ישראל בר יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישראל בר יהודה
ישראל בר יהודה
תאריך לידה 15 בנובמבר 1895
תאריך עלייה 1926
תאריך פטירה 4 במאי 1965
ממשלות 7, 8, 9, 10, 11, 12
כנסות 1,2,3,4,5
סיעות מפלגת הפועלים המאוחדת, אחדות העבודה, פועלי ציון
תפקידים בולטים

ישראל בר יהודה (אידלסון) (15 בנובמבר 1895 - 4 במאי 1965), פעיל ציוני, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל.

ישראל בר יהודה נולד בשנת 1895 בעיר קונטופ שבאוקראינה. את השכלתו רכש בבית ספר תיכון ריאלי ובמכון למהנדסי מכרות ביאקטרינוסלב שברוסיה. בשנת 1909 הצטרף ל"צעירי ציון", וב-1917 היה חבר מרכז של התנועה. בשנת 1922 נעצר על ידי השלטונות הסובייטים בשל פעילותו הציונית והוגלה לחוף הים הלבן. ב- 1923 הוא שוחרר ויצא לליטא, ומשם לעיר דנציג שבפולין, ולבסוף הגיע לברלין. לאחר מכן פעל להקמת צ"ס (ציונים סוציאליסטים) והיה מזכירה בין השנים 1925 - 1923. עלה ארצה ב-1926 וב-1930 הצטרף לקיבוץ יגור. היה ציר אספת הנבחרים, חבר הוועד הלאומי, מראשי סיעת ב' ואחדות העבודה לאחר הפילוג ב-1944.

הוא נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפ"ם ולאחר מכן, החל מהכנסת השנייה ועד אמצע הכנסת החמישית (פרש ב-1965), מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון. שימש גם כמזכ"ל "אחדות העבודה-פועלי ציון" בין השנים 1962 - 1960. כיהן בשנים 1955 - 1962 כשר הפנים ולאחר מכן, עד 1965, כיהן כשר התחבורה.

[עריכה] קישורים חיצוניים