אלחנן אלקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר (לרפואה) אלחנן אלקס (Elkes) יו"ר האלטסטנראט (מועצת הזקנים) בגטו קובנה (1879 - 1944). נולד בעיר קלווריה, למד בקובנה, וסיים לימודי רפואה בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הרוסי כקצין רפואה ואף זכה באותות הצטיינות. אחרי המלחמה מונה כמנהל המחלקה הפנימית בבית החולים היהודי "ביקור חולים שבקובנה". היה ראש האלטסנראט במשך כל תקופת קיום הגטו וזכה להערכה רבה. מועצת היהודים הפעילה מערכת שירותים ומוסדות למען אוכלוסיית הגטו, וכן קיימה קשר הדוק עם הנהגת המחתרת האנטי-נאצית שפעלה בגטו ואף הגישה סיוע ממשי לחברי המחתרת הפרטיזנים שיצאו ליערות. ב-1944, משהתקרב הצבא האדום לקובנה, הועברו היהודים שנותרו בגטו אחרי האקציות, למחנה הריכוז לנדסברג בגרמניה. שם מונה דר' אלקס כאחראי על צריף החולים, חלה בעצמו ונפטר.

""הגטו התארגן ביעילות. לקראת סוף יולי פורסם צו בו נאמר שחובה עלינו לבחור לעצמנו אדם שיכהן כ"ראש היהודים" ועמו יועצים ומסייעים, שישמשו כ"מועצת הזקנים", לניהול ענייניו הפנימיים של הגטו. עסקנים רבים סירבו ליטול עליהם את התפקיד המפוקפק הזה, אך על מועמד אחד סירבו רבים לוותר. הייתה זו מועמדותו של ד"ר אלחנן אלקס, שהיה הרופא של השגרירות הגרמנית לפני הכיבוש והיה בקי בהליכותיהם ובמנהגם של הגרמנים. האיש הוכר על ידי כולם כאדם הראוי והמתאים ביותר למשרה זו. הציבור חפץ בו, ורק בו.

וכך מתועדת אספת הבחירות (שהתקיימה ב 4/8/1941) בקורות ימי הגטו: ד"ר אלקס סירב בעקשנות לכהן כ"ראש היהודים" והפציר בנוכחים לוותר על שירותיו. הללו היו אובדי עצות ומיואשים. אז פנה הרב שמוקלר, רבה של העיירה שאנץ, השוכנת בקרבת קובנה, בקריאה לנאספים ולד"ר אלקס: "עדת קובנה ניצבת על סף האבדון, אנשינו נרצחים והמוות עולה בחלונותינו. יהודים! השלטון הגרמני תובע מאתנו 'אבער-יודע' (ראש היהודים), אבל אנו זקוקים ל'ראש הקהל', שליח ציבור נאמן שינהיגנו בכבוד, בעוז ובאורך רוח. האיש הראוי לכך ביותר, בשעה הרת גורל זו הוא ד"ר אלקס. אנו פונים, אפוא, אליו ומבקשים ממנו: ד"ר אלקס, 'אבער-יודע' תהיה למי שתהיה, אך לנו תהיה 'ראש הקהל'. כולנו יודעים שדרכך קשה ומסוכנת אך אנו נלך אתך עד הסוף, והשם יתברך יעזור לנו. באמונתך היהודית הגדולה תנהלנו ותוציאנו מן הגטו, שהוא גלות בתוך גלות, אל ארצנו הקדושה, ושם תהיה באמת ראש עירנו. היה נא עתה ראש הקהל שלנו. חזק, שליחי מצווה אינם ניזוקים בזכות תפילת רבים. אמן". דברי הרב יצאו מן הלב. רבים מן הנוכחים בכו בהתרגשות רבה. כל אחד חש יותר משהבין והיה מוכן לכל. אחד אחד קמו כל הנאספים ממקומותיהם וביקשו את ד"ר אלקס להתייצב בראשות הקהל בסופת העיתים הגדולה. כל אחד הציע את תמיכתו והבטיח שיתוף פעולה מלא. ד"ר אלקס קם לבסוף, וכשהוא מודע לכל מלוא הסיכון שבשליחותו, אמר: "אם סבורים אתם שיהיה בזה שירות לכל, הריני מוכן ומזומן". ד"ר אלקס נבחר לראשות המועצה. כולם שרו את המנון "התקווה" וכך נסתיימה הישיבה. הייתה זו האספה האחרונה של קהילת קובנה."

-- יודקה, מאת יהודה בייליס

מתוך צוואתו לבניו (ששהו באנגליה): "זכרו שניכם את אשר עשה לנו עמלק. זכרו הכל. אל תשכחו עד סוף ימיכם והעבירו הלאה כצוואה קדושה לדורות הבאים שהגרמנים הרגו, טבחו ורצחו אותנו."