עד שיבוא אליהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עד שיבוא אליהו- ביטוי המבטא שמושא הדיון, אינו בר-פתרון, ויש להשאירו עד לזמן התבררות הספקות, על ידי אליהו הנביא, בתקופת תחיית המתים.

בתוספתא (סוטה יג,ב. מהדורת ליברמן) מודגש שהתייחסות לבוא אליהו מובע כדבר רחוק ביותר "כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים או עד שיבא אליהו". המקור הספרותי הראשון בו מופיע ביטוי זה הנו בסכוליון למגילת תענית, על עשרין ותלתא למרחשון; כששם מתייחסים לאבנים טובות, שנמצאו בזמן בית חשמונאי, ולא היה ידוע האם הם טמאות או טהורות, והן נגנזו 'עד שיבוא אליהו ויעיד עליהן'. בספרות חז"ל, אליהו, המגיע לצורך עריכת נס תחיית המתים (משנה סוטה ט,טו), משמש אזכור לגורם שיכריע בנקודות שאינן ניתנות לפתרון, בצורה ברורה, על ידי כלים רציונאליים. כך מופיע הביטוי 'יהא מונח עד שיבא אליהו' במשנה בחמשה תרחישים שונים (שקלים ב,ה; בבא מציעא א,ח; ב,ח; ג,ד-ה), בתוספתא בשני הקשרים שונים (שקלים א,יב; בבא מציעא ג,ו) ובמדרש תנאים (דברים כב,ב) פעם אחת.

הסברים שונים שאפו לקשור בין ההלכות השונות ולהצביע על מכנה משותף אחיד, למעשה קשה להצביע על תחום ספציפי המבדיל בין הלכות אלו להלכות אחרות, מלבד העובדה שבהלכות אלו אף לא נמצא 'קצה חוט', ואין אפילו תחילת דיון מבורר (זאת לעומת 'תיקו', המבטא דיון ברור שלא הוכרע).