המרד הערבי הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המרד הערבי הגדול היה מרד מאורגן שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936 ונמשך שלוש שנים עד לשנת 1939. ביישוב היהודי כונתה תקופה זו בשם מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המרד הערבי כלל פעולות איבה אלימות כנגד היהודים והשלטון הבריטי בארץ באותה תקופה - יהודים נורו בזמן שעבדו, נסעו וטיילו, וגידולים חקלאיים רבים נשרפו. חיילים ונציגי השלטון הבריטי הותקפו אף הם.

תוכן עניינים

[עריכה] הגורמים למרד

  • גידול בעלייה: העלייה החמישית, שבאה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, הביאה לכך שהיישוב היהודי גדל בשליש בשנות השלושים. דבר זה עורר את חששם של הערבים שמא יושג רוב יהודי בארץ ישראל.
  • ערעור היחסים בין הערבים לבריטים: בשנות ה-20 מערכת היחסים בין הערבים והבריטים הייתה מתונה ויציבה. ב-1930 התפרסם הספר הלבן השני, אשר מצא חן בעיני ההנהגה הערבית בגלל היותו אנטי־ציוני. שנה מאוחר יותר התפרסמה איגרת מקדונלד, אשר עוררה חשש בלב ההנהגה הערבית שהבריטים הפכו להיות פרו־ציוניים, וכתוצאה מכך כוננה ועדה מוסלמית עליונה, שבה קראו ערביי ארץ ישראל למדינות ערב להתערב בנעשה בארץ ישראל. קריאה זו עוררה את זעמם של הבריטים.
  • חיזוק מעמדו של חג' אמין אל-חוסייני: בשנות ה־30 חיזק חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, את מעמדו במישור הפנימי ובמישור החיצוני. במישור הפנימי הוא גרם להיחלשותה של האופוזיציה הנאשאשיבית ובכך חיזק את מפלגתו, שהורכבה בעיקר מבני משפחתו. במישור החיצוני הוא קרא לשיתוף מדינות ערב בבעיית ארץ-ישראל ובכך חיזק את כוחו. בעוד בפני הבריטים הוא הציג את עצמו כמנהיג מתון, בזירה הערבית-ישראלית הוא היה תוקפני ונחרץ.
  • עלייתם של יסודות קיצוניים: אל מול ההנהגה המסורתית, הוועד הפועל הערבי, קם דור חדש ומתוסכל של צעירים שהרגישו שנחסמה בפניהם הדרך אל הצמרת הפוליטית של מדינות ערב. הצעירים האלו ראו במרידה אפשרות ריאלית והחלו להפיץ כרוזים ולארגן הפגנות אלימות. לא עבר זמן רב עד שהם פנו להיאבק בבריטים וביהודים.
  • השפעת המאבק לעצמאות במצרים וסוריה: בשנים 1935 ו־1936 נערכו הפגנות אלימות במצרים ובסוריה. בסוריה אף התקיימה שביתה כללית אשר גרמה לשלטון הצרפתי שם להקל על התושבים. המהומות במדינות השכנות נתנו השראה לערביי ארץ-ישראל.
  • עליית כוחו והשפעתו של הפשיזם בעולם: ב־1935 כבשה איטליה את אתיופיה, מדיניות ותרנית של בריטניה מול היטלר ותעמולה אנטישמית שחדרה למזה"ת הובילו את הערבים לראות את הפשיזם כאופציה להחלפת בריטניה.

[עריכה] מטרות המרד

  • ביטול תוכניות בריטיות ויהודיות להקים בארץ ישראל מדינה יהודית
  • שכנוע הבריטים לקבל את דרישות הציבור הערבי
  • פגיעה במשק היהודי - באמצעות השביתה ניסו הערבים לפגוע במשק היהודי ולהחליש את העלייה
  • שמירת היתרון הדמוגרפי - הערבים שאפו לעצירת העלייה ולביטול ההיתר לרכישת קרקעות על מנת שיתרונם הדמוגרפי בארץ ישראל ישמר.
  • הקמתה של מדינה ערבית על שטחה של א"י

[עריכה] השלב הראשון של המרד (אפריל 1936 – אוקטובר 1936)

ביום הראשון למרד, 19 באפריל 1936, נהרגו בתל אביב תשעה יהודים ו-54 נפצעו. יום לאחר מכן נהרגו שבעה נוספים.

ביום השני למרד כונסה בשכם ועידה ערבית, שלימים תיקרא הוועד הערבי העליון בראשותו של חאג' אמין אל-חוסייני. הוועדה החליטה לפרוץ בשביתה של הפועלים הערבים על מנת לפגוע במשק היהודי שהיה תלוי בהם. הערבים קיוו לשבות עד שימולאו הדרישות הבאות:

  • הפסקה כללית של העלייה היהודית
  • איסור מכירת קרקעות ליהודים
  • הקמת ממשלה ייצוגית לפי יחס מספרי.

השביתה נמשכה 175 ימים ובמהלכה התחזק המשק היהודי.

הערבים תקפו לא רק את היהודים, אלא גם שיירות מזון ותחמושת של הבריטים. הבריטים הזרימו לאזור כוחות, שטרם נראו כמוהם, אך מצד שני הבטיחו להקים ועדת חקירה אשר תבדוק את תביעות הערבים.

היישוב היהודי התגבר על המחסור בעובדים הערבים ואת מקומם תפסו עובדים יהודים. הערבים לא רק שלא השיגו את מטרתם אלא השיגו תוצאה הפוכה - המשק היהודי בארץ ישראל שגשג.

היה הד למאבק בארצות השכנות: מפלגות בעולם הערבי הביאו גילויי תמיכה ובעיתונות הערבית בארצות השונות התבלטו כתבות שתיארו את המצב בארץ ישראל. נשלח אף חיל משלוח של חיילים מתנדבים מעיראק בפיקודו של פאוזי קאוקג'י.

מלך ערב הסעודית אבן סעוד פעל לריסון הפרעות בהבטיחו לערביי ארץ ישראל כי יסייע להם במאבקם.

עד סוף אוקטובר נרצחו למעלה מ-80 יהודים, נפצעו 369, הותקפו 19 בתי ספר, 9 בתי תינוקות ויתומים ו-3 בתי מבוגרים. נערכו 380 התקפות על רכבות ואוטובוסים וכ-17,000 דונמים חקלאיים הושמדו.

הערבים הכריזו על הפסקת אש רק כאשר הגיעו לסף רעב ואיבדו את תמיכתן של מדינות ערב. המרד גם דוכא בשל התערבות יחידות הצבא הבריטי.

[עריכה] ועדת פיל

ועדת פיל, שהתכנסה בעקבות המאורעות, פרסמה ב-7 ביולי 1937 את מסקנתה, והיא כי יש לסיים את המנדט הבריטי ולחלק את הארץ בין היהודים לערבים. עם זאת, הגבילה הוועדה את עליית היהודים ארצה ל-75,000 יהודים במשך 5 השנים הבאות בלבד - 15,000 עולים לשנה.

הערבים דחו את מסקנות הוועדה אשר הכירה בזכותם של היהודים בארץ ישראל. גם היהודים לא התלהבו מהתוכנית, אך קיבלו אותה באופן כללי.

[עריכה] המאורעות מתחדשים

להבות המרד הערבי החלו שוב לעלות בספטמבר 1937 עם רציחתו של לואיס אנדרוס - נציב מחוז הגליל - אך למורדים הערבים לא היה סיכוי כנגד מכונת המלחמה הבריטית, והמרד דעך עד שנסתיים ב-1939. דעיכת המרד לוותה בעליה ברמת הסכסוכים הפנימיים בין הערבים שהתבטאה ברציחת מאות משתפי פעולה, אמיתיים ומדומים עם הבריטים. היישוב היהודי הגיב לצמצום המכסות לעלייה בעלייה בלתי לגלית - ההעפלה.

הבריטים הגיבו בהבאת כוחות גדולים מאירופה, במעצרים מנהליים, בענישה קולקטיבית כגון הטלת עוצרים, בהרס בתים ובהוצאת הועד הערבי העליון למחוץ לחוק. כ־360 ערבים נידונו למוות ו־54 נתלו. המנהיגים הערבים העיקריים נעצרו או גורשו.

למרות הסיוע של 20,000 כוחות בריטיים נוספים ו־14,500 אנשי הגנה מאומנים, המרד נמשך 3 שנים. עד שהסדר חזר במרץ 1939, למעלה מ־5,000 ערבים, 400 יהודים ו־200 בריטים נהרגו.

[עריכה] ועידת השולחן העגול והספר הלבן של מקדונלד

ממשלת בריטניה בניסיון אחרון לפתור את בעיית הסכסוך היהודי-ערבי זימנה את ועידת השולחן העגול. הועידה התקיימה בין 7 ל 17 בפברואר 1939, ונחלה כישלון. בעקבותיה פרסמו הבריטים ב-17 במאי 1939 את הספר הלבן של מקדונלד, שבו הגבלות קשות על היישוב היהודי.

[עריכה] תגובת היהודים למרד

אוטובוס יהודי המכוסה במגנים נגד זריקת רימונים ואבנים
הגדל
אוטובוס יהודי המכוסה במגנים נגד זריקת רימונים ואבנים

ביישוב היו דעות חלוקות באשר לאופן התגובה למרד. ההנהגה הציונית דגלה בהבלגה וטענה ששימוש שיטתי בטרור נגדי יעמיד את היישוב בעיני הממשלה במצב אחד עם הערבים. ההנהגה חששה מתגובת הבריטים, מחיפושי נשק ומפגיעה בדעת הקהל.

מנגד היו שטענו כי אסור ליפול לחיי פחד ושיתוק שעלולים לעצור את התנופה הציונית ושההבלגה מביישת את היישוב ומציגה אותו כמוג לב.

עם גבור המאורעות, ההנהגה הציונית נאלצה לשנות את מדיניותה והחליטה על תגובה חריפה יותר כנגד הפורעים. התפתחה שיטת לחימה של "יציאה מן הגדר" על מנת לתקוף את הכנופיות הערביות בבסיסם. ארגון ההגנה הקים יחידה ניידת בשם "הנודדת" שלאחר מכן התפתחה ל"פלוגות השדה", אשר הגנו על היישובים מפני הכנופיות עוד לפני הגיעם ליעד וביצעו מארבים, מרדפים ופשיטות על בסיסי הפורעים.

במקביל, החל שיתוף פעולה עם הבריטים בהקמת פלוגות הלילה המיוחדות באימונו של אורד וינגייט, שכונה בשם "הידיד", אשר טמנו מארבים ופשטו על מרכזי כנופיות ערביות. נוסף לפלוגות הלילה גויסו יהודים כשוטרים מיוחדים ליחידות הנוטרים, בהם למשטרת היישובים העבריים, שפעלה להגנת היישובים העבריים.

היישוב הגיב למאורעות לא רק במישור הביטחוני אלא גם במישור ההתיישבותי, ובאותה תקופה הוקמו ישובי חומה ומגדל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

המאורעות

מאורעות תר"פ | פרעות תרפ"א | מאורעות תרפ"ט | מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול)

שפות אחרות