מקדש הורדוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המקדש שנבנה בידי עולי בבל היה פשוט וללא פאר. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שכלל את המקדש והפכו ליצירת פאר (כדי למצוא חן בעיני העם היהודי) כפי שכתוב בגמרא שאמרה: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" (בבא בתרא ד' א') בהתיחס למקדש הורדוס. בית המקדש שבנה הורדוס היה בנוי מאבני שיש ירוק ולבן ויש שסוברים גם שיש כחול שהיה יוצר מראה של גלים (סוכה נא, ב). אף לאחר מותו המשיכו בשיפורי הבנייה ובהרחבת הבית כמעט עד לחורבנו.
הורדוס הרחיב את העיר ירושלים ביצר ופאר אותה. בתקופתו הגיע העיר לשיא גודלה בכל הזמנים שקדמו לתקופה זו, ורק בסוף המאה ה-19 שבה והגיע העיר לגודל דומה מבחינת שיטחה, ובמאה ה-20 מבחינת מספר תושביה הקבועים. מספר התושבים בעיר ירושלים בתקופות העליה לרגל, לרבות עולי הרגל, עלה על מיליון תושבים - מספר תושבים העולה על מספר התושבים הנוכחי של העיר.
בניגוד לבית המקדש הקודמים למקדש הורדוס, המחקר הארכיאולוגי מצא ממצאים רבים התומכים בעדויות כתובות מהתקופה, בהם כתבי יוסף בן מתתיהו המתארים את מבנה המקדש.
הסיבות להרחבת המקדש היה נטייתו האישית של הורדוס לבנות מבני פאר שינציחו את זכרו ושמו, לגרום לעם העויין אותו לאהוב אותו, ולנסות לפייס את העם בתקופה זו.
הורדוס הרחיב את חצר בית המקדש לכיוון דרום, ובנה בדרומו את הסטיו המלכותי - בזיליקה ששימשה לצרכי מסחר, בדומה לפורומים אחרים בעולם העתיק.
תוכן עניינים |
[עריכה] עבודות הבנייה
הורדוס שינה לחלוטין את הטופוגרפיה של אזור הר הבית לצורך הרחבת בית המקדש. קודם לכן היה הר הבית רבוע וממדיו היו 500 אמה על 500 אמה (250 על 250 מטרים). בדרום הר הבית עמדה מצודה (כנראה החקרא). הורדוס הרחיב את שטח הר הבית מכל רוחותיו (שעיקר ההרחבה הייתה לכיוון דרום, וצפון, והרחבה מועטת הייתה לכיוון מערב. בכיוון מזרח הרחיב הורדוס רק את חומת הר הבית). הורדוס שיטח את ההר שהיה צפונית להר הבית וגבוה ממנו, ואפשר בניית רחבה ישרה לכיוון צפון. כמו כן הרס הורדוס את מבנה המצודה הדרומית להר (מצודה נוספת - האנטוניה - נבנתה על ידי הורדוס צפונית לרחבת הר הבית), ובנה על גבי קשתות רחבה רחבה. בחומה המזרחית של הר הבית ניתן לראות עד ימינו את התפר בין הבנייה החשמונאית לבנייה ההרודיאנית המרחיבה את הר הבית. תפר זה נמצא 32 מטרים צפונית לקצה הדרום מזרחי של חומת הר הבית של ימינו.
הורדוס בנה את רחבת המקדש החדשה בסגנון הרומי המקובל באותה עת - מערכת של ארבעה סטווים המקיפה חצר שבמרכזה המקדש מקדשים דומים היו קיימים בערים רומיות נוספות כגון אנטיוכיה, תדמור (פלמירה) ואלכסנדריה.
עבודות הבנייה החלו בשנה ה-18 למלכותו של הורדוס (בשנת 19 לפנה"ס) ונמשכה תשע שנים - מתוכם 8 שנים נמשכה עבודת בניית הסטווים והרחבה. בניית בניין המקדש עצמו נמשכה כשנה וחמישה חודשים (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, פרק ט"ו, 420 - 421). על פי הנאמר בברית החדשה נמשכו עבודות הבנייה ארבעים ושש שנים (הבשורה על פי יוחנן פרק ב', 2), וככל הנראה התיאור בברית החדשה הוא הנכון ולא פרק הזמן של 18 השנים המצוין בקדמויות היהודים, וזאת לאור העובדות ההיסטוריות המתוארות על ידי יוסף בן מתיתיהו עצמו, התואמות את גרסת הברית החדשה.
[עריכה] מבנה מקדש הורדוס
- ערך מורחב – מבנה בית המקדש השני
המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה. באירועים אלו היו נוכחות גם נשים - וזה אחד ההבדלים בין בית המקדש השני והראשון.
- ערך מורחב – הסטיו המלכותי
המפואר מבין הסטיום היה הסטיו המלכותי, שהיווה למעשה בזיליקה ושימש כמרכז למסחר ולמשפט (כמו הפורומים ברומא העתיקה). על פי המסופר בתלמוד הבבלי, מסכת שבת ט"ז, ע"א) ישבה הסנהדרין בסטיו המלכותי. על מנת להקל על הגישה אל הסטיו המלכותי בפרט ואל הר הבית בכלל בנה הורדוס מערכת של קשתות ושערים. קשת רובינסון שהיוותה למעשה המחלף הראשון בהיסטוריה, הוביל את הבאים ישירות לתוך הסתיו המלכותי. מתחתיו, נבנו מערכת של מעברים המובילים את המבקרים ישירות לתוך בית המקדש - אלו הם שערי חולדה: השער המשולש והשער הכפול.
בחומה המערבית של הר הבית בנה הורדוס, נוסף על קשת רובינסון, גם את קשת וילסון - קשת נוספת שהובילה מהעיר העליונה אל הר הבית, וכן מהרחוב שלרגלי הר הבית, בו היו מוסדות השלטון של העיר (אולם הבונים החופשיים) הובילו שני פתחים אל הר הבית: שער ברקלי - המצוי במקום בו מצוייה עזרת הנשים של הכותל המערבי בימינו ושער קיפונוס, שהיה מצוי צפונית לקשת וילסון, באזור הכתל הקטן.
הרחבת הר הבית על ידי הורדוס ובניית המעברים הרבים המובילים אליה יצרה רחבה חדשה, שלא היוותה אזור מקודש. לצורך ההפרדה בין האזור המקודש לאזור המסחרי החדש נבנה סורג סביב גבולות הר הבית החשמונאים. שרידים מסורג זה התגלו, ומראים כי על הסורג היו כתובות ביוונית ולטינית עליהם כתוב:
- "הזר אל ייכנס פנימה מהסורג והמחציה אשר סביב המקדש. כל זר שייתפס דמו בראשו."
נוסף על מעברי הכניסה של עולי הרגל למקדש, בנה הורדוס מעברי יציאה לכוהנים אל מקוואות טהרה שהיו בעיר דוד. מעברים אלה שהיו מצויים מתחת למדרגות המובילות אל שערי חולדה נקרא מסיבות.
שרידי קשת רובינסון נראים כיום בקירבת הפינה הדרום מערבית של הר הבית. שרידי קשת וילסון מצויות באזור עזרת הגברים של הכותל המערבי. שער קיפונוס ושער ברקלי סתומים בימינו. ניתן לראות את השערים בחומת הכותל המערבי, והמדרגות שהובילו מהם מהווים כיום את בורות מים מספר 30 ומספר 19 (בהתאמה) בהר הבית.
בראש מבנה השער של הסטיו המלכותי ניצב בית התקיעה בו תקעו בחצוצרות להכריז על כניסת השבת. שרידי בית התקיעה נתגלו בחפירות הכותל.
|
חלקי בית המקדש השני
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מקדשים בהיסטוריה היהודית |
|---|
|
משכנים: משכן משה | משכן גלגל | משכן שילה | משכן נוב | משכן גבעון |
| בית המקדש | מצוות בניין בית המקדש | מבנה בית המקדש |

