הזירה הספרדית במלחמה הפונית השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בעוד חניבעל נלחם על אדמת איטליה לא פסקה הפעילות המלחמתית גם באזורים אחרים, כמו למשל ספרד.

תוכן עניינים

[עריכה] המערכה בספרד תחת פיקודם של האחים מבית סקיפיו

בסתיו 217 לפנה"ס הצטרף פובליוס קורנליוס סקיפיו לאחיו בספרד ועמו תגבורת של 8,000 חיילים ו 20 אוניות. האחים עברו את האברו ובפשיטתם עד סגונטום הפגינו את כוחם במטרה לערער את נאמנותם של שבטי ספרד לקרתגו. ב216 לפנה"ס נאלץ עזרובעל לדכא מרידה של הטורדטאנים בעמק הבאיטיס. ב215 לפנה"ס לאחר שקיבל תגבורת מאפריקה החליט לצאת לקרב מכריע נגד הצבא הרומי. הקרב נערך ליד דרטוסה השוכנת על הגדה הצפונית של האברו. עזרובעל נקט אותה טקטיקה שאחיו השתמש בה בקרב קאנה אלא שהמרכז שלו לא הצליח לבצע נסיגה מסודרת. החיילים לא החזיקו מעמד והחזית נפרצה תחת לחץ הלגיונרים שזכו בניצחון מכריע.

הניצחון הרומי מנע שליחת תגבורות מספרד לאיטליה כפי שתכנן חניבעל ובנוסף לכך נאלצה קרתגו לשלוח לספרד את אחיו הצעיר של חניבעל, מאגו, עם צבא וצי שנועדו מלכתחילה לעזור לחניבעל באיטליה. בשנת 214 לפנה"ס התמרד סיפאקס מלך הנומדים המאסאילים ועזרובעל נקרא לדכא את המרידה. האחים הסקיפיונים ניצלו את ההזדמנות, הרחיבו את התפשטותם דרומה ואף כבשו את סגונטום ב-212 לפנה"ס תוך גיוס של חיילים קֶלטיבֶּרים לשורותיהם. לרוע מזלם חזר עזרובעל לספרד כשאתו צבא שלישי בפיקודו של עזרובעל בן גיסקו.

ב211 לפנה"ס חילקו האחים הרומים את כוחותיהם ופעלו בנפרד כדי להקל על בעיות האספקה שלהם. אולם השבטים הספרדים ערקו משורותיהם והקרתגנים הצליחו לרכז את כוחותיהם ולהביס כל אחד מהאחים בנפרד. רוב הצבא הרומי נספה ושני המצביאים נהרגו, שרידי הצבא נסוגו צפונה לאברו. למזלה של רומא התבוסה בספרד באה מאוחר מידי כדי שתשפיע על המצב באיטליה. הצלחות האחים עודדו את הרומאים בשעותיהם הקשות לאחר התבוסות הגדולות מול חניבעל. המעורבות הרומית בספרד והחלטתו של פאביוס סקיפיו לשלוח כוח צבאי לשם כבר בתחילת המלחמה מנעו תגבורת חיונית לחניבעל. לעומת זאת ב- לפנה"ס211 הצליחה רומא לכבוש את קפואה וסירקוסאי והייתה מסוגלת להתגבר ביתר קלות על המפלה בספרד. למרות מפלתם של הרומאים היו דווקא הכוחות של קרתגו בעמדת נחיתות משום ששלושת הכוחות בספרד לא שיתפו פעולה ביניהם, וכך אפשרו לשרידי הכוח הרומי להתבסס ולשמור על עמדותיהם מצפון לאברו. מהם ניתן היה ליצור בסיס לפעולה רומית בעתיד.

[עריכה] שמירת הסטטוס קוו מצפון לאברו

המפקד הראשון שנשלח במקום הסקיפיונים היה קלאודיוס נרו אשר נקט קו פעולה הגנתי ושמר על הבסיסים הרומים מצפון לנהר. ב-210 לפנה"ס נערכו בחירות כדי לקבוע את הפרוקונסול לספרד, אספת העם התכנסה בשדה מארס בלי שיהיה אף מועמד לבחירה ואף אדם בעל משרה ציבורית לא הציע את עצמו לתפקיד. עד אשר הכריז על עצמו פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס בנו של פובליוס קורנליוס סקיפיו מועמד לתפקיד. סקיפיו הבן זכה בתפקיד פה אחד. על ידי הצבעה במועצת העם, הסנאט תמך בבחירה למרות שהיה בן 25 ומינויו היה נגד הנוהג המקובל (שהרי ב-210 לפנה"ס היה אזרח פרטי ולא שימש באף משרה). בגיל 25 קיבל סמכויות של מצביא עם אימפריום פרוקונסולרי לנהל את המלחמה בספרד.

[עריכה] המלחמה בספרד תחת פיקודו של סקיפיו אפריקנוס

סקיפיו קיבל פיקוד על כוחות רומא מצפון לאברו שעליהם נוספו 10,000 רגלים ו1,000 פרשים . הוא השיט אותם על 30 אוניות ונחת באמפוריום בסוף 210 לפנה"ס כשצבאו מונה 4 לגיונות. הוא אימן את צבאו במשך החורף ואסף מודיעין על אויביו. התברר לו כי שלושת המצביאים הפונים מסוכסכים ביניהם וכי הם חונים רחוק מכדי לשמור על קרתגו החדשה. בעיר חשובה זו נמצאו אסמים, מחסני אספקה, ציוד מלחמה ועוד הוחזקו בה בני ערובה שנלקחו משבטי ספרד כדי לשמור על נאמנותם. תפיסת כל אלה עשויה להיות הישג נכבד בפני עצמו והעיר יכלה לשמש בסיס מצוין לפעולות בספרד הדרומית בגלל נמלה העמוק. במסע מזורז מטארקו לקרתגו החדשה (208 לפנה"ס) שערך 9 ימים הגיע לשערי העיר והקים את מחנהו כשבפיקודו 25,000 רגלים ו2500 פרשים. העיר שכנה על לשון יבשה צרה בכיוון הים וסקיפיו הקים סוללה הפונה לתוך היבשת כדי למנוע התקפה מבחוץ. באותה עת הגיע גם חברו בפיקוד ג' לאיליוס עם הצי והחל לצור על העיר מהים ולהמטיר עליה קליעים מספינותיו. סקיפיו פיתה את החיילים לצאת לגיחה מן העיר והם יצאו להילחם בו משום שלשון היבשה שהובילה לעיר הייתה צרה כך שרק מספר נתון של חיילים יכלו להילחם אחד בשני וכך התבטל כוחם המספרי של הרומאים. אך סקיפיו היה מודע לכך והסיג את כוחותיו לאחור כשהקרתגנים רודפים אחריהם ומתרחקים מן העיר. שם כיתר אותם והשמידם לעיני התושבים הניצבים על החומות ומיד הסתער על העיר וכמעט הצליח לפרוץ לתוכה.

ביום המחרת ערך פעולות הסחה מתוחכמת ושלח צוותי מצור לנסות ולהעפיל על החומה המזרחית, בזמן שהמגינים היו עסוקים שלח כוח מובחר של 500 חיילים מצפון שנעו בתוך המים הרדודים של הלגונה, הם העפילו על החומה ומוטטו את הגנת העיר. נפילת קרתגו החדשה. גררה אחריה את נפילת כל החלק המזרחי של ספרד בידי סקיפיו. הוא גילה נדיבות כלפי השבטים המקומיים ורבים העבירו לו את נאמנותם. הוא אימן ביסודיות את צבאו בשימוש בכלי נשק, במסעות, בתרגילי סדר ובהערכות לקרבות בהם לא היו מיומנים דיים. הוא זה שהנהיג את השימוש בחרב הספרדית, היעילה גם למכה וגם לדקירה.

[עריכה] קרב באַיקוּלה

באביב 208 לפנה"ס פתח סקיפיו במסע מזורז נוסף כדי לתקוף את עזרובעל ברקה. ירבו הופתע, נסוג ותפס עמדה מבוצרת על רמה קטנה ליד העיר ביקולה (כיום באַילֶן) והמתין לבואו של צבא קרתגני נוסף. צבאו של סקיפיו היה גדול יותר והוא החליט לתקוף לפני שיצטרפו לעזרובעל עוד אנשים. פ' סקיפיו שלח את חייליו הקלים לטפס על הגבעה ולתקוף את הקרתגנים בחזית בעוד עיקר חיילו (החיילים הכבדים) חולקו לשני ראשים ותקפו את הפונים משני צדי הגבעה. סקיפיו עצמו הוביל את ההתקפה על אחד מהאגפים ולאיליוס פיקד על האגף השני. עזרובעל נסוג במהירות מפני שלא יכול היה לעמוד מול ההתקפה ובכך הציל את מרבית צבאו. כעת הוא פנה צפונה עם צבאו כדי להתחבר עם אחיו באיטליה. למרות הניצחון שנחל סקיפיו, החליט לא לבצע מרדף אחרי עזרובעל בגלל הבעתיות של תנאי השטח ומזג האוויר הגשום ובגלל בעיות אספקה ברמת קסילינה. בנוסף היה יותר חשוב בעיניו להשלים את כבושה של ספרד הדרומית מידי קרתגו. לפי הערכותיו היו לרומא מספיק כוחות באיטליה כדי לגבור על אחי חניבעל.

[עריכה] קרב איליפיה

בשנת 207 לפנה"ס, לאחר קרב באַיקוּלה שלחה קרתגו לספרד כוח נוסף בפקודו של חנון בן ברקה. הוא ומאגו יצאו אל הקֶלסיבֶּרים לגייס חיילים נוספים לצבא שהביאו מאפריקה, אלא שהמצביא הרומי מ' יוניוס סילאנוס הפתיע את חנון ולכד אותו עם חייליו. מאגו הציל את חיילו והצטרף לעזרובעל בן גיסקו בגאדֶס. ב-206 לפנה"ס ערך סקיפיו את הקרב המכריע נגד הכוחות המשולבים של מאגו ועזרובעל ליד איליפיה, כ-14 ק"מ צפונית למסֶוויליה. הצבא הרומי מנה 45,000 רגלים ו 3,000 פרשים כשמולו מתייצב אויב עם 50,000 רגלים ו 4,500 פרשים.

המחנות שכנו אחד מול השני משני עבריו של עמק בין שני רכסים. במשך מספר ימים שקדמו להקרב הגדול הוציאו המצביאים את כוחותיהם ונערכו לקרב כשהפונים תמיד ראשונים להערך ואחר כך הרומאים. אף צד לא פתח במלחמה אלא חיכה ליריבו, הקרתגנים הציבו את מיטב כוחותיהם (אפריקנים) במרכז כפי שהציב סקיפיו את הלגיונות הרומים במרכז. בשני הצבאות בעלי הברית הספרדים ניצבו באגפים. נוהג זה נמשך מספר ימים עד שהורגלו בשני המחנות שזהו סדר הכוחות לקרב. ביום המכריע שלח סקיפיו את פרשיו לתקיפה על המחנה הפוני בטרם שחר כשהוא נותן הוראה לחייליו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם מוקדם. כשחזרו הפרשים מהתקיפה על הפונים המופתעים כבר היה סקיפיו בראש הלגיונות ערוך במבנה קרב בעמק. הקרתגנים הגיחו מהמחנה ללא ארוחת בוקר והסתדרו במבנה הרגיל שלהם ומולם הצבא הרומי ערוך כשהלגיונות באגפים והספרדים במרכז.

סקיפיו ניצל את יתרון ההפתעה שהיה בידו והתקיף את פרשי האויב בעזרת פרשיו. על פי אות וללא שהייתה הכרעה הפרשים נסוגו ונערכו מאחורי הרגלים. לקראת הצהרים פקד סקיפיו על המערך להתקדם אבל על המרכז פקד לצעוד לאט יותר. הוא בעצמו פיקד על הכוחות הרומאים באגף ימין וסילאנוס ומארקיוס פיקדו על אגף שמאל. כ800 מטר לפני האויב פנה והתקדם באלכסון החוצה וכך עשה גם הצד השני של הרומאים במקביל. קורטוהות הרגלים הרומים התקדמו במהירות כך שהמרכז נשאר מעט לאחור. תוך התקרבות אל שורות היריב הפוני פנו קדימה זו אחר זו עד שהיו שוב לקו חזיתי וכך עלו הישר על אגפי הכוח הספרדי שאלמלא תמרון זה היו עולים עליהם במספרם. בזמן שהלגיונרים לוחצים מלפנים הקיפו הפרשים והחיילים הרומים הקלים את אגפי האויב ותקפו אותם מצדם ומאחור, תוך שחלק קטן מהם מעסיק את פילי מלחמה.


ההתקפה שהתמקדה על האגפים שיבשה את מערך המגן הפוני משום שאילצה אותו לעמוד בפני התקפה משני כיוונים באותה עת. המהלומה הייתה מכרעת עוד יותר משום שהונחתה על הספרדים המאומנים פחות. בנוסף לכל צרותיו של עזרובעל גרמו התקפותיהם של הפרשים באגפים לבריחת הפילים המשתוללים פנימה אל המרכז הקרתגני וגרמו לעוד מהומה. כל אותו הזמן עמד המרכז של עזרובעל המורכב מחיילים אפריקנים מאומנים היטב באפס מעשה בלי יכולת לעזור לאגפיו מחשש שהספרדים של סקיפיו המאיימים עליהם בלי להתקרב יתקפו. חישוב זה של סקיפיו אפשר לו לרתק את המרכז של האויב בהוצאה מעטה של כוח ובאותו הזמן לחסל את אגפי הכוח הפוני. משהושמדו כנפי ההגנה של עזרובעל החל המרכז התשוש והרעב לסגת, בתחילה בצורה מסודרת ואז אט-אט תחת הלחץ נפוצו וברחו לתוך המחנה שלהם. הגשם שהחל לרדת גרם לבוץ עמוק בעמק ומנע מהרומאים ללכוד את המחנה והוא פונה בלילה על ידי עזרובעל. הקרתגנים ניסו להימלט והרומאים ערכו בהם טבח לאורך הדרך וצרו על גבעה אליה נמלטה שארית הצבא שנותרה מכותרת ומנותקת, עזרובעל ומאגו הצילחו להימלט דרך הים .

תוך חודשים אחדים השלים סקיפיו את כיבושה של ספרד כולה וגירש את הפונים ממנה. הוא כבש את הערים הספרדיות שעוד התנגדו לו ודיכא מרידה של שני מנהיגי חילות עזר בספרד. הוא גם יצר קשרים עם המנהיג הנומדי הגולה מאסיניסה שהיה עתיד לעזור לו במלחמה נגד קרתגו באפריקה עצמה.

[עריכה] מקורות

  • פוליביוס, היסטוריה, ספר ג', פרק 9 ואילך , תרגם בנימין שימרון, הוצאת מוסד ביאליק.
  • טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, פרקים 21-22, תרגם שרה דבורצקי, הוצאת מוסד ביאליק.
  • לידל הארט, סקיפיו אפריקנוס הגדול מנפוליון, הוצאת מערכות - משרד הביטחון
  • הרולד למב, 1964, חניבעל - האדם נגד רומי, הוצאת מערכות

[עריכה] הערות שוליים