יוטה (בד)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוטה הוא סיב צמחי ארוך, רך ומבריק שניתן לטוות לפתיל גס וחזק. את היוטה מפיקים מצמחים מהסוג מלוכיה (Corchorus).
יוטה הוא אחד מהסיבים הטבעיים הזולים ביותר, והוא שני רק לכותנה בכמות ובמגוון השימושים. סיבי היוטה מורכבים בעיקר מצלולוזה וליגנין.
את היוטה אוספים בעונה הגשומה, והוא גדל באופן המיטבי באקלים חם ולח. היצרניות העיקריות של יוטה הן הודו, בנגלדש וסין.
תוכן עניינים |
[עריכה] גידול היוטה
חקלאים המגדלים יוטה מפזרים את הזרעים על האדמה המעובדת. כשהצמחים מגיעים לגובה של 15-20 ס"מ, יש לדלל אותם. לאחר חלוף כארבעה חודשים מזמן השתילה מתחיל הקציר. בדרך כלל קוצרים את הצמחים לאחר שהם פורחים, אך בטרם החלו לייצר זרעים. חותכים את הגבעולים קרוב לאדמה. אז קושרים את הגבעולים לאגודות ומשרים אותם במים למשך כ-20 יום. תהליך זה מרכך את רקמות הצמח ומאפשר להפריד את הסיבים. אז מסירים את הסיבים מהגבעולים (ברצועות ארוכות) ושוטפים אותם במים זורמים נקיים. לאחר מכן תולים אותם לייבוש או מניחים אותם על גגות קש למטרה זו. לאחר יומיים-שלושה של יבוש. קושרים את הסיבים לאגודות.
מדרגים את איכות היוטה לפי צבע, חוזק ואורך הסיב. הצבע נע בין לבן דהוי לחום, והאורך בין מטר אחד לארבעה. דוחסים את היוטה לצרורות לשם משלוח ליצרנים.
[עריכה] בד יוטה
סיבי יוטה משמשים בעיקר לשם הכנת בד המשמש לאריזת כותנה גולמית ולהכנת שקים ובד גס. נוהגים גם לשזור את הסיבים בוילונות, מושבי כיסאות, שטיחים, בדים מיוחדים (hessian cloth) וכבסיס ללינולאום. כיום מחליפים את היוטה בחומרים סינתטיים, אולם עדיין משתמשים ביוטה כאשר יש צורך בחומר מתכלה, כמו למשל מיכלים לשתילת עצים צעירים, אותם אפשר לשתול יחד עם המיכל מבלי להפריע לשורשים, או שיקום קרקע, שם משמש בד היוטה למניעת סחיפה כל זמן שהצמחיה הטבעית עדיין לא התפתחה.
בסיבים משתמשים (לעתים בתוספת סיבים מסוגים אחרים) כדי להכין פתילים וחבלים. בדלי יוטה - הקצוות הגסים של הצמח, משמשים כדי לייצר בד זול. עם זאת אפשר להשתמש בסיבים דקיקים של יוטה כדי להכין חיקוי למשי.
ניתן להשתמש גם בסיבי יוטה כדי לייצר נייר. הדאגה הגוברת בשל כריתת היערות לשם שימוש בעץ להכנת נייר מדגישה את חשיבות היוטה כמקור חילופי.
עיקר יצור בד היוטה נעשה בסביבות העיר כלכותה שבהודו ובמקומות הפזורים ברחבי בנגלדש. במשך שנים היה יצור היוטה חלק מתרבות בנגל. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 חלק ניכר מהסיבים הלא-מעובדים יוצאו לבריטניה, שם הם עובדו בבתי חרושת בסביבות העיר דנדי ("טווה יוטה" היה מקצוע מוכר במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 1901), אך יצור היוטה פסק בסוף שנות השישים. בית החרושת אדמג'י בבנגלדש היה הגדול בעולם והכיל 1,939 נולי אריגה והעסיק 25,000 פועלים. מפעל זה נסגר על ידי ממשלת בנגלדש בשנת 2002 כיוון שהשיג רווחים נמוכים מדי.
[עריכה] כמה מתכונות היוטה
- יוטה היא חומר מתכלה לגמרי שניתן גם למיחזור, ועל כן זהו חומר ידידותי לסביבה.
- צבע הסיבים הוא זהוב ויש להם ברק טבעי דמוי משי, על כן יש המכנים אותו "הסיב הזהוב".
- היוטה הוא הסיב הצמחי מסוג "רפייה" הזול ביותר (אחרים הם הפשתן, קנבס, Ramie ועוד).
- יוטה היא הסיב הצמחי השני בחשיבותו רק לכותנה.
- ליוטה יש כוח מתיחה רב הגורר התרחבות מעטה.
- גבעול היוטה עשיר בצלולוזה וגדל במהירות (תוך 4-6 חודשים), ועל כן הוא יכול לספק את צרכי הצלולוזה והעץ של העולם.
- הסוגים הטובים ביותר של יוטה הם "בנגלה טושה" (Corchorus olitorius, ברק זהוב) ו"בנגלה לבן" (Corchorus capsularis, ברק לבן). "משטה" או אמברי (Hibiscus cannabinus) הוא זן אחר עם סיבים שדומים מאוד לסיבי היוטה אך באיכות בינונית.
- המקור הטוב בעולם הוא מישורי דלתת בנגל, ששייכים לבנגלדש ולהודו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קבוצת מחקר היוטה הבינלאומית - שיתוף פעולה של האו"ם שמטרתו חקר היוטה והאמברי. מטה הקבוצה נמצא בדאקה שבבנגלדש.
- מלוכיה נאכלת
- יצואני יוטה עיקריים

