היסטוריה של ירדן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת הממלכה
שטח ממלכת ירדן היה חלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל. הממלכה הוקמה בצדו המזרחי של נהר הירדן, בשטח שהיה כלול מן המאה ה-16 ואילך במחוז דמשק שבאימפריה העותומנית ולא היה לו ייחוד היסטורי משלו. בשנת 1921, בעקבות "ועידת קהיר" שנערכה בחודש מרץ של אותה שנה החליטה בריטניה להוציא את האזור (שנקרא אז "עבר הירדן") מתחולת המנדט, ככל שמדובר בהבטחה לבניית "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל, ולכונן בו נסיכות. בכך ביקש וינסטון צ'רצ'יל, האחראי להחלטה, להשיג כמה מטרות: מתן פיצוי למשפחה ההאשמית שנציגה פייצל סולק על ידי הצרפתים מדמשק, מתן פיצוי עקיף לערבים שחשו עצמם מקופחים על ידי הסדר השלום במזרח התיכון, וריצויו של עבדאללה, שאיים לעלות על הצרפתים כובשי סוריה בראש לוחמיו הבדואים. הממלכה נותרה תחת שלטון בריטי, כשהיא מקבלת סממני עצמאות, עד שנת 1946 שבה הוענקה לה עצמאות, כשבראשה שליט מן השושלת ההאשמית המלך עבדאללה הראשון.
[עריכה] שלטון מלך עבדאללה הראשון
- ערך מורחב – עבדאללה הראשון
הממלכה שקיבל עבדאללה הראשון הייתה שונה מאוד מן הממלכה של ימינו. הרכבה הדמוגרפי כלל בייחוד ערבים בדואים, אשר היו נאמנים לשושלת ההאשמית. מלחמת העצמאות הביאה עמה גל של פליטים פלסטינים. כן כבשה ירדן במלחמה חלק ניכר מהשטח שיועד למדינה הערבית בהחלטה על חלוקת ארץ ישראל, וכך שילשה הממלכה את אוכלוסייתה. עד מהרה היה רובה של האוכלוסייה בממלכה ממוצא פלסטיני.
עבדאללה הצליח לרכוש את אמונתם של הבדואים, אך נחשד תמיד ברצון להגיע להסכם עם ישראל, ואף קיים שיחות עם מנהיגי היישוב בטרם קמה המדינה. כן עמדה לו לרועץ בריתו עם הבריטים, אשר קיימו נוכחות ניכרת בממלכה, כאשר אף מפקד צבא ירדן היה הקצין הבריטי ג'ון באגוט גלאב המכונה "גלאב פחה". בשנת 1949 הכריז עבדאללה על סיפוחם של השטחים שבשליטת ירדן בעברו המערבי של הנהר לממלכתו, והממלכה שכונתה "עבר הירדן" החלה להיקרא "הממלכה ההאשמית של ירדן" על מנת להדגיש את שליטת השושלת ההאשמית משני עברי הנהר. הרוב הפלסטיני החדש בממלכה החל תובע את זכויותיו, ובראשן דמוקרטיזציה, שפירושה הדחת השושלת ההאשמית, ויצירת מדינה פלסטינית דה פקטו על חורבות ממלכת ירדן.
עבדאללה נרצח ביולי 1951 על ידי מתנקש פלסטיני בעת תפילה על במסגד אל-אקצה בירושלים. את כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, אך הוא הודח לאחר שנה בשל מחלת רוח. בנו הקטן של טלאל, חוסיין, עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בהיותו בן 18.
[עריכה] שלטון מלך חוסיין
- ערך מורחב – חוסיין מלך ירדן
כסאו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב. היו אלו שנים בהן פרחה התנועה הלאומית הערבית מיסודו של גמאל עבד אל נאצר, וממשליהם של מלכים ברחבי העולם הערבי קרסו לטובת כתות של קצינים בעלות אופי לאומי ופאן ערבי, כבמצרים ובעיראק. חוסיין השכיל לשמור על מעמדו, תוך שהוא מתמרן בין התנועה הנאצריסטית העולה, בין אלמנטים שונים בממלכתו, ובין מעצמות העל בשיאה של המלחמה הקרה, ותהליך הדה קולוניזציה של האימפריה הבריטית.
טעות אסטרטגית משמעותית מצד חוסיין הייתה ההצטרפות של ירדן למלחמת ששת הימים, אשר גרמה לאבדן שטחי הגדה המערבית אשר סופחו לממלכה לאחר מלחמת העצמאות. חוסיין לא חזר על טעות זו, ונמנע מלהצטרף לסוריה ולמצרים במלחמת יום הכיפורים. עם זאת, הביאו תוצאות מלחמת ששת הימים לפריחה של הלאומיות הפלסטינית, וחוסיין נאלץ להתמודד עם ארגונים פלסטינים חמושים, אשר הקימו בסיסים בממלכתו. זאת, כאשר 80% מאזרחי ממלכתו הינם ממוצא פלסטיני.
תגובתו האלימה של חוסיין למצב ידועה בכינוי "ספטמבר השחור", והיא נגרמה בעקבות נסיון התנקשות כושל בחייו, בתחילת ספטמבר 1970 אשר הביא למתקפות צבא ירדן על בסיסי אש"ף בממלכה. בהתקפות נהרגו אלפי אנשים, עשרות אלפים נפצעו, ורבים נסו מן המדינה (לרבות לשטח מדינת ישראל, והסגירו עצמם לצה"ל). התוצאה הייתה כי לבנון היא שהפכה לביתם החדש של הארגונים הפלסטינים החמושים.
החל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה להיות גלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בשנת 1994. יש הטוענים כי חוסיין הזהיר את גולדה מאיר בשנת 1973 מפני ההתקפה המצרית והסורית במלחמת יום כיפור.
במצב עדין עמדה הממלכה בימי מלחמת המפרץ הראשונה כאשר חוסיין נדרש לאזן בין האינטרסים של סדאם חוסיין, שנתמך על ידי הארגונים הפלסטינים ועל ידי יאסר ערפאת, אשר היה בכוחם לנסות ולערער את המצב הפנימי במדינה, ובין האינטרסים של ארצות הברית ומדינות הקואליציה. עם זאת ירדן הייתה בין הזריזות לנצל את המצב שנוצר לאחר המלחמה, ליזום ולהצטרף לועידת מדריד, ולפתוח במגעים שהביאו להסכם השלום בשנת 1994.
בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין מדרדר. מזה שנים היה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר. סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999.
[עריכה] שלטון מלך עבדאללה השני
- ערך מורחב – עבדאללה השני מלך ירדן
עבדאללה השני הינו מלך צעיר ומתון, בעל חינוך בריטי ונטייה פרו מערבית ברורה. נראה כי הוא מצליח לשמר את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית, אל מול הזעזועים העוברים על המזרח התיכון בתקופת מלכותו, לרבות אינתיפאדת אל-אקצה, פיגועי ה-11 בספטמבר ומלחמת המפרץ השניה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ההחלטה הבריטית על הפרדת עבר הירדן, ההחלטה שגרמה להקמת אמירות עבר הירדן


