דגל הדיו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל הדיו הוא הדגל המאולתר העשוי בד לבן ודיו שהונף ב-10 במרץ 1949, ט' באדר תש"ט, עם סיום כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש (היום אילת), במסגרת מבצע עובדה.
כאשר כוח החלוץ מחטיבת הנגב (עליה פיקד נחום שריג), אשר הגיע ראשון לאום רשרש, גילה בדרך ליעד שאין לו דגל, אילתר חובש הכוח דגל מפיסת בד לבן. הפסים נצבעו בדיו (פוקסין), והמגן דוד נגזר מחולצה משומשת של הנוער העובד. הדגל הונף על ידי מפקד הפלוגה, אברהם אדן ("ברן") (לימים אלוף, ומפקד אוגדה 162 שלחמה בסיני במלחמת יום הכיפורים). תמונת הנפת הדגל התפרסמה והפכה לסמל של סיום מלחמת העצמאות והנצחון הישראלי בה. למרות חשיבותו הסמלית וההיסטורית, הדגל אבד.
עיריית אילת הציבה פסל מתכת המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו באום רשרש בסיום מבצע עובדה בסיום מלחמת העצמאות. הפסל נמצא בגן ליד קניון החוף בחוף הצפוני של אילת ליד הטיילת. בסמוך מבנה המתאר את מבנה המשטרה של אום רשרש.
[עריכה] בחינת המיתוס
בהתאם לשינוי הגישה בחברה הישראלית והמעבר לחשיבה ביקורתית כלפי הממסד נשאלו כמה שאלות בנוגע למעמד הנפת דגל הדיו באום רשרש. ראשית, בצילום מזווית אחרת, ניתן לראות בבירור סולם שעוּן על אחד המבנים בסמוך למקום בו הונף הדגל. מדוע, אפוא, היה צורך להתאמץ ולטפס על התורן ולא נעשה שימוש בסולם? שנית, היה פשוט יותר לתלות את הדגל על התורן בטרם הציבו אותו במקומו. מדוע התורן הועמד בטרם תלו עליו את הדגל? שאלות אלה מעידות על ניסיון להטיח ביקורת מבלי לבדוק את העובדות, שכן התורן היה עמוד שכבר ניצב במקום קודם לכן (והטענות על הצבתו במקום נועדו לשם הביקורת בלבד). ארוע הנפת דגל הדיו נחשב עדיין לסמל הרואי של מלחמת העצמאות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם אדן (ברן), עד דגל הדיו, משרד הבטחון ההוצאה לאור.

