בלוטות חלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בבלוטות חָלָב הנמצאות ביונקים; לערך העוסק בבלוטות חֵלֶב הנמצאות בעור, ראו בערך בלוטת חלב (עור).
בלוטות החלב, בדומה לשיער, הן ייחודיות ליונקים. הן מופיעות בשני המינים, אולם מפסיקות את התפתחותן אצל הזכר, עוד לפני סיום תהליך ההתבגרות המינית. מספר בעלי חיים אחרים מאכילים את צאצאיים על ידי חומר דמוי-חלב, אולם מקורו של החומר שונה מזה של החלב.
בלוטות החלב הן כנראה בלוטות זיעה "משופרות". לא ידוע מתי לראשונה הן הופיעו בתהליך האבולוציה של חולייתנים, אולם ניתן להסיק שהופעתם מתואמת וקשורה בהתפתחותם של שיני החלב ודפוסיי תחלופת השיניים (diphyodonty), הנראים ברוב מיני היונקים המודרנים. שיני חלב אינן יעילות כשיני בוגר ואינן מותאמות ללעיסה, מאחר וגודלם קטן והן משתנות תדיר במהלך התפתחות היונק. על כן מסתמך היונק הצעיר על מזון עשיר שאופן עיכולו אינו מוכתב בלעיסתו - חלב. החלב מכיל אחוז גבוהה של חלבון, שומן וסוכרים (בעיקר לקטוז), וכן כמות מסוימת של ויטמינים ומלחים. זהו מקור מזון עשיר שאחוז מרכיביו משתנה במיני היונקים השונים.
בלוטת חלב מורכבת ממערכת תעלות המפרישות חלב, וסביבן מעטפת מלכדת. הורמון הגדילה וההורמון פרולקטין מעודדים את היווצרות החלב. פעולת היניקה מעודדת את הפרשת ההורמונים. צורת בלוטות החלב שונות בין מיני היונקים: אצל בעלי ביב קיים מצבור רקמות הצמוד לקיר הבטן, החלב מצטבר בגומחות על גבי הפרווה, ומלוקק על ידי היונק הצעיר. במינים רבים וביניהם האדם, תעלות החלב מגיחות אל פני השטח בצורת תפיחה בשרית המכונה פטמה. במינים אחרים (אצל פרות למשל) תעלות החלב מפרישות את החומר אל מאגר נוזלים, ומשם מופרשות החוצה דרך פתח יחיד בפטמה.
בלוטות החלב שונות גם במספרן ובמיקומן: חיות כיס הן בעלות 20-16 פטמות לערך, אך רוב היונקים בעלי זוג אחד. אצל האדם בלוטות החלב באזור החזה, אצל הסוסים באזור הבטן.
[עריכה] ראו גם
- הנקה (אצל בני אדם)
- הנקה בעולם החי

