פרוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרוטה הוא כינוי המופיע במשנה למטבע בעל ערך מזערי. בראשית ימי המדינה, שימש השם "פרוטה" כשמו של המטבע ששוויו היה אלפית הלירה. השם "פרוטה" החליף את השם הלועזי "מיל" שהיה נהוג בתקופת המנדט הבריטי.

בשנת 1960 הוחלפה חלוקת המשנה של הלירה הישראלית, כך שבמקום 1000 פרוטות, היא חולקה ל-100 אגורות (השם "אגורה" נלקחה מספר שמואל א' פרק ב' פסוק ל"ו). הדבר נעשה עקב הפיחות המתמיד בשער הלירה הישראלית, פיחות שביטל את הצורך במטבעות שערכם נמוך מ-10 פרוטות. מאז ביטול הפרוטה והוצאת המטבעות שלה מהמחזור בראשית שנות השישים, לא נעשה עוד שימוש בשם הזה במערכת המטבע הישראלית.

[עריכה] הפרוטה בספרות חז"ל

ביהדות הביטוי "שווה פרוטה" מציין את הערך המשמעותי המינימלי עבור חפצים שניתן להשתמש בהם לצורך מצווה. אין להשתמש בחפץ ששוויו פחות מפרוטה לצורך קידושין (החלק העיקרי בטקס הנישואין היהודי), ואין צורך לטרוח להשיב אבידה ששוויה פחות מערך זה.

ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים כיצד נקבע שער הפרוטה לפי ההלכה:
לפי דעת הרב מרדכי אליהו נקבע שער הפרוטה כמחיר של 1\over40 גרם כסף בתוספת עמלות סוכנים ומסים למדינה (בימינו: מע"מ). במילים אחרות, מדובר במחיר הסופי שמשלם הלקוח הקימעונאי לסוחר. לפי חלק מהרבנים האחרים מדובר על מחיר של 1\over40 גרם כסף על-פי המקובל בין הסוחרים לבין עצמם.

כלל יסוד במשפט העברי הוא כי "דין פרוטה כדין מאה", כלומר עברה בענייני ממון היא עברה גם אם הסכום קטן.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות