אדריאן שלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדריאן שלי (אנגלית: Adrienne Shelly; 16 ביוני 1966 - 1 בנובמבר 2006), שחקנית, תסריטאית ובמאית קולנוע אמריקנית. שלי התפרסמה כאשר כיכבה בסרטי הבמאי האל הרטלי בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. סרטים אלו "האמת שלא תיאמן" ו"אמון הדדי" היו בין הסרטים המובילים בז'אנר "הקולנוע העצמאי האמריקני". במהלך הקריירה שלה שיחקה שלי בסרטיהם של במאים מובילים נוספים, וטרם מותה הטראגי החלה בפיתוח קריירה כבמאית ותסריטאית בזכות עצמה.
[עריכה] חייה והקריירה המקצועית שלה
שלי נולדה כ"אדריאן לוין", להורים ממוצא יהודי רוסי ברובע קווינס בניו יורק. היא גדלה בלונג איילנד, והופיעה מגיל צעיר במחזות זמר. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון למדה קולנוע באוניברסיטת בוסטון.
אל התודעה הציבורית פרצה שלי בעקבות הופעתה בסרטיו של הבמאי האל הרטלי, "האמת שלא תיאמן" (1989) ו"אמון הדדי" (1990). סרטים אלו הופקו בשיטת "הקולנוע העצמאי", והיו שונים מסרטי הזרם המרכזי בהוליווד באותה תקופה. הם עסקו בדמויות מנוכרות המצויות בשולי החברה, באהבות קשות ובלתי אפשריות, ובבדידותו של הזר בחברה מתנכרת, וכל זאת בהומור ובשנינות, כאשר הדמויות אומרות את שורות הדיאלוג השנונות והפילוסופיות ששם בפיהן הרטלי, תוך כדי שיחה יום יומית מבלי לשנות את הבעת פניהן.
יופיה המיוחד ויוצא הדופן של שלי, וכישרון המשחק שלה, התאים לתפקידים בהם לוהקה. אודרי, התיכוניסטית המתאהבת באיש הלא נכון בסרט "האמת שלא תיאמן", ומריה, גיבורת "אמון הדדי" הנכנסת להריון בלתי רצוי, מגורשת ממשפחתה, ומוצאת את הידידות והאהבה הבלתי אפשרית אצל מתיו (מרטין דונובן) טכנאי מחשבים גאון, הסובל מהתעללות של אב מכה, ומחוסר הבנה של סביבתו.
גילום דמויות אלו עיצבו את דמותה של שלי בתודעה של צופי הסרטים כדמות נשית נוגעת ללב, המחפשת את האהבה והידידות בעולם קשה ולעיתים אכזר ומנוכר. מראה החיצוני של שלי, רעמת השיער האדמונית, שפתיה המלאות, ומבנה פניה המיוחד, התאימו לדמות שגילמה, בהיותם אף הם יוצאי דופן וחריגים, אל מול היופי התעשייתי שדרשה הוליווד הממוסדת משחקניותיה, אך בה בעת יפים בצורה נוגעת ללב.
סרטים אלו זכו להצלחה בינלאומית, והסרט "אמון הדדי" אף היה מועמד לפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי.
במהלך שנות ה-90 הופיעה שלי במספר סרטים נוספים אם כי אלו לא זכו להצלחה של סרטיו של הרטלי. בהמשך דרכה פנתה לכתיבה ולבימוי, במספר סרטים בהם עמדה מאחורי המצלמה. הצלחתה הגדולה ביותר הייתה קומדיה משנת 1999 בשם "אקח אותך לשם" ("I'll Take You There") אשר זכתה בפרס "התגלית" בפסטיבל אומנות הקומדיה האמריקני בשנת 2000, וכן בפסטיבל קולנוע בפורטוגל. בשנת 2006 ביימה סרט בשם "מלצרית" אשר בעת מותה טרם יצא אל המסכים.
שלי אף הופיעה במספר סרטי טלוויזיה לרבות הסדרות חוק וסדר, אוז ורצח מאדום לשחור, כולן סדרות הנחשבות לסדרות איכות.
[עריכה] מותה
ב-1 בנובמבר 2006 נמצאה שלי על ידי בעלה, אנדי אוסטרוי, כאשר היא תלויה מסדין שנכרך סביב צווארה ונתלה על מוט וילון בחדר האמבטיה בביתם שבגריניץ' וילג' במנהטן. על אף שנראה לכאורה כי מדובר בהתאבדות, המשטרה העלתה ממצאים מחשידים לפיהם נרצחה שלי, כגון טביעות רגליים בלתי מוסברות בחדר האמבטיה. ב-6 בנובמבר 2006 הודיעה המשטרה על מעצרו של פועל בשם דייגו פיליקו, מהגר בלתי חוקי מאקוודור בן 19, אשר הודה ברציחתה של שלי, משום שזו התלוננה על הרעש שהקים פיליקו כשביצע שיפוצים בבניין.
שלי הותירה אחריה בת בת שלוש שנים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אדריאן שלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)


