יהודה השבויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מטבע יהודה השבויה
הגדל
מטבע יהודה השבויה

יהודה השבויה (או הכבושה; בלטינית: Iudea Capta), מטבע הנצחה שטבעו הרומאים לאחר נצחונם על היהודים במרד הגדול. טביעת המטבעות החלה בשנת 69 טרם כיבושה הסופי של ירושלים, בימי ויטליוס. בעלות אפסיאנוס לשלטון ברומא בשנת 70, לאחר כיבוש ירושלים וטרם נפילת מצדה, הרודיון ומבצר מכור, החלה טביעה אינטנסיבית במטבעה הראשית ברומא ובמטבעות העזר האחרות באמפריה כמו זו שבלוגדונום. טביעת מטבעות יהודה השבויה המשיכה בימי טיטוס, בנו של אפסיאנוס, ודומיטיאנוס. הטביעה נפסקה סופית בשנת 80, עשור שנים לאחר הניצחון.

מטבעות יהודה השבויה נטבעו בזהב, כסף וברונזה. מטבעות הזהב נטבעו במיטבעה הראשית ברומא, בעוד מטבעות הכסף נטבעו במטבעות העזר בערים הראשיות ומטבעות הברונזה נטבעו בערי הפרובינציות השונות. המטבעות נטבעו במספר דגמים עיקריים:

  • הטיפוס העיקרי של מטבעות יהודה השבויה כלל בצידו האחד של המטבע דיוקנו של הקיסר אספסיאנוס (או של קיסר שולט אחר), ואילו בצידו השני דמות אישה היושבת בוכיה לרגלי עץ תמר, ומעליה עומד חייל רומי האוחז בחנית. עץ התמר מסמל את ארץ יהודה, ואילו האישה מסמלת את העם היהודי. הכיתוב בצד זה של המטבע הינו "יודיאה קפטה" - "יהודה השבויה".
  • טיפוס נפוץ אחר כלל בצידו האחד את דיוקן הקיסר (לרוב אפסיאנוס) ותאריו. בצידו השני של המטבע הופיעה ויקטוריה, אלת הניצחון, כשהיא חורטת על מגן את המילים "יהודה השבויה" בלטינית. מטבע מדגם זה הוטבע בקיסריה, אז בירת הפרוביציה יהודה, בימי שלטון אפסיאנוס וטיטוס בנו.
  • טיפוסים נוספים כללו וריאציות אחרות של הצד האחורי. לרוב היה זה רק גיוון בסידור האוביקטים: כן שלל, מגינים, רומחים, קסדות וכו'.

בשנת 1958, במסגרת חגיגות העשור למדינת ישראל, הנפיקה החברה הממשלתית למטבעות ולמדליות מדליה שבצדה האחד העתק של המטבע "יהודה השבויה", ומצדו האחר המילים Israel Liberata ("ישראל המשוחררת" בלטינית) [1]