יונתן הוופסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יונתן הופסי היה בן לשושלת החשמונאים, הצעיר בחמשת בניו של מתתיהו. מנהיג מרד החשמונאים בין השנים 160 - 143 לפסה"נ. כהן גדול ונציב יהודה מטעם השלטון הסלאוקי החל משנת 153 לפסה"נ.

[עריכה] יונתן נהיה מנהיג

לאחר הצלחות ראשוניות במרד החשמונאים בהנהגת יהודה המכבי, נחלו היהודים תבוסה בקרב אלעשה, בשנת 160 לפנה"ס ויהודה המכבי נפל חלל. בעקבות הקרב הסורים הסלאוקים ומצביאם בכחידס השתלטו שנית על יהודה. יונתן, הצעיר מבני משפחת חשמונאי, נטל לידיו את ניהול המרד, ונמלט עם תומכיו אל עבר הירדן.

בשנת 157 לפנה"ס התחדשה המלחמה, ובכחידס שם מצור על אנשיהם של יונתן, ואחיו שמעון התרסי, אשר החלו בפעולות גרילה מאזור מדבר יהודה. יונתן ניחן בחכמה מדינית, והשכיל להגיע להסכם עם בכחידס, לפיו יקים יונתן את מושבו במכמש, אך לא ישב בירושלים. בארבע השנים הבאות שרר מצב פוליטי לא ברור, כאשר יונתן משמש כמעין שליט ביהודה באופן לא רשמי, כי אם לפי הסכמה בלתי כתובה עם הסלאוקים, כאשר את ההסכמה מחזקת החזקה הדדית של בני ערובה רמי יחס. היה זה מצב ביניים של בין שיעבוד לחירות, ובין שלטון עצמי ושלטון זר. מצב זה נמשך כאשר יונתן ממתין לשעת הכושר אשר תוביל אל עצמאותה המלאה של יהודה.

בשנת 153 לפנה"ס התחולל המפנה המקווה. לאחר מותו של אנטיוכוס אפיפנס (164 לפנה"ס) עלה לשלטון במלכות הסלאוקים בנו, הילד אנטיוכוס אאופטור. שלטונו של אאופטור היה חלש ומושחת, ועד מהרה הגיע לממלכה דמיטריוס הראשון שהיה בן אחיו של אנטיוכוס אפיפנס, סלאוקוס הרביעי אשר שלט לפני אפיפנס. דמיטריוס השתלט על הממלכה והרג את הילד אאופטור. דמיטריוס שלט בתחילה ביד רמה, אך אויביו מבחוץ הקימו לו מתחרה בשם אלכסנדר באלאס. באלאס היה אדם ממוצא בלתי ידוע, אשר דמה במראה פניו לאנטיוכוס אאופטור שהוצא להורג על ידי דמיטריוס. אטלוס מלך פרגמון, בעצה אחת עם מלך מצרים ניצל דמיון חיצוני זה, צייד את המתחזה בצבא, ושיסה אותו במלך דמיטריוס, בשנת 153 לפנה"ס.

[עריכה] תמרון בין מנהיגי הסלאוקים

דמיטריוס היה זקוק לבעלי ברית על מנת לשמור על כסאו, והוא פנה אל יונתן בבקשה לכרות עמו ברית. בני הערובה שוחררו, וליונתן ניתנה האפשרות להקים צבא, לעלות על ירושלים, להשתלט עליה ולבצר את חומותיה. שרידי המתיוונים שעוד נמצאו בעיר נמלטו מן העיר, אל מצודת החקרא ושלטונו של יונתן קם כשליט ואסאל של הממלכה הסלאוקית בחלק משטחי ארץ ישראל.

בשנת 152 לפנה"ס פנה אלכסנדר באלאס אל יונתן על מנת לכרות עמו ברית. יונתן הסכים לעבור לצידו של באלאס והלה מינה את יונתן לכהן גדול, והעניק לו את השלטון הרשמי ביהודה. עתה עבר יונתן באופן סופי לצידו של אלכסנדר באלאס. אין לדעת אם הייתה זו ההיסטוריה הקשה של המלחמה בדמיטריוס בה נהרג אחיו, או תבונתו המדינית של יונתן שהביאה למפנה זה, אך מכל פנים היה זה מפנה שהראה על חשיבה מדינית נכונה. בשנת 150 לפנה"ס הביס באלאס את דמיטריוס באופן סופי והרגו, והדבר הביא לעליה במעמדו של יונתן. השנים הבאות היו שנות פריחה לממלכת החשמונאים וליונתן. כאשר הגיע אלכסנדר באלאס לעכו, (אשר לא נחשבה לחלק מממלכת יהודה, ולא היו בה כמעט תושבים יהודים) על מנת להיוועד שם עם מלך מצרים תלמי השישי פילומטור, הוזמן אף יונתן להיוועד עם שני המלכים. הייתה זו הכרה במעמדו, וכבוד שאין שני לו. יונתן אף התמנה, לאחר מות דמטריוס בקרב נגד באלאס, ל"רע המלך". מינוי זה הקנה ליונתן מעמד גבוה בהיירארכיה השלטונית הסלאוקית. מעמד זה אפשר ליונתן להיכנס לזירת מאבקי הכוח הפנימיים בממלכה הסלאוקית ולנסות ולהשפיע גם מעבר לגבולות יהודה.

למעמד זה הייתה גם מחוייבות, ואכן, כעבור שנתיים תבע ממנו באלאס לפרוע את "ההמחאה" - לסייע לבאלאס במאבקו מול דמטריוס השני, בנו של דמטריוס הראשון. יונתן הזדרז להגיש את הסיוע הצבאי כמתחייב מן ההסכם בינו לבין באלאס (מה שאגב מלמד כי החשמונאים פיתחו צבא ראוי ומיומן) וגם משום שחלק מן המערכות התנהלו בסמוך ליהודה, כגון ביפו, באשדוד ובאשקלון. יונתן עשה שם לביעור עבודת האלילות, כמו שריפת מקדש דגון באשדוד, ובכך המשיך את יוזמתו של יהודה המכבי.

יונתן לא איכזב את באלאס והצליח להכות באזור השפלה את המצביא אפולוניוס. הייתה זו הפעם הראשונה שצבא חשמונאי נלחם מחוץ לאזור ההררי. כגמול על עזרתו, ובעיקר על הצלחותיו, העניק באלאס ליונתן את העיר עקרון וסביבתה, ובכך נסללה הדרך להתפשטות טריטוריאלית של יהודה מעבר לגבולותיה המסורתיים. כמו כן העובדה שיונתן הציב חיל מצב ביפו, שימשה גשר לקראת השתלטות על נמל כלכלי ועל בסיס ימי כה חשוב.

בנו של דמיטריוס, דמיטריוס השני המכונה "ניקנור", החליט לנקום בבאלאס את מות אביו, גייס צבא, וניסה להשתלט מחדש על הממלכה הסלאוקית. יונתן היה נאמן לבריתו עם באלאס, וזאת אף לאחר ששאר בני בריתו של השליט, המצרים, והרומאים, העבירו את תמיכתם אל דמיטריוס השני. עם זאת, יונתן ניצל את מלחמת האזרחים שנפתחה בין באלאס ודמיטריוס השני כדי לכבוש את יפו, אשדוד ועקרון, ולצור על מעוזם של המתיונים, מצודת החקרא.

בשנת 146 לפנה"ס (או 145) השתלט דמיטריוס השני על הממלכה, והרג את אלכסנדר באלאס, לא מעט משום שתלמי הששי, "פילומטור", העביר את תמיכתו לטובת דמטריוס. יונתן כרת ברית עם דמיטריוס השני, אשר פטר את יהודה מתשלום מסים, ובכך זכתה יהודה בצעד נוסף לקראת ריבונותה. כמו כן קיבל יונתן מידי הסלאוקים מחוזות נוספים - עפריים, לוד ורמתיים, וגבולות יהודה התרחבו איפוא על חשבון אזור שומרון. בתמורה יונתן הבטיח לסייע לדימיטריוס בעת מצוקה. יונתן העניק לדימיטריוס השני תמיכה כספית שהיה זקוק לה, וכאשר דמיטריוס הושם במצור על ידי מורדים בבירתו אנטיוכיה (בעקבות התסיסה הפנימית בממלכה הסלאוקית), שלח יונתן גיס בן 3000 חיילים לסייע לו להסיר את המצור. אך ברית זו הייתה ברית בין אנשים שהיסטוריה של דמים שורה ביניהם וסופה היה להיות מופרת.

יונתן העביר את תמיכתו לבנו של באלאס אנטיוכוס השישי שהיה ילד שהוחזק בידי שר צבא בשם טריפון, ובעצם לטריפון עצמו. היה זה משום שדמטריוס סרב בתוקף לפנות את החקרא שבירושלים, אף על פי שהבטיח זאת תמורת סיועו הצבאי של יונתן באנטיוכיה. טריפון אישר את מעמדו של יונתן ואיפשר לו למנות את אחיו, שמעון, ל"סטרטגוס" (נציב) על אזור מישור החוף, מינוי שסימל את ראשית צמיחתה של מלכות בית חשמונאי. שמעון ויונתן החלו במלחמות כנגד תומכיו של דמיטריוס בארץ. הישגיהם של יונתן ושמעון במלחמות אלו היו רבים. טריפון, אם משום שחשש מפני השגיהם של החשמונאים, ואם משום שחפץ להפטר מאנטיוכוס השישי ולשלוט בעצמו, החליט להפטר מיונתן. הוא זימן אותו למפגש בעיר עכו, ושם אסר אותו במצודה.

את מקומו של יונתן תפס אחיו שמעון, אשר פתח במלחמה עם טריפון, אשר נאלץ לסגת מיהודה. במהלך הנסיגה ניסה טריפון להשתמש ביונתן כקלף מיקוח, אך כאשר נסיונות אלו נכשלו, הרג את יונתן.

[עריכה] הערכה

יונתן פעל לחיזוק מעמדה וכוחה של יהודה בשתי דרכים: דרך אחת - יצירת קשרים עם הסלאוקים תוך תמרון בין המנהיגים הסלאוקים וחיזוק מעמדם בישראל ועל ידי כך חיזוק מעמדו האישי ביהודה. בדרכי עורמה הצליח יונתן לרכוש את לבם של שלושה שליטים סלאוקים - דמטריוס הראשון, אחריו אלכסנדר באלאס, ולאחר מכן דמיטריוס השני. בהליכתו בין הטיפות הצליח לרומם את מעמדו ואת מעמדה של יהודה כולה. בתקופת שלטונו הצליח לשחרר את ירושלים, לבצר את חומותיה, ולהרחיב את השטח שהיה כלול בתחום יהודה, לכלל גבולותיה ההיסטוריים של הממלכה: הוא סיפח אליו את אזורי לוד, עופריים, רמתיים וגם את עקרון. בנוסף היישוב היהודי בעבר הירדן הסתפח לשלטונו. יונתן עצמו התרומם ממעמד של מנהיג כוחות גרילה לכוהן גדול ונציב מטעמם על כל ארץ ישראל.

הדרך השנייה שבה פעל יונתן לחיזוק מעמדה של יהודה ככוח העומד ברשות עצמו, הייתה פיתוח קשרי החוץ של יהודה: הוא שב וחידש את הברית עם רומא, וטיפח קשרי ידידות עם ספרטה ועם מלך מצרים.

יונתן זכה ליחס אוהד מאוד מצד העם אשר העריך אותו ואת מעשיו. יונתן התמנה לכוהן גדול באישור הסורים (150 לפנה"ס), מה שנחשב בתקופתו של יסון (175 לפנה"ס) כפשע בלתי יסולח. אולם, יונתן החשמונאי היה ממשפחת החשמונאים, ועל כן מעשה זה לא זכה לבקורת מצד העם.

ההיסטוריון צבי גרץ בספרו "דברי ימי ישראל" מסכם את כהונתו של יונתן במילים אלו:

יהודה המכבי הרבה ממנו לעשות מעשי גבורה, ושמו יצא כגיבור גדול יותר מיונתן; אך יונתן הרים את עמו למעלת עם כביר, אשר דבריו נשמעים בסוד הגויים, ועל ידי הכהונה הגדולה, אשר רכש לו, אצל הוד מיוחד למשפחתו".


ואכן ככל שהשגיו הצבאיים של יהודה המכבי הביאו את החירות לעם היהודי, כך ביססו אותה השגיו המדיניים של יונתן, ואותם השלימו מעשיו של שמעון בתקופה שלאחרי מותו.


שליטי בית חשמונאי

מתתיהו הכהן | יהודה המכבי | יונתן הוופסי | שמעון התרסי | הורקנוס הראשון | אריסטובולוס הראשון| אנטיגונוס הראשון | אלכסנדר ינאי | שלומציון המלכה | אריסטובולוס השני | הורקנוס השני | מתתיהו אנטיגונוס השני | אלכסנדר השני | אלכסנדרה החשמונאית | אריסטובולוס השלישי | מרים החשמונאית

שפות אחרות