וילם ברנץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילם ברנץ (בהולנדית: Barentsz, נולד ב-1550 לערך בטרשלינג, איי פריזיה המערביים, הולנד; מת ב-20 ביוני, 1597 בנוביה זמליה, רוסיה) היה מגלה ארצות, קרטוגרף ומנהיג משלחות לצפון הרחוק.
ב-1594, ברנץ עזב את אמסטרדם עם שתי ספינות, על מנת לחפש אחר "המעבר הצפון מזרחי" למזרח אסיה. הוא הגיע לחוף המערבי של נוביה זמליה, והמשיך עימו לכיוון צפון, כשהוא נאלץ לשוב על עקבותיו בקרבת הקצה הצפוני של החוף.
שנה לאחר מכן הוא יצא בראש שבע ספינות, אשר הגיעו למצר שבין החוף האסיאתי והאי וייגאך, אבל הגיע מאוחר מדי כדי למצוא מעבר ימי. מסעו השלישי נכשל גם כן, והוביל למותו. במסע זה הוא פיקד על שתי ספינות, וכבר ביציאתו למסע זיהה את "אי הדובים" ואת סבלברד (שפיצברגן), שם נפרדו הספינות. ספינתו של ברנץ, שהגיעה לצפון נוביה זמליה וניסתה לחוג לכיוון צפון, נתקעה בקרח, והצוות נאלץ לבלות שם את החורף, תוך שהוא משתמש בעצי הספינה על מנת לבנות מחסה. בתחילת 1597, לאחר שהספינה לא שוחררה מן הקרח, ברנץ וצוותו נטשו את הספינה בשתי סירות קטנות ב-13 ביוני, 1597. מרבית חברי הצוות הצליחו לשרוד, אך ברנץ עצמו נפטר ב-20 ביוני, 1597.
נגר האוניה, חריט ון-וויר, פרסם ביומנו את עלילות החורף הנוראי שבילו בנובה זמליה, ותיאר לראשונה תופעה אטמוספרית הנקראת כיום "אפקט נוביה זמליה" (מצב שבו השמש נראית כמשולש, ונראה כאילו היא זורחת מוקדם מכפי שהיא אמורה).
בשנת 1871 התגלה המחסה שבנו ברנץ ואנשי צוותו על חצי האי, עם שרידים רבים, המוצגים בהאג וב-1875 נמצא חלק מיומנו של ברנץ.
ים ברנץ נקראת על שמו.

