אירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוגו האירוזיון
הגדל
לוגו האירוזיון
עטיפות הדיסקים של אירוויזיון 2004 ואירוויזיון 2005
הגדל
עטיפות הדיסקים של אירוויזיון 2004 ואירוויזיון 2005

תחרות הזמר של האירוויזיוןאנגלית: Eurovision Song Contest בצרפתית: Concours Eurovision de la chanson), היא תחרות שירים שנתית, שמארגן איגוד השידור האירופי (EBU/UER). בתחרות לוקחות חלק תחנות שידור ממלכתיות שחברות באיגוד. התחרות משודרת בטלוויזיה וברדיו ברחבי אירופה, בערוצי התחנות המשתתפות, החל משנת 1956. הפופולריות של התחרות הביאה לכך שהיא שודרה ועדיין משודרת גם במדינות שונות ברחבי העולם שאינן חברות מלאות בארגון (למשל, באוסטרליה). בשנים האחרונות הועבר שידור התחרות גם באינטרנט. התחרות נערכת מדי שנה במוצאי שבת באביב (כיום בדרך כלל במאי, אולם בעבר גם באפריל או בסוף מרץ).

תוכן עניינים

[עריכה] ההיסטוריה של התחרות

איגוד השידור האירופי נוצר כחלק משיתוף הפעולה בין מדינות אירופה המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה, ולאור התפתחות שידורי הרדיו והטלוויזיה. האיגוד הקים רשת שאפשרה העברה סדירה של שידורים חיים, לכל המדינות החברות. בהשראת פסטיבל סן רמו האיטלקי, הוחלט לייסד תחרות שירים שנתית שתועבר בשידור חי לכל המדינות המשתתפות.

תחרות הזמר הראשונה של האירוויזיון התקיימה ב-24 במאי 1956, בלוגאנו שבשווייץ, והשתתפו בה שבע מדינות. כל מדינה שלחה שני שירים. נציגת שווייץ, ליז אסיה, המארחת הראשונה של האירוויזיון, היא זו שזכתה. שנה לאחר מכן נערכה התחרות בפרנקפורט, גרמניה. מהתחרות השלישית ואילך נקבע שמארחת האירוויזיון תהיה המדינה שזכתה בשנה הקודמת. מכלל זה היו רק חריגות מעטות, בדרך-כלל במקרים שבהם תחנת השידור המקומית לא עמדה בנטל הכלכלי של ארגון המופע. המדינה המארחת רשאית לשלב בשידור סרטונים המתארים אתרים שונים במדינה המארחת, או קטעי שירה ומחול מהתרבות המקומית. לאור העובדה שהתחרות משודרת לקהל גדול במספר רב של מדינות, היא נחשבת כלי למשיכת תיירים מקרב מיליוני הצופים. המשלחות המתחרות מצולמות, בדרך כלל, בשלל אתרים תיירותים ברחבי המדינה, ואמנים פופולריים מהמדינה המארחת משולבים בקטעי המעבר בין השירים, או בהמתנה לבחירת השיר הזוכה. מסוף שנות ה-80 משמש האירוויזיון גם כלי פרסום, בעיקר באמצעות מתן חסות לשידור כולו או פרסומת סמויה המשולבת בקטעי המעבר.

[עריכה] המשתתפות בתחרות

שם התחרות בא משמה של רשת ההפצה Eurovision TV Distribution Network, שמנוהלת על ידי איגוד השידור האירופאי, ויכולה להגיע לקהל טלוויזיה פוטנציאלי של יותר ממיליארד נפשות. כל מדינה שרשת השידור שלה חברה מלאה באיגוד רשאית להשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון. מלכתחילה כלל הארגון גופי שידור במדינות מערב אירופה. מאוחר יותר התרחב הארגון וכלל גם גופי שידור ממלכתיים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה. מדינות מחוץ לאירופה שחברות בארגון הן למשל: ישראל, מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, מצרים, ירדן,לבנון, סוריה ולוב. מבין המדינות האלה, ישראל היא היחידה שמשתתפת באופן סדיר באירוויזיון (מאז 1973). מרוקו השתתפה פעם אחת בתחרות של שנת 1980. ירדן משדרת את התחרות כמעט מדי שנה, אך לא משתתפת בה. לבנון ביקשה להשתתף בתחרות של שנת 2005, אולם חזרה בה אחרי שהובהר לה שתהיה חייבת לשדר גם את השיר הישראלי (החוק הלבנוני קובע חרם על ישראל). לאחר התפרקות ברית המועצות, אוחד איגוד השידור האירופי עם איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה. מדינות מזרח אירופה, ביניהן גם רוסיה, הפכו למשתתפות דומיננטיות בתחרות. כיום חברות באיגוד גם מדינות בקווקז. ריבוי הבקשות להצטרף לתחרות, הביא לכך שהתחרות פוצלה לשני שלבים (מאז 2004), המשודרים בשני ערבים נפרדים באותו שבוע. כמו כן, הוחלט שמספר המדינות המשתתפות לא יעלה על 40. מספר המשתתפות בתחרות של 2005 היה 39 (לאחר פרישת לבנון). ב-2006 השתתפו 38 מדינות.

[עריכה] שיטת חצי הגמר

בשנת 2004 הונהגה לראשונה שיטת חצי הגמר של תחרות האירוויזיון.
חצי הגמר נועד לסנן חלק מהשירים, כדי שבתחרות העיקרית ("הגמר") ישתתפו 24 שירים בלבד.
על-פי השיטה הזאת, 14 מדינות מבטיחות את מקומן בגמר - 10 הזוכות במקומות הראשונים באירוויזיון הקודם, ובנוסף להן 4 המממנות העיקריות של התחרות - בריטניה, צרפת, גרמניה וספרד. במקרה שבין 10 המקומות הראשונים כלולה גם אחת או יותר מארבע המשתתפות "הגדולות", מאפשרים למדינות הממוקמות 11-14 להשתתף בגמר (לפי מספר המשתתפות הגדולות ש"פינו" את מקומן). אל המדינות שהבטיחו את מקומן, מצטרפות 10 מדינות נוספות שזכו ב-10 המקומות הראשונים בחצי הגמר. בתום חצי הגמר מוקראים שמות המדינות המצטרפות לגמר באופן אקראי ובלי לציין את דירוגן, כדי למנוע השפעה על הצבעת הצופים בגמר.

[עריכה] כללי התחרות

כללי התחרות (שחלים גם על הגמר וגם על חצי הגמר) מחייבים שהשירים יהיו מקוריים וחדשים. חשיפת השירים לציבור מותרת רק זמן מוגבל לפני התחרות. הזמרים וזמרי הליווי חייבים לבצע את השירים בקולם. עד 1998 גם המוזיקה הייתה מנוגנת באופן חי על-ידי תזמורת, אבל מ-1999 ואילך הזמרים מלוּוים ב"פלייבק" (מוזיקה מוקלטת מראש). ה"פלייבק" יכול לכלול רק כלי נגינה ואסור לכלול בו קולות של בני אדם.
מאז 1990 מוגבל גיל הזמרים המשתתפים, כך שיום הולדתם ה-16 חייב להיות בשנה שבה מתקיימת התחרות לכל המאוחר (כלומר, בפועל, גיל 15 וחצי ומעלה).
עד שנת 1970 יכלו להשתתף בתחרות סולנים או צמדים. החל מ-1971 מותרים הרכבים של עד 6 זמרים (כולל זמרי ליווי ורקדנים).
הזמרים אינם חייבים להיות אזרחי המדינה שהם מייצגים, אם כי בשנים מסוימות חלה חובה על המדינות לשלוח שירים בשפת המדינה בלבד, כך שהזמר היה חייב לדעת לשיר בשפת המדינה שהוא מייצג (ראו פירוט להלן).

[עריכה] בחירת השיר הזוכה

מאז 1998 נבחר השיר הזוכה בשיטה המכונה Televoting. בשיטה זו הצופים בבית מתבקשים לבחור את השיר הטוב ביותר לדעתם באמצעות חיוג למספר טלפון מסוים, או באמצעות שליחת מסרון (SMS). ההצבעה מתקיימת בכל מדינה בנפרד. מספר הטלפון שמתייחס למדינה מסוימת חסום ברשת הטלפונים של אותה מדינה, כך שהצופים אינם יכולים להצביע למדינתם. כמו כן, אי אפשר להצביע באמצעות חיוג בינלאומי. בחצי הגמר רשאיות לקיים את ההצבעה המדינות המשתתפות, ובנוסף להן מדינות שמשתתפות בגמר ובחרו לשדר את תחרות חצי-הגמר (שידור חצי הגמר אינו חובה במדינות שהבטיחו את מקומן בגמר). תחרות הגמר משודרת בכל המדינות שהשתתפו בחצי הגמר ובגמר, ובכולן מתקיימת ההצבעה. כל מדינה מעניקה נקודות ל-10 המדינות שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. המדינה שקיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר מקבלת 12 נקודות, הבאה אחריה 10 נקודות, השלישית בדירוג - 8, ומכאן ואילך 1-7 נקודות בהתאם לדירוג המקומי. המדינה הזוכה היא זו שמספר הנקודות שלה הגבוה ביותר לאחר סיכום הנקודות מכל המדינות. במקרה של שוויון, זוכה המדינה שקיבלה ניקוד ממספר גדול יותר של מדינות, לדוגמה, מדינה שקיבלה 200 נקודות מ-20 מדינות, תגבר על זו שקיבלה 200 נקודות מ-15 מדינות (בעבר היה נהוג שובר-שוויון מעט שונה. לפירוט שיטות הניקוד השונות שנהגו בתחרות האירוויזיון, ראו להלן).

[עריכה] היסטוריה של שיטת הניקוד

במשך השנים היו שינויים מפליגים בשיטת השיפוט והניקוד. במהלך שנות השישים נוסו שלוש שיטות הצבעה:

  • 1963 - כל מדינה מעניקה 1-5 נקודות לחמשת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.
  • 1964 - כל מדינה מעניקה 1-3 נקודות לשלושת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.
  • 1966 - כל מדינה מעניקה 1, 3 או 5 נקודות לשלושת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.

בין השנים 1967-1970 היה נהוג חבר שופטים (jury) בן 10 חברים, שבו כל שופט היה מצביע לשיר האהוב עליו. לפיכך, כל מדינה הייתה חייבת להעניק בסך-הכול 10 נקודות בדיוק. כל חבר שופטים היה מסכם את הנקודות שניתנו אצלו, ומדווח את התוצאות בשידור חי באמצעות הטלפון למנחה התחרות. השיטה הזו קרסה בשנת 1969, כשהתברר ש-4 מדינות זכו במקום הראשון, ולא הייתה שיטת "שובר-שוויון". בעקבות זאת החרימו חלק מהמשתתפות את התחרות בשנת 1970. בין השנים 1971-1973 נוסתה שיטה אחרת, שבה כל מדינה שלחה אל המדינה המארחת שני שופטים, אחד מעל גיל 25 ואחד מתחת לגיל 25 עם פער של לפחות 10 שנים ביניהם. כל שופט היה רשאי להעניק בין 1-5 נקודות לכל שיר. לפיכך כל מדינה הייתה יכולה לקבל עד 10 נקודות מכל צוות שיפוט, אך לא הייתה מגבלה על מספר הנקודות הכולל שניתן בכל צוות שיפוט. היעדר המגבלה הזאת היה המגרעת העיקרית של השיטה, ובנוסף העובדה שהשופטים ישבו באולפן התחרות וניסו לפעמים "לגנוב את ההצגה" בזמן ההצבעה, לא מצאה חן בעיני מארגני התחרות. ב-1974 חזרו לשיטת 10 השופטים. ב-1975 הונהגה שיטה דומה לשיטה הנהוגה היום. בכל מדינה ישב חבר שופטים וצפה בתחרות על מסכי טלוויזיה. אסור היה למנות כשופטים אנשים שעיסוקם במוזיקה או באמרגנות, וכמו כן השופטים היו צריכים להיות גברים ונשים בגילאים שונים. כל שופט העניק בין 1-5 נקודות לכל שיר, מיד לאחר השמעתו. בתום התחרות סוכמו הנקודות בכל חבר שופטים, והשירים דורגו. 10 השירים שדורגו ראשונים קיבלו נקודות באופן הבא: השיר במקום הראשון קיבל 12 נקודות מחבר השופטים, השני - 10 נקודות, השלישי - 8 נקודות, והיתר 1-7 לפי מקומם בדירוג. לכל חבר שופטים היה דובר שדיווח למנחי התחרות את התוצאות באמצעות הטלפון, או, מ-1995, באמצעות שידור לווייני. ב-1997 נעשה ניסיון ב-5 מדינות להחליף את שיטת חבר השופטים בשיטת Televoting, ומאז 1998 זוהי השיטה המחייבת בכל המדינות המשתתפות.

[עריכה] השירים מייצגים מדינות

בשונה מתחרויות זמר אחרות, באירוויזיון מוצגים השירים בעיקר על פי שמות המדינות, ופחות על-פי שם השיר, המחברים או המבצעים. בקטעי המעבר מוצג שם המדינה או הדגל שלה בצורה בולטת יותר משמות היוצרים והמבצעים של השיר. על לוח ההצבעה בשלב בחירת השיר הזוכה מופיעים שמות המדינות ודגליהן, ולא שמות השירים. דבר זה נותן לתחרות אופי של תחרות בין מדינות בדומה לתחרויות ספורט. ייתכן שזו הסיבה לפופולריות הגדולה של התחרות, בעיקר במדינות קטנות או במדינות חדשות.

תקנון התחרות אינו מחייב את היוצרים או המבצעים להיות אזרחי המדינה שאותה הם מייצגים. מדינות קטנות כמו לוקסמבורג, שווייץ, מונקו יוצגו פעמים רבות על-ידי זמרים צרפתים או גרמנים. ב-1971 זכתה מונקו עם שיר בביצוע הזמרת הצרפתייה סברין. הזמרת הצרפתייה אן מרי-דוד הופיע באירוויזיון פעמיים עבור שתי מדינות שונות - פעם כנציגת לוקסמבורג ב-1973 (וזכתה במקום הראשון), ופעם כנציגת צרפת ב-1979 (וזכתה במקום השלישי). הזמרת הישראלית אסתר עופרים ייצגה את שווייץ בשנת 1963, עוד בטרם היו שידורי טלוויזיה בישראל, וזכתה במקום השני עם שיר בשפה הצרפתית.זמרת ישראלית נוספת שהשתתפה באותה שנה היא כרמלה קורן שייצגה את אוסטריה. בשנת 1986 הזמרת הישראלית תימנה בראוור ייצגה את אוסטריה.בשנת 2005 הזמרת הישראלית אורטל ייצגה את צרפת ובשנת 2006 הזמרת הישראלית ליאל קולט הייתה חברה בלהקה שייצגה את שווייץ.

[עריכה] השפה

במשך שנים רבות כלל תקנון התחרות תנאי שכל שיר המשתתף בתחרות חייב להיות בשפת המדינה שאותה הוא מייצג. בשנות ה-60 וה-70 הפך "חוק השפה" את התחרות ליותר אקזוטית, עם שירים בשפות שבדרך כלל אינן זוכות לחשיפה בינלאומית, כגון פינית, מלטית ועוד. בשנות ה-80 התערער הכלל הזה, כשמדינות רבות שלחו שירים עם פזמון חוזר באנגלית (דבר שהיה מותר כל עוד עיקר השיר מושר בשפת המדינה), או שיר הכולל מספר גדול של מילים ושמות בינלאומיים (למשל השיר דיווה שייצג את ישראל וזכה במקום הראשון ב-1998). כמו כן, נתן הכלל הזה יתרון למדינות רב-לשוניות כמו שווייץ, או למדינות הדוברות שפות מוכרות, כגון בריטניה, צרפת וספרד. "חוק השפה" התקיים ובוטל חליפות. בפעם האחרונה הוא היה נהוג בין 1978 ל-1998 ובוטל ב-1999. הביטול הביא אמנם לריבוי שירים באנגלית, אבל גם לכמה תופעות מעניינות, כגון שירים רב-לשוניים, כמו השיר הגרמני ב-1999 שהיה בגרמנית, טורקית, אנגלית ועברית, ושיר בלגי בג'יבריש בשנת 2003.

הנחיית התחרות חייבת להיעשות באנגלית ובצרפתית. בנוסף להן מותרת גם שפת המדינה המארחת. עקב ריבוי השירים בשנים האחרונות, מוותרים בדרך כלל על חזרה מלאה של דברי ההנחיה בשפות השונות, וכדי לחסוך בזמן מנהלים את ההנחיה בשפה אחת עיקרית (בדרך כלל אנגלית), ומתרגמים רק את עיקרי הדברים לצרפתית ולשפה המקומית.

[עריכה] "אירוויזיון הילדים"

בשנת 2003 נערכה לראשונה גם תחרות "אירוויזיון הילדים" (Juniour Eurovision Song Contest) בהשתתפות 16 מדינות. התחרות נועדה למשתתפים בגילאי 16 ומטה המנועים מלהשתתף באירוויזיון הרשמי בשל מגבלת גיל (הנהוגה בו מאז שנת 1989). הזוכה הראשונה ב"אירוויזיון הילדים", שהתקיים בקופנהגן שבדנמרק, היה הילד דינו ילוסיץ' מקרואטיה, שהיה בן 9 בלבד. בניגוד לאירוויזיון, בתחרות זו המארחת נבחרת על ידי הוועדה המארגנת מטעם איגוד השידור האירופאי, כך שבשנת 2004 נערכה התחרות בלילהאמר, נורבגיה , בה זכתה נציגת ספרד. בשנת 2005 התקיימה התחרות בבלגיה וזכתה בה בלארוס. ישראל לא השתתפה ב"אירוויזיון הילדים" בשל חוסר עניין מצד רשות השידור, לה שמורה הזכות לשלוח נציגוּת מטעם ישראל.

[עריכה] הזוכות

שנה מדינה שיר מבצע קישור
1956 שווייץ Refrain ליס אסיה אירוויזיון 1956
1957 הולנד Net Als Toen קורי ברוקן אירוויזיון 1957
1958 צרפת Dors mon amour אנדרה קלבו אירוויזיון 1958
1959 הולנד Een beetje טדי סחולטן אירוויזיון 1959
1960 צרפת Tom Pilibi ז'קלין בוייר אירוויזיון 1960
1961 לוקסמבורג Nous les amoureux ז'אן קלוד פסקאל אירוויזיון 1961
1962 צרפת Un premier amour איזבל אוברה אירוויזיון 1962
1963 דנמרק Dansevise גרתה ויורגן אינגמן אירוויזיון 1963
1964 איטליה Non ho l'età (per amarti) ג'יליולה צ'ינקואטי אירוויזיון 1964
1965 לוקסמבורג Poupée de cire, poupée de son פרנס גאל אירוויזיון 1965
1966 אוסטריה Merci Chérie אודו יורגנס אירוויזיון 1966
1967 בריטניה Puppet On a String סנדי שואו אירוויזיון 1967
1968 ספרד La, la, la ... מאסייל אירוויזיון 1968
1969* ספרד
צרפת
הולנד
בריטניה
Vivo cantando
Un jour, un enfant
De troubadour
Boom Bang a Bang
סאלומה
פרידה בוקארה
לני קור
לולו
אירוויזיון 1969
1970 אירלנד All Kinds of Everything דנה אירוויזיון 1970
1971 מונקו Un banc, un arbre, une rue סברין אירוויזיון 1971
1972 לוקסמבורג Après toi ויקי לאנדרוס אירוויזיון 1972
1973 לוקסמבורג Tu te reconnaîtras אן מארי דוד אירוויזיון 1973
1974 שבדיה Waterloo אבבא אירוויזיון 1974
1975 הולנד Ding-a-dong טיץ' אין אירוויזיון 1975
1976 בריטניה Save Your Kisses for Me אחוות האדם אירוויזיון 1976
1977 צרפת L'oiseau et l'enfant מארי מרים אירוויזיון 1977
1978 ישראל אבניבי יזהר כהן אירוויזיון 1978
1979 ישראל הללויה גלי עטרי וחלב ודבש אירוויזיון 1979
1980 אירלנד What's Another Year ג'וני לוגאן אירוויזיון 1980
1981 בריטניה Making Your Mind Up באקס פיז אירוויזיון 1981
1982 גרמניה Ein bisschen Frieden ניקול אירוויזיון 1982
1983 לוקסמבורג Si la vie est cadeau קורין הרמס אירוויזיון 1983
1984 שבדיה Diggi-loo-diggi-ley הרייס אירוויזיון 1984
1985 נורבגיה La det swinge בוביסוקס אירוויזיון 1985
1986 בלגיה J'aime la vie סנדרה קים אירוויזיון 1986
1987 אירלנד Hold Me Now ג'וני לוגאן אירוויזיון 1987
1988 שווייץ Ne partez pas sans moi סלין דיון אירוויזיון 1988
1989 יוגוסלביה Rock Me ריווה אירוויזיון 1989
1990 איטליה Insieme 1992 טוטו קוטוניו אירוויזיון 1990
1991 שבדיה Fångad av en stormvind קרולה אירוויזיון 1991
1992 אירלנד Why Me לינדה מרטין אירוויזיון 1992
1993 אירלנד In Your Eyes נייב קבאנה אירוויזיון 1993
1994 אירלנד Rock'n Roll Kids פול הרינגטון וצ'רלי מקגטיגן אירוויזיון 1994
1995 נורבגיה Nocturne סיקרט גארדן אירוויזיון 1995
1996 אירלנד The Voice איימר קווין אירוויזיון 1996
1997 בריטניה Love Shine a Light קתרינה והגלים אירוויזיון 1997
1998 ישראל דיווה דנה אינטרנשיונל אירוויזיון 1998
1999 שבדיה Take Me to Your Heaven שרלוט נילסן אירוויזיון 1999
2000 דנמרק Fly On the Wings of Love האחים אולסן אירוויזיון 2000
2001 אסטוניה Everybody טאנל פדאר, דייב בנטון ו2XL אירוויזיון 2001
2002 לטביה I Wanna מרי אן אירוויזיון 2002
2003 תורכיה Everyway That I Can סרטאב ארנר אירוויזיון 2003
2004 אוקראינה Wild Dances רוסלאנה אירוויזיון 2004
2005 יוון My Number One הלנה פפאריזו אירוויזיון 2005
2006 פינלנד Hard Rock Hallelujah לורדי אירוויזיון 2006

הערה: (*) בשנת 1969 זכו 4 מדינות, מכיוון שלא היה חוק לגבי הכרעה במצב של תיקו.

[עריכה] ישראל והאירוויזיון

[עריכה] השתתפות ישראל באירוויזיון

ישראל החלה להשתתף באירוויזיון בשנת 1973, כאשר אילנית, אחת הזמרות המצליחות בארץ, נשלחה לייצג את ישראל בתחרות שנערכה בלוקסמבורג, עם השיר "אי שם". אילנית סיימה במקום ה-4 אחרי לוקסמבורג, ספרד ובריטניה.

ישראל זכתה בתחרות האירוויזיון שלוש פעמים:

כמו-כן, זכתה ישראל פעמיים במקום השני בתחרות, על ידי הזמרים אבי טולדנו עם השיר "הורה" (יהורם טהרלב-אבי טולדנו) בשנת 1982 ועפרה חזה עם השיר "חי" (אהוד מנור-אבי טולדנו) בשנת 1983 פעם אחת זכתה ישראל במקום השלישי, על ידי אורנה ומשה דץ עם השיר "כאן" (עוזי חיטמן) בשנת 1991.

עד שנת 1978 נקלט שידור האירוויזיון בארץ בשחור-לבן, כיוון שהטלוויזיה הישראלית שידרה בשחור-לבן בלבד ואף מחקה את הצבע מתוכניות שהגיעו מחו"ל (ראו גם: אנטי מחיקון). בשנת 1978 נקטע השידור זמן קצר לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן-שידור באמצעות לוויין. טקס הענקת הפרס שודר בישראל רק למחרת.

[עריכה] אירוח האירוויזיון

ישראל אירחה את האירוויזיון פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1979, לאחר הזכייה של יזהר כהן, והשנייה ב-1999, לאחר הזכייה של דנה אינטרנשיונל. את התחרות ב-1979 הנחו דניאל פאר וירדנה ארזי. בשנת 1999 הנחו את התחרות יגאל רביד, דפנה דקל וסיגל שחמון.

שידור האירוויזיון בשנת 1979 היה השידור הצבעוני הראשון של הטלוויזיה הישראלית. שידורים בצבע היו נהוגים באירופה מזה עשר שנים, אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה אז בשחור-לבן בלבד. לצורך הפקת האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות וציוד מיוחד אחר. לקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי הארץ.

בשנת 1980 ויתרה רשות השידור על אירוח האירוויזיון בישראל, על אף הזכייה של "הללויה" בשנה שלפני כן, כיוון שלא יכלה לעמוד במעמסה הכספית שנדרשה לאירוח האירוע היקר שנתיים ברציפות. בקשת הרשות מהממשלה להקצות לה תקציב מיוחד נענתה בשלילה. בעקבות הוויתור של רשות השידור פנה איגוד השידור האירופי ל-BBC, אולם הרשת הבריטית סירבה לארח את התחרות, כיוון שכבר אירחה אותה שלוש פעמים במהלך שנות ה-70. בסופו של דבר הסכימה הולנד לארח את התחרות, אולם התאריך שקבעה לאירוע נפל על ערב יום הזיכרון בישראל. לפיכך, ישראל כלל לא השתתפה בתחרות של אותה שנה.

[עריכה] היעדרות מהתחרות

מלבד ההיעדרות בשנת 1980, גם ב-1984 וב-1997 נמנעה ישראל מהשתתפות עקב ציון יום השואה או יום הזיכרון. ב-1997 נקבע בחוק שערב יום השואה לא יחול עוד במוצאי שבת כדי למנוע חילול שבת בהכנות לטקסים, אבל רשות השידור כבר איחרה את מועד ההרשמה לתחרות של אותה שנה. בשאר ההזדמנויות שבהן ישראל לא השתתפה (1994, 1996) נבע הדבר מריבוי המדינות המשתתפות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן מראש את השירים הפחות טובים, או את המדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים.

בשנת 1980 ניצלה מרוקו את היעדרותה של ישראל והשתתפה באירוויזיון. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה בתקופה ההיא את ישראל. ההישג הנמוך בתחרות הביא את מרוקו להחלטה שלא להשתתף עוד בתחרות. ירדן אמנם לא השתתפה מעולם בתחרות, אבל הטלוויזיה הירדנית נהגה לשדר אותה בשידור חי מדי שנה. שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע לפני שידור השיר הישראלי וחזר רק לאחריו. בשנת 1978 כשהתברר שישראל עומדת לזכות, נקטע השידור הירדני בתואנה של תקלה טכנית. באופן אירוני גם השידור הישראלי נקטע לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן-שידור באמצעות לוויין. ב-1998 שידרה הטלוויזיה הירדנית לראשונה את האירוויזיון במלואו וגם את ההצבעה שבה זכתה ישראל, אבל היא נמנעה משידור האירוויזיון שנערך בירושלים שנה מאוחר יותר, אולי בגלל קטעי קישור רבים שהציגו את ירושלים כבירת ישראל.

ב-21 במאי 2005 העפילה הנציגה הישראלית, שירי מימון, לשלב הגמר עם שירה "השקט שנשאר". בגמר סיימה מימון במקום הרביעי, וסיימה בכך תקופה בת חמש שנים של הישגים נמוכים לישראל.

עד היום נבחר השיר הישראלי לאירוויזיון באחת ממספר דרכים:

  • ועדה פנימית שבחרה את הזמר והשיר. שיטה זו הונהגה בשנים 1973-1977, 1990, 1998-2000, 2002 ובקרוב גם ב-2007.
  • ועדה פנימית שבחרה את הזמר, ואז בחירה בין 4 שירים שהוצגו על ידי אותו זמר. שיטה זו ננקטה בשנים 1988 (ירדנה ארזי), 2003 (ליאור נרקיס) ו-2004 (דוד ד'אור)
  • ארוע קדם אירוויזיון, שבו נבחר על ידי הקהל שיר אחד מתוך 11-16 שירים. בשנים 1978 ו-1979 הקדם היה בעצם פסטיבל הזמר שהוקדם מיום העצמאות לחודשי החורף.

[עריכה] השירים שנשלחו במשך השנים

שנה שיר מבצע מקום
1973 אי שם אילנית 4
1974 נתתי לה חיי כוורת 7
1975 את ואני שלמה ארצי 11
1976 אמור שלום שוקולד מנטה מסטיק 6
1977 אהבה היא שיר לשניים אילנית 11
1978 אבניבי יזהר כהן 1
1979 הללויה גלי עטרי וחלב ודבש 1
1981 הלילה הכל עובר חביבי 7
1982 הורה אבי טולדנו 2
1983 חי עופרה חזה 2
1985 עולה עולה יזהר כהן 5
1986 יבוא יום מוטי גלעדי ושרי צוריאל 19
1987 שיר הבטלנים הבטלנים 8
1988 בן אדם ירדנה ארזי 7
1989 דרך המלך גילי וגלית 12
1990 שרה ברחובות ריטה 18
1991 כאן אורנה ומשה דץ 3
1992 זה רק ספורט דפנה דקל 6
1993 שירו שרה'לה שרון 24
1995 אמן ליאורה 8
1998 דיווה דנה אינטרנשיונל 1
1999 יום הולדת עדן 5
2000 שמייח פינג פונג 22
2001 אין דבר טל סונדק 16
2002 נדליק ביחד נר שרית חדד 12
2003 מילים לאהבה ליאור נרקיס 19
2004 להאמין דוד ד'אור 26
2005 השקט שנשאר שירי מימון 4
2006 זה הזמן אדי בטלר 23

הערה: (#) המיקום בחצי הגמר.

[עריכה] ישראלים בייצוג מדינות אחרות

מלבד אלה שייצגו את ישראל בתחרות, היו גם זמרים ישראלים שייצגו מדינות אחרות.

בשנת 1963 (10 שנים לפני שישראל התחילה להשתתף בעצמה) יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות. כרמלה קורן ייצגה את אוסטריה וסיימה במקום השביעי. אסתר עופרים ייצגה את שווייץ והגיעה למקום השני, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה הזוכה דנמרק.

בשנת 1986 ייצגה הזמרת הישראלית תמנה בראואר את אוסטריה, והגיעה למקום ה-18, מקום אחד מעל ישראל, שלא העניקה לה נקודות.

בשנת 2003 כתבו מירית שם-אור (מילים) וצביקה פיק (לחן) את השיר לאוקראינה, בהשתתפותה הראשונה בתחרות. את השיר ביצע הזמר אולקסנדר פונומיירוב שסיים במקום ה-14. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

בשנת 2005 ייצגה את צרפת בגמר האירוויזיון הזמרת ילידת ישראל אורטל מלכה, שסיימה במקום הלפני האחרון. ישראל העניקה לשיר 5 נקודות.

בשנת 2006 הגיעה שווייץ למקום ה-17 כשיוצגה על ידי ההרכב six4one בו חברה הזמרת הישראלית הצעירה ליאל קולט. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

[עריכה] פופולריות האירוויזיון בישראל

תחרות האירוויזיון בישראל פופולרית מאוד וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים. אנו רואים לעתים אף "פריקים" של התחרות הבקיאים בכל פרטי האירווזיון (מיקומי כל הזמרים בכל השנים בטבלה, השירים, התלבושות), עורכים מסיבות אירוויזיון וכולי.

[עריכה] אירוויזיון 1969

ב 29 במרץ 1969 נערכה תחרות האירוויזיון במדריד שבספרד. התחרות הייתה באותה תקופה פופולרית מאוד, והשתתפו בה 16 מדינות. בסיום ההצבעה הדרמטית והמותחת, 4 מדינות (ספרד, הולנד, צרפת ואנגליה) זכו באותו מספר נקודות. בעקבות התיקו, ארבעת הזמרות הוכרזו כולן כמנצחות, ועלו לשיר את השירים הזוכים זו אחר זו.

לאחר ארוע זה שונו כללי התחרות כדי למנוע תיקו בעתיד. הוחלט כי אם מספר הנקודות זהה, תזכה במקום הראשון המדינה בעלת מירב הזכיות במספר הנקודות המקסימאלי (12). השימוש היחיד עד כה ב"שובר-שוויון" מעין זה היה בשנת 1991, כאשר נוצר תיקו בין שבדיה לצרפת). בינתיים עודכנו הכללים וכעת במקרה של תיקו זוכה המדינה אשר קיבלה נקודות ממספר מדינות גדול יותר (ללא קשר למס' הנקודות שהוענקו), ורק אם שתי המדינות נוקדו על ידי אותו מספר מדינות פונים לכלל הקודם ובודקים מי קיבלה יותר 12 נקודות וכיו"ב. בינתיים עוד לא הייתה הזדמנות להשתמש בכללים המעודכנים, אבל מעניין לדעת כי אם הכללים הנוכחיים היו בתוקף ב-1991 הייתה צרפת זוכה כי נוקדה על ידי 19 מדינות, לעומת 18 בלבד שניקדו את שבדיה.

[עריכה] השמות הגדולים של האירוויזיון

התחרות הנפיקה מספר שמות גדולים במוזיקה העולמית. בחלק מהמקרים מדובר על זמרים שהיו בעלי קריירה עולמית גם לפני האירוע, אך בחלק מהמקרים (בפרט, להקת אבבא), היה האירוויזיון קרש הקפיצה למשתתפים.

  • בשנת 1967 זכתה בתחרות הזמרת סנדי שואו, שייצגה את בריטניה בשיר המוכר Puppet on a string
  • קליף ריצ'רד ייצג את בריטניה בשנים 1968 בשיר Congragulations וב-1973 בשיר Power to all our friends.
  • בשנת 1970 ייצג חוליו איגלסיאס את ספרד בשיר Gwendolyne.
  • בשנת 1974 זכתה בתחרות להקת אבבא, שייצגה את שבדיה, בשיר Waterloo. השיר הפך ללהיט עולמי.
  • בשנת 1974 ייצגה אוליביה ניוטון ג'ון את בריטניה בשיר Long live love.
  • בשנת 1983 ייצגה את ישראל עם השיר "חי", עפרה חזה שלאחר כחמש שנים עמדה בראש המצעדים באירופה ובארצות הברית, ופתחה בקריירה בינלאומית.
  • בשנת 1988 ייצגה את שווייץ הזמרת הקנדית סלין דיון בשיר Ne partez pas sans moi.
  • בשנת 1998 זכתה בתחרות הזמרת דנה אינטרנשיונל, שייצגה את ישראל בשיר "דיווה". הזכייה הקפיצה את הקריירה האירופית של דנה.
  • בשנת 2003 הצמד "ט.א.ט.ו." ייצג את רוסיה וסיים במקום השלישי עם השיר "אל תאמין, אל תפחד" (Не верь, не бойся)

[עריכה] תחרות היובל

ערך מורחב – שיר היובל באירוויזיון

[עריכה] קישורים חיצוניים

תחרויות האירוויזיון

1956 | 1957 | 1958 | 1959 | 1960 | 1961 | 1962 | 1963 | 1964 | 1965 | 1966 | 1967 | 1968 | 1969 | 1970 | 1971 | 1972 | 1973 | 1974 | 1975 | 1976 | 1977 | 1978 | 1979 | 1980 | 1981 | 1982 | 1983 | 1984 | 1985 | 1986 | 1987 | 1988 | 1989 | 1990 | 1991 | 1992 | 1993 | 1994 | 1995 | 1996 | 1997 | 1998 | 1999 | 2000 | 2001 | 2002 | 2003 | 2004 | 2005 | 2006 | 2007