קווין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קווין | |
|---|---|
עם כיוון השעון מלמעלה: מיי, טיילור, מרקיורי ודיקון. |
|
| מקור | בריטניה |
| שנות פעילות | 1971—1991 |
| ז'אנר | רוק שיער הבי מטאל רוק מתקדם גלאם רוק |
| חברת תקליטים | פרלופון והוליווד רקורדס |
| חברי ההרכב | בריאן מיי פרדי מרקורי רוג'ר טיילור ג'ון דיקון |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
קווין (מלכה - Queen) היא אחת מלהקות הרוק הבריטיות הפופולריות ביותר שפעלו בשנות ה-70 וה-80. הלהקה, אשר הונהגה על ידי הזמר הכריזמטי, הפסנתרן והמלחין פרדי מרקיורי, נחשבת לאחת מהלהקות המגוונות, האיכותיות והמשפיעות ביותר בתולדות הרוק, ולחלוצה בסגנון הגלאם רוק וההארד רוק מחד, ובסגנון הריתם נ' בלוז מאידך. כמו כן, קווין היא להקת הרוק הראשונה ששילבה ביצירותיה שירה אופראית ונגינת פסנתר, נוסף על הכלים המסורתיים של הרוק.
תוכן עניינים |
[עריכה] חברי ההרכב
- פרדי מרקיורי (1946-1991) שירה, פסנתר וסינתסייזר: מרקיורי ידוע ביותר כסולן ומנהיג הלהקה. אולם, בנוסף הוא היה נודע בזכות יכולותיו הגבוהות בתור פסתנרן וגם ניגן מעט על גיטרה. הוא ניחן בקול מיוחד עם יכולות ווקאליות של טנור והיה אחראי על כתיבת רוב השירים הידועים ביותר של הלהקה, כמו: Bohemian Rhapsody, Somebody to Love, We Are the Champions ו- Crazy Little Thing Called Love.
- בריאן מיי (1947) גיטרה, סינתסייזר ושירה. מיי הוא הגיטריסט של הלהקה. בצעירותו הוא בנה יחד עם אביו את הגיטרה המפורסמת שלו הנקראת- Red Special, אשר הוא משתמש בה עד היום. בחלק מהשירים של הלהקה שהוא כתב הוא גם שר, כמו ב- 39' ו- Sail Away Sweet Sister. חלק משירי ההיכר של הלהקה שכתב, הם- Tie Your Mother Down, Fat Bottomed Girls ו- We Will Rock You.
- ג'ון דיקון (1951) גיטרה בס וסינתסייזר: דיקון הוא נגן הבס של הלהקה. הוא ניסה להתקבל להרכב לאחר נסיונות של שלושה נגני בס אחרים והוא חבר הלהקה היחד שלא שר כמוביל באף אחד משירי הלהקה. במשך השנים הוא נהיה יותר מעורב בכיוון ההנהלתי והכספי של הלהקה. בשנות התשעים המאוחרות הוא פרש מהמקצוע ובחר לא להשתתף בסיור ההופעות "קווין+ פול רוג'רס". חלק מהשירים המפורסמים שכתב הם- I Wan't to Break Free, You're My Best Friend ו- Another One Bites the Dust שנחשב לשיר המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית.
- רוג'ר טיילור (1949) תופים, סינתסייזר ושירה. טיילור הוא מתופף הלהקה ובנוסף לעבודתו על תופים וכלי הקשה הוא ניגן לפעמים בחלק מהשירים שהוא כתב על גיטרה חשמלית או גיטרה בס. ברוב שירי הרוק הכבד שהוא כתב הוא גם שר כמוביל, כמו ב- I'm In Love with My Car. רוב היצירות המצליחות שלו נכתבו בתקופת שנות השמונים, ביניהם: Radio Ga Ga ו- A Kind of Magic.
[עריכה] הלוגו
הלוגו של קווין, הידוע בכינוי- Crest, עוצב בידי פרדי מרקיורי (שהיה בעל תואר בעיצוב גרפי) לפני יציאת אלבום הבכורה של הלהקה. הסמל מציג את המזלות האסטרולוגיים של חברי הלהקה. שני האריות מיוחסים למזל אריה, המזל של דיקון וטיילור; סרטן, מיוחס למיי ושתי הפיות מיוחסות למזל בתולה, המזל של מרקיורי. האריות נאחזים באות- Q מעוצבת עליה נח הסרטן כשלהבות מרקדות מעל השריון שלו, כל פייה מוגנת מתחת לכל אריה ובמרכז ה- Q נמצא כתר כשמעל כל העצמים והיצורים קיימת הנוכחות של עוף חול. מרקיורי טען כי הסמל מסמל את רוח התקופה (שנות השבעים), ובתקופה המוקדמת בקריירה של הלהקה, הלוגו הופיע על תוף הבס של טיילור במהלך ההופעות.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] התקופה ה"פרו- קווין"
דרכה של הלהקה החלה ב- 1968, כאשר הגיטריסט בריאן מיי וחברו, נגן הבס והזמר טים סטאפל הקימו את הטריו "Smile" ב-Imperial College שבלונדון, בו שניהם למדו, לאחר שגייסו את המתופף רוג'ר טיילור. השלישיה הקליטה מספר שירים, אך רק שניים מתוכם יצאו לאור בזמן אמת, וגם אז כסינגל לשדרי רדיו, בארצות הברית בלבד. לאחר שסטאפל נטש את עמדת הזמר ועבר ללהקת- Morgan, הוא הזמין את חברו מלימודי האומנות להחליפו. היה זה פארוק בולסרה, שכונה פרדי, צעיר ממוצא פרסי שהוריו פעלו בשליחויות דיפלומטיות, אשר היה זמר בעל יכולות אופראיות וגם היה פסנתרן מחונן. באביב 1970, לאחר שצרפו אליהם את הבסיסט ג'ון דיקון בשנת 1971, הם הקימו את הלהקה מחדש תחת השם- Queen בהצעתו של בולסרה שבהמשך החליט גם לשנות את שם משפחתו למרקיורי, ומאז נודע לעולם כפרדי מרקיורי.
[עריכה] תחילת הדרך (1971-1974)
ב- 1973 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שנשא את שמה. האלבום משך הצלחה מזערית בלבד כשהסינגל שיצא מהאלבום- Keep Yourself Alive, זכה להתעניינות דלה במיוחד, ולא היווה הצלחה מסחרית רבה או פריצת דרך בשביל הלהקה, אך היא לא פסקה מלהופיע. באותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות העולמי הראשון שלה כששנה מאוחר יותר הוציאה את אלבומם השני- Queen II, שהגיע למקום החמישי במצעד בבריטי והחל לסלול את הדרך להצלחה. במקביל יצאה הלהקה לעוד סיבוב הופעות, הפעם בבריטניה וארצות הברית, אך במהלכו חלה מיי בצהבת והסיבוב נקטע. לקראת סוף אותה שנה, הוציאו חברי הלהקה את אלבומם השלישי- Sheer Heart Attack, שזכה להצלחה כבירה לאחר התעצמות המוניטין שלה, וכשיצאה לסיבוב הופעות נוסף ב- 1975, הביקוש היה עצום. הופעות התווספו, ולוח הזמנים היה עמוס מאוד. עקב כך הופעות מסוימות בוטלו עקב דלקת גרון שפקדה את מרקיורי תכופות . הסיבוב כלל גם הופעות ביפן, שם האלבום השלישי הגיע למקום ראשון במצעדים, ושם הלהקה גם קיבלה יחס של כוכבי רוק מהשורה הראשונה.
[עריכה] הצלחה בינלאומית (1975-1979)
בשנת- 1975 הלהקה הקליטה במשך שלושה שבועות שיר פרי עטו של מרקורי, שמשלב בלדת רוק ביחד עם קטע אופראי. על אף רבים המליצו לא לפרסם את השיר בטענה שמדובר בכישלון חרוץ, שלח מרקורי עותק לחברו, שדרן הרדיו קני אוורט, וביקש שלא ישדר אותו עדיין, אך אוורט, שגילה התלהבות כה גדולה מהשיר, שידר אותו ארבע עשרה פעמים בתוך יומיים, במהרה, Bohemian Rhapsody הפך ללהיט מספר אחד בכל תחנות הרדיו, והלהקה אף יצרה סרט אומנותי שהוקלט עם השיר, וזה היה אחד הקליפים הראשונים ששוחררו לטלוויזיה לקידום סינגל. השיר צורף לאלבום הרביעי של הלהקה, A Night At The Opera, שהגיע למעמד פלטינה. האלבום אופיין בשילוב הייחודי בין מספר רב של סגנונות, כשמעל כולם בולט במיוחד השילוב הייחודי של הלהקה בין מוזיקת רוק למוזיקה קלאסית, אך גם כלל נגיעות במוזיקאת קאנטרי עם השיר- 39' ורוק כבד, כמו בשיר- I'm In Love with My Car. מנקודה זו, הלהקה כבר הפכה הצלחה מסחררת בכל העולם, ולאחת המצליחות ביותר. שלושת האלבומים הקודמים זינקו במכירותיהם בעקבות הצלחת האלבום הרביעי, הצליחו להכנס למצעד הבריטי וזכו באלבום זהב כל אחד.
לאחר שהצלחתה הובטחה בקנה מידה עולמי, המשיכה הלהקה להדהים את המעריצים כשבשנת- 1976, במהלך ההקלטות של אלבומה החמישי- A Day at the Races (שכמו קודמו נקרא על שם סרט של האחים מרקס), הותירה הופעה פתוחה לקהל הרחב בהייד פארק, אליה הגיעו מאתיים אלף איש, הקהל הרב ביותר שפקד את הפארק עד אז ובכלל (בהשוואה, אל מופע הלייב 8 בשנת- 2005 הגיעו כ- 150,000 איש). כשיצא האלבום, השיר שיצא מתוכו- Somebody to Love (שנכתב בהשראת ארת'ה פרנקלין) הפך ללהיט. הלהקה הגיעה למעמד של כוכבי על, שיריהם הושמעו בכל תחנות הרדיו, היא שברה שיאים במצעדים, ואף ביקורות של עיתוני המוזיקה לא השפיעו על ההצלחה.
הסגנון היחודי של קווין היה חלק חשוב, ואם לא החשוב ביותר, בהצלחתה. הלהקה התאפיינה בסגנון שכלל הרבה מיניות, בתלבושות המיוחדות ובביצועים על הבמה. ביחד עם זאת, הסגנון המוזיקלי היחודי שלה כלל שילוב והשפעה מכל הלהקות והסגנונות שבאו לפניה: פופ, מוזיקה קלאסית ורוק כבד שהשפיע רבות על מרקיורי. בשילוב כל אלה יצרה הלהקה סגנון תיאטרלי שהתאפיין בגיוון במרקמים המוזיקליים של כלי הנגינה, מלבד השימוש בסינתסייזר, שחברי הלהקה נמנעו ממנו (על כל אלבומי הלהקה בתקופה זו היה כיתוב מודגש- !No Synthesizer) ועל אף שחברי הלהקה התיימרו להשתמש רק בכלי נגינה מסורתיים לרוק, הם נהגו להשתמש בהרבה אפקטים שכללו קולות רקע והקלטות מוכנות בעזרת מיי וטיילור שהשתתפו ביחד עם מרקיורי במספר רב של שירים. אולם ההופעה של הלהקה כללה בין השאר מסרים בוטים להומוסקסואליות, גם במקור השם של הלהקה (Queen, מלבד מלכה, זה גם כינוי להומו), וגם בהופעתו הכריזמטית והמוקצנת של מרקיורי, שרמזה רבות על מיניותו, עליה לא הודה באופן רשמי. הדבר הביא להרבה ביקורת ונסיונות מתמידים של התקשורת לעמוד על מידת האמת בדבר, אך על אף זאת, ההצלחה האדירה של הלהקה לא נמנעה.
בשנת 77' יצא האלבום- News of the World ששני שירים ממנו, We Will Rock You ו-We Are The Champions, הפכו ללהיטים אדירים, ועל אף המסרים ההומוסקסואלים בין השורות, אומצו על ידי אולמות הספורט, ואכן אחת מהמטרות העקריות של הלהקה הייתה ליצור אלבום ששיריו יתאימו בחלקם להופעות. בהמשך האלבום קיבל תואר של אחד החלוצים בנוגע להופעות רוק באצטדיונים.
ההצלחה המשיכה עם יציאת האלבום- Jazz ב- 1978 שכלל בתוכו פוסטר שעורר סערה לא קטנה, בו נראות עשרות נשים ערומות רוכבות על אופניים, בעקבות שני שירים באלבום- Bicycle race, ואחד לא פחות שערורייתי- Fat Bottomed Girls (בחורות עם תחת שמן). בחלק מההופעות של הלהקה בהן בוצע השיר- Bicycle Race, הופיעו על הבמה נשים חצי ערומות רוכבות על אופניים. על אף הצלחת האלבום, המבקרים "סמנו" את אותו, בטענה שעם כל השילוב הסגנונות שקיימים באלבום, לא קיים בוג'אז . הביקורות המשיכו כשמגזין הרולינג סטון כתב: "לקווין אין את הדמיון המספיק כדי לנגן ג'אז, ובאותו עניין, גם אין לה את הדמיון לנגן מוזיקת רוק בכלל...".בנוסף תגובות המעריצים היו צוננות מאוד וכתוצאה מכך הלהקה החליטה לקחת פסק זמן כדי לעבוד בפרטנות על אלבום שיצא רק בשנת- 1980. בשנת- 79' יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שרווחיו תרמו לקמבודיה.
[עריכה] סאונד חדש וההיכרות עם הסינתסייזר (1980-1989)
בשנות השמונים החלה תפנית בכיוון היצירתי של קווין. אלבומם השמיני, The Game, שיצא ב- 1980, היה הראשון בו הלהקה השתמשה בסינתסייזרים בניגוד למדיניות העבר שלה, והסגנון של הלהקה שהיה ידוע באפיוניים הקלאסיים והגלאמיים הוחלף במאפיינים אקלטרוניים יותר, כיאה לתחילת שנות השמונים. על אף השינוי, האלבום זכה להצלחה רבה, כשיצאו ממנו הלהיטים- Crazy Little Thing Called Love ו- Another One Bites the Dust שהפך לשיר המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית. במקביל לשינוי בסגנון המוזיקלי של הלהקה, חל גם שינוי בחזותו של מרקיורי, שמהמראה הנשי של השיער הארוך ובגדי הטייטס הצמודים בשנות השבעים הוא החליף את חזותו למצ'אוסטית יותר, עם שיער קצוץ ושפם עבות, שהפך בהמשך לסמל המאפיין אותו בעיני רבים.
אולם לאחר שנה ההצלחה החלה לנסוג, כשפס הקול שהוציאה הלהקה לסרט המדע הבדיוני- Flash Gordon לא זכה להצלחה מרבית, וכן האלבום שיצא בשנת- 1982, Hot Space, שלקח תפנית לכיוון הפאנק והדיסקו, אשר לא התקבלה באהדה בקרב המעריצים. אולם, הדואט של הלהקה עם דיויד בואי, Under Pressure זכה להצלחה כשהגיע למקום הראשון במצעדים בבריטניה.
בשנת 1984, לאחר נסיונות רבים לשחזר את הצלחות העבר, יצא האלבום- The Works שהניב שלושה להיטים: Radio Ga Ga, I Want to Break Free ו- It's a Hard Life שהקטע הפותח מבוסס על האריה מהאופרה פאליאצ'י.
שנה מאוחר יותר, ב- 1985, נתנה הלהקה הופעה בלתי נשכחת, בת עשרים דקות בלבד במופע הלייב אייד שבאצטדיון וומבלי שבלונדון, שמטרתו הייתה גיוס כספי צדקה למען אתיופיה. בין כל עשרות האמנים שהופיעו על אותה במה, קווין נזכרה בתור זו שנתנה את ההופעה המשובחת ביותר. שנה לאחר מכן, עם יציאת האלבום- A Kind of Magic, חזרה הלהקה אל וומבלי, הפעם בשביל לחתום את הסיור לקידום האלבום, כשבמסגרת שלוש הופעות מתוכננות במקום, הופיעה הלהקה מול- 600,000 אלף צופים במרוכז, כשבהופעה בודדה הופיעה מול- 150,000 צופים, מה שהראה כי כוחה עוד קיים. מכיוון שהאצטדיון הובטח כבר ממקודם בתאריך של ההופעה השלישית, הלהקה הועברה מוומבלי אל נבוורת, בהופעה בת שעתיים מול- 125,000 צופים, מבלי לדעת שזו עמדה להיות ההופעה האחרונה של הלהקה.
בשנת- 1989, לאחר שחברי הלהקה עבדו על אלבומי סולו, חזרו והקליטו אלבום שהיווה המשך לאלבומם הקודם מ- 1985. האלבום נקרא- The Miracle והיווה יצירת פופ- רוק מלוטשת. הלהקה הודיעה כי אין היא מתכוונת לצאת לסיור הופעות לקידומו, כשמרקיורי הודיע כי הסיבה היא בגללו, ושאין לו הכוח למסע הופעות בומבסטי כמו הקודם. השארות החלו לצוץ בנוגע לאפשרות שהלהקה על סף פירוק, ואף השארות מופרחות יותר, בנוגע למצבו הבריאותי של מרקיורי.
The Miracle היווה תפנית בתפיסת הכתיבה של הלהקה. מאז תחלית הקריירה, כל אחד משירי הלהקה נכתבו בידי חבר אחד כשהשלושה האחרים מספקים את העזרה. בעבודה על האלבום האחרון כתיבת השירים הייתה יותר שיתופית, ועל אף שהרבה שירים נכתבו בקרדיטים על שם חבר להקה אחד, מספר רב של שירים צוינו כעבודה משותפת של כל חברי הלהקה, ונכתבו ע"ש קווין.
[עריכה] סוף הדרך ומותו של מרקיורי (1991-1997)
לקראת סוף שנות השמונים החלו לצוץ שמועות בצהובונים ובתקשורת שמועות כל כך שפרדי מרקיורי חלה באיידס. השמועות בוטלו על ידיו פעם אחר פעם והלהקה המשיכה לעבוד כרגיל. ב- 1991 הוציאה הלהקה את האלבום- Innuendo. על אף שנראה היה שמצבו הבריאותי של מרקיורי רק מתדרדר, הוא המשיך לעבוד באותו אופן שתרם ללהקה. לבסוף, לאחר שלא יכל עוד להסתיר את מצבו, ב- 23 בנובמבר שחרר הצהרה לציבור כי הוא אכן חולה באיידס. תוך פחות מיממה לאחר שחרור ההצהרה, ב- 24 בנובמבר, 1991, נפטר פרדי מרקיורי בביתו, כשהוא בן- 45. הלוויתו התקיימה באופן פרטי והועברה בידי כומר זרתוסטראי.
שנה לאחר מותו, ב- 20 באפריל 1992, התקיימה באצטדיון וומבלי הופעת המחווה לפרדי מרקיורי. לצד שלושת חברי הלהקה הנותרים הופיעו מוזיקאים מהשורה הראשונה, כמו רוברט פלנט, מטאליקה, רוג'ר דלטריי, גאנז נ' רוזס, אנני לנוקס, דייויד בואי, ג'ורג' מייקל ועוד, אשר בצעו את הלהיטים הגדולים של קווין במהלך כל שנות קיומה. ההופעה היוותה הצלחה אדירה ושודרה בפני עשרות מליוני צופים בכל העולם. הכספים שנאספו מההופעה, £19,960,000 הועברו לקרן צדקה ללוחמה באיידס.
קווין מעולם לא התפרקה רשמית, למרות שאלבומם האחרון (לא כולל אוספים) יצא ב1995, Made In Heaven ("תוצרת גן-עדן"), 4 שנים לאחר מותו של פרדי מרקיורי, והוא מורכב בחלקו מהקלטות אשר נועדו לאלבום הקודם שלהם Innuendo. הלהקה, ללא ג'ון דיקון, עדיין מופיעה מדי פעם תחת השם "Queen+" ופועלת בעיקר בשיתוף עם מוזיקאים אורחים. אולם, בתקופה זו של אלבומי מחווה כמו אלה לקרול קינג ואלטון ג'ון, לא היה אלבום מחווה רשמי לקווין באנגלית. אולם אלבום אחד כזה קיים בספרדית. בשנת 2005 ערכו קווין (כאמור, ללא ג'ון דיקון) סיבוב הופעות ברחבי העולם יחד עם הזמר פול רוג'רס (שהתפרסם לפני כן כסולן בלהקות Free ו Bad Company), באותה שנה יצא DVD לסיבוב ההופעות בשם "Queen + Paul Rodgers - Return of the Champions".
[עריכה] קווין בהופעות
ההופעות החיות של הלהקה היו חדשניות וחלוציות, עם שימוש בציוד תאורה מאסיבי, פירוטכניקה ואפקטים מיוחדים, אשר הפכו את ההופעות לאירועים תיאטרליים מרהיבים. ביחד עם בני-זמנם, להקת קיס והזמר אליס קופר, הם שינו לעד את ההופעות החיות שהיו עד אז אירועים משעממים ורציניים, כאשר המבצעים רק עמדו ונינגו על כליהם, עוד מתקופת הביטלס. פרדי מרקיורי ידוע בתנועותיו המיוחדות על הבמה וביכולת שלו לשלהב את הקהל, שאמנים רבים (ביניהם רובי ויליאמס) מנסים לחקותה.
קווין הופיעה במשך 16 שנים, משנת 1971 עד שנת 1986. בתחילת דרכם חברי הלהקה ניגנו בעיקר בקולג'ים ובהופעות סגורות של כ-50 איש. עם יציאת אלבומם הראשון, ב-1973, חל שיפור מסוים במעמדם והם ניגנו בפני קהל גדול יותר. ההצלחה החלה להגיע רק ב-1974, אז זכה פרדי מרקיורי בפרס על כתיבת השיר Killer Queen, והלהקה החלה להופיע במקומות גדולים יותר ומפורסמים יותר, כמו Rainbow Theatre שבלונדון. אך להצלחה האמיתית זכתה הלהקה רק בשנת 1975, אז יצא השיר Bohemian Rhapsody, ומאז היא הופיעה במקומות נחשבים ביותר כמו Hammersmith Odeon המיתולוגי שבלונדון ובמדיסון סקוור גרדן שבניו-יורק. ב-1980 יצא השיר Another One Bites The Dust, שזכה להצלחה רבה בארצות הברית והביא למסע הופעות רווחי ביותר במדינה. מסע ההופעות של האלבום Hot Space, שיצא ב-1982, נכשל בקופות האמריקניות והלהקה לא חזרה עוד להופיע בארצות הברית. ב-1984 ערכה הלהקה מסע הופעות בדרום אפריקה, שהייתה אז תחת שלטון האפרטהייד, ועוררה בכך תגובות נזעמות. ב-1986 נערך מסע ההופעות של האלבום A Kind Of Magic, הרווחי ביותר של הלהקה ומה שהתברר גם כמסע ההופעות האחרון שלה. מסע זה כלל בין השאר 3 הופעות באצטדיון וומבלי (אחת סגורה לחברים) והופעה ב-Knebworth Park, שהייתה גם האחרונה.
קווין לא חזרה להופיע בהרכב מלא משום שפרדי מרקיורי חלה באיידס, לפי ההערכות, בסוף שנת 1986, וזאת לאחר שנדבק בנגיף מספר שנים קודם. ב-20 באפריל 1992, לאחר מותו של מרקיורי, קיימו שלושת חברי הלהקה הנותרים מופע מחווה לזכרו עם ביצועים של שירי הלהקה על ידי אמנים נחשבים כגון אלטון ג'ון, ג'ורג' מייקל, מטאליקה ואקסל רוז. ההכנסות הועברו לקרן שהוקמה לתמיכה במלחמה במחלת האיידס.
[עריכה] התפתחות מוזיקלית
הסגנון המוזיקלי של קווין השתנה כל כמה שנים, לפעמים בצורה קיצונית. הם החלו במה שניתן לכנות רוק קלאסי, אך למרות הבגדים הצבעוניים והמגפיים הגבוהים שלבשו, לא נכנסו לקלישאות ה"גלאם רוק" שאפיינו להקות מצליחות כ-Slade ו-Sweet.
האלבומים A Night At The Opera וA Day at the Races (אשר נקראים על שמם של סרטים של האחים מרקס), מתוארים בדרך כלל כמטאל אופראי. News of the World וJazz הם מלוקטים יותר.
במהלך שנות ה-70 אכפה קווין מדיניות נוקשה של איסור שימוש בסינתיסייזרים, כפי שניתן לראות בכיתובית "לא השתמשו בסינתיסייזרים באלבום זה" שהופיעה באלבומים המוקדמים שלהם. האלבום הראשון שכלל שימוש בסינטיסייזר היה The Game, למרות שהשינוי במדיניות הגיע במהלך ההקלטות המוקדמות לאלבום הפסקול של הסרט "פלאש גורדון" בשנת 1980, ששוחרר כאלבום אחרי The Game.
הלהקה איבדה מעריצים רבים עם יציאתו של האלבום Hot Space, אשר פנה יותר לפאנק (Funk) ומקצבי דיסקו מסונתזים, כיוון הפוך לגמרי מהגלאם רוק או רוק כבד אשר שלטו באלבומים המוקדמים. צעד זה נעשה כתוצאה מהלך הרוחות של הרדיו האמריקאי באותם שנים, כאשר קווין ניסו לפרוץ את דרכם לשוק האמריקאי הנוקשה. השיר "Under Pressure", שסגר את האלבום, אשר נכתב ובוצע ביחד עם הזמר דייוויד בואי, היה להיט, אולם השינוי בכיוון מעולם לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי המעריצים האדוקים.
באלבומים The Works וA Kind of Magic וויתרו על ההימורים האמנותיים, ונתנו למעריצים את מה שהם ציפו לו. באלבום The Miracle חזרה קווין לשורשי הרוק כבד שלה.
למרות כל ההגדרות, ברוב האלבומים של קווין ישנם שירים שאינם מתאימים להגדרה הכללית או הפרטנית של האלבום.
אחד השירים יוצאי הדופן הבולטים של קווין הוא Innuendo- שיר מטאל כבד, אטי וקודר, המכיל באמצע סולו פלמנקו קצבי, העומד בניגוד גמור לתחילת השיר ולסופו.
ב20 באפריל 1992, השתתף הקהל באבל על מותו של מרקיורי במופע המחווה לפרדי מרקיורי, אשר נערך באצטדיון וומבלי בלונדון. מוזיקאים ידועים כגון אנני לנוקס, אלטון ג'ון, אקסל רוז, ג'ורג' מייקל ולייזה מינלי (וכמובן שלושת החברים הנותרים בלהקת קווין) ביצעו את מיטב הלהיטים של קווין.
[עריכה] שירים מפורסמים
לקווין היו שירים מפורסמים רבים, ביניהם:
- "Killer Queen" (מלכה רצחנית) מהאלבום Sheer Heart Attack אשר הציג את הוירטואוזיות של בריאן מיי עם הגיטרה והביא את הלהקה לתודעת הציבור.
- "Bohemian Rhapsody" (רפסודיה בוהמית) הוא השיר המוכר והמצליח ביותר של הלהקה, והראשון שנוצר לו וידאו-קליפ למטרות רווח. השיר נבחר לשיר המילניום בשנת 2000 באנגליה.
- "We Will Rock You" הוא שיר המזוהה בעיקר עם אירועים ספורטיביים; השימוש העיקרי הוא בהלהבת הקהל הצופה במשחק, והרמת המורל. קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל נוהגת להשתמש מזה שנים בשיר זה כשיר שלה בזמן הצגת השחקנים במשחקים הביתיים באירופה.
- "We Are the Champions" (אנו האלופים) הוא שיר ניצחון שלאחר המשחק, מסיבות מובנות. השיר מושמע עד היום כאשר קבוצה או אדם מנצחים באליפות כלשהי, והוא מושמע בכל גמר אליפות עולם או אליפות אירופה בכדורגל או כדורסל.
- "Another One Bites the Dust" (עוד אחד "נושך את העפר" - ביטוי שמשמעותו "מת" או "נהרג") היה להיט גדול וצעד בראש המצעדים של הפופ והריתם אנד בלוז. השיר קיבל השראה מהריפים של גיטרת הבס של להקת הדיסקו Chic, ושוחרר באופן אירוני בסופה של תקופת הדיסקו. שיר זה היה בין השירים שרצו שמועות על כך שיש בהם מסר במהופך, כשהמסר (כביכול) שבו היה "זה כיף לעשן מריחואנה". שם השיר אכן נשמע דומה למשפט הזה כאשר מנגנים את השיר הפוך, אולם סביר מאוד להניח שמדובר בצירוף מקרים, כיוון שאין שום דבר בנוגע לשיר אשר מצביע על כך שהמילים תוכננו להשמע בצורה מסוימת כאשר מנגנים לאחור.
- "Barcelona" (ברצלונה), למרות שהיה חלק מפרויקט סולו של פרדי מרקיורי עם זמרת האופרה מונסראט קאבאייה, נכלל השיר במהדורה השלישית של הלהיטים הגדולים של קווין והיה להמנון המשחקים האולימיפים בברצלונה בשנת 1992.
- Love of my life (אהבת חיי) - השיר מוכר, בין היתר, בתור שיר הפרסומות של בירה "קרלסברג".
- Somebody to Love (מישהו לאהוב).
- Under Pressure - שירם המשותף של להקת קווין ודייוויד בואי משנת 1981 שהפך ללהיט מצליח.
- Bicycle Race (מירוץ אופניים).
- Play the Game (שחק את המשחק).
- I Want to Break Free (אני רוצה להשתחרר [מכליאה]) - השיר הולחן על ידי בסיסט ההרכב ג'ון דיקון לאלבום ה-11 של הלהקה שנקרא "יצירות המופת" בשנת 1984.
- These Are the Days of Our Lives (אלו הם ימי חיינו).
- I'm Going Slightly Mad (אני משתגע במקצת).
- The Show Must Go On (ההצגה חייבת להימשך).
- Don't stop me now (אל תעצרו אותי עכשיו).
[עריכה] סרטים
קווין תרמו מוזיקה בצורה ישירה לסרטים פלאש גורדון ואיש הנצח (הסרט המקורי בבימוי של ראסל מולקהי). סרטים אחרים כללו שירים של הלהקה , כגון עולמו של וויין, נשר הברזל, החברים של אלכס, חיילים קטנים, וסיפורו של אביר. עולמו של ויין שילב את השיר "רפסודיה בוהמית" באופן קומי, ובכך גרם לשיר לטפס בחזרה למקום הראשון במצעד.
[עריכה] תיאטרון
ב-2002, עלה מחזמר (או "רוק תיאטראלי") המבוסס על שירי קווין, אשר נקרא We Will Rock You, ומוצג בתיאטרון דומיניון בווסט אנד של לונדון. המחזמר נכתב על ידי הקומיקאי והיוצר האנגלי בן אלטון בשיתוף עם חברי הלהקה בריאן מיי ורוג'ר טיילור. בכורת המחמזר התרחשה ביובל הזהב של המלכה אליזבת השניה. כחלק מחגיגות היובל, בריאן מיי ביצע הופעה של ההמנון הלאומי הבריטי ("אלוהים ינצור את המלכה" - "God Save The Queen"), כפי שהופיעה באלבום A Night at the Opera של הלהקה, על הגג של ארמון בקינגהאם. בהמשך עלה המחזמר גם בעברו השני של האוקינוס כאשר הוא מוצג במלון "פאריס - לאס וגאס" והפך לאחת האטרקציות המרכזיות של העיר. המחזמר הגיע גם למדריד, מוסקבה ומלבורן (אוסטרליה).
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] אלבומים
- Queen (1973)
- Queen II (1974)
- Sheer Heart Attack (1974)
- A Night At The Opera (1975)
- A Day at the Races (1976)
- News of the World (1977)
- Jazz (1978)
- The Game (1980)
- Flash Gordon (1980)
- Hot Space (1982)
- The Works (1984)
- A Kind of Magic (1986)
- The Miracle (1989)
- Innuendo (1991)
- Made In Heaven (1995)
[עריכה] אוספים
- Greatest Hits (1981)
- Queen at the Beeb (1989)
- Greatest Hits II (1991)
- Classic Queen
- Queen Rocks (1997)
- Greatest Hits III (1999)
[עריכה] אלבומי הופעה
- Live Killers (1979)
- Live Magic (1986)
- Live at Wembley 86 (1992)
- Queen On Fire: Live at the Bowl (2004)
- Return Of The Champions (2005)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי
- קווין :: הוידאו :: 1973 - 2003 אתר מעריצים המונה כמעט את כל הקליפים של קווין
- ניתוח מוזיקלי של רבים משירי קווין
- Frances' Queen אתר מעריצים, 800 עמודים הכתובים באיטלקית ואנגלית
- קווין, באתר MOOMA
- היסטוריה של קווין


