לידס יונייטד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שם מלא | מועדון כדורגל לידס יונייטד | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| כינוי | הלבנים, היונייטד | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1919 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| אצטדיון | אלנד רואד, לידס | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר מושבים | 40,242 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| יו"ר | קן בייטס | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאמן | דניס וייז | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ליגה | ליגת המשנה האנגלית | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר אליפויות | 3 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר גביעים | 2+2 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
לידס יונייטד הוא מועדון כדורגל מן הגדולים והחשובים בנוף הכדורגל האנגלי. המועדון מצפון אנגליה המייצג את חבל מערב יורקשייר, צבר כח רב במהלך שנות השישים והשבעים תחת המנג'ר דון ריווי, הן בזירה המקומית באנגליה, והן באירופה, והגיע למעמדי חצאי גמר וגמר גביע האלופות ומחזיקות הגביע באירופה. המועדון זכה ב-3 אליפויות אנגליה, בגביע האנגלי ובגביע הליגה, ופעמיים בגביע ערי הירידים (גביע אופ"א במתכונתו הישנה) באירופה. הקבוצה ידועה בכינוי "הלבנים" או "היונייטד", ומאמנה נכון לעונת 2006-2007, הוא דניס וייז. אצטדיונה הביתי הוא אלנד רואד המכיל כ-40,242 מושבים, והוא התשיעי בגודלו באנגליה. מדי הקבוצה במשחקי הבית הם בצבע הלבן. במשחקי החוץ כוללים מדי הקבוצה חולצות צהובות ומכנסיים צהובים, או חולצות כחולות ומכנסי תכלת.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] השנים הראשונות - לידס סיטי
המועדון נוסד בשנת 1904 בעיר לידס (Leeds), בירתו של חבל מערב יורקשייר, כ"לידס סיטי". משחקה הראשון של הקבוצה באצטדיונה הביתי, אלנד רואד (Elland Road), התקיים ב-15 באוקטובר 1904 במסגרת הליגה המחוזית של מערב יורקשייר מול שכנתה, האל סיטי, והסתיים בהפסד 2-0. במאי 1905 הוחלט על הגדלת הליגה השנייה, ולידס הצטרפה אליה. משחקה הראשון של הקבוצה בליגה הכלל ארצית הסתיים אף הוא בהפסד, 1-0 הפעם לשכנתה האחרת, ברדפורד סיטי. המועדון נבנה אט אט, והיסודות הראשונים הונחו בזמן מלחמת העולם הראשונה על ידי המנהל הראשון, הרברט צ'פמן. באותה תקופה הואשמה הקבוצה על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית באי סדרים כספיים וסולקה מן הליגה, כאשר גם הנהלתה אולצה להתפזר.
באוקטובר 1919 הועמדו שרידיה של לידס סיטי, על רכושה ושחקניה למכירה פומבית, אולם לאחר התערבות של פקידים בכירים ובעלי עניין מהעיר שלא היו שותפים לאי הסדרים הקודמים במועדון, נמנעה מכירתו. בכך נסללה הדרך להקמתו של מועדון חדש - לידס יונייטד.
שנות ה-20 הראשונות התאפיינו בלידס בדשדוש במרכז הטבלה של הליגה השנייה (Second Division). אולם לקראת אמצע העשור התייצבה הקבוצה, החלה להפגין יכולת גבוהה ולנצח, וזכתה באליפות הליגה ובעלייה אל הליגה הבכירה, זו שתיקרא לימים הפרמייר ליג (Premier League).
למרות השיפור הניכר, היה המועדון הצעיר עדיין בחיתוליו וחסרו לו, כמו רבים מהמועדונים באותה בתקופה, המשאבים כדי להתמודד בצמרת הכדורגל של אותם זמנים. בסוף עונת 1926-1927 ירדה הקבוצה לליגה השנייה, רק כדי לשוב לליגה הראשונה בתום עונה אחת בלבד. במהלך מלחמת העולם השנייה התקיימו באנגליה משחקים במתכונת של ליגה אזורית, כאשר שחקנים רבים היו מגוייסים ושיחקו במהלך חופשות, או לאחר שחרורם משירות צבאי או במפעלים שונים (תעשיית הנשק וכו'). תקופה זו לא זכורה היטב לחובבי הכדורגל, זאת עקב הנסיבות המיוחדות שליוו אותה.
ב-1949 הצטרף למועדון שחקן אלמוני בן 17, שהפך לימים לאחד משחקניה הגדולים של הקבוצה מאז ומעולם - הקשר ג'ון צ'ארלס, שנודע בכינויו "הענק העדין". צ'ארלס היה למעשה הכוכב הראשון במועדון בעידן נטול כוכבים כמעט, והטביע את חותמו למן ההתחלה. שנות החמישים הראשונות עברו על המועדון בגלות הליגה השנייה, כאשר צ'ארלס, כמעט לבדו, הצליח לבסוף להעלות את המועדון לליגה הבכירה בעונת 1955-1956, כאשר כבש 29 שערים ב-42 משחקי ליגה. בעונת 1956-1957 נמכר צ'ארלס ליובנטוס מהליגה האיטלקית עקב קשיים בתזרים המזומנים של לידס. חסרונו הורגש באופן מיידי בדמות בצורת שערים ממושכת, זאת על אף שחקנים דוגמת ג'ק צ'רלטון ודון ריווי שאיישו את ההרכב הראשון.
[עריכה] ימי הזוהר - עידן ריווי
דון ריווי סיים את קריירת המשחק שלו בתום עונת 1961, ונתמנה זמן קצר לאחר מכן למנג'ר לידס יונייטד. עונתו הראשונה במועדון הייתה מאכזבת, ונסתיימה בירידה נוספת לליגת המשנה. בקדנציה השנייה של ריווי במועדון, החלה להתגבש לה באלנד רואד חבורת שחקנים מוכשרים ושאפתנים, שעתידים היו לתת את הטון בכדורגל האנגלי, כמו גם באירופה בשנים הבאות. שמות שיביאו את המועדון אל פסגות חדשות הגיעו למועדון: בילי ברמנר הסקוטי, ואלברט ג'והנסון הדרום אפריקאי היו ראשוני המצטרפים למועדון בראשית שנות השישים, וגם פול ריני, טרי קופר ונורמן הנטר הצעירים ששיחקו עדיין במחלקת הנוער של המועדון, עתידים יהיו לשתף פעולה בשנים הבאות תחת המנג'ר ריווי, ולהצעיד את המועדון אל ימי הזוהר שלו.
באותם ימים התקבלה על ידי ריווי אחת מן ההחלטות החשובות בתולדות המועדון. המנג'ר שהעריץ את ריאל מדריד הגדולה של פרנץ פושקאש ואלפרדו די סטפאנו, הורה להחליף את מדי המועדון מיום היווסדו, כחול וזהוב, למדים לבנים. מדים אלה העניקו למועדון את כינויו עד עצם היום הזה: "הלבנים". צעד זה היה חלק מתוכניתו של ריווי, שנועדה בין היתר לשוות למועדון תדמית של מועדון גדול, חזק ומצליח בקנה המידה של ריאל, וכתוצאה מכך להרתיע את היריבים.
בתחילת עונת 1962-1963 שב ג'ון צ'ארלס למועדון, וריווי החל בונה את קבוצת חלומותיו. הוא צירף את פיטר לורימר בן ה-15, ויחד עם ג'וני גיילס שהגיע ממנצ'סטר יונייטד, נורמן הנטר, טרי קופר, פול ריני וגארי ספארק שהועלו ממחלקת הנוער, החלה הקבוצה לממש חלק מן הפוטנציאל שהיה טמון ברגלי שחקניה הצעירים והמוכשרים, וסיימה את העונה במקום ה-5. את עונת 1964-1965 סיימה לידס כסגנית למנצ'סטר יונייטד, כשלשתי הקבוצות מספר נקודות זהה (61), ורק הפרש שערים מפריד ביניהן. במשחקה האחרון בעונה זו מול ליברפול, הייתה זקוקה לידס לתיקו בלבד כדי לזכות באליפות, אולם הפסידה 0-1 משער בתוך תוספת הזמן של המשחק.
עונת 1965-1966 הייתה עונת הבכורה של המועדון באירופה, במסגרת גביע ערי הירידים. לידס התקדמה יפה במסע האירופי, והגיעה לחצי הגמר, אך הפסידה בו לריאל סרגוסה הספרדית. באותה עונה סיימה לידס, שוב, כסגנית הליגה האנגלית, הפעם לליברפול. בעונת 1966-1967 הלך ונשלם לו פאזל קבוצת החלומות של ריווי, כשאדי גריי ופול מדליי, ערכו את הופעת הבכורה שלהם במדים הלבנים. באותה עונה הגיעה הקבוצה לחצי גמר הגביע האנגלי בו הפסידה 1-0 לצ'לסי, על אף שער שנכבש לזכותה מבעיטה חופשית של פיטר לורימר, אולם זה נפסל על ידי השופט בטענה כי שחקני צ'לסי לא היו מוכנים לבעיטה.
באותה עונה הגיעה הקבוצה פעם נוספת למעמד גמר גביע ערי הירידים, אך יצאה ממנו שוב בידיים ריקות, לאחר הפסד בגמר 2-0 מול דינמו זאגרב. בעונת 1967-1968 הצטרף למועדון הקשר מיק ג'ונס, והקבוצה השיגה נצחון שיא לאחר 3 עשורים וחצי, 0-7 על צ'לסי. בנוסף, הגיע המועדון לחצי גמר הגביע האנגלי, וזכה בגביע ערי הירידים לאחר נצחון על פרנצווארוש ההונגרית.
[עריכה] 1969 - אליפות ראשונה
בעונת 1968-1969 נפרדה לידס מחלום הגביע כבר בסיבוב השלישי. כשכל שנותר לה היה להתרכז בליגה בלבד, לא נוצחה הקבוצה בבית משך כל העונה, שבסיומה, לראשונה בעידן ריווי, הגיעה האליפות הנכספת לאלנד רואד. עונת 1969-1970 ראתה את לידס נאבקת על כל התארים האפשריים, הן באנגליה, והן באירופה. המאבק בדרך לגמר הגביע האנגלי עבר גם דרך מנצ'סטר, אותה הכניעה לידס בחצי הגמר במפגש כפול. בגמר, סיימה לידס את המפגש הראשון (מבין שניים) מול צ'לסי בתיקו. 4 ימים בלבד לאחר מכן, נערך משחק חצי גמר גביע אירופה לאלופות מול סלטיק הסקוטית. כששחקניה תשושים, סחוטים וקורסים תחת העומס, תוצאה של 12 משחקים בכל המסגרות בתוך 31 יום, ירדה הקבוצה מנוצחת, 2-1. משחק הגמר השני מול צ'לסי היווה כבר ככל הנראה משוכה גבוהה מדי, פיזית ונפשית עבור שחקניו של דון ריווי, והם הוכרעו בסופו של דבר 2-1.
[עריכה] שנות השבעים - פסגות לבנות
בעונת 1970-1971 סיימה לידס שוב כסגנית, הפעם לארסנל, וזכתה פעם נוספת בגביע ערי הירידים לאחר נצחון על יובנטוס האיטלקית. בעונה לאחר מכן זכתה לידס לראשונה בתולדותיה בגביע האנגלי, לאחר נצחון על ארסנל בגמר באצטדיון ומבלי, 0-1 משער של אלן קלארק.
לידס, שהובילה את הליגה ושהייתה מועמדת בנוסף לגביע גם לתואר האליפות, באה לסיים את המלאכה במחזור האחרון ולחגוג דאבל (זכייה כפולה, אליפות וגביע) במשחק חוץ מול וולברהמפטון ונדררס, אולם ירדה מנוצחת 2-1, ושוב חמק תואר נוסף ויוקרתי מידיה על קו הסיום.
דייוויד הארבי, ג'ו ג'ורדן וטרבור צ'ארי הצטרפו למועדון בפתיחת עונת 1972-1973. עונה זו זכורה לאוהדי לידס בעיקר בגלל גמר גביע מחזיקות הגביע מול מילאן האיטלקית שנערך בסלוניקי, יוון. המשחק לווה בשערוריית שיפוט שבעקבותיה הושעה השופט היווני על ידי אופ"א מיד לאחר המשחק. השער שהכריע את המשחק בא לאחר בעיטה חופשית שנפסקה לזכות מילאן, ושלטענת שחקני לידס, מעולם לא היתה. מנגד, מנע השופט מלידס שתי בעיטות עונשין מ-11 מטר, ולאחר עבירה גסה שבוצעה על נורמן הנטר, נשלף לעברו הכרטיס האדום. הקהל שהיה יווני ברובו, ליווה את המשחק בשריקות בוז צורמות לעברו של השופט, בן ארצם, והכתיר בתום המשחק את לידס כמנצחים האמיתיים. למרות תצוגת השיפוט והשעייתו של השופט, לא איפשרה אופ"א את קיומו של משחק חוזר, ולידס, שוב, יצאה בידיים ריקות.
עונת 1973-1974 הוכתרה כאחת מן הטובות, אם לא הטובה בהיסטוריה של המועדון. היא נפתחה ב-7 נצחונות רצופים, תוך כדי הפגנת כדורגל משובח לאורך העונה כולה. למרות מאבק צמוד עם ליברפול, חתכה לידס ראשונה את חוט המטרה במירוץ לתואר שני, וצלחת אליפות נוספת הובאה כלאחר כבוד לארון התארים באלנד רואד. עונה זו היוותה את סיומו של עידן בלידס, עידן דון ריווי, הזכור לאוהדי לידס כימים הגדולים באמת - עידן תור הזהב וימי הזוהר של המועדון. עברו שנים רבות לפני שלידס שבה לזירה האירופית.
דון ריווי עזב את המועדון בסוף עונת האליפות, ונתמנה למאמנה של נבחרת אנגליה. מחליפו היה מנג'ר ברייטון אנד הוב אלביון, בראיין קלאף. ימיו של קלאף בלידס היו קצרים, ולאחר כחודש וחצי בלבד בתפקיד, בו הסתכסך עם מרבית השחקנים, ולאור התוצאות הדלות בליגה, פוטר. מחליפו, ג'ימי ארמפילד, הצליח להביא את המועדון עד לגמר גביע אירופה לאלופות מול באיירן מינכן, לאחר נצחון 1-2 באלנד רואד (ברמנר וקלארק), ותיקו 1-1 (לורימר) בקאמפ נואו בחצי הגמר מול ברצלונה הגדולה עם יוהן קרויף בשורותיה.
הגמר התקיים ב-28 במאי 1975, באצטדיון הפארק דה פראנס בפאריז. במחצית הראשונה נמנעו מלידס שתי בעיטות עונשין מ-11 מטר, זאת לאחר שבשני מקרים הוכשלו שחקניה ברחבה הגרמנית, אולם משרוקיתו של השופט הצרפתי נדמה.
בדקה ה-67 הבקיע פיטר לורימר בבעיטה מרשימה את שער היתרון לזכות לידס. השופט הורה על קו מחצית המגרש, סימן לאישורו של השער, אולם אז החלה מתקפה חזיתית מאסיבית של שחקני באיירן ובראשם פרנץ בקנבאואר שהסתערו עליו בזעם בדרישה לפסול את השער, והלה, לאחר התייעצות עם הקוון, הורה לפתע על פסילתו בטענה כי קפטן לידס, בילי ברמנר, הפריע למהלך הכדור, ולפי כך השער הובקע מעמדת נבדל. לאור החלטות השיפוט, שנדמו בעיני אוהדי לידס ביציעים כשערוריתיות ומקוממות, החלו אלה שוברים ומנפצים מכל הבא ליד. באיירן הבקיעה שני שערים מאוחרים, ולידס ירדה שוב מנוצחת, הפעם 2-0.
בעונות של שלהי שנות השבעים, סיימו את קריירת המשחק שלהם בלידס כוכביה הגדולים של הקבוצה בכל הזמנים, בהם הקפטן וסמל המועדון, בילי ברמנר, וגם נורמן הנטר, ג'ו ג'ורדן, פול ריני ואלן קלארק, ותם לו עידן במועדון הלבן.
[עריכה] שנות השמונים - הנפילה
בעונה הראשונה של העשור החדש מונה שחקן העבר, אלן קלארק כמאמן. קלארק הצליח לייצב מעט את הגנתה של לידס, אך נכשל בבניית תלכיד שחקנים איכותי שיהווה איום של ממש על תואר האליפות. עונת 1981-1982 נפתחה באופן קטסטרופלי עבור לידס כשהיא סופגת תבוסות קשות במשחקי הפתיחה. המצב לא השתפר עבור המועדון, ובסיומה של העונה, לאחר הפסד במחזור הסיום - 2-0 לוסט ברומיץ' אלביון, ירדה הקבוצה לליגת המשנה לאחר 27 עונות רצופות בליגה הבכירה. פיטר לורימר בן ה-37 שב לשורות לידס בעונת 1983-1984 על מנת לייצב את הקישור, אולם ללא הצלחה של ממש. הקבוצה השתרכה בעונות הבאות במרכז ובירכתי הטבלה, ללא אף הישג משמעותי. עם סגל שחקנים אלמוני, בעיות תקציב קשות וקהל שנטש את היציעים, נראה מצבה של הקבוצה רע מתמיד. למרות כל זאת סיימה הקבוצה את עונת 1986-1987 במקום הרביעי, שהעניק לה את המקום במשחקי הפלייאוף (משחקי ההצלבה בין 4 הראשונות על הזכות לעלות לליגה הבכירה). לידס הגיעה לגמר, אולם נכנעה במשחק השלישי והמכריע 2-1 לצ'רלטון אתלטיק.
בפתיחת עונת 1988-1989 מונה הווארד ווילקינסון, שהיה מנג'ר שפילד ונסדיי למנג'ר לידס. וילקינסון הצליח להחתים מספר שחקני מפתח, ביניהם גורדון סטראכן שנקנה ממנצ'סטר יונייטד, והחל לייצב את הקבוצה, לאחר מספר שנים רעות במיוחד בליגת המשנה. בעונה שלאחר מכן החלה השקעתו של ווילקינסון להניב פירות: הקבוצה שבה להפגין כדורגל מצוין, להבקיע ולנצח, וחשוב מכך, ווילקינסון הצליח להחזיר את אוהדי לידס הרבים ליציעים. הקשר ויני ג'ונס, שהפך בזכות משחקו האגרסיבי לחביב הקהל באלנד רואד הצטרף מווימבלדון, החלוץ לי צ'פמן הוחתם גם הוא, ובסוף דצמבר 1989 השקיפה לידס על הליגה ממרומי המקום הראשון בו נשארה עד תום העונה, בסיומה שב המועדון אל הליגה הבכירה.
[עריכה] שנות התשעים - החזרה לפסגה
הרוח החדשה שהביא עימו ווילקינסון לאלנד רואד, הביאה עימה גם תקוות חדשות לאוהדי הקבוצה, לאחר 8 שנים בליגת המשנה. את עונת 1990-1991 סיימה הקבוצה במקום הרביעי, כשהיא מציגה כדורגל שובה עין. עונת 1991-1992 נפתחה היטב עם כ-11 משחקים רצופים ללא הפסד, ותבוסות 0-4 ו-1-6 שהנחילה לידס לסאות'המפטון ולשפילד ונסדיי (בהתאמה). הקישור בראשות גורדון סטראכן, גארי ספיד, דייוויד באטי וגארי מקאליסטר, והחלוצים לי צ'פמן ורוד וואלס עשו את שלהם, ובדצמבר 1991 ניצבה לידס במקום הראשון בטבלה.
בפברואר 1992 הוחתם במועדון אחד מכוכבי הכדורגל העולמי בכל הזמנים - הצרפתי אריק קאנטונה. הקשר המחונן שבה במהירות את ליבו של הקהל באלנד רואד. משחקו הקליל ושובה העין שלווה בכשרון ובקסם אישי רב עשה את שלו, והקהל נהר בהמוניו על מנת לראות את הכוכב החדש של לידס יונייטד בפעולה. קאנטונה שהצטיין בקישור לא הירבה להבקיע, אך השערים שהובקעו על ידו היו מרשימים ביופיים ומתוחכמים, והובקעו בקלילות יוצאת דופן, עדות לכשרון הגדול שהיה טמון ברגליו. לאחר מאבק צמוד שהתפתח עם מנצ'סטר יונייטד בתקופת חג הפסחא ושהוכרע בשבועיים האחרונים של העונה, ניצחה לידס במשחק חוץ את שפילד יונייטד 2-3, ובמשחק הבית האחרון 0-1 את נוריץ' סיטי, וניצלה הפסדים מפתיעים של מנצ'סטר לנוטינגהאם פורסט ולווסטהאם, כדי לזכות באליפות שלישית בתולדותיה.
לידס שבה לאירופה כאלופת אנגליה בעונת 1992-1993. העונה נפתחה בנצחון 3-4 על ליברפול בגביע מגן הצדקה, ונמשכה אל תוך השלב הראשון של ליגת האלופות מול שטוטגרט הגרמנית. הגרמנים גברו על לידס 3-0 במשחק הראשון שנערך בגרמניה. בגומלין באלנד רואד גברה לידס על שטוטגרט 1-4. שער החוץ אמור היה להספיק לגרמנים כדי לדלג לשלב הבא, אולם שיתופו הלא חוקי של שחקן זר במדי שטוטגרט, הביא את אופ"א להחלטה על משחק מכריע באצטדיון הקאמפ נואו בברצלונה, בו גברה לידס על הגרמנים 1-2. במשחק הבא בגביע אירופה, סיימה לידס את דרכה במפעל לאחר הפסד כפול לגלאזגו ריינג'רס הסקוטית. נפילת המתח שלאחר עונת האליפות החלה לתת את אותותיה בקבוצה. אריק קאנטונה לא שבע נחת מן העובדה כי לא היה שחקן בטוח בהרכב, והירידה החדה בכושרו הביאה לבסוף למכירתו למנצ'סטר יונייטד תמורת 1.2 מיליון ליש"ט. המשכה של העונה היה רע עבור לידס, שמאזן נצחונות החוץ שלה עמד בסופה על אפס. הנחמה היחידה עבור אוהדי הקבוצה באותה עונה, הייתה זכייתה של מחלקת הנוער של המועדון בגביע האנגלי, לאחר נצחון כפול על מנצ'סטר יונייטד.
עונת 1993-1994 ראתה מספר שחקני מפתח שזכו באליפות מסיימים את דרכם במועדון. למרות זאת הציגה הקבוצה יכולת טובה שכללה נצחון 0-5 על סווינדון טאון. באותה עונה הצטרף למועדון הבלם דייוויד אולירי, מי שעתיד היה להביא את לידס בשנים הבאות בחזרה לצמרת האירופית הגבוהה, הפעם כמנג'ר. בעונת 1994-1995 הצטרפו למועדון מספר שחקנים חדשים: החלוצים טוני יבואה הגאנאי ופיל מסינגה הדרום אפריקאי, הבלם הדרום אפריקאי לוקאס ראדבה, והקשר קארלטון פאלמר. את העונה סיימה לידס במקום החמישי, שהבטיח לה הופעה נוספת באירופה בעונה הבאה.
הגרלת גביע אופ"א זימנה ללידס בפתיחת עונת 1995-1996 משחק חוץ מול מונקו הצרפתית. חלוץ לידס, טוני יבואה, הרשים עם שלישייה לרשתה של מונקו, ובסיום 0-3 ללידס. בגומלין באנגליה ניצחו הצרפתים 1-0. לידס עברה לשלב הבא, בו הודחה על ידי פ.ס.וו. אינדהובן ההולנדית. הקשר השבדי, תומאס ברולין, ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון, אך לידס בעונה פושרת למדי, הפסידה בגמר גביע הליגה לאסטון וילה, וסיימה את העונה במקום ה-13 בלבד.
בפתיחת עונת 1996-1997 הצטרפו למועדון הקשר לי בוייר, שהוחתם מקבוצת צ'רלטון אתלטיק, והשוער נייג'ל מרטין. לידס לא הצטיינה אף בעונה זו, שבסיומה פוטר הווארד ווילקינסון, המאמן שהצעיד אותה אל תואר האליפות האחרון של המועדון עד כה. בעונת 1997-1998, מונה ג'ורג' גרהאם, מי שהיה מנג'ר ארסנל, למאמן לידס. עונה זו גם ראתה את ניצני פריחתו של קשר אוסטרלי צעיר ומחונן בשם הארי קיואל, שהגיע לאקדמיית הכדורגל של לידס יונייטד בגיל 16, והחל תופס מקום של קבע בהרכב הראשון. בזכות כשרונו ואישיותו יוצאי הדופן, הפך קיואל תוך זמן קצר לחביב הקהל באלנד רואד.
גרהאם החל בבניית סגל חדש, וצירף את החלוץ ההולנדי ג'ימי פלויד האסלביינק לשורות הקבוצה. לידס שבה לשחק כדורגל התקפי ומהנה במרבית שלבי העונה, זאת למרות העובדה שגרהאם נתפס בעיני האוהדים כמאמן בעל אוריינטציה הגנתית יתר על המידה. בפתיחת עונת 1998-1999, הודיע גרהאם במפתיע על עזיבתו את המועדון. הנהלת לידס שנותרה בפני שוקת שבורה, זאת מאחר ולא נמצאו מאמנים ראויים הזמינים לתפקיד, בחרה לבסוף את עוזרו של גרהאם, שחקן העבר של לידס, דייוויד אולירי כמאמן החדש. אולירי הצעיר היווה משב רוח מרענן בקבוצה. רוח חדשה, צעירה, תוססת ואופטימית החלה לנשוב שוב ביציעי אלנד רואד. אולירי שילב בהרכב הקבוצה שחקנים צעירים ואיכותיים, ואלו החלו לתת את הטון החדש במועדון ולהציג כדורגל איכותי, מהנה ואטרקטיבי, שהביא עימו שורה של הישגים מרשימים בליגה ובזירה האירופית, הישגים שהשיבו את הקהל בהמוניו ליציעים.
[עריכה] התינוקות של אוליר'י
אוליר'י הצליח ליצור באופן מושלם תלכיד של שחקנים צעירים ולוחמים, שהפגינו משחק מהיר ואגרסיווי תוך שליטה טכנית מהמעלה הראשונה, ולידס הפכה שוב, מאז שנות השבעים, לאחת מן הקבוצות הטובות, המסקרנות והמתוקשרות ביותר בליגה. הצלחתו של אוליר'י, נבעה בין היתר ממערכת היחסים המיוחדת שרקם באופן אישי עם כל אחד ואחד משחקניו. הארי קיואל הצעיר, שהפך עתה לכוכב על ולמושא חיזור של מועדונים מן השורה הראשונה באנגליה, שיתף פעולה בקישור עם לי בוייר, איריק באקה וסטיבן מק'פייל הצעיר, תוצר מחלקת הנוער של המועדון, כשהחלוצים אלן סמית', שהגיע אף הוא ממחלקת הנוער של המועדון, וג'ימי פלויד האסלביינק מכניעים את הגנות היריבים פעם אחר פעם. בחלק האחורי של הקבוצה שיתפו פעולה המגינים גארי קלי, ואיאן הארט, הבלמים לוקאס ראדבה וג'ונתן וודגייט, ובין הקורות ניצב נייג'ל מרטין.
בעונת 1999-2000 הצטרפו למועדון מספר שחקנים חדשים, ביניהם המגן דני מילס, הקשר ג'ייסון ווילקוקס, והחלוצים דארן האקרבי ומייקל ברידג'ס. על עונה זו העיבה עננה שחורה מעל המועדון. שני שחקני לידס, לי בוייר וג'ונתן וודגייט, הואשמו כי תקפו סטודנט ממוצא פקיסטני מחוץ למועדון לילה בלידס, וגרמו לו לחבלות קשות. במשפט שהתארך על פני כשנתיים, זוכה לבסוף בוייר מההאשמות, בעוד וודגייט נידון לעבודות שירות. המועדון עמד בפרק זמן זה תחת מתקפה של כלי התקשורת וארגונים שונים נגד גזענות. לידס סיימה את העונה במקום השלישי, והגיעה פעם נוספת לאירופה, שם גברה על סלביה פראג, והגיעה למעמד חצי גמר גביע אופ"א מול גלאטסראיי הטורקית. משחק חצי הגמר הראשון שהתקיים באיסטנבול היווה מכה נוספת, מרה וכואבת למועדון, כאשר במהומות שפרצו בין אוהדי לידס לאוהדים טורקים לפני המשחק, נרצחו שני אוהדי לידס. למרות העובדה כי אופ"א אישרה את דחיית המשחק בעקבות האירועים הטראגיים, החליטו לבסוף שחקני לידס להופיע למשחק. כשהם שפופים, חסרי מוטיבציה ועונדים סרטים שחורים על זרועותיהם, ומול קהל עוין ואלים, ירדו לבסוף שחקני לידס מנוצחים 2-0. משחק הגומלין באנגליה הסתיים בתיקו 2-2, ולידס סיימה את דרכה במפעל האירופי. את העונה בליגה סיימה הקבוצה במקום הרביעי.
בפתיחת עונת 2000-2001, הצטרפו למועדון הקשר הצרפתי אוליבייה דאקור, והחלוצים מארק וידוקה האוסטרלי ורובי קין האירי. בעונה זו נרשמה גם העיסקה הגדולה ביותר בכדורגל האנגלי מאז ומעולם, כאשר לידס רכשה את הבלם ריו פרדיננד מקבוצת ווסטהאם תמורת כ-18,000,000 ליש"ט. לידס פתחה את העונה בצורה טובה מאוד, כשהיא מציגה יכולת גבוהה בליגה. עונה זו ראתה את המועדון פעם נוספת באירופה, הפעם בליגת האלופות. לידס חלפה על פני מינכן 1860, בדרכה למפגש מול ברצלונה בו הובסה 4-0 בספרד. במשחק הבא באלנד רואד גברה לידס 0-1 על מילאן משער של לי בוייר בדקה ה-89. משחק הבית הבא במפעל האירופי זימן לקבוצה את בשיקטאש הטורקית, אותה הביסה לידס 0-6 תוך כדי תצוגת כדורגל מרשימה, ומשחק הגומלין בתורכיה הסתיים בתיקו 0-0. משחק הגומלין מול ברצלונה היה משחק הבית הבא, והקבוצות נפרדו בתיקו 1-1. לידס יצאה עתה למשחק הגומלין מול מילאן באצטדיון הסאן סירו, משחק שהסתיים שוב בתיקו 1-1, ובעלייתה של הקבוצה לשלב הבא במפעל האירופי.
שלב הבתים בליגת האלופות זימן ללידס הגרלה קשה מול ריאל מדריד, לאציו האיטלקית, ואנדרלכט הבלגית. במשחק הראשון באנגליה גברה ריאל מדריד על לידס 2-0. לידס יצאה למשחק חוץ מול לאציו ברומא, וניצחה 0-1 משער של אלן סמית'. במשחק הבית הבא אירחה לידס את אנדרלכט וגברה עליה 1-2, ובמשחק הגומלין בבלגיה הביסו חניכיו של אוליר'י את הבלגים 1-4. ברבע הגמר חלפה לידס על פניה של דפורטיבו לה קורוניה הספרדית לאחר נצחון 0-3 באנגליה והפסד 2-0 בספרד, והגיעה למעמד חצי גמר ליגת האלופות בו הודחה על ידי ולנסיה הספרדית.
בתקופה זו החלו להתברר היקפי החובות העצומים בהם היה מצוי המועדון, זאת עקב הלוואות ענק שנלקחו מבנקים שונים על ידי יו"ר המועדון, פיטר רידסדייל, וסכומי עתק שהגיעו ל-100,000,000 ליש"ט בהם נקנו שחקני רכש על ידי המנג'ר אוליר'י. בקיץ 2002 פוטר אוליר'י עקב העובדה שלמרות סכומי העתק בהם רכש שחקנים, לא צלח בהשגת תארים. מחליפו היה מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, טרי וונבלס. המשבר הכלכלי החל נותן אותותיו, והמועדון החל מתפרק מנכסיו, ומוכר בסיטונות את כוכביו הגדולים. ביולי 2002 נשבר שיא העברות נוסף באנגליה, כשלידס, שהייתה זקוקה נואשות למזומנים, מכרה לבסוף את ריו פרדיננד למנצ'סטר יונייטד תמורת סכום חסר תקדים של כ-32,000,000 ליש"ט.
רידסדייל עזב את המועדון, והותיר אותו עם חובות כבדים. לידס החלה להידרדר, ובסוף עונת 2003-2004, תחת שרביט האימון של שחקן העבר אדי גריי ששימש כמאמן חירום זמני, ירדה הקבוצה שוב לליגת המשנה. בסיומה של עונת הירידה, עזב את הקבוצה סמלה הגדול ביותר בשנים אלו, החלוץ אלן סמית', וחתם בקבוצת מנצ'סטר יונייטד. סמית', יליד העיר וייקפילד הסמוכה ללידס, התגורר מרבית שנותיו בלידס, והיה אוהד לידס מושבע מאז היותו ילד. הוא שיחק בקבוצה החל מגיל הילדים, והיה בוגר מחלקת הנוער של המועדון. סמית' היה אהוב הקהל ונחשב בעיני אוהדי לידס לשחקן בית, גיבור מקומי ולסמל מובהק של נאמנות לעיר ולמועדון, ואף הצהיר לא פעם כי לעולם לא ינטוש את לידס. עזיבתו דווקא לשורות מנצ'סטר יונייטד, שנחשבה מאז ומעולם כיריבתה הגדולה והמרה ביותר של לידס, עוררה עליו את חמתם של האוהדים, שצעדו זה התפרש בעיניהם כבגידה וכחציית הקוים האדומים, ולמעשה כצעד בלתי נסלח.
בינואר 2005, לאחר מספר נסיונות מצד גורמים שונים להציל את המועדון מפשיטת רגל, רכש אותו לבסוף נשיאה לשעבר של צ'לסי, קן בייטס, המשמש כנשיאו עד היום. בייטס הצליח לייצב את המועדון, וביחד עם המנג'ר קווין בלקוול שהצליח להביא למועדון סגל שחקנים איכותי, סיימה הקבוצה את עונת 2005-2006 במקום ה-5 שהבטיח לה מקום במשחקי הפלייאוף על כרטיס העלייה הבודד שנותר לפרמיירליג. לידס הגיעה לגמר לאחר נצחון בחצי הגמר על פרסטון נורת' אנד, אולם הפסידה בו 3-0 לווטפורד הלונדונית. המשחק התקיים ב-21 במאי 2006, באצטדיון המילניום שבקארדיף, וויילס, לעיני כ-75,000 צופים, מתוכם כ-45,000 אוהדי לידס, שנותרה לפחות לעונה נוספת בליגת המשנה.
לאחר 5 הפסדי ליגה עד למחזור ה-8 בעונת 2006 -2007 והתייצבות הקבוצה במקום הלפני-אחרון בטבלה (23), פוטר מאמנה של לידס, קווין בלקוול, והוחלף בעוזרו, ג'ון קארוור. חילופי הגברי לא צלחו, ולאחר מספר תבוסות קשות שספג המועדון, כולל הדחה מגביע הליגה, התפטר קארוור והוחלף על ידי דניס וייז, שחקנה לשעבר של צ'לסי ומאמנה עד לאחרונה של קבוצת הכדורגל סווינדון טאון.
[עריכה] שחקני עבר בולטים
עידן ריווי
- בילי ברמנר - ג'קי צ'רלטון - טרבור צ'ארי - אלן קלארק - בובי קולינס - טרי קופר - פרנק גריי - ג'וני גיילס - אדי גריי - דייוויד הארבי - נורמן הנטר - אלברט ג'והנסון - מיק ג'ונס - ג'ו ג'ורדן - פיטר לורימר - פול מדליי - גורדון מקווין - פול ריני - גארי ספארק - טרי יוראת'
אחרים
- מארק וידוקה - לוקאס ראדבה - תומאס ברולין - דייוויד באטי - לי בוייר - הארי קיואל - אלן סמית' - אוליבייה דאקור - פול רובינסון - ריו פרדיננד - נייג'ל מרטין - ג'ימי פלויד הסלביינק - איאן הארט - טוני יבואה - גורדון סטראכן - לי צ'פמן - ג'ון צ'ארלס - רוד וואלס - ג'ון לוקיץ' - גארי ספיד - אריק קאנטונה - ג'ונתן וודגייט - טוני דוריגו - גארי מקאליסטר
[עריכה] סגל שחקנים נוכחי
[עריכה] תארים
- ליגה ראשונה/פרמיירליג
אלופים: 1968/69, 1973/74, 1991/92.
סגנים: 1964/65, 1965/66, 1969/70, 1970/71, 1971/72.
- ליגת משנה/צ'מפיונשיפ
אלופים: 1923/24, 1963/64, 1989/90.
סגנים: 1927/28, 1931/32, 1955/56.
- הגביע האנגלי
זכיות: 1972.
הופעות בגמר: 1965, 1970, 1973.
- גביע הליגה
זכיות: 1968.
הופעות בגמר: 1996.
- גביע מגן הצדקה
זכיות: 1969, 1992.
- גביע אנגלי - נוער
זכיות: 1992/93, 1996/97.
- גביע אירופה לאלופות
הופעות בגמר: 1975.
הופעות בחצאי גמר: 1970, 2001.
- גביע מחזיקות הגביע
הופעות בגמר: 1973.
- גביע אופ"א/גביע ערי הירידים
זכיות: 1968, 1971.
הופעות בגמר: 1967.
הופעות בחצי גמר: 2000.
[עריכה] נקודות ציון בתולדות המועדון
- שיאי המועדון בליגה
1905: עלייה לליגה השנייה (לידס סיטי).
1919: לידס סיטי מתפרקת.
1920: עלייה לליגה השנייה (לידס יונייטד).
1924-27: ליגה ראשונה.
1927-28: ליגה שנייה.
1928-31: ליגה ראשונה.
1931-32: ליגה שנייה.
1932-47: ליגה ראשונה.
1947-56: ליגה שנייה.
1956-60: ליגה ראשונה.
1960-64: ליגה שנייה.
1964-82: ליגה ראשונה.
1982-90: ליגה שנייה.
1990-92: ליגה ראשונה.
1992-04: ליגת העל (פרמיירליג).
2004 - הווה: ליגת המשנה (צ'מפיונשיפ).
- קהל שיא
57,892: מול סנדרלנד - גביע אנגלי, סיבוב חמישי 15.3.1967.
הכנסת שיא: 1,006,000 פאונד - חצי גמר הגביע האנגלי 9.4.1995.
- נצחונות שיא
ליגה: 0-8 מול לסטר סיטי, אפריל 1934.
גביע אנגלי: 1-8 מול קריסטל פאלאס, 1930.
גביע הליגה: 1-5 מול מנספילד טאון, 1963.
אירופה: 0-10 מול לין אוסלו, גביע אירופה לאלופות, 1969.
- הפסדי שיא
ליגה: 8-1 מול סטוק סיטי, 1934.
גביע אנגלי: 7-2 מול מידלסבורו, 1946.
גביע הליגה: 7-0 מול ווסטהאם, 1966, ו-7-0 מול ארסנל, 1979.
אירופה: 4-0 מול ס.ק. לירסה, גביע אופ"א 1971.
[עריכה] שיאי רצף
- מספר הכיבושים הרב בליגה: 98 בליגת המשנה, 1927-28.
- שיאן שערים בעונה: ג'ון צ'ארלס (42), 1953-54.
- פתיחת עונה הטובה ביותר ללא הפסד: 29 משחקים, אוגוסט 1973, פברואר 1974.
- מספר משחקים הרב ביותר ללא הפסד: 34, אוקטובר 1968 - אוגוסט 1969.
- משחקי בית ללא הפסד: 39, מאי 1968 - מרץ 1970.
- משחקי חוץ ללא הפסד: 17, אוקטובר 1968 - אוגוסט 1969.
- משחקים ללא נצחון ביתי: 10, ינואר 1982 - מאי 1982.
- משחקים ללא נצחון חוץ: 26, מרץ 1939 - אוגוסט 1947.
- מספר נצחונות הרב בליגה: 9, ספטמבר 1931 - נובמבר 1931.
- מספר הפסדים הרב בליגה: 6, אפריל 1947 - מאי 1947.
- משחקי ליגה ללא נצחון: 17, ינואר 1947 - אוגוסט 1947.
- מספר נצחונות בית הרב ביותר: 13, נובמבר 1968 - אוגוסט 1969.
- מספר נצחונות החוץ הרב ביותר: 8, ספטמבר 1963 - דצמבר 1963.
- שיאן שערים בכל הזמנים: פיטר לורימר (238), 1965-1979 ו-1983-1986.
- שיאן שערים במשחק: גורדון הודג'סון (5), מול לסטר סיטי, 1938.
- שיאני הופעות במדי המועדון
- 1. ג'קי צ'רלטון: 773.
- 2. בילי ברמנר: 772.
- 3. פול ריני: 748.
- 4. נורמן הנטר: 726.
- 5. פול מדליי: 725.
- 6. פיטר לורימר: 703.
- 7. אדי גריי: 577.
- 8. ג'וני גיילס: 527.
- 9. גארי קלי: 513.
- 10. גארי ספארק: 507.
| איפסוויץ' טאון | ברמינגהאם סיטי | ברנלי | דרבי קאונטי | האל סיטי | וולברהמפטון ונדררס | ווסט ברומיץ' אלביון | לוטון טאון | לידס יונייטד | לסטר סיטי | נוריץ' סיטי | סאות'אנד יונייטד | סאות'המפטון | סוונסי | סטוק סיטי | סנדרלנד | פלימות' ארגייל | פרסטון נורת' אנד | קארדיף סיטי | קובנטרי סיטי | קולצ'סטר יונייטד | קווינס פארק ריינג'רס | קריסטל פאלאס | שפילד ונסדיי | |


