ויקטור גרייבסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור גרייבסקי (נולד ב-29 ביולי 1925), עיתונאי יהודי שהעביר לקהיליית המודיעין הישראלית את הנאום הסודי שנשא ניקיטה חרושצ'וב במושב הסגור של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין.
תוכן עניינים |
[עריכה] צעירותו בפולין
ויקטור גרייבסקי נולד בקרקוב, פולין בשנת 1925 תחת השם ויקטור שפילמן. בנערותו, בימי מלחמת העולם השנייה, נמלט לברית המועצות. שב לפולין בשנת 1946 ושינה את שם משפחתו לגרייבסקי, שהיה שם בעל צליל יותר פולני. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1949, אך ויקטור גרייבסקי נשאר בפולין משום שרצה ללמוד. הוא למד באקדמיה למדעי המדינה בוורשה, בפקולטה לעיתונאות. עם סיום לימודיו, בתקופת השלטון הקומוניסטי בפולין, נתקבל גרייבסקי לעבודה כעיתונאי בסוכנות הידיעות הפולנית (PAP). בדצמבר 1955 ביקר בישראל ונפגש עם קרובי משפחתו. בעקבות ביקור זה החל לחוש הזדהות עם מדינת ישראל ונטש את אמונותיו הקומוניסטיות, אך שב לפולין משום ששאף לעלות לישראל באופן לגלי ולא בבריחה. בשובו לפולין המשיך בתפקידו במסגרת סוכנות הידיעות הפולנית. גרייבסקי קשר קשרי ידידות עם צעירה פולניה ששימשה כמזכירה בלשכתו של אדווארד אוחאב, שהיה לזמן קצר בין מרץ לאוקטובר 1956 המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הפולנית (ואשר לימים, בין השנים 1964 ל-1968, היה נשיא פולין).
[עריכה] הנאום הסודי של חרושצ'וב
בחודש פברואר 1956 התקיימה במוסקבה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הייתה זו הוועידה הראשונה שהתקיימה לאחר מות סטלין. בוועידה נשא ניקיטה חרושצ'וב, המזכיר הראשון של המפלגה, ולמעשה שליט ברית המועצות, ב-24 בפברואר, נאום סודי שבו הוקיע את פשעי סטלין. לשמירת סודיותו של הנאום הוצאו נציגי המפלגות הקומוניסטיות של המדינות שמחוץ לברית המועצות מן האולם ונותרו בו רק צירי הוועידה מברית המועצות. סודיותו של הנאום נשמרה, אך בעולם הרחב נפוצו ידיעות מקוטעות על תוכנו. שירותי הביון של מדינות המערב הציבו לעצמם כמשימה ראשונה במעלה להשיג עותק מן הנאום. מכל שירותי הביון בעולם היה זה הביון הישראלי שהשיג את העותק של הנאום, והאיש שעשה זאת היה ויקטור גרייבסקי.
שלטונות ברית המועצות שלחו עותקים מודפסים של הנאום, המסומנים "סוד מדינה - סודי ביותר", אל מזכירי המפלגות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי. אחד העותקים נשלח אל מזכיר המפלגה הפולנית אדווארד אוחאב. באחד הימים, כשבא גרייבסקי לבקר את ידידתו בלשכתו של אוחאב, הוא ראה את עותק הנאום מונח על שולחנה. הדבר עורר את סקרנותו והוא שאל את ידידתו האם יוכל לקחת את העותק לזמן קצר ולעיין בו בדירתו. הידידה נענתה וגרייבסקי נטל את המסמך לדירתו, עיין בו ועמד מיד על חשיבותו העצומה. גרייבסקי שם נפשו בכפו ונכנס כשהמסמך ברשותו לשגרירות ישראל בוורשה. הוא לא היה סוכן של השירותים הישראליים ולא היה מגויס אליהם בכל צורה שהיא. את אשר עשה, עשה על דעת עצמו ומתוך הזדהות עם מדינת ישראל. שגרירות ישראל בוורשה נחשבה בעיני השלטונות הפולניים כשגרירות מערבית והייתה תחת השגחה של שוטרים ואנשי בטחון. גרייבסקי פסע בצעדים בטוחים אל תוך תחומי השגרירות ולא עורר את חשדם של אנשי הבטחון הפולניים. בשגרירות פנה גרייבסקי אל הנספח ומסר לו את המסמך. המסמך צולם במהירות וגרייבסקי החזירו עוד באותו יום לידידתו בלשכתו של אוחאב, שלא חשדה במאום. שגרירות ישראל העבירה את המסמך במהירות לרשויות הביטחון של ישראל.
בשנות החמישים, בתקופת ממשלו של הנשיא דווייט אייזנהאואר, הסתייגה ארצות הברית מקיום יחסים צבאיים עם מדינת ישראל ואף מנעה אספקת נשק לישראל, אך בתחום אחד - תחום המודיעין - הסכים הממשל לשיתוף פעולה עם ישראל ונוצרה מערכת קשרים בין "המוסד" לבין ה-CIA וסגן ראש הסוכנות ג'יימס אנגלטון נתמנה לאיש הקשר עם "המוסד". "המוסד" העביר את תדפיס הנאום הסודי לסוכנות הביון המרכזית וזו הדליפה את תוכנו לעיתונות האמריקנית. פרסום המסמך היכה גלים בכל העולם. השגת המסמך נחשבה להישג היסטורי של קהיליית המודיעין הצעירה של ישראל, והמוסד קנה לו מאז מעמד עולמי.
[עריכה] חייו בישראל
בינואר 1957 הצליח גרייבסקי לעלות לישראל במסגרת גל העלייה שקיבל את הכינוי "עליית גומולקה". לאחר לימודים באולפן הוצעה לו משרה במחלקת מזרח אירופה של משרד החוץ. באותה עת החל קול ישראל לשדר שידורים בגלים קצרים בשפה הפולנית וגרייבסקי נתקבל כעורך וקריין של שידורים אלה. הוא עבד שנים רבות ברשות השידור, ותפקידו האחרון לפני פרישתו לגימלאות היה הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור. גרייבסקי הינו חבר ועדת הביקורת של אגודת העיתונאים.
[עריכה] עבודתו כסוכן כפול
זמן קצר לאחר שעלה ארצה, הקג"ב יצר איתו קשר והציע לו לפעול כסוכן שלהם בישראל. גרייבסקי קיבל את ההצעה לכאורה, אך למעשה דיווח עליה במקביל לשירות הביטחון הכללי. גרייבסקי התבקש על ידי השב"כ למסור לקג"ב מידע איכותי מפעם לפעם כדי לשמור על אמונם, ולעתים גם מסר להם מידע שגוי. תפקידו כראש המחלקה לשידורים ברוסית ברשות השידור סייע להסביר את קשריו עם גורמים רוסיים בישראל, ביניהם אנשי הכנסייה הרוסית בישראל, שחלקם היו אנשי קשר שלו לקג"ב.
פעילותו זו נמשכה כ־15 שנה, ובמהלכה אף קיבל את עיטור לנין כהוקרה על שירותו למען ברית המועצות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסי מלמן, יש איזשהו נאום של חרושצ'וב מהוועידה, בעיתון הארץ, 10.3.06
- יוסי מלמן, האיש שלנו בק-ג-ב, בעיתון הארץ, 20.9.06
קטגוריות: עיתונאים | המוסד | אנשי השב"כ

