סלאבית כנסייתית עתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
תפילת "אבינו" (מתי 6:9-13) בסלאבית כנסייתית עתיקה
הגדל
תפילת "אבינו" (מתי 6:9-13) בסלאבית כנסייתית עתיקה

סלאבית כנסייתית עתיקה הינה השפה הסלאבית הכתובה הראשונה. השפה ידועה החל מהמאה התשיעית ושמשה לתרגום התנ"ך, הברית החדשה וכתבי קודש נוצריים אחרים עבור העמים הסלאביים.

[עריכה] שם השפה

הכינוי המקובל ביותר לשפה בעולם המדעי של היום הוא "סלאבית כנסייתית עתיקה". שמות אחרים שנמצאים בשימוש הם "בולגרית עתיקה" ו"מקדונית עתיקה". הכינוי "סלאבית עתיקה" אינו נכון, מכיוון ששפה זו תועדה לראשונה בכתב כבר אחרי שהשפה הסלאבית העתיקה התפצלה לשלוש קבוצות - מזרחית, מערבית ודרומית.

השפה מכונה "כנסייתית" מכיוון שהיא נשארה שפת הפולחן בכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות במדינות סלאביות - רוסיה, אוקראינה, בלארוס, בולגריה, סרביה ומקדוניה.

[עריכה] היסטוריה

השפה מבוססת על הסלאבית של סלוניקי ושימשה את הנזירים קיריל ומתודיוס לתרגומים של כתבי קודש נוצריים - תנ"ך, הברית החדשה, ספרי תפילות וכן חיבורים שלהם עצמם. לשפה היה תפקיד חשוב בהתפתחות השפות והספרויות הסלאביות. גרסה מאוחרת ומתוקנת יותר של השפה, המכונה "סלאבית כנסייתית", המשיכה לשמש כלשון התפילות בכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות והיווניות-קתוליות בארצות סלאביות.

כחלק מההכנה למיסיון קיריל ומתודיוס יצרו את האלפבית הגלגוליטי ותרגמו את הספרים החשובים ביותר לטקסים נוצריים: ספרי תפילה ו"אפרקטוס אוונגליאר" - תקציר של הברית החדשה שכולל רק את הפרקים הנקראים בימי ראשון וחגים. בשנים 863-865 שיעורים בשפה ובאלפבית הועברו באקדמיה של מורביה הגדולה (בסלובנית Veľkomoravské učilište) והחלו לשמש את המסמכים של השלטונות והכנסייה. טקסטים אלה מאפיינים את השפה הסלאבית שדוברה במוראביה הגדולה של אותה תקופה.

בשנת 885 אסר האפיפיור את השימוש בשפה והורה להשתמש בלטינית [דרוש מקור]. תלמידי שני הנזירים, אשר גורשו ממוראביה הגדולה בשנת 886, הביאו את האלפבית הגלגוליטי ואת השפה אל האימפריה הבולגרית. הם לימדו אותה בשתי אקדמיות בולגריות - בפרסלאב ובאוכריד. טקסטים שנכתבו באותה תקופה מאפיינים את השפה הסלאבית המדוברת של בולגריה.

בפרסלאב פותח האלפבית הקירילי, אשר החליף את האלפבית הגלגוליטי - האלפבית הקירילי היה מבוסס כמעט כולו על האלפבית היווני שהיה נפוץ אז ועקב כך היה קל יותר ללימוד מהגלגוליטי, שצורות אותיותיו היו שונות מאוד מאלפביתים אחרים ומקורן לא הוברר עד היום [דרוש מקור].

בגרסה זו, המקורבת לבולגרית, נפוצה השפה לארצות סלאביות אחרות - קרואטיה, סרביה, בוהמיה, פולין ולנסיכויות של רוס. הטקסטים שנכתבו בכל אחד מהמקומות ספגו השפעות לשוניות של הלשון המדוברת באותו מקום.

בתקופה מאוחרת יותר גרסאות מקומיות אלה סודרו ותוקנו מחדש לשימוש כנסייתי ומנהלי, ושפה זו ידועה בשם "סלאבית כנסייתי". בארצות הסלאביות היה לשפה זו מעמד מכובד, דומה לזה של לטינית ויוונית במערב אירופה של ימי-הביניים. היא גם נהנתה מקרבה יחסית לשפות המדוברות.

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.