ביגל (ספינה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביגל (HMS Beagle) ספינה דו תרנית מסוג צ'רוקי של הצי המלכותי הבריטי. שימשה בעיקר למטרות מחקר בין השנים 1820 ו-1870, התפרסמה כספינה עליה הפליג החוקר צ'ארלס דרווין.
הביגל יצאה לדרכה ב-11 במאי 1820 ממספנות וולוויץ' (Woolwich). בחודש יולי של אותה השנה, היא הייתה הספינה הראשונה שחצתה את גשר לונדון בעת שלקחה חלק במשט של הצי המלכותי לרגל הכתרתו של ג'ורג' הרביעי. עד למשימתה הבאה היא אוחסנה למשך חמש שנים. הספינה סופחה למשימות מחקר של הצי ולקחה חלק בשלושה מסעות מחקר. במסעה השני התלווה אליה חוקר טבע צעיר בשם צ'ארלס דרווין, עבודתו בתקופת מסע זה הפכו את הביגל לאחת מהספינות המפורסמות בהיסטוריה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מסע המחקר הראשון
לאחר שהותאמה למשימות מחקר (הסרת תותחים והוספת תורן נוסף לשיפור התימרון) היא יצאה לדרכה ב- 22 במאי 1826 תחת פיקודו של קפטן פרינגל סטוקס (Pringle Stokes). משימתה הייתה ללוות ספינה גדולה יותר, האדוונצ'ר, שהייתה במשימת מיפוי ימי ומיפוי קו החוף באזור פטגוניה וארץ האש. באחד השלבים הקשים של המסע באזור נידח ושומם במצרי מלגאלן בארץ האש הקפטן של הביגל נתקף דיכאון עמוק ונעל עצמו בחדרו במשך 14 יום. באוגסט 1828 הוא התאבד בירייה . סגן המפקד, סגן וו.ג. סקיירינג, מונה לקפטן של הביגל. משם הם הפליגו לריו דה ג'נרו כאשר ב- 15 בדצמבר 1828 מונה רוברט פיצרוי (Robert FitzRoy) בן ה- 23 למפקד הספינה. פיצרוי הוכיח את עצמו כמפקד ראוי וכבעל יכולות מיפוי מצוינות. בתקרית מסוימת התושבים המקומיים של ארץ האש גנבו סירה מאחת הספינות, פיצרוי העלה את בני משפחות הגנבים לאוניה והחזיק בהם כבני ערובה. בסופו של דבר הוא החזיק בארבעה: שני גברים, נערה וילד אותם הוא לקח עימו חזרה לאנגליה. ב-14 באוקטובר 1830 הסתיים המסע.
[עריכה] מסע המחקר השני
במקור ביגל לא הייתה אמורה לצאת למסע זה, אך בשל מצבה הגרוע של הספינה שיועדה למסע הביגל נבחרה להחליפה. פיצרוי התחבט בשאלה כיצד יוכל להחזיר את הילידים הדרום אמריקאים שלקח עימו במסעו הראשון (בזמן שהייתם באנגליה החטופים הפכו למסיונרים). בתאריך 25 ביוני 1831 הוא מונה שוב לפקד על הביגל במסעה השני.
הביגל עברה מספר שיפורים טכניים כדי להתאימה בצורה טובה יותר למשימת המחקר. השיפור העיקרי היה הגבהת הסיפון העליון ב- 20 ס"מ והוזזתו לכיוון החרטום ב- 30 ס"מ (דגם הספינה הזה נודע לשימצה בנטיתו לטבוע). המיקום החדש של הסיפון סייע לניקוז מהיר יותר של המים מחלקה העליון של הספינה.
פיצרוי היה מוטרד מבדידותו במסע הארוך, בעיקר עקב התאבדותו של קפטן פרינגל סטוקס, וגם בגלל התאבדותו של דודו. עקב כך ביקש מהממונה עליו שהיה גם חברו לצרף לו בן לויה שיארח לו לחברה בזמן המסע הארוך. בקשה זו סללה את הדרך להצטרפותו של דרווין למסע. דרווין הצטרף כחוקר טבע.
ב-27 בדצמבר 1831 הפליגה הביגל למסעה השני שעתיד להוות בסיס למהפכה מדעית. לאחר סיום המחקר הנרחב בדרום אמריקה היא חזרה דרך ניו זילנד לאנגליה, ב- 2 באוקטובר 1836.
[עריכה] מסע המחקר השלישי
שישה חודשים מאוחר יותר, ב-1837, יצאה הביגל לסרוק חלקים גדולים של חופי אוסטרליה תחת פיקודו של ג'ון קלמנטס וויקהאם. הסריקה החלה באזור המערבי, בין אזור נהר סוואן (פרת' של היום) לבין אזור נהר פיצרוי (שהתגלה במסע זה של הביגל ונקרא על שמו של הקפטן הקודם) שבמערב אוסטרליה. לאחר מכן סרק הצוות את חופי רצועת באס בפינה הדרומית ביותר של היבשת. במאי 1839 החוקרים פנו צפונה כדי לסרוק את חופי Arafura Sea הנמצאים בצד השני של טימור. קפטן ווקהאם קרא לאזור מפרץ ביגל. כאשר קפטן ווקהאם חלה ופרש מתפקידו, נבחר ג'ון לורט סטוקס להחליפו. המסע השלישי הסתיים ב-1843.
[עריכה] שנים אחרונות
ב-1845 שרתה הביגל כעמדת תצפית נייחת של משמר החוף על גדות נהר התמזה. ב-1851 הוגשה עצומה להסרתה של הביגל מעמדתה על ידי חברות שמכרו צדפות וסוחרים, בטענה שהיא מפריעה למעבר בנהר. לפי רשומי הצי, ב-25 במאי 1851 שונה שמה ל "W.V. No. 7". ב-1870 היא נמכרה לסוחר גרוטאות למטרת פירוק.

