מכתב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יאן ורמר, נערה קוראת מכתב ליד חלון פתוח (1657)
הגדל
יאן ורמר, נערה קוראת מכתב ליד חלון פתוח (1657)

מכתב הוא מסר כתוב על נייר, הנשלח במעטפה, מאדם אחד למישנהו. תפקיד המכתב בתקשורת האנושית השתנה באופן מהותי מאז המאה התשע-עשרה. באופן היסטורי מכתבים היוו את דרך התקשורת האמינה היחידה בין שני אנשים המרוחקים זה מזה. עם התפתחות אמצעי התקשורת פחתה חשיבותם של המכתבים כדרך תקשורת שגרתית. המצאת הטלגרף, טלפון והאינטרנט השפיעו, כל אחד בתורו, על מנהגי כתיבת המכתבים ושליחתם. במדינות תעשייתיות מודרניות, חליפת מכתבים הפכה למעשה נדיר יותר, אשר הוחלף ברובו על ידי טכנולוגיות מתקדמות כמו הטלפון ודואר אלקטרוני. כתיבת מכתבים פחתה עד כדי כך שלעיתים עושים שימוש במונח "מכתב" כאשר מתכוונים למסר רשמי יותר, בדואר אלקטרוני.

באופן היסטורי, מכתבים קיימים מימי מצריים הקדומה ושומר והם היו חלק מתרבות יוון, רומא, וסין, עד לימינו אלה. מכתבים מרכיבים את תוכנם של כמה מספרי הברית החדשה. ארכיבים של התכתבויות, פרטיות, דיפלומטיות או עסקיות, משמשים כמקור מידע ראשוני להיסטוריונים.

תוכן עניינים

[עריכה] יתרונות

מכתבים עדין נמצאים בשימוש, בעיקר על ידי חברות ומפרסמים. זאת בגלל שלושה יתרונות עיקריים:

  • אין צורך במכשור מיוחד אצל הנמען לקבלת המכתב. כמעט לכל אדם יש כתובת שבה ניתן להשיגו. כל שדרוש הוא תיבת דואר אצל הנמען – שלא כמו דואר אלקטרוני או שיחת טלפון, שם יש צורך במחשב או במכשיר טלפון כדי שהנמען יקבל את המסר.
  • ראיות פיזיות – כאשר מדובר במסרים חשובים, יש חשיבות לשמירת ראיה למסר. ניתן לשמור על מכתב בביטחון ובקלות רבה יותר.

[עריכה] סודיות תכנם של מכתבים

פרטיות תכתובות, או סודיות תכנם של מכתבים, היא עקרון משפטי בסיסי המצוי בחוקותיהן של כמה ממדינות אירופה. העקרון מבטיח כי תוכנו של מכתב חתום לעולם לא יחשף על ידי צד שלישי ומכתבים הנמצאים בדרכם אל הנמען לא יפתחו על ידי פקידי הממשל, או כל צד שלישי. זהו הבסיס החוקי העקרי להנחה כי קיימת זכות לפרטיות בתכתובת.

העיקרון הזה הורחב לאמצעים אחרים של תקשורת, כולל שיחות טלפון ותקשורת אלקטרונית באינטרנט ולמעשה קיימת זכות חוקתית לפרטיות בכל דרכי התקשורת. כמובן שלכלל זה קיימים יוצאי דופן שהחוק מציינם במפורש, כך למשל כאשר קיים חשד לעשיית פשע, או מתעורר צורך במניעת פשע. ברוב המדינות, מכתבים מסורתיים על נייר נותרו מחוץ לטווח ידן של סמכויות האכיפה וסודיותם נשמרה.

בארצות הברית אין זכות חוקתית מפורשת באשר לסודיות תכתובת אישית. סודיות תכנם של מכתבים נקבעה בפסיקת בתי המשפט, על יסוד התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית. [1]

בישראל לא קיימת זכות חוקתית לסודיות תכתובת אישית. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא המעגן את הזכות לפרטיות ברמה חוקתית וממנו ניתן להסיק אף על הזכות לסודיות מכתבים חתומים.

באיסור על פתיחת מכתבים עוסק אף חוק הדואר, התשמ"ו-1986. החוק מגדיר פתיחת דבר דואר על ידי פקיד דואר כעבירה פלילית שבצידה עונש מאסר, אלא אם כן, קיימות נסיבות המתירות זאת, כגון, העדר מען נכון או שהנמען נפטר.[2] החוק אף מגדיר כעבירה פלילית, פתיחת מכתב על ידי כל אדם, זולת הנמען.[3] אף מי שחלק מזכויותיו נשללו, כך למשל בנסיבות של אישפוז פסיכיאטרי, עדיין נשמרת זכותו החוקית העקרונית לשלוח ולקבל מכתבים סגורים ולהפרת זכות זו צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות.[4]

[עריכה] ראו גם

[עריכה] הערות שוליים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מכתב
  1. ^ U.S. Supreme Court, EX PARTE JACKSON, 96 U.S. 727 (1877) 96 U.S. 727
  2. ^ חוק הדואר, התשמ"א-1986, סעיף 90
  3. ^ שם, סעיף 101
  4. ^ חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, סעיף 35