מסלול טיסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסלול המראה ונחיתה מספר 13R/31L בשדה תעופה שבבוגוטה בירת קולומביה
הגדל
מסלול המראה ונחיתה מספר 13R/31L בשדה תעופה שבבוגוטה בירת קולומביה

מסלול טיסה (נקרא גם: מסלול המראה ונחיתה) הוא שטח אדמה ישר, מפולס ובדרך כלל סלול בשדה תעופה המשמש להמראת ונחיתת מטוסים.

תוכן עניינים

[עריכה] כינויים

בדרך כלל מסלול טיסה נקרא על פי הכיוון המצפני שבו הוא ניצב. שם המסלול הוא שתי הספרות הראשונות של כיוון המסלול בשושנת הרוחות. מכיוון שבכל מסלול טיסה ניתן להשתמש בשני כיוונים מנוגדים, לכל מסלול יש שני שמות. לדוגמה, למסלול הניצב בכיוון מזרח-מערב יקראו 09 (ובקשר רדיו: "אפס תשע" בתעופה צבאית או "תשע" בתעופה אזרחית) אם משתמשים בו להמראות ונחיתות לכיוון מזרח, ו-27 (ובקשר רדיו: "שתיים שבע") אם משתמשים בו להמראות ונחיתות לכיוון מערב.

אם יש בשדה תעופה מספר מסלולים מקבילים, יתווסף לשם המסלול המיקום היחסי שלו. כלומר, אם ישנם שלושה מסלולים מקבילים הניצבים בכיוון מזרח-מערב, המסלול הדרומי ייקרא 09 דרום (ובאנגלית: 09 Right) להמראות ונחיתות בכיוון מזרח ו-27 דרום (ובאנגלית: 27 Left) להמראות ונחיתות בכיוון מערב. המסלולים המרכזי והצפוני ייקראו, בהתאמה, 09 מרכז (09 Central) ו-09 צפון (09 Left) או 27 מרכז (27 Central) ו-27 צפון (27 Right). בשדות תעופה גדולים מאוד, שבהם יש יותר משלושה מסלולים מקבילים (כמו בשדה התעופה הבינלאומי בלוס אנג'לס) שמות חלק מהמסלולים מוסטים בעשר מעלות מהכיוון המדויק, על מנת למנוע כפילות שעלולה להיווצר בשמות המסלולים.

בנוסף למסלולי טיסה ישנם בדרך כלל בשדה תעופה מסלולי הסעה, שמחברים את מסלולי הטיסה ועמדות החנייה של המטוסים. מסלולי ההסעה נקראים בדרך כלל באותיות אנגליות (ובקשר רדיו מבוטאים בעזרת אלפבית צלילי).

שמות מסלולי הטיסה ומסלולי ההסעה מופיעים בדרך כלל על שלטים לצד המסלול. בנוסף, שם מסלול הטיסה צבוע בלבן בתחילת המסלול עצמו, ליד סימן הדומה למעבר חציה (ונקרא בעברית "זברה" ובאנגלית "threshold") המסמן את תחילת המסלול.

[עריכה] מסלול בשימוש

המראות ונחיתות של מטוסים מבוצעות ככלל "אל תוך הרוח", כלומר אם הרוח נושבת מצפון לדרום, עדיף להמריא ולנחות לכיוון צפון, על מנת לקצר את מרחק ההמראה ולבצע נחיתה במהירות בטוחה יותר. לכן, כיוון הרוח הוא שיקול מרכזי בבחירת המסלול בשימוש, שהוא המסלול שעליו מבוצעות ההמראות והנחיתות ברגע נתון. בשדות תעופה בינוניים וגדולים ישנם בדרך כלל מספר מסלולים בכיוונים שונים, המאפשרים לבחור את המסלול המתאים ביותר לפי כיוון הרוח הנוכחית. בשדות תעופה בעלי מסלול טיסה יחיד מתוכנן המסלול בהתאם לרוח האופיינית לאזור. שיקולים נוספים בבחירת מסלול בשימוש עשויים להיות תנאי התאורה, אמצעי עצירה על המסלול, שיקולי תעבורה אווירית והגבלות על יצירת רעש בסביבת שדה התעופה.

בשדות תעופה המפוקחים על ידי מגדל פיקוח נקבע המסלול בשימוש על ידי מנהל מגדל הפיקוח, והוא אחיד לכל המטוסים המשתמשים בשדה בזמן נתון. יחד עם זאת, בשדות תעופה גדולים יכול מגדל הפיקוח להפעיל בו זמנית מספר מסלולים בשימוש. באחריות מגדל הפיקוח לוודא כי לא מבוצעות המראות ונחיתות בו זמנית במסלולים צולבים וכן כי ההמראות והנחיתות מתוזמנות כך שלא יוצרו קונפליקטים בתעבורה האווירית באזור הבסיס.

[עריכה] אמצעים באזור מסלול טיסה

[עריכה] אמצעים מטאורולוגיים

הפעלתם של מטוסים תלויה באופן ניכר בגורמים אטמוספריים שונים, ולכן מוצבים באזור מסלולי טיסה אמצעים מטאורולוגיים. לכל הפחות מוצב ליד מסלול הטיסה שק רוח, המאפשר לקבוע את כיוון הרוח ועוצמתה, וכך להחליט על המסלול בשימוש. בשדות תעופה בינוניים וגדולים יוצבו גם אמצעים למדידת טמפרטורה, לחות, ראות וכמות עננות.

[עריכה] עזרי ניווט והנחתה

ליד מסלול טיסה יימצאו בדרך כלל עזרי ניווט, כדוגמת מערכות ניווט רדיו (VHF Omni-directional Radio Range – VOR או Tactical Air Navigation – TACAN) או מכשור למדידת מרחקים (Distance Measuring Equipment – DME), שתפקידם לעזור לטייסים לנווט את דרכם אל שדה התעופה.

בנוסף, שדות תעופה בינוניים וגדולים כוללים בדרך כלל גם עזרי הנחתה, שתפקידם לעזור לטייס להנחית את המטוס על מסלול טיסה מסוים, בעיקר בתנאי ראות קשים (עננות נמוכה, אובך, לילה). עזרי הנחתה נפוצים הם מערכת בקרת גישה קרקעית (Ground Controlled Approach – GCA), שהיא מערכת מבוססת מכ"ם שבעזרתה נותן פקח הטיסה נתוני טיסה מדויקים למטוס עד להגעה למסלול הטיסה הרצוי, ומערכת נחיתה באמצעות מכשירים (Instrument Landing System – ILS), המאפשרת לטייס להיעזר במכשירי המטוס בלבד לאיתור נתיב הגישה המדויק למסלול, ללא צורך בהכוונת הפקח.

השימוש הנפוץ במערכת ניווט לוויינית (GPS) במטוסים בשנים האחרונות הופך את עזרי הניווט, ולעיתים אף את עזרי הנחיתה, למיותרים.

[עריכה] אמצעי עצירה

על מסלולי טיסה המשמשים להמראות ונחיתות של מטוסי קרב מותקנים בדרך כלל אמצעים שנועדו לעצור את המטוס במקרה של תקלה. אמצעי העצירה כוללים:

  • כבלי עצירה, שהם כבלים גמישים וחזקים המתוחים לרוחב מסלול הטיסה במספר נקודות. מטוס המבקש לעצור בעזרת כבל עצירה נדרש להוריד מגחון המטוס וו ברזל, הנקרא וו עצירה, שנגרר על מסלול עד שהוא נתפס בכבל ועוצר את המטוס.
  • רשת עצירה, שהיא רשת המורכבת מחוטים גמישים וחזקים המונחת על הקרקע בקצה המסלול. מטוס שלא מצליח לבלום לפני סיום המסלול נדרש לבקש מפקח הטיסה במגדל הפיקוח להרים את הרשת, והמטוס נתפס בתוכה ונעצר.

למטוסי נוסעים ומטוסי תובלה אין וו עצירה ואין יכולת להיתפס ברשת עצירה ולכן בשדות תעופה שמשרתים בעיקר מטוסים כאלו לא יותקנו בדרך כלל אמצעי עצירה.


[עריכה] קישורים חיצוניים