אסכולת ויסקונסין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסכולת ויסקונסין הינה גישה סוציולוגית המתארת את התפתחות האיגודים המקצועיים. גישה זו נוסדה בארצות הברית, כשמרכז פעילותה הוא אוניברסיטת ויסקונסין. סוציולוגים חשובים האסכולה זו הם ז' פרלמן וג' קומונס.
פרלמן חילק את החברה לשלש קבוצות:
- יזמים: בעלי ההון המונעים מתוך רצון לרווח אישי.
- עובדי הכפיים אשר מונעים על־ידי הצורך בביטחון תעסוקתי.
- אינטלקטואלים משכילים המעוניינים בשינויים סוציאליסטיים.
על פי גישת ויסקונסין, האיגודים המקצועיים נוצרים בשל צורכיהם של עובדי הכפיים בשוק העבודה. שתי הקבוצות האחרות עשויות להשפיע על איגודים אלו.
לדוגמה: בעולם הקומוניסטי, האינטלקטואלים חזקים מהיזמים, ולכן הפכו האיגודים המקצועיים לאמצעי להשתלטות המעמדות הנמוכים על המדינה. בארצות הברית, לעומת זאת, נושאים האיגודים אופי כלכלי טהור, בשל חוזקם היחסי של היזמים.
הסוציולוג ג' בארבאש הציג ניתוח דומה של האיגודים המקצועיים ב־1964: על פיו יחסי עבודה בייסודם כוללים מתח בין העובדים למעסיקיהם. מתח זה יוצר התאגדות עובדים, המגיבה למתח קיים זה ומוגדרת על־פיו. מרגע שנוצרו, משפיעים האיגודים המקצועיים עצמם על התפתחותם בכיוונים שונים, המשתנים בהתאם להתרחשויות המקומיות בכל מקום.

