AGM-114 הלפייר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| AGM-114 הלפייר | ||
|---|---|---|
| מידע בסיסי | ||
| יצרן | לוקהיד מרטין | |
| עלות יחידה | 100,000 דולר | |
| כניסה לפעילות מבצעית | 1990, במהלך הפלישה האמריקאית לפנמה | |
| פלטפורמת שיגור | מסוקי קרב וכטב"מים. | |
| מאפיינים כלליים | ||
| הנעה | רקטת דלק מוצק | |
| משקל שיגור | 45 ק"ג | |
| אורך | 1.63 מטר | |
| קוטר | 17.8 ס"מ | |
| מוטת כנפיים | 33 ס"מ | |
| מהירות | מאך 1.2 | |
| טווח | 8 ק"מ | |
| גובה טיסה | בתלות בגובה השיגור | |
| ראש קרב והנחיה | ||
| ראש קרב | 8 ק"ג של חומר נפץ מרסק | |
| מרעום | הקשה | |
| הנחיה | ביות לייזר חצי אקטיבי / הנחיית מכ"ם | |
AGM-114 הלפייר הוא כינויו של טיל נגד טנקים מתוצרת ארצות הברית. שמו של הטיל באנגלית לקוח מראשי התיבות: טיל שגר-ושכח המשוגר ממסוקים (Helicopter launched fire-and-forget) טיל ההלפייר תוכנן כדי להשמיד מטרות רכב קרבי משוריין, לרבות טנקים, ושאר מטרות קטנות אחרות, דוגמת מכ"מים או רכיבים אחרים של סוללות טילי קרקע-אוויר, וזאת תוך מזעור החשיפה של המסוק המשגר את הטיל.
מרבית טילי ההלפייר הינם טילים מונחי לייזר, אשר מסוגלים להתביית על ציון לייזר שמספק המסוק המשגר, או כל גורם ציון אחר. טילי ההלפייר אשר נמצאים בשימוש מסוקי ה-AH-64 אפאצ'י לונגבאו (המכונים "שרף" בחיל האוויר הישראלי) מונחים באמצעות מכ"מ גל מילימטרי.
על אף המשתמע משמם, מרבית טילי ההלפייר אינם נחשבים כלל כטילי "שגר ושכח" כיוון שלצורך פגיעתם במטרה נדרשת הארה קבועה של המטרה על ידי לייזר. טילי ההלפייר המבוססים מכ"מ הינם טילי שגר ושכח לכל דבר, שכן הם מסוגלים לזהות את מטרתם בעצמם, לטוס אליה ולפגוע בה, וזאת כאשר המסוק המשגר אינו נמצא בקשר עין עם המטרות.
בין המסוקים המשתמשים בכלי ניתן למצוא את מסוקי ה־AH-1 קוברה, ומסוקי AH-64 אפאצ'י, שניהם משרתים בחיל האוויר הישראלי ובכוחות האוויר של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. את הטיל ניתן לשגר גם מכלי הטיס הבלתי מאויש (כטב"ם) MQ-1 פרדטור.
הטיל נמצא בשירות המדינות הבאות: ארצות הברית, אוסטרליה, הממלכה המאוחדת, תורכיה, טייוואן, ישראל, מצרים, נורבגיה, סינגפור ושבדיה.


