עשרה בטבת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עשרה בטבת - היום שבו החל המצור של נבוכדנצר השני מלך בבל על ירושלים, שהסתיים בחורבן ממלכת יהודה, ירושלים ובית המקדש הראשון. היום נקבע כאחד מארבעת הצומות על חורבן ירושלים ביחד עם צום גדליה, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב.
המצור החל בעשרה בטבת בשנת 588 לפנה"ס (על פי התארוך המקובל), ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש בתשעה באב בשנת 586 לפנה"ס.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור בתנ"ך
י' בטבת (החודש העשירי כשסופרים מניסן) מוזכר כבר בתנ"ך כיום תחילת המצור במלכים ב': "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מ"ב כה,א) וביחזקאל כ"ד - "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר. בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה".
הנביא זכריה (פרק ח') מזכיר בנבואתו את צום העשירי אשר יהפך עם שאר הצומות על חורבן ירושלים לששון ושמחה, ולפי הדעה המקובלת היום, כוונתו הייתה לעשרה בטבת. הדעה החולקת של רבי עקיבא היא שצום העשירי מכוון לחמישי בטבת, היום בו הגיעה השמועה על חורבן ירושלים לגולים בבבל (יחזקאל, פרק ל"ג, כא-כב). הפסוק המלא בזכריה הוא: : "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכ' ח,יט).
[עריכה] הלכות הצום
צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב, אך מכיון שהוא חל בחורף בחצי הצפוני של כדור הארץ הוא יחסית קצר. כאשר חל עשרה בטבת בערב שבת (יום שישי) מתענים באותו יום, למרות שבאופן כללי אסור להכנס לתוך השבת בצום, מכיון שנאמר בפסוק ביחזקאל בעצם היום הזה (אבודרהם). צום זה דוחה גם את השמחה של שבעת ימי המשתה של החתן, על-פי הכתוב: "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז,ה-ו) (ריטב"א סוף מסכת תענית). נאמר שאם עשרה בטבת היה חל בשבת היה חובה לצום גם בשבת, אך בפועל בלוח העברי הקבוע כיום לא יתכן שהצום יחול בשבת.
דיני תענית עשרה בטבת הם כמו שאר הצומות הקלים על ירושלים: צום גדליה ושבעה עשר בתמוז. בתפילת שחרית של עשרה בטבת אומרים סליחות ו"אבינו מלכנו", וקוראים בתורה (בפרשת כי תשא) "ויחל משה". במנחה גם קוראים בתורה וקוראים הפטרה - דרשו למנהג האשכנזים ושובה למנהג הספרדים. חולה, אשה בהריון ומניקה אינם צריכים לצום.
[עריכה] לאחר השואה
יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר נפטרים שיום מותם לא נודע, בפרט קורבנות השואה. ביום זה נוהגים קרובי הנפטרים לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים, להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ולאמר תפילה לעילוי נשמות הנספים.
[עריכה] ח' וט' בטבת
עשרה בטבת שייך לשלושה ימי אבילות על מאורעות קשים לעמ"י. בבח' טבת תורגמה התורה ליוונית - תרגום השבעים ובט' טבת נפטר עזרא (אורח חיים תק"פ).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הלכות עשרה בטבת, באתר "הגיגים".
- מאמרים על "עשרה בטבת" וחורבן בית המקדש, באתר "אש התורה".
- תעניות ציבור, באתר "חג שמח"
- עשרה בטבת מאת מתיה קם, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- עשרה בטבת, באתר אמי"ת.
- שיעורים ושאלות לעשרה בטבת, באתר Yeshiva.org.il.
| חגי ישראל ומועדיו |
|---|
|
חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים |
| ימי האבלות לציון חורבן בית המקדש |
|
ארבעת הצומות: עשרה בטבת | שבעה עשר בתמוז | תשעה באב | צום גדליה |

