גוואירה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגוואירה (Guajira) הינה סגנון מוזיקה קובנית מסורתית , הממתבסס על כלי מיתר ושירה טרובדורית, במסורת הספרדית.
[עריכה] היסטוריה
מקורה של הגוואירה הוא בחבל חקלאי בקובה שעל שמו היא קרויה. הסגנון התפתח במקור בתור מוזיקת איכרים עממית, שנוגנה בעיקר על-ידי חקלאים קשי יום במטעי הסוכר והטבק.
בשנות השלושים של המאה ה-20 , החל תהליך של חדירת הסגנון לזרם העיקרי של התרבות בקובה. תהליך זה חב רבות לפעולו של נגן הגיטרה והמלחין גווילרמו פורטבלס, אשר סגנונו המוקפד זכה לכינוי "גוואירה סלונית".
בימינו, קיים מספר קטן יחסית של להקות המבצעות שירי גוואירה. בין הבולטות והידועות שבהן ניתן למנות את ה "Buena Vista Social Club" , בשירים כגון El Carreteo (העגלון).
[עריכה] מאפיינים מוזיקליים
הגוואירה הינה מוזיקה אקוסטית, על מקצב סימטרי 4:4 אירופאי, בניגוד למרבית המוזיקה הקובנית.
הכלי הדומיננטי בגוואירה הוא הטרס, אשר מנגנת מקצב חוזר בדומה למונטונו בסון, אך בהשפעות ספרדיות- פריטה מהירה וצביטה של המיתרים. בנוסף נפוץ השימוש בגווירו , ולעיתים תופי בונגו.
השירה בגוואירה היא במבנה קלאסי של המוזיקה הקובנית: הזמר הראשי שר בית , ואחריו זמרי הליווי שרים פזמון חוזר (הנקרא "קורו"). השיר מגיע לרוב לשיא בסיומו, או שכלל אינו מגיע לשיא, אלא פשוט נמוג (וזאת מאחר ומסורת השירה היא עממית, ללא כתיבה מראש של המילים).
בשירת הגוואירה נפוצות שריקות (שמקורן במסורת האיכרים והעגלונים), ודיבור רקע של זמרי הליווי במהלך הבתים שמבצע הזמר הראשי. הנושאים בהם עוסקת השירה נוטים להיות פשוטים, בעיקר הווי החיים של איכרים, שאיפותיהם וחוויות חייהם.

