היישוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב. |
היישוב הוא השם שניתן ליישות היהודית שקמה בארץ ישראל החל מהרבע האחרון של המאה ה-19, עם היציאה מבין חומות העיר העתיקה בירושלים של אנשי היישוב הישן וייסודן של מקווה ישראל ופתח תקוה, ונמשכה בעלייה הראשונה בשנת 1882 וייסוד המושבות, וברצף היסטורי עד ליום הכרזת מדינת ישראל.
יישות זו נקראה גם "היישוב העברי" ובשם זה היא נזכרת במגילת העצמאות.
לביטוי "היישוב" יש צורות נוספות, "היישוב היהודי" או "היישוב היהודי בארץ ישראל" - לשם הבדלה בין היהודים בארץ ישראל לבין ערביי הארץ, "היישוב החדש" - להבדלה בין מתיישבי הארץ הציונים לבין תושבי הארץ היהודיים זה מכבר בני "היישוב הישן", ו"היישוב המאורגן" - להבדלה בין הסרים למרות הנהגת היישוב לבין אלו שלא סרו למרותה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קיצור תולדות היישוב
במרוצת השנים שמאז ייסוד מקווה ישראל ב-1870 וייסוד פתח תקוה ב-1878 ועד ליום הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מכ-20,000 נפש ל-650,000 נפש. במרוצת אותן שנים התפתח היישוב לכלל מעין אוטונומיה, שכונתה "המדינה שבדרך", קמה תנועת התיישבות שהקימה ערים ומושבות ונוצרו צורות התיישבות ייחודיות לארץ, הקיבוץ ומושב העובדים. נגאלה קרקע שהופרחה משממה וביצות והפכה לשדות ופרדסים, נוצרה חקלאות משגשגת ונבנתה תעשיה מפותחת.
היישוב הפך להיות לדובר עברית, שהייתה מדוברת בפי כל והייתה לשפת ההוראה בכל מערכות החינוך. קמו מוסדות להשכלה גבוהה, עיונית ומדעית ברמה בינלאומית. נוצרה עתונות עברית רבת תפוצה. התפתחו חיי תרבות בספרות, באמנות, בתאטרון ובמוזיקה.
היישוב הקים מוסדות מעין-שלטוניים, נוסדו מפלגות, נערכו בחירות ואף נוסד בית משפט שלום עברי.
היישוב למד להגן על עצמו והוקמו בו איגונים צבאיים וארגוני מחתרת ונלחם בהתקפות ערביי הארץ, שהארוכה בהן, הנקראית "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט" ארכה 3 שנים עקובות מדם. ארגון ההגנה שהיה הארגון הצבאי הגדול ביישוב, העמיד לרשות היישוב, עוד לפני מלחמת העצמאות 6 חטיבות חי"ר ו 4 גדודי עלית של הפלמ"ח.
בתקופת היישוב עברה הארץ משלטון עותומני עויין לשלטון המנדט הבריטי, שיחסו אל היישוב השתנה מעת לעת, בהתאם לאישיותם של הנציבים העליונים השונים ולאור אירועי הזמן. עם ההגבלות על עליית יהודים לארץ ישראל, שהוטלו בספר הלבן מ-1939, אירגנה הנהגת היישוב תנועת העפלה שהביאה לארץ, על אפם וחמתם של הבריטים, כ-80,000 עולים עד לקום המדינה.
בתקופת השואה העמיד היישוב, שמנה אז פחות מ-500,000 נפש, כ-30,000 מתנדבים לשירות בצבא הבריטי וכן 32 צנחנים (ביניהם 3 נשים: חנה סנש, חביבה רייק ושרה ברוורמן), שיצאו בשליחות רבת סיכונים, אל מעבר לקווי האויב הנאצי, בניסיון לחבור ליחידות הפרטיזנים ולאחיהם היהודים באירופה. 12 מהם נתפסו בשליחותם ו-7 מהם הוצאו להורג (ראו ערך ראשי - תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה).
במשך מחצית השנה שמאז אביב 1942 ועד 3 בנובמבר 1942 עברו על היישוב מאתיים ימי חרדה, בהם עמד בפני סכנת פלישת הצבא הנאצי, שהתקדם מצפון אפריקה מזרחה לעבר תעלת סואץ, זאת בעת שכבר הגיעו לארץ ידיעות על דבר השמדת יהודי אירופה. הנהגת ארגון ההגנה הכינה את התוכנית של "מצדה על הכרמל", לריכוז כל בני היישוב על הר הכרמל וסביבותיו,להגנה נואשת מפני הפולש, על כל המשמעויות שנודעו לשם מצדה. הסכנה חלפה עם הנצחון הבריטי בקרב אל עלמיין.
עם החלטת עצרת האו"ם, במועד הידוע כ "כ"ט בנובמבר" 1947 נפתחה על ערי היישוב ודרכי התחבורה בו, התקפה של ערביי ארץ ישראל, שנעזרו בכוחות צבא ההצלה והיישוב עמד על נפשו. בהתקרב מועד הכרזת המדינה, עמדה הנהגת היישוב בפני הכרעה גורלית, האם להכריז על העצמאות במועד שנקבע לכך בהחלטת עצרת האו"ם, או לדחות את ההכרזה עקב סכנת הפלישה של הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שהיו מצויידים בארטילריה, שריון ומטוסים. הדעות על כך בהנהגת היישוב נחלקו ואף שר ההגנה האמריקאי צידד בדחיה. למרות הכול ב-14 במאי 1948, ביום ו' בשעות בין הערביים, בעיר העברית הראשונה תל אביב, הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה. תם פרק היישוב והחלה תקופת מדינת ישראל, שנפתחה עם בוקר ה 15 במאי 1948 בפלישת 5 צבאות ערב אל תחום המדינה שזה עתה קמה.
[עריכה] העליות
- העלייה הראשונה (1882 - 1903)[1].
- גל העלייה הראשון שנבע ממניעים ציוניים. הייתה זו עלייתם של אנשי ביל"ו וחובבי ציון מרוסיה ומרומניה. כן הגיעה בעלייה זו קבוצה של יהודים מתימן שעלו ממניעיים דתיים-לאומיים. בעלייה הראשונה נוסדו המושבות הותיקות כראשון לציון, זכרון יעקב, גדרה ורחובות וחלה התפתחות ארגונית, חברתית ותרבותית בריכוזי היהודים בערים ירושלים, יפו וחיפה. במושבות שנוסדו קם מעמד של איכרים שהתבסס על עבודה ערבית ושמירה ערבית. המושבות זכו לסיוע, אך גם לחסות ושליטה של הברון אדמונד דה רוטשילד ומנגנון פקידיו.
- העלייה השנייה (1904 - 1914).
- גל עליה שנבע ממניעים ציוניים וסוציאליסטיים. רוב העולים היו משכילים מרוסיה ומפולין שראו בעבודת האדמה ערך עליון ודגלו בשימוש בשפה העברית. דרכם הייתה "כיבוש העבודה" ברוחו של א.ד.גורדון וכיבוש השמירה, דהיינו הפקדת השמירה על היישובים בידיהם של שומרים יהודיים. לשם כך הוקמו הארגונים בר גיורא ולאחריו השומר. עולי העלייה השנייה הקימו את הקבוצות הראשונות דגניה א וקבוצת כנרת ובזמן העלייה השנייה הוקמה העיר העברית הראשונה תל אביב. גל עליה זה נפסק עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
| העליות לארץ ישראל והיישוב היהודי בארץ ישראל בטרם הקמת המדינה |
- העלייה השלישית (1919 -1923).
- גל עליה ציוני, סוציאליסטי וחלוצי מרוסיה, פולין ורומניה, שהחל עם תום מלחמת העולם הראשונה. עקב סירוב איכרי המושבות להעסיק את העולים בחקלאות הם פנו לעבודת כפיים בסלילת כבישים ועבודות ציבוריות וייסדו את גדוד העבודה וגדוד שומריה. העולים הקימו את הקיבוצים בית אלפא, עין חרוד, תל יוסף וקיבוץ מרחביה ואת מושבי העובדים נהלל וכפר יחזקאל. בימי העלייה השלישית נוסדה ההסתדרות הכללית.
- העלייה הרביעית (1924 -1929).
- עולי עליה זו הגיעו מברית המועצות (בתקופה שלפני נעילת שעריה מפני עלייה יהודית), מפולין, מרומניה ומליטא וכן מארצות אסיה, תימן ועירק. העולים היו בעלי משפחות מן המעמד הבינוני, שעלו עקב אנטישמיות, לאומנות וגזירות כלכליות, כדוגמת גזירות גרבסקי בפולין. העולים הביאו עמם הון וגרמו להתפתחות המסחר והתעשיה ביישוב אך גם לשגשוג תרבותי. העולים השתקעו בעיקר בערים תל אביב, חיפה וירושלים והביאו לגידול רב באוכלוסייתן היהודית. בשנת 1927 נקלעה העלייה הרביעית למשבר כלכלי שנבע מהקשיים הכלכליים של יהדות פולין, שהייתה המקור העיקרי לעליה שהביאו לעליית עולים מחוסרי הון ואמצעים.
- העלייה החמישית (1929 -1939).
- עלייה שהחלה לאחר מאורעות תרפ"ט והפכה להיות לעלייה המונית החל משנת 1932 ואילך, בשלבי עליית היטלר לשלטון ולאחר עלייתו לשלטון. הייתה זו עליה שכללה לראשונה אחוז גדול של עולים מגרמניה ובהם בני נוער רבים שעלו במסגרת עליית הנוער. העלייה החמישית הייתה עלייה של המעמד בינוני ובה בעלי מקצועות חופשיים רופאים, אדריכלים, עורכי דין וכן סוחרים ותעשיינים. עליה זו הביאה לשגשוג כלכלי ביישוב, לתנופה גדולה בהתפתחות התרבותית של היישוב וכן להתקדמות רבה ברפואה ובאקדמיה. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט בשנת 1936, נחלש זרם העולים אך שב והתגבר בשנים 1938 ו1939. עם ראשית ההגבלות של הבריטים על העלייה החלה גם תנועת ההעפלה. העלייה החמישית נפסקה עם פרוץ מלחמת העולם השניה.
- מסגרת לעליית בני נוער לארץ ישראל. נוסדה בשנת 1932, עם החמרת מצבם של יהודי גרמניה בשלבי עלייתו של היטלר לשלטון. במסגרת זו עלו אלפי בני נוער לארץ ישראל, לפני מלחמת העולם השניה, במהלכה ובתקופת ההעפלה, ונקלטו במוסדות של עליית הנוער. עליית הנוער ממשיכה להתקיים גם בתקופת המדינה.
[עריכה] בימי השלטון העותמני
- ג'מאל פחה וגזרותיו.
- ג'מאל פחה היה איש צבא ומדינאי תורכי שנמנה על תנועת התורכים הצעירים. מאז שנת 1913 היה אחד משלושת השליטים ששלטו במשותף בתורכיה ונתמנה כמושל צבאי של סוריה, שארץ ישראל הייתה אז חלק ממנה. בראשית תקופת שלטונו גילה אהדה מסוימת ליהודי הארץ בשל השכלתם וכישוריהם המקצועיים, אך במהלך מלחמת העולם הראשונה שינה את יחסו כלפי היישוב והחל בצעדי דיכוי ורדיפה נגדו. הוא הטיל על היישוב גזרות קשות, גיוס כפוי לצבא התורכי, חובת "התעתמנות" - קבלת האזרחות העותמנית, ביטול "הסכמי הקפיטולציות" - זכויות היתר של יהודים אזרחי חוץ, הוצאות להורג, גירושים מן הארץ. השיא היה בגירוש תל אביב בחורף 1917.
- תקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה מן הקשות בתולדות היישוב. ג'מאל פחה, מושלה הצבאי של ארץ ישראל הטיל על היישוב גזרות קשות וככל שמצבם של התורכים במלחמה התדרדר והלך, החמירו הדיכוי והרדיפות. כמו כן תכפו על הארץ התקפת ארבה, מגפות ורעב. עמדת ההסתדרות הציונית נחלקה ביחס לעמדה שעל היישוב לנקוט לגבי המלחמה, חלק ממנהיגי הציונות צידדו בהזדהות עם גרמניה אך לבסוף הוחלט על עמדה נייטרלית. חיים ויצמן וזאב ז'בוטינסקי צידדו בתמיכה בבעלות הברית. ויצמן פעל להשגת תמיכה בריטית במטרות הציונות, מאמץ שהוביל להצהרת בלפור, ז'בוטינסקי פעל להקמת הגדודים העבריים. בתוך הארץ קמה רשת ניל"י שסייעה למאמץ המלחמה הבריטי בפעולות ריגול, והזרימה כספים ממצרים ליהודי הארץ הגוועים ברעב. אנשי היישוב ציפו בכליון עיניים לבוא הבריטים, ששם הקוד לתקוותם זו היה הביטוי: "הנה בא הדוד יעקב!". תקוותם נתמלאה עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים, שנתקבלו על ידי היישוב בקבלת פני משחררים, אולם לא ארך הזמן והתקוות שתלה היישוב בבריטים נכזבו.
- ב-28 במרץ 1917 הורה ג'מאל פחה על גירוש תושבי תל אביב ומושבות הדרום לפנים הארץ. 5,000 איש גורשו וחיו חיי מצוקה כפליטים עד לכיבוש הארץ על ידי הבריטים.
[עריכה] בימי המנדט הבריטי
- הסכם משנת 1916 בין בריטניה, שיוצגה על ידי סר מארק סייקס לצרפת, שיוצגה על ידי שארל-פרנסואה ז'ורז'-פיקו, לחלוקת הנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון, לקראת מפלתה הצפויה במלחמת העולם הראשונה. ארץ ישראל נועדה לפי ההסכם להתחלק לאזורים בשליטה בריטית ישירה והם: עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת באזור חיפה. הגליל העליון נועד לשליטה צרפתית, ואילו יתר חלקי הארץ יהיו תחת שלטון בינלאומי. היהודים והערבים שללו את ההסכם ובפועל הוא לא נתממש ובמקומו בא המנדט על ארץ ישראל שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים.
- ועידת המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה שנתכנסה ב 24 באפריל 1920 בעיר הנופש האיטלקית סן רמו, שדנה במצב העולם לאחר תום המלחמה והחליטה, בין היתר, כי לבריטניה יוענק מנדט על ארץ ישראל. המנדט הוענק לאחר מכן רשמית על ידי חבר הלאומים.
- הנציבים העליונים ויחסם לישוב.
- ערך מורחב – הנציב העליון
- על יחס שלטונות המנדט ליישוב ולתנועה הציונית, השפיעו במשך 28 שנות קיומו גורמים רבים וביניהם: חילופי שלטון באנגליה, ראשי הממשלה ושרי החוץ השונים בכל עת נתונה, המצב הבינלאומי, מצבה של אנגליה בשלבים השונים שלמלחמת העולם השניה והמצב במשולש היחסים בריטים - יהודים - ערבים. משקל מכריע היה לאישיותם של שבעת הנציבים העליונים שכהנו בארץ.
-
- פורסם על ידי וינסטון צ'רצ'יל, שהיה באותה עת שר המושבות הבריטי, ובו הצהרת כוונות של בריטניה לגבי ארץ ישראל לאחר מאורעות תרפ"א. הוצהר בו כי בריטניה ממשיכה לתמוך בהצהרת בלפור בדבר בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, אך זאת רק בחלק מן הארץ ותוך הנבלת העלייה היהודית. עבר הירדן הופרדה מארץ ישראל וניתנה לשלטונו של האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון.
-
- ידוע כספר הלבן של פאספילד, על שמו של שר המושבות הבריטי באותה עת הלורד פאספילד (סידני ווב)) שפירסם אותו. ספר לבן זה בא להצהיר על עמדת הממשלה הבריטית בענין ארץ ישראל על פי מסקנות ועדת שאו ודו"ח סימפסון שהיה דו"ח משלים למסקנות ועדת שאו, בדבר המדיניות הבריטית בארץ ישראל לאחר מאורעות תרפ"א. הספר היווה החמרה נוספת במדיניות הבריטית כלפי היישוב, הגביל כמעט כליל את מכירת הקרקעות ליהודים וקבע שעליית היהודים תהיה לא רק בהתאם ליכולת הכלכלית של הארץ, אלא אף תלה את העלייה היהודית במצב האבטלה של ערביי הארץ. הדו"ח נסוג כליל מהצהרת בלפור וקבע כי יש לקים מועצה מחוקקת יהודית - ערבית לארץ בכללה. הדוח עורר התנגדות עזה בהנהגה הציונית ואף בחוגים פוליטיים בבריטניה. הבריטים נכנסו למשא ומתן עם נציגי הסוכנות היהודית והוחלט לבטל את הספר הלבן השני. ראש ממשלת בריטניה ראמזי מקדונלד הודיע על כך באיגרת רשמית לחיים ויצמן.
-
- ספר לבן זה נתפרסם לאחר כשלון ועידת השולחן העגול ולאור המשך מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט. כהצהרה דיבר הספר הלבן על כך שארץ ישראל לא תחולק ויעד לה עתיד של מדינה אחת לשני העמים, היהודי והערבי. המדיניות המיידית והממשית שנקבעה בו הטילה הגבלה כבדה על עליית יהודים לארץ ישראל וצימצמה אותה למכסה של 75,00 נפש ל5 השנים הבאות. הוגבלה רכישת הקרקעות על ידי היהודים ובפועל, לאחר שבעקבות הספר הלבן פורסם חוק הקרקעות משת 1940, נעשתה רכישת קרקעות מידי הערבים לבלתי אפשרית. הספר עורר תגובות זעם ומחאה ביישוב ובתנועה הציונית והחל המאבק בשלטון הבריטי, שהסתיים בסופו של דבר בהחלטת עצרת האו"ם מהכ"ט בנובמבר 1947, ולהקמת מדינת ישראל.
- ועידת השולחן העגול: לאחר כשלון ועדת וודהד למצוא פתרון לבעיית ארץ ישראל, כינסו הבריטים בשנת 1939 ועידת שולחן עגול בארמון "סנט ג'יימס" בלונדון. לועידה הוזמנו ראשי התנועה הציונית ונציגים של ערביי ארץ ישראל ושל מדינות ערב. בראש המשלחת היהודית עמד ד"ר חיים ויצמן והשתתפו בה דוד בן גוריון ומשה שרת (אז שרתוק). בראש המשלחת הערבית עמד המופתי חאג' אמין אל חוסייני. כל כינוס של הועידה היה בשתי פעמים באותו אולם עצמו, בפעם הראשונה עם הערבים ובשנית עם היהודים, בשל סירובם של הערבים לשבת לצד היהודים. הועידה נכשלה מאחר ושני הצדדים לא הצליחו, למרות נסיונות התיווך של הבריטים, להגיע לידי הסכם כלשהו. בטרם כונסה הועידה הודיעו הבריטים כי אם לא יושג בה הסכם, תפרסם בריטניה תוכנית משל עצמה, ואכן ב-17 במאי 1939 פירסמה בריטניה את הספר הלבן השלישי, החמור מכל קודמיו.
- המצור על גבעת חיים: עם תום מלחמת העולם השניה גברה תנועת ההעפלה לארץ. שלטונות המנדט ניסו לעצור את ספינות המעפילים. בליל ה23 בנובמבר 1945 פוצצו כוחות הפלמ"ח תחנות מכ"ם לאורך חופי הארץ, שעקבו אחרי תנועת הספינות. בין היתר חובלה תחנת המשטרה בגבעת אולגה. למחרת הטילו הבריטים מצור על קיבוץ גבעת חיים בכוחות צבא, משטרה וצנחנים, במטרה לפרוץ לתוכו ולאתר את מבצעי הפעולה בגבעת אולגה. מצעד של אלפי מתנדבים נע לעבר היישוב. בהתנגשות עם הכח הבריטי נהרגו שמונה מן הצועדים וארבעים ושנים נפצעו.
- השבת השחורה: יום שבת 29 ביוני 1946 שבו, בעקבות פעולות תנועת המרי העברי, ערכו שלטונות המנדט סדרת פעולות דיכוי כנגד היישוב, הטילו עוצר על ערים וקיבוצים, ערכו חיפושים אחר נשק ופעילי בטחון בבתים ובמוסדות ציבור ובין היתר חשפו מחסן נשק גדול בקיבוץ יגור. רבים ממנהיגי היישוב נעצרו וביניהם משה שרת (אז שרתוק),יצחק גרינבוים, דוד רמז ודב יוסף. בסך הכול נעצרו יותר מ 2,700 איש ונכלאו במחנות מעצר בלטרון וברפיח.
- עולי הגרדום: תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. 8 מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ו-2 מהם על ידי בית דין צבאי מצרי. 10 מן הנדונים הוצאו להורג בתלייה ו-2 מן הנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.
[עריכה] הערות שוליים
1. ^ לעומת ראיית העולם המקובלת, יש המקדימים את ראשית הציונות לימיהם של מבשרי הציונות המדינית, נשאיה של אידיאולוגיה שהנצה בסוף המאה ה-18, חרגה מגדר אוטופיה והפכה לתוכנית מעשית שהוגשמה, אומנם לא במספרים גדולים, לאורך כל המחצית הראשונה של המאה ה-19. זרם בלתי פוסק של תלמידיהם של ר' יהודה ביבאס ור' יהודה בן שלמה חי אלקלעי עלו ליפו מרחבי האימפריה העותומנית והפזורה של היהודים מגורשי ספרד, במרכז אירופה. ביפו פרנסו עצמם תחת להיות לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, (בניגוד לבני היישוב הישן שנסמכו על מנגנון החלוקה), והכינו את התשתית הרעיונית, החברתית, המוסדית והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו ארצה ברבע האחרון של המאה. לדעת רבים עלייה זו היא הראויה להקרא 'העלייה הראשונה'.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יגאל לוסין, עמוד האש. הוצאת שקמונה 1982.
- אלכס בין, תולדות ההתיישבות הציונית, הוצאת מסדה 1970.
- תום שגב, ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת כתר 1999.
- מרדכי נאור, ספר המאה - היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל במאה העשרים, ההוצאה לאור של משרד הבטחון ועם עובד 1998.
- מאה שנה ועוד עשרים - היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל ממחצית המאה ה-19 , מאת ד"ר רוברט שרשבסקי וקבוצת חוקרים. הוצאת מעריב, 1968:
- חלק 1: ימי השלטון העות'מאני
- חלק 2: ימי המנדט הבריטי.


