יהויכין המלך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהויכין (גם כניהו, יכניה, יכוניה, יויכין) היה מלך יהודה למשך שלשה חודשים בשנת 598 לפנה"ס. בסוף תקופה זו הוגלה יהויכין על ידי נבוכדנאצר השני לבבל, יחד עם האליטות של יהודה, בגלות הנקראת "גלות יהויכין".
נולד ליהויקים ולאשתו נחשתא.
בארבע תעודות בבליות משנת 592 לפנה"ס, בהן רשימות של הקצבות מזון, נקרא יהויכין בשם "מלך ארץ יהודה", כלומר, נשמר מעמדו כמלך גולה, עם בניו ונשותיו. רמזים לשביו ולגלותו של יהויכין נשמעים בנבואות ירמיהו ויחזקאל ובמגילת איכה.
[עריכה] אירועי סוף המצור על יהודה
בכסלו 598 יצא נבוכדראצר במסע ליהודה (כ-1600 ק"מ), ונטה את מחנהו מנגד לירושלים, כאשר הכוחות שפעלו ביהודה מאז סוף השנה הקודמת הצטרפו אליו.
ב-2 באדר 597 נלכדה ירושלים, לאחר שיהויכין הסגיר עצמו למלך בבל.
יהויכין נלקח בשבי לבבל, ועמו אוצרות המקדש ואוצרות בית המלך, ועמם כל הצמרת השלטונית ובית המלוכה, נכבדי העיר והארץ ("אילי הארץ"), העשירים ("גיבורי החיל"), ו"החרש והמסגר" - היינו האומנים. רק "דלת הארץ" נותרה בירושלים.
[עריכה] גלות יהודה
באשר למספרי המוגלים שהגלה נבוכדראצר, קיימת אי בהירות: האם מדובר כאן בשתי הגליות - האחת מיהודה (7000 איש ואלף מ"החרש והמסגר") והשנייה מירושלים (10,000 בתוספת "החרש והמסגר"), או שהמדובר הוא בסך הכול ב-10,000 גולים, שעליהם נוספו עוד "החרש והמסגר", שמהם היו 7000 "גבורי החיל", ו-1,000 "החרש והמסגר". בירמיהו נב,כח נאמר: "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה". כלומר, ירמיהו יודע על 3023 איש מיהודה שהוגלו בשנה ה-7 של נבוכדראצר, כלומר באותה שנה שלקראת סופה נלכדה ירושלים, אם כי יתכן שדבר זה היה עוד לפני נפילת ירושלים. לכן, יתכן ש-3023 איש אלו בתוספת ל-7,000 הם שיצרו יחד את המספר 10,000 איש.
ברם, לא המספר של הגולים הוא החשוב ביותר כאן אלא בראש וראשונה הֵרכבה של גלות יהויכין: צמרת העם, בית המלוכה, השרים והנכבדים, ומיטב הצבא ובעלי המקצוע (מל"ב כד,יב-טז; וראה יר' כד,א; כז,כ; כט,ב). בנוסף לכך גלתה גם ההנהגה הדתית - כוהנים ונביאים (יר' כט,א,כט ואילך), ובכללם הנביא יחזקאל, אם כי ירמיהו נותר בירושלים, וכן גלות בעלי האחוזות והרכוש (מל"ב כד,יד: "לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ"). לא לחינם דימה ירמיהו גלות זו ל"תאנים הטובות" בחזונות על שני דודאי התאנים (יר' כד,ה). הגלייה איכותית זו של צמרת יהודה ערערה את יסודות הממלכה בעשור האחרון לקיומה, והגליית עיקר הצבא והמומחים לתעשיית הנשק ולמלאכת הביצור ("החרש והמסגר") נטלו מיהודה את היכולת לשקם את עוצמתה הצבאית ואת הגנתה. טיבו של "המס הכבד" אשר לדברי הכרוניקה הבבלית לקח נבוכדראצר אינו ידוע, ואף לא אם היה זה מכל יהודה (היינו מכל העם) או רק מירושלים (כלומר, מאוצרות המקדש ובית המלך). אך יש להניח שגם למס זה הייתה השפעה שלילית על מידת יכולתה של יהודה להתאושש מן המכה.
בני הגולה עצמם תפסו את גלות יהויכין כמאורע המכריע בקורות חורבן היישוב בארץ, ולפיכך הנהיגו מניין שנים חדש על-פי מאורע זה. מניין שנים חדש זה בא לכלל ביטוי במל"ב כה,כז: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא".
כן בא מנין זה לכלל ביטוי בספר יחזקאל, כמו למשל יח' א,א-ב: "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה... הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין".
[עריכה] מעמדו של יהויכין בבבל
ליהויכין נשמר עם-זאת גם בגלותו מעמדו המלכותי וכינויו כמלך, כפי שמסתבר מארבעה תעודות להספקת מזון לגולים מארמונו של נבוכדראצר. בכל ארבע התעודות נזכר יהויכין כ"מלך ארץ יהודה", ולפחות באחת מהן שזמנה מצוין - שנת 13 לנבוכדראצר, כלומר 592/591, מתברר שיהויכין נשא תואר זה גם בתקופת כהונתו של צדקיהו. מבחינה זו הוא לא היה יוצא דופן, כפי שניתן ללמוד מרשימה אחרת משנת 570 בקירוב בה נמנים רשימת שליטים גולים - ביניהם מלכי צור, עזה, צידון, ארוד ואשדוד - בחצרו של מלך בבל. יתכן שהייתה זו מדיניות מכוונת לשמור על המלכים המוגלים במעמדם הרם למען ישמשו כאיום על המלכים שמונו תחתיהם לבל ימרדו פן יוחזר המלך המוגלה לארצו ויוצב תחתם. וכך גם המקרא אומר:
"וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל-יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו" (מל"ב כה,כז-ל).
| מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה) | |||||||||
| רחבעם | אבים | אסא | יהושפט | יהורם | אחזיהו | עתליה | יהואש | אמציה | עוזיהו |
| 928 | 911 | 908 | 867 | 846 | 843 | 842 | 836 | 798 | 769 |
| יותם | אחז | חזקיהו | מנשה | אמון | יאשיהו | יהואחז | יהויקים | יהויכין | צדקיהו |
| 758 | 733 | 727 | 698 | 641 | 639 | 609 | 608 | 597 | 596-586 |

