מטאליקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מטאליקה | |
|---|---|
הסמל של הלהקה (כפי שהודפס על עטיפת הדיסק Master Of Puppets) |
|
| מקור | קליפורניה, ארצות הברית |
| שנות פעילות | 1981—היום |
| ז'אנר | ת'ראש מטאל |
| חברת תקליטים | מגה-פורס (1982 - 1984) אלקטרה (1984 - 2005) וורנר (2006 - היום) |
| חברי ההרכב | ג'יימס האטפילד לארס אולריך קירק האמט רוברט טרוחילו |
| חברים לשעבר | רון מקגובאני דייב מאסטיין קליף בארטון ג'ייסון ניוסטד בוב רוק |
| {{{אתר}}} | |
מטאליקה (Metallica) היא להקת ת'רש מטאל אמריקאית שנוסדה באוקטובר 1981.
בשנות השמונים הייתה ידועה מטאליקה כלהקה קיצונית, שהולכת נגד הזרם, יוצרת מוזיקה כבדה ולא מלודית ושרה על נושאים קשים ובלתי נעימים. לאחר שתרמה רבות להתפתחות המטאל בשנות השמונים, הרחיבה הלהקה את קהל היעד שלה בתחילת שנות התשעים על ידי מיתון משמעותי של הסגנון. היא היוותה את הדוגמה הבולטת ביותר ללהקת מטאל מצליחה, אך הואשמה במקביל בהתמסחרות על ידי מעריציה הוותיקים שלא הסתגלו לשינויי הגישה המוזיקלית. מעריצים אלה טוענים שמטאליקה נטשה את שורשי הת'רש מטאל שלה.
מטאליקה היא להקת המטאל המצליחה ביותר בהיסטוריה, עם היקף מכירות הנאמד במעל ל-200 מיליון אלבומים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני הלהקה
[עריכה] מוזיקה
| הבי מטאל | |
| זרמים במטאל: | |
|
אינדסטריאל מטאל |
|
| סצנות אזוריות: | |
| אמנים בולטים: | |
|
אוזי אוסבורן |
|
| תרבות המטאל: | |
| ראו גם: | |
מטאליקה הייתה אחת הלהקות המייסדות של ז'אנר הת'ראש מטאל, אשר מבוסס כולו על מהירות נגינה קיצונית ושליטה טכנית בכלים, בעוד השירה והמלודיה נדחקים הצידה ואינם מקבלים חשיבות גדולה, בניגוד לסגנון המטאל הקלאסי של להקות המטאל הגדולות דאז כדוגמת איירון מיידן.
המוזיקה של מטאליקה הייתה כבדה, רועשת, טכנית ומהירה, אינסטרומנטאלית ברובה הגדול וקשה לעיכול. הצליל שלה היה "מלוכלך" ולא הרמוני. שירתו של הסולן, ג'ימס הטפילד, הייתה צעקנית וחסרת כל רגש ברוב השירים באלבומים הראשונים. למרות היותה של מוזיקה זו כבדה וקשה לעיכול לאוזן הבלתי מורגלת זכתה מטאליקה להערצה עצומה ובלתי צפויה, ואלבומיה נמכרו במיליוני עותקים. אף על פי כן, בשנות ה-90 חל מפנה חד במוזיקה של מטאליקה והיא הואשמה ומואשמת עד היום בהתמסחרות.
[עריכה] ליריקה
למרות העובדה כי מטאליקה לא השקיעה בשירה (בשלושת האלבומים הראשונים), ניכרת השקעה גדולה במילות השירים. למעשה, מטאליקה היא אחת הלהקות הבולטות ביותר בליריקה בוטה, קיצונית ומקורית.
השירים של מטאליקה הם רוויי מסרים ואידיאולוגיה, ולרוב עוסקים במוות ועינויים. מתנגדי המטאל (ראו גם פולחן השטן ברוק הכבד) טענו כי מטאליקה נותנת חינוך רע והשפעה שלילית על מאזיניה, בכך שהיא מציגה את העולם בצבעים שליליים מאוד. מתופף הלהקה, אולריך, ענה בתגובה, כי שירי הלהקה מציגים את המציאות כפי שהיא, בלי לייפות אותה.
שלושה קווים אידיאולוגיים עיקריים חוזרים על עצמם בקביעות בשירים של מטאליקה: התנגדות למלחמה, התנגדות לסמים והתנגדות לדת.
[עריכה] דמותה של מטאליקה
[עריכה] השחייה נגד הזרם
הרוב המוחלט של להקות הרוק באותה התקופה (סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה-80) השתמשו בגימיקים, לבשו בגדים נוצצים ובלתי רגילים, נפנפו בשיערם, ביצעו פעלולים על הבמה, הלחינו מנגינות שמחות וקליטות, כתבו על סקס, סמים ורוק'נרול וקישטו את האלבומים שלהם בעטיפות צבעוניות ובאיורים של שלדים, מפלצות וסמלי שטן.
מטאליקה נהגה אחרת. למעשה, מתחילת דרכה מטאליקה התרחקה ככל האפשר מכל אקט של מיסחור: חברי הלהקה היו עולים לבמה בבגדים יומיומיים רגילים. עטיפות האלבומים היו צנועות וחוברות המילים לא קושטו כלל באיורים (רמז סמוי לכך שהתוכן חשוב יותר מהצורה). המוזיקה שהולחנה הייתה כבדה, קשה לעיכול וחסרת מלודיה ברורה והמילים שנכתבו היו מילים מדכאות ובוטות של זעם וביקורת על העולם. בעיני רבים זה נראה כאילו מטאליקה עשתה הכול כדי לא להצליח. לעומת זאת, יש אשר יאמרו, כי דווקא הגישה של מטאליקה אשר הייתה חסרת פוזה ושונה משאר הלהקות באותה תקופה, היא זו שהקנתה לה את הצלחתה המסחרית.
[עריכה] האלכוהול
בתחילת דרכם, היו ידועים חברי הלהקה כשתיינים, שהיו משתכרים לעיתים כה קרובות, עד שמעריציהם כינו את הלהקה "אלכוהוליקה" (Alcohollica), שם שהצחיק את חבריה, שהיו גאים בכינוי שדבק בהם. ב-19 ביולי,2001, במהלך הקלטת אלבומם החדש St. Anger נאלץ מנהיג הלהקה, ג'יימס הטפילד, לעבור גמילה מאלכוהול, דבר שעיכב את הקלטת האלבום.
[עריכה] שנות השמונים
[עריכה] הקמת הלהקה
מטאליקה נוסדה באוקטובר 1981 בלוס אנג'לס, קליפורניה על ידי המתופף לארס אולריך והגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד.
כשהמתופף לארס אולריך היה בן 17, היגרו הוא ומשפחתו מדנמרק ללוס אנג'לס שבארצות הברית. אולריך, שהתמקד בכל ילדותו בטניס, הכיר בשנות העשרה שלו מספר להקות הבי מטאל מבריטניה, והחל לזנוח את תחביב הטניס שלו, לזכות תחביבו החדש (שהפך למאוחר יותר לאובססיה), מוזיקה, ובעיקר הבי מטאל. לארס החליט שהוא רוצה להיות מתופף של להקת הבי מטאל, פירסם מודעה בעיתון בנושא, וכך הכיר את הגיטריסט והזמר, ג'יימס הטפילד. השניים החליטו להקים להקת מחתרת, שתנגן בסגנון שונה ממה שהיה נהוג עד אז. השניים אימצו סגנון אגרסיבי, מהיר, מלוכלך ונטול כל פוזה של מראה חיצוני (דבר שהיה נפוץ בשנות ה-80). השניים צירפו ללהקה את הגיטריסט דייב מוסטיין והבסיסט רון מק'גובני, והחלו להופיעה באזור לוס אנג'לס.
באחד המועדונים שמטאליקה הופיעה, הופיעה גם להקה בשם Trauma, שהבסיסט שלהם, קליף בארטון, הרשים אותם ומיד אחרי ההופעה הציעו לו חברי להקת מטאליקה להצטרף אליהם ללהקה. בארטון הסכים בתנאי שהלהקה תעבור לנגן בסן פרנסיסקו. חברי הלהקה קיבלו את הצעתו של בארטון לעבור לסן פרנסיסקו, וצירפו אותו ללהקה, ובמקביל פיטרו את רון מק'גובני. הלהקה החלה להופיע באזור סן פרנסיסקו, וככל שעבר הזמן הפכה אט אט לאחת הלהקות המוכרות באזור.
מטאליקה הוציאה קלטת דמו בשם No life 'til leather, שהופצה בכל רחבי ארצות הברית, וזכתה להצלחה רבה בקרב חובבי המטאל. חברת תקליטים מניו יורק בשם Megaforce שמעה את החומר של מטאליקה, והציעה למטאליקה לחוזה להקלטת אלבום הבכורה שלהם. האלבום היה אמור להיקרא תחילה Metal Up Your Ass!, אך אנשי ההפקה דחו את הרעיון, והוחלט לבסוף שהאלבום ייקרא Kill 'Em All ("לחסל את כולם", הכרזה שמכוונת כנראה אל חברות התקליטים).
הגיטריסט דייב מאסטיין פוטר מהלהקה על ידי הגיטריסט השני, ג'יימס הטפילד, עוד לפני צאת האלבום הראשון. זה קרה לאחר שמאסטיין הגיע מסומם לחזרות ובעט בכלבתו של הטפילד. כמו כן, כשמאסטיין היה משתכר יחד עם שאר חברי הלהקה, הוא היה הופך פעמים רבות לאדם אלים במיוחד, דבר שלא מצא חן בעיני הלהקה.
את מקומו של מאסטיין תפס הגיטריסט קירק האמט, אשר לימים נודע כוירטואוז בעל יכולות מרשימות מבחינת טכניקה ומהירות. מאסטיין, לעומת זאת, לימים התפרסם כמקימה וכסולנה של להקת המטאל האמריקאית המצליחה מגאדת', הנחשבת בעיני רבים למתחרה של מטאליקה, הן מבחינה אומנותית (בשל הדמיון בסגנון המוזיקלי) והן מבחינה אישית (בשל היריבות בין הטפילד למאסטיין).
[עריכה] Kill 'Em All
בשנת 1983 הוציאה מטאליקה את אלבום הבכורה שלה, Kill 'Em All ("לחסל את כולם"). זהו האלבום הטכני ביותר של מטאליקה, והוא מאופיין יותר מכל שאר אלבומי הלהקה בדגש על הכלים, קצב מהיר עם פחות דגש על מלודיה, ריפים מורכבים וסולואים של גיטרה חשמלית המנוגנים בקצב מהיר על ידי גיטריסט הסולו קירק המט. הסולן, ג'ימס הטפילד, אשר מתפקד יותר כגיטריסט ופחות כזמר, למעשה כמעט ולא שר, אלא פשוט צועק את המלים. המנגינות עצמן הן פשוטות ושמחות ובעלות אופי פאנקיסטי. לדייב מאסטיין היה חלק משמעותי בכתיבת האלבום, למרות שלא הספיק להקליט אותו יחד עם הלהקה.
Kill 'Em All הוא אחד מאלבומי הת'ראש מטאל הראשונים שיצאו (אם לא הראשון שבהם), ועל כן נחשב לאבן דרך בהיסטוריה של הז'אנר. האלבום היווה מקור השראה ללהקות רבות שקמו באותה תקופה וניסו ללכת בדרכה של מטאליקה, כמו מגאדת', סלייר, אנתרקס ועוד.
שירים אחדים באלבום, כמו למשל Motorbreath, היוו את הבסיס לז'אנר הקרוסאובר טראש מטאל - טראש מטאל מעורב עם הארדקור פאנק.
[עריכה] Ride the Lightning
בשנת 1984 הוציאה מטאליקה אלבום שני, Ride the Lightning ("ריכבו על הברק"). הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת ליריקה, Ride the Lightning הוא אלבום הרבה יותר קודר ועצוב מקודמו. משמעות הביטוי Ride the Lightning היא עגה אמריקאית להוצאה להורג בכסא חשמלי, שגם מוצג על העטיפה.
לראשונה שילבה מטאליקה שיר עם קצב איטי יחסית. השיר שנקרא Fade To Black, התקבל תחילה בהיסוס על ידי המעריצים של מטאליקה, שהיו רגילים לקצב מהיר יותר, אך מהר מאוד הפך השיר לאחד השירים הפופולרים ביותר של מטאליקה בקרב המעריצים. השיר מנוגן כמעט בכל הופעה של הלהקה, וזכה לגירסאות כיסוי רבות.
שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא Creeping Death ("מוות זוחל"), אשר מבוסס על סיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים, ונחשב לאחד מהשירים הטובים של הלהקה מאז ומעולם. היצירה האינסטרומנטאלית Call Of Ktulu ("קריאתו של קתולו") מתוך האלבום הולחן בהשראת סיפורי האימה של לאבקרפט, המציגים את קתולו המפלצתי והעתיק.
האלבום זכה לביקורות חיוביות מצד חובבי המטאל, וביסס את מטאליקה כאחת מלהקות המטאל המצליחות בארצות הברית.
[עריכה] Master of Puppets
בשנת 1986 הוציאה מטאליקה את אלבומה השלישי, Master of Puppets ("אדון הבובות").
באלבום זה חל שיפור ניכר במוזיקה של מטאליקה מבחינה אומנותית. האלבום נחשב לטוב יותר מקודמו, אשר מכיל פחות דגש על מהירות וקצב, ויותר על מורכבות המוזיקה, תוך שילוב ריפים וסולואים מתקדמים. כמו כן, חלה גם התקדמות ברמת הטקסטים של הלהקה, אשר החלה לשיר על מגוון רחב יותר של נושאים, כמו ביקורת נגד הדת, מלחמות, סמים, אלימות, שגעון, פחד וכו'. על עטיפת האלבום מצויר בית-קברות צבאי, ומעליו שתי ידיים מחזיקות בחוטים הקשורים אל המצבות.
האלבום נחשב לאחד האלבומים הטובים ביותר של מטאליקה, אם לא הטוב שבהם, ולאחת מיצירות המטאל הגדולות בכל הזמנים, אשר מספקות השראה להרכבים רבים עד עצם היום הזה.
[עריכה] מותו של קליף בארטון
האלבום "אדון הבובות" זכה להצלחה מסחררת, ובאותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות. דווקא בשיא ההצלחה, פקדה את הלהקה טרגדיה. במהלך סיבוב ההופעות, כששהתה הלהקה בשבדיה, אוטובוס הלהקה החליק והתהפך, כאשר חברי הלהקה נמצאים בתוכו. הבסיסט קליף בארטון, שישן באותו הזמן, נזרק מחלון האוטובוס, שנחת עליו. הוא ככל הנראה נהרג בשלב זה אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות מכיוון שכאשר ניסו למשוך את את האוטובוס, כבל הגרירה נקרע והאוטובוס נחת עליו שנית. התמונות של רגליו של קליף ברטון רדפו את חברי הלהקה לעד והותירו בהם צלקות נפשיות. שאר חברי הלהקה לא נפגעו בתאונה.
בערב הקודם לאסון החליף בארטון את מיטתו עם הגיטריסט, קירק האמט, בעקבות התערבות במשחק קלפים וכך למעשה ניצלו חייו של האמט וקופחו חייו של בארטון.
במהלך ההלוויה הושמעה היצירה האינסטרומנטאלית Orion, בה נטל בארטון חלק מרכזי.
נסיבות התאונה העסיקו רבות את הלהקה ואת מעריציה, אך למרות זאת לא מצאו את סיבת התאונה. חברי הלהקה האשימו את נהג האוטובוס, בכך שנהג תחת השפעת אלכוהול , והוא מצידו הכחיש, והאשים את הכביש הקפוא והחלק עקב מזג האוויר החורפי.
חברי הלהקה, אשר אהבו מאוד את בארטון בתור חבר אישי, ולא רק בתור שותף לעבודה, היו באבל כבד. למרות הכל, הם החליטו שלא לפרק את הלהקה, וחיפשו מחליף לחברם המנוח. אחרי שבחנו מועמדים רבים, צורף ללהקה הבסיסט ג'ייסון ניוסטד, שהיה מעריץ של מטאליקה וחבר בלהקת הרוק פלוטסם אנד ג'טסם (Flotsam & Jetsam).
בביוגרפיה ששידר ערוץ VH1 סיפרו חברי הלהקה המקוריים שנטו "להתעלל" בניוסטד בתחילת דרכו בלהקה, ונצפו מספר קטעים בהם רואים את חברי הלהקה שופכים כל מיני דברים על ג'ייסון בהופעות, ובקטע אחד לארס אומר (בצחוק כמובן): "הי! זה יום ההולדת של ג'ייסון! בואו נהרוג אותו!".
[עריכה] And Justice for All...
בשנת 1988 הוציאה מטאליקה אלבום ראשון עם הבסיסט החדש, ג'ייסון ניוסטד: And Justice for All... ("...וצדק לכל"). על עטיפת האלבום נראית אלת הצדק היוונית, כשעיניה וידיה קשורות, גופה חבול ומהמאזניים שהיא מחזיקה בידה נופלים שטרות.
האלבום "...וצדק לכול" נכתב בהשראת הטראומה שחוו חברי הלהקה כשאיבדו את חברם. זהו אלבום קודר בהתאם לקודמו, אך עם מנגינות פחות אנרגטיות ומהירות. כמו כן ניכרים באלבום שיעורי פיתוח הקול של הטפילד ותחילת מעברו משירה צעקנית לשירה מלודית בקול עבה.
[עריכה] סיכום
ארבעת האלבומים הראשונים של מטאליקה הם אלבומים כבדים וקיצוניים, המאופיינים בצליל מלוכלך, שירה צעקנית (למעט האחרון), מהירות נגינה גבוהה, טכניקה מרשימה לכל הדעות וסולואים ארוכים, ויחד עם זאת, גם מספר יצירות מלודיות.
למרות היותם של השירים מאוד אנטי-ממוסחרים, הן מבחינת המוזיקה הקיצונית והן מבחינת המלים הבוטות והבלתי נעימות, ארבעת האלבומים זכו להערכה רבה בקרב המבקרים ומומחי המוזיקה, ולהצלחה מסחרית עצומה. למעשה, ארבעת האלבומים נמכרו במיליוני עותקים כל אחד, ללא כל חשיפה באמצעי התקשורת (למעט וידיאו קליפ אחד בודד לשיר One מתוך "...וצדק לכל").
לקראת סוף שנות ה-80, מטאליקה החזיקה במעמד בלתי מעורער של אחת מלהקות הרוק והמטאל המובילות בעולם, ואולי אף המצליחה שבהן. בתחילת שנות ה-90 חלה תפנית מסוימת.
[עריכה] שנות התשעים
[עריכה] האלבום השחור
אחרי ההצלחה הגדולה של ...And Justice for All, יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ברחבי העולם. רק כעבור 3 שנים, בשנת 1991, חזרה הלהקה עם אלבום חדש, אשר נקרא כשם הלהקה Metallica בשל עטיפתו השחורה (השם שניתן לאלבום הינו אנטיתזה לאלבום שהוציאו הביטלס "The White Album" שעטיפתו כולה לבנה) כמעט כליל מכונה האלבום The Black Album- "האלבום השחור".
"האלבום השחור" מהווה תפנית חדה בסגנון של מטאליקה. אם בארבעת האלבומים הראשונים יצרה מטאליקה מוזיקה כבדה, טכנית, קיצונית וכמעט חסרת רגש ומלודיה, אשר לוותה בשירתו הצעקנית של הטפילד, הרי שהאלבום השחור הוא אלבום מלודי וקליט יחסית, בעל קצב עדין יחסית בחלק מהשירים, עם פחות דגש על סולואים מהירים, ויחסית לקודמיו הוא קליל ולא טכני. כמו כן, גם שירתו של הטפילד ב"אלבום השחור" היא שירה מלודית בקול עבה ועדין, ואף מלאת רגש ב-Nothing Else Matters ו-The Unforgiven, שני שירים אשר מהווים את שיא ההתרחקות מהסגנון הידוע של מטאליקה. שירים כאלה נקראים גם "בלדות מטאל". הדעה המקובלת היא, כי מטרתו של "האלבום השחור" הייתה להרחיב את הקהל של מטאליקה, ולשנות את תדמית הלהקה מלהקה המייצגת קבוצה של מעריצים פנאטים בעלי טעם כבד וקיצוני, ללהקה אשר פונה אל הקהל הרחב, שמעדיף (בדרך כלל) מוזיקה מלודית ולא פרועה.
אחת הסיבות העיקריות לשינוי בסגנון, הוא מפיק האלבום, בוב רוק, שראה את הפונציאל המסחרי העצום שיש בלהקה, והציע ללהקה ליצור מוזיקה קליטה יותר שתתאים ליותר אוזניים, ובכך להגדיל את כמות המכירות שלהם. מצד שני, חברי הלהקה טענו, שהם רצו לגוון במוזיקה שהם עושים, ושנמאס להם ליצור מוזיקה מהירה ואגריסיבית, או במילותיהים "נמאס לנו לדחוף 200 תווים לתיבה". הפריטה החסומה המהירה פינתה את מקומה לריפים כבדים יותר המאופיינים כמטאל-כבד במקום הת'ראש מטאל המהיר אשר קדם לו.
תגובת המעריצים לאלבום המפתיע לא הייתה אחידה. הקיצונים שבהם טענו כי זהו אלבום ממוסחר, אשר לא מייצג את רוח הלהקה, וכל מטרתו הייתה למשוך קהל. מצד שני, חלק מהמעריצים הגיבו בהתלהבות וטענו כי הלהקה התפתחה מבחינה אומנותית ונפתחה לכיוונים נוספים. כך או כך השיג האלבום את מטרתו: הקהל של מטאליקה גדל ואיבד במקצת מאופיו ה"מחתרתי" והקיצוני. כמו כן, החל מאלבום זה החלה מטאליקה ליצור הרבה וידיאו-קליפים אשר לוו לשירים החדשים ופורסמו בMTV, ערוץ המוזיקה הפופולרי השנוא על רוב קהל המטאל בשל אופיו הממוסחר. עד לאלבום זה היה למטאליקה קליפ אחד בלבד, לשיר One מהאלבום and justice for all.
בזמן יצירת האלבום, ג'יימס הטפילד (סולן הלהקה) כמעט נתן למישהוא אחר מהלהקה להחליף אותו בשירה, עקב לשינוי בסגנון הוא ניהיה צרוד ולא יכל לשיר יותר. בגלל זה, הוא הלך לכנסייה ולמד פיתוח קול. ובאמת, אחרי כמה זמן, הוא חזר עם קול מחודש לשיר. אפילו יש הקלטה שלו שר את השיר "sad but true" בלי מילים, רק עם להלהלה במקום כל מילה.
"האלבום השחור" זכה להצלחה מסחרית עצומה, למרות הביקורות השליליות מצד המעטים הקיצוניים, שלא אהבו את הגישה המלודית. לאחר פרסומו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך ולאחר מכן לפגרה ארוכה של 5 שנים.
[עריכה] Load
אחרי 5 שנים של הפסקה, חזרו חברי להקת מטאליקה להקליט חומר חדש, והוציאו את אלבומם השישי, Load ("טען"), בשנת 1996.
לאחר ההפסקה שלקחו חברי הלהקה, חזרו חברי הלהקה במראה חדש, כששיערם הארוך שאיפיין אותם בעבר, קוצר לטובת תספורות קצוצות. מבחינת הסגנון המוזיקלי, Load מהווה הקצנה של "האלבום השחור" מבחינת התרחקות מהסגנון המקורי של הלהקה ומעבר לסגנון מתון, שקט יחסית וקליט.
Load נחשב לאכזבה גדולה בעיני רוב מעריצי הלהקה, ועל כן, הוא מכר פחות ממה שמטאליקה ציפו תחילה, למרות שהיו לו נתוני מכירות מרשימים לכל להקת מטאל מלבד מטאליקה. אם את "האלבום השחור" רוב המעריצים יכלו לקבל ואף אהבו, הרי ש-Load נחשב בעיני רבים למסחור מוחלט של הלהקה, תוך ירידה חדה ברמה האומנותית, ובעיקר ברמה הטכנית (או לפחות בהפגנת הרמה הטכנית). דווקא שאיפתה של הלהקה להתחבב על ההמונים גרמה לכישלונה המסחרי היחסי.
[עריכה] Reload
בשנת 1997 הוציאה מטאליקה את אלבומה השביעי, Reload ("טען מחדש"). כצפוי, האלבום מהווה המשך מבחינה סגנונית לאלבום השחור ול-Load. למרות השתייכותו של האלבום לסגנון החדש של מטאליקה, האלבום הצליח יותר מקודמו. Reload נחשב לשיפור לעומת Load, אך גם הוא נחשב לממוסחר ולמוערך הרבה פחות מארבעת האלבומים הראשונים ומ"האלבום השחור".
[עריכה] .Garage Inc
בשנת 1998 הוציאה מטאליקה את האלבום .Garage Inc ("מוסך בע"מ"), אלבום כפול שכלל גירסאות כיסוי לשירי רוק ישנים, כאשר התקליטור הראשון מציג הקלטות חדשות מ-1998 ואילו השני מציג הקלטות מוקדמות יותר. מטרת האלבום הייתה להתאים את המלודיות הישנות והעדינות לסגנון רוק כבד. במיוחד בולטות גרסאות המטאל לשיר Turn the Page של זמר הקאנטרי בוב סגר ולשיר Astronomy של להקת הרוק הקלאסית בלו אויסטר קאלט. בשתי הגרסאות בלט השילוב של נגינה מטאלית כבדה עם שירה מלאת רגש של הטפילד.
כמו כן, כולל האלבום גרסת כיסוי לשיר Sabra Cadabra של להקת המטאל הראשונה, בלק סאבת', מספר גרסאות כיסוי ללהקות מז'אנר הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי וכן גם מחרוזת ארוכה (מעל ל-10 דקות), של גרסאות כיסוי למספר שירים של להקת המטאל הדנית מרסיפול פייט. המחרוזת בוצעה בסגנון הת'רש מטאל הישן של מטאליקה. בנוסף חודשו שירים של להקת הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי דאיימונד הד, להקה שהשפיעה על מטאליקה מבחינה מוזיקלית.
[עריכה] S&M
בשנת 1999 אירגנה הלהקה הופעה מיוחדת וחד-פעמית עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו. במשך חודשים עמלו הגיסטריסט והסולן ג'ימס הטפילד, המתופף לארס אורליך ומנצח התזמורת מייקל קיימן על התאמת יצירותיה של מטאליקה מכל התקופות לכלי התזמורת.
בהופעה גם ניגנה הלהקה שני שירים חדשים: No Leaf Clover (תילתן ללא עלים. תילתן בעל ארבעה עלים הוא סימן למזל על פי אמונת עם אירית-אמריקאית והשיר הזה, כפי שניתן ללמוד משמו, מדבר על מזל רע) ו-Human (אנושי), אשר לא נוגן מעולם ללא התזמורת.
ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם S&M- קיצור של Sympohny & MetallicA, אשר נמכר עד היום במיליוני עותקים. יש האומרים כי אף אלבום זה הוא ממוסחר, וכל מטרתה של ההופעה הייתה רווח כספי, אך בעיני רוב המעריצים והמבקרים כאחד, S&M נחשב לאחד משיאיה של הלהקה. בשל הצלחתה הרבה של ההופעה החליטו חברי הלהקה להוציא את ההופעה כקלטת וידאו ולאחר מכן גם כמארז DVD.
[עריכה] סיכום
בשנות התשעים חלה תפנית חדה בסגנונה ובתדמיתה של מטאליקה. אם בשנות השמונים מטאליקה הייתה להקה כבדה וקיצונית הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת הליריקה, הרי שבשנות התשעים מיתנה הלהקה את סגנונה באופן משמעותי. יש אשר יאמרו כי חברי הלהקה עשו זאת מטעמי מסחור, בעוד אחרים טוענים כי חברי הלהקה פשוט התפתחו מוזיקלית ונפתחו לכיוונים אחרים.
"ההתמסחרות" באה לידי ביטוי לא רק במוזיקה עצמה, אלא גם בהופעותיה התכופות של הלהקה בערוץ הפופ MTV, אשר מעצם הגדרתו דורש מהאומנים סגנון קליט ו"פופוליסטי". בעקבות השינוי הגדול זכתה אמנם הלהקה לחשיפה בקרב הקהל הרחב, ובמיוחד השיר האקוסטי Nothing Else Matters חדר ללבבות הקהל; אך בסופו של דבר, הלהקה הפסידה קהל, היקף מכירותיה ירד, וכן גם ההערכה בקרב קהל המטאל. למעשה, סלידת קהל המעריצים מ-Load ו-Reload הגיעה לידי כך, שבסוף העשור מטאליקה נמנעה לחלוטין מלנגן שירים משני אלבומים אלה בהופעות, אך גם העובדה כי בהופעות הלהקה הקפידה לנגן רק את היצירות הישנות והאהובות לא עזרה למטאליקה להתאושש מהנפילה, והפופולריות שלה הגיעה לשפל בסוף העשור.
[עריכה] שנות האלפיים
[עריכה] מטאליקה ונאפסטר
הסינגל I Disappear יצא ב-2000 כחלק מפסקול הסרט משימה בלתי אפשרית 2. מוקדם יותר באותה השנה גילו חברי הלהקה שהדמו לשיר פורסם ברשת הקצה לקצה של נאפסטר. העבודה על השיר עדיין לא הושלמה והמטרה הייתה לשחרר אותו במקביל ליציאת הסרט לאקרנים. בעקבות גילוי זה התברר להם שכל הקלטותיהם מאז ומעולם זמינות באותה מידה. הלהקה הגישה תביעה נגד נאפסטר תוך דרישה כי 300,000 המשתמשים שסחרו בשירי מטאליקה יוחרמו מן הרשת. הם תבעו גם את אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת אינדיאנה על כך שלא החרימו את נאפסטר מן הקמפוסים שלהן. ב-2001 הגיעו מטאליקה ונאפסטר להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט שגרר את החרמתם של משתמשי נאפסטר רבים. הלהקה מעולם לא תבעה אף אדם ישירות על הפרת זכויות יוצרים.
פרשה זו יצרה למטאליקה תדמית של כוכבי רוק אגואיסטיים וטפשים המנותקים כליל מן הקהל שלהם. חברי להקת מוטלי קרו תרמו את קולותיהם לסירטון אינטרנט ששיבח את תוכנות שיתוף הקבצים והציג את מטאליקה כלהקה תאבת-בצע, אחד מבין סירטונים קריקטוריסטיים רבים, שלעגו בעיקר על לארס אולריך. מספר מבקרים אף לעגו על אולריך כאשר אייתו את שמו כ"$Lar". אולריך טען בתגובה כי מטאליקה איננה מעוניינת במעריצים שמתנים את הערצתם בכך שיורשו להוריד את המוזיקה שלה בחינם. המבקרים הגיבו על כך בטענה כי הצלחתה המסחרית של מטאליקה בתחילת דרכה נבעה מסחר מחתרתי בבוטלגים שלה, שהיווה למעשה את המקבילה של שנות ה-80 לנאפסטר.
[עריכה] עזיבתו של ניוסטד
בשנת 2001 הודיע ג'ייסון ניוסטד על עזיבתו מסיבות אישיות לאחר 13 שנות פעילות בלהקה, על רקע התנגדותו של הטפילד לפרויקט-הצד של ניוסטד, Echobrain. את מקומו של ניוסטד נבחר לתפוס רוברט טרוחילו, נגן הבס של זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן. ניוסטד הצטרף מאז ללהקת הת'ראש מטאל הקנדית וויבוד (Voivod).
[עריכה] St. Anger
הסכסוך בין ניוסטד לשאר חברי הלהקה וכן התמכרותו המחודשת של הטפילד לאלכוהול ו"התמכרויות אחרות", כלשון הלהקה (אם כי הוא עבר אחרי כן עוד טיפול גמילה), גרמו לשיתוק מוחלט בפעילותה של מטאליקה למשך קרוב לשנה וסימנו לכאורה את סופה הקרב של הלהקה. שוב נאלצו המעריצים להמתין זמן רב עד צאת האלבום הבא, ורק בשנת 2003 יצא אלבום האולפן התשיעי של מטאליקה, St. Anger ("הקדוש כעס"), כאשר מפיק הלהקה בוב רוק ממלא בו את תפקיד הבסיסט. לאחר מכן הוא הוחלף בידי טרוחילו.
St. Anger נחשב לאלבום האגרסיבי ביותר של מטאליקה מזה עשור וכן השנוי ביותר במחלוקת של הלהקה. הדעה הרווחת בקרב קהל המטאל היא, שהלהקה אשר בעבר נמנתה על הלהקות האיכותיות ביותר בעולם, ואשר היוותה דוגמה למקוריות אומנותית, הידרדרה לשפל אומנותי. הטענות שנשמעו היו כי הלהקה, אשר שימשה כאב רוחני-אומנותי לעשרות להקות רוק ומטאל צעירות, הוציאה אלבום שלם אשר מהווה חיקוי של אותן להקות. יחד עם זאת, קיימת גם דעת מיעוט, כי St. Anger אמנם אינו משחזר את רמת ארבעת אלבומי המופת, אך הוא עדיין מהווה שיפור לעומת Load ו-Reload, ולמעשה, התחלה של דרך אומנותית חדשה. למרות חוסר הערכה מצד הקהל המסורתי של הלהקה, האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה בקרב הקהל הרחב.
[עריכה] Some Kind of Monster
זמן קצר לאחר שעזב ניוסטד את הלהקה, נכנסו שלושת חבריה הנותרים לטיפול קבוצתי, לפני שהתחילו בהקלטות לSt. Anger. הטיפול תועד בסרט דוקומנטרי בשם "Some Kind of Monster". בסרט תועד כל תהליך היצירה של מטאליקה, החל משכירת האולפן ועד לרמיקסים, וגם חוויות אינדיבידואליות של חברי הלהקה. הסרט הופץ בDVD, וזכה להצלחה גדולה ומסחרית.
[עריכה] מחוות למטאליקה
כאמור, מטאליקה היא אחת מלהקות המטאל הגדולות, המצליחות והמשפיעות בהיסטוריה, ועל כן זכתה בהערכה רבה מצד אמנים וגופים שונים. להלן מספר דוגמאות לאלבומי מחווה (Tribute Albums) למטאליקה.
[עריכה] מיליציית המטאל
בשנת 1994 הופק בשבדיה אלבום המחווה למטאליקה Metal Militia ("מיליציית המטאל"), ששמו זהה לשיר החותם את האלבום Kill 'em All. האלבום מורכב מ-12 גרסאות כיסוי לשירי מטאליקה בביצוען של 12 להקות מטאל שבדיות שונות המנגנות סוגים שונים של מטאל. הסגנון המיוצג ביותר באלבום הוא דת' מטאל. בגרסאות אלה השירים נשמעים יותר גסים ואלימים מאי פעם, שכן נוסף על נגינת הת'רש הכבדה, שירתו היחסית עדינה של הטפילד הוחלפה בשאגות גראולינג אימתניות. השירים באלבום מסודרים לפי סדר כרונולוגי ושירים מאותו אלבום אף מסודרים לפי סדר הופעתן באלבום המקורי. להלן רשימת השירים:
- Sarcazm – Motorbreath
- Luciferion – Fight fire with fire
- Idiots Rule – For whom the bell tolls
- Miscerant – Fade to Black
- Snotrocket – Escape
- Pagandom – Battery
- Flegma – The thing that should not be
- Ceremonial Oath – Disposable Heroes
- Afflicted – Leper Messiah
- Crystal Age – Damage Inc
- In Flames – Eye of the beholder
- Dark Tranquillity – My Friend of Misery
[עריכה] אפוקליפטיקה
בשנת 1996 שחררה רביעיית הצ'לנים הפינית הצעירה אפוקליפטיקה את אלבומה הראשון, אשר הוקדש כולו לגרסאות כיסוי לשיריה של מטאליקה. השירים בוצעו תוך החלפת הגיטרות החשמליות ואף השירה בצ'לו חשמלי. להלן רשימת השירים באלבום:
- Enter Sandman
- Master of Puppets
- Harvester of Sorrow
- The Unforgiven
- Sad But True
- Creeping Death
- Wherever I May Roam
- Welcome Home (Sanitarium)
כמו כן, שני אלבומיה הבאים הבאים של להקת אפוקליפטיקה, שיצאו בשנים 1998 ו-2001, הכילו ביצועים לשירים נוספים של מטאליקה, אם כי היו באלבומים גם שירים מקוריים של הלהקה.
[עריכה] ביטאליקה
בשנת 2001 נוסדה להקה בשם ביטאליקה, המנגנת שירים פארודיים העשויים משילובים של שירים של הביטלס ושל מטאליקה. זמר הלהקה אף שר בקול דומה לקולו ה"מאוחר" של הטפילד, תוצאה של שיעורי פיתוח קול.
חברת סוני המחזיקה בזכויות רוב השירים של הביטלס לא אהבה את פעילות הלהקה, ובפברואר 2005 הוציאו נגדם צו מניעה. למרבה ההפתעה, מי שיצא לעזרתם היה מתופף מאטליקה, לארס אולריך, שהשתמש בעורכי דינו ובסופו של דבר גרם לסוני לחזור בהם מתביעתם.
[עריכה] MTV Icon
בשנת 2003 ערך ערוץ המוזיקה הפופולרי MTV מופע מחווה לכבוד מטאליקה. המופע נערך על מנת לשבח ולהעריך את מטאליקה על תרומתה למוזיקה ביותר מעשרים שנה של פעילות, אך יש הטוענים שמופע זה הוא אחד משיאי ההתמסחרות של הלהקה. בדומה לכל אלבום ממוסחר היטב הפונה לקהל הרחב, שיחרורו של "כעס קדוש" לווה במסע פרסום מאסיבי בערוץ המוזיקה MTV. הנהלת הערוץ הפופוליסטי הגיבה בהתלהבות להתמסחרות של ענקית המטאל ואימצה בחום את מטאליקה. לכבוד שחרור האלבום, ארגן הערוץ טקס נוצץ לכבוד מטאליקה, אשר שודר בשידור חי.
הטקס, אשר נקרא Metallica – MTV Icon, כלל קטעי קריינות ונאומים קצרים, קטעי וידיאו מהתקופות השונות של הלהקה ובראש ובראשונה מספר גרסאות כיסוי לשירי הלהקה, אשר בוצעו על במה על ידי להקות רוק וניו-מטאל צעירות. חלק מהשירים שבוצעו על הבמה זכו לביצוע איכותי ונאמן למקור, ובמיוחד גרסת הכיסוי לשיר Fuel בביצוע של זמרת הפופ-רוק הצעירה אבריל לאבין; בעוד שירים אחרים בוצעו בגרסה מקוצרת וללא סולואים. ביצוע השיר Sad But True הוטל על הראפר סנופ דוג, אשר קיצר את השיר מכ-6 דקות לכדקה אחת, תוך השמטת הפתיחה והקטעים האינסטרומנטאליים והחלפת קטע השירה של הטפילד בקטע ראפ חסר מלודיה.
[עריכה] מחווה לארבעת הפרשים
באותה שנה, הוציאה חברת Nuclear Blast הגרמנית, אשר פורשת את חסותה ומקדמת את רוב להקות המטאל הגדולות הפועלות כיום באירופה, אלבום בשם Tribute to the Four Horsemen ("מחווה לארבעת הפרשים"), הקרוי על שם השיר The Four Horsemen מ-Kill 'em All, ואשר מהווה לקט של 14 גרסאות כיסוי לשירים של מטאליקה, אשר נכתבו בזמנים שונים על ידי להקות אירופאיות שונות החתומות ב-Nuclear Blast.
בין היתר, כולל האוסף שני שירים מ"מיליציית המטאל", וכן גם שיר אחד של אפוקליפטיקה. מבחינה סגנונית, הלהקות שהשתתפו בפרויקט הן מכל קשת סגנונות המטאל, מהבי מטאל קלאסי, דרך פאואר מטאל ועד דת' מטאל:
- Primal Fear - Seek and Destroy
- Therion - Fight Fire With Fire
- Destruction - Whiplash
- Anthrax - Phantom Lord
- Sonata Arctica - Fade to Black
- Burden of Grief - Master of Puppets
- In Flames - Eye of the Beholder
- Cremetory - One
- Dark Tranquillity - My Friend of Misery
- Primus - The Thing That Should Not Be
- Apocaliptica - Harvester of Sorrow
- Die Krupp - Battery
- Sinner - Wherever I May Roam
- Rage - Motorbreath
[עריכה] חברי ההרכב
- ג'יימס הטפילד (גיטרה ושירה)
- קירק האמט (גיטרה)
- לארס אולריך (תופים)
- רוברט טרוחילו (בס)
[עריכה] חברים לשעבר (בסדר כרונולוגי יורד)
- בוב רוק (בס-Bass Guitar)
- ג'ייסון ניוסטד (בס-Bass Guitar)
- קליף בארטון (בס-Bass Guitar)
- דייב מאסטיין (גיטרה-Lead Guitar) (ראו גם מגאדת')
- רון מק'גובני (בס-Bass Guitar)
[עריכה] דיסקוגרפיה
| שנה | שם האלבום | הוצאה | |
| 1983 | Kill 'Em All | Megaforce | |
| 1984 | Ride the Lightning | Megaforce | |
| 1986 | Master of Puppets | Elektra | |
| 1987 | Garage Days Re-Revisited (מיני-אלבום) | Elektra | |
| 1988 | And Justice for All... | Elektra | |
| 1991 | Metallica | Elektra | |
| 1993 | Live Shit: Binge & Purge (הופעה) | Elektra | |
| 1996 | Load | Elektra | |
| 1997 | Reload | Elektra | |
| 1998 | .Garage Inc | Elektra | |
| 1999 | S&M | Elektra | |
| 2003 | St. Anger | Elektra | |
| 2004 | Some Kind of Monster (מיני-אלבום) | Elektra |
[עריכה] קלטות וידאו ומארזי DVD
| שנה | שם הוידאו | ||
| 1987 | Cliff 'em All | ||
| 1989 | 2 Of One | ||
| 1992 | A Year and a Half | ||
| 1993 | Live Shit: Binge & Purge | ||
| 1998 | Cunning Stunts | ||
| 1999 | S&M | ||
| 2001 | Classic Album | ||
| 2005 | Some Kind of Monster |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
[עריכה] באנגלית
- אתר רשמי
- אתר המעריצים הרשמי של מטאליקה
- Allmetallica - אתר מעריצים
- The 4 Horsemen - אתר מעריצים
- אנציקלופדיית מטאליקה
- מטאליקה ב-Allmusic
- מטאליקה ב-Metal-Archives
- המילים של כל שירי הלהקה
- מטאליקה ברשת החברתית MySpace (אנגלית)
[עריכה] בעברית
- מטאליקה, באתר MOOMA
- מטאליקה באתר "השרת העיוור".
- קליף בארטון- עשרים שנה אחרי- כתבה על קליף בארטון באתר מטאליסט לציון עשרים שנה למותו
| מטאליקה |
| חברי ההרכב הנוכחי: ג'יימס הטפילד | קירק האמט | לארס אולריך | רוברט טרוחילו
חברי הרכב בעבר: בוב רוק | ג'ייסון ניוסטד | קליף בארטון | דייב מאסטיין | רון מק'גובני |
| אלבומים |
| Kill 'Em All | Ride the Lightning | Master of Puppets | ...And Justice for All | Metallica | Load | Reload | Garage Inc. | S&M | St. Anger |
| קלטות וידאו ומארזי DVD |
| Cliff 'em All | 2 of One | A Year and a Half | Live Shit: Binge and Purge | Cunning Stunts | S&M | Classic Album | Some Kind Of Monster |
| ערך מומלץ |

