הצבא הקונטיננטלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצבא הקונטיננטלי היה הפיקוד המאוחד של שלוש עשרה המושבות האמריקניות שלחמו בבריטניה במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. הצבא הוקם בעקבות החלטה של הקונגרס הקונטיננטלי ב-14 ביוני 1775, ומפקדו הראשון, ג'ורג' ושינגטון, מונה לתפקיד יום לאחר מכן.
הצבא הקונטיננטלי סבל מבעיות רבות: לא היה זה צבא מאורגן, כי אם מבנה פיקוד מרכזי שאירגן מספר מיליציות חמושות; גודלו של הצבא היה קטן יחסית לאוכלוסייה (90,000 איש נושאי נשק ו-17,000 חיילים מסודרים); הצבא היה מורכב ממתנדבים שחלקם לא היו מיומנים; חוסר משמעת פגע במהלך הקרבות וגרם לעריקה. בנוסף, שרר בו מחסור תדיר במזון ובתחמושת. כמו־כן, סכסוכים רבים בין המושבות עצמן נותרו בעינם, וחמור מכך – בתוך החברה האמריקנית עצמה היו "לויאליסטים", היינו מתיישבים אשר נותרו נאמנים לכתר הבריטי ואף ערקו לצבא הבריטי.
יתרונותיו של הצבא הקונטיננטלי היו מועטים, ועיקרם היה שחלק מהמתנדבים היו בעלי ניסיון בלוחמת גרילה נגד האינדיאנים. סייעה בידו העובדה שהמרד נגד הבריטים עורר אהדה באירופה: מספר צרפתים התנדבו לשורות המיליציות, בנוסף למדיניות רשמית של ממשלת צרפת ששלחה עשרות ספינות קרב, על אלפי תותחיהם וכן צבא יבשתי בן עשרות אלפי חיילים וכל זאת על מנת לפגוע בבריטניה ובלי לקבל כל תמורה.
רובו של הצבא הקונטיננטלי פורק אמנם ב-3 בנובמבר 1783 בעקבות חוזה פריז, אך כח קטן המשיך להתקיים והגן על ווסט פוינט וכן על מוצבים מרוחקים אחרים, עד אשר הוחלט בקונגרס המושבות להקים את צבא ארצות הברית ב-3 ביוני 1784.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

