העקומה הפוטופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העקומה הפוטופית
הגדל
העקומה הפוטופית

העקומה הפוטופית מתארת את יחס השטף האורי שיזוהה בעין האנושית בראייה פוטופית, כלומר ראייה באור יום, ביחס לשטף אנרגיה נתון. העקומה מנורמלת כך ששיא גובהה הוא 1. גובה זה מתקבל באורך גל של 555 ננומטר (צבע ירוק).

כדי לחשב מהו השטף האורי בהנתן שטף אנרגיה (כלומר התפלגות פליטה של מקור אור) מסוים, יש לסכום את מכפלת שטף האנרגיה הספקטרלי ורגישותה הספקטרלית של העין:

L=683.002 \int^\infin_0 V(\lambda) J(\lambda) d\lambda

כאן ‏J הוא שטף האנרגיה ביחידות ואט, V הוא גובה העקומה הפוטופית עבור אורך הגל הנתון ו-L הוא השטף האורי המתקבל, ביחידות לומן. בחישובים מעשיים משתמשים לרוב ב-683 בתור מקדם ומזניחים את ה-0.002.

בראייה בחשיכה (ראייה סקוטופית) עקומת הרגישות היא שונה, והמקסימום שלה מוזז יותר שמאלה. גם המקדם של האינטגרל שונה ושווה ל-1746. כלומר, רגישותם של המדוכים (חיישני העין לראיית לילה) גבוהה בערך פי 2.5 מזו של הקנים (החיישנים לראיית יום).

[עריכה] ראו גם

שפות אחרות