חבקו"ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חבקו"ק (חב"ד, ברסלב, קרליבך וקוק) הוא זרם נאו-חסידי בציבור הדתי-לאומי, שהחל להופיע במהלך שנות ה-90. לא מדובר בתנועה מאורגנת בעלת גבולות ברורים, ורבים מן היחידים והגופים המוגדרים על ידי אחרים כחבקו"קים לא בהכרח יגדירו את עצמם ככאלו.

[עריכה] שם ואופי

הכינוי "חבקו"ק" הוא ראשי תיבות המעוצב להידמות לשם חבקוק, אחד מנביאי תרי עשר בתנ"ך, כנראה מסיבות מנמוטכניות בלבד. התיבות המרכיבות אותו הן שמות של ארבע השקפות עולם שהשילוב ביניהן מאפיין את ה"חבקוקים":

  • חסידות חב"ד - התייחסות התנועה בעיקר למאמרים של הרבי מלובביץ' מנחם מנדל שניאורסון, המנהיג האחרון של חב"ד. בין הרבנים המזוהים עם זרם החבקו"קים בחב"ד נמנה הרב יצחק גינזבורג.
  • חסידות ברסלב - התייחסות בעיקר לאישיותו של רבי נחמן מברסלב ולספריו. החבקו"קים אינם המשך של חסידות ברסלב המקורית - ההבדל הניכר הוא שהחסידות עצמה היא בעלת השקפה חרדית לעומת החבקו"קים שפירשו את הדברים בהשקפה דתית לאומית.
  • הרב שלמה קרליבך - בעיקר מהבחינה המוסיקלית והניגונים בתפילה. החבקוקי"ם נוטים יותר להתפלל ב"סגנון קרליבך" ושומעים זמרים מאותו רפרטואר (לדוגמה, אהרן רזאל). גם תפיסתו ההלכתית המקלה של קרליבך השפיעה עליהם.
  • הרב אברהם יצחק הכהן קוק - הרב קוק שהיה תומך נלהב בציונות ועודד את יישוב הארץ מהווה רב ומורה דרך לכל הציונות הדתית ובפרט לשיטת החבקו"קים, שמאמצים בעיקר את העקרונות הנוגעים ליישוב הארץ (אבל יש לציין, שהרב קוק ראה ערך גם בלאומיות והחבקו"קים אינם בהכרח רואים אידאל בלאומיות כמו הרב קוק).

[עריכה] עקרונות

יסוד שיטה זו רואה ערך עליון בארץ ישראל וביישוב הארץ, והרבה מנוער הגבעות שייכים לקבוצה זו. החבקו"קים ברובם רואים עצמם כאנטי ממסדיים והדבר מתבטא בחיים בישובי ספר (ובפרט במאחזים לא חוקיים בשטחים) ובעיסוק בחקלאות (עבודת אדמה, גידול כבשים וכו'). לעומת זאת חלקם מתאפיינים באדישות ולעתים אף התנגדות למדינת ישראל ולציונות.

עיקרי השיטה החבקו"קית הם שיש להרבות בשמחה והתמקדות לימודית בעיקר בכתבי החסידות שצויינו לעיל.

לחבקו"קים אין מנהיג מסוים. הם מפוזרים במקומות שונים בארץ (בעיקר ביש"ע). בין המוסדות בהם יש ריכוזי חבקו"קים ניתן למנות את ישיבת שיח יצחק, ישיבת עתניאל, ישיבת רמת גן, ישיבת ירוחם, ישיבת תורת החיים וישיבות אחרות.

יש דמיון מסוים בין קבוצה זו לבין "ילדי הפרחים" שהיו בשנות ה-60 בארצות הברית, שדגלו באורח חיים של אהבת רוחניות, מוזיקה, קירבה לטבע והתנגדות שקטה למשטר (ולעתים אף שילבו בזה דת ממש - בעיקר נצרות).

[עריכה] לקריאה נוספת