ט"ו בשבט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגדה המפרטת את סדר ט"ו בשבט.
הגדל
הגדה המפרטת את סדר ט"ו בשבט.

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. כמתבקש משמו, נחוג בחמישה עשר בחודש שבט.

המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה. בתחילתה של מסכת ראש השנה נאמר: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות; באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו". כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין בית הלל לבית שמאי, נקבעה ההלכה כבית הלל. רש"י מנמק את המועד שנבחר לראש השנה לאילן: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה", כלומר זו תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן.

מלכתחילה נקבע ט"ו בשבט רק כמועד ליישום דינים הקשורים בפרי העץ – ובפרט דיני תרומות ומעשרות, כפי שמסביר הרמב"ם בספרו "יד החזקה": "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, ... וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן". רבי יהודה הלוי ברבי הלל, משורר שחי בארץ ישראל לפני שנת אלף לספירה, חיבר שיר-תפילה "שמונה עשרה לראש השנה לאילן".

הגדל

מועד הפיכתו של ט"ו בשבט לחג אינו ברור. יש שמשערים כי היה זה כבר בתקופת המשנה, ויש המאחרים זאת עד למאה ה-16, שבה נחוג מועד זה על-ידי מקובלי צפת. מנהג אכילת הפירות, זכר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל הארץ, התפשט בכל קהילות הגולה. בספר "חמדת הימים" שהתפרסם במאה ה-17 ועוסק במנהגי חגים, נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט, לפיו אוכלים ביום זה שלושים מיני פירות, שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים קטעים מהמקורות על עצים וצמחים. סדר זה של החג נדפס גם בספר נפרד, בשם "פרי עץ הדר", שזכה לתפוצה רחבה.

בט"ו בשבט בשנת תר"ן – 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט”ו בשבט. נימוקו לצעד זה: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית-הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, לערוך בו במערכת, כרוב חן והדר, את העצים, הנטעים, השושנים". יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה.

[עריכה] מנהגי החג

  • מרבים באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל (וגם פירות מיובאים), ובפרט פירות יבשים ואגוזים למיניהם.
  • עוסקים בנטיעות.
  • בהלכה ניתנו ליום זה סממנים מעטים של חג: בתפילה אין אומרים תחנון, ורבנו גרשום מאור הגולה פסק שאסור להתענות בו.
  • עוסקים במצוות התלויות בארץ.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

חגי ישראל ומועדיו

חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב

חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים