אינדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Indie" הוא קיצור של המילה Independent - עצמאי. המוסיקה המכונה "אינדי", לא מאפיינת סאונד מסוים, כי אם סצינות, אופנות או תת-תרבויות שונות המאופיינות בעצמאות (אמיתית או למראית לעין). היוצרות בעצמן עבור עצמן, בסיוע מינימלי מבחוץ, על ידי ממשלות, תאגידים וכוחות פיננסיים עצמאיים. (כך גם בתחומי "אינדי" אחרים, קולנוע עצמאי, רשתות תקשורת עצמאיות ועולמות אמנות שונים ומשונים).
להקות האינדי רוק המצליחות ביותר הן סוניק יות' ופייבמנט האמריקאיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרת המונח "אינדי"
לעתים מוגדרים בטעות מוסיקאים שונים כאמני "אינדי", בלבד לפי הסגנון המוסיקלי שהם יוצרים, כאשר למעשה המונח בא לתאר דווקא את דרך הפצת היצירה, המגיחה מגישת העשה-זאת-בעצמך.
[עריכה] אינדי, שאינו בחברת תקליטים גדולה
(כיום חמישה תאגידים שולטים בכל חברות התקליטים הגדולות - שאינן עצמאיות, החמישה הם: וורנר, יוניברסל, סוני BMG ו-EMI).
הבעיה עם הגדרה זו היא שלעתים קרובות אין כמעט קורלציה בין המסחור והחופש היצירתי שמציעות החברות הגדולות, לעומת אלה שמציעים הלייבלים הקטנים יותר. רוב לייבלי האינדי הגדולים עובדים כמעט באותה שיטה בדיוק כמו החברות הגדולות, עם מחלקות יחסי ציבור, תקציבי פרסום ושיקולים מסחריים המשפיעים על החלטותיהם. ומהצד השני, לעתים דווקא החברות הגדולות מחזיקות באמנים עם כיוון עצמאי המקבלים ביקורות מצוינות ונותנות להם חופש יצירתי.
בין הלהקות היצירתיות, החתומות בחברות גדולות: רדיוהד, סוניק יות', פאלפ והפליימינג ליפס.
[עריכה] אינדי ומסחור
גישה קיצונית יותר מותחת את הקו בין אינדי ללא-אינדי במקום ממוקד יותר - במקום שמצד אחד יהיו החברות הגדולות ומהצד השני - כל השאר, גישה זו מותחת את הקו בין לייבלי אינדי "גדולים" לאלה הקטנים יותר, הנחשבים בעיני אותם קיצוניים ללייבלי האינדי ה"אמיתיים". אותם לייבלים קטנים יותר מנוהלים בדרך כלל על ידי מספר קטן של אנשים, לעתים קרובות מהבית, ועובדים במשותף עם שירות הזמנות דואר העובד עם מספר לייבלים כאלה בו זמנית. האנשים המנהלים לייבלים כאלה בדרך כלל קשורים לסצינה כלשהי, ורבים מהם מנוהלים חלקית או בשלמותם על ידי חברי הלהקות החתומות בהם. לייבלים שכאלה נסגרים בדרך כלל כאשר בעליהם מאבדים בהם עניין או שפשוט נגמר להם הכסף. דוגמאות ללייבלים מסוג זה הן פקטורי רקורדס, שרה רקורדס וקיל רוק סטארס.
אך שוב, מצב זה אינו בהכרח דיכוטומי כמו שהוא חלק מרצף. חלק מהלייבלים גדלים מהמצב העצמאי כמתואר והופכים עם הזמן ליותר ויותר ממסחריים (בדרך כלל לאחר שאחת הלהקות בהם מצליחה), ובסופו של דבר הופכים לחלק מהתעשייה הגדולה או מאחת החברות הגדולות. דוגמה ללייבל שעשה את הדרך הזו היא קריאיישן רקורדס שהוקם בשנות ה-80 על ידי אלן מקגי, שבשנות ה-90 החתים את להקת אואזיס. הצלחתה הפכה אותו ללייבל גדול, עד שלבסוף נקנה על ידי סוני והפך ללא עצמאי בעליל.
[עריכה] אינדי וז'אנרים
תכופות משתמשים במונח "אינדי" לתאר מספר ז'אנרים וסגנונות מוסיקליים ספציפיים. בשנות ה-80 היה "אינדי" שם נרדף בבריטניה ללהקות פופ של גיטרות צורמניות, אשר הופיעו בקלטות שהגיעו עם מגזין המוסיקה הNME.
בשנות ה-90 הוגדרו להקות בריטפופ רבות כלהקות אינדי, למרות שרובן היו חתומות בלייבלים גדולים ושלטו במצעדי המכירות. לאחרונה, המילה "אינדי" משמשת שם נרדף ללהקות הד הניו וויב/והפוסט-פאנק - אינטרפול, פרנץ פרדיננד והקילרס.
המילה "אינדי" אף משמשת לעתים שם נרדף ל"אלטרנטיבי", מילה שלאחרונה סובלת מסטיגמה המשייכת אותה ללהקות מרד-נעורים "מזוייפות" המיוצרות על ידי החברות הגדולות.
שימושים אלה במונח "אינדי" מוטעים מסיבות שונות: ראשית, לא ניתן לשייך איכויות סגנוניות לחופש ממסחור או לעקרונות האינדי. עובדה זו נכונה במיוחד כאשר סאונד מסוים נעשה פופולרי, הלהקות שיצרו אותו עוברות לעבוד עם החברות הגדולות, ולהקות אחרות צצות מכל עבר בנסיון חיקוי. כתוצאה, מופיעים שמות כאבריל לווין המונעים משיקולים מסחריים, אך מחזיקים באותם מאפיינים סגנוניים שאפיינו את האמנים ה"אותנטיים" שהיו לפניהם. שנית, לא משנה עד כמה סגנון מוסיקלי מסוים נפוץ (אפילו סגנונות כלליים כמו פופ גיטרות או פוסט-פאנק), בהגדרה הוא לא יכול לכלול את כל האינדי; מטבעו של המונח, תמיד יהיו לייבלים ואמני אינדי או אפילו סצינות מקומיות שלמות, שיפעלו מחוץ לסגנון.
[עריכה] מאפיינים תרבותיים/פילוסופיים של אינדי
ישנם מספר מאפיינים תרבותיים ופילוסופיים העוזרים להגדיר את משמעות המונח "אינדי" יותר מאשר סגנונות מוסיקליים או בעלות מסחרית. אמני אינדי מונעים יותר מרצון להבעה עצמית מאשר משיקולים מסחריים (למרות ששוב, דבר זה מאפיין אמנים רבים, וביניהם גם כאלה שמצליחים מסחרית). סגנון עבודה של עשה-זאת-בעצמך, שהחל עם זרם הפאנק בשנות ה-70, מקושר גם הוא לאינדי, עם אנשים בסצינה המעורבים בלהקות, לייבלים, מסיבות ועיתוני מעריצים ("פנזינים"). אינדי נוטה לדגול בגישה אינטרנציונליסטית, הנובעת מהזדהות עם מעריצים, לייבלים ולהקות במדינות אחרות החולקים את אותו סגנון חיים. לייבלי אינדי קטנים יפיצו לא-אחת אלבומים ללייבלים דומים ממדינות אחרות, ולהקות אינדי נוהגות לצאת לסיבובי הופעות במימון עצמי בערים ומדינות אחרות, בהן חברי סצינת האינדי המקומית יעזרו לארגן הופעות ולעתים אף יספקו מקומות לינה ועוד ועוד.
אמני אינדי בכל זמן נתון, נוטים ללכת כנגד הזרם הפופולרי בתקופתם, כמו למשל תנועת הטווי-פופ (Twee-Pop) שהחלה בשנות ה-80 כתגובה לסגנון הרוק רווי הטסטוסטרון ששלט באותה תקופה. בעבר אופיינו אמנים אלה גם ביצירת מוסיקה בסגנון לו-פיי (הקלטה לא מלוטשת וצליל גס מכוון ובאמצעים זולים), בתקופות בהן הקלטות מלוטשות היו נחלתם הבלעדית של תעשיית המוסיקה הממוסחרת. קו זה הטשטש עם הזמן, מפני שבימינו ניתן להקליט באיכות גבוהה בקלות יחסית בעזרת תוכנות מחשב זולות, ומצד שני צליל הלו-פיי נעשה אופנתי עם הזמן וכיום ישנן חברות גדולות המשתמשות בו בכוונה.
בכל הקשור למדיה, תומכי אינדי רבים אוספים תקליטי ויניל, ומחשיבים אותם ל"אותנטיים" יותר מפורמטים מוזיקליים עדכניים ונוחים יותר כדיסקים. באופן פרדוקסלי, נגני MP3 נעשו פופולריים אף הם בקרב חלק מאותם אנשים בגלל התועלת והשימושיות שבנשיאת אוסף התקליטים בכיס. במקרים כאלה, היתרון שביכולת להציג את טעמך המוסיקלי לעולם מנצח את ערך ה"אותנטיות" של תקליטי הויניל.
אנשים המנהלים סגנון חיים אינדי נקראים בדרך כלל "אינדי קידס" (ילדי אינדי), ללא קשר לגילם ולעתים אף משתמשים במושג זה לתאר את עצמם. ישנם כינויים נוספים לאותם אנשים, כמו "היפסטר", שהפך למעין שם נרדף לאותה תת-תרבות בשנים האחרונות, או "קולסיס" (coolsies) במדינות כמו אוסטרליה.
[עריכה] קטגוריות משנה באינדי
ישנן מספר קטגוריות משנה שמקובל לקבץ באופן כללי תחת השם אינדי. הנפוצות שבהן הן האינדי רוק והאינדי פופ. ההבדל בין שני אלה קשה לאבחנה לפי כלי הנגינה או הצליל. ההבדל היחיד בין השניים הוא באדיקות בה הם בוחרים לציית למבנה התרבותי של הרוק. כמו כן, קיים אינדי דאנס, הנוצר משילוב בין אינדי פופ ומוסיקת דאנס.

