ילדי טהרן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילדי טהרן. קבוצת ילדים ניצולי השואה מפולין, שהגיעה ארצה בשנת 1943 יחד עם צבא אנדרס.
ילדי טהרן היו ילדים יהודיים מפולין, שברחו עם משפחותיהם, בפרוץ מלחמת העולם השניה, אל החבלים המזרחיים של פולין, שנתפסו על ידי הצבא האדום ב-19 בספטמבר 1939, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. חלק מן הפליטים הוגלו על ידי הסובייטים מזרחה לסיביר ולברית המועצות האסיאתית וחלקם נסו לאזורים אלה עם פלישת הנאצים לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.
בשנת 1942, עם הקמת הצבא הפולני על אדמת ברית המועצות בפיקודו של גנרל ולדיסלב אנדרס, שקיבל את הכינוי "צבא אנדרס", נספחו אליו אלפי פליטים וביניהם הילדים, שבמהלך נדודיהם הפכו ליתומים.
עם הגיע צבא אנדרס ב-1942 לפרס, הקימה הסוכנות היהודית בטהרן מחנה לילדי הקבוצה, ריכזה בו 716 ילדים ואירגנה את עלייתם לארץ ישראל, יחד עם צבא אנדרס, החלק הארי הגיע דרך ירדן וחלק אחר בדרך הים מקראצ'י (אז בהודו כיום בפקיסטאן) לפורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת לרחובות. בהגיע הרכבת לרחובות ב-18 בפברואר 1943, נתקבלו הילדים בקבלת פנים המונית ודבר בואם היה כיום חג ביישוב. ילדי הקבוצה פוזרו בקיבוצים שונים, בהם גדלו והתחנכו.
למרות שהתייחסו רבות לילדי טהרן כאל יתומים, רובם לא היו יתומים כלל אלא שהוריהם היו ברוסיה. על פי דיווח של הנרייטה סולד, רק 124 היו יתומים מאב ומאם.
תוכן עניינים |
[עריכה] פולמוס קליטת ילדי טהרן
הגעתם של ילדי טהרן הביאה לויכוח חריף בין הגורמים השונים בארץ על קליטתם. היו ילדים שהיו להם קרובי משפחה בארץ אשר בקשו לגדלם, ורק לאחר מאמץ קבלו את מבוקשם. עיקר הויכוח היה בין גורמים דתיים לחילוניים על חינוך הילדים בארץ. הגורמים הדתיים, והרב הראשי לישראל בתוכם, דרשו שכל ילד יהודי שאין לו הורים יישלח למסגרת חינוכית דתית. לעומתם, גורמים חילוניים דרשו למסור את הילדים למסגרות בהם יש תנאים "יותר טובים" לקליטתם, בכוונם לקיבוצים חילוניים. בסופו של דבר החליטה הנרייטה סולד שילדים מעל גיל 14 יבחרו את המסגרת בעצמם, ולגבי ילדים מתחת לגיל 14 ייעשה בירור כדי לבדוק האם גדלו במשפחות דתיות בפולין. על מנת לברר עניין זה, הנרייטה סולד שוחחה אישית עם כ 400 מהילדים ועוזרה מר בייט שוחח עם השאר. לגבי הילדים הקטנים נעשה נסיון לדלות פרטים כמו האם עשו אצלהם קידוש והבדלה בבית. הילדות ידעו במקרים רבים לתאר את הכשרת הבשר.
על פי דיווח של הנרייטה סולד, בסופו של דבר חולקו ילדי טהרן כדלהלן: 288 - במוסדות ויישובים של המזרחי. 38 - במוסדות של אגודת ישראל 27 - אצל קרובי משפחה. 36 - במוסדות לגביהם הייתה מחלוקת האם הם דתיים או חילוניים 15 - נמצאו בבית תינוקות 17 - טרם שובצו בעת מתן הדיווח 298 - במקומות חילוניים.
[עריכה] ילדי טהרן מפורסמים
בין האנשים שנמנו על ילדי טהרן, נכללים האלופים במילואים חיים ארז ואביגדור בן גל "ינוש", איש הטלוויזיה וחבר הועד האולימפי הבינלאומי אלכס גלעדי. גם הרב בן ציון רבינוביץ, הרבי מביאלה, ואחותו היו בין ילדי טהרן. המשורר, הסופר והמחזאי בן-ציון תומר נמנה אף הוא על ילדי הקבוצה ומחזהו המפורסם "ילדי הצל" עוסק בסיפורו של אחד מילדי טהרן.
[עריכה] במלחמת העצמאות
רבים מהבוגרים שבילדי טהרן לחמו במלחמת העצמאות, וכמה מהם נפלו במלחמה, ביניהם שלמה וגנר שנפל בקרב רמת יוחנן, זאב הולנד שנפל בשדה דב ב-14 במרץ 1948, חיים גרף שנהרג בפיצוץ מכונית תופת בעת שמירה בחיפה על מבנה של סולל בונה, דב גולומב שנפל בעת כיבוש כפר סבא בד' אייר תש"ח ואורי בר שנפל על הגנת דגניה.
אחד מילדי טהרן, עמנואל לנדאו, נפל במלחמת העצמאות בקרב נגד שיירה ערבית באזור הקריות שליד חיפה. נפילתו הייתה תוך גילוי גבורה עילאית והוא היה בין 12 מקבלי אות הגבורה שהוענק ללוחמי מלחמת העצמאות בשנת 1949.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מאיר אהד, יזכור ל"ילדי טהרן", 1977.
- דבורה עומר, התחנה טהרן.
- עורך: בן ציון תומר, אדום ולבן וריח תפוחי זהב, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשל"ב 1972.
- משה שנפלד, ילדי טהרן מאשימים, ירושלים תשנ"ד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נדב מן (מעבדת "ביתמונה"), ילדי טהרן: הילדים של חורף שנת 43', באתר Ynet. הכתבה מלווה בתמונות רבות.

