הר הצופים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הצופים הוא חלקו הצפוני של רכס הר הזיתים בירושלים. ההר צופה על העיר העתיקה בדרום מערב ועל מדבר יהודה במזרח. הבאים לירושלים מהצפון ראו ממנו לראשונה את העיר ואת בית המקדש, ומכאן שמו בעברית ובשפות אחרות (בלטינית: סקופוס; בערבית: ראס אל-מושריף راس المشرف, שם נוסף בערבית הוא ג'בל סקובוס جبل سكوبس, הנגזר משמו הלטיני של ההר)
ב-1918 הונחה בהר אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, וב-1925 נערך טקס הפתיחה באמפיתיאטרון שבמקום. ב-1939 נפתח בית החולים "הדסה" שפעל על ההר עד למלחמת העצמאות. במלחמה נותק ההר מירושלים העברית והפך למובלעת שהתנועה אליה התנהלה בשיירות בלבד. בהסכם שביתת הנשק שחתמה ישראל עם ירדן נכלל סעיף המאפשר גישה חופשית מירושלים העברית לשטח ההר המפורז, וחידוש פעולתם של המוסדות שעליו. למרות זאת, הירדנים לא כיבדו סעיף זה ואיפשרו רק החזקת כוח משמר ישראלי במקום.
לאחר מלחמת ששת הימים שבו לפעול בית החולים הדסה וכן קמפוס האוניברסיטה, וכן הוחל במפעל בנייה רחב היקף להרחבתם. על בניין בית החולים הדסה הופקד האדריכל יעקב רכטר, ועל קמפוס האוניברסיטה הופקד צוות האדריכלים דוד רזניק-שמואל שקד-רם כרמי-חיים קצף. בקצהו המזרחי של הקמפוס הוקם מערך הבניינים שיועד במקור למחלקה למדעי הטבע (כיום אולמות הרצאות ואגף בבניין בצלאל) ומגדל המים בתיכנון האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור, ובניין בצלאל החדש על ידי האדריכל גרשון צפור.
בשנת 1969 הוענקה תרומה להקמת בית המשפט העליון בהר הצופים ונערכה תחרות אדריכלים בה זכתה הצעתם של האדריכלים סופר-קולודני, אך בשל אילוצים שונים, בוטלה התרומה ובניית בית המשפט "הוזזה" למרכז העיר.
בשטח הגן הבוטני של האוניברסיטה נחשפה מערת קבורה מימי בית שני. בכתובות שעל ארון הקבורה שנמצא במערה נזכר ניקנור שתרם דלתות לבית המקדש (בבלי, יומא לה, עא). מערות קבורה אחרות שנתגלו על ההר מעידות שהיה חלק מ"עיר הקברים" של ירושלים. ליד בית החולים - בית קברות צבאי בריטי לחללי מלחמת העולם הראשונה.
המשנה במסכת פסחים פרק ג' משנה ח מציינת את הצופים כנקודה שממנה והלאה לא חייב אדם לחזור להר הבית במקרה שלקח אתו בטעות בשר של קורבן. אולם, זיהויו של "הצופים" עם הר הצופים ספציפית, אינו בטוח כלל ועיקר, וכנראה הכוונה לכל נקודה שממנה ניתן לצפות על בית המקדש.

