נוטרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נוטרות - כוחות של שוטרים יהודים (שכונו "נוטרים"), אשר פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1936-1939 ועד להקמת המדינה. הם הגנו על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים. אנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו, אנשי כוח עזר למשטרה הבריטית, ששיתפה אותם עקב מחסור בכוח אדם וחשיבה שהדבר יביא ליותר שקט בארץ. למעשה, פיקד עליהם ארגון ההגנה, שניצל את הכוחות ואת נשקם לפעילויותיו השונות בהגנה ובהתיישבות.

כוחות הנוטרים לבשו מדים מיוחדים, צויידו בנשקים שונים (מרובי ציד ועד רובי צבא) וכללו בתחילה כוחות "גפירים" שביצעו מארבים לכנופיות, שוטרים מוספים של המשטרה הבריטית ושוטרים מיוחדים, שהיו כוחות מתנדבים לשמירה ביישוביהם.

לאור הגברת היקף המאורעות, הקים הממשל הבריטי "חיל נוטרים" בהיקף כלל ארצי ובסוכנות היהודית הוקמה מחלקה לנוטרות, שגייסה נוטרים, הפעילה קורסים לאימונם וקישרה את גופי הנוטרות עם פיקוד "ההגנה". ב-1938 הוקמה "משטרת היישובים העבריים", היחידה הגדולה ביותר של הנוטרות, שפעלה בעיקר להגנת היישובים היהודיים וכללה גם את המשמר הנע, שביצע סיורים ממנועים. יחידות נוטרים עסקו באבטחת הרכבת, נמל חיפה, גדר הצפון, שדה התעופה ומפעלים כמו חברת החשמל והאשלג. נוטרים היוו גם חלק מפלוגות הלילה המיוחדות של וינגייט. כמו כן, בוצעו גיוסים מיוחדים של נוטרים למשימות של שיטור וחקירה במשטרה הבריטית.

הנוטרים עזרו ל"הגנה" (בעיקר ללוחמי החי"ש) בחיפוי הפעולות, בהברחת נשק ובאבטחת מבצעי התיישבות כמו "חומה ומגדל". "ההגנה" אף מינתה קציני נוטרים, על מנת לתאם את פעולותיהם עם צורכי הארגון. מבין הנוטרים נמנו לוחמים שהיו לאחר מכן מהבולטים במפקדי "ההגנה" וצה"ל, בהם יגאל אלון ומשה דיין.

במלחמת העולם השנייה חלה ירידה בהיענות לנוטרות לטובת גיוס לצבא הבריטי והבריטים הגבירו גיוסם של נוטרים ערבים. לאחר המלחמה גדל גיוס השוטרים העבריים. עם התחלת פינוי הכוחות הבריטים מהארץ, עברו הנוטרים ליחידות ארגון "ההגנה" והפלמ"ח, שנסתייעו רבות בתחילת מלחמת העצמאות במשטרת היישובים העבריים ובנוטרים האחרים.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • גרשון ריבלין (עורך), לאש ולמגן -תולדות הנוטרות העברית, הוצאת מערכות, 1964.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות