אוגוסט רודן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוגוסט רודן (12 בנובמבר 1840 - 17 בנובמבר 1918), פסל צרפתי דגול. נולד בפריס בשם פרנסיס אוגוסט רנה רודן (François-Auguste-René Rodin). בדברי ימי הפיסול מלא רודן תפקיד חשוב אף יותר מזה שמלאו בני דורו: פול סזאן, פול גוגן וואן גוך בתחום הציור, שכן, במו ידיו (תרתי משמע) השיב את הפיסול אל דרך המלך של האומנות ואל מוקד ההתעניינות הציבורית שממנו נדחה מאז ימי קזאנובה ופלקסמן.
שלא כשני פסלים אלה היה רודן בראש ובראשונה אומן העיצוב פחות מאשר אומן הגילוף. רומנטי ברוחו ובעל כושר מופלא ליצור אשליית תנועה באמצעות משחק האור על המשטחים המקוטעים שבפסליו אשר ייצרו אפקט אור וצל אשר נתן את האשליה התנועתית.
אך למרות כישרונו, מוצאו ממשפחה ענייה עמד לו לרועץ, ובתחילת דרכו האומנותית לא האירה לו ההצלחה פנים: במשך עשרים שנים תמימות התפרנס מביצוע עבודות גילוף, ושלוש פעמים נדחו בקשותיו להתקבל ל"אקול דה בוזאר" שבפאריס.
המפנה חל באמצע שנות השבעים למאה ה-19, עת סייר באיטליה והתבונן ביצירותיו של מיכלאנג'לו בואונרוטי, תודות להן חש עצמו כמי שהשתחרר מכבלי האומנות האקדמית, ומהן שאב את ההשראה ליצירתו החשובה הראשונה (1875-1876) - "תקופת הברונזה" (יציקות רבות של יצירה זו בוצעו מאז ובדומה לרוב יצירותיו של רודן אפשר לראותן גם במוזיאוני רודן בפריז ובפילדלפיה). דמויותיו הריאליסטיות של רודן ביצירה זו נראו אנושיות והיו רחוקות מרחק רב מן הסגנון המקובל, עד שהאשימו אותו שייצר אותן ביציקת גופותיהם של דוגמנים חיים. "תקופת הברונזה" הוציאה לו מוניטין ובשנת 1880 נרכשה על ידי ממשלת צרפת.
באותה שנה אף הזמינה אצלו ממשלת צרפת פרויקט פיסולי ענקי, שעמו נאבק משך כל חיו כמעט – שער ברונזה גדול בשם "שערי השאול", שהיה עתיד להיות הפתח למוזיאון לאומנות עיטורית. אך המוזיאון שלו נועד שער הכניסה לא הוקם מעולם והשער עצמו לא הוצב מעולם בכניסתו ולא הושלם במשך שלושים ושבע השנים מאז ועד מותו של רודן ב-1917.
האב-טיפוס לשערו של רודן הוא שער הכניסה המפורסם ביותר בתרבות המערב, זה שהציב גיברטי במאה ה-15 בפתח הבפטיסטריום (בית הטבילה) בקתדרלת פירנצה. ברישומים המוקדמים שרשם רודן ליצירה זו אנו מוצאים עדיין חלוקה דומה לחלוקתו של אותו שער, אך מערך זה נטשטש בהדרגה עד העלמו כליל בשטף דמיונו היוצר, וכל אחת משתי דלתותיו של השער המתנחשלת כלפי מעלה וכלפי מטה, מזכירה יותר את "יום הדין האחרון" של מיכאלאנג'לו מאשר את שעריו של גיברטי. "שער השאול" היה בין השאר, מצבור של דמויות שממנו שאב רודן צורות ודימויים במשך כל דרכו האומנותית.
מלאכת היצירה האינטנסיבית ביותר של רודן בעצבו את "שער השאול" בשלביו המוקדמים חלה בעת ובעונה אחת עם פרשת אהבה סוערת. כמה מן הדמויות הקודרות שעיצובן שואב מן ה"אינפרנו" של דנטה מתייסרות בארוטיות עזה.
"האדם החושב" היושב במרכז מעל שתי דלתותיו של השער הוא בעת ובעונה אחת דיוקנו הדמיוני של דנטה וסמל רוחו החוקרת של האדם, דמותה אומרת כולה אותו פסימיזם אינטלקטואלי שהיה אופייני לשנות השמונים של המאה ה-19.
"האדם החושב" היה לפיסלו הנודע ביותר של רודן והוא הועתק בקנה מידה מונומנטלי גם בשיש וגם בברונזה וזכה לרפרודוקציות רבות מספור בקנה מידה קטן יותר.
על קברו של רודן במדון שליד פריז הוצב, לפי בקשתו, העתק עשוי ברונזה של פסל זה.
נראה שאי יכולתו להשלים את השער לא הדאיגה אותו במיוחד, "שער השאול" נראה לו כמקביל לשטף המקביל של דמיונו היוצר של האומן והוא עצמו השווה מפעל אומנותי זה לקתדרלות הגותיות: "האם הושלמו הקתדרלות אי פעם?", שאל. אך תופעה זו מצביעה, מכל מקום, על מגבלה מסוימת שתחמה את גאוניותו. היצירה האומנותית הייתה בעיניו בגדר תהליך מתמשך והולך ולעולם לא יוכל למצוא פתרון סופי ומוחשי לבעיות המבנה המורכב, בפרט מביניהן של קבוצות פיסוליות.
יצירתו "שועי העיר קאלה" (1884-1886) נותרה בגדר מקבץ של דמויות נפרדות, המקושרות זו לזו תודות למתח הנפשי העצור בהן יותר מאשר באמצעות קשר צורני אוכף.
דעתו של רודן הייתה נוחה מכך שפסלי החומר שלו גולפו גם משיש ולא רק נוצקו מברונזה, אך מלאכת הגילוף נעשתה כמעט תמיד בידי עוזריו. רודן האמין בכל ליבו שעל האומן ליצור צורה על ידי מתן ביטוי לדמיונו היוצר באמצעות אצבעותיו המעצבות את החומר, היפוכה של שיטת העבודה שנקט מיכאלאנג'לו הנערץ עליו, בהסירו חלקים מגוש השיש כדי לחשוף את הדמות אותה מצא חבויה בו.
יצירות נודעות נוספות של רודן:
- הקריאה לנשק - 1879
- אישה כורעת - 1882
- הנשיקה - 1886
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אזרחי קאלה, אוגוסט רודן - תמונה מגן הפסלים של מוזיאון ישראל

