קטב מרירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קטב מרירי הוא שד המוזכר באגדה ובהלכה היהודית.

קטב מרירי מוזכר לראשונה בספר דברים לב, פסוק כד: מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי, וְשֶׁן-בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח-בָּם, עִם-חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר.

יש לציין כי פשט הפסוק אינו מדבר על שד אלא על חץ משוח ברעל. על-פי מדרש איכה רבה [1], קטב מרירי מצוי בימי בין המצרים. בתיאורו עוסקים רבי יוחנן וריש לקיש (רשב"ל): "ר' יוחנן אמר כולו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות, ורשב"ל אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותה אין לו חיים מעולם... וכל מי שרואה אותו נופל ומת" ובתנחומא (נשא כז)מוסיפים:"ראשו דומה לעגל וקרן יוצא מתוך מצחו".

בשולחן ערוך (אורח חיים, תקנא,יח) נקבעה הלכה: "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מרירי שולט" (דבר שלא נפסק להלכה היא הגמרא בפסחים (קיא, ב) האומרת שהוא שכיח דווקא בימים שבין ר"ח תמוז ל-טז בו). שליטתו של קטב מרירי, על-פי הלכה זו, היא בשעות הצהריים, וזאת על-פי מדרש תהילים על הפסוק (תהלים צ"א): "מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים". כמו כן נאמר שם שאינו שולט אלא בין צל לחמה- דבר הבא לידי ביטוי בדברי המשנה ברורה שם: "וכן יש להיזהר שלא לילך בין חמה לצל". רבי יצחק אייזיק טירנא, שחי סוף המאה ה-14, כתב ב"ספר המנהגים" שלו כי בימי בין המצרים "אין להכות אפילו הרב לתלמידו, אפילו ברצועה, לפי שבהן קטב מרירי שולט". עוד קודם לכן הופיע כלל זה ב"ספר הרקח" לרבי אלעזר מוורמס, בן תחילת המאה ה-13.

בתרגום העברי של סדרת רומח הדרקון שמו של אחד משרי הדרקונים הוא קטב מרירי.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים