מוסא א-צדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוסא א-צדר בצעירותו
הגדל
מוסא א-צדר בצעירותו

מוסא א-צדר (נולד ב-4 ביוני 1928, נעלם בשנת 1978) (שמו בערבית: موسى الصدر הנהגה כ"מוסָא-סְסָדר") מנהיג שיעי בלבנון.

א-צדר נולד בעיר קֹם, באיראן ב-4 ביוני 1928, כבן למשפחה שיעית מכובדת וידועה של אייתוללות שמוצאה ההיסטורי באזורים השיעיים של דרום לבנון. הוא התחנך בנערותו בערים הקדושות לשיעה, נג'ף וכרבלא, בעיראק והוסמך כאיש-דת. בהמשך, למד גם משפטים באוניברסיטה של טהרן. א-צדר הגיע ללבנון בשנת 1959 כמחליפו של המרג'ע (פוסק הדת השיעי) של העיר צור, אך במהרה הפך מקובל בקרב מרבית העדה השיעית והחל לפעול לשינוי מצבה הקשה.

א-צדר חזה בדאגה במעבר של שיעים רבים לשמאל החילוני, ובתגובה יזם את הקמת "המועצה האיסלאמית השיעית העליונה". הצעד העצמאי הוכר באופן רשמי ב-1967 על ידי בית הנבחרים של לבנון. שנה לאחר מכן, עם הקמתה בפועל של המועצה, נבחר א-צדר לתפקיד היושב ראש. בפי מאמיניו בלבנון, זכה א-צדר בתואר הדתי-השיעי "אימאם". בכך קיבל על עצמו למעשה את כתר המנהיג השיעי העליון בלבנון.

בזכות מעמדו הדתי ויכולתו להלהיב ולסחוף את שומעיו בנאומים, הצליח צדר להפוך למנהיג בפועל של העדה השיעית בלבנון. הוא אירגן וניהל שביתות, הפגנות, עצומות ותהלוכות מחאה. עם התקדמותו בהנהגת העדה השיעית אימץ צדר לעצמו אידיאולוגיה חברתית-פטריוטית.

בבחירות לפרלמנט ב-1972 ניסה "השמאל" הלבנוני - אשר עד אז התבסס בעיקר על סונים, דרוזים ומעט נוצרים מרונים - לחזק את כוחו בעזרת תמיכתם של השיעים. השיעים, כבר אז, היו העדה הגדולה ביותר בלבנון, אך עדיין המקופחת ביותר.

התקפותיה של ישראל על לבנון, כתגובה לפעילות אש"ף משטח לבנון, היו בין המניעים שהביאו שיעים רבים להגר צפונה, לערים, ובעיקר לעיר הבירה, ביירות. השיעים התיישבו בשכונות עוני ובמחנות דמויי מחנות פליטים. תנאי חייהם הקשים חשפו אותם להשפעת אש"ף, בניגוד לרצון נכבדי השיעים.

בתחילת שנות השבעים חש א-צדר במצב של בני עדתו הנקרעים בין ההנהגה החילונית המסורתית – הזועמא ("המנהיגים") המקומיים, לבין השפעת "השמאל" ובראשם הפלסטינים. צדר החל לפעול בשני מישורים:

  • ייסוד ארגון-על פוליטי של השיעים (דבר שלא נעשה עד אז), שבאמצעותו חתר ליצירת מפתח עדתי חדש, לחלוקת העוצמה הפוליטית והחברתית בלבנון.
  • פעולה במישור הבינלאומי, איתור "מדינת מגן". בשנת 1973, מעט לפני פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון, ניסח צדר הסכם עם חאפז אל אסד, נשיא סוריה דאז. בהסכם זה נתן אסד לשיעים בלבנון תמיכה פוליטית-חברתית (ולאחר מכן, במלחמת האזרחים, אף תמיכה צבאית) וצדר, מצדו, נתן הכשר דתי לעלאווים בסוריה כי אלו הם "מוסלמים-שיעים" לכל דבר (למרות שיש בדתם ובמנהגיהם יסודות נוצריים ופאגניים מובהקים). הכשר זה סייע לאסד לבסס את שלטונו בסוריה מבחינה ציבורית. ההסכם ההדדי בין השיעים בלבנון לבין א-צדר יצר בעיה אצל הפלסטינים, שחששו מיצירת הנהגה פעילה של השיעים בלבנון – הנהגה אשר תמנע מהם לגייס את השיעים לשורותיהם.

במשך שנות השבעים של המאה ה-20, פעל א-צדר במסגרת "תנועת המקופחים". בשנת 1975, במהלך מלחמת האזרחים השנייה בלבנון, שימשה תנועה זו בסיס להקמת תנועת "אמל" השיעית.

יתר על כן, א-צדר נתן את תשומת לבו לבעיה הפלסטינית. הפלסטינים נכללו תמיד בתוכניות הפיתוח שלו, והוא אף הצהיר כי יש לו "מדיניות פלסטינית", העוסקת בבעיות הפלסטינים בלבנון.

ב-1978, בעת ביקור בלוב בהזמנתו של מועמר קדאפי, נעלמו א-צדר ופמלייתו באופן מיסתורי. התעלומה מוסיפה להעיב על יחסי קדאפי עם השיעים עד היום. הכול משערים שסוכני קדאפי הם שרצחו את האימאם א-צדר ואנשיו והעלימו את העדויות לכך.

העובדה שהיעלמותו של אימאם היא תופעה שעליה מתבססים יסודות השיעה רק מוסיפה למוזרותו של מקרה זה.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • פואד עג'מי, האמאם הנעלם – מוסא אל-צדר והשיעה של לבנון, עם עובד, תל אביב 1986.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות