וינסנט מינלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וינסנט מינלי (Vincente Minnelli) (28 בפברואר 1903 - 25 ביולי 1986), במאי קולנוע ותיאטרון אמריקני, זוכה פרס האוסקר, שמזוהה בעיקר בזכות סרטיו המוזיקלים ובמיוחד עם "אמריקאי בפריז".
מינלי נולד בשיקאגו תחת השם לסטר אנטוני מינלי להורים עם שורשים איטלקים וסקוטים. אביו, וינסנט צ'ארלס מינלי היה מנצח מוזיקלי בתיאטרון בעיר, כשבהמשך בנו, וינסנט, עבד במחלקת התלבושות של התיאטרון של שיקאגו, בהמשך עבד כמעצב תפאורה עד אשר החל לביים הצגות בעצמו.
עם הרקע מהתיאטרון, נודע מינלי כבמאי סרטים המזוהה מאוד עם סרטיו, בזכות דרך עבודתו העקבית כבמאי שתמיד מביא את הנסיון שלו מהתיאטרון, במטרה למזג בין השניים. סרטו הראשון כבמאי נקרא "Cabin in the Sky", משנת 1943, שהיה עיבוד קולנועי למיוזיקל מברודווי, שהפיק ארתור פריד באולפני MGM, האיש שנתן למינלי את ההזדמנות להציג את כשרונו הבימתי על מסך הקולנוע. סרט זה היה אוונגרדי לזמנו, בשל ההחלטה ללהק לסרט אך ורק שחקנים אמריקאים-אפריקאים ובניהם אדי אנדרסון ולואי ארמסטרונג. שנה אחר כך ביים מינלי את "פגוש אותי בסנט לואיס", בה התידד עם השחקנית הצעירה ג'ודי גרלנד. השניים החלו לחזר אחד אחרי השניה, דבר שהוביל לבסוף לנישואיהן ביוני 1945. ילדם המשותף היחיד היתה לייזה מינלי, שגדלה להיות זמרת ושחקנית זוכת פרס האוסקר.
הוא ביים מעל ל-30 סרטים, רובם סרטים מוזיקלים, ובניהם: "אמריקאי בפאריס", זוכה שישה פרסי אוסקר, "בריגדון", שניהם בכיכובו של ג'ין קלי, "קיסמט", על פי המחזה זוכה פרס טוני" ו"ג'יג'י" (Gigi), עליו קיבל מינלי את פרס האוסקר על הבימוי. עוד ביים מינלי את אליזבת טיילור שלוש פעמים: ב"אבי הכלה" והמשכו "הרווח הקטן של אבא" ובדרמה הרומנטית "אהבה למבוגרים בלבד", בו כיכבה לצד בעלה ריצ'ארד ברטון. בין כוכביו האחרים שהופיעו בסרטיו של מינלי נמנים: פרד אסטר ב"שגעונות זיגפלד" ו"קרון הלהקה", קתרין הפבורן בסרט המתח "מתחת לזרם", אינגריד ברגמן בדרמה על מלחמת העולם השנייה, "ארבעת פרשי האפוקליפסה", קירק דאגלס בדרמה הביוגרפית "התאווה לחיים", המבוססת על חייו של הצייר וינסנט ואן גוך, ג'ניפר ג'ונס בעיבוד של מינלי לרומן הידוע של גוסטב פלובר "מאדאם בובארי", גרגורי פק ב"מעצבת האופנה", רוברט מיצ'ם ב"הביתה מהגבעה", פרנק סינטרה ב"אחדים באו במרוצה", ג'ודי הולידיי ב"צלצול הפעמונים" וברברה סטרייסנד ב"ביום בהיר ניתן לראות לנצח".
מבקריו טענו עם השנים שבסרטיו האסתטיקה גוברת על האומנות ושהדקורציה הופכת להיות העיקר. אולם כיום סרטיו נחשבים ליפים מבין הסרטים הקלאסים, כשמינלי משמש כאחד מעמודי התווך של ז'אנר הסרטים המוזיקלים שפרחו בהוליווד, הז'אנר המזוהה יותר מכל עם הקולנוע הקלאסי.
| הקודם: 1957 - דייוויד לין ("הגשר על נהר קוואי") |
זוכה פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר לשנת 1958 - וינסנט מינלי ("ג'יג'י") |
הבא: 1959 - ויליאם ויילר ("בן-חור") |
[עריכה] קישורים חיצוניים
- וינסנט מינלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

