חרם דרבנו גרשום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא שהערך פוצל מן הערך רבנו גרשום והוא דורש עריכה וויקיזציה כדי שיהפוך לערך בפני עצמו; חלק ניכר מן הערך בכלל לא קשור לחרם דרבנו גרשום אלא לתקנות אחרות שתיקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

"חרם דרבנו גרשום" הוא שם כולל למספר תקנות שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה בקהילות אשכנז וצרפת, וגזר עליהן בעונש חרם.

שלוש התקנות הידועות ביותר שמיוחסות לו הן:

  • איסור על נשיאה של יותר מאישה אחת. (ביגמיה או פוליגמיה)
  • איסור על גירוש אישה בעל כרחה.
  • איסור על קריאת דברים השייכים לאחר ללא קבלת רשות.

על פי כמה מקורות, שאמינותם אינה ברורה, נקבע שתוקף התקנות יעמוד עד סוף האלף העברי, דהיינו שנת 1240. בכל מקרה כלל ישראל קיבלו עליהם את תקנות אלו גם אחר כך, ואף יהדות תימן, שלא קיבלה אותן, כפופה להן במידה רבה בעקבות החלת הדין הרבני בישראל עליה.

בנוסף היו לו עוד כמה תקנות, ידועות פחות. ביניהן:

  • איסור להגיה ספרים מסברה (תקנה זו נזכרה על ידי רבנו תם ולא ברשימות אחרות, ודווקא היא האמינה ביותר, על שום המקור הקדום שמזכיר אותה).
  • זכותו של מאבד אבדה לדרוש שהציבור יכריז כי כל היודע עליה יחוייב לידע אותו.
  • רשות לחייב נתבע לעמוד לדין במקום שבו תבעו אותו.
  • אדם לא יוכל למנוע משונא שלו להתפלל בבית כנסת שאותו הקדיש עבור הרבים.
  • המיעוט צריך להיכנע לרצון "רוב טובי העיר".
  • עוברי אורח צריכים להשתתף במתן כספים לאביונים בפורים.
  • אסור לעכב ספרים שניתנו בפקדון כערבות לתשלום חוב.
  • אסור להזכיר לאנוסים שחזרו ליהדות את עברם (תקנה זו לא הוזכרה בכל המקורות, אך נראה שהיא מתאימה לשיטתו של רבנו גרשום שפסק כי אין להזכיר לחוזר בתשובה את חטאו)

יש שטענו שהתקנות העיקריות בענייני אישות אינן שלו, שכן יש מקורות שבהן אינן מיוחסות לו, והדבר עדיין שנוי במחלוקת החוקרים. יצחק בער סבר שדווקא האיסור לשאת שתי נשים יסודו בתקנה של רבנו גרשום, אך לא כך שאר התקנות.

פרופ' אברהם גרוסמן כותב על הרקע לתקנות האישות:

"בפועל נהגו היהודים בדרך כלל לשאת רק אישה אחת וחוק כזה אף קיים היה בסביבתם הנוצרית עוד מן התקופה הקארולינגית. אף על פי כן הייתה לתקנה זו, בייחוד לאיסור לגרש אישה בעל כורחה, חשיבות רבה ביותר. אם מוסיפים שתי תקנות אלו לתקנתם של גאוני בבל, שכל אישה הטוענת שאינה חפצה עוד בבעלה, כופין אותו לגרשה מייד - תקנה שנתקבלה גם על דעתו של רבנו גרשום - ברור שמעמדה של האישה בחברה היהודית באשכנז השתפר עוד יותר והודגשו כבודה ומעמדה"

גרוסמן משער שיש קשר בין עליית מעמדם הכלכלי של היהודים לבין תחושת חובה שהרגישו לדאוג למעמד בנותיהם. דבר דומה אירע בחברה הנוצרית.

נראה, בכל מקרה, שתקנותיו של רבנו גרשום נעשו בכינוס של קהילות גרמניה, וכי רבנו גרשום לא התכוון מתחילה שתקנותיו יחייבו את כל הדורות ואת כל הזמנים. רק מתוקף קבלת הקהילות על עצמן תקנות אלו, הן נחשבו כחובה.