מתתיהו שוהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מתתיהו משה שוהם (פולקביץ') (1893 - 1937) סופר, משורר ומחזאי.

שוהם נולד בורשה שבפולין בשנת 1893. הוא התייתם בגיל צעיר. את חינוכו היהודי קיבל מסבו ודודו, אך הוסיף ולמד שפות זרות ולימודים כלליים באופן עצמאי. בשנת 1930 עלה לארץ ישראל, אך לא מצא עבודה ולא יכול היה לקיים את עצמו, ועל כן שנתיים מאוחר יותר שב לפולין. היה במשך שנתיים יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים בפולין וסייע בעריכת בטאון האגודה הדו-שבועי. כמו כן, הוא נהג להרצות במכון ללימודים יהודיים בורשה.

מחזותיו של שוהם עוסקים בעולם התנ"ך ומציגים אותו בצורה מיתית-אגדתית. שוהם אינו נאמן תמיד למקור התנכ"י והופך את הדמויות התנכיו"ת לדמויות ארכיטיפיות המשקפות אידאות נשגבות, בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות. גיבוריו של שוהם הם אינדיבידואליסטים קיצוניים, אמיצי לב וכאלו שעומדים מול החברה ומורדים בשם הערכים בהם הם מאמינים. כל זאת בניגוד לדור שבו הם חיים. שוהם גם מעניק מקום מרכזי לנשים במחזותיו, ובכך הוא נחשב ליוצא דופן בתקופתו.

[עריכה] יצירותיו

  • דרמות (1923)
  • צור וירושלים (מחזה, 1933)
  • שירים (1936)
  • אלוהי ברזל לא תעשה לך (מחזה, 1937)
  • כתבים (1964)
  • יריחו (1974)

[עריכה] קישורים חיצוניים