חולד ארצישראלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חולד ארצישראלי | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | חולדיים |
| תת־משפחה: | חולדים |
| סוג: | חולד |
| מין: | חולד ארצישראלי |
| שם מדעי | |
החולד הארצישראלי, Nannospalax ehrenbergi או Spalax ehrenbergi (בערבית: خلد - ח'ולד) הוא מכרסם ממשפחת החולדיים. הוא אחד משלושת המינים בסוג חולד שתפוצתם במזרח התיכון בלבד.
לעתים מבלבלים אותו עם החפרפרת (Talpa) סוג של אוכל חרקים שכלל אינו מצוי בישראל. המקור לבלבול היא העובדה ששני בעלי החיים שוכנים מתחת לאדמה ושניהם עיוורים, אך למעט דמיון זה אין קשר ביניהם. בלבול נפוץ נוסף הוא שיוך עם החולדה, שיוך מוטעה גם הוא שמקורו בדמיון צלילי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה
המין נחקר מבחינה טקסונומית לראשונה ב-1898 על ידי נרינג, שאסף דגימות ממנו באזור יפו. בנוסף לישראל תפוצת המין היא בלוב, בסוריה, בירדן, בלבנון, במצרים, בעיראק ובאזור אנטוליה שבתורכיה. מרבית המחקרים על המין נעשו בישראל ובתורכיה. בישראל הוא נפוץ מצפון הארץ ומרכזה עד לשטחי הנגב שבהם כמות המשקעים קטנה מ-100 מ"מ בשנה. הוא מצוי בכל סוגי הקרקעות הניתנים לחפירה, למעט חולות נודדים, באזורים בגבהים שבין 300 מטר מתחת לפני הים עד 2,200 מטר מעל פני הים.
על פי מחקר שנעשה במכון לאבולוציה (Institute of Evolution) שבאוניברסיטאת חיפה בסוף 2005, נמצאו עדויות גנטיות חזקות להימצאותם של 4 מינים בארץ ישראל:
- חולד כרמלי – (Spalax [ehrenbergi] carmeli)
- חולד גולני – (Spalax [ehrenbergi] golani)
- חולד גלילי – (Spalax [ehrenbergi] galili)
- חולד יהודה – (Spalax [ehrenbergi] judaei)
מחקרים קודמים סברו כי קיימים הבדלים בין המינים ה"צפוניים" (golani-galili) לבין המינים ה"דרומיים" (carmeli-judaei). המין התפתח באזור אנטוליה-אסיה הקטנה לפני 40-25 מיליון שנים, התפשט לארץ ישראל בתקופת הפליסטוקן והתבסס בצפון הארץ שהייתה בעלת אקלים דומה לאזור התפוצה המקורי. אולם חדירה לאזורים הדרומיים הייתה כרוכה בשינויים התנהגותיים רבים והתאמה לטמפרטורה גבוהה יותר וללחות תת-קרקעית ועל קרקעית נמוכה יותר. נמצא כי המינים הדרומיים "צעירים" גנטית מהמינים הצפוניים.
המחקר הגנטי חשף כי מספר הכרומוזומים של הפריטים משתנה מאזור גיאוגרפי אחד למשנהו: חולד גלילי (2n = 52), חולד גולני (2n = 54), חולד כרמלי (2n = 58), חולד יהודה (2n = 60), מה שהביא להכרה הוודאית כי מדובר במינים נפרדים.
לחוקרים התחוור כי השינוי האקלימי החד בין אזורי הארץ עם הרצון והאפשרות הטבעית לריבוי, הובילה להסתגלות אבולוציונית ולספציאציה של מיני החולד שמתבטאת בשינויים התנהגותיים ופיזיולוגיים.
[עריכה] אזור מגורים
החולד טריטוריאלי ביותר וחי ביחידות, במערכת מחילות תת-קרקעית שאותה הוא חופר בעצמו. שטחה הממוצע של המערכת כ-340 מטרים רבועים, מורכבת ממחילות שקוטרן 10-5 ס"מ ומחדרים גדולים יותר המשמשים לאגירת מזון, מקום לעשיית צרכים וחדר שינה מרווח המרופד בקש.
המערכת סגורה וחסרת יציאה אל פני הקרקע, תלוליות העפר מעל הקרקע משמשות לסילוק העפר, ונסתמות ברגע שהן רחוקות מחפירת החולד. מערכת המחילות חשוכה ומאופיינת בטמפרטורה ולחות קבועים, ובשינויי גזים קיצוניים בעתות גשם. חדר שנהרס או מתלכלך נסתם על ידי החולד ונבנה אחר במקומו. החולד פעיל במהלך היום, ובשעות הראשונות של הלילה.
[עריכה] תיאור המין
גוף החולד מותאם באופן מעורר התפעלות לאורח חייו. גופו גלילי, מוארך ומכוסה בפרווה קצרה וצפופה. הוא נטול זנב ואיברים בולטים אחרים כאפרכסות אוזניים. העיניים שקועות תחת עור הגולגולת ומכוסות בקרום דק, אך החולד מסוגל להבחין בין אור לחושך.
החולד מצויד בשיניים תחתונות ארוכות הבולטות מהפה, בעזרתן הוא מפורר את האדמה ומרחיב את מחילתו. בעזרת גפיו הקדמיות והאחוריות הוא מסלק את העפר לאחוריו, אז מסתובב ובעזרת ראשו השטוח דוחף אותו אל מחוץ למחילה. החלק העליון של ראשו משמש גם להידוק דפנות המחילה, כדי שלא יתמוטטו עליו בזמן תנועתו בתוכה.
[עריכה] התנהגות
[עריכה] תזונה
החולד פוגע בחקלאות ובגינות הירק, לכן רואים בו כמזיק ונוטים להרעיל אותו. החולד צמחוני וניזון בעיקר מפקעות, שורשים ובצלים שאותם מוצא בשעת החפירה. הוא חומס גם מזון שמעל הקרקע, על ידי חפירה סביבו ומשיכתו בשלמות אל מתחת לאדמה. את מרבית מזונו הוא אוגר בתקופת החורף, כאשר האדמה רכה ונוחה לחפירה. כדי להימנע מאיבוד נוזלים ומחפירה באדמה היבשה של הקיץ.
[עריכה] רבייה
אחרי הגשמים הראשונים בונות הנקבות את תלי ההמלטה המתנשאים לעתים לגובה של 1.5 מטר מעל פני הקרקע. תלי ההמלטה נבנים באדמות כבדות בלבד, ומוקפים מערכת מחילות פשוטה. תא ההמלטה עצמו נמצא מתחת לאדמה. בעונת הרבייה פוקדים הזכרים את תאי ההמלטה בתדירות גוברת והולכת, תוך השמעת קולות חיזור המורכבים משריקות ולחישות. הנקבה בוחרת את הזכר שעימו תזדווג כ-60 פעמים רצופות, במשך שעה וחצי.
ההריון נמשך כ-4 שבועות (על סמך המלטות בשבי בלבד). הנקבה ממליטה 5-3 ולדות עירומים, המתכסים בשיער בגיל שבועיים. הם נגמלים מחלב אימם לאחר חודש וחצי לערך מהיוולדם, ומוכנים לעזוב את תלי אימם ולחפש טריטוריה עצמאית אותה יחפרו בעצמם כבר בגיל 3 חודשים. הבגרות המינית מגיעה בגיל שנה, אולם אחוזי ההישרדות של החולדים הצעירים הם מעטים. בשבי מסוגל החולד לחיות עד 4 שנים.
[עריכה] תקשורת והתנהגות חברתית
החולד תוקפני ביותר כלפי בני מינו, בעיקר מחוץ לעונת הרבייה. פגישה בין פרטים תסתיים לרוב בפציעות ולעתים אף במוות. השאלה המסקרנת שדנו בה חוקרים רבים, הייתה כיצד שני חולדים הנמצאים במערכת מחילות נפרדת מתקשרים אחד עם השני? איך מועברים המסרים שמדובר באויב פוטנציאלי או לחילופין בבן זוג פוטנציאלי? איך נוצרים מפגשים פרודוקטיביים ונמנעים מפגשים מיותרים? יש לציין שעל אף חושי השמיעה והריח המפותחים, הם לא רלוונטיים למרחקים ארוכים.
צוות המחקר שבאוניברסיטת תל אביב, גילה התנהגות מסקרנת של המין, שמשערים שקשורה לתקשורת בין-מינית. החולד נוהג להקיש בחלק הקדמי העליון של ראשו על דפנות המערה, 12-1 הקשות מהירות הנמשכות 0.06-0.31 שניות. הקשות אלו יוצרות תנודות העוברות באדמה, במהירות רבה ולמרחק רב, עם הפחתה מעטה בעוצמת התנודות. כך, כנראה, מתקשרים החולדים ביניהם – ללא מגע וללא ראייה.
התנהגות שתועדה באמצעות משדרי רדיו שהוצמדו לחולדים, היא שהמין מפטרל במחילתו, ובהגיעו לנקודות אסטרטגיות הקרובות למחילת חולד אחר, הוא מתחיל ב"הקשות הראש", זהו סימן מובהק להיותו מאוים.
מחקר נוסף הראה את חשיבות התקשורת ללא מגע. בניסוי שנערך הפגישו שני פרטים שלא מאותו מין, לאחר שהיו במחילות נפרדות ותקשרו ביניהם באמצעות "הקשות ראש" במשך 3 חודשים. התוצאה הראתה ירידה ניכרת באגרסיביות הפרטים ונכונותם להזדווג, להבדיל מחולדים שהופגשו לאחר ימים אחדים או שלא הייתה ביניהם אף אינטראקציה תקשורתית, והניסוי הסתיים במאבקים ובפציעות.
ב-2001 גילה צוות חוקרים של אוניברסיטת תל אביב כי לחולד צורת ניווט ייחודית ביותר בתוך האדמה. הוא משלב בין שתי שיטות ניווט ידועות ומוכרות אצל בעלי חיים אחרים, אולם החולד הוא היחיד שמשלב ובעשותו כך חוסך לעצמו אנרגיה רבה:
- למרחקים קצרים הוא משתמש בעיקרון הניווט החישובי (dead reckoning) – משמע מציאת הדרך בחשכה, על ידי רמזים בשטח ושימוש בחושים. שיטה זו ידועה בשגיאותיה ומשיגה תוצאות טובות עד ל-10 מטרים בלבד.
- למרחקים ארוכים הוא מסתמך על היכרותו את השדות המגנטיים התת-קרקעיים (גאו-מגנטיים). החולד אינו משתמש ביכולת קריאתו את הקרינה האלקטרומגנטית בכל עת, מאחר והדבר דורש ממנו קשר עצבי מפותח ומשאבים אנרגטיים רבים. על כן הוא משתמש בשיטה זו רק בשעת הצורך.
בנוסף קולט החולד גם גלים סיסמיים – גלים הנוצרים בעקבות רעידות אדמה ונרשמים בסיסמוגרף. יש הטוענים כי "הקשות הראש" שהוזכרו לעיל, פועלות על עיקרון זה, ובדומה לעטלפים השולחים גלי סונאר ומתחמקים ממכשולים, כך באמצעות ההקשות שולח החולד גלי קול בתוך האדמה לאותה מטרה.
[עריכה] החולד במקורות השונים
החולד מוזכר בתנ"ך כאחד משמונה שרצי האדמה האסורים למאכל. משערים כי החולד המקראי הוא בעצם החולדה, שהייתה נפוצה מאוד בעת העתיקה, והייתה מזון מקובל בשעת רעב.
- "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו .... " ויקרא י"א , 29 .
החולד נזכר בשתי אגדות עם של הבדואים שוכני המדבר. בשתיהן מוסברת היותו עיוור.
- באגדה אחת נשאל מה היה עושה לו היה רואה, ותשובתו היא שהיה מחבר ים לים. ענו לו: אם כך, עדיף שתישאר עיוור כי להציף את העולם אתה מבקש.
- באגדה השנייה באות החיות להתלונן אצל שלמה המלך על מגרעותיהן, ולאחר שהתלונן החולד על עיוורונו הציע לו המלך לבוא לארמונו עם יתר החיות. השכם בבוקר החל החולד לחפור מערה והגיע לפני כל החיות. שאל אותו שלמה המלך: מה היית עושה לו היו לך עיניים?? והשאיר אותו עיוור לכל חייו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קימחי, טלי. טרקל, יוסף. MAGNETIC COMPASS ORIENTATION IN THE BLIND MOLE , אוניברסיטת תל אביב -המחלקה לזואולוגיה.
| ערך מומלץ |

