בתי קולנוע בתל אביב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתל אביב של פעם היו הרבה בתי-קולנוע, מהם גדולים ומהם שכונתיים וקטנים. בשנות החמישים והשישים, לפני היות הטלוויזיה בישראל, הייתה ההליכה לקולנוע הבילוי הנפוץ והפופולרי ביותר. בתי הקולנוע היו בבעלות פרטית, וכל בעלים קנה או שכר סרטים להקרנה לפי יכולתו ולפי הערכת הכדאיות. הסרטים הוצגו תחילה בבתי הקולנוע הגדולים בעיר, ואחרי כמה שבועות, כשכוח משיכתם התחיל להתדלדל, היו עוברים אל בתי הקולנוע השכונתיים, הקטנים. המושג של קומפלקס אולמות בגדלים שונים במקום אחד עוד לא נודע אז, וכמוהו לא היה עוד המצב של רשתות גדולות, המקרינות בעת ובעונה אחת אותם סרטים בכל הארץ. הסרטים המצליחים היו עוברים מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, והמצליחים שבהם היו מגיעים להקרנות חוזרות. גם הסינמטק לא קם עדיין, וסרטי איכות היו מוקרנים על פי רוב בקולנוע פריז ברחוב הירקון - אולם זעיר לאניני טעם.
רוב בתי הקולנוע היו דומים - כסאות עץ מתקפלים, חורקים, שנטו לצבוט אצבעות לא-זהירות, ועל המסך הייתה מוקרנת תמיד האזהרה: "גברת, היזהרי בקומך פן תיתפס שמלתך בכיסא". במעברים חשופי הרצפה היו בני הנוער, ה"פושטקים" שבהם, מגלגלים בקבוקי זכוכית בהפסקה ולפעמים גם באמצע הסרט, בעיקר ברגעי מתח או לקראת הנשיקה הנכספת, ובמערבונים הייתה נשמעת תדיר הקריאה: "תיזהר, מאחוריך!" ברגע המתאים. את קץ עידן הכסאות החורקים והרצפות החשופות בישר, בשנת 1958, קולנוע תל אביב, שנפתח ברחוב פינסקר, סמוך לכיכר דיזנגוף. כסאותיו היו כורסאות מרופדות, רצפתו כוסתה בשטיח רך ונעים לדריכה, שגם בקבוקים לא היה טעם לגלגל עליו כי לא היה רעש, ולפני בד ההקרנה היה תלוי מסך ורוד ועתיר קפלים, שהואר לפני הסרט באורות נעימים לעין, בלוויית מוזיקה ערבה לאוזן. כל המאפיינים האלה, היו אז בגדר חידוש מוחלט.
לפני הסרט, בכל האולמות, היו מקרינים יומן חדשות - בחלקם של אולפני כרמל הרצליה, באחרים של אולפני גבע. בימים טרום הטלוויזיה הייתה זו ההזדמנות היחידה של הצופה הישראלי לראות במו עיניו את מנהיגי היישוב, כיבוש השממה, גדולי עולם באים לביקור וכיוצא באלה. אחרי היומן היה "בקרוב" - הסרט הבא הצפוי באותו אולם קולנוע - ואחר כך הסרט עצמו. בלי פרסומות. אלה הגיעו רק בשנות השבעים. הצגה יומית הייתה אחר הצהריים במחיר מוזל. הצגת חצות עוד לא נודעה אז, וקולנוע ביום שישי בערב או בשבת לא היה בגדר האפשרי, מחמת הסטטוס קוו.
ואלה הם בתי הקולנוע הזכורים מאותם ימים, וחלק שכבר בשנות החמישים היו בגדר זיכרון בלבד:
- עדן ברחוב לילינבלום פינת פינס בנווה צדק, קולנוע פתוח, שמושביו תחת כיפת השמים, בית הקולנוע הראשון של תל אביב, נחנך בשנת 1912.
- גן רינה ברחוב בן יהודה - קולנוע פתוח
- מגדלור ברחוב בן יהודה פינת אלנבי
- תמר ברחוב אלנבי, דרומית לשדרות רוטשילד,במרתף הפסאז'. תחילה היה זה קולנוע לסרטי ילדים, בעיקר, ואחר כך התמקד בהקרנת סרטי סקס למבוגרים.
- מתמיד בסימטה ליד רח' אלנבי, בין גרוזנברג למונטפיורי, ב-2001 הוא נהרס ונבנה במקומו חניון.
- תל אביב ברחוב פינסקר. נפתח ב-1958 ונסגר בשנות ה-90.
- זמיר ברחוב אלנבי סמוך לים.
- זוהר בדרום תל אביב. כיום מועדון ריקודים.
- מרכז בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב.נסגר ב-2004.
- אסתר בכיכר דיזנגוף פינת ריינס. כיום הבניין הוא בית מלון "סינמה", המשמר פריטים שונים מבתי הקולנוע של תל אביב.
- חן בכיכר דיזנגוף, בשנות ה-80 חולק האולם למספר אולמות ושמו שונה ל-רב-חן. כיום הוא נחשב לאחד מבתי הקולנוע המצליחים בתל אביב.
- הוד בפסאז' ברחוב דיזנגוף פינת רחוב פרישמן.
- ארמון דוד, ברחוב דיזנגוף פינת ארלזורוב. כיום במקומו פועל סטודיו הצילום של פרג'.
- פאר ברחוב ירמיהו על שפת הירקון.
- צפון ברחוב לואי מרשל, נהרס בסוף שנות ה-90 לטובת בניין מגורים.
- תכלת ברחוב נחום ליד הקצה הצפוני של רחוב בן יהודה, אולם קטן וחביב.
- שדרות בשדרות רוטשילד, בין בלפור למזא"ה, קולנוע שכונתי מובהק. הבניין נהרס בשנות ה-90 ובמקומו נבנה סניף של בנק מסד.
- אופיר, ברחוב גרוזנברג נהרס בשנות ה-90 ונבנה חניון במקומו.
- אוריון ברחוב מכבי, ליד רחוב המלך ג'ורג' ואתרי הפלאפל של שוק בצלאל, בתחילת שנות ה-80 שונה שמו לאורלי ובתחילת שנות ה-90 הוא נסגר ונהרס לטובת מגרש חנייה.
- מקסים בשדרות בן ציון פינת המלך ג'ורג',משמש כיום כחנות של רשת "האוזן השלישית".
- אלנבי ליד כיכר מגן דוד.
- מוגרבי במפגש הרחובות אלנבי ובן יהודה,גגו היה נפתח בהפסקה לשם איוורור. הבניין נשרף ב-1986 וב-1989 הוא נהרס ונבנה חניון במקומו.
- פריז ברחוב הירקון, אולם קולנוע זעיר, שהתמקד בסרטי איכות.
- גורדון ברח' גורדון פינת בן יהודה, אולם קולנוע קטנטן, שהתמקד בסרטי איכות.
- גת ברח' צייטלין פינת רחוב אבן גבירול.
- ירון
- בית העם
מבין כל אלה, בתי הקולנוע "גת","פאר","הוד" ו-"חן" פעילים עד היום. מבין האחרים, רבים נסגרו ונותרו מוזנחים,או נהרסו או נהפכו למשהו אחר,ואחדים הוסבו מאולם גדול יחיד לקומפלקס של אולמות קטנים. את מקום בתי הקולנוע שנסגרו או נהרסו תפסו קומפלקסים שהוקמו בקניונים שבעיר. קומפלקס גדול במיוחד הוא "סינמה סיטי", שהוקם ברמת השרון, סמוך לגבולה עם תל אביב.

