רפובליקת קולומביה הגדולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||
![]() |
|||
| מפת הרפובליקה לשעבר | |||
| עיר בירה | בוגוטה | ||
| נוצרה | 1819 | ||
| התפרקה | 1830 | ||
קולומביה הגדולה, באופן רשמי רפובליקת קולומביה, הייתה רפובליקה שהתקיימה לזמן קצר בין השנים 1819 - 1830 באזור דרום אמריקה והורכבה משטחים שכיום ידועים כמדינות קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה. שטח הרפובליקה היה תחת שליטתו של משנה למלך באזור גרנדה החדשה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
שמה הרשמי של הרפובליקה היה "רפובליקת קולומביה" (בספרדית: República de Colombia), התוספת "הגדולה" לא היה בשימוש בהתכתבויות והוא נוסף בתקופה מאוחרת יותר על ידי היסטוריונים כדי להבדיל אותה מרפובליקת קולומביה של ימינו, מכאן שמעולם לא הייתה מדינה בשם "קולומביה הגדולה".
השם "קולומביה" מקורו בשם של מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס. השם הומר לקולומביה על ידי המהפכן פרנסיסקו דה מירנדה כך שיתאים לעולם החדש, במיוחד לכל הטריטוריות והקולוניות האמריקאיות שהיו תחת שלטונם של הספרדים והפורטוגזים.
המשחרר הדרום אמריקאי סימון בוליבר ומהפכנים אחרים מ"הרפובליקה ראשונה של ונצואלה" השתמשו בשם הזה כדי לציין את כל אמריקה הספרדית עד ההכרזה על הרפובליקה בשנת 1819.
[עריכה] הקמת הרפובליקה
ההכרזה על הקמת "רפובליקת קולומביה הגדולה" התבצעה בקונגרס אנגוסטורה בשנת 1819. תחילה הקונגרס הרהר בהקמת רפובליקה פדרלית המורכבת משלוש מחלקות שלכל אחת עיר בירה משלה:
- מחלקת קונדינמרקה (במרכז) שבירתה בוגוטה.
- מחלקת ונצואלה (במזרח) שבירתה קראקס.
- מחלקת קיטו (במערב) שבירתה קיטו.
באותה שנה לא כל המחוזות היו חופשיים.
[עריכה] החוקה והשלטון
טיוטת החוקה של רפובליקה החדשה הוכנה בשנת 1821 בקונגרס קוקטה ובה נקבע כי הבירה תהיה בבוגוטה. מודה רבה של ריכוזיות נוצרה בבירה החדשה וזאת כיוון שרבים האמינו כי הדבר נחוץ לצורך ניהול טוב יותר נוכח המאמץ המלחמתי ההולך וקרב.
חלוקה טריטוריאלית חדשה נוצרה כאשר שלושת המחלקות התחלקו למחוזות משנה. סימון בוליבר נבחר לנשיא הרפובליקה ופרנסיסקו דה פאולה סנטנדר שימש כסגן הנשיא.
בשנים הראשונות לקיומה הרפובליקה הצעירה עזרה למחוזות אחרים שעדיין נלחמו מול ספרד וניסו לזכות בעצמאות. פנמה הפכה לפדרציה בשנת 1821 וכך גם שאר המחוזות של קיטו ושל ונצואלה. שחרור פרו בא מאוחר יותר בשנת 1824 בעזרתה של קולומביה הגדולה.
[עריכה] חוסר היציבות והמאבקים הפנימיים
ככל שהמלחמה מול ספרד התקרבה לסיומה הפדרליסטים והרגישות האזוריות החלה לעלות של פני השטח. הפרלמנט קרא לשינויים בחלוקה הפוליטית (במקביל לויכוחים כלכליים ומסחריים), כתוצאה מהעימותים הפנימיים בין האזורים הובילו הדברים לשינויים אזוריים ופשרות שונות. השינויים מעולם לא השביעו את רצונם של האנשים והפרלמנט לא גובש, מה שגרם לחוסר יציבות במבנה המדינות.
בוליבר חלם על איחוד דרום אמריקה אך לא יכל להשיג זאת במהלך המאבק לעצמאות. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו ליצירת מדינה אחת לכל היבשת. ואולם, פוליטיקאים אחרים ומנהיגים מקומיים התנגדו לרעיונותיו, ובוליבר המאוכזב התפטר מהפרויקט בשנת 1828 ומהנשיאות בשנת 1830.
[עריכה] התפרקות הרפובליקה
הרפובליקה התפרקה סופית במהלך 1830, למרות מאמציו של הגנרל רפאל ארדנטה בבוגוטה, עקב הסכסוכים הפנימיים בין האזורים השונים אשר הוגברו לאחר התפטרותו של בוליבר. התפוררות קולומביה הגדולה אפיינו את כשלון חלומו של בוליבר. המחוזות שנוצרו לאחר ההתפוררות כללו את:
כשהפדרציה של קולומביה הגדולה התפוררה ב-1830 מחלקת קונדינמרקה (כמו שהוקמה באנגוסטורה) הפכה למדינה חדשה - "רפובליקת גרנדה החדשה". בשנת 1863 שינתה גרנדה החדשה את שמה ל"ארצות הברית של קולומביה" (באנגלית: United States of Colombia), ובשנת 1886 היא אימצה את שמה הנוכחי "רפובליקת קולומביה".
פנמה נשארה כמחוז של קולומביה עד שנת 1903, השנה בה היא הפכה למדינה עצמאית בעזרתה של ארצות הברית עקב אינטרסים כלכליים ושפעה מדינית באזור בו עתידה להיבנות תעלת פנמה.


