עזרא המנחם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עזרא המנחם (1993-1907), סופר ישראלי, זוכה פרס ירושלים לספרות יפה. נולד בסקופיה, יוגוסלביה (שנת התרס"ה).
עזרא, הבכור מבין שמונת ילדי המשפחה, עלה לארץ ישראל בשנת 1913 וגר עם משפחתו בעיר העתיקה בירושלים. בשלב מאוחר יותר עבר עם משפחתו לגור בשכונת יגיע כפיים בסמוך לשכונת מאה שערים.
בגיל צעיר הפסיק את לימודיו והחל לעבוד כנער שליח. בהמשך דרכו עבד כפקיד בבנק אנגלו-פלסטינה שם החל לכתוב ולפרסם את סיפוריו בירחון "גיליונות". לאחר מספר שנים עבר לעבוד במוסד ביאליק.
בשנת 1953 עבר עם אשתו ושני בניו לתל אביב ועבד בהוצאת הספרים עם-עובד.
משרתו האחרונה הייתה בקול ישראל, שם הגיע עד למשרת האחראי על תוכניות הספרות והאמנות.
כתב סיפורים וספרים שונים העוסקים בעיקר בהווי הירושלמי וגם ספר יחיד בשם שבילים בפולין העוסק בביקורו אצל משפחת רעיתו תמר.
סיפורו הראשון הודפס בירחון גליונות של יצחק למדן.
[עריכה] מספרי עזרא המנחם
- בין החומות, תש"א - 1941
- שבילים בפולין, תש"ב
- עפר הארץ, תש"ח
- בצל ימים, תשי"ד
- סיפורי העיר העתיקה, 1968
- אנתולוגיה שלי, 1969 (סיפורים על פגישות של עזרא המנחם עם סופרים אחרים)
- אשמורות, 1977
- סיפורים מירושלים, 1981
זכה בפרס ירושלים לספרות יפה על סיפרו סיפורי העיר העתיקה
בשנת 1988 יצא ספרו האחרון מסיפורי נער ירושלמי

