מחסומי רביה על ידי סכרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנרגיה רבה אצורה במים הנופלים ממקום רם למקום נמוך יותר. את מקור הכוח הטבעי הזה למד האדם לנצל לפני מאות בשנים והיה מקים טחנות קמח בצד מפלים.

מאז גילה האדם את הפוטנציאל הגלום בכך גם לייצור חשמל, הולכים ונבנים על פני נהרות רבים סכרים הידרואלקטריים. מפתחיהם של סכרים אלה נופלים המים, צוברים תאוצה ובעוצמה רבה מסובבים טורבינות המפיקות אנרגיה חשמלית מן האנרגיה המיכנית של זרימת המים.

סכרים נבנים על נהרות גם כדי לשלוט בכמות מימיהם ולאגור אותם לשם השקיה באזורים שחונים ובעיתות של מחסור בגשמים, או כדי למנוע הצפות.

ביצורי מים רבים כדגים וצבי ביצות קיימת תכונה תורשתית המנחה אותם בעונת הרבייה, להגיע לאזורים ייחודיים במקומות חיותם, אם במעלה הנהר או במורדו, ושם להטיל את ביציהם. הסיבה לנדודים הללו היא לרוב אקולוגית, כמו שיפור בתנאי ההטלה והתפתחות הצאצאים, מזון משופר, הימנעות מתחרות ומיעוט של טורפים. ברם, הסכרים הבנויים חוסמים את דרכם, חוצצים לעיתים בין אוכלוסיות שלמות של מינים ויוצרים גם מחסומי רביה, הגורמים להיעלמותם של אותם יצורים מן הנהרות בהם התקיימו. באם המין הוא אנדמי, אזי צפוי זה לכיליון.

באמריקה הצפונית הותקנו בכמה סכרים "סולמות דגים" המאפשרים את מעברם של דגי האלתית במעלה הנהר אל אתרי הרביה שלהם.

בכמה מקומות באמריקה הדרומית הוקמו חוות מיוחדות למען צבי הביצות ושם הם מתרבים. את הצבים הצעירים משלחים לחופשי כדי לאכלס את הנהרות במקומות ההתרבות הטבעיים של הצבים הבוגרים.

בסין, פועל השלטון להקמת תעלה שתעקוף את הסכר שנבנה על נהר הינגצה ותחבר שוב את שני גופי המים שהופרדו במהלך המאה ה-20, על מנת לאפשר לדולפין הנהר הסיני, באייז'י ינגצה, להגיע לכל חלקי הנהר, כדי שיתרבה מחדש.