פולק מלך ירושלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוּלק החמישי מאנז'ו (Foulque V d'Anjou, נולד 1089 או 1092, מת ב13 בנובמבר 1143) ידוע גם כפולק הצעיר. היה רוזן אנז'ו משנת 1109 ועד 1129, ומלך ממלכת ירושלים משנת 1131 ועד למותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
[עריכה] רוזן אנז'ו
תאריך הלידה המדוייק של פולק אינו ידוע, אך ההנחה המקובלת כיום היא שהוא נולד בין השנים 1089-1092. הוא היה בנו של הרוזן פולק הרביעי מאנז'ו וברטה דה מונפור, שנטשה את בעלה בשנת 1092 לטובת חיקו של פיליפ הראשון מלך צרפת.
עם מותו של אביו בשנת 1109, ירש פולק הצעיר את הרוזנות, שהייתה ישות פוליטית עצמאית שהתקיימה בעמק הלוואר הצרפתי. עם תחילת שלטונו ברוזנות איחד את כוחותיו עם אלו של לואי השישי מלך צרפת כנגד פלישתו של מלך אנגליה הנרי הראשון לנורמנדי, אולם כעבור שנים מספר עבר לתמוך במלך האנגלי, לאחר שהאחרון אירגן את נישואי בנו ויליאם לבתו של פולק, כדי להפכו מאוייב לאוהב. שנים ספורות לאחר מכן נישאה גם ביתו של המלך, מתילדה, לבנו של פולק ג'ופרואה.
[עריכה] צלבן ומלך ירושלים
בשנת 1120 יצא פולק אל עבר ארץ הקודש כדי לתת ידו במאבק הנוצרי במוסלמים, שם התידד עם מנהיגי מסדר אבירי היכל שלמה ולאחר שובו לצרפת המשיך לתמוך בהם מבחינה כלכלית.
בשנת 1127, בעודו באנז'ו, קיבל פולק איגרת ובה הזמנתו של בלדווין השני מלך ירושלים. בלדווין, אביהן של ארבע בנות ואף לא בן זכר אחד, סימן מבעוד מועד את ביתו הבכורה מליסנדה כיורשתו לאחר מותו, אולם הוא שאף לחזק את מעמדה של בכורתו על ידי השאתה לאציל רב עוצמה. פולק, אשר היה צלבן רב ממון, מנוסה מאוד בניהול קרבות וכן אלמן טרי, התאים ביותר להיות הבעל המיועד.
פולק מצידו, בשומעו את הצעתו של בלדווין, טען כי ברצונו להיות יותר מאשר "בן לוויה" למלכה וביקש לקבל את התואר "מלך ירושלים". בלדווין, בחושבו על הונו העצום של פולק, כמו גם על מעללי קרבותיו הנועזים, הסכים לדרישה זו בלב שלם.
לאחר שסוכמו פרטי העיסקה, פרש פולק מתפקידו כרוזן, העבירו לבנו ג'ופרואה ויצא לירושלים, שם נשא את מליסנדה ב2 ביוני 1129. המלך בלדווין מצידו, חיזק לבסוף את מעמדה של ביתו בממלכה כאשר הכריז עליה כאפוטרופוסית היחידה של בנה, בלדווין השלישי שפולק היה אביו.
פולק ומליסנדה ירשו יחדיו את כסאו של בלדווין עם מותו בשנת 1131. מיד עם עליתו לשלטון לקח לעצמו פולק את עיקר תפקיד המלוכה, כשהוא מנשל באופן מסוים את אישתו מתפקידים אלו. הוא ביכר את אנשי שלומו מאנז'ו על פני האצילים המקומיים וכשהעניק להם משרות בחצרו עורר עליו את זעמם של הצלבנים המקוריים. שאר המדינות הצלבניות שמצפון לממלכת ירושלים חששו פן ינסה פולק להכיל עליהם את שלטונה של ממלכתו כפי שעשה קודמו בתפקיד, אולם פולק היה חלש בהרבה ביחס לבלדווין וכוונה זו נבלמה על ידי המדינות שעשו יד אחת כנגדה, עוד לפני שהחלה לצאת אל הפועל.
אחותה של מליסנדה אליס מאנטיוכיה, אשר הוגלתה מהנסיכות על ידי אביה, שבה לשלוט באנטיוכיה לאחר מותו של בלדווין. בשנת 1132 היא איחדה את כוחותיה עם פון רוזן טריפולי ועם ז'וסלין רוזן אדסה, ומנעה את מסעו של פולק, שהיה באופן רשמי העוצר של נסיכות אנטיוכיה, אל המדינות. צבאותיהם של פולק ופון ניהלו סדרת קרבות קצרה, ובסופה נחתם חוזה שלום בין המדינות ואליס הוגלתה בשנית.
מלבד ההתנגדות הנוצרית לה זכה פולק בקרב המדינות השכנות, הוא נאלץ להתמודד עם מאבקי כוח פנימיים בתוך ממלכתו. האצילים המקומיים, בניהם של מנהיגי מסע הצלב הראשון התמרמרו על המלך החדש שלא הגיע מקרבם ושנישל אותם מעמדותיהם הבכירות בממלכה. מנהיג האצילים הממורמרים היה הוגו דה פויסה, רוזן יפו ואחיינה של המלכה מלסינדה, שהיה נאמן ביותר למלכה וסלד מהחלשת כוחה בידי בעלה.
פולק, אשר זיהה את הפוטנציאל ההרסני הגלום בקרבתו של הוגו לירושלים, החליט לסלקו מהממלכה ובשנת 1134 האשים אותו בניאוף עם המלכה. כתגובה להאשמות השקריות פתח הוגו במרד, נמלט ליפו ואיחד כוחותיו עם הצבא המצרי באשקלון. הוא הצליח להביס את הצבא ששלח המלך כדי לעוצרו אולם הבין כי לא יוכל להמשיך ולהחזיק מעמד מול המלך החזק. לאור בקשתה של מליסנדה, התערב הפטריארך של ירושלים בסכסוך הממלכתי ושכנע את הוגו לקבל עליו את גזר הדין המתחשב שגזר עליו המלך - הגליה מהממלכה למשך שלוש שנים.
אולם, זמן לאחר ההכרזה על שביתת הנשק נעשה נסיון להתנקש בחייו של הוגו, ופולק ותומכיו הואשמו שלא בפניהם במעשה, על אף החוסר בהוכחות שאכן כך היה הדבר. האנדרלמוסיה שהתעוררה בחצר המלכות סיפקה את התירוץ של תומכי המלכה להשתלט על השלטון ולבצע הפיכה כנגד המלך השנוא. בשנת 1136 קיבלה מליסנדה לידיה את כל זכויות השלטון בממלכה ופולק בעלה נושל כמעט מכל סמכויותיו, למעט אלו הביטחוניות. זמן קצר לאחר השבת הכוח לידי המלכה נולד בנם השני של הזוג המלכותי אמלריך.
[עריכה] חיזוק גבולות הממלכה
בעת תקופת שלטונו של פולק עלה בזירת המזרח התיכון אויב חדש - אימאוד א-דין זנגי, שליטה המוסלמי של העיר מוצול, החל צובר כוח על ידי סדרת כיבושים שהלכה והתקרבה אל גבולה הצפוני של ממלכת ירושלים.
ההתנגשות הראשונה בין צבאות הנוצרים לצבאו של זנגי קרתה בשנת 1137 כאשר זנגי הטיל מצור על מבצר קרין הצלבני. פולק וצבאו נחפזו לעזרת הנצורים וספגו מפלה קשה, בסופה נכנע פולק והורשה לשוב לירושלים. זמן קצר לאחר מכן קיבל פולק פניה משליטי דמשק, אשר חששו גם הם מכיבושיו של זנגי. הדמשקאים איחדו כוחות עם הצלבנים מול איומיו של זנגי והצליחו למנוע את כיבוש העיר ואת החדירה המוסלמית אל צפון ממלכת ירושלים. בתמורה לעזרה שהגיש לשליטי דמשק קיבל פולק לידיו את השליטה בעיר בניאס, עיר מבוצרת שהבטיחה את השקט בגזרה הצפונית.
מלבד ההגנה מפני זנגי חיזק םולק את הגבול הצפוני על ידי עידוד בניית מבצרים וחוות מבוצרות בנקודות שולטות לאורך גבולות הממלכה. אחת הדוגמאות למבצר שצלבני ידוע שנבנה במסגרת מגמה זו היא בנייצו של המבצר הצלבני "בלוואר" בכוכב הירדן.
גם גבולה הדרומי של הממלכה חוזק בידי פולק. משרתו ועושה דברו פאגאנוס בנה את מבצר כראק ("קיר מואב") לדרומה של העיר רבת עמון (בתחומי ירדן של ימינו). מבצר כראק היה הראשון בסדרת מבצרים שמוקמו לאורך "דרך עולי הרגל" שקישרה בין סוריה למצרים ומשם למכה, שאת הקמתם יזם פולק ושהיו אמורים להרתיע את המצרים מלקטוע את הרצף הטריטוריאלי של ממלכת ירושלים ואת שליטתה בחופי הים האדום, וכן למנוע קשר נוח בין מצרים לסוריה. בין מבצרים אלו ניתן למנות את מבצר מונרויאל (שובך), טפילה ואילת ("אי האלמוגים"). נוכחות מוסלמית נוספת שהטרידה את מנוחתה של ממלכת ירושלים בתקופתו של פולק הייתה העיר המצרית אשקלון. לצורך מניעת התקפה מצרית מאזור זה נבנו המבצרים איבלין (יבנה), בלאנשגארד (תל צפית) וממבצר בית גוברין, אולם, עם כיבושה של אשקלון בידי הצלבנים בשנת 1153 ירדה חשיבותם של מבצרים אלו.
בשנים 1137 ו-1142 ערך קיסר האימפריה הביזנטית יוחנן השני קומננוס ביקורים בתחומי סוריה, ביקורים שנועדו לגרום להכלת השלטון הביזנטי על המדינות הצלבניות. פולק התעלם מביקורים אלו, ואף דחה את בקשתו של הקיסר לפוגשו בירושלים.
[עריכה] מותו של פולק
בשנת 1143 יצא הזוג המלכותי של ירושלים לחופשת סתיו בעכו. במהלך מסע ציד מעד סוס של פולק והוא נפל מגבו ונחבל קשות בראשו. הוא הובהל לעכו שם מת מפצעיו. הוא נקבר בכנסיית הקבר בירושלים ובנו אמלריך ירש אותו כמלך ירושלים. על אף המשבר שפקד את נישואיהם בתחילת דרכם, הביעה מליסנדה אבל גם בחדרי חדרים וגם בפרהסיה.
לפי ההיסטוריון הנוצרי ויליאם מצור פולק היה "אדמוני כדוד... נאמן ומעודן, נוח לבריות וחביב... לוחם מנוסה בעל סבלנות וחוכמת קרב". חסרונו המרכזי של פולק לדידו של ויליאם היה "חוסר יכולתו לזכור את שמותיהם ופרצופן של הבריות".
בכתביו של ויליאם מצור עולה דמותו של פולק כחייל מוכשר אשר לא עשה כל שביכולתו להגן על המדינות הצלבניות. ההיסטוריון המוסלמי איבן אל קלאניסי (אשר כינה את המלך "אל קונד אנג'ור", שיבוש ערבי של תוארו הראשון רוזן אנז'ו - Comte d'Anjou) אמר עליו כי "הוא לא נשמע בעת שאמר דברו כמו גם כשניהל את ענייני ממלכתו".
לאחר מותו של פולק המשיך זנגי את מסע כיבושיו באזור צפון הלבנט, והחריב בשנת 1144 את רוזנות אדסה, דבר שהביא מספר שנים מאוחר יותר לתחילתו של מסע הצלב השני כנגד המוסלמים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: בלדווין השני |
מלך ממלכת ירושלים יחד עם מליסנדה 1131-1143 |
הבא: מליסנדה ובלדווין השלישי |

