פריחת האצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פריחת אצות היא תופעה עונתית אשר מתרחשת בדרך כלל במאגרי מים שוכבים.

בתקופת החורף גום המים מתערבל ונוטריינטים יכולים לעלות מהקרקעית לכוון פני השטח רווי האור. יחד עם ערבול הנוטריינטים מתערבלות גם האצות הפוטוסינטתיות בכל גוף המים. עם התחממות הטמפרטורה מתחילה להווצר שכבת מים חמה אשר צפה מעל שכבת מים עמוקה יותר וקרה יותר. תופעה זו מתרחשת היות ומי השטח העליונים אשר מתחממים מקרני השמש הינם בעלי צפיפות נמוכה יותר ממי העומק הקרים ועל כן צפים מעלייהם.

בעת שנוצר שיכוב, "נכלאות" גם האצות באותם מים עליונים חמים ורוויי אור ונוטריינטים ובכך יכולות להתפתח במהירות מירבית, בניגוד לתקופה בה היו כל מי האגם מתערבלים ואז היו מתערבלות גם האצות ויורדות לעומקים בהם האור היווה גורם מגביל לגדילתן.

כך במי השטח המוארים והמדושנים נוצרת פריחת אצות. תופעה נוספת שידועה במקרים מסוימים לאחר פריחת אצות היא קריסה של אותה מערכת אצות: בשלב מסוים הגיעה כמות האצות למקסימום האפשרי מבחינת שטח/חמצן/מזון וכו' ובלילה אחד או בתקופה קצרה של משבר, נושמות האצות הצפופות את כל החמצן שברשותן ומביאות את גוף המים שלהן למצב אנארובי - מה שגורם למות כל האצות בגוף המים העליון.