דקדוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דִקְדּוּק הוא אוסף כללים הקובע, את כללי הדיבור והכתיבה של שפה מסוימת. הדקדוק דן באותיות כתיב ובמבנה המשפטים. בעברית ובערבית ובמידה מצומצמת יותר, גם בשפות אחרות קיימים גם סימני ניקוד שונים המורים לנו הקוראים את אופן הקריאה והשימוש המדוייק במילה. דקדוק היווה חלק מבלשנות כאשר עסק בשפות טבעיות (עברית, אנגלית). כיום יש דקדוק המשמש גם בתחומים אחרים כמדעי המחשב, שם הוא משמש להגדרת שפות פורמליות ומחקר בחישוביות.
באופן מסורתי כלל הדקדוק מורפולוגיה ותחביר. כיום הדקדוק כולל פונטיקה, פונולוגיה וסמנטיקה.
בלשנים מבחינים בין כמה עיסוקים בדקדוק:
- הוראת הדקדוק - הנחלת כללי הדקדוק התקין לתלמידים.
- דקדוק תיאורי - זיהוי כללי הדקדוק שבהם נעשה שימוש בשפה מסוימת.
- דקדוק יוצר - יצירת שפה באמצעות הגדרת כללי הדקדוק שלה (יצירת שפות פורמליות).
בשפות טבעיות דקדוק מתפתח במהלך השימוש בשפה. הודות להתפתחות השפה הכתובה, חלק מכללי הדקדוק הופכים לכללים פורמליים. כללים אלו מאומצים והופכים להיות חוקי הדקדוק של השפה. החוקים הפורמליים מתפתחים לרוב לאט יותר מאשר השפה שאותה הם מתארים, וכך נוצר פער בין השפה היום יומית והשפה "הרשמית". ישנם בלשנים הטוענים כי לדקדוק תיאורי אין כל מטרה מלבד טעמים אסתטיים של יוצרו.
הוראה של כללי הדקדוק היא חלק חשוב מהחינוך הרשמי, החל מגיל צעיר ועד לתיכון. בנוסף לכך, ילדים לומדים באופן טבעי את כללי הדקדוק עוד לפני כן. דיון על המחלוקות לגבי האופן בו הם עושים זאת ראו בערך נועם חומסקי.
כיום יש שפות רבות שהן מתוכננות ולא טבעיות. אספרנטו היא שפה כזו, שפותחה על מנת ליצור שפה פשוטה. תעשיית הקולנוע ההוליוודית וסופרים כגון טולקין יצרו שפות נוספות. למשל, שפת הקלינגון ממסע בין כוכבים.
לשפות תכנות, כדוגמה לשפות פורמליות יש תחביר השונה במידה ניכרת מזה של שפות טבעיות. הדבר נובע מכך שלשפות תִכנות מטרה שונה לחלוטין מזו של שפות טבעיות.

