האימפריה הברזילאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
מאמר זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של ברזיל |
| שבטים ילידים
האימפריה הברזילאית פופוליזם ו"המדינה החדשה" (1930 - 1945) |
| ברזיל |
האימפריה של ברזיל היא ישות פוליטית שכללה את ברזיל בת ימינו וששלטו בה הקיסר פדרו הראשון ובנו פדרו השני. היא נוסדה בשנת 1822 והוחלפה ברפובליקה בשנת 1889.
[עריכה] מבוא היסטורי
[עריכה] בית המלוכה הפורטוגלי יוצא לברזיל
למלחמתו של נפוליון נגד בריטניה בתחילת המאה ה-19 הייתה השפעה מרחיקת לכת על בית המלוכה הפורטוגלי. משהשלים את השתלטותו על מרבית מערב אירופה, הטיל נפוליון אמברגו מסחרי על בריטניה, אשר מנע ממנה מסחר עם היבשת. פורטוגל, שותפת מסחר חשובה של בריטניה, הייתה יוצא מן הכלל לאמברגו הזה, כי לא נכבשה עדיין, ומשום כך פלשו הכוחות צרפתיים אליה מספרד בנובמבר 1809 ועלו על ליסבון.
ז'ואו השישי, אז נסיך פורטוגל, משל בממלכה כעוצר מאז הוכרזה אמו דונה מריה מלכת פורטוגל בלתי שפוייה בשנת 1792. עם פלישת כוחות נפוליון, פעל ז'ואו במהירות להעברת כל בית המלוכה לברזיל. בין ה-25 בנובמבר ל27 בנובמבר 1807 יצאו כעשרת אלפים עד חמישה עשר אלף בני אדם על סיפונן של אניות פורטוגליות, לכיוון ברזיל. במסען הגנו עליהן אניות מלחמה בריטיות. כל המנגנון הבירוקרטי של הממלכה יצא אל המושבה הרחוקה, ובכללו שרים, יועצים, שופטים, פקידים, קציני צבא וצי ואנשי כמורה. הם לקחו עימם את אוצר הממלכה, את הגנזך, בית דפוס שלם וכן כמה ספריות שהיו עתידות להיות הבסיס של הספריה הלאומית בריו דה ז'נירו.
מייד אחר הגיעו לחופי ברזיל, הורה ז'ואו על פתיחת נמלי הים של ברזיל למדינות ידידותיות (למעשה, כמעט אך ורק בריטניה). בכך בא הקץ למעשה על השיטה הקולוניאליסטית שנשמכה שלוש מאות שנה, ושבה שועבה ברזיל כמושבה פורטוגלית בלבד. עם הגיעו לריו דה ז'נירו, ביטל תקנות שונות שנועדו לחזק את התעשייה המקומית ולהפוך אותה למודרנית יותר.
הכתר הפורטוגלי היה תלוי למעשה בבריטניה, כי זו הייתה היחידה שיכולה הייתה להשיב לו את פורטוגל. משום כך זכתה בריטניה בסדרה של הסכמי סחר בתנאים מוטבים, והסחר בין ברזיל לבריטניה זכה למעשה להעדפה על פני הסחר עם פורטוגל. כמו כן זכתה בריטניה בהסכמים האלה להבטחות מעורפלות מצד פורטוגל לצמצום הסחר בעבדים, שדומות להן ניתנו גם בקונגרס וינה.
דום ז'ואו שלח שתי משלחות צבאיות לבנדה אוריינטל, שהבטיחו את בעלות פורטוגל על האזור, שסופח רשמית ב-1821.
בואה של משפחת המלוכה לריו דה ז'נירו קידם מאוד את חיי התרבות בעיר. התחילו להופיע עיתונים וספרים, ונפתחו תיאטראות וספריות. אוכלוסיית העיר הוכפלה ל-100,000 איש בזמן שהייתו של ז'ואו השישי בעיר. רבים מן התושבים החדשים היו מהגרים מארצות אירופאיות שונות. כן התיישבו בברזיל מדענים רבים, בעיקר חוקרי טבע.
ישיבת בית המלוכה בברזיל הביאה גם למתחים רבים, בעיקר בין הפורטוגלים שזה מקרוב באו (במיוחד בשורות הצבא) לבין אלו שנולדו בברזיל. בצפון מזרח ברזיל, בפרנמבוקו, פרץ מרי המוני במרץ 1817, שהקיף שכבות אוכלוסייה רבות, בגלל תחושות קיפוח של תושבי האזור ביחס לריו דה ז'נירו. המרי הזה קיבל ממדים של הפיכה, כאשר מנהיגיו כבשו את העיר רסיפה והקימו בה ממשלה זמנית והכריזו על הקמת רפובליקה. המרי התפשט בכל מחוזות הספר, אך הכוחות הפורטוגליים השתלטו עליו בחודש מאי, והוציאו להורג את מנהיגיו.
איש לא העלה בתקופה זו בדעתו שברזיל קרובה לעצמאות. המרד בפרנמבוקו ודכא, ובית המלוכה ביקש לאחד את פורטוגל וברזיל לממלכה אחת. עם תום מלחמות נפוליון ב-1814 בתבוסת נפוליון, לא הייתה עוד סיבה להישארות בית המלוכה בברזיל. אלא שז'ואו החליט להישאר ובדצמבר 1815 הכריז על ממלכה מאוחדת של פורטוגל, ברזיל ואלגרב. עם מותה של אימו המלכה הומלך הנסיך העוצר ז'ואו על הממלכה הזו, ונקרא המלך ז'ואו השישי.
[עריכה] הפיכה ליברלית בפורטוגל
באוגוסט 1820 פרצה בפורטוגל הפיכה ליברלית שהתבססה על עקרונות הנאורות. המהפכנים ביקשו לנצל רגע של משבר כללי בפורטוגל - היעדרותו של המלך ושל מוסדות השלטון, משבר כלכלי בעקבות הסכמי הסחר החדשים עם ברזיל, ומשבר צבאי בגלל הימצאות קצינים בריטיים בצבא פורטוגל. המהפכה ביקשה להחיות את הקורטס, אשר ייצגו את הציבור כולו, לקדם את האינטרסים של הבורגנות הפורטוגלית, לצמצם את ההשפעה הבריטית, ולשעבד מחדש את ברזיל לפורטוגל.
בסוף השנה כבר שלטו המהפכנים בפורטוגל בחונטה ודרשו את חזרתו של המלך. הם כינסו את הקורטס במטרה לנסח חוקה. גם בברזיל נודעו להפיכה בפורטוגל השלכות, ומרידות מקומיות פרצו בבלם ובסלבדור. עתה התבררו המחנות השונים בשאלת חזרתו של המלך לפורטוגל. ה"סיעה הפורטוגלית" ביקשה להחזיר את המלך ולכונן מחדש את המשטר הקולוניאלי והיה בה רוב לילידי פורטוגל. ה"סיעה הברזילאית" הורכבה מבעלי אינטרסים שונים, בעיקר מסחריים, וביקשה להשאיר את בית המלוכה בברזיל.
מחשש לאבד את כסאו אם לא ישוב לארצו, החליט לבסוף ז'ואו השישי לשוב לפורטוגל באפריל 1821, בלווית כארבעת אלפים איש. הוא השאיר תחתיו את בנו פדרו כעוצר הממלכה. בחודשים שלאחר עזיבתו נערכו בחירות לנציגות הברזילאית בקורטס. כמעט כל הנבחרים היו ילידי ברזיל.

