היינריך בל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היינריך בל
הגדל
היינריך בל

היינריך בל (גרמנית: Heinrich Böll, , 21 בדצמבר 1917 - 16 ביולי 1985), אחד מחשובי הסופרים בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

תוכן עניינים

[עריכה] ילדותו

היינריך בל נולד ב-21 בדצמבר 1917 בקלן. בנם השישי של ויקטור בל – נגר אומן ומגלף בעץ – ושל אשתו מריה. באותה עת שרר בעיר רעב כבד בעקבות מלחמת העולם הראשונה. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה למחוז רדרברג המרוחק מן המרכז. את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה על-שם הקיסר וילהלם, בית ספר יסודי בקלן ללימודים קלאסיים.

המשבר הכלכלי הוביל להתמוטטותו של בנק אומנים קטן, בו נהג אבי המשפחה להשקיע את כספם. המשפחה נאלצה למכור את הבית ברדרברג ולחזור אל החלק הדרומי של העיר קלן. על משפחת בל עברו שנים קשות, כמו גם על משפחותיהם של שאר שלושה מיליוני המובטלים. הם מישכנו את חפציהם ומה שלא מושכן, עוקל על ידי שליחי ההוצאה לפועל.

עם עליית היטלר לשלטון שוחחו במשפחת בל על האירועים הפוליטיים בתכיפות ובפתיחות, ואמו של היינריך אמרה על בחירת היטלר: "פירוש הדבר – מלחמה!" מכִּתבֵי יד מתוארכים בעיזבון הספרותי של בל, משירים ומסיפורים קצרים עולה כי הוא החל לכתוב ב-1936. הוא סיים את חוק לימודיו בשנת 1937 והתחיל לעבוד בתור שוליה אצל מוכר הספרים מת' למפרז בבון, אך עזב מקום עבודה זה זמן קצר לאחר מכן. בשנת 1938 נקרא בל ל'שירות עבודה'. בקיץ הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קלן.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נקרא בל לשירות צבאי בצבא הגרמני. הוא נשלח למחנה אימונים באוסנברוק ומשם לשרות במקומות שונים. בשנת 1942 הוא נישא לארוסתו אן-מרי קך ובשנת 1944 מתה אימו מהתקף לב במהלך הפצצה על קלן מהאוויר. בל לא היה מעוניין בקידום לדרגת קצונה, והוא נמנע משירות פעיל. בתחילה הוא הגיש בקשות שחרור לצורך לימודים; לאחר מכן הוא דיווח על מחלות או זייף אישורי חופשה. הוא נפצע ארבע פעמים. לקראת תום המלחמה ערק מהצבא והסתתר עם אשתו והתגורר בריינלנד, אך בסוף פברואר 1945 חזר לצבא כדי שלא להחשב לעריק ולהיות מוצא להורג. זמן קצר לאחר מכן נפל בשבי הצבא האמריקאי ונחשב לשבוי מלחמה עד ספטמבר 1945. באותה שנה נולד בנו כריסטוף, שמת זמן קצר לאחר לידתו.

[עריכה] הקריירה הספרותית

בשנת 1946 חזרה משפחת בל לעיר קלן והתגוררה בבית הרוס למחצה. בל נרשם לאוניברסיטה שוב בכדי לקבל תלושי קצבה, ועבד גם כעוזר נגר אצל אחיו אלואיס. אן-מרי קיבלה משרת הוראה בבית ספר תיכון ולקחה על עצמה את עול הפרנסה.

באותה שנה התחיל בל לכתוב באופן קבוע. הוא כתב שני רומאנים: "צלב בלא אהבה" (Kreuz ohne Liebe) שלא פורסם ו"המלאך האילם" (Der Engel schwieg) – שפורסם רק בשנת 1992, לאחר מותו. הוא כתב גם סיפורים קצרים, קטעי מחזות, מאמרים ושירים. רבות מיצירות אלו הסתמכו על חוויותיו בתקופה הנאצית, במלחמה ובתקופה שלאחריה.

בחודש מרץ 1947 הגיש בל בפעם הראשונה את סיפוריו הקצרים לכתבי עת ולעיתונים. ב-3 במאי זכתה יצירה ראשונה מפרי עטו של בל לראות אור - העיתון Rheinischer Merkur פירסם את אחד מסיפוריו בגרסה מקוצרת מאוד: הסיפור "לפני הטיפוס על החומה" (Vor der Eskaladierwand) ראה אור בשם "מהתקופה הפרה-היסטורית" (Aus der Vorzeit). בשנת 1948 נולד בנו ריימונד.

בשנת 1949 חתם בל על חוזה ההוצאה לאור הראשון שלו: פרסום הספר "הרכבת נהגה לדייק" (Der Zug war puenktlich; תורגם לעברית בשם "הרכבת הגיעה בזמן"). אולם התמלוגים מהספר לא הספיקו כדי לקיים את המשפחה, ובני בל היו במצוקה כלכלית. היינריך חיפש עבודה ברדיו או בהוצאה לאור ושקל להפסיק לכתוב. בשנת 1950 נולד הבן השני - וינסנט.

לצורך מפקד האוכלוסין של שנת 1950 קיבל בל משרה זמנית בעיריית קלן. קובץ סיפורים קצרים פרי עטו בשם: "Wanderer, kommst Du nach Spa" יצא לאור. בשנת 1951 הוזמן בל למפגש של הפורום הספרותי החשוב ביותר בגרמניה, קבוצת 47 (Gruppe 47), וקיבל שם פרס על סיפורו הקצר "כבשה שחורה". באותה השנה הוא גם פירסם את הרומאן "אדם, אייכה?".

בשנת 1952 התמקדה יצירתו של בל יותר ויותר בבעיות העכשוויות של גרמניה המערבית. הוא כתב מאמרים וביטא בהם את דעותיו על המצב הפוליטי ואף העלה ביקורת על זניחת אמות המידה המוסריות לטובת עניינים כלכליים, חברתיים ופוליטיים.

[עריכה] צבירת מוניטין

בשנת 1953 יצא לאור הרומאן של בל "Acquainted With The Night" – הצלחתו הספרותית והמסחרית הראשונה. בשנת 1954 פירסם בל את הרומאן "מחר ואתמול". באותה שנה ביקר בל לראשונה באירלנד, ומעתה ואילך בילה בל תקופות ארוכות במדינה זו. שם – לפי יומנו – כתב 68 יצירות קצרות וארוכות, ובהן הרומאן "לחם השנים הראשונות" (The Bread of Those Early Years). באותן שנים תירגמה אישתו אן-מארי, לעתים בעזרתו של היינריך, מכִּתביהם של סופרים איריים, ובהם ג'ורג' ברנרד שו, שון אוקייסי, סינג, פלאן אובריאן וברנדן ביהאן. בשנת 1955 פירסם בל את הספר "לחם השנים הראשונות", "מחר ואתמול" זכה בפרס המו"לים הצרפתים לרומן הזר הטוב ביותר, ובל הפך לחבר באגודת הסופרים של מערב גרמניה. בשנת 1956 חתם בל, יחד עם 105 אמנים וסופרים אחרים, בהם ז'אן פול סארטר, אלבר קאמי ופבלו פיקאסו, על עצומת מחאה נגד הדיכוי הסובייטי של ההתקוממות ההונגרית כמו גם נגד פלישת צרפת ובריטניה למצרים.

בשנים הבאות פירסם בל את "היומן האירי", "Murke’s Collected Silences" (תורגם לעברית בשם "שתיקותיו המקובצות של ד"ר מורקה") ו-"ביליארד בתשע וחצי". בשנת 1960 מת אביו של בל.

ב-13 באוגוסט 1961, לאחר בניית חומת ברלין ומחלוקת חריפה סביב שאלת התפקיד שיש לסופרים בתור "מצפון האומה", פונים בל ועוד 22 סופרים לאו"ם בבקשה להעביר את מרכז האו"ם לברלין על שני חלקיה.

בשנת 1962 פירסם בל שני סיפורים: "כשהמלחמה פרצה" ו"כשהמלחמה הסתיימה". באותה שנה הוא גם נסע לראשונה לברית המועצות. לאחר מכן פירסם בל את "המוקיון", “Absent Without Leave” ו-"End of Mission".

בשנת 1965 הגן בל במספר מאמרים על הסופר והזמן המזרח-גרמני וולף בירמן מפני התקפות התקשורת המזרח-גרמנית. בשנת 1967 זכה בל בפרס הספרותי היוקרתי ביותר בגרמניה - פרס גיאורג ביכנר (Georg-Buechner Preis). באותה שנה היתדרדרה בריאותו והוא סבל מסוכרת ודלקת הכבד.

במאי 1968, במהלך עצרת נגד חוקי חירום חדשים, נאם בל בפני 70,000 מפגינים בבון. אגודת הסופרים הצ'כית הזמינה את בל וכן את אראגון וסרטר, לבקר בצ'כוסלובקיה. בחודש אוגוסט באותה שנה נסע בל לפראג וחזה שם במו עיניו בפלישת כוחות ברית ורשה ובקץ ניסיונות הדמוקרטיזציה של אלכסנדר דובצ'ק. בשובו, שכר בל בית ישן בלנגרנברויך, כפר ליד דורן בהרי אייפל.

בשנת 1969, במפגש פתיחה של אגודת הסופרים הגרמנים, נשא בל נאום על 'קץ הצניעות'. המערך הפוליטי והקואליציה החדשה בממשלת הסוציאל-דמוקרטים והליברלים נטעה בבל תקווה למדיניות המבוססת על ערכי מוסר, במיוחד בכל הקשור במזרח אירופה. במהלך בחירות 1972 הוא הודיע על תמיכתו בסוציאל-דמוקרטים. המצב הפוליטי במערב גרמניה נעשה מתוח יותר ויותר עקב עליית הטרור ותגובת-היתר של הממשלה. פוליטיקאים ועיתונים שמרנים רבים כינו את בל ואינטלקטואלים אחרים 'האבות המאמצים של הטרור'.

[עריכה] פרס נובל

בשנת 1970 נבחר בל להיות נשיא אגודת הסופרים של מערב גרמניה (PEN). בשנת 1971 במפגש ה-38 של מועדון אגודת הסופרים הבינלאומית בדבלין, נבחר בל לתפקיד נשיא האגודה. הוא ארגן מסע ציבורי שקרא לממשלת ארצות הברית להפסיק את ההליכים המשפטיים נגד פעילת זכויות האזרח אנג'לה דיוויס. בשנת 1972 הוענק לבל פרס נובל לספרות.

בשנת 1973 נבחר "תמונה קבוצתית עם גברת", אותו פרסם בל בשנת 1971, לספר החודש בארצות הברית. בתגובה לרדיפה הגוברת של סופרים ואינטלקטואלים ברחבי העולם, קרא בל לפוליטיקאים ממזרח וממערב כאחד "לשים קץ למושג הצבוע של הימנעות מהתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת".

בשנת 1974 נעצר בברית המועצות אלכסנדר סולז'ניצין, ולאחר מחאות בינלאומיות הוא גורש מהמדינה. הוא הגיע לגרמניה ושהה שם אצל בל. באותה שנה פירסם בל את "הכבוד האבוד של קתרינה בלום".

[עריכה] האסתטיקה של ההתנגדות

בשנת 1981 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי של בל "מה יקרה לילד?" (What’s to Become of the Boy?). ב-10 באוקטובר נאם בל מול 300,000 איש בעצרת שלום בבון. בשנת 1982 יצא בל במסע ציבורי נגד התנאים בפולין לאחר ההפיכה הצבאית. באותה שנה עברה משפחת בל למרטן, ליד קלן וריימונד, בנו של בל, נפטר, והיינריך בל קיבל אזרחות כבוד של העיר קלן.

בשנת 1983 המשיך בל בפעילותו הפוליטית ודרש במכתב פומבי לשלטונות הסובייטיים את שחרורו של אנדריי סאחרוב. הוא ניהל מסע ציבורי, יחד עם סופרים נוספים, נגד ניסיונותיה של ממשלת ארצות הברית להפיל את המשטר הסנדיניסטי בניקרגואה. למרות שמצב בריאותו לקוי, הוא השתתף בחסימת מגורי חיילי ארצות הברית בגרמניה במחאה על תכניות נאט"ו להציב טילים גרעיניים חדשים. לקראת הבחירות במערב גרמניה, הודיע בל על תמיכתתו במפלגת הירוקים.


[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית

  • איפה הייית אדם?, מגרמנית - נחמן בן-עמי, מסדה, רמת גן, 1977.
  • אפילו מלה אחת לא אמר , מגרמנית צבי ארד, זמורה ביתן, תל אביב, 1990.
  • ביליארד בתשע וחצי , מגרמנית - בצלאל וכסלר, זמורה ביתן, 1978.
  • ‫ הגנרל עמד על גבעה , סיפורים מן המלחמה, מגרמנית - רוני לוביאניקר, זמורה ביתן, 1997.
  • ההתקפה , מגרמנית - איריס בן-נון, זמורה ביתן, 1990.
  • הכלב החיוור , מגרמנית - גרשון ריטרמן, רמת גן, 1997.
  • המוקיון, רומן, עברית - בצלאל וכסלר, בהוצאת מסדה, 1971.
  • הרכבת הגיעה בזמן , מגרמנית - רוני לוביאניקר, זמורה ביתן, 1999.
  • הרכבת נהגה לדייק , תרגום נוסף, מגרמנית - אברהם הוס, מסדה, 1982.
  • מצור של חרדה, מגרמנית - צבי ארד, זמורה ביתן, 1982.
  • נשים מול נופו של נהר , מגרמנית - צבי ארד, זמורה ביתן, 1989.
  • סיומו של מסע שירות , מגרמנית - צבי ארד, זמורה ביתן, 1993.
  • שתיקת המלאך , עברית - אריה חשביה, שלגי, תל אביב, 1995.
  • תמונה קבוצתית עם גברת , מגרמנית - חיים איזק, רוב השירים שבספר תורגמו מגרמנית בידי פסח מילין, זמורה ביתן, תל אביב, 1973.
  • בית ללא שומרים, מגרמנית - צבי ארד, זמורה ביתן, 1987.
  • ‫ הכבוד האבוד של קתרינה בלום , או, איך עלולה להתהוות אלימות ולאן עלולה היא להוליך, מגרמנית - חיים איזק, זמורה ביתן, 1976. ‬
  • המורשת, מגרמנית - גדעון טורי, אדם, ירושלים, 1984.
  • מה יצא מהילד הזה? , או משהו שקשור לספרים, מגרמנית - יעקב גוטשאלק, כנרת, 1987.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
פבלו נרודה
פרס נובל לספרות
1972
הבא:
פטריק וייט