עדנה ארבל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עדנה ארבל (22 ביוני 1944) פרקליטת המדינה בשנים 1996 - 2004, ושופטת בית המשפט העליון החל מ-2004.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ראשית דרכה
ארבל נולדה בירושלים ולמדה בבית הספר התיכון "בית חינוך" בחיפה. החלה את לימודי המשפטים במקביל לשירותה הצבאי, בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית, וסיימה אותם ב1967. היא הוסמכה כעורכת דין, לאחר התמחות במגזר הפרטי, ב-1969.
בשנת 1972 החלה לעבוד בפרקליטות מחוז מרכז וב-1984 מונתה לפרקליטת מחוז מרכז. במסגרת תפקידיה בפרקליטות, הייתה חברה בוועדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לעניין פרשת קו 300. כמו כן, כיהנה כיו"ר הוועדה להסדרת נהלי ההפעלה של סוכנים סמויים וסייעה לוועדת החקירה של אירועי הטבח בסברה ושתילה.
ב-1988 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במקביל לימדה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב קורסים בדיני ראיות ובסדר דין פלילי.
לאחר מינויה לשופטת התפרסם תחקיר עיתונאי שטען כי ארבל קיבלה שלא כדין פיצויי פיטורים מנציבות שירות המדינה בגין 16 שנות עבודתה בפרקליטות, על אף שהמשיכה לכהן כעובדת מדינה. מבקר המדינה בדק את המקרה, ובדו"ח השנתי שלו[1] לשנת 1999 מתח ביקורת על תפקודה של הנציבות, אך ביחס לארבל קבע:
- אשר לגב' עדנה ארבל, הביקורת העלתה כי היא נהגה בתום לב כשביקשה לברר את האפשרות לשלם לה פיצויי פיטורין, כפי שנהגו גם שופטים אחרים. הטיפול בעניינה של גב' עדנה ארבל בנש"מ היה לקוי בראשיתו, באשר בתשובה לפנייתה נמסר לה מידע מטעה. בהתחשב בנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה, יש לומר כי החלטתו של נציב שירות המדינה לאשר לה פיצויי פיטורין היתה סבירה לשעתה (אם כי לא מטעמו), ולפיכך אין גם מקום לחייבה להשיב את הפיצויים שקיבלה.
[עריכה] פרקליטת המדינה
בינואר 1996 מונתה ארבל לפרקליטת המדינה.
שימשה כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה בהעדרו. כן ישבה בראשות ועדת פרקליטות 2000 ובראשות וועדה שגיבשה קוד אתי לפרקליטים, השתתפה בדיונים ברומא, האג ושטרסבורג בנושא בית הדין הבינלאומי הפלילי.
כתבי אישום בולטים שהמליצה להגיש בתוקף תפקידה כפרקליטת המדינה:
- כנגד אלי הורביץ, מנכ"ל חברת "טבע", בגין עבירות מס. התביעה הסתיימה בהרשעה בבית המשפט המחוזי, אך בזיכוי בבית המשפט העליון.
- כנגד מו"ל "מעריב", עופר נמרודי, בגין שלל אישומים, ובהם שיבוש הליכי חקירה, מתן שוחד וקשירת קשר לרצח. לאחר משפט שנמשך כשנה וחצי הגיעו הצדדים לעסקת טיעון, שבמסגרתה הודה נמרודי באישומים קלים יותר של שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הטרדת עד, ורישום כוזב במסמכי תאגיד, ונגזר עליו עונש מאסר.
בתקופת היותה פרקליטת המדינה נחקרו אישים פוליטים רבים. החלטות עיקריות שלה בהקשר זה:
- הגשת כתב אישום נגד ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, בגין עבירות על חוק מימון מפלגות. התביעה הסתיימה בזיכויו של אולמרט (ת"פ (ת"א) 329/96). בסופו של פסק הדין ציין השופט עודד מודריק:
-
- בכל זאת, חרף עינוי הדין והעובדה שהנאשם היה תלוי משך שנים ארוכות בין החלטה להחלטה של גורמי הפרקליטות בעניין העמדתו לדין – אני רואה ערך חשוב במשפט הזה. ראשית, מדובר באיש ציבור שחשרת עבים נקשרה סביבו. חלק עיקרי ממנה היה בגדר שמועה אבל היו גם ראיות לכאורה, אם גם בודדות ודלות יחסית. בנסיבות כאלה אפשר שהבירור השיפוטי עדיף מבחינת הניקיון הציבורי ובסופו של דבר גם למען טיהור האווירה מסביב לנאשם.
- יתר על כן, לדידי, ראוי היה לקיים את המשפט הזה ולוּ בשל הסוגיה המטרידה של חתימת ההצהרה על הדין וחשבון למבקר המדינה. בנדון זה שאלות העובדה היו מעטות באופן יחסי. עיקר הדבר הוא בשאלת משפט. מצאתי שהנאשם התנהג בעניין הזה באורח מאוד לא ראוי, אך אי-התקינות לא חרגה אל התחום הפלילי בהתאם להגדרות החוק.
- המלצתה שלא להגיש כתב אישום כנגד אהוד ברק בפרשת עמותות הקש[2].
- המלצתה על הגשת כתבי אישום כנגד בנימין נתניהו בפרשת עמדי ובפרשת המתנות.
- המלצתה להגיש כתב האישום כנגד יעקב נאמן, בגין שיבוש הליכי חקירה, אשר גרמה להתפטרותו מתפקידו כשר המשפטים. נאמן הועמד לדין ונמצא זכאי[3]. על המלצתה של ארבל נמתחה ביקורת בטענה שזהו ניסיון להתערב בהחלטות הבוחר[4] והיו שטענו שכתב האישום הוגש, למרות היותו חסר בסיס, על מנת להרחיק את נאמן ממשרת שר המשפטים ולמנוע ממנו לבצע רפורמות שלא ינעמו למערכת. ארבל והיועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, טענו כל אחד שהשני היה זה שהחליט להגיש את כתב האישום נגד יעקב נאמן[5]. יוסף לפיד, שכיהן כשר המשפטים בעת מינויה של ארבל לבית המשפט העליון, תמך בגירסתה של ארבל.
- המלצתה להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה, אריאל שרון ובנו גלעד, על מעורבותם בפרשת האי היווני. המלצתה זו לא התקבלה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, וגררה עימות מתוקשר בינו לבין ארבל[6][7].
[עריכה] מינויה לשופטת בבית המשפט העליון
כאשר עלתה ההצעה למנותה לשופטת בבית המשפט העליון, קמה התנגדות לכך מצד גורמים שונים:
- גורמים בימין הפוליטי. בדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, קראו אחדים מחברי הוועדה לדחות את הדיון בוועדה לבחירת שופטים בעניין בחירתה של ארבל[8].
- השרה לימור לבנת טענה כי בעת היותה שרת התקשורת פנתה אליה ארבל בבקשה למנות את בעלה של ארבל כדירקטור באחת מהחברות שבאחריות משרד התקשורת. ארבל טענה בתגובה, כי לא היא עמדה מאחורי הפנייה ללבנת וכי מישהו אחר יצר את הקשר בין לבנת לבין בעלה של ארבל בעניין זה[9].
- העיתון "מעריב" פרסם סדרת מאמרי דעה ותחקירים בגנותה, שיש שראו את הביקורת הזו כנקמה על שהגישה כתב אישום נגד עופר נמרודי, מו"ל העיתון.
- העיתונאי יואב יצחק הביע התנגדותו בפני הוועדה לבחירת שופטים ועתר לבג"צ[10], אך עתירותיו נדחו.
ב-6 במאי 2004 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בעדנה ארבל כשופטת בבית המשפט העליון. שבעה מתשעת חברי הוועדה תמכו במינוי, השר בני אלון התנגד, והשופטת דורית ביניש נמנעה בשל קשריה האישיים עם ארבל[11].
לאחר מינויה פרסם יואב יצחק כי במשך שנים מסרה ארבל בקורות חייה כי סיימה בשנת 1979 את לימודיה לתואר שני, אף על פי שהיא מחזיקה בתואר ראשון בלבד[12].
ארבל נשואה לאורי ארבל ואם לשלוש בנות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עדנה ארבל, באתר בית המשפט העליון
[עריכה] הערות שוליים
- ^ דו"ח מבקר המדינה 50ב', הפרק "פיצויי פיטורין לעובדי מדינה המתמנים לתפקיד שיפוטי", עמ' 136-148
- ^ שני כתבי אישום בפרשת העמותות; התיק נגד ברק נסגר ynet, מיום 22.10.03
- ^ ת"פ 7771/96, בבית משפט השלום בתל אביב
- ^ עדנת השחיתות, אמנון דנקנר, nrg, מיום 4.5.04
- ^ היועמ"ש לשעבר נגד לפיד, nrg, מיום 22.6.04
- ^ מתקפה חזיתית על ארבל, עתירה נגד מזוז, ynet, מיום 16.6.04
- ^ מזוז: עדנה ארבל הציבה מטרה להאשים את שרון, ynet, מיום 15.6.04
- ^ "ועדת חוקה מנסה לעשות סיכול ממוקד לארבל", ynet, מיום 4.5.04
- ^ לבנת לוועדה לבחירת שופטים: ארבל פנתה אלי וביקשה למנות את בעלה לדירקטור, ynet, מיום 5.5.04
- ^ בג"ץ 4717/04 יואב יצחק נ' הוועדה לבחירת שופטים ואחרים
- ^ "השופטים החדשים: ארבל, רובינשטיין, ג'ובראן וחיות", ynet, מיום 6.5.04
- ^ ארבל מסרה במשך שנים דיווח כוזב לפיו "סיימה את לימודיה לתואר שני", יואב יצחק, מחלקה ראשונה, 15.7.04


