דבורה הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דבורה הנביאה
למנין: השופטת הרביעית
תקופת שיפוט: 40 שנה
קודמו: שמגר בן ענת
השופט שאחריו: גדעון
השגים עיקריים: הנהיגה את ישראל במלחמה נגד יבין וסיסרא
שבט: שבט אפרים

דבורה הנביאה - משבט אפרים, אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך לפי התלמוד, ומהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים.

כפי שמתאר הכתוב היא ישבה תחת תומר (על-פי פרשנות חז"ל, מכיון שלא רצתה להתייחד עם גברים) ובני ישראל עלו אליה למשפט. באותה עת תקף את ישראל יבין מלך חצור באמצעות שר-צבאו סיסרא. בתקופה זו לא היה מנהיג לישראל ולכן הם נחשפו לפרעות מצד אויביהם. לאור המצב, דבורה הנביאה ששפטה את העם החליטה לשנות את המצב

"עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", ציור של גוסטב דורה
הגדל
"עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", ציור של גוסטב דורה

ולפי המקרא יזמה דבורה את המלחמה נגד יבין מלך חצור. היא מצווה על ברק (שופטים ד 6): " הלא ציווה ה' אלוהי ישראל! לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עימך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו; ונתתיהו בידך!" ברק מהסס למלא הוראה זו והוא מציב תנאי לדבורה: "אם תלכי עימי והלכתי, ואם לא תלכי עימי לא אלך". ודבורה עונה לו בצורה עוקצנית: "הלוך אלך עימך, כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא".

המלחמה בין ברק לסיסרא מתוארת מזוית אישית ב"שירת דבורה". זו מעין שירת נצחון ויש בה הרבה סגידה לגבורת האשה. קטע המהלל את גבורת יעל שהרגה את סיסרא, וכן ביקורת על השבטים שלא השתתפו במלחמה.

דבורה היא "אשת לפידות"- יתכן שזה שמו של אישה, פירוש אחר הוא שאישה היה ברק, וברק היא מילה נרדפת ללפידות, ופירוש נוסף, מכיוון אחר, גורס כי מקצועה היה להכין לפידים.

[עריכה] שירת דבורה

ספר שופטים (פרק ה)

א וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר:
ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ ה'.
ג שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים:
אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה,
אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
ד ה', בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,
אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ;
גַּם-עָבִים, נָטְפוּ מָיִם.
ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה':
זֶה סִינַי, מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל,
חָדְלוּ אֳרָחוֹת,
וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת - יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.
ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ,
עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה,
שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
ח יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים;
מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח, בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.
ט לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם:
בָּרְכוּ ה'!
י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת, יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין,
וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ - שִׂיחוּ!
יא מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים,
שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה',
צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל.
אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם ה'.
(יב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר
קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם:
(יג) אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים
עָם יְדֹוָד יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים:
(יד) מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק
אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ
מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים
וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:
(טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשֹּכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשֹּכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו
בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב:
(טז) לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים
לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב:
(יז) גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן
וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת
אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן:
(יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת
וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה:
(יט) בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ
אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ
בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ:
(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ
הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא:
(כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים
נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז:
(כב) אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס
מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו:
(כג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְדֹוָד
אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְדֹוָד
לְעֶזְרַת יְדֹוָד בַּגִּבּוֹרִים:
(כד) תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי
מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:
(כה) מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה
בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה:
(כו) יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים
וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ
וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ:
(כז) בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב
בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל
בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד:
(כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב
מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא
מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה
אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:
(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל
רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר
שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא
שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:
(לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְדֹוָד
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:

למרות בקורתה על השבטים וביניהם תוכחתה על בני שבט אשר :"אשר ישב על חוף ימים...", אנו מוצאים עדות של תלמיד אלמוני של הרמב"ן, לפיה קבורה דבורה בתל עכו, נחלת שבט אשר.

בנימין זאב הרצל כתב סיפור עם אינטרפרטציה אישית על דבורה הנביאה בשם "דבורה תחת התומר".

שופטי ישראל

עתניאל בן קנז | אהוד בן גרא | שמגר בן ענת | דבורה הנביאה | גדעון בן יואש | תולע בן פואה | יאיר הגלעדי | יפתח הגלעדי | אבצן מבית לחם | אילון הזבולוני | עבדון בן הלל | שמשון | עלי הכהן | שמואל הנביא

אירועים: פסל מיכה | פילגש בגבעה | מגילת רות