יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"יעקב נאבק עם מלאך", מאת גוסטאב דורה, 1855
הגדל
"יעקב נאבק עם מלאך", מאת גוסטאב דורה, 1855

יעקב אבינו הנקרא גם ישראל הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה ונכד לאברהם ושרה. אחיו התאום של עשו. מכונה גם: בחיר האבות.

תולדות חייו מסופרים בספר בראשית, פרקים כה - נ. הערך שלפנינו מבוסס על מקורות אלו, יחד עם מדרשים קלאסיים אודותיו.

תוכן עניינים

[עריכה] לידה

המקרא מספר כי רבקה הייתה עקרה (בראשית כ"ה 29) . עתירתו של יצחק לאל לנוכח עקרותה של רבקה נענית ורבקה הרה. הריונה של רבקה קשה, הבנים "מתרוצצים בקרבה" והיא הולכת לשאול את האל לפשר הענין. תשובתו של האל כי הריונה מבשר הולדת של שני עמים יריבים אשר הצעיר שביניהם יהיה אדון לבכור. לימים רבקה אכן יולדת תאומים: הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ושמו עשו ואחריו אחיו שנולד כשידו אוחזת בעקב עשו - ושמו יעקב.

[עריכה] מכירת הבכורה, וגניבת הברכות

המאבק עם המלאך על פי גרסת רמברנדט
הגדל
המאבק עם המלאך על פי גרסת רמברנדט

הנערים גדלים ומפתחים סגנון חיים שונה. יעקב הוא "איש תם יושב אהלים" - כלומר רועה צאן ואילו עשו הוא "איש יודע ציד". אהבת ההורים גם היא מחולקת בין הבנים כאשר יצחק אוהב את עשו "כי ציד בפיו" ורבקה אוהבת את יעקב.

באחד הימים, כאשר עשו חזר מצֵידו והוא עייף (בראשית כ"ה 29), ביקש מיעקב להלעיט אותו מנזיד העדשים שהכין (המקרא תולה את שם האומה שתחילתה בעשו - "אדום" בבקשת עשו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"). יעקב הסכים למכור לעשו את נזיד העדשים תמורת הבכורה, בה עשיו זילזל.

זמן מה לאחר מכן ביקש יצחק (שעתה כהו עיניו מזקן) לברך את עשו קודם מותו ולשם כך קורא לו ומבקש ממנו לצוד לו ציד כאשר אהב ולאחר שיאכל ממטעמי בנו יברך אותו. רבקה, רצתה להעניק את הברכות ליעקב דוקא, והיא ציותה על יעקב להתחפש לאחיו עשו ולקבל את הברכות במרמה. יצחק אמנם חשד מעט שאין זה עשיו העומד לפניו, ובהזדמנות זו טבע את המשפט המפורסם "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו". אך כאשר מישש את יעקב (שעטה על עצמו עורות עזים, מבעוד מועד) השתכנע שהוא עשו, בשל שעירותו. ברכת יצחק ליעקב מגשימה את דברי האל לרבקה מאחר שיצחק שם את יעקב גביר לכל אחיו. כאשר יעקב יוצא מאת פני אביו מגיע עשו מצידו ושניהם מגלים את התרמית. יצחק נותן לעשו ברכה פחותה שבסופה משפט לא מובן: " ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך". היחסים במשפחה לאחר המקרה עכורים עד כדי רצונו של עשו להרוג את יעקב לאחר מיתת יצחק.

[עריכה] יעקב נמלט לחרן, הולדת י"ב השבטים

על פי עצת אמו נמלט יעקב לחרן. בדרכו הוא נשכב לישון וחולם על סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. בחלום מתגלה האל אל יעקב ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה כמו גם הגנה בדרכו. (בראשית כ"ה 10).

בחרן פוגש יעקב על שפת הבאר את רחל, בת דודו. יעקב מסייע לרחל להשקות את צאנה בגללו את האבן הכבדה מעל פי הבאר ומתקבל בבית לבן אחי אמו. יעקב מציע ללבן לעבדו שבע שנים ברחל בתו הקטנה. לבן לא עומד בסיכום ומגניב במרמה את לאה לאהל יעקב. בנוסף לכך נאלץ יעקב לעבוד עוד שבע שנים על מנת לקבל את רחל. עם רחל ולאה מגיעות שתי שפחות: זלפה ובלהה. לאחר 14 שנים אלו עובד יעקב עוד שש שנים תמורת שכר משתנה עם צאן לבן. במשך שנים אלו נולדים ליעקב 11 בנים ובת אחת כאשר מכל אלה לרחל - אהובתו היחידה יש רק בן אחד ושמו יוסף (כי אסף אלהים את חרפתי)

שילוב של יחסים עכורים עם לבן וחלום בו מתגלה האל ליעקב ומצווה אותו לשוב לכנען גורמים לבריחת יעקב מחרן. לבן דולק אחריו והמפגש הטעון ביניהם מסתיים בהקמת "גל - עד" המציין את טוהר כוונותיו של כל אחד מהצדדים.

בהמשך מסעו של יעקב בחזרה לכנען מספר המקרא על מפגש טעון שני והוא עם עשו. יעקב משוכנע שעשו שבא בראש ארבע מאות איש רוצה להרגו על נשיו וטפו אך המפגש נועד להיות מפגש פיוס.

[עריכה] שינוי השם

שינוי שמו של יעקב ל "ישראל" מגיע בעקבות אפיזודה נפרדת במסגרת ההכנה של יעקב לפגישה הצפויה עם עשו. יעקב מעביר את נשיו וילדיו בלילה את מעבר היבוק ונשאר בעברו השני של הנחל. איש נאבק עמו עד עלות השחר ולא יכול לו. האיש מבקש מיעקב שישלחו ויעקב מסכים בתנאי שיברך אותו. האיש קורא ליעקב בשמו ומשנה אותו לישראל "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל"[1]. במהלך המאבק האיש נוגע בכף ירך יעקב וגורם לו לצליעה המקרא מציין כי בשל כך לא אוכלים בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך.

[עריכה] אונס דינה

יעקב מגיע לכנען ונוטה את אהלו בשכם. שכם בן חמור - נסיך העיר אונס את דינה ("וישכב אותה ויענה") ומתאהב בה. שמעון ולוי בני יעקב עונים במרמה את אנשי שכם כי יאותו לנישואין בין דינה לשכם רק בהימול כל זכר בעיר. אנשי שכם מתרצים לדרישה ונימולים. שמעון ולוי בני יעקב באים בטח על העיר והורגים כל זכר בתואנה "הכזונה יעשה את אחותנו". פעולה זו תזכה אותם לימים בקללת יעקב טרם מותו.

[עריכה] מות רחל

בבוא יעקב בית לחם כורעת רחל ללדת בן שני לאחר יוסף אך מתקשה בלדתה ומתה לאחר שהיא קוראת בשם הולד "בן אוני" יעקב משנה את שמו ל "בנימין"

[עריכה] מכירת יוסף

לאחר מות רחל יעקב מגלה העדפה ברורה בין בניו ויוסף - בן אשתו האהובה זוכה ליחס מפלה לטובה מצד אביו. יחס זה גורר את משטמת שאר האחים שאינם בני לאה והשפחות ויוסף נמכר לעבד ומורד מצרימה. האחים מביאים ליעקב את כתונת יוסף טבולה בדם שעיר עזים. יעקב מסיק ממראה זה כי יוסף נטרף וממאן להינחם "כי ארד אל בני אבל שאולה". שנים רבות לאחר מכן יראה יעקב את יוסף כנגיד על מצרים טרם מותו ויברכו ברכה אחת אפים על אחיו.

[עריכה] דמותו של יעקב בחז"ל

יעקב אצל חז"ל הוא חלק בלתי נפרד מעשו. תשובתו של האל לרבקה כי המדובר בשני לאומים הציתה את דמיונם של הפרשנים הקדומים. היות שיעקב הוא נציגו של עם ישראל הפך עשו ליריב המר ביותר של ישראל בכל דור. המן הוא מצאצאיו של עשו, כל ממלכת רומי היא אדום - עמו של עשו. טיטוס שהחריב את המקדש הוא "רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע" ובכלל כל התייחסות לעשו תהיה מלווה במילה "רשע". המאבק בין עשו ליעקב נושא אופי מיסטי והוא מרומז בבירכת יצחק לעשו "ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך". השליטה מועברת על ידי חז"ל לעולם הבא. שלטונו המוחלט של עשו/ אדום/ רומי בעולם הזה מיוחס על ידי חז"ל לעובדה שעשו, על אף היותו רשע כיבד את אביו ללא גבול. בנוסף חז"ל מכירים בעובדה שיעקב אכן לקח את הברכות במרמה ומייחסים לזעקתו של עשו בגלותו את התרמית את העונש שבא בסופו של דבר על עם ישראל בדמות גזירת המן. הסיבה החותמת את הגולל על אי שלטון יעקב בעשו היא חטאיו של יעקב - כלומר חטאיהם של בני ישראל. המשפט שיצחק אומר לעשו על פריקת עול יעקב מפורש על ידי חז"ל כהתניה. אם יעקב (דהיינו, בני ישראל) לא ימלא את התפקיד שהועיד לו האל בעולם אזי ישלוט עשו. יעקב של חז"ל כמו עשו של חז"ל איננו מייצג את עצמו בלבד כי אם את כל התפיסה היהודית של אותו זמן מול כל התפיסה האלילית. חומרנות לעומת רוחניות, יראת האל לעומת עבודת אלילים ועוד כיוצא באלה דיכוטומיות. (האמירות דלעיל המיוחסות לחז"ל מופיעות במדרש בראשית רבה בפרשות ס"ג, ס"ה - ס"ח).

[עריכה] קישורים חיצוניים


בני יעקב
בני לאה: ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דינה (בת)
בני רחל: יוסף | בנימין
בני בלהה: דן | נפתלי
בני זלפה: גד | אשר