ביל ראסל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם פלטון ראסל (נולד ב-12 בפברואר 1934 במונרו, לואיזיאנה) הוא שחקן כדורסל אמריקאי.
ראסל החל את הקריירה שלו במכללת סן פרנסיסקו והוביל אותה לשתי אליפויות ב-1955 ו-1956. בקיץ 1956 היה ראסל הקפטן של נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה במלבורן שבסופו של דבר זכתה במדליית הזהב. בדראפט 1956 נבחר ראסל במקום השלישי על ידי סנט לואיס הוקס (כיום אטלנטה הוקס) אבל הועבר בטרייד לבוסטון סלטיקס. בסלטיקס שיחק ראסל 13 שנה וזכה ב-11 אליפויות, שתיים מהם כמאמן-שחקן. לאחר מכן עבר לקריירת אימון בסיאטל סופרסוניקס (1973-1977) ובסקרמנטו קינגס (1987-1988) אבל לא זכה באליפות.
[עריכה] תארים בהם זכה
- 11 אליפויות ב-1957, 1959, 1960-1966, 1968 ו-1969.
- 5 פעמים MVP של העונה ב-1958, 1961, 1962, 1963 ו-1965.
- פעם אחת MVP של ה-ALL STAR ב-1963.
- 3 פעמים בחמישיית העונה הראשונה ב-1959, 1963 ו-1965.
- 8 פעמים בחמישיית העונה השנייה ב-1958, 1960-1962, 1964, 1966-1968.
- פעם אחת בחמישיית ההגנה הראשונה ב-1969.
- 12 הופעות במשחק ה-ALL STAR מ-1958 עד 1969.
- מדליית זהב עם נבחרת ארצות הברית באוליפיאדת 1956.
- אחד מחמישים הכדורסלנים הטובים ביותר בהיסטוריה.
- חבר בהיכל התהילה של ה-NBA.
- ספורטאי השנה ב-1968.

