אונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אונס - בשפה העברית מתייחסת המילה אונס לכל פעולה שנעשית שלא ברצונו החופשי של העושה, אך בפרט מקובל להשתמש בה כדי לתאר כפיית יחסי מין.

תוכן עניינים

[עריכה] מאפייני האונס

אונס בהגדרתו הוא בעילת אישה שבניגוד לרצונה על ידי איבר מינו של אדם או חפץ זר כלשהו. פעולת האונס מופנית לרוב כלפי נשים, אך גם כלפי גברים - אך כאשר מופנת לגברים אינה מוגדרת בחוק כאונס אלא כביצוע מעשה סדום. ברובם המכריע של המקרים מבצע האונס הוא זכר, אך נרשמו גם מקרים שבהם נשים אנסו. לפי כמה מחקרים, שיעור הנשים שיחוו אונס גבוה מאוד, ועולה על עשרה אחוזים. בקרב ילדים שיעור הנאנסים והנאנסות שווה, אולם בקרב מבוגרים נשים נאנסות יותר מגברים. ברבים מהמקרים לא ידווח האונס לרשויות, לעתים בשל היותו של האנס בן זוג קבוע של האישה. מחקרים מראים כי רוב מקרי האונס אינם מתרחשים על ידי אנשים זרים, כי אם על ידי אנשים המוכרים לקרבן.

בתרבויות רבות, ואולי אפילו במידת מה בתרבות המערבית רווחת אמונת שווא כאילו הקרבנות (ובמיוחד נשים) "ביקשו את האונס", אולם אין לה בסיס. תרבויות רבות גם מתעלמות מתופעת אונס הגברים, וגברים רבים שחוו אונס אינם מספרים לאף אחד על החוויה שעברו שכן הדבר יתפס כפגיעה בזהותם הגברית.

קיום יחסי מין עם קטין מוגדר על פי החוק כאונס, אף אם הקטין רצה בו לכאורה. עם זאת, אין מקובל להגדיר קטין בהקשר זה כבן פחות מ-18, אלא כילד או נער הנמצאים לפני גיל מסוים הקבוע בחוק, שנקרא "גיל ההסכמה". בישראל עומד גיל ההסכמה על 16 שנים. יחסים מרצון בין שני קטינים לא נחשבים בדרך כלל לאונס.

סוג אחר של אונס, כרוך בגילוי עריות. בעשור האחרון חלה עליה דרמטית בדיווחים על התעללות מינית מצד קרוב משפחה מדרגה ראשונה, הורה, אח או בן. נראה שמקרים רבים, שהיו מטואטאים בעבר מתחת לשטיח, הולכים ומתגלים. על הפולמוס באשר לאמינות תלונות בבגרות על התעללות מינית שנחוותה בילדות, ראו ערך זכרון אנושי.

[עריכה] מניעים לאונס

שתי תאוריות בולטות מנמקות את הרקע למעשה האונס. הראשונה מציגה אותו כפעולה של תוקפנות ורצון להוכיח שליטה. התיאורטיקנית הפמניסטית סוזן בראונמילר ניסחה זאת כך: "אונס זהו תהליך מודע של הטלת אימה שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד מתמיד".

תאוריה שנייה רואה באונס אקט מיני בעיקרו, הנובע מדחף הרבייה האבולוציוני, וראיותיה הן כמה: קורבנות אונס הן לרוב נשים צעירות, ורק במקרים מועטים יחסית מסתיים אונס ברצח. כמו כן, אונס שכיח בקרב קופים - חלק ניכר מההזדווגויות בין קופי אורנג-אוטנג, למשל, הן באונס. המצדדים בתאוריה זו טוענים כי התנגדות של הקרבן מגדילה את סיכוייו להינצל מהאונס - אולם סביב נושא זה ניטש וויכוח ער בין החוקרים. חוקרים רבים טוענים כי התנגדות של הקרבן רק מגדילה את אטרקטיביות הקרבן בעיני האנס, ואילו "התמסרות" של הקרבן לאנס עשויה לגרום לו לסגת ממעשהו. יחד עם זאת, ייתכן כי חלק מהקרבנות יחושו פחד אשר עלול לשתק את יכולתן להתנגד. שנית, כיום יותר מבעבר, קיימים סמי אונס שונים, המבטלים את כוח הקרבן להתנגד.

ישנם סוגי אונס שבולט בהם הרצון בשליטה. במיוחד הדברים אמורים לגבי אונס גברים בכלא, שעל פי מחקרים, למעלה מעשרה אחוזים מהאסירים בארצות הברית נופלים לו קורבן. סוג אונס זה, המבוצע על ידי גברים שאינם הומוסקסואלים בדרך כלל, מתבצע על רקע מאבקי כוח ברורים. מעשי אונס אלו הם בדרך כלל אלימים במיוחד.

בבוסניה נכלאו נשים מוסלמיות במחנות מין שבהם הן נאנסו שוב ושוב בידי שוביהן הסרבים. בעקבות פעולות אלו, שמטרתן הייתה להכריח את הנשים לשאת ברחמן את צאצאי אויבן, הכיר בית הדין הבינלאומי לראשונה באונס שיטתי כסוג של רצח עם. באופן כללי, אונס מלווה מלחמות רבות. התורה לא אסרה כליל את אונס המלחמה, אך היא הציבה עליו הגבלות רבות, שעל טיבן המדויק חלוקים הפרשנים (דברים כ"א)

[עריכה] השפעת האונס על הקורבן

לאונס השלכות קשות על בריאותו הנפשית של הקורבן. קורבנות אונס מדווחים על חרדות, סיוטים, דיכאון ותחושות של זיהום והשפלה, הנמשכים לאורך זמן (ראו גם הפרעת דחק פוסט טראומתית).

קורבנות אונס, תקיפה מינית והתעללות מינית נזקקים בדרך כלל לעזרה נפשית מסוג כלשהו. לעתים קרובות אדם שעבר אונס או התעללות מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות פסיכולוגיות קשות, ובמיוחד אם אירוע ההתעללות ארע בילדות. בין ההשלכות האפשריות ישנם דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף), הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית, פלאשבקים, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות. רבים מקורבנות האונס פונים לטיפול פסיכיאטרי, אולם לא תמיד יש צורך בכך ופעמים רבות גם טיפול פסיכולוגי יכול להועיל רבות. מטופלים רבים שלא הצליחו לשפר את מצבם בעקבות טיפול פסיכולוגי, דיווחו על שיפור לאחר שימוש בטכניקות אלטרנטיביות.

מחקרים מראים שהפחד מאונס הוא אחד מפחדיה הגדולים של האישה. פנטזיות מיניות נשיות כוללות אומנם אלמנטים של מין בכפייה לעיתים קרובות, אך אלו רחוקות מלהיות פנטזיות על אונס כפי שהוא.

[עריכה] האונס בתנ"ך

לאונס אזכורים מפורסמים בתנ"ך, וכשהסופר המקראי מעוניין להצביע על יחסי מין שנעשו בכפיה הוא ישתמש בשורש ע.נ.ה.

בין מעשי האונס ניתן למנות את מעשה דינה (בראשית ל"ד), מעשה פילגש בגבעה (סוף ספר שופטים), מעשה אמנון ותמר (שמואל ב' י"ג). בכל המקרים הללו מעשי האונס אינם עוברים בשתיקה, והפתרון שמציע המקרא איננו מתקבל על ידם. אצל דינה אחיה נוקמים והורגים את אנשי העיר שבה התבצע האונס. במעשה פלגש בגבעה, ישראל יוצאים למלחמת חורמה כנגד אנשי שבט בנימין, שאינם מוכנים להסגיר את האונסים. ואילו במעשה אמנון ותמר, אבשלום - אח תמר נוקם את נקמתה, ורוצח את אחיו אמנון.

התורה דורשת שלא להעניש אשת איש שנאנסה ומטעימה זאת באמצעות דימוי חריף של אונס לרצח: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה." (דברים כ"ב כ"ו).

הפתרון שמציע המקרא לאונס הוא לקיחת הנאנסת לאישה בידי האנס (על פי הפרשנות המסורתית, אך ורק אם הנאנסת חפצה בכך) ופיצוי על מוהר הבתולים האבוד. בכך נפתרת בעייתה החברתית הקשה ביותר של הנאנסת בחברה המסורתית - הפיכתה לזיווג בלתי נחשק בעיני חתנים פוטנציאליים. כמו כן, יש ענישה של האנס בחיוב הנישואין לה ובאיסור לגרשה שלא מרצונה לאחר מכן.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים