גוון אראוחו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוון אמבר רוז אראוחו (24 בפברואר 1985 - 4 באוקטובר 2002) (נולדה אדוארד אראוחו הבן) הייתה נערה טרנסג'נדרית שנרצחה במהלך (או לאחר) התקפה מתוכננת מראש שביצעו שלושה צעירים. השתלשלות האירועים שהובילה לרצח עמדה במרכז שני משפטים פליליים בהם נטען שהתוקפים כעסו בגלל הגילוי שאראוחו, שחיה אז כנערה, הייתה גבר ביולוגי. במשפט השני הורשעו שניים מהנאשמים ברצח מדרגה שנייה, אך המושבעים קבעו שלא היה זה פשע שנאה. נסיבות הרצח הפכו אותו לגורם לאסיפות ולהפגנות של הקהילה הלהט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסקסואלים). על חלק מהיבטי המקרה חסר מידע אמין והם נתונים במחלוקת.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה
אראוחו חיה בניוארק, קליפורניה, בארצות הברית. בני משפחתה הכירו אותה כילד מאושר ואנרגטי, פעיל וחייכן. אראוחו הביעה רצון להיות אישה מגיל צעיר, למרות שנולדה כזכר, אדוארד. זמן קצר לפני מותה אכן החלה לחיות כאישה. אראוחו למדה בבית ספר ציבורי ונהגה לבקר בכנסייה מקומית עם בני משפחתה, עד שהוויכוחים על צורת חייה גברו, אז החלה להיות מופנמת. היא הפסיקה ללמוד בבית הספר התיכון לפני סיום הלימודים והחלה לחפש עבודה. היא לא הצליחה למצוא עבודה, ואמה האמינה שזו תוצאה של חוסר סובלנות לשינוי המין ההדרגתי שעבר בנה.
[עריכה] מותה
אראוחו, שקראה לעצמה אז "לִידָה", הכירה באקראי קבוצת חברים ברחוב מקומי. הצעירים בילו את הערב במסיבה שבה שיחקו דומינו, שתו משקאות אלכוהוליים והשתמשו בסמים. הבית בו בילו היה ביתם של מי שתקפו את גוון מאוחר יותר. נאמר כי גוון קיימה מין אוראלי ואנאלי עם מספר גברים מהקבוצה. כמה שבועות מאוחר יותר היא הוזמנה שוב אל הבית בו פגשה את הצעירים, למסיבה נוספת. גוון לבשה חולצת נשים של אמה. האם התנגדה כי חשה לא בנוח לגבי הופעתה של בתה, אך גוון ענתה שהאם מקנאת בה. הייתה זו הפעם האחרונה שסילביה גררו ראתה את בתה בחיים.
המסיבה התקיימה ב-3 באוקטובר 2002. לאחר שכמה מהצעירים השוו את חוויותיהם המיניות עם גוון התעורר חשדם והם ביקשו מצעירה אחרת לבצע באראוחו בדיקה גופנית בכפייה. הבדיקה גילתה שלגוון איבר מין גברי. כשהתפשטה השמועה בבית החלו הגברים שקיימה איתם פעילויות מיניות להתרגז. כשנודע להם בוודאות שגוון היא גבר מבחינת מינה הביולוגי, היכו אותה בראשה במחבת ולאחר מכן בפחית שימורים, וגרמו לה חתך עמוק. אחר כך הטיחו אותה בקיר הגבס הסמוך. גוון נלקחה לחניה הסגורה של הבית, שם חנקו אותה למוות עם חבל. הרוצחים כפתו את הגופה, עטפו אותה בשמיכה והניחו אותה בטנדר. ארבעה מהצעירים הסיעו את הגופה מרחק של 150 מייל, לפארק במחוז אל דורדו, אזור מיוער לרגלי הרי סיירה נבאדה המכונה "מזלג הכסף", ושם קברו אותה בשוחה. לא ידוע בוודאות באיזה שלב במאורעות מתה גוון, אך הניתוח לאחר המוות הראה כי מותה נגרם מחנק ומטראומה מהמכה בראש.
[עריכה] המשפט
השלטונות מצאו את גופתה של גוון לאחר שבועיים. בגלל פחד מנקמה לא דיווח אף אחד מהנוכחים במסיבה על הפשע שהתרחש בה, והתוקפים הסכימו ביניהם לא לומר מילה בעניין לאף אחד. מאוחר יותר החל אחד הגברים לדבר עם חבר ובהמשך כתב על ההתרחשויות לחברה שלו מהכלא בו הוחזק.
השריף של מחוז אלמידה זימן ארבעה חוקרי זירת פשע ושני בלשים, שאיתרו את הגופה. סגני השריף הובלו לאתר הקבורה ב-16 באוקטובר 2002 על ידי ג'יירון נייבורס שהיה אז בן 19 - הצעיר מבין הארבעה שהואשמו ברצח ובפשע שנאה. שלושת האחרים הם מייקל מייג'ידסון, חוזה מרל וג'ייסון קזרס, כולם היו אז בני 22. מאוחר יותר העיד נייבורס כנגד שלושת האחרים בעסקת טיעון עם התובע המחוזי בתמורה להאשמתו בהריגה בלבד (ולא ברצח). הדבר קרה בעקבות בדיקה של מכתב שנייבורס שלח מהכלא, והאזנה לשיחתו עם אחד הנאשמים האחרים. רק מכתבו של נייבורס לחברה שלו הפליל את קזרס והביא למעצרו, חודש לאחר שאר הנאשמים. במכתב הסביר נייבורס שהוא עצמו לא היה מעורב בהריגה, אך מאוחר יותר העיד בשבועה כי כן היה מעורב בה, מה שמעורר תהיות לגבי אמינותו של המכתב.
[עריכה] המשפט הראשון
במשפטם הראשון השתמשו חלק מהנאשמים בהגנתם בגירסה של "חרדת הומואים" (gay panic). ההגנה של מייג'ידסון כללה אישור מובלע של מעשיו במותה של אראוחו, אך טענה שהוא פעל בחמת זעם רגעית ולפיכך יש להרשיעו בהריגה ולא ברצח. עורך דינו של מרל הכחיש כל מעורבות של מרל ברצח. קזרס, הנאשם היחיד שהעיד במשפט הראשון, והיחיד שלא היה לו קשר גופני עם אראוחו, הכחיש מעורבות אך הודה שסייע לקבור אותה. עדי התביעה הצביעו חמש פעמים על כך שקזרס ניסה להתערב לטובת אראוחו (להפסיק את הכאתה). שלושת הנאשמים ניסו לערער את אמינותו של נייבורס וטענו שהוא מנסה להמעיט מחלקו במותה של אראוחו, וכי הוא ירוויח הרבה אם ישקר. המושבעים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי אף אחד מהנאשמים והמשפט בוטל. ככל הנראה לא הצליחו המושבעים להחליט האם האירוע היה מתוכנן מראש, ולכן לא הצליחו לפסוק לגבי אף נאשם האם יורשע ברצח מדרגה ראשונה או ברצח מדרגה שנייה. אפשרות אחרת (שהתביעה נערכה לה במשפט השני) הייתה שהתביעה לא הצליחה להציג הסבר טוב לגבי השתלשלות האירועים, שיקבע מה בדיוק עשה כל אחד מהנאשמים, ולכן לא הצליחו המושבעים לקבוע את מי מהשלושה, אם בכלל, להרשיע.
[עריכה] המשפט השני
בניגוד למשפט הראשון שבו העיד רק קזרס, העידו במשפט השני כל שלושת הנאשמים, והאשימו זה את זה, כמו גם את נייבורס. מרל (כמו עדי התביעה) הודה שקזרס התערב לטובת אראוחו בזמן שהוכתה. מייג'ידסון טען שהתעלף במהלך ההכאה ושאינו מסוגל לזכור אם קזרס התערב. קזרס עצמו טען שוב שהיה היחיד שהיה מעורב בקבורת הגופה. אף עד לא אמר שראה את קזרס מכה את אראוחו. מרל האשים את נייבורס שהוא היה הרוצח העיקרי ורמז שמייג'ידסון עזר לנייבורס לחנוק את אראוחו למוות. מרל אישר שהיכה בראשה של אראוחו במחבת אך אמר שלא התכוון להרוג אותה. גם מייג'ידסון האשים בעיקר את נייבורס, ואמר שהיה שיכור מאוד באותו לילה. חברתו של נייבורס העידה על המכתב ששלח אליה כשהיה עצור. היא העידה שבמכתב נכתבו כמה אמירות שקריות, ושנייבורס שיקר לה תכופות.
ב-24 באוגוסט 2005 נפתחו טיעוני סיכום המשפט. התובע כריס למיירו שינה אסטרטגיה. בעוד שבמשפט הראשון האשימה התביעה את כל הנאשמים ברצח במידה זהה של אשמה וניסתה להשיג הרשעה ברצח מדרגה ראשונה, הרי שבסיכום המשפט השני מיקד למיירו את טיעוניו במייג'ידסון וקרא לו "אדם פתטי ונתעב". לגבי קזרס טען למיירו שסיועו למייג'ידסון עושה אותו אשם באותה מידה ברצח. הוא התייחס לקזרס בעקביות כאל "ידידו של הרוצח" במהלך הטיעונים. למיירו ויתר במידת מה על ההרשעה ברצח מדרגה ראשונה כשאמר למושבעים כי הדבר החשוב ביותר הוא להרשיע את מייג'ידסון וקזרס ברצח - בין אם מדרגה ראשונה או מדרגה שנייה. למעשה טיעוני הסיכום של למיירו לא התייחסו כמעט למרל - הוא אמר רק שגורלו של מרל בידי המושבעים. זאת כנראה משום שאם מאמינים לעדותו של מרל, היא מבססת את אשמתם של מייג'ידסון וקזרס.
טוני סרה, עורך דינו של קזרס, טען שהעדויות נגדו חלשות. הוא טען גם שעל המושבעים לשקול בנפרד את אשמתו של כל אחד מהנאשמים, ולא להחליט רק כדי להמנע מביטול המשפט בשנית. כשהמשיך את טיעוניו ב-25 באוגוסט טען שמרשו הוא אדם רגיל שנתפס במנטליות קבוצתית (רק בקבורת הגופה) ותקף את נייבורס כשקרן פתולוגי שאין להאמין לו. הוא גם טען שקזרס היה היחיד שסייע לאראוחו.
ב-29 באוגוסט נשאו עורכי הדין של מייג'ידסון ומרל את נאומי הסיכום שלהם. ויליאם דובואה, סניגורו של מרל, טען שמרל היה אשם לכל היותר בעבירת תקיפה ולא היה אשם במותה של אראוחו. הוא טען גם שמרל התכוון רק להפחיד את אראוחו כשהיכה בראשה במחבת. מייקל תורמן, סניגורו של מייג'ידסון, טען שמרשו נהג בלהט התשוקה, קבע שמייג'ידסון הופתע מהגילוי על מינה הביולוגי של אראוחו ואמר שלו הייתה אראוחו מתנצלת היה מותה נמנע. גם דובואה וגם תורמן ערערו על אמינותו של נייבורס.
ב-30 באוגוסט נשא למיירו את נאומו המסכם, בו שב ודרש את להרשיע את מייג'ידסון וקזרס ברצח - ובאופן בולט לא דרש להרשיע כך גם את מרל. הוא לא ניסה לערער על קביעותיו של סניגורו של מרל. הוא הגן על אמינותו של נייבורס ואמר שהוא שהוציא את האירוע לאור. לאחר מכן הנחה השופט הארי שפרד את המושבעים להתחיל את דיוניהם.
ב-8 בספטמבר הודיעו המושבעים שהגיעו להכרעה לגבי שניים משלושת הנאשמים. לפי הוראת השופט לא פורסמו עדיין שני גזרי הדין. ב-12 בספטמבר הודיעו המושבעים שאינם מצליחים להגיע להחלטה לגבי הנאשם השלישי, ואז פורסמו שני גזרי הדין שנקבעו כבר. התברר שדינו של קזרס לא נגזר. מייג'ידסון ומרל הורשעו שניהם ברצח מדרגה שנייה, אך המושבעים קבעו שאין מקום להרשיעם בפשע שנאה. משמעות הרשעתם של השניים היא כליאה לתקופה של בין 15 שנים למאסר עולם.
בראיון לעיתון סן פרנסיסקו כרוניקל רמז אחד המושבעים, מקס שטיין (עורך דין מסן פרנסיסקו) שהמושבעים לא האמינו לאף אחד מהנאשמים וגם לא לנייבורס, עד התביעה. לדבריו המושבעים חשבו שהעבירה היא רצח ולא הריגה כי לדעתם לא היו תגובותיהם של מייג'ידסון ושל מרל הגיוניות. הם לא הרשיעו בפשע שנאה כי חלק מהמושבעים לא האמינו שהפשע בוצע בגלל מינה של אראוחו אלא בגלל שהמצב באותו הערב יצא משליטה. לדברי שטרן הרשיעו המושבעים את מייג'ידסון ומרל בעיקר בגלל הודאתם בחלקם במותה של אראוחו.
[עריכה] עסקת הטיעון של קזרס
ב-16 בדצמבר 2005 הופתעה העיתונות מהודעה כי קזרס חתם עם התביעה על עסקת טיעון, לפיה יורשע בהריגה ללא הודאה מצידו, ועונשו יהיה שש שנות מאסר. גזר הדין הרשמי של השלושה נחתם ב-27 בינואר 2006.
[עריכה] עונשו של נייבורס
על פי עסקת הטיעון שחתם נייבורס עם התביעה ייגזר דינו במשפט נפרד ב-22 במאי 2006. אם יכבד השופט את ההסכם ייכלא נייבורס ל-11 שנים.
[עריכה] הנצחת זכרה
אמה של אראוחו, שקראה לבתה "המלאך הקטן שלי", אמרה בציבור שהייתה רוצה שהרצח של בתה ישפיע על הענישה במקרים של פשעי שנאה שתוצאתם מוות, כך שהעונש יוכל להיות גם עונש מוות. סילוויה גררו ואחיה דייוויד גררו הופיעו בציבור ולפני אמצעי התקשורת הלאומיים בארצות הברית והביעו את צערם ומחו על האלימות ממנה נפגעים בני נוער שמתמודדים עם זהות מינית שונה. בקליפורניה נמצאת כעת בהליכי חקיקה הצעה שתאסור על מושבעים לקבל נימוקי הגנה מסיבות של "חרדת הומואים" כי זו סותרת את חוק פשעי השנאה של המדינה.
אל מכריה של אראוחו הצטרפו מאות תומכים שהגיעו ללוויה בכנסייה בניוארק. לאחר הטקס צעדו האבלים ברחובות הראשיים של העיר, והצטרפו אליהם מנהיגי ציבור. אראוחו אוזכרה גם בטקסים שהתקיימו במספר ערים ראשיות לזכר 27 טרנסג'נדרים אחרים שנהרגו בשנה שקדמה למותה של אראוחו. כמה ימים לאחר הלוויה ערכו תומכי הכומר פרד פלפס הפגנת מחאה ליד הכנסייה ונשאו שלטים ועליהם הכיתוב "אדי אראוחו (הידוע גם כלִידה או גוון), הנער הקרוס-דרסר הסוטה, הצטרף למתיו שפרד בגיהנום". הם הפגינו גם במקומות רבים באזור ניוארק, ביניהם בית הספר התיכון שבו העלו תלמידי המגמה לדרמה את המחזה "פרויקט לאראמי" שדן בתגובה למותו של מתיו שפרד.
מספר פעמים בשנה נושאות קבוצות מחאה שלטים המזכירים את מותה של אראוחו ואת קולתו היחסית של עונשם של הרוצחים, בארועים ציבוריים כגון מצעדי גאווה שנערכים בערים שונות ברחבי ארצות הברית.
שמה של אראוחו שונה ל"גוון" באופן רשמי רק לאחר מותה לבקשת אמה, בצו שופט, ב-23 ביוני 2004.
[עריכה] ראו גם
- הומופוביה
- טרנספוביה
- ברנדון טינה, קרבן אחר שנרצח בגלל טרנספוביה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר הזכרון לגוון אראוחו
- מאמר על גוון אראוחו מאת פטריק קליפייה - סקס עם זר (לא) מושלם
- מאמר של דילן וייד מהמרכז המשפטי לטרנסג'נדרים - "שום קשר להולכת שולל מינית"
- לזכר גוון אראוחו - מאמר באתר טרנסקסואלים
- דיווח ב"סן פרנסיסקו כרוניקל" על תוצאות המשפט ועל השתלשלות הארועים

