פטיציו פרינצ'יפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פטיציו פרינצ'יפי (לטינית, petitio principii, "בקשת הרֵאשית") הוא כשל לוגי של מעגליות מסוג הצדקה מעגלית בו ישנה הנחה בטיעון הדורשת הוכחה לא פחות מנשוא הטיעון. הטיעון בא גם צורות שכנות כמו "מעגל מרושע" או "שאלה מתבקשת", שבהם הדרוש הוכחה כלול באחת ההנחות. ההגדרה למונח ניתנה על ידי אריסטו ב"אנליטיקה מוקדמת" שלו.

[עריכה] מעגל קסמים

"מעגל קסמים" (לטינית, circulus in probando או "טיעון מעגלי") הוא טיעון המניח מראש את מה שהוא בא להוכיח. הפרופוזיציה משמשת כדי להוכיח את עצמה, טקטיקה שבצורתה הפשוטה אינה משכנעת במיוחד, אך עשויה ללבוש אדרות מתוחכמות יותר. דוגמה:

  1. נניח שראובן אינו משקר
  2. כל מי שאינו משקר מספר את האמת
  3. לכן, ראובן מספר את האמת

הצהרות אלו נשמעות הגיוניות, אך הן אינן משכנעות במיוחד. הבעיה היא שכדי להוכיח שראובן דובר אמת, הקהל מתבקש להניח שראובן דובר אמת, כך שלמעשה הוא טוען: "אם ראובן אינו משקר, הוא אומר את האמת". מבחינה לוגית, הטיעון אינו שגוי, משום שהמסקנה נובעת מההנחות, אך היא גם זהה במובן מסוים להנחות. זהו המכנה המשותף לכל הטיעונים המעגליים: הטעון הוכחה מונח כנכון במהלך הטיעון.

הדוגמה הקלאסית ביותר לכשל "מעגל קסמים" היא הטיעון להוכחת קיום אלוהים הידוע בשם "הטיעון האונטולוגי". לטיעון זה נוצרו עשרות ומאות וריאציות במהלך השנים, אך ביסודן כולן כוללות את הכשל הבסיסי הזה. המבנה של כל הטיעונים האונטולוגיים זהה:

  1. נניח שיש אלוהים ולו תכונות כאלו וכאלו
  2. הוכחה שתכונות כאלו הכרחיות
  3. לכן, יש אלוהים

לוגית, הטיעון הזה שקול לטיעון הבא:

  1. נניח שראובן אוכל בוטנים
  2. מי שאוכל בוטנים, שר באופרה
  3. לכן, ראובן שר באופרה

הטיעון בנוי על כך שנקבל מראש את ההנחה שראובן אוכל בוטנים. אם ההנחה שנויה במחלוקת (כמו שאלת קיום האל) הרי שנצטרך לנסח את הדברים באופן אחר:

  1. ראובן אוכל בוטנים או שאינו אוכל בוטנים
  2. מי שאוכל בוטנים, שר באופרה
  3. לכן, ראובן שר או שאינו שר באופרה

ואם נהפוך את הטיעון על פיו, נוכיח באותה מידה של תקפות את ההיפך:

  1. ראובן אינו אוכל בוטנים
  2. מי שאוכל בוטנים, שר באופרה
  3. לכן, ראובן אינו שר באופרה

[עריכה] שאלה מתבקשת

קטגוריה רחבה יותר של "פטיציו פרינקיפי" היא "שאלה מתבקשת", הכוללת טיעונים שאינם כוללים את המסקנה כאחת ההנחות, אך כוללים הנחה מפוקפקת לא פחות מהמסקנה הסופית. לדוגמה, אם נאמר: "אברהם, אל תלך לשם, כי הזאב יאכל אותך - האם", אף שהיא תופשת מבחינה לוגית, מעלה שאלות קשות לגבי קיום הזאב ולגבי הסכנה הממשית הנשקפת לאברהם.

דוגמה אחרת של "שאלה מתבקשת" היא פישוט טענה למקרה של טענה רחבה יותר, שאינה מקובלת כנכונה יותר מאשר המקרה. לדוגמה:

  1. חופש כולל את הזכות להתפרנס בכבוד
  2. עבודה במפעלך היא פרנסה בכבוד
  3. לכן, אם אינך נותן לי עבודה במפעלך, אתה פוגע בחופש שלי

או, בכיוון אחר:

  1. חירות כוללת את החופש לעשות ברכושך כרצונך
  2. מיסוי שולל מהרכוש והחופש הזה
  3. לכן, מיסוי פוגע בחירות

ההנחה הראשונה, בשני המקרים, מוצגת כהנחת יסוד בתוך מסגרת תפישה מוסרית מסוימת. אם לא מקבלים את ההנחה הראשונה, הטיעון נחלש באופן משמעותי (ולמעשה, הופך ללא תקף).