הצלליות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצלליות (The Shadows) הם להקת רוק בריטית שפעלה מסוף שנות החמישים ועד 2004. תחילה התפרסמה הלהקה כלהקת הליווי של הזמר הפופולרי קליף ריצ'רד ובמחצית הראשונה של שנות השישים הייתה לאחת הלהקות הפופולריות ביותר בעולם המערבי. אם מחברים את מספר הלהיטים שהם הצעידו כ"להקת הצלליות" (25), יחד עם להיטי "קליף ריצ'רד והצלליות" (33), מתברר כי הם הצעידו במצעד הבריטי יותר להיטים מהביטלס. הצלליות היו להקה אינסטרומנטלית ויצרו מציאות חדשה במוזיקה הפופולרית וברוק. הם הביאו את נגינת הגיטרה, ששימשה עד אז ככלי לליווי הזמרים, אל קדמת הבמה ככלי מוביל והם יצרו עיבודים מוזיקליים ברמה גבוהה ממה שהיה מקובל קודם לכן במוזיקת הפופ. המוזיקה של הצלליות ובמיוחד צליל הגיטרה הנקי והמתכתי וסגנון נגינתו של גיטריסט המוביל בלהקה, האנק מרווין, השפיעו על דורות של מוזיקאים ועל יוצרים בולטים במוזיקת הרוק. באמצע שנות השישים, בעקבות ההתפתחויות במוזיקת הפופ, ירדה הפופולריות של הצלליות באופן ניכר, אך הלהקה המשיכה להתקיים, וביוני 2004 קיימה את מסע הופעותיה האחרון "The Final Tour".
תוכן עניינים |
[עריכה] שנות החמישים
להקת הליווי הראשונה של קליף ריצ'רד נקראה הדריפטרס (להבדיל מהלהקה האמריקאית המפורסמת בעלת אותו שם). הם נקראו "קליף ריצ'רד והדריפטרס" וליוו אותו כשהקליט בקיץ 1958 בחברת EMI את להיטו הגדול הראשון "Move It". מנהל הלהקה, ג'וני פוסטר, התבקש על ידי המפיק מ-EMI, נורי פראמור, למצוא גיטריסט טוב יותר ללהקה. פוסטר היה מעוניין להחתים את הגיטריסט טוני שרידן, אך כשהלך לשמוע אותו מנגן במועדון לונדוני שהיה מרכז של נגנים צעירים, הוא התרשם מגיטריסט צעיר אחר והחליט להחתימו. הגיטריסט היה האנק מרווין בן ה-17 שהגיע ללונדון מניוקאסל יחד עם חברו, גיטריסט גם הוא, ברוס ולץ'. מרווין שהתקיים בדוחק רב, הסכים לחתום בתנאי שגם ולץ' יוחתם ואמנם, שניהם צורפו ללהקה. מרווין כגיטרה מובילה וולץ' על גיטרה קצב. בתור גיטרה בס ניגן, איאן סמוול, הגיטריסט של הדריפטרס שגם כתב את "Move It", אבל גם הוא הוחלף במהרה על ידי ג'ט האריס. עמדת התופים בה ניגן מתופף הדריפטרס, טרי סמרט, אוישה עד מהרה גם היא על ידי מתופף חדש, טוני מיהן, וכך, הוחלפו כל הדריפטרס, חוץ מקליף ריצ'רד כמובן. בתחילת 1959 הוחלף שם הלהקה ל"צלליות" (כדי למנוע בלבול עם הלהקה האמריקאית המצליחה) והלהקה החלה להופיע ולהקליט. תחילה הקליטו שלושה סינגלים, הראשון ווקאלי, השני אינסטרומנטלי והשלישי גם הוא ווקאלי, אך אף לא אחד מהם הצליח להכנס למצעד הבריטי. ואז, ב-1960, הוציאה הלהקה סינגל עם הקטע אפאש (Apache), ללחן של ג'רי לורדן. הקטע האינסטרומנטלי, אשר הציג צליל גיטרה חדש ומהפכני, זינק לראש המצעד הבריטי ושהה חמישה שבועות בראש המצעד.
[עריכה] שנות השישים
ללהקה שניגנה את "אפאש" וזכתה מאוחר יותר לכינוי "הצלליות המקוריים" היו ב-1960 ו-1961 עוד להיטים רבים. מהם ניתן לציין את: "Man of Mystery", "F.B.I", "The Frightened City", "Kon Tiki" ו-"The Savage". הלהקה אף הוציאה בספטמבר 1961 אלבום כשם הלהקה "The Shadows".
באוקטובר 1961 הוחלף טוני מיהן במתופף חדש, בריאן בנט ובאפריל 1962 הוחלף בעמדת גיטרת הבס ג'ט האריס בבריאן לוקינג. ההרכב החדש של הלהקה שרד רק 18 חודשים אך הצליח לשמור על הפופולריות של הלהקה תוך כדי שיפור וגיוון של צליל הלהקה ושמירה על יחוד בסגנון המוזיקלי מול עלייתו של הצליל של מרזי, צלילן של הלהקות הליברפוליות כמו: הביטלס, המחפשים וג'רי והפייסמייקרס. חילופי הנגנים לא נפסקו בלהקה וב-1963 היה זה לוקינג שעזב ואת עמדת הגיטרת הבס תפס ג'ון רוסטיל. הרכב זה של הלהקה הצליח להתגבש וליצור חדשנות מוזיקלית במספר דרכים. הם ניסו מגוון גדול יותר של גיטרות, הרחיבו וניסו סגנונות מוזיקליים חדשים מבחינתם והצליחו ליצור מרקם מוזיקלי ברמה גבוהה.
במשך שנות ה-60 השתתף קליף ריצ'רד במספר סרטים והצלליות ליוו אותו והופיעו גם הם באותם סרטים: "The Young Ones", "Summer Holiday", "Wonderful Life", "Finders Keepers" ובתור המריונטות, בסרטו של גרי אנדרסון, "Thunderbirds Are GO". הלהקה אף ליוותה את ריצ'רד במספר הפקות מוזיקליות על בימות לונדון, בין היתר, בהצגות סינדרלה ואלאדין. השתתפותה של הלהקה בכל ההפקות האלו לא הייתה רק לשם ליוויו של ריצ'רד. הם פיתחו באותן שנים את כישוריהם ככותבי שירים ולחנים. אם בסרטו הראשון של ריצ'רד, "The Young Ones", הם כתבו רק שירים בודדים, הרי שב-"Finders Keepers" ב-1966 הם כתבו כמעט את כל פסקול הסרט.
בדצמבר 1968, השלימה הלהקה הקלטת אלבום שציין עשור להקמתה, "Established 1958". בחלק מקטעי האלבום הם ליוו את קליף ריצ'רד ובאחרים היו אלו הצלליות לבדם בקטעים אינסטרומנטלים. ברוס ולץ' חש כי הלהקה השיגה את כל מה שרצתה וכי מיצתה את עצמה ומייד לאחר צאת האלבום הודיע על פרישתו מהלהקה. דומה היה כי בכך יבוא הקץ על קיום הלהקה, אלא שהם הקליטו אלבום נוסף ללא ולץ', "Shades of Rock" ואף יצאו לסיבוב הופעות ביפן בו ליווה אותם הקלידן אלן הוקשאו.
[עריכה] שנות השבעים
בתחילת שנות השבעים הופיעו מרווין וולץ', יחד עם המוזיקאי האוסטרלי ג'ון פראר, כלהקה ווקאלית שנקראה "מרווין ולץ' ופראר". הם הקליטו שני אלבומים ומספר סינגלים שזכו לשבחים מהביקורת ואלבום שלישי, ללא ולץ'. הופעותיהם לא זכו להצלחה גדולה ומרווין אף תאר את ירידתם מהבמה במועדון מסוים - "ירדנו מהבמה לקול פסיעותינו". הסיבה לחוסר ההצלחה הייתה נעוצה, כנראה, בכך שהשלישייה ניגנה חומר מקורי בעוד שהקהל ציפה לשמוע ולחזות בלהיטים המפורסמים של הצלליות.
ב-1973 התאחדו הצלליות מחדש. ולץ' חזר ללהקה והמשיך לנגן גיטרה קצב. לאחר מותו של ג'ון רוסטיל, צורף ללהקה ג'ון פראר והלהקה הוציאה אלבום חדש "Rocking With Curly Leads". בחלק מקטעי האלבום השתמש מרווין בווקודר כדי לשנות את צליל הגיטרה היחודי שלו. דבר זה, יחד עם הצבתו של פראר בחלק מהקטעים כגיטרה מובילה, העניקו צליל רענן ושונה ללהקה.
ב-1975 נבחרה הלהקה על ידי מנהל ה-BBC לייצג את אנגליה בתחרות האירוויזיון. הם שרו את השיר "Let Me Be The One" וזכו במקום השני לאחר הלהקה ההולנדית "Teach In" והשיר "Ding-A-Dong". החשיפה המחודשת של הלהקה סייעה לה במצעדי הפזמונים והם הוציאו אלבומים נוספים שזכו להצלחה. הבולט שבהם היה אוסף שיצא ב-1977, "20 Golden Greats" והגיע למקום הראשון במצעד המכירות הבריטי. הצלחת האלבום הביאה למסע הופעות גדול בו הצטרף ללהקה קלידן להקת סקיי, פרנסיס מונקמן. הצלליות הוציאו עוד אלבום שהגיע לראשות מצעד המכירות ובלט בו הלהיט "Don't Cry For Me Argentina".
[עריכה] שנות השמונים
עקב אי הסכמות בקשר לזכויות יוצרים, עזבה הלהקה ב-1980 את חברת התקליטים EMI וחתמה חוזה עם חברת פולידור. שם אלבומה הראשון בחברה החדשה היה סמלי: "Change of Address". בגלל נושא זכויות היוצרים ורצונה של חברת פולידור להוציא מחדש על תקליטיה את להיטי הלהקה, הקליטה הלהקה מחדש את כל להיטיה. הם עשו זאת תוך שימוש בציוד הקלטה חדיש, ובה בעת, תוך שימוש בכלי הנגינה וההגברה המקוריים וגם תוך שימוש בעיבודים המקוריים, כל זאת, במטרה להשמע דומה ככל האפשר ללהיט המקורי. במהלך שנות השמונים קיימה הלהקה הופעות ובמקביל, הוציאה הלהקה 11 אלבומים חדשים. חלקם היה אלבומי אוסף וחלקם הכיל חומר מקורי וברוב המקרים זכו האלבומים להצלחה מסחרית נאה. ב-1990 הודיע מרווין כי הוא פורש לטובת קריירת סולו.
[עריכה] שנות האלפיים
ב-2004 התאחדה הלהקה שוב למסע הופעות "סופי" שזכה לשם: "farewell tour". הם אף הקליטו לכבוד הארוע שיר חדש, "Life Story", אותו הלחין מחבר "Apach", ג'רי לורדן. מסע ההופעות היה כה מוצלח וחברי הלהקה אף נהנו ממנו מאוד ובעקבותיו יצא מסע הופעות נוסף, "The Final Tour", שהתקיים ברחבי אירופה וננעל בבירמינגהם.
[עריכה] השפעת הלהקה
קיים פער גדול מאוד בין היחס לה זוכה הלהקה כיום ובין המקום החשוב השמור לה בהתפתחות המוזיקה הפופולרית. מאמצע שנות השבעים ועד היום, נחשבת הלהקה על ידי הביקורת לאנאכרוניסטית, ממוסחרת ובמידה רבה, שמה משמש כפרודיה למי שממשיך למחזר מוזיקה מלפני 40 ו-50 שנה. מתוך ביקורת זו, ניתן גם להבין, כי המוזיקה של הצלליות נשארה פופולרית במשך כל אותן שנים בקרב קהל נרחב במיוחד בבריטניה ובאירופה. קהל אשר לא כתב טורי ביקורת בעיתונות אך היה מוכן לרכוש את אלבומי הלהקה.
מול אותה ביקורת צוננת, ניצבים עשרות מוזיקאים, ובמיוחד גיטריסטים, מהשורה הראשונה של מוזיקת הפופ והרוק בשנות השישים והשבעים, אשר טוענים כי בחרו בכיוון המוזיקלי שלהם ובחרו בגיטרה ככלי הנגינה המועדף עליהם, תודות למוזיקה של הצלליות ולנגינתו של האנק מרווין. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את: אריק קלפטון, פרנק זאפה, ג'ף בק, דייויד גילמור, בריאן מיי, טוני איומי, ג'ורג' הריסון, מרק נופלר, ניל יאנג ופיט טאונסנד.
ב-1996 יצא האלבום "Twang" בו משתתפים גיטריסטים מהשורה הראשונה בעולם אשר ביצעו באלבום את גירסאותיהם ללהיטי הצלליות כמחווה ללהקה ובמיוחד להאנק מרווין. בין המשתתפים באלבום ניתן לציין את: ריצ'י בלקמור, בריאן מיי, פיטר גרין, ניל יאנג, מרק נופלר, פיטר פרמפטון, אנדי סאמרס והנק מרווין עצמו.
גם על המוזיקה הפופולרית בישראל הייתה לצלליות השפעה גדולה. חלק גדול מלהקות הפופ הראשונות בישראל, שהוקמו בראשית שנות השישים, חיקו את הצלליות בהרכב כלי הנגינה שלהם, בעיבודים ואף שרו רבים מלהיטיהם. מבין הגיטריסטים הבולטים שהושפעו מנגינת מרווין והצלליות ניתן למנות את יצחק קלפטר ושלמה מזרחי.
[עריכה] דיסקוגרפיה
בסוגריים - המיקום אליו הגיע האלבום/סינגל במצעד המכירות הבריטי.
[עריכה] אלבומים
- 1961 The Shadows (UK #1)
- 1962 Out of The Shadows (UK #1)
- 1963 Greatest Hits (UK #2) [אוסף]
- 1964 Dance With The Shadows (UK #2)
- 1965 The Sound of The Shadows (UK #4)
- 1966 Shadow Music (UK #5)
- 1967 Jigsaw (UK #8)
- 1970 Shades of Rock (UK #30)
- 1974 Rockin' With Curly Leads (UK #45)
- 1975 Specs Appeal (UK #30)
- 1977 20 Golden Greats (UK #1) [אוסף]
- 1977 Tasty
- 1979 String of Hits (UK #1)
- 1980 Another String of Hot Hits (UK #16) [אוסף]
- 1980 Change of Address (UK #17)
- 1981 Hits Right Up Your Street (UK #15)
- 1982 Life In The Jungle (UK #24)
- 1983 XXV (UK #34)
- 1984 20 Original Greats [אוסף]
- 1984 Guardian Angel (UK #98)
- 1986 Moonlight Shadow (UK #6)
- 1987 Simply Shadows (UK #11)
- 1989 Steppin' To The Shadows (UK #11)
- 1989 At Their Very Best (UK #12)
- 1990 Reflection (UK #5)
- 1993 Shadows In The Night - 16 Classic Tracks (UK #22) [אוסף]
- 1994 The Best of Hank Marvin and The Shadows (UK #19) [אוסף]
- 1997 The Shadows play Andrew Lloyd Webber and Tim Rice (UK #41)
- 1997 The Very Best of The Shadows - The First 40 Years (UK #56) [אוסף]
- 1998 50 Golden Greats (UK #35) [אוסף]
- 2004 Life Story (UK #7) [אוסף]
[עריכה] סינגלים
- 1960 Apache (#1)
- 1960 Man of Mystery (#5)
- 1961 F.B.I. (#6)
- 1961 The Frightened City (#3)
- 1961 Kon Tiki (#1)
- 1961 The Savage (#10)
- 1962 Wonderful Land (#1)
- 1962 Guitar Tango (#4)
- 1962 Dance On (#1)
- 1963 Foot Tapper (#1)
- 1963 Atlantis (#2)
- 1963 Shindig (#6)
- 1963 Geronimo (#11)
- 1964 Theme For Young Lovers (#12)
- 1964 The Rise and Fall of Flingel Bunt (#5)
- 1964 Rhythm And Greens (#22)
- 1964 Genie With The Light Brown Lamp (#17)
- 1965 Mary Anne (#17)
- 1965 Stingray (#19)
- 1965 Don't Make My Baby Blue (#10)
- 1965 The War Lord (#18)
- 1966 I Met A Girl (#22)
- 1966 A Place In The Sun (#24)
- 1966 The Dreams I Dream - לא נכנס למצעד
- 1967 Maroc 7 (#24)
- 1975 Let Me Be The One (#12)
- 1978 Don't Cry For Me Argentina (#5)
- 1979 Theme From 'The Deer Hunter' (#9)
- 1980 Riders In The Sky (#12)
- 1980 Equinoxe Part V (#45)
- 1981 The Third Man - לא נכנס למצעד
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר מעריצים
- הצלליות, באתר MOOMA

