חיים שיבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים שיבי (נולד ב-ספטמבר 1949 בירושלים) הוא עיתונאי, סופר ומשפטן ישראלי.
בוגר בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בעל תואר שני בתקשורת של אוניברסיטת מיסורי בארצות הברית. חבר לשכת עורכי הדין.
שיבי החל את דרכו העיתונאית בעריכת עיתון הסטודנטים "פי האתון", שבין צוות כותביו היו, בין היתר, חנוך מרמרי, קובי ניב ואברהם גל. היה כתב "על המשמר" בשטחים. ערך ופיתח במשך 7 שנים את העיתון המקומי הראשון ברשת המקומונים של ידיעות אחרונות - "קול ירושלים". לאחר מכן הפך לכתב ב"ידיעות אחרונות", תפקיד בו החזיק לאורך 27 שנים. במהלכן שימש בין היתר ככתב מדיני, כתב פרלמנטרי ואף שליח העיתון בוושינגטון בשיאו של תהליך השלום.
ערך והגיש עם חיים הכט את "הכסאות", תוכנית טלוויזיה מן הכנסת ששודרה בערוץ 2.
שיבי פרש מ"ידיעות אחרונות" בינואר 2006. ב-1988 ייסד עם עו"ד יוסי ריכטר והחל לערוך ולפתח את בטאון לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים "הלשכה" אותו הוא ממשיך לערוך גם היום. חבר מליאת מועצת העיתונות ופעיל בועדות מקצועיות של אגודת העיתונאים בירושלים.
שיבי מופיע כפרשן פוליטי בכלי תקשורת רבים, בין השאר ב-CNN, אל ג'זירה, פוקס ניוז, אן.פי.אר. רדיו קנדה וערוץ הכנסת.
[עריכה] ספריו
- "דוגה פרייד צ'יקן" - על יורדים ישראלים בניו-יורק
- "חינוכו מחדש של ח"כ קליין" - רומן פוליטי
- "מסכת התדמית" - על פוליטיקה, תקשורת והישרדות
- "חיה פוליטית" - סיפורים קצרים (זכה בפרס ירושלים לספרות)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חיים שיבי, על מקורות השנאה לעיתונות, באתר "אומדיה"

