אריק קלפטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריק קלפטון (נולד בשם אריק פטריק קלפטון ב-30 במרץ 1945 באנגליה) הוא גיטריסט ומלחין בריטי. נודע גם בכינוי Slowhand ונחשב כאחד מהגיטריסטים המוערכים ביותר בזרמים המוזיקליים של הבלוז והרוק.
נולד בעיירה ריפלי שבחבל סרי כבן לא חוקי לאמו בת ה-16 ולטייס קנדי ששרת באנגליה במלחמת העולם השנייה. אביו שב לקנדה לפני שקלפטון נולד והילד גודל על ידי הורי אמו בהאמינו כי הם הוריו וכי אמו היא אחותו הגדולה. לאחר כמה שנים, נישאה אמו לחייל קנדי אחר ועקרה לקנדה בהשאירה את הילד בהשגחת סבו וסבתו. בגיל 9 גילה אריק הצעיר את האמת וגילוי זה הפך לחוויה מעצבת עבורו.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקריירה המוזיקלית
[עריכה] עלייתו של קלפטון
ליום הולדתו ה-13 קיבל גיטרה כמתנה ולמד לבדו לפרוט עליה. בגיל 17 הצטרף לראשונה ללהקת רוק שנקראה ה"רוסטרס". בנעוריו הוא האזין למוזיקת ולאמני בלוז דוגמת רוברט ג'ונסון. קלפטון התפרסם בראשונה כשהצטרף ללהקת ציפורי החצר (The Yardbirds) בשנת 1963. הלהקה, שניגנה בתחילה בלוז, נטתה בהמשך לכיוון מסחרי יותר ולאחר הקלטת להיטה "For Your Love", שבהקלטתו סירב קלפטון לקחת חלק בגלל הכיוון החדש של הלהקה, הוא עזב ב-1965 את צפורי החצר (במקומו גויס ללהקה הגיטריסט ג'ף בק) והצטרף אל להקת הבלוזברייקרס בהנהגתו של ג'ון מייאל. קלפטון התבלט בבלוזברייקרס והחל לקנות את פרסומו כגיטריסט מהשורה הראשונה. באותם ימים התפרסמו כתובות גרפיטי בלונדון שטענו כי: "Clapton is God".
בשנת 1966 עזב קלפטון את הבלוזברייקרס (במקומו גויס ללהקה הגיטריסט פיטר גרין) והקים יחד עם חברו לבלוזברייקרס, ג'ק ברוס (שירה, גיטרה בס ומפוחית) ועם ג'ינג'ר בייקר (תופים) את להקת קצפת (Cream) שנחשבה כלהקת העל הראשונה ברוק. להקת קצפת שילבה את סגנונות הבלוז והרוק וזכתה להצלחה בבריטניה. בקצפת החל קלפטון לבצע שירים גם כזמר, אם כי תפקיד הזמר המוביל נשמר לג'ק ברוס.
באותה תקופה, בסוף 1966, דרך כוכבו של ג'ימי הנדריקס שהתפרסם בהופעותיו בלונדון. הנדריקס היה פורץ דרך הן בהופעתו על הבמה, הן בלחנים ובעיבודים שלו ובמיוחד בשליטתו הטכנית בנגינה בגיטרה. בהופעותיו נכחו מיטב אמני הרוק המפורסמים בבריטניה, כולל אריק קלפטון שהושפע ממנו מאוד.
להקת קצפת ניגנה מגוון של שירים שנעו בין מוזיקת פופ כגון: "I Feel Free" ובין קטעי בלוז ארוכים כגון: גרסת הכיסוי לשיר "Spoonful" של ווילי דיקסון וזכתה להצלחה מסחרית ולהערכת המבקרים. שני להיטיה הגדולים היו: "Sunshine Of Your Love" מהאלבום "Disraeli Gears" ו- "White Room" מהאלבום "Wheels of Fire". למרות הצלחתה המסחרית של הלהקה, דבר שאף הביא לפרסום נוסף לקלפטון ועליית מעמדו כגיטריסט על, ימיה של הלהקה היו ספורים. המתחים בין שלושת חבריה ובמיוחד בין בייקר וברוס, הביאו בסופו של דבר לפירוק הלהקה. באותה תקופה נחשף קלפטון לתקליטה החדש של הלהקה האמריקאית הבאנד (music From Big Pink - (The Band. הוא סבר שמוזיקת הרוק מתקדמת לכיוונים חדשים ואף פנה בבקשה ללהקה להצטרף לשורותיה, אך נענה בשלילה.
אלבום הפרידה של קצפת "Goodbye", שכלל הקלטה של הופעה באולם הרויאל אלברט הול, יצא לשוק זמן קצר לאחר פירוק הלהקה ב-1968. מתוך אלבום זה יצא גם הלהיט "Badge", אותו כתב קלפטון יחד עם ג'ורג' הריסון מהביטלס. שיר זה גם שימש, מאוחר יותר, כבסיס ללהיט הביטלס "Here Comes the Sun", שהולחן על ידי הריסון. עוד תוצאה של חברותם של קלפטון והריסון הייתה נגינת סולו הגיטרה על ידי קלפטון בלהיט הביטלס "While My Guitar Gently Weeps" שנכתב גם הוא על ידי הריסון. באותה עת שררה מתיחות בין חברי הביטלס והבאתו של קלפטון לסולו הגיטרה הוסיפה חשיבות לשירו של הריסון ששיריו נדחקו על ידי לנון ומקרטני.
[עריכה] הלהקות שלאחר "קצפת"
חודשים ספורים לפני פירוקה של להקת "קצפת", הצטרף קלפטון למסע הופעות קצר שערך באופן עצמאי חבר להקת החיפושיות, ג'ון לנון ברחבי ארצות הברית (ההופעה בטורונטו תועדה על גבי אלבום וסרט).
לאחר פירוק "קצפת", קלפטון שוב יצר, יחד עם מוזיקאים בולטים נוספים, להקת על חדשה, בליינד פיית' (Blind Faith). בלהקה היו חברים, מלבד קלפטון, גם ג'ינג'ר בייקר, סטיב ווינווד מלהקת טראפיק וריק גרץ' מלהקת פמילי. הלהקה לא האריכה ימים. היא הוציאה תקליט אחד וערכה מסע הופעות אחד ושניהם לא הצליחו. קלפטון עייף מאור הזרקורים והחליט לעבור לאחורי הבמה ולנגן כמלווה בלהקה האמריקאית דילייני ובוני וחברים. הוא הפך לחברו הטוב של מנהיג הלהקה, דילייני ברמלט, שעודד אותו להתמקד בכתיבה ובשירה. כשהוא נעזר בנגני אולפן מפורסמים (כמו ליאון ראסל) ובנגני הלהקה של דילייני, הוציא קלפטון ב-1970 את אלבום הסולו הראשון שלו שנקרא "אריק קלפטון". שני השירים הבולטים באלבום היו "Bottle Of Red Wine" ו- "Let It Rain".
יחד עם חטיבת הקצב של "דילייני ובוני וחברים" שכללה את בובי ויטלוק (קלידים ושירה), קרל רדל (גיטרה בס) וג'ים גורדון (תופים), הקים קלפטון את להקת דרק והדומינוס. מטרת הלהקה היתה,בין היתר, לנתץ את "עבודת האלילים" שהתעצמה סביב קלפטון ולהציגו כחבר שווה זכויות בלהקה בוגרת ומנוסה. שם הלהקה נגזר מהגייה שגויה שבה הציג הכרוז את הלהקה בהופעתה הראשונה, כאשר שמה הזמני היה "אריק והדינאמוס". בהפקתו של תום דאוד מאטלנטיק רקורדס הקליטה הלהקה ב-1970 את אלבומה הכפול "Layla and Other Assorted Love Songs". כיום נחשב אלבום זה כאחד האלבומים הטובים של קלפטון. שיר הנושא "Layla", שנחשב בזמנו לשיר הבולט ביותר של קלפטון, וחלק גדול משאר שירי האלבום מושפעים מדמותה של פטי בויד, דוגמנית וצלמת שהייתה באותה עת אשתו של ג'ורג' הריסון ושהייתה מושא אהבתו של קלפטון באותן שנים. השיר "Layla" הוקלט בסשנים נפרדים באולפן. תחילה הוקלט הקטע הפותח עם סולו הגיטרה המפורסם של קלפטון ולאחר מכן הוקלט החלק השקט והארוך אותו חיבר ג'ים גורדון ובו בולטת נגינת הפסנתר.
למעשה, בזמן הקלטת האלבום, היה חבר חמישי בלהקת "דרק והדומינוס". היה זה הגיטריסט דוויין אולמן מלהקת האחים אולמן. דאוד שהיה גם המפיק של "להקת האחים אולמן" חיבר בין שתי הלהקות שגם ערכו יחדיו ג'אם סשן (שהוקלט ופורסם לאחר 20 שנה). בין קלפטון ובין דוויין אולמן נוצרה ידידות קרובה ואולמן הוזמן להשתתף בהקלטת האלבום. הוא תרם לאלבום נגינה בגיטרה סלייד ובמיוחד בולטת נגינתו בגירסת שיר הבלוז הקלאסי "Nobody Knows You When You're Down And Out". האלבום הושפע בצורה ברורה מהרקע הבלוזי של קלפטון ואולמן ונחשב לאחד משיאי היצירה של שני אמני הגיטרה המפורסמים.
שני מאורעות טרגיים השפיעו על הקריירה הקצרה של הלהקה. בזמן הקלטת האלבום נודע על מותו של ג'ימי הנדריקס דבר שהשפיע קשות על קלפטון. שמונה ימים לפני מותו של הנדריקס, הקליטה הלהקה גירסה ללהיטו של הנדריקס "Little Wing" כמחווה לגיטריסט פורץ הדרך. שנה לאחר מכן, ערב מסע ההופעות הראשון של הלהקה בארצות הברית, נהרג דוויין אולמן בתאונת אופנוע. בנוסף לכל הצרות, גם האלבום שיצא זכה לבקורות פושרות. הלהקה השבורה ממותו של אולמן יצאה לסיבוב ההופעות בארצות הברית. מאוחר יותר, הודה קלפטון כי היה תחת השפעת סמים ואלכוהול במשך רוב זמן סיבוב ההופעות. ב-1973 יצא אלבום כפול אשר כלל קטעים מההופעות הללו בשם "In Concert". ב-1994 יצא אלבום נוסף מהופעה מאותו מסע הופעות בשם "Live at the Fillmore". כשהגיעה הלהקה ללונדון ועמדה להתחיל בהקלטת אלבומה השני, היא התפוררה, בעיקר עקב מתחים בין קלפטון ובין ויטלוק. הערת שוליים טרגית נוספת הקשורה לסיפור "דרק והדומינוס" היא ג'ים גורדון שהיה ככל הנראה חולה בפיצול אישיות אך לא אובחן ככזה. בהתקף פסיכוטי, שארע מספר שנים לאחר פירוק הלהקה, הוא רצח את אמו במהלומות פטיש ורותק לאחר מכן לבי"ח לחולי רוח, שם הוא נמצא עד היום.
[עריכה] קריירת הסולו
למרות הצלחתו האמנותית, נקלעו חייו האישיים של קלפטון למשבר ב-1972. בנוסף לאהבתו המתמשכת והבלתי ממומשת (בינתיים) לפטי בויד-הריסון, הוא חדל להופיע ולהקליט והתמכר להרואין. התוצאה הייתה העלמותו של קלפטון מבמת הרוק. במשך השנתיים בהן הוא נעדר מהקלטות ומהופעות, הוא הופיע פעמיים. פעם אחת בקונצרט למען בנגלה דש ופעם שנייה בריינבואו קונצרט שאורגן על ידי פיט טאונסנד מלהקת המי לטובת גמילתו של קלפטון מהסמים. קלפטון גמל טובה ללהקת המי כאשר השתתף בסרטם "טומי" בתפקיד המטיף.
ב-1974, כשהוא נקי באופן יחסי מסמים, אסף קלפטון להקת ליווי ויצא איתה למסע הופעות ברחבי העולם. בלהקה השתתפו חברו ל"דרק והדומינוס", קרל ראדל (גיטרה בס), ג'ורג' טרי (גיטרה), ג'יימי אולדייקר (תופים) ושתי זמרות ליווי שהתפרסמו מאוחר יותר כזמרות בזכות עצמן, איבון אלימן ומרסי לוי (שהתפרסמה כמרסלה דטרויט מתוך הצמד שייקספירס סיסטר). לאחר מסע ההופעות, יצא האלבום המצוין "E.C. Was Here" שכלל קטעים מתוך ההופעות החיות במסע.
עוד לפני "E.C. Was Here", הוציא קלפטון ב-1974 את האלבום "461 Ocean Boulevard". הדגש באלבום זה היה על שירים פשוטים יותר וכמעט ללא קטעי בלוז ורוק ארוכים. מאלבום זה התפרסם כלהיט ביצוע גירסת הכיסוי לשירו של בוב מארלי "I Shot The Sheriff". הצלחתו של השיר סייעה גם להתפשטות ולפופולריות של סגנון הרגאיי בארצות הברית ובאנגליה. באותו אלבום החל גם קלפטון לשיר שירים שכתב הכותב-מלחין-זמר האמריקאי, ג'יי ג'יי קייל. ב-1975 הוציא קלפטון אלבום נוסף בשם "There's One In Every Crowd". גם אלבום זה כלל שירים פשוטים יחסית לעומת החומר המוזיקלי שקלפטון היה מזוהה עמו בעבר. באותה תקופה המשיך קלפטון להופיע ולהקליט אולם סגנונו החדש לא זכה לאותה הכרה ולפופולריות להן זכה קלפטון בשנים שקדמו למשבר האישי.
[עריכה] קלפטון חסר המזל
ב-1976 עמד קלפטון במרכזה של מחלוקת ושל האשמות בגזענות, לאחר שהתבטא, במהלך קונצרט בברמינגהאם, כנגד זרם ההגירה המתגבר לאנגליה. קלפטון גם תמך בפומבי במדינאי הבריטי אנוך פאואל שקרא לעצור את הפיכתה של בריטניה ל"מושבה שחורה". התבטאויות אלו של קלפטון, כמו גם התבטאויות דומות של דייוויד בואי, הביאו ליצירת תנועה מוזיקלית-פוליטית בבריטניה בשם רוק נגד גזענות. למרות הנזק שגרמו התבטאויותיו לקריירה שלו ולתדמיתו, סרב קלפטון לחזור בו ולשנות את עמדתו ואף התכחש לקיום סתירה בין עמדותיו הפוליטיות ובין התבססות המוזיקה שלו על סגנון שנוצר על ידי מוזיקאים שחורים.
בסוף שנות השבעים נאבק קלפטון כדי להשתלב בשינוי הטעם המוזיקלי של הקהל הרחב שנטה לעבר מוזיקת הפופ. במקביל, הוא התדרדר לאלכוהוליזם ואושפז. את תקופת ההחלמה שלו עשה באנטיגואה, שבה גם סייע להקים, מאוחר יותר, מרכז שיקום לנפגעי שימוש בסמים ואלכוהוליזם בשם The Crossroads Centre. במהלך שנות השמונים הוציא קלפטון מספר אלבומים אשר לא זכו לאהדת הביקורת. האלבום היחידי אשר כן זכה לשבחים היה Journeyman שבו עזב קלפטון את מוזיקת הפופ וחזר אל שורשיו הבלוזיים. כמו כן, הוא זכה להערכה ואף לפרס על כתיבת המוזיקה, בצוותא עם מייקל קיימן, ל-Edge of Darkness, סדרת הטלוויזיה המוערכת של ה-BBC.
ב-1985 פגש קלפטון את איבון חאן קלי ובין השניים התפתחו יחסים שתוצאתם הייתה לידת ביתם, רות, באותה שנה. ב-1988 התגרשו קלפטון ופטי בויד. בתחילת שנות התשעים, חווה קלפטון שתי טרגדיות. הראשונה הייתה מותו של הגיטריסט סטיבי ריי וואהן ב-27 באוגוסט 1990 יחד עם עוד שני חברי צוות במסע ההופעות המשותף של קלפטון ווואהן, בתאונת מסוק. קלפטון היה אמור לטוס במסוק באותה טיסה, אך וויתר על מקומו לסטיבי ריי וואהן.
ב-20 במרץ 1991 נפל אל מותו, קונור, בנם בן הארבע וחצי של קלפטון ושל הדוגמנית האיטלקית לורי דל סנטו מחלון דירתם בקומה ה-53 בבניין דירות שבניו יורק. שבריר מצערו של קלפטון ניתן היה לשמוע בשירו "Tears in Heaven" שנכתב יחד עם ויל ג'נינגס ושהיה חלק מפס הקול של הסרט "Rush", פס קול שזכה בפרס הגראמי ב-1992. גם אלבומו של קלפטון מאותה שנה, "Unplugged", שבו הוקלטה הופעתו ב-MTV, אשר כללה את "Tears in Heaven", זכה בפרס הגראמי באותה שנה.
[עריכה] "סלואוהנד" מתחיל מחדש
כפי שהיה באלבומו "Unplugged", גם אלבומו "From The Cradle", שיצא ב-1994, הכיל מספר קטעי בלוז קלאסיים והבליט את נגינתו "החסכנית" בגיטרה האקוסטית. ב-1997 הוא הקליט את "Retail Therapy" כשהוא משתמש בשם הכיסוי TDF. הוא סיים את העשור בשיתוף פעולה עם שניים מהגיטריסטים המפורסמים ביותר בעולם, בי בי קינג וקרלוס סנטנה.
ב-1999, בעת שעבד על האלבום עם בי בי קינג, וכשהוא כבר בן 54, פגש קלפטון את מליה מקאנרי, אמנית בת 25. הזוג נישא ב-2002 בעיירת הולדתו של קלפטון באנגליה ויש לו כיום שלוש בנות.
בספטמבר 2005 הוציא קלפטון אלבום בשם Back Home, אשר בו ניתן להבחין בהשפעות של בלוז במוזיקה של קלפטון.


