קולנוע הודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תעשיית הקולנוע ההודית היא מהפוריות בעולם. הסרטים בהודו מופקים בקצב של שני סרטים באורך מלא ביום ושבע מאות ויותר סרטים בשנה. הסרטים מגיעים ומוקרנים בכל עיר באסיה מסינגפור וקואלה לומפור עד איסטנבול. הם מגיעים לפינות שכוחות אל בהרי ההימליה ועד לאיים קטנטנים באוקיינוס ההודי, לאפריקה, לאמריקה הדרומית, ואף לתל אביב. באסיה יש קהל צופים לסרטים ההודים המונה כמיליארד איש.

ברוב הסרטים ההודיים יש כמה דמויות עיקריות: הקשוח או הטוב (אגיט קומאר), הרע, והיפה (פארוין באבי). ההודים אוהבים לחקות סרטים אמריקאים קלאסיים כמו "הטוב הרע והמכוער", או "חלף עם הרוח" אשר הוצג בבתי הקולנוע ההודיים חמש שנים ברציפות(!). בסרטים ההודים אנשים שמתו חוזרים לתחייה במסגרת גלגולי נשמות. הם תפורים סביב אישיותו של הכוכב וכל הגורמים האחרים הופכים משניים. הכוכבים מופיעים בכמה סרטים בעת ובעונה אחת. הסרטים הם סרטי אהבה, אך אין בהם מין.

הקולנוע ההודי הוא עסק משפחתי המשפחה הבולטת ביותר היא משפחת קאפור: מייסד השושלת ראג' קאפור ובניו סאמי, רישי, שימי, ושאשי הם בין האנשים האהובים ביותר בהיסטוריה ההודית. הגדול מכולם הוא שאשי קאפור. הוא הגיבור הישר, המסור והחרוץ. הוא גם מרבה להופיע בתפקידים היסטוריים-דתיים כאל זה או אחר. שאשי הוא הרוברט רדפורד והקלרק גייבל של הקולנוע ההודי, שאף ניסה (ללא הצלחה מרובה) את מזלו מחוץ להודו.

המוסלמים בהודו לוקחים חלק קטן מתעשיית הסרטים וכמה הפקות שהציגו את השטן האמריקאי הנורא בתור הגיבור הרע מול המוסלמי האדוק שהיה הגיבור הטוב.

כוכבי הקולנוע ההודיים נחשבים לעשירים בקנה מידה בינלאומי, הישג גדול בארץ בה רבים חיים על סף רעב. ע"פ אמות המידה המוסריות הנוקשות של הודו אורח חייהם של הכוכבי הקולנוע הוא שערורייה, ומדי פעם מתפוצצת פרשיה חדשה לשמחת המעריצים והמפיקים.

כדי לעמוד בדרישה נעשים הסרטים ההודים במהירות - רק 15 ימי צילום בלי חיסכון באמצעים. גם תעשיית המוזיקה לוקחת חלק חשוב בתעשיית הסרטים: השירים המלווים את הסרטים מושרים על ידי זמרים מפורסמים שלהם שמור גם מקום חשוב. הצנזורה ההודית נוקשה מאוד וחל אסור אפילו להתנשק. למרות שהצנזורה סובלנית יותר כלפי אלימות והסרטים ההודים מלאים באלימות, הסרט "הסנדק" נאסר להקרנה במשך שנים רבות.

הבמאים ה"רציניים" בהודו עומדים מול בעיה של מימון. לכאורה רחוק הקולנוע ההודי מהמציאות בחיי היום-יום, הסובבים אותו. אין בקולנוע ההודי זכר לעוני, לשחיתות, ולפוליטיקה המסובכת בהודו. חשוב להבחין שהדמיון בין הוליווד ההודית להוליווד האמריקאית בימי גדולתה אינו מצטמצם לזוהר החיצוני ולמיתולוגיה הכוכבית.