אריה קרול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אריה קרול (נולד ב-1923), פעיל ציבור ישראלי למען יהודי ברית המועצות והתיישבות בנגב. חתן פרס ישראל לשנת ה'תש"ס (2000) על מפעל חיים- תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

קרול נולד בשנת 1923 בעיירה ליד מינסק בבלארוס. עלה לארץ כילד עם הוריו בשנת 1935 למושבה בת שלמה. הוא היה חבר בגרעין "עלומים" של תנועת בני עקיבא ובמסגרת זו היה שותף להקמת קיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן ולאחר מכן היה מרכז הסניף הירושלמי של בני עקיבא. ב-1946 פיקד על האחזות בריה בגליל, אשר פונתה שלוש פעמים בידי הבריטים. ב-1947 נמנה עם מייסדי קיבוץ סעד בנגב, שהוקם בן לילה ב-1947 על ידי בוגרי תנועת בני עקיבא, ועמד בקרבות קשים על הגנת האזור בעת מלחמת העצמאות. הוא שימש כמרכז המשק בקיבוץ, עם הפסקות קצרות, עד לשנת 1963. בשנת 1959 הוביל מערכה ציבור למען התיישבות יהודית בנגב ובשנים 1963-1967 ניהל את מפעלי "שער הנגב".

בשנים 1968 -1987 היה קרול ממונה בארגון הממשלתי "נתיב" על הפעילות החשאית בברית המועצות ותיאום כניסת יהודים מתנדבים מרחבי העולם אליה. הוא הקים רשת חשאית של יהודים לפעילות יהודית-ציונית בברית המועצות, אשר עמדה בקשר שוטף עם ישראל.

עם נפילת הקומוניזם ב-1989, עבר לסייע לפעילות בתחום קליטת העלייה מחבר העמים בדמות מיזם "בית ראשון במולדת" לקליטה בתנועה הקיבוצית ושיגור שליחים ישראלים לפעילות גלויה של עידוד העלייה.

בשנים 1987 1991 כיהן כמזכיר תנועת הקיבוץ הדתי .

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.