אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר אוריה בוסקוביץ (1907 - 1964), מלחין ישראלי.
בוסקוביץ נולד ברומניה, הגיע לתל אביב בשנת 1938, ונולדו לו בה שני ילדים.
כבר בשנות הארבעים ותחילת החמישים היה בוסקוביץ המנסח והמטיף הגדול של רעיון ה"מוסיקה הים תיכונית". ה"ים תיכוניות" לדעתו, אותה עברית חדשה, שורשית, אותנטית, אותה התמזגות עם ה"אני הלאומי" הציוני ועם הנוף והאקלים של המזרח, נקנתה אצלו בייסורים. בוסקוביץ אהב אופרה, אהב את המוסיקה הענוגה של ראוול ובכלל את האמנות הצרפתית, ואהב גם את הניגונים היהודיים של מזרח אירופה. אבל בארץ ישראל, כך הרגיש וכך הטיף, יש לפתוח דף חדש - ואולי לוותר על האהבות הישנות.
בשנות הארבעים כתב את שתי יצירות המפתח הארצישראליות שלו: קונצ'רטו לאבוב ולתזמורת, ו"סוויטה שמית". יש בסוויטה כל מה שבוסקוביץ רצה: מוטיבים מקוטעים ברוחה של אימפרוביזציה מזרחית, ופסנתר שנשמע כמו כלי פריטה או כלי הקשה מהמזרח התיכון. היצירה הזו שמשה כמודל לבני דורו ולדור התלמידים שלו. בין יצירותיו הגדולות ניתן למנות גם את הקונצ'רטו לכינור ואת הקנטטה "בת ישראל" וה"קונצ'רטו דה קאמרה".
בוסקוביץ היה מעשן כבד, ונהג לומר: "מי שלא מעשן הוא לא קומפוזיטור".
בוסקוביץ אף חיבר את השיר "דודו" למילותיו של חיים חפר, אחד מהלהיטים הגדולים של מלחמת השחרור, שמנגינתו קולחת, רוויית זכרונות יהודיים עצובים ממזרח אירופה ומהלכים הרמוניים כמעט רומנטיים. עם "דודו" נעלם בוסקוביץ ה"שמי" כאילו בבת אחת, ודבר לא נותר מהחד-קוליות המזרחית לה הטיף.

