משתמש:היהודי/ארבעס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכן עניינים

[עריכה] ערכים ושאר "באבע מייע'ס" לטיפול דחוף

  • משתמש:היהודי/עבודות
  • חקירה הלכתית - חקירה (יהדות) או חקירה (הלכה) וליצור הפניה מהנבחר. כ"כ להוסיף שורה בערך חקירה משטרתית הפנייה קטנה להלוכע
  • דרשו
  • הידור מצווה
  • פרד"ס
  • עצם כשעורה
  • יום השנה - תשב"ץ תה"ד ש"ך ט"ז פני-ברוך- יום המיתה, תרומת הדשן (בשם 'גדולים')- יום קבורה. רמ"א- יום מיתה אא"כ היה רק בקבורה שיתענה אז. משאת בנימין-אחר י"ב חודש ביום קבורה ומכאן והילך יום מיתה
  • לשאול אחקירת הידור (מצווה גדולה/קטנה, "זה אלי ואנווהו") - שבט הלוי שמות כ"ה. כ"כ לברר שם ח"ג צ"ו (בעניין ספירת העומר לרב ששכח)
  • יהודי לכתחילה - כתבה שכתבתי ב"הצופה" כ"ג אייר ה'תשס"ו

[עריכה] טיוטת הערך מקווה ע"פ הדף שיחה שם

המקווה הוא מקום בו ניטהרים מטומאות שונות על ידי טבילה בארבעים סאה של מים חיים (שאינם שאובין - מי גשמים).

[עריכה] עצם כשעורה

עצם מן המת כשיעור "שעורה", שהיא מטמאת במגע (אם אדם נוגע בה) ובמשא (אם אדם נושא אותה, אף על פי שאינו נוגע בה), ואינה מטמאת באוהל. עניין טומאת עצם נזכר בתורה פעמיים: בטומאת אוהל נאמר: "או בעצם אדם" ובטומאת מגע נאמר: "ועל הנוגע בעצם". שלא כבטומאת מגע בה נאמר רק "בעצם", הרי שבטומאת אוהל אמרה תורה "בעצם אדם", מכאן נלמד שעצם מטמאת באוהל רק אם היא נראית עצם של אדם (אם יש עליה בשר וגידים). אם אין עליה בשר וגידים, היא מטמאה רק במגע ובמשא ולא באוהל. עצם כשעורה שנחלקה לשתיים (כך שאין בכל חלק כשיעור שעורה), יש אומרים שהיא מטמאת במשא, אך לא במגע, ויש אומרים שמכיון שנחלקה לשתיים שוב אינה מטמאת כלל וטהורה.

[עריכה] דיון לגבי מדינת ישראל - סיכום שיעור

לקורא: להלן סיכום הרצאה שהועברה ע"י אברהם חזן (שמו הספרותי: יצחק אלחנן) בכפר אברהם (פתח תקווה) ביום ראשון (ט' אייר ה'תשס"ו) שאחרי יום העצמאות. הדברים שאמר המרצה מובאים בכתב רגיל, והדברים שאני הקטן הערתי מוזחים ומובאים בכתב מוטה (כל ההערות הן שלי למעט הראשונה), התגובות שלו לטענות מובאות בהזחה אחרי הטענות. ההערות של אחד הרמי"ם מישיבתי (לאחר שראה את הסיכום והשתתף בחלק האחרון של ההרצאה) מובאות ב{סוגריים מסלולסלות מודגשות} . לנוחיותכם מובאים הפרטים שהמרצה סיפר אודות עצמו וכן הפרטים המובאים ב"דת הציונות (ספר)" אודותיו (לפרטים נוספים ניתן להוריד את הספר חינם ב[www.yoel-ab.com אתר]: גדל כנער דת"ל בבית ספר ממלכתי דתי. הרגשתי שניתן לחלק את הציבור הישראלי ל3 חלקים: חילונים (שאינם שומרי תורה ומצוות אולם ציוניים ויש להתעלם מחסרונותיהם), חרדים (קנאים מתבדלים, אינם תורמים למדינת ישראל וסוחטים את המדינה בתור לשון מאזנים בפוליטיקה) ודתיים לאומיים שהם האידיאלים השומר תומ"צ ומאמין במדינת ישראל הנחשבת "ראשית צמיחת גאולתנו". הוא הרגיש מאוד מעורב בחברה החילונית (מגורים, לימודי חול, תרבות פנאי חילונית, פעילויות לאומיות משותפות ותקשורת חילונית) לעומת הניכור כלפי החרדים. בכיתה י' החליט סופית להוריד את הכיפה למרות סמינריונים לאמונה שנערכו להם (למד בתיכון דתי). שנתיים הוא הסתיר מהוריו את עובדת היותו חילוני ורק אז גילה להם (הוא התחלן בנוסף לשני אחיו הגדולים שחזרו בשאלה ואחריו גם שני אחיו הקטנים ממנו חזרו בשאלה!). בגיל 17 הצטרף ללהקה חילונית של תיכון חילוני, בתום לימודיו התגייס ושירת בחיל המודיעין ג' שנים. שם החל לחוש אכזבה מהשחיתות המוסרית בצבא ומהתחרות בין הדרגים. לקראת סיום שירותו הכיר את חברתו ללא נישואין הלכתיים. לאחר השירות הצבאי חפץ לעבור לתחום המוסיקה אולם אז אירע רצח יצחק רבין והוא מצא לו הצדקה בכך שהדבר האט את הסכמי אוסלו (אז היה ימני). בשל חששו ששמעון פרס יתמנה לראשות הממשלה הוא בחר להתנדב במטה של תנועת "מולדת" ואולם אז נפתחו אצלו ספקות מדוע א"י שייכת לעמ"י. הוא הגיע למסקנה שאם כן זה בזכות התורה והציג לעצמו אולטימטום - או שהתורה אמיתית והוא חוזר להיות דתי או שהיא שקר והוא יורד מהארץ ומצטרף לשמאל. הוא נרשם לסמינר של תנועת "ערכים" בחנוכה ותוך 4 ימים הפך לחרדי. אז החל לחקור את תולדות הציבור הדת"ל, גילה שקיימים גדולי דור (הוא לא הכיר את החפץ חיים או החזון אי"ש), גילה את השקר שבציונות ובחינוך הדת"ל והחליט להפיץ את האור הגדול. מרבית המידע מוסיע בספרו. ההרצאה שהוא העביר ואני הייתי בין שומעיה היא חלק מתוך 15 הרצאות שהוא מעביר בתור ארגון "אזמרך בלאומים - הסברה יהודית לציבור הדתי לאומי". הרצאה זו היא רק על נושא האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית.

[עריכה] האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית?

רבי יוסף אלבו (בעל ספר העיקרים) אומר שיש ג' עיקרים (ובהם כלולים הי"ג דהרמב"ם): מציאות הבורא (שזוהי חובה אוניברסלית), תורה מן השמים שלא תשתנה, שכר ועונש. הרמב"ם כותב לגבי עיקריו (וק"ו לגבי ג' אלו) שהכופר בהם, אם הוא בסכנה אין מצילין אותו ואפילו דוחפין אותו! הח"ח מביא דיעה כופרת היא לחשוב שכופר נחשב בכלל ישראל. בנד"ד (מדינת ישראל) קשה להכליל עניין תינוק שנשבה על ציבור שלם ובמיוחד שמורד בתוך ארמונו של המלך. אפילו הרב קוק (גנזי הראי"ה א' ז' עמ' 77) מביא שנטלה מאפיקורסים חיבת הדת ואי אפשר להתקיים ביישוב מדיני שיש בו כפירה. הנצי"ב אומר שיהודי המשחית עצמו גרוע אפילו ממדרגת דומם (כמו שנבילה מסריחה יותר מדומם - ככל שאדם ברמת ימחצ"ד (ישראל,מדבר,חי,צומח,דומם) גבוהה יותר כך נפילתו מטה יותר). ספר החינוך תצ"ז מביא שאין ממנים מי שאין בו יראת שמים.

באם הבנים שמחה מובא שיש קושי בהגדרת יהודי כיום, וכן כותב כך הרבה מליובאוויטש
קראתי את אם הבנים שמחה ולא מובא כך ואת דברי הרבה לא ראיתי {כדאי שיראה} אולם אם כותב כך אז חולק על ראשונים ברורים ואין הלכה כמותו.

אגרות משה (יו"ד ב' מ"ח) מביא שלכ"ע אין למנות כופר על ישראל {חזו"א יו"ד תינוק שנשבה, יעיין}.

בכרוז המובא בהתקופה הגדולה נמצא שיש מאות רבנים שחתמו והודו ב"אתחלתא דגאולה" ובהצעבה בבחירות לחזית דתית מאוחדת, וביניהם אם זכור לי הרב פיינשטיין!
אם תראה את הכרוז המקורי תראה שחתמו עליו רק עשרים מרבני הרבנות הראשית מירושלים {רק? הכנסיה הגדולה של 100 רבנים על בעלות א"י. ראה במורשה רשימת הרנבים הרב שפירא}. הם שלחו הודעה לכל רב שהוא מוחתם אוטומטית אא"כ יסרב ולכן גם רבנים שכבר נפטרו חתומים שם. וחצמזה, כתוב שם "אתחלתא דקיבץ גלויות".

הרצל רצונו היה להטביל את כולם בטקס חגיגי בכנסיה והדבר ידוע... הרצי"ה, ממנהיגי הציונות הדתית, תמך וצידד בהרצל. ממשיכו מקס נורדאו נישא לגויה. הרב אבינר כותב שבסוף ימיהם הרהרו תשובה (סימן לכך שהרצל לא נשק יד האפיפיור ובאמת זוהי טעות ולא נשק מכיוון שהיה איסטניסט). הרצל טען שכהני דת וצבא לא ימשלו בנו. לדת אין קשר עם הציונות. תנועת השומר חינכה להעברת יהודים על דתם ויש הדרכות מפורטות למדריכיה כיצד להעביר את ילדי טהרן ועוד עולים על דתם ולהפוך אותם לחילוניים. כל הציונות אז הייתה בסגנון הזה ועד היום ממשיכים לחנך במוסדות הדת"ל לכפירה כמו שהממשלה רוצה.

אלו מניפולציות! יש כמה סוגי ציונות ולא כולם היו כך (הרוחנית של "כמעט שכב" לדוג'). ובכלל אמנם החינוך הדת"ל ובעיקר המכוני הוראה שבישיבות הסדר וגבוהות ממומנים ע"י ארגונים נוצרים ומועברים בהם קורסים של כפירה, אבל יש ישיבות רבות בציבור הדת"ל-חרד"ל שמתנגדים כמו הרב צבי ישראל טאו והרב משה בלייכר (ישיבת הר המור וישיבת שבי חברון)!
זה שקר! כל הציונות היתה בעד חינוך חילוני לעולים לארץ (למעט המזרחי) ואני מכיר את חהינוך הממ"ד והוא מחנך נגד היהדות {צריך בדיקת עובדות או פסיכיאטר}.
הגר"ע ביבי"א (ו' מ"א) פוסק שלמרות החינוך הקלוקל לטענתך לדברי כפירה, עדיין יאמרו הלל בלי ברכה!
הרב עובדיה לא כתב כן אלא הוא מתנגד לאמירת הלל בברכה וכנראה לא עיינת טוב בסוף דבריו {שקר!}. הוא אפילו קורא ליום ירושלים יום אידם בילקוט יוסף.

הציבור הדת"ל משתמש לעיתים באבני נזר יו"ד להוכיח את טענותיו. אולם הוא באמת התנגד לציונות וקרא לה כת הגרועה ממסית ומדיח.

יש מצווה לעלולת לארץ ישראל גם לדידך שיש בעיה בציונות.
בינתיים אסור מצד שלושת השבועות!
הרב שלמה אבינר דחה בי"ג תירוצו בקונ' שלא יעלו בחומה
הרב אבינר דוחה בהנד עפעף ובזילזול שתי שבועות ותירוצו על השלישית אינו תירוץ {נדחה ע"י גדולי עולם משלוש סיבות. אחרי השואה עליהם ראיה}.

אגודת ישראל הכריזה שהיא נגד מדינה הכופרת בה'. סימוכין לכך ניתן למצוא בכך שתמיד ה' באייר חל בקדושים ו/או אמור - "ותמטא הארץ" "ותקיא הארץ" {גם בקדושים תהיו! זו סברת כרס}. ספר יראים שט"ו אסור להשאיר בארץ גוי שאינו בן נח או ישראל רשע. ספר חרדים בא"י צריך יותר יראת שמים מאחר בחו"ל {מצוות ישוב בארץ דאוריתא ע"פ ספר חרדים). הרב קלישר שנחשב לפי הדת"ל ציוני רצה להעלות יהודים ארצה בצורה המונית. לאחר שנודע לו כי ייתכן ויעלו גם חילוניים גנז את תכניתו. והיה עוד לפני תחילת הציונות החילונית!

הרב קלישר והרב אלקעלי היו ציוניים, וגם הקב"ה ציוני (כי בחר ה' בציון)!
ניסו להפכם לציונים ובאמת אינם כך {הבעיה שלא אמרו ביל"ו באור ה' ולא במצוות עליה}.

כתובות קיא ע"א הדר בא"י שרוי בלא עוון פני יהושע שם דווקא אם דר לשם קיום המצווה. הרב הוטנר כותב שאין עניין במלחמה על ארץ ישראל אם לא עוקרים עבודה זרה. באור החיים הקדוש מובא שמי שכבש ולא ניתץ עבודה זרה נחשב כעובד עבודה זרה (כשיד ישראל תקיפה) {אוה"ח ויקרא כ"ה "ועל זה עתידין ליתן אדוני הארץ גדולי עולם... את הדין שלא..." עיי"ש}.

הרבמ"ם כותב (מלכים י"א ג') שאםן יקום מלך מבית דוד וגו' ויכוף כל ישראל וגו' וילחם מלחמות ה' ה"ז בחזקת שהוא משיח. משמע שתיאורטית במדינת ישראל אם יהיה ראש ממשלה שיעשה כן, ייחשב בחזקת משיח. וכן משמע בקשר להנ"ל שמלחמה נקראת מלחמת ה' גם לפני שנקרא משיח ודאי!
הרמב"ם אומר אחרת ועיי"ש {רמב"ם הוא לא למד}. וכן לא יהיה כך במדינה ודאי.

עניין תצא הכתובתה בכתובות שם, הרשב"ש מביא בסי' א' דדווקא דאין סכנת נפשות, אבל אם יש סכ"נ ועולה הוא שוטה {חבל שהוא מביא תמיד דיעה יחידאית. מה עם הרמב"ם והרמב"ן ורבים שעלו. תוס' סוף כתובות ר' חיים יש דיעה יחידאה לשיטתו "תלמיד טועה"}. השקפת טוב למות וכו' לפ"ז היא פסולה וציונית ואינה יהדות. כ"כ למרות שיש 'עניין' לעלות ארצה, אם יפסיד פרנסתו פטור מלעלות. הרב זוננפלד נדר שלא יצא מא"י והתיר נדרו כדי לעשות הסכם שלום עם הערבים. והציונות הדתית איננה מבינה שעלינו לכבד את המקל, ועראפת הוא בעצם מלך דכתיב "לב מלכים ושרים ביד ה'" {טוב שיש סניגור לערבים}. ומגיע לאנשי גוש קטיף שגרו בוילות כאשר הערבים הצטופפו ברבי קומות ובעוני למרות שהם כעת בעלי הארץ. האדמו"ר מסאטמער אמר שכל מה שיבנו ביש"ע אחרי ששת הימים, עושים טעות שלא מחזירים לערבים ועוד ישיבו בדם ובדמעות. כיבוש יש"ע חיזק את הטרור כי נתן לערבים פרנסה בבניית בתים. גם הציונות הדתית כופרת במנהיגיה - הרב חרל"פ חתם על כרוז נגד גיוס בנות והם לוקחים אותן לשירות לאומי ועוד סתירות ועיינו בספר "דת הציונות" לשם הרחבה.

בחלק זה של השיעור הלכתי הבייתה לישון (בשעה 23:30 אחרי שעתיים וחצי של הרצאה מייגעת וויכוחים - ההרצאה לוותה גם במצגות ובצילומים של הטקסטים הנ"ל).