אמירות תביליסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמירות תביליסיגאורגית: თბილისის საამირო, מילולית: תבּילִיסִיס סאאמִירוֹ) הינה אמירות שנשלטה באזור של מה נחשב כיום כמזרח גאורגיה, מבסיסם העיר תביליסי. בשנים שבין 726 לשנת 1080 (נומינלית עד ל-1122). נוסדה על ידי הערבים במהלך פלישותיהם לאדמות הגאורגיות. האמירות הייתה מוצב-חוץ של השלטון המוסלמי בקווקז עד לתפיסתם מחדש על ידי הגאורגים תחת שלטונו של דויד ה-IV, בשנת 1122. מאותו יום העיר הייתה לבירת גאורגיה עד היום.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

מפת גאורגיה 830-1020 לערך Copyright©2004 Andrew Andersen
הגדל
מפת גאורגיה 830-1020 לערך Copyright©2004 Andrew Andersen

הערבים הופיעו לראשונה בגאורגיה, בשם כארתלי (איבריה הקווקזית), בשנת 645. אבל עדיין עד לשנת 735 הם לא הצליחו לייצב את שלטונם. באותה שנה הח'ליף האומאי, מרואן השני (مروان بن محمد بن مروان بن الحكم) כבש את תביליסי וחלק גדול מהשטחים השכנים. וייסד אמירות ערבית, שהייתה תחת חסותו של ח'ליף בגדד או לעיתים הוואלי (ولي) של ארמניה (Armīniya).

במהלך התקופה הערבית, תביליסי, שנקראה "אל-טפליס" (al-Tefelis), גדלה למרכז המסחר בין העולם המוסלמי לבין צפון אירופה. מעבר לזה, היא תיפקדה כמוצב חוץ מפתח והיוותה חוצץ בהתמודדות כנגד הביזנטים והשליטה הכוזרית. במהלך הזמן הפכה תביליסי מוסלמית בעיקרה, אבל ההשפעה האיסלמית נתחמה לעיר עצמה כאשר הסביבה נשארה נוצרית.

תביליסי הייתה עיר גדולה עם עם חומה כפולה עם 3 שערים. היא שכנה על שני צידי נהר הקורה, ושני חלקיה היו מאוחדים בגשר של סירות. גיאוגרפים בני זמננו מציינים במיוחד במעיינות החמים שלה. ששימשו לאמבטיות עם אספקת מים חמים קבועה. על הנהר היו טחנות מים. הבתים היו בנויים בעיקר מעץ אורן, וזאת להפתעתם של נוסעים ערבים בני זמננו. במחצית הראשונה של המאה ה-9, תביליסי הייתה לעיר השנייה בגודלה בקווקז אחרי דרבנט. עם לפחות 50,000 תושבים ומסחר משגשג.

אחרי שהח'ליפות נחלשה, בעקבות חורבן בגדד בשנת 813, ההשפעה העבאסית הוטרדה יותר הנטייה לפרוש של שליטי הפריפריה, אבל זו של תביליסי לא נכללה בכלל זה. באותו הזמן, האמירות הפכה למטרה של משפחת המלוכה הגאורגית, בגרטיוני, ששיחררו מספר אדמות גאורגיות מהאחיזה הערבית. אמירות תביליסי נוהלה ביד חזקה יחסית תחת שליטתו של יצחק ב. איסמעיל (833-853), שהיה חזק מספיק להכניע את האנרגיות של הנסיכים הגאורגים, ולהשליט את השלטון העבאסי על האזור. הוא הישעה את המענק השנתי לבגדד, והכריז על עצמאות מהח'ליפות. לדיכוי המרד, הח'ליף אל-מוטאווקיל (المتوكل على الله جعفر بن المعتصم), שיגר, בשנת 853, משלחת ענישה, בראשות בוגה אל-כביר אל-שרעבי (ידוע גם בשם בוגה התורכי *). החרון שרף את תביליסי עד לאפר וערף את ראשו של יצחק ב. איסמעיל. בכך הוא מסיים את הסיכוי של העיר להפוך למרכז של מדינה איסלמית עצמאית בקווקז. העבאסות בחרה לא לבנות מחדש את העיר באופן נרחב, וכתוצאה מכך היוקרה של הסמכות המוסלמית באזור החלה לרדת.

בתחילה המאה ה-11, בשנת 1020, מלכים גאורגים שאפו להתפשט כנגד אמירות תביליסי, והעיר הייתה בחלק מהזמן בשליטה גאורגית. שיטחי האמירות התכווצו לתביליסי והשכונות הסמוכות לה. אבל, פלישה של הסלג'וקים בשנות ה-80 של המאה ה-11, סיכלה את התקדמות הגאורגים, ועיכבה את תוכניותיהם של הבגרטיונים, בקרוב למחצית המאה. בפעם האחרונה שאמיר תביליסי מוזכר, היה בשנת 1080 לערך, וממשלת העיר נוהלה לאחר מכן על ידי אוליגרכיית סוחרים הידועה, בספר תולדות גאורגיה, בשם "טביללי בֶּרבֶּי", הזקן של תביליסי. נצחונות דויד ה-IV על הסלג'וקים התורכים גרם למכה הסופית על תביליסי האיסלמית, והצבא הגאורגי עטור הנצחון נכנס לעיר בפברואר 1122, ומסיים 400 שנות שלטון זר.

[עריכה] שליטים

[עריכה] אמירי שוהביד של תביליסי

  • איסמעיל איבן שוהב (האמיר הראשון שידוע), שלט עד לשנת 813
  • מוחמד איבן אטאב (813-829)
  • עלי איבן שוהב (829-833)
  • יצחק איבן איסמעיל ב. שוהב (833-853)

[עריכה] אמירי שייבניד של תביליסי

  • מוחמד איבן חליל (853-870)
  • איסה איבן אש-שייח אש-שייבן (870-876)
  • איברהים (876-878)
  • גאבולוק (878-880)

[עריכה] אמירי ג'עפריד של תביליסי

  • ג'עפר ה-1 איבן עלי (880-914)
  • מנסור איבן ג'עפר (914-952)
  • ג'עפר ה-2 איבן מנסור (952-981)
  • עלי איבן ג'עפר (981-1032)
  • ג'עפר ה-3 איבן עלי (1032-1046)
  • מנסור איבן ג'עפר (1046-1054)
  • אבול-חייג'ה איבן ג'עפר (1054-1062) (האמיר האחרון הידוע)

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות