הצהרת זכויות האדם והאזרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההצהרה על זכויות האדם והאזרח. נוסחה בקפידה כך שתתאים באופן אוניברסלי, לכל אדם באשר הוא
הגדל
ההצהרה על זכויות האדם והאזרח. נוסחה בקפידה כך שתתאים באופן אוניברסלי, לכל אדם באשר הוא

הצהרת הזכויות האדם והאזרח (בצרפתית: La Déclaration des droits de l'homme et du citoyen) היא אחד מהמסמכים היסודיים ביותר של המהפכה הצרפתית, המגדיר את הזכויות של כל יחיד ואת הזכויות הקולקטיביות של האומה. ההצהרה נתקבלה ב-26 באוגוסט 1789, על ידי האספה המכוננת הלאומית, כצעד ראשון לקראת כתיבת חוקה.

שלא כמו מגילת הזכויות האמריקאית, היא אמורה להיות בעלת משמעות אוניברסלית. היא מגדירה לא רק את הזכויות של אזרחים צרפתים אלא של "כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל".

"סעיף ראשון – בני אדם נולדו והינם חופשיים ושווים בזכויותיהם. ניתן להצדיק הבחנות בחברה רק בשל התועלת הכללית".

עקרונות אלה שנוסחו בהצהרה הן בעלי ערך חוקתי בחוק הצרפתי בן ימינו, ואפשר להשתמש בהם על מנת להתנגד לחקיקה או לפעולות ממשלתיות אחרות.

תוכן עניינים

[עריכה] אימוץ ההכרזה

בזמן שההצהרה נוסחה ונתקבלה על ידי המרקיז דה לאפאייט ואומצה על ידי האספה הלאומית, היא הייתה אמורה להיות חלק ממעבר ממלוכה אבסלוטית למלוכה חוקתית. רבים מהעקרונות בהצהרה מטרתן להתנגד למוסדות ולנוהגים של המשטר הישן בצרפת שלפני המהפכה. למעשה, צרפת נעשתה לרפובליקה תוך זמן קצר, אך מסמך זה נותר כאבן יסוד.

העקרונות שנוסחו בהצהרה מגיעים מהעקרונות הפילוסופיים והפוליטיים של תקופת ההשכלה, כגון אינדבידואליזם, האמנה החברתית כפי שראה אותה ז'אן-ז'אק רוסו, והפרדת הרשויות על פי מונטסקייה. יתכן כי היא גם התבססה על הצהרת העצמאות האמריקאית והצהרת הזכויות של ורג'יניה שפותחה בידי ג'ורג' מייסון, שבעצמה התבססה על מגילת הזכויות האנגלית מ-1689.

[עריכה] תוכן ההצהרה

הצהרת עקרונות זו הכילה את הגרעין של ארגון מחדש רדיקלי בהרבה של החברה מזו שכבר אירעה. רק שישה שבועות לאחר כיבוש הבסטיליה, ושלושה שבועות לאחר ביטול הפאודליזם, ההצהרה הכריזה על הדוקטרינה של שלטון עממי והזדמנויות שוות:

סעיף 3 – "מקורו של כל שלטון באומה, ואין אף אדם שיכול לטעון לסמכות כלשהי שאינה מגיעה ממנה באופן ברור".

עקרון זה נוגד את המצב הקדם-מהפכני, שבו הדוקטרינה הפוליטית של המלוכה טענה כי המקור לחוק הוא בזכות האלוהית של המלך.

מסעיף 6 – "כל האזרחים, השווים בעיני החוק, רשאים באופן שווה משרות שלטוניות, כהונות ציבוריות ותפקידים ציבוריים, על פי יכולתיהם וללא כל הבחנה לבד מכישרונם ותכונותיהם".

שוב, עקרון זה נוגד באופן ברור לחלוקה הקדם-מהפכנית של החברה לשלושה שדרותכנסייה, האצולה ושאר האוכלוסייה, הידועה כשדרה השלישית), כאשר לשתי השדרות הראשונות היו זכויות מיוחדות. בייחוד, הוא מנוגד לרעיון של אנשים ש"נולדים" לתוך האצולה או למעמד אחר, ונהנים מזכויות מיוחדות בשל כך.

לכל האזרחים מובטחות הזכויות של "חירות, רכוש, בטחון, והתנגדות לדיכוי". ההכרזה טוענת כי הצורך בחוק נובע מהעובדה ש "...הזכויות הטבעיות של כל אדם קיימות כל עוד הן אינן מפריעות לאדם אחר להנות מאותן הזכויות". כך, ההכרזה רואה את החוק כ"ביטוי של הרצון הכללי", המיועד לסייע לשוויון הזכויות הזה ולאסור על כל "מעשה שמזיק לחברה".

ההצהרה גם העמידה כמה אמצעים הדומים לאלה של החוקה האמריקאית ומגילת הזכויות האמריקאית, שנוסחו באותה השנה. כמו החוקה האמריקאית, היא דנה בצורך לספק בטחון כללי, ומנסחת כמה עקרונות כלליים של מיסוי, במיוחד השוויון במיסוי (הבדל חשוב מהתקופה הקדם-מהפכנית, אז הכנסייה והאצולה היו פטורות מרוב המיסים). היא גם מדגישה את הזכות הציבורית לשקיפות, המכריחה את הממשל לגלות כיצד הם השתמשו בכספי הציבור. כמו מגילת הזכויות האמריקאית, היא אינה מאפשרת יישום רטרואקטיבי של חוק פלילי ומציבה עקרונות נוספים כמו הנחת חפותו של אדם עד שהוכח אחרת, חופש הדיבור והעיתונות, וכן חופש דתי קצת פחות כולל – "כל עוד... הביטוי של הדעות הדתיות שלהם אינו פוגע בסדר הציבורי כפי שנקבע בחוק". היא מאשרת את הזכות לקנין, תוך שמירה על זכויות הציבור:

סעיף 17 – "הקנין הוא זכות קדושה ובלתי ניתנת לערעור, ולא ניתן לנשל איש מקניינו, אלא אם כן מדובר בצורך ציבורי שצויין באופן חוקי, וישנו פיצוי על הרכוש".

כשרובספייר (אחד ממנהיגיה הבולטים של המהפכה) ישב בכלאו לפני הוצאותו להורג בגליוטינה שותפו לתא נשא את ראשו אל עבר ההצהרה שהייתה תלויה על קיר התא ואמר לו: "לפחות את זה השגנו".

[עריכה] השפעה כיום

על פי ההקדמה לחוקה של הרפובליקה הצרפתית החמישית (שנתקבלה ב-4 באוקטובר 1958, והיא החוקה הנוכחית כיום), לעקרונות שנוסחו בהצהרה יש ערך חוקתי. חוקים ותקנות רבות בוטלו מכיוון שהם לא התאימו לעקרונות אלה כפי שפירשו אותם מועצת המדינה הצרפתית.

לעקרונות רבים בהצהרה מ-1789 יש השפעות מרחיקות לכת כיום:

  • חקיקה בענייני מיסוי או חקיקה אחרת שמבדילים ללא סיבה בין אזרחים מבוטלים, מכיוון שהם נגד החוקה.
  • הצעות לאפליה מתקנת נידחות מכיוון שהן נגד עקרון השוויון, בגלל שהן יוצרות קטגוריות של אנשים שמקבלים זכויות רבת יותר מלידה.
  • על הממשלה נאסר להציב גבולות חוקיים על אסיפות, מכיוון שחופש האספה הוא זכות בסיסית.

[עריכה] קישורים חיצוניים