אריניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במיתולוגיה היוונית האֵרינְיות (או אוּמֵנידיות ובפי הרומאים: פוּרִיות) היו אלות הנקם, האנשה נשית של נקם. בהשבעה באיליאדה המעלה באוב "את אלו אשר תחת הארץ מענישים את כל הנשבע לשווא" האיריניות הן התגלמות פעולת הקללה-העצמית הכלולה בהשבעה (על פי Burkert [1] ).
האיריניות נולדו מתוך דמו של אורנוס כאשר סורס על ידי כרונוס. לפי גירסה אחרת, מקורן קדום יותר, מניקס - אלת הלילה הקדומה. מספרן אינו מוברר, אם כי על פי ורגיליוס הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית", הופיעה במחזהו של ורגיליוס - האיניאדה), "מגארה" ("הנוטרת") ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח").
ראשי האריניות תוארו כעטורי נחשים (בדומה לגורגונה), עיניהן נוטפות דם, והופעתן מחרידה ומזוויעה. לעיתים תוארו כבעלות כנפי עטלף או ציפור או גוף כלב.
תוכן עניינים |
[עריכה] האריניות במיתולוגיה
האריניות צידדו לרוב באמיתות הסדר המקובל. לדוגמה, הרקליטוס טען כי לו החליט הליוס להטות את השמש ממסלולה בשמיים, הן היו מונעות זאת ממנו. הן נתפשו כתובעות של בני התמותה אשר הפרו את החוקים ה"טבעיים". תשומת ליבם של האריניות הופנתה בעיקר לאותם בני תמותה ששברו קשרי משפחה על ידי רצח אב, רצח אח ומעשי רצח אחרים בתוך המשפחה. מקובל היה להאמין כי אין לבני אנוש זכות להעניש פשעים אלו וכי יש להותיר את הענישה בידי האריניות.
האריניות קושרו עם נמסיס כאוכפות איזון צודק בענייני אנוש. האלה ניקה מילאה תפקיד דומה - מביאת ניצחון צודק.
בעיתות בהן לא עסקו ברדיפת קורבנותיהם על פני האדמה, האריניות שכנו בטרטרוס שבשאול, שם עינו את נשמות הארורים.
האריניות מוכרות בעיקר בשל סיפור רדיפתן את אורסטס בשל רצח אמו קליטמנסטרה, כפי שמסופר באורסטיאה מאת אייסכילוס. אורסטס התפלל לאפולו כיוון שאפולו הוא שהורה לו לרצוח את רוצח אביו, אגממנון, וכפי שהסתבר - הייתה זו אמו שרצחה את אביו. בהתערבות אתנה הפכו האריניות ל"אומנידיות" ("מיטיבות"), כפי שכונו בהיבטים המועילים שלהן.
חוקרים סבורים כי השם "אומנידיות" לא נועד מלכתחילה לציין את ההיבטים המועילים שלהן, אלא היה אופמיזם (לשון נקייה) כדי להימנע מחרון אפן עקב קריאה בשמן האמיתי. הטאבו על השמעת שמן של נפשות על טבעיות כלל גם את פרספונה. לטאבו זה יש מקבילים בתרבויות רבות, ביהדות למשל קיים טאבו על הזכרת שמו המפורש של אלוהים. האריניות הוכרו גם בשמות "סֶמְנַאִי" ("המכובדות"), "פּוׁטְנִיאַאֶה" ("האיומות"), "מנִיאַאֶה" ("השגעונות"), "פְּרַקְסִידִיקַאֶה" ("הנקמניות").
מיתוס נוסף מספר כי האריניות היכו באלם את קסנתוס, סוסו הקסום של אכילס, על שגער באכילס.
הפוריות (בשמן הרומאי), או "דִירַאֵה" ("האיומות") גרמו לקורבנותיהן לצאת מדעתם, ובשל כך נגזרה משמן המילה הלטינית furor - שיגעון.
[עריכה] השפעות תרבותיות
- בקומדיה האלוהית דנטה רואה את האריניות בכניסה לארבעת מעגלי הגיהנום הנמוכים.
- באידומניאו, אופרה מאת מוצרט, נרדפת גם אלקטרה בידי האריניות.
- "הזבובים" - מחזה מאת ז'אן פול סארטר (1943), גירסה מודרנית בעקבות האורסטיאה, בגישה אקזיסטנציאליסטית, בפרספקטיבה אנטי דתית. האריניות במחזה זה מגולמות כזבובים.
- סיפרו של סופר ההמדע הבדיוני דייוויד ובר, "Path of the Fury" ("נתיב הפוריה"), מספר על טיסיפונה העוזרת לחייל לנקום.
- הכרך התשיעי של סדרת הקומיקס "סאנדמן" של ניל גיימן נקרא "הלבביות", מתאר אישה המחפשת את האריניות כדי לנקום את רצח בנה.
- במבוכים ודרקונים אריניות הן שטן ממין נקבה, עשויות להיות מלאכים שנפלו.
- סלמאן רושדי מתייחס לפוריות בסיפרו "Fury" ("פוריה") (2001).
[עריכה] בתרבות הפופולרית
- בסדרה זינה הנסיכה הלוחמת מוצגות דמויות של אריניות.
- בסדרה מכושפות היה פרק העוסק באריניות וכן איזכורים להן במספר פרקים אחרים.
- הפוריות מוזכרות בפרק של CSI בהקשר של כתובת קעקע של חשוד.
- "The Furies" ("הפוריות") - להקת רוק לונדונית [1].
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Burkert, Walter, 1977 (tr. 1985). Greek Religion (Harvard University Press)

