אבו עיסא אלאיצפהני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבו עיסא אלאיצפהני היה המייסד של כת היהודית בפרס, במאה ה-7 או ה-8.

שמו העברי היה יצחק בן יעקוב עובדיה, איש איספהן. כונה "מבשר המשיח". חי בימי מלכותו של הח'ליף מבית אומיה, עבד אל מאליכ (705-685).

היה חייט במקצועו, אך מאמיניו אמרו כי למרות שלא ידע לקרוא ולכתוב, כתב ספרים בלי עזרה כלשהי.

אבו עיסא אמר, שלפני בואו של המשיח יופיעו 5 שליחים, והוא האחרון שבהם. אלוהים הטיל עליו, לדבריו, להציל את היהודים מעל העמים ולהנחיל להם עצמאות. לפי מקור אחר לא הסתפק בתפקיד מבשרו של המשיח, הלא גם טען שהוא עצמו המשיח.

יהודים רבים בפרס, צמאי גאולה, הצטרפו אליו, מרדו בח'ליף, וזה שלח צבא נגדם. בקרב המכריע נפל אבו עיסא, ואנשיו הובסו. אולם גם נאמניו סיפרו, שאבו עיסא ניצח בקרב. לדבריהם הקיף אבו עיסא את מחנהו במחבלים ואמר לאנשיו, שכל עוד לא יצאו מהשטח שהוקף, יהיו בטוחים מפני חרבות האויב. צבא האויב ברח, ואבו עיסא ואנשיו רדפו אחריו והשמידו את אויביהם.

לפי סיפור זה נדד המנהיג במדבר כדי לבשר לבני משה על שליחותו.


[עריכה] ראו גם

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.