משה זמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה זמורה (1888-1961), שופט, ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

נולד ב-25 באוקטובר 1888 להורים ממוצא רוסי שהיגרו לגרמניה. בצעירותו רכש את השפה העברית וקנה בה שליטה מצוינת שאפשרה לו להורות אותה לאנשים כגרשם שלום וחיים ארלוזורוב. השופט העליון חיים כהן אמר עליו: "אני חושב שאין סופר עברי שלא קרא מאל"ף עד תי"ו, ובוודאי שאין מקור מן המקורות שלנו שאותו לא למד וקרא".

אחרי ששירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה קיבל דוקטורט במשפטים ועלה לארץ ב-1920, בהשפעת אשתו הציונית. הוא התעקש ללמוד ערבית בטרם עלייתו.

לבו של זמורה נמשך אחרי המשפט התיאורטי והעיון האקדמי. הוא פתח משרד עורכי דין ונטל לעצמו שותף, חיים קרונגולד, שלקח על עצמו את ההתעסקות בדברים המעשיים.

באמצע שנות העשרים התמנה למרצה לדיני חברות בבית הספר למשפטים בארץ ישראל, ושם רכש לעצמו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. באותו זמן רכש מוניטין בחוגים ציוניים והתמנה ליו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית. הוא היה חבר מפא"י וככזה נבחר בידי דוד בן גוריון לשמש כראש ועדת המצב המשפטית בטרם הקמת המדינה ואחר כך כאחד מחמשת השופטים הראשונים של מדינת ישראל, אשר מונו ב-22 ביולי 1948. בהיותו זקן השופטים, מונה זמורה לנשיא הראשון של בית המשפט העליון. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה בירושלים ולא בכרמל בחיפה, היכן שבן גוריון חפץ למקמו.

ב-1 באוגוסט 1954 נאלץ זמורה לפרוש מכהונתו כנשיא בית המשפט העליון עקב מחלה.

השופט חיים כהן (לימים, מ"מ נשיא בית המשפט העליון) התחתן עם בתו של זמורה, מיכל, בנישואים שעוררו סערה משום שהיו נישואי כהן וגרושה, האסורים על פי ההלכה.

נשיאי בית המשפט העליון

משה זמורה יצחק אולשן שמעון אגרנט יואל זוסמן משה לנדוי יצחק כַּהן מאיר שמגר אהרן ברק דורית ביניש
19481954 19541965 19651976 19761980 19801982 19821983 19831995 19952006 2006