הקרב על החרמון (1973)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נפילת מוצב החרמון בידי הסורים
עימות:

מלחמת יום הכיפורים

תאריך:

6 באוקטובר 1973

קרב לפני:

הפלישה הסורית לרמת הגולן

קרב אחרי:

ניסיון ראשון לכבוש מחדש את המוצב ב-8 באוקטובר

מקום:

מוצב החרמון, הר החרמון

תוצאה:

מוצב החרמון נפל בידי הסורים

הצדדים הלוחמים
ישראל סוריה
מפקדים
? ?
כוחות
כ-54 חיילים, מהם רק 14 לוחמים הקומנדו הסורי מגדוד 82
אבדות
31 שבויים, 13 הרוגים מסוק התרסק בנחיתה

עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים נכבש החרמון הישראלי על ידי הסורים, במהלך המלחמה אירעו מספר קרבות על ההר.

תוכן עניינים

[עריכה] הכיבוש הסורי

בפתיחת מלחמת יום הכיפורים ב־6 באוקטובר 1973 כבש הצבא הסורי את החרמון באמצעות כוחות קומנדו מגדוד 82, שהונחתו בארבעה מסוקים, מסוק אחד התרסק בנחיתה. באותו זמן היו בחרמון 54 חיילים, מהם רק 14 לוחמים מגדוד 13 של חטיבת גולני. 31 מהחיילים נכנעו לסורים, 13 חיילים נהרגו ועשרה חיילים נחלצו.

העלייה הראשונה לקרב לכיבוש החרמון ומוצב החרמון הייתה צריכה להיות בלילה של תחילת מלחמת יום כיפור. התבצעה פקודת מבצע מהירה והכח מחטיבת גולני, שקיבל את ציודו בתחילת הלילה, החל לעלות לרמת הגולן לכוון החרמון. העלייה נעצרה כי הצבא הסורי שלט כבר בסביבה וגם נמסר על הימצאות טנקים סורים בנווה אטיב. הכח לא היה מצוייד ולא מאורגן לקרב שכזה, ועל כן הסתפק בשהייה באזור מג'דל שמס ובחילוץ חיילים שהצליחו להימלט מהמוצב שנפל בידי הסורים. במהלך היום השני למלחמה ירו הסורים אש ארטילריה דלילה.

[עריכה] הנסיון הראשון לכיבוש ההר

בעלייה הראשונה לכיבוש מוצב החרמון ב-8 באוקטובר עלה הכח של חטיבת גולני שמנה 140 - 150 לוחמים בפיקוד המח"ט אמיר דרורי, בשני ראשים: האחד ממונע בזחל"מים על כביש האספלט שהיה צר ומפותל והכח השני רגלי על קו הרכס לגבעה 1614. הסורים חסמו את הכביש בשרשרת מוקשים וירו אש חזקה מאוד על הכח הממונע מההר, מעמדות אש שולטות ומטווח קצר, ומנעו ממנו להתקדם. האש הסורית כללה אש מנשק קל, מטולי אר פי ג'י ורימונים. גם הכח הרגלי העוקף נתקל במארב של חיילים סוריים שהטיבו להתחפר והטיבו להלחם. הכח העוקף התקשה להתקדם כדי לעזור לחיילים בטור הממונע. כאשר התגבר הכח הרגלי על המארב כבר ניתנה הפקודה לסגת עקב מצבו הקשה של הכח הממונע, שנזקק להתארגנות מחודשת. הכח הצליח להגיע לרכס השולט על החרמון עם 25 לוחמים בריאים בלבד כאשר הכח הסורי נאמד ב-400 חיילים. החוסר בחיילים, סיוע ארטילרי ובסיוע אווירי מדויק היה בעוכרי קרב זה. האבדות הישראליות בקרב היו 25 הרוגים כולל מפקד גדוד 17 של חטיבת גולני, סגן אלוף דובי דרור, ו־57 פצועים.

[עריכה] בין ה־8 ל־21 באוקטובר

בין ה־8 באוקטובר ל־21 באוקטובר לא בוצעו ניסיונות משמעותיים לכבוש מחדש את מוצב החרמון, אך נערכו פשיטות ופעולות ל"ריכוך" העמדה הסורית ופגיעה בכוחות המחזיקים במוצב.

במהלך אותה תקופה נערכה פשיטה של כח מגדוד 51 של חטיבת גולני בפיקודו של המג"ד יהודה פלד למבואות החרמון הסורי במטרה לפגוע בחיילים הסוריים ששהו במוצב ובכך לערער את בטחונם על ידי הטמנת מוקשים ומטעני חבלה. הפשיטה ארכה זמן ארוך מהמתוכנן בשל תוואי העלייה הקשה והכח לא הגיע ליעד לפני עלות החמה ולכן חזר ללא פגיעה בסורים.

בנוסף, הפציצו מטוסי חיל האוויר את אזור המוצב מעת לעת והארטילריה של צה"ל הפגיזה אותו. האש הזו גרמה לפגיעות מעטות בסורים שהיו מחופרים היטב סביב המוצב ולא בתוכו.

[עריכה] כיבוש החרמון

מבצע קינוח
עימות:

מלחמת יום הכיפורים

תאריך:

21 באוקטובר 1973

קרב לפני:

פשיטות לריכוך הכוחות הסורים

קרב אחרי:

פריצת הדרך לשיא החרמון

מקום:

מוצב החרמון, הר החרמון

תוצאה:

המוצב נכבש תוך אבדות כבדות

הצדדים הלוחמים
ישראל סוריה
מפקדים
יהודה פלד (מג"ד), אמיר דרורי (מח"ט) ואח"כ יואב גולן ?
כוחות
גדוד 51, גדוד 17 והפלס"ר מגולני גדוד 82 עם כ־400 חיילים
אבדות
55 הרוגים, 80 פצועים ?

מג"ד 51 הגיש לאישור החטיבה תוכנית לכיבוש החרמון שהתבססה על עליה מצד מזרח וצפון. זה התוואי של הפשיטה לחרמון בצד הסורי שגדוד 51 ביצע לאחר הנסיון הראשון לכיבוש ההר. אחת המטרות של הפשיטה הייתה תרגול ובדיקת היכולת לבצע את העלייה מצד מזרח ומצד צפון של החרמון. זהו מתלול קשה ביותר שגובהו כ־1000 מטר מח'אדר ישירות אל מוצב החרמון הישראלי. פיקוד צפון לא אישר את התוכנית והפקודה הייתה לתקוף מכיוון דרום ומערב, הכיוון כלפיו נערכו כוחות הקומנדו הסורים.

ב־21 באוקטובר יצא לדרכו "מבצע קינוח" לכיבוש החרמון. יום קודם נשלח כח לתצפית מוקדמת על אזור מוצב החרמון, היה זה כח של סיירת מטכ"ל בפיקוד יוני נתניהו שהתמקם במצפה שלגים. כח התצפית לא זיהה דבר ודווח על תנועה מועטה כי הסורים נשארו מחופרים ולא זזו מהעמדות שלהם. המבצע לכיבוש החרמון החל אחר הצהרים, בהנחתת כוח צנחנים מחטיבה 317 במוצב החרמון הסורי. הכח כבש את המוצבים הסוריים ותפס את שיא החרמון.

המאמץ לכיבוש ההר והמוצב הישראלי היה של חטיבת גולני בפיקודו של אמיר דרורי. הכוחות עלו להר בשלושה ראשים כולל כח משוריין קטן ומספר טנקים. הכח העיקרי בקרב היה מגדוד 51, שהגיע רגלית ממסעדה והיה אמור להגיע לגבעה 1614, לעיקול הטנק ולרכס החרמון. כח מגדוד 17 השייך אף הוא לחטיבת גולני בא כתגבורת. פלוגת הסיור של החטיבה תוכננה להגיע באיגוף ממערב ומצפון לכוון הרכבל העליון. פלוגת הסיור לחמה בקרב קשה ברכבל התחתון וברכבל העליון, המ"פ שמריהו ויניק נהרג ברכבל העליון והכח של הסיירת לא הצליח להתקדם. העלייה ברגל של גדוד 51 הייתה בשני ראשים והחלה לקראת חשכה. הכוחות לא נתקלו באויב לפני הגעתם לפסגת החרמון והתאחדו לפני תחילת הקרב. זרקורי ענק הוצבו ביער אודם והאירו את שמי הלילה החשוכים. הקרב החל בסביבות השעה שתיים בלילה.

חיילי הצבא הסורי התחפרו בשוחות אישיות ובין הסלעים סביב למוצב החרמון, לא בתוכו, לא לצידי הדרכים כמו בשמונה באוקטובר ולא בתעלות ושברו באש מדוייקת את התקפות חיילי צה"ל. מפקד החטיבה אמיר דרורי התקדם עם החפ"ק שלו לקו האש ונפצע בסביבות השעה חמש בבקר. מפקד הגדוד, יהודה פלד (יודקה), שהתמקם עם החפ"ק (חוליית פיקוד קדמית) שלו בקו האש נפצע אף הוא לקראת אור ראשון בשעה חמש בבוקר, זמן קצר אחרי שהמח"ט נפצע במרחק של כעשרים מטר ממנו. מפקדי פלוגות, קצינים וחיילים רבים נהרגו או נפצעו.

כאשר רבו הנפגעים במשך הלילה ירד הסמג"ד ציון זלוף אל הכביש לסייע בפינוי ועלה חזרה רק כששמע כי המג"ד נפגע. כאשר הקרב הפך להיות צמוד ולא מאורגן, פגזי הסיוע הארטילרי נפלו קרוב לכוחות הישראלים ואפילו ביניהם. הקרב התדרדר לקרב אישי בין חיילי צה"ל לחיילים סוריים ללא יד מכוונת כמעט.

מרכז הקרב היה סביב גבעה שסומנה במפות כגבעה מספר 16 עליה ומסביבה התנהל עיקר המאמץ. הגבעה הייתה היעד של פלוגה ג' בגדוד 51. כוחות אחרים אגפו את הגבעה ולחמו בשטח שבינה לבין המוצב. כח של פלוגה ב' עלה לגבעה 24 שהייתה ללא חיילי אוייב, שלא לפי התכנון ונשאר שם במקום לעלות לגבעה 19. כשהבין המ"פ שטעה, חשב שהוא על גבעה 22 ורק בבוקר הבין הקמב"ץ שהכוח על גבעה 24.

הקצינים הסוריים שידעו כנראה על נפילת המוצב שלהם וראו שחיילי צה"ל לא נסוגים, חששו לחייהם ועזבו בלילה במהלך הקרב את המקום ואת החיילים הסורים שלחמו בעקשנות ובמקצועיות. לקראת בוקר נטשו הסורים את החזית כאשר הבינו כנראה את מצבם. זו הייתה נקודת ההכרעה כיוון שהסורים היו מחופרים היטב ובעמדות שולטות והיה חשש שבאור יום יהיה מצב חיילי צה"ל בהר גרוע מאשר בלילה.

קצין האג"ם של חטיבת גולני, יואב גולן, נטל את הפיקוד לאחר פציעת המח"ט ופציעת המג"ד והוביל בערך בשמונה בבוקר את הכח שהתארגן לתפיסת השטח שלפני המוצב, חבר עם הכוחות המנותקים שלחמו לבדם רוב שעות הלילה, ונכנס בערך בשעה 09:00 לחצר המוצב, שם הונף דגל ישראל ודגל החטיבה על תורן המוצב על ידי קצין המודיעין של גדוד 51. בקרב נהרגו 55 חיילי צה"ל וכ-80 נפצעו. המוטיבציה והנחישות של חיילי צה"ל היו מהגורמים שהכריעו את הקרב.

לקראת הקרב לכיבוש החרמון בסוף מלחמת יום כיפור, מפקד החטיבה אמיר דרורי דיבר מול החיילים והסביר את החשיבות של הקרב על מוצב החרמון בכך שהוא כמו העיניים של המדינה. לאחר הקרב רואיין בני מסס מגדוד 51 והוא השתמש במשפט "העיניים של המדינה" בקשר לכיבוש המוצב והביטוי הזה דבק בו ובמוצב החרמון מאז. שימוש בביטוי העיניים של המדינה בקשר למוצב החדש המאובזר והמשוכלל הוא פרפראזה לאותו ביטוי של סוף מלחמת יום כיפור.

[עריכה] ביקורת שהועלתה במשך השנים

  • תצלומי אוויר של אזור החרמון והמוצב לא היו בידי כוחות צה"ל הלוחמים בשטח. תצלומי אוויר כאלה מהימים האחרונים לפני הקרב היו בנמצא בידי צה"ל אי שם במפקדות. תצלומים כאלה יכלו לעזור מאוד בתכנון הקרב בשל ידיעת המיקום של האוייב.
  • בידי הסורים היה ציוד רב לראיית לילה אבל בידי צה"ל לא היה ציוד כזה. ציוד ראיית הלילה עזר לסורים להטיב לפגוע בכוחות צה"ל. מפתיע שבלילה חשוך הסתפק הצבא בזרקורים רחוקים להאיר את שמי הלילה.
  • נחיתות מספרית של צה"ל לעומת הכוחות הסורים. צה"ל לא הצליח או לא מצא לנכון לרכז כוח גדול יותר למאמץ של סוף המלחמה, במבצע שנראה לו חשוב מאוד וניתן היה להעריך את הקושי במשימה לאור הכשלון בפעולה הראשונה.
  • לא היה ניצול ההצלחה של צה"ל בתחילת הלילה בתפיסת המוצב הסורי.
  • פגיעה מאש ארטילריה ידידותית של צה"ל. האם היא נבעה מחוסר שליטה או מרצון לכבוש את החרמון בכל מחיר? קצין האג"ם של החטיבה, יואב גולן, סיפר שהצליח לבטל הפצצה במטוסים של אזור הקרב כדי להשיג הכרעה בכל מחיר.

[עריכה] מחקר

אלוף משנה (מיל.) משה גבעתי, חוקר ומרצה בנושאי מורשת הקרב של צה"ל, ערך מחקר ממושך בנושא הקרבות על החרמון במסגרת המחלקה להיסטוריה של צה"ל. המחקר מסוכם בחמישה כרכים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את שהתרחש בחרמון מתחילת מלחמת יום כיפור ב-6 באוקטובר 1973 שעה 14:00 ועד סוף מבצע 'קינוח' ב-22 באוקטובר בשעות אחה"צ. גבעתי כתב באתר לוחמי גדוד 51 במלחמת יום הכיפורים, 1973 כי במחקר נבדקו בעיקר נושאים ברמה מטכ"לית, פיקודית וברמת החטיבה. נבדקו נהלי הקרב ותוחקרו מפקדים בכירים ופקודות מבצע של גורמים אלה. תוחקרו לוחמים מגדודים שונים כדי להבין את ההתרחשויות בעת נפילת המוצב ובקרב הראשון, שבהם לא הוקלטו רשתות קשר כפי שנעשה בקרב השני. פרסומו של המחקר מחכה לאישור של ביטחון שדה.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, אביחי בקר, הוצאת משרד הבטחון, 2003, 88 עמודים.
  • "ההר", אבנר גליקליך, הוצאת ידיעות אחרונות, סדרת פרוזה, ספרי עליית הגג, 2002, 198 עמודים.
  • לא המילים מדברות על המוות, ספר זכרון לחללי גדוד הבוקעים הראשון, מלחמת יום הכיפורים. ערך אבי בטלהיים, הוצאה לאור עצמית, הדפסה: אילון אופסט בע"מ חיפה, 212 עמודים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

עדויות מפקדים:
עדויות אישיות של חיילים:

[עריכה] ראו גם