יוזף גבלס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאול יוזף גבלס (29 באוקטובר 1897 - 1 במאי 1945), פושע מלחמה נאצי, מראשי משטרו של אדולף היטלר בגרמניה.
יוזף גבלס נולד בגרמניה, בחבל הריין, להורים השייכים לכנסייה הקתולית. כנער הצטיין בלימודיו, והשלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת היידלברג בשנת 1924. הוא שאף להפוך למחזאי מפורסם, אך ספרים ומחזות שכתב נדחו על ידי מוציאים לאור.
גבלס סבל בילדותו ממחלה שגרמה לקיצור רגלו האחת ולצליעה בולטת. בשל כך נפסל מלהתגייס לצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] פעילות במפלגה הנאצית
בשנות העשרים המוקדמות הפך גבלס, המתוסכל מאי הצלחתו בחיים, לנאצי נלהב, לאחר שצפה באחת מהופעותיו של אדולף היטלר. הלאומנות הבוטה וההבטחה לעוצמה, דיברו אל הנער שהיה צריך להישאר בבית וללמוד כשבני גילו נלחמו לחיים או למוות במלחמה הגדולה.
בשנת 1925 הפך גבלס לעוזרו של גרגור שטראסר, שהיה מנהיג בולט במפלגה הנאצית בצפון גרמניה, ועלה לעמדת כוח בתקופה שבה שהה היטלר בכלא לנדסברג לאחר הפוטש במרתף הבירה. הרטוריקה של שטראסר הדגישה את האלמנט המעמדי שבנציונל סוציאליזם, וגבלס נתפס לכך בהתלהבות. באותה עת סבר גבלס כי המהפכה הנאצית אותה ביקש ליצור, ומלחמת המעמדות הקומוניסטית, הן שתי צורות של אותו המאבק. היטלר הסתכל על התפתחויות אלו בעין ביקורתית, תוך שהוא רואה בכך סטייה מהאידיאולוגיה הפולקית המעדיפה את הגזע על המעמד מחד, ומאידך חושש מהקמת אגף חזק ורדיקלי במפלגה שיתחרה בו, בראשות המנהיג הכריזמטי שטראסר.
היטלר ראה בגבלס מנהיג עתידי במפלגה, ובהבטחות ופיתויים הצליח לשכנע אותו לעזוב את מחנה שטראסר, ולעבור לצדו. לאחר שהצליח להפחית את כוח שטראסר וסיעתו, נותר היטלר כשגבלס לצדו, כמעריץ נלהב. היטלר טיפח את המנהיג הצעיר, ובשנת 1926 נתן לו את התפקיד האחראי של "גאולייטר של ברלין" או יו"ר המפלגה בברלין. ברלין הייתה באותה העת מעוז קומוניסטי, וגבלס ניגש לתפקיד במלוא המרץ. התקופה הייתה תקופה של קרבות רחוב בין נאצים וקומוניסטים, וגבלס הצליח לאחד את המפלגה בברלין, ולהפוך את המפלגה לכוח של ממש שיש להתחשב בו.
[עריכה] אחראי על התעמולה
- ערך מורחב – התעמולה הנאצית
שנתיים לאחר מכן, ב1928, מונה גבלס לאחראי על תעמולה במפלגה. כאן נתגלה מלוא ההיקף של כישוריו. גבלס היה תועמלן מן הדרגה הראשונה, בעל לשון חריפה ועוקצנית, וחוש לשלהוב ההמונים. שני אך להיטלר ביכולתו להלהיב את ההמונים ולהסיתם, התעלה אף על מורהו בשנאתו ליהודים. בתקופה זו יזם הוצאת עיתון "דר אנגריף", ששימש כשופרו האישי. יש לציין כי בקרב המנהיגות הנאצית, שהייתה מורכבת ברובה מאנשים גסים וחסרי השכלה כארנסט רהם ו היינריך הימלר, בלט גבלס בתאריו האקדמים ובהשכלתו, וזכה לכינוי המזלזל "הדוקטור".
לאחר מינוי היטלר לקאנצלר, ב-31 בינואר 1933, נותר בתחילה בתפקידיו המפלגתיים. בשלב זה היה ברור כי יש ליזום מעשה דרמטי, על מנת להעמיק את אחיזת המפלגה בשלטון. גבלס, בצוותא עם הרמן גרינג יזם את שריפת הרייכסטאג. האשמה בשריפה הוטלה על צעיר הולנדי חולה בנפשו בשם מרינוס ון דר לובה, וגבלס עשה ככל יכולתו על מנת להסית את העם כנגד הקומוניסטים וליצור אווירת משבר.
על שירותיו אלו מונה לשר התעמולה, תפקיד שאותו מילא בהצלחה עד יומו האחרון. הוא ריכז בידיו עוצמה אדירה בכל הנוגע לתרבות ברייך השלישי. כל העיתונים היו חייבים להעביר לאישורו את כתבותיהם לפני פירסומן. לא היה סרט, ספר או יצירה אמנותית בגרמניה שלא עבר אליו בטרם פורסם. בתפקיד זה היה לו הכוח לשלוט במידע שהועבר לתושבי גרמניה, להעלים ידיעות מסוימות ולהבליט אחרות, ולמעשה לשלוט במוחותיהם של האזרחים באופן חסר תקדים. שליטה זו ניצל לתעמולה בלתי פוסקת.
גבלס ניצל את אולימפיאדת ברלין בשנת 1936 לתעמולה נאצית, ולהצגת הפנים ה"נורמליות" של המשטר, כמשטר הראוי למקום בין האומות. האולימפיאדה - אירוע שזכה לחשיפה המונית, וגרם למאות אלפי מבקרים להגיע לגרמניה לראשונה מאז עליית הנאצים לשלטון - נוצלה באופן בוטה כבימת תעמולה. גבלס פעל בשיתוף פעולה עם הבמאית לני ריפנשטאהל, אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "נצחון הרצון", ושניהם הפיקו את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים, המציג את האולימפיאדה באור התעמולה הנאצית, תוך שימוש באסתטיקה הפאשיסטית והנאצית, ובאוצר הדימויים הנאצי שלני ריפשנשטאהל הייתה בעלת יכולת מדהימה לתת לו דימוי ויזואלי, והעלאת ערכי ה"גזע" וה"פולק", אשר ודאי לא היו גם אז ברוח התנועה האולימפית.
גבלס יזם את שריפת הספרים שבה נשרפו ספריהם של סופרים יהודים, סופרים אנטי נאצים, וסתם "תרבות מנוונת" כפי שהגדיר אותה גבלס. היה זה היינריך היינה שהתנבא עשרות שנים לפני כן כי "במקום ששורפים ספרים ישרפו גם בני אדם".
גבלס יזם ייצורו של רדיו זול, שכל פועל יכול לרכוש, ועודד רכישת רדיו בכל בית. בשנים אלו היה הרדיו כלי תקשורת חדש ומהפכני, ואחוזי ההאזנה היו גבוהים ביותר. גבלס ניצל יתרון זה עד תומו.
שמו של גבלס הפך לשם נרדף לתועמלן פופוליסט ודמגוג. העקרון שהנחה אותו הוא כי שקר שעליו חוזרים מספיק פעמים הופך בדעת הבריות לאמת. גבלס, באמצעות הרדיו והעיתונות, שטף את מוחם של הגרמנים בשקרים חוזרים ונשנים, בתעמולה אנטישמית ונאצית, במשך שתים עשרה שנים.
בשנת 1934, בעת הטיהור, המכונה ליל הסכינים הארוכות, שערך היטלר בשורות האס אה (SA), עמד גבלס לצד היטלר. חלק מן הטיהור היה יצירת הרושם כי ארנסט רהם ואנשי האס-אה מנסים לארגן פוטש כנגד היטלר. על אף המתיחות הכבדה בין שני המחנות היה רוהם בשלב שלפני הטיהור שקט, וכינס את אנשיו לסוף שבוע באתר נופש, מתוך כוונה לנוח ולהרגע. גבלס סייע, בשקריו, הן לעם, והן להיטלר שהיסס עד הרגע האחרון לפעול כנגד ידידו רוהם, להפוך את התנהגותם התמימה לכאורה של רוהם ואנשיו, להתנהגות חבר קושרים הזוממים לתפוס את השלטון.
אשתו של גבלס, מאגדה גבלס הייתה בתו החורגת של יהודי, וגדלה בבית יהודי. בעברה הייתה ידידה אינטימית של חיים ארלוזורוב. נישואיה לגבלס התאפשרו מכיוון שעל אף שגדלה בחיקה של משפחה יהודית, לא הייתה ממוצא יהודי. לאחר הנישואין הייתה לאחת הנאציות הקנאיות ביותר. כאשר שהה ארלוזורוב בברלין בשנת 1933, ניסה ליצור עמה קשר על מנת להשתמש בהשפעתה להציל רכוש יהודי. מאגדה גבלס סירבה להפגש עמו, וסירבה להפגישו עם בעלה. שאלה שלעולם לא ייוודע הפתרון עליה הוא עד כמה היה ליחסים אלו תפקיד ברציחתו של ארלוזורוב כמה חודשים לאחר מכן. גבלס עצמו נודע כרודף נשים, וידוע שניצל את מעמדו כשליט יחיד בקולנוע ובתיאטרון הגרמנים לצורך זה.
[עריכה] קשר העשרים ביולי
בקשר העשרים ביולי שקשר הצבא בשנת 1944 כנגד היטלר, שימש גבלס תפקיד מרכזי בהחזקת השלטון על ידי היטלר. הקולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג, אשר הניח את הפצצה בחדר הישיבות של היטלר, היה בטוח שהפצצה הרגה את היטלר. הוא הורה ליחידות צבא בברלין לתפוס עמדות מפתח. גבלס, ששהה באותו היום בברלין, עשה כל שביכולתו לשכנע את החיילים המורדים, שסברו שהיטלר מת, ולפיכך הם כבר אינם קשורים בשבועת האמונים שנשבעו לו, כי היטלר חי. לבסוף הצליח גבלס ליצור קשר טלפוני בין היטלר ובין המיור אוטו רמר, שהיה מפקד יחידת הטנקים שעליה הוטל לכבוש את משרדי הממשלה בברלין. מששמע רמר את קולו של היטלר, החליט לפעול כנגד הקושרים, ולמעשה שלל את בסיס הכוח מן הקשר, שהיו בו קצינים ומפקדים רבים, אך, כפי שהתברר, לא מספיק חיילים פשוטים. כשל נוסף של הקושרים, אותו ניצל גבלס, הוא כי הם לא טרחו לכבוש את תחנת הרדיו בברלין. כבר בערבו של אותו יום שידר גבלס ברדיו נאום של היטלר בו הוא מודיע על כשלון הקשר, דבר שהפריך את גל השמועות על רציחתו של היטלר, והפך את כישלון הקשר לעובדה קיימת.
[עריכה] סופו
עם סופו של הרייך השלישי, והתאבדותו של היטלר, בחודש מאי 1945 שהה גבלס בבונקר של היטלר בברלין יחד עם אשתו ושישה מילדיו. גבלס הוכיח את נאמנותו לפיהרר עד הסוף, ולמרות שהיה ברור כי כל הנמצא בבונקר הינו בסכנת חיים, נשאר בבונקר עד התאבדותו של היטלר. ביחד עם מרטין בורמן היה עד לתעודת הנישואין של היטלר עם אווה בראון, נישואין שקדמו להתאבדותם בשעות מספר. בצוואתו מינה אותו היטלר לקאנצלר גרמניה, אך יום לאחר מכן, ב-1 במאי 1945, התאבד גבלס יחד עם אשתו וששת ילדיו בשתיית רעל בבונקר של היטלר.
אחריותו של גבלס לשואה הינה רבה. התעמולה הנאצית והאנטישמית הבלתי פוסקת במשך שתים עשרה שנים, שימשה בוודאי חלק מרכזי בהפיכת היהודים ל"תת אדם" ובמתן ההכשר המוסרי לרציחתם. גבלס יזם סרטים אנטישמים - "היהודי הנצחי" ו"היהודי זיס" אשר נתנו דימוי ויזואלי חי וממשי ליהודי כאחראי לכל העוולות הקיימות בעולם, וליהדות כמגפה המופצת על ידי עכברושים, הם היהודים.
במשפטי נירנברג הועמד לדין הממונה על שידורי הרדיו במשרד התעמולה, הנס פריטשה, שעשה קריירה מן העובדה כי קולו דומה לקולו של גבלס. פריטשה עמד למשפט יחד עם פושעי המלחמה העיקריים, אנשים כהרמן גרינג ורודולף הס (סגנו של היטלר), אולי בשל העובדה שגבלס עצמו התאבד ובכך נמנע מלהישפט בשל פשעיו. פריטשה זוכה בדין.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
| הקודם: אדולף היטלר |
קאנצלר גרמניה 1945 |
הבא: לוץ שוורין פון קרוסיגק |
| האימפריה הגרמנית: הנסיך אוטו פון ביסמרק | הרוזן לאו פון קפריבי | הנסיך כלודוויג צו הוהנלוהה-שילינגספירסט | הנסיך ברנרד פון בילוב | תיאובלד פון בתמן-הולווג | גיאורג מיכאליס | הרוזן גיאורג פון הרטלינג | הנסיך מקסימיליאן מבאדן | פרידריך אברט
רפובליקת ווימאר: פיליפ שיידמן | גוסטב באואר | הרמן מילר | קונסטנטין פרנבאך | יוזף וירת | וילהלם קונו | גוסטב שטרזמן | וילהלם מרקס | האנס לותר | וילהלם מרקס | הרמן מילר | היינריך ברינינג | פרנץ פון פאפן | קורט פון שלייכר גרמניה הנאצית: אדולף היטלר | יוזף גבלס | לוץ שוורין פון קרוסיגק הרפובליקה הפדרלית של גרמניה: קונרד אדנאואר | לודוויג ארהארד | קורט גאורג קיסינגר | וילי ברנדט | הלמוט שמידט | הלמוט קוהל | גרהרד שרדר | אנגלה מרקל |
|

