מדד המחירים לצרכן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדד המחירים לצרכן הוא מדד, המחושב בטכניקות סטטיסטיות ומשתנה מזמן לזמן, אשר מיועד למדוד את השתנות המחירים של סל מוצרים ושירותים הנצרכים על ידי קבוצת צרכנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] חישוב המדד
מאחר שמטרת המדד היא למדוד את השינוי ברמת המחירים, אין חשיבות לערכו המוחלט אלא לשנוי היחסי בערך זה. לעליית המדד מרמה של 100 נקודות לרמה של 110 נקודות משמעות זהה לעלייה מ-200 ל-220. לפיכך, קובעים את ערך המדד בנקודת זמן אחת (הקרויה "תקופת הבסיס") באופן שרירותי. בדרך כלל, נהוג לקבוע את ערך המדד בתקופת הבסיס בגובה של 100 (או 100 נקודות). קביעה כזו תגרום לכך שערך המדד בכל נקודת זמן יהיה שווה ל"רמת המחירים הכללית" באותו זמן, כשהיא מבוטאת באחוזים מרמת המחירים בתקופת הבסיס.
השינוי בערכו של המדד מייצג את השינוי שחל במחירי המוצרים הנכללים בסל ספציפי, שנקבע אחת לתקופה. מאחר שמדובר במדד מחירים לצרכן, יהיה הסל מורכב ממוצרים ושירותים הנצרכים על ידי הצרכנים, אליהם מתייחס החישוב. מדד המחירים בנקודת זמן לאחר תקופת הבסיס יהיה שווה למדד בתקופת הבסיס כשהוא מוגדל (או מוקטן) על פי שיעור השינוי של עלות הסל (כלומר, מוכפל בעלות הסל בנקודת הזמן עבורה מחושב המדד ומחולק בעלות אותו סל בתקופת הבסיס).
קיימות מספר בעיות בחישוב המדד:
- קביעת הסל: סל המוצרים והשירותים אמור לשקף את דפוסי הצריכה של קבוצת צרכנים מסוימת. לפיכך בודקים את הרגלי הצריכה של אותה קבוצה בתקופה מסוימת. קיימת השאלה - באיזו תקופה יש למדוד? האם יש לשמור על סל קבוע לאורך שנים רבות?
- מוצרים חדשים: כיצד מטפלים בכניסת מוצרים חדשים לסל התצרוכת.
- שינויים באיכות המוצרים: ניתן להתייחס לזאת כאל העלמות מוצר וכניסת מוצר אחר במקומו.
- כמובן קיימות גם בעיות מדידה אחרות, כבכל מדד סטטיסטי.
הפתרונות לשאלות אלה נעשים בצורות שונות:
- בדרך כלל, נוהגים לקבוע סל התחלתי על פי סקר שנערך סמוך לתקופת הבסיס. בסל זה משתמשים מספר שנים. לאחר מכן, קובעים תקופת בסיס חדשה וממנה ואילך משתמשים בסל חדש. באופן זה, ניתן לקבל סדרות של מדדים לתקופות שונות (עוקבות) שלכל אחת מהן תקופת בסיס שונה בה נקבע מדד 100. כדי לקבל סדרת מדדים לתקופה ארוכה - משרשרים את המדדים. כלומר, קובעים את המדד הבסיסי של כל מדד (שהוא כאמור גודל שרירותי) להיות שווה לערך המדד האחרון שבסדרה הקודמת. שיטה זו מאפשרת השוואת רמות מחירים בתקופות ארוכות ושימוש במדד לצרכים מעשיים, אם כי, קיימות בעיות מושגיות קשות בהשוואות כאלה.
- לגבי מוצרים חדשים, נוהגים שלא להכלילם בסל אלא לאחר שמשקלם מגיע לרמה מינימלית מסוימת. כמו כן, עידכון הסל תוך מספר שנים קטן מצמצם את הבעייתיות של שינויי איכות (אם כי יוצר בעיות אחרות הקשורות בשירשור).
[עריכה] מדד המחירים לצרכן בישראל
מדד המחירים לצרכן בישראל מקורו במדד המחירים לצרכן בארץ ישראל שנוסד בשנת 1922 בתקופת המנדט הבריטי. המדד נערך על פי "סל" המשקף את תצרוכתן של המשפחות העירוניות בארץ. הוא מחושב על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפורסם מדי חודש ב-15 לאותו חודש (במידה וה-15 הוא יום שבת מפורסם המדד יום קודם). שעת פרסום המדד הייתה 17:00, אולם, בעקבות ההארכה בשעות המסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב נדחתה גם שעת הפירסום. במהלך הזמן התפתחה ולוּטשה שיטת חישוב המדד והשימוש בו התרחב מעבר לתחום מדידת האינפלציה גם לתחום יחסי העבודה (תוספת יוקר, עוד מתקופת המנדט והסכמי שכר), הצמדה של התחייבויות כספיות ומיסוי.
סל התצרוכת מורכב מ-10 תחומים עיקריים (בהם מזון, דיור, בריאות, הלבשה והנעלה, תחבורה ותקשורת, תרבות ובידור וכו'), המורכבים הרבה סעיפי משנה ותת סעיפים. לכל אחד מהמרכיבים יש חלק שונה במדד (המתבטא באחוזים), המבטא את האחוז מההוצאה החודשית של משפחה ממוצעת. לדוגמה משקלו של סעיף הדיור הוא 22 אחוזים, כלומר משפחה ממוצעת מוציאה על דיור כ-22 אחוז מההוצאה החודשית שלה.
הואיל והרגלי הצריכה שלנו משתנים עם הזמן, הלמ"ס בונה כל שנתיים סל חדש בכדי לשקף את השינויים הללו.
| קבוצה ראשית | המשקל בינואר 2003 |
המשקל בינואר 2005 |
|---|---|---|
| מזון (ללא פירות וירקות) | 13.5 | 13.9 |
| ירקות ופירות | 3.5 | 3.3 |
| דיור | 23.2 | 21.6 |
| אחזקת הדירה | 9.75 | 10.4 |
| ריהוט וציוד לבית | 4.75 | 4.3 |
| הלבשה והנעלה | 2.9 | 3.00 |
| בריאות | 4.85 | 5.1 |
| חינוך, תרבות ובידור | 12.9 | 12.9 |
| תחבורה ותקשורת | 20.3 | 21.2 |
| שונות | 4.4 | 4.6 |
[עריכה] סקר הוצאות משפחה
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עורכת מדי שנה סקר המכונה "סקר הוצאות משק הבית", כדי לדעת עד כמה הסל משקף את הרגלי הצריכה בחברה. מתוקף כך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פונה ל-500 משקי בית בכל חודש, המהווים מדגם סטטיסטי (מייצג) של כלל משקי הבית במדינה. במסגרת זו, מחייבת הלמ"ס ממשקי הבית לתעד ביומן מיוחד במשך שבועיים את כל פרטי ההוצאות שלהם (סך ההוצאה, כמות הרכישה, מקומה של הרכישה ועוד). לאחר שבועיים נערך ראיון עם משקי הבית ובו אלו נשאלים בנוגע להוצאות שאינן יומיומיות שביצעו. הצירוף של שתי אלו (ההוצאות היומיומיות והלא-יומיומיות) מאפשר ללמ"ס לבנות את הרכב ההוצאות של משק בית ממוצע בישראל.
לצד הפניה ל-500 משקי בית, פונה הלמ"ס ל-2,500 "מדווחים קבועים" - בעלי עסקים, חנויות וסוחרים (שחלקם עובדים באינטרנט), ומרכזת בעזרת אלו את המחירים של המוצרים שנמצאים בתוך סל התצרוכת. נתונים אלו נאספים ומשוקללים ליצירת "מדד המחירים לצרכן".
[עריכה] חישוב המדד בישראל
החישוב נעשה באמצעות 3 שלבים:
א. חישוב חלקם של המוצרים והשירותים השונים מסך ההוצאה, על פי ההוצאה על כל אחד מן המוצרים והשירותים בתקופת הבסיס.
ב. חישוב מדד מחירים לכל מוצר ושירות בנפרד. המדדים הללו מביעים את השינוי במחיר המוצר (מתקופת הבסיס, כמובן).
ג. עריכת ממוצע משוקלל של מדדי המחירים שחושבו (סעיף ב') בהתאם לחלקם של המוצרים והשירותים מסך ההוצאה (סעיף א').
[עריכה] שימושים והשפעות
שימושי מדד המחירים לצרכן:
- הצמדה למדד של תשלומים (שעליהם נקבע מראש כי יוצמדו למדד), הלוואות, משכנתאות, אגרות-חוב ודמי מזונות.
- בסיס לחישובים של תוספת יוקר: תשלום שמקבלים שכירים כפיצוי לעלייה ביוקר המחייה, אם הושג הסכם בין המעסיק למועסק בנוגע לתשלום שכזה. בדרך כלל התוספת מחושבת לפי מדד המחירים לצרכן.
- אמצעי למעקב אחר ההתפתחויות במשק.
- מקובל לומר כי עלייה במדד המחירים לצרכן פירושה אינפלציה, וכי ירידה במדד משמעה דפלציה.

