ממר"י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ממר"י או בשמו הלועזי Middle East Media Research Instituteראשי תיבות MEMRI) הוא מכון העוקב אחרי התקשורת במזרח התיכון. הארגון ממוקם בוושינגטון הבירה ויש לו סניפים בירושלים, ברלין, לונדון וטוקיו. המכון מספק תרגומים מערבית ופרסית של המדיה במזרח התיכון (עיתונים, טלוויזיה, אינטרנט ועוד) וכן מציע ניתוחים מקוריים של מגמות פוליטיות, אידיאולוגיות, אינטלקטואליות, חברתיות, תרבותיות ודתיות במזרח התיכון.

ממר"י נוסד ב-1998 בידי נשיאו הנוכחי, תא"ל בדימוס יגאל כרמון, מפקד בכיר באגף המודיעין של צה"ל, ודוקטור מירב וורמסר. המכון נהפך לבולט יותר בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה ובייחוד אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, עקב התעניינות גוברת של הציבור המערבי במתרחש בארצות ערב והאיסלאם, שהיו מזוהות עם הגל החדש של הטרור האסלאמי שהשתולל במערב. בתקופה, התרחב צוות המכון באופן ניכר, והוקמו ענפים חדשים בחו"ל בשנת 2002.

ממר"י הוא אחד המקורות החופשיים הבודדים של תרגומים לאנגלית של חומר המפורסם במקור בערבית או פרסית. ממר"י מפרסמים את התרגומים, הניתוחים והדוחות שלהם באתר האינטרנט שלהם. ממר"י מצוטט בקביעות על ידי כלי תקשורת ועיתונים חשובים ברחבי העולם.

תוכן עניינים

[עריכה] מטרות ומיזמים

עמוד מי אנחנו של ממר"י כותב

ממר"י הוא מכון עצמאי ללא מטרות רווח לחקר תקשורת המזרח התיכון. המכון נוסד בשנת 1998 במטרה ללמוד מקרוב על המתרחש בעולם הערבי ולהציג לציבור, בארץ ובעולם, אינפורמציה עדכנית ומקיפה ממקורות ראשוניים על הנעשה בו.
חוקרי המכון עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית, בנושאים פוליטיים, אידאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, וכן בוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזה"ת. החומר מתורגם לעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, ויפנית.

מטרת המעקב, כפי שכותב האתר היא

במעקב שלנו אחר התקשורת המזרח תיכונית אנחנו מבקשים להכיר את העולם הערבי-הפנימי על היבטיו התרבותיים, החברתיים והאידיאולוגיים באמצעות גישור על פערי השפות.
אנו סבורים כי כדי להכיר את השכנים יש להבין את עמדות המנהיגים הערבים כפי שהן נאמרות לבני עמם ולהקשיב לא רק לדוברי המשטרים, אלא גם לגורמים ולאישים ליברליים הנאבקים למען חירות ודמוקרטיה.
הפעילות של ממר"י נועדה להכשיר את הקרקע להידברות כנה ואמיתית בין העמים. הצגת תמונה אמינה ורחבה של המציאות תוכל לסייע בהנחת יסודות לשלום יציב בין ישראל לבין העם הפלסטיני והעולם הערבי.

בהצהרת הכוונות שפרסם ב-1998 כתב המכון שמטרותיו הן "ללמוד ולנתח את ההתפתחויות האינטלקטואליות והפוליטיקה בסכסוך הערבי-ישראלי, עם דגש על המימד הישראלי-פלסטיני ו"להקדיש [את המחקר] להכרזה שהערכים של דמוקרטיה ליברלית, חברה אזרחית ושוק חופשי הם רלוונטים למזרח התיכון ולמדיניות החוץ של ארצות הברית כלפי האזור]. [1] בדף זה נכתב גם "במחקרו, המכון שם דגש על הרלוונטיות המתמשכת של הציונות כלפי העם היהודי ומדינת ישראל. משפט זה הוסר מהאתר ב-5 בנובמבר 2001.

התרגומים והניתוחים של ממר"י מתמקדים בתחומים הבאים:

בנוסף לתרגומי עיתונית, ממר"י מפרסם בקביעות ניתוחים ומחקרים על אירועים ופרשיות במזרח התיכון. המכון "מפיץ אותם, בחינם, באמצעות פקס ואי-מייל" (האתר הנוכחי) ל"חברי קונגרס, אנשי צוות הקונגרס, קובעי מדיניות, עיתונאים, אקדמאים וצדדים מעוניינים" (לפי האתר ב-1998).

[עריכה] צוות המכון

האתר המקורי של 1998 מנה 6 חברי צוות: הנשיא והמייסד יגאל כרמון, המייסדת מירב וומסר (מנהלת בפועל), אהרון מנס (מנהל המחקר), יותם פלדנר (מנהל ניתוח תקשורת), סטייסי לקינד (חוקרת) ואלומה סולניק (חוקרת). סטייסי לקנד עזבה בסוף 1998 ואהרון מנס עזב בתחילת 2001. השאר עדיין בצוות, נכון ל-5 באוקטובר 2001, אז הפסיקה ממר"י לרשום את שמות אנשי הצוות באתר. מירב וורמסר עזבה בתחילת 2002 והצטרפה למכון האדסון, היא הוחלפה כמנהלת בפועל בידי סטיבן סטלינסקי.

כיום מונה המכון צוות גדול יותר, ("17, פלוס מתרגמים" בינואר 2002, [2]) ו"מעל 30" באוגוסט 2002, מהם 20 מתרגמים. המספר הנוכחי של חברי המכון איננו ידוע. ממר"י אינו מפרסם את זהותם של חברי הצוות, לטענתו, בגלל החשש לחייהם עקב איומים. יגאל כרמון הצהיר ש"...הצוות כולל יהודים, נוצרים ומוסלמים שאוחזים במגוון דעות פוליטיות" [3]

[עריכה] בקורת

הביקורות העיקריות כנגד ממר"י הן על בחירת הכתבות אותן הוא מתרגם ודיוק התרגום. ביקורת נוספת מזהה את האתר עם הנאו-שמרנים הפרו-ישראלים וטוענת שהאתר מוטה פוליטית כתוצאה מכך.

המבקרים הבולטים של ממר"י הם האקדמאים ד"ר חואן קול וד"ר מארק לינץ' שביקרו אותו על סגנון הכתיבה הלא-אקדמי; מר בריאן וייטקר, עורך המזרח התיכון בעיתון "הגארדיאן" שביקר את ממר"י בעיתון בו הוא עורך, וקן ליווינגסטון, ראש העיר של לונדון.

קול ולינץ' טוענים שהאתר מתמקד בכתבות ובכותבי טורים הקיצוניים ביותר בתקשורת הערבית ולא מציגים את התקשורת הערבית המגוונת על כל גווניה. לטענתם, האתר מתרגם בעיקר את הכתבות והטורים בהם יש הסתה כנגד היהודים וכנגד המערב, והבעת שבח למעשי טרור. וזאת למרות שהאתר מתרגם גם כתבות של רפורמיסטים וכותבים הקוראים להוקיע את השנאה והטרור ולערוך בדק בית בעולם הערבי. כרמון הגיב לביקורת זו וענה שהקיצוניות היא נחלתם של המיינסטרים בתקשורת הערבית, וכאשר עיתונים פופולריים מפרסים שוב ושוב עלילות דם וכתבות שנאה, המכון לא יכול שלא לתרגם אותם. [4]

טענות על תרגום לא מדויק באו מצד חלים באראקת, שטען שממר"י תרגום בצורה מוטה מאמר שלו בו הוא שינה את הביטוי "ההנהגה הציונית" ל"יהודים ישראלים" כדי לשוות לו נימה אנטישמית [5] ומצד קן ליווינגסטון, שטען שממר"י מעוות את הצהרותיו של המטיף יוסוף אל-קרדאווי. למרות האשמות אלה, השניים לא הוביאו הוכחות לטעויות בתרגום מצד ממר"י.

[עריכה] קישורים חיצוניים