כל נדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כל נדרי היא הכרזה על ביטול נדריו ושבועותיו של אדם, הנאמרת לפני תפילת ערבית של ערב יום כיפור. מקורה וזמן חיבורה של התפילה אינם ידועים, אך מעריכים שנתחברה בתקופת הגאונים, והיא נאמרת בארמית, שפת הדיבור של רבים מהיהודים בתקופה זו. התפילה מוזכרת בתלמוד. בשל זמן אמירתה של התפילה, עם כניסת יום כיפור, ובשל הלחן המרטיט שלה, היא אחת התפילות הידועות, ונחשבת בציבור לאחת החשובות.

[עריכה] המחלוקת בעניין כל נדרי

תפילת כל נדרי, כפשוטה מתירה את כל הנדרים והשבועות שנדר כל אדם בקהל במשך השנה האחרונה (ועדיין לא קויימו), ויש הסוברים שאף משחררת אותו מכל הנדרים שינדור בשנה הנפתחת. יש לציין כי מדובר אך ורק על נדרים ושבועות שנודר אדם כלפי אלוהים, ולא על נדרים שנודר האדם כלפי אדם אחר, נדרים והתחייבויות שבין אדם לחברו אינם מותרים על ידי תפילה זו. אף על פי שנראה שאין ערך הלכתי-משפטי להתרת נדר זו, אין זה מפתיע שעצם אמירתה הייתה שנויה במחלוקת, החל מימיה הראשונים. לדוגמה, רב עמרם גאון כתב עליה "מנהג שטות הוא", למרות שכלל אותה בסידורו. אחד החששות היה, שהציבור הרחב עשוי להבין את התפילה כפשוטה ולזלזל בנדריו. עם זאת במרוצת הזמן התקבלה התפילה כמעט בכל קהילות ישראל, והיא התקבלה בהלכה, גם בשולחן ערוך וגם על ידי הרמ"א.

בפולמוס היהודי - נוצרי הואשמו היהודים תכופות כי לנדריהם אין ערך בשל הצהרת "כל נדרי". לטענה זו הייתה השפעה חזקה באירופה, והיא אחת מהסיבות לקביעת שבועת היהודים בארצות רבות באירופה, שבועה מיוחדת ומשפילה שנאלצו יהודים להשבע כאשר התברר עניין משפטי בינם לבין לא-יהודים. התשובה הרגילה היתה, שהתפילה באה לבטל רק נדרים שבין אדם למקום, ולא נדרים שבין אדם לחברו.

טענות אלה מצד הנוצרים הביאו לכך שאחד התיקונים הראשונים של אנשי הרפורמה במאה ה-19 היה ויתור על אמירת תפילה זו. בגרמניה היה מקובל לשיר את המזמור "שיר המעלות ממעמקים" מתהילים, בגרמנית, בלחן המסורתי של כל נדרי. בסידורו של אברהם גייגר הוחלפה התפילה בנוסח אחר. עם זאת ידועה תשובתו של הרב ליאו בק מנהיג הקהילה הליברלית של יהדות גרמניה בתקופה שלפני השואה, לשאלה היכן הוא נוהג להתפלל ביום כיפור, כי הוא נוהג להתפלל בבית כנסת שבו זמרת האופרה פאולה לינדברג שרה כל נדרי. כיום מקובלת תפילת כל נדרי בכל בתי הכנסת הלא אורתודוקסיים.

[עריכה] שינויים והבדלי גרסאות

הגרסה העתיקה ביותר של התפילה שנמצאת בידנו היא בסידורו של רב עמרם גאון. גרסה זו, שנאמרת עד היום בנוסח איטליה, היא בעברית. כאמור, רוב העדות מתפללות בנוסח הארמי. ייתכן שנוסח זה הוא הנוסח המקורי, כפי שנאמר בבבל.

הנוסח המקורי של התפילה מתייחס לנדרים שננדרו בשנה שחלפה, "מיום כיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה". רבנו תם החליף את הנוסח להתייחסות לנדרים לעתיד לבוא, "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו", כנראה כדי להתמודד עם הקושי שבהתרה הגורפת, לכאורה, של הנדרים. שינוי זה התקבל בקהילות אשכנז, אבל לא בקהילות ספרד, ומקובל גם הנוסח המאחד את שניהם.

את ההכרזה הפותחת את התפילה, "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" הנהיג מאיר מרוטנברג.

[עריכה] מהלך התפילה

בערב יום כיפור מתכנס הציבור (בקרבו על פי רוב אנשים רבים שלא פוקדים את בית הכנסת באורח קבע) לבית הכנסת. הגברים מתעטפים בטליתות (שלא כמו באף תפילת ערבית אחרת בשנה). התפילה מתחילה מעט לפני השקיעה, מפני שלפי ההלכה לא מתירים נדרים בשבתות ובימים טובים.

לאחר אמירת הפיוטים "לך אלי תשוקתי" ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" (אצל הספרדים) או "תפילה זכה" (אצל האשכנזים), פותחים את הארון ומוציאם את ספרי התורה ומניחים אותם על בימת שליח הציבור.

הטקסט של כל נדרי על פי חלק מעדות הספרדים:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין
כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי אשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום. (יש מוסיפים: ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום.) נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין.
ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה


הטקסט של כל נדרי על פי האשכנזים:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.

הסיבה להיתר ה היא שביום כיפור זכאי כל אדם להיות חלק מקהל ישראל, גם אלו שעברו עבירות כלפי המקום או כלפי אנשים אחרים,

שליח הציבור מזמר במנגינה ידועה את הנוסח הבא:

כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי וכנויי, דנדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון. כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירן ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.

ופירושו:

כל הנדרים והאיסורים והשבועות והחרמות והקונמות והקונסים והכנויים (כל אלו שמות נרדפים לנדר), אשר נדרתי ונשבעתי והחרמתי ואסרתי על עצמי מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. על כולם התחרטתי. כולם יהיו מותרים. לא פעילים, מושבתים, בטלים ומבוטלים, לא שרירים ולא קיימים. נדרי אינם נדרים, ואיסורי אינם איסורים ושבועותי אינן שבועות.

נהוג לחזור על קטע זה שלוש פעמים (כנהוג גם בטקסי התרת נדרים ושבועות)

לאחר "כל נדרי" מתחילה תפילת ערבית של יום כיפור.

הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.