הר הקסמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הר הקסמיםגרמנית: Der Zauberberg), רומן מאת הסופר הגרמני תומאס מאן שראה אור בשנת 1924. ברומן זה מגולל תומס מאן את הלכי הרוח של אירופה החולה והמנוונת של ה"Fin de siècle", סוף המאה ה-19.

הרומן תורגם לעברית על ידי מרדכי אבי-שאול ויצא לאור בספרית הפועלים, מהדורה ראשונה 1955.

[עריכה] תיאור העלילה

פרטי עלילה פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.
כריכת הספר
הגדל
כריכת הספר

האנס קאסטורפ, בורגני צעיר, נוסע לבקר את בן-דודו יואכים צימסן החולה בשחפת בבית ההבראה של דאבוס שבהרי שווייץ בכוונה להשאר שם שלושה שבועות, ולבסוף נשאר במקום שבע שנים וחולה אף הוא. האנס מוקסם מאותו עולם של בית ההבראה המהווה מיקרוקוסמוס סימבולי לחברה האנושית ובעיקר לחברה האירופית של אותם ימים. הוא מתאהב באחת מנשות בית ההבראה, מאדאם שוֹשא, ומשוחח ארוכות עם שני אינטלקטואלים: האיטלקי סֶטֶמבּריני, צאצא של מורשת ההשכלה, והישועי נאפטה שמתאבד לאחר מכן, נציג של העולם הרומנטי והדקדנטי. דמות מיוחדת נוספת היא זו של ההולנדי פפרקורן, המייצג את האינסטינקט האירציונלי ואת שליטת החושים והטבע על האדם. כך מהווה השהות בבית ההבראה סמל לעולם האירופי המתנוון של תחילת המאה העשרים על כל הלכי הרוח שבו. פריצת מלחמת העולם הראשונה ב-1914 קורעת את קאסטורפ מהאווירה המכושפת של בית ההבראה ושולחת אותו אל שדות הקרב בהם ימצא עצמו מעורב בקטל הגדול. גורלו נשאר לא-ידוע אך אפוף כולו באווירה של מוות.

[עריכה] דמויות ברומן

  • האנס קאסטורפ - הגיבור ברומן. משמש ככלי שרת ביד המחבר כדי לספר את הלכי הנפש של אירופה השסועה בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. צעיר בן 23, הוא מגיע ל"מושב של מעלה", בית ההבראה אשר בהרי שווייץ, כדי לבקר את בן-דודו. נפשו טרם ההגעה כלוח חלק, "טאבולה ראזה". השהות על ההר עתידה לפתוח בפניו דרכי מחשבה שונות ולגרום לו להתחיל להרהר באופן פילוסופי בבעיות הקשורות לבני האנוש.
  • קלאודיה ("Clavdia" לפי ההגייה הרוסית) שושא - הדמות הנשית העיקרית ביצירה. דמות מסתורית ורבת פנים, רוסיה בת 28, בעלת עיניים קירגיזיות. ביצירתו של מאן נחשב המזרח למקומם של היצר ושל החושניות, וכמו כן של המחלות ושל המוות הנגרמים עקב התפרצות הראשונים. קאסטורפ מתאהב בה עוד בתחילת שהותו בבית המרפא כנראה מפני שזו מזכירה לו את פריביסלאב הִיפּה, בן כיתה סלאבי של האנס מימי הילדות, בו היה מאוהב. התאהבות זו מערפלת את תחום המין והמגדר בעצם התאהבותו של הומוסקסואל באישה אשר הטקסט מרמז על היותה לסבית (שושא מתאפיינת בתכונות גבריות- מטיחה את דלת הזכוכית בברוטליות בכל כניסה שלה לחדר האוכל, תווי פניה מזכירה להאנס בן כיתה מהעבר). בליל צום הבשר מתוודה קסטורפ בפניה על אהבתו אליה. הוא עושה זאת דווקא בצרפתית.
  • לודוביקו סטמבריני - אינטלקטואל איטלקי. דוגל בערכים כגון חופש הפרט, קידמה, שוויון ואחווה. נצר למסורת האיטלקית האילומיניסטית (מלשון "הארה". הכוונה לתנועת ההשכלה) וחבר בכת הבונים החופשיים. מוצאו האיטלקי מסמל את ערש התרבות הקלאסית (יוון ורומי) כשם נרדף לערכים הדמוקרטיים והנאורים. סטמבריני הוא היריב האידאולוגי של נאפטא.
  • לֵאו נאפטא - ישועי נמוך קומה וכעור מראה ממוצא יהודי. יריבו האידאולוגי של סטמבריני. שמרן. דוגל בצורת משטר דיקטטורית, בענישה גופנית. מאמין בישועת הנפש רק על ידי ייסורים וסגפנות בעולם הזה. תפיסתו כפי הנראה "חוזה" את העתיד להתרחש באירופה ומאוד מזכירה את המשטר הסטליניסטי. כשהיריבות האידאולוגית בינו לבין סטמבריני מגיעה לשיא, מציע נאפטא "ליישב" את הסכסוך בדו-קרב, במהלכו יורה נאפטא בראשו שלו.
  • מינהר פפרקורן - גבר הולנדי, איש העולם הגדול. מגיע עם מאדאם שושא כבן זוגהּ כשזו שבה לבית המרפא לאחר היעדרות ממושכת. מוצג כנהנתן. עשיר ודואג לתפנוקים מכל טוב לו ולשאר חברי בית המרפא. דיבורו מסורבל וחסר כיוון. אינו מצליח לסיים משפטים ולהגיע לסוף כוונתו. עם זאת, הכול מוקסמים מאישיותו מלאת הכריזמה והולכים שבי אחריו. ברטרוספקטיבה ניתן לראות בו השתקפות כזו או אחרת של אדולף היטלר אשר סחף אחריו רבים בפלפולי מלים ובאישיות כובשת. משרואה פפרקורן כי מחלתו עלולה להכריע אותו ואינו יכול לדחות עוד את בוא הקץ (בדומה לדחיית הנושא והעיקר בדיבורו), הוא רוקח רעל וּמתאבד.

הרומן נמנה על יצירותיו החשובות ביותר של מאן, ומהווה בחדשנותו פתח לרומן החדש של המאה העשרים, בעיקר בהתייחסות לאלמנט הזמן, וזאת יחד עם בעקבות הזמן האבוד של מרסל פרוסט ויוליסס מאת ג'יימס ג'ויס.