יון אנטונסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יון אנטונסקו
הגדל
יון אנטונסקו

יון אנטונסקו (15 ביוני 1882 - 1 ביוני 1946),(Ion Antonescu), גנרל רומני, אשר נולד בפיטשטי (Piteşti) והיה שליט רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

תוכן עניינים

[עריכה] הקריירה הצבאית

אנטונסקו נולד למשפחה בורגנית בעלת מסורת צבאית. הוא התחנך בבתי הספר הצבאים ביאשי ובקריובה וסיים את לימודיו בבית הספר לפרשים ב-1904 כראשון. לאחר מכן ב־1911 באקדמיה הצבאית.

ב־1907 השתתף אנטונסקו (בדרגת סגן) בדיכוי מרד האיכרים בגאלצי ובסביבה. ב־1913 השתתף במלחמת הבלקן השנייה נגד בולגריה, בה קיבל את העיטור הגבוה ביותר בצבא הרומני.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1916 ל־1918 שימש יון אנטונסקו כראש המטה הכללי של המארשל קונסטנטין פרזאן, בעמדה זאת היה אחראי להצלחת הצבא הרומני במגננה נגד נסיונות הפלישה של הצבא הגרמני למולדביה.

לאנטונסקו יצא שם של מפקד מוכשר ביותר המצטיין בקשיחות ואף נודע בזכות קשיחותו בכינוי "הכלב האדום".

בין 1922 ל־1926 שימש אנטונסקו כנספח צבאי של רומניה בצרפת ובבריטניה. לאחר חזרתו לרומניה התמנה למנהלו של הבית ספר הגבוה למלחמה "Şcoala Superioară de Război" בין השנים 1933 ל־1934 שימש כראש המפקדה הכללית של הצבא. לשיא הקריירה הצבאית הגיע ב־1937 עם מינויו לשר ההגנה בממשלתו של גוג'ה-קוזה.

[עריכה] עיטורים

[עריכה] בשלטון

יון אנטונסקו מימין ומלך רומניה על בול דואר רומני
הגדל
יון אנטונסקו מימין ומלך רומניה על בול דואר רומני
פגישה בין דיקטטורים: היטלר ואנטונסקו
הגדל
פגישה בין דיקטטורים: היטלר ואנטונסקו

ב־5 בספטמבר 1940 מונה לראש ממשלת רומניה על ידי מלך רומניה, קרול השני. לאחר שרומניה אולצה למסור חלק מחבל טרנסילבניה להונגריה ואת בסרביה וצפון בוקובינה לברית המועצות אילץ אנטונסקו את מלך רומניה לוותר על כתרו ותחתיו מלך בנו מיכאי הראשון (מיכאל).

בינואר 1941 משמר הברזל (התנועה הלגיונרית) מרד באנטונסקו, מרידה שדוכאה תוך הסכמה שבשתיקה של היטלר. משלב זה שלט אנטונסקו כדיקטטור כאשר המלך משחק תפקיד יצוגי בלבד. תקופת שלטונו ידועה בשם "מדינת הלגיונרים".

אנטונסקו הוביל את רומניה לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית בפלישה לברית המועצות ביוני 1941 ובדצמבר באותה השנה הכריז מלחמה כנגד ארצות הברית ובריטניה.

[עריכה] פגישות מדיניות

  • נובמבר 1940 - אנטונסקו נפגש עם היטלר ושר החוץ הנאצי ריבנטרופ בברלין, נושא פגישתם חיזוק הברית בין גרמניה לרומניה, אספקת מטוסי קרב מסוג מסרשמידט 109, טנקים, טרקטורים, תותחים נגד טנקים, תותחים נגד מטוסים, רובים אוטומטים ונשק אחר תמורת אספקת חיטה ונפט לגרמניה.
  • ינואר 1941 - אנטונסקו נפגש עם עם היטלר, ריבנטרופ, פבריציוס, שגריר גרמניה בבוקרשט, קלינגר, ועם נציגי הצבא המארשל קייטל וגנרל יודל. הפגישה נערכה בבראכטסגאדן, נושא הפגישה הצגת קלינגר כמינוי החדש לשגריר גרמניה ברומניה, סקירה של המצב הצבאי בבלקנים והכשלונות של האיטלקים ביוון. סוכם המעבר של כוחות גרמניים מהונגריה דרך רומניה לכיוון החזית האיטלקית.
  • מאי 1941 - אנטונסקו נפגש עם היטלר וריבנטרופ במינכן. נושא פגישתם סיכום ותיאום המתקפה על ברית המועצות. בקשת הגרמנים לפעילות אקטיבית של הרומנים בלחימה תמורת החזרת בסרביה וצפון בוקובינה לרומניה.

[עריכה] משפטו וההוצאה להורג

הצבא האדום נכנס לרומניה באוגוסט 1944, כתוצאה מכך זומן אנטונסקו ב־23 באוגוסט 1944 לארמון המלוכה ונדרש לחתום על ברית עם בעלות הברית ולאחר שסרב נעצר בהוראתו של מיכאי מלך רומניה (מיכאל) ביחד עם שר החוץ מיכאי אנטונסקו ובכירים אחרים. אנטונסקו שהה זמן מה בארמון לאחר מכן נמסר על ידי ראש הממשלה החדש לוקוטננט גנרל קונסטנטין סנטסקו לידי הקומוניסטים אשר כלאו אותו בבית בתוך בוקרשט ולאחר מכן נשלח לברית המועצות.

אנטונסקו זכה ליחס הוגן ונראה שניסה להתאבד אך נכשל.

במאי 1946 הוחזר לרומניה שם נשפט על פשעי מלחמה ונידון למוות 6 פעמים, ל־80 שנה בכלא והורדה בדרגה ל־140 שנה. אנטונסקו הוצא להורג בכלא ז'ילאבה שבבוקרשט ב־1 ביוני 1946.

[עריכה] ההוצאה להורג

אנטונסקו מול כיתת היורים, רגע לפני הוצאתו להורג
הגדל
אנטונסקו מול כיתת היורים, רגע לפני הוצאתו להורג

המרשל אנטונסקו ביקש שגזר הדין יבוצע בידי הצבא אך בקשתו זו נדחתה והוא הוצא להורג על ידי כיתת יורים בת 12 סוהרים. אנטונסקו עמד מול כיתת היורים ביחד עם עוד 3 אנשים. ברגע בו נתנה פקודת הירי, הצדיע אנטונסקו במועל יד ולאחר מכן נפל.

אנטונסקו הרים את ידו הימנית ואמר שאינו מת ועליהם לירות בו שנית. מפקד המשמר ירה בו בראשו בשנית, אך הרופא לא אישר את המוות, כך שיריה נוספת לעבר החזה הייתה הכרחית, אבל הוא וגנרל קונסטנטין וסיליו עדין היו בחיים. מפקד המשמר לקח אקדח וירה בהם 3 פעמים באזורים שונים של הגוף, רק אז קבע הרופא את מותו, אך עבור גנרל קונסטנטין נדרשו 3 יריות נוספות.

[עריכה] אנטונסקו והשואה

תפקיד אנטונסקו בשואה שנוי במחלוקת, אנטונסקו לא הסכים עם הדוקטרינה הגזענית של היטלר, אך יחד עם זאת מנאומיו וממסמכים אפשר ללמוד שהיה אנטישמי בעצמו.

יחסו של אנטונסקו ליהודים היה דו-ערכי. אימו החורגת פרידה קופרמן הייתה יהודיה, כך גם הייתה אישתו רסלה מנדל, יהודיה צרפתיה אותה נשא לאישה בשנות ה־30 בעת ששימש כנספח צבאי בלונדון.

עם התקדמות הצבא הרומני באמתלה שישנם "קבוצות התנגדות" של יהודים הורה אנטונסקו על הגלייתם לטרנסניסטריה, בתחילה של כ־150,000 מיהודי בוקובינה ובסרביה, אשר נחשבו על ידי התעמולה כ"סוכנים קומוניסטים" ובהמשך קבוצות גדולות נוספות של יהודים, שכבר נשדדו מרכושם. חלק מהתהליך היה להרוג כמה שיותר יהודים טרם שליחתם ב'רכבות המוות' למזרח. בו בעת סרב אנטונסקו למסור את היהודים האלה לגרמנים.

רק מעטים מאלה שגורשו שרדו את מחנות הריכוז בטרניסטריה ולאחר המלחמה חזרו לרומניה.

מחקרים אחרונים וכן מסמכים ברומנית שנחשפו לאחרונה ברוסיה חושפים את מידת מעורבות הממשל במעשי הטבח באודסה, בוגדנובסקה ואקמסטקה.

אנטונסקו משמאל ביחד עם הרמן גרינג
הגדל
אנטונסקו משמאל ביחד עם הרמן גרינג

בין 280 אלף ל־380 אלף יהודים רומנים ואוקראינים נרצחו או מתו בזמן השואה ברומניה ובשטחים שבשליטתה. בין 45 ל־60 אלף יהודים נהרגו בבסרביה ובבוקבינה על ידי כוחות רומניים וגרמניים. בין 105 אלף ל־120 אלף יהודים מתו במהלך גירוש לטרנסניסטריה. בין 115 אלף ל־180 אלף יהודים נהרגו בטרנסניסטריה, ולפחות 15 אלף יהודים נרצחו בפוגרום ביאשי וכתוצאה מצעדים אחרים". הדו"ח מתייחס גם לקורבנות הצוענים, וקובע כי "11 אלף מבין 25 אלף הצוענים שנשלחו לטרנסניסטריה מתו".

המארשל יון אנטונסקו אחראי לפשעים אלה. הוראות של אנטונסקו יכלו לגזור מוות על יהודי בסרביה ובוקובינה, כפי שהן איפשרו את שרידתם של רוב יהודי מולדובה וולכיה". רומניה הייתה אחראית ליותר מעשי רצח של יהודים בשואה מאשר כל מדינה אחרת פרט לגרמניה.

לממשלה בראשותו של אנטונסקו היו שתי דרכים לטפל ביהודים: דרך אחת ביחס ליהודי בסרביה ובוקובינה ודרך שנייה ביחס ליהודי הרגאט (שטחי מולדובה ומונטניה) וטרנסלווניה הדרומית.

[עריכה] החקיקה נגד היהודים

בתקופת שלטונו של אנטונסקו נחקקו עשרות חוקים במסגרת הרומניזציה וכנגד היהודים. החוקים הבולטים הם:

  • הפקעת כל נכסיהם של היהודים באזורים הכפריים, ובכלל זה אדמה. (5 באוקטובר ‎1940)
  • הפקעת יערות, מיבשלות לכוהל ומנסרות לעיבוד עצים. (7 בנובמבר 1940)
  • הפקעת ספינות שיט. (4 בדצמבר 1940)
  • הפקעת בתים ודירות. (27 במרץ 1941)
  • חוק העבודה לטובת הציבור - המחייב את היהודים בעבודות כפייה.

[עריכה] יהודי בסרביה ובוקובינה

הצבא נצטווה לאסור את היהודים בערים, הז'נדרמים נצטוו להרוג כל יהודי שיימצא באזורים הכפריים, בפועל השתתפו יחידות צבא גרמניות ורומניות בהשמדת היהודים בשני האזורים, מלווים ביחידות השמדה של הס"ס . בשלב ראשון של המבצע נרצחו ־‎160,000 יהודים, בסיועה של האוכלוסייה המקומית, רומנים ואוקראינים.

ב-15 בספטמבר ‎1941 פקד אנטונסקו לגרש מהאזור כ־‎150,000 יהודים. עשרות אלפים נהרגו בדרכי הגירוש, נורו בידי המלווים הרומנים, מתו ברעב, בצמא, במחלות ובהתעללות. העילה הרשמית לגרוש היה הרצון ל"טהר" את האזורים המשוחררים מן היסוד היהודי העויין, ששיתף פעולה עם השלטון הסובייטי. באוקטובר ‎1940 גורשו גם יהודי דרום בוקובינה.

[עריכה] יהודי הרגאט* וטרנסילבניה

  • רגאט (Regat: רומנית)- שטחי הליבה הרומניים של מונטניה/ולאכיה ומולדביה, הנקראים גם "הממלכה הישנה"

מספרם של היהודים שם מנה כ־‎190,000 נפש. והיוו קולקטיב איתן הן מן הבחינה הכלכלית והן מן הבחינה התרבותית.לאחר שב־‎1933 תמכה רוב האוכלוסייה המקומית במדיניות הרייך השלישי, ומתוך כך גם באידיאולוגיה האנטישמית שלו, הלך מצבם של היהודים והורע.

עם חלוקתו של האזור בעקבות הסכם וינה מאוגוסט ‎1940 נשלחו היהודים למחנות ריכוז ומצאו בהם את מותם. בשואה נספו, לפי האומדן, כ־‎420,000 יהודים שישבו בשטחי רומניה ב־‎1939. מספר זה כולל את היהודים שנרצחו בבסרביה ובבוקובינה בגל הרציחות שארע ב־‎1941 ואת היהודים שנספו בעת הגירוש לטרנסניסטריה.

[עריכה] הניסיונות לטיהורו של אנטונסקו

רומניה היא המדינה המזרח אירופית הראשונה, בתקופה שלאחר המלחמה, שהקימה אנדרטאות לזכר פושע-מלחמה. השלטונות הרומניים התעלמו במפגיע מהיות יון אנטונסקו אחד מפושעי המלחמה הגדולים ביותר.

עם התמוטטות משטרו של אנטונסקו ב־1944 החלו יהודי רומניה, כבשאר חלקי אירופה, לרשום את האירועים שהתרחשו. בין 1946 ל־1948 הוצאו לאור בבוקרשט שלושת כרכי "הספר השחור" (Cartea Neagra), היסטוריה של השואה ברומניה, הספר חשף את מי שביצעו את פעולות רצח-העם הרבות על אדמת רומניה ובשטחי ברית המועצות שנכבשו על-ידה. אולם עם הידוק האחיזה הקומוניסטית ברומניה צונזרו מאמצי חשיפה אלה ולאחר מכן נעשו מאמצים כבירים להשיג את כל העותקים של כרכים אלה במטרה להשמידם.

בתקופת שלטונו של הרודן ניקולאי צ'אושסקו נטען כי אנטונסקו הוא שהציל את היהודים בכך שסירב לדרישותיו של היטלר תוך התעלמות מגורלם של יהודי בוקובינה ובסרביה. אירועים שקראו ברומניה כגון הפוגרום ביאשי או רכבות המוות יוחסו לפאשיסטים ולגרמניה הנאצית.

ב־1971 נעשו ניסיונות לטיהורו של אנטונסקו על-ידי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית.

לאחרונה דו"ח שנכתב על ידי היסטוריונים בהוראתו של נשיא רומניה יון איליאסקו, שפך אור על מידת אחריותו של אנטונסקו בשואת יהודי רומניה.

[עריכה] מקורות

  • the role of Marshal Ion Antonescu, head of Roumanian Government - Published

Under the Authority of H.M. Attorney-General By His Majesty's Stationery Office London:1946

  • Jean Ancel, Transnistria, 1941-1942, The Romanian mass Murder Campaigns, 2003, Tel Aviv. Vol. I, (English) pp. 860; Vol. II, (Romanian) pp. 1044; Vol. III, (Romanian) pp. 1048
  • Radu Ioanid, The Holocaust in Romania: The Destruction of Jews and Gypsies Under the Antonescu Regime, 1940-1944, Ivan R. Dee Publisher, December 1999
  • ספריית הכנסת - יהדות רומניה
  • נתיב, כתב עת למחשבה מדינית, גיליון 3-4 (98-99) • סיון תשס"ד • יוני 2004 ,מסע בעקבות עלילת השואה ברומניה, לורנס ויינבאום
  • לקריאה נוספת: "תולדות השואה רומניה" מאת ז'אן אנצ'ל, הוצאת יד ושם.