נינה סימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נינה סימון
הגדל
נינה סימון

יוניס קתלין ווימון הידועה יותר כנינה סימון (21 בפברואר 1933 - 21 באפריל 2003), זמרת, כותבת שירים ופסנתרנית. היא נחשבת כמוסיקאית ג'אז אבל היא לא אהבה את ההגדרה הזאת בעצמה; עבודתה תוארה כמכסה יריעה רחבה של תחומים: בלוז, רית'ם אנד בלוז ומוסיקת נשמה. הסגנון הקולי שלה מאופיין על ידי תשוקה, נשימתיות וטרמולו.

יוניס קתלין ווימון נולדה בטריון, צפון קרוליינה, בת למשפחה שכללה שמונה ילדים. בדומה למספר זמרים שחורים אחרים היא הושפעה כילדה ממריאן אנדרסון והתחילה לשיר בכנסייה המקומית, כמו כן היא התגלתה כבעלת כשרון גדול בנגינה על פסנתר.

בהופעת הבכורה הפומבית הראשונה שלה בגיל 10 כפסנתרנית, הוריה, שישבו בשורה הראשונה, נאלצו לפנות את מקומם לאנשים לבנים. מקרה זה השפיע עליה רבות ותרם להיותה מעורבת בתנועה לזכויות האזרח.

בגיל 17 עברה לפילדלפיה, שם לימדה פסנתר וליוותה זמרים, היא יכלה להתחיל ללמוד בבית ספר למוסיקה היוקרתי "ג'וליארד" בניו-יורק הודות לתורמים נדיבים, אבל חוסר במימון גרם לכך שלא יכלה להגשים את חלומה ולהיות השחורה האמריקאית הראשונה שתהיה פסנתרנית קונצרטים. מאוחר יותר נסתה להתקבל למכון קרטיס אך נדחתה. סימון האמינה שחוסר קבלתה נבע מהיותה שחורה.

סימון פנתה לתחום הבלוז והג'אז אחרי נסיון התחלתי במועדון האטלנטיק סיטי. היא שינתה את שמה ל-"נינה סימון" ב-1954 - "נינה" היה הכינוי שחבר שלה נתן לה (בספרדית משמעותו "נערה") וסימון על שם השחקנית הצרפתייה סימון סיניורה.

להכרה ציבורית ראשונה זכתה ב-1959 כשביצעה את החידוש המרגש לשירו של ג'ורג' גרשווין "אני אוהב אותך פורגי" (מתוך האופרה "פורגי ובס"), השיר הגיע רק ל-40 הגדולים במצעד בארצות הברית. אח"כ הוציאה את הסינגל "My baby just cares for me" (השיר הזה הפך ללהיט בבריטניה בשנות ה-80 כששימש כפירסומת לבושם שאנל מס' 5).

במהלך שנות ה-60 הייתה מעורבת בתנועה לזכויות האזרח והקליטה מספר שירים פוליטיים שכללו בין השאר את "To Be Young, Gifted and Black" (שזכה לגרסת כיסוי מאריתה פרנקלין) , "Mississippi Goddam" (שנכתב כתגובה לרצח של מדגר אוונס ופיצוץ כנסייה בברמינגהם אלבמה שגרם למותם של 4 ילדים שחורים).

ב-1961 הקליטה גרסה לשיר המסורתי "בית השמש העולה" ("House of the Rising Sun"), שיר שאח"כ הוקלט על ידי בוב דילן והפך ללהיט בביצוע "החיות". שירים מפורסמים אחרים שלה כוללים את: "I Put a Spell on You" (המקור בוצע על ידי ג'יי הוקינס), "Here Comes the Sun", "Four Women" של החיפושיות.

הרב-גוניות שלה כאומנית ניכרת לכל אורך המוסיקה שלה, שלעיתים היה לה את הפשטות של מוסיקת עם. בקונצרט אחד שלה יכלה לעבור בקלות ממוסיקה שהושפעה מגוספל לג'אז ובלוז ועד לקטעים ממוסיקה קלאסית.

ב-1971 סימון עזבה את ארצות הברית בעקבות חילוקי דעות עם אמרגנה, חברת התקליטים שלה ועם רשויות המס, אם כי לטענתה סיבת העזיבה הייתה גזענות. היא חזרה ב-1978 ונעצרה בעוון העלמת מס (היא לא שילמה כמה שנים מס הכנסה כמחאה על מלחמת וייטנאם). היא גרה במדינות שונות באיים הקריביים, אפריקה ואירופה, כשהיא ממשיכה להופיעה גם בשנות ה-60 לחייה. בשנות ה-80 היא הופיעה בקביעות במועדון הג'אז של רוני סקוט בלונדון.

ב-1995 סימון ירתה לכאורה בבן של שכנה ברובה אויר אחרי שהצחוק שלו הפריע לה להתרכז. היה לה מוניטין בתעשיית המוסיקה כמישהי שקשה לעבוד איתה וכנוטה להתפרצויות, תיאור שסימון לא הסכימה איתו. למרות שהסגנון הבימתי שלה יכול להיות להיראות מתנשא ומרוחק, בשנים המאוחרות שלה נהנתה סימון לשתף את הקהל באנקדוטות מצחיקות מהקריירה המוסיקלית שלה. הנוכחות הבימתית המלכותית והמצווה שלה גרמו לכך שזכתה לתואר "הכוהנת הגדולה של מוסיקת הנשמה".

ב-1993 התיישבה באקס-אן-פרובנס בדרום צרפת, היא מתה בשנתה ב-קרי-לה-רוט ב-2003.

ציטוט: "ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוסיקה שחורה, המוסיקה שלי היא מוסיקה קלאסית שחורה".


[עריכה] קישורים חיצוניים