קללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קללה היא איחול וביטוי שאיפה למאורעות רעים שייקרו למי שמוטלת עליו הקללה (המקולל), או פנייה מפורשת לאלוהים או למלאכיו על-מנת שירעו עם המקולל. בתחומי מיסטיקה שונים מיוחס לה משקל רב. בשפת היומיום קללה פירושה גם גידוף - הטחת מילים גסות.

תוכן עניינים

[עריכה] הקללה ביהדות

ערך מורחב – פולסא דנורא

המקרא ואנשיו מתייחסים ברצינות רבה לברכות קללות, כבעלות כוח מאגי לפעול שינוי במציאות. כך במקרה של רבקה שאומרת לבנה יעקב, "עלי קללתך בני", וכך במקרה הידוע של בלעם שנודע בכוח הקללה שלו.

בספר במדבר מובא סיפורה של קללת בלעם, שבו נשלח בלעם על-ידי בלק לקלל את ישראל, כדבר הכתוב "לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל", אלא שהקללה נהפכה לבלעם לברכה, והוא נושא שיר הלל וברכה לעם ישראל. על כך מתלונן בלק: "מֶה עָשִׂיתָ לִי? לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ!?". חז"ל במסכת אבות מציבים כאנטיתיזה לבלעם צר העין והמקלל את אברהם המברך בעל העין הטובה, כפי שכתוב כמה פעמים במקרא "...וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית, י"ב 3)

בספר דברים מוצבת בפני עם ישראל הבחירה בין שתי חלופות:

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה - אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

פירוט הקללות מופיע בהמשכו של ספר דברים (פרק כ"ח, פסוק ט"ו), והוא כולל 53 פסוקים של קללות, המתחילות במילים: "אָרוּר אַתָּה בָּעִיר, וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה".

בימינו ידועה הקללה המעין-קבלית "פולסא דנורא" (בארמית: "ניצוץ או מקל של אש"), שנחשבת לקללה חמורה ונועדה לגרום למות המקולל. עם זאת, אין לה מקור קדום ביהדות.

[עריכה] הקללה בספרות ובאמנות

הקללה מופיעה בסיפורים רבים, הידוע שבהם מהעת האחרונה הוא "הארי פוטר", שבו נכללות קללות שאין עליהן מחילה, שאחת מהן אף המביאה למותו של המקולל, ולכן אסור להשתמש בהן.

לחובבי "הגשש החיוור" זכור המשפט: "כל המוציא דבר קללה מפיו, ינעל אבי אבי אביו".

[עריכה] לקריאה נוספת

  • נתיבה בן יהודה, ברכות וקללות, הוצאת כתר, 1984.
  • יוסף גורי, שנשמע בשורות טובות - ברכות וקללות ביידיש, הוצאת מאגנס.

[עריכה] קישורים חיצוניים