עקיבא יוסף שלזינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עקיבא יוסף שלזינגר (1838-1922) רב וממנהיגי הציונות הדתית, בעל "הלב העברי".

על שמו היישוב בני עיש (עי"ש זה שמו בראשי תיבות) שליד רחובות. ועל שם ספרו קרוי בירושלים רחוב ה"לב העברי".

תוכן עניינים

[עריכה] בהונגריה

שלזינגר נולד בפרסבורג (כיום ברטיסלבה) שבהונגריה בשנת 1838. אביו היה מתלמידיו המובהקים של החת"ם סופר, ואילו הוא היה מתלמידיו של "הכתב סופר" - בנו של החת"ם סופר. שלזינגר למד גם בישיבתו של המהר"ם שיק, התחתן עם בתו של הרב הלל ליכטנשטיין רבה של קולומייא, והיה עוזרו במשך כעשר שנים.

בהונגריה, שלזינגר לחם כנגד הרפורמים בחריפות ובקנאות, והיה אחד מהמתנגדים הגדולים לתנועה זו, אך כאשר הגיע ארצה התמתן ולימד עליהם זכות.

[עריכה] עלייתו לארץ

בעקבות דרישתם של הרפורמים למחוק את איזכור ארץ ישראל מסידור התפילה, שלזינגר דגל בחיסול הגלות ובעליה לארץ ישראל. בשנת 1870 (תר"ל) הוא עלה לירושלים, התיישב בבתי המוגרבים ופעל שם למען הציבור. שלזינגר ראה בבנינה של הארץ את הקץ המגולה, ועודד את היהודים לעלות לארץ ולהקים בה חקלאות, מפעלים, תעשיה ואף צבא יהודי. הוא קרא למפעלים הללו בשם "כולל ההתישבות".

בספרו "ברית עולם", מזרז את האנשים ש"עיניהם יהיו בראשיהם", למכור את רכושם אפילו בהפסד ולעבור לארץ ישראל. ומציע אפילו למכור לשם כך את כתרי ספרי התורה. עוד מציע שבני הגולה יתנו מעשר מהכנסתם לחיזוק בנין הארץ. ואף מבטיח שאם יתרבו בארץ ישראל שישים ריבוא יהודים - האומות יתנו לישראל למשול בה.

[עריכה] פעילותו בארץ ישראל

שלזינגר היה נאה דורש והיה גם נאה מקיים. אל אף שבתחילת דרכו בארץ-ישראל החזיק בסיסמא: "טוב למות בירושלים מלמלוך במצרים" אולם מיד לאחר עלייתו הוא מחפש את דרך החיים ליישוב, שעל ידה יחזיר את עטרת היישוב לישנה ולזהרה הקודם.

בירושלים הקים עי"ש את החברה וההסתדרות: "חברת מחזירי עטרה ליושנה" שכל עיקרה החזרת היישוב לעבודה, למלאכה ולדיבור עברי. הוא ראה את היישוב מנצל את יחס הגולה, השופע חיבה לארץ-ישראל למטרות בלתי פרודוקטיביות. ומשום כך יצא בחריפות נגד מפעל "בתי מחסה" עליו הכריזו ברוב פומבי עסקני כולל הו"ד. לדעתו הקמת מס' בתים בתרומות הגולה - לא יפתרו את שאלת היסוד של היישוב. ותחת זאת דרש לצאת לעבודה ולחקלאות. והיה אף מראשוני המקיימים מצווה זו.

לאחר שסייר בסביבות חברון יחד עם דוד גוטמן העשיר ההונגרי הדבק אף הוא בקרקע, כתב עי"ש: "באנו וראינו מה שלא פיללנו לראות בארץ ישראל: עשרים וששה הרים פוריים ויערות עצים צומחים עליהם. בין ההרים משתרע מישור פורח ובשני מקומות מצאנו גם חורבות עתיקות ובהם עמודים עתיקי ימים מאוד. התפללתי שם שחרית ומנחה וגם מעריב ומעולם לא כיוונתי את ליבי כמו בתפילה ההיא ואפילו לא ביום הכיפורים, דמעות זלגו מעיני בזכרי, מה אבד לנו. אי אפשר לי לתאר כלל את המקומות האלה, העזובים מבניהם זה אלפי שנים, כיצד הם לובשים גיל בשוב אליהם יהודים..".

עי"ש המוחרם והמנודה על ידי הרבנים הירושלמיים, מוצא לו ידידי נפש בין הספרדים ובעיקר אל של הרב מחברון אליהו סלימאן מני. ודרכו מגיעה הצעה לרכישת ארבית אלפים דונם ליד חברון. עי"ש וגוטמאן אליהם מצטרף יהושע שטמפפר מנסים דרך השלטונות לבצע את הרכישה, שנודעה גם לרב יהודה אלקלעי, התומך בה ברבים. ומעורר "לקנות את הכפר הזה שהוא בזול" אולם הצטרפותם של "ראשי החלוקה" לשלטונות הארץ מנעו את ביצוע הרכישה. שלזינגר לא הרפה מקנייה זו גם לאחר שנקנתה כבר אדמת פתח-תקוה. ונכנע רק לאחר ששכנעו גוטמאן כי לריק כל עמלו. הוא עזר להתיישב במקומות כמו קבר יוסף, קבר רחל, יריחו ורכש אדמות בפתח תקוה עם דוד גוטמן והרב יואל משה סלומון, והיה הרב של הקבוצה. את האדמות שקנו פיצלו למאה חלקות ומכרו אותם ליהודים שרצו לעסוק בחקלאות. בנוסף, הוא ניסח תוכניות ותקנות לניהול מדינה יהודית ברוח המסורת והדת, ובהם תוכניות כלכליות והתיישבותיות, ואף תוכנית להקמת כוח מגן צבאי ובו גדודים בשמות "שומריאל" ו"נוטריאל".

הרב היה אדם קיצוני וקנאי ירושלמי, והתעסק באנשים בתקופה שחיו בשאלה של מוות רוחני או מוות גשמי, שיצאו מרוסיה של סכנת השמד אל ארצות הברית- שם הייתה התבוללות של 80%. בהתיחסו לדמוקרטיה אמר שהיא מקום של בינוניות ולאנשי אידיאולוגיה אין שם מקום.

[עריכה] החרם נגדו

בספרו "לב עברי" תבע עקיבא כי במקרה שאדם מישראל עולה מחו"ל לאה"ק ואשתו אינה מסכימה להילוות אליו - יורשה לשאת אשה שנייה על פניה באה"ק. למרות החרם דרבנו גרשם... אז התקוממו כנגדו תקיפי ירושלים והכריזו עליו את החרם הידוע, כל בני כולל אונגארן היו צריכים לחתום על הסכמתם לחרם או על כתב פלסתר שנשלח לחו"ל - בשעה שבאו לקבל את קצבת ה"חלוקה".. על השולחן היה מונח ה"כתב" וכל אחד "נתבקש" לחתום לפני קבלו את הכסף. רק בודדים עמדו בלחץ הזה. ביניהם היו יהושע שטמפפר ור' מנחם מאניש שיינברגר, רעיו ועמיתיו של העי"ש. ר' מנחם מאניש חבט באגרופו על השולחן עד שהועף ממנו ה"כתב" וצעק: "צלם" (צלב) העמידו על השולחן הזה. וישתחוו לו כולם עבור כסף נמאס! ולולא קרוביו בחו"ל שעמדו לו בשעת דחקו, היו בני ביתו רעבים ללחם.

[עריכה] חידוש התכלת והתקיעה בשבת

כחלק מהחזון הגאולי שלו, ביקש לחדש את התכלת בציצית, ולתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת בניגוד להלכה המקובלת. עקב "דחיקת הקץ שלו" והשתתפותו בגאולת האדמות, החרדים לעגו לו, החרימו אותו ואסרו עליו לקבל מכספי החלוקה. הם אף התקיפוהו פעם פיסית ברחוב שטראוס בירושלים, וגזרו את טליתו לגזרים, על שצבע את ציציותיו בצבע התכלת.

בתגובה למלחמת החרדים בו הוציא את הספר "בית יוסף החדש" ובו התריע כנגד העיוותים הקיימים בכולל הונגרים. ואת החוברת "שמרו משפט" כנגד הליכותיהם. הם בתגובה הוציאו חוברות בשמות "ניתוץ הבית" ו"שומר ישראל" להגנתם. רבניהם אף פסקו שספריו של הרב שלזינגר טעונים גניזה ושריפה כדינם של ספרי מינים ואפיקורסים, אך במותו גדול רודפיו הרב חיים זוננפלד חלק לו כבוד וספד לו.

[עריכה] מכתביו

  • הלב העברי - ראשי תיבות של שמו עקיבא יוסף בן רבי יחיאל
  • ברית עולם
  • צוואת משה
  • שמרו משפט

[עריכה] לקריאה נוספת

  • המועדים בהלכה, (שלמה יוסף זוין) עמ' נ"ט
  • הרב פנחס מילר, עולמו של אבא, הוצאת הוד תשד"מ, עמ' שנח-שס