משבר בני הערובה באיראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בול המנציח את השיבה הביתה של החטופים
הגדל
בול המנציח את השיבה הביתה של החטופים

משבר בני הערובה באיראן - תקופה בת 444 ימים, החל מה-4 בנובמבר 1979 ועד ל-20 בינואר 1981, שבה הוחזקו עשרות אזרחים אמריקאים כבני ערובה בטהראן בירת איראן על ידי השלטון האיסלאמי המהפכני החדש שעלה לשלטון בעקבות המהפכה האיראנית.

ב-4 בנובמבר צרו מאות סטודנטים איראנים על השגרירות האמריקנית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, האייתוללה חומייני, לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים. העילה הרשמית לתפיסת בני הערובה הייתה הרשות שנתן נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, מספר שבועות לפני כן, לשאה המודח, מוחמד רזה פהלווי, להיכנס לארצות הברית על מנת לקבל טיפול למחלת הסרטן שבה לקה, אך נראה שהיה בכך שילוב של הפגנת כוח של השלטון החדש כנגד ארצות הברית, ונקמה על עשרות שנות תמיכה בשלטון העריץ של השאה.

בחסות המהומה הצליחו לברוח שישה מהאמריקנים; בתחילה הסתתרו בדירתו של אחד מהם, ואחר-כך קיבלו מקלט בשגרירות הקנדית, שם אורגנו להם מאוחר יותר דרכונים מזויפים. הנשים והאפרו-אמריקאים בשגרירות האמריקנית שוחררו אחרי כשבועיים, ובשגרירות נותרו 52 בני ערובה. קרטר הטיל מיד חרם על יצוא הנפט האיראני, הקפיא נכסים איראנים בארצות הברית וגירש מהמדינה אזרחים איראניים. בפברואר 1980 ממשלת איראן דרשה שתמורת שחרור החטופים יוסגר השאה, ושארצות הברית תתנצל על פעולותיה במדינה בעבר. קרטר סירב לתנאים ופנה לתכנון פעולה צבאית לשחרור בני הערובה – החלטה שהובילה להתפטרות מזכיר המדינה סיירוס ואנס.

בליל ה-2425 באפריל יצא המבצע לפועל, אולם מספר מסוקים שנחתו במדבר הפרסי התקלקלו בשל סופות חול, ומסוק אחד אף התרסק ושמונה חיילים אמריקאים נהרגו. גופות החיילים הוצגו לראווה בהפגנות המוניות ברחובות טהראן; חמישה מסוקים הושארו מאחור יחד עם תוכנית המשימה הסודית ועם רשימה סודית עוד יותר של סוכני CIA באיראן. יוקרתה של ארצות הברית ויוקרתו של קרטר ספגו מכה קשה.

אחרי מותו של השאה ביולי, ותחילת מלחמת איראן-עיראק בספטמבר 1980 הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור החטופים, אך הוא החל רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות – הפסד שפרשת בני הערובה תרמה לו רבות. נטען אף שאנשיו של המתמודד מול קרטר - רונלד רייגן - יצרו קשרים עם האיראנים על מנת למנוע את שחרור בני הערובה לפני הבחירות, אולם לטענה זו לא נמצא ביסוס. לבסוף, שוחררו בני הערובה ביום השבעתו של רייגן לנשיאות. התנאי היחידי לשחרורם היה הפשרת הנכסים האיראניים בבנקים בארצות הברית. קרטר, כשליח מיוחד של הממשל החדש, קיבל את פניהם בבסיס חיל האוויר האמריקאי בפרנקפורט, גרמניה. לאחר מכן הוטסו לוושינגטון, בה התקבלו בתשואות על ידי קהל רב.