משתמש:Harel/ארגז חול/מקס פריש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

< משתמש:Harel | ארגז חול
הערך נמצא בשלבי עריכה
הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה.
שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.

מקס פריש (15 במאי 1911, ציריך - 4 באפריל 1991, שם), סופר ומחזאי שוויצרי, אדריכל בהכשרתו. מן הסופרים והמחזאים הבולטים בשפה הגרמנית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.


תוכן עניינים

[עריכה] חייו

מקס פריש נולד ב-15 במאי 1911 בציריך, בן לאדריכל פרנץ ברונו פריש ולאשתו קרולינה בטינה פריש. בשנת 1930 החל בלימודי שפה וספרות גרמנית באוניברסיטת ציריך, אבל עם מות אביו בשנת 1933 היה עליו לקטוע את לימודיו. עבד ככתב העיתון הנודע נויה צירכה צייטונג. בשנים 1936-1934 נסע ברחבי מזרח אירופה ודרומה, ובשנת 1935 ביקר לראשונה בגרמניה. ספרו הראשון "יורג ריינהרט, מסע קיץ גורלי" ראה אור בשנת 1934.

בשנים 1936 עד 1941 למד אדריכלות בפוליטכניקום של ציריך (ה-ETH), ביחד עם יוסטוס דהינדן ואלברטו קמנצינד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא השוויצרי כתותחן, ועד שנת 1945 היה בשירות פעיל כ-650 יום.

עם זכייתו, בשנת 1942, בתחרות האדריכלות של העיר ציריך לבניית הבריכה ב-Letzigraben (שקרוייה כיום על שמו), פתח משרד אדריכלים עצמאי. הבריכה, שנבנתה בשנת 1949, נותרה הבניין הגדול היחיד שתכנן פריש, והיא כיום מבנה החייב בשימור. באותה שנה נשא לאישה את גרטרוד קונסנצה פון מאיינבורג ולזוג נולדי שתי בנות ובן, אשר סבל מפיגור.

בשנת 1947 הכיר את המחזאים החשובים ברטולד ברכט ופרידריך דירנמט. בזכות מילגה מקרן רוקפלר בילה שנה בארצות הברית בשנת 1951. בשנת 1954 סגר את משרד האדריכלים שלו, עזב את משפחתו, ומעתה ואילך הקדיש עצמו לכתיבה.

בשנים 1958 עד 1963 היה בן זוגה של הסופרת אינגבורג בכמן, שאותה תיאר ברמיזות בסיפורו "מונטאוק". בשנת 1959 התגרש מאשתו בנפרד ועבר להתגורר ברומא, שם חי עם בכמן עד אמצע שנות השישים. בשנת 1962 פגש, והוא בן 51, את הסטודנטית בת ה-23 מריאנה אולרס (Oellers), וכעבור זמן עברו להתגורר ביחד, ואף התחתנו בשנת 1968. נישואיהם פורקו בשנת 1979.

בשנת 1990 נודע לפריש כי היה נתון, ביחד עם רבים אחרים, למעקב צמוד מצד הרשויות השוויצריות, כחלק מפרשייה שזעזעה אז את שוויץ כולה, ונודעה כ"פרשיית התיקים".

ב-4 באפריל 1991 מת פריש בדירתו בציריך כתוצאה ממחלת הסרטן.

את עזבונו הספרותי של פריש מנהל "ארכיון מקס פריש" השוכן ב-ETH. את הארכיון מנהלת קרן שהוקמה על ידי פריש עצמו בחייו, ושאותה מימן בסכום של 165,000 פרנקים שוויצריים.

[עריכה] יצירתו

מחזותיו וספריו של מקס פריש עוסקים במספר תימות מרכזיות.

אחת מן התימות המרכזיות היא גיבוש הזהות העצמית של היחיד. כך למשל בספרו "יהא שמי גנטנביין" מודדים זהויות כמו שמודדים בגדים, ובספרו "שטילר" חוזרת האמירה "אינני שטילר". ביצירתו המאוחרת "האדם בהולוגרמה" בודק פריש את תפקידו של הידע והזיכרון בחוויה האנושית: כמה קטן הוא האדם עם ידיעתו הצנועה בהשוואה לטבע כולו, מה נותר ממנו? גם אימוצן של זהויות בידי אחרים משחק תפקיד ביצירתו של פריש, אשר מעוניין להרחיב את האיסור "לא תעשה לך צלם" גם על יחסים בין בני האדם. במחזותיו "דון ז'ואן או אהבת הגיאומטריה" ו"אנדורה" עוסק פריש בנטייה האנושית להתייחס לזולת לפי דימויו ולשפוט אותו לפי דעות קדומות.

נושא נוסף החוזר ביצירתו של פריש היא ייחודה של שוויץ (כמתיימרת להיות אומה דמוקרטית ונייטרלית מופתית), שעליה הוא מערער. פריש מפרק את מיתוס וילהלם טל ב"וילהלם טל לבית הספר", שבו מוצג המיתוס המכונן של האומה השוויצית כצירוף של נסיבות ומחדלים המעיד על צרות האופקים והאופורטוניזם של העם השוויצי.

מחזותיו של פריש אירוניים יותר, ותוקפניים פחות, מהתיאטרון האפי של ברכט. הפרוזה שלו ספקנית יותר משהיא דוגמטית. אפילו המקהלה הכמו-קלאסית ב"בידרמן והפירומנים" נמנעת למעשה מלשמש בתפקידה הדידקטי המסורתי ומצטרפת לחלק מה"טמטום" הכללי שמבקש המחזה להציג.

[עריכה] היחס אל היהודים ביצירתו של פריש

במחזהו "אנדורה", המתחולל במדינה דמיונית בעלת שם זה, עוסק פריש באינטנסיביות בשאלת הדעה הקדומה שבאנטישמיות ובמשמעותה של הזהות היהודית כתווית אשר נקבעת בידי הזולת.

[עריכה] מבחר מיצירותיו

[עריכה] קישורים חיצוניים