לוחמי חרות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוחמי חירות ישראל או הלח"י הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

סמל הלח"י
הגדל
סמל הלח"י

תוכן עניינים

[עריכה] הפילוג מהאצ"ל

בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 היו רוב מנהיגי האצ"ל בכלא הבריטי לאחר שנעצרו ארבעה ימים לאחר פרסום "הספר הלבן השלישי" במאי 1939. הנהגת היישוב קראה לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמניה ואנשים רבים התגייסו לצבא ועזרו לבריטים במאמץ המלחמתי. הנהגת התנועה הרוויזיוניסטית דגלה גם היא בהשתתפות במלחמה בנאצים ובספטמבר 1939 הורה דוד רזיאל ממקום מעצרו על הפסקת הפעולות ההתקפיות של האצ"ל נגד הבריטים, כדי לא להפריע למהלך המלחמה נגד גרמניה ובכדי להקדיש מקסימום של כוחות לעזרת אנגליה ובעלות בריתה.

הכרזתו של רזיאל הביאה לשיאו את המאבק הפנימי שהתרחש בתוך האצ"ל על דרכו של הארגון. בראש החולקים על רזיאל עמד אברהם שטרן, ואחרי שרזיאל שוחרר מהכלא באוקטובר 1939, ושאר חברי מפקדת האצ"ל שוחררו ביוני 1940, הגיעו הדברים לידי עימות גלוי בין רזיאל לשטרן, והפילוג באצ"ל היה לעובדה מוגמרת. כך הוקם פלג הפורשים שאימץ לעצמו בתחילה את השם "האצ"ל בישראל" ומאוחר יותר, בשנת 1943, שינה את שמו ל"לוחמי חרות ישראל".

[עריכה] הארגון והחברים בו

בראש המחתרת עמד אברהם שטרן (יאיר) עד שנתפס ונרצח ב-12 בפברואר 1942 על-ידי קצין הבולשת הבריטית ג'פרי מורטון במקום מחבואו בתל אביב. אחרי הירצחו קמה הנהגה שחבריה היו יצחק שמיר (מיכאל), ישראל אלדד (שייב) ונתן ילין מור (גרא). חברים ידועים אחרים היו גאולה כהן יהושע כהן ועמוס קינן. ב-1942 אחרי רצח אברהם שטרן (יאיר) כיהן יהושע כהן אף כראש המחתרת בפועל (אם כי לא רשמית) למשך תקופה של כחצי שנה בה החזיק את שרידי הארגון, כיוון שההנהגה שקמה לאחר הרצח הייתה כלואה בבתי הכלא הבריטייים, תוך שהוא מסתתר עם אשתו נחמה (נחה) בפרדסים, עד שברח יצחק שמיר מהכלא וקיבל את הפיקוד.


עמוד השער של ירחון "החזית" של הלח"י. הלח"י הוציא במהלך השנים מספר עיתונים נוספים בהם "במחתרת", "המעשי" ו"המברק". בנוסף הפעיל הלח"י את תחנת השידור קול המחתרת העברית
הגדל
עמוד השער של ירחון "החזית" של הלח"י. הלח"י הוציא במהלך השנים מספר עיתונים נוספים בהם "במחתרת", "המעשי" ו"המברק". בנוסף הפעיל הלח"י את תחנת השידור קול המחתרת העברית

הלח"י היה ארגון קטן שמנה מאות אנשים בלבד, אך ביצע פעולות נועזות נגד הערבים ובעיקר נגד השלטון הבריטי, שכללו הפעלת מוקשים נגד שוטרים בריטיים והתקפות על יעדים בריטיים. הבריטים כינו את הארגון "כנופיית שטרן" - The Stern Gang. כדי לממן את פעילותו שדד הארגון לעתים בנקים. הארגון הפיץ שבועון קיר בשם "מעש", והפעיל תחנת שידור מחתרתית, שהקריינית שלה הייתה גאולה כהן.

ב-19 באוקטובר 1944 ממשלת המנדט הגלתה מאות עצירים חברי האצ"ל והלח"י למחנות מעצר באפריקה. הגולים ערכו נסיונות בריחה אחדים, אך רק מעטים מהבורחים הצליחו בכך. העצירים שוחררו וחזרו ארצה רק לאחר קום המדינה, ב-12 ביולי 1948.

לאחר שהאצ"ל פרש מהקו האחיד של היישוב בשנת 1944 פעלה ההגנה נגד הלח"י והאצ"ל במה שכונה "הסזון" - אנשי אצ"ל ולח"י הוסגרו לשלטון הבריטי. עם זאת, לאחר תום המלחמה, ב-1 בנובמבר 1945 הצטרף הלח"י לתנועת המרי העברי שאחדה את כל הכוחות הלוחמים בשטחי המנדט. עם זאת הלח"י והאצ"ל המשיכו במאבק המזוין גם לאחר שההגנה פסקה מכך, והלח"י אף הרחיב את פעילותו מחוץ לגבולות הארץ. במלחמת העצמאות נלחם הלח"י כמסגרת עצמאית באזור ירושלים. לאחר רצח ברנדוט, בו הואשם הלח"י, הורתה ממשלת ישראל על פירוק הארגון.

לאחר קום המדינה התפזרו אנשי הלח"י לאורך כל חלקי הקשת הפוליטית, מימין לשמאל, לעומת אנשי האצ"ל שהצטרפו ברובם לתנועת החרות.

אות הלח"י

רק בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של הלח"י וראתה בו גוף לוחם שסייע בתקומת המדינה. באותו שנה נוצר "אות הלח"י" שהוענק לחברי המחתרת. צבעו אדום, שחור, אפור, כחול ולבן.

[עריכה] אידיאולוגיה

כמו האצ"ל, גם הלח"י היה קרוב פוליטית לתנועה הרוויזיוניסטית. מצע הארגון נוסח ב"שמונה עשר עקרונות התחייה", שנכתבו על ידי אברהם שטרן, ובו הגדיר את יעוד התנועה:

  • גאולת הארץ
  • תקומת המלכות
  • תחית האומה.

משפט המפתח בעקרונות התחייה הוא: "אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחיית האומה ללא תקומת המלכות" ארבעת הסעיפים הראשונים מדברים על ייחודו של עם ישראל, זכותו על מכורתו, היא ארץ ישראל מהפרת ועד נהר מצרים, ועל ייעודה של התנועה. ששת הסעיפים הבאים מדברים על תפקידי הארגון: חינוך העם, איחוד העם, כריתת בריתות, הקמת כוח לוחם, כיבוש הארץ ומלחמה במפריעים למטרות אלו. יתרת הסעיפים מדברים על תפקידי התנועה.

את פעולותיהם הם ביצעו בניגוד להסכמתם של מוסדות היישוב שראו בהם פורשים, ולעתים התנגשו עם ההגנה.

הלח"י החזיק באידאולוגיה אנטי-אימפריאליסטית. לשיטתו, השלטון הבריטי בשטחי ארץ ישראל נחשב כיבוש לא חוקי, ועל כן הלח"י ריכז את מתקפותיו כנגד מטרות בריטיות (בניגוד להגנה והאצ"ל שעסקו בעיקר בלוחמה נגד הערבים). אסירי הלח"י סירבו להגן על עצמם במשפטיהם אצל הבריטים, ובדרך כלל הסתפקו בקריאת הצהרה בה טענו שלבית המשפט, המייצג כוח כובש, אין סמכות לשופטם והוא אינו חוקי. מאותה סיבה סרבו גם אסירי הלח"י לבקש חנינות, גם במקרים בהם בקשה כזו הייתה חוסכת מהם עונש מוות. אחד מאסירי הלח"י משה ברזני אף התאבד בכלא (יחד עם לוחם האצ"ל מאיר פיינשטיין), כדי למנוע מהבריטים את היכולת להוציא אותם להורג בתלייה.

המנון הלח"י, "חיילים אלמונים" נכתב על-ידי אברהם שטרן, מייסד ומפקד הלח"י (קודם להקמת הלח"י שימש המנון זה את האצ"ל).

[עריכה] הזכות על הארץ

ראשי הלח"י האמינו בבעלות המוחלטת של עם ישראל על ארץ-ישראל ("אדנות"), כזכות טבעית ונצחית, אותה יש לממש בזכות עצמה ולא רק כתגובה על מצוקת היהודים בגלות או לשם "פתרון שאלת היהודים" לשיטתו של בנימין זאב הרצל. הם האמינו בכיבוש הארץ בכוח הזרוע ("ארץ נכבשת בדם") ולא ברכישתה בכסף או בהשגתה באמצעים מדיניים ובחסדי שליטים ומעצמות, כמו גם כי הנשק והכוח הצבאי הם הדרך הטבעית והמקובלת להגשמת מטרות לאומיות, ולא אמצעי אחרון של הגנה עצמית.

[עריכה] מותו של יאיר

בשנת 1942, לאחר שמאסו בפעילות של הלח"י החליטו השלטונות המנדטוריים לשים קץ לדבר. בעקבות הלשנה (אם כי יש הטוענים כי מדובר במודיעין מוצלח), הצליחו הבריטים לעלות על עקבותיו של אברהם שטרן בדירה בתל אביב. לאחר שהוצא ממחבואו בדירה ונעצר באופן רשמי, הוציא קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון את אקדחו וירה בראשו של יאיר מטווח אפס. יאיר לא שרד פציעה זו ומת במקום. פעולה זו נחשבה להוצאה להורג לא חוקית, ובמילים אחרות, לרצח.

[עריכה] היחס לערבים

עיקר המחלוקת בין הזרמים השונים בלח"י היה בנושא היחס לתושביה הערבים של פלשתינה (א"י). בעוד פלג אחד, עליו נמנה בין היתר ישראל אלדד-שייב ראה בתושביה הערבים של הארץ זרים, אשר את בעייתם יש לפתור בדרך של חילופי אוכלוסין, הרי הפלג השני בראשות נתן ילין-מור-פרידמן ואליהו בית צורי הושפעו מהכנענים, ודגלו בהשתלבות ב"מרחב השמי". קבוצה זו (שבין חבריה נמנה עמוס קינן) סברה כי המכנה המשותף בין ה"צבר" הישראלי לבין התושב הערבי גדולים מאשר המכנה המשותף בין הצבר לבין היהודי הגלותי.

מאחר ומטרתו העיקרית של הלח"י הייתה מלחמה בבריטניה, אותה הגדירו 'כובש זר', היו בשני הפלגים בארגון אנשים שלא שללו ברית עם הערבים נגד הבריטים.

[עריכה] פעולות עיקריות שביצע הלח"י

פעולותיו של הלח"י כוונו בעיקרן נגד הבריטים בתקופת המנדט. ישנן עדויות מוכחות כי היו פעמים בהם הארגון אף התריע בפני השלטונות המנדטוריים בארץ על כוונתו לבצע פעולה כזו או אחרת. לא ידוע על מקרים בהם הארגון תקף אזרחים בריטיים.

[עריכה] הפנייה לשלטון הנאצי

מכתב מינואר 1941 שצורף להצעה לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית
הגדל
מכתב מינואר 1941 שצורף להצעה לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית

בסוף שנת 1940, נציג הלח"י נפתלי לובנצ'יק נשלח לביירות, שם נפגש עם נציג השלטון הנאצי ורנר אוטו פון-הנטיג ומסר הצעה בעל פה בשם הלח"י בו הציע "לקחת חלק פעיל במלחמה לצד גרמניה" בתמורה לסיוע גרמני בהעלאת יהודים לארץ ישראל. פון-הנטיג העביר את המכתב לשגרירות הגרמנית באנקרה, אך לא ידוע על תשובה רשמית למכתב מצד גרמניה. אנשי הלח"י ניסו ליצור קשר עם הגרמנים בשנית בדצמבר 1941, אך ללא הצלחה. מטרת הארגון הייתה להילחם בבריטים שלא הסכימו להעלאת יהודים, על ידי פנייה לגרמנים אשר יעזרו בסיוע העלאת יהודים לארץ ישראל. הרעיון התבסס על בדיקת האינטרסים: הגרמנים לא רוצים את היהודים באירופה, ואילו הבריטים אינם רוצים את היהודים בארץ ישראל, ועל כן צריך להילחם קודם כל נגד האויב הבריטי כדי לפתוח את שערי ארץ ישראל לפליטים היהודים.

ממסמכים פנימיים, ניכר שאנשי הלח"י לא ידעו על תוכניות גרמניה הנאצית להשמדת היהודים.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • מתי שמואלביץ, בימים אדומים - זיכרונות איש לח"י, הוצאת משרד הביטחון.
  • יעקב בנאי (מזל) חיילים אלמונים ספר מבצעי לח"י.
  • נתן ילין מור, לוחמי חרות ישראל, הוצאת שקמונה, 1974
  • משה שמיר, "יאיר" רומן אוטוביוגרפי.
  • ישראל אלדד, "מעשר ראשון"
  • עזרא יכין, סיפורו של אלנקם, הוצאת "יאיר".

[עריכה] קישורים חיצוניים

מחתרות בארץ ישראל לפני קום המדינה

בר-גיורא והשומר ניל"י ההגנה והפלמ"ח האצ"ל לח"י