המרד בצ'יאפס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| המרד בצ'יאפס |
| צ'יאפס בפנורמה הלאומית |
| הקצה המזרחי של צ'יאפס |
| המרד בצ'יאפס-התפתחות האקטביזם הפוליטי |
| המרד בצ'יאפס-התנאים שהמריצו את האופציה הצבאית |
| הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי |
| המרד בצ'יאפס |
המרד האינדיאני בצ'יאפס שבמקסיקו פרץ ב-1 בינואר 1994 בהפתעה גמורה מבחינת השלטון, הציבור המכסיקני והקהילה הבינלאומית. באותו היום תפסו המורדים החמושים, רובם אינדיאנים, את היישובים הויסטן, צ'אנל, אלטמירנו אוכוסינגו, אוקסצ'וק, לאס מרגריטס והעיר סן קריסטובל דה לאס קאסס. בהודעה שפרסמוו המורדים, שכינו עצמם "הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי" לאמצעי התקשורת, הם הודיעו על פתיחת מרד כנגד הנשיא, קרלוס סלינס דה גורטרי, ובקשו מן הציבור להצטרף אליהם במאבקם כנגד "הדיקטטורה הבלתי-לגיטימית" של מפלגת השלטון, היא "המפלגה המהפכנית הממוסדת" השולטת במקסיקו מזה יותר מ- 60 שנה. כמו כן פנו המורדים למספר ארגונים בינלאומיים, וביקשום, בהמשך להסכמי ז'נבה, להגיע לצ'יאפס כמשקיפים.
הצבא מיהר להגיב. למקום נשלח כוח בן 12,000 חיילים שתיגברו את 2,000 החיילים שכבר שהו במדינה. בשני עימותים שקיים הצבא עם המורדים הוא הצליח לסלקם בתוך ימים אחדים מן הערים שתפסו ולהסיגם למזרח המדינה ולדרומה, כלומר, לאזורי היער הגשם הבלתי חדיר של האדמות הנמוכות.
עדויות ראשונות של תיירים ועיתונאים שנזדמנו למקום אכן אישרו שהמורדים היו בעקרם אינדיאנים. "בצבא הזפטיסטי יש מספר מדהים של שלושה לדינוס (לבנים)", אמר באירוניה מפקד המורדים סובקומנדנטה מרקוס (התת-מפקד מרקוס), בראיון ראשון שנתן ליומון לה-חורנדה ב- 6 בפברואר 1994. באותו ראיון גם חשף עובדה בלתי ידועה עד כה, לפיה הצבא הזפטיסטי נשמע למרותה של "ועדה חשאית מהפכנית-אינדיאנית" המורכבת מ- 18 נציגים של ארבע הקבוצות האתניות מענף המאיה, המרכיבות את התנועה, נציגים הכפופים בעצמם להכרעות קהילות המוצא שלהם, המתקבלות בהן באופן דמוקרטי לעילא ולעילא.
תגובות דעת הקהל המכסיקנית והעולמית הייתה מפתיעה לא פחות מאשר ההתקוממות עצמה. עיתונים מקומיים ובינלאומיים וארגונים בינלאומיים לזכויות אדם החלו מוחים נגד הפגיעות של הצבא המכסיקני והמשטרה בשבויים שנפלו לידיהם, וכנגד האוכלוסייה המשתפת הפעולה עם הזפטיסטים. דעת הקהל הפנימית החלה ללחוץ על המשטר להציב בלמים על התנהגות הצבא שנשלח לאזור. הממשל עצמו לא הסתייג מן הטענות בדבר האופי האינדיאני של המורדים, אך טען שהם הוסתו על ידי מנהיגים לא אינדיאנים שהוצגו כחתרנים מקצועיים. האשמות אלה לא נקלטו בדעת הקהל, לא המקומית ולא הבינלאומית. הדבר אילץ את הממשל להכריז על הפסקת אש חד צדדית ב- 12 בינואר בתקווה שיצליח לשכך את המהומה על ידי דיאלוג עם המורדים. בכך היה משום הכרה משתמעת שלהתקוממות היו סיבות אמיתיות וצודקות. ואכן, ב- 21 בפברואר 1994 נפתחו שיחות בין המורדים לממשלה. מאז לא חודש המימד הצבאי והאלים של המרד.
המאמר הנוכחי ינסה להסביר את הגורמים לפרוץ המרד. הוא יעשה זאת מנקודת מבט של יותר מ- 20 שנות קונפליקט חברתי במזרח המדינה, שמצא ברגע נתון את התנאים להפוך למרד צבאי גלוי. המאמר יסביר גם את השלבים בהתפתחות התנועה הזפטיסטית, מבנה התנועה והכוחות שחברו אליה, הטקטיקות והאסטרטגיה שבהן נקטה בהתמודדות עם המדינה לעת פרוץ המרד, והסיבות להצלחתה הראשונית, במובנים של הטמעת מסריה בדעת הקהל הלאומית והבינלאומית והאצת השבר בשיטה הפוליטית המכסיקנית, הנשלטת ברציפות על ידי "המפלגה המהפכנית הממוסדת" מזה 70 שנים (סיימה את ההגמוניה שלה בבחירות 2000).
הגורם המידי לפרוץ המאוד היה הסתלקות המדינה מן הרפורמה האגררית בפברואר 1992 והליכתה לפרויקט נאו-ליברלי של סחר חופשי עם ארצות הברית וקנדה בינואר 1994.במובנים אלה ניתן לראות בתנועה הזפטיסטית תנועת איכרים, שתביעותיה יכלו למצוא אוזן קשבת בקרב קבוצות איכרים רבות במקסיקו ולזכות בתמיכתן. בעקבות שני ארועים אלה החלו איכרי צ'יאפס להרגיש כאילו שהם קורבנות של קונספירציה בה הם עתידים לאבד מקום למכירת הגידולים החקלאיים שלהם, ולאבד בקרוב גם את האדמה לגדל עליה אותם.
דוברי התנועה עצמה הבהירו שה יצאו למרד משום העוני והאי-צדק השוררים במזרח צ'יאפס, ולא משום דוקטרינה פוליטית מהפכנית כלשהי - אותה הם מבקשים לישם במדינה. בנוסף, הם הבהירו שהם מדברים בשם קהילות אחרות ברחבי מקסיקו ולא רק בשם איכרי מזרח צ'יאפס. כמו כן הסבירו הדוברים שהם יצאו נגד השיטה הבלתי דמוקרטית שמפלגת השלטון, "המפלגה המהפכנית הממוסדת", הפעילה במדינה, ובגידתה בהבטחות ההיסטוריות של המהפכה להביא לצדק חברתי. בגידה זו, אמרו, הביאה בעקבותיה להתרוששות השכבות העממיות הנמוכות של החברה המכסיקנית. הטענות בדבר הניצול ההיסטורי העמוק של האינדיאנים על ידי הלבנים כסיבת המאבק, המצב הפאודלי הקיים בצ'יאפס - על חנויות החווה ושיטת החוב הפאוני השוררים בחוות הגדולות, אותן הציגו האינדיאנים בראשית המאבק, היו פשטניות. הסיבות העקריות היו מורכבות הרבה יותר. הן נבעו מהשלכות תהליך הפיתוח הקפיטליסטי המודרניזטורי, שהוחל על האזור בשנות השבעים, ואשר גרם להתעשרות מהירה מכאן ולהתרוששות מהירה מכאן הן בין חוואים מחד ואיכרים מאידך (אינדיאנים ומסטיצוס), והן בין אינדיאנים ומסטיצוס עשירים בתוך הקהילות, מחד, ובין אינדיאנים ומסטיצוס עניים באותן הקהילות עצמן, מאידך. כלומר, הייתה כאן הצטברות של גורמי אי-שויון רב-צדדיים, ששיחקו תפקיד מרכזי בפרוץ המרד. ואם לא די בכך, הרי לכל אלה הצטרפו קונפליקטים פוליטיים שמקורם בנאמנויות פוליטיות סותרות בתוך הקהילות האינדיאניות - למפלגה הממוסדת מהצד האחד ולמפלגות אופוזיציה מן הצד השני.
הזפטיסטים אינם מייצגים אל כל האינדיאנים של צ'יאפס, אלא את העניים ביותר שבהם, המתגוררים במזרח הרחוק של המדינה. מכאן מובן מדוע קבוצות אחרות, ביניהן הקבוצות הבולטות ביותר של האזור הגבוה של צ'יאפס - כמו הצ'מולס , הסינאקאנטאקוס ו"הקהילה הלקנדונית" - שמנהיגיהם מקיימים קשרים הדוקים עם הממסד הפוליטי וזוכים להעדפות על פני קבוצות אינדיאניות אחרות, לא הצטרפו למרד. בהמשך נוכל להווכח שאחד הגורמים לפרוץ המרד היה אי-יכולתה או אי-רצונה של המדינה להשוות את יחסה לקבוצות האינדיאניות השונות של צ'יאפס ולמחוק את ההפליות שהיא קיימה ביחסה אליהן.
המרד לא היה ספונטני. הוא הוכן לאורך שנים על ידי תנועה שפעלה ארוכות להגנת האינטרסים האינדיאניים. בכך יש כדי להצביע על העובדה שמדובר בגורמים הנטועים עמוק במצוקה כלכלית, פוליטית וחברתית כרונית שהתפתחה באזור לאורך זמן. זו לא הייתה תוצאה של השתלשלות ארועים מקרית שפקדה את האזור במפתיע. קיומן של בעיות קשות באזור וקיומה של תנועה אינדיאנית היה ידוע לממשל. מה שנעלם מעיניו היה עומק הבעיות. כך נתן להסביר את ההפתעה שנגרמה לממשל משפרצה המחאה החוצה בינואר 1994.
תוכן עניינים |
[עריכה] צ'יאפס בפנורמה הלאומית
- ערך מורחב – צ'יאפס בפנורמה הלאומית
מאז הכיבוש הספרדי נודעה צ'יאפס כמדינה המבודדת ביותר במקסיקו ובמרכז אמריקה, והקשה ביותר לחדירה מבחוץ. הדבר מסביר אולי את הריכוז הגבוה ביותר של אינדיאנים הקיים בה בהשוואה לכל מדינה אחרת במקסיקו. עם זאת, עושרה הטבעי (עצים יקרים, נפט וגז) משך יזמים חיצוניים מזה דורות. שתי מרידות גדולות, תוצאת תנאי החיים הקשים שנכפו על התושבים, זכורות בהיסטוריה: זו של הצלטאלס , ושל שבט הקנקוק , ב- 1712, וזו של הצוצילים של הכפר סן חואן צ'אמולה ב- 1868. שתיהן הוכנעו באכזריות.
[עריכה] אזור הקונפליקט: הקצה המזרחי של צ'יאפס
- ערך מורחב – הקצה המזרחי של צ'יאפס
אזור הקונפליקט נקרא "אזור העמקים" המשמש כמעבר הטבעי מאזור הרכסים הגבוהים של צ'יאפס , לקצה המזרחי הרחוק, הנמוך והטרופי של צ'יאפס, הקרוי אזור הסלבה לקנדונה. אזור זה מאוכלס עד היום בעקר על ידי אינדיאנים משבטי הצלטלס והטוחולבלס. אזור הכנדס, ובמיוחד עמק אוקוסינגו המצוי במרכזו, נוצל בתקופה הקולוניאלית לגידול בקר ולגידולים מותאמים לאקלים ממוזג. בשנים האחרונות החלו מאכלסות את העמק קבוצות מגוונות של אנשים: הגיעו לשם איכרים אינדיאנים שחיפשו קרקעות פנויות עליהן יוכלו להשתלט; פליטים שנמלטו מתנאי המחייה הקשים והקסיקיזם השולטים בקהילות ההר; וכן פליטים שנרדפו בקהילות ההר על בסיס דתי. גלי-ההגירה יצרו מתחים עזים בין המתיישבים החדשים לבין הרנצ'רוס הגדולים (חוואים פרטיים לבנים) של האזור. המדינה הוסיפה לבערה שמן משלה במדיניות "שסתום הבטחון" האגררית שלה, שסיכסכה בין הפולשים לבין עצמם ועימתה אותם עם החוואים.
[עריכה] התפתחות האקטיביזם הפוליטי
- ערך מורחב – המרד בצ'יאפס-התפתחות האקטביזם הפוליטי
ארועי 1968 הולידו שלוש גישות להחלפת המשטר בתוך השמאל המכסיקני: האחת קראה למאבק חמוש; השנייה למאבק פוליטי מתוך המערכת הפוליטית; והשלישית שדיברה אף היא על מאבק פוליטי אך הדגישה את הצורך לתת קדימות לפיתוח קשרים ישירים עם התנועות העממיות של החברה. מתוך העמדה השלישית יצאה בסיכומו של דבר קבוצת הפעילים, רובם בוגרי מרד הסטודנטים וחניכי אוניברסיטת צ'פינגו למקצועות החקלאות והסביבה, שעברו לעבוד במזרח צ'יאפס במסגרת תנועה חדשה שהקימו בשם "אחדות העם".
[עריכה] התנאים שהמריצו את האופציה הצבאית
- ערך מורחב – המרד בצ'יאפס-התנאים שהמריצו את האופציה הצבאית
עדיין בראשית שנות השמונים, בעוד שבצי'אפס קורמת עור וגידים תנועת איכרים עצמאית וחזקה, הופיעו במזרח המדינה מליטנטים של תנועות חשאיות, שראו במאבק החמוש את האופציה היחידה לשינוי השיטה הפוליטית המכסיקנית. בין הבאים היה איש טמאוליפס שבצפון מזרח המדינה, בשם רפאל סבסטיאן גיין ויסנטה, שנודע לימים בשם התת-מפקד מרקוס סובכומנדיינט, מנהיג הצבא הזפטיסטי.
[עריכה] אסטרטגיה וארגון פנימי של הצבא הזפטיסטי
- ערך מורחב – הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי
[עריכה] נספחים
נספח מס' 1: מכתב אינטרנט של המועצה האוטונומית של הרשות המוניציפלית האוטונומית ריקרדו פלורס מגון מן ה- 17 באפריל 2000. הנידון: פניה לעם המכסיקני, לעמי העולם ולארגוני זכויות האדם בנושא מסעות ההתנכלות מצד גורמים פרה-צבאיים, המעודדים, ממומנים, מאורגנים ומזויינים על ידי המדינה, שכוונתם לדאוג לקיום מצב מלחמה בפרופיל נמוך באזור שיספק תרוץ טוב להמשך אחזקת הצבא באזור ולהמשך הפעלת הלחץ על הקהילות הזפטיסטיות בדרכים אלימות,כלכליות,משפטיות ופוליטיות, על מנת לפורר את תמיכתן בזפטיסמו. עניין אחר שהמכתב מבקש מתן תשומת לב הוא הנסיון הממשלתי להציג את המאבק הזפטיסטי כשאלה מקומית ולא כל-מכסיקנית.
הדבר מתנהל, כך נטען במכתב, בדרכים הבאות: הפעלת כוחות פרה-צבאיים של יישובים נגד שכניהם ויצירת עימות בין קהילות שכנות לבין עצמן; לחץ להרחקת יישובים מאזורי שמורת מונטס אזולס וקהילות תומכות בזפטיסטים בכלל מן האזור הלקנדוני; פגיעה בכלכלתן של קהילות הזפטיסמו על ידי מסירת זכויות כריתת עצים יקרים השייכים להן לקהילות תומכות הממשלה תוך ניצול לרעה של תוכנית PROCEDE; הטלת אחריות לביצוע התקפות על שרותי הבטחון על הקהילות הללו, במקום על מבצעיהן האמיתיים - הקבוצות הפרה-מיליטריות, שמקורן בקהילות התומכות בממשלה למעשה, והבלתי מרוצות מירידת התמיכה הממשלתית והצבאית בהם (כנראה בגלל הפעלת לחץ בינלאומי על ממשלת מקסיקו בנושא זה); רצח ילד בן 13, חבר בתנועה; השלכת 64 משפחות מן הקהילה המדוברת (שנקלטו למזלן בישוב שכן) והשחתת כל רכושם ויבולם.
ניתוח: במכתב נגיעה בשאלות רבות העולות בתקציר: שאלת השמורות והלחצים לסלק משם קהילות קיימות, אך מנגד ניצול העצים היקרים הקיימים שם על ידי גורמים המקורבים לממשלה; האלימות הממשלתית וטקטיקות מאבק הנגד הממשלתית; השימוש הבלתי-שווה ביתרונות התוכניות הממשלתיות כמו PROCEDE במקרה הזה; הנסיון להצביע על המלחמה בצ'יאפס כעל עניין מקומי ולא מכסיקני כולל, ומנגד, הצגת הזפטיסמו כתנועת שוחרת שלום המבקשת לפעול לא באלימות אלא באמצעות "כלי הנשק הטובים יותר שלנו: המלה המדוברת, האמת, ההיסטוריה וההגיון". כמו כן, הצגת התנועה, במסגרת משחק המלחמה המתקיים באזור, כבעלת שליטה טובה על אזורים נרחבים אותם אירגנה כרשויות אוטונומיות, תוך שהיא מנפיקה חוקים הנקראים "חוקי הטריטוריות המשוחררות (גאולות)". הצגת הקהילות הזפטיסטיות כמגינות על השמורה דוקא, כלומר, כמשתלבות בסביבה, בטבע, ומודעות היטב לשאלות האקולוגיה. הצגת האמת המרה שמאחורי העידוד הפרה-צבאי: הוא יצא משליטה כדי כך שגם המדינה, על אף ה"רֹע" שלה, מבקשת להפרע מן הכוח הזה. הצגת המפלגה הממוסדת כגוף הפוליטי שעומד מאחורי המאבק בזפטיסמו. הממשלה מזוהה על כן עם המפלגה הממוסדת, בעוד הפעילות הפרה-מיליטרית וההתנגדות הכללית לזפטיסמו בכלל, מוצגת כעניין הניגזר עפ"י פרמטרים מפלגתים. בתוך כך נחשפת הטקטיקה הממשלתית של החלשה איטית של הזפטיזם במלחמה של פרופיל נמוך ושימוש מבוקר אך קבוע באלימות, באפליה, בפרשנות מוטה של החוק, זאת לצד אי-יכולתה הממשית לסיים את המלחמה באמת.
מעניין לציין כי היישוב פלסטינה משתף פעולה עם בוסילחה שכנו, שהוא מקור כל הפעילות הפרה-מיליטרית והרע המתחולל ברחבי הרשות האוטונומית ריקרדו פלורס מגון. כלומר, בסלבה ובכנדס יש גם יישובים שאינם זפטיסטים.
[עריכה] מקור
María Concepción Obregón R., "La rebelión zapatista en Chiapas: Antecedentes, causas y desarrollo de su primera fase", Mexican Studies/Estudios Mexicanos, Vol. 13(1), (Winter 1997): 149-200.

