קו בר לב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"קו בר-לב" היה קו מוצבים שבנתה ישראל לאורך תעלת סואץ החל מסוף שנת 1968, לשם הגנה על חיילי צה"ל המאבטחים את הגבול שבין ישראל למצרים לאורך התעלה. הקו נקרא על שמו של הרמטכ"ל באותה עת, חיים בר-לב.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

מיד אחרי כיבוש סיני במלחמת ששת הימים, הציב צה"ל יחידות רבות לאורך תעלת סואץ. המצרים החלו בהתקפות על מוצבי וחיילי צה"ל, (התקפות שהתפתחו למלחמת ההתשה), כולל הפעלת צלפים, פשיטות חיילי קומנדו וירי ארטילריטנקים, תותחים ומרגמות).

כאמצעי התגוננות הקימו יחידות שונות ביצורים מאולתרים ללא תיכנון מרכזי (שקי חול, גדרות תיל, סוללות עפר, תעלות, בונקרים, קירות מגן וכדומה).

משהתברר שהיוזמות המקומיות אינן מספיקות, הוחלט על הקמת קו הגנה אחיד לאורך כל התעלה.

[עריכה] חילוקי דעות

כשהתברר שההתקפות אינן פוסקות הוחלט על הקמת קו ביצורים לאורך כל 160 הק"מ של התעלה, קו שמטרתו מיגון לכוחות צה"ל והגנה מפני תקיפה מצרית.

במטה הכללי היו שתי גישות הגנתיות - הגישה הנייחת שמייצגיה העקריים היו בר לב, ישעיהו גביש ואברהם אדן והגישה הניידת שמייצגיה היו ישראל טל ובמידה מסויימת אריאל שרון.

תומכי הגישה הנייחת האמינו כי קו ביצורים חזק יעמוד בפני כל תקיפה ויספק הן הגנה טובה ללוחמים, בבונקרים ובתעלות הקשר שביניהם, והן תנאי מחייה נוחים במעוזים הגדולים והקבועים, מעוזים המוקפים בסוללות עפר גבוהות, המשמשות כמגן מפני צלפים וירי נק"ל וכן חוסמות את קו הראייה, כך שאי אפשר לראות את הנעשה במעוזים.

תומכי הגישה הניידת דגלו בקו הגנה גמיש, מרוחק מהתעלה, שיאפשר שליטה טובה יותר בכוחות הלוחמים ויאפשר הזזתם המהירה ממקום למקום כך שיהיה קשה יותר לתקוף אותם. יישום גישה זו הצריך שימוש נרחב בטנקים במקום בניית בונקרים.

בר לב הכריע בעד קו קבוע על גדות התעלה, קו שהוקם בשנת 1968.

בקו בר-לב היו עשרים ושמונה מוצבים מבוצרים ("מעוזים"), עמידים בפני התקפות ארטילריה, שהתפרסו לאורך 160 ק"מ. מערך הגנה זה תוכנן בידי אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, ומפקד הכוחות המשוריינים בסיני (עוצבת סיני), אלוף אברהם אדן. מערך הביצורים נבנה על ידי חיל ההנדסה ותוחזק על ידו גם תחת ההפגזות הכבדות של מלחמת ההתשה, אותן הצליח לשרוד תוך סיפוק מחסה ראוי לחיילים.

אריאל שרון, שמונה ב-1969 לאלוף פיקוד הדרום, מתח ביקורת על שיטת ההגנה הסטטית שאיפיינה את "קו בר-לב", והציע לאמץ את שיטת ההגנה הניידת של ישראל טל. יחד עם זאת פעל שרון להמשך ביצורו של הקו, על-מנת שיספק הגנה סבירה לחיילי צה"ל במלחמת ההתשה. ביוזמת שרון הוקם קו מוצבים נוסף מרוחק יותר מהגבול, המיועד לכוחות שריון - על פי גישת ישראל טל. מוצבים אלה זכו לשם "תעוזים".

נוצר מצב שבו ההגנה בחזית הדרום הייתה מצב ביניים בין הגישה הניידת לגישה הנייחת, כך שקו ההגנה לא מילא את תפקידו על פי גישה אחת אלא היה שעטנז ביניהן, ועובדה זו תרמה לכך שההגנה בחזית הדרום כשלה, ביחד עם עוד סיבות רבות מספור.

[עריכה] כשלון הקו

במלחמת יום הכיפורים לא היווה "קו בר-לב", שעשרים ממוצביו היו מאוישים, מכשול בפני החיילים המצרים שצלחו את התעלה, ומוצביו הפכו לנטל על צה"ל, שנאלץ להקדיש כוחות קרקע ואוויר להגנה על החיילים ששהו במוצבים ולניסיונות לחלצם. בסופו של דבר נכנעו חמישה מהמעוזים לכוחות התוקפים ולוחמיהם נפלו בשבי, ובאחד-עשר מן המעוזים הצליחו הלוחמים לנטוש את המעוז ולהיחלץ לאחור. מעוז "בודפשט" שבצפון התעלה נותר המעוז היחיד שלא נפל.

לאחר המלחמה ניטש ויכוח האם כישלונו של "קו בר-לב" נבע מחוסר התאמה בסיסית שלו למשימה של הגנה מפני פלישה מצרית, או שהכישלון נבע מההפתעה בפרוץ המלחמה, שגרמה להיערכות לקויה של צה"ל בגזרת התעלה ולאי-מימוש תורת הלחימה שגובשה. בזיכרון הציבורי נותר "קו בר-לב" כאחד מסמלי המחדל של מלחמת יום הכיפורים.

[עריכה] מתעשרי קו בר לב

עלות הקמת קו בר לב מוערכת בכשני מליארד לירות בערכי 1968.

בגלל הדחיפות בהקמת הקו נמסרו עבודות ללא מכרזים וללא בקרה כספית וביצועית מספקת. היו מבין הקבלנים כאלו שכנראה ניצלו עובדה זו ל"ניפוח חשבונות" ורמאויות, וגם מבין הקבלנים שביצעו עבודתם נאמנה היו כאלו שמראש, בגלל הסיכון והדחיפות, תמחרו את העבודה בסכומים גבוהים. אותם קבלנים, ובייחוד אלו שהתהדרו בעושרם, זכו לכינוי "מתעשרי קו בר לב".

[עריכה] רשימת המוצבים

רשימת המוצבים מצפון לדרום:

  • טרקלין
  • בודפשט
  • אורקל
  • לחצנית
  • דרורה
  • יורם
  • כתובה
  • מרתף
  • מילנו
  • מפרקת
  • מרור
  • הברגה
  • חזיון
  • נוזל
  • פורקן
  • נוח
  • טלויזיה
  • כשוף
  • מצמד
  • לקקן
  • חורבה
  • בוצר
  • מצוה
  • ליטוף
  • מפצח
  • נוצה
  • ניסן
  • מסרק
  • צידר
  • אגרופית
  • חלבון

[עריכה] קישורים חיצוניים