טורבינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טורבינה (במקור מילה גרמנית אשר משמעותה גוף מסתובב) היא מנוע סיבוב ההופך זרימה לאנרגיה מכנית שניתן לרתום. האנרגיה בגל המסתובב של הטורבינה מנוצלת להפעלת מתקנים, מכונות או גנרטורים להפקת חשמל.
בהתאם לסוג החומר המגיע לטורבינה, מבחינים בין טורבינת מים, טורבינת גז, טורבינת קיטור או טורבינת רוח. טורבינות המים הראשונות הומצאו בעת העתיקה והגיעו לידי פיתוח בתקופה הרומאית. טורבינת המים המודרנית הומצאה על ידי פורנדון ב-1828. הטורבינה הנפוצה ביותר היום היא מנוע סילון המהווה טורבינת גז.
[עריכה] מבנה
הטורבינה מורכבת מבית הטורבינה (סטאטור) וממאיץ (רוטור). המאיץ הוא גל המונח על המיסבים של בית הטורבינה. בית הטורבינה (הסטאטור) הופך את האנרגיה הפוטנציאלית של הנוזל או הגז המוזרם לתוכו לאנרגיה קינטית של זרימה.
בית הטורבינה והמאיץ מורכבים ממערכת של כפות, כנפיים או להבים, זאת בהתאם לסוג הנוזל או הגז המוזרם לתוכם. תפקידם הוא להזרים את הנוזל או הגז לעבר הלהבים או הכפות במאיץ ולהגביר את האנרגיה הנוצרת במאיץ כאשר הנוזל או הגז פוגע בו.
[עריכה] ראו גם
ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

