ולין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חומצת אמינו: ולין | |
|---|---|
| שם לועזי | Valine |
| סימון ארוך | Val |
| סימון קצר | V |
| נוסחה כימית | C5H11NO2 |
| משקל מולקולרי | 117 גרם למול |
| נקודה איזואלקטרית | 5.97 |
| שכיחות בחלבונים | 6.5% |
| pKa קרבוקסיל | 2.32 |
| pKa אמין | 9.62 |
| pKa שייר | אין |
ולין (Valine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.
השייר של ולין מורכב מאטום פחמן הקשור לאטום מימן ולשתי קבוצות מתיל (CH3). שייר זה אינו קוטבי, ופירוש הדבר שוולין היא חומצת אמינו הידרופובית. זוהי חומצת האמינו ההידרופובית ביותר אחרי איזולאוצין; מבחינת מבנה ותפקוד ולין דומה לחומצה זו וכן ללאוצין. עקב ההידרופוביות הרבה שלה ולין מצויה לרוב בליבת החלבון ולא בחלקיו החיצוניים, כדי שלא תבוא במגע עם מולקולות המים המקיפות את החלבונים בסביבה התאית.
תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז ולין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לצרוך דרך המזון. ולין מתקבל בגוף בעיקר ממזון עשיר בחלבון, כגון מוצרי חלב וביצים.
ולין בודדה לראשונה ב-1879 וסונתזה במעבדה ב-1906.
[עריכה] ביולוגיה
באנמיה חרמשית, אחת המחלות התורשתיות הידועות ביותר, מייצרים תאי הדם האדומים מולקולות המוגלובין פגומות: חומצת אמינו בודדת ברצף החלבון - חומצה גלוטמית - אינה מופיעה בו, ובמקומה מופיעה ולין. לאור הבדלי הקוטביות בין שתי החומצות, קיפול מולקולת ההמוגלובין נפגע, ועמה יכולת קישור החמצן שלו.
| איזולאוצין (Ile, I) · אלנין (Ala, A) · אספרטט (Asp, D) · אספרגין (Asn, N) · ארגינין (Arg, R) · גלוטמט (Glu, E) · גלוטמין (Gln, Q) · גליצין (Gly, G) · היסטידין (His, H) · ולין (Val, V) · טירוזין (Tyr, Y) · טריפטופן (Trp, W) · לאוצין (Leu, L) · ליזין (Lys, K) · מתיונין (Met, M) · סרין (Ser, S) · פנילאלנין (Phe, F) · פרולין (Pro, P) · ציסטאין (Cys, C) · תראונין (Thr, T) | |

