צבאו של אלכסנדר הגדול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סדרת המאמרים העוסקים בצבא יוון העתיקה |
|
המאמר עוסק בצבאו של אלכסנדר הגדול מזמנו של פיליפוס השני (אמצע המאה הרביעית לפנה"ס ועד קרב גאוגמלה (ארבלה) 331 לפנה"ס) וצבאות הממלכות ההלניסטיות.
בצבאו של אלכסנדר הגדול היו שני חילות עיקריים : פרשים ורגלים כאשר חיל הים משמש כחיל עזר. בנוסף היו שירותי הנדסה ושירותי רפואה מתקדמים יחסית לתקופה.
הצבא היה בנוי משלושה חלקים עיקריים: בני מקדוניה מקוריים, בעלי ברית ברבריים ובעלי הברית ההלניים (יוונים).
תוכן עניינים |
[עריכה] חלוקת הצבא
[עריכה] בעלות הברית
- בעלי הברית הברברים: בעיקר חי"ר קל ופרשים קלים.
- בעלי הברית ההלניים: בעיקר פרשים כבדים (מתסליה) וחיל רגלים כבד. בעלות הברית היוו בערך שליש מהצבא שפלש לאימפריה הפרסית.
[עריכה] המקדונים
לצבא המקדוני היו שני חילות עיקריים:
- פרשים כבדים - ההיטירוי (פירוש המילה - רעי המלך).
- חי"ר כבד - הפלאנקס המקדוני.
את הצבא המקדוני בתצורתו זו ייסד פיליפוס השני - אביו של אלכסנדר שאיחד את הממלכה, ניצח את היוונים וכפה את עצמו עליהם כהגמון הליגה ההלנית (בה היו חברות כל ערי יוון למעט ספרטה)
[עריכה] החילות השונים בצבא המקדוני
[עריכה] היטירוי
ההיטירוי היו חמושים ברומח בשם "קסיסטון" באורך של כ-3 מטרים ובחרב קמורה לשיסוף. הרומח הוחזק ביד מורמת ולא מתחת לבית השחי כי בעת הדקירה הפרש היה יכול ליפול מהסוס כי לא היו לו אוכף טוב וארכופים. כהגנה היה להם שריון שכיסה את כל גופו של הפרש וקסדה מדגם ביוטי. גם הסוס היה מוגן בשריון. ההיטירוי היו מאורגנים באסקדרונים בני 200 פרשים חוץ מהאגמה (שומרי הראש) שהייתה בת 300 רוכבים. סך הכול לקראת מסע המלחמה בפרס היו כ-1800 היטירוי מאורגנים ב-8 אסקדרונים.
טקטיקות הלחימה: כפרשים כבדים ההיטירוי הסתערו לתוך מערכי האויב ושברו את המבנים בכוח משקלם ובתנופת הסתערותם. ההיטרוי תקפו לרוב מהאגף או מאחור ובכך פיזרו אפילו את הכבדים והאיכותיים שבאוייבים, מכתם תמיד הייתה מכת הפטיש שריסקה את מערך האוייב והביאה לנצחון. כך הם פעלו אל מול "החבורה המקודשת של תבאי" או מול הצבאות הפרסים במלחמותיו של אלכסנדר.
[עריכה] הפלנקס המקדוני
בניגוד לפלנקס היווני המקדונים תחת פיליפוס השני נערכו בפלנקס מקדוני, מערך צבאי שונה. חימוש: חנית ארוכה הנקראת סריסה (5.5-6 מ') וחרב קצרה. את החידוש באורך החנית (החנית היוונית "דורה" באורך 2-3 מ').
בניגוד להופליטים יוונים לא היה לפלנקס המקדוני שריון גוף והמגן שלהם היה קטן יותר - קוטרו רק 30 ס"מ - לעומת כמטר של היוונים. הסיבה לכך הייתה הצורך להחזיק את הסריסה בשתי הידיים בגלל משקלה הרב. המגן של הלוחמים המקדונים הוחזק על ידי רצועת כתף ולולאה לזרוע ואילו המגן היווני הוחזק ברצועת הכתף, הלולאה ליד וגם לולאה המוחזקת בכף היד. טקטיקות לחימה:
הפלנקס היווני ניהל קרב דחיפות עם יריבו וכשניצח עשה זאת מכוח משקלו הרב. המקדונים לחמו תחת ההנחה שיריבם לא יגיע אליהם מבעד למסך הצפוף של הסריסות, לכן מיגונם פחת מההבנה שהגנתם החשובה ביותר היא טווחם הגדול. בעת שהפלנקס המקדוני ריתק למקום יריבים רבים בהרבה ממנו הפרשים המקדונים יצאו לרוב לאיגופים והתרסקו למערך האוייב מצידו או ממאחור. השילוב הקטלני הזה היה בבסיס הטקטיקות של אלכסנדר הגדול. הפלנקס המקדוני סודרו בגדודים הנקראים "טאכסיס", בני כ-1500 חיילים כל אחד. סך הכול היו 6 גדודים כאלה בצבא המקדוני בעת הפלישה לפרס שמנו סך הכול כ-9,000 איש. הלחימה התבצעה בשורות צפופות תוך הדיפת האויב באמצעות הסריסות.
[עריכה] היספספיסטים
ההיספספיסטים (שקיבלו את שמם מהמגן שהשתמשו בו) היו חיל נבחר. עד היום לא ברור לגמרי מה היה חימושם. כנראה הם היו מעין כלאים של פלאנקס עם פלטאסטים (חי"ר בינוני). מהמקורות נובע שהם נלחמו גם במערך הפלאנקס (אם כי עם חניתות ולא עם הסריסה) וגם בשורות מפוזרות בנוסח של החי"ר הקל. הם נלקחו לעתים קרובות למסעי איגוף בעורף האויב, כמו כן היו בין הראשונים בהסתערות על החומות, דבר שמרמז שהם גם אומנו בחרב לא פחות מבחנית. ההיפספיטים היו חשובים מאוד לצבא המקדוני והיוו את הגורם המגשר בין הפלנקס המקדוני הכבד לחי"ר קל. התפקיד החשוב ביותר שביצעו ההיפספיטים היה בקרב גאוגמלה בשילוב עם ההירטרוי במהלך שהביא את הנצחון באותו קרב.
ההיספספיסטים היו מאורגנים ב-3 גדודים בני 1000 לוחמים כל אחד כאשר אחד הגדודים נקרא גם כן אגמה ובדומה לאגמה הרכובה גם הם היו שומרי ראשו של המלך.
[עריכה] האגמה
שומרי הראש. הייתה אגמה רכובה (300 רוכבים) מההיטירוי ואגמה רגלית (1000) לוחמים מההיספספיסטים.
[עריכה] חילות נוספים
יתר החילות הקלים היו חיל מסייע
בנוסף לחילות המקדונים היו לאלכסנדר כ-6000 הופליטים יוונים ו-1800 פרשים כבדים מתסליה שאר החיילים נתרמו על ידי בנות הברית או נשכרו.
סך הכול היו ברשותו 30,000 חי"ר ו-5,000 פרשים.
[עריכה] הטקטיקה המקדונית
בניגוד לצבאות יוון באותה תקופה (חוץ מהתסלים) החיל שקבע את גורל הקרב היו הפרשים ולא החי"ר הכבד. לרוב פרשים אלו סודרו בשני האגפים של הפלאנקס אשר שימשה מעין בסיס בטוח שממנו יצאו הפרשים לתקוף. הפלנקס המתין לאוייב או יצא לפגוש אותו אם הוא התמהמה, הפלנקס בשורה ארוכה לחם וריתק למקום יריבים גדולים ממנו במספר פי כמה תוך שחי"ר פחות כבד שמר על אגפיו מאיגופים, חי"ר כגון החי"ר הקל של בעלי הברית הברבריים או ההיפספיטים. בינתיים הפרשים הכבדים לחמו בחילות קלים והתמקמו להסתערות הגורלית, זו שפגעה ביריב המרותק בצידו או מאחוריו. הפרשים הכבדים הסתערו אל תוך האוייב ופיזרו את מערכו, האוייב בשלב זה התפזר לרוב וניצוד על ידי הצבא המקדוני. בשלב זה פרשים קלים יותר, אם היו כאלה באותו קרב, שלא מסוגלים לפזר מערכי חי"ר של אוייב הצטרפו בציד של היריבים הנסים על נפשם. בדרך כלל ההיטירוי היו באגף ימין והתאסלים באגף שמאל. זו הייתה הטקטיקה הקלאסית של המקדונים, התוכנית הרגילה אפשר לומר, אך היו כמובן מקרים בהם הטקטיקה השתנתה בהתאם לצורך.
[עריכה] הממלכות ההלניסטיות
הממלכות ההלניסטיות קמו לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר הגדול. הם לא חידשו הרבה בטקטיקה שלו ואפילו התקשו ליישם את הטקטיקות המקדוניות הקיימות. בין ממלכה לממלכה נוצרו עם הזמן הבדלים מסוימים. בממלכת סלאוקוס לדוגמה, שהשתרעה עד הודו שולבו פילים בצבא. בממלכת תלמי במצרים שולבו מרכבות, סמל של עליונות צבאית מצרית זה מאות בשנים. במקדוניה נשמרו ההיפספיטים ובכל הממלכות שולבו חילות שונים בסגנונות המקומיים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| המאמר הקודם:הצבא היווני בתקופה ההלניסטית | צבאו של אלכסנדר הגדול | המאמר הבא: |

