קולחים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולחים הם מים שהופקו בתהליך של טיהור שפכים, וניתן להשיבם למערכת המים: השקיית שדות חקלאיים או הזרמה לנחלים.
שיעור השבת הקולחים במדינת ישראל הוא מהגדולים בעולם, אך יחד עם זאת הוא אינו יכול לכלול את כל כמות השפכים הנוצרת בארץ. חלק מהשפכים אינו מגיע כלל למערכות ההשבה וזורם לים. במהלך טיהור ואגירת הקולחים אובדים כ- 20% מהמים (בגין דליפות, חלחול, התאיידות וגלישות). כמות הקולחים המושבים מוערכת כיום בכ- 280 מלמ"ש, וצפויה להגיע לכמות של כ- 350 מלמ"ש בשנת 2000.
מוערך כי בשנת 2000 היוו הקולחים כשליש מסך כל משאבי המים שיעמדו לרשות המגזר החקלאי, וכי בשנת 2020 יגיע חלקם לכ-50% (אם ימצאו להם משתמשים בחקלאות העתידית).
מפעל הטיהור של שפכי גוש דן (שפד"ן) מפיק כ- 110 מלמ"ש קולחים באיכות גבוהה, המוחדרים לתת הקרקע, נשאבים ומוזרמים להשקיה בלתי מוגבלת בצפון הנגב. קולחים ממכוני הטיהור האחרים נאגרים בכ- 160 מאגרי קולחים הפרוסים בכל רחבי הארץ, מקרית שמונה ועד אילת ומנוצלים להשקיית גידולים כגון כותנה, מזון לבעלי חיים ומטעים.
לפי תקנות משרד הבריאות מ-1992, חובה על כל יישוב המונה 10,000 נפש או יותר לטהר את שפכיו עד לרמה בה יכילו הקולחים לא יותר מ- 20 מ"ג ליטר צח"ב (צריכת חמצן ביולוגית, המשמשת מדד לריכוז תרכובות אורגניות במים) ו- 30 מ"ג לליטר מוצקים מרחפים.
הכמות המוגבלת של מים זמינים להשקיה, גידול המגזר הביתי והתעשייתי הדורש מים שפירים, וכן המחיר הגבוה של התפלת מי ים (כ- 80 סנט למ"ק) גורמים לכך שהקולחים יהוו חלק הולך וגדל של מקורות המים הזמינים למגזר החקלאי.
תוכן עניינים |
[עריכה] סיבות להעדפת שימוש בקולחים לחקלאות
- הקטנת לחץ המשתמשים על עתודות המים השפירים (שגורם לשאיבת יתר והמלחת מי תהום).
- דרך לסילוק הקולחים תוך מניעת מטרדים סביבתיים כגון זיהום נחלים.
- אמצעי לשיפור נוסף באיכות הקולחים, שכן מעבר הקולחים בקרקע משפר את איכותם ומצמצם סכנת זיהום של מי תהום.
[עריכה] מפגעים סביבתיים העלולים להיגרם מהשקיה בקולחים
- השקיה בהמטרה עלולה לגרום ליצירת תרסיסי טיפות בעלות ריכוז גבוה של פתוגנים. במקרים בהם השטח המושקה מצוי סמוך לכבישים או מבני מגורים עלול להיווצר סיכון לאוכלוסייה.
- קולחים הנשאבים משכבות אנאירוביות של המאגר, או שהינם באיכות גרועה, עלולים לגרום למטרדי ריח חריפים.
- השקיה של שטחי קרקע מעל אקוויפרים של מים שפירים, במקומות בהם אין חציצה הידראולית יעילה, עלולה לגרום לעלייה בריכוז מזהמים במי התהום ולירידה באיכותם.
- מחזור המים הכולל קולחים הוא מערכת סגורה. ירידה באיכות המים השפירים פוגעת בקולחים, הפוגעת באיכות מי התהום וחוזר חלילה. לדוגמה, באזורים מסוימים במישור החוף, שהושקו בקולחים באיכות גרועה במשך עשרות שנים, נצפתה הצטברות מלחים, תרכובות חנקן ותרכובות אורגניות בחתך הקרקע הבלתי רווי ובמי התהום.
- נזקים לצמח ולקרקע הנגרמים עקב השקיה בקולחים.
- המלחת קרקעות: השפכים והקולחים מכילים כ- 350 מג"ל Cl- לעומת מי מוביל המכילים 250 מג"ל Cl.
איטום וניתרון (Na) הקרקע הגורם להיווצרות נגר עילי וסחף קרקעות.
- ירידת בכמות היבול ופגיעה באיכות התוצרת החקלאית.
[עריכה] שימוש חכם במי הקולחים
נראה שיש צורך בחשיבה מחודשת לגבי השימוש בקולחים באזורים רגישים דוגמת מישור החוף. במקומות בהם נעשה כבר כיום שימוש בקולחים (דוגמת השרון הדרומי) יש להעלות את איכותם (איכות שלישונית והתפלה) על ידי שיפור מכוני טיהור שפכים והקמת מתקני התפלת קולחים.
[עריכה] דרכים נוספות לסילוק קולחים
הגידול בכמות השפכים, המשבר בחקלאות וצמצום בשטחי הקרקע החקלאית כתוצאה מהסבתה לבניה, מעמידים בספק את האפשרות להמשיך ולהזרים כמויות קולחים הולכות וגדלות להשקיה בסמוך למקומות היווצרותם.
בעיה זו חריפה במיוחד במרכז הארץ, בעיקר בשרון הדרומי, בשפלת יהודה וכן גם באזור חיפה, עמק יזרעאל והגליל המערבי.
כתוצאה מכך יש צורך בהבטחת אפשרויות סילוק אחרות לעודפי הקולחים באחת מהחלופות הבאות:
- מוצא ימי - תוך עמידה בדרישות החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים.
- הזרמה לנחלים בצורה מבוקרת.
- הקמת מוביל נוסף לקולחים ממרכז הארץ לדרום, בו יש רזרבות קרקע גדולות וסיכון קטן יותר לזיהום מי תהום.
למימוש חלופה זו, יש לקדם את התכנון והביצוע של המוביל האמור, במסגרת המנהלה הארצית לביוב ונציבות המים.

