נאות סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נאות סיני הייתה התנחלות בחבל ימית שבחצי האי סיני, אשר ננטשה עם פינוי חצי האי סיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. ההתנחלות הייתה ממוקמת מספר קילומטרים בודדים צפונית לעיר אל עריש.

נאות סיני הוקמה כהאחזות נח"ל ב-1967 ואוזרחה כמושב על ידי חברי תנועת חרות-בית"ר. בתחילת 1978 הצטרף מנחם בגין באופן סמלי כחבר למושב.

נאות סיני הייתה ההתנחלות הראשונה בסיני שפונתה, כבר ב-1979. ב-20 במאי, 1979 במסגרת המחאה נגד פינוי חבל ימית התבצרו בגן הירק של היישוב (שהשתרע על שטח של כ-2000 דונם) תושבי היישוב ומתנגדים מאורגנים נגד הפינוי. לטענתו, ברוך מרזל (אז חבר בתנועת כ"ך) היה בין מארגני המחאה. במקום התפתח עימות בין המתבצרים לצה"ל, ומספר חיילים נפגעו. בין המשתתפים במחאה נגד פינוי נאות סיני הייתה מזל כהן, צעירה מבת-ים, אשר זכתה לכינוי "מזל היורקת" לאחר שירקה בפניו של שר הבטחון דאז, עזר ויצמן. לאחר משא ומתן והבטחה של בגין כי יעלה את נושא היישובים בדיונים עם סאדאת פינו את גן הירק ב-24 במאי, 1979. תאריך זה מסמל למעשה את תחילת פינוי ההתנחלויות בסיני. בניגוד למדיניות ביישובים אחרים בפתחת רפיח, המבנים בנאות סיני לא נהרסו אלא הועברו בשלמותם למצרים.

במושב היה מעבר גבול "נאות סיני" אשר הועתק לרפיח ב-1982.

חלק ממפוני נאות סיני הקימו את מושב חד נס ברמת הגולן ב-1982. שם המושב הוא ראשי תיבות של ארבעה יישובים שננטשו בסיני: חרובית, דקלה ונאות סיני.