פעילות הלח"י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה מועמד לאיחוד
ערך זה דן בנושא של הערך לוחמי חרות ישראל וככל הנראה מוסיף עליו מידע. על כן יש לאחד את שני הערכים. (דיון)

פעילות הלח"י מגמת הלח"י הייתה לגרום לבריטים אבדות בנפש וברכוש ולערער את ביטחונם העצמי כדי שיוותרו על שלטונם בארץ.

בפברואר 1942 הצליחו אנשי הבולשת הבריטית לעלות על עקבותיו של "יאיר" ולהורגו.

בנובמבר 1943 נמלטו 23 אנשי לח"י ממחנה המעצר בלטרון דרך מנהרה ארוכה שכרו משך חודשים רבים.

בחודשים פברואר-ספטמבר 1944 אנשי לח"י תקפו את בריטים ברחובות, הטמינו מוקשים במכוניותיהם, ירו בהם בעת מרדף אחרי אנשי לח"י לכן פוצצו את בנין הבולשת בירושלים, בפעולות אלה נהרגו ונפצעו מספר גדול של שוטרים וקצינים בריטים (וכן גם מספר יהודים ששרתו במשטרת המנדט). מספר אנשי לח"י נהרגו בפעולות ואחרים נאסרו והובאו בפני בתי דין צבאיים. נאשמי לח"י ניצלו את בתי המשפט כבמת הסברה כאשר הנאשמים הפכו למאשימים ושללו את חוקיות שלטון הכיבוש הבריטי. תחבולות ומאמצים רבים הושקעו בניסיונות להתנקש בחייהם של ראשי כוחות הביטחון הבריטים ושל אישים בכירים המסמלים את השלטון הבריטי בארץ. רוב התכניות האלה לא יצאו אל הפועל או נכשלו. לשיא ההצלחה הגיעה פעולת הלח"י בסגנון זה בנובמבר 1944 כאשר ירו למוות בקהיר בלורד מוין -שר המדינה הבריטי למזרח התיכון. קודם לכן היה לורד מוין שר המושבות ונקט עמדה אנטי ציונית ואף ביטא אותה בפומבי. ההתנקשות זכתה לתהודה עולמית ובמשפט שהתנהל בפני בית דין מצרי הייתה למבצעיה, אליהו חכים ואליהו בית-צורי הזדמנות לגנות את האימפריה הבריטית. הם נידונו למוות וב1945 הועלו לגרדום. לח"י ראה בהתנקשות בלורד מוין הישג גדול בפריצת דרך אל דעת הקהל העולמית ואולם הנהגת היישוב והתנועה הציונית ראו בכך המחשה קיצונית לנזק הנגרם ליהודים בארץ ישראל. בשנת 1944-1945 הפעילה ההגנה "פעולה למניעת הטרור" (הסזון) ולח"י נאלץ להפסיק את פעולותיו היזומות למשך מספר חודשים. חודשי ההפוגה נוצלו לגיבוש ה"חטיבה הלוחמת" לח"י ולהכנות לפעולות לחימה חדשות. פותח הייצור העצמי של כלי נשק (בעיקר תת-מקלעים "סטן") ושל חומרי נפץ. כמו כן פותחו באותה תקופה שירות הידיעות של לח"י וכלי ההסברה שלו.

עם סיום מלחמת העולם השנייה הסכימו ההגנה, האצ"ל והלח"י לכונן במשותף את "תנועת המרי העברי". (אוקטובר 1945). המבצעים המשותפים העיקריים של הלח"י והאצ"ל מנובמבר 1945 עד יוני 1946 היו: התקפה על תחנת הרכבת המרכזית בלוד, התקפה על מרכזי הבולשת בירושלים וביפו, ניסיון לשחרר אסירים מבית הסוהר המרכזי בירושלים, התקפה על שדות תעופה בריטיים, כאשר לח"י השמיד מטוסים בריטיים בכפר סירקין.

במקביל ערך לח"י שורת "מבצעי רכש" כלומר התקפות לשם השגת נשק מחוץ להסדר תנועת המרי.

הגדולה בפעולות לח"י במסגרת "תנועת המרי" הייתה ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. נגרם נזק כבד לקטרים, מנופים, מכונות ומחסנים. בפעולה זו נפלו אחד עשר לוחמים וכעשרים ושתיים איש נפלו לידי הבריטים. כאשר הועמדו לדין הם סרבו לשתף פעולה במשפט, נידונו שלא בפניהם למוות אך העונש של כולם הפך למאסר עולם.

פחות משבועיים אחרי שגזרי הדין של הנידונים למוות הומרו למאסר עולם, חידש לח"י את פעולותיו. הפעולה הראשונה אחרי פירוק "תנוע המרי" הייתה פיצוץ בנין הבולשת ביפו (9.9.46). בכך נפתחו שנה ורבע של מלחמות התשה והטרדה בלתי פוסקת בבריטים. הפעולות נערכו במקביל ובנפרד על ידי לח"י ואצ"ל, תוך מידה מוגבלת של תיאום בין שני הארגונים ומסירת הודעות מוקדמות כדי למנוע ההפרעות הדדיות. לח"י ביצע בתקופה זו מאות פיגועים והתקפות על אנשי השלטון וכוחות הביטחון הבריטי. יריות ורימונים פגעו בחיילים ושוטרים. כבישים ומסילות ברזל מוקשו,מכוניות ורכבות פוצצו. חובלו מתקני ממשלה ורשתות הטלפון והטלגרף, הותקפו תחנות משטרה ותחנות צבא. מספר האבדות בקרב הבריטים הסתכם במאות. כדי להבטיח את אנשיהם מפני ההתקפות, בקיץ 1946 החלו הבריטים לרכז את המשרדים והמגורים באזורי ביטחון מיוחדים ושמורים. אזורים אלה הוקמו בשלוש הערים הגדולות. בשנים 1946-1947 לוחמי לח"י החדירו מכוניות תופת למפקדת המחנה הצבאי בצריפין, לחצר מרכז המשטרה בחיפה ולבסיס המשטרה הניידת בשרונה.

כמו כן נערכה התקפת יריות ורימונים על היוצאים מבית קולנוע באזור מחנות הצבא שליד פרדס חנה. בנוסף לכך הובערו 11 מיכלי דלק במפרץ חיפה. יש להזכיר את הברחת קריינית "קול המחתרת העברית" גאולה כהן שנשפטה ל-7 שנות מאסר בעזרת אוהדים ערבים של לח"י. כמו כן יש לזכור את מות הגבורה של איש לח"י משה ברזני ושל איש האצ"ל מאיר פיינשטיין שנידונו למוות והתאבדו בכלא ירושלים. השניים תכננו להרוג עצמם עם תלייניהם הבריטים בעזרת רימונים שהורכבו על ידי אסיר לח"י אבל כשלא הצליחו לגרום לרב לוותר על כוונתו להיות נוכח בשעת התלייה וויתרו על תוכניתם והרגו עצמם שעות ספורות לפני שעמדו לעלות לגרדום.

עם ההכרזה על העצמאות ישראל במאי 1948 הצטרפו לוחמי לח"י אל כוחות צה"ל. רק בירושלים הם הוסיפו לפעול כארגון נפרד ושיתפו פעולה עם האצ"ל, בין היתר במתקפה על הכפר דיר יאסין. בספטמבר 1948 נרצח בירושלים מתווך האו"ם הרוזן ברנאדוט על ידי מתנקשים שלפי המשוער היו חברי לח"י. בעקבות ההתנקשות פוזר הארגון, חברים רבים נאסרו וראשי הלח"י נידונו למאסר (אך שוחררו מאוחר יותר בחנינה כללית). כאשר נבחר ראש לח"י לכנסת הראשונה כציר של "רשימת הלוחמים" התפלג הארגון.

שרות הלח"י הוכר על ידי הממשלה כמו השירות בהגנה ובאצ"ל לצורך תשלומים וכן לענידת האות של לוחמי המדינה.