המפיקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| המפיקים | |
| שם הסרט במקור: | The Producers |
| בימוי: | מל ברוקס |
| הפקה: | סידני גלייזר |
| תסריט: | מל ברוקס |
| שחקנים ראשיים: | זירו מוסטל ג'ין ויילדר קנת' מארס |
| חברת הפצה: | מטרו גולדווין מאייר |
| יצא לאקרנים בתאריך: | 18 במרץ, 1968 |
| משך הקרנה: | 88 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | 941,000 דולר (הערכה) |
| מוזיקה: | נורמן ברגמן מל ברוקס |
| פרסים: | אוסקר (מל ברוקס-תסריט) |
| דף הסרט ב-IMDb | |
המפיקים ("The Producers"). סרט קולנוע אמריקני מצליח מאת מל ברוקס משנת 1968, שעובד על ידו למחזמר בשנת 2001. עיבוד מחודש לסרט הופק ב-2005.
הסרט גם עובד לספר שנכתב על ידי תומס מיהאן ומל ברוקס.
הסיפור הוא סאטירה על עולם הבידור ועל אופי הציבור הצופה בהצגות. כמו כן טוען הסיפור שמנסיון להרכיב את הדברים הרעים ביותר, יוצא פעמים רבות הדבר הטוב ביותר.
תוכן עניינים |
[עריכה] העלילה
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
מקס ביאליסטוק, מפיק מצליח שעבר זמנו וכעת הוא מפיק כושל בברודוויי, מחליט להפיק מחזמר כושל, בעזרת רואה החשבון הביישן, אך הנוטה לטירוף, ליאופולד בלום. הסיבה לכך היא שבלום גילה שניתן להרוויח יותר ממחזה שהורד אחרי הצגה אחת בלבד מאשר משלאגר, כיוון שכך יישאר כספם הרב של המשקיעים בידי המפיקים, ללא הוצאות על משכורות ועל אחוזים מהרווחים.
בלום, שבתחילה מסתייג מהרעיון ואף בורח מדירתו של ביאליסטוק, מתפטר מעבודתו כרואה חשבון בחברה הגדולה בה עובד, ומחליט להפיק עם ביאליסטוק את ה"פלופ" המיוחל. השניים מחפשים בקדחתנות אחרי המחזה המושלם לתרמית כלומר, המחזמר הגרוע ביותר שנכתב. לבסוף הם מוצאים את המחזה שתואר על ידם כ"מעליב, פוגע ומשפיל כל ציבור באמריקה": "האביב של היטלר" ("Springtime For Hitler", בתרגומו של דן אלמגור לעברית: "שירו שיר לפיהרר") שנכתב על ידי חייל אס אס משוחרר ונאמן למפלגה הנאצית ולהיטלר עצמו.
לאחר שמצאו את המחזה הגרוע ביותר הם מחפשים את הבמאי הכושל ביותר, ומוצאים במאי שכל הצגותיו נחלו כישלון מוחלט. במאי זה מחליט לבחור שחקן שייתן להיטלר אופי שונה ממה שתואר, ולבסוף בוחר בשחקן היפי מסומם שזה עתה השתחרר מהכלא. בלום וביאליסטוק משוכנעים שכך תהיה ההפקה הכושלת שתורד מהבמה אחרי ערב אחד, וביאליסטוק מתחיל לגייס את הכספים: שני מליון דולר. לשם כך הוא מבטיח לרגש מינית ואמנותית אלמנות זקנות ועשירות, שייתנו לו את הכספים.
המחזמר "האביב של היטלר" מועלה בהשקעה מינימלית, תוך ביטחון עיוור שההצגה תנחל כישלון והקהל יזעם על אופי המחזה. עד לאמצע המערכה הראשונה הקהל אכן אינו מתלהב מהמחזמר ושני המפיקים מחליטים לצאת מהאולם כדי לא לספוג את זעם הקהל. אך בהמשך ההצגה הקהל אוהב את התאור הלעגני של היטלר ומתאהב במחזה, שהופך ללהיט בין לילה.
בתום המחזה מגיע התסריטאי לדירתו של ביאליסטוק, תוקף את המפיקים ומאיים עליהם באקדח. בהמשך מגיעה המשטרה ועוצרת את התסריטאי ואת המפיקים בחשד לעבירות מס ולמרמה. יוצרי המחזה נשלחים לבסוף לכלא ומעלים שם את המחזמר "אסירי האהבה", תוך תקווה לעשות מליונים מאחורי הסורגים.
| פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך. |
[עריכה] הדמויות הראשיות
מקס ביאליסטוק (זירו מוסטל) - כבן 50, מפיק מחזות שבעבר היה מפיק שלאגרים וכבש את כל בימות ברודווי, וכעת כל הצגה שמפיק היא כישלון, ימי הזוהר שלו הרבה מאחוריו, והוא נאלץ לרגש אלמנות זקנות כדי להתקיים בכבוד הראוי למפיק. מקס הוא שרלטן ורודף שמלות מטבעו. הוא מוצג באור טראגי-קומי בסיפור.
ליאופולד (ליאו) בלום (ג'ין ויילדר) - באמצע שנות ה-30 לחייו, רואה חשבון זוטר במשרד גדול, אך תמיד חלם להיות מפיק בברודוויי. ביישן ובתול עד הזמן בו המחזה מתרחש. נושא עימו בכל זמן שמיכה קטנה וכחולה שמרגיעה אותו בעת התקפי חרדה חמורים (שמתרחשים לעיתים קרובות).
פרנץ ליבקינד (קנת' מארס) - חייל לשעבר באס אס הגרמני, ועד היום נאמן למפלגה הנאצית ופוחד מהבולשת האמריקנית. מגדל יונים, חובב מושבע של ריקודים ומעיד על כך שהיטלר היה רקדן מצוין ואמן דגול. שונא את ווינסטון צ'רצ'יל ואת כל מה שלא נאצי. דמותו מוצגת כנלעגת.
אוּלה (לי מרדית') - המזכירה השבדית והסקסית של ביאליסטוק ובלום. במהלך העלילה מפתחת יחסים אינטימיים עם ליאו בלום, ואף בורחת איתו לריו דה ז'נרו. אולה מעידה על כך שהיא אוהבת לרקוד, לצבוע דברים בלבן ולעשות סקס.
רוג'ר דה בריס (כריסטופר הייט) - הבמאי ההומוסקסואל שמביים את "האביב של היטלר". הוא כפייתי לגבי הזהות המינית של אנשים ושל המחזה.
[עריכה] עיבודים
משנת 2001 החל פרסום מחדש של הסר, וההתעסקות בו גברה, ביקר על ידי הבמאית סוזן סטרומן שביימה את המחזמר ואת הסרט, אולם בשני העיבודים יש הבדלים רבים בין המקור לעיבוד, בין היתר בהשתלשלות פרטי העלילה.
[עריכה] מחזמר
המחזמר הועלה בשנת 2001 בארצות הברית וזכה להצלחה גדולה וזכה ב-12 פרסי טוני - המספר הרב ביותר של פרסים בהם זכה מחזה בברודוויי אי פעם. את המחזמר ביימו סוזן סטרומן ומל ברוקס עיבד אותו מחדש. השחקנים היו: ג'ון טרייסי איגן (מקס ביאליסטוק), רוג'ר בארט (ליאופולד בלום), גארי ביץ' (רוג'ר דה בריס) ביל נולטי (פרנץ ליפקינד), אנג'י שוורר (אולה).
ההפקה הישראלית של המחזמר החלה בסוף שנת 2005 בתיאטרון הקאמרי והושקעו בו כסף רב, בין היתר עקב התפאורה הענקית. את המחזה תרגם דן אלמגור וביים מיכה לבינסון. כיכבו בו שלמה בראבא (מקס ביאליסטוק), דרור קרן (ליאופולד בלום), איציק כהן (רוג'ר דה בריס), אלי גורנשטיין (פרנץ ליפקינד) ועוד.
[עריכה] הפקת 2005
בשנת 2005 הופק מחדש הסרט בצורה המדוייקת של המחזמר, והתרכז במיוחד במוסיקה. בסרט משתתפים נתן ליין - ביאלישטוק, מתיו ברודריק - בלום, אומה תורמן - אולה.
[עריכה] פרסים
- הסרט "המפיקים" זכה בפרס האוסקר על התסריט, והיה בין המועמדים לאוסקר על השחקן הטוב ביותר (שנת 1969).
- המחזמר זכה ב- 12 פרסי טוני, וכן בפרס לורנס אולבייה בלונדון למחזמר הטוב ביותר (שנת 2002).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הפקת 1968 ב-IMDb
- הפקת 2005 ב-IMDb
- המחזמר הישראלי באתר "הקאמרי"
- האתר הרשמי של המחזמר (אנגלית)
- האתר הרשמי של הסרט מ-2005

