דיקטטורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שיטות ממשל

תחומים קרובים ניתן למצוא
בפורטל מדע המדינה

אנרכיה
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל דמוקרטיה
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
רפובליקה
רפובליקה איסלאמית

יוסיף ויסריונוביץ' סטלין - מהדיקטטורים הבולטים של המאה ה-20
הגדל
יוסיף ויסריונוביץ' סטלין - מהדיקטטורים הבולטים של המאה ה-20

דיקטטורה היא שיטת ממשל שבה המדינה נשלטת על ידי אדם יחיד המחליט את החלטות המדינה. הדיקטטורה אופיינית בדרך כלל למשטר טוטליטרי או למשטר רודני. דיקטטורים הם מעל החוק, ולרוב מחזיקים כוח משטרה מיוחד שיבצע פעולות עבורם. דיקטטורים מעודדים, פעמים רבות, פולחן אישיות לדמותם כדי לחזק את התמיכה בהם ובכך להחליש את האופוזיציה להם. הדיקטטור עושה במדינה כרצונו - בניגוד לדמוקרטיה שבה הוא צריך להתחשב בזכויות המיעוט והפרט.

לשלטון דיקטטורי יש מספר מאפיינים: עפ"י הדגם של קרל פרידריך וזביגנייב בזיזינסקי - אידיאולוגיה אחת, מנהיג, מפלגה אחת, שליטה על אמצעי התקשורת, שליטה על אמצעי הלחימה, משטרה המפעילה טרור, כלכלה ריכוזית .

דיקטטור יכול לעלות לשלטון בכמה דרכים. הדיקטטור יכול להיבחר על ידי מפלגת השלטון או להתקדם בהירארכיה בה, או לרשת את השלטון מקרוב משפחה שנפטר. דיקטטורים מודרניים אחדים עלו לשלטון באמצעות הפיכה צבאית.

לעתים קרובות הדיקטטור מוריש לקרובי משפחה את השלטון, זה מבוצע בעיקר במונרכיות.

הדיקטטור שולט לרוב בשלושת רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בנוסף הדיקטטור שולט במשמר אישי (כמו "משמרות המהפכה" באיראן או "משמר הרפובליקה" בעיראק) וכן במשטרה החשאית שפועלים בנוסף לצבא והמשטרה הרגילים.

בדיקטטורה אין בחירות קבועות, תחרותיות והוגנות. לרוב הבחירות נדחות, או נשללת הזכות ממפלגות שונות להציע את עצמן לבחירות, מופעלת תעמולה והפחדה מצד השלטון ולא מבוצעת ספירה הוגנת, כך שגם אם מתקיימות בחירות התוצאה בהן די ידועה מראש.

[עריכה] סוגים של דיקטטורה

  • אוטוקרטיה - שליט יחיד השולט באמצעות כוח ופחד. למשל: גנרל צבאי השולט באמצעות הצבא.
  • מונרכיה - שלטון מלוכני, המדינה נשלטת על ידי מלך והתואר עובר בירושה מאב לבנו.
  • "רפובליקה עממית" - שלטון דיקטטורי על ידי מפלגה אחת, לרוב קומוניסטית או פשיסטית.
  • תיאוקרטיה - המדינה נשלטת על ידי כהני-דת.

[עריכה] דיקטטורות במאה העשרים

לאורך המאה ה-20 התקיימו מספר דיקטטורות שרבות מהן התפוררו במהלך השנים:

השלטון הדיקטטורי באיטליה, גרמניה ובברית המועצות צמח לרוב בעקבות יאוש התושבים, תסכול, עוני ואכזבה מהדמוקרטיה שהייתה ונכשלה. זה הביא לידי כך שאדם שהיה בעל כריזמה ניצל את חולשת הדמוקרטיה להטיח אשמות ולהתל בעם. חרף עובדה זו העם שצריך היה למצוא גורמים שהיוו "שעיר לעזאל" בחר במנהיג זה והעריץ אותו בצורה חסרת תקדים בפולחן אישיות.

חרף העובדה, שלעתים המנהיג היה קיצוני הוא לא בחל בשום אמצעים, כולל טיהורים ורציחות המוניות על מנת להבטיח את השרדותו, וכך קרה שכל המדינה נוהלה למעשה על ידי המנהיג בצורת משטר שלא הועילה להם - אלא לעתים אף הזיקה ופגמה בהם.

שני משטרים הדיקטטוריים הראשוניים באיטליה ובגרמניה החזיקו מעמד זמן ממושך למדי. הפאשיזם באיטליה הוקם בשנת 1919 והחזיק מעמד עד סוף מלחמת העולם השנייה, וגרמניה הייתה דיקטטורה משנת 1933 עד לסוף מלחמת העולם השנייה.

עם סיום המלחמה בשנת 1945 נוצר למעשה מצב שהעולם נהיה דו-גושי בראשות ארצות הברית - שהייתה דמוקרטיה קפיטליסטית, וברית המועצות שהייתה דיקטטורה קומוניסטית. ברית המועצות חדלה להיות דיקטטורה לאחר סיום המלחמה הקרה בשנת 1989.

[עריכה] ראו גם