כלכלת בחירות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלכלת בחירות היא מדיניות כלכלית שמנהיגה הממשלה בתקופה שלפני בחירות, על מנת לפתות את ציבור הבוחרים לבחור במפלגה השלטת. כלכלת בחירות מתאפיינת בגידול בתקציב המדינה בסעיפים הקשורים לרווחת התושבים, בהקטנת נטל המס, ובנכונות גוברת של הממשלה להיענות לתביעות שכר במגזר הציבורי.
דוגמה מובהקת לכלכלת בחירות ניתן לראות במדיניותו של שר האוצר, יורם ארידור, לקראת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981. ארידור החליט לממש את מימרתו של בגין "להיטיב עם העם". את מדיניותו כינה ארידור "כלכלה נכונה", אך רבים ראו בה כלכלת בחירות. במסגרת המדיניות הכלכלית החדשה הורדו המכסים והמסים על מרבית מוצרי הצריכה, ה"מחיקון" בשידורי הטלוויזיה הישראלית (הסרת הצבע מהשידורים) בוטל ורבים רכשו טלוויזיות צבעוניות, ניצלו את הורדת המכסים כדי לרכוש מכוניות ונסעו לחו"ל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תני גולדשטיין, כלכלת בחירות: כיצד זה עובד בשנות ה-2000?, באתר ynet
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

