מאור עינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאור עינים הוא ספר שנכתב על ידי רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מבכירי תלמידיו של המגיד ממזריטש.

הספר נערך על ידי תלמידו הרב אליהו, במטרה לחזק ולהפיץ ברבים את תורת החסידות והוא ערוך כפירוש על-פי דרך הדרש והמוסר על פרשות השבוע והמועדים.

"מאור עינים" נחשב לספר חסידי מוערך, עד כדי כך שהיו אדמורי"ם אשר הורו לחסידיהם להחזיק את הספר בתיק הטלית והתפילין כסגולה לשמירה והצלחה. חלקם אף הקפידו בעצמם ללמוד בו כל יום.

לפי האגדה החסידית, הספר היה במקורו עבה פי 18, אך רבי נחום שרף את מרבית כתב היד ואישר רק קומץ קטן להדפסה. רבי נחום הסביר שבדפים ששרף היו דברי תורה שהוא זוכר אותם ונאמרו במחשבה תחילה על-פי תכנון, וכי הוא איננו רוצה בהדפסתם, ואילו הקומץ הקטן שהסכים להדפיס הוא דברי-תורה ש"לא נאמרו מפי" אלא נאמרו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו" ולכן הוא רואה זאת כסימן משמים להדפיסם ולהפיצם.

בספר מוזכרות שלוש פעמים אימרות שהוא מייחסן כציטוט ששמע מפי "מורי" (כוונתו לבעל שם טוב). רבי נחום נחשב כבכיר תלמידיו של ממשיך הבעש"ט, המגיד ממזריטש, אותו ציטט רבות בספר.

בסוף הספר מודפס גם הנספח הקצר "ישמח לב", הכולל דיונים ודרשות בעיון במסכתות הש"ס.

שני החיבורים נקראו על-שם הפסוק: "מאור עינים ישמח לב" אשר נאמר על התורה.