אורי בן ארי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי בן ארי (נולד בגרמניה בפברואר 1925), איש צבא, דיפלומט וסופר ישראלי.
אורי בן ארי נולד בשם היינץ בנר ברובע שנברג בברלין, גרמניה, במשפחה יהודית. בהיותו בן שש התגרשו הוריו, וכעבור שנתיים נפטרה אמו. במרץ 1939 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתחנך בקיבוצים עין גב ומעגן מיכאל. אביו, יחד עם מרבית בני משפחתו, נספה בשואה.
אורי בן ארי התגייס לפלמ"ח בשנת 1946, לחם במסגרת צה"ל והתקדם במדרג הדרגות. במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, היה מפקד פלוגה בחטיבת הראל וזכה לכינוי "מלך הפורצים". ממיסד גייסות השריון ותורת השריון בצה"ל. במבצע קדש ב-1956 היה מפקד חטיבת השריון הסדירה 7. בשנת 1957 מונה למפקד גייסות שריון אך נאלץ לפרוש מצה"ל בגלל העלמת עין, שנים קודם לכן, ממעשה שחיתות של אחד מפיקודיו. לאחר פרישתו מצה"ל, נמנה עם כוחות המילואים.
במלחמת ששת הימים ב 1967 פיקד על חטיבת השריון "הראל" שהשתתפה בקרבות על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים שירת, בדרגת תת אלוף, כסגנו של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש).
מאוחר יותר כיהן כקונסול ישראל בניו יורק.
אורי בן ארי מתגורר בתל אביב.
[עריכה] מספריו
- "אחרי!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מלחמת העצמאות.
- "נוע, נוע, סוף!", ספר אוטוביוגרפי על תקופת מבצע קדש ועל גיבוש תורת השריון בצה"ל.
- "בטבעת החנק", הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר על ילדים יהודים בברלין של שנות השלושים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אבנר שפירא, ילדות בברלין בשנות ה-30, בעיתון הארץ, על אורי בן-ארי וספרו ""בטבעת החנק"

