עירוב תבשילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עירוב תבשילין - תקנה בהלכה הרבנית שמטרתה להתיר בישול אוכל מיום חג לשבת שחלה לאחריו.

לפי ההלכה אסור לבשל ביום השבת, ויש להכין את כל המאכלים ליום השבת לפני כניסתו. בימי החגים מותר, לעומת זאת להכין את כל צרכי הסעודה, אבל רק בשביל החג עצמו "כָּל-מְלָאכָה, לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם--אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם." (שמות י"ב ט"ז).

כאשר חג חל ביום שישי, או כאשר ראש השנה חל בימים חמישי ושישי, אי אפשר לבשל למעשה תבשילים טריים בימי החג לכבוד השבת שחלה אחרי החג.

כדי שיהיה אפשר לאכול בשבת מאכלים שבושלו בימי החג שלפני השבת, תיקנו חז"ל את תקנת "עירוב תבשילין". הם תיקנו לקחת לפני כניסת החג כיכר לחם (או חלה או מצה) ומאכל מבושל חשוב (כגון דג או ביצה מבושלת או צלויה), מניחים אותם יחדיו ומברכים ברכה לאלוהים, שנוסחהּ הוא:

"ברוך ... אלהינו ... אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב"
"בערוב זה יהיה מתר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת"

ב"עירוב התבשילין בעצם 'מערבים' (כלומר מצרפים) את החג והשבת ליחידה אחת מבחינת המאכלים הנאכלים בימים אלו, ועל כן מותר, לדברי חז"ל, לבשל מיום החג ליום השבת שחל לאחריו.

לפי השולחן-ערוך שם, גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך.

[עריכה] לקריאה נוספת