הפרדת עיסוקים מגדרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרדת עיסוקים מגדרית במקצוע מסוים משמעה ששיעור העוסקים בו מבני מגדר אחד, גבוה או נמוך באופן משמעותי יחסית לאחוז השתתפותם בכוח העבודה.
רק מיעוט קטן של מקצועות הם מאוזנים, כלומר יש בהם שיעור דומה של גברים ונשים. במרביתם נמצא רוב נשי או רוב גברי. המקצועות בעלי הרוב הנשי הינם "מקצועות נשיים" (מקצועות של "צווארון ורוד"), כגון הוראה וסיעוד, בעוד שהמקצועות שיש בהם רוב גברי הינם "מקצועות גבריים", כגון ניהול והנדסה. הפרדה (סגרגציה) כזאת למקצועות ועיסוקים מכונה סגרגציה אופקית, ואילו הפרדה המביאה לאי שוויון בחלוקה לדרגים מכונה סגרגציה אנכית. במקצועות שונים נמצא כי הנשים מאכלסות את הדרגים הנמוכים בעוד שהדרגים העליונים מאופיינים על ידי רוב גברי.
אם בודקים את הדינמיקה של תופעת הסגרגציה לאורך זמן, ניתן לראות שתי תופעות מעניינות שעל פני השטח נראות סותרות: תופעה אחת היא שינויים בסגרגציה על פי מין: מקצועות בעלי רוב גברי קולטים נשים ועוברים "פמיניזציה" עד שהם הופכים ל"נשיים", כפי שאירע במקצועות הפקידות והוראה למשל. לעיתים רחוקות מתרחש תהליך הפוך – רה-סגרגציה בכוון השני: כניסת גברים למקצוע נשי. כך קרה למשל בתחומים הפרא-רפואיים כגון פיזיותרפיה, משפטים ועיתונות שהם מקצועות "מאוזנים" ויש בהם שיעור דומה של נשים וגברים.
התופעה השנייה, הסותרת את הראשונה, היא העובדה שההפרדה בין גברים לנשים במקצועות שונים נותרת בעינה. גם באותם מקצועות גברים ונשים אינם ממלאים אותם תפקידים, הם נמצאים בנישות תעסוקתיות שונות. תופעה זו נקראת גטואיזציה.
תופעות אלה מסבירות את הדינמיות של תופעת הסגרגציה: לצד שמירה על רמת הפרדה גבוהה ישנם מקצועות שנראה כאילו הם עוברים דה-סגרגציה ומתאזנים, אך למעשה הם עברו לרה-סגרגציה ונותרו מופרדים בכיוון ההפוך. מקצועות אלה הפכו מגבריים לנשיים ובמקומם הפכו מקצועות אחרים, חדשים בחלקם, מופרדים ו"גבריים". במקביל נולדו מקצועות חדשים ו"נשיים".
לתופעות אלה קיימות מספר השלכות הפוגעות במעמד האישה בעולם העבודה. היא מצמצמת את אפשרויות הבחירה הממשיות הפתוחות בפני נשים ומהווה גורם ראשון במעלה להבדלים בשכר ובהזדמנויות קידום בין המינים.
כאמור, סגרגציה על פי מין מצמצמת את שדה הברירה המקצועי. כאשר רוב העוסקים בעיסוק מסוים הם בני מין אחד, מוטבעת עליו במרצת הזמן "תווית מין" המקנה לו זהות של עיסוק המתאים לבני המין הנתון ובלתי מתאים לבני המין השני. ל"תווית המין" יש חלק חשוב בדימויו החברתי של העיסוק והיא משפיעה על התנהגותם של מחפשי ונותני עבודה כאחת.
גברים נרתעים מ"עבודת נשים", נשים נמשכות אליה והמעבידים עצמם מחפשים דווקא נשים לעבודות אלה.
מיעוט נשים בענף ההנדסה לדוגמה, משווה לו דימוי או מתייג אותו כמקצוע בלתי הולם לנשים ומרתיע אותן לבחור בתחום זה או אפילו להביאו בחשבון כבחירה אפשרית. ואם בוחרים במקצוע הנחשב "בלתי מתאים" כגון, אישה העוסקת במכונאות או גבר הבוחר לעבוד כ"גננת", הרי משלמים על זה את המחיר – הסביבה החברתית גורמת להם לעיתים תכופות לחוש כ"חריגים", הם ניצבים באופן תמידי בפני הצורך להוכיח שעל אף בחירתם המקצועית, נשיותן או גבריותם אינה מוטלת בספק וזהותם המינית אינה פוגעת במיומנותם המקצועית.

