טבח מעלה עקרבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טבח מעלה עקרבים הוא פעולת טרור שנערכה בנוסעיו של אוטובוס "אגד" ב-17 במרץ 1954, ובה נרצחו 11 נוסעים.

האוטובוס היה בדרכו לתל אביב מהחגיגות שנערכו באילת לציון חמש שנים להנפת דגל הדיו. על גג האוטבוס, בחזיתו, התנוססה כרזה: "ליום אילת ברכת אגד - אשד לחלוצי הנגב". בהגיע האוטובוס למעלה הפיתולים התלולים של מעלה עקרבים, צמוד לאנדרטת חיל ההנדסה, הוא הותקף בירי על ידי מחבלים, בעת שנסע באיטיות בעלייה התלולה. במכת האש הראשונה נהרג הנהג ונפצעו נוסעים רבים. המחבלים נכנסו לאוטובוס וירו בנוסעיו מטווח קצר. ארבעת החיילים שהיו באוטובוס כמלווים לא הספיקו לפעול מכיוון שנשקם היה מוטל על המדפים העליוניים של האוטובוס. 11 מנוסעי האוטובוס, גברים, נשים וילדים נרצחו בפיגוע, שני נוסעים נפצעו קשה ושניים נוספים נותרו ללא פגע.

כעבור זמן קצר עבר במקום קומנדקר צבאי ובו שלושה חיילים. השלושה נתקפו בהלם למראה הזוועה, נטלו אתם ילדה בת חמש שניצלה מהתוקפים, ומחשש שהרוצחים עדיין נמצאים בשטח עזבו את המקום ונסעו במהירות למשטרה הצבאית בבאר שבע. שלושת החיילים נשפטו מאוחר יותר על שלא טיפלו ביתר הפצועים. קומנדקר נוסף שהגיע מהמושב חצבה נתקל באוטובוס ואסף ניצול ושני פצועים נוספים.

לאחר שהתברר היקף הפיגוע לממשלה ואחרי שגופות ההרוגים כבר הועברו לבאר שבע, ניתנה הוראה להחזיר את גופות הנרצחים ולהציב אותן באזור האוטובוס כדי לתת אפשרות לצלם את הזוועה לעיתוני העולם. ואכן, למרות שהפגוע התרחש בשעות הבוקר התמונות המפורסמות של האוטובוס עם ההרוגים מצולמות בלילה.

הייתה זו פעולת הטרור האכזרית והחמורה ביותר שנעשתה מאז תום מלחמת העצמאות. בדיקות הצבא העלו שהמחבלים הגיעו מירדן והיו מחופשים לחוליית פדאיון, וזו הייתה העמדה הרשמית, אם כי הועלו השערות שהמחבלים הגיעו ממצרים או שהיו תושבי הנגב שעסקו בהברחות בין מצריים לירדן. הפעולה עוררה בציבור הישראלי זעזוע עמוק וזעם, ונראה היה כאילו מלחמה בין ישראל לירדן היא בלתי נמנעת. ראש הממשלה באותה עת, משה שרת, התנגד לפעולת תגמול, וכתב על כך ביומנו:

"מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה"

ועדת שביתת הנשק הישראלית-ירדנית דחתה את דרישת ישראל לגנות את ממשלת ירדן ובתגובה על כך החליטה ממשלת ישראל לעזוב את ועדת שביתת הנשק ולא להשתתף יותר בישיבותיה. לאחר פרישת ישראל מן הוועדה החלה הוועדה לגנות את ישראל בגינויים חריפים, בקולות נציג ירדן ויושב ראש הוועדה מטעם האו"ם ושלא בנוכחות ישראל. בישראל קמה מחאה ציבורית חריפה נגד מנגנון משקיפי האו"ם וקריאה להחלפתו של ראש משקיפי האו"ם הגנרל הדני ווגן בניקה, שגילה באופן עקבי גישה עוינת לישראל. עורך "ידיעות אחרונות", ד"ר הרצל רוזנבלום, רצה לצאת בקריאה פומבית בעיתונו להחלפת הגנרל, אך הצנזורה הצבאית מחקה אותה מן העיתון. מנחם בגין, אז ח"כ מן האופוזיציה, נתן פומבי לדרישה זו באומרו מעל בימת הכנסת:

"הריני מביא לידיעת הבית מברק שעכשיו הגיעני מעורכו של עיתון "ידיעות אחרונות", עורך עיתון זה ד"ר הרצל רוזנבלום ביקש לפרסם היום בעיתונו מאמר ובו דרישה שהגנרל בניקה יעזוב את מדינתנו והצנזורה פסלה את המאמר הזה"

מנחם בגין סיים את נאומו בדרישה לצאת לפעולת תגמול באומרו:

"אם לא תגיבו ולא תשיבו דמנו יהיה באמת הפקר....הזהרו מחוסר תגובה על טבח אחד עשר אנשים, נשים וילדים....בשם אלוהים שימו קץ לשפיכות הדמים או לכו!"

עמדתו של משה שרת להמנע מפעולת תגמול לא ארכה זמן רב. בעקבות רצח שומר על ידי מסתננים מירדן במושב כסלון שבפרוזדור ירושלים פשט ב-29 במרץ כוח צנחנים בפיקודו של אריאל שרון על הכפר נחאלין שבסביבות בית לחם. בפעולה נהרגו 9 אנשים, רובם אנשי המשמר הלאומי הירדני והלגיון הערבי, כולל מוכתר הכפר, ורבים נפצעו.

[עריכה] קישורים חיצוניים