פקודת הסמים המסוכנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973" היא פקודה (מעין דבר חקיקה) המגבילה את העיסוק בסמים במדינת ישראל.

נושאים בולטים בפקודה:

  • סעיף 6: לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברשיון מאת המנהל.
  • סעיף 7: לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברשיון מאת המנהל.

העונש המרבי על הפרת סעיפים אלה הוא עשרים וחמש שנות מאסר או קנס גבוה מאוד. החזקה שימוש בסם לצריכה עצמית בלבד, דינו מאסר שלוש שנים או קנס מקביל. העונש הקבוע להדחת קטינים לשימוש בסמים הוא עד 25 שנה. ה'מנהל' האמור בפקודה הוא מנכ"ל משרד הבריאות.

הפקודה מתייחסת לעבירות הנוגעות לסמים: החזקת סם, שימוש בסם, סחר בסם, יבוא סמים והדחת קטינים לשימוש בסם. רשימת החומרים המוגדרים כסמים מסוכנים נמצאת בתוספת הראשונה לפקודה. הפקודה מתירה בכל אופן, שימוש בחומרים מסוימים מתחת לכמות מוגדרת וכן שימוש רפואי.

בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל, בניגוד לחוקים דומים במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה, אין חלוקה של הסמים לרמות. בישראל, כל הסמים מוגדרים כמסוכנים ואין שום הבחנה בין סמים קלים לסמים קשים.

התוספת הראשונה לפקודה היא רשימת החומרים שהוגדרו "סמים מסוכנים". בתוספת השנייה בפקודה מנויות כמויות הסמים, אשר הימצאות סם בכמות שמעבר להן, משמעותה עבירת סחר.

[עריכה] קישורים חיצוניים