הזהו אדם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הזהו אדם (Se questo è un uomo) הוא ספר תעודי מאת הסופר האיטלקי-יהודי פרימו לוי אודות החוויות האישיות והמראות שראה במחנה העבודה של בית החרושת לגומי באושוויץ בשנה האחרונה של השואה.
הספר יצא לאור באיטלקית בנובמבר 1947, בעברית הספר יצא רק ב1989 לאחר מותו של לוי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מה שדחף את לוי לכתוב את הספר היה דחף לתת עדות לזוועות שאורגנו על ידי הנאצים במחנה בתהליך השמדת היהודים והאנשים האחרים בשואה. הוא קרא עדויות רבות של עדים וניצולים ונכח בפגישות של ניצולים, והפך בסופו של דבר לדמות סמלית של אנטי-פאשיסטים באיטליה.
לוי ביקר בלמעלה מ-130 בתי ספר כדי לדבר על החוויות שלו באשווייץ. הוא נדהם מהרביזיוניסטים שניסו לשכתב את ההיסטוריה של המחנות ולהמעיט בעוצמת הזוועות, מה שכיום מכונה הכחשת השואה. גישתו הייתה שמחנות המוות של הנאצים והנסיונות להשמדת היהודים היו זוועה יחודית בהיסטוריה בגלל הנסיון לבצע השמדה מוחלטת של "גזע נחות" על ידי קבוצה שתפסה את עצמה כעליונה; זה היה נסיון מאורגן שיטתי וממוכן מאוד; והוא הוביל להפחתה בערך היהודים ונסיון למחיקה מוחלטת שלהם עד כדי שימוש באפר שלהם כחומר גלם לדרכים.
עם חזרתו לאיטליה, לוי היה לכימאי תעשייתי במפעל בטורינו. הוא החל לכתוב על חוויותיו במחנה הריכוז ועל חזרתו לאיטליה דרך אירופה המזרחית, חומר שבו השתמש בשני ספריו הידועים, "הזהו אדם" ו"ההפוגה" (La tregua).
כאשר לוי שלח לבית הוצאת ספרים בטורינו, עירו, את הספר, ההוצאה דחתה את הדפסתו. הוצאה קטנה יותר רכשה את הזכויות של הספר מלוי ובנובמבר 1947 הדפיסה 2000 עותקים של הספר. למרות שבאותו הזמן הופיעה בעיתון "לה-אוניטה" סקירה חיובית של הספר על ידי הכתב איטלו קלווינו, נמכרו רק 1500 עותקים של הספר.
לוי היה חייב להמתין עד 1958, עד שבית ההוצאה שבטורינו יפרסם את הספר, בהגהה מחודשת. אותו פרסום מחדש, בהגהה מחודשת, הוביל לתרגום הספר לאנגלית ב-1959, ולאחר מכן לתרגום לשפות שונות, וקבלת הסופית של הספר לספרות הקלאסית.
ספרו השני, "ההפוגה", שהוא ספר המשך המתאר את נדודיו עד לחזרתו לביתו באיטליה, פורסם לראשונה ב-1963, כמעט 16 שנה לאחר הפרסום של הספר הראשון, וזיכה את לוי בפרסו הראשון. לאחר מכן כתב לוי ספרים נוספים ביניהם "זמן שאול", ו"הטבלה המחזורית".
[עריכה] תוכן
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
הספר מתחיל בלכידתו של לוי בידי האיטלקים הפאשיסטים, ובהעברתו למחנה אושוויץ בפברואר 1944, בקליטתו במחנה, ממשיך בתאור חוויתו במחנה העבודה בכפייה שהיה מיועד להקמת בית חרושת לגומי, ומסתיים לשחרור המחנה בידי הכוחות הסובייטים. מ־650 היהודים האיטלקים במשלוח שלו, לוי היה אחד מ־20 ששרדו את אושוויץ.
בתחילת הספר לוי מתאר את החיים במחנה על פי נושאים שונים כמו הקליטה במחנה, העבודה, הקאפו, טיפוסים שונים של אסירים במחנה, סלקציה בקרב האסירים לשם השמדה, תלייתו של אסיר שהשתתף בנסיון מרד במחנה, התנהלות כלכלת המחנה וכדומה.
לוי הצליח לשרוד בגלל צירוף של כמה סיבות: הוא ידע מעט גרמנית בזכות ספרי כימיה שכתובים בגרמנית שהוא קרא והדבר היה לו לתועלת במחנה. הוא גם שילם לשיעורים בגרמנית ובהתמצאות ברחבי מחנה אוושויץ על ידי אסירים איטלקים בעלי התנסות במחנה.
לקראת סוף הספר מספר לוי באופן יותר כרונולוגי. עקב עברו ככימאי הוא נשלח ל"בחינה" שלאחר זמן מה, בנובמבר 1944, הוא מועבר ל"יחידת כימיה", במעבדת בונה במחנה שנועדה לייצר גומי סינתטי. דבר זה לא מסייע לו בתחילה, היות והוא מבצע העברה של שקים כבדים עם חומר כימי שורף, אבל בהמשך הוא עובד בחדר סגור וכך נמנעהת ממנו עבודת פרך בחוץ בטמפרטורות מקפיאות.
זמן לא רב טרם שחרור המחנה, הוא חלה באופן אנוש במחלת הסְקַרְלָטִינָה ונכנס לבית ההבראה של המחנה. הדבר היה לו לתועלת - כאשר חילות הצבא האדום התקרבו, האס אס מהרו לפנות את המחנה- הם לקחו עמם את כל האסירים חוץ מהחולים החמורים (אותם השאירו למות בגסיסה), בכללם לוי, לצעדת המוות על-מנת להתרחק מאותו צבא שהחל להתקרב, צעדה שהרגה את רוב אלה שיצאו לצעדה מאשווייץ. בזכות חוליו באותו הזמן לוי זכה להשאר בחיים. לוי וחלק מהחולים מצליחים לשרוד במחנה הנטוש, עד לשחרורו כעבור מספר ימים על ידי כוחות הצבא האדום.
כתיבתו של לוי מתאפיינת ביכולת התבוננות מעמיקה המתארת פרטים קטנים בצורה חדה ולא רגשנית, ומצד שני היא מעבירה באופן חי מאוד את המאורעות.
[עריכה] מתוך הספר
זהו השיר המופיע בפתח הספר:
הזהו אדם? / פרימו לוי
אתם היושבים באין מחריד במשכנות מבטחים; אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד בשובכם הביתה עם הדמדומים:
התבוננו וראו הזהו אדם העובד בביצה הקרה; הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם למען פת לחם זעירה. שעבורו "כן" או "לא" לבן מוות היה.
התבוננו וראו האם אשה היא זאת. בת בלי שם ובלא שיער; שלא נותר בה עוד כח לזכור, שעיניה ריקות וצונן חיקה כצפרדע ביום חורף וכפור.
הרהרו וזכרו כי כל זאת אירע והיו הדברים האלה: אשר אנוכי מצווכם לחלוק בלבכם.
ושננתם אותם לבניכם בשבתכם בבית ובלכתכם בדרך, בשבתכם ובקומכם והיה כי תדמו- יאבדו בתוכם ויך בכם החולי מכף רגל עד קודקוד. ויהפכו מכם פניהם יוצאי חלציכם, עוד.
[עריכה] ספרים
- הזהו אדם, הוצאת עם עובד, 1989, ת"א.

