STS-41-C
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| משימת מעבורת חלל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| טלאי משימה | |||||
| נתוני משימה | |||||
| משימה | STS-41-C | ||||
| מעבורת | צ'לנג'ר | ||||
| כן שיגור | 39A | ||||
| שיגור | 6 באפריל 1984 8:58:00 EST | ||||
| נחיתה | 13 באפריל 1984 5:38:07 (לפנות בוקר) PST | ||||
| משך מסע | 6 ימים, 23 שעות 40 דקות ו-7 שניות | ||||
| גובה מסלול | 580 ק"מ | ||||
| נטיית מסלול | 28.5 מעלות | ||||
| מספר הקפות | 108 | ||||
| אורך מסע | 4,619,000 ק"מ | ||||
| תמונת צוות המעבורת | |||||
בתמונה: צוות המשימה שצולם בחלל |
|||||
|
|||||
STS-41-C, היא המשימה ה-11 בתוכנית מעבורות חלל של נאס"א, והחמישית במספר של מעבורת החלל צ'לנג'ר. המשימה שוגרה ב-6 באפריל 1984.
תוכן עניינים |
[עריכה] הצוות
- מפקד המשימה: רוברט קריפן (Robert Crippen)
- טייס: פרנסיס סקובי (Francis R. Scobee)
- מומחה למשימה: ג'ורג' נלסון (George D. Nelson)
- מומחה למשימה: ג'ימס ואן הופטן (James D. A. van Hoften)
- מומחה למשימה: טרי ארט (Terry J. Hart)
[עריכה] המשימה
המשימה יצאה לדרכה ב-6 באפריל 1984 בשעה 8:58:00 לפי שעון החוף המזרחי של ארצות הברית. לראשונה, נרשם שיגור מושלם ללא תקלות עד הגעה לגובה המסלול (533 ק"מ).
במשימה זו היו שתי מטרות עיקריות:
האחת, לפרוס ולהכניס למסלול את Long Duration Exposure Facility, מתקן גלילי פסיבי שניתן להחזרה לכדור-הארץ (דבר שנעשה על ידי הקולומביה במשימת STS-32 ב-22 בינואר 1990), ששקל 9,660 ק"ג, קוטרו 4.3 מטרים ואורכו 9 מטרים, ובו 57 ניסויים של 8 מדינות שונות ברחבי העולם.
המטרה השנייה במשימה הייתה "לתפוס" את הלוויין Solar Maximum Mission ששוגר ב-1980 ושחקר את השמש ואת התפרצויותיה (רוח השמש), תיקונו, פריסה חוזרת והצבתו במסלול שנית.
הצוות מנה 5 אנשים: מפקד המשימה רוברט קריפן, טיסתו השלישית בתוכנית המעבורות (STS-7, STS-1), הטייס פרנסיס סקובי ושלושת מומחי המשימה ג'ורג' נלסון, ג'ימס ואן הופטן וטרי ארט.
כבר ביום השני למשימה נאחז ה-Long Duration Exposure Facility בזרוע ה-RMS ושוחרר למסלולו בהצלחה. במקור, תוכנן מתקן זה להיאסף ולחזור לכדור-הארץ בשנת 1985, אך בעקבות דחיות בלוח הזמנים ואסון צ'לנג'ר נאסף רק ב-12 בינואר 1990 על ידי הקולומביה וב-22 בינואר 1990 חזר לכדור הארץ.
ביום השלישי למשימה עלתה המעבורת למסלול גבוה יותר (556 ק"מ), והייתה רחוקה 60 מטרים מהלוויןSolar Maximum Mission. שני האסטרונאוטים ג'ורג' נלסון וג'ימס ואן הופטן ביצעו הליכת חלל, כשנלסון השתמש ביחידת התמרון (MMU), התקדם לעבר הלווין וניסה לתפוס אותו במכשיר תפיסה מיוחד, Trunnion Pin Acquisition Device. שלושה ניסיונות לתפיסת הלווין נכשלו, וגם ניסיונותיו של ואן הופטן לתפיסת הלווין על ידי זרוע ה-RMS לא צלחו. ביום למחרת ניסו שוב השניים לתפוס את הלווין, והצליחו בניסיון הראשון.
שני האסטרונאוטים הביאו את הלווין לקרבת המעבורת שיפצו אותו באמצעות זרוע ה-RMS והשיבו אותו למסלול.
בשאר ימי המשימה ביצע הצוות ניסויי סטודנטים בהצלחה רבה.
סה"כ עברה המעבורת מרחק של 4,619,000 ק"מ, ב-108 הקפות סביב כדור-הארץ. ב-13 באפריל 1984 בשעה 5:38:07 (לפנות בוקר) על-פי שעון האזור הפסיפי, נחתה הצ'לנג'ר במסלול נחיתה 17 באדוארדס, קליפורניה.
המעבורת חזרה למרכז החלל קנדי ב-18 באפריל 1984.

