מלחמת הקימברים והטווטונים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
מלחמת הקימברים והטווטונים הייתה מלחמה שנערכה בין הרפובליקה הרומית לבין השבטים הגרמאנים של הקימברים והטווטונים בין השנים 113 לפנה"ס עד 101 לפנה"ס.
המלחמה נערכה, לסירוגין, באזורים הצפוניים לאיטליה, גאליה ואזור עמק הפו. הניצוץ למלחמה זו היו הגירתם של הקימברים וטוטונים דרומה מאמכורתם שבצפון אירופה לכיון איטילה, הגירה ששסיכנה ואימה ל רומא ועל בנות בריתה באזורים אלה.
מלחמה זו לא הייתה רק המפגש הראשון בין רומא לבין שבטים גראמנים, אלה גם המלחמה הראשונה מאז ימי המלחמה הפונית השנניה בה אוימה איטלה ישירות ואף נכבשו חלקים ממנה. הרומאיםם ספגו תבוסות קשות במלחמה זו, מהקשות שבתולודת הרפוליקה, ובמקרים רבים שררה תחושת איום מממשית על העיר רומא עצמה.
מלחמת הקימברים באה בזמן של ריפיון צבאי ומדיני ברופובליקה, רפיון שהופגן גם במלחמה מקבילה ששניהלה רומא נגד המלך הנומיד יוגרטא. שני מלחמות אלו הצמיח את המצביא גאיוס מריוס וביססו את מעמדו והיו בין הגורמים שהביאו לעריכתם של רפורמות מרחיקות לכת במבנה ובאופי הצבא הרומי.
המלחמה הסתיימה בניצחונה המוחלט של רומא, הרבה תודות להנהגתו של גאיוס מריוס ובחיסולם הכמעט גמור של הקימברים והטווטונים
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
[עריכה] הרפובליקה הרומית בסוף המאה ה-1 לפנה"ס
בסוף המאה ה-1 לפנהב"ס ההייתה רומא מבוססת למעשה ככוח הראשון במעלתו באגן הים התיכון. הרומאים, מאז סיומה של המלחמה הפונית השנייה,תוך כדי שהם יורשים את שטחיה הכבושים של קרתגו בספרד, השתלטו על שטחים נרחבים במערב ומזרח אירופה. איטליה עצמה הייתה מאוחדת תחת שלטונם כבר מ כאשר סיצילה וצפון איטליה . כמו כן בעקבות המלחמות נגד הממלכות ההלניסטיות בהמזרח השיגה רומא מעמד של השפעה ניכרת ואך שלחיטה בטחיש יוון ואסיההקטנה. השליטה בצםפון אפריקה.
יחד עם זו, ולמעשה בגלל כיבושה הנרחבים, חוותה הרפובליק הרומית תקופהה של משבר עמוק בש , הגראכים, סיעות שונות בסנאט הרומי, אופטיאט6ים ופופולרים. חוסר במנהיגות צבעית, ריפייון צבאי
[עריכה] הנדידה הגרמאנית דרומה
כבר בשנת 113 לפנה"ס, שנה לפני פרוץ מלחמת יוגורטה, החלו לנוע לעבר מעברי האלפים השבטים הקימברים והטווטונים (שבטים שעד לתקופה זו היו זרים לרומאים, ומוצאם הוא כנראה גרמאני), יחד אתם היו, ככל הנראה, גם מספר שבטים גאלים.
[עריכה] מפגשים ראשונים ותבוסות רומאיות
הקרב הראשון בין הרומאים לקימברים נערך באותה שנה באזור הנמצא כיום בצפון מערב יוגוסלביה (לשעבר). הצבא הרומי, בראשות הקונסול גנאוס פפירוס קרבו, נחל בקרב הזה הפסד. הקימברים לא המשיכו דרומה לכיוון איטליה, אלא מערבה. בשנת 109 לפנה"ס נחלו הרומאים מפלה נוספת, אך גם הפעם הקימברים לא הראו שום כוונה לחדור לתוך איטליה, אלא נלחמו בשבטים הקלטים שמצפון-מערב לאיטליה. תבוסות נוספות נגרמו לרומאים בשנת 107 לפנה"ס על-ידי שבטים גאלים שנדחקו על ידי הקימברים לתוך הטריטוריה של רומא. בשנת 105 לפנה"ס הנחילו הקימברים לרומא תבוסה בממדים שלא ידעה מאז תבוסת קרב קנה בשנת 216 לפנה"ס.
[עריכה] קרב אוראוסי
הקימברים, בראשות מלכם בוירכאוס והצבא הרומי, שמנה שני צבאות קונסולאריים כפולים בראשם עמד הקונסול גניאוס מליוס מכסימוס (צבא קונסולרי כלל כ-20,000 חיילים), נפגשו על יד אוראוסי שבגאליה (אורנז' של ימינו), על נהר הרון. שני המחנות של הרומאים נתפסו על ידי הקימברים, ומוערך שכ-80 אלף חיילים רומאים נפלו חלל.
[עריכה] נדידת הקימברים מערבה והתארגנותה מחדש של הרפובליקה
האיום על איטליה ורומא היה גדול במיוחד, מכיוון שהמעברים באלפים היו פרוצים וכמעט לא היה קיים כוח מגן רומאי בתחומי איטליה. למרבה מזלה של רומא, פנו הקימברים מערבה לעבר הרי הפירינאים. אוזלת ידם והמחדלים של המצביאים הרומאים שנשלחו להילחם באיום הגרמאני ונכשלו והסיכון הממשי והמיידי לעיר רומא עצמה גרמו לאובדן האמון של העם בממשלתו ובמפלגת האצולה השולטת. מצביאי ומנהיגי הכישלונות הצבאיים נרדפו והועמדו לדין. כל המועמדים למשרת הקונסולים והמצביאים לגאליה נדחו על ידי העם.
[עריכה] הקונסולט הרצוף של מריוס
כבר בזמן מלחמתו באפריקה, העמיד את עצמו מריוס לבחירות לקונסולט של שנת 104 לפנה"ס ונבחר ברוב קולות לקונסול ולמצביא ראשי למלחמות בגאליה. במשך המלחמה כולה, בארבע השנים הבאות (101 - 104 לפנה"ס), נבחר מריוס לתפקיד הקונסול בכל שנה מחדש, דבר שהיה מנוגד לחוק הרומי והיה חסר תקדים ברפובליקה הרומית. מריוס שלט למעשה במשך חמש שנים רצופות על הצבא (כיוון שהעם נתן לו את הפיקוד על המלחמה בקימברים, דבר שהיה גם הוא מנוגד לחוקה הרומית, חבריו לקונסולט היו צריכים להסתפק בענפים אחרים של השלטון, ופיקודים משניים), זמן אותו ניצל לביצוע הרפורמה הצבאית הרחבה שלו, וחיזוק שלטונו בצבא.
בשנת 104 לפנה"ס חצו מריוס וצבאו את האלפים. הצבא תוגבר בקצינים מנוסים מהמלחמה האפריקאית (ביניהם סולה) ולווה בכוחות איטלקים רבים ובעלי ברית נוספים. מריוס ניצל את שהות הגרמאנים ממערב לרון, כדי לדכא כל סימן למרידה של מחוזות גאליה וליגוריה. הוא חיזק את הבריתות של הרומאים באזור וגייס מהם כוחות חדשים לצבאו. הוא העסיק את חיליו בחפירת ובניית ביצורים (ביניהם תעלת הרון) והמשיך לאמן בקביעות את צבאו. בשנת 103 לפנה"ס החלו חוזרים הקימברים מזרחה. צבאם תוגבר בשבטים הטווטונים ולווה על ידי שבטים גאלים ושוויצרים שנגררו אחריהם. לפני שהגיעו לאיטליה התפלגו שני העמים הברברים ומלוויהם, על מנת לחדור לאיטליה דרך שני מעברים שונים של האלפים.
[עריכה] שלביה האחרונים של המלחמה
[עריכה] קרב אקווה סקסטיה
בקיץ של שנת 102 לפנה"ס נפגש המחנה הטווטוני עם צבאו של מריוס על שפכו של נהר האיזר אל תוך נהר הרון. מריוס התמקם מראש בנקודה זו ובכך חסם מהטווטונים את הגישה לאיטליה דרך מעבר סן ברנאר הקטן ודרך החוף הליגורי. צבאו של מריוס היה מבוצר היטב, והטווטונים לא הצליח לשבור את הגנתו וביצוריו. לאחר אבדות כבדות החליטו הטווטונים לחצות את הנהר, לעקוף את המחנה הרומי ולצעוד לעבר איטליה. מריוס נתן להם לחצות את הנהר ללא הפרעה והחל לנוע בעקבותיהם עם צבאו. בסביבת אקווה סקסטיה החלו החיילות הקלים של שני הצבאות להתנגש והחלה שורה של קרבות. לאחר שלושה ימים נחל מריוס ניצחון מוחץ, הצבא הטווטוני שהותש מהחום של דרום צרפת, הובס לחלוטין ומלכם טוטיבולד נשבה. מחנה העם הטווטוני שנסע אחרי הצבא, נטבח בהמוניו על ידי הרומים. (מספר ההרוגים של הטוטונים מוערך בכ-100,000 איש).
במקביל לאירועים אלו הצליחו הקימברים לחדור למישור האיטלקי מצפון, אחרי שחצו את האלפים דרך מעבר סן ברנאר הגדול. הקונסול השני של שנת 102 לפנה"ס, קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס, שהיה מופקד על גזרה זו, לא הצליח לעצרם, נסוג אל מעבר נהר הפו והשאיר את כל השטח שבין הפו לאלפים לשליטת הקימברים. הצבא של מריוס נשלח מדרום צרפת להתאחד עם צבאו של קאטולוס ומריוס עצמו, לאחר ביקור קצר ברומא, שב אל צבאו שבעמק הפו שם נטל את הפיקוד העליון על הכוחות המאוחדים.
[עריכה] קרב ורקלה
באביב של שנת 101 לפנה"ס חצה הצבא הרומאי, שמספרו מוערך בכ-50 אלף איש, בראשות הקונסול מריוס והפרוקונסול קטאלוס את נהר הפו והחל לנוע לעבר הכוח המרכזי של הקימברים.
ב-30 ביולי (לפי המסורת הרומית), נפגשו הצבאות הקימברי והרומי ליד ורקלה (Vercellae) בשדות הרודים. הצבא הרומי נחל ניצחון מוחץ: רוב הצבא הקימברי, כ-65,000 איש ומלכם בראשם, נפלו חלל, עשרות אלפים נפלו בשבי והשבטים הקלטים שנגררו אחריהם נסוגו בחזרה לאזורים שמצפון לאלפים.
עם סיומו של הקרב, החל מאבק פוליטי ואישי בין קטאלוס ומריוס על היוקרה ותהילת הניצחון. מאבק זה היה הביטוי המעשי לקרע העמוק שבין שני הקונסלים של שנת 102 לפנה"ס, שייצגו את הקצוות המנוגדים של המפה הפוליטית ברומא: פופולרים ואופטימטים. הקרע ניזון ממשקעי העבר בין שני מצביאים אלו ובישר את בואה של מלחמת האזרחים.

