לבוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לבוב
תמונה:Lviv modern CoA.gif
מדינה אוקראינה
מחוז {{{מחוז}}}
ראש העירייה אנדרי סדובי
שטח 171,01 קמ"ר
תאריך ייסוד 1256
אוכלוסייה
 - עירונית

808,900(2004)
אזור זמן קייב
אתר אינטרנט רשמי אתר עירוני
מקומה של לבוב באוקראינה
הגדל
מקומה של לבוב באוקראינה
ערך זה עוסק בעיר באוקראינה; לערך העוסק בראש ממשלת המעבר הראשון ברוסיה, ראו גיאורגי ייבגנייביץ' לבוב.

לבוב (אוקראינית: Львів (לְבִיב); פולנית: Lwów (לְבוּב); רוסית: Львов (לְבוֹב); גרמנית: Lemberg; יידיש: לעמבּערג, לימבּעריק; לטינית: Leopolis) היא עיר במערב אוקראינה, בירת חבל(אובלסט) של לבוב. אוכלוסיית העיר מונה 850,000. רוב התושבים אוקראינים, אך בעיר מצויים גם מיעוט רוסי, פולני ויהודי. היסטורית העיר נמצאת בגליציה המזרחית. ברוב תולדותיה הייתה עיר פולנית.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

העיר נוסדה במאה ה-13 במסגרת דוכסות גליציה-ווהלין על ידי נסיך גליץ' דניאיל, ונקראה על שם בנו לב. לראשונה העיר מוזכרת ב1256. ב-1349 נכבשה העיר על ידי קזימייש השלישי מלך פולין (קזימייש הגדול). ב-1386 הפכה לחלק ממלכת פולין, וכמה ממלכי המדינה אף הוכתרו בה.

עם חלוקת פולין הייתה לבוב (או בשמה הגרמני לאמברג) בירת החלק האוסטרי - גליציה. למרות תקופה של ניסיונות גרמניזציה מטעם השלטון ההבסבורגי, ברוב התקופה שרר באזור חופש תרבותי יחסי, ובעיר הייתה פריחה של התרבויות הפולנית, האוקראינית והיהודית.

במלחמת העולם הראשונה, נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי, אך עד מהרה נכבשה שוב על ידי הקיסרות האוסטרו-הונגרית. עם התמוטטות הקיסרות האוסטרו-הונגרית ב-1918 היוותה העיר את מוקד מלחמת אוקראינה-פולין בין הרפובליקה המערב אוקראינית שהכריזה על העיר כבירתה, לבין הפולנים. לבסוף יד הפולנים הייתה על העליונה, ובהסדרים העולמיים שאחרי מלחמת העולם הראשונה הוכר האזור כנתון לשליטה פולנית למשך 25 שנה. ב-1920 ניסה הצבא האדום לכבוש את העיר במסגרת המלחמה הפולנית סובייטית, אך נכשל.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בלבוב כמאה ועשרה אלף יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של שלוש-מאות וארבעים אלף אזרחים. עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם.

אחרי תום המלחמה נשארה העיר בתחומי ברית המועצות, וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסיטית של אוקראינה. רוב האוכלוסייה הפולנית עזבה את העיר, ועבר מערבה לתחומי פולין, ובייחוד לורוצלב, שעברה מגרמניה לפולין, ורוב האוכלוסייה הגרמנית גורשה ממנה. עם התפרקות ברית המועצות נשארה לבוב באוקראינה, והיא אחד ממוקדי הלאומנות האוקראינית.

[עריכה] יהודים

העיר לבוב
הגדל
העיר לבוב

ראשוני היהודים הגיעו לעיר עם היווסדה במאה ה-13. הקהילה הייתה בין הקהילות המרכזיות בועד ארבע ארצות. ברבנותה שימשו גדולי האחרונים, כמו הט"ז, החכם צבי,פני יהושע, חיים יהודה לייב אטינגר, חיים בן שמחה הכהן רפפורט, הרב החסידי משה מרגליות, משה אורנשטיין, יעקב אורנשטיין, יוסף שאול נתנזון-מחבר שואל ומשיב . בין 1755 ל-1760 ישב בעיר יעקב פרנק, ניסה להטיף בין היהודים לדעותיו וכן ערך ויכוח עם היהודים הרבניים. ב-1760 הוא וכל אנשי קהילתו התנצרו. החסידות זכתה להתפשטות ניכרת בעיר. ב-1830 נוסד בית המדרש החסידי הראשון, וב-1838 היו כבר 7 בתי מדרש חסידיים. כמו כן ישבו בה מספר אדמו"רים משושלת בעלזא.

במאה ה-19 לבוב נהייתה מרכז תרבותי יהודי. היה בה תיאטרון יידיש מפורסם. תיאטרון זה התפרסם בזכות תקליטים שהוקלטו בלמברג והופצו בכל העולם היהודי והם מהתקליטים הקדומים ביותר מהשנים 1906 עד 1911 [1]. לבוב הייתה גם מרכז ציוני, באביב 1920 נערכה שם ועידת השומר הצעיר. לפני מלחמת העולם הראשונה היהודים היוו את רוב האוכלוסייה בעיר.

[עריכה] תקופת השואה

בניין האופרה של העיר
הגדל
בניין האופרה של העיר

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בלבוב כמאה ועשרה אלף יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של שלוש-מאות וארבעים אלף אזרחים. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, הסובייטים נכנסו ללבוב וסיפחו אותה לתחום שליטתם, יחד עם הגליציה המזרחית. בעיר הצטופפו באותה השעה יותר ממאה-אלף פליטים יהודיים ממערב פולין הכבושה בידי הנאצים, אך בקיץ 1940, הוגלו רבים מבם לירכתי ברית-המועצות.

עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. עם הפלישה ברחו מלבוב כעשרת אלפים יהודים בעקבות הצבא הסובייטי אל תוככי ברית המועצות. 6000 יהודים נרצחו כבר בימים הראשונים לכיבוש העיר על־ידי נאצים ומשתפי פעולה בשני גלי רציחות.

בנובמבר 1941 הוקם גטו בעיר וראש היודנרט שלו, יוסף פרנס, נרצח על־ידי הנאצים, לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה ינובסקה.

בשורה של גירושים להשמדה,שהתרחשו במהלך השנים 1942-1943 גורשו דרך מחנה ינובסקה קרוב ל80 אלף מיהודי גטו לבוב אל מותם במחנות השמדה, רובם בבלז'ץ ומיעוטם בסוביבור ובאושוויץ.

רבבות אחרים מצאו את מותם במחנה ינובסקה או במהלך פעולות טרור בגטו.

חלקים גדולים מהאוכלוסייה המקומית שתפה פעולה בהשמדת היהודים ולכן מעטים ביותר שרדו עד לסוף המלחמה.

בשנת הסקר 2001 חיו בה כ1900 יהודים שהם כ0.3% מאוכלוסיית העיר, בשנת 1989 (לפני פירוק בריה"מ) היהודים היוו כ1.6% מאוכלוסיית העיר (הקבוצה האתנית השלישית בגודלה) מתוך כ-800 אלף תושבים[1].

כרב העיר מכהן היום הרב בולט, נציג חסידי קרלין.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לבוב
  1. ^ פרנץ וגרדה לייכליטנר (וינה, אוסטריה), מאמר על תקליטים יהודיים, כולל סריקה של תוויות תקליטים (ברובם מלמברג) ואפשרות האזנה (באנגלית)