פעולת קיביה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולת קיביה היא פעולה צבאית שנערכה ב14 באוקטובר 1953 על ידי צה"ל כנגד הכפר קיביה וכפרים נוספים סביבו, בגדה המערבית שבשליטת ירדן. בפעולה נהרגו עשרות מתושבי הכפר.
תוכן עניינים |
[עריכה] מניעים
המניע הרשמי של מדינת ישראל היה פיגוע קשה ביהוד בליל שבין ה-12 באוקטובר ל-13 באוקטובר, 1953. מסתננים שהגיעו לארץ מירדן, חדרו לישוב והשליכו רימוני יד לתוך בית משפחת קניאס. הפיצוץ הקטלני הרג את אם המשפחה, סוזן, שני ילדיה, שושנה בת השלוש וראובן בן השנה וחצי, ופצע את שאר בני המשפחה ששהו במיטותיהם בעת הפיצוץ. הפיגוע הקשה זעזע את תושבי הארץ, הן בשל העובדה שזו הייתה הפגיעה הראשונה של מחבלים במרכז הארץ והן בשל האכזריות הרבה.
המניע הלא רשמי היה ניסיון לאלץ את בית המלוכה הירדני לפעול כנגד המסתננים שהפיגוע ביהוד היה אחד מפעולותיהם האכזריות ביותר.
[עריכה] מהלך המבצע
ב-14 באוקטובר, יום לאחר הפיגוע ביהוד, יצא כוח של יחידה 101, בפיקודו של רס"ן אריאל שרון, לתקוף את הכפר קיביה וכפרים נוספים בסביבתו. בפקודת המבצע נתבקשו החיילים לכבוש באופן זמני את הכפר קיביה, ועל שהוטל עליהם לעשות בכפר יש שתי גרסאות:
- על-פי הגרסה הרשמית הוטל עליהם לגרום בהלה בקרב האוכלוסייה על ידי פיצוץ מספר בתים (ללא תושביהם).
- על-פי מאמר של שרון, שפורסם 39 שנים לאחר הפעולה, נצטוו החיילים לגרום נזק מקסימלי בנפש וברכוש.
במהלך הפעולה פוצצו כמה בתים ונהרגו ונפצעו אנשים רבים. למרות שאין מניין רשמי של הרוגים ההערכות הן שנהרגו 69 איש.
[עריכה] התגובות לפעולה
הפעולה עוררה תגובות רבות בכל רחבי העולם, בעיקר לנוכח העובדה שהיא הופנתה כנגד אזרחים ולא כנגד חיילים.
[עריכה] בישראל
בישראל היו התגובות מעורבות, בעוד שהיו כאלה שתמכו בפעולה היו כאלו שהתנגדו לה בכל תוקף בנימוק של "טוהר הנשק". המתנגד הבולט ביותר לפעולה היה משה שרת, שר החוץ. את ההתנגדות יש להבין גם על רקע תפקידו של שרת - בהיותו נציגה של ישראל בעולם נאלץ להתמודד עם ביקורות רבות, חריפות וקשות מצד כל ממשלות העולם ולנסות להסביר את פעולותיה. שרת טען שהצבא הונה אותו - הצבא הציג לפניו תוכנית לפעולת תגמול רגילה, אליה התנגד. "אילו היה לי חשש כלשהו להרג רב כזה", כתב שרת ביומנו, "הייתי מרעיש עולמות". שרת טען שפעולת קיביה הציגה את ישראל בעולם כ"חבר שואפי דם". הוא גם חשש מהצתת מלחמה עם ירדן שתיתפס בעולם כמלחמה שאותה יזמה ישראל. הוא טען שמעשיה האלימים של ישראל ימשיכו ו"ידבקו" בישראל למשך שנים רבות. מאוחר יותר הצטרף לדעתו של שרת גם משה דיין, שטען שגם כאשר מדינות ערב פוגעות באזרחים תמימים אסור הדבר לישראל. הוא טען שעל ישראל להפנות את תגובותיה כלפי "אובייקטים צבאיים" שכן "מה שמותר לערבים ואף לעמים אחרים לא יסולח ולא יכופר ליהודים ולישראל". תומכי הפעולה טענו שלא ניתן להמשיך ולחיות בפחד מתמיד ממסתננים ומפיגועים. טענתם הייתה שבשל הזעזוע העמוק בירדן יחל בית המלוכה להילחם בתופעת ההסתננות, כפי שאכן קרה, ושהרג האזרחים הירדנים עתיד להציל ישראלים רבים.
מדינת ישראל ניסתה להתנער מהפעולה תוך שימוש בשקרים מופרכים שאת הפעולה ביצעו אזרחים נזעמים. דוד בן גוריון מסר כי בליל הפעולה "היו כל יחידות צה"ל בבסיסן". ההסבר שניתן על ידי אריאל שרון הוא כי הכוח שפוצץ בתים בכפר לא ידע שבתוכם הסתתרו אזרחים.
בעקבות פעולת קיביה הוטלו מגבלות על יעדי פעולות התגמול ומעתה והלאה הן לא הופנו במתכוון כנגד אזרחים.
[עריכה] בעולם
בעולם היו התגובות כנגד פעולת קיביה קשות מאוד. העיתונות גינתה אותה בכל תוקף, ומבחינות רבות היא ציירה את ישראל כמדינה שוחרת מלחמה ואלימות. בעולם לא נתפס ההקשר הישיר לפיגוע ביהוד. פעולותיה של ישראל גרמו לזעם רב גם בקרב הממשלות השונות שביקשו למחות על הפגיעה באזרחים.
[עריכה] בירדן
על אף שאין עדויות ישירות על התגובות בירדן, ברמה הפרקטית היא החלה לפעול כנגד המסתננים שיצאו מתחומה. המסתננים היו בדרך כלל פליטים פלסטיניים ולממשלות הערביות, מסיבות מובנות, לא היה רצון לעצור אותם, כפי שאכן היה המצב בירדן עד לפעולה. לאחר הפעולה מצב הגבול שופר לאין ערוך, וירדן החלה להילחם במסתננים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מבצע שושנה - פעולת קיביה. תאור ומפה באתר הצנחנים
[עריכה] לקריאה נוספת
- אריאל שרון, "הפעולה שהחזירה לצה"ל את כבודו", ידיעות אחרונות, 18 באוקטובר 1992.
- גדי בלום וניר חפץ, הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.

