גאונים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

| השתלשלות ההלכה |
- ערך זה עוסק בראשי ישיבות בבבל; לערך העוסק באדם בעל אינטליגנציה גבוהה, ראו גאון.
גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל, מסוף המאה ה-6 (או אמצע המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות העם היהודי כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בעם היהודי כולו. לאחר תקופת הגאונים שימש תואר זה את ראשי הישיבות בארץ ישראל, בבגדאד, בדמשק ובמצרים. מאוחר יותר הפך לתואר כבוד לגדול בתורה. המונח "גאון" הוא, כנראה, קיצורו של "ראש ישיבות גאון יעקב". יש המציינים ש"גאון" בגימטריה 60, כמספר המסכתות בתלמוד.
גאון התמנה לתפקידו על-ידי ראש הגולה. לעתים נבחר לתפקיד המועמד הראוי ביותר, לעתים בעל ותק וניסיון רב, ולעתים מונה מועמד שהיה נוח לראש הגולה. על רקע זה פרץ לעתים סכסוך בין חכמי הישיבות ובין ראש הגולה, וכל אחד מהצדדים מינה גאון משלו. בנוסף לידע מעמיק וכושר ניהולי, גם ייחוס משפחתי סייע לקבלת מינוי לגאון – מרבית הגאונים נמנו עם שש או שבע משפחות.
הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על החיים החברתיים והדתיים.
תקופת הגאונים פתחה עולם ספרותי חדש, ספרות השו"ת. בגלל המרחק הגאוגרפי הגדול, המציאות השלטונית המשתנה והקושי להבין את התלמוד שנפוץ ללא פירוש, נתקלו היהודים במקומות פזוריהם בבעיות הלכתיות רבות. את בעיותיהם העלו על הכתב ושלחו אל הישיבות הגדולות בסורא ובפומבדיתא, וכך נוצרו חילופי מכתבים שיצרו את ספרות השו"ת. הצלחתם של הגאונים בהפצת התלמוד ובהטמעתו בכל תפוצות ישראל הביאה, באופן פרדוקסלי, לירידה בכוחם, עם התפתחותם של מרכזי תורה במקומות נוספים, כגון ספרד. לכך נוספו שקיעת החליפוּת בבגדאד, ירידת כוחה הכלכלי של יהדות בבל וגזירות של השלטונות בבבל. כל אלה הביאו לסוף מוסד הגאונות בשנת 1040 בערך.
עם הבולטים שבגאונים נמנים רב סעדיה גאון, רב שרירא גאון ורב האי גאון.

