רוק קלאסי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרוק הקלאסי (Classic Rock) הוא הזרם המרכזי של הרוק, אשר ממנו התפצלו שאר סגנונות הרוק. אם נדמה את מוזיקת הרוק לעץ, אז הרי שהרוק הקלאסי הוא החלק התחתון של הגזע, בעוד הרוק הכבד הוא החלק העליון של הגזע, וכל שאר סוגי הרוק הם ענפים. מקורו של הרוק הקלאסי הוא ברוק'נרול בארצות הברית ובאנגליה בשנות השישים. כאשר אומרים "להקת רוק", מבלי לציין באיזה סגנון מדובר, סביר להניח שהכוונה לרוק קלאסי, כיוון שזהו הרוק המקורי.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים
הרוק הקלאסי אינו סגנון אחיד. המעברים מרוק'נרול לרוק קלאסי בשנות השישים ומרוק קלאסי לרוק כבד בשנות השבעים והשמונים הינם הדרגתיים ביותר, על כן, הגבולות בין סגנונות אלה הם דקים וסובייקטיביים, אך קיימים. הרוק הקלאסי התפתח בשלושה שלבים:
- התפתחות הרוק מתוך הרוק'נרול בשנות השישים.
- התפתחות לכיוון רוק כבד יותר בשנות השבעים (גלאם רוק).
- התפתחות לכיוון כבד עוד יותר בשנות השמונים (הארד רוק).
לא כל השלבים הנ"ל, ובמיוחד האחרון, הינם רוק קלאסי בעיני כולם.
למרות זאת, ניתן לעמוד על כמה מאפיינים ברורים, המאחדים את כל להקות הרוק הקלאסיות: כל להקות הרוק הקלאסיות מבססות את המוזיקה שלהן על הרוק'נרול, תוך בקיאות בטכניקת הגיטרה החשמלית של הבלוז. עם זאת, להקות הרוק אינן מסתפקות בניגון פשוט של מקצבי רוק'נרול כמו בשנות השישים, אלא מפתחות את המוזיקה לכיוונים יותר מלודיים וכבדים. כמו כן, ברוק, בניגון לרוק'נרול, ישנו מקום נכבד לסולואים - קטעים אינסטרומנטליים ארוכים ללא שירה, כאשר הדגש החזק הוא לרוב על הגיטרה. בעוד הרוק'נרול מולחן לפי תבנית מדויקת, הרוק נחשב למוזיקה ש"באה מהלב", על כן הוא מגוון יותר. להקות הרוק הקלאסיות בשנות השבעים היו אלה שהמציאו את בלדות הרוק: שירים, בדרך כלל שירי אהבה מינוריים, המאופיינים בהבעת המון רגש הן במלודיה, הן בשירה, והן בסולואים של גיטרה חשמלית.
הבעיה בהגדרת הרוק הקלאסי היא, שעם הזמן קמו להקות יותר ויותר כבדות, עד שהרוק הכבד הפך לסגנון בפני עצמו.
[עריכה] שנות השישים: רוק'נרול עם ניצנים של רוק
רובה הגדול של המוזיקה בשנות השישים המכונה "רוק" היה למעשה רוק'נרול טהור מבחינה אומנותית. רק אמנים בודדים יצאו מהמסגרת היבשה של בלוז-רוק'נרול ואפשר היה לראות אצלם ניצנים של התפתחות חדשה לכיוון הרוק:
[עריכה] שנות השבעים: גלאם רוק
המהפכה האמיתית החלה בשנות השבעים, כאשר להקות חדשות יצאו לגמרי מהמסגרות היבשות של בלוז-רוק'נרול והחלו לכתוב יצירות ארוכות, מלודיות, כבדות, אשר כללו סולואים ארוכים וחידושים מבחינת כלים ומבחינת מלודיה. היו אלה להקות הגלאם רוק, אשר יצרו מוזיקה ברמה גבוהה וכן גם תרבות ססגונית. בין להקות אלה נמנו:
[עריכה] שנות השמונים: הארד רוק
הגלאם רוק, אשר פרח בשנות השבעים, המשיך לפרוח ולהתפתח גם בשנות השמונים. הגלאם החדש, של שנות השמונים, הושפע מסגנון רוק חדש אשר החל לפרוח בדיוק במקביל: המטאל. הגלאם החדש היה למעשה גלאם עם השפעות מטאליות, והוא נקרא הארד רוק. יש הרואים בהארד רוק כסגנון בתוך הרוק הכבד, בעוד אחרים רואים בהרד רוק עדיין המשך של הרוק הקלאסי.
להקות ההארד רוק שמרו על יסודות הגלאם. החידוש היה בכך, שהמוזיקה שלהן הייתה כבדה יותר, מהירה יותר, שמחה יותר, ססגונית יותר ובעיקר, הרבה יותר רועשת. בשל השיער הארוך והפרוע אשר אפיין את כל הרוקרים בשנות השמונים, להקות אלה נקראו "להקות שיער".
ואלו הן להקות ההארד רוק:
- בון ג'ובי
- גנס אנד רוזס
- דף לפרד
- טוויסטד סיסטר
- מוטלי קרו
- סקיד רוו
| סדרת הערכים העוסקים בסוגות של רוק |
| רוק קלאסי - רוק פסיכדלי - רוק מתקדם - רוק סימפוני - גלאם רוק - פאנק - רוק גותי - גראנג' - רוק אלטרנטיבי - רוק קל |

