ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האות "ל" בעברית עתיקה.
הגדל
האות "ל" בעברית עתיקה.

ל, האות השתיים-עשרה באלפבית העברי. שמה, למ"ד, ממלמד הבקר, שתפקידו היה לזרז ולהמריץ את הבקר ללכת בכיוון מסוים. מכאן נגזר הפועל למד, שמשמעותו לימוד והתפתחות מעבר למה שהיה קיים עד כה.

הגייתה היא כשל L באנגלית.

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ל נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנת. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור חוכך צידי קולי.

ל' היא אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).

  • שלט ובו האות ל' על-גבי כלי רכב מציין שכלי רכב זה משמש תלמיד נהיגה, ולכן יש להתייחס אליו במשנה זהירות.
  • ל"ו (מבוטא למד-וו) הוא מספרם של הצדיקים החיים בכל דור, ובזכותם, על-פי המסורת היהודית, העולם קיים.
  • למד הפעל הוא כינויה של האות השלישית בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות ל' שהיא האות השלישית במילה "פעל".

[עריכה] יצוג האות ל

כיתוב תמונה

האות ל' מוצגת כאן בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, רש"י, סת"ם, כתב יד, וחיים.

בקוד ASCII מיוצגת האות ל' בערך EC, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DC.

בקוד מורס מיוצגת האות ל' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..-. (נקודה קו נקודה נקודה).

כיתוב תמונה

הוא ייצוגה של ל' בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ל' באמצעות המלה "לאה".

[עריכה] התפתחות האות ל

פרוטו שמי פיניקי
מלמד בקר פרוטו שמי למד פיניקית
אותיות האלפבית העברי לפי סדרן
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת