אתר (פיזיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בפיזיקה ופילוסופיה, נחשב האֶתֶר במשך שנים לחומר שממלא את כל המרחב. אריסטו כלל אותו כאלמנט החמישי בשל העקרון לפיו הטבע סולד מריק. ג'יימס קלרק מקסוול, לורד קלווין, וניקולה טסלה סברו שהאתר הוא השדה האלקטרומגנטי, או התווך עליו נישאים גלים אלקטרומגנטיים. האתר אמור היה להיות אלסטי וחסר מסה. הרעיון לקיומו של האתר גם בקרב הפיזיקאים, שאב כנראה השראתו מ"הפחד מפני הריק" (horror vaccui) שמקורו עוד ביוון העתיקה.

בסוף המאה ה-19 שימש רעיון האתר פיזיקאים שניסו ליישב את התאוריה האלקטרומגנטית והפיזיקה הניוטונית. בשנת 1887 ביצעו הפיזיקאים אלברט אברהם מיכלסון ואדוארד מורלי ניסוי באמצעות מתקן הקרוי אינטרפרומטר, שהוכיח כי האתר לא זורם יחסית לתנועת כדור הארץ בחלל - ולכן בעצם האתר לא קיים כתווך בעל משמעות פיזיקלית. עם זאת הפיזיקאים ניסו עדיין לשמור על האתר מה שהביא לניסוח טרנספורמציית לורנץ על מנת לפתור את הסתירה. הפיזיקאים ויתרו על האתר רק לאחר קבלת תורת היחסות הפרטית של אלברט איינשטיין.

מקור השם "אתר" במונח המיתולוגי אתר, שהוא האוויר הטהור אותו נשמו האלים.

שריד לתפיסה העתיקה אפשר למצוא בביטוי העברי "מעל גלי האתר" לתיאור שידורי רדיו (שלכאורה נעים בתווך של אתר).

האתר, כתווך נושא, שימש השראה לשמה של טכנולוגיית רשתות המחשבים "אתרנט".