אספאסיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
אספאסיה (ביוונית: Ἀσπασία; 470 לפנה"ס - 400 לפנה"ס) הייתה אחת הנשים המפורסמות ביותר שחיו ביוון העתיקה שהתפרסמה בעיקר כפילגשו של המדינאי האתונאי פריקלס[1].
אספאסיה נולדה בעיר מילטוס שבאסיה הקטנה ובשלב מסוים בחייה עברה לאתונה, שם חיה עד ימיה האחרונים. לה ולפריקלס נולד בן הקרוי "פריקלס הצעיר". הוא נבחר לכהן כמצביא והוצא להורג לאחר קרב ארגינוסה. יש הטוענים כי לאחר מותו של פריקלס הייתה אספסיה בת זוגתו של מדינאי אתונאי אחר בשם ליסיקלס.
בכתביהם של אפלטון ופילוסופים אחרים וכן אצל חוקרים מודרניים, מוצגת אספאסיה כדמות יוצאת דופן המתבלטת בשל השפעתה הפוליטית הרבה והכריזמה האינטלקטואלית שלה. יחד עם זאת, מעט מאוד ידוע על חייה באופן ודאי. אומנם כתבים עתיקים מציינים כי אספאסיה הייתה יצאנית שניהלה בית בושת, אך רבים מהכתבים הללו היו שירים קומיים שמטרתם מלכתחילה הייתה לשים את פריקלס ואופן ניהול המלחמה שלו ללעג ולא נועדו לתעד עובדות אודותיה (שגם כך אינן נתמכות בעדויות מוחלטות וברורות) .[2] ישנם גם חוקרים שמעמידים אפילו בסימן שאלה את עצם היותה פילגש או הטאירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצאה ושנותיה הראשונות
אספאסיה נולדה במושבה היוונית מילטוס שבאיוניה (כיום במחוז איידין שבתורכיה) ושמו של אביה היה אכיוקוס. בניגוד למספר מקורות עתיקים שטוענים להיותה שפחה או שבויית מלחמה, היא הייתה אישה חופשייה לחלוטין. ככל הנראה היא השתייכה למשפחה עשירה היות שידוע שלהוריה הייתה היכולת לדאוג לחינוכה ולהשכלתה.[3] הנסיבות שעמדו ברקע הגעתה לאתונה אינן ברורות. גילויו של קבר מהמאה הרביעית הנושא כתובת המציינת את השמות אכיוקוס ואספאסיוס הביא את ההיסטוריון פיטר ג'יי. ביקנל לנסות ולשחזר את הרקע המשפחתי והקשרים האתונאיים של אספאסיה. לדבריו של בינקל, אספאסיה הייתה קשורה לאלקיביאדס השני מסקמבונידאה, שהוגלה מאתונה בשנת 460 לפנה"ס וייתכן ששהה בזמן גלותו במילטוס. בינקל משער שאלקיביאדס התחתן במילטוס עם בתו של אדם בשם אכיוקוס. ככל הנראה חזר אלקיביאדס לאתונה עם רעייתו החדשה ואחותה הצעירה, אספאסיה. בינקל טוען שהילד הראשון שנולד מנישואין אלה נקרא בשם אכיוקוס (דודו של אלקיביאדס) והשני נקרא אספאסיוס . כמו כן, הוא טוען גם שפריקלס פגש את אספאסיה על רקע קשריו ההדוקים עם בית אלקיביאדס.[4]
[עריכה] חיים באתונה
לפי דבריהם השנויים במחלוקת של משקיפים העתיקים ומודרניים, הפכה אספאסיה באתונה להטאירה וככל הנראה ניהלה בית בושת[5] הטאירי, היו מארחות ברמה גבוהה, ומעבר ליופיין החיצוני הן נבדלו מרוב הנשים האתונאיות בהיותן נשים משכילות (לרוב אף נחונו בהשכלה גבוהה, כדוגמת אספאסיה) ובהיותן עצמאיות במעמדן שאף משלמות מיסים לפוליס. [6] למעשה, מעמדן היה הקרוב ביותר לנשים משוחררות. אספאסיה, שהפכה לאחת הדמויות הבולטות ביותר בחברה האתונאית, מהווה דוגמא לסוג זה של נשים. פלוטארכוס, השווה את אספאסיה לתרגליה, הטיארה מפורסמת אחרת מהתקופה.[7] בהיותה זרה וכנראה הטאירה כאמור, היתה אספאסיה חופשייה ממגבלות חוקיות מסורתיות שרתקו את הנשים הנשואות באתונה לביתן. עובדה זו איפשרה לה לקחת חלק בחייה הציבוריים של הפוליס האתונאית. היא הפכה לפילגש של המדינאי פריקלס בתחילת שנות הארבעים של המאה הרביעית לפנה"ס והחלה לחיות עמו לאחר גירושיו מאישתו הראשונה (בשנת 445 לפנה"ס לערך), אולם מעמדה המשפחתי שנוי במחלוקת. בנם, פריקלס הצעיר, נולד ככל הנראה בשנת 440 לפנה"ס. יש להניח שהיא היתה צעירה מאוד בשנים הללו שכן ילדה ילד נוסף לליסקלס בשנת 428 לפנה"ס.[8]
בחוגים החברתיים התפרסמה לאו דווקא ביופייה החזותי כי אם כאשת שיחה מן המעלה הראשונה, אשת סודם ויועצתם של המקורבים לה.[9] לדבריו של פלוטארכוס, הפך ביתם של פריקלס ואספאסיה למרכז אינטלקטואלי בעיר שמשך אליו את הפילוסופים ואנשי הרוח המובילים והבולטים ביותר בתקופה, ובכללם סוקרטס. כותב הביוגרפיות אף מציין שלמרות הפריצות שבחייה, אתונאים רבים הביאו את נשותיהם אליה כדי שתוכלנה לשמוע אותה מדברת ומשוחחת. [10] [11]
[עריכה] התקפות אישיות ומשפטיות
| "בעקבות כך, הרוע לא היה כה חמור, ואנו היינו היחידים שסבלו. אלא שכעת כמה צעירים שתויים פנו למגרה יחד עם יצאנית הצמרת סימאתה. המגרים, שנפגעו מכך, ברחו יחד עם שתי יצאניות לביתה של אספאסיה. וכך קרה בשל שלוש זונות יוון החלה לבעור. פריקלס בתגובה, בוער מזעם בגובהו האולימפי, שיחרר הבקר, גרם לרעם לרעום, הפך את יוון והעביר החלטה שהועברה כמו אש בשדה קוצים, שעל המגרים לגלות מאדמותינו, מהשווקים שלנו, מהימים שלנו ומיבשת שלנו" |
| (מתוך הקומדיה האכארנים מאת אריסטופאנס[12]. |
פריקלס, אספאסיה וחבריהם, אף פעם לא היו מחוסנים מביקורת ומהתקפה, היות ועליונות באתונה הדמוקרטית לא הייתה שוות ערך לשלטון אבסולוטי.[13] יחסיה עם פריקלס והשפעתה הפוליטית עליו עוררו תגובות רבות. דונלד קגן, היסטוריון מאוניברסיטת ייל, מאמין שאספאסיה לא הייתה פופלרית בשנים שלאחר מלחמת סאמוס[14] בשנת 440 לפנה"ס, הייתה סאמוס במלחמה עם מילטוס של שליטתן בעיר פריאן, עיר עתיקה ששכנה למרגלות הגבעות של מיקלה. במהלך המלחמה, הגיעו המילטים לאתונה בכדי לשטוח את בקשותיהם נגד סאמוס, ולאחר שהאתונאים ציוו על שני הצדדים לחדול ממעשי האיבה ולהביא בפניהם את הסוגיה השנויה במחלוקת לפתרון באתונה, סירבה סאמוס לבקשתם.[15] בתגובה, החליט פריקלס לפתוח במלחמה נגד סאמוס, ועל אף ניצחונה של אתונה בסופו של דבר, המלחמה הייתה מלווה באבידות כבדות ובניצול משאבים רבים. לדבריו של פלוטארכוס, רבים היו אלו שטענו שהייתה זו אספאסיה, שמוצאה ממילטוס כזכור, שהייתה האחראית למלחמה הקשה, ושהחלטתו של פריקלס לצאת למלחמה הזו נועדה לספק את רצונה.
לפני פריצתה של המלחמה הפלופונסית (404-431 לפנה"ס), נאלצו פריקלס, כמה מחבריו הקרובים ואספאסיה בינהם, להתמודד עם סדרה של התקפות אישיות ומשפטיות. אספאסיה בעיקר, הואשמה בהשתחתתן של הנשים האתונאיות במטרה להשבע את רצונו המיני הסוטה של פריקלס. לדבריו של פלוטארכוס, היא הואשמה בבית משפט באשמת כפירה (כאשר התובע היה המשורר הקומי הרמיפוס). ככל הנראה כל האשמות הללו היו לא יותר מהשמצות חסרות שחר, אך ההתמודדות הזו גזלה מפריקלס כוחות ומשאבים רבים.
אף על פי שאספאסיה זוכתה בסופו של דבר הודות להתפרצות רגשית נדירה למדיי מצידו של פריקלס לטובתה, חברו, פידיאס, מצא את מותו בכלא. חבר אחר שלו, אנכסגורס, הותקף על ידי האקסליה (המועצה הראשית של אתונה) על רקע אמונותיו הדתיות.[16] לדבריו של קגן, ייתכן והמשפט שנוהל נגד אספאסיה וזיכוייה היו לא יותר מבדותה "לפיה הוצאת דיבה, חשדות ובדיחות גסות פשוט הפכו לתביעה משפטית מופרכת וחסרת שחר".[17] לטענתו של אנתוני ג'יי. פודולקי, פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטת בריטיש קולומביה, ייתכן ופלוטארכוס או הגורם שיידע אותו אודות כך, פשוט לא הבינו כהלכה סצינה מסוימת באיזושהי קומדיה.[18] קגן טוען שגם אם נבחר להאמין לסיפורים הללו, אספאסיה לא ניזוקה בכל מקרה, גם עם עזרתו של פריקלס, וגם בלעדיה.[19]
המחזאי היווני אריסטופנס מאשים ביצירותו "אכארניאנס" את אספאסיה המלחמה הפלופונסית. לטענתו, החלטתו של פריקלס להפסיק את המסחר שהתנהל בין המגרים לבין אתונה ובעלות בריתה הייתה נקמתו על חטיפתן של פרוצות מביתה של אספאסיה על ידי המגרים. על רקע האינטרסים האישיים של אספאסיה, תיאור דמותה כגורם האחראי לפריצתה של המלחמה נגד ספרטה שיקף בזיכרונם של האתונאים את המלחמה שנוהלה כמה שנים קודם לכן בה היו מעורבות מילטוס וסאמוס.[20] לדבריו של פלוטארכוס גם משוררים קומיים לקחו חלק בביקורת הזו, בעיקר על רקע הערות הלעג שהופיעו בשיריהם. לדבריו של פודלקי דאוריס נראה כמי שהציג את הדעה שאספאסיה עוררה הן את המלחמה הפלופונסית והן את המלחמה נגד סאמוס.[21] אספאסיה כונתה בשמות רבים כדוגמת האומפלה החדשה, דיאנירה (ע שמה של הנסיכה ואשתו של הרקולס), הרה (על שם רעייתו של זאוס ואחותו) והלנה (על שמה של הלנה מטרויה, שנודעה כאישה היפה בנשים). התקפות אחרות על יחסיו של פריקלס עם אספאסיה צוינו בנוסף גם על ידי אתנאוס.[22] אפילו בנו של פריקלס, אקסאנטיפוס, שהיו לו שאיפות פוליטיות, לא היסס להשמיץ את אביו על ענייניו הפרטיים.[23]
[עריכה] שנותיה האחרונות ומותה
בשנת 429 לפנה"ס ובעטייה של מגיפה קשה שפרצה באתונה, פריקלס היה עד למותה של אחותו ושל שני בניו החוקים יוצאי חלציו מרעייתו הראשונה, אקסאנטיפוס, ובנו האהוב פאראלוס. על רקע חולשתו הרגשית באותם ימים, הוא פרץ בדמעות, ואילו שהותה של אספאסיה עימו לא הצליחה לנחם אותו. ממש לפני מותו, איפשרו האתונאים לערוך שינוי בחוק האזרחות שנחקק בשנת 451 לפנה"ס שהפך את בנו החצי אתונאי שילדה אספאסיה, פריקלס הצעיר, לאזרח וליורש חוקי, החלטה מרשימה ולו מן הטעם הפשוט שהיה זה לא אחר מאשר פריקלס עצמו שיזם את הצעת החוק לפיה יוכר אדם כאזרח אתונאי כפוף להיותם של שני הוריו גם יחד אזרחים אתונאים[24] . פריקלס מת ממחלה קשה שפרצה עקב המגיפה בסתיו של שנת 429 לפנה"ס.
פלוטארכוס מצטט את האסינס סוקרטיקוס, שכתב דיאלוג בו משתתפת אספאסיה (דיאלוג שאבד), לפיה למדים שלאחר מותו של םריקלס, חיה אספאסיה עם ליסיקלס, מצביא ומנהיג דמוקרטי מאתונה, ממנו ילדה בן נוסף, ושהיא הייתה זו שהפכה אותו לאזרח הראשון של אתונה. לאחר מותו של ליסיקלס בקרב שנערך בשנת 428 לפנה"ס, הרשומות ההיסטוריות לא מציינות דבר אודותיה. כך לדוגמא, לא ידוע אם היא עדיין חיה כאשר בנה, פריקלס הצעיר, נבחר לכהן כמצביא או בשעה שהוא הוצא להורג לאחר קרב ארגינוסה. רוב ההיסטוריונים מעריכים שמועד מותה היה בשנים 401-400 לפנה"ס, וזאת, על בסיס הערכתם שאספסיה מתה בטרם הוצאתו להורג של סוקרטס בשנת 399 לפנה"ס, סדר זמנים שעולה ונרמז מכתביו של האסינס אודות אספאסיה.[25]
[עריכה] הערות אודות עבודות פילוסופיות
[עריכה] עבודות פילוסופיות עתיקות
אספאסיה מופיעה בכתביהם הפיוסופים של אפלטון, קסנופון, האסינס סוקרטיקוס ואנטיסתנס. ישנם אנשי אקדמיה שטוענים כי אפלטון התרשם מאוד מרמת האינטיליגנציה שלה ומתבונתה הרבה, ואף התבסס עליה בעיצוב דמותה של דיוטימה ביצירה שכתב. יחד עם זאת, אחרים טוענים שדיוטימה הייתה בפועל דמות היסטורית אמיתית לכל דבר. לדבריו של צ'ארלס קאהן לדוגמא, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת פנסילבניה, דיוטימה הייתה לא אחרת מאשר תגובתו הספרותית של אפלטון לדמותה של אספאסיה כפי שהופיעה בכתביו של האסינס.[26] ביצירה מנאקסנוס, לועג אפלטון באמצעות סאטירה על מערכת היחסים בין אספאסיה ופריקלס, ואף מצטט את סוקרטס בטענתו האירונית שהיא "הדריכה הרבה נואמים".[27] כוונתו של סוקרטס הייתה לרמוז על תהילתו הרטורית של פריקלס, בעודו טוען באירוניות רבה גם כן, כי מאחר והמדינאי האתונאי התחנך על ידי אספאסיה, הוא עתיד להיות בעל כושר רטורי אדיר בעוצמתו בעיניו של כל אדם שחונך על ידי אנטיפון.[28] בנוסף, הוא גם מייחס לאספאסיה את נוסח הדברים שנאמרו בהספד שניתן בהלוויתו של פריקלס ואף תוקף את תומכיו. קאהן מציין שאפלטון חלץ מהאסינס א המוטיב לפיה אספאסיה הייתה מדריכתם של פריקלס ושל סוקרטס לרטוריקה.[29] אספאסיה, לפי אפלטון ולפי המחזה ליסיסטרטה מאת אריסטופאנס, הינה דוגמא יוצאת דופן כביכול לכשירותן וליכולתן של נשים להיות נואמות, אף על פי שהדמויות הבדויות הללו לא אומרות לנו דבר על מעמדן בפועל של הנשים באתונה.[30] כדבריה של מרת'ה ל. רוז, פרופסורית להיסטוריה באוניברסיטת טרומן, "רק בקומדיות כלבים מתדיינים, ציפורים מושלות, ונשים נואמות בלהט".[31] קסנופון מציין את אספאסיה פעמיים בכתביו הסוקרטיים, ביצירותיו "דברים שראוי לזוכרם" ו"דברים הקשורים למשק הבית". בשתי היצירות העצות שהעניקה מומלצות לקריטובולוס על ידי סוקרטס. ביצירה "דברים שראוי לזוכרם", סוקרטס מצטט את אספאסיה כמו שאומרת שעל השדכן לדווח באופן אמין וכן על תכונותיו הטובות של האדם, וביצירה "דברים הקשורים למשק הבית" נענה סוקרטס להמלצותיה של אספאסיה כמו שגילתה תבונה רבה יותר בכל הנוגע לניהול משק הבית והשותפות הכלכלית בין בעל ואישה.[32] גם האסינס סוקרטיקוס וגם אנטיסתנס קראו לדיאלוג סוקרטי שכתבו על שמה של אספאסיה (אף על פי ששתי היצירות לא שרדו למעט חלקים בודדים מהן). המקורות העיקריים כיום לדיאלוג פרי יצירתו של האסינס סוקרטיקוס הינם אתנאוס, פלוטארכוס ומרקוס טוליוס קיקרו. ביאלוג על כל פנים, ממליץ סוקרטס שקאלייס ישלח לאספאסיה את בנו, היפוניקוס, לשם קבלת הוראות. לאחר שקאלייס נרתע מעצם הרעיון שההדרכה שיקבל תיערך על ידי אישה, מציין בפניו סוקרטס שאספאסיה השפיעה לטובה גם על פריקלס, ולאחר מותו של זה, גם על ליסיקלס .[33] בדיאלוג, שנשמר בשפה הלטינית על ידי קיקרו, דמותה של אספאסיה מתגלית כ"סוקרטס נשי", המייעצת לרעייתו הראשונה של קסנופון ומאוחר יותר גם לקסנופון עצמו (אין הכוונה להיסטוריון) בכל הנוגע למוסריות שבידע אישי.[34][35] האוסינס מציג את אספאסיה כמדריכה וכמקור השראה למצוינות, תוך חיבורן של המעלות הטובות יחד עם מעמדה כפילגש. לדבריו של קאהן ל אחת מהאפיזודות ביצירה "אספאסיה" מאת האוסינס אינה רק פרי הדימיון אלא אף חסרת כל אמינות ומהימנות היסטורית.[36]
מהיצירה "אספאסיה" מאת אנטיסתנס שרדו רק שתיים או שלוש ציטטות מקוריות. הדיאלוג הזה מכיל השמצות רבות יותר, אך גם אנקדוטות והערות אגב המרמזות על חייו של פריקלס. אנטיסתנס מתגלה כמי שלא רק תוקף את אספאסיה, אלא את כל משפחתו של פריקלס, לרבות בניו. הפילוסוף האמין שהמדינאי הדגול בחר חיי תענוגות על פני חיים מוסריים, ובהתאמה לכך, אספאסיה מוצגת כהתגלמותם של חיי מין חסרי מוסר.[37]
[עריכה] ספרות מודרנית
אספאסיה מופיעה במספר יצירות חשובות בספרות המודרנית. דמותה הרומנטית יחד עם פריקלס הייתה מקור השראה לכמה מכותבי הרומנים והמשוררים המפורסמים ביותר במאות האחרונות, ובייחוד כותבי הרומנים מהמאה ה-19 והסופרים ההיסטוריוניםשל המאה ה-20 שמצאו בסיפורים של אספאסיה ופריקלס מקור השראה בלתי נדלה. בשנת 1835, לידיה צ'יילד, סופרת ועיתונאית אמריקנית שפעלה רבות לביטול העבדות, פרסמה את יצירתה "פילותיאה", רומן קלאסי שמוקם על ציר הזמן במועד חייהם של פריקלס ואספאסיה. הספר הזה נחשב לאחד מההצלחות הגדולות של הסופרת בשל הדמויות הנשיות שתוארו בו, ובעיקר, דמותה של אספאסיה, שכולן כאחת, מתוארות כבעלות יופי ועדינות.[38] בשנת 1936, וולטר סוואג' לנדור, סופר ומשורר אנגלי, פירסם את יצירתו "פריקלס ואספאסיה", אחד מספריו המופרסמים. בספר מסופר את סיפורה של אתונה הקלאסית באמצעות סדרה של מכתבים דימיוניים, הכוללים שירים רבים. המכתבים על פי רוב אינם נאמנים לאמת ההיסטורית אך יחד עם זאת הם כן מעבירים לקורא את רוח הזמן בעידן של אתונה העתיקה תחת מנהיגותו של פריקלס.[39] רוברט המרלינג, סופר ומשורר ששאב השראה מאישיותה של אספאסיה. בשנת 1876 הוא פרסם את ספרו "אספאסיה", ספר העוסק בגינוני הנימוסים ובמוסר הנהוג בעידן פריקלס ובעבודה בעלת אוריינטציה תרבותית והיסטורית. ג'אקומו ליאופרדי, משורר איטלקי שהושפע מאוד מתנועת הרומנטיקה, פרסם חמישה ספרים שנועדו בשם "במעגלה של אספאסיה". השירים הללו קיבלו את השראתם בעטיו של ניסיונו הכואב והנואש של ליאופרדי לזכות באהבתה של אישה בשם פאני טארג'יוני טוזטי. ליאופרדי כינה את האיש הזו "אספאסיה".[40]
בשנת 1918 הסופר והמחזאי ג'ורג' קראם קוק פרסם את המחזה הארוך הראשון שלו "הנשים האתונאיות" בו הוצגה דמותה של אספאסיה כמי שעומדת בראש מאבק למען השלום. קוק שילב בין המוטיב האנטי לבין הרקע היווני. הסופרת האמריקנית גרטרוד את'רטןו בספרה "הנישואין האלמותיים" (שיצא לאור בשנת 1927) עוסקת בסיפור חיהם של פריקלס ואספאסיה ומציגה את התקופה של המלחמה בין אתונה לסאמוס, כמו גם של המלחמה הפלופונסית ושל תקופת המגיפה הקשה שעברה על העיר.
[עריכה] מוניטין והערכה
| "כעת, מאחר והדה הייתה שהוא המשיך במלחמתו נגד סאמוס בכדי להשביע את רצונה של אספאסיה, ייתכן וזהו המקום לבחון מהו אותו כוח ומהי אותה עוצמה שהיו לאישה הזו, שאיפשרו לה לנהל כרצונה את האזרח הראשון של הפוליס, ושסיפקה בנוסף לפילוסופים את ההזדמנות לדבר עליה במושגים של הצלחה, ולא פחות מכך, גם באריכות דברים". |
| (פלוטארכוס, פריקלס, פרק 24). |
שמה של אספאסיה קשור לתהילתו ולכבוד של פריקלס שלו זכה.[41] פלוטארכוס רואה בה דמות חשובה ביותר הן מבחינה פוליטית והן מבחינה אינטלקטואלית, ואף מבטא בכתביו את הערצתו אישה ש"ניהלה כראות עיניה את הגברים הראשונים במעלה של הפוליס, ושסיפקה לפילוסופים את ההזדמנות לדבר עליה במושגים של הצלחה, ולא פחות מכך, גם באריכות דברים".[42] לוסיאן מכנה את אספאסיה "מודל לחכמה", "אדם אולימפי נערץ" ומהלל את "הידע והתבונה הפוליטית שלה ואת הפיקחות שלה וההבנה שלה". על בסיס הערכות הללו, חוקרים כדוגמת שריל גלן, פרופסורית מאוניברסיטת פנסילבניה, טוענים שמתקבל הרושם שאספאסיה הייתה האישה היחידה ביוון הקלאסית שהבדילה את עצמה בזירה הציבורית וכי היא השפיעהרבות על פריקלס בחיבור נאומיו. אנשי אקדמיה אחרים טוענים כי אספאסיה פתחה את שעריו של מוסד אקדמי לנשים צעירות ממשפחות טובות ושאף המציאה את השיטה הסוקרטית .[43] לעומתם, אנשי אקדמיה אחרים כדוגמת רוברט וו. וואלס, פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטת נורט'ן-ווסטרן, מדגיש ש"איננו יכולים לקבל כעובדה היסטורית את הבדיחה הזו זאספסיה לימדה את פריקלס כיצד לדבר, וכפועל יוצא מכך, שהייתה מומחית ברטוריקה וכפילוסופית". לדבריו, ייתכן והתפקיד האינטלקטואלי שקיבלה אספסיה על ידי אפלטון נבע מקומדיה. קגן מתאר את אספסיה כ"אישה צעירה, יפה, עצמאית, חריפה ושנונה ביותר, שביכולתה לנהל שיחה ביד רמה עם המוחות החריפים ביותר ביוון ולשוחח בחריפות רבה עם בעלה על כל נושא ונושא".[44] רוג'ר ג'אסט, פרופסור לאנתרפולוגיה חברתית באוניברסיטת קנט, מאמין שאספסיה הייתה דמות יוצאת דופן, אך הדוגמא שלה הינה יוצא מן הכלל המעיד על הכל, לפיו כל אישה שעתידה הייתה להפוך לשוות מעמד עם גברים מבחינה אינטלקטואלית וחברתית, עתידה בהכרח להיחשב גם כפילגש. לדבריו של סר פרודנס אלן, פילוסוף ופרופסור במכללה הדתית באנגליה, אספסיה הניעה צעד אחד קדימה את פוטנציאל הנשים שהפכו לפילוסופיות מההשראות הפואטיות של סאפפו.[45]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ S. Monoson, Plato's Democratic Entanglements, 195
- ^ R.W. Wallace, Review of Henry's book
- ^ J. Lendering, Aspasia of Miletus
- ^ P.J. Bicknell, Axiochus Alkibiadou, Aspasia and Aspasios, 240-250
- ^ R. Just,Women in Athenian Law and Life",144
- ^ "Aspasia". Encyclopaedia Britannica. (2002).
- ^ Plutarch, Pericles, XXIV
- ^ P.A. Stadter, A Commentary on Plutarch's Pericles, 239
- ^ R. Just,Women in Athenian Law and Life",144
- ^ H.G. Adams, A Cyclopaedia of Female Biography, 75-76
- ^ Plutarch, Pericles, XXIV
- ^ תרגום חופשי מאנגלית
- ^ Fornara-Samons, Athens from Cleisthenes to Pericles, 31
- ^ D. Kagan, The Outbreak of the Peloponnesian War, 197
- ^ Plutarch, Pericles, XXV
- ^ Plutarch, Pericles, XXXVI
- ^ D. Kagan, The Outbreak of the Peloponnesian War, 197
- ^ A.J. Podlecki, Pericles and his Circle, 33
- ^ D. Kagan, The Outbreak of the Peloponnesian War, 201
- ^ A. Powell, The Greek World, 259-261
- ^ A.J. Podlecki, Pericles and his Circle, 126
- ^ Athenaeus, Deipnosophistae, 533c-d
- ^ Plutarch, Pericles, XXXVI
- ^ Plutarch, Pericles, XXXVII
- ^ A.E. Taylor, Plato: The Man and his Work, 41
- ^ K. Wider, "Women philosophers in the Ancient Greek World", 21-62
- ^ P. Allen, The Concept of Woman, 29-30
- ^ Plato, Menexenus, 236a
- ^ C.H. Kahn, Plato and the Socratic Dialogue, 26-27
- ^ K. Rothwell, Politics & Persuasion in Aristophanes' Ecclesiazusae, 22
- ^ M.L. Rose, The Staff of Oedipus, 62
- ^ Xenophon, Oeconomicus, 3.14
- ^ C.H. Kahn, Plato and the Socratic Dialogue, 34
- ^ C.H. Kahn, Plato and the Socratic Dialogue, 26-27
- ^ Cicero, De Inventione, I, 51-53
- ^ C.H. Kahn, Aeschines on Socratic Eros, 96-99
- ^ C.H. Kahn, Aeschines on Socratic Eros, 96-99
- ^ E.A. Duyckinc-G.L. Duyckinck, Cyclopedia of American Literature, 198
- ^ R. MacDonald Alden, Readings in English Prose, 195
- ^ M. Brose, A Companion to European Romanticism, 271
- ^ K. Paparrigopoulos, Ab, 220
- ^ Plutarch, Pericles, XXIV
- ^ C. Glenn, Remapping Rhetorical Territory , 180-199
- ^ D.Kagan, Pericles of Athens and the Birth of Democracy, 182
- ^ P. Allen, The Concept of Woman, 29-30
[עריכה] לקריאה נוספת
- ציונה גרוסמק, "בדמות עכביש היא טווה את חוטיה" - דימוי האישה ביוון הקדומה, הוצאת משרד הבטחון (עמודים 71-68)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

