שבתי כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי שבתי כהן (הש"ך), רב ופוסק הלכה. (שפ"ב-תכ"ג, 1621 - 1662).

היה בנו של רבי מאיר הכהן. רוב ימיו חי בליטא. אביו רבי מאיר היה תלמיד חכם ידוע, ורבי שבתי למד תורה אצלו ואצל גדולי תורה נוספים (כדוגמת רבי העשיל), וכבר בילדותו נודע כעילוי מופלג, נשא לאשה את בתו של אחד מעשירי וילנה שמעון וולף, שהיה נכדו של הרמ"א, וישב בווילנא כשהוא סמוך על שולחן חותנו.

כבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי הפוסקים, ולמרות גילו הצעיר מונה לחבר ביה"ד של וילנא (אצל ר' משה לימא בעל החלקת מחוקק). בתקופת הגזירות שהחלה בפרעות ת"ח-ת"ט ונמשכה מספר שנים גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.

על שמו, שבתי ולא שבתאי, ראו שבתי (שם פרטי).

[עריכה] שפתי כהן על השולחן ערוך

רבי שבתי הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר 'שפתי כהן' (בקיצור ש"ך, ועל שמו כונה הש"ך) על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט, שרבי שבתי פירסם בקרקא בשנת ת"ו 1646, בהיותו בן 24.

באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר 'טורי זהב' על חלק "יורה דעה" מאת ר' דוד הלוי סגל (הט"ז), שהיה פוסק זקן ומפורסם שחלק על הש"ך בהרבה. הש"ך השיב עליו השגות בשם "נקודות הכסף", שעל חלקן השיב הט"ז ב"דף אחרון", ועל תשובות אלו ענה הש"ך בחריפות ב"קונטרס אחרון" (ה"דף" וה"קונטרס" נדפסו בסוף הכרך הראשון של חלק יו"ד, במהדורות הגדולות של השו"ע). כמו כן חיבר את הספר הלמדני "תקפו כהן" על "ספקות וחזקות" שנלמד הרבה בישיבות, ורבי יונתן אייבשיץ אף חיבר לו פירוש.

הש"ך היה לאחד מ"נושאי הכלים" (כינוי לפרשני השו"ע) העיקריים של שו"ע יורה דעה וחשן משפט, והם מודפסים בכל המהדורות.

כמו כן חיבר הש"ך את הספר "מגילת איפה"(אמסטרדם 1651) שבו הוא מבכה את חורבן קהילות אירופה שהיה עד לו. בספר יש מידע היסטורי רב על התקופה. ש"ך גם כתב קינות על פרעות ת"ח ות"ט(אמסטרדם 1651), חלק מקינותיו נכנסו לספר הקינות, הנאמרות על ידי האשכנזים בט' באב.

למרות קביעת רבני ועד ארבע הארצות בשנת תמ"ג 1683 שיש לפסוק כט"ז כשהוא חולק על הש"ך, מקובל לפסוק ברוב המקרים כש"ך נגד הט"ז. וכן רוב רבני פולין נטו בהלכה אחר הש"ך, בעוד שבגרמניה התקבלו פסיקות הט"ז.

קיימת אגדה שככל הנראה יש לה בסיס מציאותי, המספרת שאיבד את בתו התינוקת ביער כשברח מביתו בגזרות ת"ח ת"ט, ומלך או שר מקומי מצא אותה, וגידל אותה כנסיכה ללא שתדע את מוצאה היהודי, ובאורח פלאי, החליטה להצטרף לעם היהודי, ומצאה את אביה שזיהה אותה כבתו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • גנזי התורה, פרויקט הש"ך מקורות הש"ך לפירושו על חושן משפט
שפות אחרות