גרוזני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיילים רוסיים בגרוזני במלחמה השניה, פברואר 2000
הגדל
חיילים רוסיים בגרוזני במלחמה השניה, פברואר 2000

גרוזני(רוסית:Грозный,צ'צ'נית:Сольж-ГIала)-בירת הרפובליקה הצ'צ'נית בפדרציה הרוסית. נמצאת בהרי קווקז אשר בדרום-מערב רוסיה על נהר סונג'ה, יובלו של טרק. דרך העיר עוברת מסילת ברזל מרוסטוב על דון לבקו וצינור נפט מאזרביג'ן למרכז רוסיה. אוכלוסית העיר:210,720 בני אדם(2002). לפני 1991 אוכלוסית העיר היתה פי 2 יותר.

תוכן עניינים

[עריכה] שם העיר

גרוזני ברוסית 'איום', בשם זה קראו לעיר הקוזקים כשהמאחז הצבאי שהוקם במלחמת הקווקז נהפך לעיר. לאחר מותו של נשיא צ'צניה העצמאית הראשון ג'וחר דודייב ב-1996 יורשיו החליטו לשנות את שם העיר לג'וחר גהלה, אך שינוי השם לא הוכר ע"י הרוסים ובעולם. לאחר מותו של הנשיא הצ'צ'ני הפרו-רוסי אחמד קדירוב הפרלמנט הצ'צ'ני הצביע על שינוי השם לאחמד גהלה, אך בנו של אחמד, רמזן קדירוב, ראש ממשלת צ'צ'ניה החדש הטיל וטו על ההחלטה, כך שהשם הרשמי נשאר גרוזני.

[עריכה] היסטוריה

ב-1818 מאחז גרוזניה הוקם ע"י הקוזקים של טרק על הנהר סונז'ה במסגרת מלחמת הקווקז. לאחר ניצחון הרוסים המבצר אבד מחשיבותו ושמו שונה לגרוזני. ב-1893 דרך העיר נבנתה מסילת ברזל מרוסטוב על דון לאזרביג'אן, ונבנה צינור נפט מבקו למרכז רוסיה. הדבר הביא להתפתחות ניכרת של העיר, מ15,600 ב-1897 האוכלוסיה הגיעה ל30,400 ב-1913. יום לאחר מהפכת נובמבר ב-1917 העיר נכבשה ע"י הצבא האדום, אך הם נאלצו למסור את העיר לצבא המתנדבים של אנטון דניקין ב-4 בפברואר 1919 . ב-17 במרץ 1920 נכבשה שוב ע"י האדומים וצורפה לרפובליקה האוטונומית הצפון-קווקזית, והוכרזה כבירת החבל הצ'צ'ני האוטונומי. רוב אוכלוסית העיר בתקופה זאת היתה מורכבת מקוזקים, שבהם הקומוניסטים ראו את אויבי המשטר, לכן השלטון עודד הגירה צ'צ'נית לעיר, אותם השלטון לא ראה כאויבים כ"כ מושבעים. מ-1934 שם האזור שונה לחבל האוטונומי של צ'צנו-אינגושטיה, ומ-1936 החבל האוטומי הפך לרפובליקה אוטונומית.

[עריכה] מלחמת העולם השניה

בתקופת מלחמת העולם השניה חלק קטן מהצ'צ'נים תמכו בגרמנים, ולפי האשמות נ.ק.ו.ד. עזרו לצבא הגרמני למצוא את צינור הנפט שעבר באזור. כתוצאה מזה, ומהטון הכללי בתקופת סטלין ביחס לאשמות של קבוצות בודדות מ-23 בפברואר עד 7 במרץ 1944 כל הצ'צנים והאינגושים גורשו לקזחסטן בתואנה של שיתוף פעולה עם הגרמנים. במקומם הובאו לעיר מהגרים מדגסטן, צפון אוסטיה ואזורים אחרים ברוסיה. השלטון הסובייטי נתן הנחות משמעותיות למהגרים, וכתוצאה מהן אוכלוסית העיר הוכפלה תוך עשור, וחשיבותה הכלכלית עלתה בצורה משמעותית.

[עריכה] הקמתה מחדש של צ'צ'נו-אינגושטיה

רק ב-9 בינואר 1957 הצ'צ'נים הותרו לחזור, ושם החבל שונה שוב לרפובליקה הצ'צ'נו-אינגושית. בסוף אוגוסט 1958 בעיר התקיימו מהומות אנטי-צ'צ'ניות שבאו בעקבות חזרתם של הצ'צ'נים, שדרשו את השבת הרכוש הנגזל, ואילוצם של המהגרים לחזור למולדתם. הרקע הרשמי למהומות היה רצח פועל רוסי שיקור בן 22 ע"י צ'צ'ני, לאחר שהראשון התנכל לו. המפגינים דרשו שינוי שם החבל חזרה לאובלסט של גרוזני, איסור על מגורי יותר מ10% מהצ'צ'נים בעיר, הבאת לאומים אחרים לאזור, והתערבותו האישית של ניקיטה כרושצ'וב בנעשה. ב-28 באוגוסט הצבא פיזר את המפגינים והעיר שקטה עד לשנת 1991.

[עריכה] תקופת התפרקות ברית המועצות

בשנת 1990 הגנרל הצ'צ'ני הראשון בצבא הסובייטי ג'וחר דודייב חזר למולדתו והקים את הקונגרס הצ'צ'ני הכללי. הקונגרס דרש הקמת רפובליקה צ'צ'נית במסגרת ברית המועצות. לאחר הפוטץ' של אוגוסט כשרוב הרפובליקות התחילו להכריז על עצמאותן חברי הקונגרס הצ'צ'ני השתלטו על ועידת הסובייט הצ'צנו-אינגושי של המיפלגה הקומוניסטית ורצחו את ראש המפלגה של גרוזני. באוקטובר אותה שנה דודייב ערך משאל עם על עצמאות מרוסיה שזכה לרוב. בנובמבר בוריס ילצין ניסה לפנות את הכוחות הרוסיים מגרוזני דרך האויר, אך דודייב סגר את נמל התעופה. הרוסים לזמן מה היססו לגבי תגובה מתאימה לעצמאות צ'צניה עד שב-26 בנובמבר 1994 כוחותיו של דודייב השתלטו על טנק רוסי ו21 מאנשי צוותו. הרוסים ראו בפעולה זו כקש ששבר את גב הגמל ומיד הכריזו על מלחמה לכיבוש צ'צ'ניה מחדש.

[עריכה] המחלמה הצ'צ'נית הראשונה(1994 -1996)

ב-11 בדצמבר הכוחות הרוסיים נחתו ברפובליקה. מ-31 בדצמבר 1994 עד אמצע ינואר 1995 התנהלו קרבות על גרוזני, שבסופם העיר נכבשה ע"י הרוסים. הכוחות הרוסיים כבשו את רוב צ'צ'ניה ואת העיר גרוזני והקימו ממשלה פרו-רוסית בראשות דוקו זבגייב, אך בעקבות התקפת המורדים הצ'צ'נים על גרוזני ב-6 באוגוסט 1996 כשבין 1500 ל3000 מורדים בתקיפת פתע כבשו את העיר ושמו במצור 10,000 חיילי משרד הפנים הרוסי גברו ברוסיה הקולות להפסיק את הלחימה ולשבת לשלחן המשא ומתן. הרוסים הסכימו להפסקת אש וצ'צ'ניה דה-פקטו הפכה לעצמאית שוב, כבר בהכרה רוסית רשמית.

[עריכה] המלחמה הצ'צ'נית השניה(מ-1999)

לאחר עליית ולדימיר פוטין לתפקיד ראש ממשלה הוכרז על שלב חדש במלחמה נגד צ'צניה שבה בעקבות מסעו של שמיל בסייב לדגסטן ופיצוץ 2 בתי מגורים במוסקבה ווולגודונסק. הממשל הרוסי החדש האשים מיד בפיצוצים את הצ'צ'נים וכבר בספטמבר התחיל בהתקפה אוירית על גרוזני.ב-25 באוקטובר הרוסים הפציצו את השוק המרכזי של העיר עם טילים בליסטיים והרגו 140 איש, לאחר מכן הופצצו הקומות העליונות של כל הבנינים הגבוהים. מספר ההרוגים בקרבות האחרונים היה נמוך יותר מהראשונים. הכיבוש הסופי של העיר נקבע לפברואר 2000. בין הרוסים לבדלנים סוכם שהרוסים יתנו לכל צבא הבדלנים לעזוב את העיר, ורק אז הבדלנים יפסיקו את הלחימה. הרוסים הסכימו, אך הטמינו מוקשים בין גרוזני לאלחן-קלה, ששם היו אמורים השיירות לעבור, כתוצאה מכך ראש העיר ואחד המפקדים נהרגו, ושאמיל באסייב נפצע קשה. לאחר מכן הרוסים נכנסו לעיר הריקה וב-6 בפברואר הניפו את דגל רוסיה במרכז העיר.

[עריכה] לאחר המלחמה

רוסיה הושיבה בגרוזני ממשלה חדשה, הנאמנת לה בראשות אחמד קדירוב. ב-19 באוגוסט 2002 טיל נגד מטוסים מתוצרת ביתית פגע במסוק מי-26 רוסי בבסיס הצבא הרוסי בחנקלה והרג 127 חיילים ממוזדוק. כתגובה על הפעולה החיילים הרוסים השמידו את כל השטח העירוני ליד הבסיס. ב9 במאי 2004 באיצטדיון של העיר התרחש פיצוץ אז, כשהעשן היתמר התברר שכתוצאה מהפיצוץ נהרג קדירוב ו2 מאבטחיו.

ממשלתם שם אחמד קדירוב ואלו אלחנוב משקיעה בשיקום ההריסות, אך גרוזני עדין ממשיכה להיות ברובה עיי חורבות, וקצב השיקום איטי מהדרוש. לפי דיווחי ארגוני זכויות אדמם בינלאומיים המצב ההומניטרי שם הולך ומחמיר. נכון ליוני 2006 רק 900 מתוך 60,000 דירות העיר שוקמו. כמו כן שוקמו מפעלים בודדים, בתוכם קרסני מולוט(הפטיש האדום)-בית החרושת לייצור מכונות וטרנסמש מתוך מאות מפעלים שפעלו לפני הארועים בצ'צ'ניה.

[עריכה] מקורות