גז עצבים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גז עצבים הוא כינוי לחומר לחימה כימי המבוסס על תרכובות זרחן אורגניות נוזליות בטמפרטורת החדר. תרכובות אלו משבשות את העברת המסרים בעצבי הגוף על ידי חסימת תפקוד האנזים אצטילכולין אסטראז, אשר באופן רגיל מווסת את פעילות הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין.
על פי החלטת מועצת האו"ם 687 מסווג כל הנשק הכימי, ובכלל זה גז העצבים, כנשק להשמדה המונית שייצורו ואגירתו אסורים החל מ 1997.
תסמיני ההרעלה בגז עצבים הם התכווצות האישונים, הפרשת רוק מוגברת, פרכוסים ועוויתות, אובדן שליטה על הסוגרים ולבסוף מוות בחנק בשל אובדן השליטה על שרירי הנשימה. גז העצבים מגיע בדרך כלל לגוף קרבנו על ידי שאיפה של תרסיס או אדים שלו, אם כי הוא פוגע באדם גם במגע בעור, ולכן נדרשת חליפת מיגון בנוסף למסכת אב"כ בכדי להתגונן בפניו.
[עריכה] השפעה ביולוגית
כפי שמרמז שמם, גזי העצבים תוקפים את מערכת העצבים של האדם. כולם פועלים באופן דומה : שיבוש פירוקם של נוירוטרנסמיטורים השולטים בהתכווצות השרירים, כך נמנעת הרפיית שרירים בגוף.
התסמינים הראשונים של חשיפה לגז עצבים כסארין הם נזלת, קושי בנשימה והתכווצות האישונים. לאחר מכן ממשיך הקורבן לאבד שליטה על שריריו עד למוות.
השפעתו של גז עצבים היא ממושכת ומצטברת, וגם אם שרד הקורבן חשיפה לגז, כמעט תמיד נגרם לו נזק נוירולוגי קשה.

