המינים בנצרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נצרות
צלב הנצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
התאולוגיה הנוצרית כתבי הקודש הנוצריים
הקרדו
השילוש הקדוש
החטא הקדמון
צליבת, תחיית ועליית ישו
הביאה השנייה
שבעת החטאים
הברית הישנה
הברית החדשה
הבשורות
חזון יוחנן
הפולחן הנוצרי אישים מרכזיים
הסקרמנטים
טבילה · וידוי
סעודת האדון
צלב · איקונין
ישו · יוחנן המטביל
השליחים · פאולוס
אבות הנצרות · האפיפיור
הקדושים הנוצריים
הזרמים בנצרות ההיסטוריה של הנצרות
נצרות קתולית
נצרות אורתודוכסית
נצרות פרוטסטנטית
המינים בנצרות
ועידת ניקיאה
פילוג הכנסייה הנוצרית
מסעי הצלב
הפילוג המערבי
הרפורמציה
ראו גם
מונותאיזם | נצרות ואנטישמיות | אדריכלות כנסיות

בנצרות, כמו ביהדות, התפתחו סיעות שהתייחסו לחלק מעיקרי האמונה, ודחו חלק אחר. כבר מראשית ימיה של הנצרות החלו להיווצר סיעות שדגלו בתורה מעט שונה מהמסורת המרכזית. הנצרות האורתודוקסית דחתה מעליה כל גורם בעל השפעה שהוביל את דרך הנצרות לשביל אחר, וראתה בסיעות אלה משום "מינות".

ההיסטוריה של הכתות המיניות בנצרות מתחילה עם הנצרות עצמה. כיוון שעבר זמן ניכר מהיווסדה של הנצרות ועד לגיבוש כללי הדוֹגמה הנוצרית, הספיקו לצמוח כתות רבות שדרכם הייתה שונה במידה זו או אחרת מן הנצרות המסורתית. המינים הראשונים היו הנוצרים היהודים, ממשיכי דרכו של ישו, ותלמידיהם. אלו האמינו בישו ובאמונה הנוצרית, אך המשיכו לקיים את מצוות התורה, בניגוד לנצרות הפאולינית שאסרה על קיום המצוות.

צד אחר של המינות נעוץ בכתות הגנוסטיות, שקבלו על עצמן את הנצרות אולם המשיכו להחזיק בדעות מיסטיות שהנצרות דחתה. ימיה של הגנוסיס עתיקים מאלו של הנצרות. הכתות הגנוסטיות חשבו שניתן לשלב בין השתיים, אך השקפה זו נדחתה על ידי אבות הנצרות.

האמונה בישו כבן האלוהים ובישועה על ידו, הצמיחה אף היא כתות מינות רבות, שנבדלו זו מזו בגרסאות השונות שלהן לתאולוגיה הנוצרית, שעיקריה הונחו כמה מאות שנים לאחר מכן בוועידות האקומניות, בעיקר בקלכדון.

בימי הביניים קמו כתות מיניות שמצען היה יותר חברתי מאשר דתי. אנשי דת שמאסו בנזירים החיים על חשבון העניים, קראו לחזרה אל הנצרות הקדומה ואל המקורות שבכתבי הקודש.

במאה ה-12 ניבא נזיר ציסטרציאני בשם יואקימוס, כי יבוא עידן חדש לרוח ישו ותורתו משכה את הפרנציסקנים; נזיר פרנציסקני בשם ג'רארדו בורגו סן דונינו מטוסקנה, פירסם את נבואות יואקימוס וכאשר הוא קיבל את הבעלות על נכסי המסדר, היו שראו בכך כפירה באביונותו של ישו והתנגדו למעשיו. המתנגדים נאסרו בעוון כפירה וכשהשתחררו הקימו את תנועת הספיריטואלים. הספיריטואלים הוקעו כמינים על ידי הפרטיצ'לי (Farticelli), זרם קנאי בתנועה הפרנציסקנית בין המאות 13-15. תנועת הספיריטואלים פתחה עידן חדש של מינות שהתבססה על פשוטי העם, מאחר שהיא קראה לחיות בעניות ולא להחזיק נכסים, משום שזו הייתה דרך האביונות של ישו - לדעתם. האפיפיור יוהנס ה-22 ציוה לגרש את הספיריטואלים ולאסור את מנהיגיהם.

באותה תקופה צמחה כת מינות, שנקראה קתרים (=טהורים) או "אלביגנזיים" (על שם העיר אלבי, ממנה יצאו), שצצה על רקע מחאה חברתית והגיעה לידי אלימות ושפיכות דמים ורק בהתערבות כוחות מדיניים היא נבלמה. הקתרים ניסו לענות על בעיית הרוע בעולם בעזרת פיתוח תורת שתי הרשויות - הטוב והרע (שהגיעה מבולגריה ללנגדוך). היו ביניהם שהאמינו כי הרע הוא נצחי והוא שווה לכוח הטוב, אין בחירה חופשית והאדם יכול להיגמל רק בחסד האל וברחמיו. היו ביניהם שהאמינו בנפילת המלאכים לארץ על ידי השטן, ולדעתם הרע אינו נצחי, אך שולט הוא בעולם ואילו הנשמות יכולות להושיע את עצמן (בחירה חופשית). הקתרים הסתייגו מעולם החומר ומחיי המין. היו ביניהם שהאמינו כי ישו נוצר מחומר שמיימי והופיע כתינוק בבית לחם, ולא נולד מרחמה של מרים.

האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, יזם מסע צלב נגד האלביגנזים ולאחר מצור ממושך על העיר בזייה (בדרש בפי היהודים), נהרגו אלפי נצורים בשנת 1209. על רקע מאורעות אלו כתב אומברטו אקו את ספרו "שם הוורד".

המכשיר שהכנסייה הנוצרית השתמשה בו במלחמתה נגד המינות היה האינקויזיציה. במוסד זה חקרו את כל אלו שנחשדו בכפירה, עינו אותם ואף הוציאום להורג. אולם האינקויזיציה לא פעלה נגד דתות מונותיאיסטיות אחרות, להוציא יהודים ומוסלמים מומרים.

בתקופת הרפורמציה, נחשבה הנצרות הפרוטסטנטית למינות, אולם כיום היא מוכרת כנצרות מתפלגת ולא כמינות.

בנצרות הקדומה צמחו סיעות אחדות של מינות שחלקן נודע בימינו, בעיקר משום שקנו להן אחיזה באזורים מסוימים:

  • המינות האריאנית: נוסדה על-ידי אריוס (בערך 256 - 336; Αρειος), שהיה תלמידו של לוקיאנוס מאנטיוכיה.
  • המינות הפלאגיאנית: נוסדה על-ידי פלאגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409.
  • המניכאיזם: נוסדה על-ידי מַני, צאצא של בית המלוכה הפרתי, שנולד בבבל בשנת 216 ומת ב-276.
  • המינות הדונאטיסטית: נוסדה על-ידי דונאטוס הגמון קרתגו (בערך 315), שכפר ביעילות הסקרמנטים הניתנים על ידי כמרים שהם עצמם שרויים בחטא.
  • המינות הנסטוריאנית: נוסדה על-ידי נסטוריוס (350-428), תלמידו של תיאודורוס ממופסואסטיה. מינות זו ברחה לפרס ועד היום יש לה כנסיות.
  • המינות המונופיזיסטית: נוסדה על-ידי אבטיכס, ראש המנזר בקונסטנטינופול, שטען שלישו יש רק ישות אחת – אלוהית. המונופיזיטים נפוצו במזרח האימפריה הרומית (ביזנטיון) ויש להם כנסיות שם.