פלוגיסטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלוגיסטון היה השם שהוענק לחומר חסר צבע, חסר טעם, חסר ריח וחסר משקל, שלפי תאוריית הפלוגיסטון היה אמור להימצא בכל גוף בר בעירה ולהשתחרר במהלך הבעירה.
תאוריית הפלוגיסטון נוצרה במאה ה-17, על מנת להסביר את תופעת הבעירה, והיא שלטה כמאתיים שנה במדע הכימיה. לפי התאוריה, כל גוף בר בעירה מכיל חומר הקרוי פלוגיסטון שהוא חסר כל משקל ובתנאים מסוימים הופך לאש. כלומר, כל חומר בר בעירה מכיל בתוכו את האש, אולם במעין מצב צבירה שהוא כלוא בו, ואילו הבעירה היא מעבר האש למצב חופשי.
עם גילוי החמצן והבנת תפקידו בבעירה על-ידי אנטואן לבואזיה, ניתן הסבר מספק לתהליך הבעירה ללא הזדקקות לפלוגיסטון. יחד עם זאת, נדרש זמן עד שביטול הפלוגיסטון הפך לנחלת הכלל. הכימאי יוסף פריסטלי המשיך לדבוק בתיאורית הפלוגיסטון עד סוף ימיו. הנרי קבנדיש פיקפק בנכונות השינוי בפרדיגמה, אך מרבית הכימאים בני אותה תקופת דחו את תיאורית הפלוגיסטון והעדיפו את הסברו של לבואזיה.

