קינת דוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קינת דוד היא שיר ההספד שנשא דוד לאחר שנודע לו על מות שאול ויהונתן, בה הוא מתאר את גבורתם, נפילתם ואת אהבתו הרבה ליהונתן.
הקינה מופיעה בתחילת ספר שמואל ב' (א': יט-כז):
- הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים?
- אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן,
- פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
- הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת
- כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
- מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
- וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.
- שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם,
- בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
- מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
- בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה
- הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים,
- הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
- אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה,
- יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
- צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
- נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
- אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה?
בתחילת הקינה פונה דוד אל "הצבי ישראל" (פס' יט'), שמסמל הוד והדר ואומר "על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים" כלומר - תראה איך על הריך ההדורים נפלו הטובים.
לאחר מכן הוא מבקש שלא יודיעו בחוצות הערים הפלשתיות - גת ואשקלון- פן יחגגו שם ניצחון.
דוד מועיד את הרי הגלבוע כהרים הראויים לקללה, שכן הוא מועיד אותם להרים יבשים, בהם לא יהיו גשמים, כי שם נפלו שאול ויהונתן. ("אל טל ואל מטר עליכם"- פס' כא')
הוא מתאר את גבורתם (של שאול ויהונתן) בכך שתמיד רוו כלי המלחמה שלהם מדם חללי האויב והם לעולם לא נסוגו או פסקו להכות את האויב. (פס' כב')
קינת דוד מושמעת הרבה גם בטכסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

