כור המצרף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כור המצרף (בלטינית purgatorium) הוא על פי הנצרות הקתולית מקום או מצב של ענישה זמנית לאלו שאינם נקיים מחטאים ועל כן מקומם עדיין אינו בגן עדן.
על פי אמונה זאת, רוב הנפשות נמצאות למעשה בכור המצרף ו"ממתינות" למעבר לגן העדן. "זמן ההמתנה" בכור המצרף תלוי בחומרת החטאים ובחרטה עליהם, ובתפילות אשר מתקיימות בעולם החיים. יש שיאמרו כי מטרת התפילות עלי אדמות היא לפתוח בפני הנשמות הנמצאות בכור המצרף את שערי גן העדן.
בימי הביניים כור המצרף היה נושא למחלוקת שהביאה בסופו של דבר להקמתה של הכנסייה הפרוטסטנטית על ידי מרטין לותר. לותר יצא נגד הנוהג שהיה מקובל באותם ימים לרכוש כתבי המחילה (אינדולגנציות) על מנת להבטיח את הכניסה לגן העדן של רוכש כתב המחילה או של קרוביו, גם אלו המנוחים זה מכבר.
בניגוד למוטיבים תאולוגיים רבים שאותם ביטלה הכנסייה הקתולית במהלך השנים, דווקא כור המצרף שמעמיד קשיים תאולוגים רבים לא בוטל ולא זכה לביאור מלא.

