מבצע ליטני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הסכסוך הישראלי-לבנוני |
| עימותים עיקריים: |
| מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל) |
| מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה |
| הכוחות בסיכסוך: |
| צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות |
| אש"ף | אמל | חיזבאללה | סוריה | צבא לבנון |
| יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון) |
| מושגים: |
| רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד |
| חוות שבעא |
| אישים ישראלים בולטים: |
| יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר |
| אריאל שרון | רפאל איתן | מפקדי מלחמת לבנון | אהוד ברק |
| אישים לבנוניים נוצרים: |
| סעד חדאד | אנטואן לאחד | באשיר ג'ומאייל |
| אישים לבנוניים מוסלמים: |
| עבאס מוסאווי | חסן נסראללה | מוחמד חוסיין פדלאללה |
| אישים ערביים: |
| חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל |
| רקע הסטורי: |
| גדר הצפון |
| ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון |
מבצע ליטני הוא מבצע צבאי שנערך בחודש מרץ 1978 ובו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למבצע
[עריכה] ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון
מסוף שנות ה-60 החלו ארגוני הטרור הפלסטיניים ובמיוחד אש"ף, לקיים פעילות מאורגנת במחנות אימונים שהקימו בדרום לבנון, והשתמשו במחנות אלו כבסיס לפעולות טרור כנגד ישראל. תהליך זה הואץ בעקבות דחיקתם של הארגונים הפלסטינים מירדן בעקבות אירועי ספטמבר 1970. במהלך שנות השבעים בוצעו פעולות טרור רבות כנגד מטרות ישראליות, פעולות שמבצעיהן יצאו מלבנון. פיגוע כביש החוף (שכונה גם "אוטובוס הדמים"), שהיה ב-11 במרץ 1978 ובו נהרגו 35 ישראלים בלב ישראל, הביא את ממשלת ישראל להחלטה לבצע פעולה צבאית שתתן תוצאות ממשיות במלחמה כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון.
[עריכה] ההתקרבות בין ישראל ובין הנוצרים בלבנון
במקביל להתחזקות הארגונים הפלסטינים בלבנון, חלה התקרבות בין ישראל ובין הנוצרים בלבנון. בזמן מלחמת האזרחים בלבנון שהתרחשה בשנים 1976 - 1975 הפעילה ישראל את מדיניות הגדר הטובה והחלה לספק נשק ולאמן כוחות של נוצרים לבנונים, אם כי במידה מוגבלת. כניסת סוריה ללבנון בסיום מלחמת האזרחים הביאה להסכמה סורית-ישראלית על "קו אדום" לפיזור הכוחות הסוריים, קו שהיה נהר הליטני.
בעקבות עליית מפלגת הליכוד לשלטון בישראל במאי 1977 התחזק שיתוף הפעולה בין ישראל והנוצרים שבדרום לבנון והפך לגלוי, וזאת במטרה ליצור בלם להתקרבות הארגונים הפלסטינים לגדר הגבול עם ישראל. ב-2 במרץ 1978 פשט כוח של אש"ף על הכפר מרון א-ראס הסמוך לגבול עם ישראל והצליח להשתלט על כלי נשק וכלי רכב שסופקו לנוצרים על ידי צה"ל. ישראל הייתה מעוניינת להוכיח לבני בריתה הנוצרים כי היא מחוייבת להגנתם ולא תשלים עם פעולות מסוג זה.
[עריכה] מהלך הלחימה
בליל 14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף חדרו כוחות חי"ר ושריון של צה"ל לדרום לבנון בארבע גזרות עיקריות, וזאת לאחר ריכוך ארטילרי ואווירי של חילות התותחנים, האוויר והים. כדי להמנע מפגיעה באזרחים, נמנעו הכוחות הישראלים מכניסה לעיר צור ולמחנה הפליטים הסמוך אליה - אל רשידיה. מפקדי המבצע דרשו לסיים את המלאכה ולכבוש את צור, אך המדינאים לא התירו זאת. כששמעו זאת המחבלים נמלטו לצור והתבצרו בה. חיילי צה"ל צרו על העיר אך שוב הופעל לחץ מדיני שלא להכנס לעיר מחשש לפגיעה באזרחים.
אנשי הצבא הפריכו טענה זו כי לדבריהם כשם שברחו האזרחים מכל הכפרים אליהם נכנסו חיילי צה"ל, כך נמלטו תושבי צור מבתיהם. ההמנעות מחיסול המחבלים במבצע ליטני, הוסיפו, תגרום לכך שבעתיד יצטרכו להלחם בהם שוב בתנאים גרועים יותר, כפי שאכן אירע במלחמת שלום הגליל.
חלק גדול מהאזרחים בדרום לבנון ומאנשי אש"ף נסוגו לצפון עוד בטרם החלה הלחימה. למעשה, ברוב החזיתות לא הייתה התנגדות ממשית לצה"ל וקרבות שבהם היו לצה"ל אבדות בנפש התרחשו בנקודות בודדות. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 ק"מ ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. בתגובה למבצע הפגיז אש"ף את יישובי צפון ישראל בקטיושות ומן הירי נהרגו שני תושבי קיבוץ מנרה.
לאחר שישה ימים, ב-21 במרץ, הורה שר הבטחון עזר ויצמן לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני.
[עריכה] תוצאות המבצע
כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר הנהר ליטני ונוצרו שני בלמים שנועדו למנוע ממנו את החזרה אל הגבול עם ישראל. הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבינלאומי מטעם האו"ם, יוניפיל. הכוח הוקם בעקבות החלטה מס' 425 של מועצת הבטחון של האומות המאוחדות, החלטה שהתקבלה ב-19 במרץ ושקראה לנסיגה מלאה של ישראל מלבנון. הבלם השני היה המובלעת שנוצרה בדרום לבנון ושנשלטה על ידי המיליציות הנוצריות בראשותו של סעד חדד. מיליציות אלו קיבלו חיזוק משמעותי לאחר מבצע ליטני, הן בציוד והן בהיקף האימונים, דבר שהפך אותם לצבא חצי סדיר שזכה לשם צד"ל - צבא דרום לבנון.
ישראל זכתה לראשונה לפרסום עולמי שלילי בשל יחסה הנוקשה לאוכלוסייה האזרחית בדרום לבנון שכלל פגיעה באזרחים בזמן הלחימה, ויוחסה לה גם האחריות ליצירת זרם של 200 אלף פליטים, רובם שיעים, שנסו צפונה לכיוון ביירות.
תוצאת לוואי נוספת של המבצע אפשר לראות בשינוי במדיניות הסורים שפנו כנגד הנוצרים בלבנון, דבר שהביא לשרשרת אירועים ב-1981 וב-1982 שגררו בסופו של דבר את פתיחת מבצע שלום הגליל.
לצה"ל היו 20 הרוגים במבצע וחייל שבוי ששוחרר בעסקת שבויים ב-14 במרץ 1979 תמורת 76 מחבלים. לארגוני הטרור הפלסטינים היו בין 200 ל-300 הרוגים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
|
הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | מבצע קדש | ואדי סאליב שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | הקריה למחקר גרעיני | מלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה שנות ה-70: הפנתרים השחורים | מלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע אנטבה | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים שנות ה-80: מלחמת לבנון | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | תוכנית הייצוב | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מחבר העמים | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | אינתיפאדת אל אקצה | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה |

