ברי ושמא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
ברי ושמא הינם שני סוגים מקבילים של טענות במשפט העברי.
טענות אלו נשמעות בעיקר בדיני ממונות. טענת 'ברי' היא טענה שהטוען מציג ללא כל הסתייגות (ראובן לווה ממני 100 שקלים ולא החזירם) וטענת 'שמא'- היא טענה שהטוען עצמו מעלה ספק בנכונותה (אני לא זוכר אם לוויתי משמעון).
בכמה מקומות בתלמוד מובאת מחלוקת בין רב יהודה ורב הונא לרב נחמן ורבי יוחנן, האם טענה של ברי מול טענת שמא מספיקה בשביל להוציא ממון מאדם אחר, בניגוד לכלל המפורסם המוציא מחברו עליו הראיה. רב יהודה ורב הונא מחייבים, בעוד ב נחמן ורבי יוחנן פוטרים. להלכה, נפסק בגמרא ש"ברי ושמא לאו ברי עדיף", כלומר - אי אפשר להוציא כסף מאדם שאינו בטוח באשמתו רק על סמך העובדה שהתובע בטוח שכך היו הדברים.
לדוגמה: אדם התובע מחברו סכום כסף וחברו אומר שאינו יודע אם חייב, הדין הוא שפטור מלשלם עד שיביא התובע הוכחה לדבריו.
כל האמור, הוא רק כאשר הוויכו נסוב על עצם העובדה שהחיוב הכספי היה קיים אי־פעם, אך כאשר שני הצדדים מסכימים שהחיוב היה קיים, אך מתווכחים על השאלה האם החוב נפרע, אזי בעל טענת ה"ברי" זוכה בדין.
- דוגמה
ראובן: נפלתי לתוך הבור שלך ונפצעתי, אתה חייב לשלם לי פיצויים.
שמעון: אני אכן הייתי חייב לך פיצויים, אך איני בטוח אם שילמתי לך כבר.

