בן סורר ומורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בן סורר ומורה הוא בן שעובר על מצוות היסוד של כיבוד הורים ומתואר כאדם חסר משמעת ופורק עול. על פי התורה (דברים כא, יח-כב), ישנה מצווה להוציאו להורג בסקילה, לפי בקשת הוריו.

בן סורר ומורה מאופיין בתורה כבן מרדן שאינו שומע בקול הוריו וזולל וסובא, בחז"ל פירשו שדוקא מדובר שהוא מרבה באכילת בשר ובשתיית יין בצורה לא מכובדת.

על פרשה זו נשאלו שאלות רבות, שכן על פי החוק המקראי, הורי הבן רשאים להביאו לפני חכמי העיר, שיחליטו אם להוציאו להורג אם לאו. למעשה, בתקופה הקדומה, היה זה חוק המגן על הבן, שכן אב המשפחה היה השופט היחידי, ובסמכותו היה להוציא את בנו להורג ללא פניה לערכאה אחרת.

אחד ההסברים הוא, שבן סורר ומורה נידון על שם סופו באופן מניעתי, כלומר: נידון על שם דברים שעתיד לעשות, ולא על דברים שעשה. מכיוון שהתנהגותו מורה על כך, שיצא ממנו אדם שכנראה יעשה דברים חמורים. הסבר זה קשה מאוד, מכיוון שלא מצאנו כל מקום שאדם נידון על דברים שעתיד לעשות, ודבר זה נוגד את התפיסה של בחירה חופשית ועשיית תשובה ביהדות.

בתלמוד במסכת סנהדרין ניתן לראות את השאלות אותן מעלים חז"ל באשר לבן סורר ומורה, וכמו כן ניכרת גישתם של האומרים כי מעולם לא היה וגם לא עתיד להיות בן סורר ומורה, אלא מהווה תמרור אזהרה למצוות כיבוד אב ואם; אמנם, יש החולקים עליהם וסוברים שאכן היה.

על מנת שיהיה בן סורר ומורה, יש לעמוד בתנאים רבים ומדוייקים שאותם הציבו חז"ל, דבר המעיד על כך, שלא היה בן סורר ומורה בפועל, אך גם על כך קיימת מחלוקת.

יש הסוברים כי בן סורר ומורה מהווה דילמה פילוסופית, ביחס לאנשים חוטאים שגרמו עוולות רבות בהיסטוריה כדוגמת היטלר וסטלין, אם הייתה אפשרות להורגם בעודם היו קטנים כאשר ניצני מעשיהם ניכרים, האם היה ראוי לעשות כן, או שמא באותה תקופה, עדיין לא חטאו ולכן אין לגעת בהם.