ברוך קימרלינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך קימרלינג (נולד ב-1939), סוציולוג ישראלי, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בסוציולוגיה של החברה הישראלית, החברה הפלסטינית והסכסוך היהודי-ערבי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
ברוך קימרלינג נולד ב-1939 ברומניה, בעיירה טורדה שבטרנסילווניה. בלידתו נפגע משיתוק מוחין, וכתוצאה מכך הוא סובל מליקויים שונים, ובהם קושי בדיבור ושיתוק בפלג הגוף התחתון. בינואר 1952 עלה עם הוריו לישראל, והמשפחה עברה להתגורר במעברת גן יבנה. ב-1954 עברה המשפחה לשכונת דורה בנתניה.
בשנת 1974 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית, על עבודה שכותרתה "השפעת הגורמים הקרקעיים והטריטוריאלים בסכסוך היהודי-ערבי על בינוי החברה היהודית בארץ-ישראל מראשית ההתישבות ועד לאחר מלחמת 1967". על-פי עבודה זו פרסם את הספר "ציונות וטריטוריה".
באוגוסט 1975 נישא לדיאנה איידן, דוקטורנטית לפילוסופיה. לזוג נולדו שלושה ילדים. על חייו אתה אמר: "אני חב לדיאנה הכל, ואיני יכול לפצותה בדבר. כי אוטוביוגרפיה לא יכולה לתקן או לשנות דבר. אך אולי זה מעין פורקן, וגם מגיע לה שידעו שוויתרה על דוקטורט בהדרכת ליבוביץ הגדול למען המשפחה" (בראיון לדליה קרפל).
[עריכה] משנתו הסוציולוגית
קימרלינג הוא מראשוני הסוציולוגים הישראלים (יחד עם גדעון שפיר) שניתחו את החברה הישראלית באמצעות התובנות של גישת הפוסט-קולוניאליזם. הוא תיאר את הגעתם של יהודי מזרח אירופה לארץ ישראל כמתיישבים שבאו לקולוניה מערבית רחוקה. אותם מתיישבים החלו, באמצעות פרקטיקות שונות, להדיר את הילידים - קרי, הערבים שגרו בארץ ישראל - מהשטחים שבהם גרו ושאותם עיבדו. לגבי סוגיית לאומיותם של אותם ערבים, הוא מציין תיארוך אפשרי נוסף לניצנים של היווצרות עם פלסטיני - המרד נגד השלטון המצרי ב-1834, מרד המכונה גם "מרד האיכרים בסוריה".
החל מתקופת היישוב, וביתר שאת מקום המדינה, קבוצת המייסדים, כקבוצה הגמונית, ביקשה לשמר את כוחה אל מול גלי העלייה מארצות האיסלאם. היא עשתה זאת בעזרת אידאולוגיה דורסנית של כור היתוך, במסגרתה לא הייתה חשיבות לזכויות הפרט ולתרבויות של קבוצת "המהגרים" (עולי ארצות האיסלאם). לטענת קימרלינג, ההגמוניה איבדה את הדומיננטיות שלה בשנות ה-70, בעקבות אירועים כמו מלחמת יום הכיפורים ועלייתו של מנחם בגין לשלטון. אידאולוגיית כור ההיתוך לא קנתה אחיזה, והחברה הישראלית ניצבה בפני מציאות שבה יש ריבוי תרבויות אך ללא אידאולוגיה של רב תרבותיות.
קימרלינג מזהה כיום שבע קבוצות אוכלוסייה (שבע תרבויות) הקיימות בחברה הישראלית: המעמד הבינוני-חילוני, הדתיים-לאומיים, החרדים, הקבוצה המזרחית-מסורתית, ערביי ישראל, העולים מחבר העמים והעולים מאתיופיה. הקבוצות השונות נבדלות זו מזו בשוק הנישואין, במקום המגורים, בדפוסי צריכה, באופני דיבור, במערכות חינוך, באמצעי התקשורת ועוד. הקבוצה הראשונה, המורכבת כיום מקבוצת הוותיקים, כולל מזרחים ואף ערבים, מייצגת בעיני עצמה את ה"ישראליות". היא איבדה את הכוח ההגמוני שלה עם השנים, אך עדיין יש לה השפעה במוקדי הכוח השונים, למשל בבית המשפט העליון ובתקשורת.
[עריכה] ספריו
- בין מדינה לחברה: סוציולוגיה של הפוליטיקה, האוניברסיטה הפתוחה, 1995.
- פלסטינים : עם בהיווצרותו, למן המרד נגד מוחמד עלי ועד לכינוי הרשות הלאומית (יחד עם יואל שמואל מגדל), הוצאת כתר, 1999.
- קץ שלטון האחוסלים, הוצאת כתר, 2001.
- מהגרים, מתיישבים, ילידים : המדינה והחברה בישראל - בין ריבוי תרבויות למלחמות תרבות, הוצאת עם עובד, 2004.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דליה קרפל, בסך הכול אני אדם מאושר, בעיתון הארץ, 6.10.06
- מני מאוטנר, עלייתה ונפילתה של הישראליות המאחידה, בעיתון הארץ, 31.03.2004

