מחמוד אחמדינז'אד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נשיא הרפובליקה האיסלאמית של איראן
|
|||||||||||||||
מחמוד אחמדינז'אד (פרסית: محمود احمدینژاد, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה); נולד ב-28 באוקטובר 1956), נשיאה השישי של הרפובליקה האיסלאמית של איראן. נכנס לתפקידו ב־2 באוגוסט 2005.
הוא היה ראש עיריית טהראן, בירת איראן, ממאי 2003 עד יוני 2005, לפני שנבחר לתפקיד הנשיא. הוא נחשב לשמרן דתי, ולפיכך זכה לתמיכה אינטנסיבית של ההנהגה העליונה הדתית של איראן.
בסיס הכוח הפוליטי שלו הינו ב"ברית בוני איראן האיסלמית" הידועה כ"אבדגאראן", ברית מפלגות ותנועות איסלמיות שמרניות. אחמדינז'אד נחשב לאחת הדמויות העיקריות בברית זו. הברית התפלגה בעת הבחירות לנשיאות, כאשר חלק מחבריה תמכו במועמדות יריבו של אחמדינז'אד, מוחאמד רזא קליבאף, בסיבוב הראשון של הבחירות, בעוד חברי מועצת עיריית טהראן תמכו באחמדינז'אד.
אחמדינז'אד ידוע בהתבטאויותיו האיסלאמיסטיות הקיצוניות, ובהתבטאויותיו נגד מדינת ישראל. דבריו כי "יש למחוק את ישראל מהמפה" ב-28 באוקטובר 2005, בכנס "עולם ללא ציונות" שנערך בטהראן, זכו לגינויים ולתגובות דיפלומטיות חריפות ברוב המדינות, ובייחוד באירופה ובארצות הברית. ריאיון מ-14 בדצמבר 2005 שבו אמר שהשואה היא "מיתוס" והביע את דעתו שיש להעביר את מדינת ישראל לאירופה או לצפון אמריקה הביא את מדינות האיחוד האירופי לאיים בהטלת סנקציות על איראן.
תוכן עניינים |
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
אחמדינז'אד נולד בכפר אראדאן ליד העיר גארמסר, מדרום לטהראן בנו הרביעי מתוך שבעה של נפח. משפחתו עברה לטהראן בהיותו בן שנה. הוא התקבל לאוניברסיטה האיראנית למדע וטכנולוגיה במגמת הנדסה אזרחית בשנת 1976. הוא המשיך במוסד זה את לימודיו עד לקבלת תואר דוקטור בתכנון תעבורה, בשנת 1997. את לימודי המוסמך והדוקטורט ערך במסגרת תוכנית מיוחדת לחברי משמרות המהפכה. לאחר סיום לימודיו המשיך ללמד באוניברסיטה זו.
בשנת 1979 היה אחמדינז'אד נציג האוניברסיטה באסיפות הסטודנטים הבלתי רשמיות אשר נפגשו עם ח'ומייני. במפגשים אלו נוסד ארגון בשם "המשרד לחיזוק האחדות" אשר חברים בו עמדו מאחורי ההשתלטות על שגרירות ארצות הברית, שהובילה למשבר בני הערובה באיראן. חלק מהחטופים טוענים כי היה בין המשתתפים בחטיפה בפועל אולם עניין זה עדיין איננו ברור. כמה מן החטופים זיהו את אחמדינז'אד כאדם שהיה מעורב בחטיפה, ותמונה של אדם הדומה לאחמדינז'אד המוביל חטוף שעיניו קשורות פורסמה בכלי התקשורת. אחמדינז'אד מכחיש את מעורבותו במעשה.
מעט מאוד ידוע על פעילותו בין השנים 1980 - 1986. נראה כי לאחר שעבר אימונים השתתף בפעולות בשטחה של עיראק בעיר כירכוכ. הוא היה למהנדס הראשי של הארמיה השישית של משמרות המהפכה, וראש המטה של משמרות המהפכה במערב איראן. ב-1986 השתחרר מן הצבא בדרגת קולונל (מקביל לאלוף משנה בצה"ל), וסיים את הדוקטורט באוניברסיטה.
לאחר המלחמה היה למשנה למושל ולאחר מכן למושל מחוזות מאקו וחוי, ויועץ לשר התרבות וההדרכה האיסלמית, ולאחר מכן למושל המחוז החדש שהוקם, מחוז ארדאביל, בין 1993 ל-1997. במהלך פעילותו הפוליטית היה מזוהה עם קבוצה פוליטית איסלאמית קיצונית בשם "אנסאר חיזב-אללה".
נטען כי בשנת 1989 היה מעורב בווינה ברציחתם של שלושה חברים באופוזיציה הכורדית למשטר האיראני. גם טענות אלו הוכחשו. ידיעות העוסקות בזמן שירותו הצבאי טוענות כי שמו נקשר בבסיס צבאי ששימש את חטיבת "אל-קודס" העוסקת בפעולות ביון וחבלה מחוץ לגבולות איראן, וכי ייתכן שבמסגרת קשריו אלו היה מעורב במעשים כגון ההתנקשות בווינה.
משפחתו של אחמדינז'אד ממעטת להיחשף לתקשורת. ידוע כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים.
[עריכה] קריירה פוליטית
[עריכה] קריירה מוקדמת
אחמדינז'אד היה דמות אלמונית בפוליטיקה האיראנית עד שנבחר לראש עיריית טהראן ב־3 במאי 2003, מטעם "ברית בוני איראן האיסלאמית". במהלך כהונתו בתפקיד הוא הפך רבים מן השינויים שהכניסו קודמיו, שהיו מתונים ורפורמיסטים, והדגיש את האופי הדתי של העיר, ובמיוחד ידועה החלטתו להתקין מעליות נפרדות לגברים ונשים במשרדי העיריה. כן הציע כי גוויותיהם של חללי מלחמת איראן-עיראק ייטמנו בכיכר מרכזית בטהראן. פעולות קיצוניות אלו לוו בפעולות בעלות נופך פופוליסטי כחלוקת מרק חינם לעניי העיר.
אחמדינז'אד ידוע בכך שרב עם מוחמד ח'אתמי נשיאה הקודם של איראן, אשר הדיר אותו מישיבות מועצת השרים, שבהן הייתה באופן מסורתי נוכחות לראש עיריית טהראן. הוא ביקר את ח'אתמי בפומבי על חוסר הבנתו בבעיות הציבור הרחב. אחמדינז'אד פרש מתפקיד ראש העיריה לאחר שנבחר לנשיאות. לתפקיד נבחר יריבו ואיש מפלגתו קאליבף.
[עריכה] בחירתו לנשיא
אחמדינז'אד נבחר לנשיא איראן ב-24 ביוני 2005, בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, לאחר שהביס את יריבו, הנשיא לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני. אחמדינז'אד זכה ל- 61.69% מן הקולות, כעשרים ושמונה מיליוני קולות, ושיעור ההצבעה היה 59.6%. כנגד הבחירה הועלו טענות על זיופים בקלפיות.
"מועצת שומרי החוקה" האיראנית היא גוף חוקתי, שבין תפקידיו לקבוע את התאמת החוקים שמקבל הפרלמנט לחוקת המדינה. לפני סיבוב הבחירות הראשון, התיר גוף זה רק לשבעה מועמדים להתמודד, מתוך כאלף. בסיבוב הראשון זכה רפסנג'אני במספר הקולות הגבוה ביותר, ואחמדינז'אד הגיע למקום השני, עם 19.48% מהקולות. זכייתו בסיבוב השני יוחסה לדעותיו הפופוליסטיות, ולכך שאורח חייו הצנוע הקנה לו פופולריות בקרב בני המעמדות הנמוכים באיראן. תומכיו רואים בו בן המעמד הנמוך שעלה לגדולה, ולא הושחת למרות הכוח שניתן בידיו. אחמדינז'אד זוכה לתמיכה מסוימת גם בקרב המשכילים האיראניים, והוא הרכיב את הממשלה המשכילה ביותר שידעה איראן מעודה.
[עריכה] כנשיא איראן
[עריכה] מצע
אחמדינז'אד שלח איתותים מעורבים על תכניותיו לכשייבחר לנשיא, שלדעת המומחים נועדו למשוך הן את המצביעים השמרנים והדתיים, והן את המעמדות הנמוכים. סיסמתו הייתה "זה אפשרי ואנו יכולים לעשות זאת" (میشود و میتوانیم). במסע הבחירות שלו נקט אחמדינז'אד גישה פופוליסטית שהדגישה את חייו הצנועים וטענה כי הוא ממשיכו של נשיאה לשעבר של איראן, מוחמד עלי רג'אי, אשר נהרג בהתנקשות בשנת 1981. רק לאחר שנתבקש על ידי משפחתו של רג'אי להפסיק עם תעמולה זו, חדל מלהשוות עצמו לנשיא המנוח. אחמדינז'אד טען כי בכוונתו ליצור "ממשלה לדוגמה לעמי העולם" באיראן. הוא הגדיר עצמו כאיש עקרונות, הפועל לפי עקרונות איסלמיים ומהפכניים. מטרתו הייתה "לשים את הכנסות הנפט על שולחנו של העם".
אחמדינז'אד היה המועמד היחיד שדיבר כנגד הידוק היחסים עם ארצות הברית. כמו כן, בראיון לרשת השידור האיראנית כמה ימים לפני בחירתו האשים את האומות המאוחדות בהיותן "חד-צדדיות כנגד עולם האיסלאם". הוא התנגד לכוח הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, הניתן לחמש החברות הקבועות. באותו ראיון הכריז כי "אין זה הוגן שכמה מדינות ישבו ויטילו וטו על ענייני העולם. אם ימשיך מצב זה להתקיים, העולם המוסלמי בעל אוכלוסייה של מיליארד וחצי אנשים יבקש לעצמו את אותה הפריבילגיה". בנוסף לכך הגן על תוכנית הגרעין של איראן, והאשים "מעצמות יהירות" בניסיון להגביל את יכולתה התעשייתית והטכנולוגית של איראן. כאשר נשאל אם בכוונתו לשחרר אסירים פוליטיים, השיב "איזה אסירים פוליטיים? האסירים הפוליטיים בארצות הברית?".
לאחר בחירתו הכריז "הודות לדם השאהידים, מהפכה איסלאמית חדשה קמה, והמהפכה האיסלאמית של 2005 (שנת 1384 לפי הלוח המוסלמי) תכרות את שורשי אי הצדק בעולם. גל המהפכה האיסלאמית יגיע במהרה לכל העולם".
במהלך מסע הבחירות שלו הכריז כי מטרתו היא ממשלה עולמית איסלאמית. כן הזכיר כי מטרתו היא לשפר את יחסי איראן עם המדינות הסובבות אותה, ולהקל בדרישות הוויזה בין מדינות האזור. "אנשים צריכים לבקר בכל מקום באופן חופשי", הצהיר.
[עריכה] הכניסה לתפקיד הנשיא
בהצהרתו הראשונה לאחר שנבחר לנשיא, אחמדינז'אד ביקש מעובדי המדינה שלא לתלות את תמונותיו במשרדי הממשלה, אלא את תמונותיהם של ח'ומייני ושל המנהיג הרוחני ח'מנאי בלבד.
אחמדינז'אד השלים את טקסי הכניסה לתפקיד ב-6 באוגוסט, כאשר נשבע בפני המג'לס (הוא הפרלמנט האיראני) להגן על הדת השיעית ועל המשטר האיסלאמי וחוקתה של איראן.
[עריכה] שרי הממשלה
אחמדינז'אד נדרש להציג את שריו בפני המג'לס תוך חמישה-עשר יום, ולאחר מכן למג'לס היה שבוע נוסף להחליט אם הם ראויים לכהונה. לאחר מספר ימי דיונים אושר הקבינט שהציג הנשיא ב-24 באוגוסט 2005, והייתה זו הממשלה הראשונה מאז המהפכה האיראנית שלא זכתה להסכמת הבית באופן כולל. ארבעה מועמדים, למשרדי הקואופרטיבים, החינוך, הנפט והרווחה, כולם עמיתיו של אחמדינז'אד מעיריית טהראן, נדחו על ידי הבית. המועמדים האחרים הוכרזו לשרים.
[עריכה] קרן האהבה של רזה
חקיקתו הראשונה של אחמדינז'אד הייתה הקצבת 1.3 מיליארד דולר ל"קרן האהבה של רזה", הקרויה על שם אחד האימאמים של האיסלאם השיעי, שמטרתה לסייע לאנשים צעירים להשיג עבודה, להינשא ולרכוש בית. הקרן תומכת במוסדות צדקה וכוללת נאמנים בכל אחד משלושים המחוזות של איראן. התוכנית החדשה כפופה לאישור הפרלמנט אך נראה כי לא תיתקל בהתנגדות. התוכנית באה בתגובה לעלות הדיור הגבוהה במרכזי הערים, אשר גרמה לעלייה ניכרת בגיל הנישואין הממוצע, העומד עתה על 25 לנשים ו-28 לגברים. קרן זו מהווה הגשמת ההבטחה "להביא את כספי הנפט לעם האיראני".
[עריכה] אופוזיציה והאשמות
רפורמיסטים רבים ומועמדים ממפלגות שונות, כולל כמה שנפסלו בסיבוב הראשון לנשיאות, קראו לברית כנגד אחמדינז'אד וכינו אותו "פשיסט".
ב-29 ביוני 2005, מעט לאחר זכייתו בבחירות לנשיאות, מספר סוכנויות ידיעות מערביות פרסמו האשמות כנגדו הכוללות השתתפות במשבר בני הערובה, והשתתפות בחולייה שרצחה פוליטיקאים כורדים באוסטריה, וכן הוצאה להורג של אסירים פוליטיים בבתי כלא בטהראן. אחמדינז'אד ועוזריו הכחישו האשמות אלו. בנוסף לכך אחדים מיריביו הפוליטיים באיראן הכחישו כי היה מעורב במשבר בני הערובה. ביולי 2005 הכריז הנשיא ג'ורג' וו. בוש כי האשמות אלו רציניות וכי יש לחקור אותן לעומקן. הממשלה האיראנית הכריזה כי מדובר במסע הכפשה מאורגן על ידי ארצות הברית והמשטר הציוני.
האשמות בשחיתות ובזיוף תוצאות בקלפיות נשמעו כנגדו החל מלפני הסיבוב השני בבחירות לנשיאות, מיריביו הפנימיים באיראן, ובמיוחד מחוגי הרפורמיסטים.
מתנגדיו הפוליטיים טענו כי השתמש במסגדים ובאנשי משמרות המהפכה וכוחות המיליציה על מנת להסיע את תומכיו לקלפיות, ולארגן את המינהלה של מסע הבחירות שלו ביום הבחירות באופן בלתי חוקי. תומכיו של אחמדינז'אד מכחישים האשמות אלו. רפסאנג'ני, יריבו בסיבוב השני, טען כי התערבות "מאורגנת ובלתי צודקת" ניתנה על מנת "להדריך את המצביעים". וכי מסע של "טריקים מלוכלכים" הוביל באופן בלתי חוקי לבחירתו של אחמדינז'אד. כן עלו טענות כי אחמדינז'אד נהנה מתמיכתה של "מועצת שומרי החוקה" שאמורה להיות גוף בלתי מעורב בבחירות.
[עריכה] מדיניות החוץ
[עריכה] שנאתו לישראל
[עריכה] נאום "עולם ללא ציונות" 2005
במהלך כינוס סטודנטים תחת הכותרת "עולם ללא ציונות" באוקטובר 2005 ציטט אחמדינז'אד את ח'ומייני אשר קרא למדינת ישראל "משטר הכיבוש של אל קודס", "גידול מביש" שיש "למחותו מהמפה". מאוחר יותר בנאומו הצהיר אחמדינז'אד כי "הנושא הפלסטיני" צריך להסתיים בכך שכל הפליטים ישובו לבתיהם, וממשלה דמוקרטית תיבחר על ידי העם. כן דחה את המאמצים לנורמליזציה של היחסים עם ישראל, וגינה את כל המנהיגים האיסלאמיים המכירים בקיומה של המדינה כ"מכירים בכניעה והתבוסה של העולם האיסלאמי". רבים מאמינים כי פסקה זו הייתה מיועדת למנהיגי קטאר ופקיסטן אשר החלו צועדים לקראת יחסים דיפלומטיים עם ישראל בתקופה זו.
בנאומו הצהיר אחמדינז'אד כי תוכנית ההתנתקות הינה תעלול שנועד להשיג הכרה מן המדינות האיסלאמיות. בעוד שאין זה נדיר כי מנהיגי איראן יתקפו את ישראל, עמדתו של אחמדינז'אד נראית כקיצונית מאלו של קודמיו. בעצרת שנערכה כיומיים לאחר הנאום הצהיר אחמדינז'אד כי מילותיו היו "מילותיה של האומה" וכי העולם המערבי יכול להגיב, אך תגובותיו הינן חסרות חשיבות.
ביום שלאחר הנאום קרא ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לגירושה של איראן מן האומות המאוחדות, ואילו שר החוץ סילבן שלום קרא לישיבת חירום של מועצת הביטחון. בישיבה זו כל חמש-עשרה החברות גינו את הנאום. קופי אנאן אמר שהנאום גרם לו לעצב, והזכיר כי זכותה של ישראל להתקיים נובעת מאמנת האומות המאוחדות.
מנהיגי האיחוד האירופי פרסמו גינוי חריף בטענם כי "הקריאות לאלימות ולהרס של כל מדינה שהיא, אינן תואמות במוצהר כל טענה להיותה של איראן חברה בוגרת ואחראית בקהילה הבינלאומית". ב-17 בנובמבר אימץ הפרלמנט האירופי החלטה שגינתה את הנאום, וקראה לאחמדינז'אד להכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובבטחה. פול מרטין, ראש ממשלת קנדה, אף הוא גינה את הנאום, וטען כי זוהי קריאה לרצח עם (ג'נוסייד), וכי שילובו של הנאום עם הידיעות על תוכנית הגרעין האיראנית הינם עניין שהעולם אינו יכול להתעלם ממנו.
הנושא ונותן מטעם הרשות הפלסטינית סאיב עריקאת הצהיר כי "מה שעלינו לשאוף אליו הוא הוספתה של מדינה פלסטינית למפה ולא מחיקתה של מדינת ישראל מהמפה".
נשיא ארצות הברית הצהיר כי הרטוריקה של אחמדינז'אד הראתה כי יש צורך לנסות ולעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. אחמדינז'אד עצמו הכחיש כי הצהרותיו מראות על רצון להתקיף את ישראל, ויש לשים לב לכך שהנשיא האיראני אינו מוסמך להכריז מלחמה על דעת עצמו, כוח הנתון למנהיג הרוחני.
בתוך איראן הצהירו תומכיו של אחמדינז'אד כי אין כל חדש בהצהרותיו, וכי המדובר בתגובת יתר של המערב שמטרתה להכפיש את איראן. הצהרותיו כנגד ישראל באות, לטענת תומכיו, לאחר הפעלת לחץ ישראלי מאסיבי על ארצות הברית כי תפלוש לאיראן. השגריר האיראני לאיחוד האירופי קרא לתגובות הפוליטיות הקשות באירופה כנגד אחמדינז'אד "בלתי ריאליות ומוקדמות" והתלונן כי נשיא ארצו מטופל על ידי הקהילה הבינלאומית באופן מפלה, וכי קהילה זו מתעלמת מההסתה של ישראל כנגד איראן.
[עריכה] ההצהרה בוועידה האיסלמית ב-2005
ב-8 בדצמבר 2005, התראיין אחמדינז'אד לערוץ הטלוויזיה האיראנית בערבית "אל-עאלם", במהלך ועידת המדינות המוסלמיות במכה. הראיון כלל הערות שגונו על ידי רבים כהכחשת השואה:
- "כמה מדינות אירופיות מתעקשות על כך שבמהלך מלחמת העולם השנייה שרף היטלר מיליוני יהודים, וכלא אותם במחנות ריכוז. כל היסטוריון, עיתונאי או מדען המטיל בכך ספק נלקח לכלא או סובל מגינוי. למרות זאת אנו לא מקבלים טענה זו. אם נניח כי הטענה נכונה, אם האירופים הינם כנים, הם צריכים לתת כמה מחוזות באירופה, כמו בגרמניה, באוסטריה או בארצות אחרות לציונים, והציונים יכולים להקים את מדינתם באירופה. הציעו להם חלק מאירופה ואנו נתמוך בכך".
הערה זו זכתה לגינויים חריפים מישראלים, אירופאים ואמריקנים. מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, אמר כי הוא "מזועזע". גורמים רשמיים בתורכיה ובסעודיה גינו את הדברים, שלדבריהם "הכתימו את ועידת מכה, אשר היה עליה להראות את פניו המתונות של האיסלאם".
[עריכה] שיפור היחסים עם רוסיה
אחמדינז'אד נקט בצעדים על מנת לחזק את היחסים עם רוסיה, והקים מטה מיוחד המוקדש למשימה זו באוקטובר 2005. הוא עבד עם ולדימיר פוטין על פתרון בעיית הגרעין, ושניהם הביעו רצון לשיתוף פעולה עתידי בנושאים הנוגעים לים הכספי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- הבלוג של מחמוד אחמדינז'אד, בפרסית, ערבית, אנגלית וצרפתית
- יוסי מלמן, ומה עשית בווינה, אדוני הנשיא, ביוגרפיה קצרה ותיאור חלקו בעניין בני הערובה ובהתנקשות בווינה, "הארץ"
- כתבי העיתון הגרמני "דר שפיגל", ראיון עם נשיא איראן: קטעים מתוך הראיון עם נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, כפי שנתפרסמו בעיתון הגרמני "דר שפיגל". תרגום: יונתן אוריך, מתוך אתר NFC
- יוסי עבדי, "התוכנית האמיתית של אחמדינג'אד", מאמר מתוך אתר NFC.
| הקודם: מוחמד ח'אתמי |
נשיאי איראן | הבא: - |
| ערך מומלץ |

