מנוע סטירלינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנוע סטירלינג הומצא לראשונה ב- 1816 על ידי רוברט סטירלינג. מנוע זה מנצל אנרגיה ממקור חום חיצוני על מנת להפיק עבודה מכנית. מנוע סטירלינג בסיסי מבוסס על צילינדר המכיל גז ובוכנה האוטמת את הגז בצילינדר. מחזור פעולת המנוע הבסיסי מורכב משני שלבים, בראשון, מקור החום החיצוני מחמם את הגז ובכך מגביר את הלחץ המופעל על הבוכנה וגורם לעליתה. בשלב השני מחליפים את הגז החם בגז בטמפרטורה נמוכה ובכך מקטינים את הלחץ בתוך הצילינדר ומאפשרים לבוכנה לרדת חזרה.
תהליך העבודה במנוע מתאפיין בשינויים איזוכורים ואיזותרמים. בשלב החימום - נשאר הנפח קבוע (תהליך איזוכורי) ובשלב ההתפשטות, נשארת הטמפרטורה קבועה (איזותרמי).
מקור החום המניע את מנועי סטירלינג כיום הוא מגוון וכולל: בנזין, דיזל, אנרגיה סולרית ואנרגיה גיאותרמית.
קיימים גם מנועי סטירלינג זעירים הפועלים בטמפרטורות נמוכות שתפקידם העיקרי הוא סילוק חום, למשל ממערכות אלקטרוניות.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

