הנשאשיבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפחת אל נשאשיבי היא משפחה פלסטינית ירושלמית שהייתה בעלת השפעה ויוקרה רבה בקרב ערביי ארץ ישראל ובקרב השלטון העות'מאני של ארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20.

סביר להניח שהפיכתה של המשפחה לכוח חשוב בחברה הערבית בארץ ישראל היה חלק מתהליך התפתחותו של מעמד חברתי גבוה בקרב האוכלוסייה המקומית בירושלים תחת שלטון העות'מאנים, תהליך שהתרחש עקב ריבוי ההקדשים המוסלמים בירושלים שחיזק את מעמד האחראים עליהם והעדר שכבה תורכית שלטת בארץ. כאחת מהמשפחות שצמחו על רקע זה, נשען כוחם של הנשאשיבים, כמו כוחן של משפחות ערביות אחרות תחת השלטון העות'מאני, על חכירת מסים, בעלות על אדמות והחזקת משרות דתיות.

בסוף המאה ה-19 החזיקו בני המשפחה, בראשות עות'מאן נשאשיבי ובנו ראג'ב נשאשיבי, במשרות רבות במנגנון הציבורי של השלטון העות'מאני בארץ ישראל. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה המשיכו בני המשפחה להחזיק במשרות ציבוריות תחת שלטון המנדט הבריטי, והם קראו לערבים לשתף פעולה עם המוסדות הבריטים.

בקרב החברה הערבית נחשבו הנשאשיבים למשפחת "אצולה" חברתית ותרבותית. רבים מבניה היו סופרים ועיתונאים בולטים. יחד עם זאת היו הנאששיבים מנהיגי האופוזיציה למועצה המוסלמית העליונה ולמנהיגתה, משפחת אל חוסייני. למרות שהשליטה ברמה הארצית הייתה נתונה בידי משפחת חוסייני, הצליחו הסיעות שבראשם עמדה משפחת אל נשאשיבי להפגין את כוחם בבחירות המוניציפאליות שנערכו בארץ בשנות ה-20 וה-30, והם השתלטו על רשויות רוב הערים הערביות.

בשנת 1934 הקימו בני המשפחה ותומכיהם מפלגה לאומנית מתונה בשם "מפלגת ההגנה", בראשות ראגב' נשאשיבי. ראג'ב היה ממארגני המרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936. עם הידרדרות המרד לאלימות פנימית ופגיעה בקרב מנהיגי האופוזיציה של חוסייני, פרשו הנאששיבים מההנהגה הערבית והחלו להקים כנופיות פרטיות על מנת להגן על עצמם. כנופיות אל אף שיתפו פעולה באופן חלקי עם השלטונות הבריטים ועם היישוב היהודי.

מסוף שנות ה-30 חלה החל להתפורר כוחה המשפחה, והיא איבדה הרבה מההשפעה הפוליטית שהייתה לה על החברה הפלסטינית. סכסוכים פנימיים התגלו בין חברי המשפחה, ומנהיגיה התייאשו מתוצאות המרד הערבי ומההנהגה של משפחת חוסייני. הנאששיבים גם התאכזבו מיחס השלטונות הבריטים אליהם, ואיבדו את הלהט הפוליטי האקטיבי שלהם.

הנשאשיבים קיימו יחסים הדוקים עם עבדללה שליט עבר הירדן, והם היו תומכים נלהבים של סיפוח עבר הירדן המערבי לממלכת ירדן לאחר 1948. מנהיגיה עזרו לתהליך הסיפוח, וראגב' נשאשיבי אף קיבל תואר כבוד של מושל הגדה. בני המשפחה קיבלו מעמד פוליטי כלשהו בירדן, ואחדים מקרבה אף כיהנו בממשלותיה השונות. בני משפחה אחרים, כגון מוחמד זוהדי נשאשיבי הפכו לפעילים באש"ף ובארגונים פלסטינים אחרים.

ביולי 2006 נתפרסם בעיתון הארץ [1] גילוי כי לסופר שי עגנון יש משפחה פלסטינית במזרח ירושלים, צאצאי נשואיו של בן משפחת הנשאשיבים לאחיינתו של הסופר. אחת מאחיותיו של עגנון, דבורה, נישאה לפרוון מוריץ וינר. אחת מבנותיהם, אסתר וינר (שנקראה בשם אסתר על שמה של אמו של עגנון), הכירה בשנת 1940 את ג'וואד נשאשיבי, אחיינו של פח'רי נשאשיבי, עוזרו הקרוב של ראג'ב נשאשיבי. הפגישה ארעה בבית אביה של אסתר כאשר ג'וואד נתלווה לדודתו שבאה לקנות פרווה מן הפרוון וינר. שלוש שנים לאחר מכן נישאה אסתר לג'וואד ונולדו להם שלושה ילדים. ילדיה ובני זוגם ונכדיה מתגוררים במזרח ירושלים. אחרי מלחמת העצמאות התגוררה אסתר עם בעלה וילדיה במזרח ירושלים תחת שלטון ירדן, אז גם נתאסלמה אך שמרה על קשרים עם משפחתה היהודית באמצעות פגישות במעבר מנדלבאום. בשנת 1955 נתגרשה אסתר מבעלה כאשר זה רצה לשאת אשה שניה. אחרי מלחמת ששת הימים חזרה למערב ירושלים. בפסח תשכ"ט - 1969 הסבה לליל הסדר בלווית בנה הצעיר בבית בת דודתה אמונה ירון, בתו של עגנון, כאשר לסדר זה הסב גם עגנון עצמו. אסתר נישאה בשנית ונפטרה בבשנת 1989.

[עריכה] אישים בולטים

  • עות'מאן נשאשיבי
  • ראג'ב נשאשיבי
  • פח'רי נשאשיבי
  • מוחמד אסטף נשאשיבי
  • אנור נשאשיבי
  • עזמי נשאשיבי
  • נאסר א-דין נשאשיבי
  • מוחמד זוהדי נשאשיבי

[עריכה] ביבילוגרפיה

  • לקסיקון פוליטי של העולם הערבי, יעקב שמעוני, הוצאת כתר, ירושלים, 1988

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ שירי לב-ארי, אבא ג'וואד וסבא מוריץ, הארץ, גלריה (7 ביולי 2006).