יהדות לבנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות לבנון היא קהילה יהודית קטנה (מהקטנות ביותר במזרח התיכון) אשר מעולם לא מנתה יהודים רבים.

ראשית הקהילה בשנת 40 לספירה כאשר יהודים התיישבו בחופי לבנון של היום. בזמן הפיניקים, שעסקו במסחר ובשייט, היו שם תושבים יהודים. לשלמה המלך היו קשרים מסחריים טובים איתם, ומהם הוא קנה ארזים לבניית בית המקדש. ידוע גם שהיהודים התלוו לימאים הפיניקים במסעותיהם לכמה נמלים חשובים. עם חורבן בית המקדש השני, לבנון ובעיקר בירות הפכה להיות עיר-מעבר ליהודים הרבים שהובאו מממלכת יהודה. אין ידיעות רבות על יהודי לבנון מאז חורבן בית שני. ידוע רק שיהודים התגוררו בעיר צידון, שאליה היו עולים לרגל יהודים רבים היות וקבור שם הנביא צפניה. קברו הפך להיות קדוש ליהודים ולמוסלמים. בשנת 1492 הגיעו ללבנון יהודים מגירוש ספרד כמו לכל שאר חלקי האימפריה העות'מאנית. ב-1948 עם קום מדינת ישראל, רבים מיהודי סוריה ברחו ללבנון והתגוררו בעיקר בבירות. ב-1830 היו כ-200 יהודים בבירות. ב-1840 היו 575 יהודים. ב-1951 היו כ-6000 יהודים. עד 1960 היהודים היוו 1% עד 3% מהאוכלוסייה הכללית. לאחר תחילת ההשפעה הסורית בלבנון, החלה נהירה המונית של יהודי לבנון לדרום אמריקה, צרפת, איטליה ואף לישראל. בשנת 1974, לאחר גלי העלייה שעזבו את לבנון, נשארו בקהילה היהודית רק כ-1,800 נפש ורובם עזבו בשנים שלאחר מכן, כך שמ-9,000 יהודים בשנת 1958 נותרו בלבנון כיום כ-50 - 100 יהודים בלבד.

במדינה זו, יותר מאשר במדינות אסלאם אחרות באזור, מצבם של היהודים היה טוב יחסית, שכן הנוצרים שישבו במקום רוב השנים הגנו על היהודים ולא תקפו אותם. אולם עם העלייה באחוז המוסלמים בלבנון עלתה האלימות כלפי היהודים. היהודים, יחד עם הנוצרים, הקימו מיליציה חמושה מצעירים נוצרים שעיקר התמיכה בה היה מכספי היהודים. המיליצה אף נקראה צבא יהודי ופעלה בבירות, ברובע שהיה מיושב יהודים, והגנה עליהם מהתקפות המוסלמים. מצב היהודים השתפר כאשר הפכה לבנון לשטח מנדט צרפתי, אך מצב זה השתנה בשנת 1945 עם עצמאותה של לבנון.

במשך שנות התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל וסגירת שערי הארץ על ידי הבריטים, שימשו יהודי לבנון כחוליה מקשרת ליהודי ארץ ישראל. הם סייעו להברחת יהודים דרך גבול הצפון אל יישובים יהודים בגליל. בשנת 1947, עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר נערכו פרעות רבות ביהודים וגם פגעו בהם הפליטים הפלסטינים שעזבו את ישראל בתום מלחמת העצמאות. בשנת 1950, הוטלה פצצה לאחד מבתי הכנסת היהודיים אשר גרמה להרוג אחד. יהודי לבנון סבלו מסחיטת כספים רבים על מנת לממן את המאבק הפלסטיני.