ישיבת וולוז'ין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישיבת וולוז'ין (נקראת גם ישיבת "עץ חיים") "אם הישיבות" שימשה אב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. נוסדה במאה ה-19 בעיירה וולוז'ין אשר בבלארוס, על ידי רבי חיים מוולוז'ין. תלמידו המובהק של הגר"א.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות הישיבה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
הישיבה הוקמה על ידי רבי חיים בהדרכת רבו המובהק הגר"א הישיבה הוקמה במטרה לרכז בתוכה את טובי הלומדים בליטא, בעיתונים שפורסמו באותה תקופה נכתב שלא ישלחו לוולוז'ין תלמידים שלא יודעים ללמוד לבדם דף גמרא, רש"י ותוספות.
[עריכה] סדר הלימוד בישיבה
צורת הלימוד בישיבה הייתה של בקיאות ובישיבה למדו את כל הש"ס בהספק של דף ליום בימי השבוע וחזרה על כל דף שתים עשרה פעם בממוצע (לפי עדות הרב איסר זלמן מלצר) לפי הסדר, כאשר בימי שישי למדו את פירוש הרא"ש על חמשת הדפים שלמדו כל השבוע.יש לציין שלרוב התלמידים הייתה נקודת פתיחה טובה בלימוד ולפי עדות החפץ חיים (שרבו היה מתלמידי ישיבת וולוז'ין) הרבה מתלמידי ישיבת וולוז'ין כבר בגיל ארבע עשרה ידעו ש"ס דבר שהיוה בסיס לימודי רחב לקראת הלימוד בישיבה.
רבי ברוך אפשטיין מספר בספרו מקור ברוך שראש הישיבה (בזמנו היה זה הנצי"ב-דודו) לא הרשה לתלמידים ללמוד מעבר לגפ"ת כלימוד ראשוני. ישיבת וולוז'ין הייתה "ישיבה ללא הפסקה" והתקיימו בה משמרות לימוד עשרים וארבע שעות ביממה. בישיבה התקיים פולמוס בנוגע ללימוד המוסר וכאם הישיבות הליטאיות הנאמנת לדברי הגר"א התנגדו בישיבה זו לחסידות.
בתקופת כהונתו של הנצי"ב, שרחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, והיה חבר פעיל בתנועת חיבת ציון, הוקמו אגודות סתרים של חיבת ציון בישיבה. הראשונה נוסדה בתרמ"ה בשם "נס ציונה" (שהרוח החיה שבה היה הרב איסר זלמן מלצר), שלא בידיעת הנצי"ב ונסגרה לאחר שהמשטרה עלתה עליה, והשנייה בשם "נצח ישראל" נוסדה בתר"ן בידיעתו.
[עריכה] שקיעת הישיבה
לאחר שהנצי"ב ביקש למנות את בנו הרב חיים (שהיה הרב של מוסקבה) לראשות הישיבה במקומו, קבוצת תלמידים שהתנגדה הלשינה לשלטונות על ניהול של הישיבה שחורג מהדרישות של משרד ההשכלה הרוסי. שר ההשכלה שבדק את המצב, החל לתבוע שהישיבה תעמוד בעיקר בדרישה של לימוד של השפה הרוסית, אך לאחר שתביעה זו לא התממשה על פי רצונו, הוא הפעיל לחץ בלתי פוסק על הנצי"ב. דבר שהביא לסגירתה של הישיבה, בב' שבט תרנ"ב (1892).
הטענה הרווחת היא שהנצי"ב החליט לסגור את הישיבה, כדי שלא ילמדו בה רוסית. גירסה זו אף נהפכה למיתוס בעולם הישיבות החרדי על חשיבות ההתנגדות ללימודי חול בישיבות. ברם, לפי המקורות ההיסטוריים, הוא הסכים ללימוד של השפה הרוסית מחוץ לכתלי הישיבה, כפי שנעשה על פי עדויות שונות, וכפי שהוא כותב בשו"ת משיב דבר (א, סי' מ"ד): "אם יצטרכו עפ"י המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא אלוקים." אך לימוד הרוסית שנעשה באופן רשלני, לא סיפק את שר ההשכלה הרוסי, שהכביד בתגובה את דרישותיו ודרש בנוסף:
- להקדיש יותר ממחצית הלימוד ללימודי חול, משעה 9 ועד שעה 3,
- שלא יהיו לימודים בערב,
- שלא ילמדו יותר מעשר שעות ביום,
- שכל הצוות של הישיבה יהיו בעלי דיפלומות רשמיות.
(מקור ברוך עמ' תתר"ג), תביעות אלו סתמו את הגולל על הישיבה. 3 שנים לאחר סגירת הישיבה, בשנת ה'תרנ"ה (1895) היא נפתחה שוב. אך לא הייתה זו ישיבה ברמה ובמעמד של "ישיבת וולוז'ין" המקורית. במהדורתה החדשה נוהלה הישיבה על-ידי חתנו של הנצי"ב הרב רפאל שפירא אשר נפטר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. את מקומו מילא בנו הרב יעקב שפירא. יד הכורת בשואה שמה קץ מוחלט לישיבת וולוז'ין.
[עריכה] כולל בראדסקי
מסגרת לימודים שהתקיימה בוולוז'ין החל משנת תרמ"ו התקיימה בזכות בתרומתו של נדיב בשם ישראל בראדסקי שהיה בעל בית חרושת לסוכר. במסגרת זו למדו עשרה מהמובחרים בתלמידי ישיבת וולוז'ין שנקראו "הברודסקאים" לתקופה של חמש שנים, לרוב לא נשארו ברודסקאים כל החמש שנים ולפני סיום מסלול הכולל נתמנו לרבני ערים. התלמידים התחייבו לכללים נוקשים יותר משאר תלמידי הישיבה.
[עריכה] ראשי הישיבה לדורותיה
- רבי חיים מוולוז'ין - ראש הישיבה הראשון מייסד את הישיבה.
- רבי יצחק (איצלה) - בנו של רבי חיים.
- רבי דוב סולוביצ'יק - מחבר "בית הלוי".
- הנצי"ב - בתקופה זו החלה הישיבה לפעול במתכונת של שני רבנים במקביל בזמן הנצי"ב היה גם רבי חיים מבריסק.
- רבי רפאל שפירא
- רבי חיים סולוביצ'יק
- רבי חיים ברלין (בנו של הנצי"ב)
- רבי יעקב שפירא
- רבי חיים וואלקין (ראש ישיבת וולוז'ין עד השואה)
[עריכה] מתלמידי הישיבה
בישיבת וולוז'ין למדו הרבה תלמידי חכמים שהתפרסמו אחר כך, ובהם:
- רבי חיים מבריסק ששימש אף כראש ישיבה, חיבר פירוש על הרמב"ם.
- בעל ה"מרחשת".
- הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים - רבה של לומזה ומחבר שו"ת "דברי מלכיאל" מגדולי המשיבים בדורו.
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק - למד בישיבת וולוז'ין כשנה וחצי.
- רבי איסר זלמן מלצר - ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ומחבר ספרי אבן האזל.
- רבי משה מרדכי אפשטיין - ראש ישיבת חברון.
- רבי ברוך הלוי אפשטיין - מחבר ה"תורה תמימה" ו"מקור ברוך", בנו של בעל "ערוך השלחן".
- רבי נחומק'ה - רבו של החפץ חיים.
כמו כן למדו בה גם כאלו שהתפרסמו בתחומים שונים (לא תורניים):
- זאב קלונימוס ויסוצקי - כונה "מלך התה של רוסיה" למד בוולוז'ין ארבע שנים והתפרסם עסקנותו הציבורית ובחברת התה אותה הקים (ויסוצקי).
- המשורר הידוע חיים נחמן ביאליק - למד בוולוז'ין שנה וארבעה חודשים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- הישיבה הליטאית בהתהוותה - שאול שטמפפר.
- ישיבות ליטא- פרקי זכרונות - עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי
- משנת הנצי"ב - חנה קהת (קץ).
- תולדות בית ה' בוולוז'ין - ר' תנחום פרנק.
- מקור ברוך - זכרונותיו של הרב ברוך אפשטיין מישיבת וולוז'ין.
- מוולוז'ין עד ירושלים - ר' מאיר בר אילן.
- אבי הישיבות - דב אליאך.
- הגדה של פסח וולוז'ין
- עץ חיים - תולדות ישיבת וולוז'ין - משה צינוביץ, תשל"ב
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ישיבת וולוז'ין מאמר מקיף מהרב ד"ר שמואל ק. מירסקי סקירה באתר דעת

