לבנון הגדולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מאמר זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של לבנון |
| לבנון בעת העתיקה - הפיניקים
מהכיבוש הערבי עד לשלטון הממלוכים (634 - 1516) שלטון בשיר השני בחסות מצרים (1832 - 1840) יצירת לבנון הגדולה (1914 - 1943)
עצמאות לבנון הגדולה (1943 - 1975) מלחמת האזרחים השנייה (1975 - 1990) הסדר הסורי בלבנון (1990 - 2005) |
| לבנון |
לבנון הגדולה הוקמה ב-1 בספטמבר 1920 בהתאם להסכם סייקס-פיקו ולסעיף 22 באמנת חבר הלאומים שהתקבלה בועידת סן רמו, כמנדט זמני בשליטתה של צרפת.
מדינה לבנונית, גבולות נרחבים, בשליטה ונוכחות צרפתים, אלה היו יעדיה של הלאומיות של הנוצרים המרונים בלבנון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנתיים שלאחר המלחמה אכן הצליחה תנועה זו להשפיע בכיוון ניצחונה של המגמה התרבותית הדתית בקולוניאליזם הצרפתי ולממש עקב כך את שלושת יעדיה.
הכרזת המנדט היה תנופת הניצחון הפוליטי המשולב של הלאומיות המרונית ושל חוגי הקולוניאליזם הצרפתי. אלא ששיתוף פעולה לא המשיכה לתת את הטון באשר למשטר הפנימי בתוך המסגרת הבעייתית שהקימו. צרפת לא מסרה לידי הלאומיים המארונים את השליטה הפנימית בלבנון, אלא שאפה למסד ככל האפשר, איזון בין העדות. ברוח זו הוקמו מוסדותיה של המדינה החדשה, שנעשתה לרפובליקה חוקתית באמצע שנות ה-20. מוסדותיה החוקתיים של הרפובליקה, הבנויים על עקרון הייצוגיות העדתית, אפשרו המשכו של עשור שקט יחסית.
השקט היחסי תחת המנדט הצרפתי לא פתר את בעיות היסוד של לבנון כמדינה, שהוקמה למען הזהות המרונית אך חבקה בגבולותיה רוב שאיננו כזה.
השטח שתוחם בסוף 1918 אמור היה להיהפך תוך שנתיים למדינת לבנון, היא "לבנון הגדולה", מושג חדש זה ביטא בעצם תפיסה חדשה לגמרי ושונה היה באופן מהותי מן המושג "לבנון" מכיוון שהתיחום החדש היה גדול בהרבה.
השטח המצומצם של הסנג'ק הישן, אכן לא התאים לשמש תשתית של ממש למדינה מודרנית, אולם ההרחבה יצרה בעיה דמוגרפית-פוליטית ועם ההרחבה התרבו בשטח החדש של לבנון אלה שלא הזדהו בהכרח עם מדינה שכזו. המוסלמים הסונים אשר התנגדו ברובם המכריע לעצם הקמת המדינה, על אחת וכמה התנגדו להשתייך אליה, הלאומיים המודרניים שבקרבם שאפו להשתייך לסוריה, שהיא מדינה ערבית איסלאמית. המוסלמים השיעים, אף שחששו ממעמד של מיעוט קטן במדינה כמו סוריה תמכו בהם, והעדיפו זאת על להיות מיעוט במדינה נוצרית. גם הדרוזים אשר הגבולות החדשים איימו לנתקם מאחיהם שבג'בל דרוז (הר הדרוזים) ובחרמון ועתידים היו להיחלש מאוד במדינה החדשה בחרו בחלקם הגדול להתנגד לה. הנוצרים היונים האורתודוכסים היססו גם הם להתנתק מאחיהם שבערי סוריה.
היוונים הקתולים היו קרובים יותר מכל עדה אחרת לרעיון כינון הלבנון בהגמוניה מרונית, והם תמכו במרונים למרות שהיו אמורים להיות מיעוט קטן במדינה החדשה. מכל הגורמים רק המרונים הזדהו באופן מלא עם קיומה של לבנון. בראשית המאה ה-20 כבר הייתה זו עדה, שהצמיחה מקרבה תנועה לאומית ייחודית, שדרשה לעבור ממצב של אוטונומיה תחת העות'מאנים לריבונות במדינה מודרנית.

