אם יש גן עדן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא פסקת העלילה כתובה בלשון לא אנציקלופדית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| מאת | רון לשם |
|---|---|
| הוצאה לאור | זמורה ביתן |
| עיצוב עטיפה | אמרי זרטל |
| שפה | עברית |
| שנת הוצאה | 2005 |
| עמודים | 320 |
אם יש גן עדן, זוכה פרס ספיר לספרות 2006, הוא רומן הביכורים של רון לשם המגולל את סיפורו הבדיוני של צוות חיילים מיחידת סיור, שמשרת במבצר הבופור בשנה האחרונה לשהות צה"ל בדרום לבנון. הרומן כתוב כיומן אישי של לירז, מפקד הצוות במוצב המבודד, הנאלץ להתמודד עם אבדן, פחד והיעדר לגיטימציה מבית.
בשנת 2007 צפוי לצאת סרט הקולנוע בופור בבימויו של יוסף סידר, המבוסס על רומן זה.
[עריכה] דמותו של לירז ליברטי
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
לירז (שאולץ בפקודה לשנות שמו לארז, "כי לירז זה שם של כוסית"), הוא יליד עפולה, ערס צעצוע, וולגרי במחשבותיו, אבל עדין, נוטף רגישות וכאב בלבו. קולו הוא קול של ישראל החדשה, האחרת. מסיירת גולני של גוני הרניק ז"ל נותר רק המיתוס.
שלושה עשר חייליו של לירז מעלים באוב, משקרים לאמא ולעצמם, מפנטזים ובוכים, מתעדים את לילותיהם עבור לאנה יפת התואר הרוסייה, מתגוששים על לבה של הודיה הקטינה, מתמסטלים, מתפכחים, וממתינים בסקרנות להיווכח מי מביניהם יהיה ההרוג האחרון של צה"ל בלבנון. מול נוף גן העדן ומראות מן הגהנום, סתמיות ואבסורד לכאורה, אבל גם אושר, המון, הם לומדים לפחד. בבופור אמנם אסור לומר 'מפחד' (אמוֹר: אכוּל, אכוּלים, אכילוּת – חלופה – כשאין ברירה), אבל הפחד שורר כל העת, והפחד מדבק, הפחד ממכר.
הם בורחים, כל אחד מעולמו שלו, שומרים על הבופור, והבופור שומר עליהם, כי שם על ההר הם שייכים, שותפים, משמעותיים. גם לירז עצמו בורח, אל המקום היחיד והראשון בחייו בו הוא מרגיש שייך, ותורם. אך כשחברו הטוב מאבד יד לנגד עיניו, והוא קופא וכושל בתפקוד, נצרבת בו צלקת שלא מאפשרת לו להתאושש. הוא מנסה אמנם להיאחז במשימה ולאסוף את הקרעים, אך עד מהרה הכול מתרסק – ולבסוף נמחק בסערה, נותר כאבק: 980 מוקשים מפוצצים את המוצב בליל הנסיגה. כששמונה עשרה שנים מתקלפות מהקירות, אף אחד לא נותר חסין.
לירז כתב לאורך שירותו עשרות מכתבים לאהובתו לילך, אך לא העז לשלוח – שלא תיבהל, שלא תיגעל, שלא תעזוב אותו. חמש שנים אחרי שנגמרה, הוא חוזר אל הרגעים ("הימים העצובים הזכורים לי לטוב"), כדי לשתף.
"אם יש גן עדן" נכתב בהשראת אירועים אמיתיים, על בסיס תחקיר שבוצע עם חיילים צעירים ששירתו בבופור בשנים 1999-2000.
[עריכה] פרס ספיר לספרות
חבר השופטים בפרס מפעל הפיס לספרות על שם פנחס ספיר: "וריאציה חדשה ואקטואלית על הסיפור העתיק והאוניברסלי של גברים בקרב. בשפה כמו-דוקומנטרית, קדחתנית ומחוספסת, ובה-בעת רעננה, מלוטשת ומדויקת מאוד - עיבוד מתוחכם וממזרי של סלנג צה"לי אותנטי - מגולל רון לשם את סיפורה של קבוצת חיילים שהוטל עליה להחזיק במבצר הבופור בשנה האחרונה של מלחמת לבנון. תום ותמימות מוח, מבוכה ושצף טסטוסטרון, אחוות לוחמים וחדוות סכנה נמהרת, משמשים בערבוביה בתודעת הגיבורים שגם מאחורי הביצורים, הקסדות, האפודים, צבעי ההסוואה והג'יבריש הצבאי, אינם מאבדים את האינדיבידואליות שלהם. העלילה מלווה את שלבי התפוררותה הסופית של העמידה הישראלית בדרום לבנון. בשיאה, כבדרך אגב, אך לאמיתו של דבר במסקניות-ברזל, הופך המחזה, הכמו-אפוקליפטי של פיצוץ המבצר הצלבני-צה"לי, תוך כדי נסיגה בהולה, לסמל מבעית ומהפנט לכישלון ההיבריס הצבאי והמדיני המתמשך, שגרם לבזבוז נעוריהם, התלהבותם, תמימותם וגבורתם של גברים ישראלים צעירים, לאורך שנות דור, בכור המצרף של מלחמה אבסורדית ושנויה במלוקת. לפנינו עיצוב ספרותי חי ומרתק, עקוב מדם ואש ותמרות עשן, אך גם רווי אהבה וחמלה של הזוועה - ובאורח פרדוקסלי, של היופי שובר הלב - שבחוויה המעצבת של דור שלם". חבר השופטים שבחר בלשם כלל את המשורר מאיר ויזלטיר, הפרופ' דן לאור, הסופרת אלאונורה לב, הד"ר חיים נגיד, והעיתונאי יצחק ליבני. החלטת השופטים התקבלה שלא פה אחד, ולאחר חילוקי דעות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "הבופור המופגז כמיקרוקוסמוס של החוויה הישראלית". חיה הופמן- מתוך ידיעות אחרונות, מוסף ספרות
- "אם יש גן עדן, הוא נמצא בלבנון ויש בו רק גברים." חיים פינקלמן - מתוך הארץ, מדור סיפרות.
- "בופוריה - מתוך עיתון תל אביב, מדור סיפרות
- שיח לוחמים על הספר + פרק הפתיחה, אשכול בפורום צבא ובטחון בפרש
- רון לשם הוא הזוכה בפרס ספיר, על ספרו "אם יש גן עדן" - מתוך nrg ספרים
- חילוקי דעות בין השופטים בפרס ספיר - מתוך הארץ גלריה
- פרס יצחק שדה 2006 ל"אם יש גן עדן" - מתוך YNET ספרים
- רון לשם חוזה את מלחמת לבנון השנייה - בקטע מתוך הספר, "אם יש גן עדן"

