קורבן (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ביהדות קורבן הוא מתנה לה'. הקורבן הוקרב על גבי ה"במה" או על גבי המזבח בבית המקדש.
הקורבנות הם ממקורות אחדים:
- מן החי - בקר (פר ועגל), כבשים, עיזים, תורים ויונים.
- מן הצומח - חיטים, שעורים, שמן, יין וצמחי בשמים.
- מן הדומם - מים לניסוך המים בבית המקדש, ומלח שהיה ניתן על כל דבר שהוקרב על המזבח.
בקורבנות מן החי קיימים שלושה חלקים מן החי המוקרבים:
- דם - נזרק באופנים שונים על גבי המזבח.
- אימורים - אברים פנימיים שקרבים באש על במזבח.
- בשר - במרבית הקורבנות הבשר נאכל על ידי הכהנים או על ידי בעלי הקרבן. בקורבן עולה אף הבשר קרב על המזבח. בסוגים מסוימים של קורבנות הבשר נשרף מחוץ לירושלים.
עיקר כפרת הקורבן נעשית על ידי זריקת הדם על המזבח.
הקורבנות מחולקים לשני סוגים:
- "קורבנות ציבור" - ממומנות מכספי הציבור עבור כלל הציבור (בעיקר קורבנות הקשורים לזמן או לחטא כללי).
- "קורבנות יחיד" - מובאות על ידי האדם הפרטי כתודה, כנדבה או לכפרת פשע.
חלוקת אחרת היא:
- "קורבנות חובה" - שהתורה חייבה להביאם.
- "קורבנות נדבה" - שהאדם מביאם מרצונו כנדבה לה'.
ועוד חלוקה נוספת:
- "קדשי קודשים" - קורבנות עולה, חטאת ואשם. היו נשחטים בצפון העזרה בלבד. דיניהם באופן כללי חמורים יותר מדיני קודשים קלים.
- "קדשים קלים" - קורבנות שלמים, קורבן פסח, קורבן בכור בהמה וקורבן מעשר בהמה. נשחטים בכל מקום בעזרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי הקורבנות
| סיווג | שם הקורבן | יחיד/צבור | סיבת ההקרבה | הבהמה המוקרבת |
|---|---|---|---|---|
| קדשי קדשים | עולה | יחיד | נדבה | כבש, שעיר או בקר |
| יולדת, נזיר טהור, מצורע | כבש | |||
| גר | כבש, שעיר או בקר | |||
| עולת ראיה | כבש, שעיר או בקר | |||
| צבור | קורבן תמיד | כבש 1 בבוקר ו-1 בין הערביים | ||
| קורבן מוסף | משתנה | |||
| עבודה זרה | פר | |||
| קיץ המזבח | כבש, שעיר או בקר | |||
| חטאת | יחיד | חטא המחייב כרת | כבשה או שעירה | |
| כנ"ל על ידי מלך | שעיר | |||
| כנ"ל על ידי כהן גדול | פר | |||
| עבודה זרה | שעירה | |||
| פרו של הכהן הגדול ביום כיפור | פר | |||
| נזיר טהור, מצורע | כבשה | |||
| קורבן עולה ויורד | ראו פירוט בערכו | |||
| צבור | פר העלם דבר | פר | ||
| שעיר עבודה זרה | שעיר | |||
| קורבן מוסף (מלבד שבת) | שעיר | |||
| אשם | יחיד | גזילות, מעילות, שפחה חרופה, תלוי | איל | |
| נזיר, מצורע | כבש | |||
| שלמים | צבור | קורבן מוסף של שבועות | 2 כבשים | |
| קדשים קלים | יחיד | חגיגה, נדבה, תודה | כבש/ה, שעיר/ה או בקר/ה??? | |
| נזיר טהור | איל | |||
| בכור | יחיד | - | כבש, שעיר או בקר | |
| מעשר | יחיד | - | כבש/ה, שעיר/ה או בקר/ה??? | |
| - | פסח | יחיד | - | כבש או שעיר |
[עריכה] התפילות במקום הקורבנות
לאחר חורבן בית המקדש משבטלו הקורבנות תיקנו אנשי כנסת הגדולה תפילות במקום קורבנות, כמו שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד, ג). כן נהוג לקרוא מידי יום בתפילת שחרית את פרשות הקורבנות הכתובות בתורה, ועל פי חז"ל נחשב הדבר כאילו הקריבו את הקורבנות.
יש לצין כי גם לפני ביטול הקורבנות הייתה חובת תפילה ביהדות(לפחות ע"פ דעת הרמב"ם) אלא שלאחר ביטול הקורבנות נקבעו הנוסחים והזמנים הקבועים.
[עריכה] הקורבנות לעתיד לבוא
ישנה מחלוקת האם בזמנים מתקדמים של בית המקדש השלישי יהיו קורבנות מן החי או לא. לדעת הרמב"ם ורוב חכמי ישראל הרציונליסטיים, ברור שהקורבנות הם ככל המצוות – שמתקיימות לעד, ובפועל אין מניעה לקיימם גם בעתיד.
לעומת גישה זו, בספרו חזון הצמחונות והשלום טוען הרב קוק כי כחלק מהאידאל של עולם מושלם בימות המשיח, תיפסק התאווה לאכילת בשר, ובד בבד כל העולם יתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלו מבוססים על דברי המקובלים, ובפרט האר"י שכתב – "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו ע"י עליית העולמות"[1].
לפי שיטה זו, על־אף שבתחילת ימי הבית השלישי יקריבו קורבנות מן הצומח ומן החי כמתחייב מדין התורה, הרי שבתקופה מתקדמת יותר – לא יהיו בעלי חיים להקרבה, שכן בעלי החיים של העתיד אינם בעלי החיים של היום שאותם היהדות מצווה להקריב. מתוך כך מובן שתפסק הקרבת קורבנות מן החי, מתוך מחסור בבעלי חיים מהזן "הישן", שאינו בעל שכל, דיבור ובחירה. וכלשון הרב קוק:
- מי לא יבין שאי אפשר להעלות על הדעת שיקח האדם את בניו ברוח אשר יטפחם וירבה אותם להיטיב ולהשכיל ויזבחם וישפך דמם.
אולם לדברי הרב קוק זהו חזון רחוק – "אמנם הזמנים רחבים, שונים וארוכים ועת לכל חפץ" – ועדיין המעמד המוסרי של העולם רחוק ממצב אידיאלי זה.
[עריכה] טעמי הקרבנות
הרמב"ם כותב במורה נבוכים חלק ג' ל"ב (ומרחיב במקומות נוספים) שה' ציוה על הקורבנות כיוון שעם ישראל היה רגיל לכך שעבודת האל נעשית על ידי הקרבת קרבנות, כמו שהיה נהוג כקרב העמים האחרים .
אמנם הרמב"ם בעצמו כותב במקום אחר (הלכות מעילה במשנה תורה) שהקורבנות כולם בכלל החוקים, כלומר אלו מצוות שאיננו מבינים את טעמם או לחלופין שאין להם טעם והם נועדו רק כדי שיהיה לנו דרך לעבוד את ה'.
הרמב"ן בפרושו לויקרא פרק א' פס' ט' תוקף את הרמב"ם בחריפות על טיעונו שסיבת הקורבנות היא בגלל שבני ישראל היו רגילים לעבודה זו ומביא כמה ראיות וביניהן שימוש התורה בביטוי "לחם אשה לריח ניחוח" (שמפורש כמובן בדרך משל ולא כפשוטו שה' צריך ריח טוב) שמראה על כך שיש לקורבנות חשיבות מצד עצמם וכן את קורבן הבל שעליו נאמר שה' קיבלו ברצון אף שעוד לא הייתה אז עבודה זרה או עבודת קורבנות אחרת כלשהי.
הרמב"ן מביא הסבר שהקורבנות נועדו לעורר את האדם להבין את חטאו ושהיה ראוי שישרף הוא ולא הקורבן וכו' אבל אומר שעל דרך האמת יש סוד נעלם בקרבנות.

