גריגוריוס השביעי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גריגוריוס השביעי (1020 לערך - 25 במאי 1085) היה האפיפיור מה-22 באפריל 1073 עד מותו. כקרדינל וכאפיפיור, הוא פעל להאדרת עוצמתה של הכנסייה על חשבון השליטים החילוניים.
[עריכה] ביוגרפיה
שמו המקורי היה הילדברנד ומוצאו מכפר בטוסקנה. הוא התחנך ברומא ואחר כך בקלן שבגרמניה, לאחר שהצטרף לגריגוריוס השישי בגלותו שם.
הוא זכור בעיקר כמי שהנהיג רפורמות בכנסייה ונאבק על עוצמתה הפוליטית. כקרדינל עמד, ב-1059, מאחורי לקיחת סמכות בחירת האפיפיורים מהרשויות החילוניות ברומא ובגרמניה, והעברתה לידי חבר החשמנים של הכנסיה עצמה. הוא בעצמו היה האפיפיור השני שנבחר בדרך זו.
ב-1066, בעודו משמש כקרדינל תחת האפיפיור אלכסנדר השני, נתנה הכנסייה את ברכתה למסע הכיבוש אליו עמד לצאת ויליאם הנורמני באנגליה. כך ביקשו הילדברנד ואלכסנדר השני לקבוע תקדים, לפיו לא זו בלבד שמלכים אינם קובעים מי יהיה האפיפיור, אלא האפיפיור הוא שממליך מלכים באירופה.
בשיאו של המאבק בין הכנסייה לסמכות החילונית היה כבר גריגוריוס השביעי האפיפיור. ב-1076 הכריז הקיסר הגרמני היינריך הרביעי על הדחתו מהכס הקדוש. אולם בניגוד להיינריך השלישי, ששלושים שנה קודם לכן הצליח להדיח שלושה אפיפיורים, לא עלה בידו של יורשו הצעיר לעשות כן לגריגוריוס השביעי. תגובת הנגד של האפיפיור הייתה לנתק את קשרי הכנסייה עם היינריך ולפטור את נתיניו משבועות הנאמנות שנשבעו לו. לנוכח המרד שעמד לפרוץ בכל רגע כנגדו, לא נותר להיינריך אלא ללכת את ההליכה לקנוסה המפורסמת, על מנת לבקש (ולקבל) את מחילת האפיפיור.
ארבע שנים לאחר מכן שוב ניסה היינריך להדיחו והפעם גם הצליח למנות את קלמנט השלישי כאפיפיור, מינוי שהוכר רק בגבולות הקיסרות. למרות שגבר, בסיוע בני בריתו הנורמנים על היינריך, עדיין נאלץ גריגוריוס להעביר בגלות את שנתו האחרונה, בשל הסלידה העממית באיטליה כלפי הנורמנים. הוא מת בגלות בטירה בסלרנו, ב-25 במאי 1085.
[עריכה] הרפורמה הגרגוריאנית
הרפורמות שהונהגו על ידו כללו לא רק את בחירת האפיפיור, אלא גם את הקביעה כי לכנסיה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות. תפקידים אלו היו כרוכים בעוצמה רבה ובממון רב, ותביעת הזכות הבלעדית למינויים היא שגרמה לקרע בין הקיסרות בגרמניה לכנסייה. קרע זה נמשך עוד שנים רבות לאחר מותו של גריגוריוס.
שני אלמנטים נוספים ברפורמה שלו היו האיסור על כמרים להנשא והפסקת הנוהג של מכירת תפקידים כנסייתיים בכסף. שני תהליכים אלה גם הם לא הוכתרו בהצלחה מוחלטת בימי חייו.


