ראפ והיפ הופ ישראלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא עודף קישורים פנימיים, קישור לא נכון. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המונח ראפ והיפ הופ ישראלי, מתיחס לסצנת הראפ וההיפ-הופ בישראל, שצמחה החל מתחילת שנות התשעים. סגנון מוזיקלי זה המשתייך למוזיקה השחורה, החל להתפתח בארצות הברית בקרב אוכלוסית השחורים. ראפ והיפ-הופ מתבלטים כמוזיקת מחאה בוטה וברורה, הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבוחות עצמיות והתיחסיות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לחבורות רחוב. בישראל נשמר ההקשר המחאתי של מוזיקה זו, אך קיבל גוון מקומי של מחאה פוליטית, מחאה של מיעוטים (הסגנון התקבל בייחוד בקרב צעירים בני העדה האתיופית למשל) ומחאה אנטי ממסדית.
[עריכה] תחילת הדרך
שבק ס' שהחלה לפעול ביבנה כבר ב-1993 ופעלה עד להתפרקותה בשנת 2000, הייתה מהלהקות הראשונות שניגנו ראפ והיפ הופ, עוד כשסגנונות אלו לא היו מוכרים בארץ. הם שילבו ראפ, מוזיקת היפ הופ ופאנק עם רוק, ועברו במשך השנים מסגנון של שירי גסויות ושטויות לטקסטים עמוקים יותר ומחאה חברתית. מלהיטהם המוכרים החידוש (תוך סילוף המילים) של "מכופף הבננות" (במקור של אריק איינשטיין), "לבקש את הקש", "תתקעו בחצוצרה", "נופל וקם" ועוד. הלהקה החליפה סולנים ונגנים במשך השנים ורבים מהמעורבים בה הם מאושיות המוזיקה השחורה בארץ היום, אולם המוכר מביניהם הוא מוקי שפרץ עם קריירת סולו מצליחה בשנים האחרונות.
הדג נחש שהחלה לפעול ב-1996 בירושלים תרמה רבות להתאקלמות הסגנון בארץ ונחשבת היום לאחת הלהקות המצליחות בארץ כשבאמתחתה ארבעה אלבומים. סגנונם מאופיין כראפ אמיתי (כולל גסויות) אך עם מסרים של סובלנות, שוויון ושלום, וכולל מחאה חברתית ופוליטית לפי מסורת הז'אנר. חברי הלהקה בהנהגת שאנן סטריט אף פעילים חברתית ויזמים קבועים של ארועי תרבות ומוזיקה בקרב אוכלוסיות חלשות דוגמת פסטיבל בשקל. בין להיטיה של הדג נחש נמנים "אני לא מוותר" עם מזי כהן, "לזוז", "לא פראיירים", "גבי ודבי" (מהתוכנית הותיקה ללימוד אנגלית), "שירת הסטיקר" שנכתב על ידי דויד גרוסמן ורבים אחרים.
[עריכה] שיא הפופולריות
להקות אלו וראפרים נוספים כסילברדון הכשירו את הקרקע לפריחה בשנים האחרונות של המוזיקה השחורה בארץ. במסגרת פריחה זו פרץ סאבלימינל (קובי שמעוני) לתודעה בשנים 2001-2002 עם האלבום|אלבומים האור מציון והאור והצל יחד עם "הצל" (יואב אליאסי), שכללו להיטים כגון "הבית ספר הישן", "הפינאלה", "הפרד ומשול" ועוד. סגנונו הוא שילוב מוזיקה אמריקאית עם נושאים ישראלים והוא מאופיין במסרים ציוניים ולאומיים. סאבלימינל ידוע כ"ראפר שמנת" שהגיע מרקע מבוסס ולמעשה הוא בעל מחאה מרוככת, אם בכלל, ונטייה ממסדית ברורה ואפילו נבחר כמוביל מסע פירסום למותג מוצרי חלב לילדים. קובי שמעוני הקים את הלייבל משפחת טאקט תחתיו הפיק אמנים שונים כמו שי 360, סיוון והצל.
בין הראפרים הנוספים שפועלים כיום בארץ נכלל גם קוואמי. קוואמי, או קוואמי דה לה פוקס שנולד בשם אייל פרידמן, שידר במשך שנים את התוכנית "עסק שחור" בגלגל"צ (יחד עם לירון תאני) ובכך תרם רבות להטמעת הראפ והמוזיקה השחורה בקרב הקהל הישראלי. סאשן הראפ הפומבי הראשון שלו אף היה בעת שארח בתוכנית את חברי להקת Beastie Boys בביקורם בארץ בשנות התשעים. למעשה "עסק שחור" יחד עם תוכניתו של מומי לוי ב-88FM היו המענה היחידי לקהל שוחרי המוזיקה השחורה בארץ במשך שנים.
למרות הפריחה בשנים האחרונות, ובשל הקהל המצומצם בארץ, סצנת הראפ קטנה וצפופה ומתברכת בשיתופי פעולה מוזיקליים בין האומנים השונים, כולל אומנים מתחומים מוזיקליים אחרים כגון מוזיקה מזרחית, פופ ורוק. אומני ראפ נוספים בעבר ובהווה בישראל כוללים את פישי הגדול, כלא 6 ("זה היה ביתי" עם מני בגר והילה הררי), חיילי הנקמה, סגול 59, קאשי ("הללויה") ותאמר נאפר, שורטי, אמ.סי שירי. וכמו כן, גם מחתרת הראפ הישראלית מאוד מפותחת ומקבל המון צומת לב מגולשי האינטרנט בשנים האחרונות אחד הלייבלים המוכרים והמצליחים ביותר במחתרת ראפ הישראלית הוא הלייבל [סאיי רקורדס], בעל הלייבל ד"ר צ'אן לי(אמיר כץ) התביע חותם עמוק בראפ ההישראלי עם כשרון המוסיקלי וסיגנונות ההפקה שלו, ד"ר צ'אן לי נחשב לאחד ממפיקי [ההיפ הופ] הנחשבים והכשרונים ביותר בהיפ הופ הישראלי. בסאיי רקורדס חתומים האומנים [מוגלי] אלמוג כץ אחיו של ד"ר צ'אן לי ואוקטובר אבי בן זקן

