לאון דגרל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאון דגרל (15 ביוני 1906 - 31 במאי - 1994). פוליטיקאי בלגי ששיתף פעולה עם הנאצים ונלחם לצידם בברית המועצות.
לאון דגרל נולד בעיר הבלגית וילון בשנת 1906. בן למשפחה קתולית ממוצא צרפתי, מן המעמד הבינוני. למד שנתיים באוניברסיטה, עזב את לימודיו והיה לפעיל פוליטי בתנועת "הפעולה הקתולית" בבלגיה. כתב מספר ספרים שזכו לפופולריות. בשנת 1930 יסד מפלגה פאשיסטית בשם "רקס" שאהדה את התנועה הנאצית בגרמניה והייתה אנטישמית ואנטי קומוניסטית. מפלגתו זכתה בבחירות שנערכו בשנת 1936 ליצוג קטן בפרלמנט. כחבר פרלמנט בלגי נפגש עם היטלר ומוסוליני ואף עם וינסטון צ'רצ'יל.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה ולפני כיבוש בלגיה על ידי הנאצים, נאסר דגרל על הבעת תמיכה באויב וריצה תקופות מאסר בבתי כלא בבלגיה ובצרפת. הוא שוחרר מן הכלא עם הפלישה הנאצית במאי 1940.
ב-1941 הקים דגרל את הלגיון הוואלוני שאליו הצטרפו כ-1000 מתנדבים בלגיים, על מנת להלחם לצד הנאצים בברית המועצות. למרות שלא הייתה לו כל הכשרה צבאית קודמת, יצא דגרל עם מתנדבי הלגיון לרוסיה, להלחם נגד הסוביטים, כחיל רגלים פשוט.
בפברואר 1942 התנסה דגרל לראשונה בקרב של ממש. יחידתו איבדה בקרב שליש מאנשיה. לאחר הקרב הוענקה לדגרל דרגת פלדוובל (רב סמל) ובחודש מאי 1942 הוא קודם לדרגת לויטננט (סגן).
במשך הקיץ והסתיו של 1942, בעת האופנסיבה הגרמנית לכיוון אוקראינה והקווקז, הייתה יחידתו מעורבת בפעולות לחימה נוספות וזכתה למספר הצלחות שלאורן החליט היינריך הימלר לספח את היחידה לוואפן אס אס (האס אס הקרבי).
בשנת 1943 עברה היחידה אימונים במחנות האימונים של האס אס ולאחריהם פעלה כיחידת שריון בפיקוד קצין וואלוני אשר דגרל שימש כראש המטה שלו.
בינואר 1944 נקלעה היחידה ביחד עם כוחות גרמניים לכיס שכותר על ידי הצבא האדום, באזור העיירה קורסון באוקראינה. התבוסה הגרמנית הייתה קשה ביותר. הגרמנים טענו כי נהרגו 20,000 איש, ואילו 30,000 הצליחו להחלץ מן הכיתור. הרוסים טענו כי נהרגו 55,000 איש ונלקחו בשבי 18,000 שבויים. דגרל הותיר את אנשיו, אנשי "הלגיון הואלוני הבלגי", לגורלם, ונמלט במטוס ובו מספר גנרלים. לאחר המלטותם של דגרל והגנרלים הפך הקרב לטבח בו שעטו הטנקים הרוסים על פני מישור קטן מוקף בגבעות, ודרסו פיסית את הגרמנים, בעוד שחיל הפרשים הרוסי רודף אחר הנמלטים לתוך הגאיות. היה זה אחד הקרבות האחרונים בעולם בו נעשה שימוש בחיל פרשים. יש להניח כי רבים מאנשי דגרל מתו באורח זה מוות אכזרי. במהלך ההמלטות נפצע דגרל באורח קל והגרמנים החליטו להעניק לו את אות ההצטיינות "צלב האבירים". האות הוענק לו על ידי היטלר עצמו שאמר באותו מעמד "לו היה לי בן הייתי רוצה שיהיה כמוך".
דגרל חזר לחזית הרוסית ועם האופנסיבה הרוסית של שנת 1944 נסוג עם הגרמנים מערבה עד ברלין, בה נמצא כאשר נכבשה על ידי הרוסים. דגרל נשבה על ידי הרוסים אך נמלט מן השבי והגיע לבלגיה. דגרל הועמד לדין על בגידה ונדון למוות אך הצליח להמלט מן הכלא והגיע לספרד בה זכה למקלט מדיני מידי ממשלת פרנקו.
לאוזני הציבור הישראלי הגיע שמו של דגרל כאשר בשנות השישים נעצר בספרד הסופר יגאל מוסינזון יחד עם אדם נוסף, תוך כדי שעסקו בהכנות לחטוף את דגרל וגורשו מן המדינה.
דגרל חי בגלותו בספרד עשרות שנים ונפטר בשנת 1994.


