פיליפ השני מלך צרפת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיליפ אוגוסט (21 באוגוסט 1165 – 14 ביולי 1223) נולד כבנו של המלך לואי השביעי (1137 - 1180) לאחר שנים רבות של המתנה, ובמסגרת נישואיו השלישיים. הולדתו של פיליפ הצילה את עתיד השושלת הקפיטינגית. אביו החליט לקרוא פיליפ לו על שם אחיו הבכור והנערץ, שאמור היה לרשת את הממלכה אך נהרג בתאונת רכיבה. השם פיליפ השתרש בתוך השושלת הקפיטינגית בהשפעת אן מקייב, אישתו של אנרי הראשון ואמו של פיליפ הראשון.
פיליפ אוגוסט הצליח במהלך 43 שנות כהונתו להטביע את חותמו מבחינות רבות בתקופתו. הוא הגיע להישגים בתוחמים רבים: הוא חיזק את מעמד הכתר הצרפת במערכת הפאודלית הצרפתית. הוא שמר בקנאות על הריבונות הטמפוראלית שלו אל מול ניסיונות ההתערבות של האפיפיור בנעשה בארצו, והצליח לבצר את ההכרה בריבונות העצמאית של צרפת כאשר הצליח להביא את האפיפיור להכיר בצו "פר ונרבילם" (per venerabbilem), המכיר באי תלותה של הממלכה הצרפתית כלפי הקיסרות: "מלך צרפת אינו מכיר בעליון עליו בעניינים הארציים". כמו כן, פיתח פיליפ את פריז, בין היתר בכך שריצף את העיר והקיף אותה בחומה מן החלק הדרומי ועד נהר הסן. כמו כן, הגיע גם להישגים רבים ומרשימים בתחום הצבאי. בין גולות הכותרת של ההישגים בתחום זה יש למנות את כיבוש עכו במסע הצלב השלישי, והניצחון המזהיר בקרב בובין (Bouvines). בשנת 1180, עם עלייתו לשלטון, הייתה לממלכה האנגלית האנז'ווינית דריסת רגל בכמחצית משטח צרפת המודרנית, והשטח שהיה בשליטה ישירה של הכתר הצרפתי היה מאוד מצומצם. המלך האנגלי הנרי השני אף הגדיל את השטח "הצרפתי" שלו באמצעות נישואיו לאלינור מאקוויטניה, שהייתה נשואה לפני כן לאביו של פיליפ, לואי השביעי. במהלך כהונתו הצליח פיליפ אוגוסט להקטין בצורה משמעותית את השליטה האנגלית בתחומו. בין השנים 1202-1206 הוציא פיליפ מידי האנגלים את חבלי נורמנדיה, מן, אנז'ו, טורן, פואטו וסנטונז'. פיליפ שיכלל את סדרי הממשל והמינהל באמצעות פקידים מלכותיים (Baiillis) שהופקדו על המשפט ועל מנהל הכספים בכל הממלכה, מאחר שהרחבת שטחי השליטה הישירים של המלך הצרפתי הצריכו היערכות אדמיניסטרטיבית גדולה.
בשנת 1180, שנה לאחר מות אביו ועלייתו לשלטון נשא פיליפ לאישה את איזבלה מהיינו, אחייניתו של רוזן פלנדריה, וקיבל בתמורה לכך את השליטה בחבל ארטוא. במהלך השנים הראשונות למלכותו עסק פיליפ רבות בניסיונות ליצור אי שקט פנימי בתוך ממלכתו של הנרי השני, שהיה יריבו הגדול באותה תקופה. באמצעות מגעים רצופים עם בניו של הנרי (בעיקר ריצ'רד, שעתיד להיות המלך ריצ'רד "לב הארי") הצליח פיליפ ליצור סכסוכים וחיכוכים פנימיים סביב הירושה. הדבר גרם לכך שהנרי נאלץ לוותר על נחלות בצרפת עוד בחייו לטובת בניו.
ביוני 1190 יצא פיליפ למסע צלב לארץ הקודש. ריצ'רד, ששנה קודם לכן הומלך על אנגליה עם מות אביו, נטל גם הוא את הצלב, כחלק מהבטחתו של אביו במסגרת רצונו לכפר על חלקו ברציחתו של תומס בקט. שני הצבאות שנעו במקביל לכיוון ארץ הקודש, התבשרו במהלך המסע על מותו של הקיסר פרידריך "ברברוסה" שאמור היה ליטול חלק במסע וטבע בים השחור בדרך לארץ הקודש. המסע התעכב הרבה מעל הדרוש בשל מאבקי כוח והגמוניה בין המלכים.
בסופו של דבר החליטו ראשי המחנות להמתין עד בוא האביב, ורק אז לצאת לכיוון ארץ הקודש. פיליפ עזב את סיציליה ב-30 במרץ 1191, והגיע לעכו דרך צור ב-20 באפריל, כאשר ריצ'רד עיכב את הכיבוש המתוכנן של עכו, בשל שאיפתו להשתלט קודם לכן על האי קפריסין. פיליפ, שהכין את צבאו להתקפה על העיר, עמד בהבטחתו לריצ'רד ונמנע מלתקוף את העיר עד לבואו, אך סבלנותו החלה לפקוע כאשר ריצ'רד בושש להגיע. על פי עדות של צלבן מהתקופה, יכול היה פיליפ לכבוש את העיר בעצמו, אך בחר להמתין לריצ'רד. כאשר ריצ'רד הגיע בתחילת חודש יוני, חלק מהחומות כבר היו הרוסות למחצה, וחוסר המוטיבציה של ריצ'רד ליטול חלק במתקפת בזק על העיר מיד עם בואו הביאה בסופו של דבר לכך שהעיר עכו ניכבשה בסופו של דבר בזכות צבאו של פיליפ.
לאחר כיבוש עכו, החליט פיליפ לשוב לצרפת, מבלי שמטרת המסע העיקרית, שחרור ירושלים, הושגה. הסיבה העיקרית להחלטתו לשוב הייתה מותו של פיליפ רוזן פלנדריה, ורצונו של פיליפ אוגוסט לפקח מקרוב על סידורי הירושה. בנוסף לכך, היה פיליפ חולה וסבל מחום גבוה במהלך השהייה בארץ הקודש, וגם הידיעות סביב מחלתו של בנו הפעוט, יורש העצר לואי, זירזו את החלטתו לשוב למולדתו. גם יחסיו המתוחים מאוד עם ריצ'רד לא נתנו לו עודף מוטיבציה להישאר ולהמשיך להילחם עמו כתף אל כתף. עם זאת, לפני שעזב את ארץ הקודש ב-31 ביולי, הבטיח פילים לריצ'רד כי לא ינצל את העדרו במטרה לגזול ממנו נחלות. פיליפ לא עמד בהתחייבות, ובמהלך העדרו של ריצ'רד כבש חלק מנחלותיו בנורמנדיה. בשנת 1194, עם שחרורו של ריצ'רד משביו בידי היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אילץ ריצ'רד את פיליפ להשיב לו את השטחים שכבש.
מותו של ריצ'רד בשנת 1199, ועלייתו לשלטון של אחיו, ג'ון "ללא ארץ", סייעו לפיליפ להגיע להישגים טריטוריאליים, ולהעביר חלק מנחלותיו של ג'ון בצרפת לשליטתו הישירה. פיליפ הצליח לנצל את חוסר הפופולריות של ג'ון בקרב הוסאלים שלו לטובתו. כך המריד פיליפ את ארתור רוזן בריטני נגד ג'ון, והכיר בו כוסאל ישיר שלו.
פיליפ אוגוסט ניצל היטב סכסוך שפרץ בשנת 1202 בין ג'ון, ששהה באחת מנחלותיו בדרום צרפת, לבין אחד מאצילי, הוגו מלוזיניואן, שהיה וסאל ישיר של פיליפ אוגוסט. זה האחרון התלונן בפניו על כך שג'ון גזל את אשתו המיועדת, ובכך נתן לפיליפ את העילה לכבוש בשנת 1204, כמעט ללא התנגדות, את כל חבל נורמנדיה. בשנה זו ניסה האפיפיור אינוקנטיוס השלישי להתערב בסכסוך הפיאודלי, ונימק את זכותו לעשות כן בטענה כי פיליפ עבר על מצוות התוכחה, שהוא חטא בין אדם לחברו1. להלכה, ניסה אינוקנטיוס להשיג שביתת נשק בין הנצים במטרה הפורמלית להשגת "שלום האל" (Pax Dei), אך בפועל היו לו שאיפות להתערב בעיניינים טמפוראליים, ובמגמות אלה פיליפ נילחם בתקיפות.
יחסיו של פיליפ אוגוסט עם האפיפיור אינוקנטיוס השלישי היו מורכבים מאוד; ספק אם יחסיו של המלך הצרפתי היו כה בעייתיים תחת כהונתו של אפיפיור אחר. אינוקנטיוס השלישי נחשב לאפיפיור פוליטי מאוד, שלא הסתפק בתפקידו הדתי כ"ממלא מקומו של ישו עלי אדמות", אלא שאף גם לשלטון עולמי. בימיו הגיעה הכנסייה לשיא כוחה והשפעתה גם בעניינים שנחשבו עד אז לעניינים ארציים מובהקים. פיליפ אוגוסט נתן לכנסייה את הכבוד הראוי לה, אך לא מעבר לכך. הוא סירב בכל תוקף, כאמור, להתיר לאפיפיור להתערב בענייניה הפנימיים של צרפת, ופעמים רבות מחה על כך בתקיפות. עם זאת, יש לציין כי לפיליפ היה יתרון גדול מעל למלכים אחרים, בזכות מורשת אבותיו אשר פיתחו מערכת יחסים טובה מאוד עם הכנסייה ברומא. הטיפול התקיף של פיליפ בנושא המינות הייתה פועל יוצא של המדיניות הזאת, הוא נלחם במינות בנחלות שהיו בשליטתו הישירה בצורה התקיפה ביותר מבין המלכים בתקופתו. בצפון צרפת, שם השלטון המלכותי היה חזק יחסית, הצליח פיליפ להשתלט על כתות המינות ללא קושי מיוחד, אך בתקופתו החלה להתגבר בדרום המדינה "המינות הקתרית". הקתריזם התפשט לכל רחבי אירופה המערבית, אך הכה את השורש העמוק ביותר באזור הדרומי של צרפת, שם זוהה יותר כ"המינות האלביגנזית". מינות זו התפתחה דווקא שם בשל יחס סלחני של האצולה המקומית באזור. עד לתקופתו של פיליפ לא הייתה כמעט דריסת רגל מלוכנית באזור זה, שהיה עצמאי מאוד, ובכך נתן קרקע פורייה להתפתחות רעיונות מלוכניים אלטרנטיביים לכנסייה. נזיר קתולי סיפר כי "כה רב היה כוחה (של המינות האלביגנזית) עד שכל זרעי האמונה של עם זה נראו עשבים שוטים של מינות" . הרוזן ריימונד מטולוז, שהיה השליט המרכזי ביותר של האזור חשש להתמודד עם המינות בשל ממדיה הגדולים, ולכן נחשד על ידי הכנסייה כבעל גישה אוהדת לאלביגנזים. כאשר אינוקנטיוס הגיע למסקנה כי עליו לפעול לדיכוי בכוח של המינות, פנה לעזרתו של פיליפ אוגוסט ואף הבטיח לו בתמורה הבטחות טריטוריאליות. ברם, פיליפ שהיה זהיר מאוד במהלכיו לא התפתה לקבל את ההצעה, שכן לא הכיר כלל בסמכותו של האפיפיור להבטיח הבטחות מסוג זה. בינואר 1208 נרצח שליח הלגאט האפיפיורי, פטרוס מקאסטלנו (Castelnau), דבר שגרם לאינוקנטיוס להכריז על מסע צלב נגד האלביגנזים. פיליפ, למרות פנייה נוספת של האפיפיור, עמד בסירובו להשתלב באופן אקטיבי במיגור המינות, ובמקומו נטל את המשימה סימון דה מונפור (Simon de Montfort). הסיבה שהניעה את פיליפ, בסופו של דבר, לשלוח את בנו לואי למערכה, הייתה סיבה פוליטית ולא דתית. מעורבותו של מלך אראגון, פדרו השני, שנלחם לצד האלביגנזים לא יכלה להשאיר את פיליפ אדיש. עם זאת יש לציין שחלקו של פיליפ בדיכוי מינות זו היה שולי.
במסגרת סקירת יחסיו של פיליפ עם הכנסייה, יש לציין כי פיליפ היה תומך נלהב של פיתוח האוניברסיטה של פריס, שם היוו לימודי התאולוגיה את המקצוע העיקרי. במהלך כהונתו הייתה פריחה גדולה של מוסד זה. כמו כן, הלך פיליפ לקראת הכנסייה בכך שאיפשר חופש רב יותר בבחירות כנסייתיות מאשר קודמיו, ובהשוואה למלכים אחרים בתקופתו, כך שבאופן כללי היו לאינוקנטיוס סיבות מעטות לבוא בטענות כלפי פיליפ. ניתן לומר כי המקורות מלמדים שאינקונטיוס רכש הערכה כלפי פיליפ, ועל אף שהיה שייך לשושלת הקאפטינגית, אינוקנטיוס ראה והתייחס אליו כ"צאצא ישיר של השושלת הקרולינגית". בפורמולת הפתיחה של מכתב שפנה לפיליפ בשנת 1204 הוא מכנה אותו "בננו המהולל ביותר בכריסטוס פיליפ מלך הפרנקים המצוין..." . הפרנקים היו הראשונים מבין השבטים הגרמאניים שקיבלו על עצמם את הדת הקתולית. התואר "מלך הפרנקים" הוא תואר שנושא עימו הרבה הילה ומסורת הן מבחינה טמפוראלית והן מבחינה דתית בכל מה שקשור לדת הקתולית.
העילה העיקרית למערכת היחסים הרעועה של פיליפ עם האפיפיור נבעה מהמחלוקת סביב התרת נישואיו של פיליפ עם אשתו השנייה, אינגבורג מדנמרק, אחותו של קנוט הרביעי מלך דנמרק. לדנים היו תביעות לכתר האנגלי עוד מימיו של קאנוט הגדול, שמלך באנגליה בין השנים 1016-1035. נישואיו של פיליפ עם אינגבורג השתלבו היטב עם שאיפותיו לכיבוש אנגליה, מה גם שלדנים היה צי ימי גדול, דבר שחסר מאוד בצבאו של פיליפ והיה הכרחי במקרה ופיליפ היה מממש את כוונותיו לפלוש לאי השכן. אין בידינו מידע ברור מדוע פיליפ החליט לנהוג בניגוד לכל העצות של מקורביו כאשר החליט לפעול להתרת נישואיו לאינגבורג, כמעט מיד בתום ליל הכלולות, סביר להניח שמאחורי רצון זה עומדות סיבות אישיות. כל ניסיונותיהם של מקורביו של פיליפ לשכנעו לחזור בו מהחלטתו לגבי יחסיו עם אינגבורג עלו בתוהו, דבר שבהחלט מלמד על אופיו ועל נחישותו של מלך זה. הועידה הכנסייתית שפיליפ כינס בראשות דודו, הארכיבישוף של ריימס, קיבלה את טיעוניו של פיליפ והתירה את הנישואין על רקע קירבה משפחתית בדרגה אסורה על פי האמונה הנוצרית. הדנים פנו לאפיפיור סלסטינוס השלישי, שפסק לטובתם וביטל את ביטול הנישואין. במקביל נשא פיליפ את אגנס אישתו השלישית. נישואין אלה מעולם לא זכו להכרה של הכנסייה ברומא, והן סלסטינוס והן אינוקנטיוס גינו את פיליפ על כך שנישא בשלישית בטרם הוסדרו באופן סופי עניין נישואיו לאינגבורג.
התרת נישואיו השניים של פיליפ אוגוסט היו, כאמור, הבסיס למערכת היחסים הרעועה בינו לבין אינוקנטיוס השלישי. פיליפ טען שקופח במקרה הזה לעומת מלכים אחרים שנהגו כמוהו בעבר, ולא זכו ליחס כה עוין מצד האפיפיור. לגאט הכס האפוסטולי, פטרוס מקפואה, שנשלח מטעם אינוקנטיוס במטרה לנסות להגיע לפשרה עם פיליפ ונכשל, החליט להטיל אינטרדיקט על השטחים שהיו תחת שליטתו הישירה של המלך הצרפתי. לאינוקנטיוס לא היה אינטרס לדרדר את יחסיו עם פיליפ, משום שהיה עסוק בניסיונו לקדם את מועמדותו של אוטו מבראנשוויג. וכך בספטמבר 1200, כשיזם פיליפ משא ומתן עם האפיפיור, ביטל האפיפיור את האינטרדיקט, למרות שבפועל מעמדה של אינגבורג בארמון לא השתנה. פתרון לבעיית מעמדה של אינגבורג התאפשר רק בשנת 1201 עם מותה של אגנס, עד אז סירב פיליפ בתוקף לוותר לאפיפיור בסוגייה זו. בהסכם הפשרה בין פיליפ לאפיפיור הוסכם כי פיליפ ישיב את אינגבורג למעמדה המקורי, ובתמורה לכך יכיר האפיפיור בתאומים פיליפ ומרי שנולדו כתוצאה מהיחסים עם אגנס, ונחשבו עד אז לממזרים. יש לציין שהיחס לאינגבורג בתוך החצר השתפר, אך השתנה משמעותית רק בשנת 1213, כשהחליט פיליפ לפלוש לאנגליה במטרה לאכוף את הדחתו של המלך ג'ון בידי האפיפיור. הפלישה לאנגליה לא בוצעה בסופו של דבר בשל כניעתו המוחלטת לאפיפיור, שביטל את ההדחה שהוטלה עליו.
יחסו של פיליפ אוגוסט ליהודים היה עוין. בשנת 1182 הוא גירש אותם מנחלותיו והחרים את רכושם. רק בשנת 1198 התיר להם לשוב לארצו וקבע להם את שיעורי הריבית המותרים בניגוד להוראות הכנסייה.
פיליפ אוגוסט שלט בצרפת במשך 43 שנים והיה בן 58 במותו. הוא היה המלך הקפינטגי הראשון שלא הכתיר את בנו בעודו בחיים, דבר המלמד על יציבות גדולה שהצליח ליצור בתקופתו, שכן לא היה לו חשש לגבי המשך כהונת השושלת שלו. הוא גם היה המלך אשר החליף באופן רשמי בשנת 1181, את התואר הרשמי של "מלך הפרנקים" בתואר "מלך צרפת", דבר בעל משמעות לא מבוטלת מאחר שעד אז ראו המלכים את עצמם כמנהגי בני האדם, ולא כאדוני הארץ. פיליפ אוגוסט מת בשנת 1223. מלכותו הייתה מכרעת לגיבושה הטרטוריאלי של צרפת, לחיזוק מעמד הכתר, ולהפיכתה של צרפת לכוח משמעותי באירופה.
1("הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא אליו חטא", מתוך ספר דברים ומופיע גם באינגווליון של מתי: "וכי יחטא לך אחיך, לך והוכחת אותו בינם ובינו לבדו, ואם ישמע אליך קנית לך אחיך: ואם לא ישמע לך קח עמך עוד אחד או שניים למען על פי שניים או שלושה יקום דבר, ואם לא ישמע אליהם הגד אל הכנסייה [ecclesia], ואם לא ישמע אל הכנסייה, והיה לך כגוי ומוחס" [מתי י"ח 15-17])
| הקודם: לואי השביעי |
מלכי צרפת | הבא: לואי השמיני |

