סטארדאסט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטארדאסט היא חללית אמריקנית ששוגרה ב-7 בפברואר 1999 בידי נאס"א ואשר קפסולה ששולחה ממנה נחתה ב-15 בינואר 2006. מטרתה היא לחקור את הרכבו של השביט וילט 2 ואת זנבו.
החללית סטארדסט טסה בקרבתו של השביט וילט 2 ב-2 בינואר 2004. במהלך טיסתה היא אספה דוגמאות אבק מזנב השביט וצילמה תמונות מפורטות של הגלעין הקרחוני שלו. סטארדסט נחתה ב-15 בינואר 2006 במישור המלח הגדול ביוטה ליד בסיס הצבא האמריקני פרובינג גראונד. זהו הנסיון הראשון שהצליח לאסוף חומר כלשהו מעבר למסלול הירח. החלקיקים הללו לא השתנו מאז ראשית מערכת השמש לפני 4.5 מיליארד שנה. במהלך כניסתה לאטמוספירה החללית טסה במהירות 46,446 קמ"ש, דבר שהפך אותה לעצם המהיר ביותר מעשה ידי אדם.
בנוסף לשביט וילט 2 חלפה החללית סטארדאסט כ-3,300 ק"מ מהאסטרואיד 5535 אנה פרנק ב2 בנובמבר 2002 וצילמה כמה תמונות שלו.
[עריכה] החללית
החללית מבוססת על תכנון: אוטובוס החלל העמוק של לוקהיד מרטין החללית הנחשבת קלה יחסית, הכילה מערכות נסיוניות שלאחר ההצלחה של תפקודם ייושמו בחלליות הבאות מדגם זה. משקל החללית, לרבות הדלקה שלה שנדרש לתמרונים בחלל העמוד היה 380 קילוגרם. אורכו של החלק העיקרי שלה היה 1.7 מטרים.
המחשב של החללית פעל באמצעות מערכת ההפעלה VxWorks, מערכת הפעלה למערכות משובצות מחשב של חברת המיחשוב וינד ריבר. מערכת זו שימשה ומשמשת רכבי חלל בלתי מאויישים רבים של נאס"א, ובכללם Mars Exploration Rovers המסיירים על קרקע המאדים.
[עריכה] קולט האבק העשוי אירו ג'ל
קולט האבק המכיל יחידות אירוג'ל - ג'ל בעל צפיפות נמוכה, שימש לאיסוף האבק. מערכת בצורת מחבט טניס הכילה שטח של 1,000 סמ"ר שימש ללכידת חלקיקים בגדלים שונים. כאשר החללית חלפה בקרבת השביט, מהירות הפגיעה של החלקיקים הייתה 6,100 מטרים בשניה, פי 9 ממהירות כדור הנורה מרובה. אף כי החלקיקים היו קטנים מגרגר חול, תפיסתם במהירות גבוהה הייתה עלולה לשנות את גודלם ואת הרכבם הכימי או לאדות אותם כליל. כדי לאסוף את החלקיקים מבלי לפגוע בהם, פיתחה נאס"א מערכת מבוססת פחמן מוצג במבנה דמוי ספוג ש-99 אחוזים ממנו היו חלל ריק. האירוג'ל דחוס רק לכדי אלפית מהדחיסה של זכוכית, שאף היא מוצק מבוסס סיליקון. כאשר החלקיקים פגעו באירוג'ל הם נלכדים בתוך החומר הזה ויוצרים מסלול דמוי גזר באורך פי200 מאורך הגרגיר, כשהם מאטים עד לעצירה מוחלטת, כמו מטוס שמגיע למסלול נחיתה ומפעיל את בלמיו כדי להאט בהדרגה. מכיוון שהאירוג'ל הוא ברובו שקוף, לעיתים הוא מכונה "עשן כחול", המדענים ישתמשו בעקבות הללו כדי לאתר את החלקיקים הזעירים.
כאמור האירוג'ל נארז והושם בתוך קפסולה ששימשה להחזרת החלקיקים לכדור הארץ. שאר חלקי החללית שכבר לא היה בהם צורך נשרפו באטמוספירה.
לקראת הנחיתה היו חששות שמא המצנחים לא יפתחו כמו שאירע לחללית ג'נסיס, שבה אירעה תקלה בשל תכנון לקוי. הפעם החללית נחתה נחיתה רכה ובטווח הדקה שתוכננה לה.

