חשיבה שרוולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חשיבה שרוולית היא התפישה שלפיה אירוע אחד יוביל באופן סיבתי לאירוע אחר, תוך התעלמות מהדינמיקה המשתנה של אירועים לאורך זמן. "חשיבה שרוולית" היא הטייה קוגניטיבית נפוצה, שכל אדם לוקה בה במידת מה.

בחשיבה שרוולית מונח כי המשתנים השונים אינם קשורים זה בזה או שהקשר ביניהם מוגבל מאוד ולכן, אם משנים משתנה מסוים, שאר המשתנים לא יושפעו מכך. לחילופין, ההנחה היא כי המשתנים קשורים זה לזה, אך המצב הבסיסי של המערכת הוא סטטי ולכן, כאשר יבוצע שינוי הוא יגרום ל"זעזוע" ולאחר מכן תתייצב המערכת ותשוב להיות סטטית באופייה במצב החדש. הנחה זו עשויה להיות נכונה בתחומים מדעיים שונים, אך היא שגויה לרוב בהתייחס לדינמיקות שבין בני אדם.

הדוגמאות הטיפוסיות לחשיבה שרוולית מצויות בעיקר כאשר מנסים לערוך תחזיות עתידיות או לתאר מבנים חברתיים עתידיים, או להעריך מה היה קורה אילו בוצעה או לא בוצעה פעולה מסוימת. אוטופיות ודיסטופיות לוקות בדרך כלל בחשיבה שרוולית מסוג זה או אחר בהתבססן על ההנחה שההתרחשות במציאות היא כזו:

  1. משנים מצב א' למצב ב' (לדוגמה, קובעים חוק, מכוננים דיקטטורה, מכריזים על תוכנית כלכלית).
  2. כל שאר המשתנים במערכת ממשיכים לתפקד כמו במצב א'.

לדוגמה, ניתן למצוא בסרטים רבים (בעיקר בעלי נימה דיסטופית) תיאורים קודרים של עיר עתידית שבה כמעט כל האזרחים פוגעים וגונבים זה מזה, אנשים יורים זה בזה ברחובות בכלי נשק משוכללים, וכדומה. תיאורים אלו מתעלמים מהעובדה שבמצב כזה, לא הייתה לאיש סיבה לגור בעיר ושמגוון ספקי השירותים לתושבי העיר (יצרני נשק, אוכל, סיגרים קובניים, דלק, וכדומה) לא היו יכולים לבצע את תפקידם בלא מידה מסוימת של בטחון, אפשרות להשקיע ולשמר את ההון המושקע, וכדומה. בפועל, המצב המתואר כמציאות מתמשכת לאורך שנים היה עתיד להביא להתמוטטותה המוחלטת של העיר בתוך שבועות מספר.

בפועל, ההתרחשות בדינמיקה אנושית תהיה בערך כזו:

  1. משנים מצב א' למצב ב' (לדוגמה, קובעים חוק, מכוננים דיקטטורה, מכריזים על תוכנית כלכלית).
  2. כל המשתנים מגיבים למצב ב' ויוצרים מצב ג', המוביל לתגובת המשתנים וליצירת מצב ד', וכדומה.

הביטוי הבולט ביותר לבעיית החשיבה השרוולית קיים כאשר מנסים לחזות התרחשות עתידית בתגובה לשינויים חברתיים או כלכליים מוצעים. לדוגמה, הרעיון כי ניתן לכונן כלכלה "מתוכננת" מבוסס על חשיבה שרוולית, משום שהוא מניח שמספר המשתנים בחברה ואופן השתנותם ניתנים לחישוב ולחיזוי (ובמובלע, שייתכן קיומו של כדור כסף שיפתור את כל הבעיות). לדוגמה:

  • אם נוריד את הריבית, העלות של נטילת הלוואות ואשראי תרד וכך תגבר הצריכה ויואץ קצב ההשקעות.

בפועל, כמובן, המצב מורכב יותר:

  1. אם מורידים את גובה הריבית:
    1. אפשר לחזות גידול באשראי שנוטלים הבנקים (הדפסת כסף)
    2. אפשר לחזות קיטון בחסכון והגדלה של הצריכה (כלומר, הגדלה באשראי הבנקאי)
    3. אפשר לחזות קלות רבה יותר לנטילת הלוואות מצד יצרנים ומשקיעים.
  2. נוצר מצב שבו יש יותר כסף במערכת הכלכלית, קיטון בחסכון ונטילת הלוואות רבה יותר מצד יצרנים ומשקיעים, כמו שנחזה, אך השוק מגיב למצב זה:
    1. אפשר לחזות לחץ אינפלציוני (בגלל הדפסת הכסף) והגדלת החוב הממשלתי או אינפלציה לכיסוי ההדפסה.
    2. אפשר לחזות גידול באשראי לטווח קצר והדלדלות החסכון לטווח ארוך.
    3. אפשר לחזות ניווט השקעות יצרנים ומשקיעים לכיוון של השקעות עתירות-הון וקצרות טווח, ולא בהכרח למנועי צמיחה ארוכי טווח.
  3. נוצר מצב שבו יש לחץ אינפלציוני וגידול בחוב הממשלתי ושפע השקעות בנדל"ן ובפתיחת סופרמרקטים והתכווצות בפתיחת מפעלים שסבב החזר ההשקעה שלהם ארוך.
    1. הממשלה מנסה להגדיל את משאביה באמצעות אינפלציה (הרחבה נוספת) או צמצום היקף הממשלה ומיסוי (לדוגמה, באמצעות העלאת ריבית)
    2. הממשלה מנסה להגדיל את הכדאיות להשקעות ארוכות טווח באמצעות סובסידיות ומענקים למשקיעים (ובכך, בסיבוב הבא, מגדילה את התחייבויותיה).
    3. וכן הלאה.

ההנחה הבסיסית של החשיבה השרוולית היא שאחרי השלב הראשון המערכת "תתייצב" ותמצא "שיווי משקל" המבוסס על המצב לפני ביצוע הצעד. בפועל, ברגע שבוצע הצעד הראשון, כל ההנחות של המצב לפני בטלות מאליהן.