חוות כנרת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוות כנרת (או חצר כנרת) היא חווה שהוקמה ב-1908 ליד ימת כנרת על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת מנהלו, ד"ר ארתור רופין, כדי להכשיר פועלים חקלאים יהודים לשם התיישבות קבע. שמה של החצר ניתן לה על ידי ש"י עגנון ובכך השיב לימה את שמה המקראי. החווה הייתה בית הגידול למפעלי העלייה השנייה: בה החלו הנסיונות להקמת הקיבוץ והמושב (ממנה יצאו מתיישבי דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ועוד), היא הייתה למוקד התארגנות של פועלי הארץ, ובה הונחו היסודות למספר ארגונים אשר עצבו את פני המדינה שבדרך כגון ההגנה, המשביר לצרכן, תנובה וסולל בונה.
החווה הוקמה על אדמות דלייקה ואום-ג'וני, שנרכשו ב-1905 על ידי פקיד יק"א חיים מרגליות קלווריסקי. ארתור רופין החליט להקים על האדמות הללו חווה למטרת לימוד לחקלאות. ב-1908 התיישבה במקום קבוצת פועלים מ'רומני' שברוסיה הלבנה והחלה את הבנייה במקום סביב חאן גדול שסביבו ניתן היה לבנות ללא צורך בהיתר מיוחד. במקום הוקמו חדר אוכל, מחלבה, רפת, אורווה, לול, אסם ושובך יונים. לאחר מכן נעשו גם נסיונות של גידולים שונים, כשהמים נשאבו מ"בית המוטור" שהוקם על הירדן. חברים מיק"א ייסדו בסמוך לחווה את המושבה כנרת. ב-1909 נתגלע סכסוך בין מנהל החווה מטעם המשרד הארצישראלי, האגרונום ברמן, לבין הפועלים ובאוקטובר 1910, לאחר שחתמו על הסכם עם רופין, נמסר להם חלק מהאדמות כדי לייסד את "אם הקבוצות"- דגניה.
בשנת 1911 הקימה חנה מייזל בחווה בית ספר חקלאי בשם "חוות העלמות", שנועד להכשיר נשים לחקלאות. בין החניכות במקום הייתה המשוררת רחל.
בשנת 1912, לאחר שהייה בחדרה ובגליל, הובאו לחווה על ידי שמואל יבנאלי קבוצת משפחות יהודיות מתימן שכונו בשם "תימני כנרת". המשפחות חיו בתנאים גרועים, אך המשיכו להתגורר במקום למרות הקשיים.
באותה התקופה פרצה בחווה שביתה של הפועלים כנגד המנהל ברמן, שאורגנה על ידי ברל כצנלסון. בעקבות השביתה הוחלף ברמן ופוטרו חלק מהפועלים. החווה עברה לאחר מכן לקבוצת עולים מארצות הברית בראשות אליעזר יפה, שפרשו לאחר שנה מאחר שרצו לקיים קבוצה חקלאית לא שיתופית. לשם כך ייסדו את המושב נהלל. במקומם באו בשנת 1913 מספר פועלים חדשים, שייסדו לאחר מכן את קבוצת כנרת. ביניהם היה א.ד. גורדון.
בשנות מלחמת העולם הראשונה, השלטון הטורקי גרש יהודים רבים מהגליל, וחלקם הגיעו לאזור החווה. הם עבדו בעבודות ציבוריות, בין היתר בבנייה ובסלילת כביש טבריה-צמח, שהיוו יסוד מקדים להקמת חברת "סולל בונה". עקב הרעב בארץ, החלו באיסוף תבואה בצריף מיוחד בחווה וחלוקתו לצרכנים. הצריף כונה בשם "המשביר", והיווה את הבסיס לפיתוח רשת קמעונות של מוצרים מוזלים לפועלים. בשנת 1919 נעשה נסיון ליצור בחווה קבוצה גדולה בשם "קבוצת השישים", מאיחוד בין חברי הקבוצה הקיימת לבין הפועלים שעבדו מחוצה לה. כשנתיים לאחר מכן מרביתם עזבו למען ייסוד עין חרוד, שהיה הקיבוץ הראשון שהוקם בארץ.
בכינוס של מפלגת "אחדות העבודה" בחווה במאי 1920, הוחלט על הקמת ארגון "ההגנה".
לאחר שהחווה ננטשה, הגיעה ב-1922 קבוצת חלוצים מהעלייה השלישית בשם "קבוצת וילנה". ב-1926 הקבוצה עברה לגבעה הסמוכה, והחווה שימשה מקום משכן זמני לגרעיני אפיקים, עין גב ומעגן לפני עלייתם להתיישבות.
לאחר קום המדינה ועד ל-1974 שימשה החווה כבסיס צה"ל. לאחר מכן היא שוחזרה והוכרזה כ"אתר שימור לאומי". כיום המקום משמש כמוזיאון פתוח למבקרים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
מתחילים לשקם את חצר כנרת באתר ynet.

