יהדות אשכנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות אשכנז היא ראשית לכול הגדרה אתנית ליהודים שחיו במרכז אירופה, בדרומה ומערבה, ואשר כתוצאה מכך התפתחו בקרבם מנהגים ופסקי הלכה יהודיים מסוימים ייחודיים להם. גם יהודים שעזבו אזורים אלו אך שמרו את המנהגים, קרויים "אשכנזים". כך, התפתחה גם הגדרה הלכתית למונח, המבטא מי שנוהג במנהגים אלו ועל פי הפסיקות הללו. על רבניה המובהקים של יהדות אשכנז ניתן למנות את ר' משה איסרליש, הרמ"א, ואת רבנו גרשום, המכונה גם "מאור הגולה".

רוב העם היהודי משתייך ליהדות האשכנזית. לפני השואה עמד שיעור יהודי אשכנז ויהודי מזרח אירופה על למעלה מ-90% מכלל היהודים, וגם כיום הוא עומד על למעלה מ-80%.

תוכן עניינים

[עריכה] מקור השם וגבולות הקבוצה

בספרות העברית של ימי הביניים שימש השם "אשכנז" ככינוי לגרמניה. בספר בראשית מוזכר אשכנז כאחד מבני גומר. ייתכן שהשימוש בשם זה ככינוי לגרמניה, נובע מהדמיון בצליל לשם "סכסוניה" (אחד המחוזות בגרמניה). תחילה שימש הביטוי "יהודי אשכנז" ככינוי ליהודי גרמניה. משהחלו היהודים לנדוד למזרח אירופה, הפך הביטוי "אשכנזים" למייצג את כל היהודים במרכז אירופה ובמזרחה. בבלקאן ובמערב אירופה ישבו גם יהודים ספרדים. על אף הקשר האתני בין יהודי מרכז ומערב אירופה ובין יהודי מזרח אירופה, החל מהמאה ה-19, בעקבות תנועת ההשכלה, החילון והרפורמציה הדתית, חל תהליך של בידול תרבותי בין יהודי מרכז ומערב אירופה לבין יהודי מזרח אירופה. אף על פי כן, מה שאיחד את היהודים בארצות אלה הייתה המסורת הדתית האשכנזית, גם אם לא היה לה ביטוי בפועל בחלק מהמקומות.

[עריכה] תולדות יהודי אשכנז

[עריכה] מרכז ומערב אירופה

יהדות אשכנז התחילה בצרפת ושלחה זרועות לאנגליה ולגרמניה. הידיעה ראשונה על ישיבתם של יהודים בתחומי גרמניה מדברת על קהילה בעיר קלן (קולוניה באותם הימים). ישיבת היהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד סוף האלף הראשון לספירה. בתקופה זו קהילות בחבל הריין היו מורכבות בעיקר מסוחרים. בעקבות המתח שנוצר בין היהודים לבין ראשיתו של מעמד הבינים הנוצרי וההתעוררות הדתית הנוצרית שליוותה את תקופת מסעי הצלב, השתנה מצבם של היהודים. במהלך מסע הצלב הראשון, ב-1096, בוצע טבח ביהודי קהילות אשכנז שישבו בחבל הריין. הפרעות התלוו למסע הצלב הראשון והן מוכרות בזיכרון הקולקטיבי היהודי כפרעות תתנ"ו. בשנת 1236 הוכרזו יהודי גרמניה על ידי הקיסר פרידריך השני כ"עבדי האוצר הקיסרי". בשנת 1356 העביר הקיסר הגרמני את זכותו על היהודים לידי הנסיכים הבוחרים (הנסיכים הגרמנים שבחרו את הקיסר). בלחץ הבורגנות החדשה והכמורה הנוצרית נדחקו היהודים כמעט מכל מקצוע אפשרי והתירו להם לעסוק בהלוואות בריבית ובסחר בחפצים ישנים. היהודים גם נדחקו לגטאות ואולצו לשאת אות קלון על בגדיהם. יהודים רבים גורשו מגרמניה ולשפל הגדול ביותר הגיעה יהדות גרמניה לאחר מלחמת 30 השנה.

כל היהודים גורשו מאנגליה בשנת 1290 ומצרפת בשנת 1394 (פרט לכמות קטנה של יהודים בפרובנס שנותרו עד סוף המאה ה-15). היהודים החלו להסתנן מחדש לצרפת (בעיקר ממזרח אירופה ומגרמניה) החל מהמאה ה-16, אך רק לאחר המהפכה הצרפתית הגדולה ניתנו להם זכויות ויכלו להתפשט בכל רחבי הארץ.

[עריכה] מזרח אירופה

החל מסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 התגבשו הקהילות היהודיות המאורגנות והקבועות במזרח אירופה. צמיחת האוכלוסייה נבעה בעיקר מהגירה גדולה ממרכז אירופה, הגירה שבתוכה היו יהודים רבים. יהודים לא אשכנזים התיישבו במזרח אירופה, אך מספרם היא קטן יחסית, והשפעתם על הצביון התרבותי-חברתי של היהודים במזרח אירופה היה שולי. בתחילת המאה ה-16 מספר היהודים במזרח אירופה נאמד בין 10,000 ל-30,000. באמצע המאה ה-18 מספר היהודים מזנק לסביבות 750,000. בתקופה זו רק שליש מיהודי מזרח אירופה התגורר באזורים שרוב אוכלוסייתם פולנית. שאר היהודים התגוררו בסביבת עמים אחרים, בעיקר בסביבה אוקראינית ורוסית-ליטאית. את הזינוק במספר היהודים ניתן להסביר בהגירה גדולה ממרכז אירופה למזרחה במאה ה-16, וכן לשיעור ילודה גבוה בקרב מהגרים אלה. גזרות ת"ח ת"ט הביאו לכך שיהודים פולנים ביקשו מפלט בגרמניה וכך התחדש היישוב היהודי בגרמניה.

באמצע המאה ה-18 שני שליש מכלל האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה התגוררו בערים או בעיירות, ושליש התגוררו בכפרים - תופעה יחודית שכמעט ולא התקיימה במערב אירופה. מציאות זו התחזקה במשך השנים, כאשר אחוז היהודים בערים ובעיירות רק הלך וגדל, וכך התבלטה תופעת השטעטל - "העיירה היהודית", שהייתה עיירה שחלק גדול מתושביה היו יהודים, ושצביונה התרבותי היה יהודי.

[עריכה] המאה ה-19 והמאה ה-20

החל מאמצע המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 (עד מלחמת העולם השנייה והשואה) הקהילות האשכנזיות שגשגו, הן מבחינת הריבוי הטבעי והן מבחינה תרבותית. ריבוי האוכלוסין יצר לחץ כלכלי הולך וגובר, אשר גרם להגירת המונים ממזרח אירופה, בערך 2.5 מיליון איש. הרוב המכריע של המהגרים היגר לארצות הברית. כמה עשרות אלפים מתוכם הגיעו לישראל ובכך החלה הציונות המעשית. באותם שנים התרחשו שינויים פוליטיים ותרבותיים באירופה, שנתנו את אותותיהם גם על היהודים. תנועת ההשכלה, האמנסיפציה, החילון, והרפורמציה הדתית השפיעו רבות על יהודי אשכנז. כך, למשל, שאבו יהודי אשכנז את רעיון הלאומיות מעמי אירופה, ונוסדו שתי תנועות יהודיות חדשות: הציונות והבונד. בתקופה זו בולטותם של יהודי אשכנז באה לידי ביטוי בתרומה משמעותית לתרבות האנושית, תרומה אשר יצרה את הביטוי הגניוס היהודי.

רוב הנרצחים בשואה, שבה נרצחו שישה מיליון יהודים, היו מיהודי אשכנז. מלבדם נספו רוב יהודי יוון ויוגוסלביה, שהיו ספרדים דוברי לדינו, ובפרט יהודי קהילת סלוניקי. תחום המושב, האזור במזרח אירופה שבו ישבו מרבית היהודים האשכנזים, נכבש כבר בראשית מלחמת העולם השנייה, והשלטון הנאצי בו היה ממושך ביותר. רוב הקהילות האשכנזיות שהיו באזור הושמדו. לעומת זאת, בצפון אפריקה לא הצליחו הכוחות הנאציים להתבסס, ונהדפו בידי בעלות הברית. לפיכך, רוב היהודים הספרדים שישבו באזור שוחררו ממחנות הריכוז בטרם החלה ההשמדה. באיטליה, בבולגריה ובארצות נוספות שבהן ישבו קהילות יהודיות ספרדיות, היה אמנם שלטון פשיסטי בהשפעה גרמנית-נאצית, אולם שליטיהן לא ראו בקהילות היהודיות המקומיות גורם זר, ולפיכך לא הסכימו בדרך-כלל להעביר את היהודים למחנות ריכוז והשמדה. לפיכך קהילות יהודיות בארצות אלה נפגעו פחות מקהילות יהודיות אשכנזיות.

לאחר הטבח הנורא שביצעו הנאצים בשואה, ולאחר הקמת מדינת ישראל, הידלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית באירופה. את המכה הקשה ביותר ספגה יהדות פולין, שהייתה הקהילה היהודית המשגשגת ביותר ערב המלחמה, ונכחדה כמעט לגמרי. יהודי אשכנז נותרו בעיקר בארצות הברית, מקום ריכוזם הגדול ביותר כיום, ובישראל, שם הם מהווים קבוצה סוציואוקונומית בפני עצמה ומכונים אשכנזים. עם קום המדינה היו האשכנזים רוב משמעותי ביישוב היהודי בארץ ישראל ומעמדם היה של קולטים, דבר זה סייע להם לרכוש דומיננטיות.

[עריכה] ראו גם