זינגלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זינגלה היא להקת רוק שהוקמה בשנות ה-70 המוקדמות על ידי ג'וני שטרן ודייוויד בכר. תחילתה של להקת זינגלה בחלומו של ג'וני שטרן ליצור מוסיקה משלו. שטרן קנה גיטרה והחל ללמוד לנגן בה. זמן מה לאחר מכן הקים הרכב צנוע שכלל את המתופף הנכה שמעון סביליה, שהיה משותק פוליו מינקות, וזמר אלמוני שרמנטי וגבה קומה בשם צביקה. כך הורכב ההרכב הראשון מיני רבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות הלהקה
הלהקה בהרכב המוכר יותר הוקמה כשנה מאוחר יותר - ג'וני שטרן ודייוויד בכר נפגשו כסטודנטים בבית ברל. שני הסטודנטים בעלי השמות האנגלו-סקסיים (דייוויד עלה לארץ מארצות הברית, וג'וני היה בן לאב בריטי) חלקו בבית ברל חדר משותף בנוסף לאהבה למוסיקת רוק.
שטרן ובכר המשיכו להיות הציר המרכזי שבזכותו המשיכה הלהקה את חייה כאותה להקה, על אף ההרכבים השונים במרוצת השנים. שמה של הלהקה הוא מעין שעשוע לשוני: צינגלה (חשיש) במסווה של זינגלה (זינג, הדומה למילה sing (לשיר) בלועזית). לא ברור מי נתן ללהקה את שמה, אך ידוע כי שטרן לא אהב את הרעיון וכי נאלץ לקבל אותו למרות הסתייגויותיו.
הלהקה בהרכבה הידוע ביותר כללה את אפרים ברק, אודי טמיר, זמר גורן (לשעבר זמר גמליאל), והכנר הבריטי הצעיר טוני ברוור, כולם נגנים מקצועיים שהביאו איתם רעננות חדשה. באותה תקופה מרבית חברי הלהקה היו חבורת צעירים אנוכיים ולכן לעיתים קרובות היה קשה להביא את כולם לכלל שיתוף פעולה. שטרן, שהיה בעל תודעה חברתית, כריזמה, ומזג חביב, לקח על עצמו תפקיד של מגשר ומפשר. אחד הצילומים הנודעים של הלהקה מראה את החבורה יושבת על גזע עץ ארוך ומעליה שטרן בחיוך מאושר. אפשר רק לשער כמה מאמץ הוציא על מנת להושיב את כל החבורה יחד לצורך הצילום. בצילום זה נראה שטרן פורס את ידיו לצדדים מעל חברי הלהקה, דבר המצביע על גודלה של הלהקה שלו, שהפכה מחבורה חובבנית של שלושה-ארבעה חברים ללהקה גדולה ורצינית יותר.
[עריכה] שנותיה הבולטות
בשנת 1974 חברי הלהקה שכרו בית עם גינה בקריית שאול, שכונה תל אביבית צפונית כפרית-למחצה, ברחוב הפרחים מספר 7. לימים כתבו קטע מוסיקלי על בית זה בשם: "רחוב הפרחים שבע". הסולן בקטע זה הוא טוני ברוור. מערצי הלהקה טוענים כי קטע זה הוא אחד הקטעים היפים ביותר בתקליט Peace, אם לא היפה והמרגש מכולם. ברחוב הפרחים גרו חברי הלהקה באי סדר מופתי, ניגנו ואירחו חברים שונים ומשונים. בין המבקרים היו השחקן והזמר מרדכי ארנון, שהיה אז מפורסם למדי, על סף חזרתו בתשובה, והמשוררת הבוהמיינית רינה שני שנפטרה בגיל צעיר. טוני ברוור הכנר היה נוהג להתאמן בנגינה ברחוב הפרחים ולבדר את עצמו ואת האורחים על ידי כך שהיה מפליא לנגן עם התקליטים שהיה משמיע לעצמו בפטיפון.
באותו תקופה הלהקה החלה לעצב צליל ייחודי ומרשים. כשהלהקה החלה להקליט, היא הוציאה את הסינגל "למה לא זכיתי בפיס" אשר נכנס למצעד הפזמונים. סינגל נוסף שיצא לאור היה "רוח ערב", שיר עדין שהושר במספר קולות. נראה היה שהלהקה מתחילה לצבור תאוצה מבחינת הכרת הקהל בה והיא החלה לצבור מספר רב של מעריצים. הלהקה הופיעה במקומות כגון "בית לסין" ו"בודגה" שליד צוותא שבתל אביב. המקומות שבהם הופיעה הלבקה החלו להתמלא מפה לפה. אחד השירים המרגשים היה "טוסטוס ירוק נוסע לאסיה", שאותו שרו חברי הלהקה ברגש רב ובריבוי קולות. נושא השיר לא היה ברור, מכיוון שהיה ספק אם מדובר בשיר אהבה לאישה או בשיר ערגה ליבשת, והמיסתורין הוסיף נופך מעניין לשיר. באולפני "קולינור" הוקלט הפלייבק של "טוסטוס ירוק נוסע לאסיה" בלבד, כשברקע נשמע קולו של שטרן, שמוביל את הנגנים. ככל הנראה, שאר ההקלטות של שיר זה אבדו והקלטה זו נחשבת להקלטה המקורית הנותרת היחידה. את הביצוע הזה ניתן לשמוע בתקליטור Peace שיצא לאור בשנת 2002 בהוצאה מחודשת של האוזן השלישית. מאוחר יותר הוסיף שטרן לפלייבק את קולו כסולן, אולם ביצוע נדיר זה לא התפרסם מעולם. בפלייבק מנגנת אסיה חסון, אודותיה נכתב השיר המקורי, בחליל צד. אסיה החליפה את מרדכי חכם, צ'לן שהיה אמור לנגן את קטע הפתיחה. לדעת חברי הלהקה, נגינת הצ'לו לא התאימה לשיר ושטרן חיפש אפשרות מתאימה יותר. צליל החליל של אסיה נראה כפתרון מושלם.
[עריכה] התפרקות הלהקה
להתפרקות הלהקה היו סיבות אחדות, בעיקר טרגיות. סופה המוחלט של הלהקה הגיע עם אובדן שני עמודי התווך שלה, שטרן ובכר. בתחילה שטרן התחרד, אולם מאוחר יותר הפך לדתי לאומי. זינגלה המשיכה להיות ציפור נפשו אף על פי שהיותו דתי מנעה בעדו מלהמשיך ולפעול באופן אקטיבי בלהקה. בכר שם קץ לחייו שנים אחדות לאחר מלחמת יום הכיפורים כתוצאה מהלם קרב. אודי טמיר, מעמודי התווך המוסיקליים של הלהקה, חזר בתשובה גם הוא. טוני ברוור המשיך לנגן בארץ בלהקת "ברוש" ולאחר עוד מספר שנים נוספות בארץ חזר לאנגליה ומאוחר יותר לניו יורק, שם הוא מתגורר עד היום.
[עריכה] טריוויה
- מספר חברי הלהקה הגבוהים, בצילום בו החבורה יושבים על גזע עץ, היה מהגבוהים ביותר בכל תקופותיה של הלהקה.
- בניגוד לשמועות, הבית ברחוב הפשרים 7 לא היה ממוקם ליד בית הקברות של קריית שאול, שנמצא באזור אחר של השכונה.

