באלדור פון שיראך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגדל

באלדור פון שיראך (9 במאי 1907 - 8 באוגוסט 1974), מראשי המשטר הנאצי בגרמניה.

שיראך נולד בעיר ויימר, בן לבמאי תיאטרון ולאשתו האמריקנית. דרך אמו, שיראך טען לייחוס משני אנשים אשר חתמו על הצהרת העצמאות של ארצות הברית.

בעודו בן עשר הצטרף שיראך לקבוצת צוערים צבאית, ובשנת 1925 הצטרף למפלגה הנאצית. הוא השיג את תשומת ליבו של אדולף היטלר והועבר למינכן בשנת 1929 לתפקיד ראש ארגון הסטודנטים הנאצים. בשנת 1931 הפך לראש ההיטלריוגנד (נוער היטלר), וקיבל דרגת קצונה גבוהה באס אה.

בשנת 1932 נישא שיראך להנרייטה הופמן, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הזוג התגרש בשנת 1950, כפי הנראה לנוכח תקופת המאסר הממושכת שנפסקה לשיראך במשפטי נירנברג.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 השתלט שיראך בכוח על ארגוני נוער קיימים, תוך שהוא מחרים רכוש השווה מליוני מארקים. ב 1 בדצמבר 1936 נאסר על קיום כל ארגון נוער פרט ל"נוער היטלר".

ארגון ההיטלריוגנד הטיף לאנטישמיות ארסית, ולפולחן האישיות של היטלר. ההשתתפות בו הייתה חובה, ויש שנשלחו למאסר על שמנעו מילדיהם את ההשתתפות בארגון.

הכניסה לארגון הייתה בגיל 6, ובגיל 14 נכנס הנער לארגון עצמו, בו קיבל אימון צבאי, ואינדוקטרינציה אידיאולוגית נאצית. הארגון אף ניהל פנימיות לתלמידים מצטיינים, בהם גודל דור העתיד של "הרייך השלישי". נראה כי אווירה זו של ציות עיוור לפקודות, אנטישמיות ופולחן המנהיג, היא שהייתה בין הגורמים שאפשרו את ביצוע השואה, על ידי העם שנחשב לאחד התרבותיים בעולם.

שיראך התגייס לצבא בשנת 1940 ושירת בצרפת חודשים מספר. בתקופה קצרה זו איבד את השליטה בהיטלריוגנד לטובת פעיל בשם ארתור אקסמן. כניחומים מינה אותו היטלר לגאולייטר (מפקד מחוז) של וינה, תפקיד בו שירת עד תום מלחמת העולם השניה.

שיראך נאסר בשנת 1945 והועמד לדין במשפט פושעי המלחמה בנירנברג. במשפטו הביע חרטה, וגינה את היטלר ואת הנאציזם. כן ניסה להראות כי מחה בפני מרטין בורמן על השמדת היהודים, אם כי הודה כי מגיל צעיר היה אנטישמי קנאי, בעקבות קריאת ספרו של הנרי פורד, "היהודי הנצחי". הוא נמצא אשם ב"קשר לקשור פשעים כנגד השלום" וב"פשעים כנגד האנושות", ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו בברלין.

שיראך שוחרר ממאסרו בשנת 1966 ובשנת 1967 פירסם את זכרונותיו המוכתרים "האמנתי בהיטלר". שיראך מת בשנת 1974.