היהודי הנודד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בדמות מאגדת עם נוצרית; לערך העוסק בצמח, ראו היהודי הנודד (צמח).
היהודי הנודד, המכונה גם "אחשוור" (במקור: "אחשוורוש", אם כי לא ברור הקשר בין אחשוורוש שליט פרס בימי אסתר המלכה לדמותו של היהודי הנודד), הוא שמה של דמות מאגדת עם נוצרית. האגדה מספרת כי בדרכו של ישו לצליבה בדרך הייסורים, חלף על פני סנדלר יהודי אשר לעג לו, וישו דן אותו לנדודים עד שובו של ישו לאחר קימתו לתחייה. היהודי הנודד הוא למעשה האנשה של גלות ישראל כפי שהיא נתפסת בעיני הנוצרים. הנוצרים רואים בגלות העם היהודי עונש לכך שלא קיבלו על עצמם את תורתו של ישו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות האגדה
סיפור היהודי הנודד הופיע לראשונה במגילה בת ארבעה עמודים שנדפסה ככל הנראה בליידן בשנת 1602 על ידי כריסטופר קרוצר, אך לא נתגלה אף מדפיס בשם זה, ומקום הדפסת המגילה ויוצרה לא נתגלו מעולם.
האגדה פשטה במהרה ברחבי גרמניה, בלא פחות מ-8 מהדורות בשנת 1602; בסה"כ הופיעו בגרמניה כ-40 מהדורות לפני סוף המאה ה-18. ידוע על כ-8 מהדורות בהולנדית ופלמית; הסיפור עבר במהרה גם לצרפת. המהדורה הצרפתית הראשונה הופיעה בבורדו בשנת 1609, ובאנגליה בשנת 1625 כפארודיה. המגילה תורגמה לשפות הדנית, השבדית והצ'כית.
[עריכה] דיווחים על הופעתו כביכול של היהודי הנודד
המבורג 1547; ספרד 1575; וינה 1599; ליבק 1601; פראג 1602; לובק 1603; בוואריה 1604; איפרס 1623; בריסל 1640; לייפציג 1642; פאריס 1644; סטמפורד 1658; אסטרכן 1672; פרנקנשטיין 1676; מינכן 1721; אלטבך 1766; בריסל 1774; ניו-קאסל 1790. ההופעה האחרונה שצוינה התרחשה בארצות הברית בשנת 1868 כאשר הוא נצפה מבקר מורמוני בשם אוגריידי. מובן מאליו כי יתכן שהיו מתחזים שהציגו עצמם כיהודי הנודד.
[עריכה] היהודי הנודד בספרות
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא טעויות הגייה לרוב. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
דמות החוטא הנידון לנדודי נצח, ללא תקווה או מנוחה, השאירה את חותמה בדמיונם של רבים. אגדת היהודי הנודד הייתה נושאן של פואמות מאת שוברט, שרייבר 1807; מולר, לנאו, שאמיסו, שלגל, מוסן 1838; קוהלר 1818; אואקלרס וסצ'קינג 1827; וזדליץ 1844. באגדה של האנס כריסטיאן אנדרסן מופיע אחשוורוש כמלאך הספק (דימוי אשר צוטט על ידי הלר בפואמה "נדודי אחשוורוש"). רוברט המרלינג ב"אחשוור ברומא" משווה את דמות נאו ליהודי הנודד (וינה 1866) וכן גם גתה כתב פואמה בנושא. הסופר המזרח גרמני שטפאן היים פירסם (1981) רומן ושמו "אחשוורוש, היהודי הנודד", שהוא סאטירה פוליטית נוקבת ועתירת מעוף, בה היהודי הנודד הוא התגלמות רוח המרי והחירות.
בצרפת פרסם אדגר קווינט פרוזה אפית על האגדה ב-1833 ואז'ן סו כתב את היהודי הנודד שלו ב-1844. הפואמה של גרנייה בנושא (1857) נכתבה כנראה תחת השפעת ציוריו של גוסטב דורה שפורסמו כשנה קודם, שהינן מהמתמיהות והדמיוניות מיצירותיו של דורה.
באנגלית, מלבד בבלדה של פרסי "רליקים" (שרידים, שארים) ב"בלדות אנגליות וסקוטיות" לילדים, ישנה דרמה המכונה "היהודי הנודד, או נשף המסכות של האהבה" שנכתבה בידי אנדרו פרנקלין (1797). ברומן של ויליאם גודווין "סיינט לאון" (1799) קיים מוטיב האיש בן האלמוות, ושלי הציג בין אחשוורוש שלו למלכה מב. ב"סלת'יאל" של ג'ורג' קרולי, שהופיע בעילום שם בשנת 1828, טופל הנושא בדרך יצירתית. הוא הודפס שוב תחת הכותרת "Tarry Thou Till I Come", ניו יורק 1901.
[עריכה] היהודי הנודד בקולנוע
- היהודי הנודד 1933, בכיכובו של קונרד ויידט.
- היהודי הנודד (בשפה היידית) 1933, שהציג את מצוקת היהודים בגרמניה הנאצית.
- היהודי הנודד 1947, בגרסה איטלקית המבוססת על הרומן מאת אז'ן סו.
- הסימן השביעי, שתאר את היהודי הנודד לא כפליט יהודי אלא כסנטוריון רומי (בתרגום חופשי: שר מלחמה).
[עריכה] אגדות מקבילות או קשורות לסיפור היהודי הנודד
ישנו קשר חזק בין אגדת היהודי הנודד לבין האגדה על ההולנדי המעופף, עובדה שעליה עמד היינריך היינה.
קפטן של ספינה הקרויה "ההולנדי המעופף" שהפליגה ב-1681 סרב לסגת מפני הסערה, והיה נחוש להמשיך ולהקיף את כף התקווה הטובה גם אם המסע ימשך עד יום הדין. גורלה של הספינה, אם כן, נחרץ על-פי האגדה להפליג לנצח. "ההולנדי המעופף" נראית לעיתים מרחוק מנצנצת באור רפאים. אם ספינה אחרת תנסה ליצור איתה קשר ינסה צוות הספינה לשלוח מסרים לקרקע לאנשים שמזמן אינם בין החיים.
דמות נוספת שנחרץ גורלה לנדוד מצויה באגדה האירית על ג'ק והמגדלור.
בספר בראשית קין נענש באופן דומה כאשר נגזר עליו ללכת לארץ נוד (שהמילה נדידה כנראה התפתחה משמה), לנדוד על פני הארץ ולעולם לא לקצור את פירות עמלו.

