סרטוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרטוב(רוסית:Саратов,במקור:סרה-טאו,תרגום משפות תורקיות: ההר הצהוב)-עיר ברוסיה על גדתה הימנית של נהר הוולגה בחלקו התחתון. מרכז אדמיניסטרטיבי של חבל סרטוב. העיר נמצאת בעמק בין 3 הרים(סוקולובסקיה, ליסיה, אובק). העיר משתערעת על חופו של וולגה באורך 34 ק"מ. אוכלוסית העיר:873,055 תושבים(2002). משמשת כמרכז תחבורתי ומסחרי חשוב. דרך העיר עוברים כבישים לכל הערים הסמוכים, מסילת ברזל. ליד העיר נמצאת נמל תעופה.
[עריכה] היסטוריה
לפי השערות במקום שנמצאת סרטוב המודרנית בעת העתיקה שכנה העיר הסקיתית גלונוס, שהייתה לה גם השפעה יוונית העיר הזאת מוזכרת בספר מס' 6 של הרודוטוס. בשנת 512 לפני הספירה העיר נשרפה ע"י המלך דריווש הראשון הפרסי. בימי הביניים ליד סרטוב שכנה העיר אוקק, שנהרסה ע"י טמרלן ב-1395. בתקופת הצאר פיודור לאורך הוולגה נבנו מספר מבצרים כדי להגן על גבולות רוסיה של אז. ב-1586 נבנה מבצר סמרה, ב-1589 צריצין, וולגוגרד המודרנית, וב-1590 סרטוב, שנמצאת ביניהם. המבצר נבנה מעץ במקום שנמצא יותר גבוהה בזרימה של הנהר. באביב שאחרי יסוד העיר פירקו את כל המבנים, מיספרו את הקרשים הורידו אותם בצורת רפסודות בנהר למקום נמוך יותר ומהר מאוד הקימו את העיר מחדש. בשנת 1613 בעיר התרחשה שרפה, ואחריה היא שוב הועתקה למקום אחר בגדתה השמאלית של הוולגה ליד שפך הנהר סרטובקה אליה. בשנת 1674 העיר הועתקה למקום חדש פעם רביעית ואחרונה, וממשיכה להיות שם גם כיום. ב-1763 לאחר הכרזת יקתרינה השניה על נתינת קרקעות לגרמנים שיסכימו להגר לרוסיה כ30,000 גרמנים מגיעים לאזור סרטוב ומקימים יותר מ-100 כפרים חקלאים. ב-1774 העיר נכבשה ע"י ימליאן פוגצ'וב במרד הקוזקים של אורל נגד יקתרינה השניה. חלק מהמתיישבים עם הזמן עוברים לעיר סרטוב עצמה. ב-1780 נהפכה למרכז אדמיניסטרטיבי של נמסטניצ'סטבו(מינהל) של סרטוב ואח"כ של גוברנית(חבל) של סרטוב. בשנת 1870 נבנתה מסילת ברזל למוסקבה, והתחילה תנופה חדשה של פיתוח. לאחר הכרזת הקמת ברית המועצות נהפכה לעיר סגורה לזרים, בגלל התעשיות הצבאיות שנוסדו בעיר. מעמד עיר סגורה הוסר רק ב-1992. ב-1924 מוקמת הרפובליקה האוטונומית של הגרמנים של וולגה ליד סרטוב. בתקופת מלחמת העולם השניה ב-1942 האוכלוסיה הגרמנית של העיר מגורשת לקזחסטן, האוטונומיה מבוטלת ושטחיה מסופחים לחבל סרטוב. לאחר מות סטלין חלק מהגרמנים שבים לסרטוב. לאחר פירוק ברית המועצות וחקיקת חוק השבות הגרמני גרמנים רבים מהגרים לגרמניה, למרות שקשרם עם התרבות הגרמנית רופף ורובם בקושי יודעים את השפה.

