הסכמי קמפ דייוויד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכמי קמפ-דייוויד, הם הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון, אשר נחתמו על-ידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין, בשנת 1978, וסללו את הדרך לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים במרץ 1979.
לאחר ביקורו הדרמטי של אנואר סאדאת בירושלים, בנובמבר 1977, החלו שיחות שלום ישירות בין ישראל למצרים. אולם בחלף הזמן השיחות נקלעו לקשיים, וארצות הברית החלה להיות מעורבת יותר ויותר. כשהשיחות נקלעו למבוי סתום, הזמין נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, את מנחם בגין ואת אנואר סאדאת לוועידת פסגה ב"קמפ דייוויד", מעון הקייץ של הנשיא במרילנד שהחלה ב-4 בספטמבר. עם חברי משלחת ישראל נמנו גם שר החוץ, משה דיין, ושר הביטחון, עזר ויצמן, שנטלו חלק פעיל גם בשיחות המוקדמות. לאחר יותר מעשרה ימי שיחות נערך טקס חגיגי בבית הלבן ב-17 בספטמבר 1978, ובו חתמו בגין וסאדאת על שני הסכמים, בנוכחות הנשיא קארטר.
ההסכם הראשון, "מסגרת לשלום במזרח התיכון", שהצהיר שהחלטות מועצת הביטחון 242 ו338 הן הבסיס לשלום כזה, נחלק לשני חלקים - האחד, העוסק בגדה המערבית ורצועת עזה, קרא להפעלת תוכנית אוטונומיה, אשר לאחר חמש שנים יבוא במקומה הסדר קבע; והשני, "יחסי ישראל-מצרים", עסק בתהליך הנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות, אשר לאחריו יבואו הסכמים דומים בין ישראל לירדן, סוריה ולבנון.
ההסכם השני היה "מסגרת לכריתת חוזה שלום בין מצרים וישראל", המבוסס על נסיגה מלאה של ישראל מסיני "עד לגבול הבינלאומי המוכר בין מצרים ובין ארץ-ישראל המנדטורית", שלאחריה ייכונו יחסים נורמליים הכוללים הכרה ויחסים דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים, "שימת קץ לחרמות כלכליים ולמחסומים לתנועה חופשית של טובין ובני אדם, והגנה הדדית על אזרחים באמצעות הליכי משפט הוגנים". לישראל הובטח כי תמשיך לקבל אספקת נפט מהשדות בסיני.
למצרים חשוב היה לקשר בין ההסכמים הנוגעים לגדה המערבית ורצועת עזה ובין תהליך השלום עם ישראל, בכדי למנוע האשמות בדבר הליכת מצרים לשלום נפרד והזנחת העניין הפלסטיני. דאגתה המרכזית של ישראל הייתה, איך לוותר על הזכות לריבונות בשדי חמד ורצועת עזה. אל ההסכמים נלוו גם איגרות בדבר הסטטוס של ירושלים, שבהן הצהיר בגין שירושלים לא תחולק ותישאר עיר הבירה של ישראל, וסאדאת הצהיר שירושלים הערבית הנה חלק מהגדה המערבית, אשר יש להחזירה לריבונות ערבית. הכנסת אישרה את הסכמי קמפ-דייוויד ב-27 בספטמבר 1978; 84 חברי כנסת הצביעו בעד, 13 חברי כנסת הצביעו נגד, 17 חברי כנסת נמנעו.
בעקבות ההסכמים הוענק לבגין ולסאדאת פרס נובל לשלום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נוסח ההסכם, באתר הכנסת

