סנקט פטרבורג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סנקט פטרבורג | |||
|---|---|---|---|
|
|
|||
| מדינה | רוסיה | ||
| ראש העירייה | ולנטינה איבנובה מטוויינקו | ||
| שטח | 1,439 קילומטר רבוע | ||
| תאריך ייסוד | 1703 | ||
| אוכלוסייה - עירונית - צפיפות |
4,661,219 (נכון ל-2002) 3,330 תושבים/ק"מ² |
||
| אזור זמן | 3+ UTC | ||
| אתר אינטרנט רשמי | http://www.spb.ru/eng | ||
מפת העיר |
|||
סנקט פטרבורג (רוסית: Санкт-Петербург, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה)) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). העיר נמצאת בצפון-מערב רוסיה על שפת הים הבלטי בשפך נהר הנֶװָה. סנקט פטרבורג מהווה מרכז תרבותי אירופאי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כנמל ופתח למסחר עם אירופה. העיר נוסדה במאי 1703 על ידי הצאר פטר הגדול כחלון לאירופה ושימשה כעיר הבירה מ-1712 ועד 1918. העיר חדלה מלהיות עיר הבירה לאחר מהפכת אוקטובר כאשר הבירה עברה למוסקבה. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-4.7 מיליון תושבים.
כשנוסדה העיר, היא נקראה על שם פטרוס הקדוש, בשנת 1914 שונה שמה לפטרוגרד (רוסית: Петроград) ובשנת 1924 שונה שמה ללנינגרד (רוסית: Ленинград) על שם ולדימיר לנין. במלחמת העולם השנייה עמדה לנינגרד במצור ממושך וקשה. לאחר המלחמה היא קיבלה מעמד של עיר גיבורים. עם קריסת ברית המועצות הוחזר לעיר שמה המקורי, סנקט פטרבורג. הרוסים קוראים לעיר בדרך כלל פטרבורג ותושבי העיר קוראים לה בשם החיבה פיטר.
תוכן עניינים |
[עריכה] אתרים ומוקדי תיירות
על פי מיטב המסורת הנורדית, נבנתה העיר בשטח גדול כאשר רובה מהווה אזורי פארקים, תעלות ואגמים. שטח העיר הוא כ-1439 קמ"ר, מה שעושה אותה לעיר השנייה בגודלה באירופה עבור מעל למיליון תושבים, לאחר לונדון. העיר גדולה פי-2 מניו יורק ופי 18 מפאריס. סנקט פטרבורג היא העיר הצפונית ביותר הכוללת יותר ממיליון תושבים. בשנת 1990 הוכרז המרכז ההיסטורי של העיר (לראשונה למורשת רוסית), שלפעמים נקרא גם המוזאון החוץ-מבני של נאוקלאסיזם, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו.
סנקט פטרבורג היא עיר בעלת רקע תרבותי ואדריכלי עשיר. הופעתה המלכותית של העיר היא תוצאה של שלל פרטי אדריכלות בהם: שדרות ישרות ורחבות, שטחים פתוחים, פארקים וגנים, גדרות מתכת מקושטים, פסלים ואנדרטות. בניגוד לרוב הערים העתיקות באירופה שהלכו והתפתחו לאורך השנים בצורה טבעית, סנקט פטרבורג נבנתה מלכתחילה עם תכנון קפדני ותוך הקצאת משאבים אדירים.
כחלק מהתכנון, הוזרמו מי נהר הנווה דרך עשרות תעלות, אשר משתלבות במרקם המרכז העירוני עם גשריהם ומעגניהם. תעלות מים אלה מוסיפות לאוירה המיוחדת השוררת בעיר ובזכותן הוענק לה הכינוי "ונציה של הצפון".
בין שפע המוזיאונים נמנה ההרמיטז' השוכן ברובו בארמון החורף של הצארים ובעל אוסף ציורים מן המפורסמים בעולם. אתרים הראויים לציון הם בין היתר קתדרלת יעקב (אישק), מנזר אלכסנדר נֶװְסְקִי שבו קבורים רבים מבני משפחת המלוכה, כיכר הארמון עם עמוד אלכסנדר.
בין יצירות האדריכלות מהמאה ה-18 והמאה ה-19 נמנים מבצר פטר ופאול הקדושים הממוקם על אי השולט על שפך הנהר והנמל, מכון סְמוֹלְנִי, שדרת נֶװְסְקִי, בניין הבורסה באי וָסִילְײֵבְסְקִי, כיכר הדקבריסטים, רחוב האדריכל רוֹסִי, כיכר האמנויות. בשנת 1960 הוקמה אנדרת זכרון פִיסְקָרֵבְסְקָאיָה לזכר נספי מלחמת העולם השנייה והמצור. בשנים 1950-1980 הוקמו שכונות מגורים, בנייני ממשל וציבור.
תופעת טבע מעניינת הקיימת בסנקט פטרבורג הוא "לילות לבנים". מיקומה היחסי של העיר בצפון כדור הארץ גורם לכך שבמאי וביוני עת הדמדומים נמשכת כל הלילה.
[עריכה] היסטוריה
הצאר פיוטר הראשון כבש במלחמה הצפונית הגדולה את אזור אינגריאן (מידי השבדים) בשנת 1703 ומאז החלה לבנות עיר חדשה במטרה של "לקרוע חלון לאירופה"( דהיינו- מוצא לים). פיוטר קרא לעיר על שם השליח פיוטר הקדוש, השם המקורי SanktPiterburh היה למעשה חיקוי להגייה ההולנדית Sint Petersburg, פיוטר חי ולמד לתקופה מסוימת בהולנד.
משום שהבנייה הייתה בזמן מלחמה המבנה הראשון שנבנה היה מבצר, הידוע היום כמבצר פיוטר ופאול ונשא את השם המקורי SanktPiterburh. המבנה נבנה באי Zaiachiy, בגדה הימנית של נהר הנווה, מספר ק"מ ביבשה מהמפרץ. אדמת הביצה שהקיפה את המבצר הובשה והעיר נפרסה כלפי חוץ מתוך המבצר תוך השגחתם של מהנדסים גרמנים שהוזמנו לרוסיה על ידי הצאר.
פיוטר אסר על בניית מבנים מאבן בכל רוסיה מחוץ לגבולות העיר, כדי שכל הסתתים של רוסיה יבואו לעזור בבנית העיר. בניית העיר החדשה הייתה כרוכה בסבל לא יתואר להמוני העובדים שהועסקו בתנאי כפייה, על פי הערכות כ-30 אלף מהם מתו במהלך הבנייה.
דוסטוייבסקי קרא לה -העיר המלאכותית ביותר בעולם והיא עתידה הייתה להיות הבירה החדשה של רוסיה. בגלל מיקומה כיד היוצאת אל הים הבאלטי, פושקין קרא לה חלון אל אירופה. העיר הייתה גם בסיס חיל הים של הצאר המוגן על ידי האי המבוצר קרונשטאט, שנבנה מיד לאחר תום בניית העיר. האדם הראשון שבנה את ביתו בעיר היה קורנליס קרואיס מפקד הצי הבאלטי.
הצאר פיוטר שקיבל השראה מהערים ונציה ואמסטרדם חזה שסירות ואוניות היו אמצעי התעבורה הבלעדיים בתעלות העיר ולכן שום גשר קבוע לא הורשה להבנות מעל נהר הנווה עד 1850.
ב- 1712 נהייתה העיר לבירת האימפריה הרוסית, והעברת משרדי הממשלה אליה נתנה דחיפה גדולה להתפתחותה. בהמשך הפכה פטרבורג למרכז התרבות הרוסית ופרחו בה התיאטרון, הבלט, הפעילות הספרותית, המוזיקלית, והמדעית. למעשה, כל גדולי סופרי רוסיה במאה ה- 19 חיו באופן זמני או קבוע בעיר. במשך המאה ה-18 וה-19 האליטה הרוסיה בנתה בצורה פזרנית את העיר, משאירה אחריה הרבה ארמונות ששרדו עד היום. העיר סבלה ממספר רב של שטפונות, הנורא שבהם היה ב-7 בנובמבר 1824 כאשר המים עלו 4.21 מטרים מעל מפלס המים הרגיל.
סנקט פטרבורג הפכה במאה ה- 19 למרכז התסיסה החברתית והמהפכנית ברוסיה, בין השאר בגלל המצאות האצולה הרוסית ופועלי התעשיה באותה עיר. אך גם בשל גידולה העצום של העיר במאה ה- 19 וביטול צמיתות האיכרים על ידי צאר אלכסנדר השני ב-1861. בית מגורים נבנו בפאתי העיר וצמחו תעשיות חדשות, עד סוף המאה ה-19 סנקט פטרבורג הפכה לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים באירופה.
עם התפתחות התעשייה צמחו תנועות פועלים קיצוניות ותנועות סוציאליסטיות היו אחראיות להתנקשויות באנשי אצולה רבים, בהם גם של הצאר אלכסנדר השני. ב- 1905 פרצה המהפכה הרוסית הראשונה (הידועה בתור מהפכת 1905) בעיר, שהתרחבה למחוזות רבים אחרים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדמה היה לצאר ניקולאי השני כי השם סנקט פטרבורג היה גרמני מידי ולכן שינה אותו ב-31 לאוגוסט 1914 לפטרוגראד (ברוסית: העיר של פיוטר)
ב1917 ראו את תחילתה של המהפכה הרוסית (השלב הראשון בפברואר 1917) בשלב הראשון הורדת הממשל הצארי והקמת שתי מרכזי כוח פוליטיים (הממשלה הזמנית וסובייט פטרוגראד).
הממשלה הזמנית בוטלה במהפכת אוקטובר והחלה מלחמת האזרחים הרוסית. בגלל קירבתם של הכוחות האנטי-מהפכניים (הצבא הלבן) והמצב הפוליטי המעורער אולץ המנהיג הבולשביקי ולדימיר לנין להימלט לבירה הקודמת של רוסיה למוסקבה ב-5 למרץ 1918. מהלך זה נראה בהתחלה כזמני (וכך הוא הוצג) אבל מוסקבה נשארה הבירה עד עצם היום הזה. העברתה של הבירה למוסקבה הביאה להגירה המונית אל הבירה החדשה והאוכלוסייתה של העיר קטנה לכדי שליש עד 1920.
ב-24 לינואר 1924 שלושה ימים לאחר מותו של לנין, העיר קיבלה את השם לנינגראד לכבודו. מהלך זה נראה אז כסוג של התנערות מהרקע האימפריליסטי של העיר.
בזמן מלחמת העולם השנייה המצור על לנינגראד על ידי כוחות הוורמאכט של גרמניה הנאצית נמשך, מה-8 בספטמבר 1941 עד ל-27 בינואר 1944, כ29 חודשים רצופים. בזמן הזה הוקמה "הדרך לחיים" מעל אגם לאדוגה (שהיה קפוא במשך רוב השנה) אבל היה פתוח לתקיפות אוויריות ורק כאחת מתוך שלוש משאיות שהושמה למשימה הגיעה ליעדה. במשך המלחמה נפטרו כ800 אלף תושבים מתוך 3 מיליון, לכבוד העקשנות ההירואית של תושבי העיר היא הייתה העיר הסובייטית הראשונה שקיבלה את מעמד עיר גיבורים. לאחר המלחמה נבנתה מחדש העיר בעזרת הציורים הישנים של מבנייה והעיר חזרה להיות מרכז תרבותית ואינטלקטואלי כבעבר.
לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 החליטו תושבי העיר במשאל עם שנערך להחזיר את השם המקורי "סנקט פטרבורג" עם 54% אחוזי תמיכה. כמו כן שמות הרחובות, הפארקים והארמונות חזרו גם כן לשמם המקורי. אך במשאל עם נוסף שנערך בחרו המקומיים להשאיר את שם המחוז "מחוז לנינגראד" מהתקופה הסובייטית ולא לשנותו.
[עריכה] דמוגרפיה
מהסקר של שנת 2002 שנערך בעיר נמצאו חמש קבוצות אתניות גדולות:
כ7.9% מהאוכלוסייה לא הגדירו את השתייכותם האתנית, מספרים אלו לא כוללים את אוכלוסיית הזרים.
[עריכה] יהודים
אחרי יסוד העיר ב1703 הותר להתיישב בה רק ליהודים שהמירו דתם, או לפי היתר מיוחד מהצאר. קצת אירוני, אך המפקד הראשון של משטרת סנקט פטרבורג היה דווקא יהודי מומר בשם אנטואן דיווער. אחרי חלוקת פולין ב1795 לעיר הגיע משלחת יהודית כדי לדון בזכויותיהם של אחיהם, למעשה הם הניחו את היסוד לקהילה היהודית. ב1893 נבנה בית הכנסת הגדול, שהכיל 1200 מקומות. ב1917 בעקבות מהפכת אוקטובר בוטלו כל ההגבלות להתיישבות היהודית בעיר . אחרי שנה זו הקהילה גדלה משמעותית. רבה האחרון של הקהילה החסידית הוא ר' דוד קצנלבויגן (1850-1930). כמזכיר הקהילה שימש י. גינצבורג (1871 - 1942).
בשנת 1930 בית הכנסת הגדול נסגר, אך נפתח שוב בעקבות פניות חברי הקהילה. כרב הקהילה בין 1934 - 1936 שימש מנדל גלוסקין, אחריו ר' אברהם בן ראובן לובנוב מ 1943 עד 1973. ב1978 כחלק מהכנות לאולימפיאדה במוסקבה שופץ בית הכנסת כאחד ממוקדי התיירות בעיר. בשנות השמונים כרב בית הכנסת נבחר יפים לויטיס. ב1989 חודשה הפעילות הקהילתית. ב1991 נפתח בית ספר יהודי על ידי מיכאל קורץ. כרב העיר מכהן הרב מנחם פבזנר שהגיע לעיר ב1989, מאז 1997 הוא בתפקידו הנוכחי. נשיא הקהילה היהודית בעיר הוא מרק גרוברג.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

