ניקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריסטה פאגן (16 באוקטובר 1938 - 18 ביולי 1988) דוגמנית, זמרת, שחקנית, הידועה בשם הבמה ניקו.
ניקו נולדה בשנת 1938 בגרמניה, (על אף שיש הגורסים שנולדה בשנת 1943 בהונגריה).
לאחר שעזבה את בית הספר בגיל 13, פנתה לדוגמנות. בראשית דרכה כדוגמנית פגשה בצלם אופנה אשר העניק לה את הכינוי שילווה אותה בכל דרכה המקצועית ניקו. השם ניתן לה בעקבות שמו של הקולנוען ניקו פפטקיס. קרירית הדוגמנות של ניגו שגשגה, והיא עזבה את ברלין ועברה לפריס שם דגמנה למגזיני האופנה המובילים של סוף שנות ה-50. במהלך תקופה זו, פעלה כדוגמנית במספר מדינות שונות באירופה, ובכך רכשה שליטה במספר רב של שפות: גרמנית, אנגלית, איטלקית, ספרדית וצרפתית.
לאחר שהופיעה במספר פירסומות בטלוויזיה, החלה לקבל תפקידים בסרטי קולנוע, כשהבולט בהם הנו תפקידה בסרטו של פדריקו פליני La Dolce Vita. בשלב זה, עזבה ניקו את אירופה ועברה לניו יורק במטרה ללמוד משחק. בשנת 1963 קיבלה ניקו את התפקיד הראשי בסרטו של ז'ק פוטרנד Strip-Tease, לו גם הקליטה את שיר הנושא אותו כתב המוזיקאי סרז' גינזבורג. במקביל הביאה לעולם את בנה ארי שנולד לה מהשחקן אלן דילון.
בשנת 1965 בעקבות היכרותה עם חבר להקת האבנים המתגלגלות בריאן ג'ונס, הקליטה את הסינגל "I'm Not Sayin'". זמן קצר לאחר מכן כתב עליה המוזיקאי בוב דילן את שירו "I'll Keep It With Mine".
באותה התקופה הצטרפה ניקו לחבורתו הססגונית של האמן אנדי וורהול ואיתו שיתפה פעולה במספר מסרטיו הניסיוניים. במקביל החלה להתערות בחברתם של חברי להקת מחתרת הקטיפה שפעלה מתוך חלל העבודה של וורהול, ויחד שיתפו פעולה בהופעותיהם, כשהם ניגנו על הבמה וורהול הקרין מסרטיו על חברי הלהקה והבמה. באלבום הבכורה של להקת מחתרת הקטיפה, שיצא בשנת 1967, שרה ניקו שלושה סולואים, ובחלק מהשירים ביצעה קולות רקע.
באותה תקופה עברה ניקו בין מוזיקאים רבים: חבר להקת האבנים המתגלגלות בריאן ג'ונס, סולן מחתרת הקטיפה לו ריד, ושותפו ג'ון קייל, סולן להקת הדלתות ג'ים מוריסון וכן סולן להקת הסטוג'ס איגי פופ.
לאחר סיום הפרויקט המשותף לניקו ולמחתרת הקטיפה, פרשה ניקו מהחבורה והחלה לפעול כזמרת עצמאית. כבר באותה שנה, הוציאה את אלבומה הראשון Chelsea Girl. אלבום זה בעל גוון אקוסטי כלל שירים מאת בוב דילן, ג'קסון בראון, טים הרדין וחברי להקת "מחתרת הקטיפה". ניקו סיפרה כי לא אהבה את התוצאה הסופית, ורצתה להוסיף עוד גיטרות ופחות מיתרים, אך חברת ההקלטה לא הסכימה.
שנתיים לאחר מכן, בשנת 1969, כתבה ניקו את כל שירי האלבום The Marble Index. את העיבודים לאלבום יצר חבר מחתרת הקטיפה ג'ון קייל.
בשנות ה-70, הקליטה ניקו שלושה אלבומים: Desertshore (1970), The End (1973), June 1, (1974). את כל שלושת האלבומים הפיק ג'ון קייל שגם השתתף בנגינה. באלבום Desertshore התארח המוזיקאי בריאן אינו.
בשנות ה-80, הקליטה ניקו שני אלבומים; את הראשון הוציאה בשנת 1981 Drama of Exile - אלבום ששילב מוזיקת רוק עם מקצב מזרח-תיכוני. אלבומה האחרון של ניקו יצא בשנת 1985 ונקרא Camera Obscura, אלבום זה כלל מוזיקה ניסיונית ברובה בעלת גוון ג'אזי ברובה.
ב-18 ביולי 1988, במהלך חופשה עם בנה ארי באיביזה, נהרגה ניקו בעקבות התקפת לב קלה, בה לקתה במהלך רכיבה על אופניים, שגרמה לנפילתה ולפגיעה אנושה בראשה. ניקו נטמנה בבית הקברות בו גם נטמנה אימה בברלין שבגרמניה.
לאחר מותה הוצאו לאור מספר אלבומים המתעדים הופעות חיות וכן הקלטות שטרם ראו אור. כמו כן, הוצאו ביוגרפיות וסרטים תיעודיים על חייה וכן אתר אינטרנט פעיל.
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] Recordings
| Year | Title |
| 1963 | Strip-Tease (French Recording) UNRELEASED |
| 1965 | I'm Not Sayin'/The Last Mile (45 RPM Single) |
| 1967 | The Velvet Underground and Nico |
| 1967 | Chelsea Girl (album)|Chelsea Girl |
| 1969 | The Marble Index (album)|The Marble Index |
| 1970 | Desertshore |
| 1973 | The End (Nico album)|The End |
| 1974 | June 1, 1974 |
| 1981 | Drama of Exile |
| 1982 | Do or Die: Nico in Europe (tour diary) |
| 1985 | Nico Live in Pécs |
| 1985 | Camera Obscura (album)|Camera Obscura |
| 1986 | Live Heroes |
| 1986 | Behind the Iron Curtain |
| 1987 | Nico in Tokyo |
| 1988 | Fata Morgana (Nico's Last Concert) |
| 1989 | Hanging Gardens |
| 1994 | Heroine |
| 2002 | Innocent & Vain |


