מגילת אסתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגילת אסתר מספרת את סיפור ניסיון השמדתם והצלתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש, בערך בשנת 482 לפה"ס. מאורע זה, לפי מחבר המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים.
אף על פי שחז"ל כללו את מגילת אסתר בתנ"ך, יש רמזים בתלמוד הבבלי, שהחכמים התלבטו האם לכלול את מגילת אסתר בין כתבי הקודש: "אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות (על ידי הכללת המגילה בין כתבי הקודש). שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות (שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן). שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי פרס ומדי..." (מגילה ז ע"א).
על פי המסורת כותבי המגילה היו אסתר המלכה ומרדכי, שהיה מאנשי כנסת הגדולה, שקבעו את הספרים שנכנסו לתנ"ך ואת סדרם (תלמוד בבלי, בבא בתרא ט"ו ע"א).
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע ההיסטורי של המגילה
מספר פרטים במגילה מבוססים היסטורית בוודאות רבה: המלך אחשוורוש הוא כנראה כסרכסס הראשון, שמלך כעשרים שנה במאה החמישית לפנה"ס (485-465), בהיותו בן 35, והיה דור רביעי לכורש מייסד הממלכה הפרסית. ממלכתו השתרעה מהודו ועד כוש, הוא נלחם במצרים ודיכא מרד של הבבלים בו ביד קשה. נודע בעוצמתו וביחסו הקשה כלפי אוייביו, ובהתייחסותו לעצמו כאל אל. כך, למשל, ציווה להלקות את הים האגאי בשוטים לאחר שפרצה סערה ששיבשה את תוכניות המלחמה שלו. הוא התפרסם במשתאות הפאר שנהג לערוך, במתנות יקרות הערך שנהג לפזר ובריבוי הנשים אשר אהב. במקורות האירופאים הוא נראה כמלך הפכפך וחסר אופי אם כי במקורות הפרסיים הוא נתפס כמלך שאוהב את עמו. בחפירות ארכיאולוגיות נתגלתה בפרס תעודה המספרת על פקיד בכיר בשושן ושמו "מרדוקה". גם הסיפור על ההתנקשות שניצל ממנה בסיועו של מרדכי, דומה לדרך בה סיים את חייו במציאות, כאשר הקושרים ארתבנוס ורב הסריסים אספמיסרס הרגוהו בחדר משכבו, ושיכנעו את בנו ארתקסרקסס להרוג את הבן דרייווש שלו היה משפט המלוכה.
תיאורים נוספים הניתנים במגילה, מעידים יפה על מה שידוע לנו על ההווי הפרסי ממקורות אחרים: אהבת המותרות והמשתאות, הפזרנות במאכלים ומזון, הלהיטות אחרי יין - קסטייס מספר על כך שמדי יום היו אוכלים 15 אלף איש על שולחן המלך! קבלת החלטות במצב של שכרות ואישרורן במצב של פכחות או להפך. שהמלך יכול לעשות ככל העולה על רוחו, אבל היה אסור לו לבטל את גזרתו. על משמרתו של המלך עמדו ארבעת אלפים איש מבני האצולה הגבוהה ובידם חניתות שבקציהן תפוחי זהב, ותפקידם להגן על המלך באופן קיצוני, כך שכל זר שהתקרב למלך ללא רשות הומת מייד. כל זר שהתקרב למלך היה מחוייב להשתחוות לפניו ארצה, באופן שידיו לא היו נראות. שבעת רואי המלך היו שבעה שרים מהמשפחות המכובדות ביותר, שהמלך בחרם לכל תקופת חייהם, שהיו יכולים לגשת תמיד למלך, ושימשו לפניו כמועצה קבועה. לבוש הארגמן המלכותי היה סימן היכר מובהק של המלך, כמו שרביט הזהב אשר החזיק בידו, כאשר ישב על כס המלכות שלו. היסטוריונים כמו ניקלאוס מדמשק ופלוטרכוס מאששים את קירבתו הגדולה לבני עמו ביחוד ואת הליברליות שלו כלפי נתיניו הסרים למרותו כפי שהיא מופיעה במגילה.
יש חוקרים הטוענים שיש פרטים במגילה שנראים בדויים:
- אין בידינו מידע על רדיפת יהודים בימי אחשוורוש, או התקפת נגד של יהודים על שונאיהם בתקופה זו.
- ידוע כי אשתו של אחשוורוש עד יום מותו הייתה אמסטריס (Amestris) ולא אסתר או ושתי. אולם בכל השמות יש הבדל בין השמות העבריים לפרסיים, ויתכן שאמסטריס היה שמה הפרסי של ושתי (מ' וו' מתחלפות), כשם שאסתר הינה איסתהר או עשתורת, כשם שמרדכי הינו מרדוקה, ואחשוורוש הינו חשיארש.
- המשנה למלך היה חייב להיות ממוצא פרסי, ולפיכך לא יכול היה מרדכי להתמנות לתפקיד זה (י' 3).
- לפי חוק הממלכה, רק בת אצולה פרסית יכולה הייתה להיות מלכת פרס.
- המספרים המופיעים במגילה אינם אמינים.
כנגד זאת אפשר לטעון כי אחשוורוש עשה הכול לבצר מלכותו מבית ומחוץ, במיוחד כשהדבר השתלב עם אהבתו לנשים, ולכן הוא ראה הזדמנות פז להכניס לחצרו בני עמים אחרים שהיו ידועים בנאמנותם לשליט, במטרה לצמצם את מעמדם החזק של האליטה השלטת ושבעת שרי פרס, שיכלו לשוטט בארמונו באופן חופשי, בשל קביעה קדמונית למורת רוחו. עוד אפשר ללמוד מכך שהמן ממוכן, נחשב בכתבים פרסיים אף הוא לאדם זר שלא מהממלכה הפרסית. אם אמנם ישנם מספרים שנראים כטיפולוגיים, מספרי שלמות כגון 3,7,10 (א' 5,10,19 ועוד) יש בהם להעיד על אופיו הדתי של הטקסט, כמו גם על המנהגים הפרסיים שדגלו במספרים סימבוליים.
[עריכה] הצגת הדמויות במגילה
אסתר - האשה התמה שנלקחת בכוח אל ארמון המלך, מוצגת בתחילה באור שלילי, כאשר היא חוששת לגורלה. לאחר שהיא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה, היא זוכה להצלחה. באמצעות סדרת תחבולות ומניפולציות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. יתר על כן, היא תובעת מחכמים לחוג את החג לדורות, ומקבלת את מבוקשה. השם הפרסי של הגיבורה: "אסתר", לקוח משמה של האלה הבבלית אִשתר או מן המילה הפרסית star (כוכב); ואילו שמה היהודי הוא "הדסה" כשמו של השיח.
מרדכי - בן דודהּ של אסתר (אסתר ב,ז) והאדם שדואג לאסתר כבת ומשמש לה כאומן, לאחר שאסתר נלקחת בכפיה הוא דורש לשלומה, וכאשר מתברר לו שכל ישראל בסכנת חיים, הוא מבקש ממנה להיות פטריוטית ולסכן את עצמה. ואכן הוא מצליח להוציא לפועל את אומץ ליבה של אסתר ולהובילה אל ההצלה הגדולה. הוא מגלה כל הזמן אקטיביות ופעלתנות, ומוכיח שהוא ראוי לשמש כמנהיג בחצר המלוכה, והופך להיות לשר חשוב במקומו של המן. שמו הוא השתקפות שם האל הבבלי מרדוך. חז"ל דרשו את שמו "מֹר דכי" - בושם טהור.
אחשוורוש - מוצג כמלך שתיין, העוסק ברדיפת נשים ובתענוגות. כל התיאורים הקשורים בו מיועדים להלעיג עליו: ריבוי הפרטים, התיאור המפורט של העושר, פירוט שמות שריו וסריסיו. כל עושרו הופך אותו למגוחך, משום שהוא אינו מצליח לשלוט בממלכתו, ואכן הוא אדם שלא יודע את מגבלות הכוח, ועם כל צבאו האדיר הוא לא מצליח במלחמתו עם היוונים ובניגוד למייסד השושלת שנהרג בשדה הקרב, ארבע דורות לפניו, הוא נהרג בידי אנשי החצר שלו על משכבו. מאידך הפן החיובי שבו, שהוא מתגלה כמלך סובלן ופרגמטי, המשתדל לרצות אל כולם, ואין לו עניין בעריצות לשמה.
המן - הרשע האולטימטיבי בעל האגו המנופח, נותן העצות הרעות, רודף הכבוד והשררה, שמבקש להשמיד את כל היהודים בגלל הסכסוך האישי שלו עם מרדכי. אדם שעושה מהצרות הפרטיות שלו סכסוכים בין-דתיים. אחשוורוש לא מהסס להוציא אותו להורג בגלוי.
ושתי - מוצגת כדמות פמיניסטית מרדנית, שעושה לעצמה משתה נפרד, ועומדת על דעתה וכבודה, בניגוד לאסתר, ומשלמת על כך בסביבה שוביניסטית. ניכר כאן מאבק כוחני ביניהם, באשר ושתי הינה צאצאית מיוחסת, ויודעת לעמוד על דעתה. לא ברור האם היא רק הורחקה מתפקידה או שהוצאה להורג. המצדדים בניתוח פשטני יטענו שאין רמז להריגתה, האחרים יאמרו שהנורמות של חצר המלוכה היו כאלו שברור לכל מה היה קיצה, אבל בכדי לא להמריד את העם היא הוצאה להורג בסתר.
בִגתן ותרש - הקושרים המבקשים להמית את המלך, כמסורת התקופה הקדומה, שבה מלכים היו בסכנת חיים יומיומית, ובעיקר מידי מקורביהם, שביקשו לשלוט או להשליט אחר.
אלוהים - אינו נזכר במגילה, התערבותו אינה נזכרת במפורש אפילו פעם אחת. הטעם לדבר היה אולי העלמותו של האלוהים בתקופה שבה הנבואה החלה לשקוע, והשארת הזירה העולמית לידיהם של בני האדם, כאשר הוא פועל ברקע. חז"ל כבר עמדו על זה ודרשו את שמה של אסתר על שם הסתר הפנים של המגילה. יש הטוענים שבמקומות שכתוב "המלך" (בניגוד ל"מלך" ללא יידוע), הכוונה למלך מלכי המלכים.
[עריכה] אשה כגואלת
ברוב החגים היהודיים האחרים, הגברים עומדים במרכז ההתרחשויות, ואילו פורים הוא חג שאשה גרמה להיווצרותו. לעומת ושתי האשה המרדנית, אסתר מוצגת כאשה הטובה, היודעת להקריב את אושרה למען הצלת העם. ואכן חג זה נחוג הודות לתושייתה ולאקטיביות של אסתר, שמבקשת מחכמים "כיתבוני לדורות".
[עריכה] מטרת כתיבת המגילה
- לחנך לחזרה בתשובה.
- ללמד שה' מכוון הכל, גם אם באופן נסתר (שכן שם האלוהים כלל אינו נזכר במגילה).
- לספר על המאורע, שהמחבר מעיד עליו ששימש יסוד לקביעת חג הפורים, ועל מקור השם של החג. הימים שבהם נחו היהודים ממלחמתם - י"ד באדר בכל הממלכה וט"ו באדר בשושן - היו להם לחג, ומרדכי ואסתר קבעו אותם כימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ימים אלה נקראו ימי פורים, על שם הפור, שהפיל המן להשמדת היהודים.
המגילה מכילה שני מסרים חינוכיים:
- כל אדם מקבל את גמולו הראוי מידי האל. מרדכי הצדיק ובני עמו הביסו את המן הרשע ועוזריו. המגילה משדרת את המסר: אלוהים משגיח.
- לעולם לא מאוחר מדי לחזור בתשובה. בממלכת אחשוורוש כל הקהילה היהודית המתבוללת חזרה בתשובה כאשר החרב הייתה מונחת על צווארה. ההתבוללות נרמזת משמותיהם של מרדכי ואסתר ופעולותיהם להשאת אסתר לאחשוורוש, והסתרת הפרטים על יהדותם. וכבר חז"ל עמדו על כך ואמרו שהגזרה נגזרה "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (בבלי, מגילה יב ע"א).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- הטקסט המלא של מגילת אסתר, באתר סנונית.
- הטקסט המלא של מגילת אסתר ובירכותיה, באתר חג שמח.
- מגילת אסתר מנוקדת - מאתר www.Yeshiva.org.il
- דוד פלוסר, אופיה היהודי של מגילת אסתר, באתר "דעת"
- יעקב אשכנזי, עיון במגילת אסתר, באתר "דעת".
- מתיה קם, מגילת אסתר, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- מגילת אסתר בויקיטקסט.
| חמש מגילות |
|---|
| שיר השירים | רות | איכה | קהלת | אסתר |
קטגוריות: פורים | ספרי כתובים | מגילות

