פרצלסוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיליפוס אאורליוס פאראצלסוס (Paracelsus, Philippus Aurelius) (1493 - 24 בספטמבר 1541) - אלכימאי ידוע שם, רופא ואסטרולוג שוויצרי.
נולד בשם תיאופראסטוס בומבאסטוס פון הוהנהיים (Theophrastus Bombastus von Hohenheim), ואימץ בבגרותו את השם פאראצלסוס, רוצה לומר - עליון על (הרופא הרומאי בן המאה הראשונה לפני הספירה) צלסוס.
בכך שדחה מסורות רפואיות עתיקות שלא היו מבוססות על גישה ניסויית, פאראצלזוס נחשב לאחד ממייסדי הרפואה המודרנית.
[עריכה] קורותיו
פאראצלסוס נולד בעיר איינסידלן שבשווייץ לאב שוואבי ואם שוויצרית. הוא גדל באוסטריה, ובצעירותו עבד כמנתח-חומרים במכרה סמוך למקום מגוריו. בגיל 17 סיים את לימודיו לתואר ראשון[1] ברפואה באוניברסיטת וינה. ישנה השערה לפיה המשיך את לימודיו באוניברסיטת פררה, וקיבל שם את התואר דוקטור.
פאראצלסוס נסע למצרים, חצי האי ערב, ארץ ישראל וקונסטנטינופול בחיפוש אחר אלכימאים שמהם יוכל ללמוד. עם חזרתו לאירופה, התפרסם כמומחה בטיפולים אלכימיים. הוא נטש את דרך הטיפול המסורתית בפצעים, שהייתה צריבתם בשמן רותח, או - במקרה של פציעה בגפה - המתנה להופעת נמק וכריתתה של הגפה. למרות שרעיון זה היה נחשב אז למגוחך, הוא האמין שהפצעים יוכלו להרפא מעצמם אם ייבשו אותם ויגנו עליהם מזיהום. פאראצלסוס היה גם בין הראשונים שדחו את הקזת הדם, שנחשבה מאז ימי היפוקרטס לדרך יעילה לריפוי מחלות.
פאראצלסוס עסק רבות גם בתורת הנסתר, בקבלו את המסורות ההרמטיות, הנאופלטוניות והפיתגוראיות. פאראצלזוס דחה את הרעיונות הגנוסטים, ועם זאת, המרכיב החזק של התאוריה האריסטוטלית בגישה ההרמטית, עיקר דחייה זו במידה רבה מתוכנה. פאראצלזוס דחה במפורש את תאוריות הקסם של בני זמנו היינריך קורנליוס אגריפה וניקולס פלמל.
כרוב הרופאים האירופאים באותה עת, פאראצלסוס עסק באסטרולוגיה, אך הוא לא ראה בעצמו קוסם, ובז לאלו שתארו אותו כך. האסטרולוגיה היוותה מרכיב מרכזי בעיסוקו הרפואי. כמה פרקים בספרו Archidoxes of Magic, מוקדשים לקמעות אסטרולוגיים המסוגלים לרפא מחלות, כמו גם קמע לכל מזל. הוא גם פיתח אלפבית קסום בשם Alphabet of the Magi, שנועד לחריתת שמות מלאכים בקמעות.
[עריכה] השפעתו על הרפואה
פאראצלזוס הנהיג חידושים רבים ברפואה, כשהוא דוחה רבות מן השיטות שהיו נהוגות מאז ימי היפוקרטס וגלנוס. הוא גינה את ההסתמכות המוחלטת על חכמי העבר, ופסל את לימודי הרפואה שאינם מתבססים על נסיון וניסוי. הוא היה מחלוצי השימוש בכימיה ומינרלים ברפואה. בין השאר, טבע את המלה Zink לאבץ (באנגלית המודרנית, Zinc), בהצביעו על המבנה החדודי של גבישי האבץ כשצורפים אותם (בגרמנית עתיקה, Zinke הוא 'מחודד').
פאראצלזוס היה עורך ניסויים כדי ללמוד על גוף האדם. השקפתו ההרמטית הייתה שבריאות וחולי תלויים בהרמוניה של האדם, ה'מיקרוקוסמוס', והטבע, ה'מקרוקוסמוס'. בניגוד לקודמיו, הוא לא פירש את האנלוגיה הזו כמחייבת הטהרות רוחנית, וקרא לשמירה על איזון של החומרים בגוף. יתרה מזו, הוא לא קיבל את הרעיון הנפוץ, לפיו מחלות נגרמות מחוסר איזון בין ארבעת נוזלי הגוף (דם, ריר, מרה צהובה ומרה שחורה). תחת זאת, הוא טען כי מחלות נגרמות מגורמים ייחודיים (רעלים) שמקורם בדרך כלל מחוץ לגוף. מכיוון שכך, אפשר היה לרפא מחלות מסוימות באמצעים כימיים, שישיבו את האיזון לגוף. במלותיו שלו, "רבים אמרו שמטרת האלכימיה לייצר זהב וכסף. עבורי, לא זו המטרה, כי אם חקירת התועלת והכח שיש בתרופות". מטהו של הרמס, שהיה סמלם של האלכימאים, הוא סמלה של הרפואה המודרנית עד ימינו.
פרצלסוס, טבע את האמרה "המינון עושה את הרעל", רוצה לומר, לא רק החומר חשוב, אלא גם המינון. בעקבות זאת הוא נחשב לאבי הטוקסיקולוגיה. יש המייחסים לאמרה זו גם השפעה על הגישה ההומיאופתית.
לפאראצלזוס יצאו מוניטין של שחצן, והוא הכעיס רבים מהרופאים האחרים באירופה בנהגו היהיר. בשנתו הראשונה כפרופסור הראשי לרפואה באוניברסיטת בזל, ב- 1526, הוא שרף בפומבי ספרי רפואה שכתבו אחרים, מעשה שהעלה עליו את חמת עמיתיו. לאחר סכסוך משפטי על שכרו כרופא, הוא נאלץ לעזוב את בזל. לאחר מכן נדד, כקבצן, ברחבי אירופה. הוא שכתב ספרי רפואה עתיקים וכתב חדשים, אבל התקשה למצוא מי שיוציא לאור את כתביו. ב-1536 פורסם לבסוף ספרו Die grosse Wundartzney ("ספר הכירוגיה הגדול"), ופאראצלסוס חזר להיות מקובל.
לאחר מותו, ממשיכי דרכו הרבים הביאו לכך ששיטותיו התקבלו באופן נרחב.
[עריכה] הערות
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
1. ^ כיום אין תואר ראשון או שני ברפואה ומסיימי החוג מקבלים את התואר "MD" - ד"ר לרפואה

