כלכלת ברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לפני התמוטטותה, לברית המועצות הייתה המדינה עם הכלכלה המתוכננת הגדולה ביותר בעולם. השלטון קבע את סדר הקדימויות הכלכלי שלו בתכנון מרכזי, כך שהחלטות אדמניסטרטיביות הן שקבעו את חלוקת המשאבים ואת המחירים, ולא כוחות השוק.

מאז המהפכה הבולשיוויקית ב1917, המדינה גדלה מחברת איכרים עם תעשיה מינימלית למעצמה התעשייתית השנייה בגודלה בעולם. לפי הסטטיסטיקה הסובייטית, החלק של ברית המועצות בייצור התעשייתי העולמי גדל מ-4 אחוזים ל-20 אחוזים בין 1913 ל1980. אם כי אנליסטים מערביים רבים חושבים כי טענות אלה מוגזמות, ההצלחה הסובייטית היא עדיין מרשימה. בין השנים 1928 ל1991 כל מסלול התפתחות הכלכלה הודרך על ידי סדרה של תוכניות אמביציוניות בשם תוכנית חומש. ברית המועצות נהפכה לאחת משלושת היצרניות הגדולות בעולם בתחום התעשייה הכבדה והמוצרים הבסיסיים, אך לא התקרבה למובילות בתחום התעשייה הקלה ומוצרי הצריכה. לאחר האירועים הקשים של מלחמת העולם השניה, כלכלתה של המדינה המשיכה לגדול, אם כי בשיעור לא אחיד. מדדי איכות חיים, אם כי עדיין צנועים יחסית למערב, השתפרו, ולאזרח הסובייטי בסוף שנות ה-80 היה בטחון כלכלי מסוים.

[עריכה] תכנון

התבססה על פי מערכת בעלות ממשלתית בניהם: גוספלאן (הועדה לתכנון ממשלתי), גוסבנק (הבנק הממשלתי) וגוססנאב (הועדה הממלכתית להספקת חומרים ומוצרים). עבור כל יוזמה חדשה, שרי התכנון (הנקראו גם מחזיקי הקרן) החליטו על כוח העבודה, חומרי הגלם, לוח זמנים, ערך עלות המוצרים ומחיריהם לצריכה. לאחר 1928 כל התעשייה הכבדה בתחום המתכות, התעשייה הכימית ותעשיית המכנית התנהלה על פי מודל זה.

[עריכה] תוכנית החומש

תוכנית החומש של בריה"מ היא תוכנית כלכלית שהגה מנהיגה של ברית המועצות, יוסיף ויסריונוביץ' סטלין ויושמה לראשונה בעולם בשנת 1928 בבריה"מ. ברבות השנים מדינות נוספות יישמו תוכנית חומש. התוכנית שינתה לחלוטין את הייצור התעשייתי הסובייטי והגדילה אותו ב400% מהתחלת התוכנית עד סיומה. תוכנית החומש מבוססת על הצבת מטרות אחת לחמש שנים. לכלל התוכניות היו חמש מטרות עיקריות:
1. תיעוש מהיר, שיציב את ברית המועצות ברמה טכנולוגית שווה לשאר העולם,
2. קולקטיביזציה של החקלאות, פירושה ביטול תוכנית הנאפ והלאמה של אמצעי הייצור בכפרים,
3. ביעור הבורות, העלאת רמת ההשכלה של האוכלוסייה הכפרית.
4. אוטונומיה רוסית, הפיכתה של רוסיה למדינה מתועשת ואוטונומית, שאינה תלויה בשאר מדינות העולם (איתם היו בסיכסוכים),
5. חיזוק הצבא, לאחר ביסוסה הכלכלי של ברית המועצות, שאף סטלין להגדיל את הצבא, ולחזק את האימפריה הסובייטית.

הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית (הפוליטבורו) היה מתווה קווי פעולה בסיסיים לתכנון וממנה את האחראים לפרויקטים, החלטות אלה הוגשו לקונגרס המפלגה להצבעה. לאחר ההצבעה התוכניות הועברה למועצת השרים (הממשלה), הממשלה שיכללה את התוכניות ושלחה אותם לגוספלאן שאספה מידע על הגשמתם.

יחודם של תוכניות החומש (ב-1928) בכך שהם החלו לפתח את התעשייה הכבדה מיד בכלכלה לא מפותחת מבלי לחכות שנים רבות לצבירת הון דרך התפתחות התעשייה הקלה ומבלי להסתמך על הון זר.

[עריכה] התפתחות כלכלית

אם כי ההישגים האלה היו מרשימים, בשנות ה-80 מנהיגים סובייטים עמדו בפני בעיות רבות. הייצור של מוצרי צריכה במגזרי החקלאות והצריכה לא היה תמיד מספיק. משברים במגזר החקלאי הביאו לאסון בשנות השלושים, כאשר קולקטיביזציה (הלאמה לרשות הכלל) נתקלה בהתנגדות של האיכרים (על פי הקומוניסטים, הם נקראו קולאקים), לרעב שהאנושות טרם ראתה ולמוות של כ5-10 מליון בני אדם, בעיקר באוקראינה, אך גם באזור דרום נהר הוולגה. תקופה זאת נקראת הולודומור באוקראינה והיא מוכרת כרצח עם במדינות רבות. במגזרי השירותים והצריכה, חוסר בהשקעות הביא לשוק שחור באזורים מסוימים, שהתבטא במחירת תוצרת חוץ של תיירים.

הגדל

בנוסף, מאז שנות ה-70, שיעור הגדילה של הכלכלה פחת באופן ניכר. פיתוח כלכלי רחב, המבוסס על שימוש בכמות גדולה של עובדים וחומרים כבר לא היה אפשרי, והפריון של הנכסים הסובייטיים היה עדיין נמוך יחסית למדינות מתועשות אחרות. איכות המוצר הייתה ירודה. מנהיגים סובייטיים עמדו בפני דילמה משמעותית: השליטה המרכזית החזקה שהדריכה את הפיתוח הכלכלי זה זמן רב לא הצליחה להביא ליצירתיות ולפריון, שכלכלה מפותחת ומודרנית כה צריכה.

המנהיגים של סוף שנות ה-80 הודו בכך שהגישות הכלכליות הישנות לא מועילות לפתרון בעיות חדשות, והם ביקשו ליצור תוכנית של רפורמה כלכלית על מנת לעורר את הכלכלה מחדש. המנהיגות, שבראשה מיכאיל גורבצ'וב, ניסתה פתרונות חדשים לבעיות הכלכליות באופן פתוח ("גלסנוסט"), דבר שמעולם לא נעשה בברית המועצות. שיטה אחת לשיפור הפריון הייתה הייתה להגדיל את כוחם של כוחות השוק. אך רפורמות שיגדילו את השפעתן של כוחות השוק יסמנו פיחות בסמכות והשליטה של ההיררכיה התכנונית.

הבנה של התפתחויות בכלכלה היה תפקיד מסובך עבור משקיפים מערביים. במדינה היו פערים כלכליים ואזוריים גדולים מאד, וניתוח של מידע סטטיסטי לפי אזור היה תהליך איטי ומסורבל. מעבר לכך, הסטטיסטיקה הסובייטית לא הייתה תמיד בת השוואה לסטטיסטיקה המערבית, שכן הם השתמשו במושגים סטטיסטיים וכלכליים שונים. רוב האנליסטים המערביים, וגם חלק מהסובייטיים, הטילו ספק בדיוקם של הסטטיסטיקות שפורסמו, ואמרו כי שיעורי הגדילה התעשייתית היו בדרך כלל גדולים יותר משהיו באמת.

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.