נ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נ, האות הארבע-עשרה באלפבית העברי. שמה, נו"ן בא כנראה מהמילה "דג" בארמית.

הגייתה של נ היא כשל האות N באנגלית.

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נון נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: ד ט ל נ ת. מבחינה פונולוגית היא מצייגת עיצור אפי חיכי קולי.

נ היא אחת מחמש אותיות מנצפך, שמשתנות בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה, צורתה כזו "ן" (כמו במילה "כן").

בגימטריה ערכה 50. ערכה של ן הוא 700, אך השימוש בו אינו מקובל, והערך 700 מיוצג על-ידי הצירוף ת"ש.

הקיצור נ' פירושו נקבה.

בספרות העברית של ימי הביניים משמש הקיצור ן' לציון בן או אבן, כגון שלמה ן' גבירול.

בסלנג העברי "נון" הוא כישלון (קיצור לנכשל), ובסלנג הצבאי נון-נון הוא כלי רכב להובלת חיילים.

[עריכה] יצוג האות נ

כיתוב תמונה
כיתוב תמונה

האות נ בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת כאן בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, וחיים.

בקוד ASCII מיוצגת האות נ' בערך F0, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E0.
בקוד ASCII מיוצגת האות ן' בערך EF, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DF.

בקוד מורס מיוצגת האות נ' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .- (קו נקודה).

כיתוב תמונה

הוא ייצוגה של האות נ' בכתב ברייל (אין בכתב ברייל יצוג נפרד לאות ן).

באלפבית צלילי מיוצגת האות נ' באמצעות המלה "נשר".

[עריכה] התפתחות האות נ

פרוטו שמי פיניקי
נון פרוטו שמית נון פיניקי
אותיות האלפבית העברי לפי סדרן
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת