עבד כנעני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה היהודית, עבד כנעני (או שפחה כנענית) הוא גוי שנמכר ליהודי לעבדות. במהלך הקנייתו ליהודי, העבד עובר מעין גיור, ובתקופת עבדותו הוא חייב ברוב מצוות התורה.
עבד כנעני שונה מעבד עברי – יהודי שנמכר לעבדות – בדינים רבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הבדלים בין עבד כנעני לעבד עברי
- עבד עברי הוא יהודי גמור והוא חייב בכל מצוות התורה כיהודי בן חורין; עבד כנעני חייב במצוות כמו אשה יהודייה (כלומר – הוא פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן).
- דין עבד עברי נוהג רק בזמן שדין היובל נוהג; דין עבד כנעני נוהג בכל זמן.
- בין עבד עברי לאמה עברייה יש שוני רב בדרכי השחרור; עבד כנעני ושפחה כנענית זהים לחלוטין בדיניהם.
- בשונה מעבד עברי, עבד כנעני נחשב באופן עקרוני כרכושו של האדון, באופן דומה למוסד העבדות שהיה נהוג פעם.
- בשונה מעבד עברי, מותר לעבוד בעבד כנעני עבודת פרך (לתת לו לעשות מלאכות סרק, למשל - להעביר דברים ממקום למקום בלי צורך), ולתת לו עבודות בזויות.
למרות ההתייחסות ההלכתית הקניינית לעבד כנעני שמאפשרת לאדון לרדות בעבד, ראוי לציין שזו הלכה-תיאורטית שנשללה על ידי חז"ל. להלן דברי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות עבדים, פרק ט, הלכה יב):
- מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך;
- ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו.
- חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה".
- וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עִמו בנחת, וישמע טענותיו.
- וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עִמדי... הלוא בבטן עושני עשהו, ויכוננו ברחם אחד".
[עריכה] קנייתו
ההתייחסות הקניינית לעבד כנעני מקבלת ביטוי גם באופני קנייתו, שהם זהים לאופני קניית חפצים:
- עבד כנעני--נקנה בחמישה דברים ... נקנה בכסף, או בשטר, או בחזקה, או בחליפין, או במשיכה.
- (משנה תורה, הלכות עבדים, פרק ה, הלכה א)
בהמשך למעשה הקניין, עבד כנעני עובר גם גיור חלקי, הכולל את כל מעשי הגיור הסטנדרטי:
- כשם שמולין ומטבילין את הגרים, כך מולין ומטבילין את העבדים הנלקחים מן הגויים לשם עבדות. ...
- לפיכך צריך רבו לתוקפו במים, עד שיעלה והוא תחת שיעבודו, ומודיעו בפני הדיינין, שלשם עבדות מטבילו; ואין העבד טובל אלא בפני שלושה וביום כגר, שמקצת גירות היא.
- (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכות ז-ח)
לאחר טבילתו ומילתו (במקרה של שפחה כנענית – טבילה בלבד), חייב העבד במצוות התורה כחיוב אשה יהודייה (כלומר – הוא פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן).
[עריכה] שחרורו
עבד כנעני שמשתחרר, צריך לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך לגר יהודי לכל דבר ועניין:
- כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות.
- (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכות ז-ט)
באופן עקרוני התורה אוסרת לשחרר עבד כנעני, דבר המקבל ביטוי בפסוק "לעולם בהם תעבודו".
עם זאת, התורה קבעה שאדון הפוצע את עבדו ומחסר את אחד מאבריו חייב להעניק לו שטר שחרור. דין זה נקרא דין ראשי איברים, וישנם 24 איברים שכריתתן מחייבת את האדון לשחרר את עבדו.
ועוד, חז"ל התירו לאדם לשחרר את עבדו לצורך קיום מצווה, ואפילו מצווה שאיננה מצווה של תורה אלא מדברי חכמים, כחלק מהכלל "עשה דוחה לא תעשה". כדוגמה לכך מובא שאם חסר אדם למניין לאחת מתפילות הציבור, מותר לאדם לשחרר את עבדו כדי שיוכלו להשלים את המניין.
[עריכה] דיני נישואין
עבד כנעני יכול להנשא לשפחה כנענית בלבד; אולם, שפחה כנענית יכולה להנשא הן לעבד כנעני והן לעבד עברי, כשהם ברשות אותו אדון. ילדי שפחה כנענית הריהם כעבדים כנעניים קנויים לכל דבר ועניין.
ראוי לציין שבדומה להלכות אצל יהודים, אף אצל מעמד העבדות הכנענית ההלכה אוסרת נשיאת שפחה אחת לשני עבדים.
אם נעשו יחסים אסורים, מעמדם של הוולדות הולך אחר האם.
כלומר: אם נעשו יחסים בין יהודי לשפחה כנענית – הוולד עבד כנעני; ואם בין עבד כנעני ליהודייה – הוולד יהודי.
וכן: אם נעשו יחסים בין גוי לשפחה כנענית – הוולד עבד כנעני; ואם בין עבד כנעני לגויה – הוולד גוי.
ההתייחסות הקניינית לעבד כנעני מתבטאת גם בכך שהוא יכול להיות עבד משותף לכמה אדונים. כתוצאה משחרור של אחד האדונים, נוצר הדין המורכב של חציו עבד וחציו בן חורין.
אדם שהגיע למעמד של חצי בן חורין וחצי עבד, מעמדו גרוע משל עבד ומשל בן חורין. הוא לא יכול להנשא לשפחה כנענית – כי חציו בן חורין; הוא לא יכול להנשא ליהודייה – כי חציו עבד.
דבר זה גרר אחת מן המחלוקות בין בית שמאי לבית הלל, שבסופן בית הלל חזרו בהם מעמדתם, וההלכה נפסקה כדעת בית שמאי (משנה, מסכת גיטין, פרק ד, משנה ה):
- מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד; דברי בית הלל.
-
- אמרו להם בית שמאי: תיקנתם את רבו, ואת עצמו לא תיקנתם!
- לישא שפחה אי אפשר – שכבר חציו בן חורין;
- בת חורין אי אפשר – שכבר חציו עבד.
- ייבטל?!
- והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: "לא תהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיה מח, יח).
- אלא, מפני תיקון העולם: כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו.
- וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
[עריכה] עבדים מפורסמים
- טבי – עבדו של רבן גמליאל.
- המלך הורדוס – לפני שמלך היה עבדו של המלך אלכסנדר ינאי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משנה תורה, הלכות עבדים (דיני עבד כנעני בפרקים ה-ט), באתר של "מכון ממרא"

