באב אל מנדב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

באב אל-מנדבערבית: باب المندب) הוא מצר המפריד בין אסיה (תימן שבחצי האי ערב) לבין אפריקה (ג'יבוטי, צפונית לסומליה שבקרן אפריקה), ומקשר בין ים סוף למפרץ עדן שבאוקיינוס ההודי.

משמעות שמו בערבית היא "שער הדמעות", וניתן לו, על-פי אגדה ערבית, בגלל האנשים הרבים שטבעו בו ברעידת האדמה, שגרמה להיפרדות אסיה מאפריקה.

רוחבו כ-28 ק"מ. האי פרים שבתחומו מחלק את המצר לשניים, כשחלקו המזרחי - מצר איסכנדר - רוחבו כ-3 ק"מ ועומקו כ-30 מ', וחלקו המערבי - דקט אל מאיון - רוחבו כ-25 ק"מ ועומקו המקסימלי מעל 300 מ'. סמוך לחופו האפריקני מצויים מספר איים קטנים, הידועים בשם "שבעת האחים".

על פי תאוריות מודרניות בדבר מוצאו והתפשטותו של ההומו סאפיינס, החל המין האנושי את צעדיו הראשונים באפריקה, וממנה התפשט צפונה לאסיה דרך מצר באב אל-מנדב והאיים שבתחומו, כשענפים ממנו פנו מזרחה לאזור רוסיה וסיביר, וחלקים אחרים לאירופה (תאוריות אלו מסתמכות על ענף באנתרופולוגיה הנקרא אנתרופולוגיה מולקולרית, החוקר את המתאם הגנטי בין גזעים שונים של המין האנושי).

עם פתיחת תעלת סואץ לשייט ב-1869, עלתה חשיבותו האסטרטגית והכלכלית של באב אל מנדב, כחלק מנתיב השיט המרכזי בין האוקיינוס ההודי לים התיכון. מדי שנה עוברות בו כ-20,000 ספינות, בנפח מטען של כ-400 מיליון טון.

עוד לפני פתיחת תעלת סואץ, התחוללו סביב באב אל-מנדב מאבקי שליטה, בעיקר בין המעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת. האי פרים שבמצר, לדוגמה, נכבש על ידי צרפת כבר במאה ה-18, ומאז נכבש על ידי בריטניה ושוב על ידי צרפת, כשבהמשך צורף למושבה הבריטית עדן, ולבסוף לדרום תימן העצמאית.

באב אל מנדב, כנתיב שייט חיוני לישראל, מהווה אתגר בטחוני חשוב לחילות האוויר והים של ישראל. בהקשר זה ידועה תקיפת טרור ערבית, שבוצעה בבאב אל מנדב בשנת 1971 על ידי החזית העממית כנגד המיכלית הישראלית קוראל-סי. במהלך מלחמת יום הכיפורים הכריזה מצרים על חסימת באב אל מנדב בפני ספינות ישראליות, אלא שאיום זה הוסר על ידי פעולות חיל הים הישראלי.