ממלכת ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה
הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה.
שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: הערך לא נכון. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
ממלכת ירושלים
בירה: ירושלים, עכו
שנת יסוד: 1099
שנת פרוק: 1291
מיקומה של ממלכת ירושלים במפת המזרח התיכון

ממלכת ירושלים (נקראת גם 'הממלכה הצלבנית') הייתה מדינה נוצרית שהוקמה בארץ ישראל בשנת 1099 כתוצאה מכיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים במסע הצלב הראשון. מדינה זו הייתה המדינה הצלבנית הראשונה והמפורסמת ביותר. היא החזיקה מעמד כ-200 שנה עד שנפלה תחת נחשול הכיבוש המוסלמי. 200 שנות קיומה של הממלכה הטביעו חותם עמוק על אירופה וגרמו לשינויים ניכרים ביבשת זו. השפעתה על המזרח התיכון הייתה קטנה יותר, בעיקר בגלל האופי הבדלני של הצלבנים כלפי העולם המוסלמי.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

ארץ ישראל נשטפה בגלי הכיבוש המוסלמי הגדול שיצא מחצי הערב לאחר מותו של הנביא מוחמד. בהמאה ה-7 אבדה האימפריה הביזנטית את חזקתה על ארץ ישראל ולמעט תקופות קצרות, הייתה ארץ הקודש[1] תחת כיבוש מוסלמי.

בעקבות התעוררות דתית, שינויים דמוגרפיים וסיבות אחרות, [2] יצא מסע צבאי גדול שכלל כמה עשרות אלפי חיילים לכיוון ארץ ישראל. המטרה המוצהרת של המסע הייתה שחרור ירושלים מהעול המוסלמי ומטרות דתיות נוספות.

[עריכה] הממלכה הראשונה

ערך מורחב – ממלכת הצלבנים הראשונה בארץ ישראל
סדרת ערכים העוסקים
בהיסטוריה של ארץ ישראל
  • התקופה הערבית
  • התקופה הצלבנית
  • התקופה הממלוכית
לוח התקופות בארץ ישראל

אחרי כיבוש ירושלים וכמעט כל ארץ ישראל (למעט כמה ערים) עמדו הצלבנים לפני שאלת כינון המדינה. רוב רובם של הצלבנים באו מצרפת ומאזורים נוספים באירופה המערבית וצורת השלטון שהכירו הייתה מונרכיה. לאחר דין ודברים עם נציג האפיפיור שרצה להקים שלוחה של הכס הקדוש בארץ ישראל, הוחלט להקים ממלכה חילונית. את הכתר מסרו לגודפרואה מבויון (ידוע גם כגודפריד מבויון]]. היה זה אריסטקרט שלא התבלט כל כך בעת מסע הצלב והוא הוכתרתו הייתה פשרה בין המחנות השונים.


בולדווין הרחיב את גבולות הממלכה וכבש את עכו, צידון וביירות.

מסע הצלב המשני ב-1101 הוביל לעלייה במספר התושבים האירופאים בממלכה. ערי המדינה האיטלקיות ונציה, פיזה וגנואה סייעו בכיבוש ערי הנמל בעזרת צייהן, ובתמורה קיבלו רבעי מסחר אוטונומים בערים.

בולדווין מת ב-1118 בלא שהותיר יורש, והוחלף על ידי אחיינו בולדווין מבורק, רוזן אדסה. בולדווין השני היה אף הוא שליט מוכשר. על אף שנכלא על ידי הטורקים כמה פעמים, עלה בידו להרחיב את גבולות הממלכה ולכבוש את צור ב-1124.

[עריכה] נפילה והתאוששות

לאחר מותו של בולדווין הרביעי ב 1185 אחיינו הפעוט בולדווין החמישי שלט לתקופה קצרה עד שגי לקח את השילטון.

בחודשים שחלפו כבש צלאח א-דין את הממלכה. ירושלים נכנעה ב-2 באוקטובר. רק נמל צור נותר בידי הצלבנים בזכות קונרד ממונפרט שהגיע זמן קצר לפני כן.

נפילת ירושלים זעזעה את אירופה והובילה למסע הצלב השלישי. הודות למאמציו של ריצ'רד לב הארי רוב ערי החוף של סוריה ועכו הושבו. לאחר קרב ארסוף ב 1192 נחתם הסכם עם צלאח א-דין. קונרד ממונפרט נשא לאישה את איזבלה, ביתו של אמרליך הראשון והוכתר למלך. זמן קצר לאחר מכן התנקשו בחייו. איזבלה נישאה בשנית להנרי השני משמפניה.

[עריכה] קשרים בין הממלכה הראשונה לבין אירופה

[עריכה] צבא הממלכה והמסדרים הצבאיים

[עריכה] דת, משטר ודמוגרפיה בממלכה הראשונה

המשטר היה מבוסס על השיטה הפיאודלית, כמו באירופה של אותה עת, אולם היו מספר הבדלים חשובים. שטח הממלכה היה קטן ללא אדמות חקלאיות רבות, ועם כלכלה שהייתה עירונית במהותה מדורי דורות. למעשה, אף שטכנית היו האצילים בעלי האדמות, הם העדיפו להתגורר בירושלים או בערים אחרות. כמו באירופה, האצילים היו וסאלים של המלך והיו להם וסאלים משלהם. למרות זאת, הייצור החקלאי נוהל על ידי ה"איקטה" - הגרסה המוסלמית לפאודליזם האירופי, אותה הצלבנים לא שינו.

המוסלמים, היהודים והנוצרים המזרחיים הופלו לרעה בערים (בירושלים עצמה לא הותר להם להתגורר), אולם הורשו להמשיך בחייהם הרגילים באזורים הכפריים. ה"ראיס", מנהיג הקהילה, נחשב מעין וסאל של האציל שהיה בעל האדמה, אך מכיוון שהאצילים התגוררו בערים הייתה לקהילות רמה גבוהה של אוטונומיה. הם גידלו תוצרת חקלאית עבור הצלבנים, אך לא היו חייבים בשירות צבאי עבורם כפי שנדרשו וסאלים באירופה. גם בני ערי-המדינה האיטלקיות שישבו בערי הנמל בממלכה היו פטורים משרות צבאי. בשל מדיניות גיוס זו, צבאות הצלבנים היו קטנים ורוב החיילים היו מהמשפחות הצרפתיות העירוניות.

האופי העירוני של הממלכה, בשילוב נוכחותם של סוחרים איטלקים, הביא לביסוס הכלכלה על מסחר ולא על חקלאות. ארץ ישראל היוותה מאז ומתמיד צומת דרכים ומרכז מסחרי. כעת המסחר התפשט גם לאירופה. סחורות אירופיות, כמו בדים מצפון אירופה, הגיעו למזרח התיכון ולאסיה, וסחורות אסייתיות הגיעו לאירופה. ערי המדינה האיטלקיות הפיקו רווחים עצומים מהמסחר, דבר שהוביל להמשך נוכחותן באזור במאות הבאות.

בעיית המחסור בחיילים נפתרה במידה מסוימת בעזרת מסדרים צבאיים. מסדר הטמפלרים ומסדר ההוספיטלרים הוקמו בראשית ימי הממלכה. הם היו אוטונומיים ולמעשה לא היו חייבים בשירות צבאי, אך הם השתתפו בכל הקרבות החשובים.

מקורות מידע חשובים על החיים בממלכה הם וויליאם מצור מהזווית הנוצרית, ואוסמה אבן מונקיד מהזווית המוסלמית.

לאחר מותו של בולדווין השני ב-1131 הוא הוחלף על ידי בתו מליסנדה, שמשלה עם בעלה הרוזן פולק מאנז'ו. בתקופת שלטונם פרחה הממלכה כלכלית ותרבותית. פולק, מצביא ששמו הלך לפניו, התמודד עם אויב קשה מבעבר, האתאבג זנגי ממוסול. למרות שפולק הדף את זנגי משטחו, מותו של פולק ב-1144 ועלייתו לשלטון של בנו הצעיר בולדווין השלישי (בפועל משלה אימו מליסנדה) אפשרו לזנגי לכבוש את אדסה.

כיבוש זה הוביל למסע הצלב השני, בו החליטו מלכי צרפת וגרמניה שהובילו אותו לא לתקוף את יורשו של זנגי נור א-דין (יורש החל מ 1148), אלא את האמיר הידידותי מדמשק. מסע הצלב הסתיים בכישלון ב-1148. מעט לאחר מכן החל בולדווין השלישי לשלוט באופן עצמאי למרות מאמציה של אימו לשלוט בממלכה בעצמה. גם בולדווין השלישי היה שליט מוכשר, והוא כבש את אשקלון, שהייתה המאחז המצרי האחרון בחופי ארץ-ישראל, מידי הפטימיים. בה בעת, מצב הצלבנים החמיר כשנור א-דין כבש את דמשק ואיחד את סוריה המוסלמית תחת שלטונו.

בולדווין השלישי מת באופן מסתורי ב-1162 והוחלף על ידי אחיו אמלריך הראשון. אמלריך התחרה בנור א-דין ובכפופו צלאח א-דין על השליטה במצרים. למרות תמיכתו של קיסר ביזנטיון, מנואל קומננס הראשון, נכשל בניסיונו לכבוש את מצרים. מותו של נור א-דין הובילו לעלייתו של צלאח א-דין.

אמרליך הוחלף בבנו הצעיר בלדווין הרביעי שהפך למצורע בצעירותו. בתקופת שלטונו הממלכה החלה להתפרק. בן דודו של בולדווין הרוזן ריימונד השלישי מטריפולי וגיסו חדל האישים גי דה לוזיניאן, הקימו פלגים, שהחלישו את הממלכה. בתקופת שלטונו של בולדווין החל צלאח א-דין לתקוף את המדינות הצלבניות.


[עריכה] הממלכה השנייה

ערך מורחב – ממלכת הצלבנים השנייה בארץ ישראל

במאה השנים שלאחר מכן הייתה ממלכת ירושלים ממלכה זעירה לחופו ש להים התיכון. מסע הצלב הרביעי תוכנן לאחר כשלון השלישי אולם הסתיים בביזת קונסטנטינופול ב1204 והצלבנים מעולם לא הגיעו לממלכה. הועלתה תוכנית לכבוש את ירושלים דרך מצרים שהסתיימה במסע צלב כושל נגד דמטייה ב1217. ב1229 הקיסר פרדריך השני, שהיה מלך ירושלים בשל נישואיו ליורשת העצר, הצליח להחזיר את ירושלים הודות לברית עם הסולטן אל-קמיל. ההצלחה הייתה קצרת ימים, לעיר לא היה שטח המספיק להגנתה. ב1244 העיר נכבשה שוב על ידי האיוביים.

מסע הצלב השביעי בהנהגתו של לואי הרביעי מצרפת יצא בעקבות זאת אולם רק הוביל להחלפת האיוביים התרבותיים בממלוכים האכזרים כאויביהם של הצלבנים ב1250.

בשנים הבאות תלו הצלבנים תקוות במונגולים שנחשבו למחבבי הנוצרים. אעפ"י שהמונגולים פלשו לסוריה כמה פעמים, הם הובסו בידי הממלוכים בקרב עין ג'אלות. הממלוכים, בראשות הסולטן בייברס כבשו והחריבו ערים רבות בממלכה , וביניהן קיסריה, ארסוף, צפת ועתלית. הכיבוש הסתיים בכיבוש עכו, העיר האחרונה, ב1291 בידי הסולטן חליל.

[עריכה] הטוענים לכתר מלכות ירושלים כיום

לאחר קץ הממלכה, הנרי השני המשיך להשתמש בתואר מלך ירושלים. לאחר מותו, שתי שושלות יורשיו הישירים, מלכי קפריסין ומלכי נאפולי טענו לכתר. עד ל 1800 ההבסבורגים האוסטרים נשאו את התואר.

כיום חואן קרלוס הראשון מלך ספרד הוא הנושא בתואר, כצאצא למלכי נאפולי. בית סבוי, יורשי מלכי קפריסין גם טוענים לכתר מעת לעת.

[עריכה] שלט הגיבורים של ממלכת ירושלים

לשלט הגיבורים של הממלכה היו כמה גרסאות של צלב זהב על רקע כסף. זו הפרה מפורסמת של הכלל האוסר על מיקום של צבע מתכת על צבע מתכת אחר בשלטי גיבורים. זהו אחד משלטי הגיבורים המוקדמים ביותר.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יהושע פרוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא"י, מוסד ביאליק, 1963

[עריכה] קישורים חיצוניים

המדינות הצלבניות במזרח התיכון
רוזנות אדסה
נסיכות אנטיוכיה
רוזנות טריפולי
ממלכת ירושלים