אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היהודים, כמו שאר העמים בימי העולם העתיק, התרשמו באופן ניכר מאישיותו של אלכסנדר מוקדון והישגיו, ויצרו מספר רב אגדות עליו ועל מגעו איתם, אגדות שנשתמרו בעיקר בתלמוד. למעשה הקשר בין אלכסנדר לבין תושבי יהודה היה כמעט אפסי. סביר להניח שלאחר נפילת צור, היהודים, יחד עם השומרונים, הנבטים ושאר העמים הקטנים ששכנו בארץ ישראל וסביבותיה שלחו לצור נציגים כדי להכיר בו, ולהראות שהם מקבלים את הריבונות שלו עליהם. אלכסנדר עבר את הארץ בדרכו למצרים ובחזרתו ממנה דרך מישור החוף, ולא התערב כמעט בענייניים בתוך הארץ. ישנם מקורות שמציינים שאלכסנדר לקח חלק פעיל בדיכוי ההתקוממות השומרונית שקרתה, אך הם נתונים במחלוקת.
[עריכה] אלכסנדר הגדול באגדות ובמסורת היהודית
בניגוד למציאות ההיסטורית התלמוד מתאר בהרחבה את המפגש של אלכסנדר עם ראשי היהודים בשורה של אגדות שמטרתן כנראה היא להראות את חכמתם של חכמי ישראל, יכולתם לעורר את אלכסנדר (ובהשאלה כל שליט חזק) לכבד את הדת היהודית, והצלחתם לבטל את ניסיונות שונאי ישראל (בעיקר השומרונים) לגרום לו להזיק להם.
התיאור האגדתי של המפגש בין אלכסנדר לראש היהודים מתואר במסכת יומא ס"ט ע"א:
"בעשרים וחמישה (בטבת) יום הר גריזים דלא למספד יום שביקשו כותים (שומרונים) את בית אלוהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי-כהונה ונתעטף בבגדי-כהונה ומיקרי-ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכול הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיוון שעלה עמוד השחר אמר(אלכסנדר) להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בכך. כיוון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה. כיוון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו. אמרו לו :מלך גדול כמותך ישתחווה ליהודי זה?-אמר להם: דמות דויקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. אמר להם(ליהודים): למה באתם?- אמר: אפשר בית, שמתפללים בו עליך ועל מלכותה שלא תחרב יתעוך עובדי-כוכבים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם : הרי הם מסורין בידכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים. כיוון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שביקשו לעשות לבית-אלוהינו. באותו יום עשאוהו יום טוב."
גרסה דומה מאוד של סיפור זה אצל יוספוס פלביוס בספר י"א של "קדמוניות היהודים" מתארת את השתלשלות המאורעות כדלקמן: בזמן המצור על צור שלחו השומרונים נציגים לאלכסנדר בבקשה להקים מקדש על הר גריזים, בקשה שנענתה על ידי מוקדון. לאחר מכן דרש מוקדון מהכהן הגדול ידוע שימסור את כניעתם של ירושלים והיהודים. ידוע סירב, בטענה שנשבע לדרוויש מלך פרס, ומוקדון בתגובה עלה עם צבאו לעבר ירושלים.
הכהן הגדול, יחד עם נכבדי העם חיכו למוקדון בצופים שמצפון לירושלים. כשראה אלכסנדר את הכהן הגדול השתחווה לפניו וסיפר לאנשיו שראה את ידוע בחלום שבו ניבא לו ידוע את נצחונו על מלך פרס. מוקדון, לפי האגדה , עלה לבית המקדש, הקריב שם קורבן, והעניק ליהודים זכויות רבות. מאוחר יותר ניסו השומרונים להזמין את אלכסנדר למקדשם בהר גריזים אך ללא הצלחה.
שתי הגרסאות של האגדה הן ברובן לא מסתדרות עם מסקנות ההסטוריונים, ולא מתאימות למהלכים ההיסטוריים של מוקדון. למוקדון לא היו זמן או סיבה להתעסק בעם לא חשוב כמו היהודים, ועבר רק דרך מישור החוף הישראלי על מנת להגיע למצרים. ביקורו של אלכסנדר בבית המקדש מתואר רק אצל פלביוס, וסביר להניח שאם באמת היה מבקר בבית המקדש היו נמצאים לכך תימוכין בתלמוד. התיאור התלמודי של שמעון הצדיק ככהן הגדול בתקופה זו אינו ברור כיוון שהוא כיהן ככהן גדול בזמנם של יורשי אלכסנדר. גם תיאור מקום המפגש בין היהודים לאלכסנדר באנטיפטרס אינו מסתדר בשל העובדה שהמקום לא היה קיים בתקופתו של אלכסנדר.
תיאור הרס המקדש השומרוני שמתואר בסוף האגדה התלמודית כנראה לקוח מהרס שומרון על ידי היהודים בימי יוחנן הורקנוס הראשון.
אולם יחד עם זה, האגדות משקפות מספר עובדות שניתן ליחס להן חשיבות היסטורית. ידוע שהייתה מרידה כלשהי של השומרונים נגד מוקדון בערך ב-331 לפנה"ס. סביר להניח שהיהודים, שלא רצו שייחסו אותם אל השומרונים ולמרידתם שלחו נציגים למוקדון או לבאי כוחו, שהבטיחו את נאמנותם לשליט. סביר להניח שבראש המשלחת עמדו ראשי היהודים שבראשם עמד הכהן הגדול (כנראה ידוע). סביר להניח שהשליחים היהודים נשלחו עוד לפני שאלכסנדר עבר בחזרה דרך ארץ ישראל, ולאור העובדה ששום כוחות לא הופנו נגד היהודים וירושלים, הצליחו בשליחותם.
יש לציין שמרידת השומרונים לפי הסופר הרומאי קורטיוס רופיוס, דוכאה על ידי אלכסנדר אישית ביד קשה, בדרכו בחזרה ממצרים, שביקר באותה הזדמנות בבית המקדש שלהם על הר גריזים.
התלמוד מציין מפגשים בין אלכסנדר ובין היהודים במספר מקומות נוספים.
ב(מסכת תמיד ל"א ע"ב, ול"ב ע"א) מוצג סיפור בו נשאלים עשר חכמי ישראל שאלות על ידי אלכסנדר שעונים לו בחכמה. ב(מסכת סנהדרין, צ"א ע"א) מוצגים כמה סיפורים על גביהא בן פזיזה, שהגן על היהודים בפני אלכסנדר.
[עריכה] דמותו של אלכסנדר בתלמוד
התלמוד גם מתאר מספר אגדות על אלכסנדר שאינן קשורות ליהודים.
מטרת רוב האגדות היא להציג בלעג את תאוותו של הלה לכסף ושלטון. דוגמאות טובות לכך ישנם במסכת תמיד, ל"ב ע"א, בו מתואר ביקורו של אלכסנדר בממלכת האמזונות בו אכל כיכרות לחם עשויות זהב. סיפור אחר המציג את חמדנותו של אלכסנדר נמצא במסכת תמיד ל"ב ע"ב בו מתוארת הגעתו של אלכסנדר בשערי גן עדן. לאלכסנדר מוצגת גולגולת שהעין בה כבדה מכול רכושו של מוקדון, אולם ברגע שכיסו אותו בקצת עפר הופכת הגולגולת לקלה.
אולי הדוגמה הטובה ביותר לראיית התלמוד את אלכסנדר מצויה בירושלמי, מסכת בבא מציעא פ"ב ה"ו, ובמדרש בראשית רבה פל"ג. הסיפור מציג את משפט המלך קציא, בנוכחותו של אלכסנדר, בין שני אנשים שרבים על אוצר שנמצא. אלכסנדר, לפי הסיפור, מעיר למלך שבארצו היו הורגים את שני האנשים ומחרימים את האוצר למלך. מלך קציא, במילות ששמו בפיו מחברי התלמוד, משיב לו "אם יורד הגשם וזורחת השמש בממלכתך הרי זה בזכות הבהמות שיש בה ולא בזכות בני האדם שאינם יודעים לשפוט משפט צדק".(הערה שיש לקחת בחשבון שבתלמוד הבבלי התפתחה אולי גישה שונה מהתלמוד הירושלמי)
אגדות נוספות בתלמוד הם למעשה חזרה על האגדות הדמיוניות הנפוצות על אלכסנדר כגון עלייתו לשמים במרכבת נשרים וכו.
[עריכה] אלכסנדר הגדול בספרות יהודית מאוחרת
התייחסויות מאוחרות יותר אל אלכסנדר מוקדון בספרות היהודית הם למעשה עיבודים של סופרים מהשפה הלטינית, יוצא דופן הוא הספר יוסיפון מהמאה התשיעית לספירה הנוצרית, שמציג התייחסות לאלכסנדר שמקורותיה שאובים מיוספוס פלביוס ומהתלמוד.
העיבוד היהודי הראשון המוכר לנו של חיי אלכסנדר, "ספר תולדות אלכסנדר", מקורו במאה ה12 והוא מיוחס או לשמואל אבן תיבון, או ליהודה אלחריזי.
הגרסה השנייה היא "תולדות אלכסנדרוס" שנכתבה ביד עמנואל בונפילס בערך בסביבות 1350 , והיא למעשה העיבוד של התרגום הערבי של היצירה הלטינית על אלכסנדר. ישנו עיבוד שלישי מאוחר יותר, שמקורו אינו ידוע.

