יצחק דנציגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עבדות אבן בשער הכניסה לקמפוס גבעת רם בירושלים, 5/06
הגדל
עבדות אבן בשער הכניסה לקמפוס גבעת רם בירושלים, 5/06

יצחק דנציגר (1916 - 1977) היה פסל ישראלי, ממייסדי הסגנון הכנעני. פסלו החשוב ביותר הוא נמרוד.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו האישיים

דנציגר נולד ב-1916 בברלין שבגרמניה וב-1923 עלה לישראל. בתחילה התגורר דנציגר בירושלים, מול שער הפרחים, עם אביו (אמו ואחיו), שהיה מראשוני המנתחים. ב-1929, לאחר מאורעות תרפ"ט, עברה המשפחה לתל אביב, שם ייסד אביו את בית החולים "דנציגר", בקרבת גימנסיה הרצליה. ב-1977 נהרג דנציגר בתאונת דרכים.

[עריכה] קריירה

דנציגר החל ללמוד פיסול אצל זאב בן צבי. בין השנים 1934 - 1937 למד בסלייד סקול בלונדון, ולאחר מלחמת העולם השנייה למד עיצוב נוף וגנים באוניברסיטת לונדון, וכמו כן בפריס. בשנת 1955 חזר ארצה והחל ללמד בטכניון בחיפה, והתמנה לפרופסור לאדריכלות ב-1968.

[עריכה] מין הקדמה לפסל נמרוד

כאשר אברהם מלניקוב עבד על אנדרטת תל חי ופיסל את האריה השואג התרוצץ ברחובות תל אביב נער שהיה להוט אחר משחקים ולא חלם להיות פסל. אולם לא חלפו שנים רבות ויצחק דנציגר נהפך לממשיך רעיונותיו של מלניקוב. מלניקוב הפסל השתייך לקבוצת אמני ארץ ישראל שהאמינו כי דמותם של ערביי ארץ ישראל היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך והרבו לצייר נופים ודמויות מהווי הכפרי הערבי. למלינקוב היו אסמכתאות כי לאבותינו הקדמונים היו לא סתם נקודות מגע עם שכניהם למרות האיסורים . לגבולות יהודה וישראל הוגנבו לא מעט אלילים, תוצרת מצריים , האשורים והבבלים. אין ספק בכלל שאמנים בארץ הושפעו מצורות החפצים שהועברו לארץ .לדעת הקבוצה: "עם החוזר לאדמתו למולדתו לא ישוער שלא יושפע מסביבתו הקרובה ביותר". שרידי אמנות קדומים עדים אילמים למה שהיה כאן לפנים- העתיקות במעמקי האדמה המתגלות על ידי ארכיאולוגים עשויים לשמש מקור השראה לאמן ישראלי בן זמננו בעל מעוף ויהיו לו חומר רב ליצירה מקורית בגיוונה. בטרם הגיעו לגיל שלושים יצר יצחק דנציגר כמה פסלים חשובים .אחד הפסלים הוא "נמרוד" שנחשב לאחד היצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית. בנמרוד מצויים השפעתו של הפיסול המצרי,בעיקר בסגנון הנץ וכן האומנות הפלסטית העתיקה של קדמת אסיה וארם נהריים. דנצינגר מגיע ביצירה זו לדרגת מזיגה כל כך מושלמת שאלמנטים שלכאורה זרים זה לזה מצטרפים לאחידות אורגנית ויש בהם גם התקרבות אל מקורות אומנות המזרח הקרוב והים התיכון.

[עריכה] פרסים

[עריכה] לעיון נוסף

  • ציור ופיסול בישראל, בעריכת ד"ר חיים גמזו, הוצאת דביר תל אביב תשי"ז, 1957.
  • ‫ מקום , הוכן ונערך בשנים 1973-1977 על ידי יצחק דנציגר ורנה ולרו, תרגום לאנגלית - ישי טובין, הקדמה ועריכת טקסט - מרדכי עומר, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982.
  • נמרוד, שירה, פרוזה, מכתמים, מאת יבי, הקדמה - אורי אבנרי, אמנות - יצחק דנציגר, תל אביב, 1979.
  • דוד אוחנה, פרשת נח: נמרוד בין נחמה ליבוביץ ליצחק דנציגר, נדפס בהוגים בפרשה, 2005.
  • שרה בריטברג-סמל, "אגריפס" נגד "נמרוד", נדפס בקו, מס' 19, 1999.
  • תמר מנור-פרידמן, מזבח וקרבן ביצירת יצחק דנציגר, נדפס בהקונגרס העולמי למדעי היהדות, 1986.
  • מיכאל קון, הפסל והמיתוס, נדפס בדבר, בחודש יולי, 1982.
  • אהרון אמיר, דנץ, יצחק דנציגר ז"ל, נדפס במעריב, יולי 1977.

[עריכה] יצירות מפורסמות