טיעון העד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיעון העד הוא טיעון לקיומו של אלוהים על בסיס העובדה שאנשים רבים טענו כי הייתה להם חוויה אישית והתנסות בכך. ביסודו, טיעון זה הוא אחד ממגוון כשלים לוגיים מסוג פנייה אל הסמכות. לרוב, לובש טיעון העד את המבנה הבא:
- א' טוען כי פגש את אלוהים אתמול ברחוב.
- א' אינו שקרן ואין לו סיבה לשקר לי.
- לכן, יש אלוהים.
הטיעון מציג כאן, בסוג של כשל דילמה כוזבת שתי אפשרויות בלבד: או שא' שקרן, או שאלוהים קיים. בפועל, ייתכן בהחלט שלא' היה נדמה בכנות גמורה כי פגש באלוהים, אף שמפגש כזה לא התרחש. מבנה נכון מבחינה לוגית יהיה הבא:
- א' טוען כי פגש את אלוהים אתמול ברחוב.
- א' אינו יכול לטעות או לשקר.
- לכן, יש אלוהים
פעמים רבות, מוענקות לא' בצורה הזו תכונות על-אנושיות ולכן ניתן יהיה לקבל את טענתו ואת ההוכחה כי האל קיים רק אם נניח שא' אכן אינו טועה או משקר לעולם. במקרה כזה, הטיעון יהפוך לדיון בנושא התכונות העל-אנושיות של א'. באופן אבסורדי, כאשר טיעון כזה מועלה, הטענה לתכונות על-אנושיות של א' (שיהיה בדרך כלל מאמין אדוק) נסמכת בעקיפין על ההנחה שאלוהים קיים, מה שמבטל למעשה את הטיעון ומחזיר אותנו לדיון בהוכחות לקיום האל.

