לד זפלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לד זפלין
חברי הלהקה בתמונה משנת 1969
מקור בריטניה
שנות פעילות 19681980
ז'אנר הארד רוק
הבי מטאל
בלוז רוק
פולק רוק
בלוז
חברת תקליטים אטלנטיק רקורדס
סוואן סונג רקורדס
חברי ההרכב רוברט פלאנט
ג'ימי פייג'
ג'ון בונהם
ג'ון פול ג'ונס
חברים לשעבר {{{חברים לשעבר}}}
{{{אתר}}}

לד זפלין (Led Zeppelin) להקת רוק בריטית שנודעה בגישתה החדשנית והמשפיעה למוזיקת בלוז ורוק כבד. אחת הלהקות הפופולריות והמשפיעות ביותר של שנות השבעים של המאה העשרים. הלהקה הגדירה וייסדה את תת הזרם "הבי מטאל" במוזיקת הרוק.

תוכן עניינים

[עריכה] תחילת הדרך

בשנת 1968 הקים הגיטריסט ג'ימי פייג' להקה בשם "The New Yardbirds" (ציפורי החצר החדשות), שכן להקת ציפורי החצר בה ניגן התפרקה, ועדיין נותרו לה הופעות מוזמנות בסקנדינביה.

רוברט פלאנט גוייס לתפקיד הזמר והביא עמו את ג'ון בונהם, המתופף. ג'ון פול ג'ונס, נגן הבס, הצטרף לאחר שאשתו אמרה לו ששמעה שג'ימי פייג' מקים להקה חדשה (חברי הלהקה הכירו אחד את השני קודם לכן שכן כולם היו נגנים ידועים למדי בהקלטות). לאחר מספר הופעות שינתה הלהקה את שמה ל"לד זפלין" (נשמע כמו "צפלין (ספינת אוויר) מעופרת" באנגלית) , לאחר שקית' מון, וחברי הלהקה הקליטו יחד קטעים (Sessions) ובתור בדיחה הציעו חברי הלהקה לקית' להקים איתם להקה, קית' מצידו, אמר בצחוק "אין טעם, אנחנו ניפול כמו זפלין מעופרת".

האיות המשובש Led נבחר מחשש כי הקהל (ובמיוחד, לדברי חברי הלהקה, הקהל האמריקני) לא יבין את משמעות השם כצפלין עשוי מהמתכת עופרת, אלא כ"צפלין מוביל" (משמעות אחרת של המילה Lead באנגלית).

מעט לאחר סיבוב ההופעות הראשון הקליטו חברי הלהקה את אלבום הבכורה - בשתיים עשרה שעות בלבד - שנקרא פשוט "לד זפלין" ויצא ב-12 בינואר 1969. אלבום זה שילב השפעות בלוז ורוק עם הגברת צליל מעוותת ("Distortion"), מה שיצר יחד צליל יחודי שהגדיר למעשה את מוזיקת ההבי מטאל. אלבום זה הצליח מאד, בעיקר בארצות הברית, והזניק את מוניטין הלהקה, עד שבארצות הברית מכירות תקליטיהם היו שניות רק לביטלס. תקליטם השני, שנקרא "לד זפלין II", חזר על אותו הסגנון המוזיקלי, והשיר "Whole Lotta Love" עם "ריף" הגיטרה המפורסם שלו, בליווי הקצב של בונהאם וג'ונס בבאס, ביטא את סגנון הלהקה באותם ימים.

ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט היו מעריצים אדוקים של מוזיקת הבלוז. שניים מלהיטיה המוקדמים של לד זפלין, "You Shook Me" ו "Whole Lotta Love" נכתבו למעשה על ידי ווילי דיקסון (ללא מתן קרדיט, עד אשר יושב העניין חמש עשרה שנים לאחר מכן בתביעה משפטית ובתשלומי תמלוגים). הלהקה גם העריכה רוק אנד רול אמריקאי וביצעה שירים של אלביס פרסלי ואדי קוקריין. הופעותיה של לד זפלין היו מופע ארוך מדהים וססגוני של גרסאות ארוכות ומלאות אילתורים לשיריהם, בנוסח ג'יימס בראון, סטאקס ומוזיקת נשמה ופאנק (Funk) בסגנון מוטאון (סגנונות אהובים על בונהאם וג'ונס).

להקלטת אלבומם השלישי, "לד זפלין III", נסעו חברי הלהקה להינפש בבית כפרי, מרוחק ונטול חשמל בוויילס, שנקרא "Bron-Yr-Aur" (כשמו של אחד משירי האלבום, שאוית בשגיאה "Bron-Y-Aur Stomp" על עטיפתו).
תקופה זו הפיקה אלבום אקוסטי ושקט יותר שהושפע רבות ממוזיקה קלטית עממית וגילה פן אחר של כשרונו של פייג'. בנובמבר 1970 שחררה חברת "אטלנטיק רקורדס" את השיר "Immigrant Song" שלא בהסכמת חברי הלהקה, התקליטון כלל את ה B side היחיד שלהם, "Hey Hey What Can I Do".
תשעה שירים נוספים שוחררו בתקליטי שדרים (סינגלים) כנגד רצון הלהקה, שכן היא סברה שאת אלבומיה צריך להגיש לקהל בשלמותם. חברי הלהקה גם התנגדו להופעות בטלוויזיה (הם העדיפו פגישה חיה עם המעריצים).

[עריכה] הלהקה בשיאה

ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט על הבמה, 1975
הגדל
ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט על הבמה, 1975

הסגנונות וההשפעות השונות של לד זפלין התמזגו באלבומם הרביעי המכונה "זוסו" או "ארבעת הסמלים" (לאלבום לא ניתן שם כלשהו, ואף שם הלהקה לא הופיע על העטיפה המקורית). התקליט כלל שירי רוק כבד כ "Black Dog" , נושאים טולקינאיים פנטסטיים בשיר "The Battle of Evermore" ומיזוג של שני אלה בלהיט הארוך "Stairway to Heaven" ("מדרגות לגן עדן") שזכה להצלחה עצומה ברדיו והפך לאחת מקלאסיקות הרוק של כל הזמנים (ראו גם [1]) . האלבום מסתיים באחד משירי הבלוז הנודעים של לד זפלין, "When the Levee Breaks", גרסת כיסוי לשיר של ממפיס מיני.
באופן מפתיע, השיר "Stairway to Heaven" מעולם לא יצא בתקליט שדרים למרות הצלחתו הגדולה ברדיו.

אלבום הסטודיו הבא, Houses of the Holy, מ-1973, כלל נסיונות נוספים בשירים ארוכים במיוחד, שימוש רב בסינתיסייזרים וכלי מיתר בניצוחו של ג'ונס. לד זפלין הרחיבה את גבולות הרוק עם שירים כ "The Song Remains the Same", "No Quarter" ו "D'yer Mak'er" (מבוטא "גֶ'ר-מֵייקֵר", שיבוש של "ג'מייקה", שם מתאים לשיר רגאיי). סיבוב ההופעות שבא בעקבות האלבום שבר שיאים בארצות הברית : באיצטדיון טמפה, פלורידה, ניגנה הלהקה בפני 56,800 מעריצים (יותר מהביטלס בהופעתם באיצטדיון שיאה ב 1965). שלוש הופעות שנמכרו במלואן במדיסון סקוור גרדן בניו יורק צולמו לסרט קולנוע, אך הפקתו התאחרה וכיום ניתן לצפות בו ב DVD של לד זפלין מ 2003.

בשנת 1974 ייסדו חברי לד זפלין חברת תקליטים משל עצמם שנקראה Swan Song, על שם שיר אחד מחמשת השירים שהלהקה הקליטה אך לא פרסמה מעולם (שיר זה עובד לשיר "Midnight Moonlight" על ידי פייג' ללהקתו המאוחרת יותר "The Firm", באלבומם הראשון). פרט להפקת אלבומיהם הבאים הפיקה החברה את תקליטיהם של הלהקות והאמנים Bad Company, Pretty Things, Maggie Bell, Detective, Dave Edmunds, Midnight Flyer, Sad Café ו Wildlife.

בשנת 1975 ראה אור האלבום הכפול Physical Graffiti בחברת Swan Song. האלבום כלל קטעים שהוקלטו לשלושת האלבומים הקודמים ותוספת של שירים חדשים. שוב הציגה הלהקה מגוון של סגנונות עם שירים מלודיים כ "Ten Years Gone", "Black Country Woman" האקוסטי ו-"Kashmir" הרועם בעל הגוון המזרחי.

זמן קצר לאחר Physical Graffiti, כל ששת אלבומי לד זפלין באותה עת שהו ברשימת 200 האלבומים הנמכרים ביותר, הישג שלא נודע כמותו עד אותו זמן. הלהקה יצאה שוב לסיבוב הופעות שובר שיאים בארצות הברית, וקינחה את השנה המוצלחת בחמש הופעות שנמכרו במלואן ב Earl's court, לונדון. גם הופעות אלו צולמו ויצאו ב-DVD, עשרים ושמונה שנים לאחר מכן.

בתקופה זו, שהייתה השיא בקריירה של לד זפלין, הם הוחשבו ללא עוררין ל"להקת הרוק הגדולה ביותר בעולם".

במידה שמוניטין הלהקה על הבמה ובאולפן היה מרשים, כך גם נודעה לשמצה התנהגותם הפרועה והמוחצנת של חבריה מחוצה להם. לד זפלין טסו במטוס פרטי, שכרו מלונות שלמים לעצמם ונודעו כהורסי חדרי מלונות וחובבי הילולות מין, סמים ואלכוהול.

[עריכה] סוף הדרך

במהלך 1976 נטלה הלהקה לעצמה פסק זמן מהופעות, והחלה בצילומי הקטעים ה"פנטסטיים" לסרט עתידי מהופעותיה. רוברט פלאנט ואשתו, ששהו בחופשה ביוון באותה עת, נקלעו לתאונת דרכים שבה שבר פלאנט את קרסולו. מכיוון שפלאנט לא יכל כעת להופיע, הקליטה הלהקה אלבום נוסף באולפן, Presence, שהגיע למכירות של תקליט פלטינה - אך סימל שינוי בצליל של לד זפלין שהדגיש כעת נגינת גיטרה פשוטה כמו ב-"Nobody's Fault But Mine" לעומת העיבודים המורכבים והעשירים באלבומים הקודמים.

השיר המוצלח באלבום לדעת רבים הוא "Achilles Last Stand", עם באס קצבי, תופים רועמים וסולו גיטרה מופלא. האלבום בכללותו קיבל תגובות מעורבות ממעריצים ומבקרים. חלקם התלהבו מהפשטות שבצליל וחלקם פטרו את הנגינה באלבום כמרושלת ועצלנית. חלק מהמבקרים טענו שבכשרון חלה דעיכה.

עם סוף שנת 1976 יצא למסכים סרט ההופעה The Song Remains the Same ופס הקול שלו. למרות שמדובר בתיעוד הופעות מ-1973, יהא זה החומר הקולנועי היחיד שיעמוד לרשות המעריצים ב 20 השנה הבאות. מפס הקול הושמטו כמה שירים שהופיעו בסרט והוספו שירים אחרים, שלא היו בו. כמו כן יש בו קטעים מההופעות במדיסון סקוור גרדן. פס הקול לא נחשב לאלבום הופעה חיה טוב במיוחד, אך עד ליציאת אלבום קטעי הקלטות ה-BBC ב-1997 היה זה אלבום ההופעה החיה היחיד של לד זפלין.

בשנת 1977 יצאה הלהקה בכוחות מחודשים למסע הופעות אמריקאי, תוך שהיא מוכרת במלואן הופעות בערים כשיקאגו, לוס אנג'לס וניו יורק (ההופעות בסיאטל ובקליבלנד הוקלטו לאלבומי "בוטלג" נדירים בהקלטה פיראטית). לאחר הופעה בפסטיבל באוקלנד נודע לרוברט פלאנט שבנו, קאראק, נפטר מזיהום בבטנו. המשך מסע ההופעות בוטל ומבקרים מסוימים ליחששו אודות "קללה" שהוטלה על הלהקה בעקבות עיסוקו של פלאנט בתורת הנסתר וב"מאגיה שחורה".

הלהקה המשיכה להקליט ולהופיע מעט ב 1978, אך מצב הרוח העגום התגבר עם מותו של ידידם, מתופף להקת ה"מי", קית' מון.

בקיץ 1978 התאספה הלהקה שוב בסטודיו הקלטות שבדי להקלטת האלבום In Through the Out Door שהדגיש את כשרונו של המתופף בונהאם בשיר האפי "Carouselambra". האלבום כלל גם שירי רוק כמו "In The Evening" והבלדה לבנו של פלאנט, "All My Love".

לאחר עשור של הופעות והקלטות, הלהקה נחשבה ל"דינוזאור" בחוגים רבים, כשטעם הקהל הרחב נע לעבר הדיסקו והפאנק. למרות זאת היא משכה עדיין מעריצים רבים, והאלבום הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי והאמריקאי.

לאחר שתי הופעות חימום בקופנהגן, הופיעה לד זפלין באוגוסט 1979 בפני 400,000 איש בפסטיבל נבוורת' באנגליה. עם יציאת In Through the Out Door בנובמבר הייתה הלהקה מוכנה למסע הופעות קצר באירופה והמשך הופעות באמריקה.

מסע ההופעות האמריקאי מעולם לא התחיל, שכן ב25 בספטמבר, 1980, מת המתופף ג'ון בונהאם מחוסר חמצן חמור שנגרם עקב הרעלת אלכוהול. נטען שבונהאם שתה למעלה משלושה תריסרים של כוסיות וודקה בזו אחר זו במשך כמה שעות, רמת האלכוהול בדמו הוערכה ב 0.50 (5 חלקים אלכוהול לאלף חלקים דם, רמה גבוהה באופן קיצוני, ברוב מדינות ארצות הברית רמה של 0.08 נחשבת כשכרות מבחינת החוק).

לאחר מותו של בונהאם החליטו חברי הלהקה כי פעילותה של לד זפלין לא תוכל להימשך בלעדיו. במשך שנים רבות לאחר מכן נפוצו שמועות על תוכניות לאיחוד ופרויקטים משותפים.

[עריכה] Coda

רוק

זרמים ברוק:

גלאם רוק
רוק שיער
רוק מתקדם
גראנג'

רוק קל
רוק אלטרנטיבי
רוק פסיכדלי
פאנק רוק

סצנות אזוריות:

בריטפופ
הגל החדש
של הרוק הכבד הבריטי

רוק ישראלי

אמנים בולטים:

U2
אירוסמית'
ג'ימי הנדריקס
גאנז נ' רוזס
דיפ פרפל
הביטלס
הדלתות
המי

הרולינג סטונס
לד זפלין
נירוונה
סקורפיונז
סקס פיסטולס
פינק פלויד
קווין
רד הוט צ'ילי פפרז

תרבות הרוק:

ילדי הפרחים

ראו גם:

בלוז
רוק אנד רול
הבי מטאל


גל חדש
להקות רוק
ערכי רוק נוספים

שנתיים לאחר מותו של בונהאם הוציאה הלהקה את Coda (קודה, מונח מוזיקלי שפירושו חזרה על מוטיב), אוסף של הקלטות קודמות שלא פורסמו. בשנים שלאחר מכן השאיר זרם יציב של אוספים בקופסה ואוספי "הלהיטים הגדולים" את לד זפלין בטבלאות מצעדי הפזמונים וההשמעות ברדיו.

[עריכה] איחודים והצלחות המשך

ב-13 ביולי, 1985, רגע היסטורי בתולדות הרוק, התאחדו חברי לד זפלין להופעה בפסטיבל הצדקה Live Aid, עם המתופפים טוני תומפסון ופיל קולינס כמחליפי בונהאם. שנה לאחר מכן התכנסו פייג', פלאנט, ג'ונס והמתופף תומפסון בבאת', אנגליה לחזרות במחשבה על איחוד מחודש. תאונה קשה שאירעה לתומפסון קטעה חזרות אלו, אולם לד זפלין התאחדה שוב פעם אחת ואחרונה, עם ג'ייסון בונהאם (בנו של ג'ון) בקונצרט 40 השנה לחברת אטלנטיק רקורדס בשנת 1988.
חברי הלהקה גם ניגנו יחד בהופעה פרטית לכרמן פלאנט (בתו של רוברט) ביום הולדתה ה 21 ובחתונתו של ג'ייסון בונהאם.

פייג' ופלאנט, ללא ג'ונס, הופיעו יחד ב 1994 בהופעת "אנפלאגד" אקוסטית ב MTV (שכונתה במשחק מילים Unledded, "נטול עופרת" עם השגיאה המכוונת בשם). הופעה שהובילה למסע הופעות עולמי עם תזמורת מזרח תיכונית ושני אלבומים משותפים.

אלבומם הראשון לאחר 15 שנה של לד זפלין, BBC Sessions, יצא ב 1997. אלבום כפול זה הכיל כמעט את כל הקלטות הלהקה עבור ה BBC, אך לא נכלל בו הקטע "Sugar Mama" מ 1969. באותה עת חברת אטלנטיק שיחררה תקליט שדרים של "Whole Lotta Love", ה"סינגל" היחיד של לד זפלין על גבי תקליטור.

העיתונות הבריטית דיווחה בשנת 2002 כי פלאנט וג'ונס השלימו לאחר מריבה שנמשכה 20 שנה, ושמועות על איחוד נפוצו ב 2003. נטען שתפקיד המתופף הוצע לדייב גרוהל, מתופף "נירוונה" בעבר וסולן ה"Foo Fighters", שמועה שהוכחשה מאוחר יותר על ידי פייג'.

2003 הייתה שוב שנת הצלחה ללד זפלין, עם יציאתם לאור של אלבומי הופעה ו-DVD מימי התהילה הגדולים שלה. עד לסוף השנה נמכר ה-DVD בלמעלה מ 520,000 עותקים.

[עריכה] לד זפלין נגד מבקרי הרוק

הצלחתה של לד זפלין בתור אחת להקות הרוק המשפיעות ביותר בהיסטוריה כללה בין השאר מאבק בכוח רב עוצמה בתעשיית המוזיקה, מבקרי הרוק.

בשלהי שנות השישים, עם עליית הלהקה, החל להווצר מרחק מה בין טעמם של מבקרי המוזיקה, שהעדיפו להשאר מחוברים לשורשי הפולק והרוק המסורתי, לבין המעריצים שהיו צמאים למשהו חדש ורב עוצמה יותר. בין שני הקטבים הללו נלכדה לד זפלין.

בשנת 1969 יצאה לד זפלין עם אלבום הבכורה אשר הניב הצלחה אדירה, במיוחד בחלוציות המוזיקלית שבו שסחפה את המעריצים, אולם מבקרי הרוק לא גילו אהדה רבה לחדשנותה המוזיקלית של הלהקה.

במהרה סומנה לד זפלין כ"מטרה" בקרב מבקרי המוזיקה. ג'ון מנדלסון, מבקר מגזין "הרולינג סטון", שהיה ידוע בעוקצניותו, כתב על האלבום : "גימי פייג' הינו גיטריסט בלוז מוכשר ונהדר, אך לרוע המזל הוא מפיק מוגבל והאלבום חסר כל הדמיון סובל מהעובדה שהוא זה שכתב את השירים וגם הפיק אותם.".אלבומה השני של הלהקה, "Led Zeppelin II", שיצא באותה שנה, הניב את אותן תגובות עוקצניות של מנדלסון בטענה כי "מדובר באלבום בעל משקל כבד, באמת! הוא נשמע כמו שיר אחד ארוך שנמתח על גבי שני צדדים של תקליט...". תגובת המעריצים הייתה נזעמת והעידה על ההבדל בין טעמם וטעם מבקרי המוזיקה.

שלושת האלבומים שבאו לאחר מכן, סבלו מאותן ביקורות. את האלבום Led Zeppelin III קטל באכזריות מבקר הרוק לסטר בנגס. הוא פסל את השפעתה של לד זפלין ותייג אותה כלהקה בת חלוף, ביקר בחריפות את הלהיט "מאז שאהבתיך", ופסל את היצירתיות של הלהקה בטענה כי היא פועלת לפי דחפים וללא כל רגש. הביקורות על האלבומים- Led Zeppelin IV ו- Houses of the Holy היו יחסית מתונות יותר, ככל הנראה בגלל הפופולריות העצומה של לד זפלין דאז. הביקורות האכזריות וההשפלה שסבלו חברי הלהקה בתחילת דרכם הביאו אותם לשתיקה תקשורתית והמנעות ממתן ראיונות. אפשר לצפות רק בראיונות מעטים של חברי הלהקה, וגם אלו הם רק מתחילת דרכם.

אולי היה זה גם סוג של פעלול תקשורתי מצד לד זפלין, פרט לעלבון ולכעס שהשאירו הביקורות, אבל המנעותם מראיונות וחשיפה גרמה לקהל המעריצים להיות צמא להם אף יותר. מלבד ההאזנה לאלבומים, המקומות היחידים בהם יכלו המעריצים לתקשר עם הלהקה, היו ההופעות. אלו נודעו כחוויה וירטואוזית, שפרסמה את לד זפלין בתור הלהקה הטובה ביותר על הבמות.

[עריכה] סימפולים וגרסאות כיסוי

משנות השמונים ואילך, פרסומם האדיר של כמה מה "ריפים" (קטעי הנגינה בגיטרה) של לד זפלין הפך אותם למטרה מועדפת לסימפול. הביסטי בויז סימפלו את המקצב של בונהאם ב "When the Levee Breaks" ושאלו גם חלקים מ "The Ocean" עבור שירם "She's Crafty".

עבור הסרט "גודזילה" (1998) שיתף ג'ימי פייג' עבודה עם פי דידי, ליצירת השיר "Come with me" על בסיס השיר "Kashmir", עם קטע שירה קצר של פייג'.

לשירי לד זפלין יש, מטבע הדברים, גרסאות כיסוי רבות. גרסת הכיסוי של אלכסיס קורנר לשיר "Whole Lotta Love" שימשה שנים רבות כאות הפתיחה לתוכנית המצעדים "Top of the Pops" של ה BBC.

בישראל מופיעה לעיתים להקת "פיזיקל גרפיטי", אשר מבצעת את שירי לד זפלין בגרסאות נאמנות למקור, ואף מחקה את הופעתם החיצונית של חברי הלהקה.

להקת מאנה המקסיקנית הושפעה רבות מהמוסיקה של לד זפלין וכאות מחווה הם חידשו את השיר "fool in the moon" ובתרגום לספרדית "tonto en la lluvia" שיר שזכה להצלחה במקסיקו.

[עריכה] חברי הלהקה

חברי הלהקה לא התחלפו לאורך כל פעילותה, והיו:

פיטר גרנט, המנהל רב ההשפעה של הלהקה כונה לעתים רבות "החבר החמישי".

[עריכה] דיסקוגרפיה

לפני הקלטת האלבום הראשון , "לד זפלין" השתתפו חברי הלהקה בהקלטות לאלבומו של P.J Proby שנקרא "Three Wekk Hero", השיר היחיד בו השתתפו כולם היה "Jim's Blues".

[עריכה] אלבומים

[עריכה] מארזי תקליטורים

  • (Boxed Set (1990
  • (Remasters (1992
  • (Boxed Set 2 (1993
  • (The Complete Studio Recordings (1993
  • (Profiled (1990 (דיסק ראיונות שצורף מאוחר יותר ל-"Remasters")

[עריכה] אוספים

  • (Early Days: The Best of Led Zeppelin Volume One (1999
  • (Latter Days: The Best of Led Zeppelin Volume Two (2000
  • (Early Days & Latter Days: The Best of Led Zeppelin Volumes One and Two (2002

[עריכה] הופעות

[עריכה] סרטים, DVD

  • (The Song Remains the Same (1976
  • (Led Zeppelin DVD (2003

[עריכה] קישורים חיצוניים


ערך מומלץ