המושבה האמריקאית בירושלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המושבה האמריקאית (American Colony) הייתה קהילה אמריקאית אוטופית, שנוסדה והתיישבה בירושלים העותמאנית. היא מוכרת כיום בעיקר בזכות מלון היוקרה אמריקן קולוני העומד במזרח ירושלים, בסמוך ל"קו התפר" של העיר, ובזכות הצילומים הרבים שהותירו מתיישביה, המתעדים את ירושלים וארץ ישראל של אותה תקופה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות המושבה
[עריכה] המאה ה-19
בשנת 1881 הובילו אנה והוריישו ספאפורד, אמריקאים ילידי שיקגו ונוצרים אדוקים, קבוצה קטנה של אמריקאים להתיישבות בארץ הקודש והקמת מושבה אוטופית בירושלים. ההחלטה גמלה בלבם של הזוג ספאפורד בעקבות רצף של אסונות טראגיים שפקדו את המשפחה: שריפת ביתם בשיקגו במהלך הדליקה הגדולה בעיר, טביעת האוניה עליה הפליגה אנה ספאפורד עם ילדיה לחופשה באירופה (אנה ניצלה, אך ארבעת ילדיה נספו), ומות תינוקם החדש במגפת שנית (סקרלטינה) שהשתוללה בשיקגו. רצף הטרגדיות הביא את הוריישו ואנה ספאפורד לחפש את ישועתם בהתיישבות בעיר הקודש ועשייה חיובית למען תושביה. מסביבם קיבצו קבוצה שמנתה 13 מבוגרים ו-3 ילדים, ויצאו לדרך להקמת קומונה דתית ההולכת בדרכי הנוצרים הראשונים.
בירושלים שכרו מבנה ברובע המוסלמי של העיר העתיקה. בקרב חברי הקומונה התפתחו כללים ואורחות חיים ייחודיים: איסור על חיי מין ונישואים, פירוק המשפחות הגרעיניות, הגבלות על קשרים עם החוץ, התכנסות יומית עם טקסי וידוי, ובהמשך ריבוד מעמדי. השיתוף ניכר בכלכלת המושבה ובסיפוק צרכיהם החמריים והרוחניים של החברים - ביגוד, מזון, חינוך הילדים, פעילויות דתיות וחברתיות, וכדומה.
חברי המושבה עסקו בפעילות פילנתרופית בקרב הקהילות השונות ששכנו בירושלים. היות ופעלו ללא הצהרת כוונות מיסיונריות, זכו לאמונם של נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד. קשר מיוחד יצרו עם קהילת היהודים עולי תימן בעיר, שמצוקתם בלטה ביותר – הם לא זכו ליהנות מ"כספי החלוקה" ושאר תמיכות שאיפשרו את מחייתן של קהילות אחרות בעיר. דווקא הקונסולים האמריקאים בעיר לא ראו בעין יפה את פעילותם, שהתבססה על אמונה משיחית, ציפייה לשיבתו של ישו, ערכי סוציאליזם וחיים קומונליים, שלא בדיוק תאמו את הרוח האמריקאית.
בשנת 1896 הצטרפה לקהילה קבוצה של כמה עשרות איש מהקהילה השבדית האוונגלית בשיקגו ומשבדיה עצמה. השבדים, שהיו ברובם איכרים, הביאו עימם מיומנויות חקלאיות ומקצועיות שאיפשרו לקהילה לפתח עצמה כלכלית. עם גידולה של הקהילה ל-150 איש היה המבנה השכור בעיר העתיקה צר מהכילם, והם עברו לאחוזתו של אפנדי ערבי עשיר בן משפחת חוסייני, מחוץ לחומות. תחילה התיישבו שם בשכירות, ובהמשך רכשו את המתחם.
במעונם החדש והמרווח עסקו באריגה, אפייה וחקלאות לסיפוק צרכיהם ולמכירה, וכן הפעילו משק חי, איטליז, נגריה ומסגריה. חלק מהבניין הראשי הסבו לאכסניה למבקרים ולצליינים. לפעילות האיכסון והאירוח קיבלו חברי המושבה עדוד רציני מהברון יוסטינוב, בעליו של מלון פארק ביפו (וסבו של השחקן פיטר יוסטינוב), שנהג לשלוח לאכסניית "אמריקן קולוני" את אורחיו להמשך מסעם בירושלים.
בשנת 1898 הקימו חברי המושבה סטודיו לצילום, תוך שימוש בציוד ובחומרים שהביאו איתם מארצות הברית ואשר כמעט לא היו מוכרים בירושלים של אותה תקופה, כשהצלמים היו אליהו מאיירס ופרדריק וסטר. באותה שנה תיעדו בצילומים רבים את ביקורו ההיסטורי של הקייזר הגרמני וילהלם השני, והתמונות, שעוררו עניין רב, נמכרו וסייעו בכלכלת המושבה. על פני חצי המאה הבאה המשיכו צלמי המושבה לצלם את ירושלים וארץ ישראל. צילומיהם נמצאים היום ברשות ספריית הקונגרס ומהווים מקור ייחודי וחשוב לתיעוד ירושלים לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, על התהפוכות הרבות שעברה.
[עריכה] המאה ה-20
בשנת 1900 הגיעה לירושלים הסופרת השבדית סלמה לגרלף, לימים כלת פרס נובל לספרות. היא מצאה מייד שפה משותפת עם חבריה השבדיים של קהילת המושבה, והתיידדה מאוד עם אנה ספאפורד, מנהיגת הקהילה. ביקורה בארץ ישראל ושהותה במחיצת חברי המושבה היוו את ההשראה והרקע לנובלה הרומנטית שלה "ירושלים", שפורסמה בשני כרכים בשנים 1901-1902. עלילת הספר עוסקת בקבוצת האיכרים השבדים שעזבו את מחוז הולדתם הפסטורלי והגיעו לירושלים חדורי אמונה משיחית, ומנסה לתהות אחר מניעיהם. הספר חושף גם לא מעט קשיי קיום, תיסכולים ואכזבות בקרב חברי המושבה.
במהלך ומייד לאחר מלחמת העולם הראשונה והסבל והמחסור שגרמה, מילאו חברי המושבה תפקיד מרכזי בתמיכה בקהילות העיר באמצעות הפעלת בתי תמחוי, בתי חולים, בתי יתומים ומפעלי צדקה נוספים. השלטונות העות'מאנים הכירו בשליחותם החברתית, ולמרות הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה מעברו השני של המתרס, לא הגבילו את תנועותיהם של חברי הקהילה וחופש פעולתם. בנוסף, הורשו חברי הקהילה לצלם מעבר לקווי התורכים ולתעד את חיי תושבי ירושלים והארץ במהלך המלחמה. בין היתר תיעדו את מכת הארבה שפקדה את ארץ ישראל ב-1915, בעיצומה של המלחמה.
סיום המלחמה והחלת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל היטיבו עם כלכלת הארץ ועם מצבם של חברי המושבה, אך החלו להיפרץ בקיעים אידיאולוגיים ואישיים. דור המייסדים הלך והתחלף בבני הדור השני, ילידי ירושלים, שחלקם מאסו במגבלות הנוקשות של החיים הקומונליים וקראו תגר על מנהיגותם הבלתי מעורערת של הספאפורדים. בתחילת שנות ה-30 גברו חילוקי הדעות בין בני הדור השני, והחל תהליך של פרישה מהחיים הקומונליים וחלוקת הרכוש. שנים מספר לאחר מלחמת העולם השנייה חדלה המושבה האמריקאית להתקיים כקהילה דתית, אך חברים בודדים מתוכה המשיכו לפעול בעיר.
[עריכה] מלון אמריקן קולוני
[עריכה] היסטוריה
בסוף שנות ה-50, עם מותם של אחרוני דור המייסדים, הוסבו מבני המושבה למלון שפעל במזרח ירושלים הירדנית. מיקומו של המלון היה בסמוך למעבר מנדלבאום שקישר בין שני חלקי העיר, והוא נקרא "אמריקן קולוני הוטל".
לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר המשיך מלון אמריקן קולוני לפעול ואף עבר הרחבה ושיפוץ, תוך שמירה על אופיו הייחודי, ותוך הקפדה על שימור הזהות הבינלאומית והימנעות עקרונית מזיהויו כישראלי. ככזה, הפך למקום אכסון פופולרי לנציגי העיתונות הזרה ולפוליטיקאים שאינם חפצים ליצור הכרה דה-פקטו בריבונותה של ישראל על ירושלים. כמו כן מהווה המלון מקום מפגש ודיאלוג בין מדינאים ישראלים ופלסטינים. מיקומו של המלון, בשכנות לבניין האוריינט האוס ששימש מטה אש"ף במזרח ירושלים, הפך אותו בית חם לפוליטיקאים פלסטינים ולאורחיהם הישראלים והזרים. בשנת 1992 התקיימו במלון מפגשים בין נציגים ישראלים ופלסטינים, כחלק מסדרת המפגשים שהובילו לחתימת הסכמי אוסלו ב-1993.
המלון נמצא בבעלות משפחת וסטר, צאצאי הוריישו ואנה ספאפורד. בשנת 2004 ציין מלון אמריקן קולוני 120 שנה להיווסדו באירוע חגיגי בנוכחות דיפלומטים ופוליטיקאים פלסטינים, ישראלים ומרחבי העולם. "המלון הזה מייצג את העתיד של המזרח התיכון, לא את העבר" אמר שמעון פרס באותו מעמד. שליח האו"ם טריה לארסן הגדיר את המקום "ביתי השני; מקדש לעיתונאים, דיפלומטים ומרגלים".
[עריכה] מבנה
המבנה הראשי של המלון היה במקורו ארמון, שנבנה על ידי רבאח אל חוסייני (בן משפחת חוסייני, מאצולת ירושלים הערבית) עבור ארבע נשותיו. הוא בנוי סביב חצר פנימית מרוצפת אבן, המשובצת בערוגות פרחים ובמרכזה מזרקת מים. מרתף הבניין, חלל אפלולי מקומר תקרות, הוסב לבר ההומה מדי ערב בבליל לשונות. עם השנים, נוספו אגפים חדשים למבנה המקורי עם חדרים נוספים וכל השרותים הנדרשים ממלון בן-זמננו, וכן גנים מטופחים המקיפים אותו. החדרים והשטחים הציבוריים מעוצבים בהידור מזרחי מאופק התואם את רוחו המקורית של המבנה, על חלליו המאופיינים בקמרונים, קשתות, תקרות מעוטרות ורצפות שיש מסוגננות. האווירה הכללית במקום משדרת קולוניאליות של פעם.
קיר בלובי הכניסה מוקדש לאוסף התמונות והחתימות של הידוענים שהתארחו במקום, ביניהם וינסטון צ'רצ'יל, לורנס איש ערב, מיכאיל גורבצ'וב, לורד אדמונד אלנבי, ריצ'רד גיר, ג'יין פונדה, עומר שריף, פיטר יוסטינוב ורבים אחרים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תערוכת צילומי "המושבה האמריקאית בירושלים" באתר ספריית הקונגרס
- מלון אמריקן קולוני, כולל סיור וירטואלי במקום
- על סלמה לגרלף, הסופרת השבדית כלת פרס נובל לספרות, והשבדים במושבה
| ערך מומלץ |

