אבו תור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבו תור היא שכונה חצויה יהודית-ערבית בירושלים. מיקום: בצפונה גיא בן הינום, במערב דרך חברון ומתחם הרכבת, בדרום טיילת ארמון הנציב וטיילת שרובר. השכונה נחצתה בידי "הקו העירוני" בין מערב ירושלים הישראלית למזרח ירושלים הירדנית במהלך השנים 1948-1967, ואוחדה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים.
אבו תור (אבי השור) היה כינויו של אחד המפקדים בצבאו של המצביא האיובי צלאח א-דין שנהג לרכוב על שור. כפרס על הצטיינותו בקרבות העניק לו צלאח א-דין את השטח עליו הוקמה השכונה.
במלחמת העצמאות נכבש חלקה העליון של השכונה בידי ישראל, ואילו החלק התחתון נותר בידי ממלכת ירדן.
את השכונה חצה הקו הירוק שחילק את ירושלים במשך 19 שנים, ממלחמת העצמאות עד מלחמת ששת הימים.
בחלק הישראלי הוקמה שכונת "גבעת חנניה", על שם חנניה הכהן הגדול בימי בית שני. בדרומה של השכונה כנסיית סנט אנדרוז הידועה גם בשם "הכנסייה הסקוטית" והחאן הירושלמי.

