אבסינת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבסינת הנו משקה חריף המכיל אחוז גבוה של אלכוהול ומתובל בתמציות צמחים, ביניהן צמח הלענה (מזן ארטמיסיה אבסינתיום). צבעו של המשקה ירוק, וטעמו מזכיר טעם של אניס. אופן המזיגה המסורתי של האבסינת הוא למזוג אותו לכוס, להניח מעליה כפית מחוררת המכילה קוביית סוכר ולטפטף מעט מים קרים על הסוכר. האבסינת, המכונה גם "הפיה הירוקה", נודע כמשקה של אמנים ובוהמיינים, ויצירות רבות נוצרו בהשראתו.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
כבר בימי האימפריה היוונית נהגו להוסיף את צמח הלענה למשקאות שונים. הצמח נודע בטעמו המר ויוחסו לו סגולות רפואיות. שם המשקה, אבסינת, נגזר מן המילה היוונית "אפסינתיון", שמשמעותה "מר".
ליקר האבסינת המוכר כיום הומצא בשווייץ במאה השמונה עשרה. המצאת המשקה מיוחסת לד"ר פייר אורדינר (Ordinaire), רופא צרפתי שהיגר לשווייץ לאחר המהפכה הצרפתית. בשנת 1792 החל אורדינר לשווק את האבסינת כתרופה שנועדה להקל על מחלות שונות, אולם ישנן עדויות לשימוש באבסינת עוד לפני הגעתו של אורדינר לאזור.
לאחר מותו של אורדינר המשיכו שתי נזירות שטיפלו בו להכין את המשקה, עד שהמתכון נרכש מהן על ידי מר דוביה (Dubied), צרפתי שביקר באזור והמשקה עורר את סקרנותו. בתחילת המאה התשע עשרה החל דובייה בייצור המוני של המשקה. בשנת 1805 נוסדה חברת "פרנו פיס" שנוהלה על ידי הנרי פרנו (Pernod), חתנו של דובייה. החברה, שכללה בתחילה רק שתי מזקקות שייצרו 16 ליטרים של אבסינת ביום, הלכה והתחזקה. ב–1850 יצרו 26 מזקקות של "פרנו פיס" כ–20,000 ליטרים ביום. הפופולריות של המשקה צברה תאוצה. תחילה בקרב חיילים צרפתים שנלחמו באלג'יר בשנים 1844 - 1847 ולאחר מכן בקרב הבורגנות הפריזאית. בין השנים 1850 - 1870, בתקופת שלטונו של נפוליון השלישי, הפך האבסינת לאפריטיף המוביל ולמשקה שנצרך בבתי קפה ובמועדונים בפריז.
האבסינת הפך גם למשקה החביב על אמנים. הצבע הירוק, השמועות על אפקט פסיכוטי והמאבק על חוקיות המשקה, כל אלה יצרו לאבסינת הילה רומנטית וסיפקו השראה ליצירות אמנות שונות. בין האמנים שנהגו לשתות אבסינט: פול גוגן, אדוארד מאנה, טולוז לוטרק, פבלו פיקאסו, וינסנט ואן גוך, שארל בודלייר, אוסקר ויילד, ארנסט המינגווי ועוד רבים אחרים.
ההצלחה המסחררת לה זכה האבסינת הביאה להקמתם של מותגים מתחרים לחברת "פרנו פיס". מחיר האבסינת ירד והוא הפך למשקה שנצרך על ידי גברים ונשים בני כל המעמדות. בסוף המאה התשע עשרה היה האבסינת יריב שקול ליין במידת התפוצה שלו בקרב הצרפתים.
[עריכה] המאבק על חוקיות המשקה
בשנת 1860 החלו להישמע קולות הטוענים כי שתיית אבסינת מזיקה לבריאות ומדרדרת את המוסר של השותים אותו. ד"ר ולנטין מגנן (Magnan) טבע את המושג "אבסינתיניזם" לציון ההתמכרות לאבסינת. בין ההשפעות המזיקות של האבסינתיניזם הוא מנה אפילפסיה, הזיות ותופעות פסיכוטיות נוספות. את מחקרו ביסס על ניסויים בבעלי חיים שונים אותם חשף לתמציות של צמח הלענה.
לקראת סוף המאה התשע עשרה התגבר המאבק באבסינת. אל המאבק הצטרפו יצרני היין שסבלו מקשיים כלכליים. היין הוצג כמשקה טבעי ובריא לעומת האבסינת המכיל תוספות לא טבעיות ומזיקות. העילה המדעית לטענה שאבסינת גורם להזיות מקורה בטוג'ין המצוי בצמחי הלענה. הטוג'ין הוא חומר המצוי בצמחי תבלין רבים וצריכה שלו במינונים גבוהים עשויה לגרום לתופעות פסיכוטיות. המבנה הכימי של טוג'ין מזכיר מעט את המבנה של THC, החומר הפעיל בצמח הקנביס. בעבר חשבו ששני החומרים פועלים באופן דומה אולם תאוריה זו הופרכה וכיום משערים שמנגנון הפעילות של טוג'ין קשור בעיכוב רצפטורי GABA.
התעמולה של מתנגדי האבסינת הובילה לבסוף להוצאתו אל מחוץ לחוק, תחילה בקונגו ב – 1898, לאחר מכן בברזיל ובבלגיה (1906), בהולנד (1908), בשווייץ (1910), בארצות הברית (1912) ולבסוף בצרפת (1915). כתוצאה מכך התמוטטו רוב יצרני האבסינת. המותגים ששרדו עברו לייצור משקאות אניס אחרים, כגון פרנו ופסטיס, או העבירו את הייצור למדינות אחרות (כגון ספרד) בהן לא הוצא האבסינת אל מחוץ לחוק.
כיום קיימות הקלות בחוק המתירות לייצר אבסינת גם בחלק מן המדינות בהן הוא אסור לשתיה, תוך פיקוח על מינון הטוג'ין במשקה. עם זאת, ישנן עדיין מדינות כארצות הברית בהן מוגדר האבסינת כסם והוא אסור לייצור, מכירה וצריכה. בישראל שתיית אבסינת היא חוקית, ומשווקים בה חלק ממותגי האבסינת הבינלאומיים.
[עריכה] מרכיבים
אבסינת הוא משקה אלכוהולי שעובר זיקוק בתוספת תמציות צמחים. הצמחים העיקריים הם לענה מזן ארטמיסיה אבסינתיום ואניס. בדרך כלל נוכחים במשקה גם לענה מזן ארטמיסיה פונטיקה, ואזוב. בנוסף, לעיתים מצויים באבסינת צמחים נוספים כגון כוכבי אניס, מליסה, כוסברה, נענע ועוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- מוזיאון האבסינת
- גיא גיסר, הפייה הירוקה, וואלה!

