משתמש:Amire80/ארגז חול/סלאבית כנסייתית עתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

[עריכה] טיוטה לסלאבית כנסייתית עתיקה

טקסט בסלאבית כנסייתית עתיקה
הגדל
טקסט בסלאבית כנסייתית עתיקה

סלאבית כנסייתית עתיקה הינה השפה הסלאבית הכתובה הראשונה. השפה ידועה החל מהמאה התשיעית ושמשה לתרגום התנ"ך וכתבי הקודש לסלאבית.

תוכן עניינים


[עריכה] שם השפה

הכינוי המקובל ביותר לשפה בעולם המדעי של היום הוא "סלאבית כנסייתית עתיקה". שמות אחרים שנמצאים בשימוש הם "בולגרית עתיקה" ו"מקדונית עתיקה". הכינוי "סלאבית עתיקה" אינו נכון, מכיוון ששפה זו תועדה לראשונה בכתב כבר אחרי שהשפה הסלאבית העתיקה התפצלה לשלוש קבוצות - מזרחית, מערבי ודרומית.

השפה מכונה "כנסייתית" מכיוון שהיא נשארה שפת הפולחן בכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות במדינות סלאביות - רוסיה, אוקראינה, בלארוס, בולגריה, סרביה ומקדוניה.

[עריכה] היסטוריה

סלאבית כנסייתית עתיקה היא השפה התקנית שהשתמשו בה שני הנזירים הביזנטיים קיריל ומתודיוס המיסיון של



השפה מבוססת על הסלאבית של תסאלוניקי ושימשה את קיריל ומתודיוס לתירגומים של כתבי קודש נוצריים - תנ"ך, הברית החדשה, ספרי תפילות וכן חיבורים שלהם עצמם. לשפה היה תפקיד חשוב בהתפתחות השפות והספרויות הסלאביות. גירסה מאוחרת ומתוקנת יותר של השפה, המכונה "סלאבית כנסייתית" משמשת כלשון התפילות בכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות והיווניות-קתוליות בארצות סלאביות.

היסטוריה

כחלק מההכנה למיסיון קיריל ומתודיוס יצרו את האלפבית הגלגוליטי ותירגמו את הספרים החשובים ביותר לטקסים נוצריים: ספרי תפילה ו"אפרקטוס אוונגליאר" - תקציר של הברית החדשה שכולל רק את הפרקים הנקראים בימי ראשון וחגים. בשנים 863-865 שיעורים בשפה ובאלפבית הועברו באקדמיה של מורביה הגדולה (בסלובנית Veľkomoravské učilište) והחלו לשמש את המסמכים של השילטונות והכנסיה. טקסטים אלה מאפיינים את השפה הסלאבית שדוברה במוראביה הגדולה של אותה תקופה.

בשנת 885 האפיפיור אסר את השימוש בשפה והורה להשתמש בלטינית. תלמידי שני הנזירים, אשר גורשו ממוראביה הגדולה בשנת 886, הביאו את האלפבית הגלגוליטי ואת השפה אל האימפריה הבולגרית. הם לימדו אותה בשתי אקדמיות בולגריות - בפרסלאב ובאוכריד. טקסטים שנכתבו באותה תקופה מאפיינים את השפה הסלאבית המדוברת של בולגריה.

בפרסלאב פותח האלפבית הקירילי, אשר החליף את האלפבית הגלגוליטי - האלפבית הקירילי היה מבוסס כמעט כולו על האלפבית היווני ועקב כך היה קל יותר ללימוד מהגלגוליטי, שצורות אותיותיו היו שונות מאד מאלפביתים אחרים ומקורן לא הוברר עד היום.

בגירסה זו, המקורבת לבולגרית, נפוצה השפה לארצות סלאביות אחרות - קרואטיה, סרביה, בוהמיה, פולין ולנסיכויות של רוס. הטקסטים שנכתבו בכל אחד מהמקומות ספגו השפעות לשוניות של הלשון המדוברת באותו מקום.

בתקופה מאוחרת יותר גירסאות מקומיות אלה סודרו ותוקנו מחדש לשימוש כנסייתי ומנהלי ושפה זו ידועה בשם "סלאבית כנסייתי". בארצות הסלאביות לשפה זו היה מעמד מכובד, דומה לזה של לטינית ויוונית במערב אירופה של ימי-הביניים. היא גם נהנתה מקירבה יחסית לשפות המדוברות.

[עריכה] יסודות והשפעות מקומיות

סלאבית כנסייתית עתיקה מתאפיינת במספר קטן יחסית של כתבי-יד, אש רובם נכתבו בסוף המאה העשירית ותחילת המאה האחת-עשרה. ביסודה זו שפה סלאבית דרומית שספגה השפעות מערב-סלאביות בתקופה של המיסיון של קיריל ומתודיוס. כתב-היד היחיד שנשמר היטב מהתקופה ההיא, "קייב פוליה", מתאפיין בהחלפת מאפיינים פונטיים ולקסיקליים דרומיים באלו המערביים. כתבי-היד


קטגוריה:שפות סלאביות קטגוריה:בלשנות