משתמש:אליזבט/ארגז חול-5
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סדאם חוסיין (ערבית: صدام حسين عبد المجيد التكريتي, תעתיק: צדאם חֻסֶיִן עבד אל-מג'יד אל-תכריתי) נולד ב28 באפריל 1937. הוא היה נשיא עיראק החל מה16 ביולי 1979 עד ה-9 באפריל 2003. כאחד מחבריה הבולטים של מפלגת הבעת' בעיראק, סדאם מילא תפקיד מרכזי בהפיכה ב-1968 שהביא את המפלגה לשלטון.
הוא שימש כסגן הנשיא תחת בן-דודו, הגנרל החלש אחמד חסן אל-בכר, והיה האחראי על הקמת של מנגנוני הבטחון העיראקים, שנודעו לשמצה בהפרות זכויות אדם, ודיכוי אזרחי המדינה. מנגנוני הבטחון סייעו לחוסיין בביסוס שליטתו על כל זרועות השלטון, בעת בה היה עדיין כיהן כסגן הנשיא.
כנשיא, סדאם ניהל משטר רודני, לאורך מלחמת איראן-עיראק ומלחמת המפרץ הראשונה. חוסיין דיכא כל גורם שנראה כמאיים על יציבות משטרו, בייחוד קבוצות אתניות ודתיות ששאפו לאוטונומיה. לצד זאת, בעולם הערבי נהנה סדאם מפופולריות, בשל התנגדותו לישראל ולארצות הברית.
סדאם הוסר משלטונו במהלך הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 ב-9 באפריל 2003, הוא נתפס ב-13 בדצמבר 2003 על ידי חיילים אמריקנים. ב-5 בנובמבר 2006 הוא הורשע בפשעים נגד האנושות על ידי בית משפט עיראקי מיוחד, ונידון למוות בתלייה.
[עריכה] נעוריו
סדאם חוסיין נולד בעיר אל-עַוְגָ'א (العوجا), הנמצאת 13 ק"מ מזרחית לעיר תכרית (הנמצאת בצפון-מרכז המדינה), למשפחת רועי צאן. אמו, סובחה אל-מוסלאת, העניקה לבנה את השם "סדאם" שמשמעותו בערבית היא "המתעמת" או "המסתכסך". הוא לא הכיר את אביו, האיכר העני חוסיין עבד אל-מג'יד, שנפטר או עזב את משפחתו שישה חודשים טרם לידת בנו. זמן קצר לאחר עזיבת אביו, אחיו בן ה-13 של סדאם נפטר ממחלת הסרטן, וגרם בכך לדכאונה של אם סדאם בחודשי ההריון האחרונים. סובחה אף ניסתה להפיל את תינוקה על ידי ביצוע התאבדות שכשלה. התינוק סדאם נשלח למשפחת דודו מצד אמו, קצין בצבא עיראק ח'איראללה טלפאה, עד שהיה בן שלוש. מאוחר יותר, רבים מקרובי משפחתו מתכרית יהיו מיועציו הבכירים ותומכיו הנלהבים ביותר של חוסיין.
סדאם המשיך לחיות עם דודו, עד שאחרון השתתף בהמלחמה האנגלו-עיראקית בהנהגת רשיד עלי אל-כילאני ונכלא לחמש שנים, עם נצחון הבריטים. בעקבות זאת חזר סדאם לבית אמו סמוך לתכרית, שנשאה מחדש עד אז והולידה שלושה ילדים מאביו החורג, אברהים אל-חסן שהיה אחיו של אבו הביולוגי. אברהים נהג להשפיל את סדאם, להתעלל בו, ולהכריח אותו לצאת לגנוב במקום ללמוד. סדאם סבל גם מהצקות של ילדי הכפר, שלעגו על כך שאין לו אב, ועל כן סדאם הקטן נהג להסתובב על מוט ברזל, כדי להרחיק את תוקפיו. בע ההיא, היצור הקרוב ביותר, כפי שסדאם ציין לאחר מכן, הייתה סוסתו. כשהיה בערך בן עשר, סדאם ברח ממשפחתו וחזר לחיות בבגדאד עם דודו, ח'אריאללה טופלה. טופלה, שהיה אביה של אשתו העתידית של סדאם, היה מוסלמי סוני אדוק. לטענת סדאם, הוא למד רבות מדודו, שהיה לאומן עיראקי מיליטנטי. בהדרכת דודו, סדאם למד בחטיבת ביניים לאומנית בבגדאד. ב-1957 כשהיה בן 20, סדאם הצטרף למפלגת הבעת' המהפכנית הפאן-ערבית, בה תמך דודו.
הרוח המהפכנית געשה באותה העת בעיראק ובמזרח התיכון. שליטתן של האליטות הקודמות (תומכי המונרכיה השמרנים, המשפחות המבוססות והסוחרים) החלה להתפורר בעיראק. בה בעת, הפאן ערביות הפופוליסטית של גמאל עבד אל נאצר, השפיעה עמוקות על הבעת'יסטים הצעירים. עלייתו של נאצר לשלטון, בשרה שורת מהפכות ברחבי המזרח התיכון בשנות ה-50 וה-60, עם קריסת המונרכיות בעיראק, מצרים ולוב.
ב-1958, שנה לאחר שהצטרף למפלגת הבעת', קציני צבא בהנהגת הגנרל עבד אל-כארים קאסִם הפילו את שלטונו של פייסל השני בעיראק. הבעת'יסטים התנגדו לממשלה החדשה, וסדאם היה מעורב בנסיון התנקשות בקאסים, בתמיכת ארצות-הברית ב-1959. סדאם נורה ברגלו, אולם הצליח להימלט מתכרית בעזרת ה-CIA וסוכני מודיעין מצריים. סדאם חצה את הגבול לסוריה, ומשם הועבר לביירות לקורס אימונים קצר של ה-CIA. משם הוא עבר לקהיר, חי בדירת פאר בהשגחת המודיעין האמריקני והמצרי, וביקר לעיתים קרובות בשגרירות האמריקנית, ולמד משפטים באוניברסיטת קהיר. הוא נשפט למוות בהעדרו בעיראק.
[עריכה] עלייתו לשלטון
בשל חשש ארצות הברית מקרבתו הגוברת של קאסִם לקומוניסטים, ה-CIA העניק סיוע למפלגת הבעת' ומתנגדים אחרים למשטר. קציני צבא עם קשרים למפלגת הבעת' הפילו את שלטונו של קאסִם בהפיכה ב-1963. מנהיגים בעת'יסטים מונו לקבינט, ועבד אל-רחמאן עארִף הפך לנשיא. עארִף פיטר ואסר את המנהיגים הבעת'יסטים מספר חודשים לאחר מכן. סדאם שב לעיראק ונכלא ב-1964, שלוש שנים לאחר מכן הצליח להמלט מבית הכלא, והפך לאחד ממנהיגי המפלגה.
ב-1968, סדאם השתתף בהפיכה שקטה של משטר אערִף, שהונהגה על ידי אחמד חסן אל-בכר. סדאם מונה לסגן הנשיא, תחת אחמד חסן אל-בכר, ובמהרה הפך לאחד מהאנשים החזקים ביותר במשטר. לטענת ביוגרפים שונים, סדאם מעולם לא שכח את המתחים וחוסר היציבות של השנים הראשונות לשלטון הבעת', שגרמו לו לשאוף לאחדות המפלגה, ולאבטחת יציבות משטרו גם על ידי נקיטת צעדים חריפים.
זמן קצר לאחר מינויו לסגן נשיא, סדאם דרש לקבל דרגת גנרל ארבעה כוכבים (הדרגה הגבוהה ביותר בצבא העיראקי) למרות שמעולם לא היה חייל.

