הסבת מכוניות להנעה בגפ"מ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כיום מרבית המכוניות משתמשות בבנזין או סולר כחומר דלק למנועי בעירה פנימית. הסבת רכב להנעה בגז פחמימני מעובה (או בקיצור הסבה לגז), מאפשרת חיסכון בעלויות בשל עלותו הנמוכה יחסית של הגז, שהוא תוצר לוואי של תהליך כימי שמטרתו העיקרית זיקוק נפט.

החסרונות בהסבת מכונית בנזין להנעה בגפ"מ הם איבוד קל של עוצמת מנוע, וויתור על נפח בתא המטען (שבו יש להתקין את בלון הגז) וסיבוך הרכב במערכת תדלוק כפולה.

הסבת מכוניות לגפ"מ מונעת בעיקר משיקול כלכלי. בנסועה שנתית מסוימת (הנאמדת בכמה עשרות אלפי ק"מ), עלות התקנת מערכת תדלוק הגפ"מ מחזירה את עצמה בחסכון במחיר התדלוק. סיבה חשובה נוספת היא התרומה לאיכות הסביבה, על ידי צימצום נזקי פליטת גזי שריפת הבנזין בכ-70% על פי נתוני האיחוד האירופאי לשנת 2005.

גפ"מ אוטומוטיבי בוער בעירה נקייה יותר מבנזין, ומנועים השורפים גפ"מ פולטים פחות חלקיקים. גפ"מ גם בטוח יותר במקרה של תאונה, למרות שמטעמים פסיכולוגיים רוב הנהגים סבורים אחרת.

הערכות בישראל מדברות על בין 1000 ל-1500 מכוניות שעברו הסבה לגפ"מ עד סוף שנת 2005. עלות ליטר גז זולה בכ-50% מעלות ליטר בנזין במרבית תחנות הדלק בישראל. מכיוון שיצרני הרכב כפופים ללחץ עולמי הדוחף לכיוון שמירת איכות הסביבה, החליטו רבים מהם לייצר מכוניות ידידותיות לסביבה. בישראל הוחלט - כחלק ממדיניות עידוד השמירה על איכות הסביבה - להקטין את מס הקנייה על רכב חדש המאפשר הנעה בגז.

בשל חשש המדינה מאובדן הכנסות ניכר בשל המעבר לגפ"מ, אשר מקטין את צריכת הבנזין (הממוסה בכבדות), הגבילה מדינת ישראל את חוקיות ההסבה לגפ"מ למכוניות משנת ייצור 1995 ומעלה. כמו כן, מיעוט תחנות מורשות לתדלוק בגפ"מ, אי הוודאות בקשר למחירי הגפ"מ בעתיד ומיעוט מתקינים מקצועיים מערים קשיים על נהגי ישראל המעוניינים בהסבת רכבם לגפ"מ. הבירוקרטיה הכרוכה באישור התקנת מערכת הגפ"מ באופן חוקי מרתיעה גם היא נהגים רבים.

בישראל אסורה חניית מכוניות המונעות בגפ"מ בחלק מהחניונים התת-קרקעיים.

ישנן יצרניות רכב המציעות בישראל מכוניות המותאמות לתדלוק בגפ"מ עוד במפעל הייצור, הבולטת ביניהם היא סובארו, אשר אינה מייצרת דגמי דיזל כלל.

[עריכה] ראו גם