מלכודת הרווחה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלכודת הרווחה היא הכינוי הניתן למצב שבו מערכות המיסוי והרווחה במדינה יוצרות תמריץ חזק לאזרחים להישאר תלויים בתשלומים שהם מקבלים ממערכת הרווחה. מצב זה ידוע גם בשם "מלכודת האבטלה" או "מלכודת העוני" בבריטניה.
בבריטניה קיימת אבחנה בין שני מושגים:
- "מלכודת האבטלה" מתרחשת כאשר ההפרש הכנסה מעבודה בשכר נמוך לבין דמי האבטלה (או תגמולי רווחה אחרים, כגון הבטחת הכנסה) הוא נמוך יותר מאשר ההוצאות הכרוכות ביציאה לעבודה, כך קיים תמריץ שלילי לצאת לעבוד.
- מלכודת העוני מתייחס למצב שבו הטבות, התלויות ברמת ההכנסה מעבודה, פוחתות ככל שההכנסה עולה, זאת בצירוף מס הכנסה וניכויים אחרים, כל אלה יוצרים את תופעת התמריץ השלילי להרוויח שכר גבוה יותר בעבודה, בין אם בעבודת שעות נוספות או בפיתוח מיומנויות נוספות.
[עריכה] מנגנון ודוגמאות
הנה דוגמה אחת לאופן שבו באה לידי ביטוי מלכודת הרווחה: אם חד-הורית המקבלת גמלת הבטחת הכנסה ומוצאת משרה חלקית, שמונה שעות עבודה בשבוע, שבה תרוויח שכר מינימום לשעה. השכר אותו תרוויח בעבודתה יופחת מסכום הגמלה שתקבל וכך לא יוותר לה למעשה כל רווח ממשי מן העבודה. לעיתים, היא אף תפסיד כלכלית מן היציאה לעבודה, לאור העובדה כי משכר העבודה שתרוויח ינוכו אף מיסים. בנוסף, תאלץ לעיתים להוציא הוצאות נוספות, למשל במציאת השגחה לילדיה בעת שהיא עובדת. לכן, למרות שהיא תורמת בעבודתה לחברה, שמונה שעות בשבוע, היא למעשה מוצאת עצמה במצב כלכלי גרוע יותר לעומת מצבה קודם שהחלה לעבוד.
העקרון שבבסיס מלכודת הרווחה נובע בסופו של דבר מן הדרך שבה בני אדם מקבלים החלטות לאור הערכה אישית של זמנם ומאמציהם. הנה דוגמה נוספת: אדם המקבל הבטחת הכנסה בסך 1,500 ש"ח לחודש. הוא למעשה אינו עושה דבר כדי להרוויח סכום זה ומבלה את ימיו ככל העולה על רוחו (בגבולות התקציב הצנוע שהגמלה מאפשרת לו). לבסוף, הוא מקבל הצעת עבודה בה ישתכר 2,500 ש"ח לחודש. האם עליו לקבל את המשרה? במבט הראשון התשובה היא "בודאי", היות וברור כי יצמח לו רווח כלכלי גדול יותר מעבודה, 1,000 ש"ח יותר בחודש, המייצגים גידול של 66% בהכנסותיו החודשיות. אולם מן השכר שיקבל הוא יצטרך לשלם מיסים, נניח שהדבר יפחית את שכרו ל-2,200 ש"ח ולכן הגידול האמיתי בהכנסתו יהיה רק 700 ש"ח לחודש. אף בכך יש שיפור במצבו הכלכלי, אבל השיפור הזה מגיע במחיר של הרבה יותר עבודה. אדם זה יצרך לעבוד ככל הנראה 40 שעות בשבוע בעבודתו החדשה, כאשר הגידול האמיתי בהכנסתו לשעה אינו עולה על שכר המינימום. בנוסף תגדלנה אף הוצאותיו, למשל בזמן ובכסף שיוציא על נסיעה לעבודה וכן יצטרך להתמודד עם מתח מוגבר כתוצאה מעבודתו. במצב זה הוא ישקול את התועלת מן הרווח הכלכלי הנוסף כנגד "המחיר" שיאלץ לשלם כתוצאה מעבודתו. לא תהיה זו הפתעה אם יחליט כי הרווח הכלכלי הנוסף אינו מצדיק את המאמץ. בנסיבות אלה ניתן לומר כי "נלכד" במלכודת הרווחה.
מלכודת הרווחה מדגימה כיצד מערכות רווחה סוציאליות יכולות ליצור תמריץ שלילי לאורח חיים יצרני. למרות שמערכות הרווחה נועדו במקורן לייצור אמצעי מיגון לאזרחים מובטלים וכך להעלות את רמת חייהם, הן למעשה יוצרות מצבים שבהם אצל מקבל גמלת הרווחה נוצר תמריץ שלילי להיות אזרח יצרני ותורם במדינה כיוון שהכנסתו הנקייה מעבודה, לעומת קבלת גמלה שאיננה מחייבת כל עבודה, איננה גבוהה דיה כדי לפצות אותו על המאמץ שעליו להשקיע בעבודה. למצב זה השפעה שלילית על החברה כיוון שהוא מפחית את התוצר הכללי, את היעילות הכלכלית, פוגע בהקצאת משאבים ובמצב רוח הציבור ולכן, בסופו של דבר מוריד את רמת החיים.
[עריכה] הצעות לפתרון
קיומה של מלכודת הרווחה תלוי בהפרש שבין ההכנסה מקצבת רווחה לבין שכר המינימום שניתן להשתכר מעבודה. מלכודת הרווחה נוצרת כאשר ההפרש בין השניים קטן מדי. לכן, הפתרון הכללי למלכודת הרווחה הוא להגדיל את ההפרש שבין שני מקורות ההכנסה, בין אם על ידי העלאת שכר המינימום או על ידי הפחתת גמלאות הרווחה (או על ידי שתי הפעולות גם יחד).
במדינות אירופה, קנדה ובישראל הפתרונות הניתנים לבעיה זו הם בדרך כלל בדרך של הפחתת המיסוי על בעלי הכנסות נמוכות, או על ידי קביעת רמת הכנסה נמוכה שאיננה שוללת את קצבת הרווחה (למשל, הבטחת הכנסה) ובכך ניתן תמריץ חיובי למקבל הגמלה למצוא משרה חלקית בשכר מינימום שתאפשר לו רווח כלכלי ממשי.
עם זאת בארצות הברית, יפן ואוסטרליה ננקטו פתרונות קיצוניים יותר לבעיה זו. פתרונות אלה כוללים הפחתה קיצונית בגובה קצבאות הרווחה ואפילו ביטול קצבאות מוחלט. מתנגדי פתרונות כאלה טוענים כי צעדים שכאלה עלולים להותיר את שכבת האוכלוסיה הענייה ללא כל רשת בטחון סוציאלי ולחשוף אותה לסכנות של רעב, מצב העלול לעורר בעיות קשות יותר מן הבעיות הנפתרות על ידי פעולות אלה. מצד שני, תומכי צעדים כאלה טוענים שביטול מערכת קצבאות הרווחה הממשלתיות לא תשפיע על ארגוני הצדקה הפרטיים, על תמיכה משפחתית ותרומות מיחידים בחברה ומנגנונים חברתיים אלה ימנעו את חזונות האסון. בנוסף, אלה התומכים בקיצוץ קצבאות הרווחה או בביטולן טוענים כי הפחתת קצבאות ממשלתיות אלה יגביר את התמריץ לצאת ולעבוד, או לפחות יבטל את התמריץ השלילי המונע מאזרחים לעבוד.
בין דרכים אחרות שהוצעו לפתרון סכנת מלכודת הרווחה יש התומכים בהכנסת מינימום מובטחת ובמס הכנסה שלילי, המבוססים על התפיסה כי לכל אזרח, בין אם הוא עובד ובין אם לאו, יש להבטיח כמות קבועה של תשלומי רווחה (אצל אנשים המשתכרים למחייתם התשלום יעשה באופן של החזר חלקי של מס הכנסה). באופן כזה למובטלים המוצאים עבודה מכניסה לא יופסקו תשלומי הרווחה שקיבלו, אלא שהכנסתם מתשלומי רווחה תפחת באופן הדרגתי ככל שתגדל הכנסתם מעבודה. מנגנון כזה יספק תמריץ חיובי הרבה יותר למצוא עבודה.
אחד המניעים החזקים ביותר המונע נפילה למלכודת הרווחה הוא כבוד עצמי. תלות בקצבאות רווחה נושאת עימה סטיגמה חברתית, אשר יכולה לעיתים לפגוע בכבודו העצמי הנזקק במידה כזו שהוא יגייס את הכוחות הנדרשים לשבור את מעגל התלות, ללא עזרה חיצונית. כל זאת למרות שהדבר עלול לעלות לו במחיר כלכלי.

