מגאדת'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגאדת' (Megadeth) היא להקת ת'ראש מטאל אמריקאית, שנחשבת לאחת מלהקות המטאל המצליחות והמשפיעות בהיסטוריה.
הלהקה מונהגת על ידי הגיטריסט והסולן דייב מאסטיין. הלהקה הוקמה בשנת 1983, פורקה בשנת 2002 ואוחדה מחדש בשנת 2004.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת הלהקה
זמן קצר לאחר שהגיטריסט הראשי דייב מאסטיין פוטר ממטאליקה עקב שימוש בסמים וסכסוכים אישיים, מאסטיין ושכנו הבאסיסט דייוויד אלפסון הקימו את מגאדת'. מאסטיין הפך למחבר המילים ומלחין הראשי בלהקה וגם ניגן בגיטרה ולאחר שלא מצא זמר שהתאים לדרישותיו הפך גם לסולן הלהקה. תוך זמן קצר, הלהקה הוסיפה את המתופף לי ראש וגיטריסט זמני (קארי קינג מסלייר). מאוחר יותר באותה שנה, ראש הוחלף על ידי גאר סמואלסון, וכריס פולנד לקח את מקומו של קינג בגיטרה.
בסוף 1984, הם היו חתומים בחברת ההקלטות קומבט, ובמאי 1985 שיחררו את אלבומם הראשון, הקרוי killing is my business... and business is good. ללהקה הוקצבו $8,000 להקלטת ולהפקת האלבום, אך חברי הלהקה בזבזו יותר ממחצית הסכום על סמים, מה שבא לידי ביטוי באיכות הסאונד הנמוכה של האלבום. אבל אפילו עם הפקה גרועה יחסית ותמונת עטיפה עלובה (לדבריו של מאסטיין, ברגע שראה את התמונה הוא חשב "רימו אותנו!"), האלבום התקבל היטב והיה מוצלח ביותר ושילב אלמנטים של ת'ראש, ספיד מטאל וג'אז.
בנובמבר 1986 הם שיחררו את אלבומם השני, Peace sells... but who's buying ,שהביקורות היללו כאלבום ת'ראש מטאל עצום של מגאדת'. הפקה משופרת וכתיבה מתוחכמת יותר הביאה למגאדת' ביקורות טובות ומיקום לצדן של להקות כמו מטאליקה, סלייר ואנתרקס ב"רביעיה הגדולה" של הת'ראש מטאל. מאוחר יותר באותה שנה, מגאדת' הוחתמו בחברת קפיטול, שגם קנו את הזכויות לאלבום "peace sells" מחברת קומבט.
גאר סמואלסון וכריס פולנד פוטרו מהלהקה לאחר סיבוב הופעות בהוואי, וגם היו שמועות על שימוש בסמים על ידי כל חברי הלהקה. המחליפים היו צ'אק בהלר על התופים וג'ף יאנג על הגיטרה. במרץ 1988 ההרכב החדש הוציא את אלבומם, so far, so good... so what. האלבום קיבל ביקורות קשות ונכשל בשחזור ההצלחה של קודמו, "peace sells", אפילו המעריצים התייחסו רק לשירים מועטים, כגון "In My Darkest Hour" ו"Mary Jane". החידוש של שירם של הסקס פיסטולז, "Anarchy In The UK" שנכלל באלבום זכה לביקורות מלגלגות במיוחד וראו בו סימן לכשלונו של האלבום כולו.
חייו של ההרכב שהקליט את "so far, so good... so what" היו קצרים, היות שיאנג ובהלר פוטרו ב-1989, והוחלפו בהתאמה על ידי ניק מנזה ומרטי פרידמן. הרכב זה היה היציב ביותר בקריירה של מגאדת', הקליט 4 אלבומים מוצלחים, ויצר למגאדת' תדמית של להקה שביכולתה לנגן לא רק מטאל איכותי, אלא גם ליצור יצירות קבילות יותר מבחינה מסחרית. כיוון הלהקה כולה השתנה בתכיפות רבה לאורך העשור, היות שמגאדת' עשתה מאמצים להביס את מטאליקה יריבתה על ידי "ריכוך" למען רכישת שם מרכזי של להקת מטאל מלודית, דבר שהביא לתלונות מצד המעריצים שעמדו לצדה לאורך השנים וראו בה כאחת הלהקות המובילות בת'ראש מטאל.
| הבי מטאל | |
| זרמים במטאל: | |
|
אינדסטריאל מטאל |
|
| סצנות אזוריות: | |
| אמנים בולטים: | |
|
אוזי אוסבורן |
|
| תרבות המטאל: | |
| ראו גם: | |
[עריכה] תור הזהב
למרות זאת, ב-1990, מגאדת' לא הראתה סימני חולשה. אלבומם הרביעי של הלהקה, Rust In Peace, עדיין נחשב ברבים כאחד מאלבומי הת'ראש מטאל המלהיבים והמתוחכמים טכנית בכל הזמנים. הליריקה הקליטה והעוקצנית האופיינית למגאדת', והריפים המחוספסים והמהירים הונצחו ההפקה ברורה ודייקנית, דבר שאפשר לשמוע את כל הניואנסים של לחני הגיטרה של מאסטיין. בדומה ל-Justice For All של מטאליקה שנתיים קודם, Rust In Peace המחיש היטב רמה של מורכבות טכנית, שהזכיר מטאל פרוגרסיבי.
ביולי 1992, מגאדת' שיחררו את האלבום Countdown To Extinction. האלבום הפך להצלחה מידית, הגיע למקום השני במצעד הבילבורד והיה למולטי-פלטינום: מאסטיין עצמו אמר, שהצלחותיה הבאות של מגאדת' יימדדו בהשוואה להצלחה של Countdown To Extinction. באלבום זה מבנה השירים היה פשוט יותר, מוזיקה "קליטה" יותר, והושם דגש חזק יותר על קולו של הזמר: אלו הם הצעדים שגם מטאליקה נקטה ב-Black album שלה במטרה להעצים את הצלחתו הרווחית של האלבום. מאסטיין ושאר חברי הלהקה חשו מתוסכלים, כאשר בילי ריי סיירוס מנע מהם את המקום הראשון במצעד הבילבורד כאשר זכה עם שירו Achy Breaky Heart.
[עריכה] השפעות הפופ
האלבום הבא, Youthanasia, יצא בשנת 1994, וגם הוא היה להצלחה גדולה. באמצעות הדבקות בכיוונם החדש, שנקבע על ידי Youthanasia, Countdown To Extinction הכיל בתוכו סאונד יותר רגוע ושקט ובכלל - שירים איטיים יותר ממה שהמעריצים הותיקים יכלו לשאת. במהלך מסע ההופעות הופיעה מגאדת' גם בישראל.
האלבום הבא, שנקרא Cryptic Writings, שוחרר ב-1997. הוא היה יותר מושפע מסגנון הפופ, אבל עדיין הכיל את הצליל המיוחד, המזוהה רק עם מגאדת'. ניק מנזה עזב את הלהקה בשנת 1998 והוחלף על ידי ג'ימי דה גרסו.
השפעת הפופ ניכרה עוד יותר בשנת 1999, באלבום הבא, Risk. מכירותיו היו עמומות. זמן קצר לאחר שחרורו, מרטי פרידמן פרש מן הלהקה, והוחלף בידי אל פיטרלי. הם חיפשו דרך לסיים את החוזה עם חברת ההקלטות קפיטול, לכן שיחררו אלבום להיטים בשם Capitol Punishment: The Megadeth Years. האוסף כלל בתוכו 2 שירים חדשים, שעליהם מגאדת' התחייבו לפי החוזה עם קפיטול.
[עריכה] פרוק הלהקה
בשנת 2001, מגאדת' חתמו על חוזה עם חברת סנקטוארי, ולאחר זמן קצר הוציאו אלבום חדש, בשם The World Needs A Hero שהוכרז על ידי המעריצים כחזרה מוצלחת.
ב-3 באפריל, 2002, מאסטיין הכריז בפומבי על עזיבתו את הלהקה. הסיבה הרשמית הייתה פגיעה עצבית בידו השמאלית. החברים האחרים החליטו לפרק עקב זאת את הלהקה. הדבר נראה כסופה של להקה בת כמעט 20 שנה.
[עריכה] החזרה
בהדרגה, הפיזיוטרפיה עזרה לידו של מאסטיין להחלים. לאחר שלמד מחדש לנגן על הגיטרה הוא כתב את אלבום הסולו הראשון שלו ותכנן הנפקה מחודשת של הקטלוג של מגאדת' (בהפקה מחודשת), הוא יצר קשר עם חברי הלהקה המוקדמת עם בקשה לעזרה בהקלטת האלבום החדש שלו שנקרא במקור Blackmail The Universe, אבל בסוף שמו שונה ל- The System Has Failed. היה זה בשנת 2004. בגלל ההסכם עם חברת ההקלטות שלפיו מגהדת' חייבת לחברה עוד אלבום, האלבום היה חייב להשתנות מאלבום סולו לאלבום האחרון של מגאדת'. האלבום הוקלט עם ויני קולאיוטה על התופים, כריס פולנד (שניגן עם מגאדת' בשנות ה-80) על גיטרה סולו\ריתם וג'ימי לי סלואס על הבאס גיטרה. כמו שדייב מאסטין אמר: "מגאדת' באיטיות קמה לתחייה".
בתחילת יולי 2004, The System Has Failed זכה לבקורות טובות כאלבום שמחזיר את מגהדת' ל "תור הזהב" מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. לאחר הוצאת האלבום הוחלפו פולנד, סלואס וקולאיוטה בנגנים אחרים.
ב-22 ביוני 2005 שוב הופיעה מגאדת' בישראל במסגרת פסטיבל "מטאליסט", אך לצערם של המעריצים המשטרה נאלצה להפסיק את ההופעה לאחר זמן קצר עקב כשלים ארגוניים של ההפקה והמשטרה וקריסת "גדר הלחץ" המאולתרת [1]. לאחר הופעה זו החלה מגהדת' סיבוב הופעות בשם Gigantour ברחבי ארצות הברית, שבו היא ניגנה לצד להקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר. בתחילת 2007 צפוי לצאת לאור האלבום הבא של מגהדת', United Abominations.
[עריכה] נושאי שירים
מלבד סגנון הנגינה בגיטרה המיוחד למגאדת', ישנם מספר נושאי שירים החוזרים שוב ושוב באלבומים. נושאי מלחמה וצבא - במיוחד מלחמה גרעינית - הוא נושא משותף להרבה משירי הלהקה. למעשה שם הלהקה הוא עיוות של המילה Megadeath, מונח שהומצא בצבא ארצות הברית ומשמעותו מוות של מליון אנשים). לבד ממלחמה גרעינית ישנם נושאים לשירים כמו קונספירציות ממשלתיות, שחיתות וצביעות השלטון והחברה, ואפילו הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בנוסף שירים רבים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים כגון התמכרות להימורים, הכחדת חיות בר, ורודנות. כמו כן למגאדת' ישנם שירים רבים בנושאים הקשורים למערכות יחסים, כולם למעט אחד (Promises מהאלבום "The world needs a hero") מדברים על פרידה\בגידה או בעלי "טוויסט" אפל.
[עריכה] חברי ההרכב
- דייב מאסטיין (שירה, גיטרה)
- גלן דרובר (גיטרה)
- שון דרובר (תופים)
- ג'יימס לומנזו (בס)
[עריכה] חברים לשעבר (בסדר כרונולוגי יורד)
[עריכה] גיטריסטים
- אל פיטרלי
- מרטי פרידמן
- ג'ף יאנג
- מייק אלברט
- כריס פולנד
- קרי קינג
- גרג הנדווידט
[עריכה] בסיסטים
- ג'יימס מקדונו
- דייוויד אלפסון
[עריכה] מתופפים
- ג'ימי דגראסו
- ניק מנזה
- צ'אק בהלר
- גר סמואלסון
- לי רוש
- דיז'ון קרות'רס
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] אלבומים
- 1985 !Killing Is My Business... And Business Is Good
- 1986 ?Peace Sells... But Who's Buying
- 1988 !So Far, So Good... So What
- 1990 Rust in Peace
- 1992 Countdown to Extinction
- 1994 Youthanasia
- 1997 Cryptic Writings
- 1999 Risk
- 2001 The World Needs a Hero
- 2002 !Killing Is My Business... And Business Is Good (הוצאה מחודשת)
- 2004 The System Has Failed


