מני לייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאני (מני) לייב, כינויו הספרותי של משורר היידיש מנחם ליב בראהינסקי. נולד בדרום אוקראינה בשנת תרמ"ה, 1883. נפטר בניו יורק בשנת תשי"ד, 1953.

מני לייב זכה לחינוך דתי מסורתי בעיירתו, אצל אביו סוחר העורות. כשהיה בן 13 כבר עבד כשוליית תפרים לסייע לפרנסת המשפחה. הצטרף לתנועה המהפכנית ונאסר על ידי המשטרה הרוסית. הצליח להימלט מכלאו ולברוח ללונדון. אז גם החל לפרסם את שיריו הראשונים בעיתונות היידיש בניו יורק. בשנת 1905 היגר לאמריקה והשתקע בניו יורק.

היה בין מייסדי הקבוצה הספרותית המכונה "הצעירים". הוא המשיך במלאכת תפירת הנעליים ובד בבד עסק בשירה, עריכה, ובפעילות ספרותית ציבורית.

מני לייב היה משורר פורה וכתב ופרסם למעלה מאלפיים שירים, ובהם בלדות, שירי ילדים ושירים למבוגרים. רבים משיריו הולחנו והפכו לשירי זמר אהובים ופופולריים מאוד בקהל דוברי היידיש, בתקופה שבין שתי המלחמות. שיריו הם מלאי יופי ודמיון, וחומרי שירתו שאובים מהעולם היהודי של מזרח אירופה. שיריו מצטיינים באיכותם המוסיקלית ויש בהם משחקי מלים, שעשועי לשון והמצאות לשוניות שובות לב.

שיריו של מני לייב כונסו בכמה כרכים ונפוצו בכל רחבי העולם היהודי. לעברית תורגמו שירים בודדים משלו על ידי מרים ילן-שטקליס, פניה ברגשטיין, א. אינדלמן ואחרים. יצירות אחדות משלו תורגמו על ידי אוריאל אופק, ונדפסו בשעתו ב"דבר לילדים". כרך משיריו, שערך ותרגם שמשון מלצר, יצא לאור אחד מקרא ואחד תרגום.

[עריכה] ספרו של מני לייב בעברית

  • שירים ובלדות, מקור מול תרגום, תרגם שמשון מלצר, תל אביב, 1963