משתמש:מכסח המדפסות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| תיבות משתמש | ||||||||||||||
|
שם אמיתי: סרגיי (או סרג') מיורוב. קומונר / מתנדב בשנת שירות בהשומר הצעיר בקן עכו. עיקר הכתיבה שלו מתבצעת בבלוג או בשרת העיוור. לפעמים הוא מתיימר להראות את הצד האמנותי שבו בבמה החדשה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ערכים שתרמתי
קומונר, תבנית משתמש: גיי פרנדלי, תבנית:משתמש השרת העיוור
[עריכה] למעקב
[עריכה] להיות סוציאליסט זה לא קל / אוטוביוגרפיה קצרה / דעתי על ויקיפדיה
אחד הדברים הראשונים שלמדתי, בעקבות ההבנה שאני איכשהו משתייך לשמאל - הינה שאני חייב לאהוב חיות, להתרוצץ עם תג פיס (Peace) על החזה שלי ולאהוב את כל הערבים בעולם. להיות שמאלני זה, כמובן, משהו של בורגנים. משהו שהומואים יכולים להרשות לעצמם (כי לך תהיה הומו בשכונת מצוקה...). ומכוון שיש לי כל כך הרבה זמן לעצמי בתור בורגני שיושב בגינה עם דשא פרטי משלו, אני חושב מדי פעם גם על קומוניזם ואולי אפילו על אנרכיזם בתור אפשרויות חביבות להעביר דרכן את היום, לא לפני שחשבתי על לעבור דרך קיבוץ גדול ולינוק ממנו את כל היוגורט.
איכשהו יצא שגדלתי בבית של אם חד-הורית מגיל 10, בו גירדנו את שכר המינימום בסוף החודש. בתור ילד ונער מתבגר - הייתי ימני, כי כשראיתי בטלויזיה את כל הפיגועים (ביחוד פיגוע שהרס לכולם את פורים), רציתי לחבוט בכמה שיותר ערבים. אמא, עולת ברית המועצות לשעבר, לא בדיוק עודדה אהבת ערבים. בכיתה ו' אפילו עשינו סימולציה לבחירות דאז - ביבי מול ברק - והייתי חלק מקומץ של תלמידים שבחרו בביבי עד הסוף. לא באמת הבנתי את פשר העניין, רק ידעתי שביבי הוא ימני, כלומר - אנטי ערבי. החלק המצחיק הוא, שבמקביל דגלתי בשוויון לכל, כי כך הכתיבו לנו בבתי הספר. אתה הרי לא יכול להציג עמדות ימניות למדי במוסד חינוכי - לשנוא ערבים זהו ערך שמנסים להוקיע (גם בערוץ הילדים זה כך - אתה חייב שמאלניות בסיסית כדי להיראות מול ילדים), כך שאלפי ילדים מציירים ציורים של אנשי מקל עם כפייה וכובע טמבל, שלוחצים ידיים כאילו הם זוגות בכיתה ג' שרוקדים סלואו (שני מטרים מרחק בין השניים). ישנם גם פרוייקטים רבים אשר מפגישים ילדים יהודים עם ילדים ערבים - אני וכיתתי, למשל, נפגשנו עם כיתה של ערבים מחברון. אפילו שיחקנו בייסבול. עד היום אני חושב שניסויים אלו הם כושלים.
אף פעם שנאת ערבים ושוויון לא התנגשו לי - פשוט כי לא חשבתי על שניהם בתור חלק ממשפט אחד. יום אחד הלכתי לישון וחשבתי על שוויון. אמרתי לעצמי: "רגע, אם לכולם מגיע שוויון, אז גם לערבים מותר?" והייתי בהלם מהמחשבה החדשנית הזאת. לקח לי כמה זמן לעכל זאת, לפחות שנה וחצי.
עברנו לתל אביב (מטעמי קרבה לעבודתה של אימי) והבנתי שאין בשבילי עיר אחרת מלבדה, עם ירושלים במקום השני. אני מתקשה לעבור בפריפריות ואני לעולם לא אראה את עצמי חי במקום סטרילי מציביליזציה הפועמת מסביב לשעון, ללא הפסקה.
מכוון שכל חבריי הטובים היו ב"מחנות העולים" בכיתה ט', שנה לאחר מכן הצטרפתי ל"שומר הצעיר" - קן "אוסישקין" שהוקם באותה השנה. יאמר לזכות התנועה שהיא מעולם לא שטפה לי את המוח, ונתנה לי לגבש לבד את דיעותי שמתעצבות עד לרגע נתון זה, ואני קשוב לדיעה של כל אחד ותמיד פתוח להצעות (ותאמינו לי שבעכו, העיר בה אני קומונר, יש מספיק ימניים להקשיב להם). גם לא היה ממש צורך ביותר מדי - רק כמה טקסטים על משפחות ההון, קריאת מאמרים בנושאים האהוביים עלי כמו מוזיקה ומחשבים שמהם הבנתי שהMP3 זו פיסת טכנולוגיה נחותה ה"מוגנת" ע"י פטנט וזכויות יוצרים (אף כתבתי כתבה מקיפה על כך, קישור בהמשך), ומיקרוסופט שבשימוש אותן זכויות יוצרים מעקבת את הטכנולוגיה הביתית בעשור, ועזבו את זה שאף אמן בישראל (ובמידה מעט פחותה במימדיה, גם בעולם) לא יכול לחיות מהמוזיקה שלו באמת, אלא אם הוא מוכר את נשמתו לחברת תקליטים, וגם אז - הם עלולים להישאר עם הצרוב שלהם ביד, בלי מכנסיים. כל זאת מתוך התעניינות בדברים פשוטים שאני אוהב.
ואני לא נחשב לאדם פוליטי במיוחד, הייתי רק בהפגנה אחת כל חיי (ועידת העשוקים).
בכל זאת, אני מבין כמה עקרונות בסיסיים ופשוטים בקשר לאדם:
- חינוך הוא הכלי העוצמתי והיעיל ביותר שנוצר אי פעם
- כדי למגר תופעה - צריך לעקור אותה קודם כל מהשורש. במקרה של האדם, אחד הכלים הוא החינוך.
לכן, ויקיפדיה בשבילי היא שלוחת הסוציאליזם האינטרנטי. הרשת העולמית, בה כל אחד יכול להיות קורא וכל אחד יכול להיות כותב, או יוצר ומבקר (כדוגמת בלוגים, "הבמה החדשה", אתרי גלריות). העולם הזה מקיף היום ילדים מיום היוולדם, התבגרותם ובגרותם. היום ילדים הם הרבה יותר אינטיליגנטיים, שואבים ידע נרחב מהאינטרנט. היום אבא לא צריך לשלם מאות שקלים על 18 כרכים של "בריטניקה", כשמידע יותר נגיש ורחב יותר הוא מקבל באותו הסכום מחיבור לאינטרנט (גם בריטניקה עצמה עברה לגירסה מותאמת למחשב. אציין שזו תוכנה מצוינת).
החינוך הוא עדיין בהשפעה נכרת ע"י ההורים (אני מתנגד לרעיון הקיבוצי של מעון ילדים ללא הורים), כל השאר - הסתגלות הילד לעולם תוך הנחייה עצמית השזורה בערכי הוריו.
אני לא אוהב כשממתגים אדם למשהו, אבל אם ממתגים אותי לשמאל, אז שיהיה לבריאות לממתג. אני לא מסתיר את זה שאני בז ל"מרכז", כיוון שלבחור במפלגה שהאידיאולוגיה שלה היא שהיא חסרת אידיאולוגיה (כמו ללכת לסניף של מקדונלד'ס שלא מוכר המבורגרים) הוא עיוולות חסרת תקדים. משפטים כמו "שילכו לעבוד" מרתיחים אותי כיוון שהיה צריך למגר את מצב המובטלים מלחתכילה, ולא ליצור מעמד שלם שכזה.
הנה, ככל שמאלני טוב, אני גם מדבר המון, אז אסיים כאן.
[עריכה] כתיבה ללא קשר לויקיפדיה
- הבלוג "מחשבה בהכחדה"
- הדפיוצר שלי יש פה ושם כמה קטעים נחמדים
כתבות:
- מגזין 4/2005 :: ומוזיקה משעבדת לכל! - כתבה על עתיד קיבולת המוזיקה שלנו
סדרת כתבות על הקשר של הגוף שלנו אל מוזיקה
ביקורות:
- The Sentinel של להקת Pallas
הזכירו אותי או טקסט שלי ב...
קישורים שימושיים
- השרת העיוור אתר ביקורות מוזיקה

