בייקר (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מפת האי
הגדל
מפת האי

האי בייקראנגלית: Baker Island) הינו אטול בלתי מיושב, צפונית לקו המשווה באוקיינוס השקט, 3,100 ק"מ דרומית מערבית להונולולו.

באי מצויה "שמורת הטבע האי בייקר" ששטחה 1.64 קמ"ר, וכוללת את כל שטח האי וכן 123 קמ"ר שטחי ים המקיפים את האי. האי הוא טריטוריה של ארצות הברית, ומהיותו שמורת טבע, מנוהל על ידי מנהל הדייג והבר של ארצות הברית.


תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

ארצות הברית השתלטה על האי במסגרת חוק איי הגואנו בשנת 1856 מתוך מטרה לכרות את מחצבי הגואנו.

בשנת 1935 נעשה ניסיון כושל להתיישב באי, אולם במלחמת העולם השנייה נטשו המתיישבים את האי בשנת 1942 בשל ההפצצות של חיל האוויר היפני.

במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשו באי כוחות צבאיים. מאז תום המלחמה נאסרה הכניסה לאי, והיא מותרת רק ברשיון מיוחד מאת מנהל הדייג והבר של ארצות הברית.

מבט אווירי של האי
הגדל
מבט אווירי של האי

[עריכה] גאוגרפיה

האי ממוקם בצפון האוקיינוס השקט. שטחו של האי 1.64 קמ"ר, ואורך חופיו 4.8 ק"מ. האקלים באי משווני, עם מעט גשמים ורוחות בלתי פוסקות. הנקודה הגבוהה באי - גובהה 8 מטרים מעל פני הים. אין מקורות מים מתוקים באי, ואין בו עצים. באי צומחים עשבים ושיחים נמוכים. האי משמש אתר קינון לציפורי ים רבות.

ארצות הברית טוענת לשטח כלכלי טריטוריאלי של 370 ק"מ סביב האי.

האי נמצא באזור זמן של UTC -12 שעות.

[עריכה] תחבורה

באי אין נמלים. ישנו מעגן סירות אחד בחוף המערבי של האי, וכן שדה תעופה נטוש (עם מסלול נחיתה באורך 1,665 מטרים) שנבנה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שכיום מכוסה צמחיה ואינו בשימוש.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים