היגיון אבסורדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היגיון אבסורדי, בעיקר בספרות, קולנוע ותיאטרון, הוא צורת הסקה אסוציאטיבית שבה הכותב או הדובר מבצע הסקים על-פי האסוציאציות האישיות שלו, ובדרך כלל תוך כדי הגעה למסקנות מוקצנות. דוגמה לשימוש בהיגיון אבסורדי היא "כל הכדורים כחולים, כל הכחולים עפים ולכן לכדורים יש כנפיים והם לא נשמעים להוראות כוח הכבידה." דוגמה אחרת יכולה להיות "כל הכדורים כחולים, כל הכחולים עפים, ולכן נבחרת המשטרה בכדורגל הולכת לעוף מהטורניר".

צופה מהצד שלא תמיד מבין את ההקשרים האסוציאטיביים ולכן לא מבין את הקשר בין הטענות ("הכדורים כחולים", "הכחולים עפים") למסקנות ("נבחרת המשטרה הפסידה") עלול לבוא במבוכה. לחילופין, הרעיונות החדשים יכולים גם ליצור אצל הצופה ראייה הומוריסטית של עובדות, שעתה בזכות השימוש בהיגיון האבסורדי נראות לו מנקודת ראות חדשה ואותנטית יותר עבורו. זהו סוג ההומור המופק בסאטירה.

במקרים רבים, טקסט הכתוב בזרם התודעה יוצר אצל הקורא תחושה דומה לטקסט העושה שימוש בהיגיון אבסורדי. היגיון אבסורדי משמש גם בתהליך היצירה של יצירות איגיון, ובתחומי אמנות נוספים.

לבסוף, היגיון אבסורדי אינו רק אמצעי רטורי שעניינו הבעת דעות לשם היזון תקשורת חברתית, אלא גם כלי לאותו אדם המשתמש בהיגיון האבסורדי להראות לעצמו נקודות ראות חדשות של העולם.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות