לב לנדאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לב דוידוביץ לנדאו (Лев Давидович Ландау) (22 בינואר 1908 - 1 באפריל 1968), פיזיקאי יהודי-סובייטי, בכיר הפיזיקאים הסובייטים. תחומי המחקר שלו היו רבים ומגוונים, ועל מחקריו בנוזליות על קיבל פרס נובל לפיזיקה בשנת 1962.
לב לנדאו נולד בבאקו שבאזרבייג'ן. כבר כילד הוכרו כישרונותיו היוצאים מגדר הרגיל. בגיל 14 החל ללמוד באוניברסיטת באקו, שם למד במקביל במחלקות למתמטיקה ולכימיה. ב-1924 עבר לאוניברסיטת לנינגרד, שם קיבל את תואר הד"ר שלו ב-1927 והוא בן 19 בלבד.
בשנת 1932 מונה לעמוד בראש המחלקה התאורטית במכון הפיזיקלי והטכני של אוקראינה בחרקוב. בשנת 1937 מונה לעמוד בראש המחלקה התאורטית במכון לפיזיקה במוסקבה. בשנת 1938 נעצר במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין, ושוחרר כעבור שנה.
תחומי המחקר שלו היו: נוזליות על, מכניקת הקוונטים של דיאמגנטיזם, מוליכות על, ועוד רבים נוספים.
מעבר לתרומה הרבה שהייתה ללנדאו למחקר האקדמי, הוא גם תרם רבות להוראת הפיזיקה בברית המועצות ומדענים רבים ראו בו מודל לחיקוי. ישנם סיפורים רבים על הרף הגבוה מאוד שדרש מעצמו ומהסובבים אותו.
יחד עם יבגני מיכאילוביץ ליפשיץ כתב סדרת ספרים בפיזיקה המהווים סיכום של כל הפיזיקה עד ימיו. הספרים הללו הינם יצירות מופת בתחומים בהם עוסקים, ומסבירים את הנושאים בצורה עמוקה ולא קלה להתמודדות, הם מומלצים ללימוד רק לאחר הכרה של הנושא.
ב-7 בינואר 1962 נפגע אנושות בתאונת דרכים, ונעשו מאמצים יוצאי דופן למנוע את מותו. הוא נותר חסר הכרה במשך שישה שבועות, והוכרז פעמים אחדות כמת קליני. לנדאו חי עוד שש שנים לאחר התאונה, אך לא חזר לאיתנו וחדל מפעילות מדעית.

