פולחן השטן ברוק הכבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הבי מטאל
זרמים במטאל:

אינדסטריאל מטאל
בלאק מטאל
דום מטאל
דת' מטאל
מטאל גותי
מטאל קלאסי
מטאל סימפוני
נו-מטאל
פאוור מטאל
פולק מטאל
פרוגרסיב מטאל
ת'ראש מטאל

סצנות אזוריות:

דת' מטאל סקנדינבי
הגל החדש
של הרוק הכבד הבריטי

אמנים בולטים:

אוזי אוסבורן
איירון מיידן
בלאק סבאת'
ג'ודס פריסט
מטאליקה
דרים ת'יאטר

תרבות המטאל:

מטאליסט
פוגו
פולחן השטן ברוק הכבד
פוליטיקה במטאל

ראו גם:

גראנג'
רוק שיער

ג'ודס פריסט. הואשמו בהסתה לרצח
הגדל
ג'ודס פריסט. הואשמו בהסתה לרצח
אוזי אוסבורן. הואשם בהסתה להתאבדות
הגדל
אוזי אוסבורן. הואשם בהסתה להתאבדות

מאז היווסדות הרוק הכבד בשנות השבעים, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה לפולחן השטן. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, השתמשו במוטיבים שטניים כדי למשוך תשומת לב. ה"שטניזם" של האומנים התבטא במלות השירים, בהופעה החיצונית ובעטיפות האלבומים.

תוכן עניינים

[עריכה] שנות השבעים והשמונים

כמה מהלהקות הבולטות ביותר, אשר הנהיגו את מהפכת הרוק בשנות השבעים והשמונים היו שטניות במידה כזו או אחרת (תיאור יותר מפורט אפשר לקרוא בערך של כל אחת מהלהקות): חברי להקת הגלאם רוק האמריקאית קיס, צבעו את פניהם ונשכו לעצמם את הלשון עד זוב דם. להקת המטאל האנגלית בלק סאבת', יצרה מוזיקת אימה והשתמשה בסמלי שטן. סולן הלהקה, אוזי אוסבורן, אשר פרש בשנות השמונים לקריירת סולו, המשיך בדרכה של להקת האם שלו. להקת המטאל האנגלית איירון מיידן, ייצגה את עצמה באמצעות השלד המפלצתי "אדי". ובראש ובראשונה, יש לציין את זמר הרוק האמריקאי אליס קופר, אשר עשה תיאטרון שלם על הבמה.

[עריכה] תחילת ההתנגדות לרוק ולמטאל

בשנות השמונים יצאו ארגונים נוצריים פונדמנטליסטיים בבריטניה למלחמת חורמה נגד הרוק הכבד, בטענה שסגנון זה משחית את ערכיו של הנוער הסוגד לו ואף גורם לו להידרדר לפשע. זאת, למרות העובדה שהלהקות השתמשו במוטיבים השטניים רק בתור גימיק ואף בעצמם לא התייחסו ברצינות לנושא. אף להקה, מלבד מספר להקות שוליים לא מוכרות, מעולם לא הטיפה במפורש לסגוד לשטן או להתנהג בצורה בלתי מוסרית. תחילה מיסיונרים דתיים למיניהם יצאו למסעי הסברה ברחבי המדינה, בתקווה לשכנע את הנוער להפסיק לשמוע רוק כבד. אחרי שנחלו כישלון חרוץ, החליטו המיסיונרים להעלות את המאבק רמה אחת קדימה ופנו לבתי המשפט.

[עריכה] השלב המשפטי

[עריכה] התביעה נגד ג'ודס פריסט

הלהקה הראשונה אשר מצאה את עצמה על ספסל הנאשמים הייתה להקת הרוק האנגלית ג'ודס פריסט. הוגשה תביעה נגד חברי הלהקה בעוון הסתה לרצח, לאחר שמוזיקת הלהקה הושמעה בזמן ביצוע הרצח של נער בידי חבריו, מעריצי הלהקה. חברי הלהקה טענו שאין שום קשר בין הרצח לעובדה שהרוצחים העריצו אותם, שכן אף שיר של הלהקה אינו מעודד רצח. תשובת התובעים הייתה, שאם משמיעים את תקליט הלהקה אחורה, אפשר לשמוע את המלים “do it” ("עשה זאת"). חברי הלהקה טענו שאין להם מסרים סמויים בשירים ויצאו זכאים במשפט.

[עריכה] התביעה נגד אוזי

הנאשם הבא היה כוכב המטאל האנגלי אוזי אוסבורן, אשר הואשם בהסתה להתאבדות לאחר שנער אנגלי שמע את השיר שלו “Suicide Solution” והתאבד. פירוש שם השיר הוא "תמיסת התאבדות", שכן נושא השיר הוא הנזקים הנגרמים משתיית אלכוהול, אך למלה solution גם פירוש נוסף והוא "פתרון", כך שאפשר לפרש את שם השיר כ"פתרון התאבדות". אביו של הנער העיד במשפט, כי לפני ההתאבדות בנו אמר לו "הפתרון נמצא אצל אוזי".

למרות העובדה כי הפעם היו ראיות יותר מוצקות לקשר שבין מוזיקת המטאל לאסון, גם אוזי יצא זכאי, ומאז החל המאבק הנוצרי האנטי-מטאלי לדעוך.

[עריכה] פולחן השטן ברוק כיום

כיום, כל סגנונות הרוק התרחקו מרחק רב מהזרם המרכזי של הרוק, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה תרבותית. סגנון הרוק היחיד שטוען על המשך המסורת השטנית הוא המטאל, ובמיוחד הבלק מטאל. בעוד שנושאי המוות, הרצח והאלימות הם נושאים שכיחים מאוד במטאל על כל סוגיו, הנה הבלק מטאל הוא שטני ממש, והוא מטיף נגד הנצרות ומדבר על קץ האנושות.