אורה נמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אורה נמיר
תאריך לידה 9 בספטמבר 1930
ממשלות 25, 26
כנסות 8-13
סיעות המערך, העבודה
תפקידים בולטים

אורה נמיר (נולדה ב-9 בספטמבר 1930), חברת כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה ושרה בממשלות רבין ופרס בכנסת ה-13.

נמיר נולדה בשנת 1930 בחדרה. בשנת 1936 עברו הוריה להתיישבות במושב חוגלה, שם גדלה והתחנכה. היא שרתה כקצינה במלחמת העצמאות. סיימה את סמינר לוינסקי למורים ולמדה לימודים קלאסיים וספרות אנגלית בהאנטר קולג' בניו יורק. בכנסת השנייה (1951-1955) הייתה נמיר מזכירת סיעת מפא"י והנהלת הקואליציה. לאחר מכן שימשה כמזכירה במשלחת ישראל לאו"ם. בשנים 1967- 1979 הייתה נמיר מזכ"ל "נעמ"ת" בתל אביב וחברה במזכירות נעמ"ת הארצית עד 1974. היא נישאה למרדכי נמיר (נמירובסקי), ראש עיריית תל אביב, שהיה מבוגר ממנה ב-33 שנים.

בשנת 1974 נבחרה נמיר לכנסת ושירתה ברציפות עד שנת 1996 מטעם המערך ומפלגת העבודה. בשנת 1975 מונתה ליו"ר ועדת ראש הממשלה לבדיקת מעמד האישה בישראל והוציאה את הדו"ח הראשון בנושא זה. ההמלצה בדו"ח להקמת ועדה בכנסת למעמד האישה, הושמה בשנת 1992 על ידי חברתה לסיעה, יעל דיין.

בכנסות ה-9 וה-10 שימשה בתפקיד יו"ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ובכנסות ה-11 וה-12 שימשה כיו"ר ועדת העבודה והרווחה. במסגרת תפקידה זה הוציאה את חברי הוועדה לסיורים רבים במפעלי התעשייה השונים, על מנת שיוכלו להווכח בתנאי העסקת העובדים ושידברו ישירות עם ציבור הפועלים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-13 התמודדה נמיר על ראשות מפלגת העבודה מול יצחק רבין, שמעון פרס וישראל קיסר והגיעה למקום הרביעי בפריימריז. נמיר נבחרה בדירוג גבוה בפריימריז לקביעת הרשימה והייתה לאישה הבכירה במפלגה. בממשלת רבין השנייה (בשנים 1992 - 1996), כיהנה תחילה כשרה לאיכות הסביבה ולאחר כחמישה חודשים, בעקבות לחץ תקשורתי וציבורי בכך שאין שר במשרה מלאה במשרד העבודה והרווחה, מונתה על ידי רבין לתפקיד שרת העבודה והרווחה. כהונתה כשרת העבודה והרווחה נחשבת עד היום כתקופה מוצלחת, בה שופרו תנאי העובדים והמובטלים.

בפריימריז של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-14, דורגה במקום נמוך ברשימה לכנסת הבאה ומערכת היחסים המעורערת בינה ובין יו"ר המפלגה, שמעון פרס, הביאו אותה לפרוש מהפוליטיקה. בין 1996 ל-2000 כיהנה כשגרירת ישראל בסין ושגרירה לא תושבת במונגוליה. בתפקידה כשגרירה, קידמה מאוד את יחסי ישראל-סין והפכה לדמות ידועה מאוד בסין.

לקראת הבחירות לכנסת ה-16 הוצבה במקום החמישי, הסמלי בעיקרו, ברשימת עם אחד [1], ולא נבחרה לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-3 מנדטים.

כיום עומדת נמיר בראש הועד המנהל של מכון אבשלום.

[עריכה] קישורים חיצוניים