פאטריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק באוניית הגירוש שהוטבעה; לערך העוסק בהמנון מזרח טימור, ראו המנון מזרח טימור.
פאטריה הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אניות מעפילים שנתפסו בנובמבר 1940, ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה ההגנה פצצה באוניה במטרה לגרום לה נזק קל, אך הנזק היה גדול מהמתוכנן והאונייה טבעה ב-25 בנובמבר 1940, ועקב כך טבעו למעלה מ-200 מעפילים ו-50 חיילים בריטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע לפרשה
במסגרת מאמצי ההעפלה בזמן מלחמת העולם השנייה נרכשו על ידי גורמים פרטיים שלוש ספינות יווניות ישנות (ששימשו במקור להובלת בקר) שנשאו את השמות אטלנטיק, פסיפיק ומילוס. הספינות שופצו במשך חודשים רבים במטרה להכשירן לשאת אלפי מעפילים מאירופה אל חופי ארץ ישראל. בסופו של דבר, עלו על שלוש האוניות כ-3,600 פליטים יהודים מגרמניה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה ובולגריה. ככל שהדבר נראה היום מוזר, הנאצים שכבר שלטו במדינות אלו, סייעו ליוזמת העפלה זו על ידי ברטולד שטרופר שהיה יהודי מתבולל ומונה על ידי אדולף אייכמן - ראש האגף היהודי בגסטאפו, כאחראי ליציאת היהודים מארצות הרייך הגרמני אל ארץ ישראל.
בסוף ספטמבר 1940 הפליגו שלוש האוניות מנמל טולצ'אה שברומניה. מסען ארך כחודש בתנאים קשים ביותר. כתוצאה מהתנאים וממשך המסע מתו מספר מעפילים. במשך המסע נאלצו נוסעי הספינות לפרקן מבפנים על מנת להשתמש בעץ שהיה בספינות כחומר הסקה במקום הפחם שאזל. ב-1 בנובמבר הגיעה ה"פסיפיק", ושלושה ימים מאוחר יותר הגיעה גם ה"מילוס", אל מפרץ חיפה ושם נעצרו על ידי ספינות בריטיות.
[עריכה] פאטריה
"פאטריה" הייתה במקור אוניית נוסעים צרפתית בעלת נפח של 12,000 טון שהוחרמה על ידי הבריטים לאחר כניעת הצרפתים לגרמנים. האונייה הייתה במצב טוב והבריטים החליטו להשתמש בה כאוניית גירוש ולהגלות את מעפילי שלוש הספינות למאוריציוס המרוחקת. צעד זה נעשה על מנת להבהיר את מחויבות המנדט הבריטי למאבק בעלייה הבלתי לגאלית וזאת, לאחר שלמעפילים במספר ספינות שקדמו להגעת הספינות הללו, ניתן להישאר בארץ ישראל למרות שלא החזיקו בסרטיפיקטים.
ב-4 בנובמבר הועלו 1,771 נוסעי ה"פסיפיק" וה"מילוס" על הפאטריה ויחד איתם היו גם 230 שוטרים, חיילים ואנשי צוות בריטים שהועלו על האונייה כדי למנוע התארגנות של המעפילים וקשר עם החוף.
בינתיים החלה פעילות מדינית נמרצת שנועדה להניא את הבריטים מתוכניתם לגרש את המעפילים למאוריציוס והפלגת ה"פאטריה" התעכבה. לאחר שכל מאמצי ההנהגה הציונית נכשלו ולאחר שב-24 בנובמבר הגיעה ונעצרה גם האונייה השלישית - ה"אטלנטיק", ש-130 מנוסעיה הועלו גם הם על ה"פאטריה", החליטו ראשי ההגנה לחבל באוניה על מנת לעכב את הגירוש.
[עריכה] טיבוע האונייה
עם תחילת מלחמת העולם השנייה העדיפו המוסדות הציוניים לשתף פעולה עם הבריטים ולהמעיט בעלייה בלתי ליגאלית וזאת, כדי לא לפגוע במאמץ המלחמתי הבריטי ומתוך מטרה לזכות בתמיכה בריטית במאבק שהתחולל מול הערבים על שטחי ארץ ישראל. פעולת חבלה באוניה בריטית נחשבה באותו זמן כצעד חריג. הפעולה לא קיבלה את אישור המוסדות גם כדי לשמור על סודיות, אך כנראה, גם על מנת למנוע התנגדות לפעולה מצדם. בן גוריון שהה בחו"ל באותה עת, וקיימים חילוקי דעות באם קיבלו ראשי ההגנה את אישורו של משה שרתוק לפעולה.
האחריות לביצוע משימת החבלה באוניה הוטלה על שאול מאירוב - מפקד המוסד לעלייה ב'. את הפעולה ביצעה יחידה לפעולות מיוחדות של ההגנה בראשותו של יצחק שדה. מאיר (מוניה) מרדור, איש היחידה, עלה לאוניה בכיסוי של טכנאי שבא לתקן את תנור האפייה שהתקלקל ומסר לאנשי תנועת החלוץ שהיו על ה"פאטריה" מטען חבלה במשקל של ק"ג אחד שנועד לפעור חור קטן באחת מדפנות האוניה. "הנהגת" האונייה שקלה את הדבר והחליטה להפעיל את מטען החבלה מתוך אמונה כי לא נשקפת לנוסעים סכנה.
בבוקר ה-25 בנובמבר הופעל מטען החבלה כאשר חלק גדול מהמעפילים ידע על כך והיה מוכן לקפיצה לים. הדף המטען, שתוכנן ליצור חור קטן בדופן, קרע את כל לוח הפלדה של דופן האונייה. החור הגדול שנבעה בספינה גרם לשקיעתה על צידה בתוך כרבע שעה בלבד. חלק מהנוסעים נלכדו וטבעו בתאים שבספינה וחלקם טבעו בעת שניסו להימלט מהאונייה הטובעת ולשחות אל החוף ואל ספינות וסירות שבאו לעזרת הניצולים. מניין הנספים היה 267 איש, מתוכם 216 ממעפילי שלוש הספינות ו-51 אנשי צוות, חיילים ושוטרים בריטיים. הניצולים מהאונייה הועברו למחנה המעצר בעתלית יחד עם שאר מעפילי ה"אטלנטיק".
[עריכה] אחרית דבר
פרשת הפאטריה יצרה הד גדול ביישוב העברי. הציבור היהודי הזדעזע ממספר הקורבנות הרב שטבע ממש מול חופי הארץ והפרשה פגעה מוראלית בתנועת ההעפלה. ביישוב העברי נפוצו שמועות רבות לגבי סיבת הטיבוע ודמויות מרכזיות בהנהגת היישוב טענו לחוסר אחריות של הנהגת ההגנה שלא התייעצה בהסתדרות הציונית ובסוכנות לפני ביצוע הפעולה.
השלטון הבריטי הקים ועדת חקירה לבירור הפרשה ועוד לפני פרסום מסקנות הוועדה, החליטו הבריטים לאפשר למעפילים שהיו על סיפון הפאטריה להישאר בארץ ישראל וזאת, לאחר שנוכה מספרם ממכסת הסרטיפיקטים שהוקצבה לישוב היהודי בארץ לאותה שנה. שבועיים אחרי טביעת פאטריה, ב-9 בדצמבר נלקחו 1,600 מעפילי ה"אטלנטיק" (שלא הספיקו לעבור אל הפאטריה) ממחנה המעצר בעתלית וגורשו לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי שם שהו עד אוגוסט 1945.
[עריכה] לקריאה נוספת
- "המסע למאוריציוס" ופרשת האוניות "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק" בראי הספרות והמחקר ההיסטורי", מאמר מאת דליה עופר, מתוך הספר "ספרות והיסטוריה", עורכים: רעיה כהן, יוסי מאלי, בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
- שליחות עלומה, מאיר (מוניה) מרדור, משרד הבטחון - הוצאת מערכות, 1957
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פרשת האוניה "פאטריה" - באתר "דעת"
- תמונת האוניה הטובעת - כפי שצולמה מחיפה

