גת (עיר פלשתית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גת מוזכרת לראשונה בתנ"ך כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלשתים, ביהושע יג ג: "מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה--לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי, וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים." עוד עולה מן התאור המקראי כי גת ועקרון היוו את הגבול המזרחי של ארץ פלשתים, הגבול עם ממלכת יהודה.

גת זוהתה במאה ה-20 עם תל-ערני הסמוך לקרית גת המודרנית, ולמעשה העניק לה את שמה. אולם החפירות בתל העלו ממצא דל בלבד מן התקופה, ושלחו את החוקרים לחפש את גת פלשתים בתל אחר. כיום מזוהה גת המקראית בתל אצ-צאפי שיושב על שפת נחל האלה במקום מוצאו לשפלה. תל זה נחפר לראשונה על ידי משלחת אמריקאית בראשותם של בליס ומקליסטר, והחל משנת 1996 על ידי אהרון מאיר מאוניברסיטת בר אילן כשבשנת 1999 מצטרף אליו קרל ארליך מאוניברסיטת יורק (טורונטו, קנדה).

מדובר באחד מהגדולים שבתלי ארץ ישראל הקדומים (שטחו הכולל 400-500 דונם) שהיה מיושב כמעט ברציפות למן התקופה הכלקוליתית ועד לתקופה המודרנית. הממצאים מן החפירות מחזקים את זיהויו של התל עם גת, עם ישוב אינטנסיבי של תקופת הברזל ועושר של ממצאים פלשתיים מובהקים. יש לציין באופן מיוחד את שכבה 4. שכבה זו שנחשפה בכל שטחי החפירה היא שכבת חורבן עשירה ביותר מסוף המאה התשעית לפני הספירה והיא מיוחסת לחזאל מלך ארם עליו מסופר בספר מלכים ב' יב יח: "אָז יַעֲלֶה, חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ; וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם."

לאחר חורבן זה בשנת 813 לפנה"ס זוהתה פעילות מועטה בלבד בחלקו המערבי של שטח A הקרוב יותר למרכז התל. לאחר חורבנה לא חזרה עוד גת לגודלה וכוחה וסופחה כנראה לאשדוד. השערה זו נגזרת מכתובת סיכום של סרגון השני משנת 707 לפנה"ס. בכתובת מסופר כי סרגון השני עולה על אשדוד מאחר ששליטה מרד באשור והוא מספר: "על אשדוד, גת ואשדוד ים צרתי" - אשדוד ים היא הנמל של אשדוד (שממוקמת 4 ק"מ מזרחית לחוף) ונשלטת ממנה, גת, יש לשער, נשלטה באופן דומה.

שפות אחרות