התיאטרון הקאמרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התיאטרון הקאמרי הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. הוא התיאטרון השני בגודלו לאחר "הבימה".

באוקטובר 1944, אסף הבמאי יוסף מילוא ארבעה שחקנים (רעייתו ימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין, אברהם בן-יוסף ובתיה לנצט) והם העלו תוכנית בת ארבעה מערכונים בשם "מאז ועד היום" במרתף קולנוע "מוגרבי" בתל אביב. ההצגה זכתה להצלחה אמנותית וחמשת החברים החליטו להמשיך יחד, ולייסד תיאטרון שיהיה ישראלי באופיו.

התיאטרון נוסד באופן רשמי רק בפברואר 1945. אז גם הצטרפו אליו השחקנים יוסי ידין וחנה מרון שנהפכו לימים לכוכביו הבולטים. "הקאמרי" החל להתבסס על דור של שחקנים צעירים שגדל בארץ, ביטא רוח ארצישראלית ודיבר עברית שוטפת, זאת בניגוד לתיאטרון הבימה שהתאפיין אז בשחקנים מבוגרים ממוצא רוסי ששיחקו בעיקר במחזות קלאסיים. "הקאמרי" החל להדגיש בהצגותיו את המחזאות העברית המבטאת את החברה הישראלית, יחד עם העלאת מחזות מהקלאסיקה העולמית בראייה חדשה וצעירה יותר. נאמן למגמה זו העלה התיאטרון בעת מלחמת השחרור ב-1948 את "הוא הלך בשדות", שנחשב כמחזה הישראלי הראשון שהעלה לבמה את דמותו של יליד הארץ (שהיה דמות של "צבר" גיבור, כפי שיצר הסופר משה שמיר).

התיאטרון המשיך להציג אינספור הצגות, כשהדגש היה על העלאת מחזות מקוריים של מיטב המחזאים בארץ. בד בבד העלה "הקאמרי" הצגות מהקלאסיקה העולמית של שקספיר, ברכט, ארתור מילר ועוד. במשך 60 שנותיו העלה התיאטרון כ- 480 מחזות. "הקאמרי" העלה גם מספר מחזות זמר בולטים: "עוץ לי גוץ לי" (של אברהם שלונסקי) ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (של נתן אלתרמן) בשנות השישים, ו"עלובי החיים" בשנות השמונים.

המחזאי הבולט ביותר של "הקאמרי" מאז סוף שנות השישים היה חנוך לוין. מחזותיו העלו ביקורת חברתית ופוליטית נוקבת, ועוררו לא פעם סערות. מחזהו האנטי-מלחמתי "מלכת אמבטיה" שהעלה התיאטרון ב-1970, עורר סערת רוחות ציבורית חסרת תקדים: צופים הפגינו והתפרעו במהלך ההופעות, פוליטיקאים התערבו והממשלה איימה להפסיק לתמוך כספית בתיאטרון. בעקבות המהומות, החליטה הנהלת "הקאמרי" להוריד את המחזה לאחר 19 הצגות בלבד. למרות זאת, נחשבת הצגה זו כאבן דרך בתולדות התיאטרון ובתולדות הסאטירה הישראלית, כשיש הטוענים כי היא הקדימה את זמנה במחאה שהעלתה על שכרון הכוח הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים.

כיום התיאטרון הקאמרי מציג בו-זמנית מעל עשרים הצגות שונות ומופיע ברחבי הארץ בלמעלה מאלף הופעות בשנה. הצגותיו הבולטות בשנים האחרונות עוסקות במציאות הישראלית המגוונת כפי שביטאו מיטב המחזאים בארץ, בהם מחזות על ההיסטוריה של המדינה ("גורודיש" ו"עיר הנפט" מאת הלל מיטלפונקט; "המורדים" מאת עדנה מזי"א), מחזות על החברה הדתית והחרדית ("שיינדלה" ו"תיקון חצות" מאת אמנון לוי ורמי דנון), ביקורת פוליטית ("רצח" ו"אשכבה" של חנוך לוין) וקומדיות על יחסים בין המינים ("אישה בעל בית" מאת שמואל הספרי; "חברות הכי טובות" מאת ענת גוב).

עם השנים הלכו והיטשטשו ההבדלים בין תיאטרון "הקאמרי" לבין שאר התיאטרונים בארץ, לרבות "הבימה", עד שכיום קשה להבדיל בין המחזות שכל תיאטרון מעלה.

ב־1971 הפך "הקאמרי" מתיאטרון בבעלות מועצת שחקנים לתיאטרון העירוני של העיר תל אביב. התיאטרון נתמך כיום על ידי עיריית תל אביב ומשרד החינוך. בשנת 2002 עבר התיאטרון ממשכנו הישן ברחוב דיזנגוף, למשכן חדש וגדול במתחם המרכז לאומנויות הבמה בתל אביב.

בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה.

[עריכה] קישורים חיצוניים