ארון הברית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארון הברית, הקרוי גם ארון האלוהים או ארון העדות, הוא הארון בו נשמרו לוחות הברית, לפי המסורת היהודית. ארון זה הושם בתוך קודש הקדשים שבבית המקדש. הוא צופה זהב ועוטר בזר מזהב.
תוכן עניינים |
[עריכה] ארון הברית בבתי המקדש
לפני ששכן ארון הברית בבית המקדש הוא היה במשכן, מקדש נייד שנשאו בני ישראל במדבר, בדרכם לכנען, ולאחר מכן ניצב במשכן בעיר שילה.
בספר שמואל א' מופיע סיפור ידוע אחר על הארון: פלשתים גנבו אותו ושמו אותו תחת פסל האל דגון. למחרת ראו את הפסל שבור ותיקנו אותו. למחרת קמו, ושוב ראו את הפסל מנותץ ושבור. כמו כן, פלשתים רבים מתו בגלל מגפה שגרם הארון. הפלשתים הביאו אותו לעיר בית שמש, ומפני שבני ישראל הגרים בבית שמש ראו אותו, מתו רבים מהם. לבסוף נלקח הארון לעיר אחרת.
דוד המלך הביא בימיו את הארון לירושלים בחגיגה גדולה, ובנו שלמה לאחר מכן העבירו אל קודש הקודשים, הדביר, של בית המקדש שבנה. שמה, על אבן השתיה, האבן אשר עליה לפי האמונה היהודית נעקד יצחק בידי אביו אברהם, ושממנה יוסד העולם, הוצב הארון, תחת שני כרובים עשויים זהב שסוככו מעליו, וכונו "הדום ה'". לדביר, רק הכהן הגדול הותר להיכנס, ורק פעם אחת בשנה - ביום כיפור. מלבד הארון שכנו בדביר גם האורים ותומים ומטה אהרון הכהן, הכהן הגדול הראשון. גורלו של ארון-הברית לאחר שהעבירוהו למקדש אינו ידוע. ברשימות שלל המשיסה של נבוכדנצר, וזו של הכלים שהשיב כורש מלך פרס לבניין המקדש השני, הארון לא נזכר, וספק אם חפץ זה, הקדוש והיקר ביותר באוצרות המקדש (והיהדות), היה נלקח מבלי שיוזכר בתנ"ך.
[עריכה] גניזת הארון
למעשה, ישנם רמזים בכתוב (המפורשים אצל חז"ל), כי ארון הברית נגנז על ידי המלך יאשיהו. כך נאמר בספר דברי הימים (לה, ג):
- "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה', תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף; עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".
חז"ל הבינו ש"תנו את ארון הקודש בבית" חייב להיות גניזה במחילות מתחת לבית, שהרי הארון מלכתחילה היה בבית. וכך אמרו על כך (בבלי יומא נב, ב; וכן הוריות יב, א):
- "ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך', עמד וגנזו, שנאמר (דברי הימים ב לה) 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל'".
והירושלמי (שקלים פרק ו הלכה א) ממשיך ומפרט:
- "אמר להם: אם גולה הוא עמכם לבבל, אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו, אלא עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל".
סיכם את הדברים רד"ק בפירושו על הפסוק:
- "ורבותינו ז"ל פירשו שציווה לגנוז את הארון כדי שלא יגלה עם הגולה. ואמרו: אבן הייתה בבית קדשי הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וסופו ליחרב, בנה מקום לגנוז בו את הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, והאבן הזאת הייתה מכסה למקום ההוא, ויאשיהו המלך צוה וגנזו את הארון באותו מקום שבנה שלמה, שנאמר תנו את ארון הקדש וגנזו עם הארון מטה אהרן וצנצנת המן ושמן המשחה".
[עריכה] טענות אחרות על מיקומו הנוכחי
לפי טענה אחת (המוטלת בספק), הוברח הארון בימי מנשה מלך יהודה בנו של חזקיהו, מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות. משם אולי הוא נלקח לאי יב (אלפנטינה), אי על נהר הנילוס שבו שכן מקדש יהודי. לפי טענה זו, הארון המשיך במסעו וכיום הוא שוכן בכנסיית גבירתנו מרים מציון בעיר אקסום שבאתיופיה.
אמונה אחרת גורסת שהארון נלקח על ידי המלך האתיופי מֵנֵליק הראשון, אשר על פי המסורת החבשית הוא בנם המשותף של מלכת שבא ושל שלמה המלך. משלא הצליח להחזירו, הכין שלמה ארון דמה בעצת יועציו בכדי לשמר את את מורל העם והכהנים. ארון זה שימש כארון הברית המקורי, עד לאובדנו המאוחר יותר.
כאמור, על פי מסורת חז"ל, הארון נגנז אי-שם במחילות מתחת להר הבית, ולפיכך רבים מאמינים כי הוא עודנו שם, אולי אף היישר מתחת לאבן השתייה, המקום שעליו היה מונח לפני כן.
כמה מקורות בחז"ל טוענים שהארון היה בתקופת בית שני מתחת ללשכת העצים. ניתן לישב טענה זאת עם הקודמת בכך שהארון נמצא במחילה שפתחה במקום שבו הייתה בעבר לשכת העצים.
[עריכה] תכונות על טבעיות שיוחסו לארון
על פי חז"ל (בבלי מגילה י, ב ועוד) "מקום ארון אינו מן המידה", דהיינו, הוא אינו תופס מקום פיזי בבית קודש הקודשים. דבר זה נלמד על ידם מהתיאור המקראי (מלכים א' פרק ו) של הכרובים שעשה שלמה, שכנף כל אחד מהם הייתה עשר אמות, ואילו רוחב קודש הקודשים כולו ("הדביר") היה עשרים אמות, דהיינו, לא נשאר מקום לארון עצמו. אמנם, הגמרא בבבא בתרא (צט, א) מקשה על ראיה זו, ומביאה אפשרויות רבות לכך שהדברים יסתדרו גם ללא נס אשר כזה (כגון שכנפי הכרובים חופפות מעל, או שהן באלכסון ועוד), אך הטענה עצמה לא נדחתה, ככל הנראה משום שהיה הדבר "מסורת בידינו מאבותינו" (כלשון רבי לוי בגמרא).
מופת נוסף המשויך עם הארון, על פי חז"ל, הוא היותו "נושא את נושאיו". דהיינו, על אף היותו של הארון כבד מאוד, הארון לא רק שלא היה צריך לנשיאה, אלא הוא עצמו נשא את נושאיו.
דברים אלו תורמים לראיית הארון על ידי חז"ל כאובייקט כמעט-רוחני, שאינו תופס מקום פיזי אמיתי. דבר זה משתלב עם עוד תופעות ייחודיות הקשורות ל"מעט המכיל את המרובה", שקרו בעיקר במקדש, על פי חז"ל, כגון הנס שהנמצאים בבית המקדש היו "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", ותופעות נוספות מעין אלו.
[עריכה] מבנה הארון
הארון נבנה על ידי בצלאל בן אורי על פי ציווי ה' את משה רבנו. הארון מורכב משלושה ארגזים פתוחים מלמעלה אחד בתוך השני. הארגז הפנימי עשוי זהב, האמצעי עשוי עצי שיטים והחיצוני גם הוא מזהב. השפה העליונה מחופה בזהב וכך מתקיים הציווי "מבית (מבפנים) ומחוץ תצפנו (זהב)". מידות הארון (כולל דפנות) מתוארות בפרשת תרומה בחומש שמות (פרק כ"ה, פס' י'): "... אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי האמה רוחבו", אולם, נחלקו תנאים במהותה של אמה - זו לדעת רבי מאיר מדובר באמה הסטנדרטית, בעלת ששה טפחים, ולדעת רבי יהודה, מדובר ב"אמת הכלים" המכילה רק חמישה טפחים[1].
שפת הארון החיצוני הייתה גבוהה במעט מהפנימיים, התוספת הייתה בצורת זר כך שכאשר הונחה הכפורת על הארון נראתה ככתר. מכסה הארון, ה"כפורת", היה לוח זהב בעובי טפח ועליו היו שני כרובי זהב שפניהם איש אל אחיו. בצידי הארון היו טבעות זהב שבהן היו קבועים בדים - שתי מוטות עץ המצופות זהב.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מנחם סליי, "חזות ארון ברית ה' בבנין הבית השלישי", תחומין, תשנ"ו.
- אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב, ארון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "שודדי ארון הברית - חלק ב", לאן נעלם ארון הברית. מאת אלי אשד - מאמר שני מתוך שניים. מתוך אתר "האייל הקורא"

