מבצע ענבי זעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסכסוך הישראלי-לבנוני
עימותים עיקריים:
מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל)
מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה
הכוחות בסיכסוך:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חיזבאללה | סוריה | צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר
אריאל שרון | רפאל איתן | מפקדי מלחמת לבנון | אהוד ברק
אישים לבנוניים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | באשיר ג'ומאייל
אישים לבנוניים מוסלמים:
עבאס מוסאווי | חסן נסראללה | מוחמד חוסיין פדלאללה
אישים ערביים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע הסטורי:
גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

מבצע "ענבי זעם" (כשמו של הספר של ג'ון סטיינבק) הוא מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון בין ה-11 באפריל וה-27 באפריל 1996 בעקבות ירי רקטות קטיושה של ארגון החיזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

החל מסוף שנת 1995 גבר המתח בין חיזבאללה לצה"ל באזור הגבול הצפוני של מדינת ישראל. חיזבאללה ביצע פעם אחר פעם ירי קטיושות לעבר יישובים ישראלים גבול הצפון, והפר בכך את הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום מבצע דין וחשבון (1993).

על אף ביקורם של מזכיר המדינה האמריקאי וראש ממשלת צרפת באזור, וניסיונות ההרגעה שלהם, ירי הקטיושות נמשך. ב-9 באפריל 1996 נחת מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון. ראש הממשלה, שמעון פרס, החליט כי ישראל לא תוכל להמשיך ולהבליג ונתן לצה"ל הוראה לפעול על מנת להפסיק את ירי הקטיושות ולהביא לשקט בגבול הצפוני של מדינת ישראל.

[עריכה] המבצע

המבצע החל בשעות הבוקר של ה-11 באפריל 1996. חיל האוויר תקף מטרות של חיזבאללה בבקאע ובביירות. בנוסף הופעלו כוחות תותחנים, שריון וכוחות של חיל הים. תושבי דרום לבנון ברחו צפונה לכיוון ביירות, ותושבי גבול הצפון פונו לאזור המרכז.

במהלך המבצע הותקפו מאות מטרות של חיזבאללה הן על ידי חיל האוויר והן על ידי כוחות הארטילריה. בנוסף הטיל חיל הים מצור ימי על חופיה של לבנון. במהלך כל אותה התקופה המשיך חיזבאללה לירות קטיושות לעבר שטח ישראל כאשר צה"ל מגיב בירי לכיוון עמדות הירי.

ב-15 באפריל דנה מועצת הביטחון של האו"ם בפעולותיה של ישראל. ככלל הייתה הבנה למניעיה של ישראל, והמועצה ניסתה לגשר בין הצדדים על מנת להפסיק את העימות. ממשלת לבנון הסכימה לחזור להבנות דין וחשבון, החיזבאללה מצדו לא היה מוכן לפנות למשא ומתן, וישראל הצהירה שהפסקת המבצע תלויה בהפסקת ירי הקטיושות לעבר גבולותיה.

ב-18 באפריל ירה חיזבאללה קטיושות לעבר יישובי הצפון מעמדה הסמוכה לכוחות האו"ם בכפר קאנא. צה"ל השיב באש לכיוון מקור הירי (לפי גרסה אחרת ירתה סוללת תותחנים אש לחילוץ לטובת כוח מיוחד שהיה בפעילות באזור הכפר ונתקל במארב; בעת ירי אש לחילוץ, טווח הביטחון מוקטן ופגז תועה נחת בתוך הכפר), אך פגע בריכוז של פליטים ובכוח האו"ם ששהה בסמוך. מההפגזה נהרגו 102 אזרחים, ו-100 נפצעו, מתוכם ארבעה חיילים מהאו"ם. באותו יום הותקפו גם מטרות אחרות באזור נבטייה שם נהרגו 11 אזרחים נוספים, ביניהם אשה ושבעת ילדיה. ישראל הביעה צער על הפגיעה בחפים מפשע, ההרג עורר בעולם תגובות נזעמות, והחל לחץ בינלאומי להפסקת המבצע. בעקבות האירוע בקאנא ראש הממשלה, שמעון פרס, אמר במסיבת עיתונאים: "אנו מאוד מצטערים אך איננו מתנצלים".

ב-25 באפריל התקבלה במועצת הבטחון של האו"ם החלטה שכללה גינוי מפורש לישראל, ודרישה להפסיק את הפעילות בדרום לבנון. ישראל המשיכה בפעילות יומיים נוספים, והמבצע הסתיים בחתימת הסכם הבנות חדש בין ישראל, סוריה ולבנון ב-27 באפריל 1996 (הבנות ענבי זעם).

במהלך המבצע נורו לעבר שטח ישראל 777 רקטות, מהן נפגעו 24 אזרחים ו-31 חיילים.

[עריכה] הסכם הפסקת האש

הסכם הפסקת האש כלל מספר סעיפים עיקריים -

  • איסור מוחלט של ירי קטיושות או נשק אחר משטחי לבנון לתחומי מדינת ישראל.
  • איסור על צה"ל וצד"ל לפגוע באזרחים בשטח לבנון.
  • צה"ל וצד"ל לא יתקיפו אזורי אוכלוסייה ותשתיות בלבנון, כמו כן שטחים אלו לא ישמשו לצורך פגיעה בישראל.
  • תוקם ועדת מעקב שתפקח על ביצוע ההסכם ותורכב מנציגי - ארצות הברית, ישראל, סוריה, לבנון וצרפת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות