למור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בבמין למור זנב טבעת שבסוג למור; לערך העוסק במינים וסוגים אחרים של למורים, ראו על משפחת הלמורים.
למור
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימאטים
תת־סדרה: טרום קופים
על־משפחה: למורים
משפחה: למוריים
סוג: למור
מין: למור זנב טבעת
שם מדעי
ויקימינים Lemur catta
מצב שימור: פגיע

למור זנב טבעת (Lemur catta) הוא מין יחיד בסוג למור, אחד מחמשת הסוגים במשפחת הלמוריים. כמו שאר בני משפחתו, הוא אנדמי לאי מדגסקר.

למרות שהוא מאויים על ידי השמדת סביבתו, וככזה מסווג כפגיע ברשימה האדומה של IUCN, הוא חיה פופולרית בגני חיות, ומתרבה בהם בחופשיות.

[עריכה] תיאור פיזי

למור זנב טבעת הוא אפור ברובו, וחלקו התחתון לבן. גופו צנום ופניו צרות, לבנות עם כתמים שחורים סביב העיניים וזרבובית זאבית שחורה. סימן ההיכר שלו הוא זנבו הארוך והשעיר, שעליו טבעות בצבעי שחור ולבן. כמו כל הלמורים, רגליו האחוריות ארוכות מהקדמיות. אצבעותיהם דקות וזריזות וציפורניהם שטוחות וחדות. על האצבע השנייה ברגליו האחוריות יש טופר מוארך, שמטרתו גירוד הדדי.

לולדות הצעירים עיניים כחולות, ולבוגרים צהובות. גודל הבוגרים מגיע עד 46 ס"מ ומשקל של 5.5 ק"ג. זנבותיהם ארוכים מגופם, ועשויים להגיע עד לאורך של 56 ס"מ.

[עריכה] סביבה ותזונה

משכנו של למור זנב הטבעת בדרום ובדרום-מערב מדגסקר, ואוכלוסייה קטנה נוספת נמצאת והוא חי באזורים גבוהים יותר מכל למור אחר. הוא חי ביערות נשירים בעלי רצפת עשב או ביערות לאורך גדות נהרות. לעיתים ניתן למוצאו באזורי שיחים יבשים בעלי מעט עצים. נראה שהוא זקוק ליער ראשוני כדי לשרוד - משאב הנעלם בקצב מטריד במדגסקר.

על אף שהוא אוכל פירות בעיקרו, הוא עשוי להיזון לעיתים מעלים, גרעינים ואפילו חרקים מפעם לפעם.

[עריכה] התנהגות ורבייה

למור זנב הטבעת הוא חיה יומית, השוכנת הן על האדמה והן על העצים, בקבוצות של עד 4-36 פרטים (אך בדרך כלל 11-17) המורכבות מריבוי זכרים ונקבות. ההירארכיה החברתית נקבעת לפי מין - לנקבות יש הירארכיה ברורה, אך לזכרים יש הירארכיה לא לינארית הנתונה לעיתים לשינויים, אך הנקבות לעולם בכירות מהזכרים. בראש ההירארכיה הזכרית עומדים בין זכר אחד לשלושה, הנמצאים בשיא אונם (גיל 6-9). זכרים אלו זוכים לאינטראקציה מוגברת עם הנקבות יחסית לזכרים האחרים, הנותרים בשולי הקבוצה - הזקנים, הצעירים ואלו שזה עתה הצטרפו לקבוצה. למבנה זה של מרכז ושוליים משמעות מרחבית - הזכרים המרכזיים נמצאים במרכז הקבוצה, בעוד זכרי השוליים נוטים לשהות בשוליה. להירארכיה החברתית בין הלמורים, הן להירארכיה התוך מינית והן להירארכיה הבין-מינית, משמעות כבדת משקל - הבכירים בהירארכיה זוכים לגישה קלה יותר למזון, להגנה בפני טורפים ולנגישות לבני המין השני, ובמיוחד לבכירים שביניהם.

בקבוצה יש נקבה אחת דומיננטית, הנמצאת במוקד תשומת הלב של בנות הקבוצה. הנקבות מסודרות במספר קבוצות מטריליניאליות, ואינן עוזבות את הקבוצה במשך כל חייהן, ואילו הזכרים נוטים לעבור מקבוצה לקבוצה כל 3.5 שנים בממוצע. הקבוצות תובעות לעצמן שטח נרחב העשוי לחפוף את זה של קבוצות אחרות. ביום של חיפוש מזון הם עשויים לכסות 5.6 קמ"ר ממנה. על אף שהם נמצאים על העצים לא מעט, הם נמצאים על הקרקע יותר מכל למור אחר.

כאשר קבוצה הופכת לגדולה מדי, עקב ריבוי טבעי, הצטרפות או גיוס חברים חדשים - מעל 25 חברים, או מעל 10 - נוצרת תחרות עזה מדי על משאבים, והקבוצה מתפצלת לשתיים. בנות קו השארות הדומיננטי מגרשות, באלימות רבה, את בנות הקווים הדומיננטיים פחות וגורמות להן לעזוב את הקבוצה. אלו יוצרות קבוצה חדשה או מצטרפות (לעיתים נדירות) לקבוצות אחרות. הקבוצה החדשה היא קטנה בדרך כלל - דבר המהווה חיסרון במאבק על שטחי איסוף אוכל מול קבוצות גדולות יותר.

נקבת למור זנב טבעת נושאת תאומים שנולדו זה עתה
הגדל
נקבת למור זנב טבעת נושאת תאומים שנולדו זה עתה

עונת הרבייה בטבע נמשכת בין 7-21 יום במהלך מאי, בהם מזדווגים כל הזכרים וכל הנקבות עם בני זוג מרובים. משך הביוץ הוא 24-48 שעות לערך, וכל הנקבות מבייצות בהפרש של שבועיים אחת מהשנייה. אורך ההריון הוא כ-146 יום, ובסופו ממליטה הנקבה בין ולד אחד לשניים. אחוז תמותת הולדות הוא גבוה - 30-50% מהם אינם שורדים את שנת חייהם הראשונה. האם היא המטפלת העיקרית בצאצא - היא זו שמאכילה, סוחבת ומגוננת עליו. בראשית חייהם נישאים הצאצאים על בטנה של אמם, ולאחר מכן הם עוברים לרכב על גבה. הלמורים הצעירים מתחילים לאכול אוכל מוצק חודשיים לאחר ההמלטה ונגמלים לחלוטין חמישה חודשים לאחריה. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים וחצי והנקבות - מעט יותר משנה וחצי.

לאחר הגיעם לבגרות, עוזבים הזכרים את קבוצת לידתם בזוגות או בשלישיות, ומנסים להתקבל יחדיו לקבוצה אחרת. נסיון זה הוא ארוך ועשוי לקחת חודשים רבים, במהלכם יתקפו אותם בני הקבוצה משני המינים. גם לאחר הקבלה לקבוצה החדשה, ירכשו המצטרפים החדשים מעמד של זכר פריפריאלי בלבד, והם אף עשויים לנסות את מזלם בקבוצה אחרת לפני שיגיעו למעמד בכיר.

כאשר הוא מאויים, למור זנב הטבעת מכה לעיתים עם צפורניו הקצרות במה שמכונה 'קרב קפיצות'. התנהגות זו נדירה מחוץ לעונת הרבייה, אז התחרות העזה על בני זוג לרבייה מביאה ליצירת מתחים.

הן אותות קוליים והן אותו ריח משחקים תפקיד מפתח בתקשורת בין הלמורים: חמישה עשר קולות שונים משמשים כדי לשמור על אחדות הקבוצה ולהתריע בפני טורפים במהלך איסוף המזון. הן לזכרים והן לנקבות בלוטות ריח באזור המפשעה, ולזכרים גם בלוטות אנטיברכיאליות בפרקי הידיים ובלוטות ברכיאליות בכתפיהם. בלוטות אלו מפרישות חומר שמנוני המשמש לסימון טריטוריה ולשמירה על ההירארכיה בקבוצה. הזכרים נוהגים להתעמת בתצוגות הנקראות 'קרבות ריח', בהם הם מספיגים את זנבותיהם בהפרשות מהבלוטות הברכיאליות והאנטיברכיאליות ומנפנפים בהם אל מול יריביהם. לעיתים ינפנפו בזנבות הריחניים גם אל מול נקבות כחלק מטקס מיני. בעקבות זאת, הנקבה בדרך כלל סוטרת או נושכת את הזכר, כחלק מטקס החיזור.