קרקל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרקל מצוי | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | חתוליים |
| סוג: | קרקל |
| מין: | קרקל מצוי |
| שם מדעי | |
- ערך זה עוסק בבעל חיים ממשפחת החתוליים; לערך העוסק בגדוד הנח"ל המעורב שנקרא בשמו של בעל החיים, ראו גדוד קרקל.
Caracal, קרקל. סוג במשפחת החתוליים הכולל מין יחיד: קרקל מצוי (Caracal caracal). לעתים נקרא גם Felis caracal מאחר ומשתייך אל החתוליים הקטנים.
בניגוד למראהו הפראי, חתול זה אולף על ידי האדם למטרות ציד באיראן ובהודו.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה
הקרקל נפוץ בכל אפריקה, באסיה באזור הים הכספי, בצפון הודו, בארצות ערב ובישראל.
הם שוכנים באזורי מחייה מגוונים, אך בעיקר באזורים יבשים ביערות נמוכים ובסוואנות.
[עריכה] תתי מין לפי ארצות מוצא:
- אפריקה-
- Caracal caracal caracal - סודאן, דרום אפריקה
- Caracal caracal algira - צפון אפריקה
- Caracal caracal damarensis - נמיביה
- Caracal caracal limpopoensis - בוטסואנה
- Caracal caracal lucani - גבון
- Caracal caracal nubicus - סודאן ואתיופיה
- Caracal caracal poecilictis - ניגריה
[עריכה] תוחלת חיים
עד 12 שנה בחופשי ועד 19 שנה בשבי
[עריכה] מבנה גוף
- אורך הגוף- 90-55 ס"מ
- אורך זנב- 31-22 ס"מ
- גובה עד כתף- 50-38 ס"מ
- משקל- זכר: 13 ק"ג, נקבה: 10 ק"ג
- המינים האסייתים קטנים בהשוואה לאפריקאים
- הנקבות קטנות בצורה משמעותית מהזכרים, הגדולים מהן בשיעור של 25%.
הקרקל בעל פרווה צפופה אך קצרה, חומה-אדמדמה בסנטר, ולבנה באזור הצוואר והבטן. לקרקל פסים שחורים דקים מהעין לאף, ללא שפמונים.
הגוף ארוך, דק וגמיש בעל רגליים ארוכות. הגפיים האחוריות גדולות מהקדמיות. הזנב מהווה כשליש מאורך הקרקל.
האוזניים שחורות מבחוץ, דקות ומחודדות, מצויצות שיער באורך 4.5 ס"מ. סימן ההיכר המיוחד נתן לחיה את שמה: מהמילה הטורקית "קאראקל" שמשמעותה - אוזניים שחורות.
באזורים יבשים צבע הפרווה בהיר יותר, אחוז קטן מהקרקלים בישראל בעלי פרווה אפורה במקצת. למספר תתי-מין שיעור עודף על כפות רגליהם המשמש להגנה מחום החולות.
[עריכה] תזונה
הקרקלים מתגנבים על טרפם באיטיות. הם יתקפו מכרסמים שונים, ארנבות, איילים צעירים ושאר יונקים קטנים, לעתים רחוקות יותר יצודו זוחלים וחרקים גדולים, עשבים וענבים גם הם חלק מתזונתם. הם ידועים במומחיותם בתפיסת עופות קטנים, על יד זינוק באויר והכאת הטרף בכפות ידיהם.
רוב הטרף ניצוד על הקרקע, אולם ניצפו מקרים בודדים בהם ניצוד הטרף על גבי העצים.
הקרקל קל תנועה וחסר פחד ולעתים אף יתקוף חיה הגדולה ממנו בהרבה כאיילה.
[עריכה] התנהגות
הקרקלים האפריקאים פעילים בעיקר במשך הלילה, אולם יצודו בחודשי החורף אף בשעות הבוקר.
הקרקלים האסייתים פעילים בשעות בין ערביים ובזריחה. במשך היום הם מסתתרים בכוכים באדמה שננטשו בידי יושביהם, בצמחיה סבוכה ובנקיקי סלעים. הנקבות ההרות ימצאו על פי רוב במערות של דורבנים המרווחים ומוגנים מפני טורפים אחרים.
הקרקל שוכן קרקע אולם מצטיין בטיפוס על עצים, הוא כנראה המהיר מהחתולים הקטנים.
הקרקל שומר על הטריטוריה שלו על ידי הטלת שתן. הוא מתקשר בקולות "מיאו", נהימות ולחישות, נשמעו גם קולות המזכירים שיעול. הוא חי על פי רוב ביחידות, אולם ניצפו פריטים מגילאים שונים המתקבצים יחד למטרות שונות.
[עריכה] רביה וגידול צאצאים
הקרקל הזכר חי בטריטוריה גדולה, המוקפת במספר טריטוריות קטנות של נקבות. תקופת הרבייה אינה קבועה, ונקבה יכולה להזדווג עם 3 זכרים באותו תקופה. הנקבה תזדווג עם זכרים השווים לה פחות או יותר בגודלם ובגילם
הנקבות ממליטות 6-1 חתולים (לרוב 3) לאחר תקופת עיבור של 71-69 יום.
החתולים פותחים את עיניהם לאחר 10 ימים ומתחילים ללכת קצת אחר-כך. החל מהחודש הראשון, האם מעבירה אותם ממחילה למחילה כל יום כדי לחמוק מטורפים. הם מתחילים לאכול בשר מהיום ה-45.
הצעירים מוסיפים למשקלם 21 גרם ביום, מגיעים לבגרות מינית תוך 24-16 חודשים אך עצמאים לחלוטין כבר אחר 6 חודשים, ויכולים למצוא להם טריטוריה משלהם. הזכרים מרחיקים עד 90 ק"מ ממקום הולדם, ברם הנקבות נשארות בקרבת מקום ועל פי רוב חופפות הטריטוריות של אם וביתה.
[עריכה] שימור טבע
הקרקל חיה מוגנת אך אינה בסכנת הכחדה ממשית. הם ניצודים בשל עורם ובשרם. הם מהווים אף סכנה למשקי החי ולכן צדים בהם, ידוע מקרה בו קרקל יחיד הרג 21 עזים.
תת-המין C.c.michaelis מסווג כנדיר, ותתי-מין בצפון ודרום אפריקה וכן בחלקים באסיה נעשים נדירים עם הזמן בשל ריבוי ציד לא חוקי. ערכה המסחרי של פרוותם הוא נמוך. בארצות מסוימות באפריקה כמרוקו, טוניס ואלגיריה, ובכל ארצות אסיה מוגן הקרקל מפני ציד.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

