רוזנות אדסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוזנות אדסה
בירה: אדסה
שנת יסוד: 1098
שנת פרוק: 1149
מיקומה של רוזנות אדסה במפת המזרח התיכון

רוזנות אדסה (Edessa) הייתה אחת המדינות הצלבניות שהתקיימה במאה ה-12, אשר בירתה ומרכזה הייתה העיר אדסה, הידועה גם בשמה המזרח-תיכוני אורפה, ואשר מלבד היותה מזוהה בעבר כאור כשדים המקראית, היוותה את אחת הזירות החשובות של התפתחות הנצרות הקדומה. בניגוד לשאר המדינות הצלבניות אשר שכנו לחופיו של הים התיכון הייתה רוזנות אדסה חסרת מוצא לים, אולם החוסר בגישה לנתיבי התחבורה הימיים היה רק אחד הסממנים לבידודה של הרוזנות. מאז היווסדה הייתה הרוזנות מנותקת מהלך הרוח הרווח בשאר המדינות הצלבניות, והיחסים בינה לבין שכנתה הקרובה נסיכות אנטיוכיה היו לרוב פושרים ביותר. גם מיקומה הגיאוגרפי של הרוזנות לא תרם לקרבתה אל שאר המדינות: מרבית הרוזנות, ובכלל זה עיר הבירה, נמצאה מזרחית לנהר הפרת, ובכך הייתה מנותקת הלכה למעשה משאר האזורים בהם שלטו הצלבנים. חלקיה של הרוזנות אשר נמצאו מערבית לנהר הפרת נוהלו כאוטונומיה עצמאית מהמבצר הצלבני בטילבסאר (Tilbeşar).

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] היווסדה של הרוזנות

בשנת 1098 בשעה שצבא הצלבנים עשה את דרכו לעבר ירושלים כחלק ממסע הצלב הראשון, פרשו אציל ממוצא בולוני בשם בולדווין (לימים יהפוך למלכה השני של ממלכת ירושלים ויקרא בולדווין הראשון) ואיתו מספר אצילים נוספים מקרב הכוחות הצלבנים שנעו מאסיה הקטנה דרומה לכיוון אנטיוכיה וירושלים. בולדווין ומרעיו פנו לכיוון קיליקיה כשמטרתם ככל הנראה, כיבוש שטחים באסיה הקטנה בהם יקימו להם טריטוריות עצמאיות משלהם. אין ידוע האם זו הייתה כוונתו של בולדווין עצמו, אולם ידוע בוודאות כי עמיתו טנקרד פרש מצבא הצלבנים למטרה זו בדיוק.

לאחר שעברו בשערי קליקיה הגיעו הצלבנים לעיר אדסה, שם שיכנע בולדווין את מושל העיר טורוס לאמצו כבנו החוקי וכיורשו. טורוס, אשר היה יווני-אורתודוכסי בהשקפתו הדתית, היה נתון לסכסוך מתמשך עם נתיניו הארמנים, וזמן קצר לאחר שאימץ את בולדווין כיורשו נרצח על ידי מתנגדיו. לא ידוע האם ידו של בולדווין הייתה קשורה ברצח, אולם מיד לאחריו קיבל בולדווין את העיר לידיו והכתיר את עצמו כרוזן של אדסה כשהוא מייסד בצעד זה את הרוזנות.

בשנת 1100 הפך בולדווין למלך ממלכת ירושלים לאחר מותו של אחיו גוטפריד מבויון. רוזנות אדסה עברה לידי בן דודו של בולדווין בולדווין השני, כאשר יחד איתו שולט ז'וסלין דה קורטניי, אשר התמנה כאדון העיר טילבסאר (אז "טורבסל") אשר על הפרת, ואשר שימש כמושל בפועל של מערב הרוזנות וכמגן עליה מפני התקפות הסלג'וקים התורכים.

אדוניה הצלבנים החדשים של הרוזנות יצרו קשר אמיץ עם נתיניהם הארמנים, קשר שבא לידי ביטוי בבריתות נישואין אותן כרתו האצילים האירופאים עם בנות המקום ושלושת רוזניה הראשונים של אדסה נישאו כולם לנשים ארמניות.

[עריכה] היחסים עם השכנים המוסלמים

זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון באדסה היה בולדווין השני מעורב היטב בנעשה בזירה הפוליטית של ארצות צפון סוריה ואסיה הקטנה. הוא עזר לגייס את הכופר לשחרור בוהמונד הראשון נסיך אנטיוכיה מידי התורכים הדנישמנדים בשנת 1103, ויחד עם אנטיוכיה תקף את צבא האימפריה הביזנטית בקליקיה בשנת 1104.

מאוחר יותר באותה השנה הותקפה אדסה בידי שליטיה המוסלמים של העיר מוסולעירק של ימינו), התקפה בה נפלו בולדווין השני וז'סלין בשבי לאחר המפלה שנחלו בקרב חרן. עם שבייתם של מניהיגי הרוזנות עלה לשלטון באדסה טנקרד, עמיתו לשעבר של בלדווין הראשון ואחיינו של בוהמונד נסיך אנטיוכיה, ושלט בה עד לשחרורם של השניים בשנת 1108. אולם לאחר שחרורו של בולדווין השני מהכלא המוסלמי סירב טנקרד לוותר על כיסאו, ואילץ בכך את את בולדווין לאחד כוחות עם מספר שליטים מוסלמים שיעזרו לו לשוב אל כס הרוזן באדסה.

בשנת 1110 תקפו שליטי מוסול בשנית, הפעם מצליחים לכבוש את מרבית שטחי הרוזנות שממזרח לנהר הפרת. אולם גם בהתקפה זו לא נפגעה העיר אדסה עצמה, וזאת מפני שהמוסלמים ביכרו לחזק את שליטתם על נתיניהם מאשר לקבל תחת ידיהם נתינים חדשים בני לאום שונה אשר עלולים לערער את יציבות השלטון.

בשנת 1118, עם מותו של בולדווין הראשון, הוכתר בולדווין השני כמלך ממלכת ירושלים ואת מקומו כרוזן אדסה ירש שותפו לשלטון עד לאותו הזמן ז'וסלין. בשנת 1122 נפל ז'וסלין בשנית בשבי המוסלמי, וכאשר חש בולדווין השני להצילו הוא נתפס ונשבה גם כן, מותיר בכך את ממלכת ירושלים ללא שליט. ז'וסלין, שהשכיל לברוח מידי שוביו ב1123, דאג לשחרור חברו בשנה שלאחר מכן.

ניתן אם כן לסכם את יחסי הרוזנות עם שכניה המוסלמים כיחסי איבה עדינה. מצד אחד הייתה הרוזנות נתונה במלחמות חוזרות ונשנות עם המוסלמים, אולם לתפיסתם של המוסלמים לא היו אלו מלחמות שנועדו למחות את זכרה מעל פני האדמה, כי אם מלחמות אשר נועדו להבטיח את שלומן של הממלכות המוסלמיות. הנוצרים מצידם ניהלו מלחמות שנועדו להרחיב את גבולות הרוזנות, ומתוקף היותן כאלה הן לא היו מלחמות בהן נלחמו עד לטיפת הדם האחרונה, אלא מאבקים מקומיים שהנוצרים משכו את ידם מהם ברגע שהיה נדמה כי דבר מה עלול להשתבש. איזון עדין זה נשמר בשנותיה הראשונות של הרוזנות, אולם כשהחריפו הקרבות של הצלבנים במוסלמים בגזרת ארץ ישראל, השפיע הדבר גם על המצב באדסה כך שלבסוף כבשו המוסלמים את הרוזנות על מנת למגר את יושביה הנוצרים כליל.

מאידך גיסא, כאשר נזקקו שליטיה הצלבנים של אדסה לעזרת המוסלמים, נאותו האחרונים לעזור לשכניהם הנוצרים, כאשר האינטרסים הנוצרים תאמו את אלו המוסלמים.

[עריכה] נפילתה של הרוזנות

ז'וסלין נהרג בקרב בשנת 1131 והרוזנות עברה לידיו של בנו, זו'סלין השני. באותו הזמן איחד השליט המוסלמי זנגי את ממלכות חלב ומוסול והחל מאיים על הרוזנות הנוצרית. ז'וסלין השני בשאננותו לא דאג לבטחונה של הרוזנות ואף ניתק בהפגנתיות את קשריו עם רוזנות טריפולי אשר כתוצאה מכך סירבה לשלוח תגבורת לאדסה כאשר זנגי החליט לתקוף.

זנגי הטיל מצור על אדסה בשנת 1144 ולכד אותה ב24 בדצמבר של אותה השנה. ז'וסלין השני ברח אל השטחים שמערבית לנהר הפרת והמשיך לשמש כרוזן בשטחים אלו ועם מותו של זנגי בספטמבר 1146 אף הצליח להשתלט לזמן קצר על בירתו הכבושה. חודשיים לאחר מכן, בחודש נובמבר כבשו המוסלמים את הבירה בשנית. ז'וסלין, אשר הצליח ברגע האחרון לברוח מפני התוקפים המוסלמים, נתפס לבסוף בשנת 1150 והוחזק כשבוי בחלב עד למותו בשנת 1159.

אישתו של ז'וסלין, אשר הבינה כי גורל הרוזנות נחתם, מכרה את האחוזה בטרובסל ואת האדמות אשר נשארו ברשות משפחתה לקיסר הביזנטי מנואל הראשון, אולם תוך שנה נתפסו כל השטחים המדוברים בידי יורשו של זנגי נור א דין ושליטים מוסלמים אחרים.

באמצע המאה ה-12 הייתה אדסה, מדינת הצלבנים הראשונה להווסד, גם הראשונה להתפורר ולהעלם.

[עריכה] טריטוריות משועבדות לרוזנות אדסה

[עריכה] האוטונומיה בטורבסל

לפני שמונה לרוזן אדסה, היה ז'וסלין הראשון שליט אוטונומי בחלקה המערבי של הרוזנות, באזור שנקרא באופן רשמי "אצילות טורבסל". בבעלות הלורד מטורבסל היו כל השטחים שממערב לנהר בפרת ובאחריותו הייתה אבטחת הגבול עם אנטיוכיה. האוטונומיה הייתה שייכת באופן מסורתי לאצילים מבית קורטניי, והיא שבה להיות מקום מושבם לאחר כיבושה של העיר אדסה בידי המוסלמים.

לאחר חורבן הרוזנות ומכירת השטחים הנותרים ממנה לידי הביזנטים, עברה אשתו של ז'וסלין השני לממלכת ירושלים והתיישבה בקרבת העיר עכו. בנו של ז'וסלין, ז'וסלין השלישי המשיך להחזיק בתואר רוזן אדסה ולורד טורבסל עד למותו.

[עריכה] רוזני אדסה 1098-1149

  • בולדווין הראשון 1098-1100
  • בולדווין השני 1100-1118
  • טנקרד, נסיך הגליל, שלט כעוצר (יחד עם ריצ'רד מסלרנו כמושל בפועל) 1104-1108
  • ז'וסלין הראשון 1118-1131
  • ז'וסלין השני 1131-1149
  • ז'וסלין השלישי, החזיק בתואר בלבד, ללא שליטה בפועל, החל מ-1159 ועד למותו ככל הנראה בשנת 1200.


המדינות הצלבניות במזרח התיכון
רוזנות אדסה
נסיכות אנטיוכיה
רוזנות טריפולי
ממלכת ירושלים