בודהיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בודהיזם (או "בודהה דהרמה") היא דת, פילוסופיה, שיטה רוחנית ופסיכולוגיה מעשית, המושתתת על הדרכותיו של גאוטמה סידהרתה ("בודהה שאקיימוני"), שחי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה.
הבודהיזם שם את הדגש על האדם ובמיוחד על מימוש מלא של כל יכולותיו (במקום על אלוהים או ישות חיצונית כפי שעושות דתות אחרות). על-פי השיטות שמציע הבודהיזם, אדם החפץ באושר תמידי ימצא אותו במהלך התבוננות מודעת בעצמו ובמעשיו, ואין הוא תלוי בחסדיו של אל או כוח חיצוני מיטיב. בבודהיזם אין דוגמות, הוא מעודד קבלה על פי נסיון ולא על פי אמונה ומאפשר תשאול ביקורתי.
מקור הבודהיזם בהודו, אבל רוב הבודהיסטים היום מתגוררים במדינות אחרות במזרח ודרום אסיה. יש מיעוט בודהיסטי הולך וגדל גם באירופה וצפון אמריקה. גרסאות שונות של ההשקפה הבודהיסטית משקפות את תרבותן של המדינות אליהן הוא הגיע.
"בודהיזם" הוא הכנוי הנפוץ לכל הזרמים השונים. הבודהיסטים עצמם משתמשים לרוב במונחים אחרים. למשל המילה "סאסנה" מתיחסת למה שלימד הבודהה, "דהרמה" (בסנסקריט) משמעותה "הדרך", חוקי הטבע, או מה שלימד הבודהה. בטיבט ובחבלי הודו המאוכלסים על-ידי פליטים טיבטיים קוראים ללימודי בודהיזם בשם "צ'ו".
תוכן עניינים |
[עריכה] בודהה
- ערך מורחב – גאוטמה בודהה
אין כמעט תיעוד הסטורי על בודהה, מקור המידע הקיים בכתבים ומסורות בודהיסטיות. לכן, סיפור חיו של הבודהה, כמו של קדושים בדתות אחרות, הוא הגיוגרפיה (סוגה המוקדשת לסיפור חיי קדושים). הכרת חיי בודהה אמורה לעזור להבין את תורתו.
בודהה ("זה שהתעורר", בסנסקריט) הוא כינויו של גאוטמה סידהארתה (המכונה גם שאקיימוני, "החכם איש שבט שאקיה") (ככל הנראה 563 לפנה"ס-479 לפנה"ס), נסיך הודי, בן לשבט שאקיה שהתווה את העקרונות הראשיים של הדת הנקראת על שמו, בודהיזם.
על פי המסורת הוא נולד למשפחה מיוחסת, גדל בבית מוגן, בבגרותו נחשף לסבל שבקיום האנושי והחליט לחפש את הפיתרון לו. בגיל 29 פרש מחיי המשפחה ועזב את אשתו ובנו כדי לאמץ חיי פרוש נודד. הוא נדד ולמד במשך 6 שנים אך ללא תוצאה משביעת רצון. לבסוף הוא עזב את דרך הסיגוף וגילה דרך חדשה שאינה סיגוף ואינה התענגות חושים. בעזרת מדיטציה הוא גילה את הסוף לסבל, את הנירוואנה והיה לאדם שהתעורר (בודהה). את ארבעים השנים שבאו הוא הקדיש להוראה עד שמת בגיל מופלג.
[עריכה] מה לימד הבודהה
בדרשתו המפורסמת בפארק הצבאים, לימד את תפיסת העולם הבודהיסטית – הדהרמה - המבוססת על ארבע אמיתות יסוד.
גאוטמה בודהה, כפי שהוא מוצג על פי המסורת, ניסח את מהות תורתו במילים "הדרך לשחרור מסבל". הוא נמנע מלעסוק בשאלות מטאפיזיות וכאלה שאינן קשורות באופן ישיר לשחרור האדם מסבל. חלק ניכר מהתורה עוסק בתשתית הפסיכולוגית שעומדת בבסיס הסבל שחווים בני האדם, ובדרך להשתחרר מהסבל הזה. בניגוד לדתות אחרות הבודהיזם אינו דורש אמונה, אלא מבקש לבסס את השחרור מהסבל על הבנה שמקורה בהתנסות ישירה עם הדברים כפי שהם. מהסיבה הזו הבודהיזם אינו נופל תחת אחת הקטגוריות פילוסופיה או דת.
הבודהה, על פי המסורת, לימד דרך תרגול מעשית להתמודדות והתגברות על הסבל. תכליתה של דרך זו היא להביא את המתרגל, בסופו של דבר, לשחרור, שהוא פסגת ההישגים והגשמת כל האיכויות והאפשרויות הגלומות באדם. שחרור, או נירוונה (פאלי: ניבּאנה) פרושו חירות מוחלטת מכל סבל שמקורו בזמני ובחולף. על-פי הבודהה, הארה איננה ניתנת באמת לתיאור. הוא הורה שלכול יש אמת בסיסית ומוחלטת: היא תמיד הייתה ותמיד תהיה, כי היא בלתי נפרדת ונמצאת בכול; ובתנאים מסוימים יכול האדם, בכוחות עצמו, לחוות אותה. מצב אל-זמני זה נקרא "רמת האמת" ("דהרמקאיה"). כל היתר, כמו המושגים והתפישות שלנו, שייכים למציאות היחסית.
[עריכה] שלוש אבני החן, או שלושת המחסות
הבודהיזם מבוסס על שלושה עקרונות:
- בודהה – במובן של אידאל התעוררות שמתגלמת בשלמות של הדמות ההיסטורית של הבודהה.
- דהרמה – כלומר האמת שנתגלתה לבודהה ואותה הוא מלמד.
- סנגהה – קהילת ההולכים אחר הבודהה.
[עריכה] מוסר
הבודהיסטים שומרים על כמה חוקי התנהגות, שתפקידם למנוע התנהגות שאינה מוסרית, או שאינה עולה בקנה אחד עם הדרך. חוקי המוסר אינם צוויים שמקורם בישות אלוהית או על-טבעית אלא חוקים שנועדו לשרת שתי מטרות. האחת, חיים בצוותא שתומכים בתרגול הדרך הבודהיסטית. שתיים, איזון פסיכולוגי ומניעה של קונפליקטים. כל אדם יכול לקחת על עצמו דרגות שונות של תרגול: חמישה כללים, שמונה, עשרה או נזירות מלאה, בה יש מעל מאתיים כללים. למרות שמסורות נזירות בודהיסטיות שונות נבדלות בתרגול אורח החיים ובחוקים, ישנם כמה כללים בסיסיים שמשותפים לכולן:
- התמנעות מפגיעה בכל יצור חי. (אהימסה)
- הימנעות מנטילת דבר שאינו ניתן.
- הימנעות משימוש פוגעני במיניות.
- הימנעות מדיבור לא הולם או מזיק.
- הימנעות מנטילת חומרים מערפלי תודעה.
[עריכה] זרמים בבודהיזם
- ערך מורחב – זרמים בבודהיזם
כיום הבודהיזם מחולק לשלושה זרמים עיקריים – היניאנה (תרוואדה), מהיאנה ווג'ריאנה, המחולקים גם מבחינה גיאוגרפית:
- היניאנה (תהרוואדה או טהרוואדה) המסורת הבסיסית המשותפת לכל זרמי הבודהיזם, קיימת בסרי-לנקה, הודו, בורמה, תאילנד, לאוס וקמבודיה. הטקסטים של המסורת הזו כתובים פאלי, והם השריד השלם העתיק ביותר לקאנון בודהיסטי בשפה הודית. התרוואדה היא המסורת הנזירית העתיקה ביותר בבודהיזם, וכניראה בעולם כולו.
- דגש על התנהגות חיצונית חיובית ושחרור מהסבל של הקיום המותנה הודות להכרה בהיעדר ה"אני" באישיות. בזרם זה הבודהה מוצג בדמות אדם בעל פנים ברורות, הנמצא באחת מתוך 10 תנוחות אפשריות (מודרה)
- מהאיאנה, פיתוח של ההיניאנה, נפוצה בסין, טיבט, מונגוליה, טייוואן, יפן, ויאטנם, קוריאה. השפה בה כתובים הטקסטים היא לרוב סינית, וכמה מהכתבים העתיקים מצויים בסנסקריט. הבודהיזם המהיאני מכיר בדמויות בודהה נוספות פרט לגאוטמה בודהה, (לדוגמה, בחלק המזרחי של אסיה נפוצים צלמים של הבודהה הצוחק, נזיר שמן ושמח, שאושרו נובע מהנירוונה שהגיע אליה), ומדגיש את חשיבות דרכו של הבודהיסטווה - זה שמקדיש את חיו לטובת השחרור של כל היצורים החיים.
- וג'ריאנה היא פיתוח של המהאיאנה, מכילה שיטות תרגול המאיצות את מימוש הפוטנציאל הטמון באדם. את הוג'ריאנה מתרגלים בטיבט, נפאל, במקומות מסויימים בעולם המערבי וכן באזורים מסוימים בבהוטן ובהימלאיה ההודית. הכתבים של וג'ריאנה כתובים טיבטית.
[עריכה] ייחודו של הבודהיזם
הבודהיזם נבדל מרוב התפיסות בנות זמנו בשלושה אופנים עיקריים: הצורה, התוכן ושאלת המורה:
- מבחינת הצורה, הדרך הבודהיסטית מנוסחת בצורה מאוד דידקטית ושיטתית; ההקפדה שבה נהג בודהה לגבי מתן תשובות לשאלות שקיבל הייתה חמורה ושיטתית.
- מבחינת התוכן, הדרך הבודהיסטית נבדלה באופן ההתייחסות שלה לשאלת ה"עצמי"; להבדיל מתורות בנות זמנו, העוסקות עיסוק רב בשאלה זו, הבודהה טען כי הצמדות לאיזושהי דוקטרינה בדבר קיומו או אי קיומו של העצמי מהווה הצמדות ומכשול. אחת משלושת התובנות בהן אמור המתרגל הבודהיסטי לזכות, היא תובנה הנקראת "אנטה" (בסנסקריט: "אנאטמן") שפירושה "אין-עצמי". זהו רעיון דק ועדין, שמשמעותו היא, שאין בשום אוביקט דבר שניתן לומר עליו שהוא ה"עצמי". ה"עצמי" הנתפס על ידי ההכרה הוא רק עצמי-לכאורה, והוא לא ממשות, אלא תהליך, שהוא תוצאה של השתוקקות ותפיסות שווא.
- מבחינת "שאלת המורה", בודהיזם התרוואדה נבדל מהשיטות האחרות בכך שרמת החשיבות שהוא נותן לקיומו של מורה, “גורו", קטנה משהייתה עד אז – בשיטות האחרות ה"גורו" היה תנאי מרכזי והכרחי לצורך הארה. אף על פי שאין הטלת ספק בערכו של מורה, בסופו של דבר "העצמי הוא המורה של העצמי". יש לציין, כי בבודהיזם המהיאנה, המורה הוא מאפיין שדווקא כן מודגש, באופן המזכיר את הבהקטי יוגה.
הקשר בין הבודהיזם ליוגה המאוחרת (שאחרי תקופת פטנג'לי) הינו נושא מעניין בפני עצמו, שנחקר במהלך השנים, כמו גם הקשר לאמנויות לחימה שונות, שמקורן במזרח.
[עריכה] הארצות הבודהיסטיות
ברוב מדינות מזרח ומרכז אסיה יש מספר רב של בודהיסטיים, בסך הכול מוערך מספרם ב-500 מליון. למספר זה ניתן להוסיף גם את אלה שעד לפני זמן לא רב לא היו יכולים להצהיר באופן רשמי על היותם בודהיסטים. בסין לבדה ניתן להעריך מספר של כ-150 מיליון בודהיסטים שעד לא מזמן לא יכלו לתרגל בודהיזם בגלוי עקב איסור של המשטר.
להלן רשימת הארצות בהן לבודהיזם תפוצה רחבה: טיבט, לאוס, תאילנד,סין,מונגוליה,מיאנמר(בורמה), ויאטנם, יפן, בהוטן, קוריאה. קמבודיה, סרי לנקה וטיוואן.
כיום הבודהיזם הופך לנגיש ואף פופולרי יחסית גם במערב. ניתן למצוא ברחבי האינטרנט אתרים רבים, ותרגומים לתכנים בודהיסטים אותנטיים רבים, כמו גם מרכזי מדיטציה, קורסים וספרים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יובל אידו טל, בודהיזם: מבוא קצר, הוצאת מפה ואוניברסיטת תל אביב, 2006. (עברית)
- שלמה בידרמן, ראשית הבודהיזם, הוצאת משרד הבטחון, 1995 (עברית)
- לאמה אולה נידהל, הדברים כפי שהם, הוצאת בית עלים, 2000. (עברית)
- ואלפולה ראהולה, מה שלימד הבודהה, הוצאת כתר. (עברית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- זנדו - זן בודהיזם בתל אביב
- דרך היהלום - אחד מענפי הבודהיזם
- עמותת תובנה מארגנת קורסי מדיטציה
- מבוא לבודהיזם באנגלית מאת אסף פדרמן
- קבוצת ראנגג'ונג ישה גומדה ישראל


