הסכם קהיר (1969)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסכם קהיר נחתם בקהיר ב-3 בנובמבר 1969, כהסכם חשאי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון. ההסכם העניק לאש"ף את הזכות לפעול מאדמת לבנון. לבנון יוצגה בהסכם באמצעות משלחת ששלח נשיא לבנון דאז שארל חילו ובראשה עמד ראש הממשלה דאז רשיד כראמי. מטעם אש"ף חתם על ההסכם יאסר ערפאת, ושר ההגנה המצרי מחמד פווזי שימש כמשקיף מטעמו של נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר.

ההסכם העניק תוקף חוקי לנוכחות הפלסטינית בלבנון ולפעולותיה על אדמתה. כמו כן ניתן לאש"ף חופש פעולה מדיני וצבאי, ואישור להוציא לפועל פעולות טרור כנגד ישראל מתוך לבנון. ההסכם העניק לפלסטינים הגנה מפני נסיונות לפרקם מנשקם, אף שהדבר עמד בסתירה למדיניות הממשלה ובניגוד לחוק הלבנוני. מעבר לכך, ראתה ישראל בהסכם זה הפרה של הסכם הפסקת האש שלה עם לבנון משנת 1949. למרות זאת זכה ההסכם לאישרור של המנהיגות הלבנונית, ולהגברת הפעילות הפלסטינית בלבנון במהלך שנות השבעים. תמיכת לבנון בהסכם הפסיקה עם פלישת ישראל ללבנון בשנת 1982, אך ההנהגה הפלסטינית ובראשה יאסר ערפאת המשיכה לדבוק בו.


ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

שפות אחרות