טיטוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיטוס פלאביוס וספסיאנוס (30 בדצמבר 41 - 13 בספטמבר 81), קיסר רומא משנת 79 לספירה ועד שנת מותו. טיטוס היה בנו של הקיסר אספסיאנוס, ואחד משלושת הקיסרים מבית הפלאביים. על אף שבקרב הרומאים נחשב ל"תענוג לבני אדם" (כפי שכינה אותו, במרירות, יל"ג בשיר "בין שני אריות", ובמקור הלטיני של סווטוניוס - "amor ac deliciae generis humani"), במסורת היהודית נחשב טיטוס לאחד מגדולי הצוררים והרשעים שקמו לעם, ומחריבו של הבית השני.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות ונעורים
טיטוס נולד ברומא לאביו אספסיאנוס אשר היה באותה השעה מפקד בכיר בצבא הרומאי, אך עדיין לא הוכתר לקיסר. באותה שעה שלטה ברומא השושלת היוליו-קלאודית, אשר התייחסה אל יוליוס קיסר ואוגוסטוס, ונשאו את התואר "קיסר" אף כשם משפחה. אירועי שנת 69 לספירה הביאו לנפילתה של השושלת, ואיפשרו לרומאים שאינם בני השושלת לקבל את משרת הקיסר. בהיותו נער התחנך בחצרו של הקיסר קלאודיוס, והיה ידידו של בנו הטבעי של קלאודיוס, בריטאניקוס.
עם הגיעו לבגרות, בשנת 61, שירת כטריבון צבאי בבריטניה ובגרמניה. בשנת 64 שב לרומא ונישא לארקניה טרטולה, בתו של ראש המשמר הפריטוריאני. לאחר מותה של זו נישא למרקיה פורנולה, שילדה לו בת בשם יוליה פלאביה. לאחר מכן נאלץ לגרשה משיקולים הפוליטיים, לאחר שמשפחתה תמכה בניסיון קשר נגד הקיסר נירון.
[עריכה] מסעו ביהודה, המרד הגדול
טיטוס ליווה את אביו, אספסיאנוס, למסעו במזרח בשנת 67, שם עסק האב בדיכוי המרד הגדול. בתחילה נלחמו בגליל, שם התמוטטה החזית שעליה פיקד יוסף בן מתתיהו. לאחר נפילת מבצר יודפת נשבה יוסף, והפך למתעדה החשוב ביותר של המרידה. לאחר מכן השהה אספסיאנוס את מסעו לירושלים מתוך שהניח כי המלחמות הפנימיות בין היהודים יגרמו לקריסת המרד מבלי שייאלץ להתאמץ ולדכאו. בתקופה זו פגש טיטוס את הנסיכה היהודייה ברניקי אשר הייתה לאהובתו. בעת שנפגשו היה טיטוס כבן שלושים, וברניקי מבוגרת ממנו בעשר שנים, אלמנה פעמיים וגרושה פעם נוספת.
תוך כדי כך, בשנת 68 התאבד הקיסר נירון, ובמקומו עלה לשלטון, לראשונה, אציל שאינו מן השושלת היוליו-קלאודית, הוא גלבה. בשנת 69, היא "שנת ארבעת הקיסרים", שבה התחלפו קיסרים שכל אחד מהם החזיק מעמד אך מספר חודשים, החלו ענייניה הפנימיים של רומא להיות למרכז תשומת לבם של אספסיאנוס וטיטוס, במקום ניהול המלחמה ביהודים. בתחילה שלח אספסיאנוס את טיטוס לברך את גלבה על עלייתו לשלטון במקום העריץ נירון. בעוד טיטוס בדרכו, הגיעה אליו השמועה על רציחתו של גלבה, והוא סב לאחוריו, וחזר והצטרף אל אביו, יש האומרים שאחד משיקוליו היה געגועיו לברניקי. לאחר מכן, משראה אספסיאנוס כי המצב המדיני ברומא אינו יציב, וכי הקיסרים אינם מצליחים לשמור על כסאם, שב אספסיאנוס לרומא ושם הוכתר לקיסר במקומו של ויטליוס, והותיר את טיטוס בראש חילותיו ביהודה על מנת לדכא את המרד.
טיטוס, אשר הגיע לקיסריה ממסעו לרומא, פיקד על ארבעה לגיונות, הלגיון החמישי, הלגיון העשירי, הלגיון השנים עשר והלגיון החמישה עשר. הוא ריכז את כוחותיו, כאשר עמו בנוסף ללגיונות גם כוחות עזר רבים מעמי הסביבה, ועלה לירושלים. זה זמן מה הייתה העיר נתונה במלחמת אזרחים בין יוחנן מגוש חלב ושמעון בר גיורא. השניים גרמו לאנשי העיר נזק רב במלחמתם, כאשר, בין היתר, שרפו את מחסני המזון של העיר. המלחמה בין היהודים ובין עצמם פסקה רק כאשר הקים טיטוס את מחנהו בסמוך לעיר והחל במצור.
במהלך המצור פיקד טיטוס על הכוחות באופן אישי, ועמד בסכנות רבות. המצור החל בכ"ג בחודש ניסן ונמשך עד לחורבן הבית בתשעה באב, ולאחר מכן עד כיבוש העיר העליונה, וסיום החרבתה של ירושלים בח' אלול, שנת 70 לספירה. טיטוס החריב את ירושלים עד היסוד (פרט לשלושה מגדלים אותם הותיר, על מנת שהצופה במגדלים יראה עד כמה חזקה ובצורה הייתה העיר בטרם הוחרבה), שרף את בית המקדש השני, הרג רבים מן היהודים והיגלה רבים נוספים.
על פי יוסף בן מתתיהו לא חפץ טיטוס לשרוף את בית המקדש, אלא רצה לשמור אותו בשלמותו, שכן רצה להיות בעליו של הבניין הנאה. על פי יוסף, רק חייל שהפר פקודה והשליך לפיד בוער אל "חלון הזהב" בלהט הקרב הוא שהביא לשריפה. כן מספר יוסף כי מספר חודשים לאחר מכן, כשעבר ליד חורבות העיר, הצטער טיטוס על חורבן העיר, וזכר את יופיה בטרם נחרבה (יוסף בן מתתיהו היה תלוי בחסדם של טיטוס ואספסיאנוס, ולכן אין לייחס לו אמינות רבה בכל הנוגע אליהם). על פי מקור אחר בן התקופה, טקיטוס המצוטט על ידי הסופר הנוצרי סולפיקיוס סברוס, היה זה טיטוס שהחליט על שריפת המקדש.
[עריכה] שובו של טיטוס לרומא
לאחר שסיים את המצור שהה טיטוס באזור עוד זמן מה. בקיסריה ערך "משחקים" שבהם נהרגו 2,500 שבויים, מי מהם במשחקי לודרים, מי בצליבה ומי בלוען של חיות טרף. לאחר מכן שהה זמן מה בביירות, ובסופו של דבר נסע בחזרה לאיטליה, כשעימו מנהיגי המרד השבויים, שמעון ויוחנן, וכן 700 שבויים שנבחרו במיוחד בשל גובהם ויפי תוארם, על מנת שיוכל להצעידם במצעד ניצחון ברחובות רומא.
עם שובו מירושלים בשנת 71 זכה טיטוס למצעד ניצחון, המונצח בשער טיטוס, שבה נראים בין היתר עבדים הנושאים את כלי המקדש ובהם מנורת המקדש שלימים הייתה לסמלה של מדינת ישראל. אביו העניק לו משרות שונות, ביניהן משרת הקונסול, וכן את הפיקוד על המשמר הפריטוריאני. בתפקיד זה נהג בגסות ובעריצות, שכן היה צורך לנקוט בחוזק יד על מנת למנוע מאביו את גורלם המר של הקיסרים שקדמו לו, ואכן אספסיאנוס היה לקיסר הראשון מאז טיבריוס שמת במיטתו מוות טבעי בשיבה טובה.
[עריכה] טיטוס כקיסר רומא
לאחר מותו של אביו, בשנת 79, ירש טיטוס את אביו, אם כי מינויו עורר התנגדות בסנאט בשל יחסיו עם ברניקי, שהושוותה לקליאופטרה. ברניקי הגיעה לרומא מיהודה בשנת 75 ובמשך ארבע שנים חייתה בארמונו של טיטוס בגלוי, והייתה לאחת הנשים המשפיעות ברומא. נראה כי יחסים אלו היו למכשול פוליטי, עד שלאחר עלייתו לשלטון נאלץ טיטוס לשלוח את ברניקי בחזרה ליהודה, למגינת לב שניהם.
כקיסר הוכיח עצמו עד מהרה כשליט יעיל ואהוב. הוא חדל מעריכתם של משפטי הבגידה, והעניש את המלשינים, ערך משחקי גלדיאטורים מפוארים. בנוסף לקשת טיטוס השלים את בניית הקולוסיאום שבה החל אביו, ובנה מרחצאות מפוארים הקרויים על שמו.
ב-24 באוגוסט 79 (חודשיים אחרי עלייתו של טיטוס לשלטון) התפרץ הר הגעש וזוב ופגע בערים המצויות במפרץ נאפולי כהרקולנאום ופומפיי. טיטוס מינה ועדה של קונסולרים (קונסולים לשעבר) וציווה עליה לטפל בתושבים הפגועים. כאשר פרצה שריפה ברומא, שארכה שלושה ימים ושלושה לילות, תיקן את הנזקים מכספו הפרטי. כאשר פרצה מגפה בערך באותו הזמן, היה טיטוס בין הפעילים במניעת התפשטותה.
טיטוס החל לבנות בפורום מקדש לפולחן אביו (שכן כנהוג באותה התקופה הכריז לאחר מותו כי הוא הועלה לדרגת אל), אך לא זכה להשלימו בימי חייו. כן בנה אמות מים שסיפקו מים לעיר רומא, וסלל דרכים רבות ברומא ובאימפריה כולה - בספרד, באסיה הקטנה, בקפריסין ובנומידיה.
למרות כל אלו אירעה בתקופתו מרידה באסיה הקטנה שהונהגה על ידי אדם בשם טרנטיוס מקסימוס, אשר התיימר להיות הקיסר נירון.
ב-13 בספטמבר 81, כאשר היה טיטוס בן 42, מת ממחלה בעיר הולדתו של אביו - ראטה, חשוך בנים. אחיו דומיטיאנוס היה ליורשו. יש המשערים שהיה זה דומיטיאנוס אשר הרעיל אותו, אך אין לכך סימוכין של ממש. לאחר מותו הורה דומיטיאנוס לסנאט להעלות את טיטוס אל שורת האלים, כאביו אספסיאנוס לפניו.
[עריכה] דמותו ההיסטורית ומורשתו של טיטוס
טיטוס שלט אך שנתיים וחודשיים, ושלטונו נראה כהקלה לעומת עריצותם של קודמיו, ובמיוחד לאור שלטונו הכושל והעריץ של יורשו ואחיו, דומיטיאנוס, אשר ניסה לרשת אותו עוד בחייו. מסיבה זו הועלה טיטוס על נס כ"תענוג לבני אדם" וכדוגמה לשליט טוב ומיטיב, בידי היסטוריונים כדוגמת סווטוניוס, המספר כי באחד הימים, כאשר נזכר טיטוס כי היום חלף מבלי שגמל חסד לאיש, הכריז - "חברים, אבד לי יום". דמות אידאלית זו עומדת בסתירה מוחלטת לדימויו של טיטוס בקרב בני העם היהודי, הרואים בו רשע וצורר היסטורי, מחריבו של בית המקדש.
על פי מסכת גיטין, כאשר כבש טיטוס את בית המקדש, בעל פרוצה על ספר תורה בקודש הקודשים, ולאחר מכן דקר את הפרוכת, אשר הזילה דם. מכיוון שכך, סבר שהרג את אלוהי ישראל. על פי אותו מקור, כך נענש טיטוס:
- יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע! בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקילסוהו: כובש הברברין! מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כשיצא מזגו לו כוס יין. בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים. (גיטין נ"ה - נ"ז).
האגדה על מחלתו של טיטוס מצויה אף במקורות נוצריים. "יתושו של טיטוס" הפך לביטוי לרעיון טורדני המציק לאדם ללא הרף. הזמר הישראלי מאיר אריאל כתב שיר בשם "פה גדול", המבוסס על אגדה זו. השיר חותם את האלבום "רישומי פחם".
אהבתם של טיטוס וברניקי הייתה נושא למחזות ואף לאופרה. היצירה הידועה ביותר היא "ברניס" מאת ז'אן בפטיסט ראסין אשר נכתבה בשנת 1679.
בשנת 1962 ערכה סוכנות החלל הצרפתית סדרת ניסויים רקטיים שנועדו לבחון את תופעת ליקוי החמה. המבצע נקרא "טיטוס" ובמסגרתו שוגרו אחת עשרה רקטות מסוג "ברניס" (ברניקי) על שמם של שני האוהבים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- סווטוניוס, שנים עשר הקיסרים, (תרגום ד"ר אלכסנדר שור), הוצאת מסדה, 1977.
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, (תרגום ד"ר י. נ. שמחוני) הוצאת מסדה, 1968.
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 327-339, 385-392, 408-412.
- אוריאל רפפורט, תולדות ישראל בתקופת הבית השני, הוצאת עמיחי, 1984.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- חיי טיטוס (פרק מספרו של סווטוניוס - המקור הלטיני ותרגום לאנגלית)

