רוג'ר בייקון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוג'ר בייקון (1214 - 1294), הידוע גם כדוקטור מירבליס (בלטינית "מורה מדהים"), היה פילוסוף אנגלי ששם דגש משמעותי על האמפריציזם, והוצג כאחד מהתומכים הראשונים בשיטות המדע המודרני; אף שמחקרים מאוחרים הדגישו גם את החשיבות של סמיכתו על מסורות האלכימיה הערבית.
[עריכה] חיים מוקדמים
בייקון נולד ליד אילצ'סטר בסומרסט. משפחתו כנראה הייתה אמידה, אך בתקופת מלכותו הסוערת של הנרי השלישי, רכושם נלקח מהם וכמה מחברי המשפחה הוגלו.
רוג'ר בייקון למד באוקספורד, הרצה על אריסטו ומאוחר יותר נהיה לנזיר פרנסיסקני ופרופסור באוקספורד. הוא כנראה נעשה לנזיר ב1233, ואז עבר לצרפת על מנת ללמוד באוניברסיטה של פריז, אז מרכז החיים האיטנלקטואליים באירופה. שני המסדרים הגדולים, הפרנסיסקנים והדומיניקנים, עדיין לא היו מיוסדים שם, ורק עתה החלו לקחת חלק חשוב בדיון התאולוגי. אלכסנדר מהלס הנהיג את הפרנסיסקנים, ואילו למסדר השני היו את אלברטוס מאגנוס ותומאס אקווינס. היכולות של בייקון הוכרו תוך זמן קצר, והוא נהנה מחברתם של אנשים חשובים כאדם דה מריסקו ורוברט גרוסטסט, בישוף לינקולן. יחד עם ההוראה והמחקר שלו, הוא גם ביצע ותיאר נסויים שונים.
[עריכה] חיים ויצירה
ההכשרה המדעית שבייקון רכש, בעיקר מלימוד מחברים ערבים, גרמה לו להבין את החסרונות בשיח האקדמי הקיים. אריסטו היה ידוע רק דרך תרגומים גרועים, והפרופסרים לא היו מוכנים ללמוד יוונית. המצב לגבי כתבי הקודש היה דומה. מדע פיזיקלי לא נחקר על ידי ניסויים בדרך האריסטוטלית, אלא על ידי ויכוחים המיוסדים על המסורת. בייקון פרש מהרוטינה הסכולסטית והקדיש את עצמו ללימוד שפות ולניסויים. המורה היחיד שהוא העריך היה אדם בשם פטרוס מהרנקוריה מפיקרדי, שכנראה זהה למתמטיקאי בעל שם דומה, פטרוס פרגרינוס מפיקרדי, שהוא אולי גם האחראי על חיבור קטן בכתב יד, "המגנט", שנמצא בביבליותק אימפריאל בפריז. הניגוד בין חוסר ההכרה באדם זה, לבין הפרסום שלו זכו הדוקטורים מהאוניברסיטה הרגיזה מאוד |את בייקון. ב"אופוס מינוס" וב"אופוס טרטיום" הוא יוצא בתקיפות כנגד אלכסנדר מהלס, וכנגד פרופסור אחר, שהוא אומר שרכש את לימודיו בכך שלימד אחרים, ואימץ לעצמו נימה דוגמהטית שאיפשרה לו להתקבל בפריז כשווה לאריסטו, אביסינא, או אברוס.
בייקון פגש את הקרדינל גוי לה גרוס דה פולקס, שהתעניין ברעיונות שלו וביקש ממנו לפרסם חיבור מקיף. בייקון, שהוגבל על ידי החוק הפרנסיסקני האוסר לפרסם חיבורים מחוץ למסדר ללא אישור מיוחד, התמהמה בתחילה. קרדינל זה הפך לאפיפיור קלמנט הרביעי, והוא זירז את בייקון להתעלם מהאיסור ולכתוב את הספר בחשאי. בייקון עשה זאת ושלח את החיבור, ה"אופוס מג'וס", לאפיפיור ב-1267. לאחר מכן הוא שלח לו את ה"אופוס מינוס", סיכום של הרעיונות העיקריים מהחיבור הראשון. ב-1268, הוא שלח את חיבורו השלישי, ה"אופוס טרטיום", לאפיפיור, שמת באותה שנה. בייקון כבר לא היה מקורב לצלחת, והוא למעשה נאסר בידי המסדר הפרנסיסקני בפעם השנייה ב-1278, מכיוון שניסוייו בתחום האלכימיה הערבית גרמו לכך שיואשם בכישוף. הוא נותר במאסר לעשר שנים, עד שהתערבותו של אציל אנגלי הביאה לשחרורו.
בכתביו, בייקון קורא לרפורמה בלימודים התאולוגיים. יש לשים פחות דגש על חילוקים פילוסופיים מינוריים כמו בסכולסטיקה, והתנ"ך עצמו צריך לשוב למרכז ההתעניינות, ועל התאולוגיים ללמוד את השפות שבו הוא נכתב במקור (כלומר, יוונית ועברית). הוא עצמו היה בקי בכמה שפות, והצטער על הטעויות שנפלו בכתבי הקודש ובכתביהם של הפילוסופים היווניים בשל תרגומים ופירושים מוטעים. מעבר לכך, הוא טען כי תאולוגים צריכים ללמוד את כל המדעים באופן מפורט, וכי יש להוסיף אותם למערכת הלימודים האוניברסיטאית הרגילה.
הוא דחה את ההליכה העיוורת אחר הסמכויות העתיקות, גם בתאולוגיה וגם במדע. ספרו אופוס מאיוס (Opus maius) עוסק במתמטיקה ובאופטיקה, באלכימיה ובייצור אבק שריפה, המיקומים והגדלים של גרמי השמים, והוא חוזה המצאות מאוחרות כמו ה מיקרוסקופ, הטלסקופ, משקפיים, מכונות מעופפות וספינות קיטור.
בייקון למד גם אסטרולוגיה והאמין כי לגרמי השמים יש השפעה על גורלם של בני האדם. הוא גם כתב ביקורת על הלוח היוליאני שאז עדיין היה בשימוש. הוא גילה לראשונה את קשת הצבעים בתוך כוס מים, מאות שנים לפני שאייזק ניוטון גילה כי ניתן לפזר ולאחר מחדש אור לבן על ידי עדשה.
הוא הכיר היטב את התובנות הפילוסופיות והמדעיות של העולם הערבי, שבאותו זמן היה התרבות המתקדמת ביותר. הוא היה תומך נלהב של השיטה הניסויית לרכישת מידע על העולם. הוא התכוון לפרסם אנציקלופדיה מפורטת, אך רק חלקים שלה הופיעו.

