המן האגגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צלמו של המן האגגי, תלוי מעץ, מוצג במהלך תהלוכת עדלאידע
הגדל
צלמו של המן האגגי, תלוי מעץ, מוצג במהלך תהלוכת עדלאידע

המן בן המדתא האגגי המכונה במגילת אסתר "צורר היהודים" ובספרות היהודית המאוחרת יותר "המן הרשע", הינו דמות תנ"כית ממגילת אסתר.

תוכן עניינים

[עריכה] דמותו של המן על פי מגילת אסתר

על פי מגילת אסתר, המן היה הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס. הוא ואשתו זרש חיו בשושן, בירת ממלכת פרס ומדי. מעמדו של המן היה כה רם, עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש, היה על הכול להשתחוות לו (לפי המדרש רקם המן צלם של עבודה זרה בגרביו, כך שמי שהיה משתחווה לו היה משתחווה גם לצלם), אך מרדכי היהודי סירב להשתחוות, ובכך עורר את חמתו של המן. חמה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד בני עמו של מרדכי כולם: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי".

המן הטיל פור, על מנת לראות את המועד המתאים לבצע את טבח היהודים, ועל פי הפור היה המועד המתאים לכך י"ג באדר. בעקבות זאת שיכנע המן את אחשוורוש להוציא גזירה בכל מדינות מלכותו להרוג את כל היהודים באותו היום. מלבד זאת, בעצת זרש אשתו הכין המן עץ שגובהו חמישים אמה על מנת לתלות עליו את מרדכי.

אך לאחר שנזכר כי מרדכי הציל את חייו, החליט המלך אחשוורוש דווקא לרומם אותו. הוא זימן את המן, ושאל אותו "מה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המן, שסבר כי המדובר בו, הציע כי איש זה יובל ברחובות שושן כשהוא רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות ובעטרת זהב. או אז הורה לו אחשוורוש להוביל את מרדכי ברחובות העיר, כשמרדכי רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות וחבוש בעטרת זהב, ולקרוא בפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". בעקבות אירוע זה אשת המן ומכריו ניבאו לו רעות: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ, כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".

תוך כדי כך הוזמן המן להשתתף, לצד המלך, במשתה היין של אסתר. המן שמח בתחילה על ההזמנה, אולם ביום המשתה השני התברר לו כי מטרת אסתר הייתה לבקש רחמים על בני עמה היהודים מפני מזימתו שלו. לאחר שקראה עליו "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה", נפל על המיטה והתחנן על נפשו. אז נכנס אחשוורוש לחדר, וסבר כי המן מנסה "לכבוש את המלכה". הוא הורה על תלייתו של המן על העץ אשר הכין לתלות עליו את מרדכי, וכן אפשר ליהודים להינקם מאויביהם ביום שבו תוכננה להם הפורענות בידי המן. לאחר כשנה, ביום י"ג באדר, הוא יום הפור שהטיל המן להרוג ביהודים, נהרגו גם עשרת בני המן - פרשנדתא, דלפון, אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, אריסי, ארידי וויזתא. בעקבות בקשת אסתר ניתלו למחרת כל העשרה על עץ.

לזכר אירועים אלו, ולזכר הפור שהטיל המן על מנת להרוג את כל היהודים, חוגגים היהודים עד ימינו את חג הפורים.

על פי המדרש הייתה להמן אף בת, אך משזו ראתה את המן מוביל את מרדכי ברחובות שושן וקורא "ככה יעשה לאיש..." קפצה מן החלון ונהרגה כי לא יכלה לשאת את הקלון. בחז"ל גם מופיעות דעות שונות על ריבוי בנים של המן. דעה אחת מדברת על 40 בנים (שיטת רבי אליעזר בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט), ואילו האחרת על 100 בנים (מדרש תהלים (בובר) מזמור כב ב).

[עריכה] דמותו של המן במסורת ישראל

במדרש מזוהה המן כאחד מצאצאי אגג, מלך עמלק, וכמשוייך לעם העמלקי. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים פרק כ"ה, י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את אשר עשה לו העמלק. מכאן ההתייחסות אל המן כאב הטיפוס לשנאת ישראל בכל הדורות, וכחולייה המחברת בין העמלקים הקדומים, לשונאי ישראל של ימינו. מכאן ההתייחסות המיוחדת להמן כ"ארור המן" (במגילה דף ז', מיוחסת לרבא האמירה כי "חיב אדם להתבסם בפורים עד שלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'"). המאבק בהמן, הוא אם כן המאבק של עם ישראל בעמלק המיתולוגי, הלובש ופושט צורה במהלך הדורות.

המן נראה כאביה של האנטישמיות ההשמדתית, השואפת לאבד את היהודים כעם, או כגזע, על נשיהם וטפם.

בימינו נוהגים לזהות את המן עם דמותם של צוררים בני דורנו כאדולף היטלר, כסדאם חוסיין ואף כיאסר ערפאת. בספרו "הטור השביעי" מביא נתן אלתרמן שיר על "גנרל המן" (כפי הנראה דמות אמיתית ממלחמת העולם השנייה) אשר נתפס על ידי חייל יהודי רוסי בשם "מרדכי אסתרון" ומנסה להזכר מאין הלה מוכר לו.

ההשוואה להמן משמשת עד ימינו ככלי לניגוח פוליטי. בשנת 2000 אמר הרב עובדיה יוסף, בדרשה שנשא, באשר ליוסי שריד: "בקריאת המגילה, שעה שתגידו ארור המן תגידו גם ארור יוסי שריד". כפי הנראה הכוונה הייתה למתוח ביקורת על תפקודו של שריד כשר החינוך, תפקיד בו שימש באותה העת. על דבריו אלו של הרב נמתחה ביקורת רבה, והיו שקראו אף לחקירתו על ידי המשטרה.

אופיו של המן מתואר כמושחת ותאב בצע, והוא מוזכר בכפיפה אחת עם שאר רשעי עולם, כמי שביקש לקבל הכל, ולבסוף איבד את הכל:

"וכן מצינו בקין וקורח ובלעם ודואג ואחיתופל ואבשלום ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם" (סוטה, ט').

יוספוס פלביוס מזכיר את המן בספרו "קדמוניות היהודים". סיפורו של יוספוס נראה כשאוב מתרגום השבעים, וממקורות יווניים ויהודים אשר אינם עוד בנמצא.

[עריכה] דמותו של המן בקוראן

המן מוזכר בקוראן שש פעמים, כידידו של פרעה, וחוטא בזמנו של משה רבנו.

בסורת הסיפור, היא סורה 28 בפסוק 38 מוזכר הסיפור הבא, המבוסס, כפי הנראה, הן על סיפורו המקראי של משה רבנו, והן על סיפור מגדל בבל:

"אולם כאשר בא משה עם אותותינו הברורים אל המצרים אמרו: 'אין דבריהם אלא כשפים ובדיות ולא שמענו עליהם מאבותינו הראשונים'. אך משה ענה להם: 'ריבוני יודע יותר מכם מי מודרך על ידו ומי יגיע למעון הנצח, וכי אתם החוטאים לא תצליחו'. אולם פרעה הכריז: 'שרי, אין אני מכיר בשום אלוה זולתי אני. ואתה המן, הכן לבנים שרופות ובנה לי מגדל שראשו מגיע השמימה למען אעלה בו ואשקיף על אלוהיו של משה שאני חושבו לשקרן". (תרגומו של ד"ר אהרון בן שמש, הוצאת קרני, תל אביב).

ד"ר בן שמש, מתרגם הקוראן לעברית, מוצא הקבלה בין סיפור זה לבין הנוסח המופיע במדרש רבה, בראשית ה'.

מקורות איסלמיים בני ימינו אשר נתנו דעתם על השוני בין סיפור המן המקראי ובין סיפור המן שבקוראן טוענים כי המן שבקוראן הינו דמות אמיתית אשר חיה בזמן הפרעונים, ואילו המן המקראי הינו דמות אלגורית, המבוססת על עיוות הסיפור בהמן הפרעוני.

[עריכה] מסורת פורים

בחג הפורים חוגגים היהודים את סיפור ישועת היהודים ותבוסת המן. ביום זה קוראים במגילת אסתר, וכאשר מוזכר שמו של המן, מרעישים בקול, על מנת להביע את הבוז לצורר זה; ובכך מתבצע מחיית זכר עמלק. מכאן המנהג להרעיש ברעשן בחג הפורים. כן נהוג לאכול מאפה בצק משולש, בדרך כלל במילוי פרג הקרוי "אוזני המן".

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות