יתרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בדמות תנ"כית; לערך העוסק בפרשה בספר שמות, ראו פרשת יתרו.

בתנ"ך, יתרו הוא כהן מדיין ואביה של ציפורה אשת משה רבנו. על שמו נקראה פרשת יתרו.

תוכן עניינים

[עריכה] יתרו במסורת היהודית

[עריכה] במקרא

על פי ספר שמות, כאשר משה בורח בצעירותו מבית פרעה הוא מגיע לארץ מדיין ושם הוא פוגש את בנותיו של יתרו, שהיה כהן מדיין. הוא מוצא מקלט בביתו, רועה את צאנו לבסוף אף נושא את ציפורה בתו לאישה (פרקים ב'-ג').

כאשר בני ישראל מגיעים להר סיני אחרי יציאת מצרים מצטרף אליהם יתרו (פרק י"ח). הוא רואה את העומס המוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, ומציע לו לבנות מבנה הירארכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. בספר במדבר (פרק י') מבקש משה מיתרו (המכונה שם "חֹבב בן רעואל המדיני") שיישאר עם העם ויסייע להם בחציית המדבר, אולם יתרו מסרב וחוזר לארצו.

לפי ספר שופטים (פרק ד') בני "חבר הקיני", ובהם יעל אשת חבר הקיני (שהרגה את סיסרא), שישבו באזור יריחו, היו צאצאיו של יתרו.

[עריכה] באגדה היהודית

על רקע הערפול שיש בכתובים לגבי שמו של יתרו קובע המדרש כי ליתרו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל ו-קיני (עיינו מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן י"א, דיבור המתחיל "מה כתיב").

פרט לכך משבחים חז"ל את יתרו כי למרות שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, הכיר לבסוף באלהי ישראל. בכך הוא נבדל ממי שלפי התלמוד (בבלי, מסכת סוטה דף י"א עמ' א) היו בני דורו, בלעם ואיוב.

[עריכה] יתרו במסורת המוסלמית והדרוזית

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועיב (شعيب) ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה באל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו.

דמותו של יתרו כפי שמופיע במסורת הדרוזית ככל נראה מושפעת רבות מדמותו במקורות היהודים: יתרו הוא שועייב נביא הדרוזים, ושמש ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. גם הדרוזים קושרים בין דמותו של יתרו לבין משה ועם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, איש בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה, ללא כתובים ונביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בנביאים ובכתובים.

הדרוזים אף חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטין באזור טבריה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • יתרו, באנציקלופדיה של מקראגשר
שפות אחרות