בנק אנגלו-פלשתינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנק אנגלו-פלשתינה, שכונה במקור אַפַּ"ק ("אנגלו-פלשתיין קומפני", חברת אנגלו-פלשתינה), נוסד ב-27 בפברואר 1902 בלונדון כדי "לפתח ולטפח יוזמה עסקית בתעשייה, בנייה, חקלאות, תשתיות ועוד" [1]. הבנק היה חברה-בת של אוצר התיישבות היהודים, הזרוע הכספית של ההסתדרות הציונית. הבנק נוסד בהתאם לחזונו של בנימין זאב הרצל.
סניפו הראשון של הבנק נפתח ברחוב יפת ביפו בשנת 1903, למרות התנגדות השלטונות העותומניים, ולמנהלו מונה זלמן דוד לבונטין.
לאחר ההכרזה על קום מדינת ישראל, בטרם היה למדינה בנק מרכזי, שימש בנק אנגלו-פלשתינה כבנק מרכזי (עד שנת 1954, אז נוסד בנק ישראל). במסגרת תפקידו כבנק מרכזי, דאג בנק אנגלו- פלשתינה גם להדפסת שטרות למדינה. היות שלא היה בישראל הידע הטכני הדרוש, בוצעה מלאכת ההדפסה בניו יורק בידי American Banknote Company. על השטרות לא צוין שהם הליך חוקי, משום שהדפסת שטרות של מדינה זרה דורשת אישור ממחלקת המדינה האמריקאית. שטרות אלה, בערכים של 500 מיל (חצי לירה ישראלית), לירה אחת, 5 לירות, 10 לירות ו-50 לירות, הונפקו ב-18 באוגוסט 1948 ושימשו כהליך חוקי במדינת ישראל עד שנת 1952.
בשנת 1951 הפך בנק אנגלו-פלשתינה לבנק לאומי לישראל, ובסיס פעילותו הועבר מלונדון לישראל. אז הודפסה גם סדרת שטרות חדשה, שנשאה את שמו של בנק לאומי. כמה מסניפיו של בנק לאומי ברחבי ישראל היו במקור סניפים של בנק אנגלו-פלשתינה, ובהם הסניף הראשי ברחוב יפו בירושלים (מול כיכר ספרא).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
קטגוריות: ציונות | היישוב | בנקים | בנקים בישראל

