איירון מיידן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| איירון מיידן | |
|---|---|
משמאל: אדריאן סמית', סטיב האריס, ברוס דיקינסון, דייב מאריי, יאניק גרס, ניקו מק'בריין |
|
| מקור | לונדון, אנגליה |
| שנות פעילות | 1975—היום |
| ז'אנר | הבי מטאל, מטאל קלאסי הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי |
| חברת תקליטים | קולומביה EMI Europe |
| חברי ההרכב | ברוס דיקינסון אדריאן סמית' סטיב הריס דייב מאריי יאניק גרס ניקו מק'בריין |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
איירון מיידן (באנגלית: Iron Maiden; בתרגום: בתולת הברזל) היא להקת הבי מטאל בריטית מתנועת הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי שהחלה את דרכה בתחילת שנות השמונים. איירון מיידן היא אחת מהלהקות המייסדות של ההבי מטאל הקלאסי (המכונה "אולדסקול") ואחת מהלהקות המוערכות והמשפיעות ביותר בתחום הרוק והמטאל.
איירון מיידן קמה בשנת 1976 באנגליה, ביוזמתו ובהנהגתו של הבסיסט והמלחין סטיב הריס, אשר לימים נחשב בעיני מבקרים רבים לגאון מוזיקלי. הריס כתב באופן חלקי או מלא את רוב שירי הלהקה. סטיב הריס גם היחידי שנשאר מההרכב המקורי של איירון מיידן. במהלך 30 שנות קיומה (עד היום) כבשה להקה זו את קהל הרוק והמטאל ברחבי העולם עם רוק כבד, מסרים שטניים ודמות השלד המצויר "אדי", אשר מופיע על גבי עטיפות כל אלבומי הלהקה, כל פעם בצורה אחרת, ואשר הפך לסמלה המובהק של הלהקה.
[עריכה] מוזיקה ושירה
| הבי מטאל | |
| זרמים במטאל: | |
|
אינדסטריאל מטאל |
|
| סצנות אזוריות: | |
| אמנים בולטים: | |
|
אוזי אוסבורן |
|
| תרבות המטאל: | |
| ראו גם: | |
חברי להקת איירון מיידן יצרו מוזיקה כבדה, עמוקה ומלודית, קטעי סולו אינסטרומנטליים ארוכים והרמוניות מורכבות של גיטרות חשמליות ותופים. הגיטריסטים של הלהקה, אשר נמנים על המוערכים ביותר בעולם, מתחלקים ביניהם בסולואים. קולו של סולן הלהקה, הזמר ברוס דיקינסון, הוא אחד הקולות המוערכים ביותר בעולם הרוק. דיקינסון שר בקול דק וגבוה יחסית.
המוזיקה של איירון מיידן מגוונת למדי, החל משירי גלאם קלים ומהירים ובשירים שקטים, המשך ברוק כבד, שמח ורועש וכלה במנגינות ארוכות וקודרות. בדומה ללהקות יוצאות דופן קודמות, כמו קווין, רבים משירי איירון מיידן נחשבים ליצירות מוזיקליות בעלות ערך אמנותי מבחינת האורך, המבנה והמורכבות המלודית וההרמונית.
דיקינסון מעיד על כך, שבנעוריו העריץ את להקת הרוק הקלאסית האנגלית דיפ פרפל ושראה באיירון מיידן את דיפ-פרפל המודרנית. מבחינת הרמה האומנותית, משווים מומחי מוזיקה רבים את איירון מיידן לקווין. בעוד שאצל קווין ישנו דגש חזק על השירה, אצל איירון מיידן הכלים עלו ל"דרגה" שווה לזו של השירה. באמצע שנות התשעים דיקינסון פרש לקריירת סולו, אך שב בסוף העשור.
נושאי השירים של איירון מיידן סובבים לרוב סביב נושאים עגומים כמוות ומלחמות, כדוגמת Run to the Hills, Hallowed Be Thy Name, Die With Your Boots On ו- The Trooper (שנושאו הוא הסתערות הבריגדה הקלה), וכן נושאים היסטוריים ומיתולוגיים, כדוגמת Alexander the Great, Flight of Icarus, Seventh Son of A Seventh Son ואחרים.
[עריכה] הופעות
בניגוד ללהקות רוק אחרות, איירון מיידן כמעט ולא נראתה על מסכי הטלוויזיה, למרות זאת היקף מכירותיה לא נפל מהיקף מכירותיהן של להקות רוק רבות שכן הופיעו בה ללא הרף באותה תקופה (כמו למשל להקות השיער). לעומת זאת, הלהקה ידועה בהופעות המרהיבות שלה, שבהן חברי הלהקה רצים, קופצים ומתפרעים על הבמה תוך כדי נגינה. בעוד שלהקות רוק רבות שוברות את הגיטרה בסוף ההופעה, הנגנים של איירון מיידן זורקים למעלה את הגיטרות ותופסים אותן. שתי ההופעות הגדולות והמפורסמות של הלהקה התרחשו באנגליה (1992) ובברזיל (2002), כאשר בזו האחרונה נכחו לא פחות מרבע מיליון בני אדם.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת הלהקה
בשנת 1976 נגן הבס סטיב הריס והגיטריסט דייב מוראי הקימו להקת רוק קלאסית-כבדה. הריס קרא ללהקה איירון מיידן, "בתולת הברזל", על שם מכשיר עינויים מימי הביניים שהופיע בסרט "האיש במסכת הברזל", בו צפה. במשך ארבע שנים הופיעה הלהקה הצעירה במועדונים ברחבי אנגליה, אך עדיין לא הוציאה אף אלבום.
[עריכה] אלבום הבכורה - "Iron Maiden"
במשך ארבע שנות קיומה הראשונות, השתנה הרכב הלהקה כמה וכמה פעמים, ובשנת 1980, עם הרכב שונה לגמרי מהמקורי, הוציאה הלהקה אלבום בכורה אשר נקרא כשם הלהקה - איירון מיידן. המוביל בהרכב היה הבסיסט, סטיב האריס, אשר עם השנים התגלה כמלחין כשרוני. סולן הלהקה היה זמר הרוק פול דיאנו, אשר במקור הגיע מסצינת להקות הפאנק.
הרכב הבכורה
- סטיב הריס- בס ושירה
- דייב מוראיי- גיטרה
- פול דיאנו- שירה סולו
- קלייב באר- תופים
- דניס סטרטון- גיטרה ושירה
סגנון האלבום
סגנונו של האלבום "בתולת הברזל" הוא רוק קלאסי-כבד, אופייני מאוד לתקופה (סוף שנות השבעים, תחילת שנות השמונים), ומושפע במידה רבה מענקית הרוק הקלאסית דיפ פרפל, אשר התפרקה שש שנים קודם לכן. המוזיקה היא קצבית ושמחה, אך מלודית. השירים הם קצרים (יחסית לרוק) ומהירים, אך יחד עם זאת, מאופיינים ברמה מלודית וטכנית גבוהה. הזמר פול דיאנו שר בקול חלק ומלודי, אך מעט עבה וצרוד.
מילים
נושאי השירים באלבום אינם מגוונים וסובבים סביב שני נושאים מרכזיים אצל איירון מיידן של דיאנו: רצח ומין. ברוב השירים הדובר הוא רוצח צמא דם המתרברב במעשיו. דוגמה לשיר מאפיין מאוד של האלבום, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הליריקה, הוא Sanctuary, בו הדובר, הרוצח, מבקש מקלט אצל אישה זרה מפני המשטרה, ובאותה הזדמנות רוצה גם לשכב איתה.
שירים מיוחדים ויוצאי דופן
באלבום ישנם 9 שירים. בעוד ש-5 מתוכם, עונים באופן מדויק לתיאור לעיל, הנה 4 אחרים הינם מעט יוצאי דופן וחורגים במקצת מהסגנון הכללי.
השירים Remember Tomorrow ו-Strange World שונים משאר השירים באלבום בהיותם בעלי מנגינה עצובה, והשני מביניהם אף שומר על קצב איטי ושקט לכל אורכו- מאפיין נדיר מאוד אצל איירון מיידן גם באלבומים הבאים. Phantom of the Opera בולטת מאוד משאר השירים באלבום באורכה, במהירותה המסחררת, במלודיה המתפתחת, וברמה הטכנית יוצאת הדופן. כל השירים באלבום מאופיינים במהירות נגינה ורמה טכנית גבוהה, אך Phantom of the Opera עולה בהרבה על שאר השירים באלבום משתי הבחינות האלה. דיאנו משתתף רק בחלק הראשון של היצירה, בעוד החלק השני הוא אינסטרומנטאלי.
היצירה Transylvania שונה משאר השירים בהיותה אינסטרומנטאלית, ויש הטוענים, כי היא מהווה למעשה מפגן ראווה טהור לטכניקה ולשליטה בכלים של נגני הלהקה.
הצלחה האלבום "בתולת הברזל", ובמיוחד השיר השמח והקליט Running Free זכה להצלחה מסחררת באנגליה ובעולם ומכר מיליוני עותקים. כבר בשנה השנייה לצאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, אשר הגיע עד יפן, שם כונה "Maiden Japan" (משחק מילים המהווה מחווה ללהקת דיפ פרפל, ממנה שאבה השראה, אשר הוציאה ב-1972 אלבום הופעה חיה בשם "Made In Japan").
[עריכה] אדי
למרות הרמה האמנותית הגבוהה, גם איירון מיידן אינה נקייה מגימיקים שיווקיים. על עטיפת האלבום, מצויר פרצוף של מפלצת דמוית אנוש מכוערת במיוחד. סטיב הריס טרח לתת לה שם: אדי (Eddie), או בשמו המלא, אדוארד הגדול (Edward the Great). אמנם אדי עצמו מכוער בכוונה, אך האיור עצמו נעשה ברמה גבוהה (בידי דרק ריגס) כאשר הדגש החזק הוא על פרספקטיבה ומשחקי אור וצל, כך שהאיור נראה כמעט תלת ממדי. אדי הפך לסמל המסחרי של הלהקה, בובה שלו מופיעה עם הלהקה, והוא מופיע על כל אחד ואחד מעשרות אלבומיה, כל פעם בצורה אחרת.
בהדפסה המחודשת משנת 1999, דיוקנו של אדי מהאלבום הראשון חולק לרצועות צרות אשר התחברו בחזרה כשכל הדיסקים הונחו, צד לצד, בסדר כרונולוגי. מארז מהודר של כל הדוסקים בתצוגה תואמת על גבי מעמד בצורת ראשו של אדי יצא במהדורה מוגבלת באותה השנה.
[עריכה] "Killers"
בשנת 1981 הוציאה איירון מיידן אלבום שני, אשר נקרא בהתאם לתדמית הלהקה, Killers . על עטיפת האלבום מופיע אדי, כשבידו גרזן, ואת חולצתו מושכות מלמטה שתי ידיים אנושיות, ידי הקורבן הגוסס. האלבום "Killers" דומה מאוד לקודמו: שמח, מהיר, לא מגוון, אך לא נופל ברמתו מהראשון, ואף כולל שני שירים אינסטרומנטאליים. לאחר מסע הופעות עולמי (ראה\י להלן) מספר מעריצי הלהקה גדל בצורה משמעותית, זו הייתה פריצת הדרך הראשונה של אירון מיידן מעבר לגבולות אנגליה. במהלך הופעות אלו הגיע תורו של פול דיאנו לפרוש. פול היה עולה על הבמה ללא התלהבות, לא שמר על עצמו היטב (היה משתמש בסמים), לכן הלהקה החליטה לפטר אותו.
כשהאלבום Killers יצא לשוק בשנת 1981, הוא לא זכה לאהדת הקהל, אך כיום, יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, הוא אחד האלבומים המוערכים והאהובים ביותר של איירון מיידן, והוא נמכר מדי שנה במיליוני עותקים.
הלהקה בתהליך הגדילה הייתה צריכה הנהלה, כאן נכנס רוד סמולווד לתמונה והכניס סדר בבלאגן. רוד ניהל לוח זמנים צפוף של הופעות והקלטות ללא הפסקה. מפיק האלבומים מכאן ואילך היה מרטין בירץ'.
[עריכה] מסע הופעות עולמי ראשון: Killer Tour 1981
כפי שהוזכר קודם, אירון מידן יצאה למסע הופעות עולמי ראשון. 125 הופעות בחצי שנה !!! באנגליה, צרפת, איטליה, גרמניה, שווייץ, בלגיה, הולנד, דנמרק, שבדיה, נורבגיה, יפן, אוסטרליה, ארצות הברית וקנדה.
כניסתו של ברוס דיקינסון איירון מיידן החליפו את הסולן פול דיאנו בזמר מתחיל בשם ברוס דיקינסון. דיקינסון התגלה כבעל קול חזק ועמוק ונוכחות חזקה על הבמה, והצטרפותו ללהקה הסתברה בדיעבד כקריטית להצלחתה.
[עריכה] מסע הופעות עולמי שני: The Beast on the Road 1982
פברואר 1982 זה מתחיל: 20 הופעות באנגליה בלבד, אח"כ 35 הופעות בצרפת, ספרד, שווייץ, בלגיה, גרמניה והולנד. בהמשך, באותה שנה ממאי עד אוקטובר הלהקה נתנה 120 הופעות בארצות הברית וקנדה, חתיכת חשיפה עולמית...
[עריכה] "The Number of the Beast"
בשנת 1982, ביחד עם דיקינסון, הוציאה איירון מיידן אלבום שלישי – The Number of the Beast, "המספר של החיה", שהצליח לשחזר את ההצלחה של "בתולת הברזל". דיקינסון שינה את איירון מיידן באופן משמעותי. עד להצטרפותו, איירון מיידן הייתה להקת רוק קלאסי-כבד, או גלאם רוק/הרד רוק, אשר יצרה בעיקר שירים קלים, קצרים וקופצניים. דיקינסון אהב את איירון מיידן של דיאנו, בשל דמיונה לאגדת הרוק הקלאסית דיפ פרפל, אשר העריץ, אך כשהצטרף בעצמו ללהקה, הביא עמו רוח חדשה ואחרת לגמרי. דיקינסון, עם קולו הדק, הגבוה והמהדהד ועם שירתו העצובה והרצינית הפך את איירון מיידן ללהקת הבי מטאל כבדה, אשר הלחינה יצירות ארוכות, כבדות, מלנכוליות ורבות עוצמה. איירון מיידן ויתרה על התדמית השמחה והעבריינית של דיאנו, ואימצה במקומה תדמית של להקה כבדה ושטנית. למעשה, יהיה זה נכון למר, כי איירון מיידן של דיאנו ואיירון מיידן של דיקינסון הן שתי להקות שונות לגמרי, בעלות שם זהה.
הן ב"תקופת דיאנו" והן ב"תקופת דיקינסון", המלחין הראשי היה הבסיסט סטיב הריס. אך יש הטוענים, כי הריס התאים את סגנון ההלחנה שלו לזמר, ומכאן ההבדלים הגדולים בין התקופות, למרות העובדה כי מדובר באותו מלחין ראשי. באלבום הבכורה של איירון מיידן עם דיקינסון, "המספר של החיה" משנת 1982, אין עדיין את המעבר החד לסגנון הקודר והכבד של דיקינסון. הריס ניסה להתאים את דיקינסון לסגנון של הלהקה, אך למרות ההצלחה המסחררת של "המספר של הבהמה", החל מהאלבום הבא, Piece of Mind, סגנונה של הלהקה הוא סגנונו של דיקינסון.
שירים מפורסמים מ"המספר של החיה"
השיר המפורסם ביותר מ"המספר של החיה" הוא Run to the Hills ("ברח אל הגבעות"), המתאר את השתלטותו האכזרית של האדם הלבן על יבשת אמריקה. השיר מביע הזדהות עם האינדיאנים, המתוארים כנלחמים על אדמתם, ומוקיע את האדם הלבן, המשמיד בסופו של דבר את האינדיאנים. לשיר צורף וידיאו-קליפ, בו נראים לסירוגין הופעה של הלהקה וקטעים בשחור-לבן מקומדיה של צ'רלי צ'פלין על אינדיאנים. על אף ששיר זה אינו מיוחד כלל מבחינה מוזיקלית, הוא אחד השירים האהובים ביותר של איירון מיידן עד היום.
השיר המפורסם השני מהאלבום הוא השיר השטני The Number of the Beast, אשר על שמו נקרא האלבום. לפני שהשיר מתחיל, מושמעת הקראה של הקטע מהברית החדשה, אשר אומר כי 666 הוא מספר השטן, או כמו שהוא מכונה בספר, המספר של החיה. בפזמון הקליט והסוחף של השיר, דיקינסון צועק: “666 – the number of the beast!”. השיר לווה בקליפ, אשר בו מופיע אדם מחופש ל"אדי", אשר הפעם מייצג את השטן. השיר "המספר של החיה" הוא אחד השירים האהובים ביותר של איירון מיידן, והוא הפך למעשה להמנון הלהקה, אשר מייצג אותה ומזוהה עימה יותר מכל שיר אחר.
שירים מפורסמים נוספים מהאלבום: The Prisoner ו-Hallowed Be Thy Name, בשניהם הדובר הוא אסיר. הראשון מבוסס על סדרת טלוויזיה, ואילו האחרון מתאר את ייסוריו הנפשיים של הנידון למוות המחכה להוצאתו להורג.
[עריכה] Piece of Mind
בשל הצלחת "המספר של החיה", החליטו חברי הלהקה להכות בברזל כל עוד הוא חם, ותוך מספר חודשים הוציאו אלבום נוסף, איכותי לא פחות, Piece of Mind, "חתיכת מוח" (נשמע באנגלית כמו "שקט נפשי"). אם "המספר של החיה" מהווה מעבר מהסגנון השמח של דיאנו לסגנון הכבד של דיקינסון, אז הרי ש"Piece of Mind", אשר יצא בשנת 1983 הוא כולו עשוי בסגנונו של דיקינסון.
האלבום מכיל שתי יצירות מאוד ארוכות ומפותחות מבחינה מלודית: Where Eagles Dare ו- Revelations. הראשון הוא פרי מוחו של הריס, ומבוסס על סרט הפעולה הקלאסי הנשרים פשטו עם שחר, בכיכובו של קלינט איסטווד. בולטים במיוחד בשיר התיפוף המהיר ורב העוצמה של ניקו מקבראיין, והשירה החזקה וקורעת הלב של דיקינסון. השני הוא פרי מוחו של דיקינסון, והוא מתאר ממלכה שנמצאת במצב של מלחמה ובצורת ותושביה הגוועים מתפללים לאלוהים.
כמו כן, מכיל האלבום את הבלדה העצובה Flight of Icarus ("מעופו של איקרוס"), העוסק במיתוס היווני הטראגי על הנער שבנה לעצמו כנפיים וניסה לעוף. לפי השיר, ובניגוד למיתוס, אביו של איקרוס בגד בו ובכוונה שלח אותו אל מותו.
שני השירים הכי מפורסמים מהאלבום הם השירים האנטי-מלחמתיים The Trooper ו-Die With Your Boots On.
היצירה האחרונה באלבום, To Tame A Land, מספרת על ממלכה של חייזרים, והיא מבוססת על סדרת המדע הבדיוני "חולית".
ארבעת האלבומים הראשונים, Iron Maiden, Killers, The Number of the Beast ו- Piece of Mind, נחשבים לארבעת האלבומים האיכותיים והאהובים ביותר של איירון מיידן, אך הלהקה המשיכה לנחול הצלחה גדולה גם באלבומים הבאים, עד אמצע שנות התשעים.
[עריכה] ההרכב החדש
בעוד שבמהלך ארבע השנים הראשונות של הלהקה (החל מצאת אלבום הבכורה בשנת 1980), הרכב הלהקה התחלף לעתים תכופות, החל מהאלבום Piece of Mind ואילך נשאר הרכב קבוע במשך 6 שנים.
וזהו ההרכב של איירון מיידן בשנים 1983-1988:
- ברוס דיקינסון- שירה
- דייב מוראיי- גיטרה סולו וליווי
- אדריאן סמית'- גיטרה סולו וליווי
- סטיב הריס- בס
- ניקו מקבראיין- תופים
[עריכה] Powerslave
בשנת 1984 שיחררה איירון מיידן את האלבום Powerslave, אשר על עטיפתו מצויר מקדש מצרי מפואר, ופרצופו של אדי מחליף את פרצופו של הספינקס.
השירים הכי מפורסמים מהאלבום הם השיר המהיר והסוחף Aces High וכן, השיר Two Minutes to Midnight. שניהם מדברים על מלחמה, אך הראשון לא מוקיע אותה, אלא רק מתאר אותה. בשיר הנושא של האלבום, הדובר הוא אל מצרי המביע תסכול על כך שהוא בן תמותה, בדיוק כמו בני האדם.
שיר נוסף ראוי לציון הוא היצירה Rime of the Ancient Mariner, המספר על ספינה שאבדה בים כי רבצה עליה קללה. מלות היצירה מבוססות על שירו של המשורר סמיואל טיילור קולרידג'. אורכה של יצירה זו הוא מעל ל-13 דקות, וזו היצירה הארוכה ביותר של איירון מיידן ואחת מהיצירות הארוכות שנכתבו בז'אנר זה.
[עריכה] Live After Death
בשנת 1985 התקיימה הופעה גדולה של איירון מיידן בלונג ביץ' שבארצות הברית. הופעה זו הוקלטה לאלבום בשם Live After Death, אשר על עטיפתו נראה אדי יוצא מקברו.
[עריכה] Somewhere in Time
בשנת 1986 הוציאה איירון מיידן את האלבום Somewhere in Time ("היכנשהו בזמן"). השירים הכי מפורסמים מהאלבום הם Wasted Years והיצירה Heaven Can Wait. היצירה האחרונה והארוכה ביותר באלבום, ויש אשר יאמרו שגם המיוחדת והמרשימה ביותר באלבום, היא Alexander the Great ("אלכסנדר הגדול"), המתארת את קורות חייו ומלחמותיו של הכובש המקדוני הדגול. אלבום זה מתאפיין בסאונד גיטרות מיוחד במינו שמלווה את השירים השונים באלבום, אפקט chorus בשילוב distortion אשר משרה אווירה מיסטית עתידנית.
[עריכה] Seventh Son of a Seventh Son
בשנת 1988 הוציאה איירון מיידן את האלבום Seventh Son of a Seventh Son ("הבן השביעי של הבן השביעי"), אשר עוסק באגדה, לפיה היה מלך ולו 7 בנים. גם לבנו השביעי היו 7 בנים, והשביעי שבהם נועד להיות נביא זעם ופורענות עוד לפני שנולד. מבחינה רעיונית, השיר The Prophecy ("הנבואה"), אשר ממוקם אחרי שיר הנושא, הוא למעשה שיר המשך לשיר הנושא. הדובר בשיר הוא הבן השביעי, הנביא, אשר זועק לבני עירו שיקשיבו לו. המוטיב של נביא אמת שנוא, המוכיח את בני עירו על חטאיהם ומנבא פורענות, ובני העיר מסרבים להקשיב לו - מקורו בתנ"ך, בסיפורו של הנביא ירמיהו.
השירים המפורסמים ביותר מהאלבום הם Can I Play With Madness, The Evil That Men Do והיצירה The Clairvoyant. מבחינה מוזיקלית, "הבן השביעי" הוא אלבום שקט, איטי ועדין בהרבה מקודמיו. רבים מייחסים לאלבום זה את התואר האלבום המורכב המושקע והמתוחכם ביותר של איירון מיידן.
[עריכה] חילופי גיטריסטים
אחרי יציאת "הבן השביעי" עזב הגיטריסט אדריאן סמית' את הלהקה אחרי 8 שנים של שיתוף פעולה ופנה לקריירת סולו, במסגרתה הוא השתתף בפרויקטים של אומנים אחרים. את מקומו תפס גיטריסט חדש בשם יאניק גרס, אשר ידוע כווירטואוז על הגיטרה, שנוהג לקפוץ ולהתפרע על הבמה, תוך כדי פעלולים עם הגיטרה, כגון נגינה בעזרת הרגליים וכדומה.
[עריכה] No Prayer For Dying
בשנת 1990 הוציאה איירון את האלבום No Prayer For Dying ("אין תפילה עבור המתים"), לראשונה בלי סמית' מאז אלבום הבכורה. שיר הנושא הוא שיר פילוסופי מבחינת הליריקה, ואיטי ושקט מבחינת המלודיה. השיר הכי מפורסם מהאלבום הוא השיר השטני השמח Bring Your Daughter…To The Slaughter.
שיר בולט נוסף מהאלבום הוא Mother Russia (אימא רוסיה), המפאר את עוצמתה של ברית המועצות, אך בשורה האחרונה, מברך על שחרור העם מידי השלטון הטוטליטרי.
[עריכה] Fear of the Dark
בשנת 1992, אחרי שורה של אלבומים טובים ומצליחים, יצא האלבום המצליח ביותר של הלהקה, Fear of the Dark, "פחד מהחושך". איש לא האמין שאחרי 10 שנים פתאום ייצא אלבום יותר מצליח מהאלבומים הראשונים. השיר המפורסם ביותר מהאלבום הוא שיר הנושא, יצירת המופת אשר על שמה קרוי האלבום. היצירה "פחד מהחושך" כוללת קטעי שירה מלאי עוצמה של דיקינסון, קטעים אינסטרומנטליים מלודיים של גיטרות ותופים, קטעים טכניים ומהירים, ואף קטעים מיוחדים שמיועדים לקהל. הדובר בשיר הוא פרנואיד חולני הלוקה בפוביה לחושך.
יצירה מפורסמת נוספת מהאלבום היא השיר האנטי-מלחמתי Afraid to Shoot Strangers, אשר מביע מחאה על מלחמת המפרץ. חלקה הראשון של היצירה מורכב משירה איטית, שקטה ונוגה של דיקינסון, על רקע ליווי שקט ומינורי. החלק השני הוא אינסטרומנטאלי, טכני, מהיר ורועש. סולו הגיטרה של היצירה הוא מהסולואים המפורסמים והאהובים ביותר על חובבי הרוק.
שירים מפורסמים נוספים מתוך האלבום השיר הם הכבד, המהיר והרועש Be Quick or Be Dead, וכן הבלדה העצובה Wasting Love.
האלבום "פחד מהחושך" הוא האלבום המצליח ביותר של איירון מיידן, אך יש הטוענים, כי הוא מהווה ירידה ברמה לעומת האלבומים הקודמים.
[עריכה] ההופעה בדונינגטון
בעקבות ההצלחה חסרת התקדים של "פחד מהחושך", החליטו חברי הלהקה להיפגש פנים מול פנים עם אותו קהל ענק שמעריץ אותם. בשנת 1992 התקיים פסטיבל רוק ליד הטירה דונינגטון שבאנגליה. להקות רבות הגיע מארצות רבות להופיע בדונינגטון, כגון להקת השיער האמריקאית סקיד רוו, אשר סולנה, סבסטיאן באך, העריץ את איירון. המופע המרכזי היה ההופעה של איירון מיידן, אשר היווה את גולת הכותרת של הפסטיבל.
בהופעה דיקינסון קרא כמנהגו: “Scream for me, Donington!” ("תצרחו בשבילי, דונינגטון!"), והקהל ענה בשאגה אדירה. ההופעה הוקלטה ויצאה לאור בתור אלבום לא רשמי (בוטלג) בשם Live at Donington, שבו אפשר לשמוע היטב את שאגות 100 אלף המעריצים המשולהבים.
ההופעה בדונינגטון היוותה את השיא בקריירה של איירון מיידן, ומכאן ואילך חלה ירידה בפופולריות של הלהקה, כחלק מהירידה בפופולריות של הרוק בכלל.
[עריכה] אוסף ההופעות
אחרי ההצלחה של "פחד מהחושך" ושל ההופעה בדונינקטון, החליטו חברי הלהקה לקחת הפסקה. אך אין זה אומר שהם השאירו את הקהל בלי סחורה. בשנת 1993 הוציאה הלהקה שני אוספי הופעות אשר נקראים בשם הכולל A Real Live/Dead One, ואשר כוללים מספר שירים מדונינגטון.
[עריכה] עזיבתו של דיקינסון והצטרפותו של ביילי
בשנת 1994, אחרי 12 שנים של הצלחה מסחררת בתור סולן להקת הרוק המצליחה בעולם, החליט ברוס דיקינסון לנסות את מזלו בתור זמר בודד. לאכזבתם של מיליוני מעריצים, עזב דיקינסון את איירון מיידן. את מקומו של דיקינסון תפס זמר הרוק בלייז ביילי, אשר הביא עימו לאיירון מיידן סגנון שקט יותר, עצוב ומאופק, והרבה פחות קצבי ומלא אנרגיה משל דיקינסון.
[עריכה] The X-Factor
בשנת 1995 הוציאה איירון מיידן אלבום ראשון עם הסולן החדש: The X-Factor. אלבום זה הצליח הרבה פחות מקודמיו, אם בשל חוסר הערצה לסולן החדש, אם בשל מחאה על עזיבת דיקינסון, אם בשל ההרגשה שהלהקה מיצתה את עצמה ואם בשל הירידה הכללית בפופולריות של הרוק. 3 שנים אחרי כן, איירון מיידן הוציאה עוד אלבום עם ביילי, Virtual XI, וגם הוא נכשל במכירות.
[עריכה] The Best of the Beast
בעקבות הכישלון של X Factor, מחליט סטיב הריס להצית מחדש את אש הקהל בעזרת הלהיטים הקודמים האהובים. בשנת 1996 משחררת איירון מיידן את האוסף הכפול The Best of the Beast, "המיטב של החיה", שכולל 27 שירים של אירון מיידן מכל התקופות. למרבה האירוניה, למרות העובדה שרובם המוחלט של השירים הם בביצוע של דיקינסון, מי שמופיע על התמונה הראשית בעטיפה זהו ביילי.
[עריכה] שובם של סמית' ודיקינסון ו"Brave New World"
הזמר דיקינסון והגיטריסט סמית' הלחינו ביחד רבים מהשירים של איירון מיידן, וכאמור, זמן קצר אחרי שסמית' עזב, גם דיקינסון עזב. גם כשדיקינסון החל לשיר בתור זמר בודד (ובתור כזה הוא הצליח הרבה פחות), סמית' הלחין ביחד איתו חלק מהשירים, ואף ניגן בהם. בשנת 1999 החליטו שניהם לחזור ללהקת האם שלהם. בלייז ביילי עוזב את איירון מיידן, והלהקה הוציאה אלבום חדש בשנת 2000, בשם Brave New World. לכבוד חזרתו של הזמר האהוב, החליט סטיב הריס לעשות את כל האלבום האחרון בסגנון קריירת הסולו של דיקינסון – סגנון הרבה יותר קודר מהלחנים מלאי האנרגיה של הריס.
סגנון האלבום הסגנון של "עולם חדש ומופלא" (על שם הספר הפופולרי, שחלק מהשירים נכתבו בהשפעתו) שונה בתכלית מכל מה שאיירון עשו עד אלבום זה. האלבום מכיל 10 יצירות, ארוכות במיוחד ומפותחות במיוחד מבחינה מלודית. המנגינות באלבום זה הן קודרות, עצובות, ויש אשר יאמרו, כי אף מדכאות. מאפיין בולט מאוד באלבום הוא קטעים ארוכים של מוזיקה שקטה ועצובה - מאפיין שלא הופיע מעולם בשירי הלהקה. האלבום חורג לא רק מהסגנון הכללי של איירון, אלא אף מסגנון המטאל המסורתי כולו, ולמעשה, כוללת המוזיקה באלבום יסודות ברורים של פאוור מטאל ושל פרוג. גם מבחינת התוכן, זהו אלבום קודר, "מדכא" ושונה בתכלית מקודמיו: במקום שירים בנושאים היסטוריים ומיתולוגיים, המספרים על גיבורים נועזים וקרבות עקובים מדם; האלבום מכיל שירים פילוסופיים ועמוקים. שיר הנושא של האלבום הוא יצירה ארוכה, מינורית ושקטה יחסית, עם מלים "כבדות" ו"מדכאות" על משמעות החיים. בהתאם, גם העטיפה של האלבום עשויה בצבעים קרים של כחול-סגול כהה, בניגוד לעטיפות הצבעוניות והססגוניות אשר אפיינו את האלבומים הקודמים. בציור, נראה אדי כשהוא משקיף על עיר מבעד לעננים- רמז לסופה הקרב של הלהקה?
"עולם חדש ומופלא" נחשב לאלבום בוגר ולא ממוסחר, אשר כל מטרתו הייתה ליצור מוזיקה ברמה גבוהה ולא לשבות את לב הקהל. הפופולריות של איירון מיידן החלה לרדת עוד מאז השיא בהופעת דונינקטון, וחזרתם של סמית' ודיקינסון לא משנה את המצב. גם Brave New World לא זוכה להצלחה שלה זכו האלבומים משנות השמונים.
[עריכה] Rock in Rio
בסוף שנות התשעים, כאמור, היה נראה שאימפריית הרוק האנגלית מיצתה את עצמה והגיע זמנם של חברי הלהקה לצאת לגמלאות וליהנות עד סוף ימיהם ממאות המיליונים שהרוויחו ממכירת אלבומים ומהופעות. ההתעקשות של חברי הלהקה להוציא אלבומים נוספים בסוף שנות התשעים נראתה מאולצת ולא במקום; היה נראה שאיירון מיידן היו צריכים לפרוש בשיא, אחרי ההופעה בדונינקטון.
אף על פי כן בשנת 2002, הייתה איירון מיידן הלהקה שהוזמנה להופיע בפסטיבל הרוק השנתי רוק בריו בריו דה ז'נרו, שבברזיל. בריו קרה הלא יאומן: להופעה של הלהקה המזדקנת שמזמן כבר נכנסה להיסטוריה, הגיעו 250 אלף ברזילאים, ובכך שברו את השיא של דונינקטון (שהיא "המגרש הביתי" של הלהקה). ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם Rock in Rio.
[עריכה] Dance of Death
בשנת 2003 הוציאה איירון מיידן את האלבום Dance of Death ("ריקוד המוות"). בעוד שהאלבום הקודם, "עולם אמיץ חדש", היה שונה באופן משמעותי מכל קודמיו ובלט בחוסר המסחור שלו, ובמנגינות הקודרות והמינוריות, הרי שב"ריקוד המוות" ישנה חזרה ברורה אל הסגנון הישן, המוכר והאהוב של איירון.
בדומה לאלבומים הקלאסיים של איירון, "ריקוד המוות" הוא אלבום סוחף ומלא אנרגיה, המאופיין במוזיקה מהירה ושמחה בהרבה מ"עולם אמיץ חדש". עם זאת, עדיין אפשר לראות באלבום "שאריות" של מלודיות עמוקות מהאלבום הקודם.
יצירת המופת מהאלבום No More Lies היא דוגמה מושלמת לסגנון של "ריקוד המוות": שילוב בין הסגנון הקלאסי האנרגטי של איירון לסגנון הקודר של "עולם אמיץ חדש". היצירה אמנם ארוכה, מלודית ושקטה יחסית, אך יחד עם זאת סוחפת ומלאת רגש, כמיטב המסורת של הלהקה.
אחת היצירות החשובות באלבום הוא יצירת הנושא הנושאת את שם האלבום. זוהי יצירה עם מילים הומוריסטיות במתארות מצב מתוחכם ועצוב: אדם שיכור ומכור לאלכוהול שלא מסוגל להפסיק ונכנס ל-"ריקוד עם המוות". מבחינה מוזיקלית, גם Dance of Death הוא שיר מאוד עדין, מלודי ומלא רגש, בסגנון דומה מאוד ל-No More Lies.
אחד הדברים שמיוחדים באלבום הזה הוא השינוי העיקרי בסאונד: "הזזת" הבס והתופים לעמדות פחות מרכזיות לטובת שלוש הגיטרות.
[עריכה] הופעות בישראל
- 30 בספטמבר 1995 - שלוש הופעות בישראל - בירושלים, בחיפה ובתל אביב - אשר פתחו את מסע ההופעות "The X Factor Tour".
- 10-11 בנובמבר 2004 - הופעת סיום המסע "Heavy Metal Monsters 2004" של פול דיאנו בתל אביב ובחיפה. את הופעתו של דיאנו חיממו להקות ההארד רוק הישראליות קרוספייר ולאוד נ' קלייאר.
[עריכה] הרכב הלהקה כיום
- סטיב הריס- בס
- ברוס דיקינסון- שירה
- דייב מאריי- גיטרה
- יאניק גרס- גיטרה
- אדריאן סמית'- גיטרה
- ניקו מק'בריין- תופים
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] דיאנו
[עריכה] דיקינסון
- 1982 - The Number Of The Beast
- 1983 - Piece Of Mind
- 1984 - Powerslave
- 1985 - Live after death- long beach, USA
- 1986 - Somewhere in time
- 1987 - Seventh son of seventh son
- 1988 - No prayer for dying
- 1989 - Fear of the dark
- 1990 - Live in Donington, England
- 1993 - A real live/dead one
[עריכה] ביילי
[עריכה] דיקינסון
- 2000 - Brave New World
- 2002 - Rock in Rio, Brazil
- 2003 - Dance Of Death
- 2005 - Death on the Road
- 2006 - A Matter of Life and Death
[עריכה] שירים חשובים
- Remember Tomorrow, השיר השני ב-Iron Maiden, יצא ב-1980.
- Phantom Of The Opera, השיר החמישי ב-Iron Maiden, יצא ב-1980.
- Running Free, השיר הראשון ב-Running Free, יצא ב-1980.
- Killers, השיר השביעי ב-Killers, יצא ב-1981.
- Children Of The Damned, השיר השני ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- The Number Of The Beast, השיר החמישי ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- Run To The Hills, השיר השישי ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- Hallowed Be Thy Name, השיר התשיעי ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- Where Eagles Dare, השיר הראשון ב-Piece Of Mind, יצא ב-1983.
- Flight Of Icarus, השיר השלישי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- Die With Your Boots On, השיר הרביעי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- The Trooper, השיר החמישי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- To Tame A Land, השיר התשיעי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- 2 Minutes To Midnight, השיר השני ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- Powerslave, השיר השביעי ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- Rime Of The Ancient Mariner, השיר השמיני ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- Wasted Years, השיר השני ב-Somewhere In Time, יצא ב-1986.
- Alexander The Great, השיר השמיני ב-Somewhere In Time, יצא ב-1986.
- Seventh Son Of A Seventh Son, השיר החמישי ב-Seventh Son Of A Seventh Son, יצא ב-1988.
- Bring Your Daughter To The Slaughter, השיר התשיעי ב-No Prayer For The Dying, יצא ב-1990.
- Afraid To Shoot Strangers, השיר השלישי ב-Fear Of The Dark, יצא ב-1992.
- Fear Of The Dark, שיר מספר 12 ב-Fear Of The Dark, יצא ב-1992.
- Lord Of The Flies, השיר השני ב-The X Factor, יצא ב-1995.
- The Wicker Man, השיר הראשון ב-Brave New World, יצא בשנת 2000.
- Brave New World, השיר השלישי ב-Brave New World, יצא בשנת 2000.
- No More Lies, השיר השלישי ב-Dance Of Death, יצא ב-2003.
- Dance Of Death, השיר החמישי ב-Dance Of Death, יצא ב-2003.
[עריכה] השפעותיה של איירון מיידן
[עריכה] קהל
איירון מיידן היא להקה מצליחה ביותר, עם היקף מכירות הנאמד במעל ל-60 מיליון עותקים ברחבי העולם. הלהקה נחשבת לאחת מלהקות הרוק והמטאל המשפיעות ביותר, שהגדירו את המושג "הבי מטאל". הלהקה זוכה להערצה גם כיום, אף בקרב בני נוער שלא נולדו עדיין בתקופה בה כתבה איירון מיידן את יצירותיה המפורסמות. עד היום נמכרים מיליוני חולצות ופוסטרים של הלהקה ברחבי העולם.
[עריכה] להקות אחרות - מחוות לאיירון מיידן
למרות העובדה, כי מאז איירון מיידן המטאל התפצל לאינספור כיוונים שונים, אשר התרחקו מרחק רב מהמטאל המסורתי של איירון, כל להקות המטאל מכל הסגנונות, מפאוור מלודי ועדין ועד בלאק כבד ואלים, רואות באיירון מקור השראה, וכמעט שאין להקת מטאל חדשה שמתפרסמת ולא עושה גרסת כיסוי (קאברים) לאיירון.
[עריכה] A Call to Irons
בשנת 1998 יוצא אלבום המחווה A Call to Irons בקליפורניה, ארצות הברית, על ידי חברת Dwell Records. באלבום זה מושמעים 11 שירים של מיידן המובצעים על ידי להקות מטאל אמריקאיות צעירות. הסיגנון הכללי הוא דת' מטאל ודוּם.
השנה היא 1999. חברת התקליטים האמריקאית Dwell Records לא יכלה לחכות עוד והוציאה אלבום מחווה נוסף, בעקבות הצלחת האלבום הראשון. שוב להקות מטאל אמריקאיות צעירות. בשנת 2001 איחדה חברת Dwell את שני האלבומים והחלה במכירתם המשותפת.
[עריכה] Transilvania 666
באותה שנה הופק בספרד אלבום המחווה הכפול Transilvania 666 - אלבום הצדעה ללהקת איירון מיידן, עליו עבדו חברי 16 להקות מטאל ספרדיות צעירות ולא מוכרות מאירופה, רובן הגדול להקות פאוור מטאל (מלבד להקת גראס, אשר כתבה גרסת ניו מטאל לשיר Wrathchild מהאלבום Killers). כל אחת כתבה גרסת כיסוי לאחד משירי הלהקה.
[עריכה] A Tribute To The Beast
בשנת 2002 הוציאה חברת התקליטים Nuclear Blast Records ("הקלטות פיצוץ אטומי/גרעיני") אלבום מחווה לאיירון מיידן A Tribute To The Beast ("מחווה לחיה") הכולל ביצועים של להקות מטאל מכל העולם לשירים של איירון מיידן. האלבום כולל להיטים של איירון מיידן לצד שירים פחות מוכרים. בניגוד לאלבומי המחווה הקודמים, סגנונות הלהקות ב"מחווה לחיה" נעים לכל אורך קשת סגנונות המטאל, מפאוור והבי ועד דת' ובלק. נוסף לביצועים החדשים, כולל האוסף גם את הקאבר של להקת הפאוור הספרדית טיארה סנטה לשיר Flight of Icaus, אשר מופיע בטרנסילבניה.
בשנת 2003, שנה אחת בלבד לאחר צאת אלבום המחווה A Tribute To The Beast, מוציאה חברת התקליטים Nuclear Blast Records את אלבום המחווה השני שלה לאיירון מיידן A Tribute To The Beast Vol. 2 ("מחווה לחיה, חלק 2"). באלבום התאספו להקות מטאל ידועות, כמו אגדות הת'רש אנתרקס ודסטרקשן, להקת ההבי המודרנית פרימל פייאר, להקת הפאוור איירון סייבייר, להקת המטאל סימפוני ת'ריון וזמר הרוק סבסטייאן באך.
[עריכה] Numbers From the Beast
בשנת 2005 יצא אלבום מחווה נוסף לאיירון מיידן בשם Numbers From the Beast. הפעם האומנים הם מיטב מגדולי הרוק והמטאל של שנות השמונים, אשר שרו וניגנו ביחד, בהרכבים מעורבים, גרסאות כיסוי לאיירון. בין עשרות המוזיקאים אשר השתתפו באלבום, די סניידר- הסולן של טוויסטד סיסטר, אלכס סקולניק- הגיטריסט של טסטמנט, ג'ימי ביין- הבסיסט של דיו ושל ריינבוו, מיקי די- המתופף של מוטורהד, ואף פול דיאנו בכבודו ובעצמו עשה גרסת כיסוי לשיר של עצמו- Wrathchild.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של איירון מיידן
- אתר מעריצים ישראלי לאיירון מיידן
- פורום איירון מיידן בתפוז
- "Iron Maiden - תקופת הזהב": ניתוחים של האלבומים באתר מטאליסט
- סקירה של האלבום Dance of Death באתר מטאליסט
- סקירה של אלבום ההופעה Death on Road באתר מטאליסט
- סקירת הופעה של איירון מיידן בלידס, אנגליה באתר מטאליסט
- ראיון עם פול דיאנו באתר מטאליסט לקראת הופעה בארץ
- סקירת הופעה של פול דיאנו בתל אביב באתר מטאליסט
- סקירת הופעה של פול דיאנו בחיפה באתר מטאליסט
- Maiden Bootlegs - Iron Maiden's unofficial discography
| ערך מומלץ |

