פמיניזם תרבותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפמיניזם התרבותי הוא זרם בפמיניזם המדגיש את ההבדלים בין נשים לגברים.

הפמיניזם התרבותי התפתח כביקורת על הפמיניזם הליברלי. בעוד שהפמיניזם הליברלי טען שנשים שוות לגברים, ועל כן יש לאפשר להן את שמאפשרים לגברים, הפמיניזם התרבותי טען שנשים שונות מגברים. שוני זה, כך נטען, אינו מהווה בסיס מוצדק לאפלייה אלא ליהפך - יש להכיר בו ולעצב על פיו גישות חינוכיות ומשפטיות. כל עוד הבדלים בין נשים לגברים לא יתורגמו למערכות החברתיות השונות, פתיחת מוסדות החברה בפני נשים לא תשנה את המציאות על פיהן נשים חלשות מגברים בתחומים רבים, שכן אותם מוסדות ישארו במתכונת מפלה.

ההגות עליה נשען הפמיניזם התרבותי כוללת שתי כותבות עיקריות - סימון דה-בובואר וקרול גיליגן. סימון דה-בבואר טענה, שטענת השוויון בהכרח מקפחת נשים, משום שנשים מבקשות להידמות לגברים. על כן, טענות מעין אלו מציבות את הגבר כסטנדרט על פיו נבחנים הבדלים והאישה מוצגת כהשתקפות או כחיקוי חלקי שלו. קרול גיליגן, פסיכולוגית קלינית, ערכה מחקר שהראה כי נשים וגברים חושבים באופן שונה בכל הנוגע לצדק. כנגד טענה שהייתה קיימת בזמנו, כי נשים הן פחות מוסריות מגברים, גיליגן הראתה שנשים אינן פחות מוסריות אלא מחזיקות בחשיבה אחרת לגבי צדק.

דוגמאות לכשלים הנובעים מאי הכרה בהבדלים בין גברים לנשים, על פי ביקורת הפמניזם התרבותי (ביקורות אלו נשמעו גם מפי הזרם הרדיקלי):

  • שוק העבודה בנוי בצורה שמתאימה לגברים: אין הכרה בזכותה של אישה להיכנס להריון ולגדל ילדים מבלי שהדבר יפגע בזכותה לעבוד, ותרומה למקום העבודה נמדדת בשעות עבודה ארוכות ולא בהכרח באיכות או בשעות גמישות יותר. מקום העבודה גם לא מאפשר (לפחות לא בזמנו) מעון יום לילדים או אפשרויות אחרות לטפל בילדיהן מבלי לפגוע בעבודתן.
  • הגדרת ההגנה העצמית דורשת שאקט ההגנה יהיה תגובה מיידית לתקיפה. אבל זוהי חשיבה על סיטואציות בהן המתגונן הוא גבר, ולא אישה. אישה מוכה, למשל, עשוייה לתקוף את התוקף שלה רק לאחר המעשה המאיים.
שפות אחרות