דמא בן נתינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמא בן נתינה הוא דמות המופיעה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, הידוע בשל הקפדתו על כיבוד הורים. דמא לא היה יהודי אלא גוי בעל מעמד חשוב שהתגורר באשקלון.
הסיפור הידוע ביותר על דמא בן נתינה מצוי במסכת קידושין (בירושלמי- דף סא, ב. בבלי- דף לא, א). מעשה זה עובד מאוחר יותר לסיפור ילדים מפורסם שקובץ בקובץ כה עשו חכמינו. הסיפור עוסק בחכמים שיצאו לחפש אבן ישפה עבור החושן של הכהן הגדול במקום זאת שהייתה מצויה ונאבדה. החכמים הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיון שהוצאת האבן מהתיבה בה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). חכמים מצדם ניסו להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה שוב ושוב. לאחר מכן, כאשר חכמים כבר פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב ואף נזף בחכמים, "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות [כסף]?". על כך זכה דמא בכך שנולדה לו פרה אדומה, פרה מסוג מיוחד הנדרשת לעבודת בית המקדש ושווה כסף רב.
סיפור מפורסם נוסף על דמא בן נתינה, מספר על מקרה שקרה כשישב עם נכבדי רומא ולבוש בבגד מיוחד (סירקון של זהב). אמו שלקתה בנפשה נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חכמי רומי. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה. בתלמוד מובא סיפור זה כמופת לכיבוד הורים, למרות התבזות עצמית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קובי פלדמן, דמא בן נתינה, באתר "דעת"

