איציק פפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איציק (יצחק) פֶפֶר (פעפער), משורר יידיש ועסקן קומוניסטי. מבכירי המשוררים היהודים בברית המועצות. נולד בעיירה שפולה, ליד קייב, אוקראינה, בשנת 1900. נרצח באוגוסט השחור של שנת 1952.

אביו של איציק פפר היה מורה, בין השאר לימד גם עברית ושימש כמורה של בנו. האב נרצח בידי הנאצים עם כיבוש אוקראינה במלחמת העולם השניה. איציק החל לעבוד בגיל צעיר וכבר כילד בר-מצווה היה שוליית מדפיסים. בשנת 1917, עם פרוץ המהפכה הרוסית התנדב לצבא האדום ולחם בחזיתות אוקראינה. לימים, בעת מלחמת העולם השניה, התגייס שוב לצבא האדום בדרגת סגן אלוף.

בשנת 1919 הצטרף איציק פפר למפלגה הקומוניסטית והיה בה חבר נאמן עד מותו. כבר בשיריו הראשונים פאר ושיבח את המהפכה ואת המפלגה. שיריו התפרסמו במהירות והוא קנה לו מעמד בכיר בין יוצרי היידיש הסובייטים. הוא כתב שירי תעמולה יחד עם שירי געגועים לעיירה היהודית. שירי מהפכה בוטים יחד עם שירים ליריים עממיים. שירי טבע מצד אחד, ושירי תעמולה ושבח לריכוז היהודי בבירוביג'ן. הוא עסק גם בחקר הספרות, בביקורת ובחדשנות בלשנית, וכן היה משורר ילדים פורה. אחדים משיריו הולחנו והושרו בברית המועצות.

מימין לשמאל: שלמה מיכאלס, אלברט איינשטיין, איציק פפר
הגדל
מימין לשמאל: שלמה מיכאלס, אלברט איינשטיין, איציק פפר

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הפלישה הגרמנית לברית המועצות וראשית השמדת היהודים ההמונית, שינה איציק פפר לגמרי את מהות שירתו. הוא כתב שירים יהודיים לאומיים וקונן על חורבן יהדות מזרח אירופה. בשנת 1943 היה בין מייסדי הוועד היהודי האנטי פשיסטי. הוא היה מן החברים הבולטים בוועד וזכה לצאת למשלחת המפורסמת שלו. המשלחת שכללה גם את שלמה מיכאלס ואחרים שהתה בדרך כשבעה חודשים, וביקרה בין השאר באמריקה, ארצות הברית וקנדה.

איציק פפר נעצר לראשונה בשנת 1948, יחד עם עסקנים יהודים רבים, סופרי יידיש משוררים ואנשי תיאטרון. האיש שעבד את המשטר הסטליניסטי הרצחני בכל מאודו, נפל קורבן בעצמו. באוגוסט של שנת 1952 הוצא להורג עם עשרות סופרים יהודים אחרים. רק בשנת 1957, לאחר שינויים עמוקים במימשל של ברית המועצות טוהר שמו. שיריו נדפסו מחדש, הן ביידיש והן בתרגום לרוסית.

מיצירתו של איציק פפר ביידיש נדפסו קרוב לשמונים כרכים: שירה, ביקורת, שירי ילדים, מעשיות בחרוזים, שירי עם, שירי שבח לבירוביג'ן ועוד. שירים בודדים שלו תורגמו לעברית ונדפסו בעיתונות הספרותית ובאנתולוגיות. בין מתרגמיו לעברית אברהם שלונסקי, שמשון מלצר, משה בסוק, אוריאל אופק ואחרים. שום כרך משלו לא תורגם לעברית במלואו.

שפות אחרות