מרדכי סתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מרדכי סתר נולד ב-1916 בנובורוסייקס, רוסיה. בן עשר עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1926. הוא החל בלימודי פסנתר עוד ברוסיה והמשיך את לימודיו בארץ. בשנת 1932 נסע לפאריס ללמוד קומפוזיציה אצל המלחין פול דיקא והמורה הדגולה נאדיה בולאנז'ה. הוא זכה לקבל גם כמה שיעורים מן המלחין איגור סטרווינסקי. בשנת 1937 חזר ארצה, והחל לחבר מוזיקה תוך שהוא מגבש את סגנונו הייחודי. סתר השתמש במרכיבים מסוימים של צורה ובעיקר של ארגון צליל ממסורת המוזיקה המערבית ובמקביל למד לעומק והושפע מאוד ממוזיקה יהודית עממית, בעיקר מהמוזיקה של יהודי תימן ושל היהודים הספרדים. את דרכו האמנותית של מרדכי סתר ניתן לחלק לשלוש תקופות. בראשית דרכו, בשנות השלושים והארבעים, אסף מנגינות יהודיות מזרחיות, בעיקר מתוך האוסף "אוצר מנגינות ישראל" של אברהם צבי אידלסון, תוך שהוא מעבד אותן למרקמים רב-קוליים בטכניקות של המוזיקה הכנסייתית של הרנסנס. היצירה החשובה שחוברה בתקופה זו היא "הקנטטה לשבת" למקהלה, סולנים ותזמורת כלי-קשת או עוגב. זוהי יצירת מופת שהשפיעה עמוקות על גיבושו של הסגנון של המוזיקה המקהלתית הארצישראלית. התקופה השנייה, בשנות החמישים והשישים, החלה בחיבור של מוזיקה להרכבים קאמריים ולכלי סולו המבוססת על מוטיבים ועקרונות ריתמיים שבמוזיקה היהודית המזרחית. הריצ'רקאר לכלי-קשת, עוד אחת מיצירות המופת של המוזיקה הישראלית מייצג את ראשיתה של תקופה זו. בהמשך הרחיב סתר את היריעה ליצירות תזמורתיות כמו "יהודית", שאקון סימפוני שחובר עבור הכוריאוגרפית מרתה גרהם, והאורטוריה "תיקון חצות", אחת מן היצירות המרשימות והחשובות בספרות המוזיקה הישראלית, אותה חיבר סתר לטקסטים מן המקורות שערך מרדכי טביב. לשיאה של תקופה זו שייכות גם המוזיקה למחול "בת יפתח", שחוברה עבור להקת בת-שבע, ו"ירושלים"- סימפוניה למקהלה ולתזמורת כלי-קשת, אשר מסכמת את התקופה השנייה. התקופה השלישית בדרכו האמנותית של מרדכי סתר החלה בעצם מיד לאחר מלחמת ששת-הימים בקיץ 1967. הוא היה מזועזע מן האופוריה וצהלת הניצחון, חש ניכור הולך וגדל לאווירה החברתית והפוליטית בארץ, והסתגר בעצמו. בתקופה זו נטש סתר כמעט לחלוטין את המלודיה העממית שכל-כך ריתקה אותו במהלך פעילותו היוצרת. הוא שימר מן הטכניקה שגיבש מספר עקרונות לארגון צליל- מודוסים שפיתח בעצמו, קבוצות של חמישה עד שניים-עשר צלילים, ומספר תבניות קצב חוזרות. על בסיס עקרונות אלה נולדה השפה החדשה, האינטימית מאוד וחסרת תחושת הזמן, שפה שמספרת על עצב עמוק, ועל כמיהה לשלווה פנימית. היצירות הכלולות במחזור "מוזיקה קאמרית 1970" מבשרות את ראשיתה של תקופה זו, התקופה האחרונה והארוכה, שהסתיימה עם מותו בשנת 1994. מרדכי סתר היה מן המורים הנערצים ורבי ההשפעה באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בין תלמידיו המלחינים צבי אבני, אריה שפירא, נורית הירש, ואף המנצח גארי ברתיני, שעשה רבות לביצוע המוזיקה של מורו. סתר זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס איטליה על הגרסה הרדיופונית של "תיקון חצות" (1962) ופרס ישראל (1965) ופרס אקו"מ על מפעל חייו (1983). במאמרו "היצירה המוזיקלית הישראלית : בחיפוש אחר הזהות האישית" לציון יובל למדינה סיכם המוזיקולוג פרופ' חנוך רון את מקומו של מרדכי סתר במילים אלה: "מקום מיוחד שמור לו, למרדכי סתר, בדור המייסדים. סתר ניצב בנקודת הגבול שבין האסכולה הים-תיכונית, לבין המגמה של האוניברסאליות במוזיקה. סתר לא היה דומה לאיש. הכול אצלו היה מקורי, חד-פעמי. מלא רגישות מעודנת. טיפול בחומרים מוזיקליים שמקורם במזרח, אבל יצוקים נצורה נפלאה בתוך צורות מוזיקליות מערביות, במיוחד בהשראת תקופת הרנסאנס."