ט"ו באב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ט"ו באב נחגג כחג האהבה בישראל, ע"פ פרשנות חז"ל לספר שופטים, כבר מתקופת המקרא. בישראל של ימינו הוא חודש כגרסה ישראלית של יום ולנטיין (Valentine's Day).
המשנה בסוף מסכת תענית, מתארת את החג כך:
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים...
בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלק השתבחו בייחוס המשפחתי, חלק ביופין וחלק היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".
תוכן עניינים |
[עריכה] החג במקורות
בסיפור פילגש בגבעה (שופטים פרק כא) מוצאת המסורת את האזכור העברי הקדום ביותר לחג, והוא מצוין כחג שנחוג "מימים ימימה". אמנם המקרא אינו מזכיר תאריך מפורש, אולם חז"ל ייחסו את החג לתאריך ט"ו באב.
בסוף מסכת תענית מסופר על מעשה פילגש בגבעה, שם היה אונס של אשה משבט יהודה בידי צעירים משבט בנימין (מהיישוב גבעה) שגרם למותה. בעקבות המעשה נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נדרו שלא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין. לאחר ששבט בנימין כמעט ונכחד מחוסר נשים, הפתרון לבעית הנדר שניתן לצעירי בנימין הרווקים היה להגיע אל כרמי שילה בזמן החג ולחטוף מבין המחוללות את האשה הראויה.
- "וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְהֹוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן"
מהתיאור בתנ"ך נראה שמדובר על חג הקשור לכרמים, מן הסתם בקשר לבציר. ט"ו באב חל באמצע תקופת בציר הענבים, שמשתרעת בין יולי לספטמבר. קשר בין כרמים לאהבה נמצא למשל במגילת שיר השירים, כפי שכתוב: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א,יד); "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (שם ח,ב).
חגיגות בכרמים מופיעות במקומות נוספים בתנ"ך, למשל בשופטים ט' כז.
בגמרא מובא שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא עיניך מה אתה בוחר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן והבל ביופי אשה יראת ה' היא תתהלל
[עריכה] סיבות לחג בדברי חז"ל
חז"ל מנו שש סיבות לחג בתאריך זה, אך רק לשתיים מהן יש רקע רומנטי:
- מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב וכעונש, בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שהם קבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו.
- התרת נישואים בין השבטים - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה בעניין בנות צלפחד נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שנחלה לא תעבור בין השבטים. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל איסור זה. השערה נוספת לסיבת ביטול האיסור היא שהאיסור נבע רק מהצורך שכל שבט יילחם על נחלתו (ולא ירגיש שהוא נלחם בשביל מישהו אחר) ותוקן רק לתקופת כיבוש הארץ.
- הותרו נישואים עם בני בנימין, בטענה שהנדר אינו חל על צאצאיהם של הנודרים.
- סיום כריתת עצים לבית המקדש עבור המערכה על מזבח העולה, שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה והעצים יותר רטובים ויש חשש לתולעים. (והשמחה שבדבר, כפי שמסביר רבנו גרשום מאור הגולה, היא שמאז יש להם יותר זמן ללמוד תורה)
- ביטול הפרדיסאות - על מנת למנוע את התערערות שלטונו, ירבעם בן נבט מנע מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. על פי חז"ל, הושע בן אלה ביטל את האיסור בט"ו באב.
- קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב" מציינת מאורע זה.
ט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי), הסמוך ליום הארוך ביותר בשנה, תאריך שנחגג בדתות פגניות רבות. השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדוקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הירידה הגדולה של תשעה באב.
[עריכה] החג בימינו
בזמן הגלות, בשל האבל, הצרות והריחוק מהוויה ריבונית, נזנח ונשכח מעמדו של החג. ציונו היחיד היה באי אמירת תחנון בתפילה כשאר ימי החגים וימים שיש בהם קצת שמחה. בארץ ישראל לאחר כינון המדינה חודש מעמדו של החג, והוא נחגג באופנים שונים לפי סוג הציבור. אחד האירועים המסורתיים בציבור החילוני הוא ליל אהבה בחוף צמח שבכנרת, ובו מופעי זמר לקהל חוגגים גדול. בשנים האחרונות יש לחג זה עדנה גם בציבור הדתי, ונהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חגיגת אמצע הקיץ באתר של מט"ח
- בלדד השוחי, ט"ו באב - למה עכשיו?, באתר נענע
- ט"ו באב באתר חב"ד
- טו באב באתר אורט
- חג האהבה באתר שיטים אתר החגים של הקיבוצים
| חגי ישראל ומועדיו |
|---|
|
חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים |

