רובנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רובנו | |||
|---|---|---|---|
|
|
|||
| מדינה | אוקראינה | ||
| ראש העירייה | ויקטור צ'איקה | ||
| שטח | 58,24 קמ"ר | ||
| תאריך ייסוד | 1283 | ||
| אוכלוסייה - עירונית |
249,900 (2004) |
||
| אתר אינטרנט רשמי | אתר עירוני | ||
רובנו (אוקראינית: Рівне; רוסית: Ровно; פולנית: Równe) עיר באוקראינה, מרכז מחוז רובנו בצפון-מערב אוקראינה. אוכלוסייתה 250,000 תושבים (2004) .
[עריכה] היסטוריה
העיר נזכרת לראשונה ב-1283 כעיר בתוך נסיכות גליציה-ווהלין. מהמאה ה-14 חלק מליטא. מ-1492 כתוצאה מחוזה לובלין בתחומי פולין. בין השנים 1518-1621 נחלת נסיכי אוסטרוז'סקי, שמרכזם באוסטרוג. ב-1706 בכיבוש שבדי על ידי חיילותיו של קרל ה-12. מ-1723 נחלת נסיכי ליובומירסקי. ב-1793 בחלוקת פולין השלישית מצורפת לאימפריה הרוסית. באמצע המאה ה-19 בעיר נבנתה מסילת ברזל, שחיברה בין קייב, לבוב וברסט. הדבר הביא לפיתוחה המואץ של המקום. בזמן מלחמת העולם הראשונה עברה מיד ליד, ותקופה אף שימשה כבירת הרפובליקה האוקראינית הלאומית ב-1919. לפי הסכם ריגה ב-1921 נמסרה לפולין. מ-1939 חלק מאוקרינה הסובייטית. בין 1941-44 בכיבוש גרמני. בזמן המלחמה בעיר פעלו גדודי פרטיזנים. ביניהם התפרסמו במיוחד מדבדב-מפקד הפרטיזנים וקוזנצוב-סוכן ריגול, שהוכרזו כגיבורי ברית המועצות.
[עריכה] יהודים
היהודים נזכרים לראשונה במסמכים ב-1566. ב-1710 בעיר נולד המנהיג החסידי דב בער ממזריטש, ושימש בה תקופה כדרשן. לאחר מינוי הנסיך סטניסלב ליובומירסקי למושל, שעודד התיישבות יהודית הקהילה גדלה משמעותית. ב-1765 חיו בעיר 890 יהודים. בסוף המאה ה18 החסידות זכתה להתפשטות ניכרת בין היהודים. בסוף המאה ה-18 ישב העיר ר' לייב שרה'ס, תלמידו של המגיד ממזריץ'. ב-1847 היו בעיר 3,788 יהודים. בעקבות פיתוח העיר כמרכז רכבות, האוכלוסייה היהודית הגיע ל-13,780 ב-1897 (56% מהאוכלוסייה הכללית). העיר שימשה כמרכז לתנועת ההשכלה, ופעלו בה חדרים מתוקנים ברוח זו. כמו כן היו בעיר מוסדות יהודיים רבים. ב-1884 יהודים רבים נטלו חלק בארגון חובבי ציון. היהודים היו גם פעילים בשאר המפלגות, החל בתנועה הציונית וכלה בבונד. בזמן מלחמת העולם הראשונה חייליו של סמיון פטליורה עשו פוגרום נגד היהודים, עשרות נרצחו. ב-1919 לאחר תחילת השלטון הפולני נפתח בעיר בית ספר תרבות ונפתחו עוד מוסגות מאותו ארגון. בעיר יצא עיתון אידי "ווליהנער לעבן" (חיי ווהלין). ב-1939 עם כניסת הצבא האדום כל המוסדות היהודיים נסגרו.
בעיר רובנו חיו בערב מלחמת העולם השנייה 27 אלף יהודים, עם כניסת הגרמנים מספרם הגיע ל-30,000 עם הצטרפות יהודים, שברחו מעיירות סמוכות. מיד עם כניסת הגרמנים ב-26 ביוני 1941 נרצחו כמה מאות בינניהם הרב הראשי שימחה מה-יפית, אלף אחרים נחטפו ברחוב ונורו. הגרמנים הקימו ברובנו את מיפקדתם הראשית לאוקראינה ורצח היהודים זורז. בימים 6 - 7 בנובמבר 1941, נרצחו 17 אלף מיהודי רובנו. רבים הצטרפו לפרטיזנים. 1,200 איש שרדו. רוב יהודי רובנו עלו דרך פולין לארץ ישראל לאחר המלחמה. ב-1957 השלטונות סגרו את בית הכנסת האחרון. ב-1989 גרו בעיר 1,592 יהודים (לפי נתונים רשמיים) . בשנות ה-90 הקהילה הייתה בפיקוח הרב וילהלם מז'טומיר. בדצמבר 2003 התמנה לרב העיר שניאור זלמן שניירסון. לפי נתוני איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים יש בעיר 4,000 יהודים כיום. הקהילה נתמכת על ידי קרן רוהר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

