משה ציפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפסל משה ציפר ואחת מיצירותיו העשויה ברונזה
הגדל
הפסל משה ציפר ואחת מיצירותיו העשויה ברונזה
דיוקן חימר של איינשטיין. עבודתו של הפסל,ברלין.
הגדל
דיוקן חימר של איינשטיין.
עבודתו של הפסל,ברלין.

משה ציפר (24 באפריל 1902 פשמישל - 9 באפריל 1989 תל אביב) אחת מדמויות המפתח של הפיסול הישראלי בעיקר בשנות ה-50. עבודתו מאפיינת את סוג המודרניזם הרך, השמרני ששלט בפיסול הישראלי, וחותמו ניכר עד היום בפסלים ובאנדרטאות החוצות הרבות שהוצבו אז. פסל באבן, בעץ ובברונזה.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו האישיים

ציפר נולד לאביו מנחם מנדל ואמו הנה בשנת 1902 בפשמישל אשר בגליציה שבאוסטרו-הונגריה (פולין דהיום). אביו היה רב-בנאי כרבים אחרים במשפחה, אוטודידקט וניחן בכשרונות אומנותיים אותם הוריש לבנו. ציפר למד בגימנסיה פולנית אך בבית חונך ברוח הציונות. מגיל 6 החל ללמוד עברית.

בנערותו היה חבר השומר הצעיר, יצא להכשרה מטעם "החלוץ", וכדי להכין את עצמו לעבודה בארץ ישראל למד במשך שלושה חודשים את מלאכת הנגרות. בן 17 עזב את ביתו, עלה בנמל אודסה על הרוסלאן שהחפה ב-19 בדצמבר 1919 בנמל יפו. להכנסת אורחים ראשונה זכה במלון חיים-בורוך, והוצב לעבודה ראשונה אצל הקרן הקיימת לישראל בשתילת 5,000 עצי אקליפטוס בקסטינה שהיא באר טוביה. עם סיום העבודה בקק"ל ולאור הכשרון והתושיה שגילה בסוגי העבודה השונים, ובהם סידור מחדש של חצר המשק, נתקבל ציפר כחבר בקבוצת הפועלים של באר טוביה בתפקיד חצרן. ציפר נשלח למקווה ישראל לקורס הארצי הראשון לחברי קיבוצים וקבוצות ולמד ליילד פרות, לגדל עופות ולהרכיב עצי פרי.

ציפר וחבריו לקן "השומר הצעיר" בפשמישל שהגיעו ארצה ביולי 1920 - העלייה השלישית, הצטרפו לגדוד שומריה והחלו בעבודות סלילת כביש חיפה-ג'דה (לימים רמת ישי). ציפר חבר למקימי קיבוץ בית אלפא. החמור שעליו רכב מעד והפילו, ציפר אושפז למשך שבועות מספר ובכדי למלא את זמנו בתוכן קרא ספרי אומנות שהציתו בו את יצר האומן שהיה טבוע בו משחר נעוריו. ציפר התחיל לגלף בעץ וגמר אומר לנסוע לוינה על מנת להתרפא, לבקר את משפחתו שנותרה בגליציה וללמוד את אמנות הפיסול. טרם נסיעתו עלה לירושלים וביקר בבצלאל אצל בוריס שץ. שבועיים שהה בסטודיו של הפסל אברהם מלניקוב וסייע ביציקת הפסל "האשה של המאה ה-20". עד הנסיעה עוד הספיק לחנוך בבית אלפא את ענף גידול הטבק, אופנה חדשה שפשטה אז בארץ ואת רזיה רכש גם כן במקווה ישראל.

השנה הייתה 1924 וציפר התחיל פרק חדש בחייו, פרק ארוך ורב הישגים של יצירה אומנותית.

ציפר הצטרף לכיתתו של פרופסור אויגן שטיינהוף בבית הספר לאמנות ואומנויות בוינה. ב-1925 במסגרת תערוכה בינלאומית בפאריס של אמנויות דקורטיביות הציג שטיינהוף מיצירות תלמידיו וביניהן יצירותיו של ציפר. באוקטובר 1928 הציג 23 מפסליו בגלריה הולביין בוינה. למרות שבחי הביקורת, האפשרויות שנפתחו בפניו ועצת מורו שטיינהוף, נותר ציפר נאמן לקול הפנימי המנחה אותו והחליט לחזור לאקדמיה, הפעם בברלין. בברלין הצטרף ציפר לסטודיו של הפסל אדוין שארף ומטרתו לגוון את מאגר צורותיו על בסיס ההתבוננות בטבע. בברלין פגש ציפר את אלברט איינשטיין והייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה. באפריל 1933 נאלץ לברוח מגרמניה כשהוא מותיר באקדמיה את כל יצירתו בארבעת השנים בהן למד ויצר בה, למעט פסל אשה חצוב באבן שהעניק לאיינשטיין.

[עריכה] לימודים

  • גימנסיה פולנית בפשמישל, גאליציה, אוסטרו-הונגריה.
  • בית הספר לאמנות ואמנויות בוינה ("Kunstgewerbeschule")- תלמידו של הפסל, פרופסור אויגן שטיינהוף.
  • האקדמיה לאומנות בברלין - תלמידו של הפסל אדוין שארף.

[עריכה] חייו האומנותיים

[עריכה] פרסים והוקרה

  • 1928-1924 מילגת השתלמות מטעם פרץ חיות, הרב הראשי של וינה.
  • 1932 פרס ראשון באקדמיה של ברלין.
  • 1941, 1944, 1947, זכה בפרס דיזינגוף.
  • 1953 זכה בתחרות עיצוב אנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות מטעם עיריית נתניה ביחד עם האדריכל רכטר.
  • 1957 פרס המלין מטעם ההסתדרות.
  • 1960 פרס ראשון בתחרות לעיצוב קיר החזית בבית גולומב-מוזיאון ההגנה, תל אביב.
  • 1981 יקיר העיר תל אביב-יפו.
  • 1982 יקיר העיר צפת.

[עריכה] יצירות מפורסמות

בין עבודותיו הרבות: דיוקני אישים כאלברט איינשטיין, חיים ויצמן, בן גוריון ופסלים:

  • "החלוץ האלמוני"
את כל ביתן וביתן של חמישים ושבע העמים, המשתתפים בתערוכה העולמית בניו-יורק, מקשט כידוע - מלבד הדגל - גם סמל לאומי מיוחד, המציין את פרצופו, את דמותו ואת מהותו של בעליו בתקופה זו. והיה בזה רעיון מוצלח מאוד לסמל את לאומיותו של הביתן הארצישראלי באנדרטה המייצגת את החלוץ האלמוני של עם ישראל וארץ ישראל כמנהיג העם.
-- אג"ף (אחד משמות העט של משה אונגרפלד), "דבר", 1939.


עבודותיו מתקופת לימודיו באקדמיה בברלין למעט פסל אשה חצוב באבן שנתן לאיינשטיין, נותרו באקדמיה ולא ידוע את שעלה בגורלן.

[עריכה] אנדרטאות זכרון

תשע אנדרטאות הקים ציפר:

[עריכה] אוספים פרטיים, מוזיאונים ומוסדות ציבור המתכבדים ביצירותיו של ציפר

כיתוב תמונה

[עריכה] תערוכות

מאחר שציפר לא הירבה להציג את עבודותיו, אין מכירים די הצורך את כלל יצירתו. תערוכת היחיד הראשונה והאחרונה (ציפר השתתף בתערוכות קבוצתיות ובינלאומיות רבות וערך תערוכות בברלין, פאריס, וינה, ירושלים, חיפה, ת"א וצפת אך לא הציג ולו תערוכת יחיד אחת מאז 1928) התקיימה בגלריה הולביין בוינה בשנת 1928.

ציפר...עיניו הכחולות שקטות ועמוקות, חיתוך פיו רציני ודיבורו שליו...מחשל בעקביות שקטה את אמנותו. זהו אמן שאנו תולים בו תקוות גדולות.
-- פרופסור אויגן שטיינהוף (הפסל והמורה הוינאי) בהקדמה לקטלוג התערוכה.


[עריכה] בית ציפר בתל אביב (הארכיון לתיעוד הציור והפיסול בישראל)

בשנת 1984 הורישו הפסל משה ציפר ואשתו רחל לבית מלצר את ביתם ברחוב הרב פרידמן 1 בת"א לפקולטה לאומנויות של אוניברסיטת תל אביב. בסוף שנת 1992 הועבר הארכיון לתיעוד הציור והפיסול בישראל (נוסד ב-1977 ליד החוג לתולדות האמנות) לבית שתרם הזוג ציפר המנוח למטרה זו. בית ציפר מקיים קשרים הדוקים עם אמנים, מוזיאונים וגלריות בארץ. הוא מתעד חומר מגוון, יוזם ועורך תחקירים על אמנים, קבוצות ומוסדות אמנות וכן על בעיות כלליות הקשורות לתולדות וביקורת האמנות בארץ. הבית מעודד מחקרים והתיעוד מבוצע על ידו בדרך שיטתית מדעית לצורכי המחקר, ונותן שירותים לסטודנטים, מרצים וחוקרים. כיום משמש הבית כמרכז לחקר האומנויות הפלסטיות בישראל ומוצגות בו חלק מיצירותיו של ציפר.

[עריכה] גן הפסלים והגלריה של ציפר בצפת

משנת 1934 נהג ציפר לנסוע מדי קיץ לצפת לה קשר אהבה כבר בשנת 1921, כאשר שהה בה שלושה שבועות כדי להרפא ממחלת הקדחת. ב-1959 החל לשפץ את הבית שקבל מעיריית צפת במצב של עזובה. במשך הזמן החל לטפח את הגן ומדי פעם חש, לדבריו, שחסר לו משהו בנוף גנו. או-אז החליט להציב בו פסלים כדי לאזן את הנוף על רקע הר מירון באמצעות הניגוד. כך התחיל לעבוד בקשר עם הטבע. לכל פסל חדש הייתה סיבת קיום משלו. הגן הפך למעשה יצירה מורכב שציפר יצרו במו ידיו החל במפלסי האבן, הצמחים ועד לפסלים עצמם. הפסלים פזורים על שטח מצומצם יחסית, אך יש רווחים לא קטנים בין פסל לפסל. יש ופסל עומד על לוח אבן נמוך ושטוח, וכמעט צומח מן האדמה, אחרים ניצבים על כנים גבוהים יחסית. אפשר לראות כל פסל מכל צדדיו. הצורות משתנות לפי נקודת הראייה של הצופה, המהלך מסביב ליצירה. גם הצללים המשתנים לאורך היממה משחקים תפקיד.
ישנם גני פסלים נוספים בעולם בהם מוצבים יצירותיו של פסל אחד , כגון גנו של הפסל הבריטי סר הנרי מור בכפרו Much Hadham, גנו של גוסטאב ויגלנד באוסלו, גני טילרי בפאריס עם יצירותיו של Maillol. גנו של ציפר נבדל מגנים אחרים מסוג זה בכך שזוהי יצירה של אדם אחד המשלבת גן, טרסות וצמחייה, יציר כפיו של ציפר, עם פסלים שחצב בגושי האבן שהביא לגן, לכלל הרמוניה ספוגה באהבה לטבע ולאומנות.

לאחר ביקור בצפת, בשנת 1928, כתב ביאליק: "אילו נצטרפו כאן 'ידי אדם' ל'ידי שמים' והייתה צפת עיר לתפארת בארץ." ניתן לאמר שציפר תרם להגשמת משאלתו של ביאליק.

הפסלים בגן מתועדים באלבום "גן פסלים ציפר: קריית האומנים בצפת".

הגן והגלריה שבו על פסליהם בסמטת ט"ו בצפת נתנו על ידי הזוג ציפר בירושה לעיר צפת ותושביה ולהנאת הכל.

[עריכה] ציפר ואלברט איינשטיין

ציפר נפגש לראשונה עם אלברט איינשטיין בברלין בשנת 1929. (אחד מפסלי האבן בדמות אשה שפסל ציפר בשנותיו בברלין ניתן כמתנה לאיינשטיין ונמצא כיום בבית בתו, פסלת בזכות עצמה, בפרינסטון ארצות הברית. כאשר בקר אצלה ציפר, סיפרה לו, שמדי בוקר נהג איינשטיין להסתכל בפסל, לנגן בפסנתר ורק אח"כ היה ניגש לעבודתו המדעית). איינשטיין העניק לציפר מלגה לתקופת לימודיו בברלין. בין השניים נוצר קשר נפשי מיוחד במינו, והם שמרו על חליפת מכתבים.

"His work is simple and noble as the man who created"

"עבודתו פשוטה ואצילית כאיש עצמו"


“Du bist ein Ziffer und ich bin Ein Stein aber du arbeitest mit Stein und ich arbeite mit
Ziffern"

"אתה ציפר (סיפרה - בגרמנית ובערבית) ואילו אני איינשטיין (שטיין - אבן בגרמנית) אבל אתה עובד באבן ואילו אני עיסוקי בספרות".


אלברט איינשטיין

[עריכה] לקריאה נוספת

  • משה ציפר, האמן ויצירתו, מאת גילה בלס. ציור ופיסול כתב עת לאומנות הפלסטית, 16, 30-32, 1977.
  • הפסל כחלוץ אלמוני, מאת שלמה טנאי. עיתון 77 לספרות ותרבות, גיליון 40-41, 1983.
  • גן פסלים ציפר:קרית האמנים צפת, מרים טל, אמנים מאוחדים בע"מ, תל אביב, 1972.‬
  • Ziffer, Moshe Ziffer with Jonel Jianou, Arted, Paris, France, 1979. ISBN 2850670561
  • אנדרטות לנופלים בישראל, אסתר לוינגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993.
  • קטלוג התערוכה - משה ציפר-פיסול, עשור לפטירתו אביב 1999, בהוצאת בית ציפר ואוניברסיטת ת"א.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות