פריץ האבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריץ האבר (9 בנובמבר 1868 - 29 בינואר 1934) כימאי יהודי-גרמני זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 1918.
בשנת 1918, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, קיבל פריץ האבר (שהיה יהודי מומר וכיהן כראש המכון לפיזיקה כימית ע"ש הקיסר וילהלם בברלין) את פרס נובל על פיתוח תהליך ההופך את החנקן שבאוויר לאמוניה. האבר הוגדר כמי "שהיטיב עם האנושות" על ידי פיתוח חומר גלם לייצור דשן. את התהליך הזה כינו בגרמניה "לייצר לחם מן האוויר".
האבר הגה את הרעיון ויצר את התשתית המדעית והמעבדתית לתהליך זה, אך קארל בוש היה זה אשר פיתח את התהליך מבחינה טכנולוגית והביא להגשמתו כתהליך כלכלי בקנה מידה תעשייתי. על תרומתו בפיתוח שיטות לעבודה בתנאי לחץ גבוה (אשר יושמו לאחר מכן גם בתהליכים נוספים) בעת שלבי התיעוש של תהליך ייצור האמוניה קיבל קארל בוש ב-1931 את פרס נובל.
פיתוח תהליך להפקת האמוניה על ידי קישור חנקן מהאוויר השפיע רבות על שני תחומים שונים ומנוגדים זה לזה:
- הגדלת מקורות המזון של האנושות על ידי ייצור ושימוש בדשנים.
- פיתוח וייצור חומרי נפץ וחומרים ללוחמה כימית. בין היתר הוא פיתח את החומר ציקלון בי ששימש להמתת היהודים בשואה.
האבר פתח את עידן הלוחמה הכימית המודרנית, כאשר שכנע את מפקדת הצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם הראשונה להשתמש בגזים הרעילים כלור ופוסגן כנגד חיילי האויב. הוא אירגן את הייצור ואף היה אחראי ליישום הלוחמה הכימית בחזית.
אישיותו המיוחדת של פריץ האבר, השפעת עבודתו על חייו האישיים והעובדה שחלק מהמצאותיו נוצלו למטרות מלחמה, הרס והרג ואפילו כנגד בני עמו, מעמידות אותו למבחן ההיסטוריה ומעלות סוגיות ערכיות קשות באשר לניצול ידע מדעי כדי להיטיב עם האנושות או לחילופין להשגת מטרות שליליות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: ריכרד מרטין וילשטאטר |
פרס נובל לכימיה 1918 |
הבא: ולטר נרנסט |


