נאש דידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נאש דידן (ארמית: אנשים שלנו) הוא השם שבו קוראים לעצמם יהודים מן האזור שסביב העיר אורמיה, בגבול בין איראן, תורכיה ואזרבייג'ן. קהילת נאש דידן נחשבת כחלק מקהילת יהדות כורדיסטן. הקהילה, שלפי המסורת הוקמה לאחר גלות בבל, עלתה ברובה לארץ ישראל במאה העשרים, ושפת הדיבור שלה היא ארמית.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

הקהילה נוסדה, על פי המסורת, ע"י יהודים שברחו לאזור בזמן גלות בבל ולא חזרו לארץ ישראל אחרי הצהרת כורש. מאחר והיהודים נחשבו באורמיה כעם זר נאסר עליהם לעבוד את האדמה, ולכן כמעט כולם עסקו במסחר. היהודים דיברו בניב הארמי המקומי וכן בתורכית, פרסית ואזרית. בעוד שהערבים עברו עם הכיבוש המוסלמי לדבר ערבית, היהודים (וכמוהם הנוצרים האשורים) שימרו בפיהם את השפה הארמית, וקראו לה "לישן דידן" (שפה שלנו). שמירת התרבות, המנהגים והשפה נסתייעה גם באופיו ההררי והמבודד של האזור.

שפתם של האשורים היא ארמית ודומה מאוד לארמית של יהודי אורמיה בשינויים קלים הנעוצים בניב השונה. בזמן העתיק הארמית הייתה השפה הרשמית בכל האזור (סוריה, אשור ופרס). יהודים אשר שפת היום יום שלהם הייתה ארמית התיישבו באורמיה כבר בסוף המאה השמינית לפני הספירה. את העובדה הזו מוכיחים ממצאים ארכיאולוגים מברונזה, זהב וכסף שעליהם סממנים של התרבות היהודית עם כתב ארמי אשר נמצאו בחסנלי, זיביבה וגיאוטפה ליד אורמיה. בנוסף לזה ניתן להבחין בבית הקברות הארמני העתיק במצבות מתקופה מוקדמת יותר עליהן חקוקים כתב ארמי לצד סמלי מגן דוד ומנורה.

[עריכה] תולדות הקהילה

בשנת 780 לפני הספירה הנוצרית כבש המלך האשורי שלמנסר ה-4 את מלכות הצפון אשר הייתה אחת משתי המדינות היהודיות העצמאיות בארץ ישראל. במאה השישית לפני הספירה, תגלת פלסר השלישי, מלך אשור, הביא את אשור לרמה של אימפריה וכדי להיטיב את שלטונו על העמים הכבושים נקט בשיטה של הגלייה מסיבית. חלק הארי של האוכלוסיה הוגלה הרחק לתוך האימפריה האשורית. נמצאו הוכחות שיהודים עזרו למנה איראנצובה (המלך של מנה – מדינה מסביב לאגם אורמיה בין השנים 719 – 740 לפני הספירה) לכרות ברית איחוד עם השליט האשורי תגלת פלסר השלישי בתקופת המלחמה שלו נגד אוררטו.

מאה ושלושים שנה מאוחר יותר (במאה השישית לפני הספירה), שארית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל, ממלכת יהודה, יצאה גם היא לגלות והפסיקה להתקיים בארץ. החל משנת 575 לפני הספירה לערך, תגלת פלסר כבש את נחלת השבטים זבולון ונפתלי, והגלה את התושבים. לאחר מכן, שלמנאסר החמישי כבש את נחלת ראובן, גד ומנשה והגלה גם אותם. לבסוף, בשנת 556 לפני הספירה, אחד המלכים הגדולים של אשור, סרגון השני, השלים את מה שהתחילו קודמיו, וצפון הארץ כולו איבד את זהותו היהודית. יהודים רבים מצאו את עצמם באיזור אורמיה (לב-לבה של ממלכת אשור).

עם השמדת העם הארמני על ידי התורכים ברחו יהודי אורמיה לארצות השכנות וחלקם גם חזר לארץ ישראל. בשנת 1895 הגיעו כמה עשרות משפחות לארץ ובשנת 1905 הגיעו משפחות נוספות. בשנת 1924 הגיעו עוד 300 משפחות בהליכה רגלית קשה והתיישבו בירושלים. בשנות החמישים, לאחר הקמת מדינת ישראל, עלתה מרבית הקהילה לארץ, המשפחות היהודיות שנשארו בעיר עזבו אותה עם נפילת השאה ועליית חומייני לשלטון, חלקן לישראל וחלקן לארצות הברית. משפחות שהתיישבו באזארביג'ן הרוסית (בעיקר בעיר באקו) לאחר מלחמת העולם הראשונה הוגלו על ידי סטאלין יחד עם כל התושבים האזארים בשנות החמישים לקאזאחסטן. קהילה גדולה של נאש דידן ישבה בעיר אלמה-אטה עד לשנות התשעים.

[עריכה] הקהילה בישראל

כיום (2005) חיים בישראל כ-14,000 אנשים בני העדה. אחוז גבוה מבני העדה חי בחולון והשאר נמצאים במקומות אחרים בארץ. משפחת צפוני שהגיעה לארץ מאורמיה בעלייה של שנות החמישים מעלה בכל שנה ערב פולקלור לבני העדה עם שחקנים וזמרים. אנשי העדה בישראל משתדלים לשמר את המטבח הפרסי, את השפה וכן מנהגי חתונה עתיקים. בשנות התשעים פעלה בישראל להקה בשם "נאש דידן" ששרה בארמית. כיום חוששים שעם פטירתם של ילידי שנות ה-30 וה-40 תיעלם גם השפה הארמית המדוברת.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אורה יעקבי, אלמוס,אות ועוד, 2006
  • יוסף בן רחמים,שפה אחת ודברים אחדים טקסטים בארמית מזרחית חדשה, יד בן צבי, 2006

[עריכה] קישורים חיצוניים