איאן קרשו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופסור סר איאן קרשו (נולד ב-29 באפריל 1943 באולדהם שבאנגליה), היסטוריון בריטי, שנודע בביוגרפיות שלו על אדולף היטלר. ראשית הכשרתו כהיסטוריון התמקדה בימי הביניים, עת למד באוקספורד ובליברפול, ואת תאריו בהיסטוריה מודרנית והיסטוריה של ימי הביניים קיבל מאוניברסיטת מנצ'סטר, כאשר פנה להיסטוריה גרמנית בשנות ה 70. כיהן כפרופסור אורח בשנים 1983-1984 באוניברסיטת רוהר, כיהן בשנים 1987-1989 כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת נוטינגהם, מכהן משנת 1989 כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת שפילד. תלמידו הבולט של ההיסטוריון המערב גרמני המנוח מרטין ברוסצאט, שתפישותו וניתוחיו השפיעו עליו רבות. על פועלו בחקר ההיסטוריה הגרמנית, קיבל תואר אצילות בשנת 2002 מהמלכה אליזבת השנייה.

תוכן עניינים

[עריכה] פרויקט באווריה

בשנות ה 70, קרשו תרם לפיתוח "פרויקט באווריה" של מרטין ברוסצאט, דבר שהוביל לספרו הראשון הקשור ברייך שלישי, בשם The 'Hitler Myth'. Image and Reality in the Third Reich, שפורסם לראשונה בגרמנית בשנת 1980, כ Der Hitler-Mythos : Volksmeinung und Propaganda im Dritten Reich (הספר יצא בעברית בהוצאת דביר, בתרגום ד. שחם). הספר בחן את פולחן היטלר בגרמניה, את קידום פולחן זה על ידי יוזף גבלס, את הקבוצות הסוציולוגיות אליהן קסם הפולחן, ואת עלייתו ונפילתו של הפולחן.

ספר נוסף שצמח מתוך "פרויקט באווריה", היה Popular Opinion and Political Dissent in the Third Reich, שפורסם ב 1983. בספר זה, קרשו בחן את ההתנסות ברייך שלישי ברמת האדם הפשוט בבאווריה, את תגובות האדם הפשוט למשטר הנאצי, את הטמעתו את תפיסות המשטר הנאצי ומידת חלחול תפיסות אלו אליו. מסקנתו של קרשו בספר זה היא כי רוב הבאוורים היו אנטישמים, וללא אהדה ליהודים. אולם, קרשו גם מציין בספרו זה, כי ישנו הבדל תהומי בין האנטישמיות ה"רגילה" של רוב הבאוורים, לזו הקיצונית והבלתי מתפשרת של המשטר הנאצי. בספרו, קרשו מתעד מספר מסעות תעמולה בבאווריה בכדי להגביר את השינאה והאנטישמיות ליהודים, שלא הייתה מספקת בעיניי המשטר הנאצי, באזור זה. קרשו מציין בספרו כי האוירה הכללית באזור זה, הייתה של אדישות לגורלם של היהודים, ובכך מציין ש"..הדרך לאושוויץ הייתה רצופה באדישות, ולא בשנאה.."

[עריכה] גישה סטרקטורליסטית

כמורו ברוסצאט, קרשו הוא סטרקטורליסט בניתוחו את המשטר הנאצי, ורואה את המבנה של המדינה הנאצית כחזק בהרבה בהשפעתו מאישיותו של היטלר, או של כל אדם בודד אחר לצורך העניין, ומצביע על מבנה זה כהסבר מהותי לדרך התפתחותה של גרמניה הנאצית. למעשה, קרשו תומך בגישתם של ברוסצאט והאנס מומזן הגורסים שגרמניה הנאצית הייתה אוסף כאוטי של בירוקרטיות יריבות, הנעולות במאבק מתמיד אחת באחרת. עבור קרשו, המשמעות האמיתית של היטלר אינה נעוצה באישיותו, אלא בתפיסת העם הגרמני אותו. ואכן, בביוגרפיה שלו על היטלר, קרשו מציג אותו כ"לא-אישיות" המוחלטת, כאדם משעמם, פלקט שאף ה"גדולה השלילית" שיוחסה לו על ידי יואכים פאסט אינה קיימת בו. קרשו שולל את תאורית "האדם הדגול", ומבקר את אלו המבקשים לבאר את כל ההתרחשויות ברייך שלישי כתוצאה של רצונו וכוונותיו של היטלר בלבד. בביוגרפיה שלו על היטלר, קרשו מדגים את כוחו של היטלר, ובעיקר את אופן הגעתו לכוח זה ושימורו. קרשו גורס שמנהיגותו של היטלר היא טיפוס אידאלי/ארכיטיפוס של תיאוריתו של מקס וובר על מנהיגות כריזמטית.

[עריכה] התנגדות לתיזת "הדיקטטור החלש"

קרשו הביע התנגדות לתיזה של ברוסצאט על "הדיקטטור החלש", כלומר על הרעיון שהיטלר היה יחסית שחקן לא משמעותי ברייך השלישי, אך הסכים עם הרעיון שהיטלר לא שיחק תפקיד משמעותי בניהול היום יומי של גרמניה הנאצית. דרכו של קרשו לישב פרדוקס זה היא באמצעות התאוריה שלו של "מכוונים לדעתו של המנהיג", משפט שנלקח מנאום של פקיד במנהל הפרוסי ב1934. לגישתו של קרשו, בגרמניה הנאצית, הן במנהל הציבורי והן בבירוקרטיה של המפלגה הנאצית, פקידים יזמו מדיניות בכדי לכוון לרצונותיו לכאורה, של היטלר. אומנם קרשו מסכים שלהיטלר אכן היו הכוחות של "שליט הרייך השלישי", תיזה שמדובריה המרכזיים נמנה קרל דיטריך ברכר, אולם הוא גורס, כי היטלר היה "דיקטטור עצל", ושלא היה לו העניין לערב עצמו בניהולה היום יומי של גרמניה הנאצית. נושאים יוצאים מן הכלל הזה, היו מדיניות החוץ, והחלטות צבאיות, נושאים בהם היטלר התערב באופן גובר והולך, החל משנות ה 30 המאוחרות. בכל שאר נושאי המנהל היה לו עניין מועט בלבד. לתפיסתו של קרשו, כל הנושאים הללו הושארו על ידי היטלר להחלטה וביצוע על ידי הכפופים לו.

כך, עבור קרשו גרמניה הנאצית הייתה גם אוטוקרטיה (שלטון יחיד) וגם פוליקרטיה (שלטון רבים). היטלר החזיק בידיו כוח רב, אולם בחר שלא להשתמש בו לרוב. על בסיס יומיומי, הסיעות היריבות בתוך המדינה הנאצית, לחמו אחת באחרת וניסו לבצע את רצונותיו הבלתי מוסברים והעמומים של היטלר, וכך, ביצעו פקודות בעיקר תוך "כיוון לדעתו של המנהיג".

[עריכה] פרסומים

ספריו כוללים, בין השאר:

  • Bolton Priory Rentals and Ministers; Accounts, 1473-1539, (ed.) (Leeds, 1969)‎
  • Bolton Priory. The Economy of a Northern Monastery, (Oxford, 1973)‎
  • Popular Opinion and Political Dissent in the Third Reich. Bavaria, 1933-45, (Oxford, 1983, rev. 2002)‎
  • The Nazi Dictatorship. Problems and Perspectives of Interpretation, (London, 1985, 4th ed., 2000) ISBN 0340760281
  • The 'Hitler Myth'. Image and Reality in the Third Reich (Oxford, 1987, rev. 2001). ISBN 0192802062 יצא בעברית כ"המיתוס של היטלר" בהוצאת דביר, 1987. תרגום ד. שחם.
  • Weimar. Why did German Democracy Fail?, (ed.) (London, 1990) ISBN 0312044704
  • Hitler: A Profile in Power, (London, 1991, rev. 2001)‎
  • Stalinism and Nazism: Dictatorships in Comparison, (ed. with Moshe Lewin) (Cambridge, 1997) ISBN 0521565219
  • Hitler, 1889-1936: Hubris, (London, 1998) ISBN 0393320359 יצא בעברית כ"היטלר, 1889 - 1936: היבריס", הוצאת עם עובד, 2003. תרגום יוסי מילוא.
  • Hitler, 1936-1945: Nemesis, (London, 2000) ISBN 0393322521 יצא בעברית כ"היטלר, 1936 - 1945: נמסיס", הוצאת עם עובד, 2005, תרגום יוסי מילוא.
  • The Bolton Priory Compotus, 1286-1325, (ed. with David Smith) (London, 2001)‎
  • Making Friends with Hitler: Lord Londonderry and the British Road to War, (London, 2004) ISBN 0713997176

[עריכה] קישורים חיצוניים