טמפלרים (תנועה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חותם ששימש את הטמפלרים לסמן תפוזים שגודלו בשרונה ובווילהלמה ואשר נשלחו ליצוא
הגדל
חותם ששימש את הטמפלרים לסמן תפוזים שגודלו בשרונה ובווילהלמה ואשר נשלחו ליצוא

תנועת הטמפלרים נוסדה בדרום מערב גרמניה באמצע המאה ה-19. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, אותה, לפי אמונתם, עתיד לרשת עמו של ישו ולא העם היהודי. בארץ ישראל שאפו לקיים מודל של חיים אידאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים.

לאחר ששלחו "מרגלים" שיתורו את הארץ בשנת 1858 הגיעו בשנת 1868 750 מחברי התנועה מוירטמברג לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון תורכי. עם הגיעם הקימו מושבה בחיפה, לאורך הרחוב שנקרא כיום שדרות בן גוריון. שנה מאוחר יותר הם הקימו את המושבה השנייה ביפו. המושבה החקלאית הראשונה שהקימה התנועה הייתה שרונה שהוקמה בשנת 1871 על אם הדרך מיפו לשכם. בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל. השם שניתן למתחם: "הקריה" (קריה למלך רם) ובתחומה מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ואולפני רשות השידור[1]. הרחובות המרכזיים של המושבה דאז הם הרחובות אליעזר קפלן ודוד אלעזר הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את עיצוב החוץ של המושבות הטמפלריות. בשנים שלאחר מכן הקימו הטמפלרים גם מושבה בעמק רפאים בירושלים, אזור המכונה כיום "המושבה הגרמנית". מושבה נוספת הוקמה על הכרמל ונקראה "כרמלהיים".


בגל התיישבות השני (1903) של הטמפלרים בארץ ישראל הוקמה בסמוך למושבה הוותיקה ביפו שכונה טמפלרית נוספת, "ואלהלה" שמה, שאיכלסה את הדור השני של המתישבים. באותה תקופה הוקמו גם שלוש מושבות חקלאיות מחוץ לערים הגדולות: "וילהלמה" (1902) - כיום מושב בני עטרות הסמוך לנתב"ג, "ולדהיים" (1907) - כיום מושב אלוני אבא וכן הוקמה המושבה הסמוכה בית-לחם (1906) - כיום מושב בית לחם הגלילית. ערב מלחמת העולם הראשונה מנו הטמפלרים 2,200 נפש.

הטמפלרים תרמו רבות להתפתחותו של היישוב בארץ ישראל. הם הביאו עמם מאירופה כלים ושיטות עיבוד מודרניות לחקלאות כ"משק מעורב", גידולים חדשים (דבורת הדבש מתורבתת וכנראה שהיו בין מביאי האקליפטוס לארץ), כרכרות רתומות לסוסים וסגנון אדריכלי אירופאי.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה לא היססו הטמפלרים להצהיר על נאמנותם. דגל צלב הקרס הונף בחלק מהמושבות, הוקמו סניפים מקומיים של המפלגה הנאצית ותנועות הנוער שלה וחלק מבני המושבות הצטרפו לצבא הגרמני בשנת 1939. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, בוילהלמה ובבית לחם הגלילית אשר הפכו למחנות הסגר. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה בטענה כי הם מהווים גיס חמישי. תמורת חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי נתינות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה. רכושם, לרבות המקרקעין רבי הערך של מושבותיהם הועברו לניהול "האפוטרופוס על נכסי האויב".

ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבות ולדהיים ובית לחם הגלילית. אחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים נאספו וגורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה.

עם קום המדינה, כשנכסי המקרקעין של הנציב העליון עברו לידי מדינת ישראל, הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה, שכיום הן בבעלות מדינת ישראל ובניהול מנהל מקרקעי ישראל. בשנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מרק כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם. בנים של הטמפלרים באים מעת לעת לביקורים בארץ כדי לפקוד את קברי אבותיהם שבבית העלמין הטמפלרי.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אחת המשאבות הראשונות, שהופעלו על ידי הטמפלרים להעלאת מים לבריכה לשם השקאת שדותיהם, נמצאת עד עצם היום הזה בחדר אטום בתוך אחד האולפנים.

2. ^ משאבת המים במושבה הטמפלרית וילהלמה, שלצדה הוקמה יציקת הבטון המאסיבית הראשונה בארץ ישראל של אותם ימים - עדיין ממשיכה לפעול בתפקידה.

הטמפלרים בארץ ישראל

מושבות: ירושלים | חיפה | כרמלהיים | שרונה | וילהלמה (בני עטרות) | ולדהיים (אלוני אבא) | בית לחם הגלילית
אדריכלות טמפלרית: בית העם הטמפלרי | בית הקהילה הטמפלרית | בית אוליפנט | מכון הרדג
נושאים נוספים

שפות אחרות