ראלף ואלדו אמרסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה מועמד לאיחוד ערך זה דן בנושא של הערך ראלף וולדו אמרסון וככל הנראה מוסיף עליו מידע. על כן יש לאחד את שני הערכים. (דיון) |
ראלף ואלדו אמרסון (25 במאי 1803 - 27 באפריל 1882), פילוסוף, מסאי ומשורר אמריקאי, אחד מחשובי הוגי הדעות של ארצות הברית ומהמשפיעים שבהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] רעיונותיו
אמרסון הושפע מהרומנטיציזם הגרמני ובעיקר מקאנט אך גם מהבודהיזם ואסכולות נוספות. רעיונותיו העיקריים היו אתיקה של שיפור עצמי ושל הסמכות הפרט על עצמו, בתהליך של התבוננות פנימית, בניגוד לפנייה לסמכויות דתיות או אחרות. ואמנם היה אמרסון מבקר חריף של הנצרות.
השפעתו הרבה נודעה בעיקר בארצות הברית, היכן שרעיונותיו האינדיבידואליסטיים היכו שורש. גם מחוץ לאמריקה השפיעו רעיונות אלה ואחרים של אמרסון והם באים לידי ביטוי, למשל בתפישת הגורל של ניטשה.
[עריכה] חייו
אמרסון נולד בבוסטון, מסצ'וסטס, נצר למשפחת כמרים ידועה. בגיל שלוש התלונן אביו שאינו יודע לקרוא ברמה מספקת. ב-1810 בהיותו בן שמונה, מת האב. בגיל ארבע עשרה שנים סיים את בית הספר הלטיני של בוסטון והחל ללמוד באוניברסיטת הרווארד. כדי לממן את לימודיו עבד כמלצר בחדר האוכל המשותף ונעזר במלגה ובפטור משכר דירה שקיבל מתוקף תפקידו כנשיא הכיתה הצעירה. בחופשות החורף עבד כמורה בבית ספר שניהל דודו.
לאחר שסיים את חוק לימודיו ב-1821 עבד בבית ספר לנערות שפעל בבית אימו. אחר כך ניהל את המוסד. לאחר מספר שנים שב להרווארד ולמד בבית הספר ללימודי דת במסלול לימודי כמורה (להבדיל מחקר אקדמי). ב-1829 הוסמך, כאבותיו לפניו, ככומר אוניטרי. באותה שנה נשא לאישה את אלן לואיזה טאקר (Tucker) הצעירה. אולם אושרם לא האריך ימים והיא נפטרה באפריל 1831. גם כהונתו ככומר באה לקיצה מוקדם מן הצפוי, כשהתפטר ב-1832. הסיבה לכך הייתה לבטיו האישיים, בעיקר באשר לטקס אכילת לחם הקודש.
[עריכה] באירופה
ביום חג המולד 1832 נסע לאירופה, שם פגש דמויות בולטות כסמואל טיילור קולרידג', ויליאם וורדסוורת, ג'ון סטיוארט מיל ותומס קרלייל. עם האחרון קשר יחסי חברות שהחזיקו מעמד כחצי מאה, עד מותו של קרלייל ב-1881. אמרסון אף שימש כסוכנו של קרלייל באמריקה.
עם שובו לארצות הברית ב-1833 השתקע בקונקורד, מסצ'וסטס, שם נישא בשנית ללידיה ג'קסון ב-1835.
[עריכה] התנועה הטרנסצנדנטלית
ב-1836 ייסד אמרסון יחד עם אינטלקטואלים נוספים את המועדון הטרנסצנדנטלי בקונקורד ואף כתב בעילום שם את המסה הידועה 'טבע' שהייתה לאחת מיסודות התנועה הטרנסצנדנטלית באמריקה. ב-1840 החל לראות אור בטאון התנועה שנקרא 'החוגה' ('The Dial').
[עריכה] הרצאותיו בהרווארד
אמרסון שב להרווארד ב-1837 לשאת בפני הסטודנטים את הרצאתו 'המלומד האמריקאי' ('The American Scholar') בענייני חיי המעשה של אינטלקטואלים ולהטיף לעצמאות אינטלקטואלית אמריקאית. אולם הייתה זו ההרצאה שנשא שנה לאחר מכן, ב-1838, לפני בוגרי בית הספר ללימודי דת של האוניברסיטה שעוררה הדים ניכרים. בדבריו הכריז על ישו כעל אדם ולא אל ותקף את מוסדות הדף בהטיפו לעצמאות דתית והתנסות עצמית במקום פנייה לסמכות התאולוגית.
בעקבות דברים אלה גונה על ידי הממסד הדתי והאקדמי, הוכרז כאתאיסט והואשם בהרעלת המוחות הצעירים. אמרסון בחר שלא להגיב על הביקורת ולא הוזמן יותר להרצות בהרווארד במשך ארבעים השנים הבאות, אך עד שנות השמונים של המאה ה-19 עמדתו הייתה לדוקטרינה השלטת בכנסייה האוניטרית.
[עריכה] מות בנו
ב-1842 מת בכורו ואלדו אשר סבל משנית. אמרסון האבל ביטא את כאבו בשתי עבודות: שיר רקוויאם ומסה בשם 'Experience'.
[עריכה] יחסיו עם תורו
אמרסון היה פטרונו ומדריכו של הנרי דייוויד תורו הצעיר יליד קונקורד, אשר גם היה מתגורר בביתו כאשר היה יוצא לסיבוב הרצאות. אמרסון סיפק לתורו עבודות מזדמנות ומצרכים אך יחסיהם עלו על שרטון כאשר עודד אותו לפרסם את ספרו הראשון. הספר נכשל מסחרית ותורו, שמימן את מחצית ההוצאות, שקע בחובות כבדים.
על אף שהשניים השלימו כעבור שנים, נותרו משקעים ניכרים ביניהם. תורו האשים את אמרסון בסטייה מהעקרונות המקוריים של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית שייסד ואמרסון מצידו ראה בתורו מיזנטרופ והספיד אותו עם מותו באופן ביקורתי למדי, אם כי לא נעדר חיבה.
[עריכה] הופעותיו ונאומיו
אמרסון היה ידוע בכתביו אך אף יותר בזכות הנאומים שנשא בפני קהלים גדולים שהתאספו לכבודו. מי שהיה גם משורר פופולרי בנוסף להוגה דעות, השכיל תמיד לשוות אופי לירי לנאומיו. יש בקהל שאמרו בצחוק כי לא הבינו את דבריו אבל הם היו יפים מאוד.
כנואם התאפיין גם בקולו העמוק, בהתלהבות שהפגין ובכבוד שרחש לקהלים מכל גווני הקשת החברתית.
[עריכה] דעותיו בנושא העבדות
בסוף שנות הארבעים החל אמרסון להתעניין יותר ויותר בפוליטיקה ובעניינים אקטואלים. הוא החל לשאת נאומים כנגד העבדות בארצות הברית ותמך בביטולה. עמדה זו שלו לא הייתה פופולרית והנואם האהוב מצא עצמו לעתים סופג קריאות בוז מן הקהל כאשר הביע אותה. תגובת הנגד לא הניאה אותו אלא ההפך, הקצינה את דעתו בנושא.
אמרסון לא הצטרף לתנועה פוליטית כזו או אחרת אף שכאמור התעניין בעניינים הלאומיים. הוא נהג לאמר שאינו רוצה שילכו בדרכו אלא שבני אדם ילמדו לחשוב בעצמם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הספד לתורו מאת אמרסון
- אתר מטעם מכון ראלף ואלדו אמרסון
- כתבי אמרסון בפרויקט גוטנברג
- ראלף ואלדו אמרסון באנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד


