יציאה בשאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניתן לראות את ברוך שפינוזה כאחד מראשוני היוצאים בשאלה
הגדל
ניתן לראות את ברוך שפינוזה כאחד מראשוני היוצאים בשאלה

יציאה בשאלה היא תהליך חברתי ונפשי שבו אדם שומר מצוות משנה את אורח חייו ואמונותיו והופך להיות חילוני. המונח מתייחס כמעט תמיד ליהודי, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות.

תוכן עניינים

[עריכה] מונחים מקבילים

  • חזרה בשאלה: מונח זה הוא כתמונת מראה למונח חזרה בתשובה, המתייחס לחילוני שנעשה דתי.
  • התפקרות: נובעת מהמונח אפיקורס או מהמילה הפקר, המשווה לצעד זה קונוטציה שלילית. מילה זו מופיעה בשפה העברית החל מספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בקרב הציבור הדתי והחרדי.
  • התחלנות: הפיכה לחילוני.
  • דתל"ש - דתי לשעבר - ביטוי שנפוץ כיום, לרוב בקרב החברה הדתית-לאומית והמסורתית ולא לגבי החברה החרדית.

יש לציין כי המונחים "יציאה בשאלה" או "חזרה בשאלה" הם בעצם שגיאות שהשתרשו בשפה. מונחים אלה נגזרו מהמונח "חזרה בתשובה", אם כי המילה "תשובה" הובנה בטעות כ"מענה" (כביכול, מענה לתהיות על אודות העולם והאמונה). למעשה, בהקשר זה, פירוש המילה תשובה הוא "שיבה" (שיבה לדת או לאמונה). בספרות ההלכתית מקובל המונח "לעשות תשובה" שהוא מדויק יותר מבחינה לשונית, ומתייחס גם לעבריין שנעשה אדם ישר, וגם לחילוני שנעשה שומר מצוות. עם זאת, יש לציין שרבים מהיוצאים בשאלה מעידים שתהליך היציאה אכן התחיל בכך ששאלו שאלות להם לא קיבלו מענה ועל כן המונח הולם במובן נוסף.

[עריכה] קשיי היציאה בשאלה

בתהליך היציאה בשאלה, עומד היוצא בשאלה באתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי שהוא חווה באורח חייו. הקשר עם המשפחה הדתית או החרדית כבר אינו מובן מאליו, ולעתים אף ניתק. פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים, או מסתיר מהחברה ממנה יצא וממשפחתו את דעותיו והתנהגותו החדשה. השינוי בהרגלי החיים יכול להביא עימו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, ריק נפשי, יסורי מצפון, חיבוטי נפש ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם. היוצא עלול למצוא את עצמו בקשיי הסתגלות והשתלבות בחברה החדשה, בעלת תרבות שאליה לא הורגל ואף להיראות בה כנטע זר. במקרים רבים, הוא מאבד את מקור פרנסתו הקודם ועליו למצוא מקום עבודה חדש. במקרים מסוימים, בני הזוג של היוצא בשאלה אינם עוברים את התהליך עמו ואז ישנם גירושים. יכול להיווצר נתק בין ילדים לבין הוריהם והתנגשות בין הרצונות השונים בחינוכם. רבים מהיוצאים בשאלה פונים לרכישת השכלה כללית שאינה נגישה לחברתם הקודמת. ישנם כמה קוי דימיון בין התופעה של היציאה לשאלה לתופעה של החזרה בתשובה. סוציולוגים, שהתייחסו לתופעה, דימו את היציאה בשאלה להגירה, בשל קווי הדמיון בין שתי התופעות.

החברה הדתית המסורתית היא בדרך כלל חברה סגורה המצטופפת בתוך קהילתה, לרוב יישוב, שכונה או כמה רחובות בעיר גדולה. למונח חברה דתית יש אם כן, שני פירושים, האחד גאוגרפי והשני חברתי. החברה הדתית המסורתית כוללת דתיים לאומיים המגלים יותר סובלנות כלפי חוזרים בשאלה, וחרדים המגלים בדרך כלל פחות סובלנות.

למעשה, ככל שהחברה קיצונית יותר באמונתה, כך היא פחות סובלנית כלפי פרטים שאינם הולכים בדרכה ולכן גם יותר הומוגנית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה גאוגרפית. נטישת החברה הדתית כרוכה על–כן גם בהעתקה גאוגרפית ולא רק התרחקות מציבור המאמינים. אדם יכול לאבד את אמונתו ולהפסיק לשמור מצוות אך להראות כחרדי או דתי כלפי חוץ. המנהלים אורח חיים כזה קרויים מאמינים בעל כורחם.

[עריכה] סיבות ליציאה בשאלה

בתולדות עם ישראל אירע שבתקופה מסוימת של משבר דתי היסטורי נדמה היה לרבים שהדת והאמונה אינם רלוונטים עוד לחייהם, והם נטשו אותם. כך אירע בתקופת האמנציפציה ליהודים ועליית תנועת ההשכלה; וכך ארע גם כאשר השואה כילתה את רוב יהדות אירופה. אז בא החורבן הקהילתי יד ביד עם שאלות האמונה הנוקבות שעורר אסונם חסר התקדים של היהודים. בשתי הדוגמאות האלה, היה מדובר גם בהיחלשות (או בהימחקות) של המבנה הקהילתי והתרבותי ששימר את הדתיות של הקהילה. בקהילות היהודיות באירופה התרבו היוצאים בשאלה בד בבד עם תהליך החילון שעבר על היבשת כולה בין המאה ה-17 למאה ה-20. תהליך זה הביא להתפתחות ההומניזם והלאומיות כאידאולוגיות חלופיות לדת. יהודים רבים קיבלו על עצמם את האידאולוגיות האלה ונעשו חילוניים, תוך שמירת זיקה כזו או אחרת לקהילות היהודיות שמהן באו.
הסיבות שמתוארות להלן יפות להסביר גם את יציאתם בשאלה של יחידים כשהנסיבות ההיסטוריות שגרתיות יותר.

כפירה בקיומו של האל - נטישת הדת, לעיתים תוך הישארות בחברה הדתית:

קיימת אפשרות שפרט או קבוצה יחליטו שהאמונה היא חסרת שחר או תכלית ואין ברצונם לנהל עוד אורח חיים דתי. במקרה זה, יוכלו לעזוב את החברה הדתית ולקיים אורח חיים חילוני מלא. בעלי משפחות שפרנסתם תלויה בחברה הדתית ולמשפחתם קשר הדוק לדת, יאלצו לחיות בחברה הדתית למרות אי רצונם ולעיתים אף ינהלו אורח חיים דתי כמעין אנוסים. ראו טרנס-יוצאים


מצוקה חברתית – מתחילה בנטישת החברה הדתית ועשויה להסתיים בנטישת הדת:

המצוקה החברתית נובעת מן השמרנות המתקיימת בחברה הדתית ובפרט החרדית. בחברות אלה נמנעים ככל האפשר משינויים מהותיים בדרך החיים. הדרישות הנכללות במסגרת שמירת המצוות וההשתייכות לקהילה הדתית נעשו תובעניות, בתהליך שמזין את עצמו: החשש מפני החילון מגביר את הדרישות, ואלה בתורן מגבירות את ההתחלנות. בקהילות הדתיות, ובפרט החרדיות, יש תביעה הולכת וגוברת מן הפרט לקבל על עצמו חוקים ונורמות שמוכתבים על-ידי הכלל, וזאת בשעה שבחברה החילונית גוברת ההשקפה האינדיבידואליסטית. מצב זה יוצר קונפליקטים ודילמות מסובכות לאדם הדתי. כאשר פרט בחברה הדתית חש שאין תכלית לאיסורים המוטלים עליו או שאינו יכול עוד לעמוד בסבל הציפיות, הוא עוזב את קהילתו ומהגר לסביבה חופשית יותר. בקרב החילוניים הוא עשוי להתערות כליל ולאבד את מנהגי הדת, אך לעתים אין אמונתו מתערערת ורק בחירותיו נעשות חופשיות, קרי אינן מוכתבות עוד על ידי אחרים באופן מהותי.

נישואים לבן זוג חילוני – נטישת החברה הדתית ובעקבותיה לעתים נטישת הדת:

אהבה עשויה לקרוע פרט מקהילתו הדתית, כאשר בן הזוג החילוני מסרב להתגורר בקרב החברה הדתית או להקפיד על שמירת מצוות אצלו ואצל ילדיו. במקרה שכזה, עוזב בן הזוג הדתי את החברה הדתית אך לא את אמונתו. יתכן שזו תתערער ככל שהמגע היום יומי בחברה החילונית יתחזק.

קנאה באורח החיים החילוני ורצון לסגל את חלקו או כולו – נטישת החברה הדתית ולעיתים נטישת הדת:

אורח החיים החילוני מצטיין בחדשנות, במתירנות ובחופשיות, ולכן גם מהווה מוקד משיכה ועניין בקרב פרטים וקבוצות בחברה הדתית. ישנן שתי גישות באימוץ עקרונות החילוניות: האחת, יצירת חברה דתית חדשה שהיא חופשית, חדשנית ומתירנית, אך מבוססת על אמונה, החל מ"נוער הגבעות" וכלה בקהילות שפתוחות אחרות בציבור הדתי לאומי. השניה, היא אימוץ החילוניות בשלבים עד תום.


שוביניזם גברי - יחס מפלה כלפי האישה בהלכות הדת:

מעמד האישה בהלכה היהודית נתפס כנחות ורבים בחברה הדתית משקפים בהתנהגותם יחס של זלזול וביטול כלפי נשים. נוסף על–כך, בהלכה, אישה פסולה לעדות, לדון וכן לשמש בכל תפקיד קהילתי, נוסף על טומאתה בעת המחזור החודשי ואחריו. דחיקתן לשוליים של נשים בחברה הדתית מעוררת תרעומת אצל חלק מהנשים והגברים, ובמקרים מסוימים מהווה תמריץ ליציאה בשאלה.

התערות חברתית – ויתור על הסתגרות בחברה הדתית

החברה הדתית היא מיעוט בתוך החברה החילונית ולעיתים אין לה ברירה או יכולת להתנגד לסממנים זרים לה. כל מיעוט מבסס את המשך קיומו על הסתגרות מפני הרוב, אך יש שהחיים המודרניים גורמים לדתיות של קהילה שלמה לדעוך אט אט במשך כמה דורות, עד שהיא מתמזגת לחלוטין ברוב החילוני. דתיים שמאמצים סממנים חילוניים כמו הליכה למוזיאונים, מופעי מחול, סרטי קולנוע, גלישה באינטרנט, צפייה בטלוויזיה ועוד, חשופים בהכרח להשפעת החילוניות. התערות מהסוג הזה נפוצה במיוחד בציבור הדתי לאומי, מקום בו רבים מתחלנים באופן הדרגתי - במידה רבה עקב התערות תרבותית.

סקרנות מינית – התנהגות חילונית בסתר או נטישת האמונה ו/או נטישת החברה

הרצון לקיים יחסי מין הוא יצר שקשה לכובשו, ולבטח שקשה הדבר עד מאוד בחברה הדתית התובעת מבני זוג לא לקיים כל מגע לפני ליל הכלולות. ברם, לביולוגיה יש סדר יום משלה ואצל הנוער הדתי סוערים ההורמונים בדיוק כמו אצל הנוער החילוני. ישנה אפשרות שהמיניות הזו תפרוץ בסתר בתוך הקהילה הדתית. ישנה גם אפשרות של עזיבת החברה הדתית כדי לגלות עוד ועוד אודות המיניות. יש שתהליך זה יביא לחילוניות גמורה ויש שהאמונה לא תתערער, והאדם לא יוותר על אורח החיים הדתי, גם אם ינטוש כמה ממאפייניו השמרניים.

הומוסקסואליות

החברה הדתית והחרדית אינה רואה בעין יפה העדפה מינית שאינה הטרוסקסואלית. הדחייה החברתית, הגינוי ההלכתי, ובמובנים מסוימים אף הכחשת קיום התופעה דוחפים הומוסקסואלים ולסביות חרדים או דתיים לנטוש את החברה הדתית לטובת העולם החילוני, המקבל את העדפתם המינית באופן שונה. לעתים קרובות, מלווה הנטישה בתחושה של כעס על האל שגרם למצב זה מלכתחילה, או ליחס של שניות, בין תחושה של קרבה רגשית לדת ותחושה מקבילה של דחיה בפועל של החברה הדתית.

אכזבה מהחברה הדתית או מיחידים בה - נטישת האמונה הדתית ו/או נטישת החברה הדתית

אף שהדבר אינו אחד מעיקרי האמונה, מקובל בקרב הדתיים להניח שבכוחה של האמונה לשפר את התנהלותו המוסרית האישית של הפרט הדתי ולהפוך את החברה הדתית לחברה המקיימת את חובות ההלכה ולצידן כללים של דרך ארץ. אכזבה מאי התגשמותה של ציפיה זו יכולה להוליך לנטישת החברה הדתית או אף לנטישת הדת עצמה מתוך הנחה שכשל במאמינים הוא כשל באמונה.

דוגמה לכך נותנת עדותו של חייל יוצא בשאלה שתועדה באחד המחקרים. הוא סיפר כי מה שגרם לו לפרוק את עול הדת כחייל היה אופן התנהגותו של קצין דתי מפורסם, מקור השראה לצעירים שומרי מצוות, אשר הכריז על קיום תרגיל צבאי חשוב עם צאת השבת, אף שיידע שידרשו לו הכנות מקדימות רבות.
הקצין יצא לביתו והותיר את החייל נבוך וחסר אונים, כאשר אין הוא מסוגל לשבת באפס מעשה כפי שדורשת ממנו הדת, בעוד חבריו עורכים את ההכנות לתרגיל שהטיל עליהם הקצין הבכיר.

גם השופט העליון חיים כהן ציין את היתקלותו בהתנהגות לא ראויה אצל דתיים כדבר שזירז את עזיבתו את הדת. פן אחר של אותה מטבע הוא התרשמות לטובה מהחברה החילונית, באופן שסותר את ההנחה המוקדמת של מאמינים, המקשרת בין העדר דתיות להיעדר מוסריות.

סיבות אישיות וחברתיות

במקרים מסוימים, נוטשים דתיים את החברה החרדית או הדתית מסיבות חברתיות או אישיות, שאינן קשורות באופן ספציפי לאופיה או טיבה של החברה הדתית או החרדית. לעתים, חשים חוזרים בשאלה כי שינוי יהווה מעין קרש הצלה או פתרון לבעיות אישיות וחברתיות מסוימות, או יאפשר התערות קלה יותר. במקרים כאלו, אין העדפה לחברה החילונית בגלל ערכיה, אלא דחיה של החברה הקיימת או נסיון להתגבר על בעיות ומכשולים פנימיים של החוזר בשאלה.

[עריכה] אישים שיצאו בשאלה

ח"נ ביאליק היה בוגר ישיבה גבוהה שאף שעזב את הדת, עדיין נשאר קשור אליה ברוחו, וחי בדואליות שבין עולם חילוני לדתי.
הגדל
ח"נ ביאליק היה בוגר ישיבה גבוהה שאף שעזב את הדת, עדיין נשאר קשור אליה ברוחו, וחי בדואליות שבין עולם חילוני לדתי.

ההיסטוריה מלאה באישים ידועים שיצאו לשאלה, החל מתקופת התנאים שבה נודע אלישע בן אבויה, הידוע בכינויו "אחר", תנא שנטש את דרך הדת ומוזכר הרבה במקורות.

את מקרהו של הפילוסוף ברוך שפינוזה אפשר לראות כמעין יציאה בשאלה. בתקופת ההשכלה וההמשכה בתקופת תחילת הציונות, היה הגל הראשון הגדול של עזיבת העולם החרדי אל תפיסות חילוניות ואתאיסטיות. על גל זה נמנים רופאים רבים, אנשי מדע, סופרים ופילוסופים ואיתם ראשי הציונות והתחיה העברית כמו יל"ג, אחד העם, אליעזר בן יהודה, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, חיים ברנר, חיים נחמן ביאליק, אד"ם הכהן, ועוד רבים אחרים.

לרבים מהם יציאתם לשאלה הייתה יציאה יחסית, והתבטאה בקריאת תגר על הנורמות הדתיות המקובלות, ובהחזקה בדעות חריגות למסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים שלא שם במרכזו את הדת היהודית, כי אם את המדע והרעיונות האוניברסליים או אידאות אחרות כמו הסוציאליזם. במסגרת היציאה לשאלה המתונה קיימת תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני (החרד"לי) לעבר דתיות לאומית מתונה. לפעמים ישנה חלוקה של הקפדה רק על חלק מהמצוות, כמו למשל א.ד. גורדון שהקפיד על מצוות לא תעשה עד סוף ימיו, בזמן שוויתר על קיום מצוות עשה. לעיתים החלוקה היא חוסר הקפדה על מצוות שבין אדם למקום, והקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. ואף יש כאלו שמקפידים על מצוות שמקורן בתורה (מצוות דאורייתא) בשעה שהם לא מקפידים על מצוות שמקורן בחז"ל (מצוות דרבנן).

בתקופה האחרונה נודעים יוצאים כמו איש התקשורת ישראל סגל, העיתונאי ואיש הטלויזיה אדם שוב, שופט בית המשפט העליון חיים כהן שהיה בוגר של ישיבת מרכז הרב, חבר הכנסת דני נוה שהיה בוגר ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, איש התקשורת שלמה ניצן, העיתונאי דב אלבוים, הסופר יהושע בר יוסף הסופר חיים באר, והפרופ' יוסף בן שלמה.

[עריכה] היקף התופעה

מבחינה היסטורית רוב בני המגזר החילוני, שורשיהם בהורים או סבים שנטשו את שמירת המצוות. מצב זה דומה למצב ששרר באירופה המערבית הנוצרית לפני יותר ממאה שנה, והוא מעיד על כך שתופעת החילון הגיעה ליהדות בתקופה מאוחרת יחסית. כיום (2005), מדברות הערכות שונות על כמה מאות יוצאים בשאלה בכל שנה, רובם רווקים ורווקות בסוף שנות העשרה שלהם ומקצתם נשואים ובגילאים מבוגרים יותר. רוב היוצאים הם מהמגזר הדתי וחלקם מהמגזר החרדי. הנתונים לגבי היציאה מהציבור החרדי מבוססים על הערכות גורמים כמו ה.ל.ל., המסייעת ליוצאים בשאלה, אך ערכם מוגבל משום שקשה לדעת איזה אחוז מכלל היוצאים בשאלה פונה לגורמים אלו. לגבי ציבור הכיפות הסרוגות, על פי הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב, המשתמש אף הוא בהערכות בלבד, כחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי חוזרים בשאלה. עם זאת יש לציין שבין תלמידי החינוך הדתי לאומי ישנם כאלו שבאים מלכתחילה מבתים שראויים להיחשב מסורתיים יותר מאשר דתיים.

על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, עד לעשור האחרון הייתה חזקה בציבור הישראלי מגמת ההתרחקות מהדת ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה - הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ד"ר שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים - מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, ידיעות אחרונות, 2004.
  • פרופ' מוטי בר לב, דור הכיפות הזרוקות
  • שמעון לב, ושיודע לשאול, חרגול, תשנ"ח

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך מומלץ
שפות אחרות