כתובת נקבת השילוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כתובת השילוח - מוצגת כיום במוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול.
הגדל
כתובת השילוח - מוצגת כיום במוזיאון הארכיאולוגי של איסטנבול.

כתובת נקבת השילוח היא כתובת בנקבת השילוח שהתגלתה במאה ה-19, המנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, רגע לפני פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחפרה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפני הספירה, לקראת תקיפת יהודה בידי סנחריב מלך אשור, כמתואר בדברי הימים ב' (ל"ב ל'):

"וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת-מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה-מַּעְרָבָה, לְעִיר דָּוִיד; וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ, בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ."

הכתובת נמצאה בנקבה על פאנל מסותת, כפול בגודלו, אך הכתובת עצמה נמצאת רק בחלקו התחתון, ואילו החלק העליון ריק. יתכן שהיה תכנון להוסיף דברי פתיחה בראש, אך דבר זה נמנע.

המילה הראשונה מחוקה, וככל הנראה היה כתוב "תמה". המילה "זדה", בשורה שלישית, היא מילה יחידאית, שאינה מופיעה כלל במקרא ובמקורות אחרים; משמעה על פי ההקשר הוא 'סדק'. הנחה זו עונה על הבעיה שהעלו חוקרים בדבר אפשרות פגישתם של שתי קבוצות החופרות זו לכיוון זו במעבה האדמה, וכעת מניחים כי הסדק היה קיים ואילו החופרים רק הרחיבו אותו.

מכתובת זו ניתן ללמוד עוד על המעבר מכתיב חסר אמות קריאה לכתיב עם אימות קריאה. למרות שרוב התוכן מורכב מכתיב חסר, המילה "בעוד" בשורה הראשונה כתובה כתיב מלא וכך גם המילה "המוצא" בשורה החמישית. יתכן ויש כאן עדות לראשית השימוש בכתיב מלא, צורה שהתפשטה מאוד בתקופת בית שני כפי שעולה גם ממגילות קומראן. לחילופין, יתכן ויש כאן עדות הפוכה, על כך שהאות 'ו' בשתי המילים הללו הייתה עיצורית בעברית של אותה התקופה ונהגתה כעיצור לכל דבר.

[...] הנקבה. וזה. היה. דבר. הנקבה. בעוד. [מנפם. החצבים. את]
הגרזן. אש. אל. רעו. ובעוד. שלש. אמת. להנק[ב. נשמ]ע. קל. אש. ק
רא. אל רעו. כי. הית. זדה. בצר. מימן. ומ[שמ]אל. ובים. ה
נקבה. הכו. החצבם. אש. לקרת. רעו. גרזן. על. [ג]רזן. וילכו[.]
המים. מן. המוצא. אל. הברכה. במאתים. ואלף אמה. ומא
ת. אמה. היה. גבה. הצר. על. ראש. החצב[ם.]

פירוש הדברים בכתובת:

תמה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה: בעוד מניפים החוצבים את
הגרזן איש אל רעהו, ובעוד שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעהו, כי הייתה זדה בצור מימין ומשמאל. וביום
הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן על גרזן. וילכו
המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה,
ומאת אמה היה גובה הצור על ראש החוצבים.

הכתובת שנמצאה בשנת 1880, נלקחה ומוצגת במוזיאון איסטנבול.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות