איבר יעקובסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איבר יעקובסון ((vomeronasal organ (VNO) הוא איבר הרחה נוסף לאף הקיים אצל בעלי חיים. האיבר ממוקם בעצם וומר (vomer bone) המצויה בין האף לבין הפה. הנוירונים המצויים באיבר מסוגלים לזהות תרכובות כימיות שונות. נחשים משתמשים באיבר זה להרחת הטרף שלהם על ידי שליפת הלשון. אצל חתולים, איבר זה קטן ובלתי מפותח, ולכן ניתן לראות חתולים המפשילים את שפתותיהם בתגובת פלמן, מתוך מטרה להביא אוויר אל איבר יעקובסון.
רוב בעלי החיים שלהם איבר יעקובסון מפותח משתמשים בו על מנת לזהות פרומונים, אף שחלק מהפרומונים מורגש גם על ידי האף.
בבני אדם, רוב המדענים מאמינים שאיבר יעקובסון מתנוון טרם הלידה, בדומה לכרישים, עטלפים וקופים. כמו כן, האמונה הרווחת היא שלא קיים קשר בין האיבר לבין המוח. אסכולה מדעית אחרת גורסת שהאיבר נותר פעיל במשך כל חיי האדם. ישנם מחקרים אשר מראים שאיבר יעקובסון באדם מסוגל לזהות פרומונים בדומה ליונקים אחרים. יש עדויות שהאיבר מקבל גירוי אצל נשים בעת הריון, וייתכן שיש לו קשר לחידוד חוש הריח בתקופה זו ולהופעת הבחילה וההקאות. באופן טבעי, יש הקושרים את המסתוריות סביב תפקודו של איבר יעקובסון לחוש השישי.
האיבר התגלה במאה ה-19 על ידי הרופא הדני יעקובסון אשר זיהה מבנים באף של חולה. הראשון שדיווח על גילוי האיבר בבני אדם הוא פ. רויש (Ruysch) ב1703.

