מצודת החקרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מצודת החקרא (אקרא) - מצודה מימי החשמונאים בירושלים.

פירוש השם "חקרא" הינו מצודה בארמית, אך מקורו במילה "אקרה" ביוונית. מצודת החקרא נבנתה בירושלים על ידי אנטיוכוס אפיפנס בשנת 169 לפנה"ס או בסמוך לכך, ממערב להר הבית, במקום גבוה השולט על בית המקדש, אם כי יש הממקמים את המצודה בחלקה הדרומי של חצר המקדש. המצודה שימשה את אנטיוכוס להושבת חיל מצב סלאוקי בירושלים, ולשליטה בעיר.

גם לאחר הצלחות יהודה המכבי במרד החשמונאים, וטיהורו של בית המקדש, נותרה החקרא בידי הסלאוקים ותומכיהם המתיוונים. יהודה צר על החקרא בשנת 164 לפנה"ס אך לא הצליח להבקיע את ביצוריה. בעיר נוצר מעין "מאזן אימה" בו שולטים היהודים באזור הר הבית, בעוד שהסלאוקים ותומכיהם שולטים במצודת החקרא, וכל צד משתמש בשטח שבשליטתו על מנת להציק לצד השני ולהטרידו.

בשנת 153 לפנה"ס ניסה יונתן החשמונאי לצור על החקרא, זאת לאחר שבמסעות כיבושיו שחרר את הארץ מן הסלאוקים והמתייוונים, ושרידיהם של המתייוונים התבצרו בחקרא ועמם חיל מצב סלאוקי. יונתן נכשל בכך, והחקרא (וכן הביצורים בבית צור) המשיכה להיות מעוזם האחרון של המתייוונים.

אחיו של יונתן ויורשו, שמעון החשמונאי הצליח לבסוף לכבוש את החקרא ביום כ"ג אייר שנת 141 לפנה"ס. נפילת החקרא סימנה את סופו של השלטון הסלאוקי בארץ, ואת סופם של המתייוונים. יום כ"ג אייר נקבע כיום חג. כיבוש החקרא מוזכר בספרי המכבים, וכן במגילת תענית. על הר ציון נקבעו לוחות נחושת ובהן מוזכרים כיבושי שמעון ובמיוחד כיבוש החקרא. מגילת תענית מתארת את כיבוש החקרא במילים הבאות:

"בעשרים ושלושה באייר יצאו בני חקרא מירושלים, שהיו מצרים לבני ירושלים, ולא היו ישראל יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום, אלא בלילה, ומשגברה בית חשמונאי הגלו אותם משם. ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב".

לאחר כיבוש המצודה הרס שמעון את מגדליה ואת ביצוריה, והותיר את החצרות הפנימיים ואת החומות, וזאת על מנת לקיים את הכתוב בישעיהו, "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים ונישא מגבעות", אשר פורש על ידי שמעון פשוטו כמשמעו כי חל איסור דתי לבנות בסמוך לבית המקדש בניין הגבוה ממנו. יש האומרים כי על בסיס החקרא הוקמה "מצודת הבירה" אשר בימי המלך הורדוס נבנתה מחדש כ"מצודת אנטוניה".

[עריכה] זיהוי מקום החקרא

ישנן מספר השערות לגבי מיקומה של החקרא:

  • מאיר בן דב הציע לזהות את מיקום החקרא בתוך המקווה מימי בית שני שהתגלה בחפירות העופל[1].
  • על פי יורם צפריר, יש לזהות את מיקום החקרא תחת למבנה הר הבית הדרומי (לפני שהורחב על ידי הורדוס), כאשר יתכן שחלק מהכותל המזרחי (עד לתפר החשמונאי) היה פעם קירהּ של מצודת החקרא.
  • על פי ה. גבע, החקרא, ולאחר מכן מצודת אנטוניא, שנבנתה על חורבותיה, היו מעבר לפינה הצפונית-מערבית של הר הבית.
  • היו ששיערו שאת מבנה החקרא ניתן למצוא בעיר דוד, כפשטם של דברי יוסף בן מתתיהו
  • מנחם אבי יונה וקטלין קניון הציעו שני אתרים שונים בגבעה המערבית (הרובע היהודי והארמני של ימינו.
  • טוביה שגיב, המזהה את מיקום בית המקדש בחלק הדרומי של הר הבית, טוען שמצודת החקרא הייתה במקום בו נמצא היום כיפת הסלע.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ מאיר בן דב, חפירות הר הבית, בצל הכתלים ולאור התגליות, כתר, 1982, עמוד 68