פלגינן דיבורא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלגינן דיבורא (בארמית: מחלקים את הדיבור) - הוא כלל במשפט העברי לפיו ניתן לחלק עדות שניתנה בבית-המשפט לחלקים, לקבל חלקים מסוימים, ולדחות חלקים אחרים; ואין צורך להתייחס לכל העדות כמקשה אחת.
דוגמאות:
- אדם שמעיד על שני אנשים שביצעו פשע ביחד, שאחד מהם הוא קרוב משפחתו - אין מקבלים את עדותו ביחס לקרוב המשפחה (משום שהקרובים פסולים לעדות), אך מקבלים את עדותו ביחס לאדם האחר.
- אדם שמעיד על עצמו שביצע פשע יחד עם אדם אחר - אין מקבלים את עדותו ביחס לאדם עצמו (שכן אדם קרוב אצל עצמו ו אין אדם משים עצמו רשע), אך מקבלים את עדותו ביחס לאדם האחר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר מיכאל ויגודה, פלגינן דיבורא – פרק בדיני הראיות, באתר דעת

