אדווין סלומון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדוין סלומון (Edwin Salomon), צייר ומורה לאמנות בישראל.

אדוין נולד בשנת 1935 ברומניה. ב־1957 הוענק לו תואר M.A באמנות. עלה לישראל בשנת 1961. ב־1965 השתלם בסורבון. אדווין זכה בפרס נורדאו, בפרס התנ"ך מטעם מוזיאון התנ"ך בתל אביב, בפרס "Gillot Dart" על הישגיו האמנותיים בציור, ב־1990 זכה במדליית כסף בתערוכה בין־לאומית בטורון שבצרפת, וב־1997 קיבל את אות יקיר חולון. אדוין סלומון ערך תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל ועבודותיו מוצגות במוזיאונים ברחבי העולם. החוויה הראשונית לנוכח ציור של אדוין סלומון היא חוויית ההתענגות על פני-השטח של החומרים; על המפגש שבין שכבות צבע שונות, שנוצרו מחסימה חלקית של הנייר באמצעות דבקים שונים ושטיפתם החוזרת ונשנית. האמצעים הציוריים הללו מעניקים לציוריו העכשוויים של אדוין סלומון מראה של פרסקו עתיק מאובק ומתפורר, בדומה לפרסקות שראה בפומפיי. פני-השטח של אדוין סלומון יוצרים דימויים פיגורטיביים. הם בוראים בעלי-חיים מתוך הערפילים והאובך המסתלסל. אולם, בניגוד למקובל, החיות הווירטואליות המגיחות מסבך הטקסטורות הציוריות של סלומון אינן מוצגות באורח אמין, זואולוגי. הן אינן בגדר היגד מהימן על אודות חייהן של חיות-הפרא בחיק הטבע. הן גם אינן חיות בגן עדן דמיוני, תיאור נאיבי אידילי-אוטופי, או איור סמלי של רעיונות פילוסופיים-אתיים, פסיכולוגיים או סוציולוגיים על אודות אופיים של בני אדם. החיות המצוירות של סלומון הן מראות הנפש של החברה. כאמן נוטל סלומון את בני האדם ומחזירם אל עור החיות, בכדי לשקף את נפשם ולבחון את פני החברה באשר היא, אנושית או חייתית, אנושית כחייתית, חייתית כאנושית. לדבריו, הוא איננו מחפש אנושיות בבעלי החיים. הוא רק מצטער על שהאדם איבד את צלם בעל החיים...


תערוכות יחיד נבחרות:
מוזיאון "ואסרלי" בהונגריה, גלריה "מוריה" בוושינגטון, גלריה "Two Arcs" במדריד, סטודיו "לונג גרוב" בשיקגו, משכן לאמנות בחולון, מוזיאון "בר־דוד" בקיבוץ ברעם, מוזיאון באר־שבע, מוזיאון רמת־גן, בית אריאלה בתל אביב, מוזיאון הרצליה, גלריה טובה אוסמן ובגלריה לאמנות אום אל־פחם.


[עריכה] קישורים חיצוניים