הקרב בהר תבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

הקרב בהר תבור הוא הקרב של צבא ברק בן אבינועם בצבא סיסרא.

בספר שופטים פרק ד' מסופר על מלחמת צבא ישראל בראשות דבורה הנביאה וברק בן אבינועם נגד צבא כנען בראשות יבין מלך חצור וסיסרא שר צבאו. קרב שהסתיים בניצחונם של אחדים משבטי ישראל . הקרב התרחש בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון).

[עריכה] מקום הקרב

המקומות המוזכרים הם: חצור (העיר שהייתה ראש כל ממלכות הכנענים הנמצאת דרומית לימת החולה), חרושת הגויים (ככל הנראה כפר חסידים כיום, אך יש שסוברים אחרת), מגידו (ליד מגידו של ימינו), קדש נפתלי (צפונית לימת החולה), נחל קישון (נחל גדול יחסית שראשיתו באזור התענכים וסיומו בים התיכון - חיפה) והר תבור.

[עריכה] הצדדים בקרב

השבטים נפתלי וזבולון הם שסבלו הכי הרבה מלחץ יבין מלך חצור. השבטים ראובן, דן ואשר בחרו לא לבוא ולהלחם לצד בני ישראל. הם לא שלחו חיילים למלחמה עם סיסרא וצבאו מסיבות של ויכוחים פנימיים או מרצון להישאר ולשמור על שטחם. בשירת דבורה (בפרק ה') הנביאה מתרעמת על כך שהשבטים לא החישו עזרה לאחיהם בשעה שהיו זקוקים לה.

בקרב לחמו עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון (ככל הנראה עשרת אלפים מכל אחד מהשבטים) בפיקודו של ברק בן אבינועם שלעזרתו עמדה דבורה הנביאה, מול תשע מאות רכב ברזל ועוד מספר לא ידוע של לוחמים ("כל העם אשר בחרושת הגויים") בפיקודו של סיסרא שר צבאו של יבין מלך חצור.

[עריכה] הקרב ותוצאותיו

הקרב בתבור החל לאחר שנודע לסיסרא שברק אסף את צבאו על הר התבור בשביל להלחם בו. כאשר סיסרא יצא לקראת בני ישראל, ברק ירד מהר תבור עם צבאו והסתער על סיסרא. כנראה שהכוונה הייתה לדחוק את סיסרא וצבאו לעבר נחל הקישון, שידוע כנחל העולה על גדותיו ("נחל קישון גרפם, נחל קדומים נחל קישון" בתוך שירת דבורה). עובדה זו יכולה הייתה לסייע לברק משום שצבא סיסרא הורכב ממרכבות ברזל כבדות אשר באזור שבו נחל עולה על גדותיו מסוגלים בנקל לטבוע בבוץ ולהוציא את עצמם משימוש. אפשרי שזו הייתה כוונתו של ברק.

במהומה שהשתררה בשדה הקרב ניצל סיסרא את ההזדמנות, ירד ממרכבתו ונס משדה הקרב אל אוהלה של יעל אשת חבר הקיני אשר שכן בקרבת מקום (כי היה שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני). יעל נתנה לסיסרא מחסה ולפי המתואר בפרק ה' ולפי המתואר במסכת נזיר סיסרא בעל את יעל ולאחר מכן היא השקתה אותו בחלב על אף שביקש מים ("מים שאל חלב נתנה"). כאשר נרדם סיסרא יעל הרגה אותו על ידי מכה ברקתו בעזרת יתד. מותו של סיסרא הביא לניצחונם של בני ישראל על צבא יבין מלך חצור מאוחר יותר. יעל הפכה לגיבורה בקרב בני ישראל וסיפור גבורתה מתואר בשירת דבורה. אחרי התבוסה הגדולה נכנע יבין לבני ישראל, אך בני ישראל הוסיפו ללחוץ אותו ולהלחם בו עד אשר הם ניצחו אותו והשמידו לגמרי את ממלכתו.