לוי בן-אמתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוי בן-אמתי (נולד בבלארוס, בשנת תרס"א, 1901. נפטר בדגניה ב', בשנת תש"ם, 1980), משורר ועורך עברי.

בן-אמתי נולד בבלארוס בשנת 1901. הוא הצטרף לתנועת "החלוץ" עוד בנעוריו, ועלה לארץ ישראל בשנת 1920. בארץ עבד כחמש שנים בעבודות מזדמנות כגון סלילת כבישים, בניין, חקלאות ועוד. בשנת 1926 הצטרף לקבוצת דגניה ב' שבעמק הירדן. החל משנת 1939 שימש כמורה בקיבוץ.

בן-אמתי החל לפרסם משיריו בעיתוני תנועת הפועלים בארץ כבר משנת 1925. ספר שיריו הראשון, "השבלים פנימה", נדפס בשנת תרצ"ד, 1934. שירתו היא שירת חלוצים יהודים צעירים השבים לארץ האבות, מתערים בה בהתלהבות והתמסרות, וכובשים את החקלאות, את הקרקע ואת הנוף. בכתיבתו שולט היסוד הסנטימנטאלי, והוא אשר חיבב את שיריו גם על מלחינים. בשל הסנטימנטאליות וההתלהבות הפכו שיריו לשירים מוכרים. המפורסם שבהם הוא השיר "שדות שבעמק".

בן-אמתי ערך גם כמה קבצים ספרותיים של חבר הקבוצות. עם גילוי המגילות הגנוזות במדבר יהודה, וכת האיסיים, כתב לוי בן-אמתי ספר שירים יוצא דופן, שנשען על התגליות הללו: "ממדבר מתנה", 1962. בספרו זה משווה המשורר בין התנועה הקיבוצית לבין כת האיסיים.

בשנותיו האחרונות כתב בן-אמתי מחזור שירים מיוחד במינו לזכר אשת נעוריו. המחזור נקרא "אלגיות על מות רעיה", ונדפס כספר בשנת 1977.

[עריכה] יצירותיו

  • "השבלים פנימה",1934
  • "לילות במצור", 1937.
  • "בקבוצה", 1938.
  • "שדות שבעמק", 1950
  • "ממדבר מתנה", 1962
  • "אלגיות על מות רעיה", 1977.