ועדות חקירה לארץ ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועדות חקירה לארץ ישראל הן מספר ועדות שנשלחו על ידי ממשלת בריטניה לארץ ישראל כדי לבחון את הבעיה היהודית ערבית באזור ולהגיש המלצות לביצוע לממשלת בריטניה.
הראשונה מביניהן היא ועדת שאו אשר הגיעה ארצה בעקבות מאורעות תרפ"ט. המלצותיה הביאו לפרסום הספר הלבן השני מ-1930. לאחר מאורעות 1936 נשלחה לארץ ישראל ועדת פיל אשר עליה הוטל תפקיד רחב יותר של מציאת פתרון לבעיית הסכסוך והמנדט בארץ. הועדה הייתה הראשונה לעלות את רעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות. בעקבות הסערה וההתנגדות שקמה למסקנות הועדה, שלחה בריטניה את ועדת וודהד ב-1938. גם ועדה זו לא נחלה הצלחה. הממשלה הבריטית זימנה ללונדון את נציגי היהודים והערבים תחת ועידת השולחן העגול, אולם זו נכשלה חרוצות. בעקבות מסקנותיה של ועדת וודהד, בעיקר על הגבלות העלייה וההתיישבות היהודית, פרסמה בריטניה את הספר הלבן השלישי. ב-1946, בעקבות לחץ למציאת פתרון בעיית העקורים מצד ארצות הברית, הגיעה ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל. בריטניה לא שבעה נחת מהמלצות הועדה, ובעקבותיה הועלתה תוכנית מוריסון גריידי. לאחר דחייתה מצד היהודים והערבים, הועברה שאלת ארץ ישראל אל האו"ם. ב-1947 ביקרה בארץ ועדת אונסקופ (הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל) מטעם האו"ם אשר רוב חבריה הציע חלוקה לשתי מדינות תוך שיתוף פעולה כלכלי ביניהן. המלצות הועדה היוו בסיס לתוכנית החלוקה שאישר האו"ם בנובמבר 1947.
[עריכה] ועדות החקירה לארץ ישראל
- ועדה בראשות השופט הבריטי הייקראפט שנתמנתה לאחר מאורעות תרפ"א. מסקנותיה היו שאמנם הערבים הם שחוללו את המאורעות, אך האחריות על כך מוטלת על הציונים בשל מדיניותם, עליית היהודים לארץ והתיישבותם בה.
- ועדה בראשות השופט הבריטי וולטר שאו שנתמתה לאחר מאורעות תרפ"ט. מסקנותיה היו שאמנם הערבים הם שפתחו במאורעות, אך זאת בשל חששם, המוצדק לדעת הועדה, מהשתלטות יהודית על שטחי ארץ ישראל ונישולם מאדמותיהם. את הממשלה פטרה הועדה מאחריות לפרעות. המלצות הועדה היו להגביל את עליית היהודים ולהפסיק את רכישת הקרקעות על ידם. הועדה המליצה להקים גוף מחוקק בעל רוב ערבי ולבטל את סמכויות ההסתדרות הציונית. החלטות הועדה הושלמו על ידי דו"ח שהוציא בשנת 1930 מומחה להתיישבות בשם ג'ון הופ סימפסון שקבע כי כושר הקליטה הכלכלית של הארץ הינו מוגבל. בעקבות דו"ח ועדת שאו והשלמת סימפסון, פורסם הספר הלבן השני.
- ועדת חקירה בראשות הלורד אירל פיל שנמנתה בשנת 1936 להגיש המלצות לסיום מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט לאחר תחילתן. המליצה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית.
- על פי תוכניתה אמורה הייתה המדינה היהודית להצטמצם בחלק קטן של הארץ שיכלול את הגליל, עמק יזרעאל, עמק בית שאן ושפלת החוף בלבד ואילו יתר הארץ, לרבות הנגב, יהיה למדינה ערבית. לבריטים יהיה מנדט על ירושלים, יפו, חיפה בית לחם וחוף ים סוף (כיום אילת). הערבים דחו מכל וכל את תכנת החלוקה ואילו היהודים היו חלוקים בדעתם, אחדים וביניהם דוד בן גוריון סברו שיש לקבל את הצעת החלוקה בבחינת "מוטב מעט מאשר לא כלום", ואחרים, וביניהם יצחק טבנקין דחו אותה. הקונגרס הציוני העשרים שנתכנס באוגוסט 1937, החליט לדחות את הצעת החלוקה אולם להמשיך לראות בה בסיס למשא ומתן להקמת מדינה יהודית על יסוד חלוקת הארץ.
- ועדת וודהד (1938).
- ועדת חקירה בראשות סר ג'ון וודהד שהוקמה לאחר שנתברר כי הצדדים אינם מקבלים את המלצות ועדת פיל, ולאור התמשכות המאורעות. הועדה המליצה על חלוקת הארץ; המדינה היהודית תהיה בשטח הצר ומצומצם שבין רחובות לזכרון יעקב, ואילו המדינה הערבית תשתרע על פני יתר שטחי ארץ ישראל ועבר הירדן. היהודים וההנהגה הציונית דחו את ההמלצות מכל וכל, דבר שגרם שגרם להורדתן מסדר היום ולכינוסה של ועידת השולחן העגול בלונדון בשנת 1939
- ועדה שהוקמה על ידי ארצות הברית ובריטניה בנסיון למצוא פתרון לבעיית ארץ ישראל, שהחמירה עם חידוש המאבק בבריטים לאחר תום מלחמת העולם השניה, ולבעיית היהודים העקורים באירופה שלאחר השואה , שהנהגת היישוב והתנועה הציונית דרשו את עלייתם ארצה. הועדה הורכבה מ 6 חברים בריטיים ו 6 חברים אמריקאיים, עליהם נמנה ג'יימס מקדונלד, לימים השגריר הראשון של ארצות הברית במדינת ישראל. הועדה החליטה כי בשל הקונפליקט היהודי - ערבי לא תוקמנה בארץ שתי מדינות לשני העמים וכי השלטון יישאר בידי ממשלת המנדט, עד שיעבור לנאמנות של האו"ם. הועדה החליטה כי הפתרון לבעיית העקורים הוא במדינות אירופה, אך אישרה עליית 100,000 עקורים בשנת 1946. הועדה המלצה לבטל את חוק הקרקעות שהגביל את רכישת קרקעות הארץ על ידי היהודים, תוך שמירה על זכויותיהם של הפאלחים והאריסים הערבים.
- ועדה אמריקאית בראשותו של איש מחלקת המדינה הנרי גריידי שיצאה לאנגליה לדון עם הרברט מוריסון, סגן ראש ממשלת בריטניה ויושב ראש הפרלמנט, על עתיד ארץ ישראל. ב 30 ביולי 1946 פורסמו החלטות הועדה, שלפיהן תחולק הארץ לאזור יהודי שיהווה 17% משטחה, אזור ערבי שיהווה 40% משטחה ואזור שליטה בריטית שיכלול את ירושלים והנגב שיהווה 43% משטחה. א"י עצמה תישאר תחת שליטתה של בריטניה, אך ליהודים ולערבים תינתן אוטונומיה תרבותית באזוריהם. בלחץ חוגים יהודיים בארצות הברית לא אישר הנשיא הארי טרומן את התוכנית בהיותה נוגדת את תוכנית הועדה האנגלו-אמריקאית ואת כל הרעיון הציוני.
- לאחר שנדחו כל התכניות הקודמות ומאחר שמאבקו של היישוב נמשך, החליטה בריטניה להביא את עניין ארץ ישראל להכרעת עצרת האו"ם. האו"ם מינה ועדה בת 11 חברים ממדינות שונות, שהגיעה לראץ, תרה בה ונפגשה עם ההנהגות היהודית והערבית. ב-31 באוגוסט 1947 הגישה הוועדה את תוכניתה לאו"ם, לפיה יסתיים המנדט בריטי והארץ תחולק לשתי מדינות, יהודית וערבית, שתקיימנה שתוף פעולה כלכלי ביניהן ואילו ירושלים תהיה לאזור בינלאומי. ב-29 בנובמבר 1947 הכריעה עצרת האו"ם בהצבעה ברוב של 33 מדינות נגד 13 ו-10 נמנעות, על קבלת תוכנית החלוקה ועל סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-15 במאי 1948. בזאת הונח היסוד להקמתה של מדינת ישראל.

