חמשת מיני דגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חמשת מיני דגן, הם חמישה סוגים של דגן, שלהם נקבעו דינים מיוחדים בהלכה היהודית. ואלו הם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמת ושיפון.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייניהם
חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים לחם שהיה מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. בהרכבם התזונתי של חמשת מיני דגן יש בנוסף לעמילן, גם את החלבון גלוטן, האחראי לתופעת החימוץ הייחודית לחמשת המינים, והמבחינה בינם לגידולי שדה וקטניות אחרים. חמשת מיני דגן מתאפיינים בשלב נוסף של עיבוד חקלאי לאחר הקצירה, והוא האיסוף לערימה (=דיגון).
[עריכה] חמשת מיני דגן בתנ"ך
חמשת מיני דגן מיוצגים בשבעת המינים באמצעות החיטה והשעורה (דברים ח, ח) "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"
ישעיהו בפרק כ"ח מתאר את עבודות החקלאי ומזכיר את חמשת המינים: "הלוא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמון יזרק, ושם חיטה שורה ושעורה נסמן וכסמת גבולתו."
[עריכה] דינים מיוחדים לחמשת מיני דגן
הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים במסכת חלה. דינים אלו כוללים:
- על לחם הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה ברכת המוציא לחם מן הארץ, ולאחריה ברכת המזון
- הלש עיסה מחמשת המינים חייב בהפרשת חלה.
- מצווה לאכול מצה העשויה מאחד או יותר מחמשת המינים בליל הסדר.
- אסור לאכול בחג הפסח חמץ העשוי מחמשת המינים, וכן אסור שיהיה חמץ בבית.
- אסור לאכול מן היבול החדש של חמשת המינים, לפני ט"ז בניסן יום הקרבת העומר, וכן אסור לקצור את היבול.
דינים אלו חלים על כל אחד מחמשת המינים בנפרד וגם על תערובת המורכבת מכמה מיני דגן שונים.
[עריכה] זיהויים
השעורה ושיבולת השועל נחשבים למין אחד לענין איסור כלאיים. הכוסמין והשיפון נחשבים אף הם למין אחד לענין זה.
בין חוקרי הריאליה בתקופת המשנה והתלמוד, חלוקות הדעות בשאלה אם הצמחים הנקראים כיום כוסמין ושיבולת שועל (קוואקר), הם אכן הצמחים שנקראו בשם זה במשנה.
פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת שועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא סוג הדגן הנמצא בקוואקר מכיוון שבקוואקר אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. פרופסור פליקס סיפר שבעקבות זיהויו הרב שלמה זלמן אוירבך היה מברך ברכת שהכל על ארוחת הבוקר שלו שהכילה דייסת קוואקר במשך כשנתיים, עד שהרב יוסף שלום אלישיב גער בו בטענה שהוא לא יכול לשנות מנהג ישראל של מאות שנים עוד מימי הראשונים בגלל חוקר אחד.

