נחמן סירקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמן סירקין (1868 - 1924), הוגה דעות ואחד מאבות הציונות הסוציאליסטית.
נחמן סירקין נולד ברוסיה, למד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת ברלין, והושפע מהחוגים הסוציאליסטיים שם.
היה פעיל בתנועת "חובבי ציון" ובחוגי המהפכנים הרוסים. היה ממייסדי אגודת הסטודנטים הציונית בברלין, והשתתף בקונגרס הציוני הראשון בבאזל. בנוסף היה סירקין ממנהיגי "פועלי ציון" באמריקה ומראשי תנועת הפועלים בעולם.
סירקין החזיק בדיעה שהאנטישמיות נובעת מהמאבק של החברה הבורגנית והפרולטריון. מעמד העובדים מזהה את היהודים עם הבורגנות, ואילו הבורגנות מלבה את האנטישמיות כדי להסיט את תשומת הלב, ולעצור את התחזקות מעמד הפועלים. מסיבה זו הטיף סירקין להקמת חברה סוציאליסטית שוויונית בארץ ישראל, שתהיה מבוססת על שיתופיות, חירות ושוויון. סירקין ראה בדת אלמנט כובל ומשעבד, וקרא לצאת מן היהדות אל העברית, ולהחליף את דגל ה"קדושה העברית" בקדושה חילונית.
סירקין נפטר בניו-יורק בשנת 1924 ועצמותיו הועלו בשנת 1951 ונטמנו בבית הקברות על שפת ים כנרת.
על שמו נקרא המושב כפר סירקין שליד פתח תקוה
על שמו נקראה השכונה נחמן סירקין .
[עריכה] קריאה נוספת
- אפרים ומנחם תלמי, לקסיקון ציוני, הוצאת מעריב 1982, תל אביב

