משתמש:ינבושד/ארגז2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משתמש:ינבושד


תוכן עניינים

[עריכה] רבן גמליאל הזקן

רבן גמליאל הזקן, תנא בדור הראשון לתנאים. היה נשיא הסנהדרין כ-50 שנה לפני חורבן בית שני. בנו של שמעון בן הלל, דור שלישי להלל הזקן.

נפטר כ-18 שנה לפני חורבן בית המקדש השני.

הראשון שנקרא בתואר רבן.
התוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה.

סתם רבן גמליאל הוא, בדרך כלל, רבן גמליאל דיבנה, נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם ר"ג הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל".

[עריכה] משפחתו

רבן גמליאל הזקן היה נכדו של הלל הזקן.

השיא את בתו לרבי שמעון בן נתנאל הכהן, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי (תוספתא עבודה זרה פרק ג).

בנו היה רבן שמעון בן גמליאל הזקן, שהיה מעשרת הרוגי מלכות, והעיד: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג). אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא" (סוטה מט:).

[עריכה] מנהיג רוחני בתקופה קשה

בימיו "גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות", כלומר - נעקרה ממקומה בלשכת הגזית ועברה למקום מסויים בהר הבית, שנקרא "חנות". וזאת כדי שלא יהיה חיוב מיתה על הרוצחים, שאין סנהדרין קטנה דנה למוות אלא כשיושבת הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית. צעד זה נעשה בעקבות ריבוי הרוצחים וחוסר היכולת לדון אותם (בבלי, עבודה זרה ח ע"ב).

[עריכה] תפילת שמונה עשרה ותיקון ברכת המינים

בימיו גם סודרו 18 ברכות שבתפילת שמונה עשרה, ונתקנה ברכת המינים על ידי שמואל הקטן.

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם ר"ג לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותיקנה
-- בבלי, ברכות כח ע"ב

במבט ראשון נראה שמדובר ברבן גמליאל דיבנה, ואולם עיון נוסף במקורות יוכיח שמדובר בסבו, רבן גמליאל הזקן, כיוון ששמואל הקטן, מתקן ברכת המינים, נפטר עוד בחייו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן, אביו של רבן גמליאל דיבנה (ובנו של רבן גמליאל הזקן). כן מוכח מהתלמוד הבבלי (סוטה מח ע"ב), שם מובא ששמואל הקטן ניבא בשעת מיתתו את הריגתם של רבן שמעון בן גמליאל הראשון ושל רבי ישמעאל כהן גדול, שהיו מעשרה הרוגי מלכות. ממקור זה, וממקורות נוספים, מוכח ששמואל הקטן חי בתקופתו של רבן גמליאל הזקן, ובתקופה זו תוקנה ברכת המינים.

הדבר נעשה ביבנה למרות העובדה שמושב הסנהדרין וההנהגה הרוחנית היה אז בירושלים, וההשערה היא שנוכחותם של צדוקים ומינים בירושלים מנעה אפשרות לצעד משמעותי כזה, ולכן הוצרך ר"ג לעשות זאת ביבנה.

[עריכה] "אבד חסיד מן הארץ"

המשנה (סוטה ט, טז) כותבת ש"משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות". הדברים מתפרשים בתלמוד (בבלי, מגילה כא ע"א). שם נכתב שמימות משה ועד רבן גמליאל הזקן לא היו למדין תורה אלא מעומד. משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב. וזהו מה ששנינו "משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה".

[עריכה] קשרים עם אגריפס המלך

ר"ג עמד בקשרים עם המלך אגריפס הראשון, וזה היה נוהג להתייעץ עמו ועם שאר החכמים בעניינים שונים. בתלמוד הבבלי (פסחים פח ע"ב) מובאת ברייתא ובה מסופר, שבקרבן הפסח של המלך והמלכה התעוררה בעייה הלכתית כיוון שהשליח שחט שתי בהמות לקרבן. עוד סופר על שאלה הלכתית בעניין שרץ שנמצא בבית המטבחיים, "ובקשו לטמא כל הסעודה כולה. באו ושאלו את המלך, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה. באו ושאלו את המלכה, אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל. באו ושאלו אותו". הברייתא מסיימת, "נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל; נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל".

[עריכה] תקנותיו

ר"ג התקין כמה תקנות, כמה מהן בענייני גיטין, ו"מפני תיקון העולם". בין התקנות:

  • אישה רשאית להינשא גם במקרה שעד אחד בלבד מעיד על מות בעלה (משנה יבמות טז, ז).
  • הבעל, ששלח גט לאשתו, לא יוכל לכנס בית דין שלא בפני האשה או השליח (שנשלח למסור לה את הגט), ולבטל בפניהם את הגט קודם שהגיע לידי האשה (משנה גיטין ד, ב).
  • בכתיבת שמות האיש והאשה בגט - יש לדאוג שלא ייווצר בלבול ולעז בעקבות שינוי שמם של האיש והאשה במקום מגוריהם, ושמותיהם ייכתבו באופן ברור ומוחלט ("איש פלוני וכל שם שיש לו", משנה גיטין ד, ב).
  • אלמנה שבאה לגבות כתובתה מהנכסים שירשו היתומים, תנדור משהו כבקשת היתומים, ותגבה כתובתה מהנכסים שלפניהם (משנה גיטין ד, ג).
  • עדי קידוש החודש, שהגיעו לחצר "בית יעזק" בשבת, יוכלו ללכת 2000 אמה לכל רוח, ולא כדינו של היוצא מחוץ לתחום בשבת, שאין לו אלא ארבע אמות לכל רוח (משנה ראש השנה ב, ו).
  • במאמציו לפעול למען "תיקון העולם", אף נהג מנהג בזיון בעצמו כדי לשמש דוגמה אישית: "בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחים אותו ובורחין (מפני שהתכריכים היו יקרים ביותר). עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן" (בבלי, כתובות, ח ע"ב).

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] הצעת תבנית:נשיאי הסנהדרין

נשיאי הסנהדרין

יוסי בן יועזר | יהושע בן פרחיה | יהודה בן טבאי או שמעון בן שטח | שמעיה | הלל הזקן | שמעון בן הלל | רבן גמליאל הזקן | רשב"ג הזקן | רבן יוחנן בן זכאי | רבן גמליאל דיבנה | (רבי אלעזר בן עזריה) | רבן שמעון בן גמליאל | רבי יהודה הנשיא | רבן גמליאל (III) | רבי יהודה נשיאה (I) | רבן גמליאל (IV) | רבי יהודה נשיאה (II) | הלל נשיאה | רבן גמליאל (V) | רבי יהודה נשיאה (III) | רבן גמליאל (VI)

לא לשכוח את רבי אלעזר בן עזריה. ---י.--- 18:41, 3 אפריל 2006 (UTC)

תודה. ינבושד 20:02, 5 אפריל 2006 (UTC)

[עריכה] הצעת תבנית:נשיאי בית הלל (במקום הקודמת)

נשיאי בית הלל

הלל הזקן
שמעון בן הלל
רבן גמליאל הזקן
רבן שמעון בן גמליאל הזקן
רבן גמליאל דיבנה
רבן שמעון בן גמליאל
רבי יהודה הנשיא
רבן גמליאל ברבי
רבי יהודה נשיאה
רבן גמליאל הרביעי
רבי יהודה נשיאה השני
הלל נשיאה
רבן גמליאל החמישי
רבי יהודה נשיאה השלישי
רבן גמליאל השישי

חשיבותה של התבנית נובע מכך שבמשפחת הנשיאים של בית הלל שמות שחוזרים על עצמם (שמעון, גמליאל, יהודה, הלל), דבר שגורם לקורא להתבלבל. לצורך ההתמצאות נוצרה תבנית פשוטה זו, והיא תסייע לקורא להבין באיזה נשיא מדבר הערך, בהבליטהּ את שמו ברשימה המסודרת של נשיאים בית הלל. על כן גם צריכה התבנית להופיע בראש הערך. בברכה, ינבושד.

[עריכה] רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רשב"ג הראשון) - תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים. נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות.

[עריכה] משפחתו

רבן שמעון (רשב"ג) היה בנו של רבן גמליאל הזקן ונין של הלל הזקן.

שמו - שמעון - זהה לשם סבו, שמעון בן הלל, וגם לשם נכדו, רבן שמעון בן גמליאל (השני). במקורות הוא נקרא גם "רבן שמעון בן גמליאל הזקן" או "רשב"ג הנהרג", כדי להבדילו מנכדו. אבל לפעמים הוא מופיע בשם "רבן שמעון בן גמליאל" ללא תוספת, דבר שיוצר בלבול וקושי בהבחנה בינו לבין נכדו.

בנו היה רבן גמליאל דיבנה.

בתו, אימא שלום, נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי (בבלי, בבא מציעא נט ע"ב).

בתלמוד (סוטה, מט ע"ב) מובאת הפסקה הבאה בשם רבן שמעון: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג), אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא". יש המייחסים פסקה זו לנכדו.

[עריכה] המנהיג והתקופה

נתמנה לנשיא כ-18 שנה לפני החורבן, והיה אחרון הנשיאים בתקופת בית המקדש. התלמוד (בבלי, שבת טו ע"א) מביא ברייתא בזו הלשון: "הלל ושמעון, גמליאל ושמעון (הוא רשב"ג הזקן), נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה".

בתקופתו מקום מושבה של הסנהדרין היה בירושלים, אבל לא במקום הטבעי, לשכת הגזית, אלא ב"גלות" הראשונה של הסנהדרין - חנויות שבהר הבית, לשם נדדה הסנהדרין בימי אביו.

בתקופת נשיאותו היה המרד הגדול נגד הרומאים, ורבן שמעון - כמו גם רבן יוחנן בן זכאי - התנגד למרד.

[עריכה] ממעשיו המפורסמים והנהגותיו

לא הרבה דברים נמסרו במקורות בשמו של רבן שמעון, אך חלק מתורתו מובא כדברי "בית הלל".

[עריכה] שמחת החג

מפורסמת השתתפותו של רבן שמעון בשמחת בית השואבה, שנערכה בבית המקדש בחול המועד של חג הסוכות. וכך מסופר בתלמוד (בבלי, סוכה נג ע"א):
אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר (אש), וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה - נועץ שני אגודליו בארץ, ושׁוחה (מתכופף) ונושק את הרצפה, וזוקֵף, ואין כל ברִייה יכולה לעשות כן.

[עריכה] הוזלת מחיר הקינים

מן המפורסמות בפעולותיו של רבן שמעון, הייתה הוראתו בנושא הקינים. "קן" היא זוג תורים או בני יונה, שנדרשים לקרבן של יולדת, מצורע ועוד.
מספרת המשנה (כריתות א, ז): מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב - מחירו של כל קן (זוג עופות) היה דינר זהב, מחיר מופקע במושגים של אותם ימים (שווה ל-25 דינרי כסף).
אמר רבן שמעון בן גמליאל (הזקן): המעון הזה! (לשון שבועה בבית המקדש), לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין - לא אלך לישון עד שיהיה המחיר זול ויהיה כל קן נמכר בדינרי כסף, כלומר בזול.
נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות (לא בספק), מביאה קרבן אחד - על לידה אחת או זיבה אחת, קן שהוא עולה וחטאת, ואוכלת בזבחים - נטהרה ויכולה לאכול בבשר קדשים, ואין השאר עליה חובה - אינה חייבת להשלים קרבנותיה של ארבע לידות או זיבות. דבר זה הוא הוראה יוצאת דופן, שכן לפי הדין המקורי (שמביאה המשנה לפני המעשה) חייבת היא להשלים שאר הקרבנות. ואולם רשב"ג היקל בהוראה זו, משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כדי להביא להוזלת הקינים ולמנוע תקלות הלכתיות אחרות, שעלולים חייבי הקרבנות להימנע מהבאת הקרבנות לגמרי, בגלל המחיר המופקע.
(פירוש אחר גורס שלא היתה כאן כל חריגה מההלכה, אלא הנשים טעו בתחילה בחושבן שאינן טהורות עד להקרבת כל חמשת הקרבנות. ורשב"ג עמד ופירסם את ההלכה, שלעניין טהרה מספיק קרבן אחד, "ואין השאר עליה חובה" לצורך טהרה לאכול בקדשים.)
מסכמת המשנה: ועמדו קינים בו ביום ברבעתיים - הוזלו הקינים באופן משמעותי, וכל קן נמכר עתה ברבע דינר כסף (הוזלה פי מאה) או - לפירוש אחר - בחצי דינר כסף (הוזלה פי חמישים).

[עריכה] הריגתו

הצרות שפקדו את העם לא פסחוּ על הנשיא.

את האסונות ניבא שמואל הקטן בשעת פטירתו, וכה אמר: "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא" (בבלי, סוטה מח ע"ב). בתרגום לעברית, על פי פירוש רש"י: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - ייהרגו בחרב, וחבריהם להריגה בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העולם.

רבן שמעון הוּצא להורג, על פי המסורת, יחד עם רבי ישמעאל כהן גדול, בתאריך כ"ה בסיון.

במסכת שמחות, מן המסכתות הקטנות (פרק ח), מסופר, שלפני הוצאתם להורג בכה האחד. שאל אותו רעהו: מפני מה אתה אתה בוכה? הרי "לשתי פסיעות אתה נתון בחלקם של צדיקים", כלומר: מרחק שתי פסיעות בלבד מבדיל בינך ובין הצדיקים שבגן עדן; ואתה בוכה?! אמר לו: אני בוכה על שאנו נהרגים כעובדי עבודה זרה, כמחללי שבתות, כמגלֵּי עריות וכשופכי דמים. אמר לו: רבי, שמא סועד היית או ישֵן, ובאה אישה לשאול על נידתה ועל טומאתה וטהרתה, ואמרת לה: המתיני עד שאישן; והתורה אמרה "כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו ... והרגתי אתכם בחרב".

השמועה על מותם הגיעה לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירא, והם חגרו מתניהם שׂק וקרעו בגדיהם ואמרו: "אחינו ישראל, אילו טובה היתה לעולם תחילה - לא היו מקבלים (אותה) אלא רבן שמעון ורבי ישמעאל, ועכשיו - גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (שלא יראו את הפורענות)".

הרומאים לא הסכימו לאפשר לבנו, רבן גמליאל, לרשת את התפקיד, ואף רצו להורגו. רבן יוחנן בן זכאי ביקש מהם להימנע מכך, ונענה בהסכמה. עם הריגתו של רבן שמעון, תפס רבן יוחנן בן זכאי את תפקיד הנשיא למשך שנים אחדות, שבהן תיקן תקנות והרים מעט את רוח העם לאחר החורבן, תוך שהוא מעביר את בירת התורה מירושלים החרבה ליבנה. לאחר מכן מסר את התפקיד לבנו של רבן שמעון, רבן גמליאל דיבנה.

[עריכה] קישורים חיצוניים


[עריכה] הלל נשיאה

הנשיאים מזרע הלל הזקן

הלל הזקן
שמעון בן הלל
רבן גמליאל הזקן
רבן שמעון בן גמליאל הזקן
(רבן יוחנן בן זכאי)
רבן גמליאל דיבנה
(רבי אלעזר בן עזריה)
רבן שמעון בן גמליאל
רבי יהודה הנשיא
רבן גמליאל ברבי
רבי יהודה נשיאה
רבן גמליאל הרביעי
רבי יהודה נשיאה השני
הלל נשיאה
רבן גמליאל החמישי
רבי יהודה נשיאה השלישי
רבן גמליאל השישי

הלל נשיאה (הנשיא, בארמית), שמפורסם גם כהלל השני, היה נשיא הסנהדרין בדור הרביעי-חמישי לאמוראי ארץ ישראל. מפורסם בעיקר כמי שתיקן את הלוח העברי כלוח שמבוסס על חשבונות, במקום על מופעי הירח.

[עריכה] תקופתו

הלל חי בארץ ישראל, בערך בזמן בו חיו ופעלו אביי ורבא בבבל, ומעט אחריהם.

בתקופתו של הלל אירעו צרות רבות ליהודים בארץ ישראל, בעיקר בגלל הנצרות, שבתקופה זו המשיכה להתפשט בעולם באופן משמעותי, ואף קיבלה את הכרתו של הקיסר קונסטנטינוס, מה שגרם לרדיפות רבות כנגד יהודים.
רבות מישיבות ארץ ישראל נחרבו, ויהודים המשיכו לעזוב את הארץ.

על הגזירות הקשות של אותה תקופה כתב גם רב שרירא גאון באיגרתו, בציינו את גזירות השמד ואת התמעטות התורה בארץ ישראל.

[עריכה] תיקון הלוח העברי

ערך מורחב – הלוח העברי#גיבוש הלוח העברי הנוכחי

[עריכה] המסורת על תיקון הלוח

הלל נשיאה מפורסם בעיקר כמי שהוביל את מעבר הלוח העברי לקביעוּת על פי חשבון, במקום על פי ראיית הלבנה, כפי שהיה מקובל עד אז.

לפי המסורת, שאחד המקורות הקדומים שלה הוא באיגרת רב האי גאון, תקנה זו תיקן הלל בשנת ד'קי"ט (359). תאריך זה מקובל גם לפי ראיות היסטוריות עקיפות.

הרמב"ן, בחיבורו "ספר הזכות", מציין זאת גם כן: "מימי הלל בנו של רבי יהודה נשיאה, שנת תר"ע לשטרות, בטלה (סמכות) הסנהדרין בארץ ישראל, ובטלו ממנה מומחים, והוא שתיקן סדר העיבור ומנה שנים וקידש חדשים לדורות".

[עריכה] צורך השעה

דף מתוך לוח שנה משנת ה'תשכ"ז. מה בדיוק תיקן הלל?
הגדל
דף מתוך לוח שנה משנת ה'תשכ"ז. מה בדיוק תיקן הלל?

תקנתו זו של הלל הייתה צורך השעה. הצרות התגברו, וגזירות שמד רבות נגזרו על היהודים. בנוסף לכך, היו נסיונות שונים של הנוצרים לשבש את קידוש החודש ואת קביעתם של התאריכים והמועדים היהודיים. גם סמכויותיה של הסנהדרין קוצצו ונשללו ממנה בזו אחר זו.

לנוכח כל הצרות הללו, שתכפו ובאו, ריחפה סכנה ממשית מעל האפשרות שהעם המתפזר בגלות יוכל להמשיך ולשמור על המועדים, בהיעדר סמכות תורנית עליונה שתמשיך את קביעת ראשי החודשים והשנים, וכתוצאה מכך עלול להתבלנל התאריך האחיד שלפיו נקבעים המועדים, ולא יהיה אפשרי לחגוג אותם בזמנם.

[עריכה] מה בדיוק תיקן הלל?

בראות הלל את כל זאת, עמד הוא ובית דינו ותיקנו, שמעתה לא ייקבע ראש החודש על פי מופעי הירח, אלא לפי חשבונות מסודרים וקבועים, שיסודם הוא המולד ומהלך הירח. גם קביעת השנה המעוברת נתונה לחשבון קבוע, במקום בית דין שישב ודן בכל פעם האם לעבר את השנה.

ראשונים רבים דנו בתקנת הלל, ויש מחלוקות מה בדיוק היה כלול בה, ומנין הייתה להלל הסמכות לכך. יש שטוענים, שהסמכות לכך היא מתוקף הלכה למשה מסיני, שקובעת שהלוח ייקבע לפי חשבון במקרים מסוימים או בכלל. ואולם יש שטוענים שלהלל הייתה סמכות לכך מכח היותו נשיא הסנהדרין, בית דין של סמוכים, והלל קידש את החודשים והשנים מראש ("למפרע").

[עריכה] האם הלל סיכם את כל פרטי חשבון הלוח?

גם בנושא זה היו מחלוקות במשך הדורות.
ואולם, מניתוח של מסמכים שנתגלו בגניזה הקהירית ומראָיות אחרות עולה, שכללי הלוח נתגבשו במשך השנים מאז תקנתו של הלל ובמשך הדורות, והגיעו לחתימה סופית רק כחמש מאות שנה אחריו. בתוך תקופה זו, ומעט אחריה, היו הכללים שמורים בסוד, ולכן קשה לעקוב אחרי התפתחות הפרטים, וחוקרים שונים העלו כמה השערות בנושא זה.

[עריכה] משפחת הנשיאים והערפל ההיסטורי

הלל היה צאצא למשפחת הנשיאים של רבן גמליאל ורבי יהודה הנשיא - השושלת של הלל הזקן. בכתבי הגאונים והראשונים הוא נזכר כ"הלל בנו של רבי יהודה נשיאה".

לגבי הייחוס המדוייק, אין זה ברור אם הלל נשיאה היה בנו של רבי יהודה נשיאה הראשון (נכדו של רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה), או בנו של רבי יהודה נשיאה השני (נכד של הנ"ל), או אולי של רבי יהודה נשיאה השלישי.

הכינוי "הלל השני" בא להבדילו מראש המשפחה, הלל הזקן. יש שמכנים אותו "הלל השלישי", כיון שלרבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, היה נכד בשם הלל, שקדם להלל נשיאה.

[עריכה] היש להלל אזכור בתלמוד?

הלל אינו מוזכר במפורש באף אחד מן התלמודים. כל "הלל" שנאמר בתלמוד כוונתו להלל הזקן, או להלל נכדו של רבי יהודה הנשיא (שחי בדור הראשון לאמוראים), ויש אף אמורא בבלי שנקרא רב הלל, וחי בדור השישי.

בתלמוד הבבלי, במסכת פסחים (דף קטו ע"א), נאמר: "הכי אמר הלל משמיה דגמרא", ואחת ההשערות היא שזהו הלל נשיאה. את ההשערה הזאת מעלה היעב"ץ בהגהותיו על התלמוד שם. ואולם, רבים גורסים שם בגמרא "רב הלל".

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] ינבושד

יַנְבּוּשָׁד (או "ינבושאד") - רבו של אדם הראשון, לפי הנאמר בספר הפלחה הנבטית, ספר של מלומד נבטי בשם אחמד אבן וחשיה אלנבטי לפני כ-750 שנה.

רבי יהודה הלוי, בספרו "הכוזרי" (מאמר ראשון, סא), מביא זאת בדרך אגב, בתוך הדיון על גיל העולם לפי אמונות שונות, וזו לשונו: "נתחברו עם זה ספרים מעטים, חיברום אחדים מבני-אדם, יתרמה בהם חלוש הדעת, כגון מקצת ספרי החוזים בכוכבים המניחים בהם תאריכים עשרות אלפי שנים, כגון ספר הפלחה הנבטית, מזכיר שָם שֵמות ינבושד וצגרית ודואני, ומדמה שהם היו לפני אדם, ושינבושד מהם והוא רבו של אדם הראשון, וכיוצא בדומה לזה".

רבי יהודה הלוי, וכן הרמב"ם (מורה נבוכים ג, כט), ראו בספר הנזכר ספר הזוי.



[עריכה] רבי ישמעאל

ערך זה עוסק ברבי ישמעאל חברו של רבי עקיבא; לערך העוסק בכהן הגדול שהוצא להורג, ראו רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.
ינבושד/ארגז2
דור: 3 לתנאים
רבותיו: רבי נחוניה בן הקנה, רבי יהושע, רבי אליעזר
חבריו: רבי עקיבא
תלמידיו: רבי מאיר, רבי יונתן, רבי יאשיה
בית מדרש: בית הלל, בי רבי ישמעאל



רבי ישמעאל בן אלישע, מגדולי הדור השלישי של התנאים. בעל הברייתא על המידות שהתורה נדרשת בהן, וחברו של רבי עקיבא.

בצעירותו למד תורה מפי רבי יהושע בן חנניה, שפדה אותו מן השבי. לאחר מכן למד רבי ישמעאל תורה מפי רבי נחוניה בן הקנה ומפי רבי אליעזר בן הורקנוס. כן קשר רבי ישמעאל יחסי ידידוּת אמיצים עם רבי עקיבא שהיה בר פלוגתא גדול שלו בהלכה.

[עריכה] תורתו

רבי ישמעאל התגורר בכפר אזיז שבדרום יהודה ליד גבול אדום, ומשם היה מגיע ליבנה כדי לדון עם החכמים בענייני הלכה. כשגלתה הסנהדרין לאושא נדד עמה גם רבי ישמעאל.

[עריכה] שיטתו

בבית מדרשו של רבי ישמעאל הושתת הלימוד על פשוטו של מקרא והיגיון, ולא על פלפולים המבוססים על אותיות יתרות או חסרות במקרא. זאת בניגוד לשיטתו של רבי עקיבא, שהיה מפלפל, ומרבה לדרוש אותיות ומילים מיותרות. רבי ישמעאל הרבה להביא משלים לדינים שונים. בהלכה נקט את שיטתם של בית הלל.

בתלמוד שכיחה מחרוזת המילים "תנא דבי רבי ישמעאל", שמובאת בפיתחן של ברייתות ששָנה החכם מבית מדרשו של רבי ישמעאל.

מתורתו של רבי ישמעאל עולה כי הוא היה מיוחד באהבת ישראל. הוא צידד בכך שפיתרון בעיות הפרנסה צריך להשתלב עם לימוד התורה שהיא המצווה הגדולה ביותר (ברכות, לה ע"ב).

[עריכה] הכללים למדרש

רבי ישמעאל הוא בעל הברייתא שמביאה את שלוש עשרה ה"מידות שהתורה נדרשת בהן", שהן שיטות לדרשת הפסוקים ומציאת העולֶה מתוך הכתוב, שלא נאמר בו במפורש.


ערך מורחב – מידות שהתורה נדרשת בהן#שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל

רבי ישמעאל העדיף את שיטת הלימוד ב"כלל ופרט", שמתמקד ביחסי הכללים והפרטים המפורשים בכתוב, ועל פיהם נרמז מה שלא נכתב, לעומת רבי עקיבא שדרש ב"ריבוי ומיעוט", שיטת-מדרש שמתייחסת אל הפרטים כעצמאיים, ואינה מחשיבה אותם כפירושו של הכלל. ההבדל בין שתי השיטות מתבטא בהיקף הדברים אותם לומדים מן הכתוב [4].

[עריכה] היופי

לבד מגדולתו בתורה, נודע רבי ישמעאל ביופיו הבלתי-רגיל. יופיו מוזכר באחדים מסיפורי חז"ל.
בעת חורבן בית המקדש, והוא ילד קטן, נשבה רבי ישמעאל, נלקח לרומא והוחזק שם בבית אסורים. רבי יהושע בן חנניה הגיע באחד ממסעותיו לרומא, ושם גילו את אוזנו כי בבית האסורים נמצא ילד יפה, בן ענִיים. עמד רבי יהושע בפיתחו וקרא בקול גדול את הפסוק (ישעיה מב, כד): "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?" והנה שמע מבית האסורים קולו של ילד, שהמשיך מזכרונו את הפסוק: "הלוֹא ה' זוּ חטאנו לו ולא אָבוּ בדרכיו הָלוֹך, ולא שמעו בתורתו". שמע זאת רבי יהושע ואמר: מובטחני בו שיהא מורה הוראה בישראל, ולא אזוז מכאן עד שאפדה אותו בכל סכום שיידרש". רבי יהושע שילם את הסכום הגבוה שנדרש, ופדה אותו. לימים הגשים הנער את הציפיות שתלה בו פודהו, והיה לאחד מגדולי ההוראה בישראל. (גיטין, נח ע"א). יצויין, שיש שמטילים ספק בזיהוי סיפור הפדיון עם רבי ישמעאל זה.

היופי מוזכר בדבריו של רבי ישמעאל גם בהקשר של הלכות נדרים והתרתם, ושם מתייחס רבי ישמעאל ליופיין של בנות ישראל. "ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנאה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בנִי, מִזו נדרת? אמר לו: לאו. והתירהּ רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה. וכן הוא אומר בשאול (שמואל-ב א): בנות ישראל אל שאול בכינה" (נדרים סו, ע"א).

[עריכה] בלבול בזיהוי

הזיהוי של "רבי ישמעאל" כ"רבי ישמעאל בן אלישע" שנוי במחלוקת. במקורות נזכר גם "רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול", וזה מוסיף על המבוכה. ואכן, בספר "סדר הדורות"[1] מוזכרת האפשרות שהיו שלושה "רבי ישמעאל".

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה כהן גדול בבית המקדש, והוצא להורג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן, בסמוך לחורבן הבית [2] , ולפי זה היה בדור הראשון לתנאים. ואולם, "רבי ישמעאל" סתם הוא חברו של רבי עקיבא, מן הדור השלישי לתנאים, ותלמידיו הם בני הדור הרביעי. על כן, מוזכר בספר "סדר הדורות" ובמקורות נוספים [3], יש לומר שאלו שני אישים שונים.
דעה נוספת גורסת שזוהי אישיות אחת, ולא היה ר' ישמעאל כהן גדול בבית המקדש השני, אלא בזמן הקצר של חידוש העבודה בימי מרד בר כוכבא. אולם, לשיטה זו סותרים המקורות שמספרים על הוצאתו להורג יחד עם רשב"ג הזקן, שהיה בדור הראשון לתנאים.

גם הזיהוי של "רבי ישמעאל" סתם עם "רבי ישמעאל בן אלישע" (לא הכהן הגדול[4]) אינו מוסכם על הכול. "רבי ישמעאל בן אלישע" מוזכר, לדוגמא, בסיפור הפדיון ברומא על ידי רבי יהושע[5]. "סדר הדורות" מביא פקפוק באפשרות שרבי ישמעאל (סתם), חברו של רבי עקיבא, היה ילד בזמן חורבן הבית. אבל, מעשה שמופיע בתלמוד הבבלי (שבת יב ע"ב) בשם "רבי ישמעאל בן אלישע", מופיע בירושלמי (שבת פ"א ה"ג) בשם "רבי ישמעאל" סתם, ואפשר שמכאן הוכחה שזה אותו חכם[6].

ב"סדר הדורות" מועלית השערה שרבי ישמעאל בן אלישע הוא נכדו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול[7].

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ר' יחיאל ב"ר שלמה היילפרין, אב"ד מינסק, נולד בערך בשנת ה'ת"כ (1660).
  2. ^ סוטה מח ע"ב ורש"י שם; אבות דרבי נתן לח, ג; מסכת שמחות (מן המסכתות הקטנות), פרק ח; ועוד.
  3. ^ עיין יבמות קד ע"א בתוספות ד"ה אמר
  4. ^ אם כי, יש לציין, שלפעמים כשמוזכר "רבי ישמעאל בן אלישע" הכוונה היא לרבי ישמעאל כהן גדול.
  5. ^ גיטין נח, ע"א.
  6. ^ ראו באטלס "עץ חיים" של הרב רפאל הלפרין, כרך ד', ערך "רבי ישמעאל" (עמ' 240).
  7. ^ ראו אטלס "עץ חיים", שם, ערך "ר' ישמעאל בן אלישע" (עמ' 241).

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

ינבושד/ארגז2
דור: דור ראשון לתנאים


חבריו: רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא סגן הכהנים


בית מדרש: בית הלל



רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - מראשי הדור הראשון של התנאים. שימש ככהן גדול בבית המקדש השני. היה מעשרת הרוגי מלכות, והוצא להורג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן (אבות דרבי נתן לח, ג).

[עריכה] לפני ולפנים

רבי ישמעאל היה כהן גדול בסוף ימי בית המקדש השני, ובתלמוד, מסכת ברכות (ז ע"א), מובאים דבריו, שבהם הוא מספר בתיאור ציוּרִי על כניסתו לקודש הקודשים ("לפני ולפנים"), שנכנס אליו רק הכהן הגדול, ביום הכיפורים:

"תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו"

[עריכה] הוצאתו להורג

חבריו העידו בו כי ידע את השם המפורש ובעזרתו עלה לרקיע כדי לברר אם גזירת הרוגי מלכות נגזרה מן השמיים.

שמואל הקטן חזה את הריגתו מראש, וסיפר לסובבים אותו בשעת פטירתו: "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא" (סוטה מח ע"ב). בתרגום לעברית, על פי פירוש רש"י: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - ייהרגו בחרב, וחבריהם להריגה בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העולם.

רבי ישמעאל כהן גדול הוצא להורג, יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן, על פי המסורת, בתאריך כ"ה בסיון.

על יומו האחרון של רבי ישמעאל מספרים חז"ל, כי כאשר עמדו הרומאים להוציאו להורג בין שאר עשרת הרוגי מלכות, הביטה בו בת הקיסר וחמדה את יופיו, שהיה משבעת האנשים היפים שהיו בעולם, ופניו דומים למלאך ה'. נתמלאה בת הקיסר חמדה וביקשה מאביה: תן לי בקשה אחת! אמר לה: כל מה שתאמרי אעשה חוץ מרבי ישמעאל וחבריו. אמר לו ביתו: בקשה ממך, החיה אותו! השיב הקיסר: איני יכול, שכבר נשבעתי להרגם. אם כן, ביקשה הבת, צַווה ויפשיטו עור פניו כדי להסתכל בו במקום מראה. הסכים האב האכזרי לכך, וציווה להפשיט מעל רבי ישמעאל את עור פניו בעודו חי. לאחר מכן, מקץ שורה של עינויים איומים, נפטר רבי ישמעאל. האגדה מראה עד היום חורבות של ארמון המיוחס לבת הקיסר, ומספרת שלאחר הוצאת רבי ישמעאל להורג חנטה בת הקיסר את עור פניו באפרסמון כדי שתוכל לראותו תמיד. עור פניו הולבש על פניו של אדם חיגר (קטוע רגליים), בחג רומי מיוחד שנחוג אחת לשבעים שנה (מסכת עבודה זרה יא ע"ב).

המסורת מזהה את קברו של רבי ישמעאל כהן גדול בכפר סאג'ור. ישנו מקור קדום הגורס כי הקבר נמצא בסביבות כפר יונה, בסמוך לקבר יונה הנביא אולם דעת מיעוט זו לא התקבלה.

[עריכה] קשר אפשרי לרבי ישמעאל

ספר "סדר הדורות", וחוקרי-תנאים-ואמוראים נוספים, דנו בשאלת הקשר בין רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול לרבי ישמעאל חברו של רבי עקיבא, מן הדור השלישי לתנאים. אחת ההשערות היא שרבי ישמעאל היה נכדו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

ערך מורחב – רבי ישמעאל#בלבול בזיהוי

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] אלעזר הכהן

אלעזר - בנו השלישי של אהרן הכהן (שמות ו, כג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עימו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (במדבר ג, לב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון (ירושלמי שבת, י, ג {דף סב, ב בדפוס וילנא}).

בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.


[עריכה] פינחס

ערך זה עוסק בדמות התנ"כית; לערך העוסק בפרשה בספר במדבר, ראו פרשת פינחס.

פינחס - בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן.

מוזכר בעיקר בשל מעשה הקנאה שלו לשם ה', בעת הריגתו את זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, ואת כזבי בת צור, בת נשיא מדין, בשעת חטא פעור בשיטים, בשנה הארבעים ליציאת מצרים. בעקבות המעשה, הוכרז פינחס ככהן מובחר ("ונתתי לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם"), ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו ככהן גדול. לאחר מכן פיקד פינחס על 12,000 הלוחמים שנלחמו במדין כנקמה על המעשה בשיטים.


לפי המדרש הוא היה אחד משני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע בן נון לרגל ביריחו לפני כיבוש העיר. נחלתו הייתה בהר אפרים ב"גבעת פינחס" שנקראה על שמו, ושם הוא קבר את אביו (יהושע, כ"ד, ל"ג).

לפי חז"ל הוא שימש ככהן גדול בזמנו של השופט יפתח הגלעדי ובשל חילוקי דעות ביניהם לא הותר הנדר שנדר יפתח להקריב את בתו, דבר שגרר ביקורת חריפה הן על פינחס והן על יפתח.

לפי המדרש "פינחס הוא אליהו", ואליהו הנביא נחשב כהמשכו (הפיסי או הרוחני) של פינחס. ממילא, לפי פירוש זה אליהו הוא כהן.

פרשה בתורה נקראת על שמו - פרשת פינחס שבספר במדבר.



[עריכה] בצלאל בן אורי

בצלאל בן אורי היה האומן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון, עיצוב ובניית אוהל מועד, כליו, ובגדי הכהונה.

האקדמיה לאומנות ועיצוב, "בצלאל", נקראת על שמו.

[עריכה] המינוי

בשנה הראשונה ליציאת מצרים, פנה הקב"ה אל משה, בסיום הציווי על הכנת המשכן, והציע למנות את בצלאל, יחד עם אהליאב בן אחיסמך משבט דן, לבצע את מלאכת המשכן וכליו.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת, לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ, לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב נָתַתִּי חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ. אֵת אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת, וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו, וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל. וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו, וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ, וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת-כַּנּוֹ. וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְאֶת-בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן. וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ.
-- שמות לא, א-יא


משה חוזר לעם ישראל ומבשר להם על המינוי:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה.
-- שמות לה, ל


[עריכה] בצלאל ומינויו בראי חז"ל

חז"ל ראו במינויו של בצלאל דוגמה לדורות למינוי פרנס על הציבור[8]:

"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר[9]: רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הָגוּן עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפנַי לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?".

חז"ל מזכירים את בצלאל לשבח, ומכנים אותו "פרנס טוב". הוא נמנה בין "שלושה דברים שמכריז עליהם הקב"ה בעצמו"[10].

[עריכה] ביצוע המלאכה

משה קרא אל בצלאל ואל אהליאב, והטיל עליהם את ביצוע המלאכה:

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ, כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.
-- שמות לח, כב

הצוות בראשותו של בצלאל עבד בבניין המשכן במשך כמה חודשים. התורה מסכמת את העבודה:

וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
-- שמות לח, כב


חז"ל משבחים את בצלאל על חוכמתו שבה השתמש בעבודתו, ומביאים דוגמה לכך[11]:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'לך, אמור לו לבצלאל, עשֵׂה לי משכן, ארון וכלים' - הלך משה והפך ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן! אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן?! כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים! אמר לו: שמא בְּצֵל אֵל היית וידעת?".

חוכמתו מתבטאת גם במאמר הבא:

"אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ."

[עריכה] משפחתו

אורי, אביו של בצלאל, היה בנו של חור משבט יהודה, שהיה בנם של אפרת (הזהה עם מרים אחות משה, על פי המדרש) וכלב בן יפונה. במסכת סנהדרין[12], מובא סיפורו כהוכחה לכך שבתקופות מסוימות היה ניתן ללדת בגיל שמונה, על פי חישוב גילו של כלב, המופיע במקרא, והמדרש שעל פיו בצלאל היה בן שלוש עשרה שנה בעת בנין המשכן.

ייחוסו מוזכר במקרא בספר דברי הימים-א ב, כ.

[עריכה] הערות

  1. ^ ר' יחיאל ב"ר שלמה היילפרין, אב"ד מינסק, נולד בערך בשנת ה'ת"כ (1660).
  2. ^ סוטה מח ע"ב ורש"י שם; אבות דרבי נתן לח, ג; מסכת שמחות (מן המסכתות הקטנות), פרק ח; ועוד.
  3. ^ עיין יבמות קד ע"א בתוספות ד"ה אמר
  4. ^ אם כי, יש לציין, שלפעמים כשמוזכר "רבי ישמעאל בן אלישע" הכוונה היא לרבי ישמעאל כהן גדול.
  5. ^ גיטין נח, ע"א.
  6. ^ ראו באטלס "עץ חיים" של הרב רפאל הלפרין, כרך ד', ערך "רבי ישמעאל" (עמ' 240).
  7. ^ ראו אטלס "עץ חיים", שם, ערך "ר' ישמעאל בן אלישע" (עמ' 241).
  8. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  9. ^ שמות לה, ל.
  10. ^ בבלי, ברכות שם.
  11. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  12. ^ בבלי סנהדרין, סט, ב

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] אהליאב בן אחיסמך

אהליאב בן אחיסמך משבט דן - שותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו.

[עריכה] בחירתו ומשמעותה

בשנה הראשונה ליציאת מצרים, פנה הקב"ה אל משה, בסיום הציווי על הכנת המשכן, והציע למנות את בצלאל, יחד עם אהליאב בן אחיסמך משבט דן, לבצע את מלאכת המשכן וכליו.

על רקע היות בצלאל משבט יהודה, שנחשב לשבט החשוב, נושא דגל המלכוּת, נחשבת בחירתו של אהליאב משבט דן (שנחשב לשבט לא דומיננטי בתחום ההנהגה) לתפקיד כהוכחה לשוויון בפני הקב"ה - עבודתו של אהליאב משבט דן היא כעבודתו של בצלאל, שניהם נבחרו לבנות את המשכן לשכִינה.

[עריכה] מצאצאיו: חירם הצורי

בחז"ל נקשר שמו של אהליאב עם חירם הצורי, שהיה גם הוא אמן, וסייע לשלמה המלך בבניין המקדש. התלמוד מביא מסורת שלפיה אמו של חירם הצורי הייתה משבט דן - מצאצאי אהליאב בן אחיסמך:

אמר רבי יוחנן: מנין שלא ישַנֶּה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו? שנאמר (מלכים-א ז, יג): וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר, בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; ואמר מר: אימיה (אמו של חירם) מבית דן, וכתיב (שמות לא, ו) אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.
-- בבלי, ערכין טז ע"ב.


[עריכה] ראו גם:

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] בלק

ערך זה עוסק בדמות תנ"כית; לערך העוסק בפרשה בספר במדבר, ראו פרשת בלק.

בלק בן צפור - דמות תנ"כית, היה מלך מואב בשנה הארבעים ליציאת מצרים. סיפורו מסופר בספר במדבר, פרק כב-כד.

[עריכה] הזמנת בלעם לקלל

בלק פחד מהתקרבותו של עם ישראל, "העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ", לגבולו, וביקש מבלעם בן בעור, נביא אומות העולם, שיקלל את עם ישראל. הלה סירב בתחילה לבוא אליו, בעקבות התנגדותו של ה', אך לאחר משלוח שרים נכבדים יותר הצליח לקבל "אישור" לבוא אל בלק, אך בהבהרה שידבר רק מה שיציב ה' בפיו.

הנסיונות לקלל את ישראל לא צלחו אף לאחר תצפיות על עם ישראל מצדדים שונים, וגם לאחר בניית מזבחות והקרבת פרים ואילים. בלעם בא לקלל ונמצא מברך. בלק כעס על בלעם, והלה השיב לו: הלא אמרתי לך מראש שאינני חופשי לדבר כרצוני!

[עריכה] העצה

בלעם סיים את תפקידו וחזר למקומו, לא לפני שנתן עצה לבלק כיצד לפגוע בעם ישראל - להחטיא אותם עם בנות מואב ומדין (במדבר ל"א ט"ז; כ"ד, יד).

בלק יישם את עצתו של בלעם, ובמגפה שפרצה בעקבות חטא פעור, שבו הצליחו נשות מואב ומדין לגרור אנשים מעם ישראל לזנות ואף לעבודה זרה, מתו 24 אלף איש.

[עריכה] בלק בראי חז"ל

בלק הקריב, במצוות בלעם, ארבעים ושניים קרבנות: הוא ערך והכין שבעה מזבחות, בשלושה מקומות, שהם בסך-הכול 21 מזבחות. על כל מזבח הקריב שתי בהמות - פר ואיל - וסכום קרבנותיו היה 42. בתלמוד אנו מוצאים שני מאמרים על כך. האחד מתמקד בשכר שזכה בו בלק בעקבות הקרבנות הללו, ולומד מכאן את שכרה של מצווה - אפילו נעשתה שלא לשמה:

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושניים קרבנות שהקריב בלק הרשע - זכה ויצתה ממנו רות, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות - בת בנו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב.
-- הוריות י, ב; ועוד.

המאמר השני מתייחס לכוונתו הרעה של בלק, ומבאר שאף היא התקיימה - אבל באופן ממוזער. הכוונה היא למעשה אלישע והדובים, שמסופר בספר מלכים-ב, פרק ב.

אמר רבי חנינא: בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב - הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים.
-- סוטה מז, א.


[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים



[עריכה] שמעון הצדיק

שמעון הצדיק - הוא שמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ - כהן גדול ומנהיג בתקופת בית המקדש השני. משיירי כנסת הגדולה[13]. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות.

שמעון הצדיק חי, לפי מסורת חז"ל, בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד[14] כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל.

אולם, לפי יוסף בן מתתיהו, וזו היא הדעה הרווחת בקרב ההסטוריונים, חי שמעון אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון, בתקופת שלטון בית תלמי.


[עריכה] ייחוסו ומשפחתו

שמעון הצדיק מיוחס למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. שמעון הצדיק היה דור שמיני ליהושע בן יהוצדק. הייחוס עד סבו, ידוע, מוזכר במקרא:

וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ.
-- נחמיה יב, י-יא

וידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק[15].

[עריכה] משפחת יהושע בן יהוצדק

הפסוק בספר נחמיה מונה ששה דורות מישוע בן יהוצדק: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן וידוע. המפרשים מסבירים שכל הששה היו כהנים גדולים[16].

סבו של ישוע היה שריה, והוא היה הכהן הגדול האחרון בבית המקדש הראשון, ובחורבן ירושלים הוגלה לבבל בידי נבוזראדן והומת שם[17]. לשריה היו שני בנים ידועים: יהוצדק - אבי ישוע, שהוגלה גם הוא בחורבן ירושלים; ועזרא הסופר[18].

[עריכה] סדר הדורות והזמנים

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "משנה תורה", כותב ששמעון הצדיק היה תלמידו של עזרא הסופר, והיה כהן גדול אחריו[19]. החוקרים אינם תומכים בהסבר זה, ולדבריהם בין עזרא לשמעון הפרידו כ-140 שנה[20].

לדברי הרמב"ם, יש להתקשות: כיצד ייתכן ששמעון הצדיק היה בדור שאחרי עזרא, כאשר יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, קדם לו שמונה דורות?

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה (יב, י), מתייחס לנקודה זו ומציע לה פתרון[21]: נניח שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג - בגיל 105 ויותר - בזמן שעלה לארץ, ונניח גם שבמשפחתו התחתנו בגיל מוקדם וילדו ילדים בגיל 15 (דבר שלא היה נעדר בימים ההם) - אם כן ייתכן ששמעון הצדיק היה, בצעירותו, תלמיד של עזרא.

הסבר זה, או כיוצא בו, נצרך להבנת הפסוקים בספר נחמיה. המעיין בפסוקים ימצא, שאלישיב (בן יויקים בן ידוע) היה הכהן הגדול בזמן בניית חומת ירושלים; ואפילו ידוע - סבו של שמעון הצדיק - מוזכר כמי שהיה כהן גדול בימי נחמיה[22]. מוכח, אפוא, שבפרק זמן קצר זה, בימיו של נחמיה, כיהנו ששה דורות של כהנים גדולים מבית ישוע בן יהוצדק, כולל הוא עצמו[5]! על כן - לפי הסברו של המלבי"ם - נראה שישוע נפטר מזקנה זמן מועט אחר עלייתו, ובניו לא האריכו ימים, או שנפסלו מכהונה בגלל טומאה ונכנסו בניהם לשמש תחתיהם.

[עריכה] צאצאיו

לפי המסופר בתלמוד[23], היו לשמעון הצדיק שני בנים: שמעי וחוניו.
שמעון הצדיק הורה לפני פטירתו שחוניו בנו ישמש תחתיו ככהן גדול. כתוצאה מכך נגרמה קנאה בין האחים, ובסופו של דבר ברח חוניו למצרים והקים שם את מקדש חוניו. במקורות חיצוניים יש נוסחאות שונות בעניין זה, ולפיהם מקים מקדש חוניו היה צאצא מאוחר יותר מבית שמעון הצדיק[24].

נכדו, בנו של חוניו, נקרא גם הוא בשם "שמעון בן חוניו", עובדה שיוצרת בלבול מסוים בזיהוי האישיות במקורות.

צאצאיו המשיכו אחריו להחזיק בכהונה הגדולה עוד שנים רבות, עד לשלטון החשמונאים. מצאצאיו כיהנו גם במקדש חוניו.

[עריכה] רבותיו ותלמידיו

לפי הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "היד החזקה", היה שמעון הצדיק תלמידו של עזרא הסופר. הרמב"ם מונה אותו כחולייה בשלשלת מסירת התורה. ניתן להניח ששמעון הצדיק למד גם משאר החכמים מן הדור שקדם לו, אנשי כנסת הגדולה.

תלמידו המפורסם של שמעון הצדיק היה אנטיגנוס איש סוכו, שמתלמידיו - יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן - התחילה תקופת הזוגות. יש שכתבו שאנטיגנוס היה תלמיד חבר של שמעון הצדיק[25].

מלשון המשנה[26], "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם" - משמע שיוסי ויוסי היו גם תלמידיו של שמעון הצדיק[27]. יש מי שפירשו ש"קיבלו מהם" פירושו מאנטיגנוס ובית דינו[28]. ויש מפרשים שמעדיפים את הגירסה "קיבלו ממנו", כלומר רק מאנטיגנוס איש סוכו, ולא משמעון הצדיק[29].

[עריכה] פעולותיו

שמעון הצדיק שימש ככהן גדול במשך ארבעים שנה, ועשה שתי פרות אדומות[30].

בחז"ל אנו מוצאים כמה אגדות שמספרות על דמותו של שמעון הצדיק ועל פעולותיו. אלא שלגבי כמה מן האגדות, בעיקר אלו שנושאות הֶקשרים מדיניים, יש עמימות מסויימת, מפני שקיימות לגביהן כמה גירסאות, ובמקורות חיצוניים הן מסופרות על אישיות אחרת.

בן סירא, שלפי השערות מסוימות היה בן דורו של שמעון הצדיק, שיבח אותו במילים חמות ותיאר אותו במילים "גדול אחיו ותפארת עמו". כן תיאר את יוקרו והדרו של שמעון הצדיק בצאתו מן הקודש, בסיום עבודת יום הכיפורים. בן סירא הוסיף וסיפר על חיזוק חומות ירושלים בידי שמעון הצדיק, ועל הצלתו את העיר מידי אויבים[31].

[עריכה] המפגש עם אלכסנדר מוקדון

אחד הסיפורים המפורסמים על שמעון הצדיק, הוא מעשה הפגישה שלו עם אלכסנדר מוקדון. המעשה מופיע בכמה מקורות ומסופר בכמה וכמה נוסחאות (בשינויי פרטים), במקורות התורניים ומחוצה להם.

"בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד[32]. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עימו, ואבוקות של אוּר בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסנדר לכותים שעימו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך! כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק - ירד (אלכסנדר) ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפנַי בבית מלחמתי! אמר להם: למה באתם? אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יַתעוּךָ גויים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך! אמר להם: הרי הם מסוּרים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב."[33]

לפי יוסף בן מתתיהו, המעשה הזה לא אירע בימי שמעון הצדיק, אלא בימי יַדּוּעַ סבו, שהיה כהן גדול, והוא זה שיצא לקראת אלכסנדר[34]. תקופתו של שמעון הצדיק, לפי יוספוס, היתה בימי שלטון בית תלמי. במקורות אחרים מסופר המעשה על כהן גדול בשם חנניה או עידו, ויש שסוברים שהוא הוא שמעון הצדיק.

במדרש ר' דוד הנגיד מסופר עוד, שאלכסנדר מוקדון ביקש שיקבעו את דמות דיוקנו בבית המקדש. שמעון הצדיק הסביר לו שעל פי התורה יש איסור לעשות פסל וכל תמונה, ובמקום זאת הבטיח לו שכל הילדים שייוולדו לכהנים בשנה ההיא ייקראו בשם אלכסנדר, וכן הבטיח שהתאריכים בשטרות ייכתבו מזמנו של אלכסנדר, וזוהי - לפי אחת הדעות - תחילתו של מניין השטרות (שנת 3450 ליצירה).

[עריכה] ביטול גזירת הצלם

אגדה נוספת[35] מספרת על "גסקלגס"[36] שגזר להעמיד צלם בהיכל שבבית המקדש. שמעון הצדיק הרגיע את העם, שנחרדו לשמע הגזירה, והבטיח שלא תתקיים. מאוחר יותר שמע שמעון הצדיק בת קול שיוצאת מקודש הקדשים ואומרת: בטלה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל, ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו את אותה שעה, ולאחר מכן התברר שזו הייתה שעת הריגתו. השליח שבא בדרכו עם הצלם קיבל את האיגרת על מותו של גסקלגס, וויתר על שליחותו.

הניסיון לזהות את "גסקלגס" הוא אחד הקשיים כאן. כמו גם העובדה שלא ידוע לנו על גזירה כזאת שהייתה בתקופתו של שמעון הצדיק. ישנה השערה, ש"גסקלגס" זה אינו אלא הקיסר הרומי גאיוס קליגולה, שגזר שיכניסו להיכל פסל בדמותו ויסגדו לו. אולם זיהוי זה אינו מתאים לאזכור של שמעון הצדיק, שחי כ-350 שנה לפני כן, ויש שאומרים ש"שמעון הצדיק" כאן מכוון לשמעון קתרוס, הכהן הגדול שהיה באותם הימים[37].

[עריכה] תורתו ודמותו

מאמרים מעטים מאוד נמסרו בשמו של שמעון הצדיק. בתלמוד ובמדרשים ישנן כמה אגדות שמספרות על גדולתו ועל סימני החיבה שנראו לעם ישראל בזכותו.

[עריכה] המאמר במסכת אבות

המאמר של שמעון הצדיק במשנה במסכת אבות, פרק א משנה ב[38]:

"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים."

[עריכה] נזיר צדק

בחז"ל יש התייחסות מורכבת לנדר הנזיר. יש שרואים בו קדוש, ויש שרואים בו סגפן שלא לצורך. טענה נוספת היא שייתכן שהנזיר יתחרט על נזרו, ונמצא שקורבנו, שמביא בסוף תקופת נזירותו, אינו רצוי. במסגרת הדיון על כך, מביא התלמוד ברייתא שמבטאת את יחסו של שמעון הצדיק במקרה של נזיר מסוים, שכוונתו ודאי חיובית[39]:

"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים.
אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)?
אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!
מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'."

[עריכה] ירידת הדורות

חז"ל העידו על השינויים שחלו בבית המקדש לאחר פטירתו של שמעון הצדיק, אשר מלמדים למפרע על גדולתו[40]:

"ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק -
  • היה גורל (של שם ה', בהגרלה על שני השעירים ביום הכיפורים) עולֶה בימין. מכאן ואילך - פעמים עולה בימין, פעמים עולה בשמאל.
  • והיה לשון של זהורית מלבין (סרט אדום שנקשר על פתח האולם ביום הכיפורים, וכשהיה מלבין היה זה סימן למחילת העוונות). מכאן ואילך - פעמים מלבין, פעמים אינו מלבין.
  • והיה נר מערבי (של המנורה, לאחר שכבו שאר הנרות) דולק. מכאן ואילך - פעמים דולק, פעמים כבה.
  • והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצוות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר, פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.
  • ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית - יש אוכלו ושׂבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך - נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפוֹל."

התלמוד[41] מציין גם שלאחר מותו נמנעו אחיו הכהנים לברך את ברכת הכהנים בבית המקדש בשם המפורש, כיוון שראו את עצמם בלתי ראויים לכך.

[עריכה] פטירתו

בתלמוד מסופר[42]:

"תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק - אמר להם: בשנה זו הוא מת! אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד (מלאך[43]) לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי (לקודש הקדשים) ויצא עימי, והיום - נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. אחר הָרֶגל חלה שבעה ימים ומת."

על פי מסורת יהודית מימי הביניים, הוא נקבר במערת שמעון הצדיק בירושלים, שנמצאת בפאתי שכונת שמעון הצדיק, בצפונה של העיר העתיקה. המקום נגאל בשנת ה'תרל"ו(1876) על ידי הראשון-לציון הרב אברהם אשכנזי[6]. כיום פוקדים את המקום מבקרים ומתפללים.

[עריכה] הערות

  1. ^ ר' יחיאל ב"ר שלמה היילפרין, אב"ד מינסק, נולד בערך בשנת ה'ת"כ (1660).
  2. ^ סוטה מח ע"ב ורש"י שם; אבות דרבי נתן לח, ג; מסכת שמחות (מן המסכתות הקטנות), פרק ח; ועוד.
  3. ^ עיין יבמות קד ע"א בתוספות ד"ה אמר
  4. ^ אם כי, יש לציין, שלפעמים כשמוזכר "רבי ישמעאל בן אלישע" הכוונה היא לרבי ישמעאל כהן גדול.
  5. ^ גיטין נח, ע"א.
  6. ^ ראו באטלס "עץ חיים" של הרב רפאל הלפרין, כרך ד', ערך "רבי ישמעאל" (עמ' 240).
  7. ^ ראו אטלס "עץ חיים", שם, ערך "ר' ישמעאל בן אלישע" (עמ' 241).
  8. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  9. ^ שמות לה, ל.
  10. ^ בבלי, ברכות שם.
  11. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  12. ^ בבלי סנהדרין, סט, ב
  13. ^ משנה, אבות א, ב. ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
  14. ^ בבלי יומא, סט, א; ראו להלן.
  15. ^ ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה היתה זאת בידם; ספר יוחסין מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
  16. ^ רש"י, מצודות, רלב"ג.
  17. ^ מלכים ב כה, יח-כא.
  18. ^ דברי הימים לה, מא; עזרא ז, א.
  19. ^ כלשון הרמב"ם. (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול.)
  20. ^ ההבדל נובע מכך שלפי התיארוך בחז"ל נבנה בית המקדש השני כ-160 שנה אחרי התאריך שמייחסים לכך החוקרים.
  21. ^ הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, ומעט שונה מדברי המלבי"ם.
  22. ^ נחמיה ג, א; יב, כב.
  23. ^ בבלי, מנחות קט, ב.
  24. ^ לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם סיפור זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש.
  25. ^ שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
  26. ^ אבות א, ג-ד.
  27. ^ רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
  28. ^ המאירי.
  29. ^ מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגירסה בכתב יד קאופמן של המשנה [1].
  30. ^ בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
  31. ^ בן סירא, מט-נ.
  32. ^ אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
  33. ^ בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
  34. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
  35. ^ בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
  36. ^ השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
  37. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן.
  38. ^ מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן פרק ד.
  39. ^ בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב; ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. התלמוד במסכתות נדרים ונזיר מקיים דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
  40. ^ תוספתא סוטה יג, ז-ח; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
  41. ^ בבלי יומא, לט, ב.
  42. ^ בבלי יומא, לט, ב; ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, יג ח.
  43. ^ התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שמעון הצדיק



[עריכה] רבי יהודה נשיאה

רבי יהודה נשיאה (הראשון; ידוע גם כר' יהודה השני), דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל, נשיא הסנהדרין בציפורי ונכדו של חותם המשנה, רבי יהודה הנשיא. היה בנו ותלמידו של רבן גמליאל ברבי.

[עריכה] כינוייו

התוספת "נְשִׂיאָה" לשמו משמעותה, בארמית, "הנשיא". נקרא כך כדי להבדילו מאבי אביו, רבי יהודה הנשיא. השם הזהה יוצר בלבול לא אחת, מה גם שלפעמים גם הוא נקרא "הנשיא". בעלי התוספות כתבו[44]: "בלשון משנה וברייתא קורא אותו הנשיא, ובלשון מאמורא קורא אותו נשיאה".

נקרא גם רבי סתם, במשנה, מסכת עבודה זרה ב ו - "רבי ובית דינו התירו בשמן" (ראו להלן). כך היא הנוסחה שלפנינו. אבל רש"י[45] מוחק משפט זה מן המשנה. התשב"ץ כותב[46] שאכן רבי יהודה הנשיא ("רבי", ולא הנכד) ניסה גם הוא להתיר את השמן, אך לא הסכימו חכמי דורו.
כן בירושלמי נקרא לפעמים "רבי", בו משמש "רבי" לכינוי לכל משפחת הנשיאים, ולרוב נקרא "רבי יודן נְשִׂייָּה".

רבי יהודה נשיאה מוזכר, כסבו, גם כ"רבי יהודה הנשיא"[47], וכ"רבותינו": "בשלושה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו"[48].

גם נכדו נקרא בשם זה, רבי יהודה נשיאה, ללא שום שינוי בשם, וגם זה יוצר בלבול לא אחת[49].

[עריכה] רבותיו ותלמידיו

למד תורה מאביו, רבן גמליאל ברבי[50], וכן מרבי חייא[51].

חברו היה רבי אושעיא רבה, ומסופר על רבי יהודה נשיאה ששלח לו משלוח מנות בפורים[52].
גדולי הדור הראשון של האמוראים, תלמידיהם של רבי יהודה הנשיא ושל רבי חייא, היו חבריו[53].

שַמשוֹ של ר"י נשיאה היה רבי שמלאי[54].

מגדולי תלמידיו היה ריש לקיש[55]. גם רבי יהושע בן לוי למד ממנו[56], וכן אביו של שמואל שלח לו שאלה הלכתית.

[עריכה] תקנותיו

בית דינו של רבי יהודה נשיאה התפרסם בעיקר בשל שני היתרים הלכתיים שיצאו ממנו.

[עריכה] "בי דינא דשרו משחא"

בית דינו מוזכר כ"בי דינא דשרו משחא"[57] - כלומר, "בית הדין שהתיר את השמן". שמן של גויים, שהיה אסור כמאכלי הגויים ובישוליהם, הותר באכילה בבית דינו של רבי יהודה נשיאה.

על איסור אכילת שמן של גויים החליט דניאל, והאיסור היה תקף רק בתוך העיר. מטרתו הייתה ליצור הרחקה בין יהודים לגויים, כדי שלא ייגררו היהודים לסעודות אצל הגויים ומתוך כך יתחתנו בנישואי תערובת, ונישואי תערובת אסורים לפי התורה - "לא תתחתן בם"[58].

תוקפו של איסור השמן הורחב גם מחוץ לעיר, בתקופתם של הלל ושמאי.

רבי יהודה נשיאה בדק ומצא שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, והאיסור לא הונהג כראוי בכל ישראל, ולכן היה לבית דינו תוקף לבטל את הגזירה [59].

[עריכה] תקנת הגט

המשנה במסכת גיטין[60] שונה הלכה, במקרה של אדם שנתן גט לאשתו אבל הטיל בו תנאי:

"'הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש'. מת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט."

כלומר, הבעל התנה שהגט יחול והאישה תהיה מגורשת רק אם לא יחזור למקום מסוים בשנה שמתחילה עם נתינת הגט. הבעל מת בתוך אותה שנה, והבעייה ההלכתית שקיימת ביחס לגט היא, ש"אין גט לאחר מיתה", כלומר אי אפשר לתת גט ולהתנות שיחול אחרי מות הבעל, ולמעשה כך אירע כאן. במקרה שלבעל לא נולדו ילדים, האישה תצטרך להיות כפופה לדיני ייבום וחליצה, ולא תוכל להינשא למישהו אחר ללא חליצת סנדל לאחיו של בעלה. זו ההשלכה של הדין "אינו גט".

רבי יהודה ובית דינו תיקנו תקנה בגט, שאם אמר 'הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד 12 חודש', ומת בתוך 12 חודש - הגט חל למפרע משעת נתינתו והאישה פטורה מדיני ייבום וחליצה, שכן במות האיש הייתה כבר מגורשת. סברת ההיתר היא, כדעתו של התנא רבי יוסי, שכיוון שבגט כתוב תאריך - שעת חלותו היא מן התאריך הכתוב בו, אמנם התנאי התקיים מאוחר יותר, אך עם קיום התנאי חל הגט למפרע מן התאריך שכתוב בו.

בניגוד להיתר השמן, היתר זה לא זכה לגיבוי מצד חכמי הדור.

[עריכה] "בי דינא שריא"

רבי שמלאי, שמשו של רבי יהודה נשיאה, ביקש להתיר אף פת של אופה גוי, אבל רבי יהודה נשיאה סירב באומרו "אם כן יקראו לנו 'בי דינא שריא'" כלומר בית דין מתיר איסורים.

בית דין שמתיר שלושה דברים מכונה "בי דינא שריא" - בית דין מתיר, ולאחר היתר השמן ותקנת הגט סירב רבי יהודה נשיאה להתיר אף את הפת, מחשש להוצאת שם זה על בית דינו[61].

[עריכה] מפעולותיו

רבי יהודה נשיאה הוזכר כמי שהתנהג בענווה ובפשטות[62] .

בתלמוד[63] מסופר, שרבי יהודה הנשיא גזר תענית בגלל עצירת גשמים, ולא ירד גשם. אמר: כמה הבדל יש משמואל הרמתי, שביקש גשם בקיץ וירד, ועד יהודה בן גמליאל, שמתפלל לגשמים בזמנם ולא נענה! אוי לו לדור שכך נתקע, או לו למי שעלתה בימיו כך! הצטער, וירדו גשמים.

לאחר פטירתו, מילא בנו, רבן גמליאל הרביעי, את מקומו בנשיאות.

[עריכה] מקורות והערות

  1. ^ ר' יחיאל ב"ר שלמה היילפרין, אב"ד מינסק, נולד בערך בשנת ה'ת"כ (1660).
  2. ^ סוטה מח ע"ב ורש"י שם; אבות דרבי נתן לח, ג; מסכת שמחות (מן המסכתות הקטנות), פרק ח; ועוד.
  3. ^ עיין יבמות קד ע"א בתוספות ד"ה אמר
  4. ^ אם כי, יש לציין, שלפעמים כשמוזכר "רבי ישמעאל בן אלישע" הכוונה היא לרבי ישמעאל כהן גדול.
  5. ^ גיטין נח, ע"א.
  6. ^ ראו באטלס "עץ חיים" של הרב רפאל הלפרין, כרך ד', ערך "רבי ישמעאל" (עמ' 240).
  7. ^ ראו אטלס "עץ חיים", שם, ערך "ר' ישמעאל בן אלישע" (עמ' 241).
  8. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  9. ^ שמות לה, ל.
  10. ^ בבלי, ברכות שם.
  11. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  12. ^ בבלי סנהדרין, סט, ב
  13. ^ משנה, אבות א, ב. ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
  14. ^ בבלי יומא, סט, א; ראו להלן.
  15. ^ ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה היתה זאת בידם; ספר יוחסין מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
  16. ^ רש"י, מצודות, רלב"ג.
  17. ^ מלכים ב כה, יח-כא.
  18. ^ דברי הימים לה, מא; עזרא ז, א.
  19. ^ כלשון הרמב"ם. (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול.)
  20. ^ ההבדל נובע מכך שלפי התיארוך בחז"ל נבנה בית המקדש השני כ-160 שנה אחרי התאריך שמייחסים לכך החוקרים.
  21. ^ הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, ומעט שונה מדברי המלבי"ם.
  22. ^ נחמיה ג, א; יב, כב.
  23. ^ בבלי, מנחות קט, ב.
  24. ^ לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם סיפור זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש.
  25. ^ שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
  26. ^ אבות א, ג-ד.
  27. ^ רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
  28. ^ המאירי.
  29. ^ מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגירסה בכתב יד קאופמן של המשנה [2].
  30. ^ בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
  31. ^ בן סירא, מט-נ.
  32. ^ אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
  33. ^ בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
  34. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
  35. ^ בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
  36. ^ השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
  37. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן.
  38. ^ מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן פרק ד.
  39. ^ בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב; ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. התלמוד במסכתות נדרים ונזיר מקיים דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
  40. ^ תוספתא סוטה יג, ז-ח; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
  41. ^ בבלי יומא, לט, ב.
  42. ^ בבלי יומא, לט, ב; ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, יג ח.
  43. ^ התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.
  44. ^ עבודה זרה לו ע"א, ד"ה אשר.
  45. ^ עבודה זרה לה ע"ב ד"ה ר' ובית דינו.
  46. ^ שו"ת תשב"ץ א סימן קלו.
  47. ^ ראו גם בבלי עבודה זרה לז, א.
  48. ^ ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
  49. ^ ראו תוס' עבודה זרה לג ע"ב, ד"ה בעא.
  50. ^ ירושלמי ביצה פ"א הי"א.
  51. ^ ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א.
  52. ^ בבלי, מגילה ז ע"א.
  53. ^ ראו ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו.
  54. ^ עבודה זרה לז ע"א.
  55. ^ בבלי, נזיר כ ע"ב.
  56. ^ ירושלמי יבמות פ"ח ה"א, בבלי בכורות לו ע"ב.
  57. ^ כתובות ב ע"ב ועוד.
  58. ^ דברים ז, ג.
  59. ^ בבלי, עבודה זרה לה, ב - לז, א; ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
  60. ^ פרק ז משנה ח.
  61. ^ בבלי, עבודה זרה לז, א; ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
  62. ^ ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו.
  63. ^ בבלי, תענית כד ע"א.

[עריכה] קישורים חיצוניים

רבי יהודה נשיאה באנציקלופדיה יהודית "דעת"




[עריכה] בבא בן בוטא

בבא בן בוטא - תנא בדור שבין תקופת הזוגות לתקופת התנאים, מגדולי החכמים בדורו. היה תלמידו של שמאי הזקן[64], אך למעשה קיבל לפעמים את דעת בית הלל, כמו בעניין הסמיכה על הקרבן בשבת, מחלוקת שבה סייע לקביעת ההלכה כבית הלל[65]. מוזכר בתלמוד בכמה סיפורים, שמלמדים על חוכמתו וענוותנותו. מסופר עליו שהיה יועצו של המלך הורדוס.

[עריכה] העצה להורדוס

עם עלייתו לשלטון והריגת זרע החשמונאים, הרג הורדוס גם רבים מחכמי הפרושים. על־פי חז"ל[66], השאיר הורדוס את בבא בן בוטא חי, כדי להיוועץ בו, אבל ניקר את עיניו.

מסופר[67], שהורדוס ניגש אל בבא בן בוטא בלי להזדהות, ואמר לו: ראה מה עשה העבד הרע הזה (הורדוס)! בבא בן בוטא התחמק, והורדוס ניסה שוב ושוב לשכנע אותו לקלל את "העבד הרע". זהירותו של בבא מנעה ממנו לקלל את הורדוס, למרות ההפצרות. הורדוס הזדהה, הביע חרטה על הריגת החכמים וביקש מבבא עצה לכפרה על מעשיו. בבא בן בוטא יעץ לו לבנות מחדש את בית המקדש ("עינו של עולם"), ואף סיפק לו עצה כיצד לעשות זאת בלי שהרומאים ימנעו זאת ממנו. וכך עשה הורדוס.

[עריכה] למען שלום בית

מפורסם המעשה המובא בתלמוד[68], שבו מסופר כיצד ויתר בבא בן בוטא על כבודו למען השכנת שלום בין בני זוג שלא הבינו זו את זה:

אחד מבני בבל עלה לארץ ישראל ונשא אישה.
אמר לה: בשלי לי "שתי עדשים", כלומר - מעט. בישלה לו שתי עדשים ממש. כעס עליה.
למחרת, אמר לה: בשלי לי סאה - מידה גדולה (שלא תבשל לו רק שתים כאתמול אלא כדי סעודה). בישלה לו סאה ממש (יותר מהנצרך לסעודה).
אמר לה: הביאי לי שני "בוציני" - אבטיחים. הלכה והביאה לו שני נרות, משמעות נוספת של המילה "בוצינא" בשפה הארמית. אמר לה הבעל (בכעסו): לכי ושברי אותם על "רישא דבבא" - ראש השער, בארמית. הלכה ושברה אותם על ראשו של בבא בן בוטא, שהיה דיין וישב בשער העיר. כששאל בבא בן בוטא לפשר המעשה, ענתה לו "כך ציווני בעלי". אמר בבא בן בוטא: את עשית רצון בעלך, ה' יוציא ממך שני בנים (גדולים וחשובים) כבבא בן בוטא.

[עריכה] אשם חסידים

המשנה[69] מזכירה אותו בקשר לקרבן אשם תלוי, שהוא קרבן שבא על ספק אם עבר עבירה שחייבים עליה חטאת.

"רבי אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה. הוא היה נקרא אשם חסידים.
"אמרו עליו על בבא בן בוטא, שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאַחַר יום הכיפורים יום אחד (אחר שנמחלו העוונות ביום הכיפורים אין חשש לעבירה). אמר: המעון הזה (שבועה בבית המקדש), אילו היו מניחים לי הייתי מביא (אפילו למחרת יום הכיפורים), אלא אומרין לי, המתן עד שתיכנס לספק."

[עריכה] הערות ומקורות

  1. ^ ר' יחיאל ב"ר שלמה היילפרין, אב"ד מינסק, נולד בערך בשנת ה'ת"כ (1660).
  2. ^ סוטה מח ע"ב ורש"י שם; אבות דרבי נתן לח, ג; מסכת שמחות (מן המסכתות הקטנות), פרק ח; ועוד.
  3. ^ עיין יבמות קד ע"א בתוספות ד"ה אמר
  4. ^ אם כי, יש לציין, שלפעמים כשמוזכר "רבי ישמעאל בן אלישע" הכוונה היא לרבי ישמעאל כהן גדול.
  5. ^ גיטין נח, ע"א.
  6. ^ ראו באטלס "עץ חיים" של הרב רפאל הלפרין, כרך ד', ערך "רבי ישמעאל" (עמ' 240).
  7. ^ ראו אטלס "עץ חיים", שם, ערך "ר' ישמעאל בן אלישע" (עמ' 241).
  8. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  9. ^ שמות לה, ל.
  10. ^ בבלי, ברכות שם.
  11. ^ בבלי, ברכות נה ע"א.
  12. ^ בבלי סנהדרין, סט, ב
  13. ^ משנה, אבות א, ב. ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
  14. ^ בבלי יומא, סט, א; ראו להלן.
  15. ^ ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה היתה זאת בידם; ספר יוחסין מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
  16. ^ רש"י, מצודות, רלב"ג.
  17. ^ מלכים ב כה, יח-כא.
  18. ^ דברי הימים לה, מא; עזרא ז, א.
  19. ^ כלשון הרמב"ם. (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול.)
  20. ^ ההבדל נובע מכך שלפי התיארוך בחז"ל נבנה בית המקדש השני כ-160 שנה אחרי התאריך שמייחסים לכך החוקרים.
  21. ^ הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, ומעט שונה מדברי המלבי"ם.
  22. ^ נחמיה ג, א; יב, כב.
  23. ^ בבלי, מנחות קט, ב.
  24. ^ לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם סיפור זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש.
  25. ^ שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
  26. ^ אבות א, ג-ד.
  27. ^ רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
  28. ^ המאירי.
  29. ^ מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגירסה בכתב יד קאופמן של המשנה [3].
  30. ^ בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
  31. ^ בן סירא, מט-נ.
  32. ^ אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
  33. ^ בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
  34. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
  35. ^ בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
  36. ^ השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
  37. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן.
  38. ^ מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן פרק ד.
  39. ^ בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב; ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. התלמוד במסכתות נדרים ונזיר מקיים דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
  40. ^ תוספתא סוטה יג, ז-ח; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
  41. ^ בבלי יומא, לט, ב.
  42. ^ בבלי יומא, לט, ב; ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, יג ח.
  43. ^ התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.
  44. ^ עבודה זרה לו ע"א, ד"ה אשר.
  45. ^ עבודה זרה לה ע"ב ד"ה ר' ובית דינו.
  46. ^ שו"ת תשב"ץ א סימן קלו.
  47. ^ ראו גם בבלי עבודה זרה לז, א.
  48. ^ ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
  49. ^ ראו תוס' עבודה זרה לג ע"ב, ד"ה בעא.
  50. ^ ירושלמי ביצה פ"א הי"א.
  51. ^ ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א.
  52. ^ בבלי, מגילה ז ע"א.
  53. ^ ראו ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו.
  54. ^ עבודה זרה לז ע"א.
  55. ^ בבלי, נזיר כ ע"ב.
  56. ^ ירושלמי יבמות פ"ח ה"א, בבלי בכורות לו ע"ב.
  57. ^ כתובות ב ע"ב ועוד.
  58. ^ דברים ז, ג.
  59. ^ בבלי, עבודה זרה לה, ב - לז, א; ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
  60. ^ פרק ז משנה ח.
  61. ^ בבלי, עבודה זרה לז, א; ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
  62. ^ ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו.
  63. ^ בבלי, תענית כד ע"א.
  64. ^ תלמוד בבלי, גיטין נז ע"א; ביצה כ ע"א.
  65. ^ ביצה כ.
  66. ^ בבא בתרא ג ע"ב - ד ע"א, ילקוט שמעוני נ"ך תתקיג.
  67. ^ שם.
  68. ^ נדרים סו ע"ב. בתרגום חופשי לעברית, על פי אחד הפירושים.
  69. ^ כריתות ו, ג.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות