ש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ש היא האות ה-21 באלפבית העברי. התפתחה מצורת השיניים, ומכאן שמה שי"ן.
שׁ - שין ימנית, בעלת נקודה מעליה בצד ימין (או ללא הנקודה), מבוטאת כאות SH האנגלית. שׂ - שין שמאלית, בעלת נקודה מעליה בצד שמאל, מבוטאת כמו האות ס וכמו S האנגלית. קרויה גם שׂין.
בתנ"ך (ספר שופטים י"ב ו') מסופר שאנשי שבט אפרים לא יכלו לבטא שין ימנית, וכאשר ביקשו מהם לבטא "שיבולת" הם ביטאו זאת "סיבולת".
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה ש' נמנית עם חמש האותיות השיניות ז ש ס ר צ. מבחינה פונולוגית שׁ ימנית מצייגת עיצור חוכך בתר-מכתשי בלתי-קולי, ושׂ שמאלית מייצגת חוכך מכתשי בלתי-קולי.
בגימטריה ערכה 300. בערכה זה היא מופיעה במושג "שס"ה גידים".
האות ש' היא אחת מאותיות השימוש, המצטרפת בראש מילה במשמעויות אחדות:
- אשר: הביטוי "האיש שהלך בשדות" שקול לביטוי "האיש אשר הלך בשדות".
- כי: הביטוי "החיים יודעים שימותו" שקול לביטוי "החיים יודעים כי ימותו".
- מילת נימוק או סיבה, במשמעות של "הואיל ו-".
האות ש' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:
- שעת השין: שעת האפס, השעה המדויקת לתחילתה של פעולה (בדרך כלל פעולה צבאית).
- קרב שין בשין: קרב שריון בשריון, כלומר קרב בין שתי יחידות טנקים.
- שין בית: שירות ביטחון, שם מיושן לשב"כ. וגם קיצור הנאמר הרבה בידי מורים - קיצור לשיעורי בית.
- שין גימל: שוטר גדודי, החייל השומר על הכניסה למחנה.
- בשין-קוף-ריש: בשקר. נאמר, בשפת הילדים, לאחר דברים שאינם אמת.
[עריכה] יצוג האות ש
האות ש מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, חיים.
בקוד ASCII מיוצגת האות ש בערך F9, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E9.
בקוד מורס מיוצגת האות ש באמצעות הרצף (משמאל לימין): ... (נקודה נקודה נקודה).
הוא ייצוגה של האות שׁ' (ימנית) בכתב ברייל.
הוא ייצוגה של האות שׂ' (שמאלית) בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ש באמצעות המילה "שמיר".
[עריכה] התפתחות האות
![]() |
![]() |
| "שן" פרוטו שמי | שין פיניקי |
| אותיות האלפבית העברי לפי סדרן |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת |



