פסטיבל וודסטוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסטיבל וודסטוק 1969 הוא פסטיבל מוזיקה שנערך במשך שלושה ימים ב-15-17 באוגוסט 1969 במדינת ניו יורק שבארצות הברית.
הפסטיבל נחשב כבולט מבין פסטיבלי הרוק שנערכו בשנות השישים והשבעים וכארוע חברתי מעצב של דור שלם בעולם המערבי בכלל וארצות הברית בפרט. הפסטיבל נחשב כשיא בתרבות האנטי ממסדית שהתפתחה בארצות הברית בשנות השישים שמייצגיה הבולטים ביותר היו ההיפים.
מספר נסיונות לחדש את הצלחת הפסטיבל נעשו במהלך השנים (וודסטוק 1979, 1989, 1994, ו - 1999) אך אף אחד מהם לא הגיע לרמתו של האירוע המקורי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ארגון הפסטיבל
פסטיבל וודסטוק נולד בעצם כתוצאה מרצונם של המפיקים שלו להקים סטודיו להקלטות באזור אפ-סטייט בניו יורק, שבו גרו אמנים רבים מתחום הפולק והרוק. כדי לקדם את פרסומו של האולפן הם החליטו לארגן קונצרט באזור. כיוון שהפרויקט החל באביב 1969 ובאותה עת לוח ההופעות של הלהקות החשובות כמו ג'פרסון איירפליין וקרידנס קלירווטר רבייבל כבר היה מלא לקיץ, נאלצו המארגנים להציע ללהקות הראשונות שהם הזמינו מחירים מופקעים של פי שניים ושלושה מהמחיר הרגיל כדי שיסכמו לשנות את לוח ההופעות. ברגע שהיה ידוע כי להקות מפורסמות יופעו בפסטיבל, נוצר ביקוש מצד אמנים רבים להשתתף גם הם באירוע וכך נוצרה רשימת אמנים שמילאה שלושה ימים מלאים של הופעות. המטרה של ארבעת המארגנים הייתה קהל של 50,000 איש. הם הקימו לשם כך חברה שנקראה Woodstock Ventures ומכאן נבע גם שם הפסטיבל.
המארגנים חכרו אדמה בעיר וולקיל במטרה לקיים שם את הפסטיבל. אולם, כשנודע לפרנסי העיר היקף הפסטיבל המתוכנן ואופיו, הם נסוגו וביטלו אישורים שונים שנדרשו לקיומו. כשנותר פחות מחודש למועד הפסטיבל, הצליחו המארגנים לשכנע חוואי בשם מקס יסגור מהעיירה בית'-אל (Beth-el) השוכנת כ-100 ק"מ מהמיקום המתוכנן המקורי לפסטיבל (ובערך אותו מרחק צפונית מזרחית לעיר ניו יורק), להחכיר להם שטח מרעה לצורך קיום הפסטיבל. עקב הזמן הקצר שנותר וריבוי המשימות של צוותי העבודה שהכינו את הפסטיבל, לא הוקמו חלק מהמתקנים הנדרשים כמו גדר סביב חלק גדול מהשטח ומתקני מכירת כרטיסים. המארגנים פירסמו בצורה מוצלחת את הפסטיבל המתוכנן תחת הסיסמא: "שלושה ימים של שלום ומוזיקה". כבר לפני תחילת הפסטיבל היה ברור למארגנים שהקהל יהיה הרבה יותר גדול מהמתוכנן. ואמנם, כבר יומיים לפני הפתיחה החלו פקקי תנועה בכבישי הגישה לאזור.
בסופו של דבר הגיעו מעל 400 אלף צופים לפסטיבל. הרוב המוחלט נכנס חינם בגלל חוסר ארגון והכנה נאותים. פקקי התנועה מנעו מחלק מהאמנים המופיעים להגיע בזמן ושינו את סדר ההופעה המתוכנן. התשתיות באתר לא היו מספקות וזכו לביקורת לא מעטה. לא היו שירותים בכמות מספקת, לא היו מספיק נקודות למכירת מזון ושתיה, לא היו נקודות עזרה ראשונה והיו עוד מחדלים רבים מצד המארגנים שלא צפו את היקף הקהל העצום. גם הגשם שירד במשך חלק מהפסטיבל היקשה על הלוגיסטיקה שגם כך הייתה על סף הבלתי אפשרי. בסופו של דבר, מסוקים של המשמר הלאומי השליכו מהאוויר חבילות של מזון ובקבוקי מים. למרות זאת, שלושת ימי הפסטיבל עברו בשלום יחסי ללא מהומות וללא אלימות. במהלך הפסטיבל מתו שני אנשים וגם נולדו שני תינוקות.
עלות הפסטיבל למארגנים הייתה קרוב ל-2.5 מיליון דולר. בסוף הארוע ההכנסות שלהם היו מזעריות והם כיסו את השקעתם רק אחרי שנים רבות, בעיקר בזכות האלבום והסרט שהתפרסמו מאוד בעקבות הפסטיבל.
[עריכה] ההופעות והקהל
המוזיקה בפסטיבל וודסטוק הייתה מגוונת וכללה חלק גדול מסגנונות המוזיקה הפופולרית בארצות הברית באותה עת כגון: פולק, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז ומוזיקת רוק לסוגיה השונים כגון: פולק רוק, רוק לטיני, רוק כבד, רוק פסיכדלי ועוד.
היום הראשון של הפסטיבל יועד למוזיקת הפולק האמריקאית. את הפסטיבל פתח ריצ'י הייבנס לאחר שהיה האמן היחידי שגם היה באזור הבמה. אחריו הופיעו אמנים נוספים כמו: קאונטרי ג'ו מקדונלד, ג'ון סבסטיאן, להקת סוויטווטר, טים הארדין, מלאני, ראבי שנקר, ארלו גאתרי והאמנית הבולטת של אותו יום – ג'ואן באאז.
ביום השני בלט חלקן של להקות החוף המערבי כמו: קרידנס קלירווטר רבייבל, גרייטפול דד, ג'פרסון איירפליין, סליי אנד דה פמילי סטון, סנטנה וג'ניס ג'ופלין.
אחת הלהקות הבולטות שהופיעו ביום השני הייתה להקת הרוק'נרול המי שהופיעה עם חלק גדול מהחומר של אופרת הרוק טומי. במהלך ההופעה הפיל גיטריסט הלהקה, פיט טאונסנד, את פעיל זכויות האדם, אבי הופמן מן הבמה, לאחר שזה התפרץ אל הבמה, נטל את המיקרופון וניסה לקרוא לשחרור פעיל אחר אשר נאסר על ידי השלטונות. בסיום ההופעה, ניפץ טאונסנד, כמנהגו, את הגיטרה שלו על הבמה, לאחר שדחף את צווארה לתוך אחד הרמקולים.
ביום האחרון של הפסטיבל ניגנו בין היתר: קאונטרי ג'ו אנד דה פיש, טן יירס אפטר, דה באנד, בלאד סוויט אנד טירס, קרוסבי סטילס נאש ויאנג. אחד מהאומנים הבולטים באותו יום היה הזמר ג'ו קוקר, שבלט בביצוע גרסתו ללהיטם של הביטלס, "מעט עזרה מידידי".
הופעתו של הגיטריסט ג'ימי הנדריקס חתמה את הפסטיבל והתקיימה, למעשה, כבר בבוקר היום הרביעי. ההופעה נערכה לעיני 50,000 איש בלבד שנותרו באתר בסיום הפסטיבל. גירסת הרוק של ההמנון האמריקאי שניגן הנדריקס בגיטרה החשמלית שלו התפרסמה מאוד בזכות היותה הקטע המסיים בסרט "וודסטוק".
למרות ההילה האופפת עד היום את הפסטיבל, חלק לא מבוטל מההופעות לא עלה יפה. חלק מהאמנים התרגשו מהקהל הענק וחלק דיברו מול הקהל בהתלהבות יותר מאשר שרו. הגשם שירד בחלקים מתוך אותו סוף שבוע הפריע גם הוא לאמנים ולבסוף, בעיות טכניות רבות בציוד ההגברה פגעו בחלק מההופעות. האמנים והלהקות שזכו לאהדת הקהל בצורה בולטת היו סנטנה, ג'ניס ג'ופלין, "סליי אנד דה פמילי סטון" ו"קרוסבי סטילס נאש ויאנג".
תכני השירים הושפעו בחלקם הגדול מהעמדות החברתיות בהן החזיקו המשתתפים בפסטיבל (האמנים והקהל) והתמקדו בנושאים של: התנגדות למלחמת וייטנאם, זכויות האדם והאזרח, סקס ואהבה חופשיים ושימוש חופשי בסמים.
תופעת השימוש בסמים הייתה נפוצה מאוד במהלך הפסטיבל. חלק גדול מאוד מהקהל (וגם האמנים) היה תחת השפעת סמים בימי הפסטיבל, כשהסמים המובילים היו מריחואנה ו-LSD. בהקשר זה נפוצה מאוחר יותר האימרה שטענה ש"אם אתה זוכר את וודסטוק סימן שלא היית שם".
רבים אחרים בילו את ההפסקות בין השירים בשחייה בעירום באגם סמוך, לעיני מצלמות הטלוויזיה.
[עריכה] השפעת הפסטיבל
פסטיבל וודסטוק לא היה הפסטיבל ההמוני הראשון. גם לא הופיעה בו השורה הראשונה של האמנים הנחשבים באותה תקופה (הביטלס, הרולינג סטונס, בוב דילן). הפסטיבל זכה לפרסומו בזכות שלוש נקודות עיקריות:
- הקהל העצום שנכח בפסטיבל והיה גדול יותר מכל מה שהיה מקובל עד אז בפסטיבלי רוק.
- למרות התנאים הפיזיים הקשים שבהם נערך הפסטיבל , נשמרו יחסי אחווה בתוך הקהל העצום. לא פרצו תגרות ולא נעשו מעשי פשע. תופעה זו סיפקה באותה עת תמיכה לעמדות שבהן החזיקו רוב משתתפי הפסטיבל ולזרם החברתי שתמך בעקרונות של: זכויות אדם, התנגדות למעמדות ואפלייה גזעית, אהבה חופשית, שימוש בסמים ועוד. עמדה שטענה שניתן לקיים באופן מעשי חברה אוטופית המתבססת על העקרונות הללו ללא אלימות ופשע.
- הסיקור התקשורתי של הפסטיבל. שידורי הטלוויזיה שדיווחו על הנעשה בפסטיבל למהדורות החדשות ובמיוחד הסרט הדוקומנטרי "וודסטוק" בבימויו של מייקל וודלי, זכו לפרסום רב והביא את בשורת וודסטוק לעולם כולו.
בזכות כל האלמנטים הללו הפך פסטיבל וודסטוק לסמל של דור שלם בארצות הברית, דור הבייבי בומרס שנולד בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, היווה חלק מתופעת "ילדי הפרחים" והוביל את השינויים החברתיים והתרבותיים הגדולים שהחלו בשנות השישים.
[עריכה] קישורים חיצוניים

