איש האמונה הבודד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החיבור איש האמונה הבודד הוא מסה שכתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק בשנות ה-50, והפכה לחיבור מרכזי בהגות היהודית האקזיסטנציאלית. החיבור עוסק בחווית התסכול והבדידות שמלוות את האדם המאמין נוכח העולם המודרני.

תוכן עניינים

[עריכה] שני סוגי האדם

הספר מציג שתי דמויות: האדם המודרני הרוצה לשלוט ולכבוש את כוחות הטבע, ולנצלם לצרכיו ('איש ההדר'), והאדם השני הרוחני שמחפש את הרוחניות ואת מרות האל ('איש האמונה הבודד') .

הרב סולובייצ'יק מציג את שתי הדמויות דרך שני תיאורי בריאת האדם בסיפורי בריאת העולם שבספר בראשית, ומציג את 'איש ההדר' כאדם שבריאתו מתוארת בפרק א' מול 'איש האמונה הבודד' אותו מייצג תיאור הבריאה של פרק ב'.

[עריכה] איש ההדר

מאפייני 'איש ההדר' מתבטאים בתיאור הראשון של בריאת האדם בפרק א' בה ה' מצווה לאדם: "וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ". כלומר האדם נתבע להוביל את העולם ולשלוט בו, לפתח אותו ולנצל את העולם החומרי לצרכיו.

בנוסף, מתואר, בניגוד לפרק ב', שאדם וחווה נבראו יחד- "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". חווה מייצגת כאן את החברה הסובבת את האדם- איש ההדר הוא איש שמחובר לסביבתו, לחברה, ואינו חווה את תחושת הבדידות הקיומית.

[עריכה] איש האמונה הבודד

לעומת זאת 'איש האמונה' מתבטא בתיאור השני של בריאת האדם בפרק ב', בה ה' אינו מצווה את האדם לכבוש את כוחות הטבע, אלא מצווה אך ורק "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" ביחס לגן עדן, כלומר לשמור על הקיים. כמו כן, האדם בפרק ב' נברא לבד, ללא האישה, והוא צריך להקריב עצם מצלמו כדי שחווה תצטרף עמו ל"קהילת האמונה". האמירה "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", מבטאת את הבדידות של איש האמונה.

[עריכה] פתרון הקונפליקט

בסוף החיבור פותר הרב סולובייצ'יק את הקונפליקט בין שני התיאורים הסותרים: שני סוגי האנשים, 'איש ההדר' ו'איש האמונה'- למעשה אינם שני אנשים נפרדים. שני סוגי האופי והאישיות אלה, קיימים בתוך כל אדם ואדם, וטבועים בו מרגע הבריאה.
האדם נתבע ומצווה לקיים את שניהם- עליו לחיות ולשאוף לשיפור מתמיד בעולם הגשמי, אך תוך כדי מודעות לקטנותו של האדם מול האל, ואי זניחת העולם הרוחני שבו. קיום שניהם כאחד, מקיים את תכלית בריאתו של האדם.

[עריכה] קישורים חיצוניים