נעלמים (20 מי יודע)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחק הנעלמים, או "20 מי יודע" היה משחק שאלות מקובל, ששמואל רוזן ניהל מדי שבת ברדיו. חברים, בני משפחה וכל קבוצת אנשים בכל הרכב יכלו לשחק במשחק השאלות, שהתנהל כדלקמן:
- אחד מן הקבוצה יוצא מן החדר וממתין בחוץ עד שמזמינים אותו לחזור.
- בזמן היעדרו מסכמים שאר המשתתפים על הנעלם - מילה או צירוף מילים מקובל, מושג, מונח, שם עצם וכו'.
- השואל חוזר ומתחיל להציג שאלות לאנשי הקבוצה, לפי כל סדר הרצוי לו. אין חובה לשאול את כולם. יש לנסח את השאלות כך, שאפשר יהיה לענות עליהן ב"כן" ו"לא" בלבד. שאלה שאינה מנוסחת כך לא תיענה ויש לנסחה מחדש.
- אין שאלות מחייבות, אך מקובל להתחיל בסדרת סיווג ראשונית, בנוסח תרשים זרימה מילולי:
-
- האם זה עצם מוחשי? אם כן, ממשיכים בכיוון זה -
- האם הוא חי?
- צומח?
- דומם?
- האם זה עצם מוחשי? אם כן, ממשיכים בכיוון זה -
- אם התשובה הייתה "לא", הרי שמדובר במופשט, וכאן מתחילה סדרת שאלות חדשה.
- האם זה מושג?
- צירוף מילים?
- מונח באקטואליה?
- וכן הלאה.
כל תשובה מובילה בכיוון מוגדר, ואם מציגים את השאלות בתבונה וחסכנות, יש סיכוי להגיע לתשובה הנכונה במסגרת 20 שאלות. יש להיזהר, כמובן, מבזבוז שאלות-סרק (אם נאמר שהנעלם איננו מוחשי, ברור שאיננו חי או דומם, למשל). אם התשובה היא שמדובר בצומח, למשל, אפשר לשאול אם מדובר בצמח מסוים (נניח, הצמח שבעציץ בפינת החדר). אם לא, אפשר לשאול אם זה עץ, אם זה סוג מסוים של עץ, אם זה עץ בעל תכונות מיוחדות, וכן הלאה.
משחק הנעלמים טוב גם למצבים, המחייבים תעסוקה בתנאים מגבילים - בנסיעה ארוכה, בשעת המתנה מלחיצה וכדומה. המשתתפים יכולים לוותר על הגבלת 20 השאלות, להרחיב אותה או לקבוע הגבלת זמן במקומה. חשוב לוודא, שאופי השאלות ורמתן מותאמים לגיל הנשאל ולרמת הידע וההתמצאות שלו.

