הסנאט הרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסנאט הרומי, שפעל ברומא העתיקה הוא הסנאט הראשון בעולם. מקור השם במילה הלטינית senex, שפירושה "אדם זקן", וממנה המילה Senatus - מועצת זקנים. הסנאט פעל בתקופת המלוכה הרומית, תקופת הרפובליקה הרומית ובתקופת האימפריה הרומית.

תוכן עניינים

[עריכה] ייסוד

על פי המסורת, הסנאט נוסד על ידי רומולוס, המייסד המיתולוגי של רומא, כמועצה מייעצת של 100 ראשי משפחות, שנקראו פאטרס ("אבות") משם הגיע המושג פטריקי. מאוחר יותר, עם ייסוד הרפובליקה הרומית, לוסיוס ג'וניוס ברוטוס הגדיל את מספר הסנאטורים לשלוש מאות (לפי האגדה), שנקראו גם קונסקריפטי (אנשים מגויסים), שכן ברוטוס גייס אותם. לפיכך, חברי הסנאט כונו פאטרס קונסקריפטי.

[עריכה] סמכות

הסמכות החוקית התגלמה בעם הרומאי, דרך אספת הסנטוארים (קומיטיה סנטוריאטה), האספה השבטית (קומיטיה פופולי טריבוטה), ומועצת העם (קונסיליום פלביס). בניגוד לדעה הרווחת, הסנאט לא היה גוף מחוקק, ודעת הסנאט הייתה רק הצעה כיצד לנהוג, ולא חוק בפני עצמו. החקיקה למעשה הייתה באסיפות הרומאיות האחרות, שפעלו על פי ההמלצות של הסנאט וגם בחרו את השופטים והשליטים בעיר.

אף על פי כן, לסנאט היה תפקיד משמעותי בפוליטיקה הרומאית. כהתגלמות של רומא, הסנאט היה הגוף הרשמי ששלח וקיבל שגרירים כנציג העיר, מינה פקידים רשמיים לניהול הקרקעות הציבוריות – כולל מושלים מחוזיים שניהלו מלחמות וחילקו תקציבים ציבוריים. הסנאט גם היה אחראי על להסמיך את המושלים הראשיים של העיר, הקונסולים, ולמנות דיקטטור רומאי במצב חרום, בדרך כלל צבאי. ברפובליקה המאוחרת, הסנאט נמנע ממצב של דיקטטורה בכך שהכריז על ממשל צבאי והסמיך את הקונסולים "לדאוג כי לא יאונה רע לרפובליקה".

כמו האספה הסנטוארית והשבטית, אך שלא כמועצת העם, הסנאט פעל תחת הגבלות דתיות מסוימות. הוא יכל להפגש רק במקדש - בדרך כלל בקוריה הוסטיליה (אם כי טקסי תחילת השנה היו במקדש יופיטר אופטימוס מקסימוס, ואסיפות בענייני מלחמה – במקדש בלונה). לפני כל ישיבה התקיימה תפילה והוקרב קרבן. הסנאט יכול היה לשבת רק מזריחה עד שקיעה, ונאסר עליו להפגש בשעת מושב של אחת האסיפות האחרות.

להלכה, חולק הממשל ברומא הרפובליקאית בין הסנאט, אספת העם והמגיסטראטים, כאשר רק העם (ה-populus) הוא הריבון האמיתי, ושני האחרים הם גופים שכוחם נובע מהעברת הסמכות אליהם על–ידי העם. ברומא, לא התקיימה הפרדת רשויות כמשמעה היום ואספת העם עסקה בנושאי חקיקה, הצבעה, בחירות ומינויים בו זמנית. גם המגיסטראטים נהנו מסמכויות ביצוע ושיפוט בו זמנית ואילו הסנאט הוגבל לתפקיד הגות וייעוץ, ללא סמכות לחוקק חוקים.

[עריכה] חברות

בסנאט היו בערך 300 חברים בתקופת רפובליקה האמצעית והמאוחרת. חברותו של סנאטור יכלה לפקוע רק בהוראת הקנסורים באם הם חשבו כי הוא ביצע מעשה "כנגד המוסר הציבורי". לרוב, כל המושלים – קווסטורים, אדילים, פרטורים וקונסולים – התקבלו לסנאט, אך לא כל הסנאטורים היו חייבים להיות מושלים; אלה שלא היו כונו "senatores pedarii" ולא הורשו לדבר. כתוצאה מכך, השליטה בסנאט הייתה בידי המשפחות העתיקות של הפלבאים והפטריקים, מכיוון שלקבוצות אלה היה קל הרבה יותר להיבחר לתפקידי הממשל.

[עריכה] הסנאט הרפובלקאי המאוחר

בתקופת רפובליקה המאוחרת, נוצרה בסנאט סיעה שמרנית - סיעת האופטימטים, אשר התעמתו לרוב עם העשירים החדשים, שהתשייכו לסיעת הפופולרים - המתח שבין הסיעות התבטא במשך הזמן בכעס, אלימות ומאבקים פיזיים. לוקיוס קורנליוס סולה ופומפיוס, לדוגמה, היו אופטימטים, ואילו גאיוס מאריוס, לוקיוס קורנליוס קינה ויוליוס קיסר היה פופולרים. אולם תוויות אלה לא היו מגובשות כל כך, ופוליטיקאים יכלו פעמים רבות להחליף צדדים.

[עריכה] היררכיה

הקונסולים התחלפו ביניהם כל חודש כנשיאי הסנאט, וה"פרינקפס סנאטוס" היה יושב ראש הבית. אם שני הקונסולים לא היו נמצאים (בדרך כלל במלחמה), המושל החשוב ביותר, בדרך כלל הפרטור אורבנוס, היה פועל כנשיא. בין הסנאטורים בעלי זכות דיבור היה סדר ברור שקבע מי ידבר מתי, כאשר פטריקי תמיד קדם לפלבאי מהדרגה המקבילה.

[עריכה] נוהגים חשובים

לא הייתה הגבלה על הדיון, והנוהג הקרוי היום "פיליבסטר" היה תרגיל ידוע. ההצבעה נערכה בעל פה או בהצבעה בידים בנושאים פחותי חשיבות, אך הצעות רשמיות וחשובות הוחלטו על ידי חלוקה של הבית (הצבעה ברגליים) - התומכים בדעה אחת הלכו לצד אחד של הבית, המתנגדים להם - לצד שני, ומספר האנשים בכל קבוצה נספר.

בסנאט היה נהוג המושג של קוורום, אם כי לא ידוע מה היה הקוורום. כמו כן, הסנאט היה מחולק לדקורים (קבוצות של עשר), כל אחת מונהגת בידי פטריקי (כך שהיה צורך בלפחות 30 פטריקיים בסנאט בכל זמן נתון).

[עריכה] צורת הלבוש

לכל הסנאטורים הייתה הזכות לענוד טבעת סנאטורית (שבתחילה הייתה עשויה מברזל, ומאוחר יותר מזהב; משפחות פטריקיות עתיקות כמו היוליו קיסרים המשיכו לענוד את טבעות הברזל עד לסופה של הרפובליקה), ו"טוניקה קלאבה", גלימה לבנה עם פס ארגמן ברוחב 13 סנטימטר ("לאטוס קלאבוס") על הכתף הימנית. סנאטור שהחזיק באחת ממשרות הממשל בעיר לבש טוגה לבנה עם שפה ארגמנית רחבה. כל הסנאטורים לבשו נעלי עור סגורות.

אסור היה לסנאטורים לעסוק בעסק כלשהו שאינו קשור לבעלות על קרקע, אם כי באופן כללי התעלמו מהחוק הזה.

[עריכה] המעמד האקוסטרי

עד לשנת 123 לפנה"ס, כל הסנאטורים היו גם אקווסטורים (פרשים; מלשון אקווס – סוס בלטינית, מכיוון שבעת מלחמה הם לחמו כפרשים). באותה השנה, גאיוס סמפרוניוס גראכוס העביר חוק הקובע כי יש להפריד בין שני המעמדות. בני סנאטורים וקרובי משפחה אחרים שלא היו סנאטורים, אך באו ממשפחות סנאטוריאליות, נחשבו כאקווסטורים, והיו זכאים ללבוש גלימות עם פס סגול צר כתזכורת למוצאם הסנאטורי.

[עריכה] הידרדרות מעמד הסנאט (המאה ה-1 לפנה"ס – המאה ה-6 לספירה)

יוליוס קיסר שינה את אופי החברות בסנאט בתקופה שבה היה דיקטטור. הוא הגדיל את מספר החברים ל-900 והושיב שם אזרחים רומאים רבים ממוצא לטיני ואיטלקי (בניגוד לרומאי), יחד עם תומכים נאמנים שהוכיחו את יכולתם במלחמות האזרחים. אף שהתכוון בעיקר לשבור את כוחם של מתנגדיו, ובראש ובראשונה של האופטימטים, רפורמה זו הפכה את הסנאט לחותמת גומי. הסנאט המשיך לשחק תפקיד בפוליטיקה הרומאית, אך לעולם לא הגיע לחשיבותו העתיקה. אף על פי כן, הסנאט שרד עד סופה האימפריה המערבית, והמעשה האחרון המתועד שלו היה המשלוח של שני שגרירים לקיסר טיבריוס השני בקונסטנטינופול בשנים 578 ו580 לספירה.

בו בזמן נוסד סנאט נפרד על ידי קונסטנטינוס בקונסטנטינופול, ששרד – בשם אם לא בחשיבות - למשך מאות שנים.


מוסדות פוליטיים ובעלי תפקידים (מגיסטראטים) ברפובליקה הרומית ובאימפריה הרומית

תפקידים רגילים: קנסור | קונסול | פראיטור | קוואיסטור | אידיל | טריבון | פרומגיסטראט

בעלי תפקידים מיוחדים: דיקטטור | מפקד הפרשים | טריאומוירי | ועדת העשרה

משרות נוספות: פונטיפקס מקסימוס | פרינקפס סנאטוס | ויגינטיסקסוירי

תארים קיסריים: פרינקפס | אוגוסטוס | קיסר | טטררך | אימפרטור | פטריקיוס

מוסדות: הסנאט הרומי | משפט רומי | אספת העם | מסלול המשרות | אימפריום | קנזוס | קולגיאליות