מושג שסתום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מושג שסתום הוא מושג בתחום המשפטים, המופיע בחקיקה, שלגביו הותיר המחוקק כר נרחב לפרשנות פסיקתית.
מושגי השסתום מאפשרים גמישות פסיקתית והתאמת הפסיקה בהתאם לשינויים החברתיים המתרחשים במהלך הזמן.
הביקורת על שימוש יתר במושגי שסתום היא שהם יוצרים, למעשה, חוסר ודאות משפטי, ולמעשה הפרשנות הניתנת למונחים אינה בהכרח הפרשנות החברתית המקובלת אלא פרשנות המונחית על ידי עולם הערכים של השופט המכריע באותו דיון קונקרטי.
דוגמאות בולטות למושגי שסתום:
- תום לב ודרך מקובלת.
- מונחים של סבירות - סבירות, האדם הסביר (או האדם מן היישוב), זמן סביר.
- דוגמה: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות" - תחילת הגדרתה של עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין.
- תקנת הציבור.
לעתים מחליט המחוקק לצמצם את אי הוודאות שיוצר מושג שסתום, ומעניק לו הגדרה בחקיקה. המושג "תושב ישראל", שלו חשיבות ניכרת בפקודת מס הכנסה ובחוק הביטוח הלאומי, הופיע בחוקים אלה ללא כל הגדרה, ומשמעותו נוצרה בפסיקה בלבד. בתחילת 2003 שינה המחוקק את טעמו, ותיקן שני חוקים אלה כך שנוספו בהם כללים מפורטים לבחינת היותו של אדם תושב ישראל (אם כי עדיין נותר מקום לא מבוטל לפרשנות).
ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

