יהדות תוניסיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות תוניסיה היא קהילה יהודית עתיקת יומין באזור תוניסיה שבצפון אפריקה, שהוקמה עוד לפני ימי האימפריה הרומית, לפני כ-2,300 שנים.
[עריכה] עד המאה ה-19
במהלך המאה ה-7 נכבשה תוניסיה על ידי המוסלמים והיהודים זכו למעמד ה"דימי" (בן חסות) המציין את מעמדם הנחות ביחס לשכניהם המוסלמים. למרות זאת, היה מצבם של יהודי תוניסיה טוב יחסית למעמדם של יהודי מרוקו או יהודי אלג'יריה.
השליטים התחלפו כל כמה שנים וכאשר "זכו" היהודים לשליט סובלני, הורשו חלקם לעסוק במסחר נרחב יחסית, ולכן מצבם הכלכלי השתפר במידת מה. עם זאת היהודים חיו בשכונות קטנות וצפופות ובעוני קשה, ביחס לשכניהם המוסלמים שחיו ברמת חיים טובה בהרבה.
במהלך המאה ה-13 החליט שליט תוניסיה על מדיניות תקיפה כנגד היהודים ולכן גורשו באותה העת יהודי קירואן, הקרובה לעיר תוניס, מעיר זו.
בין המאות ה-15 וה-17 היגרו לתוניס יהודים רבים, בעיקר מספרד ומאיטליה. במהלך המאה ה-16 התחולל מפנה קיצוני אנטישמי אשר היהודים סבלו ממנו קשות.
[עריכה] מהמאה ה-19 ועד ימינו
בשנת 1855 עלה לשלטון בתוניסיה מוחמד ביי שניסה לערוך רפורמה ליברלית למען המיעוטים, וביניהם היהודים, ובמהלך זה הוריד מעליהם את עול תואר ה"דימי" ואת תשלום מס הגולגולת שחויבו לשלם.
כתוצאה מרפורמה זו בשנת 1864 התחיל מרד קשה על דרכו הליברלית של ביי והוא נאלץ להחזיר את המצב כפי שהיה קודם לכן. כחלק מהמרד הגדול שהתרחש נפגעו יהודים רבים, נפגע רכוש בהיקף נרחב ובתי כנסת רבים נפגעו. המאורעות נמשכו עוד מספר שנים ובשנת 1869 הם אף חדרו לעיר הבירה תוניס.
בשנת 1881 נעשה שינוי לטובה במצב היהודים בתוניסיה עם כניסת הכוחות הצרפתים לתוניסיה. בשנת 1910 הורשו יהודי תוניסיה אף להחזיק באזרחות צרפתית. הפדרציה הציונית נוסדה בתוניסיה בשנת 1920. היא ייצגה 8 אגודות ציוניות. הפדרציה הציונית ערכה התרמות כספיות בקרב יהודי תוניסיה להסתדרות הציונית העולמית. במסגרת הפעילות הציונית בתוניסיה התקיימו בחירות לצירים שייצגו את יהדות תוניסיה בקונגרסים הציוניים.
למרות השיפור במצב היהודים עדיין לא יכלו הצרפתים לעצור כל התפרעות המונית של אנשי תוניסיה, וכך היה בשנת 1934 כאשר המון זועם ביצע פרעות קשים ביהודי תוניסיה ובמאורעות אלו נהרגו 25 יהודים, ביניהם נשים וילדים.
במלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי תוניסיה עקב שיתוף הפעולה בין משטר וישי וגרמניה כאשר המצב הגיע עד כדי כך שבית הכנסת הגדול של תוניס שימש כאורווה לסוסי הצבא הנאצי.
בשנת 1948 נמנו בתוניסיה כ-105,000 יהודים.
בשנת 1956 עזבה צרפת את שטחי תוניסיה והיא קיבלה את עצמאותה. מאותו העת נפגעו היהודים מאוד ורבים הבינו כי אין סיכוי רב כי יוכלו להתקיים עוד זמן רב במצב שכזה. כתוצאה מכך, משנת 1956 ועד שנת 1967 עזבו את תוניסיה כ-80,000 יהודים, כ-40,000 מתוכם עלו לישראל וכ-40,000 היגרו לצרפת.
בשנת 1967, עם העזיבה ההמונית של היהודים, ערכו המוסלמים פרעות קשים ביהודים הנותרים, וברכוש ובתי הכנסת שנותרו בתוניסיה. בשנת 1960 חולל בית הכנסת הגדול של תוניס.
כיום מתגוררים בתוניסיה כ-1,800 יהודים, רובם מרוכזים בתוניס ובאי ג'רבה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- חיים סעדון (עורך), תוניסיה, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, תשס"ה.

