היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הינריך הרביעי (11 בנובמבר 1050 - 7 באוגוסט 1106) מלך גרמניה מ־1056 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה מ־1084 ועד ויתורו על הכתר ב־1105.
היינריך היה בנו הבכור של היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הטבלתו לנצרות נדחתה עד חג הפסחא הקרוב להוולדו, כדי לאפשר לאב הוגו מקלוני להיות סנדקו, אך עוד קודם לכן ניסה אביו להשפיע על האצילים להכיר בילד כיורשו. גם שלוש שנים לאחר מכן, ליתר ביטחון, כינס היינריך השלישי את האצילים שבחרו בהיינריך הצעיר להיות יורשו, וב־17 ביולי 1054 הוכתר היינריך כמלך על ידי הארכיבישוף הרמן מקולון.
כתוצאה מכך, לאחר מותו הפתאומי של היינריך השלישי ב־1056, ירש היינריך בן השש את מקומו ללא התנגדות, ואמו, אגנס די פוטיו שימשה כעוצרת עד הגיעו לבגרות ב־1068.
באותה שנה דיכא היינריך מרד שארגנו כנגדו הסקסונים בקרב לאנגנזאלצה הראשון. האפיפיור גריגוריוס השביעי הטיל על היינריך חרם ב־22 בפברואר 1076, ושחרר את הוואסאלים שלו מחובת הנאמנות כלפיו. כשהיה האפיפיור בדרכו לועידה באוגסבורג, שמע כי היינריך בדרכו אליו. מאחר שחשש מהתקפה, מצא מחסה בטירת קנוסה, שהשתייכה למטילדה רוזנת טוסקנה. עם זאת, כוונתו של היינריך הייתה לבקש מהאפיפיור מחילה כדי לבטל את החרמתו. הוא שלח אליו שליחים מספר פעמים, אך האפיפיור סירב לקבלם. לבסוף בא היינריך בעצמו, בלויית אחדים מאנשיו, אל שער הטירה, ובמשך שלושה ימים ניצב שם, בשלג, וביקש מהאפיפיור רחמים ומחילה. בסופו של דבר ניאות האפיפיור להסיר את החרם ולמחול לו, אירוע זה נודע כהליכה לקנוסה.
בשנותיו האחרונות נאלץ היינריך להתמודד נגד מרידותיו של בנו קונרד, דוכס לוריין התחתונה, שהוכתר ב-1093 כמלך איטליה על ידי האפיפיור. בועידת מיינץ ב-1098 הדיח היינריך הרביעי את בנו הבכור ממעמד היורש לטובת בנו הצעיר היינריך. הלה הדיח את אביו ב-1105 ועלה לשלטון כהיינריך החמישי. היינריך הרביעי עצמו מת שנה לאחר מכן, ב-1106, לאחר תשעה ימי מחלה.
| הקודם: היינריך השלישי |
קיסרי האימפריה הרומית הקדושה | הבא: היינריך החמישי |


