קים ליה בדרבה מיניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קים ליה בדרבה מיניה (קלב"מ) בהלכה, פירושו - הדין עומד בפני הגדול ממנו. ומשמעותו, שכאשר מגיעים לאדם שני עונשים על מעשה אחד, או על שני מעשים שנעשו בו זמנית, הוא מקבל רק את העונש הגדול מביניהם ופטור מהקטן.
[עריכה] המקור
בתורה כמה מקורות לדין זה. הראשון נמצא בספר שמות, פרשת משפטים: "וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענש יענש ... ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש" כלומר, אם האשה מתה, הרי אין המכה משלם לאב את דמי הולדות, מכיוון שהוא מחויב מיתה על אותו מעשה של הכאת האשה. אך אם האשה לא מתה, הרי שהוא מחויב לשלם.
מקור שני נמצא בפרשת "בא במחתרת" (שמות, משפטים): "אם במחתרת יימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים. אם זרחה עליו השמש דמים לו, שלם ישלם..." כלומר, גנב שבא במחתרת פטור מלשלם, מכיוון שהיה מותר להרגו בזמן הפריצה. אך במצב שאין לו דין מוות, עליו לשלם.
מקור שלישי מתייחס למקרה שבו אדם מחוייב עונש מלקות וממון, ששם כתוב (ספר דברים פרשת שופטים: "והפלו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" ודרשו חז"ל: "על רשעה אחת אתה מחייבו, ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות" כלומר, אם הוא חייב גם ממון הרי הוא לוקה ואינו צריך לשלם.
[עריכה] הלכות קלב"מ
המיתה הפוטרת מתשלום היא רק מיתה בידי אדם, כלומר מיתת בית דין או מקרה שבו אפשר להמית את האדם ללא בית דין, כגון רודף או בא במחתרת. אבל אם המיתה היא רק בידי שמים, כגון : אדם ששרף חפץ של חבירו ביום הכיפורים, דעת רבי נחוניא בן הקנה שגם בזה יש קלב"מ, אך להלכה חייב לשלם.
דין נוסף חודש בגמרא, והוא "חייבי מיתות שוגגין", כלומר, דין זה של קלב"מ נאמר לא רק במקרה שיש חיוב מיתה בפועל, אלא גם במקרה שאדם, למשל, שרף את בית חבירו בשבת, אך לא ידע שהיום שבת, שהדין הוא שאין הוא מחויב מיתה על עבירה זו שנעשתה בשגגה, הרי הוא פטור מלשלם.
דין זה קיים במיתה, אך אין הוא קיים במלקות. כלומר אם אדם עשה בשגגה עבירה שהוא חייב עליה מלקות, ובו זמנית חויב לשלם לחבירו כסף, דבר זה שנוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש, ולהלכה אין קלב"מ במקרה זה וחייב לשלם.
דיני קלב"מ מרוכזים בתלמוד בפרק שלישי של מסכת כתובות, פרק "אלו נערות", ויש סוגיות נוספות שעוסקות בזה, למשל במסכת סנהדרין

