הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות; לערך העוסק בלהקה ישראלית, ראו A.D.D (להקה).

ברפואה, מקובל לראות בהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות, ADHD - Attention Deficit and Hyperactivity Disorder, ובהפרעת קשב, ADD - Attention Deficit Disorder, הפרעות התפתחותיות הנובעות מאחת משלוש בעיות נוירולוגיות או שילוב שלהן. יש רופאים המתייחסים ל ADHD ול-ADD כאל שתי הפרעות שונות, למרות המאפיינים הדומים והקשר הקרוב בין שתי ההפרעות. ערך זה נוקט בגישה מקובלת אחרת ועל פיה ADD אינה אלא מקרה פרטי של ADHD.

משמאל - סריקת PET של מוח ללא ADHD, מימין - סריקת PET של מוח עם ADHD
הגדל
משמאל - סריקת PET של מוח ללא ADHD, מימין - סריקת PET של מוח עם ADHD

תוכן עניינים

[עריכה] מקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות

ADHD מוגדרת כהפרעה התפתחותית. ישנן תופעות דומות להפרעה שנוצרות בעקבות פגיעה אבל זוכות להגדרות שונות. תסמונת התפתחותית היא בעיה שכבר הייתה קיימת בתום תקופת הינקות, או שהמקור לה הוא גנטי, או בתהליך ההריון או הלידה או לכל היותר בינקות המוקדמת.

עדיין לא עמדו על מכלול הסיבות, אולם התוצאה הנצפית היא שינוי נוירולוגי מובהק, שאותו ניתן לראות בתחום המטבוליזם של חומרים שונים באזורים שונים של המוח. במיוחד מדובר על דופמין ונוראפינפרין (אדרנלין) במספר אזורים במוח ובמיוחד באונה המצחית (frontal lobe), האזור האחראי בין היתר על ויסות. התוצאה היא בעיה בוויסות של מרכיבים שונים: תנועה (היפר קינטיות) תגובה (אימפולסיביות) והכרה (הפרעת קשב וריכוז).

ניתן להבחין בהבדלים פיזיים בין מוחו של אדם בעל ADHD למוח אדם רגיל.

  1. מוח האדם מחולק לשני חלקים (המכונים המיספרות), הוא אינו סימטרי – צדו הימני גדול בדרך כלל מצדו השמאלי. בקרב הלוקים בבהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, צדו הימני של המוח קטן בממוצע ב-5.2% מזה של אנשים אשר לא אובחנו כלוקים בהפרעה.
  2. מוח האדם מורכב מהרבה מאוד תאי עצב (נוירונים) המעבירים מידע ביניהם. מולקולות הנקראות מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) עוברות בין התאים וכך מועבר המידע. ישנה השערה מקובלת שכמות המוליכים העצביים במרווח הבין-תאי (סינפסה) שבמוחם של אנשים בעלי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות נמוכה מהכמות האופיינית למוח אדם נורמלי. לא ברור עדיין אם מדובר בכמויות נמוכות יותר או בספיגה מהירה מדי של המוליכים.
  3. עוד התגלה שבמוחם של מבוגרים שסובלים מהתסמונות, המטבוליזם של הגלוקוז באזור מסוים של האונה המצחית של המוח הוא איטי יותר. המטבוליזם האיטי הזה מביא לתת פעילות באותם אזורים של המוח שקשורים לקשב ולשליטה מוטורית.
  4. חוסר איזון בסרום של המוליכים העצביים.

[עריכה] תופעות התסמונת

בעיות נוירולוגיות אלו גורמות אצל הלוקים בהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות למספר תופעות:

  • אימפולסיביות - הלוקה בהפרעה פזיז, לא שם לב לפרטים חשובים, לוקה בבעיות בעיבוד מידע וביטוי הידע.
  • בעיות קשב וריכוז - הלוקה בהפרעה אינו מסוגל להיות מרוכז לאורך זמן (חוסר ריכוז), או לחילופין אינו שם לב לדברים שאינם במרכז תשומת הלב שלו (ריכוז יתר).
  • היפראקטיביות - הלוקה בהפרעה מתרוצץ ממקום למקום, לא שקט, תמיד בתנועה. (חלק מהלוקים בהפרעה מאובחנים כ-ADD למרות שלא מתבטאת אצלם היפראקטיביות).

[עריכה] שכיחות ההפרעה בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות

הפרעת קשב והיפראקטיביות היא הפרעה נפוצה מאוד בקרב האוכלוסייה הכללית וניתן למצוא אותה בכל שכבות החברה, הגילאים ורמות האינטליגנציה. לא קיים מידע מדויק על שכיחות ההפרעה, אך ההערכות המקובלות הן שבישראל ההפרעה נמצאת אצל בערך 5% מאוכלוסיית הילדים 3%-4% מהבוגרים. מספר הבנים שההפרעה מאובחנת אצלם גדול פי שניים עד פי שלושה ממספר הבנות המאובחנות. הפרעת קשב והיפראקטיביות היא הפרעה המתחילה כבר בילדות, ויש האומרים שהיא מתחילה להתפתח כבר אצל העובר לפני הלידה. 50%-70% מבני ה 6-12 שההפרעה אובחנה אצלם יאובחנו כך גם בגיל ההתבגרות ו-3% גם בתום תקופת ההתבגרות. האחוז היורד אין פירושו שההפרעה נעלמה, אלא סביר יותר להניח שהאנשים אצלם אובחנה ההפרעה טופלו, או פיתחו דרכי התמודדות עם ההפרעה כך שהתסמינים שלה הפכו למורגשים פחות, או שההיפראקטיביות של אותם אנשים ירדה כאשר התבגרו, אך בעיית הקשב שהיא קשה יותר לאבחון עדיין קיימת אצלם. סיבה נוספת לאחוז הנמוך של המאובחנים המבוגרים היא שהפרעת קשב והיפראקטיביות נחשבה עד לפני עשור בערך לבעיה של ילדים בלבד. אמנם המודעות לקיום ההפרעה גם אצל מבוגרים גדלה בשנים האחרונות, אך עדיין המודעות אליה בישראל גדולה הרבה יותר בקרב רופאים המטפלים בילדים.

[עריכה] קשר להפרעות אחרות

[עריכה] TS, OCD ו ADHD

מחקרים רבים מצביעים על קשר בין הפרעת קשב והיפראקטיביות לבין הפרעה הנקראת הפרעה טורדנית כפייתית, או OCD - Obsessive Compulsive Disorder ולבין הפרעה הנקראת תסמונת טורט, או TS - Tourette Syndrome.

[עריכה] ADHD ודיכאון

ההערכות המקובלות הן, שבכל זמן נתון 30% מאלו שיש להם להם הפרעת קשב, סובלים גם מדיכאון בדרגה כלשהיא (בדרך כלל דיכאון קל בלבד). הקשר בין הפרעת דיכאון להפרעת קשב נמצא באונה המצחית של המוח. גם בהפרעת דיכאון וגם בהפרעת קשב רמות הפעילות בלפחות חלק מהאונה המצחית של המוח הן נמוכות מבמוח של אדם נורמלי.

[עריכה] אבחון

הקריטריון לאבחון ADHD עפ"י ה DSM IV (מהדורה מתוקנת) המפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית הוא שאחד מתוך שני התנאים הבאים מתקיים עבור האדם הנבדק:

[עריכה] תנאי ראשון

ששה או יותר מהתסמינים הבאים של חוסר קשב התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:

  1. לעתים קרובות אינו מקדיש תשומת לב לפרטים, או עושה שגיאות טפשיות בלימודים, בעבודה או בפעילות אחרת.
  2. לעתים קרובות מתקשה לשמור על הקשב למשך זמן במטלות או במשחק.
  3. לעתים קרובות נראה כמי שאינו מקשיב כשמדברים אליו.
  4. לעתים קרובות אינו עוקב אחרי הוראות ומתקשה להשלים מטלות, כגון עבודות בי"ס, מטלות בעבודה וכו' (ולא כתוצאה מהפרעה מרדנית מתנגדת או מקושי בהבנת המטלות).
  5. לעתים קרובות מתקשה בארגון מטלות ופעילויות.
  6. לעתים קרובות נמנע, סולד או אינו מעוניין לעסוק בפעילויות הדורשות מאמץ מנטלי ממושך (למשל לימודים בביה"ס או שעורי בית).
  7. לעתים קרובות מאבד חפצים הדרושים למטלות או פעילויות (למשל עבודות בית מביה"ס, עפרונות, ספרים, כלי עבודה).
  8. לעתים קרובות מוסח על ידי גירויים חיצוניים.
  9. לעתים קרובות שכחן בפעילויות יומיומיות.

[עריכה] תנאי שני

שישה או יותר מהתסמינים הבאים של היפראקטיביות ואימפולסיביות התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:

היפראקטיביות

  1. לעתים קרובות ממולל בידיים וברגליים או מקפץ בכסא.
  2. לעתים קרובות עוזב את כסאו בכיתה, או במצבים אחרים בהם יש ציפייה שישאר ישוב.
  3. לעתים קרובות רץ או מטפס במצבים בהם לא נהוג לעשות זאת (במתבגרים או במבוגרים תתכן תחושת אי-שקט עזה).
  4. לעתים קרובות חש קושי לשחק או להנות מפעילויות פנאי בשקט.
  5. לעתים קרובות נמצא בתנועה מתמדת, או מתנהג כאילו יש לו "מנוע בישבן".
  6. לעתים קרובות מדבר ללא הפסקה.

אימפולסיביות

  1. לעתים קרובות פולט תשובות לפני תום השאלה, או מתפרץ לאמצע המשפט.
  2. לעתים קרובות מתקשה לחכות לתורו.
  3. לעתים קרובות מפריע או מציק לאחרים (למשל, מתפרץ למשחקים, נוגע וכו').


בנוסף, על-מנת שהקריטריון יתקיים יש צורך ש:

  • חלק מתסמיני ההיפראקטיביות, האימפולסיביות, או של חוסר הקשב, הגורמים לבעיה, מתקיימים לפני גיל 7 שנים.
  • חלק מהתסמינים יתקיים בשתי מסגרות התייחסות לפחות (למשל בית ובי"ס).
  • חייבת להיות עדות ברורה של פגיעה תפקודית בבית, בביה"ס או בעבודה.
  • התסמינים אינם מופיעים במהלך ההתפתחות של הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD), סכיזופרניה, או הפרעה פסיכוטית אחרת, ואינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעות נפשיות אחרות כגון הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות או הפרעות אישיות כלשהן.

במידה והקריטריון לאבחון ADHD מתקיים עבור האדם שנבדק, ניתן להגיד שאותו אדם הוא בעל הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות וההפרעה שלו מסווגת כ:

  1. הפרעת חוסר קשב בעיקרה, אם התנאי הראשון העוסק בחוסר קשב מתקיים, אך התנאי השני העוסק בהיפראקטיביות ואימפולסיביות אינו מתקיים. במקרה זה מקובל גם לאמר שהאדם הוא בעל הפרעת חוסר קשב, או ADD - Attention Deficit Disorder.
  2. הפרעת היפראקטיביות ואימפולסיביות בעיקרה, אם התנאי השני העוסק בהיפראקטיביות ואימפולסיביות מתקיים, אך התנאי הראשון העוסק בחוסר קשב אינו מתקיים.
  3. הפרעה משולבת חוסר קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות, אם גם התנאי הראשון העוסק בחוסר קשב וגם התנאי השני העוסק בהיפראקטיביות ואימפולסיביות מתקיימים.

[עריכה] בעיות למידה של אנשים בעלי ADHD

אחת הבעיות היותר בולטות אצל אנשים עם ADHD בעית הלמידה במסגרות החינוך הפורמליות. הפרעות הלמידה הנגרמות עקב ADHD אינן מקיפות את כל סוגי הלמידה, אלא מתמקדות בקושי ללמוד בתוך המסגרת הסטנדרטית.

מספר ניסויים שנערכים בשנים האחרונות מצביעים על אפשרויות לשינוי של מערכת החינוך כך שישולבו אסטרטגיות הוראה מתאימות שייסיעו לקדם את התלמידים בעלי ADHD בהתאם לכישוריהם ויאפשרו להם להכיל את הצרכים המיוחדים שלהם בלי שאלו יחשבו להפרעה.

הבעיה המרכזית של תלמידים אלו כרגע היא האנרגיה הרבה ש"מתבזבזת" סביב הקושי שלהם לעמוד בדרישות המסגרת. הקושי לשבת על הכיסא במשך 45 דקות רצופות, הקושי בהאזנה לשיעור פרונטאלי, הצורך לבצע מבחנים וללמוד לבד לקראת מבחנים. כל אלו מובילים לבעיות שפוגעות באופן ניכר בתלמידים הסובלים מהתסמונת. לעומת זאת בשיטות שונות ובהן למשל טכניקת הדיבייט (Debate,נאומים) הביאו בניסויי חלוץ לשינויים דרמטיים ולהבלטת הכישורים הייחודיים של התלמידים הללו.

[עריכה] בעיות חברתיות של אנשים בעלי ADHD

הבעיות החברתיות הנגרמות כתוצאה מהפרעת קשב והיפראקטיביות הן מגוונות. בין היתר צריך להבין את המרכיבים העמוקים של התופעה כדי להבין את המרכיבים הללו.

דוגמה לבעיה חברתית הנגרמת על ידי ADHD היא הפרעת כשל בניהול העצמי (EDF). הפרעה זו יוצרת קושי להתארגן באופן כללי, ולכן אנשים הסובלים מ-ADHD נוטים להתקל בביקורת בעיקר מדמויות הסמכות במקומות רבים אליהם הם מגיעים (משפחה, צבא, עבודה וכו'). אותן דמויות סמכות רואות פעמים רבות את חוסר הארגון כחוסר בגרות, או כזלזול. שהרי למה אותו אדם הסובל מ-ADHD לא תכנן טוב יותר? איך שכח לארגן את...? וכד'.

דוגמה נוספת לבעיה היא בעיה חברתית הנגרמת פעמים רבות על ידי האימפולסיביות, אשר הינה מרכיב בסיסי בהפרעה. האימפולסיביות של אנשים בעלי ADHD מהווה פעמים רבות הפרעה לשמירה על קודי התנהגות שונים בחברה. ילדים בעלי ADHD מרבים להיות מעורבים במריבות ועימותים. אנשים בוגרים נוטים לפעמים לדבר בלי לסנן את אשר על לבם וגורמים בכך לאי נעימויות חברתיות, או נתפסים כחסרי נימוס.

[עריכה] בעיות הנגררות מחוסר טיפול מתאים ב ADHD

אחת התופעות הנראות בשנים האחרונות היא הזנחה של ילדים הסובלים מההפרעה בעקבות ההפחדה המתקיימת כנגד התרופות המסייעות לסובלים מההפרעה.
אין דרך לרפא אנשים הסובלים מ-ADHD מהתופעות השליליות של ההפרעה, והסיוע העיקרי להם הוא בהפחתת הסימפטומים שלה. הדרך המוכחת והיעילה נכון להיום לעשות זאת היא באמצעות טיפול משולב של איזון תרופתי, לצד טיפול פסיכו-חינוכי. ההתנגדות הגדולה שמתגלה בשנים האחרונות כנגד התרופות, בעיקר לאחר מספר כתבות בעיתונות, גרמה לרבים מאלו שיכלו לקבל הקלה משמעותית בסבלם, לכך שתמנע מהם העזרה. השאלה הקריטית העולה היא התוצאות השליליות של הטיפול התרופתי כנגד התוצאות השליליות של הימנעות מטיפול כזה, אולם בפועל המציאות מורכבת עוד יותר - התוצאות החיוביות או השליליות הן של תמהיל דרכי סיוע.

הפתרון האופטימלי הוא שילוב של אנשי המקצוע - רופא (פסיכיאטר או נוירולוג) לצד טיפול נפשי (פסיכולוג או פסיכותרפיה הבעתית) וכן סיוע גופני (מרפא בעיסוק או טכניקות סיוע דומות - טיפול ברכיבה, הידרו-תרפיה) וכן הנחיה בנוגע לתזונה נכונה. יחד עם כל אלו חייב להיות גם מי שרואה את התמונה החברתית הנכונה (יועץ, עובד סוציאלי או מתאם). במציאות בדרך כלל אין אפשרות לספק את כלל התמיכה לאדם הבודד בגלל מגבלות שונות ובעיקרן התקציב. חשוב לדעת ולהכיר מה התרומה של כל גורם ובכך ניתן יהיה לנבא גם מה יהיו תוצאות הלוואי של הזנחת נושא כזה או אחר.

[עריכה] צדדים חיוביים של ההפרעה

אנשים עם ADHD אינם סובלים רק מקשיים בעקבות קיום ההפרעה אצלם, אלא גם נהנים מנקודות חוזק לעומת אנשים שההפרעה לא קיימת אצלם.

[עריכה] יצירתיות, חשיבה אבסטרקטית וחוש הומור

נקודת חוזק אחת כזו היא יצירתיות גבוהה. ישנן השערות רבות לסיבות הגורמות ליצירתיות הזו. השערה מקובלת היא שאדם בעל ADHD המוצף במידע שזורם אליו מכל עבר, מסדר את המידע הזה בזכרון בצורה אחרת מאדם נורמלי ויוצר קשרים שכיחים פחות בין חלקי מידע. מחקרים גם מראים שכאשר אנשים בעלי הפרעת קשב פותרים בעיה, ישנה אצלם נטייה גדולה מהרגיל לאיבוד ריכוז, קטיעת התהליך המכני של פתרון הבעיה והופעה של מחשבות ספונטניות המאירות את הבעיה באור שונה. נראה שבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות מצטיינים בהמשגה של הבעיה, או אף בהמשגתה של בעיה אחת במספר דרכים שונות זו מזו. תכונות אלו הם כנראה בין התכונות שגורמות לכך שבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות יצטיינו לא רק בחשיבה מחוץ למסגרת הבעיה שניתנה להם, אלא גם בחשיבה אבסטרקטית (מופשטת).

עוד תכונה קרובה ליצירתיות היא חוש הומור. הומור נובע פעמים רבות מראייה של דברים מוכרים באור חדש. היכולת לראות דברים מוכרים באור חדש בלתי צפוי, או היכולת לשמוע בדיחה שבה מוצג דבר מוכר באור חדש ולהבין בקלות את נקודת המבט החדשה היא למעשה חוש ההומור.

[עריכה] ספונטניות ונכונות לנטילת סיכונים

אימפולסיביות אינה תמיד תכונה שלילית. במקרים מסוימים האימפולסיביות של בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות דוחפת אותם ליוזמות חדשות, יצירת קשרים עם אנשים לא מוכרים, התחלת למידה של נושאים לא מוכרים וגילוי חוויות חדשות.

היעדר העכבות הזה בשילוב עם חוסר הסבלנות המאפיין בעלי הפרעת קשב הופך אותם לאנשים אוהבי סיכון. הנטייה לנטילת סיכונים יכולה להיות שלילית אם היא מתועלת להימורים לא מחושבים ולא אחראיים, אבל במידה והיא נעשית במידה מחושבת היא יכולה להיות מועילה מאוד. הנכונות לנטילת סיכונים והיצירתיות שהוזכרה בסעיף הקודם הופכת בעלי הפרעת קשב רבים ליזמים, לאנשי עסקים ולאמנים מוצלחים.

[עריכה] התמקדות-יתר ורמות אנרגיה גבוהות

אמנם נהוג לאפיין את הפרעת הקשב וההיפראקטיביות בחוסר קשב, אך כאשר בעלי הפרעת קשב, עוסקים בדבר בו יש להם עניין רב, הגירויים החיצוניים כאילו נעלמים, והם יכולים להגיע בקלות לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהתמקד בצורה יוצאת דופן בדבר בו הם עוסקים למשך זמן רב. ההשתקעות המוחלטת בפעילות מסוימת מביאה לתחושת סיפוק גדולה ומאפשרת לבעלי הפרעת הקשב להצטיין באותו עיסוק שכה מעניין אותם.

גם להיפראקטיביות יש צד חיובי. האנרגיה הרבה שקיימת אצל אנשים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות ואשר מפריעה להם כאשר הם נדרשים לעסוק בנושאים שלא מעניינים אותם וכאשר חוסר הקשב שלהם הוא גדול, יכולה להיות מתועלת למטרות חיוביות במקרים שאנשים אלה נחושים לבצע משימה שמעניינת אותם ולהביא את אותם אנשים לעבוד שעות וימים ארוכים תוך הרגשת סיפוק רב. תכונות אלה הן גם תכונות שנדרשות פעמים רבות בעולם העסקים.

[עריכה] צייד בעולם של חקלאים

תאורית ה"צייד בעולם של חקלאים" הוצעה לראשונה על ידי טום הרטמן (Thom Hartmann), פסיכותרפיסט שעבד עם ילדים עם הפרעת קשב. זוהי תאוריה אנטרופולוגית המסבירה את מקורותיה של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות במעבר של בני האדם מחיים בחברות לקט-צייד לחברות חקלאיות.

ברדלס כדימוי. גם במנוחה הקשב מופנה לכל כיוון, וכל הפרעה חיצונית מושכת אליה תשומת לב.
הגדל
ברדלס כדימוי. גם במנוחה הקשב מופנה לכל כיוון, וכל הפרעה חיצונית מושכת אליה תשומת לב.

עפ"י התאוריה, בחברות לקט-צייד לאנשים עם הפרעת קשב יש יתרון השרדותי. הקשב של הגברים הציידים שרגיש להפרעות מהסביבה, בעיקר הפרעות רעש, היכולת לעבור למצב של התמקדות-יתר במצבים של סכנה, רמת האנרגיה הגבוהה, האימפולסיביות, הנטייה לקחת סיכונים והחיפוש אחרי אדרנלין (נוראפינפרין) - כל אלה הם תכונות מאפינות של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות. עם הזמן כשהאדם עבר לתרבויות חקלאיות, חלה הסתגלות אבולוציונית וכיום רוב האנשים חסרים את מאפייני הפרעת הקשב וההיפראקטיביות. טום הרטמן גם מניח שבחברות של מהגרים, כמו החברה האמריקאית למשל, שיעור האנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות הוא גבוה מבחברות אחרות של יושבי קבע.

מנקודת המבט של תאורית הצייד בעולם של חקלאים, הפרעת הקשב וההיפראקטיביות אינה מחלה, או נכות, אלא צורת פעילות שונה של המוח שיש לה יתרונות במצבים מסוימים. טום הרטמן שם דגש על היתרונות האלה ומציע לאנשים שההפרעה קיימת אצלם להכיר את היתרונות האלה ולבנות את חייהם בהתאם. למשל, בחירת מקצועות כמו כירורג, או כבאי שדורשים התמקדות-יתר תחת לחץ, עיסוק ביזמות או בשוק ההון בהם יש כל הזמן גירויים חיצוניים ששומרים על עניין והתמקדות-יתר ודורשים תפקוד בסביבה המשתנה כל הזמן, או ספורט שמשלב גם הוא את כל התכונות האלה.

[עריכה] דרכי הטיפול

הטיפול בהפרעה נעשה במספר דרכים:

  1. הדרכה, הכוונה והעשרה אינסטרומנטלית אשר מלמדים את הלוקה בהפרעה איך לבלום את התסמינים של ההפרעה ומקנים לו כלים לשליטה באימפולסיביות, לעיבוד וביטוי מידע.
  2. טיפול על ידי שימוש בתרופות ממריצות כגון ריטלין, קונצרטה, או בתרופות ממשפחת ה SSRIs כמו וולבוטרין (Wellbutrin, Bupropion), או ממשפחת ה SNRIs כגון אפקסור (Effexor, Venlafaxine), סטרטרה (Strattera), או אדרונקס (Edronax, Reboxetine)
  3. טיפולים דוגמת ביופידבק.

הטיפול אינו בהפרעה עצמה אלה תסמינים שלה. הטיפול נועד להקל על הלוקה בה ללמוד ולעבוד.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • מ. סוזן רוברטס וג'רלד ג'. יאנסן, לחיות עם ADD, דרכי עבודה למבוגרים עם הפרעת חוסר קשב, הוצ' ספרים "אח", ISBN 965-267-261-0
  • Thom Hartmann, Attention Deficit Disorder : A Different Perception, Underwood Books, ISBN 1-887-424-14-8
  • Edward M. Hallowell, John J. Ratey, Driven To Distraction : Recognizing and Coping with Attention Deficit Disorder from Childhood Through Adulthood, Simon & Schuster, ISBN 0-684-80128-0

[עריכה] קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.