פואד הראשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלך מצרים וסודאן
|
|||||||||||||||||||||||
פואד הראשון (ערבית: فؤاد الاول), מלך מצרים וסודאן, ריבון על נוביה, קורדופן ודארפור. (נולד כאחמד פואד, 26 במרץ 1868 - 28 באפריל 1936). הוא נהיה סולטן מצרים ב-1917, כשירש את אחיו, חוסיין כמיל, ונהיה מלך ב-1922, כאשר בריטניה העניקה עצמאות למצרים.
אחמד פואד נולד בארמון גיזה בקהיר, והיה לבנו השביעי של איסמעיל באשא. הוא היה חבר בשושלתו של מוחמד עלי, משפחה ממוצא אלבני שהגיעה לרמת חשיבות גבוהה במצרים תחת שלטון האימפריה העות'מנית.
אמו הייתה פאריאל קאדין. אישתו הראשונה הייתה שיבאקיאר חאנום אפנדי (1876 - 1947). היא הייתה בת דודתו, וביתו של גנרל חשוב. החתונה נערכה בארמון עבאסיה בקהיר בשנת 1896. היו להם שני ילדים. אישתו השנייה הייתה נאזיל סאברי (1894 - 1978), ביתו של מושל קהיר ושר החקלאות. הם התחתנו בארמון בוסטן בקהיר, בשנת 1919.
פואד נפטר בארמון קובה בקהיר, ונקבר במאוזוליאום חדיבל במסגד א-ריפאי בקהיר.
[עריכה] נישואין
1. שיבאקיאר חאנום אפנדי:
ילדים:
- אסמעאל פואד (1896-1896)
- פקיה (1897-1974)
2. נאזיל סאברי:
ילדים:
- פארוק הראשון (1920-1965)
- פזיה (1921-הווה)
- פאיזה (1923-1994)
- פאיקה (1926-1983)
- פאת'יה (1930-1976)


