מים טריטוריאליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מים טריטוריאליים הם רצועה של מי חופים המשתרעת על 12 מייל ימי כלפי חוץ מחופה של מדינה חופית. אזור זה נחשב כשטח תחת ריבונות של אותה המדינה, אך אפשרי המעבר בו לספינות זרות (צבאיות ואזרחיות).

למדינה הריבונית קיימת זכות הסמכות השיפוטית על מימיה הפנימיים, בהם אסור המעבר לספינות זרות. מים טריטוריאליים משתרעים 12 מייל ימי (22.224 ק"מ) כלפי חוץ מממוצע המים הרדודים הסמוכים לחוף או למימיה הפנימיים, וזאת על פי אמנת האומות המאוחדות בנוגע לחוקי הים מ-1994. ממוצע המים הרדודים יכול להיות במרחק בלתי מוגבל מקרקע החשופה בכל זמן, בתנאי שחלק מהרמה החשופה בשפל אך מכוסה בגאות נמצא בתוך אזור של 12 מייל ימי מקרקע חשופה באופן קבוע. ימים, אגמים ונהרות המוקפים לחלוטין נחשבים כמים פנימיים, וכן ימים המחברים איים שונים לאורך חוף הים, או ימים הנשקפים לעבר יבשה ממנה נשפך נהר אל תוך הים.

מפרצים מוגדרים כאזורים בהם הים מוקף בלשון יבשה המשתרעת על יותר ממחצית העיגול. מתייחסים אל המפרץ כאל מים פנימיים אם המרחק בין שני צידי לשון היבשה קטן מ-24 מיל ימי (44.448 ק"מ). אחרת, האזור הנמצא בתחום 12 מייל ימי לאורך חוף הים נחשב כמים פנימיים. כל הימים הנמצאים בתחום גבולות האיים הקיצוניים ביותר של מדינה ארכיפלגית, כגון אינדונזיה או הפיליפינים, נחשבים גם הם כמים פנימיים.

השליטה על מים רציפים, המוגדרים כ-12 מייל ימי נוספים מעבר ל-12 מייל ימי של המים הטריטוריאליים, מותרת על ידי מדינה חופית על מנת "למנוע הפרה של מנהגיה, חוקיה ותקנותיה הבריאותיים, למנוע הגירה בלתי חוקית ולשמור על כספי הציבור", אשר קראה ארצות הברית ב-24 בספטמבר 1999. על כן, למדינה חופית ניתנת השליטה המלאה על מימיה הפנימיים, ובמקצת שליטה על מימיה הטריטוריאליים, למראית עין אף פחות שליטה על מימיה הרציפים, וכביכול ללא שליטה על האוקיינוסים מעבר להן.

לעיתים קרובות, מים טריטוריאליים הנתבעים על ידי מדינה מסוימת, נתבעים גם כן על ידי מדינה אחרת. מים טריטוריאליים הורחבו בצורה בלתי מבוקרת פעמים רבות על מנת לספח פעילויות כגון חיפוש נפט, זכויות הדיג (ראו מלחמת הבקלה) ולמנוע שידורי רדיו פיראטיים ממתקנים ימיים מלאכותיים ומספינות עוגנות.

מהמאה ה-18 עד אמצע המאה ה-20, מימיהן הטריטוריאליים של האימפריה הבריטית, ארצות הברית, צרפת ומדינות רבות נוספות היו ברוחב של 3 מייל ימי (5.556 ק"מ). במקור, היה זה מרחק הפגיעה של תותח, ומכאן גודל הים הנתבע היה המרחק עליו יכולה הייתה מדינה ימית להגן. אולם, נורבגיה תבעה 4 מיל ימי (7.408 ק"מ) וספרד תבעה 6 מיל ימי (11.112 ק"מ) בתקופה זו.

[עריכה] ראו גם

  • מים בינלאומיים
  • שטח כלכלי בלעדי

[עריכה] קישורים חיצוניים