חיים לסקוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים לסקוב (1919 - 1983). איש צבא ואיש ציבור ישראלי. הרמטכ"ל החמישי של צה"ל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת
חיים לסקוב נולד ברוסיה בשנת 1919, ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1925 לאחר שאביו בעל מנסרה איבד את רכושו במהפכה. המשפחה השתקעה בחיפה וחייתה חיי עוני, כשהאב עובד כעגלון. האב נרצח על ידי ערבים בשנת 1930.
לסקוב עסק בנערותו בעבודות שונות אך למרות העוני למד בבית ספר הריאלי בחיפה.
עוד כנער הצטרף לסקוב ל"הגנה", ומילא שורת תפקידים, תחילה כרץ אישי של יעקב דורי מפקד מחוז חיפה ולאחר מכן הרמטכ"ל, מדריך גדנ"ע בגימנסיה, סגן מפקד הפלוגה המיוחדת של ההגנה, הצטרף ב 1938 ל"פלוגות הלילה" של וינגייט, בשנת 1940 הצטרף לסקוב אל הצבא הבריטי, על מנת ללחום במלחמת העולם השנייה. לסקוב שירת במגוון תפקידים, ביניהם כמפקד פלוגה בבריגדה היהודית, עמה לחם בחזית באיטליה. במסגרת זו הגיע לסקוב לדרגת מייג'ור (רב סרן). עם תום המלחמה, נותר לתקופה מסוימת באירופה, ופעל במסגרת עלייה ב', ופעולות נקם ורכש.
עם שובו ארצה שב לפעילות כקצין ההדרכה של ההגנה , ואף שימש כקצין הביטחון של חברת החשמל. באוגוסט 1947 הוטל עליו לארגן מחדש את שירותי ההדרכה של ההגנה.
[עריכה] שירות בצה"ל עד קבלת דרגת רב אלוף
עם פרוץ מלחמת העצמאות קיבל על עצמו את הכנת מערך ההדרכה בצה"ל. הוא אירגן בשיתוף עם צביקה גילת את קורס הקצינים הראשון, אותו גיבשו לחטיבה שלחמה במבצע נחשון בגזרת לטרון. לאחר חודש, במאי 1948, חזר ללטרון כמפקד הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל (גדוד 79), במסגרת חטיבה 7. בלילה נטול הירח של ה-30 במאי 1948, במסגרת מבצע בן נון ב', פרצו שריוני הגדוד שלו לחצר משטרת לטרון. על פי רעיון של לסקוב הפעילו הזחל"מים להביורים לעבר עמדות הלגיונרים שעל הגג והציתו אש עזה בחזית תחנת המשטרה. התאורה הבלתי צפויה הפכה את הזחל"מים הנייחים לטרף קל לתותחני הלגיון הערבי ובזה אחר זה הם נפגעו והכוח שספג אבדות נאלץ לסגת. לסקוב היה מפקד מבצע דקל וחתם על כניעת העיר נצרת. בחודש יולי 1948 שב למערך ההדרכה בדרגת אלוף.
ב-1951 מונה למפקד חיל האוויר, אף שמעולם לא היה טייס. בתקופת כהונתו של לסקוב הוכן החיל לקליטת מטוסי הסילון הראשונים, הם מטוסי ה"מטאור". הוא שימש בתפקידו עד שנת 1953 ואז יצא לחופשת לימודים. הוא יצא לבריטניה, שם קיבל הכשרה צבאית נוספת, אך למד גם פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה.
ב-1955 שב לארץ, ומונה לסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. לאחר חילוקי דעות מקצועיים עם משה דיין הועבר לתפקיד "מפקד גייסות השריון". במלחמת סיני היה מפקד אוגדה 77, אשר פעלה בציר רפיח - אל עריש - קנטרה. לאחר מותו בתאונת מטוס של אלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני, קיבל לסקוב את תפקידו, ובמסגרת זו פיקד על נסיגת כוחות צה"ל מסיני.
[עריכה] הרמטכ"ל החמישי
בינואר 1958 מונה לסקוב לרמטכ"ל, והחליף בתפקיד זה את משה דיין. זאת על רקע הכרזת סוריה ומצרים ב-31 בינואר 1958 על האיחוד ביניהן, שכונה קע"ם (קהילייה ערבית מאוחדת) דבר שהביא לחששות כבדים לבטחונה של המדינה.
ב-30 במרץ 1958 התנהלו קרבות ארטילריים בין צה"ל לבין הסורים בגליל ובאזור הכנרת, והפסקת אש הוכרזה רק לאחר יומיים.
ביום העצמאות העשירי, 24 באפריל 1958, פיקד לסקוב על מצעד צה"ל בירושלים, אשר צעד על אף אזהרות ירדן בדבר התלקחות צבאית אם יצעד המצעד. במצעד הציג הצבא הצעיר נשק חדיש, וכן נשק שלל שנלקח מהמצרים בסיני ומהסורים בקרבות באזור החולה.
ב-6 בנובמבר 1958 חידשו הסורים את ההפגזות, והפגיזו שוב ושוב את היישובים בגליל, ואת הפועלים העוסקים בעבודות באזור החולה. צה"ל השיב באש לפעולות אלו.
בתקופת כהונת לסקוב ארע "ליל הברווזים", תרגיל גיוס חירום שהוכרז עליו במפתיע ברדיו, ב-1 באפריל 1959, ולכן עורר בהלה כללית בישראל, וכוננות במדינות ערב.
עם זאת נמשכה המתיחות בגבול הצפון, וב-31 בינואר 1960, פשט צה"ל בפעולת תגמול, על הכפר הסורי תאופיק, ששימש כמוצב קדמי ששלט על יישובי הגליל. במהלך המבצע נהרגו שלושה חיילי צה"ל.
בתקופת כהונתו התפתחו חילוקי דעות על סמכויות בינו לבין סגן שר הביטחון שמעון פרס. בדצמבר 1960 פרש לסקוב מתפקיד הרמטכ"ל לאחר תקופת כהונה שלווה יחסית (פרט לתקריות עם הסורים), שבה עסק בבניין הכוח. צה"ל קלט בתקופתו את הצוללת הראשונה שלו, "תנין", ומטוסי "סופר מיסטר". כן הודיע ראש הממשלה דוד בן גוריון בחודש דצמבר 1960, כי בדימונה הוקם כור אטומי לצרכי שלום.
[עריכה] הקריירה האזרחית
לאחר שחרורו מונה לסקוב ב-1961 למנהל רשות הנמלים. בתקופתו הוקם נמל אשדוד. הוא המשיך לכתוב ספרי לימוד להדרכה צבאית, ומאמרים בכתבי עת מקצועיים על נושאי צבא. בשנת 1965 לקראת הבחירות לכנסת השישית הקים תנועה בלתי מפלגתית בשם את"א - אזרחים תומכי אשכול אשר תמכה באשכול במאבקו בדוד בן גוריון על רקע "פרשת לבון". בנובמבר 1972 היה לסקוב לנציב קבילות חיילים הראשון, ושירת בתפקיד זה כעשר שנים עד לפטירתו. כנציב קבילות החיילים קבע את האימרה: "חייל העומד על זכויותיו, הוא חייל הממלא את חובתו". לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה לסקוב לחבר בועדת אגרנט אשר בדקה את האחראים למחדלים שהובילו אל המלחמה.
[עריכה] מנהיגות
חיים לסקוב חשב שהמפקד אינו יכול למלא את תפקידו ולבצע את משימותיו כשהוא פועל לבדו. הוא תלוי בשיתוף הפעולה של חייליו ובנכונות שלהם לעשות את המוטל עליהם ואף לסכן את חייהם. הסיכוי להגיע להזדהות כזאת של החייל עם מפקדו ועם יחידתו, לדעת חיים לסקוב, קיים רק כאשר החייל יודע שהמפקד רוחש לו כבוד ויחסו אליו הוא אישי וכן. הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף (מיל) משה לוי כתב בהקדמה לספרו של לסקוב "מנהיגות צבאית": "מחיים לסקוב למדנו, כי מנהיגות מתבססת על נורמות וערכים חיוביים ומי שאינו מאמין בהם ואינו נוהג על פיהם, איננו יכול להיות מנהיג."
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חיים לסקוב, הספריה הוירטואלית של מט"ח
- רונה תמיר, חיים לסקוב ז"ל, המפקד הרביעי של חיל האויר, אוירטואלי
- רב אלוף חיים לסקוב, צבא ההגנה לישראל
- חיים לסקוב, אתר הסוכנות היהודית (באנגלית)
[עריכה] לקריאה נוספת
- חיים לסקוב, מנהיגות צבאית, משרד הבטחון ההוצאה לאור.
- מרדכי נאור, לסקוב – ביוגרפיה, כתר ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988.
| יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · יוסף אבידר · מאיר עמית · חיים לסקוב · צבי צור · מאיר זורע · יצחק רבין · חיים בר-לב · עזר ויצמן · דוד אלעזר · ישראל טל · רחבעם זאבי · יצחק חופי · הרצל שפיר · יקותיאל אדם · רפאל איתן · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · דן חלוץ · גיורא איילנד · דן הראל · ישראל זיו · גדי אייזנקוט · טל רוסו |
| יגאל אלון · יצחק רבין · משה דיין · משה צדוק · יעקב פרי · מאיר עמית · אסף שמחוני · חיים לסקוב · חיים הרצוג · אברהם יפה · צבי זמיר · ישעיהו גביש · אריאל שרון · שמואל גונן · חיים בר-לב · ישראל טל · אברהם אדן · יקותיאל אדם · הרצל שפיר · דן שומרון · חיים ארז · משה בר-כוכבא · אורי שגיא · יצחק מרדכי · מתן וילנאי · שאול מופז · שלמה ינאי · יום-טוב סמיה · דורון אלמוג · דן הראל · יואב גלנט |
| ישראל עמיר · אהרון רמז · שלמה שמיר · חיים לסקוב · דן טולקובסקי · עזר ויצמן · מרדכי הוד · בני פלד · דוד עברי · עמוס לפידות · אביהו בן-נון · הרצל בודינגר · איתן בן-אליהו · דן חלוץ · אליעזר שקדי | |

