קרב דרפאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב דרפאנה (קרב ימי)

עימות:

המלחמה הפונית הראשונה

תאריך:

249 לפנה"ס

קרב לפני:

קרב הרמאיון

קרב אחרי:

קרב איגוסה (241 לפנה"ס)

מקום:

דרפאנה, בקצה המערבי של סיציליה

תוצאה:

ניצחון קרתגי

הצדדים הלוחמים
הצי הרומאי הצי הקרתגי
מפקדים
פובליוס קלאודיוס פולכר
אדרבעל
כוחות
120 אניות לא ידוע
אבדות
93 אניות נפלו שלל לידי האויב ללא אבידות

קרב דרפאנה נערך ב-249 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית הראשונה, בין ציי הרומאים והקרתגים.
דרפאנה (Δρεπανη , Drepanum), כיום טראפאני (Trapani), היא עיר נמל בקצה המערבי של סיציליה. הקרב נסתיים במפלת הרומאים, אך היה הניצחון הימי הגדול היחיד של הקרתגים משך המלחמה כולה.


תוכן עניינים

[עריכה] רקע היסטורי

משנכנסה המלחמה לשנתה הארבע-עשרה (250 לפנה"ס), החליטו הרומאים להכריעה על ידי פלישה מחודשת לאפריקה, לאחר ששני נסיונות הפלישה הקודמים נכשלו (ב-255 לפנה"ס וב-253 לפנה"ס). מכיוון שנותרו בידי הקרתגים שני בסיסים ימיים חזקים במערב סיציליה, ערי הנמל ליליבאיון ודרפאנה, פנו קודם הרומאים לכיבושן, כדי לסלק את האיום מעורפו של הצבא העתיד לנחות ולהילחם באפריקה. ניסיונם להכריע את ליליבאיון במצור לא צלח; הקרתגים נלחמו בחירוף נפש להגנת מאחזיהם האחרונים באי, והאבידות בקרב צוותי אניות המלחמה הרומאיות שגויסו למלאכת המצור היו גדולות מאוד. בהוראת הסנאט נאספו ונשלחו מיד אל סיציליה עשרת-אלפים חותרים ומלחים חדשים, כדי לשמור על מוכנותו של הצי המלחמתי החונה בליליבאיון. הקונסול פובליוס קלאודיוס פולכר (Publius Claudius Pulcher), שקיבל את הפיקוד על הצבא בחלוף שנה למצור (249 לפנה"ס), סבר כי השעה כשרה להנחית התקפת פתע על דרפאנה. הוא שקל ומצא, כי הקרתגים בדרפאנה אינם יודעים על הגעת התגבורת, ועל כן משוכנעים כי אניות הרומאים אינן כשירות ללחימה בים מחוסר צוותים ולא נשקפת מהן סכנה מיידית. פובליוס קלאודיוס בחר את מיטב הלוחמים בצבא להיות חיילי-צי באניות, כשמטרתו לפרוץ אל הנמל עם שחר ולכבוש את העיר בהפתעה. בחצות הליל יצאו מליליבאיון 123 אניות מלחמה רומאיות מבלי שהאויב ירגיש בכך ועשו דרכן במערך טורי לאורך החוף לעבר דרפאנה.

[עריכה] ההיערכות לקרב

משעלה השחר, הבחינו הצופים בדרפאנה בצי הרומאי המתקרב ומיהרו להזעיק את אדרבעל, מפקד כוחות הצי והצבא בעיר. אדרבעל המופתע חשש כי הצי הרומאי יסגור על אניות הקרתגים העוגנות בנמל, ומבלי לאבד זמן יקר אסף במהירות את החותרים והמלחים והזעיק את החיילים השכירים מן העיר. לאחר שעודד את רוחם ופירט באוזני מפקדי האניות את תוכניתו, יצא בראש טור אניותיו מן הנמל.

ממש באותה שעה, מעברו השני של פתח הנמל, שטו ונכנסו פנימה האניות הראשונות של הטור הרומאי. פובליוס קלאודיוס, שאנייתו נמצאה במאסף הטור הארוך מחוץ לנמל, הבחין להפתעתו ממרחק בקרתגים החומקים אל לב ים, ומיד פקד על כל אניותיו לפנות לאחור. פנייתן הפתאומית של אניות החלוץ, בעוד חברותיהן עושות דרכן לתוך הנמל, יצרה מהומה בחלקו הקדמי של הטור הרומאי. בשל המקום הצר התנגשו האניות אלה באלה, וצעקות המלחים ופקודות הקברניטים נתערבבו בקול נפץ המשוטים הנשברים. פובליוס, שמתקפת הפתע שתכנן נכשלה, סב גם הוא לאחור, הוביל את טור אניותיו במקביל לחוף, והחל לערוך אותן בשורה חזיתית כשירכתיהן אל היבשה וחרטומיהן פונים אל מול האויב המתקרב.

אדרבעל היטיב לנצל את העמדה הנחותה של האניות הרומאיות. הוא סידר את אניותיו בשורה חזיתית אל מול המערך הרומאי, ובעצמו איגף עם עוד חמש אניות את שמאלו של המערך הרומאי, כדי למנוע מפובליוס ואניותיו לחמוק אל לב ים. בעוד האניות הרומאיות ממתינות לחברותיהן ונערכות לקרב, פקד אדרבעל על מפקדי אניותיו להתקדם לעבר האויב מבלי לתקוף, כדי להוסיף ולדחוק את הרומאים אל החוף.

[עריכה] מהלך הקרב ותוצאותיו

משניתן האות לקרב בשני המחנות, הסתערו האניות חרטום-אל-חרטום וניסו להכריע אחת את יריבתה בלוחמת סיפונים. ראשיתו של הקרב הייתה שקולה, משום שחיילי-הצי בשני הצדדים היו מטובי האנשים בחילות היבשה, אך עד מהרה עבר היתרון לקרתגים. האניות הרומאיות נלחמו כשגבן לחוף, ובהעדר מרחב תמרון לא יכלו לסגת לאחור בעת הצורך מחשש שיעלו על החוף. האניות הקרתגיות, לעומתן, יכלו לחתור לאחור אל הים הפתוח כדי להיחלץ מהתקפה מסוכנת, ולשוב ולתקוף את יריבותיהן על ידי תמרון לניגוח הדופן או הירכתיים של האניות הרודפות אחריהן. זאת ועוד, עם נקלעה אנייה קרתגית למצוקה, יכלו חברותיה לשוט לכיוון הים הפתוח מאחורי מערך האניות ולחוש לעזרתה. פעולה מעין זה נמנעה כמובן מהאניות הרומאיות, שהיו לחוצות בין הפטיש והסדן - החוף הקרוב מצד אחד ואניות הקרתגים המנגחות בהן שוב ושוב מצד שני. כשראה פובליוס כיצד ניגפות אניותיו בפני הקרתגים, פנה למנוסה כשהוא חומק לאורך החוף מצדו השמאלי של המערך ועימו כשלושים אניות נוספות. הנותרות, תשעים ושלוש במספר, נלכדו על אנשיהן, חוץ מאלה שהעלו את אניותיהם על החוף ונסו.

[עריכה] "שישתו אם אינם רוצים לאכול"

קיקרו מספר, כי התבוסה בקרב הייתה עונש על חילול כבוד האלים. קודם יציאת האניות לים נהוג היה להסתייע במנחשים, כדי לשאול בעצתם של האלים כיצד יעלה הקרב. אך פובליוס "לעג לאלים בדרך הלצה, וכאשר האפרוחים אשר שוחררו מן הכלוב לא אכלו את מזונם, ציווה להטביעם במים, באומרו שישתו אם אינם רוצים לאכול." ואמנם, בעקבות המפלה הצורבת הועמד פובליוס קלאודיוס למשפט העם לא רק על פזיזותו ומצביאותו הכושלת, אלא גם על פגיעה בכבוד האלים, וקנס כבד הושת עליו.

סווטוניוס מוסיף על כך ומספר, כי גם אחותו של פובליוס "הועמדה למשפט בפני העם - דבר שלא אירע עוד לאישה - בעוון שפגעה בכבודו; כי בשעה שמרכבתה התקדמה ונסעה אך בקושי בתוך ההמון הצפוף, קראה בקול קבל-עם ואמרה: 'הלוואי ואחי פולכר היה קם מקברו, מפסיד מחדש את הצי ומפחית על ידי כך מן ההמון הרומאי!'"

[עריכה] מקורות בתרגום עברי

פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
סויטוניוס. שנים-עשר הקיסרים. תירגם מרומית ד"ר אלכסנדר שור. תל אביב, הוצאת מסדה בע"מ, 1959.
מרקוס טוליוס קיקרו. על טבע האלים. תרגמה מרומית והוסיפה הערות ומפתח אביבה קציר. רמת-גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1992.

שפות אחרות