מלחמת סין-יפן הראשונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת סין-יפן התנהלה בין סין לאימפריה היפנית מיולי 1894 עד אפריל 1895, העילה הראשית למלחמה נסובה סביב השליטה בקוריאה. כדי להבחינה ממלחמת סין-יפן השנייה היא נקראת בסינית: "מלחמת ג'יאוו", בגלל שהתרחשה בשנה הסינית שנקראה בשם זה.
קוריאה הייתה, באופן מסורתי, מדינה בסיפוחה של סין. בשנת 1875 איפשרה שושלת הצ'ינג ליפן להכריז על קוריאה כעל מדינה עצמאית. בכל אופן, סין המשיכה לנסות להשפיע על קוריאה, בעוד שבקוריאה הייתה דעת הקהל הציבורית מפולגת: השמרנים רצו לשמור על יחסים קרובים עם סין והרפורמים רצו להחיל על קוריאה תהליך של מודרניזציה, ותמכו במערכת יחסים קרובה יותר עם יפן.
בעקבות התנקשות בחייו של רפורמי פרו-יפני בשנת 1894, החלה הטונג'אק, כת דתית קוריאנית, את מהפכת האיכרים של טונג'אק. הממשלה הקוריאנית ביקשה מסין עזרה בדיכוי המהפכה. כאשר סין שלחה עזרה לקוריאה, שלחו היפנים משלחת משלהם לתמיכה ברפורמים, וב-8 ביולי 1894 תפסו את ארמון המלוכה בסיאול. מלחמה בין סין ויפן הוכרזה רשמית רק ב-1 באוגוסט 1894, למרות שקרבות ימיים התרחשו עוד טרם לכן.
הצבא היפני המתקדם יותר הביס את הצבא הסיני בסדרת קרבות באזור סיאול ופיונגיאנג (בירת צפון קוריאה היום), ואילץ אותם לסגת צפונה. ב-21 בנובמבר כבשו היפנים את נמל ארתור (הידוע כיום כלושון).
ב-17 בספטמבר 1894 הביס הצי הקיסרי היפני את הצי הצפוני של סין בפתח נהר היאלו ב"קרב של יאלו". הצי הסיני איבד 8 מתוך 12 ספינות מלחמה, נסוג אחורה לעבר ביצורי וואיהיוואי (בסיס ימי) ואז נתפס במתקפת פתע יפנית שהשמידה את הספינות הסיניות בהפצצה מהקרקע. אחרי נפילת וואיהיוואי ב-2 בפברואר והקלה בתנאי חורף קשים, נכנסו חיילים יפנים לאזור מנצ'וריה.
ב-17 באפריל 1895, לאחר התמודדות עם תבוסות הולכות ונשנות, חתמה סין על הסכם שימונוסקי.
תבוסת סין בידיה של יפן הדגישה את כישלון הצבא הסיני למודרניזציה, והביאה להתגברות הקריאות בסין למען קידום והאצת המודרניזציה.

