מסעי גוליבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כריכת הספר
הגדל
כריכת הספר

מסעי גוליבר מאת ג'ונתן סוויפט הוא אחד הספרים הסאטיריים המוכרים בעולם כולו. המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור בשנת 1726 בשם: "מסעות אל כמה אומות נידחות בעולם" (Travels into Several Remote Nations of the World), והייתה לרב-מכר בן-לילה.

העלילה מספרת על מסעותיו של הגיבור, למיואל גוליבר, בארצות דמיוניות. בספר ארבעה חלקים - כל אחד מהם מתאר מסע אחר. החלק הראשון מספר על מסעו של גוליבר לארץ ליליפוט, שתושביה הם גמדים, החלק השני מתאר מסע לארץ ברובדינגנאג, שתושביה הם ענקים, בחלק השלישי נקלע גוליבר אל אי מעופף שנקרא "לפוטה", שתושביו הם מדענים, ובחלק הרביעי הוא מגיע לארץ הויהנהמס, שתושביה הם סוסים בעלי תבונה.

שני החלקים הראשונים עובדו גם לסיפור לילדים, דבר שהעלה את הפופולריות של הספר מחד, אך הקהה את העוקץ הסאטירי שלו מאידך. הספר המקורי כתוב למבוגרים והסיפורים עצמם משמשים את הסופר כדי לנגח את סדרי השלטון הלקויים, וכדי לחשוף את צביעותה של החברה. פגעי התקופה לבשו צורה של אגדה והביקורת הוסוותה בעלילה דמיונית. בנוסף נחשב הספר כפרודיה מוצלחת על ספרות המסעות שהייתה פופולרית מאוד בזמנו - תקופת התגליות באמריקה באפריקה ובאסיה, זמן קצר לפני גילוי אוסטרליה. סוויפט שנרדף במהלך חייו על רקע פוליטי, חשש שיתנכלו לו, ובחר לפרסם את הספר בעילום שם. גם כך, שינה המוציא לאור כמה פרטים שנראו לו בעייתיים לפני שהוציא את הספר לאור.

פרטי עלילה פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

בחלקו הראשון של הספר נטרפת ספינתו של גוליבר בחופי ליליפוט, והוא נלכד על ידי האנשים הזעירים שבאי. הוא מתחבב על המלך המקומי וזוכה להערכה, בעיקר משום שהוא מצליח לחסל את הצי של הממלכה היריבה "בלפוסקו". אולם, גוליבר מסרב לשתף פעולה עם מלך ליליפוט כשהוא מנסה לשעבד את בלפוסקו, ולכן הוא מוקע כבוגד והמלך זומם להוציאו להורג. בנוסף, הוא מכבה שרפה בארמון המלך כפי שכל ילד נוהג לכבות את אש המדורה, ובכך פוגע בכבודם של הליליפוטים. לבסוף בורח גוליבר לבלפוסקו ומשם מפליג בחזרה לאנגליה. הליליפוטים מדומים לבריטים של אותם ימים - אנשים קטנים, קטנוניים, כפויי טובה ובוגדניים, המנהלים מלחמות עקובות מדם על הבלים. היחסים בין ליליפוט לבלפוסקו הם משל ליחסי אנגליה וצרפת באותם ימים. סוויפט מאפשר לקורא לבחון ממעוף הציפור עד כמה קטנוניים הם מעשיהן של הבריות, בפרט בכל הקשור לפוליטיקה.

במסעו השני נקלע גוליבר בממלכת ברובדינגאנג, ארץ הענקים, שם כל יצור קטן מוכר הפך למפלצת של ממש, וכך גם כיעורם וחסרונותיהם גדלים והופכים לבולטים לעין. סוויפט מאפשר לקורא לבחון מבעד לזכוכית מגדלת כמה מליקויי הבריות במידה כפולה ומכופלת, ודרך עיני גוליבר אפילו נקבוביות העור הזעירות בגוף האדם הופכות להיות מראה דוחה כשהן מצויות בגודל מופלג אצל הענקים. גם סיפור זה עובד לילדים, אך נותר פחות ידוע מקודמו.

במסעו השלישי מגיע גוליבר למספר ארצות שונות, שהבולטת בהן היא "לפוטה", האי המעופף. לפוטה מאוכלסת במדענים שראשם בעננים, ומגרשים מתוכם מדענים שפיתחו דבר מה בעל שימוש מעשי. בחלק זה מבקר סוויפט את האקדמיה והחברה המדעית צרת האופקים של אותם הזמנים.

במסע הרביעי נתקל גוליבר בחברה המתוקנת, המיוצגת דווקא על ידי סוסים. בארץ הסוסים הנבונים והמתורבתים, הם ה"הוינהונים", הוא פוגש גם את גזע האנשים המכונים "יאהו". אלה ידועים כבריות מתועבות, מזוהמות וחסרות חינוך. הסוסים מקבלים את גוליבר לתוכם בתחילה, אולם אט אט הם משתכנעים שגם הוא יאהו, למרות חינוכו ומלבושיו. בכך פוסל סוויפט את סיכוייו של המין האנושי להיחלץ מתהומות הברבריות שלו, ולמרות שהצליח לפתח לעצמו "תרבות" אינו שונה במהותו מהקוף. חלק זה הוא הפסימי ביותר שבכל חלקי המסע, וגוליבר חוזר ממנו מיזנטרופ, המלא תיעוב לשאר בני האדם ומעדיף את חברת הסוסים על החברה האנושית.

בספרו של סוויפט מצויות שתי עובדות מדהימות מתחום האסטרונומיה שנתגלו דורות רבים אחרי כן. למשל, האסטרונומים של לאפוטה גילו אצל הכוכב מאדים שתי הילות, כפי שגילו מדענים 156 שנים אחרי כן, כי למאדים שני ירחים. כמו כן הצליח לנבא באופן משונה את משך סיבובם של ירחים אלה. אחד מהם, פובוס, מקיף את מאדים בשליש הזמן שנמשך סיבובו של מאדים סביב צירו. על ידי כך נוצר הרושם כי הוא עולה במערב ושוקע במזרח. לפי הידוע למדע עד כה, זהו הגוף היחיד ביקום, שמקיף גוף אחר מהר יותר מאשר מסתובב הגוף האחר סביב צירו.

[עריכה] קישורים חיצוניים