אין שמחה אלא בבשר ויין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפתגם אין שמחה אלא בבשר ויין הוא פתגם עממי ומקובל ביהדות שמקורו בתלמוד הבבלי, שגורס שיש להגיע לשמחה על ידי סיפוק צרכי הגוף והנפש של האדם. ולכן בימים שמחוייבים ל"ייצר" אוירת שמחה כמו בחגים יש להשתמש באמצעי זה. פתגם זה משקף את התפיסה העממית והארצית של היהדות, שהנאות הגוף לא רק שאינן פסולות, אלא אף מועלות על נס, ומומלץ מאוד להשתמש בהן בכדי להגיע לשמחה.

אף שיש המסתייגים מביטוי זה, ומדייקים בתלמוד שהשמחה שבו מתייחסת לשמחה שבאכילת בשר הקורבנות ולא באכילת סתם בשר, תפיסה מסתייגת זו לא התקבלה למעשה בציבור ובהלכה.

תוכן עניינים

[עריכה] מקור הביטוי

מקורו של הביטוי הוא הוא בתלמוד בבלי, פסחים ק"ט א:

שנא' "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש".
-- תלמוד בבלי, פסחים ק"ט א


לפי רבי יהודה בן בתירא, כל עוד בית המקדש היה קיים, השמחה הייתה בבשר, אבל מאז שנחרב בית המקדש, אין שמחה אלא ביין. התנאים האחרים לא מתייחסים לבשר כאחת הדרכים לשמוח.

הביטוי המלא מצוי למשל בספר חכמת אדם - קונטרס מצבת משה:

"...לא מבעיא שלא יספדו אלא אפילו ישמחו ואין שמחה אלא בבשר ויין ואם כן כיון שכך תיקנו בפירוש ולכן מותר...".

[עריכה] התפתחות היסטורית

על פי דעת האר"י (כפי שמובע בשדי חמד), השמחה בבשר היא רק בבשר השלמים (בשר הקרבנות) וספק רב אם יש שמחה באכילת בשר סתם.

אך הרמב"ם חלק על תפיסה זו והרחיב את השמחה לבשר וליין, על פי תפיסתו שיש להשתמש באמצעים שמשמחים את בני האדם, ורוב בני האדם (לפחות בתקופתו) שמחים באכילת בשר:

כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין..."
-- יד החזקה - הלכות שביתת יום טוב פרק ו יז-יח


גם השולחן ערוך (אורח חיים סימן תקכט ב-ג) והרמב"ן הלכו בדרכו של הרמב"ם, וסברו שיש לאכול בשר ולשתות יין, אך הזהירו על הגזמה ועל סביאה וזלילה.

[עריכה] משמעות תפיסתית

ביטוי זה שנטבע בהלכה היהודית בקשר לדרכי השמחה בחגים, קובע למעשה כי היהדות היא דת ארצית ופרקטית המתייחסת בעין יפה לשמחה המגיעה מהנאות הגוף, ורואה בהן מנוף עיקרי ומרכזי להגיע אל השמחה. בניגוד לתפיסות הרוחניות, הסגפניות והפוריטניות שסוברות כי הדרך לשמחה הינה בהתעלות רוחנית מעל לצרכי הגוף ובפיתוח התבונה והמודעות העצמית ובקשת קרבת האלוהות, וכל שמחה אחרת ובמיוחד גופנית היא רעה חולה, היהדות שאיננה מחבבת במיוחד את הנזירות, סוברת כי הדרך לשמחה שאמורה להיות בחגים, אך לא רק בהם, היא דוקא באמצעים חיצוניים וממשיים כמו בשר, יין ובגדים יפים.

מעיון בדברי הרמב"ם אפשר לראות בביטוי זה אב טיפוס שמתווה היהדות בכדי להגיע לתחושה של שמחה, להשתמש באמצעים חיצוניים כשרים כסולם לטפס אל השמחה שנחשבת למעלה טובה במיוחד. נראה שאין חיוב להשתמש בבשר וביין כאמצעי בלעדי ויחיד להגיע אל השמחה, אלא המטרה היא תחושת השמחה כשלעצמה, וכל אדם צריך לבחור את האמצעים שיביאו אותו לדי כך, ומי שאכילת בשר או שתיית יין מצערת אותו ואינה גורמת לו להגיע אל השמחה, צריך לחפש דרכים אחרים שיביאו אותו לידי כך, כפי שהוא כותב בפירוש שהשמחה היא "כראוי לכל אחד ואחד", שמשמחים נשים בקניית בגדים ותכשיטים וילדים באמצעות מגדנות וממתקים.

[עריכה] ניתוח צורני

הביטוי "אין X אלא ב-Y", היא צורה רווחת בדברי חז"ל, שמטרתה להדגיש ולחזק את הדרך המוצעת כדרך עיקרית ומרכזית, תוך שלילת אלטרנטיבות אפשריות. בין הביטויים הרבים שקיימים בתלמוד ניתן להביא לשם הדגמה את הביטוי, "אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת." (בבלי מסכת ברכות ו/א) ואת הביטוי "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" ( שם ל/ב).

הצורה השלמה של דרך הביטוי הזו היא "אין X ב-Y אלא ב-Z" כמו למשל הביטוי "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר." (שם לב/א)

צורה נוספת היא "אין X לא ב-Y ולא ... אלא ב-Z" וכמו הביטוי המורחב מאוד: "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה." (שם לא/א)

על פי צורה זו ניתן להבין שהביטוי היה צריך להיות "אין שמחה [ב.../לא...] אלא בבשר ויין", ומשמעותו שהדרך לעורר את השמחה היא לא בכל דבר שאפשר להעלות על הדעת כמו תפילה, לימוד תורה, התבוננות עצמית וכדומה, אלא דוקא בבשר ויין ודומיהם, ואפשר לראות בכך את מלחמתם של חז"ל וממשיכיהם בתורות רוחניות פרושות, שביקשו להפריש את האדם מהעולם.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים