התנועה האסלאמית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התנועה האיסלמית בישראל היא תנועה השואפת לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל. תנועה זו פועלת ב־3 מישורים: דתי (חינוך מוסלמי, שירותי דת), חברתי (שירותי רווחה) ולאומני (התנגדות למדינת ישראל, תמיכה בטרור הפלסטיני). לתנועה זו שני פלגים: הפלג הצפוני הקיצוני והפלג הדרומי המתון יותר. התנועה ככלל נחשבת לתנועה קיצונית, בדרגה של תנועת האחים המוסלמים בארצות ערב.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] לפני הקמת התנועה

ראשיתה של התנועה האיסלמית בישראל עוד בסוף ימי המנדט הבריטי. ההתארגנות הראשונית החלה בימי המרד הערבי הגדול אולם התנועה קיבלה אחיזה של ממש רק בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה וזאת תוך שיתוף פעולה בין המופתי, חאג' אמין אל חוסיניי לבין האחים המוסלמים שמהווה את תנועת האם של כל התנועות האיסלמיות המודרניות.

במלחמת העצמאות הוכתה גם התנועה האיסלמית, שיתוף הפעולה שלה עם הוועד הערבי העליון כמו גם סיועה של תנועת האחים המוסלמים המצרית לצבא מצרים גרמו לסגירת כל מוסדות התנועה בישראל. במהלך שנות הממשל הצבאי דוכאה התנועה האיסלמית ולא הצליחה להתאושש. המוסדות שנותרו בגדה המערבית הושמו תחת פיקוח של שלטונות ירדן ששלטה בשטח ואילו ברצועת עזה חלה אמנם התאוששות מסוימת אולם גם היא דעכה.

מלחמת ששת הימים גרמה להתאוששות הקהילה הפלסטינית, הן עבור אש"ף שהפך מארגון בובה לארגון צבאי והן עבור התנועות האיסלמיות הפלסטיניות וביניהן גם התנועה האיסלמית בישראל. המגע בין ערביי ישראל לערביי השטחים שבהם נשמרה התנועה הפוליטית האיסלמית מאורגנת (גם אם ברמה נמוכה) תרמה גם היא להתאוששות זו. כחלק מחידוש הקשר, נשלחו חלק מאנשי התנועה האיסלמית הישראלית ללימודים במוסדות דת בשטחים. במקביל גם החלו השלטונות הסעודיים לאפשר לערביי ישראל לקיים את מצוות החג' במכה.

[עריכה] מהקמת התנועה עד לאינתיפאדה הראשונה

ב־1971 הוקמה התנועה האיסלמית בישראל על ידי עבדאללה נימר דרוויש שלמד קודם לכן במכללה האיסלמית בשכם. במהלך שנות השבעים התמקדה התנועה בהקמת מוסדות רווחה המקבילים למוסדות המדינה וזאת עבור הקהילה המוסלמית. בין הפעילויות השונות היו אספקת מחשבים לבתי ספר, ארגון ליגת כדורגל איסלמית, ארגון חתונות, ייעוץ זוגי, הקמת מעונות, ארגון התרמות לעניים ועוד.

במקביל לפעילות זו, חלק מראשי התנועה, בראשות דרוויש הקימו את אוסרת אל-ג'יהאד, ארגון טרור מוסלמי ראשון בישראל. ראשי הארגון נעצרו ב־1979 בעקבות ניסיון פיגוע, דבר שגרם לתנועה האיסלמית לנטוש (לפחות רשמית) את הטרור.

בשנות השמונים חלה התחזקות מהירה של התנועה האיסלמית, התחזקות זו התבטאה בהקמת סניפים, בארגון פעילויות צדקה והתנדבות מאורגנות ועוד.

[עריכה] מהאינתיפאדה הראשונה עד לאינתיפאדת אל אקצה

עם תחילת האינתיפאדה הראשונה הקימה את התנועה את "ועד הסיוע האיסלאמי" שנועד לסייע לנזקקים בשטחים, בעיקר לאלו שנפגעו ישירות או בעקיפין על ידי צה"ל.

ב־1989 החליטה התנועה להתמודד על הנהגת מספר יישובים ערביים, התנועה זכתה בראשות המועצה בשישה מהיישובים הערביים וכן להישגים משמעותיים ביישובים נוספים. הנצחון הגדול ביותר הושג על ידי שייח ראיד צלאח (מאוית לרוב כראאד סלאח) באום אל פחם שהופכת להיות מרכז התנועה.

הסכמי אוסלו גרמו לפילוג מסוים בתנועה כאשר הפלג הצפוני התנגד להם (בדומה לעמדת החמאס) ואילו הפלג הדרומי תמך בהם. ב־1994 הורגשה הפעילות הציבורית של התנועה גם בציבור היהודי כאשר השייח סאלח ניסה לתווך בין ישראל והחמאס בנושא נחשון וקסמן.

ב־1995 סגר השב"כ את "ועד הסיוע האיסלאמי" בשל הסיוע הכספי למשפחות אנשי חמאס אולם הוא נפתח מחדש תחת השם "ועד ההצלה ההומניטרי" שתפקידיו דומים. ב־1997 נסגר הוועד שנית לתקופה קצרה ולאחר מכן הוטלו עליו מגבלות.

ב־1996 החליטה התנועה להתמודד בבחירות לכנסת לאחר 3 דחיות קודמות של ההחלטה. ההחלטה גורמת לפילוג מוחלט בין הפלג הצפוני בראשות ראיד צלאח לבין הפלג הדרומי שלבסוף מונהג על ידי השייח אברהים צרצור. ההתמודדות נעשתה תחילה בשותפות עם מד"ע והחל מ־2000 באופן עצמאי תחת השם רע"ם.

במהלך שנים אלו המשיכה התנועה בפעילות הרווחה שלה ואף הגבירה אותה. למרות אי שביעות רצון מקיומה של מדינת ישראל, ראשי המועצות המקומיות מטעם התנועה נעזרו גם בכספי מדינה (נוסף על כספי כספי תרומות) בשביל לשפר את המצב ביישוביהם.

ב־1996 החלה התנועה בשיפוץ "ארוות שלמה" שמתחת להר הבית, תוך הרס השרידים האריכאולוגיים במקום. אירועי מנהרת הכותל שהתרחשו בשנה זו גרמו לתנועה האיסלמית לערוך את העצרת ההמונית, מהרג'אן, הראשון באום אל פחם, תחת הכותרת "מסגד אל אקצה בסכנה". עצרת זו הפכה בהמשך להפגנת כוח שנתית של התנועה.

ב־1997 החל סכסוך בנצרת שנגרם עקב ניסיון של התנועה האיסלמית להקים מסגד ליד כנסיית הבשורה. פרשה זו עברה מספר גלגולים ונכון לאמצע 2006, עדיין לא הסתיימה סופית

לקראת סוף תקופה זו, התחילה התנועה במבצע נרחב לשיקום מסגדים נטושים, רובם מתקופת הנכבה, דבר שמוביל להתנגשויות רבות עם המשטרה ועם הציבור היהודי. בנוסף, התנועה תומכת במספר מאבקים של ערביי ישראל על קרקעות שמנסים להפקיע מהם לצרכים ביטחוניים. האירוע החמור ביותר עד לפרוץ אינתיפאדת אל אקצה התרחש ב־1998 באום אל פחם ובו הופעל לראשונה גז מדמיע כנגד ערביי ישראל.

[עריכה] אינתיפאדת אל אקצה

לקראת ביקורו של אריאל שרון, ראש האופיזיציה דאז, בהר הבית התסיסה התנועה האיסלמית את ערביי ישראל. לאחר הביקור התנועה המשיכה, על שני פלגיה, לקרוא קריאות לשימוש באלימות על מנת "להגן על ההר". עפ"י ועדת אור קריאות אלו תרמו תרומה ממשית להתהלטות הרוחות בציבור הערבי וגרמו להחמרה ניכרת של אירועי אוקטובר. בין מוזהרי הוועדה היו ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה ושייח ראיד סאלח, שניהם הואשמו בהסתה, שניהם נמצאו אשמים על ידי הוועדה אולם לא ננקטו נגדם צעדים (ראו הפסקאות בערך על ועדת אור).

ב־2002 נסגר "ועד ההצלה ההומינטרי" ולאחר תקופת סגירה מוקם במקומו "הארגון של ועד ההצלה ההומניטרי". באותה שנה החליט, אלי ישי, שר הפנים לסגור את בטאון הפלג הצפוני אולם ההחלטה לא מתבצעת לבסוף. ההחלטה באה בעקבות הסתה אנטי-יהודית בעיתון שקרא ליהודים "חיידקי כל הזמנים" ולישראל "כינה שמקננת בגוף העולם הערבי ומוצצת את דמו ומשאביו... והרשתה לרבנים הפרעושים לפגוע באל-אקצה" וכן פרסם דברי שבח למחבלים מתאבדים ומעשי הרצח שלהם.

ב־2003 נעצרו ראשי הפלג הצפוני של התנועה בחשד לסיוע לחמאס, שני שליש מהם שוחררו כמעט מיד. שאר הנאשמים נשארו במעצר ורובם שוחררו במהלך 2005, לאחר חתימת עסקת טיעון. הן המעצר והן עסקת הטיעון עוררו התנגדות משמאל ומימין בהתאמה. העבירות העיקריות שיוחסו להם היו עבירות כלכליות (מעבר על החוק למניעת הלבנת הון) וכן מגע עם סוכן זר וחברות בארגון טרור ולבסוף הושארה על כנה רק העבירה הכלכלית.

שתי פרשיות אלה קיבעו את תדמיתה של התנועה האיסלאמית בקרב הציבור היהודי כארגון טרור, ועד היום ישנם קריאות להוציאה אל מחוץ לחוק.

במהלך תקופה זו אמנם הצטמצמה פעילות התנועה במקצת (הן בשל הלחץ השלטוני והן בשל המיתון) אולם גם כיום (2005) היא נחשבת לאחת התנועות היותר משמעותיות בקרב ערביי ישראל.

[עריכה] מטרות התנועה האיסלמית

במהותן דומות מטרות התנועה האיסלמית למטרות של כל תנועה איסלמית מודרנית והאידיאולוגיה שלה דומה מאוד לזו של האחים המוסלמים שהיא תנועת האם שלה. ההבדלים באידאלוגיה הם ברובם המוחלט תוצאה של קיומה של התנועה האיסלמית בתוך מדינה שרובה יהודית.

ההבדלים בין הפלגים הם בראש ובראשונה ביחס למדינת ישראל ואילו ההבדלים האחרים ביניהם הם זניחים יחסית להבדלים הפנימיים בתוכם.

המטרות הכלליות הן:

  • עידוד קיום מצוות האיסלאם.
  • טיפוח התרבות האיסלמית.
  • חינוך איסלמי.
  • קיום פעילות רווחה איסלמית (עפ"י מצוות הצדקה המהווה אחד מחמשת עמודי האסלאם).
  • שמירה על המקומות הקדושים לאסלאם וטיפוחם.
  • עזרה לפלסטינים בשטחים.

העמדות לגבי ישראל הן שונות לפי הפלגים:

  • פלג צפוני - אי הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל (יש להחליפה במדינה מוסלמית), נכונות להעזר בה לצרכים מיידים.
  • פלג דרומי - אי הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית, נכונות להשתתף במוסדות השלטון ולהשפיע מבפנים על ההחלטות בה.

[עריכה] פעילות התנועה

פעילות התנועה מפוצלת ברובה לפי הפלגים, הפעילות אמנם זהה אולם מבוצעת בנפרד.

בין הפעולות המתבצעות:

  • שיעורי אסלאם.
  • ארגון תפילות.
  • מבצעים לעידוד קיום מצוות האסלאם.
  • ארגון קייטנות איסלמיות.
  • שיפוץ מסגדים נטושים.
  • טיפול במסגדים קיימים.
  • איסוף וחלוקת צדקה.
  • סיוע למשפחות נזקקות בשטחים.
  • סיוע משפחתי (ייעוץ משפחתי, פתרון סכסוכים וכדומה).
  • ארגון ליגת כדורגל.
  • הוצאת עיתונים.
  • הגנה על כבוד הדת האיסלמית.
  • מלחמה בתנועות הדרכים.
  • מלחמה בסמים.
  • בלימת חדירת תרבות המערב (ברים, דיסקוטקים, פמניזים וכדומה) לחייהם של ערביי ישראל.
  • טיפול בבעיות מוניציפליות.
  • שמירת קשר עם תנועות איסלמיות מקבילות.

[עריכה] מבנה ארגוני

בדומה למרבית התנועות האיסלמיות אין לתנועה האיסלמית מבנה ארגוני רשמי. הפעילות מאורגנת על ידי מאות עמותות שעוסקות כל אחת מהן בעניין אחר ומקיימות קשרים, בעוצמה משתנה, ביניהן. מאז הפיצול בתנועה, רוב הפעילות מאורגנת בנפרד.

בנוסף על העמותות יש מספר אישים בולטים שמהווים את שכבת ההנהגה הלא רשמית של התנועה אולם הנהגתם נובעת מאישיותם ומקשריהם ולא ממערכת ארגונית כלשהי.

[עריכה] אישים בולטים

פלג צפוני:

  • השייח ראיד סאלח (מאוית לרוב כראאד סלאח)
  • סגנו, השייח כאמל חאטיב
  • מחמוד מחאג'נה
  • תאופיק מחאג'נה
  • עלי אבו שיחה
  • נור הדין גזמואי

פלג דרומי:

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים