סרגיי אייזנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סרגיי אייזנשטיין
הגדל
סרגיי אייזנשטיין

סרגי מיכאילוביץ' אייזנשטיין (Сергей Михайлович Эйзенштейн ברוסית) (23 בינואר 1898 - 11 בפברואר 1948), במאי קולנוע סובייטי, שנודע בעיקר בשל סרטיו "אוניית הקרב פוטיומקין (סרט)" ו"אוקטובר", שניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים ומוצגים באופן ריאליסטי. לסרטים אלו הייתה השפעה רבה לעין שיעור על הבמאים התיעודיים המוקדמים, בעיקר בשל השימוש היצירתי של אייזנשטיין בטכניקת המונטאז'.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

נולד בריגה לאב יהודי שהמיר דתו ושימש כאדריכל העיר ולאמא נוצריה ממשפחת סוחרים. כשהיה בן 14 הוריו התגרשו וסרגיי נשאר עם אביו. בין השנים 1915- 1918 למד במכון להנדסה אזרחית בפטרוגרד. מ-1918 עד 1920 עבד ברכבות התעמולה של המפלגה הקומוניסטית וכן התחיל להשתתף במועדוני הבמאים ולנסות את כוחו בבמאות. ב-1920 התמנה לאחראי על המחלקה הדקורטיבית בתיאטרון הראשון של התרבות הפרולטרית(הפועלים) במוסקבה. בין 1921- 1922 למד בקורסים לבמאים של מיירהולד. מ-1923 עמד בראש בתי היוצר של תיאטראות התרבות הפרולטרית. מ-1928 לימד במכון המדיני של קינמטוגרפיה. ב-1938 קיבל תואר פרופסור.

אייזנשטיין היה חלוץ בשימוש בעריכה. הוא האמין כי עריכת סרטים היא יותר מאשר שיטה לחיבורן של סצנות לכדי סרט; הוא האמין כי עריכה זהירה יכולה לשמש להשפעה של ממש על רגשות הצופים. הוא ערך מחקרים ארוכים בתחום, ופיתח את מה שהוא כינה "מונטאז'". ספריו "צורת הסרט" ו"תחושת הסרט" מסבירים את התאוריות שלו בדבר מונטאז', והייתה להם השפעה רבה על במאים רבים.

בסרטיו הראשונים לא השתמש אייזנשטיין בשחקנים מקצועיים. העלילות נמנעו מדמויות יחידניות, ודנו בנושאים חברתיים רחבים, בעיקר מלחמת המעמדות. הוא השתמש בדמויות ממוצעות של אנשים מן השורה, והתפקידים שוחקו בידי שחקנים לא מיומנים מהרקע המעמדי המתאים.

נאמנותו של אייזנשטיין לרעיונות הקומוניזם גרמו לו להתעמת עם מספר בעלי תפקידים בשלטונו של יוסיף סטלין. סטלין היה מודע מאוד לכוחו של הסרט כאמצעי תעמולה, והוא ראה באייזנשטיין דמות שנויה במחלוקת. הפופולריות של אייזנשטיין עלתה וירדה עם הצלחת סרטיו. הסרט "אניית הקרב פוטיומקין" היה להיט בינלאומי, והצלחתו תרמה לבחירתו של אייזנשטיין לביים את "אוקטובר: עשרה ימים שזעזעו את העולם" כחלק מהחגיגות הגדולות במלאות עשור למהפכת אוקטובר של 1917. אולם סרט זה לא התקרב בהצלחתו לזו של "פוטיומקין".

סטלין לא היה מרוצה מכשלון "אוקטובר", דרש מאייזנשטיין לשנות את סופו והגלה אותו מהמדינה. הוא ניסה כוחו במדינות שונות באירופה אך לא השתלב בתעשיית הסרטים. רק בהוליווד זכה לכבוד גדול ואולפני פרמאונט החתימו אותו על חוזה בסך 100,000 דולר. הוא הגיע לניו יורק ב-20 במאי ומשם המשיך לקליפורניה. פרמאונט רצו שיביים את גרסת הקולנוע של "טרגדיה אמריקנית" מאת תאודור דרייזר, אולם חוסר הסכמה באשר לליהוק גרם לצדדים להפרד באוקטובר של אותה השנה. הסרט הושלם בידי יוזף פון סטרנברג.

אייזנשטיין נסע למקסיקו, וניסה להפיק שם סרט תעודי דרמטי-למחצה בשם "Que Viva Mexico!". בטרם הסתיימה העבודה על הסרט, סטלין דרש מאייזנשטיין לשוב לברית המועצות. אייזנשטיין נתן את הצילומים הבלתי-ערוכים לאפטון סינקלייר, שהיה גם המממן העיקרי של הסרט, תוך הבנה שהצילומים ישלחו בעקבות אייזנשטיין לברית המועצות בהזדמנות הראשונה, כדי שיוכל לערוך את הסרט במוסקבה. הצילומים מעולם לא הגיעו. הצילומים הוצגו לבסוף בניו-יורק ב-1933, לאחר שנערכו בידי סול לסר ללא הדרכה מידי אייזנשטיין, תחת הכותרת "רעם מעל מקסיקו". מאז הופקו מספר סרטים מהצילומים של אייזנשטיין, בדרגות שונות של נאמנות לכוונותיו המקוריות.

סטלין המשיך להיות חשדן כלפיו, וחשד זה מעולם לא הוסר בעיניה של האליטה הסטליניסטית. ביורוקרטיה פוליטית אילצה את אייזנשטיין לביטול שני הפרויקטים הבאים שלו, ומשגיח "רשמי" מונה כדי להשגיח על אייזנשטיין בעת הכנת הסרט "אלכסנדר נבסקי".

סרטו "איוואן האיום, חלק ראשון", שהציג את הצאר איוואן האיום כגיבור לאומי, זכה באהדתו של סטלין (וגם בפרס סטלין), אולם סרט ההמשך, "איוואן האיום, חלק שני", לא אושר בידי הממשל. כל הצילומים של "איוואן האיום, חלק שלישי" הוחרמו, ורובם הושמדו (אם כי מספר סצנות שרדו עד היום).

אייזנשטיין סבל מדימום פנימי ונפטר בגיל 50. אגדה שלא אומתה מעולם מספרת כי מדענים רוסים שימרו את מוחו, שהיה (על-פי האגדה) גדול בהרבה ממוח אנושי רגיל... מה שהיווה עבור אותם מדענים סימן לגאוניותו.

[עריכה] פילמוגרפיה

  • "השביתה" (1924)
  • "אוניית הקרב פוטיומקין (סרט)" (1925)
  • "אוקטובר: עשרה ימים שזעזעו את העולם" (1927)
  • "ישן וחדש" ("הקו הכללי") (1929)
  • "Que Viva Mexico!" (לא הושלם)
  • "אדמת בזהין" (לא הושלם)
  • "אלכסנדר נבסקי" (1938)
  • "איוואן האיום, חלק ראשון" (1944)
  • "איוואן האיום, חלק שני" (1945)
  • "איוואן האיום, חלק שלישי" (לא הושלם)

[עריכה] לקריאה נוספת

  • Dominique Fernandez, Eisenstein, Paris, Grasset, 1975.

[עריכה] קישורים חיצוניים