ג'יימס גרפילד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||||||||||||||||||
ג'יימס אברם גרפילד (19 בנובמבר 1831 - 19 בספטמבר 1881) היה הנשיא ה-20 של ארצות הברית. כהונתו היתה אחת הקצרות בתולדות ארצות הברית, והסתכמה בשישה חודשים וחמישה עשר יום, לאחר שנורה בידי מתנקש כארבעה חודשים לאחר שהושבע לתפקיד.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו המוקדמים
גרפילד נולד בעיר אורנג' שבאוהיו (היום נקראת מורלנד הילס). אביו נפטר בשנת 1833 כשג'יימס היה רק בן 18 חודשים, והוא גדל עם אימו ודודו. לאחר שסיים את בית הספר העירוני למד גרפילד בין השנים 1851 ו-1854 ב"מכון העתודה האקלקטי המערבי" (שלימים נקרא "קולג' חירם") בחירם שבאוהיו. לאחר מכן עבר ללמוד בויליאמס קולג' בויליאמסטאון, מסצ'וסטס, והיה חבר באגודת דלתא אפסילון. הוא סיים את לימודיו ב-1856 כתלמיד מצטיין שהתמחה במיוחד בתחום הכימיה. לאחר מכן שב ללמד כמורה לשפות קלאסיות במכון האקלקטי, וכעבור שנה התמנה למנהל המכון, תפקיד בו שימש עד שנת 1860.
ב-11 בנובמבר 1858 נשא גרפילד לאישה את לוקרישיה רודולף. לשניים היו שמונה ילדים, אחד מהם - ג'יימס רודולף גרפילד הלך בעקבות אביו לפוליטיקה ושימש כשר הפנים של ארצות הברית בזמן נשיאותו של תיאודור רוזוולט.
גרפילד מאס בחיי האקדמיה והחל ללמוד באופן פרטי משפטים. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של אוהיו בשנת 1860, אך עוד קודם לכן כבר החל במעורבות פוליטית. הוא נבחר כסנטור בבית המחוקקים של אוהיו בשנת 1859, וכיהן בתפקיד עד 1861. לאורך כל חייו הפוליטיים היה חבר המפלגה הרפובליקנית.
[עריכה] קריירה צבאית
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף גרפילד לצבא הצפון, ומונה למפקד גדוד המתנדבים הרגלי ה-42 של אוהיו, בדרגת אלוף משנה (קולונל). הגנרל דון קרלוס בואל הטיל עליו את משימת גירוש כוחות הדרום מזרחה מקנטאקי בנובמבר 1861. תחת פיקודו של גרפילד הועמדה לצורך מבצע זה הבריגדה ה-18, ובדצמבר אותה שנה הוא יצא מקטלסבורג, קנטאקי, כשלצידו גדודי הרגלים ה-40 וה-42 של אוהיו, ה-14 וה-22 של קנטאקי, חיל הפרשים השני של מערב וירג'יניה ויחידת הפרשים של מקלפלין. הכוחות נתקלו בכוחות הדרום ליד פיינטסוויל, קנטאקי ב-8 בינואר 1862, שהיו תחת פיקודו של תת אלוף המפרי מרשל. כוחותיו של גרפילד אילצו את כוחות הדרום לסגת עד למרחק של שני מייל מפרסטונבורג, קנטאקי, על הדרך המוביל לוירג'יניה. גרפילד תקף שוב ב-9 בינואר, ושוב הביא לנסיגת הדרומיים בתום יום הקרב, אך הפעם בחר שלא לרדוף אחריהם, והעדיף לשוב עם כוחותיו לפרסטונבורג כדי לחדש את האספקה. ניצחון זה הביא לקידומו של גרפילד לדרגת תת אלוף (בריגדיר גנרל) ב-11 בינואר.
בדרגה זו שירת גרפילד תחת בואל בקרב שילה, ותחת פיקודו של תומס ג'. ווד במצור על קורינת'. בריאותו המידרדרת מנעה ממנו לשוב לקרב עד לסתיו, אז הצטרף לוועדה שבחנה את התנהלותו של פיץ ג'ון פורטר. באביב 1863 מונה גרפילד לראש המטה של ויליאם ס. רוסקרנס, מפקד צבא קמברלנד.
[עריכה] קריירה פוליטית מאוחרת
ב-1863 שב גרפילד לזירה הפוליטית, ונבחר לכהן מטעם אוהיו בבית הנבחרים של ארצות הברית במושב הקונגרס ה-39. זמן קצר לאחר שנבחר זכה גרפילד לדרגת רב אלוף (מייג'ור ג'נרל), על תפקודו בקרב צ'יקאמגוואה, אך הוא בחר לפרוש מהצבא לטובת המושב בקונגרס. הוא הצליח להיבחר שוב מדי שנתיים עד לשנת 1878, ונחשב לאחד הרפובליקנים הניציים בבית לאורך מלחמת האזרחים ותקופת השיקום שלאחריה. ב-1876, עם היבחרו של תומס ג' בליין לסנאט, החליף אותו גרפילד כיו"ר הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים. באותה שנה היה גרפילד גם אחד החברים בוועידה האלקטורלית שהכריעה את הבחירות בין ראתרפוד הייז וסמואל ג'. טילדן, והעניקה להייז את 22 הקולות שהיה זקוק להם על מנת להיבחר לנשיאות.
[עריכה] הבחירות של שנת 1880
את מסע הבחירות שלו בחר גרפילד לנהל מאחוזתו שבמנטור, ולא יצא למסע בחירות ברחבי המדינה. האחוזה, שאותה רכש ב-1876, משמשת כיום כאתר היסטורי לאומי של רשות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. במהלך מסע הבחירות שלו נכונה לגרפילד מבוכה רבה עם פרסום מכתב מורלי, שבו צוטט גרפילד לכאורה כתומך בעידוד ההגירה הסינית למערב ארצות הברית. לימים אומנם הוכח כי המכתב היה מזוייף, אך אי התגובה של גרפילד בפרשה פגעה בתמיכה בו. למרות זאת, הצליח לקבל את תמיכת הוועידה הרפובליקנית הלאומית למועמדותו לנשיאות כמועמד כמעט אנונימי, וגבר על שני המועמדים האחרים לתפקיד ג'יימס ג'. בליין וג'ון שרמן. באופן אירוני, היה זה דווקא שרמן שלבסוף החליף את גרפילד בבית הנבחרים.
בבחירות הכלליות הביס גרפילד, שזכה ל-214 אלקטורים, את המועמד הדמוקרטי וינפילד סקוט הנקוק, גנרל מצטיין נוסף בצבא האיחוד, שזכה רק ב-155 קולות. גרפילד הושבע לנשיא ב-4 במרץ 1881.
[עריכה] הנשיאות
[עריכה] מדיניות
במהלך כהונתו ניסה גרפילד לתווך בין המחלוקות הפנימיות במפלגה הרפובליקנית. הוא הנהיג את סיעת בני התערובת, שתמכה ברפורמה בשירות הציבורי שהנהיג הייז בדרום לאחר המלחמה.
[עריכה] הרכב הקבינט
- נשיא - ג'יימס א. גרפילד
- סגן הנשיא - צ'סטר א. ארתור
- מזכיר המדינה - ג'יימס ג'. בליין
- שר האוצר - ויליאם וינדון
- שר המלחמה - רוברט ט. לינקולן
- שר המשפטים - ויין מקוויי
- ראש רשות הדואר - תומס ל. ג'יימס
- מזכיר הצי - ויליאם ה. האנט
- שר הפנים - סמואל ג'. קירקווד
[עריכה] מינויים לבית המשפט העליון
גרפילד מינה רק שופט אחד לבית המשפט העליון של ארצות הברית, אישור מחודש למינוי של הייז מימיו האחרונים בתפקיד - תומס סטנלי מתיוס שנכנס לתפקידו ב-1881.
[עריכה] ההתנקשות
גרפילד נורה בידי צ'ארלס גיטו, עורך דין בן 40 וחבר המפלגה הרפובליקנית. ההתנקשות אירעה ב-2 ביולי 1881 בשעה 9:30 בבוקר, פחות מארבעה חודשים לאחר שהושבע גרפילד לנשיאות, בעת שששהה בתחנת הרכבת של חברת "בולטימור והפוטומק" בוושינגטון, בדרכו לכנס מחזור של הקולג' בו למד, והיה מלווה במזכיר המדינה ג'יימס ג'. בליין ובשני בניו ג'יימס והארי. כשנעצר המתנקש הוא הצהיר "עשיתי את זה ואני רוצה להיעצר! ארתור הוא הנשיא עכשיו!". הצהרה זו העלתה לזמן קצר את החשד כי ארתור, שעמד בראש סיעה אופוזיציונית לגרפילד במפלגה הרפובליקנית, או תומכיו, עמדו מאחורי המעשה. למעשה, ביצע גיטו את ההתנקשות לאחר שנסיונותיו להתמנות לקונסול דיפלומטי בפריז (משרה שלא היו לו כל כישורים אליה) נכשלו, ולאור מחלת נפש ממנה סבל.
כדור אחד פגע בכתפו של גרפילד ויצא דרך הגב, תוך שהוא מחמיץ עורק. הכדור השני נתקע בחזהו של גרפילד ורופאיו לא הצליחו למצוא אותו על מנת להוציאו. רופאים כיום סבורים כי הכדור נותר סמוך לריאה. בניסיון לגלות את מיקומו של הכדור פיתח אלכסנדר גרהם בל גלאי מתכות, אולם מסגרת המתכת של מיטתו של גרפילד גרמה למכשיר לתקלה. איש לא הצליח אז להסביר את התקלה, משום שמסגרות מיטות עשויות מתכת לא היו נפוצות, והקישור בין שני הגורמים לא נעשה.
גרפילד שכב במיטתו במשך מספר שבועות ומצבו החל להחמיר בשל הזיהום שהתפתח סביב הכדור, שהחליש את ליבו. 80 יום לאחר שנורה מת גרפילד מהתקף לב או ממפרצת בטחול, בעקבות הרעלת דם ודלקת סימפונות. שעת מותו הוכרזה כ-22:35, ביום שני 19 בספטמבר 1881, בדיוק חודשיים לפני יום הולדתו החמישים. במהלך גסיסתו הועבר גרפילד לעיירת החוף אלברון בניו ג'רזי, מתוך תקווה נואשת כי אוויר הים והשלווה יסייעו להחלמתו.
גרפילד נקבר במאוזוליאום בבית הקברות לייקוויו בקליבלנד, אוהיו. המצבה שעל קברו מעוטרת בתבליט מאבן טרה קוטה של הפסל קספר בוברל, ומתארת שלבים שונים בחייו. ב-1887 הוקדשה אנדרטה רשמית לגרפילד בתחומי גבעת הקפיטול.
[עריכה] משפטו של המתנקש
מרבית ההיסטוריונים והרופאים כיום סבורים כי מותו של גרפילד הוא תוצאה של רשלנות רפואית, וכי הנשיא המנוח היה יכול לשרוד את הפגיעה לו רופאיו היו מוכשרים יותר - בעת החיפוש אחר הקליע הנעלם החדירו רופאיו של גרפילד את אצבעותיהם לבית החזה שלו, ואחד מהם פגע במהלך הבדיקה בכבד שלו.
גיטו נמצא אשם ברציחתו של גרפילד, על אף שפרקליטיו ניסו לטעון להגנתו לאי שפיות. הוא התעקש כי הטיפול הרפואי הלקוי הוא שהרג את גרפילד, אך לא הצליח לשכנע את שופטיו לקבל טיעון זה כהגנה לגיטימית לחפותו. גיטו נידון למוות והוצא להורג בתלייה ב-30 ביוני 1882 בוושינגטון.
[עריכה] טריוויה
- גרפילד היה הנשיא הראשון ששימש גם ככומר. עם היבחרו לתפקיד ויתר על הכמורה, וצוטט באומרו "אני מוותר על המשרה הרמה ביותר בארץ על מנת להתמנות לנשיא ארצות הברית".
- עד היום לא נבחר אף נשיא מלבד גרפילד ישירות לאחר כהונה בבית הנבחרים.
- גרפילד ידע לכתוב בשתי ידיו, והיה מסוגל לכתוב בידו האחת בלטינית, בזמן שכתב בידו האחרת ביוונית עתיקה.
- אחת מההוכחות הרבות למשפט פיתגורס חוברה בידי גרפילד.
- סיפור ההתנקשות הונצח בשני שירים - האחד "Mister Garfield" של ג'וני קאש מ-1965, והשני "Charles Giteau" של קלי הארל ותזמורת כלי המיתר של וירג'יניה.

