מנחם מנדל אוסישקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במנחם מנדל אוסישקין, מראשי הציונות; לערך העוסק באולם כדורסל בתל אביב, ראו אולם אוסישקין.
מנחם מנדל אוּסישְקין (14 באוגוסט 1863 - 2 באוקטובר 1941) היה מראשי הציונות, איש חובבי ציון וראש לקבוצה שכונתה ציוני ציון. פעל רבות בקונגרסים הציוניים והקים מוסדות שונים של התנועה הציונית. עמד בראש קרן קיימת לישראל.
אוסישקין נולד בעיירה קטנה בשם דוברובנה בבלארוס למשפחה חרדית. בילדותו עברה משפחתו למוסקווה. הוא הרבה לעסוק בשאלת הזהות היהודית-לאומית עוד בצעירותו, כשנחשף לספרות התחייה הלאומית ואף ייסד אגודה של עלייה לארץ ישראל שהתאחדה עם תנועת ביל"ו. היה חבר באגודת "בני ציון" ולאחר מכן היה מראשי התאחדות אגודות חובבי ציון באזור מוסקווה, תנועות שדגלו בעלייה והתיישבות ציונית.
בשנת 1891 עבר לפלך יקטרינסלב ברוסיה. הוא נתוודע בוינה לבנימין זאב הרצל והתרשם מספרו מדינת היהודים. בקונגרס הציוני הראשון ב-1897 נבחר להיות "מזכיר לעברית" והשתתף בויכוח על נוסח תוכנית באזל. בקונגרסים הבאים היה לחבר הועד הפועל הציוני, פעל רבות למען החדרת השפה העברית ונתמנה למורשה הציוני של כל רוסיה הדרומית.
בעקבות הזעזוע מפרעות קישינוב ב-1903 שהיה עד להם, ערך אוסישקין ביקור ארוך בארץ ישראל כדי לארגן ולאחד את היישוב היהודי. לשם כך נוסדה ביוזמתו בזכרון יעקב "הכנסת הגדולה של יהודי ארץ ישראל" אך למרות התקוות, נסיון האיחוד נכשל תוך זמן קצר ביותר. למרות זאת, הצליח איחוד המורים ונוסדה בעזרתו הסתדרות המורים.
משהתפרסמה תוכנית אוגנדה אותה הציע הרצל, עמד אוסישקין בראש מתנגדיה ונאבק כדי לסכלה. קריאתו להתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד התקבלה לבסוף בקונגרס הציוני השביעי ב-1905. בתקופה זו הוא פרסם את חיבורו החשוב "הפרוגרמה שלנו". חיבור זה תרם להתעוררות לפעולה מעשית ולהתיישבות בארץ, ובו הונחו היסודות לזרם הציונות הסינתטית, בדעה כי אין להפריד בין הפעילות המעשית לפעילות המדינית בארץ-ישראל.
משנת 1918 עמד בראש ועד הצירים, על מנת לארגן את היישוב ולקשר בינו לבין השלטון הבריטי בארץ. היה בעל השפעה בייסוד אספת הנבחרים והוועד הלאומי ופעל רבות למען החדרת השפה העברית כלשון לאומית רשמית. יחד עם חיים ויצמן פעל להקמת האוניברסיטה העברית.
בפברואר 1919 ייצג את התנועה הציונית בועידת ורסאי בפאריס, שם נשא נאום בעברית שעורר הד רב, בו קרא להקמת מדינה יהודית.
בקונגרס הציוני ה-13 ב-1923 לא נבחר עוד לראש הועד הפועל הציוני, עקב חילוקי דעות עם חיים ויצמן, ובמקום זאת התמנה ליו"ר הקרן הקיימת לישראל. בתפקידו כראש הקרן (בו כיהן עד יום מותו ב-1941), נקנו על ידי חברת הכשרת היישוב קרקעות רבים עבור הקק"ל, כשגולת הכותרת הייתה גאולת קרקעות עמק יזרעאל. פעל רבות נגד חוקי המנדט שהגבילו קניית אדמות. היה פעיל ביותר גם בקונגרסים הציוניים: ב-1935 נבחר לנשיא הוועד הפועל הציוני וב-1936 נאבק נגד תוכנית החלוקה של ועדת פיל. על שמו נקראה קבוצת יישובים בגליל בשם "מצודות אוסישקין".
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

