הרודיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרודיון, או בשמו השני - הר הורדוס, הוא אתר ארכיאולוגי מתקופת בית שני שבו מבצר דמוי גבעה ועיר מלכותית, שנבנו על ידי המלך הורדוס ונמצאים כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת הרודיון
הארמון נבנה כמעין מבצר על ידי הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס במקום שבו ניהל המלך שנים אחדות קודם לכן קרב ניצחון כנגד קומץ מורדים שניסו למרוד באימפריה הרומית. את מראה הגבעה שלו קיבל המבצר מסוללות העפר העצומות שנערמו מסביב לחומותיו. בתוך הסוללות ישנה חומה כפולה שגובהה כ-20 מטרים וקוטרה כ-63 מטרים. בתוך החומות בנה לעצמו הורדוס ארמון מפואר שכלל חדרים רבים, טרקלין ובית מרחץ. צפונית להרודיון, בשטח של כמאה וחמישים דונמים, נבנה חלק הארי של הארמון, מעין עיר קטנה אשר נקראה הרודיון תחתית ובה נמצאו שרידי בריכות מים ובניינים רבים. הרודיון תחתית המשיכה להתקיים לסירוגין עד לתקופה הביזנטית, ולאחריה ננטשה.
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מתאר את האתר בכתביו:
| וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על־כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו. ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק ששים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שַד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה וכלל את יפיה בכבוד וברות נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקפת מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאוה לעינים, כי־אם גם מחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתיים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם. וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בנייני מלכים אחרים, בתי מסכנות (מחסנים) לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון־מלכים". | ||
| -- תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים א, כא, י - בתרגום יעקב נפתלי שמחוני | ||
את המים לניהול החיים התקינים באתר הובילה אמת מים שאספה את מימיה מבריכות שלמה. אך כיום נמצאים בשטח שרידי אמה רק עד המעיינות באזור הכפר ארטס, בסמוך לבית לחם (הגבוהים מהאמה). בנוסף לאמת המים, נבנו באתר בורות מים רבים לאספקת מים סדירה לארמון וליושביו, וכן מערכת גדולה של בריכות אגירה חשופות, מרביתן בהרודיון התחתית.
[עריכה] הרודיון תחתית
הרודיון התחתית הייתה למעשה רוב רובו של ארמון הורדוס במקום. בעיר נתגלו שרידי ארמון מפואר המשתרע על שטח רב והמכיל חדרים רבים, גנים, אורוות, מחסנים ועוד. למעשה, חיי הארמון התנהלו כמעט לחלוטין בעיר התחתית, בעוד הארמון המבוצר משמש כמבצר לעתות סכנה ודוחק בלבד. אחד האתרים המרשימים ביותר בהרודיון תחתית הוא בניין ענק, בנוי אבני גזית, שאורכו 130 מטרים ורוחבו כ-60 מטרים. בנין זה נמצא על ידי הארכיאולוגים במצב שימור עלוב, אך גם מן השרידים המעטים שנותרו ניתן להסיק כי מדובר היה במבנה רב חשיבות לבוניו. בין המבנה הענק למבצר מחבר שביל מעשה ידי אדם באורך של כ-350 מטרים, אשר פשרו אינו מוסבר לחלוטין על ידי החוקרים. יש הטוענים כי זו הייתה דרך אשר נסללה במיוחד לרגל מסע הלוויה של המלך הורדוס, אשר נקבר, לפי טענה זו, בנבכי הבניין הענק המוזכר כאן. לפי גרסה אחרת, הורדוס נקבר בנבכי המבצר עצמו, ולא בעיר התחתית. מכל מקום, אין כיום בידי החוקרים הוכחה חותכת לגבי מיקום קבורתו של הורדוס, וההצבעה על הרודיון כאתר הקבורה של המלך היא בגדר השערה בלבד.
[עריכה] שמה של הרודיון
עם תום מלאכת הבניה קרא הורדוס למקום על שמו - הרודיון, וזהו האתר היחיד הנושא את שמו של המלך הבנאי. מתעודות שנמצאו במדבר יהודה והמתארות את חיי הקנאים במקום בתקופת מרד בר כוכבא, עולה כי שמו של המבצר בפיהם היה "הרודיס", שיבוש של השם המקורי.
בפי הערבים, נקרא המקום ג'בל פורדיס. לשם זה ישנם בנמצא שני הסברים: הראשון גורס כי השם פורידיס הוא גלגול מאוחר של השם הרודיס, ומכאן שבשם זה מונצח זכרו של בונה ההר - הורדוס. לפי הטענה השניה, מקור השם פורדיס מהמילה פרדיס, גן בערבית. טענה זו מובאת בהרחבה בהמשך המאמר.
במאה ה-15, נקרא ההר בפי הנוצרים "פרנקנברג" (Frankenberg) - "הר הפרנקים", כיוון שהם האמינו שבתקופת ממלכת הצלבנים, הוקם על ידם יישוב נוצרי במקום.
[עריכה] גלגוליו של המבצר
עם בנייתה של הרודיון, הפכה העיר לבירת המחוז שבו שכנה, ואוכלסה בקביעות על ידי אנשי חצרו של המלך. המלך עצמו, לטענת החוקרים, השתמש בארמון בעיקר כבית קיט וכמפלט מההמולה ששררה בירושלים בעת שלוש הרגלים. לאחר מותו של הורדוס, המשיך בנו ארכלאוס לפקוד את המקום לעיתים קרובות. עם מותו של ארכלאוס, שלאחריו בוטלה מלכות בית הורדוס ביהודה, שימשה הרודיון כמקום מושבם של הנציבים הרומאים ביהודה. הנציבים הרומים ישבו במקום כשישים שנים, עד אשר נפלה העיר לידיהם של המורדים היהודים במרד הראשון ברומאים בשנת 66. המורדים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים, בנו בו בתי כנסת ומקוואות. כעבור ארבע שנים, עם חורבן בית המקדש, מסרו המתבצרים את המבצר לידי הרומאים, ללא קרב.
הרומאים, שחשיבותה של יהודה בעיניהם ירדה לאחר דיכוי רובו של המרד, נטשו עד מהרה את המבצר והוא עמד בשיממונו כיובל שנים, עד שנתפס בשנית בידי יהודים קנאים. הקנאים שהתיישבו בהר, חצבו בקרביו מערכת של מערות מסתור (המזכירות את מערות בית גוברין) והכינו אותו כאתר ללוחמת גרילה לעתיד לבוא. עם פרוץ מרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים אך עם דיכוי המרד, בשנת 135, הוא ננטש לחלוטין.
לאחר שוך הקרבות, נותרה הרודיון נטושה במשך כשלוש מאות שנים. במאה ה-5 החלו נזירים ביזנטים מיישבים בהדרגה את צפונה של הרודיון תחתית, ולבסוף קמה באתר התיישבות נזירים נוצרית אשר הסבה אחדים מחדרי הארמון לכנסיות. בחפירות השטחיות אשר נערכו בצפונו של האתר, נתגלו ארבע כנסיות שכאלה, אשר רצפותיהן מעוטרות עיטורי פסיפס.
טענה נוספת גורסת כי בתקופה הביזנטית היה היישוב למעשה מושבת מצורעים שהקימה הקיסרית אודוקיה (אשתו של הקיסר הביזנטי תאודוסיוס). בתקופה הביזנטית, נחשבו החולים במחלת הצרעת לקדושים אשר סובלים בעולם הזה למען כלל האוכלוסייה, הצרעת אף נקראה בשל כך בתקופה זו "המחלה הקדושה". החברה התייחסה אל חולי הצרעת ביראה אך בד בבד הרחיקה אותם ככל הניתן ממרכזי היישוב. בחיבור מהמאה ה-14 עולה כי בביקורה בירושלים, בנתה הקיסרית משכן לחולי הצרעת וכינתה אותו "פורידיסיה", מילה אשר מקורה בלשון הפרסית ופירושה - "גן" (מכאן גם מקור המילה העברית "פרדס"), שמשמעותה התגלגלה והפכה ל"גן עדן" (Paradise). שמו הערבי של האתר, ג'בל פורידיס ("הר פורידיס", הר הגן) תומך בטענה שהאתר אכן שימש כמקום מושב למצורעים בתקופה זו.
עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 ננטש המקום בפעם האחרונה.
כיום שוכן בצפון האתר כפר פלסטינאי, שבתיו מכסים חלק מהעתיקות. גם כביש הגישה לאתר, שנחצב בתקופה שבה היה האתר תחת שלטון ירדני, עובר בשטח שבו שכנה לפנים העיר העתיקה.
במהלך המאות ה-18 וה-19, נערכו במקום סקירות של הממצאים החשופים על פני השטח, אך היו אלו עבודות הרחוקות מלהיות מחקר מדעי. בין השנים 1962-1956, נערכו באתר חפירות ארכיאולוגיות בראשות האב ויג'יליו קורבו מבית הספר הפרנציסקני בירושלים. משלחת זאת חשפה את מרבית הממצאים הידועים לנו על המבצר עצמו. לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים, נשלחה לאתר משלחת מטעם האוניברסיטה העברית בראשות אהוד נצר, שהחלה את חפירותיה בהרודיון תחתית בשנת 1972. שנים ספורות לאחר מכן הוכרז המקום כגן לאומי, וככזה הוא משמש עד היום (2005), על אף היותו ממוקם באזור שבו שוררת מתיחות ביטחונית תמידית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| ערך מומלץ |

