קעקע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתובת קעקע, שרטוט הנעשה בעזרת דיו או בחומרי צבע אחרים המוכנסים באופן קבוע מתחת לעור לקישוט או סימון. השם הטכני לקעקוע הוא "השתלת מיקרו־פיגמנט".
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
המילה קעקע מופיעה בתנ"ך בספר ויקרא יט,כח: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם". באנגלית מכונה כתובת הקעקע Tattoo, מילה שמקורה בטהיטי שבפולינזיה ומשמעותה "לסמן". גם בשפות רבות אחרות נגזרת המילה לכתובת קעקע מהמקור הפולינזי.
[עריכה] היסטוריה
כתובות קעקע היו מקובלות מאוד בתרבויות קדומות. בחפירות באירופה נתגלו כלים מהתקופה הפליאוליתית המאוחרת (בין 38,000 לפנה"ס ל-10,000 לפנה"ס) שכנראה שימשו לביצוע קעקועים. הכלים כללו דיסקה עשויה מחימר ואוכרה אדומה ומחטי עצם ששימשו ככל הנראה לדקור את העור. צלמיות אדם מחימר ואבן שעליהם חריתות שכנראה מייצגות כתובות קעקע נתגלו בסמוך לכלים. מומיות בנות 7000 שנה שנתגלו בערבות רוסיה היו מקועקעות. המומיה העתיקה המפורסמת ביותר הקרויה "איש הקרח" שנתגלתה בהרי האלפים ומתוארכת ל-3000 לפנה"ס, הייתה מקועקעת.
מהעובדה שהתורה אוסרת על עשיית כתובת קעקע, ניתן להניח שעשיית הקעקע היה מנהג רווח אצל הגויים וכן ציינו מפרשי המקרא. הרמב"ם מציין שהגויים היו רושמין על עצמם כתובת קעקע כדי לציין את נאמנותם לאלילים שלהם. (הלכות עבודה זרה פרק י"ב). ר' אברהם אבן עזרא כותב שהיו עושים כתובת קעקע כזכרון למתים ולכן איסור הקעקע מופיע באותו פסוק עם האיסור לעשות שריטה על המת.
ביפן הייתה קיימת מסורת ארוכה של ביצוע קעקועים. הרישומים המוקדמים על כך הם כתבי יד מסין, המתייחסים לקעקוע בשלילה ורואים בו סימן לברבריות. ההשפעה הסינית על יפן גרמה לכך שבסופו של דבר גם ביפן ראו כתובות קעקע כדבר שלילי, ובשלב מסוים החלו להשתמש בקעקועים כאמצעי ענישה לפשעים החמורים ביותר. אדם מקועקע הוחרם על ידי משפחתו וחי בשולי החברה.
מנהג של עשיית כתובות קעקע התקיים גם בקרב האצטקים והמאיה של מרכז אמריקה וגם בקרב האינדיאנים של צפון אמריקה למשל בשבט היורון. מיסיונרים צרפתיים סיפרו על תהליך בו ישבו הלוחמים שעות ללא תזוזה בעת שחבריהם דקרו את עורם במחט עצם מחודדת, ניגבו את הדם ושפשפו פחם לתוך הפצע. תהליך זה היה מסוכן למדי ואכן נגרמו לא מעט מקרי מוות בעקבות חריטת קעקוע.
בבריטניה הייתה מסורת ארוכה של ביצוע קעקועים בין השבטים הבריטונים הקדומים. יוליוס קיסר מתאר כיצד נהגו התושבים לקעקע את גופם. הכנסייה הקתולית הוציאה צו דתי האוסר על קעקועים ב-787 לספירה, אך ידוע כי כל המלכים האנגלו־סקסונים נהגו להתקשט בכתובות קעקע. על המלך האנגלו־סקסוני האחרון, הרולד השני שהובס בקרב הייסטינגס בשנת 1066, נאמר כי גופתו הושחתה בקרב עד כדי כך שרק כתובות הקעקע שעל גופו אפשרו את זיהויו.
מסורת כתובות הקעקע פסקה באירופה בימי הביניים, אך התחדשה כאשר נתגלו איי פולינזיה במסעותיו של הקפטן ג'יימס קוק. עם זאת, ר' אברהם אבן עזרא, פרשן המקרא בן המאה ה-12, מציין בפירושו שהיו בימיו צעירים הרושמים כתובות קעקע בפנים שלהם. ספר החינוך שנכתב בסביבות המאה ה-13, כותב שבימין הישמעאלים (הכוונה לערבים) היו עושים כתובות קעקע.
מסורת ביצוע כתובות קעקע בפולינזיה, כפי שהתקיימה לפני בואם של האירופאים לדרום האוקיינוס השקט, הייתה האמנותית ביותר בעולם העתיק. היא התפתחה במהלך אלפי שנים בכל רחבי איי פולינזיה ובצורתה המתקדמת ביותר התבטאה בצורות גאומטריות מורכבות שנוצרו בשלבים במהלך חיי אדם עד שכיסו את כל גופו. כתובות הקעקע הפולינזיות לא נפלו מעבודותיהם של אמני הקעקוע המודרניים ביופי ובמורכבות. במיוחד הצטיינו בכך המאורים בניו זילנד, הידועים בציורי הקעקע העדינים על פני הגברים והנשים (הקרויים מוֹקוֹ).
החוקרים האנגליים חזרו לאירופה עם ילידים מקועקעים. מאז החלה מסורת מחודשת של ביצוע כתובות קעקע בין תושבי אירופה, בעיקר בין מלחים. בסוף המאה ה-19 החלה מסורת של ביצוע קעקועים גם לבני האצולה. החל בכך יורש העצר (לימים אדוארד השביעי) שבשנת 1862 ביקר בארץ ישראל וחקק את סמל הצלב על זרועו. בתקופת מלכותו הוסיף אדוארד השביעי לגופו עוד כמה כתובות קעקע. כאשר שני בניו, ביניהם מי שלימים יהיה המלך ג'ורג' החמישי, ביקרו ביפן ב-1882, הוא הורה למחנכם לקחתם לאומן קעקועים מפורסם. הדוגמה שנתנה משפחת המלוכה הפכה את הקעקוע ביפן לפופולרי מאוד אצל משפחות האצולה באנגליה עד כדי כך שסופר אמריקאי העיר בלעג:
- "אנשי החברה באנגליה הם קורבנות של המצב שבו הנסיך מוויילס (יורש העצר) חקק כתובות קעקע על גופו. כמו עדר כבשים המונהג על ידי רועה הם היו חייבים לעשות בדיוק אותו דבר".
לקארל הארבעה עשר, מלך שבדיה ונורבגיה (שהייתה אז חלק מממלכת שבדיה) בשנים 1818 - 1844, היתה כתובת הקעקע "Mort aux rois" ("מוות למלכים").
בשנת 1891 הוציא האמריקאי סמואל או'ריילי פטנט על אקדח הקעקוע החשמלי. האקדח התבסס על עקרונות העט החשמלי שהמציא תומס אדיסון 16 שנה לפני כן. המכשירים בהם משתמשים כיום הם שיפור האקדח של או'ריילי. המכשיר הוזיל את עלות העבודה וקיצר את הזמן הנדרש לעשיית קעקוע.
[עריכה] כתובת קעקע ביהדות
היהדות אוסרת לחרוט כתובות קעקע על הגוף. איסור זה הוא אחד מתרי"ג מצוות ומקורו בויקרא יט,כח: "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם". וכך כותב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק יב:
- "כתובת קעקע האמורה בתורה, הוא שישרוט על בשרו וימלא מקום השריטה כוחל או דיו או שאר צבעונין הרושמין; וזה היה מנהג הגויים שרושמין עצמן לעבודה זרה שלהן, כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה. ומעת שירשום באחד מדברים הרושמים אחר שישרוט, באי זה מקום מן הגוף, בין איש בין אישה - לוקה".
האיסור חל על כתובת קעקע בכל מקום בגוף, בין מקום שרגיל להיות מגולה ובין מקום שרגיל להיות מכוסה.
אחד הטעמים הניתנים לאיסור הוא היותם של היהודים שייכים לעם חשוב אשר לא נאה לו להשחית את גופו. פרשן המקרא "חזקוני" כותב את הטעם שלא ראוי ליהודי לשים בגופו אות אחר מלבד האות של המילה. טעם אחר שניתן (למשל בספר החינוך) לאיסור הוא הצורך להבדל ממנהגי עבודה זרה.
[עריכה] כתובת קעקע בספרות
בספרו "עשו" מתאר מאיר שלו את הדוכס אנטון שנפל בידי בנות הנוואר בירושלים, שעיטרו מקומות אחדים בגופו בכתובות קעקע. מנתחים קלפו מגופו את הכתובות, אך נותרה בעיה אחת קשה לפתרון:
- "באשר לעורלתו המקועקעת של הדוכס, כאן התעורר חשש גדול. איש מן הרופאים לא אבה ליטול עליו אחריות כה כבדה לאושרה של הארוסה ולרציפותה של השושלת. בסופו של דבר הזמינו מוהל יהודי זקן מאלזאס, שלמרות ההתרגשות, הקללות האנטישמיות וצריחות הכאב של זוֹגה, מל את הדוכס בהצלחה וגם התחכם להסתלק והעורלה בכיסו. שלושה ימים אחר־כך הופיע מנהל גנזי הארמון, הציג את עור אפו של הדוכס והראה כי מה שנראה כעיטורי קעקע אינו אלא מיקרוגרפיה מדהימה של תריסר פסוקים מפרק כ"ה של ספר בראשית, הכתובים עברית. מיד החלו הכול לתור אחרי העורלה, אבל באותה שעה כבר מכר אותה המוהל היהודי לאספן מוזרויות עלום שם והוא עצמו נמלט לאמריקה".
[עריכה] מטרות
סיבות מגוונות גורמות לאנשים לעבור תהליך של קעקוע. הגורמים הנפוצים ביותר הם: אמצעי זיהוי, קישוט, סיבות דתיות או אמונה בהשפעה המגית של כתובת הקעקע. הכאב הכרוך בתהליך הקעקוע נתפס כאמצעי להפגנת אומץ לב.
כיום כתובות קעקע הן סוג של אופנה. אם פעם רק גברים עשו קעקועים, כיום גם נשים ונערות חושבות שכתובת קעקע הן סוג של קישוט מקובל. בארצות שונות התפתחה מגמה אצל נשים חולות בסרטן השד שעברו כריתת שד לקעקע פרחים על החזה.
השימוש בכתובות הקעקע מוגבל לאנשים בעלי עור בהיר, שכן הצבעים בהם נעשה שימוש בכתובות קעקע הם בדרך כלל כהים. באופן מסורתי, אנשים בעלי עור כהה נהגו לקשט את גופם באמצעות צלקות. עם זאת, בקרב האפרו-אמריקאים מקובל יותר השימוש בכתובות קעקע משימוש בצלקות.
אסירים בבתי כלא נוהגים לקעקע עצמם כסימן של שותפות באחת מכנופיות הכלא. מלחים מאירופה נהגו לקעקע את תמונת הצליבה על גבם על מנת למנוע ענישה באמצעות הצלפה. ראשי שבטים מאורים נהגו לקעקע תבניות מסובכות על פניהם - תבניות אלה שימשו כתחליף חתימה ונעשה בהם שימוש בעת חתימה על חוזה שלום.
קיימים גם מקרים בהם אנשים הוכרחו לעבור קעקוע כנגד רצונם מסיבות שונות. הדוגמה הידועה ביותר היא שיטת הזיהוי באמצעות מספר על הזרוע שבה נעשה שימוש על ידי הנאצים במחנות ריכוז בזמן השואה. ק.צטניק היה אחד האסירים שקועקע נגד רצונו.
כתובות קעקע נחקקות גם על בעלי חיים, אם כי לעתים נדירות נעשה הדבר בשל רצון לקשט. סימני זיהוי מקועקעים לעתים על חיות מחמד וחלקי גוף מסוימים (לדוגמה האפים) מקועקעים למניעת כוויות-שמש. סימני זיהוי מקועקעים לפעמים על בעלי חיים השייכים לחוות. סימני זיהוי מקועקעים על שפתיהם של כל הסוסים הגזעיים מייד לאחר שנגמלו. כתובות קעקע אלו מבוצעות על ידי וטרינרים, ובעלי החיים עוברים הרדמה על מנת למנוע את תחושת הכאב ולשמור על ביטחונם.
[עריכה] התהליך
בכמה תרבויות שבטיות היה נהוג ליצור כתובות קעקע על ידי ביצוע חתכים בעור ושפשוף הפצע בדיו, אפר או חומרים אחרים. תהליך זה לעתים היה בא בעקבות ביצוע צילוק (יצירה מכוונת של צלקות). תרבויות אחרות ייצרו סימני קעקע באמצעות דקירות קלות בעצם חיה מושחזת טבולה בדיו.
הדרך המודרנית ליצירת כתובות קעקע היא בעזרת מכשיר הקרוי "אקדח קעקועים". תחילה מציירים את הדגם על העור, ואחר כך משתמשים במכשיר. במכשיר יש בין חמש לשבע מחטים המופעלות בעזרת אלקטרומגנט. המכשיר מזריק את חומר הצבע בין 50 ל-3,000 פעם לתוך השכבה השנייה של העור (דֶרמיס) בעומק שבין 0.4 מ"מ ל-1.5 מ"מ. את המכשיר מייצרות חברות קטנות ובינוניות בכל רחבי העולם.
האזורים המקובלים לבצוע קעקוע הם הכתפיים והגב, אם כי נוהגים לקעקע גם באזורים אחרים, כגון הרגליים, הבטן ואף על איברי המין. האזור הכואב ביותר לבצוע קעקוע הוא מתחת לבית השחי ומעל המותן. האזור הקל ביותר מבחינת רגישות היא הכתף.
בבתי הכלא, שם מכשיר זה אינו בהישג יד, מאלתרים האסירים מכונות המנצלות מנוע של "ווקמן" ודיו רגילה. ידועים מקרים בהם נעשה שימוש בבתי הכלא במשחת נעליים מעורבת בשתן כתחליף לדיו. שיטות אלה כואבות יותר ומסוכנות יותר, אך האסירים מתייחסים אליהם כאל אי-נוחות נסבלת וכדרך להצגת כושר סיבולת.
[עריכה] איפור קבוע
איפור קבוע הוא סוג של קעקוע זמני, המחזיק 3 עד 5 שנים. האיפור הקבוע נועד לחקות גבות, קו תוחם שפתיים, שפתון, צלליות ואייליינר לעיניים ואפילו נקודות חן. ההבדלים בין איפור קבוע לכתובת קעקע הם עומק החדרת המחט וסוג הצבעים. איפור קבוע יעשה רק על ידי צבעים אורגניים ויוחדר מעל לשכבת הדרמיס.
[עריכה] כתובות קעקע טבעיות
ג'ורג' אורוול סיפר כי כתובות קעקע טבעיות נוצרות על עורם של כורים במכרות פחם, כאשר אבק פחם התיישב בפצעים.
[עריכה] כתובות קעקע זמניות
כתובות קעקע אומנותיות זמניות מקובלות בטקסי החינה במזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה. בטקס נהוג לשרטט בעזרת חינה תבניות מורכבות על הידיים והרגלים. מכיוון ששכבת העור באזורים אלה (במיוחד אצל הגברים) עבה במיוחד, הצבע נוטה להישאר למשך זמן רב. על אף שבמרבית המקרים נהוג לשרטט ציור מסוג זה על ידיהן ורגליהן של כלות בלבד, קיימים מקרים במקומות כגון בנגלדש, קשמיר וסודאן שמצפים גם מהחתנים להתקשט בכתובת קעקע לפני טקס החתונה. מרכיבי הצבע הם אבקת עלי צמח החינה (Lawsonia inermis) מעורבת בנוזל כהה כדוגמת קפה או תה, מיץ לימון (על מנת לגרום לצבע להשתחרר) וסוכר. התערובת יוצרת משחה שאותה מורחים על העור. צבע כתובת הקעקע כשהיא טריה הוא בגון חום־אדמדם. כתובת כזו יכולה להחזיק על העור עד שבועיים לכל היותר, ואז הצבע הופך בהדרגה לכתום ונמוג.
ניסיונות ליצור חינה בגוון שחור באמצעות הוספת המרכיב PPD (פנילאנאדיאמין) עלולים לגרום לתופעות לוואי מסוכנות, כגון תגובות אלרגיות ואף כוויות.
[עריכה] הסרת קעקוע
רוב המקועקעים אינם יודעים דבר על נושא הסרת הקעקוע, משום שבמרבית המקרים הם אינם מקדישים לנושא מחשבה. הסרת קעקוע מסובכת הרבה יותר מעשייתו. בממוצע רק ב-20% מהמקרים ניתן להסיר את הקעקוע לחלוטין, כך שלא יישארו סימנים לקעקוע. ב-80% מהמקרים נותר סימן או צלקת. לכן, המלצת הרופאים היא לא לנסות להסיר את הקעקוע. עלות ההסרה היא בדרך כלל פי ארבעה מעלות הקעקוע. גם התהליך ארוך וכואב. בדרך כלל נדרשים בין 4 ל-10 טיפולים בהפרש של חודש עד חודשיים בין הטיפולים. ובסופו של דבר יש קעקועים שנעשו בשכבות העמוקות של העור או שנעשו בצבעים שאינם מקצועיים שלא ניתן להסיר בכלל, ויש קעקועים שהסרתם מותירה צלקת בהירה בולטת על פני העור.
ובכל זאת קיימים לא מעט אנשים הפונים לדרך זו: אסירים לשעבר, חוזרים בתשובה, נשים לפני חתונה, ויהודים אתיופים שחרתו על פניהם צלבים בצעירותם.
השיטות המקובלות להסרת קעקועים:
- ניתוח כירורגי הנעשה בהרדמה מקומית שבה כורתים את הקעקוע ותופרים את שולי העור. שיטה זו מותירה תמיד צלקת ולכן טובה למקומות מוצנעים ולקעקועים קטנים.
- שיוף העור באמצעות מכשיר בעל ראש יהלום. בתהליך מוסרות לאט לאט שכבות העור המכילות את הקעקוע. תהליך זה חושף את העור לרגישות לשמש וגורם לגוון בהיר באזור המשויף השונה מגון העור כולו.
- שימוש במכשירי לייזר. קרני הלייזר נבלעות בתוך הפיגמנטים שבעור, מעלים את הטמפרטורה שלהם וגורמים לכוויה שהורסת את הרקמה המכילה את הצבע. הדלקת שבאה בעקבות תהליך זה מסלקת את התאים הפגומים המכילים את הצבע. מכיוון שקרן הלייזר היא באורך גל מסוים, נדרשות קרניים באורכי גל שונים על מנת להסיר את הצבעים השונים. צבעים מסוימים כגון אדום, ירוק, צהוב ותכלת קשים להסרה באמצעות לייזר. חשיפת העור שעבר טיפול בלייזר לשמש עלולה ליצור אזור בהיר או כהה יותר משאר העור. תהליך ההסרה בלייזר כואב פחות מביצוע הקעקוע עצמו, אך התנפחות העור וקילופו, שהם תוצאה של הטיפול, יכולים להיות כואבים למדי.
מקובל להניח שתהליך הסרת הקעקוע אינו מסוכן, אם לא מנסים להסיר את הקעקוע באמצעים חובבניים. הופעת סרטן העור בעקבות תהליכי ההסרה נדירה ביותר.
[עריכה] בריאות
[עריכה] הדבקות במחלות
הבעיה הרפואית החמורה ביותר הנובעת מתהליך הקעקוע היא הדבקות במחלות נגיפיות בשל מעבר דם נגוע מאדם לאדם.
תופעה זו עלולה לקרות בשל שימוש חוזר במחטים או בבקבוקוני צבע שלא עברו עיקור. המחלות המסוכנות ביותר היכולות לעבור בדרך זו הן איידס וצהבת נגיפית C (הפטיטיס C). במכונים מודרניים נקיים כמעט שאין מקרים של הדבקות במחלות.
זיהום כתוצאה מקעקוע במכון קעקוע מודרני נדיר, אך עלול להיגרם. זיהומים נפוצים כוללים החל מזיהום של העור וכלה בהדבקה בחיידק הסטפילוקוקוס (Staphylococcus aureus) העלול לגרום נזק ללב. אנשים הנוטים לסבול מזיהומים חייבים להיות מודעים לנזק שהפגיעה בעור עלולה לגרום וחייבים להתייעץ ברופא לפני שיקבלו כתובת קעקע.
מומלץ לאנשים שהחליטו על קעקוע לבדוק היטב בעת בחירת מכון העוסק בעשיית כתובות קעקע האם ננקטים במכון האמצעים הבאים:
- שימוש בכפפות גומי.
- פחי אשפה אדומים המסומנים כמכילים "סיכון ביולוגי" עבור חפצים שהוכתמו בדם.
- קיומם של מכשירים לבצוע עיקור כדוגמת אוטוקלב.
- תעודה המעידה על חברות בארגון מקצועי.
- אומן הקעקע פותח חבילה חדשה של מחטים חד־פעמיות עבור כל מטופל.
[עריכה] תופעות אלרגיות
תגובות אלרגיות לצבעי כתובות הקעקע הן נדירות, אך קיימות. אנשים רגישים או אלרגיים למתכות מסוימות עלולים להגיב לצבעים שהוחדרו לעור בחריפות הגורמת נזק לשכבת האפידרמיס.
משמעות הדבר שאנשים הסובלים מאלרגיות חייבים לשקול היטב את ההחלטה לבצע קעקוע, בשל הסכנה מתגובת הנגד וההלם שעלולים להיגרם. אומני קעקוע נוהגים לבצע ניסוי קטן על ידי מריחת כמות קטנה של הצבע מאחוריי האוזניים על מנת לזהות תגובות אלרגיות.
[עריכה] הטיפול שאחרי בצוע כתובת הקעקע
אף שכתובת קעקע אינה דורשת את הטיפול וההיגיינה המתמידים, כפי שנדרש בעקבות ביצוע "פירסינג", חשוב לזכור כי בזמן שהעור מחלים כתובת הקעקע היא בעצם פצע שיש לטפל בו בהתאם. מייד לאחר יצירת כתובת הקעקע נוהגים האומנים לכסות את האזור כדי למנוע זיהום. לעתים הם עוטפים את האזור בניילון נצמד. ניתן להוריד חבישה זו אחרי כמה שעות ויש לשטוף את האזור בזהירות במים פושרים. עיסוי משחה אנטיספטית לתוך אזור הקעקוע שלוש פעמים ביום במשך שבועיים היא דרך טובה למניעת זיהומים. משך הזמן הנדרש להגלדת האזור משתנה בהתאם לגודל כתובת הקעקע ותהליך הריפוי של הגוף, אך אם האזור נשמר נקי (והאדם נמנע מלהתגרד) תהליך הריפוי מהיר למדי. יש להימנע מחשיפה לשמש, משחייה בים או בבריכה או חשיפה כלשהי לגורמים מזהמים אחרים בשבועות הראשונים.
[עריכה] צילום MRI
חלקיקי המתכת שהיו רכיבים בצבעי כתובות הקעקע גרמו בעבר להפרעות בעת ביצוע צילום בשיטת MRI. השדות המגנטיים הנוצרים בעת סריקת MRI (שנועדה לבדוק מצבים כגון סרטן השד וטרשת נפוצה) הגיבו עם המתכת שבצבע. כתוצאה מכך האזור שבו הייתה מצויה כתובת הקעקע התחמם ונגרמו לכן תופעות לוואי לא רצויות, החל מהתחממות קלה ועד לחום צורב. חלקיקי המתכת גם פגעו באמינות הצילום שכן הם עיוותו את התצלום שהתקבל.
כיום מרבית הצבעים בהם משתמשים ליצירת כתובות קעקע אינם מכילים חלקיקי מתכת, ולכן אינם מהווים בעיה בצילומי MRI. חלקיקי מתכת נפוצים יותר בכתובות קעקע מסוג "איפור קבוע" (כדוגמת צלליות עיניים). אנשים בעלי איפור קבוע חייבים להתייעץ עם רופאים או טכנאי הצילום בנושא.
[עריכה] רישוי
על מכוני קעקוע בעולם מוטלות אחת או יותר מהחובות הבאות:
- המכון חייב להירשם ולעבור בדיקה תקופתית.
- אין לבצע כתובות קעקע לקטינים.
- אין לבצע כתובות קעקע לאדם מסומם או שתוי.
בארצות הברית אחריות האכיפה על רישוי מכוני קעקוע מוטלת על המדינות או הרשויות המקומיות.
בישראל קיים בנושא תיקון מספר 19 משנת 2002 ב"חוק רישוי עסקים" הדן בחובות של עסק העושה כתובות קעקע וזו לשון החוק:
- סעיף 2ו "עסק של כתובות קעקע":
- (א) בעסק שהוא כולו או חלקו מקום לעשיית כתובות קעקע, לא יעשה אדם כתובת קעקע בגופו של מי שטרם מלאו לו 16 שנים, אלא בהסכמת אחד מהוריו.
- (ב) אדם כאמור בסעיף קטן (א) רשאי לדרוש ממי שמבקש לעשות בגופו כתובת קעקע, שיציג לפניו את תעודת הזהות שלו.
- (ג) בעסק כאמור בסעיף קטן (א) תוצג, במקום בולט, באופן שיקבע שר הפנים, הודעה המפרטת את הוראות סעיף קטן (א).
- (ד) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ג) הן תנאי מתנאי הרישיון של עסק כאמור.
בדברי ההסבר לתיקון להצעת החוק נאמר:
- כתובות קעקע אינן ניתנות למחיקה והן נעשות בדרך-כלל בעסק. (מקום לעשיית קעקע הוא עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968). בני נוער רבים ואף ילדים נוהים אחר אופנות משתנות ופוגמים בגופם באופן שאין ממנו חזרה.
- מוצע לקבוע במפורש בחוק כי קעקוע לילדים עד גיל 16 יהיה מותנה בהסכמת אחד ההורים (סעיף קטן (א)), ומוצעת הוראת לוואי המאפשרת לבעל עסק לדרוש הצגת תעודת זהות ממי שמבקש לעשות בגופו קעקוע (סעיף קטן (ב)). עוד מוצע לקבוע כי הוראות סעיף זה יהוו תנאי מתנאי רשיון העסק (סעיף קטן (ד)) ובכך להחיל על העסק את כל הוראות חוק רישוי עסקים לעניין תנאים שברשיון ובכלל זה ההוראות העונשיות; יחד עם זה מוצע כי העונש על הפרת הוראות סעיף 1 יהיה עונש של קנס בלבד.
[עריכה] מידת תפוצת התופעה
בתחילת שנות ה-2000 החלה תופעת כתובות הקעקע להיות נפוצה מאוד בין בני הנוער ביחד עם תופעת ה"פירסינג". כתובות קעקע הן פופולריות בין ידוענים רבים כדוגמת כוכבי קולנוע וספורטאים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| ערך מומלץ |
- ההיסטוריה של כתובות קעקע בפולינזיה באתר PBS
- כתבת תחקיר מקיפה של נאווה בלוך על כתובות קעקע - איפה עושים, היכן מסירים - העובדות, הסיכונים, המחירים.
- אתר מוזיאון הקעקע המוזיאון ממוקם באמסטרדם שבהולנד.
- איפור קבוע מתוך אתר אלדמע

