רולף פאולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר רולף פרידמן פאולס, דיפלומט גרמני. שגרירה הראשון של מערב גרמניה למדינת ישראל.

פאולס היה קצין בוורמאכט בדרגת מיור (מקביל לדרגת רב סרן בצה"ל) ובשנת 1944 עוטר בצלב הברזל על גבורתו בקרב. הוא שירת בחזית המזרח, ואיבד את ידו בלחימה. פאולס לא היה חבר המפלגה הנאצית. לאחר פציעתו שימש כנספח צבאי בשגרירות גרמניה בתורכיה תחת השגריר פרנץ פון פאפן, עד לסיום המלחמה.

פאולס מונה לשגריר גרמניה המערבית במדינת ישראל עם כינון היחסים בשנת 1965, לאחר תקופה ארוכה של היסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ ממדינות ערב שלא לקיים יחסים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים לאחר השואה. במאי 1965 קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה לבון את השגריר אשר בן נתן, ואילו גרמניה שלחה לתל אביב את השגריר רולף פאולס.

פאולס התקבל אצל הנשיא זלמן שז"ר ומסר לו את כתב האמנתו ב־19 באוגוסט 1965. השגריר החדש התקבל ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. מנחם בגין נשא נאום בו האשים את ישראל כי בקבלה את האמנתו של פאולס כשגריר היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה.

פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה. פעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור במוסד יד ושם. במהלך כהונתו פעל פאולס לנורמליזציה של היחסים. פאולס שימש כשגריר אף בימי מלחמת ששת הימים וסיים את תפקידו בשנת 1967. לאחר מכן המשיך פאולס בשורת תפקידים דיפלומטיים בשם ממשלתו, ושימש כשגריר לבייג'ין, ולמוסדות נאט"ו, ובין 1969 ל־1973 כשגריר בארצות הברית.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.