בתי זיקוק לנפט (חברה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| בתי זיקוק לנפט בע”מ | |
| פרטי החברה | |
| סוג: | חברה ציבורית |
| שנת ההקמה: | 1938 |
| משרד ראשי: | ת.ד. 4, חיפה 31000 |
| מייסדים: | הבריטים |
| אנשי מפתח: | ישר בן מרדכי (מנכ"ל), אוהד מראני (יו"ר הדירקטוריון) |
| מוצרים עיקריים: | תזקיקי נפט |
| שווי: | 923 מליון דולר (2005) |
| הכנסה: | 5912.8 מליון דולר בשנת 2005 |
| עובדים: | 1271 |
| דף הבית: | בז"ן |
חברת "בתי זיקוק לנפט בע"מ" (בז"ן) היא מונופול בתחום זיקוק נפט גולמי ובייצור מוצרי דלק בישראל. לבז"ן מספר חברות בת: "כרמל אולפינים", "גדיב", "תעשיות פטרוכימיות" "שמנים בסיסיים חיפה" ועוד, בנוסף החברה מחזיקה בבעלויות חלקיות בגופים עסקיים נוספים. החברה מייצרת מוצרים לתעשייה הפטרוכימית, חומרים ארומטיים, שמנים בסיסיים ושעווה.
עד שנת 1972 היה שמם של בתי הזיקוק "בתי זיקוק חיפה" ואז שונה ל"בתי זיקוק לנפט" בראשי תיבות - בז"ן.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת בתי הזיקוק בחיפה
בתי הזיקוק הוקמו על ידי שלטונות המנדט הבריטי במפרץ חיפה בשנת 1938, כחלק מהערכותם לקראת מלחמה עתידית, בתי הזיקוק מוקמו על גדות נחל קישון כי ב-1936 נחנך צינור נפט משדות הנפט של עיראק לחיפה, והיה צריך למצוא מקום בו ניתן יהיה גם לשאוב מים לקירור, גם שתהיה גישה נוחה הן בתחבורה והן בהולכה בצנרת לנמל חיפה, והן שיהיה ניתן לסעף אל המקום צינור מהצינור הראשי המגיע מעיראק.
לשם הקמת בתי הזיקוק הוקמה חברת Consolidated Refineries Limited–CRL (מפעלי זיקוק מאוחדים). בבעלות משותפת של חברת הנפט האנגלו-אמריקנית וחברת הנפט האנגלו-סקסונית.
עבודת הקמת בתי הזיקוק בוצעה על ידי חברת "קלוג" האמריקאית, שהסתייעה בחברת "סולל בונה", עבודות שלב ההקמה הושלמו בשנת 1944, אולם כבר ב1939 החלו בתי הזיקוק לספק מזוט לאניות שעגנו בנמל חיפה. במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקו בתי הזיקוק תזקיקי נפט ושמנים לצבא ולצי הבריטיים וכן לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה.
[עריכה] טבח בתי הזיקוק
ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה עבדו בבתי הזיקוק כ-1,700 פלסטינים וכ-470 יהודים (ובנוסף - שכבת ניהול בריטית). ב-30 בדצמבר 1947 נרצחו בבתי הזיקוק 39 פועלים יהודים על ידי ערבים מבין חבריהם לעבודה, וזאת כתגובה על פעולה בה זרקו לוחמי האצ"ל פצצות לעבר ריכוז של פועלים ערבים בשער בתי הזיקוק, פעולה בה נהרגו שישה מבין הפועלים הערבים נהרגו ועשרות נפצעו. עוד באותו יום החליט פיקוד ההגנה לשלוח ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שייח' (תל חנן) וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק.
[עריכה] אחרי קום המדינה
במקביל ליציאת הבריטים מהארץ הם הורו לחברת "של" להפסיק הזרמת נפט גולמי בצינור הנפט מעיראק. ממשלת ישראל, שהייתה זקוקה לנפט, בייחוד כדלק למכוניות, החליטה להפעיל את בתי הזיקוק מבלי לקבל את אישורה המפורש של ההנהלה הבריטית, (הייתה הבנה בין מועצת פועלי חיפה לבין ג'ון הופקינס, מנהל כוח האדם, כמייצג ההנהלה, כי הבריטים יתנו למועצת פועלי חיפה כנציגת המוסדות היהודים לנהל את המפעל, לשמור עליו ולהחזירו לבריטים כשיוכלו לשוב לארץ. במהלך שנת 1949 חזרו המנהלים הבריטיים, אולם בתי הזיקוק היו מושבתים היות ולא זרם נפט בצינור, רק בסוף אותה שנה החלו להגיע מכליות נפט גולמי לנמל חיפה.
[עריכה] בתי הזיקוק בחיפה כיום
מתקני בתי הזיקוק בחיפה:
- שטחם הכולל של בתי הזיקוק, ללא המפעלים הסמוכים הוא כ-1700 דונם.
- בעלי כושר הזיקוק של כ-9 מיליון טון נפט גולמי בשנה.
[עריכה] קו צינור הנפט מאילת
בעקבות סגירת תעלת סואץ, (שמאוחר יותר הובילה למלחמת סיני), ובכדי להבטיח הספקה סדירה של דלק לישראל הוקמה בשנת 1956 חברה ממשלתית "אפיקי נפט" לצורך קליטה בנמל אילת של נפט גלמי והזרמתו לבית הזיקוק בחיפה.
בשנת 1957 החלה הזרמת נפט איראני בצינור, בהתחלה מאילת לבאר שבע ומשם ברכבת ובמהך שנת 1957 הונח קטע נוסף של הקו מבאר שבע לאשדוד ומשם הובל הדלק באוניות לחיפה, שם זוקק. רק בשנת 1959 הושלמה הנחת הצינור עד בתי הזיקוק בחיפה, והוקמה "חברת קו צינור אילת בע"מ" (קצ"א) לשם תפעול הקו.
[עריכה] בתי הזיקוק באשדוד
ב-1969 קיבלה הממשלה החלטה להקים בית זיקוק נוסף באשדוד, וזאת הן לשם פיזור הסיכונים, ובעיקר בגלל הקרבה לחוות המיכלים של קו צינור הנפט אילת-אשקלון (קצא"א).
ב- 1973 הופעלו המתקנים בבתי הזיקוק באשדוד, והגדילו את יכולת הזיקוק של בתי הזיקוק.
- שטחם הכולל של בתי הזיקוק באשדוד כ-1000 דונם
- בעלי כושר הזיקוק של כ-4 מיליון טון נפט גולמי בשנה
[עריכה] מוצרים
דלק להנעת כלי רכב ובנוסף, מוצרי החברה מהווים את חומרי הגלם לתעשיות הדלק, הפלסטיקה, הגז, האספלט לסלילת כבישים ועוד
[עריכה] הלבניות
סמלם של בתי הזיקוק בחיפה הן ה"לבניות", צמד מגדלים שנועדו לקרר את המים החמים המוזרמים אליהם ממתקני הזיקוק. המגדלים (הנישאים לגובה של 76 מטר) זכו לכינוי הזה בגלל צורתם, שהזכירה את צנצנות הלבן שנמכרו בחנויות המכולת בארץ באותן שנים. מאחר והלבניות הן מחליפי חום ופולטות אדי מים בלבד, אין הן מזהמות את הסביבה.
[עריכה] בעלות
ב-1958 כתוצאה מחשש מהחרם הערבי, קיבלה ממשלת בריטניה החלטה למכור את כל עסקיה בארץ, כולל עסקי הנפט. בין העסקאות שבוצעו הייתה מכירת בתי הזיקוק לממשלה, שהחליפה את שמם ל"בתי זיקוק חיפה".
ב-1969, עם הקמת בתי הזיקוק באשדוד, קיבלה הממשלה החלטה לגייס חלק מההשקעה ממשקיעים זרים, ובאופן טבעי בעיקר מיהודים עשירים מהתפוצות. לצורך כך, המדינה הקצתה 26% ממניות בתי-הזיקוק ל"חברה לישראל" – חברה שהוקמה ב-1968 לצורך יצירת שותפות בין המדינה לבעלי הון זרים. אחד המשקיעים שנענו להצעת השותפות היה איש העסקים שאול אייזנברג.
[עריכה] פיצול והפרטה
על פיצול בין שני בתי הזיקוק והפרטתם הוחלט במספר החלטות ממשלה, החלטה 126 מיום 22/8/1999, החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה מס.מח2/ מיום 20/10/1999, החלטת ממשלה 2796 מיום 25/11/2002 והחלטה 787 מיום 15/9/2003. על סמך החלטות אלו נחתם ב-2/12/2002 הסכם בין המדינה לבין החברה לישראל בע"מ ובתי זיקוק לנפט בע"מ על פיו הפיצול וההפרטה של בתי הזיקוק יבוצעו במהלך השנים 2004-2005. על פי הסכם זה, יוקמו שתי חברות נפרדות לבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה. בית הזיקוק באשדוד יימכר כעסק פעיל. ולאחר מכן יונפק בית הזיקוק בחיפה לציבור במלואו בבורסה בתל אביב. בתחילת 2006 החברה לישראל מכרה למדינה את חלקה בבז"ן - 26% - אותם חכרה לפני כמה עשורים. תמורת החזרת חלקה, החברה לישראל קיבלה 677.5 מיליון שקל, לאחר מאבק משפטי וציבורי שהגיע עד בג"ץ.
ב-1 באוגוסט 2006 רכשה חברת פז את בתי הזיקוק באשדוד תמורת 3.5 מיליארד שקל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר של בתי זיקוק לנפט בע"מ
- בז"ן, באתר דן אנד ברדסטריט

