התפלת מי ים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשם התפלה קוראים לכל תהליך שמיועד להסיר מלחים ומינרלים ממים, על מנת להשיג מים הראויים לשתייה או לחקלאות. לפעמים נוצר גם מלח שולחן כתוצר לוואי של התהליך.
שיטה אחת להסיר את המלח מהמים היא בהשמת המים תחת לחץ גבוה, והעברת אתן דרכם. כמעט מיד, גבישים מופיעים למעלה, המורכבים ממים מזוקקים ואתן. ניתן להמיס גבישים אלה, ואז מזרימים את המים למיכל נפרד. המבנה של מולקולות אלה גורמות להן להיווצר מאתן ומים בלבד, כאשר המלח נותר מאחור.
משתמשים רבות בהתפלה של מי ים במדינות המזרח התיכון, על אוניות, צוללות ואיים. השיטה שמשתמשים בה בפעולות אלה היא הרתחת המים בלחץ נמוך, וכך בטמפרטורה נמוכה בהרבה מהרגיל. בשל הטמפרטורה הנמוכה, אנרגיה נחסכת. אולם, החיידקים במים נותרים חיים ולכן צריך להעביר את המים בתהליכים נוספים לפני שניתן לשתות אותם.
כווית היא המדינה הראשונה שבנתה מפעל התפלת מי ים גדול בשנות השישים. כווית היא המדינה היחידה מבין המדינות המשתמשות בהתפלה שמשתמשת בשיטה זו גם לחקלאות ולא לשתיה בלבד.
מאזן המים של ישראל שלילי, כלומר המדינה משתמשת ביותר מים מכמות הגשם הממוצעת. בישראל פועל מפעל להתפלת מי ים באילת, והוא מספק מי השתיה באזור. כמו כן הוקם מפעל נוסף באשקלון, הגדול ביותר בישראל ובעולם. כמו כן יש תוכניות להקים מפעלים רבים שכאלה, עד לכושר ייצור של כ- 300 מליון מ"ק בשנה.
המחיר של התפלה יורד במהירות. מפעל מודרני ויעיל להתפלת מי ים מייצר מים נקיים במחיר שהוא רק 20% מעל למחיר של חפירת בארות ושאיבה ממקום חדש. המפעלים החדשים שולטים ברמת המליחות, הטמפטורה והלחץ כדי להביא לתנאים אופטימליים ליעילות ההתפלה. שיטת ההתפלה המרכזית משתמשת באוסמוזה הפוכה על מנת לסנן את המלח: ממברנה מאפשרת מעבר חד כווני של המים ומסננת את המלחים וכדי להתגבר על הלחץ האוסמוטי (השואף ליצור איזון ברמת המלחים) נדרש לחץ המים המליחים כנגד הממברנה.
מנקודת מבט של איכות הסביבה, התפלה עדיפה על שימוש במי תהום או במי נגר לשימוש אנושי. אולם, גם עם התפלה יש בעיות אקולוגיות. רוב מפעלי ההתפלה מייצרים מלח בריכוז גבוה שצריך להיפטר ממנו. מלח בריכוז גבוה יכול לפגוע בבעלי חיים ימיים.

