שאול מופז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שאול מופז | |
|---|---|
| תאריך לידה | 1948 |
| ממשלות | 29, 30, 31 |
| כנסות | 17 |
| סיעות | הליכוד, קדימה |
| תפקידים בולטים | |
שאול מופז, (להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה), נולד ב-1948) - סגן ראש הממשלה ושר התחבורה, חבר כנסת מטעם סיעת קדימה, הרמטכ"ל ה-16 של צה"ל ושר הביטחון לשעבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ושירותו הצבאי
מופז נולד באיראן בשנת 1948, ועלה עם משפחתו בשנת 1957.
למד והתחנך בבית הספר החקלאי בנהלל (כתלמיד פנימייה) והיה לרמטכ"ל ושר הביטחון השני בוגר בית הספר אחרי משה דיין.
בשנת 1966 התגייס לחטיבת הצנחנים. ניסה להתקבל לקורס קצינים מספר פעמים ונדחה, אך התקבל לקורס בעקבות תפקוד יוצא-דופן במהלך פעילות מבצעית. שירת בחטיבה במגוון תפקידים (במלחמת יום הכיפורים היה מפקד סיירת צנחנים), ועד לתפקיד מפקד החטיבה. כן השתתף במבצעים רבים של צה"ל בתפקידי פיקוד מרכזיים, ביניהם מבצע אנטבה (1976), ופעולת הצנחנים בכפר מיידון בשנת 1988.
במהלך שירותו השלים מופז את השכלתו, והוא בוגר בית הספר לפיקוד ומטה של הצבא האמריקאי בוירג'יניה, ובעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר אילן.
בשנים 1984-1986 היה מפקד בה"ד 1. בשנת 1993 מונה למפקד אוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון) בדרגת אלוף (על אף שהתקן לתפקיד היה דרגת תת אלוף). אז נחשף לראשונה לעין הציבור הרחב, כאשר נחקר ארוכות על ידי ועדת שמגר אשר דנה בטבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין.
בהמשך שירותו בצה"ל שירת בתפקידים - אלוף פיקוד הדרום, ראש אגף התכנון, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. ב-9 ביולי 1998 מונה לרמטכ"ל על ידי שר הביטחון, יצחק מרדכי. מינויו היה שנוי במחלוקת, בשל העובדה כי האלוף מתן וילנאי טען כי יש לו קדימות לתפקיד, ונוהלה מערכה ציבורית על המינוי לתפקיד הרמטכ"ל אשר געשה במשך שבועות בטרם הודיעה הממשלה על המינוי.
לחיילים הקרביים בצה"ל ידוע מופז בזכות ההמצאה המיוחסת לו "המופזית", מתקן פלסטי להחזקת המחסנית אשר חולק לחיילי צה"ל משנות השמונים ואילך.
[עריכה] כרמטכ"ל
בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל היה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יצחק מרדכי, אך לאחר נצחון "ישראל אחת" בבחירות, קיבל אהוד ברק תפקידים אלו.
ההוראה המפורסמת ביותר של ברק למופז הייתה להכין את צה"ל לנסיגה מלבנון. על אף שמופז לא תמך בנסיגה חד צדדית מלבנון, ואף הביע דעתו זו בפורומים שונים ובהם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביצע את ההוראה ועמד בראש המבצע של נסיגת צה"ל מלבנון ב-24 במאי 2000.
באוקטובר 2000, לאחר כשלון שיחות קמפ דייוויד בין ברק ובין יאסר ערפאת, החלו אירועי אינתיפאדת אל-אקצה. צה"ל התכונן היטב לאירועים אלו, תחת שם הקוד "גאות ושפל", והעימות בשטחי הרשות הפלסטינית בין חיילי צה"ל ובין הרשות הפלסטינית, שהתחיל על פי הקוים של אירועי מנהרת הכותל בשנת 1996, נוהל על ידי צה"ל באופן שתוכנן מראש. אך עד מהרה התדרדרו האירועים למתקפת טרור פלסטינית שגררה תגובות חריפות מצד ישראל וחוזר חלילה.
על תפקודו של מופז כרמטכ"ל בתחילת האירועים נמתחה ביקורת בהקשר של האירוע הנוגע לחייל מדחת יוסף אשר נהרג בקבר יוסף בשכם לאחר שדימם למוות במשך שעות מבלי שחולץ. קושי מבצעי משמעותי בחילוצו, ובעיקר מגעים עם הרשות הפלסטינית בעניין זה גרמו לאי חילוצו. תקרית זו גרמה למעשה להפסקה מוחלטת של שיתוף הפעולה הביטחונית עם הרשות.
עם פתיחת ועידת קמפ דוויד עמד ברק בראש ממשלת מיעוט, העימות עם הפלסטינים הביא להתדרדרות נוספת במצבו הפוליטי ולבסוף התפטר ברק מראשות הממשלה. בבחירות שנערכו ב-6 בפברואר 2001, נבחר אריאל שרון לראשות הממשלה, הקים ממשלת אחדות לאומית במסגרתה מונה בנימין בן אליעזר לשר הביטחון. הרכב פרסונלי זה היה באחדות דעים שאיפשרה נקיטת קווים חדשים במה שנראה עתה כ"מלחמה בעצימות נמוכה". שלושת השותפים לטריאומוירט זה סברו כי "אין פרטנר פלסטיני", וכי יש לנקוט במדיניות שתביא אצל הפלסטינים ל"צריבה תודעתית" כי לא ישיגו את מטרותיהם באמצעים של טרור, ורק לאחר השגת "צריבה תודעתית" זו ניתן יהיה לנקוט צעדים מדיניים.
גם במהלך תקופה זו היו חילוקי דעות של מופז עם הדרג המדיני, כשהתקרית החריפה ביותר הייתה ב-15 באוקטובר 2001, אז הביע בן אליעזר את דעתו כי על מופז להתפטר מתפקידו, לאחר שזה מתח ביקורת על החלטת הממשלה לסגת מן השכונות הפלסטיניות בחברון (ביניהן שכונת אבו סנינה ממנה ירה צלף פלסטיני ורצח את שלהבת פס).
הממשלה החדשה החלה במדיניות תקיפה, שעיקרה חיסול פעילי טרור, כניסת צה"ל לחלק משטחי הרשות הפלסטינית, ונקיטת יד קשה יותר ויותר כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. צעדים אלו, כמו גם מגעים מדיניים שנערכו במקביל לא הצליחו לעצור התדרדרות המצב לפרק זמן משמעותי.
ב-29 במרץ 2002 יצא צה"ל למבצע הגדול ביותר במהלך האירועים עד אז, "מבצע חומת מגן", במסגרתו נכנס צה"ל לערים הפלסטיניות כבית לחם, רמאללה וג'נין, ונלחם כנגד הפלסטינים שהתנגדו לו בערים אלו. תקריות בולטות במהלך הלחימה היו הקרב בג'נין, קרב קשה בשטח בנוי שגרר אבדות קשות לצה"ל והאשמות שקריות על טבח שביצעה ישראל במחנה, והמצור על כנסיית המולד בבית לחם, שבה התבצרו כ-13 מבוקשים פלסטינים.
בתחילת המבצע קלט מיקרופון פתוח את מופז לוחש לאריאל שרון כי זו ההזדמנות לגרש את ערפאת. אם זו אכן הייתה עמדתו, היא לא התקבלה, וערפאת נותר נצור במשך זמן רב בלשכתו במוקטעה ברמאללה. ומאוחר יותר אף נשמעו טענות כי תקרית זו נועדה ליצור לחץ פסיכולוגי על ערפאת.
לאחר המבצע, הצליחו תשתיות הטרור להתאושש, מצב זה הביא את צה"ל לבצע סדרה ארוכה של פעולות שכונו "מבצע דרך נחושה" וניצלו את הישגי חומת מגן.
ב-9 ביולי 2002 פרש מופז מתפקידו כרמטכ"ל ובמקומו מונה משה יעלון. מופז נשאר בצה"ל בחופשת פרישה והשתחרר רק חודש לאחר מכן.
[עריכה] כשר הביטחון
פירוק ממשלת האחדות, בחודש אוקטובר 2002, לאור הבחירות המתקרבות, הביא לפרישת בנימין בן אליעזר מתפקיד שר הביטחון. אריאל שרון זימן את מופז לשמש בתפקיד, על אף שזה השתחרר זמן קצר לפני כן. שרון הסביר כי המדובר ב"מינוי מקצועי", ומופז נכנס למשרד הביטחון ב-4 בנובמבר 2002. כשני רמטכ"לים שקדמו לו, אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק, גילה מופז מהר מאוד את נטיותיו הפוליטיות והצטרף למפלגת הליכוד, ואף נבחר למקום ריאלי ברשימתה לכנסת בבחירות המקדימות. מישאל חשין שעמד בראש ועדת הבחירות המרכזית , קבע כי תקופת הצינון הדרושה בין פרישתו של מופז מתפקיד הרמטכ"ל ובין מועד הבחירות לא חלפה, כתוצאה מהחלטה זו שאושרה בבית המשפט העליון נמנע ממופז להיבחר לכנסת השש עשרה.
בתפקידו כשר הביטחון ממשיך מופז במדיניות אותה יישם כרמטכ"ל, ואין שוני מהותי בין הטריאומוירט מופז - שרון - בן אליעזר, ובין הטריאומוירט מופז - שרון - יעלון, או מופז - שרון - חלוץ. מדיניות "הסיכולים הממוקדים" נמשכת, ומשמשת כאחד הכלים העיקריים המשמשים את הממשלה בניהול המלחמה עם הפלסטינים. מדיניות זו, הכוללת מטיבה פגיעה בחפים מפשע (כדוגמת מקרה סלאח שחאדה שבו הופצץ מהאוויר בניין בו שהה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, ויחד עמו נהרגו אזרחים רבים שאינם קשורים אליו) הביאה לתופעה של סרבנות, הן בקרב חיילי המילואים, והן בקרב טייסים קרביים ואנשי סיירת מטכ"ל. מופז רואה בתופעה זו תופעה אנטי דמוקרטית, ובסרבנים כמייצגי מיעוט שולי.
במסגרת תפקידו הוביל מופז מהלכים לשינויים מבניים מהותיים בצה"ל, על מנת להתאימו לשינויים שחלו באזור לאחר מלחמת עיראק, המצב הכלכלי הקשה בו נתונה מדינת ישראל והצורך בקיצוץ תקציבי. בין היתר פורסמו תכניות להפוך את צה"ל מצבא שעיקרו מילואים לצבא שעיקרו חיילים סדירים, ואשר שירות המילואים בו הינו למעטים בתפקידים נבחרים, וגם זאת לתקופות קצרות של אימונים.
פעולות שנויות במחלוקת שביצע מופז במהלך כהונתו היו ההחלטה לקרוא לציבור לשאת את מסכות המגן במהלך מלחמת עיראק, אשר התבררה בדיעבד ככוננות שווא, "עיסקת השבויים" במסגרתה הוחלפו אנשי חיזבאללה ומחבלים נוספים עבור אלחנן טננבאום וגופות שלושת חיילי צה"ל, סואעד, אביטן ואברהם שנחטפו בהר דב בשנת 2000. כן נמתחה ביקורת ציבורית על מבצע קשת בענן שביצע צה"ל ברפיח בחודש מאי 2004, שכללה הריסת בתים, ירי (שלא במתכוון לדברי צה"ל) של פגז טנק לעבר מפגינים פלסטינים וחיפושים איניטסיביים ומסוכנים של גופות חיילים שנהרגו.
במסגרת תפקידו כשר בטחון החל מופז בהובלת רפורמה בשירות המילואים שמטרתה הפחתת הנטל על חיילי המילואים, קיצור הזמן שנדרש חייל המילואים לשרת, הפניית רוב משימות הבט"ש לצבא הסדיר ולאנשי הקבע והתרכזות כוחות המילואים באימוני כשירות לקראת מלחמה.
מופז שינה דעתו במהלך תקופת כהונתו כשר הביטחון בשתי שאלות חשובות. בשאלת גדר ההפרדה נמנה בתחילה על מתנגדי הגדר, אך לאחר גבור הלחץ הציבורי, החל לפעול להקמתה. בשאלת הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה או "תוכנית ההתנתקות" הביע מופז את דעתו פעמים רבות כי אין לסגת ללא הסכם, כפי שסבר שאין לסגת באופן חד-צדדי בלבנון. בין השאר נאם בפני תלמידי מכללת "שערי משפט" ביום 26 באוקטובר 2003 ואמר כי "לא יוצאים מעזה לא תחת טרור ולא תחת כפייה". עם זאת, משהובהר כי שרון נחוש להמשיך בתוכנית, יצא מופז להגנתו, והפך לאחד מתומכיה העיקריים של תוכנית ההתנתקות.
[עריכה] בתוכנית ההתנתקות
מופז היה אחראי על הכנת מערכת הבטחון לביצוע תוכנית ההתנתקות, ומגדולי תומכיה בממשלה (יחד עם השרים אהוד אולמרט וציפי לבני). הרמטכ"ל משה יעלון התבטא כנגד נסיגה חד צדדית מעזה, ובין השאר אמר שנסיגה כזאת תיתן "רוח גבית לטרור". בעקבות התבטאויות אלה, ויחסים שהיו בין כה וכה מתוחים בין השניים, החליט מופז שלא להאריך את כהונתו של יעלון בשנה, למרות הנוהג המקובל. לאחר טקס הוקרה לפצועי חיל ההנדסה הקרבית ב-2004 פגש מופז את יעלון בחדר צדדי והודיע לו על החלטתו. על כך זכה מופז לביקורת קשה בתקשורת ובציבור, הן על "הדחת" יעלון והן על הדרך בה עשה זאת. מופז טען שהמהלך לא כוון אישית כנגד יעלון אלא מדובר בחלק מתוכנית שינויים שהוא רוצה לבצע בצה"ל. רוב הפרשנים הסבירו את החלטת מופז בהדחת יעלון ברצונו של שר הבטחון לעבוד עם רמטכ"ל איתו הוא רואה עין בעין, בעת השלב הרגיש של ביצוע תוכנית ההתנתקות. במקומו של יעלון מונה לתפקיד רב-אלוף דן חלוץ, שנכנס לתפקידו ב-1 ביוני 2005.
מופז היה מבין השרים הבודדים בממשלה שבאו להיפגש באופן אישי עם תושבי גוש קטיף אך זכה לקבלת פנים עוינת ביותר כתוצאה ממעורבותו בביצוע תוכנית ההתנתקות. בעקבות ביצועה של תוכנית ההתנתקות ללא תקלות וללא שפיכות דמים, זכה מופז לשבחים רבים בתקשורת אך לבקורת קשה בקרב חוגי הימין.
[עריכה] לאחר ביצוע ההתנתקות
אחרי ביצוע ההתנתקות וחידוש ההפגזה המסיבית של רקטות קסאם אל עבר שדרות, יישובי עוטף עזה, ולראשונה גם אשקלון - זכה מופז לביקורת קשה מאוד על התגובה הרפה של צה"ל לירי, בניגוד להצהרות על "תגובה חסרת פרופורציה" שנאמרו לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות והנסיגה מרצועת עזה.
בינואר 2006 הסתבך מופז בשני פרשיות חמורות, הקשורים לתפקידו:
- ב-24 בינואר הואשם מופז על ידי ועדת חוץ ובטחון בכך ששיקר לה ביודעין לגבי ההסכם לגבי מעבר רפיח. מופז זכה לביקורת קשה הן מהימין והן מהשמאל, ושניהם קראו לו להתפטר מתפקידו. [1] מאוחר יותר דרש מופז מועדת חוץ ובטחון להתנצל על האשמתו בשקר בוטה, והועדה הסכימה לשנות את ההאשמה משקר ל"הטעייה שלא במתכוון".
- בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, הואשם מופז בכך שעיכב את ביצוע פעולות ההתמגנות מכיוון שחשש שביצוע העבודות יביא לאובדן התמיכה הציבורית בהתנתקות (שכן ביצוען תהיה הודאה בכך שההתנתקות תביא להרעה במצב הבטחוני). ההאשמות - והקריאות שיתפטר - באו בעיקר מהצד הימני של הקשת הפוליטית והתבססו על הפסקה הבאה בדו"ח:
- "ביוני 2004, כשלושה שבועות לאחר החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות, קיים שר הביטחון "דיון להצגת תכניות צה"ל להינתקות", ובמסגרת זו הוצגה גם תוכנית מיגון היישובים בגזרת "עוטף עזה". בדיון השתתפו, בין היתר, הרמטכ"ל, מפקד פד"ם ומפקד פקע"ר. שר הביטחון אישר באותו דיון "את מדרגת המענה הראשון ב-7 היישובים סמוכי הגדר" בעלות של 130 מיליון ש"ח. שר הביטחון ציין כי "המענה שניתן בתוכנית בהחלט סביר וכי המימוש יהיה מדורג ותלוי בהתפתחויות בשטח אך הזהיר באותו דיון מפני פעילויות והתבטאויות (בתחום המיגון ובכלל) העלולות לשדר ולהנחיל את התחושה שבעקבות ההינתקות יורע מצב הביטחון". המבקר קובע כי בפועל תוכנית זו לא בוצעה. (דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, ע"מ 13)
- מופז הכחיש את ההאשמות הללו. [2]
בהמשך הועברו כוחות ארטילריה לעוטף עזה והחלו בירי ארטילרי מסיבי אל עבר מקורות הירי וצפון עזה, תוך כדי חידוש מדיניות החיסולים.
[עריכה] קריירה פוליטית
אחרי פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל הצטרף מופז לתנועת הליכוד ואף רצה להיכנס מטעמה לכנסת. מופז נבחר למקום גבוה ברשימה, אך נפסל מלכהן כח"כ עקב קביעתו של בג"צ שתקופת הצינון שלו לא תמה במועד המתאים. למרות שלא נכנס לכנסת, מונה מופז על ידי ראש הממשלה אריאל שרון לתפקיד שר הבטחון.
ב-9 בנובמבר 2005 זכה עמיר פרץ בראשות מפלגת העבודה והוביל לפרישתה מהממשלה ב-21 בנובמבר 2005. הקדמת הבחירות ל-28 במרץ 2006 הביאה לפרישתו של אריאל שרון מהליכוד והקמת סיעה עצמאית בשם "קדימה". לרשימה הצטרפו עוד כ-14 שרים וח"כים מהליכוד, בנוסף למספר ח"כים מהעבודה ומפלגות אחרות, וכן מספר אנשי ציבור. שרון הפעיל לחץ כבד על מופז להצטרף לתנועה ביום ההודעה על הקמתה, אך מופז - שהבטיח לא לפרוש מהליכוד, ויהי מה - נשאר בליכוד ולא עזב. בעקבות פרישתו של שרון מהליכוד החלו בנימין נתניהו, סילבן שלום, עוזי לנדאו, משה פייגלין, ישראל כ"ץ ומופז במירוץ על הנהגת הליכוד. הסקרים ניבאו תמיכה קטנה מאוד למופז.
ב-11 בדצמבר הודיע מופז על פרישתו מהליכוד והצטרפותו ל"קדימה". צעד זה התקבל בהפתעה, שכן בשבועות שחלפו מאז פרישת שרון, הבטיח מופז להישאר בליכוד ואמר כי "החבירה של שרון לשורה של אנשי שמאל התומכים בהסכמי אוסלו ובחזרה לקווי 67' היא מסוכנת... הם עלולים לגרור אותו למחוזות מסוכנים ביותר מבחינה מדינית וביטחונית". מופז גם האשים את ראש הממשלה בהפיכת אנשי מערכת הביטחון "לשחקנים על המגרש הפוליטי", וסיפר כי "הציעו לי בקדימה להיות מספר 2, סגן ראש הממשלה ושר הביטחון - וסירבתי". למרות התבטאויותיו הוא הצטרף, כאמור, לשרון, שהבטיח לו בתמורה שימשיך לכהן בתפקיד שר הבטחון בממשלתו. [3].
מעברו של מופז ל"קדימה" בא ימים ספורים אחרי פרסום הסקרים שחזו לו תבוסה במאבק על ראשות הליכוד. מופז דחה טענות שקשרו בין הדברים, ונימק את מעברו לקדימה במילים "תנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית, וזו לא דרכי". ביחס לביקורת על אמינותו, כמי שהתחייב להישאר בליכוד, אמר כי "איני רואה שום בעיה ושום סוגיה בנושא אמינות".
בבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר מופז לכנסת, לאחר שהוצב במקום השמיני ברשימת קדימה לכנסת. במסגרת המסע ומתן הקואליציוני, קיבל יושב ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ את תיק הביטחון למורת רוחו של מופז. במסגרת ממשלתו של אהוד אולמרט, הממשלה ה-31, קיבל מופז את תפקיד סגן ראש הממשלה ואת תיק התחבורה.
[עריכה] התייחסויות בתרבות
באלבום הבכורה שלה, הקדישה להקת הבילויים שיר למופז, שאף נקרא על שמו. השיר מתייחס לתקופת כהונתו כרמטכ"ל, ומבטא ביקורת נוקבת על הקורבן האנושי שמשלמים חיילי צה"ל דרך סיפור מקאברי על מפגש בין מופז למשפחה שכולה.
מופז גם זכה לחיקוי של מריאנו אידלמן בתוכנית הסאטירה/בידור ארץ נהדרת. בחיקוי זה תואר מופז כמאצ'ואיסט במיוחד, שמתייחס לאלה שלא שירתו בקרבי בצבא כאל אנשים שאין להם מושג בענייני ביטחון, ולכן אסור להם להטריד אותו בשאלות קטנות. הוא הרבה לאיים על המראיינים (לרוב על אייל קיציס) וכן טבע את הביטוי "גבר גבר" כדי להדגיש כמה הוא קרבי ומאצ'ו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- שאול מופז באתר הכנסת
- מילות "שאול מופז" - שיר סטירי של להקת הבילויים
- האם צה"ל שבוי בידי מופז, על הקשר שבין צה"ל ומערכת הביטחון, יוסי עבדי
- מזיל דמעות בספרו על אביו, קטע מראיון עם יאיר לפיד, NRG מעריב
- יוסי עבדי, הניאוף הפוליטי של מופז, טור: על המעבר של מופז לתנועת קדימה, אתר NFC
| דוד בן גוריון | פנחס לבון | דוד בן גוריון | לוי אשכול | משה דיין | שמעון פרס | עזר ויצמן | מנחם בגין | אריאל שרון | מנחם בגין | משה ארנס | יצחק רבין | יצחק שמיר | משה ארנס | יצחק רבין | שמעון פרס | יצחק מרדכי | משה ארנס | אהוד ברק | בנימין בן אליעזר | שאול מופז | עמיר פרץ | |
| דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן אהרון | ישראל בר יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז |
| יעקב דורי | יגאל ידין | מרדכי מקלף | משה דיין | חיים לסקוב | צבי צור | יצחק רבין | חיים בר-לב | דוד אלעזר | מוטה גור | רפאל איתן | משה לוי | דן שומרון | אהוד ברק | אמנון ליפקין-שחק | שאול מופז | משה יעלון | דן חלוץ | |
| יגאל אלון · יצחק רבין · משה דיין · משה צדוק · יעקב פרי · מאיר עמית · אסף שמחוני · חיים לסקוב · חיים הרצוג · אברהם יפה · צבי זמיר · ישעיהו גביש · אריאל שרון · שמואל גונן · חיים בר-לב · ישראל טל · אברהם אדן · יקותיאל אדם · הרצל שפיר · דן שומרון · חיים ארז · משה בר-כוכבא · אורי שגיא · יצחק מרדכי · מתן וילנאי · שאול מופז · שלמה ינאי · יום-טוב סמיה · דורון אלמוג · דן הראל · יואב גלנט |
| יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · יוסף אבידר · מאיר עמית · חיים לסקוב · צבי צור · מאיר זורע · יצחק רבין · חיים בר-לב · עזר ויצמן · דוד אלעזר · ישראל טל · רחבעם זאבי · יצחק חופי · הרצל שפיר · יקותיאל אדם · רפאל איתן · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · דן חלוץ · גיורא איילנד · דן הראל · ישראל זיו · גדי אייזנקוט · טל רוסו |
| אברהם טמיר · נתן שרוני · אהוד ברק · מנחם עינן · אביהו בן-נון · דני יתום · עמרם מצנע · עוזי דיין · שאול מופז · שלמה ינאי · גיורא איילנד · יצחק הראל · עידו נחושתן | |
| אריאל שרון | מנחם אבירם | אלי זעירא | יצחק חופי | רפאל איתן | דני מט | חיים נדל | לוי חופש | עוזי יאירי | אריה צידון | מתן וילנאי | עמוס ירון | אמנון ליפקין-שחק | דורון רובין | יורם יאיר | שמואל ארד | מנחם זטורסקי | נחמיה תמרי | שאול מופז | דורון אלמוג | משה יעלון | מתי הררי | ישראל זיו | בני גנץ | יצחק גרשון | גדי שמני | אביב כוכבי | יוסי בכר | חגי מרדכי | |

