היסטוריה של הונגריה: דמוקרטיה ורפורמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השלטון הקומוניסטי בהונגריה היה בין הראשונים ממדינות מזרח אירופה שהפך לדמוקרטיה פרלמנטרית מערבית, והדבר נעשה ללא אלימות ובאופן מסודר. לאחר הדחתו של המנהיג הוותיק יאנוש קאדאר מתפקידיו בשנת 1988 החל שינוי מהיר שהוביל לבחירות חופשיות בשנת 1990 שבהן עלתה לשלטון קואליציית מרכז-ימין.
קואליציית המרכז-ימין כשלה במעבר לכלכלת שוק, תוך שמירה על רמת החיים, ויצרה התמרמרות בקרב אזרחי הונגריה אשר התרגלו לרמת חיים גבוהה יחסית במשטרו של קאדאר. תופעות של אבטלה ואינפלציה גואה הביאו לעלייתה של המפלגה הסוציאליסטית בשנת 1994. משנה זו הוחלף השלטון בהונגריה מספר פעמים, כאשר המטרה המשותפת למפלגות השמאל והמרכז-ימין המתחלפות בשלטון היא צירופה של הונגריה אל האיחוד האירופי, מטרה שהושגה בשנת 2004. כיום הונגריה הינה מדינה דמוקרטית מרכז אירופית, החברה הן באיחוד האירופי והן בברית נאט"ו.
[עריכה] המעבר לדמוקרטיה
הונגריה היתה הראשונה מבין מדינות הגוש המזרחי אשר עברה לשיטת ממשל דמוקרטית נוסח המערב. המעבר היה אף חלק יותר ונטול אלימות לעומת מעברים דומים בארצות אחרות כגון רומניה. בשנת 1987 פעילים במפלגה ובמנגנות המפלגתי, ואינטלקטואלים בבודפשט החלו בלחצים לשינוי. בהונגריה הקומוניסטית של תקופת יאנוש קאדאר היתה סובלנות לאירגונים פרטיים מסוגים שונים, שכן המבנה החברתי והכלכלי של תקופת קאדאר נסמך בחלקו על יוזמה פרטית בקנה מידה קטן. ההתארגנות האינטלקטואלית הפכה עד מהרה לזרעיהן של מפלגות. ליברלים צעירים יצרו את הפדרציה של הדמוקרטים הצעירים, שהינה כיום "מפלגת האזרחים ההונגרית" (Fidesz) היא המפלגה השמרנית ההונגרית, אנשי האופוזיציה הדמוקרטית ייסדו את "אגודת הדמוקרטים החופשיים" (SzDSz) אשר הינה כיום מפלגה ליברלית בשם זה, והאופוזיציה הלאומנית ייסדה את "הפורום הדמוקרטי ההונגרי" שהינה כיום מפלגה נוצרית דמוקרטית. הפעילות הציבורית והפוליטית הגיעה לרמות שבהן לא היתה מאז המרידה בשנת 1956. בשנה זו מינה קאדאר את קארוי גרוס כראש ממשלה, ושמר בידו את כהונת המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית.
בוועידת המפלגה הקומוניסטית, שנערכה במאי 1988, הוחלף יאנוש קאדאר, שבריאותו הידרדרה מאד, כמזכיר הכללי של הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בגרוס, אשר החזיק עתה בידיו את משרת ראש הממשלה וכן את משרת ראש המפלגה. גרוס הדיח את בני דורו של קאדאר מהנהגת המפלגה, וכן צירף להנהגה רפורמיסטים כאימרה פוסגאי. נראה היה כי הונגריה צועדת בנתיב שסומן ממוסקבה, שם החל מיכאיל גורבצ'וב ביישום רעיונות הפרסטרויקה. נראה כי גרוס, אשר החזיק בידו את רסן השלטון וריכז בידו את המשרות המשפיעות במדינה, באופן שלא נודע בהונגריה מאז ימי מתיאש ראקושי בשנות החמישים, יוביל את המדינה בנתיב המתון אל השינוי הדמוקרטי, תוך שמירת גבולות בטוחים שיותירו את השלטון בפועל בידי הקומוניסטים. אך האירועים התקדמו בקצב בו לא יכול גרוס לשלוט.
בהשראתו של גרוס קיבל הפרלמנט ההונגרי, שהיה בשנות הקומוניזם חותמת גומי להחלטות המפלגה, "חבילת דמוקרטיה" אשר כללה היתר לקיומם של איגודים מקצועיים, חופש האסיפה, חופש העיתונות, חוק בחירות חדש, ושינויים מהותיים בחוקה. ב23 בנובמבר 1988 נאלץ גרוס לוותר על תפקיד ראש הממשלה לטובת מיקלוש נמט, סוציאליסט מתון. בפברואר 1989 אימץ הוועד המרכזי את הגדרת המרידה בשנת 1956 כ"התקוממות עממית". שיעור החברות במפלגה הקומוניסטית ירד לשפל. באפריל 1989 חתמה ברית המועצות על הסכמה להסיג את חייליה משטחה של הונגריה עד ליוני 1991.
ביוני 1989 נקבר מחדש בטקס ממלכתי הרפורמיסט אימרה נוג' שהיה מסמלי מרידת 1956, ולאחר שהוצא להורג, בימי המשטר הקומוניסטי, הושלך לקבר בשולי בית הקברות בבודפשט, אליו לא ניתנה גישה, וכך נותר עד קבורתו מחדש לאחר 31 שנים.
מפלגות מעברה של הונגריה החלו לקום שוב - מפלגת האיכרים הזעירים קמה לתחייה וכמוה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
הגבול עם אוסטריה נפתח. בחודש ספטמבר אישר ראש הממשלה נמט למזרח גרמנים להימלט דרך שטחה של הונגריה למערב גרמניה. להחלטה זו היה חלק משמעותי בנפילת חומת ברלין בנובמבר באותה השנה. היה זה סופו המעשי של מסך הברזל.
באוקטובר 1989 התכנסה המפלגה הקומוניסטית בפעם האחרונה. בכינוס הוכרז על הקמת המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית. הפרלמנט התכנס ואימץ חקיקה שאיפשרה משטר רב-מפלגתי ובחירות חופשיות. ב-23 באוקטובר 1989, הוא יום השנה השלושים ושלושה לפריצת המרד בשנת 1956, הוכרז על הקמת הרפובליקה ההונגרית החדשה, ועל ביטול הרפובליקה העממית ההונגרית, על הבטחת זכויות האדם והאזרח, הפרדת הרשויות, ושמירה על הקניין הפרטי. לנשיא זמני מונה מתיאש סורוס.
[עריכה] הבחירות החופשיות וממשלת הימין - מרכז
הבחירות הראשונות החופשיות לפרלמנט ההונגרי, התקיימו בשני סיבובים ב25 במרץ וב8 באפריל 1990. העם ההונגרי ראה בבחירות אלו כמשאל עם באשר לעברו הקומוניסטי. על אף שהמפלגות הקומוניסטיות חידשו את פניהן ואת מצען, והיה להן את היתרון של מפלגת השלטון, זכה הפורום הדמוקרטי ההונגרי בראשות יוזף אנטאל ב-43% מן הקולות, והדמוקרטים החופשיים ב-24%. הפורום ההונגרי הדמוקרטי הקים קואליצית ימין-מרכז עם מפלגת האיכרים הזעירים והמפלגה הנוצרית דמוקרטית. באופוזיציה היו הדמוקרטים החופשיים, הסוציאליסטים, וברית הצעירים הדמוקרטים. לאחר מותו של אנטאל בשנת 1993 הוחלף על ידי בטר בורוש. ממשלות אנטל ובורוש יצרו דמוקרטיה פרלמנטרית מתפקדת ופעילה והניחו את היסודות לכלכלת שוק חופשית. בין היתר נפתחה בורסה בבודפשט בשנת 1990. ביוני 1990 לא השתתף צבא הונגריה בתמרוני ברית ורשה וב־1991 נסוגו אחרוני החיילים הרוסים משטחה של הונגריה.
הנסיונות הכלכליים הביאו למשבר, שכן הונגריה לא הצליחה במשימה לעבור לכלכלת שוק תוך שמירה על רמת החיים. סגירתם של מפעלים רבים, ופיטורים של עובדים רבים הביאו לאבטלה ולאינפלציה שהגיעה לשיעור של 35% בשנת 1994. רבים החלו להתגעגע אל הביטחון הכלכלי שהיה להם בימי קאדאר, וקואליצית הימין-מרכז איבדה את התמיכה העממית.
[עריכה] העידן החדש
במאי 1994 שבו הסוציאליסטים לשלטון בהנהגתו של גיולה הורן. מסע הבחירות התמקד בנושאים כלכליים ובירידת רמת החיים. שיעור הצבעה גבוה דחק את קואליצית הימין-מרכז, אך העניש באותה המידה את הקיצונים מימין ומשמאל. הורן יצר קואליציה עם הדמוקרטים החופשיים, תוך שהוא מבטיח לשמור על חרויות האזרח והחופש הכלכלי. ואכן ממשלתו המשיכה בהליך ההפרטה, ובנסיונות לשפר את כלכלת המדינה. הממשלה קיימה מדיניות של הצטרפות למוסדות אירופיים ומערביים והתפייסות עם שכנותיה. בשנת 1997 החלה הונגריה בהליכי הצטרפות לברית נאט"ו, לאחר שהדבר הובא להכרעה במשאל עם. שיחות על הצטרפות הונגריה לאיחוד האירופי החלו אף הן בשנת 1998.
בבחירות של שנת 1998 כשלה ממשלתו של הורן. אכזבה מקצב השינוי הכלכלי, שיעור פשיעה גובר, ניסיונות כושלים לבצע תכנית לסכר על נהר הדנובה ושחיתות במנגנון הממשלתי הביאו לשובה של קואליצית הימין-מרכז לשלטון במאי 1998, בראשותו של ראש הממשלה ויקטור אורבן בן ה-35. ממשלתו של אורבן הבטיחה להגביר את שיעור הצמיחה, להדביר את האינפלציה ולהפחית את המיסים. על אף שאורבן הבטיח להמשיך במדיניות החוץ של הורן, ועל אף הצטרפותה הרשמית של הונגריה לנאט"ו בשנת 1999 הכעיס אורבן גורמים רבים כאשר היה לקול קולני הקורא לשיפור תנאי המיעוט ההונגרי במדינות הסובבות את הונגריה. ביוני 2001 אישר הפרלמנט חוק המקנה להונגרים אתנים החיים ברומניה סלובקיה, סרביה, קרואטיה וסלובניה זכות לעבוד, ללמוד וליהנות מביטוח רפואי בהונגריה באופן זמני. נושא זה עודו מעסיק את הפרלמנט ההונגרי. החוק תוקן בשנת 2003 ובדצמבר 2004 הועלתה למשאל עם הצעה לחוק המקביל לחוק השבות במדינת ישראל, המאפשר להונגרים אתנים אזרחות הונגרית מלאה. על אף שההצעה זכתה לרוב, הרי שבמשאל לא השתתף שיעור האזרחים הדרוש על פי החוקה על מנת להפוך את ההחלטה למחייבת.
בדצמבר 2002 הוזמנה הונגריה, ביחד עם תשע מדינות אחרות, להצטרף אל האיחוד האירופי, בוועידת האיחוד האירופי שהתקיימה בקופנהגן. הצירוף הפך לרשמי ב1 במאי 2004, לאחר שמשאל עם שהתקיים ב12 באפריל 2003 אישר ברוב גדול את ההצעה.
בבחירות באפריל 2002 זכתה שוב המפלגה הסוציאליסטית, והקימה ביחד עם שותפתה הליברלית "הדמוקרטים הצעירים" קואליציה של מפלגות שמאל. עיקר תפקידה של ממשלה זו, אותה הקים פטר מדיישי, היה לפעול לעמידה בתנאים ובדרישות המוקדמות שהציב האיחוד האירופי לקראת צירופה של הונגריה לשורותיו. ביולי 2002 הובך מדיישי באמצעות גילויים כי שימש כסוכן חשאי בשורות הקומוניסטים בשנות השבעים והשמונים. בספטמבר 2004 התפטר מדיישי בעקבות משבר קואליציוני והוחלף בפרנץ ג'ורצ'ני, יליד 1961.

