איי מרשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפובליקת איי מרשל
איי מרשל סמל איי מרשל
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: איי מרשל לעולמים
מיקום איי מרשל
יבשת אוקיאניה
שפה רשמית מרשליז, אנגלית
עיר בירה מז'ורו
7°7'30" צפון 171°4' מזרח
העיר הגדולה ביותר מז'ורו
משטר דמוקרטיה
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
קסאי נוטה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מארצות הברית
21 באוקטובר 1986
שטח
- סה"כ
- % מים
189 בעולם
181.3 קמ"ר
זניח
אוכלוסייה
- סה"כ (2005)
- צפיפות
185 בעולם
59,071
325 אנשים לקמ"ר
תמ"ג
- סה"כ (2005)
- תמ"ג לנפש
190 בעולם
115 מיליון $
1,946 $
מטבע דולר אמריקאי (USD)
אזור זמן UTC + 12
סיומת אינטרנט mh
קידומת בינלאומית 692+

רפובליקת איי מרשל (במרשליז: Aolepān Aorōkin M̧ajeļ) הינה מדינת איים באוקיאנוס השקט. המדינה ממוקמת מצפון לנאורו וקיריבאטי, מזרחית למיקרונזיה ודרומית לאיי וייק השייכים לארצות הברית.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של איי מרשל

מעט ידוע על ההיסטוריה המוקדמת של איי מרשל. עם זאת, ידוע כי מיקרונזים התיישבו באיים במילניום השני לפני הספירה וידוע כי מגלה הארצות הספרדי אלונזו דה סלזר ראה את קבוצת האיים מספינתו. הביקור הראשון המתועד של אדם אירופאי באיים היה של ג'ון מרשל האנגלי אשר ביקר באיים ב-1788 והעניק להם את שמם - איי מרשל.

חברת מסחר גרמנית התיישבה באיים בשנת 1885 ומספר שנים לאחר מכן, סופחו איי מרשל לחבר מדינות החסות של גרמניה הקרוי גינאה הגרמנית החדשה. במהלך מלחמת העולם הראשונה האימפריה היפנית כבשה את האיים וניהלה אותם כמדינת חסות במסגרת מנדט של חבר הלאומים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית כבשה את האיים (1944) וצירפה אותם לטריטוריות הנאמנות של האיים הפסיפיים.

ב1979, הוקמה הרפובליקה של איי מרשל בעקבות חתימה על הסכם שיתוף חופשי עם ארצות הברית, ההסכם נהיה תקף ב-1986. איי מרשל זכו בעצמאותם המלאה ב-1990 כאשר האו"ם שם קץ לשלטון האמריקאי באיים.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של איי מרשל

נשיא איי מרשל מוגדר כראש המדינה ומשמש גם כראש ממשלתה. לנשיא, אשר נבחר בידי חברי בית המחוקקים (כחבר בפני עצמו), יש את הסמכות לבחור את שרי הממשלה. הבחירות לבית המחוקקים נערכות כל 4 שנים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת איי מרשל

כלכלתם של איי מרשל נתמכת בעיקר על הסיוע שארצות הברית מעניקה למדינה זו. החקלאות מרוכזת בחוות קטנות והיבולים העיקריים הם: קוקוס, עגניות, מלונים ועצי פרי הלחם. התעשייה קטנת-מידות ומוגבלת לתחומים: אומנות מעשה יד-אדם, עיבוד דגים והפקת שמן קוקוס. תעשיית התיירות, אשר כיום מהווה מקור זניח למטבע חוץ ומעסיקה פחות מ-10% מתושבי המדינה, היא התקווה הגדולה ביותר להגדלת הכנסות המדינה. לאיי מרשל ישנם אוצרות טבע מעטים והיבוא למדינה גדול בהרבה מהיצוא ממנה. ב-1999 נפתח במדינה מפעל לאריזת דגי טונה בפחיות אשר העסיק כ-400 איש, רובן נשים. עלות הכשרת העובדים לעבודה במפעל וחוסר תמיכה ממשלתית גרמו לסגירת המפעל בשנת 2005. למרות שהמפעל הוסיף כ-6 מיליון דולר לתמ"ג ולמרות שהוא סיפק מקומות עבודה רבים בחרה הממשלה שלא לתת לבעליו תמריצים כלכליים כדי שימשיך להפעילו. בהתאם להסכם השיתוף החופשי ארצות הברית משלמת לאיי מרשל 65 מיליון דולר כל שנה. ב-1999 החלו להערך שיחות בין איי מרשל לארצות הברית בנוגע להרחבת ההסכם. הקטנת הממשלה, בצורת, הירידה בבניה, הירידה בתיירות והירידה בהשקעות הזרות גרמו לתוצר המקומי הגולמי לקטון בשנים 1996-1998. על איי מרשל ממוקם בסיס של צבא ארצות הברית. בסיס זה תורם לכלכלה בכך שהוא מעניק הכנסות משכירת הקרקע ובכך שהוא מעסיק תושבים מקומיים.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת איי מרשל
הגדל
מפת איי מרשל
ערך מורחב – גאוגרפיה של איי מרשל

המדינה מורכבת מ-29 איי אלמוגים ו-5 איים מבודדים. שני שליש מאוכלוסיית המדינה גרים במז'ורו (שהיא עיר הבירה) ואביה (Ebeye). האיים המבודדים והמרוחקים מאוכלסים בדלילות עקב מחסור במקומות עבודה ופיתוח כלכלי נמוך. סגנון החיים באיי האלמוגים המבודדים הוא מסורתי. מבחר המזון בכפרים גדול יותר מאשר באזורים העירוניים אשר בהם המזון העיקרי הוא אורז לבן. האקלים באיי מרשל חם ולח כאשר העונה הגשומה נמשכת ממאי ועד נובמבר. האיים ממוקמים באזור בו עשויות לפגוע, מפעם לפעם, סופות טייפון.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של איי מרשל

תושבי איי מרשל הם במקור מיקרונזיים אשר היגרו לאיים לפני אלפי שנים. למרות שאנגלית היא השפה הרשמית ולמרות שרוב תושבי האיים דוברים שפה זו (גם אם לא באופן שוטף) הממשלה משתמשת בשפה המרשלית. גם השפה היפנית מדוברת באזורים מסוימים באיי מרשל. תושבי איי מרשל הם נוצרים, רובם פרוטסטנטים.

[עריכה] קישורים חיצוניים