יוגוסלביה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוגוסלביה הוא מונח המתאר 3 יישויות פוליטיות רצופות אך נפרדות אשר התקיימו לאורך מרבית המאה ה-20 (1918 - 2003) בחבל הבלקן שבמזרח אירופה. משמעות השם הוא "דרום סלביה" או במילים אחרות אדמתם או מדינתם של העמים הסלביים הדרומיים.
לאחר התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית בתום מלחמת העולם הראשונה, העמים הסלאביים בבלקן התאחדו כדי ליצור ממלכה משלהם במבנה מדיני של פדרציה שהורכבה משש רפובליקות: סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה הרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה. האזורים האוטונומיים קוסובו ווויוודינה היו חלק אינטגרלי מסרביה אך קיבלו ייצוג הוגן בפרלמנט.
מבחינה פוליטית, במשך קיומה של יוגוסלביה, היו 3 ישויות שהשתמשו בשם זה:
- ממלכת יוגוסלביה (1918 - 1941), מתום מלחמת העולם הראשונה ועד פלישתן של מדינות הציר במלחמת העולם השניה.
- הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה (1945 - 1992), מתום מלחמת העולם השנייה ועד פרישתן של 4 מתוך 6 הרפובליקות שהרכיבו אותה - סלובניה, קרואטיה, מקדוניה, ובוסניה והרצגובינה.
- הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (1992 - 2003), מאז פרישתן של ארבע הרפובליקות ועד החלטת הפרלמנט היוגוסלבי להפסיק להתקיים.
לאחר ההחלטה להפסיק להתקיים, האיחוד בין 2 הרפובליקות הנותרות נמשך תחת השם סרביה ומונטנגרו עם כוונה עתידית לפרק אותו בהדרגה.
לאחר משאל מוצלח, מונטנגרו הצהירה באופן רשמי על עצמאותה ב-3 ביוני 2006 בעוד סרביה הצהירה על עצמאותה ב-5 ביוני ובכך הסתיימו השאריות האחרונות של הפדרציה היוגוסלבית לשעבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמה
בעקבות התמוטטות האימפריה האוסטרית-הונגרית, עקב תבוסתה במלחמת העולם הראשונה, הרבה עמים סלאביים שהתקיימו תחת האימפריה החלו לדרוש עצמאות מדינית. כדי למנוע פיצול יתר בין העמים במזרח אירופה הדגם של פדרציה מדינית נחשב באותה תקופה לדגם המתאים והטוב ביותר לאותם העמים, כל עם יקבל עצמאות במסגרת הרפובליקה שלו, ומספר רפובליקות ירכיבו יחד מדינה פדרטיבית אחת. לפי אותו הדגם הוקמה פדרציה נוספת צ'כוסלובקיה בין צ'כיה וסלובקיה שאף היא התפרקה סמוך לפירוק יוגוסלביה.
החל משנת 1914 החלו מדינאים מהאזור לקדם את הרעיון של איחוד העמים הסלביים הדרומיים בתוך ממלכה אחת. מדינות המערב אף תמכו ברעיון בסיום המלחמה הגדולה, והחליטו על הקמתה במסגרת ועידת פריז.
[עריכה] ממלכת יוגוסלביה
| ממלכת יוגוסלביה | |||||
|
|||||
- ערך מורחב – ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים
עם התמוטטות האימפריה האוסטרו הונגרית, העמים באזור הקימו את מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים (באזור בוסניה הרצגובינה, קרואטיה וסלובניה), וב-1 בדצמבר 1918 הם הצטרפו לממלכת סרביה וממלכת מונטנגרו ובכך נוצרה ממלכה גדולה אף יותר בשם ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (שכללה גם את שטחי סרביה, מונטנגרו, וויוודינה וקוסובו).
ב-28 בינואר 1921 הפרלמנט הסרבי קיבל חוקה חדשה, ובכך רוכזה הסמכות הפוליטית וגדלה השפעת הממשלה המלכותית בבלגרד. בשנת 1928 מנהיג לאומני ממונטנגרו ירה והרג מנהיג מפלגה קרואטית בפרלמנט. מלך יוגוסלביה, אלכסנדר הראשון התשמש בירי כסיבה לחיזוק כוחו ותפיסת השלטון, ולכן ב-6 בינואר 1929 הוא השהה את החוקה, פיזר את הפרלמנט והכריז על דיקטטורה מלכותית. בהמשך באותה השנה הוא החל לארגן את החלוקה האזורית של הממלכה, ושינה את שמה לממלכת יוגוסלביה. כל הזהויות הלאומיות מלבד "יוגוסלביה" בוטלו.
יוגוסלביה הפכה למדינה מיליטריסטית. וחיו בה מספר קבוצות של מורדים לאומניות שהתנגדו לדיקטטורה מלכותית. המלך היה מאוד לא פופולרי בקרב האוכלוסייה הלא-סרבית, ובזמן ביקורו במרסיי, צרפת ב-9 באוקטובר 1934 הוא נרצח על ידי פעיל בולגרי. בנו פיטר השני היה עוד ילד ולכן הכוח נפל בחיקו של הנסיך פבל שהמשיך בקו הרודני של ראש הממשלה.
בתחילת מלחמת העולם השניה הופעל לחץ על יוגוסלביה להצטרף לגרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית למדינות הציר. האיטלקים שקעו במלחמה מול יוון ועוד לפני שהגרמנים הפנו את כוחותיהם למערכה היוונית, הם רצו להבטיח תמיכה יוגוסלבית. הנסיך נכנע ללחץ של הפשיסטים וב-25 במרץ 1941 הוא חתם בוינה על האמנה המשולשת, בשאיפה להשאיר את יוגוסלביה מחוץ למלחמה. החתימה פגעה בתמיכה העממית בנסיך ומשטרו. הצבא התנגד גם כן לאמנה לכן מספר מפקדים ביצעו הפיכה כשהנסיך חזר ב-27 במרץ 1941. הצבא תפס את השלטון, עצר את המשלחת מוינה, הגלה את הנסיך פבל, וסיים את משטרו בכך שהעניק את מלוא הכוח למלך פיטר בן ה-17.
היטלר ראה את הנעשה והחליט לפלוש ליוגוסלביה ב-6 באפריל, מייד לאחר הפלישה ליוון שבאה לעזור למוסוליני בבוץ היווני. יש לציין כי כתוצאה מהפלישה ליוגוסלביה, מבצע ברברוסה נדחה בארבע שבועות, החלטה שהתברר כי הייתה מכריעה מאוד. בתום הפלישה הממלכה חדלה מלהתקיים והפכה לחלק מהשטחים הכבושים של הנאצים.
[עריכה] הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה
| הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה | |||||
|
|||||
- ערך מורחב – הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה
במהלך הכיבוש הנאצי, האוכלוסייה התנגדה לגרמנים וכיוון שהם אהבו את המלוכה ששלטה בהם קבוצות הגרילה השונות היו בעלי אידאולוגיה שונה. הקבוצה החזקה מביניהם היו הקומוניסטים בהנהגתו של יוסיפ ברוז טיטו. תחילה ההתנגדות הייתה חלשה אך בהמשך היא גברה ב-1944 כוחות ההתנגדות גירשו את מדינות הציר מסרביה ובשנת 1945 משאר יוגוסלביה. הצבא האדום עזר בכיבוש בלגרד, ונסוג ממנה בתום המלחמה. לאחר המלחמה טיטו הפך לגיבור לאומי, וכשראה כי נאמני המלוכה החלו לחזור למדינה, הוא החל לצבור כוח כדי להקים מדינה סוציאליסטית עצמאית. בשנת 1945 הוקמה הפדרציה הדמוקרטית של יוגוסלביה ובשנת 1946 שונה שמה להרפובליקה העממית הפדרלית של יוגוסלביה.
יוגוסלביה הצטרפה לגוש המדינות הקומוניסטיות בהנהגת ברית המועצות, אך סירובו של מנהיג יוגוסלביה טיטו להיכנע לתכתיבי ברית המועצות בראשות סטלין הביא לניתוקה מגוש המדינות הקומוניסטיות ולקשירת קשרים עם המערב. יוגוסלביה של טיטו ביקרה גם את הגוש המזרחי וגם את אומות נאט"ו, ויחד עם מספר מדינות נוספות הם הקימו בשנת 1961 את ארגון המדינות הבלתי-מזדהות.
ב-7 באפריל 1963, האומה החליפה את שמה הרשמי להרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה עם זאת השלטון בה נותר קומוניסטי ודיקטטורי וטיטו הפך ל"נשיא לכל החיים". ברפובליקה הסוציאל פדרלית היה לכל אחת מששת הרפובליקות חוקה משלה, נשיא משלה, ראש ממשלה, פרלמנט ובתי-משפט. בראשה של המדינה היוגוסלבית היא נשיא קולקטיבי, ראש ממשלה פדרלי, ופרלמנט פדרלי.
דיכוי הזהות הלאומית התדרדר עד כדי האביב הקרואטי של 1970-71, במהלכו סטודנטים ארגנו הפגנה לחרויות אזרחיות גדולות יותר ואוטונומיה גדולה יותר לקרואטיה. המשטר דיכא את המחאה הציבורית וכלא את מארגני המחאה אולם הרב תומכים בתוך המפלגה הקומוניסטית תמכו בשקט במטרה, לכן חוקה חדשה אושרה ב-1974 אשר נתנה יותר זכויות לרפובליקות, ואפשרה הגדרה עצמית ואף הזכות לעזוב את הפדרציה.
לאחר מותו של טיטו בשנת 1980 גברה המתיחות האתנית ביוגוסלביה. המנהיג הקומוניסטי סלובודן מילושביץ', האיש החזק החדש של יוגוסלביה, ניסה לשחק לידי הלאומנים הסרבים אולם לבסוף מצא עצמו עוזר לשאר הקבוצות האתניות. מתיחות נוספת נוצרה בעקבות נפילת חומת ברלין והתמוטטות ברית המועצות (ושאר מזרח אירופה), הרפובליקות היו צריכות להחליט האם ללכת בעקבות שאר מדינות האזור ולהפוך לעצמאיות או להשאר באיחוד הפדרטיבי.
ב-25 ביוני 1991 שתי הרפובליקות קרואטיה וסלובניה הכריזו על עצמאותן מיוגוסלביה. בעקבותיהן פרשה מקדוניה והכריזה על עצמאותה ב-8 בספטמבר 1991. ומאוחר יותר ב-5 באפריל 1992 גם בוסניה והרצגובינה פרשה והכריזה על עצמאותה.
היות ויוגוסלביה דיכאה את הלאומניות ושמה דגש על הלאום ה"יוגוסלבי", והיות המדינה נשלטה מבלגרד שבשטחי סרביה והעם הסרבי היה במרכז הכוח, סרבים רבים עברו לחיות ברפובליקות השכנות. אחרי פרישת הרפובליקות השונות, חשו סרבים רבים כי החוקה של יוגוסלביה אפשרה למיעוטים זכות להגדרה עצמית ולכן לאחר הפרישה המיעוטים הסרבים באותן הרפובליקות (בקרואטיה 580 אלף, בבוסניה 1.6 מיליון) דרשו את אותן הזכויות ובתמיכת יוגוסלביה ביקשו כי אזורי המחייה שלהם בבוסניה ובקרואטיה יישארו בשטח יוגוסלביה. הסכסוכים הובילו למלחמות אזוריות, תחילה למלחמה קצרה בסלובניה ומאוחר יותר ב-1991 למלחמת בוסניה. מקדוניה הכריזה על עצמאותה המהלך המלחמה והייתה לרפובליקה היחידה שקיבלה עצמאות ללא התנגדות מיוגוסלביה.
קיימים מספר תאריכים המעידים על פירוק "הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגוסלביה":
- 25 ביוני 1991 כאשר קרואטיה וסלובניה הכריזו על עצמאותן.
- 15 בינואר 1992 כאשר קרואטיה וסלובניה הוכרו בצורה בינלאומית.
- 28 באפריל 1992 כשהוכרז על הקמת "הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה" (ראו בהמשך).
[עריכה] הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה
| הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה | |||||
|
|||||
- ערך מורחב – הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה
לאחר ש-4 מתוך 6 הרפובליקות פרשו מהפדרציה, התפרקה הפדרציה היוגוסלבית, אולם שתי הרפובליקות סרביה ומונטנגרו לא פרשו מהאיחוד, ולכן ב-28 באפריל 1992 הוכרז על הקמת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה. יש המכנים איחוד זה בין סרביה למונטנגרו יוגוסלביה החדשה, כדי להבדילו מן האיחוד הגדול יותר שהתקיים עד 1992.
המלחמה באזורים המערביים הסתיימה ב-1995 בתמיכת האמריקאים כאשר מילושביץ' השתתף במשא ומתן להשגת הסכם דייטון ששם קץ למלחמת בוסניה, ומילושביץ' נתפס במערב כאחד מעמודי התווך של השלום בבלקנים.
החל מ-1996, כאשר יוגוסלביה החדשה רק החלה להחלים מפצעי המלחמה ומעזיבת שאר הרפובליקות, החלו תנועות לאומניות בחבל קוסובו (השייך לסרביה) לעסוק בטרור נגד האוכלוסייה הלא-אלבנית ואף ניסיון של הכרזת עצמאות (העצמאות לא הוכרה על ידי אף מדינה מלבד אלבניה). הסיבה לכך הייתה שבין 1990 ל-1999 גדלה האוכלוסייה האלבנית (שהם מוסלמים בדתם) בחבל לכדי 90% מהאוכלוסייה בעוד שאחוז שאר הלאומים ירד בהתמדה, השוני התרבותי והניתוק של הרפובליקות האחרות מיוגוסלביה דירבן את יושבי החבל לדרוש עצמאות מיוגוסלביה.
התגובה של צבא יוגוסלביה הייתה קשה ורבים איבדו את בתיהם, את רכושם ואת חייהם במלחמת קוסובו שהגיעה לשיאה ב-1999. נאט"ו והמערב התערבו במלחמה והפציצו את סרביה ואת מונטנגרו במשך חודשיים עד שמילושביץ' נכנע לדרישותיהם והסיג את כוחותיו מקוסובו. מאז יוני 1999 החבל נשלט על ידי הכוחות לשמירת השלום של נאט"ו ועל ידי רוסיה, זאת למרות שכל הצדדים ממשיכים להכיר בחבל כחלק מסרביה.
בספטמבר 2000 נערכו בחירות לנשיאות בהם גברו כוחות האופוזיציה על מלוסוביץ'.
בשנת 2001 השם "יוגוסלביה" הושמט בצורה רשמי, במרץ 2002 הממשלה של רפובליקת סרביה ושל רפובליקת מונטנגרו החליטו לשנות את מבנה האיחוד של "הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה" לאיחוד הרבה יותר חלש שיתבסס על שיתוף פעולה בין שתי הרפובליקות בשם סרביה ומונטנגרו. השינוי התבצע ב-4 בפברואר 2003. בהוראת הפרלמנט היוגוסלבי ב-4 בפברואר 2003, יוגוסלביה חדלה להתקיים. הממשל הפדרלי שנותר בבלגרד שימש רק לצרכים רשמיים, והממשלות המקומיות של שתי הרפובליקות ניהלו את ענייניהן כאילו הן שתי מדינות עצמאיות נפרדות.
[עריכה] סרביה ומונטנגרו
- ערך מורחב – סרביה ומונטנגרו
מאז פירוק יוגוסלביה באופן רשמי ב-4 בפברואר 2003 ועד שמונטנגרו הכריזה על עצמאותה ב-4 ביוני 2006 שתי הרפובליקות התקיימו תחת איחוד רופף בשם סרביה ומונטנגרו אשר הוגן על ידי חוקה שהקנתה תוקף לאיחוד הזה. תוקף החוקה פג בשנת 2006 ועד אז שתי הרפובליקות היו צריכות להחליט האם לחזק את האיחוד וליצור אומה סרבית חדשה מהריסות יוגוסלביה או להתפרק לשתי רפובליקות עצמאיות נפרדות.
תקופה קצרה זו אפיינה את מהלך ההתפרקות של הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה ןסבלו ממתיחות אתנית. למרות שהאוכלוסייה במונטנגרו הייתה סרבית ברובה, במשאל העם שנערך שם ב-21 במאי 2006, 55.4 אחוז מהמצביעים בחרו בעצמאות (האיחוד האירופי התנה את מימוש העצמאות רק אם יותר מ-55 אחוז מהמצביעים יבחרו בכך). וב-4 ביוני 2006 הכריזה מונטנגרו על עצמאותה והיפרדותה מסרביה ובכך תם האיחוד הרופף בין שתי המדינות ויוגוסלביה פורקה לחלוטין למרכביה.
[עריכה] ראו גם
- היסטוריה של אירופה
- היסטוריה של הבלקן
- היסטוריה של סרביה
- היסטוריה של קרואטיה
- היסטוריה של סלובניה
- היסטוריה של בוסניה והרצגובינה
- היסטוריה של מונטנגרו
- היסטוריה של מקדוניה
- יהדות יוגוסלביה


