חזירת יהודים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
חזירת יהודים (גרמנית: Judensau, מבוטא "יודנזאו") הוא מוטיב חזותי ימי ביניימי באמנות הנוצרית האנטי־יהודית ובקריקטורה האנטישמית. המטאפורה החייתית של חזירה נועדה לפגוע ולהעליב, משום שהחזיר נחשב ביהדות לטמא במיוחד.
איורים המציגים את חזירת־היהודים נוצרו כבר במאה השלוש־עשרה המוקדמת, בעיקר בגרמניה. עד היום ניתן להבחין בהם בכשלושים תבליטי אבן ופסלים בכנסיות ובמבנים אחרים, בעיקר במרכז אירופה. מאז המאה החמש־עשרה מופיע הדימוי בצורת קריקטורה מרושעת בכתבי־שטנה ובמנשרים. בשפה הגרמנית נקלט הביטוי גם כקללה בעל־פה במאה התשע עשרה. הנאצים אימצוהו לצורך ביטוי־השנאה הנגזר "Saujude" (יהודי־חזירה) לשם העלבתם והשפלתם של אנשים ממוצא יהודי.
[עריכה] המוטיב הימי־ביניימי וקבלתו
האיור הימי־ביניימי של חזירת יהודים מציג בני־אדם וחזירים במגע אינטימי. הדמויות האנושיות מציגות את סימני־ההיכר האופיינים ליהודים בתקופה ההיא - כך למשל את "כובע היהודים" או סוג של טלאי צהוב. בגרסה הנפוצה של האיור יונקות הדמויות האלה, המאופיינות כיהודים, מעטיניה של חזירה. בגרסאות אחרות הם רוכבים על החזירה כשפניהם לאחוריה, בשעה שהיא משתינה, בעוד שבגרסאות אחרות של האיור הם מחבקים או מנשקים חזירים.
[עריכה] תפוצתו של המוטיב
גם בימינו ניתן למצוא פסלים של חזירת היהודים או איורים שלה באתרים רבים, על־פי־רוב במבני כנסיות. ברבים מביניהם נתן הזמן את אותותיו, כך שכמעט ואין להבחין במוטיב; אחדים מהם "התגלו מחדש" רק בשנים האחרונות. על פי מחקרו של החוקר ישעיה שחר משנת 1974 ולפי מקורות נוספים, מוטיבים של חזירת יהודים נמצאים באתרים הבאים:
- כנסיית ה-Vrouwenkerk, ארסכוט (Aarschot), בלגיה
- הקתדרלה של במברג, גרמניה
- המנזר בבאזל, שווייץ (הוסר לאחרונה)
- הכנסייה העירונית בביירוית, גרמניה (הוסר לאחרונה)
- הקתדרלה של ברנדנבורג על נהר האבל, גרמניה
- ב-Cadolzburg ליד פירת, גרמניה
- כנסיית סט. שטפאני, קאלבה, גרמניה
- מנזר סט. מרטין, קולמאר, אלזאס
- כנסיית מרים המגדלית, אברסוולדה, גרמניה
- הקתדרלה של ארפורט, גרמניה
- גנייאצנו, פולין
- קאפלת סט. אנה, הייליגנשטט, גרמניה
- המנזר בהיילסברון, גרמניה
- בקתדרלה של קלן, גרמניה ובכנסיית סט. סוורין בה (הוסר לאחרונה)
- כנסיית סט. מריה, למגו, גרמניה
- הקתדרלה של מגדבורג, גרמניה
- הקתדרלה של מץ, צרפת
- כנסיית סט. זבאלד, נירנברג, גרמניה
- הקתדרלה של רגנסבורג, גרמניה
- בבית פרטי ובמגדל הכנסייה בעיר שפאלט, גרמניה
- הקתדרלה של אופסלה, שבדיה
- בית בוינר נוישטט, אוסטריה (כיום במוזיאון העירוני)
- כנסיית סט. פטר, בד וימפפן, גרמניה
- הכנסייה העירונית, ויטנברג, גרמניה
- הקתדרלה של קסנטן, גרמניה
- כנסיית ניקולאי, צרבסט, גרמניה
המוצג המוכר העתיק ביותר (משנת 1230 לערך) נמצא בכותר־עמוד באכסדרת הקתדרלה של ברנדנבורג על נהר האבל. הוא מציג את חזירת היהודים כבת־כלאיים בין יהודי וחזיר: הגרסה הזו לא אומצה באתרים אחרים. ייצוגי חזירת היהודים מלמגו, קסנטן, אברסוולדה, וימפפן ומגדבורג משוייכים למאה השלוש־עשרה. החוקר שחר מייחס את המוטיבים שבהיילינגשטט, בקתדרלה של קלן, במץ, ברגנסבורג, באופסלה, בגנזן, בקולמאר ובנורדהאוזן למאה הארבע־עשרה. את שאר האתרים שנמנו מתארכים למאה החמש־עשרה.
מוטיבים של חזירת יהודים שאינם מוצגים עוד ניתן היה למצוא בקתדרלה של פרייזינג, בפרנקפורט (ראו בהמשך), במגדל העיריה בזלצבורג ובקלהיים (משנת 1519, ראו בהמשך).
בעוד שהדוגמאות הקדומות יותר מוגבלות למבני דת, השימוש ההולך וגובר במבני חולין במהלך המאה החמש־עשרה, כמו למשל בבניין העירייה בזלצבורג, מצביע על קהל היעד ההולך וגדל של המוטיב.

