ז'ורז' סורל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'ורז' אֶזֶ'ן סוֹרֵל (Georges Eugène Sorel) היה פילוסוף וסוציולוג צרפתי, תיאורטיקן חשוב בזרם הסינדיקליזם המהפכני.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
סורל נולד בשרבור בשניים בנובמבר 1847 לאב סוחר שירד מנכסיו ולאם קתולית אדוקה. הוא למד באקול פוליטכניק בפריז והפך למהנדס במחלקה לעבודות ציבור. ב1892, בגיל 45, הוא פרש לגמלאות ממשרתו בפרפיניאן והתיישב בפריז עם מארי אפראזי דויד, בת לאיכרים קתולים שלא נישא לה לעולם, ייתכן שבעקבות התנגדות אמה. מאוחר יותר עבר הזוג לבולון סיר סן. לאחרי מותה של מארי ב-1897 הוא הקדיש לה את ספרו הרהורים על האלימות. מסוף שנות השמונים הקדיש סורל את חייו להגות פילוסופית, פוליטית, כלכלית וחברתית. עד 1893 היה סורל מלוכן ושמרן; אז הכריז על עצמו כסוציאליסט ומארקסיסט.
סורל קרא רבות בכתבי פרודון, קארל מארקס וג'יאמבטיסטה ויקו, ומאוחר יותר הושפע מאנרי ברגסון. הוא ניהל התכתבות ענפה עם הפילוסוף האיטלקי בנדטו קרוצ'ה ועם הסוציולוג וילפרדו פרטו. בויכוח הגדול על המרקסיזם בתחילת המאה העשרים הוא לקח את צדו של אדוארד ברנשטיין נגד קרל קאוטסקי. יחד עם יובר לגארדל הוא תרם ב-1905 לפיתוחו התיאורטי של הסינדיקליזם המהפכני.
לאחר שהתאכזב מזרם זה סורל התקרב שוב לתקופה מסוימת, בין 1909 ו-1910, למלוכנים בהנהגת שארל מורה, אך לא הסכים עם לאומנותם או עם מטרותיהם הפוליטיות. לאחר מכן פלירטט עם השמרנים של אקסיון פרנסז והשתתף בין 1911 ו-1913 בכתב העת ל'אנדפאנדאנס שייסד ז'אן ואריו. עוד לפני כן תמך סורל במשפט חוזר לדרייפוס. הוא גינה את הברית הקדושה של 1914 וקיבל בברכה את המהפכה הרוסית. לנין, לדעתו, היה "התיאורטיקן הגדול ביותר של הסוציאליזם מאז מארקס."
סורל היה מיודד עם אנטוניו לבריולה וכתב הקדמה לתרגום הצרפתי של מסות על התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה. על אף שלבריולה תקף את עבודתו של סורל, הוגים איטלקים אחרים כגון וילפרדו פרטו ובנדטו קרוצ'ה שיבחו את ספריו, והוא השפיע רבות על התנועה הסינדיקליסטית-לאומית, ממבשרות הפשיזם באיטליה. הוא מת בבולון סיר סן ב-29 באוגוסט 1922. הוא היה בן-דודו של ההיסטוריון אלבר סורל.
[עריכה] הגות
בכתביו הפוליטיים הראשונים ביקש סורל למלא חללים בתיאוריה המרקסיסטית, אך התורה שיצר היתה הטרודוקסית ביותר. הוא ביקר את נטיותיו הרציונליסטיות של מרקס, והשווה לעתים את הפסימיות המרקסיסטית לזו של הנצרות המוקדמת. הוא לא ראה בניתוח המרקסיסטי אמת מדעית, באותו מובן שבו הבינו אותו המרקסיסטים האורתודוקסיים. על פי סורל, המרקסיזם היה "אמיתי" בשל התפקיד הגואל שהעניק לפרולטריון בתוך החברה הקפיטליסטית הדקדנטית.
סורל היה קרוב לאנרכו-קומוניזם של באקונין. כפרודון בשעתו, הוא ראה בסוציאליזם סוגיה מוסרית בראש ובראשונה. בדומה, הושפע סורל מאנרי ברגסון, שפיתח את מושג המיתוס וביקר את המטריאליזם המדעי, מפולחן הגדולה והשנאה לבינוניות שמצא אצל ניטשה, ומזיהוי השחיתות האינהרנטית בדמוקרטיה הליברלית אצל שמרנים ליברלים כטוקוויל, טן ורנאן. סורל ביקר את התפיסה שהיתה נפוצה בקרב המרקסיסטים של האינטרנציונל השני, לפיה הסוציאליזם יגיע באמצעות תהליך אבולוציוני בלתי-נמנע; הוא הדגיש את חשיבותו של הרצון ושל טקטיקות פעולה ישירה כגון שביתות כלליות, חרמות וחבלה (ייתכן שמקור הביטוי 'פעולה ישירה' הוא בסורל). מטרת הפעולה הישירה היא להפריע ישירות לתפקוד היומיומי של הקפיטליזם ולהעביר ישירות את אמצעי הייצור לשליטת הפועלים. מושג בעל חשיבות מרכזית בהגותו של סורל הוא המיתוס. סורל האמין שעל התנועה המהפכנית ליצור במכוון מיתוסים – בראש ובראשונה את מיתוס השביתה הכללית – כדי לעורר את ההמונים לפעולה. חשוב להדגיש את מעמדו האפיסטמי של המיתוס: הוא אינו נמדד לפי הסבירות האובייקטיבית של התגשמותו, אלא על פי המסקנות המעשיות של הדבקות בו. בעיני סורל, מיתוס השביתה הכללית היווה כלי חשוב ליצירת סולידריות, תודעה מעמדית והתלהבות מהפכנית בקרב מעמד הפועלים. עם זאת, הפשיסטים השתמשו בהגותו כדי לקדם את מיתוס האומה.
ניתן לשייך את סורל למסורת היעקובינית הצרפתית, כיוון שהאמין שהדרך היחידה להביא לשינוי חברתי היא באמצעות הפעלת אלימות. בתקופות שונות שיבח סורל את שארל מורה, את "אקסיון פרנסז", את לנין ואת מוסוליני על כך שתקפו את הדמוקרטיה הבורגנית. לקראת סוף חייו, הוא היה אמביוולנטי כלפי הפשיזם מחד והבולשביזם מאידך. אי לכך, סיווגו הפוליטי של סורל בין שמאל לימין נתון במחלוקת. הפשיסטים האיטלקים ראו בו מבשר, אך קשה לומר שהממשל הדיקטטורי שהקימו דמה במשהו לאידיאלים של סורל. מצד שני, תורת הפרולטריון שלו היתה חשובה גם עבור הקומוניסטים הראשונים באיטליה, ביניהם אנטוניו גראמשי. התנועה האנרכו-סינדיקליסטית חייבת גם היא רבות לסורל, שכיום מוכר, מחוץ לצרפת, בעיקר בשל פירושו המקורי , האנטי-דטרמיניסטי, למרקסיזם, בדבקותו בכוחה של הפעולה הישירה, בתפקידו המוביל של המיתוס, ובהשפעתה האנטי-ממסדית של האלימות. הגותו של סורל מהווה צומת חשוב בהיסטוריה של הפוליטיקה באירופה, כיוון שמחשבתו משקפת את ההפריה ההדדית (המבלבלת לעתים) בין רעיונות אנרכיסטיים, סוציאליסטיים, סינדיקליסטיים, קומוניסטיים, מרקסיסטים ולאומניים בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים.
[עריכה] ציטוט
כשבחרתי במונח 'מיתוס' האמנתי שבחירתי מוצלחת, כיוון שכך קיוויתי להימנע מדיון כלשהו עם האנשים המבקשים להעביר ביקורת פרטנית על רעיון השביתה הכללית, כאלה המעלים הסתייגויות שונות מהאפשרות המעשית לקיימה. ... אני מסוגל להבין את הפחד ממיתוס השביתה הכללית בקרב אנשים מתקדמים רבים. הם פוחדים ממנו בשל אופיו האין-סופי; העולם של ימינו נוטה לשוב לדעתם של אנשי העולם העתיק ולהכפיף את האתיקה להפעלה חלקה של ענייני הציבור, ואי לכך מגדירים את המידה הטובה כממוצע הזהב; כל עוד הסוציאליזם נותר תורה המובעת רק במלים, קל מאד להסיט אותו לעבר תורת ממוצע הזהב; אבל גלגול שכזה הופך בלתי-אפשרי במובהק כאשר מציגים את מיתוס השביתה הכללית, כיוון שהוא מחייב מהפכה מוחלטת.
- - מתוך מכתב לדניאל הלוי, 1907
[עריכה] כתבים
- "תרומות למחקר החילוני של כתבי הקודש" (Contribution à l'étude profane de la Bible (Paris, 1889
- "משפט סוקרטס, בחינה ביקורתית של התזות הסוקרטיות"
- Le Procès de Socrate, Examen critique des thèses socratiques (Paris: Alcan, 1889)
- "היסודות המדעיים של ההבנה" (Fondements scientifiques de l'entendement (Paris, 1893
- "הרס העולם העתיק: תפיסה מטריאליסטית של ההיסטוריה" (La Ruine du monde antique: Conception matérialiste de l'histoire (Paris, 1898
- "סוגיות באתיקה" (Questions de morale (Paris, 1900
- "מבוא לכלכלה המודרנית" (Introduction à l'économie moderne (Paris, 1903
- "משבר המחשבה הקתולית" (La crise de la pensée catholique (Paris, 1903
- "שיטתו ההיסטורית של רנאן" (Le Système historique de Renan (Paris, 1905-6
- "הנטיות המטאפיזיות של הפיזיקאים המודרניים " (Les préoccupations métaphysiques des physiciens modernes (Paris, 1907
- "התפוררות המרקסיזם" (La Décomposition du Marxisme (Paris, 1908
- "אשליות הקדמה" (Les illusions du progrès (1908
- "הרהורים על אלימות" (Réflexions sur la violence (1908
- "המהפכה הדרייפוסיאנית" (La révolution Dreyfusienne (Paris, 1909
- "חומרים לתיאוריה של הפרולטריון" (Matériaux d'une théorie du prolétaria (Paris, 1919
- "מתועלתנות לפרגמטיזם" (De l'utilité du pragmatisme (Paris, 1921
- "מכתבים לפול דלסאל 1921-1914" (Lettres à Paul Delesalle 1914-1921 (Paris, 1947
- "מאריסטו ועד מארקס (מטפיזיקה עתיקה וחדשה)" (D'Aristotle à Marx (L'Ancienne et la Nouvelle Metaphysique) (Paris: Marcel Rivière, 1935
[עריכה] בעברית
- קטעים נבחרים: מתוך הרהורים על האלימות ואשליות הקידמה ; ליקט זאב שטרנהל; תרגם דוד לזר.
(ירושלים : האוניברסיטה העברית - הפקולטה למדעי החברה - החוג למדע המדינה, תשכ"ז).

