נחום מנבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נחום מנבר (נולד ב-1948), בן קיבוץ גבעת חיים וקצין צנחנים בצעירותו, הסתבך בפלילים כמה וכמה פעמים, תמיד בענייני כספים. הוא היה חסר כל ונרדף בידי נושים כאשר החליט לנצל את קריסת הגוש הקומוניסטי ולקנות נשק מצבא פולין. את הנשק מכר למדינות עולם שלישי שהסתמכו על ציוד צבאי סובייטי.

אולם את עיקר עסקיו עשה מנבר עם איראן. הוא מכר לאירנים כמויות עצומות של נשק, "הכול, חוץ ממטוסים וטילים", ובכלל זה חומרים הקשורים ללוחמה כימית. השמועות על יחסיו עם איראן הגיעו אל משרד הביטחון, שהחליט להפסיק את הקשרים עמו. אף על פי כן, מנבר המשיך בעסקיו ואף הגדיל את מעורבותו בישראל. במיוחד התפרסם ב-1994 כשהיה לספונסר של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים. בכל אותה עת ידעה מערכת הביטחון שמנבר סוחר בציוד צבאי עם איראן, והוא הוזהר. לא היו ראיות שהוא מייצא לאיראנים נשק כימי ממש.

רק משנאספו ראיות כאלו בידי המוסד, ומהנדס פולני, יאנוש קלישבסקי, הסכים להעיד נגד מנבר, אפשר היה לעצור אותו ב-1997. הוא "הועלם", ורק כעבור שלושה שבועות הותר לפרסם את דבר מעצרו. מנבר נידון לשש-עשרה שנות מאסר, לא לפני שפרקליטו אמנון זכרוני הטיח האשמות קשות באחד משופטיו, אמנון סטרשנוב, לפיהם ניהל קשרים לא ראויים עם פרקליטה בצוות ההגנה, פנינת ינאי. גם התבטאות של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, לפני מתן גזר הדין, כי יש למצות את הדין עם מנבר, עוררה סערה, והשופטים ביקרו אותה בפסק דינם.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • שמו של המהנדס הפולני פורסם בע"פ 6411/98