קירור יתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קירור יתר, (supercooling), קירור של נוזל לטמפרטורה הנמוכה מטמפרטורת הקיפאון שלו בלא שיהפוך למוצק. תופעה זו עשויה להיווצר מכיוון שעל מעבר פאזה להתחיל מנקודה מסוימת בחומר. בהיעדר תנאי זה, לא יתרחש מעבר פאזה בפועל, למרות שהתנאים הסביבתיים מתאימים לכך (קרי - הנוזל מקורר אל מתחת לטמפרטורת הקיפאון).
לדוגמא: כאשר מים קופאים, נקודה מסוימת במים מתגבשת ראשונה לקרח, וממנה מתפשט מעבר הפאזה אל גוף המים כולו. נקודת ההתחלה מכונה "גרעין". במידה שהמים טהורים ומוחזקים בכלי נקי ללא פגמים ייתכן מצב שבו כל נקודה במים זהה לאחרת, ולכן אין נקודה מסוימת בעלת עדיפות על פני האחרות במעבר פאזה. בהיעדר גרעיני התגבשות, ניתן לקרר את המים לטמפרטורה נמוכה בהרבה מטמפרטורת הקיפאון, בעוד המים נשארים במצב נוזלי.
כאשר ייגרם שינוי למים המקוררים-יתר (כמו טלטול המיכל, השלכה של גורם זר פנימה או יצירת שטח פנים להיווצרות "גרעין"), יקפא גוש המים כולו במהירות.
ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

