אדם סמית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם סמית' (1723 - 17 ביולי 1790), פילוסוף וכלכלן סקוטי. נחשב לאבי הכלכלה המודרנית ולמנסח הראשון והחשוב ביותר של התפישות הכלכליות המודרניות. ספרו החשוב ביותר "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של של עושר האומות" ("עושר האומות") משנת 1776 מכיל את רעיונותיו החשובים ביותר בתחום הכלכלי.
[עריכה] חייו
סמית' היה בנו של פקיד מכס בקירקלדי שבמחוז פיפה שבסקוטלנד. תאריך לידתו המדויק אינו ידוע, אך הוא הוטבל בקירקלדי ב-5 ביוני 1723, שישה חודשים אחרי מותו של אביו. בגיל ארבע נחטף על ידי כנופיה של צוענים אך דודו הצילו במהרה והשיבו לאמו.
בגיל חמש עשרה החל ללמוד פילוסופיה של המוסר באוניברסיטה של גלזגו אצל הפילוסוף פרנסיס הצ'סון. בשנת 1740 החל ללמוד בקולג' בליול באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1748 החל לערוך הרצאות פומביות באדינבורו תחת חסות הלורד קיימס. ההרצאות עסקו בחלקן ברטוריקה ובכתיבה נאה, אך מאוחר יותר החל להתמקד בנושא "התקדמות השפע" והחל להתעניין בפילוסופיה כלכלית. בערך בשנת 1750 פגש סמית' בפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, שהפך לאחד מחבריו הקרובים ביותר.
בשנת 1751 מונה סמית למשרת פרופסור ללוגיקה באוניברסיטה של גלזגו ושנה אחרי כן עבר לקתדרת הפילוסופיה של המוסר. הוא עסק בהרצאותיו בתחומים כמו אתיקה, רטוריקה, תאוריה של המשפט, כלכלה פוליטית ו"ארגון והכנסה." בשנת 1759 פרסם את חיבורו החשוב "תאוריה של הרגש המוסרי" המשקפת את ההשקפות שפיתח בשנים הקודמות. בעבודה זו, שהקנתה לסמית' פרסום רב, עסק סמית' באופן שבו התקשורת האנושית תלויה באהדה הנוצרת בין הפרט לחברים אחרים בחברה.
לאחר מכן התמקד סמית' בכלכלה ובתאוריה של המשפט ועסק פחות בתאוריות הקשורות במוסר. ויליאם רוברט סקוט, גילה ופרסם מאוחר יותר מקבץ של הרצאותיו מתקופה זו ("הרצאות על משפט, מדיניות, הכנסות ונשק") בו אפשר לראות לדעתו טיוטה מוקדמת לעושר האומות שנוצרה כבר בשנת 1763.
בסוף שנת 1763 זכה סמית' במשרה יוקרתית כחונכו של הרוזן השלישי של בוקלוך, הנרי סקוט, והתפטר ממשרתו כפרופסור. במהלך השנים 1764 עד 1766 הוא נסע עם תלמידו למקומות שונים, ובמיוחד לצרפת שם פגש את הכלכלנים החשובים של האסכולה הפיסיוקרטית, שבראשם פרנסואה קסניי, וכן את טורגו, ז'ן ד'אלמבר, אנדרה מורלה, והלווטיוס.
בשובו לקירקלדי הקדיש את עיקר עשר השנים הבאות לכתיבת יצירתו המרכזית, "עושר האומות", שהופיעה בשנת 1776 וזכתה להצלחה ולפופולריות רבה. בשנת 1778 מונה סמית למשרה כמפקח על המכסים בסקוטלנד, ועבר לחיות עם אמו באדינבורו. הוא מעולם לא התחתן, ונראה כי הקדיש את רוב זמנו למחקר. הוא נפטר ב-17 ביולי 1790 אחרי מחלה קשה. ככל הנראה הקדיש חלק ניכר מהכנסתו למתן צדקה בסתר.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אדם חפרי-וינוגרדוב, אדם סמית - פילוסוף הנאורות, הוצאת מפה, 2005.
- חיים ברקאי, אדם סמית באספקלריה של ימינו, הוצאת מוסד ביאליק.
- אדם סמית, עושר העמים, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עושרן של האומות מתוך ספריית מונדו פוליטיקו - הטקסט המלא באנגלית בפורמט גרפי
- עושרן של האומות מתוך פרויקט גוטנברג - טקסט מלא באנגלית
- גרסה נוספת של הטקסט באתר האנציקלופדיה הכלכלית
- אדם סמית', לא מה שחשבתם, רונן סנדר

