ויליאם פוקסוול אולברייט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם פוקסוול אולברייט (24 במאי 1891 - 20 בספטמבר 1971) ארכיאולוג, בלשן ומומחה לחרסים. מחקריו העיקריים בנושא המזרח הקדום בתקופת המקרא, מקורות מצריים וכתבי יתדות. אחד החשובים שבחוקרי ההיסטוריה של ארץ ישראל בתקופת התנ"ך ונחשב לבר סמכא בנושא. אחד מחשובי הארכיאולוגיה המקראית.
אולבריט,מתודיסט, נולד בצ'ילה לזוג מיסיונרים פרוטסטנטים. נישא בירושלים (1921) לד"ר רות נורטון.
אולבריט קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת ג'ון הופקינס (בולטימור) בשנת 1913. בשנים 1922 - 1923 ניהל את בית הספר האמריקני ללימודי המזרח בירושלים. משנת 1929 ועד 1959 כיהן כפרופסור למדעי המזרח באוניברסיטת ג'ון הופקינס.
אולבריט ערך חפירות ארכיאולוגיות ברחבי המזרח התיכון, רבות מהן בארץ ישראל, מהן ראויות לציון מיוחד החפירות שערך בגבעת שאול, דביר, בית צור ובית אל. בין מחקריו הבולטים ניתן לציין את אימות מקוריותן של מגילות ים המלח (המגילות הגנוזות), חקירת חותמות למלך מתקופת חזקיהו, וחשיפה ראשונה בארץ ישראל (1923) של תל קבורה, סמוך לירושלים.
מספריו:
- Yahweh and the Gods of Canaan
- The Archaeology of Palestine and the Bible
- From the Stone Age to Christianity
- The Biblical Period from Abraham to Ezra
- Archaeology and religion Israel
מכון אולבריט לארכיאולוגיה, שלוחה של בית הספר האמריקני לחקר המזרח, ממוקם בירושלים.

