בן ציון אורגד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן ציון אורגד (21 באוגוסט 1926 - 28 באפריל 2006), מלחין ישראלי, חתן פרס ישראל (1997).
בן ציון אורגד נולד בשם בן ציון בישל בגלזנקירכן, גרמניה ועלה לארץ ישראל בגיל שש. הוא למד כינור אצל רודולף ברגמן וקומפוזיציה אצל פאול בן חיים ויוסף טל. את לימודי הקומפוזיציה המשיך בארצות הברית, אצל אהרון קופלנד.
אורגד היה ישראלי בכל הוויתו, סייר וממפה שטחים במלחמת העצמאות, שהכיר את שבילי הארץ ברגליו ונתן ביטוי לאהבתו אליה במוזיקה שכתב. את יחסו העמוק אל נופי הארץ כינה "דת הנופים". רביעיית מיתרים, מיצירותיו האחרונות, חוברה לדבריו בהשראת הכנרת, שלחופיה הרבה לשבת.
בשנת 1948 חיבר יצירה לבריטון ותזמורת, למילים של חיים גורי, בשביל חטיבת גבעתי, שבה שירת במלחמת העצמאות. בשנת 1953 חיבר מוזיקה להצגה "אכזר מכל המלך" של המחזאי נסים אלוני.
המוזיקה של אורגד לא השתייכה לשום אסכולה, כפי שכתב יהודה כהן בספרו "נעימי זמירות ישראל". היה לו קשר ברור לצליל הפעמונים, ואלה נשמעו לעתים קרובות במוזיקה שלו, גם כאשר לא היו פעמונים בין הכלים בפרטיטורה.
אורגד כתב מוזיקה בהקשרים תנכ"יים, כמו "הצבי ישראל", "סיפור המרגלים", "חזון ישעיהו" ועוד. כן הרבה להלחין מוזיקה לשירי משוררים, ביניהם אראלה אור ונתן זך ולפיוטים של שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי. מאז 1980 כתב גם שירה ופירסם כמה קובצי שירים. בין השאר כתב מוזיקה ל"שירים מעמק החושן", שאת מילותיהם חיבר בעצמו. אורגד אהב את השפה העברית, חקר את מצלוליה ואת הפוטנציאל המוזיקלי שלה, נושא שעליו גם כתב ספר.
שבועיים לפני מותו כתב דברים על "שפת הנופים" בהקשר לישראל ולגרמניה, על המלרעיות העברית לעומת המלעיליות הגרמנית ועל צלצולי פעמוני הכנסייה שקידמו אותו ברגע הולדתו. בשנת 1998 קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו, ובהזדמנות זו בוצעה שם יצירה שכתב. את לבטיו באשר לביצוע מוזיקה משלו בעיר גרמנית ביטא בדברים שכתב ביומנו האישי.
בן ציון אורגד חיבר כ-90 יצירות להרכבים שונים, ווקאליים, תזמורתיים וקאמריים. בשנים 1975 עד 1988 היה ממונה על החינוך המוזיקלי מטעם משרד החינוך.
אשתו היא העיתונאית צלילה אורגד (בתו של ברוך בן יהודה, מנכ"ל משרד החינוך וחתן פרס ישראל)
תוכן עניינים |
[עריכה] רשימת יצירות חלקית
[עריכה] מוזיקה תזמורתית
- בימת מלך, 1965
- מוזיקה לקרן ותזמורת סימפונית, [[1975)
- "קליידוסקופ" לתזמורת סימפונית, 1981
- "פיליגרי" מס' 6 לתזמורת מיתרים 1993
- "אשמורת ראשונה", 1975
- Individuations II קונצ'רטנטה לכינור, צ'לו ותזמורת מיתרים
- "שערים" לתזמורת כלי נשיפה ממתכת, 1987
- "המקום האישי" לאלט ושנים עשר נגנים, 1995
[עריכה] מוזיקה קאמרית
- "מלוסאלגיה" לשתי חצוצרות, 1994
- "מן העפר", מילים: אראלה אור, חמישיה למצו סופרן (או אלט), חליל, בסון, ויולה וצ'לו, 1962
- "שער שער" לקול, כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר, 1999
- שלישייה לכלי מיתר, 1965
- "מפטיר" לפסנתר

