כלל הברזל של האוליגרכיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כלל הברזל של האוליגרכיה נוסח על-ידי הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס (1936-1876). לפי כלל זה, כך מיכלס, בכל חברה דמוקרטית קיימת נטייה ליצירת אוליגרכיה. מיכלס ניסח כלל זה לאחר מחקר שערך בארגונים סוציאליסטים ואיגודים מקצועיים באירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.

מרכיבי כלל הברזל של האוליגרכיה:

  • רוב הפעולות הדמוקרטיות, ככל פעולה המבוצעת בחברה אנושית גדולה, מחייבות התארגנות.
  • התארגנות בקנה מידה גדול דורשת פיתוח יחסי מנהיג ומונהג, בתהליכים כגון חלוקת עבודה, חלוקה לא שווה של אחריות על עיצוב התהליך, האצלת סמכויות, וכו'.
  • חלוקה לא שווה של האחריות מביאה לריכוז כוח בידי ההנהלה בשני תהליכים עיקריים, המחזקים זה את זה:
    1. המנהלים רוכשים מיומנויות ומידע הנחוצים על מנת לשפר את צורת הניהול שלהם, בעוד שאלו שאינם מנהלים מפתחים מיומנויות ומידע הנוגעים בביצוע הישיר של העבודה. פערים אלו יוצרים פערי כוח בתוך הארגון והולכים וגדלים עם השתכללות המערכת.
    2. מנהל אחראי על מבנה הארגון ועל כן ממנה מנהלי משנה הכפופים לו ובכך יוצר מוקד כוח סביבו.
  • תהליכים אלו מתקבעים ומתחזקים בשל שני תהליכים נוספים:
    1. הכפופים מפתחים נאמנות טבעית כלפי המנהלים מסיבות שונות, והעיקרית שביניהן היא היעדר עניין, מיומנות או הערכה עצמית מספקת להשתלב בניהול.
    2. המנהלים שואפים לשמר את כוחם מסיבות רבות, שהעיקריות שבהן הן זכויות היתר המתלוות לניהול, זיהוי כוחם עם טובת הארגון ושאיפה מופשטת להגדלת כוחם החברתי.

מיכלס טוען כי לאוליגרכיה אינטרסים משלה הנוגעים בעיקר לשימור והגדלת כוחה היחסי, אינטרסים שאינם תואמים במקרים רבים את מטרות הארגון ואת תועלת החברה הדמוקרטית בהם פועלים הארגונים. דוגמה עיקרית לאינטרס כזה הוא שמרנות הארגון, בשלה נוטים ארגונים עם הזמן לשמרנות-יתר (לעיתים על חשבון מטרות הארגון).

על-פי מיכלס, כלל הברזל של האוליגרכיה טבוע בקיום האנושי ואינו ניתן לביטול, אך ניתן לצמצום. עוד הוא טוען, כי קיימים בחברה תהליכי נגד, אותם יש לחזק על מנת לצמצם תהליך זה. תהליך עיקרי שכזה הוא עירנות וביקורתיות של הפרט, שלפי מיכלס תלוי בשיפור מצבם החברתי של הפרטים בחברה ובעיקר השכלתם (מיכלס תולה את תפקידו העיקרי של החינוך בהעלאת רמת ההשכלה).

[עריכה] התנוונות המאבק הסוציאליסטי

לבד מחשיבותו של כלל הברזל של האוליגרכיה עבור התארגנות דמוקרטית, טוען מיכלס כי קיימת השלכה נוספת שלו על מה שמכונה "המאבק הסוציאליסטי".

לפי מיכלס, היווצרות אוליגרכיה שכזו תלויה גם באופיו של מאבק זה: הצורך באיחוד כוחות יוצר יתרונות עבור התנהלות ריכוזית של הארגונים הסוציאליסטים. לאור כך, היווצרות אוליגרכיה חזקה משרתת את המאבק. תהליך זה מתעצם ככל שהאוליגרכיה הולכת ומתקבעת: כל התנגדות אליה, הופכת להתנגדות למאבק עצמו.

הצורך בהרחבת השורות והצורך בעמידה מול כוחות חיצוניים חזקים ועויינים, מביאה את הארגון הסוציאליסטי להתנהלות מתונה. הארגון מנסה לשמר את הישגיו על-ידי מיסוד המצב הקיים, מתוך ידיעה כי הקצנת המאבק תגרום להתנגדות חיצונית ופנימית, שעלולה לפגוע בארגון.

נטייתם של הארגונים לשמרנות מסיבה זו, קשורה קשר הדוק עם התבססות האוליגרכיה: אוליגרכיה זו מתבססת על מיסוד המצב הקיים ומכיוון שכוחה בנוי על מצב זה, שואפת לשמר אותו. כל אוליגרכיה ושמרנות משרתים זו את זו.

מיכלס מרחיב וטוען כי הארגון הסוציאליסטי יוצר בתוך עצמו מבנה חברתי הדומה למבנה שאותו הוא מבקר: הנהגה אוליגרכית ומעמד נמוך רחב, חסר מעורבות בשלטון. מיכלס טוען כי דווקא הצלחת המאבק הסוציאליסטי (בקנה מידה מספרי), מביאה לכך ששינוי סוציאליסטי אמיתי בחברה, לא ייתרחש.

שפות אחרות