ג'ונתן סוויפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגדל

ג'ונתן סוויפט (30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), סאטיריקן ואיש דת אנגליקני. חיבורו המפורסם ביותר הוא הסאטירה מסעי גוליבר. למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו

סוויפט נולד להורים אנגלים בדבלין, אירלנד. הוא היה הילד השני והבן היחידי. אביו, עורך הדין ג'ונתן סוויפט, מת חודשים מספר לאחר לידת בנו, והותיר את אשתו וילדיו במצב כלכלי קשה. סוויפט גדל אצל דודו, וחש ממורמר על היותו "הקרוב העני" ועל תלותו המוחלטת בדודו כדי לקבל חינוך נאות. למרות זאת, קיבל את החינוך הטוב ביותר שהיה לאירלנד להציע באותה תקופה. הוא בילה את ילדותו בבית הספר היסודי קילקני ואת נעוריו בטריניטי קולג'. הוא לא אהב את הלימודים ואף לא הצטיין בהם. הוא סיים את לימודיו בחסד, אך דחה את תחילת הקריירה שלו ככומר אנגליקני, ובמקום זאת נסע לאנגליה והפך למזכירו של סר ויליאם טמפל, שהיה אחד מהמדינאים החשובים ביותר במאה השבע עשרה וחבר קרוב של ויליאם מאורנג'. סוויפט חי בביתו של טמפל במשך כמה שנים, שבהן הפך טמפל לדמות חשובה ומשפיעה הן על חייו של סוויפט והן על כתיבתו. בסופו של דבר חזר לאירלנד על מנת לחפש עבודה ככומר. מעתה והלאה, סוויפט ינוע שוב ושוב בין אירלנד לאנגליה במשך שארית חייו.

שנינותו יוצאת הדופן של סוויפט, דעותיו הקיצוניות וסגנונו חסר המעצורים גרמו לכך שהיה אדם אהוד ושנוא מאוד, בעת ובעונה אחת. הוא היה חבר בכמה מהחוגים הספרותיים המובילים, ביניהם חוג אליו היו שייכים גם אלכסנדר פופ, ויליאם קונגריב, ג'וזף אדיסון וסר ריצ'רד סטיל. כמו כן היה פעיל מאוד בזירה הפוליטית. הוא השתמש בכתיבתו החריפה כדי לתקוף את אויביו הפוליטיים. דבר זה גרם לעיכוב קידומו בכנסייה ולחזרתו שוב ושוב לאירלנד, מקום בו הרגיש אומלל. אולם גם באירלנד הפך מעורב בחיים הפוליטיים וניכרה לו השפעה רבה בעיקר בהשראת המרד האירי נגד אנגליה. בזכות תרומתו הרבה למטרה האירית הפך סוויפט לגיבור אירי, על אף מוצאו האנגלי.

בזכות תיעודו הנרחב של סוויפט את חייו, קיים בידינו מידע רב על חייו, הרבה יותר מאשר על רבים מבני זמנו, ובכל זאת חיי המשפחה שלו ויחסיו האינטימיים נותרו בגדר חידה. ידוע כי הופרד מאמו בגיל צעיר. יש שאומרים כי נחטף על ידי האומנת שלו וגודל על ידיה מגיל שנה ועד גיל שלוש. ידוע שאמו חזרה לגור בלייסטר כאשר היה בן שש, בעוד הוא נשאר לחיות עם דודו. בכל מקרה, עושה רושם שסוויפט מעולם לא זכה לסביבה ביתית יציבה ורבים רואים זאת כסיבה העיקרית לציניות שלו ולהתנגדותו להינשא ולהוליד ילדים.

יחסיו עם נשים היו מורכבים ופעמים רבות מצאו ביטוי ביצירותיו. היו שלוש נשים עיקריות בחייו: ג'יין וורינג (ורינה), אסתר ג'ונסון (סטלה) ואסתר ואנהומריג (ונסה). סוויפט התאהב בוורינה כאשר היה כומר צעיר בקהילה הקטנה של קילרות. סירובה להינשא לו עשוי להיות הסיבה להחלטתו לא להינשא לעולם. סטלה היתה בת שלוש-עשרה כאשר פגש אותה בביתו של מיטיבה – ויליאם טמפל. הוא הוקסם מהאינטליגנציה הגבוהה ומיכולות השיחה יוצאות הדופן שלה. ידידותם האמיצה נמשכה מעל שלושים שנה והסתיימה כאשר מתה סטלה, בשנת 1728. סוויפט החשיב מאד את ידידותה של סטלה, ודאג לנקוט בצעדים כדי להבטיח שהיא תמיד תהיה קרובה אליו. הוא כתב לה שירים רבים, התכתב איתה בקביעות וכתב יומן שהיה ממוען אליה. למרות חיבתו כלפיה ואהבתה אליו, אין הוכחה שהם נישאו, למרות שקיימת טענה שהם נישאו בשנת 1716. ונסה היתה בת עשרים בשנת 1708, כאשר סוויפט פגש אותה לראשונה בלונדון. היא התאהבה בו ועקבה אחריו עד לאירלנד, אך הוא לא היה מעוניין ביחסים מעבר לידידות, כפי שהוא הבהיר בשיר היפהפה משנת 1727 – קדנוס וונסה – אשר כתב עבורה.

במהלך חייו סבל מהתקפות חזקות של מחלת מנייר, אשר תסמיניה כוללים סחרחורת, בחילה והתחרשות. לקראת סוף חייו החל לסבול גם מאובדן זיכרון, ראייה חלשה ומצבו הנפשי הידרדר. הוא בילה את רוב זמנו בבדידות והתנהגותו הפכה קפריזית. בשנותיו האחרונות מונו לו אפוטרופוסים ובשנת 1742 ביקשו אפוטרופוסיו מהרשויות להכיר בו כבלתי שפוי. הוא מת בשנת 1745 ונקבר בקרבת סטלה. מעל קברו הוצב האפיגרף הלטיני אשר כתב בעצמו למטרה זו, ואשר מתאר היטב את סוויפט האדם והסופר.

[עריכה] מיצירותיו הבולטות

  • קרב הספרים (1697) - ביקורת על המלחמה שניתשה בזמנו של סוויפט בין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת העתיקה לבין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת החדשה.
  • מעשה בגיגית (1704) - משל סאטירי משעשע ובו מתואר ניצול מושחת של הדת, לצד אירוניה ופארודיה על האבסורד שבספרות.
  • מסעי גוליבר (1726) - סיפור הרפתקאות של מסע לארצותיהם של ננסים, ענקים, אנשי מדע החיים באי מעופף וסוסים מדברים, שחברתם התרבותית מוצגת בניגוד לחברה הברברית של בני האדם שחיים בקרבם. ארבעת המסעות מהווים סאטירה נוקבת על המין האנושי, אולם היצירה מכילה גם חלקים המרמזים שסוויפט היה מיזנטרופ, פסימיסט חסר תקנה וציניקן, כפי שנאמר עליו לא פעם.
  • הצעה צנועה (1729) - פמפלט סאטירי המבקר את היחס לאירים על-ידי הצעה רציונלית וכביכול רצינית להתמודד עם ריבוי האוכלוסיה באירלנד על-ידי קניבליזם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] ראו גם