לוט (דמות תנ"כית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לפי ספר בראשית, פרק יא, פסוקים כז-לא, היה לוט בנו של הרן בן תרח, שיצא מאור כשדים עם אברם דודו, ושרי אשת אברם, "ללכת ארצה כנען" (פסוק ל"א). לוט היה בן הרן, אחיו של אברם, שהיה יתום מאב. לפי המסופר באגדה, כאשר הושלך אברהם לכבשן האש על ידי נמרוד, בשל אמונתו מונותאיסטית באל אחד, נעשה לו נס ולא אירע לו כל פגע. מיד אחר כך נשאל הרן אחיו בצד מי הוא עומד, וכאשר ראה את הנס שנעשה לאברם ענה שהוא בצד אברם. הוא הושלך גם כן לכבשן האש, אך בניגוד לאברם, לא נעשה לו נס והוא נספה. לאחר אירוע זה לקח אברם את לוט היתום תחת חסותו, ועלה איתו לארץ כנען.
[עריכה] הפיכת סדום
בשל סכסוכי רועים על חלקות מרעה, הציע אברהם ללוט להיפרד ולחלוק אזורים אחרים: "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: "אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" לוט נפרד מאברהם ובחר להתיישב בסדום עיר החטאים והפשעים, בעוד אברהם מתיישב באזור באר שבע. במלחמת המלכים, בה מרדו חמשת מלכי אזור סדום בארבעת המלכים מאזור בבל ששיעבדו אותם שתים עשרה שנה נשבה לוט ביחד עם כל תושבי סדום וסביבתה לאחר שחמשת המלכים נוצחו. אברהם אוסף את אנשיו, שלוש מאות ושמונה עשרה במספר, ומשחררו בתום מרדף שנמשך עד דמשק.
כאשר האלוהים מחליט להחריב את סדום, הוא שולח מלאכים להוציא את לוט ומשפחתו משם, ואלו מחלצים את לוט מהמקום למרות התנגדותם של אנשי סדום, ולמרות שלוט עצמו לא מבין את הדחיפות שביציאה. בעת הבריחה מזהירים המלאכים את לוט ומשפחתו לא להסתכל על העיר הנהפכת, משום שאין ראוי שלוט, אשר היה ראוי להיענש ביחד עם אנשי סדום וניצל רק בגלל קירבתו לאברהם, יתבונן בחורבן העיר. אישתו לא עומדת בפיתוי, מתבוננת אל העיר והופכת לנציב מלח.
[עריכה] לאחר החרבת סדום
לוט, שמבין שהתמהמהותו בבריחה מהעיר גרמה לכך שהזמן שנותר לו עד ההפיכה לא יספיק כדי לצאת מהאזור העומד להיות מוחרב, מבקש מהמלאכים שיתנו לו לגור בצוער, עיר שהייתה אמורה להיחרב עם סדום ובנותיה, ואילו נענים לו ולא הופכים את צוער. אך בכל אופן, לוט מחליט לעבור מצוער ולשבת במערה, "כי ירא לשבת בצוער" עקב קרבתה לסדום, שם הוא גר עם הנותר ממשפחתו - שתי בנותיו.
מכיוון שבנותיו חושבות בטעות שכל העולם כולו נחרב, הן משקות את לוט יין ושוכבות עימו, על מנת לדאוג להמשכיות המין האנושי (ומכאן השתרש הביטוי "שיכור כלוט"). ממעשים אלו של גילוי עריות נוצרים, על פי המקרא, שני עמים, מואב (מאב) ועמון, שנקרא בעת הולדתו בן-עמי (פרושו: "בנו של אבי"), שמרמז גם כן על מוצא הבן. חז"ל קישרו לאחר מכן, בין המתירנות המינית של עמים אלו לתחילת יצירתם, אך גם מביעים הבנה למעשיהן, ומכנים את מעשה הבנות "עבירה לשמה", דהיינו - עבירה שנעשתה לשם שמים, לפחות מנקודת מבטן של הבנות - המשך קיום המין האנושי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- פעילויות על לוט ואברהם באתר מקראגשר

