בנייה ורנקולרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנייה ורנקולרית (Vernacular) היא בנייה עממית, ללא אדריכלים, המשתמשת בחומרים מקומיים ובטכנולוגיות מסורתיות. המושג "ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים" הבא לתאר את הבנייה הורנקולרית נטבע לראשונה על ידי ברנרד רודופסקי בספרו בשם זה בשנת 1964. הכפר הערבי, כגון סילואן וליפתא, טיפוסי מאוד לבנייה כזו. גם בירושלים הבנייה הזאת מופיעה, כגון במעלות אלרם שבשכונת תלפיות. בערים רבות באגן הים התיכון קיימת בנייה ורנקולרית, כמו בכפר סנטוריני היווני, העיר מרקש במרוקו וערים רבות אחרות. בנייה ורנקולרית מתייחסת גם לסוג בנייה מקומי וטכנולוגיה מקומית אשר התפתחו במשך תקופה ממושכת כמו למשל בניית בקתות עץ או קש, בניה באדמה, במבוקים וחומרים מקומיים נוספים אשר ניתן למצוא בעיקר בכפרים עתיקים או פרימיטיבים.
המאפיין העיקרי של עיר אשר בנויה באופן ורנקולרי הוא שהיא התפתחה במשך מאות שנים ובקצב איטי תוך שינויים קטנים כל הזמן. צורת התפתחות זו יצרה חללים עירוניים מיוחדים אשר ענו על צרכי האוכלוסייה באופן מדוייק וממצה. השינויים הקטנים במשך השנים עזרו לעיר להשתלב בסביבתה הטבעית ולייצר "מכונה עירונית" המתפקדת באופן אופטימלי.
אנשים רבים מוצאים את הבנייה הורנקולרית העתיקה, במקומות רבים בעולם, כבנייה מאוד רומנטית.
ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

