חתולי רחוב בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה מועמד להעברה לוויקיציטוט
ערך זה נראה כציטוט או אמרה. ויקיפדיה איננה מאגר ציטוטים אבל ויקיציטוט כן. אם לדעתך ערך זה הוא בעל חשיבות אנציקלופדית, אנא ציין זאת בדף השיחה של הערך.
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: הערך כתוב כמו כתבה פובליציסטית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

חתול הרחוב הוא חתול בית אשר ננטש ברחוב או נולד בו. כתוצאה מהחיים בחוץ שונה התנהגותו של חתול הרחוב מזו של חתול הבית.

בישראל חיים עשרות אלפי חתולי רחוב. הרופאים הוטרינרים טוענים כי המצב הוא בגדר "מכת מדינה". לדעתם מתפתחת חיה יחודית בת כלאיים בין חית בית לחית בר. חתולי רחוב אלו חיים בסביבת האדם בין בעיר ובין בישוב שאינו עיר, אין להם בעלים והם ניזונים בעיקר מאשפת אדם. הם תורמים לסביבתם בכך שהם מרחיקים עכברים ונחשים. לעומת זאת הם מאויימים על ידי כלבים מתורבתים.

[עריכה] הבעיה

ישנן כמה תופעות הנובעות מיצירתו של תת מין חדש, "חתול הרחוב":

  • התרבות המונית של חתולי הרחוב, גרמה לכך שחתול הבר הוכחד כמעט כליל. הסיבה לכך היא חיסול מקורות מזונו כגון ציפורים וזוחלים, וכן התרבות עם חתול הבית. הסברה הרווחת היא שכיום, לא נישארו חתולי בר "גיזעיים" בארץ.
  • חתולי הרחוב ידועים כמפיצי מחלות זואונטיות כגון: טפילי מעיים, טפילי עור, פטריות, פרעושים, וכן מחלות מדבקות שונות המועברות על ידי שריטות ונשיכות, לרבות מחלת הכלבת.
  • התפתחות התופעה של "פינות האכלה" לחתולי הרחוב מאפשרת אורח חיים נוח המביא להתרבות לא מבוקרת ולפיכך לא טבעית.

[עריכה] הטיפול

ישנן כמה דרכים למיגור התופעה, הדרך הנפוצה ביותר וההומנית ביותר הנה שיטת העיקור / סירוס.

בזמן האחרון משתתפות עיריות כגון: עיריית תל אביב בלכידה המונית של חתולי רחוב לצורך עיקור וסירוס. בשיטה זאת, יכולה אוכלוסיית חתולי הרחוב להתאזן.

העיריה אשר דואגת ללכידת החתולים, מעקרת או מסרסת אותם ודואגת להחזיר אותם למקום בו הם נלכדו.

על-מנת שאותו החתול לא ייתפס פעם שנייה, משתמשת העיריה בסימון אשר מוסכם ברוב ארצות העולם, קטימת קצה האוזן השמאלית של החתול.

למעט העיריות, פועלים בשיטה זאת גם רבים ממאכילי החתולים.

שיטה נוספת הינה: המתת החתולים, הן על ידי הרדמה, והן על ידי הרעלה המונית.

[עריכה] ההגדרה על פי החוק

על פי הנחיות בג"ץ, חתול רחוב נחשב לחתול אשר חי בסביבת האדם, אין לו בעלים וניזון בעיקר מפחי האשפה.

הסמכויות להמתת חתולי רחוב על פי בג"ץ הן:

א. במידה וקיים סיכון מיידי להתפשטות מחלת הכלבת.

ב. במקרה של התפשטות מחלת חתולים מדבקת באוכלוסיית חתולי-רחוב באזור מסוים.

הדרכים להמתת חתולי הרחוב, על פי בג"ץ:

א. הרדמת חתול הרחוב במתקן המיועד לכך, על ידי רופא וטרינר, או על ידי עובדיו בפיקוחו ואחריותו. ההמתה תבוצע באמצעים שימזערו את הסבל הנגרם לחתולים.

ב. המתת חתולים על פי פקודת הכלבת, יכולה להיעשות – וזאת רק כאשר אין אפשרות לפעול בדרך אחרת – גם בפיתיון מורעל, בחומרים, שיטות ותנאים שאושרו על ידי מנהל השירות הוטרינרי. פעולה זו תבוצע באחריותו הישירה של הרופא הוטרינר הרשותי, בתחום גיאוגרפי ולמשך פרקי זמן שייקבעו על ידי מנהל הלשכה הווטרינרית המחוזית.


מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: הנחיות בג"ץ לגביי הסמכויות להמתת חתולי הרחוב
שפות אחרות