יורגן האברמאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יורגן האברמאס עם הקרדינל יוסף רצינגר, (האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר)
הגדל
יורגן האברמאס עם הקרדינל יוסף רצינגר, (האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר)

יורגן האברמאס (נולד ב18 ביוני 1929 בדיסלדורף שבגרמניה) (Jürgen Habermas) הוא פילוסוף ותיאורטיקן חברתי במסורת של התאוריה הביקורתית. עבודתו מתמקדת ביסודות של התאוריה החברתית והאפיסטמולוגיה, בניתוח של חברות קפיטליסטיות תעשייתיות מתקדמות, של דמוקרטיה ושלטון החוק בהקשר ביקורתי והתפתחותי-חברתית, ושל פוליטיקה עכשווית, בעיקר בגרמניה.

הברמאס שילב לכדי מסגרת מקיפה של תאוריה חברתית ופילוסופיה מספר מסורות אינטלקטואליות:

הברמאס פרץ אל הזירה האינטלקטואלית הגרמנית בשנות ה-50 עם ביקורת רבת השפעה על הפילוסופיה של מרטין היידגר. הוא למד פילוסופיה וסוציולוגיה תחת התיאורטיקנים הביקורתיים מקס הורקהיימר ותיאודור אדורנו במוסד למחקר חברתי שבאוניברסיטת וולפגנג גתה שבפרנקפורט, אך עקב קרע אודותיו בין השניים קיבל את הסמכתו במדע המדינה באוניברסיטת מרבורג תחת ולפגנג אבנדות. באופן יוצא דופן, לגבי הזירה האקדמית הגרמנית באותה תקופה, נקרא לשמש כפרופסור שלא מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג, תפקיד בו החזיק עד שחזר לפרנקפורט למשרה מן המניין.

בשנת 1971 קיבל משרה במכון מקס פלאנק שבסטארנברג (ליד מינכן) ועבד שם עד שנת 1983, שנתיים לאחר שפירסם את עבודתו הגדולה, התאוריה של הפעולה התקשורתית (The Theory of Communicative Action). לאחר מכן חזר האברמאס לתפקידו בפרנקפורט ולראשות המכון למחקר חברתי. מאז שפרש מפרנקפורט בשנת 1993, המשיך האברמאס לפרסם רבות.

מטרתו העיקרית של יורגן האברמאס הייתה יצירת תאוריה חברתית שהיא גם מסגרת מוסרית אוניברסלית בלתי מדכאת וכוללנית.
המסגרת נשענת על הטיעון כי לכל מעשי הדיבר יש מהות פנימית - המטרה של הבנה הדדית, ושלישויות אנושיות יש את היכולת התקשורתית לגרום לכזו הבנה. האברמאס בנה מסגרת זו מתוך תאוריית מעשה הדיבר של אוסטין וסרל, התאוריות על התפתחות מוסרית של ז'אן פיאז'ה ולורנס קוהלברג, ומוסר השיח של עמיתו מהיידלברג, קרל-אוטו אפל.

בתחום הסוציולוגי, תרומתו העיקרית של האברמאס היא פיתוח של תאוריה מקיפה לאבולוציה חברתית ולמודרניזציה, המתמקדת בהבדל שבין רציונליות ורציונליזציה תקשורתיות מצד אחד ובין רציונליות ורציונליזציה אסטרטגית\אינסטרומנטלית מצד שני. מסגרת זו כוללת ביקורת מנקודת מבט תקשורתית על תאוריית המערכות החברתיות המבוססת על בידול, שפותחה על ידי ניקלס לוהמן, תלמידו של פארסונס.

הגנתו על החברה המודרנית ועל החברה האזרחית היוותה מקור השראה לאחרים, ונחשבת לאלטרנטיבה פילוסופית עיקרית לסוגים השונים של פוסט-סטרוקטורליזם ופוסט מודרניזם. כמו כן, האברמאס הציע ניתוח רב-השפעה של הקפיטליזם המאוחר.

האברמאס רואה את הרציונליזציה, הומנזיציה (הפיכה להומני) ודמוקרטיזציה של החברה במונחים של מיסוד הפוטנציאל הרציונלי הטבוע ביכולת התקשורתית שהיא מיוחדת למין האנושי, התפתחה במהלך האבולוציה, אך מדוכאת או מוחלשת בחברה העכשווית בידי הדרך בה חלקים נרחבים מהחיים החברתיים, כמו השוק, המדינה וארגונים, נתפסו על-ידי רציונליות אסטרטגית\אינסטרומנלית, כך שההגיון של המערכת דוחק את רגליו של הגיון העולם החי.

האברמאס מפורסם כמורה וכמנחה. בין תלמידיו הבולטים היו הסוציולוג הפוליטי קלאוס אופה, התיאורטיקן הסוציולוגי הנס ג'ואס, והתיאורטיקן של האבולוציה החברתית, קלאוס אדר, הפילוסוף החברתי אקסל הונת והפילוסוף האמריקאי תומס מקארתי.

פרסומו של האברמאס הוא כאינטלקטואל ציבורי, לא פחות מאשר כחוקר, והוא השתמש בעיתונות העממית על מנת לתקוף היסטוריונים נאו שמרנים שניסו להציב את השואה בפרספקטיבה יחסית או להפחית מערכה. מחוץ לגרמניה, פרסומו העיקרי בא לו, יש להניח, בשל ההמשגה של הספרה הציבורית.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יורגן הברמאס, "חברה וזהות בימינו: ראיונות ומסות', תרגום: דוד ארן. ספרית פועלים, 1991.
  • יורגן הברמאס, "הקונסטלציה הפוסט לאומית", תרגום: יעקב גוטשלק. הוצאת הקיבוץ המאוחד 2001.
  • ג'ון לכט, "50 הוגים מרכזיים בני זמננו, חלק ב'", תרגום: איה ברויר, הוצאת רסלינג 2004.

[עריכה] קישורים חיצוניים