ישי שור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישי שוּר (10 בינואר 1875 במוגליוב - 10 בינואר 1941 תל אביב), מתמטיקאי יהודי שפעל מרבית חייו בגרמניה. שור למד בברלין, קיבל את תואר הדוקטור שלו בשנת 1901, והיה שם פרופסור מן המנין מ1919 עד שהודח על-ידי הנאצים, ב1935. ב1939 עלה לארץ ישראל, שם עשה את שנותיו האחרונות.

בין התוצאות המתמטיות הרבות שבגללן הוא זכור, בולטת בעיקר תרומתו לתורת ההצגות של חבורות סופיות, שהיה ממייסדיה.

[עריכה] חייו

שור נולד באימפריה הרוסית, באזור השייך היום לבלארוס, ועבר בגיל 13 ללמוד בלטביה. ב1894 הוא החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה בברלין, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בהנחייתם של ג'ורג' פרובניוס ולזרוס פוקס, ב1901. הוא נשאר בברלין עוד מספר שנים.

בין השנים 1911 ו-1916 החזיק שור במשרת פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה של בון, ואז חזר לברלין. ב1919 הוא נעשה שם פרופסור מן המנין, ובמשך השנים הנחה למעלה משני תריסרי תלמידים לדוקטורט. כבר ב1922 נבחר שור כחבר האקדמיה הפרוסית. שור היה מרצה מבוקש, והסמינרים שהוא הנחה ריכזו סביבו את אחת מקבוצות המחקר החשובות ביותר במתמטיקה בגרמניה, ובעולם כולו, עד שהוכרח לעזוב את משרתו.

ב"יום החרם", ב- 1 באפריל 1933, נאסר על מרצים יהודים להכנס לאוניברסיטה. לודוויג ביברבך, שהיה אחר-כך הנאצי הנלהב ביותר בקהילה המתמטית הגרמנית והמתמטיקאי הבכיר במפלגה הנאצית, נשא דברים בזכות החרם, וציין כי הוא חש מעט חרטה בשל צערו של ידידו, ישי שור. מעט אחר-כך עבר בפרלמנט הגרמני חוק לפיטורי כל עובדי המדינה שאינם ממוצא ארי, למעט אלו שהחזיקו במשרתם לפני מלחמת העולם הראשונה. למרות ששור עמד בתנאי זה, ולמרות מחאתם של סטודנטים ועמיתים, ותמיכתו של ביברבך עצמו, הרצאותיו בוטלו והוא אולץ "לצאת לפנסיה". מאוחר יותר איפשרו לו לחזור לכמה מתפקידיו הקודמים, ובנובמבר 1933 הוא ישב כבוחן באוניברסיטה, לצידו של ביברבך, שהיה לבוש מדי קצין נאצי.

שור, שדיבר גרמנית שוטפת, ראה את עצמו כגרמני, יותר מאשר כיהודי. זוהי כנראה הסיבה לכך שהוא דחה את ההצעות שהונחו בפניו, ב1934, לעקור לארצות הברית או לבריטניה. זמן מה אחרי יום הולדתו הששים של שור, ב- 1935, הוא סיפר למנחם שיפר, שעבד איתו, שהיחיד מכל המרצים שהיה חביב אליו הוא צעיר בשם הלמוט גרונסקי, שהיה אז בשנות העשרים לחייו. על כך כתב שיפר: "שנים מספר אחרי המלחמה, כשסיפרתי לגרונסקי על הערתו של שור, הוא פרץ בבכי. 'אתה יודע מה עשיתי? שלחתי לו גלוית ברכה ליום הולדתו. הערצתי אותו כל-כך, והבעתי את הכבוד שחשתי לו באותו כרטיס. כמה בודד הוא היה, אם הוא זוכר דבר פעוט כל-כך'". באותה שנה סולק שור באופן סופי ממשרתו.

ב-29 במרץ 1938 הוסיף ביברבך בשולי מסמך של האקדמיה הפרוסית, שעליו חתם שור - "אני מופתע לגלות שיהודים עדיין חברים בועדות האקדמיה". שבוע אחר-כך התפטר שור מכל חברויותיו בועדות, ובסוף אותה שנה סולק מן האקדמיה עצמה. לבסוף עלה שור לארץ ישראל בשנת 1939, ושנותיו האחרונות עברו עליו בתל אביב, בעוני משפיל, אחרי שמכר את ספרי המתמטיקה האהובים עבור דמי מחיה. הוא מת ביום הולדתו ה-66.

[עריכה] עבודתו המדעית

לאחר סיום הדוקטורט שלו, בברלין, עסק שור בהצגות פרויקטיביות, והוכיח תוצאה קלה אך רבת חשיבות שנודעה בשם "הלמה של שור". הוא גם פיתח את כופל שור, שהוכר מאוחר יותר כהופעה הראשונה של חבורת הקוהומולוגיה השנייה במתמטיקה.

כתלמידו של פרובניוס, שור עסק בתורת ההצגות של חבורות, תחום שהוא תרם תרומה חשובה להקמתו. שור עסק גם בקומבינטוריקה ואף בפיזיקה תאורטית. בין התוצאות המתמטיות הידועות ביותר של שור, אפשר למנות את הלמה של שור (חוג האנדומורפיזמים של מודול פשוט הוא חוג עם חילוק), את גילויו של כופל שור בתורת החבורות, ואת המשפט שהוכיח באלגברה לינארית (כל מטריצה מרוכבת שקולה אורתוגונלית למטריצה משולשית עליונה).

שור הנחה 26 תלמידים בעבודת הדוקטורט, כמעט כולם בברלין. בין הנודעים שבהם, ריצ'רד בראוור, היינץ פרופר, אברהרד הופף, ווילהלם שפכט, ברנרד ניומן והלמוט וילנד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות