בית הכנסת הגדול של רומא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הכנסת הגדול של רומא (באיטלקית: Tempio Maggiore di Roma) הוא הגדול והמפואר בבתי הכנסת בעיר רומא שבאיטליה.
בית הכנסת הוקם זמן קצר לאחר איחוד איטליה בשנת 1870, כאשר ממלכת איטליה כבשה את העיר רומא שהייתה קודם לכן חלק ממדינת האפיפיור. מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השני הורה על פירוק גטו רומא והעניק אזרחות לתושבי העיר היהודים.
מבנה בית הכנסת הקודם שהיה במקום - במרכז הגטו, נהרס, ובמקומו נבנה בית הכנסת הגדול. המבנה תוכנן על ידי וינצ'נצו קוסטה ואוזוואלדו ארמאני בין השנים 1901 - 1904 על גדת נהר הטיבר. המבנה בנוי בסגנון אקלקטי, והוא בולט למרחוק בשל סגנון זה, אשר נבחר למטרה זו.
כיפת האלומיניום המרובעת של המבנה היא הכיפה המרובעת היחידה ברומא, והיא ניתנת לזיהוי מכל חלקי העיר.
בכניסה למבנה מצויים לוחות זיכרון ליהודים שנרצחו בשואה וכן להרוגי הפיגוע שנעשה על ידי אש"ף בשנת 1982 בבית הכנסת.
ב-13 באפריל 1986 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת, והתפלל עם הרב אליהו טואף - הרב הראשי הקודם של העיר רומא. ביקור זה היה הביקור הראשון של אפיפיור בבית כנסת מאז ומעולם.
בית הכנסת משמש לתפילה, וכן מהווה מרכז קהילתי לקהילה היהודית של רומא (la Comunità Ebraica di Roma). במבנה מצויים משרדי הרבנות הראשית של רומא וכן המוזיאון היהודי של רומא.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר רשמי - באיטלקית
- תמונות ותיאור - באיטלקית


