אנרגיה שאובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרגיה שאובה הוא כינוי לאנרגיה הנשמרת בצורה של אנרגיה פוטנציאלית, בדרך כלל על ידי שאיבת מים ממאגר נמוך למאגר גבוה. בעת שנדרש השימוש באנרגיה זו, מופלים המים השאובים והאנרגיה הפוטנציאלית הופכת לאנרגיה קינטית ("אנרגיית מים", המשמשת בדרך כלל לייצור חשמל). דרך אחרת לנצל אנרגיה שאובה היא ארובת שרב.
עיתוי הייצור של האנרגיה החשמלית בשיטות השונות (כמו: מנועי בעירה חיצונית או פנימית, אנרגיה אטומית, אנרגיה סולארית, אנרגית רוח) אינו מותאם לעיתוי בו נדרשת האנרגיה לשימוש (או שהתאמה כזו היא בלתי מעשית מבחינה כלכלית). האנרגיה השאובה אינה גורמת לזיהום הסביבה ומאפשרת ניצול עודפי אנרגיה חשמלית בעת שאינם נדרשים ושימוש בעודפים אלה במועדי התצרוכת המוגברת.
בעת התכנון הראשוני של המוביל הארצי, הציע שמחה בלאס לשלב במוביל מערכת של אנרגיה שאובה, על ידי שימוש בהפרש הגובה בין מאגר המים בכנרת ובין מאגר אשכול בעמק בית נטופה. הצעה זו לא יושמה, בין השאר, בשל אי-שילוב מערכת ייצור החשמל עם מערכת הובלת המים בישראל. לא נעשה עדיין שימוש באנרגיה שאובה, אך חברת החשמל מתכננת להקים שני מאגרי מים בגליל העליון שיאפשרו שאיבת אנרגיה. המים יישאבו במשך הלילה (כשיש עודפי ייצור חשמל ועלותו נמוכה) מהמאגר התחתון (300 מטר מעל פני הים) למאגר העליון (800 מטר מעל פני הים) ובמשך היום, כשיש עודף ביקוש ועלות החשמל גבוהה, יוזרמו המים למאגר התחתון ויפעילו טורבינות שיפיקו חשמל בהספק 15 מגה ואט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אגמים מחשמלים - כתבה ממעריב
ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

