אמציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במלך יהודה; לערך העוסק בישוב, ראו אמציה (יישוב).
אמציה מלך יהודה, בנו של יואש, מלך בשנים 798 עד 769 לפנה"ס
אמציה עלה לשלטון על רקע קשר שקשרו אנשי הארמון על אביו יואש. אמציה הוציא להורג רק את רוצחי אביו אך לא מעניש את בני משפחותיהם והנלווים להם, עובדה הנזקפת לזכותו של אמציה, בעיני בעל ספר מלכים ובעל ספר דברי-הימים, הרואים בכך עדות לרצונו של אמציה לנהוג לפי חוקי התורה: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (מל"ב יד,ו; המקבילה בדה"ב כה,ד). אך עדיין יש מקום לספק אם הימנעות זו נבעה מחסידותו של אמציה או מחולשת הקבוצה שתמכה בו. רמז לחולשתו בעת עלייתו לכס נמצא בדברי הכתוב, שהוא הוציא להורג את הקושרים רק כאשר שלטונו התבסס דיו: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו" (מל"ב יד,ה; דה"ב כה,ג).
מלבד אירוע זה, ופרטים על נסיבות מותו של אמציה, הרי שלגבי 29 שנות מלכותו מצא בעל ספר מלכים לספר בהרחבת-מה רק על המלחמה שלו נגד מלך ישראל, ואילו בעל ספר דברי הימים הוסיף פירוט על מלחמתו של אמציה באדום, מלחמה בה היו טמונות הסיבות שהוליכו למלחמה עם ישראל.
[עריכה] המלחמה נגד אדום
מאז מרידת אדום ביהודה בימי שלטונם המשותף של יהושפט ויורם מלכי יהודה (סביב 848) ועד לאמצע ימי מלכותו של אמציה, היינו במשך כ-60 שנה, הייתה אדום עצמאית, ולפחות לא כפופה לממלכת יהודה. ארץ אדום נזכרת בכתובת מכלח של אדד-ניררי ג' (812-783), כמלך שהעלה מס למלך אשורי זה לצד ממלכת ישראל ופלשת.
במטרה להחזיר לעצמו שליטה באדום, ערך אמציה מיפקד של יוצאי הצבא. הצורך בעריכת המיפקד מוסבר באירועים המדיניים הקודמים: הסכסוכים הפנימיים בימי עתליה ויהואש, השיעבוד לחזאל, וכעת הנסיון להחזיר את השליטה על אדום לידי יהודה. ככל הנראה במרוצת תקופה זו (842-798) הוזנחו עניני הצבא. הנחה זו מתבססת על רקע השוואת גודל צבאו של אמציה לזה של יהושפט: לעומת המספר המיוחס לצבאו של יהושפט - מליון ו-160 אלף, לרשות אמציה עמדו רק 300 אלף "וַיִּקְבֹּץ אֲמַצְיָהוּ אֶת יְהוּדָה... וַיִּמְצָאֵם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה" (דבה"ב כה,ה). אמציה סבר שאין מספר זה מספיק ושכר ממלך ישראל 100 אלף חיילים "וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר כָּסֶף" (שם,ו).
ספר דברי הימים מספר על איש האלוהים שבא אל אמציה והורה לו לא לשתף בקרב עם אדום את החיל ששכר מישראל "וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל יָבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין יְהֹוָה עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם. כִּי אִם בֹּא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל" (דה"ב כה,ז-ח). פרשה זו תמוהה, שכן קשה להניח שהתנגדות זו הייתה קשורה בהתנגדות לישראל מצד "בני הנביאים" על רקע דתי: הרי בישראל שלט באותה עת יואש נכדו של יהוא, המלך שטיהר את ממלכת ישראל מפולחן הבעל הצורי, בעוד שביהודה היו עדיין קיימות הבמות. אפשרות אחת היא להניח, שההתנגדות הייתה אכן על רקע דתי, אך היא באה על רקע שעיקרו אינו ידוע, לפיו בימי יהואחז מלך ישראל שב הכול לקדמותו - זאת על סמך הנאמר במל"ב יג,ב: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה". הנחה זו מוצאת תמיכה בנבואתו של הושע, בן דורו של ירבעם ב'. אפשרות אחרת להבין התנגדות זו מובנת על רקע יחסם השלילי של מלכי ישראל כלפי המקדש בירושלים. היינו - לא עצם הפילוג בין הממלכות הוא שהיווה חטא, שהרי על פי מל"א, יב,כב-כד מנע איש האלוהים את רחבעם מלעלות למלחמה נגד ישראל בטענה שהפילוג הוא רצון ה': "וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר יְהֹוָה לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהֹוָה". החטא של מלכי ישראל היה בכך שהם לא הכירו במקדש בירושלים. ואכן הנביאים לא חלקו באופן מפורש על זכות קיומה העצמאי של ממלכת ישראל; טענותיהם מכוונות אך ורק נגד ההיבט הפולחני-דתי.
תוצאת המסע נגד אדום מסוכמת בקצרה במל"ב יד,ז: "הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה". "סלע" היא ככל הנראה א-סלע, כ-3 ק"מ דרומית לא-טפילה בדרך בין טפילה לבצירה ופונון בערבה. מסתבר על-כן, שהמלחמה התנהלה על מבואות ארץ אדום מצד הערבה (גיא מלח נמצאת אולי בוואדי שמתחת לג'בל מוליח) . כיבוש סלע, שהיא גבעה מבוצרת החולשת על סביבותיה וקרובה לבצרה (בוצירה), שהייתה בימי בית ראשון העיר הראשית בצפונה של אדום, נתן ביד אמציה את השלטון על צפון אדום, אך כנראה לא עלה בידו לכבוש את אדום כולה, שכן עוזיהו בנו הוא שהשלים את ההשתלטות על אדום.
ספר דברי הימים מוסיף פרטים שאינם נזכרים בספר מלכים על ענין הנצחון על אדום: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ. וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה. וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ. וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי" (דה"ב כה,יב-טז).
[עריכה] המלחמה נגד ישראל
לפי התאור בספר מלכים - ענין הכרזת המלחמה מצדו של אמציה על ישראל אינו מובן, שכן בספר מלכים לא הובא פרשת הביזה וההרג שביצעו בערי יהודה הגדוד הישראלי ששוחרר לחזור לביתו ולא שותף במסע נגד אדום. בספר דבה"י מובא ענין זה והדברים הופכים לברורים יותר: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה" (דה"ב כה,יג). יש להניח שמעשה זה חולל סערת רגשות וזעם רב ביהודה. וזה מה שהביא את מלך יהודה לצעדו הבא ולמלתמה: "וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים. וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ. אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ. וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם. וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה. וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו. וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן" (דה"ב כה,יז-כד; והמקבילה במל"ב יד,ח-יד).
[עריכה] 15 שנותיו האחרונות של אמציה
15 שנותיו האחרונות של אמציה (לאחר תבוסתו נגד יואש מלך ישראל) לוטות בערפל ומעוררות חילוקי דעות. אמציה המשיך לשלוט ביהודה 15 שנה אחר מות יואש מלך ישראל (ולדעת חז"ל, כמו לדעת היסטוריונים רבים, 14 שנה אחרי מותו יואש וכ15 שנה לאחר מלחמתו ביואש): "וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מל"ב יד,יז). אולם, אין לדעת האם כשלונו במלחמה נגד יואש גרם להדחתו מכס המלוכה (ראה להלן). גם אמציהו, בדומה לאביו, מת בסופו של דבר בקשר חצר: "וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִתֻהוּ שָׁם. וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל הַסּוּסִים וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד" (מל"ב יד,יט-כ; דה"ב כה,כז-כח). גם פסוק זה מעורר חילוקי דעות באשר לסופו (ראה להלן), כמו גם הפסוק :"ומעת אשר סר אמציהו מאחרי יהוה ויקשרו עליו בירושלים וינס לכישה, וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם" (דבהי"ב כ"ה,כז) – כלומר, אין לדעת האם הכונה היא לאחר עבודת האלילים המוזכרת לעיל שלאחר מלחמתו באדום, או התנהגותו בתחום הדתי מספר שנים לאחר מ כן .
לפי מסורת חז"ל , לאחר תבוסתו מול יואש מלך ישראל, קשרו נגדו בירושלים ומשם נס ללכיש ומלך עליה ועל סביבותיה עוד 15 שנה(ומכאן, לדעתם הפסוק "ויחי... אחרי מות.." ולא פסוק כגון "מלך אחרי מות..", שהינו גם השוואה סינכרונית יחידה במינה בתנ"ך בין זמן מותו של מלך אחד לזמן מותו של מלך אחר), כל זאת בעוד שבנו עוזיהו מלך באותן 15 שנה על כל יהודה . אולם, אין בין חז"ל הסכמה האם מת בלכיש מידי קושרים, או האם מת לאחר מנוסתו ללכיש ממכאובי גוף שספג מידי מתנגדיו .
גם בעיני רב ההיסטוריונים המודרניים הייתה תקופת 15 השנה שלאחר מלחמת אמציה ביואש תקופה של חפיפה שלטונית בין אמציה לעוזיה, אך קימים חילוקי דעות האם אמציה מלך בשארית ימיו על כל יהודה או רק על לכיש וסביבותיה והאם נקשר נגדו קשר רק בסוף ימיו או לאחר תבוסתו נגד יואש וכתוצאה מכך. ייתכן אף, כי במידה ונקשר קשר נגד אמציה רק 15 שנה לאחר תבוסתו, נבע הקשר מסיבות אחרות.
| מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה) | |||||||||
| רחבעם | אבים | אסא | יהושפט | יהורם | אחזיהו | עתליה | יהואש | אמציה | עוזיהו |
| 928 | 911 | 908 | 867 | 846 | 843 | 842 | 836 | 798 | 769 |
| יותם | אחז | חזקיהו | מנשה | אמון | יאשיהו | יהואחז | יהויקים | יהויכין | צדקיהו |
| 758 | 733 | 727 | 698 | 641 | 639 | 609 | 608 | 597 | 596-586 |

