יהושע בן גמלא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע בן גמלא - כהן גדול בבית המקדש השני. הוא היה בעלה השני של מרתא בת ביתוס, בת למשפחת כהנים ידועה ששמה נקשר גם באגדות החורבן שבמסכת גיטין. מרתא אשתו קנתה בכסף את הכהונה הגדולה עבור בעלה, למורת רוחם של חכמים (יבמות סא ע"א).
בן גמלא מוזכר לשבח במשנה במסכת יומא כמי שלקח את הגורלות, שנועדו להגרלת השעירים, שהיו עשויים אשכרוע (מין עץ) ועשאן זהב (יומא פ"ג מ"ט).
מימרא בעניינו קשורה דווקא לתיקון שתיקן בעניני חינוך. וכך מובא במסכת בבא בתרא (כא ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".

