הוועדה לבחירת שופטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוועדה לבחירת שופטים היא הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל. לאחר בחירתם, מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה.

תוכן עניינים

[עריכה] מבנה הוועדה לבחירת שופטים

על פי חוק יסוד: השפיטה הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:

  • שר המשפטים - והוא העומד בראשה.
  • נשיא בית המשפט העליון.
  • שני שופטים נוספים מבית המשפט העליון (לפי בחירת חבר השופטים, לפי הנוהג הבחירה היא לפי ותק).
  • שני חברי לשכת עורכי הדין (בדרך כלל ניתן ייצוג לשתי הסיעות הגדולות בלשכה).
  • שר נוסף לפי בחירת הממשלה.
  • שני חברי כנסת שתבחר הכנסת (נהוג לבחור אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה).

חברי הוועדה (ספטמבר 2006): ממלא מקום שר המשפטים מאיר שיטרית, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, השופטים דורית ביניש ואליעזר ריבלין, נציגי לשכת עורכי הדין יורי גיא-רון ופנחס מרינסקי, שר הפנים רוני בר-און, חברי הכנסת גלעד ארדן ואורית נוקד [1].

[עריכה] תהליך בחירת השופטים

  1. הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט. המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו ונסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
  2. הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
  3. אם המועמד עבר קורס של המכון להשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
  4. ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחר וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
  5. אם המבקש הינו שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
  6. פרסום המועמדות ב"רשומות", ולאחריו תקופת המתנה בת 21 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
  7. הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו.

[עריכה] הפסקת כהונת שופט

הוועדה לבחירת שופטים יכולה להפסיק את כהונתו של שופט, אם בהצעת נשיא בית המשפט העליון, אם על ידי שר המשפטים ואם בידי נציב תלונות הציבור על שופטים. כמו כן ניתן לבטל כהונת שופט גם על ידי החלטת בית הדין המשמעתי (לשופטים), שהגורם היחיד שרשאי להגיש קובלנה אליו הוא שר המשפטים. זהו צעד נדיר מאוד.

[עריכה] שאלת הרכב הוועדה

במדינות רבות בעולם מורכבת הוועדה לבחירת שופטים מנבחרי ציבור ופעמים רבות, בניגוד לישראל, המינויים הם על בסיס אידיאולוגי, לרוב פוליטי. לעיתים ממונות גם ועדות קטנות על בסיס שונה, כאשר מדובר בערכאות נמוכות. לנוכח ההבדלים בין שיטת בחירת השופטים בישראל והשיטה לבחירת השופטים בשאר מדינות העולם, ולנוכח העובדה שפעמים רבות החלטות בית המשפט העליון שנויות במחלוקת פוליטית, קמו מבקרים לשיטת בחירת השופטים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. התומכים בשינוי טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור אלא חלק קטן ממנו, והמתנגדים לו חוששים שיביא לפוליטיזציה יתרה של הוועדה ותגרום לבחירת שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישורם המיקצועי.

במאמר בכתב העת תכלת כתב עו"ד מרדכי הלר [2]:

"אכן, בית המשפט העליון בישראל הוא הפחות דמוקרטי, המנותק ביותר מרצון הרוב, מבין בתי המשפט הגבוהים לחוקה בארצות הדמוקרטיות. שופטיו מתמנים למשרה קבועה עד גיל הפרישה, בלא אישור מצד גוף נבחר כלשהו - לא הכנסת, לא הממשלה, וגם לא ראש הממשלה. הם נבחרים על ידי ועדה למינוי שופטים הכוללת אמנם כמה נציגי ציבור, אך מורכבת ברובה מבכירי הממסד המשפטי - המתמנים בידי אותו הממסד. על פי חוק, שלושה מבין תשעת חברי הוועדה הם שופטים מכהנים בבית המשפט העליון, והשפעתם על החלטות הוועדה מכרעת. במילים אחרות, בישראל הרשות השופטת ממנה את עצמה". (תכלת 8, סתיו התש"ס / 1999, עמוד 54).

ביוני 2003 קרא יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן, לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה [3], אך הצעתו לא התממשה.

לעומתם, תומך המכון הישראלי לדמוקרטיה בהשארת המצב הקיים, ובהצעת החוקה שלו, נכללת השיטה הקיימת ללא כל שינוי. (שער שלישי, 148ב)


[עריכה] קישורים חיצוניים