אפקט קומפטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
אפקט קומפטון, שהתגלה בשנת 1922 על ידי ארתור קומפטון, היה מבין התוצאות החשובות שאישרו את התיאוריה החלקיקית של הקרינה האלקטרומגנטית, אשר שורשיה המודרניים נטועים בהסבר שסיפק מאקס פלאנק לפליטת גוף שחור ובהסבר של אלברט אינשטיין לאפקט הפוטואלקטרי. האפקט קשור לפיזור של קרני X כתוצאה מפגיעה בחומר מוצק, וזהו אחד משלושת התהליכים הגורמים לבליעת קרני X בחומר (יחד עם יינון אטומים כתוצאה מהאפקט הפוטואלקטרי, ויצירת זוגות).
[עריכה] האפקט
האפקט נצפה כאשר קרינה ממקור קרני X, הקורן אלומה מקבילה בעלת אורך גל יחיד, פוגע בגוש של חומר מוצק (כגון גרפיט). אם מודדים את אורך הגל של הקרינה לאחר המעבר דרך החומר (באמצעות ספקטרומטר), במרחק קבוע ממנו אך בזוויות שונות ביחס לקרן המקורית, מקבלים:
- חלק ניכר מהאלומה המקורית מתפזר, ואורך הגל הנמדד אינו תמיד זהה לאורך הגל של האלומה המקורית.
- בכל זווית בה מודדים, מוצאים קרינה בשני אורכי גל עיקריים: אורך בגל המקורי (λ), ואורך גל גדול יותר (λθ) התלוי בזווית θ.
- הקשר בין שני אורכי הגל הוא: A(1 − cosθ) = λθ − λ כאשר A קבוע שאינו תלוי באורך הגל המקורי, או בסוג החומר (A=0.2435Å).
[עריכה] ההסבר לאפקט
ביכולתן של שתי התיאוריות, גם התיאוריה הגלית (הקלאסית) של הקרינה האלקטרומנגטית, וגם מודל הפוטונים של אינשטיין, להסביר את פיזור הקרינה - אולם רק במודל הפוטונים שאלת השתנות אורך הגל נענית, ואכן כך הסביר קומפטון את תוצאות הניסוי שלו: אפשר לתאר את סטיית הפוטונים המרכיבים את האלומה המקורית, כתוצאה של התנגשות בין הפוטונים לבין האלקטרונים, או גרעיני, החומר המוצק. בהתנגשות כזו פוטונים יאבדו תנע ואנרגיה, ואורך הגל שלהם יגדל. חישוב מדוייק לפי הסבר זה יניב את הקשר בין אורכי הגל שנמצא בניסוי, ואף את ערכו של קבוע הפרופורציה.
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

