לואי אנטואן פובלה דה בוריין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לואי אנטואן פובלה דה בוריין (19 ביולי 1769 - 7 בפברואר 1834) דיפלומט צרפתי.

פובלה קיבל את חינוכו בבית הספר הצבאי בבריין בחבל שמפן, ביחד עם נפוליון בונפרטה. למרות שנפוליון היה מתבודד, וקשה היה ליצור עמו יחסי רעות, השניים הפכו לידידים. עם זאת, יש להניח כי סיפוריו של בוריין על ידידותם האינטימית, כפי שהם מופיעים בזיכרונותיו, הינם מוגזמים.

כאשר עזב בוריין את בית הספר, בשנת 1787, הביע חוסר רצון בקריירה צבאית, והמשיך בדרכו לוינה שם למד דיפלומטיה ומשפטים. לאחר מכן שהה בלייפציג, כאשר פרצה המהפכה הצרפתית. רק בשנת 1792 שב בוריין לצרפת. בפריס חידש את ידידותו עם בונפרטה. השניים חיו חיי בוהמה ביחד, ובין היתר היו עדים לביזת אוצרות המשפחה המלכותית בארמון טולרי ב-20 ביוני, ולהרג המשמר השוויצרי על ידי המהפכנים ב-10 באוגוסט.

בוריין קיבל משרה דיפלומטית בשטוטגרט, אך תהפוכות הפוליטיקה של אותו הזמן הפכו אותו עד מהרה ל"מהגר" פוליטי. לאחר אירועי שנת 1795 שב לפריס, ושב והתרועע עם בונפרטה, אשר היה לסגן מפקד "צבא הפנים", ועד מהרה קיבל את המינוי למפקד הכוחות באיטליה. בוריין לא ערך עמו את המסע לאיטליה, אך בזמן המשא ומתן עם אוסטריה באוקטובר 1797 נקרא על ידי נפוליון שרצה להיעזר בניסיונו במשפטים ובדיפלומטיה, על מנת לנסח את תנאי הסכם קמפו פורמיו.

בשנה שלאחר מכן נלווה אל נפוליון במערכה במצרים והפך למזכירו האישי. בתקופה זו כתב זיכרונות מלאי חיים, אם כי פרטים רבים מהם מוטלים בספק, המתארים את מסעו של נפוליון במצרים ואת מסע נפוליון בארץ ישראל. הוא נלווה אליו בשובו לצרפת, וסייע לו בענייניו כאשר תכנן את ההפיכה ב"18 בברימאר" (נובמבר 1799) בה הכריז על עצמו כ"קונסול הראשון". הוא נותר בתפקידו כמזכירו האישי של נפוליון בתקופה זו, אך בשנת 1802 נחשד באי סדרים כספיים והודח.

במהלך הסתיו של שנת 1805 נשלח כציר הצרפתי לעיר החופשית המבורג, על מנת לתאם את המלחמה הכלכלית כנגד אנגליה הידועה כ"שיטה הקונטיננטלית". ידוע כי מדיניות זו לא הייתה לרוחו, והוא פעל לטובת הסוחרים בהמבורג, אשר מבחינתם סייעו לו מבחינה כספית על מנת להגמיש את הכללים. בתחילת הסתיו של 1807 כאשר הורה לו נפוליון להזמין כמות גדולה של מדים לצבאו, שחנה אז בפרוסיה הוא גילה שהדרך היחידה לספק את הכמות הדרושה היא להזמינם מאנגליה. לאחר שצבר בדרך זו עושר רב, נקרא לשוב לצרפת בבושת פנים לקראת סיום שנת 1810.

בשנת 1814 הצטרף למחנה המלוכני, ובמהלך מאה הימים בשנת 1815 הצטרף ללואי ה-18 אשר נמלט לעיר גנט. את שארית ימיו בילה ללא אירועים מיוחדים. הוא מת בעיר קאן בשנת 1834, לאחר שסבל ממחלת נפש בשנותיו האחרונות.

בוריין ידוע כיום לא בזכות הישגיו הדיפלומטיים, אשר היו חסרי משמעות, ולא בזכות יצירותיו הספרותיות, אלא בשל "זיכרונותיו" שיצאו לאור בין השנים 1829 ו-1831, ומאז הודפסו שוב ושוב ותורגמו לשפות רבות. זיכרונות אלו הם מקור ראשון ממעלה להכרת אישיותו של נפוליון, אם כי בשל טינתו האישית של בוריין לידידו זה, יש להטיל ספק ברבים מהפרטים המופיעים בהם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות