אברהם שלונסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם שלונסקי (1900 - 1973), משורר ישראלי יליד אוקראינה, אחד מענקי השירה העברית החדשה שהטביע את חותמו על חיי הספרות בארץ גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לזה זכה לכינוי, מפי ליצני הדור, שקראוהו "לשונסקי".
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
בהיותו בן 13 נשלח ארצה כדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה.
את שירו הראשון פירסם שלונסקי בעתון "השילוח", ב-1919. ב-1921 עלה ארצה כחלוץ, עבד בסלילת כבישים ובעבודות בניין ובו-זמנית תרם את חלקו לחיי התרבות בארץ בצורת פזמונים לבמות הסאטריות שפעלו אז, כמו גם לנשפי הפורים של תל אביב, שהיו מסורת בתל אביב הקטנה. כבר אז ניכרה אצלו הנטייה לכתיבה שובבה ששובצו בה המצאות לשוניות. כמו כן ערך את המדורים הספרותיים בעיתונים אחדים.
אט אט הפך להיות נציג הקבוצה "המורדת" בשירת ביאליק ודורו, בעיקר בקלישאות שאפיינו אותה, וניסה ליצור שירה תוססת חדשה וצעירה, שלא התקבלה על-ידי הממסד הספרותי בארץ. עובדה זו באה לידי בטוי בכך שבמשך שנים שירת שלונסקי לא נלמדה בבית ספר לצד שירתם של ביאליק, טשרניחובסקי, שמעוני ואחרים.
בשנת 1933 ייסד את השבועון הספרותי "טורים", שזוהה עם חבורת "יחדיו" שבה היו חברים גם נתן אלתרמן ולאה גולדברג. כעורך נתן שלונסקי הזדמנויות למשוררים בראשית דרכם לפרסם את שיריהם. דליה רביקוביץ זכתה להזדמנות כזו, כששירה הראשון פורסם ברבעון הספרותי "אורלוגין" אותו ערך שלונסקי.
במיוחד זכורה לטוב פעילותו המרגשת למען המשורר בוריס גפונוב שתרגם את האפוס הגרוזיני "עוטה עור הנמר" (מאת שותא רוסתוילי). הוא יזם את הוצאת התרגום העברי של היצירה, והיה בין הפעילים למען יאופשר לגפונוב לעלות ארצה. גפונוב, שלמד עברית מהאזנה לשידורי "קול ישראל", עלה בסופו של דבר לארץ כשהוא חולה מאוד וימיו ספורים. זכורה לצופי הטלוויזיה דאז, התמונה בה שלונסקי מלטף את ראשו של גפונוב באבהיות ואהבה, כאשר הלה שוכב על ערש הדווי שלו.
למרות היותו יוצר "שובב" לא התנתק שלונסקי מהמציאות הטראגית שמסביבו והביא אותה לידי ביטוי ביצירותיו. בפואמה "דווי" הוא מבכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונה ואת גורל היהודים שסבלו מפוגרומים באוקראינה בימי המהפכה הבולשוויקית.
בתקופת השואה הוציא קובץ שירים בשם "ממחשכים" בו ביטא את רגשותיו מהתקופה האפלה ביותר שהייתה בתולדות המין האנושי, ובפרט הוא מבכה את גורל יהדות אירופה הדוויה.
בשנת 1967 זכה שלונסקי בפרס ישראל לספרות.
אברהם שלונסקי נפטר בתל אביב בשנת 1973.
אחותו ורדינה שלונסקי התפרסמה כמלחינה, ופסנתרנית.
[עריכה] מיצירתו
קובץ שיריו "אבני גוויל" כולל את יצירותיו כמשורר בוגר. "משירי הפרוזדור הארוך" הוא קובץ שבו הרהורים על מהות החיים והמוות.
שלונסקי נחשב גם למשורר ילדים ומהטובים שבהם. מכתביו:"עלילות מיקי מהו", "אני וטלי בארץ הלמה".
המחזה "עוץ לי גוץ לי" , על גמד רשע גבור אגדה גרמנית (רומפלשטיצכן), הפך לקלסיקה במחזאות הילדים. בתרגום של שלונסקי למחזה כל המונולוגים והדיאלוגים נאמרו בחרוזים, וכללו משחקי לשון מתוחכמים ומשלב גבוה של עברית . דוגמה אופיינית לקטע מהמחזה:
| "ידעו כל עיר, כל כפר ופלך: ראשית חוכמה - מסים למלך! מסים, מסים ועוד מסים - ואין חסים על הכיסים!" | ||
| -- מלך עוץ, "עוץ לי גוץ לי" | ||
בתרגום יצירות זרות ניכרת הייחודיות של שלונסקי וכבר מהשורות הראשונות בולט הסגנון השלונסקאי. שלונסקי תרגם ממיטב הקלסיקה העולמית: שייקספיר, צ'כוב, גוגול, רומן רולן ועוד.
בתרגומו הייחודי ל"המלט" (שלעברית תרגמוהו עוד כעשרים מתרגמים עד כה) ניכרת גם יחודיות לשונו. שלונסקי תירגם את שייקספיר מרוסית, שכן לא שלט בשפה האנגלית, אך גם תרגום זה מכלי שני, לא פגע באיכות התרגום.
כשהמלט פונה לאמו גרטרוד שלא תשכב עם דודו קלאודיוס, שרצח את אביו, אצל שלונסקי זה מובע במלים: "מינעי דודייך מדודי", בעוד שבתרגום מקביל אחר זה נשמע כ-"אל תעלי על יצועי דודי".
[עריכה] מהברקות שלונסקי
- כשישב בכסית ועברו נערות צעירות זקופות חזה פלט: "הרי החדשות ועיקרן תחילה..."
- על תיאטרון המטאטא : "מעט התה שנשאר מהקומקום" ("הקומקום" - תיאטרון שקדם לו).
- על נערה שרצתה להגיש לו פרח: "פה רך ברצון אקבל ממך!", אבל התכוונתי בחית, ניסתה הנערה להסביר, "את החטא אני לוקח על עצמי" השיב שלונסקי.
- גם הטקסט המזעזע הבא הוא משל שלונסקי: "אנס לחדר נכנס, הפשיל המכנס, אנס ונס, אנה נס???".
[עריכה] מחידושי שלונסקי
- נערה יפה ושזופה: שזיפונית.
- אמבולנס: שגר-פגר.
- פלירט: דרך-עגב.
- פרמיירה: הצגת בכורה.
- מי שהולך ורדיו-טרנזיסטור צמוד לאזנו: רדיוט.
- בגידת אשה לראשונה: קרן היסוד...
- בגידת אותה אשה שהפכה לדרך-קבע: קרן קיימת...
- פרשנותו לגבי מהות בית הקפה "אררט", שבתל אביב הקטנה, שבו ישבו סופרים שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם: זהו נוטריקון של אני רוצה רק טה.
- להיטותם של אנשי ספרות לקבל פרסים, זכתה מפי שלונסקי לכינוי "פרסטיטוציה", על משקל המלה הלועזית "פרוסטיטוציה".
ולמי שנשאר טעם של עוד, כל השאר כתוב ב"מילון לחידושי שלונסקי" שיצא לאור בכמה מהדורות.
[עריכה] מחזות שתרגם
- טרטיף , מאת מולייר, הבימה, 1932.
- רביזור , מאת ניקולאי גוגול, הבימה, 1935.
- חלום הגולם , מאת ה. לייוויק, הבימה, 1935.
- לא אמות כי אחיה , מאת דוד ברגלסון, הבימה, 1944.
- שידוכים , מאת ניקולאי גוגול, הבימה, 1945.
- המלט , מאת ויליאם שייקספיר, הבימה, 1946.
- מעבר לגבול , מאת ס. ויין, 1948.
- המלך ליר , מאת ויליאם שייקספיר, הבימה, 1955.
- הדוד ואניה , מאת אנטון צ'כוב, הבימה, 1960.
- השקיעה , מאת יצחק באבל, הבימה, 1965.
- בגנים , מאת ליאוניד ליאונוב, הקאמרי, 1949.
- כוכבים נודדים , מאת שלום עליכם, הקאמרי, 1950.
- האדרת , מאת ניקולאי גוגול, הקאמרי, 1956.
- דון ז'ואן בגיהנום , מאת ג'ורג' ברנרד שו, 1957.
- גן הדובדבנים , מאת אנטון צ'כוב, הקאמרי, 1966.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם שלונסקי, פרקי יומן, בהוצאת ספרית פועלים.
- מכתבים למשוררת צעירה - מכתבי אברהם שלונסקי לצילה שמיר, הוצאת משכל.
- אריה אהרוני, מילון חידושי שלונסקי, בהוצאת ספרית פועלים.
- חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה - השירה הקלה של אברהם שלונסקי, בהוצאת ספרית פועלים.
- א. ב. יפה, א. שלונסקי משורר וזמנו, בהוצאת ספרית פועלים.
- יוסף שה-לבן, א. שלונסקי, הנחיות לקריאה ולימוד, בהוצאת אור עם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אברהם שלונסקי, נדר
- דינה ציונית, אברהם שלונסקי, באתר הספריה הווירטואלית של מט"ח.
- גיטה קליינמן, עיון בשיר סופה מאת אברהם שלונסקי
- שירי הזמר של שלונסקי בפונותיקה בירושלים
- אברהם שלונסקי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- אברהם שלונסקי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- אלי אשד, "הכישוף מארץ עוץ:" על המחזה "עוץ לי גוץ לי " מאת שלונסקי

