אופציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אופציה היא מכשיר פיננסי וכלי כלכלי המאפשר לסחור על מחירו העתידי של נכס מסוים. נותן האופציה (המכונה גם "כותב האופציה") מעניק לבעל האופציה זכות ברירה: במקרה של אופצית קניה, בעל האופציה זכאי לקנות מנותן האופציה נכס מוגדר ("נכס הבסיס") במחיר קבוע מראש ("מחיר מימוש"). במקרה של אופצית מכירה, בעל האופציה זכאי למכור לנותן האופציה את נכס הבסיס במחיר המימוש. זכות הברירה עומדת לבעל האופציה למשך תקופת הזמן שנקבעה בתנאי האופציה, ונותן האופציה כפוף לבחירת בעל האופציה וחייב למכור או לקנות, בהתאמה, את הנכס. אופצית קניה קרויה אופצית Call, בהתאם לזכותו של בעל האופציה "לקרוא" לנכס הבסיס. אופצית מכירה קרויה אופצית Put, בהתאם לזכות בעל האופציה להעביר את הנכס.
תוכן עניינים |
[עריכה] ערך האופציה
הברירה אם לממש את הזכות שניתנה היא בעלת ערך כלכלי עבור בעל האופציה. במהלך תקופת האופציה עשוי מחיר השוק של נכס הבסיס לעלות או לרדת. בסוף התקופה יכול בעל האופציה להעריך אם כדאי לו לקנות את נכס הבסיס בשוק החופשי או באמצעות מימוש האופציה. בצורה כזו ניתן לבעל האופציה יתרון כלכלי, שכן הוא מוגן משינויים במחיר נכס הבסיס אם הם אינם לטובתו. רכישת אופציה היא לפיכך העברה של הסיכון לשינויים במחיר; הסיכון מוטל על נותן האופציה, כמעין ביטוח.
יתרון נוסף גלום באופציות רכישה, בכך שהנכס נרכש במועד מאוחר יותר, ובתקופת האופציה הכסף נשאר בידי בעל האופציה (כך שביכולתו להשקיע אותו ולקבל עליו תשואה, כגון ריבית).
הערך הכלכלי שיש לאופציה הופך אותה לנכס עצמאי, בנפרד מנכס הבסיס. נותן האופציה מקבל תמורה (המכונה "פרמיה") עבור עצם ההתחייבות הכרוכה בהענקת זכות הברירה לצד השני, כולל אלמנט הביטוח הגלום בה. בעל האופציה משלם את הפרמיה בגין היתרונות שגלומים עבורו באופציה. לאופציה, לפיכך, ישנו מחיר שוק, המבטא את שוויה. בעל האופציה "קונה" אותה מנותן האופציה בשל שווי זה.
מחיר השוק של אופציה מבוסס על נתוני האופציה עצמה (כגון תקופת המימוש ומחירו) וכן על הנחות שונות לגבי היתרונות הגלומים בה (כגון: הציפיה לתנודות במחיר נכס הבסיס במהלך תקופת האופציה, שיעור הריבית שניתן להשיג בשוק ועוד). שקלול נתונים אלה לפי נוסחאות מקובלות מאפשר לחשב את ערכה של האופציה ומכאן את הפרמיה הראויה תמורתה.
[עריכה] סוגי אופציות
[עריכה] אופציות במטבע חוץ
אופציות במטבע חוץ (מט"ח) מקנות זכות לקניה עתידית או למכירה עתידית של מט"ח בשער קבוע מראש, ומשמשות להגנה מפני שינויים בשער המט"ח.
דוגמה: אדם קנה דירה שמחירה נקוב בדולר, והתחייב לממן רכישה זו בתשלומים שייעשו במשך שנה ממקורות שקליים שונים. כדי להגן על עצמו מפני שינוי חריג בשער הדולר, רוכש הקונה אופציית רכישה (Call) על שער הדולר.
דוגמה נוספת: יצואן מוכר מוצרים לקונים באירופה, במחיר שנקבע באירו. לשם ייצור המוצרים הוא משלם שכר בשקלים. כדי להגן על עצמו מפני ירידה תלולה בשער האירו, היצואן רוכש אופציית מכירה (Put) על שער האירו.
[עריכה] אופציות בשוק הסחורות
אופציות בשוק הסחורות מקנות זכות לקניה עתידית או למכירה עתידית של סחורות מסוימות, כגון נפט, זהב ותוצרת חקלאית. בדומה לאופציות במטבע חוץ, גם אופציות בשוק הסחורות נועדו לספק ליצרנים ולצרכנים הגנה מפני תנודות מחירים חריפות, וכך לתכנן את צעדיהם בעולם יציב יותר.
[עריכה] אופציות למניות
אופציות למניות מקנות זכות לרכישה עתידית של מניות, בשער שנקבע בעת הנפקת האופציות. בתחום יחסי העבודה, בפרט במפעלי היי-טק משמשת אופציה למניות המפעל אמצעי לתגמול העובדים ולתמרוצם, משום שבעבודתם יש להם אפשרות, מעטה או רבה, להשפיע על שווי האופציה.
[עריכה] מסחר באופציות
בכל סוגי האופציות מתקיים מסחר בבורסות השונות, חלקו לשם הגשמת המטרות המנויות לעיל, ומרביתו כחלק מהפעילות הכללית בשוק ההון, על-ידי אנשים המאמינים ביכולתם ליצור רווחי הון באמצעות קנייה ומכירה של אופציות (בדומה למסחר בניירות ערך אחרים, כגון מניות ואגרות חוב). התנודות במחירן של האופציות הן תנודות חריפות יחסית לתנודות במחירם של המוצרים שעליהם מבוססת האופציה. שינוי קל בשערה של מניה, למשל, מביא לשינוי גדול בשער האופציה למניה זו. תכונה זו הופכת את המסחר באופציות למסוכן יחסית למסחר במניות או במט"ח, ובמקביל צופן בחובו הזדמנות לרווחים גדולים יותר על סכום השקעה נתון.

