פובליוס קורנליוס סקיפיו איימיליאנוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פובליוס קורנליוס סקיפיו איימיליאנוס, הידוע גם כסקיפיו איימיליאנוס אפריקנוס (נולד בסביבות 185 לפנה"ס - 129 לפנה"ס), היה מצביא ומדינאי רומאי חשוב ברפובליקה הרומית, הידוע בעיקר בשל היותו המצביא שהחריב את קרתגו והוביל את רומא לניצחון במלחמה הפונית השלישית.
איימיליאנוס היה בנו של המדינאי הרומי לוקיוס איימיליוס פאלוס, בן לאחת מהמשפחות המכובדות ורבות ההשפעה ברומא ומצביאה המנצח של המלחמה המוקדונית השלישית. בנערותו רכש איימיליאנוס השכלה יווניות במצוות אביו. בשנת 168 לפנה"ס אמיליאנוס נלחם לצד אביו בקרב פידנה, הקרב המכריע במלחמה המוקדונית השלישית.
מאוחר יותר אומץ איימיליאנוס על ידי פובליוס קורנליוס סקיפיו, בן בריתו הפוליטי של פאלוס ובנו הבכור של סקיפיו אפריקנוס, ממצביאה המהוללים של רומא. אימוצו של אימיליאנוס התרחש לפני מותו אביו בשנת 160 לפנה"ס ונעשה כנראה על רקע שיקולים פוליטיים וכלכליים של שני המשפחות.
בשנת 151 לפנה"ס שימש איימיליאניוס כטריבון צבאי בקרב הכוחות הרומאיים שבספרד. במסגרת תפקידו הוא נשלח לאפריקה על מנת לגייס פילי מלחמה למצביאו בספרד. הוא יצר קשר עם מסיניסה, המלך הנומידי וחזה במלחמה שנערכה בינו לבין קרתגו. לאחר תבוסת הפיניקים הוא נתבקש על ידי הצדדים היריבים לשמש כמתווך, אולם ניסיונות הפיוס שלו נכשלו. עם פרוץ המלחמה בין רומא לקרתגו שנה לאחר מכן, הוכיח איימיליאנוס את עצמו בשדה הקרב כמפקד החלטי ונועז, בניגוד מוחלט למפקדי הצבא שהפגינו חוסר יכולת, רשלנות והססנות.
בנוסך ליכולות כמפקד, הוכיח איימיליאנוס את עצמו גם כמדינאי מוכשר; הוא שכנע את חימילקון פאמיס הקרתגי לבגוד בארצו ולעבור לצד הרומאי עם כוח של כ-2000 פרשים, הוא שימש כמוציא לפועל של צוואת מסיניסה, שנפטר במהלך המלחמה וחילק את ממלכתו בין שלשת יורשיו וגייס לעזרת רומא את גלוסה, בנו של מסיניסה, ומפקד פרשים מוכשר.
הצלחות אלו, בשילוב עם אי ההכרעה במלחמה, ואוזלת ידם של המצביאים הרומאים הובילו לבחירתו של איימיליאנוס למשרת הקונסול ומפקד המלחמה אפריקאית בשנת 147 לפנה"ס. תחת פיקודו, בשנת 146 לפנה"ס, נכבשה ונבזזה קרתגו ותושביה נמכר רובם ככולם לעבדות. זמן קצר לאחר מכן, בהוראת הסנאט הרומי, שרף איימיליאנוס את העיר עד יסוד. עם חזרתו של איימיליאנוס לרומא נערך לכבודו טריומף מפואר והוא זכה להוסיף לשמו, כמו סבו המאמץ לפניו, את השם "אפריקנוס".
בשנת 142 לפנה"ס נבחר איימיליאנוס לתפקיד היוקרתי של הקנסור. בשנת 134 לפנה"ס נבחר למשרת הקונסול בשנית על מנת שיוביל את רומא להכרעה במלחמת נומנטיה. עם בואו של איימיליאנוס להיספניה הוא החל בפעולות אימון נוקשות והטיל משמעת כבדה על הצבא הרומי שהוצב שם. לאחר שהצבא הרומי עמד באמות המידה שלו הוא הצעיד אותו לעבר נומנטיה.
לאיימיליאנוס היה יתרון מספרי ניכר על מגני העיר הלוזיטאנית, כאשר תחת פיקודו עמד כוח של שני לגיונות רומים, גדודי עזר שגויסו מקרב בעלות הברית באיטליה וכוחות עזר נוספים מקרב שבטי ספרד הכפופים לרומא. בתחילה השמיד איימיליאנוס את בסיס האספקה של הלוזיאטנים ואז הטיל על העיר מצור שנמשך נמשך כשמונה חדשים. לבסוף הכניע הרעב את תושבי העיר והם נכנעו. העיר נשרפה ותושביה השורדים נמכרו לעבדות. במהלך הקרבות קידם איימיליאנוס חייל צעיר בשם גאיוס מריוס, לימים מהחשובים שבמצביאי ומדינאי רומא.
בזמן שאיימיליאנוס נלחם בספרד, רומא עברה טלטלה פוליטית; תחת הנהנתו של טיבריוס גרקכוס, גיסו של איימיליאנוס, עברו ברומה שורה של רפורמות חברתיות ואגרריות, ששיאן היה החוק הסמפורני לחלוקת אדמות. חברי הצד השמרני של הפוליטיקה הרומית התנגדו בכוח לרפורמות אלה וגרקכוס, יחד עם בניו ועשרות תומכיו, נרצח. עם חזרתו של איימיליאנוס הוא הנהיג את הסיעה המתונה ברומא, בין השמרנים שרצו בחזרה מוחלטת לסדר הישן מצד אחד ובין סיעת הגראכים, שתמכה בחלוקת האדמות ובתהליכים ראיקציונרים מצד שני. איימילאינוס התנגד לפגיעה האלימה במערכת המשפט הרומית ובסדרים הישנים שהביאה איתם הגראכים והוא גינה את פועלו של גיסו. יחד עם זו סיעתו פשרה, לפחות באופן חלקי, את תהליך חלוקת האדמות שהחל גרקכוס.
בשנת 129 לפנה"ס, פנו אל איימיליאנוס מדינות בעלות הברית של רומא באיטליה, שחוקי חלוקת האדמה פגעו בזכויות על אדמותיהן, בבקשה לעזרה. איימיליאנוס, שהיה מודע לחשיבות הצבאית של בנות הברית לרומא, חשש מפגיעה ביחסים אלו והסכים לעזור להם. תחת השפעתו עוכבה חלוקת האדמות, בייחוד מקרב אדמות בנות הברית. פעולה זו מנעה את החרפת היחסים עם בעלות הברית, אולם הביאה להתמרמרות רבה בקרב סיעת הגראכים.
לא ברור אם איימיליאנוס התנגד מראש לחלוקת האדמות ופשוט חיכה לזמן המתאים לנצל את השפעתו כדי להפסיק אותה, או, כפי שתיאודור מומזן סבור, הנסיבות הביאו אותו למסקנה שהתועלת מחלוקת האדמות הגיעה לסופה.
זמן קצר לאחר פעולה זו, יום לפני שעמד לשאת נאום בנושאי חלוקת האדמות וזכויות בנות הברית של רומא, נמצא אימיליאנוס מת בביתו. חשדות כבדים של רצח העיבו על מותו של איימיליאנוס, הן בימיו, כפי שמשתקף מהמקורות, והן בקרב היסטוריונים מודרניים. קיקרו מצביע בפירוש על מנהגי הסיעה הרפורמיסטית כאשמים בכתביו ומומזן משער שהרצח אורגן על ידי סיעת הגראכים, כנקמה על הקפאת חלוקת האדמות.
מותו של איימיליאנוס, היה אחד מהסממנים הבולטים לאי היציבות הפוליטית ברומא בתקופתו. העלמתו מהמפה הפוליטית סתמה למעשה את הגולל על קיומה של סיעה מתונה והחיכוך בין תומכי ומתנגדי הרפורמה של הגראכים הלך וגדל. רומא איבדה במותו את אחד מהבולטים שבמדינאיה ומצביאיה, אדם שנחשב לבין ההגונים והישרים באריסטוקרטיה השלטת ואחת מפטרוני האמנות והספרות החשובים בתרבות הרומית.

