טווס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טווס
טווס
הגדל
טווס
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
סוג: טווס
שם מדעי
ויקימינים Pavo

טווס הוא סוג של עוף במשפחת הפסיוניים. הוא מוכר עד מאוד בשל זנבו ההדור של הזכר, המשמש קריטריון לבחירה מינית המתבצעת כשהוא מציג אותו לראווה בפני נקבות בתקופת הרבייה.

מיני הטווס הינם:

  • טווס הודי
  • טווס ירוק (או טווס יאווה)
  • טווס קונגו (נקרא גם טווסית)

תוכן עניינים

[עריכה] סקירה

הטווס האסייתי הטיפוסי השייך למין PAVO כולל את הטווס ההודי המוכר (Pavo cristatus) ואת זה המוכר פחות- הטווס הירוק (Pavo muticus). יש ביולוגים המאמינים כי קיימים לפחות חמישה תת מינים שונים ונדירים העומדים בפני הכחדה של טווס ירוק, בעוד אחרים כוללים אותם כמין אחד. הטווסית (Afropavo congolensis) או טווס קונגו, היא עוף נדיר ביותר שהתגלה ב-1936 ושוכן ביערות קונגו. אורך גוף הטווס הוא כמטר אחד; מניפת נוצות הטווס מגיעה גם כן לאורך זה.

בטבע הטווסים הינם אוכלי כל; הם ניזונים מחלקי צמחים, עלי כותרת של פרחים וראשי זרעים; עם זאת חרקים ופרוקי רגליים אחרים הם מזונם המועדף. הטווס צד בעלי חיים קטנים, דגים קטנים, ופרוקי רגליים על הקרקע, בנחלים רדודים ובאזורים עשביים. נחשים קטנים וזוחלים אחרים חביבים על הטווס החי באזורי פרא. הרכב הירקות מעניק לטווס את הסיבים התזונתיים הנחוצים לו לעיכול שריונות חרקים קשים ועצמות זוחלים קטנים. הטווס הוא אוכל בשר מתוך כורח, כלומר חלבוני בעלי החיים מהם הוא ניזון חיוניים לו לבריאותו ולהתרבותו.

הטווס הירוק הורג את הזוחלים הקטנים מהם הוא ניזון על ידי גירויים לתקיפה חוזרת ונשנית, עד שהם מותשים. אז מצליף הטווס בטרפו ברגליו וכנפיו הקשים. טופרי רגליו משמשות גם כהגנה מפני טורפים.

טווסים מאכלסים אזורי סוואנה טרופית ויערות השוכנים בקרבת חופים.

יש קושי רב בהבחנה בין טווסים ירוקים צעירים לבין אמם. ישנן עדויות מסוימות הגורסות כי לטווס הירוק יש חיים חברתיים מורכבים אשר עשויים לכלול את אימוצם של טווסים צעירים בני שנה ושנתיים בידי אחיהם בני השלוש והארבע.


הקשר בין הטווס האב לבין צאצאיו עשוי לארוך זמן רב. טווסים בני שנה הנגמלים מטיפול אימם מצטרפים לרוב לתא החברתי של אביהם ובתוכו הם חיים.

לטווסים יכולת תעופה. טווסים ירוקים בג'אווה נצפו לעיתים מתעופפים באזור הים אל איים קטנים בהם שוכנות ציפורים. עם זאת באופן כללי נמנעים הטווסים מתעופה פרט לצורך הגעה לענפי עצים, היכן שהם נחים.

כל מיני הטווסים נוהגים לשבת על ענפי עצים החוסים על אזור מחייתם.

[עריכה] נוצות הטווס

לטווס הזכר יש נוצות זנב ססגוניות ירוקות-כחולות או ירוקות. בנוצות יש סדרות "עיניים" הנראות בצורה מיטבית כאשר הטווס פורס את זנבו. לכל מיני הטווס יש ציצת נוצות בראשם.

לטווסת (נקבת הטווס) תערובת של נוצות בצבעי ירוק דהוי, חום ואפור. היא חסרת הזנב הארוך שיש לזכר אך בעלת ציצה.

הנקבות יכולות אף הן להציג את נוצותיהן כדי להדוף סכנות או נקבות מתחרות מפני צאצאיהן.

צבעי נוצותיו של הטווס נראים מבריקים הודות להשתברות האור ותופעת ההתאבכות המתרחשת על ידי סידור מחזורי של חלקים זעירים במבנה הנוצות. הצבעים הנוצרים בזנבו כתוצאה ממבנה הזנב מהווים מרכיב חשוב בססגוניותו, בזוהר שלו ומושפעים לפי זוית הצפייה בזנב. מראהו תלוי אם כן הן במבנה הנוצה והן בפיגמנטים שבה.

בשביה יש לטווס מגוון רחב של גווני נוצות. מדובר במוטציות שנשמרו בשל רביה מכוונת ע" האדם. נכללים בהם צבעי לבן, פחם, ארד, לשם (Opal), אפרסק, סגול ושילוב בין הנ"ל.

[עריכה] חיזור

טווסים יכולים להתרבות בגיל שנתיים. טווסים זכרים מגיעים לבגרות מינית מלאה שנה אחרי כן. בגיל שנתיים נוצות הטווס עדיין לא מפותחות במלואן מבחינת הארוך והצפיפות. גם אם הטווסים בגיל צעיר זה מסוגלים להזדווג עם הנקבות, סיכוייהם קטנים מאוד בשל התחרות מול טווסים בעלי נוצות גדולות יותר. בגיל 3 נוצות הטווס מגיעות לאורכן המקסימלי.

תקופת היחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול; בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסת, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת ליבה. טווסים הם פוליגמיים - הם יכולים להזדווג עם 4 או 5 נקבות במהלך עונת היחום, אך עשויים גם להסתפק באחת.

אם הצליחה ההרבעה, הטווסת תטיל בגומה בקרקע בין 4 ל-7 ביצים הבוקעות לאחר 28 עד 30 יום בהם היא דוגרת עליהן לבדה.

[עריכה] תפוצה וביות

הטווס ההודי הוא יליד תת היבשת ההודית ומהווה בה את הציפור הלאומית. הטווס הירוק הופץ ממיאנמר ומזרחה לג'אווה. הוא מצוי בתאילנד, קמבודיה, בורמה ומלזיה. הטווס הירוק נחשב כעומד תחת סכנת הכחדה כתוצאה מציד וצמצום ופגיעה בשטחי המחיה שלו. ניתן להכליא בין שני המינים. הטווס חי פרא באזורים שצוינו אך הוא בוית כבר בימי קדם. יש השערה לפיה הובאו טווסים מהודו לאירופה בידי אלכסנדר מוקדון. הטווס ההודי נחשב עוף חסון המתרבה היטב בשבי, והוא עוף פופולרי לתצוגה בגני חיות. לעומתו הטווס הירוק חסון פחות ונחשב תוקפני ואינו גדל לרוב בשבי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טווס