הספרים החיצוניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הספרים החיצוניים הם ספרים שנכתבו, בחלקם הגדול, על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורם של הספרים החיצוניים והשימוש בהם לאורך הדורות
רובם של הספרים החיצוניים נכתבו במקורם בעברית, אולם חלקם נכתבו במקור בארמית או ביוונית, וזאת במיוחד במצרים שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ביותר בעיר אלכסנדריה.
מאחר והיהדות, שלא הכניסה את הספרים החיצוניים לתנ"ך, ראתה את הספרים החיצוניים באור שלילי, אבדו בדרך כלל ספרי המקור העבריים, ומרביתם נשמרו רק בתרגומים, לפעמים בכמה נוסחים שונים באותה שפה, וחלקם מכילים תרגומים משובשים למדי. קטעים מן הספרים החיצוניים נתגלו בתקופות מאוחרות במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
במאות הראשונות לחורבן עוד ניתן לספרים החיצוניים מקום בחיי הדת היהודיים, אך עם ניכוסם ועליית חשיבותם למאמינים הנוצרים פסק כמעט לחלוטין השימוש בהם. אך השפעתם לא נעלמה- רעיונות וסיפורים לא מעטים שהיו מצויים בספרות החיצונית נכנסו לתוך הספרות המדרשית, ומשם הגיעו ללב ליבה של היהדות הרבנית.
חלק לא מבוטל מהספרים מספרים ומרחיבים על סיפורי המקרא (כגון עליית משה, אדם וחווה, צוואת אברהם ועוד). חלק נכבד אחר מהווה המשך לספרות החכמה והמחשבה היוונית, ומושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. ישנם גם ספרי היסטוריה, ובהקשר זה יש לציין במיוחד את ספרי חשמונאים, המספרים את סיפורם של המכבים והמרד בשליטים היוונים.
[עריכה] חלוקת הספרים החיצוניים
אצל הנוצרים מקובלת חלוקה של הספרים החיצוניים לספרים אפוקריפיים וספרים פסאודואפיגרפיים.
פירוש המילה אפוקריפיים הוא גנוז או חבוי, (ביוונית apokryphos – גנוז, חבוי) והוראתה המקורית: ספר שאינו נמנה עם המסורת הספרותית הגלוייה והמקובלת (למרות היותו ספר עתיק). הספרים האפוקריפיים נכנסו בחלק מן הכנסיות הנוצריות לתוך הביבליה בניגוד לספרים הפסאודואפיגרפיים. המונח פסידואפיגרפון משמעו חיבור המיוחס למחברו (מחבר קדמון) שלא כדין.
הספרים הפסאודואפיגרפיים, הם ספרים שיוחסו למחבריהם, לרוב אנשי המקרא, שלא כדין, ולכן גם נקראו על שמם. לדוגמה "צוואת אברהם", "צוואות השבטים", ועוד.
כך לדוגמה, הספר חכמת שלמה משוייך אצל הנוצרים לאפוקריפה ואילו מזמורי שלמה נחשב לספר פסאודואפיגרפי, למרות שלחוקרים ברור כי לא זה אף לא זה נכתבו בתקופתו של שלמה המלך או על ידו.
החוקר אברהם כהנא שתרם תרומה מכרעת לחקר הספרים החיצוניים ואף תרגם את רובם לעברית, מציע איפוא את החלוקה הבאה לספרים החיצוניים:
[עריכה] היחס לספרים החיצוניים במאמרי חז"ל
במקורות חז"ל אין התייחסות ספציפית לספרים בספרות החיצונית, למעט ספר בן סירא הנזכר בתלמוד. חז"ל מזהירים שלא לקרוא בספרים חיצוניים כשהם משתמשים באסמכתא מהתנ"ך "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:" (ספר קהלת פרק י"ב י"ב)
- ההתייחסות הראשונה היא במשנה (מסכת סנהדרין פרק י משנה א): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים".*על משנה זה נאמר בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין דף ק' ע"ב): "רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו'. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי." יש כאן צמצום של האיסור של ר' עקיבא - האיסור הוא רק על ספרי המינים כלומר ספרי הנוצרים. רב יוסף מתייחס ספציפית לספר בן סירא ואוסר על הקריאה בו.
- מעניינת הגירסה המקבילה בתלמוד הירושלמי: "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענא אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת". התוספת כאן מלמדת שספרי חכמה יוונית כגון ספרי הומרוס, ושאר ספרים שנכתבו לאחר תקופת בית שני אינם נחשבים כ'ספרים חיצוניים' ולכן אין בעיה לקרוא בהן.
- במדרשים אנו מוצאים את הפסוק: "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קוהלת רבה יב, יב-יג). י, א).
[עריכה] היחס לספרים החיצוניים של חכמי ישראל לאחר תקופת התלמוד
גם בתקופה מאוחרת יותר, ניתן עדיין למצוא בספרות היהודית התייחסויות לספרים החיצוניים, ובמיוחד לספר בן סירא, לספר היובלים ולצוואות השבטים. יש מהחכמים שהתייחסו לספרים החיצוניים בשלילה, ויש מהם בחיוב.
הרשב"ם התיחס בשלילה לספרים החיצוניים, וכתב "אין לחוש לספרים חיצונים", אך מאידך גיסא, הביע הרמב"ן דווקא יחס חיובי אליהם, ובהקדמתו לפירוש התורה הוא מביא קטעים מספר חכמת שלמה וספר חשמונאים, שהיו מצויים אצלו ככל הנראה בתרגומם הסורי.
ידוע כי עוד במאה התשיעית נשתמרו לפחות קטעים מספר היובלים בידי אסף הרופא, ובידי רבי סעדיה גאון.
בדורות הבאים אבדו המקורות העבריים של הספרים החיצוניים, וחכמי ישראל היו משתמשים בתרגומים ולא במקור. כך לדוגמה מביע מחבר ספר הזוהר את צערו על כך שלא נשארו במקור ספר חנוך וספר אדם הראשון.
בספרים כגון ספר יוסיפון , ספר ירחמאל וספר יוחסין, נעשה שימוש בסיפורים מתוך הספרים החיצוניים. מתוך ספר אסף הרופא אנו למדים שמחבר הספר הכיר את ספר היובלים.
בזמנים שונים נעשו תרגומים של הספרים החיצוניים בחזרה לעברית. כך לדוגמה נמצא תרגום לעברית של ספר החשמונאים שמקורו לפני המאה ה-11, תרגומים לספר טוביה , לספר יהודית ואחרים. רבי עזריה מן האדומים תרגם חלק מן הספרים החיצוניים והשתמש בהם בספריו.
עדנה הייתה לספרים החיצוניים בתקופת ההשכלה. נפתלי הרץ וייזל ויהודה ליב בן זאב תרגמו חלק מן הספרים החיצוניים לעברית.
[עריכה] השערות לגבי "הוצאת" הספרים מהקאנון העברי
אין הסכמה בין החוקרים בנוגע לנסיבות שבעטיין ספרים אלו אינם כלולים בקאנון העברי. למרות שבעבר היה מקובל לטעון שמדובר בסיבה תאולוגית שדחתה את הספרים הללו, דיעה זו נראית פחות ופחות סבירה וזאת מכמה סיבות:
1. חז"ל טוענים כנגד הספרים החיצוניים, אך מצד שני אנו מוצאים בכמה מקומות בתלמוד ציטטות חופשיות מתוך ספר בן סירא. ציטטות אלו מובאות באותה קונבנציה שמשמשת לציטוט מספרי המקרא: "דכתיב" (ככתוב). השימוש בנוסחה זו לציטוט מספר בן-סירא מעיד לא רק על כך שכולם אמורים לזהות את המקור (כיוון שזה לא מפורש בטקסט התלמודי), אלא גם על כך שאין להתנצל על העובדה שקוראים בספר בן סירא.
2. הרמזים היחידים שיש לנו לכך שאכן נערך דיון כלשהו על הכנסת ספרים או הוצאת ספרים מהקאנון העברי נוגע אך ורק לספרים שבסופו של דבר הוכנסו: אסתר, שיר השירים וקהלת. עובדה זו מעידה שהדיון היה תיאורטי בלבד, והתייחס רק לאופי ספרים שממילא כבר נתקדשו, ולמידה של זהירות הנדרשת לקורא בהם.
3. בעבר היה נהוג לטעון שההלכה המשתמעת בספרים אלו שונה מזו היהודית. בספר היובלים, למשל, מוזכר לוח שמשי, השונה מן הלוח הנהוג בהלכה הפרושית (שנתקבלה ביהדות). אך לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה אנו עדים לכך שתפיסות אלו היו קיימות בתוך היהדות ולא מחוצה לה, בזרם שונה.
4. קשה גם לטעון שהספרים שלא נתקדשו כולם שייכים לזרם המנוגד לפרושים, כיוון שזה בפירוש לא נכון (דוגמת ספר בן סירא, ספר טוביה וספר יהודית).
משלל העדויות שבידינו עולה כי אי-הקדשת ספרים אלו איננה תוצאה של תאולוגיה אלא של נסיבות היסטוריות. נסיבות אלו ודאי קשורות קשר כרונולוגי, שכן רוב הספרים החיצוניים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר לספרי המקרא. עם זאת, אין זו יכולה להיות סיבה יחידה ומכרעת כיוון שספר דניאל הקאנוני הינו מאוחר בכמאה שנה לספר חנוך בעיבודו הסופי.
על דרך ההשוואה, מעניין לציין שתהליך דומה התרחש גם בנצרות הקדומה, שם אנו עדים לקורפוס דומה בהיקפו של ספרים חיצוניים לברית החדשה.
[עריכה] רשימת הספרים החיצוניים שבידינו
תרגומם של הספרים החיצוניים לעברית תרם תרומה חשובה לחוקרים ולמעיינים במורשת תרבותית זו. בייחוד יש לציין הכנתו של קובץ כולל של הספרים החיצוניים בעברית, בידי אברהם כהנא ועוזריו בשנת תרצ"ב (1932). בספרו הוא מציע, כאמור לחלק את הספרים לפי קשריהם לספרי התנ"ך, והרשימה המובאת להלן מתבססת על חלוקה זו:
[עריכה] ספרים חיצוניים לתורה
- ספר אדם וחוה - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית וללטינית.
- ספר היובלים (היובלות) - רובו של המקור העברי אבד. נשמר בתרגום לאתיופית. במגילות ים המלח התגלו קטעים בעברית.
- ספר חנוך א' – או ספר חנוך הכושי רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לאתיופית. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות ים המלח.
- ספר חנוך ב' או ספר רזי חנוך (הסלאבי) - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה.
- צוואות השבטים (צוואות בני יעקב). רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
- צוואת אברהם – חובר כנראה על ידי יהודי פרושי או איסיי. (הספר צוואת אברהם לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
- חזון אחרית הימים של אברהם עוסק בחייו ובחזון אחרית הימים שחזה אברהם. המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה. (הספר לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
- עליית משה – המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום ללטינית.
- יוסף ואסנת – חבור שנכתב במקורו ביוונית, כנראה על-ידי יהודי הלניסטי שהתגורר במצרים. גרסה עברית פורסמה על-ידי גבי צורן בכתב העת "דפים למחקר בספרות", תשמ"ה.
[עריכה] ספרים חיצוניים לנביאים
- ספר חכמת שלמה – חיבור פילוסופי יהודי-הלניסטי. יתכן שחלקים מספר זה מקורם בעברית. נשמר בתרגום ליוונית.
- מזמורי שלמה - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- איגרת ירמיהו - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- עליית ישעיהו - המקור העברי אבד או הארמי אבד. נשמר בתרגום לאתיופית.
- ספר ברוך - הספר במלואו נשמר בלשון היוונית. חלקים מספר זה נכתבו בעברית והם אבדו, אך נשמרו בתרגום ליוונית. חלקים אחרים חוברו ביוונית.
- חזון ברוך א' או חזון ברוך הסורי - חובר כנראה בעברית המקור והתרגום ליוונית אבד. נשמר בתרגום היוונית לארמית סורית.
- חזון ברוך ב' – או חזון ברוך היווני חובר ביוונית.
[עריכה] ספרים חיצוניים לכתובים
- דברי איוב - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- חזון עזרא - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
- עזרא החיצוני - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- מזמורי קנ"א-קנ"ד- מזמורים שאינם כלולים בספר תהילים - מזמור קנ"א נמצא בנוסח עברי של תהלים ממערה 11 בקומראן. נוסח זה שונה מן התרגום היווני אותו מביא כהנא בספרו. מזמורי קנ"ב-קנ"ד נשתמרו בתרגום הסורי. מזמורים אלו לא נכללו בספרו של כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד. קטע ממזמור קנ"ד בעברית התגלה במערה 4 בקומראן.
- תוספות למגילת אסתר: חלום מרדכי, העתק מפקודת אחשוורוש להשמדת היהודים, תפילת מרדכי ואסתר, פרטים על בוא אסתר לפני אחשוורוש לבקש ביטול הגזירה, העתק מפקודת אחשוורוש לטובת היהודים, פתרון חלומו של מרדכי - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- תוספות לספר דניאל: תפילה והלל של שלושת חברי דניאל שהושלכו לכבשן האש, שושנה, בל והתנין. המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- תפילת מנשה - המקור כנראה יווני. מתייחס לתפילת מנשה מלך יהודה המופיעה בדברי הימים
[עריכה] שאר ספרים חיצוניים
- ספר בן סירא - דבריו של יהושע בן סירא. חלקים מהמקור העברי אבדו. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
- ספר יהודית – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- ספר טוביה – רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. במגילות ים המלח התגלו קטעים בעברית ובארמית. מקובל לחשוב שהגירסה העברית היא תרגום של המקור הארמי, שנעשתה מצרכים תאולוגיים.
- ספר חשמונאים א' (מקבים) - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
- ספר חשמונאים ב' – חובר ביוונית.
- ספר חשמונאים ג' – חלקים ממנו אבדו. חובר ביוונית.
- ספר חשמונאים ד' - - חובר ביוונית.
- איגרת אריסטיאס – חובר ביוונית.
- חזון הסבילות – חובר ביוונית.
- קדמוניות המקרא – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
בנוסף למקורות אלו, ניתן לציין חיבורים שנמצאו אך ורק במגילות מדבר יהודה. בשל הדמיון הסוגתי, ניתן לשער שחיבורים אלו היו מתוייגים כ"ספרים חיצוניים" גם כן אילו נשתמרו בכנסיות בתרגומים. בין חיבורים אלה:
- המגילה החיצונית לבראשית
- צוואת קהת
- חזון עמרם
- צוואת משה
- צוואת יהושע
[עריכה] מקורות
- הספרים החיצוניים לתורה נביאים כתובים ושאר הספרים החיצוניים, ערוכים ומפורשים על ידי אברהם כהנא, הוצאת מסדה, ת"א, 1956
- מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה: תיאור המגילה ותוכנה, פקסימיליות, תעתיק ותרגום ערוכים בידי נחמן אביגד ויגאל ידין, הוצאת מאגנס שעל יד האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשי"ז (1957)

