עכו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| עכו | |
|---|---|
| סמל היישוב | |
| שנת יסוד | |
| תעתיק לאנגלית | Akko |
| סה"כ תושבים | 45,600 |
| שטח שיפוט | 10,300 ד' |
| אוכלוסייה | |
| גילאי 4-0 | 8.6% |
| גילאי 9-5 | 8.3% |
| גילאי 14-10 | 8.9% |
| גילאי 19-15 | 9.6% |
| גילאי 29-20 | 15.3% |
| גילאי 44-30 | 18.8% |
| גילאי 59-45 | 15.7% |
| גילאי 64-60 | 3.7% |
| 65 ומעלה | 11.1% |
| חינוך | |
| סה"כ בתי ספר | 24 |
| יסודיים | 15 |
| על-יסודיים | 13 |
| תלמידים | 10334 |
| יסודיים | 5167 |
| על-יסודיים | 4900 |
| מספר כיתות | 403 |
| ממוצע תלמידים לכיתה |
25.0 |
| לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2001 |
|
עכו (ערבית: عكّا) היא עיר במחוז הצפון בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 10,300 דונם. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל ספטמבר 2003 יש בעכו 45,600 תושבים. עכו היא עיר מעורבת. 75.7 אחוז מתושביה הם יהודים, 22.0 אחוז מתושביה הם ערבים מוסלמים, 2.1 אחוז מתושביה הם ערבים נוצרים, 0.2 אחוז מתושביה הם דרוזים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,026 נשים לכל 1,000 גברים.
לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2001, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני-נמוך (4 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת 2000 היה 52.8 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2000 היה 4,121 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,835 ש"ח).
עכו הייתה במשך שנים רבות "המפתח" לארץ ישראל שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה של ארץ ישראל מאפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של עכו לעומת חיפה כעיר הנמל הראשית של צפון הארץ, ובהתאם לכך הייתה התפתחותה כעיר איטית בהשוואה לזו של חיפה. בשנת 2001 הוכרזה עכו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקומות ראויים לציון בעכו
בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה על-ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. העיר כוללת, בין השאר: מנהרה המובילה למבצר האבירים הטמפלרים מן המאה ה-13 ,ישיבת "דה- פריז" של הרמב"ן מתחת לכנסיית סנט גון ועוד. מאז שנת 1990 התבצעו בעכו עבודות ארכיאולוגיות ועבודות שימור נרחבות, על ידי החברה לפיתוח עכו העתיקה.
[עריכה] תל עכו
התל מתנשא לגובה של כשלושים מטר, ומצוי בחלק המזרחי של עכו, סמוך לכביש עכו - צפת. לתל שמות רבים: "תל-אפוכאר" בפי הערבים -משום שמצאו עליו הרבה חרסים, "תל ריצארד לב הארי" -על שם מלך אנגליה שניצב על ההר ב-1191 עת לחם נגד צאלח א דין כובש עכו, "טולון" בפי הצלבנים, ו"הר נפוליאון" על שם המצביא הצרפתי שניצב על ההר ב-1799 עת ניסה לכבוש את עכו מידי אחמד אל גזאר. השם היותר נכון צריך להיות "תל אשר" משום שבני שבט אשר חיו על ההר במשך מאות שנים החל מהמאה ה12 לפני הספירה ועד המאה ה-6 לפני הספירה. בתל זה נתגלו ממצאים ארכיאולוגים רבים המעידים על כך ,שבמקום זה שכנה עכו הקדומה, החל מהמאה ה-20 לפני הספירה ועד התקופה ההלניסטית (המאה ה-3 לפני הספירה), עת החלו התושבים "לגלוש" לכיוון עכו העתיקה דהיום.
תל עכו מהווה נקודת תצפית מעולה לכל הכיוונים, יש עליו צמחייה מגוונת ואויר צח במיוחד. כמו כן ניצב עליו סוס ברזל ענק, כשדמותו של נפוליאון רוכבת עליו.
[עריכה] בית הכנסת העתיק "אוהל חיים" (" בית כנסת הרמח"ל ")
ידיעות מהמאה השביעית מלמדות כי באזור המרינה עד היום היה קיים יישוב יהודי. מאוחר יותר, בתקופה הצלבנית ובתתקופה העותומנית, שכן בית כנסת במקום בו נמצא כיום מסגד "דאהר אל עומר". בבית כנסת זה נשא רבי משה בן נחמן, לדעת החוקר דרומי, את דרשתו בשנת 1268. השליט דאהר אל עומר הפקיע את בית הכנסת ובנה עליו מסגד הקרוי על שמו ונמצא ברחוב פאחר א דין. באמצע המאה ה-18 העניק דאהר עבור המתפללים היהודים מבנה קטן הנמצא בסוף סמטה צרה. יש האומרים שבמקום זה התפלל הרמח"ל שחי בעכו בין השנים 1743 ל-1747. בית-כנסת זה אכן בנוי ומעוצב בסגנון בתי הכנסת שבפדובה שבאיטליה, מקום מגורי הרמח"ל בנעוריו. בית הכנסת קרוי על שם השר חיים פרחי שגר בסמוך בתקופת אחמד אל ג'זאר, סולימאן פחה, ועבדאללה פחה. ראה עוד על בית הכנסת כאן.
[עריכה] חומת עכו
המראה הראשון הבולט לעיני הבא לעכו הינה החומה המוצקה, המקיפה את הרובע העתיק של העיר. חומה זו נבנתה בין 1800 ל 1814 בידי אחמד אל ג'זאר ויורשיו, בעזרת יועצם היהודי חיים פרחי. חומה זו נועדה לעמוד בפני ארטילריה והיא כוללת חומת מגן, תעלת הגנה, עמדות לתותחים (חלק מן התותחים עדיין עומדים באתר), ושלושה מגדלים.
בשנת 1750 בנה דאהר אל עומר שליטו הבדואי של הגליל, חומה לעיר משרידי חומה צלבנית שעמדה באזור. חומות אלו חוזקו בין 1775 ו-1779 על ידי אחמד אל ג'זאר, ועמדו אף במצור של נפוליון. גובה חומות אלו היה 10 - 13 מטרים, ועוביין אך מטר אחד. החומה הפונה אל הים, שהינה כיום שלמה ברובה, הינה החומה המקורית שבנה דאהר אל עומר ואשר חוזקה על ידי אל ג'זאר. החומה הפונה אל היבשה נבנתה על ידי אל ג'זאר משנת 1800 ואילך.
[עריכה] המסגד הגדול
המסגד שבנה אל ג'זאר בסוף המאה ה18 בסיוע עוזרו הבכיר חיים פרחי, הינו בין המבנים המרשימים בעיר. הוא נבנה מחומרים שנלקחו מעתיקות קיסריה. קברו של אל ג'זאר ושל בנו המאומץ סולימאן פחה מצוי בחצר המסגד. המסגד נבנה על חורבות כנסייה והכנסייה נבנתה על הריסות מקדש פאגאני .
[עריכה] החמאם
החמאם התורכי הגדול ראוי לציון כנקודת הפריצה של האצ"ל אל המצודה בעיר ,שכן נקודת הפריצה נמצאת בחומת המצודה מעל לחמאם.יש בחמאם, מופע אור -קולי בשם: "הבלן האחרון". החמאם שנבנה בסוף המאה ה18 בידי אחמד אל גזאר, בנוי על בית מרחץ קדום שהוא עצמו עשוי להיבנות על בית מרחץ מתקופת המשנה. התלמוד מספר שהיה בבית המרחץ בעכו פסל של אפרודיטי, ורבן גמליאל התרחץ במקום. מושל העיר שאל את רבן גמליאל כיצד זה אתה מתרחץ במקום בו נמצאת האלה אפרודיטי, משיב רבן גמליאל צאצא להילל הזקן:"היא באת אצלי ולא אני באתי אצלה". כלומר, עכו היא ארץ ישראל ושייכת לעם ישראל ואין זכות לאלה לחדור לתחום היהודי.
[עריכה] מצודת עכו
המצודה בעכו נבנתה בימי התורכים על בסיס מצודה של מסדר ההוספיטלרים מתקופת מסעי הצלב המצודה הייתה חלק מן המבנה ההגנתי של עכו, וחיזקה את החומה הצפונית.
במהלך המאה ה-20 שימשה המצודה ככלא, וכן כגרדום. בזמן המנדט הבריטי שימשה המצודה להוצאה להורג של עולי הגרדום. ב-4 במאי 1947 נערך אחד ממבצעי האצ"ל הנועזים ביותר, פריצת כלא עכו, שבמסגרתו פרצו חברי האצ"ל אל המצודה, ושחררו רבים מן הכלואים בה. מפקד האסירים בכלא היה קמב"ץ האצ"ל איתן ליבני, אביה של השרה ציפי ליבני.
כיום ניתן לראות במתחם המצודה את המבנים הבאים:
- הביצורים העותומניים - כולל מבצר ותעלה.
- מרכז המבקרים של עכו העתיקה.
- גן שמטופח על פי דוגמת הגן שהיה במקום בתקופת הצלבנים.
- כלא עכו, והגרדום בו הוצאו להורג הרוגי המלכות.
- מרכז לשמור מורשת הרוגי המלכות.
- אולמות האבירים.
[עריכה] אולמות האבירים
מתחת למצודה ולכלא עכו גילו חפירות ארכיאולוגיות מתחם נרחב של אולמות שנבנו על ידי אבירי ההיכל. מתחם זה היה חלק מן המצודה הצלבנית בעיר, שחוברה לחומה הצפונית של עכו. המתחם כולל כיום:
- שישה אולמות המחוברים ביניהם.
- אולם מרכזי אשר נתגלה לאחרונה.
- צינוק.
- חדר אוכל גדול (רפרקטוריום) אליו מובילה מנהרה.
- שרידי כנסייה גותית עתיקה.
בחלק המערבי של העיר נתגלתה לא מזמן מנהרה באורך 300 מטר שקשרה בין הרובע הטמפלרי לצפון העיר והמגדלור. באזור זה חיו רבים מגדולי ישראל במאה ה-12 ובעיקר במאה ה-13. הרמב"ם הגיע לעכו דרך הנמל בשנת 1165 וחי בעכו כחצי שנה. רבי יחיאל מפאריס הקים כאן את ישיבת "דה פאריס", בשנת 1260 לערך. הרמב"ן שימש כראש הישיבה אחרי פטירת רבי יחיאל משנת 1268. כמו כן חיו במקום רבי שמשון משאנץ, רבי יהונתן מלוניל, רבי יוסף משיינוש וחלק מקבוצת 300 הרבנים שעלו מאירופה והפכו את עכו למרכז רוחני עולמי במאה ה-13.
[עריכה] הנמל והעיר העתיקה
עכו העתיקה שבין החומות הינו אתר תיירות הכולל אף שוק, סמטאות צרות ומפותלות, המובילות אל נמל, ובו מסעדות דגים רבות. החומה כוללת טיילת, והנוף הנשקף ממנה הינו בין היפים בארץ. מדי שנה, מאז תחילת שנות ה-80 בחודש אוקטובר, פועל בעכו הפסטיבל לתיאטרון אחר, בו מופיעים מופעי תיאטרון פרינג' (תיאטרון הפועל מחוץ למסגרות התיאטראות הגדולים והממוסדים). הפסטיבל כולל העלאת מחזות פרינג' באולמות האבירים, וכן הופעות ומופעי רחוב בסמטאות העיר, בשוק, וברחבה שלפני האולמות.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] היסטוריה עתיקה
מעטות הן הערים בעלות ההיסטוריה המגוונת כזו של עכו. עכו הינה אחת מערי הנמל העתיקות בעולם.מיקומה של עכו מהעת העתיקה ועד התקופה ההלניסטית הייתה בתל-אפוכאר. כבר במאה ה20 לפני הספירה עובר בה אברם העברי בדרכו מחרן שבדרום סוריה של ימנו לשכם את מסלול הליכתו אפשר לראות בבית הכנסת "אור תורה" בעכו על גבי פסיפס מרהיב. היא מוזכרת כבר בימי הפרעה תחותמס השלישי (בערך 1500 שנה לפני ספירת הנוצרים). כ"עכא" היא מוזכרת במכתבי תל אל עמארנה. עכו הייתה בנחלת שבט אשר, אומנם בספר שופטים פר' א' פסוק ל"א היא מוזכרת כאחד מן המקומות מהן לא הורישו בני ישראל את הכנענים.אולם מהפסוק :"וישב האשרי בתוך הכנעני" נלמד שהשלטון בעכו היה בידי הכנענים, אך אנשי שבט אשר גרו בה. תלמיד אלמוני של רמב"ן מציין שדבורה הנביאה נקברה באזור תל עכו. לאורך ההיסטוריה העתיקה, הייתה עכו קשורה יותר לערי החוף הפיניקיות בצפון, צור וצידון מאשר לפלשתים בדרום. כך הצטרפה עכו למרידת הצורים והצידונים כנגד שלמנאסר החמישי מלך אשור בשנת 725 לפנה"ס.
[עריכה] ימי הבית השני
בתקופת שלטון בית תלמי התפתחה עכו לעיר הלניסטית בשם "פטולמאיס" על שמו של תלמי. בשנת 165 לפנה"ס הביס שמעון המכבי את הסורים בקרבות רבים בגליל, והם נסוגו לעיר פטולמאיס, אותה לא עלה בידו לכבוש.אולם הוא מצליח להגיע עד שערי עכו. בשנת 153 לפנה"ס אלכסנדר באלאס, בנו של אנטיוכוס אפיפנס, התחרה על הכתר הסורי עם דמיטריוס, כבש את העיר, אשר פתחה בפניה את שעריו. באלאס הגיע להסכם עם יונתן החשמונאי, לפיה יתמכו בו היהודים כנגד יריבו.
לאחר רציחת באלאס בשנת 154 לפני הספירה התחרו על השלטון במלכות הסלאוקים שר הצבא טריפון אשר החזיק בבנו של באלאס, וכנגדו דמיטריוס השני בנו של דמטריוס.יונתן החשמונאי ביקר בעכו שלוש פעמים באחד הביקורים הוא השתתף בחתונה המתקיימת בעכו. בשני הביקורים הראשונים יצא בשלום אולם בשנת 143 לפני הספירה כאשר הגיע יונתן לפטולמאיס לנהל עם טריפון משא ומתן על העברת העיר עכו בה חשק לידיו, לכד אותו טריפון בעורמה והחזיקו בעכו. את אנשי פמליתו של יונתן רצח מייד, ואת יונתן עצמו רצח מאוחר יותר.
בעלי התוספות מציינים ששני חשמונאים קבורים בעכו וכוונתם כנראה לאלעזר בן חשמונאי שהיה נשוי לבתו של מתתיהו, ןליונתן האח של יהודה המכבי.
העיר הותקפה אף בימי אלכסנדר ינאי, שנעזר במלכת מצרים קליאופטרה השלישית. אנשי עכו קראו לעזרתם את תלמי לטירוס מלכה המודח של מצרים. זה פלש אל הגליל, והחריבו.
הורדוס בנה מבני ציבור בעיר. הברית החדשה (מעשי השליחים 7:21) מזכירה כי שאול התרסי שהה בעיר למשך יום אחד בדרכו מצור אל קיסריה. בתקופת הורדוס ארע "נס ניקנור" בחוף עכו כפי שמתואר בתלמוד הבבלי:" ניקנור נעשה נס לדלתותיו.." ובהמשך מסופר שניקנור היה יהודי נדיב מאלכסנדריה שבמצרים שתרם שני דלתות לשער, במקדש הורדוס. בעת הובלת השערים באוניה פרצה סערה שאילצה את המלחים להשליך לים דלת אחת. הסערה לא פסקה והמלחים מבקשים להשליך את הדלת השניה. ניקנור מחבק את הדלת ואומר אם תזרקו את הדלת השנייה זרקו גם אותי איתה. הם נמנעים מפעולה והים שקט. כל הדרך היה ניקנור בוכה ומצטער שלא מסר את נפשו על הדלת הראשונה. לבסוף הגיעו לנמל עכו ולפתע רואים שהדלת הראשונה מבצבצת מתחת לספינה. ובאמת שערי ניקנור היו מיוחדים במינם והם היו היחידים שנשארו מנחושת, כדי להנציח את הנס שארע בעכו.
בימי הקיסר קליגולה פגשו נכבדי העיר את נציגו פטרוניוס, והתחננו כי יסיר את הגזירה להציב את פסלו של הקיסר המטורף בבית המקדש.
בסוף ימי הבית השני כבר ישבו יהודים רבים בעיר. לאחר פרוץ המרד, בשנת 66 ערך בהם גסיוס פלורוס טבח נורא, והסתייע בידי הסורים ההלינסטים שישבו בעיר. עכו שימשה כנמל הרומאי החשוב בימי המרד. לעכו הגיעו אספסיאנוס וצבאו, ומשם התארגנו ליציאה למלחמה לכיבוש הגליל.
באופן כללי ניתן לומר כי בתקופה הקדומה החופפת את ימי התנ"ך עכו נחשבת כארץ ישראל מכל הבחינות: אדמתה קדושה ככל הארץ, מקיימים בה מצות ישיבת ארץ ישראל ואף מקיימים בעכו מצוות התלויות בארץ כשמיטה ומעשרות. בימי הבית השני בטלה קדושה ראשונה ו"ספק" אם כבשוה עולי בבל ,לכן היא נחשבת קדושה רק משתי בחינות: אדמתה קדושה והיושב בה מקיים בה מצות יישוב הארץ, אולם ה"ספק" מתיחס לשאלה האם מקיימים בה מצוות התלויות בארץ? בתקופה שלאחר החורבן שבו היהודים והתיישבו בעיר, והיא מוזכרת בתלמוד פעמים מספר. חיו בה תנאים חשובים כרבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שהיה תלמידו המובהק של רשב"י, ורבי יהודה בן אגרא. כן היו בה אמוראים רבים בהם: רבי תנחום בן רבי חייא ורבי אבא דמן עכו שהיה גם המנהיג המקומי.
[עריכה] השלטון הערבי ומסעי הצלב
בשנת 638 נכבשה העיר על ידי הערבים. מושל מצרים אחמד אבן טולון בנה את נמל עכו מחדש בשנת 780. בשנת 1104 כבש את העיר הצלבן בולדווין הראשון. הצלבנים הפכו את העיר לנמלם העיקרי בארץ הקודש. בשנת 1187 כבש סלאח א-דין את העיר. העיר עמדה במצור, עד שנכבשה בשנת 1191 בידי ריצ'רד לב הארי. אז הפכה העיר לבירת ממלכת ירושלים. בשנת 1229 הגיעו לעיר האבירים ההוספיטלרים אך לבסוף היא נכבשה על ידי הממלוכים בראשות המצרי מאליק אל אשרף בשנת 1291.
בזמן השלטון הצלבני התפתחה בעיר קהילה יהודית חשובה. בשנת 1165 עלה הרמב"ם לארץ ישראל דרך עכו וגר בעיר כחצי שנה, כאן הוא יוצר קשר עם הרב יפת אתו הוא מנהל התכתבות כאשר, עובר הרמב"ם למצרים. בשנת 1211, במסגרת עליית בעלי התוספות, הגיעו לעיר רבנים חשובים ביניהם ר' שמשון בן אברהם משאנץ, מבעלי התוספות ורבי יהונתן מלוניל. רבי יחיאל מפאריס, החשוב ברבני צרפת, באותה תקופה, מעתיק את ישיבתו מפריס לעכו אחרי שרפת התלמוד הוא משמש כראש ישיבה בעכו משנת 1258. אחרי פטירת רבי יחיאל בשנת 1266, מחליף אותו כראש ישיבת דה פריס בעכו, רבי משה בן נחמן. ככלל, הקהילה היהודית בעכו במאה ה-13 נחשבה לקהילה חשובה ומרכזית בעולם היהודי בארץ ובחו"ל. חכמי עכו היו חלוקים ביחס לכתבי הרמב"ם, ובשנת 1288 דן ר' שלמה פטיט מעכו את הספר "מורה נבוכים" לשריפה. החכמים הספרדים התנגדו לגישת רבי שלמה, ואף נידו אותו. הכיבוש הממלוכי, בשנת 1291 הביא קץ על קהילה זו, הקהילה התפזרה, ועכו היהודית איבדה מחשיבותה.
[עריכה] התקופה העותומנית
עכו נכבשה בידי העות'מאנים מידי הממלוכים כבר בראשית המאה ה-16. תחילה לא שיקמוה באפן משמעותי. בסוף המאה ה-16 עד תחילת המאה ה-17 שלט בה המנהיג הדרוזי פאחר א-דין.
בשנת 1741 הגיע לעכו רבי חיים בן עטר (המכונה "אור החיים") עם שתי נשותיו, ועם עשרות תלמידיו בהם כותב קורות חייו רבי ישמעאל מסנגויטי. בן עטר התיישב בעכו והקים בה את ישיבת "כנסת ישראל", ששכנה ככל הנראה במקום בו ניצב כיום מסגד דאהר אל עומאר. רבי חיים בן עטר ישב בעכו כמעט שנה שלאחריה עבר לירושלים שם הקים את הישיבה מחדש. עשרה חודשים בלבד הוא גר בירושלים כשלפתע נפטר בגיל 47 שנים.
ב-1743 הגיע לעכו רבי משה חיים לוצאטו, יחד עם אשתו צפורה, בנו וכמה מתלמידיו. הרמח"ל, שנרדף על ידי רבנים באיטליה ובהולנד, חש רוגע בעכו, עיר בה היה דמות נערצת. ב-1747 נספה רמח"ל במגפה, יחד עם אשתו, בנו ורבים אחרים. היות והיה יום ששי או שבת נקבר, לדעת החוקר הכהן, למרגלות תל עכו. לפי דעה אחרת נכבר בכפר יאסיף.
[עריכה] עלילות דאהר אל עומר
עד לאמצע המאה ה-18 הייתה העיר עכו קטנה ומוזנחת. היא שופצה וחודשה על ידי השליט הבדואי, איש הגליל דאהר אל עומר.
בהגיע דאהר אל עומאר לעכו החרים את בית הכנסת העתיק בו התפללו בעבר רמב"ן ורבי חיים בן עטר ובנה במקום מסגד מפואר הנושא את שמו. ליהודים איפשר להתפלל במבנה קטן הנמצא בסמטה סמוכה למסגד.
בשנת 1750 מונה ידידו של דאהר, עלי ביי, לשליט מצרים. ביי הסתכסך עד מהרה עם השלטון התורכי המרכזי, ועם הפחה בדמשק. ב-1769 דרש הסולטן מעלי ביי לאסוף חיל של 12,000 איש על מנת לסייע במלחמה הרוסית תורכית. עלי ביי ציית לפקודה, אך משנאסף החיל, החליט הסולטן כי חיל כה רב יכול לשמש את עלי למטרות שונות ולמרידות כנגד השלטון המרכזי (המכונה "השער"). השער שלח שליחים למצרים עם פקודה סודית לרצוח את עלי ביי. משאלו נתגלו על ידי עלי ביי, הכריז זה על עצמאות מצרים. דאהר סייע לביי בכך שעצר את הכוחות שנשלחו מדמשק לדכא את כוחו של עלי ביי.
בשנת 1771 שלח עלי ביי כוח של 30,000 חייל לכבוש את דמשק. בסיועו של דאהר, עבר המפקד המצרי עבדול דאהב דרך ארץ ישראל אל דמשק, וכבש אותה. בסוריה שינה דאהב את טעמו והחליט לכרות ברית עם "השער". דאהב חזר עם חייליו למצרים, ועלי ביי נאלץ להימלט לעכו, שם קיבל אותו דאהר.
בעכו פעלה הברית בין דאהר, עלי ביי, והאימפריה הרוסית. ספינה רוסית שעגנה בעכו סיפקה לדאהר ולעלי ביי אספקה, וכן תגבורת של 3,000 חיילים מאלבניה. הכוח המשולב כבש עתה את חלקה הגדול של ארץ ישראל, כולל יפו ועזה, וב-11 ביוני 1772 הביס כוח ימי תורכי, בקרב ליד צידון בו נעזרו בספינות רוסיות.
בפברואר 1773 חזר עלי ביי למצרים, אך הובס על ידי כוחותיו של דאהב, ומת שם. בינתיים, בשנת 1774 הסתיימה המלחמה בין רוסיה לתורכיה, ודאהר נותר ללא תומכים.
ב 1775 החל הצבא התורכי במצור על עכו. דאהר הזקן נמלט עם רוב נשותיו ופמליה גדולה. לפתע, הוא נזכר ששכח בעיר את רעיתו הצעירה והיפה. הוא שב לבדו לעכו , סוסו מעד ,הוא נפל , ראשו נכרת ,הונח על מגש והוגש כשי לשליט החדש.
[עריכה] אל ג'זאר וממשיכיו
אחמד אל ג'זאר, הקצין התורכי אשר ירש את דאהר אל עומר, והיה למושל דמשק שיפץ את העיר והרחיב את ביצוריה. בשנת 1780 גירש ג'זאר מהעיר את אנשי המושבה המסחרית הצרפתית שהתיישבו בה, וסירב לקבל קונסול צרפתי בעיר.
בשנת 1799 צר נפוליון על עכו, במהלך מסעו בארץ במטרה להשתמש בה כבסיס ליצירת מרד כנגד השלטון התורכי בסוריה כולה. לאחר מצור שנמשך מחודש מרץ עד חודש מאי ויתר נפוליון, והותיר את העיר בידי מגיניה התורכים, שנעזרו במלחים בריטים בראשות האדמירל סיר סידני סמית' ,ביריבו חברו של נפוליאון פיליפו הצרפתי, ובשר היהודי חיים פרחי. יש מחלוקת בין ההיסטוריונים מי השפיע יותר על הבסת נפוליאון. חוקרים בריטיים מיחסים זאת לאדמירל סמית, צרפתים לפיליפו ויהודים לחיים פרחי ,אולם אין ספק שהדמות היותר חשובה היא אחמד אל ג'זאר שלמרות גילו המבוגר הפיח רוח התלהבות בלוחמיו ,והשכיל לנצל ביעילות גורמים שונים שהיו עויינים את נפוליאון.
בנו של אל ג'זאר, סולימאן, שלט בעיר בין מות אביו ב1804 ובין 1819.
בשנות העשרים של המאה ה-19 שלט בעיר הפחה עבדאללה. יועצו היהודי, אשר היה אף יועצו של אל ג'זאר, חיים פרחי מונה על ידו לשר האוצר, אך נרצח כמה שנים לאחר מכן. אחיו של הנרצח צרו על העיר בשנת 1821 במטרה להעניש את עבדאללה על רצח אחיהם, כשעמם צבא תורכי גדול, אך לא יכלו לחומות העיר.
בשנות השלושים של המאה ה-19 נפלה העיר בידי מוחמד עלי שליט מצרים, ששלח אליה את בנו איברהים פחה. ב4 בנובמבר 1840 הופגזה העיר בידי כוחות בריטניה ואוסטריה והושבה לשלטון התורכים.
[עריכה] מרכז בהאי
עכו הינה מרכז עולמי לבני האמונה הבהאית. בהה אללה ("זוהר האל") היה אחד ממייסדי הדת הבהאית. עקב פעילותו הדתית גורש מפרס ונשלח על ידי הסולטן התורכי למקומות שונים ברחבי האימפריה. בשנת 1863 הוגלה בהה לעכו, והושב במצודה בעכו למשך עשר שנים. בשנת 1873 שוחרר, והמשיך במגורי קבע בעיר, עד למותו בשנת 1892. כיום ישנם בעיר אתרים הקדושים לדת הבהאית, וביניהם גנים, ומרכז דתי המכונה "בית עבוד". קברו של בהה אללה מצוי בגן בבהג'י בתחומי העיר. המתפללים הבהאים פונים לכיוון עכו ולאחר מותם הם נקברים כשראשם לכיוון העיר הכי קדושה, עכו.
[עריכה] המנדט הבריטי
בזמן המנדט התעכבה התפתחותה של עכו, שכן בזמן זה הפכה חיפה לעיר הנמל המרכזית, וחשיבותה של עכו פחתה .אולם היא ממשיכה להחשב לעיר מחוז חשובה . עם תחילת המנדט הבריטי היו בעיר כ-6,500 תושבים, מהם כמאה יהודים.ב1924 עולה המשורר נחמן ביאליק לארץ ישראל ומבשר את ראשית העלייה הרביעית גם לעכו מגיעים עולים חדשים בעלי חזון, יוזמה ומרץ. בעולים לעכו: "קבוצת הזיפזיף", הדייגים הסלוניקאים והדייגים מהים השחור. קבוצות אלו מחזקות את היישוב היהודי בעכו ומעשירות את חיי התרבות בה. מספר היהודים גדל במאות אחוזים בין השנים 1925-1929. בין היהודים שחיו בעכו בשנות העשרים: משפחת יחיאל ויצמן, אביו של הנשיא המנוח עזר ויצמן, נוח ואסתר מישקובסקי ההורים של הסופרת לאה נאור אשתו של ההיסטוריון אריה נאור, משפחת לוריא הורי ההיסטוריון יהושע לוריא ועוד.
מצודת עכו שימשה את הבריטים ככלא וגרדום לאסירים פוליטיים. אסירים יהודים מפורסמים כזאב ז'בוטינסקי ושלמה בן יוסף נכלאו במצודה. בן יוסף היה היהודי הראשון שהוצא להורג על ידי שלטונות המנדט. היהודים הספרדים כמו גם האשכנזים סייעו כמיטב יכולתם לאסירי כלא עכו. המוכתאר היהודי אברהם צורי נהג לארח בביתו את אסירי הכלא בשבתות וחגים ,תוך שהוא ערב לכך שהם יחזרו אל הכלא עם צאת השבת/חג .
ב4 במאי 1947 פרצו אנשי האצ"ל אל מצודת עכו על מנת לשחרר את האסירים היהודים שנכלאו שם על ידי הבריטים. 27 אסירים שוחררו, 20 מאנשי האצ"ל ו-7 מאנשי הלח"י. 9 לוחמים נהרגו וחמישה נפלו בשבי במהלך הפעולה. הפריצה לכלא עכו היכתה בהלם את דעת הקהל הבריטית והייתה אחד הגורמים שהובילו להתמוטטות האחיזה הבריטית בארץ ישראל ונפילת המנדט.
[עריכה] מדינת ישראל
במלחמת העצמאות שוחררה עכו בידי צה"ל במסגרת מבצע בן עמי על ידי חטיבת כרמלי בין 11 במאי 1948 ו 19 במאי 1948. במסגרת המבצע לשחרור עכו כבשו הלוחמים את כפר אל-מנשייה שנחשב לעויין. כל 900 התושבים נמלטו מהכפר. הכפר אל-מנשייה עצמו נהרס ברובו, וכיום שוכנים באדמותיו השכונות: נווה אלון, רסקו מזרח, בורלא, בן גוריון ועוד, שהן חלק בלתי נפרד מעכו. מ "העיר העתיקה" של עכו עצמה נמלטו למעלה מ-10000 מתושבי העיר ומפליטי חיפה ורק כ3000 ערבים נותרו במקום.
האוכלוסייה הערבית חיה כיום בדו קיום עם האוכלוסייה היהודית. העיר הינה אחת הערים המעורבות בה חיים בצוותא יהודים וערבים. החברה לפיתוח עכו העתיקה דואגת לפיתוחה של העיר ולרווחת תושבי עכו העתיקה.
חבר הכנסת חסיין פארס מסיעת מפ"ם, אשר שימש בתפקידו בין 1988 ו 1992, הינו תושב עכו. כן גר בה חבר הכנסת וסגן השר לשעבר דוד אזולאי.
עכו הינה אחת התחנות במסילה המרכזית של רכבת ישראל המובילה מנהריה לבאר שבע. מזה שנים מתקיים בעיר בחול המועד סוכות מדי שנה "הפסטיבל לתיאטרון אחר", שהינו אחד האירועים המרכזיים בחיי התיאטרון בישראל.
[עריכה] אתר מורשת עולמית
בשנת 2001 הוכרזה עכו לצד 30 אתרים נוספים בעולם, כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו. החשיבות הראשונה במעלה שבעקבותיה זכתה עכו להכרה בינלאומית זו, היא עצם שימורם של רבדים היסטוריים רבים מאז תקופת הצלבנים בשטח כה קטן יחסית. עכו ומצדה הינם האתרים הראשונים בישראל שהוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.
[עריכה] ערים תאומות
עכו היא עיר תאומה של:
[עריכה] בולי דואר מישראל
| תאור כללי תאריך ההופעה: 14/06/1961 |
סמל העיר תאריך ההופעה: 24/03/1965 |
הנמל תאריך ההופעה: 22/03/1967 |
הנמל תאריך ההופעה: 25/10/1971 |
אמת המים תאריך ההופעה: 20/12/1973 |
מסגד אל-ג'זאר תאריך ההופעה: 04/05/1986 |
מגדל השעון תאריך ההופעה: 03/05/2004 |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- עכותור - אתר ההיסטוריה והטיולים הרשמי של העיר עכו, 5000 שנות היסטוריה
- עכו - האתר הרשמי של החברה לפיתוח עכו
- היסטוריה של עכו - האתר הרשמי של החברה לפיתוח עכו
- אתר אונסק"ו המציג את עכו כאתר מורשת עולמי
- אורי קציר, נאפוליון מנסה לכבוש את העיר עכו נגד ידידו הותיק
- Old City of Acre, באתר המורשת העולמית של אונסקו
- ההיסטוריה של עכו
- הפריצה לכלא עכו ושחרור אסירי המחתרות
- עכו - סוף המאה ה 19, עת-מול
- עכו הימית - תולדות העיר ונמלה מן ההיבט הימי באתר ביה"ס לקציני-ים עכו
- מסלול טיול בעכו מתוך אתר טיולי
| אתרי מורשת עולמית בישראל |
|---|
| העיר העתיקה בירושלים - מצדה - עכו - העיר הלבנה
תלים מקראיים: תל באר שבע - תל חצור - תל מגידו דרך הבשמים: עבדת - ממשית - חלוצה - שבטה |
| מחוז הצפון | ||
| ערים | בית שאן · טבריה · טמרה · כרמיאל · מגדל העמק · מעלות-תרשיחא · נהריה · נצרת · נצרת עילית · סח'נין · עכו · עפולה · צפת · קריית שמונה · שגור · שפרעם | |
| מועצות מקומיות | אבו סנאן · אכסאל · אעבלין · בועיינה-נוג'ידאת · בוקעאתא · ביר אל-מכסור · בית ג'ן · בסמת טבעון · ג'דיידה-מכר · ג'ולס · ג'ש (גוש חלב) · דבורייה · דייר חנא · זרזיר · חורפיש · חצור הגלילית · טובא-זנגרייה · טורעאן · יאנוח ג'ת · יבנאל · יסוד המעלה · יפיע · יקנעם עילית · ירכא · כאבול · כאוכב אבו אל-היג'א · כסרא-סמיע · כעביה-טבאש-חג'אג'רה · כפר ורדים · כפר יאסיף · כפר כמא · כפר כנא · כפר מנדא · כפר תבור · מג'דל שמס · מגדל · מזרעה · מטולה · מסעדה · מע'אר · מעיליא · משהד · נחף · סאג'ור · ע'ג'ר · עיילבון · עילוט · עין מאהל · עין קנייא · עראבה · פסוטה · פקיעין · קצרין · ראמה · ראש פינה · ריינה · רמת ישי · שבלי - אום אל-גנם · שלומי · שעב | |
| מועצות אזוריות | אל-בטוף · בוסתן אל-מרג' · בקעת בית שאן · גולן · הגלבוע · הגליל העליון · הגליל התחתון · מבואות החרמון · מגידו · מטה אשר · מעלה יוסף · מרום הגליל · משגב · עמק הירדן · עמק יזרעאל | |
| ערך מומלץ |



