הוועד היהודי האנטי-פשיסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, ארגון יהודי סובייטי שהוקם באמצע מלחמת העולם השנייה על מנת לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

[עריכה] תולדות הארגון

הוועד הוקם בשנת 1942 ביוזמת המשטרה החשאית הסובייטית (נ.ק.ו.ד-ק.ג.ב) ומי שעמד בראשה אז, לברנטי בריה. הוא הוקם בעיר סמרה (קויבישב), לאחר שהממשלה הסובייטית גלתה ממוסקבה מזרחה. בראש הוועד עמד השחקן ובמאי התאטרון שלמה מיכאלס, ומזכיר הוועד היה העיתונאי שכנא אפשטיין. בין חברי הוועד היה גם לא-יהודי - הפיזיקאי הרוסי הנודע פיוטר קַפיצה (לימים חתן פרס נובל).

ליוזמת הקמת הוועד חברו יהודים בכירים במשטר הסובייטי, וכן אנשי רוח יהודים תמימים, שנפלו בפח הסובייטי. מטרת הוועד הייתה לקדם את ענייניה של ברית המועצות בעת המלחמה. הכוונה הייתה לעשות זאת דרך יהדות ארצות הברית ובהשפעתה. בעזרת תעמולה שקרית, המבוססת כביכול על מצבם של יהודי ברית המועצות, קיוו יוזמי הוועד להשיג סיוע מלחמתי ופיננסי חשוב לניהול המלחמה בגרמניה הנאצית.

חברי הוועד במוסקבה עם אורח מארצות הברית, מימין לשמאל: לייב קויטקו, אהרון כץ, לינה שטרן, בן-ציון גולדברג (איש עסקים מארצות הברית), שלמה מיכאלס, שמואל גלקין, איציק פפר
הגדל
חברי הוועד במוסקבה עם אורח מארצות הברית, מימין לשמאל: לייב קויטקו, אהרון כץ, לינה שטרן, בן-ציון גולדברג (איש עסקים מארצות הברית), שלמה מיכאלס, שמואל גלקין, איציק פפר
מימין לשמאל: שלמה מיכאלס, אלברט איינשטיין, איציק פפר. ארצות הברית, 1943
הגדל
מימין לשמאל: שלמה מיכאלס, אלברט איינשטיין, איציק פפר. ארצות הברית, 1943

עסקנים יהודים נאמני המשטר יצרו קשר עם נציגויות זרות בסמרה, ודרכן הגיעו אל הממשל באנגליה ובארצות הברית. הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ארגן כמה נסיעות של שליחיו למערב, כדי שישפיעו על קובעי המדיניות שם. כוונתם הייתה לעורר תנועה גדולה של יהודי המערב למתן עזרה לברית המועצות. הוועד עבר למוסקבה בשנת 1943 והפך למרכז חשוב של תרבות היידיש בברית המועצות בעת המלחמה.

הוועד הצליח לגייס כספים מהקהילות היהודיות במערב לטובת הצבא האדום: כ-16 מיליון דולרים גויסו בארצות הברית, כ-15 מיליון - בבריטניה וקנדה, כ-1 מיליון במקסיקו ואפילו כ-750 אלף דולר מהיישוב היהודי בארץ ישראל.

הוועד הציע, בין היתר, להקים לגיון יהודי אמריקאי מיוחד, שיוכשר למשימות צבאיות, שיפעל בחזית הרוסית-גרמנית ויסייע למערכה נגד הגרמנים. הוועד ארגן, בין השאר, משלחת הצלה אווירית, ושלח מטוס מיוחד, בשנת 1943, לחלץ את המשורר אברהם סוצקבר משטחי הפרטיזנים שבבלארוס, מעשה ללא תקדים במלחמת העולם השנייה.

במהלך שנות פעילותו (1942 - 1948 ) הוציא הוועד גם עיתון ביידיש - "אייניקײַט" ("אחדות" ביידיש).

לקראת סיום המלחמה ולאחריה עסקו רבים מחברי הוועד באיסוף מידע על שואת העם היהודי בארופה תחת הכיבוש הנאצי. העדויות עובדו על ידי שני עיתונאים יהודים, איליה אהרנבורג ווסילי גרוסמן, לספר שנקרא "רצח עם" (הספר נודע בכינויו "הספר השחור"). הספר (ביידיש) ראה אור בארצות הברית וברומניה בשנת 1946. הוא לא הודפס בברית המועצות בעיקר בשל התנגדות הצנזורה לאזכור שיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית בברית המועצות (בעיקר אוקראינים) בהשמדת היהודים. הספר הוצא לאור ברוסית בירושלים בשנת 1980. עותק שלו בכתב יד נשמר במוזיאון יד ושם בירושלים.

עם תום המלחמה המשיך הוועד לפעול, אך בשנת 1948, עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, פוזר הוועד בטענה שהפך למרכז של "תעמולה אנטי-סובייטית. יושב ראש הוועד נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת בשנת 1948. בשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. הם הואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית וגם בקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים, בניסיון "לקרוע" את האזור הזה מברית המועצות (דבר שלא היה ולא נברא).

ב-12 באוגוסט 1952 הוצאו 13 מחברי הוועד להורג. לאחר מות סטלין בשנת 1953 שוחררו כל חברי הוועד שהיו אסורים בבתי הכלא. שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים 1949 - 1952 טוהר בשנת 1956.

[עריכה] החברים המפורסמים של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי:

  • שלמה מיכאלס, שחקן תאטרון וקולנוע יהודי ידוע, נרצח על ידי מתנקשים.
  • איציק פפר, משורר יהודי ידוע, חבר ארגון "הבונד" לשעבר, הוצא להורג.
  • שכנא אפשטיין, עיתונאי ועורך בכיר, נאמן המשטר הסובייטי, נפטר בשנת 1945.
  • איליה אהרנבורג, עיתונאי וסופר, חביב המשטר הסטליניסטי, לא נאסר.
  • יעקב קרייזר, גנרל יהודי בצבא האדום, לא נאסר.
  • אהרון כץ, גנרל יהודי בצבא האדום, ראש אגף גיוס במטה הכללי, נאסר, שרד בכלא. שוחרר ב-1953, מת בשנת 1971 במוסקבה.
  • ישראל פיסנוביץ, קצין צוללות בחיל הים הסובייטי, גיבור ברית המועצות, נפל בקרב ב1944.
  • שמואל מרש"ק, משורר וסופר ידוע , לא נאסר.
  • לייב קויטקו, משורר ילדים דגול, הוצא להורג .
  • בוריס שימלוביץ', רופא מנתח יהודי מפורסם, הוצא להורג.
  • יוסף יוזופוביץ, היסטוריון, הוצא להורג.
  • פרץ מרקיש, משורר, מנהיג תרבותי, הוצא להורג.
  • דוד ברגלסון, סופר, הוצא להורג.
  • דוד הופשטיין, משורר, הוצא להורג.
  • בנימין זוסקין, שחקן ובמאי, הוצא להורג.
  • איליה וטנברג, עורך בכיר, הוצא להורג.
  • צ'ייקה וטנברג, מתורגמנית (אישתו של איליה וטנברג), הוצאה להורג.
  • שלמה לוזובסקי, ראש רשות שידורי רדיו בברית המועצות, הוצא להורג.
  • אמיליה תאומים, עורכת בכירה ברדיו, הוצאה להורג.
  • לאון תלמי, עורך בכיר ומתרגם ידוע, הוצא להורג.
  • שלמה ברגמן, סגן שר, מת בכלא.
  • לינה שטרן, מדענית, חברת האקדמיה הסובייטית למדעים, נאסרה, שרדה בכלא.
  • אלכסנדר פרומקין, מדען, חבר האקדמיה הסובייטית למדעים, לא נאסר.
  • דוד אויסטרך, כנר נודע, מנצח תזמורת, לא נאסר.
  • אמיל היללס, פסנתרן נודע, לא נאסר.
  • אברהם סוצקבר, משורר יהודי, חי בישראל.

[עריכה] קישורים חיצוניים