דמוקרטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שיטות ממשל

תחומים קרובים ניתן למצוא
בפורטל מדע המדינה

אנרכיה
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל דמוקרטיה
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
רפובליקה
רפובליקה איסלאמית

דמוקרטיה (ביוונית: Δημοκρατία "שלטון העם") היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באמצעות הצבעה או בדרכים ממוסדות אחרות. יכולת ההשפעה של האזרחים אמורה להיות בלתי-תלויה במוצא, מעמד חברתי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה. בדמוקרטיה ישירה מתנהלת ההצבעה על ענייני הממשל עצמם. בדמוקרטיה ייצוגית, שהיא השיטה הדמוקרטית המקובלת כיום, נבחרים בהצבעה נציגי הציבור לחלק מהרשויות השלטוניות (בדרך כלל לרשות המחוקקת והמבצעת), ואלו מקבלים את ההחלטות בענייני השלטון. במקומות מסוימים, כגון שווייץ וחלק מהמדינות בארצות הברית מקובלת שיטה מעורבת שבה נבחרים נציגים, אך מתקיימים גם משאלי עם באופן תדיר בנוגע לענייני ציבור שונים. המדינה הדמוקרטית היא לרוב רפובליקה, אך קיימות גם מונרכיות דמוקרטיות, שבהן סמכותו של המלך היא סמלית בלבד, כמו למשל בבריטניה.

המונח "דמוקרטיה עממית" מתייחס בדרך כלל למדינות קומוניסטיות ולא למדינות בעלות משטר דמוקרטי. מדינות קומוניסטיות מגדירות את עצמן לעתים קרובות כ"דמוקרטיה" או כ"דמוקרטיה עממית" על-פי הטענה כי המפלגה הקומוניסטית השלטת כוללת נציגים של כלל הציבור. למעשה הן אינן נחשבות דמוקרטיות כיוון שהממשל בהן אינו נבחר, ולא מתקיימים בהם כל המנגנונים הרגילים של שלטון דמוקרטי. כמו כן חלק מזכויות האזרח שנחשבות בסיס למשטר דמוקרטי כגון חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש הקניין ועוד, מוגבלות במידה רבה במדינות אלה.

תוכן עניינים

[עריכה] הדמוקרטיה המודרנית

פירוש המילה דמוקרטיה הוא "שלטון העם" (ביוונית: δήμος דמוס – עם, κράτος קרטוס – שלטון), אך כיום מבטאת המילה ערכים נוספים, ודמוקרטיה מודרנית פירושה למעשה דמוקרטיה ליברלית, המבטיחה לאזרח זכויות מסוימות, כגון חופש דיבור, חופש תנועה וחופש התאגדות. בכך נוספה למלה משמעות שלא הייתה לה בדמוקרטיה האתונאית הקדומה.

בדמוקרטיה המודרנית יכול הציבור להחליף ממשלות מבלי לשנות את ההסדרים החוקיים העומדים בבסיס מערכת השלטון. כך מוקטנים למינימום אי הוודאות הפוליטי והעדר היציבות, ומובטח שלציבור תהיה הזכות לשוב בו מבחירתו, אם ימצא זאת לנכון. בנוסף מגנים הסדרים חוקיים אלו על המיעוט, ומבטיחים שגם אם הרוב יהיה עוין לו, יכולתו לפגוע בו תוגבל.

מאידך, ישנן מדינות בהן קיים חשש מיכולתם של מיעוט או אפילו קבוצות רחבות בחברה להשתמש בכלים דמוקרטים כדי לערער את הדמוקרטיה במדינה. רבים רואים דוגמה לכך בעלייתו של היטלר לשלטון בשנת 1933 בעקבות הכרעה דמוקרטית בגרמניה של וויימאר, אף כי למעשה התמוטט המשטר הדמוקרטי במדינה שנים מספר לפני כן.

מדינות רבות, וישראל בתוכן, מסדירות בחקיקה אמצעים להגנה על הדמוקרטיה מפני נסיונות לערערה דווקא באמצעים דמוקרטים. שיטה זו נקראת דמוקרטיה מתגוננת.

את הרציונל של הדמוקרטיה המודרנית ניתן לתמצת במילים:"השלטון לרוב, הזכויות לכול". הדעות חלוקות בנוגע ליכולתן של מדינות דמוקרטיות מודרניות להשיג את האידאל הזה.

[עריכה] המאפיינים החשובים

מאפייניה החשובים של הדמוקרטיה המודרנית הם:

  • חוקה המגדירה את מבנה השלטון ובעיקר מגבילה את כוחו. גם במדינות שאין להן למעשה חוקה, כמו בריטניה, קיים מה שנקרא "חוקה בלתי כתובה", כללים המקובעים בהסכמה כללית או בחוקים רגילים, שמבחינת תוכנם הם בעלי ערך קונסטיטוציוני. מדינת ישראל מצויה במצב ביניים מבחינה זו, מאחר שמעמדם של חוקי היסוד עולה על מעמד חוק רגיל, אך למעמד של חוקה אינו מגיע. גם בימים שקדמו לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ידע בית המשפט העליון להגן על זכויות האדם באמצעות מה שכונה בידי שופטיו:"החוקים שאינם כתובים עלי ספר".
  • בחירות הוגנות וחשאיות, שבהן לכל אדם קול שווה. ברור שבחירות אלו הן התנאי העיקרי לקיומה של דמוקרטיה, אבל בניגוד למה שעלולים לחשוב, הן רחוקות מלהיות התנאי היחיד. בחירות נערכו במדינות טוטליטריות רבות, אך ההפחדה, הגבלת הביטוי והעדר החשאיות שהתלוו אליהן הפכו אותן לריקות מתוכן. המונח בחירות מתיחס לבחירות לפרלמנט, ובמשטר נשיאותי בו נבחר ראש הרשות המבצעת באופן ישיר על ידי האזרחים מתיחס מונח זה גם לבחירת האדם שיכהן בתפקיד זה.
הבחירות חייבות להיערך תדיר, בדרך כלל כל ארבע או חמש שנים. משרת הנשיא בצרפת היא יוצאת דופן באורכה - הנשיא שם נבחר לתקופה של שבע שנים.
  • זכות הצבעה לכל האזרחים הבוגרים. בתחילת המאה ה-20 הייתה שלילת זכות הצבעה מנשים בגדר מוסכמה, ואף בישוב העברי בארץ ישראל התנהל מאבק עיקש על כך בין הדתיים להנהגה החילונית. כיום, זכותה של אישה להצביע מקובלת על הכול במדינות דמוקרטיות. גם ממיעוטים נמנעה האפשרות להצביע. בארצות-הברית, למשל, התקשו השחורים לקבל זכות הצבעה ולמרות שאחרי מלחמת האזרחים באמצע המאה התשע עשרה העניקה להם זכות כזו, היא נשללה בפועל באמצעות "חוקי ג'ים קרו" עד שנות השישים במאה העשרים. גיל ההצבעה המינימלי המקובל הוא בדרך כלל 18, אם כי טווח הגילים עשוי לנוע במדינות שונות בין 15 ל-21.
  • זכות להתמודד. הזכות להתמודד אלמנטרית כמעט כמו הזכות להצביע, אך בה יש בדרך כלל יותר חריגים. לעיתים יש ערכים שגוברים על הזכות להתמודד, למשל הרצון שהצבא לא יהיה פוליטי. לכן מנועים אנשי צבא מלהתמודד בבחירות, ואף נדרשת תקופת צינון מרגע פרישתם ועד הצגת מועמדותם.
דוגמה לחשיבות הזכות להציג מועמדות נותנת אירן. שם מתקיימות מערכות בחירות שהן הוגנות למדי כשלעצמן, אך העוקץ ניטל מהן, משום שהזכות להתמודד ניתנת רק למעטים העוברים את אישורה של ההנהגה הרוחנית.
דוגמה מיוחדת למדינה הנתפסת בעיני עצמה ובעיני העולם כדמוקרטית, ועם זאת יש בה הגבלה על הזכות להיבחר לפרלמנט היא אירלנד, בה מחויבים, בין השאר, נבחרי הפרלמנט לגלות בקיאות בספרות והיסטוריה אירית.
  • חופש הביטוי. בלי שיינתן חופש לשכנע ולהשפיע, אין בבחירות טעם. ניתן לראות את התגשמות החלטת הרוב כמימוש אמיתי של דמוקרטיה, רק אם למיעוט ניתנה ההזדמנות להשיג תמיכה לדעותיו. בסינגפור מתקיימות בחירות, והאופוזיציה אף זוכה בהן בדרך כלל לשליש הקולות, אך חופש הביטוי בה מוגבל כל כך, שקשה לראות בה דמוקרטיה אמיתית.
  • החופש להתארגן. מבלי שיוכלו יחידים להתארגן למפלגות, יכולתם לפעול פוליטית תוגבל מאוד. אומנם גם בישראל יש בידי הרשויות להוציא מפלגה מחוץ לחוק במקרים קיצוניים (למשל במקרה של תנועת כ"ך), אך השימוש ביכולת זו מוגבל ביותר.
  • שלטון החוק והשוויון בפני החוק. יש משמעות לבחירות לרשות המחוקקת, רק אם החוקים הם אכן הקובעים. על כן, שלטון החוק הוא התנאי ההכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. על אכיפתו ממונה הרשות השופטת.
  • בעלות על קניין והזכות לממשה ברכישה או מכירה של קניין היא אחד הביטויים העיקריים של חירות הפרט המוגנים על ידי החוק בדמוקרטיה.
  • חופש דת ופולחן. החופש של אדם לקיים את מצוות הדת או להכריז על השתיכותו לדת הינה זכות, שבמדינות דמוקרטיות בימינו לא יעלה כמעט על הדעת לבטלן או לנסות להפריע להן. דוגמה מובהקת לכך יכולה להיות שאין להכריח יהודי לאכול בשר חזיר או כל מאכל לא כשר אחר בטקס לכבוד היבחרו לפרלמנט של מדינה נוצרית. לזכות זו ייתכנו גם חריגים אפשריים מסוימים רק בנסיבות קיצוניות ומיוחדות למדי, לדוגמה, איסור על קיום מנהגים דתיים מסוימים המלווים באכזריות בולטת. עם זאת, העיקרון של הפרדת דת ומדינה עלול לפעמים לפגוע גם כן בזכות לקיים מצוות מסוימות. דבר זה מתרחש לאחרונה (2005) בצרפת, בה נאסר בשם הפרדת הדת מהמדינה ללכת ל בתי ספר עם לבוש דתי.
  • חופש מדת. כאן, הכוונה היא לזכותו של אדם שלא לקיים את מצוות דתו או לא להיות חייב להשתייך לדת מסוימת. מקובל לצרף לכך גם היעדרה של דת כלשהי הנחשבת כדת רשמית של המדינה. במדינות דמוקרטיות רבות, רבים רואים ברמה מסוימת של סטייה מעקרון זה, בייחוד בהכרזת דת מסוימת כדת רשמית, עניין לגיטימי, בו המדינה יכולה עדיין להיחשב דמוקרטית.
  • הפרדת רשויות, הפרדה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת ועצמאות מערכת המשפט.

[עריכה] נקודות השקפה על הדמוקרטיה

אברהם לינקולן טען בנאום גטיסבורג כי הדמוקרטיה היא: "שלטון העם, על ידי העם, למען העם". על הערכת טיבה עמד בנימה סרקסטית וינסטון צ'רצ'יל: "דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו".

גישתו של אדמונד ברק הייתה אוהדת עוד פחות. בעיניו "אין לראות דמוקרטיה מוחלטת כצורת שלטון לגיטימית, לא יותר מאשר מונרכיה מוחלטת היא לגיטימית". בכך הלך בעקבות אריסטו שראה את הדמוקרטיה כאחת משיטות השלטון הרעות.

[עריכה] דמוקרטיה בעולם העתיק

הדמוקרטיה העתיקה המפורסמת ביותר התקיימה באתונה. במשך מאתיים השנה שאחרי שנת 500 לפנה"ס, נשלטה העיר היוונית על ידי אספה כללית של האזרחים הזכרים. זו הייתה רחוקה מאוד מלהיות דמוקרטיה במובנה המודרנית משום שכדי להיחשב אזרח באתונה היה צריך להיות זכר, בן 20 שנה ומעלה, בן להורים אזרחים ובן חורין, כך שזכות ההשתתפות וההצבעה הוגבלה למיעוט מתוך אוכלוסיית הפוליס. הדמוקרטיה היוונית הייתה ישירה - רוב ההחלטות היו מתקבלות באספה עצמה, (שכללה כ-3000 איש) ולא דרך באי כוח נבחרים. תפקידים מסוימים כן הוטלו על נציגי ציבור, אך רק מיעוטם של אלו היו נבחרים - רובם נקבעו בהטלת גורל. באתונה כובד חופש הביטוי של האזרחים (ועל כן התפתחה שם הרטוריקה ולצידה גם הדמגוגיה) והשוויון ביניהם. אומנם התקיים בה מגנון כמו ה"אוסטרקיסמוס", שאפשר גירושם של אזרחים מהעיר לעשר שנים, אם רוב האזרחים הצביעו על כך בהצבעה חשאית, ויש הרואים בקיומו עדות להעדר הגנה על המיעוט בדמוקרטיה האתונאית, אולם הפעלתו לא הייתה שכיחה.

[עריכה] רומא

ברומא התקיימה רפובליקה בין השנים 27-509 לפנה"ס, עד שבוטלה למעשה על ידי אוגוסטוס קיסר. בפועל, הייתה ההשתתפות בבחירה ועוד יותר מזה, בהבחרות, מוגבלת למיעוט קטן מתוך אוכלוסיית העיר, שנמנה עם הפטריקים, הפלבאים ומעמד הפרשים.

[עריכה] דמוקרטיה ישירה

ערך מורחב – דמוקרטיה ישירה

דמוקרטיה ישירה אינה מעשית כיום במדינות שבהן מספר התושבים עומד על מיליונים, וכמות ההחלטות השלטוניות שיש לקבל היא עצומה. עם זאת, קורה לעיתים שהשלטון במדינה דמוקרטית מחליט להפקיד החלטה בעניין מסוים בידיו של העם, והכלי המקובל לכך הוא משאל עם. משאל עם לא נערך מעולם בישראל, אבל הוא מוזכר בחקיקה כאחד הצעדים שיינקטו במקרה של ויתור על שטחים בריבונות ישראלית.

שווייץ פיתחה אמצעי זה באופן ייחודי, ומשאלי עם נערכים בה חדשות לבקרים, גם בעניינים שאינם הרי גורל. ב-120 השנים האחרונות נערכו שם 240 משאלים. גם בארצות הברית מקובל בהרבה מדינות להצמיד משאלי עם בסוגיות חשובות למועדי בחירות כלליות. מבחינה מעשית, ייתכן מאוד שהנגישות למחשבים ולרשתות תקשורת תאפשר בעתיד קיום הצבעות כלליות על נושאים לאומיים בקלות וביעילות. השאלה אם תתפתח איזושהי "דמוקרטיה אלקטרונית" נותרת פתוחה לעת עתה.

[עריכה] השימוש במילה דמוקרטיה

במשך המאה ה-20 ואילך הפכו המילה דמוקרטיה ונגזרותיה הדקדוקיות נפוצות מאוד בשיח הפוליטי במדינות שונות בעולם וגם במערכת היחסים הבינלאומיים, לעיתים למטרות שונות.

שימוש לשוני נפוץ זה, בנוסף להתגברות התודעה הדמוקרטית אצל אזרחים, תחילה בעיקר בעולם המערבי ואחרי כן במדינות נוספות, יצרו למילה "דמוקרטיה" ונגזרותיה תוית של מכובדות, לעיתים תוך שימוש במושג זה או מושגים נגזרים (כגון "זכויות אדם") גם על–ידי משטרים דיקטטוריים למיניהם, או על ידי תנועות ומפלגות בעלות אופי אנטי-דמוקרטי. כפי שציין יעקב טלמון, לעתים קרובות מובילות תנועות הדוגלות בדמוקרטיה, אך משוכנעות ללא עוררין בצדקתם המוחלטת של רעיונותיהן, להתנהגות שאינה דמוקרטית.את תופעה זו כינה בשם דמוקרטיה טוטליטרית.

השימוש הרב במילה דמוקרטיה והתגברות התודעה הדמוקרטית יצרו גם צורך מסוים לענות על השאלה "מיהו דמוקרטי?" או "מהו דמוקרטי?" לגבי אנשים פרטיים, תנועות, מפלגות, מדינות ואף מוסדות וארגונים בינלאומיים. גם בנושא זה חלוקים הדעות בין האנשים, אולם על מנת שמדינה תוגדר כדמוקרטית, למצער על ידי תושביה, חשוב שתשרור בקרב התושבים הרגשה כללית כי מדינתם נוטה, באופן עקרוני, להיות דמוקרטית ושואפת לכך - מה שמתבטא לפעמים במשפט הנפוץ בפי האזרחים:"זאת מדינה דמוקרטית". דומה גם, כי לפחות עבור רוב האנשים, קיומם של בחירות וזכות ההצבעה וההתמודדות הינן תנאי ראשוני, אם כי לא בהכרח מספיק להגדרת המדינה כדמוקרטית . קימים אף גופים בינלאומיים שונים, אשר עוסקים במדידת הדמוקרטיה במדינות העולם לפי מדדים שהגדרתם אוביקטיבית.

לגבי אנשים ומפלגות, נראה כי ההגדרה המקובלת ביותר להיות אדם או תנועה פוליטית דמוקרטיים, היא היעדר נכונות לנקוט באמצעים הנחשבים כפסולים במדינות דמוקרטיות (שקרים והשמצות, בעיקר ברמות חומרה מסוימות, אלימות, מקורות מימון בלתי תקינים וכו') ללא קשר למטרות וכן מטרות שעומדות במסגרת מאפיני הדמוקרטיה, או שאינן נחשבות, בפני עצמן או במצטבר, כחריגה ניכרת מדי ממאפיני הדמוקרטיה.
בין מדינות שונות, כמו גם בין אנשים שונים באותה מדינה, ייתכנו סדרי עדיפויות שונים בין מאפינים דמוקרטיים שונים, ולצד זאת מקובל בקרב מדינות דמוקרטיות שונות, כי סטייה ממאפיינים מסוימים ייחשבו חריגה חמורה מהדמוקרטיה ואילו במאפינים אחרים ישנה חריגה "מותרת".

[עריכה] מתחים במושג הדמוקרטיה

לדמוקרטיה, כאמור, מאפיינים רבים. במדינות לא דמוקרטיות אין השליט או רשויות המדינה חשים מחויבים למאפיינים אלו, כולם או חלקם. מתחים ביניהם יתעוררו רק לעתים רחוקות. במדינות דמוקרטיות, לעומת זאת, הניגודים בין מאפייני הדמוקרטיה צפויים לעורר התחבטויות בבחירת אמצעים להשגת מטרות ובשאלות ערכיות.

בין הקונפליקטים האפשריים:

  • המידה שבה ניתנת לשלטון הרשות לנקוט ביד תקיפה למען ביטחון האומה, כנגד טרור או כנגד נסיונות חתירה מבפנים נגד יציבותה של המדינה או ערכים מסוימים. זוהי דילמת הדמוקרטיה המתגוננת
  • השאלה באילו מקרים אין לקבל הכרעת רוב כאשר זו מתנגשת עם ערכים אחרים (בעיקר זכויות הפרט).
  • תופעת הדמוקרטיה הטוטליטרית אשר בה יומרות דמוקרטיות, לפחות כלפי חוץ, מביאה ליצירת תופעות לא דמוקרטיות ואף אנטי דמוקרטיות.
  • מידת הענישה הראויה למי שעברו על חוק זה או אחר - המתח בין הצורך להגן על זכויות הרבים לבין הרצון להימנע מפגיעה קשה מדי בזכויות היחיד, אף אם עבר על חוקי החברה
  • המתח המסוים שקיים לעתים בין החוק עצמו לבין ערכים ליברליים, שלעיתים ניתן למצוא אותם בחוק רק במרומז, במקרה הטוב. במקרים רבים מבכרת הרשות השופטת את האחרונים. כך, למשל, החליט בית המשפט העליון של ארצות הברית להתיר הפלות, אף שאין להיתר זה בסיס של ממש בלשונה של החוקה כפי שהיא.
  • המתח בין כלכלה קפיטליסטית המאופינת ביישום זכויות קניין וחופש יוזמה כלכלית לבין סוציאל-דמוקרטיה המאופיינת ביישום זכויות אדם כגון הזכות למזון, למחסה ולטיפול רפואי. כאן, ישנו עימות בין זכות הקניין לבין זכויות האזרח למענה על צרכים בסיסיים.
  • העדר הומוגניות באוכלוסייה עלול להציב אתגרים קשים בפני הדמוקרטיה. אפשר שהרצון לשמור על מאזן כוחות בין קבוצות שונות יהיה כרוך בפגיעה בעקרונות דמוקרטיים (למשל בשוויון בין קולות מצביעים מקבוצות שונות). במקרים מסוימים עלול חוסר ההומוגניות לסכן את יציבותה של המערכת הפוליטית כולה, עד כדי מלחמת אזרחים.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • מאה מושגים שלי - דמוקרטיה "שרי- הוצאה לאור"
  • יונתן שפירא, הדמוקרטיה בישראל, הוצאת מסדה, 1977.
  • אפרים דוד. הדמוקרטיה הקלסית, 2004. ניתוח של הדמוקרטיה ביוון הקלסית עם השוואות לדמוקרטיה בת ימינו.
  • הנס קלזן, על מהותה וערכה של הדמוקרטיה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005.
  • רוברט א' דאל, על הדמוקרטיה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
  • נורברטו בוביו, עתיד הדמוקרטיה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • עריצות - סרט חינוכי (לצפיה או להורדה) מ־1946 אך הרלבנטי גם היום, העוסק בהבדלים בין דמוקרטיה לעריצות, על פי מדדים שונים, וביסודות הדמוקרטיה האמריקאית.
  • דמוקרטיה ישירה - אתר "כולנו-נחליט!" המציע דמוקרטיה ישירה כחלופה למשטר הנציגים.
ערך מומלץ