מייק אלדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
הסופר והמרצה, אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר, יליד חיפה,1946, בנו של סול אדלר (ז"ל) מאנגליה ופיי קאהן מדרום אפריקה. שירת 20 שנה בחיל הים, בתפקידי פיקוד ימי ויבשתי. בשנת 1967 פיקד אלדר על ספינת משמר בכנרת ובהמשך פיקד על כל סוגי הנחתות של חיל הים, על פלגת דבורים, על פלגת שליטה ועל שתי פלגות נחתות. אלדר פרש מצה"ל לאחר מבצע "שלום הגליל" (1982) שבמהלכו פיקד על כוח הנחתות שהנחית את אוגדת הצנחנים בשפך נהר האוולי בלבנון. על מבצע זה זכתה פלגת הנחתות בצל"ש שהוענק לה, כעשר שנים לאחר הביצוע, על ידי מפקד חיל הים, אלוף עמי איילון. אלדר השתחרר מצה"ל בשנת 1985, ניהל חברה לתרגום סרטים ואחר כך פנה לפוליטיקה, מונה למנהל הארגוני של מפלגת "שינוי" והיה אף מועמד לכנסת מטעמה. אלדר סיים תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדעי המדינה והנו בוגר המכללה לביטחון לאומי. הוא מרצה על נושאים שונים וכדובר אנגלית מבית אף ייצג את מדינת ישראל בשליחויות רבות לחו"ל מטעם ארגונים יהודיים וממשלתיים. אלדר פרסם שלושה ספרי ילדים במהלך שירותו הצבאי ועוד עשרה ספרים לאחר שחרורו מצה"ל.
ספריו של אלדר:
- שלושה ספרי לילדים ולנוער בסדרת "הדולפינאים".
- ספר לילדים: "האטבון, האטבונית ודגל ישראל".
- "ראש גדול" - מדריך למתגייס המבוסס על טורו של אלדר ב"מעריב לנוער" שפורסם בשנים 1985-1995.
- מדריך למתגייס ולמתגייסת - המדריך הרשמי של צה"ל.
- מילון סלנג צבאי
- TTG - אנשי הצללים (על ההעפלה)
- יחידה 424 - סיירת "שקד".
- "האויב והים" - סיפורי מורשת חיל הים.
- "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי".
- "שייטת 11 - הקרב על הצל"ש".
- "דקר וסיפורה של שייטת הצוללות".
מאבקו של אלדר על "חופש ביטוי"
שנים מספריו של אלדר, "שייטת 11 - הקרב על הצל"ש" ו"דקר וסיפורה של שייטת הצוללות" ראו אור בשלהי שנת 1996 ותחילת שנת 1997 ונאסרו לפרסום לאחר הפצתם, חרף אישורם על ידי הצנזורה הצבאית. מחלקת ביטחון שדה של צה"ל, שהחלטות הצנזורה, ודברי הביקורת של אלדר לא נשאו חן בעיני מפקדיה, פתחה במערכה רבתי נגדו. העילה המשפטית למאבק הייתה הטענה כי אלדר לא העביר את ספריו לאישור ועדת השרים לפרסומים, שפעלה בכפוף להוראות סעיף 117 לחוק העונשין. כמו כן, טענו אנשי ביטחון השדה כי אלדר פרסם מידע "סודי" ועבר בכך על הוראות סעיף 113 לחוק העונשין - ריגול חמור. במסגרת המאבק נגד אלדר בוצעו שני חיפושים בביתו, הוחרמו מסמכים ומחשב, והוא נחקר במשך חודשים ארוכים. כמו כן, הוגשה נגדו תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו יש בספריו דברים שנודעו לו בתוקף תפקידו. לאחר מאבק משפטי וציבורי ממושך אושרו שני ספריו של אלדר מחדש. "דקר" אושר בכפוף לשינויים ו"שייטת 11" אושר כפי שהיה, ובו כל מה ששונה ב"דקר". העובדה כי בוצעו שינויים בספר "דקר", שהייתה אסורה לפרסום, נחשפה על ידי ראש מחלקת ביטחון שדה בעבר, אל"מ (מיל') בן-דוד, בכתבות ב"הארץ", ב"במחנה" ובאתרי אינטרנט רבים. בעקבות זאת פנה אלדר לבתי המשפט כדי לפתוח את הדלתיים בכל התיקים שנוהלו בעניינו. באחרונה, לנוכח אישור הרמטכ"ל, החליט שופט בית המשפט המחוזי, שמואל ברוך, להתיר לפרסם את מהות השינויים שבוצעו בספר. מאבקו של אלדר זכה לתמיכה של ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן, ובמסגרת זו אף שונו שני החוקים שאפשרו את המאבק נגד אלדר (תיקון 65 לחוק העונשין). כמו כן, ח"כ איתן פעל נמרצות להסרת כל איסורי הפרסום בפרשה, ובכל זה העילות לאיסור המשך הפצת הספרים, ואף חשף פרטים מביכים במליאת הכנסת ובהם העובדה כי הקלדת שמו של אלדר במנוע החיפוש "גוגל" חושף פרטים רבים אודות הפרשה. באוגוסט 2006 הורה השופט שמואל ברוך מבית המשפט המחוזי בתל-אביב להסיר את איסורי הפרסום מהתיק העיקרי בעניינו של אלדר, ונימק זאת בכך שהחומר ממילא מופיע כולו באינטרנט, וכי נימוקי המדינה להשארת צווי איסור הפרסום על כנם היו "סיסמאות וכותרות" בלבד. לפיכך, התיר השופט לפרסם את כל נימוקי המדינה לאיסור פרסום ספריו של אלדר וההסברים להם. פרשת אלדר עדיין נמשכת בבית המשפט העליון.

