האהל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האהל היה תיאטרון עברי בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות.
'האהל' נוסד בשנת 1925 בידי משה הלוי, כתיאטרון בחסותה של ההסתדרות הכללית. שמו בהווסדו היה "הסטודיו הדרמטי שעל יד ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל - אוהל". במרוצת הזמן כשהתיאטרון התבסס הפך שמו ל"האהל - תיאטרון פועלי ארץ ישראל". יעדו היה להביא הצגות איכותיות בפני ציבור הפועלים. הלוי היה במאי הבית של התיאטרון ומנהלו. הוא בחר שלא לצרף אליו שחקנים מתיאטראות קיימים וגייס בתחילה קבוצה של 22 צעירים חסרי נסיון והדריך אותם להופעה על הבמה. הלוי היה חניך האסכולה התיאטרלית הרוסית של שיטת סטניסלבסקי, אשר שמה את הדגש על על הבעת רגשות עזים, והוא חינך ברוח זו את אנשי הלהקה.
לאחר תקופת הכשרה, נערכה ב-22 במאי 1926 הופעת הבכורה של 'האהל' באולם גימנסיה הרצליה. זה היה ערב מערכונים בשם "נשפי פרץ", על פי סיפוריו של י"ל פרץ. לאחר הופעת הבכורה הופיע 'האהל' כבר במחזות שלמים, כשהדגש היה על מחזות היסטוריים ותנ"כיים, ביניהם "ירמיהו" של סטפן צוויג.
בשנת 1933 הצטרף לתיאטרון הבמאי פרידריך לובה שעלה מגרמניה והפך לבמאי קבוע של 'האהל', לצידו של הלוי.
בשנת 1934 יצא 'האהל' למסע הופעות באירופה, כולל בפולין של לפני השואה. בשנת 1938 הופיע התיאטרון במספר הצגות במצרים.
הלהיט הגדול של תיאטרון 'האהל' הייתה הצגת "החייל האמיץ שוויק" מאת ירוסלב האשק בכיכובו של מאיר מרגלית, שהוצגה לראשונה ב 22 בדצמבר 1935 ומאז הוצגה מאות פעמים לאורך תקופה של עשרות שנים. הצלחה גדולה אחרת של 'האהל' הייתה הצגת המחזה "הכתובה" מאת אפרים קישון ובכיכובו של מרגלית, שהוצגה לראשונה בשנת 1961.
כוכבי 'האהל' היו: מאיר מרגלית, לאה דגנית (אשתו של משה הלוי), יעקב איינשטיין (אביו של אריק איינשטיין), שמחה צחובל ויהודה גבאי.
בתקופת היישוב היה 'האהל' אחד מן התיאטרונים המובילים. בשנות החמישים הוא איבד את מעמדו, כשהבימה, על חבר שחקניה הוותיקים וחבורת הצעירים שנוספה לה (כמו שלמה בר שביט ושמואל סגל) וכן התיאטרון הקאמרי החדשני, משכו יותר את לב הקהל הישראלי. 'האהל' הלך ודעך ונסגר סופית בשנת 1969, לאחר שההסתדרות הכללית הפסיקה להזרים אליו כספים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה הלוי, דרכי עלי במות, הוצאת מסדה, 1955.

