המלחמה הצפונית הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הניצחון השבדי בנארווה, 1700, צויר על ידי גוסטב סדרסטרום ב-1910
הגדל
הניצחון השבדי בנארווה, 1700, צויר על ידי גוסטב סדרסטרום ב-1910

המלחמה הצפונית הגדולה התנהלה בין קואליציה שכללה את רוסיה, דנמרק-נורבגיה וסקסוניה-פולין (והחל מ-1715 גם את פרוסיה והנובר) נגד שבדיה בין השנים 1700 - 1721. המלחמה החלה במתקפה מתואמת של הקואליציה על שבדיה ב-1700, ונסתיימה ב-1721 עם חתימת חוזה נישטאד והסכמי שטוקהולם. כתוצאה מהמלחמה רוסיה דחקה את רגליה של שבדיה מעמדת הכח הדומיננטי בים הבלטי, וכך נעשתה, למעשה, למעצמה אירופאית מן המעלה הראשונה.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

בין 1560 ל-1660, בנתה שבדיה אימפריה בלטית שמרכזה במפרץ הפיני שכללת את קרליה, אינגריה, אסטוניה וליבוניה. במהלך מלחמת שלושים השנים שבדיה השיגה שטחים גם בגרמניה כולל כמה מובלעות דוגמת פומרניה, ויסמר (עיר נמל בצפונה של גרמניה), ורדן וברמן. במהלך אותה תקופה כבשה שבדיה מחוזות דנים ונורבגים. השבדים הם עם קטן הגר בחבל ארץ חסר משאבי טבע ממשעותיים פרט לברזל ועץ. כתוצאה מכך, נאלצו מלכי שבדיה להסתמך על אימון הצבא ולא על גודלו. הצבא השבדי היה בין המעולים באירופה ופעמים רבות הביס יריבים חזקים, שהיו רבים בהרבה ממנו. בגלל מיעוט תושביה, עם התארכות המלחמה התקשתה שבדיה לעמוד באבדות הרבות בקרבות ולתמוך בצבאה.

[עריכה] פרוץ המלחמה

הישגיה של שבדיה בהסכם סטולבובו משנת 1617 מנעו מרוסיה גישה ישירה לים הבלטי, ומאבקים פנימיים במהלך המאה ה-17 עם כמה פלישות זרות, מנעו מרוסיה לקרוא תיגר על שבדיה למען רווח זה. המזל הרוסי השתנה עם עלייתו של פיוטר הראשון לשלטון. לאחר שכונן שלום עם האימפריה העות'מאנית, והפנה את תשומת לבו להשגת העליונות המיוחלת בים. יעדו היה הים הבלטי, שחלקו המזרחי נכבש כמעט כולו על ידי שבדיה חמישים שנה קודם לכן. פיוטר הכריז מלחמה על שבדיה ועל מלכה בן ה-16, קרל ה-12, מלך שבדיה.

המלחמה החלה בקרב בין שבדיה לדנמרק, שהסתיים בתוצאות מרות עבור הקואליציה. עם הנחלת התבוסה לדנים, הפנה קרל את תשומת לבו לרוסיה. למרות גודלה העצום, רוסיה לא הייתה מוכנה דיה להילחם בצבא השבדי האיכותי, וניסיונה הראשון לתפוס את החוף הבלטי הסתיים באסון בקרב נארווה בשנת 1700. בקרב זה ספרו הרוסים כמה עשרות אלפי הרוגים, כאשר יתרת הצבא התפזר לכל הרוחות פרט לשני רג'ימנטים נאמנים לצאר. רג'ימנטים אלו הפכו ברבות השנים לגוורדיה הרוסית. התבוסה בנארווה ביטלה את מעמדה של רוסיה כשחקן משמעותי במלחמה למשך מספר שנים, מה שאפשר לקארל למקד את תשומת לבו בפולין ובסקסוניה. פיוטר ניצל תקופה זו כדי לשפר את איכות צבאו ואף לכבוש את השטח בו שוכנת כיום אסטוניה, שעה שהמלך השבדי, שהיה משוכנע ביכולתו להכניע את הרוסים, התעלם מהמתרחש בגזרה זו.

[עריכה] יסוד סנקט פטרבורג וקרב פולטבה

קרב פולטבה, קטע מפסיפס, מאת מיכאיל לומונסוב, 1717
הגדל
קרב פולטבה, קטע מפסיפס, מאת מיכאיל לומונסוב, 1717

בשנת 1703 בעיצומם של הקרבות בין שבדיה לפולין, ייסד פיוטר את עירו החדשה סנקט פטרבורג (על שם פטרוס הקדוש) באזור אינגריה (שאותה כבש מידי שבדיה). במהלך אותן שנים החל לבנות צי גלאות וגייס צבא חדש. הלקח המר של קרב נארווה לא נשכח ופיוטר לא חסך באמצעים על מנת להפוך את צבאו למודרני ואיכותי.

סדרת הפסדים הביאה את המלך הפולני אוגוסט השני לוותר על כתרו בשנת 1706. תשומת לבם של השבדים הועברה עתה לרוסיה, וב-1708 פלשו לתחומה. ביולי של אותה שנה נוצחו כוחותיו של פיוטר בקרב גולובצ'ין. קארל המשיך את מסעו לתוך רוסיה, תוך כדי שהוא כורת ברית עם הגטמן[1] הקוזקי מזפה. ציוד הצבא השבדי היה התדלדל מאוד והוא סבל ממחסור חמור, בעיקר בתחמושת ומזון. קארל סמך על התגבורת בת 17,000 חיילים שהייתה אמורה להגיע משבדיה ויחד איתה אספקה רבה, אך בקרב לסנאיה ספג כח זה ההפסד צורב וכל המטען אבד. למרות איבוד האספקה סירב קארל לסגת, ובמקום זאת בחר לפלוש לאוקראינה, שבה היה לו בן ברית בדמותו של מזפה שהבטיח לו תגבורת ואספקה. פיוטר השתמש באסטרטגיה הרוסית המוכרת ומשך את אויבו לתוך ארצו תוך כדי שהוא משאיר אחריו אדמה חרוכה. עד מהרה התברר לקארל שמזפה הוא משענת קנה רצוץ והוא נותר ללא אספקה ראויה. השבדים לא הצליחו לכלכל את כוחותיהם, וסבלו בחורף הקר של 1709. אף על פי כן, עם בוא הקיץ חידשו השבדים את מאמציהם לכבוש את אוקראינה. השבדים הטילו מצור על העיר פולטבה, אך בשלב זה גילה פיוטר תוקפנות רבה יותר, וצבאו פגש בצבא השבדי בקרב פולטבה ב28 ביוני 1709. עתה קצר פיוטר את פירות ההשקעה בצבאו: הצבא הרוסי גרם לעשרת אלפים הרוגים בקירוב לצבא השבדי, ושבה את רוב שרידיו של הצבא השבדי שברח לפרבלוצ'נה. המחיר ששילמו הרוסים היה קטן לאין ערוך ולא על כמה אלפי הרוגים ופצועים. אחרי ההפסד גם הפולנים הרימו ראש ואוגוסט השני לכס המלכות. קארל נמלט לשטח האימפריה העותומנית ששמרה עד אז על ניטרליות, וניסה לשכנע את הסולטן, אחמד השלישי לסייע לו במערכה מחודשת נגד הרוסים. בסופו של דבר נשאר בגלות 5 שנים.

[עריכה] תבוסת שבדיה

פיוטר רדף אחרי קארל לתוך שטחי האימפריה העותומנית, אך הובס בשנת 1711 ליד פרוט. למרות הפלישה, העותמנים השכילו לא להתערב במלחמה זרה ולא שמעו לתחנוניו של קארל להצטרף למלחמה לצידו. משסר חינו בעיני הטורקים, נאלץ קארל לצאת למולדתו. בזמן גלותו מצבה של שבדיה התערער עד מאוד וקארל לא הספיק להשלים את אשר התחיל עד למותו ב-1718 בטרם עת במצור על עיר נידחת. המומנטום הרוסי המשיך לגבור, כאשר צבאותיו הצפוניים של פיוטר השתלטו על המחוז השבדי ליווניה (צפונה של לטביה המודרנית ודרומה של אסטוניה המודרנית), ודחקו את השבדים לאזור פינלנד. רובה של פינלנד נכבשה על ידי הרוסים בשנת 1714. הצי הרוסי היה כה חזק, עד כי פלישה לשבדיה עצמה הסתמנה כאפשרות מציאותית. פיוטר אף השיג את תמיכתן הצבאית של פרוסיה ונסיכות האנובר (שנכנסו למלחמה בעיקר כדי לקבל נתח מהסכם השלום שעתיד היה להחתם). למרות זאת, סירב קארל בעקשנותו להיכנע, ורק נפילתו בקרב בשנת 1718 אפשרה את סיום המלחמה. עד 1720 כרתה שבדיה הסכמי שלום עם כל אויבותיה, מלבד רוסיה. בשנת 1721 חוזה נישטאד סיים את המלחמה. בסיומה השיגה רוסיה את אינגריה, אסטוניה, ליווניה וחלק ניכר מקרליה. בתמורה, נדרשה רוסיה לשלם סכום בן שני מיליון ריקסדלר, כמו גם להשיב את פינלנד לחזקה שבדית. יחד עם זאת, הותר לצאר לספח אדמות פיניות בקרבת סנקט פטרבורג, שנקבעה כבירתו בשנת 1712.

במלחמה זו כוחה של שבדיה נשבר באופן מוחלט והיא אבדה את ההגמוניה במזרח אירופה שהייתה לה מאז מלחמת שלושים השנים. שבדיה לא הצליחה להשתקם ממפלה זו וירדה לדרגת מדינה זניחה מבחינה בינלאומית. לפי תנאי הסכם נשיטאד אבדה שבדיה את רוב שטחיה באגן הדרומי והמזרחי של הים הבלטי. את מקומה של שבדיה בחוג המעצמות האירופאיות החליפה רוסיה, שהשיגה כאמור טריטוריות באזור הים הבלטי ועתה הפכה לכוח דומיננטי במזרח אירופה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^

גטמן - משרה ממשלתית הבכירה ביותר בקרב הקוזקים.