בוצ'אץ'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוּצ'אץ' או בוטשאטש (אוקראינית: Бучач; רוסית: Бучач; פולנית: Buczacz; יידיש: בעטשאָטש) היא עיירה במחוז טרנופול שבאוקראינה דהיום, אזור שבעבר נקרא גליציה. בוצ'אץ' 49°05-25°24 נמצאת למרגלות הרי הקרפטים, כ 135 ק"מ דרומה מלבוב, על גדת הנהר סטריפה מיובליו של הדנייסטר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
מקור השם: כנראה ששם העיר נגזר משם העץ בוק (כפי שבוקובינה הסמוכה נקראת על שם אותו עץ).
במקום בו שוכנת בוצ'אץ היה יישוב ניאוליטי ומאוחר יותר יישוב קלטי.
בוצ'אץ' נוסדה מחדש בסוף המאה ה-16 , אולם בטרם היותה עיר הייתה אחד הכפרים הידועים במבצרו ובארמון שבו. הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים הפולנית, בוצ'אצ'קי[1]. הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה לראשונה את הארמון והמבצר. יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ולאחר שהוכרזה לעיר גדל מספרם. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית משנת 1500 ואילך.
יתרון המיקום: בוצ'אץ התפתחה כאחת מ"ערי הגשר" באזור, כלומר יישוב שהתפתח כתוצאה מכך שבאזור בו הוא נמצא יש אפשרות מעבר נוח מעל נהר. יישובים אלו הוקמו במקום בו הייתה גם אפשרות התגוננות מפני כוחות עויינים, במקרה של בוצ'אץ הנהר סטריפה מהווה מגן הן מדרום והן ממזרח, ממזרח לסטריפה נמצא נחל נוסף - אולחובייץ' ומסביבו ביצות ובריכות המהוות מכשול אף הן, לחיזוק ההגנה ממערב ומצפון הוקמו בה שתי מצודות (Zamek ו- Podzammeczek).
יהודים בעיר: בסקר בבית הקברות הישן (בבית הקברות החדש נקברו יהודים החל מסוף המאה ה-19) של בוצ'אץ' שנערך בשנים האחרונות תועדו ארבע מצבות יהודיות משנת 1587.
בספרו, יוון מצולה, מספר ר' נתן הנובר, עד הראייה למאורעות ת"ח ות"ט (1648 ו-1649), על מלחמות הקוזאקים, העות'מאנים, הוואלכים והטטרים באצולה ובכמורה הפולנית ושלוחיה, החוכרים היהודיים, על יהודים שנטלו חלק פעיל בהגנה ובקרב על ערים רבות בספר הפולני על גבול ערבות הפרא האוקראיניות וביניהן בוצ'אץ', בה לפעמים אף שרתו את התותחים.
בשנת 1672 הכתיב השולטן העותמני מוחמד ה-4 למלך פולין מיכאל וישניוביצקי, תחת התרזה הענקית שמאחורי הארמון בבוצ'אץ', תנאי כניעה מחפירים וחוזה שלום. פולין ויתרה לעותמנים על פודוליה והתחייבה לשלם מס שנתי. בוצ'אץ' נותרה בידיים עותומניות למשך 27 השנים הבאות עד שבחוזה קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 שבה לידיים פולניות.
בשנת 1699 מאשרר המגנאט[2] יאן פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים תושבי בוצ'אץ', משווה אותם לאלו של הנוצרים ואף יוצר הפלייה מתקנת לטובת היהודים. הם רשאים להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל מקצוע, להבחר למוסדותיה ומחוייבים להשתתף בהגנת העיר. היהודים אינם כפופים לבתי הדין העירוניים אלא לשיפוטו של נציגו של פוטוצקי בעיר ואף פטורים ממספר הטלים עקב הנזק הרב שנגרם להם בתקופות המלחמה עם הקוזקים, הטטרים והעותמנים.
בשנת 1772 סופחה גליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית כתוצאה מחלוקתה הראשונה של פולין. עד לסוף מלחמת העולם הראשונה הייתה בוצ'אץ' חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
בשבת חזון 1865 עלה באש מרכז העיר, תופעה שכיחה בערי גליציה הבנויות עץ. הקהילה היהודית שישבה במרכז העיר נפגעה קשות. דיווח עיתון המגיד (בעמודו השלישי): 300 בתים עלו באש וכאלף משפחות נותרו ללא קורת גג. 'בית הכנסת הגדול' 'בית המדרש הישן' ובתי מדרשיות נוספים על אוצרותיהם הספרותיים (כרכי תלמוד בבלי וירושלמי בהוצאות שונות, לצד ספרי מדרש , פירוש והלכה, לצד ספרי פילוסופיה מתקופת ספרד, ספרי דקדוק, תכונה והנדסה וכתבי יד ישנים וחדשים, שטרם ראו אור), נשרפו.
בין השנים 1907-1905 יצא לאור בסטניסלבוב ובבוצ'אץ' דער יודישע וועקער, כתב עת שבועי ביידיש בעריכתו של אליעזר רוקח כאשר ש"י צ'אצ'קס (לימים שמואל יוסף עגנון) שימש כסגן העורך.
להרף עין היסטורי (בין נובמבר 1918 ואמצע שנת 1919) הייתה בוצ'אץ' לחלק מהרפובליקה האוקראינית המערבית העצמאית, ישות מדינית אוקראינית קצרת הימים, במזרח גליציה, בוקובינה וטרנסקרפטיה.
בשנת 1919 עם תום המלחמה הרוסית אוקראינית בוצ'אץ' הייתה לחלק מן הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.
בשנת 1921 וכאחת מהתוצאות של הסכם ריגה שסיים את המלחמה הפולנית סובייטית, סופחו שטחי אוקראינה המערבית (ובכללם בוצ'אץ') לפולין. היה זה סוף גילגולה הראשון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.
1939-1921 בוצ'אץ' הייתה תחת שלטון פולין כחלק מגליציה המזרחית (אוקראינה המערבית).
בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי.
בין יולי 1941 ליולי 1944 שלטו הגרמנים בבוצ'אץ', להוציא 10 ימים במרץ 1944 עת הסובייטים חדרו לעיר.
1991-1944 בוצ'אץ' הייתה תחת שליטתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה בגילגולה השני.
1991, עם התמוטטות ברית המועצות הייתה בוצ'אץ' לחלק מאוקראינה העצמאית.
[עריכה] השואה ומלחמת העולם השניה
כפועל יוצא מן הנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ מולוטוב לחלוקתה של פולין בין הסובייטים לגרמנים, נכנסו הסובייטים לבוצ'אץ' ב-17 בספטמבר 1939.
תקופת הכיבוש הסובייטי אופיינה בשקט יחסי לעומת הסערה שהתרגשה ממערב. הסובייטים פתחו בהגלייה[3]. לסיביר של קבוצות אידיאולוגיות מתחרות - לאומנים אוקראינים ופולנים, יהודים בעלי נטיות ציוניות, ובעלי הון ואחוזות.
היוזמה והעסקים הפרטיים נוונו בהדרגה והוחלפו בשיטה הקואופרטיבית. מחד פורקה נציגות הקהילה היהודית ומאידך זכו נאמני הקומוניסטים מקרב האוכלוסייה היהודית במשרות בכירות במנגנון הסובייטי המקומי. מחד נסגרו בתי הספר היהודיים ("תלמוד התורה" ו"תרבות") ומאידך נפתח בית ספר ששפתו יידיש והוסרו מגבלות הנומרוס קלאוזוס שכפה השלטון הפולני על החינוך העל-יסודי. חופש הפולחן הדתי נשמר, אם כי הוטלו מיסים כבדים על מוסדות הדת. הבטחון האישי היה בגדר הסביר.
הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו למעשה של הסכם ריבנטרופ מולוטוב. את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של ה"סדר החדש" ההיטלראי ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו יהודים ברובם. באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט, הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה". כלפי הגרמנים היה היודנראט מחוייב לספק כח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות עבודה בסביבה. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של כסף, מטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסייה היהודית לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחוייב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה. במהלך יולי אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים יהודיים הונגריים מהקרפאטרוס ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש.
במהלך שהותם בעיר, זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד מן הקהילה, ביוזמת היודנראט. כעבור כחודשיים נאספו הפליטים על ידי המשטרה האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר, יתכן והוטבעו במימי נהר הדנייסטר. בדצמבר 1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי-ווילקי. קבוצת בנות נשלחה למחנה יאגלניצה. בבוצ'אץ' לא הוקם גטו במתווה הידוע של סגירת קטע עיר בין חומות וגדרות אלא התפרסם צו (בסוף 1942) שאסר על המצאותם של יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור המוביל מזרחה. אלפים מבני הקהילה היהודית נרצחו בין השנים 1941 ו-1943 במהלך שתי רגיסטרציות וחמש אקציות שהסתיימו בירי בחוצות העיר, ירי לבורות על גבעת הפֶדוֹר, ובשני משלוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ. ביולי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין. ב-26 במרץ 1944 הצליחו הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. לא חלפו עשרה ימים והסובייטים איבדו אחיזתם בעיר כפועל יוצא מלחץ גרמני להחלץ מן הכיתור הסובייטי. העיר נותרה בשליטה גרמנית 4 חודשים נוספים עד לשחרור הסופי ביולי 1944.
במרץ, עם הכניסה הראשונה של הסובייטים, יצאו מן הבונקרים ושאר מקומות המסתור בעיר בין 800 ל-1000 יהודים ששרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר וסביבתה. הגרמנים, עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים ספורים מן העיר, המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור הסופי ביולי 1944 התברר ששרדו רק כמה עשרות יהודים.
לאחר תום המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני כנגד הפולנים.
[עריכה] ההתנגדות בבוצ'אץ' והסביבה
[עריכה] קבוצת פרידלנדר (קומוניסטים)
בראש הקבוצה עמד דוד (דוצ'ו) פרידלנדר (1914 בוצ'אץ' - 1944 בוצ'אץ'). נפל על משמרתו.
גרעין החבורה היה בעל אורינטציה קומוניסטית ועבר במפלגה הקומוניסטית הפולנית שפעילותה הייתה אסורה בתקופת השלטון הפולני.
מספר חברי הקבוצה היה נתון לשינויים ולא עלה על עשרות בודדות של בחורים בשנות ה-20 לחייהם, רובם בני העיר.
כל חבר דאג מבעוד מועד למחסה עבור משפחתו או מי ממשפחתו ששרד את חמשת האקציות והגירושים. ביולי 1943 משהוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין ולא היה ניתן להמשיך ולקיים חיים יהודיים לאור היום נכנסו המשפחות (אלו שלא עזבו את העיר לגטו היהודי בעיירות הסמוכות קופיצ'ינצה וטלוסטה) למקומות המחסה.
חברי הקבוצה יצאו לאזורים הכפריים שבפרברי העיר שמטרתם השרדות למען יוכלו להמשיך ולקיים את משפחותיהם המסתתרות.
הקבוצה, מסתתרת בימים ונעה בלילות, פעלה להשגת מימון, להתחמשות, להצטידות במזון ולשיחוד האוכלוסייה המקומית (הרוב האוקראיני והמיעוט הפולני) לבל יסגירו את היהודים המסתתרים בקרבם ובסביבתם. כמו כן ניידו את המשפחות ממקום מסתור אחד למשנהו בהתאם להערכת סיכונים של המצב המתפתח. כאשר שוחד והרתעה לא הניבו את התוצאות המקוות ומקומיים חשפו מקומות מסתור ואף רצחו יהודים במו ידיהם, דאגו חברי הקבוצה לנקום במשתפי הפעולה עם הגרמנים למען יִרְאוּ וְיִרָאוּ. הקבוצה בהכירה במגבלותיה נמנעה ממגע עם יחידות גרמניות סדירות.
מפעולות הקבוצה:
פריצה לביתו של הלאנדסקומיסר (הממונה על העיר מטעם הגרמנים), רישארד ליסברג, שלמזלו נעדר מביתו באותו הערב. הוחרמו נשק, מדים וכסף. לא פגעו באשתו וילדיו. פעולה זו עוררה הדים רבים והעצימה את ההילה מסביב ל"כנופיה היהודית" - אחד מכינוייה של הקבוצה בפי האוכלוסייה המקומית. יהושע (אוז'ו) פרידלנדר, אף הוא חבר הקבוצה (אחיו של דוצ'ו המפקד), עבד בבית ליסברג והכיר היטב את המשפחה.
ניסיון להריגת קובלסקי הבן, שחשף מקומות מסתור של יהודים, בלווית אביו, שגם הוא בתורו נהרג מידי חבר הקבוצה. קובלסקי הבן מתוקף תפקידו כעובד עירייה הכיר היטב את המבואות והמוצאות של תעלות הביוב של בוצ'אץ' ששימשו רבים מהמסתתרים היהודיים.
את נהיובסקי (לוכד כלבים משוטטים מטעם העירייה) חברו של קובלסקי הבן ושותפו לחשיפת בונקרים בהם הסתתרו יהודים חיסלו סמי אלברכט וברל גרוס שלא השתייכו לקבוצת פרידלנדר.
הריגתה של דודזיסקה, אוקראינית מקומית שהסגירה משפחה יהודית.
החרמת כסף מהפולקסדויטשה (פולני ממוצא גרמני), מילר, מרחוב קוליובה.
[עריכה] תנועת המרי (אנשי בית"ר וציונים כלליים)
[עריכה] ארמיה קריובה
ההתנגדות לשלטון הגרמני החלה מיד עם תחילת הכיבוש. כח ההתנגדות העיקרי היה "צבא המולדת" (בפולנית "ארמיה קריובה" או AK) הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון ואנטי סובייטי בבסיסו. עיקר כח האדם בארגון זה בא מחיילים יוצאי הצבא הפולני, ומתנדבים. ליהודים היה קשה להשתלב בארמיה קריובה הן בשל האנטישמיות המובנית בחברה הפולנית ששברה שיאים במהלך שנות ה-30 והן בשל הדעה שנפוצה באוכלוסייה הכללית לפיה היו היהודים המסייעים הראשיים למנגנון הקומוניסטי במהלך הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין בשנים 1939 – 1941, דעה שהיה לה על מה להתבסס. דוד פרידלנדר, ויהודים קומוניסטים אחרים, חברי המפלגה הקומוניסטית הפולנית הפרו סובייטית (החוק הפולני אסר על פעילותה ורדף עד חורמה את פעיליה), התנדבו עם כניסת הסובייטים לבוצ'אץ' להצביע עבורם על גורמים אנטי סובייטים באוכלוסייה כלאומנים פולנים ואוקראינים, והללו גורשו מזרחה, לסיביר. חלק ניכר מן המנגנון הסוביטי המקומי בבוצ'אץ', מן התחום הכלכלי ועד לרמת ראש העיר, (דוביד אייזיק סגל, קומוניסט שהבריטים גרשו מארץ ישראל בשנות ה-20 בחזרה למקום ממנו בא-בוצ'אץ', שיש המזהים אותו עם דמותו של 'דוד חופשי' ב'אורח נטה ללון' של עגנון, נתמנה על ידי הסובייטים לראש העיר לפרק זמן מסוים) נמסר לידי היהודים הקומוניסטים. ולמרות תנאי הפתיחה שהקשו על קבלת יהודים ל-AK, כללה קבוצת ה-AK שפעלה בגזרת בוצ'אץ' בפקודו של Nedzwiecki מספר יהודים למשך תקופה מסוימת וביניהם האחים פריץ (בניו ויאנק) ומשה (מוניו) וייזינגר. וייזינגר, טכנאי רדיו במקצועו, תפקד על תקן של "קשבנו" לשידורי ה-BBC מלונדון והיה למעשה הקשר היחידי של בוצ'אץ' לנעשה בעולם. ביולי 1943 התרסק/הופל מטוסו של ולדיסלב שיקורסקי ראש הממשלה הפולנית הגולה. בתגובה וע"פ הנחיות הממשלה הגולה הוחלט ב-AK להפטר מכל האלמנטים החשודים באהדה לקומוניזם ובראשם היהודים. האחים פריץ הוזהרו מבעוד יום שעומדים לחסלם וברחו. בניו נהרג בנסיון הבריחה ואחיו יאנק הצטרף לקבוצת פרידלנדר שבגופו ששה כדורים. נאמנותו של וייזינגר היהודי לא הוטלה בספק, (שיתוף הפעולה שלו עם הפולנים החל עוד בתקופת השלטון הפולני בבוצ'אץ' והמשיך בתקופה הסובייטית), והוא המשיך לשרת בקבוצה הפולנית.
נאמר שהרופא רטלסקי מבוצ'אץ' היה איש הקשר של קבוצת Nedzwiecki עם המפקדה של ה-AK.
[עריכה] פרטיזנים סובייטים
[עריכה] בני בוצ'אץ' מפורסמים
- שמואל יוסף עגנון, מגדולי הסופרים בעברית, כתב רבות אודות העיירה היהודית בדמות בוצ'אץ', עיירת הולדתו.
- שמעון ויזנטל, (2005-1908) צייד נאצים.
- עמנואל רינגלבלום, (1944-1900) היסטוריון, מראשי המחתרת בגטו ורשה. עמד בראש מפעל התעוד והמחקר - ארכיון "עונג שבת" בגטו.
- דוד צבי (היינריך) מילר (1912-1846), פרופסור מן המניין באוניברסיטת וינה לאפיגראפיה (פענוח כתובות עתיקות) שמית, העמיק חקר בלשונות קדם.
- וולף פוהורילה (1900-1818), ראש עדת ישורון (המתנגדים) בבוצ'אץ' וחוקר בעל שם בתחום האגדה במחצית השנייה של המאה ה-19.
- רבי אברהם דוד מבוטשאטש (תקל"א 1771 - תר"א 1841) מכונה הבוטשאטשובר או בעל האשל אברהם - בוטשאטש, רב חסידי ופוסק אחרון.
- מרדכי שנהבי (הלפנביין), (1983-1900), מראשוני העלייה השלישית, מראשי גדוד שומריה, יוזם הקמת המוסד החינוכי הראשון של השומר הצעיר במשמר העמק - שומריה, הוגה רעיון 'יד ושם' ומנהלו הראשון של המוסד.
- דוד און (איסרזון), חלוץ, מראשי גדוד שומריה, מראשי תנועת העבודה. עמד בראש 'חברת העובדים' של ההסתדרות.
- סלומון (שלמה) דיק, (בוצ'אץ' 1944-1884 גרנובל, צרפת), אגרונום, תלמידו וידידו של הסוציולוג פרנץ אופנהיימר הוגה רעיון הקואופרציה במרחביה. דיק היה מנהל המשק החקלאי בקואופרציה בשנים 1911-1914 וחבר בועדה שבשנת 1937 בחנה את התכנותה של תוכנית מדגסקר באחד מגלגוליה המוקדמים, עבור הממשלה הפולנית.
[עריכה] יוצאי בוצ'אץ בישראל
כמו קהילות רבות נוספות, קם גם ארגון יוצאי בוצ'אץ בארץ. בראש הארגון עמדה בזמנו הגב' היבש, וכיום עומד בראשו מר אנדרמן. הארגון דאג למצבת הנצחה בשדרת הקהילות בבית העלמין, מצבה שלידה מתאספים יוצאי העיר המתמעטים והולכים, מידי שנה לטקס הנצחה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפורם של סטיפן ואנה צ'ייקובסקי, חסידי אומות העולם מבוצ'אץ'
- עמוד הבית של בוצ'אץ' באתר הג'ואישג'ן, אתר הגג של הגנאלוגיה היהודית באינטרנט
- ספר בוצ'אץ' בספריה הציבורית בניו יורק (צילום של הספר המקורי בעברית)
- פרויקט תיעוד בית העלמין
[עריכה] הערות שוליים
1. ^ ערים פרטיות כדוגמת בוצ'אץ' עברו מידי משפחת האצולה אחת לשנייה כתוצאה מקניה, קשרי נישואין וירושה. בוצ'אץ' הייתה בראשיתה בידי משפחת בוצ'אצ'קי ולאחר מכן עברה לידי משפחת פוטוצקי.
2. ^ המגנאטים הם בעלי האחוזות והערים הפרטיות הפולניים - שכבת האצולה.
3. ^ בדיעבד יכלו המגורשים להודות לסובייטים על שחסכו מהם את מוראות הכיבוש הנאצי.

