לאורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לאורהיוונית: Λάυρα, באנגלית Lavra, בעברית "מִבדד"), היא צורת נזירות שהתפתחה בראשית התקופה הביזנטית במדבר יהודה, בה קבוצת נזירים היו מתבודדים ואף מסתגרים מן העולם, ונפגשים במקום משותף רק בימי התפילה, שבת וראשון. המפגש היה לצורך תפילה וסעודה. המונח לאורה בא מיוונית ופרושו מסדרון או שביל והוא בא ככל הנראה לייצג את הדרך המחברת בין תאי ההתבודדות האישים של חבריה.

את ייסוד הלאורות במדבר יהודה מיחסים לנזיר חריטון, שהקים שלוש לאורות שהפכו בתקופה הביזנטית למנזרים גדולים ובעלי חשיבות בישראל ובעולם הנוצרי דאז והן מנזר פרן בואדי קלט ,דוקה ליד יריחו שמזוהה כדוק וסוקה בנחל תקוע.

מתבודדים מפורסמים שחיו כך -אבתימיוס, גרסימוס, סבאס, תיאודוסיוס.

את מקום הלאורות הקטנות הלכו ותפסו קוינוביון. את הנזירים שביקשו להצטרף ללאורה חינכו והכינו במנזרי הקוינוביון, ורק לאחר הכשרה מתאימה הם הורשו להצטרף.

גם בימינו, הלאורות לא חדלו מלהתקיים, ניתן למצוא לאורה פעילה בנטופה שבגליל, לאורה זו שייכת לזרם היווני-קתולי המכונה מלכיטי. הלאורה שבנטופה נוסדה ביולי 1967 ויושביה רואים עצמם כחלוצים, ומקווים לגשר בין הערבים ליהודים בישראל. בשנותיה הראשונות של הלאורה גרו נזיריה באוהלים אך כיום הם מתגוררים בבקתות, ואת ההתכנסויות עורכים במערה שהוסבה לכנסייה.