יעקב ששפורטש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יעקב בן רבי אהרן ששפורטש (קרי: סספורטס), מגדולי ומראשוני הלוחמים בשבתי צבי.

נולד במרוקו בשנת 1610. דור י"א לרמב"ן. בגיל עשרים וארבע קיבל את הרבנות על קהילת תלמסאן וקהילות נוספות בצפון אפריקה. עקב רדיפות הממשל נאלץ לברוח להולנד הליברלית, והתיישב באמסטרדם בערך בשנת תי"א (1651). בשנת תי"ב (1612) הדפיס את ספרו "תולדות יעקב", מפתח הפסוקים לתלמוד הירושלמי. בתחילת שנת תט"ז (1656) היה בין חברי המשלחת של ר' מנשה בן ישראל לאוליבר קרומוול בלונדון כדי לבקש ממנו רשות ליישב יהודים באנגליה. מפעם לפעם חזר לצפון אפריקה, ושלוש שנים אחר כך נשלח בשליחות דיפלומטית מטעם מלך מרוקו למלך ספרד. בשנת תכ"ד (1664) התמנה לרב בלונדון, אך שנתיים אחר כך עבר להמבורג עקב מחלת הדבר שהשתוללה שם בשנת 1666.

באותו זמן החלה תנועת המשיחיות של שבתאי צבי לתפוס תאוצה, והוא עמל בכל כוחו לשכנע את ההמונים לא לנהות אחרי מצג השווא של שבתאי צבי. בספרו הגדול "ציצת נובל צבי" (ד' חלקים) אותו השלים בהמבורג בשנת תל"ג (1673) הוא פורס את כל המאורעות הקשורים בשבתאי צבי, אך הספר לא נדפס מעולם בשלמותו, ורק קיצור ממנו יצא בשנת תצ"ז (1747) ביחד עם ספר השו"ת שלו, "אוהל יעקב". בשנת תמ"ד (1684) חזר לאמסטרדם, שם עמד בראש ישיבת "עץ חיים", והיה הרב הראשי של עדת הספרדים, שם גם נפטר, בד' באייר ה'תנ"ח (1698).

התברר שהאגרות נגד שבתאי צבי שהדפיס בספרו היו חריפות בהרבה מהאגרות ששלח בפועל. מתברר כי בדיעבד ניסה ששפורטש להעלים את העובדה שבמשך תקופה מסוימת היה יחסו שלו לשבתאות אמביוולנטי.