מנוע המכונית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנוע המכונית הנפוץ ביותר כיום הוא מנוע בעירה פנימית, המופעל באמצעות בנזין או סולר. המנוע בנוי בדרך כלל מ-4 בוכנות. כל בוכנה נעה בתוך צילינדר בין שתי נקודות: נקודה מתה עליונה ונקודה מתה תחתונה.
תנועת הבוכנה נגרמת מלחץ, שנוצר על ידי הצתת תערובת של דלק ואוויר, בחלק שבין נקודה מתה עליונה לראש הצילנדר. את התערובת מכין המאייד (קרבורטור). שסתום אחד או יותר (שסתומי יניקה) יונק את התערובת לראש הצילנידר, ושסתום אחד או יותר (שסתומי פליטה) פולט את הגזים לאחר שריפתם.
הבוכנות נעות בתנועה קוית, ומניעות את הטלטל. הטלטל מניע את גל הארכובה, וכך הופכת תנועה קוית של הבוכנות לתנועה סיבובית של גל הארכובה. גל הארכובה מחובר ומסובב גלגלי שיניים, ומהם מועברת התנועה לגלגלי המכונית.
מנוע המכונית כולל מערכות תומכות כגון:
מערכת קירור מוכרת גם כרדיאטור מקררת המנוע בשעת פעולתו.
מערכת הדלק מספקת דלק וחמצן למנוע, היא יכולה להיות מסוג קרבורטור או הזרקת דלק.
מערכת הצתה יוצרת ניצוץ הגורם לפיצוץ בבוכנה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מידע באנגלית על רדיאטור
- מידע באנגלית על מערכת הזרקת דלק
- מידע באנגלית על קרבורטור
- מידע באנגלית על מערכת ההצתה
ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

