סטיאווה בוקרשט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שם מלא | מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט Fotbal Club Steaua Bucureşti |
||||||||||||||||||||||||||||||||
| כינוי | Militarii (איש הצבא) Ros-Albaştrii (האדום והכחול) |
||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 7 ביוני, 1947 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| אצטדיון | אצטדיון ג'נציה, בוקרשט | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר מושבים | 27,063 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| יו"ר | ג'ורג' בקאלי | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאמן | קוסמין אולריו | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ליגה | דיביזיה א | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר אליפויות | 23 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר גביעים | 20 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט (FC Steaua Bucureşti) הינו מועדון כדורגל רומני הממוקם באצטדיון ג'נציה, בוקרשט, רומניה. המועדון נוסד ב-7 ביוני 1947 בשם ASA בוקרשט (רומנית:Asociatia Sportivă a Armatei - ארגון ספורט צבאי). המועדון שינה את שמו לפני שהחליט על השם "סטיאווה" (עברית: הכוכב) בשנת 1961.
סטיאווה הינו המועדון כדורגל הרומני והמזרח אירופאי היחיד, אשר זכה בגביע האלופות אי פעם, ב-1986 (ושנה אחר כך ב-1987 זכה בסופר קאפ האירופי), סטיאווה הוא המועדון המוערץ ביותר ובעל ההצלחה הגדולה ביותר ברחבי רומניה. יחד עם שני התארים האירופים, סטיאווה זכתה גם ב-23 אליפויות בדיביזיה א', 20 גביעים, ו-5 פעמים בסופרקאפ הרומני.
המועדון ידוע מבחינה היסטורית כמועדון ספורט של הצבא הרומני. מחלקת הכדורגל הופרדה מהלכשה הרומנית לביטחון לאומי ב-1998, והקשר היחיד של המועדון לצבא כרגע הוא המסורת ההיסטורית ומגרשו הביתי, אצטדיון ג'נציה, שעדיין שייך ללשכת ביטחון לאומי, אבל הושאל בחוזה לתקופה של 49 שנים לקבוצת הכדורגל.
מאז 2002, המועדון מנוהל בידי איש העסקים הרומני ג'ורג' בקאלי, שרכש את רוב אחוזי השליטה במועדון והפך אותו ל-SA (המקבילה הרומנית לחברה פרטית).
מחלקות הספורט האחרות בסטיאווה הן ראגבי (CSA Steaua Bucureşti), הוקי קרח (Hochei Club Steaua Suki Bucureşti), כדוריד, פולו מים, כדורסל (כיום יש רק קבוצת נוער), כדורעף, אתלטיקה, שחייה, התעמלות, איגרוף, קליעה, רכיבה, הרמת משקולות, סיף, טניס וג'ודו. קיים גם מדור אמנויות לחימה (Clubul Sportiv Steaua Wu-Shu), שמנוהל בידי בעלי המועדון ג'ורג' בקאלי, אבל הוא לא נחשב כחלק מסטיאווה.
תוכן עניינים |
[עריכה] זכייה בגביע אירופה לאלופות
סטיאווה זכתה בגביע אירופה לאלופות כאשר שיחקה בגמר ב-7 במאי, 1986 מול ברצלונה באסטדיו סאנצ'ז פיזחואן בסביליה, ספרד, אחרי דו-קרב פנדלים. שישה מתוך שמונת הפנדלים שנבעטו נהדפו בידי שוערי הקבוצות. מריוס לאקאטוש וגבריל באלינט היו היחידים שהצליחו לכבוש את הפנדלים. הגמר ייזכר בזכות הופעתו שלהלמוט דוקאדם (שוער של סטיאווה במשחק), שהציל ארבעה פנדלים. סטיאווה ניצחה לבסוף 2-0 בפנדלים.
דרכה לגמר הגביע החלה בדנמרק מול ויילה בסיבוב הראשון, שאותה עברה אחרי תיקו 1-1 בדנמרק וניצחון 4-1 בבית. בסיבוב השני פגשה סטיאווה את בודפשט הונבד מהונגריה, לה הפסידה 1-0 בחוץ, וניצחה שוב בתוצאה 4-1 בבוקרשט. ברבע הגמר פגשה סטיאווה את קוסיסי להאטי מפינלנד, אותה ניצחה 1-0 בחוץ לאחר תיקו ביתי 0-0. בחצי הגמר פגשה סטיאווה את אנדרלכט הבלגית, שניצחה אותה 1-0 בבלגיה, אבל בגומלין בבוקרשט, סטיאווה ניצחה 3-0 והעפילה לגמר.
[עריכה] גמר גביע אירופה לאלופות - 1986
סטיאווה בוקרשט - מועדון כדורגל ברצלונה 0-0 (0-2 אחרי דו-קרב פנדלים), סביליה, ה-7 במאי, 1986.
הרכבים:
- סטיאווה בוקרשט: הלמוט דוקאדם - סטפן יובאן (קפטן), מיודראג בלודדיצ'י, אדריאן בומבסקו, איליה ברבולצ'סקו - גבריל באלינט, לוסיאן באיאן (75' אנג'ל יורדנסקו), לדיסלב בויוני, מיכאיל מאיירו - מריוס לאקאטוש, ויקטור פיטורצ'ה (107' מארין ראדו השני). מאמן - אמריך ייניי.
- ברצלונה: אורוטי - ג'ררדו, מיגלי, חוזה ראמון אלכסנקו, חוליו אלברטו - ויקטור, מרקוס אלונסו, ברנד שוסטר (85' מורטאלה), אנחל פדרזה - סטיב ארצ'יבלד (106' פיצ'י אלונסו, קראסקו. מאמן - טרי ונבלס.
- כובשים: פנדלים - (0-0) מאיירו (החטאה), (0-0) אלכסנקו (החטאה), (0-0) בויוני (החטאה), (0-0) פדרזה (החטאה), (1-0) לאקאטוש (הבקיע), (1-0) פיצ'י אלונסו (החטאה), (2-0) באלינט (הבקיע), (2-0) מרקוס אלונסו (החטאה).
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] שנים ראשונות (1947 - 1949
ב-7 ביוני 1947, יזמתם של כמה קצינים בצבא הרומני המלכותי, הקימה את מועדון הספורט הראשון ברומניה ששייך לצבא, שנולד בצו שעליו חתם גנרל מיכאיל לסקר, מפקד בכיר בצבא הרומני המלכותי. המועדון נקרא ASA בוקרשט (Asociaţia Sportivă a Armatei Bucureşti - התאחדות הספורט הצבאית), עם מחלקה אחת, של כדורגל, והיא הופקדה תחת הנהגתו של הגנרל אורסטה אלכסנדרסקו. ההחלטה אומצה ברגע שבו מספר קצינים כבר שיחקו כדורגל בקבוצות שונות, דבר שהיה בעצם הגרעין להחלטה לגבי הקמת קבוצת כדורגל תחרותית במסגרת הצבא. עם ההרכב הראשון של הקבוצה, לקח קולומן בראון-בוגדן, מאמנה הראשון של הקבוצה בהיסטוריה, את הקבוצה למחנה אימונים סגור בשמורת הטבע בהרי סינאיה. למרות שחולצות, מגפיים וכדורים היו חסרים, ההלך רוח בקרב חברי הקבוצה היה יחסית אופטימי. הודות למאמצים רבים, בזמן הקצר ביותר שהיה אפשרי השיגה הקבוצה את מדי האימון הראשונים שלו, בצבע ירוק צי, וחולצות משחק בצבע כחול. ההפתעה הגדולה הייתה 40 זוגות המגפיים שרכשה הקבוצה עבור 20 שחקנים נבחרים מן הסגל.
כאשר הסגל התכונן בזמן מהיר, הקבוצה הכינה עצמה למשחקי העלייה בפליי-אוף לליגה השנייה ברומניה. למרות זאת, הממשלה הקומוניסטית החדשה שעלתה לשלטון ברומניה ב-1946 והשיגה שליטה מוחלטת במדינה בסוף שנת 1947, הכריזה שעל כל התאחדויות הספורט במדינה להיות קשורות למשרד הפנים, משרד ממשלתי או חברה ממשלתית. למרות זאת זה לא היה מעמדה של קבוצת הליגה הראשונה כרמן בוקרשט, שנשלטה בידי התעשיין העשיר דמיטרו מוקיורניטה, שראה את קבוצתו מתרחקת מהאליפות ויותר מאוחר מודחת. את מקומה לקחה הקבוצה החדשה ASA בוקרשט, שבשלב מאוחר יותר התחזקה בידי שחקנים נפלטים מכרמן המפורקת.
התחרות הרשמית הראשונה של הקבוצה הייתה עונת 1947-1948 בליגה הרומנית הראשונה, שבה סיימו במקום ה-14. משחקה הרשמי הראשון של הקבוצה שוחק בבוקרשט מול דרמטה קלוז', והוא נגמר בתוצאה 0-0. הקבוצה הצליחה להימנע מירידת ליגה אחרי שניצחה במשחקי הצלבה שבע קבוצות אחרות.
ב-5 ביוני 1948, לאחר הוראה 289 ממשרד הפנים הרומני, ASA נקראה מחדש בשם CSCA (Clubul Sportiv Central al Armatei - מרכז הספורט של הצבא).
ב-1949, CSCA זכתה בתואר ראשון בהיסטוריה, הגביע הרומני, אחרי שניצחה את CSU קלוז' (כיום אוניברסיטת קלוז') בגמר 2-1. עקב מעבר הליגה לשיטה הסובייטית של משחקים באביב ובסתיו, שנמשכה בשנים 1950 - 1956, CSCA שיחקה בסתיו בשנים הללו בתחרות לא-רשמית הנקראת "גביע הסתיו", שנערך בשש בתים שונות, ללא טורניר גמר, וזכתה באחד מהם.
[עריכה] קבוצת הזהב של CCA בשנים 1949 - 1961
זמן קצר לאחר שזכו בתואר כלשהו לראשונה בתולדות המועדון, CSCA שינה את שמו שוב, הפעם ל-Casa Centrală a Armatei, ובקיצור CCA (הבית המרכזי של הצבא המלכותי).
תחת השם החדש, המועדון נכנס לסגל מועדוני הפאר של הכדורגל הרומני בזכות זכייתו באליפות ראשונה ובגביע (דאבל) בשנת 1951, שנה אחרי שזכו בגביע השני בתולדות המועדון אחרי ניצחון 3-1 בגמר על פלמורה רוסי אראד. תוארה הראשון של הקבוצה הושג בזכות ממוצע השערים (שבתקופה ההיא היה הנתון השני שקובע במקום הפרש שערים שקיים היום), והגביע הראשון שהשיג היה ניצחון בתצוגת כדורגל מרהיבה, 3-1, עח פלצ'רה מדיאס בגמר הגביע. שני תארים עוקבים הגיעו באופן רצוף שנה מאוחר יותר ועוד אחד הגיע בשנת 1956, הודות לסגל שהכיל את יוסיף פטצ'ובסקי, שחקן מפורסם בתולדות המועדון אשר היה ידוע בזכות רוח המשחק ההגונה שלו. הקבוצה זכתה גם בגביע הרומני ב-1952, אחרי 2-0 בגמר על פלצ'רה פלוישטי, ושוב ב-[[1955] אחרי 6-3 בגמר על פרוגרסול אורדאה (היום נקראת ביהור אורדאה).
שנות ה-50 היו שנים גדולות וכללו תצוגות מדהימות של המועדון, המועדון היה אגדה ברחבי הכדורגל הרומני, לעיתים אנשים חשבו שהמועדון הינו בעצם הנבחרת הרומנית. הקבוצה המפוארת כללה את השוער יון ווינסקו, המגנים וסילה זבודה ואלכסנדרו אפולזן, הקשרים סטפן אוניסי וטיבריו בונה והחלוצים ג'יורג'י קאקובנאו, ג'יורג'י קונסטנטין, יון אלכסנדרסקו, פרנסיסק זבודה וניקולאי טאטארו. הקבוצה הובלה בידי היועץ הטכני וירג'יל אקונומו והמאמנים איליה סאבו וסטפן דובאי. 1956 הייתה אחת השנים המוצלחות ביותר של CCA, שחוץ מזכייה באליפות, הקבוצה השתתפתה בטורניר בינלאומי באנגליה, בו היא ניצחה את לוטון טאון 4-3 (שנה אחרי שניצחו אותה 5-1 במחשק ידידות בבוקרשט), הקבוצה גם סיימה בתיקו 1-1 עם ארסנל ותיקו 3-3 עם שפילד יונייטד, אבל סיימה עם הפסד 5-0 משפיל לוולברהמפטון וונדררס. כמו כן, ב-22 באפריל באותה השנה, ניצחה נבחרת רומניה את נבחרת יוגוסלביה 1-0 בבלגרד, כאשר את הרכב הנבחרת כלל רק את שחקנים של CCA.
1957 הייתה שנה שרומניה חזרה לשחק בשיטת האביב-סתיו, ובאביב אותה השנה השתתפה CCA בטורניר גביע הדנובה, והודחה בידי MTK בודפשט ההונגרית בסיבוב הראשון. באותה השנה ערכה הקבוצה את הופעהת הראשונה בגביע האלופות, ונעצרה בידי בורוסיה דורטמונד הגרמנית לאחר משחק פלייאוף שלישי בבולוניה.
[עריכה] כוכב חדש (1961 - 1985)
בשנת 1961, אחרי שזכתה בשתי תארי האליפות הקודמים במדינה, CCA שינתה את שמה שוב בזמן גמר הגביע ל-CSA סטיאווה בוקרשט (Clubul Sportiv al Armatei Steaua - מועדון הספורט הצבאי סטיאווה). השם סטיאווה פירושו ברומנית הכובב, ואומץ עקב נוכחותו של הצבא, כמו בכל קבוצה מזרח-אירופית של הצבא, עם כוכב אדום (שהפך להיות בצבע צהוב, לסמל את הטריקולור הרומני - אדום, צהוב וכחול כמו בדגל רומניה), על סמלה.
ב-9 באפריל 1974, ביתה הנוכחי של סטיאווה, אצטדיון ג'נציה, נחנך במשחק ידידות מול OFK בלגרד, ונגמר בתוצאה 2-2. האצטדיון נחשב לחדיש בעידן שלאחר המלחמה ברומניה, והוא נבנה במיוחד בשביל כדורגל, עם תכולה של 30,000 מקומות וללא מסלול ריצה. עד אז, סטיאווה שיחקה את משחקיה הביתיים בשני אצטדיונים הגדולים ביותר בבוקרשט, רפובליקי ואצטדיון ה-23 באוגוסט (שנקרא כיום אצטדיון ליה מנוליו).
ברומניה, היריבות העזות כמו דינמו בוקרשט, פטרולול פלוישטי וUTA אראד הפכו את הליגה קשה יותר ויותר לקבוצת הצבא לזכייה, בשנות ה-70 ובשנות ה-80 המועדון זכה רק בשלוש אליפויות תחת שמו החדש (ב-1967-1968, 1975-1976 וב-1977-1978). למרות זאת, במהלך אותה התקופה, זכתה סטיאווה במספר גביעים לאומיים, 8 במספר (ב-1961-1962, 1965-1966, 1966-1967, 1968-1969, 1969-1970, 1970-1971, 1975-1976 וב-1978-1979), וכך הודבק לה הכינוי מומחי הגביע.
המחצית הראשונה של שנות ה-80 היה עני מאוד עבור המועדון, כאשר הקבוצה לא זכתה באף תואר במשך 6 שנים רצופות. למרות העובדה הזאת, הקבוצה קנתה כמה שחקנים שנחשבו למצוינים, כמו הלמוט דוקאדם, סטפן יובאן, מיודראג בלודדיצ'י, מריוס לאקאטוש, ויקטור פיטורצ'ה, מיכאיל מאיירו, גבריל באלינט ואדריאן בומבסקו, שיצרו את הבסיס לקבוצה העתידית. המאמצים הללו להביא שמות גדולים לקבוצה, לא הועילו הרבה לקבוצה באותו הזמן, אבל גרמו לבניית קבוצה מעולה ששיתפה פעולה בשנות ה-90 ובשנות ה-2000.
[עריכה] עידן הזהב השני (1985 - 1989)
תחת פיקודם של המאמנים אמריך ייניי ואנג'ל יורדנסקו, סטיאווה רדפה אחרי האליפות בצורה מרשימה בעונת 1984-1985, שבה זכו לבסוף אחרי 6 שנים עקרות. העונה הבאה הייתה יוצאת מן הכלל מבחינה אירופית עבור סטיאווה. אחרי שהדיחה את ויילה BK, הונבד, קויסיסי להאטי, ואנדרלכט, הפכה סטיאווה לקבוצה הרומנית הראשונה אי פעם שמגיע לגמר של גביע אירופי. ב-7 במאי 1986, שיחקה סטיאווה באסטדיו סאנצ'ז פיזחואן בסביליה, מול ברצלונה שהייתה הפייברוטית הברורה, בגמר גביע האלופות, ואחרי 90 דקות נטולות שערים, השוער האגדי של סטיאווה הלמוט דוקאדם הציל את כל ארבעת הפנדלים שבעטה ברצלונה, והביא לראשונה לסטיאווה ולרומניה את גביע אירופה לאלופות, אחרי שגבריל בלאנט ומריוס לאקאטוש כבשו את הבעיטות שלהם.
גאורגה חאג'י, השחקן הרומני הטוב ביותר בכל הזמנים, הצטרף למועדון כמה חודשים אחרי הזכייה בגביע האלופות, והבקיע את הגול היחיד במשחק מול דינמו קייב שגרם לסטיאווה לזכות בתואר אירופי נוסף, הסופרקאפ האירופי, ב-24 בפברואר 1987, במונאקו, צרפת. חודשיים בלבד אחרי שהפסידו את הגביע הביניבשתי, אחרי הפסד 1-0 במשחק מול ריבר פלייט הארגנטינאית, בטוקיו, יפן.
למרבה הפלא, אלו שחשבו שזכייתה של סטיאווה בגביע אירופי הייתה אירוע חד פעמי, הופתעו לגלות שסטיאווה נותרה בפיסגת הכדורגל האירופי עד לסוף העשור, בו הגיעה סטיאווה לחצי גמר גביע האלופות, שם הפסידה לבנפיקה ליסבון ב-1987-1988. סטיאווה אפילו הגיע בשנית לגמר גביע אירופה לאלופות ב-1989, בו הפסידה לקבוצה הענקית של מילאן שבה שיחקו בין היתר מרקו ון בסטן, רוד חוליט ופרנק רייקארד. עד סוף העשור השיגה סטיאווה גם ארבעה תארי אליפות נוספים (1985-1986, 1986-1987, 1987-1988, 1988-1989) וארבעה גביעים (1984-1985, 1986-1987, 1987-1988, 1988-1989). בנוסף לכל, מאז יוני 1986 ועד ספטמבר 1989, סטיאווה צברה שיא של 104 משחקים ללא הפסד בליגה, שבאותו הזמן היה שיא עולמי.
[עריכה] העידן שלפני המהפכה (1990 - 2002)
מהפכת הכדורגל הרומני ב-1989 פתחה את שחקני המדינה לשוק ההעברות הבינלאומי, דבר שהוביל לבסוף לעזיבתם של מספר שחקנים גדולים משנות ה-80 לעבור למועדונים במערב שבהם קיבלו יותר כסף. גאורגה חאג'י עבר לריאל מדריד תמורת סכום שיא של 4,300,000 דולר לאותה התקופה, מריוס לאקאטוש עבר לפיורנטינה, דן פטרסקו עבר לפוג'יה, סילביו לונג עזב ללוגרונס, סטפן יובאן לברייטון הוב אלביון, טודורל סטויקה ללאנס, והרשימה עוד המשיכה.
לכן, עברו שלוש שנים שבהם הקבוצה זכתה רק בגביע לאומי אחד ב-1991-1992. התאוששות מהירה הובילה את הקבוצה לשוב למיטב ולזכות ב-6 תארי אליפות רצופים מעונת 1992-1993 עד עונת 1997-1998, וכך השוותה סטיאווה את שיא האליפויות ברציפות ברומניה ששייך לקבוצת צ'ינזול טימישוארה עוד משנות ה-20. באותן השנים סטיאווה זכתה גם בשלושה גביעים נוספים ב-1995-1996, 1996-1997 וב-1998-1999. עוד שיא שנחשב לגדול בעיני האוהדים היה שמונה וחצי שנים בלתי מנוצחות על ידי היריבה השנואה דינמו, שכללו 19 משחקים גם במסגרת הליגה וגם במסגרת הגביע הרומני. כמו כן, דינמו עדיין לא ניצחה בדרבי את סטיאווה באצטדיון ג'נציה מאז ספטמבר 1989.
ברמה הבינלאומית, המועדון הצליח להגיע לרבע הגמר של גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1993, בו הם הפסידו בגלל שערי חוץ לאנטוורפן מבלגיה. סטיאווה הצליחה להעפיל גם לשלב הבתים של ליגת האלופות שלוש שנים ברצף בעונות 1994-1995 עד עונת 1996-1997.
ב-1998, באמצעות שדולת נשיא מחלקת הכדורגל, מרסל פושקאש, הקבוצה נותקה מה-CSA (כל מחלקות הספורט במועדון), והקבוצה שינתה את שמה לשם האחרון שלה עד היום מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט (Fotbal Club Steaua Bucureşti), ובעליה היה איש העסקים הרומני ויורל פאונצ'סקו.
[עריכה] השתלטותו של ג'ורג' בקאלי (2002 - עד היום)
ויורל פאונצ'סקו תיפקד גרוע מאוד כנשיא המועדון ומהר מאוד נכנסה הקבוצה לחובות. למרות הזכייה בתואר האליפות ב-2000-2001, ג'ורג' בקאלי, איש עסקים רומני נוסף, הציע את עצמו לתפקיד סגן-הנשיא, בתקווה שישקיע כספים למען הקבוצה. בקאלי רכש לבסוף 51% ממניות הקבוצה בפברואר 2002 והפך את הקבוצה ל-SA (המקבילה הרומנית לחברת פרטית) ב-1 במרץ 2002. למרות שרבים מחאו על הצעדים שנקט בקאלי ובגלל דמותו שנויית המחלוקת, בקאלי הצליח עד כה להרשים בתכניות המנהלתיות שתכנן עבור המועדון, אחרי שנעזר בידי המנהל הביצועי מיכאי סטויקה.
בקיץ 2004, אחרי שנה שלישית ברציפות ללא תואר, המאמן האיטלקי המפורסם ולטר זנגה הגיע לקבוצה כמאמן ראשי], והיה למאמן הזר הראשון בקבוצה. אחרי מינויו הגיעו התוצאות במהרה, לאחר שהקבוצה העפילה לשלב הבתים בגביע אופ"א, והייתה לקבוצת הרומנית הראשונה ששורדת את תקופת האביב במפעלים אירופאים מאז 1993 (שגם אז הייתה זאת סטיאווה ששרדה את השלב), שם הם נעצרו לבסוף בידי ולנסיה אחרי דו-קרב בעיטות עונשין מסקרן באצטדיון ג'נציה. ולטר זנגה פוטר כאשר נשארו רק עוד שלושה מחזורים לסיום העונה ברומניה, אבל סטיאווה זכתה בכל זאת באליפות באותה העונה, ושמרה על התואר בעונה הבאה גם כן, שבה הגיעו המאמנים האוקראיני אולג פרוטסוב (יולי-דצמבר) והרומני קוסמין אולאריו (ינואר-עד היום), וסטיאווה גם הצליחה להגיע לחצי הגמר בגביע אופ"א (הודחו בידי מידלסבורו לאחר שעברו ברבע הגמר את ראפיד בוקרשט בדרבי רומני נדיר). סטיאווה זכתה גם בסופרקאפ הרומני, אחרי 1-0 על ראפיד בוקרשט ביולי 2006, שהיה לתואר ה-50 במספר של המועדון בן 59 השנים.
לאחרונה, אחרי שעברה בהצלחה שני סיבובי מוקדמות, בהם הדיחה את גוריצה הסלובנית וסטנדרד ליאז' הבלגית, סטיאווה הגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות, בו היא שובצה בבית ה' יחד עם ריאל מדריד, אולימפיק ליון ודינמו קייב.
[עריכה] אבני דרך בתולדות הקבוצה
- 1947: שנת ייסוד המועדון (בשם ASA Bucureşti), משחק ראשון בדיביזיה א.
- 1949: שינוי השם (ל-CSCA Bucureşti), תואר ראשון לקבוצה, הגביע הרומני.
- 1951: שינוי השם (ל-CCA Bucureşti), אליפות ראשונה.
- 1955: משחק בינלאומי ראשון לקבוצה.
- 1957: בכורה במפעל אירופי.
- 1961: שינוי השם (ל-CSA Steaua Bucureşti).
- 1971: גביע רומני עשירי.
- 1974: הקמת אצטדיון ג'נציה.
- 1984: משחק מספר 1000 בליגה הבכירה.
- 1985: תואר אליפות עשירי.
- 1986: זכייה בגביע אירופה לאלופות.
- 1987: זכייה בסופרקאפ האירופי.
- 1989: גמר אירופי שני.
- 1994: זכייה בסופרקאפ רומני לראשונה, השתתפות ראשונה בליגת האלופות.
- 1998: קבוצת הכדורגל מופרדת מן המועדון (CSA Steaua), שינוי השם (ל-FC Steaua Bucureşti), אליפות מספר 20.
- 1999: זכייה בגביע הרומני בפעם ה-20.
- 2006: תואר מספר 50 בתולדות המועדון (הסופרקאפ הרומני).
[עריכה] מאמנים
קולומן בראון-בוגדן (1947)
קולאה ואלקוב (1947-1949)
פרנסיסק רונאי (1949-1950)
גאורגה פופסקו (1950-1953)
איליה סאבו (1953)
פרנסיסק רונאי (1953-1954)
איליה סאבו (1954)
סטפן דובאי (1954-1956)
איליה סאבו (1956)
אנג'לו ניקולסקו (1956-1957)
גאורגה פופסקו (1957-1959)
סטפן אוניסי (1959-1961)
יוגן מלאדין (1961)
גאורגה פופסקו (1961-1962)
סטפן אוניסי (1962-1963)
גאורגה אולה (1963)
איליה סאבו (1964-1966)
סטפן קובאץ' (1966-1970)
ולנטין סטאנצ'קו (1970-1972)
גאורגה קונסטנטין (1972)
קונסטנטין טיאשצ'ה (1972-1974)
אמריך ייניי (1974-1978)
גאורגה קונסטנטין (1978-1980)
טראיאן יונסקו (1980)
קונסטנטין קרנאיאנו (1981-1982)
אמריך ייניי (1982-1984)
פלורין האלאגיאן (1984)
אמריך ייניי (1984-1986)
אנג'ל יורדנסקו (1986-1990)
קוסטיקה סטפנסקו (1990)
בוג'ור האלמאגאנו (1991)
אמריך ייניי (1991)
אנג'ל יורדנסקו (1992-1993)
אמריך ייניי (1993-1994)
דומיטרי דומיטריו (1994-1996)
מיכאי סטויצ'יטה (1996-1998)
אמריך ייניי (1998-1999)
ויקטור פיטורצ'ה (1999-2003)
קוסמין אולאריו (2003)
ויקטור פיטורצ'ה (2003-2004)
ולטר זנגה (2004-2005)
דומיטרי דומיטריו (2005)
אולג פרוטסוב (2005)
קוסמין אולאריו (2005-עד היום)
[עריכה] שחקנים מפורסמים
- שוערים: יון ווינסקו, קוסטיצ'ה טומה, וסילה יורדצ'ה, ניקולה ראדוקאנו, הלמוט דוקאדם, סילביו לונג, בוגדן סטלאה, וסילי חומוטובסקי.
- 'מגינים: וסילי זבודה, אלכסנדרו אפולזאן, אמריך ייניי, פלורין מארין, סטפן יובאן, מיודראג בלודדיצ'י, אדריאן בומבסקו, איליה ברבולסקו, דן פטרסקו, גאורגי פופסקו, ניקולאי אונגראנו, דניאל פרודאן, יוליאן פיליפסקו, אנטון דובוס, מירל ראדוי, ג'ורג' אוגאררו.
- קשרים: סטפן אוניסי, טיבריו בונה, אנג'ל יורדנסקו, טודורל סטויקה, מיכאיל מאיירו, לאזלו בויוני, גאורגה חאג'י, לוסיאן באיאן, באסראב פאנדורו, קונסטנטין גאלצ'ה, איליה דומיטרסקו, יוסיף רוטאריו, קטאלין מונטאנו.
- חלוצים: יון אלכסנדרסקו, גאורגה טאטארו, פרנסיסק זבודה, גאורגה קונסטנטין, יוסיף פטצ'ובסקי, מרסל ראדוצ'נו, ויקטור פיטורצ'ה, מריוס לאקאטוש, גבריל באלינט, אדריאן איליה, יון ולאדויו, אדריאן ניאגה.
[עריכה] מריוס לאקאטוש
לכל קבוצה יש שחקן סמל ומריוס לאקאטוש הוא הסמל של סטיאווה. לאקאטוש הוא אליל בשביל אוהדי סטיאווה. כיוניו פיארה (החיה) בגלל מסירותו במהלך המשחקים, זה תמיד היה תענוג לראותו משחק בקבוצה. אפילו כיום, שבע שנים אחרי שעזב את הקבוצה כשחקן, האוהדים צורחים את שמו במהלך משחקי הקבוצה.
לאקאטוש שיחק בשביל סטיאווה בין השנים 1983 ל-1990 וחזר לכהונה נוספת בשנים 1993 - 2000. במהלך תקופותיו בסטיאווה, לאקאטוש זכה ב-10 תארי אליפות רומניים. אף שחקן רומני אחר לא זכה ביותר תארי אליפות ממנו. בנוסף לזה הוא זכה עם סטיאווה בגביע האלופות ב-1986, ובסופרקאפ האירופי שנה לאחר מכן, וגם שיחק בגמר ליגת האלופות ב-1989 ובגמר הגביע הביניבשתי ב-1986. הוא היה קפטן הקבוצה בין השנים 1994 ל-1999.
כשחקן סטיאווה תמיד לבש לאקאטוש את החולצה עם המספר 7.
בין היתר שיחק לאקאטוש בבראשוב, פיורנטינה, ריאל אוביידו ונציונאל בוקרשט ואימן בקבוצות השונות - נציונאל בוקרשט, פארול קונסטנצה, בראשוב, צ'הלול פיאטרה נימט והיום הוא מאמנה של UT אראד. הוא כיהן גם כעוזר מאמן נבחרת רומניה.
[עריכה] קבוצת החלומות (1947 - 2006)
- יון ווינסקו - סטפן יובאן, מיודראג בלודדיצ'י, אלכסנדרו אפולזאן, וסילה זבודה - גאורגה חאג'י, מירל ראדוי, לאדיסלב בויוני, איליה דומיטרסקו - מריוס לאקאטוש, מרסל ראדוקאנו.
- מאמן: אמריך ייניי.
- מחליפים: הלמוט דוקאדם, דן פטרסקו, אנג'ל יורדנסקו, טודורל סטויקה, אדריאן איליה, סטפן אוניסי, יון דומיטרו.
[עריכה] האצטדיון
סטיאווה בוקרשט משחקת את משחקיה הביתיים באצטדיון ג'נציה (או ג'נציה), אצטדיון כדורגל הממוקם בדרום-מערבה של בוקרשט. האצטדיון מכונה גם כ-אצטדיון סטיאווה, הוא נחנך ב-9 באפריל 1974, במשחק ידידות בין סטיאווה ל-OFK בלגרד. באותו זמן הוא היה אחד האצטדיוני כדורגל-בלבד הראשונים שנבנו ברומניה. בגלל שאין מסלולי אתלטיקה ומתקני מגרש, היציעים קרובים מאוד לדשא וככה נוצרת אווירה מדהימה.
התכולה המקורית של האצטדיון מנתה 30,000 מקומות, אולם ב-1991, כאשר הותקנו מושבי הפלסטיק, התכולה ירדה ל-27,063 מקומות. היום הג'נציה הינו האצטדיון המודרני ביותר ברומניה והוא מציע כמה מתקנים ספורטיביים חדישים ביותר.
מערכת תאורת הזרקורים החדישה נחנכה בשנת 1991. האצטדיון עבר שיפוצים בשנת 1996 כדי שיוכל לארח את משחקי ליגת האלופות.
נכון ל-23 באוגוסט 2006, האצטדיון עדיין נמצא בשיפוצים, בניסיון לשפר את איכות המגרש והמתקנים שמסביב. למרות זאת, האצטדיון יהיה מוכן בזמן בכדי לארח את משחקי הקבוצה בליגת האלופות.
גם נבחרת רומניה משחקת את משחקיה הביתיים במגרש. המשחק הראשון של הנבחרת באצטדיון היה במרץ 1977, נגד תורכיה. מאז עוד 58 משחקים בינלאומיים שוחקו בו, כאשר האחרון שוחק בנובמבר 2003 מול ניגריה.
[עריכה] העונה הנוכחית
[עריכה] הרכב ראשון
|
[עריכה] העברות לקראת עונת 2006-2007
[עריכה] הגיעו:
ולנטין בדאה - נקנה מ- ואסלוי - 1.1 מיליון יורו (יחד עם פאנאיט).
בוגדן פאנאיט - נקנה מ- ואסלוי - 1.1 מיליון יורו (יחד עם בדאה).
אדריאן דרידה - נקנה מ- CS ג'יול פטרושאני - הסכום לא פורסם.
קלמי סבן - נקנה מ- מכבי חיפה - 0.25 מיליון יורו.
גיגל קומאן - נקנה מ- פוליטכניקה טימישוארה - 0.7 מיליון יורו.
[עריכה] עזבו:
ג'ורג' אוגאררו - נמכר ל- איאקס - 3.3 מיליון יורו.
אנדריי כריסטאה - נמכר ל- פוליטכניקה טימישוארה - 0.5 מיליון יורו.
אנדריי אנסקו - נמכר ל- פאנדורי טארגו-ג'יו - 48,000 יורו.
[עריכה] שינויים בהרכב במהלך עונת 2006-2007
[עריכה] הגיעו:
סיריל ת'ראו - נקנה מ- שרלרואה - 0.6 מיליון יורו.
אובידיו פטרה - נקנה מ- פוליטכניקה טימישוארה - 1 מיליון יורו.
סטיליאן סטאנקו - נקנה מ- ספורטול סטודנטסק - 0.7 מיליון יורו.
[עריכה] הושאלו לקבוצות אחרות:
ולנטין סימיון - הושאל ל- UTA אראד.
אדריאן דרידה - הושאל ל- CS ג'יול פטרושאני.
אלין ליטו - הושאל ל- CS ג'יול פטרושאני.
אלכסנדרו טודוסה - הושאל ל- UTA אראד.
דניאל באיאן - הושאל ל- אומוניה ניקוסיה.
[עריכה] צוות אימונים
- מאמן: קוסמין אולאריו
- עוזרי מאמן: קטאלין נקולה, דומיטריו בולבוראה
- מאמן שוערים: וסילה יורדאצ'ה
- מאמן כושר: פרדיננדו היפוליטי
- חובש: ראדו פאליגורה
- מעסים: קונסטנטין טלאשה, קטאלין פנדל
[עריכה] חבר המנהלים
- מנכ"ל ונשיא: ג'ורג' בקאלי
- נשיא הכבוד: ויורל פאונצ'סקו
- מנג'ר כללי: מיכאי סטויקה
- מנהל בכיר: ולריו ארגסאלה
- סגן-נשיא: טיה ספונטה
- מנהל פיננסי: יוליאן ג'יורג'יסור
- מנהל יחסי-ציבור: פול אנדונה
[עריכה] צוות מאמני מחלקת הנוער
- מנהל מרכז הנוער: לאונרד סטריזו
- פיזותרפיסט: ג'ורג' מארקולסקו
- מאמן כושר: סיפריאן פרונה
- מאמני קבוצות: ג'ורג' מארקולסקו, אדריאן בומבסקו, קונסטנטין דומיטריו, לאיוס סאטמראנו, וסילי הלני, סטפן סמש, פטרה מיכאי, פלורה ווינאה, הוריאה קודוריאן, בוגדן יובאן, גיגל ג'אורג'ה.
[עריכה] תארים
[עריכה] בינלאומיים
- גביע אירופה לאלופות: 1
- 1985-1986: 0:0 (2:0 בפנדלים) מול ברצלונה
- הסופרקאפ האירופי: 1
- 1987: 1-0 מול דינמו קייב
- גביע אירופה לאלופות, סגנות: 1
- 1988-1989: 0-4 מול מילאן
- הגביע הביניבשתי, סגנות: 1
- 1987: 0-1 מול ריבר פלייט
- גביע אירופה לאלופות, חצי-גמר: 1
- 1987-1988: 0-0, 0-2 מול בנפיקה ליסבון
- גביע אופ"א, חצי-גמר: 1
- 2005-2006: 1-0, 2-4 מול מידלסבורו
[עריכה] לאומיים
- דיביזיה א: 23 - 1951, 1952, 1953, 1956, 1959-60, 1960-61, 1967-68, 1975-76, 1977-78, 1984-85, 1985-86, 1986-87, 1987-88, 1988-89, 1992-93, 1993-94, 1994-95, 1995-96, 1996-97, 1997-98, 2000-01, 2004-05, 2005-06.
- הגביע הרומני: 20 - 1948-49, 1950, 1951, 1952, 1955, 1961-62, 1965-66, 1966-67, 1968-69, 1969-70, 1970-71, 1975-76, 1978-79, 1984-85, 1986-87(*), 1987-88, 1991-92, 1995-96, 1996-97, 1998-99.
- הסופרקאפ הרומני: 5 - 1994, 1995, 1998, 2001, 2006.
(*) = סטיאווה ויתרה על הגביע לאחר שנת 1990.
[עריכה] מועדוני האוהדים
[עריכה] התקופה הותיקה (1947 - 1995)
סטיאווה הוא ללא ספק המועדון כדורגל המצליח ביותר בכל הזמנים ברומניה, עקב כך הקבוצה זוכה גם בתואר חביבת הקהל, כאשר יש לה את כמות האוהדים הגדולה ביותר במדינה. סקר שנערך בשנת 2004 ברחבי המדינה גילה שכ-40% מאוהדי הכדורגל ברומניה, אוהדים את הקבוצה מג'נציה (סטיאווה), כלומר לסטיאווה יש כ-5 מיליון אוהדים ברחבי המדינה. מובן מאליו שמספר האוהדים העצום של המועדון שייך גם להצלחתו הרבה בתחרויות השונה, ושליטתו המסורתית במסגרות הלאומיות והבינלאומיות.
למרות זאת, בהתחלה, בהיותו המועדון של הצבא, סטיאווה גייסה את מרבית אוהדיה מאנשי צבא ואנשים שקשורים לצבא. גל האוהדים הראשון של האוהדים החדשים שהצטרפו לקבוצה הגיע בתחילת שנות ה-50, כאשר קבוצת הזהב של CCA זכתה בלבבותיהם של אוהדי כדורגל רבים שנשטפו בידי המשחק המרהיב שהקבוצה הפגינה באותם הימים.
עד שנת 1974 שאצטדיונה החדש של הקבוצה נבנה (אצטדיון ג'נציה) בדרום-מערב בוקרשט, מרבית האוהדים של סטיאווה הגיעו מאזורים אשר היו סמוכים לאצטדיון הישן של הקבוצה, וכתוצאה מכך, כמעט כל חציה הדרומי של בוקרשט, עיר שנחצית גיאוגרפית בידי נהר דמבוביטה, נהפכו לתומכי הקבוצה.
במהלך השנים התבססה סטיאווה כקבוצה האהודה ביותר ברומניה. ב-1986, ההצלחה המופלאה של סטיאווה בגביע אירופה לאלופות, והפיכתה של הקבוצה לאחת מהגדולות באירופה במשך כ-3 שנים נוספות, תפסה את עיניהם של חובבי כדורגל נוספים במדינה שנמשכו לאדום ולכחול של הקבוצה. דינמו בוקרשט, שעד אז הייתה הקבוצה האהודה ביותר, הפסידה יותר ויותר אוהדים למען סטיאווה, וכיום תומכים בה רק 15% מאוהדי הכדורגל במדינה, נכון לסקר שנערך ב-2004 (לעומת 40% אוהדי סטיאווה).
[עריכה] ארמטה אולטרה (1995 - 2001) - Armata Ultra
תנועת האולטרס של סטיאווה החלה ב-4 בדצמבר 1995, כאשר מייסדי ה-ארמטה אולטרה (AU), קבוצת האולטרה הראשונה מבוקרשט (והשנייה ברומניה), התמקמו. במשך שנים, AU שלטו בתנועת האולטרה ברומניה. התנועה הגיעה למספר חברים מרשים במהרה, כאשר כללה 4,000 אוהדים, מספר שיא של אוהדים בתנועת אוהדים אחת ברומניה, עד היום. חוקי התנועה נורא נוקשים, גם בתוך וגם מחוץ למגרש: אסור לעשן, אסור לאכול, אסור לשתות, אסור לשבת, מותר רק לעמוד ולצעוק קריאות עידוד. רבים ראו בהיעלמות של תנועת ה-AU כמותה של אגדה וחלקים אפילו השוו זאת לנפילתה של לא פחות מ-האימפריה הרומית. התנועה התפרקה בשנת 2001, עקב בעיות פנימיות בקרב חבריה, כאשר קבוצות אוהדים קטנות אחרות, הזדהו כחלק מה-AU, והתנהלו בניגוד למדיניות של התנועהף ובניגוד לסגנונה ודרך פעולותיה. ההפרעה בפירוק התנועה הייתה כל כך מורגשת עד שהיא יצרה קונפליקט בין מנהיגה, ז'אן פאבל, לדרג העליון ביותר בהנהלת סטיאווה. למרות שהתנועה התפרקה ונעלמה, רוחה של הארמטה אולטרה עדיין נושמת בתוך אוהדים רבים של סטיאווה, ועדיין אוהדים רבים מזהים את עצמם כחלק מה-AU, דבר שמעיד כנראה על כך, שהיא הייתה תנועת האולטראס החזקה ביותר ברומניה.
[עריכה] כיום (2001 - עד היום)
נכון להיום, סטיאווה הינה הקבוצה הרומנית היחידה שלא מובלת בידי מועדון אוהדים אחד. הנטייה היום היא להקים כמה קבוצות אוהדים, שלכל אחת מהן יהיה תפקיד שונה, במיקומה במגרש. הקבוצה החשובה של סטיאווה ממוקמת ב-Peluza Nord (היציע הצפוני), וחלק ממוקמות ב-Peluza Sud (היציע הדרומי). בגלל גישתן השונה של קבוצות האוהדים כלפי הקבוצה וכלפי המשחק, PS, היציע הדרומי, נחשבים ליותר קשוחים ורציניים יותר בכל הקשור למשחק, ולעיתים פחות סבלניים, לאחרונה נוצרו מספר קונפליקטים בין שתי הקבוצות. ארבעת הקבוצות ב-PS (האולטראס, הציידים, ואקראם, סטיל אוסטיל) הכריזו רשמית על הפסקת פעילות בגלל הקונפליקטים עם הקבוצות מה-PN (היציע הצפוני), שמונות יותר אוהדים. הקבוצות ביציע הצפוני כוללות את Tineretului Korp, Titan Boys, Nucleo, Gruppo Tei, Skins Berceni, Insurgenţii, Inseparabilii, Cauza Noastră, Ultras Colentina, Gruppo Voluntari Est, Tradizione, Desant. קשה להחליט על סגנונם הייחודי של אוהדי סטיאווה, על אף שיש להם סגנון עידוד איטלקי, שנפוץ בקרב קבוצות האוהדים הרומניות, עם הרבה כוריאוגרפיה, דגלים תלויים, שלטים, ודגלים שמתנופפים ביציעים ושירי עידוד, אבל מצד שני שלארמטה אולטראס יש אופי חוליגני שלא בולט במיוחד. לכן, סגנונם דומה יותר לקהל במערב אירופה, עם קבוצות אוהדים כמו של איאקס, אנדרלכט, בורוסיה דורטמונד, פאריס סנט ג'רמן וכו'.
בהתחשב בתצוגות הכוריאוגרפיות של הקהל, סטיאווה נהייתה לאחרונה המובילה בדירוג הלא-רשמי שנשלט במשך שנים בידי ה-Nuova Guardia מדינמו בוקרשט (כיוון שארמטה אולטראס לא ייחסה לכך חשיבות רבה), בתצוגות העידוד של האוהדים, שההופעה המדהימה האחרונה של אוהדי סטיאווה נראתה בחצי-גמר גביע אופ"א מול מידלסבורו ב-2006.
[עריכה] סטטיסטיקה
[עריכה] שיאים
- ניצחון גבוה ביותר: 12-0 מול CIL בלאג' (10 ביוני 1964, 1/8 גמר הגביע הרומני).
- ניצחון ליגה גבוה ביותר: 11-0 מול קורניבול הונדוארה (7 בדצמבר 1988, דיביזיה א).
- הפסד שיא: 0-7 מול UTA אראד (14 בספטמבר 1947, דיביזיה א).
- ניצחון חוץ גבוה ביותר: 9-0 מול לוקומוטיבה גאלאטי (27 ביוני 1951, 1/16 גמר, הגביע הרומני).
- הפסד ביתי גבוה ביותר: 1-6 מול UTA אראד (1947-1948, דיביזיה א).
- ניצחון שיא באירופה: 6-0 מול יאנג בויז ברן (3 באוקטובר 1979, גביע אירופה למחזיקות גביע).
- הפסד שיא באירופה: 0-5 מול מונטפלייה (23 באוקטובר 1990, גביע אירופה למחזיקות גביע); 0-5 מול פאריס סנט ג'רמן (27 באוגוסט 1997, שלבי ההעפלה ל[[ליגת האלופות).
- שיא הופעות: טודורל סטויקה (368 משחקים ב-14 עונות).
- שיא כיבושים: אנג'ל יורדנסקו (146 שערים ב-14 עונות).
- רצף משחקים ללא הפסד בליגה: 104 משחקים (יוני 1986 - ספטמבר 1989), שיא אירופי ושיא עולמי לשעבר.
- רצף משחקי בית ללא הפסד בליגה: 113 משחקים (נובמבר 1989 - אוגוסט 1996).
- שיא אחוזים בליגה בעונה: 65 נקודות ב-34 משחקים (1988-1989; 2 נקודות/ניצחון = 95.58%).
- מספר השערים הנמוך ביותר שספגו בעונה: 16 (2005-2006, 0.53/משחק).
- הקבוצה הרומנית היחידה ששיחקה בליגת האלופות: (1994-1995, 1995-1996, 1996-1997, 2006-2007).
- הקבוצה הרומנית הראשונה שנכנסה לספר השיאים של גינס: (הלמוט דוקאדם, אחרי שהציל את כל ארבעת הפנדלים שבעטו מולו בגמר גביע האלופות ב-1986).
- הקבוצה המזרח-אירופאית הראשונה שזוכה בגביע אירופה לאלופות.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה תארים ברומניה: 50.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה אליפויות ברומניה: 23.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה גביעים ברומניה: 20.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה גביעי סופרקאפ ברומניה: 5.
- השחקן שזכה בהכי הרבה אליפויות עם הקבוצה: מריוס לאקאטוש (10).
- הקבוצה שזכתה בהכי הרבה אליפויות רצופות: 6 (1992-1993 עד 1997-1998, שווה לשיאה של חינזול טימישוארה מ-שנות ה-20).
- הכי הרבה ניצחונות ליגה רצופים: 17 (שווה לשיאה של דינמו בוקרשט).
- סטיאווה ודינמו בוקרשט הן הקבוצות היחידות שלא ירדו לליגה השנייה ברומניה.
- הכובש הצעיר ביותר במפעל אירופי: ראזבן אוצ'ירושי - 17 שנים ו-5 חודשים (2 באוגוסט 2006 מול גוריצה).
[עריכה] יריבויות
[עריכה] היריבות מול דינמו בוקרשט
הדרבי של סטיאווה בוקרשט מול דינמו בוקרשט הוא הדרבי המוביל בכדורגל הרומני ב-50 השנים האחרונות, כאשר סטיאווה ודינמו הן שתי הקבוצות המצליחות ביותר ברחבי המדינה. זה תמיד היה, ועדיין נשאר כדרבי בין קבוצת הצבא הרומני (סטיאווה) לקבוצת משרד הפנים (דינמו). לא פעם אחת הייתה התנגשות ומהומות בין אוהדי שתי הקבוצות, ברחובות וגם בתוך האצטדיון. נקודת השיא הייתה לפני בעיטת הפתיחה בשנת 1997, כאשר אוהדי דינמו הבעירו באש חלק מן אצטדיון ג'נציה, היציע הדרומי (שבו היו אמורים לשבת). בין אוקטובר 1991 לאפריל 2000, סטיאווה זכתה ברגעי תהילה רבים, וצברה 19 משחקים רשמיים ללא הפסד, בדרבי של בוקרשט, גם בגביע וגם בליגה.
[עריכה] היריבות מול ראפיד בוקרשט
היריבות השנייה של סטיאווה עומדת מאחורי רקע גזעני שלם. ראפיד בוקרשט, אחד מן המועדוני כדורגל הותיקים ברומניה, ידוע כמועדונם של חובבי הכדורגל המדוכאים-קומוניסטים מהמעמד הנמוך (לפיכך ישנה איבה רבה כל כך בינם לבין דינמו וסטיאווה), היריבות בין הקבוצות גם כן ארוכת יומין, אבל באה לידי ביטוי בעיקר כאשר ראפיד החלה להתבלט בכדורגל הרומני במהלך שנות ה-90. אוהדי ראפיד ממוקמים בעיקר בשכונות פועלים בג'יולשטי (Giuleşti) וחלק מאוהדי סטיאווה ודינמו רואים בהם ţigani (צוענים), או לעיתים ciori (עורבים), בגלל סטראוטיפ שלכאורה רואה את אוהדי ראפיד מאוכלסים בחלקה הרומי של בוקרשט, החלק העתיק והעני. לכן, המשחקים בין סטיאווה לראפיד מוצפים בקריאות גזעניות בקרב הקהל. במהלך השנים האחרונות, כל משחק בין סטיאווה לראפיד הסתיים בתקריות אלימות בין האוהדים שנובעות ומונעות עקב גזענות רבה. המפגש באצטדיון ג'נציה באביב 2005 הסתיים בהרחקת שתי הקבוצות ממשחקים במגרשן למשך שני מחזורים, בגלל שהמשחק נעצר מספר פעמים במהלכו בגלל שאוהדי הקבוצות זרקו אבנים וכיסאות למגרש. היריבות נעשתה מרה וחמה יותר לאחר שסטיאווה עברה את ראפיד ברבע-גמר גביע אופ"א, דרבי רומני נדיר, ב-2006.
[עריכה] יריבות אחרות
יריבויות היסטוריות קצת פחות רציניות קיימות גם עם קבוצות שאינן מבוקרשט, כמו אוניברסיטת קראיובה, ובשנים האחרונות עם פוליטכניקה טימישוארה.
[עריכה] שונות
[עריכה] ההכנסות הגדולות ביותר ממכירת שחקן:
- 4,300,000 דולר מ-ריאל מדריד עבור גאורגה חאג'י ב-1990
- 4,000,000 דולר מ-איאקס עבור ג'ורג' אוגאררו ב-2006
- 3,700,000 דולר מ-טוטנהאם הוטספר עבור איליה דומיטרסקו ב-1994
[עריכה] ההוצאות הגדולות ביותר עבור קניית שחקן:
- 1,400,000 דולר ל-ואסלוי עבור ולנטין בדאה ובוגדן פאנאיט ב-2006
- 1,000,000 יורו ל-פוליטכניקה טימישוארה עבור אובידיו פטרה ב-2006
- 1,000,000 דולר ל-ארגס פיטשטי עבור אדריאן ניאגה ב-2001
[עריכה] ספונסרים לחולצות
- 1947-1988: לא היה ספונסר
- 1988-1989: פורד
- 1990-1991: קאסטרול
- 1991-1994: פיליפס
- 1994: CBS
- 1995: BRCE
- 1996-1997: Bancorex (לשעבר BRCE)
- 1997-1999: דיאלוג
- 2000-2002: BCR
- 2002-2005: לא היה ספונסר
- 2006-עד היום: RAFO
[עריכה] יצרניות המדים
[עריכה] טריוויה
- במהלך השנים האחרונות, מנגינת הרכב הטכנו הגרמני סקוטר מאריה נהפך להמנונם הרשמי של אוהדי סטיאווה. למרות, שאמנים רבים ניסו להחדיר את מנגינתם להמנונם של אוהדי הקבוצה בלא הצלחה, כשם הצלחת סקוטר, המושמע בתחילת כל המשחקים ואותו שרים האוהדים במהלך המשחק.
- במהלך השנים האחרונות של השלטון הקומוניסטי ברומניה, בנו של הדיקטטור ניקולאי צ'אוצ'סקו, ולנטין, היה מעורב בחיי הקבוצה. אפילו שהדמות מעוררת המחלוקת, ולנטין צ'אוצ'סקו, הודה בראיון לאחרונה לא עשה יותר מלהגן על קבוצתו האהובה מפני שליטת דינמו והשפעתה, והבטיח את הגנתה עליה מפני משרד הפנים. למרות שחלק מהאוהדים מוחים על כך, רצף 5 האליפויות הרצופות של סטיאווה בשנים 1984-1985 עד 1988-1989 מאשר את העובדה שהקבוצה הייתה הטובה ביותר במדינה בתקופה ההיא.
- כיום, עם עבר אירופי עשיר מאחוריהם, סטיאווה הייתה כמעט אנונימית לפני המסע לזכייה בתואר המופלא שלהם ב-1986 בגביע אירופה לאלופות. עד אז, ההופעה המרשימה ביותר של סטיאווה באירופה הייתה רבע-גמר גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1971-1972. חוץ מהגביעים האירופים, סטיאווה השתתפה פעמיים בתחרויות שלא שייכות לאופ"א או לפיפ"א. ב-1958, סטיאווה הודחה בסיבוב הראשון של גביע הדנובה (כיום גביע מיטרופה) בידי MTK בודפשט, וב-1982 הקבוצה לא הצליחה לעבור את שלב הבתים של הגביע הבלקני, בבית עם גאלאטסראיי וברו סטארה זאגורה.
[עריכה] ענפי ספורט אחרים
[עריכה] כדוריד (גברים)
קבוצת הכדוריד של סטיאווה בוקרשט זכתה בגביע האירופי ב-1968 וב-1977 וגם בגביע האתגר ב-2006.
הקבוצה זכתה באליפות ליגת הכדוריד ברומניה (ב-7 שחקנים) 27 פעמים: 1963, 1967, 1968, 1969, 1970, 1971, 1972, 1973, 1974, 1975, 1976, 1977, 1979, 1980, 1981, 1982, 1983, 1984, 1985, 1987, 1988, 1989, 1990, 1994, 1996, 2000 ו-2001. כמו כן, הקבוצה זכתה באליפות ליגת הכדוריד ברומניה (ב-11 שחקנים) 7 פעמים: 1950, 1951, 1952, 1954, 1955, 1957 ו-1961. הקבוצה גם זכתה בגביע רומניה בכדוריד 6 פעמים: 1981, 1985, 1990, 1997, 2000 ו-2001.
מגרשה הביתי של הקבוצה הוא היכל הספורט לוסיאן גריגורסקו. מאמנה הוא וסילי סטאנגה.
[עריכה] הוקי קרח
CCA בוקרשט הקימה קבוצת הוקי קרח ב-1951. Hochei Club Steaua Suki Bucureşti נהפל להיות מועדון ספורט עצמאי ב-2004, אבל עדיין קשור ל-CSA בוקרשט. זהו מועדון הספורט המצליח ביותר ברומניה, כאשר זכה בליגה הלאומית 41 פעמים. כיום, הקבוצה היא האלופה הלאומית הנוכחית בליגה שכוללת רק 6 קבוצות נוספות, שהיריבה העיקרית של סטיאווה היא SC Miercurea Ciuc. כל שנה הגמר הוא בין שתי הקבוצות הללו.
הקבוצה משחקת את משחקי הבית שלה ב-זירת הקרח מיכאיל פלאמארופול. מאמנה הנוכחי של הקבוצה הוא מריוס גליגה. הקבוצה היא הקבוצה השנייה באהדתה בקרב אוהדי סטיאווה, אחרי קבוצת הכדוגל.
[עריכה] ראגבי
קבוצת הראגבי של סטיאווה בוקרשט זכתה באליפות הליגה הרומנית 23 פעמים מאז שנת 1947. הקבוצה היא אלופת הליגה הנוכחית. קבוצות הראגבי ברומניה לא משתתפות בגביעי אירופה הגדולים, בגלל הפער הברור ביניהן לבין המדינות המובילות בענף ברחבי היבשת. במקום זאת, נבחרת הראגבי של הליגה ברומניה, מורכבת בעיקר משחקני סטיאווה, והיא משתתפת בכל טורניר אליפות אירופה.
הקבוצה משחקת את משחקיה הביתיים ב-מגרש ג'נציה השני, בתוך קומפלקס הספורט של סטיאווה, על יד אצטדיון ג'נציה. המאמן הנוכחי של הקבוצה הוא קוסטיקה פלוראה.
[עריכה] כדורסל (גברים)
קבוצת הכדורסל של סטיאווה זכתה באליפות ליגת הכדורסל הרומנית 21 פעמים: 1956, 1958, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1966, 1970, 1978, 1980, 1981, 1982, 1984, 1985, 1986, 1987, 1989, 1990 ו-1991.
אחרי המהפכה הרומנית, Baschet Club Steaua Bucureşti היה מועדון הכדורסל הראשון ברומניה שהפך לפרטי. למרות זאת, אחרי כמה שנים בלבד הוא פשט את הרגל. CSA סטיאווה מחזיקה כיום רק קבוצת נוער בכדורסל, תחת השם Clubul Sportiv Şcolar Steaua Bucureşti (מועדון הספורט לילדים של סטיאווה).
[עריכה] לקריאה נוספת
- תבנית:Ro icon תבנית:En icon Official website
- Fans website
- English-language fan website
- Steaua Bucuresti statistics
- Steaua Bucuresti - Liga 1 ranking
- Steaua Bucuresti Online
- Stelisti.ro
- Steaua's ultras site
- Steaua's history
| ארגש פיטשטי | אוניברסיטטה קראיובה | CFR 1907 קלוז'-נפוקה | דינמו בוקרשט | פארול קונסטנצה | גלוריה ביסטריצה | ג'יול פטרושני | נאציונל בוקרשט | אוצלול גלאצי | אראד | פוליטכניקה טימישוארה | פוליטכניקה יאסי | ראפיד בוקרשט | ספורטול סטודנצק בוקרשט | סטיאווה בוקרשט | ואלושי | סהאלאול פיאטרה נמץ | אוניראה אורזיסני |
| ליגת האלופות - עונת 2006/07 | |||||||
| בית א' | בית ב' | בית ג' | בית ד' | בית ה' | בית ו' | בית ז' | בית ח' |

