יינון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יינון - תהליך שבו מוצא אלקטרון מרמת האנרגיה הגבוהה ביותר של האטום. האנרגייה הדרושה לתהליך זה מכונה אנרגיית יינון. המדד ההפיך של היינון הוא הזיקה האלקטרונית - האנרגיה הדרושה להכנסת אלקטרון לאטום.
אפשר להוציא יותר מאלקטרון אחד. לדוגמה הוצאת האלקטרון השני במערך נקראת אנרגיית היינון השנייה וכן הלאה. אנרגיית היינון השנייה תמיד גדולה יותר מאנרגיית היינון הראשונה וכן הלאה...
אנרגית היינון גדלה ככל שמתקדמים ימינה ולמעלה בטבלה המחזורית חוץ ממספרים יוצאי דופן (דוגמה ליוצא דופן הוא שאנרגיית היינון של היסוד חמצן (O) קטנה יותר מאשר אנרגיית היינון של חנקן (N) למרות שהחנקן באותו טור בטבלה המחזורית של החמצן ושמאלי יותר.) בנוסף לכך ככל שהמספר האטומי של היסוד יהיה גדול יותר לרוב אנרגית היינון הראשונה תהיה קטנה יותר מכיוון שהאלקטרון יהיה מרוחק מהגרעין משמע פחות כח משיכה בין האלקטרון לפרוטון. לרוב למתכות יש אנרגית יינון נמוכה מכיוון שכמו כל יסוד אחר המתכות שואפות להגיע למצב של רמת אנרגיה מלאה כמו הגזים האצלים,לכן המתכות נוטות להוציא אלקטרון מרמת האנרגיה האחרונה שלהם, ולכן אנרגית היינון שלהם נמוכה יחסית ליסודות אל-מתכתיים ולמתכות למחצה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אנרגיית יינון - בספרייה של מטח.
ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

