דפסאז'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דפסאז' (בצרפתית: Dépeçage) הינו מצב המתעורר במשפט בינלאומי פרטי בו חלים במצב נתון מספר כללים שונים המפנים למקורות משפט שונים הסותרים זה את זה.
לדוגמה: מצב בו מתרחשת תאונת דרכים בצרפת בה נפגע תייר ישראלי.
- במשפט הישראלי חל כלל האשם המוחלט, ואין כל תקרת נזק – יש לשלם את מלא הנזקים. במשפט הצרפתי חל כלל האחריות מוחלטת וכן קבועה במשפט הצרפתי יש תקרה לנזק – לא משלמים את הנזק אם הוא מעבר לתיקרה מסוימת.
- על פי כלל הדפסאז' יש לבחור את האחריות לפי הדין הצרפתי, ואת הפיצוי לפי הישראלי.
כללי ברירת הדין הם למעשה מעין "ספר כתובות" המפנה לשיטת המשפט לפיה צריך לפסוק, מתוך עיוורון מכוון לדין ספציפי ולתוצאה הסופית שתונפק.
תוכן עניינים |
[עריכה] שלבי הפעולה בבחירת הדין
- סווג – בדיקה באיזה ענף משפט מדובר.
- שליפת חוליית הקישור.
[עריכה] התנגשות שקרית לעומת התנגשות אמיתית
[עריכה] התנגשות שיקרית
התנגשות שיקרית (באנגלית: False conflict) הינו מצב בו צריך לחול רק כלל אחד ואין סתירה בין הדינים השונים – לדוגמה: דין ישראל יפנה לדין הצרפתי ודין צרפת יקבע שחל הדין הצרפתי.
[עריכה] התנגשות אמיתית
המקרה ה"קשה" לפתרון הוא מקרה של התנגשות אמיתית (True conflict). במקרה זה כללי הדין השונים סותרים זה את זה. ישנן מספר פתרונות למצב זה:
- בחירת דין הפורום.
- גישה כלכלית.
- הגישה המסורתית.
- גישת מירב הזיקות.
- גישת הדין הטוב ביותר.
- גישת ניתוח אינטרסים.
[עריכה] דין הפורום קודם
אם על פי אחד הדינים צריך לחול דין הפורום (בלטינית: lex fori) יש להעדיף אותו על הדין הזר - השופט מחויב לריבון שלו ועליו להעדיף את שיטת המשפט שלו. בדוגמה לעיל: בתביעה הנדון בישראל יעדיף בית המשפט הישראלי את הדין הישראלי ובתביעה הנדונה בצרפת יעדיף בית המשפט הצרפתי את הדין הצרפתי.
[עריכה] גישה כלכלית
על פי הגישה הכלכלית (גישת ה- Comparative impairment) צריך לבחור את המצב הטוב ביותר – השיטה שתגרום הכי פחות נזק תוך שקילת האינטרסים של שני הצדדים. גישה זו ננקטת על ידי בתי המשפט במדינת קליפורניה שבארצות הברית.
[עריכה] הגישה המסורתית
ע"פ הגישה המסורתית ישנו חוק המגדיר כיצד לנקוט והפעולה של בחירת הדין צריכה להיות מכנית לחלוטין ובלא שיקול דעת (ניגוד מוחלט לגישה הכלכלית). לדוגמה, בגרמניה חל הכלל הנזיקי לפיו חל דין מקום ביצוע הנזק, או מקום התנהגות הנתבע, לפי בחירת התובע.
יתרונות הגישה המסורתית היא נוחותה, פשטותה, והודאות שהיא נותנת. חסרונותיה – נוקשות ושרירותיות. דוגמה לשרירות זו- אם מטוס ישראלי מתרסק עקב רשלנות ביוון, יחול הדין היווני, אך אם היה מתרסק באיטליה – יחול הדין האיטלקי.
בשל החסרונות של הנוקשות של גישה זו, יצרו שיטות המשפט בהן היא חלה "אמצעי מילוט" (Escape devices) כגון:
- דוקטרינת תקנת הציבור (Public Policy) הדוחה את יישום הדין הזר, אם הדין הזר לא רק שונה אלא פוגע ברגשות הציבור, ומביא לתוצאה שאין הדעת סובלת.
- דוגמה לכך תהא ניסיון לאכוף חוזה המתיר עבדות במדינה בה היא אסורה. על פי הדין הישראלי – יכולים הצדדים לחוזה לקבוע את הדין החל על החוזה. במידה וההפרה של החוזה מתבצעת בישראל יש לבית המשפט הישראלי סמכות שיפוט, אבל הדין שצריך לחול הוא דין החוזה. מובן שחוזה הקובע הסכם לפיו אדם הוא עבד של אדם אחר לא יאכף במדינת ישראל משיקולים של תקנת הציבור (בין היתר – וכן לפי חוק החוזים האוסר אכיפה של חוזה למתן שירות).
- אמצעי מילוט אחר קובע כי את דיני הפרוצדורה יש לבחור מתוך הדין המקומי ( Lex Fori) ואז יכול
בית המשפט לקבוע כי מדובר בשאלה של פרוצדורה ולא בשאלה מהותית, ולדון לפי הדין המקומי.
[עריכה] גישת מירב הזיקות
גישת מירב הזיקות התפתחה בארצות הברית באמצע המאה ה-20 והפכה מקובלת בכל העולם. על פי כישה זו בוחרים את המדינה שיש בה את הזיקה ההדוקה ביותר אל העניין נשוא התביעה ואל הצדדים.
[עריכה] גישת הדין הטוב ביותר
על פי גישת הדין הטוב ביותר (Better rule of law) שהתפתחה בארצות הברית באמצע המאה ה-20, יש להעדיף את הדין הפרוגרסיבי והטוב ביותר על הדין הארכאי.
[עריכה] גישת ניתוח אינטרסים
על פי גישת ניתוח האינטרסים שהתפתחה בארצות הברית באמצע המאה ה-20, יש לבדוק איזה אינטרס כל חוק רוצה להגין ולראות אם יש סתירה בין האינטרסים. בדרך כלל לא תהיה סטירה ולכן יש להחיל את החוק שמגן בצורה הטובה ביותר על אותו אינטרס.
[עריכה] פרוצדורה מול מהות
הכלל הוא שהפרוצדורה נקבעת לפי הדין המקומי (ה- Lex Fori). דוגמה: אם היה או. ג'י. סימפסון בורח לישראל, והיה מועמד לדין בישראל, לא היה יכול עורך דינו לבקש משפט בפני חבר מושבעים בשל כלל זה, כיוון שזו שאלה של פרוצדורה. השאלה מהו נושא פרוצדורלי ומהו נושא מהותי נקבעת אף היא על פי השיטה המקומית. לדוגמה – סוגיית סדר פטירות (Comevientes): במצב בו נפטרות בישראל בפיגוע שתי תיירות מגרמניה –אם וביתה. חשוב לדעת מי נפטרה קודם לסוגיית הירושה (שכן היורשים שונים בכל מצב – אם האם נפטרה קודם, הבת יורשת אותה ואז עם פטירת הבת יורשיה מקבלים את רכוש האם, ואם המצב הפוך האם יורשת את הבת ויורשי האם מקבלים את הרכוש). הבעיה מתעוררת אם מועד המות לא ידוע.
סוגיית הירושה משתנה משיטה לשיטה. על פי סעיף 37 לחוק הירושה הדין החל בשאלות ירושה הוא דין מקום מושב הנפטר (דין ה- Domicile) בעת מותו של הנפטר. משמעות הדבר היא כי על פי הדין הישראלי בשאלות ירושה יש לפנות לדין הגרמני לבדוק את סוגיית הירושה. השאלה היא האם קביעת מועד המוות המשפטי (שכן מועד המוות ה"אובייקטיבי" לא ידוע) הוא שאלה שבפרוצדורה או שבמהות - והתשובה תיקבע אם יחול הדין הישראלי או דין זר. בדיקה זו צריכה להיבדק לפי הדין המקומי. לא ניתן להפנות לדין זר כיוון שיתכן שבאותו דין זר אין הפרדה כזו.
ישנם מספר מבחנים העוזרים לקבוע אם מדובר בנושא פרוצדורלי או מהותי:
[עריכה] מבחן הסעד
אחד המבחנים בהם נוקט בית המשפט לבדוק אם נושא מסוים הוא פרוצדורלי או מהותי הוא מבחן הסעד. על פי מבחן זה בודקים אם קיים בדין המקומי סעד כפי שנתבקש בתביעה. דוגמה למקרה מסוג זה הוא מקרה פרנסיס נ' ארג'נטי בו הוגשה תביעה של אישה צעירה יווניה באנגליה כנגד אביה. הבת דרשה מאביה, בהתאם לדין היווני, נדוניה לרגל נישואיה. לפי הדין היווני, ישנה זכות לבת או לחתנה לקבל נדוניה לרגל הנישואין. האב התגונן בפני התביעה וטען כי על פי הדין האנגלי לא ניתן לתבוע נדוניה. על פי כללי ברירת הדין האנגליים יש להפנות לדין היווני, אבל לא ניתן לתבוע בדין האנגלי סעד שלא קיים במסגרת דין זה. הלורד פרקר דחה את התביעה וקבע שבעוד שביוון יש מנגנון מיוחד המוודא ביצוע של הסכמי נדוניה, באנגליה אינן מנגנון כזה ואפשר לתבוע רק סעד כספי. מאחר וסעד כספי נוגד את הדין היווני, הרי שלא יכול לחול הדין היווני באנגליה בשאלה זו ועל כן מדובר בשאלה פרוצדורלית ולא בשאלה מהותית ויש להחיל את הדין האנגלי ולא את הדין היווני.
[עריכה] מבחן התוצאה
בע"א 1130/90, חברת מצות ישראל בע"מ נ' עריית פתח תיקווה, פד"י מ"ו (4) 778 קבע בית המשפט בישראל (השופט מאיר שמגר) כי " סיווגה של הוראת דין פלונית כדיונית או כמהותית איננו מלאכה קלה כלל ועיקר, והוא נעשה, בין היתר, "לאור שקילת התוצאה הנגררת של סיווג כזה, היינו כלום רצוי וצודק הוא שההוראה תתפוס מיד" (מ' בן-פורת, "מבחנים לסיווג הוראה בדין כמהותית או דיונית" הפרקליט לח (תשמ"ח-מ"ט) 5, 16). זאת ועוד, המדובר בסיווג גמיש, אשר נעשה תוך הצבת השאלה הפרשנית:נ "מהי הסוגיה העומדת על שולחן הניתוחים ולאיזו מטרה עלינו להבחין, במקרה פלוני, בין נורמות מטריאליות לבין נורמות דיוניות" (בג"צ 162/80, בעמ' 299). לפיכך, ייתכן איפוא כי סיווגה של הוראה פלונית ישתנה על-פי ההקשר בו הוא נעשה."
[עריכה] פיצויים - מהות או פרוצדורה?
בפ"ד צ'פלין נ' בוייז נקבע כי זה פיצויים זה שאלה שבמהות ולכן צריך להחיל את הדין בהתאם לכללי ברירת הדין (הדין הזר או הדין המקומי). וכך נקבע גם בע"א 750/79, קלאוזנר נ' ברקוביץ' פד"י ל"ז (4) 449. בהתאם – יפסקו פיצויים בהתאם לדין המהותי, ואזרח אמריקאי הנפגע בתאונת דרכים במדינת ישראל יקבל (על פי הדין הישראלי הבודק את יוקר המחייה המקומי) פיצויים גבוהים הרבה יותר מאזרח ישראלי הנפגע בדיוק באותן נסיבות ונגרם לו בדיוק אותו נזק. לעומת הדין הישראלי הקובע כי זו שאלה במהות, קובע הדין האנגלי שזו שאלה שבפרוצדורה, ומחיל תמיד את הדין האנגלי המקומי.
[עריכה] סיווג הנושא המשפטי
עצם הסיווג המשפטי משתנה ממדינה למדינה, לדוגמה שאלה של "הבטחת נישואים" היא שאלה חוזית באנגליה ובארצות הברית אבל שאלה נזיקית בצרפת.
[עריכה] סיווג על פי הדין המקומי
שיטות משפט שונות מסווגות אחרת, ועל כן נקבע הכלל לפיו עצם הסיווג הוא על פי הדין המקומי – אולם יש לבחור פרשנות מרחיבה ביותר. לדוגמה: בפסק דין Re Bonacina שנדון באנגליה, נדונה שאלה של הסכם שנעשה על פי הדין האיטלקי. באותו מקרה לא קיבל הנתבע (שהפר את החוזה) תמורה (Consideration). על פי הדין האנגלי הסכם בלא תמורה אינו חוזה (בניגוד לדין הישראלי המכיר בחוזה מתנה). על פי הדין האיטלקי לא נדרשת תמורה. משכך – השאלה אם מדובר בדיני חוזים או בדיני נזיקין. על פי הדין האנגלי אי אפשר לאמר שמדובר בדיני חוזים, אבל בית המשפט קובע שצריך להביט בשאלה בכללותה ולא על פי הסיווג המצומצם. בית המשפט האנגלי קבע שמדובר בדיני חוזים אף שלא מדובר בחוזה על פי הדין האנגלי.
[עריכה] מצב של העדר סיווג
ישנם מקרים בהם דין מקומי אינו מסווג מקרה מסוים. לדוגמה ראובן מזמין את שמעון לארוחת ערב בגרמניה וההזמנה הופרה (ראובן לא מגיע). שמעון מגיש נגדו תביעה בישראל. על פי הדין הגרמני מדובר בהפרת חוזה וצריכים לדון לפי דיני החוזים. בארץ מדובר ב"העידר סיווג" - Nudum Factum – ועל כן לא ניתן לתבוע כלל בארץ בגין אירוע כזה (שלא נגרם כל נזק).
[עריכה] ראו גם
- רנבואי - מצב בו כל דין מפנה לדין אחר.

