בוריס ילצין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נשיא רוסיה
|
|||||||||||||||||||
בוריס ניקולאיביץ' ילצין (ברוסית: Борис Николаевич Ельцин, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה)) (נולד ב-1 בפברואר1931) בסברדלובסק (כיום יקטרינבורג), רוסיה. מדינאי רוסי, נבחר למשרת נשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה זמן קצר לפני פירוק ברית המועצות בשנת 1991 והמשיך לכהן בתפקיד נשיא רוסיה לאחר פירוק מעצמת העל עד שנת 1999. הוא היה בין הגורמים העיקריים לנטישת הקומוניזם ברוסיה והיה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות.
[עריכה] השנים הראשונות
ילצין נולד למשפחת איכרים באזור נידח בברית המועצות. שנים ספורות לאחר היוולדו אביו, ניקולאי ילצין, הואשם והורשע בפעילות אנטי סובייטית. כתוצאה מהרשעתו נשלח ניקולאי ילצין לגולאג לשלוש שנים. בזמן הזה טיפלה בבוריס ילצין אמו, קלאבדיה ואסילייבנה. בצעירותו, נפצע בוריס ילצין במשחק ברימון חי ושתי אצבעותיו נקטעו. ילצין למד בבית ספר על שמו של המשורר הרוסי הנודע, אלכסנדר סרגייביץ' פושקין. לאחר סיום לימודיו התקבל לפּוליטכניון באורל (פוליטכניון הוא מוסד אקדמי בברית המועצות שהכשיר הנדסאים ולא נהנה מהיוקרה שהייתה שמורה לאוניברסיטאות). במהלך לימודיו הכיר את נינה יאוסיפנה גרינה היהודייה, אותה נשא לאישה ב-1956. לזוג נולדו שתי בנות ילנה וטטיאנה. הוא סיים את לימודיו בפוליטכניון שנה לפני כן וקיבל תואר בהנדסת בניין.
[עריכה] העלייה לשלטון
ב-1961 בזמן הרפורמות האנטישמיות של ניקיטה חרושצ'וב הצטרף בוריס ילצין למפלגה הקומוניסטית. חמש עשרה שנה אח"כ ב-1976 הוא כבר מונה ליושב ראש הוועדה הקומוניסטית ביקטרינבורג (סברדלובסק לשעבר), כלומר התמנה לראש העיריה. כשנה לאחר מכן הוא קיבל הוראה אשר הגיע ישירות מהקרמלין להרוס את בית יפטייב, שבו נרצחו הצאר ניקולאי השני ומשפחתו.
ב-1985 מינה אותו מיכאיל גורבצ'וב ליושב ראש המפלגה במוסקבה ושנה לאחר מכן הוא התקבל לפוליטביורו. בחושיו הפוליטיים המחודדים, הבחין שסופו של המשטר קרב ומתח ביקורת על השמרנים במפלגה ואפילו על גורבצ'וב עצמו. הוא התפטר מהנהגת המפלגה (1987) ומהפוליטביורו (1988). הקריאה שלו לרפורמות בממשל הביאה לעלייה בפופולריות שלו והוא ניצח בבחירות הסמי-דמוקרטיות הראשונות והאחרונות בברית המועצות בשנת 1989 וקיבל מושב בפרלמנט העליון של ברית המועצות. זמן קצר לאחר מכן הוא מונה לנשיא הפרלמנט הרוסי וזאת חרף התנגדותו של גורבצ'וב.
ביולי 1990 פרש ילצין מהמפלגה הקומוניסטית. זמן קצר לאחר מכן בריה"מ התפרקה, גורבצ'וב נאלץ להתפטר וילצין הפך לנשיא הראשון של רוסיה העצמאית לאחר שניצח בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה (12 ביוני, 1991).
[עריכה] כהונתו כנשיא
אחת מפעולותיו הראשונות של ילצין הייתה ייסוד חבר העמים. בכך הביא סוף לניסיונות לשמר את בריה"מ במתכונתה הישנה. בנוסף לכך, שאף ילצין ליצור כלכלה חופשית ולחזק את הדמוקרטיה. לבסוף לאחר מאמצים רבים (שכללו את פיזור הפרלמנט), ילצין הצליח להעביר את החוקה הדמוקרטית הראשונה של הרפובליקה הרוסית (1993) שהבטיחה בעלות פרטית על רכוש, עיתונות חופשית וזכויות אדם ואזרח. גם בתחום הכלכלי ילצין לא נחל הצלחה מלאה. הוא התקשה לשקם את הכלכלה הרוסית ההרוסה, ובתקופת כהונתו האינפלציה הגיע לשיא של כל הזמנים.
בתחום החוץ ילצין הצליח לשפר את יחסיה של רוסיה עם המערב אחרי שחתם על הסכם פירוק נשק גרעיני עם ארצות הברית.
התפרקות ברית המועצות לא עברה בשלווה וילצין הסתבך במערכה ארוכה בצ'צ'ניה, שביקשה עצמאות. צ'צ'ניה שנכבשה על ידי רוסיה במאה ה-18 עשירה במחצבי טבע ובעיקר בנפט, וראשי השלטון הרוסי לא רצו לוותר על אחזקותיהם בחבל זה. הצ'צ'נים הגיבו בטרור וגל האלימות לא נבלם עד היום.
בהמשך השנים הידרדרה בריאותו של ילצין וב-1996 הוא נאלץ לעבור ניתוח מעקפים בלבו. גם הפופולריות שלו בשנים אלה צנחה לשפל. אף על פי כן הוא הודיע שהוא מתכוון לרוץ לכהונה שנייה בבחירות של 1996, וניצח כנגד כל הסיכויים, אחרי סיבוב שני, את המועמד הקומניסטי גנאדי זוגאנוב תוך כדי שהוא מפגין רוח צעירה שסחפה את ההמונים. אולם שמועות על שחיתות וההידרדרות גדולה עוד יותר במצבו הבריאותי גרמו לרבים לתהות על יכולתו לשלוט. לבסוף ב-31 בדצמבר, 1999, אף על פי שהתפטרותו הייתה צפויה, ילצין הפתיע את צופי הטלוויזיה הרוסית והודיע בתום נאום חגיגי שהוא מתפטר מכהונתו. ראש ממשלתו ולדימיר פוטין ירש אותו והפך לנשיא השני של רוסיה.
| הקודם: --- |
נשיאי הפדרציה הרוסית 10 ביולי 1991 - 31 בדצמבר 1999 |
הבא: ולדימיר פוטין |
|
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקווה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית |
|
בוריס ילצין | ולדימיר פוטין |


