ברירת שארים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניתן לראות בטבע מקרים שבהם פרט אחד עוזר לשארו, גם אם הדבר כרוך בגרימת נזק לו עצמו. הדבורה העוקצת פולש זר ומתה בעקבות זה, עכבישה המניחה לצאצאיה להיזון מגופה לפני שהם יוצאים לחיים עצמאיים, וצאצאים של קופי אדם אשר נשארים לעזור בגידול אחיהם, למרות שהם כבר כשירים להתרבות בעצמם. אלה רק שלוש דוגמאות של התנהגות אלטרואיסטית, מתוך אינספור אחרות שקיימות בטבע. וויליאם המילטון ניסח את המודל אשר מסביר את הופעתה של התנהגות אלטרואיסטית בין קרובי משפחה – המנגנון של ברירת שארים.
לפי הברירה הטבעית אלל מסוים יתפשט באוכלוסייה אם הוא מקנה יתרון לנושא אותו בהישרדות או רבייה. מאחר ושארי בשר דומים זה לזה גנטית יותר מאשר הם דומים לפרטים באוכלוסייה שאינם קרובים אליהם, הרי שפרט הנושא אלל לאלטרואיזם יכול להניח כי בהסתברות מסוימת כי שארו נושא את אותו אלל. אלל הגורם לפרט לעזור לפרט אחר הנושא את אותו אלל, עונה למעשה על הקריטריון להתפשטותו באוכלוסייה. לענייננו הפרט העוזר ייקרא הפרט הנותן והפרט הנעזר ייקרא הפרט המקבל.
ניתן לנסח את המודל באופן מתימטי בדרך הבאה:
פרט אחד יעזור לפרט אחר אם יתקיים התנאי RxB>C כאשר:
- R – מידת הקרבה בין הפרטים, או במילים אחרות אחוז האללים הזהים בין שני הפרטים.
- B – מידת הרווח של הפרט המקבל, כלומר מידת הגדלת ההצלחה הרבייתית של אותו פרט.
- C – המחיר שמשלם הפרט הנותן על פעולתו, ולמעשה הנזק שנגרם לו בשל כך.
זהו חוק המילטון.
הכללה של רעיון זה מולידה את מושג הכשירות הכוללת, אשר מורכב משני חלקים : הכשירות הישירה, זאת המושגת על ידי רבייתו של הפרט עצמו, והכשירות העקיפה אשר מושגת על ידי רבייה של שארי בשר. פרט מעלה את הכשירות העקיפה שלו בכך שהוא עוזר לקרובי משפחתו להשיג הצלחה רבייתית גדולה מזו שהיו משיגים ללא עזרתו.

