מישל עאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מישל נעים עאון (ערבית: ميشال عون, תעתיק מדויק: מישל עון; נולד ב-17 בפברואר 1935), הוא מנהיג צבאי לבנוני ופוליטיקאי. בין 22 בספטמבר 1988 עד 13 באוקטובר 1990 כיהן בתפקיד ראש ממשלת המעבר, לאחר שמונה לתפקיד על ידי הנשיא אמין ג'ומאייל. הוא נאלץ לצאת לגלות בצרפת בתקופת הכיבוש הסורי בלבנון, ושב למולדתו ב-7 במאי 2005, אחד-עשר יום לאחר נסיגת הכוחות הסוריים מהמדינה. עאון, אשר נודע בכינוי "הגנרל", הוא חבר הפרלמנט הלבנוני ועומד בראש תנועת "הזרם הלאומי החופשי" (ערבית: التيار الوطني الحر) ובראש סיעת "השינוי והרפורמה" בפרלמנט הלבנוני.

תוכן עניינים

[עריכה] ילדותו ושירותו הצבאי

עאון נולד למשפחה מארונית ענייה בשכונה המעורבת חרייק בפרבר הדרומי של ביירות. עאון ציין את חברותו הקרובה אז עם שכניו המוסלמים השיעים. הוא סיים את לימודיו בקולז' דה פראנס בשנת 1956 ונרשם לאקדמיה הצבאית כצוער לקצונה. לאחר שלוש שנים סיים את הכשרתו כקצין תותחנים בצבא לבנון. הוא עבר קורסים מתקדמים בשאלון סיר-מארן (צרפת, 1958 - 1959), פורט סיל שבאוקלהומה (1966) וב"בית הספר הגבוה למלחמה" (צרפת, 1978 - 1980).

ביוני 1984 מונה עאון לפקד על צבא לבנון. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון הוא הצליח להקים את גדוד החי"ר הממוכן השמיני - גדוד מעורב של בני העדות שונות.

[עריכה] ממשלת המעבר

ב-22 בספטמבר 1988 מינה הנשיא היוצא אמין ג'ומאייל את עאון לראש הממשלה עד לעריכתן של בחירות חדשות. הייתה זו הפרה של הברית הלאומית שלפיה צריך ראש הממשלה להיות ממוצא מוסלמי סוני. ג'ומאייל תירץ את בחירתו בתקדים של 1952, כאשר מונה פואד שהאב המארוני לעמוד בראש ממשלת מעבר לאחר התפטרותו של הנשיא בשארה אל-ח'ורי.

ראש הממשלה המכהן, סלים אל-חוס, שזכה לתמיכה סורית, הודיע שפיזור הממשלה אינו תקף, ושתי ממשלות התקיימו במקביל: ממשלתו הצבאית של עאון במזרח ביירות וממשלתו האזרחית של אל-חוס במערבה. באביב 1989 ביקש עאון מהצבא להשתלט על הנמלים שהוחזקו על ידי מיליציות, שכן השתמשו בהם להבריח סחורות ולהתחמק מתשלום מכס.

ב-14 במרץ 1989 הכריז עאון על "מלחמת שחרור" מסוריה, כדי לאחד את המדינה ולערוך בחירות חופשיות לנשיאות. צבאו של עאון נלחם בצבא הסורי במשך מספר חודשים בביירות - מלחמה שגבתה את חייהם של אזרחים רבים ושל כאלף חיילים משני הצדדים.

באוקטובר 1989 נפגשו חברי האספה הלאומית כדי לנסות ולפתור את המשבר וניסחו את הסכם טאיף. עאון התנגד להסכם שכן הוא לא כלל לוח זמנים לנסיגה כוללת של צבא סוריה מלבנון. לאחר ניסוח ההסכם בחרה האספה הלאומית בנובמבר את רנה מעווד לנשיאות, אולם הוא נרצח 17 יום לאחר שנכנס לתפקיד, ואליאס הראווי נבחר במקומו. הראווי מינה את הגנרל אמיל לאחוד לעמוד בראש הצבא והורה לעאון לעזוב את ארמון הנשיאות. עאון נקלע למשבר עם הנוצרים בצבא ועם המיליציות הנוצריות, אשר החליטו לתמוך בהסכם טאיף ובהראווי.

[עריכה] הגלות בצרפת

לאחר פלישת עיראק לכווית ב-2 באוגוסט 1990 הקימה ארצות הברית קואליציה של מדינות כדי לשחרר את כווית. ארצות הברית ביקשה את תמיכתן של מדינות ערביות, ונשיא סוריה חאפז אל-אסד אכן הצטרף לקואליציה, ובתמורה קיבל את תמיכת ארצות הברית באינטרסים הסוריים בלבנון. ב-13 באוקטובר תקפו מטוסים סוריים את ארמון הנשיאות בבעבדה (לאחר שישראל הסירה את ההגבלות על טיסת מטוסים סוריים בלבנון). עאון, שביקש להימנע מנפגעים רבים, נכנע וברח למעונו של שגריר צרפת. לאחר עשרה חודשים יצא עאון לגלות בצרפת ופעל מרחוק נגד ההגמוניה הסורית בלבנון. בזמן שהותו בגלות בצרפת עאון היה מהמבקרים החריפים של הנוכחות הסורית בלבנון ושל חזבאללה בפרט, ביקורת שכללה לא פעם הטחת קללות של ממש במשטר הסורי ובעומד בראשו.

בצרפת הקים את הזרם הלאומי החופשי. הוא החרים את הבחירות שהתקיימו משנת 1992 ועד שנת 2000 כיוון שנערכו תחת כיבוש סורי. לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון החלה ההתנגדות לכיבוש הסורי להתעצם, ועאון החליט לשוב ולהשתתף במשחק הפרלמנטרי, תוך תיאום עם מפלגות נוספות שהתנגדו לסוריה. בבחירות החלקיות שנערכו בשנת 2003 כמעט זכה המועמד חיכמאת דיב, עאוניסט מושבע, במחוז הבחירה של בעבדה-עליי, למרות תמיכתן של רוב המפלגות במועמד הממשלה.

[עריכה] שובו ללבנון

עאון סיים את גלותו שארכה 15 שנה ושב למולדתו ב-7 במאי 2005, כמה ימים לאחר נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון. עם שובו ערך מסיבת עיתונאים בנמל התעופה של ביירות, יחד עם בני משפחתו ונכדיו ובמיוחד אחיו, אותו לא פגש במשך כל אותן שנים. מנמל התעופה יצא בראש שיירה של תומכים ונאמנים למצבת החייל האלמוני, שם התפלל. משם נסע לקברו של רפיק אל-חרירי, וסיים בכיכר החללים, שם הוקף בתומכים מכל רחבי לבנון.

מאז שובו מתגורר עאון ברובע רביח'. הוא קיבל במעונו משלחת מטעם הכוחות הלבנוניים, שהיו בעבר בין מתנגדיו. עאון גם התפייס עם סטרידה ג'עג'ע, אישתו של סמיר ג'עג'ע שהיה אז עדיין כלוא, ביקר את ג'עג'ע בכלא והיה הפוליטיקאי הראשון שקרא לשחרורו.

בבחירות לפרלמנט במאי 2005 הפתיע עאון כאשר מפלגתו חברה למפלגות פרו-סוריות. עאון הסביר בתגובה שלאחר נסיגת סוריה אין עוד משמעות לחלוקה זו. הוא מיקד את מסע הבחירות שלו בערכים לאומיים כגון מלחמה בשחיתות, אחדות לאומית על פני הפיצול העדתי, ובניית מדינה מודרנית.

בסיבוב השלישי של הבחירות זכתה מפלגתו של עאון ב-21 מתוך 58 המושבים שיועדו לנוצרים, ומתוכם כמעט כל המושבים השמורים לנוצרים בהר הלבנון. גם עאון עצמו נבחר לאספה הלאומית. עם זאת, בסיבוב הרביעי והאחרון לא זכתה מפלגתו באף מושב מטעם צפון לבנון, למרות שקיבלה את רוב הקולות הנוצריים שם.

עאון לא הצטרף לקואליציית ה-14 במרץ (שכללה את תנועת העתיד, המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית, הכוחות הלבנוניים ומפלגות קטנות אחרות). הוא טען שראשי המפלגות הללו הגיעו להסכמה עם תנועת אמל ועם החיזבאללה על השארת חוק הבחירות שנחקק בשנת 2000 על כנו. חוק זה, שנחקק בתמיכתו של ראש המודיעין הסורי ע'אזי כנעאן, לא מאפשר, לדעתו, ייצוג הולם ומקטין את חלקן של חלק מהקהילות השונות ברחבי המדינה. עאון עמד בראש המתנגדים לממשלה שהוקמה, ואמר שמדיניות הממשלה אינה קוהרנטית ותוביל למשברים פוליטיים בעתיד. כך, למשל, ציין את העובדה שהממשלה תמכה בזכות להתנגד לישראל מחד, ובצורך לקיים את החלטות האו"ם, כולל החלטת האו"ם 1559.

עאון מתח ביקורת על ניסיונה של הממשלה לנטרל את המועצה המחוקקת מחקירת אי-סדרים בבחירות והתנגד לניסיונות הקואליציה להדיח את הנשיא לאחוד ולבחור נשיא שיהיה נוח יותר לקואליציה ויישלט על ידיה. עאון הפתיע כשחתם על הסכם הבנות עם החיזבאללה ב-6 בפברואר 2006. הוא הגן על ההסכם ואמר שתהיה זו שגיאה פוליטית לבודד את החיזבאללה.

עאון נחשב לפוליטיקאי לבנוני ש"הפך את עורו", למרות ההשפלה זכה מצד סוריה עת שגרשה אותו משטח לבנון והביקורת החריפה שמתח עליה בזמן שהותו בצרפתף, כיום עם נמנה כבעל ברית של המחנה הפרו-סורי בלבנון ולאחר חתימת הסכם ההבנות עם חיזבאללה ובייחוד לאחר מלחמת לבנון השניה הוא קורא להקמת ממשלת אחדות לאומית בלבנון שמטרתה האמיתית היא לחזק את מעמד הגורמים הפרו סורים בתוך ממשלת לבנון כגון חיזבאללה ולחשק את ראש ממשלת לבנון פואד סניורה שארצות הברית רואה בו בעל הברית המייצג את מדיניות "הסדר החדש" בלבנון לאחר נסיגת הכוחות הסורים.