משיכת יתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משיכת יתר (אוברדראפט) היא זכות שנותן הבנק ללקוח למשוך כספים מחשבונו גם כשהיתרה בחשבון איננה מאפשרת זאת, כלומר להיכנס ליתרה שלילית. בגין היתרה השלילית גובה הבנק ריבית, שהרי היא מהווה סוג של הלוואה ללקוח. זכות זו ניתנת למי שהעמיד בטוחות נאותות לרשות הבנק (כגון תוכנית חיסכון, חשבון ניירות ערך, צ'קים דחויים או שעבוד של רכוש) או שהוא מקבל את משכורתו לחשבון הבנק.
האישור ללקוחות, במיוחד ממשקי הבית, למשיכת יתר, ייחודי לישראל, משום שבבנקים ברחבי העולם נהוגות תקנות שאינן מאפשרות ללקוחות לחרוג אל מעבר למה שמופקד בחשבון.
הריבית על משיכת יתר גבוהה יחסית, אך היא משולמת רק בגין הימים שבהם נמצא החשבון במשיכת יתר, כך שללקוח שאינו נמצא דרך קבע במשיכת יתר, זהו פתרון זול מאשר נטילת הלוואה. למשיכת היתר קבועה תקרה, אישית לכל חשבון, וחריגה ממנה עלולה לגרום לסירוב הבנק לכבד את בקשת המשיכה, או לגביית ריבית חריגה, גבוהה יותר.
הנחייה של בנק ישראל, שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2006, אוסרת על הבנקים לאשר חריגה מהתקרה למשיכת היתר.

