מרד חנילאי וחסינאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרד חנילאי וחסינאי הוא מרד אשר התרחש בתחילתה של המאה הראשונה לספירה באזור נהרדעא שבבבל, אשר היה באותה תקופה חלק מן האימפריה הפרתית. המרד, שבוצע בידי שני אחים יהודיים, אורגים במקצועם, הביא להקמת אזור שליטה רחב ומוצק ביטחונית, למעלה מחמש עשרה שנה (בין שנת 10 לשנת 30 לספ'), בחסותו, המאולצת בנסיבות העניין, של המלך הפרתי ארטבנוס השלישי (או, על פי גישה אחרת במחקר, ארטבנוס השני).
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
חמישה גורמים מכשילים פגעו והפריעו לשלומה של המלכות הפרתית, ושימשו, מתוך כך, תשתית אובייקטיבית להתפרצות המרידה, להתנהלותה ולהצלחתה:
- פשיטות הצבא הרומי לפרת ולאזורים שכנים. בימי ארטבנוס הרביעי פלש ויטליוס, הנציב הרומי בסוריה, לכיוון הפרת, כתוצאה מכך עזב ארטבנוס את ארמניה והתייצב מול הפולש, אלא שאציליו בגדו בו והוא הוכרח לסגת להורקניה.
- חולשת הממלכה הפרתית מבחינה ארגונית. הממלכה התפצלה לשני חלקים – למסופוטמיה ולאירן, כשכל חלק נשלט על ידי הפחה - שליח המלך. כוחו ועוצמתו של זה הייתה כמעט בלתי מוגבלת.
- הממלכה הפרתית התפצלה לשמונה יחידות אוטונומיות בעלות זכויות. כמו כן גרו שם עמים שונים בעלי שפות שונות ומערכות כלכליות שונות.
- אצילים רבים נטו לריב זה עם זה ולעיתים גלשה הממלכה לערב של כאוס כמעט מוחלט.
- שבטים נודדים, מדבריים, נהגו לפשוט אל אזורי הספר של הממלכה הפרתית, ולעיתים אף העמיקו את חדירתם ועסקו במעשי שלל ובז שסיכנו את בטחונם של התושבים.
יוצא איפוא שבעיות ביטחוניות, פוליטיות וארגוניות, יצרו אטמוספירה נוחה להתפרצות מרידה.
[עריכה] ההכנות למרידה וארגונה
סיפור מעשה המרידה מובא בפירוט ובציוריות מעניינת אצל יוסף בן-מתתיהו בחיבורו "קדמוניות היהודים" (פרק שמונה עשר). בראשית דבריו מצביע יוסף בן מתתיהו על עושרה ומעמדה המיוחד של העיר נהרדעא בבבל. שם בדרום התרכז יישוב יהודי גדול, ובדומה לו בעיר הגדולה שבצפון, הלא היא נציבין. "לפיכך" – מספר יוסף בן מתתיהו – "בטחו היהודים בטבע המקומות האלה (נהרדעא ונציבין) והפקידו כאן את מחצית השקל (לשולחו לבית המקדש בירושלים) ... והשתמשו בערים האלה כבבתי אוצר" (קדמ' יח, 312). קשה איפוא שלא לשער, מדוע דווקא שם הונף נס המרד, אם לא על בסיס התשתית הביטחונית (מקום מבוצר) וכספית-כלכלית (מרכז התרומות למקדש), בבחינת מוקד למימון הוצאות המרידה.
חסינאי וחנילאי, שני אחים שמוצאם מנהרדעא, אורגים על פי מקצועם, יזמו, תכננו וארגנו מרד. הללו, על שום שאחרו לעבודתם, נענשו בהלקאה גופנית על ידי מנהל העבודה המקומי. תגובה קשה זו שימשה עבורם סיבה להתפרצות מזויינת, אלא שזו הייתה אמתלה, תירוץ מזדמן ותו-לא. השניים ש"חשבו את העונש למעשה התעללות, ומשכו והורידו כלי זין רבים שהיו שמורים בבית והלכו למקום אחד הקרוי 'פרשת הנהרות' שמספיק מטבעו שדות מרעה טובים וחציר שאפשר לשומרו לימות החורף. אליהם נלוו העניים שבצעירים והם זיינו אותם בכלי זין והיו להם לאסטרטגים, ושום דבר לא עצר אותם מלהיות למנהיגים (לכל) דבר רע" (קדמ' יח, 315).
תיאור זה מחזק את ההנחה כי תגובת מנהל העבודה הייתה תירוץ להתפרצות מרד שהוכן – כוח אדם, נשק, ארגון ולוגיסטיקה – מראש. הפנייה לצעירים מובנת מסיבה גופנית (כוח ומהירות) ואף נפשית (אנרגיית הנעורים), וכמותה מובנת הפנייה לעניים שבחבורה, שאמורים לתמוך ("פוליטית") בכל מי שישדרג את מעמדם.
הצלחתם של מנהיגי המרידה הייתה גדולה. הם הקימו לעצמם מפקדה מבוצרת ומימנו את המשך המרידה על ידי פניה אולטימטיבית לרועים המקומיים שבאזור. הללו הועמדו בפני ברירה: לתמוך במרד ולהעלות מס מצאנם, ואו-אז יזכו באהדה, בתמיכה ובהגנה, ולא – יישחטו עדריהם. מהלך ביריוני זה לא נעלם מעיני יוסף בן מתתיהו, שמצהיר כי המסים שהועלו באילוץ העשירו מאוד את האחים והם פנו לפשוט על יעדים כרצונם ולבצע מעשי פשע.
[עריכה] המרד צובר גובה
מהלכם של צמד האחים היה ברור: להקים ממלכה בתוך ממלכה, ולהתכונן צבאית להיתקלות ולהתמודדות עם הצבא הפרתי. המרידה עוררה, כצפוי, את דאגתו של בית המלוכה הפרתי-בבלי. זה דאג, ובצדק, כי המרידה עלולה לאחוז בכל רחבי הממלכה כבעירה בשדה קוצים ולהוביל להתמוטטות מוחלטת של השלטון. מסיבה זו בחר בית המלוכה כצעד ראשוני להתמודד צבאית מול האחים המורדים. צבא רב נאסף ועשה דרכו לעבר ממלכת המרד. המפקדים הפרתים בחרו, מטעמים מובנים, לתקוף את הצבא היהודי בשבת, אלא שצהלת הסוסים נשמעה באזני אחד האחים, שזיהה אותה מיד כצהלת סוסי מלחמה ולא סוסי עדר, מה עוד שאזניו קלטו את נקישות הפרשים על מתגי הסוסים. חסינאי, שכנראה לא שמע על ההיתר לניהול מלחמה בשבת בשעת פיקוח נפש (כזה שהושג על ידי מתתיהו ויהודה המכבי כמאתיים שנה לפני כן), נאלץ לדרבן את לוחמיו לתקוף את האויב. המיתקפה המפתיעה של צבא האחים המורדים עשתה את שלה: צבא המלך נסוג משם בבהלה כשהוא מותיר אחריו הרוגים רבים.
[עריכה] במוח ולא בכוח
המלך הפרתי ארטבנוס השלישי נדחק לפינה. מצד אחד הסתכן בהתדרדרות המרידה לממדים כלל-ממלכתיים, ומאידך נקלע למצוקה כשצבאו לא יכול היה להדוף את כוחות המורדים, והוא החליט להיעזר בכלל הידוע "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד 6). על כן שיגר לצמד האחים את הנאמן שבין שומרי ראשו כדי להזמינם לארמונו, לביקור נימוסין, להעתיר עליהם מתנות לרוב ואף להבטיח משרות מכובדות לשניים. בסופו של דבר יצא לדרך רק אחד האחים, חסינאי, בעוד שחנילאי, חדור חשדנות מזה וחשש להפקיר את ממלכתו העוברית מזה, נשאר כדי לשמור על הקיים.
המלך קיבל בארמונו את חסינאי בכבוד מלכים והפציר בו לשוב ולחזור לביתו ולשכנע את אחיו להגיע אף הוא לביקור מלכים בארמון הפרתי. "והמלך עשה זאת כדי לרכוש את ידידותם, מפני שרצה (להשתמש) בגבורת האחים היהודים כברסן, כיוון שפחוותיו היו שרויות במרידה או ברוח של ערב מרידה, והוא התעתד לעלות עליהן" (קדמ' יח, 330). המלך נהג איפוא על פי הכלל של "אינך יכול לו, הצטרף אליו", ומטעמים פרגמטיים ברורים, על בסיס ניתוח די רדוד של המציאות ההטרגונית בממלכה הפרתית, חשש שגורמים רבים יצטרפו לאחים המורדים ויסכנו את שלטונו.
[עריכה] ממלכת האחים מתחזקת
מקץ זמן קצר התייצבו שני האחים בלשכתו של המלך הפרתי וזכו, כמובטח, ליחס חם ואוהד, מלכותי ככל שניתן. שני האחים הבינו, כך מסתבר, שמעמדם בקרב המלך מתחזק, והוא זקוק להם ולעוצמתם. בד בבד, למלך נודע כי אחד משריו מבקש לנקום את ההפסד בקרב ההוא מול חסינאי וחנילאי ולרצוח את האחים, על כן דחק בהם המלך להקדים את שובם למקום שליטתם. כל-כך חרד המלך מן החשש לאבד את תמיכתם, כשלשני הצדדים ישנם אינטרסים משותפים: המלך מעוניין בשליטה על ממלכתו המבוזרת ואילו המורדים חפצים לבסס את שלטונם בממלכתם הקטנה. המלך הפרתי פנה לחסינאי, ולא בהפתעה גמורה, ובפיו ההצעה המפתה הבאה : "הנני מפקיד בידך פיקדון את ארץ בבל, שתהיה תחת השגחתך ולא תהא נתונה למעשי שוד ולא תתנסה בפורענויות. וראוי אני שתנהג בי מנהג של אצילות, מאחר שהוכחתי לך את אמוני ללא דופי, לא בעניינים קלים אלא בדברים הנוגעים לחייך" (קדמ' יח, 337). מעבר להשתקפות מעמדם המתחזק של האחים העולה משורות אלה, בולטת כאן חומרת מצבה של בבל באותן שנים ועימה בעיית האכיפה של המלך, ומאידך מצביע הקטע הנידון על מיומנות השליטה וחוכמת ההנהגה של שני האחים. המלך נראה כמעט כמתחנן על נפשו, מה שמציג את הציטטה קצת בספקנות היסטורית. עם זאת היא מציינת תמונת מצב עגומה מבחינתו של המלך.
מתנת שלטון העל שהוענק לשני האחים נוצלה מיידית כדי לארגן את ממלכתם המתעצמת, פוליטית וביטחונית, למשל על ידי הקמת מבצרים חדשים וחיזוק הקיימים. מבין השניים התבלט מאוד חסינאי ש"הוא היה בעל משרה וכוח וכבר היו כל העניינים במסופוטמיה תלויים בו, ואושרו הלך וגדל במשך חמש עשרה שנים" (שם, 339).
[עריכה] שקיעת ממלכת האחים
יוסף בן מתתיהו מציין, כי ראשית הפורענות שנחתה על שני האחים נבעה מפגיעה בחוקי האבות. חנילאי התאהב באשתו של אחד הקצינים-האצילים הבבלים ואיתגר את הבעל המקורנן לדו-קרב, המיתו ונשא לאשה את בחירת לבו. האשה, פגאנית על פי דתה, הפיצה בארמון חנילאי וחסינאי את התרבות האלילית ואת הפולחן הפגאני. נמצאו גורמים בכירים בחצר המלוכה שמתחו ביקורת על חנילאי על כך שנשא אשה נוכרית והוא נסחף אחריה אל תוך החוקים והמנהגים הפרתיים. בעניין זה מסגיר לעינינו יוסף בן מתתיהו תמונת מצב מעניינת המשקפת את היהדות הבבלית, באומרו כי אף היא, אשת חנילאי, "עוברת על דקדוקי הקרבנות והיראה שהם (היהודים) רגילים בהם" (שם, 345). ידוע לנו (ממקורות אחרים) כי במצרים הוקם מקדש יהודי ביב (מקדש חוניו), אך לא ידוע משום מקור כי יהודי בבל הקריבו קרבנות באיזה שהוא מרכז פולחני. רמיזתו של יוסף בן מתתיהו בנידון היא בהחלט מעניינת. הביקורת כלפי אשתו העבירה את חנילאי על דעתו ופעם אף התרגז על אחד המכובדים שעקץ את מעשי השניים ורצחו נפש. אשת חנילאי חששה שחסינאי עלול לפגוע באחיו (הלוא הוא בעלה) ועל כן הרעילה את מזונו ומת.
חנילאי תפש איפוא את רסן השלטון, אך ניצל אותו למימוש מטרת כוח והתעצמות. שיכור ממעמדו הרם, ריכז חנילאי צבא גדול ויצא לבזוז כפרים שהיו תחת מרותו של מיתרידתס הפרתי שנישא לבת המלך ארטבנוס. מיתרידתס ביקש לנקום, אלא שנפל למלכודת שטמן לו חנילאי. מיתרידתס נשבה בידו של חנילאי והושפל בפומבי כשהוא נאלץ לרכוב עירום על חמור. מקץ הביזוי שולח מיתרידתס לביתו, ובדירבון אשתו הנקמנית חזר כדי להכות את צבא חנילאי. הפעם הייתה ידו של מיתרידתס על העליונה. הוא מחץ את צבא חנילאי ודרש מיהודי נהרדעא להסגירו לידיו. היהודים סירבו ולבסוף נלכד חנילאי ונהרג. בסופם של האירועים ביקשו הבבלים להתנקם ביהודי האזור, אלא שהללו נמלטו לעיר סלאוקיה ושהו שם כחמש שנים.
[עריכה] היה או לא היה?
יש חוקרים המטילים ספק באמינות הסיפור המרתק והציורי של מרד האחים, הקמת ממלכתם והתרסקותה, ומייחסים לו יסודות מיתולוגיים-עממיים בבליים. יש הרואים בו סיפור הבלעה של יוסף בן מתתיהו הבא להוכיח את התשתית הדמוגרפית של הקהילה היהודית הקדומה שבבבל, ויש אף הטוענים כי מדובר על מרד ארצישראלי שמשום-מה נדד, בסיפורו של יוסף בן מתתיהו, בבלה.
בכל מקרה, מסגרת הסיפור מתקבלת על הדעת לאור הנסיבות ההיסטוריות של הביזוריות הפרתית, מיתקפות הרומאים, פשיטות של שוסי מדבר וניסיונות התמרדות של אצילים.

