נמל תעופה בן גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נמל תעופה בן גוריון
IATA: TLV - ICAO: LLBG
נתוני השדה
סוג השדה ציבורי
מפעיל רשות שדות התעופה
עיר סמוכה לוד
גובה מעל פני הים 135 רגל (41 מ')
מיקום 32°0′34″N, 34°52′37″E
מסלולי המראה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול
רגל מטר
03/21 5,840 1,780 אספלט
08/26 11,998 3,657 אספלט
12/30 10,210 3,112 אספלט

נמל תעופה בן גוריון או בקיצור נתב"ג הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול ביותר בישראל, והוא שער הכניסה האווירי הראשי שלה. בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם שדה התעופה וילהלמה על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם שדה התעופה. בעבר הוא היה ידוע כשדה התעופה לוד על שם העיר לוד הסמוכה לו.

השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה והוא מרכז הפעילות של חברת אל על, לשעבר חברת התעופה הלאומית הישראלית. נמל התעופה בן גוריון הוא אחד משדות התעופה העמוסים ביותר במזרח התיכון. בשנת 2003 עברו בנמל כמעט שבעה מיליון נוסעים וכ־54,000 מטוסים. בשנת 2000, שהייתה שנת השיא בתנועה בנמל עברו בנמל מעל תשעה מליון נוסעים וכ-66,000 מטוסים. לשם השוואה, בשדות התעופה העמוסים ביותר בעולם עוברים כ־40-65 מיליון נוסעים בשנה. נתב"ג דומה בעומסי התנועה שלו לשדות תעופה מהדרג השלישי באירופה כגון ברלין-טגל וליון.

נמל התעופה משמש גם בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, בסיס חיל-האוויר לוד (בח"א 27), המאכלס את טייסות התובלה של החיל.

תוכן עניינים

[עריכה] מסופים

טרמינל 1
הגדל
טרמינל 1
טרמינל 3 (נתב"ג 2000) על פי רשות שדות התעופה
הגדל
טרמינל 3 (נתב"ג 2000) על פי רשות שדות התעופה

לשדה התעופה ארבעה מסופים (טרמינלים):

  • טרמינל 1 - לשעבר המסוף הראשי והוותיק של השדה. שירת את רוב התעבורה הבינלאומית. הטרמינל נסגר והוסב לבניין משרדים לאחר הפעלת טרמינל 3. בעתיד ישמש הטרמינל לנוסעים בטיסות פנים. בניין טרמינל 1, אשר שימש את רשות שדות התעופה כשדה התעופה הלאומי של ישראל עד לפתיחתו של טרמינל 3 (נתב"ג 2000), תוכנן במקור על ידי אגף התיכנון של שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל בראשית שנות ה-30. סגנון הבניה המקורי של הבניין אופיין בסגנון הבינלאומי, והורכב ממבנה קובייתי מטוייח בטיח לבן ונקי, בעל מגדל פיקוח מעוגל.

עם הקמת המדינה הורחב המבנה, ובשנות ה-50 נבלע לחלוטין במערך אגפים חדש שלא השאיר כל זכר לבניין המקורי. בסוף שנות ה-80, הוקם אולם קבלות פנים חדש בתיכנון האדריכל מרדכי בן-חורין. כיום המבנה עומד בשממונו, ובקרוב יעבור שיפוצים נרחבים לקראת פתיחתו כטרמינל לטיסות פנים ובניין משרדים לרשות שדות התעופה.

  • טרמינל 2 - מסוף קטן שמשמש את הטיסות הפנים-ארציות. טיסות בינלאומיות פועלות ממנו רק בתקופות עומס. לאחר הקמת טרמינל 3, חלק זה אינו בשימוש יותר והוסב לפעילות שונה.
  • טרמינל 3 - המסוף הגדול והמודרני המוכר גם כנתב"ג 2000. נפתח ב-28 באוקטובר 2004. בניית הטרמינל הייתה אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר בישראל בשנים האחרונות. הוא כולל, לראשונה בישראל, שרוולים לגישה למטוסים, וכן דיוטי פרי גדול, אזור פרידה מנוסעים יוצאים ותחנת רכבת.
  • טרמינל 4- טרמינל שנבנה בשנת 1999 ונועד לשרת את התיירים שהגיעו לישראל לקראת המילניום החדש, הוא מעולם לא נפתח לתנועה וגם אין כוונה להשתמש בו. עד עתה, השימוש היחידי שנעשה בטרמינל הזה היה בדיקת הנוסעים הנכנסים מארצות המזרח הרחוק בעת מגפת הסארס בשלהי שנת 2002.

[עריכה] טרמינל 3

לפי ההחלטה המקורית של ממשלת ישראל מינואר 1994, טרמינל 3, שהוא למעשה טרמינל נוסעים חדיש ומודרני שמטרתו להחליף את המבנה המיושן של טרמינל 1, היה אמור להפתח לקראת אירועי המילניום של שנת 2000, שלפי התחזיות הייתה אמור להביא ארצה גל של תיירות צליינית (מסיבה זו שמו המקורי של הטרמינל היה "נתב"ג 2000").

לתוכנית היו מתנגדים רבים שטענתם המרכזית הייתה כי הגדלת שדה התעופה שנמצא במרכז גוש דן במקום בניית שדה תעופה חדש, מרוחק יותר, שמחובר באמצעות רכבת מהירה או כביש לאזור המרכז היא צעד שגוי. הוצעו מספר אתרים לתוכנית זאת ביניהם בסיסי חיל האוויר בחצור ונבטים.

בניית הטרמינל התעכבה בעקבות התנגדויות תושבי האזור, שבאו לידי ביטוי בפעילות ציבורית ומשפטית. לאחר שכשלו, הגישו 6,000 תושבים תביעות פיצויים על ירידת ערך נכסיהם בסכום כולל של 3 מיליארד שקל. לבסוף, לאחר שנפתרו רוב הבעיות המשפטיות על ידי מנגנון פיצוי לתושבים, הונחה אבן הפינה לטרמינל החדש (ב-25 באוקטובר 1998). שנתיים מאוחר יותר, חברת קבלנות טורקית שהייתה הקבלן הראשי של הטרמינל הקרקעי פשטה רגל. בעקבות פשיטת הרגל התעכב הפרויקט בשנה נוספת ונועד להפתח לשימוש הציבור במרץ 2003.

גם לאחר שהתחדשה הבנייה על ידי קבלנים ישראלים, חלו מספר עיכובים שדחו את הפתיחה בשנה וחצי. טרמינל 3 נחנך רשמית ב-2 בנובמבר 2004.

למעלה מ-80 גופים תיכנוניים השתתפו במערך תיכנון נתב"ג 2000, עובדה זו מצביעה על מורכבותו וגודלו של הפרויקט. משרדי האדריכלים המרכזיים שפעלו באתר היו משרד "יונה פיטלסון-שילה-יעקובסון אדריכלים" שתיכננו את מבנה הטרמינל המרכזי, את האגפים הלוגיסטים ואת מבני החניונים, משרד רם כרמי ועדה כרמי שתיכננו את אגף מקבלי הפנים, משה ספדיה שתיכנן את אגף היוצאים וכן את קניון הדיוטי-פרי. את הגן הסימבולי הממוקם בין שני בנייני החניונים תיכנן משרדו של אדריכל הנוף הירושלמי שלמה אהרונסון.

למרות שבטרמינל החדש הותקנו שרוולים למטוסים כמו ברוב נמלי התעופה המודרניים בעולם, חלק מהטיסות עדיין נאלצות להשתמש באוטובוסים על מנת להעביר נוסעים מהטרמינל למטוס. יש תוכנית להרחיב את מסלול 26-8 על מנת לאפשר קליטת מטוסי A380 של חברת איירבוס.

[עריכה] גלריית טרמינל 3

[עריכה] מסלולים

בשדה התעופה שלושה מסלולים:

  1. מסלול הנחיתה הראשי - משמש כמסלול הנחיתה הראשי. הוא המסלול הקרוב לטרמינלים ובמקביל לו קיים מסלול הסעה. רוב הנחיתות מתבצעות במסלול זה ממערב למזרח בגישה מהים ומעל דרום תל אביב. לעיתים נדירות, בתנאי מזג אוויר מסוימים משמש להמראות (כיוון 12 ממערב למזרח).
  2. המסלול הקצר - שימש בעבר את טייסת התובלה של חיל האוויר, כיום משמש כמסלול הסעה לקראת המראה למסלול השקט. לעיתים נדירות משמש לנחיתת מטוסי ערבה מצפון לדרום (כיוון 21 בגישה מצומת בני עטרות).
  3. המסלול השקט - המסלול הארוך ביותר בשדה. משמש כמסלול ההמראות הראשי ממזרח למערב (כיוון 26). מכונה המסלול השקט מכיוון שמטוסים שממריאים ממנו יוצרים פחות רעש בישובים בית דגן, חולון, וראשון לציון וההמראות נעימות יותר לנוסעים. המסלול נבנה בתחילת שנות השבעים.

[עריכה] היסטוריה

שדה התעופה לוד בבנייתו
הגדל
שדה התעופה לוד בבנייתו

שדה התעופה תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30. מיקומו, ליד העיר לוד תאם את שאר התשתיות שבנו, ביניהן תחנת הרכבת המרכזית בלוד ובסיס סרפנד (צריפין) הסמוך. בשנת 1935 החלה הבנייה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים, מאז עבר השדה עשרות שיפוצים, שנמשכים עד ימנו כדי לתאימו להקף התנועה האווירית הגדל עם השנים.

לפני מלחמת העולם השנייה שימש השדה מספר מועט של חברות - מסראייר המצרית טסה ממנו ליעדים באזור ביניהם קהיר, ניקוסיה, ביירות ובגדד. מטוסי חברת KLM ההולנדית בצעו חניית ביניים בשדה בטיסה מאמסטרדם לאינדונזיה. לוט הפולנית הפעילה קו סדיר לורשה. CSA הצ'כית הפעילה קו למזרח אירופה (דרך איטליה) וכמובן את אימפריאל ארוויז הבריטית בעלת המנדט על הארץ באותה תקופה. במהלך המלחמה שימש השדה למטוסים צבאיים של בנות הברית.

עם קום המדינה נכבש השדה מידי הערבים על ידי צה"ל ובנובמבר 1948 הוא נפתח כנמל התעופה הבינלאומי הרשמי של המדינה החדשה. בשנה הראשונה לפעולתו עברו בו 40,000 נוסעים, השדה היה צנוע במידותיו וכמעט ביתי. בשנת 1949 הוקמה חברת אל על והחלה את פעילותה מהשדה.

מאז ומעולם הייתה התעופה הבינלאומית יעד לפיגועי טרור כנגד ישראל ומטרות ישראליות. ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס של חברת התעופה "סבנה" לנתב"ג; נוסעיו חולצו למחרת בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל. הפיגוע המשמעותי ביותר שבוצע בשטח הנמל התרחש ב-30 במאי 1972, כאשר שלושה מחבלים יפניים מארגון "הצבא האדום היפני" שלפו ממזוודותיהם ביציאה מהמטוס, עם הכניסה לארץ, כלי נשק אוטומטיים ורימונים ופתחו באש לעבר הנוכחים. כתוצאה מהירי וזריקת הרימונים נהרגו 27 בני אדם ו-72 נפצעו. פעולת הטרור כונתה "הטבח בנמל התעופה לוד".

בעקבות אירועי הטרור הללו, הוגברה משמעותית האבטחה בנתב"ג והוא נחשב כיום לאחד מנמלי התעופה הבטוחים בעולם. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, החלו נמלי תעופה רבים בעולם ללמוד וליישם את שיטות האבטחה הנהוגות בו.

לאחר מותו של דוד בן גוריון בשנת 1973 שונה שמו של שדה התעופה כדי להנציחו.

עם השנים, והעלייה בתנועה האווירית, הורחב השדה באופן משמעותי על ידי רשות שדות התעופה, נבנתה קומה שנייה לטרמינל, דיוטי פרי חדש, נבנו שערי יציאה חדשים, נבנה אולם מקבלי פנים חדש, נבנה מגדל פיקוח חדש ושופרה הסביבה של השדה הכול על בסיס הבניין המנדטורי בשיטת טלאי על טלאי.

[עריכה] בסיס חיל האוויר

השדה משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, בסיס חיל-האוויר לוד (בח"א 27). בבסיס מוצבות כיום שתי טייסות ה-C-130 הרקולס ("קרנף") של החיל: טייסת 103 ("טייסת הפילים") וטייסת 131 ("טייסת הציפור הצהובה"). כן מוצבות בבסיס טייסת 122 ("טייסת הדקוטה"), המפעילה כיום את מטוסי הגאלפסטרים 5 ("נחשון"), וטייסת 120 ("הטייסת הבינלאומית") המפעילה כיום את מטוסי הבואינג 707 ("ראם") והסי-סקאן ("שחף").

הבסיס צפוי להסגר והטייסות והיחידות השוכנות בו כיום צפויות לעבור בקיץ 2008 לבסיס נבטים השוכן בנגב הצפוני.

[עריכה] קישורים חיצוניים