סטפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סטפס הוא ריקוד בו משתמשים בכפות הרגלים: בעקב ובכרית. רקדני הסטפס נועלים נעלי עור אליהן הוצמדו שתי חתיכות ברזל לעקב לכרית, אשר תפקידן להשמיע צליל נקישה בעת הריקוד.

ריקוד הסטפס מורכב מאוד ומורכב מרקיעות במקצבים שונים.

[עריכה] היסטוריה

מקור הריקוד באירלנד, שם היה ריקוד עממי במהלכו היו הרקדנים מניעים רק חלק גופם התחתון. הסיבה לכך היא משום שעל-פי הנצרות אסור היה לרקוד וברגע שראו את הרקדנים רוקדים עם ידים צמודות לגוף לא חשבו שהם רוקדים .מנהג זה נשאר עד היום. הסטפס האירי מורכב מקפיצות ודילוגים ונהוג לרקוד אותו בקבוצות.

בזמן הבצורת הגדולה שתקפה את אירלנד התחילה הגירה גדולה לאמריקה, שם הסטפס התפתח לסטפס אמריקאי שמוכר לנו כיום. הסטפס האמריקאי מורכב מצעדים מסובכים בהרבה מהסטפס האירי ודרושה לו יותר קורדינציה והרבה חוש קצב. בסטפס האמריקאי נעשה שימוש בידיים למחיאות כף וכו'. הסטפס האמריקאי מושפע מכמה סגנוני ריקוד ומוזיקה אחרים, לדוגמה: מיוזיקל, צ'ארלסטון ובמיוחד ג'אז.

בין רקדני הסטפס המובילים בעולם במאה ה-20 היו פרד אסטר, ג'ין קלי, דונלד אוקונור, גרגורי היינס וסמי דיוויס ג'וניור. הריקוד תועד גם בסרטים רבים, ביניהם: "שיר אשיר בגשם", "מועדון הכותנה", "אמריקאי בפריז" ו"רקדני הפלדה".