בא במחתרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במשפט העברי דין בא במחתרת מתיר להרוג פורץ שפרץ בחשכת הלילה לביתו של אדם, כאשר יש חשש סביר שהוא עלול לרצוח את אלו שיתנגדו למעשי הגניבה שלו.

מקור הדין הוא בספר שמות (פרק כ"ב פסוקים א'-ב'): "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת - אֵין לוֹ דָּמִים: אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו - דָּמִים לוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ:"

חז"ל דנים בדין בא במחתרת, במשנה במסכת סנהדרין פרק ח', ועל פי הסברם, הבא במחתרת נידון על שם סופו, כלומר - לאור הצפוי להתרחש. יש לצפות שאדם ינסה לעמוד מול הפורץ, מכיוון שממונו של אדם חביב עליו כנפשו, ואין אדם מתאפק כאשר חומסים אותו. מאחר שהפורץ ייאבק עימו, הגניבה עלולה להסתיים ברציחתו של בעל הבית.

בתלמוד הבבלי (סנהדרין עב) ובתלמוד הירושלמי (פרק ח') מסבירים שהביטוי המקראי "אם זרחה השמש עליו" אינו כפשטו אלא כוונתו - אם ברור כשמש שהגנב לא ירצח, אין לו דין מוות, ומי שהורג אותו הינו רוצח. הראב"ד מסתייג מפרשנות זו וטוען שיש להסבירה כפשטה - מי שפורץ ביום לבית, עושה זאת מכיוון שמשער שאין אנשים בבית, ולכן איננו מתכוון לפגוע באדם, לעומת מי שפורץ בלילה.

בתלמוד מובאים דברי רב שאמר שכל אדם שהיה פורץ לביתו במחתרת הוא היה הורגו מלבד רב חנינא בר שילא, משום שהוא אדם רחמן, שברור לו שירחם עליו כמו שאב מרחם על בנו. בירושלמי רבי שמעון בר יוחאי חולק על רבי חייא, ואומר שאף במקרה שהפורץ נטל את הרכוש ויצא מחוץ לבית, עדיין מותר להורגו, דבר שלא התקבל להלכה.

הרמב"ם פוסק (הלכות גניבה פרק ט' הלכה ט') שבא במחתרת הוא כרודף אחר חבירו להורגו ולכן דמו מותר. הוא גם מרחיב את הדין, בין אם בא ביום או בלילה, ובין אם פרץ לביתו של האדם או לחצרו. אמנם במקרה שהוא פרץ לשדהו או לגינתו של אדם, חזקתו שבא רק לגנוב, ולכן דמו איננו מותר.

מכיוון שבא במחתרת מסכן את נפשו, במקרה שהוא שבר או גנב ונתפס לאחר מכן והובא לדין, דינו איננו כגנב רגיל שחייב בתשלומי כפל לפי החוק העברי, והוא פטור מהם.

מדין זה של בא במחתרת למד רבי ישמעאל שפיקוח נפש דוחה שבת בקל וחומר. (בבלי, יומא פ"ה)

אפשר להסביר את הקלות לכאורה שבה מתירים את דמו של אדם אף שלא הוכחה אשמתו, בכך שבא במחתרת עושה פעולה שמדירה אותו מחסות החוק. הוא שקול לאדם שמנסה לגנוב את הגבול ונכנס לשטח הפקר מסוכן. אפשר גם לראות בדין זה את החשיבות שייחס המקרא לביתו של האדם ולפרטיותו. זה אשר מנסה להפירה בחסות הלילה בזמן שהאדם ישן ונמצא בחולשתו, מתוייג כפושע מסוכן, שיש להתגונן מפניו אף בנטילת חייו.

[עריכה] קישורים חיצוניים