המכביה השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טקס פתיחת המכביה השנייה
הגדל
טקס פתיחת המכביה השנייה

המכביה השנייה נערכה ב-1935, 2-10 באפריל. היא התקיימה שלוש שנים לאחר המכביה הראשונה (1932) ולא כעבור ארבע כנהוג באולימפיאדה. הסיבה הייתה שהמארגנים לא רצו להראות כאילו הם מחקים את האולימפיאדות, וכן מטרה יותר חשובה - במכביה הראשונה נשארו חלק מהספורטאים בארץ, וכך עקפו את חוקי הספר הלבן של הבריטים.

תוכן עניינים

[עריכה] היערכות

המכביה השנייה נערכה באביב, כקודמתה המכביה הראשונה. בעוד ההכנות לזו הראשונה נמשכו שלושה חודשים בלבד, הרי שההתארגנות לקראת המכביה השנייה ארכה כשנה, עובדה שהגדילה באופן ניכר את ההוצאות. המכביה סבלה מבעיה תקציבית חמורה. קופת מכבי ארץ-ישראל הייתה דלה ביותר, או כפי שצוטט "התקציב הספיק בקושי לבולי-הדואר", ולכן הוחלט כי מכביה זו תיתמך כספית על ידי מכבי העולמי, כשמכבי א"י מופקדת על הביצוע. נשיאות ההסתדרות ארגנה מגבית גדולה לקרן המכביה. משרדי מכביה מיוחדים נפתחו למטרה זו בלונדון, אלכסנדריה, ברלין, ורשה, פראג ותל אביב, ואורגנה מגבית מיוחדת בדרום אפריקה לטובת האיצטדיון בת"א. הכרטיסים לתחרויות המכביה הוצעו למכירה בבית-מסחר לפסנתרים ובבתי-המרקחת של תל אביב.

מכביה זו הוכיחה כי ניתן להגיע מקופה ריקה לתוכן רב-ערך מבחינה לאומית, חינוכית וספורטיבית.

[עריכה] השתתפות

במכבייה השנייה השתתפו 1,350 ספורטאים, נציגי 28 ארצות, שהתחרו ב-18 מקצועות. השתתפו בה נציגים ממדינות מרכז ומזרח אירופה - אסטוניה, דנציג, יוגוסלביה, ליטא, לטביה, פולין, צ'כיה והונגריה, וכן ממדינות ערב - מרוקו, לוב, מצרים וסוריה. לאחר מכביה זו, תחול הפסקה ארוכת שנים בהשתתפות משלחות ממדינות אלה. לראשונה הגיעו משלחות מאיטליה, בלגיה, הולנד, תורכיה, צרפת ודרום אפריקה, ומשלחות ממדינות אלה המשיכו להגיע למכביות הבאות. ברגע האחרון הופתעו המארגנים מהשתתפות משלחת מכובדת מגרמניה, שקיבלה אישור מהשלטונות הנאציים להצטרף למשחקים. משלחת דנציג צעדה בנפרד ממשלחות מכבי פולין וגרמניה, ברוח העימות הפוליטי בין אותן מדינות באותה תקופה.

[עריכה] טקסים ותחרויות

למרות התנגדותה של משטרת המנדט הבריטי, נערך ברחובות תל אביב מצעד מרשים של משתתפי המכביה, שנסקר על ידי הלורד מלצ'ט, נשיא הכבוד של הסתדרות מכבי העולמי. ההמנון שחיבר יגאל כספי נבחר מבין 15 המנונים מוצעים, והושר בטקסי הפתיחה והנעילה.

במכביה זו נוספו ענפי ספורט רבים וחשובים למשחקים הרשמיים, ביניהם: ג'ודו, אופניים, הרמת משקולות, חתירה, כדורעף וקליעה למטרה. ענפי הכדוריד והכדורסל, שלא התקיימו באותה מכביה, הוחזרו לרשימה במכביה השלישית, בעוד ענפי הרכיבה והאופנועים הוצאו סופית מהתחרויות. בין הספורטאים בלטה האתלטית האמריקנית ליליאן קופלנד, שלקחה את מדליות הזהב בזריקת דיסקוס (37.38 מ'), הטלת כידון (36.92 מ') והדיפת כדור ברזל (12.32 מ'). בגמר התחרויות דורגה אוסטריה במקום הראשון, עם 399 נקודות, אחריה גרמניה עם 375.3 נקודות וא"י עם 360.5 נקודות.

[עריכה] פירות המכביה

ארץ ישראל אותה שנה נהנתה מגאות כלכלית יחסית. העיר תל אביב גדלה, ונסללו רחובותיה הראשיים. גם האיצטדיון גדל, ונוספו לו מקומות צפייה רבים.

המכביה השנייה העניקה לישוב את בריכת השחייה הראשונה (50 מטרים) בשכונת בת גלים בחיפה, ששימשה לתחרויות עד המכביה הרביעית.

המכביה השנייה התארגנה ונערכה בשנים הראשונות לשלטון הנאצים בגרמניה, לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933, ועל אירופה כולה ריחף ענן כבד. בארץ-ישראל המשיך שלטון המנדט הבריטי להגביל את מספר אשרות העלייה לארץ. רבים ממשתתפי המכביה, במיוחד מקרב המשלחות מבולגריה ופולין, ניצלו את ההזדמנות להישאר בא"י. אפילו חברי תזמורת כלי הנשיפה מבולגריה, שהגיעו להשתתף בטקסי הפתיחה והנעילה, נשארו כולם, ובתום המכביה שלחו חזרה לבולגריה את כלי נגינתם ונשארו בארץ.

שתי המכביות הראשונות נערכו בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, וזכו לכינוי "מכביות העלייה", בזכות מאות המשתתפים ממדינות מזרח ומרכז אירופה שניצלו את ההזדמנות להישאר בארץ בתום המשחקים. שתיהן היו הרבה יותר ממפעל ספורטיבי - הן היו חלק מכלל המפעל הציוני והלאומי, בשנים הקריטיות שלפני מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל.