מלחמות הדיאדוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האימפריה שהשאיר אחריו אלכסנדר הגדול
הגדל
האימפריה שהשאיר אחריו אלכסנדר הגדול

מלחמות הדיאדוכים התנהלו בין יורשיו (דיאדוך הוא יורש ביוונית) של אלכסנדר הגדול על חלוקת האימפריה אחרי פטירתו. בסיומן נוצרו מספר ממלכות, הגדולות שבהן: מצריים התלמיית, מוקדון, הממלכה הסלאוקית ומספר ממלכות הלניסטיות באסיה התיכונה.

[עריכה] מותו של אלכסנדר וחלוקת השלל הראשונית

אלכסנדר מת בשנת 323 לפנה"ס והשאיר את האימפריה הענקית שלו ליורשיו, שנלחמו על השליטה על חלקי האימפריה השונים. זמן קצר לאחר מותו, כמעט כל קציניו התגרשו מנשותיהם הפרסיות וכל מקורביו, למעט שני גנרלים בכירים, נפטרו. כולם, פרט לאנטיפטרוס מתו מסיבות אלימות. בין הנספים הייתה אישתו רוקסנה, בנו אלכסנדר הרביעי, בנו הלא חוקי הרקלס, אחותו קליאופטרה ורבים אחרים.

זמן קצר אחרי מותו, חייליו בחרו בבנו ואחיו החורג, פיליפוס, להיות מלכם. לרוע המזל אלכנסדר הצעיר היה תינוק ופיליפוס סבל מהפרעות נפשיות. תחת הנסיבות, מפקדי צבאו הבכירים, הדיאדוכים, בחרו בפרדיקס לעוצר. פרדיקס היה אחד הקצינים הבכירים בצבאו של אלכסנדר ושימש בתפקיד מפקד הפרשים אחרי מותו של היספסטיון.

למרות הכוונות הטובות, שנה לאחר מכן פרדיקס נקלע לעימות עם תלמי סוטר, הדיאדוך, ששלט במצרים. פרדיקס ניסה להכניעו בכח, אך זה לא עלה יפה ופרדיקס נהרג בקרב.

הדיאדוכים התכנסו שנית ובחרו באנטיפטרוס, זקן קציניו של אלכסנדר ומי ששלט באירופה בזמן העדרותו של אלכסנדר. אאומנס, גזברו של אלכסנדר, שלא רווה נחת מהבחירה החליט להתמרד כנגד ההחלטה. האימפריה נכנסה לתקופה של מלחמת אזרחים. אחד הדיאדוכים, אנטיגונוס מונופטלמוס (אנטיגונוס סתום העין), סטראפ לידיה הצליח לבלום את אאומנס. אמנם בהתחלה ב-317 בקרב פאסיטיגריס הוא הובס על ידי אאומנס, אך בסוף הוא הצליח לשחד את שכירי החרב של אאומנס ולגרום להרצחו. בשלב זה אנטיגונוס היה הדיאדוך החזק ביותר מקרב יורשיו של אלכסנדר.

בינתיים אנטיפטרוס, דיאדוך שלקח את תפקיד העוצר, מת במוקדון, אך לא לפני, שמינה את פוליפרכון לתפקיד העוצר. קאסנדר, בנו של אנטיפטרוס, לא קיבל מצב דברים זה והתחיל מלחמה חדשה. בזמן תהפוכות אלו, אלימפיאס, אמו של אלכנסדר הגדול, ניסתה להשתלט על מוקדון ויוון ולהפוך לעוצרת של נכדה, אלכסנדר הרביעי. תוכניתה לא שרדה זמן רב. קסנדר כבש את מוקדון והורה לרצוח את אלימפיאס. כך הוא הפך לעוצר בשנת 316.

[עריכה] ניסיונו של אנטיגונוס לזכות בהגמוניה

אנטיגונוס ראה את עצמו כשליט האמיתי וחשש מקסנדר כתוצאה מכך הוא פתח במלחמה חדשה על מנת למגרו. יתרת הדיאדוכים חששו מהתחזקותו של אנטיגונוס וחברו לקסנדר בשנת 315. בשנת 312 תלמי כבש את קפריסין וסלאוקוס כבש את בבל, עלם ומדי. בשנת 309 קסדנר הורה להתנקש ביורש העצר, בנו של אלכסנדר הגדול, אלכסנדר הרביעי. הילד היה בן 13 ולפי החוק המקדוני יכול לדרוש את מושכות השלטון בשנה הבאה. רוקסנה נרצחה גם כן. קסנדר שמר את דבר הרצח בסוד עוד מספר שנים עד אשר גילה לשאר הדיאדוכים בשנת 305. בינתיים תלמי, ליסימכוס וקסנדר חתמו על הסכם שלום עם אנטיגונוס, תוך כדי שהם מפקירים את סלאוקוס לגורלו. למרות התנאים הקשים, סלאוקוס הצליח להביס את יריבו, וכבש את מזרח אירן. כאשר הדיאדוכים גילו, שיורש העצר נרצח, הם תבעו לעצמם את הטריטוריות ששלטו עליהן והכתירו את עצמן למלכים. אנטיגונוס לא קיבל את הדבר הזה ופתח במלחמה נוספת. כל הדיאדוכים חברו יחדיו על מנת להביסו והצליחו לעשות זאת בקרב אפסוס בפריגיה בשנת 301. השלל חולק כך שליסימכוס לקח את אסיה הקטנה, סלאוקוס את סוריה ותלמי את ארץ ישראל.

[עריכה] חלוקת האימפריה

כך האימפריה חולקה ל-4 חלקים עיקרים: קסנדר שלט במוקדון יוון, ליסימיכוס בתראקיה ואסיה הקטנה, תלמי במצרים וא"י, סלאוקוס ניקטור (המנצח) במסופוטמיה, ואירן. אנטיגונוס שתום העין שלט באסיה הקטנה וסוריה, אך הפסיד את השטחים האלה לטובת היתר בקרב אפסוס. השליטה על השטחים ההודים עד מהרה עברה לידי צ'אראטונגה מאוריה, הקיסר הראשון של האימפריה המאורית.

בשנת 285 ליסימכוס הצליח להשתלט על חלקו של קסנדרוס במוקדון והשליטה ביוון עברה לידי דימטריוס, בנו של אנטיגונוס מונופטלמוס (סתום העין). ליסימכוס נהרג בקרב נגד סלאוקוס בשנת 281 ואסיה הקטנה עברה לשליטת הסלאוקים. זמן קצר לאחר מכן, סלאוקוס נרצח בעצמו על ידי תלמי קראונוס (הרעם), בנו של תלמי הראשון, מלך מצרים. בשנת 277 אנטיגונוס גונטס, נכדו של אנטיגונוס שתום העין הביס את הקלטים בקרב ליסימכיה וזכה בשליטה על מוקדון. שושלתו שלטה במוקדון עד אשר היא נכבשה על ידי רומא

אנטיוכוס הראשון סוטר ירש את אביו ושלט על האימפריה הסלאוקית באסיה.