רבי תנחומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי תנחומא בר אבא - אמורא מארץ ישראל בדור השישי, מגדולי בעלי האגדה והמדרש. חי במחצית השנייה של המאה הרביעית לספירה הנוצרית. תלמידו של רב הונא השני. חי בעיירה נווה המצויה כיום בחלקו הסורי של הגולן.

שמו של רבי תנחומא נודע בעיקר בשל עיסוקו בתחום האגדה והמדרש. מדרש תנחומא, המיוחס לו, מהווה כינוס של יצירתו בתחומים הללו.

בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות פרק ד, הלכה ב) מכונה רבי תנחומא 'איסכוליסטיקא', שמשמעו ביוונית - מלומד. יש אזכורים לוויכוחים שלו עם 'מלך' (שליט מקומי נוצרי) שהציע לאחד את עם ישראל עם הנוצרים. לפי המסופר בתלמוד בבלי (מסכת סנהדרין, דף לט עמוד א) תשובתו של רבי תנחומא למלך כמעט ועלתה לו בחייו. ישנן עדויות לויכוחים של רבי תנחומא עם חכמי הנצרות.
בעירו, אנטיוכיה, התווכח רבי תנחומא עם חכמים שהאמינו בדואליזם.