זמן (ישיבות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כל תקופת לימוד מכונה בעולם הישיבות "זמן" (מושג מקביל לסמסטר, אף על פי שאורך התקופה שונה). בין עונת לימוד לבאה אחריה ישנה תקופת בין הזמנים שהיא מעין "חופשת סמסטר". המושגים "זמן" ו"בין הזמנים" הגויים בעולם הישיבות במלעיל.
[עריכה] זמן
בכל סוגי הישיבות (קטנות, הסדר, גבוהות ולעיתים גם בתיכוניות), כמו גם בחלק מהמכינות והמדרשות קיימים שלושה "זמנים":
- זמן אלול - מראש חודש אלול עד ליום הכיפורים.
- זמן חורף - מראש חודש חשוון עד ראש חודש ניסן.
- זמן קיץ - מראש חודש אייר עד תשעה באב.
תקופות ה"זמנים" נקבעות לפי החגים, כאשר חג הסוכות וחג הפסח נחשבים לחגים משפחתיים שבהם התלמידים משוחררים לביתם, לעומת חג השבועות והימים הנוראים שבהם שוהים התלמידים בישיבה. בקיץ ישנה תקופת "בין הזמנים" חדשה, שלא הייתה נהוגה בישיבות הותיקות במזרח אירופה. משום כך, "זמן אלול" אורך באופן קבוע מעט יותר מחודש, "זמן קיץ" מעט יותר משלושה, ו"זמן חורף" חמישה חודשים (או שישה, בשנה מעוברת).
לכל "זמן" ו"זמן" נקבעת מסכת מרכזית הנלמדת בישיבה בסדרי העיון והבקיאות, כאשר לעתים לומדים את המסכת במשך זמן אחד בלבד, ולעתים במשך שנה שלמה או מספר "זמנים".
[עריכה] בין הזמנים
תקופת החופשה בין זמן לזמן נקראת "בין הזמנים" והיא ניתנת במטרה לאפשר לבני הישיבה לשהות עם משפחתם תקופה מסוימת, בייחוד בחגים, ולתת זמן לנוח מעמלה של תורה ("תורה מתשת כוחו של אדם"), ולאגור כוחות לקראת הזמן הבא. בתקופה האחרונה מתרחבת המגמה בחלק מהישיבות לצמצם את ימי בין הזמנים כדי שיהיו יותר ימי לימוד.יש לציין שאף בימי חופשת הבחורים מהישיבות עדיין קיימות מסגרות לימוד הנקראת 'ישיבת בין הזמנים' שעות הלימוד מאוד נוחות וכל אחד לומד במה שחשקה נפשו. כמו כן קיימת גם מלגה לפי שעות הלימוד אשר מחולקת על ידי עמותות שונות.
לעתים בעיתות מלחמה בישראל, קוראים הרבנים וראשי הישיבות לקצר את תקופת "בין הזמנים". כך נעשה בתקופת מלחמת יום הכיפורים (בין הזמנים - תשרי ה'תשל"ג), מבצע חומת מגן (בין הזמנים - פסח ה'תשס"ב), ובתקופת מבצע שכר הולם (בין הזמנים - אב ה'תשס"ו). רוב הישיבות אינן מקיימות מסגרת לימודים פורמלית בתקופה כזו, אלא מבקשות מתלמידיהן להמשיך וללמוד. הסיבות לקיצור "בין הזמנים" הן:
- הרצון שימשך לימוד התורה בעת הלחימה, ויגן על חיילי צה"ל הלוחמים בחזית.
- כשם שמשה שואל את שניים וחצי השבטים "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?", כך אמרו ראשי הישיבות "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תצאו לחופש?"
מאידך חלק מהישיבות מעדיפות להשאיר את בין הזמנים על כנו אולם לחזקר את "ישיבות בין הזמנים". זאת כלקח מלאחר מלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה נשארו התלמידים ללמוד רצוף "זמן אלול" (ה'תשל"ב) ו"בין הזמנים" ו"זמן חורף" (ה'תשל"ג) דבר שיצר שמונה חודשים רצופים של לימוד. מרבית ראשי הישיבות והמשגיחים דיווחו שהם חשים בלאות והקושי ומודעים לצורך של בין הזמנים. כדי לשמור על דרך האמצע במבצעים דלעיל, מחזקות הישיבות את "ישיבת בין הזמנים" ואף מעלות את המלגה המחולקת.
בישיבות רבות ישנה חופשה קצרה אף בזמן ימי החנוכה. ימים אלו נקראים לעתים בבדיחוּת "בין הזמנים דרבנן", משום שמדובר בחג שחז"ל תיקנו.

