המפרי בוגרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המפרי בוגארט
הגדל
המפרי בוגארט

המפרי דפורסט בוגארט (25 בדצמבר 189914 בינואר 1957) היה שחקן קולנוע אמריקני השומר על מעמד של מיתוס גם עשרות שנים לאחר מותו. בשנת 1999 הכריז מכון הקולנוע של ארצות הברית כי בוגארט הוא "גדול שחקני הקולנוע של כל הזמנים".

בוגארט שיחק דמויות חכמות, אמיצות, קשוחות, ציניות, ולעיתים חסרות רסן, החיות בעולם מושחת, אך שומרות על קוד מוסרי פנימי. בין תפקידיו הטובים ביותר נמנו דמויות שפגמים וחולשות באישיותן מובילות אותן לאבדון. סרטיו הידועים ביותר הינם "הנץ ממלטה" (1941), "קזבלנקה" (1942), "השינה הגדולה" (1946), "האוצר מסיירה מאדרה" (1948), "קי לארגו" (1948), "מלכה אפריקנית" (1951) (התפקיד עבורו זכה בפרס האוסקר כ"שחקן הטוב ביותר") ו"המרד על הקיין" (1954). בסך הכול הופיע ב-75 סרטי קולנוע.

גם מחוץ לארצות הברית נחשב בוגארט לדמות נערצת. שחקנים צרפתים כז'אן פול בלמונדו הושפעו עמוקות מעבודתו. בסרט "עד כלות הנשימה", שהיה אולי עבודתו הידועה ביותר של הבמאי ז'אן לוק גודאר, הגיבור מישל מעריץ את אישיותו של בוגארט ומחקה חלק ממחוותיו הידועות בדרך שהיא בעת ובעונה אחת נוגעת ללב ואבסורדית. הבמאי פרנסואה טריפו, במאי נוסף מן "הגל החדש" בקולנוע הצרפתי, ביים את "ירו בפסנתרן" (Tirez sur le pianiste) , מחווה נוספת לבוגארט. כוכב הסרטים ההודי אשוק קומאר ציין כי ההשפעה המכרעת על משחקו הינה השפעתו של בוגארט.

בוגארט שומר על מעמד בכורה אף במולדתו. אחד המחזות הפופולרים של וודי אלן "שחק אותה סאם" הינו על אדם צריע המאוהב בהילה של בוגארט, ובעת ובעונה אחת מאויים ממנה. הכותרת מתייחסת לציטוט (מוטעה) מן הסרט "קזבלנקה". בשנת 1997 הוציאה ארצות הברית בול דואר לזכרו של בוגארט. מעמדו של בוגארט בפנתיאון של הוליווד ודאי היה מפתיע את צופי הקולנוע בשנות העשרים והשלושים, שהכירו את בוגארט כשחקן בינוני במחזות בברודווי ובסרטי "סוג ב'" הוליבודיים. עלייתו לדרגת כוכב על החלה עם סדרת סרטים הנפתחת בסרט "הרי הסיירה הגבוהים" משנת 1941, ונמשכה עד מותו, וכאמור, לאחריו.

תוכן עניינים

[עריכה] חייו

[עריכה] ילדות ונעורים

בוגארט נולד כ"המפרי דפורסט בוגארט" ב- 25 בדצמבר 1899 בניו יורק, בנם הבכור של בלמונט דפורסט בוגרט ומוד האמפרי, שניהם ממוצא אנגלי.

יש הסבורים כי קביעת תאריך לידתו בחג המולד הינו חלק מן האגדה שרקמו סביבו אולפני האחים וורנר, וכי למעשה נולד מספר ימים קודם לכן. כיום נראה כי אכן זהו תאריך הולדתו, אם כי מעולם לא נמצאה תעודת הלידה שתאשר זאת.

אביו של בוגארט היה רופא מצליח, ואמו ציירת פרסומות בעלת מוניטין. בעודו תינוק ציירה אותו אמו לסדרת פרסומות למזון תינוקות. הזוג בוגארט חי חיי רווחה, אך חיי הנישואין שלהם היו סוערים. שניהם היו מכורים לאלכוהול, ולמורפיום. האם סבלה ממיגרנות כרוניות. "איני יכול לומר שאהבתי את אמי" אמר בוגארט, "אך הערצתי אותה." את בוגראט הצעיר גידלה אומנת אירית. כילד, רכש בוגארט את האינפוף שיאפיין אותו כבוגר, בתאונה בה ננעץ שביב של עץ בשפתו התחתונה.

בוגארט נשלח אל המעולים שבבתי הספר, מתוך תקווה כי לימים יפקוד את ספסלי אוניברסיטת ייל, אך בוגארט הפך למתבגר בעייתי וסולק מבית הספר התיכון.

[עריכה] תחילת הקריירה

לאחר שסולק מבית הספר, עסק בוגארט בעבודות כפיים, הצטרף לצי ארצות הברית, ולבסוף הפך לשחקן, יותר מתוך שסבר כי אורח חיים זה יאפשר לו לישון עד מאוחר, מאשר מתוך נטיית הלב. הוא נהנה מתשומת לב הקהל, ומהמאמץ שיש בגילום דמויות בסצינות קשות לביצוע.

הוא החל את הקריירה שלו על במת התיאטרון בשנת 1921 בניו יורק, ותפקידו הראשון היה של משרת יפני. מעולם לא לקח שיעורי משחק. מבקר מוקדם ציין כי "על מנת להיות עדינים ככל האפשר, נאמר רק כי שחקן זה אינו ראוי". בוגארט תיעב את התפקידים הסתמיים שקיבל בתחילת הקריירה שלו.

בין השנים 1922 ו-1935 שיחק בוגארט בעשרים ואחד מחזות. לרוב שיחק תפקידי נערים סוררים, או תפקידים משניים של צעיר רומנטי בקומדיות. בשלב זה של הקריירה שלו פגש באשתו הראשונה, הלן מנקן. הם נשאו בשנת 1926, התגרשו בשנת 1927, ונותרו ידידים. בשנת 1928 נישא בשנית למרי פיליפס. לפיליפס, כלמנקן, היה אופי סוער, וידוע כי בעברה נשכה את אצבעו של שוטר שניסה לאסור אותה בעוון שכרות. בתקופה זו של חייו פגש בשחקן ספנסר טרייסי שנחשב לכוכב רציני בברודווי. השניים נותרו ידידים, וטרייסי הדביק לבוגארט את הכינוי "בוגי" שדבק בו כל חייו.

בשנת 1934 הופיע במחזה "היער המאובן" בו שיחק לראשונה גנגסטר, דמות שתהפוך להיות מזוהה עמו. בתחילה, מששמע את הצעת המפיק, היה בטוח שהמדובר בטעות, ושעליו לשחק שחקן פוטבול. המחזה היה להצלחה גדולה. בוגארט מצא את עצמו בדמות הרוצח הנמלט דיוק מאטיני, וכאשר עלה הסרט על מסך הקולנוע שכרו אותו אולפני האחים וורנר לשחק תפקיד זה אף בקולנוע. בתחילה נבחר לתפקיד השחקן אדוארד ג'יי. רובינזון אשר הרבה לשחק גנגסטרים בסרטי שנות השלושים, אך כוכב הסרט לזלי הווארד אשר שיחק לצד בוגארט במחזה על במת התיאטרון התעקש כי בוגארט יקבל את התפקיד. בוגארט הכיר להווארד טובה, ומשנולדה בתו הראשונה קרא לה לזלי.

הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1936 ובוגארט קיבל ביקורות טובות, אך מעתה שובץ לתפקידי נבלים בדרמות פשע. נאמר כי בשנים אלו נדונה דמותו הקולנועית של בוגארט לשמונה מאות שנות מאסר עם עבודת פרך, ולשנים עשר גזרי דין של מוות בכיסא החשמלי.

מרי פיליפס סירבה לעזוב את ברודווי לטובת הוליווד ובמהרה הזוג התגרש. בשנת 1938 נישא בוגארט בשלישית לשחקנית מאיו מת'ות, אשר הייתה מכורה לאלכוהול שגרם לה להזיות פרנואידיות, ולתקופות של קינאה מטורפת. חייו הסוערים של הזוג קיבלו כיסוי עיתונאי נרחב. במקביל רשמה הקריירה הקולנועית של בוגארט שפל, כאשר הופיע בתפקיד מדען מטורף בסרט "שובו של ד"ר X” בשנת 1939.

שיטת "האולפנים הגדולים" הביאה לכך ששחקן היה מוגבל לשחק עבור אולפן אחד, ולאולפני וורנר לא היה כל עניין בקידום הקריירה של בוגארט. הם היו מעוניינים בכמות ולא באיכות. לעיתים הייתה מתחילה הסרטת סרט חדש מספר שעות לאחר שהסתיימה הסרטת הסרט הקודם. כל שחקן שסירב לקבל תפקיד היה צפוי לתקופות של אבטלה מאונס ללא תשלום. בוגארט שנא את התפקידים שנבחרו עבורו. בין 1936 ו-1940 שיחק בממוצע בסרט חדש מדי חודשיים. השחקנים המובילים לפני בוגארט לא כללו רק שחקנים הידועים כיום כג'יימס קאגני, ספנסר טרייסי או אדוארד ג'יי רובינזון, אלא גם שחקנים כויקטור מקלגלן, ג'ורג' ראפט או פול מוני, שכיום אין איש זוכר. רוב התסריטים הטובים באולפן עברו לשחקנים אלו, ובוגארט נאלץ להסתפק בשאריות. בתקופה זו פיתח תדמית של אידאליסט ציני, אדם שגלה ממקומו הטבעי בניו יורק, שותה יותר מדי ונידון לחיות את חייו בקרב אנשים שאינם כפי מידתו, ולעסוק בקטנות.

[עריכה] עלייתו לדרגת כוכב

"הרי הסיירה הגבוהים" משנת 1941, שבויים על ידי ראול וולש נכתב על ידי ידידו לשתייה של בוגארט, ג'ון יוסטון. הסרט קידם את בוגארט. עדיין שיחק את הנבל, "מאוד דוג" (כלב שוטה) רוי ארל, ועדיין מת בסוף הסרט, אך לפחות הותר לו לנשק את הכוכבת אידה לופינו ולשחק דמות בעלת עומק מסוים. בוגארט והתסריטאי ג'ון יוסטון נהנו מהעבודה המשותפת וכאשר קיבל יוסטון את ההזדמנות לביים את סרטו הראשון "הנץ ממלטה" פנה האולפן אל בוגארט (לאחר שג'ורג' ראפט דחה את התסריט).

לראשונה יכל הקהל לצפות בבוגארט משחק דמות מורכבת. סאם ספייד, הבלש הפרטי, גיבור "הנץ ממלטה" עדיין יכל להיות אלים, אך הוא היה דמות ראשית גדולה – יפה, חכם, נועד לשרוד בעולם האכזרי שיצר הסופר דשייל האמט. כאשר הוא מגלה שאהובתו הינה רוצחת, אינו מהסס להסגירה, באמרו "לא איכפת לי מי אוהב אותך. לא אשחק את תפקיד הבובה שלך. הרגת את מיילס ואת הולכת על זה לכלא. אני מקווה שלא יתלו אותך בצווארך הענוג. אם תהיי ילדה טובה, תצאי החוצה בעוד עשרים שנה ותשובי אלי. אם יתלו אותך, אזכור אותך לנצח".

כאשר נכנסה אמריקה אל מלחמת העולם השנייה נדרש סוג חדש של שחקנים בתפקידים הראשיים. שחקנים פחות הדורים ומהוקצעים, אלא קשוחים יותר, ומוכנים יותר להשתמש באלימות על מנת להפוך את העולם לבטוח יותר ולקבל את מבוקשם. דמותו של בוגארט התאימה לסוג זה של תפקידי שנות המלחמה. בוגארט שיחק את הנער שגדל ברחובות, שידע כיצד לירות באקדח ולהלום בלסתו של היריב באגרופו, תוך כדי שהוא מסנן מבין שיניו "ספר זאת לבוס שלך".

תפקידו הרומנטי הגדול הראשון של בוגארט היה בסרט קזבלנקה בו שיחק את ריק בליין, בעלים של מועדון לילה. בוגארט למד כיצד להביע כאב בעיניו וכיצד להראות רגש תוך שימוש עדין בקולו. עדיין היה צעיר, אך נראה כגבר שחי חיים קשים.

כאשר הפך "קזבלנקה" לסרט פולחן, דובר רבות בעובדה כי התסריט נכתב בעוד שצילומי הסרט נמשכו. באופן כמעט מאולתר הפך בוגארט את ריק בליין לתמצית כל נסיונותיו בשש השנים שקדמו להפקת הסרט: האידאליסט הבודד, השותה לשוכרה, הגולה ממקומו הטבעי. בוגארט היה לבליין, ובליין היה לבוגארט – דמות מורכבת העייפה מהצגת רגשותיה והאידאלים שלה, שחקן שח השומר מרחק אף מחבריו.

בוגארט היה מוקף בצוות בינלאומי, שכלל את אינגריד ברגמן, קלוד ריינס, פיטר לורה, סידני גרינסטריט, פאול הנרייד וקונרד ויידט. דולי וילסון שיחק את הפסנתרן סאם, ידידו של ריק, על אף שלא ידע לנגן בפסנתר. הסרט זכה לשבחים רבים, הן בשל תסריטו והן בשל המוזיקה שליוותה אותו. הסרט זכה בפרס האוסקר לשנת 1943. בוגארט היה מועמד לפרס עבור תפקידו כריק, אך הפסיד לשחקן פול לוקאס ששיחק בסרט "משמר הריין".

[עריכה] בוגארט ובקאל

נישואיו הרביעיים של בוגארט לשחקנית לורן בקאל היו לבסוף נישואים מאושרים. הם נפגשו במהלך הסרט "להחזיק ולאבד" (על פי סיפור של ארנסט המינגווי, בו שיחק בוגארט דייג קשוח בשם סטיב, ובקאל זכתה לומר את השורה המפורסמת, כשהיא נשענת אל משקוף הדלת, ומלחשת "אתה יודע לשרוק, סטיב? פשוט הצמד את שפתיך ונשוף". הם נישאו ב-21 במאי 1945.

יחסיהם של בוגארט ובקאל עומדים במרכז יצירת המופת של סגנון הפילם נואר משנת 1946 – "השינה הגדולה". העלילה, פרי עטו של ריימונד צ'אנדלר הינה מפותלת ומסובכת. הבמאי הווארד הוקס (אשר ביים גם את "לאחוז ולאבד") הודה כי לא ידע כיצד לביים את הסרט, פרט לעובדה שראה כי יש בו פוטנציאל לסצינות יפות. צ'אנדלר עצמו העריץ את משחקו של בוגארט. "בוגארט יכול להיות קשוח גם מבלי לאחוז באקדח. יש לו חוש הומור הכולל טונים חבויים של בוז".

חייהם המשותפים של בקאל ובוגארט היו לסיפור הצלחה. בקאל איפשרה לבוגארט לעסוק בתחביבו – השיט, שכן היא עצמה סבלה ממחלת ים. השניים גרו בבית מגורים מרווח בלוס אנג'לס בשכונה שבין בוורלי הילס ובל אייר.

כאשר מלאו לבוגארט 49 שנים, הפך לאב לבן, סטפן בוגארט. בשנת 1952 נולדה בתם לזלי.

[עריכה] סוף הקריירה

בשנת 1951 שיחק בוגארט בסרט "מלכה אפריקנית" לצידה של קתרין הפבורן, בבמויו של ידידו ג'ון יוסטון. הפקת הסרט הייתה קשה, והסרט צולם באפריקה. בוגארט שיחק ימאי קשוח בשם צ'ארלי אלנוט החוצה את אפריקה לצידה של דמותה החסודה של הפבורן. התפקיד זיכה אותו בפרס האוסקר לשנת 1952.

בוגארט יכל להסתמך על מעמדו בהוליווד על מנת לארגן משלחת לוושינגטון הבירה בתקופת ציד המכשפות של הסנאטור ג'וזף מקארתי, על מנת למחות על רדיפת השחקנים והכותבים. בוגארט לא היה מוכן ללחץ האדיר שהופעל עליו לזנוח את המאבק, ולאחר כשנה הפסיק את פעילויותיו, והתנצל על גלישתו לפוליטיקה.

סרטו הגדול האחרון היה "המרד על הקיין" (1954). תפקידו כקפטיין קוויג, המתעמר במלחיו עד שהוא מביא אותם למרד, היה במידה רבה המשך של תפקידיו הקלאסיים – אדם בודד ויגע, שאינו סומך על איש, אך התפקיד חסר את ההומור שגרם לתפקידיו הקודמים להיות כה מושכים. דמותו של קוויג הייתה דמות פרנואידית, הסובלת מרחמים עצמיים, ואשר צרות המוחין שלה היא המביאה לאובדנה.

בוגארט תמיד זילזל בבריאותו, ושתה לשכרה כשלא היה צריך לעבוד (פעם אחת הופיע לבית המשפט כשהוא שיכור, לאחר שהואשם בתגרה בבאר. משנשאל על ידי השופט אם שתה השיב "כמו כולם בבוקר, לא?". הוא עישן בכבדות סיגריות ללא פילטר. פעם, כשחתם חוזה ארוך טווח עם האחים וורנר, צפה כי שערו ושיניו יישרו בטרם תסתיים תקופת החוזה.

בשנת 1955 שיחק בשלושה סרטים, אך בריאותו הידרדרה, והוא סבל מסרטן. הוא סירב לדון בכך, או להיעזר ברופא עד לינואר 1956, וניתוח שעבר, במהלכו הוסרו בלוטות הלימפה ושתיים מצלעותיו בוצע מאוחר מדי. הוא מת ב-14 בינואר 1957 לאחר שמשקלו הגיע ל-36 קילוגרם והוא נכנס לתרדמת. הבמאי ג'ון יוסטון נשא את הספדו בהלוויתו, ואמר כי לעולם לא יהיה עוד אחד כהמפרי בוגארט.


הקודם:
1950 - ג'וזה פרר ("סיראנו דה ברג'ראק")
זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
לשנת 1951 - המפרי בוגרט ("מלכה אפריקאית")
הבא:
1952 - גרי קופר ("בצהרי היום")


[עריכה] קישורים חיצוניים