שולמית שחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שולמית שחר (נולדה ב-1928), היסטוריונית ישראלית. מגדולי חוקרי ימי הביניים. כלת פרס ישראל התשס"ג.

שחר נולדה בריגה, לטביה ועלתה לארץ בגיל 5. רכשה תואר ראשון ושני בהיסטוריה באוניברסיטה העברית, ואחר כך התקדמה בהיררכיה האקדמית באוניברסיטת תל אביב. שם קיבלה דרגת פרופסור מן המניין ב-1990.

התמחתה בחקר קבוצות שוליים בימי הביניים, בין היתר כתבה על האישה בימי הביניים, על ילדות בימי הביניים ועל זקנה בימי הביניים.

בעלה השני היה הסופר דוד שחר שהלך לעולמו. אחד מילדיה נפל ב-1968 בעת שירותו בסיירת מטכ"ל.

לצד מחקריה היא מקדישה זמן גם לעבודה בסיוע לנשים מוכות.

[עריכה] ספרים ופירסומים

  • קבוצות שוליים בימי הביניים, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הבטחון.
  • כנסייה ומלוכה : שתי מערכות נפרדות, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הבטחון.
  • המעמד הרביעי: האשה בחברת ימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
  • מורשת ימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
  • ילדות ימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
  • החורף העוטה אותנו: זיקנה בימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
  • מכתבי אבלר ואלואיז (תרגום מלטינית), הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
  • נשים בתנועת מינות של ימי הביניים, אנייס ואיגט הוולנדנסיות, הוצאת מוסד ביאליק.
  • גוף ראשון בשני קולות (תרגום מלטינית), הוצאת אוניברסיטת תל אביב.

[עריכה] קישורים