ליל הסדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שולחן ליל הסדר ערוך
הגדל
שולחן ליל הסדר ערוך

ליל הסדר הוא הלילה הראשון של חג הפסח, שבו מתכנסים היהודים, בדרך כלל במסגרת משפחתית אך גם במסגרות אחרות, לקריאת ההגדה של פסח (שבה מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים). הכינוס משמש גם לקיום המצוות נלוות: שתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור וחרוסת, אכילת סעודת החג, אכילת האפיקומן (אשר יש הנוהגים "לגנוב" אותו) ועוד.

יהודי חו"ל חוגגים את ליל הסדר פעם נוספת, בלילה השני של פסח, כמנהגם לחוג כל חג יומיים.

נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו.

מטרתו של ליל הסדר היא "והִגדת לבִנך" - לספר (ובמיוחד לילדים) את אירועי יציאת מצרים על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח". המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, ולכן הסדר מוכוון ילדים. יש משפחות ועדות שנוהגות לעשות הצגות לילדים בכדי לעוררם. גם מנהג גניבת האפיקומן מיועד להשאיר את הילדים ערניים.

לילה זה מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחוייבותם לה' על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה. בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל גם ליל הסדר גם ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את האידאלים הציוניים והקומוניסטיים.

תוכן עניינים

[עריכה] מהלך סדר פסח

[עריכה] הדלקת הנרות

בטרם התקדש החג, בסמוך להליכה לבית הכנסת לתפילת מנחה של ערב חג מדליקה אם המשפחה את נרות החג. כאשר החג חל במוצאי שבת, מודלקים נרות החג באמצעות העברת אש מנר שנדלק מערב שבת. ככלל, בימי חג שאינם שבת, מותר להעביר אש קיימת (מנר נשמה) אבל אסור להדליק אש חדשה.ולכן במוצאי חג בהבדלה לא מברכים על נר הבדלה.

[עריכה] סימני הסדר

ערך מורחב – הגדה של פסח

את ליל הסדר מאגדת ההגדה של פסח, כאשר עם השנים נוצרו לסדר הפסח כמה וכמה סימנים לזכירתם. הידוע הוא הסדר:

קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מגִּיד רַחצה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה

[עריכה] קדש (כוס ראשונה)

אומרים את נוסח הקידוש המתאים לפסח ושותים את הכוס הראשונה מארבע הכוסות. כל המסובים בסדר אוחזים בידיהם את הכוס הראשונה (רצוי יין אדום). מגיד הסדר מברך שלוש ברכות ובסיומן מתיישבים המסובים ושותים בהסבה לצד שמאל. יש לשתות בפעם אחת רוב רביעית הלוג. כ- 86 גרם של יין אדום.

עצם אחיזת כוס של ברכה על ידי כל משתתף בסדר יוצרת שינוי מכל קידוש אחר, בו רק המברך אוחז ספל קידוש ובסיום הברכות וטעימת המברך מועברת אותה כוס/גביע ליתר המסובים לטעימה מכוס הקידוש.

ברור שמסדרי הסדר ביקשו ליצור שונות בין הקידוש של ליל הסדר - לקידוש של השבתות והחגים האחרים.להעצים את אפקט ה"מה נשתנה הלילה הזה" ?

[עריכה] ורחץ

לפני אכילת הכרפס נוטלים ידיים. עדיין אין מדובר בנטילת ידיים שלפני הסעודה - זו תהיה ב"רחצה".

קיים כלל: אכילת מאכל שטובל במשקה, שלא בתוך סעודה (כלומר לפני שנטלו ידים לסעודה) דורשת נטילת ידים ללא ברכה..(..על נטילת ידים). ניתן להתייחס להרטבת המאכל על ידי המשקה כפעולה להעברת טומאה. נטילת הידים מבטלת את העברת הטומאה למאכל.

בליל הסדר משונות ההלכות - "מה נשתנה הלילה הזה" וזאת על מנת שהילדים ישאלו שאלות וישארו ערים עד סיום הסדר. גם חיפוש האפיקומן בסמוך לסיום ההגדה, נקבע כאמצעי להשארת הילדים ערים עד סוף הסדר.

הכרפס נטבל במי מלח או בחומץ מכונה בהגדה: מרור. אמצעי להמחשת הסבל שהיה מנת חלקם של היהודים העבריים במצרים. רמז לנו בחיינו: הכול עובר. גם אם אתה חושב שכעת אתה בתקופה של "אכילת מרור" בא ליל הסדר ומלמד כי באמצעות תפילה לבורא ואמונה הכול ישתנה לטובה. פה סח - אם תתמיד לראות ולשוחח בניסים שהשם עשה לך בעבר אז תזכה לגאולה פרטית - יציאת מצרים שלך.


יש להקפיד לאכול פחות מכזית כרפס, דהיינו פחות מ- 27 גרם, כדי לא להכנס לבעייה של ברכה אחרונה.

[עריכה] כרפס

קערת ליל סדר משנת 1948, נוצרה בידי הפסל מוריס אשקלון
הגדל
קערת ליל סדר משנת 1948, נוצרה בידי הפסל מוריס אשקלון
ערך מורחב – כרפס

הכרפס הינו ירק (תפוח אדמה מבושל, סלרי או ירקות אחרים) הנטבל בחומץ או במי מלח. מקור הנהג כנראה במתאבנים שהוגשו לפני הסעודה העיקרית. במשך הדורות הציעו שמטרת מנהג זה היא לסמל את הדמעות של בני ישראל בעת היותם עבדים במצרים. לפי מנהג אחר - טובלים את הירק בחרוסת המסמלת את הטיט.

קודם לאכילה, מברכים את ברכת "בורא פרי האדמה" על הירק, ומכוונים בכך להוציא ידי חובת הברכה על המרור.

[עריכה] יחץ

חלוקת המצה האמצעית מבין שלוש המצות לשניים. מחצית אחת תוחבא ותשמש כאפיקומן שייאכל בסיום הארוחה. המחצית השנייה מוצגת לשאר משתתפי הסדר בשלב זה.

לאחר מכן מוזגים את כוס היין השנייה - מהלך שאמור להפתיע ולעורר שאלות, שכן לאחר כוס הקידוש ולפני הארוחה, אין נוהגים לשתות עוד. זהו הפתיח למצוות המגיד, שעיקרה הוא קושיות הילדים ותשובות עליהם.

[עריכה] מגיד

עיקרו של סדר הפסח הינו סיפורו של סיפור יציאת מצרים כאירוע מכונן של האומה הישראלית - וכן כסמל ליהודים בגולה לשיעבוד עתידי ולבניין מחודש של המקדש. סיפור יציאת מצרים - כיציאה מעבדות לחירות מסופר בארבע דרכים:

[עריכה] הא לחמא עניא

כמבוא לחלק המגיד, נאמרת הזמנה להשתתף בסדר, בארמית. מצביעים על המצות ואומרים:

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים
כל דיכפין ייתי ויאכול כל דצריך ייתי ויפסח..."

(תרגום:)

"זה לחם העוני שאכלו אבותנו במצרים
כל הרעב יבוא ויאכל
כל הנצרך (מי שאין לו איפה לשהות) יבוא ויפסח"

בהמשך מכירים במצב העבדות הנוכחי, משווים אותו לעבדות בני ישראל במצרים ומסיימים בתקווה לעשות את הסדר הבא בני חורין בארץ ישראל:

"השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין"


(תרגום:)

"השנה אנחנו עבדים, בשנה הבאה נהיה בני חורין".

[עריכה] ההגדה הראשונה

סיפור זה של סיפור יציאת מצרים מתחיל בצעיר מבאי הסדר המדקלם או קורא את ארבע הקושיות - ארבע שאלות, שאת התשובות להן נותנים לו באי הסדר:

[עריכה] ארבע הקושיות

מטרת שאלת הקושיות היא לעניין את הצעיר בילדים במוזרויות של הסדר, שמטרתן לגרום לילד להבין את חשיבותה של יציאת מצרים, ובשל כך שואל הילד על ארבעה מאפיינים של החג: הילד שואל:

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,"

ומתייחס לארבעה מאפיינים:

"שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה".
"שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, הלילה הזה מרור"

(הערה: המרור במקורו היה חסה מרה, ועל כן היא מכונה ירק)

  • ההטבלה:
"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים"

(ההטבלה של הירקות במי מלח)

  • סגנון הישיבה:
"שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין"

שאלה זו מתייחסת למנהג לאכול את הסדר בשכיבה על כריות (בהסבה) בניגוד לישיבה רגילה על כיסא.

[בזמן בית המקדש היו שואלים שאלה נוספת, שתוכנה: מדוע בלילה זה אוכלים צלי בלבד, כאשר במשך כל הלילות אוכלים צלי ומבושל]

התשובה לשאלות היא למעשה סיפור יציאת מצרים:

[עריכה] ההגדה השנייה

חלק זה של ההגדה מתחיל בסיפור ארבעת הבנים. הוא מבוסס על ארבעה תיאורים שונים המופיעים בתורה ביחס לשאלות הבנים בעניין מנהגי הפסח להוריהם:

"כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"

כל אחד מהבנים שואל גם הוא שאלה על החג, כמו ארבע הקושיות, והמסובים עונים לו:

  • הבן החכם שואל על פרטי ההלכות הנהוגות ונענה על חשיבות המנהגים.
  • הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם?" - מאחר ואמר "לכם" והוציא עצמו מהכלל עונים "לו היה שם לא היה נגאל".
  • התם שואל:
"מה זאת"

- שאלה פשוטה המתייחסת לסדר ומקבלת בהתאם תשובה פשוטה:

"ביד חזקה הוציאנו ה' אלוהינו ממצרים"
  • זה שאינו יודע לשאול - זה הוא צעיר הבנים, בדרך כלל הכוונה לתינוק, ולכן נאמר בהגדה:
"את פתח לו"

אתה תשאל במקומו ותסביר לו את החג וחשיבותו.

[עריכה] ההגדה השלישית

בשלב זה של ההגדה מסופר סיפור יציאת מצרים ומפורשים הפסוקים מספר דברים, כמו כן מפורטות עשרת מכות מצרים:

  1. דם - כל המים במצרים הפכו לדם
  2. צפרדע בכל מקום במצרים היו צפרדעים.
  3. כינים לכל אנשי מצרים היו כינים.
  4. ערוב - חיות טורפות או חיות משוגעות.
  5. דבר - אשר פגע בבהמות
  6. שחין - מחלות עור
  7. ברד - גשם של אש ושלג מעורב גם יחד, שהרג אנשים והשחית את היבול
  8. ארבה - מקקי הארבה שמילאו את הארץ
  9. חושך - לבד מארץ גושן, כל ארץ מצרים הייתה שרויה בעלטה מוחלטת
  10. מכת בכורות - כל הבנים הבכורים באדם ובחיות נפטרו.

ההגדה מכנה אותם בקיצור (נתנה בהם סימנים):

"דצ"ך עד"ש באח"ב"

נהוג לטבול את האצבע בכוס היין ולהזות מן היין על הכוס כאשר נאמרת כל אחת ואחת מהמכות וכל אחד מהסימנים. לאחר מכן נוהגים לשיר "דיינו" - שיר בו מודים על כל אחד מהנסים שעשה האל בעת יציאת מצרים.

[עריכה] ההגדה הרביעית

בשלב זה של ההגדה נדרשים פסוקים מן התורה, וההגדה מציעה שכל אחד מנוכחי הסדר יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

[עריכה] כוס שניה

לאחר סיום סיפור יציאת מצרים נשתית כוס היין השנייה.

[עריכה] רחץ

לפני הברכה על המצה נוטלים ידיים.

[עריכה] מוציא מצה

מברכים על המצה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ" לאחר מכן על המצווה של אכילת מצה, ואוכלים את מחצית המצה האמצעית בהסיבה על צד שמאל.

[עריכה] מרור

ערך מורחב – מרור

המרור - ירקות מרים (לרוב חסה) - נאכל לזכר השיעבוד. על המרור מברכים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור", מטבילים אותו בחרוסת, ואוכלים ממנו כזית.

[עריכה] כורך

אכילת המרור כשהוא כרוך במצה, כזכר למנהגו של הלל הזקן בזמן בית המקדש לכרוך את המצה עם המרור ועם קורבן הפסח. כיום, רוב המצות הן קשות, והכריכה נעשית בכמעין כריך, כאשר המרור מונח בין שני שברי מצה.

[עריכה] שולחן עורך

אכילת ארוחת החג.

[עריכה] צפון

ערך מורחב – אפיקומן

בסיום הסעודה, אוכלים מצה, זכר לקורבן הפסח שהיה נאכל בסוף הסעודה, ולאחריו אסור היה לאכול דבר. כך גם לאחר אכילת מצה זו, אין לאכול דבר.

במשתאות היווניים של תקופת הבית השני, ובמשתאות הרומאיים שנערכו לאחר מכן, נהגו המשתתפים לאכול עד שובע, להקיא, ולאכול שוב וכן הלאה, כך נמשכו המשתאות מספר רב של ימים; צורת אכילה זו כונתה אכילה גסה. דבר זה היה נהוג בארצות רבות בעולם העתיק, כאשר יש המוצאים ראיה לכך במגילת אסתר, שבה משתה המלך אחשוורוש, שנמשך אמנם מספר ימים, אולם "השתיה כדת, אין אונס" (אסתר א, ח); לפי פירוש זה, לא הכריחו את הנוכחים לאכול ולהקיא.

ישנן דעות שכנגד מנהג זה יצאה המשנה, וכמי שהתנגדו לאכילה גסה, בסעודת ליל הסדר הם קבעו נקודת סיום לאכילה - האפיקומן - שפירושו ביוונית "אחרי האוכל", ומשמעו למעשה נקודת סיום הסעודה; וכך קובעת ההגדה על פי פירוש זה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", דהיינו, "אין אוכלים אחרי קורבן הפסח, וזהו סיום הסעודה".

עם זאת, הפירוש הרווח יותר הוא שלאחר הסעודה בתקופה הרומית (ה"אפיקומן"), היו נוהגים להמשיך לאכול ולשתות, מה שכלל גם הוללות מינית, ולדבר זה התנגדה המשנה.

בסיום הארוחה נאכלת המחצית השנייה של המצה האמצעית, המסמלת לאחר חורבן המקדש את קורבן הפסח.

על מנת לעורר את הילדים ולעניין אותם בהמשך הסדר, ישנם שנהגו לערוך "משחק" במחצית המצה האמצעית, המכונה אפיקומן. אופן המשחק שונה בין העדות השונות:

  • עורך הסדר מחביא את מחצית המצה האמצעית והילדים מחפשים אותה על מנת "לגנוב" אותה. הגנב התורן יכול לדרוש תמורת האפיקומן תמורה ככל העולה על רוחו, ועורך הסדר "נאלץ" למלא אחר את בקשתו.
  • לא נערך כל משחק המזכיר גניבה, כדי לא להרגיל את הילדים לגניבה.
  • עורך הסדר אינו מחביא את מחצית המצה כי אם מניחה במקום ידוע מראש, למשל בין הכרים עליהם הוא מיסב, והילדים אמורים לסלק את המצה משם בלי שירגיש.
  • ישנן עדות בהם לא נהגו במנהג זה כלל.

לאחר מכן היא נאכלת ובכך מסתיימת ארוחת הפסח, ומברכים ברכת המזון:

[עריכה] ברך

ברכת המזון בתום הסעודה, ובה מודים על המזון ועל הארץ המובטחת, על הפסח, ועל ירושלים.

[עריכה] כוס שלישית

בסיום הברכה שותים כוס יין שלישית. אצל האשכנזים נהוג למזוג כוס לאליהו הנביא ופותחים לכבודו את דלת הבית בתיקווה שיבוא ויביא עימו את המשיח. כאשר הדלת פתוחה אומרים פסוקים מן התהלים המתחילים במילים "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך", תפילה לנקמה בשונאי ישראל. מקור המנהג בעלילות הדם שהיו נהוגות באירופה בתקופת חג הפסח. ההנחה הייתה שאליהו הנביא (הקשור בתנ"ך לנקמה והרג רבים) יגן על יהודי הבית מפני בני המקום האנטישמיים.

[עריכה] הלל

קריאת פרקי תהילים המודים לאל על הישועה של עם ישראל. לאחר ההלל שותים את הכוס הרביעית.

[עריכה] נרצה

סיום הסדר בשירה ובפיוטים, ותקווה לעשות את הסדר בירושלים בשנה הבאה, יחד עם ההכרזה "לשנה הבאה בירושלים".

(כדאי להוסיף פירוש לפיו לא מחכים שהמשיח יבוא בשנה הבאה, אלא יבוא תיכף ומיד - ואז, בדרך ממילא, נהיה בשנה הבאה בירושלים).

[עריכה] לילות סדר ציבוריים

מסביב לעולם עורכות תנועות שונות לילות סדר לישראלים השוהים בחו"ל. המרכזית היא תנועת חב"ד, אשר מארגנת לילות סדר במקומות רבים על פני תבל. מספר המשתתפים בסדרים הללו מגיע לאלפים רבים, כאשר ההמוניים ביותר מתקיימים במזרח הרחוק - כגון בקטמנדו שבנפאל ובבנגקוק שבתאילנד.

[עריכה] ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: דיני ליל הסדר בקיצור שולחן ערוך

[עריכה] קישורים חיצוניים