מרש אבל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרש אבל או שיר לכת להלוויה (אנגלית: Funeral March) הוא שיר לכת איטי, בדרך כלל בסולם מינורי, שאופיו הנוגה והמהורהר נחשב מתאים יותר מזה הנמרץ יותר, המאפיין את הסולמות המז'וריים, במקצב 2/4 איטי, המתאים לצעידה הטקסית של תהלוכת ההלוויה. מרש אבל יכול לשמש גם לליווי טקסי זיכרון ואירועים דומים.
[עריכה] דוגמאות במוזיקה הקלאסית המערבית
- מרש המתים מתוך האורטוריה שאול מאת גאורג פרידריך הנדל (Dead March, Saul)
- הפרק השני מתוך הסימפוניה השלישית של בטהובן (אירואיקה - Eroica).
- הפרק השלישי שלה[סונטה לפסנתר מס' 12 בלה במול מינור של לודוויג ואן בטהובן, אופוס 26. (בחלק האמצעי חל מעבר לסולם המז'ורי המקביל).
- מרש האבל לפסנתר של פרדריק שופן משנת 1837, שהוא הפרק השלישי של הסונטה לפסנתר מס' 2 בסי במול מינור שלו, אופוס 35. (זהו, קרוב לוודאי, מרש האבל המושמע ביותר בתרבות הכללית, כולל משחקי מחשב או סרטים מצויירים.
- "מרש אבל לתמונת הסיום" של המלט מאת הקטור ברליוז. (Funeral March for the Final Scene, Hamlet)
- שיר הלכת Marche funèbre שהוא הפרק השני של הסימפוניה לפסנתר סולו של שארל ולנטן אלקאן, אופוס 39, מס' 5.
- "מרש האבל של זיגפריד" מתוך דמדומי האלים (Götterdämmerung) מאת ריכרד וגנר.
- הפרק הפותח, Trauermarsch, של הסימפונייה החמישית של גוסטב מאהלר.
- הוריאציה התשיעית מתוך "וריאציות על נושא מאת פרנק ברידג'" מאת בנג'מין בריטן, אופוס 10.
- הפרק השלישי של הסימפוניה הראשונה של מאהלר, המבוסס על שיר הילדים "אחינו יעקב" (Frère Jacques).
- הפרק השני של רקוויאם גרמני מאת יוהנס ברהמס משתמש במאפיינים של שיר אבל, אך במקצב משולש איטי.
- "מרש האבל" של המריונטה מאת שארל גונו.

