אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה
אתיופיה סמל אתיופיה
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: צעדי קדימה, אדמת אתיופיה היקרה
מיקום אתיופיה
יבשת אפריקה
שפה רשמית אמהרית
עיר בירה אדיס אבבה
9.03° צפון 38.74° מזרח
העיר הגדולה ביותר אדיס אבבה
משטר רפובליקה פדרלית דמוקרטית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה
זנאווי מלס
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מבריטניה
דצמבר 1944
שטח
- סה"כ
- % מים
26 בעולם
1,127,127 קמ"ר
0.7%
אוכלוסייה
- סה"כ (2005)
- צפיפות
16 בעולם
73,053,286
65 אנשים לקמ"ר
תמ"ג
- סה"כ (2005)
- תמ"ג לנפש
70 בעולם
62,744 מיליון $
859 $
מטבע ביר (ETB)
אזור זמן UTC + 3
סיומת אינטרנט et
קידומת בינלאומית 251+

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיהאמהרית: የኢትዮጵያ ፈደራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ) היא מדינה שנמצאת במזרח אפריקה. אתיופיה היא אחת מבין האומות בעלות ההיסטוריה הארוכה ביותר ביבשת האפריקנית. היא גם הייתה מיוחדת מבין הארצות האפריקניות בכך שנותרה עצמאית בזמן ההשתלטות הקולוניאלית על אפריקה, עד ל-1936, כאשר הצבא האיטלקי פלש למדינה. כוחות בריטיים ואתיופיים ניצחו את האיטלקים ב-1941, ואתיופיה קיבלה חזרה את ריבונותה, עם החתימה על ההסכם האנגלו-אתיופי בדצמבר 1944. אתיופיה נקראה בעבר אביסיניה בפי האירופאים.

המדינה נמצאת ברצועת הזנית, בין קווי האורך והרוחב 40 מזרח ו-5 צפון. ‎שכנותיה הן אריתריאה מצפון, ג'יבוטי וסומליה במזרח, סומליה וקניה בדרום וסודאן במערב. אתיופיה היא מדינה הררית בעלת אקלים טרופי, ושלושה ‎נהרות חוצים אותה - שבלי, גנלה וג'ובה. לאתיופיה אין מוצא לים.

חלק מהאתיופים הם מוסלמים סונים וחלקם נוצרים קופטים.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אתיופיה

לאתיופיה יש היסטוריה ארוכה מאד. הממלכה הידועה הראשונה בעלת כח משמעותי שקמה באתיופיה הייתה אקסום, במאה הראשונה לספירה. הנביא הפרסי מאני החשיב את אקסום כאחת מארבע המעצמות הגדולות בעולם בתקופתו, יחד עם רומא, סין ופרס הפרתית. בתחילת המאה הרביעית הביא פרומנטיוס את הנצרות לאתיופיה, וניצר את המלך אזנה. לתקופה קצרה במאה ה-6, שלטה אקסום על רוב השטח של תימן המודרנית, מעבר לים האדום.במאה ה-9 השושלת האקסומית נחלשת ונעלמת ןמלכה האחרון אנבסה וודום מוצא מקלט בשואה וזאת עקב עליית האסלאם והשתלטותו על הסחר בים האדוםו,כן והתקוממותה של יהודית הפלאשית(ביתא ישראל) . בשנת 916 עולה לשלטון שושלת זגיה שיוסדה ע"י מארה טקלה היימנות אקסום ננטשת ועיר הבירה מועתקת דרומה למחוז לסטה לעיר שנקראת רוחה ושאח"כ נקראה לליבלה על שם המלך לאליבלה שבנה את הכנסיות החצובות בסלע שעדיין עומדות על תילם עד היום. השושלת העמידה 11 מלכים אך לא זכתה ללגיטימציה בגלל אמונת העם שמוצא השושלת הסולומונית המגורשת הוא מבית דוד ורק הם רשאים למשול באתיופיה.

בערך ב-1270, השושלת הסולומונית עלתה לשלטון באתיופיה, כשהיא טוענת שמוצאה במלכי אקסום.לפי המסורת קיבלו את השלטון בהסכמה בתיווכו של מייסד המנזר דברה ליבנוס האצגיה טקלה היימנות הם קראו לעצמם "נְגוּסַ נַגַסת" (מלך המלכים, או קיסר אתיופיה), כשהם טוענים למוצא ישיר משלמה המלך ומלכת שבא.

לוחמים מתחילת המאה ה-19
הגדל
לוחמים מתחילת המאה ה-19

בתקופת שלטונו של הקיסר לבנה דנגל, אתיופיה יצרה את המגע הדיפלומטי המוצלח הראשון שלה עם מדינה אירופאית, פורטוגל. מגע זה היה התפתחות חשובה, שכן כאשר האימפריה הייתה נתונה להתקפות של אחמד אבן איברהים אל-גאזי, פורטוגל נענתה לבקשות העזרה של לבנה דנגל ושלחה צבא של 400 איש בהנהגת כריסטופר דה גאמא בנו של הנודע, שעזרו לבנו גלוודווס(קלאוודיוס) לנצח את אחמד ולהשיב את שלטונו על כנו. אולם, מיסיונרים ישועים פגעו ברגשות הדתיים של האתיופים, ובאמצע המאה ה-16 הקיסר פסילידס גירש את המיסיונרים האלה,בשנת 1635 מייסד את העיר גונדר וקובעה כעיר הבירה . באותו זמן, אנשי האורמו שהיו במקור מסומליה החלו להגר צפונה אל תוך השטח האתיופי תוך כדי ניצול החורבן וההרס שיצר אחמד גראן במשך 10 שנים.ניסיונות הקיסרים האתיופים לבלום את הפלישות האלה לא הצליחו .

כל אלו תרמו לבידודה של אתיופיה במאה ה-18. הקיסרים האתיופיים הפכו לבובות של אנשים כמו ראס מיכאל סהול מטיגרה. הבידוד האתיופי נפסק בעקבות מסיון בריטי שהביא להתקשרות בין שתי האומות; אולם, רק בתקופתו של תיאודרוס השני, החלה אתיופיה לשוב לזירה הבינלאומית.

שנות ה-80 של המאה ה-19 אופיינו בקולוניזציה אירופאית ובמודרניציה מסוימת, כשהאיטלקים החלו להחליף את הבריטים. אסאב, עיר נמל הסמוכה לכניסה הדרומית לים האדום, נקנתה מאת הסולטן המקומי במרץ 1870 על ידי חברה איטלקית, שב-1882 התפתחה לקולוניה האיטלקית של אריתריאה. מאבקים בין שתי המדינות הביאו ב-1896 לקרב אדווה, בו הפתיעו האתיופים את העולם בכך שניצחו כוח קולוניאלי ונותרו עצמאיים. איטליה ואתיופיה חתמו על הסכם שלום ב-26 באוקטובר 1896.

מלס זנאווי ראש ממשלת אתיופיה
הגדל
מלס זנאווי ראש ממשלת אתיופיה

בתחילת המאה ה-20 שלט באתיופיה הקיסר היילה סילאסי, שהחל בתהליך מודרניזציה. שלטונו נקטע על ידי המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, שבעקבותיה החל כיבוש איטלקי שנמשך חמש שנים (1936-1942). משטרו הופל ב-1974, כשחונטה פרו-סובייטית מרקסיסטית, "הדרג", הפילו אותו, וייסדו מדינה סוציאליסטית בעלת מפלגה אחת. למשטר זה, בראשות מנגיסטו היילה מריאם היו בעיות רבות – הפיכות צבאיות, מרידות, בצורות, ובעיית פליטים כבדה. המשטר נפל לבסוף ב-1991 על ידי החזית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית, קואליציה של כוחות מורדים. ב-1993, מחוז אריתריאה קיבל עצמאות מאתיופיה בהיפרדות מרצון לאחר משאל עם. ב-1994, נתקבלה חוקה שהביאה לבחירות דמוקרטיות אמיתיות ראשונות באתיופיה ב-1995.

במאי 1998, ויכוח על הגבול עם אריתריאה הוביל למלחמה האתיופית-אריתראית שנמשכה עד ליוני 2000. מלחמה זו פגעה בכלכלה של המדינה, אך חיזקה את הקואליציה השלטת.

ב-15 במאי 2005, התקיימו בחירות ובעקבותיהן חזרה החזית הדמוקרטית לשלטון. בתחילת יוני ירתה המשטרה והרגה מפגינים שמחו כנגד שחיתות בבחירות. שמות המשפחה הנפוצים באתיופיה הם סנדקה ומלאסה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אתיופיה
ממשל ופוליטיקה של
אתיופיה

הבחירות הראשונות לאספה המחוקקת האתיופית, בת 547 חברים, נערכו ביוני 1994. אספה זו קיבלה את החוקה וכך ייסדה את הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של אתיופיה בדצמבר 1994. הבחירות לפרלמנט הלאומי הראשון של אתיופיה ולאסיפות המחוזיות נערכו במאי ויוני 1995. רוב מפלגות האופוזיציה בחרו להחרים את הבחירות האלה, וכך זכתה החזית הדמוקרטית בניצחון סוחף. משקיפים בינלאומיים ולא תלויים אחרים הגיעו למסקנה כי מפלגות האופוזיציה היו יכולות להשתתף בבחירות לו בחרו בכך.

ממשלת אתיופיה נתכוננה באוגוסט 1995. הנשיא הראשון היה נגסו גידדה. הממשלה בראשותו של מלס זנאווי תמכה במדיניות של פדרליזם אתני, והעניקה סמכויות רבות לשלטונות המקומיים האתניים. כיום יש באתיופיה תשעה מחוזות אוטונומיים-למחצה, בעלי סמכות תקציבית עצמאית. תחת הממשלה הנוכחית, יש לאתיופים אפשרות לייצוג ולהשפעה פוליטית גדולים מאי פעם, אם כי זכויות יסוד מסוימות, כמו חופש העיתונות, מוגבלות במידה מסוימת.

הממשלה של זנאווי נבחרה שוב בשנת 2000 בבחירות הרב מפלגתיות הראשונות באתיופיה. הנשיא המכהן הוא גירמה וולד-גיורגיס.

אתיופיה היא עדיין אחת מהמדינות העניות ביותר באפריקה. אתיופים רבים נסמכים על סיוע במזון מחוץ לארץ. מאז 1991, אתיופיה ייסדה קשרים חמים עם ארצות הברית ועם מערב אירופה, וקיבלה מהם ומהבנק העולמי סיוע רב. ב-2004, הממשלה החלה בהעברתם של יותר מ-2 מליון אנשים מהרמות היבשות במזרח, כשהיא טוענת כי העברה זו תביא לפחות מחסור במזון.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אתיופיה

לאחר המהפכה של 1974, כלכלתה של אתיופיה הפכה לסוציאליסטית. המדינה הפכה לגורם חזק ושולט במשק. חלק גדול מהכלכלה הועבר מבעלות פרטית למגזר הציבורי, כולל רוב התעשיה המודרנית ומשקים חקלאיים גדולים, כולל כל הקרקע החקלאית, הרכוש העירוני בשכירות, וכל המוסדות הפיננסיים. מאז 1991, הכלכלה נעשתה למבוזרת יותר, מוכוונת על ידי כוחות השוק ומדגישה את היוזמה האישית. על ידי שינוי מגמה זה קיווה השלטון להשיב עשור של הדרדרות כלכלית. ב-1993 החלה העברה של העסקים, התעשייה, הבנקאות, החקלאות והסחר למגזר הפרטי.

החקלאות מרכיבה כ-40 אחוז מהתל"ג, 80 אחוז מהיצוא ו-80 אחוז מכוח העבודה. חלק גדול מהפעילות כלכלית האחרת נסמכת גם היא על החקלאות, כולל שיווק, עיבוד ויצוא של מוצרים חקלאיים. הייצור הוא ברובו הגדול לקיום מיידי. גידולים עיקריים הם קפה, קטניות, זרעים לשמן, דגנים, תפוחי אדמה, קנה סוכר וירקות. היצוא הוא כמעט כולו של תוצרים חקלאיים, וקפה הוא המרכיב הגדול ביותר. משק החי של אתיופיה הוא כנראה הגדול ביותר באפריקה, וב-1987 היה אחראי ל-15 אחוז מהתל"ג.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות אתיופיה

אתיופיה מחולקת ל-11 מחוזות אדמנסטרטיבים ("קיליל"), שמיייצגים אוכלוסיות שונות מבחינה אתנית ושתי ערים (אדיס אבבה ודירה דאווה) בעלות סמכויות נרחבות:

  1. אדיס אבבה
  2. אפאר
  3. אמהרה
  4. בנישנגול-גומאז
  5. דירה דאווה
  6. גמבלה
  7. הררי
  8. אורומיה
  9. סומאלי
  10. האזור האתיופי הדרומי
  11. טיגרה

[עריכה] גאוגרפיה

מפת אתיופיה
הגדל
מפת אתיופיה
ערך מורחב – גאוגרפיה של אתיופיה

שטחה הכולל של אתיופיה הוא 1,127,127 קמ"ר, והיא תופסת את רוב קרן אפריקה, שהיא הקצה המזרחי של היבשת האפריקנית. אתיופיה מאופיינת על ידי רמות גבוהות שנחצות על ידי נחלים ואזורים הרריים, שמחולקים על ידי השבר הסורי-אפריקני. השבר עובר מדרום מערב לצפון מזרח וסביבו שטח מדברי נמוך יותר. המגוון הגדול של סוג השטח מביא לגיוון גדול באקלים, באדמה, בצמחיה ובדגמי התיישבות.

הגובה והמיקום הגאוגרפי של המדינה יוצרים שלושה אזורים אקלימיים: האזור הקריר, מעל 2,400 מטר, שם הטמפרטורות הממוצעות הן מ0° ועד 16° מעלות; האזור הממוזג, בגבהים של בין 1,500 ל2,400 מטר, עם טמפרטורות הנעות בין 16° לבין 30° מעלות; והאזור החם מתחת ל1,500 מטר, שהוא טרופי או יבש עם טמפרטורות החלות ב-27° ועלולות להגיע ל-50° מעלות. העונה הגשומה היא מאמצע יוני ועד אמצע ספטמבר (קצת יותר ברמות הדרומיות), עם גשמים מקומיים מפברואר ועד מרץ; שאר השנה לרוב יבשה.

אתיופיה היא ארץ מגוונת מבחינה אקולוגית. אגם טאנה בצפון המדינה הוא מקורו של הנילוס הכחול שזורם לסודאן ושם הוא מתמזג עם הנילוס הלבן. יתרה מזאת, באתיופיה יש מספר גדול של זנים אנדמיים, המצויים רק שם, לדוגמה בבון גלדה, איבקס ווליה והשועל האתיופי.

[עריכה] דמוגרפיה

הגדל
ערך מורחב – דמוגרפיה של אתיופיה

באתיופיה גרים אוכלוסיות שונות רבות. שלושת הקבוצות האתניות הגדולות ביותר הם: האורמו, האמהרה – ששפתם, האמהרית, היא השפה הרשמית של אתיופיה, והטיגרווט. יש אתיופים (וכן אריתראים) המתייחסים לעצמם כ"אבשה" או "הבשה", אם כי אחרים דוחים את השם הזה מכיוון שהוא מתייחס רק לחלק מהיחידות האתניות. שני המושגים האלה הם ערביים במקורם, ומהם הגיע השם "אביסיניה", שמה העתיק של אתיופיה.

הממלכה האקסומית הייתה אחת מהמדינות הראשונות שהומרו לנצרות באופן רשמי, כשסט. פרומנטיוס מצור ניצר את אזנה מאקסום במאה ה-4 לספירה. הגעת האיסלאם לאתיופיה, החלה מייד עם יסוד הדת במאה השביעית. על פי המסורת האיסלאמית, בילאל היה מאתיופיה של היום. קבוצה קטנה של יהודים, הביתא ישראל, חיו באתיופיה מאות שנים. רובם הגדול עלה לישראל בעשורים האחרונים. ישנן דתות אפריקניות רבות נוספות באתיופיה.

באתיופיה מדברים ב-84 שפות מקומיות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אתיופיה