רדיוהד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רדיוהד היא להקת רוק אלטרנטיבי בריטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההיסטוריה של הלהקה
הלהקה הוקמה ב-1989 באוקספורד, בריטניה וניגנה בריטפופ, אשר התפתח במהלך שנות השמונים והושפע מהגלאם רוק ומהפאנק רוק. הלהקה לא זכתה להתייחסות מיוחדת עד ששירה Creep הפך ללהיט בינלאומי והכניס את הלהקה לתודעה הציבורית (ואת אלבומה הראשון, Pablo honey, למצעדים). המדינה הראשונה בעולם בה זכה השיר להשמעות ברדיו ולאהדת הקהל היא ישראל, ועד היום שמורה פינה חמה בלבם של חברי הלהקה לקהל הישראלי. ב-1995 הקליטה ושחררה הלהקה את אלבומה השני, The Bends, שהכיל חומר מגוון ומגובש יותר מן האלבום הראשון. רדיוהד התנתקו באלבום זה מהפופ המסחרי, שהשפיע על אלבומם הראשון, וגיבשו סגנון "אלטרנטיבי" וניסיוני יותר, תוך שמירה על צליל הרוק הכבד-למחצה שלה.
ב-1997 שחררה הלהקה את אלבומה המוכר ביותר, OK Computer, שהוכרז כיצירת מופת והיה לאחד מאלבומי הרוק הבולטים של שנות ה-90. האלבום שילב לראשונה רוק עם אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית (סאמפלים, קולות ממוחשבים ואפקטים משונים). האלבום התקבל בהתלהבות על ידי הקהל ועל ידי המבקרים, ונמכר במיליוני עותקים.
סיבוב ההופעות המתיש שבא בעקבות האלבום גרם לסכסוכים בין חברי הלהקה ולתחושה של אובדן דרך ואובדן השראה. הלהקה לקחה הפסקה ארוכה לפני שניסתה להקליט מחדש, וגם כשהקליטה מחדש היה זה תהליך ארוך ומפרך. הלהקה הרחיבה את התנסותה באפקטים אלקטרוניים והעמיקה במחוזות האלטרנטיביים, וב-2000 הפתיעה את עולם המוזיקה בכך ששחררה אלבום שהיה אלקטרוני כמעט לחלוטין, כמעט ללא גיטרות או כלי רוק סטנדרטיים. האלבום, Kid A, היה הקצנה סגנונית מפתיעה, בייחוד לאור העובדה שדווקא השילוב המרוסן בין רוק למוזיקה אלקטרונית הוא שהביא להרכב הצלחה, ומעבר למוזיקה אלקטרונית לחלוטין נראה כצעד התאבדותי בעליל. הוא התקבל ברגשות מעורבים: מעריצי הלהקה דבקו בדעה שמדובר באלבום מדהים ופורץ גבולות, בעוד המבקרים התייחסו אליו באמביוולנטיות.
ב-2001 שחררה הלהקה את Amnesiac, שהוקלט בו זמנית עם Kid A. האלבום כלל חומרים שונים חסרי אחידות סגנונית: מצד אחד שירים "רדיוהדיים" בגיטרה ובפסנתר שהפכו לקלאסיקה, ומצד אחר ניסיונות אקספרימנטליים לא ברורים ותמוהים. אלבום זה שנוי במחלוקת עוד יותר מקודמו - במקרה זה, מעריצים רבים הכתירו אותו כטוב ביותר של הלהקה, בעוד אחרים החליטו ש"זה יותר מדי" - הלהקה הלכה רחוק מדי ואיבדה את דרכה המוזיקלית. המבקרים, כמו בפעם הקודמת, התייחסו לאלבום באופנים שונים, אך הוא נמכר היטב בכל זאת.
בשנת 2003 הוציאה הלהקה את האלבום Hail to the Thief, שהציג חזרה מסוימת לעידן הרוק של הלהקה ויצר מעין שילוב של האלבומים השני והשלישי (The Bends, OK Computer), שכללו יותר רוק וגיטרות, ושל האלבומים הרביעי והחמישי (Kid A, Amnesiac), שכללו יותר צלילים אלקטרוניים ופחות גיטרות.
לאחר סיבוב הופעות ממושך באירופה ומסביב לעולם, החליטו חברי הלהקה לצאת להפסקה של שנה של מנוחה מפעילות משותפת, ובינתיים יצרו אלבומי סולו ונתנו הופעות פרטיות. ב-2005 חזרו חברי הלהקה לאולפנים בכדי לעבוד על אלבומם הבא, שיצא כנראה ב-2007.
ת'ום יורק, סולן הלהקה, הוציא ביולי 2006 אלבום סולו בשם The Eraser.
[עריכה] חברי הלהקה
חברי הלהקה מהקמתה עד היום הם:
- ת'ום יורק (שירה, מילים וגיטרה אקוסטית)
- פיל סלוואי (תופים וכלי הקשה)
- ג'וני גרינווד (גיטרה מובילה, קלידים, כלי הקשה)
- קולין גרינווד (בס)
- אד או'בראין (קולות וגיטרה מלווה)
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] אלבומי אולפן
|
[עריכה] מיני-אלבומים
|
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי
- אתר מעריצים באנגלית עם מידע עדכני (פרסומות קופצות)
- אתר מעריצים נוסף באנגלית
- אתר מעריצים בעברית
- דיסקוגרפיה באתר RHDiscog.com

