אחדות העבודה - פועלי ציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אחדות העבודה - פועלי ציון
איפיון: מפלגת שמאל סוציאליסטית
כנסות: שניה - שישית
מנהיגים: יצחק טבנקין
שיא כוחה: 10 מנדטים (הכנסת השלישית)
נוצרה מתוך: מפ"ם
התמזגה לתוך: העבודה לאחר שנכנסה למערך עם מפא"י

אחדות העבודה - פועלי ציון הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית שהוקמה בשנת 1954 בעקבות הפילוג במפ"ם. מקימי המפלגה היו חברים וותיקים, יוצאי התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון (שהייתה אחת משתי המפלגות שהקימו את מפ"ם ב1948) וחברים חדשים שהצטרפו אליהם. מפלגת האם של "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון" הייתה התנועה לאחדות העבודה (אליה הצטרפה מפלגת פועלי ציון שמאל).

כל המפלגות האלה, שהייתה ביניהן קירבה רבה ואשר המשיכו למעשה זו את זו, כונו בקיצור "אחדות העבודה". אולם, יש להבדיל בינן ובין מפלגת אחדות העבודה שפעלה בארץ ישראל בשנים 1919 - 1930 (בראשות דוד בן גוריון וברל כצנלסון ויחד עם מפלגת הפועל הצעיר הקימה את מפא"י). רק חלק מחברי "אחדות העבודה" הראשונה עבר לגלגולים הבאים של "אחדות העבודה".

בראש "אחדות העבודה - פועלי ציון" בראשית ימי המדינה, כמו גם בראש "התנועה לאחדות העבודה" לפני כן, עמד יצחק טבנקין (מנהיג הקיבוץ המאוחד ולימים מאבות התנועה למען ארץ ישראל השלמה). המפלגה נחשבה מפלגה "אקטיביסטית" (לעומת הקבוצה המתונה במפא"י, אותה ייצגו בתחילה משה שרת, יוסף שפרינצק ואחרים). עם זאת, מן הבחינה החברתית, נטתה עמדת "אחדות העבודה - פועלי ציון" שמאלה מעמדתה המרכזית של מפא"י.

סיעות פועלים בכנסת
יוצאות אחדות העבודה ומפא"י
  • אחדות העבודה - פועלי ציון

ב-19 במאי 1965, לקראת הבחירות לכנסת השישית, התקשרה "אחדות העבודה - פועלי ציון" בהסכם עם מפא"י על פיו יתמודדו שתי המפלגות במשותף בבחירות לכנסת, במסגרת "מערך" משותף. הסכם זה נמנה עם הגורמים שהביאו ליציאת רפ"י ממפא"י. עם זאת, המשיכה "אחדות העבודה - פועלי ציון" להתקיים כמפלגה נפרדת עד לאיחודה עם מפא"י ורפ"י ב-1968, במסגרת מפלגת העבודה.

בתקופת המערך הראשון, החלו ההבדלים האידיאולוגיים בין "אחדות העבודה - פועלי ציון" לבין מפא"י להתקהות בהדרגה, אם כי המשקעים של הריב ההיסטורי נשארו תקופה ארוכה. תהליך זה נמשך גם לאחר הקמת מפלגת העבודה, אולם, איחוי הקרע עם רפ"י, שהחל עם הקמת מפלגת העבודה, היה איטי עוד יותר. בתקופת שלאחר מלחמת ששת הימים, הציג יגאל אלון את תוכנית אלון שהייתה תוכנית הפשרה הטריטוריאלית הראשונה שהציג מנהיג מרכזי במפלגת העבודה. לעומת גישה זו, הייתה הגישה של אנשי רפ"י בכיוון של פשרה פונקציונלית. אולם, החלוקה שבין מרכיבי מפלגת העבודה לא איפיינה עוד את ההבדלים האידיאולוגיים כבעבר. למשל, לעומת עמדתו של יגאל אלון, נקט יצחק טבנקין, המנהיג ההיסטורי של "אחדות העבודה - פועלי ציון" בעמדה מנוגדת והיה ממקימי "התנועה לארץ ישראל השלמה". לעומת גולדה מאיר, ראש הממשלה יוצאת ממפא"י, שהתנגדה לוויתורים, ניצב אריה לובה אליאב, יוצא מפא"י אף הוא, שכיהן כמזכיר כללי של מפלגת העבודה בשנים 1971-1969 והיה יונה מוצהרת.

גם לאחר הקמת מפלגת העבודה, המשיכו, למעשה, יוצאי המפלגות שהקימו את מפלגת העבודה (וביניהן "אחדות העבודה - פועלי ציון") לקיים סיעות פנים מפלגתיות נפרדות (במסגרת סיעה משותפת אחת בכנסת), שחילקו ביניהן את התפקידים הפוליטיים במפלגת העבודה לפי מפתח מוסכם. רק לאחר שנים רבות, עם קבלת חברים חדשים למפלגת העבודה שלא במסגרת אחד המרכיבים, התפוגגה חלוקה סיעתית זו.

[עריכה] מראשי המפלגה

  • יצחק טבנקין, המנהיג הראשון של התנועה ומנהיג הקיבוץ המאוחד. טבנקין שהוצג בבחירות לכנסת הראשונה במסגרת מפ"ם התפטר מן הכנסת ולא הוצג לבחירה לכנסת השנייה, לפי מסורת מפ"ם (ובדומה למה שהיה נהוג בברית המועצות) שראשי המפלגה (יעקב חזן ומאיר יערי מסתפקים בתפקידם המפלגתי ואינם מתמנים לשרים ולעתים אף לא לחברי כנסת.
  • אהרן ציזלינג ממנסחי מגילת העצמאות, שר החקלאות הראשון של מדינת ישראל.חבר כנסת מטעם מפ"ם ואחרי התפלגות מפ"ם, ח"כ מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון.
  • ישראל בר-יהודה, שר הפנים, שר התחבורה, חבר כנסת מטעם "מפ"ם" ואחרי התפלגות מפ"ם, ח"כ מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון.
  • יצחק בן אהרון, שר התחבורה, מזכ"ל ההסתדרות, חבר כנסת מטעם "מפ"ם" ואחרי התפלגות מפ"ם, ח"כ מטעם אחדות העבודה - פעלי ציון.
  • משה ארם ממנהיגי פועלי ציון שמאל מיום ייסודה, חבר כנסת מטעם "מפ"ם" ואחרי התפלגות מפ"ם, ח"כ מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון.
  • ישראל גלילי, ראש המטה הארצי של "ההגנה", שר ההסברה, שר בלי תיק, יועץ קרוב לראש הממשלה גולדה מאיר.
  • יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, מראשי תנועת העבודה ושר בממשלות ישראל מהממשלה ה-10 ועד הממשלה ה-17, מנהיג "אחדות העבודה - פועלי ציון".
  • משה כרמל, מפקד חזית הצפון במלחמת העצמאות, שר התחבורה.
  • נחום ניר-רפאלקס, ממנהיגי פועלי ציון שמאל מיום ייסודה, נבחר לתפקיד יושב ראש הכנסת על ידי "קואליצית ניר" של מפלגות האופוזיציה, בניגוד לדעת מפא"י.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל (כרך שלישי, תולדות עם ישראל בעת החדשה), הוצאת דביר, 1969
  • אורי יזהר, בין חזון לשלטון: מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון בתקופת היישוב והמדינה, הוצאת יד טבנקין, 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים