מיגו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מיגו או באופן ספציפי יותר מה לי לשקר היא טענה תלמודית המשמשת בדיונים בין בעלי-דין. בבסיסה עומדת האקסיומה כי אדם לא ישתמש בטענה פחותת-ערך כאשר הוא יכול להשתמש בשקר טוב יותר. משמעותו: אם אדם היה יכול לטעון טענה חזקה א' והיינו מאמינים לו, ואף על פי כן טען במקומה טענה חלשה יותר ב' - יש להאמין לו בטענתו זו גם אם אין ראיות טובות לנכונותה. כלומר, מתוך (בארמית: "מיגו") שיכול היה האדם לטעון טענה אחת, יש לקבל גם את טענתו השנייה.
דוגמאות למיגו:
- אדם שמוצג מולו שטר חוב, נאמן לטעון שפרע את השטר ואיבד את אישור הפרעון, אף שלא מסתבר שאדם יאבד אישור כזה. זאת משום שיכול היה לטעון שהשטר מזויף והיינו מאמינים לו (אם אין עדים על מהימנות השטר).
- אשת איש המספרת שהתייחדה עם גבר מרצונה ולאחר מכן זה אנס אותה, נאמנת שיחסי האישות היו באונס, אף שהתייחדותה עמו מעוררת פקפוק, שהרי יכולה הייתה לטעון שגם ההתייחדות הייתה באונס, ואז לא הייתה סיבה שלא להאמין לה.
דוגמה למצב שבו לא חל "מיגו" היא ההלכה לפיה כאשר תובעים מאדם כסף והוא מודה במקצת, עליו להישבע שאינו חייב את השאר. לכאורה, האדם יהיה נאמן כפי שהיה נאמן אם היה כופר בכל החוב. על כך מתרץ התלמוד, שזהו "מיגו דהעזה". כלומר, לא ניתן לומר לזכות האדם המודה במקצת שאם היה רוצה לשקר, היה יכול לשקר ביתר קלות ולהכחיש כל חוב ממוני, משום ששקר בצורה של "הודאה במקצת" מקל עליו, שהרי שאין בו את עזות הפנים שיש בכפירה גמור בחוב. כמו כן מיגו אינו מועיל להוכיח טענתו של אדם, אם ניצבים מולה עדים.
ידוע הסברו של רבי אלחנן וסרמן לפיו ב"מיגו" אין רק סברה טובה להאמין לבעל המיגו, אלא גם נאמנות מתוך "זכות טענה", כוחו לטעון טענה אחת מאפשר לו לטעון טענה אחרת [1].
[עריכה] מיגו דאי בעי שתיק
סוג חזק במיוחד של מיגו הוא "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" -או בשמו הנוסף "מיגו דאי בעי שתיק" (מתוך שאם רוצה שותק): מאמינים לטענה שטען אדם משום שיכול היה לשתוק.

