ממלכת אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ממלכת אנגליה
אנגליה Coat of Arms of the House of Stuart
(דגל ממלכת אנגליה) (סמל הממלכה בשנים 1413-1603)
המוטו המלכותי: Dieu et mon droit
(צרפתית: אלוהים וזכותי שלי)
מיקום ממלכת אנגליה
עיר בירה וינצ'סטר, לונדון החל מהמאה ה-11
יורק הבירה "דה פקטו" בסביבות 1300.
אוקספורד הבירה המלכותית 16421645
ראש המדינה מלך אנגליה
פרלמנט הפרלמנט של אנגליה

ממלכת אנגליה הייתה מדינה במערב אירופה, בחלקו הדרומי של האי הבריטי בו נמצאות כיום המדינות אנגליה וויילס. בית המלוכה ישב בוינצ'סטר, המפשיר אך ללונדון ולגלוסטר היה מעמד כמעט שווה - בעיקר לונדון, שבתחילת המאה ה-12 הפכה לעיר הבירה.

המלכה הנוכחית של הממלכה המאוחדת, אליזבת השנייה, היא ממשיכת דרכם של מלכי ומלכות אנגליה משושלת וסקס. תואר המלך והמלכה באנגליה יצאו מהחוק דה יורה ב-1707 אך למרות זאת הוא השם המקובל בציבור.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אנגליה

לממלכת אנגליה אין תאריך ייסוד מדויק. מקורותיה של הממלכה בהפטרכיה, איחוד של שבע ממלכות קטנות שלבסוף יהפכו לאנגליה: נורתמבריה, מרשיה, מזרח אנגליה, אסקס, קנט, ססקס ווסקס.

מלכי וסקס הפכו בצורה הדרגתית לדומיננטים ביותר והשפיעו רבות על הממלכות האחרות במאה השמינית. אלפרד הגדול (שלט 871-899) היה מלך וסקס הראשון שקרא לעצמו "מלך אנגליה". בנו אדוארד הזקן (שלט 899-924) המשיך את השגיו הצבאיים של אביו כשביסס את שליטתו על הדנלו. בעקבות מות אחותו אתלפלדה ממרסיה ב-918, גזל את שלטון מרסיה מאחייניתו אלפווין. ב-927 הממלכה הקדומה האחרונה באנגליה, נורתמבריה, נפלה לידי מלך וסקס אתלסטאן, בנו של אדוארד הזקן. אתלסטאן היה ראשון שמלך על אנגליה המאוחדת. הוא לא היה מלך האנגליה הראשון דה יורה, אך בהחלט היה הראשון דה פקטו. איחודה של אנגליה במישור הפוליטי נשמר עד ימינו.

בשלהי המאה העשירית סבלה הממלכה מפלישות ויקינגים מדנמרק. בתגובה, הורה אתלרד השני מלך אנגליה על טביחת כל הדנים שחיו באנגליה בשנת 1002. בעקבות כך התגברה העוינות לאנגליה מצד סוויין הראשון מדנמרק שיזם ארבע פלישות נוספות לאנגליה בחייו וטען להיות מלך אנגליה האמיתי ב-1013. הוא מת ב-2 בפברואר 1014. בנו, קאנוט הגדול המשיך את המלחמה. אתלרד השני מת ב-23 באפריל 1016. בנו אדמונד השני מלך אנגליה הובס על ידי קאנוט. קאנוט הסכים לשלוט בצוותא עם אדמונד השני, אך האחרון מת ב-30 בנובמבר 1016 והשאיר את אנגליה מאוחדת תחת שלטון דני, שהמשיך עד מותו של הארדיקאנוט ב-8 ביוני 1042. הוא היה בנם של קאנוט ואמה מנורמנדי, אלמנתו של אתלרד השני. להארדיקאנוט לא היו ילדים ויורשו היה אחיו-למחצה אדוארד המוודה. ממלכת אנגליה הייתה שוב עצמאית.

השלום החזיק מעמד עד למותו של אדוארד ב-4/5 בינואר 1066. אדוארד היה חסר ילדים וגיסו הוכתר כהרולד השני מלך אנגליה. בן דוד, ויליאם הממזר, דוכס נורמנדיה טען את הכתר לעצמו. ויליאם יזם פלישה לאנגליה והגיע לססקס ב28 בספטמבר 1066. הרולד השני וצבאו היו ביורק לאחר נצחונם בקרב גשר סטמפורד. צבאותיהם נפגשו בקרב הייסטינגס, הרולד נהרג וויליאם הוכרז כמנצח. ויליאם כבש את שאר המדינה ונתקל בהתנגדות מעטה, והמשיך לשלוט בו בזמן גם על דוכסות נורמנדיה. הוא הומלך למלך אנגליה ב-25 בדצמבר 1066.

ממלכת אנגליה ודוכסות נורמנדיה נשארו מחוברות עד 1204. ג'ון מלך אנגליה, צאצא מדור רביעי של ויליאם הראשון, הפסיד את החלק היבשתי של הדוכסות לפיליפ השני מלך צרפת באותה שנה. החלקים האחרים של הדוכסות נשארו בשליטת ג'ון וצאצאיו. כיום הם ידועים כאיי התעלה.

נכדו של ג'ון, אדוארד הראשון מלך אנגליה הביס את הנסיך ליואלין אפ גרופיד וכבש את ויילס ב-1282. הוא יצר את התואר נסיך ויילס למען בנו הבכור אדוארד השני ב-1301.

טעינתו של אדוארד השלישי מלך אנגליה, בנו של אדוארד השני, לכתר הצרפתי גרמה למלחמת מאה השנים. במלחמה הובסה אנגליה ובסופה שלטה רק בעיר אחת בצרפת, קאלה.

לממלכה היה זמן קצר להתאושש מהתבוסה לפני שנכנסה למלחמות השושנים (1455 - 1485); מאבק השושלות באנגליה אשר התנהל בין בית לנקסטר, שסימלו היה השושנה האדומה, ובית יורק, שסימלו היה השושנה הלבנה. תוצאת המלחמה הייתה השמדה פיסית של רוב בתי האצולה הגדולים באנגליה, עלייתו לשלטון של בית טיודור הריכוזי והחזק, וסיום מאות שנים של סכסוכים בין המלך ובין האצילים באנגליה. מייסדי בית טיודור, ששלט בממלכה עד 1603, היו הנרי השביעי מלך אנגליה ואליזבת מיורק.

בינתיים, בויילס נשמרה האוטונומיה החוקית והאדמינסטרטיבית אותה יצר אדוארד הראשון בסוף המאה ה-13. המלך השני מבית טיודור, הנרי השמיני חיבר את ויילס לאנגליה בחוקי ויילס 1535-1542. ויילס חדלה להיות פיף אישי של מלך אנגליה, היא סופחה לאנגליה וקיבלה ייצוג בפרלמנט של אנגליה. ב-1541, זמן שלטונו של הנרי השמיני, הכריז עליו הפרלמנט האירי כמלך אנגליה. מה שלמעשה חיבר את ממלכת אירלנד עם ממלכת אנגליה.

ב-7 בינואר 1558, זמן שלטונה של מרי הראשונה מלכת אנגליה, בתו הבכורה של הנרי השמיני, כבש פרנסואה דה גיז את העיר קאלה. תקופת שלטונו של בית טיודור הסתיימה עם מות מלכתו האחרונה, אליזבת הראשונה ב-24 במרץ 1603. יורשה היה ג'יימס השישי מלך סקוטלנד שהוכתר כג'יימס הראשון מלך אנגליה. שתי הממלכות הבריטיות נשארו עצמאיות ומופרדות עד לאיחודן ב-1707.

ב-1707 חוקי האיחוד איחדו את שתי הממלכות ויצרו את ממלכת בריטניה הגדולה (1707 - 1801). המלכה אן הייתה המלכה האחרונה של אנגליה והראשונה של הממלכה החדשה. שני הפרלמנטים, האנגלי והסקוטי, חוברו לפרלמנט של בריטניה הגדולה בוסטמניסטר, לונדון. בנקודה זו, חדלה אנגליה מלהתקיים כיישות פוליטית נפרדת.

[עריכה] חבר העמים האנגלי והפרוטקטורט

אנגליה הייתה מונרכיה לאורך כל תקופת קיומה מסביבות שנת 927 עד לאיחוד ב-1707, מלבד אחת עשרה השנים לאחר מלחמת האזרחים האנגלית (1649 - 1660).

צ'ארלס הראשון מלך אנגליה הוצא להורג ושלטונו הוחלף ברפובליקה שנקראה חבר העמים האנגלי (1649 - 1653). מנהיג הרפובליקה הדומיננטי ביותר היה אוליבר קרומוול שהצליח להרחיב את שלטונו גם לאירלנד וסקוטלנד.

לבסוף פנה קרומוול נגד הרפובליקה ויצר צורת ממשל חדשה, הפרוטקטורט, כשהוא הלורד פרוטקטור עד מותו ב-3 בספטמבר 1658. יורשו היה בנו ריצ'רד קרומוול. לאחר עלייתו לשלטון לא הצליח לבסס את מעמדו והתפתחה אנרכיה, הוא התפטר מהתפקיד. המלך המוגלה צ'ארלס השני מלך אנגליה נקרא מחדש לכתר ב-1660 ברסטורציה האנגלית.

[עריכה] ראו גם

הקודם:
הפטרכיה
500 - 927
היסטוריה של אנגליה
ממלכת אנגליה
927 - 1707
הבא:
ממלכת בריטניה הגדולה
1707 - 1801