פרשת חטיפת המטוס של דימשיץ-קוזנצוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת חטיפת המטוס של דימשיץ וקוזנצוב (רוסית : Ленинградское самолётное дело "פרשת המטוס הלנינגרדי" או Дело группы Дымшица-Кузнецова "פרשת קבוצת דימשיץ-קוזנצוב") הייתה נסיון חטיפה של מטוס אזרחי ב-15 במאי 1970 בידי קבוצת יהודים מסורבי עלייה בברית המועצות, בכדי להמלט למערב.

למרות שהנסיון נכשל בסופו של דבר, היה זה מאורע משמעותי במלחמה הקרה. הוא משך תשומת לב בינלאומית לנושא הפרת זכויות האדם בברית המועצות, והביא להקלה זמנית בהגירה מברית המועצות.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

לאחר נצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים, ניתקה ברית המועצות את יחסיה הדיפלומטיים עמה. הקולות האנטי-ציוניים בכלי התקשורת הסוביטיים התגברו וכך גם האפלייה כנגד היהודים.

הגל החדש של אנטישמיות ממלכתית מצד אחד, ותחושת הגאווה על נצחונה המזהיר של המדינה היהודית על צבאות ערב שחומשו במיטב הנשק הסובייטי מצד שני, הציתו רגשות ציוניים בקרב יהדות ברית המועצות, שהייתה ברובה מתבוללת וחילונית.

[עריכה] החטיפה

בשנת 1970 התארגנה קבוצת יהודים שמנתה 16 איש, בראשות הדיסידנט אדוארד קוזנצוב, שהיה אסיר פוליטי במשך 7 שנים בכלא הסובייטי, לשם חטיפת מטוס ובריחה לפינלנד ומשם לשבדיה. אחד מחברי הקבוצה, מארק דימשיץ, היה טייס צבאי בעברו.

תחת המסווה של טיסה לחתונה משפחתית גדולה, הם רכשו את כל הכרטיסים לטיסה מקומית בקו לנינגרד-פריוזורסק. הטיסה הייתה במטוס קטן בן 12 מושבים מדגם אנטונוב An-2 "קוקורוזניק".

11 גברים היו אמורים לעלות למטוס בשדה התעופה, להשתלט על הטייסים, לאסוף חמש נשים נוספות שהסתתרו בקרבת המסלול ולהמריא. ב-15 ביוני הגיעה הקבוצה לשדה התעופה "סמולני" ליד לנינגרד ומייד נעצרה על ידי הקג"ב.

[עריכה] התוצאות

חברי הקבוצה הואשמו בבגידה, אישום שדינו מוות. מארק דימשיץ ואדוארד קוזנצוב אכן נידונו למוות, אך עונשם הומר ל-15 שנות מאסר לאחר מחאות בינלאומיות. יוסף מנדלביץ' ויורי פדורוב נידונו ל-15 שנה גם כן. אלכסיי מורז'נקו ל-14, סילבה זלמנסון (אשתו של קוזנצוב) - 10, אריה-לייב חנוך - 13, אנטולי אלטמן - 12, בוריס פנסון - 10, ישראל זלמנסון - 8, וולף זלמנסון (אחיהם של ישראל וסילבה) - 10 שנים ומנדל בודניה נידון ל-4 שנות מאסר. עונשם של חלק מהנאשמים הומתק לאחר זמן מה.

הפרשה גררה אחריה גם מצוד נרחב על הדיסידנטים היהודים בברית המועצות, רבים מהם נעצרו ומרכזי לימוד תורה ועברית מחתרתיים נתגלו ונסגרו.

מחאות והפגנות בינלאומיות רחבות היקף לחצו על המשטר הסובייטי והביאו לשחרור רסן ההגירה מברית המועצות: בעשור שבין 1960 ו-1970 היגרו רק 4,000 יהודים מברית המועצות, בעשור שלאחר מכן המספר הגיע ל 250,000 והצטמצם שוב בשנות השמונים.

[עריכה] חילופי אסירים: קוזנצוב ודימשיץ

ב-20 במאי 1978 נעצרו שלושה סוכני מודיעין סובייטיים בניו ג'רזי בעודם אוספים דו"ח של סוכן ממקום מסתור. אחד מהם היה ולדימיר זינקין, נספח סובייטי באו"ם, שהייתה לו חסינות דיפלומטית ולכן שוחרר. השניים האחרים, רודולף צ'רנאייב וולאדיק אנגר, נשפטו ל-50 שנות מאסר ולאחר משא ומתן ארוך הוחלפו ב-27 באפריל 1979 בחמישה אסירים פוליטיים, ביניהם שני מנהיגי הפרשה: אדוארד קוזנצוב ומארק דימשיץ. שלושת האסירים הנוספים שהוחלפו היו אלכסנדר גינזבורג, ולנטין מורוז וגאורגי וינס.

קוזנצוב עלה לישראל, וניהל את מחלקת החדשות של Radio Liberty ‏(1983-1990). לאחר מכן הוא היה העורך הראשי של "וסטי", העיתון הרוסי הנפוץ בישראל.

[עריכה] מנדלביץ', פדורוב ומורז'נקו

בפברואר 1981 שוחרר מנדלביץ' ועלה גם הוא לישראל, הוא פעל נמרצות לשחרור שני הנוצרים בקבוצה, פדורוב ומורז'נקו. מורז'נקו שוחרר ב-15 ביוני 1984 ונאסר מייד שוב על הפרת השחרור על תנאי. פדורוב שוחרר ביוני 1985 והוגבל בהתיישבות לפי "חוק 101 הקילומטר". לא ניתנה לו ויזת יציאה עד 1988, אז היגר לארצות הברית. הוא יסד את "קרן הכרת התודה" ב-1998 להנצחת הדיסידנטים הרוסים ש"נלחמו בכוח הסובייטי והקריבו את החופש ואת חייהם למען הדמוקרטיה".

שפות אחרות