לדאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנזר תיקסיי (Thiksey) בלדאק
הגדל
מנזר תיקסיי (Thiksey) בלדאק
שער העיר לה
הגדל
שער העיר לה
מעבר ההרים קרדונג-לה, מעבר ההרים הגבוה בעולם לרכב מוטורי
הגדל
מעבר ההרים קרדונג-לה, מעבר ההרים הגבוה בעולם לרכב מוטורי

לדאק הוא אזור השוכן בצפון הודו, בין רכס קארקוראם להרי ההימליה הגבוהים. לדאק הוא המחוז הגדול במדינת ג'אמו וקשמיר, והפחות מיושב מכל מחוזות הודו, בירת המחוז היא העיר לה

גובה האזור נע בין 3,000 מטר מעל פני הים בעמקים שבין ההרים, ועד ל-6,500 מטר בפסגות. זהו אזור מבודד, שרק שני כבישים סלולים (אחד ממנאלי ואחד מקשמיר, שניהם בין הכבישים הגבוהים בעולם) מגיעים אליו והם חוצים מעברי הרים בגובה העולה על 5,000 מטר. שלושת מעברי ההרים לרכב מוטורי הגבוהים בעולם נמצאים בלדאק, הגבוה מביניהם הוא מעבר קרדונג-לה המוביל מלה לעמק הנוברה. ברכב ניתן להגיע לשם רק בעונת הקיץ, בין יוני לאוקטובר. בשאר עונות השנה הדרכים חסומות על ידי שלגים. וכתוצאה מכך, עד לפני שנים לא רבות, היו הקשרים של תושבי לדאק עם העולם מעטים מאוד. החברה בלדאק היא חברה מסורתית חקלאית, שתושביה התאימו את אורחות חייהם לתנאי הטבע הקשים.

[עריכה] תנאי הטבע ואורח החיים הלדאקי

רוב תושבי לדאק מתגוררים בכפרים קטנים המפוזרים באזור, ועיסוקם העיקרי הוא בחקלאות. האקלים הקשה, העונה החקלאית הקצרה הנמשכת חודשים ספורים בלבד, ומיעוט הקרקעות והמדרונות התלולים, מגבילים מאוד את האפשרויות החקלאיות ומחייבים את החקלאים להתאים את הגידולים לתנאי הטבע באזור. את הגידולים החקלאיים מגדלים בעיקר באפיקי נחלים, שם אפשר למצוא אדמת סחף הראויה לעיבוד חקלאי, ועל מדרגות חקלאיות רחבות (טרסות), הנבנות בעבודת ידיים קשה. בין הגידולים: שעורה כגידול ראשי (בשל עמידותה בטמפרטורות נמוכות), חיטה, כמה סוגי ירקות, ועצי משמש ואגוז שאותם מגדלים באזורים הנמוכים יותר. הגידולים מושקים במי הפלגים, המועברים לכפרים ולשדות באמצעות תעלות.

ענף חשוב נוסף בחקלאות של לדאק הוא גידול בעלי חיים, כגון עיזים, כבשים, פרות, סוסים, יאק ודזו. הדזו הוא בעל חיים נפוץ באזור ומהווה מעין הכלאה בן יק לפרה. הדזו עמיד בפני הטמפרטורות הנמוכות השוררות בלדאק, ונוח יותר לאילוף מאשר היק. בחורף משכנים את עדרי בעלי החיים בקומת הקרקע של בתי המגורים בני ה-2-3 קומות, ובקיץ הם מובלים אל שטחי המרעה הגבוהים. לבעלי החיים בהם משתמשים החקלאים בלדאק יש חשיבות רבה, כי הם עושים עבודות חקלאיות חשובות: הובלת משאות, חרישה ודיש, גלליהם משמשים לדישון בשביל השדות, החלב שלהם משמש כמזון והצמר שלהם משמש כלבוש.

בעונת הקיץ הקצרה תושבי לדאק עובדים עבודה מאומצת וקשה בשדותיהם, מהבוקר ועד הערב. גם במשך תקופת החורף הארוכה, כאשר לא ניתן לעבד את השדות, הם עובדים עבודה קשה (קישוש זרדים ועצים בחורף המושלג של לדאק הוא עבודה קשה, שאיבת מים לשתייה, איסוף וייבוש הגללים של בעלי החיים, וגם את הטיפול עצמו בבעלי החיים). עונת החורף היא גם הזמן המתאים לעיבוד חומרי גלם שונים, למשל סריגה של צמר, עיבוד עורות ועוד.

קשיי המעבר באזור ההררי, גם של בני אדם וגם של סחורות, הביאו לכך שהמזון של תושבי לדאק מבוסס ברובו על ייצור מקומי. המאכלים האופיניים מבוססים על מלח וחמאה. תושבי לדאק אינם אוכלים דגים לעולם, מתוך אמונה שהריגת בעלי חיים למאכל נעשית רק כשאין ברירה אחרת, ולפיכך הם הורגים רק בעלי חיים שבשרם יספיק לאנשים רבים ככל האפשר. גם הבתים בלדאק בנויים מחומרים מקומיים בצורה הזו: הבסיס בנוי מאבן וקירות הבית (החיצוניים והפנימיים) מלבני בוץ שהתייבשו בשמש.

מרבית תושביה של לדאק משתייכים לדת הבודהיסטית, וחלקם הקטן מוסלמים. חיי הקהילה של התושבים הבודהיסטים מנוהלים על ידי נזירים החיים במנזרים הרבים שבאזור. הנזירים עורכים את טקסי הדת, מנהלים את טקסי החתונות, ומלמדים את התושבים קרוא וכתוב וכן את התרבות הבודהיסטית. במשך שעות ארוכות, שמרביתן בחורף, נוהגים תושבי לדאק הבודהיסטים להתכנס ולהקשיב לסיפורים ולדקלומים של הנזירים.

ההתמודדות היומ-יומית של התושבים עם תנאי הטבע הקשים באזור המבודד הזה, מחייבים שיתוף פעולה והדדיות ברבים מתחומי החיים. ואמנם בלדאק הבנייה של בתי המגורים מתבצעת בעבודה משותפת - בעת הצורך נאספים יחדיו כמה בתי אב ועוזרים למשפחה בבנייה; את בעלי החיים מקבצים יחד לעדר גדול, המובל לשדות המרעה כל פעם על ידי רועה ממשפחה אחרת; ולמבצעים הגדולים, כמו בניית תעלות וסלילת כבישים, נרתמים כל בני הכפר.

[עריכה] התחלת המודרניזם בלדאק

במשך תקופות ארוכות הייתה אוכלוסיית לדאק מצומצמת מאד. הסיבות העיקריות לכך הן בידודו של האזור, שחסרו בו שירותי רפואה ותברואה, שבהיעדרם מספר התינוקות שמתו סמוך ללידה היה גבוה; וחיי הנזירות, הנפוצים בלדאק גם בקרב נשים וגם בקרב גברים, שגרמו לכך שתושבים רבים בלדאק לא נישאו ולא ילדו ילדים.

משנות ה-70 ואילך, מתרחשים בלדאק שינויים. מאפיינים של חברה מודרנית הולכים ותופסים מקום, בעיקר בבירת האזור, לה, ובסביבותיה, אך גם בכפרים. תחבורה אווירית המקשרת את לדאק עם העולם החיצון בכל עונות השנה, מפחיתה מן הבידוד והניתוק של האזור. מערכות מים, ביוב וחשמל הוקמו בעיר לה, ולאט לאט הם מגיעים לכפרים באזור. הטלוויזיה והקולנוע, ההופכים לאמצעי מבוקש לבלילוי בכל שנות הפנאי, והתיירים מכל רחבי העולם שממלאים את המקום - מחזקים גם הם את הקשרים של תושבי לדאק עם "העולם שבחוץ". גם תפרוסת האוכלוסייה בלדאק הולכת ומשתנה כתוצאה מנהירה גדולה של תושבים מהכפרים לערים השוכנות באזור.