נקודת התכה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נקודת התכה או טמפרטורת ההיתוך של חומר מוגדרת כטמפרטורה שבה הפאזה המוצקה והפאזה הנוזלית נמצאים בשיווי משקל תרמודינמי. מקובל להציג נקודת התכה (וגם נקודת רתיחה) כאשר הלחץ החיצון הוא אטמוספירה אחת (בנקודת ההתכה, שיעור לחץ האדים של המוצק נמוך בדרך כלל מאטמוספירה אחת). טמפרטורות ההיתוך והרתיחה תלויות בלחץ: התה שמכינים בים המלח - שם הלחץ גבוה יותר - יהיה קר מהתה שמכינים על פסגת ההימאליה - שם הלחץ נמוך יותר.
את תלות נקודת ההתכה בהרכב תערובת מוצקים מתארים בעזרת דיאגרמות פאזה מוצק-נוזל. שינויי הנפח במעבר מוצק-נוזל קטנים מאוד. על כן אין שינוי משמעותי בנקודת ההתכה בלחץ חיצוני משתנה.
בפולימרים נהוג לדבר על טמפרטורת מעבר זכוכיתי (glassing temperature) ולא על נקודת התכה (melting point) מכיוון שאין נקודה חדה ומדוייקת, טמפרטורה מסוימת, בה החומר הופך ממוצק מסודר לחומר נוזלי אמורפי, אלא מדובר בתחום שלם בו הפולימר מתרכך ונהיה לאמורפי.
במונח נקודת התכה נעשה שימוש בדרך כלל כאשר דנים בחומרים שהם מוצק בטמפרטורת החדר, למשל במתכות. בחומרים המהווים נוזל או גז בטמפרטורת החדר, למשל מים, משתמשים במושג נקודת קיפאון.
[עריכה] נקודת התכה של תערובת
נקודת התכה עשויה לשמש קנה מידה לניקיון של חומר מוצק. נוכחות חומר זר (אף בכמות קטנה), מורידה את נקודת ההתכה של התערובת, אף אם נקודת התכתו של החומר הזר עצמו גבוהה יותר. יתר על כן, תחום טמפרטורת ההתכה נעשה רחב יותר ונקודת ההתכה אינה חדה. נקודת התכה חדה (תחום של פחות ממעלה אחת) מצביעה על היות החומר נקי. בגלל המספר הרב של היוצאים מן הכלל, זו אינה עדות מספיקה. יש להסתייע גם בשיטות של כרומטוגרפיה.
אם בידינו שני חומרים שנקודת התכתם שווה, ניתן לקבוע במקרים רבים אם הם זהים או שונים, על ידי קביעת נקודת התכה מעורבת. לצורך זה כותשים היטב תערובת של מספר גבישים מכל אחד משני החומרים וקובעים את נקודת ההתכה של התערובת. אם נקודת ההתכה של התערובת נמצאה זהה לזו של כל אחד ממרכיבי התערובת, אזי בידינו שני חומרים זהים. אם החומרים שונים, תהיה נקודת ההתכה של התערובת נמוכה מזו של כל אחד ממרכיביה וירידה זו יכולה להגיע על לכדי 20-30 מעלות מתחת לנקודת ההתכה של המרכיבים.

