ניקולייב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולייב (אוקראינית:Миколаїв,רוסית:Николаев) - עיר באוקראינה. מרכז חבל ניקולייב. נמצאת בדרום המדינה דרומית לקייב, מזרחית לאודסה, על נהרות בוג הדרומי ואינגול. אוכלוסית העיר מונה 512,000 איש(2005).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
העיר נוסדה ב1789 על ידי הנסיך גריגורי פוטיומקין, אהובה של יקתרינה השניה כמאגן לספינות במלחמת רוסיה-תורכיה. בתחילה נקרא המקום נמל-ספינות. בהמשך, פוטיומקין שינה את שמה לניקולייב, על שם ניקולס הקדוש שכן העיר נוסדה ב 19 בדצמבר, שהוא יום ניקולס הקדוש. מאז היוסדו עד לימינו העיר משמשת כנמל לצי הרוסי והיום לאוקראיני. בעיר קיימת מספנה המקבלת הזמנות מכל שטחי ברית המועצות לשעבר. ביולי 1941 העיר נכבשה על ידי הצבא הגרמני ובמרץ 1944 שוחררה.
[עריכה] יהודים
יהודים התחילו להתיישב בעיר מיד עם יסודו. ראשוני המתיישבים הגיעו מגליציה. הם היו הראשונים שפיתחו את המסחר בעיר, כולל עסקי הספנות. ב1829 הצאר ניקולאי הראשון גזר על היהודים גזרת הגירוש, אך השלטונות המקומיים ניסו בכל תוקף להתנגד, והצליחו לדחות את הגירוש עד 1832 ואח"כ עד 1834. רק לבעלי ספנות אושר להישאר. כלכלת העיר ירדה משמעותית בתקופה זו, בגלל מחסור ביהודים. ב1859 הצאר אלכסנדר השני בגלל לחץ תושבי העיר אישר לסוחרים שוב להתיישב בעיר וב1866 כל ההגבלות בוטלו. ב1880 מספר היהודים הגיע ל8325 נפש. ב1897 מספר היהודים הגיע ל20,109 נפש. ב1881 למרות גל הפוגרומים שעבר בכל המדינה, בניקולייב היה שקט. הודות ליהודים העיר נהייתה מרכז לייצוא לחם בכל אוקראינה הדרומית. ב1905 בעקבות גל הפוגרומים ברוסיה הציונים ארגנו גדודים להגנה יהודית, ומספר חברי סיעה זו עלה בין יהודי העיר. בתקופת מלחמת האזרחים בין 1918-1922 העיר ידעה מספר פרעות נוספים, אך מספר נרצחים היה מועט. ב1926 היהודים מנו 21,786 איש(21% מהאוכלוסייה). בתקופת השואה 15000 יהודים שלא הצליחו להימלט נרצחו על ידי הנאצים. ב1959 מספר היהודים הגיע ל15,800. במפקד 1989 בעיר נמנו 20,000 יהודים.
כרבני העיר שימשו הרב אברהם דוד לבוט מאז יסוד הקהילה היהודית ולאחר מותו ר' מאיר שלמה ינובסקי. את בתו חנה נשא לוי יצחק שניאורסון ב1901 ולהם בניקולייב נולד בנם הבכור ר' מנחם מנדל שניאורסון.
[עריכה] ילידי העיר המפורסמים
- הרבי מליובביץ'-מנחם מנדל שניאורסון

