אספרטם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המבנה המולקולרי של אספרטם
הגדל
המבנה המולקולרי של אספרטם

אספרטם הוא שמו של ממתיק מלאכותי, המבוסס על האסטר המתילי של דו-חלבון המורכב מחומצה אספרטית ופנילאלנין. אספרטם הינו מתוק מסוכר בערך פי 180, ובעל משקל קלורי נמוך. הוא משמש כתחליף לסוכר במאכלים ובמשקאות מסחריים רבים ברחבי העולם, בעיקר במשקאות דיאטטיים. אספרטם משמש גם כממתיק שולחני, אם כי הוא אינו מתאים לבישול משום שהוא מתפרק ומאבד ממתיקותו בחום של כ-86 מעלות.

ישנן מחלוקות רבות לגבי בטיחותו של ממתיק האספרטם, והוא הואשם בקשת רחבה של בעיות בריאותיות, אם כי שום מחקר מדעי לא ביסס אף אחת מהן. כמוכן יש המפקפקים בתהליך אישורו של זה על ידי ה-FDA האמריקאי.

מוכר כי נוכחותו של החלבון הטבעי פנילאלנין באספרטם מהווה סיכון בריאותי לסובלים מהמחלה התורשתית פנילקטונוריה, בה הסובלים לא מסוגלים לפרק את החלבון פנילאלנין. מסיבה זו, ישנה חובה על היצרנים להדפיס אזהרה על גבי אריזות מוצרים המכילים אספרטם.

[עריכה] היסטוריה

אספרטם נתגלה בשנת 1965 על ידי גיימס מ. שלאטר, כימאי אשר עבד אצל החברה האמריקאית G.D. Searle. הוא יצר את החומר דרך סינתזה, בעת שעבד על תרופה נוגדת אולקוס.

בשנת 1974 אושר האספרטם לראשונה לשיווק על ידי ה-FDA האמריקאי, אם כי זמן קצר לאחר מכן הוא נשלל עקב חשד להשפעה שלילית על המוח, בעקבות מחקרים שנערכו על עכברי מעבדה.

בשנת 1981 מינה נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן את ארתור הוּל הייס כממונה על ה-FDA. המינוי הסתבר כמועיל לאישורו של האספרטם כאשר הייס, בציטוטו מידע חדש ממחקר יפני, אישר מחדש עוד באותה השנה את הממתיק לשיווק בארצות הברית, במוצרים יבשים. עוד בהמשך, בשנת 1983 אישר ה-FDA את השימוש באספרטם במשקאות מוגזים, ובשנת 1993 הוא אושר בשימוש במשקאות אחרים ובמוצרי מאפה. בשנת 1996 הוסרו כל ההגבלות לגבי השימוש באספרטם בארצות הברית. הפטנט על אספרטם פג בשנת 1992.

דונלד ראמספלד היה אחד האנשים אשר החלו את השימוש המסחרי באספרטם. הוא היה המנכ"ל של חברת G.D. Searle בין השנים 1977 - 1981.