ראה גלנאקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רֵאָה גַלַנָאקִי (Ρέα Γαλανάκη, Rhea Galanaki, נולדה ב-1947), סופרת יווניה.

ראה גלנאקי נולדה בשנת 1947 באיראקליון שבכרתים. לפני שהתמסרה לכתיבה ספרותית למדה היסטוריה וארכאולוגיה באוניברסיטת אתונה וחיתה תקופות ארוכות בעיר פָּטְרַס. שתי יצירות הביכורים שגַלַנָאקִי פרסמה היו ספרי השירה "שמח למרות הכול" (1975) ו"המחצבים" (1979). לאחר מכן ראו אור שני ספרים מפרי עטה הנעים מבחינת סוגותיהם בין השירה לבין הסיפורת: "העוגה" (1980) ו"איפה חי הזאב" (1982). למן פרסום ספרים אלה ואילך נטשה גלנאקי כליל את השירה, ואם כי בסיפורת שכתבה ניכר קולמוס המשוררת עד עצם היום הזה, הרי למן אמצע שנות השמונים ואילך לא פרסמה גַלַנָאקִי שירים חדשים. ספר הסיפורים הממוקד בהיסטוריה של כרתים, "סיפורים שמרכזם זהה" (1986), קדם בשלוש שנים לרומן הראשון שכתבה גַלַנָאקִי ושבו קנתה את תהילתה, "חַיֵּי אִיסְמַעִיל פֶרִיק פָּשָׁה" (1989), הספר היווני הראשון שנכלל ברשימת אונסקו ליצירות מופת בנות-זמננו. מאוחר יותר פרסמה רֵאָה גַלַנָאקִי את הרומן "אחתום בשם לואי" (1993), את המסה "מלך או חייל?" (1997), את הרומנים "אֶלֵנִי או אף אחד" (1998) ו"מאה שנות מבוך" (2002) ואת קובץ הסיפורים "יד כחולה כמעט" (2004). כמעט בזכות כל אחד מספריה הוענקו לה פרסים יוקרתיים, והיא נחשבת כיום בצדק לאחת הסופרות החשובות ביותר ביוון. התרגום העברי של "חַיֵּי אִיסְמַעִיל פֶרִיק פָּשָׁה" יראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2006.