פוליטיקה של ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הממשל בישראל
נשיא המדינה
משה קצב
ממשלת ישראל
ראש הממשלה
אהוד אולמרט
ממלאת מקום ראש הממשלה
ציפי לבני
היועץ המשפטי לממשלה
הממשלה ה-31
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
דליה איציק
חבר כנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
בג"צ
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת רשויות בישראל

פורטל - הממשל בישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. בראש המדינה עומד הנשיא, אך הוא אינו מחזיק בסמכויות רבות ולמעשה תפקידו הוא סימלי. ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא שבוחר לתפקיד את האדם בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה. הממשלה מורכבת על ידי ראש הממשלה, וחייבת בתמיכת הכנסת. הרשות המחוקקת היא הכנסת המורכבת ממאה ועשרים חברי כנסת ונבחרת בבחירות כלליות אחת לארבע שנים (או פחות במקרה שהכנסת מחליטה לפזר את עצמה). ההצבעה בבחירות לכנסת מתבצעת על פי הרשימה (בדרך כלל של מפלגה) בה בוחר כל אזרח לתמוך. כל רשימה, שקיבלה קולות בשיעור העולה על אחוז החסימה), תזכה למספר מושבים באופן יחסי לשיעור הקולות לו זכתה. לקראת הבחירות לכנסת ה-13, הועלה אחוז החסימה מ-1% ל1.5% ולקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוחלט להגדילו ל-2%.

בשנות התשעים שונתה שיטת הבחירות, ונערכה הפרדה בין בחירת ראש הממשלה לבחירות לכנסת, כך שכל אזרח הצביע בשני פתקים - אחד לראשות הממשלה, ואחד לכנסת. בשיטה זו ראש הממשלה נבחר על ידי העם, ולא על ידי הכנסת. שיטה זו גרמה להתפלגות קולות הבוחרים בין מפלגות רבות וגרמה לחוסר יציבות קואליציוניות ולכן נזנחה.

אף על פי שבהכרזת העצמאות התחייבו החותמים לכתיבת חוקה בתוך מספר חודשים, עד היום לא נכתבה חוקה למדינת ישראל, וזאת בשל חילוקי דעות פנימיים בנוגע לאופיה של המדינה. את תפקיד החוקה ממלאים חוקי יסוד הנקבעים על ידי הכנסת ומקבלים מעמד מיוחד.

תוכן עניינים

[עריכה] הרשות המבצעת

ערך מורחב – ממשלת ישראל

ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל. בראשה עומד ראש הממשלה, וחברים בה שרים אשר בידי ראש הממשלה הסמכות למנותם ולפטרם. בידי ממשלת ישראל הסמכות ברוב ההיבטים הממלכתיים והציבוריים, והיא מייצגת את מדינת ישראל כלפי חוץ.

מאז שנת 1968 מוסדרות בחירתה וכהונתה של הממשלה באמצעות חוק יסוד: הממשלה.

להקמת הממשלה נדרש ראש הממשלה לקבל את אמון רוב חברי הכנסת, ולכן טבעי הדבר להקים קואליציה של מפלגות אחדות (במה שכונה "מעשה מרכבה") ולמנות את ראשי המפלגות לשרים, ובכך לקבל את אמון הכנסת.

הממשלה הנוכחית היא ה-31 במספר, מאז קום המדינה. הממשלה, בראשות אהוד אולמרט, הושבעה ב-4 במאי, 2006 וחברים בה מפלגות קדימה, העבודה, ש"ס ומפלגת גיל.

[עריכה] הרשות המחוקקת

ערך מורחב – הכנסת

הכנסת היא הפרלמנט - הגוף המחוקק במדינת ישראל. היא קיבלה את שמה משמה של אספת זקני העם בתקופת הממשל הפרסי בארץ ישראל - הכנסת הגדולה. בכנסת חברים 120 חברים, אשר נבחרים אחת לארבע שנים בשיטת בחירות יחסית. בראש הכנסת עומד יושב ראש הכנסת, שנבחר לתפקידו מקרב חברי הכנסת, והוא לרוב בא מהמפלגה החזקה שבקואליציה.

תפקידה המרכזי של הכנסת הוא החקיקה, ובתחום זה השיגה הכנסת יבול רב, בדמותם של חוקי מדינת ישראל. ראו בעניין זה: החקיקה בישראל.

בבחירות לכנסת רשאי להצביע כל אזרח ישראל שמלאו לו 18 שנה. כל אזרח שמלאו לו 21 שנה רשאי להיות מועמד לכנסת, למעט עובדי מדינה, שופטים ואנשי צבא. לאנשי צבא אף יש תקופת צינון המעוגנת בחוק, אם כי יש טוענים שאינה ארוכה במידה מספקת.

החלטותיה של הכנסת, כגון אישורו של חוק או הצבעת אי אמון, מתקבלות באמצעות הצבעה במליאת הכנסת. ההחלטה מתקבלת בקולותיהם של רוב חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה, ולעתים מדובר במספר חברי כנסת קטן להפליא. בנושאים מסוימים, כגון שינוי חלק מחוקי היסוד, נדרש רוב של 61 חברי כנסת.

[עריכה] הגושים הפוליטיים בישראל

השיח הפוליטי בישראל נע בעיקר סביב הציר הבטחוני-מדיני. לפי ציר זה מוגדרים גם מחנות השמאל והימין, בניגוד למדינות אירופה שם החלוקה היא בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי. החלוקה בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית נעשית לפי הפרמטרים הבאים:

  • היחס לפלסטינים: מפלגות השמאל תומכות בחתירה לפשרה עם הפלסטינים, ואילו מפלגות הימין תומכות בקו נוקשה יותר הכולל פעולות צבאיות כנגד הטרור.
  • היחס להתנחלויות: הימין תומך בהשארת ההתנחלויות, המרכז תומך בהשארת גושי התנחלויות אך פינוי מאחזים והתנחלויות בודדות, ואילו השמאל תומך בפירוקן ובחזרה לקווי 1967.
  • ביחס לכלכלה: בפרמטר זה אין היום הבדל גדול בין ימין לשמאל. חלק מהימין תומך בכלכלה קפיטליסטית ואילו חלק השמאל תומך בסוציאליזם או קפיטליזם רך. בפועל יש מפלגות ימין התומכות במדיניות סוציאליסטיות ותנועות שמאל בורגניות.

הגושים הפוליטיים בכנסת הם הימין, השמאל והמרכז. בנוסף להם פועלים 3 גושים סקטוריאליים המייצגים קבוצות מוגדרות באוכלוסייה: החרדים, העולים מרוסיה והערבים.

[עריכה] הימין

ערך מורחב – ציונות דתית
ערך מורחב – ימין רדיקלי בישראל

הימין בישראל (מיוצג בכנסת על ידי הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי-מפד"ל, ומחוצה לה על ידי מועצת יש"ע, גוש אמונים ושלל תנועות אחרות) מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין מאמין שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תומך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת יישובים.

ככלל, רוב הדתים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, הזרם החרדי-לאומי והזרם הקיצוני ("נוער הגבעות"). כמו כן, רבים מבני הציונות הדתית הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז אך בעשורים האחרונים נהפכה למפלגת ימין, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי. את הזרם הקיצוני יותר מייצגת מפלגת חזית יהודית לאומית שלא נכנסה לכנסת.

ככלל, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-דתית, אם כי יש מחנה ימין חילוני נרחב. הציונות הדתית נוטה היום ברובה לימין. מבחינה כלכלית, רוב מפלגות הימין תומכות בשילוב של שוק חופשי עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן צומת וחירות - התנועה הלאומית.

לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הקיצוני. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון את גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות. לתנועות אלה יש נטייה גם לפעול באלימות לעיתים כדי להגשים את מטרותיהם, אם כי מספר הפעילים הימניים שנעצרו והורשעו באלימות קטן מאוד.

[עריכה] השמאל

ערך מורחב – שמאל ציוני
ערך מורחב – שמאל רדיקלי בישראל

השמאל (המיוצג על ידי מפלגת העבודה, מרצ וחד"ש בכנסת, ומחוצה לה על ידי תנועת שלום עכשיו), לעומת זאת, נוקט בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שהסכמי שלום הם הדרך הטובה ביותר לפתרונו. הם מעדיפים מו"מ דיפלומטי על פני פעולות צבאיות, ומתנגדים לנוכחות הישראלית בשטחים. רובם בעד פינוי רוב ההתנחלויות ותומכים בהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות ורואה בשלום דבר טוב למדינת ישראל לבין שמאל קיצוני המתנגד לציונות ומאמין בזכותם של הפלסטינים למאבק ב"כיבוש הישראלי" ובחוסר הלגיטימיות של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית.

השמאל הנוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה השמאל נע בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה וקפיטליזם רך.

[עריכה] המרכז

המרכז הפוליטי (מיוצג בכנסת על ידי מפלגת קדימה וגיל - מפלגת הגימלאים, ובעבר יוצג על ידי שינוי) משלב את חוסר האמון של הימין במו"מ עם הערבים עם הטענה של השמאל שיש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי יש"ע. כתוצאה מכך, המרכז תומך בפעולות חד-צדדיות כגון גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללחימה בטרור. מבחינה כלכלית, המרכז הוא ליברלי ותומך בכלכלה חופשית ובעל גישה קפיטליסטית. עד כה, גוש המרכז בכנסת היה קטן, מעולם לא עבר את ה-15 מנדטים בממוצע ומפלגות מרכז נטו להתפורר תוך פחות משתי קדנציות (לדוגמה: ד"ש, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ושינוי).

גם מפלגות שאינן מזוהות כימין או שמאל בתחום המדיני נחשבות למפלגות מרכז. לדוגמה: מפלגות הירוקים מתמקדת בנושאי פנים ועד כה לא נכנסה לכנסת. מצעה בתחום המדיני הוא יוני, אך הוא לא מרכז פעילותה.

[עריכה] הגושים הסקטוריאליים

  • המפלגות החרדיות (מיוצגות על ידי ש"ס, יהדות התורה ואגודת ישראל) נחשבות כנוטות לימין, בעיקר בכל הקשור לענייני דת ושמרנות, אך גם בתחום המדיני (יחסי חוץ ובטחון, השסע עם הערבים), למרות שהן מוכנות לתמוך גם בצעדי מדיניות שמאלנית, כל עוד דרישותיהן בתחומי הדת (חקיקה דתית, תקציב למוסדות דת וכו') נענות על ידי הממשלה. מפלגות אלה תומכות במדינת רווחה והגדלת הקצבאות לחלשים בחברה.
  • העולים מרוסיה וממדינות חבר העמים נוטים גם הם לימין במישור המדיני וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות ודת הם מאוד ליברלים ומאמצים אף עמדות המזוהות עם מפלגות השמאל. כיום יש 3 מפלגות מרכזיות ברחוב הרוסי: ישראל ביתנו הניצית, ישראל בעליה שהתמזגה עם הליכוד ומפלגת השמאל הבחירה הדמוקרטית שהחליטה לא לרוץ בבחירות האחרונות.
  • גוש המפלגות הערביות (בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש היהודית-ערבית) מתנגד למדיניות ישראל בשטחים, לתנועת הציונות בכלל ואף לאופיה היהודי של מדינת ישראל. הם מאמינים ששוויון זכויות מלא לערביי ישראל יושג רק במדינת כל-אזרחיה או במדינה דו-לאומית. כתוצאה מעמדות אלה, החורגות מהקונצנזוס, הן לא משפיעות הרבה על השיח הפוליטי ונתפסות בידי רבים כמפלגות תומכות-טרור העוינות את ישראל וחותרות להשמידה. המפלגות הערביות בישראל נחשבות בעייני רבים למפלגות שמאל קיצוני בגלל תמיכתן בפלסטינים ובמדינות ערב בסכסוכם עם ישראל, וכן בגלל קריאתן להפוך את מדינת ישראל למדינת כל-אזרחיה/דו-לאומית, הזוכה לשיתוף פעולה מצד תנועות שמאל רדיקלי יהודיות. מפלגות אלה אינן שמאל קלאסי מאחר והן נוטות ללאומנות ערבית (בל"ד) ואיסלמיזם (רע"מ), ובדרך כלל מתנגדות לליברליזם בתחום התרבותי-דתי. בקרב ערביי ישראל יש גם תנועות קיצוניות יותר שאינן מכירות במדינת ישראל מסיבות לאומיות (בני הכפר למשל) או דתיות (הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית), בשוליים יש אף קבוצות המתנגדות בצורה אלימה לקיומה של המדינה וחותרת תחתיה.

[עריכה] ערכים הקשורים לפוליטיקה במדינת ישראל

הכנסת - ממשלת ישראל - ציונות - שיטת הממשל בישראל - ארגוני ימין בישראל - ארגוני שמאל בישראל

[עריכה] מחנות פוליטים בישראל

במישור המדיני:

ימין רדיקלי - גוש אמונים - ימין דתי - ימין ליברלי - מרכז - שמאל ציוני - שמאל רדיקלי

במישור הכלכלי:

תאצ'ריזם - ליברליזם - קפיטליזם - סוציאל דמוקרטיה - מדינת רווחה - סוציאליזם - קומוניזם

במישור דת ומדינה:

מדינת הלכה - כפייה דתית - חרדים - דתיים - דתיים לאומיים - מסורתיים - מדינה יהודית דמוקרטית - חילוניים - אתאיסטים - הפרדת דת ומדינה - מדינת כל אזרחיה

מפלגות בכנסת (מימין לשמאל):

האיחוד הלאומי - מפד"ל - יהדות התורה - ש"ס - ליכוד - שינוי - קדימה - העבודה - עם אחד - מרצ-יחד - חד"ש - רע"מ - בל"ד

[עריכה] פוליטיקאים ומדינאים ישראליים

רשימת ראשי ממשלות ישראל - נשיאי ישראל - פוליטיקאים ישראליים

[עריכה] מפלגות בישראל

מפא"י - העבודה - קדימה - תנועת החרות - הליכוד - רפ"י - מפ"ם - מרצ-יחד - שינוי - ש"ס - יהדות התורה - מפד"ל - עם אחד - האיחוד הלאומי - מולדת - ישראל ביתנו - עלה ירוק - בל"ד - רע"מ - חד"ש - מק"י - מפלגת הגימלאים

[עריכה] מושגים בפוליטיקה הישראלית

כלנתריזם - המהפך - ממשלת אחדות לאומית - מטבחון

[עריכה] מערכות בחירות בישראל

[עריכה] ראו גם

  • קלישה, על השימוש בקלישאות בפוליטיקה הישראלית