רבן גמליאל ברבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנשיאים מזרע הלל הזקן

הלל הזקן
שמעון בן הלל
רבן גמליאל הזקן
רבן שמעון בן גמליאל הזקן
(רבן יוחנן בן זכאי)
רבן גמליאל דיבנה
(רבי אלעזר בן עזריה)
רבן שמעון בן גמליאל
רבי יהודה הנשיא
רבן גמליאל ברבי
רבי יהודה נשיאה
רבן גמליאל הרביעי
רבי יהודה נשיאה השני
הלל נשיאה
רבן גמליאל החמישי
רבי יהודה נשיאה השלישי
רבן גמליאל השישי

רבן גמליאל ברבי (= בנו של רבי, נקרא גם רבן גמליאל השלישי) - נשיא הסנהדרין בין השנים (200-220), מחכמי 'דור המעבר' שבין התנאים לאמוראים.

בצוואתו (מסכת כתובות ק"ג ע"ב), מינה רבי יהודה הנשיא את רבן גמליאל בנו לנשיא, את רבי שמעון בנו לחכם (אחראי על ההוראה בסנהדרין), ורבי חנינא בר חמא "ישב בראש", כלומר יהיה אב בית הדין – אחראי על השיפוט בסנהדרין.


תוכן עניינים

[עריכה] האיש – זמנו ומקומו

מועד פטירתו של אביו, רבי יהודה הנשיא, אינו ודאי, והדעה המקובלת מתארכת את מותו לשנת 220 לספ'. מאז תיפקד בנו, רבן גמליאל, כנשיא הסנהדרין. רבן גמליאל נזכר גם כ"רבן גמליאל בר רבי" או "רבן גמליאל ברבי".

המוקד הגיאוגרפי של פעילותו היה בגליל, במשולש של טבריה-בית־שערים-ציפורי.

[עריכה] הירושה

עוד בימי הבית השני הייתה מקובלת הורשת תפקיד הנשיאות מאב לבן, מה שהעניק לבית זה עוצמה כמעט מקודשת. עד ימי בן כוסבה (בר כוכבא) תיפקדה בראש הסנהדרין משפחת הלל הזקן, ולאחר שוך המרד השני חזרה זו והנהיגה את הסנהדרין. רבי יהודה הנשיא היה בעל מוניטין חסר תקדים, מופלג בעושרו, בעל יחסים מיוחדים עם השלטונות הרומיים. הוא חש, שהפקדת מטה הירושה בידי גורם אחד, ובעיקר בתקופה כה מורכבת ובעייתית באימפריה הרומית, תהיה צעד חסר אחריות. בצוואתו פיצל את הירושה בין שלושה בעלי תפקידים: "נשיא", "יושב בראש" ו"חכם".

הרכב מעין זה מופיע בצוואתו של רבי יהודה הנשיא, שזו לשונה: "שמעון בני חכם, גמליאל בני – נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש" (תלמוד בבלי, כתובות קג עמ' ב'). הנשיא כבר אינו מוביל לבדו את מערכת ההנהגה, ואולי הקומבינציה שלעיל הייתה כמין פשרה בין שררתו של רבי יהודה הנשיא לבין לחצים שהופעלו על ידי חברי סנהדרין, לחצים שהיו משמעותיים בתקופת הנשיאים שלפניו.

על-פי גרסת התלמוד הירושלמי (תעניות פרק ד' סח עמ' א), התמנה תחילה רבן גמליאל לנשיא והוא שהסמיך את שאר הממונים, ואם כך הדבר, זכה הנשיא ביתר עוצמה, בהשוואה לנוסח שבתלמוד הבבלי.

בכל מקרה, בצוואתו לבנו ציווה רבי "זרוק מרה בתלמידים", כלומר: התנהג בתקיפות ובהחלטיות. ניתן לראות בכך הוראה לשמירת עליונותו של הנשיא לאור הפרדת הסמכויות.

[עריכה] יחס למלכות

מערכת הקשרים בין הנשיאות של תקופת רבי יהודה הנשיא לבין השלטונות הרומיים התפוגגה בימי יורשו, רבן גמליאל ברבי.

הנשיא היתרה מפני התקרבות יתירה לשלטונות הרומיים ובאמירה "שאין מקרבים לו לאדם, אלא לצורך עצמם" (משנת אבות ב' ג') ביטא מגמה של זהירות וחשדנות. רבן גמליאל ברבי חזר בכך על העמדה של קבוצת חכמים בסנהדרין, בסמוך למרד בן כוסבה, שמעשי הרומאים בפרובינקיות אינם פרגמטיים גרידא, אלא נצלניים ואנוכיים.

[עריכה] פטירתו של הנשיא

רבן גמליאל ברבי נפטר סמוך לתקופת המעבר בין השלטון הסוורי לראשית האנרכיה, היינו ב-235 לספ' לערך. ויורשו, נצר לשושלת, היה רבי יהודה נשיאה. בחפירות בית שערים התגלו שני כוכים מקושטים הנושאים את הכתובות בעברית וביוונית: "רבי גמליאל" ו"רבי שמעון". סבורים שאלה הם קברי הנשיא רבן גמליאל ברבי ואחיו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רבן גמליאל ברבי
שפות אחרות