ערערה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערערה | |
|---|---|
| סמל היישוב | |
| שנת יסוד | |
| תעתיק לאנגלית | Ar'ara |
| סה"כ תושבים | 14,800 |
| שטח שיפוט | 9,000 ד' |
| אוכלוסייה | |
| גילאי 4-0 | 14.8% |
| גילאי 9-5 | 13% |
| גילאי 14-10 | 10.2% |
| גילאי 19-15 | 8.8% |
| גילאי 29-20 | 18.4% |
| גילאי 44-30 | 19.5% |
| גילאי 59-45 | 9.6% |
| גילאי 64-60 | 2.1% |
| 65 ומעלה | 3.5% |
| חינוך | |
| סה"כ בתי ספר | 9 |
| יסודיים | 7 |
| על-יסודיים | - |
| תלמידים | 4 |
| יסודיים | 2,003 |
| על-יסודיים | 1,193 |
| מספר כיתות | 112 |
| ממוצע תלמידים לכיתה |
29.0 |
| לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2001 |
|
ערערה (בערבית: عرعرة) היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 9,000 דונם. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1970.
[עריכה] שם היישוב
התושבים מציינים שהשם קשור לעץ הערער שהיה נפוץ באזור בתקופות קודמות, אולם קשה לקבל את הדעה הזאת כי השם הנרדף לעץ הערער היה ערער ולא ערערה, ואכן יישובים ערבים אחרים שנקשרים עם העץ הזה נקראים בשם ערער. היו אחרים שקשרו את המקום עם העיר ערוער אשר הוזכרה בתנ"ך, אולם בפועל השם ערוער מציין שני יישובים אחרים, אחד מהם הוקם בנגב והשני היה ליד נחל ארנון בירדן.
מפקד הצבא המוסלמי יזיד בן אלמוהלב בן המאה השביעית לספירה השתמש במילה ערערה באגרה אשר שלח למושל עיראק אל-חג'אג' בן יוסף כאשר מסר לו שהצבא המוסלמי נשאר ליד שפלת ההר כאשר אילץ את האויב לברוח למקום הגבוה שנמצא בין פסגת ההר ובין הגבעה .מפקד הצבא השתמש במילה ערערה כדי לציין את המקום הגבוה אשר נמצא בו האויב .ואכן הכפר הקדום נבנה במקום הזה משלוש סיבות עיקריות:
- המקום היה מבצר טבעי שהגן על התושבים מפלישות של שבטים שונים שנכחו באזור;
- בניית הכפר במקום הררי גרמה לניצול מרבי של האדמות החקלאיות שבעמק ואדי ערה;
- המקום סיפק לתושבים מקורות מים כאשר נבנו הבתים העתיקים סמוך למעיין המים המרכזי בכפר (עין אל-בלד).
[עריכה] אוכלוסייה
לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל ספטמבר 2003 יש בערערה 14,800 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.3 אחוז. רוב תושבי ערערה הם ערבים מוסלמים. היחס בין נשים לגברים הוא 972 נשים לכל 1,000 גברים.
לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2001, המועצה המקומית מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי נמוך (2 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת 2000 היה 59.4 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2000 היה 3,266 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,835 ש"ח).
[עריכה] היסטוריה
מרבית האוכלוסייה של ערערה עד התקופה הצלבנית הייתה כנראה שומרונית, ההיסטוריון והגיאוגרף המוסלמי אל-מסעודי בן המאה העשירית ראה שמרבית התושבים בכפר השתייכו לדת השומרונית. ואכן גילוי מערכות קבורה לשומרונים בערערה מחזקות את הטענה הזאת לצד הדעה הרווחת במחקר שמרבית תושבי השומרון בכלל היו שומרונים. אחרי הכיבוש הצלבני, הקימו הצלבנים מבצר על פסגת ההר שנקרא בשם Castallum שבא להגן על דרך ואדי ערה שחיברה בין העיר קיסריה ובין הגליל.
השליט הממלוכי בייברס השתלט על הכפר בשנת 1265 אחרי שכבש את מבצר ארסוף (רשפון, שליד הרצליה) מידי הצלבנים. ההיסטוריון המוסלמי, אל-מקריזי, התייחס לכפר באומרו שהשליט בייברס חילק את אדמות הכפר לשני נסיכים מוסלמים, האחד בשם עלאא אלדין אל-דוידאר והשני בשם סיף אלדין קפג'. חלוקת האדמות לנסיכים ולמפקדי צבא הייתה דרך מקובלת לתשלום שכר ואמצעי חשוב בהידוק הקשרים בין השליטים הממלוכים ובין אנשים שהשתייכו לאליטה הממלוכית.
בתקופה העות'מאנית הוזכר הכפר ערערה בספר המסים של המדינה העות'מאנית והיה אזכור ראשון למשפחות אשר התגוררו בכפר במאה ה-17. המשפחות האלה לא היו עוד קיימות בסוף המאה ה-18 כאשר הוחלפו במשפחות אחרות אשר עדיין קיימות בכפר. בראשית המאה ה-19 הייתה הגירה מצרית שנבעה מעלייתו של מוחמד עלי לשלטון וניהול מדיניות מסים חדשה שפגעה במשפחות רבות וגרמה להן לעזוב את הדלתא של הנילוס ולהגר לאזור המשולש. מקור שני להגירה המצרית היו החיילים המצריים אשר העדיפו להישאר במקום אחרי הכיבוש המצרי לאזור בשנת 1831 . המצב הזה הוביל לכך שמחצית מן התושבים בערערה נקראים עד היום הזה בשם מצארוה, כלומר המצריים.
בתקופת המנדט הבריטי, ובמיוחד ב-17 באוגוסט 1936 התנהל בכפר קרב קשה בין המורדים הערבים ובין החיילים הבריטים שאילץ את הצבא הבריטי לתגבר את כוחותיו באזור על מנת להתגבר על המרידות השונות שהיו באזור השומרון. עמד בראש המורדים בקרב ואדי ערערה (כמו שנקרא), אלשיח' עטיה עוד' אל-מצרי (המצרי) שהיה תלמידו של עז א-דין אל-קסאם שהיה מגדולי המורדים נגד הבריטים, אשר גייס תושבים רבים מן הכפר כלוחמים נגד הבריטים באמצעות הטפה דתית לאומית. בעקבות דיכוי המרידות בשומרון הוקמו באזור בסיסי משטרה בריטים על מנת למנוע מרד עתידי.
במלחמת העצמאות היה ממוקם בכפר בסיס צבאי לצבא העיראקי שפעל עם הלגיון הירדני. נוכחות הצבא העיראקי בכפר גרמה לכך שפליטים רבים מאזור חיפה והכרמל שהו באופן זמני בכפר עד שסולקו בשנת 1949 על בסיס הסכמי רודוס בין מדינת ישראל ובין ירדן שבמסגרתו הועבר הכפר לשלטון ישראלי עם תושביו המקוריים ובכך נאלצו הפליטים הרבים לעזוב את הכפר.
| מחוז חיפה | ||
| ערים | אום אל-פחם · אור עקיבא · באקה אל-גרביה · חדרה · חיפה · טירת כרמל · נשר · עיר הכרמל · קריית אתא · קריית ביאליק · קריית ים · קריית מוצקין | |
| מועצות מקומיות | בנימינה · בסמ"ה · ג'סר א-זרקא · ג'ת · זכרון יעקב · כפר קרע · מעלה עירון · ערערה · פוריידיס · פרדס חנה-כרכור · קציר-חריש · קריית טבעון · רכסים | |
| מועצות אזוריות | אלונה · זבולון · חוף הכרמל · מנשה | |

