בירימבאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בירימבאו - כלי הקשה חד-מיתרי עממי-ברזילאי המשמש כחלק העיקרי של הבטאריה, איזור כלי הנגינה ברודה של הקפוארה. איננו יודעים את ההיסטוריה המדויקת של הכלי עתיק היומין הזה, אך ידועים לנו על סוגים של בירמבאוים שהתחילו לצוץ עוד אצל הציידים באפריקה. אך אי אפשר להגיד שהמציאו את הבירמבאו באפריקה, כי "קשתות נגינה" צצו במקביל בחלקים שונים של העולם כמו אפריקה, הודו, אוסטרליה וכו' – היכן שצדו בעזרת קשת (בכל מקום) נוצר כלי הדומה לבירמבאו.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריית הבירמבאו ומקור שמו
שמו של הכלי הזה, שהוא הכלי המוביל בקפוארה, נוצר משילוב המילה ברימבה שהוא סוג העץ ממנו עושים את הבירמבאו, ומההברה "באו" שהוא הצליל שעושה הבירמבאו. הציידים שהסתובבו עם הקשתות שלהם כל היום, מתוך שעמום טופפו עם החצים על הקשתות, מעשה אשר גרם לצליל עמום וחלוש. עם הזמן למדו להשתמש בפיהם כתיבת תהודה ליצירת צליל חזק יותר, ועמוק יותר. שינויים בצורת הגרון, בצורת הפה ומגע שונה בין השיניים למיתר הקשת יצרו צלילים שונים. עם הזמן, התפתחה שיטה אחרת, והחלו להשתמש בדלעות חלולות ליצירת תיבת תהודה. כך לא היו צריכים להתאמץ כל כך הרבה כמו קודם. כך נוצר אט אט הבירמבאו שאנו מכירים היום.
עד המאה השמונה עשרה, הבירמבאו בכלל לא שירת את הקפוארה, והקפוארה נעשתה לקול תופים בלבד. ב - 1834 הצרפתי Jean-Baptiste Debret הזכיר באחד מכתביו, לאחר ביקור בברזיל, כי הבירמבאו שימש למשיכת תשומת לב בשווקים. מספרים כי צליל הבירמבאו יכול היה להגיע למרחק של כמה רחובות, וקולו שונה מעט מכל שאר הקולות והצלילים, הוא לא הרמוני, וגם לא דיסוננסי (צורם), אלא בעל טביעת צליל ייחודית אשר מושכת תשומת לב - בדיוק הכלי לו היו זקוקים הרוכלים. מספרים כי קרו המקרים בהם נשאר עבד לשמור על חפצי האדון, או סתם לפתע מצא עצמו ללא מעש באזור השוק, ומה יעשה אם לא קפוארה? לאט לאט, כפי שרצה הגורל, דבק הבירמבאו בקפוארה, והקפוארה בבירמבאו.
[עריכה] מבנה וסוגים
הבירימבאו עשוי קשת עץ ("ביריבה") שבקצה חתיכת עור ועליה מתוח מיתר ברזל ("אראמי"). חתיכת העור מונעת סדקים בגוף הבירמבה אשר היו נוצרים בשל לחץ המיתר המתוח על העץ. המיתר עשוי היום ממתכת אך בעבר היה עשוי כנראה מגידי בעלי חיים שונים או סוגי סבכי ג'ונגל שונים. בקצה השני, גילפו בבירמבה מדרגה קטנה, כלומר ההיקף של שני הס"מ התחתונים קטן בחצי בערך, על מנת ששם אפשר יהיה אפשר לעגן את המיתר על ידי לולאה. בתור תיבת תהודה משתמשים בדלעת יבשה, חלולה ומצופה לק (הלק מחזק את הדלעת) בגדלים שונים. הדלעת בתפקידה כתיבת תהודה נקראת "קבאסה". בקבאסה עושים שני חורים, דרכם מעבירים חוט (צמר למשל), אותו קושרים ויוצרים לולאה. את הלולאה הזאת מלבישים על הבירמבאו בגובה עשרים ס"מ בערך. החוט מלבד להחזיק את הקבאסה במקומה גם עוזר למעבר תנודות הצליל מן המיתר לקבאסה.
יש לתאם בין קאבסות שונות לבין בירמבאוים שיתאימו להן. ישנן קבאסות מסויימות אשר יתאימו לבירמבאו מסויים יותר טוב, ויפיקו צליל טוב יותר, נקי יותר ויפה יותר מאשר על בירמבאו אחר. נגן מנוסה ידע להתאים קבאסות יותר ויותר מהר, בעזרת פחות ופחות בדיקות. מוכרי בירמבאו אשר מבינים באמת בעבודתם יכולים לעשות זאת פעמים רבות על ידי מבט בלבד.
על המיתר מקישים בעזרת חתיכת עץ דקה וארוכה (מעט יותר ארוכה מעפרון) הנקראת בקטה. בנוסף מחזיקים ביד של הבקטה כלי מוזיקלי נוסף הנקרא קשישי. הקשישי עשוי משזירת סיבי במבוק או סיבי קש, או כל סיב אחר, ובתוכו אבנים קטנות, צדפים או גרגרי מאכל למינהם. את הצלילים אשר מפיק הבירמבאו ניתן לשנות על ידי אבן (פדרה) או מטבע (דובראו, מוהדה).
מספרים כי בעבר היה החלק המגולף בתחתית הברימבה - מחודד, כך בהתאם לצורך ולזמן, ניתן היה להפוך את הבירמבאו לכלי תקיפה דוגמת חנית או סכין. תיאוריות נוספות מספרות כי היו תקופות בהם גודל הבירמבאו לא עלה על שתי אמות. כך ניתן היה להסתירו בנקל כאשר עברה משטרה, כיוון שבירמבאו גדול היה בבחינת דגל הנראה אל מרחוק המעיד על קפואריסטים בסביבה. כיוון שקפוארה עדיין לא הייתה חוקית, ניסו הקפואריסטים להוריד פרופיל, וכך קיצרו את הבירמבאו.
אומנם במקור היו משתמשים בעץ הבירמבה לבניית הבירמבאו, אך היום משתמשים בעוד סוגי עצים כמו pereiro וה pau-de-ferro. בדרום ברזיל בעיקר החלו לעשות בירמבאוים מעץ הבמבוק, ובאוסטרליה אימצו את המנהג, בשל מחסור בעצים מהסוג הנפוץ בברזיל.
קיימים שלושה סוגי בירימבאו - גונגה, מדיו וויולה - הנבדלים זה מזה בגודל תיבת התהודה ובעומק הצליל. כגודל תיבת התהודה כן עומק הצליל:
- גוּנְגַה - הבירימבאו הראשי. מכתיב את קצב הנגינה ליתר הכלים ולו צליל עמוק ונמוך. לרוב מנגן בגונגה לוחם הקפואירה הבכיר ביותר, כיון שתפקיד הכלי הוא החשוב ביותר לתזמון יתר הכלים ולהתנהלות הקפואירה.
- מֵדְיוֹ - בירימבאו בעל צליל גבוה מצליל הגונגה. המדיו "שובר" את מקצב הגונגה עם מקצב הפוך ומעט ווריאציות לגיוון.
- וִיוֹלַה - הבירימבאו הקטן ביותר ובעל הצליל הגבוה ביותר. תפקידו לנגן ווריאציות המותאמות לקצב הכללי של מעגל הקפואירה. ספורות הפעמים בהן לויולה מקצב קבוע, לכן הוא הבירימבאו הדורש את היכולת הטכנית הגבוהה ביותר מבין השלושה, ומחייבת את לוחם הקפואירה המנגן עליו לגלות בקיאות במגוון המקצבים הרב ובהתאמת הווריאציות.
[עריכה] מחירי הבירמבאו
ניתן להכין בירמבאו במהירות רבה, אך ניתן גם לעבוד עליו לאט לאט ובדיוק רב. ניתן להשקיע בבירמבאו את מלוא תשומת הלב, וליצור בירמבאו הרבה יותר איכותי, ובדרך כלל, גם הרבה יותר יקר. למשל הבירמבאוים של מסטרה וואלדמאר יכולים להגיע למחירים הגבוהים עשרות מונים מבירמבאוים רגילים שתמצאו בשוק העיר. ישנם נגנים שמחזיקים כאלו בירמבאוים ברשותם, וישנם כאלו שלא מוצאים את הצורך, ומעדיפים בירמבאוים פשוטים יותר. אורך חייו של בירמבאו יכול לנוע בין שנים ספורות וישנם כאלו בני עשרות שנים (כמובן שמעט יותר במספרם) אשר שווים בהתאם עולה.
[עריכה] טכניקת הנגינה
לצורך הפקת צלילים מהבירימבאו, אוחזים בקשת הגדולה ומיתר הברזל בכף היד, ומותחים ומקצרים את המיתר לשינוי גובה הצליל על ידי הידוקו בעזרת אבן או מתכת עגולה ("דובראו") באמצעות האצבע והאגודל. מכאן נובעים שלושה צלילים עיקרים. השניים הראשונים נקיים והרמונים זה לזה בגבהים שונים, ואילו השלישי צורם (דיסוננס).
את פתח תיבת התהודה מצמידים ומרחיקים מהגוף חליפות לשינוי אופי הצליל. צליל אחד הוא האטום והשני לא.
היד השנייה מכה במיתר בעזרת מקל ("בקטה") הדומה באורכו לזה של מקל תופים (אך צר ממנו).
לעתים נהוג להרכיב על אצבעות כף היד האוחזת במקל מעין רעשן העשוי סלסלה עם אבנים קטנות ("קאשישי"), על מנת להפיק צלילים נוספים בהתאמה עם מקצב הפריטה.
[עריכה] שימושי הבירמבאו מחוץ למעגל הקפוארה
בבירמבאו כמובן מנגנים בהודת הקפוארה, נכון? לא ממש. נגני בירמבאו רבים אינם קפואריסטים. הבירמבאו לא תמיד נמצא בהקשר של קפוארה. אנו רואים יותר ויותר אנשים אשר מנגנים בו מחוץ למעגל ההודה. הבירמבאו משמש רבות ככלי קצב במוזיקה מודרנית. Bira Almeida מזכיר בספרו (Capoeira, a Brazilian Art Form: History, Philosophy, and Practice ) את Nana Vasconcelos ואת Paulinho Da Costa כשני פרקשיוניסטים מבריקים אשר מפיקים צלילים ואפקטים בלתי רגילים מבירמבאו. ספולטורה (Sepultura) להקת רוק כבד (Death Metal) מברזיל, הפיקה אלבום בשם רוטס (Roots – שורשים) אשר מדבר על השורשים הברזילאים, ובשיר Atitude, הם פותחים בסולו בירמבאו. ניתן לראות כי הבירמבאו משתלב בענפים, אשר קפואריסטים לעולם לא היו חולמים עליהם.
בקובה, הבירמבאו (אשר בפי המקומיים נקרא בורומבומבה burumbumba) משמש לתקשורת עם רוחות האבות המתים בטקסי סיאנס והעלאה באוב.
באפריקה ואף בברזיל, הבירמבאו שימש גם לליווי סיפורים, שירים והמחזות שונות.
ראו דוגמת נגינה בבירימבאו (17 שניות)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בירימבאו - הכנה, לימוד נגינה ומידע על הבירימבאו
- שיעורי נגינה בבירימבאו

