ורדה אלשיך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ורדה אלשיך (נולדה ב-23 באוגוסט 1944), שופטת ישראלית, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

ורדה אלשיך נולדה ב-23 באוגוסט 1944 בתל אביב להורים יוצאי פולין. אביה היה מהנדס חשמל, אשר תכנן ביחד עם פנחס רוטנברג את תחנת הכוח בנהריים. אמה הייתה עורכת דין.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

אלשיך למדה בבית ספר תיכון עירוני ד' בתל אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים בשנת 1962. היא היתה חניכה בתנועת הצופים, בצופי דיזנגוף, רמת-גן ויד אליהו, ואחר כך היתה בין מקימי שבט הצופים בגבעתיים. לאחר שהתגייסה לצה"ל, שירתה בפרקליטות הצבאית כמזכירתו של הפצ"ר, מאיר שמגר (לימים נשיא בית המשפט העליון).

אלשיך היא אמא להילה (עורכת דין אף היא) מנישואיה הראשונים לד"ר חילקיהו זונדר ממנו התגרשה. לימים נישאה בשנית לכלכלן יוסי אלשיך, שהיה בין מקימי הבנק הבינלאומי הראשון, המשנה למנכ"ל אל על וניהל כמה מהחברות הבנות של חברת "טבע" בחו"ל.

אלשיך למדה משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וסיימה את לימודיה בשנת 1967. היא התמחתה במשפטים אצל השופט בר זאב בבית משפט השלום בטבריה ולאחר מכן בפרקליטות האזרחית במחוז תל אביב. בשנת 1969 הוסמכה כעורכת דין.

אלשיך למדה גם לתואר ראשון בחשבונאות, אולם לא סיימה את לימודיה אלו.

בשנים 1970 עד 1972 עסקה בפרקטיקה פרטית ואף הייתה היועצת המשפטית של בנק יעד לפיתוח חקלאי. בשנת 1972 חזרה אלשיך לפרקליטות מחוז תל אביב, הפעם כפרקליטה, עבדה שם עד לסוף שנת 1977 והגיעה עד לדרגת סגנית פרקליט המחוז. במקביל כיהנה בשנים אלו גם כחברת הוועד הארצי של לשכת עורכי הדין.

[עריכה] מינוי כשופטת

בינואר 1978 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב. כהונה זו נחשקת במיוחד בקרב השופטים הצעירים בשל מרכזיותו וחשיבותו של בית משפט זה (העוסק בתיקים המשמעותיים ביותר מבין כל בתי משפט השלום) ומעטים השופטים המתמנים לכהונה בו בתפקידם השיפוטי הראשון. בספטמבר 1987 מונתה להיות רשמת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמרץ 1990 מונתה לשופטת (בפועל) בבית המשפט המחוזי. באוגוסט 1995 מונתה כשופטת קבועה בבית המשפט המחוזי. אלשיך שובצה לתפקיד שופטת המשנה במדור פירוקים וכינוס נכסים בניהולו של סגן הנשיא ישעיהו לויט, ועם פרישתו, בפברואר 2002, התמנתה להיות השופטת הראשית במדור זה (כיום שופטת המשנה היא דניה קרת מאיר).

אלשיך התבלטה בזכות לשונה החדה ומזגה השיפוטי הסוער, אך גם בזכות החלטותיה המהירות והחדות. בתחום של פירוקי תאגידים או כינוס נכסים יש צורך במתן סעד מהיר מאוד (לעיתים תוך שעות ספורות) ואלשיך ידעה לעשות זאת, גם במחיר של העלאת חמתם של כמה מן המתדיינים באולמה. במשוב השופטים שערכה לשכת עורכי הדין, זכתה לרוב לציונים נמוכים בסעיפי המזג השיפוטי מחד ולציונים גבוהים בסעיפי הכרת התיק המשפטי הנדון והדין החל בו מאידך.

אלשייך מצוטטת תדיר בעיתונות הכתובה והאלקטרונית ובסקר מיוחד, שערכה נשיאות בתי המשפט, עלה כי אלשייך היא השופטת המאוזכרת ביותר מבין כל שופטי ישראל (לרבות שופטי בית המשפט העליון) מלבד שניים: אהרון ברק ומישאל חשין.

אלשייך הייתה השופטת המחוזית הראשונה בישראל שמונה לה עוזר משפטי שהינו עו"ד בהכשרתו (גדעון אורבך, שהיה מתמחה בלשכתה לפני מינויו לתפקיד העוזר המשפטי), נוסף על מינוי המתמחה. הדבר נובע מהעומס הרב של התיקים המתנהלים בפניה.

בשנת 2006 מונתה לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. שמה הוזכר פעמים מספר כמועמדת אפשרית לכהונה בבית המשפט העליון, אולם אלשייך איננה מעוניינת במינוי זה.

[עריכה] תיקים בולטים

בין התיקים הבולטים שבהם דנה אלשייך, ניתן למצוא את תיקי הפירוק של פיקנטי, נגה אלקטרומכניקה, קלאבמרקט, תבל, טאוור אייר, התעשייה הצבאית, פויכטונגר, ברגר קינג, פיצה מטר, פיצה דומינוס, הבנק למסחר, תיאטרון הבימה, פיצוחי חממה ועוד.

[עריכה] פעילות מחוץ לכתלי בית המשפט

אלשיך היא מרצה אורחת באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2005, פירסמה ביחד עם גדעון אורבך את הספר "הקפאת הליכים הלכה למעשה". בהקדמה לספר, כתב הנשיא אהרן ברק: "כי בתחום הקפאת ההליכים יש לשופטת אלשיך מקום של כבוד: חוכמת חייה, תבונתה, סבירות גישתה, האיזון שבעמדתה וכישרונה הרב במשפט – כל אלה איפשרו לה לנווט בשנים האחרונות את עיקר הפסיקה בתחום זה."

[עריכה] קישורים חיצוניים