קורבן שלמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביהדות, קורבן שלמים הוא אחד מסוגי הקורבנות[1]:

  1. שלמי עצרת (או: זבחי שלמי ציבור) - שני כבשים שהובאו בחג השבועות עם יחד עם שתי הלחם זהן קורבן השלמים היחיד שמוגדר בתור קורבן ציבור ובתור 'קדשי קודשים' .
  2. שלמי שמחה וחגיגה - קורבן יחיד שהובא בעת העלייה לרגל בשלשת הרגלים. קורבן זה מובא ללא לחם.
  3. קורבן תודה המובא על ידי יחיד מיוזמתו עם ארבעים לחמים. בלחמים אלו עשרה מכל אחד מהסוגים הבאים: סולת רבוכה, רקיקים, מאפה תנור וחלות חמץ. למעט חלות החמץ לחמים אלו הן ללא חימוץ. אחד מכל סוג של הלחמים ניתן לכהן.
  4. איל נזיר הוא אחד מקורבנות שמביא הנזיר היהודי בסיום תקופת הנזירות שנדר. עם קורבן זה מובאים עשר לחמי מאפה תנור ועשר לחמי רקיקים. שני סוגי הלחם הם ללא חימוץ. אחד מכל סוג של הלחמים ניתן לכהן.

קרבן התודה ושלמי השמחה והחגיגה, בשונה מקרבנות אחרים, באים ממגוון רחב של בהמות: כבשים, עזים ופרות, זכרים ונקבות. השלמים קרב מצעירים וממבוגרים (קטנים וגדולים) מבן שמונה ימים עד שלש שנים.

תוכן עניינים

[עריכה] סוגי הלחמים

הלחמים המובאים עם קרבן השלמים הם מהסוגים של קורבנות מנחה:

  • מאפה תנור - בצק מעורבב עם שמן זית ואפוי בתנור.
  • רבוכה - בצק שנחלט לזמן קצר במים רותחים ולאחר מכן נאפה וטוגן מעט בשמן זית.
  • רקיקים - לחמים דקים הנמשחים בשמן זית לאחר האפיה.
  • חמץ - מעורבב עם שאור לפני האפיה.

[עריכה] דיני אכילה

למעט שלמי ציבור, שלמים נאכלים על ידי הבעלים והחזה ושוק ימין של הקורבן ניתנים לכהן לאכילה על ידו ובני משפחתו. באיל נזיר ניתן גם זרוע ימין לכהן. שלמים, למעט התודה, נאכלים במשך שני ימים, עד לשקיעה למחרת ההקרבה. התודה נאכל רק במשך היום והלילה הראשונים.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נה

מוני מצוות:

פוסקים:

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות פרק ט