סנדרה דיי או'קונור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנדרה דיי או'קונור - (נולדה ב-26 במרץ 1930), שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1981 - 2006. מונתה על ידי רונלד רייגן והייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. בבית משפט מפולג בין שמרנים לליברליים היה קולה של או'קונור, שמרנית מתונה, פעמים רבות הקול המכריע. דבר זה הפך אותה, בעיני רבים, למשפטנית המשפיעה ביותר בארצות הברית ואולי בעולם המערבי כולו.
ביולי 2005 הודיעה על פרישתה והוחלפה ב-2006 בידי סמואל אליטו
[עריכה] ביוגרפיה
או'קונור נולדה באל פאסו, טקסס וגדלה בחווה דרום מזרח אריזונה. על חוויות ילדותה פרסמה ספר עם אחיה. היא קיבלה תואר מאוניברסיטת סטנפורד בכלכלה ולאחר מכן למדה באוניברסיטה זו משפטים בכיתה אחת עם ויליאם רנקוויסט, לימים נשיא בית המשפט שהיא תשב בו. רנקוויסט דורג ראשון במחזור ואו'קונור שלישית.
למרות הישגיה האקדמיים התקשתה למצוא עבודה כאישה בפירמות פרטיות, ועל כן פנתה לשירות הציבורי. היא הייתה כה נואשת שהסכימה לעבוד ללא תשלום אצל התובע המחוזי, שהתקשה למצוא לה חדר. מאוחר יותר נשלחה לתפקיד בגרמניה מטעם הממשל. בשנות השישים שימשה עוזרת לתובע הכללי באריזונה. ב-1969 נבחרה לסנאט של מדינת אריזונה והייתה שם מנהיגת הרוב הרפובליקני. ב-1975 התמנתה לתפקיד שיפוטי בבית משפט מחוזי, אחר כך התמנתה לבית המשפט לערעורים של אריזונה. ב-1981 מימש הנשיא רונלד רייגן את הבטחתו למנות אישה לערכאה העליונה ומינה אותה כמחליפתו של השופט הפורש פוטר סטיוארט. מינויה אושר פה אחד בסנאט.
ב-1988 נאבקה בהצלחה בסרטן השד. ב-2005 הודיעה שבכוונתה לפרוש מבית המשפט העליון. הסיבה לכך הייתה רצונה לעמוד לצד בעלה הנאבק במחלת אלצהיימר.
[עריכה] פסיקות
אף שרוב פסיקותיה שמרניות, ובעיקר היא מאמינה גדולה בעצמאותן של המדינות מול הממשל הפדרלי, הייתה העמדה השיפוטית הבולטת ביותר שאחזה בה ליברלית: היא סברה שאין לבטל את הפסיקה המתירה לאישה לבצע הפלה מלאכותית. או'קונור גם אישרה את נוהג האפלייה המתקנת, אם כי, כדרכה לבחור שביל ביניים, צמצמה אותו מאוד.
מנגד, או'קונור הייתה חלק מהרוב השמרני שפסק על עצירת ספירת הקולות בפלורידה בבחירות 2000 והבטיח את ניצחונו של ג'ורג' בוש על אל גור, אחת הפסיקות השנויות במחלוקת ביותר בתולדות בית המשפט. השבועון ניוזוויק חולל סערה זוטא כשגילה שכבר בליל הבחירות הביעה או'קונור צער כשנראה היה שגור עומד לנצח.
דוגמה ייחודית לגישתה שבאמצע נותנת פסיקתה בעניין איסור יחסים הומוסקסואליים. בניגוד לרוב חבריה פסקה או'קונור ב-2004 שמדינה רשאית לאסור על יחסים כאלו, אך רק אם היא אוסרת על "יחסים שלא כדרך הטבע" גם בין גברים לנשים.
דוגמה נוספת היא החלטתה בעניין פורנוגרפיית קטינים. חוק של הקונגרס קבע כי תמונה של ילד בסיטואציה מינית אסורה להפצה, גם אם למעשה מופיע בתמונה מבוגר בעל חזות של ילד או ילד שתמונתו יוצרה באמצעות תוכנה גראפית. רוב השופטים פסלו חוק זה, אולם או'קונור בדעת מיעוט סברה כי יש לפסול רק את הסעיף בחוק האוסר על הפצת תמונת מבוגר הנראה קטין (סעיף שהיה מוציא מחוץ לחוק כמה וכמה סרטי קולנוע ידועים). לעומת זאת היא לא מצאה פסול בסעיף שאסר הפצת תמונה פורנוגרפית של ילד, אף אם דמותו יוצרה רק באמצעות תוכנה.
נקטה עמדה מורכבת בפולומוס סוער לגבי הצגת תמונות ישו הצלוב בכרזה מטעם גוף ממשלתי, לכאורה בסתירה לתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית המכריז על הפרדת הדת מהמדינה. אם התמונה היא חלק מכרזה על חג המולד, קבעה או'קונור, מותר להציגה. אם התמונה באה לבדה, אין להציגה.
יותר מכל שופט אחר הצטיירה או'וקנור כמי שמוכנה לגבש עמדה לפי טיב העתירה ולא לפי קו אידיאולוגי אחיד, העובדה שקולה היה מכריע לעתים קרובות הפך את בית המשפט למה שכינה אחד הפרשנים:"בית משפט של אישה אחת", לא היה שופט אחר שדעתו הייתה דעת הרוב בתדירות כה גבוהה.
מבקריה טענו שהעובדה שפסיקותיה קשורות לעתירה הספציפית שלפניה מונעת מהן להפוך לתקדים מחייב ומבלבלת את שופטי הערכאות הנמוכות.
עם פרישתה העריכו הפרשנים שיתחולל מאבק לא פשוט על יורשה ועל השאלה האם יהיה זה אחד שיהיה בעל עמדה זהה לשלה בנושא ההפלות. בסופו של דבר נתמנה לתפקיד סמואל אליטו השמרן ממנה.

