צלב קרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צלב הקרס על פי המסורת ההינדית
הגדל
צלב הקרס על פי המסורת ההינדית

צלב הקרס הינו צלב שווה זרועות, אשר זרועותיו הינן זויות ישרות הפונות לימין או לשמאל. צלב הקרס מופיע לרוב כאשר הקו המרכזי בו הינו אנך, אם כי לעיתים מופיע הקו המרכזי בזוית של 45 מעלות. הגירסה ההינדית של צלב הקרס מציגה נקודה בתוכו של כל רבעון.

ההיסטוריה של צלב הקרס מתחילה כבר בימים הקדומים של ההתיישבות האנושית באירופה ובאסיה. צלב הקרס הינו סמל חשוב בבודהיזם ובהינדואיזם, ובין היתר היה בשימושם של ילידי אמריקה ואחרים לפני מלחמת העולם השנייה. בבודהיזם שימש הצלב כסמל לארבעת היסודות הבסיסיים (אויר, מים, אש ואדמה). אחד הספרים הראשונים המוכרים מציג תמונה של בודהה כשעל חזהו מצויר צלב קרס. בתחילת המאה ה-20 היה צלב הקרס מקובל בעולם כסמל למזל טוב ולהצלחה. הוא הופיע על גב ספרי רודיארד קיפלינג ושימש אף כסמל לתנועת הצופים מיסודו של רוברט באדן פאואל.

מאז עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, הפך צלב הקרס לסמלם של הנאציזם, הגזענות, אימי מלחמת העולם השנייה והשואה. כיום מהווה צלב הקרס בעיקר את סמלן של תנועות נאו נאציות.

תוכן עניינים

[עריכה] שמות אלטרנטיביים ואטימולוגיה

המילה המקובלת בשפות אירופיות לצלב הקרס היא "סווסטיקה" (Swastika), ומקורה בשפת הסנסקריט שם פירושה הוא "סמלון המביא מזל והצלחה". הכינוי "צלב קרס" מקובל אף הוא בשפות אירופיות שונות, לרבות הגרמנית ("Hakenkreuz"), ההולנדית, הפינית, הנורבגית והאיטלקית. יש הקוראים לצלב טטרהגמא, מכיוון שכל אחת מארבע זרועותיו מזכירה את האות היוונית גמא (Γ). כך נקרא הצלב בשפה הספרדית - "cruz gamada" ובצרפתית - "croix gammée". שמות נוספים הם "גלגל החמה" (בגרמנית - "Sonnenrad"), פילפוט (Fylfot - ארבע רגלים), או אף "עכביש שחור".

[עריכה] צלב הקרס בדתות המזרח

[עריכה] הינדואיזם

צלב הקרס נמצא במקדשי הינדו, ומשמש כקישוט לסמלים, מזבחים, תמונות ואיקונוגרפיה הינדית בהודו ובנפאל. הסמל נחשב לסמל השני בקדושתו לאחר סמל האום.

שני המצבים בהם ניתן למצוא את צלב הקרס (כשזרועותיו פונות עם כיוון השעון, וכנגד כיוון השעון) מסמלים את שני המצבים של האל ברהמה. עם כיוון השעון מסמל צלב הקרס את תהליכי האיחוד של הברואים עם הבורא, וכנגד כיוון השעון הוא מסמל את תהליכי הבריאה של הברואים מן הבורא. העובדה כי ניתן לראות בצלב הקרס כפונה לכל ארבעת הרוחות מסמלת את יציבות הבריאה. כסמל המסמל את השמש ניתן לראות בו ייצוג של סוריא, אל השמש ההינדי. כן מסמל צלב הקרס את האל גנש.

[עריכה] בודהיזם

צלב קרס במקדש בודהיסטי
הגדל
צלב קרס במקדש בודהיסטי

בבודהיזם מופיע צלב הקרס על פסליו של בודהא לעיתים על סוליות נעלו. בשל הזיהוי עם הנאציזם של צלב הקרס הפונה לימין, בפסלים שלאחר אמצע המאה העשרים פונה צלב הקרס הבודהיסטי לשמאל. כאשר מופיע צלב הקרס על עטיפות מזון בסין פירוש הדבר שהמדובר במזון צמחוני הניתן לאכילה על ידי בודיהסטים אדוקים. לעיתים נתפר הסמל על צוארוני חולצות ילדים על מנת להגן עליהם מעין הרע.

באומנות הבודהיסטית נקרא צלב הקרס "מאנג'י" ומסמל את דהרמת ההרמוניה האוניברסלית ואיזון ההפכים.

[עריכה] ג'איניזם

בדתות הג'אניסטיות צלב הקרס משולב בדרך כלל בציור של יד. זהו סימנו של הג'יין (קדוש) השביעי, סופארסבה טירטהנקרה (Suparsva Tirthankara). זהו אחד מעשרים וארבעת הסימנים למזל ולהצלחה בדת זו.

[עריכה] דתות אחרות

ביפן קרוי צלב הקרס מאנג'י. כאשר הוא מופיע על מפה הוא מסמל את מיקומו של מנזר בודהיסטי. כן משתמשת בסמל הפאלון גונג, דבר שהוביל לבעיות כאשר נציגיה פעלו באירופה. פסיקה של בית משפט בגרמניה התירה את השימוש בסמל.


[עריכה] צלב הקרס ביהדות

במבני בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל מתקופת בית שני ואף מלפני כן נמצאו צלבי קרס, הן בצורתם הבסיסית והן במוטיבים שונים כגון מיאנדר (רצף של צורות סימטריות המחוברות זו לזו בקווים גאומטריים).

הפסיפס המפורסם ביותר של צלב הקרס בבתי כנסת אלו (שכוסה בבד בעקבות הקונוטציה השלילית שלו) נמצא בבית הכנסת העתיק של עין גדי. בבתי כנסת רבים אחרים ניתן למצוא את הצלבים כעיטור בשערי הכניסה ובמקומות אחרים, למשל בבית הכנסת בכפר נחום שליד הכנרת.

אחת ההשערות טוענת כי בתקופת הגלות הבבלית היהודים "נפגשו" עם הסמל ואימצו אותו מהתרבויות המזרחיות כסמל למזל ושפע.

[עריכה] היסטוריה

צלב הקרס מופיע באומנות ובעיצוב למן התקופה הפרה היסטורית, בהקשרים שונים: מזל, השמש, גלגול נשמות, ברהמה. בימי קדם השתמשו בצלב הקרס בעיקר החיתים, הקלטים והיוונים, וכן רבים אחרים. הוא מופיע גם כקישוט לרצפות פסיפס בתקופה הרומית, ונמצא במספר עיצובים שונים בקטקומבות ב-Villa Torlonia ובמקומות אחרים ברומא.

צלבי קרס ודוגמאות מעוטרות הכוללות בתוכן את הסמל נמצאו אף בחפירות ארכיאולוגיות רבות בארץ ישראל, אשר הידועה שבהן היא כנראה זו המופיעה על רצפת הפסיפס בבית הכנסת העתיק בעין גדי, שם מופיע צלב קרס גדול על רצפת הפסיפס העתיקה.

הסמל מופיע בתרבויות רבות בכל העולם, לעיתים כמוטיב גאומטרי ולעיתים כסמל דתי.

תפוצתו האוניברסלית של צלב הקרס הוסברה בשלוש תאוריות עיקריות: התפתחות עצמאית, פיעפוע תרבותי ואירוע חיצוני. התאוריה הראשונה הינה כי הסימטריה והפשטות של צלב הקרס הובילו להתפתחותו העצמאית בתרבויות שונות, באופן דומה לתיאורית תת המודע הקולקטיבי שפיתח קרל גוסטב יונג או סתם בשל פשטותו היתרה.

"אטלס השביטים" העשוי ממשי מימי שושלת האן בסין
הגדל
"אטלס השביטים" העשוי ממשי מימי שושלת האן בסין

הסבר אחר הוצע על ידי המדען היהודי האמריקני קרל סייגן בספרו "כוכב שביט". סאגאן העתיק כתבי יד סיניים עתיקים אשר תיארו את זנבותיהם של שביטים, וחלקם מראה את גרעינו של השביט כשממנו יוצאות ארבע זרועות מעוקלות, בדומה לצלב הקרס. סאגאן מציע כי בעבר התקרב שביט מסוג זה אל כדור הארץ עד כדי כך שסילון הגאזים שפרץ ממנו, והתעקל עקב הכוחות הסיבוביים הפועלים על השביט, נראה ליושבי כדור הארץ, וכך אומץ הסמל בכל העולם.

תאוריות בדבר מוצאו של צלב הקרס כסמל פרה היסטורי של תרבות אחת פרוטו-אינדו-אירופאית, מצביעות על כך שהשומרים במסופוטמיה בסביבות שנת 3,500 לפנה"ס לא הכירו את צלב הקרס, כמו גם הממלכה הקדומה במצרים אשר החלה בשנת 2630 לפנה"ס, דבר המראה שבזמן שהחל הסמל את תפוצתו היו תרבויות אלו כבר מושרשות היטב.

צלב הקרס הינו בעל נוכחות רבה בהינדואיזם, הנחשבת לדת האם של הבודהיזם והג'איניזם, דתות שתחילתן לערך במאה השישית לפני הספירה, ויחד עמן החל צלב הקרס את תפוצתו. הבודהיזם נהנה מהצלחה גדולה בדרום מזרח אסיה, סין, קוריאה, ויפן בסוף האלף הראשון. השימוש בצלב הקרס הגיע לטיבט ולוייטנאם, וכן לפאלון גונג בסין, אשר שאלו אותו מן הבודהיזם.

קיומו של צלב הקרס כסמל לשמש מוכר בתרבות אקאן בדרום מערב אפריקה וייתכן שהיה חלק מחילופי תרבויות לאורך מסלולי סחר העבדים בסביבות שנת 1500 לספירה.

קיומו של צלב הקרס ביבשת אמריקה מהווה אתגר לתאוריית הפיעפוע. יש המסבירים זאת בכך שהצלב נדד באמצעות יורדי ים אירואסיאנים שהגיעו ליבשת בשלב כלשהו, אך סביר ביותר כי מדובר בהתפתחות מקבילה.

לאורך רובה של ההיסטוריה הייתה לצלב הקרס משמעות חיובית של מזל והצלחה.

[עריכה] אימוצו של צלב הקרס במערב

אימוצו של צלב הקרס במערב החל עם גילוי משפחת השפות האינדו אירופיות במאה ה-19. מאמצים רבים נעשו על ידי ארכיאולוגים על מנת לקשר את הפרה היסטוריה של העמים האירופאים לזו של הארים הקדמונים. בעקבות גילוים של חפצים המסומנים בצלב קרס בהריסות טרויה, התייעץ היינריך שלימן עם המלומדים המובילים בחקר הסנסקריט, והסיק כי המדובר בסמל ארי קדמון. רעיון זה הושאל על ידי כותבים פופולריים בזמן ההוא, וצלב הקרס החל להיות סמל פופולרי בתרבות המערב.

הסופר הבריטי רודיארד קיפלינג נפגש עם הסמל בהודו והסמל הופיע על מספר עטיפות מוקדמות של ספריו. באופן דומה נפגש עם הסמל בהודו מייסד תנועת הצופים, סיר רוברט באדן פאואל, והסמל שימש עיטור צופי עד לשנת 1934. הסמל שימש בתחילת המאה העשרים במקומות רבים - על שטרי כסף של הממשלה הזמנית ברוסיה, כסמלן של חברות תעשייתית בשבדיה, תנועות פוליטיות וא-פוליטיות בפינלנד ובלטביה, וכן יחידות צבא בארצות אלו, ואף בארצות הברית. בארצות הברית שימש הסמל לאחר שהיה נפוץ בקרב הילידים משבטי הנבאחו ושבטים אחרים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הודיעו ראשי השבטים כי לא ישתמשו עוד בסמל.

המשמעויות החיוביות של הסמל עוותו על ידי הנאצים שאימצו אותו כסימלם. הנאצים זיהו את הארים הקדמונים עם הגרמנים המודרנים, וטענו כי בשל כך על גרמניה לשלוט בעולם. צלב הקרס שימש להדגיש קשר מיסטי זה בין עם האדונים הקדמון כביכול ובין צאצאיו ויורשיו בגרמניה של המאה ה-20. מאז שימוש זה בצלב הקרס קיבל צלב הקרס את המשמעות הגזענית המוכרת כיום, דבר המוביל למבוכה כאשר נתקלים בסמל באומנות ובעיצוב במערב אשר קדם לתקופת הנאצים, או בתרבויות שאינן מערביות.

[עריכה] השימוש על ידי הנאצים

צלב קרס על דגלה של גרמניה הנאצית
הגדל
צלב קרס על דגלה של גרמניה הנאצית

הסמל היה מזוהה, כסמל נורדי עתיק, עם תאוריות גזעניות בדבר עליונות הגזע הארי, עוד במאה ה-19. לאחר מלחמת העולם הראשונה, ותבוסת גרמניה במלחמה, לחמו מיליציות ימניות קיצוניות המכונות פרייקורפס הן כנגד גורמי שמאל בתוך גרמניה, והן להגנת הגבולות המזרחיים של גרמניה, באזור פולין והמדינות הבלטיות. אחת ממיליציות אלו, מיליצית ארהארדט, אשר לחמה באזור המדינות הבלטיות, בחרה את צלב הקרס לסמלה, והוא היה מצוייר על קסדות חייליה. בתקופה זו נראה כי המדובר בעיטור בלבד, ללא המשמעות האנטישמית והנאצית שנוספה לו לאחר מכן. חיילי מיליצית ארהארדט השתתפו בשנת 1920 במרידה הכושלת כנגד השלטון המרכזי בגרמניה, המכונה "הפוטש של קאפ", והדבר קיבע בתודעה את הקישור בין צלב הקרס ובין אידיאולוגית הימין הקיצוני, עוד בטרם קבע אדולף היטלר את צלב הקרס כסמלה של תנועתו. גופי ימין קיצוני נוספים, כאגודת תולה שחלק מחבריה היוו את הבסיס למפלגה הנאצית בתחילתה, התהדרו בצלב קרס בשנים אלו.

בשנת 1920 אימצה המפלגה הנאצית את הסמל כסימלה. הסמל נקבע על דגל המפלגה, תגיה ותג הזרוע שלה. בספרו מיין קאמפף כתב אדולף היטלר:

"אני עצמי, לאחר מאמצים רבים, הענקתי לדגלנו צורה סופית: דגל שרקעו אדום, ובו עיגול לבן ובמרכזו צלב קרס שחור. לאחר מאמצים רבים מצאתי את הפרופורציה הנכונה בין גודל הדגל וגודל העיגול הלבן, וכן את צורתו ועוביו של צלב הקרס".

זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, ב־14 במרץ 1933 הונף הדגל לצד דגלה של גרמניה, וב 15 בספטמבר 1935 נקבע כדיגלה היחיד של גרמניה.

צלב הקרס שימש כסימלה של המפלגה הנאצית, של ארגון ההיטלריוגנד, של יחידות צבא וארגונים נאצים נוספים. בתקופה הנאצית נקבע צלב הקרס במרכזו של עיטור צלב הברזל.

צלב הקרס היה גם סמלן של התנועות הנציונל סוציאליסטיות והפשיסטיות בארצות הברית, בריטניה, הולנד ושווייץ.

[עריכה] הטאבו בדבר השימוש בצלב הקרס כיום

בית קברות יהודי בצרפת המחולל בצלבי קרס ובשני משמאל סמל הוואפן אס.אס
הגדל
בית קברות יהודי בצרפת המחולל בצלבי קרס ובשני משמאל סמל הוואפן אס.אס

בשל השימוש בסמל על ידי הנאצים, ולאחר מכן על ידי הנאו נאצים וקבוצות שינאה אחרות, רבים במערב סולדים מן השימוש בסמל בכל צורה שהיא. כך, מחוץ להקשרים היסטוריים, הפך הסמל לטאבו בארצות המערב. כך, למשל, אוסר החוק בגרמניה על הצגתו בפומבי, פרט לשימוש לצרכי למידה ומחקר.

השימוש בסמל כיום הינו לרוב לצרכי תעמולה, בקריקטורות המשוות את מושא הקריקטורה עם הנאצים. לעיתים משמש הסמל בקריקטורות אנטישמיות דווקא המשוות את היהודים ואת מדינת ישראל אל הנאצים.

הטאבו הוא כה חזק עד אשר מוצרים המגיעים מן המזרח ונושאים באופן תמים את צלב הקרס מסיבות תרבותיות שונות מורדים מן המדפים.

מספר אמני פאנק והבי מטאל השתמשו בצלבי הקרס ובסמלים נאצים נוספים - חלקם בשל הזדהות עם הנאצים וחלקם רק בשביל ההלם שנוצר.

בשנת 2005 צולם הנסיך הבריטי הארי כשהוא לובש מדים נאצים המעוטרים בצלב הקרס. הצילום גרם להלם ולתדהמה, והנסיך ננזף והתנצל.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים