ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל היא התאגדות מקצועית בישראל, שפועלת בארץ החל מהקמתה ב-1920. שמה של ההסתדרות שונה פעמים אחדות במהלך קיומה. בשנת 1994, בעקבות שינויים מבניים שעברה, ניתן לה שמה הנוכחי "הסתדרות העובדים הכללית החדשה", וקודם לכן היה שמה "ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל". הסתדרות זו מכונה לרוב ההסתדרות הכללית או ההסתדרות בלבד, ומאז שניתן לה שמה הנוכחי היא ידועה גם בשם "ההסתדרות החדשה".
ערך זה עוסק ב-73 שנותיה הראשונות של ההסתדרות. פעילותה מאז ששונה שמה ל"הסתדרות העובדים הכללית החדשה" מתוארת בערך נפרד.
ההסתדרות הכללית היוותה במשך שנות קיומה את האיגוד המקצועי הגדול והמשמעותי ביותר במדינת ישראל. הסתדרות זו הקיפה באמצעות ארגוני משנה ובאופן ישיר אחוז ניכר מכלל העובדים בישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות ההסתדרות
ב-1919 הוקמה מפלגת אחדות העבודה, מטרתה: ארגון הפועלים בא"י והגנה עליהם. המפלגה החדשה כללה גם כמה מאנשי תנועת "פועלי ציון", מה שמנע מותיקי הפועל הצעיר, שהיו נתונים בחילוקי דיעות עם אלו, להצטרף למפלגה. בתחילת 1920 נשמעו קולות הקוראים לאיחוד של מפלגות הפועלים למען טובת הפועלים. חילוקי הדיעות מנעו את האיחוד הזה, אך בשל הצורך וההכרח באיחוד למען הפועלים בא"י הוקם בדצמבר 1920 (חנוכה, תרפ"א) ארגון הגג "הסתדרות העובדים הכללית". מטרות ההסתדרות ופעולותיה נועדו להקיף את חיי הפועלים בא"י על מנת שיוכלו לדאוג לצרכיהם ולזכויותיהם ביעילות.
ההסתדרות נוצרה על מנת לאפשר חברה ישראלית המושתתת על עבודה יצרנית, אשר במרכז הוויתה קיימת סולידריות חברתית ותרבות עשירה השייכת לכלל החברה הישראלית. ככזו, ההסתדרות קיימה לקיחת אחריות פעילה על החברה הישראלית בתחומי החיים השונים, כגון חינוך, פנסייה, תרבות, ומשימות לאומיות (קליטת עלייה, התיישבות וכו').
מבחינה היסטורית מהווה ההסתדרות ניסיון ייחודי של איגוד מקצועי בעולם המערבי, בכך שהיא הייתה ארגון גג לרוב ההתארגנות המקצועית, המעורב במוסדות המדינה ובאופן פעיל. יתרה מכך, היא היוותה ארגון בלתי-מפלגתי שיסודו מוסכם על ידי המפלגות והמוסדות. כך התאפשר להסתדרות להקים את "בנק הפועלים" (נוסד: נובמבר 1921) ואת חברת "סולל בונה".
בועידה השנייה של ההסתדרות שהתקיימה בפברואר 1923, המטרה העיקרית שהועלתה הייתה בניין משק פועלים. ואכן, לאחר כשנה נוסדה "חברת העובדים" שהקימה מפעלים על מנת לספק תעסוקה. מאז פעלה ההסתדרות בשני מישורים:
א. איגוד מקצועי – הגנה על שכר הפועל ורמת חייו, והענקה ושמירה על תנאים סוציאליים לעובדים.
ב. כלכלי – יצירת תעסוקה לפועלים על ידי הרחבת מעגל הייצור. כך שמבחינה מהותית, ההסתדרות משמשת גם כמקור תעסוקה וגם כארגון הדואג לזכויותיהם של הפועלים.
[עריכה] מבנה ההסתדרות
תחום רחב ביותר של הפעילות ההסתדרותית היה הפעילות הפנימית שלה, וזאת בעיקר בשל מטרתה ליצור חברת עובדים עשירה ומקיפה, והן בשל גודלה היחסי. תפקוד ההסתדרות מוגדר מבחינה פורמלית בחוקת ההסתדרות.
למבנה ההסתדרות מספר קווי יסוד:
צורכי העובדים: ההסתדרות ענתה על תחום רחב של צורכי החבר בה, שכללו שירותי בריאות, חינוך, תרבות ועוד. בכך הקימה ההסתדרות ארגוני משנה רבים, כדוגמת קופת חולים הכללית ועיתון דבר.
פנייה לכלל החברה: ההסתדרות הייתה גוף כלל-ישראלי, ולכן רבים ממוסדותיה היו מכוונים לכלל הציבור ולא רק לחבריה, כדוגמת ארגון הנשים 'נעמ"ת'. כמו כן, הייתה ההסתדרות קשורה באופן מבני מסוים למערכת הפוליטית-מדינית, בעיקר על-ידי קיום קריירות תחלופה של דמויות פוליטיות בינה ובין מפלגת העבודה.
חברת העובדים: ההסתדרות הייתה בעלת נכסים רבים במספר מתחומי המשק, כדוגמת חברת כור תעשיות ובנק הפועלים, בהם שאפה ליצור תרבות פועלים מלאה. במסגרת זו הוקמה ב-1923 חברת העובדים- ארגון הגג של ההסתדרות שהיה אחראי על המשק הפנימי בתוכה. חברת העובדים הינה אגודה שיתופית, שהשתייכה לכל חברי ההסתדרות ונוהלה על-ידי גופיה המרכזיים.
כלליות: ההסתדרות שאפה לאגד עובדים על בסיסים שונים ורבים, אך בכל זאת לשמור על סולידריות בין כלל הארגונים. כל חברות באחד מארגוני המשנה הייתה מותנית בחברות בהסתדרות הכללית. בהתאם לכך נכללו בהסתדרות ארגוני משנה מסוגים שונים:
- הסתדרויות מקצועיות ארציות שונות, הכפופות לאגף לאיגוד מקצועי, שעסקו בפיתוח מקצועי ובמשא ומתן קיבוצי. בשנת 1986, סמוך לפירוק ההסתדרות הכללית, פעלו בה יותר מ-30 אגודות כאלו.
- מועצות פועלים מקומיות-גאוגרפיות, שביצעו את כל הפעילות ההסתדרותית בתחומן הגאוגרפי.
- וועדי עובדים מקומיים על בסיס מקום העבודה, שנבחרו על-ידי העובדים וייצגו אותם. וועדים אלו אינם כפופים ישירות להסתדרות, אך עם הזמן כפפה ההסתדרות את פעולתם אליה. וועדים אלו אינם מוגדרים בחוק הישראלי אלא בחוקת ההסתדרות, החל מסוף 1977.
- בהתאם לתקנון זה נבחר וועד עובדים אחד או יותר במקום העבודה, ומשתף פעולה עם מועצת הפועלים שבתחומה הוא פועלת בעשורים האחרונים של המאה ה-20 התחזקו וועדי העובדים ביחס למועצות הפועלים, דבר המתבטא במיסוי נפרד, מעורבות בניהול מקום העבודה וקשר חזק עם המעסיקים ולעיתים גם עם הצרכנים.
להלן סכימה של מבנה ההסתדרות (בשנות ה-80):
- הוועידה הכללית
- המועצה
- ביקורת ומשפט
- מנהלת חברת העובדים
- מזכירות חברת העובדים
- חברת העובדים (אגודה שיתופית השייכת לכלל חברי ההסתדרות)
- חברות בניין:
- סולל בונה
- שיכון עובדים
- חברות אחזקה:
- כור תעשיות
- מפעלי סולל בונה
- יכין חק"ל (שותפה)
- הארגז (שותפה, 50% בבעלות ההסתדרות)
- קואופרציה יצרנית (קואופרציה עירונית)
- חברות כספים:
- בנק הפועלים
- הסנה
- קרן ההשקעות של חברת העובדים
- גמול
- קרנות הקיבוצים (שייך להתיישבות העובדת)
- חברות מסחר:
- כור-סחר
- המשביר לצרכן
- הצרכנות השיתופית (קואופרציה עירונית)
- חברות תחבורה:
- חברות שירותים:
- היסתור
- מורית
- קואופרטיבים שירותיים (קואופרציה עירונית)
- מקורות (שותפה, 33% בבעלות ההסתדרות)
- מפעלי תרבות:
- מזכירות חברת העובדים
- מליאת הוועד הפועל
- מזכיר כללי
- וועדה מנהלת
- ועדה מרכזת
- ועידת קופת-חולים כללית
- קופת חולים כללית (קופת החולים של ההסתדרות)
- ועידת נעמת
- נעמת (ארגון נשים)
- הוועידה החקלאית
- המרכז החקלאי
- ועידת קופת-חולים כללית
- אגפי הוועד הפועל:
- ארגון
- ביטוח סוציאלי
- מוסדות העזרה ההדדית:
- קרנות הפנסייה
- קופות גמל
- קרנות ביטוח הדדי
- צעירים וספורט
- הסתדרות הנוער העובד והלומד (תנועת הנוער של ההסתדרות והאיגוד המקצועי לנוער)
- "הפועל" (מועדון הספורט של ההסתדרות)
- תרבות וחינוך
- גזברות
- מנהל וכוח-אדם
- דמוקרטיה תעשייתית
- הגנת הצרכן
- מליאות מועצות הפועלים (גוף נבחר בן 9-210 חברים)
- וועדים פועלים של מועצות הפועלים (גוף נבחר שהתקיים רק בת"א, חיפה, י-ם ור"ג)
- מזכירויות מועצות הפועלים (רשות מבצעת של מועצות הפועלים, גוף ממונה בן 5-19 חברים)
- מועצות פועלים (סניפי ההסתדרות במקומות שונים)
- אגפי מועצת הפועלים: (מקבילים למוסדות של הוועד הפועל)
- גזברות
- תרבות והסברה
- ארגון
- איגוד מקצועי
- וועדי עובדים (תאי התארגנות על בסיס מקום העבודה, אינם כפופים ישירות להסתדרות)
- מזכירויות מועצות הפועלים (רשות מבצעת של מועצות הפועלים, גוף ממונה בן 5-19 חברים)
- יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי
- האגף לאיגוד מקצועי (ארגון הגג של האיגודים המקצועיים הארציים)
-
- הוועדה לענייני האקדמאים (אחראית על האיגודים המקצועיים האקדמאיים)
- וועדה מתאמת
- מחלקות הוועדה המתאמת:
- מחלקה לעובד הערבי והדרוזי
- מחלקה לעובדת השכירה
- מחלקה לבטיחות ולגהות
- מחלקה לתחיקת עבודה
- מחלקה לרווחת העובד
- מחלקה לתעסוקה ולהכשרה מקצועית
- מחלקה לוועדים עובדים ומקומות עבודה
- מחלקה ליחסי עבודה
- איגודים מקצועיים אקדמאיים:
- רופאים
- רוקחים
- אקדמאים במדעי החברה והרוח
- מהנדסים
- ביוכימאים ומיקרו-ביולוגים
- משפטנים
- עובדים סוציאליים
- איגודים מקצועיים אחרים:
- אחים ואחיות
- חטיבת עובדי התחבורה
- עובדי הקולנוע
- פועלי המזון
- אמנים
- עובדי האירוח
- עובדי הרנטגן
- הנדסאים
- עובדי אל על
- עורכי כתבי-עת
- פיזיוטרפיסטים
- ימאים
- עובדי הכימיה, הגומי והפלסטיקה
- עובדי מספרות וקוסמטיקה
- פקידים, עובדי מנהל ושירותים
- מפעלי מערכת הביטחון
- עובדי החרושת ההסתדרותית
- פועלי הבניין
- עובדי רשות שדות התעופה
- פועלי מתכת, חשמל ואלקטרוניקה
- עובדי מדינה
- פועלי הדפוסף הכריכה והקרטונז'
- עובדי ניקיון ואחזקה
- מוזיקאים
- עובדי הסרטה וטלוויזיה
- פועלים חקלאיים שכירים
- תעשיית צמיגים, נייר וקרטון
- עובדי מקצועות פארא-רפואיים
- עובדי נפט וגז
- פועלי טקסטיל, הלבשה ועור
- טייסים
- מרפאים בעיסוק
- אזרחים עובדי צה"ל
- פועלי היהלומים
- מורי דרך מוסמכים
-
- האגף לאיגוד מקצועי (ארגון הגג של האיגודים המקצועיים הארציים)
- מחלקות הוועד הפועל: (מחולקות בין אגפי הוועד הפועל)
- מחלקת קשרים בינלאומיים
- מחלקת תעסוקה והכשרה טכנולוגית
- מחלקת תחיקת עבודה
- מחלקת חינוך מקצועי
- מחלקת רווחת העובד
- מחלקת העובדת השכירה
- מחלקת קליטה ופיתוח
- מחלקת השכלה גבוהה
- מחלקת פעולה קהילתית
- מחלקת בטיחות וגהות
- מחלקת ייעוץ משפטי
- מחלקת צורכי דת
- מחלקת מחקר כללי
- מזכיר כללי
- המועצה
[עריכה] ההסתדרות כקורפורציה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] ההסתדרות במאבק המקצועי
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] היסטוריה של הארגון
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] ביקורת ההסתדרות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] מזכירי ההסתדרות
- 1921-1920 דוד זכאי
- 1935-1921 דוד בן-גוריון
- 1944-1935 דוד רמז
- 1949-1944 יוסף שפרינצק
- 1950-1949 פנחס לבון
- 1956-1950 מרדכי נמיר
- 1961-1956 פנחס לבון
- 1969-1961 אהרן בקר
- 1973-1969 יצחק בן אהרון
- 1984-1973 ירוחם משל
- 1992-1984 ישראל קיסר
- 1994-1992 חיים הברפלד
- 1995-1994 חיים רמון (שינה את שם התפקיד ליו"ר ואת שם ההסתדרות ל"הסתדרות החדשה")
- 1995-2005 עמיר פרץ
- 2006- עופר עיני

