היסטוריה של האיחוד האירופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכן עניינים

[עריכה] שנות החמישים והשישים

[עריכה] הקהילייה האירופית לפחם ופלדה

ב-18 באפריל 1951 חתמו צרפת, גרמניה המערבית, איטליה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג על הסכם פריז והקימו יחד את הקהילייה האירופית לפחם ופלדה. יוזמי ההסכם הם ז'אן מונה, פקיד מדינה צרפתי, ושר החוץ הצרפתי רובר שומאן, שפעלו על מנת לאחד את כלכלות אירופה לכלכלה אחת חזקה, כך שיימנעו מלחמות בעתיד.

[עריכה] השוק האירופי המשותף

ב-25 במרץ 1957 נחתם הסכם רומא, ובו נוצר השוק המשותף. בארגון החדש חברות אותן החברות של הקהילייה האירופית. ישראל ניסתה אף היא להצטרף, אם כי בסוף הוחלט שלא להצטרף.

ב-1960 הקימה הממלכה המאוחדת ומספר מדינות נוספות שאינן חברות בשוק האירופי את איגוד הסחר החופשי האירופי- אפט"א. ב-1963 מטילה צרפת וטו ובריטניה לא מצטרפת לשוק המשותף.

[עריכה] מהקהילייה לאיחוד

  • ב-9 בדצמבר 1991 נחתם הסכם העקרונות לכינון איחוד מלא של חברות הקהילייה האירופית - הסכם אוטרכט.
  • ב-1 בינואר 1993 הופכת הקהילייה האירופית לאיחוד האירופי.
  • בשנת 2002 הפך האירו למטבע של כל מדינות האיחוד האירופי, למעט בריטניה, שבדיה ודנמרק. האירו התחזק במהירות שיא, ונשאר כאחד המטבעות החזקים בעולם.

[עריכה] רשימת המדינות באיחוד ושנת הצטרפותן

(למעט מדינות השוק המשותף)

גרמניה המערבית התאחדה עם גרמניה המזרחית והפכה לגרמניה, שהיא ממשיכת דרכה של גרמניה המערבית, ולכן לא נחשבה כחברה חדשה.

[עריכה] ראו גם

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לויקיפדיה ולהרחיב אותו.