רוד סטיוארט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוד סטיוארט (Rod Stewart) (נולד ב- 10 בינואר 1945), זמר בריטי.
סטיוארט נולד לאב סקוטי ולאם בריטית, שניהלו יחדיו חנות עיתונים. כילד התעניין בכדורגל ובמוזיקה, ובמיוחד אהב את שיריו של אל ג'ונסון. הלימודים לא עניינו את סטיוארט והוא החליט בהשפעת אביו ואחיו לפנות לכדורגל. הוא השקיע רבות באימונים ואף חתם במועדון הכדורגל של ברנטון, אך כיוון שישב על הספסל רוב הזמן הבין שאין לו עתיד בכדורגל ופנה לאהבתו השנייה - המוזיקה.
[עריכה] תחילת דרכו בתחום המוזיקה
סטיוארט יצא לסיבוב הופעות אירופאי עם להקתו של זמר הפולק וויז ג'ונס. סיבוב ההופעות נמשך שנה וחצי. כשחזר לאנגליה נאלץ, בלחץ אביו, לזנוח את חיי ההוללות וההופעה הפרובוקטיבית, שהייתה חלק ממרד הנעורים הכללי של תחילת שנות השישים, ולחפש עבודה קבועה. סטיוארט התנסה בתקופה זו בשורה ארוכה של עבודות בהם לא הצליח להתמיד, ולכן שב לחיקה של המוזיקה. בתקופה זו, התרחק סטיוארט ממוזיקת הפולק שכה אהב, לטובת מוזיקת רוקנ'רול, שהתפתח לז'אנר מוזיקלי בולט בזכות להקות כמו רולינג סטונס וציפורי החצר, אשר מהם הושפע.
בהמשך ניגן בכמה להקות, עד שב-1966 הצטרף ללהקתו של הגיטריסט הנודע ג'ף בק, לשעבר חבר "ציפורי החצר". השילוב בין נגינת הגיטרה העוצמתית של בק לצרחות הצרודות של סטיוארט שימש כבסיס לז'אנר אשר מאוחר יותר יתפתח להבי מטאל. הלהקה הוציאה שני אלבומים ובתום שנתיים וחצי של פעילות התפרקה. בהמשך חבר סטיוארט לבק ולגיטריסט רון ווד ושלושתם הצטרפו ללהקת "פנים" ("Faces") שזכתה להצלחה רבה בראשית שנות השבעים, אשר הובילה את סטיוארט לצאת בקריירת סולו.
[עריכה] אלבומיו
באלבומו הראשון, "An Old Raincoat Won't Let You Down", שיצא בשנת 1969, שילב מוזיקת קאנטרי לצד בלוז. האלבום אמנם לא זכה להצלחה במכירות, אך מבקרי הקולנוע התרשמו מהבחור הצעיר. אלבומו השלישי, "Every Picture Tells a Story", שיצא לחנויות בקיץ 1971, הביא לסטיוארט את הפריצה הגדולה לאחר שהאלבום הגיע למקום הראשון במצעד מכירות האלבומים בארצות הברית ובבריטניה. האלבום שילב בין רוק, בלוז, פולק וסול, וכלל את הלהיט הראשון שלו, "Maggie May". ארבעת אלבומיו הבאים הגיעו גם הם למקום הראשון בבריטניה.
אלבומו השישי "Atlantic Crossing", שיצא ב-1975, כלל את הלהיט המפורסם ביותר שלו "Sailing", שהפך עם הזמן להמנון הלא-רשמי של הצי הלאומי האמריקני. שנה אחר כך הוציא את אלבומו השביעי, "A Night on the Town", הוא אלבומו הראשון שזכה לקבל פלטינה בארצות הברית. האלבום הוקלט בלוס אנג'לס והמשיך את מגמת קודמו כאלבום פופ, נטול כל יסודות הפולק שאפיינו את אלבומיו הראשונים. במהלך שנות ה-80 חלה הידרדרות בקריירה שלו, וסטיוארט ניסה להמציא עצמו מחדש: הוא ניסה לפנות לקהל בוגר יותר, כששיתף פעולה שוב עם ג'ף בק, איחד את "הפנים" להופעה חד פעמית, הקליט קונצרט "אנפלאגד", חידש את שיריו של ואן מוריסון, ובין לבין הוציא כמה אלבומי אולפן שלא זכו להתייחסות רבה. בשנת 1993 ביצע יחד עם בריאן אדאמס וסטינג את הלהיט "All for love", שיר הנושא של הסרט "שלושת המוסקטרים" שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקני.
באוקטובר 2004 הגיע החלק השלישי בסדרת אלבומיו "Stardust" למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקני, לראשונה מזה 25 שנים. באלבום הנקרא "Stardust: the Great American Songbook 3" סטיוארט מבצע עיבודים מחודשים לקלאסיקות אמריקניות כגון "What a Wonderful World" של לואי ארמסטרונג ו-"Blue moon". סטיוארט הצליח להחזיר את אהבת הקהל אליו, בתחילת שנות האלפיים, בזכות אלבומיו אלו. ארבעת האלבומים בסדרת "Stardust" קיבלו קיבלו שתי פלטינות כל אחד.
רוד סטיוארט נודע בחיבתו לבחורות צעירות, ובמיוחד לבלונדיניות. הוא נודע באורח חייו הראוותני ובניסיונותיו החוזרים ונשנים להחזיר את אהבת הקהל.

