לבנט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלבנט הוא מונח כללי המתייחס לאזור החוף במזרח הים התיכון, מיוון עד מצרים או, לפי הגדרה אחרת, לחופי סוריה ואסיה הקטנה ואזור סוריה. המונח מבוסס על הטיית הפועל הצרפתי lever, שפירושו "עולה" ומשמעות המונח כאשר הופיע לראשונה בסוף המאה ה-15 הייתה במשמעות "הארץ שבה עולה השמש". השערה אטימולוגית אחרת גורסת כי מקור הביטוי בבלבול בתרגום מספרדית לערבית בין שמות שבהם הופיעו האותיות b ו-v, כך שהמונח מקורו בתרגום משובש של "לבנון" ומשמעותו האזור שסביב לבנון.
במאה השש עשרה החל המונח להיות שגור בהתייחס לאזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית במזרח הים התיכון ומאוחר יותר התרחב כדי להתייחס לשטחים נוספים בשליטתם כמו יוון וחופי אסיה הקטנה. המונח "לבנטיני" שימש בעיקר לתיאורם של איטלקים, ובמיוחד בני ונציה וגנואה, צרפתים ובני עמים אחרים ממוצא ים תיכוני שחיו בתורכיה בתקופת האימפריה העות'מאנית.
כאשר קיבלה בריטניה מנדט על שטחי ארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה אימצו חלק מהבריטים את המונח כתיאור עולב ביחס לתושבים ממוצא ערבי ואירופי מעורב ולצרפתים, איטלקים או יוונים ש"השתלבו" בחיי המזרח מבחינת לבושם ומנהגיהם. המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון באותה תקופה כונה מנדט לארצות הלבנט והחפירות באבלה, מרי ואוגרית, כמו גם במקומות אחרים, כונו חפירות בלבנט.
היום משמש התיאור בעיקר ארכיאולוגים והיסטוריונים בהתייחס לתקופה הפרהיסטורית ולעת העתיקה ותקופת ימי הביניים. המונח משמש לעתים בהתייחס לאירועים עכשוויים, בעיקר בארצות כמו ישראל, ירדן, לבנון, וסוריה. בישראל, שימש המונח "לבנטיני" כתיאור שלילי של אדם בעל אופי, התנהגות או תרבות הקרובה לתרבות המזרח, בהנגדה לתרבות "אירופית" (היינו, תרבות פולין ורוסיה).

