טיעון היקשי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיעון היקשי (או: טיעון אינדוקטיבי) הוא טיעון שבו מסקנה ביחס לכיתה של עצמים מבוססת על המאפיינים שנצפו במדגם של אותה כיתה. טיעונים כאלו עשויים להיות משכנעים כאשר המדגם מקושר באופן סיבתי לכיתה הרחבה יותר באופן שהמאפיינים של הכיתה הרחבה יותר ישתקפו במדגם. לדוגמה:
- רוב הגולות שבידי שקופות. לקחתי אותן מהצנצנת וערבבתי אותן היטב לפני שלקחתי את הגולות. לכן, רוב הגולות בצנצנת הן שקופות."
הטיעון ההיקשי מבוסס על הקשר הסיבתי שבין המדגם והכיתה הרחבה יותר, ולכן הוא מאפשר לנו להסיק מסקנות החורגות ממה שהוצהר בהנחות. ההיקש מצביע על עובדות ביחס לעולם מעבר למה שניתן לצפות בו, אך עובדה זו גם הופכת את הטיעון ההיקשי לפתוח לאפשרות של טעות, גם כאשר ההיקש נכון מבחינה לוגית. כלומר, גם אם ההנחות נכונות, המסקנה נכונה ככל הנראה ולא בוודאות.
בהיקש ההנחה המשנית היא מקרה, כמו בטיעון היסקי, ומונח קיומה של כיתה הפועלת לפי כלל מסוים שאותו מבקשים לבחון. עם זאת, ההנחה הראשית היא התוצאה של התצפויות המבוצעות בכיתה זו. התצפיות, על כן, נוטות לאשר את הכלל, משום שהיקש עובר מהמקרה והתוצאה אל הכלל.
דוגמה:
-
- סוקרטס אוכל עשב (תוצאה -- עובדה נצפית ביחס לסוקרטס)
- סוקרטס הוא סוס (מקרה -- סוקרטס הוא מדגם של כיתה רחבה יותר של סוסים)
- לכן, כל הסוסים אוכלים עשב (כלל -- הכללה החורגת מתחום המדגם).

