ג'ימי הנדריקס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ימי הנדריקס (27 בנובמבר 1942 - 18 בספטמבר 1970), מוסיקאי, גיטריסט אפרו-אמריקאי, היה אומן הבלוז-רוק'נרול הבולט ביותר של שנות השישים, והשפיע רבות על דור "ילדי הפרחים". הוא נודע גם בסגנון הופעה פרוע מאוד, נהג להתפרע על הבמה ולנפץ את הגיטרה לרסיסים, להצית אותה ואף לנגן עם שיניו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
הנדריקס נולד בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון בארצות הברית כג'וני אלן הנדריקס לאל ולוסיל הנדריקס, משפחה דלת אמצעים. כשהיה בן 4 שינה אביו את שמו לג'יימס מארשל הנדריקס. אביו התגייס ונשלח להלחם במלחמת העולם השנייה, והנדריקס הצעיר בילה חלק ניכר מילדותו אצל קרובי משפחה ואצל משפחות אומנות. אימו, לוסיל, הייתה חובבת הטיפה המרה, ויש הטוענים אף שהרבתה להתרועע עם גברים בזמן שבעלה היה בחזית. כשהיה בן 9 התגרשו הוריו, וכשהיה הנדריקס בן 16 הלכה אימו לעולמה, ככל הנראה מסיבוכים בכבד עקב שתייה מופרזת. לאחר מותה של האם קנה לו אביו יוקללי, ולאחר מכן קנה לו גם גיטרה אקוסטית שעלתה חמישה דולרים בלבד.
הנדריקס, עד יום מותו, לא ידע לקרוא תווים. היה זה ככל הנראה אחד הגורמים שהאיצו את פיתוח השמיעה האבסולוטית שלו. בראיונות נהג לספר כי המוזיקה שלו מגיעה ממחשבותיו, כלומר הוא היה חושב על מנגינה, ולפי היכרותו הטבעית עם הגיטרה פשוט היה מנגן את מה שהיה חושב עליו. עוד סיפר כי הוא היה נוהג לתאר רגשות בצבעים, מכאן נולד השיר "פרפל הייז" (עירפול סגול), להיט מפורסם של הנדריקס. סגנון הנגינה של הנדריקס היה חדשני ובלתי אפשרי עד להגעתו. הנדריקס נהג לשלב את תפקידי הנגנים בלהקות לתפקיד אחד, כלומר - הוא נהג לנגן גיטרת קצב וגיטרה מובילה בגיטרה אחת. באלמנט של נגינתו ניתן למצוא בין היתר שליטה בפידבק, שימוש בדוושת הווא-ווא אפקט (עד להנדריקס מעטים היו משתמשים באפקט זה בנגינתם), סולואים "חופשיים", חיקוי קולות של חיות, כלים חשמליים (בגיטרה, כמובן) ועוד.
[עריכה] הקריירה - הנסיקה מעלה
בשנת 1961 התגייס הנדריקס לצבא האמריקאי כצנחן בדיוויזיה המוצנחת ה-101, אך שוחרר לאחר פציעה בעקבות תאונת צניחה. בשירותו הצבאי הכיר את בילי קוקס, שלימים הפך לנגן הבס בלהקתו. עם שחרורו החל להופיע במועדוני בלוז שונים בניו-יורק, בלי הצלחה יוצאת דופן. הנדריקס ניגן גיטרה לזמרים רבים שראו בכשרונו יוצא הדופן איום על הופעתם, ולכן תמיד היו מורים לו לנגן "לפי הספר". באחת ההופעות בה ניגן, היה נוכח בסיסט להקת החיות (The Animals), צ'אס צ'נדלר, שהתרשם עמוקות מהופעתו הוירטואוזית, והציע לו לבוא עימו לאנגליה.
נקודת המפנה בקריירה המוסיקלית של הנדריקס ובחייו, הייתה נסיעתו לאנגליה ב-9 ב-ספטמבר 1966 ביחד עם צ'נדלר, שפרש עליו את חסותו, והפך לאמרגנו ולמנהלו האישי. באנגליה הפגיש צ'נדלר את הנדריקס עם המתופף מיטש מיטשל, ועם הבסיסט נואל רדינג, שניהם לבנים, עובדה שעוד תשפיע על הקריירה של הנדריקס בהמשך. ביחד הקימו השלושה את "החוויה של ג'ימי הנדריקס" ("The Jimi Hendrix Experience"), שהפכה כמעט בין לילה למוקד משיכה, ולאחת מן הלהקות המסקרנות והחשובות בעולם. הלהקה שברה כמעט כל מוסכמה שהייתה קיימת עד אז במוזיקת הרוק. נגינתם הייתה פרועה וחסרת רסן, פסיכדלית ושמיימית, והשתלבה היטב באווירת החופש, האהבה והסמים של אותם הימים. יחדיו הוציאו השלושה את האלבומים: "?Are You Experienced" ו-"Axis: Bold as Love" שיצאו ב-1967 ונחשבים לאלבומי מופת ולאבני דרך ברוק'נ'רול, ואת האלבום "Electric Ladyland" שיצא ב1968. בין השירים הבולטים מאלבומים אלו נמצאים "היי ג'ו" (של בילי רוברטס), "פוקסי ליידי", "הרוח בוכה מרי", "פרפל הייז", "לאורך מגדל השמירה" (של בוב דילן), "אם 6 היה 9", "אש", "בית אדום" ו"בן המכשף" (וודו צ'יילד).
ה"חוויה" הופיעו אינספור פעמים באותן השנים, בארצות הברית ובאירופה. הופעת הבכורה של הלהקה בארצות הברית, התקיימה ב-8 ביולי 1967 כלהקת חימום ללהקת "הקופים" (The Monkees). לעתים היה עומס ההופעות רב כל כך, והם נאלצו להופיע פעמיים באותו היום. הם זכו להצלחה מסחררת ברחבי העולם כולו, והנדריקס הפך חיש מהר לכוכב על בקנה המידה של החיפושיות. נגינתו המסחררת היכתה רבים משומעיו בתדהמה, כאשר בנוסף להיותה פראית, חושנית ויוצאת דופן, נהג הנדריקס לשלב בהופעותיו שואו שכלל נגינה מאחורי גבו, עם שיניו, מאחורי ראשו ועוד. הנהלת הלהקה דאגה לטפח ולהעצים כל העת את תדמיתו הפרועה של הנדריקס, זאת כחלק מיחסי הציבור והמאמץ השיווקי של אלבומיו. בכמה עיתונים באותה תקופה הופיעה תמונתו, כשמתחתיה הכיתוב "הפרא מבורניאו". הופעתו הגדולה הראשונה התקיימה בקיץ של האהבה, ב-18 ביוני 1967, בפסטיבל ההיפים הגדול במונטריי שבקליפורניה. בהופעה זו ביצע הנדריקס את אחד האקטים שהפכו להיות מזוהים עמו כל כך עם השנים, כאשר הקריב את הגיטרה שלו כקרבן, והעלה אותה באש תוך כדי הופעה.
הופעתו היחודית היכתה גלים ועוררה סקרנות עצומה אצל אמנים גדולים אחרים של התקופה כמו פיט טאונסנד, גיטריסט להקת המי, מיק ג'אגר, סולן האבנים המתגלגלות, אריק קלפטון מהקצפת, וכמו כן גם אצל חברי החיפושיות. כל אלו באו לראות מקרוב את התופעה החדשה שפרחה לה על אדמת אנגליה.
[עריכה] פסטיבל וודסטוק והמחאה נגד וויטנאם
ביוני 1969 לאחר הופעה בדנבר שבקולורדו, עזב הבסיסט נואל רדינג את "החוויה", בעקבות שמועות כי הנדריקס שוקל להחליפו בנגן בס אחר. אל פסגת הקריירה, היצירה המוזיקלית והפרסום, הגיע הנדריקס ב-18 באוגוסט אותה שנה, כשחתם את פסטיבל וודסטוק המפורסם. הנדריקס, שחיפש כל העת כיוונים חדשים לקחת אליהם את יצירתו, גייס אנסמבל שלם של נגנים לצורך ההופעה בפסטיבל. בנוסף למתופף, מיטש מיטשל, כללה עתה הלהקה גם את חברו מתקופת שירותם הצבאי המשותף, הבסיסט בילי קוקס, לארי לי - גיטריסט וחבר נעורים של הנדריקס שששב רק כמה שבועות קודם לכן משירות צבאי במלחמת ויטנאם, ושני נגני כלי הקשה (ג'ומה סולטן וג'רי וולז), ונקראה "שמש הצוענים והקשתות". עקב עיכובים שונים בלוח הזמנים, חתמה הלהקה את הפסטיבל בבוקרו של ה-18 באוגוסט במקום בחצות הלילה הקודם, כאשר רובו של הקהל כבר עזב את המקום. כ-50,000 צופים בלבד מתוך כ-500,000 ששהו בפסטיבל חזו בהופעה.
במהלך ההופעה ביצע הנדריקס גירסה מלאת עוצמה, מעוותת ולא מסורתית של ההמנון האמריקאי שזכתה לקיתונות של זעם מצד הציבור השמרן בארצות הברית. בקטע זה הביע הנדריקס את מחאתו נגד מלחמת וויטנאם, ונגד הממסד, שבנוסף להיותו מנוון, מיושן ומושחת בעיני ילדי הפרחים, גם שלח את החיילים האמריקאים לשם. ההמנון ה"חדש" אומץ מיד בחום על ידי תנועת ההתנגדות למלחמת וויטנאם, ועל ידי ילדי הפרחים, והפך לאחת מן הקלאסיקות של הנדריקס בכל הזמנים. המסר הגיע גם לאוזניהם של חיילים רבים בוויטנאם שהחלו אף הם להתנגד למלחמה, וששאבו עידוד רב מן המחאה שהגיעה היישר אל מכשירי הטרנזיסטור שלהם במעמקי הג'ונגלים של ויטנאם.
[עריכה] הסמים
הסמים היוו חלק בלתי נפרד מחייו של ג'ימי הנדריקס לאורך כל הקריירה שלו. הנדריקס הרבה בשימוש ב-LSD שתרם רבות ליצירתו, כאשר גם הגראס, החשיש והאלכוהול היו בשימוש קבוע, ובכמויות גדולות. במאי 1969 נעצר הנדריקס לראשונה על ידי רשויות החוק בנמל התעופה של טורונטו, קנדה, כשברשותו כ-40 גרם הרואין. למרות תרומתם ליצירותיו, היוו הסמים חרב פיפיות וגרמו בחלוף הזמן, וככל שגברו הלחצים שהתלוו לחיי הזוהר ולחוגים בהם התרועע הנדריקס, לעליות ומורדות רבים ותכופים במצב רוחו. הנדריקס, שהיה אדם רגיש ביותר ומופנם מחוץ לאור הזרקורים, נשאב במהירות לעולם הסמים שהחל להשתלט על חייו ולהפריע להתפתחות הקריירה שלו. הוא סבל מדכאונות רבים, וגם מהתקפי זעם. בכמה מקרים נאלצו אמרגניו לבטל הופעות ברגע האחרון עקב מצבו הנפשי הרעוע.
[עריכה] שינוי כיוון
לאחר פסטיבל וודסטוק עמד הנדריקס על פרשת דרכים מקצועית, כאשר חיפש כל העת כיוונים חדשים על מנת להתפתח מוסיקלית. בסוף אותה שנה חברוּ אליו חברוֹ מתקופת שירותו הצבאי, הבסיסט בילי קוקס, והמתופף באדי מיילס, שניהם שחורים, ויחד עימם הקים הנדריקס את להקה של צוענים (Band Of Gypsies). בין השיקולים שהביאו את הנדריקס לבחור בדרך ובהרכב זה ולשנות את הסגנון היחודי של "החוויה", היו לחצים שהופעלו עליו כל העת על ידי ארגוני שחורים שונים בארצות הברית, ובראשם ארגון המחאה הפנתרים השחורים. חבריו של ארגון זה שייצג את השחורים בארצות הברית במאבקם לשיוויון גזעי, מתחו ביקורת נוקבת על הנדריקס בטענה שעצם שיתוף הפעולה שלו עם שני נגנים לבנים הוא בגדר התחנפות לקהל הלבן.
הנדריקס, שלבו היה חצוי כל העת עקב הלחצים הכבדים שהופעלו עליו מצד בעלי אינטרסים שונים, הן בתעשיית המוזיקה, ואפילו בהנהלת הלהקה עצמה, היה קשוב כל העת גם לרחשי הלב של הקהל השחור שראה בו גיבור וסמל למאבקם, והלהקה הכול שחורה יצאה לבסוף לדרך. בניגוד לצליל השמיימי של "החוויה", הציגו "הצוענים" צליל כבד וארצי, משולב בפאנק (פ' רפויה). "להקה של צוענים" לא האריכה ימים. ההרכב שיחרר אלבום כפול, שהוקלט בהופעה חיה באולם הפילמור איסט המפורסם בניו יורק בערב השנה החדשה, ה-31 בדצמבר 1969, וביום הראשון של העשור החדש, ה-1 בינואר 1970, וזהו למעשה האלבום המוכר היחיד שנותר ממנו.
[עריכה] הנפילה והמוות
עם התחלף העשור ותחילתן של שנות השבעים, המשיך הנדריקס להקליט ולהופיע עם מיטשל וקוקס, עתה תחת השם "זעקת האהבה" (The Cry Of Love). ב-30 באוגוסט 1970, הופיע הנדריקס בפעם האחרונה על אדמת אנגליה בפסטיבל האי וייט. הנדריקס היה עתה תשוש פיסית ונפשית, הן בגלל העומס הרב של ההופעות בשלוש השנים האינטנסיביות שקדמו לפסטיבל, הן בגלל הלחצים הרבים שהופעלו עליו מצידם של בעלי אינטרסים שונים, כשכל צד "מספח" אותו אליו למטרותיו האישיות כ"מקדם המכירות" המרכזי שלו ומכריז "בעלות" עליו, לרבות "דורשי שלומו" למיניהם שדאגו לו לאספקה שוטפת של סמים, והן בגלל השימוש הרב שנעשה באותם סמים, בנוסף לכדורי הרגעה והרזיה ותרופות שונות לאורך כל אותה תקופה. הופעתו הבאה לאחר מכן, ב-2 בספטמבר בדנמרק, הופסקה לאחר 3 שירים בלבד עקב שימוש מופרז בכדורי שינה. הופעתו האחרונה של הנדריקס התקיימה ב-6 בספטמבר 1970 בפסטיבל "האוויר הפתוח, השלום והאהבה" (Open Air, Love & Peace Festival) באי פרמאן על יד חופי גרמניה.
ב-18 בספטמבר 1970, הזעיקה חברתו הגרמנייה של הנדריקס, מוניקה דנמאן, אמבולנס לדירתם שבלונדון, לאחר שהנדריקס הקיא בשנתו והתעלף, ככל הנראה כתוצאה משימוש מופרז בכדורי שינה בשילוב אלכוהול. הנדריקס נפטר בצהרי אותו יום בבית החולים "סנט מארי אבוט" בלונדון, כתוצאה מסיבוכים רפואיים שונים שנבעו ממצבו.
בתחילה סירבו פרנסי העיר סיאטל בה נולד לאפשר את קבורתו בעיר הולדתו, בטענה שאין לחלוק כבוד אחרון זה לאדם שצרך סמים ושדגל בשימוש בהם, והתירו רק הקמת אנדרטה קטנה לזכרו בסמוך לגן החיות העירוני. ב-1 באוקטובר 1970, לאחר מאבק ציבורי, הובא לבסוף ג'ימי הנדריקס למנוחתו האחרונה בעיר הולדתו, סיאטל. אלפים חלקו לו כבוד אחרון. הנדריקס הוא חבר מכובד בהיכל התהילה של הרוק אנד רול, ובסיאטל הוקם מרכז הנצחה גדול לזכרו ולזכר מורשתו.
לאחר מותו, משפחתו ממשיכה לתעד, להנציח ולהוציא לאור חומרים של הנדריקס. בין היתר הוציאו את האלבום: "Tribute For Jimi Hendrix", אלבום גרסאות כיסוי (קאוורים) לשיריו של האמן, אוספים שונים, ואין ספור הקלטות שיצאו לאור לאחר מותו, ביניהן הופעות חיות רבות. עד היום השפעתו של הנדריקס הינה ההשפעה הגדולה ביותר על הגיטרה החשמלית וצורת הנגינה ברוק'נ'רול העכשווי.
[עריכה] דיסקוגרפיה
- 1967 - ?Are You Experienced
- 1967 - Axis: Bold As Love
- 1968 - Electric Ladyland
- 1970 - First Rays Of The New Rising Sun (ג'ימי הנדריקס נפטר בטרם הספיק להשלים אלבום זה, האלבום יצא רק בשנת 1997)
- 1970 - Band Of Gypsies
- 1971 - Live At The Isle Of Wight
- 1971 - Rainbow Bridge
- 1971 - The Cry Of Love
- 1972 - War Heroes
- 1973 - Loose Ends
- 1975 - Crash Landing
- 1975 - Midnight Lightning
- 1980 - Nine To The Universe
- 1982 - The Jimi Hendrix Concerts
- 1986 - Jimi Plays Monterey
- 1987 - Live At Winterland
- 1989 - Radio One
- 1990 - The Last Experience Concert: His Final Performance
- 1994 - Crosstown Conversations
- 1994 - Live At Woodstock
- 1995 - Voodoo Soup
- 1999 - Live At Woodstock (דיסק כפול).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של ג'ימי הנדריקס
- ג'ימי הנדריקס באתר מגזין המוסיקה Rolling Stone
- ג'ימי הנדריקס באתר Allmusic



