יוסף צבי רימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בהמשורר י"צ רימון; לערך העוסק בנכדו, הרב יוסף צבי רימון, ראו יוסף צבי רימון (רב).

יוסף צבי (י"צ) רימון (1889 - 1958), משורר וסופר עברי דתי.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו

י"צ רימון נולד בשנת ה'תרמ"ט (1889) בפולין ונקרא על שם סבו, עליו כתב ש"היה איש קדוש". למד בישיבת לידא של הרב יצחק יעקב ריינס עד לעלייתו ארצה בגיל 20. מתוך לימודו בישיבה פתוחה יחסית, פנה עם אחיו, יעקב רימון לכתיבת שירה.

בארץ נפגש עם הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר), וזה הביאו אל הרב קוק. משעה שנפגשו, התקרבו מאוד. י"צ רימון הצעיר הושפע ממנו עמוקות וחלק משיריו הם ממש פירושים או גירסה שירית לדברי הרב קוק. הרב קוק עצמו העריך מאוד את המשורר וכתב עליו "הגיע הזמן להתעורר, לתת כבוד למשורר המיוחד במינו בזמננו... הנהו העלול לפתוח מסלול הקודש בשירת ישראל המתחדשת... לחזק ולאמץ את ידיו הטהורות של האיש הטהור...".

רימון נדד ברחבי הארץ והתגורר בערים רבות, כולל תקופה בצפת בה למד גם את תורת הנסתר. גם אחר כך, כשהתגורר במקומות אחרים, היה הולך מדי פעם לצפת. מחוסר כסף היה עושה את המסע ברגל, כשהוא לוקח מפעם לפעם 'טרמפ' על עגלה, ועוצר בבתים של מכרים בישובים שבדרך, בין השאר בביתו של קדיש לוז בדגניה.

בשנת ה'תרפ"א (1921) נפצע אנושות על ידי פורעים ערבים, והסתגר כמה שנים מחמת ההלם והבושה בבתי כנסיות של צפת. החל משנת ה'תרצ"ו (1936) התגורר עם משפחתו בתל אביב. יש אומרים שהפלמ"ח נקם את פציעתו המבישה, ופגע קשות באלה שפצעוהו.

[עריכה] שירתו

שירתו זכתה להכרה רחבה ביותר, הן בציבור הדתי והן בציבור החילוני. היה בקשר עם סופרי ומשוררי התקופה, כביאליק, עגנון, ברנר ועוד, וכן גם שמר על קשר עם רבנים רבים ובראשם הרב קוק. שיריו פורסמו בעיתונים וכתבי עת רבים, החל מבטאונים חרדיים וכלה ב"הפועל הצעיר" ו"המשמר". אף רבנים חרדיים הכירו את שירתו, והרב אליעזר יהודה ולדינברג סיפר שהכיר רבים משיריו בעל פה. רוחב הציבור שאליו הגיעה שירתו מרשים, אך גם עצם היותו משורר החש בעוצמה בעת ובעונה אחת בכח הדתי ובכח השירה שבו ייחודית, ואין לה כל דוגמה נוספת בדורו.

[עריכה] מאפייני שירתו

בשירים שכתב בצעירותו הוא מקפיד על משקל וחרוז, אך במהרה החל לחוש שלא בנוח במגבלות אלה. הוא החליט 'למרוד' בחרוזים וכתב על כך (בשיר השיר נתן בכלא):

"השיר ניתן בכלא - סגרו עליו בחרוזים,
כבוא האביב ביקש דרור, ואחלץ אותו ממיצר..."

בהמנעותו משימוש בחריזה ומשקל, הוא כתב בצורה מודרנית ביותר, בניגוד לרוב משוררי דורו אך בדומה לרבו, הרב קוק, שכתב גם הוא כי הוא חש שהחרוזים כולאים אותו ומגבילים את נפשו היוצרת.

[עריכה] פניה לאלוהות

הנושא הבולט בשיריו היא הפניה לאלוהות על כל פניה וגילוייה. לעתים הוא חש את מגעו של האל, לעתים חש שהוא מרוחק, מחפש ולא מוצא ולפעמים הוא מגלה באיחור שהאל היה עמו אך הוא לא ידע. כך הוא פונה אל ה' (בשיר מי ומה אני...):

"אלוהים אלוהי! עגמה נפשי לאהבתך.
אבי האלוהים! לאש אהבתך אכסף.
שדי! שדי! המטר עלי אש שמיך -
תן חזונך, אלוהי!"

הכמיהה והרצון העז והגועש (בניגוד לביאליק למשל, שבשירו זוהר, שואף "כל ימי סתרים ודממה", ומעיד ש'לבבו אילם') לקשר עם האלוהות בולטת כאן. הוא חש כאן "מי ומה אני, כי אהבתני כה, אלי!" ואומר בשירו אלי אהבתיך, "אלי אהבתיך עד כלות נפש ואחריה".

[עריכה] תעוזת שירתו

הוא מתלבט בשירו איכה אשיר: "איכה אשיר על יום ולילה - / ואלוהים הוא יצרם? / איכה אשיר על שמים וארץ - / ואלוהים הוא יסדם?" אך מתחזק ואומר: "אשיר ליוצר כל ונעלה על הכול / לאלוהים אשירה!". מתוך אהבתו הגדולה לאל, הוא מתגבר על חששו מן השירה, וכותב בהעזה רבה (בערו שערי אמנות... שיר ב'):

"על תלתלי נערה בוער האלוהים
ולא יבוש.
ממקלט הנזירים יצא,
וישתפך על מלוא מרחבי הארגמן -
התחמוד כאדם, האלוהים?!..
מעין גבר תזהיר,
שובב היית כמוני, האדם!
הבה ארדפך גם אני,
כי אותי רדפת
אלוהים נצחי, אהבה!.."

מהיכן נטל י"צ רימון לעצמו את הרשות לכתוב משפטים נועזים כמו בשיר זה, או המשפט (שם, שיר א' וכן הציטוטים הבאים) "אראה זיו שכינה לרצוני / ולא יהי מעצור לרוחי"? הוא בונה את ה'היתר' לשיר לבורא והמצווה על הדמיון בין האדם לאל. אלוהים ברא את האדם בצלמו ועל כן על האדם להדמות לו. אלוהים, לפי רימון "עשה הכול כאמן" ולכן, כפי ש"אלוהים אמן גילה כחו / ויהי שיר הערב..." אף המשורר אומר: "ואשיר שירי, / שיר אדם-אמן!".

[עריכה] כתביו

  • בתחילת דרכו כתב מספר חוברות שירים:
"לקט" (תר"ע), "דביר" (יפו, תרע"ג), "במחזה" (יפו, תרע"ו)
  • "כתרים" (תל אביב, תש"ד)
  • סדרת עצי חיים על גדולי האומה

לאחר מותו נערכו בידי פרופ' צבי לוז שני קובצי שירים:

  • "שירים" - לקט משיריו בנוסף לכמה שלא פורסמו (מסדה, ה'תשל"ג)
  • "ילקוט שירים" - לקט משיריו בנוסף לכמה שלא פורסמו (זמורה ביתן, ה'תשמ"ט)

בנוסף נדפסה לאחר מותו חוברת מכתב ידו בשם "דרך שירתי".

[עריכה] לקריאה נוספת

  • ספר היובל לרי"צ רימון, פנחס גראייבסקי
  • צבי לוז, שירת יוסף צבי רימון, הקיבוץ המאוחד ה'תשנ"ח
  • שמואל קליין ונעמה שקד (עורכים), "משיב הרוח" כ"א, גליון מחווה לאמיר גלבע ויוסף צבי רימון, קיץ ה'תשס"ו. בגליון מספר מאמרים על שירתו.

[עריכה] קישורים חיצוניים