ההתקוממות הגאורגית בטסל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההתקוממות הגאורגית בטסל (4 באפריל 1945 – 20 במאי 1945) הייתה מרד של חטיבת חיילים גאורגים מהלגיון הגאורגי על האי ההולנדי טסל (Texel) כנגד הכוחות הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. אירוע זה מכונה לעיתים "הקרב האחרון באירופה".
האי היה נדבך מרכזי בחומה האטלנטית הגרמנית (קו ההגנה כנגד פלישת בעלות הברית), ומשום כך נבנו בו ביצורים חזקים. הגאורגים היו חיילי הצבא האדום לשעבר מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה שנשבו בחזית המזרחית ושעברו להילחם לצד האויב הגרמני, בין השאר משום שהאלטרנטיבה האחרת הייתה לגווע ברעב במחנות השבויים הגרמניים. חטיבת החיילים הגאורגים הוצבה באי במחנה של שבויי מלחמה לשעבר ששרתו ככוחות עזר כנגד אויבי גרמניה.
בלילה שבין ה-4 ל-5 באפריל 1945, תוך צפייה לפלישה קרובה של בעלות הברית, התקוממו הגאורגים כנגד הגרמנים והשתלטו על האי לזמן קצר (כ-400 גרמנים איבדו את חייהם באותו לילה), אך הם נכשלו בניסיון לכבוש את סוללות תותחי החוף בצפון ובדרום האי. בשל כך, לא יכלו למנוע הגעת תגבורות גרמניות. הגרמנים פתחו בהתקפת נגד בתמיכת שריון מהולנד והשתלטו על האי מחדש אחרי שבועות של לחימה עזה.
במהלך "המלחמה הרוסית" (כפי שהיא קרויה כיום בטסל) נהרגו כ-800 גרמנים, 500 גאורגים ו-120 מתושבי טסל. ההרס היה עצום, עשרות חוות עלו באש. שפיכות הדמים חסרת ההגיון נמשכה מעבר לכניעה הגרמנית בהולנד גופא ב-5 במאי 1945, והכניעה הגרמנית הכללית ב-8 במאי 1945. רק ב-20 במאי 1945 הצליחו כוחות קנדיים להשקיט את "זירת הלחימה האירופאית האחרונה".
הגאורגים שנהרגו קבורים בבית קברות טקסי בהוכברג (Hogeberg) שליד אודסילד (Oudeschild) שבטסל. הניצולים לא זכו לסוף טוב יותר. בהתאם לתנאי ועידת יאלטה הם נשלחו על ידי בעלות הברית כנגד רצונם ממחנות שבויי המלחמה הגרמניים לברית המועצות. סטלין התייחס לנפילה בשבי או לכניעה כאל בגידה כיוון שהחיילים לא נלחמו עד המוות, ולכן רובם של שני מיליון השבויים הסובייטיים שנשלחו בחזרה לברית המועצות אחרי סוף המלחמה הוצאו להורג עם הגיעם.
תצוגת קבע על אירועים אלה מוצגת במוזיאון האווירי בשדה התעופה של האי.

