ג'וליוס אקסלרוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וליוס אקסלרוד (Julius Axelrod) (נולד 30 במאי 1912 – 29 בדצמבר 2004). ביוכימאי אמריקאי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1970 על חקר המוליכים העצביים מסוג קטקולמינים, קבוצה של כימיקלים במוח הכוללים את האפינפרין, נוראפינפרין וכפי שהתגלה מאוחר יותר גם דופמין. לאקסלרוד אף תרומה משמעותית להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בויסות מחזור שינה-עירות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
אקסלרוד נולד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים יהודים מפולין. הוא סיים תואר ראשון בביולוגיה במכללת העיר ניו יורק, בשנת 1933. שאיפתו של אקסלרוד הייתה להיות רופא, אבל כל בתי הספר לרפואה אליהם פנה לא קיבלו אותו. הוא עבד זמן קצר כטכנאי מעבדה באוניברסיטת ניו יורק ואז, בשנת 1935, הוא התקבל לעבודה במחלקת התברואה של עיריית ניו יורק וביצע בדיקות של תוספי ויטמינים במזון. הוא איבד את עינו השמאלית כאשר בקבוק אמוניה התפוצץ במעבדה ולשארית חייו חבש רטייה על עינו האחת. בעודו עובד במחלקת התברואה של העירייה, הוא החל בלימודי ערב וסיים תואר שני במדעים באוניברסיטת ניו יורק, בשנת 1941.
[עריכה] מחקר
[עריכה] מחקר על משככי כאבים
בשנת 1946 קיבל אקסלרוד משרה במעבדת בית החולים גולווטר ממוריאל, תחת ניהולו של ברנרד ברודי. הניסיון שצבר בעבודתו שם שירת אותו בהמשך דרכו כחוקר. מחקריהם של ברודי ואקסלרוד התמקד בשאלה כיצד משככי כאבים פועלים. בתקופת שנות הארבעים, חולים שהשתמשו במשככי כאבים שלא הכילו אספירין פיתחו מחלת דם שנודעה בשם מתמוגלובינמיה (Methemoglobinemia). אקסלרוד וברודי גילו כי אצטניליד (C8H9NO), שהיה המרכיב העיקרי באותם משככי כאבים, היה הגורם האחראי למחלה. הם מצאו כי אחד מחומרי הפירוק של התרכובת היה משכך כאבים. המלצתם הייתה כי יש להשתמש באותו מרכיב בלבד: אצטמינופן, הידוע בשם פרצטמול.
[עריכה] מחקר על קתקולמינים
בשנת 1949 החל אקסלרוד לעבוד במכון הלאומי ללב, שהוא חלק מן המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית (NIH). במכון הלאומי ללב הוא חקר את המנגנון וההשפעה של קפאין, דבר שהובילו לגלות עניין במערכת הסימפטטית, המוליכים העצביים שלה, אפינפרין ונוראפינפרין. במהלך תקופה זו אקסלרוד חקר אף את הקודאין, מורפין, מטאמפטמין ואפדרין. הוא ביצע אף מספר ניסויים ב-LSD. בשנת 1954, משהבין כי לא יוכל להתקדם במעמדו ללא תואר דוקטור, הוא נטל חופשה ללא תשלום מעבודתו ב-NIH והחל ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בעיר הבירה. מוריו התירו לו להגיש חלק מעבודות המחקר, אותן ביצע עוד בטרם לימודיו, זאת כחלק מדרישות התואר, כך הצליח להשלים התואר בתוך שנה אחת. לאחר לימודיו שב ל-NIH והחל מכמה מן המחקרים החשובים ביותר שביצע.
לאקסלרוד הוענק פרס נובל על מחקרו המבהיר את השחרור, הקליטה והאכסון של המוליכים העצביים אפינפרין ונוראפינפרין, הידועים אף בשם אדרנלין ונוראדרנלין.
בשנת 1957 כאשר חקר את המונואמין אוקסידאז הוא הראה כי מוליכים עצביים קתוקולמיניים לא מפסיקים פשוט להשפיע לאחר שהם משוחררים לתוך הסינפסה. הפסקת ההשפעה באה לאחר שהמוליך העצבי נקלט מחדש בקצה העצב הפרה-סינפטי, וממוחזר להפרשה חוזרת. אקסלרוד שיער כי אפינפרין מוחזק ברקמות בצורתו הבלתי פעילה ומשוחרר על ידי מערכת העצבים לפי הצורך. מחקר זה הניח את היסודות למחקרים מאוחרים יותר על תרופות נוגדות דכאון כגון פרוזאק, החוסם את הקליטה מחדש של מוליך עצבי אחר, הסרוטונין.
בשנת 1958 אקסלרוד גם גילה ואיפיין את האנזים Catechol-O-methl transferase.
[עריכה] מחקר על בלוטת יותרת המוח
חלק מעבודות המחקר המאוחרות יותר של אקסלרוד התמקדו בבלוטת יותרת המוח. הוא ועמיתיו הוכיחו כי ההורמון מלטונין מופק מחומצת האמינו טריפטופן, כמו גם המוליך העצבי סרוטונין. שיעור הסינתזה והשחרור של ההורמון עוקב אחר השעון הביולוגי הנשלט בהיפותלמוס. אקסלרוד ועמיתיו הראו גם כי למלטונין מגוון של השפעות במערכת העצבים המרכזית. אקסלרוד המשיך לעבוד ב-NIH עד יום מותו בשנת 2004.
[עריכה] דעותיו הפוליטיות
לאחר שהוענק לו פרס נובל, בשנת 1970, ניצל אקסלרוד את הפרסום שקיבל כדי לצאת ולדבר בנושאים הנוגעים לחברה ולמדע. בשנת 1973 הקים הנשיא ריצ'ארד ניקסון סוכנות שכל מטרתה לרפא סרטן. אקסלרוד, יחד עם שני זוכי פרס נובל אחרים, מרשל וורן נירנברג (1968, רפואה) וכריסטיאן אנפינסן (1972, כימיה) ארגנו עצומה של מדענים המתנגדים לסוכנות החדשה. הם טענו כי התמקדות במחלת הסרטן בלבד תגרום להזנחת המחקר על מחלות אחרות שניתן לרפאן. אקסלרוד אף חתם על מספר עצומות המתנגדות לכליאתם של מדענים בברית המועצות.


