דוקטור הו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלוגו של דוקטור הו
הגדל
הלוגו של דוקטור הו

דוקטור הואנגלית: Doctor Who), סדרת טלוויזיה בריטית מז'אנר המדע בדיוני שמופקת על ידי ה-BBC. בסדרה חייזר הרפתקן ומסתורי הידוע רק בשם "הדוקטור", נוסע עם מלווים בזמן ובחלל ונלחם בכוחות הרשע. "דוקטור הו" הוא גם שמו של סרט טלוויזיה משנת 1996 בכיכובה של אותה דמות. יש המקצרים את שם הסדרה לד"ר הו אך המחמירים טוענים שזהו שם שגוי.

לסדרה "דוקטור הו" יש חלק משמעותי בתרבות הפופולרית הבריטית. הסדרה מוכרת בזכות הסיפורים המקוריים שבה, והשימוש החדשני במוזיקה אלקטרונית. הסדרה ידועה גם בזכות האפקטים המיוחדים שנעשו בתקציב נמוך. הסדרה הפכה לתוכנית פולחן בבריטניה ובמקומות נוספים בדומה למסע בין כוכבים, והשפיעה על דורות של כותבים לטלוויזיה. היא זכתה להכרה של מבקרים וצופים כאחת התוכניות המשובחות בטלוויזיה הבריטית.

התוכנית הראשונה שודרה ב-1963, וברציפות עד שנת 1989, אז יצאה ל"פגרה", אך למעשה בוטלה. ב-1996 הופק סרט טלוויזיה בשיתוף בריטי ואמריקאי ובכיכובו של פול מקגאן (עם הופעת אורח של הדוקטור השביעי, סילבסטר מק-קוי), מתוך כוונה שישמש כמעין פיילוט לסדרה חדשה, אך לאור ביצועיו הכושלים של הסרט בטבלת הרייטינג האמריקאית, הרעיון נפסל. ב-2005 חודשה הסדרה "דוקטור הו", ל-13 פרקים בכיכובו של כריסטופר אקלסטון, אך זמן קצר לאחר תחילת השידורים ולאור העניין הרב שהיא עוררה בקרב הקהל, נחתם חוזה להפקת שתי עונות נוספות (2006 ו-2007). עם זאת, במהלך העונה הסתבר שאקלסטון החליט לפרוש לאחר עונה אחת בלבד, ונודע כי השחקן שיחליפו כדוקטור העשירי הוא דייוויד טננט. בילי פייפר המשיכה לגלם את המלווה רוז טיילור, אך ב-15 ביוני 2006 הודיע ה-BBC רשמית כי פייפר תפרוש מהסדרה בסוף העונה השניה. את פייפר תחליף השחקנית פרימה אגימן שתגלם את דמותה של מרת'ה ג'ונס. בין העונה הראשונה לעונה השנייה הוקרנו משדרים מיוחדים ב-18 בנובמבר 2005 בתוכנית מיוחדת למען ילדים במצוקה, ובחג המולד 2005. משדר מיוחד מתוכנן גם לרגל חג המולד בשנת 2006.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

לוגו מעוין ששימש בכותרות הפתיחה של עונות 1973 עד 1980
הגדל
לוגו מעוין ששימש בכותרות הפתיחה של עונות 1973 עד 1980

התוכנית "דוקטור הו" שודרה לראשונה ב-23 בנובמבר 1963 ברשת ה-BBC. מחלקה סדרות הטלוויזיה של ה-BBC הפיקה סרטים בסדרה במשך 26 עונות רצופות. ב-1989 בעקבות ירידה באחוזי הצפייה ולאחר העברת הסדרה לשעות שידור פחות נצפות, הוחלט להוריד אותה מהמסך.

ב-1996 הופק סרט טלוויזיה בהפקה משותפת של רשת FOX אולפני יוניברסל ורשת ה-BBC. הסרט זכה להצלחה בבריטניה אך לא בארצות הברית ולא הוביל לחידוש הסדרה.

סיפורים חדשים לסדרת "דוקטור הו" יצאו לאור בצורת רומנים ותסכיתי רדיו, אך סדרת הטלוויזיה נשארה בהקפאה עד 2003. בספטמבר 2003 הכריזו ב-BBC על הפקת סדרה חדשה ברשת אחרי שנים של נסיונות למצוא מימון חיצוני להפקת סרט טלוויזיה נוסף.

ב-26 במרץ 2005 שודר הפרק הראשון "רוז" ב-BBC1, והסדרה נמכרה לארצות רבות נוספות. בישראל משודרת הסדרה בערוץ "yes Stars" של הטלוויזיה בלווין. בהמשך הוכרז על הפקת עונה שנייה ושלישית ותוכניות מיוחדות לחג המולד.

[עריכה] פורמט

בסדרה המקורית בשנים 1963 - 1989, הפרקים השבועיים היו חלק מסיפור שנמשך בדרך כלל ארבעה עד שישה פרקים. חריגים בולטים היו הסיפורים "תוכנית האב של הדאלקס" שכלל 12 פרקים (ופרק נוסף שלא כלל איש מהצוות הקבוע), 10 פרקים של "משחקי מלחמה" ו-14 פרקים של "משפטו של אדון הזמן".

הרעיון המקורי היה לעשות תוכנית לכל המשפחה בעלת אופי חינוכי. הכוונה הייתה להציג לסרוגין תוכניות שמלמדות היסטוריה באמצעות סיפורים המתרחשים בתקופות חשובות בהיסטוריה האנושית (כמו המהפכה הצרפתית, האימפריה הרומית או קרב קולודן), ותוכניות שמלמדות מדעים עם סיפורים המתרחשים בעתיד או בחלל החיצון. בעונות הראשונות המלווים של הדוקטור היו בהתאם מורים להיסטוריה ולמדע. בפועל סיפורי המדע בדיוני בסדרה עוררו יותר עניין, והנושאים ההיסטוריים, שלא היו חביבים על הכותבים, נזנחו לחלוטין. למרות שארועים היסטוריים המשיכו לשמש רקע לפרקים בסדרה, הם היוו רק תפאורה לסיפורי מדע בדיוני. הסדרה הפכה במהירות ל"מוסד לאומי" בבריטניה, ושחקנים וקומיקאים רבים השתתפו בה בתפקידי אורח.

"דוקטור הו" המקורי שודר ב-BBC במשך 26 עונות, מ-23 בנובמבר 1963 ועד 6 בדצמבר 1989. בין הכותבים לסדרה היו טרי ניישן, הנרי לינקולן, דאגלס אדאמס, רוברט הולמס, טרנס דיקס, דניס ספונר, אריק סאוורד, מלקולם האלק, כריסטופר ה. בידמיד, סטיבן גאלאגר, בריאן היילס, כריס באוצ'ר, מארק פלאט ובן אהרונוביץ'.

עד יוני 2005 הוסרטו כ-709 פרקים של "דוקטור הו", אורך הפרקים נע בין 25 דקות ועד לסרטים באורך מלא. בסדרה המחודשת ב-2005 הופקו 13 פרקים בני 45 דקות. כל פרק בסדרה הוא סיפור עצמאי, עם מוטיבים משותפים שמופיעים לאורך כל הסדרה ומתלכדים בפרק הסיום. הכותב העיקרי של הסדרה המחודשת היה ראסל ט. דייוויס.

[עריכה] הדוקטור

הפנים השונות של הדוקטור - משמאל למעלה בכיוון השעון: ויליאם הארטנל, פטריק טרוטון, ג'ון פרטווי, טום בייקר, פיטר דייוויסון, קולין בייקר, סילבסטר מקקוי, פול מקגאן, כריסטופר אקלסטון, ודייוויד טננט
הגדל
הפנים השונות של הדוקטור - משמאל למעלה בכיוון השעון: ויליאם הארטנל, פטריק טרוטון, ג'ון פרטווי, טום בייקר, פיטר דייוויסון, קולין בייקר, סילבסטר מקקוי, פול מקגאן, כריסטופר אקלסטון, ודייוויד טננט

דמותו של הדוקטור הייתה בתחילה אפופה במסתורין. כל מה שהיה ידוע עליו הוא שיש לו נכדה, סוזן, שנולדה "בזמן אחר ובעולם אחר", וששניהם יצאו לגלות. לדוקטור יש חללית שהיא גם מכונת זמן הנקראת טארדיס והיא גדולה יותר מבפנים מאשר מבחוץ. הטארדיס מסוגלת להסוות עצמה בהתאם לסביבה, אך בשל תקלה ב"מעגל הזיקית" שלה, "נתקעה" בצורת תא משטרה ונשארה בצורה זו מאז שנחתה בלונדון ב-1963 (למרות הנסיונות לתקן אותה). הדוקטור המקורי היה רגזן וחמום מוח, אבל גם אינטליגנטי מאוד ורחמן, הוא מתעב רשע וברצון מושיט עזרה לזקוקים לו.

במשך הזמן התגלה שהדוקטור שייך לגזע אדוני הזמן והגיע מהכוכב גאליפריי. הוא בעל שני לבבות, ויש בכוחו של הדוקטור, כמו כל אדוני הזמן, לקום לתחייה מחודשת אחרי מותו (regenerate). תכונה זו הייתה דרושה כדי שיתאפשר להחליף את השחקן המגלם את הדוקטור - במקור בשל מחלתו של ויליאם הארטנל, שגילם את הדוקטור הראשון. מאז שימשה תכונה זו הן שחקנים שביקשו לפרוש לפני שהתפקיד יפגע בקריירה שלהם, והן את מפיקי הסדרה שרצו להכניס "דם חדש" לסדרה על-ידי החלפת דוקטור שהכזיב (כפי שקרה במקרה של הדוקטור השישי, קולין בייקר. בייקר אף היה היחיד שלא גילם את הדוקטור בסצינת ההתחדשות של הדוקטור הבא, בשל התנגדותו להעברתו מהתפקיד). על פי המידע שניתן בסדרה, אדון זמן יכול להתחדש 12 פעמים (בנוסף לגוף הראשון שלו). עד עתה גילמו את דמות הדוקטור עשרה שחקנים.

  1. ויליאם הארטנל (1963 - 1966)
  2. פטריק טרוטון (1966 - 1969)
  3. ג'ון פרטווי (1970 - 1974)
  4. טום בייקר (1974 - 1981)
  5. פיטר דייוויסון (1981 - 1984)
  6. קולין בייקר (1984 - 1986)
  7. סילבסטר מקקוי (1987 - 1986, 1996)
  8. פול מקגאן (1996)
  9. כריסטופר אקלסטון (2005)
  10. דייוויד טננט (2005 )

ב-1983 ביום השנה ה-20 לסדרה גילם ריצ'רד הארנדול את תפקיד הדוקטור הראשון בסרט הטלוויזיה "חמשת הדוקטורים", כיוון שויליאם הארטנל נפטר ב-1975. טרוטון ופרטווי מתו אף הם ב-1987 וב-1996 בהתאמה. שחקנים נוספים גילמו את דמות הדוקטור אם כי לעתים רחוקות יותר. שני סרטי "דוקטור הו" הופקו בשנות השישים בכיכובו של פיטר קאשינג, אך הם חורגים באופן מהותי מהקו שהתוותה הסדרה בהמשך דרכה - למשל, הדוקטור של קאשינג הוא בן אנוש ולא חייזר - ולפיכך הם נחשבים בלתי קאנוניים, והדוקטור של קאשינג אינו נכלל בספירה הרגילה של הדוקטורים. בסיפור "משפטו של אדון זמן", שהיווה את כל העונה ה-23, נטען כי התובע במשפטו של הדוקטור, הואליארד, אינו אלא זיקוק של צידו האפל של הדוקטור שניתק ממנו בין הגוף ה-12 לגוף האחרון שלו. לא ברור עדיין אם תהיה התייחסות לכך בסדרה המחודשת, אם וכאשר יופיע הדוקטור ה-13. כמו כן, בעונה האחרונה של דוקטור הו לפני ביטולה ב-1989 שולבו רמזים באשר לעברו של הדוקטור. הרמזים היו אמורים להתפתח לכדי סיפור שלם יותר בעונה ה-27 של התוכנית, אך זו, כאמור, בוטלה. על פי הפרקים המתוכננים שלא שודרו, הדוקטור אמור היה לגלות פרטים לגבי גלגול קודם שלו (שקדם לגוף הראשון שלו כדוקטור) שנודע בשם "האחר". בסרט הטלוויזיה משנת 1996 התגלה כי הדוקטור הוא בחלקו בן-אנוש, אך פרט זה לא זכה, בינתיים, להתייחסויות נוספות בסדרה החדשה, והוא אף סותר מידע שהופיע בסדרה המקורית. מעריצים שניסו לתת הסבר לגילוי הזה במסגרת ההגיון הפנימי של הסדרה העלו את האפשרות שרק בגלגולו השמיני היה הדוקטור חצי-אדם. ביסוס לאפשרות זו ניתן למצוא בסיפור "Mawdryn Undead" מהעונה העשרים (הדוקטור החמישי), שם נטען כי אדוני זמן יכולים "לשנות גזע" בין התחדשות אחת לאחרת. בעבר אף הועלתה האפשרות שהדוקטור יהיה אשה באחד מגלגוליו - אפשרות שנזנחה בסופו של דבר אך קיבלה ביטוי בפארודיה "Curse of Fatal Death", בה עובר הדוקטור סדרה של התחדשויות ובסופו של דבר הופך לאשה, בגילומה של ג'ואנה לאמלי - שחקנית שעל פי שמועות הייתה מועמדת לגלם את הדוקטור האשה בסדרה האמיתית.

עד לשנת 2005 "ההתחדשות" של הדוקטור עובדה כחלק מהסיפור, אבל אחרי ההפסקה הארוכה בסדרה הוחלט לא להחליף את השחקנים בפרק הראשון, כדי לא לגרום לבלבול בקרב צופים החדשים. בהתאם לכך הדוקטור התשיעי (בגילומו של כריסטופר אקלסטון) מופיע בתחילת הסדרה, ללא הופעתו של הדוקטור השמיני, אולם הוא מזכיר את דמותו הקודמת ורומז על כך שהתחדשותו קרתה לאחרונה. מפיקי הסדרה החדשה הסבירו כי לסצינת התחדשות בראשיתו של פרק ראשון המיועד לציבור שברובו לא הכיר את הסדרה המקורית לא יהיה האפקט הרגשי שמתלווה לסצינה שכזו, והיא תגרום לבלבול מיותר אצל הצופה.

בפרק האחרון של העונה "פרשת דרכים" אקלסטון נפרד מהסדרה ומתגלה דמות הדוקטור העשירי בגילומו של דייוויד טננט.

[עריכה] המלווים

בילי פייפר בתפקיד המלווה רוז טיילר
הגדל
בילי פייפר בתפקיד המלווה רוז טיילר

לדוקטור נלווים כמעט תמיד שותפים למסע (היה חריג יחיד בפרק "המתנקש הקטלני" בו הדוקטור נוסע לבדו). המלווה נועד כדי לספק לצופים דמות להזדהות איתה, ולקדם את העלילה על ידי כך שהמלווה שואל שאלות ומסתבך בצרות, ולעיתים ממש מסייע לדוקטור. הדוקטור רוכש לו מלווים חדשים ונפרד ממלווים קודמים, חלקם חוזר לבתיהם ואחרים נשארים בעולם החדש אליו הגיעו. במקרה אחד (אדריק), המלווה מת במהלך הסדרה.

למרות שרוב המלווים של הדוקטור היו נשים צעירות ויפות (בעצם מלוות), צוות ההפקה נמנע מלרקום קשרים רומנטיים בין הדוקטור והמלווה, עד לסרט משנת 1996 בו רואים את הדוקטור השמיני והמלווה שלו מתנשקים, פעולה שהתקבלה בבוז על-ידי חלק מהמעריצים. בסדרה משנת 2005 דמויות אחדות מעלות את האפשרות שיש קשר רומנטי בין הדוקטור והמלווה שלו, רוז טיילר, אך השניים מכחישים זאת נמרצות. עם זאת, המפיק דיוויס הצהיר במספר הזדמנויות שהוא אינו רואה כל בעיה ב"ניצוצות מיניים" בסדרה. ההתעקשות של המעריצים על א-מיניותו של הדוקטור הביאה למספר התייחסויות סארקסטיות לכך במדיה השונים בהם הופיע הדוקטור.

מלווים שהופיעו בעונות קודמות הופיעו מחדש בעיקר בתוכניות מיוחדות ליום השנה לסדרה. אחת ממלוות העבר שרה ג'יין סמית (השחקנית אליזבת סליידן), הופיעה בתפקיד אורח בפרק בעונה של שנת 2006, יחד עם הרובוט-כלב K-9.

[עריכה] היריבים

כשהמפיק סידני ניומן יזם את הסדרה, הוא לא רצה להנציח את הקלישאות של "המפלצות בעלות העיניים הבולטות" שרווחו בז'אנר המדע בדיוני. אך המפלצות היוו מרכיב ב"דוקטור הו" כבר מההתחלה.

הדאלק מיריביו המרים של הדוקטור
הגדל
הדאלק מיריביו המרים של הדוקטור

לדוקטור יריבים רבים, הבולטים מביניהם הם "הסייברמן" ו"המאסטר" - אדון זמן שסרח. מבין כל המפלצות והנבלים היו אלה הדאלקים שכבשו את דמיונם של הצופים. הדאלקים (דאלק ביחיד) הם מוטציות קטלניות הנעות בתוך שריון מכני דמוי טנק מהכוכב סקארו. בסדרה עצמה הופיע יותר מהסבר אחר למקורם של הדאלקים, אך ההסבר המקובל הופיע בפרק "ראשיתם של הדאלקים". על פי פרק זה, הדאלקים הם מוטציה של גזע הקלאדים, שהונדסה על ידי המדען הגאון דאברוס כדי לנצח במלחמתם של הקלאדים נגד הת'אלים. הדאלקים מוכרים במיוחד בזכות צורת ה"מלחייה" של השריון שלהם, ובקריאת הקרב שלהם "להשמיד!". בסדרה החדשה, הדאלקים הושמדו במלחמת הזמן, יחד עם יריביהם אדוני הזמן. מבין השורות עולה כי הדוקטור עצמו הוא האחראי להשמדת שני המינים גם יחד. עם זאת, בפרק "דאלק" התגלה כי דאלק אחד שרד ונשמר במוזיאון פרטי של מיליונר אמריקאי, וב"פרשת הדרכים" התגלה כי הדאלק השליט הצליח גם הוא לשרוד, אם כי רק בשילוב עם מטען גנטי אנושי, וליצור לעצמו צבא דאלקים חדש ופסיכוטי במיוחד.

הדאלקים הופיעו לראשונה בסיפור השני של העונה הראשונה של סדרת "דוקטור הו" עוררו עניין רב והעלו את הרייטינג של הסדרה. בול דואר הנושא את דמות דאלק יצא ב-1999 כחלק מנושא התרבות הפופולרית בבריטניה.

[עריכה] מוזיקה

נעימת הנושא של הסדרה שחוברה ב-1963 על ידי רון גריינר ודליה דרבישייר, נחשבה לחדשנית בתחום המוזיקה האלקטרונית. העיבוד המוזיקלי של דרבישייר שימש בשינויים קלים עד לסוף העונה ה-17 של הסדרה.

בעונה ה-18 (1980) חובר לחן דינמי יותר על ידי פיטר האוול, העיבוד הוחלף ב-1986 בעיבוד של דומיניק גלין, אך הוא לא התקבל יפה. קף מקקלוך עיבד מחדש ב-1987 עבור העונה של הדוקטור השביעי, גירסה זו ליוותה את התוכנית עד שהופסקה בשנת 1989. בסדרה המחודשת ב-2005 עיבד מאריי גולד את הלחן עיבוד מחודש שכלל דגימות מהנעימה המקורית של 1963, ותוספות מקוריות. עיבודים נוספים של נעימת הנושא הופיעו בתוכנית המיוחדת לרגל 30 שנה לדוקטור הו במסגרת משדר התרמה בריטי לילדים במצוקה, בסרט הטלוויזיה משנת 1996 וכן בחלק מתסכיתי השמע המופצים על-ידי חברת "Big Finish" ברשיון מה-BBC.

בתחילת שנות השבעים הקליט ג'ון פרטווי, ששיחק את הדוקטור השלישי, שיר ששמו "מי זה הדוקטור" לפי נעימת הנושא של הסדרה. ב-1988 הוציאה להקת "The Justified Ancients of Mu Mu" (שנודעה אחר כך בשם KLF) תקליטון בשם "Doctorin' The Tardis" תחת השם הטיימלורדס ("אדוני הזמן"), שיר שהגיע לראש המצעדים בבריטניה. מוזיקאים נוספים שהקליטו גירסאות כיסוי של הנעימה היו להקת "אורביטל", להקה אוסטרלית "פורפליי", הלהקה האירית "הפוגוס", הפינק פלויד, והקומיקאי ביל ביילי.

[עריכה] קישורים חיצוניים