פפ"ש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תת מקלע פפ"ש
הגדל
תת מקלע פפ"ש

פפ"ש (מבטאים - פֶּפֶּשַה) ר"ת של "פיסטולט פולמיוט שפגינה", כלומר "אקדח-מקלע של שפגין" - Пистолет-пулемёт Шпагина. זהו תת מקלע שהיה בשירות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה.

הפפ"ש הוא אחד מכלי הנשק הקל שיוצרו במספרים הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה, תמ"ק פפ"ד היה יקר מדי ליצור מאסיבי, והפפ"ש תוכנן כמחליף זול לו. אחת מהתכונות שהפכו אותו קל וזול לייצור הוא העדר מוחלט של ברגים. כל חלקיו היו מפח מכופף והשתלבו זה בזה. הפפ"ש נכנס לשירות החל בשנת 1941.

הפפ"ש הצטיין גם בקצב אש גבוה, כ 900 כדורים לדקה. הוא תוכנן עם מפצה סטייה פשוט על מנת להתגבר על עליית הקנה המאפיינת ירי מהיר שכזה. אמינותו, פשטותו ועמידותו הגבוהות קנו לו אהדה בקרב החיילים. הנשק נחשב גם למדוייק למדי. קרוב ל 6 מיליון תת מקלע מדגם זה יוצרו, ודיביזיות שלמות צויידו בו.

אפילו חיילי הוורמאכט אהדו את הכלי, לאחר שנתוודעו לו כשנפל שלל בידיהם. בשל הגודל הדומה של תחמושת ה 7.62X25 מ"מ הרוסית ו 9 מ"מ פרבלום הגרמנית, יוצרה עד מהרה ערכת הסבה פשוטה שכללה קנה 9 מ"מ ומתאם למחסניות של MP40 "שמייסר" גרמני, תת המקלע המוסב אומץ באופן רשמי בוורמאכט כ MP-717.

[עריכה] נתונים טכניים

  • תחמושת - 7.62x25 מילימטר
  • משקל (ריק) - 3.63 ק"ג
  • אורך כולל - 843 מילימטר
  • אורך הקנה - 269 מילימטר
  • קצב אש - 900 כדור בדקה
  • הזנה - מחסנית תופית מתנתקת של 71 כדור, או רגילה של 35 כדור.
  • טווח מעשי מקסימלי - 200 מטר
  • מהירות לוע - 488 מטר לשנייה