צבי הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צבי הנגב
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
סוג: צבי
מין: צבי הנגב
שם מדעי
ויקימינים Gazella Dorcas

צבי הנגב (שם מדעי: Gazella dorcas), מין מהסוג צבי, ממשפחת הפריים, המצוי בישראל.

[עריכה] מאפיינים חיצוניים

גבו של צבי הנגב צבוע בחום בהיר, והוא מזוהה גם על פי צבע פס הצד החום כהה, המצוי במעבר בין הגב הכהה לבטן הבהירה. חלקה העליון של רגלו הקדמית צבוע בלבן, אין כתם על אפו וקרניו עבות ומעוקלות.

אוזניו גם גדולות יותר, וזנבו ארוך יותר משל הצבי המצוי.

[עריכה] אזורי תפוצה

הצביים חיים בעדרים. צבי הנגב היה מצוי בעבר באזורים שונים: בדרום ישראל (מדבר יהודה, עמק הערבה והנגב הדרומי), בסיני, בירדן, במדבריות השחונים של צפון אפריקה ובערב הסעודית. אחת התכונות המייחדות אותו, היא העובדה שהוא יכול להסתגל לשהייה במדבריות ללא צורך לשתות מים. זאת משום שהוא מפיק את המים הנחוצים לו מנוזלים המצויים בעלי השיטה שאותם הוא נוהג לאכול. משום כך הוא היה נפוץ כל כך באזורים מדבריים.

בשנים האחרונות, הושמד צבי הנגב כמעט כליל, מכל אזורי המחיה שלו, כתוצאה מציד לא מבוקר. ישראל הינה המקום האחרון בעולם, בה מובטח כיום המשך קיומו של צבי זה.

[עריכה] סימביוזה עם עץ השיטה

צבי הנגב קשור בקשר הדוק סמביוטי לעץ השיטה. עץ השיטה ידוע בקשרים הסימביוטיים שיש בינו ובין בעלי חיים שונים. קשר כזה קיים גם בינו ובין צבי הנגב.

בעונת הקיץ נוהג צבי הנגב לחסות בצילו של עץ השיטה בשעות החמות, והוא ניזון בעיקר מעליה ופירותיה. כאמור, מזון זה מספק לו גם את כמות המים הדרושה לקיומו. הצבי האוכל את פירותיו של עץ השיטה לועס רק חלק מן הזרעים המצויים בפרי. הזרעים שלא נלעסו, עוברים דרך מערכת העיכול שלו מבלי להיפגע, ונפלטים החוצה עם הגללים. בדרך זו מפיץ הצבי את זרעי השיטה. מחקרים גילו כי זרעים אלה נבטו בהצלחה רבה יותר מאשר זרעים שלא עברו דרך מערכת העיכול של הצבי. הסתבר כי הקליפה הקשה של זרעי השיטה מתרככת במערכת העיכול של הצבי. ריכוך הקליפה מגדיל את הסיכוי שהזרעים ינבטו. נתגלה גם כי חומרי העיכול בקיבת הצבי ממיתים את חלי חיפושיות הזרעונית, המתפתחים בתוך הזרעים ופוגעים בהם.

שפות אחרות