איחוד איטליה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איחוד איטליה (איטלקית: Risorgimento -תחייה, התעוררות) הוא תהליך פוליטי וחברתי שאיחד את מדינות חצי האי האפניני למדינה יחידה בשם איטליה שהתרחש בין המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20.
קשה לנקוב בתאריכים מדוייקים שבהם התחיל והסתיים האיחוד, אך יודעי דבר מסכימים כי הוא התחיל עם קונגרס וינה בשנת 1815 וסיום שלטון נפוליאון בונפרטה, והסתיים במידה רבה עם מלחמת צרפת פרוסיה ב- 1871, אך חלק מן הערים לא הצטרפו לאיטליה עד חוזה סן-ז'רמן לאחר מלחמת העולם הראשונה.
לאחר קונגרס וינה היו באיטליה תשע מדינות והגדולה ביניהן הייתה ממלכת שתי הסיציליות.
- ממלכת סרדיניה
- דוכסות פרמה
- דוכסות מודנה ורג'ו
- הרפובליקה של סן מרינו
- הדוכסות הגדולה של טוסקנה
- מדינת האפיפיור
- ממלכת שתי הסיציליות
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

