אלימות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלימות היא שימוש בכוח, בין אם פיזי או אחר, כנגד הזולת במטרה לפגוע בגופו, בכבודו, ברכושו, בנפשו או בתרבותו.

הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בה מתבצעת האלימות. בעוד שברוב המקרים, השימוש באלימות נתפס כשלילי וכעבירה על הנורמות החברתיות ולרוב גם על החוק, הרי שבמקרים מסוימים נתפסת האלימות כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או במי שהוסמך לכך על ידי המדינה.

ממה נובעת האלימות?

פסיכולוגים חלוקים בדעותיהם לגבי הסיבות להתפתחות האלימות והתוקפנות.

  • זיגמונד פרויד האמין שיצר התוקפנות הוא דחף מולד שנמצא באדם ונועד לשמור עליו מפני סכנות ולעזור לו לשרוד. הוא קרא ליצר זה – "יצר המוות". תפקיד החברה למתן יצר זה או להסיט אותו לכיוונים חיוביים כגון: חוג אגרוף, משחקי מחשב אלימים, תכניות טלוויזיה אלימות, עבודה כקצב. כל אלו משחררים את הדחף לכיוונים מועילים לאדם.
  • הפסיכולוג דולארד ועמיתיו האמינו שתסכול גורם לתוקפנות, ומקורה של כל התנהגות תוקפנית הוא בתיסכול. תיסכול נוצר כאשר התקדמות של אדם לקראת מטרה רצויה נחסמת או מופרעת. לפי השקפה זו האלימות צומחת בעיקר מדחף להזיק לאחרים בעקבות עוררות הנגרמת על ידי גורם חיצוני. מניע תוקפני זה מוביל בתורו למעשים גלויים של תוקפנות, כלומר לאלימות. אולם מחקרים הראו כי לא כל תחושת תיסכול מובעת באמצעות תוקפנות (למשל באמצעות התנהגות בריחה, או התמודדות עם הגורם המתסכל). וכי לא כל התנהגות תוקפנית מקורה בתיסכול.
  • פסיכולוגים חברתיים המאמינים בגישת הלמידה החברתית טוענים שההתנהגות התוקפנית היא התנהגות נלמדת הנרכשת במהלך החיים בדיוק כמו שורה ארוכה של התנהגויות אחרות. כלומר ילדים לומדים להיות תוקפנים על ידי חיקוי מודלים תוקפניים, לדוגמה, הורים, שכנים, כוכבי סרטים אלימים ועוד. הילד לומד מהם שהתוקפנות משתלמת ולכן הוא הופך לאלים גם הוא.
  • פסיכולוגים אבולוציונים, כגון זוכה פרס הנובל קונרד לורנז, מאמינים שהתוקפנות נגרמת עקב תחרות על משאבים דלים. כאשר אין מספיק משאבים לכולם תתחיל תוקפנות על מנת להשיג אותם. גישה זו בעצם חושבת שהתוקפנות נועדה לעזרה בהישרדות. עד השנים האחרונות גישה זה נדחתה על ידי מרבית הפסיכולוגים החברתיים. הקושי בקבלת הגישה האבולוציונית נבע מהמגוון הרחב של התנהגויות תוקפניות אצל האדם - מאלימות פיזית ועד הפצת שמועות שקריות - אשר קשה מאוד להסבירו על ידי גורמים גנטיים. נימוק נוסף היוו ההבדלים הגדולים בין רמות האלימות בחברות שונות. אולם ממצאים שונים גרמו לגישה זו לקבל תמיכה נרחבת יותר בקרב הפסיכולוגים. דוגמה לממצא כזה הינו מחקר שמצא כי זכרים בגיל העשרה נוטים להיות יותר מעורבים בתוקפנות כלפי זכרים אחרים מאשר כלפי נקבות, בעוד שאצל נקבות בגיל העשרה לא קימים הבדלים אלה. ממצאים כאלה מציעים כי גורמים ביולוגיים או גנטיים עשויים לשחק תפקיד מסוים בתוקפנותו של האדם, אם כי תוקפנות זו הינה מורכבת הרבה יותר ממה שסברו לורנד ותיאורטיקנים אחרים.
  • גורמים אישיותיים אשר משפיעים על הפרט לפתח תוקפנות כלפי הסביבה שלו. הפרט דוחק רגשות ומפנים אותם עד לרגע שבו הוא "מתפרץ" באמצעות תוקפנות על הסביבה.
  • מודל הריגש הכללי עבור תוקפנות ( GAAM - General Affective Aggression Model ): גישה מודרנית זו לאלימות (ליתר דיוק לתוקפנות), הוצעה עלי ידי אנדרסון. גישה זו מספקת תיאור טוב של המרחב והתחכום של ההיבטים השונים של התוקפנות: בשונה מהתאוריות הקודמות, תאוריות מודרניות כגון זו, אינן מתמקדות בגורם בודד כסיבה העיקרית לתוקפנות ואלימות, אלא הן מנצלות יתרונות של הרבה תחומים מן הפסיכולוגיה כדי להשיג תובנה נוספת לגבי הגורמים שמשחקים תפקיד בהתרחשות של התנהגות אלימה. לפי התאוריה, התוקפנות (ובעקבותיה האלימות) מופעלת על ידי טווח רחב של משתנים בסיטואציה ובנטיות האישיותיות של האדם במצב נתון. המשתנים הסביבתיים כוללים תסכול, התקפה כלשהי מאדם אחר כגון עלבון, חשיפה להתנהגויות תוקפניות של אנשים אחרים, חשיפה לגירויים הגורמים לאדם חוסר נוחות. הבדלים אישיותיים כוללים נטייה לתוקפנות, עמדות מסוימות שמעלות את הסבירות להתנהגות אלימה וכישורים המעלים הסבירות להתנהגות כזו, כגון מיומנויות שימוש בנשק. לפי GAAM, משתנים אלו יכולים להוביל לאלימות על ידי השפעה על שלושה תהליכים בסיסיים: על ידי העלאת העוררות הפסיכולוגית של האדם, הם יכולים לעורר רגשות עוינים וסממנים פיזיים לתוקפנות כגון הבעות פנים, והם יכולים לעודד אדם לחשיבה עוינת או היזכרות בזכרונות לא נעימים שמעלים הסבירות להתנהגות אלימה, כלומר השפעה על הקוגניציה.

תאוריות מודרניות כגון GAAM הינן מורכבות יותר מתאוריות מוקדמות כגון התאוריות של פרויד ושל לורנז וכן מההיפותזה של תסכול-תוקפנות וכן הינן זוכות לתמיכה בממצאים הולכים וגדלים וסביר יותר להניח שתספקנה תמונה שלמה ומדויקת של מקור תוקפנות האדם.


החוקרים חלוקים באשר לגורמים לנטייה להתנהגות אלימה, והאם היא מולדת או נרכשת. עם זאת, גם אם הגורם הוא מולד ופנימי, יש לחברה תפקיד חשוב בעצירת האלימות על ידי חינוך, חקיקת חוקים וענישה.


[עריכה] קישורים חיצוניים