אפרים אלימלך אורבך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפרים אלימלך אורבך (1912 - 3 ביולי 1991), פרופסור באוניברסיטה העברית, הוגה דעות וחוקר בתחומי היהדות.
אפרים אלימלך אורבך נולד למשפחה חסידית בעיר ולוצלווק שבפולין. רכש השכלה אקדמית לתואר שלישי ולימד באוניברסיטאות בברסלאו וברומא, ובמקביל הוכשר לרבנות בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בשנת 1938 עלה לישראל.
לאחר עלייתו ארצה לימד יהדות בגמנסיה העברית בירושלים. התנדב לצבא הבריטי ושירת כרב צבאי עד תום מלחמת העולם השנייה. נטל חלק במלחמת השחרור ונתמנה כמנהל בית הספר התיכון הדתי 'מעלה'. לאחר מכן נתמנה כמפקח על בתי הספר התיכונים במשרד החינוך. בשנת תשי"ג (1953) הצטרף לסגל המורים של האוניברסיטה העברית כמרצה בכיר לתלמוד ולתולדות ההלכה, ומ-1956 פרופסור מן המנין. כיהן גם כחבר האקדמיה ללשון העברית. חקר והרצה בתחומי התלמוד והספרות הרבנית, תולדות ההלכה, האגדה ומחשבת חז"ל. כיהן כראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית וכנשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
נבחר כחתן פרס ישראל בתחומי היהדות, הרוח והחברה לשנת 1955. בנוסף היה מועמד לתפקיד נשיא המדינה, במקביל לאפרים קציר שנבחר, בשנת 1973.
נטמן בהר הזיתים בירושלים. בסמוך לו נטמנו ראש הממשלה השישי מנחם בגין והשר זבולון המר, אשר טמון בקבר הסמוך לאורבך.
[עריכה] פרסים שבהם זכה
- פרס ישראל
- פרס ביאליק
- פרס רוטשילד
- פרס שלום עליכם
- פרס ליב יפה
[עריכה] מחיבוריו
- בעלי התוספות;
- חז"ל - פרקי אמונות ודעות;
- ערוגת הבושם לר' אברהם בן עזריאל;
- ההלכה - תולדותה והתפתחותה;
- הציונות והיהדות.
רבים ממאמריו כונסו לאחר מותו לשני כרכי 'מחקרים במדעי היהדות'.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג' קרסל, לקסיקון הספרות העברית, ספריית פועלים תשכ"ה.
- י' גולדשלג, הערך 'אורבך, אפרים אלימלך' בתוך אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ו' עמ' 66-67.

