וליט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וליט הוא סוג של חיל רגלים קל בצבא הרומי בתקופת הרפובליקה. השימוש בחיילים אלו החל עם המעבר של הצבא הרומי משיטת הפלאנקס לשיטה המניפולרית במהלך המאה ה-4 לפנה"ס. הווליטים הורכבו מהאזרחים הצעירים והעניים ביותר שהיו חייבים בשירות צבאי ברפובליקה הרומית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חימוש וסדר כוחות
חימושם כלל גלדיוס (סוג של חרב קצרה) ומספר כידוני הטלה (hasta velitaris). כידון זה היה באורך מטר, בעל חוד קצר ממתכת רכה והוא התכופף לאחר שפגע במטרתו, מה שמנע מהאויב להשתמש בו בשנית. להגנתם חבשו הוליטים כובע ארד, שריון קל, לרוב מעור או בד עבה ומגן קטן. בזכות שריונם וזיונם הקל, היו הוליטים הרגלים הניידים ביותר בצבא הרומי. בדרך כלל, בלגיון בעל סדר כוחות מלא היו כ-1,200 וליטים.
[עריכה] תפקוד
הווליטים נפרסו לפני הלגיון, אך לא הסתדרו בקו מוצק דוגמת קווי הלגיונרים. כעקרון, לא נהוג לספור את מערכם במספר קווי הלגיון. הווליטים היו הראשונים שיצרו מגע עם האויב על ידי הטלת כידוניהם לעברו. לאחר מכן היו הווליטים נסוגים לאחור ברווחים שבין המניפולים, או לאגפי הכוח.
הוולטים החליפו בעת המלחמה הפונית השנייה את הרוראריאי. על פי טיטוס ליוויוס הדבר קרה בעת המצור על קפואה.
השימוש בוליטים נמשך עד לרפורמה של גאיוס מאריוס שביטל את הסידור המניפול וארגן את הצבא הרומי במסגרת החדשה והאחידה בנשקה של הקוהורטה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מאגנס 1990, עמ' 247-251.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קטע אצל ליוויוס שמתאר את כינון גיס הווליטים (פרויקט גוטנבורג, אנגלית)

