סוכות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחג; לערך העוסק באתר מקראי, ראו סוכות (אתר מקראי).
| חגי ישראל ומועדיו: סוכות | |
|---|---|
| חג: | סוכות |
| נחגג ב: | ט"ו בתשרי - כ"א בתשרי |
| סיבה: | "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים." |
| סמלים: | ישיבה בסוכה, ארבעת המינים. |
| מתקשר ל: | שמיני עצרת ושמחת תורה הצמודים לסוכות. |
סוכות הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, החל מט"ו בתשרי. יום החג הראשון הוא יום שבתון, אחריו שישה ימי חול המועד. לאחר חג הסוכות נחגג יום שבתון נוסף - חג שמיני עצרת, בו המצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות. סוכות הוא החג השלישי בשלוש הרגלים, לפי סדר הזכרת הרגלים בתורה. בלשון התורה, חג הסוכות נקרא גם חג האסיף [1], ובלשון חז"ל [2], כמו גם בספרי הנביאים [3] והכתובים [4], הוא מכונה לעתים חג סתם. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו חלק מהעם עולים לרגל לירושלים בחג. מקור השם סוכות הוא בסוכה.
תוכן עניינים |
[עריכה] דיני החג ומנהגיו
המקורות העיקריים למצוות חג הסוכות מצויים בתורה בספר ויקרא (כג מ-מ"ג), בספר במדבר (כט י"ב-ל"ד) ובספר דברים (טז י"ג-ט"ו), כאשר חג הסוכות מאוזכר במקומות נוספים כחלק משלושת הרגלים. דיני החג מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד.
[עריכה] ישיבה בסוכה
- ערך מורחב – סוכה
בחג הסוכות, מצווה לשבת בסוכה. סוכה היא דירת ארעי, כלומר מקום מגורים לא קבוע, שנבנה לצורך החג. גג הסוכה מכונה סכך. המצווה היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשבת ואף לישון, כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים. הסוכה נחשבת לתחום שיש בו קדושה, ונהוג להתייחס אליה בהתאם, ודבר זה בא לידי ביטוי במספר הלכות. הסוכה צריכה להיבנות לצורך החג ולכן סוכה ישנה, או שסככה כבר היה קיים לפני החג (כגון סוכה תחת העץ או בתוך בית) אינה כשרה. כמו כן, ישנם דינים שונים לגבי תהליך הבנייה, גודל הסוכה, מספר הדפנות ועוד. יש מסבירים שעיקר המצוה של הסוכה הוא, שגג של סכך העשוי מן הצומח יבדיל בין האדם לבין השמים ויגונן עליו.
את הסוכה נוהגים לקשט בכל מיני קישוטים, תמונות, והם נקראים בלשון חז"ל "נויי סוכה". רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג לפי הסדר, אברהם ביום הראשון וכן הלאה. נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך לקיים מצוה מיד לאחר כפרת העוונות.
[עריכה] ארבעת המינים
בחג הסוכות, מצווה ליטול את ארבעת המינים. [5] נטילת ארבעת המינים, או נטילת לולב, כפי שהמצווה מכונה בלשון חז"ל, היא לקיחת ארבעה מיני צמחים: לולב (השדרה המרכזית של הדקל), אתרוג (ממשפחת פירות ההדר), שלושה הדסים ושתי ערבות (ערבי נחל), ונענועם בכל יום מימי החג, חוץ מיום השבת. במקרא כתוב בפירוש רק לגבי הלולב ("כפות תמרים") והערבה ("ערבי נחל") ואילו לגבי האתרוג ("פרי עץ הדר") וההדס ("ענף עץ עבות") המקרא כותב באופן עמום, ומהות הפרי התפרשה על ידי חכמי תורה שבעל פה.
אחד ההסברים שניתנו למצוה זו היא לשמוח עם הטבע, ולהודות לאלוהים על האסיף. דרשנים שונים סיפקו הסברים רבים לשאלה מדוע נבחרו דוקא ארבעת המינים הללו. יש שראו בהם סמל לאנשים השונים בעם ישראל לפי תכונותיו של כל מין. הטעם מציין תורה והריח - מעשים טובים, כך שהאתרוג, בעל הטעם והריח, מסמל אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, והערבה, חסרת הטעם וחסרת הריח, מסמלת אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ההדס בעל הריח מסמל את אלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה, והלולב שתמריו הם בעלי טעם, מסמל את אלו עם תורה, אך ללא מעשים טובים. יש שראו בארבעת המינים דמיון לאברי הגוף (עמוד שדרה, עיניים, פה ולב) שכולם נכנעים לאלוהים. יש שראו בהם כעין כלי מלחמה (לולב = חרב, אתרוג = אבן קלע), שנועדו להילחם כנגד הרע.
[עריכה] הושענות
על פי המסורת היהודית, בבית המקדש בימי חג הסוכות היו מבקשים בקשות שנקראו "הושענות" - ביטוי שנוצר מהמילים "הושע נא" עליהן חוזרים בסוף כל בקשה. כיום ישנם פיוטים אותם אומרים המתפללים בבית הכנסת, תוך כדי הקפת הבימה עם ארבעת המינים בידיהם. הבקשות בפיוטים אלו עוסקות בישועה בכלל, ובפרט בירידת הגשמים ובהצלחת התבואה בשנה הקרובה, בהתאם למאמר חז"ל (במסכת ראש השנה): "בחג (= סוכות) נידונים על המים".
[עריכה] הושענא רבה
- ערך מורחב – הושענא רבה
ביום האחרון של חול המועד סוכות נוהגים להרבות בבקשות ה"הושענות", ועל כן הוא נקרא "הושענא רבה". כמו כן, מקיימים בו מנהג נוסף, והוא "חיבוט ערבה" - אוגדים יחד חמש ענפי ערבה, וחובטים אותם על הקרקע. מקורו של המנהג בבית המקדש, שם היו זוקפים ענפים ארוכים של ערבות על המזבח. יש מסבירים שהושענא רבה הוא היום האחרון שבו ניתן לתקן את מה שנגזר על האדם בראש השנה ויום כיפור, ורצונו להראות לריבונו של עולם כי בשל החרטה על מעשיו הרעים, נפשו חבוטה כמו ענפי הערבה. מסיבה זו יש הנוהגים להשאר ערים כל ליל הושענה רבה - כלומר הלילה שלפני הושענא רבה - ולהקדישו ללימוד תורה (בדומה לליל חג השבועות).
[עריכה] שמחת בית השואבה
- ערך מורחב – שמחת בית השואבה
בזמן שהיה קיים בית המקדש היו נוהגים לנסך מים על המזבח בכל ימי חג הסוכות, כהודאה ובקשה על ירידת הגשם. טקס הניסוך היה מלווה בחגיגה גדולה שבה היו רוקדים ומנגנים בכל מיני כלים מוזיקליים. בתלמוד מסופר ששמחת בית השואבה הייתה גדולה מאוד, עד כדי כך שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו." כיום נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקוד בלילות של חג הסוכות, כזכר לשמחת בית השואבה המקורית.
[עריכה] הסהרנה
יוצאי כורדיסטאן נוהגים לחגוג באחד מימי חול המועד של סוכות את חג הסהרנה. (שמשמעותו קשורה למושג "טבע") בחג זה יוצאים אל הטבע, לפיקניק ומפגש המוני, רצוי ליד מקור מים, נחל או מעין, שבו אוכלים, שותים ורוקדים.
[עריכה] קורבנות המוספים
בחג הסוכות היו מקריבים בבית המקדש בכל יום קרבן מוסף שונה במקצת, כמו שמפורט בספר במדבר (כ"ט י"ב-ל"ד). קרבן המוסף היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני אילים (כבשים זכרים) וארבעה עשר כבשים. בכל יום מספר הפרים פחת באחד- ביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר וכן הלאה. כיוון שכל אחת ממשמרות הכהונה רצתה להקריב פר, הנהיגו שכל משמרת שהקריבה פר לא תקריב פר למחרת (למעט ביום הראשון והשני בהם היו 25 פרים, ולכן המשמרת שהקריבה את הפר הראשון ביום הראשון הייתה מקריבה גם את הפר האחרון ביום השני).
בסך הכול בכל ימי הסוכות הוקרבו 70 פרים. חז"ל דרשו שאותם 70 פרים הוקרבו כנגד 70 אומות העולם.
[עריכה] מאפייני החג
חג הסוכות נחשב לחג שמח במיוחד, מכיון שנאמרה בו מצוה מיוחדת לשמוח "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" , ובלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות. הוא החג שמסיים את השנה החקלאית, ובתקופה זו אוספים את התבואה, ולכן יש בו שמחה. כל האוירה שלו היא מאוד חקלאית: לקיחת ארבעת המינים, היציאה מהבית החוצה וישיבה תחת סכך צמחי. קישור נוסף לתקופה זו הוא משום שמתוך שאדם אוסף את יבולו שהוא עמל עליו, הוא עלול להגיע לידי גבהות הלב. "וישמן ישורון ויבעט". לכן מצווה התורה לשמוח עם התוצרת החקלאית דווקא לפני ה' (עלייה לרגל), להראות שהכל מאיתו, ולא "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". הרב קוק רואה בחג זה יסוד מאזן כנגד הרצינות והעצבות העלולים להיות כרוכים בראש השנה ויום כיפור.
מאפיין נוסף הוא הפן האוניברסלי של החג הבא לידי ביטוי בהקרבת שבעים פרים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם. בהפטרה של היום הראשון קוראים בספר זכריה את החזון על הגויים שבאים לחוג את חג הסוכות בירושלים (זכריה י"ד). הסיבה שדווקא סוכות נבחר להיות החג שהיהדות 'פותחת שעריה' לאומות העולם, הוא משום שהסוכות במדבר, שהיו ענני כבוד, היוו ראיה מוחצת לעין כל העולם על רוממותם של עם ישראל ועל הבדלותם מהם. (ע"פ הרמח"ל בדרך ה')
[עריכה] הטעם לחג
הטעם המוזכר בתורה למצות הסוכה הוא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר. הפרשנים נחלקו לגבי סוכות אלו: יש שהסבירו שהסוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים, היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), והיו שטענו שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהי שהיו סכוכים על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן).
היו הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, שראו בסוכה סמל למלכות בית דוד שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (פרק ט יא) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת". גם הגר"א ראה בזיקה שיש בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל, על פי הפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" (תהילים עו ג) ואמר שהמשותף להם שבשניהם נכנסים עם כל הגוף.
ישנם חוקרים שטוענים שחג הסוכות הנחוג כיום הוא גלגול של מנהג חקלאי, שעיקרו הקמת סוכה בשטח החקלאי ערב האסיף וישיבה בה לזמן קצר, וזאת על מנת להגן על התבואה הבשלה מפני מזיקין למיניהם. הדים לכך שסוכה שימשה גם לעבודות חקלאיות ניתן למצוא בישעיהו א 8: "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה".
[עריכה] סוכות בתנ"ך
מצוות חג הסוכות נזכרות בתורה בויקרא פרק כ"ג, שם מוזכרים ארבעת המינים והישיבה בסוכות, בבמדבר פרק כ"ט, שם מתוארים קורבנות המוספים של החג, ובדברים פרק ט"ז.
בספר מלכים (א פרק יב) מסופר על נסיונותיו של ירבעם בן נבט, מלך ישראל, ליצור חיץ ברור וממשי בין ממלכתו ובין ממלכת יהודה, ולכונן את שלטונו. אחד מצעדיו הבולטים הוא דחייתו של חג הסוכות בחודש, וחגיגתו בט"ו בחשוון, במקום בט"ו בתשרי. אחד ההסברים המוצעים לכך הוא העובדה כי בממלכת ישראל, הצפונית לממלכת יהודה, האקלים קר יותר ולתבואה לוקח זמן רב יותר כדי להבשיל.
- (לב) וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה:
- (לג) וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי - בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר:
מקור חשוב נוסף בתנ"ך לחג הסוכות הוא בספר נחמיה פרק ח', שם מתואר תהליך התוודעותו של עם ישראל לחוקי התורה, לאחר שהוא שב מגלות בבל ובונה את חומות ירושלים. מעניין שלא מצוין שם אתרוג, אלא עלי זית ועלי עץ שמן, עלים שהיום אנו לא נוהגים לקחת. כמו כן, כתוב שם שלא נעשו סוכות מימי יהושע בן נון ועד היום ההוא.
- (יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:
- (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:
- (טו) וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב:
- (טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:
- (יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
- (יח) וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט:
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
[עריכה] ראו גם
- הושענא רבה
- שמחת בית השואבה
- סהרנה-חג העדה הכורדית במדינת ישראל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- מבחר מאמרים בנושא חג הסוכות,באתר aish.co.il
- חג הסוכות חג השמחה חג הסוכות - עליה לרגל באתר מט"ח
- סיפורים ומעשיות לחג הסוכות, מיצירתו של הרב ד"ר ש"ז כהנא - באתר מורשת
- סוכות באתר הסוכנות היהודית
- חג שמח סוכות באתר "חג שמח"
- תמונות של סוכות בירושלים
- החזרה אל סוכות המדבר, הרב עדין שטיינזלץ, אתר "ישיבה"
[עריכה] סימוכין הערות שוליים
- ^ שמות כג ט"ו
- ^ מסכת ראש השנה ו ע"א
- ^ מל"א ח' ב'
- ^ נחמיה ח' י"ד
- ^ "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." ויקרא כ"ג מ'
| חגי ישראל ומועדיו |
|---|
|
חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים |

