ראש ישיבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש ישיבה (בארמית ריש מתיבתא; על התואר ר"מ ראו להלן) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.
תפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב".
בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעיתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.
במשך הדורות היו שינויים במעמדו ובסמכויותיו של ראש הישיבה. לעיתים הייתה חפיפה בין תפקיד רב הקהילה לתפקיד ראש הישיבה, ובמקרים אחרים הייתה הפרדה גמורה בין ראש הישיבה לבין דמות פוסק ההלכה. מגמה זו התגברה בעולם הישיבות הליטאיות בדורות האחרונים, על רקע הפרדה כללית בין הלימוד הישיבתי ובין ההלכה המעשית, ומתקיימת גם היום בציבור החרדי, שבו יש בדרך כלל הפרדה בין דמויות מובהקות של ראשי ישיבה (כגון הרב שך והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן) ובין רבנים שעיקר חשיבותם כפוסקי הלכה (כגון הרבנים שלמה זלמן אוירבך, משה פיינשטיין ויוסף שלום אלישיב, אם כי גם אלה תפקדו כראשי ישיבות). אצל החסידים ראש הישיבה בכל חסידות הוא בדרך כלל השני בחשיבותו אחרי האדמו"ר.
ראש ישיבה נבחר כמעט תמיד לכל חייו. מינוי ראש הישיבה נעשה לעיתים בידי הקהילה התומכת בישיבה, לעיתים על ידי התלמידים ולעיתים על ידי ראש הישיבה הקודם. במקומות ובזמנים שונים היה משקל משתנה למעמד הירושה האישית מאב לבן בראשות הישיבה, ולעיתים הועברה משרת ראש הישיבה לחתנו של ראש הישיבה הקודם (מקובל מאוד שראש הישיבה משיא את בנותיו לתלמידים מצטיינים בישיבה). סכסוכי ירושה מצויים מאוד, ומביאים פעמים רבות לפיצול של ישיבה לשתי ישיבות או למצב שבו יש שניים או שלושה ראשי ישיבה בישיבה אחת ואף יותר מכך, אם כי פעמים רבות יש טעמים אחרים לריבוי ראשי ישיבות (כמו בישיבת הר עציון). דוגמה לסכסוך ירושה שהדיו הגיעו לציבור הרחב ושנמשך שנים רבות נותנת ישיבת פוניבז'.
תלמידי הישיבה נוהגים כבוד מופלג בראש הישיבה, קמים בכניסתו לחדר ופונים אליו בגוף שלישי. בישיבות רבות נחשב שימוש של ראשי הישיבה בעניינים מעשיים יומיומיים לפעולה המקרבת את התלמיד לרב ומהווה זכות הניתנת לתלמידים מצטיינים.
[עריכה] ר"מ
התואר המקוצר ר"מ (ראשי תיבות של "ריש מתיבתא") נפרד בדורות האחרונים מהמושג "ראש ישיבה" והפך להיות תוארו של כל רב המלמד (בעיקר תלמוד) בישיבה.
בישיבות תיכוניות הר"מים הם המחנכים בפועל ומלמדי הגמרא, ואילו כל שאר המורים (גם למקצועות קודש) אינם נושאים תואר זה. בעקבות כך, יש הדורשים את הנוטריקון ר"מ כראשי תיבות של "רב מחנך". גם בישיבה גבוהה, הר"מים הם אלו שמלמדים גמרא בשעות הבוקר. עם זאת, פעמים רבות תפקידו של הר"מ הוא רחב הרבה יותר, והוא גם מהווה פעמים רבות גם יועץ רוחני וגם אוזן קשבת. בישיבות הדתיות לאומיות אפשר למצוא גם ר"מים לתנ"ך ור"מים לאמונה (מחשבת ישראל).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מרדכי ברויאר, אוהלי תורה - הישיבה תבניתה ותולדותיה, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשס"ד, עמ' 365-336

