שאר כסות ועונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאר כסות ועונה - כינוי כולל לדברים שהבעל חייב לקיים כלפי אשתו במשפט העברי. מכונה על פי הפסוק "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע"[1]. שאר - בבחינת מזון, אוכל[2]. כסות - מלבושים[3] או תכשיטים[4]. עונתה - תשמיש המיטה[5].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שמות פרק כ"א פס' י'. שם בעניין עבד עברי.
- ^ כמו "ואשר אכלו שאר עמי", במיכה פרק ג' פס' ג'. כן פירש האונקלוס ורש"י לשמות פרק כ"א פס' י'.
- ^ לדעת אונקלוס, רש"י והרשב"ם לשמות פרק כ"א פס' י'.
- ^ כדעת תרגום יונתן שם.
- ^ כל הפרשנים הסכימו לזה. ועיין במה שכתב האבן עזרא שם, בפירושו הארוך, שכותב כך: "יש אומרים כי פירושו: דירתה, וכמוהו וענתה שמה (הושע פרק ב פס' יז). גם שניהם מגזרת מעונה, וכן: וענה איים (ישעיה פרק י"ג פס' כ"ב). וקדמונינו אמרו שעונתה - רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספר קהלת שמלת עת (קהלת פרק ט' פס' י"א) מזאת הגזרה, ופירוש 'וענתה', 'וענה' אינו כל אחד כמשמעו:"
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

