בירגר דהלרוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בירגר דהלרוס (6 בפברואר 1891 - 8 במרץ 1957). איש עסקים שבדי אשר שימש ביד הרמן גרינג, כשליח אל בריטניה בנסיון למנוע את מלחמת העולם השנייה.
דהלרוס נולד בשטוקהולם והיה לאיש עסקים ותעשיין מצליח. בחוגי התעשיינים השבדים פגש בהרמן גרינג אשר היה בעל קשרים טובים בשבדיה, בשל מוצאה של אשתו הראשונה, קארין פון קאנצוב, מבית אצולה שבדי.
בשנת 1939 החל גרינג להשתמש בדהלרוס כשליח דיפלומטי. דהלרוס האמין כי מלחמת העולם השנייה תהיה אסון לכל המעורבים בה, וכי הדרך בה יש לנקוט על מנת למנוע את המלחמה היא היענות ל"תביעות סבירות" שיעלו הגרמנים. דהלרוס, אשר עבד וחי בבריטניה בעברו, והיה שם בעל קשרים רבים, נראה כשליח מושלם למטרותיו של גרינג.
החל מיום 25 באוגוסט 1939 היה דהלרוס לשליח מעופף בין לונדון ובין ברלין בשליחותו של גרינג. היטלר ושר החוץ שלו יואכים פון ריבנטרופ ניהלו במקביל מסלול דיפלומטי נוסף למגעים עם בריטניה, דרך השגריר הבריטי לגרמניה, נוויל הנדרסון. המגעים דרך דהלרוס היו בלתי רשמיים.
דהלרוס לא ידע כי כבר ב-22 באוגוסט הורה היטלר לצבאו על המתקפה הקרבה, וכי הוורמאכט עסק בהשלמת ההכנות האחרונות למתקפה. כל האישים עמם עמד בקשר בממשל הגרמני ידעו זאת, והשימוש בדהלרוס היה שימוש ציני.
בין 25 באוגוסט 1939 ו-31 באוגוסט 1939 נפגש דהלרוס עם ראשי הממשל בבריטניה ובגרמניה. בתחילה נפגש דהלרוס, בשליחותו של גרינג, עם שר החוץ הבריטי לורד הליפקס, והעביר מכתב ממנו אל גרינג, שהועבר לידיעת אדולף היטלר. היטלר אף הוא נפגש עם דהלרוס, והעביר דרכו מסר לנוויל צ'מברליין. עיקרם של המסרים היו כי יינתן לגרמניה לעשות בפולין כרצונה, ובתמורה תימנע מלהלחם באימפריה הבריטית.
דהלרוס היה למתווך בלתי רשמי בין שני הצדדים, וחשיבות "מסלול דהלרוס" עלתה אף על חשיבות המסלול הרשמי בין המדינות דרך השגריר הנדרסון. לצד דברי השלום בו הלעיטו הגרמנים את דהלרוס, ברור היה כי כוונתם לקבל לידיהם את שטחי המחלוקת במסדרון של דנציג ואף שטחים נוספים, אם בדרך של מלחמה, ואם בדרך דיפלומטית, בדומה להישגיהם בהסכם מינכן. דהלרוס היה סבור כי יש לדון בדרישות. נראה כי בשלב זה התפקח צ'מברליין וראה כי אין להשלים עם כל תוקפנות נאצית נוספת.
ב-30 באוגוסט העביר דהלרוס מגרינג לבריטים את הצעותיה של גרמניה למניעת המלחמה. הנדרסון וגרינג יזמו מפגש בין דהלרוס לבין השגריר הפולני בלונדון, יוזף ליפסקי, בנוכחות הדיפלומט הבריטי, ג'ורג' אוליבייה פורבס. היה זה המאמץ האחרון מצד כל הצדדים, הגרמנים, הפולנים והבריטים, להסיר את סכנת המלחמה.
דהלרוס תיאר לימים את הפגישה בצבעים קודרים. בספרו "המאמץ האחרון" כתב כי בעת שנפגש עם ליפסקי היה זה שקוע במאמצים להכין את עזיבת צוות השגרירות, וכי הוא קיבל אותם בחדר עבודתו, שכבר היה ריק מחפצים. לטענת דהלרוס שמע ליפסקי בקצרה את ההצעה, לקח את הנייר בידיים רועדות, והסביר כי אינו מוסמך לקבל את ההצעה או לדון בה. תוצאת הפגישה הייתה פגישה למחרת היום בין ליפסקי וריבנטרופ, שהתבצעה כאשר נפלה כבר ההחלטה על הפלישה בידי הגרמנים, ואשר נקטעה באיבה כאשר הודיע ליפסקי כי אינו "בעל סמכויות מלאות".
גם לאחר פתיחת המלחמה, ב-1 בספטמבר 1939 עמד דהלרוס על כך שהפולנים הם מקור הבעייה, תוך שהוא מאמץ את העמדה הגרמנית, כי הפולנים הם שהתקיפו את גרמניה. במהלך הימים בהם יכלה עוד גרמניה להענות לאולטימטום הבריטי והצרפתי, ולהסיג את כוחותיה מפולין, עשה דהלרוס מאמצים נוספים ליצור קשרים עם משרד החוץ הבריטי, במטרה למנוע את הפיכת המלחמה למלחמת עולם.
לאחר המלחמה העיד דהלרוס במשפטי נירנברג. התביעה נסמכה על טענות ל"קנוניה" לפתיחת מלחמה תוקפנית, וגרינג רצה להביא את דהלרוס כעד הגנה, על מנת להראות כי עשה ככל יכולתו למנוע את המלחמה. גרינג, אשר עמד בפני עונש המוות תלה תקוות רבות בעדותו זו של ידידו. על הדוכן הודה דהלרוס כי נראה שהולך שולל בידי היטלר, ובמידה רבה אף בידי ידידו גרינג. דהלרוס הודה בעדותו כי רק ב-26 בספטמבר, לאחר שכיבושה של פולין הושלם, הבין כי שימש ככלי משחק בידי גרינג, בנסיון לסחוט מבריטניה ויתור נוטף על מנת לתקוף את פולין.
פרט המוזכר במקורות רבים הוא כי בעדותו בנירנברג טען דהלרוס, כי כאשר דיבר עם היטלר, והלה התלהב והרים את קולו, היה ריח הפה שלו כה רע עד שדהלרוס נאלץ לצעוד לאחור.
בשנת 1948 פירסם דהלרוס ספר אוטוביוגרפי בשם "המאמץ האחרון", בו תיאר את שליחותו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, תרגום, אהרון אמיר, הוצאת שוקן, תשל"ו.
- לאון גולדנסון, נירנברג 1946, תרגום דפנה ברעם, הוצאת "עברית" ו"כתר", תשס"ו.

