אני אוהב אותך רוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אני אוהב אותך רוזה
בימוי: משה מזרחי
הפקה: מנחם גולן

יורם גלובוס

תסריט: משה מזרחי
שחקנים ראשיים: מיכל בת אדם (רוזה)

גבי אוטרמן (ניסים)
אבנר חזקיהו
יוסף שילוח
לבנה פינקלשטיין

חברת הפצה:
יצא לאקרנים בתאריך: 1972
משך הקרנה: 100 דקות
שפת הסרט: עברית
תקציב: -
מוזיקה: דובי זלצר
פרסים: מועמד לפרס אוסקר על הסרט הזר
דף הסרט ב-IMDb

אני אוהב אותך רוזה הוא סרט ישראלי משנת 1972 של הבמאי משה מזרחי.

עלילת הסרט מתרחשת ברובע היהודי של ירושלים בראשית המאה הקודמת. מזרחי טען שאת התסריט הוא כתב על סמך מקרה אמיתי שקרה במשפחתו, ועבר בסיפורים לאורך השנים.

את הפסקול המקורי כתב דובי זלצר.

הסרט היה מועמד לפרס האוסקר בשנת 1972, בקטגוריית הסרט הזר.

[עריכה] עלילת הסרט

פרטי עלילה פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסרט מספר את סיפורה של רוזה, שמתאלמנת מבעלה ועל פי חוקי המסורת היהודית, עליה להתחתן עם ניסים, אחיה של בעלה המת (הליך הייבום). אולם, האח רק בן 11 וצעיר מדי בכדי להתחתן. כפשרה הוא עובר לגור עמה, למורת רוחם של תושבי ירושלים שמנדים אותה. רוזה היא אשה צעירה, עצמאית ודעתנית, והיא מנסה לחנך את ניסים להיות אדם בוגר ונבון ואילו הוא, מצידו, מתאהב בה. לאחר סכסוך שהתגלע ביניהם, ניסים עוזב את הבית. הוא חוזר בהיותו עלם צעיר ורוזה מבקשת ממנו לקיים טקס חליצה, אך במפתיע, היא עוזבת באמצע הטקס.

[עריכה] ניתוח הסרט

הסרט מתאר מציאות של כבילה לכללי המסורת, אל מול רצון האדם להיות אדון לעצמו, בייחוד כשמדובר באשה. רצונה של רוזה להרגיש עצמאית וחופשייה מכבלים ומתכתובות, הן של המסורת והן של החברה, עמד בסתירה לתקופה ולחברה הנוקשה שבה היא חיה. רוזה אינה נכנעת לכללי המסורת ואינה נרתעת מהחברה הסובבת, שנוקטת כלפיה באמצעים קשים. היא אף עומדת על דעתה מול ניסים, כשהוא קיבל את משכורתו הראשונה וקורא כלפיה: "אשה, אוכל!". היא מתעמתת אתו והוא עוזב את הבית. כשניסים בגר ומעוניין לשוב אליה, היא מתעקשת על טקס החליצה, כדי להרגיש חופשייה מתכתובות עם מי עליה להתחתן. אולם, היא אוהבת את ניסים הבוגר, ועוזבת את הטקס כדי שתוכל להיות אתו.

[עריכה] קישורים חיצוניים