אלחכים באמר אללה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלחכים באמר אללה (ערבית: الحاكم بأمر الله - "השולט בצו האל") היה הח'ליף השישי של השושלת הפאטמית במצרים, ששלט בשנים 996-1021.
אלחכים נולד במצרים בשנת 985, וכבר בגיל 11 ירש את השלטון מאביו אבו מנצור נזאר אלעזיז. העברת השלטון המוצלחת לילד הצעיר הייתה הוכחה ניצחת ליציבותה של השושלת בשלטון. במהלך שלטונו הארוך הצליח אלחכים להרחיב את תחום שלטונו ולכבוש את אזור חאלב.
יריביו הנחושים ביותר של אלחכים היו הח'ליפים העבאסים מבגדאד, שביקשו לעצור את התפשטות האיסמאעילים. תחרות זו בין שתי השושלות הובילה להצהרת בגדאד בשנת 1011 בה קבעו העבאסים כי טענותיהם של הפאטמים ללגיטימיציה על בסיס מוצאם מזרע הנביא מוחמד שקריות, וכי למעשה הם צאצאי משפחה יהודית.
אלחכים נאבק גם בקרמטים שליטי בחריין, ושלטונו המשיך להיות מאופיין בחוסר שקט מתמשך מצד הברברים במערב והתורכים במזרח. בשנת 1005 ייסד אלחכים את דאר אלעלם (בערבית: בית המדע), ששימש כמרכז ללימודי פילוסופיה ואסטרונומיה, לצד לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית'. במרכז פעלה גם ספרייה ציבורית. בשנת 1013 השלים אלחכים את בניית המסגד שאביו החל בבנייתו בקהיר, וקרא לו על שמו - מסגד אלחכים.
אלחכים נודע ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס את כנסיית הקבר הקדוש בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ ברוחב ובאורך חצי מטר סביב הצוואר. כמו כן הוגבלה רכיבתם של נוצרים על סוסים לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים. לקראת סוף ימי שלטונו הפך אלחכים רדוף פחד רדיפה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוחיה, מאכל מצרי מסורתי, והאיסור על משחק השחמט. לקראת סוף שלטונו החלה הכת הדרוזית להתגבש סביב דמותו, והם אלה שהעניקו לו את התואר "השולט במצוות אללה". בשנת 1021 נעלם אלחכים במהלך טיול להרי מוקטם. מאמיניו הדרוזים טענו כי לא מת, אלא הוסתר על ידי אללה כדי לשוב כמהדי ביום הדין. את כסאו ירש בנו הצעיר עלי אלט'אהר באללה, בעוד אחותו, סת אלמלכ שימשה כעוצרת.

