ערבית יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דף מגניזת קהיר, חלקו כתוב בערבית-יהודית
הגדל
דף מגניזת קהיר, חלקו כתוב בערבית-יהודית

ערבית יהודית היא קבוצת ניבים של השפה הערבית שדוברו בפי יהודים שחיו בארצות דוברות ערבית. מונח זה מתייחס גם לערבית ספרותית קלאסית שנכתבה באותיות עבריות, בעיקר בימי הביניים. שפה זו, כמו הלאדינו והיידיש, היא אחת מן השפות היהודיות שהתפתחו אצל יהודי התפוצות.

כמו אצל שאר דוברי הערבית, גם אצל היהודים היו ניבים שונים במקומות שונים. השפה נכתבה - לעתים לפי הניב המקומי ולעתים בשפה הקלאסית האחידה - באותיות עבריות (ולא באלפבית הערבי), עם תוספת של נקודות דיאקריטיות לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית.

רוב הניבים של הערבית היהודית נעלמו במאה העשרים, כשעברו רוב יהודי ארצות ערב לצרפת, לישראל ולארצות אחרות והתחילו לדבר בשפה המקומית (צרפתית או עברית ישראלית). משום כך נחשבת היום השפה הערבית היהודית, כמו שאר השפות היהודיות, שפה בסכנת היעלמות.

רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. החיבורים שנכתבו בערבית היהודית תורגמו לעברית למען יהודי אשכנז וצרפת; בין המתרגמים מפורסמת משפחת התיבונים. בין השאר נכתבו בערבית יהודית כתביו של רב סעדיה גאון, כתבי הרמב"ם (מורה נבוכים, פירוש המשניות וספר המצוות, למעט משנה תורה שנכתב בעברית), ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי ועוד ספרים רבים.

[עריכה] קישורים חיצוניים