אסיף שווכאת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גנרל אסיף שווכאת (בערבית: آصف شوكت, תעתיק מדויק: אצף שוכת) (נולד 1950) הנו מפקד המודיעין הצבאי של סוריה ומבכירי המשטר הסורי.
שווכאת נולד בעיר החוף טרטוס שבמערב סוריה למשפחה עלאווית אמידה יחסית. בשנת 1968 העתיק מגוריו לדמשק לצורך לימודי משפטים באוניברסיטה העירונית. ארבע שנים מאוחר יותר החל בלימודי תואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת דמשק, אותו סיים רק בשנת 1976 לאחר שנתפס בזיוף חיבור אקדמי.
שווכאת נותר בלתי מועסק בשנים הבאות וחי מחסכונותיו של אביו. בסוף שנות השבעים מצא דרכו לצבא הסורי והתגייס לשורותיו. בהיותו עלאווי וחבר מפלגת הבעת', לא חווה קשיים בגיוס. הוא זכה לאמונם של מפקדיו והתקדם בסולם הדרגות, תוך שהוא מבסס את מעמדו בתוך הצבא.
באמצע שנות השמונים פתח שווכאת במסע חיזורים אחר בושרא אל-אסד, בתו הבכורה של נשיא סוריה דאז, חאפז אל-אסד. בושרא, ששקדה אז על לימודי רוקחות באוניברסיטת דמשק ונודעה בחוכמתה, נחשבה לרווקה הנחשקת ביותר בדמשק על שום העוצמה שתינתן לבחיר לבה. אחיה הצעיר של בושרא, באסל, התנגד נחרצות למערכת היחסים בינה לבין הקצין העלאווי הצנוע, והניח כי שווכאת מבוגר מדי עבורה וחומד את כספה ואת עוצמתה הפוליטית. בנוסף ציין כי אף שהיה עלאווי, מעמדו של שווכאת נמוך מזה של משפחת אל-אסד, מה שפוסל אותו מלהיכנס למשפחת השלטון. משהתמיד שווכאת בחיזוריו, הורה באסל על מעצרו לא פחות מארבע פעמים. ועם זאת, ב-21 בינואר 1994 נהרג באסל בתאונת דרכים בדרכו לשדה התעופה בדמשק, ודאגותיו של שווכאת תמו.
שנה לאחר מכן נישאו בני הזוג ועברו להתגורר בשכונת אלמזה שבדמשק, אף שלא זכו לברכת אסד האב או משפחתו. מספר ימים מאוחר יותר הציב חאפז אל-אסד שומר בפתח ביתם, כביכול לצורכי הגנה עליהם. כשנפוצו השמועות על נישואיהם זימן אסד האב את בני הזוג לארמונו והעניק להם את ברכתו, כששווכאת הופך לחתנו היחיד של השליט הסורי. כדי להלום את מצבו החדש, הועלה שווכאת לדרגת גנרל (לואא').
בתקופה זו התיידד שווכאת עם גיסו האחר, בשאר, רופא עיניים שהוזעק מלימודיו בלונדון כדי למלא את החסר שהותיר אחיו עם מותו. השניים נעשו ידידים קרובים, ובשאר החל לסמוך על שווכאת כדי שילווהו וידאג לביטחונו. חאפז אל-אסד, שהכיר במעלותיו של שווכאת, הורה לו לתמוך בבשאר "ולעולם לא להפנות לו גב". שווכאת הסכים. בשנת 1998 היו שראו בו את האדם החזק ביותר בסוריה: כשהרמטכ"ל הסורי חיכמת שיהאבי פרש מתפקידו בינואר 1998, ידידו של שווכאת עלי עסלאן הוא שהחליפו בתפקיד.
באוקטובר 1999, התחוללה שערורייה רבתי במשפחת השלטון. במהלך מסע התעמולה שניהל רפעת אל-אסד (אחיו של חאפז) כנגד המשטר ברשת החדשות הערבית (ANN), ביקר אותו שווכאת בחריפות. בינתיים, מאהר אל-אסד, בנו האחר של חאפז, הורה לו לבלום את פיו בטענה כי מדובר בסכסוך משפחתי וכי אין לו זכות להתערב. כשהגיב שווכאת באומרו כי הוא אמנם חלק מהמשפחה, היסה אותו מאהר והוסיף כי באסל צדק כשניסה להרחיקו מהמשפחה בהיותו בחיים. שווכאת איבד את עשתונותיו ופנה אל מאהר בטון כעוס. מאהר, קצין חם מזג, שלף את אקדחו וירה בבטנו של שווכאת. החדשות בדבר המקרה נפוצו ברחבי דמשק והגיעו בסופו של דבר לדפי העיתון הצרפתי Liberation, אשר ציין כי שווכאת מטופל בבית חולים בפריז. בסופו של דבר שב שווכאת לדמשק ותחת תיווכו של הנשיא התפייס עם מאהר. זמן מה לאחר מכן מונה לסגן מפקד המודיעין הצבאי הסורי (מהחשובות שבזרועות מנגנוני הביטחון בסוריה) תחת הגנרל חסן ח'ליל, אותו החליף בשנת 2001.
ב-10 ביוני 2000 מת חאפז אל-אסד במפתיע, ובנו בשאר עלה תחתיו. מאז, בשאר נשען על שווכאת באופן גורף לצורך חיזוק שליטתו במשטר. במשך חודשים נפוצו שמועות כי שווכאת הוא למעשה האדם החזק בסוריה והוא ששולט בה מאחורי הקלעים; עמידתו לצד בשאר בטקס לווייתו של אסד שימשה כעדות נוספת לטענה זו. ואולם בסופו של דבר, דומה כי לשווכאת אין בסיס תמיכה משל עצמו. כיוון שהוא איננו נמנה על נכבדי העדה העלאווית, אין הוא זוכה לתמיכה קהילתית מובהקת (למעשה, יש מקרב העלאווים שאף נוטרים לו טינה על עלייתו המטאורית בתוך המשטר). מומחים מעריכים כי עמידתו לצד בשאר היא הסיכוי היחיד שלו להישרדות פוליטית.
באוקטובר 2005 הוזכר שווכאת, כמו גם מאהר אל-אסד ובכירים סוריים אחרים, בטיוטת דו"ח מהליס מטעם האומות המאוחדות לחקר פרשת רצח רפיק אל חרירי, לשעבר ראש ממשלת לבנון. מומחים רבים תוהים כיצד יתמודד בשאר אל-אסד עם הלחץ הבינלאומי לפעול בעניין זה כנגד יד ימינו.
ב-18 בינואר 2006 הודיעה ממשלת ארצות הברית על החלטתה להקפיא את כל נכסיו של אסיף שווכאת בארצות הברית ולמנוע מאזרחים אמריקנים לקיים עמו יחסים כלכליים כלשהם. משרד האוצר האמריקני פרסם הודעה ולפיה:
"כמפקד המודיעין הצבאי הסורי, שווכאת היה ממעצבי השלטון הסורי בלבנון, כמו גם מהתורמים לגיבוש מדיניותה המסורתית של סוריה לשימוש בטרור כנגד ישראל." [1]

