מודה אני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה מודה אני הוא שמה של תפילת הודיה קצרה הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".

בשונה מתפילות וברכות אחרות שאינן נאמרות לפני נטילת ידיים, תפילה זו אינה מכילה את שם ה', ולפיכך נאמרת לפניה. הטעם לתפילה זו על פי חז"ל "שינה היא אחת מששים מן המות"- עם ההשכמה, עם המעבר משינה לקימה, מרגיש האדם צורך להודות על היום החדש בטבע ועל היום החדש בחייו הפרטיים.

יש המסבירים את תפילת ההודיה "מודה אני" על-פי ארבעת חלקי התורה (פרד"ס):

על- פי הפשט, זו תפילת הודיה לה' על "שהחזרת בי נשמתי", לפי ההגיון חייב אדם להודות על החזרת נשמתו מיד כשמקיץ משנתו.

על-פי הרמז, תחיית המתים מרומזת בכל בוקר בו הנשמה חוזרת אל גופנו. שהרי השינה היא "אחת מששים שבמיתה", והחזרת הנשמה היא מעין תחיית המתים.

על-פי הדרש, הקב"ה מאמין באדם -"רבה אמונתך". זאת אנו רואים על פי מעשיו, שמחזיר את נשמת האדם למרות חובותיו השונים של האדם כלפי אלוהים. מכאן ניתן ללמוד שעלינו לדון כל אדם לכף זכות וכן לא לעכב פקדון חברו בשל חוב כלשהו שהמפקיד חייב לו.

על-פי תורת הסודקבלה), "מלך חי וקיים" הוא בחינת המלכות ('מלך'=ספירת המלכות), כפי שהיא מתייחדת לאור בחינת היסוד ('חי וקיים'=לספירת היסוד). מסיבה זו נאמר ב'מודה אני', "מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי".

ראשי התיבות של קטע זה הם: "מא-ל מחושב נברא"

שפות אחרות