ס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ס היא האות החמש-עשרה באלפבית העברי, שמה סמ"ך קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).
הגייתה של האות ס היא כשל האות S באנגלית.
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ס נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשצ. מבחינה פונולוגית היא מצייגת עיצור חוכך מכתשי בלתי-קולי.
ערכה בגימטריה 60.
הקיצור ס' פירושו סְגן, והוא מופיע גם בצירופים כגון "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מ"פ.
האות ס' מופיעה בביטויים אחדים:
- ס"ט (מבוטא סמך-טית): סיפיה טב - בעברית 'סופו טוב', (לא ספרדי טהור - יהודי שמוצאו מספרד).
- ס"מ (מבוטא סמך-מם): קיצור שמו של סמאל, מלאך המוות.
[עריכה] יצוג האות ס
האות ס מוצגת כאן בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, חיים.
בקוד ASCII מיוצגת האות ס בערך F1, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E1.
בקוד מורס מיוצגת האות ס באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-.- (קו נקודה קו נקודה). סימן ארוך במיוחד זה משקף את תפוצתה הנמוכה של האות ס בטקסטים עבריים.
הוא ייצוגה של האות ס בכתב ברייל.
באלפבית צלילי מיוצגת האות ס באמצעות המלה "סמך".
| אותיות האלפבית העברי לפי סדרן |
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת |

