פתוגניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פתוגניותאנגלית: Pathogenicity) הינה מכלול המנגנונים והשיטות באמצעותם אורגניזמים מחוללי מחלות (פתוגנים) גורמים לתופעות המחלה ומתמודדים עם מערכות ההגנה של הגוף.

[עריכה] פתוגנים

חיידקים הם מחשובי הפתוגנים. בצילום: חיידקי בצילוס אנתרציס הגורמים למחלת הגחלת (אנתרקס))
הגדל
חיידקים הם מחשובי הפתוגנים. בצילום: חיידקי בצילוס אנתרציס הגורמים למחלת הגחלת (אנתרקס))

קיימים חמישה סוגים של פתוגנים:

פרוטיסטים ובעלי חיים מעוררים מחלות מכונים לעתים קרובות טפילים (בלועזית: פרזיטים). יש לציין כי גם חיידקים רבים וכמעט כל הנגיפים הינם למעשה טפילים, אך בעגה המקצועית בתחום המיקרוביולוגיה הרפואית נהוג להתעלם מכך ולכנות רק פרוטיסטים ובעלי חיים פתוגניים "טפילים".

[עריכה] גורמי פתוגניות

גורמי הפתוגניות נחלקים לרוב לארבעה סוגים:

  • רעלנים: חומרים הגורמים להרס תאי הגוף או לשיבוש פעולתם. לעיתים תוצרי לוואי של הפתוגן או הפרשה ספציפית לסוג הפונדקאי בו הוא נמצא.
  • גורמי היצמדות: חומרים הנמצאים בדרך-כלל על-פני ממברנת תא הפתוגן, והמאפשרים לו להיצמד לתאים ולרקמות בגוף.
  • גורמי פלישה: חומרים הנמצאים על-פני ממברנת התא, או חומרים שהפתוגן מפריש, והמאפשרים לו לחדור לתאי הגוף; הוא עושה זאת באמצעות קדיחת חורים בממברנת תא הגוף, או תוך ניצול מנגנוני העברה קיימים, כגון תעלות ושערים.
  • גורמי התרבות: חומרים שהפתוגן מפריש והמאפשרים לו להתרבות במקומות מסוימים בגוף - לעתים במקומות בהם תנאי הסביבה קשים. לדוגמה, חיידקים המסוגלים להתיישב בקיבה, בה הסביבה חומצית מאוד, עושים זאת באמצעות יצור אנזימים המנטרלים את החומצה.

תרופות רבות, ובמיוחד סוגי אנטיביוטיקה, מתמקדות באחד מארבעת הגורמים הללו ומונעות מהפתוגן מלייצר את החומר הרלוונטי.

שפות אחרות