רוצח סדרתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוצח סדרתי הוא אדם שביצע שלושה או יותר מעשי רצח שונים לאורך זמן, של קרבנות שהיו בדרך כלל לא מוכרים לו לפני כן. רוצחים סדרתיים פועלים מתוך דחף, לעתים קרובות מיני, הקשור במצבם הנפשי, ואינם מונעים בדרך כלל על–ידי שאיפה לרווח כספי, אידאולוגיה או תפישה פוליטית.

תוכן עניינים

[עריכה] ייחודו של רצח סדרתי

המונח "רוצח סדרתי" נטבע בשנות השבעים על–ידי סוכן האף-בי-איי רוברט קסלר או דר' רוברט ד. קפל (הנושא שנוי במחלוקת) ונכנס לשימוש רחב בעקבות גילוי פשעיהם של טד בנדי ודייוויד ברקוביץ' ("בנו של סם") באמצע עשור זה. תועלתו העיקרית של המונח היא בהבחנה בין שלושה סוגים של מעשי רצח מרובים: רצח סדרתי, רצח המוני ורצח מתפרץ.

רוצח מתפרץ מוגדר מי שמבצע מעשי רצח מרובים במקומות שונים ולאורך תקופת זמן קצרה, העשויה לנוע בין כמה שעות לכמה ימים, כשהרוצח אינו שב למהלך חיים רגיל בין מעשי הרצח. רצח המוני הוא מעשה רצח בו אדם או בני אדם הורגים שלושה או יותר אנשים באירוע אחד ובמקום אחד. לעתים, מתאבדים הרוצחים, דבר המונע התחקות מדויקת אחר הסיבות הישירות והמצב הנפשי שהניע אותם לפעול כפי שפעלו. רוצחי המונים שנתפשו טענו לעתים כי לא זכרו בבירור את האירוע.

רוצח סדרתי, לעומתם, הוא מי שביצע שלושה או יותר מעשי רצח לאורך תקופה ממושכת, עם תקופות 'צינון' בין מעשי הרצח. רוב הרוצחים הסדרתיים עוטים בתקופת הצינון מה שהרוי קלקלי ורוברט הייר כינו "מסיכה של שפיות" הגורמת לכך שרוב הסובבים אותם אינם חשים כי יש בהם משהו חריג.[1]

רוב מעשי הרצח משלושת הסוגים מבוצעים בדרך כלל על–ידי אדם בודד, אף כי ישנן דוגמאות לרוצחים מכל אחד מהסוגים שפעלו בצוותים או בקבוצה.

[עריכה] מאפיני רוצחים סדרתיים

רוב הרוצחים הסדרתיים הם זכרים, אף כי ישנן כמה נשים שהיו רוצחות סדרתיות, והם מונעים בדרך כלל על–ידי דחפים הקשורים בהשגה או שמירה על כוח ודחף מיני כפייתי. לעתים קרובות חשים הרוצחים הסדרתיים חסרי יכולת או ערך, פעמים רבות כתוצאה של ילדות בה חוו השפלה, ניצול ועוני, ותחושה כי מעשי הרצח מהווים נקמה מסוג מסוים.

לרוב, משתקף במעשי הרצח של רוב הרוצחים הסדרתיים דחף סדיסטי עז, שלצידו היעדר יכולת לגלות הזדהות או אהדה לסבלם של אחרים. במקרים רבים, שואבים הרוצחים הסדרתיים סיפוק מסבלם של קרבנותיהם. אישיות כזו מכונה פעמים רבות "פסיכופתית," "סוציופתית" או, באחרונה, "הפרעת אישיות אנטי-חברתית," מונחים המגדירים לעתים קרובות התנהגות הכוללת פגיעה פיזית קשה לצורך השגת עונג מיני והרג קרבנות באיטיות לאורך תקופת זמן ארוכה.

רוב הרוצחים הסדרתיים חווים תקופה של רגיעה אחרי ביצוע מעשה רצח ופועלים שוב רק כאשר הדחף הרצחני שב ומופיע. משך תקופת הרגיעה משתנה ויכול לנוע בין כמה ימים לכמה שנים, והוא ייטה להתקצר ככל שמשך הזמן בו הרוצח לא נתפש מתארך. הרוצח ג'פרי דהמר, לדוגמה, רצח את קרבנו השני תשע שנים אחרי הראשון, אך שמונה הקרבנות האחרונים נרצחו בתוך שבעה חודשים בלבד.

כאשר הם נתפסים, טוענים חלק מהרוצחים הסדרתיים לאי-שפיות בעת ביצוע מעשי הרצח, כדי לזכות בזיכוי בעילה של אי–שפיות זמנית או קבועה. טיעון זה נדחה ברוב המקרים בנימוק כי יכולתם השכלית של הרוצחים אינה פגומה במידה כזו שאין ביכולתם להבחין בין מעשה חוקי ובלתי חוקי או מעשה טוב ורע מבחינה מוסרית. נוסף על–כך, רבים מן הרוצחים הסדרתיים מתכננים את מעשיהם בקפידה ואינם סובלים בדרך כלל מהזיות או תעתועי חשיבה המונעים מהם לחמוק מרודפיהם או לטשטש את עקבותיהם.

[עריכה] רקע ומבנה פסיכולוגי

רוב הרוצחים הסדרתיים באים מרקע משפחתי מעורער וחוו לעתים קרובות ניצול והתעללות מינית, גופנית או נפשית. לעתים קרובות יש קשר הדוק בין סוג ההתעללות שחוו ופשעיהם. חלק מהרוצחים הסדרתיים טוענים, עם זאת, כי לא סבלו מהתעללות כזו ואילו רוצחים אחרים גורסים כי סבלו מהתעללות כדי לזכות באהדת הציבור, או כדי לרצות את הפסיכולוגים המשוחחים עמם. בגלל הקושי לדעת במדויק מה אירע בילדותם של רוצחים כאלו, לא ניתן לדעת בוודאות מהו היקף ההתעללות שחוו רוצחים מסוג זה בפועל.

רבים מהרוצחים הסדרתיים נוהגים לגלות עניין רב במעשי רצח כבר בילדותם או בנערותם. חיי הדמיון שלהם ערים והם מרבים לחלום בהקיץ על שליטה, הכנעה ורצח, לרוב בשילוב אלמנטים מסוימים המופיעים אחר כך גם במעשי הרצח שלהם. רבים מהרוצחים גם שואבים הנאה מקריאת סיפורים על מעשי התעללות, אונס, עינוי ורצח.

חלק מהרוצחים הסדרתיים מפגינים אחד או יותר ממה שמכונה משולש מקדונלד של סימני אזהרה: נטייה להצתת אש רק לצורך ההנאה שבהחרבת דברים, התעללות בבעלי חיים (המקורבת לזוסדיזם), במיוחד כאשר היא מבוצעת בבעלי חיים גדולים יותר ולצורך הנאתו הפרטית של המתעלל, ולא כדי להרשים אחרים; והרטבת מיטה עד גיל מאוחר יחסית. באחרונה, קמו מספר חוקרים שערערו על מידת התקפות של מאפיינים אלו כמנבאים ממשיים לרוצח סדרתי בהתהוותו, והצביעו על כך שחלק או כל המאפיינים רווחים במידה ניכרת אצל ילדים ונערים.

מומחים אחרים טענו כי מרגע שרוצחים סדרתיים מתחילים לפעול הם אינם יכולים או שרק לעתים נדירות הם יכולים להפסיק את מעשי הרצח. באחרונה, ערערו חוקרים אחרים גם על תפישה זו, והצביעו על–כך שהשימוש באמצעים כמו בדיקות ד.נ.א אפשר ללכוד בעיקר את הרוצחים הסדרתיים שאינם מסוגלים לשלוט בדחפים הרצחניים שלהם, ולכן לקבוצה זו ייצוג יתר באוכלוסיית הרוצחים הסדרתיים שנתפשו.

[עריכה] שכיחות התופעה

קיימים דיווחים שונים על המידה בה רווחת תופעת הרצח הסדרתי. הלשכה הפדרלית לחקירות של ארצות הברית, האף-בי-אי, העריכה בשנות השמונים כי בכל זמן נתון ישנם כ-35 רוצחים סדרתיים פעילים בארצות הברית.

ספרים פופולריים, שלא גיבו את טענותיהם באסמכתאות כלשהן, טענו כי מספר הרוצחים הסדרתיים גדול בהרבה. כך, לדוגמה, טען ג'ואל נוריס [2] כי ישנם חמש מאות רוצחים סדרתיים פעילים בארצות הברית, וכי הם רוצחים חמשת אלפים איש מדי שנה, בערך רבע מכלל מקרי הרצח במדינה.

היקף התופעה, בשני המקרים, הוא עניין של השערות או הערכות שאינן מבוססות על עובדות ידועות כלשהן. חוקרים שונים[3] טענו אף כי רוצחים סדרתיים הם יותר מיתוס ממציאות.

מספר המקרים המדווחים של מעשי רצח סדרתי במדינות המערב גדול יותר מזה המדווח במדינות אחרות. קרוב לוודאי שהסיבות לכך קשורות בעיקר לשיטות איתור פשיעה משופרות, דיווח מלא יותר על מעשי פשיעה, ובמיוחד חמורים, היעדר צנזורה ותחרות חופשית בין מקורות חדשותיים וכן הבדלים תרבותיים בין מדינות.

[עריכה] רצח סדרתי לפני המאה העשרים

מקרים של רצח סדרתי ארעו גם במאות קודמות, אך הדיווח עליהם היה במקרים רבים לקוי, דבר המקשה במקרים רבים על איתור דפוסי פעולה אופייניים של רצח סדרתי, וארגונו וכוחו של כוח השיטור היה מוגבל הרבה יותר, עניין שהקשה מאוד על איתור רוצחים כאלו או הבאתם לדין.

שתי דמויות ידועות, שניתן לראות בהן רוצחים סדרתיים, היו זו של האציל ז'יל דה רז, מעשירי צרפת במאה החמש עשרה, שהורשע בחטיפה, אונס ורצח של יותר ממאה נערים ונערות צעירים; ושל ארז'בט באתורי, אצילה הונגרית שנאסרה בשנת 1610 והושאמה בעינויין ורציחתן של שש מאות נערות צעירות.

לטענת כמה מחוקרי ההיסטוריה של הפשע, היו מקרי רצח סדרתי נוספים במהלך ההיסטוריה, ומעשי הרצח שלהם הם שעמדו ביסוד סיפורי אגדה על אנשי-ערפד, אנשי זאב ואחרים. טענות כאלו, בהיעדר תיעוד תומך, נדונו להיוותר השערות בלבד.

תיעודים ראשוניים משמעותיים יותר של מעשי רצח סדרתי הופיעו בארצות המערב רק לקראת סוף המאה השמונה עשרה. ריכרד פרייהר פון קרפט-אבינג, לדוגמה, תיאר מקרה כזה שהתרחש בשנות השבעים בגרמניה, בו איטלקי בשם אאוסביוס פידניילה רצח שישה אנשים. מקרה שזכה לפרסום רב היה זה של "ג'ק המרטש" בלונדון בשנת 1888. מבצע מעשי הרצח לא התגלה מעולם. מקרה מפורסם שלישי היה זה של ז'וזף ושר, שהוצא להורג בצרפת בשנת 1898 אחרי שהתוודה על רצח וקטיעת אבריהם של אחד עשר נשים וילדים. בארצות הברית הורשע שנתיים קודם לכן ה. ה. הולמס שהודה בביצוע עשרים ושבעה מעשי רצח.

[עריכה] טיפולוגיה של רוצחים סדרתיים

[עריכה] מיון על בסיס מאפייני התנהגות

כמה גורמים העוסקים בחקר רצח סדרתי ניסו למיין את הרוצחים הסדרתיים לפי אבות טיפוס מסוימים. האף-בי-איי גורס כי ישנם שני סוגים שונים עיקריים של רוצחים סדרתיים: הטיפוס המאורגן ולעומתו הטיפוס הלא מאורגן. הולמס והולמס בנו[4] על בסיס חלוקה בסיסית זו מגוון תכונות המשוייכות לכל אחד מסוגי הרוצחים. המספר המצומצם של רוצחים סדרתיים שנתפשו אינה מאפשרת בחינה מדעית מדוקדקת של המיון והחלוקה מבוססת, לפיכך, בעיקר על מידע אנקדוטלי.

מאפייני שני הסוגים של רוצחים סדרתיים[5]
מאורגנים לא מאורגנים
מנת משכל מעל לממוצע, בטווח 120-105 מנת משכל מתחת לממוצע, בטווח 95-80
מותאם חברתית לא מותאם חברתית
חי עם בת זוג או יוצא בקביעות חי לבד, לרוב אינו יוצא עם נשים
דמות אב יציבה אב נעדר או לא יציב
התעללות פיזית חריפה במשפחה התעללות רגשית, לא עקבית
נייד תעסוקתית/גיאוגרפית חי או עובד סמוך לזירת הפשע
עוקב אחרי החדשות מגלה עניין מזערי בחדשות
עשוי להיות בעל השכלה מכללתית לרוב נשר כבר מבית הספר התיכון
מיומנות היגיינה ושמירה על נקיון הבית היעדר מיומנות היגיינה ושמירה על נקיון הבית
אינו מחזיק בדרך כלל במקום מסתור מחזיק מקום מסתור בבית
פעיל בעיקר ביום פעיל בעיקר לילית
נוהג במכונית ראוותנית נוהג במכונית ישנה או בטנדר
חש צורך לשוב לזירת הפשע כדי לראות מה המשטרה עשתה חש צורך לשוב לזירת הפשע כדי לחיות מחדש את הזכרונות
בדרך כלל יוצר קשר עם המשטרה כדי לשחק משחקים עשוי להתקשר למשפחת הקרבן כדי לשחק משחקים
מעריץ של המשטרה או מי שרצה להיות שוטר אינו מגלה עניין בעבודת המשטרה
אינו מתנסה בתוכניות עזרה-עצמית מתנסה בתוכניות עזרה-עצמית
רוצח באתר אחד, נפטר מהגופה באתר אחר רוצח במקום אחד וסבור שהמשימה הושלמה בכך
עשוי לנסר את הגופה לאבריה בדרך כלל אינו פוגע בגופה
מתקיף באמצעות פיתוי של הקרבן ואז כבילתו דפוס של תקיפת בזק
מתייחס לקרבן, מנהל עמו שיחה מנסה להתעלם מהקרבן או "להחפיץ" אותו
מותיר אחריו זירת פשע מבוקרת מותיר אחריו זירת פשע כאוטית
מותיר אחריו רק מעט ממצאים פיזיים מותיר אחריו ממצאים פיזיים
מגיב בצורה הטובה ביותר לראיון ישיר מגיב בצורה הטובה ביותר לראיון ייעוצי


הרוצח הסדרתי המאורגן מאופיין בדרך כלל בחזות חיצונית של אדם מן היישוב—כזה ששכניו מצהירים אחרי לכידתו כי היה "בחור טוב" ונראה כמי ש"לא יפגע בזבוב." פעמים רבות, הם מנהלים חיי משפחה תקינים, לכאורה, ונתפשים כאזרחים שלווים ושומרי חוק. הרוצחים מסוג זה מגלים בדרך כלל עניין רב וידע רב בתחום המחקר הפורנזי ובשיטות להסתרה או הסוואה של פשעם, בוחרים בקפידה יחסית את קרבנותיהם, ולעתים קרובות משקיעים מאמץ באמצעים המכוונים להטעות את המשטרה, כמו זיוף מכתבי התאבדות, או הצגת מעשה הרצח כפשע שבוצע על–ידי עבריינים או במסגרת מלחמת כנופיות. רבים מהם רואים במעשי הרצח שלהם סוג של "משחק" או הרחבה של פעילות ספורטיבית אחרת כמו דייג או שייט, ולעתים יש להם אף עניין בניהול המשחק כנגד כוחות המשטרה.

רוצחים סדרתיים מן הסוג הלא מאורגן נוטים לבצע את מעשי הפשע שלהם באופן אימפולסיבי ורוצחים כאשר נקרית להם ההזדמנות. הם אינם טורחים להפטר מן הגופה ולעתים קרובות מבצעים אחרי מעשי הרצח טקסים פולחניים כאלו ואחרים כמו נקרופיליה, קטיעת איברים, וכדומה. לרבים מן הרוצחים מסוג זה עבר של בעיות נפשיות והם נתפשים בעיני הסובבים אותם כמשונים או מרתיעים. רבים מהם אינם זוכרים או שאינם מוכנים להודות שהם זוכרים את כל מעשי הפשע.

אחת הבעיות העיקריות במיון זה של רוצחים סדרתיים הוא שרוב הרוצחים הסדרתיים מפגינים התנהגות שניתן לשייכה לשני הסוגים בו זמנית, או שהם עשויים לעבור כחלוף הזמן ממצב אחד למשנהו. לדוגמה, ביצוע מעשה רצח ראשון או שני באופן לא מאורגן, ואחר כך גיבוש שיטה מאורגנת יותר, או להיפך, ביצוע מעשי רצח מתוכננים היטב בתחילה, ומעבר להתפרצויות בלתי מאורגנות בשלב מאוחר יותר.[6]

[עריכה] מיון על בסיס מניע

מיון אחר של רוצחים סדרתיים מתבסס על מניעיהם או הסיפוק העיקרי שהם שואבים ממעשי הרצח שלהם. הולמס[7] יצר מיון של המניעים לפי שישה טיפוסים: שניים הממוקדים במעשה הרצח עצמו, וארבעה הממוקדים בתהליך הרצח.

[עריכה] ההוזה

הרוצחים מסוג זה הם אנשים השומעים קולות המייצגים את אלוהים או השטן המורים להם לרצוח. בניגוד לדיעה המקובלת או לאופן בו מוצגים הדברים לעתים תכופות בספרות, בסרטים ובסרטי טלוויזיה, סוג זה של רוצחים סדרתיים נדיר יחסית. רוב הרוצחים הסדרתיים אינם בלתי שפויים ואינם מונעים על–ידי הזיות או קולות. לרוב, מופיעים טיעונים מסוג זה אצל רוצחים סדרתיים רק אחרי תפישתם, בנסיון לחמוק מהרשעה בנימוק של אי שפיות. רוצחים בעלי חזונות או הזיות ממוקדים לרוב במעשה הרצח עצמו, ומבצעים את מעשה הרצח במהירות.

[עריכה] משימתי

רוצחים סדרתיים מסוג זה, שאף הם ממוקדים בפעולת רצח מהירה, מאמינים כי מעשיהם מוצדקים משום שהם חלק מ"משימה" או "שליחות" להפטר מסוגים מסוימים של בני אדם. לרוב, ממוקדת פעולה זו בזונות או בחברים בקבוצה אתנית שמעמדה נמוך. רבים מהרוצחים מסוג זה מאמינים כי הם עושים לחברה "טובה גדולה" במעשיהם ומנהלים את מעשיהם כסוג של מסע צייד.

[עריכה] הנאה ורווחה

רוצחים מסוג זה שואבים הנאה מעצם פעולת ההריגה, אך גם מפיקים ממנה רווח אישי או טובת הנאה אישית. רוב הנשים שהן רוצחות סדרתיות שייכות לסוג זה של רצח. הקרבן במקרים כאלו מוכר בדרך כלל לרוצח, נבחר בקפידה ומעשה הרצח עצמו מבוצע לרוב בלי המשך אחרי הרצח עצמו לפעולה נוספת.


[עריכה] הנאה ותשוקה

רוצחים סדרתיים מסוג זה שואבים הנאה מעצם פעולת הרצח. חלק מהם נהנים מעינוי והתעללות בקרבן בעודו חי. אחרים, מוצאים את עיקר הנאתם בפעולות המבוצעות אחרי הרצח כמו קיום יחסי מין עם הגוויה או אכילתה. כמעט בכל המקרים יש אלמנט מיני עז בפשיעה מסוג זה.

[עריכה] הנאה וריגוש

רוצחים סדרתיים מסוג זה שואבים הנאה מעצם פעולת הרצח ועיקר הנאתם או התרגשותם נובעת מהריגוש שבעצם פעולת הרצח, ראיית הרצח כריגוש האולטימטיבי, ותחושות של התעלות לנוכח יסוריו של הקרבן. אחרים בסוג זה נהנים דווקא מההימלטות או מפעולה אחרת הסובבת את מעשה הרצח.

[עריכה] כוח ושליטה

סוג זה של רוצח סדרתי הוא הנפוץ ביותר. מטרתם העיקרית של רוצחים אלו, השואבים הנאה מעצם פעולת הרצח, הוא בהשגת והפעלת כוח כלפי קרבנם. חלק מהרוצחים הסדרתיים מסוג זה סבלו התעללות בילדותם ורבים מהם עוסקים בטקסים הקשורים באופן מסוים להתעללות ממנה סבלו, שמטרתם לשחזר באופן אחר או לסתור את ההשפלה וחוסר האונים אותם חשו בעבר. רבים מהרוצחים מסוג זה אונסים את קרבנותיהם או מקיימים יחסי מין עם הגוויה, אך המטרה אינה בדרך כלל סיפוק מיני אלא תחושה של כוח.

הטבלה הבאה מתארת בתמציתיות את מאפייני זירת הפשע הטיפוסיים לכל אחד מסוגי הרוצחים הסדרתיים לפי מיון מניעי:

מאפייני זירת פשע המקושרים לששת סוגי הרוצחים הסדרתיים
מאפיינים הוזה משימה רווחה תשוקה ריגוש כוח/שליטה
זירת פשע מבוקרת כן לא לא כן לא לא
השתוללות מופרזת כן לא לא כן לא לא
עינוי לא לא לא כן כן כן
הזזת הגופה לא לא לא כן כן כן
קרבן ספציפי לא כן כן כן כן כן
נשק בזירת הפשע כן לא כן לא לא לא
קשר קודם עם הקרבן לא לא כן לא לא לא
קרבן מוכר לרוצח כן לא כן לא לא לא
מין חריג לא לא לא כן כן כן
כלי עינוי לא לא לא כן כן כן
חניקה לא לא לא כן כן כן
חדירת פין ? כן לרוב לא כן כן כן
החדרת חפצים כן לא לא כן כן כן
נקרופיליה כן לא לא כן לא כן


[עריכה] לכידת רוצחים סדרתיים

רבים חשים כי רוצחים סדרתיים אינם נלכדים במהירות מספקת וכי רבים מהם ממשיכים לבצע את מעשי הרצח שלהם באין מפריע לאורך זמן רב. תחושה זו נובעת, במידה רבה, מן העניין הרב שמעוררים רוצחים סדרתיים אחרי לכידתם והעיסוק הרב שיש בנושא זה בסרטים ובספרים. בפועל, מספר מעשי הרצח המבוצעים על–ידי רוצחים סדרתיים מהווה רק חלק זעיר מכלל מעשי הרצח, כך שהבעיה רחוקה מלהיות איום בהיקף ממשי מנקודת מבט סטטיסטית או מנקודת מבטה של המשטרה.

רוב הרוצחים הסדרתיים הפוטנציאליים נלכדים הרבה לפני שהספיקו לבצע שלושה מעשי רצח או יותר. חלק אחר מהם מאושפז במוסדות לחולי נפש ואינו יכול לעמוד לדין. אחוז קטן מכלל הרוצחים הסדרתיים, עם זאת, ממשיך לבצע את מעשי הרצח שלו לאורך שנים באין מפריע.

המשטרה פועלת כבדרך שגרה על–בסיס ההנחה כי רוב מעשי הרצח מבוצעים על–ידי אנשים המכירים היטב את קרבנם ופעלו בעקבות פרץ עז של רגשות, או כדי להשיג מטרה מוגדרת וברורה. בחלק לא מבוטל ממעשי הרצח בתוך המשפחה אין הרוצח/ת עושה מאמץ להסתיר או להסוות את הפשע. במקרים רבים אחרים, מבוצע הפשע כחלק מ"חיסול חשבונות" בין עבריינים, או במהלך ביצוע מעשה פשע אחר, וכאן ברוב המקרים גם המניע וגם העבריין מוכרים למשטרה או שוכנים באזור שאינו רחוק מזירת הפשע.

הנחה זו, המוצדקת ברוב המקרים, מהווה מכשול ללכידתו של רוצח סדרתי. המשטרה פועלת לפיענוח הרצח כאילו מדובר היה במעשה רצח בודד, שבוצע על–ידי עבריין או על–ידי אדם המוכר לקרבן. כאשר המקרה אינו תואם לדפוסים השגרתיים של רצח ואינו מפוענח בהתאם להם, הוא עדיין ממויין לעתים קרובות ככזה. במקרים רבים, כאשר ישנם מקרי רצח כאלו במקומות שונים, סיבות ביורוקרטיות וקשר לקוי בין יחידות משטרתיות מונעים איתור דפוס פעולה חוזר ונשנה במעשי הרצח השונים.

סיבה אחרת המונעת לכידתם של רוצחים סדרתיים היא הרתיעה של המשטרה להודות כי מעשי רצח שונים בוצעו על–ידי רוצח סדרתי, גם בגלל ההתרגשות והחרדה שמעוררת הכרזה כזו בציבור, וגם בגלל הלחץ המופעל על המשטרה לפענח וללכוד במהירות את הרוצח הסדרתי—משימה שלעתים תכופות אינה קלה לביצוע, במיוחד כאשר הרוצח מבצע את מעשי הרצח בהפרש זמן ניכר בין מעשה למעשה.

אחד הנהגים המקובלים של כוחות המשטרה במצב בו הוכרז כי מעשי רצח מסוימים בוצעו על–ידי רוצח סדרתי הוא לנסות לבנות "פרופיל" פסיכולוגי של הפושע, כדי לאפשר למשטרה לסנן בצורה טובה יותר חשודים אפשריים במעשה. לעתים תכופות, עם זאת, מתברר כי אין קשר הדוק בין הפרופיל הפסיכולוגי שנבנה ובין הרוצח הסדרתי לאחר לכידתו.

[עריכה] רוצחים סדרתיים בתרבות הפופולרית

בגלל האופי המחריד של מעשיהם, האלמנט המיני הבולט ויכולתם לחמוק מעונש לאורך זמן רב, עוררו הרוצחים עניין רב ושימשו חומר לשורה ארוכה של ספרים, סרטים, ספרות תיעודית ואפילו שירים, ספרים מאויירים ומשחקים. לעתים קרובות, הוצגו רוצחים סדרתיים כדמויות מורכבות, מעונות ואפילו מעוררות אהדה. במקרים אחרים, הוצגו הרוצחים הסדרתיים כדמויות בעלות כוחות על טבעיים, אינטליגנציה גבוהה וכישורים אחרים, שהפכו אותם לדמויות מעוררות עניין ומושכות.

תומס האריס, בספרו "שתיקת הכבשים" ובשני ספרים נוספים בסדרה זו, הציג את דמותו של רוצח סדרתי קניבלי, פסיכיאטר במקצועו, ד"ר חניבעל לקטר. ד"ר לקטר מוצג כדמות מעוררת פלצות, ומאידך מעוררת עניין ואפילו מעין משיכה היפנוטית. השחקן אנתוני הופקינס, שגילם את דמותו בשלושה סרטים שנעשו בעקבות ספריו של האריס, שהידוע בהם הוא שתיקת הכבשים, תרם רבות להפיכת הדמות לאיקונית. דמות מוכרת נוספת היא זו של "ג'ון דו" מהסרט "שבעה חטאים," שהוצג בסרט כדמות חידתית, כמעט על טבעית בכוחה, תבונתה, ויכולתה לתזמר אירועים. ברוב המקרים, "מנוקים" הרוצחים הסדרתיים מהאלמנטים הדוחים והמבעיתים יותר של פעולתם, ובמיוחד אלו הקשורים בקיום יחסי מין עם הקרבנות בעודם גוועים או אחרי מותם.

[עריכה] רוצחים סדרתיים מפורסמים

  • ז'יל דה רז (צרפת) - הואשם והורשע במאה החמש עשרה ברצח מאות ילדים.
  • קליפורד אולסון (קנדה) - רצח 11 ילדים בראשית שנות השמונים.
  • יוהן אונטרוגר (אוסטריה) - רצח 12 זונות.
  • טד בנדי (ארצות הברית) - סטודנט למשפטים שאנס ורצח למעלה מ-30 נשים בארצות הברית.
  • דניאל ברבוסה (אקוודור) - רצח 72 נערות ברחבי דרום אמריקה.
  • דויד ברקוביץ', "בנו של סם" (ארצות הברית) - רצח 6 אנשים ופצע מספר נוספים בניו יורק.
  • ג'ון ויין גייסי (ארצות הברית) - הורשע ב-33 מעשי רצח של ילדים ונערים.
  • קרל גרוסמן (גרמניה) - רוצח נשים אשר מכר את בשר קורבנותיו בשוק השחור.
  • ג'פרי דהמר (ארצות הברית) - רוצח גברים ממילווקי ששמר בדירתו חלקי גופות, עצמות וראשים של קורבנותיו.
  • מרק דוטרו (בלגיה) - פדופיל ורוצח ילדות
  • ה. ה. הולמס (ארצות הברית) - רצח עשרות נשים ב"טירה" שלו בשיקגו.
  • ג'ק המרטש (בריטניה) - רצח 5 זונות וריטש את גופותיהן. אחד מהרוצחים הסדרתיים הנודעים ביותר.
  • פריץ הרמן (גרמניה) - רוצח גברים אשר מכר את בשר קורבנותיו בשוק השחור.
  • אוטיס טול והנרי לי לוקס (ארצות הברית) - רצחו עשרות או מאות ילדים וגברים
  • פדרו לופז (קולומביה) - רצח כ-300 איש, פעל גם באקוודור ובפרו.
  • שארל סובהרז' (קמבודיה) - רצח תיירות בדרום מזרח אסיה.
  • אלברט דה סלבו "החונק מבוסטון" (ארצות הברית) - ניצל מינית ולאחר מכן רצח 13 נשים בין השנים 1962 ל-1964 בבוסטון.
  • מרסל פטיו (צרפת) - רופא שרצח כ-63 אנשים שנמלטו מאימת הנאצים.
  • רוברט פיקטון (קנדה) - הואשם ב-57 רציחות ב-2004. ידוע כי ביצע לפחות 27 מתוכן.
  • אלברט פיש (ארצות הברית) - רוצח, קניבל ופדופיל אשר רצח ואכל מספר ילדים ברחבי ארצות הברית.
  • אנדריי צ'יקטילו (ברית המועצות) - רצח 53 נשים וילדים ברחבי ברית המועצות.
  • דניס ראדר, שקיבל את הכינוי BTK - Bind, Torture, Kill (לכבול, לענות, להרוג) - (ארצות הברית) אשר ביצע 10 מעשי רצח במשך כ-17 שנה, נחשף ונתפס בשנת 2005.
  • הרולד שיפמן (בריטניה) - רופא אשר המית יותר מ-250 ממטופליו. היה ידוע בכינוי 'ד"ר מוות'.
  • ג'ון מוחמד אלן ווילי בויד מאלבו שני שותפים, בגיר וקטין, שחבר לבצע שורת רציחות בצליפה מרובה בסביבות וושינגטון הבירה בסוף שנת 2002. נתפסו ומשפטיהם עדיין מתנהלים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות

  1. ^ הגדרת רצח סדרתי נמצאת במדריך למיון פשעים של ברג'ס, ברג'ס ורסלר: Douglas, J., Burgess, A., Burgess, A., & Ressler, R. (1992). Crime Classification Manual. Lexington, MA: Lexington Books.
  2. ^ Norris, Joel. Serial Killers: The Growing Menace. Arrow Books, 1990
  3. ^ לדוגמה, Jenkins, B. (1994). Using Murder: The Social Construction of Serial Homicide. NY: Aldine de Gruyter.
  4. ^ Holmes, R. & S. Holmes. (2002). Profiling Violent Crime: An Investigative Tool, 3e.  Thousand Oaks, CA: Sage Publications.
  5. ^ הטבלה מבוססת על המידע הנמצא כאן.
  6. ^ לניתוח מפורט של מאפייני סוגי הרוצחים הסדרתיים ראו כאן.
  7. ^ Holmes, R. & S. Holmes. (1996). Profiling Violent Crime: An Investigative Tool, Thousand Oaks, CA: Sage Publications.