אריח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריח - לוח המיוצר מחומרים עמידים כגון קרמיקה, חרס, אבן, חרסינה, או אפילו זכוכית. באריחים נעשה שימוש לקירוי גגות, רצפות וקירות, או אף חפצים אחרים כגון משטח העליון של שולחנות.
אריחים או רעפים המונחים על קורות עץ ואגדים מתועדים כבר לפני 4000 שנה ועדיין משמשים ונחשבים ברחבי העולם כשיטת הקירוי המועדפת בבניית בתי מגורים. השיטה התפתחה בשני מוקדים במקביל בסין וביוון העתיקה. במזרח הקרוב ובאגן הים התיכון נפוץ הגג הרומי / יווני הבנוי משני חלקים הטיגולה (התחתון) והאימבריקס (העליון). השיטה נמצאת עד היום בשימוש נרחב ללא כל שינוי בארצות הלטיניות (יוון, צרפת , פורטוגל ואיטליה). גגות רעפים כאלו נבנו בהרחבה בארץ עד המאה השביעית והכיבוש הערבי. גג הרעפים הלטיני הוא בעל שיפוע מתון בניגוד לגג הצפון אירופאי שהתפתח ממסורת של קירוי בלוחות עץ. רעפי חימר לא עברו צפונה מהאלפים עד למאה ה-8 לספירה . הם נקלטו בצפון אירופה בתחילת המאה ה-11 בצורת לוחות שטוחים בעלי חפיפה כפולה ומשולשת, בשונה מהגג הלטיני עם החפיפה הבודדת. השם לרעף המסורתי בשפות הצפון אירופאיות הוא אריח Tile ,Zigel. גג האריחים הצפון אירופאי המסורתי שונה מהלטיני
- מבנה קורות עץ מסיבי הנושא משקל כפול ומשולש.
- אריחים שטוחים וצפופים עם חפיפה כפולה אשר אינם דורשים כל שכבת איטום תחתונה.
- שיפוע חזק מעל 45% למניעת חדירת מים קפילארית. ללא כל קשר לשלג.
באמצע המאה ה-19 הופיעו רעפי חרס מתועשים מדויקים וננעלים, אשר יוצרו בבלגיה ובצרפת. רעפים אלו אשר הגיעו גם לארץ ישראל וכונו כאן רעפי "מרסיי" החליפו בכל רחבי העולם את שיטות הקירוי המסורתיות.
ב-1920 הופיעו לראשונה רעפי בטון ננעלים מתועשים באנגליה. רעפי הבטון מיוצרים בתהליך שונה מרעפי החרס ונפוצים מאוד ברחבי העולם.
בשוק העולמי המתועש מקורים מדי שנה כ 1.5 מיליארד מ"ר של גגות רעפים כ-50% רעפי חרס וכ-50% רעפי בטון.

