קאקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מבצר קאקון הוא מבצר ממלוכי הבנוי על יסודות צלבניים. תל קאקון מתנשא לגובה 52 מ' במזרח עמק חפר, מדרום למושב אמץ. קאקון הייתה מיושבת ברציפות מהתקופה הרומית ועד 1948.

ראשיתו של היישוב במקום הוא כנראה מהתקופה הרומית. בתקופה הצלבנית נהרס היישוב ברובו, והצלבנים בנו בו מצודה שנקראה קקו. מצודה זו הייתה שייכת למסדר האבירים הטמפלרים.

בשנת 1260 נכבשה קאקון בידי הסולטאן הממלוכי ביברס, שהורה על שיקומה. המצודה הצלבנית שופצה, הכנסייה במקום הפכה למסגד, השווקים הוקמו מחדש, והכפר הפך להיות מרכז מסחרי. ביברס עודד הגירה אל המקום, כדי לעשותו תחליף לערי החוף ההרוסות קיסריה וארסוף. הכפר שימש תחנה על הדרך הראשית דמשק-מצרים, ובין השנים 1311-1320 נבנה בו ח'אן (פונדק דרכים), בפקודת מושל עזה. בתקופה הממלוכית בוצרה קאקון והייתה למרכז צבאי ומינהלי.

בתחילת המאה ה-16 עבר הכפר לשלטון האימפריה העת'מאנית ובמסגרת החלוקה האדמיניסטרטיבית החדשה שימשה קאקון כבירת נפה (נאחיה) במסגרת מחוז (לואא) נאבלס. אוכלוסיתה ב-1596 מנתה 127 תושבים. הח'אן, שנבנה מחדש, המשיך לשמש במשך התקופה העת'מאנית, והייתה בו תחנה לגבית מס דרכים. בשנת 1799 נערך ליד קאקון קרב בין צבא נפוליאון ובין הצבא העת'מאני. הצבא העת'מאני, שנשלח כדי לעצור את התקדמות הצרפתים לעבר עכו, הובס. הכפר נהרס שוב בידי אבראהים פחה, בנו של מוחמד עלי, במסגרת דיכוי מרד הפלאחים בשנות השלושים של המאה ה-19, אך יושב מחדש כעבור כמה שנים בידי מתיישבים מצרים ובני הכפרים שויכה ודיר אל-ע'צון. השייח' של קאקון בסוף המאה התשע עשרה היה עבד אל לטיף אבו הנטש. אשר שלט על הדרך בין חיפה ליפו. עוברי הדרך היו נוהגים לשלם לו מס מעבר. הוא התבלט כאחד משרידי הפאודלים בארץ. החוקים והסדרים שקבע השלטון הבריט זעזעו את יסודות שלטונו, מצבו נתערער והוא ירד מחשיבותו.

אבו הנטש ניסה לא פעם לפגוע במושבה חדרה שעם אנשיה היה מסוכסך. הרקע לסכסוך היה בעיית השמירה בחדרה. לפני שאגודת "השומר" קיבלה לידיה את השמירה בחדרה שמרו בה אנשי השיח' מקאקון.

בתקופה המנדטורית, היה קאקון ישוב ממנו יצאו כנופיות שפעלו נגד יישובי עמק חפר היהודיים. במאורעות 1921 תקפו אנשיו של אבו הנטש את המושבה חדרה, בעקבות זאת הוטל על הכפר קנס קולקטיבי של 1000 לירות. במפקד של 1931 נפקדו בכפר 1,367 תושבים ו-260 בתים. בשנות המרד הערבי (1936-1939) הייתה הסביבה של הכפר פעילה מאד. המורדים שבו וחיבלו במסילת הברזל הסמוכה לכפר, בעמודי חשמל ובקווי טלפון. כוחות בריטיים-יהודיים משותפים פעלו נגדם.

בשנת 1945 נמנו בכפר כ-1,970 תושבים. כ-4,600 דונם מאדמות הכפר נרכשו עד אז בידי יהודים ועליהם הוקם (בנובמבר 1945) קיבוץ המעפיל.

במלחמת השחרור היה קאקון אחד מנקודות המפתח של חזית "המשולש הערבי".

ערב במלחמת העצמאות שימשה קאקון כבסיס לכוחות ערביים בשרון. בכפר התמקמה יחידה מגדוד "חיטין" של צבא ההצלה העירקי. ביום ראשון 21.3.1948 בשעה שש בבוקר תפסו אנשי כנופיות מקאקון עמדות בפרדס ערבי, במרחק כ-200 מ' מגדר קיבוץ "המעפיל" ופתחו באש מרובים ומקלעים במשך שבע שעות רצופות. במצב הבלתי נסבל שנוצר פונו הילדים מן המשק, וכך נמשך המצב עד שחטיבת "אלכסנדרוני" כבשה את קאקון. חברי הקבוץ שימשו כסיירים לכוחות "אלכסנדרוני". הקבוץ סבל גם בעת התקפות הנגד שביצעו העיראקים אחרי כיבוש קאקון. העיראקים תקפו את קאקון ואת סביבתה במשוריינים ובמטוסים ומאישם ניפגע גם המשק. חברי הקבוץ שהו שלושים ושש שעות בעמדות ובחפירות בעת הקרב על קאקון. וכשזו נכבשה והתקפות הנגד הסתיימו, הוזז הגבול מזרחה ושוב אפשר היה לנוע בבטחון בקבוץ, גם בשעות היום מחוץ לתעלות ולחפירות.

קאקון הותקפה בפעם הראשונה ב-6 במרץ על ידי יחידת אצ"ל אך ההתקפה נכשלה. ב-21 במרץ פשטה יחידה של חטיבת "אלכסנדרוני" על הכפר. היחידה נסוגה לקיבוץ המעפיל, וכוח ערבי תקף בעקבות זאת את הקיבוץ. בקרב נהרגו שלושה ערבים. כיבוש הכפר תוכנן ללילה שבין ה-4 ל-5 ביוני 1948. לפי הידיעות היו בכפר 200 לוחמים מקומיים ומחלקה אחת לפחות של צבא עיראקי סדיר. המשימה הוטלה על גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני שתוגבר בפלוגה מגדוד 32, בסוללת תותחים ובסוללת מרגמות 120 מ"מ.

הבעיה שעמדה בפני לוחמי אלכסנדרוני הייתה כיצד לרכז את הכוחות הלוחמים מבלי שתתגלה לאויב תנועה מיוחדת. הכוח הועבר בשיירות קטנות מבסיסו, משעות הבוקר ועד סמוך לשעת הפעולה. דרכי העפר הושקו במים כדי למנוע מענני אבק לגלות את תנועת השיירות ומסכי עשן הועלו בנקודות המעבר בכביש, שגלויות היו לעין האויב. הכוחות התרכזו בפרדסי קיבוץ עין החורש והחלו לנוע ברגל בשעות הערב אל קאקון. הכוח הצפוני יצא לדרכו בשעה 20:00 וקרוב לשעה 01:00 היה בעמדות. הכוח הדרומי יצא מפרדסי "מרץ" בשעה 23:00 המסע היה ארוך משתוכנן, קשר האלחוט עם הכוח נפסק לזמן מה והיה צורך להתעכב ולהחליף את סוללות מכשיר הקשר, גם הקשר עם כוחות המיקוש לא פעל וזמן יקר בוזבז עד שחודש הקשר והכוח הצליח להתאחד. נוצר פיגור של כשלוש שעות מהערכת הזמן המוקדמת. קרוב לשעה ארבע בבוקר היו שני הכוחות מוכנים להסתערות. עתה החלה הפגזה על הכפר. על פי התוכניות צריכים היו הכוחות להסתער מיד עם תום ההפגזה. הכוח הצפוני הקדים מעט את הסתערותו וניהל קרב קשה נגד האויב. הכוח הדרומי פרץ אל הכפר אחרי ריכוך ארטילרי שנמשך 20 דקות. בדרום הכפר הייתה תעלה חפורה מצפון מערב עד בית הספר והכוח פרץ כמעט ללא התנגדות אולם סמוך לתעלה הייתה עמדת אויב שהמשיכה בהתנגדות. שתי פצצות פיאט נורו לעברה וחיסלוהה כליל. הכוח הפורץ התארגן בתוך התעלה ובעקבותיו חדר כוח המיקוש. תפקידו היה לחסל את ההתנגדות בתוכו. לוחמים ערבים רבים הסתתרו בין הבנינים וצלפו על הכוח המסתער. לאחר סיום הפעולות הכוחות הצפוניים והדרומיים התבססו הלוחמים בכפר וכוח נוסף נשלח לחסל את עמדת הצלפים שפעלה משטח בית הספר. הכוח אשר פעל מטחנת הקמח לכיבוש התעלה גילה כי התעלה הייתה ישרה לגמרי לאורך של כ-150 - 200 מ' ובה התבצרו חלק מהחיילים העיראקיים שהיו עסוקיםפ בירי לעבר המעפיל. בפתח התעלה הוצב מיקלע ונפתחה אש לאורכה. התעלה לא יכולה הייתה לשמש מחסה בפני אש מן האגף לאלה החוסים בה, ואכן בבדיקה שנערכה לאחר הקרב הסתבר כי מאש הכוח התוקף ומאש מקלעים בינוניים שהופעלו מכיוון המעפיל נפגעו בתעלה קרוב לחמישים חיילי אויב.

בשעה שמונה בבוקר החלה שרשרת התקפות נגד. כוח של כ-ארבעים לוחמים ערבים התקדם בחסות הפרדס וקשה היה להבחין בהם. במקביל ניתכה אש ארטילרית על הכוח הצפוני מתותחים עיראקיים. שלושה טנקים ושלושה משוריינים, כפי הנראה הכוח הצליח להתקרב בחסות הואדי (נחל שכם) מכיוון טול כרם עד כ-ק"מ מהעמדות.במקביל הגיע כוח משוריין בגיזרת הכוח המזרחי מתוגבר בשלוש מחלקות חי"ר. הכוח הסתייע באש תותחים מדוייקת ומרוכזת שנורתה מכיוון טול כרם ופגעה לאורך תעלת המגן. הטנקים קרבו עד מרחק של כ-500 מ', כוח אלכסנדרוני פתח לעברם באש מקלעים מדוייקת שבלמה את התקפת הכוח העיראקי. בסביבות תשע בבוקר שוב התפתחה התקפת נגד משוריינת שפתחו באש מטווח של ק"מ לערך. במקביל יצא כוח חי"ר מהפרדס שמעבר למסילה המזרחית ובחסותה פנה מערבה אל "בית העיראקים" שוב נתנו אנשי אלכסנדרוני לכוח הערבי להתקרב ופתחו עליהם באש מטווח 50 מ' ולאחר זמן נסוג הכוח התוקף. בסביבות השעה תשע התחדשה התקפת נגד מול הכוח הדרומי גם התקפה זו לוותה בכוח משוריין אליהם מצורפות שתי פלוגות חי"ר אולם הם התפרסו על פני גיזרה רחבה וההתקפה איבדה מיעילותה. תחמושת חיילי צה"ל הלכה ואזלה, עד שעות הצהריים לא הגיעה אספקת נשק תחמושת ומזון גם הנשק המסייע לא הגיע משום שהדרך למעפיל הייתה חסומה. סמוך לשעה אחת עשרה התחדשה התקפת הנגד העיראקית מכיוון דרום מזרח על הכוח ששמר על המרחב שבין הכפר לבית הספר. טנק אוייב התקרב עד טווח 200 מ' איתו התקדמה בדילוגים פלוגת חי"ר. הם המטירו אש כבדה על הכוח המגן, בשל חומרת המצב והמחסור בתחמושת נק"ל השתמש מפקד אלכסנדרוני במרגמת ה-81 שברשותו ושלא הופעלה עד שלב זה. העיראקים שהיו מרוכזים בכוחות מחלקתיים ספגו מס' פגזים לכל ריכוז והכוח התוקף החל בנסיגה.

מהמעפיל הגיעו מרגמה ותותח כבד שהופעלו כנגד כוח משוריין שניסה בסביבות השעה ארבע אחה"צ לתקוף שוב. הכוח נפגע בפגיעה ישירה ונסוג. הלילה עבר על קאקון בשקט והאויב הכיר בעובדה כי קאקון עברה לידיים ישראליות. בסופו של הקרב הסתבר כי הכוח העיראקי בקאקון היה גדול מאשר היה ידוע ודווח בדוחות המודיעין לקראת המבצע.

הקרב על קאקון היווה נקודת מפנה במצב הכוחות באזור. המערך הישראלי שופר, העיראקים לא ערכו עוד התקפות על כוחותינו באזור השרון עד להפוגה הראשונה שהוכרזה ב-11.6.48