בוגדים בעמם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בגידה במובנה הרחב וההיסטורי היא הפרת חובת האמונים של אדם לעמו, למולדתו ולמדינתו וסיועו לאויב במאבקו כנגד מדינת האם של הבוגד, בימי מלחמה או בעת עימות קשה בימי שלום (כדוגמת המלחמה הקרה), או בעת סכסוך מזויין ופעולות איבה שאינם בגדר מלחמה מלאה.

הסיוע יכול להיות בגילוי סודות צבאיים, סודות מדינה וסודות מדעיים, בהשתתפות בתעמולת האויב נגד מדינת האם, בעריקה לשורות האויב ולחימה בכוחותיו כנגד מדינת האם וכן בשיתוף פעולה עם צבא כובש.

המניעים לבגידה הינם שונים: החל מהזדהות אידיאולוגית עם השקפת עולמו של האויב, דרך בצע כסף וכלה ברגשות נקם על עוול אמיתי או מדומה וכן בתסביכי נפש.

בעת לחימה יש שחייל בודד, בסערת הקרב, נקלע לשבי האויב או שמגיע לשבי האויב בנסיבות העלולות להחשב לעריקה, ובלחץ השבי נגרר לשיתוף פעולה עם שוביו; ערך זה, לעומת זאת, מתייחס לאישים היסטוריים שמעשה הבגידה של כל אחד מהם מהווה פרק עגום בהיסטוריה של עמו: מדינאים, מפקדי צבא, מדענים ואנשי רוח.

תוכן עניינים

[עריכה] ענישה על בגידה

כל שיטת משפט רואה בבגידה את העבירה החמורה ביותר שבדיני העונשין שלה.

בתקופות ובארצות שונות היה נהוג לקבוע צורות אכזריות ומשפילות במיוחד של הוצאה להורג כלפי בוגדים. למשל, באנגליה נקבע בחוק בפירוט כי בוגד יתלה בצווארו אך יורד מעמוד התליה בעודו חי, ולאחר מכן יסורס, מעיו יוצאו מבטנו בעודו חי וישרפו לנגד עיניו, ואז יושאר לגסוס לאיטו ולאחר מותו תחתך גופתו לארבעה נתחים שיוקעו לראווה במקומות ציבוריים שונים[1]. עונש זה חל רק על גברים שנמצאו אשמים בבגידה, כאשר נשים שנמצאו אשמות בעבירה זאת נשרפו על המוקד כמו מכשפות וכופרים.

העונש הנ"ל נקבע בימי הביניים, והאחרון שהוצא להורג בצורה זאת היה סקוטי אשר הואשם ב-1782 בהעברת אינפורמציה צבאית לצרפת. החוק הקובע עונש מסוג זה על בגידה עדיין היה פורמלית בתוקף עד מחצית המאה ה-19, אם כי בפועל כבר נמנעו הבריטים מלהחיל אותו בפועל על מי שנמצאו אשמים בבגידה. עברת הבגידה עליה חל החוק כללה לא רק סיוע לאויב חיצוני אלא גם מרידה במלכות ואף זיוף כספים, אשר נחשב כפגיעה חמורה בסמכותו של המלך ועל כן כבגידה. בתקופת המלכה אליזבת הראשונה נחשבו כמרים קתולים, מעצם היותם שכאלה, כסוכניו של מלך ספרד האויב ומכאן כבוגדים, ואלה שנלכדו זכו לעונש האכזרי המתואר.

גם בארצות אירופיות אחרות נקבעו לבוגדים עונשים של הוצאה להורג בצורות מיוחדות כיד הדמיון הטובה, כגון קשירת הבוגד לארבעה סוסים שדהרו לכיוונים שונים וקריעתו לגזרים ביניהם.

כאשר השתחררו האמריקאים מן השלטון הבריטי, נקבע בחוקת ארה"ב האיסור על השלטון לנקוט ב"עונשים אכזריים ובלתי רגילים" (cruel and unsual punishments) כאשר כוונת מנסחי החוקה היתה במיוחד לעונשים מסוג זה. אולם ארה"ב שמרה על עונש המוות כשלעצמו לבוגדים, שבוצע בדרך כלל באמצעות תליה "רגילה".

במדינת ישראל, שבה בוטל עונש המוות בשנת 1954, נותר בעינו עונש מוות על בגידה בפרק ז' סימן ב' של חוק העונשין, התשל"ז-1977 ובסעיף 43 של חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. (ולהבדיל נותר במדינת ישראל עונש מוות על עבירות לפי חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י-1950). המקרה היחיד שבו בוצעה בישראל הוצאה להורג על בגידה, מקרהו של מאיר טוביאנסקי, התגלה כטעות.

בארצות אירופה כיום, שבהן בוטל עונש המוות כליל, הוא אינו קיים גם לגבי בוגדים, והוחלף בעונש של מאסר עולם.

[עריכה] בוגדים בעת העתיקה

[עריכה] מדינאים ואנשי שלטון שבגדו

[עריכה] מפקדי צבא שבגדו

[עריכה] בוגדים שלחמו לצד האויב

[עריכה] אנשי מודיעין שבגדו

[עריכה] בוגדים בשירות תעמולת האויב

[עריכה] בוגדים בשירות טרור האויב

[עריכה] אנשי רוח שבגדו

[עריכה] מדענים שבגדו

[עריכה] "בוגדים" שלא בגדו

[עריכה] ראו גם