זכות השתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכות השתיקה היא זכות השמורה במדינת ישראל, לאדם הנמצא בחקירה משטרתית, שלא להפליל את עצמו, ולשתוק במקום לענות לשאלות חוקריו, כאשר תשובה לשאלות אלה עלולה להפלילו. זכות השתיקה היא אישית, כלומר היא באה למנוע הפללה עצמית, אך אין להשתמש בה כדי למנוע הפללה של אדם אחר.
מקורה של זכות השתיקה ואי-ההפללה העצמית היא בגישת המשפט העברי הקובעת כי "אין אדם משים עצמו רשע". החוק בישראל מאמץ את גישת המשפט העברי בנושא זה.
העיקרון העומד מאחורי גישה זו הוא כי כל אדם נחשב לחף מפשע אלא אם כן הוכח אחרת. חובת ההוכחה חלה המאשים, קרי על המשטרה ופרקליטות המדינה, ואין אדם צריך להוכיח את חפותו, ואף אינו חייב לומר דברים שעלולים להפלילו.
בחוקת ארצות הברית מופיעה זכות השתיקה בתיקון החמישי לחוקה. מהפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקה נובע גם המשפט "You have the right to remain silent", שאותו אומר השוטר לעציר באין ספור סרטי משטרה אמריקאיים.
[עריכה] זכות השתיקה לאישי ציבור
לתודעת הציבור בישראל חדרה זכות השתיקה כאשר שר הפנים, אריה דרעי, בחר לנצל אותה במהלך כל חקירתו במשטרה בעניין חשדות שהופנו נגדו. לאחר מכן השתמשו בזכות זו אישי ציבור נוספים, ובהם ח"כ יצחק הרצוג, ח"כ נעמי בלומנטל, ח"כ שלמה בניזרי, וגלעד שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון. שתיקתם של אישי ציבור, בפרט כאשר הם מכהנים בתפקידם, עוררה זעם רב, ועלתה הצעה לחייב איש ציבור לפרוש מתפקידו הציבורי כאשר הוא בוחר לממש את זכות השתיקה. בינואר 2003 אריאל שרון אף פיטר את נעמי בלומנטל מתפקידה כסגנית שר מסיבה זו.
ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שדנה בסוגיה זו, יצאה בהצהרה לפיה "אין זה ראוי שנבחרי ציבור ועובדי ציבור במשרות בכירות ישמרו על זכות השתיקה". פרופ' קנת מן, הסניגור הציבורי, שנכח בדיון זה, הביע דעה הפוכה: "המשטרה נוהגת בתחבולות ומעשי רמיה. הדרך היחידה של נחקר להתגונן היא זכות השתיקה. הפריבילגיה של חפים מפשע היא להגן על עצמם מפני השגת מידע שלא כדין". ב-19 במאי 2004 דחתה הכנסת הצעות חוק פרטיות שבאו לצמצם את זכות השתיקה של נבחרי ציבור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עו"ד אברהם פכטר, זכות השתיקה, באתר NFC.
- ועדת חוקה: זכות השתיקה אינה ראויה לנבחר ציבור, באתר ynet.
- אפרת וייס, רובינשטיין ולפיד תוקפים את שתיקתו של גלעד שרון, באתר ynet.

