האופסימיסט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האופסימיסט הוא ספר של אמיל חביבי. מהווה ביטוי של מחאה למשברים שפקדו את המגזר הערבי במדינת ישראל שלושה עשורים מאז 1948. הספר מגולל את קורותיו של סעיד, ערבי ישראלי, שחזר למדינה הצעירה כפליט ועד לחטיפתו לחלל החיצון (אישפוזו במוסד לחולי רוח) ולמותו הטראגי.
[עריכה] הרקע לכתיבת היצירה
"האופסימיסט" או "הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל" וגיבורה, סעיד, הם בבחינת מיקרוקוסמוס למצבם של ערביי ישראל, שנוכחו לדעת שהפכו לפתע פתאום מרוב לאומי דומיננטי ובעל בטחון עצמי למיעוט קטן וחסר אונים במדינה המגדירה את עצמה כ"מדינת האומה היהודית". כמו בני עמו, המדינה הפכה את סעיד לתלוי בה תלות גמורה. גם אם גורלו שפר עליו והוא משתף פעולה עם הממסד וזוכה ל"הטבות", הרי שהוא הפך מרצונו או לא מרצונו לעוד אמצעי של שליטה ופיקוח על האוכלוסייה הערבית. גם כאשר הוא מפגין נאמנותו בכל מחיר ומוכן לשאת בכל שליחות ומחונך לציית ל"דמוקרטיה הישראלית", הרי כשאר בני עמו הוא נחשב כמי שאינו ממלא את כל חובותיו האזרחיות ולבסוף הופך בעצמו ל"קורבן" של הממסד. סעיד, שבדמותו נשזרה האופטימיות והפסימיות מבטא את גורלה של האומה הפלסטינית לנדודים אינסופיים אחר גאולה והווייתו בגלות במובן הפיסי והנפשי.
[עריכה] מבנה העלילה
ביצירה "האופסימיסט" קיימת מורכבות רבה וטשטוש בממדים של זמן, מסע, טיול, נדודים ומקום עד כדי זהות מוחלטת ביניהם. רק בסופה של היצירה תיפתר ה"תעלומה".
קורותיו של סעיד מועברים אלינו באמצעות שורה של איגרות שהוא משגר אל חברו המחבר מאי שם בחלל, שלשם נחטף על ידי קוסמונאוטים עלומי זהות. מסגרת זו מאפשרת תיאור שוטף של קורותיו מאז שיבתו כמסתנן לאחר 1948 תוך תיאור מקומות שונים ממחוזות ילדותו ועד לכניסתו למוסד לחולי רוח שאליו "נחטף" בסופה של היצירה. הספר "האופסימיסט" מחולק לשלושה ספרים המתארים את קורותיו של סעיד והם מסמלים את "המעגליות" שבה שבוי סעיד: 1. ספר ראשון - יעאד 2. ספר שני – באקייה 3. ספר שלישי - יעאד השניה יעאד היא אשתו של סעיר הראשונה, באקייה היא אשתו השנייה ויעאד היא הבת של אהבתו הראשונה שאבדה. את שלוש נשותיו איבד בגלל נסיבות חייו המאמללות. בסופה של היצירה, "למען האמת וההיסטוריה" חושף סעיד את סודו הגדול, את תעלומת המקום בו הוא נמצא ואת זהותו. כאמור, קורותיו הועברו אלינו באמצעות האיגרות שהוא משגר אל חברו המחבר, כביכול, מאי שם בחלל, לשם נחטף, או מבית המשוגעים, לשם נחטף כתוצאה ממצבו "הנפשי". המחבר, הנמען של המכתבים הללו, בא לבקרו, אך נוכח כי הוא אינו עוד בין החיים.

