מצוות דבקות בתלמידי חכמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המצווה להידבק בתלמידי חכמים היא מצווה בהלכה היהודית שעל פיה נצטווה היהודי להתקרב בכל הנהגותיו אל תלמידי חכמים הבקיאים בתורה, ואשר מהנהגותיהם יוכל ללמוד.

תוכן עניינים

[עריכה] מקור המצווה

בני ישראל נצטוו בתורה (דברים י, כ): "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע". וכן במקום נוסף (דברים יא, כב): "לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". התלמוד הבבלי (כתובות קיא, ב) מעלה את השאלה, כיצד דבר זה ייתכן, והלוא אלוהים אינו עצם כלל ולכן אין אפשרות להידבק בו פיזית ("וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה?"), ועל כך עונה הגמרא: "אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה".

[עריכה] טעמי המצווה

מסבירים מצווה זו בכך, שהאדם נוטה להיות מושפע מסביבתו בעיסוקו, בהשקפת עולמו ולמעשה: כמעט בכל תחום בחייו. על כן, מי שיידבק בתלמידי החכמים, ממילא יהיה קרוב יותר לדרך שבה יש ללכת. כך מסבירים גם את דברי המשנה: "הרחק משכן רע" (מסכת אבות א, ז) שכן דרכו של אדם שיהא מושפע מסביבתו. ועוד, שאפילו בעניני החול ציוותה התורה להשתדל שלא להתיעץ בו כי בנקל ילמד אדם ממעשהו של חברו (רש"י, תהילים א, א).

[עריכה] השתמעויות של המצווה

ציוויים רבים באו כתוצאה מהוראה זו של התורה: אדם הגר בסביבה שאנשיה רשעים, עליו לעבור למקום אחר שהאנשים בו צדיקים ונוהגים בדרך טובים ועוד יותר מכך: הרמב"ם כותב שאם אינו יכול לעבור למקום מושב אחר, יהיה עליו לשבת בדד ולא להתערב עם הציבור. כמובן שציווי זה, מאז ומעולם, הוא בעייתי, שכן כל ציבור מורכב מצדיקים בינוניים ורשעים, ולא ניתן יהיה להכליל, דבריו אלה של הרמב"ם, אם כן, יהיו ממשיים רק במקרים שזהו אופי הקהילה כולה. כמו כן, על אדם לתת את כל ממונו כדי להשיא את בִיתו לתלמיד חכם. עוד סעפים של מצוה זו: התאמצות 'להתחבר' עמהם, להקשיב להם ואפילו במחיר בזיון מועט, כמו כן, יש לפרנס תלמיד חכם או ישיבה (דבר שהומר היום למעשר כספים), לאכול ולשתות עמהם ולהתחבר עימו בכל מיני חיבור.

ספר החינוך מציין כי מצווה זו נוהגת ללא תלות במין, מקום או זמן וחומרתה רבה מאד, ומי שנוהג כן, יקשה עליו לחטוא, שכן הוא לומד ממעשיהם וחי במחיצתם.


[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת