לאומיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאומיות היא אידיאולוגיה המניחה כי העקרון החשוב ביותר בחיים החברתיים הוא הלאום. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום ושאיפתה העליונה היא, בדרך-כלל, קיומה של מדינה כזו כהגשמתו של עקרון זה - הלא היא זכות להגדרה עצמית של לאום.
תוכן עניינים |
[עריכה] מגמות שונות בלאומיות
[עריכה] מגמות אידיאולוגיות
הלאומיות הינה רעיון מגוון, המקושר במקומות שונים ובתקופות שונות לאידיאולוגיות שונות. ניתן להצביע על שני זרמים עיקריים בהקשר זה, ובעקבותיהם על שתי תפיסות שונות של הלאומיות.
- לאומיות אוניברסליסטית - בתפיסה זו, המקושרת בדרך-כלל לאידיאולוגיות ליברליות או סוציאליסטיות, הלאומיות נתפסת כשלב מעבר בדרך לאיחוד כלל האנושות. אם בעבר העקרון המארגן היה מקומי ומצומצם, ברמת היישוב, המשפחה או המשפחה המורחבת, הרי שהלאומיות מהווה עקרון מארגן רחב ומופשט הרבה יותר, והיא שלב הכרחי בדרך להשלת הזהויות הפרטיקולריסטיות והתאחדות כל משפחת האדם.
- לאומיות רומנטית - לאומיות זו מתבססת על ראיית הלאום כישות אמיתית ורלוונטית, בעלת קיום ממשי הנובע מההיסטוריה, ולכן היא רואה בלאומיות מטרה בפני עצמה.
[עריכה] מגמות מעשיות
בעקבות שני סוגי הצדקות אידיאולוגיות אלה ללאומיות, התפתחו בפועל שני דגמים שונים של לאומיות. לשני דגמים אלו השפעה על המדיניות של המדינות האוחזות בהן, בעיקר בהיבטים של הענקת אזרחות לקבוצות שונות.
- לאומיות טריטוריאלית - לאומיות זו, שהתפתחה בעקבות התפיסה האוניברסליסטית, מניחה שכל אדם המתגורר בשטח מדינת הלאום יכול, אם ירצה, להצטרף ללאום, אם יאמץ את תרבותו. גישה זו מאפיינת את צרפת.
- לאומיות אתנית - לאומיות זו מניחה כי ללאום יש בסיס אתני, שמקורו בקשרי דם בין החברים בו. לא ניתן להצטרף אל הלאום בשום דרך, יש להיוולד אל תוכו. גישה זו מאפיינת את הלאומיות הגרמנית והישראלית.
המשבר שמציבה הגלובליזציה בפני הלאומיות אינו פוסח על אף אחד מסוגי הלאומיות. הלאומיות הרומנטית נאלצת להתמודד עם ערעור על הקשר בין לאומיות לבין טריטוריה, המאפשר קיום מדינת לאום שבה לאום אחד הוא רוב מכריע. תופעת הגירת העבודה יוצרת ריכוזים של מהגרים בתוך מדינת הלאום, שבחלוף הזמן הופכים לתושבי קבע, ומדינת הלאום האתנית מתקשה למנוע מהדורות הבאים אזרחות. כך, המוני המהגרים הטורקים בגרמניה חייבו את זו למצוא דרך להתמודד עם אזרחותם של טורקים ילידי גרמניה שגרמנית היא שפת האם שלהם.
מדינת הלאום הטריטוריאלית אינה נתקלת בבעיה זו - תושבים שנולדו בשטחה ולתרבותה הם חברי הלאום מעצם הגדרתו. אך התרחבות ההגירה מציבה אתגרים גם בפני לאומיות זו. גידולן של קהילות מהגרים והתבססותן מחזקת אותן והן צוברות מספיק כוח על מנת לקרוא תיגר על התרבות ההגמונית, שהיא התרבות הלאומית. מיעוטים אלו תומכים ברב תרבותיות, שמעיקרה מנוגדת לרעיון הלאומיות הטריטוריאלית שכן היא מאתגרת את התפיסה לפיה על כל אזרח במדינה להתמזג בתרבות הלאומית הקיימת. האירוע הבולט ביותר של אתגור שכזה היה פרשת הרעלה בצרפת, כאשר תלמידות מוסלמיות דרשו לאפשר להן להגיע לבית-הספר כאשר הן לובשות רעלה, דבר שהוביל לתגובת נגד שהביאה לחקיקת חוק שאסר על הצגת סמלים דתיים בבתי הספר בצרפת.
[עריכה] לאומיות וקיצוניות
לאומיות היא, לרוב, אידיאולוגיה הומניסטית - הלאום נתפס ככלי המשרת בצורה הטובה ביותר את טובת האדם. אך לאורך ההיסטוריה, וגם בימינו, ניתנו פרשנויות קיצוניות לרעיון זה, פרשנויות שהציבו במרכז את הלאום עצמו, ולא את האדם.
פאשיזם הוא הביטוי הקיצוני של הלאומיות, לפיו הלאום הוא בעל חשיבות עליונה, יותר מכל ערך חברתי אחר. לפי גישה זו, האדם אינו אלא כלי שרת בדרך למטרה העיקרית, שהיא חיזוק הלאום.
[עריכה] התפתחות רעיון הלאומיות
מחלוקת נטושה בין החוקרים בשאלה האם התופעה של הלאומיות הינה תופעה מודרנית לחלוטין, כפי שטוענים ארנסט גלנר, בנדיקט אנדרסון, אריק הובסבאום ואחרים, הקושרים אותה לשינויים תרבותיים כלכליים ורעיוניים של העולם המודרני (כמו משבר הדת והצורך בחלופה, התפשטות הדפוס ואמצעי התקשורת שיצרו איחוד לשוני ותודעת שיתוף, התערערות הלגיטימציה של השלטון האבסלוטי ועוד ועוד), או שהיא מהווה המשך רציף לזהויות האתניות של העולם העתיק וימי הביניים עם התאמות ושינויים מתבקשים לעולם המודרני (החוקר הבולט באסכולה זו הוא א"ד סמית'). מן הראוי להזכיר גם את ספרו של הסטינגס הטוען שיש להפריד לחלוטין את רעיון הלאומיות מן המודרניות, ושבאנגליה הלאום האנגלי קיים בצורה ברורה כבר באמצע ימי הביניים, ובצורה מוחלשת יותר גם בצרפת ובגרמניה. הסטינגס גם מקנה מקום מרכזי לעם ישראל בתקופה המקראית כדגם של מדינת לאום, וטוען שלתנ"ך הייתה השפעה מכרעת על התפשטות רעיון הלאומיות, ובכל מקום שתורגם התנ"ך לשפה המקומית [במאות 15-16 בעיקר] התחזקה מאוד התודעה הלאומית.
נקודת ציון בצמיחתו המודרנית של רעיון הלאומיות הוא שלום וסטפליה בשנת 1648, אך הוא החל להיות נפוץ רק בסוף המאה ה-18. המהפכה הצרפתית ומלחמת האזרחים האמריקאית הביאו לכינונן של שתי המדינות הראשונות בתקופה המודרנית בהן האזרחים נתפשו כתכלית השלטון וכמקור התוקף של הריבונות. יש הרואים בהן את מדינות הלאום הראשונות, אולם אלו האוחזים בתפיסה הרומנטית-אתנית של הלאומיות (ראו לעיל) אינם רואים בארצות הברית ובצרפת מדינות לאום באשר הן מבוססות על תפישה אזרחית לפיה כל אזרח במדינה הוא בן של האומה האמריקאית או הצרפתית. לדפוס זה של מדינת לאום אזרחית שאין לה מאפיינים אתניים יש לשייך גם את המדינות החדשות באמריקה הלטינית שצמחו בין 1810-1824 עם המרידות של סימון בוליבר וסן מרטין בשלטון הספרדי.
הרעיון הלאומי במובנו האתני, לפיו עם זכאי לטריטוריה משלו בה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת, התפתח במאה ה-19 באירופה בהשראת הוגים כיוהן גוטפריד הרדר ויוהן גוטליב פיכטה, והוא התבטא בתנועה הלאומית הגרמנית, שהיוותה ריאקציה לכיבוש הצרפתי ולרעיונות השיוויון האוניברסליים של המהפכה, ותבעה את איחוד כל הנסיכויות הגרמניות למדינה אחת, בתנועה הלאומית לאיחוד איטליה שהושפעה מדמויות כמו מצ'יני וג'וזפה גריבלדי, ובתנועה הלאומית היוונית.
רעיון הלאומיות הלך והתפשט במהלך המאה ה-19 ברחבי אירופה, וההמונים החלו לדרוש כינון מדינות לאום שונות. הביטוי המשמעותי ביותר של דרישה זו היה בשנת 1848, בה חל אביב העמים - סידרה של מרידות ברחבי אירופה, חלקן הגדול על רקע דרישה להכרה בזכות להגדרה עצמית של לאומים שונים.
ראשית המאה ה-20 ראתה את המשך התפשטותו של רעיון הלאומיות. מחד, התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העותומנית בעקבות מלחמת העולם הראשונה הביאה לכינונן של מדינות ללאומים רבים, וחבר הלאומים ולאחריו האומות המאוחדות אף הכירו בזכותם של לאומים להגדרה עצמית. נוסף על כך, רעיון הלאומיות אף חילחל אל מעבר לגבולות אירופה ומדינות רבות שהיו נתונות תחת שלטון קולוניאליסטי החלו לדרוש אף הן שחרור לאומי, וכך זכו עשרות רבות של מדינות באסיה ובאפריקה בעצמאות מדינית.
ראשית המאה ה-20 הייתה גם תקופה אפלה בתולדות הרעיון הלאומי. בתקופה זו הגיעו לשיאן מגמות קיצוניות בלאומיות, שמצאו את ביטויין בפריחת המשטרים הפאשיסטיים בספרד ובאיטליה ובמשטר הנאצי בגרמניה, משטרים שהשתמשו בלאומיות להצדקת קיצוניותם.
בסוף המאה ה-20, נדמה היה שתם תור הזהב של הלאומיות. בעקבות תהליך הגלובליזציה חלה ירידה בחשיבותה של מדינת הלאום ובמקביל ירדה גם חשיבותו של מושג הלאומיות. על המרכזיות שלו החלו לערער הן מושגים רחבים יותר, כגון תפיסה אוניברסליסטית של האנושות, והן מושגים צרים יותר של קבוצה אתנית, קבוצה דתית וכו' (וראו גם גלובליזציה). למעשה, חוקרים רבים הצביעו על תום עידן הלאומיות ועל עידן חדש, פוסט לאומי.
עם זאת, במקביל למגמות הפוסט לאומיות שהתבטאו למשל בהתחזקות האיחוד האירופי על פני החלוקה הלאומית, חלו בסוף המאה העשרים גם תופעות בולטות של פריחה לאומית מחודשת. במזרח אירופה, באזורים שבשליטת בריה"מ לשעבר, חלה התעוררות לאומית חזקה אצל העמים השונים, הן בארצות הבלטיות, הן ברפובליקות המוסלמיות בקווקז, והן באוקראינה, מולדובה ועוד. יוגוסלביה היא דוגמה בולטת לפדרציה שהתפרקה למרכיביה הלאומיים. גם במערב אירופה ישנן התעוררויות לאומיות אצל מעוטים הדורשים עצמאות, כמו הבאסקים בספרד, הוולשים וצפון אירלנד בבריטניה, הקורסיקאים והברטונים בצרפת, האוסטרים בדרום טירול ועוד ועוד. זאת במקביל להמשך של תביעות של עמים לא אירופים לעצמאות כמו הכורדים והטמילים.
דחיית חוקת האיחוד האירופי ביוני 2005 במשאלי העם שנערכו בצרפת ובהולנד מעידה כי מוקדם מדי להספיד את הלאומיות גם בארצות מערב אירופה המבוססות.
פיגועי ה-11 בספטמבר והאווירה הציבורית בעקבותיהם, במיוחד בארצות הברית, נטלו גם הם חלק בחיזוק המגמה הלאומית אצל חלקים בציבור, וחיזקו את ההסתמכות על מדינות הלאום כבסיס הארגון החברתי, תופעה המכונה לעיתים נאו-לאומיות.
[עריכה] ביקורת הלאומיות
מראשית צמיחתו, הוטחה ברעיון הלאומיות ביקורת, בעיקר מצד תנועות חברתיות שטענו לבכורה של עקרונות מארגנים אחרים. ראשיתה של הביקורת הייתה מהכיוון הסוציאליסטי. הסוציאליסטים טענו כי הלאום הוא קבוצה חברתית מגבילה, ועל האדם להכיר בכך כי החשיבות העליונה בארגון החיים החברתיים היא של המעמד. הוגים מרקסיסטיים אף טענו כי הלאומיות היא בגדר תודעה כוזבת, המשרתת את בעלי ההון על-מנת לאפשר את שליטתם בפועלים.
ביקורת נוספת על רעיון הלאומיות הגיעה מכיוונים פוסט מודרניים. לפי גישות אלו, עצם הטענה כי הלאום הוא בהכרח העקרון המארגן של החיים החברתיים היא הנחה מהותנית, המניחה את קיומו של הלאום כישות חברתית בעלת קיום אובייקטיבי, שאינו תלוי בנסיבות חברתיות, בעוד שמבקרים אלו טוענים כי הלאום הוא ישות שנוצרה בדרכים של הבניה חברתית ואין לה קיום מעבר לקיום ההיסטורי והזמני.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ארנסט גלנר, לאומים ולאומיות (1983). יצא בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ב-1998.
- בנדיקט אנדרסון, קהיליות מדומיינות (1983). יצא בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ב-1999.
- לאומיות ואוניברסליות - הרצאה בוידאו.

