יחמור פרסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יחמור פרסי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
סוג: יחמור
מין: יחמור
תת מין: יחמור פרסי
שם מדעי
Dama dama mesopotamica

היחמור הפרסי (אייל) (Dama dama mesopotamica) הוא תת-מין במין יחמור.

תוכן עניינים

[עריכה] נתונים

אורך גוף: עד שני מטר
אורך זנב: עד 20 ס"מ
משקל הזכר: כ-100 ק"ג
משקל הנקבה: כ-60 ק"ג
מספר ולדות: 1-2
תוחלת חיים: 16 שנה
דו פרצופיות זוויגית: רק לזכר יש קרניים. הוא גדול מן הנקבה וצווארו עבה במיוחד.

פרוותו של היחמור סמיכה, וצבעה בחורף חום-אפור. בקיץ הפרווה חומה-כתומה עם נקודות לבנות על הגב, ופס לבן בצד הגוף. גחונו של היחמור לבן. ליחמור יש קרניים אצל הזכרים בלבד. קרניים אלה משוטחות ומסועפות אצל הבוגרים. אצל הצעירים הקרניים אינן מסועפות, ובכל שנה נוסף לקרניהם סעיף חדש. מדי חודש פברואר נושרות הקרניים ומתחיל צימוח של קרניים חדשות אשר גדלות עד חודש יולי. הקרניים בתחילה מכוסות בשכבה עורית אך זו נושרת והקרניים נותרות חשופות. היחמור הוא חיית יער וקרניים ארוכות כשלו מפריעות לו בסבך הצמחיה. קרניו נועדו רק לטקסי ראווה בעונת הרביה וכשזו מסתיימת אין לו צורך בהן והן נושרות.

היחמור חי בעדרים קטנים. ההזדווגות חלה בסתיו. הזכרים משמיעים בעונת הרביה קול עמוק, המשמש כנראה איום לזכרים מתחרים, ומושך את תשומת לבן של הנקבות. הם עורכים ביניהם טקסי ראווה ונאבקים זה בזה בקרניהם, כאשר הנקבות מתקבצות יחדיו סביבם. המאבק רב העוצמה, שהוא מן הפראיים בטבע, יכול להימשך אף מחצית השעה. לעיתים, באם הזכרים שווי כוחות, מתים שניהם משטפי דם כעבור ימים אחדים, וזכר צעיר יותר תופס את מקומם. הזכר השליט אוסף אליו את הנקבות ומונע מזכרים אחרים להתקרב. העופרים הנולדים בתחילת הקיץ יפי מראה והם כהים מן הבוגרים. על פרוותם כתמים בהירים רבים, בדומה לפרוות הקיץ של הבוגרים. העופרים הרעבים הם הקוראים לאמם לבוא להניקם וזו בוחנת היטב את ריח גופם טרם לכן כדי לוודא שהם אכן צאצאיה.

[עריכה] מקום חיוּת אופייני

יער וחורש צפוף, חורש פתוח ובגדות נהרות. נראה שהיחמור מעדיף אזורים שאינם מצוקיים.

[עריכה] תפוצה בעבר

בשר יחמור עלה על שולחנו של שלמה המלך והוא מוזכר כאחת החיות הטהורות. Hasselquist (1757) ראה יחמור בהר תבור. הנרי בייקר טריסטראם (1888) כתב שהיחמור נדיר בצפון ארץ ישראל ושפרטים מעטים חיים בחורשים מצפון-מערב להר תבור ובגליל התחתון. נראה שהפרט האחרון באזורנו ניצוד בשנת 1922 בעבר הירדן. בשנת 1925 עדיין נמכרו בשוקי ירושלים קרני יחמורים, שהובאו כנראה מירדן. היחמור נכחד מישראל בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20.

[עריכה] השבה לטבע

בתחילה חי היחמור, כפי הנראה, רק בקדמת אסיה ובבלקן, וכן באזורים נוספים באירופה, ומאוחר יותר הופץ כחיית ציד לרוב חלקי אירופה, וכן לאמריקה, ואף לניו זילנד. בארץ ישראל היה מצוי תת המין יחמור פרסי בחורשים צפופים בגליל. משנות ה-20 של המאה ה-20 הוא לא נצפה עוד בטבע, וגם לא היה מצוי בגן חיות כלשהו. בשנת 1956 נתגלה בדרום מערב איראן עדר יחמורים פרסיים, כ-25 במספר, סמוך לנהרות דז וקרחה, וזאת לאחר כמה עשורים שסברו כי נכחד מן העולם. מן העדר הזה נתפסו ונלקחו מספר פרטים לשם הקמת גרעין רבייה בגן החיות קרונברג שבגרמניה. בשנת 1976 הובאו לארץ שני זוגות מגן החיות הגרמני. שנתיים אחרי כן, בטיסה האחרונה של אל-על מטהראן, הובאו לארץ עוד כמה נקבות מגן החיות הפרטי של השאה המודח. מבצע להצלתו והשבתו לטבע החל עם הקמת גרעין רבייה בחי-בר כרמל. בשנת 1995 היו בו כבר יותר מ-150 פרטים והוחלט כי הגיעה העת להשיב את האייל היפהפה לנופי חיותו הקדומים. שחרור היחמורים לטבע החל בשנת 1996 בנחל כזיב בגליל העליון. מדי כחצי שנה מועברת לשחרור בטבע קבוצה בת 10-15 יחמורים מחי-בר כרמל ומגני חיות בארץ. בטבע חיים כיום יותר מ-100 פרטים. היחמורים נפוצים עתה בגליל המערבי, בנחל כזיב ובפארק גורן, בין מושב עבדון במערב למצפה אבירים ומעלות במזרח. זהו העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע. בשנת 2005 הוחל בשחרור יחמורים לטבע בשמורת נחל שורק שבהרי יהודה. היחמורים הובאו מגרעין רביה שהוקם בגן החיות התנכי שבירושלים. אויביו של היחמור באזור זה הם להקות של כלבי בר שטרפו מספר יחמורים. שיעור אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל הוא כמחצית מאוכלוסייתו בעולם כולו.

[עריכה] גורמי סיכון והפרעה ליחמור הפרסי

  • ציד (הטסטוסטרון שבקרני הזכר בעונת הייחום שימש להפקת ויאגרה טבעית).
  • דריסה בזמן חציית כבישים.
  • טריפת עופרים.

הפעולות הנדרשות לשמירת המין:

  • מניעת ציד.
  • הגבלת מהירות בכבישים החוצים שטחים שיחמורים חיים בהם.
  • הגנה על שמורות גדולות של חורש טבעי ויצירת מסדרונות אקולוגיים מתאימים ביניהן.

[עריכה] אזכורים בתנ"ך

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר: (דברים, פרק יד, פסוק ה) (אזכור בעלי חיים טהורים הניתנים לאכילה).

עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים: (מלכים א, פרק ה, פסוק ג).

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • [1], [2], [3], תמונות יחמורים באתר מט"ח.
שפות אחרות