ארנסט מאייר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנסט מאייר (5 ביולי 1904 - 3 בפברואר 2005), אחד מהביולוגים האבולוציונים המובילים במאה ה-20. עבודתו תרמה למהפכה התפישתית שהובילה לסינתזה האבולוציונית המודרנית של גנטיקה מנדליאנית ואבולוציה דרווינית, ופיתוח מושג המין הביולוגי. תאוריית ההתמיינות הפריפאטרית (התמיינות אבולוציונית) שלו, המבוססת על מחקרים שערך על ציפורים נחשבת לבסיס להתמיינות, והיא הבסיס לתאוריה של "שיווי משקל מקוטע" [1]. מלבד מחקריו בביולוגיה, כתב מאייר גם על הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע באופן כללי, ובביולוגיה בפרט.
מאייר נולד בקמפטן בגרמניה. כביולוג טיפוסי עם נסיון מועט במתמטיקה, מאייר נהג לבקר את הגישות המתמטיות המוקדמות לאבולוציה כמו זו של J. B. S. האלדיין, לה קרא בשנת 1959 גישת "גנטיקת שקית קטניות". הוא דוחה בעקביות את העמדה לפיה אבולוציה היא למעשה שינוי בתכיפות הגנים באוכלוסיות, וטוען שגורמים אחרים כמו בידוד מבחינת היתרבות מוכרחים להילקח בחשבון. באופן דומה מאייר מבקר גם את מחקרים באבולוציה מולקולרית כמו אלו שנערכו על ידי קרל ווז (Carl Woese).
ברבים מכתביו דוחה מאייר את רעיון הרדוקציוניזם בבילוגיה אבולוציונית, וטוען שלחצים אבולוציונים פועלים על האורגניזם בכללותו, ולא על גנים ספציפיים, ושלגנים יכלים להיות השפעות שונות בתלות בשאלה אילו גנים אחרים נמצאים בתהליך. הוא תומך בחקר הגנום כמכלול ולא חקר כל גן בנפרד.
מחקרים עדכניים באבולוציה מולקולרית מראים שלמרות שהתמיינות אלופטרית (בשל בידוד גאוגרפי) היא ככל הנראה שכיחה בקרב קבוצות (בעיקר אלו בעלות יכולת ניידות גבוהה יותר) כמו ציפורים למשל, ישנם גם מקרים רבים של התמיינות סימפאטרית (ללא בידוד גאוגרפי וקשורה בדרך כלל בשימוש במשאבים שונים) בקרב חסרי חוליות (בעיקר חרקים).
גם כשחצה את גיל 100, המשיך מאייר לכתוב ספרים, וביום הולדתו ה-100 התראיין למגזין "סיינטיפיק אמריקן".
[עריכה] מספריו
- The Growth Of Biological Thought
- Evolution and the Diversity of Life
- One Long Argument
- Populations Species and Evolution
- Toward a New Philosophy of Biology
- Principles of Systematic Zoology
- Systematics and the Origin of Species
- This Is Biology
- What Evolution Is

