מארי-פייר קניג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרשל מארי-פייר ז'וזף פרנסואה קניג (Marie-Pierre Kœnig, 10 באוקטובר 1898 – 2 בספטמבר 1970) איש צבא צרפתי. הצטיין כמפקד בשורות צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן שימש כשר ההגנה הצרפתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה מוקדמת
קניג נולד בעיר קאן בצרפת. הוא שירת בהצטיינות בשורות צבא צרפת במלחמת העולם הראשונה, ולאחר סיום המלחמה המשיך בשירותו במרוקו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שירת קניג כקפיטן (סרן) בגדוד האלפיני, חלק מן הגדוד השלושה עשר של לגיון הזרים אשר נשלח לנורבגיה, תחת פיקודו של הגנרל בותאר, על מנת לעצור את הפלישה הגרמנית לארץ זו.
המאמץ הצרפתי בנורבגיה היה חייב להיזנח, עם שפלש הוורמאכט בכוח גדול אל צרפת וארצות השפלה ב-10 במאי 1940. בחודש יוני 1940, קיבלו כוחות בעלות הברית בנורבגיה פקודת נסיגה, והועלו אל אוניות בדרכם אל החזית הצרפתית. קניג ואנשיו הונחתו בבריטני אשר במערב צרפת, אך לא הספיקו להלחם. הם הגיעו מאוחר מדי, כאשר התבוסה הצרפתית הייתה כבר עובדה מוגמרת. קניג ומספר מאנשיו הצליחו להימלט מבריטני באמצע חודש יוני 1940, ביחד עם אחרוני החיילים מחיל המשלוח הבריטי, והגיעו ללונדון.
[עריכה] צרפת החופשית
[עריכה] הצטרפות לצרפת החופשית ומבצע בגבון
ב-18 ביוני 1940 נשא דה גול את נאומו ההיסטורי בתחנת ה-BBC בו הכריז על הקמת צבא צרפת החופשית, שימשיך להלחם כנגד הגרמנים מחוץ לגבולות צרפת. בעת שנתנה ההכרזה היה אך מספר מועט ביותר של אנשים שיכולים היו להצטרף לקריאה - כמה מאות מאנשי הגדוד האלפיני, כמה אלפי מלחים באוניות שעגנו באנגליה בעת הכניעה, וכמה אלפי פצועים שפונו לאנגליה בעת הלחימה. הייתה זו התחלה צנועה למדי.
קניג ואנשיו היו בין הראשונים שהצטרפו אל דה גול, שכן הם שהו באותה העת בלונדון, בטרנטהם פארק. ב-29 ביוני 1940 נפגש עמם דה גול. מפקדם, בותאר, ביקש לחזור לצרפת על מנת ללחום במחתרת. קניג, ומפקדו לויטננט קולונל מונקלאר, וכמאתיים מאנשיהם, הצטרפו אל דה גול. לאחר עזיבת דה גול את המקום, "יעצו" לאנשי הגדוד הקצינים הבריטים שהיו עמם, כי אם ימשיכו במעשיהם יוגדרו כמורדים בממשלתם החוקית. בריטניה ניתקה את קשריה עם ממשלתו של המרשאל אנרי פיליפ פטאן המכונה "צרפת של וישי" רק כמה ימים מאוחר יותר.
כוח האדם הצנוע שהצליח דה גול ללקט משברי יחידות שהגיעו לאנגליה לא היה בסיס לכל פעולה של ממש. עתידה של צרפת החופשית עתיד להיות במושבות, ובמיוחד במושבות באפריקה. צרפת שלטה בגוש יבשתי ענק, מאלג'יריה בצפון, ועד גבון בדרום. למעשה כל חלקה הצפון מערבי של היבשת היה תחת שליטה צרפתית. כאן היה בסיס טריטוריאלי ואנושי להמשך הלחימה.
בצפון היבשת לא היה כל סיכוי לאנשי "צרפת החופשית". מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה היו תחת שליטה הדוקה של אנשי וישי. נראה כי הסיכוי הטוב ביותר הינו במושבות אפריקה המשוונית קמרון, צ'אד וקונגו. נקודה אסטרטגית בעלת חשיבות עליונה הייתה גבון. ב29 באוגוסט 1940 הודיע מושל גבון, מאסון, לדה גול על הצטרפותו ל"צרפת החופשית". לאחר מכן שינה מאסון את טעמו, והודיע כי המדובר בטעות, וכי הוא נותר נאמן לצרפת של וישי. הדבר יצר מובלעת של וישי, בתוך גוש של מדינות (צ'אד, קמרון, אפריקה המרכזית וקונגו) הנאמנות לצרפת החופשית. למובלעת זו (שכללה אף את דקר) הייתה גישה אל הים, דבר שגרם לכך שקשה יהיה להכניעה. לאחר קרבות שנמשכו מספר ימים, פלש צבא "צרפת החופשית" ב-8 בנובמבר לעיר ליברוויל, בירת גבון. קניג, שמונה לקולונל (אלוף משנה), הצטיין בקרבות אלו, ולאחר יומיים של קרבות כבש את העיר במחיר של עשרים הרוגים.
ביוני 1941 השתתף קניג במערכה שניהל צבא צרפת החופשית כנגד כוחות וישי בסוריה ובלבנון, מערכה שאחריה מונה לגנרל, ולמפקד החטיבה הראשונה של צבא צרפת החופשית.
[עריכה] ביר חכים
באמצע שנת 1942 היה מצבם של הכוחות הבריטים בצפון אפריקה בכי רע. לאחר הניצחון הגרמני הגדול בטוברוק, ניהלה הארמייה השמינית הבריטית קרב נסיגה באזור קירנאיקה כאשר ה"אפריקה קורפס" בפיקודו של הפלדמרשל ארווין רומל מזנב בעקבותיה, ומנסה לכתר אותה ולהשמידה.
אל חזית זו נשלחה חטיבתו של קניג, המונה חמשת אלפים לוחמים, ותפסה עמדות באזור ביר חכים. היה זה אזור אגפה הדרומי של הארמייה השמינית, ונקודה אסטרטגית חשובה ביותר להבטחת הנסיגה הסדורה של הארמייה, ולמניעת כיתורה.
ב-27 במאי 1942 התקיפה חטיבת "אריאטה" האיטלקית את כוחותיו של קניג, ונכשלה. ארבעים טנקים הושמדו בהתקפה, ועוד חמישה עשר בהתקפת נגד של קניג ביומיים שלאחר מכן.
ב-30 במאי נכנסו כוחותיו של רומל לפעולה. היה זה המגע הקרבי המשמעותי הראשון בין גרמנים וצרפתים מאז כניעתה של צרפת, ויוחסה לו חשיבות סמלית רבה על ידי שני הצדדים. מתקפתו של רומל הצליחה לגרום לכיתורה של החטיבה הראשונה, אשר הושלם ב-7 ביוני. שליחים מטעמו של רומל הגיעו אל הגנרל קניג ודרשו ממנו להיכנע, על פי העתון דבר קניג השיב "תשובה נמרצת שאינה ראויה לדפוס". המשורר נתן אלתרמן, אשר כתב באותם ימים את "הטור השביעי" בעיתון דבר על ענייני השעה, העלה על נס את האירוע בשירו "תשובתו של הגנרל קניג". האולטימטום תואר בעטו של אלתרמן:
- "הכרזתי להם: עמדתכם היא נואשת,
- לכן מאת רומל לקניג מוגשת
- דרישה אבירית לכניעה של כבוד,
- וכי למה תשלו עצמכם בתקוות ?"
- והתשובה בלשון המשורר:
- "-ומה תשובת קניג?
- -זכיתי לשמוע
- אותה משפתיו בבהירות אין כמוה.
- וזו התשובה דברי קניג הביעו:
- ישקני רומל
- מנשיקות פיהו."
אלתרמן מסיים את שירו במוסר השכל, כי לו נתן העולם כולו את תשובתו של הגנרל קניג להיטלר בשנות השלושים, היה העולם נראה אחרת.
במשך ימים ארוכים עמדה החטיבה במצור, תחת מתקפה ארטילרית ואווירית עזה, ללא מים, בחום ובשרב של המדבר הלובי. עמידת החטיבה שיבשה את תכניותיו של רומל, ואת קווי האספקה והתקשורת שלו במצוד אחר הארמייה השמינית. בלילה שבין 10 ביוני ו-11 ביוני הצליחו כוחותיו של קניג לפרוץ את המצור בכוח, תוך שהם נושאים עמם את כל ציודם ואת הפצועים שנפצעו בקרב. החטיבה הצליחה ליצור קשר עם כוחות בריטים באזור אל גובי, ולפרוס שם מחדש את כוחותיה. כעשרים אחוז מאנשי החטיבה נפגעו בקרב.
[עריכה] שחרור צרפת
בחודש מרץ 1944 מונה קניג למפקד "כוחות הפנים הצרפתיים". היה זה כינוי לכוחות המאוחדים של מחתרות ה"רזיסטנס" השונות, אשר על פי הוראת דה גול אורגנו כיחידות צבאיות לכל דבר, וצורפו באופן רשמי ל"צבא צרפת החופשית" על מנת לקדם את פני פלישת בעלות הברית הממשמשת ובאה.
קניג נשלח למטהו של הגנרל אייזנהאואר בלונדון, ומשם הפעיל את הכוחות. קניג עמד לצד הגנרל בפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944, וכוחותיו התקדמו עמו לכיוון פריז. ב-25 באוגוסט 1944 נכנס דה גול, וקניג עמו, לפריז ששוחררה על ידי יחידות של צבא צרפת החופשית בפיקודו של הגנרל לקלרק, לאחר שב-21 באוגוסט 1944, התמנה קניג כמושלה הצבאי של העיר.
[עריכה] לאחר המלחמה
לאחר המלחמה פיקד קניג על צבא הכיבוש הצרפתי בגרמניה, עד שנת 1949. ב-1949 מונה קניג למושל צפון אפריקה, וב-1950 לסגן נשיא המועצה לביטחון לאומי. ב-1951 לאחר פרישתו, נבחר כנציג המפלגה הגוליסטית לאספה הלאומית, ולאחר מכן שירת תקופות קצרות כשר ההגנה תחת ראשי הממשלה פייר מנדס פרנס ואדגר פורה. הוא פרש סופית בשנת 1955.
קניג נפטר בשנת 1970, ובשנת 1984 הכריז עליו נשיא צרפת פרנסואה מיטראן כ"מרשל של צרפת".
פייר קניג היה ידיד ישראל וכיהן כראש אגודת הידידות צרפת-ישראל. לאות הוקרה על פעילותו הצבאית והידידות שהפגין כלפי מדינת ישראל נקראו על שמו רחובות בערים בישראל (בשכונת תלפיות בירושלים ובשכונת נת-600 בנתניה).

