גותים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איור של פלישת גותים לרומא
הגדל
איור של פלישת גותים לרומא

הגותים, הם שבטים גרמאנים אשר פלשו לתחומי האימפריה הרומית במהלך המאות הראשונות לספירת הנוצרים. מקור הגותים הוא מהאזור הדרומי של שבדיה הנקרא סקאנדצה (scandza), אך התרבות הגותית התהוותה בצפון מזרח אירופה היבשתית ולא בסקנדינביה. הגותים מוזכרים לראשונה כשבטים החיים בפולין במאה הראשונה לספירה.

משם הגותים נדדו במאה השנייה לספירה לאזור סקיתיה (Scythia), אזור מצפון לים השחור באוקראינה של היום, ובמאה השלישית חלקם התיישבו ליד גבולות האימפריה הרומית.

במהלך המאה ה-4 לספירה התפצלו לשני שבטים, אלו שיישבו את האזורים בצפון הים השחור נקראו אוסטרוגותים (גותים מזרחיים), ואלו שיישבו את אזור דאקיה שהיה חלק מהאימפריה הרומית ונמצא ברומניה והונגריה של היום נקראו ויזיגותים (גותים מערביים).

באמצע המאה הרביעית לספירת הנוצרים הומרו הגותים לנצרות על ידי הבישוף וולפילה (Wulfila) שהמציא את האלפבית הגותי שהתבסס על האלפבית היווני על מנת לספק לגותים שפה כתובה כדי שיוכלו לקרוא את תרגומו לתנ"ך. הגותים קיבלו על עצמם את הנצרות האריאנית.

ספר התנ"ך של וולפילה הוא השריד היחיד שנותר כיום מהשפה הגותית.

[עריכה] הויזיגותים

בשנת 376 הויזיגותים, כמו שבטים אחרים, הותקפו על ידי השבטים ההונים שבאו מהמזרח, בהתקפות אלו נהרגו שני מלכים גותים. כתוצה מלחץ זה, חצו הויזיגותים את נהר הדנובה שהיווה גבול טבעי עם האימפריה הרומית וחיפשו מקלט בפרובינציה הרומית של פאנוניה (Pannonia). הרומאים דרשו שתמורת המקלט שנתנו לויזיגותים הם ישרתו בצבא הרומאי וישלמו מיסים לרומא. דרישות אלו גרמו להתקוממות הויזיגותים.

בשנת 378, תחת שלטונו של מנהיגם אתנאריק, הביסו הויזיגותים את הצבא הרומאי תוך שחיטת שני שלישים ממנו באדריאנופול בקרב בו נהרג גם הקיסר הרומאי ואלנס (Valens). כתגובה פתח הקיסר הרומאי תאודוסיוס בעימות עם הויזיגותים שהסתיים בשנת 382 עם החתימה על הסכם בין אתנאריק לתאודוסיוס, לאחריו הפכו הויזיגותים לאומה הברברית העצמאית הראשונה בתחומי האימפריה הרומית.

בשנת 394 חברו הויזיגותים לרומאים במלחמה כנגד ההונים אך לאחר מותו של תאודוסיוס, בשנת 395 הוכרז אלאריק (Alaric), מצביא ויזיגותי, כמנהיגם והוא ניתק את הברית עם האימפריה הרומית. בשנת 401 לספירה החליט אלאריק לפלוש לאיטליה תוך שיתוף פעולה עם שבטי הפרנקים והונדלים ולאחר עשור של מאבקים חוזרים ונשנים, בזז אלאריק בשנת 410 לספירה את העיר רומא.

לאחר מותו של אלאריק, תחת מנהיגותו של אתאולף, נטשו הוזיגותים בשנת 412 את איטליה והקימו ממלכה בצפון ספרד ודרום צרפת של היום וכיננו את שושלת "המלכים ארוכי השיער" שחילקו את השליטה במערב אירופה עם הפרנקים. לשיא כוחם הגיעו הויזיגותים תחת מנהיגותו של אוריק (466-484), שהשלים את כיבוש ספרד.

במהלך המאה השמינית לספירת הנוצרים התגלע מאבק על כס השלטון במהלכו יריביו של רודריק, המלך הויזיגותי האחרון, ביקשו את עזרת המוסלמים. כתוצאה מכך פלשו המאוּרים המוסלמים מצפון אפריקה בשנים 710-711 לספרד תחת הנהגתו של טאריק איבן זיאד וכך הגיע הקץ לשלטון הגותים.

[עריכה] האוסטרוגותים

לאחר הפיצול מהויזיגותים במאה הרביעית לספירת הנוצרים הקים ארמנאריך, מלך האוסטרוגותים, ממלכה גדולה לחופי הים השחור. אך בדומה לויזיגותים גם האוסטרוגותים גורשו מאדמתם על ידי ההונים בשנת 370 לספירה.

לאחר מכן הם צורפו לצבא המנצחים ההונים והחלו בחיים של נדודים והתפרנסות מביזה ושוד. האוסטרוגותים לא זכו לעצמאות עד שנת 453 לספירה עם מותו של אטילה, זה היה באקלים של שקיעת האימפריה הרומית המערבית לאחר כיבוש רומא על ידי המלך הויזיגותי וביזתה על ידי שבטים שונים. האוסטרוגותים היגרו לתוך חצי האי האיטלקי ברצונם לקבל את תרבות הרומאים ולהיות שווים להם. אך היותם נוצרים אריאנים, עורר עימות עם הכנסייה הקתולית בהנהגת האפיפיור.

סופה הרשמי של רומא היה בשנת 476 לספירת הנוצרים כאשר אודואקר הנהיג מספר שבטים גרמאנים קטנים שהיו בשירות צבא רומא ומרדו, הוכרז על ידם כמלכם. זה לא שינה באופן ממשי את מצב רומא שכן היא כבר הייתה נתונה תחת שוד וביזה זה זמן רב. לקיסר הביזנטי לא נותר אלא להכיר בשלטונו של אודואקר על איטליה, אך לא לאורך זמן. בשנת 488 לספירה מינה הקיסר הביזנטי זנון, את האוסטרוגותים לגרש את אודואקר מאדמת רומא.

המנהיג האוסטרוגותי החשוב ביותר היה תאודוריק הגדול שמשל בשנים 493-526 לספירה. צבא תאודוריק התעמת עם צבא אודואקר בקרב ולאחר כמה הפסדים, בשנת 493 לספירה, ביקש אודואקר לחלוק את השליטה באיטליה עם תאודוריק. אבל תאודוריק הרג אותו במהלך שיחות השלום יחד עם בניו וראשי ממשלו ומינה עצמו לאחר מכן כשליט יחיד באיטליה.

תחת שלטונו של תאודוריק החוק הרומאי ושיטת המיסוי הרומאית המשיכו לתפקד, הייתה זו תקופת שלום ושגשוג. לאחר מותו של תאודוריק החזיקה מעמד הממלכה האוסטרוגותית עד אמצע המאה הששית. ב-538 נהדפו האוסטרוגותים מרומא על–ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאן ותוך 20 שנה, ובמאבקים מרים עם האימפריה הביזנטית ששמרה על כוחה נחלו הפסדים כבדים וחוסלו כליל כעם. לסף הכחדה הגיעו האוסטרוגותים בסביבות שנת 556 לספירה.