אבא גוריו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבא גוריו - רומן, מיצירותיו המרכזיות של אונורה דה באלזאק, ואחת מיצירות המופת של הספרות הקלאסית. הרומן הנו חלק ממכלול הסיפורים של באלזאק המכונה "הקומדיה האנושית", ונמצא תחת הקטגוריה "תמונות מחיי פאריז". כתיבתו של הרומן נשלמה בספטמבר 1834, ופורסמה בין ה-4 בדצמבר 1834 ל-26 בינואר 1835 בכתב-העת La revue de Paris בארבעה המשכים.
העלילה מתמקדת בשלוש דמויות בפאריס של 1819, כולן מתגוררות באכסניה אחת, הנמצאת בבעלות מאדאם ווקה:
- אז'ן דה-ראסטיניאק: סטודנט שבא לפאריס מהפברובינציה למטרת לימודי המשפטים. בפאריס הוא נשבה בקסמיה של החברה הגבוהה, ומנסה בכל מחיר להכנס אליה.
- אבא גוריו – זקן המתגורר באכסנייתה של ווקה, המרושש את עצמו באופן כפייתי למען בנותיו, אשר מנצלות אותו באופן ציני.
- ווטרן (ז'אק קולן) – פושע נמלט, אשר לוקח את ראסטיניאק תחת חסותו, ומלמד אותו את השקפותיו על החברה.
אבא גוריו מייצג את הדגם המובהק של הרומן הריאליסטי. הוא מתאפיין בתיאור מקיף של חיי היום-יום, ומדגיש את התלות בין הרגש לבין הכסף. בלזק אמנם מתאר בפרטנות ובהגזמה את קווי-האופי של דמויותיו עד כדי היותם פאתטים (אבא גוריו) או קומיים (דמויות רבות, ואף ווטרן), אולם מטרתו אינה להעתיק את תיאור המציאות, אלא לחשוף את יסודות החברה ואת מניעיה.

