דב הוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דב הוז
הגדל
דב הוז

דב הוז (18941940) היה מראשי תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ומחלוצי הטייס העברי בארץ ישראל.

נולד ברוסיה בשנת 1894 ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1906.

החל משנת 1909 היה חלק מחבורה שארגנה את השמירה על העיר תל אביב. לחבורה זו השתייכו: שאול אביגור, אליהו גולומב, ומשה שרת.

בשנים 1914-1913 עבד כפועל בקבוצת דגניה (לימים דגניה א). במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא העות'מאני, ונידון למוות משום שפעל במקביל בעניני ביטחון היישוב העברי. הוא נמלט לדרום הארץ, שכבר נכבש על-ידי הבריטים, וכך ניצל ממוות. היה ממארגני ההתנדבות לגדוד העברי.

בשנים 1920 עד 1930 היה חבר הוועד המרכזי של ההגנה. בשנים 1931 עד 1940 היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה. במהלך תקופה זו היה אחד מראשי תנועת העבודה, וחלק מהקבוצה שהקימה את מפלגת אחדות העבודה. בשנת 1935 התמנה לתפקיד סגן ראש עיריית תל אביב. לאחר מכן היה ראש המחלקה המדינית בהסתדרות.

היה מקים ומנכ"ל חברת "אוירון", חברה שמטרתה הייתה להקים תעופה עברית בארץ ישראל, בעיקר לצרכי ביטחון, על ידי הכשרת טייסים, הקמת קווי תעופה בארץ ומחוץ לה. חברה זו שימשה כיסוי ל"שירות האוויר" של ההגנה.

נהרג בתאונת דרכים בדצמבר 1940, בכביש חיפה-תל אביב ("הישן") בדרכו לישיבה של חברת אווירון. יחד איתו היו במכונית אשתו רבקה (אחותו של משה שרת), בתו תרצה, גיסתו צביה שרת (אשת יהודה שרת) ושותפו לרעיון ולחברה יצחק בן יעקב.

קיבוץ דורות בנגב נקרא על שם בני משפחת דב הוז. שמו של הקיבוץ מורכב מראשי התיבות של: דב ורבקה ותרצה. גם שדה התעופה "שדה דב" שליד תל אביב נקרא על שמו של דב הוז.

[עריכה] ראו גם

שפות אחרות