לאה גולדברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאה גולדברג, (29 במאי 1911 - 15 בינואר 1970) מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופרת ילדים וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייה
לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה). על מקום הולדתה יש שתי עדויות שונות שלה עצמה (ראו [1] וכן מסמכים בסוף ערך זה).
בשנות חייה הראשונות התגוררה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נאלצה לברוח עם משפחתה למחוז סאראטוב שברוסיה. בתום המלחמה, כששבו לליטא, התעללו חיילים ליטאיים באביה וגרמו לו להשתגע. אירוע זה מתואר ברומן האוטוביוגרפי שכתבה גולדברג, "והוא האור", והוא מהווה את נקודת התשתית של יצירתה.
גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות בקובנה, ברלין ובון, וסיימה דוקטורט בשפות שמיות באוניברסיטה בבון. בתום לימודיה היא חזרה לליטא שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בראסיין ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פתח". היא עלתה לארץ בשנת 1935 על פי בקשתו של המשורר אברהם שלונסקי. היא עבדה במערכות העיתונים "דבר" "על המשמר" ו"משמר לילדים", נמנתה עם עורכי "דבר לילדים" וערכה כתב עת לילדי הגולה - "אורות קטנים".
עם בואה לארץ התפרסם ספר שיריה הראשון, 'טבעות עשן', ובו שירים כמו "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלאחר מכן הולחן על ידי שלמה יידוב). הספר מצטיין בסגנון אקספרסיוניסטי מובהק, שירה רזה בדימויים ומפוכחת מאוד, השמה את הדגש על עולמו הפנימי והאינטימי של האדם, בניגוד למשוררים בני תקופתה שהתרכזו בעיקר הוויה הלאומית.
עם הגעתה לארץ, חברה לאה גולדברג לחוג "יחדיו" של אלתרמן ו שלונסקי, ועברה לכתיבה מסגנון נאו-סימבוליסטי. יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין", שבו התבטאה כמיהתה לפשטות:
"..כֹּה פָּשׁוּט,
כֹּה פָּשׁוּט וּמָלֵא,
כְּמוֹ אָחוּ יָרֹק הַמְּחַבֵּק אֶת הַשְּבִיל הָאָבוּד
וְטַל
וְתִלְתָּן
וְטָלֶה"
(שיבולת ירוקת העין/ 'ילדוּת').
בשיריה גם מתבטא הקרע שנוצר בה עם המעבר לארץ חדשה, כפי שהוא מתבטא בשירה "אילנות": "אִתכם אני נשתלתי פעמיים/ אִתכם אני גדלתי, אורנים/ אך שורשיי - בשני נופים שונים." במהלך תקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האיילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".
בשנת 1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברה להתגורר בירושלים עם אמה.
בירושלים כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה דימון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר. בהמשך התקבלה כפרופסור באוניברסיטה, והקימה בה את החוג לספרות השוואתית. כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון מביניהם, "עם הלילה הזה" יצא לאור בשנת 1964.
בשירתה מוצגת בדידות גדולה, יחד עם שאיפות חוזרות ונשנות למציאת אהבה, וליצירת קשר. חייה של המשוררת עצמה עברו עליה בבדידות, היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם (גם מתוך חשש שמחלת הנפש של אביה תורשתית במשפחתה).
בחורף שנת 1970 נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 59. לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה. אמה, צילה, הוסיפה לחיות כ-13 שנים אחריה, ועל מצבתה ביקשה שיחרט אך "אמא של לאה גולדברג".
[עריכה] מספריה:
- ספרי שירה: "מביתי הישן", "שיר בכפרים", "אהבת שמשון", "ברק בבוקר", "מוקדם ומאוחר", "מילים אחרונות", "על הפריחה".
- פרוזה: "מכתבים מנסיעה מדומה" (1937), "פגישה עם משורר" (1952), "והוא האור".
- מחזות: "ים בחלון", "בעלת הארמון".
- ספרי ילדים: "ניסים ונפלאות", "כך ולא כך", "כובע הקסמים", "מעשה בשלושה אגוזים", "מה עושות האיילות", "ידידי מרחוב ארנון", "מר גוזמאי הבדאי", "דירה להשכיר", "איה פלוטו","המפוזר מכפר אז"ר", "שמגר הנגר", "מור החמור" ועוד.
- תורת הספרות: "אמנות הסיפור" (1963), "הספרות הרוסית במאה ה-19" (1968).
- תרגומים מספרות העמים: "כטוב בעיניכם" לשייקספיר, "מלחמה ושלום" לטולסטוי, "פר גינט" לאיבסן ו"בית ספר לנשים" למולייר, "קולות רחוקים וקרובים" (תרגומי שירה) ועוד.
[עריכה] הערות שוליים
- 1. ^ על-פי עדות אחת נולדה בקניגסברג, ועל-פי עדות אחרת נולדה בקובנה שבליטא, שהייתה באותה עת בשליטת רוסיה. אף שמקורות אחדים, ובהם האנציקלופדיה העברית, קובעים כי נולדה בקובנה, הרי מקום הולדתה הוא קניגסברג, ואת הסיבה לקיום שתי העדויות הסותרות שלה עצמה מבהירה חוקרת שירתה, פרופ' חמוטל בר יוסף: "לאה גולדברג נולדה בקניגסברג, שגם במאה העשרים הייתה עדיין מרכז חשוב של תרבות ההשכלה הגרמנית, אך קובנו (קאונאס בליטאית) הוא זכרון הילדות הראשון שלה" (חמוטל בר יוסף, 'לאה גולדברג והשיר העממי', ספר היובל לפרופ' נורית גוברין "ממרכזים למרכז", תל אביב תשס"ה, עמ' 439).
[עריכה] לקריאה נוספת
- יומני לאה גולדברג, בעריכת רחל ואריה אהרוני, הוצאת ספריית פועלים, 2005.
- טוביה ריבנר, לאה גולדברג, מונוגרפיה, ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980.
- א"ב יפה, פגישות עם לאה גולדברג, הוצאת צ'ריקובר, 1984.
- רות קרטון-בלום וענת ויסמן (עורכות), פגישות עם משוררת.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "עודני חיה, עודני אוהבת", באתר ynet: קטעים מיומני לאה גולדברג.
- לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, מצודה, כסלו תשי"ד.
- שירה של לאה גולדברג העץ, באתר הכנסת.
- לאה גולדברג, שירי סוף הדרך ואם תתן לי חלקי, באתר משרד החינוך.
- לאה גולדברג, באתר "הבמה".
- לאה גולדברג, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- לאה גולדברג בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- מבחר מאמרים על יצירתה באוצר הרמב"י של בית הספרים
- על לאה גולדברג כסופרת ילדים, באתר דףדף
- תמונתה של לאה גולדברג בשנותיה המאוחרות

