מעמד הר סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסגת הר סיני לפי אמונה הנוצרית
הגדל
פסגת הר סיני לפי אמונה הנוצרית

מעמד הר סיני הוא, על פי המקרא והמסורת היהודית, המעמד הדתי נבואי שבו אלוהים מתגלה לישראל, וניתנת תורה לישראל בהר סיני במדבר סיני. נחשב לאירוע מכונן בדת היהודית בצמידות ליציאת מצרים ונחגג כחג.

תוכן עניינים

[עריכה] מהלך האירוע במקרא

על פי המסופר בתורה, ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות, אחרי שיצאו ישראל ממצרים, החלו להכין עצמם למעמד זה וביום השלישי להכנותיהם, נאספו סביב הר סיני לקראת ההתגלות האלוקית, אך הוזהרו שלא לעלות בהר ואף לא לנגוע בקצהו.

התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה בפירוטכניקה רבה: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדברות בדיבור אלוהי: "משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:" [1]. תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוהים הייתה בהלה ופחד. לאחר שהם ראו את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוהים, פן ימותו למשמע קולו[2]. כבוד אלוהים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת[3].

עוד מתואר [4] טקס כריתת ברית בין ישראל לה'. במהלכו בונה משה מזבח ושנים עשר מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר ומעלה קורבנות פרים. משה שורף חצי מהדם על המזבח וחצי שני הוא מאחסן באגנות. אז הוא מקריא לעם מתוך "ספר הברית" (כנראה את עשרת הדיברות) והעם נענה ואומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. לבסוף משה זורק את הדם אותו הוא מכנה כ"דם הברית" על העם. בסיום הטקס עולים זקני ישראל ונדב ואביהוא עם משה להר, ושם הם חוזים את האלוהים, בתיאור הסתום הבא: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:"

על פי שמות [5] מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם (לנסות מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חוויתית באל. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."
על פי דברים [6] מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:" עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית, "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל." נלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.

לאחר המעמד עולה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, לאחר שהוא נראה כמתעכב ולא ברור לעם מה סופו, חושש העם שמא משה מת ומבקש מאהרן הכהן תחליף למשה, "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:" [7] ואכן אהרון נענה להם ומבקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות, והוא יוצק ממנו עגל זהב, אשר העם עובד לו בפולחן ובריקודים.

[עריכה] מהות האירוע

לפי המסורת היהודית, מתן תורה הוא אירוע בו קיבלו עליהם היהודים את התורה, ואת קיום המצוות. קבלת התורה נעשתה בהר סיני ובה הציג משה את עשרת הדברות של העם היהודי לפני בני ישראל. מעמד סיני למעשה הוא מעין כריתת ברית בין העם לאלוהים, שנעשה בהסכמת שני הצדדים, ועל כך הלוחות עליהם כתובות הדיברות מכונות גם לוחות הברית.

מתן תורה נחשב לאחד האירועים החשובים בדת היהודית, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.

מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, בכדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה.

"וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות י"ט, ז'-י"א)

[עריכה] מועד ההתרחשות ומקומה

במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א). (החודש השלישי הוא חודש סיוון לפי הספירה שהייתה נוהגת פעם - שחודש ניסן הינו החודש הראשון, אייר השני וכך הלאה.)

לפי התלמוד, נקבע זמנו של מתן תורה כ ו' סיון "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ד עמ' ב).

[עריכה] האירוע לפי חז"ל

על פי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת"[8], מפני שהתורה נתפסת ככזו. האירוע נחשב לחתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית[9]. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות[10], אף שזו סירבה לקבל את התורה [11]. ולא רק לבני אדם אלא גם לבעלי החיים. האירוע בחז"ל מתואר באופן מופלג כאירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול האלוהי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם[12]. ישנה בחז"ל אסכולה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. אף שהאירוע מתואר במקרא כנעשה ברצון "כל אשר דיבר ה' נעשה", בחז"ל הוא מתואר כנעשה בכפיה - "כפה עליהם הר כגיגית"[13], ופרשנים רבים עמלים לתרץ את הסתירה הזו.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • הרב מרדכי נויגרשל, מסע אל פסגת הר סיני - דיון בין כופר למאמין, ירושלים: הוצ' יהדות מזווית שונה, 1998
  • הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)

[עריכה] קישורים חיצוניים


[עריכה] סימוכין והערות שוליים

  1. ^ (שם י"ט י"ט)
  2. ^ ( שם פרק כ' ט"ו-י"ז)
  3. ^ (שמות פרק כד ט"ז-י"ז)
  4. ^ (שמות פרק כ"ד ד'-ח')
  5. ^ (פרק כ' י"ז)
  6. ^ (פרק ד' ט'-י"ג)
  7. ^ (שמות פרק ל"ב א')
  8. ^ (בבלי, ברכות נח/א)
  9. ^ (בבלי, תענית כ"ו/ב)
  10. ^ (בבלי, זבחים קט"ז/א, פסיקתא דרבי כהנא י"ב ט"ו: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים)
  11. ^ (ספרי פרשת ברכה פ"ב)
  12. ^ (ילק"ש שמות י"ט רמ"ז)
  13. ^ (בבלי, עבודה זרה/ב)
שפות אחרות