איטלקית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| איטלקית (Italiano) | |
|---|---|
| מדינות שבהן השפה מדוברת: | איטליה, שווייץ, סן מרינו, מדינת הוותיקן, קרואטיה (במחוז איסטריאה), לוב, סומליה. |
| אזורים שבהם השפה מדוברת: | דרום אירופה |
| סך כל הדוברים: | 70,000,000 |
| מספר הדוברים שזו שפת אמם: | 70,000,000 |
| דירוג: | העשרים ואחת המדוברת ביותר |
| סיווג משפחתי: | הודו אירופאית איטלית |
| חומר נוסף: | ספר לימוד |
| מעמד רשמי | |
| השפה הרשמית במדינות: | איטליה, שווייץ, סן מרינו, האיחוד האירופי |
| גוף מפקח: | Accademia della Crusca |
| ראו גם: שפה - רשימת שפות | |
איטלקית (Italiano) היא שפה רומאנית מערבית מתוך קבוצת השפות הרומאניות של משפחת השפות ההודו אירופאיות. האיטלקית מדוברת בפי כ-70 מיליון איש ש-58 מליון מהם איטלקים החיים באיטליה. האיטלקית משמשת כשפה הרשמית של איטליה, והיא מדוברת ב- 29 מדינות נוספות מלבד איטליה.
האיטלקית המודרנית הינה, כמו רוב השפות הלאומיות, ניב ש"זכה להצלחה", כלומר, שזכה לשמש כשפה הרשמית של שטח גדול הרבה יותר מהמחוז המקורי בו דובר. במקרה זה היה זה הניב הפלורנטיני, היינו, הניב שדובר בפירנצה, שגבר על האחרים. שלא כברוב המקרים, בהם הסיבות לשליטת ניב כזה או אחר הן פוליטיות, במקרה זה הסיבה הייתה יוקרה תרבותית; למעשה, הניב הטוסקני, ובמיוחד זה הפלורנטיני (אשר הועשר במידה רבה על ידי הסיציליאנית, הצרפתית והלטינית), היה השפה בה כתבו דנטה אליגיירי, פרנצ'סקו פטררקה וג'ובאני בוקאצ'ו - שלושת הסופרים והמשוררים האיטלקיים הנחשבים גדולים ביותר באותה תקופה (המאות ה-12 וה-13). ניב זה שרווח בעיר פירנצה, אשר שימשה לאורך שנים כמרכז של פריחה תרבותית (ובעיקר בתקופת הרנסאנס), כונה גם שפת המלומדים.
תוכן עניינים |
[עריכה] השפעות לשוניות
טרם עלייתה של האימפריה הרומית, הייתה זו השפה האטרוסקית שדוברה בטוסקנה ובלאציו הצפוני. בלשנים רבים עוסקים בנושא היכחדותה של האטרוסקית, כאשר טענה נרחבת המועלית היא זו הגורסת כי האטרוסקית נעלמה מעל פני השטח עם עליית השפה הלטינית, לאחר הכיבוש הרומי, אך למעשה השפיעה רבות על הטוסקנית. עד מהרה, הפכה הלטינית העממית לשפה המדוברת באיטליה וברוב חלקי אירופה. בהתחשב בגודל ההשפעה ובמשכו של השלטון הרומי, אין זה קשה להבין מדוע שימשה הלטינית, מאוחר יותר, כבסיס לשפות כה רבות. לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, בשנת 476, הגיעו לטוסקנה במאות החמישית והששית, האוסטרוגותים והלונגוברדים, עמים אשר הגיעו מצפון אירופה וממזרחה. אלה השפיעו על שפת המקום רק באוצר המלים שלו; שאר מאפייני השפה נשארו, פחות או יותר, כפי שהיו. הטוסקנית נשארה אחת השפות הרומאניות הקרובות ביותר ללטינית; הטוסקנית עושה שימוש נרחב בצורות ארכאיות שכיום אין משתמשים בהן.
[עריכה] הניבים הנהוגים באיטליה
את הניבים האיטלו-רומאניים הרבים ניתן לחלק לקבוצות על פי מקורותיהם הלשוניים המשותפים. ככלל, ניבים אלה נגזרים מן הלטינית, אך לשוני בהתפתחות שפות הדיבור המקומיות, הניכר בין מחוז למחוז, אחראיות שפות שנבלעו על ידי שפות אחרות ("סובסטראטום") שקדמו לכיבוש הרומי ובעיקר השפות הדומיננטיות שהשתלטו על שפות אחרות ("סופרסטראטום"), שנבעו מקשרים עם עמים אחרים.
בשנים האחרונות נהוג לבודד את הניבים הצפוניים ("רומאניים-מערביים") מאלה של המרכז והדרום ("רומאניים-מזרחיים"). בתחום הצפוני, לסובסטראטום הקלטי כפי הנראה הייתה השפעה על הניבים הגאלו-איטאליים אך לא על הניב הוונֶטי. עם זאת, ישנם מאפיינים רבים המשותפים לניבים הצפוניים ולאלה של המרכז והדרום. לדוגמה: צורת רבים נון-סיגמטית (שאינה מסתיימת באות S). הניבים של הצפון מכונים "גאלו-איטאליים" או "גאלו-רומאניים" מסיבות רבות, ביניהן: הנוכחות הרבה של תנועות ביניים כגון ö ו-ü בלומברדיה, אמיליה-רומאניה, פיימונטה וליגוריה; הנוכחות של צורות דקדוקיות מיוחדות המוכרות כ"גאליציזמים" הניכרות אף בצרפתית; האפשרות להרכבת משפט שאלה על ידי היפוך סדר חלקי המשפט (תופעה הנפוצה בלומברדיה ובאמיליה רומאניה); נוכחות ה-n המאונפפת בניבים שונים, הפיכת ה-a המוטעמת ל-ä או ל-è באזורים שונים של פיימונטה ושל אמיליה רומאניה.
[עריכה] ניבים צפוניים
[עריכה] ניבים של המרכז והדרום
[עריכה] נוכחות השפה האיטלקית בעולם
[עריכה] שפה רשמית
האיטלקית היא השפה הרשמית באיטליה ובסן מרינו. כמו כן, משמשת כשפה הרשמית, לצד השפה הסלובנית בארבעה יישובים סלובניים לחוף הים, ובאיסטריה שבקרואטיה, לצד השפה הקרואטית. היא אף אחת השפות הרשמיות בשווייץ (כ-10% מהדוברים), וליתר דיוק בקנטון טיצ'ינו ובקנטון הגריג'וני- לצד השפות: גרמנית (63%), צרפתית (25%) ורומאנש. בוותיקן נמצאת האיטלקית בשימוש נרחב והיא אף משמשת כשפה הרשמית השנייה של מושב הוותיקן, לאחר השפה הלטינית. גם אנשי הכנסייה בוותיקן משתמשים בה לרוב בתקשורת היומיומית ביניהם.
[עריכה] תפוצה בעולם
האיטלקית נפוצה ביותר במלטה, שבה רבים דוברים את השפה, והכל מבינים אותה. האיטלקית שימשה במלטה כשפה רשמית עד לשנת 1934. השפה האיטלקית נפוצה אף ברצועות החוף של חבל דלמטיה (קרואטיה), בסלובניה, באלבניה ובטוניסיה, בין היתר הודות לתכניות הטלוויזיה המשודרות שם ולמיעוטים דוברי האיטלקית החיים במקום. האיטלקית נפוצה מאוד גם באי קורסיקה שבצרפת מפני שהשפה הקורסית המדוברת שם דומה מאוד לטוסקנית, וכמו כן, אף בריוויירה הצרפתית ובנסיכות מונקו.
לשפה האיטלקית תפוצה נרחבת גם בקולוניות לשעבר באפריקה: לוב (בה משמשת האיטלקית שפת העבודה), אריתרֵיאה,אתיופיה, ובסומליה (בזו האחרונה שימשה האיטלקית שפה רשמית עד לשנת 1963, והייתה בשימוש בלימודים הגבוהים עד לפרוץ מלחמת האזרחים, בשנת 1991). בחלקים אחרים בעולם, אליהם הייתה הגירה רחבה של איטלקים, ישנן עד היום קהילות גדולות דוברות איטלקית (ארצות הברית, דרום אמריקה ובמיוחד ברזיל וארגנטינה, אוסטרליה, קנדה, מקסיקו, צרפת, גרמניה ובלגיה). קהילות אלה מנסות כיום להעביר לצאצאיהם את שפת מוצאם ואת מורשת איטליה ותרבותה בכלל. מאתר האינטרנט של משרד החוץ ([1]) האיטלקי עולה כי ישנן קהילות גדולות של אזרחים איטלקים החיים מחוץ לאיטליה (קהילות של יותר מ-10,000 אנשים). מספרים אלה כוללים אך ורק את אזרחי איטליה ולא את כל דוברי האיטלקית, ומכאן ניתן ודאי להסיק שמספרם של אלה האחרונים גדול בהרבה:
- גרמניה 708,019 איטלקים
- ארגנטינה 618,443
- שווייץ 520,550 (כ-7% מהאוכלוסייה, מתוכם 435,226 החיים מחוץ למחוז טיצ'ינו)
- צרפת 358,603
- ברזיל 292,519
- בלגיה 281,674 (כ-3% מהאוכלוסייה, שהם יותר מדוברי השפה הגרמנית בבלגיה, אשר משמשת בה כאחת השפות הרשמיות)
- ארצות הברית 188,926
- בריטניה 173,493
- קנדה 140,812
- אוסטרליה 131,679
- מקסיקו 125,655
- אורוגוואי 74,163
- ספרד 61,383
- צ'ילה 44,734
- דרום אפריקה 32,330
- הולנד 30,529
- פרו 25,787
- לוקסמבורג 22,913 (כ-5% מהאוכלוסייה)
- אוסטריה 13,824
- יוון 10,654
- קולומביה 10,474
- ישראל 10,221
- אקוודור 10,105
- מנתוני משרד החוץ עולה גם כי 6,631 תושבים איטלקיים מתגוררים בנסיכות מונקו (כ-21% מהאוכלוסייה).
- האיטלקית השפיעה רבות על הספרדית המדוברת בארגנטינה ובאורוגוואי עקב ההגירה רחבת ההיקף.
לסיכום: אף על פי שהשפה האיטלקית ניצבת רק במקום ה-19 ברשימת השפות המדוברות ביותר (כ-70 מיליון דוברים), היא השפה השלישית הנלמדת ביותר בעולם לאחר האנגלית והצרפתית ולפני גרמנית וספרדית. בחלק דובר האנגלית של קנדה, זו השפה השנייה הנלמדת ביותר (לאחר הצרפתית), בעוד שבארצות הברית ובממלכה המאוחדת היא השפה הרביעית הנלמדת ביותר, לאחר הצרפתית, הספרדית והגרמנית. על פי מחקר של האיחוד האירופי, האיטלקית נמצאת במקום השני על פי מספר דוברים כשפת אם בתחום אירופה (כ-16%) לאחר הגרמנית (24%) ולצד הצרפתית והאנגלית, אך היא מדורגת רביעית מבחינת מספר הדוברים הכולל. על פי מחקרים מהימנים, דוברי האיטלקית בעולם מספרם כ-200 מיליון, מתוכם כ-70 מיליון אזרחים איטלקיים, אזרחי מדינות דוברות איטלקית או המשתייכים למיעוטים דוברי השפה, ו-65 מיליון ממוצא איטלקי.
[עריכה] האלפבית האיטלקי
השפה האיטלקית משתמשת ב-21 אותיות מתוך האלפבית הלטיני. האיטלקית עושה שימוש באותיות j, k, w, x, y רק בשמות פרטיים (שמות ערים, נהרות, מחוזות וכיו"ב), שמות ממקורות זרים, או כחלופות גרפיות של כתיב (לואיג'י פיראנדלו, למשל, נהג לכתוב gioja במקום gioia). באיטלקית קיימים גם שלושה אקצנטים גרפיים (accento grave, accento acuto, accento circonflesso) המצביעים על ההטעמה במילה, לעתים על אופן הגיית התנועה, ולעתים מצביעים על אות שנעלמה. (ראו הרחבה בערך: איטלקית - הגייה).
[עריכה] הגיית השפה האיטלקית
- ערך מורחב – איטלקית: הגייה
[עריכה] דקדוק השפה האיטלקית
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | |
|---|---|

