מוחמד מוסאדק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד מוסאדק (פרסית: محمد مصدق, תעתיק מדויק: מחמד מצדק) (19 במאי 1882 - 4 במרץ 1967) היה ראש ממשלתה של איראן בין 1951 ל-1953. הוא הודח על ידי השאה מוחמד רזה פהלווי במזימה בה היה מעורב אף ה-CIA.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלייתו לשלטון
מוסאדק התחנך בצרפת ועלה בסולם הדרגות בשירות הממשלתי באיראן. בשנת 1914 מונה למושל המחוז פארס על ידי אחמד שאה קאז'אר השאה (האחרון בשושלתו). לאחר מכן כיהן כשר האוצר (בשנת 1921) וכשר החוץ (בשנת 1923). לאחר מכן נבחר למג'לס הוא בית המחוקקים האיראני, אך לאחר שהוחלט על בחירת רזה פהלווי כשאה, פרש מתפקידו.
בשנת 1944 התפטר רזה פהלווי מתפקידו, ומוסאדק שב ונבחר לפרלמנט, הפעם כחבר מפלגת "החזית הלאומית", מפלגה ששמה לה כמטרה לסיים את הנוכחות הזרה שהלכה והתבססה באיראן, לאחר מאורעות מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד להביא לסיום הניצול הזר של הנפט הפרסי, אשר החל עוד בשנת 1909 עם ייסודה של "חברת הנפט האנגלו איראנית", אשר הייתה בבעלות בריטית, והופעלה על ידי בריטים.
במרץ 1951, לאחר כשלון מגעים בנוגע לקבלת תקבולים גבוהים יותר מייצור הנפט, החליט המג'לס להלאים את תעשיית הנפט הלאומית, ויחד עמה את חברת הנפט האנגלו איראנית. ראש הממשלה, הגנרל חאג'י עלי רזמרה, אשר נבחר בשנת 1950 התנגד לחוק ההלאמה מטעמים טכניים. הוא נרצח ב-7 במרץ 1951 על ידי חבר בתנועה פונדמנטליסטית קיצונית בשם "פידאין אל איסלאם".
לאחר הירצחו של רזמרה הצביע המג'לס על בחירת מוסאדק כראש הממשלה החדש. כוחו הפוליטי של מוסאדק נשען על תמיכת שני גורמים - מפלגת "טודה" הפרו-סובייטית, וגורמים לאומניים ופונדמנטליסטים. השאה הצעיר, מוחמד רזה פהלווי אשר היה מודע לפופולריות של מוסאדק ולכוחו הפוליטי נאלץ לתת את הסכמתו למינוי. בין פעולותיו הראשונות של מוסאדק בתפקידו היה הפעלת חוק ההלאמה, והלאמת רכושה של חברת הנפט האנגלו-איראנית.
בתגובה להלאמה, הכריזה ממשלת בריטניה כי היא לא תתיר לממשלת מוסאדק לייצא את מוצרי הנפט שמיוצרים במפעלים שהיו בבעלות החברה הבריטית. צי של ספינות מלחמה נשלח ליצור מצור ימי על המפרץ הפרסי על מנת למנוע כל ניסיון איראני לייצא מוצרי נפט בניגוד לחרם. משבר זה כונה "משבר אבדאן" על שם עיר הנפט בה היו מרוכזים רבים ממפעלי החברה הבריטית.
מכיוון שבריטניה הייתה יבואנית הנפט העיקרית מאיראן, היה החרם הבריטי קשה יותר לכלכלת איראן מאשר לכלכלתה של בריטניה. חובה הלאומי של איראן גדל, והארץ נכנסה לקשיים כלכליים.
למרות הקשיים נותר מוסאדק פופולרי, ובשנת 1952 אישר לו המג'לס תקופת כהונה שנייה. הוא הכריז כי בכוונתו לבקש מן השאה שיעניק לו סמכויות חירום. השאה סירב, ובתגובה התפטר מוסאדק מכהונת ראש הממשלה.
ראש הממשלה החדש, אחמד קוואם, הכריז על כוונתו לפתוח במגעים לפתרון משבר אבדאן. נסיגה זו מעמדתו של מוסאדק יצרה התמרמרות עצומה בקרב העם, ומפגינים מילאו את הרחובות. היו אלו מפגינים מכל גוני הקשת הפוליטית באיראן, לרבות קומוניסטים ולאומנים קיצונים. מחשש לאובדן השליטה מיהר השאה לפטר את קוואם, ומינה מחדש את מוסאדק, תוך שהוא מעניק לו את כל הסמכויות שביקש, כולל השליטה בצבא. מוסאדק מינה את איש הדת הלאומני הקיצוני האייתולללה קשאני כיושב ראש הפרלמנט, וממשלתו נשענה הן על אנשי הדת והלאומנים והן על כוחות השמאל. מוסאדק החל ברפורמות בעלות אופי סוציאליסטי, ובניסיון להתחיל ברפורמה אגררית, שהייתה אמורה להחליף את החוות הגדולות בחוות קולקטיביות בבעלות המדינה.
מוסאדק היה ידוע כאדם תיאטרלי. בציבור נהג לבכות, להתעלף, ואף לישון באירועים פומביים. הוא היה בעל מוזרויות רבות, ונהג ללבוש את חלוק האמבטיה שלו בפרלמנט, דבר שהפך אותו לדמות הידועה בעולם בצבעוניותה. מעשיו השנויים במחלוקת עוררו תשומת לב עולמית, והוא אף נבחר להיות איש השנה של השבועון טיים בשנת 1951.
[עריכה] המזימה כנגד מוסאדק
באמצעות כוחותיו החדשים, פנה מוסאדק לערוך טיהור בכוחות צבא איראן, ופיטר את כל הנאמנים לשאה. הקצינים המפוטרים החלו לרקום מזימות כנגד המשטר, ולשם כך פנו אל הבריטים ואל האמריקנים שיסייעו להם.
עד שלב זה היה הממשל האמריקני סבור כי מוסאדק יכול לשמש מחסום להתפשטות הסובייטית במזרח התיכון. מעשיו של מוסאדק שכנעו אף את האמריקנים כי המדובר בשליט מסוכן, אשר יש לפעול לסילוקו. בפומבי, הצהירו ממשלות ארצות הברית ובריטניה כי הן מגנות את מעשי מוסאדק. בחשאי ניסו לכרות עמו הסכמים לייבוא הנפט, אך מוסאדק סירב. הרפורמות הסוציאליסטיות שהחל ליישם וקשריו עם מפלגת טודה הפרו סובייטית הביאו לסימונו של מוסאדק כמועמד לסילוק.
באוקטובר 1952 הכריז מוסאדק כי בריטניה הינה "האויב" וניתק את היחסים הדיפלומטיים עמה. בנובמבר ובדצמבר 1952, אנשי מודיעין בריטים הציעו לאנשי ה-CIA לשתף עמם פעולה בסילוקו של מוסאדק. בארצות הברית עלה לשלטון נשיא חדש, דוייט דייוויד אייזנהאואר, והוא ווינסטון צ'רצ'יל הסכימו בחשאי לסלק את מוסאדק מעל הבמה הפוליטית.
ב-4 באפריל 1953 אלן דאלס, מנהל הCIA, הסכים להקצות מיליון דולר למבצע שיביא לנפילת מוסאדק. הסוכנות החלה במבצע תעמולה, אך לאחר מכן החל המבצע לעלות על פסים מעשיים. המזימה, שנודעה כ"מבצע איג'אקס", סבבה סביב אישיותו של השאה הצעיר. נעשו ניסיונות לשכנע את השאה להשתמש בכוחותיו כשליט על מנת לפטר את מוסאדק, ובמקביל נזרעו זרעי סכסוך בין הגורמים השמאליים והגורמים הדתיים והלאומנים בממשלתו של מוסאדק. הלאומנים, בראשותו של קשאני, חשו כי מוסאדק עומד לפעול כנגדם, וכי מאחורי מוסאדק עומדים גורמי השמאל ומפלגת "טודה".
מוסאדק היה ער למזימות הנרקמות מסביבו. הוא יזם משאל עם שמטרתו לפזר את הפרלמנט. תוצאות המשאל היו מוטות בבירור, ומוסאדק טען כי רוב של 99.9 אחוזים תמך בעמדתו. הוא פיזר את הפרלמנט ללא הגבלת זמן, והרחיב את "סמכויות החירום" שניתנו לו.
באיראן עצמה הפופולריות של מוסאדק החלה להתמוסס, שכן הרפורמות המובטחות לא יצאו לפועל, והכלכלה הייתה נתונה בקיפאון עקב משבר ייצוא הנפט. מפלגת טודה הסירה את תמיכתה ממוסאדק, ויחד עמה גם כמה גורמים דתיים ושמרניים. מוסאדק הבין כי כדי להישאר בשלטון עליו לרכז את כוחותיו. הוא ראה בשאה הצעיר את האיום הגדול ביותר על שלטונו, ובאוגוסט 1953 ניסה להביא ליציאתו לגלות. השאה סירב, ופיטר את מוסאדק, בהתאם לתוכנית כוחות הביון הזרים. מוסאדק לא הכיר בפיטורין, והכריח את השאה לצאת לגלות, תחילה לבגדאד ומשם לרומא. נראה היה כי מוסאדק עומד להכריז על איראן כרפובליקה ועל עצמו כנשיא, וכך לקבל את השלטון העליון במדינה, דבר שהבטיח לתומכיו כי יימנע ממנו.
איראן נכנסה למערבולת פנימית. מפגינים בעד ונגד השאה יצאו לרחובות, ובתוך ימים נהרגו במהומות כשלוש מאות איש.
בטרם יצא לגלות מינה השאה את הגנרל פזלולה זהדי לראש הממשלה. זהדי הסתתר בתחילה מפני מוסאדק, אך משהחלו המהומות, לקח את השליטה בצבא לידיו, והוביל מרד כנגד שלטון מוסאדק, ששיאו בהפגזת בניין ראש הממשלה על ידי טנקים. ב-19 באוגוסט 1953 נעצר מוסאדק על ידי כוחותיו של זהדי.
השאה חזר לטהרן, ושב לכס המלוכה. בין יציאתו לגלות לשובו ממנה חלף כשבוע, אך לא תהיה זו הפעם האחרונה בה יצא השאה לגלות.
מוסאדק נשפט בעוון בגידה ונדון לשלוש שנות מאסר. לאחר שחרורו מן הכלא שהה במעצר בית עד למותו בשנת 1967. ממשלתו של זהדי הביאה בשנת 1954 לחתימת הסכם חדש עם בריטניה שביטל את הלאמת חברת הנפט האנגלו איראנית, והחזיר את זרימת הנפט האיראני לשוקי העולם.
[עריכה] מורשתו של מוסאדק
במשך שנים סירבה ארצות הברית להודות בחלקה בנפילתו של מוסאדק. למרות שממשל אייזנהאואר היה קולני בהתנגדותו למוסאדק, ליוותה שתיקה אמריקנית את הסיבות לנפילתו. בזיכרונותיו מתאר אייזנהאואר את מוסאדק כנאיבי ובלתי מעשי, אך אינו מודה במעורבות החשאית בענייניה הפנימיים של איראן.
משנודע היקף המעורבות במהלך חקירות הקונגרס בשנות השבעים, טענו תומכי ה-CIA כי הדבר היה הכרחי לשמירת האינטרסים החיוניים של ארצות הברית. מבקרי הסוכנות תיארו את המבצע כפרנואידי וקולוניאליסטי.
לאחר המהפכה האיראנית בהנהגת רוחאללה ח'ומייני בשנת 1979, שימשה הדחת מוסאדק כמנוף לליבוי רגשות אנטי-אמריקניים. עד היום תדמיתו של מוסאדק באיראן הינה מעורבת. מחד, נימוסיו המערביים ונטייתו לחילוניות מונעים את מתן השבחים מממשלת כוהני הדת השלטת באיראן, אך מאידך ניתן לראות בו קורבן איראני לתוקפנות אמריקנית. מעניין כי בשנת 2004 שינתה ממשלת מצרים את שמו של רחוב בקהיר משמו של השאה, מוחמד ריזה פהלווי, לשמו של מוסאדק, כפי הנראה כצעד להתקרבות לאיראן.
בשנת 2000 הביעה שרת החוץ האמריקנית מדליין אולברייט את צערה על סילוקו של מוסאדק. באותה השנה פרסם העיתון ניו יורק טיימס תיאור מפורט של הקשר להפלתו, בהסתמך על מסמכים מודיעיניים שנחשפו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- סטיבן קינזר, "כל אנשי השאה", הוצאת כרמל, 2004. (לחץ [1] לקריאת הפרק הראשון בספר).

