קוסטה ריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפובליקת קוסטה ריקה
קוסטה ריקה סמל קוסטה ריקה
דגל סמל
מוטו לאומי: חיים טהורים Pura Vida
המנון לאומי: מולדת אצילה, דגלך היפה
מיקום קוסטה ריקה
יבשת אמריקה מרכז אמריקה
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה סן חוסה
9°56′ צפון 84°5′ מערב
העיר הגדולה ביותר סן חוזה
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
אוסקר אריאס
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מספרד
15 בספטמבר, 1821
שטח
- סה"כ
- % מים
126 בעולם
51,100 קמ"ר
0.7%
אוכלוסייה
- סה"כ (2005)
- צפיפות
121 בעולם
4,016,173
79 אנשים לקמ"ר
תמ"ג
- סה"כ (2005)
- תמ"ג לנפש
79 בעולם
44,579 מיליון $
11,099 $
מטבע קולון (CRC)
אזור זמן UTC - 6
סיומת אינטרנט cr
קידומת בינלאומית 506+

רפובליקת קוסטה ריקהספרדית: República de Costa Rica) היא מדינה בדרום מרכז אמריקה הגובלת עם ניקרגואה בצפון, הים הקאריבי במזרח, פנמה בדרום-מזרח, ועם האוקיינוס השקט במערב ובדרום-מערב. קוסטה ריקה נבדלת ממדינות אחרות במרכז אמריקה ובאמריקה הלטינית בכלל בכך שהיא דמוקרטיה יציבה, מזה עשרות שנים, ומצבה הכלכלי איתן יחסית.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קוסטה ריקה

החוקר כריסטופר קולומבוס היה האירופי הראשון שהגיע לחופי קוסטה ריקה (כיום המטבע הקוסטה ריקאי קרוי על שמו- "Colon"- קולומבוס בספרדית) קולומבוס התרשם מהעושר המופגן שהציגו בפניו ראשי השבטים האינדיאנים וקרא למקום "Costa Rica" ("החוף העשיר" בספרדית). אולם למעשה הייתה קוסטה ריקה אזור קשה למחייה ונטול אוצרות טבע, סיבה שבגללה נעזב האזור לנפשו משליטת האימפריות של האצטקים והאינקה, שנטשו את קוסטה ריקה תקופה קצרה בלבד לפני בוא האירופים. ניסיונות ההתישבות של ספרד על אזור החוף הקאריבי נכשלו וב-1521 הוקמה המושבה הספרדית הראשונה, קרתגו, באזור ההרים המרכזי בקוסטה ריקה. משום שלא נמצאו זהב וכסף נותרה המושבה מבודדת וענייה. נסיונות ההתפשטות של הספרדים נכשלו והם הובסו פעמים רבות בקרבות עם שבטי האינדיאנים המקומיים. חמשת הרי געש הפעילים של קוסטה ריקה ורעידות אדמה תדירות מנעו הקמה של יישוב קבע מבוסס. כך נותרה המושבה קרתגו מבודדת וקוסטה ריקה הייתה מנותקת למעשה מן האירועים החשובים שהתרחשו באירופה ואמריקה המרכזית.

הבאת הקפה לקוסטה ריקה ב-1808 חיזקה את מצבה הכלכלי. משום שרוב אולוסיית האינדיאנים המקומית נתדלדלה בינתיים ממחלות שהביאו האירופים, נאלצו החוואים בקוסטה ריקה לגדל את הקפה בעצמם, לכן הצליחה קוסטה ריקה לשמור על אחוז אוכלוסייה אירופית גבוה ביחס לשאר מדינות אמריקה הלטינית. מספר עבדים ממוצא אפריקאי אמנם הובא לאזור החוף הקאריבי של קוסטה ריקה. עם זאת, קוסטה ריקה נותרה מבודדת, ולמעשה לא השפיעה כלל על מהלך האירועים במרכז אמריקה. הידיעות על שחרורה של קוסטה ריקה מספרד ב-1821 הגיעו באיחור של חודש. ב-1823 הדיח הגנרל המקסיקני אנטוניו דה סנטה אנה את קיסר מקסיקו והכריז על רפובליקה. המחוזות של מרכז אמריקה הכריזו בתגובה על ניתוקם ממקסיקו ועל הקמת הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. הפדרציה החזיקה מעמד עד 1839, אך התפוררה ל-5 מדינות, אחת מהם היא קוסטה ריקה. עם הצלחת גידולי הקפה בקוסטה ריקה התחזק המאבק על השלטון בין 5 משפחות של בעלי אחוזות בקוסטה ריקה.

ב-1856 ניסה ההרפתקן האמריקאי ויליאם ווקר לשעבד את מדינות מרכז אמריקה כדי שאוכלוסייתם, בסיוע עבדים מאפריקה, תכרה תעלה בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. הוא זכה לתמיכתו של הנשיא האמריקאי ג'יימס ביוקנן ולסיוע כספי של משקיעים אמריקאים נוספים. בעזרת שכירי חרב קובנים הוא השתלט על ניקרגואה. נשיא קוסטה ריקה, חואן רפאל מורה, הורה על גיוס ויצא להלחם בווקר ובחייליו. צבא קוסטה ריקה חסר הניסיון הצליח להדוף את צבא השכירים הקובנים לאחוזה במחוז גואנקסטה, על גבול ניקרגואה. הקרב לבסוף הוכרע בשריפת האחוזה על ידי החייל חואן סנטמריה, פעולה שעלתה לו בחייו, אך הפכה אותו לגיבור הלאומי של קוסטה ריקה. קוסטה ריקה ניצלה את ההזדמנות וסיפחה את כל מחוז גואנקסטה לשטחה. הנשיא מורה נלכד בדרכו חזרה על ידי בעלי אחוזות יריבים והוצא להורג. גם ויליאם ווקר הוצא להורג לאחר שנתפס בניסיון בריחה, בהונדורס.

לאחר תקופת שלטונו של הדיקטטור פדריקו טיקונו גרנדוס התייצבה בקוסטה ריקה הדמוקרטיה. ב-1948 הוביל חוזה פיגרז פרר התקוממות נגד הממשלה בטענה שהבחירות היו מזויפות. מלחמת האזרחים נמשכה 44 יום, בסיומה נקבעה חוקה חדשה ובוטל הצבא. קוסטה ריקה הייתה המדינה הראשונה בעולם שביטלה את הצבא באופן חוקתי. מ-1953 מתקיימות בחירות בקוסטה ריקה על פי החוקה החדשה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קוסטה ריקה

קוסטה ריקה היא רפובליקה דמוקרטית. כל 4 שנים נבחרת מחדש האספה המחוקקת בת 57 חברים והנשיא. 22 שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי האספה המחוקקת.

עד סוף המאה ה-20, ובמידה מסוימת אף היום, היוותה ומהווה קוסטה ריקה את המדינה הדמוקרטית ביותר באמריקה הלטינית. מאז אמצע המאה ה-20 שורר בקוסטה ריקה משטר רב-מפלגתי יציב בצורה שאינה אופיינית כלל וכלל לאזור. לקוסטה ריקה מסורת ארוכת שנים של שמירה על זכויות האזרח ושל עזרה סוציאלית. למעט כוח משטרתי קטן, לא קיים כל צבא בקוסטה ריקה; המדינה לא הייתה מעורבת בכל סכסוך שהוא בעשרות השנים האחרונות. קוסטה ריקה זכתה לתמיכה והגנה של ארצות הברית בתקופת מלחמת האזרחים בניקרגואה בשנות השמונים ומאז קוסטה ריקה עומדת לימינה. קוסטה ריקה הייתה בין המדינות המעטות שתמכו במלחמת עיראק באו"ם.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קוסטה ריקה

התל"ג הלאומי לנפש בקוסטה ריקה בתחילת המאה ה-21 עמד על כ-7,000 דולר לשנה, מספר המציב אותה קרוב למדינות מערב אירופה והרבה מעל לשכנותיה.

התיירות מהווה את אחד התחומים העיקריים בכלכלת המדינה. בקוסטה ריקה פארקים לאומיים רבים המתוחזקים בצורה יעילה; מספר מיני הצומח והחי בקוסטה ריקה מסחרר ומושך תיירים רבים.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת קוסטה ריקה
הגדל
מפת קוסטה ריקה
ערך מורחב – גאוגרפיה של קוסטה ריקה

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של קוסטה ריקה

שיעור תושביה הלבנים של קוסטה ריקה הוא הגבוה ביותר באמריקה הלטינית. בקוסטה ריקה, כמו בכל מדינות אמריקה הלטינית, קבוצות של אינדיאנים ומסטיצו - בני תערובת לבנים-אינדיאנים. אירופים או מסטיצו מונים ביחד כ 94 אחוז מן האוכלוסייה. שיעור הילידים נמוך במיוחד, פחות מאחוז. כשלושה אחוזים מן התושבים הם שחורים, המרוכזים בחוף הקריבי. כאחוז אחד הם מהגרים ממוצא סיני. בשנים האחרונות נוספו לאוכלוסייה גם מהגרים מארצות הברית.

[עריכה] יהודים

בקוסטה-ריקה חיים כ 3000 יהודים, רובם הגדול בסן-חוזה ובפרבריה. קיימים מוסדות חינוך, תנועות נוער ומוסדות קהילה. מרבית היהודים אורתודקסים ממוצא אשכנזי. קיימת גם קהילה רפורמית קטנה, שמקורה במהגרים מצפון אמריקה. מסוף שנות התשעים ניכרת תנועה של הגירת ישראלים לקוסטה ריקה, המונעת מכוח פסטורליות המקום, היציבות השלטונית, קלות ההגירה ורכישת הקרקע והשפעתו של טיוהר, מורה רוחני ממוצא ישראלי שקבע מושבו במדינה.

[עריכה] ראו גם

  • האי קוקוס

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוסטה ריקה