Dynamic Host Configuration Protocol

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Dynamic Host Configuration Protocolראשי תיבות: DHCP; בתרגום חופשי: פרוטוקול הגדרת מארחים דינמי), הוא פרוטוקול תקשורת המשמש להקצאה דינמית של כתובות IP למחשבים ברשת מקומית (LAN). מנהל הרשת מגדיר לשרת ה־DHCP תחום כתובות, וכל מחשב ברשת מוגדר לבקש את כתובת ה־IP שלו מהשרת, ברגע שהוא מתחבר לרשת. הכתובת מוקצית למחשב לזמן מוגבל, בסופו, אם המחשב לא יבקש לחדש את הכתובת שניתנה לו הכתובת תחזור למאגר כתובות ה־IP הזמינות, והשרת ייתן אותה למחשב הבא שירצה להתחבר לרשת. מנגנון זה מאפשר הוספה והסרה של מחשבים שונים מהרשת בקלות יחסית.

בנוסף לכתובת ה־IP, שרת DHCP יכול לספק למחשב גם את כתובת שרת הDNS, וכתובת שער הגישה (Gateway), כך שהמחשב יוכל להתחיל לתפקד ברשת ללא צורך בנתונים נוספים.

DHCP מתפקד בשכבת היישום של מודל ה-OSI, ובשכבת היישום של מודל ה-TCP/IP. הוא משתמש ב־UDP, על גבי פורטים 67 (שרת) ו־68 (לקוח), כפרוטוקול לשכבת ה־Transport, וב־IP לשכבת ה־Network, כאשר כל עוד הלקוח לא קיבל כתובת IP הוא משתמש באפסים (0) על־מנת לייצג את כתובותו, והוא מזוהה ע"פ הכתובת הפיזית.

[עריכה] ראו גם