ג'ון דיואי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ג'ון דיואי | |
|---|---|
![]() |
|
| תאריך לידה | 20 באוקטובר 1859 |
| תאריך פטירה | 1 ביוני, 1952 |
| זרם | פרגמטיזם |
| תחומי עניין מרכזיים | חינוך, תורת ההכרה |
| הושפע על-ידי | אפלטון, ז'אן-ז'אק רוסו, גיאורג וילהלם פרידריך הגל, צ'ארלס סנדרס פירס, ויליאם ג'יימס |
| השפיע על | ריצ'רד רורטי |
ג'ון דיואי (20 באוקטובר 1859 – 1 ביוני, 1952) היה פילוסוף, פסיכולוג, ואיש חינוך אמריקאי, שהגותו השפיעה רבות בארצות הברית ובעולם כולו. הוא נחשב כאחד ממייסדי האסכולה הפילוסופית הקרויה פרגמטיזם (יחד עם צ'ארלס פירס וויליאם ג'יימס), פורץ דרך בפסיכולוגיה פונקציונלית, ונציג מוביל של התנועה הפרוגרסיבית בחינוך אמריקאי במחצית הראשונה של המאה ה-20. דיואי נולד בוורמונט, למשפחה צנועה. מ-1904 הוא היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
תוכן עניינים |
[עריכה] פילוסופיה של החינוך
כפי שניתן לראות בספרו "דמוקרטיה וחינוך", דיואי מנסה לאחד, לבקר, ולהרחיב את הפילוסופיות הדמוקרטיות של החינוך של רוסו ואפלטון. הוא רואה את הפילוסופיה של רוסו כמדגישה יתר על המידה את היחיד, ואת זו של אפלטון כמדגישה יותר מדי את החברה. עבור דיואי, חלוקה זו היא חלוקה חסר משמעות; כמו ויגוטסקי, הוא ראה את המחשבה ואת היווצרותה כתהליך חברתי. לפיכך, היחיד הוא מונח משמעותי רק כאשר רואים אותו כחלק בלתי נפרד מהחברה, ולחברה אין משמעות מלבד המימוש שלה בחיי היחידים שמרכיבים אותה. אולם, כפי שניתן לראות בספרו המאוחר יותר "חוויה וטבע", דיואי מכיר בחשיבות של החוייה הסובייקטיבית של היחיד בהנהגה של רעיונות חדשניים.
עבור דיואי, היה חשוב מאוד שחינוך לא יהיה רק ההוראה של עובדות יבשות, אלא שהמיומנויות והידע שהתלמידים רוכשים יהיו משולבים בחייהם כאזרחים וכבני אדם. בבית הספר המעבדתי שדיואי ואשתו אלייס הפעילו באוניברסיטת שיקגו, הילדים למדו הרבה מהכימיה, ביולוגיה והפיזיקה הבסיסית על ידי חקירה של תהליכים טבעיים שהם השתמשו בהם תוך כדי בישול ארוחת הבוקר – למידה על ידי עשייה – פעילות שהם ביצעו בכיתות שלהם. היסוד המעשי של הלימוד נבע מקירבתו של דיואי לאסכולה הפרגמטית בפילוסופיה.
רעיונותיו היו פופולריים למדי, אך הם לא הוכנסו בצורה רחבה ועמוקה לשימוש בבתי הספר הציבוריים האמריקאיים, אם כי הערכים שהוא תמך בהם והמושגים שהשתמש בהם היו מקובלים בציבור הרחב. החינוך פרוגרסיבי (זה שדיואי האמין בו, וכן הצורות הפופולריות יותר שדיואי לא תמך בהם) ננטש במהלך המלחמה הקרה, כאשר המטרה העיקרית בחינוך היה ליצור ולשמר אליטה טכנולוגית עבור מטרות צבאיות. אולם לאחר סיום המלחמה הקרה, חינוך פרוגרסיבי שב וחזר בהרבה חוגים התומכים ברפורמה של החינוך, כשדה מחקר פורה.
[עריכה] דיואי והחינוך הפרוגרסיבי
הרעיון הבסיסי ביותר של דיואי ביחס לחינוך הוא שצריך לשים דגש רב יותר על הרחבה של האינטלקט ופיתוח של כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית, ולא על זכירה של תוכן השיעורים. בעוד שהתאוריות החינוכיות של דיואי היו פופולריות מאוד בימי חייו ולאחר מכן, יישומם פחות מוצלח. כתביו של דיואי קשים לקריאה, וקל להבין אותו לא נכון מכיון שהוא משתמש במלים רגילות על מנת לסמן משמעות מסובכת מאד. לפיכך, למרות שהוא אחד מהאינטלקטואלים האמריקאיים החשובים ביותר, הציבור שלו לא תמיד הצליח לעקוב אחר קו מחשבתו, גם כאשר הוא חשב שהוא כן מבין אותו. רבים תמכו בהתלהבות במה שהם חשבו שהוא אומר, אך למען האמת לא הדברים שהם תמכו בהם היו דומים רק במקצת לדעותיו. דיואי ניסה לפעמים לתקן את הרושם שנוצר, אך ללא הצלחה מרובה. באותו זמן, תאוריות חינוך פרוגרסיביות אחרות, המושפעות מדיואי אך שמקורם אינו ממנו נעשו פופולריות, וחינוך פרוגרסיבי גדל לכלול בתוכו תאוריות ושיטות סותרות רבות מאד, כפי שהיסטוריונים כהרברט קליברד מתעדים.
מקובל לחשוב כי החינוך הפרוגרסיבי "נכשל"; ההצדקה של דעה זו תלויה בהגדרה של "נכשל" ושל "פרוגרסיבי"; כמה ווריאציות של חינוך זה הצליחו לשנות את פני החינוך כיום, לדוגמה – השימוש הכללי של יועצים חינוכיים. אולם גרסאות רדיקליות רבות של חינוך פרוגרסיבי מעולם לא נוסו, ופעמים רבות הניסויים היו קצרים ובעייתיים. בית הספר המעבדתי שדיואי ואשתו הקימו באוניברסיטת שיקגו הוא דוגמה טובה. בית הספר נכשל תוך שלוש שנים, דבר שהכריח את דיואי לעזוב את שיקגו. ומיד לאחר מכן הוא ייסד במנהטן את בית הספר לינקולן המפורסם, שגם הוא נכשל.
[עריכה] פרגמטיזם
דיואי היה הדור שני לפרגמטיזם, לאחר צ'ארלס סנדרס פירס וויליאם ג'יימס. הוא היה הרבה פחות פלורליסט ורלטביסט מג'יימס. הוא חשב כי ערכים אינם פונקציה של רצון חד פעמי או של אופנה חברתית חולפת, אלא איכות הגלומה בארועים עצמם ("הטבע עצמו הוא עגום ופתטי, מסעיר ומשתוקק" - חוויה וטבע).
הוא חשב, בניגוד לג'יימס, כי ניתן להשתמש בניסויים (חברתיים, תרבותיים, טכנולוגיים, פילוסופיים) כהוכחה חותכת לאמת. לדוגמה, ג'יימס הרגיש כי לאנשים רבים שחסר להם אמונה חזקה במושגים דתיים, החיים האנושיים היו רדודים ולא מעניינים במיוחד, וכי בעוד שלא ניתן להוכיח כי אמונה דתית אחת היא הנכונה, כולנו חייבים לעשות את "קפיצת האמונה" ולהמר על תאיזם, אתאיזם, מוניזם, או כל גירסה דתית אחרת. דיואי, לעומת זאת, בעוד שהוא מכבד את החשיבות של המוסדות והמנהגים הדתיים בחיים, דחה כל אמונה באידאל קבוע כמו אל תיאסטי. עבור דיואי, האל היה השיטת של האינטלגנציה בחיים האנשויים: כלומר, חקירה ביקורתית, או, אם נבין את המושג בצורה רחבה מאד, המדע. כמו הלידה מחדש של הפילוסופיה הפרוגרסיבית של החינוך, תרומותיו של דיואי לפילוסופיה (שהרי הוא היה יותר פיולוסוף מקצועי מאשר הוגה חינוכי) גם הם הוכרו מחדש לאחר המלחמה הקרה, כאשר הפרגמטיזם נבחן מחדש על ידי הוגים כוו. ו. קווין וריצ'רד רורטי.
בגלל ראייתו את העולם בצורה מכוונת-תהליכים ובעלת ההכרה סוציולוגית עמוקה, לפעמים רואים את הגותו של דיואי כתחליף מוצלח למודרניזם ופוסט מודרניזם גם יחד. פרשנים מהזמן האחרון, כמו ריצ'רד רורטי, לא תמיד נותרו נאמנים למחשבתו המקורית של דיואי, אך עובדה זו עצמה מתאימה מאוד גם לצורת שימושו של דיואי בהוגים שלפניו, וגם לפילוסופיה שלו עצמו – כי בשביל דיואי, דוקטרינות ישנות תמיד מצריכות בניה מחדש על מנת שיהיו מועילות בהווה.
שמות רבים ניתנו לפילוסופיה של דיואי מלבד "פרוגרסיביזם". הוא כונה אינסטרומנליסט, אקספריאמנליסט, אמפריציסט, פונקציונליסט ונטרוליסט.


