ישעיהו שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישעיהו שפירא, "הרב החלוץ" או "האדמו"ר החלוץ", מנהיג חסידים, ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. נולד בשנת 1891 בפולין, נפטר בכפר חסידים בשנת 1945.

ב-1917 היה ממייסדי תנועת "המזרחי" בפולין. יותר מאוחר, בארץ, היה בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי", ואף עמד בראש התנועה כמה שנים. בנו, יוסף (יוסק'ה) שפירא כיהן לימים כשר מטעם המפד"ל.

ישעיהו שפירא עלה לארץ בשנת 1920, והיה בין מייסדי היישוב החקלאי החסידי הראשון "כפר חסידים" בעמק זבולון. עם התחלת ההתיישבות הדתית הנרחבת בשטחי יהודה ושומרון, לאחר מלחמת יום הכיפורים, הייתה תחיה וביקוש מחודש לכתביו של ישעיהו שפירא, בעיקר אלה העוסקים בארץ ישראל ובתורתו של הרב קוק. וספריו שבו ונדפסו בהוצאות ספרים קטנות ביישובי המתנחלים.

אחיו היה האדמו"ר מפיאצסנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא.

[עריכה] מספריו

  • ועלינו המלאכה לגמור, מאמריו וסיפוריו של ר’ ישעיהו שפירא, בתוספת פרקים מתולדות חייו, בעריכת יצחק ש’ רקנטי, בית אל, 1992
  • ארץ חפץ, אמרות על ארץ ישראל ובנינה, מאת הרה"ג ר’ אברהם יצחק הכהן קוק, ליקט והביא הרב ישעיהו שפירא, ירושלים, תר"ץ 1930
  • ארץ חפץ, אמרות על ארץ ישראל ובנינה, מלוקטות מתוך הספרים וכתבי היד של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהיה נוהג במנהגי כהן גדול מאז הסמכתו לרבנות, ליקט, ערך והקדים מבוא - בפתחי שערים הרב ישעיהו שפירא, רחלים, אורות, 1995

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ש.דון-יחייא, אדמו"ר-חלוץ עלייתו של ר' ישעיהו שפירא, הוצאת הסוכנות היהודית ומורשת, תשכ"א.