המחתרת הדנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תנועת המחתרת הדנית הייתה ארגון מרי מחתרתי שהתנגד לכיבוש הגרמני בדנמרק במהלך מלחמת העולם השנייה. בעקבות התנאים הנוחים בצורה בלתי רגילה שזכתה דנמרק מרשויות הכיבוש הנאצי, התנועה הייתה איטית יותר בתגובות הטקטיות ובפעולותיה יחסית לתנועות במדינות אחרות ברחבי אירופה. למרות זאת, בשנת 1943, הרבה דנים היו מעורבים בפעילות מחתרתית כמו מפרסומים שונים לא-חוקיים ועד ריגול ופעולות אלימות.

תוכן עניינים

[עריכה] התנגדות לא-אלימה: 1940 - 1943

אחרי הפלישה לדנמרק ב-9 באפריל 1940 (מבצע ווסרובורג) הרשויות הגרמניות אישרו לממשלה הדנית להישאר בשלטון. היה להם מספר סיבות לכך, אבל התוצאה הסופית הייתה שהגרמנים שאפו להשתמש בדנמרק כדוגמה "לארץ חסות". כיוון שהממשלה הדנית שנבחרה באופן דמוקרטי נשארה בשלטון, המוטיבציה של אזרחי דנמרק להילחם בכיבוש הייתה קטנה באופן ניכר יחסית למדינות שונות כמו נורבגיה, צרפת ופולין. יהודים נשארו תחת חסותה והגנתה של הממשלה הדנית, הפוליטקאים הדנים, שגם נבחרו באופן דמוקרטי, נשארו בשלטון, ואפילו המשטרה הדנית נשארה בידי הממשל. חיי היום יום בדנמרק נשארו כמעט כמו לפני הכיבוש, למרות שהגרמנים הכניסו מספר שינויים: צנזורה רשמית, איסור על מסחר עם מדינות בעלות הברית, והצבתם של חיילים גרמנים במדינה. הממשלה הדנית דחתה באופן רשמי התנגדות אלימה עקב חששה מתגובה קשה של הרשויות הגרמניות.

אף על פי כן, במשך התקדמות המלחמה, מספר רב של דנים החלו להקים קבוצות התנגדות לכיבוש הנאצי. כאשר הנאצים הכריחו את הממשלה הדנית, שבראשה עמד אריק סקבניוס, לחתום על הסכם אנטי-קומינטרן, הייתה הפגנה המונית בקופנהגן.

מספרם של הדנים הנאצים מעולם לא היה גדול, ולמעשה היה יותר קטן אחרי הפלישה הנאצית לדנמרק מאשר לפניה. חוסר הפופולריות של הנאצים בדנמרק מוכח בעובדה שקצין האס אס הבכיר ורנר בסט לא הציב אף פעם את פריץ קלאוסן, ראש המפלגה הדנית הנאצית בשלטון, והפטרלנד (Fatherland), העיתון הדני הנאצי, פשט את הרגל. העיתון יכל להתקיים רק באמצעות מימון נאצי.

תחילה, מרבית פעילויות המחתרת היו שוחרות שלום, כמו למשל, פירסום עיתונים מחתרתיים. אחרי פלישת ברית המועצות ב-1941, קומוניסטים החלו לקחת חלק פעיל באלימות מול הנאצים. מספר קבוצות מחתרתיות יצרו קשרים עם הרשויות הבריטיות והחלו לקבל הצנחות של ציוד שונה. המחסור בהצנחות ציוד עד אוגוסט 1944 גרמו למחאה של האספסוף הדני, אבל הן היו בעקבות התעלמות מכוונותיה של ההתנגדות הדנית. ווינסטון צ'רצ'יל קרא פעם לדנמרק, "קנרית המחמד של היטלר", ולגבי דנמרק היה זעם רב של תושבי אירופה, בגלל שבמהלך מרבית המלחמה, הדנים אכלו כראוי והיה להם מספיק ציוד יחסית לשאר אירופה.

[עריכה] התנגדות אלימה: 1943 - עד סוף המלחמה

במהלך הימשכות המלחמה התגברו מעשי האלימות וההתנגדות הדנית מול הכובש הנאצי. ב-1943, קצב התגברות מעשי האלימות גדל משמעותית, עד לשלב שהרשויות הגרמניות היו בלתי מסופקות מהשלטון הדני ושליטתו במצב. עד סוף אוגוסט, הגרמנים השיגו בכוח שליטה מלאה בדנמרק, שאיפשרה להם להתמודד עם האוכלוסייה כמו שחפצו. השיטור היה קל יותר לנאצים, וכך יותר ויותר תושבים הצטרפו להתנגדות כיוון שכבר ראו שאין שלטון שיידאג להם.

[עריכה] פעולות

ב-1943, המחתרת רשמה לעצמה הצלחה אדירה כאשר הצליחה להעביר ולהציל 6,500 מתוך האוכלוסייה הכוללת של 7,000 יהודי דנמרק, לאחר שהעבירה אותם לשבדיה הנייטרלית, וכך הצילה אותם ממשלוח למחנות ריכוז. מאוחר יותר, ישראל העניקה לחברי התנועה שאירגנו את ההצלה את התואר חסיד אומות עולם. לבקשתם האישית, המצילים מזוהים כיום רשמית כקבוצה כללית. (ראה: הצלת יהודי דנמרק).

הצלחה נוספת שהמחתרת רשמה היה הריסת רשת מסילות הרכבת במדינה בימים שלאחר פלישת בעלות הברית, וכך דחו את העברת החיילים הגרמנים מדנמרק לצרפת. הפילדמרשל הבריטי ברנרד לאו מונטגומרי קרא למחתרת הדנית "שנייה לכלום".

בסופה של המלחמה התנועה המחתרתית המאורגנת בדנמרק רשמה לזכותה הצלחות רבות, למרות שקצת למעלה מ-850 מחבריה נהרגו במהלך בשל חברותם, או תוך כדי פעולות, או בכלא או במחנות ריכוז.

המוזיאון הלאומי הדני מכיל בתוכו את מוזיאון ההתנגדות הדנית בקופנהגן.

[עריכה] חברים פעילים בארגון

  • כריסטר ליסט האנסן
  • מוגנס פוג
  • פלמינג מוס
  • מוניקה ווישפלד
  • אובה קאמפמן
  • פאול ברנדט רהברג
  • פאול ברון
  • מריוס פיל
  • נילס פיל
  • יורגן קילר
שפות אחרות