פרובינקיה רומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפרובינקיות הרומיות לאחר 120 לספירה
הגדל
הפרובינקיות הרומיות לאחר 120 לספירה

פרובינקיה רומית הייתה שמה של יחידה מנהלתית בתחום שלטון החוץ של הרפובליקה הרומית ולאחר מכן של הקיסרות הרומית. כל השטחים שהיו תחת שליטת המדינה הרומית מחוץ לחצי האי האפניני חולקו למספר פרובניקות, בצורה שאפשרה לרומא לשלוט על שטחים נרחבים אלה. שמות הפרובניקות, מספרם, ושטחם השתנו לאורך ההיסטוריה של רומא, בייחוד לאחר המעבר משלטון הרפובליקה לשלטון הקיסרות.

בהוראתו המקורית שימש המונח "פרובינקיה" לציון מרחב סמכות של פקיד שלטון או מצביא. מרחב זה לא היה בהכרח מרחב גיאוגרפי. ברבות הימים נעשה שימוש נפוץ יותר במונח לציון הוראתו הגיאוגרפית-מנהלית.

הפרובינקיה נמשלה בדרך כלל על ידי פוליטיקאי רומי בעל מעמד סנאטורי, כלומר קונסול או פרטור לשעבר, שכיהן כנציב בפרובינקיה מתקוף היותו פרומגיסטראט.

בתקופת הרפובליקה הרומית מושלי הפרובינקיות מונו לתקופה של שנה אחת. בתחילתה של כל שנה חולקו הפרובינקיות השונות למושלים העתידיים על ידי הגרלה או מינוי ישיר של הסנאט הרומי. בדרך כלל הממשל בפרובינקיות הבעייתיות יותר, בהם הייתה סכנה למרידה פנימית או פלישה של כוח חיצוני, ניתן לקונסולים לשעבר, אישים בעלי ניסיון ויוקרה רבים. בהתאמה חולקו לגיונות הצבא הרומי בפרובינקיות השונות לפי מידת הסכנה הצבאית שהייתה טמונה בהם.

גודלם ומספרם של הפרובינקיות השתנה בהתאם למצב הפוליטי הפנימי של רומא. לדוגמה בתקופת הקיסרות הרומית פוצלו פרובינקיות בהם הוצבו כוחות צבא גדולים על מנת למנוע ריכוז כוח אצל הנציב המקומי, כוח שיכול לשמש אותו נגד הקיסר.

עם יסוד משטר הפרינקפס של אוגוסטוס ותחילת עידן הקיסרות הרומית, ריכז אוגוסטוס בידיו את הסמכויות למנות נציבים לפרובינקיות מסוימות. למעשה הפרובינקיות החשובות של האימפריה מבחינה אסטרטגית, אלו ששכנו בגבולות האימפריה, או היו בעלות חשיבות כלכלית כמו מצרים, הפכו לפרובינקיות קיסריות, שבהם לקיסר הייתה סמכות ניהולית וצבאית עליונה, דרך הנציב שמינה ששימש כבא כוחו. שאר הפרובינקיות זכו למעמד של פרובינקיות סנאטוריות, פרובינקיות שבהם הסנאט הרומי היה בעל זכות למנות את הנציבים. חלוקה זו לא מנעה מהקיסר להתערב בענייני הפרובינקיות הסנאטוריות כשראה צורך בכך, אולם היא נתנה לסנאט מידה מסוימת של השפעה, או לפחות מראית עין של כזו.

מצרים עצמה הייתה פרובינקיה מיוחדת במעמדה בתקופת הקיסרות, פרובינקהי אשר הייתה למעשה רכושו הפרטי של אוגוסטוס ולאחר מכן יורשיו, ונשלטה על ידי נציב ממעמד הפרשים.

עם מהלך השנים הלכו וקטנו מספר הפרובינקיות שנשלט עלי ידי אנשים ממעמד סנאטורי, והתפתחו מעמדות חדשים של נציבים שמונו על ידי הקיסר הרומי מקרב הצבא, מעמד הפרשים ומקורביו. במהלך ההיסטוריה של האימפריה הרומית נציבים רבים ניצלו את הכוח הצבאי שעמד לרשותם בניסיון למרוד בקיסר הרומי ולמלוך במקומו. אחד מהדוגמאות הבולטות לניסיון מוצלח כזה הוא של אספסיאנוס, מדכא המרד הגדול ונציב סוריה, שניצל את משאביו הצבאיים והטלטלה שעברה על רומא כדי להשתלט עליה.

הפרובינקיה הרומית הראשונה הייתה סיקיליה (האי סיציליה) שסופחה לשטחה של הרפובליקה בשנת 241 לפנה"ס , לאחר שנכבשה מידי קרתגו במהלך המלחמה הפונית הראשונה. הפרוביניקה השנייה שנוסדה הייתה קורסיקה וסרדיניה בשנת 231 לפנה"ס. בזמן עלייתו של יוליוס קיסר לשלטון היו קיימות בתחומה של הרפובליקה 14 פרובינקיות, 7 באירופה, חמש באסיה ו־2 באפריקה. קיסר ייסד בתקופת שלטונו עוד 3 פרובינקיות חדשות. ב־120 לספירה היו קיימת באימפריה הרומית 49 פרובינקיות, מספר השיא של האימפריה. לאחר ימיו של דיוקלטיאנוס בוטל הסדר הישן של הפרובינקיות.

הפרובינקיות של האימפריה הרומית בשיאה
אוסרונה | איטליה | אכיאיה | אלפס קוטיאה | אלפס מרטימה | אלפס פנינה | ארביה פטראה | אסיה | אפירוס | אפריקה | ארמניה תחתית | ביתיניה | בלארראה | בריטניה | גאלאטיה | גאליה אקוויטניה | גאליה בלגיקה | גאליה לוגדנסיס | גאליה נארבוננסיס | גרמניה תחתית | גרמניה עילית | דאקיה | דאלמטיה | היספניה בייטיקה | היספניה טארקוננסיס | יהודה | כרתים וקירנאיקה | לוזיטניה | ליקואניה | ליקיה | מוקדון | מאוריטניה | מואסיה | מצרים | נומידיה | נוריקום | סיקיליה | סופנה | סוריה | פאנוניה | פאמפיליה | פונטוס | פיסידיה | קיליקיה | קפדוקיה | קפריסין | קומנגן | קורסיקה וסרדיניה | תראקיה