אבי שליים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי שליים (נולד ב-1945), היסטוריון ישראלי-בריטי, איש הקבוצה המכונה "ההיסטוריונים החדשים".
אבי שליים נולד בבגדד בשנת 1945, לאב שהיה יבואן עשיר של חומרי בניין. בשנת 1951 עלה עם משפחתו לישראל, ואת מרבית רכושם נאלצו להשאיר בעיראק. הישגיו בבית הספר בישראל היו נמוכים, ולכן שלחה אותו אמו, בהיותו בן 16, ללמוד באנגליה. הוא סיים שם את בית הספר התיכון בציונים גבוהים, וחזר ארצה כדי לשרת בצה"ל.
לאחר שירותו הצבאי חזר שליים לאנגליה ולמד היסטוריה באוניברסיטת קיימברידג'. הוא תכנן להצטרף למשרד החוץ הישראלי, אך בתום לימודיו העדיף לקבל משרת מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת רדינג. ב-1987 מונה לפרופסור באוניברסיטת אוקספורד.
בשנת 1988 יצא לאור ספרו "קנוניה מעבר לירדן: המלך עבדאללה, התנועה הציונית וחלוקת פלסטין". בספר "קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי", שיצא לאור באנגליה בשנת 2000, שולל שליים את הגישה המקובלת בישראל לפיה ישראל הושיטה יד לשלום למדינות ערב ונענתה בשלילה, ומציג גישה הפוכה. בשנת 2005 תורגם הספר לעברית, והוא ספרו הראשון של שליים שזכה לכך.
בדומה לשאר "ההיסטוריונים החדשים", גם שליים זוכה לביקורת חריפה של היסטוריונים ישראלים אחרים. "לצערנו הרב מוליך אבי שליים את קוראיו שולל בטיעוניו שישראל החמיצה את השלום, בעוד הערבים שוחרי שלום למהדרין", כתבו אודותיו ההיסטוריונים יוסף הלר ויהושע פורת, בעקבות ראיון שהעניק לעיתון "הארץ" [1].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מירון רפופורט, ידנו המושטת למלחמה, "הארץ"

