ברוך בן יהודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר ברוך בן-יהודה (לייבוביץ) נולד בליטא בכ"ט באדר תרנ"ב 1894 ונפטר בתל אביב בבכ"ז בתמוז תש"ן, 20 ביולי 1990. היה מנהל גימנסיה הרצליה, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות וכן יושב-ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך למבוגרים. מלבד זאת, היה איש ברוך כשרונות בתחומים רבים, ונודע כאיש אשכולות ועילוי בענפי ידע מגוונים.
עלה ארצה בגיל 17 בשנת 1911, למד בגימנסיה הרצליה והיה בין בוגרי המחזור השני שלה (1914), במקביל למד מוזיקה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לדגניה אולם חלה בקדחת והחליט לעבור לראש פינה שם החל ללמד עברית בבית הספר המקומי.
ב1920 נסע לבריסל, למד מתמטיקה ופיזיקה ולאחר שרכש תואר דוקטור במתודיקה של הוראת המתמטיקה שב לארץ, ללמד את המקצוע בגימנסיה. בנוסף לימד בגימנסיה את המקצועות תלמוד, תנ"ך ומוזיקה.
הופיע בתוכנית "שרתי לך ארצי" (תוכנית בטלוויזיה הישראלית של דן אלמגור ואליהו הכהן) בה ניגן בקונצרטינה את השיר "פה בארץ חמדת אבות", וסיפר את סיפור צמיחתו של השיר בגימנסיה ואיך נתפרסם בכל הארץ הודות לטיול שערכה הגימנסיה.
הוא זכור כיושב-ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך למבוגרים שם שימש כשופט מחמיר שזוהה עם המשפטים הבלתי נשכחים "הנבחן הבא!" ו"זמנך עבר!". לימים הפכו חידונים אלו לבסיס למערכון בסרט "לול", בו מגלם אורי זוהר את דמותו באינטונציה ובמימיקה המדוייקת.
בן-יהודה חיבר ספרי לימוד רבים במתמטיקה, והיה שותף לעריכת ספרים רבים ביניהם: "מילון למוזיקה" , "מילון כיס צרפתי-עברי". כמו כן היה בצוות עורכי אנציקלופדיית "נעורים" וערך את ספר "הגימנסיה". הוא כתב גם ספר "כולם אהובים" על זכרונותיו כמחנך.
בן-יהודה נשאר בתודעה הציבורית כאיש חמור סבר, קפדן ושמרן בדיעותיו שחי חיי פשטות. כשהוצע לו להיות שר חינוך, הוא עמד על כך שיכהן כמנכ"ל בלבד, שכן כאיש חינוך אל לו להיות מעורב בפוליטיקה.
מבין שלוש בנותיו התפרסמו נתיבה בן יהודה, לוחמת הפלמ"ח, לשונאית וחוקרת זמר, מורדת במוסכמות, וכן הבת האמצעית צלילה אורגד עתונאית ומבקרת אמנות, שהייתה נשואה למוזיקאי בן-ציון אורגד.
ברוך בן-יהודה קיבל את פרס ישראל בשנת 1975 על מפעל חייו בחינוך.
מצרור "האני מאמין" שלו:
- "עלינו לשכוח את מה שלמדנו בבית הספר, אך עלינו לזכור היכן למצוא חומר מסוים בעת שאנו זקוקים לו!"
- "מומחה בתחום מסוים, צריך להיות גם בעל רקע בתחומים אחרים ומגוונים, שכן אם מנתח מומחה לא יהיה לו רקע בספרות ושירה, בעת ביצוע מלאכת הניתוח יתייחס למנותח כאובייקט חומרי ולא כישות בעלת נשמה".
- "עושים עוול לתנ"ך כשמפרקים אותו לפסוקים ואת הפסוקים למלים ואת המלים להברות! את התנ"ך יש ללמד כמו שמלמדים שירה!".
- "על תלמיד לפני שהוא חושב להיות מצטיין בלמודיו, להיות קודם אדם, שכן תפקיד החינוך הוא ראשית ללמד לערכים, לפני שהוא מעביר לתלמיד חומר למודי!"

