נווה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נווה היא עיירה המצויה כיום בתחום סוריה. העיר נמצאת בגובה 575 מטר מעל פני הים, בסמיכות לגבול עם ישראל בגולן. העיירה נמצאת על הכביש שחבר את קונייטרה עם אזור החורן שבדרום סוריה.
המפורסם שבחכמי העיר הוא ר' תנחומא בר אבא, מחבר מדרש תנחומא. היישוב בנווה היה בימי המשנה והתלמוד עיר המאוכלסת ביהודים רבים ובעיר נמצאו עדויות ארכיאולוגיות רבות לכך: סמלי מנורה, תבליטי אשכולות ענבים וכתובות בשפה העברית. בעיר אף נמצא בית כנסת עתיק ובין שרידיו ניתן למצוא עיטורי מנורה. במספר מקומות במדרש (איכה רבה א, יז; א, ס) מוזכרת עיירה בשם "חלמיש" ששכנה בסמוך לעיירה נוה ושתושביה עיינו את נוה הסמוכה בשל היהודים הרבים שבה. מקומה של חלמיש זאת אינו ידוע לנו כיום.
אוסביוס באונומסטיקון קורא לעיר "נינוה" ומכנה את העיר "עיר של יהודים". בתקופה המוסלמית הייתה העיר בירת אזור החורן וגם באותה העת התקיימה בה קהילה יהודית. הגיאוגרף הערבי יאקות, בן המאה ה-13, גרס ששדות העיירה היו שדות המרעה של איוב. כמו כן ישנה אמונה מוסלמית ששם בן נח קבור בעיר והוא מכונה "נבי א-סאם".
בימי הביניים נטו יהודים לזהות את נוה עם שוה קרייתיים המוזכרת בספר בראשית (פרק יד פסוק ה), אך לפי אנציקלופדיה מקראית יש לחפש את מקומה דרומה משם, בגלעד הדרומי.

