חוק ההסדרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק ההסדרים הוא חוק שמחוקקת הכנסת מדי שנה, החל משנת 1986 ועד היום, במגמה לצמצם, לשנות או אף לבטל חוקים, הגורמים להוצאה תקציבית גדולה, שהמשק אינו מסוגל לעמוד בה (לפי דעתה של הממשלה). חקיקת החוק מונעת את פריצת מסגרת התקציב. אישורו של חוק זה מלווה באישורו של חוק תקציב המדינה. עד שנת התקציב 2004 נקרא "חוק ההסדרים", אז שונה שמו למשך שנתיים לשם משמעותי יותר - "חוק המדיניות הכלכלית", אך לא חל כל שינוי במהותו. בשנת התקציב 2006 חזרה הממשלה לכנותו בשם "חוק ההסדרים".

השר הממונה על הגשת חוק זה הוא שר האוצר, הממונה גם על הגשת חוק תקציב המדינה, שכאמור, חוק המדיניות הכלכלית נלווה אליו.

חיסרון בולט של החוק הוא השינויים הרבים מאוד במגוון רחב של חוקים, בהם כאלה שאין להם משמעות תקציבית.

תהליך החקיקה השטחי שמאפיין את חוק ההסדרים ספג ביקורת ציבורית נרחבת. בכנס שנערך ב-23.12.03 במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן עסקה שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, בחוק זה, ואמרה:

"אין ביקורת פרלמנטרית ראויה על חוק ההסדרים, מאחר שהוא מאושר במהירות כה רבה. השאלה האם אני כבית המשפט יכולה לומר לכנסת שהיא קיבלה את חוק ההסדרים בדיון טכני ולא מהותי שנעשה בחופזה ובאופן לא רציני ולא ראוי בוועדת הכספים, ולכן החוק הזה איננו חוקתי וזו שאלה כבדה ורצינית, ואין לי תשובה עליה".

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.