חיסכון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
חיסכון, בשימוש הנפוץ שלו, הוא שמירת כספים לשימוש עתידי, לדוגמה, על ידי צבירה של כסף בבנק או השקעה בתוכנית פנסיה.
בכלכלה, חיסכון אישי הוגדר כההכנסה הפנויה פחות הצריכה הפרטית. במילים אחרות, הכנסה שאינה נצרכת על ידי קנייה של מוצרים ושירותים נחסכת. סוגים אחרים של חיסכון יכולים להתרחש כאשר קיימת יתרת רווח (הכנסה פחות דיבידנד ותשלומים מיסים) ועודף תקציב ממשלתי.
ישנם חילוקי דעות בשאלה מה נחשב חיסכון ומה לא. לדוגמה, חלקה של ההכנסה של אדם מסוים המשלם משכנתא אינו מבוזבז על צריכה עכשווית ולכן היא חיסכון על פי ההגדרה לעיל, למרות שאנשים רבים אינם מחשיבים החזר הלוואות כאל חיסכון. אולם, בחישובי המדידה בארצות הברית של התוצר הלאומי הגולמי, תשלומי ריבית פרטיים אינם נחשבים 'חיסכון' אלא אם המוסדות והאנשים המקבלים תשלומים אלו חוסכים אותם.
'חיסכון' שונה מ'חסכונות'. הראשון מתייחס לגידול בנכסים של אדם מסוים, גידול בערך נטו, בעוד האחר מתייחס לחלק אחד מנכסיו של אדם מסוים, בדרך כלל לפקדונות בחשבון חיסכון, או לכלל נכסי אדם זה. המלה 'חיסכון' מתייחסת לפעילות המתרחשת בפרק זמן מסוים, בעוד המלה 'חסכונות' מתייחסת לנקודת זמן מסוימת.
[עריכה] השקעה
חיסכון קשור רבות להשקעה. כאשר אין אנו משתמשים בהכנסה על מנת לקנות מוצרים ושירותים, ניתן להשקיע משאבים אלו באמצעות רכוש קבוע, כגון מפעלים ומכונות. על כן, חיסכון הוא חיוני להגדלת הרכוש הקבוע הזמין, אשר תורם לצמיחה הכלכלית.
למרות זאת, גידול בחיסכון לאו דווקא מקביל לגידול בהשקעה, מאחר והחלטות חיסכון והשקעה נעשים על ידי גופים שונים (משקי בית, עסקים) ומסיבות אחרות. המשמעות היא שיכול להתקיים גידול בחיסכון ללא גידול בהשקעה, אשר ייתכן ויגרור ירידה בביקוש (צבירה של מלאי, צמצום הייצור, התעסוקה וההכנסה, ולכן מיתון) ולא צמיחה כלכלית (זהו בעצם פרדוקס החיסכון). מצד שני, אם החיסכון קטן מההשקעה, הדבר יכול לגרור גידול בביקוש המצרפי ולגיאות כלכלית. אמירות אלו מותנים גם בהשפעות אחרות מכיוון שהביקוש המצרפי מורכב יותר מאשר מהשקעה וצריכה בלבד.
[עריכה] שער ריבית
הכלכלה הקלאסית מניחה כי שער הריבית יתאים את עצמו לחיסכון והשקעה המשתנים, ובכך תמנע הצטברות של מלאי (עודף ייצור כללי). גידול בחיסכון יגרום לירידה בשער ריבית, ובכך גם דירבון ההשקעה. לעומת זאת, קיינס טען כי לא החיסכון ולא ההשקעה מגיבים לשערי הריבית (כלומר, כי שניהם גמישים לריבית) ולכן דרושים שינויים גדולים בשער ריבית על מנת להשפיע עליהם. יתר על כן, הוא טען כי זהו ההיצע והביקוש לכסף אשר קובעים את שער הריבית בטווח הקצר. לכן, חיסכון יכול להיות גדול מההשקעה במשך תקופה ארוכה, ובכך לגרום לעודף היצע ולשפל כלכלי.

