חופש דת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חופש הדת הוא זכותו של כל אדם לבחור ולקיים את דתו או לא לקיים שום דת על פי שיקוליו האישיים, בכל דרך שימצא לנכון לעשות זאת. יש שרואים בחופש לא להחזיק בשום דת, זכות נפרדת, הזכות לחופש מדת. חופש הדת הוא הרחבה של חופש המחשבה על ידי הוספת חופש הפולחן והחופש להתאגד על בסיס דתי.

חופש הדת נמנה עם זכויות האדם האוניברסליות, והוא נכלל גם במגילת העצמאות של ישראל. עיקרון זה אינו מקובל על רבות מהדתות בעולם (ביניהן היהדות, הנצרות והאסלאם).

[עריכה] חופש הדת בישראל

עקרון חופש הדת מתקיים בישראל, אך ניכרות חריגות בולטות אחדות:

  • בישראל אין נישואים אזרחיים: נישואין וגירושין מתקיימים על-פי חוק בהתאם לכללי דתם המשותפת של בני הזוג. בני זוג מדתות שונות אינם יכולים להינשא בישראל אלא אם אחד מהם ימיר את דתו לזו של האחר. יהודי כהן אינו יכול לשאת גרושה לאשה, ויהודי המבקש לשאת גרושה חייב להביא הוכחה שאינו כהן.
  • אחדים מחוקי המדינה, כגון "חוק החמץ" ו"חוק החזיר", מטילים על כלל התושבים היהודים הגבלות שמקורן בדת היהודית.
  • בין חלקי האוכלוסייה השונים מתקיימים סכסוכים על רקע דתי: השלכת אבנים על כלי רכב הנוסעים בשבת, חבלה פרחחית בסוכות המוקמות לרגל חג הסוכות, שריפת תחנות אוטובוס ושלטי פרסום שיש בהם תמונות של נשים לא צנועות על פי אמות התפיסה הדתיות ועוד. למעשה, הסכסוכים הללו הם בלתי-נמנעים כמעט, כיון שכל צד רואה בפעולת השני צמצום חופש הדת שלו (לדוגמה, פרסום תמונות של נשים לא צנועות בפרהסיה כופה על שומרי תורה ומצוות לעבור על דתם ב"הסתכלות אסורה").
  • יהודים אינם מורשים להתפלל בהר הבית, לעומת מוסלמים, שאמנם לא נמנעת מהם התפילה בהר, אך לעתים מוגבל גיל העולים. אפליה זו הונחה פעמים אחדות לפתחו של בית המשפט העליון, ונפסק כי הגבלות אלה נובעות משיקולים בטחוניים, ולכן הן בגדר פגיעה מוצדקת בחופש הדת.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים