המחאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המחאה (בלועזית (ובעברית עממית): צ'ק או שק; Cheque בכתיב בריטי, Check בכתיב אמריקני) היא מסמך המורה לבנק להעביר כסף מחשבונו של בעל ההמחאה לחשבון אחר.

ההמחאה ניתנת בדרך כלל למוטב (בעל החשבון שאמור לקבל את הכסף) על ידי בעל ההמחאה; על המוטב ללכת לסניף בנק ולהפקיד את ההמחאה. במידה ובחשבון של בעל ההמחאה אין מספיק כסף לתשלום ההמחאה, עשוי הבנק להחליט על "החזרת ההמחאה" ("צ'ק חוזר"), כלומר - אי-כיבוד ההמחאה ואי-העברת הכסף למוטב. במקרה זה נאלץ המוטב ללבן את העניין בעצמו עם כותב ההמחאה.

המוטב אינו מוכרח להפקיד את ההמחאה בסניף הבנק; באפשרותו להשתמש בהמחאה כשטר כסף ולהעבירה למוטב אחר; הדבר חוסך טרחה. לעתים מעוניין בעל ההמחאה המקורי שאת המחאתו לא ניתן יהיה להעביר הלאה. במקרה זה יסמן בעל ההמחאה את ההמחאה בכיתוב "למוטב בלבד".

במשך שנים רבות הייתה ההמחאה אמצעי תשלום נפוץ. מאז אמצע שנות ה-90 נמצאת היא בדעיכה. בתשלום ישיר בחנויות ובעסקים מעדיפים יותר ויותר לקוחות להשתמש בכרטיסי אשראי. הכרטיסים נוחים ומהירים יותר לשימוש, התשלום באמצעותם מובטח מבחינת המוטב, ובנוסף מציעות חברות כרטיסי האשראי מבצעים, הטבות ומתנות ללקוחותיהן. תשלומים אחרים - חשבונות חשמל ומים, קנסות ועוד - ניתן כיום בדרך כלל לשלם באמצעות האינטרנט, בהוראה טלפונית לבנק או במכשיר הכספומט.

במדינות מסוימות, כגון גרמניה, שווייץ ומדינות סקנדינביה, ההמחאות מעולם לא זכו לפופולריות. במדינות אלו מקובל שהעברה של כספים מבוצעת על ידי המעביר ולא על ידי המוטב. מוסדות, חנויות ועסקים נוהגים לפרסם את פרטי החשבון שלהם באופן פומבי (על גבי כל מסמך של הארגון, למשל); האדם שמעוניין לשלם ממלא טופס העברה בנקאית, עם פרטי החשבון שלו ופרטי החשבון של המוטב, ומפקיד את הטופס בעצמו בסניף הבנק. למוטב נחסכת הטרחה, אך חסרון שיטה זו הוא שלמוטב אין דרך לדעת אם ומתי הכסף הופקד, אלא לחכות עד שהסכום יופיע בחשבונו. דבר זה מביא לעיכוב בעסקאות ושרותים.