גדליהו בן אחיקם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדליהו בן אחיקם (גם גדליה בן אחיקם), על פי התנ"ך היה נציב יהודי שמונה על ידי הבבלים אחרי חורבן בית המקדש הראשון ונרצח על ידי אחד מבני עמו. על-שמו צום גדליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חורבן ירושלים
בשנת 586 לפני הספירה עלה נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים ולאחר מצור ממושך נפרצה חומת העיר וכעבור שבועות אחדים נכנעה העיר ובית המקדש הראשון נחרב ונשרף.
אחרון מלכי יהודה, צדקיהו המלך ניסה להמלט לערבות יריחו, נתפש על ידי הבבלים והוגלה. הבבלים החריבו כליל את ירושלים והגלו את רוב העם לבבל (תאוריה מקובלת אחרת סוברת שרק האצולה הוגלתה עקב הקושי להעביר המוני אדם למרחק כה רב), והשאירו ביהודה את עובדי האדמה ואת דלת העם, על מנת לספק מזון לאנשי הצבא המועטים שהשאירו ביהודה. מלך בבל מינה לאוכלוסייה זו נציב יהודי והוא גדליהו בן אחיקם.
[עריכה] גדליה בן-אחיקם וסופה של הישות היהודית ביהודה
שרידי הצבא ופליטי החרב ביקשו מפלט בארצות השכנות בעבר הירדן (יר' מ,יא), או באנלוגיה לחורבן בית שני, במצדים ובמערות שבערי יהודה ובמדברה. רמזים לאלו האחרונים ניתן למצוא במקרא ובמימצא האפיגראפי והארכיאולוגי. כך משתקפת המציאות המרה שבה הייתה נתונה שארית הפליטה בארץ בחזות האיומה שנושא יחזקאל משהתבשר על דבר נפילת ירושלים: "אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וַאֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ" (יחזקאל לג, כז; וכן ז, טו-טז). כך מרומז גורלם הקשה של פליטי החרב בדברי המקונן: "קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל-הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ" (איכה ד,יט). פליטים שמצאו מסתור במערות מפני חיל האויב אולי הותירו אחריהם את שתי הכתובות העבריות החרותות במערת קברים ליד ח'רבת בית-ליי, מזרחית ללכיש, המזכירות את יהודה וירושלים בליווי דברי תפילה. מערות ואדי מורבעת שליד ים המלח שימשו מקלט אידאלי לא רק לפליטים מימי הבית השני אלא אף לפליטי חרב במרוצת המאה ה-7 וכנראה גם המאה ה-6 לפנה"ס. על כך מעידים המימצא הקרמי באחדות ממערות אלו, ופפירוס עברי מימי בית ראשון. אף במערה בוואד א-דליה, צפונית מזרחית לרמאללה, התגלו, בצד הפאפירוסים הנודעים מימי בית שני, חרסים אחדים מסוף תקופת הברזל ב', כלומר, מסוף ימי הבית הראשון.
הבבלים הפקידו על "דלת העם" שהשאירו בארץ את גדליהו בן אחיקם (ירמיהו מ-מא), שעוד בימי צדקיהו שימש במשרה רמה, ומשפחתו מילאה תפקידים נכבדים בימי יאשיהו (מ"ב כב,ג,יב). בלכיש נמצאה טביעת חותם ובה כתוב: "לגדליהו אשר על הבית", וסביר להניח שזוהי טביעת חותמו של גדליה בן אחיקם בעת היותו שר בממשלת צדקיהו. ממינויו של גדליהו למושל מסתבר שהוא ומשפחתו נודעו כמתנגדים לקו האנטי-בבלי שנקטו צדקיהו ושרים בממשלתו (יר' כז,יב; כט,ג).
גדליה קבע את מושבו במצפה (תל א-נצבה) אשר בארץ בנימין, שעריה ניצלו מחורבן. בממצא הארכיאולוגי בתל זה התגלו סימנים לרצף יישובי במשך כל המאה השישית לפנה"ס, ויש בכך להסביר מדוע נמלטו אנשים מיהודה אל ארץ בנימין (יר' לז,יב-יג; מ,א). גדליהו קרא לאוכלוסייה שנותרה ביהודה, ולתושביה שברחו לארצות שכנות מפני הבבלים, לחזור ולהתישב בערי בנימין: "וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר-תְּפַשְׂתֶּם" (ירמיה מ,י). קשה להגדיר במדויק מה היה מעמדו הרשמי של גדליה. אין עדות לכך שהבבלים ארגנו את ארצות יהודה ובנימין לפחוות שומרון, וגדליה מונה לייצג את עניני היהודים בלבד וסר למשמעתו של פחת שומרון. ככל הנראה, הבבלים לא שינו מעיקרה את החלוקה המנהלית של ארץ ישראל כפי שנקבעה על ידי שליטי האימפריה האשורית. סיוע לכך נמצא ביח' מז,טו-יח, שם הוזכרו מקומות הידועים כפחוות אשוריות: חמת, דמשק וגלעד.
גדליה החזיק במשרתו תקופה קצרה בלבד. ישמעאל בן נתניה, "מזרע המלוכה", מי שככל הנראה השתייך למשפחת המלוכה של בית דוד, קשר עם בעליס מלך עמון ורצח את גדליה בראש חודש תשרי. מכיוון שלא נהוג לצום בחג, הוזז הצום לג' בתשרי. אולי הוא קיווה לתפוס את השלטון בארץ יהודה בתמיכת עמון, וקיווה שיקבל את תמיכת הקהילה היהודית שלא הלכה בגולה. ברם ישמעאל נתקל בהתנגדות שרידי האוכלוסייה היהודית, ובראשם איש הצבא יוחנן בן קרח, ונאלץ לברוח ולמצוא לו מקלט בעבר הירדן; הנשארים בבנימין וביהודה, וכן אלו שניצלו מידי ישמעאל, יראו מפני נקמת הבבלים ונמלטו מצרימה (יר' מב-מד).
רצח גדליה סיים את הפרק האחרון בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בימי בית ראשון. עם הרצחו חוסלה התקווה שמן השארית שנותרה בארץ תצמח תקומה לישראל. משמעות היסטורית זו הונצחה לדורות בצום גדליה. אך קשה להניח שלא נותרו יהודים בבנימין וביהודה. ידוע שהבבלים ערכו מסע נוסף לארץ ישראל בשנת 582, לחמו בעמון ובמואב, והגלו אוכלוסייה נוספת מיהודה (יר' נב,ל; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים י,ט,ו). באותה עת הוסיפו האדומים ושבטי הערבים לחדור לדרום יהודה.
לא קיימים מקורות כלשהם לתולדות יהודה וארץ ישראל כולה בין השנים 582 ל-539, היא השנה בה נפלה ממלכת בבל בפני כורש מלך פרס. מקובל לשער שבמשך תקופה זו לא חלו שינויים מהותיים במצב היישוב בארץ. משחוסלה ממלכת יהודה הפכה יהודה, בדומה לשטחה של ממלכת ישראל, לחלק ממערכת הפחוות של האימפריה הבבלית. היישוב היהודי בארץ ישראל התחדש רק החל עם שיבת ציון.
רצח גדליהו בן אחיקם הביא להתפוררות סופית של שארית העם שנותרה ביהודה וזו התפזרה למצרים ולארצות אחרות. רצח פוליטי זה נחשב לאסון היסטורי בהיסטוריה היהודית ולסוף תקופת הבית הראשון ויום ג' בתשרי הסמוך לתאריך הרצח (א' תשרי) הוא מאז יום תענית לדורות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גדליהו בן אחיקם במאגר המידע של אתר מקראנט, מאת רוני מגידוב
- גדליהו בן אחיקם, באתר "סנונית"
- גדליה בן אחיקם באתר הניווט בתנ"ך
- הערך גדליהו בן אחיקם ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- אלי אשד, רצח נציב יהודה
- רצח פוליטי ביהודה, דיווח על רצח גדליהו מחדשות נענע

