באגסי סיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תמונה:Bugsy Siegel.jpg
באגסי סיגל בתמונת מעצר, 1928

בנימין "באגסי" סיגל (28 בפברואר 1906 - 20 ביוני 1947), יהודי-אמריקאי, יליד ניו יורק. ידוע בעיקר כאחד מראשי המאפיה האמריקאית והאיש שעמד מאחורי פיתוח אזור לאס וגאס. כינויו "באגסי" נבע ממילת הסלנג הניו-יורקית, "באגס" (BUGS), אשר פירושה משוגע, ותיארה את אופיו של סיגל. סיגל שנא את כינוי זה ואסר על חבריו להשתמש בו לידו.

תוכן עניינים

[עריכה] סיגל בצעירותו

סיגל היה אחד מחמשת ילדיה של משפחה יהודית עניה ממוצא אוסטרי. כילד הצטרף לאחת מכנופיות הרחוב בשכונתו ועסק בגניבות רחוב ובסחיטת דמי חסות. בנערותו, פגש את מי שילווה אותו בהמשך חייו, מאיר לנסקי, והשניים הקימו כנופיה שעסקה בגניבת מכוניות ובהימורים. סיגל אף שימש כרוצח שכיר בשירות כנופיות שונות בעיר בתיווכו של לנסקי. בשנת 1926, הועמד סיגל לדין על אונס ואולם קורבן התקיפה "שוכנעה" על ידי לנסקי שלא להעיד כנגד חברו.

[עריכה] החבירה למאפיה האיטלקית

בשנת 1930, חברו סיגל ולנסקי עם צ'ארלס "לאקי" לוציאנו ואלברט אנאסטסיה, מגדולי המאפיונרים בניו יורק והחלו לעסוק בהברחת אלכוהול לניו יורק, ניו ג'רזי ופילדלפיה. באותה התקופה, פרצה מלחמה של ממש בין שני פלגים חזקים במאפיה האיטלקית, כאשר סיגל ולנסקי נלחמים לצד לוציאנו כנגד האיש החזק בצד השני, ג'ו מאסריה אשר נרצח לבסוף בשנת 1931 . הדעה הרווחת היא כי סיגל עומד מאחורי רצח מאסריה, אולם סיגל מעולם לא הועמד לדין בגין מקרה זה. בשנת 1932, הועמד סיגל לדין על חלקו במכת הברחות האלכוהול ואולם גם מאשמה זו התחמק כאשר נגזר עליו קנס בלבד. בשנת 1935 חברו סיגל ולנסקי לדאץ שולץ, מאפיונר יהודי אשר עסק באותם זמנים בהלוואה בריבית. שמם של סיגל ולנסקי נקשר ברציחתם של מספר מתחרים ל"עסקו המצליח" של שולץ אולם גם הפעם הדבר לא הוכח מעולם.

בשנת 1937, עבר סיגל ללוס אנג'לס, שם חבר לטיקוני פשע מקומיים והמשיך בעסקי ההימורים. לנסקי אשר היה ידוע כרודף שמלות נקשר במספר רב של שחקניות הוליוודיות והפך לדמות פופולרית בחיי הלילה בקליפורניה. בשנת 1939 הועמד סיגל לדין באשמת רציחתו של המאפיונר היהודי הארי גרינברג אשר הפך לטענתו למודיע משטרתי . פרשת הרצח הסתיימה אף היא מזיכויו של סיגל מחוסר ראיות.

[עריכה] לאס וגאס

לאחר זיכויו במשפט הרצח של הארי גרינברג, נסע סיגל לביקור בניו יורק ובדרך עבר בעיירה שכוחת אל בשם לאס וגאס במדינת נבאדה. המיתוס שנוצר דיבר על חזיון שחווה סיגל ובו ראה בית מלון ענק ושולחנות הימורים בעיריה קטנה זו. סיגל, אשר ידע כי החל משנת 1931 הותרו ההימורים בחוקת מדינת נבאדה החל לפעול לישום רעיון זה והסביר לחבריו בניו יורק על האוצר הטמון במדבר. סיגל הצליח לשכנע את חבריו ובשנת 1941, החל לנסקי בהקמתם של בית מלון וקזינו ענקיים, אשר נקראו פלמנגו (על שם כינויה של וירג'יניה היל, אחת ממאהבותיו של סיגל). הבעיות החלו לצוץ כאשר התברר לסיגל כי אינו מבין בבנייה כלל. הפרויקט התארך מעל המצופה ואנשי המאפיה נאלצו לעמוד בהוצאות רבות מעל המשוער. המצב הגיע לשיאו כאשר כונסה ישיבת בכירי העולם התחתון בהבאנה אשר בקובה, בה דרשו בכירי העולם התחתון מצ'ארלס "לאקי" לוציאנו כי יאשר את רצח סיגל, אשר נחשד כי הינו גונב את כספי חבריו. ההיתר לא ניתן לבסוף לאור התנגדותו של לנסקי, אשר זכר את הפעמים הרבות בהן הצילו סיגל, ודרש בכל תוקף לאפשר לו לסיים את הפרויקט, בתקווה כי אכן המאפיה תקצור את הפירות.

[עריכה] סופו של סיגל

כעבור זמן מה, התברר כי פרויקט הפלמנגו אכן נכשל וכספם של המאפיונרים אכן נגנב על ידי המאהבת של סיגל אשר נמלטה לפאריס ואחר כך לשבדיה. ביום 20 ביוני 1947, לאחר שגם חברו לנסקי לא עמד לצידו יותר, נורה סיגל בעינו השמאלית על ידי מתנקש מטעם המאפיה, ככל הנראה היה זה אדי קאניזרו. סיגל, אשר מת במקום, לא זכה לראות את לאס וגאס הופכת למרכז ההימורים העולמי כפי שחזה עשר שנים לפני כן.