ישיבות הקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הביטוי ישיבות הקו הוא כינוי לקבוצת ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, אם כי יש המכנים את כל הישיבות יוצאות ירכה של ישיבת "מרכז הרב" בכינוי זה. הכינוי השתרש בקרב הציבור הדתי-לאומי בעיקר משנת ה'תש"ס ואילך.

ישיבות הקו המרכזיות הן: ישיבת הר המור וישיבת לנתיבות ישראל שבירושלים, ישיבת שבי חברון שבחברון, ישיבת עטרת כהנים שברובע המוסלמי בירושלים, ישיבת מדברה כעדן שבמצפה רמון, ישיבת איילת השחר שבאילת וישיבת מעלה אליהו שבתל אביב ובית המדרש נתיבות דרור שבישוב תלם.

במרכז התפיסה של ישיבות אלו עומדת האידיאולוגיה הממלכתית, המייחסת למדינת ישראל ערך קדושתי עליון ובלתי-תלוי במעשי שליטיה בפועל. יחס זה מתמצה בביטוי השאוב מכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שאמנם נפטר לפני הקמת המדינה), שמדינת ישראל היא "יסוד כיסא ה' בעולם". בנוסף לכך קיימת בזרם זה התנגדות חריפה ללימוד "תנ"ך בגובה העיניים" (הכולל בין השאר הסתכלות על דמויות מקראיות כעל בני אדם רגילים בעלי יצרים ודחפים), ובעצם כל לימוד פשטני של התנ"ך שאינו קשור לדברי חז"ל או פרשנים קדומים אחרים, כמו גם שילוב מידע חיצוני - ארכיאולוגי או היסטורי וכדומה בלימוד, וכמובן כל נגיעה שהיא בביקורת המקרא. בהקשר זה מובעת ביקורת חריפה על ישיבות המשלבות לימודים מסוג זה, ובפרט על אלו המאפשרות לימודים במסגרת המכונים האקדמיים להכשרת מורים. למעשה, על רקע פולמוס זה התפלגה בפועל ישיבת הר המור מישיבת מרכז הרב. מאפיין נוסף הקיים בזרם זה, הוא שרבני הקו יביעו בדרך כלל התנגדות לשילוב לימוד חסידות ומנהגים חסידיים בחיים הדתיים.

לתפיסה זו של ישיבות ה'קו' שותפות מדרשת הרובע, והמכינות הקדם צבאיות בני דוד עצמונה וקשת יהודה.

[עריכה] רבני 'הקו' הבולטים

הרבנים המזוהים באופן מוחלט עם "הקו" ומובילים את המוסדות הללו הם: