קביה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קביה | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | קביתיים |
| סוג: | קביה |
| מינים | |
| 8 מינים שונים | |
| שם מדעי | |
הקביה היא מכרסם קטן, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. כיום היא נפוצה בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה. הקביה נקראת גם "שרקן", עקב הציוצים שהיא משמיעה, בעיקר כאשר היא מצפה למזון. הקביה נקראת גם חזיר ים מפני שהובאה לאמריקה הצפונית מעבר לים. קיימים סוגים רבים של קביה.
[עריכה] מבנה גוף
אורך גופה של קביה בוגרת מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הנ"ל. הראש גדול והרגלים קצרות. לקביה אין זנב. בכפות הרגליים הקידמיות ארבע אצבעות ובאחוריות שלוש. חלק מקביות המחמד משוחררות בבית, אך לרוב הם מגודלים בכלובים כמו אוגרים רגילים. הריון של קביה נמשך מספר שבועות. בארצות הברית, גידול הקביות נפוץ מאוד. בארה"ב עורכים תערוכות גזעים, בהם מתחרים לא פחות מ - 11 גזעים של שרקנים, ביניהם אנגורה, ארוכי שיער, הימלאיה ואחרים. הקביות הנפוצות בארץ הם ממין מעורב. בדרום אמריקה משמש בשרו של השרקן למאכל והוא ידוע גם כחיית ניסויים מקובלת במעבדות. הקביות לא דורשות טיפול רב ומספיק לחדש את מלאי המזון והשתייה שלהן פעם ביום ולנקות פעם בשבוע את הכלוב. הקביות מאוד אקטיביות, ונוהגות להתרוצץ ולשחק. הקביה עצמאית החל מזמן קצר לאחר הלידה. הגורים נולדים עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית, ויכולתם לאכול לבד מתחילה כבר בגיל 3 ימים, אך עדיין הם זקוקים לחלב אם עד גיל 4 שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה. הם מגיעים לבגרות מינית בערך בגיל חמישה שבועות. לעומת האוגרים, הקביות לא נוהגות לאכול את ולדותיהם. כשהקביות נתקלות באויב הן נושכות, בועטות ומשמיעות קולות.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

