אסף הול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף הול (15 באוקטובר 1829 – 22 בנובמבר 1907) אסטרונום אמריקני שעיקר תהילתו באה לו מגילוי שני ירחי מאדים (פובוס ודימוס) בשנת 1877. בין הישגיו האחרים נמנים חישוב מסלוליהם של לוויני כוכבי לכת ושל כוכבים כפולים, חישוב סיבובו העצמי של צדק וחישוב מסתו של מאדים.
הול נולד בקונטיקט, ובצעירותו עבד כנגר. מאוחר יותר הצטרף למכללה המרכזית שבמדינת ניו יורק. הוא נישא לאנג'לינה סטיקניי בשנת 1856.
בשנת 1856 התגלה הול כחשב מסלולים מעולה, לאחר שזכה במשרה במצפה מכללת הרווארד. הול התמנה לעוזר האסטרונום במצפה הצי האמריקני שבוושינגטון בשנת 1862, ומונה לפרופסור תוך שנה בלבד מיום שהגיע.
בשנת 1875 קיבל אחריות על טלסקופ ה־62 ס"מ, הגדול בעולם באותה עת. הול הבחין בנקודה על פני צדק, בה השתמש כסימון למדידת זמן הסיבוב של כוכב הלכת. בשנת 1884 הראה הול כי מיקום מסלולו של אחד מירחי צדק, היפריון, משתנה ב־20 מעלות מדי שנה. הוא עסק בחקר היסטים כוכביים ומיקומם של כוכבים בצביר הגלקסיות פליאדס.
הול זכה במדליית הזהב של החברה האסטרונומית המלכותית בשנת 1879. מכתש הול שעל פני הירח קרוי על שמו.

