הלוויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלוויה היא טקס שנערך בעקבות מותו של אדם, ובו מלווים את הנפטר בדרכו האחרונה. יש צורות שונות להלוויה שתלויות בעיקר בדת, בלאום ובקהילה של הנפטר ושל קרוביו.

לעיתים קרובות יש לאחר ההלוויה תקופת אבלות, שנועדה להקל על קרובי הנפטר.

[עריכה] הלוויה יהודית

לעתים יוצאת ההלוויה מבית הנפטר, ופעמים אחרות היא יוצאת מבית הקברות או מבית הלוויות שיועד למטרה זו.

בתחילת ההלוויה, שקרויה גם "חסד של אמת", קורע האבל קריעה סמלית בחולצתו, לאות אבל. נהוג להספיד את הנפטר ולספר בשבחו ובמעלותיו, במיוחד כאשר מדובר באדם ישר ורב פעלים. במהלך ההלוויה אומרים האבלים ביחד תפילת "קדיש יתום". בתהליך הקבורה טומנים באדמה את גופת הנפטר כשהיא עטופה בתכריכים לבנים, כשם שגונזים ספר תורה שנפסל, באשר היא היוותה לפי האמונה הדתית משכן לנשמה נצחית, כחלק מהאמונה בהישארות הנפש ובתחיית המתים. בסופה של הקבורה נהוג לומר כמה מילות פרידה לנפטר, ומספר תפילות לעילוי נשמת המת. בספר ההלכה "קיצור שולחן ערוך" קובע: "משנקבר המת ונגמרה סתימת הקבר בעפר, מיד מתחילה האבלות".

הלוויה ממלכתית לאישיות רמת דרג במדינת ישראל נעשית על-פי פרוטוקול חבצלת.

ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.