חשבונייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חשבונייה סינית
הגדל
חשבונייה סינית

חשבונייה היא כלי חישוב הבנוי לרוב ממסגרת עץ שבתוכה חרוזים המושחלים על מוטות. החשבונייה שימשה במשך אלפי שנים כשיטה לביצוע ארבע פעולות החשבון, והיא משמשת גם היום במקומות בהם השימוש במחשבון אינו זמין.

רוב החשבוניות מחולקות אנכית לשתיים, כששני חרוזים מושחלים על המוטות בחלק העליון וחמישה בתחתון. ה"טור" הימיני ביותר מייצג מניין ספרה יחידה, השני עשרות, השלישי מאות, וכן הלאה. כדי למנות יחידה אחת, מעבירים את החרוז בחלק התחתון בטור הימיני ביותר כלפי מעלה. אם נמנות חמש יחידות, מורידים את החרוזים בחלק התחתון כלפי מטה, ומעלים (או מורידים, בהתאם לסוג החשבוניה) חרוז אחד בחלק העליון. כאשר המניין מגיע לעשר, "מאפסים" את הטור בחשבונייה ומונים חרוז אחד בטור שלשמאלו.

מקורה של החשבונייה לוט בערפל, כיוון שבמקומות ובעמים רבים עשו שימוש בחשבוניות. ידוע כי החשבונייה שימשה בתרבויות בבל וסין, והומצאה בזמן כלשהו בין שנת 2400 לפנה"ס לשנת 300 לפנה"ס. העדות המוקדמת ביותר המצויה בידינו לשימוש בחשבונייה מבוססת על "לוח סלמיס" מיוון, המתוארך לסביבות שנת 300 לפנה"ס.

החשבוניה היוונית הייתה מבוססת על מניה בשיטה האקרופונית, והחשבוניות הרומיות שעוצבו בעקבות היווניות השתמשו בשיטה דומה.

החשבונייה המוכרת לנו היום, בה ישנם שני חרוזים בחלק העליון וחמישה בתחתון, התבססה על דגם סיני מן המאה ה-12 בשם שואן פן. דגם זה נותר בעינו עד אמצע המאה ה-19, אז החל שימוש בשיטה בה יש רק חרוז אחד בחלק העליון. היפנים, שייבאו את החשבונית הסינית דרך קוריאה, אימצו שיטה משוכללת יותר שבה חרוז אחד בחלק העליון וארבעה בתחתון בתחילת המאה ה-17.

השימוש בחשבונייה כשיטה לחישוב נדחק במערב מפני חישוב במספרים, והחשבוניות המשיכו לשמש בעיקר בשווקים בדרום מזרח אסיה, שימוש הנמשך במקומות מסוימים עד היום.

[עריכה] מקור המילה

מקור המונח הלועזי "אבקוס" כשם לחשבונייה במילה היוונית "אבקס" (άβακας, לוח חישוב). בגלל העובדה שלמילה גם פירוש נוסף, "לוח שעליו אבק או חול" לצורך שרטוט גאומטרי, ישנם בלשנים המשערים כי המילה היוונית מבוססת על השורש השמי "אבק" כמו במילה העברית "אבק". השערה אחרת היא כי המונח היווני נבע מהמילה הפיניקית "אבק" שמשמעותה חול.

[עריכה] קישורים חיצוניים