מוחמד אחמד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד אחמד אבן סייד עבדאללה (שכונה בידי הבריטים לעתים גם "המהדי המשוגע") (12 באוגוסט 1844 - 22 ביוני 1885) היה מנהיג מוסלמי סוני, בסודאן האנגלו-מצרית. הוא הכריז על ג'יהאד וגייס צבא לאחר שהכריז על עצמו כמהדי ב-1881, והוביל מלחמת שחרור מוצלחת נגד הכיבוש הצבאי העות'מני-מצרי. נפטר זמן קצר לאחר שחרורה של ח'רטום, והמדינה שיסד נפלה קורבן לאינטרסים פוליטיים קולוניאליים שחרצו את דינה להיכבש מחדש ב-1899.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנות חייו הראשונות
מוחמד אחמד נולד ב-1844 באי דיראר, סמוך לדונגולה (צפון סודאן כיום), לבונה סירות עני. משפחתו עברה לח'רטום בניסיון למצוא פרנסה טובה יותר, וכל אחיו של מוחמד נכנסו לעסקי בניית הסירות, בדומה לאביהם. מוחמד בחר במקום זאת להתמקד בלימודים דתיים, בדומה לסבו שהיה מנהיג דתי.
מוחמד אחמד למד את הקוראן בח'רטום וקרארא, ולאחר מכן למד משפט אסלאמי אצל השיח' מוחמד ח'יאר; הוא התעניין במיוחד בלימוד הסופיות.
ב-1871 עברה משפחתו שוב לאי אבא על הנילוס הלבן. שם הקים מוחמד מסגד ולימד את הקוראן. הוא זכה במהרה למוניטין מכובד בקרב הקהילה המקומית, כנואם מצוין ומיסטיקן. הוא הטיף לחזרה לעקרונותיו של הנביא מוחמד, וקיום התפילות והמצוות בהתאם לציווי הפשוט בקוראן; לפיכך, כל סטייה מהקוראן, נחשבה בעיניו לכפירה.
במהלך עשר השנים הבאות נסע מוחמד אחמד ברחבי צפון ומרכז סודאן. הוא הופתע מעוצמת שנאת התושבים המקומיים כלפי השליטים העות'מנים-מצרים, ושם לב כי בכל פעם שהופיע אדם שנראה מלומד והיטיב להתבטא, התושבים היו מכריזים עליו כ"מהדי המושיע", ומצפים לגאולה ממנו.
התלווה למוחמד במסעיו עבדאללהי אבן מוחמד, שגר בדרום דארפור, שיכולותיו הארגוניות סייעו למרידתו של אחמד בהמשך. עם חזרתו לאי אבא ב-1881, הכריז מוחמד אחמד על עצמו כ"מהדי המצופה" (אל-מהדי אל-מונתזר), החל לגייס את צבאו, וקרא לג'יהאד נגד השלטון הכובש המצרי ותומכיהם הבריטים ה"כופרים". הוא עשה שימוש ברווח בצורת V בין שיניו, כדי להוכיח לאנשים כי הוא אכן המהדי.
השימוש בשמו של המהדי נועד להקנות אופי דתי ואוניברסלי למרידה. חשוב לציין כי בקרב הסונים, עמם נמנה מוחמד אחמד, העיסוק במהדי גואל העולם הוא שולי (ביחס לשיעה).
[עריכה] רקע היסטורי למרידה
כדי להבין את הצלחתה מרידתו של ה"מהדי", יש להבין את מעורבותה של בריטניה במצרים, ששלטה בצפון סודאן החל מ-1820. ב-1869 נפתחה תעלת סואץ, וכדי להגן על המעבר הימי החשוב, בריטניה הייתה מעוניינת בהגברת השפעתה במצרים. ב-1873 הממשלה הבריטית תמכה בתוכנית של ועדת החוב האנגלו-צרפתית, לקחת אחריות על ניהול ענייניה הכספיים של מצרים, לאור בזבזנותו של שליט מצרים איסמעיל פאשה, שגררה את מדינתו לחובות, ומכירת זכויות להפעלת תעלת סואץ. המעורבות הבינלאומית לא הייתה מקובלת על מצרים רבים, שבסופו של דבר הכריחו את איסמעיל לוותר על כיסאו לטובת בנו תופיק ב-1877. צעד זה גרם לאי-יציבות פוליטית במצרים בשנים הבאות.
כדי לכסות את בזבזנותו הרבה, חשוב היה לאיסמעיל להפיק רווחים מסודאן, ועל כן הוא מינה את צ'ארלס גורדון למושלה הכללי של סודאן ב-1877. גורדון פעל לסיום סחר העבדים, ששלט עד אז בכלכלה הסודאנית. לפני הגעתו של גורדון, שבעה מתוך שמונה שחורים היו עבדים למיעוט ערבי קטן; והאפריקאים המקומיים היוו 80 אחוזים מהאוכלוסייה. מדיניותו של גורדון הייתה אפקטיבית, אולם ההשלכות לכלכלה הסודאנית היו נוראיות, והערבים החלו במהרה לראות בהן לא שחרור מעברות, אלא מסע צלב אירופי נגד מעמדם העליון של המוסלמים והערבים בסודאן.
עם עזיבתו של איסמעיל את תפקיד שליט מצרים, התמיכה בגורדון ירדה באופן דרמטי. גורדון המותש, התפטר מתפקידו כמושלה של סודאן בתחילת 1880, וחזר לקהיר. המדיניות שהתווה ננטשה במהרה על ידי המושלים החדשים, אולם הכעס על המיעוט הערבי השולט לא פגה. למרות חששם של המצרים מהמצב המתדרדר בסודאן, סירבו הבריטים להתערב.
[עריכה] המרידה
גם לאחר שמוחמד אחמד הכריז על ג'יהאד נגד השליטים המצרים והעות'מנים, לא יוחסה לו חשיבות רבה, והוא נתפש כפנאט דתי. השלטונות הקדישו לו יותר תשומת לב כאשר החל להביע התנגדות כלפי אוספי המיסים מטעם השלטון. אוספי המיסים שלוו על ידי משלחות צבאיות, הגיעו לאי אבא כדי להוכיח את מרותן על האזור. כוחות השלטון נתקפו ממארב, ורוסקו כמעט כליל על ידי תומכיו של ה"מהדי". כדי להמנע ממאסר, מוחמד ותומכיו צעדו לקורדופאן המרוחקת במרכז-מערב סודאן. בקורדופאן, גייס ה"מהדי" תומכים נוספים, רבים מהם מקרב הבדואים, והשבטים המקומיים.
מוחמד אבן עבדאללה גם כתב למנהיגי שבטים סודניים רבים כדי לזכות בתמיכתם, או לפחות בנקיטת נטרליות מצידם. הוא גם נתמך על ידי מוכרי העבדים, שהיו מעוניינים לחזור למעמדם המשפיע, כפי שהיה לפני הרפורמות של צ'ארלס גורדון.
בשלהי 1883, צבא של 20,000 מתומכיו של ה"מהדי", חמושים בחניתות וחרבות בלבד, גברו על כוח מצרי בן 7,000 איש בקרב אל-עוביד, המהדיסטים גם לקחו את נשקם של המצרים, שכלל רובים ומרגמות. לאחר הנצחון בקרב, כוחותיו של מוחמד אחמד הטילו מצור על העיר אל-עוביד, הנמצאת במרכז סודאן, והרעיבו אותה עד שנכנעה לאחר ארבעה חודשים. בעיר נותר המטה של לוחמיו של ה"מהדי" במשך יותר מעשור.
צבאו של המהדי (ה"אנסאר") שמנה כעת 30,000 לוחמים, הביס כוח בן 8,000 חיילים מצרים בהובלת הקצין הבריטי וויליאם היקס בשיקאן, לכדו את דארפור, ולאחר מכן את ג'אבל קאדיר בדרום. החלק המערבי של סודאן, היה כעת בשליטת ה"אנסאר".
לאור חוסר עניינם של הבריטים באזור, הם החליטו בדצמבר 1883 לסגת מסודאן. הבריטים שהמשיכו להחזיק במספר ערים צפוניות, ובנמלי הים האדום, הורו לצ'ארלס גורדון לשוב לחרטום, ולארגן את נסיגת צבא המצב המצרי, והאזרחים הבריטים מהמקום. גורדון הגיע לעיר הבירה הסודאנית בפברואר 1984, ב-15 במרץ מרדו השבטים שמצפון לחרטום והצטרפו אל מרד ה"מהדי", חסמו את הנהר לתנועת ספינות וניתקו את הטלגרף שחיבר בין חרטום לקהיר. ב-18 במרץ הטילו 30,000 חיילי ה"מהדי" מצור על חרטום, במאי נכנעה ברבר, וחרטום הפכה למבודדת לחלוטין.
ב-12 בנובמבר החלו כוחותיו של מוחמד אחמד להפגיז את חרטום מתותחים, ולהתקרב לעיר הודות לירידת המים בתעלות שהקיפו אותה. ב-26 בינואר 1885, בשעה שלוש לפנות בוקר, הסתערו 50,000 לוחמי המהדי על חרטום. החיילים המצריים העייפים, הרעבים ושהמורל שלהם היה בשפל המדרגה לא הצליחו לעצור את הכוחות העדיפים, והמורדים חדרו לעיר וערכו בה מרחץ דמים. בין ההרוגים היה גם צ'ארלס גורדון.
[עריכה] המדינה המהדיסטית
עם נפילת חרטום, כל סודאן הייתה בידי המהדיסטים, ומוחמד אבן עבדאללה הפך לשליטה הבלעדי של התיאוקרטיה הסודאנית. המשטר המהדיסטי החיל את חוקי האסלאם המסורתיים. בתי דין של השריעה כפו את החוק המוסלמי, ואת פקודותיו האחרות של ה"מהדי". מוחמד אחמד הורה על שריפתם של רשומות וספרי חוק ותאולוגיה, בשל שימושם במשטר הקודם, ובשל אמונתו כי הם הפיצו מסר של הדגשת השבטיות על פני האחדות בשם הדת.
מוחמד אבן עבדאללה שינה את חמשת עמודי האסלאם כך שעקרון הנאמנות האישית לו, ייחשב לחיוני לאמונה אמיתית. הוא גם הוסיף לדקלום השהאדה כי "מוחמד אחמד הוא המהדי של אלוהים, ומייצג את נביאו (מוחמד)". מלבד זאת, שירות בצבא הג'יהאד החליף את הצורך לבצע חאג', והזכאת הפך למס המשולם למדינה. ה"מהדי" הצדיק את השינויים האלו, בכך שהם צוו עליו מאלוהים בחזיונותיו.
[עריכה] מותו וירושתו
שישה חודשים בלבד לאחר נפילתה של חרטום, ב-22 ביוני 1895, נפטר מוחמד אחמד כנראה מטיפוס הבהרות, ונקבר באומדורמאן במזרח-מרכזה של סודאן. הוא התכונן למצב זה, ומינה לעצמו שלושה מחליפים (ח'ליפים). בדומה לשאלת ירושתו של מוחמד, המצב הביא לחוסר יציבות ואי שקט, בשל יריבויות בין היורשים המיועדים. מצב זה נמשך עד 1891, בה עבדאללהי אבן מוחמד, הפך לשליטה הבלתי מעורער של סודאן. עבדאללהי טיהר את המשטר המהדיסטי מבני משפחתו של מוחמד אחמד, ורבים מתלמידיו.
בהתאם לחזון הג'יהאד, פלש כוח של 60,000 איש מהצבא הסודאני לאתיופיה ב-1887. ב-1889 פלשו הכוחות המהדיסטים למצרים, אולם הובסו על ידי הכוחות המצרים-אנגלים. לאחר תבוסות שנחל הצבא המהדיסטי בקרבות בעיירה קרארי ליד אומדורמן (2 בספטמבר 1898) ובאום דיוואיקארט (24 בנובמבר 1899), והריגת הח'ליף עבדאללהי אבן מוחמד, בקרב האחרון, נפלה המדינה לידי הבריטים. כך ש-14 שנים לאחר יסודה של סודאן המהדיסטית, הוביל מצבה הכלכלי המתדרדר של המדינה (מיליונים מתו מרעב), והאינטרסים העזים של הבריטים באזור, לנפילתה של סודאן חזרה לידיהם.
[עריכה] מקורות
David Levering Lewis, "Khalifa, Khedive, and Kitchener" in The Race for Fashoda. New York: Weidenfield and Nicholson, 1987. ISBN 1-55584-058-2 Winston Churchill, "The River War: An Account Of The Reconquest Of The Sudan", 1902, available at Project Gutenberg.


