בייתוסים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבייתוסים היו משפחת כהנים, צאצאים לכהן בשם 'בייתוס', אשר חי באלכסנדריה. אלו הוכנסו לאריסטוקרטיה הכהנית באופן מלאכותי על ידי המלך הורדוס ובנו. חלקם אף שמשו ככהנים גדולים בבית המקדש. עיקר פעילותם הייתה בסוף המאה ה-1 לפנה"ס, ובמחצית הראשונה של המאה ה-1 לספירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] זרמים עיקריים ביהדות
בזמן כלשהו, קרוב למרד החשמונאים, החלו לצוץ בין יהודי ארץ-ישראל מחלוקות דתיות, אשר פיצלו את העם לזרמים דתיים שונים. יוסף בן מתתיהו מספר לנו על שלושה זרמים עיקרים: פרושים, צדוקים ואיסיים, כאשר מספרות חז"ל אנו עדים רק לשניים הראשונים. אצל חז"ל מופיעה קבוצה נוספת אשר אינה מוכרת לנו ממקורות אחרים כקבוצה דתית נוספת, ואלו הם הבייתוסים. האחרונים והצדוקים מוחלפים תדיר בין הנוסחאות והגרסאות השונות במקורות מקבילים בספרות חז"ל.
מן החילופים בספרות חז"ל בין הבייתוסים לצדוקים, ובשל מספר מקומות ששניהם מוזכרים זה לצד זה, יש להניח שישנה קרבה ביניהם. שניהם שייכים לזרם אריסטוקרטי כהני. נאמר עליהם שהם כופרים בשכר ועונש בעולם הבא, ובתחיית המתים. כמו כן, שני הזרמים חלקו על הלכות הפרושים, ובעיקר על מסורות הלכתיות, שלא היה להן עיגון ממשי בתורה שבכתב. לעומת זאת, הצדוקים קיבלו את העקרון שפירוש המצוות בתורה יכול לעבור במסורת, ואף היו להם מסורות משל עצמם שנכתבו בספר. בהתנגדותם לפרושים, הם פחות התמקדו בריחוק המסורת הפרושית מהתורה שבכתב, אלא יותר בהתנגדות למסורת הפרושית עצמה, אשר לא תאמה את הפירוש לתורה והמסורת שהייתה בידם.
[עריכה] ביתוסים בנצרות
בספרות הנוצרית הקדומה אנו שומעים על קבוצה דומה, שם 'הרודיאנים', אשר מוחלפים לעיתים בקבוצה אחרת בשם 'כהנים גדולים'. קבוצה זו הייתה קבוצת כהנים אריסטוקרטית אשר פעלה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. יש המזהים קבוצה זו עם הביתוסים. גם בתוספתא אנו עדים למשפחת כהנים בשם 'בית בייתוס', אשר מתוארים ככהנים גדולים, ורודפי ממון אשר עשקו את העם. יש שניסו לזהות את הבייתוסים עם האיסיים, בשל חוסר אזכור האחרונים בספרות חז"ל. זיהוי זה אינו עומד במבחן הביקורת, בעיקר בשל ההבדלים ההשקפתיים בין השניים בעניין הכרתם במקדש בירושלים, ובלוח השנה שעליו מבוססים כל החיים היהודים הדתיים.
[עריכה] פירושם של הבייתוסים לתורה
הבייתוסים, לעומת האחרים, שללו גם מסורות לפירוש התורה, ופירשו את התורה, לפי הבנתם, באופן הקרוב ביותר לכתוב. גם דבר זה התבטא במחלוקות הלכתיות, שבהן הוזכרו הבייתוסים. בויכוח במחלוקות אלו, הצדדים תמיד השתמשו בפסוקים מהתורה. במחלוקות אשר המסורות המקבילות ייחסו בעיקר לבייתוסים, עניין המחלוקת נבע בעיקר, בשל העדר מקור בתורה שבכתב להלכה הפרושית.
דפוס התנהגות בולט אצל הבייתוסים, בניגוד לצדוקים, היה הנסיון לשנות את ההלכות הפרושיות. הם לא תמיד השלימו עם השלטון הפרושי שנתמך על ידי העם, ופעמים ניסו לשנות את ההלכה בעורמה. כאשר חז"ל ייחסו פעילות מעשית כנגד הלכות הפרושים, הייתה לרוב נטייה להזכיר את הבייתוסים, וכשהזכירו הלכה אנטי-פרושית לרוב אוזכרו הצדוקים.
[עריכה] מאפייניהם של בייתוסים
נראה, שכאשר הבייתוסים הצטרפו לאריסטוקרטיה הכהנית, הכהונה בתקופה זו הייתה בעיקר בשליטתם של הצדוקים. לכן הבייתוסים שהגיעו לארץ, ללא רקע מקיף של קיום מצוות התלויות בא"י ובמקדש, הושפעו בעיקר מהלכות הצדוקים, אשר היוו אוכלוסייה קרובה יותר אליהם מאשר הפרושים, בשל מעמדם החברתי. אולם, הבייתוסים לא קיבלו את כל ההלכה הצדוקית כעסקת חבילה, ונהגו לדבוק יותר לכתוב בתורה שבכתב.
תורה זו הייתה מושרשת אצלם עמוק יותר מן המסורות שהתפתחו בימי בית שני, בקהילה היהודית בא"י. נראה, שהביתוסים היו קבוצה יותר דתית, ופחות פוליטית מאשר הצדוקים. הם היו אידיאולוגים יותר באורח קיום המצוות, ולכן לא השלימו בקלות עם השליטה הפרושית. זאת לעומת, הצדוקים אשר ניסו לשמור יותר על הסטטוס-קוו.
יתכן ולבייתוסים הייתה גם דאגה לכלל ישראל בניגוד לצדוקים, אשר באורח החיים הדתי שלהם דאגו בעיקר לעצמם. הצדוקים חיו את חיי השעה, לעומת הבייתוסים שכנראה היו, במידת מה, בעלי חזון מסוים. יתכן שהצדוקים בתחילת פעילותם בתקופה החשמונאית היו אידאולוגים יותר, ועם הזמן אידיאולוגיה דתית זו נשחקה עד, שבסופו של דבר, הם הפכו להיות מזוהים בעיקר כאליטה אריסטוקרטית מאשר זרם דתי ופוליטי. אולי מסיבה זו, הם כמעט ולא הוזכרו אצל יוסף בן מתתיהו במאה הראשונה לספירה.
[עריכה] הופעתם של בייתוסים
הבייתוסים אשר הופיעו כ150 שנה לאחר הופעתם של הצדוקים, היו גרעין חדש אשר צמח מהשפעת הזרם הצדוקי. קבוצה זו ניסתה להחיות את הזרם הצדוקי, או לפחות לחדש את המחאה כנגד הרפורמות הפרושיות, שקבלו תנופה עיקרית בתקופה הבתר חשמונאית, עם השתלטותם של הפרושים על החיים הדתיים בעם ישראל.
נראה שהבייתוסים היו קבוצה שלא הספיקה לצמוח דיו על-מנת לעורר תהודה גדולה יותר בספרות ההיסטוריוגרפית הקדומה. אך עצם העובדה, שקבוצה זו, אוזכרה פעמים לא מעטות בספרות חז"ל, מלמדת על התהודה הגדולה שדעותיה, ופעולותיה של הקבוצה, יצרו בתוך עולמם של הפרושים וחז"ל. העניינים שבהם זרם זה חלק על חז"ל, לא יכלו לעבור בשתיקה, והצריכו תגובה הולמת גם באופן ספרותי, וגם באופן יצירת הלכות נגד - תופעה שהייתה קיימת גם כנגד הצדוקים.
הבייתוסים, שכנראה השתייכו לזרמים בעלי מגמה הלכתית כהנית-צדוקית, נחלקו עם הפרושים במחלוקות, שחלו בעיקר, בעניין הפולחן הציבורי שבמקדש. בהעדרו של המקדש, רב המחלוקות כבר לא היו שייכות למציאות חדשה זו, אשר בה הרוב הוא זה ששורד. כך היה עם הפרושים, ובשלב מאוחר יותר, גם עם בית הלל, שההלכה נקבעה כמותו.

