נחום סטלמך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום סטלמך (1936 - 1999) כדורגלן ישראלי, הנחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים של ישראל.
החל לשחק בנבחרת הלאומית, כשחקן הפועל פתח תקוה בגיל 20, והחל לבלוט במשחקי הנבחרת כשחקן קישור, כבר במשחקיו הראשונים. שיאו היה במשחקה של הנבחרת נגד נבחרתה הלאומית של ברית המועצות, כששיחקה משחק גומלין בארץ במסגרת המשחקים הקדם-אולימפיים (ב-1956). רגע השיא במשחק (שהתקיים באיצטדיון הלאומי ברמת-גן לעיני 60000 צופים!) היה כשהבקיע את שערו של השוער הרוסי האגדי לב יאשין, בנגיחה אדירה אל בין חיבורי הקורות, ויצר שוויון בתוצאה, 1:1.
למרות שישראל הפסידה באותו משחק 2:1, נחשבה התוצאה להישג ענק של הנבחרת, במיוחד לאור התוצאה בברית המועצות (תבוסה של 5:0) באיצטדיון ע"ש לנין. משחק זה היה מעין דו-קרב בין דוד לגוליית, מדינה קטנה מול מעצמה אדירה, וכמובן שסטלמך הפך מאותו משחק להיות גיבור לאומי. באותה תקופה עבד סטלמך כפקיד מודיעין בבית חולים בילינסון. סטלמך שיחק בנבחרת 60 משחקים (ברוב המשחקים שימש כקפטן הנבחרת) והבקיע בהם 22 שערים, רובם הובקעו בנגיחת ראש (רק שלושה שחקנים כבשו יותר שערים במדי הנבחרת). הודות למיומנותו זו, זכה סטלמך לכינוי "ראש הזהב".
סטלמך הוביל את קבוצתו הפועל פתח תקוה להישג חסר תקדים, שאף קבוצה לא הצליחה לשחזר: חמש אליפויות ישראל רצופות. בסה"כ זכה עם הקבוצה בשש אליפויות, חמש סגנויות וגביע אחד. הוא כבש במדי הפועל פ"ת לא פחות מ-148 שערי ליגה! הישג מרשים במיוחד, לאור העובדה שבניגוד לכובשים מובילים אחרים בליגה, כמעט כל שעריו היו שערי שדה - הוא לא היה בועט הפנדלים הרבים של הקבוצה.
לאחר פרישתו מהמשחק ככדורגלן פעיל, עבר סטלמך לתחום האימון והיה ראש יחידת הספורט באוניברסיטת ת"א. בתקופה מסוימת היה מנותק מהכדורגל, עד אשר המאמן הלאומי שלמה שרף צירף אותו כעוזרו, לקראת משחקי קדם אליפות העולם 2000. במסגרת תפקידו זה נפטר מדום לב ב-1999 בספרד לפני המשחק נגד נבחרתה הלאומית של המדינה. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, שיצאה מאיצטדיון הלאומי ברמת-גן. מאז נקרא תא הכבוד באיצטדיון ר"ג על שמו של נחום סטלמך ז"ל.

