קפיצות סקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצות סקי - ענף של ספורט החורף, שבו הקופץ צובר מהירות בגלישה במורד מקפצה ומקצה המקפצה הוא מנתר במורד גבעה. תוצאות הקפיצה הן שקלול של המרחק אליו הגיע הקופץ וציוני שופטים שמדרגים את סגנון הקפיצה שלו בטווח שבין 1 ל-20. מגלשי הסקי בשימוש בקפיצות הם רחבים וארוכים בעלי צדדים מקבילים.
ענף הספורט הזה פופולרי במיוחד בסקנדינביה (בייחוד בפינלנד ובנורבגיה), בגרמניה, באוסטריה, בפולין, בסלובניה, בצ'כיה ועוד. בשנים האחרונות יש עליה בפופולריות של הספורט גם במדינות ברית המועצות לשעבר כגון רוסיה, אוקראינה ובלארוס. מחוץ לאירופה הספורט פופולרי ביפן ובשנים האחרונות ניתן לראות גם קופצים מארצות הברית ומקנדה.
אירועי הגביע העולמי בקפיצות סקי מאורגנים על ידי פדרציית הסקי הבינלאומית. בנוסף לגביע העולמי הפדרציה מארגנת גם את אירועי הגביע הקונטיננטלי לגברים, ובשנים האחרונות החלו לארגן גם תחרויות גביע קונטיננטלי לנשים. ישנם שלושה סוגים של גבעות מהן קופצים: "גבעה נורמלית", "גבעה גדולה" ו"תעופת סקי". שני האחרונים משמשים בגביע העולם בעוד שבגביע הקונטיננטלי משתמשים ב"גבעה נורמלית" וב"גבעה גדולה".
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של קפיצות הסקי
סונדרה נורהיים מנורבגיה נחשב כמייסד הענף. ב-1860 הוא קפץ עם המגלשיים שלו למרחק 30 מטרים. שנתיים מאוחר יותר כבר נערכה תחרות קפיצות הסקי הראשונה בנורבגיה. לאחר מלחמת העולם הראשונה החל הענף להתפתח כאשר קופצים נורבגים הציגו את סגנון הקפיצה כאשר הגוף מוטה קדימה כדי לשפר את האווירודינמיות. בזכות הסגנון החדש הקופץ האוסטרי סיפ בראדל היה לקופץ הראשון שחצה את קו 100 המטרים בשנת 1936. הספורט הוסיף להתפתח ולצבור תאוצה אבל רק בשנת 1985 הוצגה לראשונה הקפיצה בסגנון ה-V (על ידי השבדי יאן בוקלב) בו הקופץ יוצר את האות V בעזרת המגלשיים שלו. הסגנון החדש הוכר כאווירודינמי יותר מהסגנון בו המגלשיים היו צמודים ומאז זהו הסגנון המקובל בקרב הקופצים.
[עריכה] ציוד ותקנות
הקפיצות מתבצעות עם מגלשיים ייחודיים, ארוכים מאוד ורחבים. הקופצים לובשים חליפות מיוחדות שעוזרות להגדיל את התנגדות האוויר ועל ידי כך את השהיה באוויר. בנוסף הקופצים מחויבים לחבוש קסדה ומשקפי רוח.
על מנת להקטין את התלות בציוד, פדרצית הסקי קבעה תקנות שמגבילות את רוחב החליפה המותר, וכן הגבילה את אורך מגלשי הסקי לעד -146% מגובהו של הקופץ. קופץ שציודו חורג מהתקנות נפסל מידית לאותה תחרות. אחת הבעיות העיקריות בספורט הזה היא הנטייה לאנורקסיה בקרב חלק מהקופצים. בגלל שקיים יחס ישיר בין משקל הגוף לבין מרחק הקפיצה ספורטאים רבים הגיעו למצב של תת משקל על מנת לשפר את ביצועיהם. לקראת עונת 2005 פדרציית הסקי פירסמה תקנות חדשות על פיהן קופצים בתת משקל לא יוכלו להשתמש במגלשי סקי באורך המתאים להם ויאלצו להשתמש במגלשיים קצרים יותר, מה שכמובן יפגע בביצועיהם ויעודד אותם לעלות למשקל תקין. הקופץ הנורבגי סיגורד פטרסן הוא דוגמה טובה. פטרסן סיים במקום הרביעי בגביע העולם ב-2004 ואף זכה בטורניר "ארבע הגבעות", אולם בעונת 2005 נאלץ לקצר את מגלשי הסקי שלו בעקבות התקנות החדשות וסיים את העונה במקום ה-20 בלבד בגביע העולם.
[עריכה] שיטת הניקוד
לכל גבעה יש את "קו החישוב" או נקודת ה-K שייחודי לה, קו החישוב של גבעות נורמליות נע באזור ה-90מטרים, בגבעות גדולות מדובר באזור 120 המטרים ובתעופת סקי קו החישוב יהיה בדרך כלל באזור 185 המטרים. קופץ שנחת בדיוק על קו החישוב זכאי ל-60 נקודות, בעוד שעל כל מטר מעבר לקו החישוב הוא זוכה לבונוס (נקודות הבונוס משתנות בהתאם לגודל הגבעה. בגבעות הגדולות מדובר בדרך כלל ב-1.8 נקודות למטר). אם הקופץ נחת לפני קו החישוב מחסירים מ-60 הנקודות שלו בהתאם למרחק ובכפוף לשיטת החישוב שהוצגה. לדוגמה, בגבעה שנקודת ה-K שלה היא 120 מטר, קופץ שהשיג 125 מטרים יזכה ל-60 הנקודות ובנוסף ל1.8*5 נקודות בונוס - סך הכול 69 נקודות. קופץ שהגיע רק ל-110 מטרים יזכה ל-60 הנקודות פחות 10*1.8 - 42 נקודות. בנוסף סגנון הקפיצה מדורג על ידי חמישה שופטים כשהציון הגבוה ביותר והציון הנמוך ביותר לא נחשבים. השופטים בוחנים את היציבות של הקופץ באויר, את צורת המגלשיים שלו בעת התעופה כשהדגש הוא על תצורת ה-V, ועל הנחיתה שחייבת להתבצע בסגנון ה"טלמרק", כאשר רגל אחת מכופפת מעט בעוד שהשנייה ישרה. כמו כן קופץ שמעד לאחר הנחיתה או נפל יאבד מספר נקודות רב. סך כל הנקודות מהשופטים מתווסף לניקוד שהושג בזכות המרחק והשכלול מהווה את תוצאת הקופץ. כך לדוגמה קופץ שהשיג 125 מטר וציוני השופטים הם 17.5, 18.0, 18.5, 18.5, 19.0 יקבל בנוסף ל- 69 מטר על מרחק (לפי מה שהוסבר קודם) גם 55 נקודות על השיפוט (18 + 18.5 + 18.5) וסה"כ 55+69=124 נקודות.
[עריכה] מהלך התחרות
כל מדינה רשאית לשתף בתחרות קפיצות סקי מספר מוגבל של ספורטאים עפ"י קריטריונים של פדרצית הסקי. מספר הספורטאים המגיעים לכל תחרות גביע עולם נע בין 60 ל-80 ספורטאים. הספורטאים זוכים למספר קפיצות אימון ולאחריהם ניגשים למוקדמות, בהן נקבע אילו ספורטאים יזכו להשתתף בתחרות עצמה. את התחרות מתחילים 50 ספורטאים, מתוכם 15 המדורגים הראשונים בעולם זוכים לכרטיס חופשי ללא מוקדמות בעוד ששאר הקופצים מתחרים במוקדמות על 35 המקומות הנותרים. לאחר שנקבעו 50 הקופצים שיתחילו את התחרות ניגשים לסיבוב התחרות הראשון. בתום סיבוב זה עולים לסיבוב השני רק 30 קופצים עם התוצאות הטובות ביותר. בתום הסיבוב השני והאחרון הקופצים מדורגים עפ"י שקלול תוצאותיהם משני הסיבובים.
בתחרות הקבוצתית לכל קבוצה יש 4 קופצים. בסיבוב הראשון יש ארבעה סבבים כשבכל סבב יש קופץ אחד מכל קבוצה. סדר הקפיצה הוא על פי דירוג הנבחרות בסדר הפוך כשהנבחרת שמדורגת במקום הראשון בעולם תקפוץ אחרונה. בקפיצה השנייה יש גם ארבעה סבבים אך רק 8 הנבחרות הטובות ביותר על פי תוצאות הקפיצה הראשונה ישתתפו בקפיצות. סדר הקפיצות זהה לקפיצה הראשונה למעט בסבב האחרון ששם סדר הקפיצות הוא על פי המיקום אחרי 7 סיבובים. הקבוצה שמנצחת היא הקבוצה שצוברת הכי הרבה נקודות בתום 8 קפיצות.
[עריכה] טורניר "ארבע הגבעות"
זהו טורניר יוקרתי שמתרחש מדי שנה בימים שמסביב לראש השנה האזרחית. במהלך הטורניר ישנן ארבע תחרויות בהפרש של יומיים או שלושה בין תחרות אחת לשניה, על ארבע גבעות שונות: שתי גבעות בגרמניה, Oberstdorf ו-Garmisch-Partenkirchen, ושתי גבעות באוסטריה, Innsbruck ו-Bischofshofen. התחרויות הללו מקנות גם ניקוד לגביע העולמי וגם ניקוד פנימי לטורניר והטורניר הזה נחשב לשיאה של עונת קפיצות הסקי. כללי התחרויות בטורניר שונים מעט: האימונים והמוקדמות מתקיימים כסידרם אולם סיבוב הקפיצות הראשון של כל תחרות נקרא "שלב הנוק אאוט" ובו מתחרים 50 הקופצים שעלו מהמוקדמות בזוגות, כאשר הקופץ שניצח במוקדמות מתמודד מול הקופץ שהגיע במקום ה-50, הקופץ שסיים שני מתמודד מול זה שסיים-49 וכן הלאה. המנצח מכול זוג עולה אוטומטית לסיבוב הקפיצות השני, ול-25 המנצחים מתווספים חמשת המפסידים בעלי התוצאות הטובות ביותר. סיבוב הקפיצות השני נערך במתכונת הרגילה של תחרויות גביע העולם והמנצח הוא זה ששקלול שניקוד שלו משני הסיבובים הוא הגבוה ביותר. סוון הנאואלד הגרמני היה לקופץ הראשון והיחיד עד היום שזכה בטורניר לאחר נצחון בכל ארבעת הגבעות, זה היה בעונת 2002. הטורניר בעונת 2006 היה דרמטי ובסופו הגיעו יאנה אהונן הפיני ויעקוב יאנדה הצ'כי למספר נקודות זהה והוכתרו ביחד כזוכים משותפים, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטורניר. לאהונן היה זה הניצחון הרביעי בטורניר והשוואה של שיאו של הגרמני יאנס וייספלוג של ארבעה נצחונות, ליאנדה היה זה ניצחון ראשון בטורניר.
[עריכה] אלופי הגביע העולמי האחרונים
- 1990 - ארי-פקה ניקולה (פינלנד)
- 1991 - אנדראס פלדר (אוסטריה)
- 1992 - טוני נימינן (פינלנד)
- 1993 - אנדראס גולדברגר (אוסטריה)
- 1994 - אספן ברדסן (נורבגיה)
- 1995 - אנדראס גולדברגר (אוסטריה)
- 1996 - אנדראס גולדברגר
- 1997 - פרימוז' פטרקה (סלובניה)
- 1998 - פרימוז' פטרקה
- 1999 - מרטין שמיט (גרמניה)
- 2000 - מרטין שמיט
- 2001 - אדם מאליש (פולין)
- 2002 - אדם מאליש
- 2003 - אדם מאליש
- 2004 - יאנה אהונן (פינלנד)
- 2005 - יאנה אהונן
- 2006 - יקוב יאנדה (צ'כיה)
שיא העולם הקפיצה הארוכה ביותר נקבעה על ידי ביורן איינר רומורן מנורבגיה בגבעת תעופת הסקי בפלניצה, סלובניה ב-20.3.05. הנורבגי קפץ למרחק של 239 מטרים באותה תחרות בלתי נשכחת, במהלכה עברו ארבעה קופצים את שיאו הישן של מתי האוטהמקי הפיני שעמד על 232 מטרים, ביניהם גם האוטהמקי עצמו. יאנה אהונן הפיני קפץ באותה תחרות למרחק של 240 מטרים אולם הוא לא הצליח להישאר יציב על מגלשי הסקי שלו ולכן התוצאה שהשיג לא הוכרה כשיא.

