מאדים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג עצם: | כוכב לכת |
| קטגוריה: | כוכבי לכת ארציים |
| מיקום: | מערכת השמש הפנימית |
| מאפיינים מסלוליים | |
| מרחק ממוצע מהשמש: | 227,936,637 ק"מ (1.523,662,31 AU) |
| אפהליון: | 249,228,730 ק"מ (1.665,991,16 AU) |
| פריהליון: | 206,644,545 ק"מ (1.381,333,46 AU) |
| אקסצנטריות: | 0.09341233 |
| משך זמן המסלול: | 686.98 ימים |
| משך זמן סינודי: | 779.95 ימים |
| מהירות מסלולית: - ממוצעת: - מקסימלית: - מינמלית: |
24.077 ק"מ/שנייה 26.499 ק"מ/שנייה 21.972 ק"מ/שנייה |
| נטייה: | 1.85061° |
| מספר ירחים: | 2 |
| מאפיינים פיזיים | |
| רדיוס של קו המשווה: | 3,396.2 ק"מ |
| שטח הפנים: | 1.448 × 108 קמ"ר |
| מסה: | 6.4191 × 1023 ק"ג |
| צפיפות ממוצעת: | 3.94 גרם/סמ"ק |
| תאוצת הכובד בקו המשווה: | 3.71 מטר/שנייה2, 0.38 ג'י |
| משך זמן הסתובבות: | 24.6229 שעות |
| מהירות הסתובבות: | 868.22 ק"מ/שנייה (בקו המשווה) |
| שיפוע הציר: | 25.19° |
| אלבדו: | 0.15 |
| מהירות מילוט: | 5.02 ק"מ/שנייה |
| טמפרטורת פני השטח: - מינימום - ממוצע - מקסימום |
133 קלווין 210 קלווין 293 קלווין |
| מאפייני אטמוספירה | |
| לחץ אטמוספרי | 0.7–0.9 מגה-פסקל |
| פחמן דו חמצני | 95.32% |
| חנקן | 2.7% |
| ארגון | 1.6% |
| חמצן | 0.13% |
| פחמן חד חמצני | 0.07% |
| אדי מים | 0.03% |
| חנקן חמצני | 0.01% |
| נאון | 2.5 ppm |
| קריפטון | 300 ppb |
| קסנון | 80 ppb |
מאדים הוא כוכב הלכת הרביעי מהשמש. זהו כוכב הלכת החיצוני הקרוב ביותר לכדור הארץ ואחד מכוכבי הלכת הקטנים ביותר במערכת השמש. כמו כן הוא כוכב הלכת הארצי (כוכב הדומה בהרכבו לכדור הארץ) הרחוק ביותר מהשמש.
צבע פניו של מאדים אדום בשל ריבוי בתחמוצות ברזל בקרקעו, ומכאן שמו העברי. שמו בלעז הוא מרס (מארס, Mars), על שמו של אל המלחמה במיתולוגיה הרומית (המקביל לארס מהמיתולוגיה היוונית). שם זה ניתן לו בשל מראהו האדום בשמי הלילה, שהרי הצבע האדום מתקשר למלחמה. כן הקנה לו צבעו יוצא-הדופן את הכינוי "כוכב הלכת האדום".
למאדים שני ירחים קטנים, פובוס ודימוס, שניהם קטנים ובעלי צורה משונה. אלו כנראה אסטרואידים שנלכדו על ידי כוח המשיכה של מאדים.
סימולו מייצג את המגן והחנית של האל מרס: עיגול עם חץ קטן (יוניקוד: ♂).
תוכן עניינים |
[עריכה] מידע כללי
קוטרו של מאדים 6,721 ק"מ והוא משלים סיבוב אחד סביב צירו אחת ל־24 שעות ו-37 דקות. מאדים משלים הקפה אחת סביב השמש כל 686.98 יום במהירות ממוצעת של 24.13 ק"מ/שנייה. צפיפותו הממוצעת 3.95 גרם לסמ"ק. למאדים רק רבע מפני השטח של כדור הארץ ומסתו היא רק עשירית ממסתו של כדור הארץ. פני המאדים מלאים במכתשים ומרבית הקרח בקטבים הוא קרח יבש הנוצר מקפיאת פחמן דו־חמצני. השינוי בגודלן ובצורתן של המדבריות על פני המאדים נעוץ ברוחות העזות המזיזות ענני חול גדולים ממקום למקום. ציר הסיבוב של מאדים נטוי בזווית של 25 מעלות ביחס למישור ההקפה שלו סביב השמש. האטמוספירה עליו דלילה מאוד וכמות המים בה נמוכה. במאדים נמצא גם ההר הגבוה ביותר במערכת השמש, הר הגעש אולימפוס מונס - גובהו 25 ק"מ.
[עריכה] היסטוריה
בזמנים קדומים, כמות אדי המים באטמוספירה הייתה גדולה יותר, אלא שעקב מחסור באוקיינוסים וצורות חיים שיקלטו את אדי המים והחמצן, נקלטו אדי המים והחמצן בקרקע של מאדים, העשירה בברזל, הברזל התחמצן ומכאן צבעו האדום של כוכב הלכת. למאדים שני ירחים קטנים, פובוס ודימוס (במיתולוגיה היוונית: שני אלים מדרגה נמוכה יותר שנלוו לארס. פירוש שמותיהם הוא "פחד" ו"אימה"). קוטרם של שני הירחים אינו עולה על קילומטרים בודדים וכנראה שהם אסטרואידים שנלכדו על ידי כוח המשיכה של מאדים.
[עריכה] אטמוספירה
האטמוספירה של מאדים דקה: לחץ האוויר בפני השטח הוא רק 20 מיליבאר, כ-5% בלבד מהלחץ הממוצע שעל-פני כדוה"א. גובהה של האטמוספירה הוא כ-11 ק"מ. האטמוספירה של מאדים מורכבת מ-95% פחמן דו חמצני, 3% חנקן, 1.6% ארגון ומעט חמצן ומים. ב-2003 נמצא גם מתאן באטמוספירה.
נוכחתו של גז המתאן באטמוספירה של מאדים מסקרנת מאוד היות שגז זה אינו יציב. הדבר מצביע על כך שצריך להיות (או שהיה צריך להיות במאות השנים האחרונות) מקור לגז זה על כוכב הלכת. פעילות וולקנית, התנגשויות שביטים, וקיום חיים בצורת מיקרואורגניזמים כגון מתנוגנים עשויים להיות המקור לכך, אך אלו עדיין לא נמצאו.
[עריכה] מים על מאדים
הקוטב הצפוני של מאדים מכוסה במים קפואים. תגלית חדשה מראה כי בקוטב הצפוני יש לפחות אותה כמות מים כמו זו שהתגלתה בקוטב הדרומי והדבר מגביר את התקוות לאיתור עקבות של חיים מיקרוסקופיים בעבר.
מדענים מעריכים שהקרח נמצא ממש מתחת לפני השטח של כוכב הלכת. זאת משום שחלליות מחקר זיהו כמויות גדולות של מימן, והדרך היחידה בה יכולה להיות כמות כה גדולה של מימן היא במולקולות מים. מעריכים שכמות המים מגיעה עד 80-90% ממסת הסלע, ושהקרח מפוזר באופן אחיד בכל אזור הקוטב הצפוני. ככל הנראה, המים הקפואים נמצאים בעומק של לא יותר מ־30 סנטימטרים מתחת לפני הקרקע. כמות זו של מים מעלה את האפשרות שבעבר, במידה ומאדים היה חם יותר בעברו, יתכן והתקיימו עליו חיים מיקרוסקופיים.
הממצאים פורסמו בכתב העת סיינס, ולצורך המחקר נעשה שימוש בתצלומים שצילמו החלליות מארס גלובל סרוויר ומארס אודיסי – שתיהן מקיפות עדיין את מאדים. מארס אודיסי גילתה לראשונה עדויות על מים בקוטב הדרומי של מאדים ב-2002. המדענים מצאו כשליש יותר מים באזור הקוטב הצפוני לעומת הכמות שהתגלתה עד כה בקוטב הדרומי.
[עריכה] מחקר רובוטי
[עריכה] מארינר 3 ו־4
במסגרת תוכנית מארינר שוגרו מספר זוגות של גשושיות מחקר אל עבר כוכבי הלכת הפנימיים במערכת השמש. מארינר 3 שוגרה ב־5 בנובמבר 1964, אך שיגורה נכשל. מארינר 4 שוגרה ב-28 בנובמבר 1964, והגיעה למרחק מינימלי של 9,844 ק"מ ממאדים ב-14 ביולי 1965. החל ממרחק 16,900 ק"מ ועד שעברה את הכוכב והתרחקה ל-11,900 ק"מ, צילמה תמונות כל 48 שניות, אותן איכסנה על סרט הקלטה ושידרה מאוחר יותר אל כדור הארץ.
[עריכה] מארינר 6 ו־7
מארינר 6 שוגרה ב־24 בפברואר 1969, והגיעה אל מאדים ב־31 ביולי. מארינר 7 שוגרה ב־27 במרס אותה שנה, והגיעה אל מאדים ב־5 באוגוסט. הן טסו לאורך קו המשווה והקוטב הדרומי של מאדים, וניתחו את האטמוספירה והקרקע של מאדים בעזרת ציוד חישה מרחוק. שתי הגשושיות צילמו 143 תמונות בעת התקרבן אל הכוכב, ו־55 תמונות תקריב. המרחק המינימלי ממאדים היה 3,550 ק"מ. בנוסף, צולם במשימה זו גם הירח פובוס.
[עריכה] מרס 2 ו־3
זוג חלליות מחקר סובייטיות. מרס 2 שוגרה ב־19 במאי 1971, הגיעה למאדים לאחר כשישה חודשים, ונכנסה למסלול. ב־27 בנובמבר שיחררה את רכב הנחיתה, אך הוא התרסק על הקרקע לאחר שרקטות הבלימה שלו לא פעלו. מרס 3 שוגרה ב־28 במאי אותה שנה, והגיעה ב־2 בדצמבר. רכב הנחיתה שלה נחת בהצלחה, אך הפסיק לפעול לאחר ששלח 20 שניות של צילום וידאו.
[עריכה] מרס 4 ו־5
מרס 4 שוגרה ב־21 ביולי 1973, ומרס 5 שוגרה ארבעה ימים מאוחר יותר, ב־25 ביולי. מרס 4 לא הצליחה להיכנס למסלול סביב מאדים עקב תקלה במנוע הבלימה שלה. מרס 5 נכנסה למסלול בפברואר 1974, וצילמה 60 תמונות של פני המאדים לפני שכשלה.
[עריכה] מרס 6 ו־7
מרס 6 שוגרה ב־5 באוגוסט 1973, וחלפה על פני מאדים במרץ 1974. היא שיחררה רכב נחיתה, ששידר מידע אטמוספרי במשך 224 שניות, אך כשל לפני הגיעו אל הקרקע. מרס 7 שוגרה ב־9 באוגוסט אותה שנה. עקב תקלה, רכב הנחיתה שלה שוחרר ארבע שעות לפני הזמן, וכתוצאה מכך הוא החטיא את הכוכב ב־1,300 ק״מ.
[עריכה] ויקינג 1 ו־2
שתי משימות, שכללו לווין צילום ורכב נחיתה כל אחת. ויקינג-1 שוגרה ב-20 באוגוסט 1975, הגיעה אל מאדים ב-19 ביוני 1976, ושיחררה את רכב הנחיתה ב-20 ביולי 1976. היא ביצעה גם סריקות של פני השטח וצילומים מגובה כמה מאות קילומטרים. באחת הסריקות צולמו באזור הנקרא סידוניה מבנים שנראו כמו שלוש פרמידות ומה שנראה כפנים אנושיים במרכזן (הפנים במאדים). ויקינג-2 שוגרה ב-9 בספטמבר 1975, הגיעה אל מאדים ב-7 באוגוסט 1976, ושיחררה את רכב הנחיתה ב-3 בספטמבר 1976.
[עריכה] Mars 96
חללית מחקר רוסית ששוגרה ב-16 בנובמבר 1996, אך שיגורה נכשל והיא נפלה חזרה אל כדור הארץ. מרבית המשימות הרוסיות לחקר המאדים נכשלו בדרך זו או אחרת.
[עריכה] Mars Global Surveyor
לווין צילום וחישה מרחוק. הגיע אל מאדים בסוף 1997, ומאז מספק מידע מדעי רב.
[עריכה] Pathfinder
נחתת ורכב מחקר קטן (באורך כ-50 ס"מ) שהיא נשאה, שנחתה על מאדים ב-4 ביולי 1997. בנחתת היו מכשירים למדידת האטמוספירה של מאדים, ורכב המחקר נשא מכשירים לבדיקת ההרכב הכימי של סלעים. הקשר עם החללית אבד לאחר מספר חודשי פעולה על קרקע המאדים, הרבה יותר מ־30 הימים שתוכננו מלכתחילה.
[עריכה] נחתת הקוטב של מאדים
Mars Polar Lander שוגרה ב-3 בינואר 1999, אך עקבותיה אבדו ב-3 בדצמבר 1999. ככל הנראה הנחתת התרסקה בעת הנחיתה.
[עריכה] מרס אובזרבר
חללית מחקר אמריקאית ששוגרה ב־25 בספטמבר 1992. החללית הייתה אמורה להיכנס למסלול סביב מאדים, אך הקשר עמה אבד זמן קצר לפני מועד ההגעה המתוכנן.
[עריכה] מארס אקספרס
לוויין מחקר אירופי. שוגר ב-2 ביוני 2003, ונכנס למסלול סביב מאדים ב-25 בדצמבר 2003. חללית זו נשאה איתה את הנחתת הבריטית "ביגל 2", שנקראה על שם ספינתו של צ'ארלס דרווין, "ביגל". הנחתת אבדה כאשר חדרה לאטמוספירת מאדים.
[עריכה] Mars Exploration Rovers
ב־3 בינואר 2004 נחת במכתש גוסב במאדים רכב השטח הרובוטי ספיריט, וב־25 בינואר 2004 נחת רכב תאום שלו, אופורטיוניטי. שני הרכבים מצוידים בכלי לשיוף סלעים ובמגוון מכשירי מדידה, לרבות מצלמת זום חזקה וספקטרומטר מדגם מוסבאואר לגילוי ההרכב הכימי של הסלעים והאדמה.
ב־2 במרץ 2004 הודיעה נאס"א במסיבת עיתונאים כי אופורטיונטי גילה עדויות חד משמעיות לקיומם של מים בעבר על פני כוכב הלכת. פירוש הדבר, שהטמפרטורות ולחץ האוויר היו גבוהים בהרבה מאשר אלו השוררים כיום במאדים, ולפיכך היו יכולים להיווצר עליו חיים. אין עדויות לקיום חיים, ומכשירי החללית גם לא יכולים לגלות אם היו חיים בעבר. לפיכך יש מבין המדענים השותפים בפרויקט כאלו הדורשים שיגור חללית למאדים שתחפור ותביא דוגמאות סלעים לכדור הארץ. שלושה ימים אחר כך, ב־5 במרץ 2004, הודיעה נאס"א במסיבת עיתונאים נוספת כי גם ספיריט, הרכב התאום של אופורטיוניטי, הפועל במכתש גוסב, מרחק חצי מאדים, בצידו השני של קו המשווה, מצא עדויות למים, אף כי גם אם היו שם מים בעבר, כמותם הייתה קטנה מזו שהיו באזור שבו פועל אופורטיוניטי.
[עריכה] מקפת הסיור של מאדים
Mars Reconnaissance Orbiter היא חללית מחקר של נאס"א ששוגרה באוגוסט 2005 במטרה להיכנס למסלול סביב מאדים, ממנו היא תוכל לחקור את פני המאדים. לחללית ארבע משימות עיקריות:
- זיהוי סימנים למים. זאת הן באמצעות זיהוי מינרלים המעידים על הימצאות מים בעבר, והן באמצעות רדאר שיזהה קיום מים תת־קרקעיים בהווה. מטרה זו אמורה לסייע בפתרון השאלה אם מאדים קיים אי פעם חיים.
- איפיון אקלים מאדים. זאת על ידי חקירת תנועת האבק ואדי המים באטמוספירת מאדים, והשפעתם על האקלים לאורך עונות השנה.
- איפיון הגאולוגיה של מאדים. זאת על ידי מצלמות בעלות יכולת הפרדה גבוהה, שיצלמו מבנים גיאולוגיים על פני המאדים, שיאפשרו לחוקרים לזהות את התהליכים שעיצבו את פני מאדים.
- הכנה לקראת מחקר מאוייש. מצלמות החללית מאפשרות לצלם סלעים בגודל עד מטר אחד. זה יאפשר למתכנני משימה מאויישת הן לדעת מה המקומות המעניינים ביותר מבחינה מדעית לנחות בהם, והן מה הם המקומות הבטוחים ביותר.
MRO נכנסה למסלול סביב מאדים ב־10 במרץ 2006.
[עריכה] מחקר מאוייש
עד כה טרם נשלחו אסטרונאוטים אל מאדים, אך הן סוכנות החלל האמריקאית והן גופים אחרים כבר חוקרים במרץ את האפשרות לבצע משימה מאויישת למאדים.
מאדים הוא כוכב הלכת שגורם התעניינות על כדור הארץ, יותר מכל כוכב לכת אחר במערכת השמש. אחת הסיבות: האפשרות להאריץ אותו, כלומר להפוך אותו לכוכב לכת שישררו בו תנאים שיאפשרו לבני־אדם להגיע אליו ברבות הימים ולהשתכן בו. עד שנת 2035 מתכוונת נאס"א לשלוח אליו חללית מאויישת, באם ימצא לכך התקציב. עלות מבצע מסוג זה מוערכת בעד 300 מיליארדי דולרים, וההערכה היא כי יידרש לכך שיתוף פעולה בינלאומי. ב־14 בינואר 2004, לאחר אסון הקולומביה, הכריז נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו' בוש על תוכנית לשליחת אדם אל הירח, ולאחר מכן אל מאדים. הכוונה היא לפתח טכנולוגיה להקמת בסיס קבע על הירח, על מנת להשתמש בה במשימה אל מאדים. על פי התוכנית, משלחת מאויישת תנחת על הירח עד 2020 לכל המאוחר. טרם נקבע תאריך יעד למשלחת למאדים.
משימה כזו מציבה מספר אתגרים, הנובעים ברובם מאורך המשימה, הצפוי להיות כשנתיים. זאת עקב אופי מסלולי כדור הארץ ומאדים סביב השמש, הגורם לכך ששני הכוכבים קרובים ביותר זה לזה פעם ב-26 חודשים, מה שיוצר הזדמנויות שיגור סביב מועד זה. האתגרים הם:
- אספקת מים ומזון. חושבים שניתן יהיה לגדל מזון בחללית או על פני המאדים. מדידות שנעשו לאחרונה מראות כי ככל הנראה קיימת כמות נכבדה של מים קפואים בעומק קטן מתחת לפני השטח של מאדים.
- אספקת חמצן. משערים שניתן יהיה להפיק אותו על ידי פירוק מים למימן וחמצן.
- דלק לטיסה חזרה. לא ניתן יהיה לשאת את הדלק עם הרכב המשוגר עקב הכמות הגדולה הנדרשת, אך נראה שניתן יהיה, כאמור, לזקק מימן על פני המאדים שישמש כדלק. לחלופין, מציעה כיום נאס"א להשתמש בדלק חמצן/מתאן, כאשר המתאן יזוקק מתוך האטמוספירה המאדימית.
- קרינה קוסמית. הן במהלך הטיסה, שצפוייה לארוך חצי שנה, והן על פני המאדים, שחסר שדה מגנטי כמו זה של כדור הארץ, צפויים האסטרונאוטים להיות חשופים לקרינה קוסמית מסרטנת. נבחנים מספר פתרונות לנושא, כמו שדה מגנטי מלאכותי, או קירות מחומרים עשירים במולקולות מים, הידועות ביכולת הספיגה של קרינה שלהן.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מצפה הכוכבים ברקת: שלוט על רכב המאדים בדגם של פני המאדים
- החלליות לחקר המאדים באתר נאס"א
- מקבץ כתבות על מאדים, באתר "הידען" (עדיף לפתוח בחלון נפרד)
- מפה אינטראקטיבית של פני מאדים בחסות גוגל
|
גופים: השמש - כוכב חמה - נוגה - כדור הארץ - מאדים - (קרס) - צדק - שבתאי - אורנוס - נפטון - (פלוטו) - (אריס) סוגי גופים: כוכב - כוכב לכת - כוכב לכת ננסי - גופים קטנים (מטאורואיד - אסטרואיד - ירח - קנטאור [1] - גוף טרנס-נפטוני - שביט) מבנה: כוכבי לכת פנימיים - חגורת האסטרואידים - כוכבי לכת חיצונים - חגורת קויפר - הדיסק המפוזר - עננת אורט |

