J-Pop

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ジェイポップ) J-Pop) הוא קיצור של המילה פופ יפני. הוא מתייחס למוזיקת פופ יפנית מודרנית המושפעת מהפופ המערבי. המושג נטבע על ידי J-Wave, תחנת רדיו יפנית, כדי לציין את סגנון המוזיקה שעד לפני כן כונה "מוזיקה חדשה". המושג משמש ביפן לתיאור מספר רב של סגנונות מוזיקלים וביניהם פופ, רוק, דאנס, היפ הופ ומוזיקת נשמה.
חנויות מוזיקה יפניות בדרך כלל מחלקות את המוזיקה שלהן לארבעה חלקים: ג'יי-פופ, אנקה (בלדה יפנית מסורתית), מוזיקה קלאסית ומוזיקה לועזית.


[עריכה] היסטוריה

תחילת סיפורו של הפופ היפני מתחיל בעליית הפופולריות של מוזיקת הג'אז ביפן, בתקופת שובה (תקופת שלטונו של הקיסר הירוהיטו). הג'אז הביא כלי נגינה רבים שעד כה שימשו רק למוזיקה קלאסית ומצעדים צבאיים, אל הבארים והמועדונים. בנוסף הג'אז גם הוסיף אלמנט של "כיף" לסצנת המוזיקה היפנית. כתוצאה מכך ה"אונגאקו קיסה" (音楽喫茶), בתי קפה עם הופעות מוזיקה, הפכו לפופולרים מאוד להופעות ג'אז חיות.

בגלל לחץ מצד המשטר הצבאי ביפן, בתקופת מלחמת העולם ה-2, כל הופעות הג'אז נפסקו. לאחר שהמלחמה נגמרה, החיילים האמריקאים שנשארו ביפן, כדי לפקח על הכיבוש היפני ו- "Far East Network", תחנת רדיו צבאית, הכירו ליפן מספר סגנונות מוזיקה חדשים. בוגי ווגי, מאמבו, בלוז ומוזיקת קאנטרי בוצעו על ידי אומנים יפנים לכוחות האמריקאים.
שנת 1952 הוכרזה כ"שנה של פצצת הג'אז" אבל הז'אנר דרש רמה טכנית גבוהה והיה קשה לביצוע. כתוצאה מכך מוזיקאים מתחילים רבים פנו לסגנון הקאנטרי שהיה הרבה יותר קל לביצוע. הדבר גרם ליציאה של מוזיקה המבוססת על מוזיקת קאנטרי.

בשנת 1956 שיגעון הרוק-אנד-רול פרץ ביפן, תודות ללהקה יפנית בשם "Kosaka Kazuya and the Wagon Masters" שביצעו גרסה יפנית משלהם לשיר "מלון הלבבות השבורים" של אלוויס פרסלי. תנועת הרוק-אנד-רול הגיעה לשיאה ב-1959 עם יציאה של סרט שהציג הופעות של מספר להקות רוק-אנד-רול יפניות. למרות זאת, נפילתו של הרוק-אנד-רול בארצות הברית גרם לירידה גם ביפן בגלל שלהקות יפניות רבות הושפעו מאוד מהלהקות האמריקיות.
חלק מהמוזיקאים ניסו לשלב את הפופ היפני המסורתי עם מוזיקת רוק-אנד-קול. אחד מהמוזיקאים המועטים הצליחו בניסיון הזה היה "סאקאמוטו קיו" עם השיר "יואה וו מויטה ארוקו" (בואי נביט למעלה ונלך), השיר היפני הראשון שהגיע למקום ה-1 בארצות הברית, בשפתו המקורית וזכה ב"תקליט זהב" למכירה של מיליון עותקים. מוזיקאים אחרים החליטו לתרגם ולהופיע עם להיטים אמריקאים וכך נולד ה-"Cover Pop", אך הוא דעך עם הגעתם של הרדיו והטלויזיה לכל בית ביפן שאיפשרו לשמוע את השירים המקוריים. את קונספט הקריוקי והפופולריות הגדלה שלו ניתן לזקוף לתופעת הקאבר-פופ.

בין תחילת שנות ה-70 לאמצע שנות ה-80 הדגש נע ממוזיקה פשוטה עם ליווי גיטרה אחת, למוזיקה מורכבת יותר שכונתה "מוזיקה חדשה". במקום להתמקד במסרים חברתיים, השירים החדשים התמקדו ברגשות ואירועים אישיים. טאקורו יושידה ויוסוי ינואה היו שני מוזיקאים בולטים בתקופה זו.

בשנות ה-80 התפתח הסגנון City Pop- שירים בסגנון פופ שתיארו את העיר הגדולה. טוקיו במיוחד, הייתה מקור ההשראה לשירי סיטי-פופ רבים. היה קשה למתוח את הגבול בין סיטי-פופ ל"מוזיקה חדשה" ושירים רבים נפלו תחת שתי הקטגוריות.
"וואסיי-פופ" (פופ תוצרת יפן) הפך מהר מאוד למושג הרווח לתיאור שני הסגנונות. מאוחר יותר הפך המונח ג'יי-פופ למונח הכללי לתיאור רוב שירי הפופ. הקטגוריה החדשה הכילה בתוכה את רוב זמרי הרוק וביניהם איקיצ'י יאזאווה, זמר רוק יפני שהפך לפופולרי מאוד באותה תקופה, ביחד עם כוכבות פופ כמו יוקו אוגינומה ועוד מספר סגנונות שונים. היקארו גנג'י, להקת בנית רבת השפעה גם השיגה פופולריות באותה תקופה.
שנות ה80 המאוחרות נשלטו על ידי זמרות כמו נקאיאמה מיהו, נאקאמורי אקינה, מוריטאקה צ'יסאטו וקודו שיזוקה.

בסוף שנות ה80 עלתה אחת מלהקות הרוק המפורסמות ביותר ביפן, "צ'אגה & אסקה", זוג זמרים יפנים פופולרי המורכב מצ'אגה (שוג'י שיבאטה) וריו אסקה (שיגאקי מיאזאקי). הם הוציאו שרשרת רציפה של להיטי ענק, מבססים עצמם ככובי הרוק הפופולרים ביותר באסיה. סיבוב ההופעות שלהם באסיה היה הקונצרט הגדול ביותר שאי פעם נערך על ידי להקה יפנית- הכרטיסים לכל 61 ההופעות נמכרו ביום הראשון. למרות זאת, עם עליתה של מוזיקת הפופ-דאנס ביפן בשנות ה90 הפופולריות של להקות רוק קטנה.

בשנות ה90, היה ניתן לחלק את סצנת המוזיקה למספר להקות בולטות. 1990-1993 נשלטו על ידי להקות כמו ZARD, Wands, Deen, B'z ו-the Southern All Stars. ב1994-1995 הצליח מאוד קומורו טטסויה- נגן קלידים, פזמונאי ומפיק מוזיקה. 1996 הייתה ידועה כשנה בה שלטו בוגרי בית הספר למשחק אוקינאוואן- אמורו נאמיאה, MAX ,SPEED ואחרים. ב1997 התפרסמה הלהקה Morning Musume וב1997 עם עלייתו של ה ヴィジュアル系) Visual Kei), תנועת רוק יפני, הלהקה שאזנה הגיעה למקום ה-1. ב-1999 התחילו לשלוט הדיוות היקארו אוטאדה ואיומי האמאסאקי.

עכשיו, בשנות ה2000, ההשפעה של סגנונות הR&B וההיפ הופ על המוזיקה היפנית היא גדולה מתמיד, תוכן השירים התפתח והפך לפרובוקטיבי ומעורר יותר. זמרים רבים שבתחילת הקריירה שלהם שרו שירים פשוטים ורגועים, הסתגלו למצב החדש וכותבים שירים נועזים יותר. להקות ג'יי-היפהופ/רוק כמו ORANGE RANGE וקטסומיישי נמצאות עכשיו בראש המצעדים של האוריקון ביחד עם להקות ג'יי-פופ/רוק ישנות יותר כמו B'z ו-Southern All Stars. סצנת המוזיקה ביפן נשלטת בעיקר על ידי להקות בנים, וזמרים זכרים כמו קן היקארי ואחרים. זמרות פופ סבלו ירידה חמורה מאז שנות ה-90 אבל זמרות כגון איומי האמאסאקי, קודה קומי, מיקה נאקאשימה ובואה עדיין מגיעות למקום ה-1 עם רוב הסינגלים שלהן. איומי האמאסאקי עומדת על שבירת שיא של 26 סינגלים ברציפות במקום הראשון, כל האלבומים שלה הגיעו למקום הראשון וגם היא הזמרת היפנית ממין נקבה וזמרת הסולו שמכרה הכי הרבה אלבומים וסינגלים (מעל 43,000,000) רק שלושה הרכבי של פופ/רוק יפנים עומדים על מספר מכירות יותר גבוה. בסגנון הג'יי-פופ התפתחה גם סצנת אינדי מבוססת.

[עריכה] ההשפעה על תרבות יפן

מוזיקת ג'יי-פופ היא חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית. היא משמשת בכל מקום: אנימה, חנויות, פרסומות, סרטים, רדיו, טלווזיה, משחקי וידאו ועוד.

המספר הגדול של שירי הג'יי-פופ שיוצאים לשוק גורמים לכך שהפנים של תעשיית הג'יי-פופ משתנים כל הזמן. מוזיקאים רבים מוציאים רק אלבום אחד וכמה סינגלים ואז חוזרים להיות אנונימים גמורים. מאוד קשה להישאר בולטים בתעשיה והמוזיקאים שמצליחים לשמר את הפופולריות שלהם נחשבים למובחרים. להקות כמו Dreams Come True, B'z, the pillows ,צ'אגה & אסקה וזמרים כמו יאזאווה איקיצ'י, סייקו מאטסודה וNOKKO, שנשארו פופולרים מעל 15 שנה נחשבים לתופעות מדהימות.

לאחרונה, ג'יי-פופ הגיע לתשומת הלב של אנשים מסביב לעולם דרך משחקי וידאו. בגלל המגמה הפופולרית של יבוא משחקים מיפן, כדי להשיג משחקים לפעמים שנה לפני מועד יציאת בארצות הברית. כך נחשפו השחקנים לשירי הנושא היפנים של המשחקים.


[עריכה] קישורים חיצוניים