דאו דה צ'ינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דאו דה צ'ינג (סינית: 道德經) הוא חיבור הכולל 81 שירים קצרים, אשר כתיבתו מיוחסת לחכם הסיני לאו דזה. פירוש השם, בתרגום גס, הוא "ספר הסגולה והדרך". באופן מסורתי חיבורו מיוחס למאה ה-6 לפנה"ס, אם כי יש חוקרים המאחרים את תאריך חיבורו עד למאה ה-4 לפנה"ס.
הדאו דה צ'ינג הוא החיבור המוקדם ביותר בהגות הטאואיסטית ונחשב על-פי רוב לחיבור החשוב והמשפיע ביותר בתחום. השפעתו נודעה לא רק על התפיסה הטאואיסטית אלא על הפילוסופיה הסינית בכלל.
השירים מתארים את צורת ההתנהגות הראויה על-פי התפיסה הטאואיסטית, השואפת לאזן בין היסודות השונים והמנוגדים של הקיום, ולהגיע להרמוניה עם דרכם הטבעית של הקיום, על-ידי חיי פשטות ומתינות, וגישה הדוגלת בהתערבות מזערית ככל הניתן על-מנת להשפיע על סביבתו. משמעותם של חלק מהשירים סתומה ונתונה לפרשנויות שונות, ותרגומים שונים של היצירה לעתים מציגה אותם בצורה שונה מאוד אלו מאלו.
הספר תורגם ללשונות רבות, ונחשב כאחד החיבורים בעל מספר התרגומים הרבה בעולם. לעברית תורגם לראשונה בשנת 1973 על-ידי יורי גראוזה וחנוך קלעי, ונדפס בהוצאת מוסד ביאליק. מאז תורגם לעברית מספר פעמים נוספות.

