הבחירות לכנסת החמישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מערכות בחירות בישראל

הבחירות לכנסת החמישית, שנערכו ב-15 באוגוסט 1961, היו הבחירות האחרונות שבהן עמד דוד בן גוריון בראש מפא"י. בחירות אלו עמדו בצד מאבק בין-דורי ובין-אישי עז בצמרת מפא"י, שהרקע הרשמי לו היה העסק הביש. בסופה של מערכת הבחירות נותרה מפא"י בשלטון, כשבראשה בן גוריון, אך איבדה כעשרה אחוז מכוחה. המפלגה הליברלית שאך זה הוקמה קיבלה 17 מנדטים, והייתה להפתעת הבחירות. מערכת בחירות זו תיזכר גם בזכות שיגור הטיל שביט 2 כחודש לפני הבחירות, אירוע שנראה לרבים כתעלול בחירות של מפא"י.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע היסטורי

הבחירות לכנסת החמישית היו הבחירות הראשונות במדינת ישראל שעמדו בצילה של "הפרשה". "הפרשה", אשר רחשה מתחת לפני השטח במשך כחמש שנים, חזרה לפתע אל מרכז הבמה הפוליטית בשנת 1960, כאשר דרש בן גוריון להקים ועדת חקירה לבדיקת "הפרשה" על כל פרטיה. השאלה - "מי נתן את ההוראה", אם היה זה משה דיין, פנחס לבון או בנימין גיבלי, נראתה כשאלה הפוליטית הבוערת ביותר בישראל. ברקע הדברים עמד מאבק פוליטי בין-דורי בתוך סיעת מפא"י בין "דור הצעירים" שהונהג על ידי משה דיין המקורב לבן גוריון, ובין "דור הביניים" של פנחס לבון וה"שלישיה" - גולדה מאיר, זלמן ארן ופנחס ספיר.

עם תחילת העיסוק ב"פרשה" היה בן גוריון בשיא כוחו. לאחר הבחירות לכנסת הרביעית שהסתיימו בנצחון מוחץ של מפא"י, עמד בן גוריון בראש קואליציה שבה תמכו 89 חברי כנסת, 47 מהם ממפלגתו. מעמדת כוח זו ביקש בן גוריון להחל בערעור יסודות כוחו של דור הביניים (שהיו כולם אז בשנות החמישים לחייהם), החל בלבון, הדמות שנראתה בעלת הפוטנציאל המנהיגותי המשמעותי ביותר ושהחזיקה בבסיס כוח בראשות ההסתדרות. לאחר זמן, התברר כי הייתה זו השגיאה הפוליטית החמורה ביותר שעשה בן גוריון.

בן גוריון סרב לאורך שנים להעניק ללבון זיכוי מאחריות למתן ההוראה ב"עסק הביש". ועדה שהקים הרמטכ"ל זיכתה את לבון מאחריות, אך בן גוריון סרב לקבל את מסקנותיה. לבד מהיריבות עם לבון, פעל כאן כנראה גם שיקול מעשי פשוט: אם לבון אינו זה שנתן את ההוראה, הרי שגדלה מאוד הסבירות שהיה זה אחד מנאמניו של בן גוריון שנתן אותה.

לאחר שוועדת שרים שכונתה "ועדת השבעה" טיהרה את שמו של לבון, נקט בן גוריון את הצעד השגור אצלו והתפטר ב-31 בינואר 1961 מראשות הממשלה. בן גוריון ביקש באמצעות הפרישה — כפי שעשה בעבר — לגרום למפלגה לתמוך בעמדותיו, והעמיד את מפא"י בפני הבחירה: בן גוריון או לבון, אין מקום לשניהם באותה מפלגה. ב-4 בפברואר 1961 הדיח מרכז מפא"י את לבון מן המפלגה. בן גוריון ניסה לשוב ולהקים ממשלה חדשה, אך משנתקל בקשיים, הציע לפנות אל הבוחר, וזאת פחות משנתיים לאחר מערכת הבחירות הקודמת.

[עריכה] מערכת הבחירות

שוב ניסה בן גוריון לשוב ולשדר את תדמית "הגידו כן לזקן", אך עתה לא נראה כאבי המדינה, המדינאי השקול והמפוכח, אלא כפי שראוהו רבים בהנהגת מפא"י: זקן נוקם ונוטר, הרודף את לבון אישית ועסוק בפנקסנות מפלגתית נקמנית.

בן גוריון עצמו לא היה מודע למידת השינוי בתדמיתו, ואף רשם ביומנו כי הוא חש שהפעם יתקבל הרוב הדרוש לשינוי שיטת הבחירות (רוב אותו דרש מן הבוחר בכל מערכת בחירות).

אירוע ראוי לציון היה שיגורו של הטיל שביט 2, ב6 ביולי 1961, אשר לווה בתמונות של בן גוריון, ושל סגן שר הביטחון שמעון פרס, ממנהיגי "הדור הצעיר" במפא"י, ניצבים מחייכים ליד הטיל הממתין לשיגורו. רבים טענו כי שיגור הטיל בעיתוי זה היה תעלול בחירות, שנועד להביא לנצחון מפא"י בבחירות. (טענות דומות הועלו בשנת 1981 כלפי מנחם בגין אשר אישר את הפצצת הכור העיראקי סמוך מאוד לפני הבחירות לכנסת העשירית).

[עריכה] תוצאות הבחירות

בבחירות שהתקיימו ב-15 באוגוסט 1961 נמנו כמיליון קולות כשרים מתוך כ-1,274,000 בעלי זכות בחירה. אחוז החסימה עמד בהתאם על כעשרת אלפים קולות. תוצאות הבחירות היו כדלהלן:


הערות מספר מנדטים קולות באחוזים שם הסיעה
42 34.7 מפא"י
17 13.8 תנועת החרות
17 13.6 המפלגה הליברלית
12 9.8 מפד"ל
9 7.5 מפ"ם
8 6.6 אחדות העבודה - פועלי ציון
5 4.2 מק"י
4 3.7 אגודת ישראל
2 1.9 פועלי אגודת ישראל
סיעת לוויין של מפא"י 2 1.9 שיתוף ואחווה
סיעת לוויין של מפא"י 2 1.6 קידמה ופיתוח


מפא"י איבדה 5 מנדטים, ואף מפלגות הלוויין הערביות שלה איבדו מכוחן. לעומתה שמרה תנועת החרות על כוחה, ואילו המפלגה הליברלית שנוסדה במהלך כהונת הכנסת הרביעית, כתוצאה מאיחוד הציונים הכלליים עם המפלגה הפרוגרסיבית הגדילה את כוחה, וקיבלה 17 מנדטים.

[עריכה] לאחר הבחירות

לאחר הבחירות נכשל בן גוריון בנסיונו להרכיב ממשלה. בספטמבר משך את ידו מן העניין, ולוי אשכול הוא שניהל את המו"מ הקואליציוני בפועל, בעוד המנהיג הקשיש יושב בשדה בוקר. אשכול השכיל לצרף את אחדות העבודה - פועלי ציון אל ממשלת מפא"י והדתיים, ולנסות ולפייס את מרבית השרים ממפא"י, למעט זלמן ארן שסירב להצטרף אל הממשלה החדשה.

ב-2 בנובמבר 1961 הציג בן גוריון את ממשלתו בפני הכנסת. ספיחי "הפרשה" המשיכו להטיל את צילם במהלך עשרים חודשי קיומה של הממשלה האחרונה שבראשה עמד בן גוריון. ביוני 1963 הודיע בן גוריון על התפטרותו בפעם האחרונה.

[עריכה] קישורים חיצוניים