הגדה של פסח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההגדה של פסח היא קובץ של מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים, שנוצרה במטרה לאומרה בליל הסדר - הלילה הראשון של חג הפסח, מסביב לסעודת החג, על מנת לצאת ידי חובת מצוות "והגדת לבנך" וסיפור יציאת מצרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה ההגדה
בהגדה של פסח מסופר בקצרה סיפור תולדותיו של עם ישראל, וכל סיפורי הנפלאות בצאתם ממצרים, בעיקר על פי פרשנות חז"ל. בהגדה מתוארים ארבעה טיפוסים ונים של בנים ששואלים שאלות והתשובות אליהם, מוצאו של עם ישראל ("עובדי עבודה זרה", "עבדים היינו"), ההודאה וההלל שיש להודות על גורלו ותקוות גאולה לעתיד.
מכיוון שמטרתה של ההגדה היא לספר לילדים את אשר אירע, היא מכוונת לילדים. רבים מהמעשים הנהוגים בליל הסדר נועדו לעורר עניין וערנות אצל הילדים, כדי שישאלו במה שונה הלילה משאר הלילות. כגון: אכילת כרפס בתחילת הסדר, וסילוק המאכלים מהשולחן בטרם האכילה, נהוג שהילד הקטן מקריא את נוסח ה"מה נשתנה", שבו ארבע שאלות על השינויים שבין ליל הסדר ללילות רגילים, וגם מנהג גניבת האפיקומן הונהג על מנת להשאיר את הילדים ערים. ישנם הנוהגים להציג את עצמם כבאים מארץ רחוקה, וגם המנהג להשאיר כסא לאליהו הנביא, כמו המנהג לפתוח לו את הדלת, מיועד לגרום להתעוררות אצל הילדים.
ההגדה גם מאגדת את שאר מצוות החג - כגון קידוש, אכילת מצה, מרור, כרפס, חרוסת ואפיקומן.
לסדר ההגדה נוצרו עם הזמן כמה וכמה סימנים לזכירה. ר' מנחם מנדל כשר בספרו "הגדה שלמה" (עמ' 77-82) מנה ארבעה עשר כאלה, אך הידוע הוא הסדר הבא:
- קַדֵּשׁ וּרְחַץ
- כַּרְפַּס יַחַץ
- מגִּיד רַחַץ[1]
- מוֹצִיא מַצָּה
- מָרוֹר כּוֹרֵךְ
- שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
- צָפוּן בָּרֵךְ
- הַלֵּל נִרְצָה
יש המייחסים סימן זה לרש"י, אולם על פי כתב יד של אחד מתלמידי מהרי"ל שמצא שד"ל, הרי שמחבר הסימן הוא ר' שמואל מפלייזא, מבעלי התוספות. יש המקפידים לקרוא בפה כל סימן במקומו, מתוך אמונה שיש בכך סודות עמוקים.
ישנם מקומות שבהם עורך הסדר מקריא את כל הטקסטים, וישנם מקומות שבהם כל משתתף בסדר מקריא קטע בתורו, וחלק מהקטעים אף מושרים במנגינה.
נהוג שאת ההגדה קוראים בהסבה על צד שמאל כמנהג בני החורין בתקופה הרומית, וששותים ארבע כוסות יין כנגד ארבע לשונות של גאולה, בכדי להרבות בשמחה. הפיוטים המוכרים שבסוף ההגדה, "אחד מי יודע" ו"חד גדיא", נועדו ליצור אווירה חגיגית ומבודחת.
[עריכה] התפתחות ההגדה
אין יודעים בדיוק מתי ההגדה התגבשה לנוסח שאנו מכירים. ישנם חוקרים הטוענים שהיו גרסאות שונות של ההגדה: ארץ ישראלית ובבלית. והגרסה המוכרת היא צאצאית של ההגדה הבבלית. אחת הסברות מעלה כי הנוסח הנהוג בימינו התגבש ככל הנראה בתקופת הבית השני, מלבד הפיוטים והפזמונים שצורפו בימי הביניים. הנוסח הקדום ביותר מופיע בחיבורו של הרב סעדיה גאון, סידור רב סעדיה גאון, מהמאה העשירית. ההגדה זכתה למהדורות רבות מספור. בביבליוגרפיה של אברהם יערי, המונה הגדות מראשית הדפוס ועד 1960, נכללות 2,717 גרסאות של ההגדה.
ליל הסדר הוא טקס מרכזי ביהדות, וההגדה התפתחה בשני ז'אנרים המשקפים זאת:
- הגדה מעוטרת, מצויירת ומהודרת.
- הגדה שבה משולבים פירושים לטקסט. בקטגוריה זו נמצאות ההגדות הבאות:
- הגדה של פסח, מבוארת על ידי הרב עדין שטיינזלץ, הוצאת כרטא, 1979.
- הגדת נחמה, עיונים בהגדה של פסח על-פי הגליונות והשיעורים של נחמה ליבוביץ, הוצאת אורים, 2003.
- עושים סדר - הגדה של פסח, בעריכת דב גולדברגר, הוצאת ידיעות אחרונות.
בנוסף לנוסחים המסורתיים של ההגדה, נהגו הקיבוצים להכין הגדות משלהם, שסטו מעט או הרבה מהנוסח המסורתי, ושיקפו את האידאולוגיה של הקיבוץ.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מוקי צור ויובל דניאלי (עורכים), יוצאים בחודש האביב: פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ, בהוצאת יד בןצבי/מכון בן-גוריון/יד טבנקין/יד יערי, 2004. אלבום המאגד פרקים מ-500 הגדות קיבוציות שראו אור בין השנים 1930 ל-1960.
- אברהם יערי, ביבליוגרפיה של הגדות פסח: מראשית הדפוס ועד היום, הוצאת במברגר את ואהרמן, תשכ"א-1960.
- מפעל הביבליוגרפיה העברית, אוצר ההגדות : ביבליוגרפיה של הגדות פסח מראשית הדפוס העברי עד שנת תש"ך, ירושלים , הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ז.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- הגדה של פסח חילונית שעוצבה על ידי קהילת שכונת שפירא בת"א בפסח תשס"ו
- הגדת האריז"ל - פירושים בדרך פנימיות התורה
- מבחר מאמרים בנושא חג הפסח ופירושים להגדה
- להורדת הטקסט המלא ונטול זכויות היוצרים של ההגדה בקובץ RTF באתר של חנן כהן
- הטקסט המלא, בוויקיטקסט
- הגדה מעוצבת להדפסה:הגדה מעוצבת להדפסה באתר "חג שמח"
- הגדה להדפסה לליל הסדר, מYeshiva.org.il
- הגדה של פסח, באנציקלופדיה של מקראגשר
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הגרסה הנפוצה יותר היא 'רַחְצָה' (או 'רָחְצָה' בהגייה ספרדית, הר' בקמץ קטן), ואולם וולף היידנהיים תיקן כלמעלה, וזוהי צורת החריזה המתאימה יותר, במשקל: חץ - חץ - חץ - צה / רך - רך - רך - צה.

