שבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בממלכת שבא; לערך העוסק בדמות המקראית שבא, ראו שבא (דמות מקראית).

שבא היא ממלכה עתיקה שהתקיימה בדרום חצי האי ערב, באזור תימן של ימינו. תרבות שבא החלה לשגשג בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס והמשיכה להתקיים עד המאה ה-6 לספירה, אז נכבשה על-ידי פרס. לאחר מכן, עם עליית האסלאם, נטמעה בתרבות הערבית של אזורה.

שבא נודעה בעושרה הרב, וההובילה במסחר בבשמים ובמותרות אחרות, כגון אבני־חן, בתקופתה. היא נודעת כיצואנית בשמים מובילה הן בתנ"ך והן במקורות אחרים, כמו האיניאדה.

חפירות ארכיאולוגית מודרניות חשפו בשבא תרבות עירונית מתקדמת. שפתם הייתה קרובה מאוד לערבית, ונכתבה באותיות זוויתיות ומרובעות. דת שבא הייתה דת פוליתאיסטית שבמרכזה פולחנם של אל הירח, אִלמַקַהֻ, ואלת השמש, שַמס. החל מהמאה ה-4, החלה שבא לספוג השפעות מונותאיסטיות, ועלה פולחן הייחוד של אל השמיים, רחמן. כמה ממלכי שבא התגיירו.

מוכר ביותר מהתנ"ך סיפורה של מלכת שבא, וביקורה אצל המלך שלמה. על-פי המסופר, היא הגיעה לבקר את שלמה לאחר ששמעה על חכמתו הרבה של המלך, ובאה לנסותו בחידות. היא הביאה לשלמה זהב, בשמים ואבנים יקרות וקיבלה ממנו את כל מה שביקשה. מסורות מאוחרות יותר מתארות גם רומן בינה לבין שלמה, אך לרעיון זה אין כל זכר בסיפור המקראי עצמו.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו זיהה את מלכת שבא, שלא בצדק, כמלכת אתיופיה. בשל טעות זו נתקבלה האמונה העממית המזהה את שבא עם אתיופיה. המסורת האתיופית מיחסת את מוצאה השושלת הסולומונידית לבנם המשותף של שלמה המלך ומלכת שבא, מנליך.