ממשלת ישראל העשרים ושמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתיים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת
פורטל - הממשל בישראל

הממשלה ה-28 הורכבה על ידי אהוד ברק ממפלגת ישראל אחת וכיהנה מ-6 ביולי 1999, ועד 7 במרץ 2001. בממשלה היו חברות, בנוסף לישראל אחת, המפלגות: ש"ס, מר"צ, ישראל בעליה, מפלגת המרכז, המפד"ל ויהדות התורה.

הבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב של כ-56% והוא נבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו בעיקר שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בניגוד לכ-65-80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. עובדה זו השפיעה בהמשך על תלות מפלגת השלטון, ישראל אחת, במפלגות האחרות, על ערעור הקואליציה וגם על נפילתה בהמשך. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 שונתה השיטה, עקב חוסר הצלחתה.

תוכן עניינים

[עריכה] הממשלה ה-28 והכנסת ה-15

[עריכה] הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה

בבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה התקבלו התוצאות הבאות:


אהוד ברק- 56.08%
בנימין נתניהו- 43.92%

[עריכה] קואליציה

שותפות הקואליציה בממשלה ה-28 היו ישראל אחת, ש"ס, מרצ, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, המפד"ל ויהדות התורה. מבחוץ תמכו בממשלה רע"מ, חד"ש ובל"ד. סה"כ תמכו בממשלה 85 ח"כים.

[עריכה] אירועים ומדיניות בכהונת הממשלה

[עריכה] אירועים מרכזיים

האירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.

  • פסגת שפרדסטאון- ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הועידה נפתחה ב-3 לינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א- שרע בראש המשלחת הסורית וכן השתתפו נשיא ארצות הברית קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדלן אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 לינואר נפסקו בכוונה לחדשם במועד מאוחר יותר. סיבת סיום הועידה: ישראל רצתה להקים גבול על הקו הירוק ברמת הגולן, בעוד שהסורים דרשו את גבול טרום מלחמת ששת הימים. שאלה נוספת הייתה בעניין זכות הסורים על מי הכנרת.
  • נסיגת צה"ל מלבנון- רה"מ דאז ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו שבתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. למרות שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה תוך כדי הסכם עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו, והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. רה"מ ברק העדיף לקחת את הסיכון של הוצאת צה"ל בלי שום הסדר, כאשר הנחתם של אלופי צה"ל הייתה כי יהיה קל יותר להגן על ישראל מתוך הגבולות ולא מרצועת הביטחון (שגבתה עד כה למעלה מ-1000 הרוגים). התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ליולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 למאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן. ההקדמה הייתה בגלל התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר להסתכן בלבנון.
  • ועידת קמפ דייוויד- ועידה שכינס נשיא ארצות הברית קלינטון במחנה נופש הנשיאותי. הועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ונשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. רה"מ ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, על הריבונות הישראלית בשכונות במזרח ירושלים ולהקים משטר מיוחד בעיר העתיקה. חרף הצעות ברק, הפלסטינים דחו את כולן ובסוף הועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעות ברק וקלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
  • מהומות אוקטובר 2000 - מהומות שעוררו ערביי ישראל לאור היחס המפלה לטענתם מצד ישראל, התפוצצות המגעים המדיניים והקש ששבר את גב הגמל- עלייתו של אריאל שרון להר הבית. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני תושב שטחים אחד וגם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי. בנוסף לזאת, הוקמה ועדת אור שחקרה את המהומות.
  • אינתיפאדת אל אקצה - מהומות וגל טרור שעוררו הפלסטינים לאחר פסגת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים בישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
  • חטיפת שלושת החיילים ואלחנן טננבאום - ב-7 לאוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל- בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל לבנון. אח"כ נחטף אזרח ישראלי בשם אלחנן טננבאום מחו"ל.
  • ועידת טאבה- ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארק בטאבה, שכונסה בינואר 2001. הועידה לא הביאה לתוצאות חשובות.

[עריכה] מדיניות כלכלית

עם תחילת כהונת הממשלה, היה נראה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ובועת ההיי טק הישראלית והעולמית תרמו רבות לשגשוג ישראל. אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק והאינתיפאדה גרמו למיתון שהתפתח בארץ; הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות לא אושרה והופעלה בגרסה מצומצמת.

[עריכה] סיום כהונת הממשלה

[עריכה] התפוררות הקואליציה

ב-9 בספטמבר 1999 פרשה יהדות התורה מהקואליציה עקב העברת המשחן (חלק מהטורבינה של חברת החשמל) בשבת. אח"כ, הסתבך שר התחבורה וסגן ראש הממשלה יצחק מרדכי בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ לפרוש ב-30 למאי 2000, מה שגרם להתפוררות מפלגת המרכז, שותפה מרכזית בקואליציה. ביוני 2000 עזבה מרצ את הממשלה לאור סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד עם סגנו מש"ס, משולם נהרי, כאשר רה"מ ברק תמך בעמדת ש"ס. אח"כ רבים מחברי הקואליציה החלו להצביע כנגד המשמעת הקואליציונית, ועם יציאת רה"מ ברק לקמפ דייוויד פרשו המפד"ל וישראל בעלייה מהממשלה. בהמשך פרשה גם ש"ס וגם מפלגת גשר מסיעה המשותפת של ישראל אחת.

[עריכה] ההליכה לבחירות

בדצמבר 2000 הודיע רה"מ ברק בנאום בכנסת על עריכת בחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.

[עריכה] הרכב הממשלה

  • ראש הממשלה: אהוד ברק (06.07.99-07.03.01)
  • סגני ראש הממשלה: יצחק מרדכי (06.07.99-30.05.00), דוד לוי (06.07.99-04.08.00), בנימין בן אליעזר (06.07.99-07.03.01)
  • שר הביטחון: אהוד ברק (06.07.99-07.03.01)
  • שר האוצר: אברהם בייגה שוחט (06.07.99-07.03.01)
  • שר החוץ: דוד לוי (06.07.99-04.08.00), שלמה בן עמי (04.08.00-03.07.01)
  • שר המשפטים: יוסף ביילין (06.07.99-07.03.01)
  • השר לביטחון הפנים: שלמה בן עמי (06.07.99-07.03.01)
  • שר החינוך התרבות והספורט: יוסי שריד (06.07.99-24.06.00), אהוד ברק (24.06.00-07.03.01)
  • שר הפנים: נתן שרנסקי (06.07.99-11.07.00), חיים רמון (11.10.00-07.03.01)
  • שר העבודה והרווחה: אליהו ישי (06.07.96-11.07.00), רענן כהן (11.08.00-07.03-01)
  • שר הבריאות: שלמה בניזרי (06.07.99-11.07.00), רוני מילוא (10.08.00-07.03.01)
  • שר התשתיות הלאומיות: אליהו סוויסה (06.07.99-11.07.00), אברהם בייגה שוחט (11.10.00-07.03.01)
  • שר התקשורת: בנימין בן-אליעזר (06.07.99-07.03.01)
  • שר התחבורה: יצחק מרדכי (06.07.99-30.05.00), אמנון ליפקין-שחק (11.10.00-07.03.01)
  • שר התיירות: אהוד ברק (06.07.99-05.08.99), אמנון ליפקין-שחק (05.08.99-07.03.01)
  • שר התעשייה והמסחר: רן כהן (06.07.99-24.06.00), אהוד ברק (24.06.00-07.03.01)
  • שר החקלאות ופיתוח הכפר: חיים אורון (05.08.99-24.06.00), אהוד ברק (24.06.00-07.03.01)
  • שר/ה לקליטת העלייה: אהוד ברק (06.07.99-05.08.99), יולי תמיר (05.08.99-07.03.01)
  • שר הבינוי והשיכון: יצחק לוי (06.07.99-12.07.00), בנימין בן-אליעזר (11.10.00-07.03.01)
  • שר המדע: אהוד ברק (06.07.99-05.08.99)
  • שר המדע התרבות והספורט: מתן וילנאי (05.08.99-07.03.01)
  • שר לענייני דתות: יצחק כהן (06.07.99-11.07.00), יוסף ביילין (11.10.00-07.03.01)
  • שרה לאיכות הסביבה: דליה איציק (06.07.99-07.03.01)
  • שר לענייני חברה ותפוצות: מיכאל מלכיאור (05.08.99-07.03.01)
  • שר לשיתוף פעולה אזורי: שמעון פרס (06.07.99-07.03.01)

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
1999-1996 ממשלת ישראל העשרים ושבע
ממשלת ישראל העשרים ושמונה הבא:
2003-2001 ממשלת ישראל העשרים ותשע