ידיד בית המשפט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ידיד בית המשפט (בלטינית: Amicus Curiae) הינו מוסד משפטי המוכר בשיטות משפט שונות זה מאות בשנים[1]. מטרתו של מוסד משפטי זה היא לסייע לבית המשפט בסוגיה כלשהי, על ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון.
במקור היה מוסד זה כלי להצגת עמדה נייטרלית בלבד בהליכים, תוך סיוע אובייקטיבי לבית המשפט. בהמשך התפתח המוסד כצד להליך, שאינו דווקא נייטרלי ואובייקטיבי, אלא שהוא מייצג - מתוקף תפקידו או עיסוקו - אינטרס או מומחיות שמן הראוי שיישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי. "ידיד בית המשפט" יצורף להליך אם יהא בנוכחותו בהליך כדי לתרום לגיבושה של ההלכה בעניין מסוים, זאת על יסוד הצגת מלוא העמדות הרלבאנטיות בעניין הנדון ותוך מתן ייצוג ופתחון פה ודעת לגופים מייצגים ומקצועיים[2].
תוכן עניינים |
[עריכה] במשפט הישראלי
מוסד ה-Amicus Curiae, ככזה, אינו מוכר בחוק החרות הישראלי[3]. יחד עם זאת, ניתן למצוא בחקיקה הישראלית שורה של מוסדות וגופים להם ניתן מעמד מיוחד כצד להליך, גם בהליכים בהם אין הם מעורבים ישירות.
[עריכה] ידידי בית המשפט בישראל
הבולט שבגופים שהוסמכו להצטרף להליכים הוא מוסד היועץ המשפטי לממשלה, אשר מופקד מתוקף תפקידו על האינטרס הציבורי והוסמך, על כן, להצטרף לכל הליך כנציג המדינה ובלבד שמעורבים בו זכות ציבורית או עניין ציבורי (כאמור בסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]). הסמכה זו של היועץ המשפטי לממשלה, כמייצג האינטרס הציבורי, מצויה גם בשורה של הוראות חוק ספציפיות (לדוגמא: סעיף 153 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965; סעיף 69 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ "ב-1962).
לצד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן למצוא גופים ו"ידידים" נוספים של בית המשפט. לדוגמא:
- מעמדה של הרשות לניירות ערך מכח סעיף 35טו לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968;
- מעמדה של הרשות להגנת הצרכן והמועצה הישראלית לצרכנות מכח סעיף 16(א) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 ותקנה 3 לתקנות חוזים אחידים, התשמ"ג-1983.
- מעמד של ארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו, זאת מכח סעיף 13 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק בעניין קוזלי (מ"ח 7929/96, אחמד קוזלי ו-4 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529) מציין כי רשימת הגופים אינה רשימה סגורה:
- "האם הוראות חוק אלו - והגופים המנויים בהם - מהווים רשימה סגורה של "ידידי בית המשפט" וההליכים בהם יכולים הם להופיע? תשובתי לשאלה זו הינה בשלילה. אכן, בצד הכלל העקרוני לפיו בפני בית המשפט מצויים בעלי הדין הנוגעים בסכסוך הספציפי."
כל בית משפט מוסמך לעיתים לצרף צדדים להליך עצמו מיוזמתו שלו, בכדי להכריע בסכסוך באופן יעיל ושלם[4].
[עריכה] "ידיד בית המשפט" בבית המשפט העליון
בית המשפט העליון הרחיב את זכות העמידה בפניו (שכן תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות בו) והתיר עמידה של ידיד בית משפט הנחשב "העותר הציבורי" (בג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא (2) 1. הפסיקה התירה לגוף ציבורי - שאמנם אינו צד ישיר להליך - אך יש לו אינטרס רחב בפתרון ההליך והיכרות עם המטריה הנדונה - להשמיע עמדתו בנדון בצד העותר, לו יש נגיעה אישית או ישירה לעניין. בבג"ץ 5368/86 פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ (4) 364 נקבע:
- "יש מקום לשקול הצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא מוסיף לעמדת הצד אליו הוא מבקש להצטרף. אין מקום להצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא חוזר על עמדות שכבר נטענו על ידי הצד אליו מבקש הוא להצטרף".
עוד נקבע בבג"ץ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי (לא פורסם):
- "יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית המשפט ואם יש, מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי צירוף צד נוסף".
[עריכה] לקריאה נוספת
- בג"ץ 5073/91 תאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מז (3) 192
- בג"ץ 5973/92 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הבטחון, פ"ד מז (1) 267.
- בג"ץ 744/97 גוזלן נ' בית המשפט המחוזי בנצרת, פ"ד נא(1), 355.

