יהודה שנהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופ' יהודה שנהב
הגדל
פרופ' יהודה שנהב

יהודה שנהב, סוציולוג ישראלי רבגוני, הפועל במסורת של סוציולוגיה ביקורתית ותרם רבות להבנה הסוציולוגית של ביורוקרטיה, ניהול וקפיטליזם אמריקאי, והוסיף נדבך למחקר בנושא של ריבוד ואתניות בישראל.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

בשנת 1977 קיבל שנהב תואר בוגר בסוציולוגיה ולימודי עבודה מאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1981 קיבל תואר מוסמך בניהול תעשייתי מהטכניון. ב1983 קיבל תואר מוסמך בסוציולוגיה, ובשנת 1985 קיבל תואר דוקטור בסוציולוגיה, שניהם מאוניברסיטת סטנפורד.

שנהב לימד במספר אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית (סטנפורד, פרינסטון, קולומביה ואחרות) במהלך השנים, וכיום (2006) מכהן כפרופסור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כאשר בין השנים 19951998 שימש כראש החוג. הוא עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ועורך של כתבי העת הסוציולוגים תאוריה וביקורת, ו-Organizational studies, ובנוסף גם את סדרת "הקשרי עיון וביקורת", שהיא סדרת ספרי עיון ומחקר בנושאי תרבות וחברה.

שנהב הפך לדמות מוכרת בישראל בין היתר עקב פעילותו החברתית, והיותו ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית. במסגרת זו אף הגיש יחד עם אחרים את בג"ץ הקרקעות, שדרש חלוקה צודקת של קרקעות בחברה.

[עריכה] על ביורוקרטיה ורציונליות

Manufacturing Rationality
הגדל
Manufacturing Rationality

שנהב הרחיב את מושג הרציונליות ואת המחקר אודות המושג, על ידי התייחסות לרציונליות כאל אידיאולוגיה. בספרו אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות (1991) טען שנהב כי הביורוקרטיה אותה פיתח מקס ובר שהחלה לתפוס תאוצה במאה ה-19 והשתכללה במאה ה-20 אינה רציונלית, אלא דווקא להפך. למרות האתוס שכונן את הבירוקרטיה כמדויקת, יעילה, חסרת שרירותיות ואוניברסלית, שנהב הצביע על כך שיסודותיה של מערכת זו אינם בהכרח יעילים ממערכות אחרות, ודאי שאינם אוניברסליים, אלא בעלי הקשר חברתי, כלכלי והיסטורי פרטיקולריסטי.

ספרו מכונת הארגון משנת 1995 הראה כיצד הרציונליות הפכה לאידיאולוגיה בידי מנהלים (כדוגמת פרדריק וינסלאו טיילור) במאה ה-19 ולאחר המהפכה התעשייתית. בזמן המהפכה התעשייתית נוצרו מפעלים גדולים מאד, וקשה היה לבעלי ההון לשלוט בעובדיהם. בתקופה זו החלו המנהלים לקחת תפקיד בולט יותר בסביבה הארגונית מאחר שמקצוע זה לא היה ממוסד דיו, השתמשו המנהלים באידיאולוגיה של רציונליות ויעילות כדי לבסס את כוחם והונם.

טענתו הבסיסית של שנהב ב"מכונת הארגון" היא, שדווקא המשבר הכלכלי עזר למנהלים להפוך לחלק מהנוף הארגוני כיוון שהוא עזר להם להצדיק את תפקידם. מנהלים השתמשו ברטוריקה שיצרה קשר בין ניהול לבין פתרון למשבר. וככל שהמשבר התקדם ניתן היה לראות מבחינה סטטיסטית גידול במספרם של מנהלים בארגונים במערב, במיוחד בארצות הברית.

בספרו, Manufacturing Rationality, שהתפרסם בשנת 1999 בהוצאת אוקספורד העמיד שנהב את מושג "המהפכה הניהולית" לבחינה ביקורתית. הוא הראה כיצד התפתחה השפה הניהולית והאקטיביזם הניהולי תוך יצירת שפה ופרקטיקות המעלימות את ההקשר הכוחני והאלים של צמיחתם. בתוספת למחקריו הקודמים בהם הראה כיצד נלחמה הפרופסיה הניהולית כנגד העובדים והפעילה עליהם אלימות פרקטית וסמבולית, הוא גם מראה שצמיחת הניהול הייתה כרוכה במאבק גם עם הקפיטליזם הגדול. בכך הוא מראה כיצד המציא הניהול את עצמו יש מאין, תוך מאבק עם הקפיטליסטים והעובדים גם יחד.

[עריכה] ריבוד ואתניות

לאורך השנים פרסם שנהב מספר מאמרים בנוגע לשסע העדתי בישראל, ואף ערך מספר ספרים בנושא. ב-2003, יצא ספרו היהודים-הערבים : לאומיות, דת ואתניות, וב2006 יצא לאור ספרו האחרון, The Arab Jews - A Postcolonial Reading of Nationalism, Religion, and Ethnicity. בשני ספרים אלו, יחד עם עבודות אחרות כ"מזרחים בישראל" שערך עם חבר ומוצפי-הלר, או "קולוניאליות והמצב הפוסטקולניאלי", מבקש שנהב להעמיד את הדיון ביהודים הערבים בקונטקסט של הדיון גם בפליטים הפלסטינים ובנרטיב הפלסטיני. בכך הוא מבקש להעמיד מראה מול מבנה הידע על החברה הישראלית המפריד באופן מלאכותי בין שתי הסוגיות הללו.

בספרו "היהודים-הערבים : לאומיות, דת ואתניות" שנהב, כחוקרים ופעילים מזרחים שונים, מבקש להתחקות אחרי שורשי ההמשגה של המזרחים כ"יהודים-ערבים". ובכך חורג מהדיון הסוציולוגי המקובל, המתייחס למזרחים בלבד. ספר זה דן באופן שבו נוצרו שתי קטגוריות בשיח הישראלי, המבחינות בין שיח לאומי המתארגן סביב חלוקה של יהודים – לא יהודים, ושיח עדתי הנתפס כלל יהודי המתארגן סביב מזרחים ואשכנזים. כך שנהב, מנסה לחתור תחת קטגוריות אלו שקובעו בשיח הישראלי, ואשר אינן מאפשרות לתאר את ההיסטוריה המזרחית מנקודת ראות כוללת.

היהודים-הערבים : לאומיות, דת ואתניות
הגדל
היהודים-הערבים : לאומיות, דת ואתניות

שנהב, מסביר את אופן פעולתה של המכונה התרבותית אשר קיבעה את יהודי ארצות ערב כיהודים-ערבים אך ללא תהליך של "טיהור" מערביותם. הספר, מראה את אזור הגבול הרחב בו מתבצעת אותה המרה. הספר מעמיק בחקר ביקורתי של היחסים בין הציונות ליהודים-ערבים, ומבקש להראות את הציונות כפרקטיקה אידיאולוגית עם שלוש קטגוריות סימביוטיות הפועלות בו זמנית : לאומיות, דת ואתניות. הדת לפי שנהב היא המסמן הלאומי אצל המזרחים, כדי להיות שייך לשיח הציוני-לאומי היה על היהודים-ערבים להיות יהודים דתיים. הדת במובן זה לטענתו, היא אמצעי גיוס של המזרחים ללאומיות היהודית, משמע, הציונית. אך בו בזמן, מסמנת אותם כקבוצה אתנית נפרדת. לפי שנהב, הדת והלאומיות אינן קטגוריות בינאריות, אלא הן קשורות זו בזו בקשר שלא ניתן לנתקו. הלאומיות הציונית הפקיעה את היהדות והכילה בתוכה סממנים דתיים, אך הם הולאמו ויוצרו מחדש על ידי הלאומיות (18 : 2003). אין זה אומר שהציונות עשתה את המזרחים דתיים, מסביר שנהב, אלא שהציונות עשתה אוריינטליזציה למזרחים באמצעות הדת. בכדי להכליל את הערבים-יהודים (מי שהפכו לאחר מכן ל"מזרחים") בתוך הקולקטיב הלאומי היה עליהם לעבור דה-ערביזציה, טיהור מערביותם. לפיכך, טוען שנהב כי המזרחים, יכולים להתקיים בשיח הציוני לאומי רק אם הם מסווגים כיהודים דתיים. כך גם, נוצרה אותה קטגוריית ביניים של מסורתים בישראל.

עם זאת, שנהב אינו טוען כי זהות המזרחים היא יהודית-ערבית, אלא, שמדובר במושג בעל היסטוריה מסוימת שנגדעה. וכי, הזהות הזו של יהודים-ערבים היא זהות היברידית ובחלקה תוצאה של התודעה הכפולה, הלאומית והקולוניאלית, של הציונות. כך, שמתוך פוזיציה ביקורתית, שנהב מקבל את ההמשגה של מזרחים בדיון הפוליטי - אתני בישראל. מאחר ולטענתו, ניסיון החיים המשותף של ה"עדות" השונות בישראל במערכת החינוך, הצבא, בעיירות הפיתוח וכדומה, טישטש את האבחנות ביניהם ויצר דמיון רב בין קבוצות המוצא השונות (2003 : 20).

תמה מרכזית שנייה סביבה מתארגן הספר, היא הקשר בין היהודים-ערבים לפלסטינים. טענתו היא, כי תהליך הלאמת ההון של יהודי עיראק על ידי ממשלת עיראק, שימש תירוץ מוצלח להשארת הרכוש של הפלסטינים שברחו ב-1948 בידי האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל. מדינת ישראל יצרה הקבלה בין ההון הפרטי של יהודי עיראק אשר הולאם על ידי עיראק, להון של הפלסטינים. כך, כאשר עלתה שאלת פיצויי פליטי 48, היא סורבה על ידי יצירת השוואה והקבלה בין פליטי 48, לעולים מעיראק בטענה כי התבצעו במרחב המזרח התיכון חילופי אוכלוסין והון.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • שנהב, יהודה. 1991. אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות, תל – אביב, משרד הביטחון.
  • שנהב, יהודה. 1995. מכונת הארגון, תל – אביב, הוצאת שוקן.
  • יהודה שנהב, חנן חבר, פנינה מוצפי-האלר (עורכים). 2002. מזרחים בישראל, מכון ון ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • יהודה שנהב, 2003. היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות, הוצאת עם עובד.
  • יהודה שנהב (עורך), 2004. קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, תל–אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • יוסי יונה ויהודה שנהב, 2005. רב-תרבותיות מהי? על פוליטיקה של השונות בישראל, הוצאת בבל.
  • Shenhav, Yehouda, 1999. Manufacturing rationality, Oxford, Oxford University Press.
  • Shenhav, Yehouda, 2006. The Arab Jews - A Postcolonial Reading of Nationalism, Religion, and Ethnicity. Stanford, Stanford University Press.

[עריכה] קישורים חיצוניים