מייקל מור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל מור (נולד 23 באפריל 1954) הינו במאי קולנוע וסופר אמריקני בעל דעות נחרצות כנגד הגלובליזציה וכנגד התאגידים הגדולים, בעד פיקוח על מכירת נשק חם, וכנגד משטרו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' וו. בוש.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת
מור נולד בעיירה דייויסון במדינת מישיגן בארצות הברית, בסמוך לעיר פלינט. בתקופת ילדותו הייתה העיר פלינט מרכז לתעשיית הרכב של ארצות הברית, ולמפעלי חברת ג'נרל מוטורס, בהם עבדה אמו, וכן אביו וסבו. דודו היה אחד ממייסדי איגוד עובדי תעשיית הרכב האמריקנים, והיה פעיל בשביתה המפורסמת בשנת 1936 אשר הביאה לאיחוד האיגודים השונים בתעשיית הרכב האמריקנית.
מור, שמוצאו אירי גודל כקתולי מאמין, ואף למד בסמינר בגיל 14. בשנת 1972 סיים את בית הספר התיכון, ובאותה השנה נבחר לועד התלמידים העירוני לאחר מסע בחירות שהתבסס על הדרישה לפיטורי מנהל בית הספר בו למד, וסגנו. ואכן, עד לסיום כהונתו של מור שני מחנכים אלו התפטרו מעבודתם.
מור היה אף פעיל בתנועת הצופים, ואף זכה להגיע לדרגת "נשר" שהיא הדרגה הגבוהה אליה יכול צופה להגיע בארצות הברית, הישג בו הוא גאה ביותר עד היום. על מנת להגיע לדרגה זו, נדרשת השתתפות בפרויקט קהילתי. מור צילם סרט דוקומנטרי העוסק במפגעי בטיחות בקהילה.
מור החל את לימודיו באוניברסיטת פלינט במישיגן, אך לא סיים אותם. בגיל 22 החל לפרסם עיתון סטודנטים בשם "קול פלינט", אשר שינה לאחר מכן את שמו ל "קול מישיגן". ב-1986 סגר את "קול מישיגן", והפך לעורך המגזין הליברלי "מאד'ר ג'ונס". יריביו של מור טוענים כי פוטר מן העיתון לאחר סידרת חיכוכים עם כתבים אחרים בעיתון, בין היתר בשל סירובו של מור לאפשר פירסום כתבה ביקורתית על משטר הסנדיניסטים בניקרגואה. בכספי הפיצויים שקיבל מן העיתון השתמש להסרטת סרטו "רוג'ר ואני".
מור נשוי לקת'לין גלין והוא אב לבת, נטלי, אשר נולדה בשנת 1981.
[עריכה] מור כבמאי
[עריכה] קולנוע
סרטו הראשון של מור כבמאי, "רוג'ר ואני" אשר יצא אל האקרנים בשנת 1989 היה סרט תיעודי שעסק במתרחש בעיירה פלינט, במישיגן, לאחר שחברת ג'נרל מוטורס סגרה את מפעליה בעיירה, ופתחה אותם במקסיקו, היכן שהיה עליה לשלם משכורות נמוכות בהרבה. הסרט סימן את מור כמבקר חריף של ראיית העולם הנאו ליברלית, ושל הגלובליזציה. "רוג'ר" הינו רוג'ר ב. סמית', מנכ"ל ונשיא ג'נרל מוטורס. הסרט היה נסיון אמביציוזי עבור אדם כמור אשר היה ללא השכלה רשמית בתחום הקולנוע, וללא כל נסיון מעשי. מור למד את העבודה המעשית מן הצלם קווין ראפרטי, אשר באופן אירוני הסתבר כי הינו בן דוד מדרגה ראשונה של הנשיא ג'ורג' וו. בוש. השפעתו של ראפרטי, אשר היה בין יוצרי הסרט הדוקומנטרי "הקפה האטומי" בשנת 1982, ניכרת בשימוש הסאטירי שעושה מור בקטעי ארכיון שנלקחו מסרטי "סוג ב'" ישנים, פירסומות טלוויזיה עתיקות, ויומני חדשות, שהיה לסימן היכר של עבודתו של מור.
"חזיר קנדי" שהוקרן בשנת 1995 היה סרטו הבא של מור. הסרט היה סרט סטירי בכיכובם של אלן אלדה וג'ון קנדי ועסק בנשיא ארצות הברית אשר אינו מצליח למצוא אוייב ראוי לאחר סיום המלחמה הקרה ונגרר בידי אנשי תעשיית הנשק ואילי ההון להכריז מלחמה על קנדה.
בשנת 1997 הוקרן "הגדול" (The Big One), אשר היה תיעוד של מסע הפירסום של מור לספרו "הקטן את זה! איומים אקראיים מאמריקני לא חמוש" היכן שביקר את מדיניות הפיטורים ההמוניים בתאגידי הענק, שעמדה בניגוד לרווחי השיא שהרוויחו. בין היתר ביקר את חברת "נייקי על שהעבירה את מפעליה לאינדונזיה.
בשנת 2002 הוקרן לראשונה סרטו של מור "באולינג לקולומביין". סרט זה חקר את תרבות האלימות והנשק בארצות הברית. הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן ובפרס "סיזאר" הצרפתי עבור הסרט הזר הטוב ביותר. בארצות הברית זכה הסרט בשנת 2002 בפרס האוסקר כסרט התיעודי הטוב ביותר. הסרט זכה להצלחה ביקורתית וקופתית יוצאת דופן עבור סרט תיעודי, והיה בזמנו לסרט התיעודי הרווחי ביותר, שיא שנשבר רק על ידי סרטו הבא של מור "פרנהייט 9/11". המבקרים שיבחו את הסרט כמאיר נקודה המוזנחת בדרך כלל על ידי הזרם המרכזי בביקורת ובתרבות האמריקנית. מבקרי הסרט טענו כי הוא מציג את טיעוניו בצורה מטעה ובלתי מדוייקת. הרקע לסרט היה האירוע בתיכון קולומביין בשנת 1999 בו פתחו זוג תלמידי תיכון במסע רצח שהסתיים ברצח שנים עשר מחבריהם לספסל הלימודים, וברציחתו של מורה, כמו גם בפציעתם של רבים אחרים. מור השתמש באירוע כרקע לדיון מקיף בתרבות הנשק והאלימות האמריקנית, אשר הורחב מעבר לדיון במקרה קולומביין עצמו.
בשנת 2004 הציג מור את סרטו המצליח ביותר, כמו גם השנוי במחלוקת ביותר, "פרנהייט 9/11". הסרט בוחן את אמריקה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, ובמיוחד את תיפקודו של הנשיא בוש, ואת הקשרים שבין משפחתו של בוש ומשפחתו של אוסאמה בין לאדן. הסרט זכה בפרס "דקל הזהב" שהינו הפרס הראשי בפסטיבל קאן, והיה הסרט התיעוד הראשון שזכה בפרס זה מאז שנת 1956. כותרת הסרט נלקחה מספרו של סופר המדע הבדיוני ריי ברדבורי "פרנהייט 451", העוסק במשטר טוטליטרי בו נאסרה קריאת הספרים. פרנהייט 451 היא הטמפרטורה בה בוער נייר. הכותרת בכרזות הפירסומת שליוו את הקרנת הסרט טענה כי "פרנהייט 9/11" היא הטמפרטורה בה "בוערת החירות". הסרט הינו עד היום הסרט התיעודי שזכה להצלחה הקופתית הגדולה ביותר בכל הזמנים. רווחי הסרט מגיעים ל 200 מליון דולר בכל העולם, כאשר בארצות הברית הרוויח הסרט כ-120 מליון דולר.
כיום עוסק מור בצילום הפרויקטים "סיקו", סרט העוסק במערכת הבריאות האמריקנית מנקודת הראות של אנשי בריאות הנפש ויצרני התרופות הגדולים, כמו גם בצילום "פרנהייט 9/11½" המשך לסרטו המצליח "פרנהייט 9/11".
[עריכה] טלוויזיה
בין 1994 ו-1995 ביים מור ואירח תוכנית בשם "אומת הטלוויזיה" ("TV Nation") אשר הייתה בפורמט מוכר של מגזיני חדשות טלוויזיוניים, אך סיקרה נושאים שמגזינים אלו נמנעו מלעסוק בהם. התוכנית שודרה ברשת NBC בשנת 1994 במשך 9 פרקים, ו-8 פרקים נוספים שודרו ברשת "פוקס" בשנת 1995.
תוכנית נוספת הייתה "האמת האיומה", אשר הציגה באופן סאטירי את פעולותיהם של התאגידים הגדולים ושל הפוליטיקאים. התוכנית שודרה בארצות הברית בין 1999 ו-2000. התוכנית שודרה בישראל בערוץ "YES+". התוכנית זכתה בשנת 1999 ל"פרס התיקון הראשון בחוקה על שם יו הפנר",
תוכנית נוספת משנת 1999 "מייקל מור חי" שודרה רק ב"ערוץ 4" בבריטניה, על אף שהוקלטה בניו יורק. תוכנית זו הייתה זהה בפורמט ל"אמת האיומה" אך כללה גם שיחות עם מאזינים בשידור חי. התוכנית הוקלטה בשידור חי בשעת צהריים בניו יורק, ושודרה באותה השעה בלונדון כ"תוכנית לילה מאוחרת".
[עריכה] וידאו קליפים
מור ביים מספר וידאו קליפים ללהקות ידועות, ביניהן להקת "רייג' אגיינסט דה מאשין". הקליפ לשירה של הלהקה "Sleep Now in the Fire" צולם ברחוב וול סטריט בניו יורק, על אף איסור שהטילה עיריית ניו יורק שכלל איום במאסר. כן ביים מור קליפים ללהקת "אר.אי.אם." ולהקת "סיסטם אוף א דאון".
[עריכה] כתביו ודעותיו הפוליטיות
מור כתב מספר ספרים:
- "הקטן את זה" (Downsize This!") (1996") עסק ב"פשעי תאגידים" בארצות הברית.
- "גברים לבנים טיפשים" (יצא לאור בעברית בהוצאת "אסטרולוג") (2001) עוסק, לדברי ההוצאה בשאלות "איך הטובים והגדולים דופקים את כולנו, איך 'הנשיא' בוש גנב את הבחירות בעזרת אחיו ומקורביו, איך העשירים נשארים עשירים בעוד אנו חיים בפחד, איך הופכים הפוליטיקאים לזונות של התאגידים הגדולים".
- "בחור, איפה הארץ שלי?" ("Dude, Where's My Country?") אשר יצא לאור בשנת 2003 עוסק ביחסי משפחת בוש עם משפחת המלוכה הסעודית ומשפחת בין לאדן.
לאחר שעזב מור את "מאד'ר ג'ונס" החל לעבוד עבור הפוליטיקאי האמריקני ראלף ניידר. על אף שנטען כי נפרד מניידר בזעם, היה מור מתומכי מסע הבחירות העצמאי של ניידר לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000.
בבחירות לנשיאות בשנת 2004 מור שינה את דעתו באשר לניידר והפציר בו שלא לרוץ על מנת שלא לפצל את הקול הליברלי ולאפשר לבוש ניצחון דחוק נוסף. מור טוען כי אינו דמוקרט, על אף שהתפקד לשורות המפלגה בשנת 1992. מור מנהל מסע כנגד הנשיא בוש, ואף טען כי הלה נפקד מן השירות הצבאי במהלך שירותו במשמר הלאומי בטקסס. מור הופיע כאורח בועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 2004 לצידו של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר. כן הופיע בועידת המפלגה הרפובליקנית, אותה סיקר בטור עבור העיתון "USA Today".
בשנת 2004 היה מור פעיל במסע תעמולה שנועד לעודד את האזרחים להצביע בבחירות לנשיאות. מסע תעמולה זה במסגרתו חילק מור מרק ובגדים תחתונים למי שהבטיח כי יצביע, הביא להאשמות כנגדו על "גניבת קולות". להגנתו טען מור כי לא שיכנע את האנשים עבור מי להצביע, אלא רק להצביע.
מור ידוע כמתנגד קולני לגלובליזציה, למשטרו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, לתאגידים הגדולים ולאילי ההון, וכן ל"אגודת הרובאים הלאומית". מור נרשם כחבר באגודה לאחר הטבח בקולומביין, כשמטרתו המוצהרת לרוץ לתפקיד נשיא האגודה על מנת לפרקה לאחר שייבחר. את הנאום בו הודה למעניקי פרס האוסקר בשנת 2002 אותו קיבל על "באולינג לקולומביין" הקדיש למתקפה חריפה על הנשיא בוש, ועל תוכניתו לצאת למלחמה בעירק.
לאחר הבחירות בשנת 2004 בהן סברו רבים כי לסרטו של מור "פרנהייט 9/11" השפעה שעלולה אף למנוע מן הנשיא בוש להיבחר, במקרה בו תהיינה הבחירות צמודות כפי שהיו בשנת 2000 מתרכז מור בשאלות הנוגעות למשטר בוש ולמלחמה בעיראק.
[עריכה] הביקורת על עבודתו
עבודתו של מור זכתה למנות גדושות של ביקורת, כמו גם לשבחים רבים, במיוחד לאחר הצלחת "פרנהייט 9/11". בעוד שמבקרי הסרטים שיבחו, ברובם, את הסרט, והעניקו לו פרסים, כמה ממתנגדיו של מור תיארו את הסרט כדיוקן מטעה ומוליך שולל של ממשלת ארצות הברית. טענות דומות באשר לעריכה מגמתית, בימוי של סצינות "תיעודיות" והוצאת דברים מהקשרם נטענו באשר ל"באולינג לקולומביין". מור הכחיש טענות אלו.
הסופר ריי ברדבורי זעם על השימוש שעשה מור בכותרת ספרו "פרנהייט 451" ללא רשות, אם כי מבחינה חוקית אין רשות זו נדרשת, וברדבורי עצמו כתב מספר ספרים שכותרותיהם נלקחו מספרים אחרים.
דוברים שמרנים האשימו את מור כי הוא מקבל שכר עבור הרצאותיו בציבור. תומכי מור טענו כי האשמות אלו נגועות בצביעות, וכי דוברים בקנה המידה של מור, וביניהם רבים ממבקריו, מקבלים שכר גבוה יותר עבור הרצאותיהם מן השכר אותו דורש מור.
העיתונאית יסמין אליבאהי בראון האשימה את מור בשנת 2003 בהנצחת סטריאוטיפים כנגד אפרו אמריקנים, וכי מור טען כי נוסעי המטוסים שנחטפו בפיגועי ה-11 בספטמבר התנהגו בפחדנות, בשל היותם לבנים ברובם, וכי אילו נחטף מטוס שנוסעיו שחורים, היו אלו "מוחצים" את החוטפים.
סיגנונו של מור הוא סגנון הנוטה להיות מעורב רגשית בתכניו, ובעל אופי של מסה פוליטית, כאשר מור עצמו ודעותיו מקבלים זמן מסך וחשיפה, באותה מידה שמקבל הנושא בו הוא מטפל. בימאי תעודה אחרים מעדיפים נקודת ראות פחות מעורבת, ולהשאיר את היוצר מאחורי המצלמה, במקום לחשוף אותו בפניה. סגנון זה זכה לביקורת רבה.
ביקורת נוספת הוטחה במור בשל הטענה כי בעשיית סרטיו הוא עורך ומציג את סדר האירועים באופן המעוות או מציג שלא כהלכה את עמדותיהם ודעותיהם של נושאי הסרט.
ביום שלאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, פירסם מור באתרו האישי מסר לפיו אם מישהו ריסק את המטוסים כנקמה כנגד בוש, הרי שהמקומות שנפגעו, בוסטון, ניו יורק קליפורניה ווושינגטון (מהם ואליהם נחטפו המטוסים) היו מקומות בהם רוב האזרחים הצביעו כנגד בוש. מסר זה זכה לביקורת רבה בטענה כי משתמע ממנו שריסוק מטוסים באזורים בהם יש רוב לתומכי בוש הינו מעשה מוצדק. ביקורת נוספת נגעה לכך שבעת שהאומה האמריקנית התאחדה באבלה, עסק מור בפוליטיקה הקטנונית של הבחירות לנשיאות בשנת 2000.
על אף המחלוקת מסביב לסרטיו ודעותיו, זכה מור להצלחה כלכלית רבה הן כבמאי והן כסופר. סרטיו זכו להצלחה הקופתית הרבה ביותר לה זכה סרט תיעודי מעולם, ולפרסים רבים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- אתרו הרשמי של מייקל מור
- מייקל מור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מייקל מור, באתר E! Online, ערוץ הבידור (ישראל)

