איסור לשון הרע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התורה אוסרת לדבר לְשון הרע, כלומר כל דיבור רע על יחיד או רבים הכול פרסום מעשיהם הרעים, או היכול לפגוע בהם או להעליבם.

תוכן עניינים

[עריכה] מקורות על איסור לשון הרע

מקור איסור לשון הרע בתורה בספר ויקרא (פרק י"ט ט"ז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". את הקללה במעמד עיבל וגריזים, "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (ספר דברים פרק כ"ז כ"ד) יחסו חז"ל לאמירה של לשון הרע שהיא הכאתו של אדם בסתר. הלכות לשון הרע נידונים ברמב"ם בהלכות דעות פרק ז' ובקיצור שולחן ערוך סימן ל'. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כתב את הספר חפץ חיים ובו הוא דן באריכות בהלכות לשון הרע. ספר זה הפך ליסוד בהלכות לשון הרע ועליו נכתבו תקצירים דוגמת הספר "נצור לשונך".

[עריכה] סוגי לשון הרע

לשון הרע מתפצל למספר סוגים:

  • לשון הרע האסור מן התורה הוא סיפור על אדם או קבוצת אנשים דבר אמיתי שהוא רע או מזיק לאדם. אין צורך ששני התנאים יתמלאו כדי שדיבור ייחשב לשון הרע. למשל, סיפור שאדם הוא מכוער למרות שזה לא מזיק לו נחשב לשון הרע. כמו כן, סיפור על אדם שהוא ג'ינג'י למעביד השוקל להעסיק אותו ושונא ג'ינג'ים הוא לשון הרע, למרות שאין כל רע בלהיות ג'ינג'י.
  • הוצאת שם רע או הוצאת דיבה - הוא לשון הרע אשר בנוסף לכך הוא שקרי.
  • רכילות - סיפור דבריו או מעשיו של אחר כלפי השומע. למשל - "יוסי אמר עליך שאתה מעתיק במבחנים".
  • אבק לשון הרע - דברים אשר עלולים להביא לידי כך שאנשים ידברו לשון הרע. אבק לשון הרע אסור מדרבנן. דוגמאות לאבק לשון הרע:
    • רמיזות שיש משהו רע למרות שלא מספרים אותו. לדוגמה: "יותר טוב שלא נדבר על שמעון".
    • דיבור דברי שבח על אדם בפני שונאיו, בשל העובדה שהוא עלול להוביל להתנגדות של השומעים ולדיבור בגנותו של האדם.
    • דברים מותרים שהשומע עלול לפרשם לרעה.

[עריכה] לשון הרע בתנ"ך

בתנ"ך מסופר על יוסף שהביא את דבת אחיו רעה אל אביהם, דבר שקומם עליו את האחים. כן מסופר שהמרגלים הוציאו דיבה על ארץ ישראל וטענו שלמרות היותה ארץ זבת חלב ודבש לא כדאי לעלות אליה כי היא ארץ אוכלת יושביה. הוצאת דיבה גם קיימת בדין המקראי, שבו עונשים בקנס, חתן שמעיד לשקר לאחר ליל הכלולות, כי לא מצא לאישתו בתולים. (ספר דברים פרק כ"ב י"ט)

בספר תהילים לשון הרע מתואר כחץ מחודד שפוגע ברחוקים, וכרעל שמרעיל את האוירה החברתית.

המקרא בספר ויקרא גם עומד בפסוק סמוך לאיסור רכילות על המניע הנפשי לכך, ומציב לו סובלימציה מתקנת, "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ! הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ - וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:"


[עריכה] הקשר בין לשון הרע לצרעת

מרים הנביאה מוזכרת בספר במדבר פרק י"ב כמדברת רע במשה אחיה. בעקבות דיבור זה היא נענשת בצרעת. בספר דברים מוזהרים בני ישראל להשמר בנגע הצרעת ומיד אחר כך: "זכור את עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

שתי פרשות בתורה, תזריע ומצורע עוסקות בצרעת, נושא אשר יש לו מעט מאוד רלוונטיות לימינו. על כן, בדיון בפרשות אלו נהוג לדון באיסור לשון הרע הנחשב לגורם הראשון במעלה לצרעת מבחינה רוחנית.

[עריכה] חומרת איסור לשון הרע

אף שעל לשון הרע אין עונש בידי אדם, מכיון שדיבור לא נחשב מעשה, הזהירו חז"ל מאוד על לשון הרע ואמרו: "לשון הרע שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים".

[עריכה] ראו גם

שפות אחרות