בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי הידוע גם בשם הספרייה הלאומית הוא ספרייה הנמצאת בירושלים בגבעת רם , בקמפוס של האוניברסיטה העברית בירושלים. ניהול הספרייה נתון בידי האוניברסיטה העברית, כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בספרייה יש כ-5 מיליון ספרים ועיתונים, נכון לשנת 2005.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייעודה ותפקידה
בספרייה הלאומית ישנו אוסף של כל מידע כתוב שיצא לאור בישראל וספרים נוספים שהספריה רוכשת או מקבלת מתרומות. על פי "חוק הספרים" חייב כל מי שמוציא ספר, כתב עת, עבודה מחקרית, תקליט, סרט או כל פרסום אחר בחמישים עותקים ומעלה, לשלוח שני עותקים לספריה הלאומית. תפקידיה העיקריים של הספריה הלאומית הם:
- איסוף ושמירה לצמיתות של כל חומר היוצא לאור במדינת ישראל, בכל פורמט ובכל שפה שהיא.
- איסוף של כל חומר המתפרסם על ישראל, ארץ ישראל, יהודים ויהדות בכל שפה שהיא.
- איסוף כל מה שנכתב באות עברית: עברית, יידיש, לאדינו וערבית יהודית.
כל מאגר הספרים ממוחשב וכאשר אדם מעוניין בספר כלשהוא, עליו למלא טופס ותוך חצי שעה עד שעה מעלים לו עובדי הספרייה את הספר שרצה מהמחסן לאולם הקריאה ללא תשלום.
בשנת 2004 התחילו אנשי הספריה הלאומית להעלות ספרים מסוימים שזכויות היוצרים שלהם פגו לאינטרנט בתור קבצים סרוקים.
במקום ניתן גם לקרוא עיתונים ישנים, שצולמו על מיקרופילם, בעמדות קריאה יעודיות.
בבנין נמצאת גם הפוֹנוֹתֵיקָה הלאומית - ארכיון צליל, "הזיכרון המוזיקלי" של העם היהודי והקהילות הלא-יהודיות בישראל. הפונותיקה היא חלק מהמחלקה למוזיקה של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
מחלקה ייחודית של הספרייה היא מדור רמב"י - רשימת מאמרים במדעי יהדות, שעומל על הכנת קטלוג מוער ומסווג של עשרות אלפי מאמרים בנושאים יהודיים וישראליים, אשר זמין בחינם באינטרנט.
בבנין הספריה הלאומית מחלקה לכתבי יד וארכיונים וכן מכון לתצלומי כתבי יד בו נאספו צילומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. המכון הוקם בראשית ימי מדינת ישראל ביוזמתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון והפרופסורים גרשם שלום ושמחה אסף. המכון שלח שליח (פרופ' נחמיה אלוני) אשר עבר בספריות ברחבי העולם וצילם את כתבי היד העבריים אשר היו להם. בין הארכיונים האישיים יש לציין את אלה של אייזק ניוטון ואלברט איינשטיין.
בנוסף משמש בית הספרים ספריית הפקדה לפרסומים של האומות המאוחדות והאיחוד האירופי.
[עריכה] היסטוריה
בית הספרים הלאומי נוסד בשנת 1892 בירושלים על ידי ארגון בני ברית והשמו המקורי היה "בית הספרים מדרש אברבנאל". בשנת 1920 עבר בית הספרים לרשותה של ההסתדרות הציונית ונמסר להנהלתו של הוגו ברגמן. בשנת פתיחתה של האוניברסיטה העברית, ב-1925, נמסרו אוצרות בית-הספרים לאוניברסיטה העברית ושמו הוסב רשמית ל"בית הספרים הלאומי והאונברסיטאי".
הספרייה הועברה לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בשנת 1930.
עם ניתוקו של הר הצופים מירושלים בימי מלחמת העצמאות, נותק גם קמפוס האוניברסיטה העברית ובו הספרייה הלאומית מהעיר. האוניברסיטה העברית הוקמה מחדש בבנינים שונים בירושלים ובין היתר במתחם טרה סנטה ברחביה, שם היה משכנו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי לאחר המלחמה. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עלו שיירות להר הצופים פעם בשבועיים. השיירות נועדו לחילוף של כוחות משטרה ששמרו על ההר המכותר והמבודד שנשאר בריבונות ישראלית. עם ירידת השיירות לירושלים הם הביאו איתם בין היתר את אוצרות בית הספרים הלאומי שנשארו בהר הצופים לירושלים. אפשר להניח שכמה ספרנים גויסו אז למשטרת ישראל. מקור חשוב לשיקומה של הספרייה שימשו גם אוצרות הספרים, שהובאו לארץ מעזבונה של יהדות אירופה שנשמדה בשואה. הספרים הגיעו בעיקר מאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה.
בתחילת שנות החמישים הוחל בהקמתו של קמפוס חדש לאוניברסיטה העברית בגבעת-רם, ובשנת 1960 עברה הספרייה למשכנה הנוכחי שם (בניין ליידי דייויס).
[עריכה] מקורות
- יוסף חזנוביץ', דברים אחדים בדבר בית הספרים שבירושלים, ס"ט פטרבורג, הוצאת המליץ, תרס"ג 1903 - במאגר הספרים הסרוקים של
בית הספרים הלאומי
- שלמה שונמי, על ספריות וספרנות, הוצאת ראובן מס, 1969, עמ' 76-78
- דב שידורסקי, ספריה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העותמאנית, הוצאת מגנס, 1990
- בית הספרים הלאומי והאונברסאי מתוך האנציקלופדיה העברית, כרך ו (2) עמ' 995
- נחמיה אלוני, כתב יד של משה רבנו, הוצאת ראובן מס, 1993.

