אדוארד רידז שמיגלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד רידז שמיגלי (11 במרץ 1886 – 2 בדצמבר 1941) כינויו של אדוארד רידז, פוליטיקאי, איש צבא, משורר וצייר פולני. לאחר הצטיינות כמפקד צבאי במהלך המלחמה הפולנית סובייטית, ירש רידז את יוזף פילסודסקי כ"מרשל פולין", לאחר מותו של פילסודסקי בשנת 1935 והיה חלק מן הטריאומוירט השליט בפולין בין מותו של פילסודסקי ובין מלחמת העולם השנייה לצידם של הנשיא איגנצי מושצ'יצקי ושר החוץ הקולונל יוזף בק.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
רידז נולד בכפר קטן במחוז טרנופול בגליציה, שהיה אז חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית הוא היה בנו של מש"ק בצבא האוסטרו הונגרי, תומאס רידז. המשפחה ידעה עוני, והוא הפך ליתום מאב בגיל 13. אז גודל בידי הורי אמו, ולאחר מותם בידי משפחתו של ד"ר אורנוביץ', רופא העיירה. לאחר שסיים בהצטיינות את בית הספר התיכון, החל רידז בלימודי פילוסופיה והיסטוריה של האומנות באוניברסיטת קרקוב. לאחר מכן עבר לאקדמיה לאומניות בקרקוב, שם למד ציור ומכיוון שהצטיין בכך השלים את לימודיו בוינה ובמינכן. ב1910 הצטרף לקורס לקציני מילואים בוינה וקיבל שם את ראשית אימונו הצבאי.
ב1911 סיים את חינוכו הצבאי בהצטיינות, והוצע לו לשרת כקצין בצבאו של הקיסר, הצעה לה סירב. ב1912 היה רידז לאחד ממייסדי הארגון הצבאי הפולני "אגודת הרובאים" שהיה כיסוי לצבא פולני מחתרתי. באותו הזמן המשיך בלימודי האומנות שלו, ונחשב להבטחה בתחום ציורי הנוף וציור הפורטרטים.
רידז גוייס לצבא האוסטרי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, ובאוגוסט הועבר אל "הלגיון הפולני" בו לחם תחת פיקודו של יוזף פילסודסקי כנגד הרוסים. רידז התקדם במהירות בסולם הדרגות, וב1916 כבר נשא דרגת קולונל (מקביל לדרגת אלוף משנה בצה"ל). בו זמנית פתח תערוכה מציוריו בעיר קרקוב. ב1917 סירב, כמו מנהיגו פילסודסקי, להשבע אמונים לרשויות האוסטריות והגרמניות. הלגיון פוזר, והוא נכלא ביחד עם פילסודסקי במצודת מגדבורג. רידז טען כי בריאותו רופפת, ושוחרר, ואז הפך למנהיג ארגון צבאי פולני מחתרתי. אז גם אימץ את הכינוי "שמיגלי" שפירושו "זריז", אשר לאחר מכן הוסיף לשמו באופן רשמי.
באוקטובר 1918 הצטרף רידז לממשלתו הסוציאליסטית של איגנצי דשינסקי, שקמה בלובלין כשר המלחמה, והועלה לדרגת בריגדיר גנרל (מקביל לתת אלוף בצה"ל). ממשלה זו הייתה אחת מכמה ממשלות שקמו במקביל. באותו הזמן התחיל להשתמש בשם רידז – שמיגלי. ב11 בנובמבר העבירה ממשלתו של דשינסקי את כל סמכויותיה לפילסודסקי, אשר הפך לראש המדינה הזמני. פילסודסקי אישר את דרגתו של רידז כבריגדיר.
[עריכה] נצחונות צבאיים
במהלך המלחמה הפולנית סובייטית בשנים 1919 – 1920 רידז פיקד על הכוחות הפולנים בכמה נצחונות מכריעים, ביניהם נצחון גדול בוילנה. הוא מונה למפקד צבא לטביה והביס את הצבא האדום בגיזרה זו, ולאחר מכן היה בין מפקדי הצבא הפולני במתקפה על קייב. בקרב על ורשה, שכונה "הנס על הויסלה", בעת שכוחות הצבא האדום עלו על ורשה מחמישה כיוונים, הנהיג את הכוח שספג את עיקר המהלומה הרוסית, בעת שכוחותיו של פילסודסקי יצרו כיתור מסביב לתוקפים. לאחר מכן ניהל מערכת השמדה כנגד הכוחות המכותרים.
[עריכה] האדם השני במדינה
לאחר המלחמה מונה רידז לתפקיד המפקח הכללי של הצבא הפולני במחוז וילנה, ולאחר מכן בורשה. בשנת 1926, הנהיג פילסודסקי הפיכה אלימה, ותפס את השלטון. לצידו עמד רידז, אשר שלח כוחות מוילנה לסייע לו כאשר התעמת עם כוחות הממשלה. פילסודסקי ראה בכך הפגנת נאמנות, אותה לא שכח מעולם. ב1929 מינה את רידז לסגנו בכל העניינים הנוגעים למזרח. לאחר מותו של פילסודסקי, במאי 1935, מונה רידז על ידי הנשיא איגנצי מושצ'יצקי להיות "המפקח הכללי על הכוחות המזויינים" ובנובמבר 1936 קיבל את דרגת ה"מרשל".
לאחר מותו של פילסודסקי שלט במדינה טריאומוירט בו היו חברים הנשיא מושצ'יצקי, שר החוץ, הקולונל יוזף בק ורידז. פילסודסקי, בימי חייו שלט מבלי לקבל תפקיד רשמי פרט לתפקיד "שר ההגנה", וזאת בשל סלידתו מן הפוליטיקה. תנועה בשם סנאציה (בפולנית – תברואה) ביטאה את עקרונותיו הפוליטיים – משטר נשיאותי חזק, דיקטטורי כמעט. לאחר מותו הפכה פולין ל"דיקטטורה ללא דיקטטור". חיכוכים בין שלושת חברי הטריאומוירט, כמו גם ירידת קרנה של הדיקטטורה בקרב ההמונים, ולחץ חיצוני מצד שכנותיה של פולין – גרמניה הנאצית וברית המועצות גרמו לירידת קרנו של המשטר, שהפך לשמרני ואוטוריטרי יותר, ואיבד את הקסם שהיה לו בעיני ההמון הפולני בימי פילסודסקי. רידז ניסה להתחבר ל"מפלגת האיכרים", אשר הייתה בעלת גוון מרכזי וליברלי, ואשר הייתה המפלגה השלטת בעת "הפיכת מאי" שיזם פילסודסקי, אך משמגעים אלו כשלו, פנה אל הימין הקיצוני, והתחבר ל"מפלגת האיחוד הלאומי" OZN, בעלת הגוון הפשיסטי. מ-1938 ואילך, הייתה כת הקצינים השלטת בפולין מחולקת ל"אנשי הנשיא" ו"אנשי המרשל", כשביניהם מאזן שר החוץ בק. ממשל זה לא מצא כל פתרון לבעיות הפנים של פולין – היחס למיעוטים, הכלכלה המקרטעת, האבטלה, פיגורה של פולין אחר שכנותיה בתיעוש, ולבעיות החוץ שלה, שהפכו לבעיות קיומיות, ככל שהתחזק משטרו של אדולף היטלר במערב.
[עריכה] 1939
לאחר הסכם מינכן בשנת 1938, אשר ביתר את מדינת צ'כוסלובקיה (ואשר פולין קיבלה בהם נתח קטן מן המדינה המבותרת, באזור המריבה בשצ'צ'ין), נראה היה בבירור כי יעדו הבא של היטלר הוא פולין. עוד בינואר 1939 ביקר יואכים פון ריבנטרופ בפולין והעלה דרישות באשר למסדרון הפולני ולעיר החופשית דנציג. במרץ 1939 כבשו הנאצים את בוהמיה ומורביה ויצרו את מדינת הלווין סלובקיה. פולין הייתה מוקפת עתה משלושת עבריה בגרמניה הנאצית ומדינות הלווין שלה, כאשר מן המזרח גבלה בברית המועצות. רידז ראה בבירור את הסכנה הנשקפת לפולין, אך סירב לדרישות ברית המועצות לאפשר תנועת חיילים דרך שיטחה של פולין במקרה שזו תותקף על ידי גרמניה. "ברגע שאלו ייכנסו לפולין, לעולם לא יעזבו אותה" התנבא.
ב1 בספטמבר 1939 כאשר פלשו הגרמנים לפולין, רידז הוכרז כמפקד עליון של הכוחות הפולנים. ב7 בספטמבר נאלץ לעזוב את ורשה ביחד עם ממשלתו. בשלב זה החל לאבד את השליטה בכוחות. מן העיר ברסט ליטובסק הורה ב11 בספטמבר כי על ורשה יש להגן בכל האמצעים. הוא ציפה להגן על ורשה ולהחזיק בה חודשים מספר, בתקווה להתקפה של בריטניה וצרפת על הכוחות הגרמניים, שהשתמעה מן הערבות הבריטית והצרפתית שניתנה לשלמות גבולותיה של פולין. תקווה זו הייתה מנותקת מן המציאות. הצבא הפולני עליו פיקד רידז היה צבא מיושן, ולא היה ערוך לטקטיקות הבליצקריג הגרמניות שכללו תנועה מהירה של טנקים ומטוסים, כיתור כוחות האוייב והשמדתם. פולין הייתה המקום הראשון בו נוסו טקטיקות אלו. מחשבתו הצבאית של הצבא הפולני הייתה מפגרת ומיושנת, ורבות מיחידותיו כללו פרשים, שלא היו יעילים בתנאי הלוחמה המודרנית. מעבר לכך – לא הייתה כל תוכנית בריטית וצרפתית לתקוף את גרמניה. הצרפתים הסתפקו בתנועה סמלית של כוחות בחבל הסאר, כיבוש מספר כפרים נטושים, ללא כל התנגדות, ונסיגה מייד לאחר מכן.
ב17 בספטמבר הצטרפה ברית המועצות לגרמניה, והתקיפה את פולין מן המזרח. עתה היה ברור אף לרידז שגורל מדינתו נחתם. הוא פקד על צבאו לסגת אל הגבול הרומני ולהמנע מלהלחם ברוסים (ואכן רבים מהם הצליחו להמלט לארצות המערב דרך רומניה ובולגריה, ולהמשיך שם בלחימה). ב18 בספטמבר חצה רידז את הגבול לרומניה, ונכלא.
[עריכה] שנותיו האחרונות
רידז קיבל על עצמו את מלוא האחריות לתבוסת צבא פולין. על אף שצבאו הותקף משני עברים בידי הצבאות החזקים והמודרנים ביותר באירופה. מכלאו ברומניה החל ביצירת מחתרת פולנית בהתבסס על קצינים שהיו נאמנים לו פוליטית. ב27 באוקטובר העביר את כל סמכויותיו כמפקד לולדיסלב שיקורסקי, אשר היה לראש הממשלה הפולנית הגולה (ובשנים הקודמות היה אחד ממבקריו החריפים של משטר ה"סנאציה" אשר רידז היה אחד מראשיו). רידז הועבר ממחנה שבויים לוילה של ראש הממשלה הרומני לשעבר, נמלט ממנה ב10 בדצמבר 1940, וחצה את הגבול אל הונגריה. שיקורסקי לא ראה את ההימלטות בעין יפה, ושלח מכתב לסטפן רובצקי מפקד כוחות המחתרת הנאמנים לשיקורסקי בפולין, "ארמיה קריובה" (אשר בשלב זה כונתה ZWZ, ראשי תיבות של "איגוד ללוחמה מזוינת"), בו מסר לרובצקי כי יראה בשובו של רידז משום חבלה בעבודתו, ודרש מרידז להגיע אל שטח שבשליטת האימפריה הבריטית. בינתיים הגיע רידז לפולין בחשאי, ויתר על דרגת המרשל, והחל משתתף בפעולות המחתרת כחייל פשוט. חמישה שבועות לאחר הגעתו לורשה, ב2 בדצמבר 1941 מת מהתקף לב פתאומי. הוא נקבר תחת השם הבדוי "אדם זביסה". עד 1991 נשא קברו שם זה, אך לאחר נפילת הקומוניזם הוקמה על קברו מצבה ראויה הנושאת את שמו.
רידז היה נשוי למרתה תומס, אשר מתה בעיר ניס בצרפת בתאונת דרכים בשנת 1951. לזוג לא היו ילדים.
המוניטין שיצאו לרידז לאחר מותו הושפעו מיריבותו עם שיקורסקי. בעיני החוגים הקרובים לממשלה הפולנית הגולה, היה שמו קשור בדיכוי של משטר הסנאציה בשנות השלושים, והוא נתפס כמי שנטש את חייליו בשדה הקרב בשנת 1939. בעיני הקומוניסטים ששלטו בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה היה רידז מאוס בשל השתתפותו במלחמה הפולנית סובייטית. כיום נראה כי ישנה הערכה מחודשת לפעילותו מצד המשטר הפולני שקם לאחר נפילת הקומוניזם, והיסטוריונים מייחסים לרידז חשיבות כפטריוט פולני, אשר פעל לטובתה של ארצו בתנאים קשים.

