אמצעי לאחסון מידע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמצעי לאחסון מידע, הוא אמצעי לרישום או אחסון מידע. ברישום המידע אפשר להשתמש בכל צורה של אנרגיה. אמצעי האחסון יכול לאגור מידע, תהליכים הקשורים במידע או שניהם יחד. האמצעי האוגר את המידע נקרא מדיה. הכינוי המקובל בעברית לאמצעי אחסון הוא מדיה (ברבים - מדיות) - שיבוש מוזר, שהרי media, בלטינית ובעקבותיה באנגלית, היא צורת הרבים של medium. מדיה יכולה להיות קיר מערה של האדם הקדמון או זיכרון הבזק מודרני.
בין האמצעים לאחסון מידע יש כאלה המהווים חלק בלתי נפרד ממארז המחשב (דיסק קשיח הוא העיקרי בקטגוריה זו), ואחרים הניתנים להעברה בקלות רבה ממחשב למחשב.
יש אמצעים שניתן לכתוב עליהם פעמים רבות (דיסקט, למשל) ואחרים שניתן לכתוב עליהם רק פעם אחת, אך לקוראם פעמים רבות (CD-R למשל).
אפשר לחלק את המדיות הדיגיטליות לפי הטכנולוגיה בה הן עובדות:
- מדיה מגנטית:
- מדיה אופטית:
- מדיית זכרון הבזק
מאפיין של כל סוגי המדיה הוא היותם אמצעי "לא נדיף", כלומר הם אינם מצריכים חשמל באופן מתמיד על מנת שהמידע שעליהם לא יימחק. עם זאת עלול להיגרם למידע שעליהם נזק אם ניתוק החשמל מתבצע בזמן כתיבה עליהם. להבדיל "מזכרון נדיף", המצריך הפעלת אמצעים חשמליים עליו באופן מתמיד על מנת שהמידע שבו לא יימחק, הזכרון הפנימי של המחשב הוא אמצעי נדיף - ברגע שנכבה את המחשב תוכנו נמחק, ולכן נחוץ אמצעי לאחסון מידע כדי לשמר את תוצאות העיבוד שנעשה בזכרון.

