מעמד הפרשים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעמד הפרשים (לטינית, יחיד: eques, רבים equites) היה אחד משני המעמדות העליונים ברפובליקה הרומית ובראשית ימי האימפריה הרומית. שמו של המעמד נובע מהדרישה המוקדמת להשתייכות אליו: סכום כסף מספיק להחזקת סוס. למרות הקרבה בשם, אין למעמד זה קשר לאבירים של ימי הביניים.
בתקופת הרפורמות של טיבריוס גרככוס ואחיו גאיוס גרככוס במאה השנייה לפנה"ס נקבעה אבחנה רשמית בין בני מעמד הפרשים לסנטורים. במאה זו היה מעמד הפרשים לבסיס ליציבות המשטר הרומי. בשנת 225, לדוגמה, היוו מעמד הפרשים מעט פחות מ-10% מכלל ציבור האזרחים, כלומר היו אלו "העשירון העליון" של החברה הרומית.
מבחינה כלכלית היוו הפרשים את הכח המניע של המשק הרומי – בכל תחומי הכלכלה: חקלאות, מסחר, בנקאות, בניה, עסקים – הם היו העשירים ביותר. לא הייתה התארגנות במסגרות ולא ננקטו פעולות קולקטיביות. שיתופי פעולה היו לצרכים כלכליים בלבד.
מעורבותו הישירה של המעמד בפוליטיקה הייתה קלושה, היות ומלבד מתי מעט נטו אנשי המעמד שלא לפנות לפוליטיקה, למרות שמבחינת יכולתם הכספית ומבחינה חוקית יכלו לעשות כן.
ניתן להניח כי המעורבות העקיפה בפוליטיקה הייתה גדולה בהרבה: אנשי מעמד הפרשים היו קשורים למשפחות הסנאטוריות (ולפיכך גם למגיסטראטים) בקשרי ידידות, קשרים חברתיים, עסקיים ומשפחתיים, עובדה שהובילה לאחדות אינטרסים בתחומים רבים, ומכאן היציבות שהעניקו למשטר הרומי: הם ראו בפקידי השלטון אנשים "שלהם" והשפעתם עליהם הייתה חזקה, ומצב בו שורר אמון ותיאום בין הצמרת הכלכלית והפוליטית של מדינה עוזר מאוד ליציבות המשטר (שזה אחד הדברים החשובים ביותר לכלכלה).
תחת שלטון אוגוסטוס, שבעצמו היה ממעמד הפרשים, שולבו אנשים במעמד הפרשים אם עמד לרשותם רכוש בגובה 400,000 ססטרצים. פרשים לא היו יכולים לעבור בדרך כלל למעמד סנטוריאלי באמצעות הבחרות למשרה רשמית, אך נהנו מיכולת לקיים פעילות עסקית, דבר שהיה מנוע מן הסנאטורים.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

