זלמן ברוך מלמד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב זלמן ברוך מלמד (נולד ב-י"ב באב ה'תרצ"ז, (20 ביולי 1937); ראש ישיבת בית אל ורב היישוב בית אל-ב'.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חיים
נולד בתל אביב לאביו דוד מלמד, שהיה חסיד עובד כפים, ולאמו רעיה, בת רב המושבה בלפוריה, הרב אליהו אפשטיין. בצעירותו למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ונמנה על שבט "איתנים" הידוע בהקמת מפעלים חינוכים תורניים-לאומיים שהשפיעו על דרכו של הדור הבא של "הכיפות הסרוגות", ועל מיסודה של ישיבת מרכז-הרב והרחבת ספסליה.
לאחר שסיים את חוק לימודיו בישיבת בני עקיבא כפר הרואה בשנת תשי"ב (1952), למד תקופה קצרה בישיבתו של הרב אליהו לאפיאן. אחר כך היה ממייסדיה של ישיבת כרם ביבנה, שם למד בשנה הראשונה להקמתה. אך, לדבריו, במקומות אלו הייתה חסרה לו הרוח הלאומית שאותה ספג בבית אבא וסבא ואשר טופחה מאוד בכפר הרוא"ה, אותה סיפר שמצא בשנת תשי"ד (1954) בישיבת מרכז הרב ואצל העומד בראשה - הרב צבי יהודה הכהן קוק.
למד בישיבת מרכז הרב כעשור, עד שבשנת תשכ"ה (1965) מונה על ידי הרב צבי יהודה הכהן קוק כר"מ של שיעור א'. למעשה הוא היה הר"מ הראשון בישיבה שהיה בוגר הישיבה בעצמו. בשנת תשל"ח (1978) עמד בראש קבוצת אברכים מישיבת מרכז הרב בניסיון שלא צלח לייסד ישיבה ביישוב עפרה, ומשלא הצליח, ייסד עם גרעין ראשוני את הישיבה בבסיס הצבאי שליד בית אל. לאחר שהתברר כי הרב ותלמידיו ביקשו ליצור יישוב בעל ציביון תורני מובהק (חרד"לי), שבו הרב יהיה הפוסק העיקרי בכל המתרחש בישוב, התפלג היישוב לשני יישובים, לבית אל א' וב'. ביישוב בית אל ב' התיישבו בוגרי ישיבת מרכז הרב עם הרב מלמד, כאשר בלב היישוב נמצאת הישיבה, ומזכירות היישוב הייתה המזכירות של הישיבה, ואילו בבית אל א' התגוררו האקדמיים ובעלי המקצועות החופשיים שרצו לקיים קהילה דתית פתוחה וליברלית. ברבות הימים היישובים התאחדו תחת מועצה אחת, אך כל קבוצה המשיכה לשמור על ייחודה.
הרב זלמן ברוך מלמד נשוי לשולמית מלמד, מחנכת ומנהלת ערוץ 7. לזוג מלמד 7 ילדים, רובם פעילים בחינוך התורני במדינת ישראל. בנו, הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת הר ברכה בשומרון. בן נוסף, יהודה מלמד, הינו ר"מ בישיבת רמת גן. חתנו הלל הורוביץ הינו פעיל ציבור בחברון ועוזרו של ח"כ צבי הנדל. חותנו, פרופ' יוסף ולק, היה מחנך דתי ידוע ופעיל שמאל ותיק, דבר שלא הפריע להם לנהל מערכת יחסים מצוינת.
[עריכה] דרכו
הרב מלמד בעל האישיות הכובשת והדומיננטית, הוא ממובילי הקו של ההקצנה הדתית בציבור הדתי-לאומי ופעילותו מאופיינת בקו מיליטנטי יחסית בין רבני ישיבת מרכז הרב. דרכו התבטאה למשל בעידודו, בתחילת שנות שנות ה-80, את בנו הרב אליעזר מלמד להתפלג מתנועת בני עקיבא, ולהקים את תנועת הנוער "אריאל" כדי ליישם הפרדה מלאה בין בנים לבנות. זאת לאחר שהנהגת תנועת בני עקיבא בה צמח, וד"ר אמנון שפירא ששימש כמזכ"ל התנועה באותם שנים, סירבו בתוקף לפעילות נפרדת. התפלגות זו התקבלה בזעם רב בתנועת האם ויצרה מחלוקת ופולמוס בציבור הדתי לאומי.
לאחר שנפטר הרב צבי יהודה בשנת 1982, כשהתברר שתלמידיו הבכירים של הרב צבי יהודה התפלגו בתמיכתם בין הרב אברהם שפירא והרב צבי טאו, צידד ברב אברהם שפירא שהתמנה שנה מאוחר יותר לרב הראשי לישראל ותמך בו, גם בשל הקירבה הרעיונית אליו. קרבה זו באה לידי ביטוי ביחס שבין תורה למדינה, שבאה לידי ביטוי בתוכנית ההתנתקות, בה היה מראשי מחנה הרבנים, בראשותו של הרב אברהם שפירא, שקראו מפורשות לסרוב פקודה.
פעלתנותו של הרב מלמד, באה לידי ביטוי מיוחד בתחום החינוכי, בשל החשיבות הרבה שהוא רוכש לתחום זה. תחת הנהגתו הוקמו בבית אל רשת מוסדות חינוך ענפה: ישיבה גבוהה, ישיבה תיכונית "בני צבי" עם דגש חזק במיוחד על לימודי קודש, שתי אולפנות לבנות - "רעיה" ו"טל רעיה", ומכינה קדם-צבאית - "מגן דוד". הוא סבר כי חינוך אקדמי לבנות הינו ערך חשוב, בהיותו מכשיר את האשה הדתית לאפשרות לפרנס בכבוד את משפחתה מרובת הילדים ואת הבעל שבדרך-כלל עוסק בחינוך, אם תרצה בכך, ולכן יזם את הקמתו של מכון ט"ל ("טכנולוגי לבנות"), המקביל ל"מכון לב" לבנים. הוא אף ייסד אותו ביישובו בית-אל, אך שר החינוך דאז יוסי שריד אסר על קיומו של מוסד אקדמי ביש"ע ומאז ממוקם המוסד בירושלים.
כמו רבו הרב צבי יהודה, הרב מלמד נמנע במפגיע מלהשתמש בתאריך הלועזי, ומחנך את תלמידיו לשימוש בתאריך העברי אף על גבי המחאות. לדעתו שימוש רב בתאריך העברי יכריח את הממסד ללמוד להשתמש בו. הרב מלמד שולל יציאה לחוץ-לארץ. מעולם לא יצא את גבולות הארץ ובנושא זה מחמיר ביותר עם השואלים אותו. למעט במקרים קיצוניים כמו צער גדול של הורים המתגוררים בחו"ל או מקרים מיוחדים כדוגמת התרמה למען מטרה נעלה, אוסר הרב באופן נחרץ את היציאה מהארץ. גם למי שכבר מתיר, אוסר את הטיול בחו"ל.
[עריכה] הפצה באמצעות המדיה
את ההסברה הדתית לציבור הרחב הוא מחשיב כענף מהפעילות החינוכית, ולכן במשך כעשרים שנים פעל ללא הרף לקידום תקשורת אלטרנטיבית שתהווה כלי ביטוי לעמדות הצבור הדתי, וזאת על אף שחלק מפעילותו נקלעה לא פעם לקשיים משפטיים.
בשנת 1988 הקים הרב מלמד את ערוץ הרדיו הפיראטי "ערוץ 7" והיה הסמכות הרוחנית והרוח החיה מאחורי הערוץ, כאשר אישתו שולמית ניהלה אותו בפועל. ערוץ רדיו זה היווה כלי להסברה ותעמולה תורנית ופוליטית ומילא חסר תקשורתי שהיה קיים בציבור הדתי לאומי. לאחר 15 שנות שידורים, כאשר התברר כי אוניית "ארץ הצבי", הייתה כיסוי לשידורים שבוצעו מאזור השומרון, הערוץ נסגר בעקבות פסיקת בג"ץ שביטל חוק מיוחד להסדרת שידורי הערוץ. האחראים לשידורי הערוץ הועמדו לדין, וכנגד הרב מלמד שנשפט והורשע נגזרו ארבעה חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 25,000 ש"ח [1]. במאי 2006 קיצר הנשיא משה קצב את תקופת ההתיישנות על העבירה, ובכך אפשר לרב מלמד להתמודד במכרז להקמת תחנת רדיו אזורית ביהודה ושומרון [2]. יש הטוענים שיש קשר בין קיומו או סגירתו של ערוץ 7 להקמת רשת מורשת של קול ישראל וכן להרחבת הכיסוי של רדיו קול חי. ערוץ 7 גם גרם לפריצת דרך בכל הנוגע להשמעה מאסיבית של שירים ישראליים ברדיו, מה שכמעט ולא היה קיים קודם הקמתו.
לאחר סגירת ערוץ הרדיו אנשי הערוץ שכללו את אתר החדשות שלהם באינטרנט (a7.org), שכולל גם מהדורת חדשות יומית מצולמת, הניתנת לצפיה באתר. האתר פונה גם לגולשים מחו"ל, תחת השם Israeli News Network. בנוסף, הוציא ערוץ 7 את העיתון "בשבע". בתחילה חששו ש"בשבע" יתחרה כנגד השבועון הימני "מקור ראשון" על אותו פלח שוק. הקמת העיתון נחשבה לצעד שנוי במחלוקת, כיון שמקור ראשון התנודד על כרעי התרנגולת באותה תקופה מבחינה כלכלית. בסופו של דבר לא הייתה יריבות בין העיתונים, כיון שהעיתון בשבע תמיד התמקד בתחום האופוזיציוני למחנה המוכן למסור שטחים ובעיות המתעוררות כתוצאה מכך, ואילו מקור ראשון הינו עיתון שמתעסק במכלול גדול יותר של נושאים.
[עריכה] הנהגותיו
הרב מלמד מדריך את תלמידיו לעבודת ה' על פי תורה באופן בריא, כלומר, לפי הנהגות נורמליות ורציונליות, שנותנות מקום לאנושיות של האדם ומשרות עליו שמחה, ולא לבחור בהנהגות קיצוניות או מיסטיות שעלולות לערער את היציבות של האדם. זאת הסבה שפסקי ההלכה שלו ושל בנו,הרב אליעזר מלמד, אינם נחשבים למחמירים במיוחד בציבור הדתי לאומי.
גישתו לחיים היא אופטימית ומאמינה, דהיינו גישה הנובעת מתוך אמונה שה' עושה הכול לטובה, ושיש רווח מכל צרה, גם אם לא רואים אותו מיד. הוא משתדל להדגים דרך זו גם במעשיו, ומוסיף עוד ביישוב הארץ או בתורה אחרי קשיים שפוקדים אותו.
הרב מסביר שהוא מנסה לדבוק בדרכי רבו הרצי"ה קוק, שהיה לדבריו, "קיצוני לכל הכיוונים" - באהבת התורה ולומדיה, במידות, באהבת ישראל ובאהבת הארץ - ובכך שהקצין לכל הכיוונים היה, לדבריו, ענק של תורה.
בענייני חברה אוחז הרב מלמד בהשקפה המביעה, למשל, תמיכה בגישת ההפרטה הכלכלית, מתוך הנחה שתיצור תחרות שתועיל לשגשוג ופיתוח. גם במערכות הכשרות הרב קורא לרבנות הראשית לתת דירוג לכל המערכות בכדי לעורר תחרות ובכך להעלות את רמת הכשרות בכל הארץ, במקום שתעסוק במתן הכשרים בעצמה שממילא אינם מקובלים על רוב הציבור שומר המצוות.
הרב מלמד רואה ערך גם בהפצת תורה לכלל הציבור בארץ, ומתוך כך מעודד הקמת גרעינים תורניים בערים שונות בארץ. בין הערים שתלמידיו הקימו בהן גרעינים או סייעו לביסוסם: דימונה, רמלה, לוד ומודיעין. הרב גם שולח את תלמידיו לחיזוק יישוב הארץ במקומות שונים, בפרט בהתנחלויות.
[עריכה] היחס למדינה ולהנהגתה
יחסו לגופים המדיניים בישראל אינו חד משמעי. אף שהוא מקדש את מדינת ישראל עצמה כמתנת הקב"ה לעמו וכראשית צמיחת הגאולה, תפיסתו את הממשלה הינה אינסטרומנטלית, "הממשלה היא בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה", כדברי רבו, הרב צבי יהודה קוק, וכאשר היא אינה מיישמת את הנדרש ממנה לפי דעתו, הוא לא רק מסתייג ממנה אלא אף בז לה ולעומדים בראשה. בניגוד אליו עומדת תפיסת רבני הר המור הסוברים שקדושת המדינה טמונה בקיום מוסדות שלטון המייצגים את רצון העם, ועלינו לשמור על מעמדם של מוסדות אלו גם כאשר הם אינם נוהגים כראוי.
בימי הסכמי אוסלו החליף בתפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבת בבתי הכנסת את המשפט "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה" במשפט: "והעמד בראשה אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת, שונאי בצע ושלח אורך ואמיתך עליהם". הוא גם החליף בתפילה לחיילי צה"ל את המינוח "צבא ההגנה לישראל" ל"צבא ישראל" על מנת לסמן שצבא ישראל צריך להיות לפעמים גם צבא התקפה ולא רק צבא הגנה. [3]. לאחר ההתנתקות הנוסח במי שברך לחיילים הוחלף שנית, ובמקום לברך את חיילי צה"ל "ושלח ברכה בכל מעשה ידיהם", אומרים מעתה "החיילים העומדים על משמר ארצנו". בתקופה שבה כיהן כראש ועד רבני יש"ע, גוף שאותו ייסד, ב28 בדצמבר 2000 התקיף בחריפות חסרת תקדים את ראש הממשלה דאז אהוד ברק בשל נכונותו לוותר על הר הבית בהסכם מדיני עם הפלסטינים. [4]
ב20 באוקטובר 2002 כאשר הרב מלמד פסק שיש לסרב לפנות מאחזים, ושמעון פרס שר החוץ דאז, התבטא בממשלה כנגד "חלק מרבני יש"ע שמקבלים שכר מהמדינה והם מסיתים מחורבנים" [5], תלמידי הרב שיגרו מכתב חריף בקיצוניותו לשמעון פרס, ובו בין היתר כינו את דבריו "טומאת רפש וקיא" וכתבו לו "שהוא ירשם בהיסטוריה היהודית לדראון עולם עם האפיקורסים ומבזי תלמידי החכמים שנפלטו מהאומה". [6]
בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף קרא מפורשות לסירוב פקודה, ואף הוסיף שיש לעמוד כנגד התוכנית במסירות נפש. [7]. התנגדותו של הרב שלמה אבינר שצידד בפינוי ללא כל התנגדות אקטיבית וסירב לסרבנות, יצרה איתו עימות וקרע רוחני, כאשר בתגובה לדעותיו, אשר חלקו על פסיקתו הציבורית של הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, הוא הורה להפסיק את דרשותיו של הרב אבינר בישיבתו. בפינוי גוש קטיף נקט עמדה פעילה ושהה עם הרב אליקים לבנון והרב אברהם שרייבר בבית הכנסת בכפר דרום. כאשר כוחות הביטחון ביקשו את עזרתו ועזרת עמיתיו בפינוי שקט של תלמידיהם שהתבצרו על גג בית הכנסת, סירב לסייע בידם להרגיע את המצב, דבר שהביא בסופו של דבר להתנגדות הקשה ביותר שנחזתה בפינוי ולמעצרם של אלו שנכחו שם. [8]
בעקבות הפינוי כתב תחת הכותרת "לא נשכח ולא נסלח" כי "צה"ל כבר איננו רק קודש, אלא יש בו תערובות של מצווה ועבירה". עוד קרא להשפיע מבחוץ היכן שאי אפשר להשפיע מבפנים, ואפיין למעשה את דרכו בדרך של בניית מערכות אלטרנטיביות: בחינוך, בתנועת הנוער, בתקשורת ואף בכלכלה, אך הוסיף שביחד עם עשייה זו אין להתנתק מהמדינה.
כיום משמש כאחד מרבני מפלגת תקומה, יחד עם הרבנים חיים שטיינר ודב ליאור.
כמעט בכל מערכות הבחירות שואף הרב מלמד להקים חזית דתית מאוחדת כדוגמת זו שהייתה בכנסת הראשונה. להבדיל מאז, סובר הרב מלמד, מפלגה דתית אחת תהיה למפלגת השלטון ותביא לשינוי בכל מה שקשור לתרבותה של המדינה.
[עריכה] פרסומים
אחד מענפי מוסדות החינוך שהקים, הינו הוצאת ספרים של קריית הישיבה בית-אל המוציאה לאור בצורה מחודשת את ספריהם של גדולי הציונות הדתית, כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. בנוסף, חיבר הרב מלמד כמה ספרים בעצמו:
- ארץ הצבי - ספר שמאגד בתוכו אוסף שיחות וכרוזים של הרב צבי יהודה קוק בנושא המלחמה על שלמות ארץ ישראל. הספר יצא ביזמת הרב מלמד והמאמרים נבחרו על ידו.
- יש שואלים - ספר המהווה אוסף של תוכניות שהרב מלמד העביר בפינתו בערוץ שבע.
- לזמן הזה - אוסף שיעורים ושיחות על ענייני שיבת ציון ומשמעות מדינת ישראל ותחית האומה.
- לזמן ולשעה - מאמרים בענייני אקטואליה שנמסרו בכתב או בעל פה העוסקים בהתחזקות בתקופת הגאולה.
- פסקים ותשובות - פסקי הלכה ותשובות לשאלות בעניין יישוב ארץ ישראל, סביב תוכנית ההתנתקות.
- שיעורים בהלכות פורים מאת הרב מרדכי יהודה הלוי פרום, אדר תשל"ג

