בג"ץ ירדור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בג"ץ ירדור, או בשמו המלא, ע"ב 1/65 יעקב ירדור ואחרים נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית - עניין, שבו דן בית המשפט העליון בשאלת סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית לפסול רשימה מלהתמודד לכנסת, ובמסגרת זו קבע מהי זכותה של הדמוקרטיה להתגונן מפני הקמים עליה, ומהו האיזון בין החופש להיבחר לבין הרצון לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ראשית הפרשה בכך, שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית דאז, השופט משה לנדוי, הודיע ל"רשימת הסוציאליסטים", אשר הגישה את מועמדותה לכנסת השישית, כי ועדת הבחירות סירבה לאשרה, שכן היא התאגדות בלתי-חוקית, הואיל ויזמיה שוללים את שלמות מדינת ישראל ואת עצם קיומה. הוא ביסס טענה זאת על כך, שברשימה חמישה מתוך עשרת מועמדי הרשימה היו חברים בארגון "אל-ארד", אשר ניסה לפני כן להירשם לפי חוק האגודות העות'מני ובקשתו זו נדחתה על-ידי הממונה על מחוז חיפה - ומאוחר יותר גם על-ידי בית המשפט העליון (בג"צ 253/64), ואשר הוכרז על-ידי שר הביטחון כארגון בלתי-חוקי על סמך תקנות ההגנה לשעת חירום.
לפני הפנייה להתארגן בתור אגודה הייתה פנייה לרשם החברות לרשום חברת מניות בשם אל-ארד בע"מ ורשם החברות סרב לרשמה ורק בית המשפט העליון ציווה לרשמה. אחד מחברי הועדה אף הוסיף כי התנועה קבלה עצה מרדיו קהיר לרכוש חסינות פרלמנטרית כדי שלא יוכלו לרדוף אותה.
לאור קביעתו של השופט לנדוי, פנו חברי התנועה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ודרשו שיבטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית; טענתם המרכזית הייתה שאין לוועדה סמכות חוקית לפסול אותם אלא בשל סיבות טכניות, ולפיכך עצם פסילתם היא מעשה לא-חוקי. לעומת זאת, טען היועץ המשפטי לממשלה, שייצג את ועדת הבחירות המרכזית, שרשימה זו שמה לעצמה למטרה לחתור תחת עצם קיומה של מדינת ישראל ומשום כך יש למדינה מלוא הזכות לפסול אותה מלהתמודד בבחירות. בג"צ דחה את העתירה ברוב של שניים מול אחד: הנשיא שמעון אגרנט והשופט יואל זוסמן תמכו בשופט לנדוי, בפסילת הרשימה ובעיקר בכך שלוועדת הבחירות המרכזית ישנה הזכות לפסול רשימות אף בהיעדר חקיקה מפורשת בנושא, בעוד השופט חיים כהן קיבל את העתירה בדעת מיעוט וטען ש"אין שוללים זכות, ולו מן הפושע המסוכן ביותר, אלא בהתאם לחוק".
עשרים שנה לאחר שניתנה, הלכת ירדור צומצמה באופן ניכר על-ידי פסק-דינו של השופט מאיר שמגר בבג"צ ניימן הראשון (ע"ב 2/84), אשר קרא תחת זאת לכנסת לקבוע בחוק אילו רשימות יש לפסול; בעקבות זאת, חוקק סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אך גם כוחו צומצם על ידי השופט שמגר בבג"צ ניימן השני (ע"ב 1/88).
[עריכה] קישורים חיצוניים
ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

