חירשות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חירשות היא מום המתבטא באובדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה. חירשות תיתכן מלידה או בשלבים מאוחרים יותר בחיי האדם, כתוצאה ממחלה או תאונה למשל. לליקוי שמיעה דרגות רבות, מליקוי שמיעה קל, כלומר ירידה של 20-40 דציבל בסף השמיעה, בינוני (40-60 דציבל), חמור (60-80 דציבל) ועמוק - מעל 80 דציבל של ירידת שמיעה. לרוב מתיחסים במושג חירש לאנשים הסובלים מליקוי עמוק.
האוזן מתחלקת לשלושה חלקים: חיצונית, תיכונה, ופנימית. האוזן החיצונית קולטת גלי לחץ אקוסטי המתורגמים לויברציות מכניות באוזן התיכונה ומשם עוברים לאוזן הפנימית - מעין מיכל המכונה "השבלול" וממולא בנוזל. הנוזל נע בהתאם לויברציות וגורם לתזוזת ממברנות גמישות (ממברנות בזילריות). תנודות אלה מעבירות אינפורמציה לגבי תדירות האות. לממברנות צמודים תאי השיער, וכשמועבר הגל בנוזל משתנה המטען החשמלי של התאים ומעבר גירוי עצבי. גירוי זה גורם בהתאם לשינוי במערכת העצבים המרכזית, ולהעברת מידע אקוסטי למוח.
פגיעה באחד מחלקי מערכת השמע תגרום לליקוי שמיעה. במידה והפגיעה באוזן החיצונית או התיכונה - נקבל ליקוי שמיעה הולכתי, כלומר עצב השמיעה ישאר תקין, אולם מערכת ההגברה של האוזן החיצונית והתיכונה לא תתפקד כראוי, ומכאן ליקוי השמיעה. גורמים יכולים להיות פשוטים כמו פקק שעווה החוסם את תעלת השמע, דלקות הגורמות להיצרות של התעלה, או מחלות אוזן תיכונה כמו דלקות, נוזלים באוזן התיכונה (תופעה שכיחה אצל ילדים), נקבים בעור התוף ואף מומים מולדים. ליקוי שמיעה עצבי נגרם מפגיעה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה ומסלולו במוח. הסיבות רבות ומגוונות, החל מחירשות מולדת, חרשות מחמת הגיל, ועד לפגיעות רעש כגון פיצוצים, עבודה בתנאי רעש יתר ושמיעת מוזיקה בעוצמות גבוהות מידי. חשוב לדעת שעם הגיל חלה ירידת שמיעה ומעל גיל 60 ליקוי שמיעה קיים אצל שליש מהאנשים ואף יותר. חבלת רעש, מומים מולדים, חומרים מזיקים אנטיביוטיים ותרופות אחרות ועוד יכולים לגרום לפגיעה בתאי השיער של האוזן הפנימית. אם תאי השיער נפגעים, למערכת השמיעה אין אפשרות להפוך גלי לחץ אקוסטי (צליל) לאימפולס עצבי, וכך נגרם פגם בשמיעה. למעשה, הצליל לעולם אינו מגיע מהאוזן החיצונית למוח בשל "חוליה חסרה"- תא שיער פגום. תאי שיער פגומים יכולים, לאחר מכן, להוביל להדרדרות עצבי השמיעה הסמוכים להם, וכאשר מספר גדול של תאי שיער או עצבי שמיעה על פני השבלול נפגעים, מאובחן האדם כחירש.
על מנת לאפשר תקשורת בין אנשים חירשים לבין עצמם ובין אנשים חירשים לשאינם חירשים הומצאה שפת סימנים. בשפה זו מועברים מסרים באמצעות שימוש בידיים ובחלקי גוף שונים. במוסדות רבים נעשים מאמצים להקל על השתלבותם של חירשים וזאת תוך כדי שימוש בעזרים טכנולוגיים שונים, ולימוד קריאת שפתיים.
כיום קיימים עזרים שונים המאפשרים לשקם את השמיעה כגון מגברים (מכשירי שמיעה) המורכבים על האוזן. מכשירי שמיעה יכולים להתאים לכל דרגות ליקוי השמיעה, מליקוי קל ועד חירשות עמוקה. במקרים הקשים של ליקוי שמיעה עמוק מולד או נרכש, קיים פתרון טיפולי היום - שתל שבלולי, או שתל קוכלארי, המאפשר התפתחות שפה תקינה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- "חרש" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר

