ויקיפדיה:תעתיק שמות זרים לעברית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחת הבעיות הקשות ביותר הניצבות בפני המתרגם היא יצירת תעתיק עברי נכון, קריא ומדויק לשמות שמקורם בשפות זרות. מדריך קצר זה ינסה לסייע לכם בביצוע מלאכה זו.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות כלליים
- למה צריך ליצור תעתיק: תעתיק עברי נדרש בעיקר לצורך שמות אנשים ושמות מקומות. בכל המקרים האחרים, יש להעדיף תרגום ולא תעתיק, אלא אם כן מדובר בתעתיק שהשתרש (כמו קג"ב או אונסק"ו). כאשר מתרגמים, יש לציין את השם המלא באזכור הראשון בערך (לדוגמה: "ארגון האומות המאוחדות, האו"ם"). בשום מקרה אין להותיר שם או מונח בצורתו המקורית—יש לתרגמו או לתעתקו תמיד.
- מה מטרת התעתיק?: מטרת התעתיק היא בראש ובראשונה להציג את שמו של האדם או המקום בפני הקורא בצורה קרובה ככל האפשר לאופן המשמש את תושבי המקום או בני עמו של האדם המוזכר. חריגים מעטים יהיו שמות שהשתרשו בשפה העברית בצורה השונה מזו המקובלת. לדוגמה, נאמר "ספרד", "צרפת" או "גרמניה" ולא "אספניה", "פרנס" או "דויטשלנד".
- שיבוש שהשתרש: אף שראוי לתעתק שמות כצורתם המקובלת על דוברי השפה, לעתים ישנם שמות שהשתרשו בצורה מסוימת בעברית, דבר המחייב להתעלם מהצורה "הנכונה" לטובת השיבוש המקובל. לדוגמה, האמריקנים יהגו את שם נשיאם לינקולן כ"לִינְקְן", הצרפתים יטענו כי שם מדינתם הוא "פרנס" ושם בירתם אינו פריז כי אם פָּרִי, הגרמנים ידבקו בטענה כי בוואריה היא באיירן וה"בווארי" הוא "ביירישה", האיטלקים יגחכו כאשר ישמעו "טיציאן" במקום "טיציאנו", "רפאל" במקום "רפאלו", הספרדים יחושו באי נעימות כאשר המלך והמלכה פרננדו ואיסבלה או קרלוס הראשון, יכונו בעברית פרדיננד ואיזבל וקרל החמישי (כנוהג הגרמנים), ואילו ההולנדים יטענו כי בירתם "האג" היא למעשה "דן אח" ואילו הצייר הידוע בשם "ואן גוך" הוא "פאן חוך". ישנם שיבושים מקובלים אחרים בשמות בשפות "מתות" כמו הגיית "אוידיפוס" כ"אדיפוס" או הגיית "קאיסר" ו"אאוגוסטוס" כ"קיסר" ו"אוגוסטוס". בכל המקרים הללו, יש לדחות את התעתיק לטובת השם המקובל בעברית.
- שמות משתנים: העברית משתנה במהירות ולעתים קרובות נוכל למצוא כי התעתיקים לשמות לועזיים משתנים במהלך השנים. לדוגמה, הצייר ששמו מאוית בעברית פיטר בְּרוֹיְגֶל, פיטר בְּרוֹיְחֶל, פיטר בְּרוֹיְכֶל ופיטר בְּרֶחֶל. במקרה זה יש לבחור את האיות שישמש בערך הראשי, על–פי האופן שבו היה השם נהגה על–ידי האיש או בני ארצו, ולהפנות אליו מכל שאר האיותים.
- נורמות משתנות: לעתים משתנה התרגום המקובל לשמות, משתנים שמות מקומות או משתנה תקן ההגייה של שם. לדוגמה, במשך שנים רבות היתה בירת סין קרויה בישראל "פקין" או "פקינג", אך בשנים האחרונות נפסק השימוש בשם זה, שהוא הצורה שבה בני אירופה קראו לעיר, ונוצרה נורמה לפיה שם העיר הוא בייג'ינג, כפי שמבטאים אותו הסינים. מובן שויקיפדיה תיצמד לנורמה החדשה, שמתיישבת עם העיקרון הראשי לתעתיק. במקרים אחרים, הגיית השם משתנה בגלל שינוי בנורמות התעתיק. לדוגמה, השם קיקרו עבר מספר גלגולים (ציצרו, ציצרון, קיקרון), וכמוהו גם אוגוסטוס (אבגוסטוס, אאוגוסטוס).
- שמות זרים שמקורם בעברית: לעתים קרובות, שמות לועזיים ובמיוחד שמות פרטיים שאולים מעברית ועברו תעתיק לשפה הזרה תוך שיבוש אופן ההגייה במקור העברי, ועולה השאלה האם יש להשתמש בנוסח העברי המקורי או בשיבוש המקובל בשפה הזרה. לשאלה זו אין תשובה חד משמעית. ברור כי אם ייכתב יוחנן לנון או שאול מקרטני הדבר יעורר גיחוך, אך לא בכל המקרים הדרך הנכונה כה חד משמעית. לדוגמה, עד שנות החמישים דיברה העברית נכבדות במדען "יצחק ניוטון", שם הנשמע היום מוזר לאוזן שהורגלה באייזק ניוטון. כאשר נשוא ערך מסוים הוא יהודי, לעומת זאת, מקובל פעמים רבות להשתמש בנוסח העברי של שם, אם אכן מדובר בנוסח שם המזכיר עדיין את השם העברי, כמו במקרה חנה ארנדט, ישעיהו ברלין, עמנואל לוינס, לוי שטראוס, משה הס או ברוך שפינוזה. גם כאן, יש לנקוט זהירות ושיקול דעת, בהתאם למראה התעתיק. לדוגמה, נוח יהיה לקרוא "אהרן קופלנד" במקום "ארון קופלנד", אך לא "מיכאל דל" במקום "מייקל דל". ראו גם שיחה:פלשתינאים.
[עריכה] בעיות תעתיק ממקור אנגלי
- יש גם שפות אחרות: אנגלית היא השפה הזרה הנלמדת ביותר בישראל, דבר שגורם לרבים להניח מתוך טעות כי כל שם הכתוב באותיות לטיניות צריך להיקרא כאילו נכתב באנגלית. זו טעות. כללי ההגייה של הצרפתית, האיטלקית או הגרמנית שונים באופן מהותי מאלו של האנגלית, וניסיון לתעתק שמות צרפתיים, למשל, כאילו נכתבו באנגלית מביא לתוצאות צורמות-עין ואוזן. לדוגמה, השם האנגלי הנפוץ ג'ורג' (George) ייהגה בשפות שונות כגיאורג, ז'ורז', חורחה, גאורגי, גיורגיו, ג'ורג'ו, יורגי, יורגה וצורות נוספות. כדי שלא ליצור תעתיק המגחך את כותבו, יש להצמד לאופן ההגייה בשפת המקור וכך, כאשר מדובר בשם אנגלי ייכתב ג'ורג' אורוול, בשם צרפתי ז'ורז' ביזה, ובשם גרמני גיאורג פרידריך הנדל. האות G, הנהגית כחית, גימל, ג', ז' או יוד ממקום למקום היא דוגמה טיפוסית. אותיות כמו W מציבות בעיה דומה. באנגלית היא נהגית כמו וו כפולה, רפה. ואילו בגרמנית, היא נהגית כוו רגילה.
- מקור מיותר: לעתים קרובות מוצגת לאחר השם העברי גם צורת השם בשפת המקור. במקרה כזה, חשוב להקפיד שהמקור יהיה אכן בשפת המקור, ולא בשפה אחרת. במיוחד יש להקפיד להימנע מהבאת שם באותיות לטיניות כאשר השם כתוב במקורו בשפה שאינה עושה שימוש בתווים אלו, כגון ערבית או רוסית. אין כל יתרון לאותיות לטיניות בכתיבת שם ערבי. אם יש צורך בכך, ניתן לנקד את הכתיב העברי.
- שיבושי אנגלית: כאשר מתעתקים שם מוויקיפדיה אנגלית חשוב להיות ערים לנטייה הקיימת באנגלית לשבש שמות. שיבושים אלו לובשים מספר צורות אופייניות:
- אינגלוז שמות: באנגלית נהוג להעניק צורה אנגלית לשמות מסוימים, במיוחד כאשר יש להם מקבילה אנגלית. כך ניתן לעתים למצוא מלכים גרמנים עם השם ג'ון במקום יוהאן, וצ'ארלס במקום קרל. השיבושים הנפוצים ביותר הם בשמות כמו ג'ון (כשיבוש של יוחנן, חואן, יוהאן, ז'ן), צ'ארלס (קרל, קרולוס, קרלו), ג'ורג' (גיאורג, ז'ורז'), ג'ימס (יעקב, ז'ק, חיימה), הנרי (אנרי, אנריקו, היינריך), וג'רום (הירונימוס, ז'רום).
- נוהג שהשתרש באנגלית: לעתים ישנו נוהג שהשתרש באנגלית עם הזמן. לדוגמה, העיר קלן בגרמניה מכונה באנגלית בשמה הצרפתי, "קולון", ואילו נהר הויסלה (בפולנית, Wisła) הופך לויסטולה, כשמו הלטיני (בעיה זו קיימת גם בשפות אחרות, כגון גרמנית, שבה הנהר ויסלה קרוי Weichsel, אבל להם יש לפחות תירוץ: הם שלטו שם כמה מאות שנים).
- תוספת סיומת, קטימת סיומת: לעתים תכופות נהוג באנגלית להוסיף לשם מסוים סיומת מרככת (לדוגמה Acre במקום עכו) או לקטום סיומת (לדוגמה, הומר, סטרבו והוראס במקום הומרוס, סטרבוניוס והורציוס). יש הגיון בשגעון, כמובן. בשמות יווניים ורומיים נוטה האנגלית לשנות סיומות אוֹן לאוֹ (כמו פלטו במקום (א)פלטון), להשמיט כליל סיומות אוּס ואיאוּס (וכך אובידיוס הופך לאוביד והומרוס להומר) ובשפות לטיניות שונות להשמיט סיומות פתוחות כמו אוֹ, אֶה, אָה ו-אוּ (וכך רומא, ונציה, מילנו וטורינו הופכות לרום, וניס, מילן וטורין). הסיבה לכך היא שבמשך מאות שנים שאלה האנגלית שמות זרים דרך הפילטר של השפה הצרפתית - גם השם Charles אינו אלא הגרסה הצרפתית ("שארל") לשם הלטיני קרולוס.
- זוועה לדוגמה: מכתב למערכת "העיר" (4.11.04), מאת עודד פרייליך, ממחיש את גורלו של מי שאינו פועל לפי כללי התעתיק:
-
- בכתבתו של מר זאב אברמי, "להאניש את היטלר" נפלו לא מעט שגיאות תעתיק מגרמנית. ברשותכם, דוגמאות הראויות לתיקון חוזר.
- יש לומר "די צייט" ולא "דה צייט", וכמו כן יש לומר "דר שפיגל" ולא "דר ספיגל". אלה שני עיתונים מוכרים בכל העולם ומביך לשגות בהגייתם.
- גם בשמות האנשים נפלו טעויות. יש לומר אלברט שפאר ולא אלברט ספיר והשם המדויק הוא יואכים פסט ולא ג'ואקים פסק.
[עריכה] א לציון a: מתי ומתי לא
האקדמיה ללשון העברית החליטה זה מכבר שאין להוסיף אל"ף לתעתיק של מילים לועזיות לציון הצליל a. סיבות לדוגמה:
- הוספת אל"ף מסרבלת את המילה ומשווה לה צביון לא-עברי.
- בעברית אם-הקריאה אל"ף מציינת כל תנועה אפשרית, לאו-דווקא a - השוו את המילים: ראש, ראשון, בא, גא - אל"ף מציינת פה ארבע תנועות שונות.
בלשנים אחדים לא הסכימו עם האקדמיה, והתעקשו להוסיף אל"פים. יצחק אבינרי בספרו "יד הלשון" (משנות השישים) אף מתפאר שהצליח לגרום לאנשים רבים לכתוב יאפאן במקום יפן. אבל יצחק אבינרי ותומכיו "הפסידו" והאקדמיה ניצחה, וכיום כותבים רוב האנשים גז ולא גאז, יפן ולא יאפאן (הכתיב יאפאן נפוץ באנציקלופדיה העברית). במילונים מודרניים של כתיב מלא, ובראשם "מילון ההווה" (שנכתב על-ידי בעלי תפקידים באקדמיה) מופיעה המילה גז ללא אל"ף.
יש טיעון, שהועלה על נס על ידי יצחק אבינרי, אבל נדחה בדרך-כלל על-ידי האקדמיה, והוא שיש להוסיף אמות-קריאה להפחתת הדו-משמעות בקריאה. למילה "גז" יש כבר משמעות (תספורת של כבשים ודומיהם), ולכן למילה חדשה יש להוסיף אותיות ולכתוב "גאז". העיתונים כנראה נוקטים בגישה זו גם הם, ומוסיפים אמות קריאה במקומות שונים ומשונים. אין הצדקה לגישה זו. בעברית יש דו-משמעות בקריאה במילים רבות, ומי מחליט איזו חשובה מספיק כדי להוסיף אמות קריאה? האם נכתוב "מינהל" (ארגון שאחראי על משהו) כי קיים "מנהל" (איש שמנהל)' אבל "משפט" כי אין דבר כזה מְשָפֵּט? האם בכלל אפשר לזכור או להסכים על כללים כאלו? כנראה שלא, וזה מה שגורם לחוסר העקביות בעיתונים - תקני ותיקני באותו עמוד (באותה משמעות של סטנדרטי) וכדומה.
לדעת האקדמיה דווקא יש מקרה אחד בו כדאי לכתוב אל"ף, וזאת בתעתיק מילים ערביות שבהם מופיעה במקור האות הערבית אליף. לדוגמה, יש לכתוב אסלאם (לא איסלם, ולא אסלם שמשמעותו הפך אדם למוסלמי) ועיראק.
כאמור, האקדמיה ללשון העברית בדעה שאין להוסיף אל"פים כלל. אבל, מילון רב-מילים, למשל, כן מוסיף אל"פים, וכדאי לנסות להבין למה ומתי. קל לראות שהוא אינו הולך לפי הכלל הפשטני, שצריך לכתוב אל"ף בכל מקום שבו יש a. קחו לדוגמה את המילה פרגמטי, pragmatic. זה, ללא אל"ף, הוא הכתיב ה"תקני" של האקדמיה. מילון רב-מילים (ובעקבותיו בודק האיות של תוכנת וורד, הגורר אחריו את רוב המשתמשים) מעדיף "פרגמאטי". אבל למה לא פראגמאטי למשל - הרי זה מה שהיה קורה אילו היינו מכניסים אל"ף בכל מקום בו הייתה a במילה המקורית? מילון רב-מילים מושפע פה מאוד מערבית, כנראה. בערבית, אליף מציינת לא סתם תנועת a אלא תנועת a ארוכה. המשמעות העיקרית של אורך התנועה היא קביעה האם המילה תהיה מלעיל או מלרע. כך ב"פרגמאטי" יבוא הטעם על ההברה השנייה, ואילו היינו כותבים "פראגמטי" היה בא הטעם על ההברה הראשונה.
הבנה זו מראה גם מתי רב-מילים לא יוסיף אל"ף. לדוגמה, בשם העיר פריז אין להוסיף אל"ף, מכיוון שהכתיב "פריז" גורר הגייה מלרעית, ואילו "פאריז" גורר הגייה מלעילית, לא נכונה. לסיכום, גם אם מוסיפים אל"ף בניגוד לדעת האקדמיה, כדאי לעשות קצת "סדר בשיגעון", ולהסביר מתי ולמה מוסיפים אותו, ומתי ולמה לא מוסיפים אותו. הכלל הפשטני "בכל מקום שיש a" בוודאי אינו מתאים למציאות בוויקיפדיה.
דוגמה נוספת: המילה פרדוקס. רב-מילים שכל-כך אוהב להוסיף אל"פים בניגוד לדעת האקדמיה לא מוסיף פה אף אלף - לא ב-a הראשון, ולא ב-a השני. גם הטענה שאלו הברות פתוחות לא עוזרת פה. ייתכן שהדבר נובע מכך שההגייה שמדגישה את ההברה עם אם הקריאה וי"ו (כלומר, קריאת פרדוקס במלרע) היא כבר נכונה, ואין צורך להוסיף אמות קריאה שאמורות (כמו בערבית) לשנות את ההטעמה. אבל, במילה פרדוקסלי, רב-מילים כן מוסיף אל"ף אחד: פרדוקסאלי. למה? כנראה כדי להבהיר שההטעמה עוברת קדימה אל הברה הנוספת למילה ולא נשארת במקומה המקורי במילה פרדוקס. שיטה זו של רב-מילים, למרות שיש בה איזשהו היגיון פנימי, זרה למדי לדרכה של העברית, ומנוגדת להחלטות האקדמיה.
בפרסום האקדמיה "כללי התעתיק מלועזית לעברית" משנת 1977, האקדמיה דווקא תמכה בהוספת אל"פים בכל מקום בשמות (מדובר שם בשמות בלבד, לא במילים כמו פרדוקס וכדומה, שהוזכרו לעיל). ציטוט מפרסום זה: "א היא סימן לתנועת a בתחילת התיבה ובאמצעיתה. בסוף התיבה יהיה הסימן ל-a ה, כגון: אראגון, אנאטוליה, אלבאניה, גראנאדה". לא ברור איך זה מסתדר עם הכללים המודרניים - אולי יתבהרו הדברים כאשר תצא לאור גרסה עדכנית של פרסום זה.
[עריכה] פיזיקה או פיסיקה? ז' או ס'
במילים מסוימות, כגון מוסיקה, נהוג היה לכתוב את האות S באות ס' ולא ז', למרות שהגייתה בעברית היא כשל ז'. הכלל הנוכחי של האקדמיה ללשון העברית: 'מוזיקה' ולא 'מוסיקה', 'פיזיקה' ולא 'פיסיקה'. בתחילת ימיה של ויקיפדיה נקבע בה כלל הפוך, בהתאם לגישתה הקודמת של האקדמיה, וערכים רבים נכתבו לפי כלל זה. כדי לשמור על אחידות, הוחלט לתקן את הכתיב באמצעות בוט כלומר לכתוב פיזיקה ולא 'פיסיקה', מוזיקה ולא 'מוסיקה'. דפי הפניה מסייעים למי שמחפש 'פיסיקה' או 'מוסיקה' להגיע אל הערך הנכון.
[עריכה] תורכיה או טורקיה? ת' או ט' וצרות דומות
(ראה הסבר בערך תורכיה)
ישנם מקרים, כמו טורקיה, שבהם ניתן לבחור בעברית בין ט' לת' ובין ק' לכ'. במקרה כזה, יש להעדיף בדרך כלל את הכללים הפשוטים הבאים:
- K יש לתעתק כמעט בכל מקרה כ-ק'. לדוגמה, קרל, קרמטוריום.
- C יתועתק לפי המקרה והשפה. היום, הולך ונעלם הנוהג להשתמש ב-כ' דגושה לטובת ק' החד–משמעית יותר.
- Th, במילים שמקורן אנגלי, יש לתעתק ברוב המקרים כ-ת'. לדוגמה, אתֶר, אנתולוגיה, תימה. משפות אחרות יש לתעתק בהתאם להגייה, למשל - בטהובן ולא בתובן (Beethoven בגרמנית).
- T יש לתעתק ברוב המקרים כ-ט', אלא אם כן ישנו נוהג אחר. לדוגמה, מטר, רנטבילי, מטום, מוטבילי.
- בשילובי th ו-t יש להיזהר במיוחד משיבוש הסדר. לדוגמה, מתמטיקה ואסתטיקה ולא מטמתיקה ואסטטיקה/אסטתיקה, קתטר ולא קטטר, פתטי ולא פטטי/פטתי.
- Ch, לפחות בנוהג הקיים היום, יתועתק לרוב כ-כ' ולא כ-ח'. לדוגמה, כרום, כארון, כימיה ולא חרום, חארון, או חימיה.
- טש או צ', טס או צ': הטש והטס הולכים ונעלמים לטובת אחיהם החד–משמעיים יותר. יש לשמרם בעיקר כאשר הם מקובלים בגלל סיבות היסטוריות, או כאשר התעתיק הוא לצירופים גרמניים של tsch.
- X = קס או כס: האות X נכתבת בעברית באותיות "קס", למשל פרדוקס, יהדות אורתודוקסית, מקסימום. רק במקרים יוצאי דופן, שכבר השתרשו בשפה, תכתב האות X באותיות "כס", למשל אלכסנדר מוקדון.
- בתעתיק איטלקית לא תיכתב ולא תיהגה י' בצירופים CI/GI/SCI + תנועה, פרט למקרים מסוימים בודדים. Luciano = לוצ'אנו. Giorgio = ג'ורג'ו. Boccaccio = בוקאצ'ו. Lancia = לנצ'ה. Brescia = בְּרֶשׁה.
[עריכה] פלשתינאים או פלסטינים
הצורה המקובלת בוויקיפדיה היא פלסטינים - בתעתיק מערבית, שם פלסטין נכתבת فلسطين, אם כי פעם השתמשו בעיקר בפלשתינאים, הנובעת ממקור השם - פלשת. כמו כן, בעקבות החלטות בלתי שלמות של בוט ההחלפות, נוצרו גם צורות כגון פלסטינאים.
כמעט כל הערכים משתמשים בצורה המקובלת, בעיקר בשמות הערכים והקטגוריות.
[עריכה] ו' בראש מילה
לפי כללי האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב ו' אחת בראש מילה ושתי ו' באמצעה, ואין הבדל לעניין כלל זה בין ו' המבוטאת V ובין ו' המבוטאת W, כלומר וינסטון צ'רצ'יל ולא "ווינסטון צ'רצ'יל", אף שהגייתה של W באנגלית שונה משל ו' בעברית. ודאי שכאשר מדובר בשפה כמו גרמנית, שבה הגייתה של האות W זהה לזו של האות ו' בעברית, יש לכתוב רק ו' אחת בראש מילה, ולכן Max Weber ייכתב מקס ובר ולא מקס וובר. שם ייכתב בעברית עם שני ו' בתחילתו רק כאשר הראשונה היא ו' עיצורית והשנייה היא חולם או שורוק, למשל השם Wolf ייכתב וולף.
איך נדע, אם כך, מתי יש לבטא ו' כמו V אנגלית ומתי כמו W אנגלית? בעניין זה עלינו להשלים עם כך שהאלפבית (של השפה העברית ושל שפות אחרות) אינו פונטי, ולכן אינו מעביר לנו מידע מלא על האופן שבו יש לקרוא מילה כתובה. המילון "רב מילים" מנסה להתמודד עם בעיה זו בציינו, בתחילת ערכים כגון "ויסקונסין" או "ויסקי": "הווי"ו נהגית כ-W האנגלית". מילונים אחרים אינם טורחים לעשות זאת.
[עריכה] כללים לתעתיק משפות שונות
- גרמנית
- יוונית עתיקה
- לטינית
- סינית: ניתן להשתמש בשיטת התעתיק המפורטת כאן, אם נתון תעתיק Pinyin או Wade-Giles.
- ספרדית
- ערבית
- צרפתית
- רוסית
- כללי תעתיק למילים בשפה הרומנית המסתיימות באות i
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ניקוד מילים שאולות באתר האקדמיה ללשון העברית
- כתיב שמות זרים, מהאתר safa-ivrit

