איינזצגרופן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האיינזצגרופן (Einsatzgruppen) הוא השם הכולל ל"עוצבות המבצע של האס דה והסיפ"ו (משטרה)" אשר שימשו גורם מרכזי בהשמדת יהודי אירופה בתקופת השואה. הן הורכבו ממספר רב של יחידות חיסול ממונעות שהתקדמו אחרי הצבא הפולש (ולעתים השתתפו בלחימה) בחזית המזרחית.
תוכן עניינים |
[עריכה] האיינזצגרופן בתחילת המלחמה
האיינזצגרופן הוקמו ב–1938 על ידי ריינהרד היידריך, ראש משטרת הביטחון בגרמניה הנאצית, ושימשו כיחידות למשימות מיוחדות. מטרתן, בראשית פעילותן, הייתה לטפל בגורמים עוינים למשטר הנאצי, לאתר מתנגדים פוליטיים ולעוצרם, להחרים נשק, ולאחר סיפוח אוסטריה וצ'כוסלובקיה - לבצע פעולות טרור נגד מתנגדי המשטר.
ערב הפלישה לפולין הוקמו שש קבוצות מבצע. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפו האיינזצגרופן לצבא שפלש לפולין: קבוצות 1-5 סופחו אחת לארמיה וה-6 פעלה עצמאית. האיינזצגרופן חולקו ל-15 איינזצקומנדו (אחד לכל קורפוס במסגרת הארמיה). אנשי היחידות גויסו מקרב המשרד הראשי לביטחון הרייך, שהיה הגוף תחתיו פעלו היחידות ובראשו עמד היידריך.
האיינזצגרופן הסתייעו בצבא רק בעניינים לוגיסטיים (מזון, אספקה וכד') ולא בעניינים מבצעיים מה ששחרר את הצבא מביצוע רציחות ו"ניקה" את מצפונו. תפקידם היה ריגול נגדי וטיפול ב"אויבי העם הגרמני" בהתאם להוראות ב"איגרת הבזק" של היידריך. משימתם העיקרית הייתה לרכז את יהודי פולין המערבית לתוך גטאות בערים. יחד עם זאת הם נדרשו להשיג רשימות של אנשי ההנהגה הפולנית ולהוציאם להורג. מעשיהם לוו באכזריות, בהשפלה ובהתעללות. הם ביצעו רציחות של יחידים ומעשי טבח של קהילות שלמות. הנס פרנק, האחראי על אזור הגנרלגוברנמן, טען שהגרמנים לא יכולים להקריב דמם בכדי להציל את אירופה מהיהודים, ושהגזע היהודי ימשיך להתקיים. הוא דרש את השמדת היהודים.
כאשר גרמניה הכינה את מבצע ארי הים (הפלישה לבריטניה) הוכנו 6 איינזצקומנדו על ידי היידריך שהיו אמורות להיות תחת פיקודו של פרופ' זיקס. הם הוקמו למטרת לכידת אויבי המשטר ולשם כך הוכנו שתי רשימות על ידי ולטר שלנברג (מהאס-דה). הכנתם הייתה חפוזה מכיוון שהלה היה עסוק בתכנון חטיפתו (שלא בוצעה) של הדוכס מווינדזור בליסבון. רשימה אחת כללה שמות אנשים: צ'רצ'יל ושאר חברי הקבינט, סופרים רבים (ה' ג' וולס, וירג'יניה וולף ועוד), מלומדים, מהגרים זרים וגרמנים (כמו חיים ויצמן וזיגמונד פרויד). הרשימה השנייה כללה מוסדות: כמו ה"פאבליק סקול", תנועת הצופים, והכנסייה האנגליקנית. למזלם של הבריטים (והעולם כולו) הפלישה לא יצאה לפועל ואף ישנם היסטוריונים הטוענים שהיטלר כלל לא התכוון ברצינות לפלוש לבריטניה ושהייתה זו תרמית.
[עריכה] האיינזצגרופן בפלישה לברית המועצות
ב–1941, עם הפלישה לברית המועצות, (מבצע ברברוסה), האיינזצגרופן אורגנו מחדש לארבע קבוצות - אחת לכל קבוצת ארמיות פולשת - ובכל קבוצה כמה מאות חיילים. היחידות חולקו לאיינזצקומנדו (EK) שייעודם פעולה מאחורי החזית וזונדרקומנדו (SK. אין מדובר באסירים הפועלים של מחנות ההשמדה!) שייעודם פעולה בחזית עצמה. בפועל כל יחידה כזו קבלה גזרה גאוגרפית משלה כך שלמעשה לא היה הבדל ביניהן. בנוסף פעלו גם יחידות מבצע זמניות - טיילקומנדו (חלקי קומנדו) או פורקומנדו (קומנדו קדמי) כפי שנקראו לפני פלישתם לעיר. מכיוון שהאיינזצגרופן עצמן לא כללו מספר רב של אנשים הם נעזרו ביחידות משטרה מקומיות (מהם של אוקראינה הידועה ביותר לשמצה) ולעתים רחוקות ביחידות צבא עורפיות.
האיינזצגרופן פעלו לריכוז גורמים לא-רצויים לנאצים בגטאות ולחיסולם. הם עברו ביישובים שנכבשו מידי הרוסים, והשמידו - טבח על ידי ירי או גז - קרוב למליון איש, רובם יהודים והשאר צוענים וקומוניסטים, שנחשבו לגורמים המסוכנים ביותר בעיני הנאצים. טוענים כי אופי פעילותם העיד, כבר בשלב זה על כוונת הנאצים לפעולה מקיפה לחיסולם הפיסי של היהודים (התחלת "הפתרון הסופי").
[עריכה] מבנה האיינזצגרופן ערב הפלישה לברית המועצות:
- איינזצגרופה א' - SK 1a+b, EK 2+3, שכללו 100 איש בפיקוד שטאנדרטנפיהרר ד"ר פרנץ וולטר ופעלה בארצות הבלטיות.
- איינזצגרופה ב' - SK 7a+b, EK 8+9 וc (שיוחדה למוסקבה), שכללו 665 איש בפיקוד בריגדפיהרר ד"ר ארתור נבה ופעלה בבלארוס.
- איינזצגרופה ג' - SK 4a+b, EK 5+6 שכללו 800 איש בפיקוד שטאנדרטנפיהרר ד"ר אמיל אוטו רש ופעלה במרכז ומערב אוקראינה.
- איינזצגרופה ד' - SK 10a+b, EK 11a+b,12 שכללו 600 איש בפיקוד שטאנדטנרפיהרר אוטו אלנדרוף ופעלה במזרח אוקראינה.
[עריכה] דרכי ביצוע ההשמדה
- חיסול בירי – המוני היהודים רוכזו במרכז היישוב, בתואנה כי הם מועברים ליישוב אחר או נלקחים לעבודות כפייה. משם הובלו היהודים ברגל לאזור מרוחק מהיישוב, והומתו בירי אל בורות ואל מחפורות שהוכנו מראש. לעתים אולצו היהודים לחפור בעצמם את הבורות לפני הירי, או לכסותם בעפר על-מנת להסתיר את המתים. מעטים בלבד מבין היהודים הצליחו להינצל מן הירי, בזחילה מן הבורות אל היערות הסמוכים. נערך טבח של 60,000 יהודים בפונאר שבליטא, והטבח שנערך בבאבי יאר ליד קייב, בירת אוקראינה, היה סמל לזוועת החיסול בירי. בחודש ספטמבר 1941 חוסלו בדרך זו 35 אלף יהודים ביום אחד.
- המתה במשאיות גז – האיינזצגרופן נהגו לסגור את תא הנוסעים של המשאית, לחבר אליו את צינור המפלט של המנוע ולחנוק את היהודים בגז.
הטבח הגדול של היהודים החל בבריה"מ והמשיך לפולין. הוא נעשה במסווה ובהיחבא, ללא עדים, והיהודים שהומתו נקברו מיד לאחר הרצח. על-פי דוחות שנתגלו ניתן להעריך את מספר הנרצחים בדרך זו בכמיליון וחצי יהודים, כבר בשלב זה של המלחמה.
[עריכה] קשיים בביצוע ההשמדה
- כלכלה - הירי אל הבורות גזל תחמושת רבה מן הצבא, ועלויות ההרג היו גבוהות.
- יעילות - כמות הבורות שנחפרו להסתרת הגופות הייתה מוגבלת וגזלה זמן רב. קצב ההריגה בירי איטי מדי ואילו מספר היהודים הגדול חייב יתר מהירות. מספר היהודים הנכנסים למשאית מוגבל, ומפחית את יעילות ההשמדה.
- פסיכולוגיה - ההשמדה במשאיות יצרה התנגדות של מבצעיה, משום שהייתה כרוכה באי-נעימות עקב ההמתה האיטית וקולות הסבל של הגוססים. הירי הישיר באנשים גרם לנזק פסיכולוגי ליורים, למרות ריכוך הבעיה על ידי דה-הומניזציה של הנטבחים ושיכור הטובחים.
- סודיות - קבוצות הביצוע התקשו לשמור על סודיות המבצע, משום שתושבי הסביבה הלא-יהודים הבחינו לרוב במתרחש, והיו עלולים לחשוף עדויות על הרצח ההמוני.
[עריכה] פעולות האיינזצגרופן כחלק מהפתרון הסופי
הטענה כי השמדת היהודים השיטתית החלה עם הפלישה לברית המועצות, נתמכת בכמה נימוקים:
- מספר היהודים – עם הפלישה לבריה"מ נוספו לשטח השליטה הגרמני 2.5 מיליון יהודים. יחד עם היהודים שחיו בבריה"מ הגיעה האוכלוסייה היהודית לחמישה מיליון נפש. הכפלת מספר היהודים תחת השליטה הגרמנית "חייבה" את השמדתם. מספר היהודים שהושמדו בידי האיינזצגרופן (מיליון וחצי) ושיטות ההשמדה העידו על כוונת הנאצים לפעול להשמדה שיטתית של העם היהודי.
- ההישגים הצבאיים של הגרמנים – הפלישה לבריה"מ נערכה לאחר שנתיים של ניצחונות, שבמהלכן נכבשו מזרח אירופה ומערבה. הישגים אלה תרמו לתחושת הביטחון של הגרמנים, שהתבטאה בשאיפתם להשמדת העם היהודי.
- האידיאולוגיה הנאצית על "מרחב מחיה" במזרח – האידיאולוגיה הנאצית הושתתה על התיישבות גרמנית רחבת היקף במזרח אירופה. הפלישה לבריה"מ נועדה להרחיב את תחום המחייה הגרמני, ולשם כך נדרשו הגרמנים "לטהר" את השטח.
[עריכה] גילוי מאוחר
בחודש מרץ 2006 פורסם [1] [2] מחקר של שני היסטוריונים גרמניים, קלאוס מיכאל מלמן, מנהל המרכז לחקר הנאצים בגרמניה, ומרטין קופרס, לפיו בקיץ 1942, עם התקדמות קורפוס אפריקה לכיוון מצרים וארץ ישראל, השלימו הנאצים הכנות לביצוע תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל. לדברי החוקרים העובדה כי התוכנית התגלתה 64 שנים לאחר שנרקמה, נובעת מכך שהם איתרו מסמכים שחוקרים אחרים פסחו עליהם.
על פי המחקר הוקמה עוצבת מבצע מיוחדת לצורך כך במסגרת האס אס בשם "איינזצגרופה מצרים" שכללה 24 חיילי אס אס בפיקודו של ולטר ראוף, קצין האס אס שהיה אחראי בסוף 1941 ובראשית 1942 על ייצורן של משאיות להמתה באמצעות גז הפליטה שלהן, שהוזרם לתא מטען אטום ובו הקורבנות. השמדת חמש מאות אלף היהודים בארץ ישראל אמורה הייתה להתבצע באותם האמצעים והשיטות שבהם בוצע רצח יהודי אירופה, דהיינו הפעלת האוכלוסייה המקומית, הלא יהודית, כמבצעי הרצח השיטתי, בהדרכתו ובפיקודו של צוות גרמני מצומצם.
אנשי עוצבת המבצע הוצבו באתונה והמתינו לפקודה לנוע לארץ ישראל. עם הנצחון הבריטי בקרב אל-עלמיין בסוף שנת 1942 בא הקץ לתוכנית זאת, והצוות של "איינזצגרופה מצרים" נאלץ להשאר ביוון.

