יעל נובי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יעל נובי | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| תת־סדרה: | מעלי גירה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| סוג: | יעל |
| מין: | יעל נובי |
| שם מדעי | |
יעל נובי (Capra ibex nubiana) הוא תת מין של יעל מצוי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תכונות
אורך גופו 100-125 ס"מ, אורך זנבו כעשרה ס"מ ומשקלו בין 45 ל-80 ק"ג. אורך קרניים אצל הזכר הוא עד 130 ס"מ ואצל הנקבה עד 40 ס"מ. היעל מוליד בין בדרך כלל ולד אחד או שתיים. תוחלת חיים של יעל נובי הוא בין 12 ל-17 שנים.
עיקר מזונו של היעל הוא צמחים. היעל חי בעדרים נפרדים של זכרים ונקבות, כאשר כל עדר מגיע עד לכ-20 פרטים. במקרה של סכנה, היעל ישרוק שריקת אזהרה לעדר. ליעל רגליים קצרות ושריריות המותאמות לטיפוס בהרים ובמצוקים. כף הרגל של היעל בנויה מפרסה קשה ובמרכזו כרית רכה שנועדה לעזור ליעל לטפס במישורים תלולים במיוחד. לזכר קרניים ארוכות ומתעגלות לאחור שנועדו לבסס את מעמד היעל בעדרו, ואילו קרני הנקבות קצרות וישרות והן נועדו לתקוף טורפים. בעונת הייחום, בסתיו, נפגשים עדרי שני המינים למטרת הזדווגות.
[עריכה] תפוצה
היעל נפוץ בעיקר במזרח התיכון. היעל הנפוץ בישראל שוכן במדבר יהודה ובנגב. לאחרונה שוכנה קבוצת יעלים בגולן.
עדות להמצאות היעל בתקופות קדומות ניתן למצוא במספר ציורי קיר ברחבי דרום הלבנט, כגון בהר כרכום.
[עריכה] אזכורים בתנ"ך
היעלים (לאו דווקא היעל הנובי) מוזכרים בתנ"ך מספר פעמים:
- וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים (שמואל א', פרק כד, פסוק ב)
- הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: (תהלים, פרק קד, פסוק יח)
- הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר: (איוב, פרק לט, פסוק א)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

