אשר גרוניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אשר גרוניס הוא שופט בבית המשפט העליון

גרוניס נולד בתל אביב ולמד בבית הספר התיכון "גאולה". לאחר תום שירותו הצבאי למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. בשנת 1969 קיבל את רישיון עריכת הדין לאחר סיום ההתמחות. הוא עבד במשך שלוש שנים בשוק הפרטי ואז המשיך בלימודיו ולמד לתואר שני באוניברסיטת וירג'יניה ולדוקטורט באוניברסיטת יורק בטורונטו. הוא שב ארצה בשנת 1976 החל ללמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב כאשר במקביל עבד גם כעורך דין בשוק הפרטי. בשנת 1988 מונה להיות שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר שמונה שנים עבר לתל אביב. בשנת 2002 מונה במינוי זמני לבית המשפט העליון שהפך למינוי של קבע לאחר חלוף שנה. גרוניס אמור לכהן בבית המשפט העליון עד שנת 2015, ואם תישאר שיטת ה"סניוריטי" הוא אמור להתמנות, בשנת 2012, לאחר פרישתה של השופטת דורית ביניש, לנשיא בית המשפט העליון.

גרוניס נחשב לשופט שמרני ולמומחה למשפט אזרחי ומסחרי. בפרשת חוק האזרחות הצטרף גרוניס להכרעת הרוב אשר פסק בניגוד לעמדתו של הנשיא אהרן ברק כי אין לבטל את החוק ובעניין "חוק טל" קבע שאין להתערב בחקיקה וכי על בית המשפט להתערב בהחלטות הרשויות האחרות רק כאשר נעשה בהן שימוש על ידי הרוב כדי לקפח את המיעוט. גרוניס כתב בפסק הדין תפישתו מבוססת על גישתו של הפרופ' ג'ון הארט איליי. בפסק הדין שעסק בפיטום אווזים קבע גרוניס בדעת מיעוט כי "אין לקבל את הטענה שפיטום האווזים מהווה עינוי, התאכזרות או התעללות, בניגוד לחוק צער בעלי חיים" ואין לאסור אותוו. גרוניס גם היה במיעוט כשהתנגד ל"גיורי הקפיצה". מומחיותו בדיני חוזים באה לידי ביטוי כאשר פסק כי בין המדינה לבין נאשם שנחתם איתו הסדר טיעון קיים חוזה, ואם המדינה מפרה את התחיבותה בערעור, יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו.

[עריכה] קישורים חיצוניים