קולמוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולמוס, נוצה או קנה המשמשים לכתיבה.
מקור המילה קולמוס בשפה יוונית שבה היה קרוי הקנה המצוי "kalamos", משם עשה דרכו ללשון חז"ל ולשפה הלטינית (Calamus). באנגלית מבחינים בין Reed pen, קולמוס הנעשה מקנה, לבין Quill, קולמוס הנעשה מנוצה.
בעבר יצרו קולמוס על ידי חידוד קנה או במבוק, וקולמוסים עם מאפיינים מתקדמים (כגון חוד חצוי) נמצאו במצריים מהמאה ה-4 לפנה"ס.
קולמוס הנעשה מנוצה של ציפור גדולה עדיין נמצא בשימוש בימינו, ככלי מדויק וגמיש לקליגרפיה.
לפני הכנת הקולמוס מהנוצה נהוג לרכך אותה על ידי השרייה בחומץ או מים רותחים. לאחר מכן חותכים את קצה הנוצה כך שייווצר צינור חלול, ומשאירים קצה אחד בולט בעובי של כשני מילימטרים (תלוי בעובי הכתב הנדרש). לקצה זה דואגים שתהיה צורה מלבנית חדה, ועושים חריץ דק. קצה מלבני זה נטבל בדיו והנוצה מוחזקת כלפי מטה כאשר הצד של המלבן נמצא בחלק העליון של הגליל אך צמוד לנייר (או לקלף).
[עריכה] הקולמוס בכתיבת סת"ם
סופרי סת"ם משתמשים בקולמוס לצורך כתיבת ספרי התורה, תפילין, מזוזות ומגילות. את הקולמוס מכינים מנוצה (רצוי עיקרית) של עוף גדול - בימינו בעיקר תרנגול הודו.

