המוסד לעלייה ב'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוסד לעלייה ב' היה זרוע של ארגון ההגנה ששימש כגוף המארגן מטעם הנהגת היישוב של ההעפלה - העלייה הבלתי ליגאלית לארץ ישראל (שהייתה בלתי חוקית על-פי חוקי המנדט הבריטי).
למרות שבאופן רשמי "המוסד לעלייה ב'" נוסד ב-29 באפריל 1939, הוא פעל למעשה כבר בשלהי 1938. הסיבה ליצירתו הייתה החמרת האיסורים הבריטיים על עלייה חוקית לארץ ישראל. המוסד הוקם על בסיס תנועת ההעפלה שהייתה קיימת לפניו. תנועת ההפעלה הושתתה בתחילת דרכה על עליית בדד של מעפילים שהגיעו ארצה כתיירים או בדרכים אחרות. החל משנת 1934 החלה ההעפלה לפעול דרך הים בספינות מעפילים, שהראשונה בהם הייתה הספינה ואלוס שנוסעיה אורגנו על ידי תנועת "החלוץ".
תחילה התרכזה פעילות המוסד באתונה, ומאוחר יותר עבר המרכז לפאריס. בשנים הראשונות ליסודו נחל המוסד הצלחה מסוימת ולפני מלחמת העולם השנייה הצליח להביא ב-50 הפלגות למעלה מ-20 אלף עולים. עם פרוץ המלחמה כמעט ושותקה פעילות המוסד והיא חודשה רק באוגוסט 1945. מחידוש ההעפלה ועד להקמת המדינה הצליח המוסד להביא ארצה 64 ספינות מעפילים עם יותר מ-70 אלף עולים. בנוסף לעלייה דרך הים, עסק המוסד בהיקף קטן בהעפלה יבשתית ממדינות ערב.
אוניית המעפילים המוכרת ביותר של המוסד לעלייה ב' היא "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז", 1947). מאבקם של מעפיליה כנגד גירושם חזרה לאירופה התפרסם בעולם כולו.
מפקדו של המוסד לעלייה ב', במשך מרבית שנות קיומו, היה שאול מאירוב (אביגור).
עם הקמת מדינת ישראל, שימש "המוסד לעלייה ב'" כבסיס למוסד החשאי נתיב, שארגן עלייה מארצות הגוש הקומוניסטי, ממדינות ערב וממדינות מצוקה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המוסד לעלייה ב' באתר "ההגנה".
- סיפורן של אוניות המעפילים באתר עמותת חיל הים.

