אוהל הדוד תום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוהל הדוד תום (Uncle Tom's Cabin) - ספר מאת הארייט ביצ'ר סטואו, שהייתה לו השפעה משמעותית בגיוס דעת הקהל בארצות הברית כנגד תופעת העבדות.
בספר יש תאור נוגע ללב של יסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מועבר מיד ליד ובסופו של דבר הופך לעבדו של אדון אכזר ורע לב. גם במצבו החדש הוא מקבל על עצמו את הדין ואין הוא מוחה למרות ההשפלות והמכות שהוא חוטף.
"אוהל הדוד תום" פורסם לראשונה ב-20 במרץ 1852 והיה הרומן הנמכר ביותר של המאה ה-19 והספר הנמכר ביותר אחרי התנ"ך. הסיפור פורסם לראשונה בהמשכים בעתון "נשיונל ארא". בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקניים לגבי הדפסתו בספר, אך משפורסם אזלו עותקיו מהשוק במהירות, ובתי דפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף.
מספרים כי הארייט ביצ'ר סטואו אמרה: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".
הרומן עודד את פריצת מלחמת האזרחים האמריקאית והתנועה לשחרור העבדות. משום שבתקופה זו זכויות יוצרים לא היו מעוגנים בחוק, במקביל לפרסום הרומן יצא מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (TOM SHOWS).
[עריכה] השפעת הספר
הספר יצא לאור ב-20 במרץ 1852. שמונה שנים לאחר מכן, ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית ברוב דחוק ביותר על פני יריבו שדגל בהמשך העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך את מלחמת האזרחים לבלתי נמנעת.
"אוהל הדוד תום" הפך במשך השנים להיות מושג לשוני לעבד נרצע שמתרפס כלפי אדוניו על אף כל ההשפלות והמכות שהוא סופג.
מסופר שכאשר פגש נשיא ארצות הברית באותה תקופה, אברהם לינקולן, את הסופרת ביצ'ר, הוא אמר לה: "את האישה הקטנה שסיפורה התחיל את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.
[עריכה] עלילת הספר
| פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
בתחילת הסיפור הדוד תום משועבד לאיכר הלבן ארתור שלבי בקנטקי. ג'ורג' בן ה-13, בנו של שלבי, מלמד את תום לקרוא. אולם אביו עומד לאבד את חוותו עקב חובות כבדים ולכן הוא מוכר לסוחר עבדים את הדוד תום, עבד בגיל העמידה עם אישה וילדים, ואת הרי בנה של המשרתת אליזה. זו מחליטה לקחת את בנה הרי ולהמלט לצפון ארצות הברית המשוחררת מעבדות. סוחר העבדים שוכר צייד עבדים שימצא אותם ויחזיר אותם לקנטקי. אליזה, בנה ובעלה ג'ורג' (שנמלט גם הוא מהדרום אל הצפון) מחליטים לברוח לקנדה באמצעות "מחתרת השחרור" (כינוי למערכת דרכי בריחה חשאיות בה השתמשו העבדים במדינות הדרום בארצות הברית כדי להימלט לצפון).
בינתיים קונה סוחר העבדים את הדוד תום ולוקח אותו לשוק העבדים שליד נהר המיסיסיפי. על הסירה פוגש תום בחורה צעירה ולבנה בשם אווה המתיידדת עמו. כאשר אווה נופלת מהסירה, תום מושה אותה מן המים ומציל את חייה. אביה של אווה קונה את תום מסוחר העבדים ולוקח אותו איתם אל ביתם אשר בניו-אורלינס.
בינתיים, צייד העבדים תופס את אליזה בעלה ובנם הרי, אך נורה על ידי הבעל. אליזה חוששת לחייו של "הצייד" והם משאירים אותו בצפון ארצות הברית על-מנת שיקבל טיפול רפואי ונמלטים בביטחה לקנדה.
לאחר שנתיים בהם גר הדוד תום אצל משפחתה של אווה, אווה חולה במחלה אנושה ומתה. אביה מתכוון לשחרר את תום כפי שהבטיח לביתו לפני מותה אך נדקר במהלך תגרה ומת. אשתו המרשעת מוכרת את תום למר סיימון לגרי המתגורר במדינת הדרום לואיזיאנה. תום משכנע שתי שפחות לברוח מסיימון לגרי אדונן. כאשר הדבר מתגלה, תום מושפל, חוטף מכות רצח המובילות למותו הטרגי כקדוש מעונה.
ג'ורג' שלבי (בנו של ארתור שלבי שנפטר בינתיים) מגיע לניו אורלינס כדי לקנות את תום לחופשי אך מגלה כי זה מאוחר מידי, הדוד תום נפטר. הוא חוזר לחווה בקנטקי ומשחרר את כל העבדים לזיכרו של תום.
לפני שעוזבים העבדים את החווה לחופשי, מבקש מהם ג'ורג' להביט באוהלו של הדוד תום (באנגלית ביקתה= CABIN) ולזכור את הקורבן שהקריב תום במותו ולהחזיק באמונה הנוצרית הטובה בה החזיק גם תום עד יומו האחרון.

