האימפריה הבריטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סדרת המאמרים העוסקים
בהיסטוריה של בריטניה
תקופות בהיסטוריה של בריטניה
בריטניה הפרהיסטורית
בריטניה הרומאית
בריטניה בימי הביניים
אנגליה הסקסונית
אנגליה הנורמנית
הרנסאנס האנגלי
בריטניה המודרנית
התקופה האליזבתנית
תקופת ההשכלה הסקוטית
האימפריה הבריטית
היסטוריה של הממלכה המאוחדת
היסטוריה של איזורים בבריטניה
היסטוריה של אנגליה
היסטוריה של סקוטלנד
היסטוריה של אירלנד
היסטוריה של ויילס
היסטוריה של לונדון
נושאים מתוך היסטוריית בריטניה
היסטוריה של החברה הבריטית
היסטוריה של הצבא הבריטי
היסטוריה של הכלכלה הבריטית
היסטוריה של החוקה הבריטית

האימפריה הבריטית, כינוי לבריטניה ומושבותיה במהלך המאות ה־19 וה־20, עת שלטה על שטח של כ־39 מיליון קילומטרים רבועים עם אוכלוסייה של כ־400 עד 500 מיליון אנשים (קרוב לרבע מאוכלסיית העולם). נקראה גם "האימפריה בה השמש לא שוקעת לעולם", משום שבכל זמן נתון היה יום באחת ממושבותיה.

תוכן עניינים

[עריכה] בניתה של האימפריה

תחילתה של האימפריה במהפכה המסחרית של אירופה במאות ה-16 וה-17. עם תקופת הגילויים הגדולים שהחלה בסוף המאה ה-15 עם קולומבוס וואסקו דה גאמה החלה התפשטות אימפריאלית גדולה של מדינות אירופה בעיקר לצורכי מסחר.
האימפריות הספרדית והפורטוגזית כבשו שטחים גדולים באמריקה ובמזרח אסיה, והחלו לזרום אליהן כמויות אדירות של כסף וזהב מהמכרות בדרום אמריקה ותבלינים מהמזרח. אנגליה הולנד צרפת הצטרפו למסחר במאה ה-17 וחדרו לתחום הפעילות של האימפריות הללו - ההולנדים היו הראשונים שדחקו את הפורטוגלים מהמזרח, ומאוחר יותר הצטרפו האנגלים שהקימו בסיסים בעיקר בהודו, ובמקביל החלה התיישבות בעולם החדש עם האונייה מייפלאור. בניגוד לאימפריה הספרדית שהתיישבה בעיקר בריכוזי האוכלוסייה האינדיאינית התיישבו האנגלים בחלק הצפוני והפראי של יבשת אמריקה (קנדה ומזרח ארצות הברית של היום). כמו כן האנגלים התבססו על חקלאות ומסחר (בעיקר עם איי הסוכר של הבהאמים) במקום על מכרות זהב וכסף.
ככל שחלף הזמן נחלשו האימפריות של ספרד ופורטוגל והמאבק האימפריאלי של בריטניה התרכז בצרפת, והגיע לשיאו במלחמת שבע השנים, בסיומה הובסה צרפת ובריטניה השיגה את כל צפון אמריקה ואת הודו. המהפכה האמריקאית ב-1776 אמנם הוציאה את ארצות הברית משטחי האימפריה הבריטית אבל השאירה בידה את קנדה. מלחמות נפוליון והנצחונות שהשיג נלסון הכריעו את המאבק לטובת בריטניה והקנו לה את השליטה על כלל הימים בעולם.
במקביל במאה ה18 התחילה בבריטניה המהפכה התעשייתית באמצעות שימוש באוצרות הפחם הרבים שלה, דבר שהפך אותה למעצמה הכלכלית החזקה בעולם. הבריטים המשיכו לייסד מושבות רבות ברחבי אפריקה ובאיים רבים, וחומרי גלם זרמו מהן אל בריטניה וסחורות נמכרו אליהן ולעולם כולו.
בתקופתה של המלכה ויקטוריה הלכה ושגשגה האימפריה, ובסיום מלחמת העולם הראשונה נוספו אליה שטחים תורכיים וגרמניים לשעבר באפריקה ובמזרח התיכון (ביניהם גם ארץ ישראל) בצורה של שלטון מנדטורי זמני מטעם חבר הלאומים, שנתנו לה בין היתר רצף טריטוריאלי לאורך יבשת אפריקה, ממצרים ועד כף התקווה הטובה. ובשיאה, (בשנת 1919) כללה האימפריה כרבע משטחו של העולם ורבע מאוכלוסייתו.

[עריכה] צורת השליטה

צורת השליטה הבריטית במושבות שברשותם הייתה שונה מאוד משל שאר מדינות אירופה הקולניאליות, שנהגו לשלוט באופן ישיר וביד רמה במושבותיבן.
למרות שהבריטים דבקו בשיטות מיסיונריות והובילו את ילידי המושבות להתנצרות וללימודי אנגלית, השלטון הבריטי היה "נאור" ונודע ביחסי גומלין מאוד תומכים במושבות שלהן -הבריטים הסתמכו על המנהיגות המקומית ושלטו במושבות רק באופן עקיף, בכל מושבה בריטית חלה עלייה מרשימה ברמת התשתיות המקומיות, איכות החיים גדלה והכלכלה השתפרה. אפריקאים שחיו בחסות הבריטים נהנו מחופש תנועה ברחבי האימפריה הבריטית והיו יכולים לזכות בתעסוקה ובחינוך.

[עריכה] תחילת דעיכתה

בעקבות מלחמת העולם הראשונה נהרגו למעלה מ 750,000 חיילים בריטיים ולמעלה מ 2.5 מיליון נפצעו. למרות הניצחון, הפסידה בריטניה כח עבודה רב, עובדה שהחלישה רבות את כלכלתה. בעקבות השפל הגדול בארצות הברית התחולל בבריטניה משבר שאיים למוטט את כלכלתה, ובעקבות כך הפכה האימפריה ל "חבר העמים הבריטי".

במלחמת העולם השנייה עמדה איתנה מול גרמניה הנאצית, וראש ממשלתה ווינסטון צ'רצ'יל הפך למנהיג המאבק בנאצים בעולם החופשי ובמדינות הכבושות. למרות ששוב הייתה בצד המנצח, בריטניה סבלה רבות מן ההפצצות הגרמניות על עריה וקובנטרי כמעט נחרבה לחלוטין, דבר שהסב לה נזקים כלכליים ומוראליים עצומים, ועודד התעוררות לאומית במושבותיה.

[עריכה] סופה של האימפריה

עם תום מלחמת העולם השנייה תם העידן הקולוניאלי האירופאי באסיה ובאפריקה, ורוב מושבותיה של בריטניה זכו בזו אחר זו לעצמאות, חלקן לאחר מאבקים ממושכים של המקומיים בשלטונות.

בשנת 1997 חזרה הונג קונג, אחת ממושבותיה האחרונות של בריטניה, לסין (לאחר חכירה של 100 שנה). גם כיום מחזיקה בריטניה במושבות מעטות, ביניהן איי פוקלנד שבדרום האוקיינוס האטלנטי (ארגנטינה תובעת את זכותיה על איים אלו מה שגרם למלחמת פוקלנד).
מדינות רבות ממושבותיה לשעבר של בריטניה עדיין שומרות על קשר איתה במסגרת חבר העמים הבריטי, וחלקן (כמו קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד) רואות עצמן כחלק מן הכתר הבריטי ובמלכת בריטניה מנהיגתן הרשמית.

[עריכה] מושבותיה של האימפריה הבריטית

האימפריה הבריטית ב-1897 מסומנת בורוד (הצבע שסימל את אזורי השליטה של האימפריה במפות)
הגדל
האימפריה הבריטית ב-1897 מסומנת בורוד (הצבע שסימל את אזורי השליטה של האימפריה במפות)
האימפריה הבריטית ב-1921, לאחר מלחמת העולם הראשונה
הגדל
האימפריה הבריטית ב-1921, לאחר מלחמת העולם הראשונה

בשיאה, בתחילת המאה ה-20, שלטה האימפריה על השטחים הבאים (המדינות מיוצגות בשמן המוכר היום, בסוגריים שמותיהן כמושבות):

[עריכה] אירופה

[עריכה] אסיה

[עריכה] אוקיאניה

[עריכה] אפריקה

[עריכה] אמריקה

[עריכה] איים