פצצת מצרר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
פצצת מצרר היא פצצה המכילה כמות גדולה של פצצונות (פצצות קטנות). פצצת המצרר מתפוצצת בגובה מסוים מעל הקרקע והפצצונות שבה מתפזרות ומתפוצצות זמן קצר לאחר מכן. ההרס שפצצת מצרר גורמת הוא רב והיא משמשת בעיקר נגד אנשים, אולם פותחו אף פצצות מצרר לשימושים מיוחדים, כגון: הרס מסלולי תעופה, פגיעה בשיריון וטיהור שדות מוקשים. פצצת המצרר זכתה לשימוש נרחב במלחמת וייטנאם.
תוכן עניינים |
[עריכה] פיתוח
פצצות מצרר פותחו להגברת היעילות של התקפות אויריות, במיוחד נגד מטרות "רכות" כגון חיילים לא ממוגנים. במקרים כאלה שימוש בפצצה בודדת הוא בעל יעילות נמוכה יותר כיוון שפצצה אחת מכסה שטח קטן יחסית ויעילותה תלויה בדיוק ההפצצה. קובץ של פצצונות קטנות יותר פועלות באותו עקרון כמו תחמושת רובה ציד המפזר כדוריות על שטח נרחב יותר.
פצצת המצרר הראשונה שזכתה לשימוש מבצעי הייתה הפצצה הגרמנית SD-2 או Sprengbombe Dickwandig 2 kg (מגרמנית "פצצה רבת עוצמה בעל דופן עבה במשקל 2 ק"ג") שכינויה היה "פצצת פרפר". בתקופת מלחמת העולם השניה השתמשו בה הגרמנים לתקיפת מטרות אזרחיות וצבאיות. טכנולוגיה דומה של פצצות מצרר פותחה באופן עצמאי על ידי צבאות ארצות הברית, ברית המועצות ואיטליה. בימינו, פצצות מצרר הן חלק מן החימוש התקני במדינות רבות ומיועדות לשימושים מגוונים.
מזה עשרות שנים קיימות פצצות מצרר שניתן לשגרן מכלי נשק ארטילריים. הצבא האמריקאי מכנה פצצות אלה בשם "זיקוקים" (firecracker) או "פופקורן", בגלל הפיצוצים הקטנים הרבים הנגרמים באזור המטרה.
[עריכה] סוגי פצצות מצרר
פצצות מצרר בסיסית מורכבת מתרמיל חלול (בדרך כלל בעל קווי מתאר חלקים) המכיל בין שלוש ל-2,200 פצצונות. חלק מפצצות המצרר מתוכננות כך שהמעטפת החיצונית תישאר צמודה למטוס לאחר שהפצצונות הקטנות שוחררו. בחלק מפצצות המצרר הפצצונות מחוברות למצנח או זיקוק, המאט את נפילתן ומאפשר למטוס להתרחק מאזור המטרה בגיחות הפצצה נמוכות.
פצצות מצרר-תבערה מתוכננות להצית שריפות. בפצצות אלה, הפצצונות מכילות זרחן לבן או נפלם. לעיתים קרובות פצצת מצרר מכילה פצצונות תבערה יחד עם פצצונות המיועדות לפגיעה בחיילים ובמשורינים. כאשר נעשה שימוש בפצצות מצרר בשטח בנוי, בדרך כלל מופצץ השטח ראשית בפצצות רגילות הממוטטות קירות מבנים ורק אחר כך מופצץ השטח בפצצות מצרר. בעת ההפצצות האסטרטגיות בתקופת מלחמת העולם השניה נעשה שימוש נרחב בפצצות מצרר על ידי שני הצדדים הלוחמים. פצצות מצרר-תבערה הן שהחלו את סופות האש הענקיות שכילו את הערים דרזדן וטוקיו בזמן מלחמת העולם השניה.
פצצונות מצרר נגד-אדם מכילות רסיסים המתפזרים עם הפיצוץ לכל עבר, הורגים לוחמים ומשמידים מטרות לא ממוגנות. לצד פצצונות תבערה, פצצות נגד-אדם היו הראשונות שיוצרו על ידי גרמניה בעת מלחמת העולם השניה. השימוש הידוע ביותר בפצצונות מסוג זה היה בעת הבליץ על לונדון, שם פוזרו הפצצונות בעיר כדי לעקב מאמצי כיבוי אש באזורים שהופצצו. חלק מן הפצצונות הכילו מנגנוני השהיה או מילכוד והתפוצצו לאחר מגע. פצצונות נגד-אדם יעילות הרבה יותר מתחמושת רגילה כיוון שלכל תחמיש רגיל, בין אם פצצה או קליע ארטילרי, קיים סיכוי קטן להכות במטרה מבוצרת. המספר הגדול של הפצצונות בפצצת מצרר מעלה את הסיכוי להרוס מבנה מבוצר.
רוב הפצצונות נגד-שיריון מכילות קליע בעל ראש נפץ המיועד לחדור שיריון טנקים ורכב קרבי משוריין. חלק מן מפצצות המצרר נגד שיריון הן פצצות מונחות. פצצונות נגד-שיריון יעילות מאד גם לטיהור תעלות וביצורים מכוסים. בצבא ארצות הברית נעשה בדרך כלל שימוש בפצצות מצרר המשלבות בתוכן פצצונות נגד-שיריון יחד עם פצצונות נגד-אדם.
פצצונות להשמדת מסלולי תעופה, כמו פצצת JP233 למשל, מתוכננות לחדור בטון בטרם הן מתפצצות, כך ניתן לרסק את פני המסלול וליצור בו מכתשים. בפצצת ה-JP233 יצירת המכתשים נעשית בעזרת שימוש בפצצונות בעלות ראש נפץ כפול, הראשון הוא קליע חודר והשני יוצר התפוצצות רגילה. ראש הנפץ החודר יוצר מכתש קטן שבתוכו נוצרת ההתפוצצות השניה, המרחיבה אותו. פצצונות להשמדת מסלולי תעופה משולבות בדרך כלל עם פצצונות נגד-אדם המצוידות במנגנון השהיה או מנגנון מילכוד, זאת כדי להקשות ולעכב את תיקון המסלול.
קיימת פצצות מצרר המפזרות פצצונות מוקשים המתפוצצים בעת מגע. קיימות פצצונות מוקשים נגד-אדם ומוקשים נגד שיריון. פיזור של פצצונות מוקשים נגד שיריון נעשה כמעט תמיד בשילוב עם פצצונות נגד אדם, כדי להקשות על טיהור שדה המוקשים. כיוון שמוקשים כאלה בדרך כלל יהיו על פני השטח, בתחמישים מסוימים מחוברות הפצצונות לתיל ממעיד הנורה מן הפצצונת מיד לאחר שהגיעה לקרקע, כך קשה עוד יותר לפנות את הפצצות. כדי ששדות המוקשים שפוזרו בעזרת פצצות מצרר לא ישארו בשטח באופן קבוע, פצצונות מוקשים הנמצאות בשימוש צבא ארצות הברית מכילות מנגנון השהיה המתוכנן להתפוצץ לאחר 4-48 שעות.
בשנות החמישים והשישים ארצות הברית וברית המועצות פתחו פצצות מצרר לצורך לוחמה כימית. פצצות אלה הכילו מגוון חומרים, החל מגז עצבים, דוגמת סארין, וכלה בחומרים משירי עלווה (לחשיפת אזורים מיוערים) וגז מדמיע. השימוש בפצצונות כימיות זכה לביקורת בינלאומית חריפה, אולם ארצות הברית ורוסיה עדין מחזיקות פצצות מסוג זה במאגרי הנשק שלהן.
במלחמת קוסובו השתמשה ארצות הברית לראשונה בפצצות מצרר נגד רשת החשמל – CBU-94/B. כל פצצת מצרר מסוג זה מכילה 202 פצצונות. כל פצצונת מכילה מטען נפץ המפזר 147 חוטים מוליכים דקים העשויים מסיב פחמן או מסיב זכוכית מצופה באלומיניום. מטרת הפצצה הוא להרוס את רשת החשמל על ידי יצירת קצר חשמלי בקווי מתח גבוה ובתחנות כוח. בהתקפה הראשונה שבה נעשה שימוש בפצצות מסוג זה הושבתו 70% מרשת החשמל בסרביה. היו דיווחים ולפיהם נדרשו 500 איש אשר עבדו משך 15 שעות כדי להחזיר לפעולה חצר אחת של שנאים, לאחר שכוסתה בחוטים מוליכים.
פצצות מצרר מודרניות מתוכננות בדרך כלל להשגת מטרות רבות ומכילות תערובת של פצצונות מסוגים שונים: נגד-שיריון, נגד-אדם ועוד.
בעת האחרונה עולה השימוש בפצצות מצרר המכילות פצצונות "חכמות", שבהן מנגנון זיהוי לתקיפת מטרות מסוימות, בדרך כלל כלי רכב משורינים. CBU-97 היא פצצה מסוג זה שבה נעשה שימוש לראשונה במלחמת עירק בשנת 2003. פצצונות המיועדות לזיהוי מטרה משוריינת מצוידות לעיתים במנגנון השמדה עצמית, כך שאם הגיעו לקרקע מבלי שזיהו מטרה הן מתפוצצות, כך ניתן באופן תיאורטי למזער את הסיכון כי יפגעו אזרחים או מטרות שלא נתכוונו אליהן. במציאות, אמצעים אלה עדיין לא הוכחו כיעילים. פצצות מצרר "חכמות" יקרות פי כמה מפצצות מצרר רגילות ולכן השימוש בהן מוגבל.
[עריכה] סיכון אזרחים
בהתאם לפרסומי ארגון הנכים הבינלאומי Handicap International, כמעט כל (98%) קורבנות פצצות המצרר הם אזרחים.[1] קבוצות וארגונים רבים מתנגדים באופן נחרץ לשימוש בפצצות מצרר, כך למשל הצלב האדום, הקואליציה נגד פצצות מצרר והאומות המאוחדות. זאת מעצם העובדה כי אזרחים רבים באזורי לחימה, שאינם נוטלים חלק בקרבות, נפגעים מפצצות אלה.
פצצות מצרר מהוות סיכון מיוחד לאוכלוסיה האזרחית משתי סיבות: הן מתפזרות על שטח נרחב וכמעט תמיד נותרות באזור הלחימה פצצונות שלא התפצצו.
שטח הפיזור של פצצת מצרר בודדת יכול להיות בגודל שניים עד שלושה מגרשי כדורגל. בגלל שטח הפיזור הנרחב, קיים תיעוד נרחב של מקרים בהם פצצות כאלה פגעו במטרות צבאיות ואזרחיות בעת ובעונה אחת. בעיה זו, של פגיעה באזרחים, מחריפה כאשר נעשה שימוש בפצצות מצרר סמוך לישובים מאוכלסים. הבעיה תועדה ונחקרה על ידי אירגונים שונים כגון ארגון Human Rights Watch.
הבעיה החריפה הנוספת המתעוררת משימוש בפצצות מצרר היא פצצונות "חיות" (שלא התפוצצו) הנותרות מפוזרות בשטח הלחימה אף לאחר תום המלחמה. פצצונות אלה עשויות להיות נפלים או פצצונות ממולכדות שנועדו להתפוצץ בשלב מאוחר יותר. בשני המקרים, כל נגיעה או הזזה של הפצצה עשויה להפעיל את מנגנון הפיצוץ, דבר ההופך אותן לאיום ממשי לאזרחים תמימים השבים לאזור מחייתם. פצצונות אלה פועלות למעשה כמוקשים נגד-אדם.
אפילו בפצצות מצרר המתוכננות להתפוצץ לחלוטין, קיים אחוז מסוים של פצצונות נפל. אחת מסוגי הרקטות המשוגרת ממשגר רקטות M-270 MLRS האמריקאי (הנמצא אף בשימוש צה"ל ומכונה מנתץ) היא פצצת מצרר מסוג M26 ובה פצצונות מסוג M77. בפצצה זו אחוז פצצונות הנפל תוכנן להיות 5% אולם בפועל אחוז הנפלים מגיע כדי 16%, זאת על פי דיווח של משרד ההגנה האמריקאי לקונגרס [2] מבדיקות שנערכו בעת מלחמת המפרץ נמצא כי אחוז הנפלים בפצצות מסוג זה מגיע ל-23%. [3]
לאור העובדה כי כל פצצת מצרר מכילה מאות פצצונות וכי פצצות מצרר משוגרות בדרך כלל במטחים המכילים פצצות רבות, אפילו אחוז נפלים קטן יכול להוביל למאות ואלפי פצצונות "חיות" המפוזרות בשטח הלחימה באופן אקראי. לדוגמה, לאחר מלחמת לבנון השניה העריכו מומחי האו"ם כי בשטח לבנון נותרו כמיליון פצצונות נפל כתוצאה מן השימוש הנרחב בפצצות מצרר. [4] פצצונות מצרר רבות, כמו פצצונת מדגם CBU-87, צבועות בצבעים עזים כדי שתבלוטנה בשטח ותמזערנה סכנה לפגיעה באזרחים. אולם, דווקא בגלל צבען וצורתן התמימה למראה, ילדים נמשכים לעצמים אלה ועלולים לראות בהם צעצועים. בעיה זו התגלתה במלוא חריפותה בעת מלחמת ארצות הברית באפגניסטן כאשר ארצות הברית הצניחה מן האויר סיוע הומניטרי שהיה צבוע בדיוק באותו צבע צהוב שבו צבועות הפצצונות מסוג BLU97 אשר היו בשימוש באותו אזור. מאוחר יותר שונה הצבע של אספקת המזון לכחול, כדי למנוע בלבול אפשרי.
צבא ארצות הברית מפתח בימים אלה פצצות מצרר חדשות שבהן אחוז קטן יותר של פצצונות נפל (פחות מאחוז אחד). [5]. אולם, על פי ניסיון העבר, פיתוחן של פצצות מצרר משוכללות יותר, לא הוציא ממאגרי הנשק פצצות מצרר ישנות יותר ומסוכנות יותר לאוכלוסיה האזרחית.
[עריכה] פצצות מצרר ואמנות בינלאומיות
בניגוד לאיסור שהוטל על שימוש בכלי נשק מסוימים (כגון מוקשים), לא נאסר השימוש בפצצות מצרר על ידי אמנות בינלאומיות כלשהן והן נחשבות לכלי נשק לגיטימי על ידי ממשלות שונות בעולם. דיונים בין מדינות מתמקדים בדרך כלל בבעית תחמושת נפל הנותרת באזורי קרבות, תחמושת שלה פצצות מצרר תורמות חלק נכבד. אולם, למרות קריאות ארגונים הומניטריים שונים וכן מספר מדינות, אין היום דיונים בינלאומיים רשמיים במטרה לספק מענה לבעיות ההומניטריות המתעוררות כתוצאה משימוש בפצצות מצרר. מצב זה עשוי להשתנות בעתיד עקב החלטת ממשלת בלגיה, בחודש פברואר 2006, לאסור על שימוש בפצצות מצרר וכן החלטת ממשלת נורבגיה לקרוא לאמנה בינלאומית האוסרת על שימוש בכלי נשק זה.
בחודש נובמבר 2006 נכנסה לתוקפה אמנה בינלאומית חדשה הדורשת ממדינות העולם לפנות פצצות נפל ומוקשים, או לממן משלחות לפירוק מוקשים כדי שתבצענה את העבודה.[6]
[עריכה] מות אזרחים כתוצאה מפצצונות נפל
- עד לימינו אלה נהרגים עדיין אזרחים בוייטנאם כתוצאה מפצצונות שנותרו לאחר שימוש ארצות הברית בפצצות מצרר בעת מלחמת וייטנאם. על פי הערכות מגיע מספר הקורבנות לפצצות נפל ל-300 איש בשנה.[7]
- בקוסובו לאחר תום המלחמה נהרגו יותר אזרחים מפצצות נפל מאשר ממוקשים שנותרו בשטח.[8]
- בלבנון קיימות הערכות ששיעור גבוה כדי 70% מן הפצצונות שהופלו בפצצות מצרר על ידי ישראל בעת מלחמת לבנון השניה, לא התפוצצו.[9]
מאז הפסקת האש ביום 14 באוגוסט 2006, דווח על 16 הרוגים ו-100 פצועים בהתפוצצות פצצונות נפל [10] על פי דיווחים לא רשמיים פנתה מחלקת המדינה של ממשלת ארצות הברית לממשלת ישראל כדי לברר האם השימוש שנעשה בפצצות מצרר מתוצרת ארצות הברית עולה בקנה אחד עם ההסכמים בין המדינות באשר לאופן השימוש בפצצות מצרר. ממשלת ישראל הביעה נכונות לשתף פעולה בבירור זה.[11] כמו כן נמצא כי גם אירגון החזבאללה השתמש בעת מלחמת לבנון השניה בפצצות מצרר כנגד מטרות אזרחיות. ארגון זכויות האדם Human Rights Watch גינה את ארגון החזבאללה על השימוש בפצצות מצרר ב-113 מקרים שונים. רבות מפצצות אלה לא התפוצצו.[12]
[עריכה] אזורים בעולם בהם בעיה משמעותית של פצצונות נפל
[עריכה] חקיקה בינלאומית
למרות שהשימוש בפצצות מצרר חוסה תחת כללי המלחמה הבינלאומיים, לא קיימות אמנות בינלאומיות המציינות באופן מפורש את אופן השימוש המותר בכלי נשק זה. עד היום בלגיה היא המדינה היחידה בעולם אשר אסרה במפורש על השימוש, אחזקה, העברה, יצוא, אגירה, מסחר או ייצור של פצצות מצרר. [13] אולם, במספר מדינות, כולל אוסטריה, אוסטרליה, דנמרק, צרפת, גרמניה, נורבגיה, שבדיה ושוויץ קיימת פעילות פרלמנטרית בנושא פצצות המצרר. בחלק ממדינות אלה מתקיימים דיונים על הצעות חוק האוסרות על שימוש בפצצות מצרר, באופן דומה לחקיקה שהתקבלה בבלגיה. ממשלת נורבגיה אף התחייבה לקדם אמנה בינלאומית האוסרת שימוש בפצצות מצרר. ממשלת אוסטריה התחייבה אף היא לקדם יוזמה בינלאומית לאסור על השימוש בפצצות מצרר, זאת לאחר קריאה של הפרלמנט האוסטרי בחודש יולי 2006.
[עריכה] פצצות מצרר בישראל
בשנות ה-80, הנשיא האמריקני לשעבר רונלד רייגן אסר על מכירת הפצצות לישראל במשך שש שנים, עקב מסקנות ועדת חקירה של הקונגרס לפיהן, ישראל השתמשה בפצצות במלחמת שלום הגליל.
צה"ל השתמש במהלך מלחמת לבנון השנייה ברקטות מצרר, הנורית ממשגרי מנתץ של חיל התותחנים. ביום 20 בנובמבר 2006 הודה דובר צה"ל לראשונה כי במהלך המלחמה נורו פצצות מצרר אף לעבר שטחים בנויים וזאת בניגוד להוראות של הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ. ההערכה היא כי בתקופת המלחמה ירתה ישראל ללבנון כעשרים אלף פגזי מצרר וכ-1,800 רקטות מצרר. ביום 20 בנובמבר 2006 מינה הרמטכ"ל קצין בודק, האלוף גרשון הכהן, כדי שיבדוק את ירי פצצות המצרר בניגוד להוראות המטכ"ל.[14]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ http://ipsnews.net/news.asp?idnews=35347
- ^ Office of the Under Secretary of Defense for Acquisition, Technology, and Logistics, "Unexploded Ordnance Report," table 2-3, p. 5. No date, but transmitted to the U.S. Congress on February 29, 2000
- ^ http://archive.gao.gov/t2pbat5/149647.pdf
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/5382192.stm
- ^ http://www.dtic.mil/descriptivesum/Y2005/Army/0603778A.pdf
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/6140530.stm
- ^ http://www.cpi.org/index.php
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/761092.stm
- ^ http://www.timesonline.co.uk/article/0,,3-2336905_1,00.html
- ^ http://english.ohmynews.com/articleview/article_view.asp?article_class=3&no=321602&rel_no=1
- ^ http://www.nytimes.com/2006/08/25/world/middleeast/25cluster.html?ex=1314158400&en=d574fae82fcffb07&ei=5088&partner=rssnyt&emc=rss
- ^ http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1159193478190&pagename=JPost%2FJPArticle%2FPrinter
- ^ http://www.ejustice.just.fgov.be/cgi/article_body.pl?language=fr&caller=summary&pub_date=2006-06-09&numac=2006009449
- ^ "הרמטכ"ל: הביקורת גורמת נזקים קשים לצה"ל" מאת ניר חסון וגדעון אלון. "הארץ" 21 בנובמבר 2006, עמ' 4.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] היבטים אזרחיים
- קואליציה נגד פצצות מצרר ארגונים אזרחיים בינלאומיים נגד השימוש בפצצות מצרר.
- ארגון "הנתיב הנקי" המסייע לקורבנות פצצות מצרר בוייטנאם
- עצומה בינלאומית נגד השימוש בפצצות מצרר
- FSD ארגון שוויצרי העוסק בפינוי מוקשים ופצצונות

