הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בדמות המיתולוגית הרקולס; לערך העוסק במטוס התובלה, ראו C-130 הרקולס.
פסלו של הרקולס במוזיאון הלובר
הגדל
פסלו של הרקולס במוזיאון הלובר

הרקולס (יוונית הראקלס - :Ηρακλης) הוא שמו של גיבור אגדי מן המיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית, ידוע גם כ"הרקלס" בגרסה היוונית. בנם של ראש האלים היוונים זאוס, ובת התמותה אלקמני (אשת אמפטיריון). אחד מהמפורסמים שבגיבוריה האגדיים של יוון העתיקה.

הרקולס מתואר לעיתים קרובות כאדם החזק ביותר בעולם, אולם יחד עם זו כאדם פזיז, שלא חושב קדימה, ולעיתים לא מצליח לשלוט בזעמו וכוחו האדירים.

בתרגום מילולי לעברית פירוש שמו של הרקולס הוא "תפארת הרה".

עמודי הרקולס, הידועים בתור מצרי גיברלטר קרוים על שמו.


תוכן עניינים

[עריכה] לידתו וילדותו של הרקולס

לפי האגדה, חשק זאוס, ראש האלים היוונים, באלקמני, כדי לשטות בה התחזה לבעלה אמפיטריון בזמן שזה נעדר וקיים איתה יחסי מין. ממפגש זה נולד הרקולס, שבזכות מוצאו מן זאוס היה בעל חוזק על אנושי.

האלה הרה, אשתו של זאוס, הידועה באגדות היווניות כאישה נוטרת ונוקמת, שנאה את הרקולס מיום היולדו, בשל בגידתו של זאוס שהובילה ללידתו. היא רדפה את הרקולס כל ימי חייו, ורבות מהאגדות על הרקולס מתוארות על רקע זה.

כבר בהיוותו תינוק שלחה הרה שני נחשים כדי להרגו בעריסתו. למשמע הקולות שנשמע מן חדר הילדים, נזעקו הורי הרקולס אל החדר, רק כדי לגלות את הרקולס, שכבר אז ניחן בכוח בלתי מצוי, צוחק ובידיו שני נחשים חנוקים (בגרסה אחרת, החזיק אותם לאחר שריצץ את גולגולתם), בעוד אחיו צורח מפחד.

מסופר שאת מורו לנגינה לינוס הרג בשוגג בעת זעמו בעזרת נבלו, כאשר זה דרש ממנו להקפיד על שעות הנגינה שלו. אמפיטריאון חשש שתקריות מסוג זה יישנו ולכן שלח את בנו לחיות בין הרועים.

הקנטאור חירון חינך את הרקולס. כשגדל באו אליו שתי נערות יפות, האחת הייתה ארטה והאחרת קקיה, קקיה הציעה לו נוחות, הנאות ועושר אם ילך אחריה. לעומתה, ארטה הציעה לו רק תהילה תמורת מאבק מתמיד ברוע, הרקולס בחר בדרכה של ארטה.

[עריכה] נישואיו הראשונים של הרקולס

בבגרותו נשא הרקולס לאישה את בתו של קראון מגארה, והיא ילדה לו שלושה בנים. בהתקפת טירוף שהביאה עליו הרה, זרק הרקולס לאש את אישתו ושלושת בניו והרגם. כששבה אליו שפיותו החליט להתאבד, אולם חברו תזאוס מנע ממנו לעשות כן.

כדי לכפר על חטאו הנורא הלך הרקולס לשאול בעצתו של האוראקל של דלפי, וזה שלח אותו לשרת את דודנו אוריסתיאוס, מלך מיקנה, ולבצע כל עשר משימות שייבחר זה להטיל עליו. במשך תריסר שנים היה הרקולס כפוף לאוריסתיאוס שהטיל עליו לבצע שתים עשרה משימות קשות, הידועות בשם שנים-עשר מעללי הגבורה.

[עריכה] 12 מעללי הגבורה

  • המשימה ה-1 שהוטלה עליו הייתה הריגת אריה אכזר שחי בעמק נמיאה.
  • המשימה ה-2 הייתה להרוג את ההידרה: נחש מים בעל 9 ראשים.
  • המשימה ה-3 הייתה לכידתה של האיילה בעלת קרני הזהב ופרסות הזהב.
  • המשימה ה-4 הייתה צייד חזיר הבר בארימנתיאה.
  • המשימה ה-5 הייתה לנקות תוך יום אחד את האורוות של אוגיאס מלכה של אליס, שבה היו 3000 שוורים ולא ניקו את האורווה 30 שנה.
  • המשימה ה-6 הייתה הריגת הציפורים באגם סטימפלה שניזונו מבשר אדם.
  • המשימה ה-7 הייתה ללכוד את שור הבר שבאי כרתים.
  • המשימה ה-8 הייתה ללכוד את הסוסות הפראיות של דיומדס, מלך תרקיה, הסוסות ניזונו מבשר אדם.
  • המשימה ה-9 הייתה לקחת את החגורה של היפוליטה מלכת האמזונות.
  • המשימה ה-10 הייתה ללכוד את שווריו של גריון שישב באי האגדי אריתיאה.
  • המשימה ה-11 הייתה להביא 3 תפוחי זהב שגדלו בגנן של ארבע נימפיות אחיות (ההספרידות).
  • המשימה ה-12 הייתה לתפוס את הכלב קרברוס בעל 3 ראשים ששמר על שערי ממלכת השאול.

במקור היה אמור הרקולס לעשות רק עשר משימות, אומנם את המשימה השנייה והחמישית עשה שלא כראוי, ומכך הן לא נחשבו, והיה עליו להשלים שתי משימות נוספות. מכך, שתיים עשרה המשימות.

[עריכה] המטלה הראשונה - האריה מנמאה

האריה מנמאה, בנה של המפלצת אכידנה, שכן בנמאה, מצפון לארגוס. הוא היה מגיח ממערה בעלת שני פתחים ומשמיד כל מי שמצא בדרכו. כמטלה ראשונה שלח אוריסתאוס את הרקולס להביא לו את עור האריה.

הרקולס טיפס על ההר, פילס דרך בסבך השיחים, ולפנות ערב הבחין באריה הענקי וירה בו חץ. אלא שעורו של האריה היה חסין בפני כלי נשק, והחץ החליק מעליו בלא שיעורר את תשומת ליבו. החץ השני פגע בחזהו של האריה, אך גם הוא לא חדר אל תוך גופו אלא צנח בין רגליו. אז הבחין האריה בהרקולס וזינק לעברו. הרקולס הלם באלה על ראש האריה אך האלה שהייתה עשויה מענף עץ זית, נשברה. האריה לא נפגע, רק עיניו התערפלו והוא נסוג למאורתו. הרקולס חסם את מבואה האחורי של המאורה ופרץ מפתחה הקדמי. ומכיוון שהבין שנשק לא יועיל לו החליט להאבק באריה בידיים חשופות. הוא תפס את האריה מגבו כדי לא להפגע מצפורניו ולפת בעוצמה את צווארו. וכך בעודו דורך בכפות רגליו על בהונותיו של האריה ומחשק בירכיו את צלעותיו, חנק אותו הרקולס למוות.

האריה מת, אך מכיוון שעורו היה חסין בפני כלי נשק, אי אפשר היה לחתוך אותו בסכין כדי להפשיטו, ולכן הרקולס השתמש בציפורני האריה כדי לחתוך את העור. מאז נהג הרקולס להתעטף בעור הזה כשריון וראש האריה שימש לו כקסדה. כשהופיע כך במיקנה נבהל אוריסתאוס ומאז אסר עליו להכנס העירה עם שללו.

על מנת לשבח את נצחונו של הרקולס נקבעו "המשחקים הנמאים" ביוון.

הרקולס וההידרה, תמונה מאת גוסטב מוראו, 1867
הגדל
הרקולס וההידרה, תמונה מאת גוסטב מוראו, 1867

[עריכה] המטלה השנייה - ההידרה מלרנה

המטלה השנייה הייתה להרוג את ההידרה, מפלצת המים מלרנה. היא שכנה במאורה ליד מעיינות נהר אמימונה, והייתה משכשכת בביצות העמוקות שהשתרעו מסביב. היה לה גוף של כלב ותשעה ראשי נחש, שאחד מהם היה בן אלמוות. היא ירקה ארס מפיה, ונשיפותיה היו קטלניות. היא הייתה מגיחה מהביצות, טורפת בעלי חיים ומשמידה שדות.

הרקולס הגיע למקום במרכבה שבה נהג אחיינו איולאוס בן איפיקלס. הרקולס מצא את מאורת ההידרה, ירה לתוכה חיצים בוערים, אילץ את ההידרה לצאת ולפת אותה בזרועותיו. ההידרה נצמדה אליו בלפיפה. לעזרתה נחלץ גם סרטן ענק, אותו שלחה הרה, שצץ מתוך הרפש ונשך את רגלו של הרקולס. את הסרטן מעך הרקולס בעקבו, אבל את ההידרה התקשה הרקולס להרוג, מכיוון שכל ראש שרוצץ באלתו הצמיח מייד ראש חדש. אז קרא הרקולס לעזרתו את איולאוס. איולאוס הבעיר אש בחורשה ובענפים בוערים צרב את צווארי הראשים הכרותים. כך מנע מהם לצמוח מחדש. את הראש בן האלמוות כרת הרקולס, קבר אותו לצד הדרך, והניח עליו סלע ענק. הוא שיסע את גוף ההידרה וטיבל את חיציו בארסה. מאז כל פציעה מחיצים אלו הייתה קטלנית.

כאשר שב הרקולס למיקנה טען אוריסתאוס כי המטלה לא בוצעה כראוי מכיוון שהרקולס נעזר באיולאוס.

[עריכה] המטלה השלישית - הצבייה מקריניאה

כמטלה שלישית ציווה אוריסתאוס על הרקולס לתפוס ולהביא אליו את הצבייה בעלת קרני הזהב ששוטטה בקיריניאה שבצפון הפלופונסוס. טיאגטה בת אטלס שנמלטה מחיזוריו האלימים של זאוס הקדישה את הצבייה לארטמיס כאות הודיה לאלה על עזרתה.

הרקולס לא רצה להרוג בחיציו את הצבייה המקודשת לאלה ולכן רדף אחריה במשך שנה תמימה. במרוצתו הגיע עד לנהר איסטרוס (הדנובה) ואל הארץ האגדית שבירכתי צפון. שם עמד מתפעל למראה עצי הזית היפים והחליט לקחת מהם ולנטוע אותם באולימפיה. הוא ביקש מיושבי המקום ההיפרבוראים לקחתם והם נענו לבקשתו.

בתום אותה שנה רצה הצבייה בשארית כוחותיה לעבר הר ארטמיס, וכשניסתה לחצות את הנהר לדון השיג אותה הרקולס. הוא נשא אותה בזרועותיו, וכאשר עבר בארקדיה נתקל באפולון ובארטמיס שגערו בו על ששלח יד בחיה הקדושה. הרקולס שיכנע אותם שהדבר נכפה עליו, המשיך בדרכו והביא את הצבייה למיקנה.

[עריכה] המטלה הרביעית - החזיר מהר ארימנתוס

הרקולס נאבק בחזיר מהר ארימנתוס; פסל מאת לואיס טואיילון, 1904.
הגדל
הרקולס נאבק בחזיר מהר ארימנתוס; פסל מאת לואיס טואיילון, 1904.

המשימה הבאה שהטיל אוריסתאוס על הרקולס הייתה להביא את חזיר הבר ששכן בהר ארימנתוס. החזיר היה פושט על אזור פסופיס וזורע הרג והרס. בדרך התארח הרקולס אצל הקנטאור פולוס שהגיש לו בשר צלוי, אף שקנטאורים נוהגים לאכול רק בשר נא. פולוס שמר אצלו את כד היין המשותף לכל הקנטאורים, אך חשש למזוג ממנו לאורחו. הרקולס הרגיע אותו ופתח את הכד. לריח היין הבלתי-מהול נזעקו הקנטאורים, חמושים בסלעים ועצי אשוח. כשפרצו למערה הניס אותם הרקולס בגזרי עצים בוערים ובמטחי חיצים. הרקולס רדף אחריהם ואחר כך חזר למערתו של פולוס. כאשר חזר למערתו של פולוס מצאו הרקולס מת. בהיעדרו בדק פולוס חץ מחיציו של הרקולס וניסה להבין מה מקור כוחו. החץ נשמט מידיו, שרט את רגלו, וסקרנותו עלתה לו בחייו.

הרקולס הלך משם לארימנתוס, מצא את מאורת חזיר הבר והניס אותו בצעקות מסבך הצמחייה לעבר אזור מכוסה שלג עמוק. לאחר שעייף אותו במרדף קשר אותו והביאו למיקנה.

[עריכה] המטלה החמישית - ניקוי רפתות אוגיאס

המטלה החמישית שהטיל אוריסתאוס על הרקולס הייתה לנקות את רפתותיו של אוגיאס מלך אליס.

הרקולס בא אל אוגיאס והציע לו לנקות את הרפתות תמורת עשירית מהבקר. אוגיאס הקשיב בלגלוג ספקני, אך בכל זאת נענה להצעה, בתנאי שהזבל יפונה עד רדת הערב.

הרקולס חפר תעלה אל החצר, היטה אליה את הנהרות פניוס ואלפאוס, ומצידה השני של הרפת חפר תעלה שתנקז את המים בחזרה אל אפיקיהם. מי הנהרות שטפו וסחפו את הדומן מהחצר ומהרפתות. אך בערב, כשנשלמה המלאכה, התכחש אוגיאס להבטחתו וסירב לתת להרקולס את מכסת הפרות. הדבר הובא לפני בוררים, ופילאוס בנו של אוגיאס אף העיד ביושר כנגד אביו. אוגיאס כעס על בנו וגירש אותו ואת הרקולס מהעיר.

כשחזר הרקולס למיקנה, סירב אוריסתאוס להכיר בניקוי הרפתות כמטלה שבוצעה כהלכה, מכיוון שלדבריו פעל הרקולס לשם רווח.

[עריכה] המטלה השישית - הציפורים מסמטיפלוס

בסטימפלוס שבארקדיה השתכנו סביב האגם סיעות ציפורים בעלות ציפורניים, כנפיים ומקורים מארד. הן היו עטות על כבשים ופרות, ולא נרתעו מלנעוץ את מקור המתכת שלהן גם באנשים.

כשהגיע הרקולס, הסתתרו הציפורים ביערות העבותים שצמחו סביב האגם. הרקולס קיבל מאתנה רעשן נחושת גדול שהתקין עבורו הפיסטוס. הרקולס התייצב בראש ההר והחריד ברעשן את הציפורים. כאשר הציפורים התעופפו מעל יער השמיד אותן הרקולס בחיציו.

[עריכה] המטלה השביעית - השור מכרתים

כמטלה שביעית ציווה אוריסתאוס על הרקולס לתפוס את השור מכרתים. מספרים שהיה זה השור הלבן, שפוסידון שלח מבטן הים למלך מינוס. מינוס נדר לזבוח את השור לאל, אך הפר את נדרו. הוא שמר את השור הלבן לעצמו, ובמקומו זבח לאל שור רגיל. פסיפאה אשת מינוס התאהבה בשור הלבן ושכבה איתו. לאחר קיום יחסי המין נעשה השור אלים ופרוע. הרקולס השתלט עליו והביא אותו למיקנה, הציגו לעיני אוריסתאוס ואז שיחרר אותו. השור נדד עד למרתון ושם הציק לתושבי האזור עד שהומת לבסוף בידי תזאוס.

[עריכה] המטלה השמינית - סוסות דיומדס

המטלה השמינית שהטיל אוריסתאוס על הרקולס הייתה לתפוס ולהביא למיקנה את ארבע סוסותיו של דיומדס. דיומדס היה בנו של ארס אל המלחמה היווני, ושלט בביסטונים, שבט תראקי אלים ופראי. את סוסותיו, שניזונו מבשר אדם, קשר בשלשלאות לאבוסיהן ונהג לפטם אותן בבשר אורחיו.

הרקולס הגיע בלילה אל ארמונו של דיומדס, חדר לאורווה בחשאי והתגבר על השומרים. את אחד השומרים השליך לאבוס המגואל בדם, והסוסות הרעבות טרפו אותו וגרסו בשיניהן את עצמותיו. הרקולס הוביל את הסוסות לחורש על חוף הים, הפקיד אותן בידי ידידו אבדרוס, ושב עם מלוויו כדי להדוף את הביסטונים שרדפו אחריו. לאחר שהביס אותם והרג את דיומדס, חזר הרקולס לחוף וגילה שהסוסות טרפו בינתיים את אבדרוס.

הרקולס קבר את ידידו ויסד במקום את העיר אבדרה. את הסוסות רתם למרכבה והדהיר אותן למיקנה. אוריסתאוס ציווה לשחרר אותן, והן עשו את דרכן צפונה אל הר אולימפוס, שם השמידו אותן חיות טרף.

[עריכה] המטלה התשיעית - חגורת היפוליטה

לשם ביצוע המטלה התשיעית הרחיק הרקולס עד לחופי הים השחור. הוא נשלח להביא את חגורתה של היפוליטה מלכת האמזונות. את החגורה נתן לה ארס, אל המלחמה היווני. האמזונות היו שבט של נשים לוחמות. הן רכבו על סוסים ועסקו במלאכות גברים. לעיתים הייתה אחת מהן פורשת, מוצאת גבר, שוכבת איתו וחוזרת למחנה. האמזונות גידלו רק את הנקבות ומן הזכרים היו נפטרות. הן נהגו לכרות את שדן הימני, כדי שלא יפריע להן לירות בקשת, ולכן נקראו אמזונות (נטולות שד). בשד השמאלי היניקו את בנותיהן.

הרקולס גייס חיל מתנדבים, נחת בנמל תמיסקירה ונפגש עם היפוליטה. היא הוקסמה למראה עוצמתו והבטיחה לתת לו את חגורתה. אבל הרה לבשה דמות של אמזונה והפיצה את השמועה שהנוכרים שהגיעו בספינה מתכוננים לחטוף את המלכה. האמזונות קפצו על סוסיהן ותקפו את היוונים. במהומה הרג הרקולס את היפוליטה ולקח את חגורתה.

[עריכה] המטלה העשירית - עדר הבקר של גריאון

המפלצת כריסאור והסוס המכונף פגסוס נולדו מתוך גופה של הגורגונה מדוזה כאשר פרסאוס כרת את ראשה. פגסוס מצא את מנוחתו באורוות האלים ואילו כריסאור הוליד מקלירואה, בתו של אוקיינוס, יצור כלאיים נוסף - את גריאון הענק, שהיה בעל שלשה גופים דבוקים זה לזה במותניהם. גריאון ישב באי אריתיה, ליד שטף האוקיינוס המקיף כטבעת את העולם. שם היה לו עדר של פרות אדומות. את הפרות רעה עבורו אוריטיון בעזרת הכלב אורתוס. כלב זה, שהיה בעל שני ראשים, נולד לטיפון מאכידנה, שהייתה ממותניה ומעלה נימפה וממותניה ומטה נחש קטלני.

מטלתו העשירית של הרקולס הייתה ליטול מגריאון את עדר הבקר שלו, ולהביאם למיקנה. הוא הרחיק עד גבולות העולם המיושב והגיע לטרטסוס (תרשיש), ובמיצר שבין קצה אירופה וקצה אפריקה הציב את צוקי גיברלטר שנקראו על שמו.

כשהליוס, השמש, קפח בקרניו על ראשו, איים עליו הרקולס בחיציו, והאל השאיל לו את ספל הזהב שבתוכו שט כל לילה באוקיינוס בשובו אל המזרח. הרקולס הפליג בספל הזה לאריתיה, שם רוצץ באלתו את ראשיו של הכלב אורתוס, הרג את הרועה אוריטיון ולבסוף קטל בחיציו את גריאון עצמו. בספלו של הליוס הוביל הרקולס את העדר לטרטסוס, החזיר את הספל להליוס ופנה ליוון.

בדרך נלחם הרקולס בליגורים, שניסו לגזול ממנו את הבקר. כשאזלו חיציו, רגם את הליגורים בסלעים שזאוס המטיר למענו מהשמים. בקצה איטליה נמלט שור אחד, שחה לסיציליה והרקולס שיצא בעקבותיו מצא אותו לבסוף ברפתו של המלך אריקס. המלך השחצן הזמין את הרקולס לקרב האבקות. שלוש פעמים הכריע הרקולס את המלך עד שהרגו. כשהמשיך בדרכו צפונה, לאורך חוף הים האדריאטי, שילחה הרה בעדרו זבובי בקר. בעמל רב אסף הרקולס את הפרות המוכות שנפוצו בהרי תראקיה. הוא מילא את אפיקו של הנהר סטרימון בסלעים, חצה את הנהר עם העדר והגיע ללא תקלות עד ללשון היבשה ליד קורינתוס. שם, על צוק נישא, עמד הענק אלקיאונאוס ורגם אותו בסלעים. הרקולס הדף באלתו סלע שהושלך אליו והסלע שב בתנופה כפולה ומחץ את הענק.

לבסוף הביא הרקולס את העדר למיקנה, שם זבח אותו אוריסתאוס להרה.

[עריכה] המטלה האחת-עשרה - תפוחי ההספרידות

הרקולס השלים עשר מטלות אך מכיוון שאוריסתאוס לא הכיר במילוי שתיים מהן (קטילת ההידרה וניקוי רפתות אוגיאס) הוא שלח אותו למטלה אחת-עשרה.
את העץ המניב תפוחים מזהב העניקה גאיה כשי כלולות לזאוס והרה. הוא ניטע במקום סתר, ועל תפוחיו השגיחו ארבע "נערות המערב", ההספרידות, בעזרתו של נחש.
מכאן ישנן שתי גרסאות לסיפור:

  • גרסה ראשונה: את מקומו של העץ ידע נראוס שר הים. הרקולס תפס אותו כשהיה שקוע בשינה ולא הרפה ממנו, על אף שנראוס ניסה להתחמק בלובשו צורות שונות ומשונות. לבסוף פצה האל הזקן את פיו וגילה לו את מקום הסתר. הרקולס הגיע לגן, הרג את הנחש ונטל מהתפוחים.
  • גרסה שניה: בדרכו נקלע הרקולס למקום שבו עומד אטלס ונושא את השמים. אטלס שרצה לנוח ביקש מהרקולס להחליפו, והרקולס הסכים בתנאי שאטלס יביא לו מהתפוחים. אטלס הניח על גב הרקולס את הנטל, יצא לדרך וחזר עם שלושה תפוחים. אבל מכיוון שטעם את טעמו המתוק של החופש עמד על דעתו שישלים בעצמו את המטלה ויביא את התפוחים לאוריסתאוס. הרקולס לכאורה הסכים, אך הסביר שנחוצה לו שהות על מנת לשים רפידה על ראשו, וביקש מאטלס שיקח ממנו לרגע את השמיים. אטלס הניח ארצה את התפוחים, עמס את משאו ואז הרים הרקולס את התפוחים ויצא לדרכו.

ישנה גם גרסה שמשלבת בין השתיים, כלומר הרקולס השתמש בנראוס רק כדי לגלות היכן נמצא המקום, ובאטלס כדי לקחת את התפוחים, בגלל שהרקולס לא יכול היה לקחת אותם בעצמו בגלל התנגדות ההספרידות.

כאן מסתיימת מחלוקת הגרסאות.

כשעבר בלוב נתקל הרקולס בענק אנטאיוס בן פוסידון, שנהג לאלץ את העוברים להיאבק איתו ובגולגלותיהם ריצף את גג מקדש אביו. אנטאיוס היה בלתי מנוצח כל עוד נגעו רגליו באדמה, שכן הקרקע הייתה מחדשת את כוחותיו. הרקולס נוכח שאינו יכול להכריעו ולכן הרים אותו, השהה אותו באוויר עד שנחלש, ואז מעך את צלעותיו והמיתו.

בשובו, כשעבר במצרים, נקלע הרקולס לארמונו של המלך בוסיריס. מצרים לקתה אז בבצורת ממושכת, והמלך למד מפי הנביא פראסיוס מקפריסין, שהפוריות תשוב אל ארצו רק אם יזבח לזאוס איש נוכרי מידי שנה בשנה. בוסיריס זבח את הנביא עצמו, והמשיך לזבוח נוכרים שהגיעו למצרים. לצורך זה תפסו גם את הרקולס. אך כשהובל הרקולס לבוש מחלצות אל המזבח הוא ניתק את כבליו, הרג את בוסיריס ובנו ועשה שמות בשומריו.

בדרכו ליוון עבר הרקולס ליד הצוק שאליו רותק פרומתאוס. כשראה את העיט יורד כדרכו לנקר את כבדו של הטיטאן הכבול, שילח בו הרקולס חץ קטלני. בהסכמת זאוס שיחרר את פרומתאוס.

כאשר חזר ליוון נתן הרקולס את התפוחים לאוריסתאוס אך הוא החזירם להרקולס שנתן אותם לאתנה והיא החזירה אותם לידי ההספרידות, כי לא ניתן לאדם בן תמותה להחזיק בפירות בני האלמוות.

[עריכה] המטלה השתים-עשרה - העלאת קרברוס

כמטלה אחרונה, המטלה השתים-עשרה, נדרש הרקולס להעלות ממעמקי השאול את הכלב קרברוס, המוצב כזקיף בשער ממלכת המתים. היה זה יצור שמצווארו צמחו שלושה ראשי כלב, נחש שימש לו כזנב, וראשי נחשים ביצבצו מגבו.

בטיינרון שבקצה הפלופונסוס ירד הרקולס לממלכתו של האדס. כשהופיע הגיבור בשערי השאול, נסו מפניו כל המתים מלבד שניים: הגורגונה מדוזה ומלאגרוס מקלידון. הרקולס רצה לדקור את מדוזה, אך נוכח לדעת שהיא צל חסר חיים.

הרקולס התייצב לפני אל המתים וביקש רשות להעלות את קרברוס. הדס הערמומי הסכים אך הציב תנאי: הרקולס לא ישתמש בנשק. הרקולס התעטף בעור האריה, תפס בצווארו של הכלב ולפת אותו בחוזקה עד שהכניעו.

במאמצים ובעזרת זאוס אביו העלה הרקולס את קרברוס ממעמקי השאול והביאו למיקנה. לאחר שהציגו לעיני אוריסתאוס החזיר את הכלב אל השאול. בזמן שהותו בשאול שוחח הרקולס עם מלאגרוס מקלידון, הרקולס התלהב מהגיבור ושאלו אם יש לו אחות דומה לו שפנויה לנישואין. מלאגרוס סיפר לו על אחותו דיאנירה והרקולס יצא מהשאול והלך לבקש את ידה.

[עריכה] נישואיו השניים של הרקולס

לדיאנירה בת אוינאוס מקלידון היה מחזר שהרתיע את כל אלה שחשקו בה. היה זה אכלויוס אל הנהר. הוא נהג לבוא אל ארמונו של אביה, פעם בדמות פר, פעם כנחש, ולעיתים בדמות אדם בעל ראש שור שמפלי מים גולשים מסבך זקנו.

ואז הופיע הרקולס והתמודד עליה עם אכלויוס, הרקולס ניצח ונשא את דיאנירה לאישה. פעם בשעת סעודה הביא נער אחד להרקולס מים לנטילת ידיים ובטעות שפך אותם עליו. הרקולס כעס והלם בנער באגרופו ובשוגג הרגו. אבי הנער סלח לו אך הרקולס בחר לצאת לגלות והלך צפונה עם דיאנירה.

בדרך הם הגיעו לנהר הסוער אואנוס ופגשו שם את הקנטאור נסוס שהיה מעביר אנשים מגדה לגדה תמורת שכר. בעת החצייה ניסה הקנטאור לחטוף את דאירה והרקולס ירה בו בקשתו והרגו. הקנטאור הגוסס נקם בהרקולס, ובנשימתו האחרונה הבטיח לדיאנירה שערבוב של דמו וזרעו בעל סגולה למנוע מהרקולס לבגוד בה.

[עריכה] מות הרקולס

הרקולס חשק באיולה בת אוריטוס ולכן לאחר שאביה סרב יצא לכבוש את אויכליה. לאחר כיבושה לקח הרקולס את איולה ורצה לשאתה. אחד הזקנים בעיר גילה זאת לדיאנירה והיא נזכרה בשיקויו של נסוס, כך רצתה לשמר את אהבתו של הרקולס רק אליה כאשר משחה דיאנירה את כותנתו של הרקולס בדם הקנאטור, היא לא ידעה שהוא רעל, והרקולס מת ביסורים. כאשר לא יכול היה לסבול יותר את כאבו הטיל הרקולס את עצמו על מדורת אש ועלה בסערה אל האולימפוס. כאשר ראתה דיאנירה את מצבו של הרקולס לפני מותו נעצה סכין בליבה ומתה.

[עריכה] האל הרקולס

עם הגעתו למשכן האלים נתקבל בהערצה ובהערכה על ידי שאר האלים, התפייס עם הרה והתחתן עם בתה הבה, אלת הנעורים, והפך לפטרון החלשים. אתרי פולחן ומקדשים רבים נבנו לכבודו ביוון וברומא, בהם הוא מוצג כגיבור שרירי, עוטה ראש אריה ומחזיק אלה.

[עריכה] הרקולס בספרות היוונית והרומית

את ספורי הרקולס אפשר לקרוא במספר מקורות:

  • במחזה 'הרקלס' מאת אוריפידס.
  • במחזה נשי טרכיס מאת סופוקלס.
  • בספר מטמורפוזות מאת אובידיוס (ספר תשיעי). מוזכר גם: בספר 11, 628; ספר 12, 309' 574; ספר 15, 8, 47, 231.
  • הוא מוזכר באיליאדה בשיר יח' (משורה 107); בשיר יט' (משורה 87).
  • 'הספריה' מאת אפולודורוס, ספר ב' (ד', 12).
  • הרקולס מתואר כמי שנפצע קשה ולא מצא מרפא, עד שהופנה לאזור הגליל המערבי בידי זאוס מלך האלים. לאחר מסע מפרך הוא מגיע ליעדו ,מוצא צמח מרפא שהיה אולי, הדס ונרפא באורח פלא. לכן, קראו היוונים למקום עקא=רפואה ביוונית קדומה, וכוונתם לעיר עכו.

[עריכה] הרקולס בגרסאות מודרניות

  • משא-המיתוס של אטלס והרקולס, מאת ג'נט וינטרסון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
  • הסרט הרקולס- חברת סרטי האנימציה וולט דיסני יצרה סרט פופלרי ומצליח בשנת 1997 אודות הרקולס [1]

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרקולס