פילוסופיה של הזמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילוסופיה של הזמן היא תחום בפילוסופיה העוסק בחקר הזמן, טיבו ומשמעויותיו.
פילוסופים רבים עסקו בשאלה 'מהו הזמן', ביניהם ניתן למנות את- אריסטו, אוגוסטינוס, לייבניץ,ניוטון, עמנואל קאנט, ברגסון,לואיס קרול, ואלברט איינשטיין הם הבולטים בהם.
[עריכה] עמנואל קאנט על הזמן
קנט טוען שבין שיש לזמן התחלה לבן שאין,נגיע למבוי סתום.
נניח שאין לזמן התחלה:אזי צריך לחלוף פרק זמן אין סופי עד להווה אבל כיוון שפרק זמן אין סופי לא יכול לחלוף עד להווה אז אין הווה
ואם נניח שלזמן יש התחלה אז אנחנו נכנסים לשאלות אחרות כגון איפה היה הזמן לפני שהוא נוצר? מה היה לפני שהוא נוצר ?וכו'
קאנט דומה בגישתו למשפט שאמר אוגסטינוס בקשר לזמן:"אם איש אינו שואל אותי,אני יודע.אם אני רוצה לסביר זאת למישהוא,אינני יודע"

