חוק גיי-ליסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק גיי-ליסק - אחד מחוקי הגז האידיאלי, אשר נוסח בשנת 1802 על-ידי הפיזיקאי הצרפתי לואי ז'וזף גיי-ליסק. החוק אומר, שעבור גז שנמצא בנפח קבוע \ V, הלחץ \ P והטמפרטורה \ Tקלווין) נמצאים ביחס ישר, כלומר: בהינתן גז שתופס נפח קבוע, ככל שנחמם אותו יותר, הלחץ שלו יגדל, ולהיפך.

ובניסוח מתמטי: \ \frac{P_1}{P_2}=\frac{T_1}{T_2}, או \ \frac{P}{T} = const.

חוק גיי-ליסק הוא מקרה פרטי של משוואת הגז האידאלי לתהליך איזוהורי (שווה-נפח).



חוק אחר של גזים, הקרוי על שמו של גיי-ליסק, קובע שהיחס בין נפחי שני גזים לבין נפח התוצר המתקבל מתגובתם, אם גם הוא גזי, הוא מספר שלם קטן. על-סמך חוק זה, שגיי-ליסק גילה ב-1809, ניסח אמדאו אבוגדרו את השערתו, שהיא הבסיס לסטויכומטריה של גזים.

[עריכה] ראו גם