יצירות בלתי גמורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בכל תולדות המוזיקה הקלאסית לא הספיקו להשלים מלחינים מסוימים את יצירותיהם ומתו בטרם הספיקו להשלימן. להלן מובאת רשימה ממצה של חלק מן היצירות אשר לא הושלמו:

תוכן עניינים

[עריכה] שוברט

פרנץ פטר שוברט הותיר אחריו סונטות, לידים ויצירות אחרות אשר לא השלימן:

  • האופרטה Der Spiegelritter, מספר קטלוגי D.2, ממנה נכתב רק חלקה הראשון.
  • הזינגשפיל Claudine von Villa Bella, מספר קטלוגי D.239, ממנה נכתבו עשרה חלקים אך היתר לא נכתבו.
  • הליד Mignon, מספר קטלוגי D.469.
  • הסונטה לפסנתר "אלגרו בפה דיאז" (אנגלית: Allegro in f-sharp for piano), מספר קטלוגי D.571.
  • הסונטה לפסנתר מס' 11 בפה (אנגלית: Sonata no.11 in f for piano), מספר קטלוגי D.625.
  • הליד Ueber allen Zauber Liebe, מספר קטלוגי D.682.
  • האוקטט (יצירה לשמונה כלי נגינה) Gesang der Geister über den Wassern, מספר קטלוגי D.704, מיועד לקולות גבריים.
  • סונטה מס' 15 בדו המכונה Reliquie, מספר קטלוגי D.840, חלקים השני והרביעי לא גמורים.

[עריכה] באך

יוהן סבסטיאן באך לא השלים שתי יצירות:

  • הקנטטה החילונית Vergnügte Pleißenstadt, רי"ב 216
  • היצירה האחרונה שכתב ובעקבות מחלתו לא הספיק להשלימה: אמנות הפוגה (גרמנית: Die Kunst der Fuge, מספר קטלוגי BWV1080). זוהי אחת מיצירותיו החשובות של באך ובעלת חלקים קונטרפונקטיים יוצאי דופן בעושרם ומידת המורכבות והיופי שבהם. באך כתב את היצירה בשנים 1749-1750 (למרות שאת ההכנות לחלק מהפרקים כתב ב-1742).
היצירה מורכבת מ-14 פוגות וארבעה קאנונים. באך לא השלים את הפוגה האחרונה מבין ה-14.

[עריכה] מוצרט

אחד מסיפורי השלמת היצירה המפורסמים בהיסטורייה הייתה מלאכת השלמת הרקוויאם K.626 אשר הולחן על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט בחודשים אשר לפני מותו. זוהי היצירה האחרונה שכתב וטרם הספיק להשלימה. בשוכבו חולה על מיטתו הורה לתלמידו פרנץ קסאבייר זיסמאייר כיצד להשלימה. זיסמאייר אמנם עשה גרסה משלו, אך לא כל המוסיקולוגים הסכימו עמה, ואינספור גרסאות חדשות מאז שנת הלחנת היצירה - 1791 - התפרסמו על ידי מגוון מלחינים אשר נתרמו להשלים את היצירה.
הרקוויאם נחשב לאחד היצירות החשובות של מוצרט. הוא מהווה יצירה דתית, מיסה קתולית המבוצעת לזכרו של מת, בה מקהלה ותזמורת מפיקים את מבין גדולי הצלילים בעלי המשמעות מבין היסטוריית היצירות של מוצרט. אחת הגרסאות המקובלות ביותר היום לרקוויאם היא גרסתו של המוסיקולוג רוברט לווין.

[עריכה] ביזה

המלחין ז'ורז' ביזה אמנם לא השלים שתיים מיצירותיו, אך זאת לא בשל מוות בטרם הלחנתן עד סופן, אלא בשל חשש בשל הרף שהציבו מלחינים בשעתו. אמנם ביזה היה מגדולי המלחינים בהיסטוריה, אך עד מותו הוא לא הציג עד סיומן שתיים מהסימפוניות שלו:

  • סימפוניית רומא: לאחר אחת עשרה שנים של התלבטויות (1860-1871), עם הצגה חלקית ב-1869, ביזה עדיין לא יכל להציג גרסה סופית של סימפוניית רומא.
  • סימפונייה בדו: מספר עשורים לאחר מותו, אחת מיצירותיו המוקדמות של ביזה, הסימפונייה בדו אשר לא הוצגה מעולם, גולתה מחדש ונזדקקה רק ל"פינישים" קטנים מסביב בלבד בכדי להפוך לאחת מהיצירות הנודעות והאהובות מעולם.

[עריכה] בורודין

המלחין הרוסי אלכסנדר בורודין הותיר לא גמורה יצירה אחת שלו, והיא "סימפונייה מס' 3".

[עריכה] ברוקנר

אנטון ברוקנר הותיר אחריו את ה"סימפונייה מס' 9" שלו לא גמורה בחלקה הרביעי והאחרון. גרסאות רבות במהלך ההיסטורייה נכתבו להשלמת יצירה זו, ביניהן:

  • גרסתו של ויליאם קרגן
  • גרסתם של ניקולה סמאל וג'וזפה מזוקה
  • גרסתם של ניקולה סמאל, ג'וזפה מזוקה, ג'ון א. פיליפס ובנג'מין גנאר קוהרס

[עריכה] מאהלר

המלחין האוסטרי גוסטב מאהלר לא הספיק להשלים את "סימפונייה מס' 10", יצירתו האחרונה אשר הלחין אותה בשנים 1910-1911, והותיר אותה כטיוטה ולא ניתנת להצגה לפני קהל. לאחר מותו נעשו מספר צעדים מצד מוסיקולוגים רבים בעולם להשלים את היצירה, ואכן ישנן מספר גרסאות לה כיום, ביניהן של ארנסט קרנק, ברונו וולטר וליאונרד ברנשטיין.

[עריכה] סיבליוס

המלחין הפיני יאן סיבליוס הותיר מאחור לא גמורה את "סימפונייה מס' 8" שלו. ב-1945, סיבליוס שרף את דפיה ולא נותר ממנה זכר עד היום. זוהי נותרה לאחת התעלומות הגדולות של המאה ה-20. הוא סירב לדון בעניין עם עיתונאים, אך משיחות עם חבריו התברר שהמנגינה עדיין מנוגנת בראשו וכי הוא התכוון להתחיל לכתוב אותה מחדש, אך המנגינה מתה עמו ב-1957.