מעשה מרכבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעשה מרכבה הוא כינוי לספרות איזוטרית, הקשורה לתורת הסוד היהודית או האוניברסאלית. ספרות זו מופיעה לרוב בסמיכות למעשה בראשית. אזכורה הראשון הנו בתקופת התנאים, והיא מהווה כיום חלק מספרות הפרדס ותורת הסוד. ניתנו לה לרוב שני פרושים מרכזיים: אלו הקושרים אותה עם ספרות מיסטית יהודית ייחודית, כדוגמת ספר היצירה; או לספרות והבנות פילוסופיות העוסקות במהות האל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ספרות מקור
ישנם כמה טקסטים שזכו לאפיון כספרות של "מעשה מרכבה". המוקדמים שבהם שאפו לסווג פרקים מסוימים מהתנ"ך ככאלו העוסקים במעשה מרכבה. כך ספר יחזקאל, אשר מתאפיין לעיתים בדרכי ההנהגה של האל, זכה לכך שחלקים מסוימים בספר מכונים "מעשה מרכבה"; כגון פרק א. כך ההתייחסות הראשונית לאפיון "מעשה מרכבה" מופיע במסכת חגיגה פרק שני הלכה א.
[עריכה] עיסוק במעשה מרכבה
המשנה (חגיגה ב,א) קובעת שמותר ללמד מעשה מרכבה רק ל-"יחיד" כאשר הוא "חכם ומבין מדעתו". בתלמוד בבלי (חגיגה יד ע"ב) מובאים כמה סיפורים והתייחסויות העוסקות במעשה מרכבה, דברים הכלולים ב"כניסה לפרדס".
[עריכה] הגדרת מעשה מרכבה
המקור הראשוני המתייחס למושג "מעשה מרכבה" הוא במשנה (חגיגה ב,א). אולם מקור זה אינו מזהה במפורש מהו אותו 'מעשה מרכבה'. דברים אלו הובילו לגישות והגדרות שונות לדבר זה, כאשר ההוגים השונים מייחסים את הדברים בהתאם לגישתם הייסודית.
[עריכה] הגישה המיסטית
הגישה המיסטית זיהתה את מעשה מרכבה בספרות ההיכלות והמרכבה, כגון ספר שיעור קומה. גישה זו, שאליה שותפים המקובלים, רואה את "מעשה מרכבה", כספרות יהודית, סודית וייחודית. כתוצאה מכך ספרות זו מיוחסת למערך הורשה ומסורת שהעבירו בסודיות את ענייני "מעשה מרכבה".
[עריכה] התנגדות
כמה התנגדויות הובאו ביחס לקביעה ש"מעשה מרכבה" הוא ספרות הסוד האיזוטרית. חלק מההתנגדויות הופנה במשמעותו לספרות זו, ולפרשנות הפשטנית שניתנה לטקסטים מסוימים. כך הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו, שספר שיעור קומה מהווה כפירה מעצם היותו מגשים את האל. בנוסף, אף בדורות מאוחרים יותר הובאה התנגדות לספרות הספירות (עשר הספירות), כגון בתשובת הריב"ש.
[עריכה] הגישה הראציונאלית
כפי שטען יצחק טברסקי, ניתן לראות שהרמב"ם שאף רבות לאחד בין הפילוסופיה להלכה; אחד מהתחומים האלו היה בהגדרת "מעשה מרכבה" והקשרו לפילוסופיה. הרמב"ם בפרושו למשנה (חגיגה ב,א), מסווג את מעשה מרכבה, כספרות המטאפיזיקה. בקביעה זו הוא מזהה את השיא הלימודי וההכשרתי בעיון פילוסופי, המהווה התעסקות במהות האל. בהמשך לתפיסה זו, הרמב"ם פוסק ששיא הלימוד התורני מהווה התעסקות במעשה מרכבה (משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, סוף פרק ד); ולכך הקדיש הרמב"ם את ספרו האחרון "מורה הנבוכים".
[עריכה] התנגדות
לגישתו הראציונאלית של הרמב"ם ניתן למצוא התנגדויות רבות. כך לדוגמה הר"ן (בדרשותיו), טוען שספרות פילוסופית כגון זו שהציג הרמב"ם, אינה ייחודית יהודית, אלא היא ספרות אוניברסאלית. לדעת הר"ן, ספרות סודית, צריכה להיות ספרות ייחודית.

