אנריק ולור אי ויוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנריק ולור אי ויוס (Enric Valor i Vives) (1911 קסטלה, מחוז ל'אלקויה – 2000 ולנסיה) יליד חבל ולנסיה, בלשן ומספר סיפורים, שתרם אחת התרומות החשובות ביותר לתחיית של המילונאות הולנסית, והיה אחד ממקדמי העניין העיקריים בקביעת תקן לשפה הקטלונית בחבל ולנסיה, ספרד.

[עריכה] קורות חיים

אנריק ולור נולד ב-1911 בן למשפחה אמידה מ"קסטלה" במחוז ל'אלקויה שבחבל ולנסיה. ב-1930, בהיותו בן 19, הצטרף ככתב בשפה הולנסית לעיתון הסאטירי El Tio Cuc בעיר אליקנטה. הוא היה פעיל פוליטית במהלך הרפובליקה הספרדית השנייה. תביעתו העיקרית הייתה לקבלת מעמד של אוטונומיה לחבל ולנסיה ולקביעת אליקאנטה כקטלונית. בתקופה זו כתב גם בעיתונים הלאומנים של העיר ולנסיה: La República de les Lletres, El Camí, El País Valencià. כשפרצה מלחמת האזרחים הספרדית הוא תמך ברפובליקה הספרדית.

לאחר המלחמה, הוא צמצם את פעילותו הפוליטית והתרכז בספרות. בהתחלת שנות ה-50 של המאה ה-20 החל להדפיס rondalles, סוג של ספורי עם ולנסים שהופיעו באסופה Rondalles valencianes‏ (19501958). במהלך שנות ה-60 הוא חזר לפעילות פוליטית מחתרתית הקשורה ללאומנות הולנסית וכתוצאה הוא נכלא כאסיר פוליטי תחת משטרו של פרנסיסקו פרנקו מ-1966 ועד 1968. לאחר שהשתחרר מהכלא, ועל פי דבריו: "לא למדתי שום שעור", הוא ייסד את המגזין הראשון שלאחר המלחמה ששפתו ולנסית, Gorg (מערבולת בקטלונית).

כשהרודנות של פרנקו הסתיימה, היה אנריק ולור חופשי להפיץ את דעותיו ועבודותיו הספרותיות. הוא כובד בפרסי ספרות ובלשנות רבים מכל החבלים דוברי הקטלונית. במהלך שנות ה-90 היה ניסיון של ארגוני תרבות בולנסיה להציע את ולור כמועמד לפרס נובל לספרות, ניסיון שנקטע עם מותו הפתאומי בשנת 2000. כיום קרויים על שמו של ולור רחובות, כיכרות, בתי ספר ואגודות בכל רחבי חבל ולנסיה.

[עריכה] עבודתו הבלשנית

עבודתו הבלשנית הראשונה הייתה בשבועון El Tio Cuc שבסיסו באליקנטה, שבועון שהיה כתוב בשפה הקטלונית אבל בכתיב ספרדי, ולפיכך עם טעויות כתיב. עם זאת כלל ולור באותו הזמן שעורי דקדוק ואורתוגרפיה (תורת הכתיב) קטלוניים במאמריו. הוא תרם לפיתוח המילון הקטלוני-ולנסי-בלארי (כמילון קטלוני הכולל את כל הניבים) בניהולו של פרנסס דה בורחה מול (Francesc de Borja Moll), שכלל את מילון דרום ולנסיה. בדומה לקרלס סלבדור (Carles Salvador) וסנצ'יז גוארנר (Sanchis Guarner), הוא היה בין מקדמי העניין העיקריים בקביעת התקן של השפה הקטלונית בחבל ולנסיה. ולור גרם להתפשטות כללי הדקדוק של השפה הקטלונית כפי שנקבעו על ידי פומפאו פאברה (Pompeu Fabra) באמצעות ספרים כגון: Curs de la llengua valenciana ,(1961) Millorem el llenguatge‏ (1971) ו-Curso medio de gramática catalana referida especialmente al País Valenciano‏ (1973).

ב-1983 הוא הוציא לאור את La flexió verbal בספר זה הוא ניסה להכניס סדר בפעלים המיוחדים לניב הולנסי. עבודתו הפכה למקור העיקרי לשימוש התקני בפעלים והיא כיום ספר לימוד הכרחי לתלמידים בחבל ולנסיה. יש לציין את אוסף המלים העשיר הנגזר מעבודותיו הספרותיות, במיוחד מה-rondalles המכיל אגדות ומילים ייחודיות מהמחוזות השונים של חבל ולנסיה.

[עריכה] עבודתו הספרותית

ספרו הידוע ביותר הוא האסופה Rondalles valencianes בה מופיעים 36 סיפורי עם ולנסיים. עבודות אחרות בסגנון דומה הן Narracions de la Foia de Castalla‏ (1953) ו-Meravelles i picardies‏ (19641970). את הרומן הראשון שלו L'ambició d'Aleix הוא החל לכתוב בין 1940 ל-1950, אך הוא שכתב את הספר מחדש לפני הוצאתו לאור ב-1960. ייתכן שעבודתו החשובה ביותר היא הטרילוגיה Cicle de Cassana המורכבת משלושה רומנים: Sense la terra promesa‏ (1960), Temps de batuda‏ (1983) ו-Enllà de l'horitzó‏ (1991). הטרילוגיה Cicle de Cassana נועדה לעורר מחדש את זכרן של השנים 19161939, תקופה שהדיקטטורה הצליחה להשכיח את מאורעותיה. ב-1982 הוא פרסם את La idea de l'emigrant.