פפין הגוץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פפין הגוץ או פפין השלישי (בגרמנית: Pippin der Kleine; בצרפתית: Pépin le Bref) (נולד ב-714 לערך - 24 בספטמבר 768), מאיורדומוס ולאחר מכן שליט הפרנקים משנת 751 עד למותו בשנת 768. בן לשושלת הקרולינגית. בנו הצעיר של קרל מרטל, ואביו של קרל הגדול.
פפין נולד בעיירה ז'ופיל, המהווה כיום חלק מלייז' (עיר בבלגיה המודרנית), אבל בזמנו חלק מממלכת אוסטראסיה הפרנקית שנשלטה על ידי שושלת המרובינגים. אביו היה קרל מרטל, "השר על הבית" ("מאיורדומוס") של המלך המורבינגי ואמו נקראה כרוטרוד (690 - 724).
בשנת 740 התחתן עם בארטרדה מלאון, ולזוג נולדו מספר ילדים ששלושה מהם שרדו עד לבגרות. הבולט ביניהם הוא קרל הגדול.
אחר מות אביו, קרל מרטל, בשנת 741 עברה משרת המאיורדומוס וכוחה ליד פפין ואחיו קרלומן, בניו החוקים של מרטל. אחיהם למחצה גריפו נכלא על ידי שני האחים במנזר. קרלומן האדוק פרש לחיי נזירות בשנת 747 והשאיר את השלטון על הממלכה הפרנקית בידיו של פפין, ששימש כמאיורדומוס של המלך המורבניגי כילדריך השלישי. למעט התואר של המלך, לכילדריך לא היה שום כוח ממשי, וכל ההשפעה וקבלת ההחלטות רוכזה בידיו של פפין. באותה שנה נמלט גריפו מן המנזר שבו היה כלוא וחיפש מחסה אצל אודילו מבוואריה, שהיה נשוי לאחותו של פפין, הילטרודה. פפין, בתגובה, כפה על אודילו הכרה במנהיגותו, ולאחר מותו של הלה (ב-748), מינה את טסילו השלישי כדוכס האחראי על האזור.
בשנת 751, לאחר שקיבל את תמיכתו של האפיפיור זכריה או האפיפיור סטפנוס השלישי (לאחר שהבטיח לו סיוע נגד הלומברדים), הדיח פפין את כילדריך מתואר המלך, מה שהפך את כילדריך לאחרון המלכים המורבינגים.
התמיכה של האפיפיור הבטיחה התנגדות אפסית, ופפין השלישי נבחר על ידי אספת עם של מנהיגים פרנקים למלך. הוא נמשח כנראה על ידי בוניפציוס הקדוש תחת הכינוי "מלך בחסד האל", תואר שהיווה תקדים חשוב בהתפתחות המלוכה במערב אירופה.
מאוחר יותר הוא נמשח בשנית על ידי האפיפיור סטפן השני בפריס, בטקס חגיגי שנערך בבזיליקה של סנט דניס. האפיפיור העניק לו ולשני בניו את התואר "אבי הרומים".
לאחר המלכתו יצא פפין לשני מסעות מלחמה נגד הלומברדים בצפון איטליה בשנים 745 ו756, דחק אותם מאדמה שתפסו מידי הכנסייה, ולאחר מכן החזיר והוסיף לאפיפיור שטחים שמאוחר יותר יהוו את הגרעין למדינת האפיפיור. בשנת 759 הדף את המוסלמים מצרפת.
בשנת 763 כבש את באווריה, והפך את טאסילו, שליטה, לנתינו. באותו שנה הוא גם כבש את מחוז ספטימנה מהמוסלמים.
בשנת 768 ניצח את דוכס אקוויטניה, וסיפח את ארצו לממלכתו.
כיבושו הרבים , מערכותיו הצבאיות המוצלחות, והתמיכה האפיפיורות בה זכה, החזירו לממלכה הפרנקית את כוחה והשפעתה מימי המלך כלוביס הראשון.
פפין ביצע רפורמה בכנסיית הממלכה הפרנקית, מתוך מטרה לתת למלכות צביון של מלוכה מקראית. התיקונים כללו יסוד של ועדות שנתיות של הגמונים, תמיכה במיסיון של בונציוס בגרמניה, מינו אנשי כנסייה לתפקידים ממלכתיים, וחלוקה של אדמות כנסייה לווסלים שלו תמורת התחייבותם לשלם מס מעשר שני לכנסייה.
פפין השלישי מת בסנט דניס בשנת 768, ונקבר בבזיליקה שלה, יחד עם אשתו. הוא השאיר לבניו קרל הגדול וקרלומן ממלכה פרנקית חזקה.
| הקודם: כילדריך השלישי |
מלכי הפרנקים |
הבא: קרלומן בן קרל מרטל וקרל הגדול |


