המטוקריט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המטוקריט (בלועזית: Hematocrit; בראשי תיבות: HCT) הוא נפח תאי הדם האדומים ביחס לנפח כלל הדגימה המבוטא באחוזים. [נפח כדוריות אדומות כפול מאה לחלק לנפח דגימה].
יחס זה נקבע על-ידי צנטריפוגציה של הדם בתוך עמוד זכוכית דק הקרוי קפילרה. התאים האדומים ישקעו מטה בתהליך הצנטרפוגציה ונוזל הפלסמה ושאר המרכיבים יצופו מעלה. הערכת המטוקריט תעשה על ידי מדידת גובה משקע התאים האדומים שבתחתית העמודה כחלק מהגובה הכולל של העמודה [פלסמה+משקע כדוריות]. מרכיבי הדם התאיים האחרים קרי כדוריות לבנות וטסיות - שוקעים גם כן ברובם אך מהווים מרכיב שולי בתאים שבדם ביחס לכדוריות האדומות. רוב מכונות ס.ד בימינו = קולטרים, מספקות ערך מחושב של ההמטוקריט בהסתמך על ההמוגלובין [בקרוב פי 3 מערך המוגלובין] ואינן מבצעות מדידה אמיתית שלו.
ההתיחסות לנפח גדול מדי או קטן מדי של תאי הדם האדומים כמוה בדרך כלל כהתיחסות להמוגלובין. ערכי נורמה אצל גברים הם בין 39% ל- 50% וערכים נמוכים יותר בנשים. ערכים נמוכים יראו במצבי אנמיה וגבוהים במצבים כעישון, פוליציטמיה וכו'. לאחר הלידה נע ההמטוקריט בטווח של 55%-70%. במצבי יובש יעלה ההמטוקריט כבטוי לירידת נפח התמיסה התוך כלית, במצבי חבלה ודמם ישמר ההמטוקריט בדרך כלל בשלבים הראשונים או אף יעלה במצבי טראומה בהם קיים דלף נוזל מחוץ לכלים כבמעיכה. באופן מסורתי משמש ההמטוקריט כמדד מקובל יותר בילודים ובפגים לצורך קבלת החלטות על מתן תוצרי דם, מתן הורמון אריתרופואטין ומנגד על ביצוע החלפת דם חלקים במצבי של המטוקריט מוגבר מדי מחשש נזקי צמיגות יתר.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.

