יונג וילנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונג וילנה, יונג-ווילנע, זרם ספרותי יהודי יידישאי בוילנה. שמו המלא ביידיש: "שרייבער און מאלער גרופע יונג-ווילנע", קבוצת סופרים וציירים (של) וילנה הצעירה. ראשית פרסומה כחבורה בשנת 1927, בכינוס ספרותי בוילנה, והמשכה מעל גבי העיתון "ווילנער טאג", היומון של וילנה. עורך העיתון, זלמן רייזין, פרסם את יצירות חברי הקבוצה בהבלטה גדולה וחזה להם עתיד ספרותי מבטיח.
חבורת היוצרים של וילנה הצעירה מנתה יוצרים רבים, וביניהם: המשורר והסופר חיים גראדה, המספר והמשורר שמריהו קצ'רגינסקי, המשורר אברהם סוצקבר, המשורר פרץ מירנסקי, המשורר אברהם לב, שעלה לימים לארץ והיה בין מייסדי קיבוץ גבעת השלושה, אביו של העיתונאי יגאל לב, המשורר לייזר וולף, המשורר שמשון כהן, הסופר משה לווין. הציירים הצעירים שנמנו על החבורה הם: בן-ציון מיכתם, רוזה סוצקבר, וש. עפרון. רובם היו חניכי המוסדות היידישאים, ובעלי השקפות שמאליות קיצוניות, הקרובות למפלגה הקומוניסטית. רובם לא היו ציוניים ולא חובבי עברית. המשורר אברהם סוצקבר למשל, חרף ריבוי שנות ישיבתו בישראל, ממשיך ליצור בלשון יידיש.
החבורה הוציאה כתב עת ספרותי בשם יונג-ווילנע, והחוברת הראשונה שלו נדפסה בשנת 1934. למרות שלא היו שותפים להסכמה ספרותית, ויצרו כל אחד בסגנון וברוח אחרת, היו ליוצרים הצעירים של יונג וילנה כמה דברים משותפים: האמונה הגמורה בלשון היידיש כלשון העם היהודי, עניין רב בחיים היהודיים בליטא פולין ומזרח אירופה, יניקה מנופי מולדתם ליטא, ומשירי העם הליטאיים, והערצה של המרכז הרוחני היהודי של וילנה, שכונתה אז "ירושלים דליטא".
החבורה התפוררה מעצמה עוד לפני המלחמה, ויוצריה פנו איש לעברו וליצירתו. רובם נשמדו בשואה, אבל אחדים היגרו לארצות הברית, ומעטים גם נאחזו בארץ. יצירתם החדשנית הייתה חלק מתהליך מהפכני ומעמיק שעבר על לשון היידיש ותרבותה, שאלמלא השואה וההשמדה, אפשר והייתה מתפתחת ללשון מודרנית וחילונית, ותופסת מקום של כבוד בין לשונות אירופה.

