נורמן בנטוויץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נורמן בנטוויץ' (1883 - 1971). משפטן יהודי ששימש כיועץ המשפטי של ממשלת המנדט הבריטי.

נורמן בנטוויץ' נולד בלונדון בשנת 1883. אביו, הרברט בנטוויץ', היה עורך דין נודע ומראשוני חובבי ציון בבריטניה, ממנו שאב נורמן בנטוויץ' את השקפתו הציונית. בנטוויץ' למד משפטים באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 1901 - 1905 ולאחר מכן שימש כעורך דין בלונדון. בשנת 1913 הגיע בנטוויץ' למזרח התיכון לשמש כמפקח על בתי המשפט במצרים וכמרצה בבית הספר למשפטים בקהיר.

במלחמת העולם הראשונה שירת נורמן בנטוויץ' בצבא הבריטי בחזית ארץ ישראל והשתחרר בתום המלחמה בדרגת רב סרן.

נורמן בנטוויץ' הגיע לירושלים מיד לאחר כיבושה. ב1918 נתמנה בנטוויץ' ליועץ המשפטי של השלטון הבריטי (למעשה לתובע הכללי, כפי שמקובל גם כיום במדינת ישראל), בראשונה בממשל הצבאי הבריטי ובהמשך בממשלת המנדט הבריטי. בנטוויץ' פעל לארגון מערכת המשפט בארץ ולהחלפת החוקים וסדרי הדין העות'מנים בחקיקה מנדטורית - בריטית.

כיהודי וכציוני עמד נורמן בנטוויץ', במילוי תפקידו, בפני הדילמה הנובעת מכך שהיה עליו להפגין נייטרליות בסכסוך היהודי - ערבי. התוצאה הייתה כי הערבים ראו בו מתנגד לתנועה הערבית הלאומית בארץ ישראל ומחמיר בדינם של נאשמים ערביים שהועמדו לדין על פעילות לאומנית ואילו היהודים ראו בו את ההיפך מכך, כמתנגד למטרות הציונות. ואכן בנטוויץ' לא צידד בכל המטרות הללו. בין היתר התנגד לעקרון של "עבודה עברית" (השאיפה כי הכלכלה של היישוב תתבסס על עבודתם של יהודים בלבד ללא העסקת ערבים).

באהדתו לציונות מצא עצמו בנטויץ' עומד לצדו של אוהד נוסף של הציונות בצמרת ממשלת המנדט, והוא וינדהאם דידס, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, השני בהירארכיה לאחר הנציב העליון. דידס הגיע לאהדת הציונות מתוך הכרה נוצרית עמוקה. בנטויץ' תיאר את דידס כ"קדוש מודרני". הצמד דידס ובנטויץ', באהדתו לציונות וליישוב, שימש משקל נגד לצמד רונלד סטורס מושל ירושלים וארנסט ריצ'מונד היועץ המדיני לממשלת המנדט, שגילו עוינות ליישוב ולציונות.

בשנת 1931, בעת שנורמן בנטוויץ' היה בדרכו להפסקת הצהרים, ירה בו אחד העובדים הערביים של בית המשפט באקדח, בנסיון להתנקש בחייו. בנטוויץ' נפצע בירֵכו אולם חייו ניצלו, הוא נסע לאנגליה לצרכי ריפוי ולא שב עוד לתפקידו. הנשיא הבריטי של בית המשפט העליון המנדטורי דרש לסלק את בנטוויץ' מתפקידו. הנציב העליון ג'ון צ'נסלור, שהעריך את כישוריו המשפטיים של בנטוויץ', סבר כי אין זה הוגן לסלקו אך הבין כי לא יהיה מנוס מלפטרו והציע לו להיות נשיא בית המשפט העליון בקפריסין או במאוריציוס, אך בנטוויץ' דחה את ההצעה באומרו כי עזב את אנגליה ואת עבודתו המדעית בתחום המשפט לא למען קריירה קולוניאליסטית, אלא כדי לעזור בהקמת בית לאומי בארץ ישראל, ופרש מתפקידו.

בשנת 1932 נתמנה נורמן בנטוויץ' כפרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. להרצאת הפתיחה שלו הופיעו אנשי ברית הביריונים והפריעו לדבריו על כי העז לשאת דברי שלום מעל פסגת הר הצופים.

בשנים 1933 - 1936 שימש נורמן בנטוויץ' כמנהל הנציבות לעניני הפליטים היהודים מגרמניה שהוקמה על ידי חבר הלאומים. במסגרת זו הציע בנטוויץ' לדוד בן גוריון הצעה לקלוט חלק מן הפליטים בארצות ערב במקום בארץ ישראל, כדי שלא להחריף את הסכסוך היהודי ערבי על עתיד ארץ ישראל. בן גוריון דחה את ההצעה.

בשנת 1951 פרש נורמן בנטוויץ' לגימלאות מן האוניברסיטה העברית ושב לאנגליה. בנטוויץ' פירסם ספרים רבים במשפט בינלאומי וכן בנושאים יהודיים וציוניים. נורמן בנטוויץ' נפטר בשנת 1971.