דניס לאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
![]() |
||
| מידע אישי | ||
|---|---|---|
| תאריך לידה | 24 בפברואר 1940 | |
| מקום לידה | אברדין, סקוטלנד | |
| גובה | {{{גובה}}} | |
| כינוי | "המלך", "איש החוק" | |
| תפקיד | חלוץ | |
| מועדונים מקצועיים* | ||
| 1956-1960 1960-1961 1961-1962 1962-1973 1973-1974 |
הדרספילד טאון מנצ'סטר סיטי טורינו מנצ'סטר יונייטד מנצ'סטר סיטי |
91 (19) 50 (23) 27 (10) 309 (171) 26 (12) |
|
נבחרת לאומית** |
||
| 1958-1974 | סקוטלנד | 55 (30) |
| * מידע על מספר ההופעות (השערים) במועדון נכון לגבי הליגה המקומית בלבד לתאריך 9 ביוני 2006 ** המידע על מספר ההופעות (השערים) בנבחרת |
||
דניס לאו (נולד ב-24 בפברואר 1940, באברדין, סקוטלנד), כדורגלן סקוטי שנהנה מקריירה ארוכה ומוצלחת כחלוץ, בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20.
הקריירה של לאו כשחקן כדורגל החלה בליגה השנייה בקבוצת הדרספילד טאון, בשנת 1956. כעבור ארבע שנים בהדרספילד החתימה אותו קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר סיטי עבור דמי העברה בסך £55,000, וקבעה בזאת שיא בריטי חדש. לאו שיחק במועדון שנה אחת עד שנקנה בידי המועדון האיטלקי טורינו עבור £110,000, שיא שכר חדש עבור העברה בין מועדון בריטי למועדון איטלקי. אף ששיחק היטב באיטליה, הוא התקשה להסתדר מחוץ לאיים הבריטיים ולכן עבר למנצ'סטר יונייטד בשנת 1962, עם שיא בריטי חדש בגין דמי העברה: £115,000.
לאו ידוע בעיקר בזכות 11 השנים ששיחק במנצ'סטר יונייטד, בהן כבש 236 שערים ב-409 הופעות. באותה התקופה הוא כונה "המלך" (The King) ו"איש החוק" (The Lawman) בידי מעריציו. הוא זכה בפרס כדורגלן השנה באירופה בשנת 1964, והוביל את קבוצתו לזכייה בליגה הראשונה בשנים 1965 ו-1967. לאו עזב את מנצ'סטר יונייטד בשנת 1973 וחזר למנצ'סטר סיטי לעונת פרישה, בסופה ייצג את נבחרת סקוטלנד במונדיאל 1974. לאו שיחק עבור נבחרתו 55 פעמים, בהן הבקיע 30 שערים[1] - שיא סקוטי בינלאומי. בטבלת הכובשים המצטיינים של מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים, לאו שני רק לבובי צ'רלטון.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיו הראשונות
דניס היה הצעיר מבין שבעת ילדיו של אביו ג'ורג' לאו, דייג, ואשתו רובינה. משפחתו הייתה משפחה ענייה שגרה בבית דירות שהיה שייך למועצה המקומית של עיר הנמל אברדין. לאו רכש זוג נעליים רק בגיל ארבע עשרה, ואת נעלי הכדורגל שלו קיבל כמתנה משכן.
הוא אהד את מועדון הכדורגל של אברדין, וצפה בהם כשהיה לו מספיק כסף לעשות כן. כשלא היה לו, היה צופה במשחקים של קבוצות מקומיות שמחוץ לליגה. האובססיה לכדורגל הובילה אותו לעזוב את בית הספר, מפני שבמסגרת בית הספר ניתן היה לשחק רק ראגבי. על אף שסבל מפזילה חמורה, הוא הראה פוטנציאל רב, לאחר שהוסט מעמדת המגן לחלוץ שמאלי (inside left, במונחי התקופה).
[עריכה] הדרספילד
לאו הוזמן על ידי ארצ'י ביטי, צייד כשרונות של הדרספילד, להגיע למבחן בעונת 1954/5. כאשר הופיע למבחן אמר המנג'ר, "הילד הוא פריק. מעולם לא ראיתי שחקן בעל סיכויים כה קלושים: חלש, קטן וממושקף". להפתעתו של לאו, הוא הוחתם בקבוצה ב-3 באפריל 1955. בעודו בהדרספילד, עבר לאו ניתוח כדי שתיקן את הפזילה ממנה סבל והעלה במידה רבה את הביטחון העצמי שלו. כעת כבר לא היה חייב לאו לשחק כדורגל בעין אחת עצומה.
נשירתה של הדרספילד לליגה השנייה סיפקה ללאו הזדמנות לשחק והוא ערך ב-24 בדצמבר 1956, בגיל 16, את הופעת הבכורה שלו, בניצחון 2-0 על נוטס קאונטי, קבוצת הכדורגל המקצוענית הוותיקה בעולם. מאט באזבי, המנג'ר של מנצ'סטר יונייטד, הציע זמן קצר לאחר מכן £10,000 עבור לאו, סכום גבוה יחסית לאותה תקופה, אך המועדון דחה את ההצעה. הוא לא נבחר לשחק עבור סקוטלנד במונדיאל 1958, אך לאחר המונדיאל זומן לנבחרת לראשונה, להופעת בכורה נגד ויילס ב-18 באוקטובר 1958. במהרה ביסס את עצמו כשחקן הרכב. ביל שאנקלי היה המנג'ר של הדרספילד בין השנים 1957 ו-1959, וכאשר עבר לליברפול הוא רצה לקחת את לאו איתו, אך ליברפול לא יכלו להרשות לעצמם לקנות אותו באותה העת.
[עריכה] מנצ'סטר סיטי
לאו חתם במנצ'סטר סיטי עבור דמי העברה בסך 55,000£, מה שהיה באותה תקופה, מרץ 1960, שיא בריטי חדש. אף שהייתה מנצ'סטר סיטי בליגה הראשונה, היא בקושי מנעה את ירידתה שלה בסוף העונה הקודמת. לאו עצמו חשב כי הקבוצה של הדרספילד הייתה טובה יותר באותה העת. לאו שיחק בהופעת הבכורה שלו ב-19 במרץ, עם הפסד 4-3 ללידס יונייטד. באפריל כבש שני שערים בנצחון 4-1 על אסטון וילה, נצחון אשר הבטיח את השארותה של קבוצתו בליגה הראשונה.
אף ששקל לעזוב את הקבוצה, הוא שיחק טוב, וב-1961 הבקיע שישייה בתיקו נגד לוטון טאון בגביע האנגלי. לרוע מזלו, המשחק פוצץ עשרים דקות לסיום ותוצאתו נפסלה, כך שששת שעריו לא נחשבו. זאת ועוד, הוא כבש במשחק החוזר, אך לוטון ניצחו, ומנצ'סטר סיטי עפו מהגביע.
הוא שיחק, אך לא כבש, במשחק של סקוטלנד נגד אנגליה, ב-15 באפריל 1961. סקטלנד הפסידה 9-3, ולאו תיאר זאת כ"היום השחור ביותר שלי". לאו ייצג בנובמבר שלאחר מכן את הפוטבול ליג הבריטי במשחק נגד סרייה א' האיטלקי, אך קבוצתו הפסידה 4-2.
אף שנהנה להיות במנצ'סטר סיטי, לאו רצה לשחק בקבוצה מצליחה יותר. הוא נמכר לטורינו בקיץ של 1961.
[עריכה] טורינו
שהותו של לאו באיטליה לא הלכה כפי שתכנן. קבוצה איטלקית אחרת, אינטר מילאנו, ניסתה למנוע ממנו מהרגע שהגיע מלהיות שחקן טורינו, בטענה שחתם על חוזה עקרוני איתם, אך הם ויתרו על התביעה לפני שהעונה החלה.
שחקנים בבריטניה לא קיבלו יחס טוב בתקופה זו, והשכר המירבי של שחקני כדורגל בוטל רק מעט זמן לפני כן, כך שהוא הופתע לטובה כשגילה כי אימוני הטרום עונה יתקיימו במלון יוקרתי בהרי האלפים. אף על פי כן, טורינו נתנה בונוסים על סמך הביצועים של הקבוצה; כאשר ניצחה הקבוצה קיבלו תיקים מלאים בכסף, אך כאשר הפסידו - קיבלו מעט כסף, אם בכלל. בדומה לשחקנים בריטיים אחרים שעברו לשחק באיטליה, לאו לא אהד את סגנון הכדורגל המקומי ומצא את ההסתגלות קשה. השיטה קטנציו, שהתבססה בעיקר על הגנה חזקה, הייתה פופולרית במיוחד בתקופה זו, ובגללה החלוצים התקשו להבקיע. הוא המשיך לשחק עבור סקוטלנד בזמן ששיחק בטורינו אף שהמועדון לא השתוקק לשחררו למשחקים בינלאומיים ועל אף הסעיף בחוזה שלו שלא חייב את המועדון לשחררו למשחקים מעין אלו.
לאו נפצע בתאונת דרכים ב-7 בפברואר 1962 כאשר חברו לקבוצה ג'ו בייקר נהג בכיוון הלא נכון של כיכר. בייקר פגע בשפת המדרכה כשניסה לסובב את המכונית, דבר שגרם למכונית להתהפך. בייקר כמעט נהרג אך פציעותיו של לאו לא היוו איום על חייו.
עד אפריל הוא הגיש בקשה להעברתו מהקבוצה, אך היא זכתה בהתעלמות. הקש האחרון של לאו הייתה ההרחקה במשחק נגד נאפולי. אחרי המשחק נאמר לו כי מאמן הקבוצה, בניאמינו סנטוס, הורה לשופט להרחיק אותו מהמשחק מכיוון שכעס שהוציא חוץ לאחר שנאמר לו בפירוש לא לעשות כן. לאו עזב, ונאמר לו שהוא יועבר למנצ'סטר יונייטד. כמה ימים לאחר מכן נאמר לו שהוא נמכר ליובנטוס וכי האותיות הקטנות בחוזה שחתם מחייבות אותו לעבור בין אם ירצה ובין אם לאו. בתגובה טס חזרה לביתו שבאברדין בידיעה שטורינו לא יקבלו את דמי ההעברה אם יסרב לשחק ביובנטוס.
בסופו של דבר חתם במנצ'סטר יונייטד בעבור שיא בריטי של £115,000, ב-10 ביולי 1962.
[עריכה] מנצ'סטר יונייטד
[עריכה] שנות התהילה
לאו עבר חזרה להתאכסן במנצ'סטר אצל אותה בעלת הבית הקודמת איתה שהה כאשר שיחק עבור מנצ'סטר סיטי. במשחקו הראשון במנצ'סטר יונייטד, ב-18 באוגוסט 1962, הוא שיחק נגד ווסט ברומיץ' וכבש שער לאחר שבע דקות משחק בלבד. המשחק הסתיים בתיקו 2-2, אולם מנצ'סטר התקשתה לחזור למעמדה כקבוצת צמרת לאחר האסון האווירי במינכן בשנת 1958, ובגלל חוסר יציבות הם בילו את רוב העונה במאבק הישארות בליגה. במשחק ליגה נגד לסטר סיטי הבקיע לאו שלושער אבל הקבוצה הפסידה בכל זאת. הם הציגו יכולת טובה בגביע האנגלי, בו לאו הבקיע שלושער נוסף בנצחון 5-0 על קבוצתו הקודמת הדרספילד. לבסוף הגיעה הקבוצה לגמר נגד לסטר סיטי. לסטר היו הפייבוריטים מפני שסיימו במקום הרביעי בליגה הראשונה, אך לאו כבש את השער הראשון בניצחון 3-1. בעונה זו זכה לאו בגביע האנגלי הראשון והאחרון בקריירה שלו, ובאותה עונה גם התחתן עם חברתו דיאנה, ב-11 בדצמבר 1962.
לרוע המזל ארעה תקרית בעונה זו, שלדעתו של לאו תכה גלים בשנים הקרובות. במהלך משחק נגד ווסט ברומיץ', ב-15 בדצמבר 1962, התגרה בהתמדה שופט המשחק, גילברט פולין, בלאו, בגירויים כמו "הו, חכמולוג, אתה לא יכול לשחק". אחרי המשחק דיווחו לאו והמנג'ר שלו, מאט באזבי, על המקרה להתאחדות הכדורגל. ועדת משמעת קבעה כי יש לגנות בחריפות את פולין, אך פולין לא קיבל את ההחלטה ופרט משיפוט. מאוחר יותר טען לאו ש"בעיניהם של שופטים רבים, [לאו] סומן על ידיהם" והאשים את התקרית בקבלת "עונשים כבדים ומזעזעים" שקיבל מאוחר יותר בקריירה שלו.
לאו הבקיע מספר שערים בתחילת העונה 1963/4, ונבחר לשחק בנבחרת שאר העולם נגד אנגליה באצטדיון ומבלי. במשחק כבש את השער היחיד בהפסד 2-1. בהמשך הקריירה אמר כי הזכות לשחק במשחק זה היה הכבוד הגדול ביותר לה זכה בקריירה שלו. העונה שלו נקטעה בשל הרחקה לתקופה של 28 יום, אותה קיבל בגלל הרחקה מהמשחק מול אסטון וילה. מזג האוויר היה קר באופן יוצא דופן, דבר אשר אילץ את מנצ'סטר יונייטד לשחק משחקים רבים בתקופה קצרה, ותוצאתם נפגעו בהתאם. מאוחר יותר תלה לאו בזאת את כישלונה של מנצ'סטר יונייטד לזכות בגביע באותה עונה.
בעונת 1964/5 זכה לאו בפרס כדורגלן השנה באירופה, ומנצ'סטר יונייטד זכו באליפות הליגה הראשונה לראשונה מאז אסון מינכן. עשרים ושמונת השערים של לאו הפכו אותו למלך השערים של הליגה הראשונה.
בעונה העוקבת פצע לאו את ברכו הימנית במהלך משחקה של סקוטלנד נגד פולין ב-21 באוקטובר 1965. הוא עבר ניתוח בברך בעבר, בהיותו בהדרספילד, והפציעה המשיכה להפריע לו עד לסוף הקריירה שלו.
בשנת 1966 ביקש לאו מהמנג'ר של מנצ'סטר יונייטד העלאה בשכר בחידוש החוזה הבא, ואף איים לעזוב את הקבוצה אם לא ייענה בחיוב. באזבי העביר את לאו לרשימת ההעברות באופן מיידי בטענה ש"אף שחקן לא יחזיק את המועדון הזה בכופר, אף שחקן". כאשר לאו הלך לבקר אותו, באזבי החתים אותו על התנצלות בכתב, ושלח אותה לעיתונות לאחר שלאו חתם עליה. לאו טען מאוחר יותר שבאזבי השתמש בתקרית על מנת להזהיר שחקנים אחרים מלבצע דבר דומה, אך שגם נתן לו בחשאי את ההעלאה.
לאו הבקיע שער בניצחון המפורסם של סקוטלנד על אנגליה, ב-15 באפריל 1967, פחות משנה לאחר שזכתה אנגליה באליפות העולם. מנצ'סטר יונייטד סיימה במקום הראשון באותה עונה, אך לאו הרגיש שהנצחון על אנגליה יותר משביע רצון.
מנצ'סטר יונייטד זכתה בליגת האלופות בפעם הראשונה, בעונת 1967/8, אך פציעת הברך של לאו גרמה לו לפספס גם את משחק חצי הגמר וגם את משחק הגמר. הוא קיבל זריקות קורטיזון בקביעות על מנת להקל על הכאב, אבל כששיחק עם הברך הפצוע גרם לנזק טווח ארוך. בינואר 1968 ביקר לאו רופא מומחה אשר כתב למנצ'סטר יונייטד כי הניתוח הקודם להסרת הסחוס מהברך נכשל, וכי הוא ממליץ לבצע ניתוח נוסף. עם זאת, הדוח לא הגיע לידיו של לאו אלא לאחר מספר שנים בהן המשיך באימון המלא.
מנצ'סטר יונייטד הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות בעונת 1968/9, שם התמודדה נגד מילאן, אך הובסה לאחר ששער שכבש לאו נפסל. באזבי, אשר קיבל תואר אבירות, פרש בסוף העונה, והתדרדרותה של מנצ'סטר יונייטד החלה.
[עריכה] ההתדרדרות
וילף מקגינס לקח את מקומו של באזבי בתחילתה של עונה 1969/70. לאו פספס את מרבית העונה בגלל הפציעה שלו, מנצ'סטר יונייטד סיימה במקום השמיני בליגה, ובאפריל 1970 הוא הוכנס לרשימת ההעברה עבור סכום של £60,000. אף אחד לא הציע לקנותו, ולכן נשאר בקבוצה.
לאחר עונת 1970/1 העלובה, מונה פרנק אופארל למנג'ר של מנצ'סטר יונייטד. הקבוצה החלה את עונת 1971/2 ברגל ימין והם סיימו את שנת 1971 חמש נקודות מהמקום השני בליגה, כשלאו מבקיע 12 שערים. לאחר מכן נחלשה הקבוצה וסיימה את העונה במקום חמישי. לאו כבש שער אחד במשחק הראשון בעונה הבאה, אך פציעת הברך שלו הפריעה לו שוב, והוא לא השכיל להבקיע בשאר העונה. התוצאות העלובות נמשכו, ואופארל פוטר.
לאו המליץ על טומי דוקרטי, אותו הכיר כששיחק בסקוטלנד, לתפקיד המנג'ר. המועדון קיבל את ההמלצה, ומצב הקבוצה השתפר במעט והם סיימו את העונה באמצע הטבלה.
[עריכה] העונה האחרונה (1973/74)
דוקרטי נתן ללאו העברה חינם בקיץ של שנת 1973, והוא עבר חזרה למנצ'סטר סיטי. הוא השתתף בהפסד 2-1 בגמר גביע הליגה נגד וולבס. במשחק האחרון של עונת 1973/4, לאו הבקיע שער מפורסם נגד מנצ'סטר יונייטד, שער שהבטיח את הירידה שלהם מהליגה הראשונה. עקב אחורי של לאו הביא לנצחון 1-0 של מנצ'סטר סיטי, אך הוא הצטער מאוד על שהוריד את מנצ'סטר יונייטד ליגה. לאו לא חגג את השער שכבש; הוא עזב את המגרש מייד לאחר מכן והוחלף ללא דיחוי. זו הייתה, כך מסתבר, הפעם האחרונה שבה בעט כדור במסגרת מועדון מקצועני.
סקוטלנד העפילה למשחקי הגביע העולם בכדורגל בקיץ 1974, בפעם הראשונה מאז 1958. אף שלא שיחק בהרכב הפותח במהלך המוקדמות, לאו צורף לנבחרת ושיחק במשחקה הראשון, נגד זאיר. הוא לא כבש, אך סקוטלנד ניצחה 2-0. לאו היה "מאוכזב מאוד" מכך שלא נבחר לשחק במשחק הבא, נגד ברזיל. גם במשחק נגד יוגוסלביה הוא לא נבחר לשחק. אף על פי שסקוטלנד לא הפסידה אף משחק, היא לא העפילה לשלב השני, והיא הודחה מגביע העולם.
[עריכה] לאחר הכדורגל
ללאו עדיין היה חוזה אצל מנצ'סטר סיטי, אך המנג'ר טוני בוק אמר לו כי ישחק בקבוצה המשנה בלבד אם ימשיך להיות שם. הוא לא רצה לסיים כך את הקריירה שלו ופרש מכדורגל מקצועני בקיץ של שנת 1974. מאז עבד לעיתים כעורך תקצירים וכמגיש ברדיו ובטלוויזיה. נכון לשנת 2005, הוא עדיין נשוי לדיאנה והם עוד גרים באזור העיר מנצ'סטר. לזוג חמישה ילדים; אחת מהם, דיאנה שמה, כקצינת עיתונות עבור מנצ'סטר יונייטד.
לאו זכה לשאת את נאום הפתיחה בחנוכת היכל התהילה של הכדורגל האנגלי, בשנת 2002, כהוקרה להשפעה שלו על המשחק האנגלי.
פסל בדמותו של לאו נחשף באצטדיון אולד טראפורד ב-23 בפברואר 2002, ביציע המערבי, "הסטרטפורד אנד". הוא עבר ניתוח מוצלח לטיפול בסרטן הערמונית בנובמבר 2003, והוענק לו תואר דוקטור כבוד בידי אוניברסיטת אברדין, ב-5 ביולי 2005.
בשנות ה-90 נחשף סיפורו של הכדורגלן ההולנדי דניס ברגקאמפ. התברר כי הוריו של ברגקאמפ, שאהדו את מנצ'סטר יונייטד בשנות ה-60, קראו לבנם על שמו של דניס לאו.
לאו שהה בחברתו של ג'ורג' בסט, חברו לקבוצה לשעבר, בשעה שנפטר לאחר דימום קשה שלא נעצר בכבד, ב-25 בנובמבר 2005.
[עריכה] סיכום הקריירה
| עונה | מועדון | הופעות | שערים |
|---|---|---|---|
| 1956/57 | הדרספילד טאון | 18 | 3 |
| 1957/58 | הדרספילד טאון | 20 | 6 |
| 1958/59 | הדרספילד טאון | 26 | 2 |
| 1959/60 | הדרספילד טאון | 27 | 8 |
| 1959/60 | מנצ'סטר סיטי | 7 | 2 |
| 1960/61 | מנצ'סטר סיטי | 43 | 21 |
| 1961/62 | טורינו | 27 | 10 |
| 1962/63 | מנצ'סטר יונייטד | 44 | 29 |
| 1963/64 | מנצ'סטר יונייטד | 41 | 45 |
| 1964/65 | מנצ'סטר יונייטד | 52 | 39 |
| 1965/66 | מנצ'סטר יונייטד | 48 | 24 |
| 1966/67 | מנצ'סטר יונייטד | 38 | 25 |
| 1967/68 | מנצ'סטר יונייטד | 27 | 9 |
| 1968/69 | מנצ'סטר יונייטד | 36 | 21 |
| 1969/70 | מנצ'סטר יונייטד | 20 | 12 |
| 1970/71 | מנצ'סטר יונייטד | 34 | 16 |
| 1971/72 | מנצ'סטר יונייטד | 41 | 13 |
| 1972/73 | מנצ'סטר יונייטד | 12 | 3 |
| 1973/74 | מנצ'סטר סיטי | 26 | 12 |
| סך הכל | 587 | 300 |
מועדונים:
- הדרספילד טאון (1956–1960)
- מנצ'סטר סיטי (1960–1961)
- טורינו (1961–1962)
- מנצ'סטר יונייטד (1962–1973)
- מנצ'סטר סיטי (1973–1974)
תארים:
- הגביע האנגלי (1963)
- הליגה הראשונה האנגלית (כיום הפרמייר ליג) (1965, 1967)
- כדורגלן השנה באירופה (1964)
(לאו היה שחקן מנצ'סטר יונייטד כאשר זכתה הקבוצה בליגת האלופות בשנת 1968, אך הוא פספס את העונה בגלל פציעה)
- נאום הפתיחה של חנוכת היכל התהילה של הכדורגל האנגלי (2002)
- שחקן היובל של סקוטלנד בידי התאחדות הכדורגל הסקוטית (נובמבר 2003).
[עריכה] הערות שוליים
- ^ גם קני דלגליש הבקיע 30 שערים עבור סקוטלנד, אך הוא הבקיע שערים אלו ב-102 משחקים, ואילו לאו הבקיע את כל שעריו ב-55 משחקים.
[עריכה] ביבליוגרפיה
- Denis Law, Ron Gubba (1980). Denis Law - An Autobiography. Futura Publications. ISBN 0-7088-1902-8.
- Denis Law, Bob Harris (2003). The King. Bantam Press. ISBN 0-593-05140-8.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה קצרה באתר Manchester Online (אנגלית)
| הקודם: לב יאשין |
כדורגלן השנה באירופה 1964 |
הבא: אוסביו |


