קריאת התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קריאת התורה הוא אחד מהמנהגים העתיקים ביותר ביהדות, והוא כולל, כשמו, קריאה של קטע מסוים בספר התורה.

[עריכה] היסטוריה

לקריאה בתורה יש כבר מקורות בראשית ימי בית המקדש השני, כפי שמסופר בספר נחמיה, פרק ח':

"ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין, לשמוע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים. ואזני כל העם אל ספר התורה..."

חז"ל מייחסים את הנהגת המנהג הראשוני של קריאת התורה כבר למשה רבנו, אף שהדבר לא כתוב במפורש בתורה. את ייסוד המנהג ואת התפתחותו הם תולים בעזרא (יחד עם טעמי המקרא ופיסוקו).

גם ממקורות חיצוניים אנו מוצאים את קריאת התורה כבר בימים קדומים. יוספוס פלביוס, ופילון האלכסנדרוני, שניהם מהמאה הראשונה לספירה (סוף ימי בית שני) וכן מחברים רומאים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים בבתי הכנסת בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף שתפילת הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. אם כן, קריאת התורה מוקדמת לתפילה בציבור עצמה, אף שתפילה של יחידים קיימת כבר בתנ"ך.

הקריאה בתורה נהגה בשבתות, וכן בימים שני וחמישי, כאשר קראו חלק קצר מתחילת הפרשה של אותה שבוע. בימי התלמוד נמסר לנו על שני מנהגים מקבילים: בארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים, ואילו בבבל היו מסיימים אותה אחת לשנה, בשמחת תורה. לפיכך, הפרשיות שקראו כל שבת בארץ ישראל היו כמובן קצרות יותר. אנו היום נוהגים כמנהג בבל, ומסיימים את התורה אחת לשנה.

מטרת הקריאה במקורה היא ללמד את העם את דברי התורה. לאחר שהתפתחה התורה שבעל פה, נעשתה חשיבות קריאת התורה בתור לימוד לחשובה פחות, והיא נעשתה יותר ריטואלית.

[עריכה] צורת הקריאה

קריאה התורה בבתי הכנסת נעשית מתוך ספר תורה כשר, הכתוב על קלף בדיו מיוחד, על ידי סופר סת"ם. הקריאה נעשית באמצעות ניגון טעמי המקרא, ששונה מעדה לעדה; אותם טעמים וכן סימני פיסוק אחרים אינם נכתבים בספר התורה עצמו, ולכן על הקורא לשנן אותם בעל פה לפני הקריאה, ולפיכך יש (ברוב העדות, למעט התימנים) אדם שמכונה "בעל קורא", שאחראי להכנת הקריאה לפני קריאתה. הקריאה נעשית רק כאשר יש מנין, כלומר עשרה יהודים גברים מבוגרים בנמצא (אצל האורתודוקסים - בזרמים אחרים גם נשים משתתפות במניינים). הקריאה בשבת מחולקת לשבע "עליות", לכל עליה מוזמן אדם אחד, המברך ברכה לפני הקריאה וברכה לאחריה וקורא בלחש עם בעל הקורא. (במקור, הוא היה גם הקורא, וכך נהוג עד היום אצל יהודי תימן; אך מכיוון שהזיכרון אינו מאפשר לכל אחד לקרוא, תיקנו שיהיה בעל קורא מיוחד). הברכות קרויות "ברכות התורה". אדם נוסף אחראי על בחירת האנשים העולים לתורה והכרזת השמות שלהם, וכן על הסדר הכללי, והוא קרוי "גבאי". אצל האשכנזים נהוג שלאחר הקריאה מגביהים את ספר התורה ומציגים אותו לציבור - "הגבהה", ולאחר מכן גוללים אותו - "גלילה". אצל הספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה, והכינוי לכך הוא "הקמת ספר תורה".

לאחר הקריאה בתורה בשבתות קוראים פרק מיוחד מספרי הנביאים - "הפטרה", הקרויה כך כי היא נוספת לקריאה הרגילה.

קריאת התורה נהוגה גם בשבתות וגם בכל שאר החגים, וכן בצומות. גם בתפילת השחרית בימי שני וחמישי קוראים את החלק הראשון מתוך שבעת העליות של הפרשה, ומעלים שלושה אנשים. בחגים קוראים מענייני החג, וכך גם בצומות.

סביב קריאת התורה בשבתות התפתחה מסורת של לימוד "פרשת השבוע", כלומר הפרשה שקוראים באותה שבוע. לפיכך, נהוג לחלק את התורה ל"פרשות", ולא לפרקים וכדומה.

סדר התפילה ביהדות לימי חול

תפילת שחרית - ברכות השחר | פרשת הקורבנות | פסוקי דזמרה | קריאת שמע | תפילת שמונה עשרה | חזרת הש"ץ, קדושה וברכת כהנים | תחנון | קריאת התורה | אשרי יושבי ביתך | למנצח | קדושה דסידרא | שיר של יום | פיטום הקטורת | עלינו לשבח

תפילת מנחה - אשרי יושבי ביתך | תפילת שמונה עשרה | חזרת הש"ץ וקדושה | תחנון | עלינו לשבח

תפילת ערבית - קריאת שמע | תפילת שמונה עשרה | עלינו לשבח

סדר השבת על פי הנהוג כיום

ערב שבת - הדלקת נרות | מנחה של יום חול | קבלת שבת | תפילת ערבית של שבת | סעודת ערב שבת

בוקר שבת - תפילת שחרית של שבת | תפילת מוסף של שבת | סעודת יום שבת

אחר הצהריים יום השבת - תפילת מנחה של שבת | סעודה שלישית

סדר מוצאי שבת - תפילת ערבית לחול | הבדלה | מלווה מלכה

שפות אחרות