ממלכת פרס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת פרס הייתה ממלכה ששלטה ברוב חלקי אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד לתקופתה, ושלטה על עמים רבים ומגוונים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. ממלכת פרס נמצאה במקום שבו נמצאת כיום איראן.
ממלכה זו היתה חלק מסדרה של שושלות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא השושלת האחמנית (648 לפנה"ס-330 לפנה"ס). לאחר מכן היתה תקופה של שלטון זר: הלניסטית (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן שלטון תחת האימפריה הפרתית (150 לפנה"ס-226 לסה"נ). תחת האימפריה הסאסאנית (226-651) השליטה שבה לבני המקום. הכיבוש המוסלמי היה בשנת 650.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ממלכה זו נוסדה על ידי האחמניש, שעל שמו קרויה השושלת בשמה - "השושלת האחמנית". ממלכת פרס זכתה לעצמאות ממשית בימי חישפיש, בנו של האחמניש, אך בנו כורש הראשון וכנבוזי הראשון הראשון היו למעשה וסאלים של מלך מדי.
לאחר שלטונם של מלכים אלו, עלה לשלטון המלך כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול". כורש חתר תחת שלטונו של מלך מדי, ולאחר מכן הביס אתו וכבש את ממלכת מדי, שהייתה אז אחת מן הממלכות החזקות ביותר. לאחר מכן, פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור. כמה שנים לאחר מכן, פנה כורש למלחמה עם בבל, וכעבור פחות משנה ניצח את צבאה וכבש אותה. להישג זה היה משמעות רבה, מפני שבבל הייתה בין הממלכות הגדולות ביותר באותה תקופה. לאחר מכן, פרסם את "הצהרת כורש", שבה הוא נותן ליהודים הגולים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. בשנים שלאחר מכן, נלחם כורש נגד פולשים מן המזרח, ולבסוף (בשנת 529 לפני הספירה) נפל בקרב. יורשו היה בנו, כנבוזי השני.
דריווש הראשון, אביו של חשיארש הראשון, היה עסוק בשתי שנות מלכותו הראשונות בדיכוי מרידות שפרצו ברחבי האמפריה. על מצבתו היה כתוב, "אני פרסי בן פרסי. אדון נעלה בן אדונים נעלים".
חשיארש הראשון, המזוהה לרוב עם המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר שלט ב-485-465 לפה"ס, דיכא את המרידה בבבל והרס אליל הזהב שלה. הוא המשיך את המסורת של הכיבושים ושל הסובלנות. ניסה לבצע רפורמות במבנה השלטוני, כמו ביטול מנהג שבעת השרים רואי המלך בני המשפחות המיוחסות, היכולים לגשת אליו תמיד. נהרג במיטתו בידי קושרים מחצר המלוכה. בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, בקרטיה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו, חלקים מתראקיה.
השליטים הפרסים הפעילו מדיניות של סובלנות תרבותית ודתית (כמו שמתואר במגילת אסתר) שבאה לידי ביטוי בהקמת מקדשים ובהחזרת גולים לארצם כדוגמת הצהרת כורש המפורסמת שהביאה לשיבת ציון, שהושלמה עם בנייתו של בית המקדש השני, בתקופת שלטונו של דריווש הגדול בשנת 516 לפנה"ס.
בחלק ניכר משנות קיומה היו לממלכה הפרסית עימותים צבאיים עם יוון שלא ראתה בעין יפה את ניסיון התפשטותם לעבר אירופה, לעומתה קרתגו אויבתה הותיקה של יוון בים, הייתה בת בריתם כנגד היוונים.
לממלכה הפרסית היו חוקי ברזל קבועים. בהם החוק שלפיו המלך יוצא בראש הצבא וניצב באמצע השורה הראשונה, ובציד עליו לעמוד פנים בפנים למול האריה או הדוב. דוגמה נוספת היא החוק שמי שקרב למלך ללא הרשאה נהרג במקום בידי חיל המשמר המובחר שלו, שמנה אלפי חיילים רגליים ופרשים. למרות זאת המלך היה כפוף לחוקי הממלכה.
בשנת 331 לפנה"ס, בימיו של דריווש השלישי כבש אלכסנדר הגדול את הממלכה, ושם קץ לעצמאותה.
באזור הזה הוקמה הממלכה הסלאוקית. בסביבות שנת 250 לפנה"ס הפרתים נכנסו לאזור של פרס וקיבלו על עצמם את עול ההממלכה הסלאוקית. לאחר קרב מאגנסיה הפרתים מרדו והשתחררו מהעול הסלאוקי. היו עצמאים בערך עד 250 לספירה, ואז עלתה שושלת הסאסאנים. בכך חזר השלטון לבני המקום, עד הכיבוש המוסלמי.
[עריכה] היהודים בממלכה
היהודים בממלכה היו גורם יציב ונאמן. כבר בזמן כורש, נחמיה המנהיג היהודי שעמד בראש שיבת ציון, תופס תפקיד חשוב בחצר המלך. במגילת אסתר מתואר מרדכי היהודי כפקיד גבוה בחצר אחשוורוש. המושבה היהודית הצבאית ביב הייתה נאמנה לפרס, ולכן רדפו אותה מצרים שרצו להשתחרר מעולה של פרס.
[עריכה] השושלת האחמנידית
- האחמניש
- חישפיש
- כורש הראשון (640 - 580 לפנה"ס), מלך 60 שנים
- כנבוזי הראשון (580 - 558 לפנה"ס), מלך 22 שנים
- כורש השני(כורש הגדול) (558 - 530 לפנה"ס), מלך 28 שנים
- כנבוזי השני (530 - 522 לפנה"ס), מלך 8 שנים
- דריווש הראשון (522 - 486 לפנה"ס), מלך 36 שנים
- חשיארש הראשון (485 - 465 לפנה"ס), מלך 20 שנים
- ארתחשסתא הראשון (465 - 424 לפנה"ס), מלך 41 שנים
- דריווש השני (424 - 404 לפנה"ס), מלך 20 שנים
- ארתחשסתא השני (404 - 359 לפנה"ס), מלך 45 שנים
- ארתחשסתא השלישי (358 - 337 לפנה"ס), מלך 21 שנים
- ארסי (337 - 335 לפנה"ס), מלך במשך שנתיים
- דריווש השלישי (335 - 332 לפנה"ס), מלך 3 שנים
להמשך ראו: בית סלאוקוס
[עריכה] ראו גם

