנראה אך ורק לשם סחיטת שחרורו של לינוב.
גולדה מאיר הורתה לפעול לשחרורו של שפטר, שהשתקע בארץ אחרי שחרורו.
שולחיו של לינוב לא שבעו נחת מתפקודו ומאי עמידתו בחקירה, ומשחזר לברית המועצות - קנסו אותו והשפילוהו, הוא פוטר והורד בדרגה.
בשנות התשעים ליווה אותו צוות ערוץ 2 לארץ במסגרת תוכנית תחקיר, והוא סיפר כי אילו היה הדבר תלוי בו, היה שב לישראל ומעביר בה את שארית חייו.
[עריכה] אודי אדיב
- ערך מורחב – אודי אדיב
אודי אדיב, יליד קיבוץ גן שמואל שריגל למען סוריה.
[עריכה] מרקוס קלינגברג
- ערך מורחב – מרקוס קלינגברג
עובד של המכון למחקר ביולוגי בישראל שמסר מידע רב לברית המועצות.
[עריכה] יוסף עמית
רס"ן יוסף עמית (ליזרע) נולד ב-1945 בחיפה היה איש צבא ותיק. הוא למד בפנימיה צבאית בכרמל, התגייס לצנחנים ועבר לחיל הים, שם סיים קורס חובלים. לאחר שחרורו עבר למשמר הגבול ומשם לסיירת אגוז. במלחמת יום הכיפורים נפצע עמית בקרב על החרמון, ולאחר המלחמה עבר לשרת בחיל המודיעין במערך האיסוף של אמ"ן. הוא נעצר בשנת 1986 בחשד כי פנה אל שגרירות ארצות הברית והציע למסור שם מידע מודיעיני. על פי הידוע, פנייתו התקבלה בהתעניינות מלווה בחשדנות ובסופו של דבר לא נעשה בו שימוש.
בחיפוש שנערך בביתו לאחר מאסרו נמצא חומר מסווג. עמית נשפט בשנת 1987 ל-12 שנות מאסר בגין ריגול חמור ומגע עם סוכן זר. במשך תקופה ארוכה ניסה עמית לעניין בסיפורו עיתונאים, מאחר שהיה סבור כי נעשה לו עוול, אך משלמדו השלטונות על מגעיו עם העיתונאים הוטל צו איסור פרסום על הפרשה.
עמית שוחרר מן הכלא בשנת 1993. אז עתר לבג"צ והצליח להסיר את צו איסור הפרסום, ובעקבות כך נחשפה הפרשה.
מצבו הנפשי של עמית לא היה תקין ובמהלך שהותו בבית הסוהר נכלא באגף הפסיכיאטרי.
מדינת ישראל לא השתמשה בפעולותיו של עמית כדי לתת איזון מה לפרשיית ג'ונתן פולארד, אף שהיו שהציעו זאת.
[עריכה] שמעון לוינזון
שמעון לוינזון נולד ב-1932 בירושלים וקיבל חינוך דתי, שהתקשה להתאים עצמו למסגרתו. הוא התגייס לצה"ל ב-1950 ונשלח לשרת כפקיד בוועדת שביתת הנשק הירדנית-ישראלית. על אף שלא עבר קורס קצינים, שירותו המוצלח בוועדה זו הביא לכך שבמשך שנים רבות התקדם במערכת הביטחון בתפקידי קישור, עד שהגיע לדרגת ייצוג של אלוף משנה.
משפרש בשנת 1952 הוצע לו תפקיד באו"ם ב"משולש הזהב", אזור האופיום בגבול תאילנד. משעזב משרה זו נקלע לקשיים כספיים ופנה לשגרירות ברית המועצות בתאילנד. תמורת מאה אלף דולר הסכים לשתף פעולה עם הסובייטים ולמסור להם ידיעות.
בשנת 1984, מונה לקצין ביטחון במשרד ראש הממשלה, זאת בעזרת ידידיו בשירות הביטחון ובהסתמכות על רשימת ממליצים שכללה את שמעון פרס. בתפקיד זה העביר מסמכים בעלי סיווג גבוה מאוד לידי המודיעין הסובייטי. לוינזון כיהן זמן קצר במשרתו ואחריה שב לתאילנד וניתק הקשרים עם הקג"ב.
מידע שהגיע למוסד ב-1990 גרם למעצרו. הוא הובא לארץ בפיתיון של הצעת עבודה, נחקר ומיהר להתוודות. נפסקו לו שתים עשרה שנות מאסר, והוא ריצה שמונה מהן בכלא "שקמה" באשקלון. בין אלו שהעידו לטובתו עדות אופי היה אריאל שרון.
נראה שקוצר ידם של מפעיליו הוא שגרם שהמידע ששאבו ממנו יהיה מוגבל יחסית לפוטנציאל הטמון בגיוס דמות בכירה כזו במערכת הביטחון.
[עריכה] שבתאי קלמנוביץ'
- ערך מורחב – שבתאי קלמנוביץ'
שבתאי קלמנוביץ נולד ב-18 בדצמבר 1947, בעל עסקים חובקי עולם, עולה מליטא, שיתף פעולה עם השלטונות הסובייטים במסירת מידע.
[עריכה] פרשיות נוספות
פרשיות נוספות בתולדות המדינה, אף על פי שלא היו כרוכות בריגול ממש, גרמו לדליפת מידע חמורה (למשל, המידע שמסר עמוס לוינברג לשוביו, שגרם נזק עצום, אף על פי שבהחלט לא ניתן לראות את לוינברג כמרגל, בהתחשב בנסיבות, או הידע והציוד הכימי שמסר נחום מנבר)
בולט המקרה של מרדכי ואנונו שאולי תמורת בצע כסף, אולי מסיבות אידיאולוגיות, הדליף לסאנדיי טיימס את המידע יקר הערך שהחזיק על סודות האטום של ישראל.
[עריכה] ריגול בקרב ערביי ישראל
מאז ביטול הממשל הצבאי ב-1966 היו נתונים ערביי ישראל בבעיה של זהות - ואף נאמנות - כפולה. מצד אחד, הם היו אזרחי מדינת ישראל, והיו מחויבים לשמור נאמנות לערכיה וחוקיה, מה עוד שתנאי המחיה שלהם היו טובים ביותר לעומת שאר ערביי המזרח התיכון. מצד שני, ערביי ישראל ראו את עצמם כחלק מהעם הפלסטיני, שדוכא ונגזל על ידי הציונות ב"נכבה" של 1948. החל מסוף שנות ה-70 חלה בקרב ערביי ישראל תסיסה לאומית, שהתבטאה באירועי יום הנכבה. תסיסה זו המשיכה להתחזק גם אחרי הקמת הרשות הפלסטינית ולובתה על ידי מנהיגי הציבור הערבי.
לאורך השנים, מדינות ערב וארגוני הטרור הערביים (בעיקר פת"ח, חמאס והג'יהאד האיסלאמי) ניסו לנצל תחושות אלה על מנת להשתמש בערבים ישראלים כמרגלים, סוכנים חשאים ואף מחבלים שיקימו תאי-טרור בפנים ישראל ויבצעו פיגועים. בגבול לבנון, נהג ארגון חיזבאללה להפעיל ערבים ישראלים ודרוזים כדי לרגל כנגד ישראל ואף כדי לבצע פיגועים. התמריצים שסיפק חיזבאללה לא היו לאומיים בלבד, ולרוב כללו גם תמריץ כלכלי: כסף וסמים.
במהלך אינתיפאדת אל אקצה חשף השב"כ עשרות התארגנויות טרוריסטיות של ערביי ישראל - חלקן אף הספיקו לבצע פיגועים לפני תפיסתן, ועצר מספר מרגלים שעבדו עבור חיזבאללה, אחד מהם אף היה קצין בצה"ל. בעקבות דבריו של עזמי בשארה בשבח חיזבאללה, החלו מספר פעילי בל"ד בסיוע פעיל לארגון באספקת מודיעין לביצוע פיגועים ואף סיוע להכנת הפיגועים עצמם. [1]
[עריכה] לקריאה נוספת
המרגלים. מאת יוסי מלמן ואיתן הבר. הוצאת ידיעות אחרונות, 2002.

