אשרף מרואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר אשרף מרואן הוא, לפי מקורות שונים, סוכן מודיעין בכיר שהפעילה ישראל במצרים, ויש הטוענים שהיה סוכן כפול.

הערה: כל המידע המופיע בהמשך על פעילותו בשירות ישראל נובע ממקורות שאינם בני-אימות.

תוכן עניינים

[עריכה] קורות חייו

אשרף מרואן נולד במצרים בשנת 1944, בן למשפחה מצרית מכובדת. את השכלתו כד"ר לכלכלה רכש בבריטניה. בשנות השישים התחתן עם מונה, בתו השלישית (ויש אומרים האהובה ביותר) של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים. נישואים אלה הכניסו את מרואן לחוג הפנימי של הנשיא, ובעקבות כך זכה למעמד של מעין שגריר נודד ויצא לשליחויות דיפלומטיות ולעיתים אף מבצעיות ברחבי העולם.

בשנות השישים המאוחרות, לאחר שנפטר גמאל עבד אלנאצר, חש אשרף מרוואן שהוא הולך ומתרחק מחוגו של סאדאת, שהיה ממוצא אתני וכלכלי שנחשב "נחות" בעיני בני המעמדות העליונים במצריים.

בתקופה זו, הגיע למסקנה כי יוכל להשפיע בצורה מכרעת על האירועים במצריים ובעת ובעונה אחת להביא לירידה או למפולת של נאמני סאדאת, אם יעשה פעילויות שתשפענה על ישראל לנהוג, מתוך ראיית הנולד בדרך, שתביא למפלה צבאית את סאדאת ובני בריתו שהשתלטו על מצריים וצבאה - קציני ומדינאי ברית המועצות - בה ראה "מדינה אימפריאליסטית" המאיימת על עצמאותה של מצריים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים ו"הניצחון המצרי" על צה"ל הבלתי מנוצח, כפי שהצטייר הדבר במצריים - החלה עלייתו של אשף מרוואן בסולם התפקידים והוא כיהן מאוחר יותר כראש שירותי בטחון הפנים של מצריים, כאשר במהלך כהנתו רכש כוח אדיר ושליטה בעזרת-ידע על מרבית ההנהגה המצרית. רצח סאדאת לאחר הסכם השלום עוד תרם להגברת כוחו.

במהלך שנות התשעים "פרש" אשרף מרוואן מתפקידו הבכירים במצריים והחל לפעול כאיש עסקים רב מעללים, בעיקר מבסיס בלונדון, שרכש בה נכסים רבים, ככל הנראה בסיועו הנדיב של המוסד ויתכן שבסיועם של ארגונים נוספים, שאנשיהם לא טרחו לחשוף קשריו עמם. בשנים האחרונות התפרסמו בלונדון כתבות מפורטות על פעילותו של אשרף מרוואן ומשתמע מהן כי חלק מאנשי המודיעין של מדינת ישראל, שנושאים באחריות למחדל יום-הכיפורים - מנסים לזהותו עם מקור של המוסד שכונה "בבל" באמצעי התקשורת הישראלים - אשר היה זה אשר מסר התרעה על התקפת הפתע המצרית ביום הכיפורים לראש המוסד צבי זמיר, אשר קיומו נודע בעקבות פרסום מסקנותיה של ועדת אגרנט שחקרה את מחדל המודיעין של צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

[עריכה] התנדבותו לשמש כסוכן למוסד

בשנת 1969 התקשר אשרף מרוואן לשגרירות ישראל בלונדון וביקש לשוחח עם נציג "המוסד" במקום. נציג המוסד הקבוע בלונדון ד.א. נפגש עימו במלון ידוע בלונדון ושם הציע לו מרוואן את שירותיו למוסד בתמורה לכסף.

איש "המוסד" סירב להיענות לבקשתו במקום. בתגובה ענה לו מרואן שיעביר את בקשתו למטה "המוסד" בארץ וכי הוא ישוב להתקשר לשגרירות כשבוע לאחר מכן לקבל את תשובתם.

במטה המוסד בתל אביב התקשו להאמין במזלם הטוב. ד.א. מפעיל סוכנים ותיק שפיקד על יחידת הפעלת הסוכנים של אמ"ן, ולימים על יחידת הפעלת הסוכנים במוסד, קיבל את אישורם של רחביה ורדי, אז ראש "הצומת" ומאיר עמית, להגיע להסכם עם אשרף מרוואן, לאחר שיודא את זהותו. כאיש בטחון ומודיעין ותיק, התנה מרוואן את המשך המגעים עמו בכך שמפעילו הקבוע מאז ועד עולם יהיה ד.א. ולא שום קצין איסוף אחר של הארגון או קמ"ן של צה"ל. כמו-כן התנה כי במקרים מסוימים, הוא ידרוש לשוחח ישירות עם ראש המוסד המכהן, אותה עת.

[עריכה] הפעלתו של "בבל" וידיעות שמסר

על הפעלתו של "בבל" היה מופקד כל השנים רק "ד", מי שפגש אותו לראשונה בלונדון. "בבל" סיפק למפעיליו דיווחים רבים ובעלי חשיבות גדולה מאוד (ולעיתים סתם רכילות בצמרת) דבר שעלה בידיו בשל היותו מקורב לחוג הפנימי ביותר של נשיא מצרים (הנשיא גמאל עבד אל נאצר) ובשלב מאוחר יותר גם ליורשו, החל מספטמבר 1970, אנואר סאדאת.

מידע שמסר מרואן כלל:

עקב חשיבותו ורגישותו סופק החומר המודיעני לגורמים מעטים בקהילת המודיעין.

בגלל חוסר האמון המוחלט של ראש אמ"ן, אלי זעירא בידיעות שסיפק "בבל" הועבר דבר ההתראה על מתקפת הפתע ביום הכיפורים וייעדיה כלשונו, כפי לראש הממשלה, גולדה מאיר לשר הביטחון משה דיין, לשר בלי תיק ישראל גלילי ולרמטכ"ל, דוד אלעזר.

אישיותו של "בבל" איכותו הגבוהה של המידע וקשת הנושאים של המידע שמסר ומעמדו ההולך ועולה במצרים מאידך, הביאו את ראשי המוסד לא אחת, לכך שבמהלך הפעלתו נבדקה פעמים אחדות השאלה האם מדובר בסוכן כפול או גרוע מכך סוכן מטעה. הוחלט שהתשובה לכך שלילית, בין היתר משום שמניעיו לא היו רק כספיים, אלא אישיים אלא היו בהם סיבות אידיאולוגיות ומשפחתיות. (מרואן היה מבוסס כלכלית, אך בתקופת התנדבותו היה ככל הנראה מתוסכל, בראשית שלטונו של סאדאת ותקופת הידידות העמוקה של מצריים עם המשטר הקומוניסטי, שנוא נפשו - של ברית המועצות). היו שבכל זאת התייחסו בספקנות למידע שמסר.

[עריכה] לקראת מלחמת יום הכיפורים

לקט מודיעין מיוחד שהוציאה אמ"ן/מחקר על בסיס ההתרעה שהתקבלה מאשרף מרואן. הלקט הופץ לצרכנים ב-6 באוקטובר 1973, בשעה 07:30
הגדל
לקט מודיעין מיוחד שהוציאה אמ"ן/מחקר על בסיס ההתרעה שהתקבלה מאשרף מרואן. הלקט הופץ לצרכנים ב-6 באוקטובר 1973, בשעה 07:30

בדצמבר 1972 התריע מרואן לראשונה על כוונתה של מצרים לצאת למלחמה בישראל. באפריל 1973 התריע שנית על כוונה כזו. בעקבות התרעות אלה הוכרזה בישראל כוננות חירום ובפעם השנייה אף גויסו כוחות מילואים רבים. על אזעקות אלה, שהתבררו בדיעבד כלא נחוצות, הוטחה בצה"ל ביקורת ציבורית.

יתרה מזו "בבל" ומקורות אחרים דווחו במהלך 1971 -1972 על תהליך יצירת קווי מתאר של תקיפה מצרית, מוגבלת בחזית סיני, שתביא להפגת "סטאטוס קוו", הזזת קווי הכיבוש הישראלי למרחק של כעשרים שלושים ק"מ מקוו המיים. יצירת "הפתעה" לצה"ל הודגשה כצורך חיוני להשגת הצלחה בכיבוש הרצועה הצרה ... זאת בהנחה, שהתערבות אמריקאית מהירה תעצור את צה"ל בקווי התעוזים, לפני שיתארגן למתקפת נגד.

באווירה ששררה באמ"ן באותה תקופה ותחת השפעתו המשתקת כמעט של ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא - נשלחו רוב הדווחים ממקורות אחרים, שהצביעו על "אסטרגית ההפתעה המוגבלת" למגירות הגנזך, כלא נכונות, או לא "סבירות". זאת על אף שחלק מהידיעות נתקבלו בבאמצעים טכנולוגיים ממבועים בכירים בצבא המצרי, שכלל לא היו בשירות גורם איסוף של המוסד. יתרה מזו "מלחמות היהודים" המתמשכות בין המוסד -שבמהותו היה יחידת איסוף וחסר כל יכולת עצמאית לבצע מחקר מדיני וצבאי-אסטרטגי, גרמו לזלזול מוחלט דווקא במקור בכיר, ש"נכונותו" למסור מידע על ארצו הייתה רחבה ונגישותו לרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות היו טובים מכדי להאמן. זהותו לא הייתה ידועה לאנשי אמ"ן, אלא שמשברי הפסיפס של הדווח הם "ניחשו" מי עשוי המקור להיות. זאת בהצלחה די רבה על אף אמצעי ההסוואה שנקט המוסד בעת העברת המידע.

בדצמבר 1972 התריע "בבל" לראשונה על כוונתה המוחלטת של מצרים לצאת למלחמת פתע בישראל על ידי הסבת ריכוזי צבא גדולים מול קןן המיים מ"תרגיל" רב ארמיות לתקיפה מעשית. באפריל 1973 התריע שנית על כוונה כזו. בעקבות התרעות אלה הוכרזה בישראל כוננות חירום ובפעם השנייה אף גויסו כוחות שיריוןמילואים וחי"ר רבים והוזרמו לסיני.

על עלויות העתק למשק של פתיחת מחסני-החירום, ושיתוק חלקי ניכר של המשק בגלל גיוס המילואים בעקבות אזעקות אלה,הוטחה בצה"ל ובמיוחד ברמטכ"ל דויד אלעזר - ביקורת ציבורית. זאת כי לכאורה התבררו ההתרעות הללו כלא מבוססות. זאת, שכן לאחר שהצבא המצרי התקפל בחזרה מקרבת קו המים, בעקבות הגעת כוחות המילואים הגדולים של צה"ל לסיני - במהלך האירועים הללו נצפו על ידי צה"ל תנועות צבא מצרי מסיביות ביותר מול קו התעלה. כמו-כן נצפו בתקופה הזו תרגולים רבים על תעלת המים המתוקים ומעת לעת גם בקו המים של תעלת סואץ, בעיקר בתחום ההנדסי של חציית מכשולי מים על ידי כוחות שריון. למרות-זאת, התייחסו בכירי אמ"ן ואג"ם לידיעות שנתקבלו מ"בבל" כהטעיה מכוונת או לפחות כטעות ובורות שלו באיום שצה"ל מהווה בעיני מפקדי הצבא המצרי.

בסוף ספטמבר 1973 שיגר אשרף מרוואן באמצעי-הקשר החשאיים שלו אתרעות על כך שהפעם "זה רציני" והוסיף מידע על תיאום שיצר סאדאת עם סוריה, לצורך התקפת הפתע, שתיכנן ליום הכיפורים. באותה תקופה "בבל" כבר מילא תפקיד בכיר במערכת הבטחון של מצריים ולא קשה היה לו להבין ממטכ"ל המצרי, שההפתעה ככל הנראה תושג - שכן סיירים ותצפיות של המצרים אישרו להם כי חטיבת ירושלים (חי"ר מילואים), המאיישת את המעוזים של קו המים איננה נכנסת לכוננות על אף תנועות הצבא המצרי וההכנות על הרמפות מהצד המערבי של התעלה. (כי קמ"ן פיקוד דרום וראש אמ"ן והרוב במחקר אמ"ן פשוט התעלם מהדווח ומן התנועות באזור חזית הצפון, על אף שנצפו והוכרו באמצעות מקורות טכנולוגיים).

לפיכך, זימן "בבל", את ראש המוסד המכהן צבי זמיר לפגישת חירום, לאור ההתעלמות המוחלטת של צה"ל מהתרעותיו, לנוכח העובדה שידע כי הפעם זה יעשה ויהי מה! זאת, מעצם קרבתו לנשיא מצרים, שהיה המחליט היחיד בענין בנוסף לרמטכ"ל ושר המלחמה. הוא גם ידע על פינוי המוקדם של משפחות המומחים הרוסים ממצריים כמו שהיה ידוע הדבר ממקורות אסוף מסוגים שונים גם לאמ"ן.

40 שעות לפני פריצתה של מלחמת יום הכיפורים מסר מרואן מידע מפורש על כוונת מצרים לצאת למלחמה. בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר, הגיעה למטה "המוסד" בקשתו של מרואן להיפגש עם ראש המוסד, לשם שיחה על מלחמה. במצב חוסר הוודאות בסוגיה זו שבו היה נתון צה"ל היה זה מידע יקר מפז. ראש "המוסד", צבי זמיר, מסר מידע על פגישתו הצפויה ומטרתה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ויצא ללונדון בבוקר יום שישי, 5 באוקטובר, ושם נפגש עם מרואן. המפגש נקבע לשעה עשר בלילה (זמן לונדון), והשתתפו בו זמיר, מרואן ומפעילו של מרואן. הפעם ציין מרואן במפורש את מועד פרוץ המלחמה - יום שבת (הוא יום הכיפורים), בשעת ערב (בפועל פרצה המלחמה בשעה 2 בצהריים), כלומר פחות מיממה ממועד הפגישה. מרואן הוסיף מידע רב על תוכנית המלחמה המצרית. מפגש זה שיכנע את זמיר באופן חד-משמעי כי פני מצרים וסוריה למלחמה. בשעה 4 לפנות בוקר, ביום הכיפורים, נמסרה התרעה חד-משמעית של זמיר - "היום תפרוץ מלחמה" לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולגורמים נוספים.

[עריכה] האם היה סוכן כפול?

השאלה האם היה מרואן סוכן כפול, שהוכשר מלכתחילה להטעייה של ישראל בכל הנוגע לכוונות המלחמה של מצרים, עוררה פולמוס עז שמסעיר את ראשי קהילת המודיעין הישראלי. שאלה זו נבדקה היטב על ידי "המוסד" לאחר מלחמת יום הכיפורים, ומסקנתה הייתה שמרואן לא היה סוכן כפול.

בראש מחנה המשוכנעים כי מרואן היה סוכן כפול עומד האלוף במילואים אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן בעת מלחמת יום הכיפורים, ונמצא כאחראי העיקרי לכישלון המודיעין ערב המלחמה. לראשונה הציג זעירא את גישתו זו בפני ועדת אגרנט, והוא נתן לה פומבי בספרו "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", שיצא לאור בשנת 1993. זעירא מעלה תהיות קשות על תפקודו של "המידע" (כך מכנה אותו זעירא) מאז גיוסו ועד ימיו שלאחר המלחמה. השאלה הראשונה היא מדוע לא חשש מרואן להכנס לשגרירות ישראל אשר בוודאי נמצאת במעקב מתמיד של שירותי ביון רבים. כמו כן תמוהה מאוד שאלת מניעיו של מרואן, שכן הוא היה דמות מכובדת, מיוחסת ועשירה עוד בטרם גיוסו למוסד. התהיה המרכזית לשאלת כפילותו מתייחסת לשלוש אזהרות המלחמה שמסר. יש הטוענים כי באזהרות השווא הראשונה והשנייה בחן המודיעין המצרי את תיפקודו של צה"ל בהיערכות גיוס המילואים ומשהתברר זמן התגובה הישראלי "הרדים" מרואן את המודיעין הישראלי ומסר דיווח על פריצת המלחמה רק כ-40 שעות לפני כן.

ב-2002 יצא לאור ספרו של אהרון (רוני) ברגמן "ההיסטוריה של ישראל", ובו טוען המחבר כי מרואן היה סוכן כפול אשר על פי דוקטרינה סובייטית סיפק למודיעין הישראלי מידע אמיתי ובכך רכש את אמונו, אך "בשעת האמת" (פרוץ המלחמה) הטעה בשתיקתו את אגף המודיעין, ובעקבות כך ספגה ישראל אבדות קשות בתחילת המלחמה.

מנגד טוענים כי אין כל בסיס לתאוריה בדבר כפילותו של מרואן. לחיזוק דבריהם הם מביאים מחקרים רבים הן פרטיים והן של המוסד ואמ"ן מחקר שבדקו את פרשיית מרואן ומצאו כי אין ממש בטענות אלו. חוקר מלחמת יום הכיפורים, אורי בר-יוסף, כותב בספרו "הצופה שנרדם": "בחינת טיעוניו של זעירא והתייחסות לכמה שיקולים נוספים שהוא נמנע מלהעלותם, מוכיחה כי טענתו אינה נשענת אפילו על כרעי תרנגולת". בסוף טיעוניו קובע בר-יוסף:

"בבל" לא היה סוכן כפול ולא היווה את הקלף המנצח בתוכנית ההונאה המצרית. הוא היה סוכן אותנטי שלא תמיד ידע הכול ושלעיתים, במיוחד כנראה לקראת המלחמה, היסס להעביר התרעות חדשות בלשון חד-משמעית, בעיקר בשל העובדה שהתרעות דומות שהעביר בעבר לא התממשו. וכך, מבלי משים, הפך גם הוא קורבן לאפקט הקטלני של סינדרום "זאב זאב", יחד עם מפעיליו ורוב צרכניהם". (הצופה שנרדם, עמ' 211)

גישה נוספת היא כי מרואן עצמו מעולם לא החליט האם הוא סוכן כפול או רגיל ובשום שלב לא התחייב לגמרי הן לאינטרסים הישראלים והן למצרים.

לתשובה לשאלה האם היה מרואן סוכן כפול יש חשיבות מבחינת תורת הלחימה של המודיעין ויכולתו לזהות סוכן כפול, אך בישראל עלתה שאלה זו בעיקר בניסיון להסביר את האחריות לכישלון הנורא של המודיעין ערב מלחמת יום הכיפורים, כאשר לא הצליח לספק בזמן התראה לפריצתה של המלחמה, אחריות שהוטלה רשמית, על-ידי ועדת אגרנט, על כתפיו של ראש אמ"ן, אלי זעירא. ההסבר המקובל לכישלון, כנובע מקונספציה שגויה, שפותחה בשנים שקדמו למלחמה וגרמה לאמ"ן להתעלם מסימני התראה ברורים, מטיל עול כבד מנשוא על כתפיו של זעירא. תאוריית הסוכן הכפול, משמשת, לפחות את יוצרה, להקלת נטל זה, בהציגו את עצמו כקורבן לתוכנית הטעיה אדירה, שפותחה בסיועה של מעצמה זרה, ונבלעה בקלות על-ידי פרטנר קל דעת בקהילת המודיעין ("המוסד", מפעילו של מרואן), כך שהיה זה מאוד אנושי ואף סביר ליפול בפח זה. יש לציין שאין בתאוריה זו, אף אם תוכח כנכונה, כדי להוריד מכישלונו של אמ"ן ומאחריותו של זעירא: הערכת מודיעין בשאלה כה גורלית אינה מתבססת על מקור אחד, חשוב ככל שיהיה, וגם במלחמה שבה מדובר היו סימנים רבים המעידים על התקרבותה, אך המודיעין והעומד בראשו (ומקבלי ההחלטות שמעליו) כשלו מלהעריך נכונה את המידע שהגיע אליהם, וכשלו בקבלת ההחלטות המתאימות.


[עריכה] ימיו לאחר המלחמה

לפי פירסומים בעיתונות מרואן המשיך לשרת את המוסד לפחות עד שנת 1975. בחזית המצרית שימש מרואן בתפקידים רבים בארצו ובהם: מנהל לשכתו של אנואר סאדאת וממונה על ההסברה מטעמו, יושב ראש האיגוד הערבי לתעשיות מלחמה, ואף כמפקד שירות הביטחון של סאדאת. תפקיד חשוב אחר אשר מילא היה כששימש יו"ר התאחדות התעשיינים הערבים. חשיבותו של תפקיד זה נובעת מכך שבעקבות כך הייתה לו היכרות נרחבת ותשתית גדולה עם עולם העסקים הבינלאומי, דבר שניצל היטב לאחר שעזב את מצרים (לפריז ולאחר מכן ללונדון) לאחר שחל קרע בינו לבין הנשיא סאדאת. לפי מסמכים שהוגשו לפרלמנט בלונדון במהלך חקירה על פעילות של קבוצת LONROH בשנות השמונים מתואר חלקו של אשרף מרוואן כבעל שליטה בחברה שלובה TRADEWINDS בסחר נשק וחומרי לחימה עם לוב, בניגוד לחוק הבריטי שם הוטל אמברגו על ייצוא נשק ללוב בעקבות מעורבותה בהפלת המטוס הבריטי בצפון בריטניה. ב-2001 כיהן כיו"ר פדרציית משקיעי הנדל"ן בבריטניה ואף החזיק במניות מועדון הכדורגל צ'לסי. כיום (2005) הוא מכהן כיו"ר מועצת המנהלים של התאגיד הפיננסי הבינלאומי "סיגמה". הוא מכחיש את הטענה שהיה סוכן של ישראל.

[עריכה] חשיפת זהותו של מרואן

רמזים על קיומו של מקור מצרי בכיר, שנפגש עם צבי זמיר ערב המלחמה, התפרסמו שנים רבות קודם לחשיפתו של מרואן.

בשנת 1993 עסק זעירא בהרחבה בקיומו של מקור מצרי שאותו כינה "המידע", ושלטענתו של זעירא היה סוכן כפול.

ב-17 בספטמבר 1999 פרסם רונן ברגמן כתבה ב"הארץ" ובה כינה את המקור המצרי הבכיר בכינוי "בבל", שלא היה כינויו האמיתי, אך נעשה מקובל בעיתונות הישראלית, כינוייו המקוריים של מרואן היו "אשש", "רשאש" או "חתואל".

במאמר מאת אהרון (רוני) ברגמן, שפורסם בספטמבר 2002 בגיליון של "ידיעות אחרונות" לציון 29 שנים למלחמת יום הכיפורים, והיווה תמצית של אחד מפרקי ספרו של ברגמן "ההיסטוריה של ישראל", נרמזה זהותו של סוכן בכיר של ישראל במצרים, ונכתב כי היה קרוב משפחה של נשיא מצרים נאצר. עיתוני מצרים פענחו רמזים אלה, ופרסמו כי המדובר באשרף מרואן.

בשנת 2004 יצא ראש "המוסד" בתקופת מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, בהאשמה חמורה לפיה חשף אלי זעירא את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים באותה עת, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (זמיר לא נקב בשם הסוכן, אך היה ברור שהוא רומז למרואן). את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפתח בחקירה בעניין זה. זמיר אינו לבד בהאשמה זו. יחד אתו חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". בתגובה, הגיש ב-19 באפריל 2005 זעירא תביעת דיבה לבית המשפט בתל אביב נגד זמיר.

במאי 2005 פרסם רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות" כי ב-6 באוקטובר 2004 שודר ברשת הטלוויזה המצרית טקס חגיגת פרוץ "מלחמת אוקטובר" שבו נראה נשיא מצרים חוסני מובראק לוחץ את ידו של מרואן אשרף, והלה מלווה אותו להנחת זר על קברו של נאצר. לפי ברגמן מהווה שידור זה הוכחה כי מרואן אכן היה סוכן כפול.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אהרון ברגמן, ההיסטוריה של ישראל
  • גיל מלצר ורונן ברגמן, מלחמת יום כיפור זמן אמת, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
  • אלי זעירא, מלחמת יום כיפור - מיתוס מול מציאות ומלחמת יום כיפור - כשלונות ולקחים, הוצאת ידיעות אחרונות
  • אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • [1] חשיפה כי כינויו של מרוואן בקהילת המודיעין היה "אשש"
ערך מומלץ