חגי ישראל ומועדיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות
מגן דוד
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה
אלוהים
יציאת מצרים · עשרת הדיברות · שלושה עשר עיקרי האמונה
קיום מצוות · תורה · ביאת המשיח
אישים מרכזיים
אבות ואמהות האומה · שופטי ישראל · דוד · שלמה
נביאי ישראל · חז"ל · ראשונים · אחרונים · משיח בן דוד
ארון הספרים היהודי
תורה · תנ"ך · משנה · תלמוד
מדרשי הלכה · מדרשי אגדה · סידור · מחזור · משנה תורה · שולחן ערוך · שו"ת · ספר הזוהר · פרשנות למקרא
מצוות ומנהגים יהודיים
הלכה · תרי"ג מצוות · משפט עברי · תפילה · לימוד תורה · צדקה · גמילות חסדים · שמע ישראל
משפחה: ברית מילה · פדיון הבן · זבד הבת · בר מצווה · נישואין · טהרת המשפחה · מעמד האישה ביהדות · צניעות
מוות: הלוויה · קבורה · אבלות · קדיש · חברה קדישא
חיי הקהילה היהודית
תפקידים: רב · דיין · חזן · גבאי · מוהל · שוחט · קברן
מוסדות: בית כנסת · בית מדרש · מקווה · חדר · ישיבה · כולל
תפילה בציבור: מניין · היכל/ארון קודש · חזנות · תפילת עמידה · שחרית · מנחה · ערבית · מוסף · קריאת התורה · שמע ישראל · ברכה · קידוש · רשימת תפילות וברכות
היסטוריה של עם ישראל
תקופת האבות · יציאת מצרים · תקופת המקרא · תקופת בית ראשון · תקופת בית שני · תקופת הגלות · אנטישמיות · ציונות · השואה · היסטוריה של מדינת ישראל
אתרים ומבנים ביהדות
אתרים: הכותל המערבי · הר הבית · קברי צדיקים · מערת המכפלה · קבר רחל · ירושלים
מבנים: המשכן · משכן שילה · משכן נוב · משכן גבעון · בית המקדש הראשון · בית המקדש השני · מקדש הורדוס · בית המקדש השלישי
יהודים
מיהו יהודי · גיור · העם היהודי

המונח "חג" או "מועד" הוא בעל משמעות של יום טוב או יום של שמחה, לכן נכללים בהגדרה זו ימים רבים: חלקם נובעים מההלכה והמסורת היהודית, וחלק אחר השתרש בעקבות הקמת המדינה. חלקם ימי שמחה, וחלקם ימי אבל וזכרון. מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג" (שמ' כג,יח). מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת לנו מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל - פסח, שבועות וסוכות.

תוכן עניינים

[עריכה] עקרונותיהם של חגי ישראל

החגים המוזכרים בתורה הם רק פסח, שבועות וסוכות (על פי הסדר השנתי שמתחיל את ספירת החודשים בניסן). שאר הימים הטובים נקראים בתורה "מועדי ה'" והם: יום התרועה בראשון בתשרי (נקרא מאוחר יותר 'ראש השנה'), יום הכיפורים, ויתכן שאף ראשי חודשים. בחג היו מביאים קרבן חגיגה ומקריבים אותו על גבי המזבח במקום המקודש (ירושלים, לאחר שזו נהפכה מרכז הפולחן הדתי), והחג היה גם אסור במלאכה כמו ביום השבת. מאוחר יותר הצטרפו גם המועדים (ימים טובים שאינם ימי שבתון והונהגו על-ידי חז"ל) כמו חנוכה ופורים ואף ט"ו באב ול"ג בעומר כימי שמחה.

החוק הישראלי אימץ את ההגדרה ההלכתית והגדיר רק את חגי התורה כימי שבתון, שבהם אסור להעביד יהודי. אך בימים טובים כמו פורים וחנוכה אין החוק אוסר עבודה, משום שאינם "חגים דאורייתא". מרבית החגים להלן הם חגים של בני הדת היהודית. אחדים מהם, כגון יום העצמאות, הם חגים של תושבי ישראל בני כל הדתות(רשמית לפחות).

החגים קשורים במנהג לשמוח, לאכול ולשתות (בעיקר בשר ויין). התורה מצווה "ושמחת בחגיך" (דב' טז,יא), והמנהג לאכול ולשתות בחג נזכר בספר נחמיה: "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ כִּי־חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמ' ח,י).

טעמם של החגים הוא לאומי ואוניברסלי: כל עם שמקבל עצמאות נוהג ליצור לעצמו לוח שנה הכולל את מסורותיו ומנהגיו, בפרט אם הוא כרוך בהוויה דתית. כך הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמי שמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקיית גשמים, קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים והתפללו לכך מאת האלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו בשיטות ההשקיה הנהוגות בארצות שחונות כמו מצרים, ראש השנה נקבע בתחילת האביב. במקרא נקבע החודש הראשון לשנה (ראש השנה), לתחילת ימי האביב (חודש ניסן, כפי שהוא נקרא מאוחר יותר בימי גלות בבל).

התורה קושרת את החגים למנהגי החקלאות: חג השבועות נקרא 'חג הקציר': "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמ' כג,טז); חג סוכות נקרא 'חג האסיף': "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שם). על חג השבועות נאמר גם: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמ' לד,כב). אמנם חג הפסח אינו נקשר לתקופה חקלאית באופן ישיר, אך מייד לאחריו אומרת התורה שיש לספור עד חג שבועות "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (דב' טז,ט).

מלבד הקשר החקלאי, התורה מדגישה את הזכרון הלאומי של יציאת מצרים, היום בו הפכו בני ישראל מעבדים לעם אוטונומי. ביום שמאורע זה התרחש נקבע חג הפסח: "אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שמות כג, טו). וכן: "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז, א). גם חג הסוכות נזכר פעם אחת בקשר ליציאת מצרים: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (וי' כג,מג). בעיקר התורה חוזרת ואומרת במצוות החגים: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם" (דב' טז,יב) ומכאן נובע גם האופי הסוציאלי של החגים: לזכור את החלש בחברה, את הגר, העני, היתום והאלמנה, כשם שה' זכר את בני ישראל שהיו גרים במצרים.

בימי בית שני, חז"ל קבעו ימים טובים ואף הנהיגו בהם דינים והלכות. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית וחנוכה שנקבע בימי מרד המכבים. בעבר נחגג גם "יום ניקנור" כיום שמחה על תבוסת המצביא היווני בפני המכבים, אולם עם הזמן נשכח יום זה. למעשה מלבד פורים וחנוכה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית. גם כאשר זיהו חז"ל את ט"ו באב כיום טוב, לא הנהיגו בו מעשים מיוחדים, כך גם בנוגע לט"ו בשבט.

בעת החדשה נקבע בתחילה יום עצמאות המדינה כחג, ולמרות שחוגים אורתודוכסיים סרבו להנהיג בו תפילות של יום טוב (קריאת פרקי "הלל" ותפילה לשלום המדינה), רווח בעם ישראל יום זה כיום טוב ואף נקבע בחוק הישראלי כיום שבתון. עם הזמן נוספו גם ימי עצב ללוח השנה, כמו יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, ומאוחר יותר גם יום רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין.

[עריכה] חגים דתיים

  • ראש השנה: נחגג בתחילת לוח השנה העברי ומציין ביהדות יום דין לכל בני האדם.
  • יום הכיפורים: יום לחשבון נפש ולכפרת עוונות.
  • סוכות: מציין את ישיבת עם ישראל בסוכות וענני כבוד בעת יציאתם ממצרים.
  • הושענא רבא: היום השביעי של סוכות. נחשב יום גזירת הדין על כל אדם (המשפט מתחיל בראש השנה).
  • שמיני עצרת: היום השמיני לחג הסוכות.
  • שמחת תורה: נחגג על סיום קריאת התורה השנתי (בארץ ישראל, שמיני עצרת ושמחת תורה הם למעשה אותו היום).
  • חנוכה: נחגג לזכר ניצחון המכבים על היוונים, השבת מלכות יהודה וחידוש הדלקת המנורה בבית המקדש.
  • ט"ו בשבט: ראש השנה לאילנות לעניני ערלה נטע רבעי ומצוות האילן בכלל.
  • פורים: נחגג לזכר הצלת היהודים במלכות אחשוורוש בסוף גלות בית ראשון.
  • פסח: מציין את כניסת ישראל למשפחת העמים, ויציאתו ממצרים מעבדות לחירות.
  • ל"ג בעומר: נחגג לזכר פסיקת המגפה בימי ר' עקיבא ולזכר פטירת רשב"י.
  • שבועות: נחגג לזכר קבלת התורה במעמד הר סיני.
  • ט"ו באב: נחגג כזכר להתרת נישואי בני שבט בנימין, על פי המדרש.

[עריכה] תעניות

[עריכה] חגים ומועדים אזרחיים

[עריכה] חגים ומועדים לפי סדר כרונולוגי בלוח השנה

מועדי כל החגים והמועדים נקבעו על פי הלוח העברי. גם מועדים רישמיים של מדינת ישראל, כגון: יום העצמאות, יום ירושלים, יום השואה ואחרים.

[עריכה] ראו גם:

חג - טקס דתי - מגילת תענית - אסרו חג - חג הסמוך לשבת

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.