מסטיסלב רוסטרופוביץ'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסטיסלב לאופולדוביץ' רוסרופוביץ Мстисла́в Леопо́льдович Ростропо́вич (נולד ב-27 במרץ 1927), צ'לן ומנצח רוסי בעל אזרחות אמריקאית, הנחשב בין טובי הצ'לנים בכל הזמנים.
רוסטרופוביץ' נולד בבאקו, אזרבייג'ן (אז חלק מברית המועצות. בין 1943 ל-1948 למד בקונסרבטוריון מוסקבה, שם התמנה לפרופסור לצ'לו בשנת 1956.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים
בגיל 4, למד נגינה בפסנתר אצל אמו, שהייתה פסנתרנית מוכשרת. לנגן בצ'לו החל בגיל 10 עם אביו, שלמד אצל פבלו קזאלס, וגם הוא עצמו היה בן לצ'לן.
בשנת 1943, בן 16, נכנס לקונסרבטוריון מוסקבה, שם למד פסנתר וצ'לו, לצד ניצוח וקומפוזיציה. בין מוריו היו דימיטרי שוסטקוביץ' וסרגיי פרוקופייב.
[עריכה] קונצרטים ראשונים
רוסטרופוביץ' הופיע לראשונה כצ'לן בשנת 1942. הוא זכה בפרס ראשון בתחרויות פראג ובודפשט בשנים 1947, 1949 ו-1950. בשנת 1950, בגיל 23, זכנה במה שנחשב אז לאות ההצטיינות הגבוה ביותר בברית המועצות, פרס סטלין. אותו זמן כבר התפרסם רוסטרופוביץ' בארצו ובד בבד עם טיפוח הקריירה שלו כסולן, גם לימד בקונסרבטוריון של לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג וקוסרבטוריון מוסקבה. בשנת 1955 נשא לאשה את גלינה וישנייבסקאיה, זמרת סופרן בתיאטרון בולשוי.
הקריירה הבינלאומית שלו התחילה בשנת 1964 במה שהיה אז גרמניה המערבית. מאז יצא לכמה מסעות קונצרטים באירופה המערבית ופגש כמה מלחינים, ביניהם בנג'מין בריטן. בשנת 1967 ניצח על האופרה יבגני אונייגין של צ'ייקובסקי בבולשוי, ובכך נתן ביטוי למשיכה שלו הן לניצוח והן לאופרה.
[עריכה] גלות
רוסטרופוביץ' נאבק על אמנות ללא גבולות, חופש דיבור וערכים דמוקרטיים, ובכך הביא עליו נזיפה מן המשטר הסובייטי. ידידותו עם הסופר אלכסנדר סולז'ניצין ותמיכתו בדיזידנטים הובילו לגינוי רשמי בראשית שנות ה-70. נאסרה עליו הנגינה עם כמה הרכבים מוזיקליים ואזרחותו הסובייטית נשללה בשנת 1978 בגלל התנגדותו הפומבית להגבלות שהטילה ברית המועצת על החירות התרבותית. רוסטרופוביץ' עזב את ברית המועצות בשנת 1974 עם אשתו וילדיו והתיישב בארצות הברית.
[עריכה] המשך הקריירה
כשרונו הניב יצירות מכמה וכמה מלחינים, כמו שוסטקוביץ', פרוקופייב, בריטן, דיטייה, ליאונרד ברנשטיין ופנדרצקי. יחד עם המלחין הסובייטי דימיטרי קבלבסקי השלים את הקונצ'רטינו לצ'לו של פרוקופייב אחרי מות המלחין, ורוסטרופוביץ' ניגן בהשמעת בכורה את שני הקונצרטים לצ'לו של שוסטקוביץ'. הוא הביא את הקונצרט הראשון של שוסטקוביץ ללונדון והחל בקשר עם בנג'מין בריטן, שכתב את הסונטה לצ'לו, 3 סוויטות לצ'לו סולו וסימפוניה לצ 'לו מתוך מחשבה עליו.
משנת 1977 עד 1994 כיהן כמנהל מוזיקלי ומנצח של התזמורת הסימפונית הלאומית בוושינגטון. הוא גם מנצח ומייסד של פסטיבלי מוזיקה רבים, למשל פסטיבל אלדבורג, שייסד בריטן ופסטיבל רוסטרופוביץ', ובמקביל המשיך להופיע עם מוזיקאים מפורסמים כמו סביאטוסלב ריכטר וולדימיר הורוביץ.
הופעתו הלא-מתוכננת בזמן נפילת חומת ברלין תוך כדי ההתרחשויות זיכתה אותו בתהילה בינלאומית ושודרה בטלוויזיה בכל העולם.
אזרחותו הרוסית הושבה לו בשנת 1990, אם כי הוא ומשפחתו היו כבר לאזרחי אמריקה.
רוסטרופוביץ' זכה בפרסים בינלאומיים רבים, ביניהם אות לגיון הכבוד הצרפתי, ותארי דוקטור לשם כבוד מרוב האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. הוא פעיל במאבק לחופש הביטוי באמנות ובפוליטיקה. בתפקידו כשגריר אונסקו הוא תומך במפעלי חינוך ותרבות רבים. רוסטרופוביץ' ואשתו, גלינה וישנייבסקאיה, יזמו קרן, שמטרתה לקדם מיזמים ופעילויות בתחום החברתי. מוזיאון הבית של רוסטרופוביץ' נפתח ב-4 במרץ, 2002 בבאקו, אזרבייג'ן.
רוסטרופוביץ' מנגן בצ'לו סטרדיוואריוס.
[עריכה] פרסים ואותות הוקרה
פרס גראמי על הביצוע הטוב ביותר של מוזיקה קאמרית:
- מסטיסלב רוסטרופוביץ' ורודולף סרקין על ברהמס: סונטה לצ'לו ופסנתר במי מינור, אופ. 38 וסונטה בפה מז'ור, אופ. 99 (1984).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

