חיים אבולעפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים אבולעפיה (1660 - 1744) רב ומדינאי ארץ ישראלי.
חיים אבולעפיה נולד בחברון למשפחה יהודית ספרדית ענפה של רבנים ועסקני ציבור. הוא למד והתחנך בירושלים.
בשנת 1699 נסע לסלוניקי שביוון והשתקע שם. בשנת 1712, נסע לאיזמיר שבתורכיה, שם הוסמך לרבנות. לאחר 6 שנים החליט לחזור לארץ ישראל. הוא השתקע בצפת וכיהן כרבה של העיר. כעבור מספר שנים הוא חזר לאיזמיר, ובין השנים 1721 ו-1740 כיהן כרב של איזמיר.
בשנת 1738 נודע לדאהר אל עומר, שליט הגליל, כי הרב אבולעפיה רוצה לעלות ארצה. דאהר כתב לו כי הוא מזמין אותו לחדש את היישוב היהודי בטבריה שהיה הרוס מזה 70 שנה, ובכך לחדש את היישוב היהודי בגליל. כשהגיע אבולעפיה, בשנת 1740, קיבל אותו בכבוד ויקר, ובנה לו בית כנסת ובית מרחץ, וכדברי רבי יעקב בירב, חתנו של אבולעפיה, "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".
כפי הנראה היה שלטונו של דאהר לצנינים בעיני השלטון המרכזי בתורכיה, והסולטן הורה למשנה למלך, הפחה היושב בדמשק, סולימאן פחה, להרוג את דאהר ולהחריב את ממלכתו. הדבר נודע לחיים אבולעפיה באוגוסט 1742. כשפנה לדאהר, הרגיע אותו דאהר בכך שהסמכות כלפיו אינה מדמשק, אלא מן הפחה היושב בצידון, אשר הוא, דאהר, אוסף עבורו את המס, וכי אין לו מה לדאוג. בהנהגתו של חיים אבולעפיה הקשיש, תמכו יהודי הגליל בשייך דאהר אל עומר. ביום ד' בכסלו, ניצח דאהר את הפחה מדמשק, ויום זה הפך ליום חג של יהודי טבריה.
אבולעפיה האמין שחידוש היישוב היהודי בגליל הוא פתח לימות המשיח וגאולת העם היהודי כולו.

