משפט שלמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנ"ך מתאר את שלמה המלך כחכם מאוד. הפגנה מרשימה של חוכמתו הייתה בפסיקתו במשפט שלמה, המתואר בספר מלכים א', פרק ג' (פס' ט"ז-כ"ח).
על-פי המתואר, נאלץ שלמה להכריע בדין בין שתי נשים זונות אשר גרו יחד. שתיהן ילדו תינוק בהפרש של שלושה ימים זו מזו. אחד התינוקות נפטר, ושתי הנשים טענו לאמהות על הנותר בחיים. למרות העדר עדות מסייעת ובאין קצה חוט, כשכל אחת מהנשים אומרת "כולו שלי", הצליח שלמה לפתור את התעלומה.
הוא ציווה על אחד המשרתים להביא חרב והורה לו לגזור את הילד לשניים. ההסבר היה שמאחר שאין דרך להגיע להכרעת דין, הצדק יהיה ששתי הנשים יחלוקו ביניהן את הרך הנולד וכל אחת תקבל מחצית מגופתו.
שלמה, שניחן בשפע חוכמה, תיאר לעצמו מראש את המשך ההתרחשות ואכן הדברים התגלגלו כפי שציפה. האשה האחת אמרה: "גַּם-לִי גַם-לָךְ לֹא יִהְיֶה; גְּזֹרוּ!", בעוד השנייה התחננה שיעבירוהו ליריבתה ובלבד שיחיה: "תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ". בשלב זה היה ברור מיהי האם האמיתית.
ישנם מפרשים את משפט שלמה כמשל על חלקי עם ישראל. הצד אשר יותר מוכן לוותר למען האחדות הוא ה"אם" האמיתית.

