ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באות העברית; לערך העוסק בבעלי חיים בשם זה, ראו קופים.

ק היא האות התשע-עשרה באלפבית העברי. שמה קוֹ"ף או קוּ"ף.

הגייתה של ק היא כשל K באנגלית. במקור נהגתה ה-ק כאות קא (ق) הערבית שנהגית כ-K בדחיקת הלוע. הגיה זו נשמרה אצל עדות המזרח.

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ק נמנית עם ארבע האותיות החיכיות: ג י כ ק. מבחינה פונולוגית היא מצייגת עיצור סותם וילוני קולי. במקור היא ייצגה עיצור סותם וילוני נחצי.

בגימטריה ערכה 100. על שרה אמנו מסופר בבראשית רבה "בת ק' כבת כ' שנה לחטא".

ק' הוא הקיצור של קדוש, קְרי.

האות ק' מופיעה בביטוי העברי

  • בשין-קוף-ריש: בשקר. נאמר, בשפת הילדים, לאחר דברים שאינם אמת.

[עריכה] יצוג האות ק

כיתוב תמונה

האות ק מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, חיים.

בקוד ASCII מיוצגת האות ק בערך F7, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E7.

בקוד מורס מיוצגת האות ק באמצעות הרצף (משמאל לימין): -.-- (קו קו נקודה קו).

כיתוב תמונה

הוא ייצוגה של האות ק' בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ק באמצעות המלה "קורח".

[עריכה] התפתחות האות ק

פרוטו שמית פיניקית קוף מודרנית
קוף פרוטו שמית קוף פיניקית קוף מודרנית
אותיות האלפבית העברי לפי סדרן
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת