פראוקסיזום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפראוקסיזום (peroxisome) אברון אשר מצוי בכל תא איקריוטי, ומופרד בקרום אחד מהציטופלסמה (נוזל התא). הפראוקסיזום התגלה על ידי כריסטיאן דה דוב ב-1965.

[עריכה] תפקיד בתא

תפקידו העיקרי של הפראוקסיזום במערכת התאית הוא לעזור לתא לפרק חומרים רעילים, כגון מימן על-חמצני (פראוקסיד, מי חמצן). המימן העל-חמצני מפורק בפראוקסיזום למים וחמצן באמצעות התגובה:

4H2O2 ← 4H2O + 2O2.

התגובה מזורזת על ידי האנזים קטלאז.

בנוסף מכיל הפראוקסיזום אנזימים הקשורים לניצול חמצן, כגון D-amino acid oxidase וUrease oxidase. הפראוקסיזום מכיל גם מספר חלבונים ממברנליים שחיוניים לתפקידיו השונים. כל האנזימים הפעילים בפראוקסיזום מיובאים מהציטופלסמה. המעבר מתאפשר באמצעות רצף הPTS (peroxisome targeting sequence ) המצוי ברצף החלבונים המיועדים לפראוקסיזום.
הפראוקסיזום אחראי גם על חלק מתהליך פירוק חומצות השומן לקבוצות אציליות, וסינתזת הפוספוליפידים האתריים, המשמשים לבניית קרומים בתא.

[עריכה] היווצרות הפראוקסיזום

בניגוד לליזוזום אשר נוצר ממנגנון הגולג'י, כיום מאמינים שהפראוקסיזום הוא בעל יכולת שכפול עצמי, שמתבצע על-ידי חלוקה. באדם מצוי מספר רב של פראוקסיזומים בכבד, שם מצטברים החומרים הרעילים.

[עריכה] קישורים חיצוניים