שום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שום | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מכוסי הזרע |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | שומיים |
| סוג: | שום |
| מינים | |
| בסביבות 1,250 מינים | |
| שם מדעי | |
שום (שם מדעי: Allium) הוא סוג שמונה כ-450 מיני צמחים ממשפחת השומיים שהם כולם גיאופיטים בעלי בצל. זהו הסוג הגדול במשפחתו. מוצאו במרכז אסיה, תפוצתו העולמית נרחבת, אחד ממרכזיו החשובים משתרע באזורנו: ארצות הים התיכון, הרי דרום אירופה ומערב אסיה.
העלים ערוכים בבסיס הצמח, לפעמים גם בחלקו התחתון של הגבעול. לעלה נדן רחב העוטף את נידני העלים שמעליו ואת הגבעול. העלה סרגלי, שטוח או מרזבי. יש והוא גלול ונבוב. הגבעול (עמוד הפריחה) יחיד, לא מסתעף, חסר עלים לפחות בחלקו העליון.
בראש הגבעול נשאת התפרחת הערוכה כסוכך פשוט. לרב צורתה כדורית. לפני הפריחה עטופה התפרחת בכיסוי קרומי המהווה את סימן ההיכר לסוג. לקראת הפריחה נסדק הכיסוי לאורכו, ומתחלק ל-2 עד 8 רצועות. לעיתים הוא גם נושר כליל.
הפרח קטן דמוי פעמון או פתוח לרווחה. ששת עלי הקטיף מאוחים בשיעור שונה במינים השונים אך תמיד הם מאוחים לפחות בבסיסם. זירי האבקנים קבועים בבסיס עלי העטיף. עמוד העלי נימי.
הפרי הוא הלקט וקשוותיו (חלקיו הנפתחים של דופן הפרי) קרומיות או דמויות גוויל. הפרי (שיני השום) משמשים למאכל אדם, לתיבול ולריפוי.
מספר מינים של שום משמשים כצמחי מרפא ומאכל מימי קדם, בעיקר שום נבוב (המוכר יותר בשמו העממי- בצל) ושום הגינה שנקרא בפשטות שום. השום שימש לתיבול ושימור המזון כדי למנוע את קילקולו. השום והבצל מוזכרים בתנ"ך (פעם אחת בלבד- במדבר י"א 5) כצמחים שבני ישראל אכלו במצרים והתגעגעו אליהם בעת נדודיהם במדבר.
חז"ל מנו בשום כמה תכונות טובות: "משביע, משחין, ומצהיל פנים ומרבה הזרע שבבני מעיים" (בבא קמא פ"ב, ע"א).
לאחרונה התרבה השימוש במיני שום שונים כצמחי נוי בגינות (למשל, שום משולש).
[עריכה] השום כצמח מרפא
שיני השום יעילים מאוד, הודות לתכולתם, נגד טפילים, זיהומים ודלקות. בין החומרים המצוים בשיני השום מונים את האליצין, גופרית, זרחן, פלואור קארוטן (פרו-ויטמין A), ויטמין B1 וויטמין B3. השפעות השום באות לביטוי ב:
- חיטוי
- כיוח
- הזעה
- סילוק טפילי מעיים
- חיזוק הקיבה ושיפור פעילותה
- הטבה בדלקות במערכות שונות
- הטבה בהצטננויות ושיעול
- חיזוק המערכת החיסונית
[עריכה] מיני השום
בארץ ישראל גדלים כ-35 מיני שום. ביניהם: שום גבוה, שום האבקנים, שום מזרחי, שום משולש, שום ארצישראלי, שום תל אביבי, שום עגלגל, שום הנגב, שום אשרסון.
- שום ארדלי Allium erdelii מתאפיין בשורות-שורות של שערות קצרות וצפופות לאורך העלה. השערות מכסות את העלים משני הצדדים. צבעי העטיף הם לבן או צהוב בהיר ואורך על העטיף הוא 4 עד 6 מילימטרים.
- שום אשרסון
- שום גבוע
- שום הגלגל
- שום דרומי
- שום האבקנים
- שום ההרים
- שום הכרמל
- שום הלבנון
- שום הלענה
- שום המדבר
- שום הנגב
- שום הסלעים
- שום הפטמות
- שום הפסגות
- שום הרשת (Allium dictyoprasum Kunth) הוא בעל עמוד תפרחת שמגיע עד 40 סנטימטרים. צבע עלי העטיף הוא לבן עם עורק ארגמני לאורך.
- שום ורוד זן מצרי
- שום זבדני
- שום יריחו
- שום ירקרק
- שום לבן קליפות
- שום לבנבן
- שום מזרחי
- שום מחוספס
- שום משולש
- שום נטוי פרחים
- שום סנין
- שום עגול
- שום ערבתי
- שום פינברג
- שום קטוע
- שום קטן פרחים
- שום צנוע
- שום שעיר
- שום תל אביבי (Allium tel-avivense) - צבע פרחיו לילך, שום זה הינו אנדמי, כלומר, נמצא באדמות קלות בשפלה ובשרון בלבד. השום אינו בשרני, גדל בקרקעות שאינן מלוחות, ולרב הן חוליות, באזור החוף.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

