קרופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפחת קרופ היא משפחת תעשיינים גרמנית מחבל אסן, הידועים כיצרני פלדה ותחמושת. העסק המשפחתי "Friedrich Krupp AG Hoesch-Krupp" התמזג עם ענק התעשייה תיסן בשנת 1999 ליצירת תיסנקרופ, ענק תעשייה מודרני. שמה של משפחת קרופ הוכתם בתקופת הרייך השלישי, כאשר שיתוף הפעולה של המשפחה עם המפלגה הנאצית, וחלקה בחימושה מחדש של גרמניה, סייעו לאדולף היטלר במדיניותו התוקפנית. למשפחת קרופ היה אף חלק בשואה כאשר מפעליה (לרבות מפעל במחנה אושוויץ) העסיקו עובדי כפייה יהודים בתנאים שהביאו למותם של עשרות אלפים מהם.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה של המשפחה

[עריכה] היסטוריה מוקדמת

משפחת קרופ מופיעה לראשונה ברישומים בשנת 1587, כאשר ארנדט קרופ הצטרף לגילדת הסוחרים באסן. בנו של ארנדט, אנטון, פיקח על ייצור תותחים בזמן מלחמת שלושים השנה, והחל את המסורת הארוכה של משפחת קרופ בייצור נשק ותחמושת. במהלך המאות הבאות צברה המשפחה עושר ועוצמה, והפכה לאחת המשפחות החזקות באסן, תוך שהיא משקיעה את הונה במפעלים שונים.

בשנת 1811, ייסד פרידריך קרופ את המפעל המשפחתי לייצור פלדה. בנו של פרידריך, אלפרד קרופ (1812 - 1887) ירש את המפעל לאחר מות אביו בשנת 1826. אלפרד הצליח להפוך את המפעל ממפעל משפחתי זעיר למפעל גדול ומודרני. ב-1847 יוצר במפעל התותח הראשון מפלדה. תצוגה של תותח מפלדה ב"תערוכה הגדולה" ב-1851 הביאה למפעל שם ומוניטין. המפעל הצליח גם ביצירת גלגלי רכבות מפלדה. קרופ האמין כי ביכולתו לבנות תותח נטען מכנס (דהיינו נטען מצידו האחורי) מפלדה, שיהיה עדיף על התותחים נטעני הקנה של זמנו, הן בדיוק והן בזמן הטעינה. תותחים מסוג זה שימשו במלחמת פרוסיה צרפת ב-1871 וסייעו לנצחון הגרמני במלחמה זו. עם מותו של אלפרד, ב-1887העסיק המפעל למעלה מ-20,000 פועלים באסן, וכ-75,000 פועלים במדינה כולה.

קרופ יצר "מושבות" לעובדיו ומשפחותיהם, עם גנים ציבוריים, בתי ספר, ומקומות בידור. הוא יצר קרנות לטובת יתומים ואלמנות של עובדיו. בתמורה דרש מעובדיו נאמנות מוחלטת, והציב במפעליו תנאי עבודה מחמירים.

[עריכה] תקופת פרידריך אלפרד

בנו של אלפרד, פרידריך אלפרד קרופ (1854 - 1902) ירש את המפעל המשפחתי לאחר מות אביו, והמשיך בפעולתו. בניגוד לאופיו הנוקשה של אביו, היה פרידריך אלפרד אדם נעים לבריות ופילנטרופ, ועם זאת היה בעל כישרון ניהולי כשל אביו. הוא פיתח מערכת יחסים טובה עם הקייזר וילהלם השני. פרידריך אלפרד היה בין הראשונים לנצל את מנוע הדיזל, תוך שיתוף פעולה עם יוצרו רודולף דיזל, כן היה חלוץ ביצירת צי הצוללות של גרמניה. פרידריך התאבד בשנת 1902, לאחר שנתגלה ברבים כי הוא הומוסקסואל (אף כי המשפחה טענה שהוא מת משבץ). עם מותו הוריש את העסק לבתו ברתה.

[עריכה] גוסטב קרופ

גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך לא נולד למשפחת קרופ, אך שמו הינו בין המזוהים ביותר עם המפעל. גוסטב נולד למשפחת בנקאים, ושירת בשירות הדיפלומטי הגרמני. הוא שודך על ידי הקייזר וילהלם לברתה קרופ, על מנת שהמפעל ימשיך במסורת של ניהול גברי. הזוג נישא בשנת 1906, וגוסטב קיבל על עצמו את שם משפחתה של אשתו.

במהלך מלחמת העולם השנייה היו מפעלי קרופ בעלי מונופול כמעט על תעשיית הנשק של גרמניה. החברה ייצרה את תותח הענק בן 94 הטונות "ברתה הגדולה" שנקרא על שם ברתה קרופ. לאחר כיבוש חבל הרוהר בשנת 1923 נפל קרופ לידי הצרפתים ונדון ל-15 שנות מאסר על חלקו בחימושה של גרמניה, אך ריצה רק שנה במאסר.

לאחר המלחמה סבל המפעל מהפסדים שכן הסכם ורסאי אסר על חימושה של גרמניה. המפעל פיטר עובדים רבים, הצטמצם, והסב עצמו לייצור מיכשור חקלאי, כאשר בסתר המשיך קרופ בייצור נשק, דרך חברות בת בהולנד ובשבדיה.

בתחילה התנגד גוסטב להיטלר, על אף שבנו, אלפריד, היה תומך נלהב של הנאציזם מימיו הראשונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 שינה קרופ את טעמו, שכן הבין כי חימושה מחדש של גרמניה עשוי להביא לו לרווחים רבים. קרופ הפך בהדרגה לאחד מתומכיו העיקריים של היטלר. במאי 1933 מונה ליו"ר "קרן אדולף היטלר", ארגון שעסק בהתרמה עבור המפלגה הנאצית. כן שימש כיו"ר ארגון התעשיינים הגרמנים. למשפחת קרופ היה תפקיד מרכזי בהתחמשותה מחדש של גרמניה.

בשנת 1938 צירף גוסטב את בנו אלפריד להנהלת מפעלי קרופ, ובשנת 1943 פרש, עקב מצב בריאותו הרעוע, והותיר את הניהול לבנו. שנות מלחמת העולם השנייה הביאו לרווחים אדירים לתשלובת קרופ. המפעל השתמש בעובדי כפייה לייצור נשק ותחמושת עבור גרמניה הנאצית. עובדי הכפייה, חלקם יהודים, טופלו בתנאים חמורים, שהביאו למותם של רבים מהם. מעריכים כי כ-70,000 עובדי כפייה יהודים מתו במפעלי קרופ. רבים מהמפעלים מוקמו במחנות עבודה ובמחנות ריכוז, כאשר הידוע לשימצה מביניהם היה מפעל המרעומים במחנה אושוויץ.

[עריכה] לאחר המלחמה

עם תום המלחמה נחשב גוסטב קרופ לפושע מלחמה, אך בשל מצבו הבריאותי לא הועמד לדין, על אף שבתחילה אמור היה לעמוד לדין עם פושעי המלחמה העיקריים במשפטי נירנברג. בנו, אלפריד, הועמד לדין במשפטי נירנברג, במשפט מיוחד, משפט קרופ. ב-1948 הוא הורשע בשימוש רצחני בעבודת כפייה, באופן שהשופטים האמריקנים מצאו כי הוא חריג אפילו בקני המידה של גרמניה הנאצית. הוא נדון ל-12 שנות מאסר ולהחרמת כל רכושו.

הרשעתו בוטלה על ידי ג'ון מקלוי, הנציב העליון של שטחי הכיבוש האמריקני בגרמניה, ובשנת 1951 יצא לחופשי. מקלוי זכה לביקורת רבה בשל היחס המקל, החנינות וההקלות שנתן לפושעי מלחמה נאצים, ובהם קרופ. בשנת 1953 שב קרופ לנהל את המפעל המשפחתי.

בשנת 1999 התמזגו מפעלי קרופ עם המתחרה העסקי הגדול שלהם, מפעלי תיסן. המפעל המשולב, תיסנקרופ, הינו החברה החמישית בגודלה בגרמניה, ואחד מגדולי יצרני הפלדה בעולם.

[עריכה] לקריאה נוספת