היהודים באימפריה העות'מאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במקומות שאותם כבשה האימפריה העות'מאנית (כגון קונסטנטינופול), היו קהילות יהודים רבות, שנקראו בפי העותמנים רומניוטים (האימפריה הביזנטית נקראה בפיהם רום, ולכן היהודים נקראו בפיהם רומניוטים).

תוכן עניינים

[עריכה] תחילת ההתישבות היהודית ברחבי האימפריה

לאחר כיבושה של קונסטנטינופול החליט הסולטאן ליישב אותה מחדש, והוא העביר אליה אלפי יהודים, בעיקר ממרכז יוון ומקדוניה.

מלבדם, גם מגורשים יהודיים רבים, בעיקר מארצות אשכנז, צרפת, פורטוגל וספרד, התיישבו באימפריה העותמאנית במאות הה-14 וה-15. לאחר גירוש ספרד ופורטוגל, גירוש צרפת וכו', נודע לסולטן ביאזיד השני על גירושם של יהודים אלו. כפי שמובא בספר - סדר אליהו זוטא, הוא אמר ליועציו שאם המלך הספרדי נהג בטיפשות, הוא ינהג בחוכמה ויכניסם לארצו, וכך באמת עשה.

[עריכה] המבנה האתני של היהודים באימפריה העות'מאנית

כאמור, רוב היהודים באימפריה העות'מאנית היו מצאצאי מגורשי ספרד, אך היו גם קהילות נוספות של יהודים שישבו מאז ומתמיד באזור של האימפריה העות'מאנית לפני גירוש ספרד ואף לפני הקמתה של האימפריה.

היהודים שישבו באזור תורכיה, יוון והבלקן כונו רומניוטים. בניגוד ליהודים הספרדים שדיברו לאדינו, דיברו יהודים אלו יוונית, ואף התפללו בנוסח תפילה משלהם.

היהודים שישבו בצפון אפריקה כונו היהודים המוגרבים או היהודים המערביים (מגרב פירושו מערב, וזהו הכינוי בערבית לצפון אפריקה להבדיל מארצות המזרח). קהילה של יהודים ממוצא צפון אפריקאי הייתה קיימת גם בארץ ישראל, והייתה נפרדת מהקהילה הספרדית לאורך השנים.

היהודים שישבו במצרים, בסוריה ובארץ ישראל כונו מוסתערבים, וזאת משום שדמו לשכניהם הערבים. היהודים המוגרבים והמוסתערבים דיברו ערבית ולא לאדינו.

החלוקה בין הקהילות השונות הייתה קיימת בעיקר בשנותיה הראשונות של האימפריה. לאורך השנים התמעטו ההבדלים בין הקהילות הספרדיות לקהילות המקומיות ובכל מקום נוצרה תרבות יהודית המאפיינת את המקום, כאשר ידה של התרבות היהודית ספרדית על העליונה בשל יוקרתה התרבותית וכיוון שרוב היהודים באימפריה היו מצאצאי מגורשי ספרד.

[עריכה] תחומי תעסוקה ויחס השלטון

מגורשים אלו התמחו במלאכות רבות שעדיין לא היו באימפריה העותמאנית, כגון הדפוס, ותרמו לשיגשוגה של האימפריה.

לאחר מכן, ישבו המגורשים כמעט בכל ערי האימפריה העותמאנית, וביחוד התפרסמו קהילות היהודים של הערים - סלוניקי, אדריאנופול, סופיה ואיזמיר.

פרנסותיהם של היהודים באימפריה העותמאנית היו מגוונות מאוד. היו יהודים רבים שעבדו באספקת מזון ונשק, ואף סיפקו דברים אלו לצבא העותמני והיו יהודים אחרים עבדו בתעשיית העורות והבגדים. יהודים רבים עסקו במלאכות הקשורות בים, כגון פועלי נמל, סבלים ועוד. קהילת סלוניקי התפרסמה יותר מכל שאר הקהילות בפעילותה הימית. משום שהיו אלה יהודים ששלטו בעיקר בנמלים, הנמלים היו סגורים בשבת, חג ומועד.

הסולטן עודד את היהודים גם לעסוק במסחר, וזאת משום שרצה לפגוע בעליונות הכלכלית של מדינות אירופה. יהודי סלוניקי ואיסטנבול הרבו לסחור עם ארצות אירופה השונות.

היהודים הורשו לנוע באופן חופשי, להתיישב בכל מקום באימפריה, ולרכוש נדל"ן. מלבד זאת, היהודים הוכרו גם כעדה דתית (אם כי לא הורשו בדרך כלל להבליט את דתם ברבים), ונהנו מאוטונומיה בתחומי הדת, המשפט והחברה. היו יהודים רבים שהגיעו לעמדות מפתח באימפריה העותמאנית, כגון רבי יוסף המון ובנו רבי משה המון, שניהם היו רופאי החצר של הסולטנים שבתקופתם. גם דון יוסף נשיא, חתנה של דונה גרציה, הגיע למעלת דוכס ואף בשלטון בכמה איים בים האגאי.

לאחר עלילת הדם ראשונה שהתפרסמה באימפריה העותמאנית, הסולטאן סולימאן השני הוציא פירמאן, דהיינו צו מלכותי, שהגן על כל יהודי האימפריה מעלילות הדם הללו. למרות זאת, רבו מקרי רצח של יהודים, ובדרך כלל נמנעו השלטונות מלהעניש את הרוצחים. כלפי היהודים הופעלו גם חוקי עומר (חוקים שמטרתם לרומם את המוסלמים ולהשפיל את בני החסות), אם כי הם לא הופעלו במלואם. היהודים חוייבו בתשלום מס גולגולת (מס מיוחד לבני החסות - היהודים והנוצרים), בביגוד שונה (להבדיל את המוסלמים מבני החסות) ובאי הבלטת דתם ברבים, אך רבים מהסולטנים באימפריה העותמאנית העלימו עין מחוקים רבים אחרים, לא כמו סולטנים אחרים בארצות האסלמיות שמחוץ לאימפריה העותמאנית.

בימיו של הסולטן מחמד השני, היה לבוש היהודים - כובע אדום, מעיל עליון מכותנה, ונעליים שחורות. לאחר מכן, בתקופתו של הסולטן מורד השלישי, נאסר על היהודים ללבוש בגדי משי, לנשים נאסר לענוד תכשיטים יקרים, ולגברים נאסר ללכת עם כובעים "מטופשים". הגזירות הללו חלו על כל היהודים באימפריה העותומנית, מלבד יהודי הפרנקוס, שהם נתינים יהודים המקורבים למלכות.

[עריכה] המאות ה-17-18

שקיעתה של האימפריה העותומנית החלה באמצע המאה ה-16. שקיעה זו הביאה בהדרגה להתרופפות מעמדם הפוליטי והכלכלי של יהודי הפרנקוס, וגם הכבדת עול המיסים כל יהודי האימפריה העותומנית. התערערות תנאי הבטחון של היהודים, הביאו לידי שריפות בתי מגורים ועסקים של יהודים, הריגה רבה של יהודים על ידי היניצ'רים, ועוד הרג רב במרדם של הסיפאהים בתחילת המאה ה-17. לאחר מכן, גם במאה ה-18 החמיר מצבם של היהודים באימפריה העות'מאנית.

הסולטן מורד הרביעי החמיר עם היהודים יותר מכל שאר הסולטנים שהיו באימפריה העות'מנית.

בעקבות מצב זה של היהודים, נהייתה הגירה מרובה למחוזות הספר של האימפריה, לערים בפנים המדינה ואל מחוץ לגבולות האימפריה.

באמצע שנות השישים של המאה ה-17 פשתה השבתאות בקהילות האימפריה העות'מאנית והמרכזים הראשיים של תנועה משיחית זו היו באיסטנבול, אדריאנופול, איזמיר וסלוניקי.

דלדול הקהילות המשיך במאה ה-18 וגם בתחילת המאה ה-19. עלילות, מסים ומעשי שוד היו מנת חלקם היומי של היהודים באימפריה העות'מאנית באותו הזמן.

[עריכה] המאות ה-19-20

בעקבות כל מעשי השוד, ההרג והעושק של היהודים באימפריה העות'מאנית, והתדרדרות מצבה של האימפריה העות'מאנית שהמשיך לאחר מכן במרד הסיפאהים והיניצ'רים, משפחות מכובדות רבות הוגלו או הוצאו להורג על ידי השלטונות, כגון משפחת אג'ימן.

מהעשור הרביעי של המאה ה-19, חלו שינויים משמעותיים מאוד בחייהם ובמעמדם הפוליטי של היהודים. היהודים ביקשו מינוי אחד שיהיה שווה במעמדו לפטריארכים היווני והארמני, והזוכה במינוי זה, שאושר על ידי הסולטן מחמוד השני בשנת 1836, הוא רבי אברהם הלוי. הוא היה אחראי לגביית מס הגולגולת, וגם על הענשת יהודים.

באמצע המאה ה-19 שופרו היחסים בין היהודים ליוונים ולארמנים, ויהודים יכלו להגיע שוב לעמדות מפתח בכירות. לדוגמה, יהודי בשם יחזקאל גבאי מונה לנשיא בית הדין הפלילי של תורכיה, ואנשים יהודיים מונו ונבחרו גם לפרלמנט התורכי.

לאחר מכן, במחצית השנייה של המאה ה-19, פרצו כ-40 עלילות דם ברחבי האימפריה העות'מאנית. אך למרות זאת, השלטונות התורכיים הגנו על היהודים, בעיקר בזכות התערבותו של משה מונטיפיורי.

בסוף המאה ה-19 נטשה רוב האוכלוסייה היהודית שבאימפריה העות'מאנית את קהילותיה היהודיות, ונשאר מספר מצומצם של יהודים, בעיקר בערי המסחר הגדולות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

היהודים באמפריה העת'מאנית. מיסט, אתר סיכומי תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.