הומוארוטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הומוארוטיקה היא ביטויה של אהבה ושל תשוקה מינית ארוטית המכוונת כלפי בן המין הזהה, כפי שהיא מופיע בספרות ובאמנות.

המונח 'הומוארוטיקה' נושא עמו את השפעת הנטייה המודרנית לתיוג וקטלוג של החברה. עם זאת ניתן למצא ביטויים הומוארוטיים כבר בתקופות מוקדמות יותר. ביטויים של הומוארוטיקה יכולים להיות מפורשים, בעלי אופי מיני או אפילו פורנוגרפי, או מרומזים יותר. אין בהכרח התאמה בין זהותו המגדרית של היוצר לבין ביטויים הומוארוטיים ביצירתו, כיוון וביטויים כאלה ניתן למצא גם בעבודותיהם של יוצרים שאינם הומוסקסואלים או לסביות.

[עריכה] ביטויים הומוארטיים ביוון העתיקה

ערך מורחב – הומוסקסואליות ביוון העתיקה

בתרבות היוונית הייתה ההומוסקסואליות, אשר כונתה פדרסטיה, חלק אינטגרלי מן המרקם החברתי. משמעות המונח היה קשר של אהבה ומין בין גבר לבין נערים או ילדים (ביוונית: פדו – ילד, ארסטי – לאהוב). ביטויי אהבה ותשוקה כאלה ניתן למצא למכביר בספרות ובאמנות של יוון הקדומה.

[עריכה] הומוארוטיקה והדקדנס

בתרבות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התקיימה באירופה תקופה אותה כינו כ"דקדנס", כלומר, כשקיעת התרבות ה"יפה". הספרות והאמנות של התקופה ביטאו את הסיאוב ואת המצוקה החברתית של חלקים בחברה, לצד התמכרות לביטויי יופי. בתרבות זו פרחו ביטויים רבים של הומוארוטיקה. לעיתים הם תוארו כביטוי שלילי של החברה.

ביטויים אחרים מפגישים בין הומוארוטיקה לבין מחלה. היצירה הידועה ביותר בנושא זה היא הנובלה "מוות בוונציה" (1912), שנכתבה על ידי תומאס מאן. היצירה מתארת סופר מזדקן אשר מפתח רגשות ארוטיים אל נער פולני, חושפת את הזיקה הסמויה והרת-האסון שבין ההוויה האסתטית לבין הברבאריות. הסגידה ליופי, שהסופר אשנבאך מקדיש לה את חייו בעבודת-פרך יומיומית, מתתגלגלה בערוב ימיו בפרץ תשוקה הומוארוטית לנער היפהפה, ומביאה אותו לעצימת עיניים מפני אסון הטבע המתרחש, ולמותו שלו. יצירה אחרת מאת גוסטב פלובר, "אגדת הקדוש יוליאנוס מכניס האורחים" (1877), מציגה נזיר מתבודד אשר בפרץ של אמונה ואדיקות מקיים יחסי מין עם מצורע אותו אסף לבקתתו. מפגש זה מוליך את הנזיר אל הארה טרנסנדנטלית.

את אחד מן הביטויים האוונגרדים ביותר של גישה זו ניתן למצא ב"שירי מלדורור". השירים מאת לוטראמון, שם העת של המשורר איזידור דיקאס (Isidore Ducasse). השירים כתובים בפרוזה ומתארים מסע של אלימות וזוועה. בחלקים מן השירה האוונגרדית מתאר הגיבור מלדורור, את האלימות עליה הוא מפנטז, אלימות החוצה גם את גבולות המוסר והמגדר: "את גופי אקשט במקלעות פרחים ריחניים לכבוד קורבן הכפרה הזה; ושנינו נסבול, אני כבר בשרי נקרע, ואתה כי אתה קורע את בשרי... פי דבוק אל פיך. הוי, עלם, זהוב שער, נעים עיניים, התעשה כעצתי עכשיו? בעל כורחך רוצה אני שתעשה זאת ותשמח את מצפוני."[1]

[2]

[עריכה] ראו גם

שפות אחרות