חוק הפעולה והתגובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק הפעולה והתגובה, הידוע גם בתור החוק השלישי של ניוטון. חוק זה מדבר על שיווי המשקל, על האינטרקציה בין גופים. החוק הוא האחרון מקובץ שלושת חוקי תנועה פיזיקליים אשר פרסם אייזק ניוטון כחוקי יסוד של המכניקה הקלאסית והסטטיקה. החוקים פורסמו בשנת 1687 בספרו הנודע של ניוטון "הפרינציפיה" (או בשמו המלא: "היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע").
[עריכה] כללי החוק
חוק זה קובע כי גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחד (ושני הגופים אינם נתונים תחת השפעות כוחות אחרים), אזי הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח שווה בגודלו אך מנוגד בכיוונו. הפעולה והתגובה הם שני כוחות שווים ומנוגדים הפועלים על שני גופים שונים, לכן אין הם יכולים לבטל זה את זה למרות שסכומם הווקטורי הוא אפס. שים לב: שני כוחות שווים ומנוגדים הפועלים על אותו הגוף לעולם לא זוג פעולה ותגובה.
דוגמה: נתון קיר שאינו בר הזזה. לקיר מחובר חבל. יוסי תופס בקצהו השני של החבל ומושך בכֹח כלשהו. לפי חוק הפעולה והתגובה, גם הקיר מושך את יוסי באותו הכח.
בניסוח מתמטי: 
[עריכה] הרחבות וחוקי משנה
- מחוק זה נובע מתמטית חוק שימור התנע.
הכח אותו מפעיל גוף אחד על הגוף השני שווה והפוך בכוונו לכוח שמפעיל הגוף השני על הגוף הראשון. החוק אומר: אם אני לוחץ על הרצפה בכח משקלי - הרצפה לוחצת עלי בכוח נגדי שווה בגודלו. התוצאה המפתיעה יותר של החוק היא שאם אני מפעיל כוח על עגלה המתחילה לנוע היא מפעילה עלי כוח נגדי.
- להרחבה בנושא הפעולה והתגובה, ראה כוח נורמלי.


