האגודה לזכויות האזרח בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוקמה כגוף בלתי מפלגתי ובלתי תלוי שמטרתו הגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה.

האגודה הוקמה ב1972, ומייסדיה היו קבוצה שבמרכזה אנשי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית, שחשו שיש צורך בארגון עצמאי, חוץ פרלמנטרי, שיגן על זכויות האזרח.

האגודה לזכויות האזרח השתיתה את חזונה על בסיס הזכויות שהוכרו בההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שהתקבלה על ידי עצרת האו"ם בשנת 1948, ועל ערכי מגילת העצמאות. כיום האגודה היא ארגון זכויות האדם הגדול בישראל והיא הארגון היחיד העוסק בכל קשת זכויות האדם: מהזכות לחיים ועד לחופש המידע, מהזכות לחינוך ועד לחופש הביטוי.

האגודה פועלת להגנה על זכויות האדם בישראל במישור החקיקתי, באמצעות ייזום וקידום הצעות חוק בנושאי זכויות האזרח. במישור המשפטי, באמצעות התדיינויות בפני הערכאות השיפוטיות השונות, רובן בפני בית המשפט העליון. במישור החינוכי ובמישור הציבורי, על ידי הוצאה לאור של פרסומים עיוניים וחינוכיים, קיום השתלמויות וסדנאות במערכת החינוך, ועריכת פעילות חינוכית מקיפה בקרב כוחות הביטחון (צבא, משטרה, שב"ס ומג"ב).

האגודה לזכויות האזרח היא ארגון חברים הפועל באמצעות צוות מקצועי קבוע ומתנדבים. ביניהם, אנשים מרכזיים מתחומי המשפטים, החינוך, העיתונות, האקדמיה והציבור. האגודה עצמאית לחלוטין בפעולותיה. משאביה הכספיים מקורם בדמי חברות ובתרומות מהארץ ומחו"ל והיא אינה מקבלת מימון ממקורות מפלגתיים או ממשלתיים.

נכון לשנת 2006, נשיא האגודה הוא הסופר סמי מיכאל. בעבר כיהנו כנשיאי האגודה פרופסור הנס קלינגהופר (1976-1982); השופט חיים כהן (1982-1988); השופט שמעון אגרנט (1988-1992); פרופ` רות גביזון (1996-1999).

[עריכה] קישורים חיצוניים

האגודה לזכויות אזרח בישראל

שפות אחרות