חיים רמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חיים רמון | |
|---|---|
| תאריך לידה | 10 באפריל 1950 |
| ממשלות | 25, 26, 28, 30, 31 |
| כנסות | 10-17 |
| סיעות | המערך, מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, קדימה |
| תפקידים בולטים |
|
חיים רמון (נולד ב-10 באפריל 1950), חבר כנסת מטעם סיעת קדימה. בעבר, יו"ר ההסתדרות ושר בממשלות ישראל.
חיים רמון נולד ביפו ב-1950 לבינה ואשר וישניא. בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ובעל דרגת סרן בחיל האוויר. מתגורר בתל אביב ומרבה להזכיר את מוצאו היפואי.
בשנת 1983 נבחר לכנסת העשירית מטעם מפלגת העבודה. שימש קודם כמזכיר המשמרת הצעירה של המפלגה.
כמו כן נחשב למנהיג השמינייה, קבוצת חברי הכנסת היוניים של מפלגת העבודה בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים.
תוכן עניינים |
[עריכה] שר הבריאות
בעקבות הבחירות לכנסת ה-13 מונה לשר הבריאות בממשלתו של יצחק רבין. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחשב להישג אישי שלו.
ב-30 בינואר 1994 נשא, בוועידת מפלגת העבודה, נאום דרמטי שקיבל את השם "נאום הלוויתנים". בנאום זה, שניתן במסגרת דיון בוועידת מפלגת העבודה על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, דימה את חברי מפלגת העבודה ללוויתנים שאיבדו את חוש הכיוון ומסתערים שוב ושוב על החוף במטרה להתאבד (תופעה המכונה החפת לווייתנים) :
- "כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד".
הקהל קרא לעברו "תתפטר", וכך למעשה החל רמון את מלחמת הבחירות שלו לראשות הסתדרות הכללית.
[עריכה] יו"ר ההסתדרות
ב-8 בפברואר 1994 פרש רמון מתפקיד שר הבריאות, על-מנת לעמוד בראש סיעת "חיים חדשים", שאותה הקים בשיתוף עם עמיר פרץ. בבחירות להסתדרות ניצחה סיעת "חיים חדשים", תוך שהיא מביסה את מפלגת העבודה בראשות חיים הברפלד.
אחד הצעדים הראשונים שעשה רמון בהסתדרות הוא לשנות את שמה מן "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" ל"הסתדרות העובדים הכללית החדשה". כמו כן, שינה את תוארו מ"מזכ"ל ההסתדרות" ל"יו"ר ההסתדרות" ואת "הועד הפועל של ההסתדרות" הפך ל"בית נבחרי ההסתדרות". ניתן, אולי, למצוא משמעות כלשהי להשמטת "ארץ ישראל" משמה של ההסתדרות וכן מהחלפת מזכ"ל ביו"ר, אולם, הוספת התואר "חדשה" יכולה אכן לסמל שינוי מהותי בהסתדרות, והוא: ניתוק סופי של ההסתדרות מן האידיאולוגיה שעמדה ביסודה. ההסתדרות הוקמה על פי עקרון היסוד כי היא צריכה לתת מענה חברתי וכלכלי כולל לעובדים, לרבות מוסדות לעזרה הדדית, בריאות, חינוך ותרבות, מפעלים כלכליים השייכים לכלל ציבור העובדים ולקבוצות עובדים, וקואופרציה יצרנית ושירותית. בהתאם לעקרונות אלה נכללו, במסגרת ההסתדרות, חברת העובדים, קופת חולים, קרנות הפנסיה, מוסדות לעזרה הדדית, רשתות סופרמרקטים וצרכניות, הקיבוצים והמושבים. במסגרת "חברת העובדים", שכל חבר הסתדרות היה אוטומטית חבר גם בה, נכללו כל מפעלי משק הההסתדרות ("סולל בונה", "כור", שיכון עובדים, בנק הפועלים ועוד) ובכל מפעל כלכלי במסגרת ההסתדרות ניתנה "מניית זהב" לחברת העובדים. כמו כן, נטלה ההסתדרות על עצמה, עם ייסודה, לפעול למען המפעל הציוני (התיישבות, עלייה, בטחון).
הניתוק של ההסתדרות מערכיה הבסיסיים החל, למעשה, עוד לפני בואו של רמון. בפני ההסתדרות עמדה הברירה בין התחדשות הערכים הישנים שנזנחו במידה רבה (כפי שרצה מזכ"ל ההסתדרות (1969-1973) יצחק בן אהרון) ובין השארת ההסתדרות כאיגוד מקצועי גרידא, תוך חיסול כל המבנה שאיפיין את ההסתדרות בעולם כארגון עובדים מיוחד במינו. רמון בחר בדרך השנייה ובכך הביא לשיאו תהליך שהחל לפניו, עוד בתקופת דוד בן גוריון, שהוביל תהליך זה בסיסמה "ממעמד לעם". רמון הפריד את קופת חולים מן ההסתדרות, הניח את הבסיס לניתוק קרנות הפנסיה מן ההסתדרות ומכר את מפעליה. אכן, נשארו עדין כמה ספיחים למבנה שאיפיין את ההסתדרות המקורית (כמו רשת בתי האבות "משען"), אולם, ההסתדרות שרמון הותיר אחריו היתה, למעשה, איגוד מקצועי, המייצג עובדים שכירים (ויש הסבורים כי בעיקר קבוצות עובדים חזקות כמו עובדי הנמלים, חברת החשמל ו"מקורות").
רמון קיבל לידיו הסתדרות וקופת חולים עם חובות והתחייבויות כוללים בהיקף של מיליארדי שקלים, ממש לפני פשיטת רגל וקריסה מוחלטת. קופת חולים היוותה חלק אינטגרלי של ההסתדרות והמס האחיד שנגבה מחברי ההסתדרות כלל הן תשלום עבור קופת חולים (כ-70%) והן תשלום למימון מנגנון ההסתדרות, האיגודים המקצועיים ופעילויות אחרות (כ-30%). ההצמדה של החברות בקופת חולים עם החברות בהסתדרות (שנבעה במקורה מהאידיאולגיה לפיה הוקמה) הביאה לכך שחברים רבים השתייכו להסתדרות אך ורק בשל רצונם להנות משירותי קופת החולים.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי, למענו פעל רמון כשר הבריאות וכיו"ר ההסתדרות, הפריד את קופת חולים הכללית מההסתדרות והעביר, למעשה, את הטיפול בגרעונות קופת חולים למדינה. דמי ביטוח בריאות נגבים על ידי המוסד לביטוח לאומי מכוח חוק זה מכלל אזרחי המדינה ומחולקים בשיטת קפיטציה בין קופות החולים השונות, מה ששיפר את מצבה היחסי של קופת החולים הכללית וצימצם את גרעונותיה.
כתוצאה מהפרדת קופת חולים מן ההסתדרות, ירד מספר חברי ההסתדרות באופן דרסטי וירדו הכנסות ההסתדרות ממסי החבר וממס ארגון. ההסתדרות לא יכלה להעלות את מיסי החבר, מאחר שפעולה כזו הייתה מקטינה את מספר החברים עוד יותר וכדי לפצות על ירידת ההכנסות ולעמוד בגרעון השוטף הגדול שנוצר, היא הייתה חייבת לערוך צמצום מסיבי של מנגנון ההסתדרות (שקומם על רמון אלפי מועסקים ומתפרנסים מההסתדרות הישנה) ולמכור נכסים. הסרת חובות קופת חולים מן ההסתדרות והטלתם על המדינה, כמו גם מכירת הנכסים, הביאה להקטנה ניכרת בחובות ההסתדרות, אך זו המשיכה להיות על סף קריסה עוד שנים אחדות.
את תקופתו במשרד הבריאות ובהסתדרות סיכם חיים רמון בחוברת "ההסתדרות וחוק ביטוח בריאות" (אוגוסט, 2002).
[עריכה] המשך הדרך: שר וחבר כנסת
בנובמבר 1995, לאחר רצח רבין, פרש רמון מתפקיד יו"ר ההסתדרות, כדי לכהן כשר הפנים בממשלת פרס. בראשות ההסתדרות הותיר את עמיתו, עמיר פרץ. היו שהתריסו נגדו שהשתמש בפרק ההסתדרותי בקריירה שלו כדי לחזק את מעמדו הפוליטי.
בממשלת אהוד ברק, לאחר בחירות 1999, שימש כשר במשרד ראש הממשלה והיה גם אחראי לענייני ירושלים. אחר-כך מונה גם לשר הפנים והחל בשורה של רפורמות, שרובן נקטעו עם נפילת ממשלת ברק.
ב-2001 לא הצטרף לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון, והעדיף לשמש כיו"ר ועדת חוץ וביטחון.
בפריימריס של מפלגתו שהתקיימו בנובמבר 2002 התמודד רמון על ראשות מפלגת העבודה נגד עמרם מצנע ובנימין בן אליעזר, אך זכה למספר קולות נמוך, שהוסבר, בין היתר, בכך שזו הייתה נקמתם של אלה שנפגעו מפעילותו בהסתדרות ואלה שראו בו אחד שטובת המפלגה וההסתדרות אינן בראש מעייניו.
חיים רמון היה הפוליטיקאי הראשון אשר העלה את דגל ההפרדה החד-צדדית. דגל זה היה הנושא המרכזי במערכת הבחירות המקדימות שלו בשנת 2002. התוכנית אומצה מאוחר יותר על-ידי מפלגת העבודה. לימים התפתחה תוכנית ההפרדה החד-צדדית לתוכנית ההתנתקות.
רמון קיים כל השנים קשרים עם מנהיגים פלסטינים הנחשבים מתונים ופרגמטיים. אבו מאזן הזכיר אותו בראיון ב"ידיעות אחרונות" כחברו הראשון בין הישראלים.
בכנסת ה-16 שימש כחבר בועדת החוץ והביטחון. היה ראש הצוות המדיני של מפלגת העבודה, והוא שמש בהתנדבות כיו"ר הנהלת קבוצת הכדוגל "הפועל תל אביב". רמון כיהן כשר בלי תיק מטעם ממשלת העבודה בממשלת שרון בתקופה בה הייתה מפלגת העבודה שותפה לממשלה (2005).
העלה את תאוריית המפץ הפוליטי בכנסת. עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרש ממפלגת העבודה והצטרף למפלגה החדשה. הוא מוקם שביעי ברשימתה, ונבחר מטעמה לכנסת השבע עשרה.
עם הקמת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה רמון לתפקיד שר המשפטים. מיד עם כניסתו לתפקידו החל בביצוע רפורמה מקיפה במשרד המשפטים ובחקיקה - דוגמת חוק יסוד: החקיקה, חוק האתיקה של מערכת המשפט, תיקון חוק האזרחות וחוק הבניית הענישה, שנועד להביא להענשה אחידה על אותן עבירות באותן נסיבות. כמו כן פעל להאצת ההפרדה המלאה של מח"ש מהמשטרה כדי למנוע כל קשר בין אגפי החקירות של המשטרה לבין המחלקה החוקרת את השוטרים עצמם.
[עריכה] פרשת ההטרדה המינית
ב-17 באוגוסט 2006 החליט היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להגיש כתב אישום נגד חיים רמון בחשד שביצע מעשה מגונה. המתלוננת ה' טענה שהשר נישק אותה בחדר צדדי כאשר ביקשה להצטלם איתו. בעקבות הפרשה פרש רמון מתפקיד שר המשפטים, בכדי לאפשר קיום משפט מוקדם ככל האפשר. במקומו מונה מאיר שיטרית אשר עם כניסתו לתפקיד ביטל מספר נהלים חדשים שהנהיג רמון לגבי נוהל בחירת שופטים ומינה את דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון למרות הסייגים שהיו לרמון בנושא [1].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חיים רמון באתר הכנסת
- אתר ח"כ חיים רמון
| פנחס רוזן | דב יוסף | חיים כהן | פנחס רוזן | דוד בן גוריון | פנחס רוזן | דב יוסף | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | חיים יוסף צדוק | מנחם בגין | שמואל תמיר | משה נסים | יצחק מודעי | אברהם שריר | דן מרידור | דוד ליבאי | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | צחי הנגבי | יוסי ביילין | מאיר שטרית | יוסף לפיד | ציפי לבני | חיים רמון | מאיר שטרית |
| יצחק גרינבוים | חיים משה שפירא | ישראל רוקח | חיים משה שפירא | ישראל בר יהודה | חיים משה שפירא | גולדה מאיר | ד"ר יוסף בורג | שלמה הלל | ד"ר יוסף בורג | שלמה הלל | ד"ר יוסף בורג | שמעון פרס | הרב יצחק חיים פרץ | יצחק שמיר | הרב אריה דרעי | יצחק רבין | הרב אריה דרעי | יצחק רבין | עוזי ברעם | פרופ' דוד ליבאי | אהוד ברק | חיים רמון | אליהו סויסה | נתן שרנסקי | חיים רמון | אלי ישי | אריאל שרון | אלי ישי | אברהם פורז | אופיר פינס-פז | אריאל שרון | רוני בר-און |
| משה חיים שפירא | יוסף בורג | יוסף ספיר | יוסף סרלין | דב יוסף | ישראל ברזילי | משה חיים שפירא | ישראל ברזילי | חיים גבתי | ויקטור שם טוב | אליעזר שוסטק | מרדכי גור | שושנה ארבלי אלמוזלינו | יעקב צור | אהוד אולמרט | חיים רמון | אפרים סנה | צחי הנגבי | יהושע מצא | שלמה בניזרי | רוני מילוא | נסים דהן | דני נווה | יעקב אדרי | יעקב בן יזרי |
| הקודם: חיים הברפלד |
מזכירי הסתדרות העובדים הכללית | הבא: עמיר פרץ |

