התפסן בשדה השיפון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התפסן בשדה השיפון ('The Catcher in the Rye'), מאת ג'.ד. סלינג'ר הוא רומן ריאליסטי, שיצא לראשונה בשנת 1951 (ב-1945 וב-1946 התפרסמו פרקים ממנו כסיפורים קצרים בכתבי עת), המתאר את מסע ההתבגרות של המספר, הולדן קולפילד, תלמיד תיכון בעיר ניו יורק.
הספר נחשב לאחד מפורצי הדרך והמשפיעים בספרות האמריקנית, למרות היותו שנוי במחלוקת, והיווה פה לדור החדש ול"תחושת הניכור" מהחברה, תחושה המלווה נערים לא מעטים. כך הפך הולדן למין 'אייקון' למרד נעורים.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילה
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
מסעו של הולדן נמשך שלושה ימים, בתקופת חג המולד, ובמהלכו עובר בתחנות שונות בדרכו לביתו בניו יורק. בכל תחנה לומד הולדן דבר חדש על העולם ועל עצמו, אך נכנס למעין סחרור רגשות, שמוביל בסופו של דבר לנפילתו. המסע מתחיל עם סילוקו של הולדן מבית הספר, ומסתיים כאשר הולדן חווה התמוטטות עצבים, ומאושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
[עריכה] "הזיוף"
בשל סלידתו של הולדן מהחברה הוא נוטה לעשות הכללות, להשתמש בציניות ולתאר מצבי סלידה קיצוניים. בנוסף על כך, הולדן קורא תיגר פעמים רבות על החברה ומהותה.
אחת התופעות העיקריות שכלפיהן יוצא הולדן בביקורתו היא הזיוף והצביעות של עולמו. הולדן שונא את הזיוף אך מעיד על עצמו "אני השקרן הכי גדול שפגשתם אי פעם" (עמ' 19) – הוא מבקר את החברה, אך גם את עצמו כאילו שאין לו דרך לברוח מהמציאות הקשה.
הולדן מדבר למשל על כמרי הדת שאמורים לייצג את הקדושה, אך במקום זאת הם מדברים "בקול קדוש כזה"… "זה נשמע כ"כ מזויף" – הכמרים אמורים לייצג משהו טהור, כן ואמיתי. הולדן מבקר את המלאכותיות שבטקסיות הדתית, מלאכותיות שריח של צביעות נודף ממנה. (עמ' 99)
בדוגמאות הללו מציג הולדן את הזיוף שיש בכל אחד. הוא מוצא דבר מזויף בכל תחום חיים ויש ציפייה שאם כל כך קשה לו בחברה של "מזויפים", אז הוא יצטרך לעשות שינוי מסוים באידאלים שלו ובדרך שבה הוא רואה את הדברים כדי לשרוד.
[עריכה] תחושת הניכור מהחברה
הולדן מבקר את החברה בה הוא חי. ביקורתו אינה סתמית וכללית אלא מובחנת היטב. היא עוסקת בהיבטים השונים של חיי החברה שבה הוא חי: החברה האמריקאית – החומרנות, חוסר ההתייחסות לצורכי הפרט, השטחיות האינטלקטואלית והצביעות (הזיוף).
הולדן מראה סימנים קלים של ניסיון ליצור איזה שהוא קשר עם הזולת, אך לטענתו אין מי שיקשיב לו והיחס שהוא מקבל, לרוב, מאנשים הוא יחס ילדותי: "האנשים תמיד חושבים שמשהו נכון לגמרי. לא איכפת לי. אבל לפעמים נמאס לי לשמוע כשאומרים לי לא להתנהג כמו ילד קטן. לפעמים אני מתנהג כמו הרבה יותר מבוגר מגילי – באמת – אבל אנשים אף פעם לא שמים לב לזה, לשום דבר".
יש להולדן את מה שדרוש כדי להיות בחברה אך הוא בוחר לסלוד ממנה ולא להשתלב בה.
היחס של הולדן לרוב החברה הוא יחס מזלזל, פוגע ולא מתחשב. אך למשפחתו הוא מתיחס בצורה שונה לגמרי. הדמות היחידה איתה הולדן מזדהה היא אחותו פיבי אליה יש לו יחס מיוחד. פיבי מייצגת בעיניו את עולם הילדות, הטוהר, התמימות וההבנה להולדן. מערכת היחסים של הולדן עם פיבי מציג אותו באור שונה לגמרי מכל התנהגותו עם החברה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- התפסן בשדה השיפון בהוצאת עם עובד, בתרגומם של דניאל דורון ואברהם יבין.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רוני ריבל, התפסן בשדה השיפון בראי פסיכולוגי

