אב הרחמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אב הרחמים היא תפילה יהודית, הדורשת מאלוקים לנקום את נקמת יהודים שמתו על קידוש ה'.

בשנת 1096 פתחו הנוצרים במסע הצלב הראשון. העילה לפתיחת מסע הצלב הייתה פגיעה של הסלג'וקים (שליטי ארץ ישראל דאז) בנוצרים שבאו לבקר. האפיפיור אורבנוס השני יצא לצרפת וקרא לכבוש את ארץ הקודש. המונים נענו.

בדרכו לארץ ישראל ובחזרתו ממנה, ערך האספסוף פרעות ביהודי המקום. הפרעות החלו בשפייר, וורמיזא (וורמס) ומגנצא (מיינץ). המוני יהודים הוטבלו בכוח לנצרות וחלקם עלו על המוקד על קידוש ה'. רבים מהם העדיפו להתאבד בטרם יוכרחו להתנצר בעל-כרחם. פרעות אלו מכונות בקהילות ישראל "גזירות תתנ"ו".

לזכר הצרות חוברו קינות וסליחות. בין השאר חוברה גם תפילת אב הרחמים. התפילה עוסקת בקריאה לה' שינקום את נקמת דם עבדיו השפוך ועוד פסוקים בעניין הנקמה בגויים. התפילה נאמרת בכל תפוצות וקהילות אשכנז. היא נאמרת בשבת לפני הכנסת ספר תורה ומוסף.

נמנעים מלאמר תפילה זו בימים שמחים, כמו בימים שאין אומרים בהם תחנון, בשבתות מברכים (שבת שלפני ראש חודש - חוץ משבת מברכים אייר וסיוון) וכמו כן אין אומרים אותה בשבתות ארבע פרשיות (שקלים, זכור, פרה ופרשת החודש). לפי מנהג יהודי גרמניה תפילה זו נאמרת רק בשתי שבתות בשנה: שבת לפני שבועות ושבת לפני תשעה באב, ובשאר שבתות השנה אינה נאמרת כלל.

שפות אחרות