סימן קריאה (כתב עת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סימן קריאה - כתב עת, שהציג עצמו כ"רבעון מעורב לספרות". העורך והמייסד הוא מנחם פרי, חוקר ומרצה לספרות עברית, ומו"ל של סדרת "הספריה החדשה". החוברת הראשונה של "סימן קריאה" יצאה לאור בסוף שנת 1972. עורכי כתב העת לא עמדו בהבטחתם, ותוך זמן קצר הרבעון הפך לשנתון, ואחר כך הפכה הופעתו לגמרי מקוטעת ומקרית.

ליד הרבעון הוקמה גם הוצאת ספרים בשם "סימן קריאה". בהוצאה יצאו לאור בעיקר ספרי היוצרים מחבורת "סימן קריאה", אך גם תרגומים שונים.

לאחר כשלושים ושלוש שנים אמר על "סימן קריאה" העורך והמייסד, מנחם פרי:

כשייסדנו את "ספרי סימן קריאה" בשנות השבעים, לא התעסקנו במצב הקופה בסוף היום, ובבדיקת ההתאמה שלנו לטעם נתון של איזה "קהל". הסתפקנו בידיעה שהספרים מכסים את עלויותיהם ומאפשרים לנו להמשיך לפעול. התרכזנו בעשייה שלנו. ברעש גדול, כי הייתה לנו יומרה לקרוא תיגר על פואטיקה קודמת, לכונן טעם חדש, להרחיב את אופק הציפיות של הספרות הישראלית. הדפסנו את יונה וולך, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, אבות ישורון; את יעקב שבתאי, יהושע קנז, דן צלקה, ישעיהו קורן, דויד פוגל; אימצנו את יוסל בירשטיין, את יהודית הנדל ואת עמליה כהנא-כרמון; טיפחנו את צעדיהם הראשונים בספרות של חנוך לוין, דויד גרוסמן ורונית מטלון; עודדנו את המפנה בכתיבתו של א.ב. יהושע. גם התרגומים ששקדנו עליהם לא היו יבוא של רבי-המכר האחרונים באנגליה ובארצות הברית, ונעשו לא כדי למכור ספרים, אלא מתוך מה שתפסנו כחיוני לכאן ולעכשיו, למחזור הדם של הספרות המקומית, לסימונן של נורמות חדשות בתרגום - נושא שהתלבטנו בו במודע, במאמרים ובדוגמאות. לא התחנפנו לשום קהל קוראים. ידענו שתמורה רדיקלית בסיפורת ובשירה כרוכה לא רק בטיפוחו של הסופר החדש, אלא גם בכינונו של הקורא החדש, שיהיה בעל אוזן אחרת.
-- מנחם פרי, ב"מעריב nrg"