יהודי החצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהודי החצרגרמנית: Hofjuden) הם יהודים שסיפקו כאפסנאים במלחמות שבמאות ה-17 וה-18 צרכי מזון ומלאי צבאי, לבוש ואריגים, טבק ויי"ש לצבאותיהם ולחצרותיהם של אוסטריה, של הרַיך, של פרוסיה, של וירטמברג ושל מדינות גרמניות אחרות. אחדים מהם הגיעו לעשירות מופלגת ונעשו מלוויהם, יועציהם ועושי-דברם בענייני-כספים של נסיכים ומלכים, שקירבום לחצרותיהם והעסיקו אותם לפעמים גם בתפקידים מינהליים ודיפולמטיים (לא-רשמיים וסודיים).

למעמדם של יהודי החצר לא היה בסיס חוקי והם היו תלויים בכל חסדי המושל ושנואים על האצולה ועל המוני-העם כאחד, היו משרתיהם הנאמנים של המושלים במאבקם נגד מתנגדיהם הפנימיים והחיצוניים.

בין יהודי-החצר, היו כאלה שהתרחקו ממורשתם היהודית ומעמם היהודי, והתדמו בכל לחברת החצרנים הנוצרים. אך היו גם יהודים נאמנים, שברק עושרם וגדולתם שימש להם רק חיפוי כלפי חוץ להוויתם ולפעילותם הפנימית במסגרת החיים היהודיים המסָרתיים. בין יהודי-החצר היו רבים שהיו פרנסים בקהילותיהם, והשתמשו בקרבתם למלכוּת בכדי להיות שתדלנים ליהודי המדינות. יש מהם שהצליחו אפילו להעביר גזירות, כגון למנוע הדפסת כתבי-פלסתר ודברי-ניאוץ נגד היהודים, לבטל פעולות של גירוש יהודים וכדומה; הם גם הקימו בכספם בתי-כנסיות, הדפיסו ספרי-תלמוד, ייסדו בתי-דפוס, בתי-מדרש וישיבות; בעקבות פעולותיהם, שוקמו/חודשו כמה קהילות שנתבטלו בימי הרפורמציה, כגון בדרזדן, בלייפציג, בקאסל, בבראונשוייג, בהאלֶה ועוד.

מעמדם של יהודי-החצר היה רב-סכנות לעצמם ולכל העדה היהודית, מאחר שהיו תלויים בשרירות-ליבם של השליטים האבסולוטיסטיים ובחילופי רצונם/כעסם, ונפילתם של היהודים המקורבים למלכוּת גררה אחריה לעיתים פורענויות לשאר אחיהם. הגילויים השונים והמנוגדים שבתופעה ההיסטורית של "יהודי-החצר" בגרמניה של המאות ה-17 וה-18 והשניות — ולפעמים אף הטרגיות — שבמעמדם באו לידי ביטוי בדמויותיהם ובגורלם של אישים כגון שמואל אופנהיימר, שמשון ורטהיימר, יוסף זיס אופנהיימר (בגרמנית: Joseph Süß-Oppenheimer) ורבים אחרים.