גרג לוגניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גרגורי אפתימיוס "גרג" לוגניס (נולד ב-29 בינואר 1960), קופץ למים אולימפי אמריקני, שזכה בארבע מדליות זהב אולימפיות באולימפיאדות לוס אנג'לס (1984) וסיאול (1988) ונחשב לאחד מגדולי הקופצים למים בכל הזמנים.

לוגאניס נולד באל קחונה, שליד סאן דייגו בקליפורניה. במוצאו היה סמואי-שבדי אולם הוא אומץ על ידי משפחה יוונית-אמריקנית. כבר בגיל 16, במשחקים האולימפיים של מונטריאול (1976), סיים את תחרות הקפיצה מ-10 מטרים שני לקלאוס דיביאסי הגדול, וזכה במדליית כסף. פרישתו של דיביאסי פינתה את הדרך ללוגניס, שזכה באליפות העולם ב-1978.

הדומיננטיות של לוגניס בקפיצה למים נמשכה בעשור הבא, אולם החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה (1980) לא אפשר לו לממש את עליונותו זו על הבמה החשובה ביותר. ב-1984 וב-1988 כבר לא היו נסיבות שימנעו ממנו את הזהב האולימפי, והוא זכה בשתי הפעמים במדליות זהב גם בקפיצה מ-10 מ' וגם ב-3 מ', תוך כדי שהוא שובר שיאי ניקוד כוללים ומנצח את יריביו בפערים גדולים.

לוגניס זכור לא רק בזכות השגיו הספורטיביים, אלא גם בגלל תקרית שארעה לו בסיאול, אשר חשיבותה נודעה רק שנים לאחר המעשה. תוך כדי קפיצה בתחרות ה-3 מ', פגע ראשו של לוגניס בקרש הקפיצה וגרם לו לדמם. לוגניס ידע בשלב זה, שהוא נושא את נגיף האיידס, אך הדבר לא היה ידוע בציבור ובהחלטה שנויה במחלוקת (בדיעבד), הוא לא גילה זאת לרופאים שטיפלו בו בבריכת הקפיצות ולקופצים האחרים.

ארוע פחות ידוע התרחש במשחקי האוניברסיאדה שנערכו באדמונטון שבקנדה ב-1983. לוגניס היה באותה עת הקופץ היחיד בעולם שביצע קפיצה מסוכנת במיוחד ממגדל הקפיצות ל-10 מטר (שלוש וחצי סלטות לאחור). הקופץ הסובייטי סרגיי שליבשווילי ניסה לבצע קפיצה זהה, בה עומד הקופץ, פניו אל המים, והוא מתחיל את הקפיצה בסלטה לאחור. בעת ביצוע הסלטה, נחבט עורפו של הקופץ הסובייטי במקפצת הבטון והוא נפל חסר הכרה ומדמם אל המים. לוגניס שעמד על שפת הבריכה, היה הראשון לקפוץ אל המים. הוא הצליח למשות את הקופץ חסר ההכרה, אך זה מת מפצעיו לאחר יממה. למרות תוצאותיה הטרגיות של הקפיצה, לא נרתע לוגניס והמשיך לבצע בעצמו את הקפיצה המסוכנת. זו גם הייתה הקפיצה המסיימת שלו באולימפיאדת לוס אנג'לס בגמר תחרות הקפיצה ל-10 מטר [1].

ב-1994 יצא לוגניס מהארון והשתתף ב"משחקים העליזים", אירוע ספורט בו מתחרים הומוסקסואלים ולסביות. שנה לאחר מכן, ב-1995, הוא גילה ברבים שהוא נושא את הנגיף, ושהוא ידע זאת מאז ראשית 1988. השערוריה שפרצה גרמה לכך שכל הספונסורים שלו נטשו אותו, פרט לחברת ספידו שהמשיכה לתמוך בו גם מאז.

מאז פרישתו ידוע לוגניס כחובב ומגדל כלבים. ב-1997 פרסם אוטוביוגרפיה שגם הפכה לסרט, בכיכובו של מריו לופז.

[עריכה] קישורים חיצוניים