ולדיסלב אנדרס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדיסלב אנדרס (פולנית: Władysław Anders) (11 באוגוסט 1892 - 12 במאי 1970), גנרל פולני במלחמת העולם השניה, מפקד "צבא אנדרס".
ולדיסלב אנדרס נולד בשנת 1892 בכפר ליד ורשה. למד בבית הספר הטכני הגבוה בריגה ושירת כקצין בצבא הצאר הרוסי ניקולאי השני בעת מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הצטרף אנדרס לצבא פולין, שזה עתה זכתה בעצמאותה ולחם כמפקד רגימנט בקרב נגד הצבא האדום במלחמה הפולנית-סובייטית בשנת 1919. בשנות ה־30 עלה אנדרס לדרגת גנרל.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1 בספטמבר 1939 היה אנדרס מפקד חטיבת פרשים. הפרשים הפולניים לא היו יריב ראוי לתנופת השריון הגרמני והם נאלצו לסגת. אנדרס נפל בשבי הסובייטים שפלשו לפולין ממזרח ונכלא בכלא לוביאנקה הידוע לשמצה במוסקבה, נחקר ועונה בידי אנשי האן קה וה דה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת צבאו
גורלו של אנדרס השתנה לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות ב־22 ביוני 1941. הסובייטים שחררו אותו מכלאו על מנת שיקים צבא פולני שיילחם לצד הסובייטים. אנדרס נתמנה למפקד צבא זה, ששמו הרשמי היה "הקורפוס הפולני השני" אך קיבל את הכינוי "צבא אנדרס". חיילים וקצינים פולניים ששוחררו ממאסרם במחנות הכפיה בסיביר, קזכסטן ואזורים אחרים בברית המועצות הצטרפו לצבא אנדרס.
כשסקר אנדרס לראשונה את גייסותיו, הוא מצא אנשים מזי רעב ועטויים בבלויי סחבות. מתוך כמיליון וחצי פולנים שגלו לברית המועצות ממזרח פולין עם תפיסתה על ידי הסובייטים בשנת 1939 נותרו בחיים מאות אלפים ספורים בלבד. אנדרס קומם את אנשיו והפך אותם לצבא מאורגן. פליטים פולניים בלתי לוחמים, נשים, ילדים וזקנים, נלוו לצבא אנדרס, ומזונם ניתן להם ממנות הקרב של החיילים.
משא ומתן בין סטלין, צ'רצ'יל והכוחות הפולניים, איפשר לצבא אנדרס שמנה כ־100,000 חיילים ופליטים אזרחיים לצידם, לעבור לפרס שהייתה באותה עת נתונה להשפעה בריטית. בפרס גיבש ואימן אנדרס את צבאו. בעלות הברית הועידו לצבא אנדרס את המשימה להלחם בחזית איטליה. לאחר מספר חודשים בפרס יצא צבא אנדרס לכיוון המזרח התיכון בדרכו לחזית האיטלקית.
עיראק ותורכיה סירבו לאפשר מעבר בשטחן לצבא אנדרס ולפליטים שנלוו אליו, הם נאלצו להפליג בים דרך קראצ'י (אז בהודו, כיום בפקיסטאן) לפורט סעיד שבמצרים, משם יצאו ברכבת לארץ ישראל, והגיעו ארצה ב־18 בפברואר 1943.
[עריכה] היהודים בצבא אנדרס
בין המתגייסים לצבא זה היו מספר אלפי יהודים שחיפשו דרך להמלט מברית המועצות. משפחותיהם של כמה מאות מהחיילים היהודים הצטרפו לצבא במסעו לארץ ישראל, איתם גם 716 ילדי טהרן. בהגיעם לארץ ערקו חילים יהודים רבים ונשארו בארץ ישראל כמעפילים בלתי ליגלים.
אחד החיילים בצבא אנדרס היה מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל, ששוחרר ממחנות הכפייה בצפון ברית המועצות. בהגיעו ארצה קיבל בגין חופשה מצבא אנדרס ונתמנה למפקד ארגון האצ"ל, שנותר ללא מפקד לאחר נפילתו בקרב בעיראק של מפקדו דוד רזיאל. הפולנים קראו לבגין לחזור לשירות. חבריו באצ"ל קראו לו לערוק, אך הוא סירב וחזר לשירות. רק לאחר ששוחרר כדין, לאחר מאמצים והשתדלויות חזר בגין לשמש מפקד האצ"ל.
[עריכה] קרבות צבא אנדרס
צבא אנדרס הפך להיות כוח קרבי רציני. בשנת 1944 הגיע לאיטליה, בה זכה לנצחונו הגדול בקרב על מנזר מונטה קאסינו ב־17-18 במאי 1944. אנדרס כבש את המנזר, שהפך למבצר מוגן היטב, לאחר ששלושה ניסיונות קודמים של בנות הברית לכבוש אותו כשלו. בהמשך השתתף צבא אנדרס בקרבות בחוף הים האדריאטי ובטיהור עמק הנהר פו.
[עריכה] אחרית ימיו
לאחר תום המלחמה נשאר אנדרס לכל חייו בבריטניה, למרות שמעולם לא קיבל אזרחות בריטית. הוא התנגד לממשלת פולין הקומוניסטית, ראה עצמו כגולה פוליטי, והיה ממנהיגי הגולים הפולניים.
אנדרס נפטר בשנת 1970. לפי בקשתו נקבר לצד לוחמיו בבית העלמין הצבאי הפולני במונטה קאסינו. לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בפולין הפך הגנרל אנדרס להיות לגיבור לאומי במורשת הפולנית.

