צ'יק קוריאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'יק קוריאה (Chick Corea) או ארמנדו אנת'וני קוריאה נולד ב-12 ביוני 1941 בצ'לסי מסצ'וסטס שבארצות הברית והוא נחשב לאחד מפסנתרני הג'אז הגדולים ביותר שצמחו בשנות השבעים עד היום. קוריאה מתאפיין בעיקר בשילוב הסגנונות שקיים ביצירותיו. במהלך מרבית הקריירה שלו ניגן קוריאה בעיקר (אך לא רק) פיוז'ן (זהו תת סגנון בג'אז שהתפתח בשנות השבעים).
אביו היה חצוצרן ג'אז וכך היווה כהשפעה מוסיקלית ראשונה עבורו. קוריאה למד פסנתר מגיל ארבע. הוא גדל לצלילי צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, באד פוול, לסטר יאנג, והורס סילבר, אך עם זאת הוא התעניין גם במוזיקה כמו של בטהובן ומוצארט שהשפיעו רבות על יצירותיו. לאחר כמה שנים של התנסות עם הפסנתר ואף עם מערכת התופים הוא התחיל לקחת שיעורים עם פסנתרן קונצרטים. במהרה החל לנגן עם נגנים רבים ביניהם מונגו סנטמריה סטן גץ ואחרים. החצוצרן הגדול מיילס דייויס הזמין את קוריאה להרכבו וחשף בפניו את האורגן החשמלי, שבו ישתמש קוריאה גם בהמשך הקריירה. בהמשך התנסה קוריאה גם בהקמת הרכב אוונגארד שנקרא "Circle", אך לאחר שלוש שנים שינה כיוון מוסיקלי.
בתחילת שנות השבעים הקים את הרכב הג'אז- רוק- פיוז'ן "Return to Forever" שהיה אחד מההרכבים הבולטים בתחום בשנות השבעים. חברי הלהקה המקוריים היו: סטאנלי קלארקס (באס) ג' פארל (סקס', חליל) פלורה פארים (קולות ווקלים, כלי הקשה) איירטו מוריירה (תופים, כלי הקשה) וצ'יק קוריאה (קלידים). הרכב זה ניגן מוסיקה מקורית שסגנונה היה בעיקר ג'אז משולב עם השפעות לטינו-אמריקניות. בתקופה זו התפרסמו יצירות רבות של קוריאה ביניהן "Spain".
ב-1974 התחלפו מספר נגנים בהרכב: במקום פארים ומוריירה הצטרפו ביל קונורס( גיטרה) שעזב בשלב מסוים ובמקומו הצטרף הגיטריסט אל דימיולה ולני ווייט (תופים) ההרכב החדש ניגן בעיקר פיוז'ן חשמלי. ההרכב הוציא מספר אלבומים מוצלחים כמו: “No Mystery”, and “Romantic Warrior”.
בשנות השמונים הוציא קוריאה מספר אלבומים מוצלחים (בניהם: “My Spanish Heart”, “Mad Hatter”). האלבומים נעשו ביחד עם נגני ג'אז משובחים כמו: המתופף סטיב גאד, הקלידנים הרבי הנקוק וגארי ברטון ועוד רבים אחרים.
צ'יק קוריאה הוציא גם קונצ'רטו לפסנתר עם יצירות קלאסיות שכתב מאז היותו ילד ובו אוסף של 20 קטעי פסנתר קלאסיים עם השפעות נוספות.
ב-1985 הקים צ'יק קוריאה הרכב חדש: "The Chick Corea Electric Band" ההרכב כלל מספר נגנים צעירים ומוכשרים: דייב ווקל (תופים), ג'ון פטיטוצ'י (באס) סקוט הנדרסון (גיטרה) וביחד עם קוריאה (קלידים) ניגנו מוסיקת פיוז'ן מקורית והוציאו מספר אלבומים. בהמשך הצטרפו גם אריק מריינטל (סקסופון) ופרנק גמבל (גיטרה) במקום הנדרסון. בתחילת שנות התשעים, כהמשך ישיר ל- "Electric Band", קוריאה עזב את הסאונד האלקטרוני לטובת האקוסטי וביחד עם ווקל ופטיטוצ'י הקים את הטריו: "The Acoustic band". כשמו כך היה, הטריו ניגן ג'אז ופיוז'ן אקוסטי במשך מספר שנים.
בהמשך שנות התשעים ניגן קוריאה עם מספר אמנים גדולים כמו בובי מקפרין, גרי ברטון ואחרים והוציא אלבומים נוספים.
קוריאה זכה בתשעה פרסי גראמי במהלך הקריירה והאחרון (התשיעי) היה ב-1998.
כיום יש בבעלותו של קוריאה לייבל עצמאי שבו הוא דואג כל הזמן לתת הזדמנות לאמנים חדשים וצעירים בעלי כשרונות. קוריאה ממשיך ליצור מוסיקה חדשה בלייבל ועדיין שומר על צליל רענן ויחודי ויכולת הלחנה יוצאת מן הכלל.

