בזיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בזיים
בז אוסטרלי (ננקין) Falco cenchroides
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: בזיים
שם מדעי
ויקימינים Falconidae

הבזיים (שם מדעי: Falconidae הם המשפחה השנייה בגודלה בסדרת דורסי היום ובה כ-60 מינים, מרביתם בסוג בז.

תוכן עניינים

[עריכה] מיון המשפחה

  • תת-משפחה: Herpetotherinae (בזי יערות)
    • סוג ומין יחיד: בז צוחק Herpetotheres cachinnans
    • סוג: בז יערות Micrastur
  • תת-משפחת Falconinae
    • סוג: בז Falco
    • סוג: בזון Microhierax
    • סוג ומין יחיד: בזון לבן שת Neohierax insignis, בעבר היה שיך לPolihierax
    • סוג ומין יחיד: בזון גמדי Polihierax semitorquatus
    • סוג ומין יחיד:בזון מפוספס Spiziapteryx circumcinctus
  • תת-משפחה: Caracarinae קאראקארה הכוללת את הסוגים:
    • סוג: Caracara
    • סוג: Daptrius
    • סוג ומין יחיד: Ibycter
    • סוג: Milvago
    • סוג:Phalcoboenus
    • סוג: Polyborus

יש הרואים ב-Caracarinae שבט (חלוקה פנימית בתוך תת-משפחה) בתוך Falconinae, ולהיפך יש הרואים בהם שבט בתוך Herpetotherinae. במיון נצמדתי לדעת הרוב המעדיפה לראות בהם תת-משפחה בעלת מאפיינים גנטים משלה.

לאחרונה, מראים מספר מחקרים קשר גנטי קרוב ביותר של המשפחה אל דורסי לילה, חסידאים (בכללם הקונדוריים) ואל התוכאים. אולם, עד שיקבע סופית מיקום המשפחה נשאר בדורסי יום.

[עריכה] מגוון המשפחה ותפוצתה

הבזיים נפוצים על מרבית היבשה בעולם, מלבד אנטארקטיקה ואזורים ארקטים גבוהים. האוכלוסייה המגוונת ביותר שוכנת באזורים הטרופיים, באפריקה ובאמריקה הדרומית. באופן כללי יעדיפו הבזיים אזורי מישור על אזור הררי, וכן אזור פתוח מאשר מיוער וצפוף.
לבני המשפחה כושר הסתגלות גבוה לסביבות מחייה רבות, על כן בחירת אזור המגורים מותנה בהתאמתו לקינון וגידול צאצאים. המזון הנמצא בסביבה הוא בעדיפות שנייה. בזי היערות ספציפיים יותר בבחירת סביבתם, וימנעו מאזורי יערות מיושבים ומתויירים.

[עריכה] תיאור פיזיולוגי

הבזיים הינם דורסי יום בעלי גודל בינוני-גדול, מוטת כנף של 55-125 ס"מ ומשקל 21-28ק"ג. מאופינים במקור בצורת אנקול שבקצהו בליטות, כמעין שיניים נוקשות שעוזרות לו בהריגת טרפו. העיניים חומות, הראייה טובה פי 8 מזו של האדם. מעל העין בליטה קרנית המגינה על העין מפני השמש ומפני טרף משתולל. ל-Falconinae מבנה הגוף גוצי וחסון עם כנפיים ארוכות ומחודדות, אצבעות כך רגל ארוכות וטפרים חדים. ל-Caracarinae מבנה גוף קטן יותר, צוואר ורגליים ארוכות יותר וכנפיים עגולות יותר. הפנים חצי קרחות ופלומתם בוהקת. אלו נוהגים לחמוס טרף ופגרים ופחות מורגלים בצייד.
הניצוי של מרבית הבזיים בהיר למטה וכהה למעלה. הבדלים בצורת הטפרים, צורת הכנף, אורך הזנב, חוזק הרגליים והמקור משתנים בהתאם לסביבה ולמזון של המין.

כשאר העופות הדורסים, הנקבה גדולה מן הזכר. דבר זה בולט אצל בזיים, בעיקר אצל המינים הטורפים בעת תנועה ופחות אצל אוכלי הפגרים. במספר מינים , מקור הנקבה גדול וחזק יותר. אצל מינים רבים, ניצוי הזכר והנקבה דומים כאשר הזכר בהיר יותר. ניצוי הצעירים מציג צבעים חלשים ודהויים. הבזיים מחליפים נוצותיים פעם בשנה, כאשר ניצוי הבוגר נראה עם החלפת הנוצות הראשונה.

עיקר השוני בין המשפחות בסדרה: הריגת הטרף בעזרת המקור ולא בעזרת הרגליים. גוון אדמדם של הביצים (כשמוצג למול השמש) להבדיל מכחול-ירוק אצל הנציים.

[עריכה] רבייה וגידול צאצאים

על אף שהרגלי הרבייה של מינים אחדים טרם נחקרו, בעיקר בזי היערות, הסברה היא שמרביתם מונוגאמיים ומתרבים עם בני זוגם הקבועים. מרבית המינים טריטוריאלים ביותר בתקופת הקינון, ומגנים באגרסיביות על סביבת הקן.

מינים שלהם אתר קינון קבוע יגנו עליו לאורך כל השנה. במינים הנודדים, הזכר יגיע לפני הנקבה לאתר הקינון. מופע החיזור נעשה על ידי הזכר, ולעתים גם בשיתוף הנקבה, כולל מעופים שונים סביב הקן המלווים בקולות.

כ-10 מינים חיים בקולוניות של מס' פריטים, אולם גם בקולוניה שומרים על בני זוג קבועים למשך שנים רבות. פוליגמיה נצפתה לעתים רחוקות במס' מינים, אך אין זו התנהגות המשויכת אליהם.
מאפיין בולט אצל הבזיים במהלך עונת הקינון, היא החלוקה לאחראיות שונות. הנקבה דוגרת על הביצים, מאכילה את הגוזלים ושומרת על הקן. הזכר אחראי על צייד המזון, מתקופת החיזור עד למחצית תקופת הקינון כאשר הנקבה מתחילה לעזוב את הקן ועוזרת אף היא בצייד.

הבזיים מתרבים פעם בשנה, בתקופה בה המזון בשפע. הנקבה מטילה בין 1-7 ביצים (לרוב 2-4) בעלי כתמים אדומים-חומים, בטווח של יומיים או שלושה אחד מהשני. במידה והטלה שלמה נטרפת במהלך השבועיים הראשונים, זוגות רבים יטילו בשנית אחרי זמן קצר.

הדגירה אורכת 35-28 ימים כאשר למינים קטנים יותר זמן דגירה קטן יותר. ב-10 הימים הראשונים לבקיעתם, לא עוזבת הנקבה את הקן לשום צורך. הזכר מספק את המזון והיא קורעת אותו לחלקים קטנים עבור הגוזלים.
הגוזלים נשארים בקן 8-4 שבועות אחר בקיעתם עד שמחילים לעוף, הוריהם ממשיכים לספק להם מזון בכמות פחותה, עד חודשיים ממעופם הראשון. בניגוד לנציים, הגוזלים נולדים בהפרש קטן אחד מהשני, ועל כן נמנעת תופעת הרג הגוזל הצעיר על ידי אחיו, ששכיחה במינים רבים במשפחה זו.

הבגרות המינית מגיע בשנים 3-1. מרבית הפריטים חוזרים לאזור בו נולדו כדי למצוא בת זוג ולהתרבות.

מרבית הבזיים (מלבד ה- Caracarinae) אינם בונים קן, אלא יוצרים באתר הקינון מקום רך ומוגן להטלת הביצים, גומחה בוצית על צוק למשל או אדנית חלון בעיר. לעתים קרובות יחמסו קינים מוכנים של עורבים ודורסים אחרים. הקאראקרות בונים קנים פשוטים במראם, המורכבים ממקלות השזורים בהם קליפות עצים רכות וצמר.

אחוזי ההישרדות של פרטים בוגרים הם 65%-80%, התמותה הגבוהה ביותר מתרחשת במהלך השנה הראשונה. המין שאורח חייו גדול ביותר הוא בז נודד Falco peregrinus, שהגיע ל-22 שנה.

[עריכה] התנהגות

הבזיים מתחלקים לעופות יציבים ועופות נודדים (או נודדים לעתים). בין הנודדים יש אלו שגומאים מרחקים רבים בין אתרי הקינון לאתר החורף. יש אלו שעוברים בתקופת החורף לשכון בגבהים נמוכים יותר, בהם המזון נמצא בשפע. אצל מספר מינים, ירידה בכמות המזון מובילה לנדידה של מחצית הפריטים אל אזורי החריפה, על פי רוב הנקבות, בעוד שהזכרים נותרים באתר הקינון.

מינים הנודדים, ימצאו אתר חורף משני הדומה בצורתו לאזור הרבייה. זכרים, נקבות וצעירים של מס' מינים ינדדו לסביבות שונות המותאמות לצרכיהם. צעירים אינם זקוקים לאתרי קינון כעדיפות ראשונה, על כן יבחרו במקום עם טרף רב.

מרבית המינים פעילים ביום, אולם כמה פעילים בשעות הדמדומים. על פי רוב חוזרים הפריטים אל אותו אתר כדי לנוח בלילה. הבזיים מבלים זמן רב בטיפוח הנוצות ובשטיפתם בבוץ ובמים. הסביות המרכזיות הם הגנה מפני טפילים שונים, וכן מצב הנוצות קשור ליכולתם להשיג מזון.

הבזיים מעופפים חזקים המסוגלים להגיע למהירויות של 180 קמ"ש בקירוב בצלילה תלולה.

מרבית המינים חיים ביחידות או בזוגות וטריטוראליים ביותר, אולם מספר מינים מתאספים יחדיו כדי לרבות לנדוד או לאכול יחדיו. התנהגותם החברותית משתנה במהלך השנה, פריטים שנצפו הראו התנהגות חברותית יותר מחוץ לעונת הרבייה.

[עריכה] תקשורת

הבזיים משתמשים בקולם למספר מטרות. לפרסם את בעלותם על הנחלה, לתקשר עם בני זוגם או חברי להקתם, בשעת חיזור ובחיפוש אחר מזון.

זוגות של בזי יערות, נוהגם לשיר דואטים זה לזו לפני הזריחה. התנהגות שמטרתה לחזק את הקשר הזוגי ולתת תוקף לנחלתם. גוזלים משתמשים בקולם כדי לדרוש מזון. קולות הבזים פשוטים ביותר- צווחות של הברה אחת החוזרות מספר פעמים.

צורות נוספות של תקשורת הם מעופים מסביב לקן, כדי להגן על נחלה ולפרסם בעלות עליה ולמטרות חיזור. כמו כן דוגמאות ניצוי שונות במינים שונים, מראים בריאת וחוזק פיזי. לבזי היערות שמיעה מפותחת יותר משאר הבזיים. שיער צפוף וגבוה מסביב לפנים ובמיוחד מסביב לאוזן, עוזר בליכוד הצלילים ובהגברתם.

לבזיים אין אויבים טבעיים רבים, אולם עופות גדולים כעיטים, עופות חומסים ועופות דורסים החיים בלהקות הם המסכנים ביותר את המינים השונים.

[עריכה] תזונה

מרבית הבזיים אוכלים בשר חי, מספר מינים אוכלים פגרים ומס' מיני קאראקארה מערבים צמחים בתזונתם. הטרף משתנה בהתאם לסביבה ולפיזיולגיית המין ויכולות הציד שלו.

הטרף כולל יונקים שונים (מעכברים עד טלאים), עופות, נחשים, לטאות, צבים, צפרדעים, דגים וחרקים שונים. טכניקת הצייד העיקרית היא יירוט הטרף במהירות, תוך כדי מעוף או מתוך מנוחה.

גניבת מזון מעופות אחרים ואגירת מזון הם דבר שבשגרה, אולם בזיים לא יתפסו מזון מעבר לנחוץ להם בהיותם עופות השומרים על כוחם

[עריכה] שימור המין

בזיים פוגעים בצורות שונות במשקו של האדם, על כן במדינות לא מפותחות גדל הקונפליקט בין האדם לחיה.

ספורט שבעבר היה בעיקר במדינות מוסלמיות עשירות הוא הבזאות- אימון בזים למטרות צייד ותחביב. כיום נפוץ הספורט בכל העולם.

האיום העיקרי על המשפחה הוא אובדן אזור מחייתם הטבעי. בעוד מינים אחדים מרווחים מביעור היערות, אחרים סובלים מכך. מס' מינים נטשו את אזור מחייתם הטבעי והוכיחו סיכויי הישרדות ורבייה גבוהים בסביבה אורבאנית. איומים נוספים הם הרעלה, התנגשות בכלי רכב-טיס, חמיסת גוזלים וביצים למטרות מסחר, קווי מתח גבוה.

במהלך ההיסטוריה הידועה לנו, נכחדו שני מינים ממשפחה זו: אחד בתחילת המאה-20 Caracara lutosus מין של קאראקרה שהיה נפוץ באי גואדלופ. השני Falco bubois נכחד עוד ב-1600.
לפי IUCN (2004) המינים הבאים מוגדרים בסכנת הכחדה:
בסכנת הכחדה על אף תפוצתו הרבה, בעיקר במדינות אסיה: בז ציידים
מינים הפגיעים לסכנת הכחדה (vulnerable): בז שייסל, בז אדום, בז מאוריצ'יוס, Micrastur plumbeus
מינים הקרובים לסכנת הכחדה: Microhierax latifrons, בז טאייטה , בז (אוסטרלי) אפור, בז חרישי, בז ניו-זילנדי, בזון לבן שת, Phalcoboenus australis.