שובבי"ם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שובבי"ם הינו ביטוי המורכב מראשי התיבות של שש פרשות השבוע הראשונות שבספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים. המינוח "ימי השובבי"ם" מתייחס לתקופה בה קוראים בשבת בתורה את הפרשות הללו. תקופה זו מתחילה מעט אחרי חנוכה ומסתיימת קצת לפני פורים. בשנה מעוברת תקופה זו מתארכת במקצת ונקראת "שובבי"ם ת"ת" על שם שתי הפרשות הבאות: תרומה ותצווה.
בתקופה השובבי"ם יש הנוהגים להרבות בתפילה, ויש הנוהגים אף להתענות בימים שני וחמישי בכל שבוע (בסידור אף קיים סדר סליחות מיוחד ל"שני קמא (ראשון)" "חמישי ו"שני בתרא (אחרון"). התעניות בימים אלו נחשבות כמסוגלות לתיקון הוצאת זרע לבטלה - פגם הברית.

