מרקוס מילר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס מילר בעקרו בסיסט, אך מנגן על כלים רבים וכמו כן מפיק מוזיקלי. הוא עבד במאות הפקות הנעות מג'אז, רוק, רית'ם-אנ'-בלוז ורוק והוציא מספר הקלטות סולו מאז תחילת דרכו בסוף שנות ה-70. למרות שהחליף כובעים רבים בחייו, מרקוס מילר כמעט תמיד היה בסך הכול נגן אולפן. מילר הופיע רבות במועדוני ג'אז ניו-יורקים עוד לפני שהיה מבוגר מספיק כדי לנהוג. הוא נולד בברוקלין ב-1959 וגדל בג'מייקה, איפה שלמד לנגן על מספר כלי-נגינה בקלות עד בגרותו. לאביו, שניהל מקהלה וניגן באורגן, הייתה השפעה מכריעה על השכלתו המוזיקלית. לאחר שניגן עם מוזיקאי ג'אז גדולים כגון דייב גרוסין, ארל קלוג, גרובר וואשינגטון ובוב ג'יימס, הוא התחיל לעבוד בצורה סדירה עם מיילס דייויס האגדי, עמו עבד על מספר אלבומים, ביניהם Tutu ו- Music from Siesta. במשך השנים, משנות ה-80 ועד היום מילר הקליט מספר אלבומי סולו למרות העבודה הקשה עם המוזיקאים איתם עבד. עבודותיו האישיות שונות כמעט כמו עבודותיו החיצוניות; בעיקר הכלאות של פאנק, רית'ם-אנ'-בלוז, וג'אז, אבל שני אלבומיו The Sun Don't Lie ו-Tales שיצאו ב-'93 ו'94 שילבו טכנולוגיות סאמפלינג שהיו חדשניות אז. ב-2001 אלבומו המצוין M2 זיכה אותו בפרס הגראמי המכובד בקטגורית אלבום הג'אז המהפכני ביותר.

