אורביטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אורביטל הוא אזור במרחב תלת ממדי שמסביב לגרעין האטום, שבו הסיכוי למצוא אלקטרונים הוא מירבי. באופן פורמלי, אורביטלים הם המצבים הקוונטים העצמיים של אלקטרון באטום. המונח נמצא בשימוש בעיקר על ידי כימאים ופחות על ידי פיזיקאים.

החיפוש אחר פונקציה שתתאר את האורביטלים היה אחד המניעים לפיתוח המכניקה הקוונטית וזאת משום שעל פי המכניקה והאלקטרומגנטיות הקלאסית, המשיכה החשמלית והכבידתית אמורות היו לגרום לאלקטרון לקרוס לגרעין.

אחרי מחקר רב התקבלה המסקנה כי ישנם אורביטלים שונים הנבדלים בתנע הזוויתי של האלקטרון הנע בהם. מקובל לסמן אורביטלים באות מסוימת המצביעה על התנע הזוויתי: עבור תנע זוויתי 0, האורביטל מסומן S, עבור תנע זוויתי 1, הסימון הוא P, ובהמשך D ו-F.

אורביטלים אינם בהכרח זהים לרמות אנרגיה. המצבים הקוונטיים יכולים להיות בעלי ניוון, מקרה שבו למצבים שונים (אורביטלים שונים) עשויות להיות רמות אנרגיה זהות.

הצורה המרחבית של האורביטלים היא מגוונת, בהתאם לפונקציות שיוצרות אותם (שמכונות פולינומי לז'נדר). לדוגמה, אורביטלי S הם בצורת כדור, אורביטלי P בצורת 8 כלומר שני כדורים משיקים, ואורביטלים בעלי תנע זוויתי רב יותר הם בעלי צורות מורכבות יותר.

אורביטלים אינם בהכרח רציפים - אלקטרון עשוי להיות בזמן אחד בנקודה אחת, ובזמן אחר בנקודה אחרת שאין מסלול רציף שמחבר בינה ובין הנקודה הראשונה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.