חיים מרדכי רומקובסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים מרדכי רומקובסקי (1877 - 1944), ראש היודנראט בגטו לודז' במשך כל שנות קיומו (1939-1944). הפך לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה בכלל ותולדות הגטאות בפרט.
תוכן עניינים |
[עריכה] רומקובסקי לפני המלחמה
רומקובסקי נולד בכפר אילנו שברוסיה ב-1877.
לא ידועה השנה שבה עבר מרוסיה ללודז', אבל ככל הנראה הגיע עם גל של יהודים שביקשו להשתלב בתעשיית הטקסטיל שפרחה בעיר. השכלתו הייתה ככל הנראה יסודית בלבד. לפי העדויות ידע למעשה פולנית ברמה נמוכה והרבה לדבר יידיש (כך גם פקד שתהיה שפת הגטו הרשמית). כמו כן לפני המלחמה ניהל רומקובסקי בית יתומים וטען רבות כי "ילדים היו חלק משמעותי בחייו". דבר הנראה לרבים תמוה נוכח גירוש הילדים המפורסם של ספטמבר 1942.
אישיותו הייתה שנויה במחלוקת גם לפני המלחמה. ישנם היסטוריונים שטוענים שעבודתו בבית היתומים היה "ג'וב טוב שבו לא יכלו להציק לו". ישנה אפילו פרשה בה הואשם רומקובסקי בהטרדה מינית בבית היתומים.
במקביל באותם שנים ניסה רומקובסקי להשתלב בתנועה הציונית, אך בשלב מסוים נודה עקב ויכוח עם שאר חברי התנועה.
[עריכה] פעילותו ומשנתו במהלך השואה
נוכח היותו חבר זוטר בקהילה היהודית בעיר נשאלת השאלה כיצד נתמנה ליושב ראש היודנראט או "זקן היהודים". התשובה אינה ברורה, ככל הנראה תחת נסיבות מקריות לחלוטין. אגדות שונות הסתובבו במשך השנים בגטו בדבר מינויו.
[עריכה] שלטון יחיד אבסולוטי
רומקובסקי קיים שלטון יחיד אבסולוטי בהיותו ראש היודנראט ואף נאמר עליו כי "הקים מדינה בתוך מדינה, מיניאטורה פאשיסטית מושחתת". רומקובסקי קיים סביבו "פולחן אישיות", אירגן מצעדי נוער לכבודו ותלה את תמונתו בבתי הספר. הוא הקים משטרה יהודית ששמרה על סגירתו של הגטו, ומנעה הברחת מזון. רבים רואים במדיניותו זו שיתוף פעולה עם הנאצים.
הוא ניכר ב"כושר ארגון יוצא מן הכלל", ובזכותו "החיים בגטו דפקו להפליא". היו בתי מלאכה, צרכנות ומשטרה. מטרתו הייתה סידור חיים קהילתיים רגילים. הוא דגל ברעיון של "אנחנו נעבוד והם לא יפריעו לנו ואנו לא להם", שלאחר מכן, עם תחילת יישומו של הפתרון הסופי, הפך לרעיון ה"עבודה למען ההצלה".
[עריכה] "העבודה למען ההצלה"
תפיסה זו הניחה כי עבודת הגטו נחוצה לוורמאכט, הצבא הגרמני. מתוך הנחה זו הסיק שככל שהגטו יהיה יצרני יותר - כך ימנעו הגרמנים מלפגוע בו. בעזרת העבודה, כך קיווה, יוכל למנוע את השמדתו עד סוף המלחמה ולהציל את תושבי הגטו. יש הטוענים שרבים מצעדיו כגון מניעת המסחר עם תושבי חוץ הגטו נועדו כדי לזכות באמונתם של הנאצים. בזכות יוזמתו, ובהתאם לתפיסתו, בנה רומקובסקי רשת תעשייתית גדולה. כך גדל מחודש לחודש היצור בגטו, ומערכות החינוך והתרבות הוחלפו בעוד רסורטים (כינוי למפעלים בגטו). עם הזמן הוקצבו לכל אחד יותר שעות עבודה תמורת פחות שכר, שבקושי הספיק לקנות דבר.
[עריכה] הגירושים
אחת ההחלטות הקשות ביותר איתן היו צריכים ראשי היודנראט להתמודד הייתה הכנת הרשימות ל"יישוב מחדש למזרח", שהיה בפועל הגירוש למחנות ההשמדה. רומקובסקי החליט שהוא דבק במשימה למרות קשייה, גם לאחר שגילה לאן מיועדים הגירושים. הגירוש הראשון היה כבר בדצמבר 1941, והיה מיועד לחלמנו. תחילה התקבלה פקודה להביא 20,000 יהודים, אבל רומקובסקי הצליח להוריד את המספר ל-10,000. רומקובסקי טען שרק בשיתוף פעולה ניתן להציל חלק מהאוכלוסייה.
הגירוש הבולט ביותר בתולדות הגטו הוא הגירוש שכונה ה-sperre, בספטמבר 1942. בגירוש זה גורשו הילדים מתחת לגיל 10, הזקנים והחולים. לפני הגירוש נתן רומקובסקי את נאומו המפורסם ביותר שבו קרא לאנשי הגטו "תנו לי את ילדיכם".
[עריכה] מותו של רומקובסקי
רומקובסקי נשלח למות באושוויץ עם אחרוני תושבי הגטו, באפריל 1944. גירסה אחת מספרת שהמנהל הגרמני שהכיר בלודז' אמר לו ללכת למישהו באושוויץ ולהגיד את שמו, וכך עשה. האיש, לפי הסיפור, לקח אותו מהטור אל משרדו הפרטי וירה בו.
גרסה נוספת קיימת, האומרת כי נרצח באושוויץ על ידי אסירים יהודים דווקא, כנקמה על שיתוף הפעולה עם הנאצים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שמואל הופרט, "מלך הגטו, מרדכי חיים רומקובסקי. זקן היהודים בגטו לודז'", קובץ מחקרי יד ושם כרך י"ט ע"מ 99-124. (ירושלים, יד ושם, תשמ"ד)
- מיכל אונגר, לודז' - אחרון הגטאות בפולין, הוצאת יד ושם, 2005.
- טרנק יעושה, יודנראט (ירושלים, יד ושם, תשל"ט, 1972)
- ישראל ביאלוטוצסקי, התנאים בגטו לודז' וחיסולו (תיק מס' 11 של המרכזייה הפדגוגית ביד ושם מסמך: "קע-XI- 16")

