כיבוד הורים ומורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כיבוד אב ואם נחשבת למצוות יסוד ביהדות. היא אחת מהמצוות שבעשרת הדיברות.

מצווה זו מתחלקת לשני חלקים:
החלק החיובי-עשייתי של כיבוד ההורים, לעשות פעולות שמכבדות אותם:

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ,
כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ,
לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ,
עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ"
(דברים פרק ה' ט"ז)

וחלק ה"לא תעשה" המורה להתייחס אליהם ביראת כבוד ולא לעבור על דברם,

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ,
וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ,
אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:"
(ויקרא פרק י"ט ג')

בחוק המקראי היה מוטל עונש מוות על בן שמקלל את הוריו (ויקרא כ', ט') או מכה אותם (שמות כ"א, ט"ו). כמו כן, במקרא ישנו המושג בן סורר ומורה שמתואר כצעיר פורק עול "שזולל וסובא" (ספר דברים כ"א, י"ח - כ"א) והוא אב טיפוס לאדם שעובר על מצווה בסיסית זו, של כיבוד אב ואם, ולפי החוק המקראי עונשו היה מוות.

על פי חז"ל, חובת כיבוד ההורים הוסמכה לחובת כיבוד האלוהים - "הוקש כבוד אב לכבוד המקום".

המצווה מטילה חובה על הילד לכבד את הוריו (לא לבזות אותם, לא לזלזל בהם, לא לסתור את דבריהם בפומבי וכו') ולא לגרום להם צער כמו גם לטפל בהם לעת זקנה - לזון אותם, לדאוג לרווחתם, לסעוד אותם במידת הצורך ולאחר פטירתם להביא אותם לקבר ישראל. במקרה של התנגשות בין כבוד האב לכבוד האם, על פי ההלכה גובר כבוד האב, שכן אף האם חייבת בכבודו.
לפי דעת רוב הפוסקים, אין כיבוד ההורים מחייב את הילד לציית להם בעניינים שאינם קשורים לכבודם ואין מוטלת עליו חובה לנהוג בענייניו הפרטיים לפי הוראתם.

כיבוד הורים זו אחת המצוות היחידות ביהדות ששכרן כתוב וידוע - אריכות ימים. עם זאת, התלמוד משנה את פשטו של הכתוב: "למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך", דהיינו בעולם הבא.

את המצווה משלימים מצוות ואיסורים נוספים כמו מצוות מורא אב ואם ואיסור קילול אב ואם (שעונשו מוות).

שורשי המצווה הם, לפי הרמב"ם, בהכרת התודה שכל ילד צריך להרגיש כלפי הוריו על הבאתו לעולם (ע"פ היהדות בתהליך הלידה שותפים האב, האם והקב"ה) ועל גידולו.

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ישנם דיונים רבים בהקשר לכיבוד הורים, הן הלכתיים והן אגדתיים-מוסריים. אחד המפורסמים שבהם הוא סיפור דמא בן נתינה.

בחוקי חמורבי ניתן גם למצוא התייחסות למצוות כיבוד אב ואם, אך שם העונש חמור פחות מאשר במקרא: "בן כי יכה את אביו, הם את ידיו יקצצו" (סעיף 195) ואילו במקרא דינו מוות.

[עריכה] כיבוד מורים

היחס אל מורים יונק ממצווה זו, שכן לפי התפיסה החז"לית, בעוד שההורה מביא את האדם לעולם הזה ומקנה לו קיום פיזי, המורה מקנה לאדם ידיעות ומוסר, מביאו לעולם הבא ומקנה לו קיום רוחני. בשל כך בכמה מצוות אף יש להקדים את מוריו הרוחניים של האדם להוריו.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

דיון במצוות כיבוד הורים, אודיה צוריאלי באתר כתבים