משפט חוקתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפט חוקתי הוא הענף בתורת המשפט העוסק בחוקים יסודיים, השולטים בתחום הכוחות והסמכות של גופים שונים, ביחס לחקיקה וליישום של חוקים אחרים בידי הממשלה. חוקה מחייבת את הממשלה, ומגבילה את המצבים שבהם ניתן לחוקק ולפרש חוקים ולהחיל כוח. חוקות עשויות להתייחס לגופים שונים, כולל ארגונים, אגודות, אנשים ללא מדינה או מדינות לאום.

בדך כלל, משפט חוקתי הוא המשפט של חוקים ומנהגים יסודיים אלו במדינות לאום. לא לכל מדינות הלאום יש חוקה, אך לכל מדינה יש את חוקי המדינה, שעשויים להיות מורכבים מסוגים שונים של חובות מוסכמות, כגון חוקים מנהגיים, חוקים שבעל פה וחוקים כתובים, ויש אופנים מסוימים שבהם מפרשים אותם. גם במדינות שיש להם חוקה, לא ניתן להחשיב את כל המקרים כחוקה של ממש, שכן לפעמים לא כל החוקים העוסקים הנושאים האלה גובשו במסמך חוקתי אחד. המשפט החוקתי יכול להיות גם שיטת פירוש, המונחה על ידי היסטוריה, מנהג ומוסכמות חוקתיות לא כתובות. ניתן להשוות, לדוגמה, בין החוקה הכתובה של ארצות הברית לבין המשפט החוקתי הבריטי, שמגיע ממקורות שונים הכוללים את המגנה כרטה, את המשפט המקובל (common law), ומקורות מנהגיים אחרים. בארצות מסוימות החוקה ידועה כחוק (או חוקי) יסוד.

ניתן לחשוב על משפט חוקתי כחוקים מסדר שני, או חוקים על איך לחוקק. באופן כללי, חוקות עשויות להיות מסוג פדרטיבי, שבו כמה רמות של הממשלה קיימים יחד עם תחומים שונים של סמכות שיפוטית על חקיקה, יישום ואכיפה. דוגמה לחוקה שכזו היא זו של ארצות הברית. משפט חוקתי עשוי להיות גם מסוג יונטרי (אחיד), כאשר כוחות הממשל נמצאים כולם בגוף אחד של ממשל וחקיקה, אם כי גם במדינות יוניטריות יש בדרך כלל העברה של סמכויות לרשויות מקומיות או עירוניות, אף שהממשל המרכזי יכול להחזיק שוב בסמכותו בכל זמן שירצה.

יש גם סוגים אחרים של משפט חוקתי, כגון קונפדרציות, שבהן קבוצות של מדינות לאום, שלכל אחת שלטון עצמאי, יוצרים גוף אחד על מנת להתמודד עם נושאים משותפים שבהם סמכויות מוגבלות נמסרות לסמכות הפדרציה. העברה כזו נהוגה בפדרציות מכס. שתי דוגמאות של מערכות חוקתיות שכאלה הן האיחוד האירופי ושווייץ.


[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים