בטי פורד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליזבת אן בלומר וורן "בטי" פורד (באנגלית: Elizabeth Ann Bloomer Warren "Betty" Ford) (נולדה ב-8 באפריל 1918) היא אשתו של נשיא ארצות הברית ג'ראלד פורד והייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית בין השנים 1974 - 1977.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חיים
[עריכה] ראשית חייה
בטי בלומר (Betty Bloomer) היא ילדתם השלישית וביתם היחידה של הורטנס ניהר (Hortense Neahr) וויליאם סטפנסון בולמר (William Stephenson Bloomer), סוחר ציוד תעשייתי. בטי נולדה בשיקגו שבמדינת אילינוי ולה שני אחים גדולים: רוברט (Robert) וויליאם הבן (William, Jr).
בטי גדלה בגרנד רפידס שבמדינת מישיגן, לשם עברה המשפחה בהיות בטי בת 3. בהיות בטי בת 16 מת אביה בתאונה בשל הרעלת פחמן חד חמצני. בטי למדה ריקוד, ולאחר סיום לימודיה התיכוניים, בשנת 1936 החליטה לנסוע לניו יורק וללמוד שם מחול, אולם בשל סירובה של אמה למדה בבית הספר למחול בבנינגטון שבורמונט, שם למדה תחת מרתה גרהאם.
לאחר סיום לימודיה קיבלה אותה מרתה ללהקתה.
[עריכה] רקדנית ומורה למחול
לאחר סיום לימודיה עברה בטי להתגורר במנהטן שבעיר ניו יורק שם עבדה כדוגמנית עבור ג'ון רוברט פאוורס, ובמקביל הופיעה בלהקתה של מרתה גראהם. אמה של בטי התנגדה לעבודתה ודרשה כי תשוב לביתה. לבסוף הגיעו לפשרה לפיה בטי תשוב לבית אימה לתקופה של שישה חודשים, ואם לא תמצא עבודה, תשוב לניו יורק. בטי שבה לגרנד רפידס בשנת 1941 ועבדה בחנות בגדים מקומית, וכן עבדה כמורה למחול בקבוצת מחול שהקימה. כמו כן השקיעה בטי מזמנה בעבודה עם ילדים נכים.
[עריכה] נישואין ומשפחה
בטי התאהבה בויליאם ג. "ביל" וורן (William G. (Bill) Warren) יצרן רהיטים אותו הכירה בהיותם בני 12. אמה של בטי ואביה החורג, ארתור גודווין (Arthur Godwin) התנגדו לקשר הרומנטי ביניהם, אולם בטי וביל נישאו בשנת 1942 - על אף התנגדות זו, בחתונה שנערכה בבית הוריה. בני הזוג התגרשו בשנת 1947 וזמן קצר לאחר מכן החלה בטי לצאת עם ג'ראלד פורד, שהיה אז שחקן כדורגל אמריקאי פופולרי, ובוגר אוניברסיטת מישיגן ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל. זמן קצר לאחר מכן רץ פורד כמועמד לקונגרס.
בטי וג'ראלד נישאו ב-15 באוקטובר 1948 בכנסייה האפיסקופלית גרייס בגרנד רפידס, בהיותה בת 30 ובהיותו בן 35, וזמן קצר לאחר נישואיהם נבחר פורד לבית הנבחרים לכהונה הראשונה שלו מתוך 14 כהונות.
בני הזוג עברו לפרבר של וושינגטון, במדינת וירג'יניה.
לאחר בחירתו של פורד לסגן נשיא, ועם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון הושבע פורד לנשיא ארצות הברית ובני הזוג עברו לבית הלבן.
לבטי וג'ראלד נולדו שלושה בנים ובת אחת:
- מייקל ג'ראלד פורד (Michael Gerald Ford) שנולד ב- 1950 ומכהן ככהן דת.
- ג'ון גרדנר "ג'ק" פורד (John Gardner “Jack” Ford) נולד ב- 1952 ועוסק ביחסי ציבור ועיתונאות.
- סטיבן מיגס פורד (Steven Meigs Ford) נולד ב- 1956 - שחקן ורוכב רודיאו.
- סוזן אליבת פורד ואנס ביילס (Susan Elizabeth (Ford) Vance Bales) נולדה ב- 1957 - צלמת.
נכון לשנת 2005 לבני הזוג שבעה נכדים.
[עריכה] הגברת הראשונה של ארצות הברית
בהיותה גברת ראשונה, בטי נודעה בדעתנותה, וברצונה להביע את עמדותיה בנושאים רבים, בין פוליטיים ובין אחרים. היא סיפרה בגלוי על טיפולים פסיכולוגיים שעברה בצעירותה, וכן לא התנגדה לשימוש במריחואנה ולקיום יחסי מין לפני נישואין.
בטי נאמה בפומבי בזכות זכויות נשים, תמכה בתיקון לחוקה המעניק זכוית שוות לחוקים ודיברה בעד חוקיות ההפלות. הנשיא, שהסכים עם אשתו זכה לביקורת רבה מצד מפלגתו - המפלגה הרפובליקנית.
זמן קצר לאחר שבני הזוג עברו לבית הלבן, עברה בטי פורד כריתת שד בשל סרטן השד. בטי דיברה על הניתוחים שעברה בתוכניות טלוויזייה ובעיתונות ועל חשיבות גילוי מוקדם של הסרטן.
בהיותה גברת ראשונה תמכה בטי באמנויות, ובזכותה הוענקה למרתה גראהם מדליית החירות הנשיאותית - הרקדנית הראשונה שקיבלה כבוד זה.
[עריכה] מרכז בטי פורד
בשנת 1978 גברה התלות של בטי פורד באלכוהוליזם ובתרופות הרגעה ובטי נאלצה לעבור טיפולי גמילה. עם סיום הגמילה והתאוששותה, הקימה בטי בשנת 1982 את מרכז בטי פורד בראנצ'ו מיראז' שבמדינת קליפורניה לגמילה, והיא מכהנת כיו"ר חבר המנהלים של המרכז.
תיאור הגמילה של בטי מתלות בתרופות ובאלכוהול מתואר בספרה משנת 1987: בטי: התעוררות שמחה (Betty: A Glad Awakening).
בשנת 2003 פרסמה בטי את ספרה: מרפא ותקווה: שש נשים ממרכז בטי פורד חולקות את מסעם מהתמכרות להתאוששות (Healing and Hope: Six Women from the Betty Ford Center Share Their Powerful Journeys of Addiction and Recovery).
[עריכה] לאחר עזיבת הבית הלבן
בשנת 1978 פרסמה בטי פורד את האוטוביוגרפיה שלה "The Times of My Life".
ב-1987 בטי הוכנסה ל"היכל התהילה של נשות מישיגן" וב-1999 זכו בטי וג'ראלד פורד, יחדיו, למדליית הזהב של הקונגרס, לאות תודה על פעילותם הציבורית וההומניטרית [1].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר הבית הלבן
- ביוגרפיה באתר הספריה של הגברות הראשונות
- ביוגרפיה של בטי פורד
- ביוגרפיה של בטי פורד באתר נשיאי ארצות הברית
| הגברת הראשונה הקודמת: פט ניקסון |
בטי פורד 1974–1977 |
הגברת הראשונה הבאה: רוזלין קרטר |
| הגברות הראשונות של ארצות הברית | |
|---|---|
| מרתה וושינגטון | אביגייל אדמס | מרתה ג'פרסון רנדולף | דולי מדיסון | אליזבת מונרו | לואיזה אדמס | אמילי דונלסון | שרה ג'קסון | אנג'ליקה ון ביורן | אן הריסון | ג'יין הריסון | לטישה טיילר | פרסילה טיילר | ג'וליה טיילר | שרה פולק | מארגרט טיילור | אביגייל פילמור | ג'יין פירס | הארייט ליין | מרי לינקולן | אלייזה ג'ונסון | ג'וליה גרנט | לוסי הייז | לוקרישיה גרפילד | מרי מקאלרוי | רוז קליבלנד | פרנסס קליבלנד | קרוליין הריסון | מרי הריסון מקי | פרנסס קליבלנד | אידה מקינלי | אדית רוזוולט | הלן טאפט | אלן לואיז וילסון | אדית וילסון | פלורנס הרדינג | גרייס קולידג' | לו הובר | אלינור רוזוולט | בס טרומן | מימי אייזנהאואר | ז'קלין קנדי | ליידי ברד ג'ונסון | פט ניקסון | בטי פורד | רוזלין קרטר | ננסי רייגן | ברברה בוש | הילרי רודהם קלינטון | לורה בוש |


