קורבן עולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחד מסוגי הקורבנות בפולחן היהודי.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המצוה
חומש ויקרא, פרק א'.
[עריכה] דיני המצוה
את קורבן העולה ניתן להביא כעולת בקר או צאן זכרים - ואז הקורבן הוא עולת בהמה. ניתן גם להביא כעולה תור בוגר או גוזל של יונה ,גם זכר וגם נקבה - והקורבן יוגדר אז עולת עוף.
יחודו של קורבן העולה הוא בעובדה שכל הקורבן עולה באש ואין חלקים ממנו שנאכלים בידי הכהנים שמקריבים אותו או בידי מביא הקורבן (המכונה במשנה "בעלים"). יוצאים מכלל זה הם העור של עולת הבהמה - שניתן לכהן המקריב, וקרבי עולת העוף שנזרקים.
כרוב הקורבנות - יכולה עולה לבוא כקורבן ציבור (בהמה בלבד) או כקורבן יחיד. עולות ציבור מוקרבות מידי יום פעמים (קורבן תמיד) וכן בשבתות וחגים. התורה לא מגדירה כללים מתי חובה על אדם בודד להביא קורבן עולה, ולכן היא מוגדרת כקורבן נדבה, אך בטקסים אישיים שונים נקבעה חובה שכזו (כגון טקס סיום נזירות, טקס טהרת המצורע ועוד). במסורת התושב"ע נקבע כי עולה יש להביא על עבירות קלות או אף על הרהורי עבירה.
[עריכה] טעמי המצוה
[עריכה] לקריאה נוספת
- ספר החינוך מצוה קטו
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

