סולון בלודיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סולון בלודיה הוא סיפור קצר מאת בנימין זאב הרצל, שפורסם ב1904. עלילתו של הסיפור מתרחשת במאה הששית לפנה"ס, ושואבת את השראתה מסיפור המפגש האגדי בין סולון האתונאי לבין קרויסוס מלך לוד, שהובא על-ידי מחברים יוונים רבים כגון הרודוטוס ופלוטארכוס. על-פי סיפורו של הרצל, בפני קרויסוס מוצגת המצאה מהפכנית שמאפשרת לייצר כמות בלתי מוגבלת של מזון, ללא צורך בגידול תבואה, ובכך פותר את הצורך בעמל ובפחד ממחסור. עם זאת, ובהתאם לאזהרותיו של סולון, ההמצאה לא מביאה לשיפור ברווחת בני-האדם, מכיוון שהיא הופכת אותם לעצלנים ורודפי-תענוגות, ובהמשך לכך למרדנים ואלימים זה כלפי זה, ומאיימת על יציבותה של החברה כולה.

