בלז'ץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלז'ץ היה הראשון מבין מחנות ההשמדה הנאצים שפעלו במסגרת "מבצע ריינהארד". המחנה הוקם בפולין הכבושה, בשטח ה"גנרלגוברנמן", כקילומטר דרומית לתחנת הרכת בלז'ץ שעל קו לובלין-לבוב. לפחות 434,508 יהודים מצאו את מותם במחנה, וידוע רק על שני ניצולים ממנו - רודולף רדר וחיים הרצמן. העדרם של ניצולים הוא אחת הסיבות להיותו של המחנה פחות ידוע, זאת למרות מספרם הגבוה של הקורבנות.
תוכן עניינים |
[עריכה] המחנה
ב-13 באוקטובר 1941 הורה היינריך הימלר, ראש האס אס, על אודילו גלובוצניק, מפקד הס"ס והמשטרה באזור לובלין, להתחיל להקים את מחנה ההשמדה הראשון בשטח הגנרל גוברנאמן, ליד בלז'ץ. אחת הסיבות לבחירה באתר זה הייתה מיקומו על גבול המחוזות לובלין וגליציה, עובדה המעידה על הכוונה להשמיד את יהודי שתי הקהילות במחנה. נוספו על כך מסילת ברזל וכביש שעברו בקרבת מקום וענו על הצורך התחבורתי, ותעלה נגד טנקים שנחפרה למטרה צבאית במקור, אך הכוונה הייתה לעשות בה שימוש כקבר המונים. בבניית המחנה, שהחלה בתחילת נובמבר 1941, הועסקו כפריים פולנים, ועובדי כפייה יהודים ולא יהודים. המחנה הושלם בתחילת מרץ 1942.
מרבית הצוות במחנה היה מעורב בתוכנית T4 (מבצע אותנסיה) שערכו הנאצים, וצבר נסיון בשיטת ההרג בתאי גזים. הרצח במחנה נעשה ברובו בעזרת בתאי גזים נייחים, אליהם הוזרם פחמן חד חמצני, בעקבות המסקנות מהפעלתם של משאיות גז במחנה ההשמדה הראשון, חלמנו. אלה נחשבו יעילים יותר משיטות ההרג הקודמות, למטרת רציחתם של מספר הקורבנות המתוכנן. מסיבות כלכליות לא נעשה שימוש במיכלי גז במחנה, תאי הגזים במחנה (בדומה לאלו של סוביבור ) עבדו על בסיס מנועי טנקים סובייטים שפלטו אדי פחמן חד חמצני לתוך תאי הגזים. בנוסף פעלה במחנה גרסה מוקטנת של משאיות הגז - מכונית דואר שהוסבה כדי לשמש לרצח קבוצות קטנות של יהודים וצוענים. אחד מהעובדים בבלז'ץ העיד כי ביומו האחרון של המחנה נרצחו עובדות המשרד היהודיות ברכב זה.
תאי הגז הוסוו כמקלחות של המחנה, על מנת להטעות את קורבנות המחנה. אלה הורדו מהרכבות ואולצו לרוץ ישירות אל עבר תאי הגזים, על מנת שלא תהיה להם שהות להבין היכן הם נמצאים, או להתנגד. קומץ יהודים הושאר בחיים על מנת לבצע חלק מהעבודות הכרוכות בהשמדה - פינוי תאי הגזים, קבורת הגופות ומיון בגדי הקורבנות. העובדים היהודים - ה"זונדרקומנדו" - נרצחו גם הם אחת לתקופה, והוחלפו בעובדים מטרנספורטים חדשים.
שלושת תאי הגזים, העשויים עץ, בבלז'ץ החלו לפעול באופן רשמי ב-17 במרץ 1942, התאריך הנקבע להתחלת "מבצע ריינהארד", וקורבנותיהם הראשונים היו יהודים שגורשו מלבוב ולובלין. במהרה החליטו הנאצים כי שלושת תאי הגזים, בהם התגלו תקלות בתכיפות גבוהה, לא יספיקו ליעדים שנקבעו, במיוחד לאור המשלוחים ההולכים וגדלים מקרקוב ולבוב. שישה תאי גזים מבטון הוקמו במקום התאים הישנים, והגדילו את מספר הקורבנות עד ל-1,000 ביום. תוכנית זו הועתקה מאוחר יותר לשני המחנות האחרים של "מבצע ריינהארד" - סוביבור וטרבלינקה.
[עריכה] המשלוחים למחנה
החל מ17 במרץ ועד 8 בדצמבר 1942 פעלה מכונת ההשמדה במחנה, למעט הפסקה בין אמצע מאי לתחילת יוני 1942. קורבנות המחנה הראשונים היו קרוב ל30,000 יהודים בני קהילת לובלין , 15,000 בני קהילת לבוב, ועוד רבבות יהודים מגטאות במחוזות אלו. בחודש מרץ נשלחו למחנה כמה מאות יהודים מגרמניה במשלוח ישיר. בחודש יוני החלו להגיע משלוחים מגליציה המערבית, מגטאות טרנוב וקרקוב ומהגטאות בסביבתן. עד אוקטובר 1942 נשלחו לבלז'ץ 135,000 יהודים מגליציה המערבית ,225,000 יהודים מגליציה המזרחית ועוד רבבות יהודים מחלקיהם הדרומיים של מחוזות לובלין ורדום. הנסיעה למחנה, שלעיתים ארכה כמה ימים, הייתה קטלנית. הובלת הקורבנות לבלז'ץ הייתה באמצעות קרונות בקר, שלעיתים חוטאו בתמיסת כלור. עשרות בני אדם (לעיתים עד 130 איש ) נדחסו לכל קרון. אנשים רבים מתו בקרונות עצמן בחנק ובצמא בשל החום הרב ששרר בקרון. על פי הערכות קרוב לרבע מכלל היהודים שנשלחו לבלז'ץ לא היו בין החיים כאשר הגיעו למחנה.
[עריכה] חיי האסירים במחנה
בידינו מידע מועט על החיים במחנה מספרון שהוציא רודולף רדר, שהצליח להמלט מבלז'ץ בנובמבר 1942 וזכה להיות אחד משני הניצולים של המחנה. צוות המחנה לא נבדל מצוותים של מחנות אחרים והתעלל באסירים היהודים. אסירים רבים בחרו לשלוח יד בנפשם עקב תנאי החיים הקשים במחנה שכללו רעב, זוהמה והשפלות.
[עריכה] סיום ההשמדה
בשליש הראשון של דצמבר 1942 הופסקה עבודת ההשמדה במחנה בלז'ץ בפתאומיות. משלוחים שהיו מיועדים להגיע למחנה המשיכו את נסיעתן צפונה לכיוון מחנה סוביבור. המחנה פורק לאחר שרוב הקהילה היהודית בסביבתו הושמדה, ולאחר שמחנה ההשמדה אושוויץ נבחר כאתר ההרג המרכזי ליהודי אירופה. מסקנות הנאצים ממפעל ההשמדה בבלז'ץ שימשו אותם מאוחד יותר בהשמדה באושוויץ.
[עריכה] התנגדות בקרב האסירים
עובדי הכפיה היהודים שנותרו במחנה הועסקו על חודש יוני 1943 בשריפת הגופות. לאחר סיום שריפת הגופות נשלחו האסירים היהודיים להשמדה במחנה סוביבור, אולם עם הגיעם למחנה סוביבור הם התקוממו וניסו להימלט. למעט חיים הרצמן, כולם ניספו בניסיון ההתקוממות. בנוסף לסיפור זה היו כמה מקרי בריחה מבלז'ץ, בעיקר בחודשים הראשונים לפעילותו. בידינו מידע על מספר יהודים שהצליחו לחמוק מן המחנה. אלו ששמם ידועים לנו הם ,לייב וולשטיין מגטו זמושץ',בכר מגטו קרקוב ומינה אסטמן מגטו ז'ולקייב שהצליחו לחמוק מן המחנה ולספר את סיפור ההשמדה במחנה. אף אחד מהם כפי הנראה לא שרד את ההשמדה. בדו"ח של המחתרת הפולנית, הארמיה קריובה, ישנו מידע על התקוממות האסירים היהודים שאירעה ב12 ביוני 1942: אנשי ה"זונדרקומנדו" ,שעסקו בהוצאת גופות הניספים מתאי הגז. הדו"ח טוען שכמה מהם התנפלו על אנשי ס"ס מצוות המחנה וחנקו 4-6 מהם למוות עד שנרצחו בידי כוחות גרמניים. אין מידע אחר שמאשש סיפור זה.
[עריכה] צוות המחנה
המפקד הראשון של המחנה, כריסטיאן וירט, נהרג על ידי פרטיזנים איטלקים בטריאסטה, במאי 1944. המפקד שהחליף אותו, גוטליב הרינג, שירת זמן קצר לאחר המלחמה במשטרה, ומת בסתיו 1945 בבית חולים. לורנץ הקנהולט, המפעיל הראשון של תאי הגזים, שרד את המלחמה, אך עקבותיו נעלמו. מבין אנשי האס אס ששירתו במחנה שבעה זוהו במינכן, אך רק אחד, יוזף אוברהאוזר נשפט ב-1965 ונידון לארבע וחצי שנות מאסר.
[עריכה] אומדן מספר הקורבנות
על פי דו"ח שנשלח בטלגרמה לברלין בינואר 1943 בידי הקצין הרמן הופל (והגיע לידי רשת הביון הבריטית) מספר הקורבנות שניספו בבלז'ץ בשנת 1942 עמד על 434,508 נפשות (כפי הנראה, אולי מלבד כמה מאות צוענים, כל הקורבנות היו יהודים). הדו"ח התגלה בשנת 2001. אומדן מספר הקורבנות בבלז'ץ היה לאורך כל השנים הקשה ביותר בשל מיעוט הידיעות על המחנה. האומדנים שהיו מקובלים עד התגלות הדו"ח טענו שמספר הניספים במחנה נע בין חצי מליון עד מליון יהודים. אומדנים אלו ניסו לאמוד כמה יהודים נשלחו לבלז'ץ מכל קהילה וקהילה והתבססו בעיקר על ספרי זכרון של קהילות, עדויות ניצולים (שלא תמיד מסרו מספרים מדוייקים) וכן דו"חות גרמניים שנמצאו. גם לאחר התגלות הדו"ח אין ביכולתינו לדעת האם המספר 434,508 כולל רק יהודים שהגיעו חיים למחנה, ובו נרצחו, או שהוא כולל גם רבבות יהודים שניספו בדרך, בשל התנאים הקשים בקרונות הבקר בהם הובלו לבלז'ץ.
[עריכה] שרידי המחנה וההנצחה במקום
כמו במחנות השמדה אחרים, הנאצים התאמצו להסתיר ולחסל את הראיות להשמדה לקראת סוף המלחמה. במסגרת מבצע 1005 הוצאו גופות הנרצחים מקברי ההמונים, נכתשו ונשרפו, ומבני המחנה פורקו באופן שיטתי. קברי האחים שנותרו במקום הופרעו על ידי מקומיים פולנים בשנים שלאחר המלחמה, שחיפשו חפצי ערך שנקברו יחד עם הקורבנות. תופעה זו גונתה בזמנו בעיתונות הפולנית, אך הרשויות הפולניות לא הצליחו למנוע את התופעה, שנמשכה עד אמצע שנות החמישים.
בשנות השישים הציבו גדר סביב שטח המחנה, בה הוצבו כמה אנדרטאות קטנות. אך השטח המגודר לא תאם את שטח המחנה האמיתי, כך שעל חלקים מהמחנה נבנו בניינים חדשים. עד 1989, בגלל קרבת המחנה לגבול הפולני, מספר המבקרים בו היה קטן, והאתר תוחזק בצורה ירודה.
לאחר נפילת ברית המועצות ב-1989 החלו להגיע יותר מבקרים למחנה. בעקבות ביקורת על מצבו הירוד, נערכו בשנות התשעים סקרים לקביעת גודלו ומיקומו של המחנה, ולגילוי פרטים חדשים על הפעילות בו. בשנים 1997-1998 נערך סקר ארכיאולוגי מטעם הפולנים במחנה. החוקרים מצאו את שרידיהם של מסילות הרכבת וכמה בניינים. כמו כן הם גילו 33 קברי המונים, שהכילו, על פי הערכותיהם, כ-15,000 גופות שלא נשרפו. בחלק התחתון של חלק מהקברים נמצא שכבה בעובי כמה סנטימטרים של שומן אדם. קבר אחד הכיל עצמות שלא נכתשו, בדחיסות כה גדולה עד שמקדחות החוקרים לא הצליחו לחדור דרכן.
ב-2004 הוסר הלוט מעל אנדרטה גדולה לזכר קורבנות המחנה.

