חלודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חלודה בלוח ברזל
הגדל
חלודה בלוח ברזל
משטח חלוד
הגדל
משטח חלוד

חלודה היא סוג של שיתוך שעובר ברזל בנוכחות מים וחמצן.

חלודה מורכבת מתערובת של תחמוצות והידרוקסידים (תרכובות המכילות יון הידרוקסיד, OH) של ברזל. היא מופיעה לעתים קרובות מאוד בצורת מתכת אדומה-חומה, פריכה ואבקתית, על-גבי משטחים וחפצים מברזל החשופים למים וחמצן (הנמצאים באוויר. מכאן שדי בחשיפה לאוויר בכדי לגרום לחלודה), כגון גדרות ושערים, מכוניות, פסלים ואכן כל חפץ שהוא.

החלודה נוצרת באיטיות ובהדרגה. תחמוצות הברזל הנוצרות מתפוררות בקלות ואינן משתוות לברזל הטהור בחוזקן. החלודה, לפיכך, גורמת להרס המשטח שהיא תוקפת, והיא מהווה בעיה רצינית איתה מנסה הכימיה להתמודד מזה אלפי שנים.

בימי קדם היו שימוש רב בברזל; כאשר החליד ללוחם: שריון, נשק וכדומה או לחוטב עצים: גרזן או לבעל עבודה כלי עבודה, נפח העיר/כפר היה שם את הכלי החלוד על פחם בוער כדי שהחמצן יגיב עם הפחמן כדי שיווצר פחמן דו חמצני וכך רוב החלודה הייתה נעלמת והכלי היה חוזר לקדמותו לאחר השכזה.

קיימות שלוש גישות עיקריות בהתמודדות עם החלודה:

  • ציפוי משטח הברזל בחומר הגנה. את רוב המשטחים החיצוניים מקובל לצבוע, דבר המעניק הגנה בנוסף לאסתטיות. צביעה אינה מעניקה הגנה תמידית, ועם הזמן הצבע מתקלף או שחמצן ומים חודרים אל הברזל דרכו. יצרני הצבע שוקדים באופן תמידי על יצור צבעים מתקדמים, שיספקו הגנה טובה יותר בפני חלודה. הצבעים המתקדמים ביותר משמשים לציפוי מכוניות; הללו מגינים על המכונית בפני חלודה במשך שנים ארוכות. במקרה של משטח אותו לא ניתן (או לא משתלם) לצבוע, ניתן להגן עליו בעזרת חומרים אחרים, כגון לכה, שעווה ועוד.
  • ציפוי משטח הברזל בשכבה דקה של מתכת שאינה מחלידה, כגון אבץ. ציפוי זה נקרא גלוון, והוא נעשה באופן חשמלי או באמצעות טבילה חמה. התהליך משמש בעיקר לציפוי חפצים קטנים, כגון מסמרים, אך לא רק.
  • הוספת חומרים לברזל המונעים את החלדתו. פלדת אל-חלד, למשל, מורכבת מ-10% כרום, וכמויות קטנות יותר של ניקל ולעתים מתכות אחרות. תוספים אלו מונעים את התרכבות הברזל עם החמצן והמים.

[עריכה] ראו גם