T-34
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| T-34 | |
| מידע כללי | |
| מדינה מייצרת | ברית המועצות |
| שנת ייצור | 1939 |
| דגם קודם | T-28 |
| דגם עוקב | T-54 |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| מידע טכני | |
| אורך: | 8 מטר |
| רוחב: | 3 מטר |
| גובה: | 2.7 מטר |
| משקל: | 31 טון |
| מהירות: | 50 קמ"ש (כביש) 26 קמ"ש (שטח) |
| טווח פעולה: | 450 ק"מ |
| חימוש עיקרי: | תותח 76.2 מ"מ בדגמים המוקדמים ותוחח 85 מ"מ בדגמים המאוחרים |
| חימוש משני: | שני מקלעים 7.62 מ"מ |
| מנוע: | דיזל, 500 כ"ס |
| עובי השריון: | 75 מילימטר |
| צוות: | 5 ב-T-34/85
4 ב-T-34/76 |
T-34 היה בין הטנקים הסובייטיים העיקריים במלחמת העולם השנייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
שורשי הT-34 בסדרת ה-BT, טנקי שיוט סובייטים משנות ה-30. בשנת 1936 החל הפיתוח ובשנת 1939 יוצר האב-טיפוס הראשון. מתכנני ה T-34 וויתרו על היכולת לנוע ללא זחלים (שהייתה חלק ממזקו"ם הכריסטי של טנקי ה-BT) על מנת לקבל אמינות וביצועי שטח טובים יותר. החידוש העיקרי בטנק היה השריון המשופע שלו. שריון זה, שהגיע עד לעובי של 45 מילימטר בדגמים הראשוניים, נתן לארבעת אנשי הצוות יכולת השרדות גבוהה.
[עריכה] דגמים
[עריכה] T-34/76
הטנקים הראשונים הגיעו ליחידות השדה של הצבא האדום ביוני 1940. הדגמים הראשוניים היו חמושים בתותח 76.2 מילימטר ושני מקלעי 7.62 מילימטר. מנוע הדיזל של הטנק היה בן 500 כ"ס, ואיפשר מהירות של 50 קמ"ש (שינויים קלים בין תת-דגמים). יתרונו הגדול היה שהוא איננו נשרף בקלות, בניגוד לטנקים אחרים כדוגמת ה-M4 שרמן. מזקו"ם כריסטי וזחלים רחבים נתנו לטנק יכולת עבירות מצוינת לתקופה. הT-34 עלה על הטנקים הגרמניים המוקדמים, דבר שהיווה זרז לפיתוח טנקי הטייגר והפנתר. למרות השיפורים בצי הטנקים הגרמני, T-34 היה יריב מסוכן לטנקים אלו.
[עריכה] T-34/85
למרות מצוינותו של הטנק, היו לו גם בעיות. בדגמים הראשוניים הצריח היה לא נוח וקטן מדי, והיו בעיות עם תיבת ההילוכים. כתוצאה מכך שודרג הטנק בהדרגה עד שהגיע לשיאו בT-34/85. גרסה זו נחשבת בעיניי רבים כטנק הבינוני הטוב ביותר של מלחמת העולם השנייה. נתוניו של הT-34/85 היו מרשימים מאוד לתקופתו:
- חימוש ראשי: תותח 85 מילימטר.
- חימוש משני: שני מקלעים, 7.62 מילימטר.
- שריון: 18-75 מילימטר.
- מנוע: דיזל, 500 כ"ס.
- טווח: 300 ק"מ.
- מהירות מירבית: 50 קמ"ש (הבדלים קלים בין שנות ייצור ותתי-דגמים).
עשרות אלפי T-34 מכל הדגמים יוצרו במהלך המלחמה ואחריה, עד שנפסק הייצור ב-1964. הטנק, שהיווה גורם חשוב בניצחון בעלות הברית, שירת בצבאות רבים בעולם עד לשלהי המאה ה-20.
[עריכה] חשיבות
ה T-34 נחשב לאחד הטנקים הטובים והיעילים ביותר ששרתו במלחמת העולם השנייה. למרות שדגמים מאוחרים יותר כגון הפנתר והטייגר הגרמניים עלו עליו בכוח האש ובשריון (ובמידה רבה בגלל שהתבססו על לימוד של הטי-34) הם היו מורכבים הרבה יותר וסבלו מבעיות אמינות וניידות. כתוצאה מכך, הם יוצרו במספרים לא גדולים, זאת לעומת ה T-34 שפשטותו המכנית אפשרה את ייצורם של רבבות טנקים תוך זמן קצר יחסית. לפשטותו המכנית של ה T-34 היו עוד יתרונות מלבד ייצור מהיר: הוא היה אמין מאוד בחורף הרוסי המושלג והיה קל לבצע בו תחזוקה בתנאי שדה.
ייצורו במספרים רבים, עליונותו בשריון וכוח אש על רוב הטנקים, וכן פעולתו בשדה הקרב הקנו לו מקום בדברי הימים של הטנקים. הטנק המשופר T-34/85 נשאר הטנק הבינוני הסטנדרטי של הצבא האדום עד לסוף המלחמה והיווה גורם מכריע במתקפות השריון של הסובייטים שכתשו את השריון הגרמני והצליחו להסיגו מהחזית המזרחית. הטנקים גם היו גורם מכריע בפלישה הסובייטית למזרח אירופה בה הם שחררו את השטחים שנכבשו על ידי הנאצים ואף דהרו לתוך ברלין.
בתוך ברלין, יתרונותיהם של הטנקים לא באו לידי מימוש ורבים מהם נפלו קורבן לרקטות נ"ט גרמניות כדוגמת הפאנצרפאוסט והפאנצרשרק, שחולקו בהמוניהם לחיילים שהתבצרו בברלין.
[עריכה] קישורים חיצוניים

