ירג היידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היידר בעצרת בחירות של מפלגת "הברית לעתיד אוסטריה" (BZÖ) בעיר שפיטאל בקרינטיה, 30 בספטמבר 2006
הגדל
היידר בעצרת בחירות של מפלגת "הברית לעתיד אוסטריה" (BZÖ) בעיר שפיטאל בקרינטיה, 30 בספטמבר 2006

ירג היידר (גרמנית: Jörg Haider, לרוב נכתבת בעברית הצורה: יורג היידר) (נולד ב-26 בינואר 1950) הוא פוליטיקאי אוסטרי ימני לאומני; מושל מדינת קרינטיה שבאוסטריה מאז שנת 2005 (בקדנציה שנייה), שנודע מחוץ לגבולות ארצו בשל עמדותיו הקיצונית ובשל התבטאויותיו המשתמעות בזכות הנאצים.

היידר היה במשך זמן רב מנהיג מפלגת החופש האוסטרית הימנית קיצונית (FPÖ), וגם לאחר שפרש מכס ההנהגה בשנת 2000 נותר בעל השפעה רבה במפלגה. בשנת 2005 פרש היידר ממפלגת החרות והקים מפלגה חדשה, "הברית לעתיד אוסטריה" (BZÖ), וכתוצאה מכך הודח באופן אוטומטי ממפלגת החירות.

היידר נשוי ואב לשני ילדים.

תוכן עניינים

[עריכה] נעורים

[עריכה] הוריו של היידר

הוריו של היידר היו נאצים וראשוני חברי המפלגה הנאצית. אביו, רוברט היידר, היה סנדלר פשוט ואימו, דורותיאה רופ, הייתה הבת של הדוקטור לרפואה שניהל את בית החולים בעיר לינץ.

רוברט היידר הצטרף להיטלריוגנד ב-1929 כנער בן חמש-עשרה, הרבה לפני שאדולף היטלר עלה לכוח בגרמניה. רוברט נשאר חבר במפלגה למרות שהיא הוחרמה באוסטריה לאחר שאנגלברט דולפוס פיזר את הפרלמנט וייסד את האוסטרופשיזם. רוברט עזב את אוסטריה ב-1933 ועבר לבוואריה, אך חזר כעבור שנה לאחר נסיון ההפיכה הנאצי באוסטריהלאחר שנעצר ושוחרר חזר לגרמניה והצטרף ל"ליגה האוסטרית", חלק מן האס אה.

היידר בקרינטיה
הגדל
היידר בקרינטיה

רוברט סיים שתי שנות שירות צבאי בגרמניה וחזר שוב לאוסטריה ב-1938, לאחר שאוסטריה סופחה לגרמניה (אנשלוס). מ-1940 לחם כקצין זוטר בוורמאכט בחזיתות המערבית והמזרחית. לאחר שנפצע מספר פעמים התפטר מהוורמאכט בדרגת סגן. ב-1945 נישא לדורותי רופ, שעבדה באותו הזמן כמנהיגה בברית הנערות הגרמניות (BDM).

בעקבות סיום המלחמה הוגשה תביעה נגד שני ההיידרים ונקבע בה אילו אמצעים יינקטו נגדם, בעקבות חברותם במפלגה הנאצית, ובה הוגרו כ"מינדרבלאסטט" (כלומר רק בעלי דרגה נמוכה במפלגה הנאצית). רוברט היידר אולץ לעבוד בתפקיד נחות של ייצור נעליים, ועל דורותיאה היידר, שהייתה מורה, נאסר לעבוד במשך שנתיים.

[עריכה] נעוריו של ירג היידר

ירג היידר נולד בעיירה באד גויזרן שבאוסטריה עילית ב-1950, כשהמצב הפיננסי של הוריו היה סביר. לאחר שעבר את בית הספר היסודי הוא עבר ללמוד בבית ספר גבוה בבאד אישל. בעת לימודיו בבאד אישל הוא התחבר עם אגודת סטודנטים לאומנית (בורשנשאפט).

לאחר שסיים את חוק לימודיו ב-1986, עבר ללמוד משפטים באוניברסיטת וינה. לאחר שסיים את לימודיו האקדמאים כדוקטור למשפטים התגייס לצבא אוסטריה ושירת בהתנדבות זמן ממושך יותר משירות החובה בן תשעת חודשים. ב-1974 החל לעבוד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת וינה במחלקה למשפט חוקתי.

[עריכה] קריירה פוליטית

מיקומה של קרינטיה באוסטריה
הגדל
מיקומה של קרינטיה באוסטריה

[עריכה] עלייתו להנהגת מפלגת החופש

היידר עלה בהדרגה במעמדו במפלגת החופש האוסטרית (FPÖ), עד שב-1970, בגיל 20, היה לראש תנועת הנוער של המפלגה, תפקיד שבו החזיק עד עד 1974. ב-1979 הוא היה לחבר הצעיר ביותר מבין 183 חבריה בפרלמנט האוסטרי, בן 29. מ-1983 המדיניות שלו הפכה קיצונית יותר, כשהיה לראש המפלגה במדינת קרינטיה והחל למתוח ביקורת על מנהיגיה הארציים של המפלגה, שהייתה אז רק מפלגה קטנה ושולית, בעלת כ 5% - 6% אחוזי תמיכה מקרב אוכלוסיית אוסטריה.

אחד מהישגיו העיקריים של היידר בא ב-1986 כשהביס את סגן הקנצלר נורברט שטגר בבחירות לתפקיד מנהיג המפלגה.

[עריכה] ירושת ברנטל

במשך הקריירה שלו, התמקד היידר בפוליטיקה המקומית של קרינטיה. בנוסף לכך, החיים האישיים שלו נקשרו קשר חזק עם מחוז אוסטרי זה: היידר ירש את אדמות דודו וילהלם ובהופר ב 1983, שהחזיק קבוצה גדולה של שטחים בקרינטיה, שנודעו כ "ברנטל" (בגרמנית, "עמק הדובים"). אחוזה זו הייתה שייכת בהתחלה ליהודי איטלקי, עד שאבי-דודו של היידר קנה את האחוזה והוריש אותה לדודו של היידר, והלה הוריש אותה להיידר. שווי האחוזה כיום עומד על כ 15 מיליון דולר.

[עריכה] מאבק פוליטי בקרינטיה

עד 1989 המפלגה הסוציאל דמוקרטית SPÖ החזיקה רוב מוחץ של תמיכה בקרינטיה. כשבאותה שנה מספר המושבים של המפלגה ירד לפחות מ 50% מהמושבים בהנהגת קרינטיה, מפלגת החופש האוסטרית ומפלגת העם האוסטרית הקימו יחד קואליציה ובחרו את היידר למושל קרינטיה.

היידר בדרך למסיבת עיתונאים
הגדל
היידר בדרך למסיבת עיתונאים

ב 1991, בויכוח שהתקיים בפרלמנט המקומי בקרינטיה, דובר אחד התקיף את היידר על תוכניתו להפחתת תשלום האבטלה של אנשים שנראים כ"חסרי משא", ולשבץ אותם בעבודה כלשהי בכוח, באופן שמזכיר את המדיניות הנאצית. היידר השיב "זה לא יהיה כמו הרייך השלישי, כי הוא פיתח מדיניות עבודה הולמת, שהממשלה בוינה לא פיתחה מעולם". התגובה הזאת עוררה מהומה, והיידר היה צריך לפנות את הקואליציה שלו ושל הסוציאל דמוקרטים ולוותר על משרת המושל לקואליציה של מפלגת העם והסוציאל דמוקרטים.

ב 1999, היידר נבחר שוב למשרת מושל קרינטיה על ידי הפרלמנט של קרינטיה, בתמיכה של 42% אחוז. למרות שלאחר שמפלגת החופש הפסידה 17% מהתמיכה והגיעה ל 10% בבחירות ב 2002 התמיכה בהיידר לא קרסה, ובבחירות 2004 התמיכה בוא אפילו עלתה ב 0.5% מב 1999.

[עריכה] יושב ראש מפלגת החופש

[עריכה] יושב ראש האופוזיציה

בשנים שבהן היה היידר יושב ראש מפלגת החופש המפלגה זזה עוד יותר לימין הקיצוני, דבר ששיקף את הלאומנות, שנאת הזרים וההתנגדות להשקפת העולם של האיחוד האירופי. היידר השתמש בפופוליזם בעיקר על מנת לקדם את האינטרסים שלו. עם תחילת כהונתו, התמיכה במפלגה בקרב הציבור הייתה רק 5%, ובשנת 1999 היא צמחה ל 27%.

וולפגאנג שיסל
הגדל
וולפגאנג שיסל

חריג היה הפיצול של מפלגת הפורום הליברלי באמצע שנות ה 1990 שהונהג בידי היידה שמידט, פוליטיקאי ותיק שתמך בהיידר והיה נציג מפלגת החופש לנשיאות ב 1992. התמיכה בליברלים הייתה בהתחלה תמיכה של 6% מקרב אוכלוסיית אוסטריה, אך שמידט לא היה מסוגל להחזייק בתמיכה הזאת ובסופו של דבר הליברלים הוצאו מהפרלמנט ב 1999.

העירבוב של המפלגה בין פופוליזם ולאומנות קיבלה תמיכה במשך השנים. בנוסף לכך, מלבד הבוחרים הימינים קיצונים, מפלגת החופש משכה גם בוחרים שמחו נגד מפלגת הדמוקרטים והמפלגות השמרניות בבחירות הלאומית והאזורית של שנות ה 1990.

[עריכה] קואליציה עם ממשלת מפלגת העם של וולפגנג שיסל

בשנת 2000 מפלגת החופש של היידר ומפלגת העם האוסטרית הצטרפו יחד על מנת ליצור קואליציה חדשה. איחוד זה גרם למחאות רבות באוסטריה וברחבי אירופה, בגלל היותה של מפלגת החופש ימנית קיצונית. ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה, כפי שהוחלט בהרבה מדינות אחרות ששיתפו בממשלתן מפלגות ימניות. לאחר כמה חודשים, גם שליטי מדינות אחרות סירבו ללחוץ יד עם אחד מחברי ממשלת שיסל והטילו עליה סנקציות. בעקבות זאת אוסטרים שתמכו בממשלה גנו לעיתים קרובות את אנשי המפלגה הסוציאל דמוקרטית, שהתנגדו לממשלה, והנשיא תומאס קלסטיל אף פקפק בנאמנותם למדינה.

מנהיגי אירופה ראו שאמצעי הפעולה שלהם לא היו מועילים, והם חזרו לנירמול יחסים עם אוסטריה, למרות שהממשלה לא התחלפה. אף על פי כן זה לא קל למדוד את השפעותיהן של הסנקציות. לטווח-קצר הסנקציות אמנם לא הועילו, אך אפשרי כי לטווח הארוך הן הפחיתו את הפופולריות של מפלגת החופש ומנעו הקמת קואליציות דומות במדינות אירופאיות אחרות.

היידר
הגדל
היידר

בסוף שנת 2000 היידר פוטר ממשרת מנהיג המפלגה והוחלף על ידי סוזאנה ריס-פאסר. זה נגרם המידה מרובה משימוש בציניות על מנת לשכח ביקורות ממדינות זרות, אך היידר המשיך בפועל לשלוט במפלגה מאחורי הקלעים.

[עריכה] קריסת הקואליציה והדרדרות מפלגת החופש

בספטמבר 2002, לאחר ועידת מפלגה מיוחדת ("זונדרפארטייטאג") בעיירה קניטלפלד שבשטיריה, שנודעה כ"פוטש קניטלפלד", ריס-פאסר איבדה את התמיכה של הרבה חברי מפלגה. הקריסה הזו של ריס-פאסר כסגן הקנצלר וכראש המפלגה, ושל עוד כמה בעלי תפקידים חשובים במפלגה, גרמו לבחירות כלליות חדשות בנובמבר של אותה שנה. הבחירות הסתיימו בניצחון מוחץ (42.5%) למפלגת העם האוסטרית, שהוהגה בידי וולפגאנג שיסל. התמיכה במפלגת החופש של היידר, שב 1999 הייתה קצת יותר חזקה ממפלגת העם, הגיעה רק ל 10.6% מהבוחרים.

כתגובה לתוצאות, היידר הצהיר כי מנהיג המפלגה חייב להתפטר, וכשסורב, הצהיר כי הוא יעזוב לצמיתות את הפוליטיקה הפדרלית. באוקטובר 2003. באוקטובר 2003, קרה חילוף בקבינט שדורבן על ידי היידר. מנהיג מפלגת החופש, מנהיג המפלגה, הרברט האופט אולץ להתפטר ממשרת סגן הקנצלר והוחלף בידי הוברט גורבך.

ב 7 במרץ 2004 מפלגת החופש זכתה ברוב הקולות (42.5%) בבחירות לפרלמנט של קרינטיה. ב 31 במרץ באותה שנה ביידר נבחר שוב למשרת מושל קרינטיה בידי חברי הפרלמנט ממפלגת החופש ומפלגת העם.

למרות זאת, מחוץ לקרינטיה, הכריזמה של היידר ירדה מאוד. מפלגת החופש הפסידה בשתי בחירות, בבחירות לפרלמנט האירופאי ולבית המחוקקים למסחר, והתמיכה בה ירדה בבין חצי לשני שלישים מהקולות בפעם שעברה.

[עריכה] הקמת מפלגה חדשה

כתוצאה מתוצאות הבחירות, מפלגת החופש בראשות אחותו של היידר, אורסולה האובנר, הייתה נתונה בעימות פנימי. ב 4 באפריל 2005 היידר, אחותו סגן הקנצלר הוברט גורבאך ועוד כמה דמויות חשובות במפלגת החופש הקימו מפלגה חדשה שנקראה "מפלגת הברית לעתיד אוסטריה" (או בקיצור BZÖ) שמנהיגה היה היידר.

בחודשים הבאים המפלגה לעתיד אוסטריה ניסו להיכנס לתוך הפוליטיקה האוסטרית, עם הצלחה מועטה. מכיוון שהמעמד של המפלגה לא היה ברור, במיוחד בגלל היידר ומפלגתו החדשה נשארו בקואליציה יחד עם מפלגת העם ומפלגת החופש, עימות פראי התפתח בין מפלגת החופש והברית לעתיד אוסטריה. סקרים עוקבים הראו כי מפלגתו החדשה של היידר ומפלגת החופש נאבקים על מנת לזכות בהצבעת הבוחרים, ורק כ 4% מהמצביעים הרלוונטים יצביעו לאחת המפלגות - יש להן תקווה של 4% על מנת להיכנס לפרלמנט בבחירות הלאומיות, הסקרים הראו שמפלגת החופש והברית לעתיד אוסטריה נאבקות לשרוד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
פטר אמברוצי
שליט קרינטיה (קדנציה ראשונה) הבא:
כריסטוף צרנאטו


הקודם:
כריסטוף צרנאטו
שליט קרינטיה (קדנציה שנייה) הבא:
-


הקודם:
נורברט שטגר
ראש מפלגת החופש האוסטרית הבא:
סוזאנה ריס-פאסר