דייוויד לויד ג'ורג'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד לויד ג'ורג' (17 בינואר 1863 - 26 במרץ 1945), היה מדינאי בריטי ,ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1916 ו-1922. הוא נודע בעיקר כמי שהוביל את בריטניה במאבק נגד מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצאו ונעוריו
לויד ג'ורג' היה וולשי שנולד במנצ'סטר לוויליאם ואליזבת ג'ורג'. בילדותו במנצ'סטר חי חיי עוני עד שאמו והוא עברו לגור עם דודו בכפר בצפון ויילס. דודו זה היה גם מי שעודד אותו ללמוד משפטים ולעסוק בפוליטיקה. הדלות והקשיים שחווה בילדותו עיצבו את עמדותיו הפוליטיות והוא ניסה להיטיב עם פשוטי העם על חשבון מי שנהג לכנות "הדוכסים".
[עריכה] הקריירה הפוליטית המוקדמת
הוא התבלט בזירה המקומית והצליח להיבחר ב-1890 ,בגיל 27, לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית. הוא כיהן כחבר הפרלמנט חמישים וחמש שנים ברציפות. התנגדותו הנחרצת למלחמת הבורים היא שהפכה אותו לדמות מוכרת ברמה הלאומית. ב-1905 מונה לנשיא לשכת המסחר בממשלתו הליברלית של הנרי קמפבל-בנרמן. עם מותו של זה האחרון התמנה לשר האוצר במקומו של מי שהתמנה אז לראש ממשלה,הרברט הנרי אסקווית'. בתפקיד זה כיהן עד 1915 והחל את הפיכתה של המדינה למדינת רווחה, בהנהיגו קצבאות זקנה.
על אף שנחשב ל-"יונה", הפך לויד ג'ורג' לנץ של ממש עם פרוץ מלחמת העולם. לאחר שנפלה ממשלתו הראשונה של אסקווית' מונה בזו השנייה לתפקיד שר החימוש (שהומצא אז כדי להתמודד עם המשבר החמור בתחום ייצור הפגזים, ובוטל ב-1921) ואחר כך שר המלחמה ב-1916.
[עריכה] ראשות הממשלה
ב-1916 התפצלה המפלגה הליברלית לשני פלגים: האחד בראשות אסקוית' והשני בראשות לויד ג'ורג', שחבר לשמרנים כדי להקים קואליציה חדשה, מעין ממשלת אחדות לאומית לתקופת המלחמה. למרות האופוזיציה הצליח לויד ג'ורג' לנהל את ענייני המדינה עד סוף המלחמה. לאחר הנצחון המיוחל ייצג את בריטניה בועידת ורסאי, שם נתקל בחילוקי דעות עם ראשת ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו ונשיא ארצות הברית וודרו וילסון. בניגוד לצרפתים בעיקר, היה סבור כי אין להרוס את כלכלת גרמניה המפסידה ומוסדותיה הפוליטיים עד היסוד.
הקואליציה שהחזיקה מעמד במשך המלחמה החלה מטבע הדברים להתערער. מה שהחמיר את המצב עוד יותר היו שגיאותיו: ההחלטה להחיל שרות צבאי חובה באירלנד הובילה להכרזת עצמאות מצד האירים וסופה בניתוק של אירלנד (פרט לשש המחוזות הצפוניים שהיו לבסוף לצפון אירלנד) מהממלכה המאוחדת לאחר מלחמה ממושכת ועקובת דם. גם הרפורמות שהבטיח בבחירות של 1918 ולא יכל לקיים נוכח התנגדותם של השותפים השמרנים לקואליציה הוסיפו לתסכול ולמאבקים הפנימיים בתוך הממשלה. בסופו של דבר החליטו השמרנים באוקטובר 1922 למשוך את תמיכתם והפילו את ממשלתו, כשהם מנמקים את החלטתם,נוסף על האמור לעיל גם בהאשמות של שחיתות ובטענות כנגד נוכחותו הדלה בישיבות הקבינט.
[עריכה] הקריירה הפוליטית המאוחרת
לויד ג'ורג' לעולם לא שב להיות דמות מרכזית בפוליטיקה הבריטית לאחר נפילת ממשלתו. ב-1929 זכה בתואר "אב הבית" של הבית התחתון של הפרלמנט, מתוקף היותו החבר הותיק ביותר. נסיונותיו לחזור למרכז הבמה כשלו וגם מצבו הבריאותי מנע זאת ממנו (ב-1931). שליחותו לגרמניה בנסיון לשכנע את היטלר שלא לגרור את אירופה למלחמת עולם נוספת נכשלה גם היא.
ב-1945, אולי בגלל שחשש לאובדן מושבו בפרלמנט, הסכים לקבל תואר אצולה. מלבד הכבוד, היה התואר מאפשר לו לשבת בבית הלורדים כל ימי חייו, אילולא נפטר זמן קצר לאחר מכן.
על אף הכשלונות האלה הוא היה פוליטיקאי מיומן וכישוריו הפרלמנטריים הביאו לו את כינויו "הקוסם הוולשי" (the Welsh wizard).
[עריכה] לויד ג'ורג' והציונות
עובדת היותו נוצרי פרוטסטנטי ואוהד הרעיון הציוני הייתה אחד מהכוחות המניעים מאחורי ההצהרה ההיסטורית שנתן שר החוץ ארתור בלפור בשם הקבינט שלו ב-1917. עם זאת היה זה שר המושבות בממשלתו,הלא הוא וינסטון צ'רצ'יל ,שהחל לסייג את אותה הצהרה בפרסמו את הספר הלבן הראשון ב-1922.

