קיקיון מצוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קיקיון מצוי | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו פסיגיים |
| סדרה: | חלבלובאים |
| משפחה: | חלבלוביים |
| סוג: | קיקיון |
| מין: | קיקיון מצוי |
| שם מדעי | |
הצמח קיקיון מצוי (Ricinus communis) הוא מין יחיד בסוג קיקיון (Ricinus) שבמשפחת החלבלוביים (Euphorbiaceae).
זהו שיח שיכול להגיע לגובה של עד 5 מטר. קליפת הזרע של הקיקיון מכילה את הרעל ריצין. מזרעיו של הקיקיון מפיקים שמן קיק המשמש ברפואה, כחומר סיכה ובתעשיות שונות. כמו כן מגדלים אותו לצרכי נוי בארצות רבות, ואף פותחו זנים בעלי עלים בצבעים שונים. מוצאו של הקיקיון באפריקה, אך הוא התפשט למקומות רבים ברחבי העולם עקב השימוש בו על ידי האדם. עקב מוצאו הטרופי של הצמח הוא רגיש לקור, ומת בטמפרטורות מתחת לאפס מעלות צלזיוס. בארצות עם חורף קר מגדלים את הקיקיון כצמח חד שנתי. בישראל הוא גדל בצידי דרכים ומזבלות בעיקר באזור מישור החוף. העלה של הקיקיון הוא בצורת כף יד וגודלו עד 20 סנטימטרים. העלים ירוקים ומבריקים בעוד שהעלים הצעירים והגבעולים הם בעלי גוון אדמדם. הפרחים מקובצים בתפרחת שצבעה הכללי אדום בגלל עמודי העלי האדומים. הפריחה בארץ נמשכת כל הקיץ. הזרעים חלקים ומבריקים בעלי פסים בצבע חום בהיר וכהה ומופצים על ידי נמלים.
מקור שם הצמח הוא בספר יונה, בפסוק בו מתואר הקיקיון כצמח בן חלוף: "שבן לילה היה ובן לילה אבד" (יונה פרק ד' פסוק י'), ואכן צמח זה אינו מאריך שנים, אך יכול להגיע לגודלו המלא תוך עונת גידול אחת. עם זאת אין תמימות דעים בקשר לזהות הקיקיון בספר יונה לצמח הקיקיון המוכר לנו כיום.
כיום המילה "קיקיוני" היא מטבע לשון המתאר דבר ארעי, זמני, בר חלוף.

