אני אוקלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אני אוקלי
הגדל
אני אוקלי

אני אוקלי או בשמה המקורי פבה אן אוקלי מוזי (13 באוגוסט 1860 - 3 בנובמבר 1926) הייתה צלפית ובדרנית בתקופת המערב הפרוע.

[עריכה] ביוגרפיה

אוקלי למדה לירות ברובה בגיל שמונה וסיימה לשלם את המשכנתא, בעבור חוות משפחתה, באמצעות ירי בארנבות ובסנאים. בגיל 15, הביסה את הצלף ושחקן הוודביל, פרנק בטלר, בתחרות קליעה. השניים התאהבו ונישאו שנה לאחר מכן.

הצוות בטלר ואוקלי הופיע בכמה הופעות וקרקסים, לפני שהצטרף ל"מופע המערב הפרוע של בופלו ביל" ב-1885. הפופולריות של אוקלי האפילה במהרה על זו של בעלה, כך שהפך למנהלה.

במופע שלה, אוקלי הלבושה בחצאית המקושטת בשוליה, אינה נכשלת לעולם בביצוע מדויק של מספר מבצעים נועזים, שאין דומה להם. אלה כללו הצלחה בהורדת הלהבות מגלגל נע, שעליו נרות ופגיעה במטבע בעת מעופו באוויר ממרחק של 27 מטרים. קלף משחק שהועף באוויר, היה מגיע לקרקע מנוקב.

היא הייתה מסוגלת לפגוע בקצה הדק של קלף משחק, או במספר כדורי זכוכית שנזרקו בעת ובעונה אחת. כאשר לקח בופלו ביל את להקתו לחו"ל, קלעה אוקלי בקצה סיגריה הנתונה מפיו של נסיך הכתר הגרמני וילהלם (מאוחר יותר הקיסר וילהלם השני).

ב-1901, נפצעה אוקלי בתאונת רכבת וכתוצאה מכך פרשה מהמופע. לאחר מכן, נסעה עם קבוצת התיאטרון והגישה מופעי אירוח לחיילי מלחמת העולם הראשונה ואף הדריכה אותם. אני אוקלי ובעלה, התגלו כזוג בלתי נפרד ונפטרו בהפרש של עשרים יום זה מזה.

דמותה של אני אוקלי הייתה הבסיס ליצירת המחזמר "אני אוקלי אשת לפידות", שהוצג בברודווי בסוף שנות הארבעים בהפקתם של רוג'רס והמרשטיין ובסרט של חברת MGM בכיכובם של בטי האטון והווארד קיל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות