אוליבר ונדל הולמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוליבר ונדל הולמס
הגדל
אוליבר ונדל הולמס

אוליבר ונדל הולמס (8 במרץ 1841 - 6 במרץ 1935) שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. נודע בפסיקות מתקדמות שנתן, לעיתים קרובות בעמדת מיעוט, אשר העניקו לו את הכינוי – "הבדלן הגדול". לצד פסיקות מתקדמות אלו, הוביל גם לא מעט פסיקות שמרניות ואף כאלו אשר כיום תיחשבנה למזעזעות.
הולמס מזוהה כיום כאבי הגישה הריאליסטית למשפט.

הולמס, יליד בוסטון ובנו של משורר ידוע, לחם במלחמת האזרחים האמריקאית ואף נפצע במהלכה. לאחריה התחיל את מסלול לימודיו המשפטיים. הוא שימש כשופט, ובהמשך נשיא בית-המשפט העליון של מסצ'וסטס לפני שמונה, בשנת 1902, לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית. הולמס שרת בבית המשפט העליון של ארצות הברית כ-30 שנה, עת פרש משיפוט בהיותו בן מעל ל-90 - השופט המבוגר ביותר בבית משפט זה מעולם.

פסיקתו של הולמס התבלטה לא רק בלשונה הברור ובהגיונה הסדור, אלא גם באופיה המודרני. הולמס פיתח גישה, שכיום נחשבת למקובלת, המגבילה הן את חופש הקניין והן את חופש החוזים למול אינטרס ציבורי חשוב וסותר. במיוחד זכורה בהקשר זה תמיכתו בזכות ההתאגדות של עובדים, ובזכות המדינות לחוקק חקיקה בתחום דיני העבודה, דבר שהותירו פעמים הרבה בדעת-מיעוט. מבין מקרים אלו מפורסם במיוחד פסק-הדין בפרשת לוכנר, בו נפסק כי אסור למדינת ניו-יורק להגביל את שעות העבודה של אופים, שכן הדבר פוגע בזכות החוקתית של חופש החוזים. פסק דין זה נתפס כיום לאחת מנקודות השפל של המשפט האמריקאי, בעוד שדעת המיעוט המזהירה שכתב הולמס באותו מקרה, שבעיקרה מאשימה את שופטי הרוב בכך שכפו את אמונתם הפרטית הכלכלית על מדינת ניו-יורק, הפכה עם השנים למפורסמת ומצוטטת במיוחד.

בתחום האקדמי, מקובל לראות את ראשית פיתוח הגישה הריאליסטית והפרגמאטית, שהולמס נחשב כאמור לאביה, בהרצאה שנתן הולמס באוניברסיטת הרווארד בשנת 1897, שפורסמה בהמשך תחת הכותרת The Path of The Law (דרכו של המשפט), שם טען כי: "חייו של המשפט אינם היגיון אלא ניסיון". האדם מוגדר כיצור מתנסה ופותר בעיות. את המשפטנים הגדיר הולמס ככאלו שיודעים לצפות את הסנקציה המשפטית ותו לא. ההנחות של נורמות, זכויות וכיו"ב לא היו חשובות במיוחד בעיני הולמס, שכן בעיניו יש לכוון את המשפט לאדם הרע. האדם הרע, כך טען הולמס, אינו מתעניין בנורמות חברתיות או מוסריות אלא במה שיקרה לו אם יעשה פעולה מסוימת. שאלתו היחידה היא מה תעשה לו מערכת המשפט אם ירצח את חברו, או יפר חוזה, או יהיה מעורב בתאונת דרכים. עורך-הדין, המשיך הולמס, הוא אדם שיודע לצפות, בצורה טובה, מה תעשה מערכת המשפט לאדם זה.

הולמס תקף את ההסתמכות, המוגזמת לטעמו, של המערכת המשפטית על שיקולים היסטוריים וביקש לפתח את המשפט כמדע שמתמודד עם התנסות ולא כמשפט שמתמודד עם שאלות. הולמס ניבא שהמשפט האמריקאי ינסה לשאוב את המדעיות שלו בעיקר מהכלכלה. "האדם של ההווה הוא האדם של המילה הכתובה אך האדם של העתיד יהיה כלכלן – איש מדעי החברה". המשפטן ידע כלכלה כך שיוכל לבדוק באופן אמפירי את האופן בו המשפט יתקיים בפועל. במקביל קרא הולמס לפתח את כישורי המשפטן האמריקאי גם בתחום תורת המשפט וזאת כחלק מנסיונו להעביר את הדיון המשפטי לפסים מדעי יותר.

מאמרו זה של הולמס נחשב מהמשפיעים שנכתבו בעולם המשפטי האמריקאי והעולמי, והוא צוטט מאות פעמים בהמשך. בפועל, לקח לעולם המשפטי האמריקאי יותר מ-60 שנה עד שהוא החל להתפתח באמצעות שימוש בכלים כלכליים, כפי שניבא הולמס, עת החלה עלייתה של האסכולה הכלכלית של המשפט.

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • The Path of the Law הנוסח המלא (באנגלית) של ההרצאה שנשא הולמס כפי שפורסמה בהמשך.
שפות אחרות