אחוזת בית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אחוזת בית" הוא שמה של האגודה שנוסדה ביפו ב-1906 על ידי קבוצת יהודים ביוזמתו של עקיבא אריה ויס, במטרה לבנות עיר עברית חדשה בארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייסוד ותכנון
במועדון "ישורון" ביפו, התאספו כמאה ועשרים איש מיהודי יפו. היה ערב קיץ חם בשנת 1906. עקיבא אריה ויס, שעלה בחוף יפו בבוקרו של אותו יום, חש שנפלה לידו הזדמנות פז. זה הרגע וזה הקהל המתאים, להציע לו את התוכנית שהגה ולשמה עלה לארץ. הוא ביקש את רשות הדיבור ונשא את דבריו בעברית. יש לי תוכנית, אמר, איך לבנות עיר, עם רחובות, גנים, חשמל, מים, ביוב, והעיקר - נחייה בה חיים עבריים. באשר למימון, הזהיר, אל תצפו לנדבות מרוטשילד. נשלם מכיסנו וניעזר בהלוואה. אחרי שאלות וויכוחים, הצעתו נתקבלה. נבחר ועד: ויס - יושב ראש, ברגר, חיותמן, סוכובולסקי-דנין וסמילנסקי, ונוסדה אגודת "אחוזת בית".
ויס הגה רעיון חדשני. לפניו נבנו שכונות קטנות צפופות וללא תכנון מוקדם ביפו, כמו נווה צדק ונווה שלום, שסיפקו דיור דל לעשרות משפחות בלבד. אחוזת בית, לעומתן, נועדה להיות מראשיתה, תחילתה של עיר עברית חדישה ומתוכננת, שתשנה את פני ההתיישבות בארץ. "וכמו שהעיר ניו יורק מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית", כך תיאר ויס את העיר שחזה בעלון תעמולה, שכתב בקיץ 1906 ושהופץ בין יהודי יפו.
אחרי האספה בישורון, ויס השקיע את כל זמנו ומרצו במפעל הקמת העיר החדשה. לפרנסתו, ייסד את "רנסנס", בית-החרושת הראשון בארץ להכספה ולהזהבה, ופתח גם בית מסחר לתכשיטים ביפו, בסוק אל דיר. בשל היותו עסוק בענייני האגודה, גייס לעזרתו בבית המסחר, את גיסו, אליעזר שמיגלסקי. אך פרנסה למשפחתו לא היתה. במקום לקוחות - באו לשם יהודי יפו כדי להתעדכן בבניין העיר, שהרי ויס, שעמד בראש הועד, ניהל את המשא ומתן עם המתווכים שהציעו קרקעות. בין חברי האגודה נתגלעו ויכוחים בקשר למיקום ולגודל המגרש שיש לקנות לבניית הבתים. היו חברים שחששו מסיבוכים כספיים והסתפקו בדאגה לעצמם, כלומר, בית נאה לשישים משפחות המייסדים בלבד. אלה העדיפו מגרש קטן שהוצע למכירה ביפו. ויס, שתכנן בניין עיר עצמאית גדולה, התעקש, והצליח לשכנע את חברי האגודה לרכוש את אדמת כרם ג'יבלי - שטח גדול, מרוחק מיפו, שיאפשר התפשטות והתרחבות בעתיד.
[עריכה] עלייה על הקרקע
בכ' בניסן תרס"ט (11 באפריל 1909), אחרי קרוב לשלוש שנות עבודה מייגעות ורצופות במכשולים מבית ומחוץ, הגשים ויס את ראשית החלום שהבטיח למשתתפי האספה במועדון ישורון. ביום זה התקבצו משפחות המייסדים על החולות, וויס הפתיע, כשערך את הגרלת המגרשים בין החברים באמצעות צדפים שאסף על שפת הים. לימים, נקבע יום זה כיום ההולדת של העיר תל אביב. באותו מקום חפר אחר-כך את באר המים הראשונה וזכה לשתות כוס ראשונה של מים מתוקים. כשהוחל בבנייה הצליח ויס, שהיה חבר בוועד המפקח וגזבר של הגימנסיה העברית "הרצליה", לשכנע את הנדבן יעקב מוזר לבנות את הגימנסיה באחוזת בית, ותרם בכך להתפתחות העיר. ויס הניח את אבן הפינה לביתו, באותו יום שבו הונחה אבן הפינה של הגימנסיה הרצליה.
בהיותו כהן ויו"ר הועד, זכה ויס להשתתף בהנחת אבן הפינה של רבים מבנייניה הראשונים של אחוזת בית. כשבנה את ביתו שלו, ברחוב הרצל 2 (הבית הוכרז על ידי העירייה כבית לשימור א', שוחזר ב-1999) זכה להגשים את חלום האדריכלות הראשון שלו. הבית, מבנה לבנים עם עיטורים, עם חלונות מקושתים ועליית גג מכוסה ברעפים אפורים, בלט באחוזת בית בסגנונו המיוחד. הוא נבנה כולו בידיים עבריות. בעידודו של ויס, הקים דוד ארבר ביפו בית-חרושת ללבני מלט, וויס היה הראשון שבנה את ביתו בלבנים אלה. כך תמך ויס בתעשייה עברית, ששיחררה את הבונים מתלות בחומרי בניין ובפועלים ערבים. הרוב בנו את בתיהם בכורכר ובידי בנאים ערבים, כנהוג באותה תקופה.
ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום הווסד האגודה בשנת 1906 ועד לאחר שהסתיימה בנייתם של שישים הבתים הראשונים בשנת 1910, כאשר התפטר מתפקידו לאחר שחברי האגודה דחו את הצעתו להרחבת השכונה. ויס נשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע ב"ישורון". הוא פעל להשגת ההלוואה מהקרן הקיימת, פיקח על יישור השטח על-ידי המריצנים, עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות. בשבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם.
עם תום השלב הראשון שונה שמה של אחוזת בית לתל אביב.

