שבועת האחים ההוראטים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבועת האחים ההוראטים הוא ציור מאת הצייר הצרפתי ז'אק לואי דוד.
היצירה נחשבת בעיני ההיסטוריונים של האומנות כסנונית הראשונה המבשרת את בוא עידן הנאו-קלאסיקה. עידן זה הוא כינוי של הסגנון האמנות הרשמי שהיה בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19 (1790 - 1840). שכן, האמנות הצרפתית בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 הושפעה מאוד מהמהפכה הצרפתית ומהרעיונות שהובילו אליה.
העבודה מציגה נושא פטריוטי ובעל מוסר גבוה, המספר את הסיפור מהמאה ה-7 לפנה"ס על שלושת הבנים של פוליבוס הוראטיוס, שמת במאבק בין רומא למאלבא. כאשר הוראטיוס מרומא משביע את בניו בחרב להלחם במשפחה מאלבא. האמהות והאחיות דואגות ובוכות לשלומם של הבנים. המשפחה היריבה הייתה קשורה למשפחת האימהות ולכן הנשים אבלות כי הן ידועות או שיאבדו אח או שיאבדו בעל. אחד האחים ניצל אך הרג את אחותו מכיוון שהיא בכתה על אחד מהאוייבים שמתו בעקבות הקרב ולו הייתה מאורסת. הוא הורשע במוות על הרצח בן המשפחת אך נמחל עקב רצון העם. האמן מתאר את האחים שנשבעים לחרב ומתאחדים כאיש אחד למען אותה המטרה. הם מאמינים בצידקתם כאשר טובת המדינה היא עליונה וקודמת על שיקולים אישיים ואפילו קודמת למשפחה.
שבועת ההוראטי נחשבת לפעמין כהתבטאות הברוכה ביותר של הנאו- קלאסיציזם בציור. כל אחד מ- 3- האלמנטים שבציור- הבנים, האב, הנשים- ממוסגר בחלק של הארכדה, והדמויות ממוקמות במעין במה צרה. דויד חילק את התמונה בין דמות האב, בין האחים, ובין דמויות הנשים. נקודת המגוז של עבודה נמצאת בחרבות שהוראטיוס נותן לבניו, בזמן ששני האחים שמאחור מחזיקים את החרבות שלהם ביד שמאל האח הקידמי מחזיק את החרב ביד ימין ועימה הוא נשבע. נראה שדויד עשה זאת כדרך ליצור הרמוניה בין הדמויות ביצירה, אך רבים שמו לב לפרט זה וכמה מהם שיערו שהפרט הנ"ל משמעותי ושהאח הנמצא מקדימה יהיה זה שישרוד בקרב. החרבות המנצנצות בציור בנוסף לזוייות הידיים המחזיקות אותן יוצר מעין משולש הרמוני.

