הבטחת הכנסה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבטחת הכנסה הוא מנגנון רווחה שמטרתו להבטיח רמת חיים מזערית לכל תושב. כאשר לתושב או משפחה אין הכנסות בגובה מסוים, משלמת לו הממשלה סכום נוסף המהווה השלמה להכנסתו. נוסף על כך, מטפל מנגנון הבטחת הכנסה, כסעיף תשלום נפרד, גם בתשלום לגימלאים חסרי פנסיה ונטולי הכנסה ממקור נוסף.
[עריכה] הבטחת הכנסה בישראל
במדינת ישראל פועל מנגנון הבטחת ההכנסה מתוקף חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, ובהפעלתו עוסק המוסד לביטוח לאומי. גובה הסכום שמשפחה זכאית לו כהבטחת הכנסה נקבע לפי גודל המשפחה והרכבה, על פי המפתח המפורט בטבלה הבאה.
| הרכב משפחה | הגמלה כאחוז מן השכר הממוצע | הכנסה השוללת גמלה כאחוז מן השכר הממוצע |
|---|---|---|
| יחיד | 25.0 | 38.0 |
| הורה יחיד עם ילד | 42.5 פחות נקודת קצבה | 83.3 |
| הורה יחיד עם 2 ילדים | 52.5 פחות נקודת קצבה | 100.0 |
| זוג | 37.5 | 54.5 |
| זוג עם ילד | 43.5 | 60.5 |
| זוג עם 2 ילדים | 49.5 | 66.5 |
הגימלה להבטחת הכנסה נקבעה בשלוש רמות: קצבה בשיעור רגיל ל"שוהים במערכת" בשנתיים הראשונות, קיצבה מוגדלת לאלו ששוהים בה למעלה משנתיים וקצבה מוגדלת יותר למשפחות חד-הוריות, בהתאם לחוק משפחות חד-הוריות משנת 1992. הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מזכה, נוסף על תשלומים ישירים מהביטוח הלאומי, בהנחות בארנונה, אגרת טלוויזיה, תחבורה ציבורית, שירותי בריאות ובשכר דירה.
הדירוג לקצבה רגילה בשנתיים הראשונות וקצבה מוגדלת אחר כך בוצע כדי להקטין את התמריץ להשאר במערכת מקבלי הגימלה, אף כי מחקרים שונים (אחדות, 1976; גל ודורון, 2000) מורים כי לשוהים במערכת יש תמריץ חזק לאור פוטנציאל ההשתכרות הנמוך יחסית של מקבלי הגמלה וכי הגדלת התשלום ככל שמתארכת תקופת השהות במערכת מהווה תמריץ הישארות נוסף.
[עריכה] שינויים ומגמות
במהלך שנות התשעים חל גידול משמעותי במספר המשפחות המקבלות הבטחת הכנסה, מ-32 אלף משפחות בשנת 1990 ל-151 אלף משפחות בשנת 2002. אחוז המקבלים הבטחת הכנסה מכלל האוכלוסייה בגילאי עבודה גדל משיעור של 2.0 אחוז בשנת 1991 ל-4.6 אחוז בשנת 1999. מספר הנפשות הממוצע למשפחה נתמכת קטן לאורך השנים מ-3.25 נפשות למשפחה ל-2.66 נפשות למשפחה. מקורות הגידול העיקריים היו תחילת זכאות של עולים לתשלומי הבטחת הכנסה החל משנת 1992 וחוק משפחות חד-הוריות מאותה שנה. אוכלוסיית העולים מהווה החל משנה זו, באופן יציב, כשליש מכלל מקבלי הבטחת הכנסה. שיעור הנשים המקבלות הבטחת הכנסה מכלל הנשים בגילאי עבודה זינק מ-2.4 אחוז ל-6.2 אחוז. יתר על כן, שיעור הגידול הושפע רק באופן חלקי ממגמות בשיעורי האבטלה ונטה לעלות גם כאשר במקביל צנחו שיעורי האבטלה.
עיון במגמות בקרב מקבלי גמלה להבטחת הכנסה מעלה כי משך השהות הממוצעת של משפחה גדל בחמישים אחוז, חל גידול באחוז משפחות חד-הוריות מכלל מקבלי הגמלה מ-28.8 אחוז ל-35.4 אחוז ובאחוז המשפחות המקבלות גמלה בשיעור חד-הוריות מ-51.6 ל-77.5, וכן חל גידול דרמטי באחוז "בלתי ניתנים להשמה" (מובטלים כרוניים) מ-17.4 ל-33.7.
החל משנת 2002 החל משרד האוצר, בראשות השר בנימין נתניהו, לחתור לצמצום מספר מקבלי הבטחת הכנסה ותשלומים אחרים, באמצעות החמרת הקריטריונים לקבלת הבטחת הכנסה (ודמי אבטלה). גובה הגימלה, כאחוז מהשכר הממוצע, לא שונה כלל באף אחד מהקריטריונים (ר' כאן). צעדים אלו עוררו מחאות רבות, שהבולטת שבהן הייתה הצעדה לירושלים ושביתת-השבת בה של ויקי קנפו, אם במשפחה חד-הורית.
החמרת הקריטריונים הובילה לקיטון במספר הכולל של מקבלי הבטחת הכנסה משיא של 161 אלף בתחילת 2003 ל-144 אלף בסוף שנת 2004. מספר המשפחות החד-הוריות, שעלה מכ-8 אלף בשנת 1990 ל-53 אלף ביוני 2003 צנח בעקבות החמרת התקנות בחודש זה ל-41 אלף בסוף שנת 2004. במספר היחידים, הקטינים והמשפחות לא חל כמעט שינוי בתקופה זו, כך שניתן להסיק כי הירידה במספר מקבלי הבטחת הכנסה באה כמעט במלואה מקרב משפחות חד-הוריות. במקביל, חלה ירידה בשיעור האבטלה, מקרוב ל-11 אחוז למעט פחות מ-10 אחוז בתחילת שנת 2005.

