השבת השחורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בשבת השחורה; לערך העוסק במשמעויות אחרות של מושג זה, ראו השבת השחורה (פירושונים).

השבת השחורה - כינוי שניתן ליום שבת, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד) קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. במבצע, ששם הצופן שלו אצל הבריטים היה "מבצע ברודסייד", השתתפו 17,000 חיילים, ובסך הכול נעצרו בו יותר מ-2700 איש, שהועברו למחנות המעצר ברפיח ובלטרון.

פעולה זו של הבריטים באה בעקבות פעולות נרחבות אחדות של תנועת המרי העברי, שהבולטת בהן היא ליל הגשרים. מבצע ברודסייד היה חלק ממבצע גדול יותר שהכריזו הבריטים - "מבצע אגאתה" - שנועד לחיסול ארגון ההגנה.

אמנם הבריטים תכננו את מבצע ברודסייד בסודיות, אך פרטי התוכנית הגיעו לש"י בזכות צבי זהבי, תושב ראשון לציון שקיבל אותה מקצין חינוך של החטיבה הבריטית שחנתה בבסיס סרפנד (צריפין). צבי זהבי העביר את המידע תוך סיכון עצמי רב, ובזכות הוצאת המסמך קיבלו רבים מראשי היישוב התראה בזמן והם הסתתרו ולא נאסרו. כמו כן, הועבר חלק מהנשק למקומות מסתור אחרים. עם המנהיגים העצורים נמנו משה שרת, דב יוסף, דוד רמז והרב י.ל. פישמן (מימון). דוד בן גוריון, שהיה באירופה, ניצל ממאסר.

בקיבוץ יגור נערכה סריקה יסודית, בעקבות מידע מוקדם שהיה לסורקים, ובתום שבוע נמצאו מקום מחבוא ("סליק") ובו נשק ותחמושת רבים: יותר מ-300 רובים, 100 מרגמות ועוד.

בקיבוץ תל יוסף נהרג אחד מהחברים בהתנגשות אלימה עם הכוחות הבריטיים.

"תנועת המרי העברי" תכננה פעולות גמול אחדות בעקבות "השבת השחורה", אך פנייתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מנעה פעולות אלה. משה סנה, שהיה ראש המפקדה הארצית של ההגנה, התפטר מתפקידו לאות מחאה. במכתב לבן גוריון הציג סנה את עמדתו:

"לא ראיתי ואינני רואה בהתקפה זו של ה-29 ביוני, הנמשכת למעשה עד היום הזה, לא אסון ולא כישלון. אדרבה, ההתקפה הוכיחה כי השלטון רואה בכוחנו הפעיל גורם רציני, ולכן הוא הגיע לכולל מסקנה, שהוא מוכרח את הכוח הזה לשבור. ההיגיון המדיני חייב להפעיל שוב את כוחנו מיד לאחר ה-29 ביוני, כדי להוכיח, כי כוחנו לא נשבר ואף רצוננו להשתמש בו לא נשבר."

מתוך חשש קיומי לקיומן של המחתרות היהודיות בארץ ישראל, החליטו ראשי "תנועת המרי" לשנות את עמדתם לבדלנית, תוך מתן דגש על הפעלת לחץ בינלאומי בשילוב הגברת הפעילות לעלייה והתיישבות בארץ. הנהגת התנועה קבעה איסור על ניהול פעילויות טרור כנגד הבריטים. חרף זאת, ב-22 ביולי 1946, החל האצ"ל, בביצוע פעולת גמול: פיצוץ מלון המלך דוד. לאחר הפעולה, שעלתה בחייהם של 91 קרבנות: יהודים, ערבים ובריטים, הוחלט על פירוק התנועה, מתוך תפישה כי המחלוקת במדיניותם של ההגנה למול האצ"ל והלח"י, לא ניתנת לגישור. בחקירה שערכו אנשי הש"י ביגור, העידו כמה מילדי הקיבוץ כי הבחינו במהלך הפעולה הבריטית בעולים מצ'כוסלובקיה - אוטו פרוינד וברנרד פפנק, משוטטים בקיבוץ, לבושים במדי צבא בריטי.

השניים נחטפו על ידי ההגנה ב- 3 ביולי 1946 ועונו בחקירתם במטרה להודות בשיתוף פעולה עם הבריטים, פרוינד מוכיח כי לא היה בקיבוץ כלל ומשוחרר, ואילו על פפנק (פלגי) מוטל עונש מוות, אולם פפנק מצליח להמלט וחוזר לצ'כוסלובקיה, משם יעלה בשנית ב1964 לישראל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות