הפתרון הסופי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפתרון הסופי של בעיית היהודים באירופה - השם שנתנו הנאצים לפעולותיהם להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ועידת ואנזה
- ערך מורחב – ועידת ואנזה
[עריכה] פעולות ההשמדה
"מבצע ריינהרד", על שם ריינהרד היידריך, מפקד הגסטאפו, שחוסל על ידי אנשי המחתרת הצ'כית. הנאצים התחילו להשמיד את יהודי סלובקיה, קרואטיה ואת יהודי פולין שטרם חוסלו. האחראי למבצע היה הימלר. ב – 4 בנובמבר 1942 דיווח הימלר על סיום המבצע, והמשלוחים מארצות אלה פסקו כמעט לחלוטין. יהדות פולין הושמדה כמעט כולה. מגטו ורשה נשלחו להשמדה 6,000 איש מדי יום. היודנראטים היו אחראים לאספקת רשימות היהודים המיועדים למשלוח. במשך עשרה שבועות נשלחו מגטו ורשה 301 אלף יהודים להשמדה.
המבצע השני כלל את מערב אירופה ומרכזה, ובראשו עמד אדולף אייכמן. המבצע החל בצרפת, ביוני 1942. תוך חודשיים נשלחו מצרפת 25 אלף יהודים למחנות ההשמדה. משם עברה ההשמדה להולנד, שממנה נשלחו למחנות 110 אלף יהודים, שמהם נותרו בחיים 6,000 בלבד. עד אמצע 1943 הושמד שליש מהיהודים.
בארצות שבהן פיקח אייכמן על ההשמדה נשלחו היהודים ישירות למחנות ההשמדה, ללא תחנות מעבר. מתוך שישה מיליון יהודים הומתו 3.5 מיליון בתאי הגזים. פלישתו של הצבא האדום הסובייטי הצליחה לבלום את מכונת ההשמדה של אייכמן. כאשר הגרמנים פתחו בנסיגתם הם הוציאו את היהודים שנותרו במחנות ההשמדה, והובילו אותם ב"צעדות מוות", שבהן נאלצו היהודים לצעוד מאות קילומטרים לעבר גרמניה, ומי שנפלו מעייפות נורו למוות. מאות אלפי יהודים מצאו את מותם בצעדות אלה.
ביצועה של ההשמדה התנגש לא פעם עם האינטרס של הצבא, אך ההשמדה זכתה לקדימות מלאה. האס אס לא התחשב בצבא ובמאמץ המלחמתי, וגם כשבעלות-הברית החלו להתקדם ומצבה של גרמניה החמיר, בשנים 1943-1944, עדיין ניתנה עדיפות למשלוחי היהודים להשמדה ברכבות על פני משלוח אספקה לחזית. הגרמנים לא התחשבו בשיקול הכלכלי שבניצול היהודים ככוח עבודה בייצור התחמושת והבגדים לצבא, והאידיאולוגיה של השמדתם הכריעה.
עם תחילת הביצוע של מעשי המוות גבר הטרור בגטאות, והגרמנים יצרו אשליה שהצייתנים ומשתפי הפעולה יינצלו. הרצח התעשייתי היה בבחינת דה-הומניזציה של היהודים. דובר, לדוגמה, על משלוח של 600 אלף טון של יהודים. ההשמדה נעשתה במכאניות יבשה וללא מעורבות רגשית של שנאה.
[עריכה] העברת היהודים למחנות
- ערך מורחב – מחנה השמדה
תהליך ההשמדה היה כרוך בהובלת היהודים ברכבות משא, כשהם דחוסים בקרונות בקר. הם נדחסו לקרונות בעמידה, ללא מים ומזון, בתנאי מחנק, לעתים למשך כמה ימים. יהודים רבים, בעיקר הזקנים והחולים, נפטרו במהלך המסע אל מחנה ההשמדה. תחנות הרכבת הוסוו כתחנות אזרחיות, בעזרת שלטים כמו "מזנון, ו"חדרי המתנה".
אלו שנותרו בחיים מן המסע הורדו מהרכבת, ועברו סלקציה – מי לעבודה ומי לתאי הגזים. נאמר להם שהם נלקחים למקלחות לחיטוי. לעתים ליוותה תזמורת של אסירים את צעדת היהודים אל המקלחות. הם הופשטו מבגדיהם, גברים ונשים יחד, ונדחסו לתאי ה"מקלחת" האטומים. חפציהם היו עוברים מיון לשימוש הנאצים. לאחר שנחנקו למוות בגז הציאניד (ציקלון-B) הוצאו הגופות בקרוניות אל חדרי השריפה (הקרמטוריום), לא לפני שנעקרו שיני הזהב מפיהם, ושערם נגזז לשימוש כמילוי למזרנים. העבודה נעשתה על ידי אסירים יהודים תחת פיקוחם של חיילי הגסטאפו.
היהודים שמוינו לעבודה עברו חיטוי במקלחות, שערם גולח והם הולבשו בחליפות פסים, שהיו מדי האסירים. על זרועם של האסירים קועקע מספר זיהוי. באושוויץ פעלה מעבדתו של ד"ר יוזף מנגלה, שערך ניסויים באסירים, בעיקר בנשים, בתאומים ובגמדים.
[עריכה] סיכום
במחנות ההשמדה הושמדו 3.5 מיליון יהודים. 1.5 מיליון נוספים הומתו ברציחות המוניות בידי האיינזצגרופן. מיליון יהודים מתו בגטאות ובצעדות המוות מרעב, תשישות ומחלות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הפתרון הסופי, באתר סיכומונה

