הלל צייטלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלל צייטלין (1871-1942) הוגה דעות, סופר ופובליציסט יהודי.

צייטלין נולד בעיירה קורמי שבפלך מוהילב למשפחה חבדית. עוד בילדותו התבלט כעילוי חריף וכבעל נפש רליגיוזית. בהיותו בן 15, התייתם צייטלין מאביו והחל לשמש כמורה עברי. יציאתו מהישיבה הפגישה אותו עם המציאות היהודית של התקופה. צייטלין הצעיר החל לבלוע בשקידה ובשקיקה ספרות מגוונת: פילוסופים יהודים כגון הרמב"ם, רלב"ג ועוד, רומנים משל סופרי דורו כגון לב טולסטוי, פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, מבקר הספרות לב שסטוב (שצייטלין העריכו מאוד וכתב עליו רבות) ואחרים, ספרי ביקורת המקרא, בהם ספרו של שפינוזה "מאמר תיאולגי מדיני" ועוד, וכן פילוסופיה קלאסית, מזרחית (בודהיזם) ומודרנית - שפינוזה, שופנהאואר ופרידריך וילהלם ניטשה.

החשפותו של צייטלין לספרות זו הביאה אותו לספקות קשים באמונה ולתקופה שבה פסק לשמור מצוות.

בתחילה תמך צייטלין בציונות המדינית ההרצליינית ואף שימש כציר של ציוני הומל בקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901. אולם בעקבות "קונגרס אוגנדה" בשנת 1903, שבו נדחתה תוכנית אוגנדה, עזב צייטלין תוך תסכול רב את הציונות והצטרף לתנועה הטריטוריאליסטית של ישראל זנגוויל שגרסה "ארץ כלשהי" ולאו דווקא ארץ ישראל. צייטלין טען שהציונות מתעלמת מחומרת מצבם וסבלם של המוני היהודים במזרח אירופה. פרעות קישינב והומל שפרצו באותה תקופה חיזקו אותו בעמדתו.

צייטלין כתב מונוגרפיות מרשימות על ניטשה, שפינוזה ורבי נחמן מברסלב. כמו כן הוא פרסם מחקר מקיף שהתפרסם בעיתון השלוח (שאותו ערך אחד העם) על הטוב והרע על-פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים.

בכתיבתו הפובליציסטית ניכרת מעורבותו הרגשית הרבה של צייטלין בסבל של בני עמו. צייטלין הדגיש בכתיבתו את הפער שבין האידאות הנשגבות של הציונות למצב השפל והאיום של יהודי מזרח אירופה שסבלו מרדיפות, עוני וחרפת רעב.

לאחר מלחמת העולם הראשונה (שאותה חזה שנים קודם) החל צייטלין לחזור לאמונת אבותיו. תהליך זה בא לידי ביטוי במאמרים השונים שפרסם כמו "אדם עליון או אל עליון" בו הוא מבקר את תפסתו של ניטשה בדבר האדם העליון - תפיסה שצייטלין הזדהה עמה עד לא מכבר.

ככל שנקפו השנים, צייטלין חזר בו מעמדותיו "החילוניות" והפך ל"ר' הלל צייטלין". בתקופה זו פרסם צייטלין מאמרים על ר' נחמן מברסלב ועל חסידות חב"ד. אולם גם לאחר ש"חזר בתשובה" נשאר צייטלין עצמאי בדעותיו ומקורי ברעיונותיו. בשנת 1921 פרסם צייטלין מאמר בו הוא מספיד את חברו הטוב לשעבר יוסף חיים ברנר שנרצח על ידי נער ערבי בפרעות תרפ"א. דרכיהם של צייטלין החוזר בתשובה וברנר האתאיסט הראדיקלי נפרדו מאז שב צייטלין לדת. אולם במאמר ההספד, ניכרת רוחו הגדולה של צייטלין שהעריך אנשים בהתאם למהותם ולא לאמונתם.

מאמריו מצויים בכתבי העת של התקופה ובספרים שקובצו מאוחר יותר. על שמו קרוי התיכון הדתי צייטלין בתל אביב. בנו, אהרון צייטלין, היה אף הוא סופר.

בסוף שנת 1942 הוצא צייטלין להורג על ידי הנאצים בעודו אוחז בספר הזוהר והוא עטור בטלית ותפילין והוא בן 71.

[עריכה] מספריו

  • אל"ף בי"ת של יהדות, הוצאת מוסד הרב קוק
  • בפרדס החסידות והקבלה, הוצאת יבנה, מונחים מעולם הקבלה
  • ספרן של יחידים, הוצאת מוסד הרב קוק, מסות וכתבים מקובצים
  • על גבול שני עולמות, הוצאת יבנה, מכתביו ומאמריו

[עריכה] לקריאה נוספת

  • שרגא בר סלע, בין סער לדממה: חייו ומשנתו של הלל צייטלין, תל אביב תשנ"ט.
  • יונתן מאיר, התהוותו וגלגוליו של מפעל תרגום וביאור ספר הזוהר להלל צייטלין, קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, בעריכת אברהם אלקיים ודניאל אברמס, כרך עשירי (תשס"ד), עמ' 157-119
  • יונתן מאיר "תשוקתן של נשמות אל השכינה": בירור מסכת הקשרים בין הראי"ה קוק להלל צייטלין וי"ח ברנר, דרך הרוח: ספר היובל לאליעזר שביד, ב (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יט), בעריכת יהוידע עמיר, ירושלים תשס"ה, עמ' 818-771