יהודה דנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהודה דנון (נולד 1940), רופא ישראלי. נולד למשפחה בעלת מסורת של רופאים ועוסקים במקצועות הבריאות. דודו משה דנון היה מראשוני הרופאים בתל אביב ושרת כרופא המחתרות. יהודה דנון גדל והתחנך בקבוץ אפיקים, וסיים בשנת 1967 את לימודיו בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה. דנון שרת בחיל הרפואה בדרגי השדה וטיפל בנפגעי המשחתת אילת בחופי סיני. בתפקידו כמפקד רפואה פיקוד הצפון הקים את מרפאות הגדר הטובה ומערך בתי החולים בדרום הלבנון. התמחה ברפואת ילדים בבית החולים בילינסון ובאימונולוגיה במכון ויצמן למדע. שימש כמנהל בית החולים בילינסון עד לשנת 1986. שרת כקצין רפואה ראשי בשנים 1987-1991.

מומחה באימונולוגיה קלינית ואלרגיה, מומחה ברפואת ילדים ומנהל רפואי. משמש כפרופסור לרפואה בפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב. פרסם למעלה מ-250 מאמרים וספרים וביניהם ספר הלימוד ברפואת אב"כ, המדריך לטיפול בתינוק ובילד, ומדריך רפואת חרום לבני המשפחה.

יזם את הקמת מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל ושימש כמנהלו הראשון עד לשנת 1997. משמש כמנהל מכון קיפר לאימונולוגיה. זכה במגוון פרסים כולל פרס נדב ברפואת ילדים, פרס בת שבע דה רוטשילד, פרס אמברואה פרה ועוד.

הקים את ארגון בטרם ומשמש כנשיאו, וכמו כן מכהן כיושב ראש עמותת חיל הרפואה.