העדפה מתקנת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העדפה מתקנת (או אפליה מתקנת) היא מתן עדיפות לאנשים על סמך השתייכותם לקבוצה מסוימת באוכלוסייה, הנחשבת לחלשה יותר, על פני אנשים המשתייכים לקבוצות אחרות, אשר נחשבות לחזקות. לעתים מתוארת האפלייה המתקנת ככלי שנועד לנתץ את "תקרת הזכוכית" - מחסום בלתי נראה המוצב בפני התקדמותם של החלשים בחברה.

מטרתה של ההעדפה המתקנת היא תיקון פערים חברתיים ויצירת איזון המשקף בצורה נכונה יותר את הרכבה של החברה. זאת באמצעות קידום שילובן של קבוצות חלשות בחברה, ועידוד הפרטים בקבוצה החלשה לשאוף להגעה לתפקידים ולנקודות השפעה חשובות יותר בחברה, בתקווה שאלו ימשכו אחריהם אחרים מקרב בני אותה הקבוצה.

העדפה מתקנת היא, למשל, העדפת קבלת אפרו אמריקאים לאוניברסיטאות בארצות הברית, או הקלה במתן רשיונות להפעלת קזינו לאינדיאנים בארצות הברית, או חוק המעודד העסקת נשים, על פני גברים, בדירקטוריונים בחברות ממשלתיות בישראל. בכל מקרים האלו יש אבחנה בין אדם שנמנה על הקבוצה החזקה לזה שנמנה כל הקבוצה החלשה, כאשר האחרון מקבל יחס מועדף.

תוכן עניינים

[עריכה] שיטות להעדפה מתקנת

העדפה מתקנת נעשית בדרכים שונות:

  1. מכסה (quota) – קביעת מכסה "מלמעלה", עד תאריך מסוים צריך להגיע לייצוג מסוים של קבוצות – אחרת כפופים לסנקציות. למשל, תוך שנה צריך שיהיה 40% מהסגל נשים.
  2. העדפה בין שווים – מי שטוב יותר נכנס, ואולם במקרה שיש שני מועמדים בעלי אותם נתונים בשקלול הסופי, אז לא נטיל מטבע אלא ניקח את בן הקבוצה המקופחת. זו נחשבת שיטה המביאה להפליה מתקנת באופן מאוד מוגבל ומתון, כיוון שרק במקרים מאוד נדירים יהיה שוויון, וזאת ייעשה רק לגבי המקום האחרון ברשימה.
  3. העדפה בין "כמעט" שווים – כאשר בן הקבוצה המקופחת הוא פחות טוב באופן מועט מבן הקבוצה הלא מקופחת, גם אם השקלול הסופי של המקופח נמוך במעט מהמועדף, בכל זאת נעדיף אותו. בעייתיות – מהו "כמעט"? מה רף הגבול? ככל שההפרש יהיה יותר גדול – ההפליה המתקנת תהיה פחות מתונה.

[עריכה] השיח הציבורי על העדפה מתקנת

העדפה מתקנת היא סוגיה קשה מבחינה תאורטית ופילוסופית ושנויה במחלוקת מבחינה משפטית ופוליטית.

מחד גיסא, דומה כי אם היא מופעלת כהלכה היא עשויה לתרום רבות לעידוד שוויון מהותי בחברה - כזה שבו לחברי הקבוצה השונים אין רק אותן זכויות משפטיות, במובן הטכני של המילה, אלא הם נהנים ממצב דומה ומשוויון הזדמנויות מלא ואמיתי. יש מחקרים הטוענים כי בחברה שבה הונהגה אפליה קשה כלפי קבוצה חלשה, הרי שאי אפשר יהיה להגיע לשוויון אמיתי, בפרק זמן סביר, אלא אם תונהג העדפה מתקנת, לפרק זמן קצוב.

מאידך גיסא, מתנגדי ההעדפה המתקנת תוקפים אותה משתי זוויות שונות. מצד אחד, יש הטוענים כי הבעיה עם ההעדפה המתקנת היא שהיא, בפשטות, מפלה. כך למשל, נטען, כי ההעדפה המתקנת בקבלה לאוניברסיטאות בארצות הברית, גורמת לכך שלבן מוכשר לא יתקבל לאוניברסיטה, כי את מקומו יתפוס אפרו-אמריקאי, המוכשר ממנו פחות, רק בשל צבע עורו (השופט אנטונין סקאליאה הוא מהדוברים הבולטים המעלים את טיעון זה). כלומר, אם, כמו שטענו מתנגדי ההפרדה הגזעית נגד שחורים במשך שנים, החוקה אכן עיוורת לצבע העור של האזרח, הכיצד זה ניתן להשלים עם אפליה נגד לבנים?

מהזווית האחרות, יש הטוענים כי הבעיה עם ההעדפה המתקנת היא העובדה שהיא מנציחה את הסטראוטיפים נגד קבוצת המיעוט, ואף מעודדת שנאה נגדה (השופט קלרנס תומס, שיש האומרים שהוא בעצמו נהנה מהעדפה מתקנת, הוא מהדוברים הבולטים המעלים את טיעון זה). כך למשל, ההעדפה המתקנת למען אפרו-אמריקאים בקבלה לאוניברסיטאות בארצות הברית מחזקת את הרושם כי אדם שחור עור לא יכול להצליח בלימודים בכוחות עצמו, אלא צריך להיעזר בגורמים חיצוניים לשם כך. כמו כן, הדבר יוצר פקפוק כלפי כל אפרו-אמריקאי מצליח, שכן לא ניתן לדעת באם הוא היה מצליח באותה מידה בהעדר העדפה מתקנת.

[עריכה] העדפה מתקנת בארצות הברית

בארצות הברית ההעדפה המתקנת היא מהנושאים המורכבים והשנויים ביותר במחלוקת בשיח המשפטי והפוליטי, כאשר, באופן היסטורי וגס, אנשי המפלגה הרפובליקנית מתנגדים למדיניות זו, ואנשי המפלגה הדמוקרטית תומכים בה.

בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע במספר מקרים כי באופן עקרוני ההעדפה המתקנת בתחום החינוך אינה מפרה את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית, ואולם, זאת רק אם האפליה נעשית באופן מסוים, בלא קביעת מכסות מדויקות לבני המיעוטים, ולתקופה קצובה. פסיקות אלו התקבלו תמיד בהכרעות קשות של בית המשפט העליון, ולמעשה, הקביעה האחרונה בנושא, משנת 2003, התקבלה ברוב של חמישה שופטים נגד ארבעה (פסק הדין גרוטר נ' בוללינגר), כשאת הקול המכריע לטובת האפליה המתקנת סיפקה השופטת סנדרה דיי או'קונור. אין זה ברור אם לאחר פרישתה ימשיך בית-המשפט העליון לאשר, ולו גם במקרים נדירים, העדפה מתקנת.

[עריכה] העדפה מתקנת בישראל

באופן כללי, ההעדפה המתקנת בישראל אינה שנויה במחלוקת עזה כמו שבארצות הברית, הגם שהיקפה של המדיניות הרצויה אינו ניתן כמובן להגדרה מדויקת. בית המשפט העליון קבע זה מכבר כי מותר לרשויות השלטון להנהיג העדפה מתקנת, בעיקר בקבלה לעבודה, לטובת קבוצות חלשות בחברה הישראלית.

בפועל, שתי הקבוצות העיקריות (למרות שלא היחידות) שבהן התמקד השיח הישראלי בנושא זה הן נשים וערביי ישראל. אשר לנשים, בעשרות השנים האחרונות מונהגת כלפיהן העדפה מתקנת גלויה. בשנת 2000 תוקן חוק שיווי זכויות האישה, ונקבע בו: " אין רואים כפגיעה בשוויון או כהפליה אסורה... הוראה או פעולה, שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של נשים, או הוראה או פעולה, שנועדה לקדם את שוויונן". שיאה של מדיניות זו הינה בחקיקה מפורשת של הכנסת, לפיה יש להעדיף נשים על פני גברים באיוש תפקידי דירקטורים בחברות הציבוריות. בית-המשפט העליון אכף את חקיקה זו בנחרצות רבה, שבשיאה, בבג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל, הורה בית המשפט להעביר מתפקידיהם כמה דירקטורים, מכיוון שבמינוים לא נעשה מספיק מאמץ למצוא לתפקיד זה נשים, גם אם כישוריהן נופלות מאלו של הגברים שכבר מונו לתפקיד. מחקרים סטטיסטיים שנעשו מלמדים כי בעשר השנים שלאחר מתן פסק דין זה עלה אחוז בנשים בתפקידי דירקטורים בשעור ניכר, ומספרן קרוב היום למספר הגברים בתפקידים אלו.

בתחומים נוספים ננקטה העדפה מתקנת ברורה כלפי נשים גם בהעדר חקיקה מפורשת. התחום הבולט במיוחד בהקשר זה הוא בית המשפט העליון עצמו. אם, עד למינויה של מרים בן פורת לבית המשפט, בשנת 1977, לא כיהנו בו נשים כלל, ועד לשנות ה-90 כיהנו בו שתי נשים בלבד, הרי שבשנת 2005 הושג כמעט שיוויון במספר השופטים והשופטות, ובשנת 2006 אף התמנתה לראשונה אישה, השופטת דורית בייניש, לנשיאת בית המשפט.

מצבה של הקבוצה השניה, ערביי ישראל, מורכב פי כמה וכמה. למרות שבשנת 2000 תיקנה הכנסת את חוק החברות הממשלתיות והוסיפה דרישה להבטחת ייצוג הולם לערביי ישראל בתפקידים בכירים במגזר הציבורי, ולמרות שבית המשפט העליון הוציא מספר פסקי דין התומכים עקרונית בהעדפה מתקנת כלפי ערביי ישראל, דומה כי הפעילות להשגת שוויון מלא לקבוצה זו נעשית בעצלתיים. היקף ההעדפה המתקנת כלפי קבוצה זו היה שנוי במחלוקת מאז ומעולם. זכור העימות הפומבי בין שרת החינוך שולמית אלוני לבין מבקרת המדינה מרים בן פורת, בו האשימה האחרונה את הראשונה כי הנהיגה העדפה מתקנת מוגזמת כלפי ערביי ישראל ומינתה לתפקידים מסוימים אנשים שאינם המתאימים להם ביותר, רק בשל היותם ערבים. ועדת אור שחקרה את ההפגנות האלימות שערכו קבוצות מערביי ישראל באוקטובר 2000, שבמהלכם נורו 13 מהם למוות על-ידי משטרת ישראל (אירועי אוקטובר 2000), המליצה גם היא לפעול ביתר תוקף להשגת שוויון זה, גם באמצעות הפעלת העדפה מתקנת אגרסיבית יותר כלפי קבוצה זו, ואולם, לא ברור באיזו מידה המלצות אלו ייושמו. גם בתחום זה פעל בית-המשפט העליון בעצמו, ובשנת 2004 מונה שופט ערבי ראשון, סלים ג'ובראן, לשופט בית משפט זה, לאחר מאמצים מרובים מצד הנשיא אהרן ברק למצוא מועמד ערבי מתאים לתפקיד ולאחר שניסיונות שכאלו נכשלו בעבר.

סעיף 3 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שכותרתו "העדפה מתקנת" קובע: "אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות".

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ראו גם