חוזה ננקינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה ננקינג הוא חוזה שבריטניה אילצה את סין לחתום עליו בשנת 1842, לאחר שזו הפסידה במלחמת האופיום הראשונה. החוזה כלל מספר תנאים בעבור חידוש תנאי המסחר עם בריטניה. התנאים בחוזה, רובם ככולם, היו משפילים עבור סין והיטיבו בעיקר עם בריטניה.
בין סעיפי החוזה נקבע כי בריטניה תקבל לידה את הונג קונג כבסיס טריטוריאלי לצמיתות, וסין תשלם פיצויים של 21 מיליון דולר ולסחורותיה המיוצאות יקבעו מחירים מקסימלים.
בנוסף, 5 נמלים נוספים נפתחו לסחר בריטי: שנחאי, גואנגג'ואו, טיינג'ן, פוג'ו ואמוי. בנמלים אלו, על פי ההסכם, לא יחולו החוקים הסינים על אזרחים בעלי נתינות זרה.
בעקבות ההסכם ננקינג החלה חדירת שאר המעצמות לסין.

