גדול הדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גדול הדור - מושג מרכזי בחברה החרדית והחרדית-לאומית, המבטא דירוג דמות רבנית (אחת או יותר), בפסגה ההיררכית המחשבתית והפסיקתית. גדול הדור ופעמים אף גדולי הדור יכולים להכריע בדיונים וויכוחים שונים, ודעתם מהווה קביעה סופית ואחרונה. לעתים אף מלווה גדול הדור בתפיסות הכורכות ידיעות אף בנושאים לא הלכתיים, המתקשרים לדעת תורה, ואף הנחות מאגיות המקשרות כוחות על-טבעיים ונסיים לגדול הדור.

תוכן עניינים

[עריכה] התהוות המושג

בתקופת בית שני הוצב בראש הסנהדרין נשיא הסנהדרין, שכונה ראש הישיבה, שאוטופית היה אמור להיות הגדול שבחכמה בכולם (רמב"ם הל' סנהדרין א, ג). משבטלה הסנהדרין, ובהמשך אף במעבר מרכזי התורה לבבל, תפסו את המקום המרכזי ראשי הישיבה, בסורא ובפומבדיתא, לצד המנהיג המדיני והנציג מול השלטונות, ריש גלותא. תהליכים שונים הכוללים, פירוד ניכר של היהודים בגלות, התפתחות הדפוס, שלטונות ריכוזיים גדולים המנוהלים על ידי אנשי דת (הכנסייה) ושאיפות לאחדות, הובילו לכך שהדמויות המרכזיות הזוכות להערצת ההמון היו גדולי ההלכה. חורבן מכלול המרכזיים היהודים באירופה, והקמת מדינת ישראל הובילו לקיבוץ יהודי גדול. הקיבוץ שכלל גוונים שונים, וגישות הגותיות והלכתיות שונות, דרש יצירת מנהיגים מוסכמים. מתוך מכלול מאורעות אלו נוצר המושג גדול הדור כמהווה קביעה של דמות, העומדת בראש היררכיה הרבנית.

[עריכה] המכלול ההיסטורי

גדול הדור היווה ביטוי אחד לניסיון ברור להעניק לגיטימציה הנהגתית לדמויות רבניות; תופעה שפעמים באה כאנטי-תיזה לשלטון האזרחי במדינת ישראל ופעמים הגיעה כפעולה פולמוסית בציבור מתנגד. לביטוי זה יש לצרף מושגים נוספים, כגון דעת תורה והביטוי "חדש אסור מן התורה" כקביעתו של החת"ם סופר, שהשתמשו במונחים השאובים מספרות חז"ל, לקביעות עדכניות וחדשניות.

[עריכה] יכולת הקביעה

הכרעה מי הוא גדול הדור מעולם לא נוסחה בצורה בהירה. תופעה זו הובילה לחוסר יכולת לקביעה אובייקטיבית מי הוא הדמות שגדולתה בתורה הוא הגדול ביותר; כאשר הניסיון התבטא בהכרעה סובייקטיבית שהכריעה ביחס לזרם מסוים מי הוא גדול הדור. אולם ההכרעה הייתה שונה במקומות ומקבוצות שונות, וגררה תופעות שונות. בסופו של דבר, נראה כי גדול הדור מוגדר על ידי הקהל ששומע את לקחו ונשמע לדבריו, ולאו דווקא לפי גדלותו התורנית המוחלטת.

[עריכה] גדולי הדור

דרך התמודדות אחת, העניקה כוח למכלול דמויות רבניות בקביעה שקיימים כמה גדולי דור, ולכולם סמכות שווה. לעיתים תפיסה זו הסתיימה כאשר דמות כריזמאטית מסוימת הגיעה וסחפה תחתיה כמה תתי-קבוצות שונות.

[עריכה] פולמוס וזלזול

דרך התמודדות נוספת הייתה בויכוחים מתמשכים מי הוא גדול הדור האמיתי. ויכוחים אלו נשאו לעתים אופי הגותי, כגון הדיון בשאלה האם בקיאות עדיפה על עיון (סיני או עוקר הרים), שמתבטאת לדוגמה בדירוג בין הרב עובדיה יוסף לעומת הרב יוסף שלום אלישיב; וכן נשאה אופי היסטורי, כגון בשאלת הדירוג בין הרב אברהם יצחק הכהן קוק לבין החזון אי"ש; ואף ניסוחים של 'זכות אבות' ו-'שימוש תלמידי חכמים', כגון הויכוח בדירוג בין הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא לרב צבי טאו. הפולמוסים השונים לעיתים נשאו ויכוחים תיאורטיים, ולעתים שולבו בהתנגדויות אקטיביות שגררו אף אלימות פיזית ומילולית.

[עריכה] השימוש במושג לצרכים פולמוסיים

צידוק הדרך זוכה לאישוש על ידי גדול או גדולי הדור, כאשר קביעתם ותחום סמכותם מהווים גורמי מפתח בויכוחים בין-דתיים שונים. כיום טענה קלאסית בחברה החרדית, מזהה את גדולי הדור, בדמויות בעלי השקפת עולם חרדית (כגון הרב יוסף שלום אלישיב), ובעקבות זאת טוענת שהדרך הנכונה מצויה היכן שזוהה גדול הדור; לעומתם, בצורה פולמוסית, לעתים נטען שגדולי הדור מצויים בחברה הדתית-לאומית (כגון הרב אברהם שפירא), ולעתים מוטל ספק בעצם מהות המושג גדול הדור.

במהלך תוכנית ההתנתקות נשמעו מספר טענות בקרב הציבור הדתי-לאומי, שהתנגדו לדמויות הרבניות שהתנגדו לסירוב פקודה (כגון הרבנים מרדכי אלון ושלמה אבינר), בטענה שהם מורים הלכה לציבור בניגוד לגדולי הדור.

שפות אחרות