לה סקאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תיאטרון לה סקאלה
הגדל
תיאטרון לה סקאלה

תיאטרון לה סקאלה במילנו, איטליה, הוא אחד מבתי האופרה המפורסמים ביותר בעולם.

המבנה הנוכחי הוא התיאטרון השני באתר. שריפה כילתה את הראשון, התיאטרו דוקאלה העתיק, ב-25 בפברואר 1776, אחרי מופע קרנבל מפואר. קבוצה של תשעים מעשירי מילנו, שהיו בעלי פאלקי (תאים פרטיים)* בתיאטרון, כתבו אל הארכידוכס פרדיננד הראשון מאוסטריה בבקשת תיאטרון חדש ומבנה זמני לשימוש עד השלמת החדש.

האדריכל הניאוקלאסי ג'וזפה פיירמאריני הגיש תוכנית זמנית אך הרוזן פירמיאן (מושל אוסטרי) דחה אותה. תוכנית שנייה התקבלה בשנת 1776 על ידי הקיסרית מריה תרזה.

התיאטרון החדש נבנה במיקום הקודם של כנסיית סנטה מריה אלה סקאלה, שממנה קיבל התיאטרון את שמו. הכנסייה שוחררה מקדושתה ונהרסה, ובמשך שנתיים נבנה התיאטרון עד להשלמתו על ידי פייטרו מרליאני, פייטרו מוזטי ואנטוניו וג'וזפה פה. התיאטרון נחנך ב-3 באוגוסט 1778, בשם Nuovo Regio Ducal Teatro alla Scala בהצגת L'Europa riconosciuta של סאליירי.

הוצאות הבניה כוסו על ידי מכירת תאים פרטיים, שעוצבו וקושטו בפאר ביד בעליהם והרשימו משקיפים כמו סטנדאל. לה סקאלה נודע תוך זמן קצר כמקום המפגש הראשון במעלה לאצילי מילנו ועשיריה. במסורת אותם ימים, בפלטיאה (הקומה הראשית) לא היו מושבים והקהל צפה בהצגות בעמידה. התזמורת הייתה גלויה לעין, כיון שהגולפו מיסטיקו (הדות, מרתף התזמורת) עוד לא נבנה.

על התאים, יש בלה סקאלה יציע, שממנו יכולים צופים, שאינם עשירים כל כך, לצפות במופעים. יציע זה נקרא לוג'ונה והוא מלא וגדוש תמיד בחסידי האופרה הביקורתיים ביותר, אלה שמגיבים בהתלהבות עילאית או בקטילה ללא רחם על הצלחותיהם של הזמרים או כשלונותיהם, כראות עיניהם. היציע של לה סקאלה נחשב לטבילת אש בעולם האופרה, וכשלונות צורבים נטבעים בזיכרון לזמן רב. (הטנור המהולל קרלו ברגונצי, שחזר לבמה אחרי שנים רבות, נתקל בשריקות בוז ללא רחם על פתיחה גרועה של האריה שלו באאידה.)

כמו רוב התיאטראות בתקופה ההיא, לה סקאלה שימש גם כקאזינו, והמהמרים ישבו בפואיה.

במקור הואר לה סקאלה בשמונים וארבע מנורות שמן על הפאלקושניקו ועוד אלף בשאר התיאטרון. כדי למנוע סכנת שריפה, מילאו כמה חדרים במאות דליי מים. עם הזמן, הוחלפו מנורות השמן במנורות גז, ואת אלה החליפו בשנת 1883 אורות חשמל. המבנה המקורי שופץ בשנת 1907 לדמותו הנוכחית. בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השניה, ניזוק לה סקאלה באופן חמור בהפצצות. הוא נבנה מחדש ונפתח שוב ב-11 במאי, 1946, בקונצרט שלא יישכח, בניצוחו של ארטורו טוסקניני.

לה סקאלה אירח את הפרימה (הצגת הבכורה) של הרבה אופרות מפורסמות וקיים קשר מיוחד עם ג'וזפה ורדי. ואולם, במשך שנים אחדות לא הרשה ורדי להציג כאן את יצירותיו, כיון שהתזמורת תיקנה ("השחיתה", במילותיו הוא) חלק מן המוזיקה שלו.

עכשיו לה סקאלה מארח מוזיאון (שהגישה אליו היא דרך הפואיה) ובו אוסף יוצא דופן של ציורים, רישומים, פסלים, תלבושות ושאר מיני תיעוד הנוגעים לאופרה.

העונה בלה סקאלה נפתחת באופן מסורתי ב-7 בדצמבר, יומו של סנט אמברוז, הקדוש הפטרון של מילנו. כל המופעים חייבים להסתיים לפני חצות הלילה; אופרות ארוכות מתחילות בשעת ערב מוקדמת יותר, במקרה הצורך. מחזיקי כרטיסים אינם רשאים להיכנס לאחר תחילת ההצגות. אין יוצאים מן הכלל, כפי שהתברר פעם לריצ'רד ברטון.

כרזה של האופרה "נשואי פיגארו" מאת מוצארט ב"לה סקאלה" בניצוח מאסטרו ריקרדו מוטי
הגדל
כרזה של האופרה "נשואי פיגארו" מאת מוצארט ב"לה סקאלה" בניצוח מאסטרו ריקרדו מוטי

[עריכה] התפתחויות עדכניות

התיאטרון נסגר לשיפוצים מ-19 בינואר 2002 עד נובמבר 2004 במיזם של האדריכל מטיצ'ינו, מריו בוטה. בתקופת הסגירה, הועברה חברת האופרה אל התיאטרו דֶלְיִי ארצ'ימבולדי החדש, הרחק ממרכז העיר. התברר, שהשיפוצים שנויים במחלוקת, כיון שהדוגלים בשימור הקיים חששו, שפרטים היסטוריים ילכו לאיבוד; מכל המקום, נאמר שלהקת האופרה התרשמה לטובה מן השיחפורים במבנה ומאיכות הצליל, שהתעצם עם הרחקת השטיחים האדומים הכבדים מן האולם. הבימה עוצבה כולה מחדש, והרחבת החלל מאחורי הקלעים יאפשר איחסון מספר גדול יותר של תפאורות, ומכאן הפקות רבות יותר. המושבים כוללים עכשיו משגוחים, המאפשרים לקהל לעקוב אחר ליברית האופרה באנגליה, צרפתית ואיטלקית. הכרטיסים לפתיחה המחודשת הכניסו כ-2,000 יורו. השיפוצים עלו, לפי הדיווחים, 61 מיליון יורו, והגרעון התקציבי של בית האופרה יכוסה, לפי הצפוי, רק בשנת 2006.

קרלו פונטנה, מנכ"ל לה סקאלה מאז 1990, פוטר מתפקידו בפברואר 2005 על ידי מועצמת המנהלים בגלל חילוקי דעות עם המנהל המוזיקלי, ריקרדו מוטי. תגובת סגל העובדים לפיטורים גרמה להפרות סדר חמורות ולשביתות עובדים. בהצהרה הודיעה מועצת המנהלים של התיאטרון, כי "דחוף לאחד את הנהלת התיאטרון". ב16 במרץ, 2005 הייתה הצבעת אי-אמון גורפת של תזמורת לה סקאלה וחברי סגל אחרים נגד מוטי ובתביעה לפטר את מחליפו של פונטנה, מאורו מלי. מוטי אולץ כבר לבטל קונצרט אחד כמה ימים קודם לכן בגלל הסכסוך. שר התרבות של איטליה, ג'וליאנו אורבני, התייצב לימין המנצח, אבל קרא לפעולה מיידית מצד ההנהלה להבטיח את פעולתו הסדירה ויוקרתו של לה סקאלה. ב-2 באפריל, 2005, התפטר מוטי מלה סקאלה, בטענת "עוינות" מצד חבר העובדים.

[עריכה] מנצחים ראשיים/מנהלים מוזיקליים של לה סקאלה

  • ברגע זה אין איש בתפקיד.
  • ריקרדו מוטי, (1986 - 2005)
  • קלאודיו אבאדו, (1968 - 1986)
  • בין 1956 ל-1986 לא היה מנהל מוזיקלי
  • גווידו קאנטלי (1956), (נהרג בתאונת מטוס שבוע לאחר מינויו)
  • קרלו מריה ג'וליני, (1953 - 1956)
  • ויקטור דה סאבאטה, (1933 (??) - 1953)
  • ארטורו טוסקניני, (1921 - 1929)
  • לה סקאלה היה סגור בין 1918 ל-1920
  • טוליו סראפין (1917 - 1918)
  • טוליו סראפין (1909 - 1914)
  • ארטורו טוסקניני, (1898 - 1908)
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לה סקאלה