דפש מוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דפש מוד

מקור בסילדון, אנגליה
שנות פעילות 1980 - היום
ז'אנר סינת' פופ
פוסט פאנק
הגל החדש
חברת תקליטים Mute Records (בריטניה)
Sire Records (ארצות הברית)
Reprise Records
חברי ההרכב דייב גאהאן
מרטין גור
אנדרו פלטשר
חברים לשעבר וינס קלארק
אלן ויילדר
{{{אתר}}}

דפש מוד (Depeche Mode), להקה שנוסדה בשנת 1980 בעיר בסילדון, אנגליה כלהקת סינת' פופ. זו אחת מהלהקות המצליחות ביותר שצמחו מה"גל החדש" והנאו-רומנטי של שנות השמונים והיא קיימת ופעילה עד היום הזה. היא נחשבת לאחת הלהקות המצליחות ביותר ועד היום מכרה כ-72 מיליון אלבומים בכל העולם.

תוכן עניינים

[עריכה] ראשית ימי הלהקה

הגרעין של דפש מוד החל לנבוט בשנת 1976, כאשר וינס קלארק ואנדרו פלטשר יסדו את להקת "No Romance in China", שלא זכתה להצלחה. בשנת 1979 הקים וינס קלארק להקה חדשה בשם "French Look" עם מרטין גור. אנדרו פלטשר הצטרף גם הוא והלהקה שינתה את שמה ל "Composition of Sound" עם קלארק בתפקיד הסולן. לאחר מספר חודשים גייסו השלושה את דייב גאהאן, לאחר ששמעו אותו שר בהופעה מקומית, ושינו את שמם לדפש מוד, שם שנלקח ממגזין אופנה צרפתי (במקור Dépêche-mode, בתרגום לעברית : "מברק אופנה")

להקת דפש מוד, שנודעה בעולם כלהקת סינתיסייזרים, ניגנה בתחילה דווקא בגיטרות. את השיר הראשון שלהם ("Photographic") הם הוציאו עדיין כשלישייה והוא הופיע באלבום האוסף של חברת התקליטים Some Bizzare, אך עד מהרה הוחתמו בחוזה שבעל פה בחברת "מיוט" של דניאל מילר והוציאו בה את אלבומם הראשון (וגם את כל האלבומים שלאחריו). האלבום נקרא Speak & Spell והסינגל השלישי מתוכו Just Can't Get Enough זכה להצלחה גדולה ונכנס לעשירייה המובילה במצעד הפזמונים הבריטי.

זמן קצר לאחר מכן פרש וינס קלארק ויסד להקה משלו עם אליסון מויה, שנקראה "יאזו". למרבה הפתיעה, עזיבה זו לא רק שלא העיבה על עתיד הלהקה אלא להפך - היא הביאה את גור לעמדת כותב השירים באלבום השני ובשנת 1982 יצא אלבום זה, A Broken Frame לאור. לאחר יציאתו הצטרף אלן ווילדר כחבר בלהקה והיה למחליפו של קלארק בסינתיסייזר.

דפש מוד, 1981. מימין לשמאל:קלארק, גהאן, פלטשר, גור.
הגדל
דפש מוד, 1981. מימין לשמאל:
קלארק, גהאן, פלטשר, גור.

האלבום הצליח היטב והיווה המשך ישיר של הקו המוזיקלי של הלהקה, עובדה שעודדה את גור ככותב וגיבשה את סגנונו תוך שהוא נוטה לכיוון מתוחכם וקודר יותר. סגנון זה ניכר באלבומם השלישי Construction Time Again מ1983.

בתחילת שנות השמונים מעריצי דפש מוד היו כמעט אך ורק אירופאים (בעיקר בגרמניה). רק ב 1984 עם יציאת האלבום Some Great Reward הצליחה הלהקה לפרוץ לקהל הרחב בארצות הברית ובריטניה. שירי אלבום זה, היו בעלי צליל תעשייתי יותר ועסקו בנושאים טעונים כמין ודת : Master And Servant עסק ביחסי מין סאדו מזוכיסטיים, Blasphemous Rumours בנושא דת וכפירה והלהיט People Are People עסק בשוויון בין בני אדם. האלבום זכה להצלחה גדולה משני עברי האוקיינוס האטלנטי ובאהדת הביקורת.

[עריכה] דפש מוד המאוחרת

דפש מוד, 1993. מימין לשמאל:גור, גהאן, פלטשר, ווילדר
הגדל
דפש מוד, 1993. מימין לשמאל:
גור, גהאן, פלטשר, ווילדר

ב-1987 הוציאה הלהקה את האלבום Music For The Masses. בזכות סיבוב ההופעות של האלבום, החלה הלהקה להנות מהצלחה משמעותית בארצות הברית. סיבוב הופעות זה תועד בסרטו של ד.א. פניבייקר והונצח באלבום הכפול 101 ב-1989.

עם יציאת האלבום Violator בשנת 1990, שאופיין בצליל רוק אמריקאי קשה יותר, הפכו חברי הלהקה לכוכבי על. האלבום נמכר במילוני עותקים בעולם כולו ונכנס לעשירייה הפותחת במצעד האמריקאי. שירים רבים באלבום עסקו שוב בנושאי דת ומין האופייניים לדפש מוד. האלבום הכיל את אחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה אי-פעם (אם לא הגדול שבהם), Enjoy The Silence.

בשנת 1993 יצא האלבום Songs of Faith and Devotion שהיה שיא הצלחתה של הלהקה והגיע למקום הראשון בבריטניה ובארצות הברית מייד עם צאתו. שירי האלבום נוגנו ברובם בגיטרות, ונראה כי דפש מוד נטשה את מסורת הסינת' פופ של "קלידים עם כל דבר".

בנקודה זו של פסגת הקריירה החלו הצרות בלהקה. אלן ווילדר פרש ביוני 1995 לאחר מסע ההופעות "Devotional" בשל "תנאי עבודה פנימיים בלתי מספקים", והחל לנגן ב 1997 עם Cinematic Recoil. הזעזוע הקשה היה אשפוזו של גאהאן בבית חולים עקב צריכת יתר של הרואין. גאהאן עבר תקופה של התדרדרות בחייו האישיים, שמהלכה עבר מבריטניה לארצות הברית, התגרש מאשתו ונשא את חברתו האמריקאית שהייתה מקורבת ל"סצנת ההרואין", התגרש גם ממנה וניסה להתאבד.

גאהאן התראיין למגזין NME והתוודה כי התנקה מסמים לאחר ששמע את בנו מבקש ממנו ש"לא ימשיך להיות חולה". לאחר ארבע שנות שביתה הוציאו גאהאן, גור ופלטשר את Ultra והוכיחו שהם עדיין מסוגלים לייצר להיטים.

ב 1998 יצא אלבום אוסף כפול של להיטי דפש מוד בשם The Singles 86>98, ובעקבותיו מסע הופעות עולמי ב 18 ארצות בפני למעלה מ 650,000 צופים. בשנת 2001 יצא הסינגל הראשון מאלבום האולפן Exciter שנקרא Dream On. אלבום זה הופק על ידי מארק בל, שעבד בעבר עם הזמרת ביורק.

ביוני 2001 יצאה שוב הלהקה למסע הופעות בן חמישה חודשים, שבו הופיעו 84 פעם ב 24 מדינות לעיני 1.2 מיליון צופים. הבמאי אנטון קורבין הנציח את ההופעה בפריס על גבי DVD שראה אור ב 2002.

בשנת 2003 הוציא דייב גאהאן את אלבום הסולו שלו שנקרא Paper Monsters, ויצא למסע הופעות. מרטין גור המשיך גם הוא בקריירת הסולו שלו ואנדרו פלטשר הקים לייבל משלו שנקרא "Toast Hawaii".

באוגוסט 2004 הודיעה "מיוט" על הוצאה מחודשת של "Devotional" ב DVD, המלווה באוסף רמיקסים של שירי דפש מוד.

[עריכה] דפש מוד כיום

דפש מוד, 2005. מימין לשמאל:גהאן, גור, פלטשר
הגדל
דפש מוד, 2005. מימין לשמאל:
גהאן, גור, פלטשר

ב17 באוקטובר 2005 יצא אלבום האולפן ה-11 של דפש מוד, Playing The Angel. האלבום הגיע למקום #6 בבריטניה, ולמקום #7 בארצות הברית.

ב-3 באוגוסט 2006, היו אמורים להופיע דפש מוד בפארק הירקון בתל אביב, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלהם, Touring The Angel, אך ההופעה בוטלה יומיים לפני, בעקבות הלחימה בין ישראל ולבנון. ההופעה בתל אביב אמורה הייתה להיות הופעת הסיום של סיבוב ההופעות בו הופיעה הלהקה מול קהל של למעלה מ 2 מיליון איש ברחבי העולם.

[עריכה] חברי ההרכב

  • דייב גהאן (Dave Gahan) - שירה (ברוב השירים), כתיבת שירים (רק באלבום האחרון)
  • מרטין גור (Martin L. Gore) - כתיבת שירים, שירה (בחלק מהשירים), קלידים, קולות רקע.
  • אנדרו פלטשר (Andrew Fletcher) - קלידים, קולות רקע

[עריכה] דיסקוגרפיה

ערך מורחב – דיסקוגרפיה של דפש מוד

[עריכה] קישורים חיצוניים

(Depeche Mode) דפש מוד
מרטין גור | דייב גהאן | אנדרו פלטשר
וינס קלארק | אלן ווילדר
אלבומי אולפן
Speak & Spell (1981) | A Broken Frame (1982) | Construction Time Again (1983) | Some Great Reward (1984)
Black Celebration (1986) | Music For The Masses (1987) | Violator (1990)
Songs of Faith and Devotion (1993) | Ultra (1997) | Exciter (2001) | Playing The Angel (2005)
אוספים
People Are People (1984) | The Singles 81-85 (1985) | Catching Up With Depeche Mode (1985)
The Singles 86>98 (1998) | Remixes 81-04 (2004) | The Best Of - Volume 1 (2006)
אלבומי הופעה
101 (1989) | Songs of Faith and Devotion Live (1993)
סינגלים
Dreaming Of Me | New Life | Just Can't Get Enough | See You | The Meaning Of Love | Leave In Silence
Get The Balance Right | Everything Counts | Love, In Itself | People are People | Master And Servant Blasphemous Rumours / Somebody | Shake The Disease | It's Called A Heart | Stripped
A Question Of Lust |A Question Of Time | Strangelove | Never Let Me Down Again | Behind The Wheel
Little 15 | Everything Counts (Live) | Personal Jesus | Enjoy The Silence | Policy Of Truth | World In My Eyes
I Feel You | Walking In My Shoes | Condemnation | In Your Room | Barrel Of A Gun | It's No Good | Home
Useless | Only When I Lose Myself | Dream On | I Feel Loved | Freelove | Goodnight Lovers
Enjoy the Silence 04 | Precious | A Pain That I'm Used To | Suffer Well | John The Revelator / Lilian | Martyr
ערכים קשורים
דיסקוגרפיה של דפש מוד | סינת' פופ