סאגר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאגר (Sagger) הוא קוד דיווח נאט"ו של טיל נגד טנקים מתוצרת ברית המועצות שנקרא ברוסית 9M14 מליוטקה. הטיל נכנס לשימוש בשנת 1963 ולאורך השנים פותחו מספר גירסאות משופרות של הטיל. הטיל מופעל על ידי חוליות חי"ר, רק"ם ומסוקים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תכונות
הטיל מונחה על ידי תיילים ובעל ראש נפץ מסוג מטען חלול. הטיל מורכב משלוש יחידות בסיסיות: המשגר הנמצא על גבי מזוודת הנשיאה של הטיל, יחידת ההנחיה הכוללת משקפת וידית הנחיה, והטיל עצמו. יחידת ההנחיה מחוברת בתיל למשגר ויכולה להמצא בזמן ההפעלה במרחק של עד שלושה מטרים מהמשגר. הפעלת הטיל באופן יעיל דורשת מיומנות רבה: על הכוון לשמור במשך כל זמן מעוף הטיל את המטרה ואת הטיל בתחום ראייתו ובשליטתו. הטווח היעיל הוא 500 - 3000 מטר.
[עריכה] היסטוריה
טילי הסאגר הופיעו לראשונה בזירה הצבאית בשלהי מלחמת וייטנאם (1971 - 1973) בשימוש הוייטקונג. במלחמת יום הכיפורים (1973) עשו צבאות ערב ובמיוחד המצרים, שימוש נרחב בחוליות חי"ר שנשאו טילי סאגר והפעילו אותן כחלק אינטגרלי מקרבות השריון שניהלו כנגד צה"ל. חיל השריון הישראלי, שהופתע מצורת ההפעלה המאסיבית של הנשק, לא היה מתורגל להתמודד עם הבעיה ונאלץ לפתח תוך כדי הקרבות תרגולות של התחמקות מהטיל.
ההצלחה של טקטיקת ההפעלה המצרית והאבדות הגדולות לשריון הישראלי, הן בנפש והן בטנקים, סימנו למעשה את תחילת ירידת כוחו ומשקלו של הכח המשורין במערך הצבאי הכולל. עד אז נחשב השריון ככח העיקרי המכריע קרבות ומלחמות.
[עריכה] תפוצה
בתחילת דרכו היה הסאגר בשימוש צבאות ברית ורשה. אחר כך הוא הופץ לבנות בריתן של מדינות הגוש המזרחי ובין היתר למדינות ערב. כיום, יצא הסאגר משימוש בצבא הרוסי והוא נפוץ בשימוש ביחוד במדינות העולם השלישי וכמו כן, נפוץ בשימוש בארגוני טרור כדוגמת חיזבאללה.

