מפלגת המרכז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מפלגת המרכז | |
|---|---|
| איפיון: | מפלגת מרכז |
| כנסות: | ארבע עשרה - חמש עשרה |
| מנהיגים: | יצחק מרדכי |
| שיא כוחה: | 6 מנדטים |
| נוצרה מתוך: | ליכוד-גשר-צומת, העבודה |
| התמזגה לתוך: | לא התמזגה |
מפלגת המרכז - מפלגת מרכז פוליטי שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה על ידי חברי כנסת שפרשו ממפלגות העבודה, הליכוד וצומת.
ראשיתה של מפלגת המרכז בתאריך ה-23 בפברואר 1999. ביום זה פרשו שישה חברי כנסת - חגי מרום ונסים זווילי מ"העבודה", יצחק מרדכי ודן מרידור מה"ליכוד", ודוד מגן מ"גשר" ואליעזר זנדברג מ"צומת" ממפלגותיהם והתאחדו לסיעה חדשה, "ישראל במרכז" שמה. מאוחר יותר ח"כ זנדברג פרש מהסיעה החדשה והצטרף לסיעת "שינוי". יצחק מרדכי נבחר להיות יושב הראש של המפלגה החדשה, אשר שינתה את שמה ל"מפלגת המרכז".
לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה הצטרפו למפלגה הרמטכ"ל היוצא אמנון ליפקין-שחק ודליה רבין-פילוסוף, ונראה היה כי המפלגה החדשה תחזור על הישגה של ד"ש ותגרוף הרבה מנדטים. אולם, בבחירות עצמן ציפתה למפלגה אכזבה מרה, לאחר שהמפלגה קיבלה 6 מנדטים בלבד. המפלגה הצטרפה לקואליציה של אהוד ברק, ושניים מחבריה מונו להיות שרים בממשלתו - יצחק מרדכי מונה להיות שר התחבורה ואמנון ליפקין-שחק מונה להיות שר התיירות.
אחרי כן החלו לפקוד את המפלגה צרות. יצחק מרדכי הואשם בעבירות מין ונאלץ להתפטר מהכנסת ומהממשלה ב-30 במאי 2000. במקומו כשר התחבורה מונה עמיתו לסיעה, אמנון ליפקין-שחק, וכחודשיים לאחר מכן רוני מילוא מונה להיות שר הבריאות. אחר כך המפלגה התפצלה לשניים: ב-6 במרץ 2001 אמנון ליפקין-שחק, דליה רבין ואורי סביר פרשו והקימו את סיעת "הדרך החדשה", ובסיעה המקוצצת נשארו דן מרידור, רוני מילוא ויחיאל לסרי. לאחר שליפקין-שחק וסביר התפטרו מהכנסת 20 יום לאחר מכן, נכנסו במקומם לסיעת מפלגת המרכז דוד מגן ונחמה רונן, ודליה רבין הצטרפה למפלגת העבודה (ב-7 במאי).
מפלגת המרכז לא הצטרפה לממשלתו הראשונה של אריאל שרון מייד עם הקמתה ב-7 במרץ 2001, אלא עשתה זאת באיחור של כמעט חצי שנה - ב-29 באוגוסט. רוני מילוא מונה להיות "השר לשיתוף פעולה אזורי", ודן מרידור נהיה לשר בלי תיק.
לאחר מכן, ב-6 בנובמבר 2002, רוני מילוא ויחיאל לסרי פרשו ממפלגת המרכז והקימו את סיעת "הלב", אשר התקיימה דקות ספורות בלבד לפני שהתמזגה עם מפלגת הליכוד. במפלגת המרכז עצמה נשארו רק מרידור, מגן ורונן.
מפלגת המרכז, בראשותו של דוד מגן (אחרי שמרידור פרש), התמודדה בבחירות לכנסת השש עשרה, אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
נראה כי מפלגה זו הייתה מבוססת על אחדות אינטרסים במאבק כנגד נתניהו יותר מאשר על בסיס אידיאולוגי, והזיווג המוזר בין אנשי שמאל מובהקים כאורי סביר או דליה רבין-פילוסוף ובין אנשי ימין אידיאולוגי כמרדכי או דן מרידור, נועד לכשלון מראש. השגיה העלובים של המפלגה בבחירות הותירו את ראשיה, שכל אחד ראה עצמו ראוי להנהיג הן את המפלגה והן את המדינה, ללא תפקיד ראוי, ונראה כי המסגרת המפלגתית צרה מכדי להכיל את ארבעת ראשי המפלגה.
חברי הכנסת מטעם הסיעה:
מאוחר יותר - בעקבות הפיצול במפלגת המרכז והתפטרותם של מרדכי, שחק וסביר - הצטרפו לסיעה:
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מפלגת המרכז, באתר הכנסת

