יין בארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היין בארץ ישראל היה תמיד חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ארץ ישראל. באגן הים התיכון המזרחי נפוצה הגפן כבר בתקופת הברונזה. הכרם הראשון מיוחס לנח "ויחל נח איש אדמה וייטע כרם ויישת מן היין וישכר" (בראשית ט' פס' י"ח).

הגפן נחשב לאחד משבעת המינים המאפיינים את הארץ. מצוות שתיית היין (במידה) הינה חלק בלתי נפרד מהיהדות. החל מקידוש ליל שבת וארבע הכוסות בליל הסדר ועד מסורת העדלאידע בפורים. זאת בניגוד לאיסלאם האוסר על שתיית אלכוהול לחלוטין ולפלגים מסוימים בנצרות שיוצאים נגד שתיית היין מחוץ לטקס המיסה.

במהלך השנים הפך הגפן לסמל ארצישראלי. סגנון הבנייה החד קומתי שטוח הגג איפשר לבעלי הבתים לטעת גפן אשר השתרג על סוכה שנבנתה על הגג ויצר צל נעים ופרקטי, רבים בארץ התנסו בהכנת יינות ביתיים מהפירות אותם גידלו, הטעם של אותם יינות בוודאי לא היה ערב לחיכנו כיום, אך עליו הייתה גאוות המקומיים. מלבד זאת גתות לדריכת ענבים המעידות על כרמים גדולים הן תגליות ארכאולוגיות שכיחות בארץ ישראל בכל תקופה שהיא. גתות רבות מתקופת בית המקדש פרושות בדרום הארץ, ידוע על גת מהתקופה ההלניסטית בצפון תל אביב, גת מהתקופה הביזנטית בלוד ובראשון לציון ועוד. (ברושי , 1985). באזור ההר הפכה גפן היין לגידול מרכזי ובמרחב זה נותר אלפי גתות במגוון צורות. במהלך התקופה הביזנטית התפתחה תעשיית היין בערי הנגב. שרידי כרמים המבוססים על מי שטפונות ונגר עילי פרושים בהר הנגב. ובערים דוגמת עבדת ושבטה נתגלו מבני גתות משוכללים וגדולים. מקורות תלמודיים מאותן שנים מזכירים עשרות סוגי יין.

בתקופה החדשה של היישוב, החל מאמצע המאה התשע־עשרה, שימש הגפן כענף חקלאות חשוב במושבות של הברון רוטשילד וחברת פיק"א. לא בשל איזשהו יתרון כלכלי, שכן ענפי חקלאות אחרים היו דחופים יותר לכלכלת היישוב, אלא בשל יתרון תדמיתי שעזר לקשר בין יהדות אירופה העשירה והתורמת לבין העשייה הציונית להפרחת השממה. ב־1870, עם ייסוד מקווה ישראל, הוחל בגידול מסודר של גפנים וייצור יין במפעלים.

בשנת 1887 הוקם היקב בראשון לציון, שבמשך שנים רבות היה הגדול מסוגו בארץ ישראל. היקב תרם רבות להתפתחות המושבה, אבל שנים אלה בתולדותיה מתאפינות במאבקים מרים בין פקידי הברון רוטשילד, שהתנכרו להם עד שהגיעו הדברים, ב-1887, לידי מרד ממש. יקב נוסף שפעל בשיטות צרפתיות הורם בזכרון יעקב. מרגע פתיחתם ועד מלחמת העולם הראשונה הפך היין למוצר החקלאי המוביל של היישוב היהודי בארץ ישראל. לאחר קום המדינה, הוגדל השטח שהוקצה לכרמים וליקבים הוותיקים ששוכללו התווספו גם יקבים חדשים בבנימינה, פתח תקווה ומקווה ישראל.

עם התפתחות ענף היין בעולם החדש ובעיקר בארצות הברית ואוסטרליה, נאלצה גם התעשייה הציונית לשדרג את מוצריה והחלה לייצר יינות איכותיים. (Ben yosef , 2002).

סוגי הגפן הנפוצים בארץ מושפעים מסדרה של "החלטות היסטוריות" שנתקבלו על ידי הברון רוטשילד וצוות המומחים שלו שהגיעו לכאן מצרפת בסוף המאה הקודמת. לפלסטינה המדברית ים־תיכונית הובאו גפנים מסוג קריניאן, גרנאש ואליקנט. גפנים אלה נפוצות בדרום צרפת וידועות בחוסנן לעומס חום גבוה אך היינות המופקים מהן אינם נחשבים באיכות משובחת. מזנים אלה מייצרים את יינות הקידוש ואת היינות השולחניים הזולים.

גפנים אלה מורישים את מקומם כיום לזני הקברנה, המרלו והסירה המשובחים יותר. תהליך ההחלפה הוא איטי, בשל הצורך להתאים את המיקרו אקלים הטוב ביותר לכל אחד מהזנים העדינים יותר. (סרנת 2001). גורם חשוב בהאצת תהליך ה"שדרוג" הוא יצירת ביקוש גבוה ליינות האיכותיים.

[עריכה] שוק היין הישראלי

בקבוקי יין ישראלי
הגדל
בקבוקי יין ישראלי
יקב ומרכז מבקרים ביקב באלון שבות, 10/06
הגדל
יקב ומרכז מבקרים ביקב באלון שבות, 10/06

כ־15 מליון בקבוקים בשנה נצרכים מתוצרת ישראל. כמו כן מיובאים כ־22 מליון בקבוקים תוצרת חוץ. סה"כ הצריכה הישראלית לנפש עומדת על כשמונה ליטר לאדם לשנה (לא כולל האוכלוסייה הערבית וילדים מתחת לגיל 18). לשם השוואה במדינות אירופה צרכו בעבר הלא רחוק 75 ליטר לאדם לשנה וכעת, לפי מחקר שנעשה בבית ספר אוון לניהול בנאשוויל ניכרת ירידה בצריכת היין בארצות בהן יש תרבות יין מפותחת כצרפת ואיטליה עד כדי 25% בשלושים השנה האחרונות. כיום נצרכים שם 60 ליטר "בלבד" לנפש לשנה והגיל הממוצע של שתייני היין עלה מ־35 ל־55.

בארצות בהן אין תרבות יין מפותחת ניכרת מגמה הפוכה, היין נחשב אופנתי וצריכתו מטפסת. בבריטניה וסקנדינביה הצריכה כיום היא 15 ליטר לנפש ועולה בהתמדה. יוצאת דופן היא ארצות הברית, מיצרניות היין הגדולות, בה ישנה ירידה חדה של צריכה החל משנות ה־80 בשל דה־לגיטימציה של צריכת אלכוהול. המחקר גם מציין כי הירידה בצריכה הביאה לכך שהצרכן הממוצע כיום צורך יין איכותי יותר. (The economist archive , 1999).

בישראל נצרכו עד סוף שנות השמונים בעיקר יינות שולחניים באיכות ירודה. פתיחת השוק לייבוא בשנות ה־90 חשפו את הציבור ליינות איכותיים. בתחרות שנוצרה החלו גם היקבים המסחריים לייצר יינות איכותיים יותר.

כיום נפתחים יקבים במטרה מוצהרת לייצר יינות שיזכו בפרסים בינלאומיים. בעקבות תחרות זו 40% מהישראלים דיווחו בסקר שנערך עבור יקבי כרמל מזרחי כי הם שותים יותר מבעבר. (מורגנשטרן, 2003). צריכת היין הישראלית עלתה לפי הסטטיסטיקה ב־50% בחמש השנים האחרונות, והיא מהווה כשליש ממחזור המכירות בחנויות היין. השוואה לארצות אחרות ב"עולם החדש" (הגדרה לארצות בהן אין מסורת גידול יין קפדנית כצ'ילה ואוסטרליה) מראה כי לשוק היין צפויות עוד שנים מספר של גידול בטרם יתייצב.

על פי נתוני מדד נילסן מדצמבר 2002 - שוק היין הישראלי העיקרי מתחלק בין יקב כרמל מזרחי הוותיק (40%), יקב ברקן (20%) ויקבי רמת הגולן הצעירים יחסית (14%). 17% נוספים מתחלקים בין היקבים המסחריים הקטנים יותר: בנימינה, אפרת, תישבי, סגל ודלתון, רקנאטי ותבור מסחה (שני האחרונים חונכים השנה את הבציר המסחרי הראשון שלהם). תשעת האחוזים הנותרים מתחלקים בין יותר מ־70 יקבי בוטיק.

המגמות הנצפות בשוק הם כרסום בכוחה של כרמל מזרחי על ידי יקבי רמת הגולן המתרחבים ויקב רקנאטי אשר הציב רף שאיפות גבוה מבחינת איכות וכמות. נראה כי העוגה גדלה משנה לשנה אך חלקם היחסי של יקבי הבוטיק אינו צפוי להשתנות בהרבה בתוכה. (מורגנשטרן, 2003).

[עריכה] ביבליוגרפיה

  • ד"ר א. סרנת (2001) "ענבים בישראל"
  • Ben-Yosef, M. (2002). The bible of israeli wines. Moshav Ben-Shemen : Modan
  • "עולם היין", מאת שלמה פפירבלט, בהוצאת אריה ניר
  • ר. מורגנשטרן (2003) "מחצית מהישראלים שותים יין לפחות פעם בשבוע", מעריב עסקים 18.03.2003 : עמוד 8

[עריכה] קישורים חיצוניים