לייב גלאנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לייב (לייבלה) גלנץ (נולד ב-1898 בקישיניב ונפטר ב-1964 בתל אביב), חזן.

[עריכה] חייו

לייבלה גלנץ גדל כילד פלא למשפחת חזנים. אביו היה חזן וחסיד טאלנה, שהנחיל לבנו את יסודות החזנות והניגונים החסידים.

גלאנץ היה פעיל ציוני נלהב עוד בנעוריו, והשתתף בכנסים ציוניים רבים. בשנות ה-20 היגר לארצות הברית, אך המשיך לבקר מספר פעמים בארץ ישראל. בשנת 1954 עלה לארץ, השתקע בתל אביב, כיהן כחזן בבית הכנסת תפארת צבי (איצקוביץ'), ולימד חזנות בבית ספר לחזנות שהקים. בתחילת שנת 1964, חש בליבו באופן מפתיע בעת שיעור שהעביר לתלמידיו, ונפטר לאחר כמה ימים.

[עריכה] סגנון

לייב גלאנץ פיתח כחזן סגנון ייחודי משלו. גלאנץ היה קשוב לסגנונות שונים במוזיקה הקלאסיתז'אנר הרומנטי, הז'אנר הא-טונאלי וכו'), לזמר העברי והישראלי המתחדש ולניגוני עדות ישראל השונות. את ההשפעות הללו יצק ללחניו החזניים.

עד שנות ה-30 נהג גלאנץ להלחין את פרקי החזנות שלו בהברה אשכנזית, אך בהשפעת המשוררים העבריים הצעירים (כאלתרמן ושלונסקי) עבר להלחין בהברה ספרדית, בה שר עד סוף ימיו.

גלאנץ גם הלחין נעימות, שחלקן נחשבות קשות לביצוע, למילותיהם של משוררים עבריים מפורסמים כביאליק וטשרניחובסקי.

ניתן להמחיש את השוני בין סגנונו המוקדם יחסית של גלאנץ לסגנונו המאוחר, באמצעות היצירות "שמע ישראל" משנות ה-30, ו"אהבתי כי ישמע ה'" משנות ה-40:

בעוד ש"שמע ישראל" היא יצירה הבנויה על היסודות הקלאסיים של החזנות האשכנזית (וירטואוזיות, השתפכות הנפש עד לכדי "בכיינות" במידת מה), הרי ש"אהבתי" הינה יצירה הרבה יותר אבסטראקטית, מהורהרת ומופנמת, ואף שגם בה ישנו חלק של השתפכות נפש וזעקה ממעמקים, הרי שלא ניתן להגדירה כמלודרמאטית.

פרקי החזנות של לייב גלאנץ מושרים עד היום בקונצרטים לחזנות בארץ ובעולם, על ידי חזנים ידועי-שם.