משה זנבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה זנבר (נולד ב-1926), כלכלן ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנגיד בנק ישראל (1971 - 1976) וכיו"ר בנק לאומי לישראל (1988 - 1995)
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
[עריכה] שנים מוקדמות
משה זנבר נולד ב - 29 במרץ 1926 בקצ'קמט, הונגריה. הוריו, שלמה ומרים זנדברג, נרצחו באושוויץ בשנת 1944.
אביו של זנבר שימש נציג משפחתו בהונגריה בעסקי ייבוא וייצוא סחורה חקלאית. בשנת 1941 נלקח על ידי הנאצים למחנה עבודה ושוחרר עקב גילו המתקדם, עד למעצרו בשנת 1944 ומותו במחנה אושוויץ.
אמו, מרים, התייתמה מהוריה בגיל 3 וגדלה בבית יתומים בגרמניה. לאורך השנים עסקה בהנהלת החשבונות של עסקי המשפחה, עד למעצרה בשנת 1944 ומותה בתאי הגזים באושוויץ.
לימודיו התיכוניים הסתיימו עם כיבוש הונגריה על ידי הנאצים. בראשית יוני 1944 גויס לשרות העבודה וכעבור חודשים ספורים נשלחה יחידתו אל מחנה דכאו בגרמניה, שם היה מעובדי הכפייה. באפריל 1945 שוחרר המחנה על ידי כוחות בעלות הברית. זנבר חלה בטיפוס ולאחר תקופת התאוששות חזר להונגריה והחל בלימודי כלכלה באוניברסיטת בודפשט.
בתנועת "העובד הציוני" בהונגריה שימש ראש מחלקת הכשרת עולים.
בשנת 1948 עלה ארצה על סיפון אניית מעפילים וגויס לצה"ל. במלחמת העצמאות נפצע בקרבות לטרון. בסיום שירותו החל בלימודי כלכלה, סטטיסטיקה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בשנת 1953.
[עריכה] פעילותו הכלכלית
בענייני כלכלה היה זנבר פעיל בשלושה תחומים עיקריים:
- באקדמיה – כחוקר וסטטיסטיקאי במכון למחקר חברתי שימושי בירושלים, בו מונה לסגן מנהל המכון (1956 – 1958), ובהוראה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב.
- בשירות הציבורי – במסגרת תפקידיו השונים במשרד האוצר: מנהל מחלקת המחקר של מינהל הכנסות המדינה (1958 - 1960); סגן הממונה על הכנסות המדינה (1960 – 1963); הממונה על תקציב המדינה (1963 – 1969); יועץ כלכלי לשר האוצר (1963 – 1971).
- במגזר העסקי – במסגרת תפקידים בבנקאות, בתעשייה ובביטוח.
בשנותיו הראשונות בשירות הציבורי היה זנבר קשור בכל יוזמות החקיקה בענייני מס ועמד בראש מרבית ועדות המומחים לעניינים אלה, ביניהן: הועדה לענייני שערוך והצמדה בעקבות הפיחות הגדול בשנת 1962; מס שבח מקרקעין; מס עיזבון לעומת מס ירושה; הכנסות עסקיות של חברות ללא מטרות רווח; ואחרות.
עיקר פעילותו, יחד עם זאת, התמקדה בענייני חלוקת הכנסות וחלוקה מחדש של הכנסות. כלומר, קביעת מערכת שעורי מס הכנסה. מחקריו אפשרו לו במסגרת תפקידו להנהיג חידוש מרחיק לכת ולכלול מדי שנה בהצעת התקציב אומדן בדבר השפעת התקציב על חלוקת ההכנסות.
בקיץ 1963 מונה לוי אשכול לראש ממשלת ישראל ופנחס ספיר לשר האוצר. זנבר נתמנה ליועץ כלכלי לשר האוצר ומספר חודשים לאחר מכן לממונה על התקציבים. בראש שתי יחידות אלו פעל להטמעת שינוי במספר מישורים: תקציב ארבע שנתי; תוכניות פיתוח ארוכות טווח; שילוב תכניות הפיתוח בתקציב פיתוח ארבע שנתי; תקציב פיתוח ארבע שנתי לשירותים הסוציאליים; ועבודתו השוטפת בהכנת תקציב המדינה תוך ייעול המערכת וחיסכון תקציבי. לצורך עבודתם המשולבת של משרדי הממשלה בפעולות ייעול אלו, מונה לעמוד בראש ועדת ייעול בין משרדית. בנושאי תכנון ענפי ותקציבי רב שנתי הוזמן לייעץ לאגף התקציבים של האו"ם.
במהלך שנות השישים היה ממונה על מדיניות השכר לא רק כלפי עובדי המדינה, אלא כלפי כלל העובדים במשק. בין השני 1963 – 1965 היה נושא השכר רגש ביותר ושביתות פרצו בזו אחר זו. בסערת מערכת הבחירות לכנסת השישית מונו זנבר ועודד מסר, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, לטיפול בדרישות העובדים. מערכה משמעותית נושפת שהוטלה על זנבר הביאה לקיום "מדיניות המיתון", שאר הביאה לסיומו בשנת 1968.
לאחר מלחמת ששת הימים עסק בגיבוש מדיניותה הכלכלית של המדינה כלפי שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. כמו כן ריכז זנבר צוות לתכנון חיבורו של הר הצופים אל ירושלים באמצעות יצירת רצף טריטוריאלי יהודי. נוסף על כך עסק בהרחבת רחבת הכותל המערבי, פתיחת הציר לשער ציון, שיקום הרובע היהודי בעיר, יצירת "חגורה ירוקה" סביב העיר העתיקה ועוד.
[עריכה] פעילותו המדינית
לאחר פרישתו משירות המדינה המשיך זנבר לעסוק בנושא הפלסטיני במסגרות שונות. הוא נמנה עם מייסדי "קבוצת רחובות", בראשות עמוס דה שליט. הקבוצה עסקה בגיבוש עקרונות למדיניות כלכלית וחברתית רצויה לישראל לטווח הארוך, תוך התחשבות בצרכי האוכלוסייה הערבית. בהמשך לפעילות הקבוצה מונה ליו"ר הקרן לפיתוח שטחים ולשיקום פליטים ערבים בישראל.
בשנים 1970 - 1971 שימש בפועל כשר המסחר והתעשייה, כממלא מקומו של פנחס ספיר בעת שכיהן כשר האוצר. העלאת המסים במסגרת ההכנות למלחמת ההתשה והמשבר עם נציגי התעשייה שהחל בעקבותיה היו מרכז עיסוקיו בתפקיד.
בשנת 1971 מונה לנגיד בנק ישראל, תפקיד שבו החזיק עד 1976. בתקופת מלחמת יום הכיפורים ולאחריה עסק זנבר בהבראת המשק.
מחליפו המיועד לתפקיד, אשר ידלין, נקלע לפרשת שוחד, בעקבותיה נאסר וירד מן הארץ. ארנון גפני נכנס לתפקיד וזנבר פנה למגזר העסקי.
[עריכה] ועדת זנבר
בשנים 1976 – 1981 שימש בהתנדבות כיו"ר הועדה הממלכתית לבדיקת מבנה ופעילות השלטון המקומי. דו"ח הוועדה הוגש לידי ראש הממשלה מנחם בגין והמליץ על רפורמה כוללת בענייני השלטון המקומי.
[עריכה] פעילותו בסקטור הפרטי
בשנת 1968, לצד תפקידו כיועץ כלכלי לשר האוצר, מונה על ידי זאב שרף ליו"ר הבנק לפיתוח התעשייה. כיו"ר הבנק, עד שנת 1971, ארגן את הועידה הכלכלית הראשונה של יהדות העולם, בה הוחלט על הקמת "החברה לישראל" ומינויו של זנבר לסגן יו"ר החברה.
לאחר כהונתו כנגיד הבנק פנה באופן מלא לפעילות בסקטור הפרטי והעסקי ומילא תפקידים רבים, ביניהם: יו"ר בנק עצמאות למשכנתאות (1977 - 1982), יו"ר תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטרום), יו"ר חברת צלון, יו"ר מ.ג. תעשיות גומי, יו"ר מפעלי נייר חדרה, יו"ר סולל בונה, יו"ר חברת הביטוח "לה נסיונל" ואחרות. כמו כן היה חבר בועדים מנהלים שונים, בארץ ובעולם, ושימש בורר בסכסוכים עסקיים סבוכים.
בשנת 1988 נבחר ליו"ר בנק לאומי לישראל (בל"ל) ויו"ר חברת הבת "אפריקה ישראל". נשות כהונתו הביאו ליציבות בהנהלת הבנק והרחבת פעולותיו בשוק הבינלאומי. בשנת 1995 עזב את תפקידו על רקע מחלוקת בנוגע לרכישת נכסי "אפריקה ישראל" על ידי עובדי החברה.
[עריכה] פעילותו הציבורית
עם פרישתו מן הבנק התפנה לייעוץ פיננסי. בין תפקידיו הציבוריים נבחר לנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בארץ וכיהן כחבר בהנהלת לשכת המסחר העולמית.
במשך השנים תרם לשירות החברה והנהיג ארגונים בתחומי החינוך, התרבות, הספורט והקשר עם התפוצות. בין פעילויותיו: יו"ר חבר הנאמנים של המכללה למנהל (1972 – 1995), יו"ר נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה (1969 – 1982), ממייסדי ונשיא מוזיאון ינקו-דאדא לאמנות מודרנית, מקים ויו"ר המועצה להימורים בספורט, יוזם ויו"ר קרן ספורטאים מצטיינים, יו"ר קרן תרבות ישראל-בלגיה, יו"ר העמותה לקידום הקשרים ישראל-הונגריה, יו"ר המגבית היהודית המאוחדת לישראל ותפקידים אחרים. כמו כן חבר פעיל במועצות מנהלים רבות ונמנה עם מייסדי ארגונים חברתיים, כגון המועצה לישראל יפה.
המכללה למנהל קראה על שמו מכון לחקר הכלכלה הציבורית והעסקית.
בהיותו מסור לעניינם של ניצולי השואה, קיבל על עצמו ב–1987 את תפקיד יו"ר הנהלת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. תחת מנהיגותו הפך המרכז לגורם מוביל במאבק לשיפור תנאי חייהם של ניצולי שואה נזקקים ברחבי העולם.
שנים רבות פעיל זנבר במוסדות להנצחת השואה. נוסף על כך חבר בועדות בינלאומיות מטעם ממשלות ארצות הברית ושווייץ למען ניצולי שואה נזקקים ולהשבת רכוש יהודי. בועידת התביעות שימש סגן יו"ר הועידה, גזבר עולמי ויו"ר הועד המנהל.
[עריכה] משפחתו
בשנת 1951 נישא לברכה ולהם שתי בנות. כיום מתגורר בתל אביב.
[עריכה] לקריאה נוספת
משה זנדברג, שנה לאין קץ, הוצאת יד ושם.
| נגידי בנק ישראל | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|

