בעלי דין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בעלי דין הינם הצדדים למשפט המתנהל בבית משפט או בבית דין.

תוכן עניינים

[עריכה] זהות בעלי הדין

בעלי הדין יכולים להיות אנשים, בשר ודם, ויכולים להיות תאגיד - דהיינו חברה בערבון מוגבל, שותפות לסוגיה השונים, עמותה או אגודה עותומנית, וכן מדינת ישראל, וכל רשות מרשויותיה. כל גוף אחר, שאינו מאוגד כדין, אינו יכול להיות בעל דין. לדוגמה: משה כהן הוא בעלים של חברה בשם "משה יזמות וחשמל בע"מ" המפעילה חנות בשם "משה מוצרי חשמל". אדם שסיפק לחנות מוצרים ולא קיבל את תמורתם, יכול לתבוע את "משה יזמות וחשמל בע"מ". בהתקיים נסיבות מסוימות, (לדוגמה הוכחת כוונת מרמה בעצם רישום החברה) יכול האדם לתבוע את משה כהן אישית, אך לתבוע את "משה מוצרי חשמל" על פי השלט שעל החנות, לא ניתן, ולו גם מכירים כל הלקוחות והספקים את העסק תחת שם מסחרי זה. גוף בעל כשירות לזכויות וחובות מבחינה משפטית מאופיין בדרך כלל במספר - יהא זה מספר זהות לאדם, מספר רישומו של תאגיד, מספר דרכון לתושבי חוץ וכו'. יוצא דופן מבחינה זו הינה מדינת ישראל ורשויותיה.

[עריכה] כשירות בעלי דין

על בעל הדין להיות כשיר לעמוד לדין. ברור כי קטינים וכן חולי נפש, ולוקים בנכויות שכליות וגופניות מסוימות (ולדוגמה עיוורים, חרשים או אילמים), מחייבים התייחסות מיוחדת. בחוק סדר הדין הפלילי התייחסות מיוחדת לבעלי דין מסוג זה. בסדר הדין האזרחי מוסדר העניין בתקנות סדרי הדין, וכן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

[עריכה] סוגי בעלי הדין

[עריכה] במשפט הפלילי

ואלו בעלי דין במשפט הפלילי -

  • הנאשם - הינו מי שהוגש כנגדו כתב אישום. בטרם הוגש כתב האישום המדובר בחשוד. הנאשם יכול להיות אדם או תאגיד (גם חברה יכולה לעמוד לדין פלילי).
  • הקובל - המאשים משפט שנפתח בדרך של הגשת קובלנה פרטית, שהינה כתב אישום אשר מגיש אזרח פשוט, שאינו קשור ברשויות המדינה (וניתן להגיש רק במקרים מיוחדים).

הקורבן בעבירה הפלילית אינו בעל דין במשפט. לקורבן זכויות מסוימות במסגרת ניהול ההליך, אך הוא אינו בעל דין של ממש.

[עריכה] במשפט האזרחי

  • התובע - הינו מי שהגיש תביעה לבית המשפט.
  • הנתבע - הינו מי שהוגשה כנגדו תביעה לבית המשפט.
  • צד ג' - הינו מי שהנתבע סבור שקמה לו כנגדו הזכות לשיפוי או פיצוי בגין מה שישלם לתובע. דוגמה לכך היא חברת ביטוח. אדם הנתבע בשל נזק שגרם יכול לצרף את חברת הביטוח כצד ג', ואז יוכל בית המשפט לקבוע כי כל מה שעל הנתבע לשלם לתובע, קמה החובה על צד ג' להשיב לנתבע. נתבע הסבור כי קמה לו זכות לצרף להליך "צד ג" יכול להגיש "הודעת צד ג'". צד ג' המקבל "הודעת צד ג'" יוכל לצרף להליך צד ד', צד ה' וכך עד אין סוף באופן תיאורטי.
  • תובע שכנגד - נתבע הסבור כי יש לו עילת תביעה כנגד מי שתבע אותו יכול להגיש תביעה שכנגד. תביעה שכנגד יכולה להיות בעילה שונה לחלוטין מזו שבגינה הוגשה התביעה. לדוגמה - בעל בית תובע דייר על שכר דירה. זה יכול לתבוע אותו על כך שפגע במכוניתו בחניון של הדירה.
  • נתבע שכנגד - מי שכנגדו הוגשה תביעה שכנגד.
  • המבקש - מי שהגיש בקשה במסגרת המשפט. כל צד יכול להגיש בקשה הנוגעת לניהול המשפט (לדוגמה - בקשה לגילוי מסמכים, בקשה למחיקת התביעה על הסף ועוד), ובמסגרת הדיון בבקשה ייקרא "המבקש" אף אם במסגרת הדיון בתביעה עצמה נקרא הצד בשם אחר כלשהו - התובע, הנתבע, צד ג' ועוד. קיים הליך הנקרא "המרצת פתיחה" בו נקרא הצד שיזם את ההליך "התובע" לאורך כל הדיון בהליך.
  • המשיב - מי שהוגשה כנגדו בקשה, או המרצת פתיחה.

גם כאן יש להדגיש כי בעל דין במשפט האזרחי יכול להיות כל מי שכשיר לזכויות ולחובות - אדם, תאגיד, מדינת ישראל, ועוד.

[עריכה] בערעור

  • המערער - מי שהגיש ערעור אזרחי או ערעור פלילי.
  • המשיב - מי שכנגדו הוגש הערעור.

[עריכה] במשפט המנהלי

  • העותר - מי שהגיש עתירה (עתירה מינהלית, או עתירה לבג"צ).
  • המשיב - מי שכנגדו הוגשה עתירה.

[עריכה] מעמדו של עורך הדין

עורך הדין הינו אך המייצג את בעל הדין, ואינו בעל דין בעצמו (אלא אם כן הוא נתבע לדין, ואז אין משמעות פרוצדורלית לעובדת היותו עורך דין). במשפט מתייחס עורך הדין לבעל הדין כשולחו או כמרשו (מלשון שליחות או הרשאה). השימוש במונח שליחות נכון יותר מבחינה משפטית, אך המושג "מרשי" הינו בעל אחיזה בתרבות הפופולרית, על אף שאינו בעל משמעות מאז חקיקת חוק השליחות.

[עריכה] מעמדו של בית המשפט

בית המשפט לכשעצמו (להבדיל מן השופטים ובעלי התפקידים המכהנים בו) אינו גוף הכשיר לזכויות ולחובות. במקרים נדירים בהם יש לעתור כנגד שופט על דרך ניהול המשפט, המשיב לעתירה הינו השופט באופן אישי, ובמקרה זה הינו מיוצג על ידי פרקליטות המדינה.

הנימוסים המשפטיים מחייבים בבית המשפט להתייחס אל השופט כ"אדוני" או "גבירתי" ולפנות אליו בגוף שלישי ("אדוני ודאי יסכים עמי כי העד אינו דובר את האמת"...). בעל הדין הוא "מר..." או "גב'...", ועורכי הדין מתייחסים זה אל זה כ"חברי". השימוש במונח "חברי" אינו נובע מיחסי רעות, אלא הכוונה היא כי הן הפונה והן עורך הדין מן הצד שכנגד הם חברים בלשכת עורכי הדין, ומשום כך מחוייבים בהתנהגות שאותה מכתיבים כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי המייצג אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

שפות אחרות