אכילת בשר ביהדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אכילת בשר ביהדות- היהדות כדת הגותית והלכתית, עסקה במכלול נושאים בצורה מורכבת, כשהיא מנסחת את הנקודות החיוביות ואת הנקודות השליליות בכל דבר, ותוחמת את הגדרותיה בציווים משפטיים; תפיסה זו מתבטאת אף ביחס לבשר. הבשר נידון מכמה זוויות. ההלכה, שמשמשת כיסוד הספרות היהודית בתורה שבעל-פה, בחנה את אכילת הבשר ביחס לחיובי והשלילי מבחינת האדם, זאת בהתעלמות ממקורו של הבשר מבעל-חי. לעומתה ההגות המחשבתית, הפילוסופית והקבלית, עסקו גם במקורו של הבשר מבעל-חי, ובכך העובדה שלצורך אכילת האדם נצרך קטיעת חייו של יצור חי.
תוכן עניינים |
[עריכה] הזווית ההלכתית
הלכה, כחוק דתי, מתייחסת למציאות קיימת. מבחינה הלכתית הפסקת חייו של בעל-חיים לצורך אכילה, ואף פעולות פולחן מותרת, ולעיתים אף מהווה חובה נחרצת. מכלול הלכות נוגע בקרבן של בעל-חיים, הכולל הקרבה בצורה פולחנית; ההלכה אף מגדירה את דרך השחיטה המותרת, וכללי כשרות נוספים. מספר פרשנים שאפו לציין ולהסביר את הזווית המוסרית בקביעה ההלכתית ביחס לשחיטה, ושיערו שזו הדרך הגורמת את הסבל הקטן ביותר לבעל-החיים. אולם היחס העצמי, לבשר כבשר, ללא יחס למקורו מגוף חי מתבטא במכלול הלכות; הלכות אלו מזהות את הדיאלקטיקה ההלכתית הקיימת ביחס לבשר. דיאלקטיקה זו מתבססת על זיהוי שני מרכיבים עיקריים באכילת בשר, השמחה וההתמכרות.
[עריכה] בשר ושמחה
- ערך מורחב – אין שמחה אלא בבשר ויין
בהלכה היהודית אכילת בשר-בהמות מהווה גורם לשמחה; אולם בשר עופות, לא נחשב בשר הגורם שמחה (בבלי, חגיגה ח ע"ב; רמב"ם חגיגה ב,י). הנחת יסוד זו הובילה לפסיקה ההלכתית היהודית, שבזמנים שיש צורך להרבות בשמחה, כגון ימים טובים, חובה לאכול בשר (בבלי, פסחים קט ע"א; רמב"ם, יו"ט, ו,יח); ובימים מסוימים, כגון שבת הדבר רצוי (רמב"ם, שבת ל,י; שו"ע הרב, או"ח, סימן רמב ס"ב). אולם בזמנים שיש להמעיט בשמחה ואף להצטער, כגון תשעה באב, אסור לאכול בשר (בבלי, תענית כו ע"א).
[עריכה] התמכרות באכילת בשר
אכילת בשר נתפסת ביהדות כדבר ממכר, המרגיל את האדם להמשיך בו; אך גם כאן הכוונה דווקא לבשר שטעמו לא נפגע מסיבות חיצוניות, וכן דווקא בשר-בהמות ולא בשר עופות. ההתמכרות לבשר, כפי מכלול התמכרויות לדברים חומריים, נתפסה בצורה בעייתית ומסוכנת; לכן אונן נאסר באכילת בשר לפני קבורת המת, מתוך החשש שהאונן יתמכר לאכילה וימשיך בה, ולא יתכנן ויבצע את קבורת הגופה (תוספות למועד קטן כג ע"ב דיבור המתחיל ואינו). נקודה נוספת לפן ההתמכרות המסוכן, הקיים באכילת בשר, מתגלה בדין בן סורר ומורה, כך לפי ההלכה בן זה מתחייב במוות רק כאשר אכל בשר (בבלי סנהדרין ע ע"א), כשהפרשנים השונים (כרש"י והתוספות) זיהו את התמכרותו לבשר וליין כגורמי תסיסה בעייתיים שיהפכו אותו לגורם מסוכן בחברה.
[עריכה] הזווית המחשבתית
הגישות ההגותיות השונות התייחסו למכלול מרכיבים באכילת בשר, במקורו, בהשפעתו ובפן המוסרי שיש בו. הגישה המסורתית לא זיהתה כל בעיה מוסרית, בכך שהבשר מגיע בעקבות מותו של יצור חי, ואף לא ראתה פגיעה בכך במוסריות הפנימית של האדם. גישה זו התבססה על כך שהיהדות מתירה ואף מחייבת קיום קורבנות, מחייבת לעיתים אכילת בשר לצורכי שמחה, וחוסר אזכור גורף של אכילת בשר. הטענה ההגותית שהצטרפה לכך ראתה את האדם כמרכז הבריאה, כפי המצטייר בסיפור הבריאה בספר בראשית, ואת הסובב אותו כדברים שנועדו לצורכו; לכן גם בעלי החיים נועדו לצורך האדם, ובתוך כך אף אכילת בשרם. גישה זו אף התבטאה לפעמים בהסברים רדיקאלים אשר כפרו במוסריות של אלו הנמנעים לאכול בשר מטעמים שונים (צמחונות), כשלטענתם גם צמחים מהווים גורם חי, ברמה מסוימת, ותלישתו לצורך אכילה אף היא מהווה רצח. בעקבות טענה זו יכולה להיווצר בעיה קיומית, כאשר אדם שאינו מתבסס באכילה על הצומח או על החי, ימות. לכן גורסים בעלי תפיסה זו, ששרשרת המזון, היא דבר טבעי, ומוסרי, וניסיונות להתכחש להם אינם אמיתיים. לעומתם היו שהדגישו את מניעת האכילה של בשר בתקופה הקדומה, ואף את החזון לשוב לתקופה זו. בעלי גישה זו התנגדו לאכילת בשר וראו בו פעילות לא מוסרית. הם צירפו לטענתם את ההלכות הנוגעות לצער בעלי חיים, והלכות נוספות. הם התמודדו עם בעיתיות ההיתר באכילת בשר השורר היום על-פי ההלכה, כהיתר זמני, שבעתיד יתבטל (חזון הצמחונות של הרב דוד הכהן).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אריאל שרלו, ושמחת בחגך - איך?
- הרב יוסף אלנקווה, האם יש חובה לאכול בשר בימינו, אתר מורשת

