חנוכייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חנוכיות מתקופות שונות
הגדל
חנוכיות מתקופות שונות

חנוכייה היא המנורה שבה מדליקים את נרות החנוכה. השם שהיה נפוץ בגולה לתשמיש קדושה זה היה "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה", והשם "חנוכיה" ניתן לו רק בסוף המאה ה-19 בירושלים בידי אשתו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית.

החנוכיה מסמלת את הדלקת הנרות מחדש במנורת בית המקדש בידי החשמונאים. במנורה שמונה קנים לשמונה נרות, וכן קנה נוסף לשמש, שהוא הנר המשמש להדלקת יתר הנרות, שאסור להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד. הסיבה המקובלת למספר הקנים היא שהם מסמלים את שמונת ימי הנס. ייתכן שהסיבה שנעשו שמונה קנים בחנוכיה ולא שבעה כבמנורת המקדש היא שעל פי ההלכה אין לעשות מנורה דומה למנורת המקדש מחמת קדושתה.

מקור הדלקת הנרות בחנוכה הוא בתלמוד, זכר לאותו מאורע שקרה ב־167 לפנה"ס. פרטי הדלקת נרות חנוכה רבים הם ועיקריה אלו: על כל אדם מישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה. מעבר לכך, זהו הידור המצווה, שאנו נוהגים בו היום, כלומר - מדליקים נר אחד ביום הראשון, שניים ביום השני וכך הלאה עד היום השמיני - "מעלים בקודש ואין מורידים", כדברי בית הלל.

יחד עם השמש המצורף כל יום (השמש מצורף מכיון שחל איסור להשתמש בנרות החנוכה, אך באורו של השמש המהוה חולין יהיה מותר להשתמש לאלו הצריכים לכך). לאחר הדלקת הנרות תפילה מיוחדת נאמרת בשם "הנרות הללו" ופיוטים אחרים.

שמונה נרות שמדליקים בחנוכיה לזכר נצחון המכבים על היוונים. מצווה היא לפרסם את הנס ברבים (פרסומי ניסא), לכן נוהגים להניח את החנוכיה בחלון הבית או בפתח, כדי שיראו מבחוץ. זמן ההדלקה הוא מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מהשוק. כלומר זמן שלא מסתובבים אנשים בחוץ.