מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה - הרמ"ה, (ד'תתק"ל בבּוּרגוֹס-Burgos, ספרד - ה'ד' בטולדו; 1170 - 29 במרץ 1244)[1]. מקובל, מפרשני התלמוד ופוסק מן הראשונים. בן דורם של שלמה בן אדרת (הרשב"א), הרמב"ן וחכמי לוניל. מתנגד חריף להשקפות הרמב"ם.

עץ יוחסין של משפחת אבולעפיה. הרמ"ה מצוין בענף השמאלי העליון
הגדל
עץ יוחסין של משפחת אבולעפיה. הרמ"ה מצוין בענף השמאלי העליון

הרמ"ה נולד למשפחת חכמים נכבדה. הוא ואביו, טודרוס בן יהודה, עברו לטולדו. שם הקימו ישיבה. אביו הוכתר בתואר "נשיא", תואר שעבר לבנו מאיר לאחר מותו ב- 1225. בשנות השלושים לחייו התמנה הרמ"ה על ידי הקהילה לבית הדין של טולדו. חבריו לבית הדין היו רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של יוסף אבן מיגאש) והשני רבי אברהם בן נתן הירחי. הוא נחשב מגדולי הפוסקים בספרד הנוצרית ורבים פנו אליו בשאלות, ביניהם חברו הרמב"ן.

תוכן עניינים

[עריכה] פולמוס הרמב"ם

הרמ"ה פתח את פולמוס הרמב"ם. בשנת 1200 כתב אגרת לחכמי לוניל בפרובנס ובה תקף את השקפותיו של הרמב"ם (שהיה עדיין בין החיים) העולות מספרו "משנה תורה". הרמ"ה התנגד לדרך הפרשנות האליגורית של הרמב"ם ותפיסותיו על עולם הבא ותחיית המתים. אגרת התשובה הנוזפת שקיבל מרבי אהרון בן משולם פתחה חליפת אגרות שנכללה ב"ספר האיגרות". הרמ"ה נכשל בגיוס חכמי צרפת כנגד תורת הרמב"ם ועורר עליו זעם רב. אחד מחכמי ספרד כתב:

שְׁאָלוּנִי יְדִידַי: אֵיךְ יְכֻנֶּה

בְּשֵׁם מֵאִיר, וְהוּא הוֹלְךְ חֲשֵׁכִים?
הֲשִׁיבוֹתִים: כְּבָר קָרְאוּ חֲכָמִים
לְלַיְלָה אוֹר – וְהוּא מִן הַהֲפְכִים.

-- רבי ששת בנבנישתי,ברצלונה [2]

יחד עם זאת הוא רכש לרמב"ם כבוד רב וכתב קינה למותו.

שלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1232 התלקח שוב פולמוס על תורת הרמב"ם. רבי שלמה מן ההר (מונטיפלייר) ותלמידו יונה גירונדי הנהיגו חרם על חלק מספרי הרמב"ם ונענו בחרם עליהם והחוברים אליהם. בפולמוס זה השתתפו גם הרד"ק (רבי דוד קימחי) והרמב"ן. הרמ"ה עצמו עמד הפעם מן הצד.

[עריכה] כתביו

ספרו העיקרי על התלמוד נקרא "פרטי פרטין" (מוכר גם בשם "יד רמה"). הספר דן באריכות רבה על סוגיות תלמודיות וקביעת פסקי הלכה על פיהן. הספר כתוב בארמית ולבאורי מילים נעזר בערבית. הרמ"ה הוציא גם מהדורה מקוצרת של הספר. לא כל הספר שרד, שני חלקים, על מסכת "בבא בתרא" ועל "מסכת סנהדרין", יצאו לאור בסלוניקי בשנים תק"ן (1790) ותקנ"ח 1798). פירושיו לעוד 12 מסכתות מוזכרות אצל פרשנים ופוסקים אחרים במרוצת הדורות. ביניהם רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש) ובנו רבי יעקב בעל הטורים, מחבר 'ארבעה טורים'. החלק אבן העזר שבו מבוסס על פירושיו של הרמ"ה.

ספר האגרות - כינוס חליפת מכתבים עם חכמי צרפת יצא לאור בפריז תרל"א (1871).

מעט השאלות והתשובות שלו (שו"ת) שנשתמרו, כונסו בספר אור צדיקים (סלוניקי תקנ"ט 1799).

הרמ"ה חקר את המסורה וכתב את הספר מסורת סייג לתורה שיצא לאור בפירנצה תק"י (1751). הספר עוסק בדיני כתיבה נכונה של ספר התורה והשפיע על דרך כתיבת ספרי התורה בתקופתו ולאחריה. בהתבסס על מחקרו כתב בעצמו ספר תורה ששימש להגהת ספרי תורה בספרד.

כמקובל כתב שלושה ספרים. פירוש לספר יצירה - לפני ולפנים, גינת ביתן - על ספר בראשית לפי הקבלה ושושן סודות על הקבלה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ האנצקלופדיה העברית
  2. ^ צבי גרץ, דברי ימי ישראל
שפות אחרות