אלטון ג'ון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלטון ג'ון (נולד ב-25 במרץ 1947), הנו שם הבמה של רג' דוויט - זמר, מלחין ופסנתרן בריטי מצליח.
תוכן עניינים |
[עריכה] הצעדים הראשונים 1962 - 1970
אלטון ג'ון גילה כישרון מוזיקלי עוד בילדותו. הוא למד פסנתר ובגיל 14 התקבל ללמודים באקדמיה המלכותית הבריטית למוזיקה. ב-1962 הקים להקת בלוז בשם "Bluesology". ב-1967 החל לשתף פעולה עם הפזמונאי ברני טופין. הם הוציאו סינגל בשם "ליידי סמנתה" וב-1969 יצא אלבום הבכורה של ג'ון, "Empty Sky". האלבום לא הצליח להביא לו את הפירסום המיוחל, אך החיבור בינו לבין ברני טופין פעל היטב כבר מן הרגע הראשון. מרבית השירים היו בעלי אופי ג'אזי.
[עריכה] שנות השיא 1970 - 1975
ב-1970 יצא אלבומו השני - "Elton John". על אף ש"Empty Sky" הנו אלבומו הראשון, רואה ג'ון באלבום זה את אלבום הבכורה שלו. האלבום זכה להצלחה מסחרית לאחר שהשיר "Your Song" הגיע לצמרת מצעד המכירות האמריקאי. התקליט נהנה גם מביקורות מהללות מצד מבקרי המוסיקה. להיטים נוספים מהאלבום, אשר מושמעים עד היום בהופעותיו, הם: "I Need You To Turn To", "Take Me To The Pilot", "Border Song", "Sixty Years On", ו-"The King Must Die". חלק ממעריציו סבורים כי זהו האלבום הטוב ביותר שהוציא ג'ון מבין כל אלבומיו. כאן גם החל שיתוף הפעולה עם המעבד התזמורתי פול בקמסטר, שפעל באותה תקופה גם לצד האבנים המתגלגלות ודייוויד בואי.
אחרי מספר חודשים, עדיין ב-1970, יצא לאור האלבום השלישי "Tumbleweed Connection". באלבום אולפן זה, שבו ניסה ג'ון להדגיש נטייה למערב הפרוע, הוא המשיך בקו של שני האלבומים הראשונים שהצטיינו בעיבודים התזמורתיים והקוליים ובבלדות מרגשות.
ב-1971 יצא "17-11-70", אלבום הופעה חיה שהוקלטה ושודרה ברדיו בניו יורק בסוף 1970 (בתאריך המצוין בשם האלבום). ההקלטה כללה שירים חדשים וישנים של ג'ון וביצוע שירים של אמנים אחרים כגון: "Honky Tonk Women" של האבנים המתגלגלות, "My Baby Left Me" - שיר הרוקנ'רול הוותיק ו-"Get Back" של הביטלס. בהקלטה השתתפו גם המתופף נייג'ל אולסון ונגן הבס די מארי שהצטרפו ללהקתו של ג'ון בהקלטת "Tumbleweed Connection" והמשיכו והופיעו איתו עד אמצע שנות השבעים.
באותה השנה יצא גם פסקול של אלטון לסרט שנקרא FRIENDS. הפסקול נשמע במסורת האלבומים הקלאסיים של אלטון בליווי התיזמור של פול בקמסטר. האלבום הזה לא יצא לבד על גבי דיסק מעולם אבל ניתן למצוא אותו בשלמותו בדיסק האוסף הכפול של אלטון RARE MASTERS.
אלבום נוסף שיצא ב-1971 היה "Madman Across The Water". גם אלבום זה, כמו אלבומיו הקודמים "Elton John" ו"Tumbleweed Connection", הגיע לעשירייה העליונה של מצעד מכירות האלבומים בארצות הברית. האלבום הכיל להיטים כמו: "Levon" ו-"Tiny Dancer".
בהמשך שנות השבעים אלטון ובארני הוציאו לא פחות מאשר שבעה אלבומים ששהו במקום הראשון בטבלה. האלבומים כללו את: "אל תירו בי אני רק הפסנתרן", "להתראות דרך הלבנים הצהובות", "קפטן פאנטסטיק והקאובוי החום המלוכלך", "אלטון ג'ון הלהיטים הגדולים" ועוד. הם כתבו יחד חמישה להיטים שהיו מקום ראשון בארצות הברית: "קרוקודיל רוק", "בני והג'טס", "אל תשבור את ליבי", "לוסי בשמיים עם יהלומים" (שהוא חידוש לשיר של הביטלס, אלטון שר את השיר עם ג'ון לנון) ו"שחרור פילדלפיה", וגם שלושה שירים ששהו במקום השני בטבלה של ארצות הברית: "דניאל", "להתראות דרך הלבנים הצהובות" ו"אל תיתן לשמש לרדת עלי".
ב-1972 יצא האלבום "Honky Chateau". הוא הכיל להיטים נוספים לרשימה ההולכת וגדלה שיצר אלטון ג'ון תוך שלוש שנים בלבד, כלל עשרה שירים שכולם הפכו ללהיטים: "Honky Cat", "אני חושב שאני הולך להתאבד", "איש הטיל", "Salvation", "עבד" , "אמי", "Mona Lisas And Mad Hatters" (שיר מחווה למנהטן, שגם הושר במופע לזכר קורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר) ו"הרקולס". ללהקת הקבועה שלו הצטרף באלבום זה נגן כלי ההקשה הידוע ריי קופר (שעבד עם אריק קלפטון, ג'ורג' הריסון ועוד רבים).
האלבום "אל תירו בי, אני רק נגן הפסנתר" מ-1973 מסמן את ראשית חדירת סגנון הגלאם-רוק למוסיקה של ג'ון, שאין ספק שבה היה דמות מפתח בזכות הופעותיו הנוצצות עד לכדי טירוף. להיטים בולטים בו: "דניאל", "גנבים בלילה", "אני עומד להיות אליל בני הנוער" ו"רוק תנינים".
בסופה של שנת 1973 הוציא ג'ון את אלבומו הכפול "להתראות דרך האבנים הצהובות". אלבום זה מסמל לא רק את שיאו של סגנון הגלאם רוק במוסיקה של אלטון ג'ון, אלא גם את שיאו המוסיקלי בכלל. אלבום זה, שזכה למכירות גבוהות ביותר, הכיל כמות גדולה של להיטים שמרביתם הפכו ללהיטיו הגדולים ביותר של אלטון ג'ון: "נר ברוח", "הלוויה לחבר (שקרי אהבה מדממים)", "מוצ"ש מצוין למאבק", "שלווה", "בני והמנועים", "להתראות דרך האבנים הצהובות", "אני גם צפיתי בסרט זה", "ילדה קטנה ומזוהמת" ו"אחותך איננה יכולה לרקוד טוויסט (אך היא מסוגלת לרוק'נ'רול)".
האלבום שהוציא ג'ון בשנת 1974 ונקרא "קריבו", הצליח אומנם להגיע לראשי מצעדי המכירות, אך בעיני רבים מסמן את סיומה של פסגת הקריירה של אלטון ג'ון. האלבום כלל מספר להיטים ובהם: "שבה הכלבה" ו"אל תתנו לשמש לרדת עלי". האלבום עצמו, בדומה לאלבומיו המוקדמים, מסתיים ביצירה שכוונה לסיים את האלבום כולו: השיר "טיקינג" שאורכו מעל ל-6 דקות מציג את ג'ון המלווה את עצמו בפסנתר, וזאת בניגוד להפקה העשירה המרובה בכלי נגינה המלווה את כל שאר שירי האלבום. שם האלבום קרוי בעקבות אולפן ההקלטות "קריבו" שבקולרדו, בו הקליט ג'ון את האלבום (וגם את זה שבא אחריו). באולפן הקלטות זה הקליטו גם בין השאר U2, ג'ון לנון ופיל קולינס.
בשנת 1975 השתתף ג'ון לצד כוכבים כגון אריק קלפטון וטינה טרנר בסרט "טומי", אשר התבסס על האלבום ואופרת רוק של להקת "המי". הוא שיחק שם את אלוף הפיבול המפסיד לטומי, הנער החירש והעיוור. בסרט זה שר ג'ון את הלהיט "Pinball Wizard".
את סדרת אלבומי האולפן שהוציא ג'ון בחברת התקליטים DJM, חתם האלבום "רוק המערביים" (1975) שהוקלט בקולרדו. על אף שהאלבום, שבדומה לקודמיו, זכה להגיע לראשי מצעדי המכירות של הבילבורד, איכותו המוסיקלית רחוקה מלהגיע לשיאים אליהם הצליח להגיע באלבומיו הקודמים. החלפת חברי הלהקה ניג'ל אולסון המתופף ודי מארי הבסיסט, התמכרות לסמים ובעיות נפשיות - היוו את הגורם להדרדרותו של ג'ון באותה התקופה, דבר שבא לידי ביטוי באיכות אלבומיו. בין השירים הבולטים באלבום: "ילדת האיים" (שהגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים בארצות הברית ובבריטניה), "אני מרגיש כמו כדור באקדח של רוברט פורד" ו"גדל קצת פאנק בכוחות עצמך".
בשנת 1976 הוציא ג'ון את אלבום ההופעה השני שלו. בשונה מאלבום ההופעה הראשון שהציג מוסיקאי צעיר ומבטיח בעל צליל ייחודי ומקורי, הרי שבאלבום ההופעה "פה ושם" - מוצג ג'ון כמלך הגלאם רוק, העוטף עצמו בתלבושות ראוותניות ובהשתוללות מעוררת השתאות על הבמה בשעת הנגינה, דבר שתפס את מקומה של המוסיקה. האלבום "פה ושם" נקר אכך בעקבות העובדה שהוא הוקלט "פה" באנגליה (בהופעה בפני המלכה באולם הרויאל פסטיבל) ו"שם" בארצות הברית (בהופעה שהתקיימה במדיסון סקוור גרדן). במקור יצא האלבום על גבי תקליט אחד בודד, בסוף שנות ה-90 יצאה גרסת האלבום הכפול שהכילה את כל שירי שתי ההופעות. שני אוחרים בלטו בנוחכותם בזוג הופעות אלו: בהופעה בלונדון התארחה המוסיקאית לזלי דנקן ששרה עם ג'ון את הבלדה "שיר אהבה", ובהופעה בניו יורק, הצטרף ג'ון לנון למספר שירים. בעקבות תרומתו של ג'ון להחייאת הקריירה המדשדשת של לנון באותה העת, הסכים לנון להופיע לצד ג'ון בהופעה היסטורית זו, המהווה למעשה את הופעתו החיה האחרונה של ג'ון לנון בפני קהל.
הצלחתו המטאורית של ג'ון, שהביאה לראשיתם של סבבי ההופעות המצליחות בכיכובו, הביאו להאטה בקצב הנפקת האלבומים החל מ-1973, מה שלא מנע ממנו להוציא אלבום אחת לשנה עד לאמצע שנות השמונים.
[עריכה] המשך הקריירה 1976 - 2006
"תזוזות כחולות" (1976) היה אלבומו הראשון של אלטון ג'ון בחברת התקליטים "רוקט רקורדס" אותם הקים בשותפות ברני טאופין והמפיק גז דג'ון. אלבום זה היה אלבומו הכפול השני של ג'ון, אך בשונה מ"דרך האבנים הצהובות" לא נחל הצלחה, והלהיט היחיד שהצליח מתוכו הוא "סליחה, נראה כי היא המילה הקשה ביותר" (שנחשב לאחד מהשירים הבודדים בו ג'ון השתתף בעצמו בכתבית המילים). את שירי האלבום כתב ג'ון במשותף עם טאופין, כשבחלק מהשירים השתתפו גם כמה מחברי הלהקה.
בסוף שנת 1977 הכריז ג'ון שהוא פורש מהופעות בפני קהל, כשלמעשה לקח הפסקה מעשייה מוסיקלית למשך שנה. בשנת 1978 יצא אלבומו "רווק", שרמז על בדידותו, הן בחיי הזוגיות והן בעשייה המוסיקלית: היה זה אלבומו הראשון בו לא שיתף פעולה עם התמלילן בארני טאופין עמו עבד מראשית דרכו. את מקומו של טאופין תפס תמלילן אלמוני בשם ג'ארי אוסבורן שעבד עם ג'ון עד לאמצע שנות ה-80. גם את המפיק החליף ג'ון, ואת מקומו של גז דג'ון שליווה את ג'ון מראשית הקריירה שלו, תפס ג'ון בעצמו יחד עם קליב פרנקס. באותה תקופה, חיברו ג'ון ואוסבורן את השיר - Smile that smile, לזמר הישראלי יגאל בשן שהופיע באלבומו הבין לואמי של בשן בשנה שלאחר מכן. האלבום "רווק" לא הצליח במכירות וכך גם לא הנפיק להיטים. סגנון הדיסקו שהחל לתת אותותיו באותה התקופה, חילחל גם לאלבום זה. על גבי עטיפת האלבום ניצב ג'ון כשהוא לבוש בבגדי ג'נטלמן מהמאה ה-19, ומאחוריו מתנשאת טירה. צבעי האפור השולטים בתמונה ובדידותו של ג'ון מייצגים למעשה את מה שהתחולל אצל ג'ון מאז אמצע שנות ה-70', העושר והתהילה לא היטיבו עמו, ואם ירידת הפופולריות של המוסיקה שלו הוא חש בודד בעולמו כשהוא בורח לשלל התמכרויות. רק בראשית שנות ה-90' יצליח ג'ון לצאת מההדרדרויות אליהן גלש מאותה התקופה.
אלבום האולפן ה-13 של אלטון ג'ון "קורבן אהבה" (1979) הביא את ג'ון לשפל שטרם ידעה הקריירה המוסיקלית שלו. בשונה משאר אלבומיו, לא הכיל האלבום שירים מקוריים פרי עטו, אלא שירים מאת מוסיקאים אחרים שבחלקם היוו חידושים לשירים מוכרים (כדוגמת "ג'וני היה טוב" מאת צ'אק בארי) במעטפת סיגנון הדיסקו. לאלבום תרם ג'ון רק את קולו ואף לא ניגן בקלידים. לצורך הפקת האלבום שיתף ג'ון פעולה עם האיש שלו מיוחסת המצאת הדיסקו פיט בלוטה (שהפיק בין השאר את כל אלבומי הדיסקו של הזמרת דונה סאמר. "קורבן אהבה" נכשל במכירות ובביקורות, וג'ון לא העלה מופע בעבקבותיו ואף לא שר את שירי האלבום באף הופעה חיה. מאז אלבומו הראשון, עת היה ג'ון מוסיקאי אלמוני, לא הגיע אף אלבום במהלך הקריירה בת 40 השנים שלו לנקודת שפל במכירות. בעקבות הנפילה המהדהדת, בחר ג'ון לצאת לסיבוב הופעות אינטימי בליווי נגן כלי ההקשה ריי קופר. במופע זה, חזר ג'ון לשירים מראשית הקריירה שלו, אותם לא שר מאז ראשית שנות ה-70. ההופעה החשובה ביותר במהלך סיבוב ההופעות, הייתה ההופעה ההיסטורית בברית המועצות, הופעה ראשונה לאומן מערבי מאחורי מסך הברזל. במהלך מסע הופעות זה, ביקר גם לראשונה בישראל, והגיש לקהל הישראלי הופעה בהיכל התרבות בתל אביב.
"21 ב 33" הנו אלבומו ה-21 של אלטון ג'ון בגיל 33 (בספירה הכוללת אוספים, הופעות וכד') משנת 1980. באלבום זה, שב ג'ון לשתף פעולה בחלק מהשירים עם שותפו התמלילן בארני טאופין, וכן עם הלהקה שליוותה אותו בראשית דרכו. תהליך כתיבת שירי האלבום נעשה באחד מאיי יוון, וההקלטות עצמן נעשו בצרפת בעיר ניס. האלבום החזיר את ג'ון אל המצעדים כשהסינגל היחיד שיצא מהאלבום הגיע למקום ה-3 במצעד הבילבורד האמריקאי. באלבום זה שיתף ג'ון פעולה לראשונה עם המוסקאי זוכה פרסי האוסקר ג'ימס ניוטון הווארד הידוע יותר כמלחינם של פסי קול לסרטים הוליוודים. עם ג'ון, ניגן הווארד על קלידים וסינטיסייזר וכן ביצע עיבודים תזמורתיים. בין השירים הבולטים באלבום: "ג'יני הקטנה", "שני חדרים בקצה העולם", "אל יקר", "לא אפול שוב באהבה" ו"צחות לשון". באותה השנה הקליט ג'ון זוג להיטים לצד זמרת הפופ הצרפתייה פראנס גול.
"השועל" שיצא בשנת 1981 ו"קפוץ למעלה" (1982) היוו המשך ישיר לצליל וליוצרים שליוו את ג'ון באלבומו הקודם. בעוד ש"השועל" לא הותיר אחריו להיטים בולטים, הרי ש"קפוץ למעלה" הותיר מספר להיטים: "עיניים כחולות", "גן ריק" (אותו הקדיש לחברו המנוח ג'ון לנון 1), "אני רובוט" ו"הכל שקט במערב".
בשנת 1986 יצא "אלטון ג'ון חי באוסטרליה", תיעוד הופעה חיה שקיים באותה שנה לפני קהל של 11,000 איש במרכז הבידור של העיר סידני שבאוסטרליה. למרות שימים ספורים לפני המופע נפגעו מיתרי הקול שלו באופן חמור והוא אולץ לעבור ניתוח, התקיים המופע כמתוכנן ושודר בשידור חי לעולם כולו. במופע לווה ג'ון בלהקתו הקבועה וכן בתזמורת הסימפונית של מלבורן בעיבודים חדשים ומפתיעים לשיריו המוכרים. אחד משירי המופע "נר ברוח" אף ניכנס למצעדי הפיזמונים ברחבי העולם.
בשנת 1987 הפיק ג'ון יחד עם שותפו המוסיקלי באותה העת קליב פרנק, את אלבומה השני של להקת "כחול". שאיפתם של חברי הלהקה הייתה להחיות את הצליל שאפיין את אלבומיו של אלטון ג'ון באמצע שנות ה-70. למרות שכל שירי האלבום חוברו על ידי חברי הלהקה, ניכרת הצלחה בהחייאת הצליל, לצורך העיניין מורגשת מאוד תרומתו של ג'ון להפקת האלבום, השתתפותו בנגינה על קלידים ופסנתר וכן בקולות רקע לאורך כל שירי האלבום, בנוסף גוייס לפרויקט ריי קופר, נגן כלי ההקשה שתרם רבות לצליל המיוחד באלבומיו של אלטון ג'ון בשנות ה-70. שמו המלא של האלבום מצביע באופן ישיר על השפעתו של ג'ון על הלהקה ועל אלבומה: "The Elton John Years: Another Night Time Flight". באותה השנה השתתף בנגינת פסנתר גם באלבומו של ג'ורג' האריסון "ענן 9". ג'ון גם נאות להשתתף בקליפ שליווה את השיר "When We Was Fab", לצד ריי קופר, ג'ף ליין, רינגו סטאר ואריק קלפטון שהשתתפו גם הם באלבום.
לאחר תהליך השתלת השיער המצליח חזר לו הביטחון העצמי וכנראה גם חלק מהכישרון אותו הפסיד במחצית השנייה של שנות ה-80 לטובת הסמים והדיכאונות, דבר שהוביל להוצאתו של האלבום "האחד" (1992). האלבום עוצב על ידי מעצב האופנה ג'אני ורסאצ'ה. שירי האלבום השיבו את אלטון ג'ון אל קידמת העשייה ואל ראשי מצעדי הפיזמונים. האלבום שהוקלט כמעט כולו בפריס שבצרפת, כלל להיטים כדוגמת שיר הנושא "האחד", "רכבת מהירה" - דואט של ג'ון עם המוסיקאי אריק קלפטון, "אמילי" והבלדה "השיר האחרון". במהלך מסע ההופעות לאלבום זה ביקר גם בישראל, ולאחר שערוריה זוטא כשחזר חזרה למטוס עקב הסתערות צלמים עליו בשדה התעופה, חזר לארץ לאחר יממה והגיש לקהל הישראלי הופעה מוצלחת בפארק הירקון שבתל אביב.
הצלחתו של ג'ון בראשית שנות ה-90, הובילה את חברת התקליטים שבה הקליט בראשית הקריירה שלו, להוציא לראשונה ע"ג דיסקים, אלבום כפול המכיל את מיטב ההקלטות שהקליט ג'ון בין השנים 1967 - 1975. האלבום "אלטון ג'ון - הקלטות נדירות" (1992) - כולל תקליטונים, צידי ב', הקלטות שיועדו לאלבומים ולא נכללו בהם וכן קטעים ממופע חי בניו יורק בו ביצע ג'ון את אחד משירי להקת החיפושיות לצדו של ג'ון לנון, שזו הייתה לו הופעתו האחרונה על גבי במה. כמו כן, כולל האלבום את תקליטון הבכורה של ג'ון, בו הוא כתב גם בפעם היחידה בקרירייה שלו את המילים בעצמו. את פס-הקול המלא לסרט "חברים" הכולל נעימות תזמורתיות וכן חידוש לאחד משירי ג'ון לנון המאוחרים.
בשנת 1994 חבר ג'ון לחברת וולט דיסני ויצר ביחד עם התמלילן סיר טים רייס את הפסקול לסרט המצליח "מלך האריות" (THE LION KING). הסרט הפך לאחד מסרטי האנימציה הרווחיים בהיסטוריה והפסקול שלו הפך לאחד מהפסקולים הנמכרים ביותר, לא מעט בזכות הלהיט "Can you feel the love tonight". פסקול הסרט מכיל את השירה המוקרית של מדובבי הסרט, ובסיומו שני להיטי האלבום מושרים על ידי ג'ון עצמו בעיבוד שונה. הוא זכה על לחניו לפס-הקול במספר רב של פרסים ובראשם פרס האוסקר.
בשנת 1995 חזר ג'ון באלבומו החדש Made In England, לאחר למעלה מעשרים שנות נתק, לשוב ולעבוד עם המעבד לתזמורת פול בקמסטר, עמו עבד בראשית הקריירה המצליחה שלו, ושתרם לג'ון את הצליל שאפיין את אלבומיו הראשונים. אלבום זה, שהכיל שירים שהזכירו את הרוח שנשבה אצל ג'ון בראשית דרכו, היה חסר את התחכום והתמימות שאפיינו את שיריו הגדולים משנות ה-70. בין האורחים באלבום ניתן למצוא את המעבד המוסיקלי ג'ורג' מרטין, את גדול נגני כלי ההקשה ריי קופר. האלבום, שכל שיריו הולחנו על ידי ג'ון ותומללו על ידי שותפו הוותיק ברני טאופין, הכיל 11 שירים חדשים.
בשנת 1997, לאחר שנהרגה בתאונת דרכים ידידתו הנסיכה דיאנה, חידש ג'ון לזיכרה את השיר '"נר ברוח". השיר, שנכתב בשנת 1973 והופיע באלבומו "דרך האבנים הצהובות", הוקדש במקורו למרלין מונרו. כעת זכה השיר לגרסה שונה (המילים שונו במשותף עם טאופין), ואת העיבוד לשיר ביצע, מפיק להקת החיפושיות ג'ורג' מרטין. לשיר שיצא על גבי סינגל, צורף השיר "משהו במראה שלך הלילה", שנלקח מאלבומו החדש "התמונה הגדולה". הסינגל הפך מייד לסינגל הנמכר ביותר בהיסטוריה עם מכירות של יותר מ-33 מליון עותקים, מה שהפך את "נר ברוח" לשירו הפופולארי והמצליח ביותר של אלטון ג'ון.
בשנת 2000 חבר אלטון ג'ון פעם נוספת כדי לחדש את האופרה המפורסמת של ורדי "אאידה" ולהפוך אותה למחזמר. המחזמר נטל הצלחה אדירה וזכה במספר רב של פרסים, כולל פרסי ה"גראמי" וה"טוני".
בשנת 2001 הוציא את "שירים מהחוף המערבי", שנחשב לאלבום הטוב ביותר שלו מזה עשרים וחמש שנה. בטקס פרסי הגראמי של שנת 2001 הוא עלה לבמה ביחד עם אמינם ושר איתו את להיט ההיפ פופ של אמינם סטן. הדואט גרם לפליאה רבה כיוון שאלטון ג'ון הוא הומו מוצהר, ואילו אמינם הביע בעבר את הסתייגותו מהומואים.
ביום השנה לאסון מגדלי התאומים השתתף ג'ון במופע ההתרמה שאירגן המוסיקאי פול מקרטני והתקיים במדיסון סקוור גרדן. ג'ון שר את שירו המפורסם אותו הקדיש לעיר ניו יורק: "Mona Lisa and Mad Hatters".
בשנת 2005 ג'ון הקליט את השיר "גטו גוספל" בו שיתף את קולו עם קולו של הראפר המפורסם טופאק שנרצח בשנת 1996. גרסה זו הגיעה למקום הראשון באנגליה. בסופה של אותה שנה התחתן בפעם השניה, הפעם לבן זוגו יוצר הסרטים דייוויד פרניש, בטקס אזרחי בעיריית וינדזור.

