יצחק סלקינסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק עדוארד סלקינסון (1820 - 5 ביוני 1883) היה יהודי שהמיר את דתו לנצרות, חי בתקופת ההשכלה והתפרסם כמתרגם בעל נאמנות לטקסט המקורי, אך שומר על רוחה של השפה העברית, שהתאפיינה אצלו כשפה מקראית פיוטית.
יצחק עדוארד סלקינסון נולד כיהודי בכפר שקלוב הסמוך לוילנה בשנת 1820. אביו היה למדן ומפורסם בכל האזור, אם כי לא זכה למשׂרת רב. טעות מקובלת היא לחשוב שיצחק סלקינסון הוא בנו המומר של המשורר העברי הידוע ר' שלמה זלקינד.
בהיותו ילד רך לימים, מתה עליו אימו ואביו נישא בשנית. סלקינסון, שהיה הצעיר מבני אשתו הראשונה של אביו, סבל רבות תחת אמו החורגת והיה קרוב מאוד לאביו. בלימודים התבלט כעילוי ובשל מיעוט אמצעים לימד אותו אביו בעצמו. בגיל שבע-עשרה התייתם מאביו, וכפועל יוצא נאלץ לעזוב את ביתו למוהילוב. בעקבות שמועות על גל גיוס לצבא התחמק סלקינסון ועבר לגור בכפר הסמוך בביתו של מוזג. בכפר התיידד עם החזן ודן עימו בענייני דת רבים, וברבות הזמן אף הצית בו את הסקרנות ללימודי חול והשכלה כללית. כל אותה עת, תכנן המוזג להשיא את נכדתו לסלקינסון שלא היה מודע לכך כלל. משהבין סלקינסון את כוונת המוזג, גילה את הדבר בפני אותו חזן שעזר לו להתחמק ולהגיע לוילנה.
בוילנה הכיר את משפחת אליאשביץ, ובהשפעת אבי המשפחה למד דקדוק עברי כמו גם גרמני והגיע לידענות מופלגת. בעודו יושב בוילנה, מצאה חן בעיניו בתו של אליאשביץ ועבורה ככל-הנראה תירגם את תרגומו הראשון. כבר בתרגומו זה, קטעים ממחזהו של שילר "נכלים ואהבים", ניכרו סימני כשרונו בתרגום שהרשים את כל קוראיו. אולם, משלא נענתה הנערה לחיזוריו, עזב את ביתה והחל בנדודים חסר כל. הוא התעתד להגיע לגרמניה להמשך לימודים, אך מסיבה שאינה ברורה שינה את יעדו והחליט לנסוע ללונדון.
בלונדון, כשהוא רעב ומחוסר כל, פגש בסוכני המיסיון הנוצרי והתנצר בשנת 1849. עשר שנים לאחר מכן נתמנה למשרת כהונה (1859) וכיהן בה כשלוש שנים. בשנת 1864 החל בעבודתו כמיסיונר ועמד בקשרים ספרותיים עם יהודי האזור. בשנת 1876 הגיע לוינה, כיהן כמטיף בכנסייה האנגליקנית, עסק בתרגומיו והשתלב בסלון התרבותי שפרח שם. שם גם נפגש עם ידידו ומוקירו, המשכיל הידוע ועורך "השחר", פרץ סמולנסקין. סמולנסקין, אחרי שהבחין בכשרונו הגדול של סלקינסון, היה האיש שעודדו לנסות את כוחו לתרגם מספרות העולם לעברית.
יחס של "כבדהו וחשדהו" היה יחסם של משכילי התקופה לסלקינסון. מצד אחד רבים מהם התמוגגו מתרגומיו ומצד שני חששו מפני העובדה שהמיר את דתו ושהוא ינסה לשכנעם לעשות כדרכו. לא זאת בלבד שהיו כאלה שהיו מזהירים ומוציאים דיבתו רעה, רבים (כמו עורכי "הלבנון" ו"אוצר הספרות") אף הסיתו והדיחו כנגד ידידו, פרץ סמולנסקין. לרבים מיהודי התקופה, אף שהתפעלו מתרגומיו, לא היה קל לשבח יהודי שהמיר את דתו ותירגם לא רק יצירות ספרותיות אלא גם ספרים נוצריים מובהקים.
שש שנים לאחר שהגיע לוינה, ב-5 ביוני 1883, נפטר יצחק סלקינסון והוא בן 63.
להלן רשימת תרגומיו של סלקינסון שהגיעו לידינו:
- בשנת 1858 את "סוד הישועה" שהינו ספר מיסיונרי נוצרי.
- בשנת 1871 את "ויגרש את האדם" (Paradise Lost) מאת מילטון.
- בשנת 1874 את "אותלו" לשקספיר תחת השם "איתיאל הכושי".
- בשנת 1876 את "אורניה" לטידגה תחת השם "בן קוהלת" – תרגום מגרמנית.
- בשנת 1878 את "רומיאו ויוליה" לשקספיר תחת השם "רם ויעל". בהוצאה חדשה יותר של תרגום זה ("מקורות", 1930) כתב בהקדמה לספר המו"ל אברהם כהנא: "ראינו להחזיר העטרה ליושנה ולהכניס השמות הפרטיים כמו שהם במקורם האנגלי".
- בנוסף תירגם סלקינסון לעברית את הברית החדשה; התרגום ראה אור רק שלוש שנים לאחר מותו.

