ברכה מעין שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תפילת העמידה בליל שבת מכילה שבע ברכות בלבד. לאחריה אומר שליח הציבור ברכה אחת מקוצרת כחזרת הש"ץ. ברכה זו היא תמצית של תפילת שבע, ושמה הוא ברכה מעין שבע.

רש"י בפירושו למסכת שבת (כד, ב) מסביר למה נוספה ברכה זו:

משום סכנת מזיקין, שלא היו בתי כנסת שלהם בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת. אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבוא, ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת הציבור.

הרמב"ם נותן הסבר דומה במשנה תורה (הלכות תפילה, פרק ט)

ולמה תיקנו חכמים זה - מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת, ויבוא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים תפילתו המתאחר, וייצא עימהן.

חלקה העיקרי של הברכה הוא:

מגן אבות בדברו,
מחיה מתים במאמרו,
האל הקדוש שאין כמוהו,
המניח לעמו ביום שבת קודשו,
כי בם רצה להניח להם;
לפניו נעבוד ביראה ופחד,
ונודה לשמו בכל יום תמיד,
מעין הברכות, אל ההודאות, אדון השלום,
מקדש השבת ומברך השביעי
ומניח בקדושה לעם מדושני עונג,
זכר למעשה בראשית.

הברכה מייצגת את שבע הברכות שבתפילת העמידה:

  1. "מגן אבות" כנגד ברכת אבות ("מגן אברהם").
  2. "מחיה מתים" כנגד ברכת גבורות ("מחיה המתים")
  3. "האל הקדוש" כנגד ברכת קדושת השם ("האל הקדוש")
  4. "המניח לעמו" כנגד ברכת קדושת היום ("רצה במנוחתנו")
  5. "לפניו נעבוד" כנגד ברכת העבודה ("רצה")
  6. "ונודה לשמו" כנגד ברכת ההודיה ("מודים")
  7. "אדון השלום" כנגד ברכת השלום ("שלום רב").