טקס שבועת אמונים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טקס שבועת אמונים (מלטינית, commendatio) הוא הטקס הרשמי שהתפתח בראשית ימי הביניים ליצירת קשר הנאמנות שבין אדון והוסאל שלו. הטקס המוכר הראשון נערך בצרפת במאה השביעית, אך שורשיו קודמים לכך, כטקס בו הילד (בקלטית, וסאל) הופך ממשועבד למשוחרר.
[עריכה] הומגיום
מטרת טקס שבועת האמונים הייתה להפוך אדם מסוים לוסאל של האדון. הטקס כלל שני חלקים של שבועת אמונים: הומגיום ופידליטס. בתחילתו של הטקס היה הזוטר, זה שיועד להפוך וסאל, מופיע חשוף ראש ונטול נשק, כסימן לכניעותו בפני האדון וכורע בפניו. הוסאל היה מניח את כפותיו בתנוחת תפילה,[1] המסמלת הכנעה מוחלטת, ומושיטן אל האדון.
האדון היה תופס את ידיו של הוסאל בין ידיו, ובכך מפגין את עליונותו, ואז היה הוסאל מכריז על בקשתו להפוך "האדם" והאדון היה מכריז על קבלת בקשתו. בכך הושלם חלק ההומגיום (homagium) של הטקסט.
[עריכה] פידליטס
במסגרת טקס הפידליטס שבא אחרי כן היה מניח הוסאל את ידיו על התנ"ך או על שרידי קדוש, ונשבע כי לעולם לא יפגע באדון בדרך כלשהי וישאר נאמן לו. נוסח טיפוסי של השבועה היה: "אני מבטיח באמונה כי אהיה בעתיד נאמן לאדון, ולעולם לא אגרום לו נזק וישמור על ההומגיום שלי לו כנגד כל אדם באמונה שלמה ובלא רמייה".
אחרי השלמת שתי השבועות, כונן קשר בין האדון והוסאל והם נחשבו כבולים זה לזה בשבועת האמונים הפיאודלית.
[עריכה] הערות
1. ^ למעשה, סדר ההתפתחות הוא הפוך: לפני כינון טקס ההומגיום נהגו נוצרים להתפלל בתנוחה המקובלת בה המתפלל עומד ומושיט את ידיו קדימה. תנוחת התפילה הנוצרית המוכרת התפתחה בעקבות תנוחת טקס ההומגיום.

