ישיבת עץ חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישיבת עץ חיים הוא שמה של ישיבה בירושלים הכוללת תלמוד תורה וישיבה.

ביח בסיון תרט"ו (קיץ 1855) נוסד תלמוד תורה "עץ חיים" בידי הרב שמואל סלנט. כיתות הלימוד פוזרו בין חדרים שונים ברחבי העיר העתיקה. רק בתרי"ז (1857) רוכזו התלמידים לקבוצת מבנים סמוכים בחצר בית הכנסת החורבה, יחד עם בית הדין של ירושלים, ולתלמוד תורה ניתן השם "ישיבת עץ חיים".
ראש המלמדים היה הרב חיים מן, ובנו - הרב יהודה לייב מן - היה מזכיר תלמוד התורה ואחד המלמדים. בתרס"ח, רכשה הישיבה בראשה עמד אז ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, שהיה נשוי לנכדתו של הרב שמואל סלנט, קרקע ליד רחוב יפו להקמת סניף של הישיבה. עם הקמת בניני הישיבה, הוקם במקום גם כולל, לבוגרי הישיבה בעיקר.

לאחר חיכוכים רבים שהיו אז בין לומדי הישיבה להנהלתה, נקבע אז הסכם קבוע ע"י הרב צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, המחלק את בעלות המוסד לנציג ההנהלה הקיימת, הרב טיקוצ'ינסקי, לבין נציגי חכמי ורבני הישיבה. הרב איסר זלמן מלצר שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה (1925) נתמנה לעמוד בראשות הישיבה עד יום מותו, והרב אריה לוין נתמנה לכהן בתלמוד תורה של הישיבה כמשגיח. לאחר פטירת הרב מלצר נתמנה חתנו הרב אהרן קוטלר, כנציג לומדי הישיבה, לעמוד בראשה, ובתקופות בהן שהה בארץ ישראל מסר בה שיעורים שבועיים. לאחר פטירתו, נתמנה הרב אלעזר מנחם שך, כנציג לומדי הישיבה, לעמוד בראשה, ובמשך שנים מסר בה שיעורים שבועיים.

בזמן העברת ישיבת חברון לירושלים לאחר הפרעות, שימש הרב קוק כנשיא ישיבת עץ-חיים בירושלים.

במשך השנים, ועם פטירת ראשי הישיבה, נטל לעצמו ניסן טיקוצ'ינסקי, בנו של הרב יחיאל מיכל, את כל סמכויות הבעלות והניהול של המוסד, באופן חד צדדי.

בשנים האחרונות נעשו מספר נסיונות מצידו למכירת בניני המוסד המיתולוגיים ברח' יפו בסכומים דמיוניים לכרישי נדל"ן, נסיונות שלא צלחו בהתנגדותם החד משמעית של גדולי תורה נודעים. אחת העסקאות סוכלה על ידי רשם העמותות שבמשרד המשפטים, הרואה בהתנהלות המינהלית והכספית הכללית של המוסד סמל לניהול בלתי תקין ואי נקיון כפיים ותום לב.

כיום המוסד העתיק כמעט ואינו מתפקד, אם כי הוא נהנה עדיין מתרומות עתק של נדיבים ברחבי תבל, המיועדות, ככל הנראה, למימון הוצאות הנהלת המוסד.

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.