מריו סוארש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריו סוארש, (נולד 7 בדצמבר 1924) נשיא פורטוגל, ומנהיג סוציאליסטי אירופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
[עריכה] שנים ראשונות
סוארש נולד בליסבון בשנת 1924. הוא קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה, פילוסופיה ומשפטים מאוניברסיטת ליסבון. בשנת 1957 החל להרצות באוניברסיטה זו, אך פעילויותיו כנגד שלטונו הפשיסטי של העריץ אנטוניו סלזר, הוליכו לפיטוריו ולמעצרים חוזרים ונשנים.
בשנת 1968 נשפט סוארש על ידי בית דין צבאי לגלות באי סאו טומה ופרינסיפה, ממושבות פורטוגל במפרץ גינאה. הוא הצליח להגיע לצרפת בשנת 1970, ולימד שם באוניברסיטאות. בצרפת הצטרף לתנועת גולים פורטוגזים סוציאליסטים שהכריזה על עצמה בשנת 1973 כמפלגה הסוציאליסטית הפורטוגזית, ובחרה את סוארש למזכ"ל.
[עריכה] מהפכת הציפורנים ולאחריה
ב-25 באפריל 1974 הצבא הפורטוגזי תפס את השלטון בליסבון, באירוע שכונה "מהפכת הציפורנים", הדיח את ממשיכו של סלזר, מרסלו קייטנו. סוארש שב הביתה, והתקבל כגיבור.
בממשלה הזמנית שהונהגה על ידי מועצת המהפכה הצבאית, קיבל סוארש את התפקיד האחראי של השר האחראי למו"מ עם מדינות חוץ, ולמעשה אירגן את העצמאות של מושבות פורטוגל, שמרידותיהן כנגד השלטון הקולוניאלי היו הסיבה המובילה למהפכה.
בתוך חודשים מיום המהפכה הסתבר כי המפלגה הקומוניסטית הפורטוגזית, בשילוב עם קבוצות רדיקליות של קצינים במועצת המהפכה, התכוונו לקבל את השליטה במדינה. בראש קבוצה זו עמד ראש הממשלה ואסקו דוס סנטוס גונסלבש, בעצה אחת עם הנשיא פרנסיסקו דה קושטה גומז. סוארש הגן על השגי המהפכה אל מול גל המחאות, תוך שהוא מתמרן על מנת להקטין את כוחם של הקומוניסטים והרדיקלים. בסוף שנת 1975 הכריחו הפגנות ומחאות את גונסלבש להתפטר מתפקידו.
[עריכה] ראש הממשלה
בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 הסוציאליסטים זכו במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978.
האוירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.
[עריכה] נשיא פורטוגל
בחודש מרץ 1986 נבחר סוארש לנשיא פורטוגל, והיה האזרח הראשון שכיהן בתפקיד זה מזה למעלה משישים שנה. תפקיד זה, בדומה לתפקיד הנשיא במדינת ישראל, היה תפקיד טקסי בעיקרו, וסוארש השתמש בו כדי לקדם את זכויות האדם בפורטוגל ובעולם. במהלך רוב שנות כהונתו נשלטה פורטוגל בידי השמרנים, אך בשנת 1995 חזרו אנשי השמאל לשלטון.
סוארש פרש מתפקיד הנשיא בשנת 1996. בשנת 1998 היה חבר במשלחת של האומות המאוחדות אשר נועדה לבדוק את מצב זכויות האדם באלג'יריה לאור מלחמת האזרחים העקובה מדם שהשתוללה שם. יש הרואים בדו"ח המשלחת, אשר האשים את הקיצונים האיסלמים במעשי הטבח, כאחד הגורמים לסיומה של הלחימה. אחרים הביעו תרעומת על התעלמותו של הדו"ח ממעשי האכזריות של הממשלה כנגד המורדים.
בשנת 1999 הוביל את מפלגתו בבחירות לפרלמנט האירופי, והוא מחזיק בתפקידים שונים במסגרת זו עד היום. סוארש זכה בפרסים שונים לזכויות האדם, ובתארי כבוד מאוניברסיטאות רבות.
לאחרונה הודיע סוארש על מועמדותו לנשיאות פורטוגל בבחירות שיתקיימו בינואר 2006 עת יהיה בן 81 שנים. פרשנים פוליטיים אינם צופים לו הצלחה.
[עריכה] סוארש וישראל
סוארש נחשב בדרך כלל לידיד של מדינת ישראל. ב-1 בנובמבר 1995 נאם סוארש בכנסת. באופן סימבולי, הייתה זו הופעתו האחרונה בכנסת של ראש הממשלה יצחק רבין. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר נרצח ראש הממשלה הישראלי בכיכר מלכי ישראל על ידי יגאל עמיר.
לאחרונה התבטא סוארש כנגד ממשלת ישראל כי היא "מיליטנטית, ימנית וקיצונית" ואף התפטר מתפקיד ראש "המשלחת הישראלית" בפרלמנט האירופי, קבוצה של חברי פרלמנט שתפקידה לקיים דו שיח עם ישראל.

