פיזור אוכלוסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פיזור אוכלוסין היא שיטה בה נוקטות ממשלות על מנת למנוע ריכוזיות יתר של אוכלוסייתן בערים הגדולות. בעזרת מדיניות התומכת בפיזור אוכלוסין, מנסות הממשלות לשמור על האוכלוסייה הכפרית באזור ככוח מגן על גבולות הטריטוריה שלה.

תוכן עניינים

[עריכה] פיזור אוכלוסין במדינת ישראל

מדינת ישראל נקטה במשך כל שנות קיומה במדיניות פיזור אוכלוסין מסיבית. ציון הדרך העיקרי בהתווית מדיניות זו היה 'תוכנית שרון' - 'תכנון פיסי לישראל' - משנת 1951. בתוכנית זו ניסח האדריכל אריה שרון את עקרונות פיזור האוכלוסין במדינה הצעירה, והגה את הקמת הערים הבינוניות בפריפריה, ואת היישובים הכפריים סביבן. יש לזכור כי תוכנית זו גובשה כאשר ישראל הייתה מדינה שעיקר אוכלוסייתה חייתה בערים הגדולות.

הקמת היישובים היוותה ציר מרכזי בהגשמת רעיונות הציונות והחלוציות מראשית המאה, ולאחר קום המדינה נוצר צורך דחוף להגן על המרחב מפני פלישת צבאות ערב העוינים. כמו כן בעזרת יישוב הארץ נעשה ניסיון לשנות את המאזן הדמוגרפי בפריפריה לטובת היהודים. החלטות פיזור האוכלוסין, שהיו נכונות בשעתן, הביאו למצב בו מדינת ישראל מחזיקה בשיא של כמות יישובים ביחס לאוכלוסייה.

כיום, נוטש התכנון בישראל את מדיניות פיזור האוכלוסין, שנחשבה במשך שנים לפרה הקדושה של התכנון הארצי. התכניות הראשונות שנקטו עמדה ברורה נגד פיזור האוכלוסין היו 'ישראל 2020' ותמ"א 31.

[עריכה] בעיות כתוצאה מפיזור אוכלוסין

פיזור האוכלוסין יצר מספר בעיות. הפנית האוכלוסייה העולה לפריפריה יצרה בידול מעמדות חריף כיוון שהאוכלוסייה החזקה נותרה במרכז בעוד שהאוכלוסייה החלשה נשלחה לאזור מנותק מבחינת תשתית וללא אפשרויות פרנסה הולמות. יתר על כן, התוכנית לפיה עיירות הפיתוח אמורות לשמש גרעין ליישובים החקלאיים סביבם נכשלה בשל המרחקים הקצרים בארץ, ובשל ההתארגנות המשותפת של יישובים אלו. היישובים החקלאיים מילאו את כל צורכיהם בתל אביב.

בעיות נוספות שנוצרו הן חיסול השטחים הפתוחים וחוסר יכולת לדאוג לתחבורה ציבורית יעילה ולתשתיות אחרות כניקוז, ביוב, ואפילו חשמל. התושבים מצאו עצמם לא פעם במרכז סכסוכים מדיניים על רקע אירועי גבול. דבר אשר הרע עוד את מצבם.

[עריכה] המשך המגמה?

החל משנות ה-70 נעשה מרכז הארץ צפוף מדי למעמד הבינוני גבוה. החלה מגמה של יציאה ל"איכות החיים" בפריפריה בבתים צמודי קרקע. מגמה זו נותבה על ידי הממשלות השונות לאזורים הפריפריאליים שבהם לא נפתרו בעיות הביטחון והדמוגרפיה כדוגמת המצפים בגליל. יישובים אלה הם יישובים עירוניים בעלי אופי כפרי או יישובים קהילתיים סגורים בפני אוכלוסייה חלשה. ההשקעה האדירה בתשתיות ליישובים חדשים היוותה נטל על המדינה, לעיתים לא בוצעה בשלמותה, ובדרך כלל באה על חשבון השקעה ביישובים הוותיקים. כמו כן בעיות התחבורה, פרנסה, אירועי הגבול וחיסול השטחים הפתוחים באזור החריפו.

כעת, עומדות על הפרק תוכניות רבות ליישובים חדשים בשל אותן סיבות ביטחוניות ודמוגרפיות שצוינו קודם. מאידך, נוקטת מערכת התכנון עמדה ברורה נגד פיתוח שאינו צמוד לפיתוח קיים ("צמוד דופן"), נגד פיתוח צמוד קרקע, ונגד פיתוח יישובים חדשים.

[עריכה] עיר בירה כחלק מתהליך בעולם

לעיתים מוקמות עיר בירה (כמו ברזיליה) או מאומצת עיר קיימת אבל שולית יחסית (כמו אנקרה) בשביל לעודד את פיזור האוכלוסין. הרעיון המסתתר מאחורי תהליך זה הוא שהתעסוקה בעיר בירה מסופקת במידה רבה על ידי הממשלה ולכן יש לה שליטה רבה יחסית בתהליך. לא תמיד הניסיון הזה מצליח, ולעיתים נוצר מצב בו עיר הבירה לא מצליחה למשוך אוכלוסייה והעניין מתברר כלא משמעותי לתהליך.


[עריכה] ראו גם