מימן ציאנידי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מימן ציאנידי (ידוע בפשטות כציאניד). הוא תרכובת כימית של אטום מימן וקבוצת ציאנו שנוסחתה H−C≡N, והיא המפורסמת ביותר מבין הציאנידים. המימן הציאנידי הוא נוזל נדיף מאוד, שנקודת הרתיחה שלו היא מעלה אחת מעל טמפרטורת החדר (26°C), ובה הוא הופך לגז. המימן הציאנידי הוא חומר רעיל ביותר וחסר צבע. ריחו חלש, מריר, ודומה לזה של שקדים, ואנשים מסוימים אינם מסוגלים להריחו כתוצאה מתכונה גנטית. המימן הציאנידי הוא חומצה חלשה, והוא מגיב כחומצה בהופכו ליון הציאניד ־CN בתמיסה מימית, תמיסה זו נקראת חומצה הידרוציאנית.
[עריכה] יצור של מימן ציאנידי
יצור של מימן ציאנידי בכמויות גדולות נעשית בשתי תהליכים כימיים. בשני התהליכים נעשה שימוש בתגובת אמוניה ומתאן בטמפרטורה של 1200°C על גבי זרז מסוג פלטינה. השוני ביניהם הוא, שהאחד מתרחש בנוכחות נמוכה של חמצן והשני בנוכחות גבוהה של חמצן.
ניסוח התהליכים הם:
- CH4 + NH3 → HCN + 3 H2
- CH4 + NH3 + 1.5 O2 → HCN + 3 H2O
[עריכה] פעולתו של מימן ציאנידי כרעל
מימן ציאנידי הוא חומר רעיל ביותר, וריכוז של 300 יחידות ממנו למליון יחידות אוויר מספיק כדי להרוג אדם מבוגר תוך דקות. היון -C≡N שבציאניד נקשר לאנזים המשמש בכל תאי הגוף כזרז לתגובת החיזור של חלבון הציטוכרום C, אשר בקרום המיטוכונדריון. בכך משובשת פעולת המיטוכונדריון, והתא לא מבצע נשימה תאית. למרות רעילותו, מימן ציאנידי נמצא בכמויות מזעריות ברוב הפירות המכילים חרצן, כגון דובדבנים, מישמשים ושקדים.
בגרסה מסחרית של מימן ציאנידי בשם "ציקלון בה", עשו הנאצים שימוש נרחב במחנות ההשמדה, ככלי להשמדת יהודי אירופה.

