פצצת מימן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פצצת מימן היא פצצה גרעינית שבה גרעינים של מימן עוברים היתוך (מיזוג) לגרעינים כבדים יותר, תוך שחרור אנרגיה בכמות עצומה (באופן טבעי מתרחש תהליך זה בשמש). עוצמתה של פצצת המימן גדולה הרבה יותר (פי 100 ואף פי 1,000) משל פצצת אטום.
כדי שתהליך ההיתוך יתרחש יש צורך בלחץ וטמפרטורה גבוהים מאוד, תנאים שנוצרים בכוכבים בזכות המסה הגדולה שלהם. בפצצת מימן מושגים תנאים אלה באמצעות פיצוץ פצצת ביקוע כתכל לפיצוץ פצצת המימן.
עוד בשנת 1941, לפני שהוחל בפיתוח פצצת האטום הראשונה, הציע הפיזיקאי האיטלקי אנריקו פרמי, כי ההיתוך הגרעיני (fusion) – ולא הביקוע (fission) - יכול לשחרר יותר אנרגיה ולכן להיות הרסני יותר.
בעקבות הניסוי הגרעיני הסובייטי ב־1949 הכריז נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, על פרויקט לפיתוח פצצת מימן. היוזמה לפרויקט זה הייתה של אדוארד טלר, וזאת בעקבות הרעיון של פרמי.
במהלך פיתוח פצצת המימן הסתכסך טלר עם עמיתיו, משום שלא היה מרוצה מקצב ההתקדמות של הפרויקט. בסופו של דבר הגיע טלר, יחד עם עמיתו סטניסלב אולם, לעיצוב פתרון לבעיות ייצור הפצצה. הישג זה זיכה את טלר בכינוי "אבי פצצת המימן", כינוי שהוא לא אהב.
עוצמת ההרס של פצצת המימן הראשונה, שפוצצה ארצות הברית בניסוי שנערך באחד מאיי מרשל שבאוקיינוס השקט ב־1 בנובמבר 1952, הייתה גדולה פי 700 מזו של פצצת האטום שהוטלה על הירושימה, והגיעה למגהטון (כלומר עוצמה השקולה לזו של פיצוץ מיליון טון טי אן טי). פצצה מסוג זה לא הופעלה מעולם במהלך מלחמה כלשהי.
פצצת הצאר הייתה פצצת המימן הגדולה והחזקה ביותר שנוסתה אי פעם. הפצצה, פרי פיתוחה של ברית המועצות, יצרה פיצוץ בעוצמת 50 מגה-טון. ניסוי הפצצה נערך ב-30 באוקטובר 1961 בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני.
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

