ישיבת פורת יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישיבת פורת יוסף, נחשבת ל'ספינת הדגל' של עולם הישיבות הספרדי. הוקמה ב-1923 ברובע היהודי, ירושלים.

הישיבה הוקמה מתוקף צוואתו של הרב-המקובל הבגדאדי יוסף חיים ("הבן איש חי"). כבר ברגע הקמתה, נחשבה לישיבה הספרדית היוקרתית ביותר, ואחת היוקרתיות בכלל. בתקופה המנדטורית, הייתה מהעשירות ומהמבוססות בישיבות ארץ ישראל, כך שיכלה לתגמל בצורה נאותה את המורים והתלמידים, ואף לרכוש דירות עבור רבני הישיבה. מרבית רבני ותלמידי הישיבה היו מיוצאי קהילות בגדאד וחאלב בארץ ישראל, שעזבו את קהילותיהם בגולה הן כתוצאה מתהליכי מודרניזציה וחילון שעברו קהילות המוצא, והן בגלל מבעיות כלכליות.

כבר מראשיתה, היוותה הישיבה מקור לתודעה ופרקטיקה דתית עצמאית. רבני הישיבה ניסו להתרחק מקהילות המוצא וביקשו ליצור חברה דתית חדשה, קנאית יותר. בכך, ישיבת פורת יוסף מהווה את אחד מהמוקדים הראשונים ביצירת חרדיות ספרדית. דרכי הלימוד בישיבה שמו דגש פחות על הקבלה ויותר על פסיקה הלכתית, ואף על פי כן, בשנות ה-30 התקיים במסגרת הישיבה כולל קבלה, שנקרא "עוז והדר". אחד מהתלמידים בו היה המקובל יצחק כדורי. הדגש בישיבה על לימודי ההלכה היה במטרה לייצר קאדר של רבנים ספרדים שיהוו מנהיגות דתית עבור הציבור הספרדי בישראל. ואכן, רבים מהאליטה הרבנית-ספרדית לאורך השנים, למדו בפורת יוסף, במיוחד בתקופת הזוהר המנדטורית. בין השאר, הרבנים הראשיים לשעבר, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו. הישג נוסף של הישיבה, היה הצבת תשתית איתנה לקהילה על-עדתית ספרדית בארץ ישראל המנדטורית.

יחסה של הישיבה לציונות היה אמביולנטי. מחד, סדר היום האלטרנטיבי שביקשה לייצר, לא נגע בסוגיות הציוניות שעמדו על הפרק. מאידך, רבני ותלמידי הישיבה נחשפו לסביבה ציונית - לרובם היו בני משפחה מגוייסים למערכות ההגנה והאצ"ל.

כבר מראשית הקמתה, התגלעו בישיבה חילוקי דעות בנוגע לשאלה לאיזו פסיקה ספרדית על הישיבה להיות מחויבת. היו שצידדו במחויבות לפסיקותיו והשקפת עולמו של הרב יוסף חיים, והיו כאלה שביקשו להיות מחויבים למנהג המקום, העיר ירושלים, המחוייבת לפסיקותיו של המרא דאתרא, הרב יוסף קארו, בעל השולחן ערוך. במהלך השנים ויכוח זה יצא אל מעבר לתחומי הישיבה, והעסיק את מרבית הרבנים הספרדים החשובים. השאלה הייתה האם כל אחת מעדות ישראל צריכה לשמור את המסורת הפסיקתית שלה, או שמא יש לחתור להאחדה עד כמה שניתן של המסורת הספרדית. ויכוח זה בא לידי ביטוי, למשל, גם בחילוקי הדעות בין הרב מרדכי אליהו הממשיך את שיטת הפסיקה של יהודי עיראק, בעיקר על פי דרכו הקבלית של הבן איש חי, ובין הפסיקה של הרב עובדיה יוסף, המבקש לאחד את הפסיקה הספרדית על פי פסקי הרב יוסף קארו. בשל ממפעלו ההלכתי רחב ההיקף, ידו של הרב יוסף על העליונה, וישנה כיום נטייה להאחדה של המסורת והפסיקה הדתית הספרדית, לכיוון פסיקותיו של הרב יוסף קארו ופסיקותיו של הרב יוסף.

בעקבות נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות, עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. לאחר מלחמת ששת הימים, החליטו ראשי הישיבה שלא לסגור את המשכן החדש של הישיבה, ומאז לישיבת פורת יוסף יש שני מרכזים, האחד ברובע היהודי, הנחשב למפורסם ולבכיר יותר, והשני בשכונת גאולה.

בין ראשי הישיבה לאורך השנים היו הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב עזרא עטייה, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב שלום כהן.

[עריכה] מבוגרי הישיבה

בין בוגרי הישיבה נמנים:

[עריכה] לקריאה נוספת

הורוביץ, נרי. 2000. ‫ ש"ס והציונות: ניתוח היסטורי. כיוונים חדשים 2: 30-60.

שפות אחרות