קסם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

קסם הוא מונח המתייחס להשפעה על אירועים ועל תופעות פיזיקליות על ידי אמצעים על טבעיים, מיסטיים או פאראנורמליים. מקור המילה בקיסמי עץ שהיו משמשים את הקוסמים בקבלת החלטות ובחיזוי העתיד. המונח "קסם" על תרגומיו השונים שימש למספר מובנים.

המונח כישוף מתייחס לפולחנים שמטרתם לבצע קסם. במונח "כישוף" טמונה קונוטוציה שלילית, הן של חוטא ושל כופר והן של קוסם רע המשתמש בפולחנים אפלים. מוניטין שליליים אלו נשתמרו היטב בכל אגדות הילדים בדמותה של המכשפה הרעה.

מנקודת המבט של דת שנוסדה זה מכבר, המונח "כישוף" שימש כמונח שלילי עבור פולחנים פגאניים של קבוצות אתניות יריבות, נחותות לכאורה, המחללות שם ועובדות אלילים. הדתות המונותאיסטיות תמיד גינו את העוסקים בכישוף, וראו בכישוף מאפיין של פוליתאיזם (אשר היהדות מכנה עכו"ם, והנצרות מכנה פאגאניזם), ושל תרבות נחותה. לקריאה נוספת ראה קסם ואמונה.

המונח כישוף (או קסם) מכסה מגוון רחב של תורות ושל עיסוקים, ורק חלק מהם יוזכרו להלן.


תוכן עניינים

[עריכה] מקור המונח

השורש כ.ש.פ מופיע לראשונה בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה". הציווי הזה מופיע באמצע שורה של ציוויים אחרים, וכלל לא ברור מה בדיוק כלול תחת התואר "מכשפה".

בקרב העוסקים בתורת הנסתר, "קסם" הוא מונח נייטרלי למדי אשר יש לו מספר הקשרים, כגון קסם לבן וקסם שחור. עם כל הטענות בדבר פאראנורמליות, תחום ה"קסם" נכשל בהשגת תמיכה מדעית מבוססת ויכול להיחקר באופן רציני בנוגע להשפעותיו התרבותיות והדתיות. המאמר שלהלן מציג מספר מסורות קסם מהמוכרות, המתקשרות עם קסם פאראנורמלי. ראה רשימת עוסקים בתורת הנסתר.

מקור המונח "קסם"/"כישוף" הוא במזרח התיכון ובישראל, והשפעת השפות השמיות על המונח מתבררת כאשר מתרגמים את המילה מערבית כ"סחר", ובה חבויים שני מובנים בעברית: האחד, מסחר במכירה - הסוחר מוכר לך סחורה, ולכן, כאשר רוצים לומר שאדם רימה אותך, אומרים "מכר אותך בכחש", כלומר מיסחר אתך. המונח השני הוא קסם, "מקסם שווא".

לבנות ערביות רבות קוראים בשם סחר = מקסימה, קסם.

[עריכה] אמונה, עבודת אלילים ואלכימיה

מערכת היחסים בין דת וקסם דומה ליחסים בין "דת" לעבודת אלילים, כאשר המונח "דת" מתייחס למערכת אמונות "מבוססות", ו"קסם" ו"עבודת אלילים" הן תוויות המשמשות אנשים מתוך המערכת הזו לתיאור אמונות ושיטות המתנגשות איתה או מצויות מחוצה לה.

מנקודת מבטו של כל חסיד דת מבוססת, המונחים "קסם" ו"כישוף" רומזים על החזקת אמונות הנחותות לאמונה אמיתית, ועל כן נחשבות ל"אמונת שקר" או לכפירה. לפיכך, המונח "קסם" מיושן, למרות האיזכורים בכתבי הקודש. המונחים "כפירה" או "עבודת אלילים" (פאגאניזם) הם חלופות לשוניות מודרניות יותר.

המונח "קסם" כ-"Magic" בלעז קיבל הקשר שלילי משמם של כוהני דת זרטוסטרה - "Magi" - כפי שנטמע מהאמונה היהודית ומהשפעותיה על דתות המערב. כל המתנגדים לאמונה העברית על מסורותיה ועל תרבות האמונה שלה, או חסידי דתות אחרות הואשמו בשימוש בקסם, בהם גם חסידי הנצרות והאיסלאם כשעוד היו דתות מתפתחות.

בימי הביניים החלה התפתחות ה"מדעים", בייחוד דרך האלכימיה. האלכימיה ניסתה להגדיר חוקיות מתודולוגית להישגי ניסויים שנחשבו בעלי הישג, כמו הירפאות ממחלה והשגת עושר (בין היתר על ידי יצירת זהב). בעוד הדת עסקה בענייני אמונה ורוח, אלכימיה שיחקה מרכיב חשוב בסקרנות האנושית המתפתחת לגבי העולם הטבעי כמערכת שיטתית של אמונות ושל פרקטיקות. מתוך האלכימיה יצאה התפיסה המודרנית על קסם וכישוף כדרך שילוב בין רוח, שיטתיות וחקר מקצועי לתוך "סוד" או "חכמת נסתר" (אזוטריסיזם).

[עריכה] היסטוריה של הקסם המערב אירופי

[עריכה] אמונות קסם במערב אירופה

האמונות על שימושי קסם שונים התמעטו בהיסטוריה האירופית והמערבית, תחת לחץ הדתות המונותאיסטיות או עקב סקפטיות כלפי ממשות הקסם, כמו גם בעקבות שליטת המדעים.

בעולם העתיק, כמו גם כיום, קסם נחשב עניין אקזוטי. מצרים, מסופוטמיה ופרס היו ארצות בהן התמחות בקסם נחשבה רווחת. במצרים נתגלו מספר גדול של כתבי פפירוס בנושאי קסם ביוונית, בקופטית ובמצרית עממית. מקורות אלה מספקים מושג מסוים על תורת הקסם, אשר מאוחר יותר הפכה לתפיסתה של התרבות המערבית על העיסוק בקסם, בייחוד בקסם טיקסי. הם מכילים דוגמות מוקדמות של:

  • שימוש ב"מילות קסם" שנחשבו בעלות כוח לשליטה ברוחות.
  • שימוש במטות, בשרביטים ובכלי פולחן אחרים.
  • שימוש במעגל קסם להגנת הקוסם מפני הרוחות אותן הוא מעלה באוב או מעורר.
  • שימוש בסמלים ובחותמים מסתוריים שנחשבו שימושיים לזימון או לעירור רוחות.

יש גם תיעוד בטקסטים אלה בעניין מדיומים. רבים מן הקסמים דורשים הבאת ילד למעגל הקסם כדי שישמש צינור להעברת מסרים מן הרוחות. בזמנו של יוליאנוס הכופר, שנזכר בשל כפירתו בנצרות, קמו לתחייה עיסוקי הקסם הקשורים לנאו אפלטוניות תחת מסווה של תאורגיה (מאגיה שעוסקת בכוחות אלוהיים ובהתקרבות אליהם).

[עריכה] ימי הביניים

העיסוק בקסם בימי הביניים, תחת השפעת הכנסייה, הוגבל לרוב ללימוד תורת הנסתר ולאיסוף לחשי קסם. לאלברטוס מגנוס יוחסו כוחות רבים מעין אלה, בצדק או שלא. בימי הביניים המוקדמים החל להתרבות השימוש בחפצים לא רק כאובייקטים נערצים, אלא גם כמכילים כוחות שמעל הטבע. סופרו מעשיות על עצמים שבכוחם להשפיע על מלאכים לבצע ניסים, לא רק בריפוי חולים, כי אם גם למטרות כמו השפעה על תוצאת קרבות. החפצים האלו היו לקמעות, וכנסיות חתרו להשגת קמעות מעין אלה מתוך רצון להפוך למקומות עליה לרגל. כמו בכל תחום בו יש עניין כלכלי, הביקוש הביא לעלייה בהיצע. סיפורים על קמעות עושי קסם של קדושים הופצו וקובצו לאוספי מעשיות כמו "אגדת הזהב" (Golden Legend) של ג'אקובוס דה וארוג'ין או ה-Dialogus miraculorum של הקיסר מהיסטרבאך.

היו גם תחומי קסם שנגעו בנצרות אך היו אסורים באופן רשמי. דמונולוגיה ואנג'לוגיה היו בסיס באמונות בנצרות על חיים שמסביב בדמות מלאכים ושדים. התשתית התאולוגית בחקר הדמונולוגיה הנוצרית עודדה את העוסק בקסם "למגן" את עצמו עם צומות, עם תפילות ועם טקסי פולחן כך שעל ידי שימוש (לא ראוי) בשמותיו הקדושים של האל בשפות זרות, הוא יוכל להשתמש בכוח האלוהי לכפיה על שדים להופיע ולשרתו למטרות הקסם האישיות שלו. שלא במפתיע, הכנסייה הסתייגה מטקסים כאלו, למרות התקשרותם לנצרות.

[עריכה] קסם ברנסנס

ההומניזם ההרנסנסי ראה בנאו אפלטוניות סוג של קסם טיקסי. לעומת זאת, הרנסנס והמהפכה התעשייתית ראו בעליית המדעים בדמות המרת האלכימיה בכימיה, בהדחת תאוריית תלמי על היקום והאסטרולוגיה ובהתפתחות תאוריית החיידקים בעניין מחלות, כמי שצימצמו את הפנייה לקסמים וערערו את מערכת האמונות שנסמכה על כך. המתיחות שהתעוררה בשל הרפורמות הפרוטסטנטיות הביאה לגידול משמעותי בציד המכשפות, בייחוד בגרמניה, באנגליה ובסקוטלנד. לבסוף, התאולוגיה החדשה של הפרוטסטנטיות הפכה לאויב מר עוד יותר לקסם בכך שעורערה הטקסיות שאפשרה למנהגי אמונה להיעשות כשמטרתם עיסוק בקסם. המדע, יותר מן הדת, היה עוין עוד יותר לקסם.

בצד הקסם הטקסי שאורגן על ידי אנשי השכלה (באופן יחסי) רווחו גם מעשי קסם עממיים ברחבי אירופה, כמו התחבולנים שהם מכשפים עממיים, באזורי הכפר של אנגליה. במעשי הקסם שלהם בענייני אסטרולוגיה, פולקלור וגרסות מסולפות של פולחן קסם נוצרי הם נתנו מענה לדרישת ההמונים.

[עריכה] הקסם והרומנטיציזם

תקופות מאוחרות יותר של התעניינות מחודשת בקסם הופיעו בסוף המאה ה-19, כאשר סימבוליזם ושלוחות אחרות של הרומנטיציזם בענייני רוחניות ותרבות. הקולוניאליזם האירופי, אשר יצר קשר בין מערב אירופאים להודו ולמצרים, הכיר לאירופים מחדש אמונות אקזוטיות. הינדו ומיתולוגיה מצרית מופיעות לעתים בטקסטים של קסם מהמאה ה-19. בסוף המאה ה-19 נולדו ארגוני קסם רבים, כולל "המסדר החתום של השחר הזהוב", "החברה התיאוסופית" וגרסות קסם של מסדרי הבונים החופשיים. ייתכן שהשחר הזהוב סימן את פסגתו של גל הקסם במושכו מפורסמים כמו המשורר האירי וויליאם בולטר ייטס, סופר האימה הבריטי אלגרנון בלקווד והסופר הוולשי ארתור מצ'ן.

[עריכה] קסם במאה ה-20

התעניינות נוספת בקסם הופיעה באנגליה, עם הפעולה האחרונה שננקטה מטעם החוק כנגד מעשי כשפים ב-1951. היה זה האות למכשף ג'ראלד גרדנר, הידוע כמייסד דת הויקה החדשה הפגאנית, לפרסם את ספרו הלא בדיוני הראשון "אומנות כשפים כיום", בו הוא טען לחשיפת קיומה של כת מכשפות המתוארכת לאירופה שלפני הנצרות. הדת של גרדנר שילבה קסם ואמונה בצורה שגרמה לאנשים להרהר בדבר החציצה של תנועת ההשכלה בין השניים.

דתו של גרדנר שהתפרסמה ברבים, יחד עם רבות אחרות, פרחה בשנות ה-60 וה-70, כאשר תרבות הנגד של ההיפים הרחיבה גם היא את ההתעניינות המחודשת בקסם, בהגדת עתידות ובפרקטיקות אחרות של תורת הסוד. סניפים של הנאופגאניזם ושל אמונות ארציות אחרות שהתפרסמו בציבור מאז פרסומו של גרדנר, נטו לעקוב אחר תבנית של שילוב מלאכת קסם ואמונה. המגמה הומשכה על ידי ממשיכי תרבות הנגד, דוגמת פמיניסטיות אשר החיו מחדש את פולחן האלה. הדבר קישר אותם למסורות הגרדנריאניות הקסומות, אשר הושפעו גם הן מהעניין בתורן.

[עריכה] מאמינים מודרניים בקסם

אנשים מערביים רבים טוענים לאמונתם או לעיסוקם בצורות שונות של קסם. מדובר בצורות קסם שעברו גלגולים שונים. "המסדר החתום של השחר הזהוב", אלייסטר קרולי ומאמיניהם, נחשבים למחיי מסורות הקסם בעולם דובר האנגלית של המאה ה-20, אולם בלהיטותם לבנייה מחדש של מסורות אבודות מהעבר, הם כללו לעתים גורמים שאמינותם מוטלת בספק. תנועות נוספות פעלו אותה תקופה גם בצרפת ובגרמניה. לכן, כל מסורת נוכחית העוסקת באלמנטים של הטבע, בעונות השנה וביחס המתלמד אל הארץ, אל גאיה או אל האלה, יכולים להיחשב ניאופגאניזם.

אלייסטר קרולי הגדיר בספרו "קסם בתאוריה ובעיסוק" , פרק 15:

"מהי פעולת קסם? ניתן להגדירה ככל אירוע בטבע המגיע לידי ביצוע באמצעות רצון. אין להוציא מהגדרה זו גידול תפוחי אדמה או בנקאות. הבה ניתן דוגמה פשוטה ביותר של פעולת קסם: אדם הגורף את חוטמו."

אף על פי שחלק מהעוסקים בקסם מעדיפים את המונח "פגאני", ניאופגאניזם הוא הגדרה מדויקת יותר לטקסים ולמסורות נוכחיות (אף ששתיהן נכונות טכנית, בהיות ניאופגאניזם תת מחלקה בפגאניזם). ויקה נחשבת קסם מודרני יותר מאשר הניאופגאניזם.


[עריכה] קסם בספרות הפנטזיה

ראו:

[עריכה] לקריאה נוספת

אתר מג'יק[1]

כישופים: הקדרה המבעבעת של כרמית [2]