יהושע קנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהושע קנז (נולד ב-1937) יליד פתח תקוה הוא סופר, עורך ומתרגם ישראלי.

קנז ידוע בעיקר בזכות הרומנים שפרסם, אך הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי קשת ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון מחברות לספרות. קנז ממעט להתראיין, חי מספר שנים בפריז וראה את עצמו כ'שגריר התרבות הצרפתית'. ספריו תורגמו למספר שפות והוא נחשב לסופר המחובק על ידי הביקורת והממסד הספרותי בישראל.

ספרו 'מחזיר אהבות קודמות' עובד על ידי עמוס גיתאי לסרט קולנוע בשם 'עלילה' שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה באותה שנה (2003) . ספריו 'אחרי החגים' ו'האישה הגדולה מן החלומות' עובדו למחזות.

קנז מתרגם מצרפתית שירים וסיפורים (אונורה דה בלזאק למשל) ומתחילת המאה ה-21 עובד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. עד היום פורסמו, בהוצאת "עם עובד" תרגומיו לספרים: 'האיש שצפה ברכבות', 'מדרגות הברזל', 'שעת הפעמונים' ו'מכתב לשופט'.

זוכה פרס ביאליק ב-1994 (יחד עם חנוך לוין).

מבחינת דעותיו הפוליטיות, נוטה קנז לשמאל הציוני והינו חבר ותומך נלהב של מרצ עוד מימי רצ. בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במיקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת.

[עריכה] ספריו

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות