הייאו מיאזאקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הייאו מיאזאקי (宮崎 駿) (נולד ב-5 בינואר 1941) הוא אנימטור, במאי, תסריטאי ומפיק אנימה, ואומן מאנגה ממוצא יפני. נחשב לאחד הבמאים הגדולים ביותר ביפאן, כמו גם לאחד מבמאי האנימציה הגדולים והמשפיעים בעולם. מקים אולפני ג'יבלי.
סרטיו ידועים כשופעים מסרים חברתיים ואלגוריות. החל מביקורת על האדם הנוהג להשמיד את הטבע ואת קהילתו שלו, ועד לחשיבות העזרה ההדדית, התרומה לטבע, הנדיבות וההגדרה העצמית. דבר נוסף המייחד חלק מהם הוא חוסר מתן תארים כמו "טוב" או "רע" מוחלטים. הסגנונות בהם הוא מביים נעים בין סרטי הרפתקאות מהירים ("נאוסקיה מעמק הרוח"), סרטי חניכה-לבגרות איטיים ("שכני טוטורו") ועד לשילוב בין השניים ("המסע המופלא"). זכה בפרס האוסקר על סרטו "המסע המופלא" בשנת 2003.
בין הכינויים להם זכה: "אקירה קורוסאווה של האנימציה", ו-"וולט דיסני" של יפאן". מיאזאקי שונא את זה האחרון, כיוון שהוא אינו רואה את עצמו כאיש העומד בראשה של אימפריית אנימציה, אלא כאנימטור (כך החל את עבודתו) שהתמזל מזלו ליצור סרטים עם נגיעה אישית שלו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה- מילדות עד לבימוי
הייאו מיאזאקי נולד בשנת 1941 בטוקיו שביפן. משפחתו הייתה בעלת מפעל לייצור חלקי חילוף למטוסים. בתי הספר בהם התחנך (לאחר מלחמת העולם השנייה) נוסדו בהשראת החינוך האמריקאי. במהלך ילדותו והתבגרותו הוא נחשף לתעשיית הקומיקס והמאנגה (המצליחה מאוד ביפן), ואף לאנימציה, וגילה באמנויות אלה עניין רב. הוא צפה ב"אגדת הנחש הלבן", שהיה סרט האנימה הצבעוני הראשון באורך מלא, ולפי דבריו היה זה אחד הסרטים בעל ההשפעה הגדולה ביותר על חייו.
עם סיום לימודי התיכון שלו הוא החל ללמוד באוניברסיטת גקושואין (שהתרכזה בלימוד פוליטיקה וכלכלה), שם קיבל תפיסת עולם שמאלנית-קיצונית מבחינה פוליטית, והחל לחקור ספרות ילדים אירופאית (סרטו האחרון, "הטירה הנעה", מתבסס בחופשיות על ספרה של סופרת מערבית).
משום אהבתו הרבה לאנימציה, לא חיפש מיאזאקי בתום לימודיו עבודה בתחום הכלכלה או הפוליטיקה, ולאחר שלושה חודשי הכשרה (1963) התקבל לעבודה ב-Toei, חברת צעצועים שהייתה לה גם חטיבת אנימציה. ואולם, עבודתו הייתה קשה ושכרו זעום- הוא נאלץ לעבוד כמי שמצייר את כל הפריימים שבין הראשון והאחרון. הייתה זו עבודה לא מספקת, ומיאזאקי הרגיש כי הוא אינו יכול למצות בה את יכולתיו. השינוי הגיע לאחר שנה, כשמיאזאקי נבחר להנהיג את האיגוד המקצועי של עובדי חטיבת האנימציה בשותפות עם איסאו טקהאטה, אנימטור בכיר ממנו. הסרט הראשון שהשניים השתתפו בהכנתו יחדיו היה "הולס נסיך השמש", שבויים על ידי טקהאטה. מיאזאקי שמח מאוד על השתתפותו בסרט, והשפיע עליו רבות. הוא יצא לאחר שלוש שנות עבודה, וזכה להערכה ביקורתית מחד ולכישלון מסחרי מאידך (הוא יצא בהפצה מוגבלת). מיאזאקי פגש ב-Toei את אשתו לעתיד- אקמי אוטה, שעבדה כאנימטורית וזמן מה לאחר שהתחתנו ב-1965 פרשה מעבודתה כדי לגדל את שני ילדיהם.
לאחר "הולס נסיך השמש", עזבו הן מיאזאקי והן טקהאטה את Toei ועברו בין אולפני אנימציה שונים. ברבים מן האולפנים הללו הופקו סדרות אנימציה, בהן שימש מיאזאקי כאנימטור וטקהאטה כבמאי. סדרות כמו "האסופית" ו-"3,000 מייל בחיפוש אחר אימא" (שתיהן שודרו בישראל, השנייה תחת השם "הלב") שחלקן זכו לאהדה עצומה ברחבי העולם.
[עריכה] קריירת הבמאי
[עריכה] פריצת הדרך
אחת הסדרות הבולטות ביותר שמיאזאקי ביים הייתה "לופן השלישי". משום הצלחתה הרבה, פנו האולפנים שהפיקו אותה אל מיאזאקי וביקשו ממנו שיביים סרט אשר יתבסס עליה. כך מיאזאקי ביים את סרט האנימה הראשון שלו, "לופן ה-II: טירתו של קליוסטרו", בשנת 1979. הסרט זכה לאהדה והצלחה רבה, ומיאזאקי התפרסם מאוד בארצו.
ואולם, כישרונותיו הבולטים, אשר הפכו אותו לאחר מכן לאחד מגדולי במאי יפן,- ניכרו בעיקר בסרטו השני "נאוסיקה מעמק הרוח", בו השתתף גם טקהאטה. הסרט עסק באקולוגיה ואיכות הסביבה תוך כדי שילובם בתחום מדע בדיוני והפנטזיה. הוא התבסס על סדרת המאנגה שמיאזאקי עבד עליה באותה תקופה והיה בשלבים יחסית מוקדמים שלה. למרות שמסרו היה בעד הגנת הטבע, סחט הסרט תגובות נזעמות מפעילי איכות הסביבה; זאת מפני שטען כי האדם אמנם משמיד את הטבע, אך זה מצליח להתחדש, ובכך פוגע האדם רק בעצמו. בסרט זה ניכרו המרכיבים החשובים ביותר באופיו של מיאזאקי כבמאי: מסרים חברתיים חריפים, תמיכה בטבע, עזרה הדדית, הצגת נשים כדמויות ראשיות חזקות-נפשית ועצמיות, ועוד ערכים אותם דאג להדגיש. מצד שני, הייתה בו נאיביות מסוימת, אמונה כי אפשר "לתקן את העולם" בקלות מעט רבה מדי; וכמעט לכול אורכו, הדמויות שהוצגו בו ענו על תארים כמו "טוב" או "רע" ללא צדדים מנוגדים באופי שלהן. "נאוסיקה", אף שהופק במשך כתשעה חודשים בלבד (הפקת סרטים מסוג זה עלולה לקחת לעיתים יותר משנה, ואף מספר שנים), ונעשה כולו בעבודת יד ללא מחשבים, זכה להצלחה עצומה ושכנע את החברה בה הופק (Tokuma) להמשיך ולהעסיק את מיאזאקי וטקהאטה בתור במאים. על מנת להבטיח הפקת סרטים נוספים שלהם מימנה החברה אולפן אנימציה חדש שזכה לשם "Ghibli Studios" ("אולפני ג'יבלי") בידי מיאזאקי. אותה חברה גם החזיקה בבעלותה את המגזין "Animage" שמיאזאקי צייר עבורו את סדרת "נאוסיקה". אותה סדרה הושלמה ב-1994, והסתיימה בצורה שונה מאוד מהסרט.
[עריכה] העבודה באולפני ג'יבלי
סרטו הבא של מיאזאקי, "המצודה בשחקים", היה הסרט הראשון באורך מלא שהופק ב-"אולפני ג'יבלי". מיאזאקי גייס לצורך הכנתו רבים מהאנשים שתרמו בהכנת "נאוסיקה", שחלקם אף הפכו לאחר מכן לחברים קבועים בהכנת סרטיו. בין השאר ג'ו היסאישי, אשר היה מלחין הפסקול והתפרסם מאוד ביפן; מיציו יאסודה, שעסקה בצביעת פריימים; וקונדו קצויה, אנימטור ומעצב אשר לאחר מכן הפך לאיש מפתח בולט מאוד באולפני ג'ילבי. גיבורי הסרט היו כורה פחם צעיר וילדה, המנסים למצוא אי מעופף בשם "לפוטה" (שם השאול מהספר "מסעי גוליבר" של ג'ונתן סוויפט) תוך כדי מאבק באיש-שלטון הרוצה לנצל את האי לטובת עצמו. בניגוד ל"נאוסיקה", הסרט לא הציג פתרון חד משמעי לבעיות המורכבות אותן העלה, אלא הותיר לצופה לדון בהן בינו לבין עצמו. דבר נוסף שבלט בו היה הפניית אצבע מאשימה כלפי השלטון, שלאורך זמן רב הגדירו מיאזאקי כאחראי לבעיות העם. הוא לא זכה להצלחה מסחרית גדולה כשל "נאוסיקה", אך גם לא נחשב ככשלון קופתי כיוון שכיסה את עלויות ההפקה שלו.
לאחר "המצודה בשחקים" ביים מיאזאקי סרט שהיה כשלון קופתי מחד והצלחה ביקורתית מאידך: "שכני טוטורו", שהיה שונה ואיטי יותר מסרטיו הקודמים. גם הדמויות הראשיות שינו את אופיין, ומגיבורים אמיצים ובטוחים בעצמם, הפכו לבני אדם הססניים, שעוברים מעין תהליך "חניכה" עד לבגרותם, דבר שהעניק לו פן אנושי ביותר. עלילתו התרכזה בשתי אחיות שמתיידדות עם רוח/שדון-טבע מהיער הסמוך למקום אליו עברו, לאחר שאימן לקתה במחלה קשה ואושפזה בבית החולים באזור. רבים מגדירים סרט זה כאישי ביותר של מיאזאקי, שכן הוא הכניס בו גורמים רבים מהביוגרפיה שלו ולאו דווקא הביע בו את דעותיו הפוליטיות: לדוגמה, גם אימו שלו הייתה חולה מאוד כשהיה צעיר. הסרט יצא זמן רב לאחר שבויים, במקביל ל"קבר הגחליליות", סרט אנימה-מלחמה שביים טקהאטה, על נער בן 14 ואחותו בת ה-4 המנסים לשרוד במלחמת העולם השנייה ביפן. היו לכך שתי סיבות: ראשית, האולפן חשב ש"טוטורו" עלול להוות סיכון קופתי כסרט בודד; ושנית, "קבר הגחליליות" נחשב לסרט כה מדכא עד כי האולפן האמין שיש לשדר במקביל לו סרט אופטימי. שני הסרטים זכו לביקורות מרשימות: "קבר הגחליליות" נחשב עד היום בעיני רבים לאחד מהטובים שבסרטי המלחמה והאנימה כאחד (כך גם לפי טענתו של מבקר הקולונע רוג'ר איברט), כמו כן לאחד מהמשפיעים ביותר; "טוטורו" זכה בפרסים רבים ובביקורות טובות, ואף להערכה רבה מצד הבמאי אקירה קורוסאווה ושוב- מבקר הקולנוע רוג'ר איברט. על אף כל זאת, שני הסרטים נכשלו קשות בקופות, וזאת מפני ששניהם היו שונים מאוד זה מזה. "קבר הגחליליות" היה סרט מלחמה אכזרי, מציאותי ובעיני רבים מדכא עד מאוד, ואילו "טוטורו" היה אופטימי יותר. בכול זאת, זכה האחרון להפיק לאולפני ג'ילבי רווח מחברה אשר רכשה את הזכויות לייצר בובות פרווה של דמויות הסרט. בובות אלה הפכו לפופולריות ומצליחות ביותר. "טוטורו", מכשלון קופתי בתור סרט, הפך ללוגו ולסמל של אולפני ג'ילבי.
"שירות המשלוחים של קיקי", שיצא לאחר שנה, עסק במכשפה קטנה המנסה להפעיל שירות משלוחים בעיר גדולה תוך כדי חניכתה לבגרות (ובכך דמה לקודמו- "טוטורו"). הוא הפך לסרט המקומי המצליח ביותר ביפאן באותה שנה, ולסרט המצליח ביותר שהופק באולפני ג'יבלי באותו עשור. האולפן החל להתפתח עד מאוד בעקבות אותו סרט, ולבסוף הפך לאולפן האנימציה והקולנוע המצליח ביותר של שנות התשעים ביפן.
זמן קצר לאחר התפרקות ברית המועצות, התפכח מיאזאקי מהשיטה המרכסיסטית בה דגל במשך שנים ארוכות. הדבר השפיע מאוד על סרטו הבא- "החזיר האדום", שיצא בשנת 1993. גיבור הסרט היה, כפי שהשם מרמז,- חזיר, אך לא סתם חזיר: במקורו היה בן אדם, טייס ממלחמת העולם השנייה אשר הפך לחזיר אנושי (לפי דברי מיאזאקי, במשך זמן רב רצה לביים סרט שגיבורו הוא חזיר). אויבו היה, כמו ב-"המצודה בשחקים", השלטון, אך מיאזאקי לא הציג לו חלופה טובה יותר, ובכך למעשה הפך אותו לריאליסטי ומפוכח אפילו יותר מסרטיו הקודמים. סרט הרפתקאות זה היה באופיו כבד מיצירותיו הקודמות של מיאזאקי, והפך למצליח ביותר ביפן באותה שנה.
[עריכה] מיאזאקי מגיע למערב
סרטיו של מיאזאקי זכו להערכה (ולרוב גם להצלחה) גדולה בתחומי יפן, אך רובם לא הפכו למוכרים במיוחד במערב. סרטו הראשון אשר גרם לפריצת דרך מבחינה זו היה "הנסיכה מונונוקי", שיצא בשנת 1997, והזכיר מאוד את "נאוסיקה" במבנהו, אף על פי שלא עורר את זעמם של פעילי איכות הסביבה כפי שעשה קודמו. בניגוד לסרטיו הקודמים של מיאזאקי, אשר פנו אל טווח גילאים רחב, היה "מונונוקי" מיועד בעיקר למבוגרים. הדבר התבטא, כמו ב-"החזיר האדום", במסרים מורכבים שלא פנו דווקא אל ילדים, אך הפעם- גם באלימות גראפית. הוא נצפה על ידי כ-12 מליון איש (כעשירית מאוכלוסיית יפן), הרוויח כ-18.5 מילארד ין יפניים (154 מיליון דולר) והפך למצליח ביותר בכול הזמנים ביפן (עד צאת טיטאניק למסכי הקולנוע זמן קצר לאחר מכן) במקום אי.טי, שהחזיק בתואר למעלה מעשור. הוא אף שבר את שיא המכירות בקלטות וידאו לטווח קצר וארוך כאחד: שנה לאחר צאתו לקולנוע, 4 מליון קלטות שלו נמכרו (ביפן, 200 אלף קלטות כבר מהוות סכום גדול מאוד).
באותה שנה נחתם הסכם בין חברת "טוקומה" לבין דיסני, שהיה אמור לדאוג להפצת סרטיו של מיאזאקי במערב. דיסני העבירו את הטיפול בהפצת "מונונוקי" לאולפני "מירמקס", שדאגו להפקיד את ניל גיימן, אומן הקומיקס המפורסם, על כתיבת התסריט המעובד לאנגלית. ואולם, כשהסרט יצא סופסוף למסכים בארצות הברית, הוא הוקרן במשך 4 חודשים בלבד ובלא יותר מ-150 בתי קולנוע, וגם בארצות אחרות הוא לא זכה לפרסום גדול במיוחד. בצורה זו, הצלחתו מחוץ לארצו הייתה פחותה מזו של רוב הסרטים המצויירים המערביים ("מירמקס" התלוננו על כך), והסתכמה בכ-6 מליון דולר בלבד. הוא זכה בפרס האוסקר היפני לסרט הטוב ביותר, ונחשב בזמנו לסרטו הטוב ביותר של מיאזאקי אי פעם.
לאחר שביים את סרט זה הודיע מיאזאקי כי הוא "אינו מתכוון להכין יותר סרטים בצורה כזו". מרבית האנשים לא ידעו למה כוונתו באומרו "בצורה כזו", ועל כן נפוצה השמועה כי מיאזאקי מתכוון לפרוש. למעשה, כוונתו הייתה לשיטה בה הוא עובד על סרטיו: מיאזאקי נהג לערוך בדיקה אישית ועצמאית על כל פריים-מפתח (הפריים הראשון והאחרון בכול סצינה) בסרט, וציירו מחדש אם לא מצא חן בעיניו (שיטה זו הגיעה לשיאה ב-"הנסיכה מונונוקי": כ-80,000 פריימים-מפתח היו בסרט). השיטה נדירה ביותר בקרב במאי האנימציה כיום, שכן העבודה הנדרשת בה מרובה ביותר ודורשת ראייה טובה וזריזות ידיים (רוב הבמאים מחזיקים באיש אחר הבודק או מצייר מחדש את הפריימים עבורם), ומיאזאקי טען כי שתי התכונות הללו נחלשו אצלו. הוא גם טען כי הקריירה שלו כאנימטור באה אל קיצה, אם כי ייתכן שבעתיד ימשיך לבצע עבודות כגון כתיבת תסריטים והפקות. ב-1998 הוא פרש רשמית מסטודיו ג'יבלי, והעביר את ניהול האולפן לבמאי צעיר ממנו- יושיפומי קונדו, אשר אף ביים סרט שמיאזאקי כתב את התסריט שלו- "לחישת הלב", שזכה להערכה רבה. ואולם, קונדו נפטר לאחר מספר שבועות ממחלה, והדבר שכנע את מיאזאקי להמשיך ולעבוד באולפן. לאחר מספר שנים יצא למסכים סרטו המפורסם ביותר במערב.
"המסע המופלא", שיצא בשנת 2001, היה מיועד, בניגוד ל"מונונוקי" ובדומה לרוב סרטיו האחרים של מיאזאקי, לטווח גילאים רחב. גיבורתו הייתה צ'יהירו, ילדה קטנה המגיעה לעולם הרוחות ולומדת להכיר את החיים ואת עצמה. הסרט העפיל אף על טיטאניק בהכנסותיו ביפן והפך לסרט הרווחי ביותר שם אי פעם. כשהכנסותיו הכוללות הסתכמו בכרבע מיליארד דולר, הוא אף הפך לסרט היפאני המצליח ביותר בכול הזמנים; ואולם, אף שזכה להכרה מרובה יחסית מחוץ ליפן, הכנסותיו בארצות הברית הסתכמו בכ-10 מליון דולר בלבד. הסיבה לכך הייתה השיטה בה הופץ בבתי הקולנוע שם: הקרנותיו החלו במספר מצומצם מאוד של בתי קולנוע, ולאט לאט התרחבה הפצתו ברחבי הארץ. מלבד הצלחתו בקופות, הביקורות בהן זכה היו מרשימות, והוא זכה ברשימת פרסים ארוכה, בין השאר בפרס "דוב הזהב" לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בברלין, שנת 2002 (אף סרט אנימציה לא זכה בו לפניו), וכן באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר שנה לאחר מכן.
לאחר שביים את המסע המופלא הודיע מיאזאקי כי יפרוש מבימוי סרטים באורך מלא, אך שלוש שנים לאחר מכן ביים את "הטירה הנעה", אשר התבסס בחופשיות על ספר באותו השם של הסופרת דיאנה ווין ג'ונס. הוא עסק בנערה שהפכה לאישה מזדקנת, ולומדת להתמודד עם המצב בעזרתו של מכשף צעיר ומסתורי, הזקוק לעזרה בעצמו. הסרט זכה בדומה ל-"הנסיכה מונונוקי" ו-"המסע המופלא", להצלחה מסחרית אדירה בתחומי יפאן (ולהצלחה מועטת יחסית בארצות הברית עקב שיטת הפצתו, כפי שפורט ב-"המסע המופלא"), ואף גרף מועמדות לאוסקר עבור הסרט המצויר הטוב ביותר של אותה שנה, גם אם בעיני רבים כבר לא הצליח לשחזר את השיא האמנותי אליו הגיע מיאזאקי בשני סרטיו הקודמים.
שוב חזר מיאזאקי ואמר כי יפרוש מבימוי סרטים, אך לאחר פרק זמן מסוים נתגלה כי שוב חזר בו.
[עריכה] תוכניות לעתיד
בעבר היה מקובל לחשוב כי סרטו הבא של מיאזאקי באורך מלא ייקרא "איבדתי את ילדי הקטן", המבוסס על ספר ילדים סיני שהפך לרב מכר בארצו. במסגרת הסרט הוצג/ה ילד/ה בשם מימי, העורך/ת מסעות ברחבי העולם האמיתי והדמיוני. הסרט היה אמור לצאת בשנת 2006.
ואולם, שנת 2006 הוקדשה כבר ברובה לסרטו הראשון (ועבודתו הראשונה בתחום האנימציה בכלל) של בנו של הייאו- גורו מיאזאקי. הסרט זכה לשם "תולדות גד" ("Gedo Senki") ביפאנית, ובאנגלית- "סיפורים מארץ ים" ("Tales from Earthsea"), עקב התבססותו על ספרי "ארץ ים", פרי עטה של אורסולה ק. לה-גווין. הסרט יצא לאקרנים בסוף חודש יולי 2006, זכה להצלחה גדולה בקופות בימיו הראשונים, ולביקורות מעורבות. מיאזאקי עצמו התנגד נחרצות לעבודתו של בנו בתחום האנימציה, ובין השניים פרץ סכסוך. ואולם, בראותו את הסרט לבסוף, אמר מיאזאקי כי מדובר ב-"דרך עבודה כנה, וטובה". גורו טען כי בשומעו זאת היה קרוב להזיל דמעות.
הייאו מיאזאקי מתכנן להוציא את סרטו הבא (אשר כבר לא ברור אם יהיה "איבדתי את ילדי הקטן") בשנת 2007 או 2008, שכן שנת 2006 באולפן יועדה ברובה לעבודה על הסרט של בנו. ההכנות לסרט כבר החלו, מעט מוקדם מהרגיל. מרבית הפרטים על הסרט נותרו חסוים, אך מדי פעם מודיע האתר Nausicaa.net על פרט חדש כשהלה מתגלה על ידי אולפני ג'יבלי.
מיאזאקי הצהיר כי יהיה זה סרטו האחרון לפני שיפרוש. אותו דבר הכריז גם לאחר "הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" ו"הטירה הנעה של האול", וחזר בו. ואולם, לאחר סרט זה יהיה מיאזאקי כבן 67, ועל כן ייתכן שהפעם לא יחזור בו.
[עריכה] מאנגה
אף כי הוא עוסק בעיקר בתחום האנימציה, מיאזאקי מגלה גם עניין רב במאנגה- אמנות הקומיקס היפאנית, וצייר בעצמו מספר יצירות. הוא החל ב-1969 עם עבודתו על "החתול במגפיים" (Nagakutsu wo Haita Neko), שהושפע מהיצירה המקורית בעלת אותו השם. אחרות מעבודותיו כוללות את "אנשי המדבר" (砂漠の民- Sabaku no Tami); "המסע של שוּנה" (Shuna no Tabi -シュナの旅), שחלק רואים אותו כ"אב טיפוס" ל"נאוסיקה מעמק הרוח"; "מחברת הציורים הרבים" (Zassou nōto -雑想ノート) ו-"עידן הספינות המעופפות" (Hikoutei Jidai -飛行艇時代), ששימשה כבסיס לסרטו "החזיר האדום".
עבודתו הידועה ביותר בתחום היא סדרת המאנגה של "נאוסיקה מעמק הרוח", עליה עבד מ-1984 ועד 1994. הסרט אשר ביים תחת אותו השם התבסס על חלק קטן מהסדרה, ומיאזאקי יצר לו "סוף אלטרנטיבי" אשר לא מצא חן לא בעיניו ולא בעיני מבקרים וצופים רבים אחרים. מיאזאקי עבד על המאנגה בהפסקות שבין סרטיו, והיה נחוש לסיימה בצורה ראויה. המאנגה, שהייתה יצירת פנטזיה / מדע בדיוני רחבת-יריעה, זכתה לביקורות מהללות ולהצלחה מסחרית עצומה: היו שהשוו אותה ליצירות מהן הושפע מיאזאקי בעצמו, כגון "חולית" של פרנק הרברט ו-"שר הטבעות" של ג'ון רונלד רעואל טולקין, ולמעלה מ-10 מליון עותקים של ספריה נמכרו ביפאן בלבד. רבים מחשיבים את היצירה הזו לעבודתו הטובה ביותר של מיאזאקי אי פעם, וטוענים כי היא מתעלה אפילו על הטובים שבסרטיו.
[עריכה] פילמוגרפיה
[עריכה] סרטים באורך מלא
- הטירה הנעה (2004)- עיבוד חופשי לספרה של דיאנה ווין ג'ונס, שעלילתו מתרכזת בנערה שנכלאה בגוף של אישה זקנה, ומגיעה לטירתו הנעה של נסיך מכשף.
- המסע המופלא (2001)- סרט המספר על ילדה הנקלעת לעולם רוחות, ולומדת כיצד להסתגל למקום תוך כדי "חניכתה" האיטית לבגרות ומסעה להציל את הוריה, אשר הפכו לחזירים. הסרט זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר.
- הנסיכה מונונוקי (1996)- נסיך צעיר, המנהיג קהילה קטנה ביפאן של ימי הביניים, יוצא לגלות במטרה להסיר קללה מעל זרועו ונקלע למלחמה בין בני אדם וחיות יער, כשבראשן של אלו עומדת נערה שאומצה על ידי אלי-זאבים.
- החזיר האדום (1993)- טייס קרב איטלקי אשר מלחמת העולם הראשונה התישה אותו, מטיל על עצמו קללה לאחר שאיבד את האמון באנושות, הופך לחזיר ומסתבך בהרפתקה מול פיראטים אוויריים.
- שירות המשלוחים של קיקי (1989)- נסיונותיה החוזרים ונשנים של מכשפה בת 13 לפתוח שירות משלוחים באוויר, ולמלא שליחות מסורתית- להפיץ את הקסם במקום אחר ביבשת אירופה.
- שכני טוטורו (1988)- סיפורן של שתי אחיות צעירות ביפן, שאימן חולה והן מתגוררות אם אביהן בבית שידוע כרדוף רוחות. בבדידותן הן מתיידדות עם רוח טבע המורכבת משילובים של בעלי חיים ונראית לעין רק על ידי ילדים.
- המצודה בשחקים (1986)- כורה פחם צעיר, בלווית ילדה, יוצא לחפש אחר האי המעופף האגדי "לפוטה" שאביו צילם לפני מותו, ומתעמת עם אדם נוסף הרוצה למצוא את האי על מנת לנצלו לצרכי המלחמה שלו.
- נאוסיקה מעמק הרוח (1984)- נסיכה אשר מנהיגה קהילה קטנה בעולם שלאחר שואה גרעינית, יוצאת להגן על יער בו גדלות תולעי ענק מפני שתי ממלכות הרוצות לנצלו.
- לופן ה-II: טירתו של קליוסטרו (1979)- גנב תכשיטים ושותפו האקדוחן מגלים כי רוזן רשע מאיים להציף את העולם בכסף מזויף, חוברים לצוות מגוון ויוצאים לעצור בעדו.
[עריכה] סרטים קצרים
- עכביש המים מומון (2006)- בשלב מסוים בחייו תכנן מיאזאקי לביים סרט באורך מלא אודות מסעו של זחל בין שני עצים. בגרסתו הקצרה והנוכחית, הוא מספר על עכביש המתאהב בנערה.
- מחפשת בית (2006)- סרטון אילם כמעט לחלוטין, אודות ילדה נחושה הנוטשת את ביתה כשכול רכושה ארוז בתיק על גבה, ועוברת חוויות מוזרות במסעה אחר בית חדש.
- היום בו קטפתי כוכב (2006)- נער המוצא מקלט בביתה של אישה מסתורית, מגלה יום אחד זרע של כוכב בחוותה של האישה ומחליט לשתול אותו.
- On Your Mark ("כשתסמן") (1995)- וידיאו קליפ קצר הקרוי על שם השיר אשר מלווה אותו, אודות שני אנשי משטרה (שעוצבו בהשראת חברי הלהקה- "Chage and Aska") היוצאים להציל נערה מכונפת מידי כת דתית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נאוסיקה.net- אתר מעריצים גדול ומושקע על סטודיו ג'יבלי ומיאזאקי בפרט (אנגלית).
- הייאו מיאזאקי - מדריך טיולים לחולמים- אתר פרי מקלדתו של רז גרינברג. מכיל חומר רב על חייו של מיאזאקי, אנליזות של סרטיו, פרטי טריוויה, מאמרים שונים וסרטו העתידי.
- Ghibli World- אתר המכיל אוסף יצירות הקשורות לסטודיו ג'יבלי (אנגלית).
- הייאו מיאזאקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
| עבודותיו של הייאו מיאזאקי | ||
| סרטים | תסריט ובימוי: | לופן ה-III: טירתו של קליוסטרו • נאוסיקה מעמק הרוח • המצודה בשחקים • שכני טוטורו • שירות המשלוחים של קיקי • החזיר האדום • הנסיכה מונונוקי • המסע המופלא • הטירה הנעה |
| תסריט: | • לחישת הלב | |
| סדרות טלוויזיה בביומו ובהשתתפותו: | האסופית • הלב • לופן ה-III | |
| מאנגה: | נאוסיקה מעמק הרוח • עידן הספינות המעופפות • המסע של שונה | |


