דיאקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיאקון או דיאקונוס ("Deacon") היא שמה של אחת משלושת המשרות של הכמורה הנוצרית בכנסיות הקתולית, אורתודוכסית והכנסייה האנגליקנית. שתי המשרות האחרות הן הכומר והבישוף.

מקורה של המלה דיאקון (deacon) הוא מהמלה היוונית (διακονος), אותה אפשר לתרגם בתרגום חופשי למלה "משרת". מקור המשרה, לפי המסורת הנוצרית, היא בבחירתם של שבעה אנשים שיעזרו במשימות הדתיות והמנהליות של הכנסייה הנוצרית הקדומה.

בכנסיות הקתוליות, אנגליקניות ואורתודוכסיות, תפקידם של הדיאקונים הוא לשמש כעוזרי הכמרים במטלותיהם הרוחניות והמנהליות, אולם יחד עם זו הם כפופים ישירות לבישוף. יש להם תפקיד מוגדר בקריאת ספרי הקודש הנוצרים, ביצוע חלק מטקסי הדת הנוצרים (הסקרמנטים). בכנסייה האורתודוכסית הם אחראים גם על פיזור הקטורת, קריאה לקהל המאמינים לבוא לתפילה, וניהול תפילות נוצריות מסוימות. הדיאקונים מזוהים על ידי תשמישים ולבוש טקסי המיוחד להם.

בכנסייה האנגליקנית יכול דיאקון להינשא, ואילו בכנסיות האורתודוכסיות והקתוליות, אדם נשוי יכול להפך לדיאקון, אך לא להפך.

בכנסיות הקתוליות והאנגליקניות המודרניות הסמכה לדיאקון מהווה בדרך כלל שלב מעבר לפני ההסמכה לכמורה. עם זאת בשנים האחרות ישנו תהליך של יצירת מעמד דיאקנים קבועים, שתפקידם מוכר על ידי הכנסייה.

תפקיד הדיאקון מופיע גם במספר זרמים בכנסייה הפרוטסטנטית, אולם שם התפקיד לא מהווה שלב רשמי בדרך לכמורה, ולרוב מסתכם בחובות מנהליות ותקציביות.