כלל אלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בזואולוגיה, כלל אלן קושר בין גודל גפיים ואיברי גוף בולטים (כמו זנב ואוזניים) של בעלי חיים בעלי דם חם לבין חום הסביבה הממוצע. במקומות קרים יהיו איברים אלו קטנים יותר ואילו במקומות חמים הם יהיו גדולים יחסית.

הכלל קרוי על שמו של ג'ואל אלן (Joel Allen).

הסיבה לדבר היא קצב איבוד החום שהינו רב יותר ככל ששטח הגוף גדול יותר ולהיפך. לדוגמה:

  • לפנק המצוי באזורי מדבריות חמים יש זוג אוזניים הגדולות מאוד יחסית לגופו הזעיר וזאת כדי שיוכל לצנן את גופו ביעילות ו"לסלק" את החום מגופו בזריזות בכדי לשרוד כשטמפרטורת הסביבה בה הוא חי גבוהה. לעומת זאת, לדוב הקוטב יש אוזניים זעירות יחסית לגופו העצום ובאמצעותם הוא שומר על חום גופו כדי לשרוד באזורים הקרים בהם הוא חי.

[עריכה] ראו גם:

כלל ברגמן - כלל הקושר בין גודל הגוף כולו של בעלי חיים מין או תת מין מסוים לבין חום הסביבה המממוצע.