הפריה חוץ גופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זרע מוזרק לתוך ביצית במסגרת ICSI
הגדל
זרע מוזרק לתוך ביצית במסגרת ICSI

הפריה חוץ-גופית או הח"ג (בלשון הדיבור נקראת גם הפריית מבחנה) היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות כיום. בהפריה כזו מפרה הזרע את הביצית מחוץ לגוף האישה, והביצית המופרית מועברת לרחם, שם מתפתח ההריון כהריון רגיל לכל דבר.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

טכניקת ההפריה החוץ-גופית פותחה בבריטניה בידי ד"ר פטריק סְטֶפְּטוֹ וד"ר רוברט אדוארדס. "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם הייתה לואיז בראון, שנולדה ב-25 ביולי 1978, לידה שעוררה מחלוקת רבה בזמנו.

מאז היה גידול רב בשימוש בטכניקה, וקרוב לאחוז אחד מכלל הלידות כיום בעולם המערבי הן כתוצאה מהפריה חוץ-גופית.

[עריכה] התוויה

מטרתה המקורית של ההפריה החוץ-גופית הייתה לטיפול באי-פוריות כתוצאה מבעיה בחצוצרות, אבל עד מהרה הסתבר שהטפול מצליח גם במקרה של בעיות אחרות. פיתוח שיטת ICSI (הזרקת זרע ציטופלזמטית) פותר בעיות רבות של עקרות גברית.

ניתן אפוא לומר שלשם הצלחת טיפול הח"ג דרושים רחם תקין, ביציות בריאות, זרע פורה ורחם המסוגל לשמור על הריון. בשל שיקולי עלות נחשבת הפריה חוץ-גופית כמוצא אחרון, לאחר שנוסו שיטות אחרות לטיפול באי-פוריות.

[עריכה] השיטה

הביצית מוקפת בתאי גרנולוזה.
הגדל
הביצית מוקפת בתאי גרנולוזה.

[עריכה] גירוי השחלות

מחזור הטיפול מתחיל על פי רוב ביום השלישי לוסת, וכולל מתן תרופות המגרות את השחלות לייצר מספר רב של זקיקים. ברוב המקרים מוזרקים גונדוטרופינים מסוג FSH או נגזרותיו. במהלך מתן ההורמונים יש צורך במעקב אחרי רמת האסטרדיול ובדיקות אולטרסאונד למעקב אחרי גדילת הזקיקים. לרוב יש צורך בכעשרה ימי טיפול. בזמן זה ניתנים גם הורמונים לעיכוב הביוץ.

הביצית לאחר שנוקו ממנה תאי הגרנולוזה.
הגדל
הביצית לאחר שנוקו ממנה תאי הגרנולוזה.

[עריכה] שאיבת ביציות

כשמבשילים הזקיקים ניתן לאישה גונדוטרופין מסוג β-hCG. חומר זה עשוי לגרום לביוץ תוך 42 שעות, אבל שאיבת הביציות מתוך השחלה מתרחשת מעט קודם לכן. טכניקת השאיבה מבוססת על מחט מונחית-אולטרסאונד החודרת דרך דופן הנרתיק ומגיעה לשחלות. מחט זו שואבת את הנוזל מתוך הזקיקים והוא מועבר למעבדה כדי לזהות את הביציות. תהליך השאיבה אורך כ-20 דקות והוא מתבצע לרוב תחת טשטוש או בהרדמה כללית.

עובר בעל שמונה תאים (גיל שלושה ימים) לפני ההעברה לרחם.
הגדל
עובר בעל שמונה תאים (גיל שלושה ימים) לפני ההעברה לרחם.

[עריכה] מעבדת הפריה

במעבדה מזהים את הביציות ומסלקים את התאים המקיפים אותן כהכנה להפריה. בינתיים מכינים את זרע הגבר להפריה, באמצעות סילוק תאים לא-פעילים ונוזל הזרע. הביצית והזרע (ביחס של כ-1:75,000) מושמים בכלי המכיל תווך לגידול ומוכנסים לאינקובטור למשך כ-18 שעות. בשלב זה ההפריה אמורה להתרחש, ובביצית המופרה מתגלים שני גרעינים, סימן להתחלקות התא הראשונה. במקרה של ספירת זרע נמוכה מוזרק תא זרע יחיד ישירות לתוך הביצית בהליך ICSI. הביצית המופרית מועברת למצע גידול למשך כ-48 שעות, עד שהגיעה לגודל של 6-8 תאים (שלב התותית).

לאורך השנים ועם הצטברות הניסיון פיתחו המעבדות שיטות לדירוג איכות העוברים והביציות. לרוב מועברים עוברים בני 6-8 תאים לרחם שלושה ימים לאחר השאיבה. בכמה שיטות אחרות נהוג לגדל את העובר במשך יומיים נוספים, ולהעביר אותו לרחם בשלב בו הוא הופך לבלסטוציסט, במיוחד אם קיימים גם עוברים בני שלושה ימים. יתכן כי העברת בלסטוציסטים מגדילה את שיעורי ההריון, במיוחד אם איכות העוברים נמוכה. עם זאת, מחקרים רבים לא מצאו יתרון לשיטה זו על פני שימוש בעוברים בני שלושה ימים.

[עריכה] העברת העובר לרחם

העובר או העוברים שאיכותם גבוהה ביותר מועברים לרחם באמצעות מזלף דק, דרך הנרתיק וצוואר הרחם. לעיתים קרובות מועברים מספר עוברים, כדי להגדיל את סיכויי ההתעברות.

[עריכה] לאחר ההעברה

בלסטוציסט בן חמישה ימים, לפני ההעברה לרחם.
הגדל
בלסטוציסט בן חמישה ימים, לפני ההעברה לרחם.

מייד אחרי ההעברה על האישה להישאר במיטה למשך 36 שעות. כעבור שבועיים עליה לבצע בדיקת הריון, ועד אז עליה לקחת פרוגסטרון - הורמון המעבה את רירית הרחם כדי שתהיה במצב אופטימלי לקליטת ההריון. במקרה שהאישה שהעוברים מושתלים ברחמה אינה זו שממנה נלקחו הביציות, ניתן לה פרוגסטרון כבר בתקופה שלפני ההעברה. במקרים רבים נרשמות גם תרופות נוספות.

[עריכה] הריון

שיעור ההצלחה הוא בין 20% ו-30% עבור כל מחזור הפריה. בין הגורמים המשפיעים על שיעור ההצלחה גיל הפציינטית, איכות הביציות והזרע, משך האי-פוריות, בריאות הרחם ורמת המומחיות הרפואית. מקובל מאוד בתוכניות הח"ג רבות להעביר לרחם מספר גדול של עוברים כדי להגדיל את סיכויי הקליטה. על כל פנים, נוהל זה מגדיל את הסיבוי להריון מרובה-עוברים, שבפני עצמו נחשב כסיבוך רפואי, ועלולות להיות לו השלכות שליליות על מהלך ההריון ובריאות הילודים. בכמה מדינות חל איסור על העברת יותר משני עוברים לרחם.

[עריכה] סיבוכים

הסיבוך העיקרי הקשור בהח"ג הוא הריון מרובה-עוברים, הנגרם כתוצאה מהעברת כמה עוברים לרחם בבת אחת. הריון מרובה עוברים קשור קשר סטטיסטי לשיעור הפלות גבוה, לידה מוקדמת, סיבוכים בהריון, צירים מוקדמים ולידת תינוקות במצוקה שעלול להיגרם להם נזק ארוך-טווח. התחלקות ספונטנית של העובר לאחר העברה לרחם היא נדירה (פחות מאחוז אחד) ומביאה ללידת תאומים זהים. מחקרים חדשים מראים על קשר בין הח"ג ללידת עוברים יחידים במשקל נמוך מן הרגיל, אם כי סיבת הקשר לא הובררה. סיבוך מוכר נוסף בעקבות גירוי השחלות הוא סינדרום גירוי-יתר של השחלות, לרוב מצב קל שאינו מסוכן, אך לעיתים נדירות עלול לגרום לקשיי נשימה.

[עריכה] פגמים מולדים

נושא זה עדיין שנוי במחלוקת. רוב המחקרים אינם מראים על קשר בין הח"ג ופגמים מולדים בילוד. כמה מחקרים מצביעים על שיעור גבוה יותר כאשר נעשה שימוש בטכניקת ICSI, ואילו מחקרים אחרים לא מצאו קשר כזה. פגמים אלה כוללים פגמים גנטיים, אבנורמליות כרומוזומלית ואחרים. האנסן ואחרים סקרו באופן שיטתי את כל המחקרים (כולל ICSI) ומצאו שהסיכון לפגמים גדל ב-30%-40% בהשוואה להפריה ספונטנית [1]. בין הסיבות שהוצעו לכך היו גורמים הקשורים להח"ג או ל-ICSI, סיבות הקשורות באי-הפוריות עצמה, תנאי מצע הגידול ותרופות שונות. על כל פנים, הסיבה עדיין אינה ידועה בוודאות.

[עריכה] קְרִיוֹפְּרֶזֶרְוָוצְיָה (הקפאה)

[עריכה] הקפאת עוברים

אם נוצר מספר רב של עוברים המטופלים יכולים לבחור להקפיא עוברים שלא הועברו לרחם. עוברים אלו נשמרים בחנקן נוזלי ויכולים להישמר כך זמן רב. היתרון בכך הוא שאפשר להיכנס שוב להריון מבלי לעבור מחדש את כל מחזור שאיבת הביציות.

[עריכה] הקפאת ביציות

הקפאת ביציות בשלות לא-מופרות היא אופציה בעיקר עבור נשים שעומדות לאבד את מאגר הביציות שלהן, בשל הכרח להסיר את השחלה או בעיקבות טיפולים כימותרפיים.

[עריכה] הקפאת רקמת שחלה

הקפאת רקמת שחלה נועדה לנשים המעוניינות להאריך את תקופת הפוריות שלהן מעבר לגבולה הטבעי, או נשים לפני טיפול בסרטן, העלול לפגוע בשחלות שלהן.

[עריכה] בעיות אתיות

[עריכה] נושאים שנויים במחלוקת

מאז הופעת ההח"ג, היא עוררה מחלוקת גם בציבור וגם באקדמיה, במיוחד בתחילת דרכה. כמה מן הנושאים מעוררי המחלוקת:

  • עקיפת הדרך הטבעית להפריה.
  • יצירת חיים במעבדה.
  • יצירת יותר עוברים מכפי הצורך.
  • השמדת עוברים לא נחוצים.
  • שימוש בטכנולוגיה לא-בדוקה.
  • הליך יקר שרבים אינם יכולים להרשות לעצמם.
  • בזבוז משאבים רפואיים על טיפולים שאינם חיוניים להצלת חיים.
  • הקפאת עוברים ב"לימבו".
  • השמדת עוברים כחלק מתהליך המחקר.
  • אפשרות לברור מבין העוברים על פי תכונותיהם הגנטיות, או (בעתיד) להכניס בהם שינויים גנטיים.
  • התייחסות לעוברים ולהריון כאל מוצר צריכה.

[עריכה] פגיעה בתפקידי ההורים המסורתיים

הפריה חוץ גופית מטשטשת את מושג ההורות הביולוגית - אישה יכולה ללדת תינוק מביציות של אישה אחרת ומזרע של גבר שאינו בעלה. עובדה זו מעלה שאלות אתיות ומשפטיות חדשות. שימוש בהח"ג מקל על רווקים, רווקות וזוגות חד-מיניים להקים משפחה, נושא שעדיין מעורר התנגדות או אי-נוחות בקרב רבים (ראו גם: הורות הומו לסבית).

כמה מקרים זכו לפרסום נרחב:

  • ב-2001 התפרסם מקרה של אישה צרפתייה שהעמידה פנים שהיא נשואה לאחיה, וכך ילדה תינוק מזרעו ומביצית שנתרמה. היו שראו בכך מעין גילוי עריות; אחרים טענו שיכול להיגרם נזק נפשי לילד כשיגדל וישמע על הדרך שבה נוצר. אחרים לא ראו בכך כל בעיה.
  • בכמה מקרים של טעויות מעבדה הרו נשים וילדו תינוקות שנוצרו מגמטות של אחרים, מה שגרם לבעיות משפטיות סבוכות.

[עריכה] הריון בגיל הפסקת הווסת

בעוד גיל הפסקת הווסת מהווה גבול טבעי שאחריו אי-אפשר להיכנס להריון, הח"ג מאפשרת לנשים להרות גם בשנות החמישים והשישים לחייהן. טיפול הורמונלי מכין את הרחם שלהן לקליטת הריון, ועוברים נוצרים מביציות של תורמות. נכון להיום האישה המבוגרת ביותר שילדה היא אדריאנה אלייסקו מרומניה, שילדה בהיותה בת 66.

[עריכה] שיקולי דת

ערך מורחב – הפריה חוץ גופית ביהדות

נושא ההפריה החוץ גופית מעלה סוגיות הלכתיות סבוכות, ויש מחלוקת בין פוסקים שונים האם מותר להשתמש בהליך זה בכלל, ואם כן באלו מגבלות. בין השאר עולה בעיה של הוצאת זרע לבטלה, וכן שאלות בנושא זהות ההורים המדויקת (במיוחד כאשר היולדת אינה האם הביולוגית), ממזרות, והאם התהליך הוא בגדר פרייה ורבייה.

הכנסייה הקתולית מתנגדת להפריה חוץ גופית באופן גורף, ורואה בעקרות קריאה מצד האל לאמץ ילדים. מלבד זאת, הכנסייה הקתולית רואה בעוברים בני-אדם לכל דבר, ומתנגדת להשמדתם.

[עריכה] מגבלות חוקיות

מדינות רבות הטילו מגבלות חוקיות על הפריה חוץ גופית בתחומים שונים, ביניהם: מספר הביציות המופרות, מספר העוברים המועברים לרחם, אפשרות שימוש בתרומת ביציות או זרע, ואפשרות ההקפאה. בישראל רק נשים נשואות יכולות לקבל תרומת ביצית. עוברים שנוצרו מזרע וביצית של זוג שהתגרש אפשר להשתיל רק בהסכמת הבעל. אין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.