התפתחות הדמוקרטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במהלך ההיסטוריה העתיקה ניתן להבחין במקרים חלקיים של התפתחות נטיות דמוקרטיות בחברות מסוימות. החברה הלא-מודרנית הידועה ביותר בדמוקרטיה שלה היא יוון העתיקה, שבה הפולייס (ערי המדינה) היווניים במאה 7 לפנה"ס , היו הראשונות שנתנו כוח לאזרחים והעניקו את הסטטוס אזרח גם על פי ותק ולא רק על פי עושר.

מבחינה היסטורית, נחשב העידן המודרני לתקופה בה החלה להיתפתח דמוקרטיה כתופעה חברתית נרחבת. תופעת הדמוקרטיזציה המודרנית החלה באירופה, על רקע הסלידה מהשלטון המלוכני והמהפכה התעשייתית כמה עשרות שנים לאחר המהפכה הצרפתית, הדמוקרטיה החליפה את שלטון האצולה. כמה תהליכים סייעו לתהליך זה:

  • היווצרות המדינות הגדולות (כמו צרפת, בריטניה וכו') כצורת הסידור החברתית, ואיתן ערי-ענק. תהליך העיור, שהתחיל עוד בימי הביניים. בעקבות הלחץ על המעמד השלישי (הבורגנות והאיכרים) מצד האליטה האריסטוקרטית, הבשילו התנאים למהפכה הדמוקרטית.
  • התעשרות החברה הביאה לכך שהייתה קיימת אפשרות טכנית של הפרט להיות שותף פעיל בעיצוב המדינה, שכן צומצם הצורך בייצור מוצרים בסיסיים (מזון, מגורים וכדומה).
  • הולדת המדע וההשכלה יצרו את היכולת של מעגל הולך וגדל של פרטים להכיל באופן מסוים את המתרחש בחברה, ולהיות מודע לאפשרויות השינוי בה.
  • התפתחויות טכנולוגיות מסוימות איפשרו את התנאים הדרושים לדמוקרטיזציה. הטכנולוגיה העיקרית בתחום זה היא פיתוח אמצעי התקשורת (ובעיקר הדפוס, שאיפשר את התרחבות ההשכלה וכן את האפשרות הטכנית של הפרט להבין את המתרחש במדינה).
  • היווצרות תורות פילוסופיות המושפעות ומכוננות את החשיבה הדמוקרטית, כגון ההומניזם. פילוסופים רבים קיעקעו את הבסיס המוסרי עליו נשענה האצולה האירופאית.
  • יצירה ומיסוד של מבנים דמוקרטיים, בהם תנועות חברתיות רחבות (ומפלגות המקושרות אליהם) ומוסדות מרכזיים דמוקרטיים (בעיקר פרלמנט נבחר).

[עריכה] הזכות לבחור מוענקת לרבים

במאה ה-19 הזכות לבחור ולהיבחר לא הוענקה לכלל האוכלוסייה אלא לקבוצות קטנות ביותר של בעלי רכוש ו/או בעלי השכלה, אך לקראת סופה של המאה ה-19 הלך וגדל מספר הרשאים לבחור.

בריטניה החלה להרחיב ולהגדיל את זכות הבחירה לגברים על ידי החוקים שחוקקה בשנים 1832 ו-1884. בשנת 1871 העניקה צרפת זכות בחירה לכל הגברים. הענקת זכות הבחירה לקבוצות נוספות מלבד בעלי ההשכלה והרכוש נוספה בהדרגתיות לעוד ארצות באירופה, ביניהן בלגיה, שווייץ, ספרד, הולנד, ואוסטריה. תהליכים אלו החלו להעיד על התבססות הדמוקרטיה המסמלת את הקדמה.

התבססות הדמוקרטיה לא חלה באופן שווה בכל המדינות. היה שוני ב"גיל הבחירה" בין מדינה למדינה: גיל הבחירה הנמוך ביותר היה בבריטניה וצרפת – 21 שנים לפחות להצבעה בבחירות. ביתר המדינות גיל הבוחרים המינימאלי היה גבוה יחסית: 30 – באיטליה, ו-25 בגרמניה. היו מדינות שהחילו קריטריונים שונים לזכות הבחירה בהן: בהונגריה, למשל, הוענקה זכות הבחירה לפי גיל, רכוש וגובה תשלומי המיסים, ולכן רק כ-5% מן האוכלוסייה יכלה להשתתף בבחירות. לעומת זאת היו מדינות שאיפשרו מאוחר להשתתף בבחירות, למשל ברוסיה תופעה זו החלה רק בראשית המאה ה-20.

בתהליך זה, שעיקרו יצירת מסורת דמוקרטית, נוצרו מערכות דמוקרטיות רבות במדינות אירופה ואמריקה החשובות. תהליך זה הינו רב-שלבי, וכולל העמקת המסורת הדמוקרטית בקרב תושבי המדינות והצטרפות מדורגת של ציבורים חדשים למעגל האזרחים (שהביטוי הפורמלי שלו הוא בזכות ההצבעה בבחירות). דוגמאות למעגלי אזרחים חדשים הינם שיתוף חלקים שונים של הבורגנות בבחירות, שיוויון הזכויות לגזעים לא-אירופאים (יהודים, שחורים, צוענים וכדומה), הענקת זכות הבחירה לנשים וכו'.

בכל מדינה נעשה תהליך הדמוקרטיזציה באופן שונה. בצרפת, לדוגמה, התהליך כלל מהפכות אלימות רבות. בבריטניה הדמוקרטיזציה נעשתה בתהליך ארוך ואיטי. ובגרמניה הועבר מוקד הכוח לפרלמנט הנבחר בלחץ מלחמה (1918) או ע" כיבוש זר (1945).

תהליך הדמוקרטיזציה המערבי (אירופה, ארצות הברית) התפשט לרוב מדינות העולם במידה זו או אחרת, בעיקר בזכות שליטתן של האימפריות האירופיות ביבשות אחרות. בזמן השליטה חילחלו תפיסות ומבנים דמוקרטיים לחלק קטן מהחברות ברחבי העולם, ועם קיפולם ירשו את שלטון האימפריות מוסדות עם סממנים דמוקרטיים חלקיים.

לדמוקרטיזציה המודרנית כמה נקודות ציון היסטוריות מקובלות, מהן:

[עריכה] הנשים נאבקות על זכויותיהן

הזכות להשתתף בחיים הפוליטיים – לבחור או להיבחר – לא הוענקה לנשים מחצית הראשונה של המאה ה-19. נשים מן המעמד הבינוני והגבוה שהו בביתן וטיפלו בילדים ובמשק הבית, ובכל הקשור לכלכלתן היו תלויות בגברים. הגבר היה ראש המשפחה והאפוטרופוס על ילדיו ואשתו. לנשים לא הייתה הזכות לרשת , ורכוש המשפחה נחשב לרכושו של הבעל, גם אם היה רכוש שהאישה הביאה עם נישואיה.

בעקבות תהליך התיעוש (שהחל במהפכה התעשייתית) נשים רבות בנות המעמד הנמוך שימשו כפועלות בתעשיית הצמר והכותנה, ועיסוקם הנפוץ ביותר היה עבודה כמשרתות. עד מהרה החלו הנשים בנות המעמד הבורגני (הבינוני) לעבוד כפקידות, זבניות, מורות ואף טלפניות. בבריטניה, גרמניה וצרפת נשים החלו גם ללמוד באוניברסיטאות המיוחדות להן.

עד מהרה הביא הפער בין מעמדן הפוליטי הירוד של הנשים לבין מעורבותן הכלכלית והשכלתן, לתחילת מאבק למען שינוי עמדתן. תחילה הן דרשו זכויות פוליטיות שוות לשל הגברים, ולאחר מכן אף דרשו זכות בעלות על הרכוש המשפחתי. כשניצחו במאבקן, שונה החוק: בבריטניה (בשנת 1870), בגרמניה (בשנת 1900) ואף בצרפת (בשנת 1907). נשים גם הורשו על פי חוק להיות בעלות רכוש, אך עם זאת עדיין לא ניתנה להן הזכות להיבחר ולבחור. הנשים החלו להיאבק בזכות הבחירה (סופרג') והן כונו בשם "סופרז'יטיות".

[עריכה] ראו גם