פרנץ פנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרַנץ פַנוֹן (20 ביולי 1924 - 3 בדצמבר 1961), פסיכיאטר (ראש המחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים "בבלידה" באלג'יר) ופילוסוף, יליד מרטיניק שבאיים הקאריביים, מאנשי "החזית לשחרור לאומי" (F.L.N) באלג'יר.

עסק בכתביו בשאלת הקולוניאליזם והתמודדות עמי העולם השלישי אל מול המעצמות הקולוניאליות לשעבר. פנון התעניין בבעייתם של שחורי העור בעולמו של האדם הלבן. העלה על נס את המאבק האנטי קולוניאלי של שחורי העור באשר הם. בכתביו הטיף למהפכה מתמדת, לנטישת אירופה ותרבותה, לפרישה מהמודרניות ומהתיעוש ולאלימות שחורה נגד הלבנים ולשחרור האישה. האלימות, לשיטתו, הינה כלי מרכזי בדרך לשחרור, עבור המדוכאים באשר הם האלימות והטרור הינם הדרך להשתחרר מהמדכאים. זו הדרך היחידה ואף ההכרחית עבור אלה הרוצים להשתחרר מעול של דיכוי. הטרור עליו הוא מדבר איננו טרור "עיוור" או טרור לשמו אלא טרור מכוון למטרה פוליטית מוגדרת, והינו בעל שיטה והנהגה מהפכנית.

מספריו:

  • עור שחור מסכות לבנות (1952) (יצא בעברית בספריית מעריב בשנת 2004)
  • מקוללים עלי אדמות (1961) (ראה אור בעברית בתרגומה של אורית רוזן, הוצאת בבל, 2006)
  • למען המהפכה האפריקנית (1964).

[עריכה] קישורים חיצוניים