עמונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמונה, התנחלות דתית במתכונת של יישוב קהילתי השוכן על גבעה נשאה מעל עפרה, משתייך למועצה אזורית מטה בנימין. השם "כפר העמונה" מופיע בתנ"ך ביהושע פרק י"ח, בצמוד לעפרה.
היישוב הינו מאחז בלתי חוקי המופיע בדו"ח המאחזים הבלתי מורשים של עו"ד טליה ששון[1], [2].
היישוב הוקם בשנת 1997 ואוייש בתחילה על ידי צעירים מהיישוב עפרה. עם הזמן הצטרפו ליישוב משפחות ולקראת סוף שנת 2005 היו בעמונה כ-30 משפחות. בית הכנסת של עמונה צופה אל ירושלים ואל ההרודיון שבמדבר יהודה.
תוכן עניינים |
[עריכה] פינוי הבתים בעמונה
ארגון אמנה בנה בעמונה 9 בתי קבע אשר בנייתם הסתיימה בשנת 2005. בעקבות עתירה לבג"ץ של תנועת שלום עכשיו אשר דרשה שהבתים ייהרסו, התחייבה פרקליטות מדינת ישראל להרוס את הבתים.
ב-1 בפברואר 2006 (ג' שבט תשס"ו) הגיעו כעשרת אלפים שוטרים וחיילים בפיקודו של תנ"צ מאיר בוקובזה לעמונה, כדי להרוס את הבתים ולאבטח את המשימה. מולם התבצרו בבתים למעלה מאלף פעילים, רובם בני נוער, שניסו, ללא הצלחה, למנוע את הרס הבתים. במאבק זה נחזו גילויי אלימות הדדיים קשים ביותר שחוללו סערה ציבורית. את האירועים האחרונים והתנהגות המשטרה בודקת בימים אלה וועדת חקירה פרלמנטרית.
[עריכה] רקע משפטי
מאחז עמונה עלה על הקרקע באוגוסט 1995, על קרקע שהייתה בייעוד חקלאי בבעלות פלסטינים. ב-18 ביולי 2000 גילו פקחי בנייה עבודות להכשרת הקרקע לבניית קבע והוצא צו הפסקת עבודה. העבודות אכן נפסקו למשך ארבע שנים. ב-18 באפריל 2004 גילה רכז הפיקוח של המנהל האזרחי כי העבודות במקום חודשו ובאותו יום הוציא צווי הפסקת עבודה, שנתלו על המיבנים עצמם. בצווים נכתב כי יש להפסיק את העבודות במקום וכי על המחזיק/המבצע להתייצב לדיון לפני ועדת המישנה בפיקוח של מועצת התיכנון העליונה ביהודה ושומרון. שבועיים לאחר מכן (4 במאי) נוכח רכז הפיקוח לגלות כי למרות הצו העבודות נמשכו כסדרן. ב-6 במאי נערך דיון בועדת המשנה והוחלט להענות לבקשת המועצה האזורית מטה בנימין לדחיית הדיון, אך הובהר כי צווי הפסקת העבודה ממשיכים לעמוד בתוקפם.
בדיון שנדחה, שנערך ב-10 ביוני, התייצבו לפני הוועדה מהנדס המועצה והיועץ המשפטי של המועצה (עורך-דין דוד רותם). השניים טענו בדיון כי נחוצים להם 30 יום לשם סיום הליך רכישת הקרקע ורישומה. עו"ד רותם הוסיף כי המועצה מתחייבת לא להכניס מבנים חדשים לשטח מעבר לקיים ביום הדיון. הוועדה החליטה להשאיר בעינם את צווי הפסקת העבודה ולתת לרוכשים ארכה של 90 יום להשלים את ההליכים.
ב-18 באוקטובר נערך הדיון הבא, ונציגי המועצה האזורית בקשו 60 יום נוספים לשם השלמת ההליכים. הוועדה קבעה שלא הוצגו בפניה שום עדויות על התקדמות הליך הרכישה והחליטה להוציא צווים סופיים להפסקת העבודות ולהריסת המבנים, ונתנה למחזיקים בשטח ארכה של 30 יום כדי לבצע זאת בעצמם, אולם לאחר 30 יום המבנים עדיין עמדו על תילם.
ב-24 בינואר 2005 הבחין רכז הפיקוח כי מתבצעות עבודות במבנים. הוא הבהיר זאת לעובד במקום. בביקור נוסף, שלושה שבועות לאחר מכן, שב והבחין רכז הפיקוח בהמשך העבודות. ב-15 במאי הגיע רכז הפיקוח למקום והחרים כלי עבודה ששמשו לביצוע עבודות בנייה.
ב-3 ביולי הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי תנועת השמאל שלום עכשיו אשר דרשה שהבתים ייהרסו, בטענה שמדובר בשטח פלסטיני פרטי. אנשי התנועה טענו כי טענה זו תקפה לגבי כל המאחז, אך תבעו רק ביחס לבתי הקבע, כיוון שהיחס אליהם בחוק ברור יותר והסיכויים להצלחה גדולים. מנגד, מועצת יש"ע ואנשי המאחז טענו כי אין תובע לאדמות ועל כן, אין בעיה בהקמת הבתים ואין לפנותם. בעקבות התביעה התחייבה פרקליטות המדינה להרוס את הבתים, ובג"ץ אישר זאת לאחר עתירה של מועצת יש"ע.
בעתירה האחרונה ב-29 בינואר, 2006, דחה בג"צ [3] את טענות התושבים על הפינוי ותקף את העותרים על כך שהודיעו כי אם יפסידו במשפט, יאבקו כנגד ההחלטה. הוא הבהיר כי לא ניתן לבקש סעד מבג"צ ולקבל אותו רק אם מנצחים במשפט ולהאבק בניגוד לחוק אם מפסידים.
- "העותרים מבקשים לקיים את הפסוק: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", לאמור אם תצלח דרכו בבג"צ - מה טוב, ואילו אם לא תצלח דרכנו - נידרש לעוצם ידינו כי רב. לא ראוי שכך יפנה אדם הפונה לבג"צ".
במהלך הלילה שלפני העימות, הציע חנן פורת, בשם מועצת יש"ע, שתוענק למתיישבים ארכה של שבוע להעתיק את הבתים ליישוב עפרה, ובאם לא יצליחו, הם יהרסו אותם בעצמם. ההצעה הוגשה ליועץ המשפטי מני מזוז, שפנה לממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט. אולמרט דרש את הסכמת הגורמים הצבאיים, ומזוז פנה אליו שנית לאחר שאלה הסכימו להצעה. למרות זאת הוא סירב להצעה. בשעה שלוש בלילה מיהר פורת לשופט אליקים רובינשטיין שנתן לו צו זמני המונע את כניסת כוחות המשטרה עד לדיון בעתירתו לבג"ץ.
בשעה שמונה וחצי החל הדיון בעתירת מועצת יש"ע לקיים את הצעת הפשרה, בניגוד לקביעתו של אולמרט. בסופו של הדיון, בסביבות השעה עשר, דחו השופטים את העתירה, ואישרו לכוחות לנוע.
[עריכה] לקראת המאבק
בתחילת השבוע שבו נהרסו הבתים החלו להתאסף במקום צעירים רבים, עד שביום שלישי התאספו במקום יותר משלושת אלפים איש. בין האנשים שנאספו בעמונה היו גם חברי הכנסת אפי איתם, ניסן סלומיאנסקי, אורי אריאל, בני אלון ואריה אלדד. במקום נכחו גם יהודה עציון, תושב עפרה ומראשי המורשעים בפרשת המחתרת היהודית, פנחס ולרשטיין, ראש מועצת יש"ע ומנהיגי ימין נוספים. חלק מבני הנוער הכריזו שינקטו באלימות אך קבוצות אחרות התנגדו לה במפורש. הבנות התלבטו האם להתבצר בבתים ובעיקר ביקשו לדעת את דעתו של הרב דודי דודקביץ'. במערכת הכריזה הודיעו כי הרב של עפרה התיר לבנות להתבצר, בהנחה שכוחות הביטחון ישלחו חיילות לפינוי הבנות. בפינוי עצמו, אף שהיו חיילות, שוטרי היס"מ עצמם הוציאו את הבנות מהבתים.
כמה בני נוער התנכלו לרכביהם של כלי התקשורת ואף זרקו עליהם אבנים, אך הנהגת המאבק השתדלה להרחיקם ובהמשך התקשורת עבדה ללא הפרעות. כשקרבו כוחות המשטרה בלילה שקדם לעימות, כבר התרחשו עימותים 'קלים'. מספר נערים זרקו אבנים על שוטרים בניגוד לרצון הנהגת המאבק, וקבוצה אחרת נשלחה להגיע ולחבל בכלים ההנדסיים על ידי הכנסת סוכר למכל הדלק. קבוצת פרשים הניסה אותם והמשיכה במעלה הכביש תוך שהיא דורסת קבוצה של בנות צעירות שישבה על הכביש ופוצעת כמה מהן.
במהלך הלילה התחלקו הנמצאים במקום לבתים ושטחים, אך כמחצית מהאנשים נשארה במאחז עצמו ורק צפתה במתרחש, מחשש לאלימות השוטרים. הנהגת המאחז ביקשה בשלב זה מהמתבצרים שלא לנהוג באלימות ולהרחיק את האבנים מקצה הגג כדי שלא יפלו, אך הסתבר כי היא אינה שולטת במצב.
[עריכה] האירועים בשטח
[עריכה] מהלך העימות
גילויי האלימות החריפים במאבק זה, משני הצדדים, עלה על כל עימות קודם מסוג זה וכמות הפצועים במהלך יום הפינוי והריסת הבתים עלה על כמות הפצועים בתוכנית ההתנתקות כולה.
בשעה 09:15 בבוקר הוכרז במערכת הכריזה של היישוב: "השוטרים עולים לכיוון היישוב - כולם לרוץ לבתים ולהתכונן". כוחות המשטרה החלו בפריצת המתרסים שהקימו מתנחלים באמצעות יעה אופני ממוגן. במהרה הם נתקלו בחומה אנושית של נערים, שאותה הובילו ראשי מועצת יש"ע, פנחס ולרשטיין וח"כים מהימין, בעיקר מהאיחוד הלאומי. הרב בנימין אלון ניסה לחסום את השופל והוכה על ידי השוטרים. בסופו של דבר, החומה נפרצה בכוח על ידי פרשי המשטרה שהיכו את המפגינים באלות, תוך כדי שהם ספגו מטחי אבנים מן המתנחלים. כתוצאה מכך נפצעו שוטרים ומתנחלים רבים, ביניהם ח"כ אפי איתם שאושפז לאחר שנפגע בראשו, ח"כ אריה אלדד שידו נשברה, ח"כ אורי אריאל וח"כ ניסן סלומיאנסקי. המפגינים מצידם, בעיקר בני הנוער, החלו לידות אבנים בשוטרים והעימות יצא מכלל שליטה.
שיא האלימות התרחש כאשר הגיעו הכוחות לבתים עצמם. שם זרקו המתבצרים בגגות אבנים, בלוקים ומוטות ברזל על שוטרים ופצעו רבים מהם, ומצד שני אנשי היס"מ הכו נמרצות באלות את העומדים בצמוד לבתים ובתוכם ורק אחר כך ניסו להוריד את המתבצרים מהגגות באמצעות שופל. במהלך שלב זה נפצע קשה בראשו יחיעם אייל, בנו בן ה-15 של מזכ"ל תקומה נחי אייל, אחרי שהוכה בראשו ופונה לבית החולים הדסה עין כרם. אל בית החולים הוא הגיע במצב של פירכוסים, ושם אבחנו סדק בגולגלתו. במקביל נפגע בשטח באורח בינוני גם אחד השוטרים, וגם הוא פונה במהירות.
מד"א הכריז על ארוע רב נפגעים וכמות הפצועים הרבים אילצה את כוחות ההצלה להיעזר במסוקים (חיל האוויר הפנה מסוק ינשוף לסיוע) ואוטובוסים כדי להעבירם לבתי חולים. מספר הפצועים שפונו לבתי חולים בלבד, מעבר לפצועים קלים שקיבלו טיפול בשטח, עלה על 200, כרבע מהם מכוחות הבטחון וכשלושה רבעים מקרב המתנחלים.
בתום 4 שעות של מאבק קשה הצליחו כוחות הבטחון לפנות את כל המתבצרים ולהשתלט על 9 המבנים. והרסו את הבתים באמצעות ציוד מכני הנדסי של המשטרה שכלל מחפר עם פטיש-אוויר, יעה אופני, מחפר-כף ודחפור-זחלי לא ממוגן.
[עריכה] התנהגות כוחות הביטחון
כוחות הביטחון נפרסו בארבעה מעגלים. בחיצוני עמדו חיילי גדוד 'נחשון' שתפקידם היה לחצוץ בין עופרה לעמונה, ולמנוע ממתגברים להתקרב לעמונה. בשלישי עמדו שוטרי מג"ב שמנעו מהסובבים להתקרב. אלה לא השתמשו בכח פיזי כלל. למטה עמדה שורת שוטרי יס"מ שמנעה מהנמצאים בחוץ ומאלה שהוצאו מהבתים להכנס לאזור הבתים. הכח הפנימי עסק בפינוי עצמו.
בעת הכניסה לסביבת הבתים ולתוכם, השתמשה המשטרה באלות ובפרשים בצורה מסיבית. לכניסה לא קדמה כל קריאה ליושבים לצאת ולהתפנות מרצון, או נסיון לפנות בצורה שקטה. בתקשורת נראו תמונות ובהם סוסים הפורצים לתוך מעגל המפגינים העומדים בשקט ודורסים את העומד בדרכם, אך זה היה רק הנסיון השלישי של פרשי המשטרה לפנות את הדרך לבולדוזר, כששתי הפעמים הראשונות היו בהתקדמות איטית וללא שימוש באלות. בשלב מאוחר יותר פירקו שוטרי היס"מ את מעגלי הנערים שסביב הבתים על ידי שימוש באלות. תמונות וסרטי וידאו צולמו גם מהבתים והגגות, ולפיהם השוטרים הכו נערים צעירים שישבו על הרצפה ללא התגרות, פעם אחר פעם, אך המשטרה טענה כי העריכה מגמתית ואיננה מראה את התמונה המלאה. רבים מיושבי הבתים נפגעו בראשם עד זוב דם.
המתבצרים עצמם העידו כי אף מי שביקש לצאת ללא התנגדות הוכה, וכל מי שעבר במסדרון בדרך החוצה הוכה שוב. גם על הגגות הוכו הנערים ואף צלמים של כלי תקשורת. במשך זמן רב יצאה שורה ארוכה של נערים מהבתים חלק נכבד מהם פגוע בראשו. נער אחד (יחיעם אייל, בנו של מזכ"ל תקומה) נפצע קשה ממכות אלה בראשו.
[עריכה] התנהגות המתבצרים
לקראת העימות התמקמו רבים מהנוכחים במאחז בגבעה שממול לבתים ולא השתתפו בעימות. אלו שהשתתפו בעימות התחלקו לשלוש מקומות, כאשר הרוב התמקמו בבית עצמו ומסביב לבית והקיצוניים יותר בגגות המוקפים בתיל.
כשפרצו השוטרים את השורה הראשונה של האנשים עמדה בפניהם, הם זכו למטח אבנים ארוך, שנזרק הן מהגגות והן מהקרקע, ופצע מספר שוטרים, כבר בתחילת העימות. כשהתקרבו לבתים הושלכו גם מספר בלוקים וברזלים שפצעו שוטר אחד באורח בינוני. מטח האבנים נמשך מספר דקות עד שלא נותר ליושבים בגגות אבנים. חלק מהמתבצרים בגגות ניסו למנוע את זריקת האבנים אך ללא הצלחה. שוטרים נוספים נפגעו תוך כדי העימותים. שוטר אחד הופל על ידי כמה נערים שניסו לבעוט בו ולהכותו, אך לא הצליחו לאחר שחבריהם הרחיקום והשוטרים סייעו לחברם להתרחק.
[עריכה] לאחר העימות
[עריכה] טענות הימין
פעילי הימין התלוננו שהאלימות שהופעלה כנגדם, הייתה ללא הצדקה ונבעה משיקולי בחירות. איתם ואלדד, הח"כים מהאיחוד הלאומי שנפצעו על ידי השוטרים, טענו כי המשטרה באה מראש על מנת לנהוג בברוטליות כלפי המפגינים ולא נתנה אפילו הזדמנות לח"כים להרגיע את הרוחות. אפי איתם שאושפז, תקף בחריפות את אהוד אולמרט אותו הוא האשים בכך ש"השוטרים קיבלו פקודה להתיר את דמם של הילדים ומנהיגי הציבור. זה פוגרום שנעשה באנשים צעירים", בנוסף, איתם ביקר בחריפות את אלימות המשטרה ואמר שהוא יגיש למח"ש תלונה בנידון. [4]
אריה אלדד, שבמהלך העימות נשברה ידו ממכות השוטרים, היה חריף יותר וטען שממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט הורה על פינוי אלים כדי לזכות בקולות השמאל בבחירות לכנסת ה-17. [5] גם הוא הגיש תלונה למח"ש כנגד השוטרים שתקפו אותו, ואף הגיש תביעה אזרחית לפיצויים כנגד המשטרה. [6]
כראיה לטענה שהאלימות המשטרתית הייתה מכוונת ונבעה מפקודה שאינה תלויה בתגובת המתבצרים, מציינים ראשי הנאבקים כי שוטרים הכו גם בתוך הבתים ועל הגגות, זמן רב לאחר שכל איום כלפיהם חלף. הם מציינים גם את הגיבוי המוחלט שאלימות הזו זכתה לה בדרגי המשטרה והממשלה. בניגוד בין פינוי גוש קטיף לעמונה מראה, לטענתם, שהמשטרה באה עם הנחיות אחרות וחלק מהמתבצרים טוענים ששמעו זאת במפורש מהשוטרים. היו שציינו גם את העובדה שהשוטרים (למעט שניים) נפצעו פציעות קלות מאוד, לעומת המתבצרים שנפגעו פגיעות ראש, ופונו לבית החולים במספרים גבוהים הרבה יותר.
ב6 בפברואר 2006, הועלו טענות על הטרדות מיניות בזמן הפינוי על ידי שוטרים כלפי מתנחלות. [7]
בחוגי הימין נפוצו שמועות אודות נערים ונערות שהפכו עקרים ועוורים עקב המהלומות שספגו, אך אלו הוכחשו על ידי כל הגורמים [8] ומטה המאבק ביקש להפסיק את את הפצתם.
[עריכה] טענות המשטרה והממשלה
המשטרה טענה שהכוח שהופעל היה סביר והיא נערכה כראוי לאירועים וזכתה לגיבוי מלא מצד מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הבטחון שאול מופז, המפכ"ל משה קראדי והרמטכ"ל דן חלוץ. הממשלה הנחתה הפרקליטות להגיש במהירות כתבי אישום כנגד המתפרעים האלימים ולגלות "אפס סובלנות" כלפי מי שהפעילו אלימות כנגד שוטרים. מפקדי האירוע אף טענו כי המשטרה השתמשה בכח "פחות מהסביר", למרות שהוצגו בפניהם התמונות והם לא הכחישו את האירועים.
המשטרה שחררה קלטת וידאו אותה צילמה, המוכיחה לכאורה שאיתם לא נפצע מפרש משטרה, ולא היו פרשים בסביבתו סמוך לזמן הפגיעה. לטענתם נפצע על ידי אבנים שזרקו המתנחלים ולא על ידי פרש משטרתי [9], והציגה אותה בישיבת ועדת חוץ ובטחון בכנסת. לעומתם הציג איתם תמונות בהן הוא נראה סמוך לפרש משטרתי, שניות אחרי שפגע בו, לפי דבריו. [10]
בישיבת הממשלה, הראה מפקד מחוז יהודה ושומרון במשטרה, ניצב ישראל יצחקי, סרטי וידאו שהוכיחו לטענתו כי הכניסה הראשונה של השוטרים למאחז, הייתה ללא אלות או מגנים ורק לאחר מטח האבנים והבלוקים הראשון על הכוח על ידי המתנחלים המתפרעים הוכנסו הכוחות עם האלות.זאת לעומת הסרטים שנראו בתקשורת, שמראים את הסוסים פורצים בלא שנזרקים אבנים בנוסף הראו קלטות וידאו בהם נראה לטענתם ח"כ אלון מעודד את המפגינים.
אולמרט אמר כי "ההתנהגות של המתנגדים לכוחות הביטחון היא תופעה שלא ניתן לקבל או להשלים איתה, ומגיעה לממדים שלא ראינו בעבר. כשעומדים עם בלוקים ומשליכים אותם על ראשי שוטרים וחיילים, זאת לא אידיאולוגיה אלא אלימות לשמה, והדבר עובר כל גבול." [11]
אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה הביע חשש מההקצנה ההולכת וגוברת בקרב נוער המתנחלים ואף השווה את האלימות שהפגינו לאלימות הפלסטינים בג'בליה ובקסבה בג'נין. בנוסף אמר ש"הנוער שהגיע לעמונה הוא נוער שמתנתק מהמדינה, ההתנתקות היא שלו" והזהיר ש"המנהיגות צריכה להבין שהיא מפסידה דור. קשה לדמיין איך הנוער הזה יתגייס בעוד שנתיים-שלוש". שאול מופז הזדעזע מהתנהגות הנערים בעמונה ותהה: "איפה המורים, הרבנים והמחנכים שלהם? מי חינך אותם לדרך הזאת?" [12]
בדומה לטענות שהפינוי נעשה ממניעים פוליטים, היו שטענו כי פעולת המתנחלים ועידוד ההתנגדות שהציגו הם חלק מהקמפיין של האיחוד הלאומי ומועצת יש"ע לכנסת ה-17.
[עריכה] פעולות בעקבות העימות
בעקבות העימות דרשו ח"כים מהימין והשמאל להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את מה שהתרחש בעמונה. אולמרט דחה בתקיפות את הבקשה. בימין לעומת זאת החלו באיסוף עדויות מעמונה לצורך חקירה עצמאית. לאחר הארועים התגבשה גם יוזמה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לאירועים, אך מספר ימים לאחר מכן גם מפלגת העבודה ומפלגת שינוי הציגו את התנגדותן למהלך בנוסף למפלגת קדימה ויצאו להגנת השוטרים.
בי' בשבט ה'תשס"ו (8 בפברואר, 2006), התכנסה הכנסת להחליט בהצעתו של גדעון סער להקים ועדת חקירה לבדיקת האירועים. בסוף הדיון, הוחלט ברוב של 37 נגד 33, להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת האירועים האלימים בעמונה כאשר ההחלטה לגבי סמכויותיה והיקפה תעבור לועדת הכנסת. במקרה ולא תוכל לגבש המלצות עד הבחירות לכנסת ה-17, הועדה תאלץ לקבל אישור מחדש לפעולתה גם בכנסת ה-17 בהצבעה חדשה. ב22 בפברואר הצעת החוק להקמת ועדת חקירה לבדיקת האירועים עברה בכנסת בקריאה שלישית ברוב של 34 תומכים נגד 21 מתנגדים.
בישיבת הממשלה הזהירו והתריעו ראש השב"כ יובל דיסקין ואלוף פיקוד המרכז יאיר נווה שנוצר קרע חמור בין המתנחלים, החשים נבגדים, לבין הממשלה וכוחות הבטחון, וכן את החומרה בכך שרוב הציבור שמתנגד לפינויים דומים רואה במתבצרי עמונה גיבורים ולא פורעי חוק. [13]
ביום ראשון, ה-5 בפברואר נערכה הפגנת המונים שאורגנה על ידי מועצת יש"ע בכיכר ציון במחאה על אירועי עמונה. בהפגנה בה השתתפו רבבות אנשים, הוקרנו סרטי וידאו המציגים את אלימות המשטרה, בנוסף לנאומים שבהם הוטחה ביקורת קשה ביותר באהוד אולמרט. [14]
בימין ארגנו כנס חירום במלון גולד בירושלים, כדי לאסוף עדויות וראיות על אלימות השוטרים בעמונה. ארגון הפורום המשפטי למען ארץ ישראל כבר החל באיסוף עדויות על מנת להגיש תלונות וכתבי אישום כנגד השוטרים האלימים. [15] ואכן, ב 6/4/2006 הוגש על ידי המחלקה לחקירות שוטרים כתב אישום ראשון כנגד אחד השוטרים שהשתתף בפינוי עמונה כפרש. על-פי כתב האישום, במהלך ניסיונות המשטרה לפזר את המפגינים ולפנותם מהמאחז, דהר דוד אדרי עם סוסו לעבר יהודה עציון, ששוחח באותה שעה עם אדם נוסף. אדרי שעט עם סוסו במהירות גבוהה מהסביר, פגע בעציון, הפילו לקרקע, עלה עליו ורמס אותו תחת רגלי הסוס. כתוצאה מכך נחבט ראשו של עציון בקרקע ונגרמו לו חבלות מרובות בגופו. עציון סבל, בין השאר, מחבלה ומדימום פנימי ברגלו הימנית, וכן מחתך בקרקפת. יו"ר ארגון זכויות אדם ביש"ע, אורית סטרוק, אמרה כי היא מברכת על הגשת כתב האישום: "אנחנו מאמינים שיהיו עוד עשרות כתבי אישום נגד שוטרים שהפעילו פעילות עבריינית בעמונה".
טענה נוספת שהגיעה כנגד פינוי הבתים בעמונה הגיעה מכיוון אחר ותקפה את הצגת המאבק כמאבק על שלטון החוק וביקשה להילחם בבנייה הערבית הבלתי מורשית בצפון ובנגב כשם שהדבר התבצע בעמונה - מספר ארגונים ימנים אמרו שיעתרו לבג"צ בנושא זה. ב-6 בפברואר הכריזו ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר ממפלגת חזית יהודית לאומית שיסעו לסכנין לנטר שם בנייה בלתי חוקית ויעתרו להרסה בבג"צ, אך ביקורם סוכל על ידי פריסה של למעלה 700 שוטרים ולווה בביקורת חריפה והאשמתם בגזענות כלפי נסיון הביקור שלהם באזור [16].
בקרב הציבור הדתי-לאומי החלו להתגבר רגשות קשים מאוד שנולדו עוד בתוכנית ההתנתקות לגבי יחסה של המדינה אליהם ויחסם למדינה. מבחינת ציבור זה מדובר היה בטראומה רבתי, שתרמה הן להקצנה לכיוון של אלימות והן להגברת האמונה שישנם גורמים בשלטון ובתקשורת שמנסים במתכון לפגוע בציונות הדתית. מאידך בקרב ציבור גדול התגברה התחושה והחשש לגבי יחסם של המתנחלים לשלטון החוק וסירובם לקבל החלטות ממשלה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נימוקי השופטים בפסיקת בג"ץ בנושא הפינוי, קובץ PDF.
- פרוטוקול ישיבת הכנסת המיוחדת לנושא, קובץ וורד
- עימות בעמונה - דף המרכז את הכתבות וסרטי הוידאו בנושא באתר Ynet
- עמונה-אתר המאבק
- "במקום בו מכים ח"כים - נגמרת הדמוקרטיה" - הודעת מפלגת האיחוד הלאומי, שחברי הכנסת מטעמה נפגעו באירוע
- המאבק בעמונה, מאתר ערוץ 7.
- בעמונה קרסה הציונות הדתית , התייחסות תנועת ציונות דתית ריאלית לפרשת עמונה - Ynet
- הגשת כתב האישום נגד פרש שהשתתף בפינוי עמונה
- אתר "בצלם" - פניה ליועץ המשפטי בדרישה לחקור את השימוש המופרז בכח משטרתי
- אתר צדק
- פרוטוקול מספר 3 ופרוטוקול מספר 4, של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי עמונה, אתר הכנסת
- סיכום ביניים של תוצאות הועדה, אתר במבילי
| יישובים ומאחזים במועצה אזורית מטה בנימין |
|---|
| גבע בנימין (אדם) · אחיה · אלון · אש קודש · בית חורון · גבעון החדשה · גבעת הראל · דולב · זית רענן · חרשה · חשמונאים · טלמון · כוכב השחר · כוכב יעקב · כפר אדומים · מבוא חורון · מגרון · כפר האורנים (מנורה) · מעלה לבונה · מעלה מכמש · מצפה דני · מצפה חגית · מצפה יריחו · מצפה כרמים · מתתיהו · נוה ארז · חלמיש (נוה צוף) · נופי פרת · נחליאל · ניל"י · נעלה · נריה · עדי עד · עופרים · עטרת · עלי · עמונה · עלמון (ענתות) · עפרה · פסגות · רימונים · שבות רחל · שילה · תל ציון |

