קנדיד (מחזה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנדיד (אנגלית: Candide) הוא מחזה מוסיקלי (רשמית מכונה אוֹפֶּרֶטָה קומית) אשר הלחין המלחין היהודי-אמריקאי ליאונרד ברנשטיין בשנת 1956. המחזה נכתב אודות הספר מאת וולטיר - קנדיד. האופרטה ידועה בעיקר בשל רבגוניותה וקסמה בעיקר במעגל המוסיקלי, וקטעים רבים ממנה הפכו לידועים ביותר. אחראי המילים (ליריקה) היה ריצ'רד ווילבור, בנוסף לכותבים אחרים, ג'ון לאטוץ', דורותי פארקר, ליליאן הלמן, סטפן סונדהיים וכמובן ליאונרד ברנשטיין עצמו.
תוכן עניינים |
[עריכה] הדמויות
- קנדיד - טנור
- וולטיר/פנגלוס - בריטון
- מקסימיליאן - בריטון, אך אפשרי להחליפו בטנור
- קונגונד - סופרן
- פאקט - אלטו
- אישה זקנה - אלטו
- קקאמבו - טנור
- מרטין - בריטון
[עריכה] מקורות
קנדיד הוצגה לקהל הרחב לראשונה כמחזמר ב-1 בדצמבר, 1956. היא הציגה את רוברט רונזוויל כקנדיד, את ברברה קוק הצעירה כקונגונד, מקס אדיראן כד"ר פנגלוס ואיירה פטינה כאישה הזקנה. לא הייתה זו הצלחה גדולה; ישנם היסטוריונים הטוענים שניו יורק לא הייתה אז מעוניינת במיוחד באופרטה המתיימרת להיות מחזמר. אחרים האשימו את הלמן בספרה הפוליטי תחילה והלאומי אשר מקבילים בין האינקוויזיציה ומקרטיזם. בכל מקרה, המוסיקה ביצירה הפכה ללהיט מיידי בעולם המוסיקה האמנותית.
ללא התערבותו של ברנשטיין, ההופעה התנסתה במספר הופעות בברודווי תחת בימויו של הארולד פרינס. לילאן הלמן, מחברת הספר המקורי, סירבה שכל חלק שהוא מספרה ייכנס אל ההצגה, אז פרינס הפקיד בידי יו וילר את המשימה לחבר ספר חדש בעל מערכה אחת. המילים לשירים חוברו על ידי קבוצת האנשים המוזכרת לעיל.
בתגובה לבקשות מצד חברות האופרה לגירסה מעט יותר לגיטימית, ההופעה הורחבה על בסיס ספרו של וילר. גירסת הבית בת שתי המערכות מכילה ברובה את המוסיקה של ברנשטיין, וכללה מספר שירים אשר לא תוזמרו להפקה המוקרית. היא הוצגה לראשונה בבית האופרה העירוני של ניו יורק ב-1982 תחת בימויו של פרינס, והוצגה 34 פעמים. מאז, חברות האופרה מסביב לעולם ביצעו את הגירסה הזו.
ב-1989, אשר עז אז הלמן מתה מוות בלתי צפוי, ברנשטיין לקח על עצמו פרויקט הקלטה אשר ביטא את משאלותיו האחרונות כלפי קנדיד, ושילב בתוכה ליריקה אשר לדעתו הייתה טובה יותר מכל המילים שחוברו עד אז (כולל של הלמן) ומנות המוסיקה הטובות ביותר לעיניו. הקלטה זו משלבת מנת מוסיקה רבה ובכלליות היא נחשבת לארוכה מדי בשביל הצגה בתיאטרון.
[עריכה] התקבלות סופית
למרות התגובות הראשונות, קנדיד השיגה פופולריות עצומה. היא פופולרית ביותר בקרב בתי ספר גדולים למוסיקה כמופע תלמידים בשל המוסיקה הנפלאה שבה והאפשרויות המרהיבות שהיא פותחת לתלמידי שירה מוכשרים. הפתיחה המפורסמת שלה מנוגנת כבסיס קבוע במקומות רבים בעולם, ולעיתים תכופות מבוצעת לבדה בקונצרטים. היא מוכרת ברבים כמייצגת העבודה התיאטרלית האחרונה של ליאונרד ברנשטיין. בזכות קסמה, חוכמתה, עושרה ברגשות והשפעתה המוסיקלית, קנדיד מדורגת תכופות כאחת מהיצירות המוסיקליות הגדולות ביותר של המאה ה-20.
[עריכה] חלקיה המוזיקליים של האופרטה
- פתיחה (Overture)
- הטוב מכל העולמות האפשריים (The Best of All Possible Worlds)
- הו, שמחים אנו (Oh, Happy We)
- חייב זה להיות כך (It Must Be So)
- ולס פריס (Paris Waltz)
- נצוץ והיה עליז (Glitter and Be Gay)
- אוטו דא פה (Auto Da Fe)
- היית בין המתים, אתה יודע (You Were Dead, You Know)
- אני נטמע בקלות (I'm Easily Assimilated)
- רביעייה (Quartet)
- אהבתי (My Love)
- דממה (Quiet)
- אלורדו (Eldorado)
- נסיעה טובה (Bon Voyage)
- מילים, מילים, מילים (Words, Words, Words)
- גבוט ונציה (Venice Gavotte)
- מה התועלת? (What's the Use?)
- ברקרולת המלך (King's Baracolle)
- טוּב כלל עולמי (Universal Good)
- גרום לגינתנו לגדול (Make Our Garden Grow)

