ניהול זכויות דיגיטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניהול זכויות דיגיטלי (Digital Rights Management‏, DRM) הוא מונח כללי לכל סוג של הסדר המאפשר הגבלה ושליטה על הפצה של תוכן בצורתו הדיגיטלית על ידי מפיציו. בדרך כלל, התוכן הוא עבודה המוגנת בזכויות יוצרים הנמצאות בידי המפיץ.

במהלך העשור הראשון של המאה ה 21, ספקיות התוכן הגדולות דיווחו על ירידה ניכרת במכירות תקליטורים. לטענת חברות המדיה, הירידה במכירות יוחסה, לתופעת שיתוף קבצים הנפוצה ברשת האינטרנט. על מנת לשמר את המודל העסקי עליו הן מסתמכות, הן הציעו לבנות מנגנון טכנולוגי שימנע העתקה והפצה בלתי מבוקרת של מדיה דיגיטלית. מערכות DRM נועדו לאפשר למחזיקים בזכויות היוצרים להפיץ תוכן בפורמט דיגיטלי, אך בה הבעת לשלוט על היכולת של המשתמשים להעתיק את התוכן הזה הלאה.

בעוד שמערות DRM הוצגו פעמים רבות כמערכות שנועדו לאכוף את חוקי זכויות היוצרים, הן התקשו לעשות זאת, מאחר וישנם מקרים רבים בהם השאלה האם שימוש בתוכן הוא שימוש מפר, תלויה בכוונת המשתמש ובהקשר בו נעשה השימוש בתוכן. בפועל ההגבלות שכופות מערכות DRM נקבעות באופן חד צדדי על ידי יצרני החומרה התכנה, בכפוף לדרישות מפיצי התוכן. הגבלות אלו עלולות, ולעתים אכן פוגעות בזכויות השימוש ההוגן המוקנות לצרכני התוכן.

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.