המסדר הטבטוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המסדר הטבטוני (גרמנית: Deutscher Orden; לטינית: Ordo domus Sanctæ Mariæ Theutonicorum), הידוע גם בשם "מסדר האבירים הטבטוני", היה מסדר צבאי-דתי צלבני גרמני של הכנסייה הקתולית שנוסד בסוף המאה ה-12 בעכו, ארץ ישראל, על מנת להעניק סיוע רפואי לצליינים במקומות הקדושים. אבירי המסדר התרכזו בעיקר בגליל, והחזיקו בין היתר במבצר המונפור. מקור שמו של המסדר נובע מהשבטים הטבטונים שהתגוררו בגרמניה עוד מהעת העתיקה.
סמלם של אבירי המסדר היה צלב שחור והם נהגו ללבוש לבן. לאחר תבוסת הנוצרים במזרח התיכון ב-1211 עבר המסדר לטרנסילבניה, אך גם משם גורש ב-1225. האבירים המשיכו בנדודיהם והגיעו לצפון פולין, שם הקימו את מדינת המסדר הטבטוני (שממנה קמה פרוסיה) וניהלו נגד שכנות המדינה החדשה מערכות שנחשבות עד היום כנוראיות ביותר בתקופת ימי הביניים. המסדר בוטל סופית על ידי נפוליון ב-1809. אמנם ראשית מטרתו של המסדר הייתה הגנה על הצליינים מפני סכנות שונות, אך בפועל נוצל כוחם של האבירים לקידום ההתיישבות הגרמנית ברחבי אירופה. מאות שנים מאוחר יותר, שימשו רעיונותיו האידיאולוגיים של המסדר בדבר מרחב מחיה ונחיתות הגזעים השונים לעומת הגרמנים, כבסיס להצדקת רעיונות תורת הגזע וה"לבנסראום" (מרחב המחיה) של ראשי גרמניה הנאצית.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

