נטליה גינצבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תמונה:Sandro Pertini e Natalia Ginzburg.jpg
גינצבורג (מימין) לצד נשיא איטליה סנדרו פרטיני

נטליה גינצבורג (14 ביולי 19167 באוקטובר 1991), סופרת איטלקיה.

נטליה גינצבורג נולדה בפלרמו שבסיציליה בשם נטליה לוי, בת לאב יהודי, פרופסור לביולוגיה, ולאם קתולית, וחונכה כאתאיסטית (לימים אמרה "עכשיו אני מרגגישה יהודייה וקתולית גם יחד"). היא גדלה בעיקר בטורינו. את סיפורה הראשון, I Bambini, פרסמה בשנת 1933 בכתב העת Solaria. ב-1938 נישאה ללאונה גינצבורג, יהודי ממוצא רוסי, מרצה לספרות רוסית, ומאז חתמה על מרבית יצירתה בשם נטליה גינצבורג. ב-1940 הוגלה בעלה לכפר פיצולי שבחבל אברוצו עקב דעותיו האנטי-פשיסטיות, והוא חויב להתייצב מדי בוקר בתחנת המשטרה המקומית. כעבור חודשיים הצטרפה אליו נטליה גינצבורג עם שני ילדיהם, והם שהו שם עד 1943. במהלך תקופה זו נולד ילדם השלישי. על הרומן הראשון שלה, La strada che va in città (הדרך אל העיר), שיצא לאור בשנת 1942, בשיא האנטישמיות באיטליה, חתמה בשם העט אלסנדרה טורנימפרטה. ב-1943, לאחר נפילת משטרו של מוסוליני, חמקו בני הזוג לרומא וערכו בחשאי עיתון אנטי-פשיסטי. בתחילת 1944 נאסר בעלה על-ידי הגסטפו, ועבר עינויים קשים שגרמו למותו.

בעקבות זאת החלה גינצבורג לעבוד כעורכת וכמתרגמת בהוצאת הספרים "אינאודי", תחילה ברומא ואחר-כך בטורינו (קשריה עם ההוצאה, שבעלה השתתף בהקמתה, החלו עוד בסוף שנות השלושים). בין השאר תרגמה את "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט.

הרומן השני שלה, "ככה זה קרה", יצא לאור ב-1947. ב-1950 נישאה לגבריאלה באלדיני, מרצה לספרות אנגלית. בכך החלה התקופה הפורייה ביותר בקריירה הספרותית של גינצבורג, במהלכה פרסמה את מרבית היצירות שהקנו לה מוניטין. במשך שלוש שנים כיהן באלדיני כמנהל המכון האיטלקי לתרבות בלונדון, וגינצבורג הצטרפה אליו לשהות בלונדון.

בשנת 1964 הופיעה בסרטו של פייר פאולו פאזוליני, "הבשורה על-פי מתי". בעלה השני נפטר ב-1969.

גינצבורג כתבה גם עשרה מחזות. כך תיארה את ביקורתה של אלזה מורנטה על אחד ממחזותיה:

ערב אחד היא הזמינה אותי לארוחת ערב עם אדריאנה אסטי - בדיוק סיימתי לכתוב את התחתנתי אתך רק בשביל הכיף - והיא אמרה לי שהמחזה לא מוצא חן בעיניה, שהוא מטופש ומתקתק. היא באמת לא אהבה אותו; והיא צעקה עלי, לא הסתפקה בהערות. ממש כעסה. היא אמרה, "איך יכול לעשות דבר כזה?"
-- קשה לאדם לדבר על עצמו - שיחות עם נטליה גינצבורג, עריכה: צ’זארה גארבולי וליזה גינצבורג. תרגום מאנגלית: יעל ענבר, הוצאת כרמל, 2005, עמ' 102


ב-1972, זמן מה לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, פירסמה בעיתון "לה סטמפה" מאמר שכותרתו "היהודים", ובו תיארה את יחסה ליהודים ולישראלים. בין השאר כתבה:

נראה לי שאני מעורבת באופן ישיר בכל דבר הקשור ליהודים. אני יהודייה רק למחצה, מצדו של אבי, אבל תמיד חשבתי כי החלק היהודי שבי בוודאי כבד יותר ומעיק עלי יותר מהחלק שאינו יהודי. אם אני נפגשת במקרה עם מישהו ומגלה כי הוא יהודי, באופן טבעי אני מרגישה זיקה כלפיו. ייתכן אפילו כי לאחר רגע הוא ייראה בעיני בלתי נסבל, ובכל זאת נותרת בי תחושה של שותפות לדבר עבירה. נטייה זו נראית לי מוזרה ואין היא חביבה עלי כלל, משום שהיא מתנגשת בגלוי בכל מה שהאמנתי בו כל ימי חיי, מפני שאני עדיין טוענת כי אין זיקה בין יהודי ליהודי פרט לזיקה שטחית ביותר, מכיוון שאני חושבת כי כל בני הדם חייבים להשתחרר ממגבלות מוצאם. זה מה שאני חושבת, ובכל זאת אינני מצליחה להימנע מתחושה מוזרה ואפלה של קנוניה משותפת כאשר אני פוגשת יהודי.

...
אחרי המלחמה אהבנו את היהודים שעלו לישראל והרגשנו אהדה כלפיהם, מתוך מחשבה כי הם שרדו למרות הניסיון להשמיד אותם, וכי איבדו את ביתם ואינם יודעים לאן ללכת. אהבנו את זכר הכאב שנשאו עמם, את השבריריות שלהם, את ההליכה חסרת התכלית ואת הכתפיים השחוחות מפחד. אלה תכונות שגם כיום אנו אוהבים בבני האדם. הופתענו מאוד כאשר נעשו לעם חזק, תוקפני ונקמני. קיווינו שיקימו מדינה קטנה ולא חמושה, רודפת שלום, קיווינו שכל אחד ואחד מהם ישמור על חזותו השברירית, המרירה, המהורהרת, הבודדה. ייתכן שזה לא היה אפשרי. אבל השינוי שהתחולל בהם היה אחד הדברים הנוראים ביותר שקרו.

-- קשה לאדם לדבר על עצמו - שיחות עם נטליה גינצבורג, עריכה: צ’זארה גארבולי וליזה גינצבורג. תרגום מאנגלית: יעל ענבר, הוצאת כרמל, 2005, עמ' 174


במהלך כל חייה הייתה פעילה פוליטית, ובדומה לאנטי-פשיסטים אחרים הצטרפה לאחר מלחמת העולם השנייה למפלגה הקומוניסטית האיטלקית, עזבה אותה, בתחילת שנות השמונים חזרה אליה, ובשנת 1983 נבחרה מטעמה לפרלמנט האיטלקי. היא כיהנה בפרלמנט עד למותה.

ב-7 באוקטובר 1991 נפטרה ברומא.

[עריכה] ספריה

  • La strada che va in città ‏ (1942)
  • È stato così ‏ (1947 ) עברית: ככה זה קרה, תרגם מירון רפופורט
  • Tutti i nostri ieri ‏ (1952) עברית: כל אתמולינו, תרגמה ניצה בן-ארי.
  • Valentino ‏ (1957) עברית: ולנטינו (ארבעה רומנים קצרים), תרגם מירון רפופורט
  • Sagittario ‏ (1957)
  • Le voci della sera ‏ (1961) עברית: קולות הערב (שלושה רומנים קצרים: "הדרך אל העיר", "כך זה קרה", "קולות הערב"), תרגם מירון רפופורט
  • Lessico famigliare ‏ (1963) עברית: לקסיקון משפחתי, תרגמה מרים שוסטרמן
  • Mai devi domandarmi ‏ (1970)
  • Caro Michele ‏ (1973) עברית: מיקלה שלי, תרגם מירון רפופורט
  • Vita immaginaria ‏ (1974)
  • La famiglia Manzoni ‏ (1983)
  • La città e la casa ‏ (1984) עברית: העיר והבית, תרגם אלון אלטרס.

[עריכה] לקריאה נוספת

קשה לאדם לדבר על עצמו - שיחות עם נטליה גינצבורג, עריכה: צ’זארה גארבולי וליזה גינצבורג. תרגום מאנגלית: יעל ענבר, הוצאת כרמל, 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים