האופרה של וינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האופרה הממלכתית של וינה (Wiener Staatsoper) השוכנת בוינה, אוסטריה, היא בין להקות האופרה החשובות ביותר באירופה ובעולם כולו. עד שנת 1920 נקראה אופרת החצר המלכותית (k.k. Hofoper).
[עריכה] הלהקה
גוסטב מהלר הוא אחד מן המנצחים הדגולים הרבים, שעבדו באופרה של וינה. בתקופת כהונתו, טיפח מהלר דור חדש של זמרים, כדוגמת אנה באהר-מילדנבורג, זלמה קורץ וליאו שלזאק וגייס מעצב בימה, שהחליף את התפאורות ההיסטוריות המפוארות בתפאורות חסכוניות, תואמות לטעם המודרני, שוחר ה"יוגנדסטיל". מהלר גם הכניס את נוהג עמעום האורות בתיאטרון בשעת ההצגות, חידוש שלא זכה בתחילה לאהדת הקהל. כך או כך, הרפורמות של מהלר שרדו אחריו וממשיכיו התמידו בהן.
כיום מנהל את הלהקה סייג'י אוזאווה. מנצחים אחרים בווינה היו הנס ריכטר, פליקס ויינגרטנר, ריכרד שטראוס, קלמנס קראוס, וילהלם פורטוונגלר, ברונו ולטר, קרל בהם, הרברט פון קאראיין, לורין מאזל, קלאודיו אבאדו וריקרדו מוטי.
עד שההנהלה עברה לידי הרברט פון קאראיין, החזיקה האופרה של וינה הרכב קבוע. פון קאראיין הביא מדיניות של הזמנת זמרים אורחים.
האופרה של וינה עומדת בקשר קרוב עם הפילהרמונית של וינה, הפועלת כאגודה בפני עצמה, אבל נגניה מגוייסים מתוך תזמורת האופרה של וינה.
[עריכה] בית האופרה
בית האופרה המקורי, בניין נאו-רומנטי, שנתקל בביקורת חריפה בעת בנייתו, נחנך ב-25 במאי, 1869, בדון ג'ובאני של מוצרט.
בתקופת מלחמת העולם השניה, נהרסה הבימה בהפצצות בנות הברית והבניין נשרף ב-12 במרץ, 1945. הפואיה, ובו ציורי קיר של מוריץ פון שווינד, גרם המדרגות הראשי, המבוא וחדר התה ניצלו מן השריפה. כמעט כל התפאורות ואביזרי הבימה ליותר מ-120 אופרות, יחד עם כ-150,000 תלבושות, אבדו באש. האופרה שוכנה באופן זמני בתיאטרון הוינאי ובפולקסאופר.
האולם החדש, ובו יותר מ-2200 מושבים, נפתח שוב ב-5 בנובמבר, 1955 בהצגת פידליו של בטהובן, בניצוח קרל בהם.
במשך הרבה עשורים, התקיים בבית האופרה נשף האופרה של וינה.
[עריכה] מנהלי האופרה של וינה
- פרנץ פון דינגלשטדט (1867 - 1870)
- יוהן פון הרבק (1879 - 1875)
- פרנץ פון יאונר (1875 - 1880)
- וילהלם יאהן (1881 - 1897)
- גוסטב מהלר (1897 - 1907)
- פליקס פון ויינגרטנר (1908 - 1911)
- הנס גרגור (1911 - 1918)
- ריכרד שטראוס/פרנץ שאלק (1919 - 1924)
- פרנץ שאלק (1924 - 1929)
- קלמנס קראוס (1929 - 1934)
- פליקס פון ויינגרטנר (1935 - 1936)
- ארווין קרבר (1936 - 1940)
- היינריך קרל שטרום (1940 - 1941)
- לותאר מיטהל (1941 - 1942)
- קרל בהם (1943 - 1945)
- פרנץ זלמהופר (1945 - 1954)
- קרל בהם - (1954 - 1956)
- הרברט פון קאראיין (1956 - 1964)
- אגון הילברט (1964 - 1968)
- היינריך רייף-גינטל (1968 - 1972)
- רודולף גמסייגר (1972 - 1976)
- אגון זפהלנר (1976 - 1982)
- לורין מאזל (1982 - 1984)
- אגון זפהלנר (1984 - 1986)
- קלאוס הלמוט דרזה (1986 - 1991); מנהל מוזיקלי: קלאודיו אבאדו
- אברהארד וכטר (1991 - 1992)
- יואן הולנדר (1992 - ); מנהל מוזיקלי: סייג'י אוזאווה (2002 - ).
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

