סרקזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סרקזם הוא סגנון של דיבור - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו. לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!" כמובן שהאם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר.

אוסקר ויילד תיאר סרקזם בתור הצורה הנמוכה ביותר של חוכמה, אולם למעשה נדרש השומע להבין את המשמעות המילולית של הדברים, את הרגשות של הדובר, את הקונוטציה שלו והאם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא.

לעיתים קרובות מבולבל סרקזם עם ציניות, בעיקר משום שסרקזם הוא כלי חביב על ציניקנים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

Shamay-Tsoory and R. Tomer, J. Aharon-Peretz -

The Neuroanatomical Basis of Understanding Sarcasm and Its Relationship to Social Cognition