וידאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וידאו (מלטינית: Video - רואה) היא טכנולוגיה בה מעובדים אותות אלקטרונים לתמונות נעות. המכשיר הפופולרי ביותר המשתמש בטכנולוגיית וידאו הוא הטלויזיה, אך היא נמצאת בשימוש גם בהנדסה, מדעים, ייצור ועוד. שימושים אחרים של וידאו מיועדים לפורמטי וידאו הנמצאים בשימוש בטלויזיה (דוגמת DVD). המונח וידאו גם מתייחס למכשיר המקליט וידאו על גבי קלטות מגנטיות.
בדרך כלל מקובל להזרים מהתקן אחד למישנהו רצף של תמונות סטאטיות (הקרויות פריימים) הנותנות תחושה של תנועה לעין האדם. מספר הפריימים בשנייה משתנה מהתקן להתקן. בטלויזיה מקובל 25 (PAL) פריימים בשנייה עד 30 (NTSC) ואילו במצלמות מקובל עד 30 בשנייה (בקולנוע 24). בפורמטים דיגיטלים פורמט התמונה הסטטית יכול להיות בסוגים שונים, החל מרצף של תמונות bitmap וכלה ברצף של תמונות דחוסות בפורמט כמו JPEG, ואף ישנן שיטות נוספות של קידוד וידאו דחוס, במקום העברת פריימים מלאים, העברת חלק מהשורות בכל פריים לסירוגין או העברת השינויים שבין פריים לפריים בלבד. בפורמט הדיגיטלי מצורפת לכל פריים כותרת, שיש בה נתונים לגבי הפריים, כמו גודלו, שיטת הקידוד וכדומה.
טיפול בוידאו מצריך משאבים רבים ורוחב פס גדול, מכיוון שמדובר בכמות גדולה מאוד של מידע. לשם דוגמה סרטון של שנייה של תמונת VGA צבעונית בפורמט bitmap, צורך נפח של כ-23 מגהבייט. (640 כפול 480 פיקסלים, כפול 3 (צבעי יסוד RGB) כפול 25 תמונות בשניה). מכיוון שנפח הנתונים הוא רב, מקובל להשתמש בשיטות דחיסה שונות לשם הקטנת המידע. לצרכים תעשייתים שיש בהם עיבוד מידע של הוידאו בזמן אמת, מקובל להשתמש במצלמות גווני אפור, המקטינות את הנפח לשליש ושומרות נתונים של פיקסל בבית אחד ולא בשלושה בתים (256 גוונים אפשריים). באינטרנט מקובל להזרים מידע בגודל של רבע פריים (320 כפול 240 פיקסלים), שצורך רק רבע נפח, (230.4K לפריים).
מאז המצאת הוידאו הציבור הגדול היה בעיקר צרכן של טכנולוגיה זו בסרטים ובטלויזיה, אך בתחילת המאה העשרים ואחת השימוש בצילום ויצירת וידאו בידי הציבור נעשה לדבר נפוץ, עקב פיתוח מצלמות וידאו ביתיות לצילומים ביתיים ומצלמות WEB פשוטות וזולות לשימוש בועידות וידאו דרך האינטרנט.
לצורך העברת וידאו דיגיטלי ברשתות מחשבים (ובאינטרנט בכלל) קיים פרוטוקול מיוחד בשם UDP במקום פרוטוקול TCP. אחד מההבדלים הבולטים שבין שניהם, הוא שפרוטוקול הUDP הינו מיועד לתעבורה של מידע ויזואלי, ובשל כך הוא סלחני, מכיוון שאינו חייב להיות מדוייק כמו בפרוטוקול של מידע ספרתי או טקסטואלי, שבו הדיוק חייב להיות ברמה של ביטים בודדים.
[עריכה] פורמטים
פורמטי וידאו אנלוגיים
- NTSC
- PAL
- SECAM
תצורות וידאו אנלוגי חשמלי
- RF
- composite video
- component video
- S-Video
- RGB
תצורות וידאו דיגיטלי
- s.d.i.
תצורות וידאו אנלוגיות על סרט וידאו
- "2 Quadruplex videotape סרט (Ampex)
- BBC VERA (פורמט ניסיוני בלבד)
תצורות וידאו אנלוגיות על קלטות וידאו
- U-matic (סוני)
- Betamax (סוני)
- Betacam
- Betacam SP
- (VHS (JVC
- (S-VHS (JVC
- (VHS-C (JVC
- (Video 2000 (Philips
- 8mm tape
- Hi8
פורמטי אחסון וידאו דיגיטליים
- D1 (סוני)
- D2 (סוני)
- D3
- D4
- D5
- Digital Betacam (סוני)
- Betacam IMX (סוני)
- (D-VHS (JVC
- DV
- MiniDV
- Digital8 (סוני)
תצורות אחסון אופטיות
- DVD
- Laserdisc
תקני וידאו דיגיטלי נבחרים
- CCIR 601
- MPEG-2
- H.261
- H.263
- H.264
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

