ניקולא שובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניקולא שובן (Nicolas Chauvin) (נולד ב-1790 ? ), חייל ופטריוט ששירת בצבא הראשון של הרפובליקה הצרפתית ולאחר מכן בצבא של נפוליון בונפרטה. שמו הוא המקור למושג שוביניזם.

שובן התגייס בגיל 18 ושירת בכבוד רב את מדינתו. ידוע כי הוא נפצע 17 פעמים בשירות המדינה וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות וכיעור רב. לאות הוקרה על נאמנותו והקרבתו נפוליון עצמו העניק לו את "חרב הכבוד" ופנסיה של 200 פרנק.

אות הכבוד של שובן ומסירותו ואהבתו לנפוליון לא הביאו לו שום דבר פרט לזלזול ובוז בתקופה שלאחר נפוליון בצרפת. האומה איבדה את האידאלים הקודמים שלה, והתשוקה ללאומניות כבר לא הייתה באופנה. דמותו של שובן הייתה לחיקוי וללעג בכמה הצגות בידור שהועלו בצרפת בכמה מקומות בשנת 1831. בהצגות הללו, שבהן הוצג שובן, נטבע המושג שוביניזם כגילוי של לאומניות יתרה.

כדמות היסטורית הוא הפך לדמות דרמטית במיוחד, ויוחסו לו פעולות ומבצעי גבורה אשר לא היו מדוייקים. היסטוריונים שונים חקרו חלק מהסיפורים על שובן על ידי השוואות עם מקורות אחרים, חלקם דחו על הסף את מעשיות הגבורה וחלקם הותירו רושם שהוא אכן היה פטריוט גדול.

שפות אחרות