מנדרינית תקנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מנדרינית (普通话) | |
|---|---|
| מדינות שבהן השפה מדוברת: | סין, טאיוואן, סינגפור, מלזיה ועוד. |
| אזורים שבהם השפה מדוברת: | מזרח אסיה |
| סך כל הדוברים: | מעל 1,200,000,000 |
| מספר הדוברים שזו שפת אמם: | כ-885,000,000 |
| דירוג: | הראשונה המדוברת ביותר |
| סיווג משפחתי: | סינו טיבטית סינית |
| חומר נוסף: | ספר לימוד |
| מעמד רשמי | |
| השפה הרשמית במדינות: | סין, טיוון, סינגפור, מלזיה |
| גוף מפקח: | ברפובליקה העממית של סין מספר מוסדות לעניין זה בטיוון מפוקחת על ידי המועצה לקידום מנדרינית |
| ראו גם: שפה - רשימת שפות | |
מנדרינית תקנית היא שפה המשתייכת מבחינה בלשנית לקבוצת השפות הסיניות (כמו קנטונזית, הַאקּה ועוד) בתוך משפחת השפות הסינו טיבטיות. המנדרינית התקנית היא לשונה המדוברת הרשמית של סין (הרפובליקה העממית של סין) ושל טאיוואן (הרפובליקה הסינית). כמו כן היא מהווה אחת מארבע הלשונות הרשמיות של סינגפור. המנדרינית נכתבת בכתב הסיני, הן המסורתי והן המפושט.
המנדרינית התקנית מבוססת על הניב הבייג'ינגי של מנדרינית, שהיא בתורה קבוצת ניבים סיניים המדוברים ברחבי צפון סין ודרום מערבה. בשימוש יומיומי מכונה המנדרינית התקנית פשוט "מנדרינית", אך עם זאת יש להבחין בינה לבין קבוצת הניבים עליה היא מבוססת. אבחנה זו תאומץ בהמשך המאמר כדי למנוע בלבול.
הגרסה שבשימוש בסין מכונה פּוּ-טוֹנג-חְװָה (普通話/普通话/pŭtōnghuà) , שפירושו "השפה הכללית", ואילו זו שבטאיוואן מכונה גְווֹ-יוּ' (國語/国语/guóyŭ), שפירושו "השפה הלאומית". במקומות אחרים, כמו סינגפור ומלזיה מכונה השפה חְװָה-יוּ' (華語/华语/huáyǔ), שמשמעו "השפה הסינית". כל שלושת המונחים משמשים לסירוגין בקהילות סיניות ברחבי העולם כתוצאה ממפגש בין קהילות סיניות ממקומות שונים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
כבר בעת העתיקה, הכילה הסינית מגוון רחב של ניבים. כפועל יוצא, היו מאז ומתמיד ניבים יוקרתיים או ניבים תקניים. אמרות קונפוציוס, למשל, נכתבו ב"יא-יאן" (雅言/yǎyán), "שפת החברה הגבוהה", ולא בניב מקומי; בזמן שושלת האן יש התייחסות בטקסטים ל"טוֹנְג-יוּ'" (通語/通语/tōngyǔ), "השפה המשותפת". ספרי חרוזים החל מתקופת השושלת הצפונית והשושלת הדרומית מצביעים על צורת הגייה אחת או יותר באותם זמנים. עם זאת, כפי הנראה ניבים אלה לא היו ידועים מחוץ לשכבות המשכילות, וייתכן שאף בקרב האליטה המשכילה ההגייה הייתה מגוונת מאוד, זאת כיוון שהגורם המאחד של הסינית, הסינית הקלאסית, היוותה תקן לכתיבה ולא לדיבור.
שושלת מינג (1368 - 1644) ושושלת צ'ינג (1644 - 1912) החלו להשתמש במונח גְװַאן-חְװָה (官話guānhuà/), או "דיבור רשמי", בהתייחסם לשפה שהייתה בשימוש בחצר הקיסרית. נראה כי בתחילה התבסס תקן זה על ניב נאנג'ינג, אך הניב של בייג'ינג תפס בהדרגה את מקומו, על אף כי בבירה בייג'ינג עצמה חיו ופעלו דוברי מגוון רחב של ניבים מבין נושאי המשרות כמו גם פשוטי העם. במאה ה-17 הקימה הקיסרות אקדמיות להגייה נכונה (גֶ'נְג-יִין שׁוּ-יְוֵ'ן 正音書院/Zhèngyīn Shūyuàn), מתוך מטרה למסד את ההגייה הבייג'ינגית כהגייה התקנית, אך לנסיונות אלה הייתה הצלחה מועטה בלבד. אפילו במאה ה-19 התקשה הקיסר להבין חלק משרי החצר שלו, שחלקם לא הקפידו כלל על הגייה תקנית. אף על פי כן, עד 1909 הצליחה שושלת צ'ינג הגוועת למסד את ניב בייג'ינג כ"שפה הלאומית" (國語/guóyǔ).
קידום שפה לאומית משותפת נחל הצלחה רבה יותר אחרי הקמת הרפובליקה הסינית ב-1912. בהתחלה, נעשה נסיון להחדיר לשפה הלאומית מרכיבים מניבים סיניים אחרים, מעבר לניב של בייג'ינג. אך נסיונות אלה הפכו את השפה למלאכותית למחצה, והיה קושי אמיתי ללמד אותה, כיוון שאיש לא דיבר בה. נסיון זה נזנח לבסוף ב-1924, והניב של בייג'ינג הפך למקור העיקרי של השפה הלאומית הרשמית המדוברת, זאת עקב המסורת של החשבתו כניב יוקרתי עוד מתקופת שושלת צ'ינג. מרכיבים מניבים אחרים מוסיפים להתקיים בשפה, אך הם מתקיימים בבחינת יוצאים מן הכלל.
הרפובליקה העממית של סין, שקמה ב-1949, המשיכה בקו זה. ב-1955, הוחלף שמה של השפה לפּוּ-טוֹנג-חְװָה (普通話/普通话/pŭtōnghuà), או "השפה המדוברת הכללית". ברפובליקה הסינית, שהמשיכה לשלוט בטאיוואן ובאיים נוספים, נשאר שמה של השפה "גְווֹ-יוּ'". מאז, התפתחו שני הניבים הרשמיים בנפרד, אם כי ההבדלים מזעריים ומתבטאים בעיקר בחידושן של מילים מודרניות (כגון "מחשב" ו"אינטרנט") ובהגייה שונה של סימנים בודדים.
מערכות החינוך היסודי בסין ובטאיוואן מסוּרות שתיהן להנחלת השפה המנדרינית. כתוצאה מכך, התרחבה תפוצת השפה, ומרבית הסינים בסין ובטאיוואן דוברים בימינו מנדרינית שוטפת. בהונג קונג, נותרה קנטונזית השפה הרשמית הן במערכת החינוך והן בשיח רשמי, אך השפעתה של המנדרינית התקנית גוברת בהתמדה.
[עריכה] פונולוגיה
הפונולוגיה של המנדרינית איננה אחידה, כיוון שדובריה הרבים (ומנהיגים בכללם) משלבים בדיבורם את הניב הילידי שלהם עצמם. עם זאת, קיימת הגייה תקנית הדומה מאוד להגייה בבייג'ינג, וקרייני רדיו וטלויזיה נבחרים עפ"ר בין השאר בשל מבטאם ה"נכון".
המנדרינית מאופיינת בחלוקה ברורה להברות ולהפרדה בין עיצורים תחיליים לסופיים. כך, מרבית העיצורים המופיעים בתחילת הברה אינם מופיעים בסופה, ולהפך. כמו כן, תנועות מסוימות מופיעות רק אחרי עיצורים מסוימים. במנדרינית בפרט, מבחר העיצורים הסופיים הוא דל מאוד, כך שבסיכומו של דבר - אוסף ההברות הכולל הוא דל מאוד, וכולל מאות בודדות של הברות.
מאידך, שלל העיצורים והתנועות זר ברובו לדוברי העברית, וקשה לאבחנה ולהגייה (למעשה, העיצורים היחידים הזהים לחלוטין למקביליהם העבריים הם מ, נ, ל, פֿ רפה ואולי ס). הסינית עשירה מאוד בעיצורים מחוככים (כגון "צ'" ו-"ג'" בעברית), ומבחינה בין עיצורים מנושפים ללא-מנושפים (אבחנה שאינה קיימת בעברית), אך דלה מאוד בעיצורים קוליים (כגון "בּ", "ג", "ד"). נוסף על כך, סינית היא שפה טונאלית, הווה אומר, משמעותה של כל הברה נקבעת לא רק על-ידי העיצורים והתנועות המרכיבים אותה, אלא גם על-ידי הטון בו היא נאמרת. במנדרינית, קיימים חמישה טונים שונים (גבוה, עולה, יורד-עולה, יורד ונייטרלי).
כדי לשקף את ההגייה של המנדרינית נאמנה, פותחו לא מעט שיטות תעתיק, רובן לכתב הלטיני. הנפוצה שבהן, שהיא גם השיטה הרשמית בסין היבשתית, נקראת פּין-יִין (拼音/Pīnyīn), והיא זו הנמצאת בשימוש בוויקיפדיה. שיטות תעתיק נוספות הן שיטת "וויד-ג'יילס", אשר משמשת לא מעט במערב, והתעתיק הבריטי הישן (המכונה "old postal" לפעמים). תעתיקים שונים הם הסיבות לבלבול בין מושגים זהים הנכתבים בשיטות שונות. ייתכן, למשל, ששמות טאיוואניים יופיעו בשיטות אלה פה ושם. טאיוואן אימצה שיטת תעתיק אחרת, המבוססת על א"ב פונטי, שהופק מסימניות ששונו. שיטת תעתיק זו מכונה לעיתים "בּו פּו מו פו" (Bo Po Mo Fo), על שם ארבעת הסימנים הראשונים שבה. בעברית לא קיימת שיטת תעתוק אחידה ורשמית, והתעתיק המופיע כאן מתבסס על תרגומים שראו אור בעברית, ועל שיטת פין-יין. עם זאת, נעשים מאמצים בכיוון זה, והאוניברסיטה העברית מפרסמת באתר שלה טבלת תעתיק, והשאיפה היא שהוא יהפוך לתקן דה-פקטו.
הברה במנדרינית מורכבת ממספר חלקים, המפורטים בטבלאות שלהלן.
- עיצור תחילי אחד מתוך הטבלה שלהלן.
- לאחר העיצור הראשון, עשוי להופיע חצי עיצור אחד מתוך י (מסומן בפין-יין כ-i), ו (u), או ו' (u/ü). עיצורים אלה יכולים לשמש גם כעיצורים תחיליים בפני עצמם (השווה "גְ'יאנְג" ו"יאנְג").
- תנועה: אוסף התנועות בסינית שונה לא מעט מן העברי. בניגוד לעברית, לא כל תנועה יכולה להופיע עם כל עיצור, או עם כל סיומת. כך, למשל, תנועת חיריק לא יכולה להופיע עם התחיליות ס, ג, ק, שׁ ואחרות.
- עיצור סופי: מגוון העיצורים הסופיים הוא דל מאוד; כמו כן, הברות יכולות להישאר פתוחות.
- טון: כאמור, כל הברה נהגית בטון מסוים. זהו החלק הזר ביותר לשפה העברית, והוא דורש לא מעט תרגול, בעיקר בשמיעת הטונים. על-ידי ניקוד דיאקריטי מעל לתנועה, או על-ידי מספר בסופה. מחוץ לספרי לימוד ומילונים, כמעט שלא ניתן למצוא סימון של טון. עקרונית, יכול כל טון להופיע עם כל הברה.
| עיצורים פותחי הברות במנדרינית | ||||
| Pīnyīn | תעתיק עברי | תעתיק באמצעות IPA |
תיאור | הערות |
|---|---|---|---|---|
| b | בּ | p | כמו פּ דגושה, אך לא מנושפת. בין בּ ל-פּ | |
| c | צ | tsʰ | כמו צ, אך מנושפת | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| ch | צ' | tʂʰ | כמו צ', אך מנושפת | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| d | ד | t | כמו תּ, אך לא מנושפת | |
| f | פֿ | f | כמו פֿ רפה. | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| g | ג | k | כמו כּ, אך לא מנושפת. בין ג ל-כּ | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| h | ח \ ה | x | בין ה עיצורית ל-כ רפה. | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| j | ג' | tɕ | כמו ג' לעיל, אך אין להשתמש בקצה הלשון. כדי להגות את הצליל, נסה להשמיע הגה בין ג' ל-צ', אך המנע מלגעת בחך עם קצה הלשון. | יופיע רק עם לפני תנועת Xוּ' או י |
| k | כּ | kʰ | כמו כּ, אך תמיד מנושפת | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| l | ל | l | כמו בעברית | |
| m | מ | m | כמו בעברית | |
| n | נ | n | כמו בעברית | |
| p | פּ | pʰ | כמו פּ דגושה, אך תמיד מנושפת | |
| q | צ' | tɕʰ | כמו צ' לעיל, אך קצה הלשון לא נוגע בחך (ראו לעיל) | יופיע רק עם לפני תנועת Xוּ' או י |
| r | ר / ז' | ɻ | בין r אמריקאית ב-""rank"" ל-ז' ב""בז'"" שני עיצורים אלו נוטים להתחלף |
לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| ʐ | ||||
| s | ס | s | כמו בעברית | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| sh | שׁ | ʂ | כמו שׁ, אך הלשון מקושתת כלפי מעלה. מזכיר את Ш ברוסית | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| t | ט | tʰ | כמו תּ, אך תמיד מנושפת | |
| w | ו \ וו | w | כמו וו במלאווח | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| x | שׂ | ɕ | כמו ש, אך קצה הלשון לא נוגע בחך (ראו לעיל). מזכיר את ch ב-ich בגרמנית. | יופיע רק עם לפני תנועת Xוּ' או י |
| y | י | j | כמו בעברית | |
| z | דְז | ts | בין דְז (כמו באדוארד שבארנאדְזה) ל-צ. לא מנושף | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| zh | ג' | tʂ | כמו צ', אך לא מנושפת. בין ג' ל-צ' | לעולם לא יופיע עם תנועת י או Xוּ' |
| צלילים סוגרי הברות במנדרינית | |||
| Pīnyīn | תעתיק באמצעות IPA |
תיאור | הערות |
|---|---|---|---|
| a | ɑ | ||
| ai | aɪ | ||
| an | an | ||
| ɛn | |||
| ang | ɑŋ | ||
| ar | aɻ | ||
| anr | aɻ | ||
| air | aɻ | ||
| angr | ɑ̃ɻ | ||
| ao | ɑʊ | ||
| aor | ɑʊɻ | ||
| e | ɤ | ||
| ê | ɛ | ||
| ei | ei | ||
| en | ən | ||
| eir | ɝ | ||
| enr | ɝ | ||
| eng | ɤŋ | ||
| er | aɻ | ||
| ɤɻ | |||
| engr | ɤ̃ɻ | ||
| i | i | ||
| ia | iɑ | ||
| ie | iɛ | ||
| ier | iɛɻ | ||
| iu | iou̯ | ||
| o | u̯ɔ | ||
| ong | ʊŋ | ||
| ongr | ʊ̃ɻ | ||
| ou | ou̯ | ||
| our | ou̯ɻ | ||
| u | u | ||
| y | |||
| ui | ueɪ | ||
| un | uən | ||
| uo | u̯ɔ | ||
| ü | y | ||
| üe | yɛ | ||
| üer | yɛɻ | ||
| ün | yn | ||
| טונים במנדרינית | |||
| מספר | Pīnyīn | שם הטון | תיאור ביטוי הטון |
|---|---|---|---|
| 1 | ā | 陰平/阴平 יִין-פּינְג |
הברה מוטעמת בעלת צליל גבוה מתמשך. |
| 2 | á | 陽平/阳平 יאנְג-פּינְג |
הברה מוטעמת בעלת מגמת צליל קבועה, ישנה עלייה מטון רגיל לטון גבוה, הברה מוטעמת רגילה כמו בעברית. |
| 3 | ă | 上聲/上声 שׁאנְג-שְנְג |
הברה מוטעמת בעלת מגמה צליל משתנה, קודם ישנה ירידה מטון נמוך לטון נמוך יותר ואז עלייה חדה לטון כמעט גבוה. |
| 4 | à | 去聲/去声 צ'ו'-שְנְג |
הברה מוטעמת בעלת מגמת צליל קבועה בה ישנה ירידה חדה מטון גבוה לטון נמוך. |
| 5,0 | a | 轻声 צ'ינְג-שְנְג |
הברה בלתי מוטעמת ולכן נשמעת כחסרת טון, מופיעה במלים רבות במנדרינית המורכבות משתי הברות. |
ניתן לשמוע את הטונים בhttp://www.wku.edu/~shizhen.gao/Chinese101/pinyin/tones.htm
[עריכה] דקדוק
ראו את המאמר העיקרי דקדוק סיני.
[עריכה] מנדרינית תקנית וניב בייג'ינג
הסינית התקנית, כפי שהיא מוגדרת על-ידי הרפובליקה העממית של סין, משתמשת ב:
- מערכת ההגאים של בייג'ינג, למעט מספר צורות הגייה מקומיות (תושבי בייג'ינג נוטים להוסיף סיומת ר/儿 במילים רבות). עם זאת, בפועל, הניב של בייג'ינג אינו זהה לפּוּ-טונְג-הְוָה, וקל להבחין בין דיבור של אנשי בייג'ינג לדיבור התקני. כמו כן, רוב דוברי הסינית משלבים את הניב המקומי שלהם בדברם מנדרינית תקנית.
- אוצר המילים של הניבים המנדריניים בכללם. משמעות הדבר שמילים וביטויים הנחשבים לעגה מקומית אינם מוכללים בתקן, כך שסינים שאינם תושבי בייג'ינג עשויים לא להבין מילים האופייניות לבייג'ינג. מצד שני, אוצר המילים של הניבים הסיניים השונים הוא דומה מאוד, בייחוד בתחומים מקצועיים, כגון ממשל, חוק ומדע (הדבר דומה מעט לשפע המילים היווניות והלטיניות בשפות האירופיות), כך שחלק ניכר מאוצר המילים התקני משותף לכל הניבים הסיניים (לפחות בכתב אם לא בהגייה).
- דקדוק ושימוש של סינית מודרנית כפי שהוא מופיע ביצירות מופת הכתובות בסינית מודרנית, כגון כתביו של לוּ-שׂוּ'ן (鲁迅). אלו, בתורם, מבוססים על הדקדוק הצפוני (בעיקר), הדרומי והקלאסי.
תיאורטית, הרפובליקה הסינית (טאיוואן) מגדירה אחרת את המנדרינית, אך בפועל, ההבדלים מסתכמים בטונים שונים למספר מועט של מילים.
על אף שהסינים מבחינים בין ניב בייג'ינג למנדרינית התקנית, מספר היבטים המזוהים עם ניב בייג'ינג חדרו לשפה התקנית. ביניהם ניתן למנות את צורת פניית גוף שני נימוסית - נִין\您 והבחנה בין צורת 'אנחנו' כללית (ווֹמן\我们) לצורת 'אנחנו' הכוללת את המאזין (דְזַאן-מְן\咱们). עם זאת, הסינים כמעט שלא משתמשים באבחנות האלה.
[עריכה] מנדרינית תקנית וניבים אחרים
במקרים רבים, המנדרינית התקנית שונה מאוד מניבים מדוברים מקומיים, עד כדי חוסר הבנה הדדי. לא נדיר ששני אנשים הסבורים שהם מדברים, לדעתם, מנדרינית תקנית יזדקקו למתורגמן. עם זאת, מאמצי ממשלות סין, טאיוואן וסינגפור העלו משמעותית את מספר דוברי המנדרינית התקנית.
תפקידה של המנדרינית התקנית כשפה הסינית הרשמית, מטעה רבים לראות בה את "השפה הסינית". למעשה, למרות שממשלות סין וטאיוואן שתיהן מעודדות את השימוש במנדרינית תקנית, לאף אחת מהן אין עניין או כוונה ששפה זו תחליף את השפה המקומית, ולמעשה, המנדרינית התקנית רחוקה מלהחליף את הניבים המקומיים, הנמצאים בשימוש יומיומי במקומות רבים, בעיקר במחוזות הדרומיים של סין, ובטאיוואן עצמה. תושבים מקומיים רבים, מבוגרים בפרט, אינם מיטיבים לדבר מנדרינית תקנית, או אף אינם מבינים אותה כלל. סקר מקיף שארך שש שנים ונסתיים בדצמבר 2004 גילה, שרק 53% מתושבי סין מסוגלים לתקשר במנדרינית תקנית (China Daily).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] מקורות מקוונים
- שיעורים בשפה המנדרינית ותרבות סינית
- שיעורים (בווידאו-סטרימינג) בשיחה בסיסית למטיילים בסין
- שיעורים במנדרינית מדוברת של ד"ר טיאן-וויי שייה – אחד המומחים בתחום לימוד סינית ברשת
- מדריך להגיית השפה הסינית
[עריכה] מקורות לא מקוונים
- יורי פינס וגדעון שלח, עלייתה ושקיעתה של הקיסרות הסינית
- ליהי יריב-לאור, דקדוק הלשון הסינית המודרנית, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2002. ISBN 965-493-153-2.

