פלשתים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפלשתים, עם שיישב את החוף הדרומי של ארץ כנען בסוף האלף השני לפנה"ס. מקור השם פלשת הגיע, ככל הנראה, מהעובדה שעם זה פלש אל ארץ ישראל מן הים. אזור מגוריהם נקרא ארץ פלשתים בהקשרים מאוחרים יותר. הם מוזכרים על ידי עמוס (פרק ט פסוק 7) וירמיהו (פרק מ"ז פסוק 4) כבני כפתור (המזוהה עם האי כרתים או לחלופין עם האי קפריסין). כיבוש השטח על ידי הפלשתים מידי המצרים ששלטו בו היה בערך בתקופתו של רעמסס השלישי מהשושלת ה-20 של הפרעונים.
הפלשתים מזוהים עם העם הקרוי פולסאטה או פולסיטה במונומנטים המצריים; ארץ פלשתים (פלשת) מכונה פאלאסטו ופיליסטו במסמכים אשוריים. הם החזיקו בחמש הערים: עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת, ביחד עם רצועת החוף של דרום מערב כנען, שהייתה שייכת למצרים עד תום שלטון השושלת ה-19 (שהסתיימה ב-1185 לפני הספירה). שבט חזק זה ביצע מתקפות תכופות כנגד העבריים. הייתה למעשה מלחמה מתמדת בין העמים. לעיתים שלטו הפלשתים על כמה משבטי ישראל, במיוחד הדרומיים שבהם, ולעיתים הם הובסו על ידי העבריים במפלה חזקה.
על ערי הפלשתים שלטו הסרנים, שפעלו ביחד לטובת האומה. לאחר הבסתם בידי דוד המלך, החליפו מלכים את הסרנים וההיסטוריה שלהם היא של ערים עצמאיות, ולא של עם מאוחד. נבוכדנצר השני מלך בבל כבש את סוריה ואת ארץ ישראל, והערים הפלשתיות כחלק מהאימפריה הנאו-בבלית. מאז היו הערים תחת שליטה של פרסים, יוונים ורומאים.
לפלשתים היה מונופול ארוך על חרשות הברזל, מיומנות שהם רכשו במהלך מסע הכיבושים שלהם באנטוליה. הן נקראו אלופילי (זרים) בספאטרגינית. בספר שמואל הם מכונים ערלים, כלומר לא נימולים. נראה שהדבר נובע מהיותם מרוחקים מהתרבות השמית, אף כי לאחר שהתיישבו בארץ כנען, הם אימצו את השפה השמית של התושבים הותיקים באזור.
לאחר דיכוי המרד והחרבת בית המקדש השני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה הם שינו את שם הפרובינציה מיהודה לפלסטינה, והשם הזה כלל את כל הארץ ולא רק את החלקים שהיו בעבר בידי הפלשתים.
[עריכה] מוצאם של הפלשתים
סבורים כי הפלשתים יצרו חלק מהקונפדרציה הימית הגדולה, גויי הים, שנדדו בתחילת המאה ה-12 לפני הספירה מבתיהם בדרום יוון והאיים האגאים לחופי הים התיכון ותקפו את המצרים של סוף השושלת ה-19. אף כי בסופו של דבר הם הובסו על ידי רעמסס השלישי, לפי התאוריה, המצרים לא הצליחו לגרשם מישוביהם בארץ כנען.
הקשר בין התרבות המיקנית והתרבות הפלשתית ברור יותר בממצאים, במיוחד סגנון הקדרות שהתגלו בעקרון בין השנים 1981 ל-1996. בעקרון גם נתגלה בניין גדול בנוי היטב המכסה 240 מ"ר. קירותיו רחבים, תוכננו לתמוך בקומה שנייה באותו רוחב. כניסות רחבות הובילו למבואה גדולה, שכוסתה בחלקה בידי גג הנתמך על עמודים. על רצפת המבואה ישנו אח מרוצף בחלוקי אבן. זהו בניין מיקני טיפוסי; עוד תכונות ארכיטקטוניות בלתי רגילות הם ספסלים ודוכנים המצופים בחלוקי אבן. בין הממצאים ישנם גם שלושה גלגלי ברונזה קטנים בעלי שמונה חישורים. גלגלים כאלה שימשו לדוכנים ניידים באזור האגאי במהלך תקופה זו ולפיכך ההערכה היא שהבניין שימש לצרכי פולחן.
פפירוס האריס מתאר את הישגיו הצבאיים של רעמסס השלישי. בתאור קצר של תוצאות הקרב בשנה השמינית הוא מתאר את גורלם של עמי הים. רעמסס מספר לנו כי הוא הביא את עמי הים למצרים, יישב אותם במשלטים הקרויים על שמו. מספרם הוערך בכמה עשרות אלפים. "מסיתי את כולם בבגדים ובתבואה מהמחסנים והמתבנים מדי שנה". כמה חוקרים טוענים כי אותם מבצרים היו למעשה ערים בדרום כנען, הערים שהיו בהמשך חמשת ערי פלשתים. המסורת העברית, לפי בראשית פרק י', כוללת את הפלשתים בין בני מצרים. אם כי, כיום מקובלת התאוריה של חלק מגויי הים שפלשו לאזור בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. משנהדפה שפלישת גויי הים, העמים השונים שהרכיבו את הקבוצה נפוצו לכל עבר והפלשתים התיישבו לאורך מזרח הים התיכון בערך באותה התקופה שבה יישבו הישראלים את הרי יהודה והשומרון. לפי סברות מסויימות, נטמעו בסופו של דבר הפלשתים, שממילא כבר דיברו את שפת המקום, בקרב הישראלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- D. B. Redford, Egypt, Canaan and Israel in Ancient Times, Princeton University Press, 1992
- Trude Dothan, Dothan Moshe, Moshe Dothan, People of the Sea: The Search for the Philistines, 1992 An introduction by the archaeologists of Ashdod.
- "Ancient Ashkelon," National Geographic, January 2001, pp. 66-90.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פלשתים - מאת גשר מפעלים חינוכיים, באתר מט"ח
- פלשתים באתר מקראנט

