טבח שארפוויל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טבח שארפוויל (Sharpeville Massacre) הוא השם שניתן לארועי יום ה-21 במרץ 1960 בעיירת השחורים שארפוויל בדרום אפריקה. במהלך אירועים אלה התעמתו כוחות משטרה חמושים עם מפגינים שחורים שביקשו לקיים מצעד מחאה לא אלים, והרגו ופצעו רבים מהם.
בדצמבר 1959 הכריז הארגון שעמד בחוד החנית של המאבק באפרטהייד, הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), על שורת מצעדי מחאה בני יום אחד כנגד "חוק אישורי המעבר", אחד מחוקי האפרטהייד המקשים והמגבילים ביותר על שחורי המדינה. ארגון ההתנגדות המתחרה, הקונגרס הפאן אפריקניסטי (PAC), קרא לעומת זאת למאבק רציף יותר אשר כלל סירוב לשאת אישורים והתייצבות המונית בתחנות המשטרה על מנת להיעצר. כל זאת כחלק ממדיניות המאבק הלא אלים שנקטו תנועות ההתנגדות באותה עת. ANC תכנן להתחיל בצעדי המאבק ביום 31 במרץ 1960, אך היריבים ב-PAC ביקשו להקדימם, והזדרזו לקבוע את תחילת מערכתם לתאריך מוקדם יותר ב-10 ימים.
זהו הרקע למצעד השקט שנע לכיוון תחנת המשטרה בשארפוויל ב-21 במרץ 1960. השוטרים איבדו את עשתונותיהם לנוכח המוני הצועדים ופתחו באש לעברם. כתוצאה מהירי נהרגו 69 מפגינים ו-180 נפצעו, מהם רבים שנורו בגבם בידי כוחות המשטרה.
הירי בשארפוויל היווה נקודת מפנה דרמטית בהיסטוריה של דרום אפריקה. גל של שביתות והיעדרויות מעבודה שטף את המדינה, הממשלה הכריזה על מצב חירום ביום 30 במרץ 1960. מנהיגים של ה-ANC וה-PAC נעצרו, וב-8 באפריל 1960 הכריז ראש הממשלה הנדריק פרוורד (Hendrik Frensch Verwoerd) על שני הארגונים הללו כלא חוקיים (Unlawful Organizations Act No. 34 of 1960).
להשקפת תנועות ההתנגדות, האירוע ותוצאותיו המחישו את כישלונה של דרך ההתנגדות הבלתי-אלימה שהתבססה על דרכו של מהטמה גאנדי. מבחינתם נוצר הכרח למצוא גישה חדשה ומיליטנטית יותר למאבק ההתנגדות לאפרטהייד, וכתוצאה הוקמה הזרוע הצבאית של ANC בראשותו של נלסון מנדלה.

