יום הכיפורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חגי ישראל ומועדיו: יום הכיפורים | |
|---|---|
| חג: | יום הכיפורים |
| נחגג ב: | י' בתשרי |
| סיבה: | ציווי מקראי. "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו; וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר, וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת, בַּשָּׁנָה; וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. [1] |
| סמלים: | צום, בגדים לבנים, מחילה |
| מתקשר ל: | ראש השנה |
יוֹם הַכִּפֻּרִים (ידוע גם בשם יום כיפור, ובקיצור יוהכ"פ), יום סליחה וכפרה, נחשב בימינו למועד היהודי הקדוש ביותר. הוא חל בעשרה בתשרי והוא הצום היחיד שציוויו מהתורה. הוא גם צום הציבור היחיד שדוחה את השבת (שאר הצומות – שכולם מדברי חכמים – אם חלים בשבת נדחים ליום ראשון (עשרה בטבת בשל אילוצי הלוח העברי לעולם לא יחול בשבת; לפי ר' דוד אבודרהם היה דוחה את השבת אילו היה חל בה)).
במקרא הוא נקרא "שבת שבתון", ובמשנה הוא נקרא יום טוב [2]. על פי חז"ל ביום כיפור לאחר שמשה רבנו שהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים [3].
תוכן עניינים |
[עריכה] טיבו של יום כיפור
על מטרתו של יום הכיפורים כותבת התורה[4] :
- וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.
רעיון התשובה מוזכר בתורה בכמה מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין-מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל (בהתאם לפסוקים לעיל) הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחרר מחטאים וקיבעונות שליליים ולהתחלת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט.
על פי חלק מהדעות בחז"ל, יש ליום הזה אטמוספירה טהורה, שמכוחה לטהר את האדם, גם מבלי שישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדיעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חבירו.
הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג, אף שהדבר כבר נעשה, ולעתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם חג זה.
לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד החג. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז"ל יום הכיפורים מקרא גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.
[עריכה] יום הכיפורים במקדש
- ערך מורחב – יום הכיפורים בבית המקדש
אופיו הקדום של החג נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא ["וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם" (ויקרא ט"ז, ט"ז)].
ביום זה נהג במקדש סדר יום מיוחד, שבמרכזו הכהן הגדול, אשר נכנס - בפעם היחידה בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו אסור לאף אדם להיכנס באף זמן מלבד לכהן הגדול בזמן זה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקורבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.
כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, ובכך להיכנס בענן לשם, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לגשת אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי, או דיונים אחרים.
עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות כלפי האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.
הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".
[עריכה] מנהגים וסממני היום בימינו
ליום הכיפורים מספר מאפיינים: איסורים: צום (איסור אכילה ושתיה), איסור מלאכה (כמו בשבת), איסור נעילת נעלי עור ושאר חפצי עור, איסור רחיצה, איסור סיכת הגוף ואיסור על קיום יחסי מין. מצוות: חשבון נפש, סעודה מפסקת, חזרה בתשובה.
[עריכה] צום ותענית
המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה [5] :
- וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
איסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור [6]. ע"פ חלק מהדעות רק אכילה ושתיה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורות באיסור חכמים.
מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי [7]
- כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.
טיב הקשר בין העינוי לכפרה איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל. דינו של זה שאינו מתענה הוא כרת.
על פי ההגות המקובלת ביהדות, מטרת הצום אינה לגרום סבל לאדם כמקובל בתרבויות מסוימות, אלא לשחרר אותו ממגבלות הגוף לנסות לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.
לדוגמה דברי הרמב"ם במורה נבוכים בנושא [8] :
- טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם.
[עריכה] איסור מלאכה
בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה:
- תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ -- הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.
[עריכה] תפילה
נוהגים להתפלל בבית הכנסת רוב רובו של היום. מתפללים את התפילות הרגילות של חג: (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה) ונהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות. בחלק מקהילות ישראל נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו". לצורך מילוי נפח התפילות הוספו פיוטים רבים. התפילה של יום כיפור כונסה לספר תפילות מיוחד הנקרא מחזור.
בנוסף מתפללים ביום הכיפורים:
- ספרדים: שני פיוטים, "לך אלי תשוקתי", שחיבר אברהם אבן עזרא ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" שחיבר רב האי גאון.
- אשכנזים:"תפילה זכה", התפילה הראשונה בסדר התפילות, שבה האדם מתוודה וסולח לאנשים שפגעו בו. תפילה זו נעשת בשקט בין האדם לעצמו.
- "כל נדרי", התפילה הציבורית הפותחת של יום כיפור, לפני תפילת ערבית, בה מתירים את הנדרים של השנה החולפת, ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים אנו חוזרים עליהם שוב ושוב (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה) ושבה מתחילים את יום כיפור.
- תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם.
- "תפילת נעילה" - שבה מסיימים את יום כיפור.
- בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.
- וידוי - בכל אחת מתפילות יום כיפור כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור משולב הוידוי כשהוא מסודר לפי אותיות האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי וכו'." בכדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובם של העבירות הקיימות.
פיוטים ותוספות: מקובלים פיוטים רבים ביום הכיפורים. בעיקר אצל האשכנזים "ונתנה תוקף", (בתפילת מוסף) המתחיל ב:"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת". "סדר העבודה" בתפילת מוסף: פיוט על מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. יש לציין שגירסה קדומה מאוד של שבח זה של מראה כהן, מופיעה כבר ספר בן סירא, מתקופת בית שני. פיוט מרגש על עשרת הרוגי מלכות. "אל נורא עלילה" (של משה אבן עזרא) לפני תפילת נעילה. "שלוש עשרה מידות הרחמים" בתפילת הנעילה. פיוט התחינה "הנני העני ממעש" לפני תפילת העמידה של מוסף.
[עריכה] חשבון נפש ותשובה
יום כיפור אמנם מכפר מצד האל על העבירות, אך האל אינו סולח על עבירות שנעברו כלפי אנשים אחרים, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. זהו כנראה גם המקור לברכת הבנים הנהוגה בערב יום הכיפורים.
בנוסף, מכיון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום כיפור הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הינו חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי צריך להיות ספונטני ואישי, תפילת הוידוי של יום כיפור, מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.
[עריכה] לבישת בגדי לבן
נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה (כך גם היה מנהגן של בנות ירושלים בתקופת חז"ל) [9]. יתכן שמקורו של המנהג הינו בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים. יש קהילות בהן נשות הקהילה קונות או מכינות לחזן (או שליח הציבור) בגד לבן במיוחד ליום הכיפורים, על פי הפסוק "בעוון נדרים - אשתו של אדם מתה" מסכת שבת (לב). ומתוך הנחה שמי שמתיר את הנדרים מציל את נשות הקהילה ממוות.
[עריכה] כפרות
יש הנוהגים כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. היום רבים נוהגים לסובב כסף בשווי של התרנגול סביב הראש ולתת אותו לצדקה.
מנהג זה דומה לשעיר לעזאזל שבו חיה נושאת על עצמה את עוון האדם, ויתכן מאוד שמנהג השעיר היווה לו השראה, וחודש לאחר ביטולו של השעיר בחורבן הבית.
ישנם השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.
[עריכה] תקיעת שופר
בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים תקיעה אחת בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום.
[עריכה] מנהגים קדומים
- חיפוש שידוך - בימי המשנה נהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש שידוך בכרמים, כפי שנאמר במשנה "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו" [10]. וחכמים נותנים טעם, מפני שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, ויחפש באמת בת זוג רצינית ולא משהו מקרי.
[עריכה] ערב יום הכיפורים
מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום. ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד. לפי תיאורו של יוסף יואל ריבלין, בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לעשות שחזור (סמלי) של 4 מיתות שהיו נהוגות בימי הסנהדרין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. כל זאת בכדי לעורר את האנשים לתשובה לפני כניסת היום הקדוש.
[עריכה] הסעודה המפסקת
על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל שכמו שישנה מצווה לצום ביום כיפור ישנה מצווה לאכול בערב יום כיפור. למרות שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום. בקרב יוצאי תוניס יש מנהג לאכול ריבת חבושים, הריבה מסמלת את המתקת הדין, והחבוש – את כל החבושים בבית האסורים. האשכנזים נוהגים לאכול "קרעפלך" – כיסוני בצק ממולאים בבשר. הבשר מסמל את עולם החומר שאחראי לחטאים, והבצק העוטף – את התקווה ל"כיסוי" החטאים ברחמי שמים. היו שנהגו להכין בערב החג, חלות עגולות בדמות עופות עם כנפים, משום שלפי המסורת, ביום כיפור דומים ישראל למלאכים. מסופר על הגר"א כי היה נוהג לאכול צימוקים במשך כל היום בכדי לא להפסיק ממצוות האכילה.
[עריכה] יום הכיפורים בישראל
צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, וחג זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ישראל. מאפיינים בולטים של חג זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:
- הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים. תחבורה ציבורית מופסקת בהדרגה כבר החל מצהרי ערב יום כיפור. סגירה של נמלי הים והאויר.
- הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל הערוצים המקומיים.
- סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית, כולל בורסה והקפאת שערי מטבעות. גם חנויות שפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה.
- ע"פ סקרים כ 70% מכלל התושבים היהודים צמים, ובכללם כמחצית מן המוגדרים חילונים.
רבים מאלה הרואים עצמם כחילונים, ואינם פוקדים את בתי הכנסת בשאר ימות השנה, פוקדים את בתי הכנסת ביום הכיפורים, ורואים את משמעותו הטקסית והסמלית חשובה ובעלת ערך, וכהזדמנות לבקש סליחה מכל האנשים שנפגעו ממעשי האדם. בשנים האחרונות, נפוצים במרכזים קהליתיים ובקיבוצים חילוניים, מנייני תפילה אלטרנטיבים הכוללים הסברים ופרשנות, תחת הכותרת "יום כיפור לכולם". בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של החג, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:
- יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן החג מהווה גם יום זיכרון למלחמה קשה זו. בפרט ניכר הדבר בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, לפני החג ואחריו.
- רוכבי אופניים רבים ובמיוחד ילדים מנצלים את הפסקת התנועה המוטורית לנסיעה בכבישים על אופניהם.
- בימים שלפני יום כיפור יש גידול חד של כ-250 אחוזים בהיקף השכרות הסרטים מספריות הוידאו.
[עריכה] באיסלאם
בתחילת דרכה של האיסלאם, בהשפעת היהודים שהתגוררו בחצי האי ערב, הורה מוחמד למוסלמים לקיים את הלכות יום הכיפורים, במה שנקרא יום עשוראא - היום העשירי של חודש מוחרם, הוא החודש ה-7 של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו לבין השבטים היהודים, בשנה הראשונה שלאחר ההגירה קבע מוחמד צום חדש - הרמדאן על מנת להחליף את יום הכיפורים. לאחר קביעת הרמדאן כיום צום חובה, הנביא לא ביטל את עשוראא אלא השאירו כאחד הימים הקדושים, שיכול המאמין לצום בו, ומוסלמים רבים מקפידים לצום בו עד היום. אולם בגלל שהלוח המוסלמי לא עבר עיבור לכן מועדו שונה ממועד יום הכיפור, והוא יכול להופיע בכל ימות השנה [11] [12].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מבחר מאמרים וסיפורים אישיים על אלול, ראש השנה ויום כיפור,באתר aish.co.il
- זמני כניסת הצום בתשס"ז - אתר Yeshiva
[עריכה] הלכות יום הכיפורים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- משנה תורה, הלכות שביתת עשור (איסורי המלאכה ודיני התענית), באתר של "מכון ממרא"
- משנה תורה, הלכות עבודת יום הכיפורים (יום הכיפורים במקדש), באתר של "מכון ממרא"
| לפני כניסת הצום | כפרות | תפילת מנחה (בצהרי היום) | סעודה מפסקת
תפילת ערבית | כל נדרי | קריאת שמע | תפילת שבע | סליחות | וידוי | עלינו לשבח תפילת שחרית | ברכות השחר | פסוקי דזמרה | נשמת כל חי | קריאת שמע | תפילת שבע | חזרת הש"ץ ובה קדושה וידוי וברכת כהנים | אבינו מלכנו | קריאת התורה | הפטרה | תפילה לשלום המדינה / תפילה לשלום המלכות תפילת מוסף | תפילת שבע עם וידוי | חזרת הש"ץ ובה קדושה, עלינו לשבח, סדר העבודה של הכהן הגדול כפי שהיה בבית המקדש, ברכת כהנים, סליחות ווידוי תפילת מנחה | אשרי יושבי ביתך | קריאת התורה | תפילת שבע | חזרת הש"ץ ובה קדושה וסליחות תפילת נעילה | אשרי יושבי ביתך | תפילת שבע | חזרת הש"ץ ובה סליחות, וידוי וברכת כהנים | תקיעת שופר | תפילת ערבית לחול | קידוש לבנה | הבדלה | סעודה לסיום הצום |
| חגי ישראל ומועדיו |
|---|
|
חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים |
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ (ויקרא, פרק טז כט-לד)
- ^ (מסכת תענית דף כו/ב)
- ^ (מדרש רבה, איכה, פסקה לג)
- ^ (ויקרא טז, כט-ל)
- ^ (ויקרא טז, כט)
- ^ הרי"ף הרא"ש והשולחן ערוך צמצמו איסור זה לנעלי עור בלבד וכך ההלכה, בעוד רש"י ורבנו ירוחם הרחיבו איסור לזה לכל נעל נוחה, גם כזו העשויה מחומרים סינתטים, וכך נוהגים המחמירים, בשל הרצון לעשות שינוי מכל ימי השנה ולהרגיש תחושה של עינוי.
- ^ (ויקרא טז, ל):
- ^ (מורה הנבוכים ג, לט; בתרגום מיכאל שורץ)
- ^ "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו".
- ^ (מסכת תענית פרק ד' משנה ח')
- ^ סורת אלבקרה פסוקים 182 - 187
- ^ שראל בן זאב, היהודים בערב, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1957
קטגוריות: חגי ישראל | יהדות | יום הכיפורים | תעניות

