קפיטליזם וחירות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיטליזם וחירות - ספר קלאסי שכתב הכלכלן מילטון פרידמן ויצא לאור בשנת 1962. פרידמן פורש בספר בצורה קריאה וברורה גם להדיוטות את משנתו הכלכלית. עיקרה - תמיכה בלתי מתפשרת ברעיון השוק החופשי מהתערבות ממשלתית. באמונה בחירויות האדם ובזכותו לנהל את חייו הכלכליים על פי רצונו מוצא פרידמן ביסוס אידיאולוגי לשיטתו הכלכלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חירות וכסף
פרידמן מצטט את הפסקה המפורסמת של הנשיא קנדי: "אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות למענך - שאל מה אתה יכול לעשות למען ארצך". משפט זה, שנראה כאילו ניתן להשיג סביבו קונצנזוס פטריוטי, מותקף בחריפות על ידי פרידמן. לדעתו, לא האדם אמור לפעול למען ארצו, ולא הארץ אמורה לפעול למען אזרחיה. המדינה היא רק אמצעי בידי היחידים.
פרידמן עובר על שורה של חוקים ומתקיף אותם בהיותם סותרים את החירות. למשל, חובת ההפרשה לפנסיה. נכון שרק מעטים מתנגדים לה, למשל בני כת האמיש, אך "המאמין בחירות מעולם לא ספר ראשים".
פרידמן מקבל רק סוג אחד של הגבלה על חירותו של אדם: הגנה על חירות האחר. הוא מצטט שופט עליון שאמר: "החירות שלי להרים את אגרופי חייבת להיות מוגבלת על ידי קרבת הסנטר שלך".
פיקוח מוניטרי מוגבל, שערי חליפין ניידים, ביטול חד צדדי של מכסים, שוק זהב חופשי הם רעיונות נוספים שמעלה פרידמן ושתואמים את גישתו.
פרידמן אינו שולל את השגת הכסף בירושה. לדעתו, ירושת כסף אינה פחות הוגנת מירושת כישרון, ובכל מקרה, פגיעה בעיקרון הירושה תגבה מחיר כבד מהחירות.
[עריכה] מערכת החינוך
לפי פרידמן, יש לאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים ולקבל שוברים מהמדינה למימון שכר הלימוד בגובה ההוצאה על חינוך בבית ספר ציבורי.
הוא סבור שההוצאה על חינוך מספקת, אך אינה מנוצלת ביעילות בשל ההלאמה של מערכת ההשכלה.
לגבי חינוך אוניברסיטאי מקצועי, הוא מציע עריכת חוזים, שלפיהם גופים פרטיים או אף הממשל הפדרלי יממנו את לימודי הסטודנט תמורת אחוזים ממשכורתו בעתיד.
לגבי חינוך גבוה שאינו מקצועי (למשל מדעי הרוח) מציע פרידמן את אותה שיטת מימון בשוברים, שכתב עליה לגבי החינוך היסודי והתיכוני.
[עריכה] חירות בשוק העבודה
לפי פרידמן על הממשל להימנע מהתערבות נגד אפליה בשוק העבודה, וודאי שלא באפליה מתקנת. לדעתו, אפליה אינה משתלמת כלכלית ולכן חזקה על השוק החופשי שלא ישלים עימה.
בהפרדה גזעית בבתי ספר יש להתערב, רק אם מדובר בבתי ספר בשליטת המדינה.
פרידמן תוקף את ההגבלות על רישוי מקצוע, ומציין תקנות מגוחכות לפיהן הסתייגות מקומוניזם היא תנאי לעיסוק בוטרינריה, האבקות או אפילו כיוון פסנתרים.
עמדתו בנוגע לתחום ההגבלות על רישוי המקצוע נחשבה לקיצונית בכל הקשור לרופאים. לדעת פרידמן, החוק צריך לקבוע כי כל איש החפץ בכך יכול לעסוק ברפואה.
[עריכה] מונופלים
אין פרידמן פוסל חוקים כנגד מונופולים, אך הוא מציע להיזהר בפיקוח הממשלתי נגדם.
על פי דרכו האופיינית הוא מטעים שתחלואי המונופול נובעים לעיתים קרובות דווקא מפעילות הממשלה, שעל ידי דיני מיסים ומכס לא יעילים ובדרכים אחרות מעודדת תופעות של מונופול.
[עריכה] עוני
פרידמן מוכיח כי דווקא במדינות נחשלות, ההכנסה מרכוש תופסת מקום נכבד, רב יותר מאשר במדינות קפיטליסטיות מערביות. לפיכך הוא סבור שדווקא הקפיטליזם מאפשר לכל אחד ואחד להתפרנס מכישוריו. ההתקדמות הטכנולוגית שאפשר הקפיטליזם העבירה את המותרות להמונים.
אין הוא מתעלם ממצוקתם של העניים והוא מציע מס הכנסה שלילי. עבור הכנסה שמתחת לסף מסוים - תשלים הממשלה חלק כלשהו (למשל 50%) מההפרש שבין הסף לבין ההכנסה בפועל.
[עריכה] הספר בעברית
הספר תורגם לעברית כבר בשנות השבעים ויצא לאור בהוצאת "מציאות" שהייתה שייכת לדן בן-אמוץ.
בשנת 2003, "מכון שלם", המתמחה בהוצאת ספרי הגות המצדדים בעמדה שמרנית, פרסם את הספר בעברית.
במבוא שכתב פרידמן למהדורה העברית הוא כותב:
- "מעטים האנשים אשר הפיקו תועלת רבה כל כך מהיוזמה החופשית ומהקפיטליזם התחרותי כמו היהודים. מעטים האנשים אשר התנגדו בצורה כה עקבית לקפיטליזם ופעלו כה רבות כדי לערער את יסודותיו האידיאולוגיים כמו היהודים".
במבוא מציין פרידמן עוד כי הקפיטליזם הוא שאפשר ליהודים להתקדם. לאורך ההיסטוריה לא הייתה המדינה שליטה בשוק וכך לא יכולה הייתה למנוע מכשרונותיהם המסחריים של היהודים לאפשר להם הצלחה והשפעה.
ועוד, הציונות עצמה לא פותחה בידי שום מדינה. מקורה בפעילותם ובכספם של יחידים, ולפיכך גם היא הייתה בלתי אפשרית אם הממשלות היו נוטלות לעצמן את כל המשאבים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- קפיטליזם וחירות - מאת מילטון פרידמן, תרגום: מזל כהן, הוצאת שלם.
- ביקורת על הספר מתוך המילון הביקורתי על מושגי הכלכלה (WikiCritic).

