מחמוד עבאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחמוד עבאס
נשיא הרשות הפלסטינית
מחמוד עבאס (אבו מאזן)
למניין: נשיא ה-2
מנהיג קודם: רווחי פתוח
מנהיג הבא אחריו: {{{מנהיג הבא אחריו}}}
תחילת כהונה: 15 בינואר, 2005
סוף כהונה: {{{סוף כהונה}}}
תאריך לידה: 26 במרץ, 1935
מקום לידה: צפת
תאריך פטירה: {{{פטירה}}}
מקום פטירה: {{{מקום פטירה}}}
מקום קבורה: {{{מקום קבורה}}}
מפלגה: {{{מפלגה}}}
בעל: {{{בעל}}}
אישה: אמינה
שם בשפת אם: محمود عباس (ערבית)
חתימה: {{{חתימה}}}

מחמוד עבאס (ערבית: محمود عباس, ) הידוע בשם אבו מאזן (נולד ב־26 במרץ 1935) - מנהיג פלסטיני, יורשו של יאסר ערפאת כראש אש"ף וכיושב ראש הרשות הפלסטינית ונשיאה.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

נולד וגדל בצפת, וב־1948 נמלט עם משפחתו כפליט לסוריה. כיום, בביתו שוכן סניף 'הליכוד' בעיר. בסוריה עסק עבאס בהוראה, ובמקביל למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת דמשק. במחצית השנייה של שנות החמישים הוא היגר לקטאר, שם הועסק, החל בשנת 1957, במשרד התרבות והחינוך. באותה תקופה הוא ביקר בגדה ובעזה מספר פעמים כדי לאתר מורים פלסטינים המעונינים לעבוד בקטאר. כמו כן, הוא גם פעל לארגון קבוצות פעילים פלסטיניות. בתחילת שנות ה־60 היה בין מייסדי הפתח, לצד יאסר ערפאת. לאורך השנים הוא היה פעיל בהנהגת המאבק הפלסטיני. הוא יצא יחד עם ערפאת לירדן כאשר נכבשו שטחי יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים, כמו גם במעבר ללבנון לאחר ארועי ספטמבר השחור ולטוניס במהלך מלחמת שלום הגליל. הוא היה חבר המועצה הלאומית הפלסטינית וחבר בוועד הפועל של אש"ף.

[עריכה] משנות השמונים ועד הסכם אוסלו

בשנת 1980 קיבל עבאס את תיק החוץ של אש"ף. לאחר חיסולו של ח'ליל אל-ווזיר (אבו ג'יהאד) בשנת 1988, הוא מונה לאחראי על ניהול המאבק בשטחים.

בשנת 1982 סיים עבאס את לימודי הדוקטורט בהיסטוריה בברית המועצות באוניברסיטה ע"ש לומומבה, תחת הכותרת "הקשר הסודי בין הנאציזם לציונות", שכללה מוטיבים של הכחשת השואה, בין השאר אוזכרה בה דעתם של אלו הסבורים שמניין הנספים בשואה היה קטן בהרבה מהמניין המקובל.

במשך שנות השמונים יחסו כלפי ישראל התמתן. היה מיוזמי הסכמי אוסלו, וב־13 בספטמבר 1993 חתם עליהם בשם אש"ף. היה בין המועמדים לפרס נובל לשלום, אך מכיוון שרק שלושה יכולים לזכות בפרס בשנה אחת נדחק החוצה. ב-1995 גיבש יחד עם יוסי ביילין את "הבנות ביילין אבו מאזן" כבסיס להסדר אפשרי בין ישראל ומדינה פלסטינית. ההסכמים מעולם לא נחתמו, אך היוו בסיס ליוזמות אחרות.

בתור אחד מאחרוני המייסדים של הפתח נחשב במשך שנים למספר שתיים במנהיגות הפלסטינית אחרי יאסר ערפאת. אולם הוא מעולם לא היה פופולרי בקרב הציבור הפלסטיני. בשנת 1996 מונה עבאס לתפקיד המזכיר הכללי של הוועד הפועל של אש"ף, מה שחיזק את מעמדו כשני לערפאת בהנהגה הפלסטינית וכיורש אפשרי.

[עריכה] פעילות במהלך אינתיפאדת אל-אקצא

עוד מתחילת אינתיפאדת אל אקצא, נחשב עבאס למבקרי דרך הטרור, או כפי שנקראה "המאבק המזוין". עבאס גרס כי העולם כבר נוטה להכיר בזכויות העם הפלסטיני, ולכן דרך המאבק צריכה להיות מדינית ובלא שימוש בכח. הוא שב וטען באופן פומבי כי השימוש בטרור פגע במעמד הפלסטינים בעולם, והרחיק אותם מהשגת זכויותיהם. כמו כן, ביקר עבאס את הסממנים השליליים שיצרה האינתיפאדה - התרחבות התופעה של חיסולים פנימיים, מאבקי חמולות, אנרכיה בטחונית ופגיעה בשלטון החוק. כל אלה, טען עבאס, היו תוצאה של השימוש בטרור ושל פעילות ישראל בעקבותיו.

ב־19 במרץ 2003, אחרי לחצים כבדים מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי, מונה לראש הממשלה של הרשות הפלסטינית על ידי נשיא הרשות, יאסר ערפאת, וממשלתו זכתה לאמון המועצה המחוקקת ב-29 באפריל והושבעה למחרת. כראש ממשלה ניסה להגיע להבנות עם החמאס והג'יהאד האיסלאמי על "הודנה" – הפסקת אש זמנית במאבק בישראל. ב-4 ביוני 2003 נפגש בעקבה עם אריאל שרון וג'ורג' בוש והבטיח לשים קץ ל"אינתיפאדה החמושה". אולם קריסת ה"הודנה" וחוסר הגיבוי מצדו של ערפאת הביאו אותו להתפטר מתפקידו ב־6 בספטמבר 2003 בעקבות איום בהפלת ממשלת בהצבעת אי אמון [1] אולם הוא המשיך לכהן בתפקידו עד להשבעת ממשלת אבו עלא ב־11 בנובמבר.

בראיון שנתן כשנה לאחר התפטרותו נימק אותה בהיעדר שיתוף פעולה מצד ממשלת ישראל והממשל האמריקני וכן בהסתה הפרועה שהתנהלה נגדו ברחוב הפלסטיני (ככל הנראה בעידודו של יאסר ערפאת, שעבאס אכן הטיל עליו במרומז את האשמה).

[עריכה] כיו"ר הרשות הפלסטינית

ההחמרה בבריאותו של ערפאת במהלך נובמבר 2004 השיבה את עבאס אל מוקד הכוח השלטוני ברשות הפלסטינית. עם מותו של ערפאת באותו חודש, התמנה למחליפו בתפקיד יו"ר הוועד הפועל של אש"ף, קרי ראש הארגון. על תפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית התמודד בבחירות מיוחדות שנערכו ב־9 בינואר 2005 בצורה דמוקרטית למדי ובפיקוח בינלאומי בראשות ג'ימי קרטר. לפי הערכות שונות, בבחירות השתתפו בין 70 ל75 אחוזים מהפלסטינים בעלי זכות ההצבעה, אחוז הצבעה שנחשב גבוה מאוד במדינות ערב.

במערכת הבחירות התבטא עבאס בגנות האינתיפאדה החמושה ובכך חיזק את תדמיתו כדמות הממתנת בהנהגה הפלסטינית. מנגד, נפגש עם פעילים חמושים בערים הפלסטיניות השונות, והדגיש בנאומיו מחויבות מלאה למימוש זכות השיבה. כמו כן, מצעו לבחירות כלל את עיקרון "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד", שפירושו שרק לרשות הפלסטינית יש מונופול על שימוש בנשק. בישראל תלו ציפיות בבחירתו, אך גם הטילו ספק ביכולתו לשלוט בארגונים החמושים ברשות.

עבאס נבחר לתפקיד ברוב של כ־62 אחוזים מול כ־20 אחוזים בהם זכה ד"ר מוסטפא ברגותי ואחוזים בודדים בהם זכו שאר המועמדים, והושבע לתפקיד ב־15 בינואר.

לאחר מינויו לתפקיד חתר לסיום האינתיפאדה, אולם בחר לנסות לשתף את ארגוני הטרור בהנהגה הפלסטינית, ולא לפרקם מנשקם, מתוך השקפה ששילוב תנועות האופוזיציה בשלטון ימתן אותן ויחייבן לקבל את הכרעת הרוב. ממשלת שרון, שהחרימה את הרשות כל זמן שעמד בראשה יאסר ערפאת, שיתפה עימו פעולה במטרה להעביר בהדרגה לידי הרשות את השליטה בערים הפלסטיניות ולהסתייע בה כדי ליישם את תוכנית ההתנתקות. במרץ 2005, לאחר סבב דיונים אינטנסיבי בין הפלגים הפלסטינים (כולל ארגוני הסירוב), הושגה הצהרת קהיר. ההצהרה כללה החלטה על "הרגעה" (תהדייה), הפסקת-אש מותנית מול ישראל, על אי שימוש באלימות בעניינים פנים פלסטיניים, ועל השתלבות של חמא"ס במערכת השלטונית - לרבות עריכה מחדש של הבחירות במועצות המקומיות, והשתתפות התנועה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. חמאס לא התחייבה באופן מלא ל"הרגעה" וירתה במספר מקרים פצמ"רים ורקטות בטענה כי היא מגיבה על "הפרות ישראליות", אך לאחר מספר חודשים התחייבה אליה באופן מלא. ה"הרגעה", על אף שלא הובילה להפסקת אש מלאה או להתקדמות במתווה "מפת הדרכים", הובילה להורדה משמעותית בהיקף האלימות בין ישראל לפלסטינים.

ב-14 ביולי בעקבות ירי פצמ"רים נרחב של חמאס ולחץ בינלאומי, עבאס הורה למנגנוני הביטחון של הרש"פ ופעילי התנז'ים של פתח לעצור בכח את הירי. לאחר הוראה זו, והנאום התקיף שנשא ב16 ביולי במועצה המחוקקת (בו תקף את חמאס בחומרה), החלה סידרת מאבקים בשטח בין חמאס לפת"ח ומנגנוני הביטחון, אשר כללו ירי ברחובות, שריפת משרדים ופגיעה בסממני שלטון. אף שמנגנוני הביטחון לא הצליחו לפגוע ביכולת חמאס, רבים טוענים כי עבאס יצא מורווח פוליטית מההסלמה משום שהפגין נחישות במאבק מולה. שר החוץ של ישראל דאז, סילבן שלום, טען כי עבאס "סוף סוף נלחם בטרור". ב21 ביולי, בעקבות הבנות שהשיג עם חמאס, הפסיקו המאבקים.

ב20 באוגוסט ערב פינוי רצועת עזה, נשא אבו מאזן נאום בו הגדיר את מטרותיו לאחר מימוש תוכנית ההתנתקות. עבאס הצהיר כי "נגמר היום הג'יהאד הקטן של שיחרור האדמה, והחל הג'יהאד הגדול של בניין המולדת". בשימושו באבחנות השונות בין סוגי הג'יהאד באסלאם, הדגיש את סדר העדיפויות השונה שהוא מייעד לעם הפלסטיני - התרכזות ברפורמות פנימיות ובבניין "מדינה-שבדרך", ולא בטרור נגד ישראל.

למרות זאת, למעט צעדים סימליים אבו מאזן לא נקט שום פעולה משמעותית להשבת הסדר על כנו. יתרה מכך, ככל שהתקרבו הבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת (ינואר 2006) החלה הרש"פ בראשותו לקרוס. במהלך ספטמבר ואוקטובר התגברה הפעילות הצבאית של ישראל, לאחר חידוש ירי הרקטות על ידי חמא"ס והג'האד האסלאמי. זמן קצר לאחר מכן, הבחירות המקדימות לרשימת הפת"ח פוצצו בידי כנופיות חמושים מגדודי חללי אל-אקצא ואילו בבחירות למועצות המקומיות, איבד הפת"ח את כוחו לחמאס. בדצמבר 2005 התפצלה פת"ח, רשימתו של אבו מאזן , בעקבות החלטתם של מרואן ברגותי (בכלא הישראלי), מוחמד דחלאן וג'יבריל רג'וב לפרוש ולהקים מפלגה חדשה בשם "העתיד". פרישתם (יחד עם בכירים אחרים בתנועה, כמו קדורה פארס) חידדה את המתח בתנועה בין "דור תוניס" הוותיק, שהוביל את מאבק פתח בחוץ ו"דור הביניים" שהוביל את האינתיפאדה הראשונה. אף שפרישת "דור הביניים" פגעה ביוקרתו של אבו מאזן, הרשימות אוחדו בסוף אותו חודש לרשימה אחת, ששילבה בין שתי המחנות תחת מרואן ברגותי.

[עריכה] לאחר ניצחון החמאס בבחירות

ערך זה דורש עדכון
ערך זה עוסק בנושא אקטואלי או כזה המשתנה במהירות, ומאז העריכה האחרונה של הערך ארעו מאורעות הדורשים את עדכונו.

לאחר נצחון תנועת החמא"ס בבחירות של ינואר 2006, אבו מאזן הדגיש כי יעביר לתנועה את סמכויות השלטון על אף איומי ישראל והקהילה הבינלאומית לפגוע בסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית. כמו כן, הוא קרא לישראל ולראש הממשלה אהוד אולמרט להמשיך במשא ומתן. ב - 25.5.06, היום בו שב ראש ממשלת ישראל מביקור ראשון בוושינגטון, וקיבל תמיכה מלאה מהממשל האמריקאי, הטיל אבו מאזן "פצצה פוליטית" והכריז כי אם בתוך 10 ימים לא יגיע החמא"ס להבנות, ולקבלתה של יוזמת האסירים להכרה בגבולות 67', הוא מתכוון להביא אותה בתוך 40 יום למשאל עם בקרב הפלסטינים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחמוד עבאס
הקודם:
רווחי פתוח (זמני)
נשיא הרשות הפלסטינית
15 בינואר 2005 - עד היום
הבא:
עדיין בתפקיד
הקודם:
לא היה תפקיד כזה
ראש ממשלת הרשות הפלסטינית
19 במרץ 2003 - 6 בספטמבר 2003
הבא:
אחמד קריע