גספר דה גמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גספר דה גמה (1444 - 1510), נוסע יהודי ששמו המקורי אינו ידוע.
גספר נולד בעיר פוזנן שבפולין. במסעותיו הגיע לירושלים ולאלכסנדריה, ובאחד מהם נלקח בשבי ונמכר להודו. שם השתחרר והחל לשרת את מושל גואה. אז נטל על עצמו את השם יוסוף עדיל (Yusuf Adil).
כשהגיע וסקו דה גמה לאי אנג'דיווה (Angediva) בשנת 1498, נשלח גספר לקבלו בברכה מטעמו של השליט. הפורטוגלים שבו אותו בעורמה ואילצוהו להתנצר. אז קיבל את שמו הקתולי שבו נתפרסם בעולם. עתה היה גספר למורה הדרך של וסקו דה גמה בים הערבי. שם הצליח לנווט בהצלחה את הספינות במים בוגדניים. לאחר מכן הובא לפורטוגל, והמלך מנואל הראשון העניק לו קצבה, והעסיקו כמתורגמן במשלחות ימיות. בשנת 1500 הוא ליווה את פדרו קברל במסעו למזרח, כשספן זה ניסה לחזור על מסעו של וסקו דה גמה, אולם הרוחות סחפו אותם הרחק באוקיינוס האטלנטי, והם הגיעו לברזיל במקרה. יחד עם ניקולאו קואליו (Nicolau Coelho) צעד גספר על חופי הארץ החדשה שאך נתגלתה.
בשובו חזרה, פגש גספר ליד כף ורדה את אמריגו וספוצ'י, שביקש אף הוא את עצתו. גספר חזר להודו עם ואסקו דה גמה בשנת 1502, ולאחר מכן עם פרנסיסקו דה אלמידה (Francisco de Almeida) בשנת 1505. בשנת 1510 השתתף במשלחת הפורטוגלית שיצאה נגד קליקוט (Calicut) ויתכן מאד שבמסע זה מצא את מותו.

