חירות שלילית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חירות שלילית היא תפישה פילוסופית, המתייחסת לחופש של היחיד משליטתם של אחרים. במובן זה אדם נתפש כחופשי עד לאותה מידה, שבה איש לא מתערב בפעולותיו. לדעתו של תומס הובס, לדוגמה, "אדם חופשי הוא זה, אשר... לא מונעים ממנו לעשות מה שברצונו לעשות"; זאת בניגוד לתפישת החירות החיובית, המתייחסת ליכולתו הממשית של האדם לפעול על-פי רצונו בהעדר מגבלות שאחרים מטילים עליו.
ישעיה ברלין הבחין בין החירות השלילית לחירות החיובית בהרצאתו, שנשאה את השם "שני מושגים של חירות". לדעתו של ברלין, הבחנה זו עוברת כחוט השני במסורת הפוליטית, כאשר רעיון החירות השלילית קשור באופן הדוק לפילוסופים המדיניים הבריטיים (כמו לוק, הובס וסמית'), ואילו החירות החיובית להוגי הדעות האירופים מן היבשת, כדוגמת הגל, רוסו, הרדר ומרקס. (יש להדגיש, שבעיני ההוגים הבריטים המצוינים כאן וממשיכי דרכם, החירות השלילית היא ה-חירות בה"א הידיעה).
לתפישת החירות השלילית מספר היבטים ראויים לציון. ראשית, החירות השלילית מגדירה את התחום או ה"אזור" של החירות (בשתיקת החוק). במילותיו של ברלין: "החירות במובנה השלילי קשורה בתשובה לשאלה האם מישהו - אדם או קבוצת בני-אדם - מונח לנפשו או צריך להיות מונח לנפשו [כדי] לעשות או להיות מה שהוא יכול לעשות או להיות, ללא התערבותם של בני-אדם אחרים". חלק מן הפילוסופים חלקו על ברלין לגבי היקפה של חירות זו, אך הסכימו עימו בנקודה המרכזית, שהחירות מגדירה את התחום, שבו אדם יכול לפעול בלי שאחרים יציבו לו מכשולים. שנית, כפי שמשתמע מהגדרתה, המכשולים המוצבים בפני חירותו השלילית של האדם הם מעשי ידיו של אדם אחר או אנשים זולתו, ולא נכפים עליו על ידי הטבע, הגורל או חוסר-יכולת. הלווטיוס ביטא רעיון זה בבהירות: "אדם חופשי הוא אדם שאינו כבול בשלשלאות, אינו אסיר בכלא ואינו מופחד כמו עבד בענישה... אין זה העדר חופש לא לעוף כמו נשר או לא לשחות כמו לווייתן".
הדיכוטומיה בין החירות השלילית לחירות החיובית נחשבת למחשידה על ידי פילוסופים ממסורות פוליטיות מסוימות, כמו סוציאליזם, סוציאל-דמוקרטיה, סוציאליזם ליברטריאני ומרקסיזם. חלק מהם טוענים ששתי החירויות בלתי-ניתנות להבדלה למעשה, ואילו לטענתם של אחרים אחת מהן לא יכולה להתקיים ללא רעותה. משותפת להם הטענה, ששימורה של החירות השלילית מחייבת פעולה חיובית מצד הממשלה או החברה במטרה למנוע מחלק מן היחידים ליטול מאחרים את חירותם.
[עריכה] חירות שלילית וסמכות: הובס ולוק
כיצד ניתן ליישב בין תשוקתו של האדם לחירות להזדקקותו לסמכות? תשובת הפילוסופים על שאלה זו מייצרת בעיקר קושי להבין את השקפתם על החירות, אך גם אשכול של תפישות מעניינות אודות סמכות, שוויון וצדק.
תומס הובס וג'ון לוק הציעו שני פתרונות משפיעים ומייצגים לבעיה. שניהם הסכימו שיש למתוח קו ברור סביב תחום מוגדר היטב, שבו כל אחד יוכל לפעול ללא מכשולים ובהתאם לטעמיו, תשוקותיו ורצונותיו. יחד עם זאת, שניהם האמינו, ששום חברה לא תוכל להתקיים ללא סמכות שלטונית, שתפקידה למנוע התנגשות בין המטרות השונות באמצעות שרטוט מדויק של גבולות תחומי החירות של כל אחד ואחד. הובס ולוק נבדלים ביחסם להיקפו של תחום זה. הובס, שדעתו על טבע האדם הייתה שלילית משהו, האמין שנדרשת סמכות חזקה כדי לרסן את דחפיו הפראיים והמושחתים של האדם. הוא חשב שרק שלטון חזק יוכל לחסום את האיום התמידי של האנרכיה. לוק, לעומתו, האמין שטבע האדם הוא יותר טוב מאשר זדוני, ולכן תחום חירותו של היחיד יכול להיות רחב.
[עריכה] חירות שלילית בעיני הוגים שונים
במאמר השני של כתבי הפדרליסט, ג'ון ג'יי כתב: "אין דבר ודאי יותר מן הצורך בממשל, אך באותה מידה אין להכחיש, שללא קשר לזמן ולצורה שבה הוא מתמסד, האנשים חייבים לוותר עבורו על חלק מזכויותיהם הטבעיות כדי להקנות לו את הכוח הנדרש". כוונתו של ג'יי הייתה נהירה לנו יותר אם היינו משתמשים במושג החירות השלילית במקום המילים "זכויות טבעיות", משום שג'יי רצה לטעון כאן שכוחו או סמכותו של ממשל לגיטימי שאוב בחלקו מנכונותנו להסכים למגבלות על חירותנו השלילית.
בחוברת "השכל הישר" הבחין תומס פיין בין החברה לממשל כמעט בדיוק באותם קווים, המבדילים בין החירות השלילית לחירות החיובית: "החברה נוצרת על ידי רצונותינו והממשל על ידי רשעותנו; הראשונה מקדמת את אושרנו באופן חיובי באמצעות האיחוד בין רגשי החיבה שלנו, השני באופן שלילי באמצעות ריסון מידותינו המגונות".
תומס ג'פרסון אמר ש"החירות החוקית היא פעילות חסרת-מכשולים בהתאם לרצוננו בגבולות המשורטטים מסביבנו על ידי הזכויות השוות של הזולת".
הוגה הדעות הליברטריאני טיבור ר' מאצ'ן, מגן על החירות השלילית כ"חיוני עבור בחירה מוסרית ולפיכך, עבור השגשוג האנושי". לטענתו, החירות השלילית "מובטחת כאשר זכויותיהם של היחידים בקהילה האנושית לחיים, לפעילות רצונית (או לחופש ההתנהגות), ולרכוש מכובדות, נשמרות ומוגנות באופן גורף".

