לו אנדריאס סלומה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוּ אנדריאס-סָלוֹמֶה (Lou Andreas-Salomé) נולדה בשם לואיז פון סלומה (12 בפברואר 1861 - 5 בפברואר 1937), אינטלקטואלית ממוצא רוסי, מחברת של ספרים רבים, פסיכואנליטיקאית וידידתם של אמנים, אמניות, סופרים וסופרות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
סלומה, בת יחידה בין חמישה בנים, נולדה בסנקט פטרבורג לקצין רוסי-יהודי ולאשתו. היא זכתה להשכלה שחרגה בהיקפה ממעמדה של אישה טיפוסית באותה תקופה וסביבה. בגיל 17 שכנעה סלומה את הכומר ההולנדי הנדריק גִיוֹ, שהיה מבוגר ממנה ב-25 שנה, ללמד אותה תאולוגיה, פילוסופיה, דתות העולם וספרות צרפתית וגרמנית. גִיוֹ התאהב בה נואשות ותכנן להתגרש מאשתו ולשאת את סלומה לאישה, ואילו היא החליטה לנסוע ביחד עם אמה לציריך כדי לרכוש השכלה אקדמית. המסע גם נועד להיטיב עם בריאותה של לו; כבר אז סבלה משיעולים מדממים.
אמה של לו לקחה אותה לרומא כשהייתה בת 21. בסלון ספרותי בעיר פגשה לוּ את פול רֶה, סופר ומהמר כפייתי, והציעה לוֹ להצטרף אליה לקומונה אקדמית. כעבור חודשיים שכנעה אותו לוּ לקבל אותה כחברה. ב-13 במאי 1882 שכנעה לו גם את פרידריך ניטשה, ידידו של רה, לעשות כן. (סלומה כתבה מחקר שנוי במחלוקת "פרידריך ניטשה בעבודתו" (1894), על אודות אישיותו של ניטשה והפילוסופיה שלו).
השלושה טיילו ביחד עם אמה של סלומה ברחבי איטליה וחיפשו מקום שבו יקימו את הקומונה. כשהגיעו ללייפציג באוקטובר, נפרדו לוּ ורֶה מניטשה לאחר ריב שנתגלע בין סלומה וניטשה, שבו לוּ (בנרקיסיסטיות אופיינית) התעקשה שניטשה מאוהב בה ללא תקנה. לו ורֶה הקימו משק בית בברלין ונותרו ביחד עד שנים ספורות לפני שנישאה לחוקר הבלשנות קארל פרידריך אנדריאס. חרף התנגדותה לנישואין ולמרות שיתופי הפעולה (ופרשיות האהבה) שהיו לה עם גברים רבים, לו וקארל נשארו נשואים מ-1887 ועד מותו של אנדריאס ב-1930. גם הם ניהלו משק בית בברלין, מה שהרחיק את רֶה המריר מחייה של לו על-אף הבטחותיה.
לו סלומה הייתה כותבת פוריה וחיברה מספר רומנים, מחזות ומסות שלא זכו לפרסום רב. היא גם הייתה פמיניסטית יצירתית. במהלך תקופת נישואיה היא ניהלה פרשיות אהבה והתכתבויות עם העיתונאי הגרמני גיאורג לבדור, המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה - שעליו כתבה ספר זכרונות פסיכואנליטי, עם ויקטור טאוסק והפסיכואנליטיקאי הווינאי זיגמונד פרויד, בין היתר. עדויות רבות מקשרים אלה מופיעות בספרה "במבט לאחור" (Looking Back).
עבודתה הספרותית והפסיכואנליטית זכתה לפופולריות כה גדולה בגטינגן, העיר הגרמנית שבה בילתה את שנות חייה האחרונות, עד שהגסטפו המתין זמן קצר לאחר מותה ממחלת דם ב-1937, ורק אז העלה באש את ספרייתה.
נאמר שבשעות האחרונות לחייה סיפרה שכשהניחה למחשבותיה לשוטט, לא מצאה איש פרט לה עצמה.
סלומה חיברה 15 רומנים ומסות עיוניות כגון "דמויות הנשים אצל הנריק איבסן" (1892).
ספריה של לו סלומה לא תורגמו לעברית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- "לו אנדריאס סלומה", מאת פטרס היינץ פרדריך, הוצאת ספרית פועלים, תרגום: כרמית גיא, תש"ס.
- "כשניטשה בכה", מאת ארווין יאלום, הוצאת עם עובד, תרגום: כרמית גיא, 1994.

