המטאטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המטאטא, היה תאטרון עברי סאטירי אשר פעל בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה.

תאטרון "המטאטא" נוסד באפריל 1928, כבמה לסאטירה פוליטית אקטואלית, הבוחנת באופן ביקורתי את המתרחש בארץ. "המטאטא" הגיב על כל מאורע פוליטי בחיי הארץ והציג בכל מופע שורה של מערכונים סאטיריים בענייני עלייה, עבודה עברית, השפה העברית ותוצרת הארץ, ויצא כנגד הספסרות בקרקעות שפשתה בשנות השלושים.

למטאטא נכתב הימנון(עמנואל הרוסי/ נחום נרדי):

אוי מה רב הוא פה הרפש
גם בבית גם ברחוב,
באמת זה גועל נפש
באמת שזה לא טוב.
גם השמש, הירח
הלכלוך בהם דבק.
לא נוכל להיות שמח
ולרקוד פה באבק.
מה נחוץ? - מטאטא!
מה דרוש? - מטאטא!
מטאטא! מטאטא!
את הכול יטאטא;
את הרפש יטאטא,
גועל נפש יטאטא,
מטאטא! מטאטא!
את הכול יטאטא!


את החומר להצגותיו של המטאטא כתבו סופרים ומשוררים בארץ ישראל כעמנואל הרוסי ואברהם שלונסקי (שהגדיר את המטאטא כ"מעט התה שנשאר מן הקומקום" (הקומקום - תאטרון סאטירי שהוקם על ידי אביגדור המאירי בשנת 1927 ונסגר לאחר זמן קצר).

במרוצת הזמן אף העלה המטאטא אופרטה קלאסית שלמה של פרנץ להאר.

החל מתוכניתו "המנון לתוצרת הארץ" מ-1933, החל "המטאטא" להציג בכל תוכנית שורת מערכונים המתרכזים בנושא אחד.

רוב השירים והפזמונים שהושרו בהצגות "המטאטא", פרי עטם של נתן אלתרמן ואחרים, הפכו לנפוצים ביישוב ואחדים מהם מושמעים אף כיום. ביניהם ניתן למצוא את "דודה הגידי לנו כן" למלים של עמנואל הרוסי ומנגינה של משה וילנסקי.

שחקניו הידועים של המטאטא היו יעקב טימן, יעקב אבא (אבאל'ה), בצלאל לונדון (אביו של ירון לונדון), שמואל רודנסקי (לימים שחקן הבימה), וכן זלמן לביוש ומשה חורגל (לימים שניהם שחקני התיאטרון הקאמרי).

בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט ובהמשך בימי הספר הלבן ובתקופת המאבק, התרכז "המטאטא" בביקורת חריפה על שלטונות המנדט הבריטי ויחסם ליישוב. עם סיום המנדט הבריטי והקמת המדינה, בא קץ לנושא זה.

בשנות המדינה הראשונות, בתקופת האופוריה הראשונית מקיומה העצמאי של המדינה היהודית, לא נטה ציבור הצופים לביקורת סאטירית על המדינה ומוסדותיה ותאטרון "המטאטא" הלך ודעך עד שנסגר בשנת 1954. על בית התאטרון ("בית העם") ברחוב בן יהודה בתל אביב הוקם לימים הבנין הידוע כ"בית אל על".