ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הניסויים הרפואיים בבני אדם בתקופת השואה נערכו במהלך מלחמת העולם השנייה, ובוצעו על ידי רופאים שדגלו בהשקפת העולם הנאצית, ופעלו במחנות ריכוז. ניסויים אלו נחשבים כמנוגדים לאתיקה הרפואית, ומבצעיהם נשפטו במסגרת משפטי נירנברג במשפט שנקרא "משפט הרופאים" ונידונו לעונשים כבדים.

[עריכה] ניסוייו של מנגלה

הידוע לשימצה מבין כל הרופאים הנאצים היה ד"ר יוזף מנגלה שפעל במחנה הריכוז אושוויץ. ניסוייו כללו הכנסת אנשים לתאי לחץ, ניסויים בסמים, הקפאתם של אנשים למוות, וגרימת טראומות גופניות אחרות, שהסתיימו לרוב במוות. מנגלה גילה עניין מיוחד בתאומים, צוענים, תינוקות וננסים. החל מ-1943 שמר בבלוק מיוחד באושוויץ "מקרים מעניינים" כזוגות תאומים וננסים, והשתמש בהם לניסוייו.

רוב ניסוייו היו בעלי ערך מדעי שולי, כגון נסיונות לשינוי צבעה של העין באמצעות הזרקת כימיקלים לעיני ילדים, ניסויים בקטיעות וניסויים כירורגיים ברוטלים דומים, וניסיונות ליצור תאומים סיאמים באופן מלאכותי באמצעות תפירת ורידיהם של תאומים זה לזה. ניסוי זה נכשל ורק גרם לזיהום חמור בידיהם של הקורבנות.

היקפה המלא של עבודתו של מנגלה לא יוודע לעולם. את תוצאות "מחקריו", שתי משאיות עמוסות במסמכים, שלח אל אוטמאר פרייהר פון ורשאואר, מ"מכון קייזר וילהלם". מסמכים אלו הושמדו על ידי ורשאואר. קורבנותיו של מנגלה נרצחו לרוב לאחר סיום הניסויים בהם למטרת נתיחתם לאחר המוות.

בעוד שפעולותיו של מנגלה הן הידועות ביותר לשמצה, הן אינן מקרה בודד. רופאים נאצים אחרים השתתפו בניסויים מחרידים במספר מחנות ריכוז לרבות דכאו, בוכנוולד, רוונסבריק, זקסנהאוזן ונצויילר.

[עריכה] הניסויים

על פי פסקי הדין ב"משפט הרופאים" שנערך במסגרת משפטי נירנברג כללו הניסויים את הפריטים הבאים:

  • ניסויים בגובה רם - בתחילת 1942 אסירים במחנה דכאו עונו על מנת שאנשי הלופטוואפה יוכלו לברר מהי יכולת השרידה של הגוף האנושי בגובה רם. תא לחץ נמוך הוקם על מנת לגלם את התנאים בגובה של עד 68,000 רגל. האסירים הוכנסו לתא זה בניגוד לרצונם.
  • ניסויי הקפאה - בשנת 1942 אנשי הלופטוואפה ביצעו ניסויים על מנת לטפל בהיפותרמיה. במסגרת ניסוי אחד הוכנסו הקורבנות בניגוד לרצונם לתא מלא במים קפואים, לעיתים למשך שלוש שעות. ניסוי אחר הותיר אסירים עירומים בשטח הפתוח למשך שבע שעות, בטמפרטורה של מתחת לאפס. ניסויים אלו גם כללו ניסויים בדרכים לחמם את המוקפאים. רבים מקורבנות הניסויים לא שרדו אותם.
  • ניסויים במחלת המלריה - בין פברואר 1942 לאפריל 1945 נערכו ניסויים בדכאו לבדוק דרכים לחיסון מפני מחלת המלריה. אסירים בריאים הודבקו באמצעות עקיצות יתושים או בזריקות של תמצית שהופקה מבלוטות של יתושים. לאחר שנדבקו במחלה, טופלו באופנים שונים על מנת לבדוק את יעילותם. למעלה מאלף קורבנות השתתפו בניסוי זה, ורבים מתו כתוצאה מהדבקותם במחלה.
  • ניסויים בגז חרדל - בין ספטמבר 1939 לאפריל 1945 נערכו ניסויים בזקסנהאוזן ובנצוויילר כמו גם במחנות נוספים, לבדוק את הטיפול היעיל ביותר בפגיעות שנגרמות על ידי גז חרדל. הקורבנות נחשפו לגז, ונגרמו להם פגיעות מכוונות. כמה מהם מתו כתוצאה מהניסוי.
  • ניסויים בסולפונמיד - בין יולי 1942 לספטמבר 1943 נערכו ניסויים שמטרתם לבדוק את יעילות המרכיב הכימי סולפונמיד בטיפול במחלות בקטריאליות. פצעיהם של הקורבנות נחשפו לחידקים כסטרפטוקוקוס, חיידק הגנגרנה וחיידק הטטנוס. מחזור הדם של הקורבנות נחסם באמצעות קשירת כלי הדם בשני קצוות הפצע על מנת לדמות פציעה אמיתית משדה הקרב. הזיהום הוחמר באמצעות החדרת שבבי עץ וזכוכית גרוסה אל הפצע. לאחר מכן טופל הזיהום בסולפונמיד ובשאר תרופות על מנת לבחון את יעילותם. רבים מקורבנות הניסוי מתו במהלכו וכתוצאה ממנו.
  • ניסויים בהשתלה ובצמיחת אברים - בין ספטמבר 1942 לדצמבר 1943 נערכו ניסויים ברוונסבריק לבחינת צמיחתן מחדש של רקמות עצם, עצבים ושרירים כמו גם להשתלת רקמות אלו מקורבן אחד למשנהו.
  • ניסויים במי מלח - בין יולי 1944 לספטמבר 1944 נערכו ניסויים בדכאו לבדיקת שיטות שונות להפיכת מי ים לניתנים לשתיה. חלק מן הקורבנות הורעבו והוצמאו, והוזנו רק במי ים מעובדים.
  • צהבת מדבקת - בין יוני 1943 לינואר 1945 בוצעו במחנה זקסנהאוזן ובמחנה נצויילר ניסויים לבדיקת הגורמים לצהבת מדבקת והטיפול בה. חלק מקורבנות הניסוי שהודבקו במכוון בצהבת מתו במהלכו.
  • עיקור בכפייה - בין מרץ 1941 לינואר 1945 נערכו במחנות אושוויץ ורוונסבריק וכן במחנות נוספים, ניסויים בעיקור בכפייה. מטרת ניסויים אלו הייתה ליצור הליך רפואי שיתאים לעיקור מהיר של מיליוני אנשים במינימום של זמן ומאמץ. הניסויים כללו חשיפה לקרני רנטגן, ניתוחים ושימוש בסמים שונים. אלפי קורבנות עוקרו.
    • הגניקולוג פרופסור קרל קלאוברג ביצע בבלוק 10 באושוויץ ניסויי עיקור על ידי הזרקה לצינור השחלה, שגרמה למצב דלקתי ובסופו של דבר לחסימת האיברים ולעקרות. (ניסוי זה לא גרם לחבלות גופניות פרט לעקרות).
    • ד"ר שומאן מלשכת הפירר ביצע באושוויץ ניסויי עיקור בעזרת הקרנה בקרני רנטגן, ניסויים אלה גרמו למקרי מוות רבים, היות והניסויים נעשו ברמות קרינה גבוהות.
  • ניסויים במחלת הטיפוס - בין דצמבר 1941 לפברואר 1945 בוצעו במחנות בוכנוולד ונצויילר ניסויים לבדיקת תרופות וחיסונים כנגד טיפוס וקדחת הבהרות. בבוכנוולד הודבקו אסירים בריאים רבים במחלת הטיפוס, על מנת לשמור דוגמאות חיות של החידק. כתוצאה מכך מתו מעל 90% מהאסירים שהודבקו. אסירים רבים אחרים הודבקו על מנת לבדוק את יעילותם של טיפולים שונים במחלה. 75% מהם חוסנו, וקבוצת ביקורת הושארה ללא חיסון. כתוצאה מכך מאות מן המודבקים מתו. ניסויים דומים נערכו בקדחת צהובה, אבעבועות רוח, טיפוס מסוגים שונים, כולירה ודיפטרייה. ניסויים דומים נערכו במחנה נצויילר.
  • ניסויים ברעל - בדצמבר 1943 ובאוקטובר 1944 נערכו ניסויים במחנה בוכנוולד לקביעת פעולתם של רעלים שונים על גוף האדם. הרעלים ניתנו לקורבנות במזונם. רבים מהם מתו כתוצאה מן הרעל, או אם שרדו את הרעל הומתו למטרת נתיחה. אסירים נוספים נורו בכדורים מורעלים לבדיקת השפעתם.
באושויץ נערכו ניסויים בהמתת אסירים על ידי ד"ר וירסט בהזרקת חומצה פרוסית ומתנול.
  • ניסויים בפצצות תבערה - בין נובמבר 1943 לינואר 1944 נערכו ניסויים במחנה בוכנוולד לבדיקת ההשפעה של פגיעות זרחן במינונים המשמשים בפצצות תבערה.
  • באושוויץ נערכו ניסויים לצורך מחקר מחלת הסרטן על ידי שני האחים וירטס.

לאחר המלחמה נשפטו עורכי ניסויים אלו ב"משפט הרופאים", והדחייה שחשו קוראי הדיווחים על הניסויים הביאה להתפתחות קוד אתי הנוגע לניסויים בבני אדם.

[עריכה] ראו גם

שפות אחרות