ממלכת הכוזרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ממלכת הכוזרים הייתה ישות מדינית שהתקיימה בין המאה ה-7 לתחילת המאה ה-11. היא השתרעה מנהר הוולגה והרי הקווקז ועד הים השחור והים הכספי וכללה גם את חצי האי קרים. במאה ה-9 התרחבה עד לנהר הדנובה ואף העיר קייב נכללה בה.

הכוזרים היו שבטי נוודים שמוצאם היה ככל הנראה טורקמני (או אולי סקיתי) וסימוכין לכך ניתן למצוא בחלק מהתארים של נכבדיהם - כאקאן, בך, טודון, טרכאן. הכוזרים דיברו בעגה מסוימת של השפה התורכית (עגת 'ליר'). בתחילת ימי הביניים (מאה 5) הם היו כפופים להונים, אולם כמאה שנה לאחר מכן הם שלטו על אראן, ג'ורזאן (גאורגיה) וחלקים בחבל הקווקז, אולם השליטה עברה מידיהם לעמים אחרים וחזרה שוב לסירוגין.

תוכן עניינים

[עריכה] ממלכת הכוזרים

שבטי הנוודים הכוזרים החלו מתלכדים תחת מסגרת שלטונית אחת לאחר מספר מלחמות אזרחים פנימיות בין השבטים השונים, מסגרת שלטונית שהייתה למעשה ממלכת הכוזרים. הכוזרים השתלבו יפה בחיים המדיניים באזור. הם הושפעו מהתרבות הביזנטית, וקשרו קשרים עם הביזנטים. הם סייעו לקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס השני בסוף המאה ה-7, בעיקר במלחמותיו כנגד האימפריה הפרסית והעמידו לרשותו בקרבות אלו כוחות בסדרי גודל משתנים. היו גם נישואים מדיניים בין נסיכות כוזר למלכי ביזנטיון ובמאה ה-8 היה חיל משמר כוזרי בבירת ביזנטיון.

לאחר נצחון הביזנטים על הפרסים בנינווה השתלטו הכוזרים על חלק מהשטחים שהיו קודם תחת שלטון האימפריה הפרסית בהם חבל טרנסאוקסניה, הנמצא כיום באוזבקיסטן. עם התפשטות האיסלאם ברחבי אסיה ואירופה החלו מספר התנגשויות בין מוסלמים לכוזרים. המוסלמים תקפו את הכוזרים ב-642 וניסו פעמים נוספות לתקוף את כוזר, אולם נסיונות אלו לא עלו יפה ומאוחר יותר הכוזרים היו אלו שתקפו את המוסלמים בארמניה, ונחלו אף הצלחות מזעריות.
גם בית עבאס המוסלמי ניסה לתקוף את הכוזרים ב-762 וב-799, אך נהדף. מיד לאחר מכן, בשנת 786, הכוזרים כבשו את בירת הגותים בקרים. הכוזרים השתתפו גם באינטריגות מדיניות בחצרות הביזנטיים ובין שליטי המוסלמים.

מתיאורי סופרים ערביים ניתן ללמוד כי בראש ממלכת הכוזרים עמדו הכאקאן (המלך העליון) והבך (מושל עליון) כשהאחרון משמש כמלך פעיל, היוצא למלחמות; ראשי המדינה היו יהודיים ואילו רוב העם - מוסלמים ונוצרים. בעיר הבירה איטיל, ששכנה על אחד הפלגים של הוולגה, נמצאו ראשי ההנהגה של הכוזרים וחיל המשמר של המלך. הכאקאן היה השליט הראשי ומוצאו מוכרח היה להיות יהודי, אך הוא התמנה על ידי הבך; תפקידו של הכאקאן היה בעיקר ייצוגי, אולם העם - ואפילו הבך - היה סוגד לו ומעריץ אותו. לבך היו סמכויות פיקודיות ואחריות על הצבא.

הדת במדינת הכוזרים הייתה סינקריסטית (עירוב של דתות שונות), וגם בחיי הכוזרים התערבבו מסגדים עם כנסיות. בית המשפט הורכב מנציגי שלוש הדתות המונותיאיסטיות ועובדי אלילים.

כלכלת ממלכת הכוזרים התבססה בעיקרה על מסחר זאת בשל מיקום הממלכה על דרך המשי, המקשרת בין ביזנטיון לארצות המזרח הרחוק. הכוזרים עסקו בגביית מכסים מהסוחרים העוברים בשטחיהם.
לאחר שנטשו את אורח חייהם הנוודי החלו הכוזרים עוסקים בחקלאות (גידול דגנים, אורז, פירות וירקות שונים וכו') וכן דיג.

עד התגיירותם כללה אמונתם עבודת אלילים מן הפולחן הטורקי. גם אחרי שהתפשטה היהדות מבני אצולה אל קרב העם, שמרו רבים מהם על מנהגם הקודם ולא נתערבבו בקשר של ממש עם יהודים בעם ישראל. לא ידוע, למשל, על כל מגע שנוצר בין הכוזרים למרכזם הרוחני של היהודים בבבל, שהיה הקרוב ביותר לממלכתם.

[עריכה] כלכלת הממלכה

[עריכה] מסחר

  מפה המראה את רשת המסחר של הרדהנים 870 אחרי הספירה כפי שמצטיירת ע"פ רשמיו של אבן קהורדאדבה בספר של הדרכים וההמלכות
הגדל
מפה המראה את רשת המסחר של הרדהנים 870 אחרי הספירה כפי שמצטיירת ע"פ רשמיו של אבן קהורדאדבה בספר של הדרכים וההמלכות

הכוזרים חלשו על ציר מסחר מרכזי. טובין ממערב אירופה עברו דרך האזור למרכז אסיה ולסין והפוך. הקשר של העולם המוסלמי עם צפון אירופה נעשה רק באמצעות מתווכים כוזרים. הרדהנים, גילדה של סוחרים יהודים, חלשו על ציר מסחר שעבר דרך הממלכה ויתכן שאף היה גורם שהוביל להמרת הכוזרים את דתם ליהדות. תושבי הממלכה הכוזרים לא שילמו מיסים לממשלה המרכזית. הרווח הגיע ממיסוי שהוטל על טובין שעברו דרך האזור ומתשר ששולם ע" אומות נתינות. הכוזרים יצאו דבש,פרווה, משי, דגנים,דגים ועבדים.


Khazar coin minted in imitation of Caliphate dirhem and bearing the legend "Moses is the prophet of God", early 9th c. CE. Image from the website of the Swedish Economic Museum.
הגדל
Khazar coin minted in imitation of Caliphate dirhem and bearing the legend "Moses is the prophet of God", early 9th c. CE. Image from the website of the Swedish Economic Museum.

[עריכה] מטבעות הכוזרים

המטבע הכוזרי נקרא ירמך והיה עותק של הדירהם הערבי. המטבע הערבי היה נפוץ בשל כמות הכסף הגדולה שהכיל. סוחרים רבים הכירו במטבע למרות שלא יכלו לקרוא ערבית. החיקוי הכוזרי היה כנראה אמצעי להבטיח שהמטבע יוכר על ידי הסוחרים בארצות השונות.

בשנת 1999 נמצאה באי גוטלנד שבשבדיה כמות גדולה של מטבעות שעל חלקם הייתה חקוקה הכתובת הערבית "משה הוא נביא האל". ישנה השערה שמטבעות אלו נוצרו במיוחד לרגל אימוץ הדת היהודית על ידי מלך הכוזרים בולאן. קיימים מטבעות עליהם חקוקה הכתובת הערבית "ארד אל-קוזאר" ("אדמת הכוזרים").

[עריכה] התגיירותם של הכוזרים

פיסות מידע ראשונות אודות הכוזרים ניתן למצוא במאה ה-9 בדברי הסופר הקראי אל-קרקאסאני ובסיפוריו של הנוסע המפורסם אלדד הדני מאותה התקופה, שיש המשערים שהיה כוזרי בעצמו. פיסות מידע מסוימות אודותם נמצאות בספר ההיסטורי אגדי מהמאה ה-10 "ספר יוסיפון" שם ניתן לדלות פרטים על מוצאם וכן ב"ספר הישר" האגדי עוד יותר שנתחבר בעקבותיו במאה ה-12.

רב סעדיה גאון (882-942) הוא הראשון שמזכיר את הכוזרים, אולם בהערה שולית בלבד. חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10, שלח מכתב אל יוסף מלך הכוזרים וקיים גם מכתב תשובה של יוסף לחסדאי. רבי יהודה הלוי, כתב בשנת 1140 את ספר ההגנה על הדת היהודית, שנקרא גם ספר הכוזרי ובו הוא מתאר מפגש מתוכנן בין מלך כוזר לנציגי שלוש הדתות ופילוסוף כשכל אחד ניסה להוכיח את צדקת דתו, ויכוח שבו ניצח הרב היהודי יצחק סנגרי (ויש שקראו לו יהודה אלנגרי) שהביא בכך לגיור מלך הכוזרים והעם כולו. אגרות אלה, שקיימות ככל הנראה לכל המאוחר מהמאה ה-11 ושהופיעו בדפוס לראשונה במאה ה-16, כנראה אינן אותנטיות, אלא למעשה יצירה ספרותית (על כך יש ויכוח חריף בעולם המדע עד היום), אבל כנראה התבססו על מקורות אותנטיים ומהימנים על פרשת יהודי כזריה. רבי יהודה הלוי קובע את תאריך הויכוחים לשנת 740, אולם במרחק של 400 שנה ייתכן שאינו מדייק, אך ככל הנראה ההתגיירות התרחשה לא מאוחר מהמאה ה-8.

לפי המסופר במקורות היהודיים, בעקבות חלום שחלם, ביקש בולאן, מלך הכוזרים, לזמן את נציגי הדתות השונות ובוויכוח שהתנהל בפניו שוכנע בעליונותה של היהדות והחליט לקבל עליו ועל עמו את עול התורה.

[עריכה] סופה של ממלכת הכוזרים

לנפילתה של ממלכת הכוזרים חברו מספר גורמים: אוכלוסייתה הייתה מעורבת מתושבים בעלי דתות שונות ומוצא אחר, הרוסים בצפון החלו להתגבר ולתקוף, ובעיקר - המצב הכלכלי בממלכה ירד לשפל המדרגה. רוב התושבים עסקו במסחר, אולם המדינה לא נהנתה מגביית מסים נאותה והסתפקה במסי מעבר, שהניבו רווחים רבים משום עצם מיקומה של ממלכת הכוזרים על צומת דרכים חשוב. החקלאות והתעשיה, לעומת זאת, כלל לא התפתחו ולא היה די במסחר כדי לפרנס את המדינה, לכן הממלכה הכוזרית הטילה מסים על העמים הוסאלים וכאשר הרוסים פלשו בשנת 965, התפוררה ממלכתם ולא יכלה עוד להשתקם. הרוסים החריבו ערים מרכזיות, בתוכן הבירה איטיל - ובזזו אותן. הכוזרים ביקשו סיוע מהח'וואריזמים, אך אלו הסכימו בתנאי שתושבי הערים שביקשו סיוע יתאסלמו קודם. הכוזרים ניסו לשקם את ממלכתם, אולם הם כבר היו נתונים להתערבותן של המדינות המוסלמיות. ב-1016 הביס צבא של ביזנטים ורוסים את המנהיג הכוזרי, לאחר מכן השבטים הפראים הקיפצ'קים סתמו את הגולל על הממלכה הכוזרית והחריבו אותה לגמרי.

ככל הנראה, רוב היהודים שחיו בכוזר נטמעו בין האוכלוסייה היהודית וחלקם אף התבולל בין בני הדתות השונות.

לאורך השנים הופיעו בעברית כמה וכמה יצירות שונות על הכוזרים בסיפור ובשיר ורובם מתרכזים או בגיורם של הכוזרים ומלכם (כפי שעושה "ספר הכוזרי") בידי הרב היהודי יצחק סנגרי לאחר ויכוח מפורסם בין נציגי היהודים הנוצרים והמוסלמים או בנפילת ממלכתם בידי הרוסים... יש רק דוגמאות בודדות שעוסקות בתקופות אחרות של ההיסטוריה הכוזרית ובראשן ספרו של מאיר עוזיאל מקום קטן עם דבי שסיפורו על הממלכה הכוזרית בשיאה הוא אליגוריה כמעט לא מוסווית על מדינת ישראל.

[עריכה] הקשר הגנטי בין הכוזרים ליהדות של ימינו

הסופר ההונגרי יהודי ארתור קסטלר כתב בספרו "השבט השלושה עשר" כי מוצאה של יהדות אשכנז הינו מן הכוזרים. הטענה הועלתה לראשונה בידי חוקר ישראלי בשם אברהם פולאק. לדברי קסטלר יהיה בכך על מנת לשלול את הבסיס לאנטישמיות באמצעות שלילת הקשר בין היהודי האירופאי ובין היהודי המקראי, לו מיוחסת הריגתו של ישו. הספר זכה להתקפות רבות וגם לפופולריות עצומה. למרבה האירוניה שימשה תאוריה זו דווקא קבוצות אנטישמיות ופרו פלסטיניות, שביקשו להשתמש בה לשלילת זכותם של היהודים על ארץ ישראל. כיום הוכיחו מחקרי DNA את הקשר בין יהודים מזרחיים ואשכנזים, ונראה כי הכוזרים, אם אכן נטמעו ביהודי אשכנז, מהווים אך חלק מזערי מיהדות זו.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים וד"ר מרינה פיירמן מהאוניברסיטה העברית, גילה שכיחות גבוהה יחסית של מוטציה מסוג Eu19 של כרומוזום Y ביהודים אשכנזים שנבדקו. ממחקרים קודמים, ידוע כי מקור מוטציה זו מהאזור תורכיה והסהר הפורה שבו שהו הכוזרים. בעקבות ממצא זה, עלתה הסברה כי יהודים אשכנזים אשר נושאים מוטציה זו הינם צאצאים של הכוזרים. עם זאת, החוקרים ציינו כי טענה זו אינה נבדקה באופן מעמיק, ויש לאששה על ידי מחקרים נוספים.[1] בנוסף, הוכח לאחרונה כי 40% מהאשכנזים הם צאצאים ל-4 אמהות שחיו באירופה.[2]

[עריכה] הכוזרי-מהדורת ברלין 1795

היצירה המפורסמת מכל שעוסקת בכוזרים היא ספרו של הסופר הסרבי מילראד פאביץ "מילון הכוזרים", שמתיימרת לתת לקסיקון של התרבות שלהם וכל כולה פנטסטית לחלוטין. היא עוסקת בכוזרים דווקא בגלל עצם המסתוריות שלהם, יצירה זאת היא מעניינת מאוד, גם בגלל שהיא יוצרת, בין השאר, היסטוריה פיקטיבית של חקר הכוזרים. בלי שום ספק זוהי יצירת המופת הספרותית על נושא הכוזרים. פרט לכך יש טענות שהכוזרים השפיעו בדרך מסוימת על הסופר האירי המפורסם ג'יימס ג'ויס בעת שתיאר את הגיבור היהודי של ספרו "יוליסס".

עוד נושא שיש לו קשר מסוים לכוזרים, ושעורר עניין מסוים בספרות, היה סיפור חייו של משיח השקר דוד אלרואי, שבמקור בא מהאזורים שככל הנראה עדיין היו בשליטה כוזרית במאה ה-12, ויתכן שהיה ממוצא כוזרי בעצמו. עם זאת, עיקר פעולתו הייתה באזור כורדיסטן ופרס של היום. אלרואי, שנחשב למכשף, הוא כנראה האיש שהפך את הסמל המאגי "חותם שלמה" לסמל "מגן דוד" (על שמו), שמאז נהפך לסמל המזוהה עם היהדות ולסמלה של מדינת ישראל.

[עריכה] סימוכין

  1. ^ תמרה טראובמן (אתר הידען) דמיון גנטי רב בין היהודים לכורדים.
  2. ^ אחיה ראב"ד (אתר ynet) מחקר: 40% מהאשכנזים - צאצאי 4 אמהות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים