פאולו בטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פאולו בטיני (נולד ב־1 באפריל 1974 בצ'צ'ינה, בנפת ליבורנו שבאיטליה) הוא רוכב אופניים איטלקי המתמחה במירוצים חד יומיים ונחשב לאחד מבכירי הרוכבים בתחום מירוצים זה. השגי השיא שלו הם זכיה במדלית הזהב במירוץ הכביש באולימפיאדת אתונה (2004), זכייה בסבב הגביע העולמי של ה-UCI בשלוש שנים רצופות בשנים 2002, 2003 ו-2004 וזכיה באליפות העולם ב-2006.

תוכן עניינים

[עריכה] תחילת הקריירה

בטיני החל לרכוב כילד בעקבות אחיו הבוגר, סאורו, שעסק ברכיבת אופניים באופן תחרותי. הוא לא בלט בנעוריו כרוכב מצטיין, אך רצינותו והתמדתו איפשרו לו להתקדם לרמה גבוהה. ב-1996 הוא סיים במקום הרביעי באליפות העולם עד גיל 23 שנערכה בלוגאנו שבשווייץ.

הוא הפך לרוכב מקצועני בשנת 1997, עת הצטרף לקבוצת MG, אותה ניהל ג'נקרלו פרטי ובשורותיה בלט באותה עת מיקלה ברטולי. בטיני הוצמד לברטולי וסייע לו לנצח מספר מירוצים חשובים. ב-1998 עבר, יחד עם ברטולי, לקבוצת "אסיקס" ושוב סייע רבות לברטולי בנצחונותיו הרבים. בשנה זו זכה לנצחונו הראשון כמקצוען כאשר ניצח קטע בטור דה רומנדי. כמו כן הגיע באותה שנה למקום השביעי בדירוג הכללי בג'ירו ד'איטליה (הישגו הטוב ביותר עד היום בג'ירו).

[עריכה] התקופה בקבוצת "מאפי"

בשנת 1999 שוב עבר בטיני בצוותא עם מיקלה ברטולי, הפעם לקבוצת "מאפי - קוויק סטפ", בניהולו של פטריק לאפבר. כבר בשנתו הראשונה בקבוצה החדשה החל בטיני לבלוט כרוכב כשרוני בזכות עצמו וזכה במירוץ קטעים שנערך באיטליה ובקטע במירוץ הקטעים היוקרתי טירנו אדריאטיקו (בו ניצח בדירוג הכללי מיקלה ברטולי). כמו כן, השיג באותה שנה מספר תוצאות נאות במירוצים חד יומיים מהשורה הראשונה.

בשנת 2000 זכה בטיני בנצחון ראשון במירוץ חד יומי קלאסי, ליאז' - בסטון - ליאז' [1]. הוא ניצל בתחילת אותה שנה את העדרו של ברטולי, עקב פציעה קשה, והפך במירוצים מסוימים למוביל של הקבוצה. הישגים נוספים בולטים באותה שנה היו זכייתו בקטע בטור דה פראנס ודירוגו במקום הרביעי בסבב הגביע העולמי. באליפות העולם שנערכה בפלואה שבצרפת, סיים בטיני במקום הרביעי. במירוץ זה החל הקרע בינו ובין מיקלה ברטולי. ברטולי שנחשב כמוביל של הנבחרת האיטלקית (שנחשבה כנבחרת החזקה ביותר), האשים לאחר המירוץ את בטיני בכך שהפר את הוראות המאמן האיטלקי ובמקום להוביל את ברטולי אל המיאוץ בסיום, התחרה במיאוץ בעצמו. המאמן האיטלקי הצדיק את בטיני, אך המאבק בין שני הרוכבים לא שכך.

בשנת 2001, עזב פטריק לאפבר, יחד עם חלק מכוכביו, את קבוצת מאפי והקים קבוצה מתחרה. בטיני נשאר במאפי (כמנהל הספורטיבי מונה אלוורו קרספי) והציב את עצמו בצמרת הרוכבים המתמחים במירוצים החד יומיים. הוא ניצח במירוץ אליפות ציריך וסיים שוב במקום הרביעי בסבב הגביע העולמי. בספטמבר באותה שנה, נפרדו סופית דרכיהם של בטיני וברטולי כשהאחרון עבר לקבוצת "פאסה בורטולו". באליפות העולם שהתקיימה באוקטובר בליסבון זכה בטיני במדלית הכסף לאחר שנוצח במיאוץ הסיום על ידי בן קבוצתו הספרדי, אוסקר פרירה. גם לאחר מירוץ זה טענו כלפיו חלק מהאוהדים האיטלקיים כי חיבל בסיכוייו של מיקלה ברטולי לזכות במירוץ.

שנת 2002 הייתה הראשונה ברצף של שלוש זכיות בסבב הגביע העולמי. הזכייה בסבב, אשר הורכב מעשרת המירוצים החד יומיים המפורסמים ביותר, הביאה להכרה בבטיני כרוכב הטוב ביותר במירוצים החד יומיים. הוא ניצח שוב במירוץ היוקרתי ליאז' - בסטון - ליאז'. במירוץ זה הוא נהנה מעבודתו של בן קבוצתו, סטפנו גרצלי, שהוביל את בטיני בשלבים האחרונים של המירוץ ולמעשה, הגיש לו את הנצחון על "מגש של כסף". באליפות העולם שנערכה בסיום אותה עונה בזולדר שבבלגיה התאחדה הנבחרת האיטלקית סביב מנהיגותו של המאיץ הוותיק מריו צ'יפוליני. לאחר שנתיים בהן הואשם בטיני (שלא בצדק, לדעת רבים) בפילוג הנבחרת האיטלקית, הוא הצטרף למאמץ הקבוצתי וסייע לנבחרת לזכות בנצחון.

[עריכה] התקופה בקבוצת "קוויק סטפ"

בסיום עונת 2002 הודיעה חברת "מאפי" האיטלקית על יציאתה מענף האופניים ומממן המשנה, חברת "קוויק סטפ" הבלגית, הפך למממן הראשי. פטריק לאפבר חזר להיות המנהל הספורטיבי של הקבוצה ובטיני המשיך להתמקד במירוצים החד יומיים ובמירוצי הקטעים הקצרים. בתחילת עונת 2003 זכה בטיני ב"טור מדיטרנה", מירוץ קטעים קצר הנערך בצרפת. בהמשך זכה במירוץ החד יומי היוקרתי ביותר באיטליה, מילאנו - סן רמו, שם נהנה מסיועו של בן קבוצתו ופועלו הקבוע, לוקה פאוליני [2]. במירוץ גנט - וופלגם נפצע בטיני והחמיץ את מירוצי האביב אליהם התכונן. הוא חזר להתחרות ביוני וניצח באליפות איטליה. הטור דה פראנס, בו סייע רבות לחברו לקבוצה, רישאר ויראנק, לזכות בתואר "מלך ההרים", שימש עבורו כהכנה להמשך העונה. בחודש אוגוסט זכה בתוך שבוע בשני מירוצים בסבב הגביע העולמי, במירוץ "הב" בהמבורג ובקלאסיקה סאן סבסטיאן. בכך הפך לרוכב הראשון והיחיד שזכה בשלושה מירוצים בסבב בשנה אחת. שבוע לאחר מכן, הבטיח לעצמו את הזכייה בסבב הגביע העולמי לאחר שסיים שלישי ב"אליפות ציריך". לאליפות העולם שנערכה בהמילטון שבקנדה הגיע בטיני כמוביל הבלעדי של נבחרת איטליה. לאור הישגיו באוגוסט, נחשב בטיני כמועמד המוביל לנצחון באליפות, אולם בטיני נכשל ובאליפות זכה הספרדי איגור אסטרלואה

בתחילת שנת 2004 זכה בטיני בשני נצחונות בקטעים ובדרוג הכללי במירוץ הטיראנו - אדריאטיקו. אולם, המשך העונה היה מאכזב יותר כאשר, הישגו הטוב ביותר במירוצי האביב היה המקום השלישי באמסטל גולד רייס. גם בשנה זו, כמו ב-2003, רכב בטיני בטור דה פראנס וסייע לויראנק, חברו לקבוצה, לקבוע שיא של שבע זכיות בחולצת מלך ההרים. בשני מירוצי סבב הגביע העולמי שהתקיימו באוגוסט לא הצליח בטיני לנצח ובשניהם הוא סיים במקום השני. אולם, בדרך זו הוא הצליח לצמצם את הפער בינו ובין המוליך בדירוג הסבב, דווידה רבלין.

לאולימפיאדת אתונה (2004) הוא הגיע כמוביל הנבחרת האיטלקית וכמועמד מוביל לנצחון. במירוץ, שפתח למעשה את תחרויות האולימפיאדה ונערך סמוך לאקרופוליס, ברח בטיני כ-21 ק"מ לפני הסיום ורק הרוכב הפורטוגזי סרג'ו פאוליניו הצליח להצמד אליו. במיאוץ שנערך בין שניהם בסיום ניצח בטיני וזכה במדלית הזהב [3]. במירוצי סבב הגביע העולמי שהתקיימו לאחר המשחקים האולימפיים שוב סיים בטיני במקומות גבוהים והצליח לחלוף בדרוג הסבב על רבלין. במירוץ האחרון בסבב, הג'ירו די לומברדיה, רכב בטיני בצורה טקטית ונצמד ליריבו רבלין. רבלין, המתוסכל מחוסר יכולתו לברוח, פרש לפני סיום המירוץ ובטיני חגג את זכייתו השלישית הרצופה בסבב.

על חלקה הראשון של עונת 2005 העיבה פציעה אשר מנעה מבטיני השתתפות ברוב מירוצי האביב. בג'ירו ד'איטליה הוא ניצח בקטע אחד ואף לבש במשך מספר ימים את החולצה הורודה המציינת את המוביל בדירוג הכללי במירוץ. הוא אף ניצח בקטע נוסף, אך נפסל לאחר שנקבע כי חסם במיאוץ אל קו הסיום רוכב אחר [4]. בוואלטה אספניה ניצח בטיני בקטע אחד והגיע לאליפות העולם שנערכה במדריד בכושר שיא. במהלך מירוץ הכביש הצטרף בטיני לבריחה במהלך שנועד, לכאורה, לשרת את הטקטיקה של נבחרת איטליה ואת מובילה, המאיץ אלסנדרו פטאקי. בטיני הוכיח כושר מרשים והיה הפעיל ביותר בקבוצת הבריחה, דבר אשר העמיד בסימן שאלה את מידת נאמנותו לפטאקי. פטאקי לא הצליח לעמוד בקצב ההתקפות שהגיעו לקראת הסיום ובמירוץ זכה הבלגי טום בונן, וכך, למרות שאולי היה הרוכב החזק ביותר במירוץ, שוב נכשל בטיני ולא זכה באליפות העולם. שבוע לאחר אליפות העולם זכה בטיני, בפעם השנייה, באליפות ציריך, תוך שהוא מנצח בהפרש ניכר מהמקום השני ומפגין עליונות בולטת על שאר הרוכבים [5]. לאחר עוד כשבועיים, זכה בטיני גם במירוץ סיום העונה, הג'ירו די לומברדיה. גם במירוץ זה הפגין בטיני עליונות ובצע סדרת התקפות במשך מחציתו השנייה של המירוץ, אם כי במירוץ זה נזקק לכישוריו כמאיץ כדי לזכות בנצחון. עם נצחונו זה, הפך לרוכב הפעיל היחידי אשר ניצח שלושה מתוך חמשת המונומנטים.

ב-24 בספטמבר 2006, לאחר שנים של אכזבות, הגשים את חלומו הגדול והצליח לנצח במירוץ הכביש של אליפות העולם שנערכה בזלצבורג, לאחר שגבר במיאוץ, בסיומו של מירוץ מרתק, על אריק צאבל ואלחנדרו ואלוורדה. שמונה ימים לאחר הזכייה בתואר, נהרג אחיו סאורו בתאונת דרכים. בטיני הצליח להתגבר על הטרגדיה האישית והמשפחתית כאשר זכה, שבועיים אחרי מות אחיו, בפעם השנייה ברציפות, בג'ירו די לומברדיה, תוך שהוא מפגין רכיבה אגרסיבית רצופה בהתקפות. הוא חצה את קו הסיום כשהוא ממרר בבכי וזוקף את אצבעותיו לשמיים בהקדישו את נצחונו לאחיו המת [6].

[עריכה] מאפיינים כרוכב

כינויו של בטיני הוא "Il Grillo" שפירושו באיטלקית - הצרצר. הכינוי נולד בעקבות מנהגו של בטיני לשרוק לעצמו בזמן רכיבות האימון עם חבריו. בטיני נחשב כרוכב תוקפני אשר אינו מהסס לתקוף את הדבוקה גם כאשר מדובר בשלבים מוקדמים יחסית של המירוץ וגם כאשר הוא נחשב כמועמד לנצחון במירוץ. ברבים מהמירוצים הוא תוקף את הדבוקה וגם את קבוצות הבריחה בהן הוא נמצא שוב ושוב. תכונה זאת, אשר הופכת את המירוצים למעניינים יותר, הקנתה לבטיני אוהדים רבים בקרב חובבי מירוצי האופניים. מנגד, נטען כלפיו בהזדמנויות שונות, כי הוא אופורטוניסט אשר אינו נאמן למטרות הקבוצה ומחפש את נצחונו האישי גם כאשר הדבר עלול לפגוע במטרות הקבוצה.

שני יתרונות בולטים שיש לבטיני הינם יכולת ההאצה שלו תוך כדי טיפוס, אותה הוא מנצל כאמור לבריחות ויכולת ההאצה שלו במיאוצי הסיום שעולה לרוב על יכולתם של שותפיו לבריחות ומביאה לו נצחונות רבים.

[עריכה] קישורים חיצוניים