פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידריך הראשון לבית שטאופן (1122 - 10 ביוני 1190) היה קיסר גרמניה והקיסרות הרומית הקדושה. ונודע יותר בשם פרידריך ברברוסה כלומר פרידריך אדום הזקן (על שמו נקרא "מבצע ברברוסה").
פרידריך ברברוסה נולד לפרידריך השני, דוכס שוואביה (מנין שונה ממנין הקיסרים), וליהודית לבית ולף (welf). שתי משפחות הוריו של פרידריך היו מהחשובות והחזקות בגרמניה והיו יריבות זו לזו.
לאחר מות אביו שימש כדוכס שוואביה בין השנים 1147 - 1152. ב במרץ 1152 הוכתר כקיסר גרמניה, וב-18 ביוני 1155 לקיסר הקיסרות הרומית הקדושה. האפיפיור ראה ביחוסו המשפחתי הכפול דרך לאחד את הכוחות היריבים בממלכה. במקביל הוא שימש גם כמלך איטליה בין השנים 1154 - 1186.
[עריכה] פרידריך מתמנה למלך
בשנת 1147 מונה לדוכס שוואביה, תחת השם פרידריך השלישי. זמן קצר לאחר מכן כבר יצא עם דודו, מלך גרמניה קונראד השלישי, למסע הצלב השני למזרח.
במהלך מסע זה נקשרו השניים עד כדי כך, שעל מיטת חוליו המליץ קונראד לנסיכים הבוחרים למסור את כתר המלוכה הגרמני לפרידריך ברברוסה, ולא לבנו של קונראד, פרידריך הרביעי שטאופן, שנתמנה לדוכס שוואביה החדש.
[עריכה] יחסי החוץ של פרידריך
ברברוסה רצה להשיב ולשמר את עצמתה ותהילתה של האימפריה כפי שהיא הייתה בימיו של קרל הגדול ואוטו הראשון הגדול הוא העריך שהדרך לכך היא שמירה על סדר קפדני בגרמניה עצמה, ועמידה על הזכויות האימפריאליות באיטליה. זכויות אלו כללו בין היתר השפעה רחבה של המלך על מינויים למשרות כנסייתיות, זכויות שקופחו במיוחד במאורע ההליכה לקנוסה של המלך היינריך הרביעי. כמו כן נסוב העימות בין המלך לאפיפיור באשר לזכויותיהן של ערי הצפון, שצברו לעצמן זכויות ולמעשה הפכו לעצמאיות. גם כוחה של האימפריה בדרום איטליה ובסיציליה נחלש מאוד.
בגרמניה ובאיטליה קמו מחנות תומכים למלך מזה ובאפיפיור מזה. אנשי בית שטאופן ותומכיהם, שנקראו באיטליה גיבלינים, תמכו בזכויות המלך וטענו שאינו צריך אישור של האפיפיור לסמכותו הריבונית. ומנגד בית ולף (welf) שנקראו באיטלקית גואלפים, טענו שהמלך שולט בחסות האפיפיור ותחת סמכותו הדתית. פרידריך ברברוסה היה נדיב מאוד במתן חופש פעולה לאצילים כדי לשמור על שקט פוליטי, ובכך גם לרכוש את אהדתם ותמיכתם בתכניותיו.
בסופו של דבר יצא פרידריך בראש צבא גדול מצוייד היטב כדי לכפות את סמכותו על ערי איטליה הצפונית ובראשן מילאנו שהתאגדו בברית שנקראה "הברית הלומברדית", ולהוכיח את עדיפות כוחו על זה של האפיפיור אלכסנדר השלישי. זה האחרון לא ישב בחיבוק ידיים, תמך בכל דרך אפשרית בערי הצפון, בנשק ובאנשים, הטיל חרם על פרידריך והפעיל את גורמי האופוזיציה העויינת את פרידריך מתוך גרמניה. במפגש המכריע, קרב ליניאנו בשנת 1176 נחל פרידריך תבוסה וצבאו ניגף לפני צבא איכרים לא מתוחכם. עם שליטי דרום איטליה הנורמאנים, חסידי האפיפיור, הוא הגיע להסכם.
פרידריך התערב במלחמת האזרחים הדנית, בין הנסיך ואלדמר מדנמרק לבין סוואנד השלישי. הוא התקרב לחצר המלכות הרומית-מזרחית בבאימפריה הביזנטית בראשתו של מנואל הראשון קומננוס, ועל מנת לחזק את קשריו עם מלכות זו התגרש מאשתו אדלה מווהבורג, וניסה ללא הצלחה להשיג כלה-נסיכה מחצר המלכות בקונסטנטינופול.
[עריכה] פרידריך במסע הצלב השלישי
לאחר ההסכם עם האפיפיור ועל פי קריאתו התארגן מסע הצלב השלישי. מסע זה היה בדרג בכיר במיוחד ונועד להדגיש את עדיפותם של המלכים על סמכות האפיפיור. למסע יצאו פרידריך ברברוסה בראש צבאותיו, מלך צרפת פיליפ אוגוסט, ומלך אנגליה ריצ'רד לב הארי. פרידריך לא זכה להגיע אל ארץ הקודש משום שטבע בנחל סאלף שבאסיה הקטנה. חלק מאנשיו הצטרפו אל שני המחנות האחרים, אם כי רובם המכריע חזר הביתה. איבוד הצבא הגרמני היה אחד הגורמים העיקריים להצלחתו הזעומה של מסע הצלב השלישי
| הקודם: קונראד השלישי |
קיסרי האימפריה הרומית הקדושה | הבא: היינריך השישי |

