היסטוריה של התיאטרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
התיאטרון התפתח ביוון העתיקה. בבסיסו של התיאטרון עמד פולחן דתי, שדומה לו התקיים בכל רחבי העולם העתיק, אולם ביוון התרחש השינוי שהפך את הפולחן הרגיל למה שאנו מכירים כיום כתיאטרון.
[עריכה] רקע
הסברה הרווחת ביותר היום באשר למקורות התיאטרון הועלתה לראשונה על ידי סר ג'יימס פריזר, אנתרופולוג בן המאה ה-19.
טענתו, כי התיאטרון נולד מטקסים פולחניים, התבססה על הסברה כי שלבי ההתפתחות של כל התרבויות זהים וכי ניתן ללמוד מחברות פרמטיביות (כפי שנחקרו במאה ה-19) על מקורות התאטרון הקדום. התהליך אותו תאר היה כדלקמן:
בתחילה התוודע האדם לכוחות הנראים לו כשולטים באספקת המזון שלו ומרכיבים אחרים החיוניים לקיומו. הואיל ולא הבין את פעילותם של כוחות הטבע ייחסם לפעילותם של כוחות על טבעיים. לאחר מכן התחיל לחפש אמצעים פולחניים על מנת לזכות באהדתם של כוחות אלה (ידוע לנו כי כך אכן נהגו היוונים). לאחר זמן נדמה היה לו כי קיים קשר בין פעולותיו לתוצאה שביקש. בשלב הבא הוא שב וביצע את אותן הפעולות, שיכלל אותן ומיסד אותן כטקס. בשלב זה בוצע הטקס על ידי הקבוצה כולה כאשר ה"קהל" הוא הכוח העל טבעי.
בנקודה זו הופיעו בדרך כלל סיפורים מיתיים הבאים להסביר או להאדיר את הטקסים. לעיתים מופיעים במיתוסים נציגים של הכוחות העל טבעיים לכבודם נערך הטקס ועליהם הוא אמור להשפיע. במקרה כזה עשויים שחקנים לגלם את הדמויות המיתיות במסגרת הטקס ו/או החגיגות הנלוות. האנשה זו של דמויות על טבעיות היא סימן מובהק להתפתחות החוש הדרמטי.
ככל שמתפתחת החברה משתנות תפיסותיה לגבי תפקידיהם של הכוחות העל טבעיים ושל הקשרים הסיבתיים בין האדם לטבע. עקב כך נזנחים טקסי פולחן מסוימים ואחרים משתכללים.
כאשר ניתן לשחק את המיתוסים ולהציגם בצורה פשוטה של דרמה המנותקת מכל גורם טקסי זהו הצעד הראשון לקראת תיאטרון כפעילות יחודית, ומכאן ואילך תופסים השיקולים האסתטיים ואחרים את מקומם של השיקולים התועלתיים או הדתיים של הטקס.
[עריכה] ההתפתחות ביוון העתיקה
- ערך מורחב – התיאטרון ביוון העתיקה
במשך מאות שנים הוצגה הדרמה אך ורק בחגיגות לכבודו של דיוניסוס, אל היין והפריון. המיתוסים של דיוניסוס קשורים למעגל החיים ולשינויים העונתיים: לידה, צמיחה, כמישה, מוות ולידה מחדש (דיוניסוס, בנו של זאוס מבת תמותה, נקרע לגזרים וקם לתחיה). פולחן דיוניסוס נועד בחלקו להבטיח את שובו של האביב ואת הפריון.
כאל היין יצג דיוניסוס גם רבים מן הכוחות הלא רציונליים בעולם ובפולחנו הייתה משום הכרה בתשוקותיו הבסיסיות של האדם.
פולחן דיוניסוס הגיע ליוון מאסיה הקטנה בערך במאה ה-13 לפנה"ס. במאה ה-7 או ה-8 כבר התקיימו תחרויות של זמרי מקהלה, של ריקודים ומזמורי הלל לאל. הדעה המקובלת היא ששירים אלו הושרו על ידי אנשים מחופשים לסאטירים (יצורי תערובת דמוניים אשר מלווים את תהלוכת השיכורים של דיוניסוס ומשעשעים את האל בבדיחותיהם הגסות).
היוונים קיימו חגיגות שנתיות שונות לכבוד אלים שונים (לא בכולן הייתה דרמה). ידוע כי במאה החמישית לפנה"ס נערכו שלש חגיגות שנתיות ובהן הועלו מחזות: הדיוניסיה הכפרית (בדצמבר), הליניאה (ינואר-פברואר) והדיוניסיה העירונית או הגדולה (מרץ-אפריל). ההכרה בדיוניסיה העירונית ומיסוד התחרויות על תואר הטרגדיה הטובה ביותר (534 לפנה"ס) הנן התיעוד הוודאי הראשון של הדרמה ביוון. ההפקה מומנה על ידי אזרחים עשירים או על ידי השלטון ונחשבה לחובה דתית ואזרחית: טקס דתי ואזרחי כה חשוב, עד שנאסר לקיים במהלכה הליכים משפטיים. המחזות הועלו בתאטרון של דיוניסוס שנבנה (באתונה) על מדרון האקרופוליס מול מקדש דיוניסוס.
היוונים רצו להאמין ולבטא את נוכחות האל ולכן במרכז האורכסטרה (מקום הריקוד והשירה של המקהלה) עמד מזבח לדיוניסוס, ובין מקומות הכבוד יוחד מקום לכסאו של כהן דיוניסוס. ההצגות הדרמטיות כללו פולחנים לפני ואחרי ההצגה; טקס העברת פסל דיוניסוס ממקדשו בכפר אלאותראי אל התיאטרון ותהלוכה, ואחרי ההצגה – הקומוס – תהלוכת הוללים שנשאו פאלוי (אברי זכרות) כסמל לפריון, והקרבת קרבנות במקדש דיוניסוס.
הטרגדיה היוונית הייתה קשורה בפעולות אזרחית ודתית ולכן מבנה הטרגדיה ותוכנה נשאו בתחילה אופי לאומי כמו גם דתי.
[עריכה] טרגדיה, קומדיה ואקטואליה
הטרגדיה - זהו מחזה טרגי על גיבור שנלחם בכוחות עצומים ממנו שסופו הוא כישלון ומוות, אך הסוף של הטרגדיה הוא בעצם הניצחון שלו על הכוחות העצומים ממנו שברור שהוא לא יכול לנצח אותם.

