יחיא קאפח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מארי יחיא קאפח בן רבי סלימאן אלקאפח (ה'תר"י - ה'תרצ"ב; 1850 - 1932), הנקרא בפי תלמידיו " הרב הישיש", נחשב לגדול חכמי תימן בדורו וללוחם הגדול למען חזרתה של יהדות תימן למקורותיה העתיקים, קרי פסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג (רבי סעדיה גאון) ומנהג תימן הקדום, וכן דחיית מנהגות שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין.
היה קנאי גדול לרוחו והשקפותיו של הרמב"ם וראשונים אחרים כדוגמת רס"ג, רבנו בחיי ואחרים. דחה אמונות תפלות רבות שהיו בקרב יהדות תימן כגון: שדים, לחשים, קמיעות וכיוצ"ב. ידועה מלחמתו הכמעט יחידה בעולם היהודי באותה תקופה כנגד ספר הזוהר והקבלה בכלל. ספריו כדוגמת "מלחמות ה'", "עמל ורעות רוח" ו"דעת אלוקים" כיוונו כולם לביסוס השקפותיו כנגד ספר הזוהר והקבלה. בד בבד עם התנגדותו לקבלה, הקים תנועה הנקראת "דור דעה" הידועה כדרדעים, ומטרתה הייתה הפצת תורתו של הרמב"ם וחזרה למנהגים ראשונים לפני חדירתם של השולחן ערוך וספר הזוהר לתימן.
לימד תלמוד בבלי וירושלמי בהעמקה וכן ספרי מחשבה שנכתבו בערבית כגון: מורה נבוכים, אמונות ודעות, תורת חובת הלבבות, הכוזרי ועוד. בנוסף פיתח ועודד "לימודי חול" כגון אסטרונומיה, ביולוגיה, אנטומיה, שפות ועוד, וכן איסוף ושימור כתבי יד עתיקים לצורכי לימוד והשוואה. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: "למד היטב, חקור והשכלת".
תלמידיו כינוהו "מארי יחיא לעולם" ובעיקר "הרב הישיש", הישיש על שום שזכה לאריכות שנים, "יחיה לעולם" נגזר משמו הפרטי יחיא ומכוון לאמר שיזכה לאריכות ימים ושנים (בדומה לביטוי שליט"א האשכנזי, אבל בשונה מהביטוי האשכנזי יחיה לעולם תקף גם לאחר מותו במובן שתורתו חיה עמנו ותחיה עמנו לעולם).
העמיד תלמידי חכמים רבים ומופלגים כמו: הרב יחיא אביץ, הרב שלום קורח, הרב יחיא גיאת, הרב יוסף קאפח (נכדו), הרב רצון צארום, הרב דוד עוואץ, הרב משה צארום, הרב ניסים מנצורה, הרב אהרון חמדי, הרב חיים כסאר, הרב אברהם צדוק (צאלח), הרב יוסף עמר (מנקד התלמוד) ועוד רבים. הרב יחיא יצחק הלוי שהיה הרב הראשי באותה תקופה ובר פלוגתא של הרב יחיא קאפח (בצעירותו למד אצל הרב יחיא קאפח), ניהל מחלוקת עיקשת כנגד דעותיו של מארי הישיש ותלמידיו, ורוב לא מבוטל של חכמי תימן תמכו בו. ספר "אמונת ה'" (מיוחס לרב יוסף צובירי, אולם יש המפקפקים בכך) התומך בקבלה, נכתב כמענה לספרו "מלחמות ה'" והמחלוקת נמשכה ביתר עוז ואיימה לפלג את העדה. המחלוקת יצאה מבית המדרש וגלשה למחוזות שאינם בני ברית (האימאם) וגם למחוזות בני ברית רחוקים כמו רבני א"י ובהם הרב קוק (התקיימו התכתבויות בין מארי יחיא קאפח לרב קוק בנושאי הזוהר והקבלה).
הרב היה ידוע כמאיר פנים לכל אדם ובסבלנותו להסביר את השקפותיו ודעותיו. לאחר העלייה הגדולה שככה המחלוקת בקהילת תימן, ונעשה שלום בין הרבנים משני עברי המתרס ביוזמתו של הרב שלום סעדיה גמליאל ובנוכחותו של הראשון לציון, הרב בן ציון חי עוזיאל.

