טיסת קוריאן אייר 007
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיסת קוריאן אייר 007 או KAL 007 או KE007, טיסה מסחרית של מטוס נוסעים אזרחי של קוריאן אייר שהופל על ידי מטוסי יירוט סובייטים ב-1 בספטמבר 1983 מערבה מהאי סחלין. המטוס נשא 269 נוסעים ואנשי צוות, ביניהם חבר בקונגרס האמריקני. לא נותרו ניצולים.
ברית המועצות הצהירה שלא ידעה שהמטוס הוא מטוס אזרחי, ורמזה שהמטוס נכנס למרחב האווירי הסובייטי כהתגרות מכוונת לבחינת יכולת התגובה שלה. הפלת המטוס עוררה סערת מחאה ברחבי העולם, במיוחד בארצות הברית.
[עריכה] סקירה כללית
טיסת KAL 007 של קוריאן אייר הייתה טיסה מסחרית של בואינג 747-200 שטסה מהעיר ניו יורק לסיאול שבדרום קוריאה. הטיסה המריאה מנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי שבניו יורק ב-31 באוגוסט ובה היו 240 נוסעים ו-29 אנשי צוות. לאחר תדלוק בנמל התעופה הבינלאומי אנקורג' באנקורג' שבאלסקה המטוס עזב לכיוון סיאול ב-13:00 GMT ב-1 בספטמבר. המטוס טס מערבה ואז טס בקשת במסלול לנמל התעופה הבינלאומי סיאול-קימפו, אולם המטוס נע הרבה יותר מערבה מהמסלול המקובל, חתך מעבר לחצי האי קמצ'טקה ואז מעל לים אוחוטסק לכיוון סחלין, תוך פגיעה במרחב האווירי הסובייטי על פני מרחק משמעותי.
טיסות קוריאן אייר פגעו במרחב האווירי הסובייטי קודם לכן. באפריל 1978, מטוס קרב סובייטי ירה על טיסת קוריאן אייר 902 לאחר שהמטוס טס מעל חצי האי קולה וכתוצאה מכך נהרגו שני נוסעים והמטוס נאלץ לנחות באגם קפוא. חקירת הגורם למקרה הייתה מורכבת בעקבות הסירוב הסובייטי לשחרר את רשמי נתוני הטיסה של המטוס. טיסות מסחריות נוספות ביצעו טעויות במסלול בסדר גודל דומה מפעם לפעם, אך לא מעל המרחב האווירי הסובייטי.
כאשר טיסת KAL 007 טסה מעל טריטוריה סובייטית, הזניקו הסובייטים מטוסי קרב מסוג סוחוי Su-15 ומסוג מיקויאן-גורביץ' MiG-23 כדי ליירטה. ב-18:26 GMT שני מטוסי Su-15 מבסיס דולינסק-סוקול יירטו את המטוס באמצעות תקיפה בטיל יחיד. המטוס התרסק אל הים כ-55 ק"מ מהאי מונרון וכול האנשים על סיפונו נספו. דיווחים ראשוניים על כך שהמטוס אולץ לנחות בסחלין הוכחו במהרה ככוזבים. טרנסקריפטים שהושגו ממקלט בתא הטייס הצביעו שהצוות לא היה מודע שהם סטו מהמסלול ופגעו במרחב האווירי הסובייטי (בסוף הם היו במרחק של 500 ק"מ מערבה מהמסלול המתוכנן). לאחר פגיעת הטיל, ביצע הצוות ירידת חירום ספירלית עקב הפחתת לחץ מהירה מ-18:26 עד סוף ההקלטה ב-18:27:46. הסובייטים עיכבו בתחילה את המידע שהם השיגו את רישומי הנתונים של הטיסה; הנתונים שוחררו רק בתקופת שלטונו של ילצין ברוסיה העצמאית.
ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי (ICAO) ניהל שתי חקירות על המקרה. הראשונה נערכה זמן קצר לאחר התאונה והשנייה נערכה שמונה שנים מאוחר יותר, לאחר שרישומי הנתונים שוחררו ב-1991. שתי החקירות הסיקו שהפגיעה במרחב האווירי הסובייטי נעשתה בטעות.
העדות הקרובה ביותר לתקרית, הטייס הסובייטי אשר שיגר את הטיל, אישר מאוחר יותר שהסטנדרטים הבינלאומיים ליירוט לא נעקבו, ושהוא הונחה על ידי רשויות הצבא שהוא ירה יריות אזהרה, כשלמעשה הוא לא ירה. הסובייטים טענו באופן רשמי שהם ניסו ליצור קשר רדיו עם המטוס ושהמטוס לא השיב. עם זאת אף מטוס או מכשיר ניטור קרקעי שכיסו את תדרי חירום אלו באותה עת לא דיווחו על שמיעת קריאות סובייטיות כאלו.
[עריכה] תגובה פוליטית
נשיא ארצות הברית רונלד רייגן גינה את הפלת המטוס ב-5 בספטמבר וכינה אותה "טבח קוריאן איירליין", "פשע נגד האנושות [ש]לא יישכח" ו"פעולה של ברבריות... [של] ברוטליות לא אנושית". בפעולה שהפתיעה רבים בקהילת המודיעין האמריקנית, המשלחת האמריקנית לאו"ם השמיעה רשמי קול של תקשורות שנקלטו בין טייסי מטוס הקרב הסובייטי ובקרת הקרקע שלהם. בעוד שלא נטען בפומבי, כמעט בטוח שתקשורות אלו היו במקור מקודדים.
יום למחרת הודתה ברית המועצות בהפלת המטוס והצהירה שהטייסים לא ידעו שזהו מטוס אזרחי כשהוא פגע במרחב האווירי הסובייטי. התקרית דחפה את היחסים בין ארצות הברית לברית המועצות לשפל חדש. ב-15 בספטמבר הורה הנשיא רייגן ל-FAA לבטל את הרישיון של אירופלוט להפעלת טיסות לארצות הברית וממנה. כתוצאה מכך טיסות אירופלוט לצפון אמריקה התאפשרו רק באמצעות מרכזיהם בקנדה ובמקסיקו. השירות של אירופלט לארצות הברית לא שוחזר עד 29 באפריל 1986.
כתוצאה מהאירוע הודיע רונלד רייגן שמערכת ה-GPS תהא זמינה לשימושים אזרחיים עם השלמתה.

