סיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סולסברי קראגס (Salisbury Crags) באדינבורו, סקוטלנד, מחדר מגמתי שנחשף חלקית בעידן הקרח
הגדל
סולסברי קראגס (Salisbury Crags) באדינבורו, סקוטלנד, מחדר מגמתי שנחשף חלקית בעידן הקרח

סילאנגלית Sill – אֶדֶן) - בגאולוגיה הוא גוף מגמתי לוחי, לרוב אופקי, שעוביו שווה פחות או יותר שחדר אופקית בין שכבות ישנות יותר של סלעי יסוד, מצעי לבה או טוף או אפילו לאורך כיוון ההתפצלות לשכבות בסלעים מותמרים ומתפרש בהתאם לצורת השכבות שביניהם חדר. ההבדל בין סיל לדייק הוא שהאחרון חוצה את סלעי הסביבה בצורה בלתי תואמת והוא לרוב אנכי. עובי הסיל נע בין כמה מילימטרים לכמה מטרים.

מחדרים שכבתיים מאפיים (mafic, קיצור של מגנזיום וברזל בהתאמה) מסוימים הם סוג של סיל המכיל מרבצי עפרה חשובים. דוגמאות מתקופת הפריקמבריום כוללים את המערכים המורכבים של בושוואלד, אינסיזוואה, והדייק הגדול שבדרום יבשת אפריקה, ומערכת המחדרים של דולות' שבמחוז סופריור בארצות הברית. דוגמאות מהתקופה שלאחר הקמבריון הן בדרך כלל קטנות יותר וכוללות את המערכת שבאי רום בסקוטלנד ומחדר "סקרגרד" מזרחית לגרינלנד. מחדרים אלה מכילים לעתים קרובות ריכוזים של זהב, פלטינה, כרום ויסודות נדירים אחרים.

בישראל נחשפו סילים רבים במכתש רמון.