עיירת פיתוח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיירת פיתוח הינה יישוב שהוקם במטרה, בדרך כלל, ליישב אזור מסוים. בארץ עיירות הפיתוח הוקמו בצפון ובעיקר בדרום, אזורים שידועים כדלילי אוכלוסייה לעומת המרכז הצפוף וירושלים הגדולה. עיירות הפיתוח הוקמו ביוזמת הממשלה על ידי גרעין משפחות שיישב בתחילה את היישוב. עיירות הפיתוח הוקמו על מנת לאכלס בהן מספר תושבים קטן בהתחלה, ובהמשך להגדיל אותן לערים גדולות. בגלל סיבה זו, במטרה להפוך את העיירה לעיר גדולה, נקבע שטח השיפוט גדול מאוד לחלק מהערים, אף יותר משטח השיפוט של תל אביב (55,000 דונם):
עיירות הדרום
- ערד: הוקמה בין מדבר יהודה לים המלח- 90,000 דונם.
- מצפה רמון: הוקמה על מצוק מכתש רמון- 86,000 דונם.
שאר עיירות הפיתוח בדרום שטח השיפוט שלהם נע בין 6,000 ל-34,000 דונם.
עיירות הצפון בצפון הוקמו שלוש עיירות פיתוח:
- כרמיאל: הוקמה בגליל התחתון- שטח שיפוט: 26,000 דונם.
- שלומי: הוקמה בסמוך לנהריה- שטח שיפוט: 6000 דונם.
- קרית שמונה: הוקמה באצבע הגליל- שטח שיפוט: 10,000 דונם.
חלק מהעיירות התפתחו להפכו לערים גדולות, דוגמת כרמיאל וקרית שמונה, לעומת ירוחם שנשארה עם פחות או יותר אותו מספר תושבים איתו החלה את דרכה.
[עריכה] חוק ערי ואזורי פיתוח
בשנת 1988 אישרה הכנסת את חוק ערי ואזורי פיתוח, תשמ"ח-1988, בהתאם להצעתם של חברי הכנסת דוד מגן ויצחק פרץ. מטרת החוק מוצגת בסעיף הראשון שלו: "מטרת חוק זה היא לעודד התיישבות, פיתוח וקידום חברתי וכלכלי של ערי ואזורי הפיתוח ושל תושביהן". החוק מקנה שלל הטבות והקלות לתושבי ערי הפיתוח (כהגדרתן בחוק זה), אך הוא לא הופעל מעולם, משום שהממשלה מבקשת בחוק ההסדרים לדחות את כניסתו לתוקף, והכנסת נענית לבקשתה. בהתאם לדחייה האחרונה, החוק אמור להיכנס לתוקף בתחילת 2007.

