כיכר (משקל)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיכר או ביוונית ולטינית טאלנט היא יחידת משקל שהיתה מקובלת בעולם העתיק.
תוכן עניינים |
[עריכה] יחידת משקל
[עריכה] מסופוטמיה
בשומר ולאחר מכן בבבל "כיכר" אחת היתה שקולה ל-60 מינה שהיתה בעצמה שקולה ל-60 שקלים.
[עריכה] ביוון העתיקה
יחידת משקל זו, ביוון העתיקה, היתה שקולה לנפח המים באמפורה אחת, היינו לרגל מעוקבת של מים (שמשקלה שקול ל-26 ק"ג). ברומא העתיקה הכיכר היתה שקולה ל-2.83 ק"ג. מקור המילה "טאלנט" במילה היוונית "לשאת" בשל העובדה שמשקל זה היה כמות המשקל שחייל יווני או רומי נשא על גבו.
[עריכה] כיכר כמטבע
המונח "כיכר" אף שימשה מטבע בעת העתיקה, כאשר הכוונה היתה לשני סוגי מטבעות שונים - כיכר זהב וכיכר כסף. כיכר זהב שקל כמשקל גופו של אדם (המלומדים חלוקים אם מדובר במשקל של 50 ק"ג או 33 ק"ג). כיכר זהב אחת, נכון לשנות 2005 שווה כחצי מיליון דולר אמריקאי (על פי ערך משקלי של הזהב, ולא עקב מידוד של המטבע), וכיכר כסף ל-6,350 דולרים (בהנחה שמשקל כיכר זהב 33 ק"ג וכיכר כסף 26 ק"ג). שימושים רבים במטבע זה מתועדים בעולם העתיק. בתקופת המלחמה הפלופונסית ביוון העתיקה, כיכר כסף היתה העלות של שכירת טרירם אחד על צוותו למשך חודש שלם.
סכומים ניכרים המוזכרים בעת העתיקה הם, לדוגמא, התשלום שתלמי ה-12 העניק ליוליוס קיסר בסך 6,000 כיכרות זהב (משקל זה של זהב היה שווה בימינו 3 מיליארד דולרים) על מנת להוכיח שהוא "חבר ובן ברית של העם הרומאי". על הקיסר הביזנטיוני בזילוס השני נאמר שצבר בקופתו סכום של 200,000 כיכרות זהב (השווים היום כ-100 מיליארד דולרים) ולכן פטר את האימפריה הביזנטית ממיסים במשך השנתים האחרונות של מלכותו.
[עריכה] כיכר בתנ"ך
הכיכר מוזכרת בתנ"ך כיחידת משקל בעיקר בהקשר למתכות ושווים הכספי. על פי החשבונות בספר שמות, הכיכר היתה שווה ל-3000 שקלים.
בספר שמות נעשה שימוש רב ביחידת משקל זו על מנת לתאר את כלי המשכן - הן כיחידת משקל בזהב והן כיחידת משקל בכסף:
- משקל המנורה: "כִּכָּר זָהָב טָהוֹר" (שמות ל"ז, 24)
- אדני המשכן שוקלו 100 כיכרות כסף: "וַיְהִי, מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף, לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת: מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר, כִּכָּר לָאָדֶן" (שמות ל"ח, 27)
רכישת הר שומרון, מתוארת בספר מלכים א':
- "וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן, מֵאֶת שֶׁמֶר--בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף;" (מלכים א', ט"ז, 24).
בספר ירמיהו מצויין שהנביא קיבל לאכול "כיכר" לחם אחת ליום (ירמיהו, ל"ז, 21), אולם ככל הנראה לא היה משקל כיכר הלחם שווה ל"כיכר".

