מוזלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוזלמןיידיש: מוסלמי) היה כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז היהודים בשואה לתיאור מצבו של אסיר הנמצא על-סף מוות מחמת רעב, תשישות והשלמה עם גורלו. כנראה שמקור הכינוי "מוזלמן" הוא בהתמוטטות המוזלמנים התשושים כשם שמוסלמי משתטח בעת התפילה. המוזלמן הוא מעין מת-חי, שכבר איבד כל רצון לחיות. על גופו אין בשר, אלא רק עור, ומוחו אינו מיטיב לתפקד. על כן לרוב למוזלמנים מבט חולמני, והם אינם מטיבים לתקשר עם סביבתם. אדם שהגיע להיות מוזלמן כבר לא היה כשיר לעבודה, ולכן בסלקציה היה נשלח להשמדה.

למצב זה הגיעו במחנות הריכוז אסירים רבים זמן קצר לאחר הגיעם למחנה. היו אלו בעיקר אסירים שהיו רגילים קודם לכן לרמת חיים גבוהה והתקשו להסתגל לתנאי החיים הקשים במחנה. כך החלו אותם אסירים לדעוך, משקל גופם פחת וגופם התנוון עד כי הגיעו להיות מוזלמנים. מוזלמנים רבים הגיעו למצב זה היות ולא עמדו בתנאים ששררו במחנה הריכוז והוכנעו על ידי העבודה הקשה, הרעב, העונשים הגופניים והמאמץ הפיזי. רבים אחרים הגיעו לכך עקב מחלה, היות וחששו לפנות לבית החולים, ממנו היו עלולים להישלח בסלקציה אל מותם.

[עריכה] תיאור המוזלמן על פי עדויות

דמותו של המוזלמן מתוארת מספר פעמים בספרו של ק.צטניק - סלמנדרה

"מוזלמן" - פרח המאה העשרים. פאר יצירתה. וזה טיבו ומהותו:

במשך שבועות היו האסירים לחוצים ודחוסים זה לזה על איצטבות-הקרשים. אותם סמרטוטים שחולקו להם בהגיעם - אותם לבשו יומם ולילה עד בוא אחריתם. מתוך כך פרו ורבו הכינים ששרצו על קרשי האיצטבות, על התנור ועל הקרקע, אלא שאת משכנותיהן איוו להן על גופי האנשים. שם דרו והתרבו. הכינים גרמו לחפפית. האסירים קרעו בשרם בציפורניהם, התגרדו ושרטו את עורם בפיות פעורים מרוב תענוג. הם נשמו ונשפו מעוצם ההנאה, מרטו את הגוף המכוסה חפפית, ותוך כך נתהוו בו פצעים פתוחים, והכינים זחלו וחדרו לתוך החורים הללו ואכלו את בשרם לתיאבון. והנה התחילו להתגלות ראשוני המוזלמנים: בני אדם שמשקלם כמשקל עצמותיהם, ומעיהם דקיקים כקורי עכביש. המוזלמן לא חש עוד רעב ולא יכול לאכול. זהו סימנו המובהק: כשראו אחד נושא איתו שתי מנות-לחם, ידעו כי עשיר זה כבר היה למוזלמן. לא שנפל לו פתאום בירושה אוצר גדול כזה, אלא להיפך: עתיד הוא להורישו לאחרים. אך בלע המוזלמן אל קרביו, מיד התריז. לפיכך היו המוזלמנים שרויים על-הרוב במחראה, מכנסייהם מלוכלכים תמיד בצואה רירית, בידם האחת לופתים הם בכל כוח את מנת-הלחם, ובידם האחרת מקנחים את שלשולם. מתוך פיהם וחוטמם, מתוך עינהם ומתוך כל פתחי-גופם זבה הייתה ליחה. אל המוזלמן צריכים היו לדבר פעמים מספר עד שהגיעו הדברים אל מוחו. אך על לחמו הוסיף לשמור מכל משמר. תת-ההכרה שלו, זה חוש-הקיום האושוויצי המיוחד קודם הגיעו לדרגת מוזלמן, היה ער בקרבו לשמור על מנת-לחמו לבל יגנבוהּ. אף כי עדיין לא אכל את מנת-אתמול, ולא יאכלנה עוד.

-- ק.צטניק - סלמנדרה עמודים 151-152


תיאור מצמרר של המושג "מוזלמן" מופיע בעדותו של מאיר דבורז'צקי, שניתנה במשפט אייכמן:

היה אדם בין החיים ובין המוות, וצעדיו הם אטיים. תנועותיו הן אט אט; הוא צריך לשים את הכף אט אט; בשעה שהוא שומע שאלה - הוא אומר כעבור 5 דקות מפני שהמחשבה היא לאט לאט; זהו אדם המפריש צואה 30 עד 40 פעם ביום מתוך חולשה, עד שהוא הולך וגווע כנר, כבה כמו נר. הנה הוא עומד ומדבר, והנה - איננו.
שפות אחרות