מימזיס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מימזיס, פירושו "חיקוי" או ייצוג ביוונית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הן אפלטון והן אריסטו ראו במימזיס ייצוג של הטבע. עם זאת, אפלטון חשב שהבריאה כולה היא חיקוי של עולם האידיאות, ולכן החיקוי האמנותי הוא חיקוי של חיקוי.
אריסטו חשב אף הוא על מימזיס כעל חיקוי של הטבע, אולם, ככל הנראה, במונח "טבע" הוא התכוון לשינוי. העלילה, לכן, היא חיקוי של שינוי, של פעולה.
[עריכה] מימזיס בניגוד לדיגסיס
אריסטו ואפלטון היו גם אלה שהנגידו בין מימזיס לדיגסיס. בדיגסיס אין זו הצורה בה יצירת אמנות מחקה את המציאות, אלא האופן בו המחבר או הדובר מתארים את המאורעות המיוצגים לקהל.
בדיגסיס המחבר פונה לנמעניו ישירות, בכדי לבטא את החופש שהוא נטל לעצמו בייצוג בדיון. לרוב חושבים על דיגסיס כעל "הגדה" (telling), המחבר מספר על הפעולות באופן בלתי ישיר, ומתאר מה הדמויות חושבות ומרגישות, בזמן שמימזיס נתפס כ"הראיה" (showing) של המתחולל בנפש הדמויות באמצעות פעולתן.
האבחנה בין "הראיה" ל"הגדה" הייתה מקובלת עד לשנות החמישים, כשספרו של וויין בות', "The Retoric of Fiction", התפרסם. בות' טען שאבחנה זו היא מלאכותית, מאחר שכל סיפור דורש מספר, בין אם הוא מדגיש את קיומו בטקסט ובין אם לא. בהתאם לכך, גם ההעדפה המקובלת של "הראיה" על פני "הגדה" אין בה תועלת. על כל סופר לבחור את המספר המתאים לאפקטים האמנותיים אותם הוא מנסה להשיג.
[עריכה] ראו גם
- פואטיקה
- מימזיס
- דיגסיס
[עריכה] לקריאה נוספת
- אריך אוארבך, מימזיס - התגלמות המציאות בספרות המערב, מוסד ביאליק, 1958

