רצח קנדי: ההשפעה התרבותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רצח הנשיא ג'ון פ. קנדי, ב 22 בנובמבר 1963 הינו אירוע מכונן בתודעה הציבורית האמריקנית. רבים הם הטוענים כי כל אמריקני שחי אז יכול לענות על השאלה מה עשה בעת ששמע על הרצח. הרצח הינו נקודת מפגש למספר מיתוסים אמריקנים - הנשיא הצעיר, הכריזמטי, היפה וחובב הנשים, המתנקש הבודד, האנטי-סוציאלי. הקשר של "הממסד" כנגד הנשיא הרוצה להצעיד את האומה קדימה. המאבק של כוחות האור בכוחות החושך, "הטובים" כנגד "הרעים". הצעיר העובר שטיפת מוח והופך לקומוניסט אדוק, בניגוד לטבעו האמיתי, ומעל לכל - האקט האלים של הרצח, החוזר על עצמו בהיסטוריה האמריקנית, בתרבות האמריקנית הפופולרית, בספרות ובקולנוע האמריקני.

תוכן עניינים

[עריכה] רצח קנדי בקולנוע

[עריכה] סרטים הנראים כמנבאים את הרצח

כאמור, נושאי האלימות, האלימות הפוליטית והרצח הפוליטי, העסיקו את הקולנוע האמריקני מראשיתו. אין זה מפתיע כי סרטים רבים שנוצרו לפני הרצח נראים כמנבאים אותו. שני סרטים שהופקו לפני הרצח נזכרים רבות בהקשר עם הרצח.

  • הסרט הראשון הוא הסרט "סאדנלי" (Suddenly) משנת 1954, סרט מתח המתאר נסיון (כושל) לרצוח את נשיא ארצות הברית בעת חניית רכבת הנשיא בעיירה נידחת, ששמה "סאדנלי" או בעברית - "לפתע פתאום".
הסרט נוצר 9 שנים לפני רצח קנדי, אולם לאחר הרצח נתברר הדמיון בין עלילת הסרט הבידיונית לבין רצח הנשיא שארע במציאות: ההתנקשות שבסרט היתה מחלון בית מגורים העומד בראש גבעה, שהמתנקש מצוי בו גבוה מעל מקום המצא הנשיא וזווית הירי והמרחק מן המטרה דומים לזוית ולמרחק שבין מחסן הספרים בדאלאס, אשר ממנו נורו היריות הקטלניות, ובין מכונית הנשיא. כלי הרצח בסרט אף הוא רובה צלפים, ככלי הנשק ממנו נורה הנשיא; אולם עיקר הדמיון נבע מדמותו של המתנקש, שגולמה ע"י פרנק סינטרה, כדמות אדם צעיר ומופרע, שדמתה דמיון רב לדמותו של לי הארווי אוסוואלד. במשך שנים רבות נמנעה הקרנתו החוזרת של הסרט בטלוויזיה ובווידאו, כדי שלא לפגוע ברגשות הציבור האמריקאי. רק בשנות התשעים חודשה הפצתו.

  • הסרט השני הוא "השליח ממנצ'וריה" (The Manchurian Candidate) משנת 1962 בבימויו של ג'ון פרנקנהימר, על פי ספרו של ריצ'רד קונדון. סיפורו של סרט זה, בהקשר לרצח קנדי, הוא מדהים יותר. הסרט יצא להקרנה בשנה שקדמה לרצח הנשיא. כוונת הסרט היתה לעסוק בדמות האם - האשה השתלטנית, הרודה בבניה ובבעלה ומכוונת אותם כרצונה, תוך שהיא מדכאת את התפתחות אישיותם העצמאית - סטראוטיפ מוכר בספרות ובקולנוע האמריקאיים. מוטיב שני בסרט היתה הכוונה להראות כי מאחורי רטוריקה סופר - פטריוטית, לאומנית ואנטי - קומוניסטית יכולה להסתתר למעשה חתרנות אנטי - אמריקאית. הסרט הציג מזימה סוביטית להשליט על ארצות הברית אדם שיהיה "המועמד המנצ'ורי" לנשיאות (שם שסולף בגרסה העברית ל"שליח ממנצ'וריה").
עלילת הסרט מציגה את דמותו של ריימונד שאו (בגילומו של לורנס הארווי), סמל ראשון בכוחות האמריקאיים שלחמו במלחמת קוריאה, שעבר שטיפת מוח בנופלו בשבי ותוכנת לפעול כמתנקש במועמד לנשיאות ארצות הברית, בעת שזה ישא את נאום ההכתרה בועידה הארצית שבחרה במועמדותו; זאת על מנת שהמועמד לתפקיד סגן הנשיא, שהיה סנטור רב מלל ומסית אנטי - קומוניסטי, ולמעשה סוכן סוביטי, יבוא במקומו וייבחר לנשיא שיהיה נשיא - בובה בשרות הסוביטים. משחקה המעולה של אנג'לה לנסבורי בדמות אמו השתלטנית של ריימונד שאו, שהיתה גם מפעילתו של בנה במשימת הרצח, ואשתו של הסנטור חסר האישים שנועד למלא את תפקיד הנשיא מטעם, וכן משחקו של פרנק סינטרה (שבסרט זה, בנוסף לסרט הראשון שהוזכר, שב למלא תפקיד בסרט שנושאו התנקשות בנשיא), בתפקיד מפקדו של ריימונד שאו שחשף את המזימה, הפכו את הסרט למוערך מאד בעת הקרנתו לראשונה.
לאחר רצח קנדי עלו נקודות הדמיון שבין הסרט לבין ארוע רצח הנשיא: המתנקש בסרט היה "פתי" (patsy) שנשלט בידי כוחות חזקים ממנו, כפי שרוב תאוריות הקונספירציה בנוגע לרצח קנדי, מיחסות כינוי זה ללי הארווי אוסוואלד, הירי היה מתא הקרנה של אולם הועידה שנמצא בגובה ממול לבמה. זווית הירי והמרחק מן המטרה היו דומים לאלו שבין מחסן הספרים בדאלאס לבין מכונית הנשיא. הירי היה אף הוא ברובה צלפים. ריימונד שאו התגייס לצבא לאחר אכזבה בחיי האהבה שלו כדומה ללי הארווי אוסוואלד שהתגייס לחיל הנחתים.
כשהחלו להווצר תאוריות הקונספירציה על רצח קנדי, חלקן סבוכות ומסובכות מאד, קשה היה שלא למצוא מכנה משותף בינן לבין המזימה המתוחכמת שבסרט.

[עריכה] סרטי עלילה המתבססים על הרצח

לאחר רצח קנדי נוצרו סרטים דקומנטריים רבים הן על ארועי הרצח והן על תאוריות הקונספירציה (רובם סרטי טלוויזיה), אך מאמר זה מתייחס רק לסרטי עלילה בידיוניים.

עשר שנים לאחר הרצח, בשנת 1973 הופק הסרט "המזימה" (Executive Action) שתאר לראשונה בקולנוע עלילה המבוססת על אחת מתאוריות הקונספירציה, זו בדבר הקשר שקשרו בעלי הון וכוח פוליטי בטקסס, לרצוח את הנשיא הליברל הצפוני. הסרט מתבסס על צירוף עובדות שונות שנכללו בעדויות על הרצח ונסיבותיו, משלב קטעי יומני חדשות אוטנטיים ומעלה תאוריה סדורה והגיונית כיצד שימש לי הארווי אוסוואלד ככלי משחק - כ"פתי" בידי הקושרים בעת ההתנקשות בה נורה הנשיא למעשה משלושה כיווני ירי שונים. הסרט בהשתתפותם של ברט לנקסטר ורוברט ריאן לא זכה להצלחה רבה בזמנו, אך ככל שנתרבו, במרוצת הזמן, תאוריות הקונספירציה, וביחוד לאחר שפורסם דוח ועדת בית הנבחרים בענין רצח קנדי משנת 1978, ממנו נובע קיומו של יורה נוסף, הסותר את תאוריית היורה הבודד (Lone Gunman), זכה הסרט להערכה גוברת. לאחר הופעת סרטו היומרני מ1991 של אוליבר סטון "ג'י. אף. קיי - תיק פתוח" (עליו ידובר להלן), שנתקבל בבקורת בשל המוניפולציה שנעשתה בו, גברה ההערכה לסרט "המזימה" אף יותר.

סרט בידיוני נוסף שעלליתו מושפעת מרצח קנדי הוא הסרט "The Parallax View" (שתרגום שמו לעברית הוא ככל הנראה "הטיית מסלול הראיה") משנת 1974 של הבימאי המוערך אלן פקולה. הסרט מספר את סיפורו של עיתונאי (המגולם ע"י וורן ביטי), אשר לאחר שהיה עד לרצח פוליטי של סנטור אמריקאי, הוא נוכח לדעת כי עיתונאים שהיו עדים לרצח מתים זה לאחר זה באורח מסתורי והוא מתחיל לחשוד כי ההתנקשות בסנטור היתה חלק ממזימה נרחבת, למרות שוועדת חקירה ממשלתית קבעה כי הרצח היה מעשה של מתנקש יחיד. עלילת הסרט מרמזת על שורת הפטירות המסתוריות של עדים לרצח קנדי ושל בעלי קשר כלשהו לארוע. סרט זה הוערך במיוחד ע"י המאמינים בתאוריות הקונספירציה (ה Buffs כפי שנוהגים לכנותם בארצות הברית).

הסרט "חורף קטלני" (Winter Kills) משנת 1979 נעשה על פי ספרו של ריצ'רד קונדון, מחברו של "השליח ממנצ'וריה". בסרט משתתפים ג'ף ברידג'ס, אנטוני פרקינס, סטרלינג היידן וג'ון יוסטון (הבימאי שהשתתף כשחקן עוד קודם לכן בסרטו של רומן פולנסקי "צ'ינהטאון"). הסרט מתאר, באורח סטירי, שושלת משפחתית כדוגמת שושלת קנדי. גיבור הסרט הוא אחיו של בן השושלת, נשיא ארצות הברית לשעבר, שנרצח 19 שנה קודם לכן. הוא פוגש באדם גוסס המתוודה בפניו כי הוא היה "המתנקש השני", ובעקבות זאת הוא מחליט לחקור שוב את הרצח ומגלה עובדות לא נעימות ונחשף לסכנות.

סרט קולנוע הקשור לרצח קנדי, שאיננו סרט אמריקאי, הוא "I ...comme Icare", סרט צרפתי משנת 1979, שתרגום שמו המסובך לעברית הוא "אי(האות)...כמו באיקרוס" (איקרוס הוא הגיבור מן המיתולוגיה היוונית אשר ניסה לעופף בכנפיים עשויות משעווה, וסופו שכנפיו נמסו והוא התרסק).
הסרט מתבסס על סיפור רצח קנדי, בהעתיקו אותו למדינה דימיונית (שאיננה ארצות הברית או צרפת), בה נרצח הנשיא. אחד מאנשי צוות החקירה פרקליט המחוז (בגילומו של איב מונטאן) מסרב לחתום על דו"ח החקירה שעמד לקבוע שהנשיא נרצח ע"י מתנקש בודד וממשיך בחקירה. הוא מצליח לגלות עדה היכולה לזהות בוודאות את המתנקשים, אך הקושרים מצליחים לעלות על שיחת הטלפון של הפרקליט עם העדה ומעתה נתונים חיי הפרקליט בסכנה. הסרט מרתק וזכה להערכה רבה.

[עריכה] JFK תיק פתוח

המפורסם מכל סרטי הקולנוע שעסקו ברצח קנדי הוא הסרט "JFK תיק פתוח" ("J.F.K") משנת 1991 בבימויו של אוליבר סטון.

הסרט היה יומרני, יקר וארוך (שלוש שעות ו 9 דקות), אך התוצר הסופי הינו שנוי במחלוקת. אוליבר סטון תכנן מראש את הסרט כסרט הסותר את קביעת וועדת וורן כי לי הארווי אוסוואלד היה היורה היחיד וחיפש מקור לבסס עליו את עלילת הסרט. מבין האפשרויות שעמדו לפניו הוא בחר לבסוף את ספרו של ג'ים גאריסון "בעקבות המתנקשים" ("In the trail of the assassions")כמקור לעלילת הסרט.

המשפט שניהל פרקליט המחוז של ניו אורלינס ג'ים גאריסון בשנת 1969 נגד איש העסקים קליי שאו באשמת מעורבות ברצח קנדי נסתיים בפיאסקו משפטי כשהנאשם זוכה זיכוי מוחלט. רבים מחוקרי רצח קנדי, וביניהם המצדדים בתאוריות הקונספירציה, ביקרו את האיש ג'ים גאריסון כשוחר פרסומת ומעורר שערוריות, ואת החקירה שניהל נגד קליי שאו כחקירה למציאת המטבע מתחת לפנס, בה נחקר והואשם אדם שהיה זמין לתובע בהיותו תושב ניו אורלינס, למרות שעד אז (ומעולם לא לאחר מכן) לא נמצאו ראיות מוצקות להעמיד לדין אדם כלשהו באשמת השתתפות ברצח, לא בדאלאס ולא במקום אחר בארצות הברית. הסרט מפאר את ג'ים גאריסון ומציגו כלוחם ללא חת במערכת השלטון וכצעיר נאה ומרשים (בגילומו של קווין קוסטנר), דבר שלא עלה בקנה אחד עם אישיותו ודמותו במציאות של ג'ים גאריסון האיש (שאגב הופיע בעצמו בסרט כשהוא מגלם את דמותו של השופט ארל וורן).

הסרט עורר מחלוקת ציבורית. לדעת רוב המבקרים הסרט הוא מרשים ומרתק, אך נעשתה בו מוניפולציה ע"י שימוש באחת התאוריות הזניחות יותר בענין רצח הנשיא, זו של ג'ים גאריסון. הביקורת החמורה יותר היא כי סטון עשה שימוש בעירוב של קטעים תיעודיים וקטעים מבויימים, באופן שיוצר גירסה ויזואלית בלתי ניתנת להפרדה, המציגה את האירועים מנקודת מבטו הסובייקטיבית (והמעוותת לדעת רבים) של סטון.

[עריכה] סרטים נוספים

  • הסרט "Flashpoint" משנת 1984, (שתרגום שמו לעברית הוא ככל הנראה "ההבזק"), בהשתתפות כריס כריסטופרסון הוא סרט מתח המספר על שני אנשי משמר הגבול של טקסס המגלים במדבר ג'יפ קבור בחול. בג'יפ, הנראה כקבור כבר עשרים שנה, מתגלים שלד אדם, רובה וכמות של מאות אלפי דולרים. השניים מתפתים לשמור את הכסף לעצמם ולהמשיך לחקור בחשאי את תעלומת הג'יפ הקבור. עד מהרה הם נוכחים כי אינם לבדם בשטח, למקום מגיעים אנשי הבולשת הפדרלית ומתרבים הסימנים שהג'יפ קשור לרצח קנדי שארע עשרים שנה קודם לכן, חשד הגובר כאשר מתברר כי אנשי הבולשת מנסים להשתיק את הענין ולחסל כלמי מי שמוערב בידיעה על דבר הגילוי. למרות הרעיון המקורי זכה הסרט לביקורות שליליות.
  • הסרט "רובי" (Ruby) משנת 1992 מציג את תאוריות הקונספירציה מנקודת מבטו של ג'ק רובי, רוצחו של לי הארווי אוסוואלד. רובי שבסרט (המגולם ע"י דני איילו) המשמש בזמן היותו בעל מועדון סטריפטיז בדאלאס, הן כמודיע של ה-FBI והן כנותן שירותים למאפיה, הולך ומסתבך בקשר נגד קנדי מבלי יכולת לעצור. הסרט זכה לביקורות גרועות.
  • הסרט "בקו האש" (In The Line Of Fire)משנת 1993 הינו סרט מתח מעולה, בו סוכן השירות החשאי (בגילומו של קלינט איסטווד מנסה למנוע התנקשות בחיי נשיא ארצות הברית, שעומדת להתבצע כמשימת יחיד של מי שהיה רוצח מטעם השירותים החשאיים האמריקאים (המגולם ע"י ג'ון מלקוביץ', על מנת לנקום בממשל שלדעתו הפקיר אותו.
הסרט מתרחש במועד הסרטתו, שלושים שנה לאחר רצח קנדי. הגיבור שנמנה כסוכן צעיר על צוות השירות החשאי שליווה את הנשיא קנדי במסעו לדאלאס, סובל עתה על סף גיל העמידה מטראומה מתמשכת בשל הכשלון להגן על הנשיא, שהוא רואה בו כשלון אישי. המתנקש המוצג כמטורף רצחני, מכיר את השירותים החשאיים של ארצות הברית מבפנים ויודע את נקודות התורפה שלהם, מודע לטראומה של הגיבור ומנצל חולשתו זו למשחקי חתול ועכבר עמו.
  • הסרט "בתולות הים" "Mermaids" משנת 1990 בכיכובה של וינונה ריידר מציג את התבגרותה הרגשית והמינית של נערה, על רקע שנות השישים, כאשר רצח קנדי מוצג כטראומה רגשית, וכנקודת מפתח בהתבגרות. כן שיחקו בסרט בוב הוסקינס, שר וכריסטינה ריצ'י. סרט זה מראה את המשמעות העמוקה שמייחסים האמריקנים לרצח, אם כי קשה לקרוא לסרט "עמוק" או "רציני" בכל מובן אחר, והוא זכור בעיקר בזכות משחקה המרענן של ריידר הצעירה, ושירה של שר המלווה את הסרט "צ'ופ צ'ופ סונג".
  • הסרט "ראיון עם המתנקש" "Interview with the assassion" משנת 2002. סרט דל תקציב, הערוך בסגנון דקומנטרי, כאילו הוסרט במצלמת חובבים. גיבור הסרט צלם טלוויזיה, המספר ומצלם לכאורה ארוע אמיתי מחייו, שומע משכנו הקשיש וידוי כאילו השכן היה "היורה השני" ברצח קנדי, כארבעים שנה קודם לכן. השכן ששמר על שתיקה במשך כל השנים, מחליט לחשוף את סיפורו מאחר ולקה במחלה ממארת וימיו ספורים. או אז מתחילים להגיע איומים במשיבון של הצלם ומתחילה רדיפה אחריו ע"י אנשים מיסתוריים; והשאלה הגדולה היא האם אכן היה השכן היורה השני.

[עריכה] רצח קנדי בספרות

רצח קנדי "פירנס" מאות ספרים העוסקים בצדדים שונים של הרצח, מבחינה עובדתית. ספרים אלו נוטים להיות כתובים בשפה טכנית, ארוכים מאד, ומנתחים לפרטי הפרטים זוויות ירי, מהירויות של קליעים, ופרטים הנוגעים לניתוחים שלאחר המוות. עם זאת חלק מן הספרים, העוסקים ישירות בשאלה "מי רצח את קנדי" או מתארים את יום הרצח, יכולים לעלות לרמה ספרותית גבוהה, וליצור עניין אנושי של ממש בדמויות ההיסטוריות. דוגמה נדירה שכזו היא ספרו של ג'רלד פוזנר "תיק סגור", שעל אף שמטרתו הינה להוכיח (מבחינה מדעית ועובדתית) כי לי הארווי אוסוואלד הוא היורה היחיד, הרי שהמדובר בסקירה מקיפה של דמותו של אוסוואלד, ושל הרקע לרצח, המתעלה מעבר לכתיבה עיתונאית.

רבים מן הסופרים משתמשים ברצח קנדי כמטאפורה לרוע, או כדימוי חזק. סטיבן קינג לדוגמה, מתאר את הרשע השטני של גיבורו רנדל פלג, בספר "העמדה", כאשר הוא מספר כי בעוד פלג הולך התגלגל מכיסו כרוז של "הועדה למען משחק הוגן לקובה". דוגמה זו אינה נדירה בכתיבה פופולרית אמריקנית. מבין סופרי המתח שהתייחסו לרצח באופן ישיר בולט ג'יימס אלרוי, אשר הקדיש לנושא טרילוגיה. אלרוי הינו סופר מוערך בקרב סופרי המתח האמריקנים, ומספריו נודע הספר "סודות ל.א.", אשר זכה לגירסה מוסרטת רבת הצלחה. בטרילוגית רצח קנדי שלו, עוסק אלרוי בקשר מאפיה, CIA, בולשת, אשר הצית את הדמיון של הקהל האמריקני.

התובע המחוזי ג'ים גאריסון אשר העמיד בשנת 1969 סוחר מניו אורלינס בחשד לשותפות לרצח (והסוחר, קליי שאו, זוכה), כתב שלושה ספרים, ובין היתר ספר בדיוני, העוסק ברצח דומה או מקביל לרצח קנדי, ונקרא "החוזה זרוע הכוכבים" "The Star Spangled Contract".

שני סופרים נודעים אשר הקדישו לרצח חלק מיצירתם, ונחשבים ל"סופרים קנוניים" הינם נורמן מיילר ודון דלילו.

מיילר, שהינו אף ביוגרף מחונן, כתב ביוגרפיה של לי הארווי אוסוואלד, הנקראת כסיפור עלילה מורכב ומרתק. פרט לכך כתב מיילר, שהינו סופר פוליטי בעל אמירה נוקבת במרבית ספריו, את הספר "רוחו של הרלוט" (אשר טרם תורגם לעברית). ביצירה בת 1,500 העמודים עוסק מיילר בחייו של איש CIA, ובין היתר רומז למאורעות הנוגעים לרצח קנדי, ומתאר לדמויות כאלן דאלס ואי. הווארד האנט, אשר אנשי תיאוריות הקשר רואים אותם כאחראים לרצח. הספר הינו כתב ביקורת חריף כנגד הממסד האמריקני וסוכנות הביון המרכזית, אם כי הוא מתאר ביד אומן, ולעיתים מנקודת ראות אמפטית, את חייו ועבודתו של איש הסוכנות.

דלילו, זוכה פרס ירושלים לספרות בשנת 1999, כתב אף הוא ספר שלם בשם "ליברה", המתייחס לרצח, ומתאר בצורה חיה וממשית את הדמויות הראשיות - אוסוואלד, קנדי ושאר המעורבים. ביצירתו המונומנטלית, "תת עולם" מתייחס דלילו לרצח, ולחשיפתו של הסרט של אברהם זפרודר כאירוע טראומטי, אשר השפיע על חיי גיבורי הספר, המתרחש במשך כארבעה עשורים משנות החמישים ועד שנות התשעים של המאה העשרים.

[עריכה] כת "מטורפי" רצח קנדי

ההתעסקות ברצח לא חדלה לרגע מן הרגע בו נורו היריות בדילי פלאזה ועד היום, ארבעים שנה ויותר לאחר מכן. מאות אתרי אינטרנט, אלפי ספרים, ירחונים ועיתונים מיוחדים מתייחסים לרצח ולתיאוריות השונות בנוגע לזהות הרוצחים ומניעיהם.

המתעסקים באופן אובססיבי ברצח (ומעלים תיאוריות מוזרות בנוגע אליו) קיבלו אף כינוי "Buffs" (בקירוב - "מטורפים"), והם מהווים זרם מוכר בדומה לשאר המטורפים לדבר אחד המקובלים בתרבות האמריקנית - מומחי "מסע בין כוכבים" (Trekkies) וכדומה. גם להם ועידות ואסיפות, עיתונים וירחונים משלהם.

תופעה זו הונצחה בפרק בסידרה "סיינפלד" (פרק 34) בו מנתח ג'רי סיינפלד באופן "מדעי", בדומה לניתוח שערך אוליבר סטון בסרט "JFK" את טענתו של קריימר כי שחקן הבייסבול קית' הרננדז ירק עליו, ומגיע למסקנה כי הדבר בלתי אפשרי. לא יכולה להיות הכרה גדולה יותר בהשפעת הרצח, החקירה הבלתי נפסקת של כל אספקט ממנו, והירידה לפרטים השוליים והזניחים ביותר, תוך מתן משמעות נסתרת ועמוקה לכל פרט, מאשר התייחסות זו בסדרה שהפכה לאבן הפינה בתרבות הפופולרית האמריקנית בסוף המאה העשרים. התייחסות זו אף מראה כי ארבעה עשורים לאחר הרצח (ולמעשה שלושה עשורים, כאשר צולמה התכנית) נרפא הפצע בצורה שמאפשרת לצחוק עליו ב"פריים טיים" בטלויזיה.