היינריך מילר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינריך מילר (נולד ב-28 במאי 1900- 1945?) - פושע מלחמה נאצי, מפקד הגסטאפו משנת 1939 עד לסיום מלחמת העולם השנייה; לפיכך נקרא לעתים "גסטאפו מילר". עקבותיו נעלמו ב-29 באפריל 1945.
[עריכה] ראשית חייו
היינריך מילר נולד במינכן למשפחה קתולית ממעמד הפועלים. בשנת 1918 גויס לצבא הגרמני, נלחם במלחמת העולם הראשונה בתור תצפיתן בחיל התותחנים וקיבל מספר עיטורים על אומץ לב, בהם צלב הברזל מדרגה שנייה. לאחר שהשתחרר מהצבא, התגייס למשטרת מדינת בוואריה; בתפקידו זה נטל חלק בדיכוי התקוממויות קומוניסטיות אשר התרחשו לאחר המלחמה. שנאתו לקומוניזם של מילר החלה באותה תקופה, שבה ראה את אנשי "הצבא האדום של בוואריה" טובחים בבני ערובה שלקחו.
עם הזמן, התקדם מילר במשטרה הבווארית וקודם לתפקיד ראש המחלקה הפוליטית של משטרת מינכן; בתפקידו זה הכיר נאצים רבים, ובהם אישים בכירים במפלגה - ריינהרד היידריך והיינריך הימלר.
[עריכה] בשירות הרייך השלישי
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, גייס היידריך, שהיה ראש שירות הביטחון הנאצי (אס דה, זרוע של האס אס), את מילר לשורות המחלקה שלו. מילר נחשב לבן טיפוחיו של היידריך, וקודם במהירות באס אס. בשנת 1939 אורגן המשרד הראשי לביטחון הרייך בראשותו של היידריך, ומילר, שהיה אז כבר אס-אס-גרופנפיהרר (גנרל) מונה למפקד אגף ד' שלו, הגסטאפו. בתפקידו כראש הגסטאפו היה מילר אחראי לדיכוי כל צורה של התנגדות למשטר הנאצי: הוא הסתנן וחיסל את ההתארגנויות המחתרתיות של המפלגות הסוציאליסטית והקומוניסטית הגרמניות. כמו כן, בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שארגון המודיעין הצבאי, האבווהר, הסתבר כקן פורח של אנטי-נאצים, היה זה מילר והגסטאפו שהופקד על הביון והביון-הנגדי של גרמניה הנאצית. הישגו הגדול של מילר בתחום זה היה ההסתננות לרשת המרגלים "הקפלה האדומה".
בינואר 1942 השתתף מילר בוועידת ואנזה עם ראש המחלקה לענייני יהודים בגסטאפו, אדולף אייכמן. אמנם מילר לא עסק ישירות ביישום הפתרון הסופי, אך בתור מפקדו הישיר של אייכמן, הוא היה מודע היטב לכל הנעשה ואף קיבל דוחות שוטפים על עבודת האיינזצגרופן.
לאחר חיסולו של הפטרון הגדול של מילר, ריינהרד היידריך, בידי המחתרת הצ'כית בשנת 1942, קרנו של מילר במנגנון הנאצי ירדה מעט. הוא התווכח תדיר עם הימלר, מפקד האס-אס, באשר לעובדה שאנטי-נאצים רבים הסתננו לתוך שירות הביון ומשרד החוץ; לאחר שהימלר ציווה עליו להפסיק את החקירה נגד האדמירל קנאריס, שהיה ראש שירות הביון הנגדי, למרות ראיות חותכות נגדו, מילר עבר ממחנהו של הימלר למחנהו של בורמן, מזכ"ל המפלגה הנאצית ויריבו של הימלר. לאחר כישלון קשר ה-20 ביולי מילר מונה לעמוד בראש צוות החקירה של האירוע, ובעקבות חקירתו כ-200 איש, כולל קנאריס, הוצאו להורג.
[עריכה] היעלמותו
מילר, שהיה וורקהוליק והאמין כי מחובתו לשרת את גרמניה ואת ממשלתה, יהא אופיה אשר יהא, נשאר בתפקידו עד היום האחרון, ונראה לאחרונה בבונקר של אדולף היטלר בברלין ב-29 באפריל 1945, יום לפני התאבדותו של היטלר; עקבותיו לא נודעו מאז.
בשנת 2001 פורסם ברבים תיק סוכנות הביון האמריקאית (CIA) על מילר, אשר עולה ממנו, כי מייד לאחר המלחמה האמריקאים - וגם הבריטים - ערכו חיפושים נרחבים אחר מילר, כמו גם אחר נאצים בכירים אחרים, אך העלו חרס; על חיפושם זה הקשתה הנפוצות הרבה של השם "היינריך מילר" בגרמניה, עד כדי כך שאפילו בקרב הגנרלים של האס-אס היו שני אנשים עם השם הזה. בשנת 1947 החיפושים הופסקו עקב התחלתה של המלחמה הקרה והצורך להתמודד מול האיום הסובייטי.
בשנות ה-60 משטרת גרמניה המערבית חידשה את החיפוש אחר מילר, בין השאר לאור לכידתו של אדולף אייכמן בידי המוסד ואמירתו של אייכמן כי לדעתו מילר עדיין חי. המסגרת חיפושיה בדקה משטרת מערב גרמניה כמה דיווחים על מותו וקבורתו של מילר, אך אף אחד מהם לא היה אמין לחלוטין ואף אחד מהם לא ניתן היה לאמת.
במשך השנים היו כאלה שהאמינו כי מילר נלקח לשבי הסובייטי ועבד בשירות החשאי של ברית המועצות; ברם, לאחר נפילת ברית המועצות ומסך הברזל ופתיחת הארכיונים לא נמצאה כל ראיה התומכת בתאוריה זו. לפיכך, הארכיון הלאומי של ארצות הברית טוען כי "ככל הנראה, מילר מת בברלין בראשית מאי 1945".


