מרטיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קדוש מעונה או מרטיר הוא אדם שמת למען אמונתו הדתית. לעתים, נוהגים להרחיב את ההגדרה כדי לכלול בה אנשים שמתו למען מטרה הנחשבת נאצלת כמו מוות למען הגנה על מולדתו של אדם.
בתקופת ראשית האימפריה הרומית היה נהוג בערים שונות באסיה הקטנה לתגמל אנשים שתרמו לעיר באמצעות תארי כבוד עליהם הוכרז בציבור וסיפור עילתם תואר נקרא בפני הקהל. ציונים לשבח כאלו נקראים במקורות האפיגרפיים "מרטיריאי" (מיוונית, martyriai או martys, עדות). הנוצרים אמצו את המונח כתיאור ל"עדויות" בנוגע למעשיהם וסבלם של נוצרים, אותם כינו "מרטירים".
[עריכה] מרטירים בנצרות
המרטיר בנצרות הוא אדם המעדיף מוות על פני אפוסטסיה, התכחשות לאמונתו, פעולה שבתקופה הרומית כללה בדרך כלל ביצוע פולחן פגני כלשהו. העדפה זו של מוות על כפירה באמונה אומצה בנצרות ככל הנראה בהשראה ישירה של היהדות, שבה היו מסורות ענפות של קידוש השם כבר מתקופת החשמונאים, במאה השנייה לפנה"ס.
המרטירים הנוצרים בשלוש מאות השנים הראשונות לספירה היו בדרך כלל אנשים שנצלבו בצורות שונות על–ידי הרשויות הרומיות או נטרפו על–ידי אריות במופעי הקרקס הרומי. כאשר אימץ קונסטנטינוס בתחילת המאה הרביעית את הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית התהפכו היוצרות והנוצרים החלו לרדוף את המחזיקים באמונות פגניות, היהודים ונוצרים שאמונתם לא תאמה את טעמה של האורתודוקסיה השלטת. הצדקה הלכתית נמצאה לכך במהרה אצל אוגוסטינוס הקדוש, שהתיר שימוש בכוח כנגד "כופרים". הרדיפה ויצירת מרטירים מוסדה בנצרות עם האינקוויזיציה של הכנסייה הקתולית.
בנצרות, נמשכה מסורת של מרטיריות אצל כתות ומינים שונים בתוך הנצרות, כמו המורמונים, האנאבפטיסטים, ועוד. במאה העשרים שוב הופיעו מרטירים נוצרים, הפעם כנרדפים על–ידי השלטונות במשטרים טוטליטריים שונים, שביניהם בלטו המשטרים הקומוניסטים בברית המועצות, שרדפה והרגה מאות אלפי אנשי דת בכנסייה האורתודוקסית הרוסית.
[עריכה] באסלאם
במסורת המוסלמית מרטיר נקרא שאהיד.

