יריחו (טיל)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיל יריחו הוא שם כולל לסידרת טילים בליסטיים שפיתחה ישראל החל משנות ה-70. על פי גורמים זרים מסוגלים טילים אלה לשאת ראשי קרב גרעיניים. ואולם בשל העמימות שישראל נוקטת בתחום הגרעין קשה לאמת טענות אלה.
הסידרה מורכבת משלושה סוגי טילים. טיל יריחו 1 לטווח קצר. במקור פותח הטיל בשיתוף פעולה עם מפעלי דאסו בצרפת. לאחר שצרפת הטילה אמברגו נשק על ישראל, המשיכו מפעלי התעשייה האווירית לישראל בפיתוח. טווחו של הטיל כ-500 ק"מ, משקלו 6.5 טונות והוא בעל יכולת נשיאה של ראש נפץ במשקל 400 ק"ג. יכול לשמש גם כנשק גרעיני טקטי בעלי עוצמה אטומית מופחתת להשמדת מטרות מוגבלות בשדה הקרב.
הטיל השני בסידרה הוא יריחו 2. זהו טיל שפתוחו הסתיים בסביבות 1985. הוא בעל שני שלבים ומונע בדלק מוצק. משקלו 13 טונות. טווחו המירבי אינו ידוע בוודאות, אך בניסויים שנערכו בשנים 1992 - 1987 בים התיכון, הטיל הגיע לטווחים של 1,300 ק"מ. ביכולתיו, הוא מקביל לטיל הפרשינג האמריקני.
הטיל השלישי בסידרה הוא יריחו 3. ההערכות הן שטיל זה מבצעי החל מאמצע 2005. טווח הטיל הוא כ-6,000 ק"מ, והוא בעל יכולת נשיאה של ראש נפץ במשקל 1,300 - 1,000 ק"ג. הוא נחשב לטיל בין יבשתי המסוגל לפגוע בכל מדינה ערבית, ומכסה את כל שטחה של אפריקה, אירופה ורוב אסיה. סביר להניח שטילים אלה חמושים בראש נפץ גרעיני.
על פי גורמים זרים, לישראל כמה אלפי טילי יריחו, רובם מסוג "יריחו 2". כמות טילי "יריחו 3" אינה ידועה.

