ועידת הלסינגפורס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועידת הלסינגפורס, היא ועידה ציונית שנערכה בעיר הלסינקי, בשנת 1906. במסגרת הועידה, נתקבלו החלטות מפורשות על פעולת ההסתדרות הציונית לארצותיה השונות, לשיפור מעמדן של הקהילות היהודיות בפזורה, והבטחת הזכויות של היהודים בארצות השונות.
הוועידה סימנה שלב שני, ומעשי יותר, לתהליך שהחל עוד בקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), אשר נוסף על "תוכנית באזל" (המציבה כמטרה עיקרית את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל) דובר בו גם על מאבק לשיפור מצבם של היהודים והבטחת זכויותיהם האזרחיות השונות בארצות מגוריהם. הצורך במאבק זה עלה בעקבות הפוגרומים הרבים שחלו הסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 במדינות אירופה, ומזרח אירופה בעיקר. אומנם, הקונגרס הציוני ו"תוכנית באזל" ייצגו את הדעה כי רק הקמת בית לאומי לעם היהודי תאפשר שוויון אמיתי של היהודים, כאומה ככל האומות, אך שריר וקים היה הצורך לדאוג לזכויותיהם של יהודי אירופה עד שתמומש "תוכנית באזל" ותוקם המדינה היהודית.
[עריכה] שלב שלישי - המניפסט מקופנהגן
מאבק זה של התנועה הציונית למען זכויות היהודים בתפוצות נמשך כאשר בשנת 1918 נוסח "המאניפסט מקופנהגן" המגדיר את תביעות העם היהודי לקראת הסכמי השלום שהגיעו עם סיום מלחמת העולם הראשונה. במסמך זה, אשר נכתב על ידי המשרד הציוני שבימי מלחמת העולם הראשונה הועבר לקופנהגן, מנוסחות במפורש שתי תביעות ראשיות, המממשיכות את רוח הקונגרס הציוני הראשון, והן:
- הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל
- הבטחת זכויות לאומיות למיעוט היהודי בארצות השונות.
[עריכה] מאבק בוועד המיעוטים
ועד המשלחות היהודיות לועידת ורסאי הציג תזכיר שביסודו עמד המניפסט מקופנהגן, ועל תזכיר זה נאבק בוועד המיעוטים שליד חבר הלאומים, במקום מושבו בז'נבה. ועד המשלחות היהודיות המשיך להאבק למען זכויות המיעוט היהודי אך בשנות השלושים, עם עליתם לשלטון של הנאצים בגרמניה והתגברות הגזירות ההיטלראיות והאנטישמיות, גמל הצורך להקים מסגרת עולמית להגנת זכויות היהודים, שתהא בעלת כושר פעולה וסמכויות אשר חסרו לועד המשלחות היהודיות.
[עריכה] שכלול המאבק - הקמת הקונגרס היהודי העולמי
בעקבות כך כונס ב1936 הקונגרס היהודי העולמי הראשון, שמטרותיו ייצוג היהודים בקהילות השונות והגנה על זכויותיהם האזרחיות, והקלת מצבם בשטח החברתי, כלכלי, פוליטי ותרבותי.

