איוון באסו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איוון באסו (26 בנובמבר 1977) הוא רוכב אופניים איטלקי. נחשב לאחד הרוכבים הבולטים במירוצי הגרנד-טור בשנות האלפיים. השגי השיא שלו הם זכייה בג'ירו ד'איטליה ב-2006, מקום שני בטור דה פראנס ב-2005 ומקום שלישי בטור דה פראנס ב-2004. על הישגיו מעיבה הדחתו מקבוצתו ערב זינוק הטור דה פראנס של 2006 לאחר שנמסרו להנהלת הקבוצה, על ידי שלטונות החוק הספרדים, ראיות הקושרות את אולריך לרופא ספורט ספרדי החשוד במתן חומרים האסורים בשימוש לעשרות רוכבי אופניים וספורטאים מענפים אחרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית הקריירה
נולד בגלרטה שבפרובינציה של וארזה בחבל לומברדיה. גדל בשכנות לקלאודיו קיאפוצ'י מהרוכבים האיטלקים הבולטים בשנות השמונים והתשעים. השגו הבולט הראשון בזירה הבינלאומית היה ב-1995 עת זכה במקום השני באליפות העולם לנערים. ב-1998 זכה בתואר אלוף העולם עד גיל 23 במירוץ הכביש שהתקיים בפולקנברג שבהולנד, לאחר שתקף לבדו את הדבוקה מספר קילומטרים לפני הסיום והצליח לשמור על יתרונו. בטרם הפך לרוכב מקצועי, דרשו הוריו שישלים את לימודיו באוניברסיטה. ב-1999 הוא הפך למקצוען בקבוצת ריסו סקוטי-וינאוויל. הוא השתתף בג'ירו ד'איטליה באותה שנה, אך לא הצליח לסיים את המירוץ. בשנת 2000 עבר לקבוצת אמיקה צ'יפס ובה זכה לנצחונו הראשון כמקצוען, בקטע במירוץ רג'ו טור.
בשנת 2001 עבר לקבוצת פאסה בורטולו, אחת מהקבוצות החזקות ביותר בדבוקה המקצוענית באותה עת. בהדרכתו של המנהל הספורטיבי הוותיק, ג'נקרלו פרטי, הגיע באסו למספר הישגים נאים. הוא השתתף, לראשונה, בטור דה פראנס ואף יזם בריחה אשר מתוכה יצא המנצח בקטע. אלא שבאסו נפל בעיקול בירידה באותו קטע, נפצע ונאלץ בהמשך לפרוש מהמירוץ. ב-2002 סיים במקום ה-11 בטור דה פראנס וזכה בחולצה הלבנה היוקרתית השמורה לרוכב בעל הדירוג הגבוה ביותר בדירוג הכללי, אשר טרם מלאו לו 25 שנים.
ב-2003 שוב זכה להישג נאה בטור דה פראנס, כאשר סיים במקום השביעי בדרוג הכללי. ההישג זכה להערכה רבה בעקבות כך שקבוצתו הקדישה את כל מאמציה לתמיכה במאיץ הבכיר בקבוצה, אלסנדרו פטאקי (אשר ניצח בארבעה קטעים) ובאסו לא זכה כמעט לתמיכת הקבוצה במהלך המירוץ. למרות הישגיו בטור דה פראנס, התאכזב פרטי מבאסו, אשר לא סיפק לקבוצה מספיק נצחונות, והיחסים בין השניים עלו על שרטון. באותה עת רווחו שמועות על כך שבאסו עומד להצטרף לקבוצת הדואר האמריקאי - קבוצתו של לאנס ארמסטרונג, אולם הוא חתם חוזה עם הקבוצה הדנית CSC והחל לרכוב בשורותיה בשנת 2004.
[עריכה] ההצלחה בקבוצת CSC
בהדרכתו של מנהלה הספורטיבי של CSC, ביארן ריס, שיפר באסו את יכולתו בדיסציפלינה של רכיבה נגד השעון. הוא עבר סדרת ניסויים במנהרת רוח באוניברסיטת MIT במסצ'וסטס אשר הביאה לשינוי בתנוחת הרכיבה שלו ולשיפור ניכר ביכולתו ברכיבה נגד השעון. בטור דה פראנס ב-2004 הוא ניצח בקטע הררי כשהיה הרוכב היחידי שהצליח להצמד לארמסטרונג וחלף על פניו לפני קו הסיום בלה מונז'י. בסיום המירוץ דורג באסו במקום השלישי לאחר ארמסטרונג המנצח וקלודן שסיים שני כשהוא מקדים את באסו ב-21 שניות בלבד. במהלך המירוץ נודע לבאסו כי אמו אובחנה כחולה בסרטן הלבלב. הוא פנה לארמסטרונג, אשר החלים ממחלתהסרטן בעצמו לשם קבלת ייעוץ. בסוף עונת 2004 עמדה הקבוצה בפני קשיים פיננסיים ונאלצה לשחרר מספר רוכבים. למרות שקיבל הצעה כספית גבוהה מקבוצתו החדשה של ארמסטרונג - דיסקוברי, העדיף באסו להשאר בקבוצה הדנית.
לאחר שאמו נפטרה ממחלתה בינואר 2005 החליט באסו להתמקד בג'ירו ד'איטליה כמחווה לזכרה. הוא אף החליט, בעידודו של ביארן ריס, להתמודד גם בטור דה פראנס באותה שנה. נסיון לנצח בשני המירוצים החשובים ביותר בעולם האופניים באותה עונה נחשב באותה עת יומרני, על רקע גישת ההכנה הקפדנית והמדעית לשיא אחד בלבד בעונה שהביאו ארמסטרונג ומנהלו הספורטיבי יוהן ברוינל. בחלק הראשון של הג'ירו ד'איטליה התנהל המירוץ בהתאם לתוכניותיהם של באסו וריס ובאסו אף לבש במשך יומיים את חולצת המוביל, החולצה הורודה. אולם, בסיום השבוע השני של המירוץ חלה באסו והפסיד כ-40 דקות בקטע הררי שכלל את מעבר הסטלביו. מלבד איבוד חולצת המוביל, הוא איבד למעשה כל סיכוי להתמודד על מקום מכובד בדירוג הכללי ועל כן, התמקד לאחר התאוששותו בנסיונות לנצח קטעים בודדים. הוא הצליח לנצח בקטע הררי ולמחרת הצליח לנצח קטע נגד השעון. הישג זה המחיש את השיפור הניכר שעשה באסו בתחום הרכיבה נגד השעון.
בטור דה פראנס באותה שנה שוב הצליח באסו להצמד לארמסטרונג ברוב קטעי ההרים. הוא אף עשה מספר מועט של נסיונות לתקוף את ארמסטרונג בהרים, אך ללא הצלחה. למרות ההתקדמות שעשה ברכיבה נגד השעון, עדיין פיגר בתחום זה מול ארמסטרונג ובקטעים אלו הצליח ארמסטרונג לפתוח פער זמנים מול באסו. בסיום המירוץ דורג באסו במקום השני, אחרי לאנס ארמסטרונג שניצח במירוץ בפעם השביעית ברציפות ופרש.
בשנת 2006 הצהיר באסו שוב על כוונותיו להתמודד על נצחון גם בג'ירו ד'איטליה וגם בטור דה פראנס. הוא הגיע לג'ירו ד'איטליה בכושר מצוין ועם קבוצה חזקה. הוא זכה תחילה, יחד עם קבוצתו, בקטע הקבוצתי נגד השעון ולאחר מכן, בקטע השמיני, זכה בנצחון בקטע הראשון שהסתיים בפסגה. נצחונו זה הביא אותו לראשות הדרוג הכללי והוא לבש את החולצה הורודה מסיום קטע זה ועד סיום המירוץ במילאנו. בקטע האישי נגד השעון הצטיין באסו וסיים שני, אחרי יאן אולריך, תוך שהוא מגדיל את הפער מיריביו בדרוג הכללי. גם בשבוע האחרון של המירוץ, אשר נחשב כקשה ביותר וכלל פסגות רבות ומפורסמות, הצליח באסו להגדיל את הפער ממתחריו וניצח בשני קטעים נוספים. הוא הפגין, לאורך כל המירוץ, עליונות מוחלטת על יריביו וסיים בפער של 9.18 דקות מהמקום השני בו זכה חואן אנריקה גוטיירז (הפער השני בגודלו בין מקום ראשון ושני במירוץ מאז מלחמת העולם השנייה). הוא הקדים בדקות רבות יריבים אשר זכו בעבר במירוץ דוגמת סימוני, קונגו וסבולדלי.
לאחר נצחונו המרשים בג'ירו ד'איטליה, ציפו רבים לנצחונו גם בטור דה פראנס. אולם, יום לפני הזינוק לטור דה פראנס, הושעה באסו על ידי קבוצתו CSC, לאחר שלראשי הקבוצה נמסרו מסמכים הקושרים אותו לרופא הספורט הספרדי, אופמיאנו פואנטס ומוכיחים לכאורה כי היה מעורב בנטילת חומרים אסורים ומאוחר יותר, הסכימו באסו וקבוצתו לסיים את החוזה ביניהם.
[עריכה] המעבר לקבוצת דיסקוברי
בנובמבר 2006 הודיעה קבוצתו של רוכב העבר, לאנס ארמסטרונג, על חתימתה על הסכם לצירופו של באסו לשורותיה למשך שלוש שנים.
[עריכה] מאפיינים כרוכב
נחשב כרוכב שקט וצנוע. מצטיין במיוחד בטיפוס בהרים, גם בטיפוסים אשר מגיעים לשיפועים חזקים. בשלבים המאוחרים בקריירה שלו שיפר בצורה משמעותית את יכולתו בתחום הרכיבה האישית נגד השעון. חסרונותיו העיקריים הם הקושי שלו להאיץ את מהירותו בבת אחת וחולשתו במיאוצים אל קו הסיום. שתי חולשות אלו מקשות עליו את ההצטיינות במירוצים חד יומיים ומנתבות אותו אל מירוצי הקטעים ובמיוחד אל מירוצי הגרנד טור בהם מתבטאת גם יכולת ההתאוששות שלו, החיונית כל כך במירוצים אלו.

