פול סבטייה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פול סבטייה (5 בנובמבר, 1854 - 14 באוגוסט, 1941) היה כימאי צרפתי, יליד קרקסון.
במשך רוב חייו לימד קורסים באוניברסיטת טולוז, והתמנה לדיקן הפקולטה למדעים בשנת 1905. מחקריו המוקדמים, בקולז' דה פרנס, עסקו בתרמוכימיה של גפרית וסולפטים מתכתיים, ועל מחקר זה התבססה תזת הדוקטורט שלו. בטולוז המשיך במחקרים כימיים ופיזיקליים של תרכובות גפרית, כלוריד, כרומט ונחושת. כמו כן, חקר את תחמוצות החנקן וחומצה ניטרוסודיסולפונית ומלחיה. הוא ביצע גם מחקר בסיסי בתחום מקדמי החלוקה (מדד למסיסות תרכובות בממסים שונים) וספקטרום בליעה.
סבטייה תרם רבות לשימוש התעשייתי בהידרוגנציה. ב-1897 גילה כי כמות קטנה של ניקל יכולה לשמש כזרז לסיפוח מימן לתרכובות פחמן (לא רוויות).
עיקר תהילתו על "תגובת סבטייה", ועבודותיו, ביניהן La Catalyse en Chimie Orgarnique (קטליזה בכימיה אורגנית), שפורסמה בשנת 1913.
סבטייה זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1912, יחד עם עמיתו הצרפתי, ויקטור גריניאר. הפרס ניתן לו על עבודתו בתחום ההידרוגנציה.
| הקודם: מארי קירי |
פרס נובל לכימיה 1912 |
הבא: אלפרד ורנר |

