ישיבת מרכז הרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישיבת "מרכז הרב" בשכונת קריית משה בירושלים.
הגדל
ישיבת "מרכז הרב" בשכונת קריית משה בירושלים.

מרכז הרב - הישיבה המרכזית העולמית (המכונה מרכז, במלעיל) היא הישיבה הציונית הגבוהה הראשונה.

ישיבת "מרכז הרב" נוסדה על ידי רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת תרפ"ד (1924). הישיבה נחשבת ל"אם הישיבות הציוניות", משום שממנה יצאו רוב מקימי הישיבות הציוניות שקיימות היום.

עד לשנים האחרונות הייתה המרכז התורני האידיאולוגי הבלעדי של הציונות הדתית, אך כיום ירד מעמדה מעט עקב פיצולה של ישיבת הר המור ממנה ועליית מעמדן של ישיבות בעלות כיוונים אידיאולוגיים שונים כמו ישיבת הר עציון וכיוונים חסידיים.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] רקע

להקמת הישיבה קדמו מספר ניסיונות של הרב קוק להקים ישיבה. תחילה, תמך הרב בבית הספר "תחכמוני" ביפו שהוקם כדי להוות אלטרנטיבה דתית ל"גימנסיה הרצליה", וניסה להפוך אותו למוסד שיהיו בו "רוח חיים כלליים, חיי קודש מקוריים...". תוכניתו לא הצליחה, גם מכיוון שאנשים אחרים שהשפיעו על המוסד כיוונו אותו למקומות אחרים. אחרי כישלון זה ניסה הרב קוק להקים ישיבה ביפו (ולא בירושלים, כדי לא להכנס לעימותים עם היישוב הישן), ולצורך כך פנה למנהיגי המזרחי ואפילו פירסם מודעות בעיתונות. הישיבה קמה בשנת תרס"ט (1909) אך מנתה רק כעשרה תלמידים וכעבור מספר שנים התפרקה.

[עריכה] יסודה

עם התמנותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק כרב הראשי לישראל, הוא החל לפעול להקים בירושלים את הישיבה שנועדה להיות מרכז רוחני שישלב את תורת ישראל עם תקומת עם ישראל בארץ ישראל. תחילה, בשנת תרפ"א (1921), התכנס חוג תלמידים מישיבות ירושלים סביב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ושמע ממנו שיעורים בענינים שונים. חוג זה, שנועד להוות "הכנה ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", מנה כעשרים וחמישה תלמידים. בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך שנתיים, עד שהנדיב הארי פישל בנה את מעונו של הרב הראשי, ובו גם בית מדרש. עם סיום הבנייה החלו ההכנות המעשיות להקמת הישיבה, שנוסדה שנה יותר מאוחר.

[עריכה] הישיבה בימי הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הישיבה הוקמה בבית הרב קוק, שברחוב הרב קוק בירושלים, במקום שבו נמצא היום מוזיאון הרב קוק. הלימוד בישיבה היה בדומה ללימוד בישיבות המסורתיות הרגילות, בש"ס ובפוסקים. אך הונהג בה חידוש מהפכני, בכך שהיו בה מספר שיעורים בנושאי אמונה, שניתנו בעיקר על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ו"הרב הנזיר" דוד כהן, וכמו כן שיעורי תנ"ך, שעליהם הופקד הרב הרצי"ה קוק, בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בנוסף אליהם לימדו בישיבה הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים, הרב שלום נתן רענן, ועוד. כראש ישיבה, לצד הראי"ה קוק, התמנה הרב ‏אברהם אהרון בורשטיין, הרב מטבריג, שעלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924), ולשעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלו שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב, אך הוא נפטר כעבור שנתיים, בשנת תרפ"ו (1926). היו מגעים להזמנתו של רבי שמעון שקופ על מנת שילמד בישיבה, אולם בסופו של דבר לא יצא הדבר אל הפועל.

כל אחד מהתלמידים למד מסכת שבה לבו חפץ, באישור המשגיח. הלימוד היה עצמאי לגמרי ונטול פיקוח. בערבים התקיימו שיעורי הרבנים, שהמעוניין בכך יכול היה לשומעם. הרב אברהם יצחק הכהן קוק נשא לעיתים את דרשותיו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, כשהוא מדבר בקול נמוך ובמהירות רבה. נושא השיעור היה מפורסם מראש, שכן נדרשו ימים של הכנה כדי לאפשר את הבנתו.

עם הקמתה מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים. יחד עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא נתן לה להתפתח במלוא האפשרויות, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה לשמונים תלמידים, אך בעקבות פרעות תרפ"ט והמשבר הכלכלי שבעקבותיהן, כמו גם חוסר ניסיונו הניהולי של הרב צבי יהודה קוק שנתמנה באותה שנה למנהל הישיבה, נכנסה הישיבה שוב למצוקה תקציבית, ולמרות מסעות התרמה מחודשים, ומכתבים ששלח הראי"ה קוק עצמו לאישים שונים, נותר המצב הקשה בעינו עד לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשנת תרצ"ה (1935).

[עריכה] הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ

לאחר פטירתו של הראי"ה קוק, נתמנה לראשות הישיבה תלמידו המובהק הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת שערי חסד בירושלים. תקופה זו הייתה קשה מבחינה כלכלית וביטחונית, ובסופה - בימי ראשית המדינה - המצב אף החמיר בשל תחושת הנחיתות הקשה שחווה הציבוד הציוני-דתי ביחס לציבור החילוני בארץ. אותות התקופה הזאת ניכרו גם בישיבה.

במשך השנים נוספו לישיבה כוחות הוראה חדשים, כדוגמת הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, המשמש היום כראש הישיבה, אשר החל ללמד בישיבה בשנת תש"ה.

[עריכה] הישיבה בימי הרב צבי יהודה הכהן קוק

עם פטירתו של הרב יעקב משה חרל"פ, בשנת תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הרב קוק, הרב צבי-יהודה. הרב צבי-יהודה היה מחנך גדול, שהפך את הישיבה למקום ראשון במעלה, שמשך אליו את הטובים שבבני הנוער הציוני-דתי. בתקופתו התחזקה הישיבה מאוד, והפכה להיות ספינת הדגל של הציבור הדתי לאומי כולו. חיזוקה של הישיבה התאפשר בין היתר בעקבות שני גורמים: הראשון- החלטת הנהלת בני עקיבא, שבוגרי התנועה יונחו ללכת לשנת ישיבה לפני שיפנו להתיישבות. והשני- השתלבותה של ישיבת "משכן ישראל", בראשות הרב יעקב כלאב מכפר הרוא"ה, בישיבה (פעולה שבעצם הייתה פועל היוצא מההחלטה הראשונה). לאחר מלחמת ששת הימים נוצר חיזוק נוסף, בעקבות החיבור שחיבר הרב יהודה ליאון אשכנזיאת עולי צרפת עם הישיבה.

בשנת תשי"ט החל ללמד בה הרב שאול ישראלי, מי ששימש כראש הישיבה עד לפטירתו. ובשנת תשכ"א החל ללמד בישיבה הרב מרדכי פרום, חתנו של הרב שלום נתן רענן, אשר לימד בה עד לפטירתו.

בשנת תשכ"ד, מחמת ריבוי התלמידים, עברה הישיבה לשכונת קריית משה בירושלים, והוקמה ברחוב בן דור, רחוב שלאחר פטירתו של ראש הישיבה הוסב שמו ל"רחוב הרב צבי יהודה".

במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהרב צבי יהודה ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה הרב חיים דרוקמן. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה עליו ועל הרב אליעזר ולדמן לעבור על כתביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ולהוסיף פסקאות נוספות לספר אורות התשובה. לרמי"ם בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרב יעקב פרידמן, ולאחר מכן את הרבנים זלמן ברוך מלמד, חיים שטיינר, מרדכי שטרנברג, ועמיאל שטרנברג.

הרב צבי יהודה היה מאפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתכני הלימוד, אך לעומת זאת הקפיד מאוד שתלמידי הישיבה ילמדו את הספר "שמירת הלשון" בין השעות 12:45 עד 13:15 בכל יום.

הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים, בין 14:30 ועד ל-15:30, ולאחר מכן בשעה 18:30. השיעורים היו בספר הכוזרי, בספר אורות, אורות התורה, אורות התשובה, ומסילת ישרים. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד באורות הקודש, שאליו הורשו להיכנס רק המיוחדים שבתלמידים, ובהם רבני ערים וישובים, רמי"ם וראשי ישיבות. אך גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר בטלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לשכנים.

בעקבות מלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרצי"ה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון. תנועה זו היא שלמעשה שינתה את התודעה של הציונות הדתית, מנחיתות כלפי החילוניים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך למעשה הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה הבלעדית של הציבור הדתי-לאומי. בסוף ימיו החלו תלמידי הישיבה לצאת ולייסד את עולם הישיבות הציוני-דתי המוכר כיום.

[עריכה] לאחר פטירתו של הרצי"ה קוק

לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק בחג הפורים תשמ"ב, התמנו לעמוד בראשות הישיבה הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב שאול ישראלי.

עם התמנותם כראשי הישיבה, פנתה אליהם קבוצת רבנים במכתב, וביקשה לתת גם לרב צבי טאו סמכויות ניהוליות בישיבה. אולם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב שאול ישראלי, ועוד מגדולי רבני ותלמידי ישיבת מרכז הרב, לא קיבלו את הדברים. בשנת תשנ"ז, בעקבות חשש של קבוצת רבנים זו שיש כוונה להקים בישיבה מכון ללימוד הוראה, פנתה הקבוצה פעם נוספת אל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא למניעת הדבר, ולאחר מכן ובעקבות כך פרשה אותה קבוצת רבנים עם תלמידיהם מהישיבה, והקימה את ישיבת הר המור. בישיבת הר המור מכהן הרב צבי טאו כ"נשיא הישיבה", והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, שהיו רמי"ם בישיבת מרכז הרב, כראשי הישיבה. יש לציין שהרב שפירא רואה בחומרה את הפרישה של הרבנים להר המור ועדיין מתייחס אליהם כתלמידיו. (עיין בספר "מורשה")

בתקופה כהונתו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא כראש הישיבה, הושם בישיבה דגש רב על לימוד הגמרא, זאת בעקבות אישיותו של ראש הישיבה, ודעתו שההתפתחות הרוחנית צריכה להיעשות באופן עצמאי.

[עריכה] מוסדות נוספים לצד הישיבה

[עריכה] ראשי הישיבה מראשיתה

[עריכה] רבני הישיבה הבולטים בתולדותיה

[עריכה] לימודי גמרא והלכה

[עריכה] לימודי אמונה

  • הרב דוד כהן, "הרב הנזיר" – לימד אמונה בישיבה מייסודה ועד לפטירתו בשנת תשל"ב.
  • הרב צבי טאו - לימד אמונה בישיבה, כיום נשיא ישיבת הר המור.
  • הרב עוזי קלכהיים – לימד אמונה בישיבה, מחבר הספרים "אדרת האמונה", "שירת האומה לארצה", "מגד ירחים", ו"ארץ מול שמים".
  • הרב יעקב פילבר - מלמד אמונה בישיבה, מחבר הספרים "איילת השחר", "חמדת הימים", וביאור ל"אורות התשובה".
  • הרב יהושע צוקרמן - לימד אמונה וגמרא בישיבה, כיום מלמד אמונה וגמרא בישיבת הר המור.
  • הרב עודד וולנסקי - לימד אמונה בישיבה, כיום מלמד אמונה בישיבת הר המור.
  • הרב יעקב לבנון - לימד אמונה בישיבה, כיום מלמד אמונה בישיבת הר המור.
  • הרב אלישע וישליצקי - מלמד אמונה בישיבה, ראש תנועת אל עמי.

[עריכה] מבוגרי הישיבה

[עריכה] לקריאה נוספת

  • חיים של יצירה- ישיבת "מרכז הרב" לדורותיה - יוחאי רודיק, ירושלים תשנ"ח.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות