ברנרד ברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברנרד ברוך בן ה־90 (מימין), לצידו של וינסטון צ'רצ'יל
הגדל
ברנרד ברוך בן ה־90 (מימין), לצידו של וינסטון צ'רצ'יל

ברנרד מנס ברוך (19 באוגוסט 1870 - 20 ביוני 1965), איל־הון יהודי-אמריקני רב־השפעה. ברוך הרוויח את הונו בספקולציות במניות, שהפכו אותו לאחד מהאישים הבולטים בוול סטריט של ראשית המאה העשרים. לאחר מכן הפנה את מרצו לפוליטיקה המפלגתית באמריקה, היה יועצם הכלכלי והמדיני של הנשיאים וודרו וילסון ופרנקלין דלנו רוזבלט ואחד מהאנשים החזקים במפלגה הדמוקרטית של אותה תקופה.

ה"זאב הבודד של וול סטריט", (שנקרא כך על שום שסירב להצטרף לאחד מבתי ההשקעות הגדולים) היה באחרית ימיו מדינאי ותיק ומכובד, "Elder Statesman" שרבים ביקשו את עצתו. עד יום מותו היה נוהג לערוך התייעצויות מדיניות על ספסל בפארק לאפאייט שליד הבית הלבן, בוושינגטון הבירה, או בסנטרל פארק שבניו יורק.

תוכן עניינים

[עריכה] ראשית דרכו

ברוך נולד בקמדן, צפון קרוליינה, השני מבן ארבעה בנים. אביו סימון היה יהודי שהיגר מגרמניה ב-1855 ושירת במלחמת האזרחים האמריקנית כרופא בצבא הקונפדרציה תחת רוברט לי. אימו איזבל (או בל) הייתה צאצאית של יהודים ספרדים שבאו לאמריקה במאה ה-17. משפחתו של סימון ברוך ייחסה את עצמה לברוך בן נריה, מחבר ספר ברוך.

ב-1881 עברה המשפחה לניו יורק, בגלל המצב הכלכלי הקשה ששרר בדרום בעשורים שלאחר המלחמה. ברוך סיים את לימודיו שם בסיטי קולג' שמונה שנים לאחר מכן. במוסד זה רכש את ידיעותיו במתמטיקה וכלכלה, ששירתו אותו היטב לאחר מכן כסוחר בוול סטריט. הוא נהג לעסוק בהתעמלות ולהתאבק.

הוא יועד על ידי משפחתו לקריירה ברפואה, אולם לא התעניין בה והחל לעבוד דווקא כשליח בבית מרקחת. הוא פיתח הרגל נוסף שנשאר איתו לאורך שנים - הימורים.

[עריכה] הצלחותיו בוול סטריט

את העבודה הראשונה שלו בתחום הפיננסים השיגה לו אימו - התמחות בלא שכר אצל סוחר ארביטראז' בשם יוליוס קוהן. לאחר זמן קצר עזב וניסה את מזלו בכריית כסף בקולורדו. יוזמה זו כשלה מהר מאוד וברוך שב לוול סטריט והחל לעבוד בבית השקעות בשם א.א. האוסמן אנד קומפני. הוא הצליח להמר נכון, גם בכסף שלווה מאחרים ומהר מאוד היה לשותפו של האוסמן. בטרם מלאו לו שלושים, הוא כבר התעשר וקנה לעצמו מושב בבורסה לניירות ערך בניו יורק, שאפשר לו לסחור באופן עצמאי. ב-1901 וב-1907 הוא הרוויח הון רב כאשר מכר מניות בחסר כשהחלו מפולות ולאחר מכן שינה כיוון וקנה מניות, לקראת ההתאוששות.

ברוך היה ידוע כמי שלא מהסס להמר הימורים גדולים, כאשר הוא משוכנע שהעובדות עימו. לדוגמה, ב-1901 הוא הרוויח הון על ידי קניית מניות יצרני גומי, לאחר שרכש מכונית ושם לב שצמיגיה דורשים החלפה תכופה. את הכינויים "מהמר" ו"ספקולנט" הוא דווקא ראה כתאורים חיוביים.

[עריכה] מעורבותו בפוליטיקה ובממשל

ברוך החל את מעורבותו בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית כתורם גדול. רבים ממועמדי המפלגה זכו ממנו לתרומות נכבדות ומהר מאוד הוא היה איש הכספים המרכזי שלה. לקמפיין הנשיאותי של וילסון ב-1912 תרם 50,000 דולרים. בעצמו לא היה אף פעם מועמד למשרה פוליטית.

ב-1916 החל להיות יועצו של הנשיא וילסון. לאחר מכן מונה למועצת התעשיות המלחמתית (War Industries Board) שהקים וילסון בימי מלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה הוא התלווה לנשיא בועידת השלום בפריז (1919).

בין שתי מלחמות העולם הלכה ופחתה פעילותו בשוק ההון והוא אף מכר את מושבו הבורסאי ואת רוב אחזקותיו כדי שיוכל לשרת את הממשלה בלא ניגוד אינטרסים. בכל אופן נותרו בידו אחזקות אותן מכר זמן קצר לפני המפולת הגדולה של 1929, מה שגרם לקונגרס להזמין אותו להופיע בפניו, בהאשמה שהוא ואילי הון אחרים (כולל ג'ו קנדי) עמדו מאחורי המפולת. הנרי פורד האנטישמי כתב על ברוך שהוא חבר בקנונייה יהודית בינלאומית, אולם ההמולה שכונתה "ציד הדובים" ("bear hunt") נסתיימה בלא כלום. רוזבלט שב ומינה את ברוך ליועץ נשיאותי ב-1934.

כיועצו של רוזבלט הוא השתתף בהגיית וביצוע ה"ניו דיל" בימי שלום, וכן עמד מאחורי מספר אמצעים כלכליים בימי מלחמת העולם השנייה. בין השאר ייעץ ליצור מאגרים של בדיל וגומי, ואף להשקיע במחקר ופיתוח של גומי סינתטי, שכן מקורות המשאב החשוב היו רובם ככולם בידי מדינות הציר. כמו כן היה חבר בצוות שהביא להקמת ארגון האומות המאוחדות. ב-1946 מונה על ידי הנשי טרומן להיות נציגה של ארצות הברית בוועדה לאנרגיה אטומית של האו"ם, לה הציע תוכנית מוקדמת לפיקוח ובקרה על הכח החדש שזה לא מכבר נוצר.

ב-16 באפריל 1947 טבע את המונח "המלחמה הקרה" בנאום. מי ששמע אותו, עשה שימוש רב בביטוי ופרסם אותו, היה העיתונאי וולטר ליפמן.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ברנרד ברוך, Baruch: My Own Story, הוצאת הנרי הולט, ניו יורק 1957

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות