פרווה (כשרות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרווה (ולפעמים גם: סתמי, או "כשר למאכלי בשר או חלב") הוא מונח בתחום הכשרות שמקורו ביידיש ומשמעו: לא חלבי ולא בשרי, כלומר - מאכל או משקה שמותר לצרוך בו זמנית עם בשר או עם חלב, וזאת לנוכח האיסור לאכול בשר בחלב - מאכלי בשר וחלב ביחד.
המילה התגלגלה להיות גם ביטוי בלשון העברית המדוברת, ומשמעה במקרה זה - לא לכאן ולא לכאן.
[עריכה] מאכלי פרווה
ככלל, כל מאכל כשר שאינו חלבי ואינו בשרי, הוא מבחינת הכשרות בגדר פרווה. בשר העוף נקבע בהלכה כ"בשרי", וזאת למרות שאינו נכלל באיסור המקורי מהתורה, "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כ"ג יט; שמות ל"ד כו; דברים י"ד כא). במסכת יבמות, פרק א, דף י"ד ע"א מוזכר כי "במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב", מה שמראה כי לפי דעה מסוימת (שלא נתקבלה) נחשב העוף כפרווה. עם זאת, ביצי העוף הן פרווה לכל הדעות. בשר הדגים, שגם הוא לא נכלל באיסור של "גדי בחלב אמו", נחשב כפרווה.
[עריכה] מאכלי הפרווה העיקריים
- דגנים ומוצריהם, כגון: לחם, פתיתי תירס, ובירה.
- קטניות ומוצריהן, כגון: חומוס, טחינה, פלאפל, וחלווה.
- מים וכל שאר המשקאות שאינם מבוססים על חלב.
- פירות, ירקות וצמחי תבלין.
- אגוזים ושאר זרעים, כגון: קקאו, פקאן, שקד, זרעי חמניה ודלעת.
- פטריות ושמרים.
- מלח, סוכר ודבש.
- דגים (הכשרים מביניהם).
- ביצים (על אף היותן מן החי).
- (לפי רבנים מסוימים) עור ועצמות של כל בהמה (אפילו בהמות שבשרן אינו כשר).
[עריכה] ראו גם
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.

