משה לנדוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה לנדוי (נולד 29 באפריל 1912), הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, מחברי ועדת אגרנט וחתן פרס ישראל.

לנדוי נולד בעיר דנציג בשנת 1912. הוא קיבל תואר בוגר במשפטים באוניברסיטת לונדון והוסמך כעורך דין. בשנת 1933 עלה לנדוי לארץ ישראל.

לנדוי מונה לשופט בית המשפט העליון ב-29 בדצמבר 1953, וכמשנה לנשיא ב-14 בספטמבר 1976. ב-5 במרץ 1980 מונה לנשיא בית המשפט העליון, וכיהן בתפקיד עד יום פרישתו לגימלאות, ב-29 באפריל 1982.

במשפט אייכמן, שהתקיים בשנת 1961, היה לנדוי אב בית הדין.

בהיותו יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת השישית דחה את בקשתה של רשימת הסוציאליסטים להשתתף בבחירות, מכיוון שחבריה שוללים את קיום מדינת ישראל, והוביל בכך לבג"צ ירדור, שקבע תקדים באשר לזכות הדמוקרטיה להתגונן.

לנדוי השתתף בועדת אגרנט (1973), שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1987 עמד בראש ועדת לנדוי שבדקה את נהלי העבודה של שירות הביטחון הכללי בעקבות פרשת עיזאת נאפסו. על פי החלטת הועדה, אושרה באופן רשמי הפעלת לחץ פיזי מתון כלפי נחקרים המהווים "פצצה מתקתקת".

היה יו"ר הראשון של הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם.

זכה בפרס ישראל בתחום המשפט בשנת 1991.

[עריכה] קישורים חיצוניים

נשיאי בית המשפט העליון

משה זמורה יצחק אולשן שמעון אגרנט יואל זוסמן משה לנדוי יצחק כַּהן מאיר שמגר אהרן ברק דורית ביניש
19481954 19541965 19651976 19761980 19801982 19821983 19831995 19952006 2006


ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.