השילוש הקדוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השילוש הקדוש, על פי מרבית הדוקטרינות הנוצריות, הוא האלוהים. האמונה באלוהים כשילוש היא עקרון בסיסי בכנסייה האורתודוקסית, הקתולית והפרוטסטנטית. על פי דוקטרינה זו, אף שקיים רק אלוהים אחד, הוא מופיע בשלוש ישויות נפרדות, לרוב - האב, הבן (או בן האלוהים) ורוח הקודש. אף על פי שביטוי זה אינו מופיע בברית החדשה, המאמינים בדוקטרינה זו טוענים כי רעיון זה מופיע בבירור במספר מקומות בה, בייחוד ברישומי ההטבלה של ישו (ראו לוקאס 3:21-22). עקרונות אלה אושררו ונוסחו על ידי הכנסייה במאה ה-3 והמאה ה-4 בתגובה לרעיונות כפירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] כתבי הקודש והמסורת
משמעותה המילולית של המלה "שילוש" היא "איחוד של שלושה". ביטוי זה אינו מופיע בברית החדשה ולמעשה, נראה שלא היה קיים כלל עד שטבע אותו טרטוליאן בתחילת המאה ה-3. המאמינים בשילוש הקדוש מסכימים כי הניסוחים והביטויים המודרניים הינם פיתוחים מאוחרים יחסית, אך הם עדיין מאמינים כי דוקטרינה זו מופיעה באופן שיטתי לאורך התנ"ך ובמקורותיה האחרים של הכנסייה הנוצרית. על-פי הנצרות, ניתן לראות זאת בבירור בבראשית 18:1-16.
נוצרים רבים מוטבלים "בשם האב, הבן ורוח הקודש" (מתי 28:19). נוצרים אחרים מוטבלים "בשם ישו" (מעשי השליחים 2:38). כך, לרוב, מתחילים החיים הנוצריים, וההבנה הנוצרית את הגאולה: בהצהרה הנוגעת לשילוש הקדוש. בהטבלת ישו, מופיע השילוש:
- "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ׃"
| נצרות | |
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| התאולוגיה הנוצרית | כתבי הקודש הנוצריים |
| הקרדו השילוש הקדוש החטא הקדמון צליבת, תחיית ועליית ישו הביאה השנייה שבעת החטאים |
הברית הישנה הברית החדשה הבשורות חזון יוחנן |
| הפולחן הנוצרי | אישים מרכזיים |
| הסקרמנטים טבילה · וידוי סעודת האדון צלב · איקונין |
ישו · יוחנן המטביל השליחים · פאולוס אבות הנצרות · האפיפיור הקדושים הנוצריים |
| הזרמים בנצרות | ההיסטוריה של הנצרות |
| נצרות קתולית נצרות אורתודוכסית נצרות פרוטסטנטית המינים בנצרות |
ועידת ניקיאה פילוג הכנסייה הנוצרית מסעי הצלב הפילוג המערבי הרפורמציה |
| ראו גם | |
| מונותאיזם | נצרות ואנטישמיות | אדריכלות כנסיות | |
למאמינים בעיקרון השילוש, שלוש הישויות של השילוש התגלו בבת אחת, בהקשר של ההטבלה. "זאת האמונה של טבילתנו" הצהירה המועצה הראשונה של קונסטנטינופול, "זה מלמד אותנו להאמין בשם האב, הבן ורוח הקודש. לפי אמונה זו ישנה אלוהות אחת, כוח, וקיום האב, הבן ורוח הקודש".
[עריכה] החיים הנוצריים והשילוש הקדוש
היחידות של הישות האלוהית, וריבוי הישויות המסתורי, אחראים על אופייה של הגאולה הנוצרית, וחושפים את המתנה של חיי הנצח. "כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל־אָבִינוּ" (אל האפסיים 2:18). קשר זה עם האב הוא מטרתה של האמונה הנוצרית, והיא חיי הנצח, כלומר המשך קיום הנשמה לאחר המוות. היא מושגת על ידי איחוד האל עם טבע האדם. ישו הנוצרי, על אף שהיה אלוהים במלואו, מת באופן אנושי למען החוטאים על מנת "לרכוש" את גאולתם; סלחנות זו וחברות זו עם אלוהים נעשית נגישה על ידי המתנה שניתנה לכנסייה - רוח הקודש, מי שהחזירה את ישו לחיים, מי שמכירה את אלוהים בצורה אינטימית ומובילה ומסמיכה את הנצרות למלא את רצון האל. כך, דוקטרינה זו נוגעת בכל האספקטים של האמונה הנוצרית וחייהם של המאמינים בה.
[עריכה] האלוהים
אלוהים הוא ישות אחת. התנ"ך היהודי מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישתו, ונאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו, 4), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, 7). כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלים רבים או כזה אשר המתאר את אלוהים בא לכדי צורה ממשית שאינה הישות המופשטת של אלוהים, אינו חלק מהאמונה המוצגת בברית הישנה - התנ"ך. אותו עקרון נמצא גם בברית החדשה - "... אין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְתִּי אֶחָד". המאמינים מוזהרים כי האלים האחרים מהם אינם אלים כלל, אלא תחליפים שאינם שווים לאלוהים המקורי.
אם כן, על פי הראיה של מאמיני השילוש, התפיסה הרווחת שרואה את האב ואת ישו כשתי ישויות נפרדות, היא שגויה. ההכרזה המרכזית והמכרעת של האמונה הנוצרית היא שישנו מושיע אחד, אלוהים, וגאולה אחת - בישו הנוצרי, אליה יש גישה רק בזכות רוח הקודש. האלוהים הבודד הזה קיים בשלוש ישויות שונות. לאלוהים יש רק טבע אלוהי אחד, ורצון אחד, ולו תמצית אחת בלבד. שלוש הישויות האלוהיות הינן שוות ונצחיות. שלוש הישויות של אלוהים מצויות בהרמוניה מושלמת ומתפקדות בשיתוף פעולה.
[עריכה] ישו כשילוש הקדוש
על פי חלק מהזרמים באמונה הנוצרית, ישו עצמו הוא השילוש הקדוש: הוא האב, הבן ובו שוכנת רוח הקודש. אלוהים יצר את ישו והביא אותו לעולם במטרה להפיץ את תורתו ולהתחיל את תהליך הגאולה.
[עריכה] השילוש כחכמה חפץ ויכולת
היהדות כמובן לא קיבלה את תפיסת השילוש בשום וורסיה שלה, אפילו המעודנת ביותר, שקיימת בעולם הנוצרי, שהשילוש הוא שלוש ישויות אלוהיות נפרדות: חכמה, חפץ ויכולת. חכמי ישראל טענו שהרעיון של שילוש בכל אופן שהוא, אף רוחני, שולל מכל וכול את אמונת הייחוד, והתפיסה שאלוהים אחד ואין זולתו.
כך למשל התמודד הרמב"ן עם התפיסה הזו בויכוח בברצלונה בשנת 1263 וטען שאמנם אין האלוהים טיפש, חסר רצון וחלש, אבל התפיסה של הפרדתו לשלוש מהויות, היא טעות תאולוגית מכיוון שאין חכמת האל מאפיין מקרי, אלא הוא וחכמתו, וחפצו ויכולתו דבר אחד ומהות אחת. וגם אם נתאר אותם כמאפיינים, אין כאן שלוש אלוהויות, אלא אל אחד בעל שלושה מאפיינים. ולשיטתם טען הרמב"ן אפשר לתאר את האמונה באלוהים כריבוע או כמחומש ולאו דווקא כשילוש, מכיוון שאפשר להוסיף לו את עצמותו או חיותו כעצמים נוספים, עם השלושה שכבר נמנו. (כתבי רמב"ן חלק א', הויכוח)

