קרב גאוגמלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב גאוגמלה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| מוקדון ובעלי בריתה | האימפריה הפרסית | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| אלכסנדר הגדול | דריווש השלישי | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 7,000 פרשים 40,000 חי"ר | 40,000 פרשים, 200,000 חי"ר פרסי, 2,000 עד 6,000 שכירי חרב יוונים, 200 מרכבות חרמש, כנראה 10-15 פילי מלחמה | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| לא ידוע בוודאות, כמה מאות הרוגים ופצועים | כ-40,000 | ||||||||||||
קרב גאוגמלה (1 באוקטובר 331 לפנה"ס) הוא הקרב האחרון שבו ניצב דריווש השלישי בדרכו של אלכסנדר הגדול לכיבוש האימפריה הפרסית. הקרב הזה סיים למעשה את ההתנגדות המאורגנת של האימפריה הפרסית לפלישה המוקדונית.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
- ערך מורחב – כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול
[עריכה] הסיבות למסע המלחמה
בשנת 334 יצא אלכסנדר הגדול למסעו לכיבוש האימפריה הפרסית ונחת בחופי אסיה הקטנה. העילה לפרוץ מעשי האיבה הייתה רציחתו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול, על ידי פסוניוס, אחד משומרי ראשו. אלכסנדר טען שיד הפרסים הייתה בדבר. עילה נוספת שסיפק אלכסנדר - נקמה על הפלישה הפרסית משנת 480 לפנה"ס. במלחמה ההיא בזזו הפרסים את רוב יוון ושרפו את אתונה. הסיבה האמיתית למסעו נעוצה, ככל הנראה, ברצונו של אלכסנדר לזכות בתהילה ויצרו לכבוש את האויקומנה - העולם הנודע.
[עריכה] סדרי כוחות
בתחילת מסע המלחמה צבאו של אלכסנדר הגדול מנה 35,000 איש, מתוכם כ-5,000 פרשים. לקראת קרב גאוגמלה גדל הצבא לכדי 47,000, מתוכם כ-7,000 פרשים. היה זה צבא ענק במונחים היוונים. לשם השוואה בקרבות המלחמה הפלופונסית השתתפו צבאות בני 10,000 עד 15,000 איש כל אחד. ניצבו מולו בקרב זה כ-250,000 פרסים מתוכם 40,000 פרשים.
[עריכה] מהלך המסע
[עריכה] קרב גרניקוס וכיבוש אסיה הקטנה
זמן קצר אחרי חציית ההלספונטוס, פגש צבאו של אלכסנדר את הפרסים בקרב גרניקוס. אלכסנדר הצליח להביסם, תוך השמדת מרבית שכירי החרב היוונים שנלחמו בשורות הפרסים. הוא עצמו איבד כמה עשרות או לכל היותר מאות ספורות של לוחמים. אבדות הפרסים היו כבדות בהרבה - לצד כמה מאות פרשים, אובדנם של כ-20,000 שכירי חרב יוונים היה קשה במיוחד היות והם היו הכוח היחיד כמעט שיכול היה להתמודד עם הפלנקס המוקדונית. אחרי קרב זה, התחיל אלכסנדר להשתלט באופן שיטתי על אסיה הקטנה.
חלק ניכר מתושבי החלק המערבי של אסיה הקטנה היו יוונים איונים ועמים דומים להם בתרבותם דוגמת הקארים. רוב הפולייס (רבים של פוליס) היווניות לא התנגדו לו ורק ההשתלטות על הליקרנוסוס דרשה מצור ארוך. תוך שנה השלים את כיבוש אסיה הקטנה. לאחר מכן פנה לעבר פניקיה על מנת לנשל את הצי הפרסי מבסיסיו היבשתיים.
[עריכה] קרב איסוס וכיבוש פיניקיה
בינתיים גייס דריווש צבא חזק והצליח להדביקו באזור סוריה. בקרב איסוס הצליח אלכסנדר להביס את הפרסים בפעם השנייה, כשהוא מסתייע בתנאי השטח שהיו לטובתו. גם הפעם האבדות הגדולות ביותר של הצד הפרסי היו בשכירי החרב היוונים. האבדות היו כבדות עד כדי כך, שבקרב גאוגמלה השתתפו רק כמה אלפי שכירי חרב יוונים לעומת 30,000 בקרב איסוס.
אחרי קרב איסוס המשיך אלכסנדר אל עבר חופיה של פניקיה ונעצר מול חומותיה של צור. בזמנו של אלכסנדר צור הייתה מורכבת משתי ערים, עיר אחת על החוף והשנייה, והמבוצרת מאוד, על אי במרחק של כמעט קילומטר מהחוף. אלכסנדר דרש שהצורים יפתחו את שעריהם בטענה שהוא רוצה להקריב קורבן באי. משסירבו הצורים, הטיל מצור על העיר וכבש אותה כעבור 7 חודשים.
אחרי כיבוש צור, המשיך אלכסנדר במסעו לאורך חופו של הים התיכון תוך כדי שהוא מכניע את עזה אחרי מצור בן 3 חודשים. במצרים וייסד אתאלכסנדריה בדלתה של הנילוס, הייתה זו אחת מאלכסנדריות רבות שייסד במהלך מסעו (ככל הנראה המספר עומד על כ-70 ערים). בנוסף לכך, ביקר באורקול המקומי וניסה לקרב את התושבים המקומיים למוקדון. בסתיו יצא אלכסנדר את מצרים וחזר במעלה החוף של הים התיכון לכיוון שושן ובבל.
[עריכה] ההכנות לקרב
[עריכה] הצד הפרסי
לאחר ההפסד הצורב בקרב איסוס נס דריווש על נפשו תוך כדי הפקרת משפחתו בידי אלכנסדר וזניחת את חייליו לטבח שביצעו בהם המוקדונים. מהצבא הגדול שנלחם באיסוס רק הפרשים הצליחו לשרוד ככוח לוחם. הרגלים שלא נהרגו נפוצו לכל עבר. כמעט כל שכירי החרב היוונים נספו או פוזרו ולא היו זמינים לקרב גאוגמלה. היה זהו חסרונו הבולט של הצבא הפרסי, כי פרט ליוונים לא היו ברשותו של דריווש חיילי חי"ר כבדים וכל מה שהוא יכול היה להציב נגד הפלנקס המקדונית האימתנית היה חי"ר קל או בינוני. אומנם היו לו כמה עשרות אלפי קרדקים, אך חימושם היה דל יחסית לשכירי החרב היוונים ולכל היותר אפשר לסווגם כחי"ר בינוני, המשתווה לעוצמתו של הפלטסט. על מנת להתגבר על חולשתו בחי"ר הוא הגה תוכנית איגוף, במסגרתה הפרשים בשני אגפיו היו אמורים לרסק את אגפיו של אלכסנדר ולטבוח בפלנקס. בינתיים, עדיפותו המספרית בחי"ר הייתה אמורה לאזן את היתרון האיכותי של הפלנקס.
דריווש יחס את ההפסד לעדיפות הנשק המוקדוני, במיוחד אצל הפרשים שהיו חמושים בקסיסטונים ארוכים (סוג של רומח) על פני פרשיו, שהיו חמושים בחרבות וכידוני הטלה. כתוצאה מכך הוא ציווה על חיל המשמר שלו להתחמש ברמחים וכ-1,000 פרשים פרסיים הגיעו לקרב כשהם חמושים בנשק זה. בנוסף לכך, דריווש הכין הפתעה לאלכנסדר - מרכבות חרמש. במקום המרכבה הקלאסית, שבה עומד הנהג וקשת צוות מרכבת החרמש כלל רק חייל אחד, המוגן בשריון קשקשים עבה ועל חישוקי המרכבה הורכבו חרמשים, שאמורים לקצור באויב. בנוסף לכך, לפני הסוסים ניצבו רמחים ארוכים שהיו אמורים לשסף את מי שיעמוד לפני המרכבה. למרות מראה מעורר האימה, נשק זה התברר כחסר תועלת.
המקורות חלוקים בדבר השימוש בפילים. גם אם הפילים נוכחו בצד הפרסי מספרם היה זניח ולא עלה על 10-15 בהמות.
פרט ל-1,000 שומרי הראש היה לדריווש חיל פרשים חזק, מגוון מאוד בהרכבו ואיכותו. חיל הפרשים הפרסי הורכב מהעמים הנודעים באיכות פרשיהם דוגמת הסקיתים. חיל הפרשים הפרסי כלל מספר גדול של פרשים כבדים שמנו לפחות 10,000 ואולי אף 15,000 איש. לצידם רכבו פרשים קלים מעולים. חלק מהפרשים הפרסיים היו ממוגנים טוב יותר אפילו מההיטיירוי, פרשיו הכבדים של אלכסנדר. חסרונם העיקרי של הפרשים הפרסיים הכבדים היה נשקם. רובם היו חמושים בעיקר בחרבות וקשתות ולא ברמחים מה שגרע מיכולת ההבקעה שלהם. בעיה נוספת הייתה בעצם מספרם הגדול. המפקדים הפרסים לא הצליחו לתמרן מסה גדולה כל כך של פרשים בצורה יעילה. למרות זאת, עצם מספרם העודף היווה יתרון משמעותי עד כדי כך, שהפרסים היו בטוחים בניצחונם.
בלילה שלפני הקרב, דריווש פחד ממתקפת פתע כי בחשכת הלילה יתרונו המספרי היה מתפוגג ולכן רב המחנה הפרסי נשאר ער ולא אכל ארוחת בוקר מסודרת וכתוצאה מכך חלק ניכר מהחיילים הגיעו עייפים ורעבים לקרב, דבר שתרם לתבוסתם.
[עריכה] הצד המקדוני
צבאו של אלכסנדר הגדול כלל שכירי חרב רבים, בעיקר מתראקיה ויוון. בנוסף לשכירי החרב והמקדונים, לפחות שליש מצבאו הורכב מבעלי ברית יוונים שהיו כפופים לו במסגרת הליגה הקורינתית. רוב צבאו היה רגלי, כמחציתם כבדים, והיתר קלים ובינוניים. מתוך 7,000 פרשים כ-2,000 היו כבדים, עוד 2,000 בינוניים (התסלים) [1] והיתר קלים.
בלילה שלפני הקרב, כפי שחשש דריווש, הציע פרמניון לערוך התקפת פתע על המחנה הפרסי, אך זכה לתגובה מתנשאת מצידו של אלכסנדר בטענה ש"אני לא גונב ניצחון בלילה". הסיבה האמיתית לכך היא שככל הנראה אלכסנדר לא רצה לסכן את צבאו בקרב שלא יכול היה לשלוט בו והתוצאות בו לא היו ודאיות. במקום התקפה זו, אלכסנדר הניח לצבאו לישון בלילה שלפני הקרב ואף דאג שיקבלו ארוחה מסודרת.
[עריכה] פריסת הכוחות
[עריכה] הצד המקדוני
אלכסנדר ידע שניצבים מולו כוחות עדיפים ולכן הגה תוכנית מהפכנית - במקום לנסות ולהאריך את חזיתו על ידי הצבת הפלנקס היוונית לצד הפלנקס המקדונית (ראו תרשים פריסת הכוחות) הוא בחר להציב אותה מאחורי המערך הראשון על מנת למנוע התקפה על עורף הצבא. האגפים היו מוגנים היטב בחי"ר קל ופרשים עם רעי המלך [2] בצד ימין והתסלים בצד שמאל. אלכסנדר לקח לעצמו את הפיקוד על צידו הימני של הצבא ואילו פרמיניון, הגנרל הותיק, קיבל את אגף שמאל. לא היה מפקד למרכז והפיקוד בו התחלק בין אלכסנדר לפרמניון. כשני שליש מהצבא היה תחת פיקודו של אלכסנדר.
בתקופה זו לא נהגו להקציב כוחות לעתודה. עצם הרעיון של קיום העתודה היה זר לרב צבאות העולם העתיק, ובדרך כלל ניסו להאריך את הקו על מנת לאגף את האויב. טקטיקה מקובלת אחרת הייתה ריכוז המאמץ באגף אחד על מנת לנסות ולשבור את הקו של האויב. שתי האפשרויות היו חסומות בפני אלכסנדר - לא משנה כמה היא מאריך את הקו, אורך הקו של צבאו הקטן בהרבה לעולם לא היה משתווה באורכו לקו הפרסי. בגלל אורך הקו הפרסי ועדיפותו הגדולה בפרשים גם הטקטיקה השנייה הייתה בלתי אפשרית. היות והיה ברור לו, שהמערך שלו יכול להתפרק בהתקפה, הוא הציב את פלנקס היוונית (זאת שהורכבה מחברי הליגה הקורינתית) מאחורי הפלנקס המקדונית. אילו לא היה עושה זאת, היה מפסיד בקרב, כי החזית שלו אכן נשברה במהלך הקרב כאשר שני טכסיס (חטיבות) של הפלנקס התעכבו באגף שמאל וכתוצאה מכך נוצר פער בינם לבין יתר החטיבות. לתוך הפער הזה זרמו פרשים פרסים, מצב קטסטרופלי לפלנקס, שברב המקרים מביא להשמדתו המוחלטת.
[עריכה] המערך הפרסי
כפי שניתן היה לצפות, דריווש רצה לאגף את צבאו של אלכנסדר ולשם כך מתח את הקו שלו והציב את כל הפרשים בקו הראשון, יחד עם מעט רגלים במרכז, שנועדו לתת הגנה לו ולאנשי מטהו. הוא בחר להציב את מרכבתו במרכז בגלל כמה סיבות - היות והפקודות היו חייבות להגיע לכוחות בעזרת שליחים, מיקומו המרכזי של המפקד העליון סייע בהעברת הפקודות במהירות המירבית. בנוסף לכך, שני האגפים היו אמורים להשתתף בהתקפה, ודריווש רצה להשאר עם עיקר הכח ולא לסכן את עצמו בהתקפה, כי ידע היטב שאם יהרג או אפילו יפצע באורח קשה, צבאו יתפזר לכל עבר. בנוסף לכך, הוצבו לפני הקו 200 מרכבות חרמש שנועדו לשבור את מערך הפלנקס ולפגוע בפרשיו של אלכסנדר באגף ימין. התחבולה לא נחלה הצלחה, כי אלכסנדר צפה מהלך זה מראש והורא לפלנקס לפתוח את השורות ולתת למרכבות לעבור ביניהם. הענין הוא, שהמרכבה קשה מאוד לתמרון ופניה היא תמרון כמעט בלתי אפשרי כשהיא שועטת קדימה במלוא המהירות.
[עריכה] מהלך הקרב
(הקרב מתואר מנקודת המבט המקדונית, אלא אם כן צוין אחרת).
שני הצדדים בחרו לצאת להתקפה. הפרסים שיגרו את מרכבות החרמש, אלכסנדר הניע את הפלנקס קדימה ואילו הוא עצמו יצא בראש כל אגפו הימני ימינה על מנת למשוך את הפרשים הפרסיים שמולו לכיוון זה. הפרסים הגיבו כפי שציפה ואכן יצאו לקראתו. בו זמנית שיגרו הפרסים כח פרשים חזק נגד אגפו השמאלי של אלכסנדר שהיה תחת פיקודו פרמניון. המרכז והקו הפרסי השני לא זזו בינתיים ממקומם. בשלב זה המערכה התפצלה לשלוש מערכות משנה.
[עריכה] אגף ימין
באגף ימין אלכסנדר הגדול משך את את כל האגף חזק ימינה אל מנת לגרום לפרשים הפרסיים לצאת לקראתו וגם על מנת למנוע ממרכבות החרמש להתנגש בפרשיו. התחבולה הצליחה והמרכבות אכן פספסו את פרשיו. הפרסים הגיבו לפי תוכניתו ויצאו לקראתו. התפתח קרב פרשים עקוב מדם, ללא יתרון ברור לאחד מהצדדים. אלכסנדר השתמש בחילו הקטן בצורה טובה יותר והצליח לאתר פרצה במרכז המערך הפרסי, מקום בו עמדו הפרשים הפרסיים לפני הסתערותם. הוא קיבץ את ההיטיירוי וסידר אותם בטריז והתקיף את הקו הפרסי במקום הפרצה, תוך כדי שהוא מנסה להגיע אל דריווש.
הפרשים הפרסים ניסו להתקיפו מהעורף והאגף, אך פרשיו הקלים בעזרת הפלטסטים האגריאנים הצליחו לאבטח את המקום. התמרון היה מסוכן מאוד כי כל האגף המוקדוני היה תלוי בעמידתם של חיילים קלי חימוש לעומת פרשים כבדים שבהם השתמשו הפרסים. אילו חייליו הקלים היו ניגפים, הפרשים הפרסיים היו מתקיפים את אלכסנדר מאחור והוא היה מאבד את יכולת התמרון, כלוא בין המרכז הפרסי החזק ופרשי האויב הכבדים בעורף. ההימור השתלם והקו הפרסי התמומטט תחת לחץ הפרשים המוקדונים הכבדים ואלכסנדר הגיע עד דריווש עצמו, תוך כדי שהוא מפזר את משמרו האישי לכל עבר. דריווש לא נשאר להלחם, אלא העדיף לברוח.
[עריכה] מרכז
המרכז המקדוני התקדם אל עבר המרכז הפרסי על מנת לרתקו למקום. ההיספסיטים אבטחו את האגף הימני של הפלנקס ואף עזרו לרעי המלך בפריצת הקו הפרסי. לרוע מזלם של המקדונים, שני הטקסיסים (חטיבות) הקיצוניים מצד שמאל פיגרו מאחור והפרסים הצליחו לחדור דרך פרצה זו. זהו מצב קטלני עבור הפלנקס וכמעט תמיד מסתיים בטבח נורא של חייליו. אלכסנדר ציפה מראש שאירוע כזה יכול להתרחש ולכן השאיר פלנקס רזרבית. בינתיים כח ההבקעה הפרסי יצא לבזוז את המחנה המקדוני והפלנקס הרזרבית הצליחה להתארגן ולאבטח את הכח.
לא ברור די הצורך מדוע שתי חטיבות של הפלנקס פיגרו אחרי הכוח העיקרי, יתכן שהתקפת המרכבות הייתה יעילה יותר ממה שמתואר במקורות העתיקים. יתכן גם שפרמניון רצה לשמור חלק מהפלנקס על מנת להדוף את הפרשים הכבדים שבאו מולו.
[עריכה] אגף שמאל
הפרסים התקיפו בשצף קצף את האגף השמאלי שהיה תחת פיקודו של פרמניון. בגלל יתרונם המספרי והאיכותי, הפרשים המוקדוניים ניצבו לפני בעיה קשה. רק חלק מפרשי האגף היו בינוניים - התסלים, כל היתר היו קלים ואילו הפרסים הפעילו כמויות גדולות של פרשים כבדים ובינוניים. הפרשים המוקדוניים עמדו לפני התמוטטות תחת הלחץ הכביר ופרמניון נאלץ לשלוח רץ לאלכנסדר על מנת לבקש תגבורות. בנוסף ללחץ הרב שהפעילו הפרשים הפרסיים, הפריצה בשורות הפלנקס הראשונה איפשרה לפרסים לאיים על אגפו הימני של פרמניון. למזלם של המוקדונים, הפרסים גילו עד מהרה את הכבודה המקדונית והתחילו בביזה. פירוק העול וזניחת המשמעת בקרב הפרסים נתנה זמן לפלנקס הרזרבית לסתום את הפרצה בחזית ולהסיר את האיום שייצרו הפרשים שחדרו דרך הפרצה במערך המוקדוני
[עריכה] התמוטטות המערך הפרסי
בינתיים כל האגף השמאלי של הפרסים (זה שהוצב מול הימין של אלכסנדר) קרס ודריווש ברח משדה הקרב. אלכסנדר יצא בראש פרשיו למרדף אחר האויב המובס כאשר השיג אותו שליחו של פרמניון עם דיווחים על המצב הקשה באגף השני. אלכסנדר הצליח לעצור את פרשיו, מעשה קשה מעין כמוהו שרק מפקדי פרשים מעטים הצליחו לעשות במהלך ההיסטוריה ופנה לאחור, על מנת לעזור לפרמניון. בינתיים, השמועות אודות בריחתו של דריווש הגיעו לחיילי האגף השמאלי, והוא התחיל להתפזר, למרות העדיפות המספרית שנהנה ממנה וההצלחות הראשוניות. הניצחון המוקדוני היה מלא, האימפריה הפרסית התמוטטה, וכעבור מספר ימים אלכסנדר נכנס לבבל.
[עריכה] ניתוח הטקטיקה ותוצאות הקרב
היתרון הפרסי בכח אדם לא בא לידי ביטוי מלא. הפרסים השתמשו אמנם בצורה יעילה מאוד בפרשיהם, אך החי"ר שיחק תפקיד משני בלבד. רק מתי מעט מתוך 200,000 החיילים הרגלים השתתפו באופן פעיל במערכה. לא רק זאת, אלא שגם שיתוף הפעולה בין הפרשים לרגלים היה לקוי ביותר. לפי התוכנית המקורית הרגלים אשר בקו השני היו אמורים לתפוס את מקום הפרשים שיצאו להתקפה, אך הם מיאנו לעשות כן. המערך הפרסי היה תלוי מאוד בשלומו של מפקדם - ברגע שהשמועה על בריחתו של דריווש התפשטה בקרב הפרסים, אפילו האגף הימני של הפרסים אשר היה בעמדה עדיפה על העמדה המקודנית התפזר.
לעומתם, שיתוף הפעולה של הצבא המוקדוני היה מעולה. הרגלים שבאגף ימין תמכו בפרשים ואפשרו את ההסתערות אשר הביאה בסופו של דבר לניצחון בקרב, הפלנקס הרזרבית הופיעה בדיוק בזמן הנכון ועצרה את הפרסים שהבקיעו דרך הפרצה בחזיתה של הפלנקס הראשונה. ראויה לציין גם את התמיכה שהעניקו הפרשים הקלים באגף שמאל לפרשים התסלים. בנוסף לכך, הצבא המוקדוני לא היה תלוי בשלומו של אלכסנדר והסתדר מצוין גם בלי ידיעות אם הוא עדיין בחיים או שמא נהרג בקרב. בנוסף לכך, הפיקוד המוקדוני בדרג הגבוה והבינוני היה עדיף לאין שיעור מהפיקוד הפרסי. פרמניון הצליח לייצב את האגף השמאלי לפני בואו של אלכסנדר וזאת למרות עדיפות המספרית שהייתה לפרסים.
תבוסתו של דריווש הייתה מוחלטת. אלכסנדר הגדול נכנס לבבל וכעבור פרק זמן קצר גם לאקבטנה (הבירה העתיקה של פרס). דריווש נרצח כעבור כמה חודשים על ידי הפחה בסוס ושושלתו נקטעה. בסוס עצמו נתפס זמן קצר אחרי הרצח והוצא להורג בעוון "בגידה במלכות" על ידי אלכסנדר.
[עריכה] לקריאה נוספת
המקור העתיק האמין ביותר לתיאור הקרב נחשב בדרך כלל האנבסיס מאת אריאנוס. מקורות עתיקים נוספים הם דיודורוס, פלוטרכוס ואחרים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 נכתבו ספרים רבים על אלכסנדר הגדול, רבים מהם לא נגישים לקורא העברי. כאן ראוי להזכיר את ספרו של כתריאל בן ארי, קרבות מופת, המקדיש 50 עמודים לקרבותיו המפורסמים של אלכסנדר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מפות מפורטות עם הסברים (באנגלית)
- תיאור הקרב האתר מתאר את הקרב בצורה מאוזנת למדי, בעיקר על פי אריאנוס. (אנגלית)
- תיאור הקרב באתר דעת
- 1. ^ סיווג הפרשים לבינוניים וכבדים בעולם העתיק קשה יחסית. אמנם התסלים היו בעלי מגן ונלחמו במבנה צפוף, הם מסווגים בערך הזה כבינוניים בגלל חימושים - הם נלחמו בעיקר עם חרבות ואילו רעי המלך נלחו עם רמחים בתור נשקם העיקרי. בנוסף לכך, שריונם היה קל יותר מזה של ההיטיירוי.
- 2. ^ הערת תרגום - רעי המלך הוא פירוש השם "היטיירוי" ביוונית. רעי המלך היו פרשיו הכבדים של אלכסנדר הגדול
|
השתלטות על יוון • המצור על תבאי • אסיה הקטנה, לבנון ומצרים קרב גרניקוס • מצור הליקרנסוס • קרב איסוס • מצור על צור כיבוש לב האימפריה הפרסית • קרב גאוגמלה המסע בהודו • קרב הידספס |
|

