גטים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגטים, עם קדום ששכן בטריטוריות שמהוות היום את צפון בולגריה, מונטניה ודוברוג'ה. זהו עם ממוצא תראקי המקורב מאוד לדאקים והם דיברו אותה שפה. למעשה ההבדלה בין הגטים ובין הדאקים נעשתה רק על פי מקום מושבם, הדאקים חיו בהרים והגטים במישורים. הגטים מוזכרים לראשונה על ידי הרודוטוס המשבח אותם כההגונים וכהאמיצים שבין התראקים.
בשנת 339 לפני הספירה הגטים חיו על שתי גדותיה של הדנובה התחתונה, ממפלי הדנובה ומטה. בתקופת מלחמתו של דריווש הראשון נגד הסקיתים, בשנת 513 לפני הספירה, הגטים התנגדו לכובש הפרסי, אך הוכנעו יחד עם יתר העמים התראקים שבגדה הימנית של הדנובה. לאחר הסרת הכיבוש הפרסי היו הגטים שמדרום לדנובה חלק מהאימפריה האודריסית עד שהוכנעו על ידי פיליפוס השני, מלך מקדוניה. על סמך שליטתם בגטים שמדרום לדנובה, תבעו ממשיכי פיליפוס את השלטון על הגטים שמצפון לדנובה, אך ניסיונותיו של ליסימכוס להכניעם לא השיגו תוצאות.
הגטים שנשארו חופשיים ניהלו קרבות ממושכים עם הבסטרנים, עם ממוצא גרמנו-קלטי שתפס את המורדות הצפון מזרחיים של הרי הקרפטים. הדאקים, תושבי ההרים, ניצחו את הבסטרנים והתפשטו עד הדניסטר. הגטים והדאקים התמזגו ביניהם כשבצפון משתמר יותר שם הדאקים ובדרום שם הגטים. למרות האמור לעיל, עם בוא הכיבוש הרומאי, עדיין היו בדוברוג'ה שלושה מלכים גטים קטנים, "רולס", "דאפיקס" ו"זיראקסס". לאחר הכיבוש הרומי, המחוזות המיושבים גטים ותראקים כונו מואסיה והגטים כונו מואסים.
[עריכה] הבלבול בין הגטים ובין הגוטים
במהלך ההיסטוריה היו מרושמי דברי הימים שבלבלו בין הגטים ובין הגוטים. הקיסר הפילוסוף יוליאנוס היה כנראה הראשון ששגה בכך ואחריו היו גם ההיסטוריון הלאטיני קלאודיאנוס Claudianus בתחילת המאה ה-5 ואורוסיוס Orosius, כותב ספרדי ממוצא גוטי. המשיכו בטעות זו גם ההיסטוריונים קסיודור Cassiodor ויורדנס Iordanes ויצירתו של יורדנס "גטיקה" Getica עוסקת בגוטים. גם ביצירה החשובה, "ספר גיבורי האומה הגרמנית" שנכתבה על ידי הינריך פאנטאלאוניס Heinrich Pantaleonis מוצגים המלכים הדאקים, כגוטים.

