טעמי המקרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טעמי המקרא או טעמים הם סימנים מיוחדים שמושמים מעל או מתחת למילים העבריות, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית. בימינו נעשה שימוש בטעמי המקרא רק בספרי התנ"ך.

תוכן עניינים

[עריכה] מהם הטעמים

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק או חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית, בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בצורת חריטה על גבי הקלף). המסורת היהודית העבירה בעל־פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקות, כדוגמת המחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־ה'" (שמות יט, ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה.

[עריכה] רקע היסטורי

הטעמים עצמם התפתחו כנראה בהדרגה עוד מתקופת בית שני. לפי ההנחה, בתחילה נקבעו סופי הפסוקים, אחר כך המפסיקים הראשיים והמשניים, ורק בשלב מאוחר נוספו הטעמים המחברים. סימני הטעמים נוספו כנראה על ידי אנשי המסורה הטברנית. חז"ל הציעו דעות שונות ביחס לזמן היווצרותם של הטעמים, והדעה המקדימה סוברת שהטעמים הם הלכה למשה מסיני. בגמרא במסכת ברכות (סב:) מתוארת כבר קריאת מקרא בטעמים.

[עריכה] מהותם של טעמי המקרא

לטעמים כמה שימושים עיקרים:

  1. פונטי: הטעמת המילה. האם היא במלעיל או במלרע, כלומר היכן שמים את ההטעמה. ברוב המקרים "טעם המקרא" יבוא בהברה בה נמצא הטעם במילה.
  2. תחבירי: סימני פיסוק. כך למשל הטעם סוף פסוק משמש כנקודה בסוף משפט, והטעם אתנחתא משמש כפסיק באמצע משפט. לכל מילה יהיה בדרך כלל טעם אחד בלבד.
  3. מוזיקלי: מנגינה לקריאה. לכל טעם יש ניגון מסוים, המורכב מצירוף כמה תווים, שמעשיר את הקריאה, ועושה אותה מלודרמטית.

[עריכה] צורת הטעמים ושמותיהם

הגדל
הגדל

ההבדל העיקרי בין הניקוד והטעם, הוא שהניקוד הוא ברמת האות ויכול לשנות את משמעות המילה, למשל אֵל (שהינו כוח עליון) לבין אֶל (בכיוון) שמנוקדים אחרת. ואילו הטעם הוא ברמת המילה ויכול לשנות את משמעות המשפט כמו שפיסוק יכול לשנות את משמעותו. כך למשל טעמי המקרא מבהירים שזה הפיסוק הנכון בפסוק "ידע שׁור קנהו, וחמור אבוס בעליו; ישׂראל לא ידע, עמי לא התבונן".

השימוש העיקרי בטעמי המקרא בימינו הוא בקריאת התורה, וההפטרות שבנביאים, כשישנם הבדלי ניגון ברורים בין השניים.

כמו כן ישנה קבוצה של טעמים נפרדים, הנקראת קבוצת ספרי אמ"ת (איוב, משלי, תהילים), אך תפקידם התחבירי שונה מבשאר המקרא. נגינתם של אלה אינה ידועה כלל במסורת אשכנז, אבל לבני עדות המזרח וליהודי תימן קיימת מסורת מוזיקלית בשבילם, ובה אף מנגינות שונות לשלושת הספרים איוב, משלי, ותהלים.

כתיב הטעמים עצמו נשאר קבוע לאורך כל התנ"ך, על עשרים ושבעה טעמיו, למעט איוב משלי ותהילים בהם טעמים אחרים. נגינתם של הטעמים מופיעה בסגנון המשתנה מעדה לעדה. ניתן למצוא בין השאר את הנוסח האשכנזי, הספרדי, האיטלקי והתימני, וכן מספר נוסחים נוספים.

דרך זמרתם של הטעמים, השונה מעדה לעדה ומקהילה לקהילה, מושפעת בעליל מהסביבה שבה התהוו. כך למשל יש למצוא בנגינה האשכנזית הדים ברורים למודוסים המערביים, ובנגינתם בארצות האסלאם ניתן למצוא צלילים רבים חסרי גובה מוגדר, במייחוד בטעם הסילוק (סוף-פסוק), שנגינתו בנוסחים אלו דומה יותר לאנחה.

היו פרשנים, ביניהם הרב קוק, שניסו לומר שהאותיות הן כנגד הגוף שהרי הן מרכיבות את גוף המילה, הניקוד הוא כנגד הרוח שנותן פרשנות למילה, האם מדובר בפירוש א' או בפירוש ב', והטעמים הם כנגד הנשמה שנותנים למילה נופך מיוחד ואוירה מיוחדת ובזה היא מקבלת משמעות ונשמה.

[עריכה] מידרג הטעמים

הטעמים מדורגים בעיקר לפי חוזק העצירה, ככל שהעצירה גדולה יותר הטעם חשוב יותר. והם מחולקים לפי משפחות, ומסודרים מהחשובים אל הפחותים. להלן המידרג של טעמי כ"א ספרים (טעמי אמ"ת הינם שונים, והמידרג שלהם שונה גם כן):

  • קיסריים: סלוק=סוף פסוק ואתנח=אתנחתא.
  • מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא=סגול, שלשלת וטרחא=טִפחא.
  • משנים או שרים: רביע, זרקא, פשטא, יתיב ותביר.
  • שלישים או פקידים: פזר, קרני פרה, תלשא=תלישא גדולה, אזלא=אזלא-גרש, שני גרשין=גרשיים.
  • משרתים: שופר הולך=מונח, שופר מהופך=מהפך, מאריך=מרכא, תרי טעמי=מרכא כפולה, דרגא, אזלא=קדמא, תילשא=תלישא קטנה, ירח=ירח בן יומו.
  • טעמים לא מנוגנים: געיא=מתג, מקף, פסק=פסיק.

במקרה שלטעמים המובאים כאן יש שני שמות, הובא שם הטעם לפי עדות המזרח ולאחריו שמו לפי האשכנזים.

[עריכה] משמעות הטעמים

הטעמים משמשים כסימני פיסוק, ומחלקים את המשפט השלם לשני חלקים עיקריים. לאחר מכן יכול כל חלק להתחלק שוב לשני חלקים וכן הלאה. סדר החלוקה כדלהלן: החלוקה העיקרית של הפסוק היא על ידי הקיסר. החלוקה הבאה היא, הפעם הראשונה בה יופיע בפסוק מלך. המלך הבא בפסוק מחלק חלוקה שלישית, וכן הלאה.גם הקטע שלפני הקיסר מחולק לחלוקה שנייה על ידי מלך, והקטע שלפניו, מחולק לחלוקה שלישית על ידי משנה. כך שלעיתים טעם נמוך יותר בדירוגו, יוצר עצירה משמעותית יותר. שיטה זו של חלוקה לשני חלקים כל פעם, יוצרת בעיה מסוימת במקרים שיש לחלק משפט לשלשה חלקים שווים בחשיבותם. בעיה זו נפתרת במקצת על ידי שימוש בשלישים המאבדים לעיתים את תכונות החלוקה המצויה בטעמים, ומשמשים כפסיק הרגיל בסימני הפיסוק המקובלים בימינו.

[עריכה] איפיוני טעמים

  • יש טעם שמופיע אך ורק פעם אחת בפסוק אחד והוא סוף פסוק (נקרא גם: "סילוק"). אפשר לומר שפסוק בערך מקביל ל"משפט" בלשוננו היום (למרות שזה לא לגמרי מדויק: לא כל פסוק הוא משפט אחד שלם, ולא כל משפט הוא פסוק אחד שלם). אם כן הוא דומה בערך לסימן הפיסוק נקודה בימינו. הרבה חושבים בטעות שהנקדותיים שבאות בדפוסי המקרא בסוף הפסוק הן הסימן של טעם המקרא "סוף פסוק". הסימון של הטעם הוא כשל מתג קטן, ומקורן הנקודותיים הוא בהשפעה של הדפוסים הנוצריים של התנ"ך, שנהגו לסמן כך את סופי הפסוקים.
  • גם אתנחתא לא יכול להופיע יותר מפעם אחת בפסוק, אבל יש הרבה מאוד פסוקים בלעדיו. אפשר לומר שהוא דומה בערך לנקודה פסיק במשפטים ארוכים או לפסיק במשפטים קצרים בפיסוק המקובל בימינו.
  • זקף קטון משמש בערך כמו פסיק אך ברמת הפסקה נמוכה יותר, יכול להופיע מספר פעמים בכל משפט והוא לרוב מחלק את שני החלקים של המשפט (מתחילתו ועד האתנחתא, ומהאתנחתא ועד סופו) לכמה חלקים נוספים, ולעתים אף ליותר.
  • ישנם טעמים שבאים בזוגות קבועים בדרך כלל, ומשמשים כמו מקף מחבר, שמחברים בין שתי מילים ויוצרים סמיכות ביניהם כמו: מרכא וטפחא, קדמא ואזלא, מהפך פשטא, דרגא תביר ומונח רביעי. הראשון לפי מידרגו יהיה משרת, ואילו השני יהיה מקבוצת המלכים או השרים. יוצאי דופן הם הזוג זרקא סגול, שהראשון הינו שר והשני הינו מלך.

[עריכה] ייצוג טעמי המקרא במחשב

בתקן Unicode לייצוג סימנים במחשב, נמצאים טעמי המקרא במיקומים U+0591 עד U+05B0, בתחילת טווח העברית. מערכות התומכות בתקן זה, אינן דורשות התקנת גופן מיוחד לצורך כך. מערכת Windows בגרסת 2000 ומעלה תומכת בטעמי המקרא, ונדרש גופן מיוחד לשם כך, כמו למשל "גופן עזרא" החינמי.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך מומלץ
שפות אחרות