בלוז לחופש הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בלוז לחופש הגדול
בימוי: רנן שור
הפקה: אילן דה-פריס

רנן שור
דורון נשר

תסריט: דורון נשר
שחקנים ראשיים: יואב צפיר

דור צויגנבום
שחר סגל
נעה גולדברג
עמרי דולב

חברת הפצה: "בלוז הפקות"
יצא לאקרנים בתאריך: 1987
משך הקרנה: 97 דקות
שפת הסרט: עברית
תקציב: 150,000 דולר
מוזיקה: רפי קדישזון
פרסים: ראה פרסים ופסטיבלים
דף הסרט ב-IMDb

בלוז לחופש הגדול, סרט קולנוע עלילתי של הבמאי רנן שור והתסריטאי דורון נשר מ-1987 שהפך במשך השנים לסרט פולחן ישראלי.

תוכן עניינים

[עריכה] תקציר העלילה והדמויות

"בתעלה נמשכת מלחמת ההתשה. אנחנו מתגייסים לצבא בתחושה שזה החופש הגדול האחרון שלנו. קיץ אחרון של שמש וים, קיץ אחרון שכולנו עדיין יחד וצריך לעשות דברים. להספיק. הזמן: קיץ 1970. המקום: תל אביב" (מתוך מילות פתיחת הסרט).

"בלוז לחופש הגדול" מלווה חבורה של שבעה נערים ונערות בחופש שבין בחינות הבגרות לבין הגיוס לצבא. חופש גדול אחרון שיקטע את התבגרותם ויחייב אותם בהחלטות שיקבעו את דימוים העצמי והחברתי ואת עתידם. באותם שבועות קצובים וטעונים ינסו כל אחד לעצמו, וכולם ביחד, לחלום, לממש שאיפות ולנסות לשנות מציאות אישית וחיצונית.

הסרט מחולק ל-4 פרקים, על פי שמות גיבוריהם:

  • יוסי צוויליך - תמים, אהוב, והמתגייס הראשון של המחזור.
  • ארל'ה שכטר - פציפיסט המתלבט אם להתגייס ומרסס בינתיים סיסמאות מחאה.
  • מוסי שובל - מוסיקאי מחונן שהפרופיל הקרבי שלו אינו מאפשר לו ללכת ללהקה צבאית.
  • מרגו - חולה סוכרת שאינו יכול להתגייס, המתעד את החבורה במצלמת סופר 8.

[עריכה] הפקת הסרט

קווי המתאר של סיפור הסרט נכתבו לראשונה ב-1976 על ידי רנן שור כבר במהלך לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והתבססו על חוויות שעבר עם בני מחזורו, מחזור מכתב השמיניסטים בתל אביב של 1970, בתקופת מלחמת ההתשה.

שנתיים לאחר מכן, הצטרף לכתיבת התסריט דורון נשר, אז שחקן צעיר, ששיחק בסרטו הקצר של שור "הקרב על מבצר וויליאמס". נשר ושור כתבו בין השנים 1978-1985 שבע גרסאות לתסריט שנדחו על ידי הלקטורים השונים של קרן הקולנוע הישראלי. במקביל, סירבו משקיעים פרטיים להשקיע בסרט על רקע שונותו מסרטי נעורים מסחריים נוסח "אסקימו לימון" שהופקו עד אז בישראל. גיבורים פציפיסטיים ודיונים פוליטיים נחשבו באותה תקופה ל"רעל קופתי". יותר מכך, משרד המסחר והתעשייה סירב להעניק סיוע בסיסי לסרט בטענה כי הוא "אנטי-ישראלי ומשרת אינטרסים של אש"ף". הסרט אושר לבסוף להפקה על ידי קרן הקולנוע הישראלי ב-1985.

ההפקה יצאה לבסוף לדרך בתקציב נמוך של 150,000 דולר, כאשר עבור מרבית אנשי הצוות היה זה סרט ארוך ראשון. חלק מרכזי מתפיסת הבימוי של הסרט הייתה החיבור להוויה הישראלית והתל אביבית, מתוך גאווה ותחושת שייכות לתרבות הישראלית, כנגד שיקולים מסחריים.

הליהוק של הסרט חיפש פנים "לא שבדיות" (שחקנים עם מראה ישראלי טיפוסי), ולא נרתע משימוש בשחקנים לא מוכרים, מתוך כוונה ליצור תחושת מלאות ישראלית. המוסיקה המלווה את הסרט עושה שימוש מודע בפזמונים, טקסטים ואייקונים ישראליים מעוררי אסוציאציות כמו "יוסי ילד שלי מוצלח" (ע. הלל / סשה ארגוב), "הליכה לקיסריה" (חנה סנש / דוד זהבי), "שבלול" (איינשטיין / חנוך), ו"טוב למות בעד ארצנו" - משפטו האלמותי של יוסף טרומפלדור.

במהלך החזרות, מצאו שור ונשר לנכון להעביר לשחקנים הצעירים את רוח התקופה באמצעות ערימת תקליטים, ספרים וסרטים שביטאו את חוויית "אני ואתה נשנה את העולם" של סוף שנות ה-60. בין הסרטים היו "שיער", "אדם בעקבות גורלו" ו"המסעדה של אליס", מוסיקה של "הביטלס", לאונרד כהן, ג'ימי הנדריקס, "הדלתות", ג'ניס ג'ופלין וכדומה, וספרים של הרברט מרקוזה, פנחס שדה, יצחק אוורבוך-אורפז ועוד.

הסרט, שמתרחש בתקופת הקיץ והחופש הגדול, צולם בשל אילוצי הפקה בחורף 1986 בתל אביב, ששינתה את פניה מאז זמן התרחשות העלילה – 1970. אתרי הצילום המרכזיים היו חוף רידינג, תיכון עירוני א' ורחוב הגלבוע, כאשר קטעי המופע צולמו בקיבוץ רמת הכובש, שרבים מחבריו לוהקו כשחקני משנה וניצבים בסרט.

הסרט פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים ב-1987, ובו-זמנית הוקרן בבתי הקולנוע וזכה לאהדת הביקורת ולאהבת הקהל. הסרט זכה להצלחה מיוחדת בתל אביב, שבה מילא אולמות במשך שישה שבועות רצופים. הוא נחשב לסרט מצליח ב"ערים הגדולות", וזכה להיענות פחותה באזורי הפריפריה. עד לירידתו מהמסכים צפו בסרט כ-220,000 איש.

[עריכה] פרסים ופסטיבלים

הסרט זכה בפרס "מנורת הכסף" 1988 (המקביל לפרס אופיר - האוסקר הישראלי, של אותם ימים) בקטגוריות הסרט הטוב, התסריט והמוסיקה המקורית. כמו-כן זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ב"פסטיבל הישראלי בניו-יורק ובלוס אנג'לס" ב-1988, ובפרס חביב הקהל ב"פסטיבל שיקגו", 1988. הסרט הוקרן בכ-30 פסטיבלים בינלאומיים ובהם: "פסטיבל מונטריאול" (בתחרות הרשמית) ובפסטיבלים במוסקבה, טורונטו, שיקגו, לוס-אנג'לס, הונג-קונג, דבלין, וינה, ונקובר ועוד. הסרט הופץ בבתי קולנוע בארצות הברית ובקנדה, הישג לסרט ישראלי באותה תקופה.

[עריכה] השפעה וביקורת ציבורית

לסרט, הבודק את היכולת של צעיר במציאות הישראלית הקונפורמית למרוד, נודעה השפעה על עיצוב התודעה הפוליטית והרגשית של צעירים בארץ, מאז צאתו לאקרנים ועד היום. עדות לכך היא העלאתו שוב ושוב, בעיבוד בימתי בגרסאות שונות במופעי גמר רבים של שמיניסטים במשך השנים.

כתובת גרפיטי "ארל'ה צודק" בשכונת נווה צדק בת"א
הגדל
כתובת גרפיטי "ארל'ה צודק" בשכונת נווה צדק בת"א

מעבר לכך הסרט, שהעמיד גיבורים צעירים חושבים, הוביל חלק מצופיו לעשיית חשבון נפש ולהעלאת שאלות מהותיות ומעשיות בהתייחסותם לגיוס לצבא ולתפיסת הממסד. כך למשל, הועלתה סברה שהסרט ככל הנראה שימש מאוחר יותר כמקור השראה לכתיבתם של מכתבי שמיניסטים נוספים בשנות ה-90. תופעה מעניינת אחרת, היא כתובת הגרפיטי "ארל'ה צודק" מתוך הסרט שנכתבה ברחבי הארץ כסיסמה נגד הכיבוש, על ידי דור חדש של צעירים המזדהים עם גיבוריו, שסיפורם עדיין רלבנטי למציאות הישראלית של ימינו.

מנגד, לצד ביקורות משבחות של מבקרי הקולנוע, זכה הסרט לקיתונות של ביקורת נוקבת בעיתונות, משני צדי המתרס של המפה הפוליטית. מימין נטען, כי הסרט מערער על קדושת הגיוס, שוחט "פרות קדושות" וגורם לזילות סמלים וערכים לאומיים. אנשי מחנה זה נחרדו מהצגת תמונת ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר כמעשנת "צינגלה" (מריחואנה) ומהפרודיה הסרקסטית על הטקסט של טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו". מסיבות אלה, משרד התעשייה והמסחר פעל לטרפוד זכיית הסרט בפרס "מנורת הכסף" והערים קשיים על שאיפותיו להגיע לפסטיבלים בינלאומיים.

משמאל, לעומת זאת, היו שטענו כי הסרט אינו "הולך עד הסוף" עם מסריו בהובילו את הגיבור הפציפיסט, ארל'ה, להיכנע לצו הגיוס ולהתייצב בסופו של דבר בבקו"ם. בראיונות מאוחרים, בהתייחסו לשאלת גיוסו של ארל'ה, אמר רנן שור, במאי הסרט, כי גם בפרספקטיבת הזמן היה "מגייס" את ארל'ה לאור רוח עידן סוף שנות ה-60, בה הסרבנות בישראל הייתה כמעט בלתי-אפשרית, אך עם זאת, היה נכון להעמיק בזמן מסך נוסף את ההתלבטות של ארל'ה, ובכך לתת את יתר משקל לטרגדיה של הדמות, הפועלת נגד צו-מצפונה.

יואב צפיר – מתוך בלוז לחופש הגדול. צילום: יוסי צבקר
הגדל
יואב צפיר – מתוך בלוז לחופש הגדול. צילום: יוסי צבקר

[עריכה] צוות ראשי

בימוי: רנן שור

תסריט: דורון נשר

הפקה: אילן דה-פריס, רנן שור, דורון נשר

צילום: איתן חריס

עריכה: שלמה חזן

מוסיקה: רפי קדישזון

שחקנים: יואב צפיר (מוסי), דור צויגנבום (ארל'ה), שחר סגל (מרגו), עמרי דולב (צוויליך), נעה גולדברג (נעמי), שרון בר-זיו (קובי), ורד כהן (שוש), עדנה פלידל (המנהלת), מיקי קם (עדה המזכירה), מקסי נשר (סטריקובסקי השמש), משה חבצלת (אבא של מוסי), עדה בן-נחום (אמא של מוסי), אריאלה רבינוביץ (חווה כרמלי), עמית גזית (סא"ל ארבל), סלווה צ'פלין (רופא).

[עריכה] לקריאה נוספת

  • חיים חזן, ד' נחמיאס וג' מנחם (עורכים) "ככה היינו: היחיד, החבורה והקולקטיב בתל אביב של בלוז לחופש הגדול", מחקרי תל אביב יפו, חוברת 261, 1993.
  • מירי טלמון, "בלוז לצבר האבוד - חברות ונוסטלגיה בקולנוע הישראלי". הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2001.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות