מייק טייסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: ניסוחים לא אנציקלופדיים ולא נייטרליים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מייקל ג'רארד טייסון ׁנולד ב-30 ביוני 1966 בברוקלין, ניו יורק) הוא מתאגרף אמריקאי.
טייסון נולד ברובע ברוקלין, ניו יורק וגדל בשכונת ברונסוויל, שכונת עוני ופשע. אביו, ג'ימי קירקפטריק, עזב את הבית כבר כשהיה בן שנתיים ואימו נאלצה לפרנס את המשפחה כולה. טייסון הילד סבל מהתעללות בשכונה בשל הקול הנשי הגבוה בו דיבר.
כמרבית תושבי השכונה, גם טייסון הצעיר נדד בין מוסד לעבריינים צעירים זה או אחר ונשפט על עבירות קטנות ומעשי אלימות. קריירת הלימודים הסתיימה כשנזרק סופית מהתיכון. הדבר הטוב היחיד שיצא לו מבית ספר היה בובי סטיוארט, מאמן שזיהה את הפוטנציאל הגלום בטייסון והחל ללמד אותו אגרוף. סטיוארט הציג את טייסון הצעיר למאמן האגרוף, קאס ד'אמוטו, שתחת ידיו עברו כבר מספר אלופי עולם כמו פלויד פטרסון. ד'אמוטו שלקח את מייק טייסון הצעיר כפרויקט אישי הפך למאמנו האישי של טייסון לאפוטרופוס ודמות אב.
את הופעת הבכורה שלו כמתאגרף בקרב מקצועני ערך טייסון ב-6 במרץ 1985 באלבני, ניו יורק, נגד הקטור מרצדס, קרב בתבנית שתחזור על עצמה רבות המהלך הקריירה של טייסון. הקטור נשכב על הקנבס כבר בסיבוב הראשון וסירב לקום. בשנתיים הבאות טייסון ערך 28 קרבות ובנה לעצמו מוניטין אכזרי. מתוך 28 הקרבות שלו (כולם נגמרו בניצחון לטייסון), רק שניים נמשכו עד תום המועד החוקי, וחמישה עשר נגמרו כבר בסיבוב הראשון.
ב-22 בנובמבר 1986 טייסון קיבל הזדמנות ראשונה לתואר אלוף העולם, כשהתמודד בלאס וגאס נגד טרבור ברודריק. טייסון ניצח את ברודריק כבר בסיבוב השני, ובגיל 20 וארבעה חודשים, הפך לאלוף העולם הצעיר ביותר בכל הזמנים.
ב-1987, טייסון לקח על עצמו איירון מייק להילחם נגד כל המאגרפים הבכירים בסבב. ב-7 במרץ הוא ניצח את ג'יימס "בונקראשר" סמית' בהחלטת שופטים פה אחד וליקט את תואר האלוף מטעם ה-WBA. ב-1 באוגוסט הוא צירף חגורה נוספת לאוסף חגורות האליפות שלו, כשניצח שוב בנקודות את טוני טאקר ולקח ממנו את תואר ה-IBF כדי להפוך לראשונה מאז ליאון ספינקס לאלוף הבלתי מעורער.
שנת 1988 הייתה שנת השיא בקריירה של טייסון, אמנם הוא נלחם שלושה קרבות בלבד אבל השלישי מיצה את מהותו של טייסון, לוחם ברוטאלי ואכזרי.
ב-22 בינואר הוא התמודד נגד לארי הולמס. הולמס חזר מפרישה ופיזר הצהרות על ימין ועל שמאל, אבל טייסון ניצח אותו בסיבוב הרביעי.
במרץ טייסון נסע לטוקיו, יפן כדי לחבוט לקנבס אחד, טוני טובס, בסיבוב השני ולא מאמץ ניכר. ב-27 ביוני התייצב נגד טייסון מי שהיה אמור להיות יריבו הקשה ביותר בסבב, אלוף העולם לשעבר מטעם ה-IBF ועדיין לא מנוצח, מייקל ספינקס, מכונות יחסי הציבור פמפמו את הקרב היחצ"נים עבדו שעות נוספות הרווחים זרמו והקרב נגמר כבר אחרי 92 שניות כשטייסון נועץ את ספינקס אל תוך הקנבס.
ב-1989, ערך טייסון שני קרבות בלבד, בפברואר נגד פרנק ברונו, המתאגרף הבריטי הפופולרי. טייסון שיטח את ברונו כבר בסיבוב הראשון, אך הבריטי העקשן לא וויתר כל כך מהר וזעזע את איש הברזל לפני שהפסיד סופית בסיבוב החמישי. הקרב הנוסף היה ביולי, בניצחון על קרל ווילאמס.
ב-11 בפברואר 1990, טייסון התמודד בטוקיו יפן נגד ג'יימס "באסטר" דוגלאס. על פניו, אף אחד לא נתן לדוגלאס סיכוי וזה נראה היה כעוד קרב קל לטייסון. בקרב עצמו, דוגלאס שלט מתחילתו, מנצל את יתרון הגובה ומוטת הידיים שלו כדי לשמור את טייסון רחוק ממנו ולחבוט בו מרחוק. רק בשלהי הסיבוב השמיני טייסון הראה סימנים שהוא עוד שם, כששיטח את הבריטי לקנבס באפריקוט נפלא בשנייה האחרונה של הסיבוב. דוגלאס קם לספירת התשע, אך הפעמון כבר צילצל לסוף הסיבוב ומטייסון נמנעה האפשרות לנצל את המומנטום. בסיבוב העשירי העולם פער את פיו בתדהמה, בקומבינציה אכזרית שנפתחה בג'אב מכאיב, אפריקוט ימני, הוק שמאלי, קרוס ימני ועוד הוק שמאלי, טייסון נפל על הקנבס הכחול ולא קם. דוגלאס הוכרז מנצח ושטוף דמעות הוא הקדיש את הניצחון לאימו שנפטרה מסרטן שבוע קודם.
ב-1991 טייסון ערך שני קרבות נגד דונובן "ריזור" רודוק. הקרבות ייזכרו לא בגלל נצחונותיו של טייסון, אלא בגלל דבריו של טייסון לפני הקרב, כשכינה את התער "טראנסווסיסט" ובדיבור כלא אופייני אמר לו "אתה אוהב אותי, אני אהפוך אותך לחברתי ואני לא יכול לחכות לשים את ידיי על דבר יפה כמוך".
ב-1992 טייסון כבר הגיע לבית המשפט. לאורך הקריירה שלו חגגה סביב טייסון הטייסונמניה. לצד כבוד כמו התואר המוזר של דוקטור כבוד בספרות מטעם אוניברסיטת אוהיו לזה שכמעט לא יודע לקרוא והופעות בפרסומות משחקי נינטנדו טוק שואוז וכדומה, היה טייסון נוכח קבוע בשערוריות, רובן קשורות לאלימות והטרדות מיניות. במאי 1988 הוא עשה תאונה עם הבנטלי הפתוחה שלו, ומשאיר אותה מתנה לשני השוטרים שהגיעו לאזור. שני השוטרים הושעו בעקבות האירוע. ב-4 בספטמבר 1988 הוא ריסק את הב.מ.וו שלו, במה שכונה על ידי הניו יורק טיימס, ניסיון התאבדות. ב-1990 נקנס על נגיעות בחזה של בחורה וב-1992 זה נגמר מבחינתו - טייסון מורשע באונס של דזירה וושינגטון.
טייסון נשלח לשש שנים בכלא. הוא שוחרר אחרי שלוש שנים, כשבכלא הוא מקבל על עצמו את דת האיסלאם. שמו המוסלמי - מאליק עבדול עזיז. ב-19 באוגוסט חזר טייסון גם לזירה בקרב נגד פיטר מקינלי וב-16 בדצמבר קרב נוסף נגד באסטר מטיס.
במרץ 1996 הוא זכה חזרה בתואר ה-WBC בקלילות אחרי שניצח את פרנק ברונו בסיבוב השלישי. בספטמבר הוא אסף לחיקו גם את תואר ה-WBA, לאחר שסיבוב אחד הספיק לו כדי להשכיב את האלוף הקודם, ברוס סלדון. טייסון שילם ללנוקס לואיס 4 מיליון דולר כדי שזה יוותר לו וייתן לו אפשרות להתמודד עם סלדון קודם. מסע הקאמבק של טייסון לווה בביקורות מקיר אל קיר מכל חור אגרוף אפשרי על בחירת המתחרים. מקינלי היה תירוץ עלוב למתאגרף, הרקורד היחיד של מאטיס היה שאבא שלו נלחם נגד עלי ופרייז'ר, נגד סלדון נטען שהוא כל כך פחד מטייסון, שאחרי ליטוף קל הוא פשוט נשכב על הקנבס ולא רצה לקום. כל הספקולציות הפכו למשניות ב-9 בנובמבר 1996 כשטייסון התייצב להתמודדות נגד אוונדר הוליפילד.
טייסון והוליפילד היו על מסלול התנגשות כבר במשך שנים. הוליפילד, האלוף היחיד בקטגורית התת כבד שהוכר כאלוף על ידי כל ההתאגדויות, הכריז כבר ב-1988 שהוא עולה בקטגוריית המשקל רק כדי לקחת את התואר מטייסון. ב-1990 הוא היה המועמד מספר אחד לקרב על התואר. לצערו, מייק טייסון הפסיד לדוגלאס, מה "שאילץ" את הוליפילד להתמודד נגדו במקום ולנצח כדי להפוך לאלוף עולם. עוד ב-92 הם קבעו להיפגש, כשהשדה הקדוש נחשב ליריב החזק ביותר שיכול היה להיות לאיש הברזל. פציעה בצלעות ומאוחר יותר ההרשעה באונס ושליחתו של מייק אל מאחורי הסורגים דחו את הקרב, הוליפילד הספיק לפרוש ולחזור.
עד לאותו הרגע ב-1996 בו נפגשו על הזירה לראשונה. טייסון היה המועמד המוביל לניצחון אבל אוונדר חשב אחרת ואחרי ששיטח את טייסון לקנבס בסיבוב ה-11 הצטרף השדה הקדוש למוחמד עלי והפך לאלוף העולם במשקל כבד בפעם השלישית. אחרי הקרב הכריז הוליפילד כי האלוהים שלו הוא האלוהים היחיד כתגובה להמרת הדת של טייסון, מאליק עבדול עזיז הגיב בנימוס ובשקט אבל התגובה הגיעה ב-28 ביוני 1997, אז נפגשו השניים לקרב חוזר. להוליפילד כבר הייתה היסטוריה של קרבות ביזאריים כאשר בקרב שלו נגד בו נחת צנחן במרכז הזירה. אבל עדיין, שום דבר לא הכין אותו לזה.
בסיבוב השלישי, כאשר הוא בפיגור בכרטיסיותיהם של כל השופטים, טייסון נוגס חתיכה מאוזנו של הוליפילד. שתי נקודות מורדות לפיטבול מייק שבתגובה נוגס באוזנו השנייה של הוליפילד ונפסל. אוזנו של הוליפילד תחובר אח"כ בניתוח לאחר שנמצאה חתוכה על הקנבס. ב-9 ביולי טייסון בעקבות אירועי The Bite Fight, מושעה מאגרוף ונקנס ב-3 מיליון דולר.
למרות הכול סאגת טייסון לא הסתיימה. בינואר שנת 1999 טייסון חזר שוב לזירה והתמודד נגד הדרום אפריקני פרנסיוס בוט'ה. בוט'ה שלט בקרב במשך 5 סיבובים באופן מוחלט, עד שהוא נתקל בימנית ישירה אדירה מייד אין טייסון ששיטחה אותו לקנבס. כהמשך ישיר, ב-5 בפברואר חזר טייסון לבית המשפט ונשלח לשנה בכלא וקנס של 5,000 דולר על תקיפת שני אנשים אחרי תאונה ב-31 באוגוסט 1998. טייסון יצא אחרי תשעה חודשים כדי להתמודד עם אורלין נוריס. ב-23 באוקטובר 1999, הוא שיטח את נוריס בהוק אכזרי לאחר שהפעמון מצלצל לסוף הסיבוב הראשון. נוריס הבין עניין. הוא טען שפצע את ברכו בנפילה ולא יכול להמשיך, הקרב מוכרז כנו קונטסט.
בשנת 2000 טייסון עלה על מטוס לאי הבריטי, ואחרי שנדונה השאלה אם בכלל מותר לו להיכנס לאי, התמודד במנצ'סטר נגד ג'וליוס פראנסיס והוריד אותו לקנבס בסיבוב השני. משם המשיך לגלזגו, סקוטלנד, לקרב נגד לו סאוורה. הקרב כולו נמשך 38 שניות, טייסון חבט את סאוורה עמוק לקרשים והמשיך לחבוט בו גם אחרי שהשופט עצר את הקרב שתוך כדי התהליך הוא משטח גם את השופט.
באוקטובר 2000 טייסון התמודד ומנצח בנוקאאוט בסיבוב השלישי מתחרה שנוי במחלוקת כמעט כמוהו, אנדרה גולוטה, התוצאה משתנה לנו קונטסט אחרי שהפיטבול נכשל בבדיקת הסמים. ב-2001 הוא מביס את בראיין נילסון בנוקאאוט טכני בסיבוב השביעי בקופנהגן.
ב-2002 תכנן טייסון להלחם נגד לנוקס לואיס בנבדה, ועדת האגרוף של המדינה לא אפשרה זאת וסירבה לתת לו רישיון בטענה שהוא עומד בפני אישומים על תקיפה מינית. הקרב נערך בסופו של דבר ב-8 ביוני בממפיס, טנסי. לפני הקרב התבטא טייסון שהוא רוצה את ליבו של לואיס: "אני רוצה לאכול את ילדיו". בקרב עצמו שלט לואיס שליטה מוחלטת והשכיב את טייסון בנוקאאוט בשמיני.
למרות ההון אשר עשה בעולם האגרוף (יותר מ-20 מיליון דולר הוא קיבל על הדקה וחצי בזירה עם מייקל ספינקס), באוגוסט 2003 הכריז טייסון על פשיטת רגל. לטענתו הוא חי כמו הומלס, משתכן אצל חברים ובבתי תמחוי. הסתבכויות פליליות רודפות אותו כל הזמן תביעה על סך של 100 מיליון דולר נגד דון קינג.
אחרי הקרב עם לואיס, טייסון המשיך להלחם נגד מתאגרפים שוליים כמו קליפורד אטיין, אותו ניצח ב-49 שניות, וביולי 2004 נגד דני וויליאמס. טייסון שלט בקרב נגד ווילאמס באופן מוחלט בשני הסיבובים הראשונים, השלישי היה פחות או יותר שווה, ברביעי במפתיע, טייסון הוכרע. הסתבר שבסיבוב הראשון הוא קרע את הרצועה וניסה להלחם על רגל אחת. ב-11 ביוני 2005 שוב מפתיע הפיטבול את עולם האגרוף כאשר הוא נכנע ולא עולה לסיבוב השביעי בקרב צמוד נגד קווין מקברייד. טייסון מכריז לאחר הקרב שזהו, אין לו את רוח הלחימה או הלב כדי להמשיך.
בישראל אין מועדון או אתר מעריצים רשמי למייק טייסון, גם בגלל העובדה שענף האיגרוף אינו פופולארי במיוחד.

