סלאבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ציור רוסי רומנטי של הסלאבים בימי הביניים, בנסיונם ליישב את השממה של מרכז רוסיה
הגדל
ציור רוסי רומנטי של הסלאבים בימי הביניים, בנסיונם ליישב את השממה של מרכז רוסיה
 הסלאבים במאה החמישית לספירה
הגדל
הסלאבים במאה החמישית לספירה

הסלאבים הם הקבוצה האתנית והלשונית הגדולה ביותר באירופה. מספרם מוערך בכ-300 מליון ברחבי העולם, במקרים מסוימים קיים גם דמיון אתני בין קבוצות הסלאבים הרבות אך הדמיון ברובו הוא לשוני.

ידוע שעד המאה החמישית כל הסלאבים חיו בצוותא באזור מרכז-מזרח אירופה ולאחר מכן הם החלו להתפלג.

את הסלאבים נוטים למיין במספר אופנים:

מבחינה לשונית ממינים ל"סלאבים מזרחים", "סלאבים מערבים", ו"סלאבים דרומים". הסלאבים המזרחים, שהם קבוצת הסלאבים הגדולה ביותר, חיים במדינות: רוסיה, אוקראינה ובלארוס, מיעוטים גדולים חיים גם בכל מדינות בריה"מ לשעבר. הסלאבים המערבים הם הסלאבים החיים במדינות: פולין, צ'כיה, סלובקיה וקבוצות סלאביות קטנות דוגמת הוונדים החיים במזרח גרמניה. הסלאבים הדרומים הם הסלאביים החיים במדינות: סרביה, קרואטיה, סלובניה, מקדוניה, בוסניה ובולגריה.

אצל הסלאבים ומשפחות אירופאיות אחרות ככל שקבוצה אתנית חייה בקרבה קרובה יותר לקבוצה אתנית אחרת היא מטמיעה מילים מסוימות של השפה של המדינה השכנה לה, לדוגמה באוצר המילים הפולני יש מילים רבות בגרמנית או בסלובני עם מילים איטלקיות וגרמניות. שנים רבות של כיבוש פולני על אוקראינה השאיר עליה חותם עמוק מאוד של מספר רב של מילים פולניות באוצר המילים האוקראיני, למרות השתייכות של אוקראינה למשפחה לשונית שונה.

מבחינה דתית ממינים את הסלאבים כנוצרים מזרחים אורתודוקסים וסלאבים נוצרים קתולים. על הסלאבים המזרחיים אורתודוקסים נמנים הרוסים, רוב האוקראינים, חלק מהבלארוסים הבולגרים, הסרבים והמקדונים. על הסלאבים הרומאים-קאתולים נמנים הפולנים, הצ'כים, הסלובקים, הוונדים, הסלובנים והקרואטים, חלק מהאוקראינים ורוב הבלארוסים. בדרך כלל השתייכות תרבותית לקבוצה הראשונה מאופיינת באימוץ האלפבית הקירילי וההשתייכות התרבותית לקבוצה השנייה מאופיינת באימוץ האלפבית הלטיני.

קבוצות אתניות רבות כמו פינים, גרמנים, מונגולים, טורקים, בולגרים, יוונים וכולי נטמעו בשבטים הסלאבים במשך השנים ליצירת הלאומים הנוכחיים במרכז אירופה, מזרח אירופה ודרום מזרחה של אירופה.

תוכן עניינים

[עריכה] התפתחות היסטורית

[עריכה] הראשית

הסלאבים הופיעו לראשונה על במת ההיסטוריה באזור שמדרום לביצה הגדולה באירופה, ביצות פינסק (פריפייט), באזור שכיום נמצא בדרום מערב בלארוס וצפון מערב אוקראינה.

הרומאים והיוונים כינו אותם Venedi אך רוב מה שידוע לנו על הסלאבים מגיע ממקורות של שבטים גרמאנים ששכנו בשכנות אליהם. קיימות השערות רבות על מקורם, אך משום שמדובר בקבוצות רבות ורבות גוונים לא ניתן להגדיר חד משמעית את ההיסטוריה של האומה.

לפי ההשערות על מקור השם "SLAV" לא מצאו שום קשר ממשי למילה "עבדים" באנגלית שכן מילה זאת הגיע מאוצר המילים היווני הקדום האומר "שלל מלחמה"

מהשפה הסלאבית ניתן להבין שהסלאבים קראו לעצמם בשם זה משום שהם יכלו לדבר אחד עם השני (עד המאה ה-5 לספירה), SLAVA בשפות הסלאביות אומר "מילה" משמע דוברי סלאבית בניגוד ל NEMTZI - אילמים או חרשים -עמים שאינם דוברי סלאבית - מונח שמשתמשים בו גם היום לתיאור הגרמנים, אז העם שחי איתם בצוותא במרכז אירופה. למילה SLAVA יש גם משמעות של תהילה והצלחה.

הסלאבים, היו חקלאים יושבי קבע, בתחום הרוחני ניתן למצוא השפעה רבה מהאמונות האיראניות. בתחום הגשמי ובעיקר הצבאי ניתן למצוא השפעה רבה מהגותים. הסלאבים חיו בחברות שבטיות על בסיס טריטוריאלי ולא על קרבת דם. אסיפות כלליות (וצ'ה) היו אחראיות על העניינים הציבוריים. לא ידוע מה הייתה מידת השפעתם של ראשי השבטים על החלטות אלה, ויתכן ששבטים סלאבים רבים חיו בחברה כמו-דמוקרטית. הסלאבים היו שבטים שוחרי שלום לא מאורגנים והצליחו לשגשג אך ורק כאשר שכניהם האגרסיביים נחלשו.

[עריכה] ימי הביניים

בשלהי המאה החמישית לספירה, עם התמוטטות האימפריה הרומית ועליית אימפריית ההונים, החלה גם הגירת הסלאבים מערבה. עד המאה השישית לספירת הנוצרים התפשטו הסלאבים בהתיישבותם עד לנהר הוולגה במזרח, שם נפגשו בכוזרים ובבולגארים, עד לנהר האלבה במערב ועד חצי האי הבלקני בדרום שם נכנסו אל תוך תחומי האימפריה הביזנטית המתכווצת. ההתפשטות על פני שטחים כה נרחבים היוותה זרז לפילוג הסלאבים ללאומים שונים.

הסלאבים המזרחיים דחקו שבטים פינים, ליטאים ולטבים כשהתיישבו בשטחים הצפוניים יותר, חלק מהשבטים גם התמזגו עם הסלאבים. השטחים העיקריים ששוכנו על ידי הסלאבים היו יערות חשוכים שהיו כמעט בלתי חדירים לאדם. הסלאבים גם התקדמו דרומה בעודם חושקים באדמות ובעושר של שכניהם הכוזרים. הם העלו מס לכוזרים אך אט-אט החלו להיות שותפים בשווקיהם. הם שלחו סחורה ועבדים דרך הים התיכון, בעיקר את הפינים שהיה להם ביקוש רב בשוק העבדים הים תיכוני. אך במאה העשירית כאשר התחיל כוחם של הכוזרים להיחלש, הבינו הסלאבים שאין בכוחם עוד לשלוט בשטחים אלו וכי עליהם להתמודד עם האיום החדש מהצפון, הויקינגים השבדיים שנקראו ורנגים בפיהם.

הדחיפה הראשונית לעבר הציוויליזציה של הסלאבים המזרחיים הגיעה עם בואם של הויקינגים השבדים, הורנגים, שהקימו את נסיכות קייב הרוסית ושמו בכך את הבסיס לאימפריה הרוסית בהמשך. הורנגים היו לוחמים, סוחרים, יורדי ים מנוסים ושודדי ים שהיוו איום משמעותי. בעת חדירת הורנגים דרומה באמצעות נהרות מזרח אירופה הגדולים בתקווה לפתח את הסחר עם אסיה, סחרו כפרים סלאבים את שירותיהם של הורנגים מכיוון שהפנימו את עליונותם הצבאית. במהרה התחילו הורנגים להתמזג עם הסלאבים. הם נישאו לסלאבים בנישואי תערובת, הם אימצו את דתם, העתיקו את מנהגיהם ולבושם ולבסוף התמזגו סופית עמם.

במאה השמינית לספירה שיעבד "קארל הגדול", מלך הפרנקים את רוב הסלאבים שישבו ממזרח לנהר האלבה ועם התרחבות גרמנית נוספת מזרחה במאה ה-12 לספירה נדחקו הסלאבים אל מעבר לנהר האודר.

תהליך התנצרות הסלאבים היה איטי ביחס לעמים אחרים באירופה. תחת הנהגת הורנגים חדרה הנצרות המזרחית האורתודוקסית לחברת הסלאבים המזרחים. באותה עת פעלו מיסיונרים פרנקים ואירים להכנסת השבטים הסלאבים תחת כנפי הנצרות אצל הסלאבים המערבים. בסופו של דבר נוצר הפילוג בין הסלאבים האורתודוקסים לסלאבים הקתולים כפי שהוא מוכר לנו כיום.

[עריכה] העת החדשה

אוקראינים בקנדה, ריקודי עם סלאביים עם הלבוש המסורתי
הגדל
אוקראינים בקנדה, ריקודי עם סלאביים עם הלבוש המסורתי

הסלאבים המערבים הושפעו מבחינה פילוסופית, תרבותית, פוליטית מהשינויים שהתרחשו באירופה המערבית בעיקר בסוף המאה ה-19. הרנסנס, הרפורמציה, המהפכה התעשייתית פסחו גם על הסלאבים המערבים שכן רובם חיו כאיכרים כאשר במרכז הערים הגדולות חיו גרמנים שניהלו את המדיניות של המחוזות שהיו בשליטת האימפריות של פרוסיה (מאוחר יותר גרמניה הרייך השני) ,אוסטרו-הונגריה ורוסיה. הסלאבים המזרחים (האימפריה הרוסית) היו גם הם תחת שליטה גרמנית של משפחת רומנוב כאשר רוב העם חי חיים של איכר אירופאי טיפוסי, מהגרים גרמניים רבים היגרו לתוך הערים העיקריות של האימפריה הרוסית והיו בעלי השליטה דה-פאקטו בניהול החיים המנהליים של האימפריה וגם בבניית העיר סנקט פטרבורג -"חלון לאירופה".

הסלאבים הדרומים (חוץ מהסלובנים והקרואטים) שנכבשו על ידי הטורקים היו בעלי זיקה זוטרא למערב אירופה. חלק מהסלאבים הדרומים שנכבשו על ידי הטורקים התאסלמו כתוצאה מכך, בעיקר הבוסנים, מה שהוסיף לפילוג על רקע דתי בקרב הסלאבים.

מתוך מאבקים בלתי פוסקים של לאומים סלאבים שונים לעצמאות מגרמנים, הונגרים וטורקים החלו במהלך המאה ה-19 לבצבץ סממני אחדות סלאבית החל כאשר התעוררו תנועות פאן-סלאביות, באופן חלקי אולי כתגובה להתעוררות תנועות פאן-גרמניות. כחלק מאותה שאיפה מדינות רבות נטו לשנות את הדגל הלאומי של עמם על מנת שיהיה דמיון ויזואלי לדגל האימפריה הרוסית (פסי הכחול אדום לבן- שלא תמיד מגיעים בסדר זה) - מטרתו של דימיון זה היה בניסיון להראות מרות רוסית על המדינה ולהבהיל אימפריות אחרות (אוסטריה, תורכיה וגרמניה) מלחשוב על ניסיונות של כיבוש. עד היום חלק מדגלי המדינות הסלביות הם בצבעים האלו (סלובקיה, צ'כיה, סרביה, קרואטיה,סלובניה). בעבר למדינות: בולגריה, פולין ובוסניה היו דגלים עם מאפיינים סלאביים.

תנועות אלו היו תחילה נחלתם של האינטלקטואלים בלבד והיה להם יישום ממשי בפוליטיקה האירופאית, אבל בסופו של דבר האינטרסים הפוליטים של הקבוצות האתניות בנפרד גברו על הנטייה לאחדות סלאבית. כך איחודים פוליטיים במאה ה-20 כמו יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה הסתיימו בהפרדות, ובמקרה של יוגוסלביה לווה הדבר במראות כמותן לא ראתה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

[עריכה] מאפיינים תרבותיים

נהוג לקשט ביצים לכבוד חג הפסחא, קישוטי צלחות וכוסות בדרך כלל בצבעים כחולים וקישוטים מן הצומח.

הלבוש מאופיין בחולצה לבנה עם פס ציבעוני (בדרך כלל אדום או כחול) במרכזה (יורד מאזור הצוואר). ישנו חג שנקרא "מאסליניצה" שנחגג קרוב לסיום השנה האזרחית והוא נפוץ יותר בסלאבים המזרחיים.

מאכלים: קומפוט, חמיצה (בורשט) ופירוגי. דבר נפוץ זה לקבל אורחים שבאים לבקר (למדינה או לאזור) בלחם מקומי (יחודי למקום) ומלח. האורחים טובלים את פרוסת הלחם במלח וטועמים.

[עריכה] ראו גם