ועדת מצפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ועדת המצפון הינה ועדה שפועלת במסגרת צה"ל ולה הסמכות לתת פטור משרות צבאי מטעמי מצפון פצפיסטי.

הוועדה המתכנסת באופן מיוחד, בהתאם לביקוש, כדי לחקור מועמדים לשרות צבאי שביקשו לעמוד בפניה - במטרה להחליט האם הם זכאים לפטור. לא כל מי שמבקש לעמוד בפני הוועדה, זוכה לעמוד בפניה. כיום, סרבני מצפון שאינם פציפיסטים, לא זוכים לעמוד בפני ועדת המצפון. פעמים רבות מפנים לראיון אישי מיוחד, שהוא מעין "טרום ועדה", אותו חייבים לעבור. ופעמים רבות הצבא פשוט מתעלם מפניות של מלש"בים המבקשים לעמוד בפני הוועדה.

תוכן עניינים

[עריכה] ועדת המצפון לבנות

ועדת המצפון לבנות מתכנסת לעיתים תכופות. כ- 100-400 בנות משתחררות מדי שנה בוועדת המצפון. בעבר, היה מאוד פשוט להשתחרר בוועדת המצפון, גם למי שאינה פציפיסטית. סרבניות סלקטיביות, המתנגדות לכיבוש, ששותפות לו היא בסתירה לצו מצפונן יכלו להשתחרר בוועדה. בשנים האחרונות, בעקבות מגמה של השוואת התנאים של ועדת המצפון לבנות לועדת המצפון של הבנים, החלו להקשות יותר על הבנות להשתחרר בוועדה - ועדות מקדימות, פחות שיחרורים, והיו בנות שאף ניכנסו לכלא בטענה ששלחו את המכתב מאוחר מדי, או שהן לא שכנעו את הוועדה. השיא של מגמה זו היה לפני כשנתיים, אצל סרבנית הכיבוש לאורה מילוא. הצבא לא נתן לה לעמוד בפני ועדת המצפון, ועל כן היא ישבה בכלא הצבאי - כמו הטיפול בבנים המסרבים לכיבוש. לאורה עתרה לבית המשפט העליון והוציאה צו ביניים המונע את כליאתה, ולבסוף בית המשפט דחה את עתירתה. מקרה זה היווה תפנית ביחס הצבא לסרבניות מצפון לא פציפיסטיות - ועדיין, מי שטוענת לפציפיזם משתחררת לרוב די בקלות.

[עריכה] ועדת המצפון לבנים

ועדת המצפון לבנים קיימת כעשר שנים. הוועדה מתכנסת 2-3 פעמים בשנה - זאת משום שיש מעט בנים הזוכים לעמוד בפניה, (5-15 בשנה). הסיבה לכך היא שרבים המבקשים ועדה זו לא מקבלים כי הצבא מגדיר אותם כ"סרבנים סלקטיביים" או "סרבנים פוליטיים", חלקם אף מגיעים לכלא הצבאי. בנוסף, עד השנים האחרונות, הוועדה כמעט ולא שיחררה בנים על סעיף מצפוני, גם אם הם היו פציפיסטים "טהורים". בשנים האחרונות חל שינוי, ורוב רובם של הבנים הפציפיסטים שפנו לוועדה שוחררו בוועדה הראשונה או השנייה. הסיבה לכך היא מודעות הולכת וגדולה לדרישות המחמירות של הצבא בוועדת המצפון של הבנים, ומצד שני מגמה של הצבא לנסות לא לעורר הד תקשורתי סביב עניין הסרבנות, כפי שקרה עם יוני בן ארצי או עם חמשת הסרבנים שישבו שנתיים בכלא, שנה בכלא צבאי ושנה בכלא אזרחי לאחר הכרעת בית הדין הצבאי.

[עריכה] ביקורת

ישנם מתנגדים רבים לאילו המשתחררים בועדת המצפון, מימין ומשמאל. ישנה ביקורת בתוך השמאל הרדיקלי, בעיקר בקרב אנרכיסטים שהשתחררות בוועדת המצפון או לחילופין ישיבה בכלא, זה מצד אחד בזבוז זמן ומצד שני שותפות וקבלה של מערכת הכללים של השלטון והמדינה, להם במובנים רבים הסרבן מתנגד. הטענה היא שדווקא "סירוב אפור" כלומר, יציאה על קב"ן או בעיות בריאות היא יותר חשובה והיא תנועת המחאה האמתית - הרי מחצית מכל מחזור גיוס לא מתגייס או לא מסיים את השרות הצבאי שלו. אותה ביקורת, אודות הסתירה פנימית משתמשים בה פעמים רבות דווקא מהימין, (בציניות) בטענה ש"מה ההבדל בין גיוס לצבא ובין תשלום מיסים?" כמובן שהפציפיסט יטען שהצבא ביסודו הוא גוף אלים הפועל "ליישב סיכסוכים" באמצעות אלימות. רבים, מימין ומשמאל טוענים כי סירוב פירושו בגידה, אנוכיות, ושותפות עם האוייב.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים