דיני קניין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיני הקניין עוסקים בשיוך של נכס מסוים לבעלים של אותו הנכס. Jermy Waldran מגדיר את המערכת הקניינית כמערכת שמסדירה גישה ושליטה במשאבים המספקים רצונות או צרכים אנושיים, כלומר ישנו מחסור במשאבים ומטרת דיני הקניין ליצור הקצאה נכונה בין אותם משאבים. לפיכך קניין הינו מערכת של הקצאה וחלוקה, ובמידה רבה ההקצאה של דיני הקניין מחלקת את העושר בחברה.

תוכן עניינים

[עריכה] הגדרות שונות לזכות הקניין

אין הסכמה כללית לגבי הגדרה של זכות הקניין, ההבנה מהי זכות קניין משתנה מחברה לחברה. ניתן להציג גישות של מספר תאורטיקנים שנתנו הגדרות לזכות הקניין:

[עריכה] ויליאם בלקסטון - המאה ה-19

ויליאם בלקסטון (William Blackstone) הגדיר את הקניין כאותה שליטה בלעדית ועריצה שיש לאדם על העצמים החיצוניים שבעולם, תוך שלילה מוחלטת של הזכות של כל אדם אחר ביקום. משמע כי האדם יכול לשלול מכל אחד את הזכות להתערב/לפגוע בקניינו.

[עריכה] ווסלי ניוקומב הופלד - המאה ה-20

הופלד (Wesley Newcomb Hohfeld) ערער על מעמד זכות הקנין, כזכות המעניקה לבעליו יכולת בלתי מוגבלת על הנכס. הופלד גורס כי זכות הקניין אינה זכות אדם ביחס לחפץ, אלא ביחס לאנשים אחרים ביחס לחפץ. לפי הופלד זכות הבעלות היא אגד של ארבעה יסודות/יחסים שמכוננים את הזכות:

  • זכויות – למשל זכות שאחרים לא ייכנסו/ישתמשו בנכס.
  • חירויות – למשל חירות לעשות במגרש מה שהוא רוצה (לשתול, לבנות וכו').
  • יכולות – למשל יכולת לשנות את מעמדו המשפטי – למכור למשל.
  • חסינויות – למשל חסינות מפני פגיעה בזכות הבעלות (למשל חסין מפני הפקעה, אלא אם לפי דין).

פירוק הזכות לזכויות משנה החליש אותה, שכן כעת ייתכן ופגיעה בסעיף/שניים לא תהווה פגיעה. הפירוט פותח את מושג הקניין לפרשנויות נוספות. מנגד ניתן להציב את המודל הבלקסטוני המגדיר את הקניין בצורה חדה וחותכת ולכן כל פגיעה הכי קטנה היא בבחינת פגיעה מהותית.

[עריכה] ריאליזם משפטי - המאה ה-20

הריאליזם המשפטי רואה במושג הקניין כמושג יציר האדם. הגנה על קניין מבקשת להשיג תכלית חברתית, בית המשפט יוצק תוכן אל תוך מושג הזכות לקניין על-פי הערכים הנורמטיביים שאותם רוצה הוא לקדם.

[עריכה] י' ויסמן

ויסמן נוקט בגישה מרחיבה לפירוש המושג זכות הקניין - זכות הפועלת כלפי מספר בלתי מוגבל של אנשים, ניתנת לכימות לכסף וקלה להעברה באופן יחסי. משמע שילוב בין זכות רכושית לזכות IN REM (כלפי כל העולם), חשוב לציין כי גישתו של ויסמן הינה הגישה המקובלת בפסיקה בישראל.

[עריכה] תאוריות המצדיקות את הקניין

  1. תיאורית התפישה - תאוריה זו אומרת כי לגבי נכסים פנויים, שאינם בהחזקתו ובבעלותו של איש, צודק הוא שמי שתופש אותם ראשונה, מתוך כוונה לזכות בהם, ירכוש בהם בעלות. גישה זו מקובלת על חסידי משפט הטבע. המבקרים של גישה זו כינו אותה "הצדקנות שבחטפנות".
  2. תיאורית העבודה - תאוריה זו גורסת כי לאדם זכות טבעית בפרי עמלו, וההכרה בזכות זו היא המונחת ביסוד הקניין הפרטי. התומכים בגישה זו אמרו כי מכיון שלכל אדם זכות על גופו זכאי האדם אף למלאכת כפיו, וכאשר מלאכת כפיו מניבה נכס הופך העובד להיות בעל הנכס המגבש את פרי העבודה. דוגמה לתיאורית העבודה בדיני הקניין שלנו כיום הינה ההכרה בקניין רוחני כגון זכות יוצרים של מחבר על יצירה. דוגמה נוספת נמצאת בחוק המיטלטלין לפיה כאשר אדם גורם בעבודתו שינוי בנכס של אחר, והעבודה מעניקה לנכס ששונה את ערכו העיקרי, הופך המעבד, מכוח העבודה שהשקיעה, להיות בעל הנכס.
  3. תיאורית ההגנה על חירויות האדם - תאוריה זו גורסת כי רצון לעשייה בנכסים היא דרך לביטוי אישיותו של האדם, וכי ההגנה על רצון זה, על דרך של כיבוד הזכות בנכסים שביחס אליהם הביע האדם את רצונו, היא למעשה הגנה על אישיותו וחירויותיו. חירות השליטה בנכסים היא העושה אדם לחופשי. ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בנטייה לכלול את ההגנה על זכות הקניין בין חירויות היסוד של האדם.
  4. תיאורית התועלתיות - זוהי התאוריה הרווחת ביותר להצדקת הקניין הפרטי. היא מבוססת על שיקולים תועלתיים. הקניין הפרטי נחוץ כי הוא מועיל להשגת תכליות שאנו מעונינים בהן. הקניין הפרטי דרוש לאושרם של הפרטים החיים בחברה. הפרט הוא בעל נכסיו, וזכותו להגן על נכסיו מפני זרים העלולים לנסות ולשלול ממנו אותם. על-פי גישה זו הקניין משרת את צורכי האדם ביחסו כלפי החברה הסובבת אותו. דוגמה לתאוריה זו נמצאת בדיני ההתיישנות, שגורמים לכך שאדם שלא השתמש במקרקעין שלו במשך תקופה ממושכת מאבד את הזכות לתבוע השבת המקרקעין ממי שהשתמש בהם במשך תקופה זו.
  5. תיאורית הדין כמקור העניין - הדוגלים בגישה זו שוללים את ההשקפה כי יש לקניין ביסוס בזכויות טבעיות, או שהיקף זכויות הקניין עשוי שייקבע על-ידי מקורות שהם אפריוריים לדין. אבי גישה זו הינו ג'רמי בנתהם.

[עריכה] הקצאת קניין

כפי שהזכרנו לעיל מטרת דיני הקניין היא ליצור הקצאה נכונה בין משאבים כאשר שני מצבים מעוררים את הצורך להקצות קניין לבעלות פרטית:

[עריכה] הקצאה ראשונית

שלב שבו בפעם הראשונה בתולדות נכס יש להקצות את זכות הקניין בו, שכן יותר מאדם אחד מעוניין בו ואין ביכולתו "להספיק" לכולם, ומכאן שיש לבצע לגביו את שלב ה- Entitlement (מתן הכותרת, זכות בעלות על הנכס וקביעת הקצאתו). כך, למשל, בקניינים בלתי מוקצים ראשונית כגון: פטנט (כאן מטרת ההקצאה היא לעודד את יצירת הנכס מהפן הכלכלי, שהרי אילמלא ההקצאה, תיווצרנה העתקות וכך שיצירת הפטנט לא תהיה עוד כדאית); זכות יוצרים; סימני מסחר; מדגמים; מציאת אוצרות טבע שטרם נתגלו; בנייה לגובה בפעם הראשונה בנכס (בהנחה שהקרקע העולמית מוקצית כולה); גילוי יבשת חדשה. דוגמאות אלו מצביעות על הכלל לפיו כל נכס, שהוא בר המרה כלכלי, יש להקצותו.

[עריכה] הקצאה מחדש (Reallocation of Resources)

הקצאה מחדש שכיחה יותר מהקצאה ראשונית, ובה נדרש נכס מסוים להקצאה מחדש, לאחר שכבר הוקצה הקצאה ראשונית. בשני סיווגים אלו של הקצאת קניין מתעמתים בדרך-כלל מספר מועמדים להקצאה, כאשר כל אחד מהם טוען לבעלות על הנכס, מכוח טיעון זה או אחר (חזקה, ראשוניות וכדומה). בכדי לממש את ההקצאה בפועל, יש אפוא לבחון טיעונים אלו, ואת השלכתם על ההכרעה הקניינית.

[עריכה] רישום פרטי זכות הקניין

  • מרשם המקרקעין עוסק ברישום זכות הקניין באחד מסוגי הנכסים החשובים היותר - מקרקעין. חשיבותו של המרשם היא גדולה. מספר סיבות לדבר: ראשית, ניתן להסתמך על המרשם, דבר שמספק שקט נפשי הן לקונים פוטנציאלים והן לבעלי הקרקע. שנית, לפי סעיף 7 לחוק המקרקעין נקודת הרכישה היא הרישום. לפי הסעיף, עד לרגע הרישום העסקה תסוייג כ"עסקה אובליגטורית" ומרגע הרישום הופכת העסקה לריאלית.

מקרקעין מוסדרים רשומים בפנקס הזכויות.

מקרקעין שאינם מוסדרים מתחלקים לשניים: מקרקעין לא מוסדרים רשומים ומקרקעין לא מוסדרים שאינם רשומים: מקרקעין לא מוסדרים רשומים בדרך כלל יירשמו בפנקס השטרות או בפנקס הבתים המשותפים. מקרקעין לא מוסדרים שאינם רשומים יכולים להיות רשומים ברישום המוסדר מכח ס' 4ט"ו לחוק מנהל מקרקעי ישראל או בחברות משכנות.


  • יומן הפטנטים, המדגמים וסימני מסחר, שהוא חלק מ"רשומות", משמש לרישום זכויות קניין רוחני, ולמתן פומביות להן.

[עריכה] ספרות מומלצת

  • י' ויסמן, דיני קניין - חלק כללי (תשנ"ג).
  • י' ויסמן, דיני קניין - בעלות ושיתוף (ירושלים, תשנ"ז).
  • י' ויסמן, חוק המשכון תשכ"ז - 1967 (תשל"ה).
  • מ' דויטש, קניין - כרך א' (תל אביב, תשנ"ז).
  • מ' דויטש, קניין - כרך ב' (תל אביב, תשנ"ט).
  • ח' דגן, קניין על פרשת דרכים (תל אביב, תשס"ה).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

שפות אחרות