פצצת כדור פורח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פצצת כדור פורח (ביפנית: 風船爆弾; פירוש מילולי: "פצצה הנישאת על־ידי הרוח" או "פצצה הנשלחת על־ידי הרוח") היא כדור פורח ממולא מימן, שנשא מטען 15 ק"ג חומר נפץ, ושימש את האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה לשם תקיפה של ארצות הברית היבשתית.
קוטרו של הכדור הפורח היה כעשרה מטרים. פצצות הכדור הפורח נשלחו לאוויר מאתרים בחופו המזרחי של האי הונשו, הוא האי המרכזי של יפן.
[עריכה] הפצצה היפנית באורגון
ב־5 במאי 1945 הרגה פצצת כדור פורח אישה וחמישה ילדים סמוך ללייקוויו, אורגון כאשר גררו אותה מן היער. הרוגים אלו היו, ככל הידוע, הקורבנות היחידים של מתקפת "פצצות הכדור הפורח" והיחידים שנהרגו על אדמת ארצות הברית היבשתית כתוצאה ישירה של התקפת אויב במלחמת העולם השנייה.

