סוויטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוויטה היא אחת הסוגות המרכזיות במוזיקה הכלית של המאה ה-17 וה-18 (הצורה החשובה השנייה היא הסונטה). הסוויטה היא סדרת ריקודים, לעיתים קרובות לאחר אוברטורה (פתיחה). מקור השם 'סוויטה' במילה הצרפתית Suite, כלומר "עקיבה". לעיתים קרובות נקראו הסוויטות בשם "Ouverture avec sa suite", כלומר אוברטורה והקטעים העוקבים אחריה. פעמים רבות נקראת הסוויטה בשמות אחרים, בעיקר בתקופת הבארוק: פרטיטה, פנטזיה, Ordre (בצרפת) ואחרים. אחד המאפיינים הבולטים בסוויטות רבות (אם כי בשום אופן לא בכולן) הוא חילופים בין פרקים מהירים ואיטיים לסירוגין - מאפיין בעיקר סוויטות מאוחרות יותר. בדרך כלל כל המחולות בסוויטה כתובים באותו סולם, עם חריגות קלות בלבד (אופייני קטע אחד במז'ור בסוויטה מינורית ולהיפך). הסוויטות נכתבו לכלי סולו, להרכב קאמרי קטן או לתזמורת.
ראשיתה של הסוויטה כצורה לוטה בערפל - אוספים של מחולות הופיעו כבר בימי הביניים, וכבר ברנסנס ניכרת נטייה לחלק אותם לפי סולמות. מקובל לייחס את הופעת הסוויטה במבנה המוכר לנו ליוהן יאקוב פרוברגר, אשר כתב סוויטות לצ'מבלו שכולן התבססו על ארבעה מחולות בסיסיים - אלמנד, קורנט, סרבנד וג'יג (אם כי פרוברגר נטה לסיים בסרבנד). כפי הנראה בזמנו של פרוברגר כבר לא שימשו הסוויטות שלו לליווי מחול, אלא נועדו לנגינה בלבד. מלחיני סוויטות מוקדמים אחרים הם לואי קופרן וסן קולומב (שכתב סוויטות לויולה דה גמבה). לעיתים קרובות נוספו לסוויטות ריקודים אחרים, (בגרמניה הם נקראו 'מחולות גלנטיים'), ביניהם הנפוצים ביותר הם המינואט, הבורה, הרונדו והגאבוט. בצרפת התפתחה מסורת ארוכה של הוספת 'קטעי אופי', שאינם מחולות, לסוויטות.
כל המחולות בסוויטה כתובים בצורה דו-חלקית, מלבד הרונדו (בשמותיו השונים) והפתיחה.
הסוויטות המפורסמות ביותר מתקופת הבארוק הן מאת י. ס. באך: סוויטות לצ'מבלו סולו (6 'סוויטות צרפתיות', 6 'סוויטות אנגליות', 6 פרטיטות ו'האוברטורה הצרפתית', בנוסף לכמה וכמה יצירות מוקדמות); הפרטיטות לכינור סולו; סוויטות לצ'לו סולו; וארבע הסוויטות לתזמורת.
[עריכה] הסוויטה בתקופות מאוחרות
לקראת סוף המאה השמונה עשרה פחת מאוד העניין בסוויטה עם עליית צורת הסונטה הקלאסית. מלחינים התחילו לחזור אליה בסוף התקופה הרומנטית, במסגרת החיפוש אחר אלטרנטיבות לסונטה הנפוצה. לפעמים נכתבה הסוויטה ב'סגנון עתיק', כלומר גירסה רומנטית של מוזיקת בארוק. בין המפורסמות ביותר: הסוויטה לתזמורת 'הנערה מארל' מאת ז'ורז' ביזה; 'סוויטה לירית' מאת אלבן ברג; 'סוויטה ברגמסקית' לפסנתר מאת קלוד דביסי.

