גדוד שומריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בגדוד שומריה שהיה גדוד עבודה; לערך העוסק בגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור, שאף הוא גדוד עבודה בן אותה התקופה, ראו גדוד העבודה.
גדוד שומריה, גדוד עבודה והקיבוץ השומרי הראשון, המקביל לקבוצת ביתניה עילית שפעל בתקופת העלייה השלישית ואנשיו בין סוללי כביש חיפה-ג'דה, וממקימי קיבוץ בית אלפא בעמק יזרעאל.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת הגדוד
גדוד שומריה (על שם ואדי שומריה הוא נחל יגור הסמוך למחנה הגדוד) התגבש סביב אנשי השומר הצעיר מהעיירה טורקה שבגליציה בספטמבר 1920. מחנה העבודה הכללי לסלילת הכביש חיפה-ג'דה (לימים רמת ישי), התמקם בקילומטר העשירי מחיפה בכיוון עמק יזרעאל, על גבעת 'חרושת גויים' - היום קריית טבעון. מחנה גדוד שומריה בחר להתבדל מהמחנה הכללי ונטה את אוהליו בקילומטר השישי מחיפה, היכן שהיום חדר האוכל של קיבוץ יגור. שטח המחצבה בה חצבו אנשי הגדוד משמש כיום כבית הקברות של הקיבוץ.
סלילת הכביש הייתה חלק ממיזם סלילת הכבישים של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל לשיפור התעבורה בארץ ישראל המנדטורית. היה זה הכביש השני בחשיבותו, לאחר כביש טבריה-צמח וכביש טבריה-טבחה, שנסללו על ידי גדוד העבודה במסגרת המיזם. המיזם פתר באופן חלקי את מצוקת התעסוקה בקרב אנשי העלייה השלישית, שרק חלקם מצאו עם בואם לארץ עבודה בחקלאות, ורשם פרק חשוב בספר הזכרונות של העלייה השלישית.
[עריכה] מבנה חברתי
גרעין הגדוד התלכד סביב מרדכי שנהבי (הלפנביין) איש בוצ'אץ'. מוקדם יותר באותה השנה, בועידת השומר הצעיר בלבוב, תמך שנהבי בעלייה ארצה של השכבה הבוגרת של חניכי הקינים שבגאליציה. סמוך לשובו של שנהבי מלבוב הוא נשלח למחנה חיפה-ג'דה והחלו להאסף סביבו 'שומרים' שנדדו בארץ וכמהו לחברותה השומרית. ביולי 1920 החפו (עגנו בחוף) בנמל יפו אבא חושי (שנלר) בראש חברי 'השומר הצעיר' מטורקה והצטרפו לקבוצת שנהבי. עד מהרה העדיפו 'השומרים' סידור עבודה משלהם והבדלות ארגונית מן המחנה הכללי של העובדים. חודשיים וחצי מיום הגעתה של קבוצת עולי טורקה לארץ, בספטמבר 1920, כבר פעל גדוד שומריה בצורה עצמאית. את הנהלת הגדוד הרכיבו, אבא חושי איש טורקה, שנהבי יהושוע הניג וזאב און/איסרזון- לימים חבר משק תל יוסף ומנהל חברת העובדים- אנשי בוצ'אץ', יוסף רוט ומשה וייס מבולוחוב, עמנואל בלאט מלבוב ויוסף ציפר. שנהבי, שנלר ובלאט ניסחו תקנון לחברי הגדוד. לאומיות וסוציאליזם נקבעו כערכי היסוד. המצטרפים התחייבו לעבור בדיקה רפואית ולהסכים לתקנון. חברים נתקבלו לאחר תקופת ניסיון. רישול ועצלנות היוו עילה להרחקה מן הגדוד. לצד ההנהלה פעלה מועצה עליונה שהורכבה מראשי קבוצות העבודה. התקיים בית דין שבראשו עמד עמנואל בלאט, ובין תחומי שיפוטו: הענקת רשיונות יציאה אל מחוץ למחנה. לכל חבר ניתנה הזכות לחופשה בת שבועיים מידי שנה.
| הגעתי למחנה שומריה שם היה מחנה אוהלים, צריף מרפאה, ואחות שטיפלה בנו ביד קשה. היה עלינו לחצוב האבנים באמצעות פיצוץ סלעי ההר, לעשות חצץ ולסלול. לוזר, לאחר מכן אומן הקרמיקה מקיבוץ רמת יוחנן נפצע ואיבד את עינו מפיצוץ אחד הסלעים. מכיוון שעלה בידי לעשות המיכסה הדרושה לקיום, המליצו עלי שאקבל את ניהול עבודת הסלילה ובא מדריך שלימד אותי אלף בית של העבודה: חופרים, מעמידים אבנים מרובעות כשהחלק הצר כלפי מטה ואחר כך שופכים חצץ ומכסים בחול. זה לא היה עוד כביש אספלט ואת הדבר הזה תפסתי. פעלתי לפי ההנחיות ואחר כך בא מכבש והידק ונוצר הכביש לעמק. | ||
| -- כך תיאר הפסל משה ציפר חבר 'גדוד שומריה' | ||
[עריכה] המשך הפעילות
את תום סלילתו של הקילומטר הראשון לכביש חגג 'גדוד שומריה' בליל נאומים, שירה, ריקודים ושתיית יין. לפנות בוקר התכנסו במעגל והאזינו לשיחתו של א"ד גורדון.
בדצמבר 1920 הפגין הגדוד את עצמאותו (בתחילת דרכם בארץ היו חברי 'השומר הצעיר' תחת חסות מפלגת הפועל הצעיר) ושלח שני צירים מטעם 'השומר הצעיר', שייצגו למעלה ממחצית חברי הגדוד, לועידה הכללית הראשונה של פועלי ארץ ישראל. בסיומה של הועידה הוחלט על הקמתה של הסתדרות כללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, היא ההסתדרות. בפברואר 1921 הגיעה מצבת החברים בגדוד 'שומריה' לכדי 120 חברים וחברות. הסתגלותם לעבודה הייתה טובה יחסית, הם עמדו במיכסות, וזאת חרף התנאים הקשים ששררו במחנה בתקופת החורף. אבא חושי, ששמו יצא לפניו כמנהל המשק, לא התקשה למצוא עבורם תעסוקה נוספת בפריקת פחמים בנמל חיפה.
הגדוד המשיך להתנהל כמערכת יעילה, אסתטית ומאוזנת תקציבית. סביבתו האסתטית בידלה אותו לטובה לעומת מחנות סוללים אחרים. האוירה הייתה טובה ואופטימית, ונקלטו חברים חדשים מקרב אנשי 'השומר הצעיר'. וכך תאר זאת מאיר יערי, מנהיג 'השומר הצעיר', במכתב ששלח מהארץ באביב 1921 להנהגת התנועה בגולה: "העבודה מתנהלת שם כראוי, אך שוררים שם קיפאון רוחני ובינוניות".
[עריכה] סכסוכים
באפריל 1921 עמדה להסתיים עונת העבודה בהכשרת הקרקע לנטיעות בביתניה. מאיר יערי, שעמד בראש קבוצת ביתניה המליץ לקבוצתו לעבור למחנה גדוד שומריה ולהצטרף לעבודת סלילת כביש חיפה-ג'דה. בחג הפסח, בעת שאנשי גדוד שומריה עלו לרגל, ברגל, לירושלים, הגיעו למחנה שומריה אנשי ביתניה. משחזרו אנשי הגדוד ומצאו את האורחים שכבר התמקמו בשטח המחנה, ברכו אותם בברכה השומרית: "חזק ואמץ". האידיליה לא שררה זמן רב. כ-50 אנשי ביתניה, מתוך תחושה של עליונות רוחנית, החלו להעביר את רוח ביתניה לאוהלי גדוד שומריה בן כ-150 החברים. שיחותיהם הליליות הידועות הגדושות בהשתפכויות הנפש (התפרסמו בקובץ 'קהילייתנו', ועובדו למחזה של יהושוע סובול, 'ליל העשרים', שהוצג בתיאטרון חיפה) לעילוי נפשם במדרגות הקיום האנושי, שבו והתחדשו באוהלי מחנה גדוד שומריה. הגדיל לעשות מאיר יערי מנהיגם, כאשר תכנן למיין את חברי הגדוד, את חלקם לצרף לקבוצת ביתניה ואת חלקם להותיר בחוץ. לכך לא יכלו אנשי שומריה להסכים. בויכוח לילי מר ונוקב, שלימים זכה לכינוי 'ליל השימורים', הואשם מנהיג 'השומר הצעיר' מאיר יערי, בהפצת דעות הרסניות, ועוד באותו הלילה הוא נאלץ לעזוב בחברת אשתו, אנדה. עד כמה מר היה הויכוח תעיד התאבדותו של חבר הגדוד, שמואל (מילא) הלר, איש בוצ'אץ', באותו 'ליל השימורים'.
[עריכה] סיום הפעילות
בסוף 1921 הסתיימה סלילת כביש חיפה-ג'דה. חברי גדוד שומריה עברו לאזור נהלל, שם סללו את כביש הגישה לכפר, ניקזו ויבשו את האדמות. ב-1922 נענתה דרישתם להכלל בין הגופים העולים להתיישבות בעמק יזרעאל והם הקימו את קיבוץ בית אלפא.
קובע חוקר תנועת 'השומר הצעיר', פרופ' מתתיהו מינץ:
- למרות שבקבוצת ביתניה התרכזה העילית האינטלקטואלית השומרית של העלייה השלישית הרי שגדוד שומריה היה בגדר בשורה חדשה. הוא צבר עוצמה מכוח ארגון העבודה, המשק והמוסדות שידע לארגן. גדוד שומריה הוא האב טיפוס והשורש של הקיבוץ השומרי לעתיד, ולא ביתניה. ביתניה הייתה אפיזודה שחלפה ללא טביעת עקב.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מתתיהו מינץ, התנועה השומרית 1921-1911 (1995), התנועה הציונית
- צדוק אשל, אבא חושי איש חיפה, 2002, משרד הבטחון - ההוצאה לאור.
- שלמה טנאי, הפסל כחלוץ אלמוני, עיתון 77 לספרות ותרבות, גיליון 40-41, 1983.

