הקרב על מוסקבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הקרב על מוסקבה | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
| ברית המועצות | גרמניה | ||||||||
| מפקדים | |||||||||
| גאורגי ז'וקוב | פדור פון בוק | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| 1,500,000 חיילים | 1,500,000 חיילים | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| 650,000 | 150,000 | ||||||||
קרב מוסקבה הוא השם שניתן למערכה להגנה על מוסקבה, בירת ברית המועצות ומתקפות הנגד שבאו אחריה נגד הצבא הגרמני בין אוקטובר 1941 לינואר 1942 במהלך מלחמת המולדת הגדולה (כפי שמכנים הרוסים את החזית המזרחית במלחמת העולם השניה).
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
ב-22 ביוני 1941 פלשו גרמניה ובנות בריתה - מעצמות הציר - לברית המועצות, כשהם מפתיעים את הסובייטים במבצע שכונה מבצע ברברוסה. לאחר שמחקו כמעט את כל חיל האוויר הסובייטי על הקרקע, התקדמו הכוחות הגרמניים עמוק לתוך השטח הסובייטי תוך שימוש בטקטיקות בליצקריג. כוחות משוריינים ששעטו קדימה בתנועת מלקחיים לכדו והשמידו ארמיות סובייטיות שלמות. בעוד קבוצת הארמיות הגרמניות הצפונית נעה לכיוון לנינגרד, וקבוצת הארמיות הדרומית פנתה לכבוש את אוקראינה, קבוצת הארמיות המרכזית התקדמה לעבר מוסקבה - עיר הבירה וליבה של ברית המועצות.
[עריכה] דחיית המבצע - ההחלטה בלאטצן
לקראת סוף אוגוסט 1941, היה מצב הכוחות בשטח כזה, שעל הגרמנים היה להחליט החלטה אסטרטגית באשר להמשך המערכה. המתקפה איבדה את התנופה ההתחלתית שלה, כאשר הסתבר כי כמות הכוחות הרוסים הפועלים הינה הרבה מעבר להשערות המודיעיניות עם תחילת המלחמה. הכוחות הפועלים בשלושת ראשי החץ, נשחקו והלכו. בעוד קבוצת הארמיות המרכזית, בפיקודו של הגנרל פדור פון בוק, השיגה את יעדיה הראשוניים, וכבשה את העיר סמולנסק, הסתבכה קבוצת הארמיות הצפונית, בפיקודו של גנרל אובסרסט ריטר פון לאב בקרבות קשים בפרברי לנינגרד, בעוד שבדרום הסתמנה הזדמנות ללכוד כוחות רוסים עצומים במספרם בפיקודו של המרשל סמיון בודיוני, אשר נערכו בצורה פגיעה בסמוך לקייב בירתה של אוקראינה.
בפני היטלר עמדה בשלב זה האפשרות לארגן את כוחותיו במבקע ישיר אל מוסקבה, ולנסות לתפוס את העיר עוד לפני החורף. אפשרויות נוספות היו לתקן את המצב האסטרטגי בצפון, לנצל את ההערכות בדרום, ולהתבסס בקו הגנתי לקראת החורף, כאשר המטרה היא להכות במוסקבה באביב. הגנרלים הגרמנים, בראשותו של הגנרל היינץ גודריאן, אשר היה מפקד פאנצר גרופה השנייה במסגרת "קבוצת ארמיות המרכז", תמכו במבקע ישיר למוסקבה, מתוך הנחה שהמדובר במרכז תקשורת ופיקוד כה חשוב, אשר ברגע שייפול, יגרום הדבר לכניעת שאר הכוחות. כן הניחו הגנרלים הגרמנים כי מערכת מוסקבה תשאב לתוכה את כל הכוחות הרוסים הפנויים, וזאת במצב של יתרון טקטי לכוח המתקיף. היטלר סבר אחרת. הוא ראה בלנינגרד יעד אסטרטגי שווה ערך למוסקבה, וכן ראה באוקראינה יעד חשוב מבחינת המשך מסע המלחמה - מקור למזון ואספקה לכוחות הלוחמים, ובסיס חשוב להמשך הדרך. ב-23 באוגוסט התקבלה ההחלטה בישיבה במפקדתו של "הפיהרר" בלאטצן. גודריאן, אשר נפגש עם היטלר, לאחר עימותים קשים בין היטלר ובין חבר הגנרלים בשאלה זו ממש, עשה כל שביכולתו על מנת לשכנע את היטלר בצורך במבקע מיידי אל מוסקבה. היטלר דחה אותו על הסף, כאשר הוא פוסק כי "הגנרלים שלי אינם יודעים דבר על הצדדים הכלכליים של המלחמה". לקבוצת ארמיות המרכז ניתנה ההוראה להפנות פאנצר גרופה השלישית (בפיקודו של הגנרל הרמן הות) לתמיכה במתקפה על לנינגרד בצפון, ואת כוחותיו של גודריאן, למבצע הכיתור הענקי באוקראינה בדרום. הכח שנותר במרכז לא היה בו כדי להמשיך את ההסתערות על מוסקבה בכוחות עצמו, וזו נדחתה לכמה שבועות לפחות.
מבחינה טקטית היו השבועות הבאים בין המוצלחים שידע הצבא הגרמני. בצפון הצליחו הכוחות הגרמנים לשבור את כוחה של ההתנגדות הרוסית ולכתר את העיר לנינגרד, ואילו בדרום התחוללה מערכת כיתור ענקית אשר הסתיימה בכיבושה של אוקראינה כולה ובהשמדת גייסות רוסים בקנה מידה דמיוני - מספר השבויים שנפלו לידי הגרמנים במערכה זו עלה על 650,000. מבחינה טקטית, היה המדובר בעיכוב רב משמעות בהסתערות הסופית על מוסקבה, עיכוב, שכפי הנראה, היה בבסיסו של הכישלון הגרמני לתפוס את מוסקבה כבר בקיץ של שנת 1941. גם בתחילת ספטמבר 1941 יכל היטלר להורות לכוחותיו להערך למגננה במהלך החורף. תחת זאת ניתנה הפקודה להסתער על מוסקבה. ב-2 באוקטובר 1941 החלה קבוצת הארמיות המרכזית, תחת פיקודו של פדור פון בוק בהתקפה על מוסקבה, ששם הקוד שלה היה "טייפון".
[עריכה] המתקפה על מוסקבה - השלב הראשון
כאשר נפתחה המתקפה עמדו לרשותו של הגנרל פון בוק כמליון וחצי לוחמים. אך מספר גורמים פעלו לרעתו, ובראש ובראשונה גורם הזמן - גשמי החורף כבר החלו בספטמבר, ובשישי באוקטובר ירד כבר השלג הראשון. השלב הראשון של המתקפה, היה מאבק כנגד תנאי מזג אוויר מחריפים והולכים, ובמיוחד כנגד הגשמים והבוץ. המצב רק יחריף עם בואו של החורף, של סופות השלג והקרח הרוסי.
הכוחות הסובייטים בחזית המערבית, חזית המילואים, חזית בריאנסק וחזית קלינין, שהגנו על מרחב מוסקבה, ספגו אבדות קשות אך המשיכו להלחם בעוז. הגרמנים כיתרו כוחות רוסים ניכרים ממערב למוסקבה מדרום לבריאנסק ובאזור ויאזמה. ב־3 באוקטובר נפלה העיר אוריול, דבר שהשלים את כיתור הכוחות בדרום מערב למוסקבה בכיס בריאנסק. למעלה מחצי מליון חיילים רוסים כותרו בשני כיסים אלו, בעוד עיקר הכוח הגרמני מתקדם מזרחה, אל מוסקבה. ב־10 באוקטובר לקח גאורגי ז'וקוב את הפיקוד על החזית המערבית ועל הגנת מוסקבה. באמצע אוקטובר סגרו הגרמנים על מוסקבה משלושה כיוונים, תוך לחימה קשה באזורי וולקולמסק ומוזייסק, ותפיסת העיר קלינין.
[עריכה] ההגנה על מוסקבה
בשלב זה הפכה מוסקבה למטרה לתקיפות גרמניות מהאוויר. השלטונות הורו לאוכלוסייה לבנות מתרסים ברחובות העיר, אפילו ליד הקרמלין. ב16 באוקטובר הביאו שמועות על מבקע גרמני שהביא את טור השריון עד למוסקבה עצמה, לכדי בהלה המונית בעיר. רבים הם שניסו להימלט. מוסדות השלטון הסובייטים פונו מזרחה לעיר קויבישב (היום: סמארה), אך סטלין נשאר במוסקבה. הרדיו הרוסי הודיע כי על אף חומרת המצב החליט סטלין להשאר בעיר. כאשר חלפה הבהלה, היו תושבי העיר הנותרים מאוחדים בהחלטה לעצור את הגרמנים בגופם. עשרות אלפי מתנדבים חפרו בקור המקפיא תעלות אנטי טנקיות במבואות מוסקבה. גדודי מתנדבים חומשו בנשק והושלכו אל החזית. ב 19 באוקטובר הכריז רדיו מוסקבה כי העיר נצורה.
סטלין, בצעד שנועד לתת דוגמה ולהפגין נחישות בפני החיילים והאזרחים, הורה לערוך את המצעד הצבאי המסורתי של יום השנה למהפכה ב-7 בנובמבר בכיכר האדומה, למרות הסכנה של הפצצה גרמנית. ואכן, החיילים צעדו מול הקרמלין. מצעד זה, ונאומו של סטלין ליום המהפכה, שנישא בתחנת הרכבת התחתית "מאיאקובסקי" במוסקבה, כהגנה מפני הפצצות אוויריות, אותתו לעולם כולו כי אין בכוונת הרוסים להפקיר את מוסקבה. מצב הרוח של תושבי מוסקבה השתנה מבהלה להתרסה.
בינתיים, הואטה ההתקדמות הגרמנית. הגרמנים כמעט ונעצרו כשגשמי הסתיו החלו לרדת, הופכים את הדרכים לנהרות של בוץ. כשהגיע הכפור בתחילת נובמבר, יכלו הגרמנים לשוב ולהשתמש בדרכים, אולם כעת צצה בעיה נוספת - הם לא היו ערוכים ללחימה בחורף, שכן היטלר צפה ניצחון מהיר בקיץ. לגייסות הגרמניים חסרו ביגוד חם וחליפות הסוואה לבנות. טנקים וכלי רכב נוספים הושבתו כאשר הטמפרטורות צנחו מתחת לאפס מעלות. חורף 1942-1941 היה קר מאוד אפילו במונחים רוסיים.
המגננה הרוסית סביב מוסקבה הפכה נואשת יותר ויותר. הסובייטים שלחו אלפי מגויסים ומתנדבים ואפילו גדודי נשים, לעבר אש מכונות היריה של הגרמנים. ממש לפני מוסקבה נטבע השם "פנפילובי": י. וו. פנפילוב, מפקד דיוויזיית הרובאים ה-316, נהרג בקרב הקרבה עז של רגלים סובייטים נגד השריון הגרמני. רק קומץ של פצועים קשה סובייטים שרדו את הקטל; מספר רב של חיילים גרמניים נהרגו בקרב גם כן. היה זה אך מבצע הקרבה אחד מני רבים, אך הוא זה שזכה לפרסום. באותו החורף של שנת 1941 היו פנפילובים רבים בין מגיני מוסקבה, ואלפי דוגמאות של הקרבה אישית, ועוז רוח כנגד התוקף, לא תיוודענה לעולם.
ב-27 בנובמבר הגיעו הכוחות הגרמנים לעמדות המזרחיות ביותר אליהן הגיעו במלחמה. חלק מהכוחות הקדמיים הגיעו עד למרחק של 27 ק"מ ממוסקבה, ממנו יכלו לראות את צריחי הקרמלין, לפני שהמגינים הסובייטים הניסו אותם.
אל מול תנאי מזג אוויר איומים, ללא ציוד מתאים, בביגוד שאינו הולם (עד כדי עריכת מבצע לאיסוף בגדים לכוחות הגרמניים שנערך בגרמניה), בקרקע קפואה ומושלגת, קשה כסלע, נעצרה עתה המתקפה הגרמנית. האם יש בסיס לאגדה כי התקדמות הגרמנים נעצרה על ידי "פועלים רוסים" שיצאו מבתי החרושת ולחמו בידיהם אל מול האוייב, או שמא היה זה חוסר היכולת להמשיך ולהתקדם אל מול סופות השלגים שהגבילו את הראות למטרים ספורים? מכל מקום ברור כי ב-3 בדצמבר 1941 עוד תקפו הגרמנים באזור העיר טולה, מדרום למוסקבה, אך הייתה זו התקפתם האחרונה.
[עריכה] מתקפת הנגד הסובייטית
ב-5 בדצמבר פתח ז'וקוב במתקפת-נגד סבייטית נגד הצבא הגרמני. מתקפת-הנגד התפרסה לכל רחבי אזור מוסקבה ב-6 בדצמבר. במהלך הסתיו שינע ז'וקוב כוחות סובייטים רעננים ומצויידים היטב מסיביר והמזרח הרחוק למוסקבה, אבל שמר אותם כעתודה עד לתאריך מתקפת-הנגד. כעת, כשהאויב היה קרוב מדי למוסקבה במידה שאי-אפשר היה להתעלם ממנה, הטיל ז'וקוב את כוחות התגבורת למערכה, יחד עם טנקי T-34 ומשגרי רקטות קטיושה. כוחות התגבורת הסובייטים היו ערוכים ללוחמת חורף, וכללו מספר גדודי סקי. הגייסות הגרמנים, המותשים והקפואים, הובסו ונסוגו לאחור.
באמצע דצמבר היה הפיקוד העליון הגרמני בפאניקה מוחלטת. הגנרלים דרשו נסיגה מיידית, על מנת להציל את הכוחות הגרמנים, שנראה כי הם חסרי אונים אל מול המתקפה הסובייטית. היה זה היטלר אשר אסר על כל נסיגה, ולקח לידו באופן אישי את הפיקוד על הצבא, תוך שהוא מורה לכוחות הגרמנים שלא לוותר על אף שעל אדמה. פקודה זו תרמה להרגעת הרוחות ועד מהרה ההתקפה הרוסית נפחה את נשמתה בעשרות אלפי הרוגים. למרות שהוראתו של היטלר לא הצילה את הוורמאכט, סיום ההתקפה הרוסית נתן לו את התירוץ לטעון, כאילו והוא לבדו הציל את הוורמאכט מכליה. התוכנית הרוסית השאפתנית הייתה לכתר את הכוחות הגרמנים בין מוסקבה לסמולנסק, לפרוץ את המצור על לנינגרד, ולכבוש מחדש את אוקראינה. בפועל הצליחו הרוסים להבקיע מבקעים ניכרים בצפון ובדרום (ובצפון נסוגו הכוחות הגרמנים מרחק של 350 ק"מ) אך ממערב למוסקבה הוסיפו הגרמנים להחזיק בעמדות מפתח, רז'ב, ויאזמה ואוריול.
[עריכה] תוצאות הקרב
הסובייטים ייצבו את עמדותיהם באפריל 1942, והצדדים נערכו אל המשך המערכה, שעתה פנתה דרומה אל כיוון העיר סטאלינגרד.
על פי יומנו של הגנרל הגרמני פרנץ הלדר היו אבידות הגרמנים בקרבות מיום הפלישה ועד חודש אפריל כמיליון אנשים, מהם כמאתיים אלף הרוגים. כרבע ממספר האבידות אבד עד תחילת מערכת מוסקבה. הרוסים נוקבים במספרים גדולים בהרבה. לדוגמה, נוקבת ה"היסטוריה" הרשמית הרוסית של המלחמה במספר 55,000 הרוגים במהלך השלב השני של המתקפה הגרמנית (בין 16 בנובמבר ו 5 בדצמבר) בלבד. במהלך הקרב עצמו טען סטלין כי הגרמנים אבדו 4.5 מליון אנשים. הייתה זו התפארות חסרת בסיס.
את אבידות הרוסים קשה יותר להעריך. הגרמנים טוענים, למשל, כי שבו 660,000 איש בשני "הכיסים" בויאזמה ובבריאנסק, במהלך ההתקדמות הראשונית לעבר מוסקבה. נראה כי טענות אלו אינן מבוססות על ספירה של מספר השבויים כי אם על ספירה של מצבת כח אדם תיאורטית במפקדות. מכל מקום המדובר במאות אלפים - הרוגים, פצועים ושבויים. ההערכה היא ש-500,000 חיילים סובייטים נהרגו בשלב המגננה של הקרבות, ועוד 140,000 במהלך מתקפת-הנגד. עבור הגבורה שהפגינו מגיני העיר, הוענק למוסקבה התואר "עיר הגיבורים" בשנת 1965, לציון 20 שנה לניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית בשנת 1945.
הניצחון בקרב מוסקבה נתן חיזוק משמעותי למוראל הסובייטי, שכן הצבא הגרמני איבד את הילת הצבא הבלתי-מנוצח. לאחר שנכשלו במשימתם להביס את ברית המועצות במתקפה מהירה, נאלצו הגרמנים להתכונן למאבק עקוב-דם, ויומרתם להביס את רוסיה במסע מלחמת בזק בן שבועות ספורים, אבדה. הייתה זו הפעם הראשונה, מאז החל הוורמאכט במסעו לאורכה ולרוחבה של אירופה, שמטרה מבצעית עיקרית לא הושגה, ושהצבא נאלץ לוותר על שטח שבו כבר אחז. התקדמותו של הוורמאכט עד עתה הייתה ללא מעצורים - כיבוש אוסטריה, צ'כוסלובקיה, פולין, נורבגיה, דנמרק, הולנד, צרפת, יוון ויוגוסלביה, נעשה במהירות, תוך שבועות ספורים, וללא כל נסיגה. הצבאות של מדינות אלו כותרו בתנועת מלקחיים מהירה, נכנעו, והובסו. גם החודשים הראשונים של המלחמה ברוסיה נראו כהמשך למגמה זו. עצירת הצבא הגרמני אל מול שערי מוסקבה הייתה חשובה על מנת לנפץ את התדמית הבלתי מנוצחת אחת ולתמיד.
אין לדעת מה היה קורה אילו נפלה מוסקבה. האם היה הצבא האדום ממשיך להלחם גם במזרח הרחוק, האם היה סטלין ממשיך לנהל את הלחימה ביד ברזל, או שהיה מוחלף בידי גורם נוסח המרשל הצרפתי פטאן, שהיה מנהל מו"מ לכניעה. עתודות הקרקע וכח האדם הרוסיות האדירות מרמזות על האפשרות הראשונה, אך מכל מקום, בעמידתו האיתנה במוסקבה ובדוגמה האישית שנתן, קנה לעצמו סטלין מקום בהיסטוריה כמנהיג וכמפקד צבאי (אם כי יש לזכור שהמדובר באחד הרודנים צמאי הדם שהיו ידועים לאנושות).
קרב מוסקבה, ובמיוחד מתקפת הנגד הרוסית, הביאו את הפיקוד הגרמני למשבר. הערכתו הנכונה של היטלר, כי לו היה נשמע לעצת הגנרלים שלו ונסוג עם תחילת מתקפת הנגד, היה הדבר מביא לאסון, הביאה לכך שלאף אחד ממפקדיו לא היה יותר את העוז לקום כנגדו (פרט לקבוצת המתנגדים לשלטון מקרב הוורמאכט אשר המשיכה במחתרת ביתר שאת בנסיונות להתנקש בחיי היטלר ולהפיל את משטרו). בנסיבות דומות, כעבור שנה, בקרב סטאלינגרד הביאה פקודה דומה של היטלר שלא לסגת אף שעל לאסון אסטרטגי, ולתחילת קיצו של הרייך השלישי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אנטוני ביוור, סטלינגרד, הוצאת יבנה 2000.
- אלכסנדר ורט, רוסיה במלחמה 1941 - 1945, הוצאת מערכות, 1968.
- אלן קלרק, מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות 1979.
- ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי הוצאת שוקן, 1976.
|
קרבות
מבצע ברברוסה · החזית הסובייטית - פינית 1941-44 · הקרבות בקרים ובקווקז · הקרב על מוסקבה · קרב רז'ב הראשון · הקרב השני על חרקוב · קרב סטלינגרד · קרב וליקיה לוקי · קרב רז'ב השני · קרב קורסק · קרב סמולנסק השני · קרב הדנייפר · קרב קייב השני · קרב מבלט קורסון · קרב קמיניץ פודולסקי · מבצע בגרטיון · קרב לבוב סנדומירז' · המערכה בבלקנים 1944 · הלחימה בהונגריה 1944-45 · מתקפת ויסלה - אודר · קרב קניגסברג · הקרב על ברלין · הקרב על פראג · מערכת מנצ'וריה 1945 |
| ערך מומלץ |

