גרשון שקד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופסור גרשון שקד (נולד ב-1929), מרצה וחוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה.
שקד נולד בווינה, אוסטריה, ועלה ארצה כנער לאחר האנשלוס ב-1939. בשנת 1950 החל בלימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1960 החל ללמד בחוג לספרות עברית. ב-1964 סיים את הדוקטורט וקיבל תואר דוקטור, וב-1975 מונה כפרופסור מן המניין. הוא פרש לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ב-1997.
שקד הוא חבר האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים, וחתן פרס ביאליק ופרס ישראל לספרות. הוא כתב ספרי ביקורת ומחקר רבים בתחום הסיפורת העברית.
[עריכה] ספריו
- גל חדש בסיפורת העברית: מסות על סיפורת ישראלית צעירה, ספריית פועלים, תשל"א 1971 (מהדורה שנייה מורחבת תשל"ד 1974)
- אמנות הסיפור של עגנון, ספריית פועלים, 1976
- פנים אחרות ביצירתו של עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- ללא מוצא, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- ספרות אז, כאן ועכשיו, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993
- מנדלי, לפניו ואחריו, הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ה 2004
- הסיפורת העברית 1880-1980 כרכים א'-ה', הוצאת הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977-1998
- אין מקום אחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גרשון שקד בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- גרשון שקד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית

