אבא בנדויד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבא בנדויד (3 בדצמבר 1911 - כ"ה טבת תשנ"ה, 28 בדצמבר 1994), חוקר הלשון העברית, יועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1959 - 1982. בתפקיד זה עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל, הן בניסוח והן בהגייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
נולד בשם אבא פאירשטיין בי"ב כסלו תרע"א (3 בדצמבר 1911). למד בבית הספר "תחכמוני" בורשה שם קיבל השכלה יהודית רבנית משולבת בחינוך כללי. ב-1934 עלה לירושלים. בתחילה עבד כמודד קרקעות וסייע במיפוי אזור ים המלח. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת ביחידת הנדסה באיטליה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה שב לירושלים ועבד במחלקת המדידות של ממשלת המנדט. במלחמת השחרור סייע להכין מפות ומדידות שסייעו לחיילים בחזית.
ב-1952 פרסם את המהדורה הראשונה של ספרו לשון מקרא או לשון חכמים, ולשם כך שינה את שמו ל"בנדויד", על שם אביו דוד. הספר עוסק בהשוואה בין לשון המקרא ולשון חז"ל ובעמידה על הדומה והשונה ביניהן. אף על פי שהספר איננו ספר מדעי, הוא מקובל כספר מקיף ומדויק, ומשמש כמקור בר-סמכא לעיון בלשני אקדמי. מהדורה שנייה של הספר יצאה ב-1971 בשם לשון מקרא ולשון חכמים. ב-1972 יצא ספרו מקבילות במקרא, שבו העמיד זה כנגד זה פסוקים דומים מחלקים שונים במקרא (כגון הפסוקים המקבילים בספר מלכים ובדברי הימים).
ב-1953 החל לעבוד ביד ושם במחקר ותיעוד של השואה, וניסה בלא הצלחה למצוא פרטים על גורל משפחתו שנספתה בשואה.
בסוף 1959 הזמינה אותו האקדמיה ללשון העברית לשמש כיועץ לשון מטעמה בשידורי קול ישראל. בתפקיד זה שימש עד 1982. ב-1971 החל לשדר את הפינה "רגע של עברית". ב-1974 הוציא יחד עם הדסה שי את הספר מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה, ובו פירוט נרחב של כללי ההגייה והניסוח שקבע בשידורי קול ישראל. המדריך משמש עד היום את שדרי קול ישראל וקרייניו. ב-1974 זכה בפרס רשות השידור. ביולי 1982 פרש לגמלאות, ואז החליפה אותו רות אלמגור-רמון.
ב-1983, כשכבר לא היה עובד האקדמיה ללשון העברית, נבחר להיות חבר האקדמיה, והשתתף בישיבותיה ובהחלטותיה. הלך לעולמו בכ"ה טבת תשנ"ה, 28 בדצמבר 1994.
[עריכה] קול ישראל
כאמור, בשנים 1959 - 1982 שימש בנדויד כיועץ הלשון של קול ישראל מטעם האקדמיה ללשון העברית. בנדויד ניסח את הכללים שחייבו את כל הדוברים בשידורי קול ישראל מבחינת ההגייה, הדקדוק והניסוח.
[עריכה] הגייה
בנדויד ניסח את כללי ההגייה הנהוגים בפי שדרני הרדיו וקרייני החדשות. הוא קבע ארבע רמות שונות של הגייה הנדרשות מן הדוברים בקול ישראל:
- הרמה שנדרשה מקרייני החדשות, ממגישי החדשות ותוכניות התוכן והמוזיקה, מפרקי הקריאה והתסכיתים. ברמה זו חויבו הדוברים להקפיד על הגיית כל השוואים הנעים וכל הדגשים החזקים, וכן על הגיית ע' וח' גרוניות. זאת מלבד הדרישות שנדרשו ברמות הנמוכות יותר.
- הרמה שנדרשה מכתבים, פרשנים ובעלי תוכניות קבועות. ברמה זו נדרשה הגיית ר' לשונית, שווא נע בתחילת מילה, וכל מה שנדרש ברמות הנמוכות יותר. כמו כן נקבע כי "בהזמנת מועמדים [לשידור ברדיו] יועדף מי שמתקרב יותר אל רמה 1 (ע, ח, שווא+דגש), ובתנאי שאין המועמד נופל מן המועמדים האחרים בשאר התכונות הנדרשות".
- הרמה שנדרשה מכל מי שהוזמן לדבר ברדיו. נדרשה הגיית ה' כהלכה, שמירה על כללי הדקדוק והטעמה דקדוקית נכונה (למשל הטעמת "אמריקנים" בהברה האחרונה).
- כלשון בנדויד: "רמה ד - מתחת למינימום. רמה זו מותרת לשידור רק בדיבור המוקלט של איש חוץ, כגון מרואיין, נואם וכיו"ב, שברור למאזין כי דיבורו של האיש הוקלט ושודר רק מפני ערכו התיעודי".
במשך השנים הלכו ופחתו הדרישות, וכיום הן כבר אינן חובה לקריינים ולכתבים ובודאי לא למרואיינים. אצל הקריינים הוותיקים עדיין ניתן לשמוע הגייה של ר' מתגלגלת ושל ח' וע' גרוניות.
[עריכה] ניסוח
בנדויד השגיח בקפדנות על ניסוח החדשות, הכתבות והידיעות בשידורי קול ישראל. הוא דחף לכך ששפת השידורים תהיה ברורה, מדויקת וקצרה, ויחד עם זאת לא משובשת. בקיאותו במקורות עמדה לו להתיר צורות שנחשבו עד אז כשגיאות; הוא לא התעקש לפסול כל צורה חדשה או "עממית", אלא רק לוודא שיש כדוגמתה במקרא, בתלמוד או במקורות קדומים אחרים. ברור היה לו, שהלשון הנשמעת בשידורי הרדיו (ולימים בטלוויזיה) יש לה השפעה עצומה על הלשון בפי הדוברים בקהל הרחב, ומכאן החשיבות שנודעת לתקינות לשון השידור.
הוא קבע שגם לשון הפרסומות תחויב לעמוד במבחן התקינות הלשונית. עם זאת, הוא הבחין בין פרסומות שנקטו לשון רשמית ובין פרסומות שהשתמשו בסלנג, ובאלה האחרונות התיר לעתים חריגות מן הנורמה. באופן כללי התיר לעתים חריגות דקדוקיות מטעמים של חריזה ומשקל.
באחת הישיבות של מליאת רשות השידור אמר כי:
- "תפקידה של הנורמה הוא לשמור מפני הניתוק. טיפוח זה של המסורת הוא שיקים את הגדר בין העבר להווה, והמכשיר האדיר ביותר לביצוע המלאכה הזאת הלא הוא שירות השידור".
בנדויד זכה לביקורת רבה על כך שהוא מגזים בתיקוני לשון, ואולם הכללים שאסף ב"מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה", וכך במאמר בשם "לתקנת לשון העיתונים" שפורסם בכתב העת "לשוננו לעם", עומדים גם היום לנגד עיניהם של עורכי החדשות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מחקרים בלשון ב-ג - ספר אבא בנדויד, עורך משה בר-אשר, הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ז

