ADH

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וזופרסין (Vasopressin), הינו הורמון המורכב מ-9 חומצות אמינו המכונה גם הורמון נוגד השתנה (הורמון אנטי-דיורטי) (ADH – Antidiuretic hormone) משפיע על הכליות כשהוא מווסת את הפרשת השתן בהתאם לרמת המלחים בדם וכמות הנוזלים בגוף. במינים שונים ישנן וריאציות שונות להורמון זה: בבני האדם זהו הArginine vasopressin או Argipressin בו חומצה אמינית מס' 8 היא ארגינין ואילו אצל החזירים זהו הLyspressin בו הארגינין מתחלף בליזין.

כאשר הגוף חש בירידת שיעור המים בדם (ובעליית שיעור המלחים) מיוצר ההורמון בבלוטת ההיפופיזה אשר במוח, ומגיע דרך זרם הדם אל הכליות שם באמצעות מספר תהליכים הוא מקטין את אחוז המים אשר יסוננו דרך הכליות ויגיעו לשלפוחית השתן. כך יווצר איזון בין אחוז המלחים בגוף ולבין אחוז המים בו, ויוקטן הסיכוי להתייבשות. הוא (ADH) עושה זאת על ידי סטימולצית תאים המקיפים את הצינור המאסף ("Collecting duct"), בצינור זה נערך הסינון האחרון של השתן המופרש לפני ההגעה לשלפוחית השתן. ADH מגרה תאים אלו לייצור ושחרור ווסיקולות ("בועות" ממברנליות) המכילות חלבונים הנקראים "אקוופורינים" (ובמקרה זה- AQP2) חלבונים אלו הינם למעשה תעלות מים ומקלים על מעבר מים דרכם, וסיקולות אלו מתאחות עם הממברנה הפונה אל הצינור המאסף וריכוז האקוופורינים שבממברנה עולה משמעותית, בעקבות כך, מים יוצאים מהצינור המאסף אל תאים אלו ומשם בדיפוזיה אל מחזור הדם.

[עריכה] השפעות קליניות

מצב בו קיים חסר בהפרשת ההורמון וזופרסין נקרא סוכרת תפלה, ובו מופרשות כמויות גדולות מאוד של שתן והחולה נמצא בסכנת התייבשות. הטיפול במחלה הוא מתן ההורמון בזריקה.

עוד מצב בו יש ירידה ברמות הADH בגוף הוא שכרות. אלכוהול גורם לדיכוי של הפרשת ADH, לכן כאשר אחוז האלכוהול בדם הוא גבוה, רמת ייצור הADH נמוכה ומופרשות כמויות לא פרופורציונליות-גבוהות של מים בשתן (לכן השתן המופרש בעת שתייה מרובה הינו שקוף) , מה שגורם בסופו של דבר להתייבשות ולחמרמורת (הנג-אובר) המוכרת.

במינים רבים, ריכוז גבוה של ADH בדם גורם לעליה מרחבית בריכוז העורקיקים הגוררת עליה בלחץ הדם העורקי. בבני אדם בריאים, לADH יש השפעה מינימלית על לחץ הדם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.