גואנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עופות גואנו (סולות), השמורה הלאומית פאראקס, פרו
הגדל
עופות גואנו (סולות), השמורה הלאומית פאראקס, פרו

גואנו (מקור המילה בקצ'ואה, שפת האינקה) – השם הקיבוצי שניתן לדשן שמקורו בלשלשת של עופות ים, בלשלשת עטלפים או מהפסולת של בתי החרושת לשימורי דגים.

תוכן עניינים

[עריכה] תיאור ותפוצה

הגואנו הוא הדשן הטבעי היעיל ביותר. אחוז החנקן שבו הוא פי שלושים ושלושה מאשר בזבל בהמות רגיל, והוא עשיר במינרלים רבים אחרים. קרקע עניה בחומרים אורגניים הופכת פורייה יותר בתוספת דשן זה. הגואנו מכיל אמוניה (NH3) בתוספת חומצת שתן (C5H4N4O3), חומצה פחמתית (H2CO3), חומצה אוקסלית, חומצה זרחתית (H3PO4) ומלחים. ריכוז החנקות הגבוה הפך את הגואנו למוצר שניתן לייצר ממנו חומרי נפץ.

גואנו נאסף באיים שונים באוקיינוס השקט (למשל נאורו, בצורת פוספאטים שמקורם כנראה גואנו) וגם באיים באוקיינוסים אחרים (למשל האי חואן דה נובה שבין מדגסקר למוזמביק באוקיינוס ההודי). איים אלה משמשים אתר קינון נרחב למושבות עופות ים במשך מאות שנים, והגואנו הצטבר לעומק של מטרים רבים.

קן של קורמורן גואני העשוי מגואנו
הגדל
קן של קורמורן גואני העשוי מגואנו

הגואנו האיכותי ביותר מצוי בסדרה של איים מול חופי פרו. אלה הם איים צחיחים וסלעיים. צמחייה אינה גדלה באיים אלה, משום שכמעט לא יורד בהם גשם. האיים המרכזיים הם צ'ינאצ'ס (Chinchas), באלאסטרס (Ballestras), לובוס (Lobos), מכבי (Macabi) וגואנפה (Guanape). הסיבה לאיכותו של הגואנו הפרואני נעוצה בתנאי האקלים המיוחדים של החוף הפרואני. זרם הומבולדט (הידוע גם כזרם פרו), המביא את מימיה הקרים של יבשת אנטארקטיקה לחופי פרו, יוצר תבנית מזג אוויר ייחודית שבה הצרוף של מים קרים ואוויר חם מונע ירידת גשמים בחלק זה של העולם. בשל היעדר הגשמים על האיים שלחוף פרו, לשלשת הציפורים המתאספת "נאפית" באוויר היבש ובכך נמנע מהחנקות שבלשלשת להתמוסס ולהיעלם. גורם נוסף התורם ליעילות הגואנו הפרואני הוא שמקורו בעופות אוכלי דגים. נחילי הדגים העצומים (בעיקר אנשובי), שניזונים מהפלנקטון העשיר שבזרם הומבולדט, גרמו להגירה של עופות וכלבי ים רבים לאיים. עופות הים החלו לקנן באיים אלו בשל ההגנה היחסית בפני טורפים. במרוצת מאות ואלפי שנים, ובשל תנאי האקלים שהוסברו לעיל, הצטברו באיים עתודות גואנו שהגיעו לעומק שבין 30 ל-50 מטר. יצרני הגואנו העיקריים הם עופות מהמינים קורמורן, שקנאי וסולה. מעריכים כי עופות אלה, המצויים במושבות שבהן עד מיליון פרטים, מייצרים כ-11000 טון גואנו לשנה.

[עריכה] היסטוריה

הגואנו היה בשימוש נרחב אצל ילידי אמריקה הלטינית, מאות שנים לפני הכיבוש הספרדי, כדשן שנועד להגביר את תפוקת היבולים. רק בראשית המאה ה-19 גילו מחדש האירופאים והאמריקאים את יתרונותיו לחקלאות. החיפוש הנמרץ אחר גואנו החל בשל הצורך בהשגת יבולים גדולים יותר. חקלאים, במיוחד אלה שעיבדו את השדות המדולדלים של חלקה המזרחי של ארצות הברית, גילו שלשלשת ציפורים מגדילה באורח ניכר את כמות היבולים. תגלית זו יצרה ביקוש לגואנו לאורך כל חוף האוקיינוס האטלנטי. בתחילה כרו את הגואנו מאתרים מקומיים שבצפון קרוליינה ובמדינות הדרום. כשהשימוש בגואנו התרחב, חיפשו האגרונומים את ההסבר לאופן פעולתו. המדענים העלו את ההשערה שיעילותו של הגואנו תלוי בכמות החנקות שנותרו במוצר, ולכן טיב הגואנו תלוי בריכוז החנקות שבו. עד מהרה התברר כי גואנו שנכרה באקלימים יבשים במיוחד (ולכן הגשם לא שטף את החנקות) היה באיכות טובה יותר מגואנו שמקורו באקלים לח, ולכן הגואנו באיכות הטובה ביותר, ולכן היקר ביותר מצוי דווקא מחוץ לאירופה או ארצות הברית. סדרה של משלחות מחקר החלה לאתר מקומות בהם קיים גואנו איכותי.

בריטניה, מדינה שבה הכירו היטב את תופעת השדות המדולדלים עקב חקלאות אינטנסיבית, איתרה את עתודות הגואנו באיים שמול חופי פרו. הבריטים החלו בכריית המוצר והעברתו בספינות לבריטניה. מדענים אמריקנים גילו עד מהרה שהגואנו הפרואני עולה באיכותו על הגואנו האמריקני, וכי השימוש בו מגדיל את התוצרת החקלאית באופן דרמטי.

משערים שבמהלך תור הזהב של הגואנו בפרו, בשנים 18401880, כרו הפרואנים יותר מ-20,000,000 טון של גואנו ליצוא, שהכניסו כשני מיליארד דולר. עם זאת, בסוף העשור הראשון של המאה העשרים התדלדלו עתודות הגואנו של פרו בצורה חריפה, וסיפקו רק כ-48,000 טון לשנה.

העבודה באיי הגואנו הייתה עבודה קשה באקלים חם, ולכן התקשו חברות הגואנו למצוא עובדים, ולכן פנו החברות גם לסחר בעבדים. בשנת 1862 פשטו ספינות סוחרי עבדים פרואנים על אי הפסחא ושבו כ-1,000 איש לעבודה במכרות הגואנו. שנה אחר כך, כשהשלטונות הפרואנים נאלצו, בלחץ הבישוף של טהיטי, להחזיר את התושבים לאי, נותרו בחיים רק 100 איש שרובם מתו בדרך חזרה לאי ממחלת האבעבועות השחורות.

[עריכה] חוק איי הגואנו ואיי הגואנו האמריקנים

ערך מורחב – חוק איי הגואנו

כדי להבטיח לחקלאים בארצות הברית מקור לגואנו זול עברה בקונגרס, בשנת 1856, הצעת חוק בשם "חוק איי הגואנו" (Guano Islands Act) והיא אושררה על ידי הנשיא ג'יימס ביוקנן. בחוק נאמר:

"בכל עת שתושב ארצות הברית יגלה מאגר של גואנו על אי, איון, או סלע, שאינו בתחום השיפוט של ממשלה אחרת, ושאינו מיושב על ידי אזרחים של ממשלה אחרת, וישתלט עליו באמצעים שלווים, ויחזיק בו. אותו אי, איון או סלע יחשבו, בהסכמת הנשיא כחלק השייך לארצות הברית."

משלחות חקר שהוקמו בעקבות החוק הצליחו לאתר כ-60 איים זעירים בלתי ידועים, בעיקר באוקיינוס השקט, אך גם באוקיינוס האטלנטי. לכמה מהאיים הייתה משמעות אסטרטגית שנים רבות אחר כך. למשל, במהלך מלחמת העולם השנייה, כשהצבא האמריקאי עשה שימוש באיים כקרש קפיצה לכיבוש איים אחרים מידי האימפריה היפנית. האי הידוע ביותר מבין איי הגואנו הוא אטול מידוויי שבאוקיינוס השקט, ששימש בשנת 1942 (80 שנה אחרי שנתגלה) כזירה שבה התחולל קרב מידוויי, שהיה נקודת המפנה ביחסי הכוחות בין יפן לארצות הברית.

[עריכה] הגואנו בפרו

בתחילת המאה ה-20 הוברר כי מרבצי הגואנו של פרו הולכים וכלים, לפיכך החליטה ממשלת פרו לנקוט צעדים על מנת לשמר את עתודות הגואנו. הוקמה "מנהלת הגואנו" כדי שתנהל בצורה טובה יותר את עתודות הגואנו באמצעות שמירה על עופות הגואנו וסביבתם.

מאמצי השימור כללו מניעת הגישה מחברות הגואנו לאיים במשך חצי שנה, על מנת לאפשר לעופות לצבור מחדש את עתודות הגואנו ולגדל בבטחה את גוזליהם בלי הפרעה של פעילות אנושית. אמצעי נוסף שננקט היה הגבלה על תעשיית הדיג המסחרי וקביעת מכסות דיג, על מנת לשמר את עתודות הדגה ולאפשר לעופות הגואנו להיזון ממנה בכדי לשמור על גודל אוכלוסייה מספק. אמצעי משמעותי אחרון היה להכין שמורות טבע על היבשת, מקום שחלק מעופות הים נודד אליו, ולהבטיח כי יהא זה מקלט בטוח מטורפים. אמצעים אלה אפשרו לפרו להמשיך להשתמש בגואנו עבור החקלאות המקומית בעשרות השנים האחרונות.

איום נוסף על האקלים המיוחד של איי הגואנו של פרו הוא התחממות האוקיינוסים. בשל התחממות האוקיינוסים והתופעה הידועה כאל ניניו, המים החמימים משבשים את המערכת האקלימית בתוך זרם הומבולדט וגורמים למוות המוני של דגים שמשפיע באופן ישיר על אוכלוסיית עופות הגואנו.

[עריכה] גואנו כיום

בשנים האחרונות נוצר ביקוש מחודש לגואנו בשל העניין הגובר בחקלאות אורגנית. על אף שרוב הגואנו הנמכר באינטרנט מקורו בלשלשת עטלפים הנאספת ממערות, ניתן לקנות גם גואנו שמקורו באיים.


[עריכה] למידע נוסף

ערך מומלץ