קרל מרקס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| קרל מרקס | |
|---|---|
| תאריך לידה | 5 במאי 1818 |
| תאריך פטירה | 14 במרץ 1883 |
| זרם | מרקסיזם |
| תחומי עניין מרכזיים | מדע המדינה,כלכלה, פילוסופיה של ההיסטוריה |
| הושפע על-ידי | גאורג וילהלם פרידריך הגל, עמנואל קאנט, ז'אן-ז'אק רוסו, אדם סמית |
| השפיע על | הרברט מרקוזה, ז'ן-פול סארטר, אריך פרום מקס הורקהיימר, תיאודור אדורנו, ולדימיר לנין, ליאון טרוצקי, מאו דזה דונג, לואי אלתוסר, פרדריק ג'יימסון |
קרל מרקס (5 במאי 1818 - 14 במרץ 1883) (Karl Heinrich Marx), סוציולוג ופילוסוף גרמני, הוגה המרקסיזם ביחד עם פרידריך אנגלס. קרל מרקס היה הראשון לפתח את המטריאליזם הדיאלקטי. הוא נחשב למשפיע על פיתוח תורות מרקסיסטיות כמו קומוניזם, מאואיזם וטרוצקיזם, ומי שרעיונותיו משפיעים עד היום בתחומים רבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקופת חייו המוקדמת
קרל מרקס נולד בשנת 1818 למשפחה יהודית בעיר טרייר בפרוסיה (כיום גרמניה). שני סביו היו רבנים, אך אביו למד משפטים ושימש כעורך-דין בעת שהעיר סופחה לצרפת לאחר המהפכה הצרפתית, אך המיר את דת המשפחה לנוצרית-לותרנית שנה לפני שקרל מרקס נולד, על מנת שיוכל להמשיך לעסוק בעריכת-דין לאחר סיפוח האזור לפרוסיה עם מפלת נפוליאון. מרקס גדל בבית פתוח וליברלי שאירח אינטלקטואלים רבים.
כבר במהלך התיכון הוא היה תלמיד מצטיין. מרקס זכה בפרס על עבודת הגמר שלו שכותרתה "דת: הדבק שמאגד את החברה". את לימודיו האקדמאים התחיל ב-1833 כתלמיד משפטים בבון אך בשנתו השנייה כבר עבר ללימודי פילוסופיה בברלין. במהלך הלימודים הוא היה חבר בקבוצה שנקראה "ההגליאנים הצעירים". קבוצה זו ניסתה לקדם את רעיונותיו של הפילוסוף גאורג הגל שמת שנים מספר מוקדם יותר. הם קידמו רעיונות של חופש, שוויון, אתאיזם ודמוקרטיה. עקב המוניטין שיצא לו באוניברסיטה של ברלין כבעל דעות רדיקליות, נאלץ מרקס להגיש את עבודת הדוקטורט שלו על הפילוסופים היוונים דמוקריטוס ו-אפיקורוס לאוניברסיטה של יינה ב-1840.
[עריכה] קריירה
ב-1842 הוא התמנה לעורך של Rheinische Zeitung (תרגום מילולי: "עיתון הריין"), עיתון צעיר, רפורמיסטי ופרו דמוקרטי שהתנגד לשלטון הפרוסי. במהלך עבודתו בעיתון הוא פגש את פרידריך אנגלס, פילוסוף אנגלי יליד פרוסיה שהחזיק דעות דומות למרקס על שוויון חברתי. השותפות ביניהם תמשך עד מותו של מרקס. יש הטוענים כי אנגלס הביא לידיעתו של מרקס את מצבו של מעמד הפועלים וקירב אותו לכלכלה. אנגלס גם מימן ונתן כספים למרקס לאורך כל תקופת הכרותם. תחת הנהגתו של מרקס העיתון הפך להיות יותר ויותר רדיקלי; הוא ביקר את היחסים בין ההנהגה הפרוסית לכנסייה, פרסם מאמרים על מצבו של מעמד הפועלים ואף הציע להחליף את המונרכיה הפרוסית במדינה דמוקרטית. השלטונות הפרוסים לא יכלו להשלים עם הרעיונות הללו וב-1843 הכריחו את מרקס להתפטר וסגרו את העיתון.
מרקס גלה לפריז. בתקופה זו חיזק את קשריו עם אנגלס ופרסם מאמרים רבים וביניהם "על השאלה היהודית", משנת 1844, ובו טען כי הבסיס החילוני של היהדות הוא אנוכיות, דתו הרוכלות ואלוהיו הממון וגרס "שחרור מהרוכלות והכסף, וכתוצאה מכך מהיהדות המעשית, הממשית, יהיה האמנציפציה-העצמית של דורנו... השחרור ליהודי, יהווה שחרור לחברה מהיהדות." ב-1844 חיבר את "כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים" ,שפורסמו רק בשנות השלושים של המאה ה-20, ובהם פיתח את היסודות התיאורטיים וההומניסטיים של ביקורתו על החברה הבורגנית: מושג מרכזי שפותח בחיבור זה היה מושג ה"ניכור", המאפיין את החברה הקאפיטאליטסית.
כבר ב-1845 נאלצו מרקס ואנגלס לגלות מצרפת לבריסל. לטענתם, עקב לחץ של שלטונות פרוסיה על צרפת. שם הם פרסמו מספר מאמרים עד שבפברואר 1848 הם פרסמו את המניפסט הקומוניסטי, החיבור החשוב והמפורסם ביותר שלהם.
בימי אביב העמים של שנת 1848 חזר מרקס לגרמניה וערך את העיתון הדימוקרטי-רדיקלי "נויה ריינישה צייטונג". כשהמהפכות הללו נכשלו עבר מרקס ללונדון שם בילה את שארית ימיו.
ב-1864 היה מרקס שותף להקמת "האיחוד הבינלאומי של העובדים" שנודע מאוחר יותר כ"האינטרנציונל הראשון". ארגון זה קרס שמונה שנים מאוחר יותר בהשפעת תנועת האנרכיזם והקומונה הפאריסאית.
במהלך חייו בלונדון הוא פרסם את הכרך הראשון של "הקפיטל", בו תיאר את התפתחותה של החברה הקאפיטליסטית ואת מתחיה הפנימיים האמורים להביא להתפרקותה. הכרכים השני והשלישי של "הקפיטל" פורסמו לאחר מותו בעריכתו של הספר על ידי אנגלס ואחרים .
תחילה מרקס ומשפחתו חיו בלונדון חיי מחסור. הוא התקיים בעיקר תודות לקצבה חודשית שקיבל מאנגלס. הוא אף נאלץ לקבור שניים מילדיו שמתו מחולי, כשמרקס נטול יכולת להושיע אותם. מאוחר יותר שימש במשך שנים ככתב בלונדון של העיתון הניו-יורקי הרדיקלי "ניו יורק דיילי טריבון". מאורעות אלו תרמו רבות בהתפתחותה של תפיסת הצדק החברתי אצל מרקס.
[עריכה] פרספקטיבה של קונפליקט
על פי מרקס כלכלה לא מאוזנת היא מקור כל הרוע. קשרי גומלין לא שיוויונים במקום העבודה-> מעמדות חברתיים-> קונפליקט מעמדות בין בעלים ועובדים.
- מרקס: התפתחות היסטורית של קפיטליזם
1. קורפרטיביות פשוטה - ריכוז הייצור תחת אדנות הקפיטליסט יוצרת ערך עודף.
2. צמיחתו של התעשיין - חלוקת עבודה, הירככיה.
3. מיכון - צמיחתן של מערכות מכונה, כפיפות של העובדים, יעילות גבוהה אך ניכור של הפרט.
- מרקס: מה מניע את הסדר החברתי?
טכנולוגיה -> סדר כלכלי-> אידיאולוגיה, דת, ידע חברתי כמנגנוני שליטה.
[עריכה] ראו גם
- מרקסיזם - לפרטים על הפילוסופיה של מרקס.
- על השאלה היהודית
[עריכה] לקריאה נוספת
- קארל מרקס, כתבי שחרות, ספרית פועלים, 1964.
- שלמה אבינרי, משנתו החברתית והמדינית של קארל מרקס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976.
- טרי איגלטון, מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות.
- פרנסיס ווין, קרל מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
- אנרי לפבר, מרקסיזם, הוצאת רסלינג, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- כתבים של מרקס בתרגום לעברית באתר בנק"י
- גרסה מלאה וחופשית של "הקפיטל" (באנגלית).


