קול ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קול ירושלים, היה אות-הקריאה ושמם של השידורים העבריים בתחנת הרדיו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, שהחלה לשדר ב-30 במרץ 1936. שידורי הרדיו המנדטורי היו בשלוש השפות הרשמיות של המנדט - אנגלית, ערבית ועברית, זה היה שירות הרדיו הראשון ששידר שידורים סדירים בעברית. לאחר מלחמת העולם השנייה, פוצל השידור לשתי רשתות, אחת שידרה בעברית ובאנגלית והאחרת באנגלית ובערבית.

"קול ירושלים" פתח את שידוריו ב-30 במרץ 1936 ושידוריו נמשכו עד להקמת המדינה. הגוף המנדטורי שניהל את השידורים נקרא "שירות השידור של פלשתינה (א"י)" - The Palestine Broadcasting Service - PBS . אולפן התחנה היה בבניין מלון פאלאס לשעבר, ברח' ממילא (היום אגרון) מול ברכת ממילא בירושלים. משדרי התחנה היו ברמאללה. ההדרכה והתוכנית להפעלת התחנה ניתנו על ידי שירות השידור הבריטי, הבי בי סי. בסוף יוני 1939 הועברו האולפנים לבית שידור חדש ומודרני בבניין ובמתחם שהיה ידוע בירושלים בשם "בניין החבשים" שנמצא בדרך הנסיכה מליסנדה כיום רחוב הלני המלכה מס' 21, מתחם המשמש כיום את קול ישראל.

השידורים החלו בתקופה של מתיחות רבה בין היהודים לערבים בארץ, מתיחות שהידרדרה תוך זמן קצר למה שכונה מאורעות תרצ"ו 1936, או המרד הערבי הגדול עם זאת, החידוש התקבל בברכה, והשידורים לא שובשו. עד שב- 2 באוגוסט 1939 בפעולה של ארגון האצ"ל שנקראה "פיצוץ בית השידור הממשלתי" הוחדרו מטעני נפץ לבית השידור . המטענים התפוצצו בשעה 17:20 אחר הצהריים בחדר הפיקוח ובאולפני הרדיו החדשים בבית השידור, הקריינית מאי וייסנברג והמהנדס הערבי נוצרי אדיב אפנדי מנסור נפצעו קשה ואחר כך נפטרו. השידורים מבית השידור נפסקו, השידור חודש והפעם שודרו תקליטים ישירות מן המשדר ברמאללה. תכניות הערב שודרו גם כן מהמשדר לשם כך הקריינים והאמנים של תכניות הערב הוסעו במשורינים מירושלים לרמאללה לביצוע השידור.

אות הקריאה העברי - "קול ירושלים", נקבע כפשרה. תחילה ביקשו השדרנים היהודים לפתוח בקריאה "קול ארץ ישראל" או "קול פלשתינה ארץ ישראל", אך הדבר עורר התנגדות חריפה מצד הערבים והבריטים. יש לציין, כי שמו העברי של המנדט עצמו היה "פלשתינה (א"י)" כמעין פשרה שנועדה למנוע שימוש בולט בשם "ארץ ישראל". קרייני התחנה בעברית לא הורשו לומר "ארץ ישראל" במהלך השידור, אלא "פלשתינה-אָ"י" בלבד.

שידורי "קול ירושלים" היו נדבך חשוב בהתפתחות התרבות העברית. אות התחנה של השידורים בעברית היה נגינה של פעמונים לפי השורה הראשונה "מעל פסגת הר הצופים שלום לך ירושלים" בשיר "מעל פסגת הר הצופים" של "תאטרון הקומקום". העורכים והקריינים היו אנשי היישוב שהפיקו תוכניות מוזיקה, מדע, תרבות ומסורת. בייחוד נודעה התחנה בתסכיתי הרדיו ששודרו בה. אם בקהילות לשוניות רבות בעולם הביאו שידורי רדיו סדירים לשינויים תרבותיים ולשוניים מרחיקי לכת, הרי שלשידורי הרדיו הראשונים בעברית הייתה השפעה גדולה עוד יותר. לראשונה נשמעה עברית מדוברת בכל רחבי הארץ ובמגוון נושאים. שידורי הרדיו היו מעין מודל לדיבור עברי, בתקופה שבה מספר דוברי העברית היה עדיין קטן מאוד, ורוב היהודים הכירו את העברית בעיקר כשפה כתובה.

התשתיות ואנשי המקצוע של קול ירושלים בכל תחום השידור - אולפנים, קריינים, עורכי תוכנוית, אנשי מקצוע בתחום המוזיקה, מהנדסים וטכנאים עברו ברובם ל"קול ישראל" עם סיומו של המנדט הבריטי. המעבר היה חלק עד כדי כך שהיום בשנת 2006 מתהדר "קול ישראל" וחוגג "70 שנה לקול ישראל" דבר שהוא לא כל כך מדויק שכן "קול ישראל הפך לרדיו הרשמי של מדינת ישראל ביום הכרזת המדינה ב-1948" (ציטוט מאתר קול ישראל).

למעט תקופת שיתוף הפעולה שבין היישוב לבין הבריטים בימי מלחמת העולם השניה, ביטאו שידורי התחנה את עמדת שלטונות המנדט, עמדה שהייתה לעתים עוינת כלפי הנהגת היישוב. שידורים אלה התקבלו בחוסר אמון ביישוב ורבים העדיפו לקבל מידע על האירועים השוטפים מתחנות הרדיו המחתרתיות של הארגונים היהודיים. לקראת סיום המנדט הקימו גם ארגונים ערביים תחנות רדיו מחתרתיות.

שידורי "קול ירושלים" פסקו עם סיום המנדט הבריטי. משדרי התחנה ברמאללה עברו לידי הירדנים, והם השתמשו במשדרים לשידורי רדיו משלהם לדוגמה רדיו רמאללה - ששידרה בעיקר מוזיקה ובידור. מתקני קול ירושלים שנותרו בידי ישראל עברו לידי קול ישראל.

[עריכה] מקורות

  • תום שגב, "ימי הכלניות" ארץ ישראל בתקופת המנדט, כתר הוצאה לאור, 1999.

[עריכה] קישורים חיצוניים