נטילת ידיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נטילת ידיים - טיהור הידיים באמצעות שטיפה, על פי המקובל בהלכה היהודית. מקור הביטוי הוא בשימוש הקדום: 'נוטלים לידיים', דהיינו - לוקחים כלי מים בשביל הידיים.
על דיני הטומאה והטהרה שנקבעו בתורה, הוסיפו חכמים גזרה בעניין טומאת הידיים. גם כאשר אנו יודעים שגוף של אדם נחשב טהור מבחינה הלכתית, גזרו חכמים שידיו יחשבו תמיד שניות לטומאה, דהיינו כאילו נגעו בדבר טמא. על פי התורה, אמנם, טיהור כל הגוף מתבצע באמצעות טבילה, אך במקרה זה הידיים בלבד נחשבות טמאות והטהרה היא באמצעות שטיפתן או טבילתן.
גם כיום, אף על פי שלא ממלאים את כל דיני הטומאה והטהרה, עדיין נהוג לנטול ידיים בכמה סיטואציות: לפני אכילה, בעת היקיצה מן השינה, לאחר נגיעה במקום מוצנע בגוף, וכן לפני התפילה. כמו כן, לפני ברכת כהנים נוהגים הכהנים ליטול ידיים.
נטילת הידיים מתבצעת באמצעות כלי, שממנו שופכים את המים על כל יד בנפרד ולסירוגין. הסדר המדויק שבו מתבצעת הנטילה נתון כיום במחלוקת, והוא שונה מסיטואציה לסיטואציה. מספר הפעמים נע בין שטיפה אחת לכל יד לבין שלוש שטיפות. שמו המקובל של הכלי הינו "נַטְלָה".
נטילת הידיים נידונה במשנה במסכת ידיים.
נוסח הברכה: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.

