הסלע האדום (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"הסלע האדום" הוא שיר ישראלי שנכתב בשנות ה-50 על ידי חיים חפר, הולחן בידי יוחנן זראי והושר בידי אריק לביא. בשיר מתוארת יופיהם של פטרה והמקדש אשר נחצב באבני החול של הרי אדום ואת מסעם של צעירים ישראלים אליו.

הסלע האדום ממוקם בדרום ירדן, כ-100 ק"מ צפונית לאילת. בשל הקירבה ויופיו של המקום, החל משתרש מנהג הרפתקני בקרב צעירים נועזים מישראל לחצות את הגבול לשטח האויב, בכדי לראות במו עיניהם את סוד פלאה של פטרה (אחד המיתוסים נקשר למאיר הר ציון). המסע לא היה פשוט והוא מתואר בשיר, רבים מאלו שהגיעו נתפסו, רבים כלל לא הצליחו להגיע, ומרבית אלו שנתפסו לא חזרו בחיים לארץ.

בהתייעצות של דוד בן גוריון עם צוות עוזרים ויועצים נקבע, כי השיר יחדל להיות משודר ב"קול ישראל" שכן הוא מעודד הליכה לפטרה. במשך כמה עשרות שנים הטילו ברדיו וטו על השמעת השיר.

כיום, לאחר הסכם השלום עם ירדן, אושר לאזרחי המדינה לבקרב בירדן ופטרה, ולצאת למסע בעקבות השיר.


מילות הבית הראשון של השיר:

מעבר להרים ולמדבר,

אומרות האגדות, ישנו מקום,

שאיש ממנו חי עוד לא חזר,

והוא נקרא הסלע האדום.

הו, הסלע - האדום - האדום.