יום טוב שני של גלויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יום טוב שני של גלויות, כינוי ליום השני של החגים, אותו חוגגים בחו"ל בלבד.

בזמן בו הסנהדרין הייתה מתכנסת, לא היה החודש העברי בעל מספר ימים קבוע. התאריך עבור ראש החודש היה נקבע על פי עדויות, ולפיכך לא ניתן היה לחשב מראש את תאריכי החגים והמועדים.

ההליך השגרתי לאחר קבלת העדות וההכרזה על ראש חודש היה: השאת משואות על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל יושבי הארץ שהחודש התקדש. כמו כן, היו נשלחים שלוחים מיוחדים (שכונו בשם "שלוחי בית דין") לחו"ל, כדי להודיע ליושבים שם על התאריך בו נקבע ראש החודש.

במקומות רבים לא הגיעה הידיעה אודות ראש החודש (וחישובי תאריכי המועדים הבאים בעקבותיה) בזמן, ולפיכך תיקנו חז"ל יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" - ספק יום טוב. היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות - המיוחד ליושבי הגולה.

יוצאים מן הכלל:

יום כיפור - נקבע כיום אחד בלבד, מכיון שהוא יום צום.

חג השבועות - אשר נקבע לפי היום ה-49 מספירת העומר, ולא היה צורך לחכות לשלוחי בית הדין. אף על פי כן, כדי לא לשנות בין המועדים אף הוא נחגג במשך יומיים.

ראש השנה - מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש. לפיכך, חוגגים כל ישראל במשך יומיים.

בכללותו, מנהגי החג זהה ליום הראשון באיסורי המלאכה ובתפילות המיוחדות לו אך ברכת שהחיינו לא נאמרת ביום זה.