לאנס ארמסטרונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס 2005
הגדל
לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס 2005

לאנס ארמסטרונג (יליד ה-18 בספטמבר 1971). רוכב אופניים אמריקאי מהעיר אוסטין, טקסס. מחזיק באחד ההשגים הגדולים ביותר בתולדות הספורט המודרני: שבע זכיות רצופות (בשנים 1999 עד 2005) בטור דה פראנס, ארוע הספורט המפרך ביותר בעולם, והשלישי ביוקרתו אחרי האולימפיאדה והמונדיאל (אליפות העולם בכדורגל).

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

ארמסטרונג נולד בעיירה פלאנו שבטקסס. אביו נטש אותו ואת אמו מעט לאחר לידתו, והוא חוּנך על ידי האם, שאופיה הנחוש והעצמאי היה, לטענת ארמסטרונג, מקור ההשראה העיקרי שלו כילד. בגיל 16 החל להתחרות בתחרויות טריאתלון, אך עד מהרה התגלה כשרונו כרוכב אופניים והוא התרכז במקצוע זה.

כבר בתחילת דרכו כרוכב חובב, זכה ארמסטרונג בהשגים בולטים וב-1991 זכה באליפות ארצות הברית במירוץ כביש לחובבים. בשנת 1992 פנה לקריירה מקצוענית במסגרת קבוצת מוטורולה. בשנת 1993 זכה לפירסום כשהיה לרוכב הצעיר ביותר שזכה (לאחר מלה"ע ה-2) בקטע בטור דה פראנס ולרוכב הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה באליפות העולם במירוץ כביש. כמו כן, הוא זכה באותה שנה באליפות ארצות הברית. גם בשנים הבאות הוא זכה להישגים נאים שהראו כי מדובר ברוכב מבטיח. בשנת 1996 זכה במירוץ הקלאסי היוקרתי פלש ואלון וזכה גם במרוץ הטור דו-פונט, שהיה אז מירוץ האופניים הגדול ביותר בארצות הברית, ובו זכה במקום הראשון גם בשנת 1995. ארמסטרונג עצמו מודה שבתקופה ההיא היה עצלן ומפונק, ולא השקיע בספורט האופניים את מיטב יכולתו.

מעט אחרי אולימפיאדת אטלנטה בשנת 1996, שבה השיג תוצאות מאכזבות, אובחן אצל ארמסטרונג סרטן האשכים, ששלח גרורות לריאותיו ולראשו. באותה עת רכב ארמסטרונג עבור קבוצת "קופידיס" הצרפתית. ארמסטרונג נופה מסגל הקבוצה זמן קצר לאחר הכרזתו על המחלה, כשהקבוצה מגלה כלפיו יחס משפיל. מצבו הרפואי היה חמור כל כך, עד שנותח מיד למחרת האבחון. ארמסטרונג עבר מספר ניתוחים להסרת גידולים מראשו וסדרה ארוכה וקשה של טיפולי כימותרפיה. הוא הקפיד לבחור בטיפולים שלא יפגעו בריאותיו, גם אם פירוש הדבר היה טיפולים קשים ומסוכנים יותר, והמשיך לרכוב על אופניו (או על אופני כושר, בתקופות שבהן לא יכול לעשות זאת) במשך כל תקופת הטיפולים. בספר שכתב לאחר מכן ("בחזרה לחיים - זה לא רק סיפור על אופניים", יצא בעברית בהוצאת "מטר") הוא מתאר את הקשיים שהיו כרוכים בהתמודדות עם המחלה ועם ההחלטה להמשיך ולעסוק בספורט.

בשנת 1998 היה גופו נקי מסרטן, והוא חיפש דרך לחזור לעיסוק מקצועני ברכיבה על אופניים. לאחר מספר דחיות מהקבוצות הנחשבות ביותר בארצות הברית, הסכימה קבוצת הרוכבים של שרות הדואר האמריקאי (U.S. Postal) לצרף אותו לשורותיה. בספטמבר 1998 השתתף בטור הספרדי וואלטה אספניה וסיים במקום הרביעי בדירוג הכללי. הישג זה סימן שתי נקודות חשובות. הראשונה - ארמסטרונג חזר לשורה הראשונה של הרוכבים בעולם והשנייה - ארמסטרונג עבר לקבוצה שהתמחותה במירוצים ארוכים דוגמת הטור דה פראנס. וזאת, בניגוד להתמחות שלו, לפני מחלתו, במירוצים חד-יומיים או בקטעים בודדים בתוך מירוצי קטעים. בשנת 1999 זכה בניצחונו הראשון והמפתיע בטור דה פראנס, דבר שהפך אותו בן לילה לגיבור בארצות הברית והכניס לו ולקבוצת שרות הדואר כסף רב. מאז זכה בטור דה פראנס עוד שש פעמים רצופות, הישג חסר תקדים. באולימפיאדת סידני (2000) זכה ארמסטרונג במדליית הארד.

[עריכה] הנצחונות בטור דה פראנס

[עריכה] הטור של 1999

כבר בפרולוג (הקטע הראשון במירוץ) הראה ארמסטרונג את כוונותיו כשניצח בקטע וגבר על יריביו העיקריים. בקטע מס' 2 ארעה נפילה בדבוקת הרוכבים. ארמסטרונג הצליח להמנע מהנפילה ההמונית, אך יריבו העיקרי אלכס צילה היה מעורב בנפילה וצבר בעקבות זאת פיגור של 6 דקות. ארמסטרונג חזר ללבוש את החולצה הצהובה לאחר שניצח בקטע השמיני שהיה נגד השעון ובקטע התשיעי שהסתיים בפסגה באלפים. מכאן ועד הסיום בפאריז הוכיח ארמסטרונג כי איש אינו יכול לשבור אותו וזכה גם בקטע נוסף, גם הוא נגד השעון. שני סיים צילה ושלישי אסקרטין.

[עריכה] הטור של 2000

לפני מירוץ זה סומן יאן אולריך הגרמני, שזכה בטור דה פראנס ב-1997 ומעט מאוחר יותר במדלית זהב באולימפיאדת סידני כמתחרהו העיקרי של ארמסטרונג. בקטע העשירי שהיה הקטע ההררי הראשון, נקט ארמסטרונג בטקטיקה הקבועה שלו. התקפה רצחנית בקטע ההרים הראשון שמסתיים בפסגה ויצירת פער על מתחריו העיקריים. הוא הצליח ליצור פער של מעל 4 דקות מאולריך, עבר ללבוש את החולצה הצהובה ושוב, מכאן ועד לסיום בפאריז היא נשארה על כתפיו. בשנה זו הסתפק ארמסטרונג בניצחון בקטע אחד בלבד לעומת ארבעה בשנה הקודמת. שני סיים אולריך ושלישי חוסבה בלוקי הספרדי.

[עריכה] הטור של 2001

כיריבים המסוכנים סומנו לפני המירוץ שוב, אולריך ובלוקי. בקטע החמישי שבו התקיימה רכיבה קבוצתית נגד השעון, החליקו שני רוכבים מקבוצתו של ארמסטרונג על הכביש הרטוב. למרות הסיכון שבכך, החליטו ארמסטרונג והמנהל הספורטיבי של הקבוצה לחכות לשני הרוכבים, דבר שהביא בסיום הקטע לפיגור של ארמסטרונג מול בלוקי. בקטע השמיני הסתבכו עוד יותר העניינים כשקבוצה של 14 רוכבים ניצלה יום גשום ופתחה פער של 35 דקות על שאר הרוכבים, כולל ארמסטרונג. ארמסטרונג החל לצמצם את הפער בקטעים הבאים כשהוא שוב תקף וזכה בקטע ההררי הראשון וזכה בקטע נוסף נגד השעון. בקטע ה-13 הוא ניצח שוב בפסגה ועבר גם לראש הדרוג הכללי שבו החזיק עד הסיום. גם ב-2001 זכה ארמסטרונג בארבעה נצחונות בקטעים מלבד הנצחון הכללי. שני סיים אולריך ושלישי בלוקי.

[עריכה] הטור של 2002

הפעם אולריך לא זינק למירוץ בגלל פציעה. הציפיות לניצחון קל לארמסטרונג התממשו. שוב הוא יישם את הטקטיקה הקבועה שלו וניצח בקטע ההררי הראשון. שוב הוא זכה בארבעה נצחונות בקטעים בודדים בנוסף לנצחון הכללי. שני סיים בלוקי ושלישי רומשאס.

[עריכה] הטור של 2003

כל הפרשנים צפו שארמסטרונג ינצח בקלות במירוץ. אולריך חזר מפציעה ארוכה ולא הרשים לפני המירוץ. בקטע ההררי הראשון ארמסטרונג ניסה ליישם את הטקטיקה הרגילה שלו, אך הפעם לא הצליח לשבור את יריביו וסיים רק שלישי בקטע. באחת הירידות בקטע התשיעי רכבו ארמסטרונג ובלוקי זה לצד זה במהירות מטורפת בעיקול בדרך. הצמיג בגלגל האחורי של בלוקי התפוצץ והוא הוטח על הכביש ונפצע קשה. ארמסטרונג הצליח ברגע האחרון להמנע מהתנגשות עם בלוקי ירד לשדה חרוש בשולי הכביש, אך הצליח להתעשת, לחתוך לפינה הקרובה ולחזור לכביש ולמירוץ. בקטע ה-15 במצב שבו במירוצים הקודמים ארמסטרונג היה כבר עם פער גדול על יריביו, היה לו פער של 15 שניות בלבד מאולריך ו-18 שניות מוינוקורוב. ארמסטרונג הצליח לנצח בקטע זה שהסתיים בפסגה בפירנאים למרות שנפל מאופניו במהלך הקטע. מכאן ועד הסיום הוא הצליח לשמור על היתרון הקטן שלו וסיים לפני אולריך ווינוקורוב.

[עריכה] הטור של 2004

אחרי התצוגה הלא משכנעת ב-2003 ציפו הפעם הפרשנים לכך שארמסטרונג יתקשה להשיג נצחון שישי ברציפות. אלא ששוב הם התבדו. ארמסטרונג הפגין עליונות על כל מתחריו. ניצח בחמישה קטעים וזכה בצורה משכנעת ביותר לראשונה בהיסטוריה בשישה נצחונות רצופים בטור דה פראנס. שני הגיע קלודן ושלישי איוון באסו.

[עריכה] הטור של 2005

באפריל 2005 הכריז ארמסטרונג כי הטור של 2005 יהיה האחרון בקריירה שלו וכי לאחריו יפרוש מרכיבת אופניים מקצועית. ארמסטרונג, שקבוצתו החליפה בראשית השנה מממן ועברה מ"שירות הדואר האמריקני" ל"ערוץ דיסקוברי", המעיט במירוצי הכנה לטור דה פראנס אף יותר מבשנים קודמות וזאת, למרות הצהרותיו המוקדמות על כך שיטול חלק במירוצים הקלאסיים של האביב.

מתחריו של ארמסטרונג בטור זה היו אמורים להיות בעיקר אולריך ועמיתיו לטי-מובייל (יורשת "טלקום") אנדראס קלודן ואלכסנדר וינוקורוב. שלושתם כבר עלו על הפודיום בפריז (דירוג בין שלושת המובילים בסיום הטור), וכן איוון באסו מקבוצת סי.אס.סי. השאפתנית ואיבן מאיו הספרדי. כבר בפתיחת הטור אותת ארמסטרונג על כוונותיו, כאשר במירוץ הראשון נגד השעון הצליח לצבור פער של למעלה מדקה מאולריך, ואף חלף על–פניו לקראת סוף המירוץ. גם במירוץ הקבוצתי נגד השעון הצליחה קבוצת דיסקוברי, כאשר זכתה במקום הראשון. אלו אפשרו לארמסטרונג לפתוח פער של דקה וחצי עד שלוש דקות וחצי על-פני יריביו העיקריים כבר בפתיחת המרוץ.

עם תחילת הקטעים ההרריים התברר שקבוצתו של ארמסטרונג, שבשנים עברו הייתה זו שדחפה לקצב מהיר בעליות בהרים ולהכנה ליצירת פער עבור ארמסטרונג, לא הגיעה לרמתן של הקבוצות שליוו את ארמסטרונג בטורים הקודמים. במספר מקרים הצליחה קבוצת טי-מובייל לבודד את ארמסטרונג והוא נשאר ללא תמיכה קבוצתית. ארמסטרונג התמקד בתגובות להתקפות של אולריך ובאסו בלבד והתעלם מההתקפות של קלודן ושל וינוקורוב שאף זכה בקטע הררי לאחר בריחה. למרות נסיונות התקיפה של אולריך ובאסו שהיו רבים יותר מבשנים קודמות, לא נקלע ארמסטרונג, בשום קטע מקטעי ההרים, לבעייה אמיתית ואף הגיב בהתקפות נגד שאיפשרו לו פתיחת פערים קטנים משני מתחריו העיקריים תוך כדי הפגנת שליטה מלאה בכל סיטואציה שנוצרה תוך כדי המירוץ. עם זאת, לא הצליח ארמסטרונג לפרוץ לבדו, כדרכו בעבר, באף אחד משלבי ההרים. בקטעי ההרים הראשונים הרשים במיוחד אלחנדרו ולוורדה, הספרדי הצעיר אשר סיים שלישי בוואלטה אספניה של 2003, כאשר נצמד לארמסטרונג ולבאסו ובסיום הקטע העשירי אף הצליח לנצח את ארמסטרונג.

מספר גורמים באו לעזרתם של ארמסטרונג וקבוצתו. דייוויד זבריסקי, מנצח הקטע הראשון מסי.אס.סי, קבוצתו של באסו, נפל כמה מאות מטרים לפני קו הסיום במרוץ הקבוצתי, ויש הטוענים כי בכך גרם לסי.אס.סי לאבד את הנצחון בקטע לקבוצתו של ארמסטרונג. קבוצת טי-מובייל, סבלה משתי תאונות אימונים תמוהות. בשתיהן נפגע קלות יאן אולריך, והאחרונה אף הובילה לפרישתו של אנדראס קלודן. טי-מובייל, כרגיל, סבלה גם מסכסוכים פנימיים וכמו בשנים עברו תרמה ליכולתה של דיסקברי, שהייתה ממוקדת כרגיל בארמסטרונג וארמסטרונג לבדו, לנצח. בנוסף, ולוורדה, שנצחונו המרשים על ארמסטרונג בקטע העשירי הוביל את זה להכריז עליו כ"עתידה של הרכיבה על אופניים", נאלץ לפרוש אף הוא אחרי הקטע ה-13 בגלל פציעה. מצד שני, לראשונה זה מספר שנים, איבדה קבוצתו של ארמסטרונג רוכב במהלך הטור. היה זה מנואל בלטרן שנפצע באחד מקטעי ההרים הראשונים וחסרונו פגע בתפקוד הקבוצה במיוחד בקטעי ההרים. כמו כן, השכיל יוהן ברוינל, מנהלה הספורטיבי של קבוצת דיסקוברי, להפוך את חולשתה היחסית של קבוצתו ליתרון, על ידי שינוי הטקטיקה ושליחת רוכבים לבריחות, דבר אשר הוביל לנצחונות של ג'ורג' הינקפי ופאולו סבולדלי בקטעי ההרים.

אחרי פרישתו של ולוורדה, נותרו למעשה רק אולריך ובאסו כיריבים אמיתיים. התקפותיו של איבן באסו, שלא הסתפק כבשנת 2004 במקום השני, לא היו מסוגלות להכניע את ארמסטרונג והביאו רק לאיבודי זמן של אולריך בהרים. גם מתקפותיו של אולריך בפירנאים כשלו ובשלב מאוחר יותר במירוץ כוונו למעשה לצמצום הפער בינו ובין המטפס הדני המוכשר מיכאל רסמוסן שדורג עד הקטע ה-19 במקום השלישי. בקטע זה שהיה מירוץ נגד השעון, זכה ארמסטרונג בנצחונו האישי היחיד בקטע בטור של 2005, תוך שהוא גובר על אולריך. בסיום המירוץ ב-24 ביולי בפריז הוכרז ארמסטרונג כמנצח בעוד שבאסו הצליח לשמור על המקום השני בדרוג הכללי ואולריך זכה במקום השלישי.

[עריכה] טקטיקה

כיוון שההישג של ארמסטרונג כמעט בלתי נתפש, מתקשים רבים לקבל אותו כפשוטו. לבד מטענות על שימוש בסמים (ר' בהמשך), ישנם הטוענים כי אינו משתווה לרוכבי עבר גדולים שזכו בסוגים שונים ומגוונים של מירוצים, מאחר וכמעט ואינו נוטל חלק במירוצים החד-יומיים הקלאסיים או במירוצים מפורסמים אחרים, ולמעשה כל המירוצים בהם הוא משתתף במהלך העונה הם בגדר הכנה לטור דה פראנס. ארמסטרונג גם נמנע, בניגוד לרוכבים מובילים אחרים, מסיוע לקבוצתו בטורים אחרים, כך שרוכבים כרוברטו הראס או פאולו סבולדלי נאלצו להתמודד ולזכות בוואלטה ובג'ירו ללא עזרה כלל.

מאחרי הצלחתו של ארמסטרונג עומדת נכונותו להשקיע כל מאמץ שידרש בהשגת המטרה שהציב לעצמו. נחישות זאת אפשרה לארמסטרונג לבנות מחדש את גופו אחרי טיפולים הכימותרפיים הקשים שעבר ודחפה אותו להשקיע זמן רב יותר מכל רוכב אחר באימונים, לרבות אימונים מחוץ לעונה, בתנאי מזג אוויר קשים ובגובה רב. הכושר הגופני יוצא הדופן של ארמסטרונג מאפשר לו לאמץ סגנון רכיבה מיוחד. הוא מדווש במהירות גבוהה בהילוך נמוך יחסית, דבר שמאפשר לו לעבור במהירות להתקפה במהירות גבוהה מבלי לאבד כוח במהירויות נמוכות יותר בעליות.

נקודה נוספת היא בנוסחת ההצלחה של ארמסטרונג היא המנהל הספורטיבי הבלגי של קבוצת הדואר האמריקאי (ששינתה את שמה ל"דיסקאברי צ'אנל" בטור של 2005) - יוהן ברויניל שנחשב כמנהל מצוין וערמומי שיש לו חלק חשוב בהצלחת הקבוצה. כמעט לפני כל קטע חשוב בתוך אחד ממרוצי היום, ניתן היה לראות את מכונית הקבוצה, ובתוכה ברויניל, צמודה לארמסטרונג לייעוץ, תמיכה והערות. הצלחתו של ברויניל להשיג נצחון בג'ירו עם פאולו סבולדלי, למרות שהלה לא נהנה מתמיכה כלשהי מקבוצתו, מעידה על יכולתו הרבה. לפני מחלתו, נחשב ארמסטרונג לרוכב משולל כל חוש טקטי ואילו בשנים שלאחר המחלה השתלב ארמסטרונג בקבוצה ששמה לה מטרה אחת, באופן חד משמעי, ועבדה להשגתה ללא שגיאות כמעט, במיוחד בשנים בהן היה ויאצ'סלב אקימוב המנהיג על הדרך של הקבוצה. היעדרותו בטור של שנת 2005 (פרש בגיל 39), הורגשה כאשר הקבוצה שבה ו"נשברה" בקטעי ההרים. ארמסטרונג הוא גם בעל כושר מנהיגות בלתי רגיל ובכך הוא תורם ללכידות הקבוצה ולהתעלותה גם במצבים משבריים.

הערכת מקומו של ארמסטרונג בהיסטוריה של הספורט בכלל, ובהיסטוריה של רכיבת האופניים בפרט, סבוכה. אין כל ספק שסיפור מחלת הסרטן, התגברותו עליה והחזרה לרמות העליונות של הספורט הפכה את ארמסטרונג לאלוף שהישגיו הם בעלי משמעות מעבר לתחום הספורטיבי גרידא. בזכות נחישותו וכוח רצונו העילאיים, הצליח ארמסטרונג גם להראות עד כמה עצם הרצון הבוער לנצח והנחישות להשקיע כל מאמץ כדי לעשות זאת, בצירוף עם חשיבה טקטית נבונה, יכולים להביא ספורטאי לפסגות שאליהן לא היה מסוגל להגיע בזכות יכולתו הפיזית וכשרונו בלבד. את יריביו הביס ארמסטרונג לא רק על ההרים באלפים ובפירנאים אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, בראש. פעמים רבות, במיוחד כאשר נתקל הוא עצמו בקשיים, הצליח באמצעות שילוב של הטעיות, פסיכולוגיה ועבודת צוות נבונה לגרום למתחריו לזנוח רעיונות לתקוף אותו ולהאמין בעצמם שהוא בלתי מנוצח.

התמקדותו של ארמסטרונג במרוץ אחד בלבד מדי שנה, תרמה לשינוי מוחשי במפת הרכיבה על אופניים. בעיני רבים, ובמיוחד בעיני מתעניינים בספורט בארצות-הברית, נדחקו המרוצים הקלאסיים (כמו מילאנו-סן רמו או פריס-רובה) לשוליים, ואילו הטור דה פרנס, אף שהוא המרוץ החשוב ביותר, זכה לדגש מופרז, כשבתוכו הדגש הוא על רוכבים כוכבים, דבר הפוגע במידת מה בחלק גדול מהרוכבים בסבב המקצועני שהם מאיצים מצטיינים או מתבלטים במרוצי יום או טורים קטנים, ולהפחתת תשומת הלב המוענקת לשלל המרוצים המתקיימים מדי שנה.

חילוקי דעות קשים הרבה יותר ישנם ביחס למקומו בטבלה הדמיונית של רוכבי האופניים הגדולים ביותר. ישנה הסכמה כללית בין מומחים וחובבים כי קשה לראות את ארמסטרונג (או רוכב אופניים אחר) עומד על דרגה אחת עם אדי מרקס, שהשגיו נמצאים כנראה מעבר ליכולתו של רוכב אופניים כלשהו. עם זאת, לדעת רבים מקומו של ארמסטרונג בראש השורה השנייה, אחרי מרקס ולצד אלופים כמיגל אינדוראין וברנר הינו.

[עריכה] קרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן

צמיד livestrong
הגדל
צמיד livestrong

הצלחתו של ארמסטרונג, לצד הכסף והפרסום הרב שהגיעו בעקבותיה, איפשרו לו לפעול רבות בתחום המאבק במחלת הסרטן. הוא הקים את "קרן ארמסטרונג למלחמה בסרטן", גוף המתמקד בהגשת סיוע נפשי לקורבנות המחלה ומשפחותיהם. ארמסטרונג מגדיר כ"ניצוֹל" את מי שמתמודד או התמודד עם סרטן. הגדרה זו באה לבטא את ההרגשה של רבים שעברו את המחלה, וגם אם החלימו מבחינה גופנית, יישאו לעולם את הטראומה הנפשית הכרוכה בה. חוויה זו מוכרת לאנשים שהיו במצב של כמעט מוות גם מסיבות אחרות, לכן הגישה המיוחדת של ארמסטרונג יכולה להתאים גם למצבים אחרים. השאלה שאנשים במצב זה מתמודדים איתה היא, לדברי ארמסטרונג: "מהרגע שהבנת שאתה הולך לחיות, מה אתה עושה?" שאלה שלמרבה הפלא, די קשה להשיב עליה.

"קרן לאנס ארמסטרונג למלחמה בסרטן" שמה לה למטרה לסייע לניצולים בארבע דרכים: מידע, תמיכה, מוטיבציה ותקווה. באתר האינטרנט של הקרן ניתן למצוא מאגר מידע בנושאים אלו.

חברת נייקי הוציאו את הצמיד LIVESTRONG והרווחים ממכירתו מיועדים למטרות הקרן.

[עריכה] האשמות לגבי שימוש בסמים

לאנס ארמסטרונג
הגדל
לאנס ארמסטרונג

כמו ספורטאי צמרת רבים אחרים ניצב ארמסטרונג מול האשמות שהוא משתמש בסמים משפרי ביצועים, ובמיוחד ב-EPO, סם אסור בשימוש המעלה את רמת ההמטוקריט (ריכוז הכדוריות האדומות בדם) ובכך משפר במידה משמעותית את יכולתם של ספורטאים העוסקים בענפי ספורט סיבולתיים.

ידוע כי ארמסטרונג נטל EPO כחלק מהטיפול הרפואי שעבר בעת מחלתו, אך מאחר והשפעת הסם נוטה להתפוגג במהירות, מובן מאליו כי לא הייתה לו השפעה על ביצועיו שנים מאוחר יותר. כמו כן, בזמן הטור דה-פראנס בשנת 1999 נמצא קורטיקואיד בדמו, אך התאחדות האופניים הבינלאומית, ה-UCI קיבלה את טענתו כי המצאות החומר נובעת משימוש במשחה במרשם לטיפול בשפשופים וכאבים הנובעים מישיבה ממושכת על אוכף האופניים.

ההאשמות החריפות נגד ארמסטרונג החלו נשמעות כאשר נודע ברבים כי לארמסטרונג קשר הדוק עם מאמן הספורט ד"ר מיקלה פרארי. נגד פרארי הוגשה בשנת 2001 תביעה לבית המשפט בבולוניה שבאיטליה, שהביאה להרשעתו של פרארי ב"תרמית ספורטיבית" וברשלנות פושעת ולהרשעת הרוקח מסימו גואנדליני שסיפק סמים אסורים לספורטאים לפי הוראותיו של פרארי. גואנדליני נדון לשנתיים מאסר בפועל. בחודש מאי 2006 זיכה בית הדין לערעורים את פרארי [1].

לפי עדותו של פליפה סימאוני, אחד משלושה רוכבים שהעידו נגד פרארי, הרופא לא רק סיפק את הסמים אלא גם מתכונים להמנעות מגילויים בדמו של הרוכב. כך, לדוגמה, טען סימאוני כי הורה לו ליטול אמנגל בבוקר הבדיקות ולהשתמש במוצר אחר בלילה שלפני כדי להוריד את רמות ההמטוקריט בדמו לרמות חוקיות.

גילוי הקשרים בין ארמסטרונג וקבוצת יו-אס-פוסטל לפרארי הובילו כמה מבקרים לטעון כי עצם קיום הקשר מהווה עדות לכך שארמסטרונג נוטל סמים בלתי חוקיים. בין המבקרים בלט גרג למונד, רוכב אמריקני שזכה שלוש פעמים בטור דה-פרנס בשנות השמונים. ביקורת חריפה הושמעה גם בעיתונות הצרפתית, בין השאר בלה מונד ובעיתון הספורט "ל'אקיפ." זמן קצר לפני הטור דה-פרנס של 2004 יצא ספר בשם "L.A. Confidentiel : Les secrets de Lance Armstrong" פרי עטם של דייוויד וולש, כתב ספורט מכובד ב"סאנדיי טיימס," ופייר באלאסטה, כתב לשעבר ב"ל'אקיפ." בספר הובאו עדויות, כולן נסיבתיות, לשימוש בסמים על ידי ארמסטרונג. עורכי דינו של ארמסטרונג ניסו למנוע את הוצאת הספר ואחרי כשלונם כאן הגישו תביעת דיבה כנגד מחברי הספר והעיתון הצרפתי "ל'אקספרס" שפרסם קטעים מתוכו.

אחרי עדותו של סימאוני כינה אותו ארמסטרונג "שקרן כפייתי." סימאוני הודיע על כוונתו להגיש תביעה על הוצאת דיבה נגד ארמסטרונג והנקמה לא אחרה לבוא. שלושה ימים לפני סיום הטור דה-פראנס ב-2004, כאשר ארמסטרונג כבר הבטיח למעשה את נצחונו, ניסה סימאוני להצטרף לחבורה של שישה רוכבים שהחלה לברוח מן הדבוקה ("פלוטון," קבוצת הרוכבים העיקרית). ארמסטרונג סרב לאפשר לחבורה לברוח כל עוד סימאוני בתוכה. בסופו של דבר, ויתר סימאוני והחבורה ברחה בלעדיו.

אחרי תום המירוץ הצדיק ארמסטרונג את 'חיסול החשבונות' בטענה ש"סימאוני אינו רוכב שהדבוקה רוצה לראות בחבורת המובילים. כל מה שהוא רוצה זה להרוס את הרכיבה על אופניים, להרוס את הספורט שמשלם את משכורתו." לטענתו של ארמסטרונג, כאשר שב לדבוקה אחרי שמנע את בריחתו של סימאוני ברכו אותו רוכבים אחרים על פעולתו. אירוע זה מזכיר מקרה דומה שארע לכריסטוף בסון בשנת 1999. הרוכב הצרפתי הצעיר העז לטעון כי אחרי שערוריית פסטינה בטור של 1998, בה נתפס מחסן סמים שלם במגורי הקבוצה שהוביל להשעייתה, עולם הרכיבה עדיין אינו מוכן להתמודד עם בעיית הסמים. על אמירה זו נענש בסון בדחיקתו מחבורת החוד, מן המרוץ ובסופו של דבר מרכיבה מקצוענית על אופניים.

ב-23 באוגוסט 2005, פרסם העיתון הצרפתי ל'אקיפ תחקיר הטוען כי בדגימות שתן של ארמסטרונג, שנלקחו בזמן הטור דה פראנס של 1999, ואשר נבדקו שוב על ידי מעבדה צרפתית ב-2005, נתגלו עקבות של החומר EPO האסור בשימוש. יחד עם זאת, ב-31 במאי 2006 קבע עורך דין הולנדי, אשר ניהל חקירה בעניין מטעם איגוד האופניים הבינלאומי (ה-UCI) כי יש לנקות את ארמסטרונג מכל החשדות נגדו ואף מתח ביקורת על פעולות "הרשות העולמית למניעת שימוש בחומרים אסורים" (WADA), בראשות דיק פאונד, אשר יזמה את בדיקת הדגימות הישנות.

[עריכה] קישורים חיצוניים