יהדות ניאולוגית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות ניאולוגית (ניאולוגיה - מיוונית תורה חדשה) הוא השם שניתן לזרם הלא אורתודוקסי ביהדות הונגריה במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. הקרע העמוק בין זרם זה לבין הפלג האורתודוקסי התווה את פניה של יהדות הונגריה בתקופה זו.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
ב-1848 מרדו ההונגרים בקיסרות אוסטרו-הונגריה שבה שלט בית הבסבורג האוסטרי. מרידתם דוכאה בתום שנה, אולם הניבה תוצאות מרחיקות לכת. בשנים שאחרי המרד, לצד דיכויים האלים של תומכיו, ביקשו האוסטרים לשלב את הונגריה בקיסרותם שילוב מלא, ולפיכך החלו להשקיע רבות במודרניזציה של הארץ. בפרט הפנו תשומת לבם לקידום החינוך בה. ב-1850 יצאה ההוראה להחליף את החדרים היהודים המסורתיים בבתי ספר מתקדמים יותר שבהן תילמד השפה הגרמנית. במערב הונגריה החלו להתבסס במהירות בתי ספר אלה. בצפון המדינה, לעומת זאת, היה הפיקוח הממשלתי רופף יותר ואורח החיים היהודי חסידי ושמרני יותר. שם הוסיפו רוב הילדים לרכוש השכלתם בצורה המסורתית.
[עריכה] שורשי התנועה הניאולוגית
זמן מה לאחר המהפכה החליטו השלטונות לכנס ועדה, מורכבת בחלקה מרבנים מודרניים ובחלקה האחר מדמויות לא רבניות, שתנסח חוקה לקהילות היהודיות. מגמתם של השלטונות הייתה עידוד רפורמות בדת, כפי שניתן ללמוד מהרכב הוועדה. באותו זמן לא התקבלה באהדה בקשתם של החרדים שרשויות השלטון יסייעו להם לאכוף את חוקי הדת על הנוטשים אותם כפי שהיה בזמן החת"ם סופר, שומר המסורת אשר טבע את הביטוי: "חדש אסור מן התורה".
הוועדה שכינסו השלטונות, שקביעותיה היוו בסיס לתנועה הניאולוגית, הציעה מודרניזציה של בית הכנסת ושל הפולחן – למשל הזזת הבימה מאמצע בית הכנסת והעמדת חופה בבית הכנסת, הצעות שלא היו אהודות על החוגים החרדיים. כן קבעה הוועדה שיש לנהוג בסובלנות כלפי יחידים הפורקים מעליהם את עול ההלכה ואין להוציאם מהכלל.
לפי ניתוחו של יעקב כ"ץ, המעמד שעמד מאחורי הגישה הניאולוגית היה זה של האנשים העובדים שבכורח החיים והנסיבות הכלכליות הרשו לעצמם לסטות מההלכה. שלא כבגרמניה, לא האינטלקטואלים הובילו את הרפורמה, והיא לא נבעה בעיקרה מתוך אידיאולוגיה ביקורתית לדת. לפיכך גם היה הזרם הניאולוגי מתון ממקביליו במקומות אחרים באירופה.
באותה תקופה התחוללה מחלוקת גדולה גם בין החרדים. הזרם הקיצוני, שבראשו עמד רבי הילל ליכטנשטיין, קרא לאיסור מוחלט על דרשות בגרמנית בבית כנסת וכינה את בתי הכנסת שבהם נעשו שינויים ברוח המודרנה: "בתי עבודה זרה", הזרם המתון יותר הלך בחלקו בעקבותיו, אף שגם גדול פוסקי המדינה, מהר"ם שיק הסתייג במידת מה מדרך זו, והיא הייתה למורת רוחו של בן החת"ם סופר, הכתב סופר.
[עריכה] הפילוג
ב-1867 הוכרזה בהונגריה אמנציפציה מלאה. לקראת ההכרזה על האמנציפציה עלתה היוזמה בקרב חברי הקהילה היהודית בפשט להגיש לממשלה תזכיר ובו הצעה לכינון ארגון יהודי מרכזי. האורתודקסים חששו מאוד מההצעה, שכן השתלטותם של המחדשים על הארגון יכולה הייתה להביא לחיזוק הרוחות המודרניות ברחוב היהודי.
בפברואר 1868 התכנסה ביוזמת השלטונות אספה שבה השתתפו נציגים מהחוגים החרדים ומקרב המחדשים שהייתה אמורה להכין את הקרקע לקראת קונגרס כללי שיקבע את סדרי הקהילות היהודיות בארץ. ב-10 בדצמבר, 1868 נפתח הקונגרס עצמו. הניאולוגים והחרדים ישבו בצדדים נפרדים של אולם ההתכנסות. מטרתו המוצהרת של הקונגרס הייתה דיון בענייני אדמיניסטרציה בלבד. מההצבעות עלה שהמחדשים נהנים מיתרון, אם כי לא מיתרון גורף. הם הצליחו למנות נשיא לכינוס משלהם שפעל לסיכול הצעות האורתודקסים. בקרב האורתודוקסים הייתה קבוצה שמרנית ולצדה קבוצה מתונה יותר של נאמני תורה עם דרך ארץ בראשות הרב עזריאל הילדסהיימר. בין הצירים היה גם מהר"ם שיק, אשר העיד על עצמו ששפך בקונגרס דמעות "יותר מבתשעה באב".
האורתודקסים, שנקלעו לעמדת מגננה, הצהירו כי על הקונגרס לקבל על עצמו את מרותו של השולחן ערוך. כאשר כצפוי, לא זכתה הצהרה זו לרוב, הם הודיעו על פרישתם מהדיונים. בקונגרס שהמשיך בדיוניו נתקבלו הצעות הניאולוגים כולן – ביניהן הקמת סמינר לרבנים, שצפוי היה להתנהל ברוח ההשכלה וכן חינוך חובה בבתי ספר יהודיים נפרדים. למרבה הפלא, דווקא השמרנים חשקו בחינוך בבתי ספר לא יהודיים. הערכתם הייתה שהשפעתם של אלה, מעבר להעברת חומר הלימודים החילוני עצמו, תהיה דלה בעוד שבבתי ספר יהודיים תוחדר בילדים רוח ניאולוגית.
לאחר הקרע בקונגרס פנו האורתודוקסים אל השלטונות, ודרשו שלא ייכפו עליהם תקנות שאינם על דעתם. השר הממונה, יוסף אטווש, לוחם ותיק למען זכויות היהודים, לא קיבל דעתם, אולם בפרלמנט נמצאו להם תומכים בשם חופש הדת. במרץ 1870 התרחש "נס שושן פורים", שהאורתודוקסים ייחלו לו: הפרלמנט תמך פה אחד בזכותם להתפלג, ואכן במהרה הם התאגדו לארגון נבדל. כך אירע שקמו שני ארגונים ארציים גדולים של יהודי הונגריה – ארגון ניאולוגי וארגון אורתודוקסי. אלה שהעדיפו לפסוח על שני הסעיפים, נקראו בני ציבור ה"סטטוס קוו" ולא היו אהודים לא על הניאולוגיים ולא על האורתודוקסים.
בקרב האורתודקסים היו שהציעו חרם מוחלט על הניאולוגים ואפילו איסור למול את בניהם, איסור מרחיק לכת שמהר"ם שיק הסתייג ממנו. מוסדות הקהילה הניאולוגית, בראש ובראשונה המוסד להכשרת רבנים, הוחרמו כליל. בסופו של דבר הלך וגבר הניכור בין שני הזרמים. האורתודוקסים השתבחו בו, ואילו הניאולוגים האשימו את הקנאות האורתודוקסית בעטיו.
כותב יעקב כ"ץ:
- "בדור השלישי לפילוג לכל המאוחר, היינו בימיהם של ילידי העשור הראשון של המאה העשרים... כבר פעלו האורתודוקסים והניאולוגים בשתי חטיבות חברתיות נפרדות, בשל כפיפותם לעקרונות שונים ולאורח חיים דתי נבדל. גם מי שגדל כמוני במשפחה אורתודוקסית, לאו דווקא קיצונית או קנאית, למד לראות בציבור הניאולוגי עדה דתית זרה. יכול אני להעיד, שהכניסה לבית כנסת ניאולוגי נחשבה בחוגינו לטאבו לא פחות מאשר ביקור בכנסייה הקתולית. התנכרות זו הייתה תוצאה של מאבק, חינוך ותעמולה של שני דורות".
[עריכה] לקריאה נוספת
- יעקב כ"ץ, הקרע שלא נתאחה, מרכז זלמן שזר, התשנ"ה

