יישוב קהילתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יישוב קהילתי - צורת התיישבות, אשר בניגוד לקיבוץ או למושב אינה כוללת כל סוג של שיתוף כלכלי, אלא שיתוף חברתי, במובן זה שחיי החברה (חינוך, פעילויות ציבור ודת) מתנהלים תוך קבלת החלטות משותפת בגופים כאספה כללית, או ועדות שונות. האופן החוקי שהחלטות אלו מעוגנות הוא באמצעות אגודה שיתופית אשר תושבי היישוב חברים בה, ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית או ועד רובע עירוני במסגרת עירייה.

יישובים קהילתיים רבים הינם בעלי אידיאולוגיה משותפת, או חזון משותף בתחומים כאיכות הסביבה והיחסים בין הפרט לקהילה.

נוה מונוסון, יישוב במחוז המרכז, היה היישוב הקהילתי הראשון, והוא הוקם בשנת 1953.

צורת התיישבות זו רווחת באזורים בארץ בהם החלה ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים כגון המצפים בגליל וההתנחלויות שחלק ניכר מהם הינו יישובים קהילתיים.

לרוב, על מנת להתקבל ליישוב, יש צורך לעבור ועדת קבלה שרק מי שמאושר על ידה יכול לגור ביישוב.

למרות שמרבית היישובים המוגדרים קהילתיים הם קטנים יחסית (מאות עד אלפים בודדים של תושבים), הרי ישנם גם ערים חרדיות כמו ביתר עלית המוגדרות כיישובים קהילתיים על מנת שיוכלו למיין את האנשים שרוצים להתיישב שם.

חוקיותם של המיונים בישובים קהילתיים מוטלת בספק, ובית המשפט העליון בפסק דין קציר ביטל החלטה לא לקבל תושב כאשר סבר שנקבעו קריטריונים מפלים. בית המשפט לא קבע אילו קריטריונים אינם מפלים. כנראה שנושא זה יקבע בעקבות עתירות עתידיות אם יוגשו.


ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.