מתיונין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חומצת אמינו: מתיונין | |
|---|---|
| שם לועזי | Methionine |
| סימון ארוך | Met |
| סימון קצר | M |
| נוסחה כימית | C5H11NO2S |
| משקל מולקולרי | 149 גרם למול |
| נקודה איזואלקטרית | 5.74 |
| שכיחות בחלבונים | 2.3% |
| pKa קרבוקסיל | 2.28 |
| pKa אמין | 9.21 |
| pKa שייר | אין |
מתיונין (Methionine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.
זוהי חומצת האמינו היחידה, לצד ציסטאין, המכילה גופרית. בניגוד לציסטאין, בה אטום הגופרית נמצא בקצה השייר והינו לפיכך פעיל מאוד מבחינה כימית (דבר המביא ליצירת קשרים דיסולפידיים בין שיירי ציסטאין שונים), הרי שבמתיונין נמצא אטום הגופרית באמצע השייר, כך שהוא אינו חשוף לסביבה ואינו נוטה להגיב. השייר של מתיונין מורכב משתי קבוצות מתילן (CH2), מאטום גופרית ומקבוצת מתיל (CH3). ריבוי אטומי הפחמן גורם לכך שמתיונין הינה הידרופובית באופן יחסי.
זוהי אחת מחומצות האמינו הנדירות, והיא מהווה בממוצע 2.3% מכלל חומצות האמינו בחלבונים.
חומצות האמינו - 20 החומצות הנפוצות
| איזולאוצין (Ile, I) · אלנין (Ala, A) · אספרטט (Asp, D) · אספרגין (Asn, N) · ארגינין (Arg, R) · גלוטמט (Glu, E) · גלוטמין (Gln, Q) · גליצין (Gly, G) · היסטידין (His, H) · ולין (Val, V) · טירוזין (Tyr, Y) · טריפטופן (Trp, W) · לאוצין (Leu, L) · ליזין (Lys, K) · מתיונין (Met, M) · סרין (Ser, S) · פנילאלנין (Phe, F) · פרולין (Pro, P) · ציסטאין (Cys, C) · תראונין (Thr, T) | |

