המהפכה הרומנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המהפכה הרומנית התרחשה בסוף שנת 1989 ובאה לידי ביטוי בסדרה של מחאות והפגנות, שהביאו להחלפת המשטר הקומוניסטי ברומניה והדחתו והוצאתו להורג של השליט הקודם, ניקולאי צ'אושסקו ושל אשתו, אלנה צ'אושסקו.
המהפכה הרומנית הייתה חלק משינויי המשטר שהתרחשו באירופה, בארצות הגוש הקומוניסטי, שינויים שהתחייבו מדעיכת הקומוניזם. ביתר ארצות מזרח אירופה המשטר הקומוניסטי קרס מעצמו ורק ברומניה השינוי היה כרוך במהפכה, שבמהלכה נורו אנשים ולאחריה הוצאו השליטים להורג.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למהפכה
המשטר הקומוניסטי ברומניה, שהתחיל עם סילוק המלך מיכאי הראשון בסוף שנת 1947, היה משטר שנכפה על ידי כוחות הכיבוש הסובייטים. ברומניה לא היו שינויי משטר פנימיים, כמו בפולין בהשפעת סולידריות, או כמו בצ'כוסלובקיה (האביב של פראג ומהפכת הקטיפה). להפך, ככל שהתערערו המשטרים הקומוניסטיים מסביב, כך הידקו צ'אושסקו ואשתו אלנה את אחיזתם בשלטון.
בגלל מחלוקת פנימית במחנה המדינות הקומוניסטיות בתחום הכלכלי, בחרה רומניה להפגין עצמאות בתחום יחסי החוץ - היא הייתה המדינה הקומוניסטית היחידה ששימרה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל - ובתחום הכלכלה. ברית המועצות הועידה לרומניה את תפקיד ספקית המזון של הגוש הקומוניסטי, וההנהגה הרומנית מרדה בכך והחליטה לפתח תעשייה כבדה, על אפה ועל חמתה של ברית המועצות. לצעד זה היו שתי השלכות מיידיות. כדי להימנע ממתן אמתלת פלישה לברית המועצות, הפגינה רומניה אדיקות יתר ביישום המשטר הקומוניסטי. כדי לגייס את המשאבים לפיתוח תעשייה כבדה, ללא עזרת ברית המועצות ויתר המדינות הקומוניסטיות, נאלצה רומניה לצמצם יותר ויותר את הטובין המופנים לצריכה פנימית, כדי לייצא אותם ולהשקיע את תמורתם בבניית התעשייה הכבדה. המחיר היה ירידה ברמת החיים של תושבי רומניה ובאיכותם, ירידה מתמשכת שבאה לידי ביטוי בין היתר גם בצמצום שעות הלימודים בבתי הספר ושעות אספקת החשמל הביתית.
תרבות השלטון ברומניה, בתקופה זו, הייתה תערובת של נפוטיזם וסטליניזם, כשצ'אושסקו, שירש את המנהיג הקומוניסטי הקודם, גאורגה גיורגיו-דז', שלט יחד עם אשתו ביד רמה והכין את הבן, ניקו, להיות היורש. מסביב לדמותו של צ'אושסקו הונהג פולחן אישיות משוכלל. ברחובותיה ובדרכיה של רומניה, כל כמה מאות מטרים, הוצג פלקט עם דמותו של צ'אושסקו או עם סיסמה המרוממת אותו. חלק נכבד מאוד מהיצע חנויות הספרים, היו ספרים המיוחסים לצ'אושסקו. סופרי ומשוררי החצר קשרו לו כתרים וכך עשו כל עסקני המפלגה הקומוניסטית. מובן, שליד צ'אושסקו לא היה מקום לעוד אלים, לכן הדתות דוכאו ונעשו מאמצים רבים להכביד על הריטואל הדתי.
בדומה לתפרצות של הר געש, היו זעזועים מוקדמים שבישרו את המהפכה הרומנית. בנובמבר 1986 בקלוז'-נפוקה, בפברואר 1987 ב"ניקולטה" וב-15 בנובמבר 1987 בברשוב היו שביתות ומהומות פועלים לא מרוצים, שמחו נגד הרעת תנאי חייהם.
באמצע חודש נובמבר, בצ'כוסלובקיה, התחילה מהפכת הקטיפה וביום 10 בדצמבר קמה בצ'כוסלובקיה ממשלה שרוב שריה לא היו קומוניסטים. למרות הצנזורה הידיעות חדרו אל רומניה והרומנים צפו בקנאה בשינוי המשטר הצ'כוסלובקי.
[עריכה] אירועי טימישוארה
ב-16 בדצמבר פרצה בטימישוארה מחאה, בתגובה לניסיונם של השלטונות לסלק את מתנגד המשטר, המטיף הפרוטסטנטי ממוצא הונגרי, לסלו טקש (László Tőkés). המטיף ביקר את המשטר בכלי תקשורת זרים והשלטונות החליטו שהוא מסית על רקע אתני. לפי דרישת השלטונות הבישוף הדיח אותו מתפקידו ובכך שלל ממנו גם את זכותו לדירה שקיבל מתוקף תפקידו כמטיף. חסידי המטיף התגודדו מסביב לביתו כדי למנוע את סילוקו מהדירה, אך, כעבור זמן מה, הצטרפו למתגודדים עוברים ושבים, ביניהם סטודנטים רומנים בעלי רקע דתי, שלא הכירו את הפרשה, אך שמעו פרטים מחסידי המטיף וראו במקרה זה עוד ניסיון של דיכוי על רקע דתי.
כשפטרה מוץ, ראש עירית טימישוארה, הגיע למסקנה שהקהל לא עומד להתפזר, השמיע כמה הצהרות בהן נרמז ששינה את דעתו בענין פינויו של המטיף. הקהל הלך וגדל ופטרה מוץ סירב לדרישת הקהל לאשר בכתב את ביטול הפינוי. כתוצאה מסירובו, החל הקהל לשיר שירים אנטי-קומוניסטיים, והדבר משך כוחות משטרה וסקוריטטה. בשלב זה המחאה התפשטה, והנושא שהצית אותה הפך משני. כמה מהמתקהלים ניסו לעלות באש מבנה של המועצה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. אנשי הסקוריטטה הגיבו ברימוני גז מדמיע וזרנוקי מים בעוד המשטרה מתחילה להפעיל כוח ולבצע מעצרים. הקהל עבר אל הקתדרלה המטרופוליטנית של טימישוארה ומשם יצא לצעדת מחאה ברחבי העיר תוך עימותים עם כוחות הסקוריטטה.
למחרת, 17 בדצמבר, נמשכו המחאות. המתקהלים נכנסו לתוך בניין המועצה המחוזית והשליכו דרך החלון מסמכים של המפלגה הקומוניסטית, חוברות תעמולה, כתבי ניקולאי צ'אושסקו וסמלים קומוניסטיים אחרים. הם ניסו פעם נוספת להצית את המבנה והפעם נבלמו על ידי יחידות צבא. הופעת הצבא ברחובות הייתה אות לכך שאלה הוראות שהגיעו מהסמכות הגבוהה ביותר.
התזמורת הצבאית נשלחה לצעוד ברחובות במופגן, תוך נגינה, והאזרחים קיבלו אותם בקריאות בוז.
הצבא לא הצליח להשליט סדר ברחובות, אך מעורבותו הפכה את העיר לשדה קרב, שכלל קרבות רחוב ומכוניות בוערות על רקע תנועת כוחות סקוריטטה מזוינים במכוניות משוריינות ובטנקים. לאחר השעה שמונה בערב נשמעו יריות בכל המרחב שבין כיכר החירות ועד בית האופרה, כולל גשר דצ'בל, דרך הליפובה ודרך הג'רוקו. בעת שטנקים ומשאיות חסמו את העיר פיטרלו בשמים מסוקים. לאחר חצות הליל נרגעו המחאות, אך ברחובות העיר נותרו בניינים הרוסים, אפר ודם.
בבוקרו של 18 בדצמבר, נשמר מרכז העיר על ידי חיילים וסוכני סקוריטטה לבושים אזרחית. ראש העירייה זימן אספה של המפלגה באוניברסיטה, במטרה לגנות את "הונדליזם של הימים האחרונים" ופרסם חוק, שאסר על האוכלוסייה לנוע בקבוצות הכוללות יותר משני אנשים. קבוצה של כשלושים צעירים רומנים התקדמה במפגיע אל הקתדרלה האורתודוקסית, שם הניפו את דגל רומניה, שממרכזו נגזר הסמל הקומוניסטי (ראו תמונה). הם ידעו שעלולים לירות בהם והתחילו לשיר את ההימנון הרומני הישן "התעורר רומני", הימנון שנאסר בסוף שנת 1947, כשהקומוניסטים לקחו את השלטון ברומניה. ירו בהם וחלקם נהרגו, חלקם נפצעו, והיו גם בני מזל שהצליחו להינצל.
ביום 19 בדצמבר, למרות השתדלותם של כמה מראשי המשטר למנוע זאת, עובדי המפעלים של טימישוארה הפסיקו את עבודתם וטורים עמוסים של פועלים נכנסו לעיר. 100,000 מפגינים כבשו את כיכר האופרה (שמה שונה לאחר המהפכה ל"כיכר הניצחון") והחלו לקרוא סיסמאות נגד המשטר, כמו "אנחנו העם", "הצבא איתנו", "אל תיראו, צ'אושסקו יפול". ניקולאי צ'אושסקו שהה בביקור באיראן, ובהיעדרו מינתה אישתו ושותפתו לשלטון, אלנה, את אמיל בובו וקונסטנטין דסקלסקו, כדי שיקבלו משלחת של המפגינים. השניים סירבו להיענות לתביעות המפגינים, והמצב נשאר ללא שינוי. למחרת הביאו הרכבות פועלים מאולטניה שנועדו למלא את מקומם של הפועלים המקומיים, אך הם הצטרפו לבסוף למפגינים. אחד הפועלים סיפר: "אתמול, מנהל המפעל שלנו, יחד עם נציג רשמי של המפלגה הקומוניסטית, אספו אותנו בחצר, נתנו לנו אלות עץ ואמרו לנו שחוליגנים והונגרים מחריבים את טימישוארה וחובתנו ללכת לשם ולעזור בדיכוי ההפגנות. אבל עכשיו הבנתי שזה לא נכון."
ראשי המפלגה הקומוניסטית גייסו אלפי עובדים, הלבישו אותם במדי המשמר הלאומי, ציידו אותם באלות ובידיות של טוריות ושלחו אותם ברכבות לטימישוארה, כדי לפגוע במפגינים. מרבית העובדים האלה הצטרפו למפגינים במאבקם נגד כוחות הביטחון, ולבושם במדי המשמר הלאומי בלבל עוד יותר את כוחות הביטחון. ראשי המשטר, שהבינו מה מתרחש, עצרו את הרכבות עם הגייסות והסיטו אותן ליעד אחר, כדי למנוע המשך הצטרפות למפגינים.
[עריכה] בחישות בצמרת
אירועי טימישוארה תוארו בשידורי רדיו אירופה החופשית וקול אמריקה, שידורים שהרומנים האזינו להם במחתרת ברומניה וכמוהם גם סטודנטים רומנים, שחזרו הביתה לחופשת חג המולד.
בחודש נובמבר, לפני האירועים, צ'אושסקו ביקר אצל מיכאיל גורבצ'וב והאחרון תבע ממנו להתפטר. צ'אושסקו סירב להתפטר. נושא התפטרות צ'אושסקו עלה מחדש ביום 17 בדצמבר, כשצ'אושסקו רצה להעביר בועד הפועל הפוליטי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית החלטות, שיובילו להחנקת המהפכה בטימישוארה. שניים ממשתתפי הכינוס, יון דינקה ופאול ניקולסקו-מיזיל התנגדו לשימוש בכוח כנגד המפגינים ובתגובה הציע צ'אושסקו את התפטרותו. והציע למתכנסים לבחור מנהיג חדש. גאורגה אופראה וקונסטנטין דסקלסקו ועוד מתכנסים תבעו מצ'אושסקו לחזור בו מהתפטרותו והציעו להדיח את המתנגדים. בשעה מאוחרת יותר, באותו יום, יצא צ'אושסקו לביקור באירן והשאיר את אשתו ואת המקורבים לטיפול במהומות טימישוארה. כשחזר צ'אושסקו, ביום 20 בדצמבר, מאירן, גילה שהמצב רק החמיר. הוא הופיע בשידור טלויזיה, שידור בו גינה את המפגינים מטימישוארה וכינה אותם "אויבי המהפכה הסוציאליסטית".
כבר משנת 1982 התחילה קבוצה של גנרלים מהסקוריטטה לתכנן הפיכה. ההפיכה תוכננה לראש השנה הרומני (סוף השנה האזרחית), אך האירועים של טימישוארה הביאו את הקושרים למסקנה, שעליהם לנצל את שעת הכושר ולהקדים את תפיסת השלטון. ראש הקושרים הגנרל ויקטור סטנקולסקו, היה חלק מהחוג הקרוב של צ'אושסקו והוא ששכנע אותו לקיים עצרת לפני בנין הועד המרכזי. על פי התכנון הוצבו בכיכר כלי נשק המופעלים מרחוק שהיו אמורים להתחיל לירות באקראי על המתקהלים, בעוד התועמלנים יסיתו את ההמון בסיסמאות נגד צ'אושסקו.
[עריכה] אירועי בוקרשט
בבוקרו של 21 בדצמבר פנה צ'אושסקו מהמרפסת של הועד המרכזי אל עצרת של 100,000 אנשים וגינה בחריפות את ההתקוממות בטימישוארה תוך התפארות בהישגי הסוציאליזם. הקהל נשאר אדיש ורק השורות הראשונות עודדו בקריאות ובמחיאות כפיים. במחווה, שנבעה כנראה מיאוש, הציע צ'אושסקו לעלות את השכר הכללי במאה לאי לחודש, סכום פעוט וחסר משמעות.
תנועות פתאומיות שנוצרו בשולי הקהל ורעשים שתוארו מאוחר יותר כיריות מנשק חם או פצצות, הפכו את העצרת לתוהו ובוהו. ההמון המבועת החל להתפזר וסוכנים הפיצו בתוך הקהל את הידיעה שהסקוריטטה יורה בהמון ושהתחילה המהפכה. הם גם קראו לאנשים להצטרף למהפכה.
ניסיונותיהם של צ'אושסקו ושל אשתו למשוך את תשומת הלב של הקהל ולהרגיע אותו בקריאות "הלו, הלו" ו-"הישארו רגועים במקומותיכם" נפלו על אוזניים ערלות. העצרת התחילה לשנות את אופיה ולהפוך למפגן מחאה. צ'אושסקו, אשתו ויתר אנשי הצמרת חשו פחד ונכנסו לתוך הבנין. השידור הישיר של העצרת בטלוויזיה נקטע, אך הצופים ראו מספיק כדי להבין, שמתרחש משהו יוצא דופן. ההמון התחיל להתפזר ברחובות, תוך הפיכת עיר הבירה לזירת מהפכה, כמו בטימישוארה. הם קראו סיסמאות כמו: "הורידו את העריץ", "מוות לקרימינל", "אנחנו העם, הורידו את הדיקטטור" ועוד. ההמון כבש את מרכז העיר מכיכר קוגלניצ'אנו ועד כיכר רוסטי והכיכר הרומית. על הפסל של מיכאי האמיץ, המוצב בשדרות קוגלניצ'אנו, טיפס צעיר ונפנף בדגל לאומי שהוצא ממנו הסמל הקומוניסטי. אם חלוף הזמן יצאו לרחובות יותר ויותר אנשים. לקראת המפגינים חסרי הנשק יצאו חיילים, טנקים והיחידה המיוחדת למלחמה בטרור. החיילים ירו מגגות של בנינים וכלי רכבם דרסו אנשים. מכבי האש ניסו לחסום את ההמון בעזרת סילוני מים חזקים.
צ'אושסקו שלח את המזכירים שלו להביא לו ידיעות טריות ממלון אינטרקונטיננטל. כשהמזכירים חזרו סיפרו שיש שני צעירים, בחור ובחורה, שמסיתים את ההמון בעזרת מגפון. צ'אושסקו הורה לקציניו לצאת ולהביא אותם. יצאו כחמישים איש מצוידים בנשק מוסתר מתחת למעילים או בתוך תיקים ששימשו להסוואה. הם עצרו-חטפו מספר צעירים מתוך הקהל וירו במי שהתנגד להם. העצורים לא הגיעו לבית מעצר, כנראה נרצחו בדרך.
בערב ניסה צ'אושסקו ליצור קשר עם המשורר פופולרי דן דשליו כדי לגייס אותו לדבר אל ההמון. השליחים לא הצליחו למצוא אותו. השליחים ניסו למצוא את המשורר אדריאן פאונסקו, אך גם איתורו של משורר זה לא צלח.
המפגינים הצליחו להקים מתרס לפני המסעדה "דונראה" (דנובה ברומנית) ולהגן עליו עד חצות הליל. עיתונאי צרפתי, ז'אן לואי קלדרון, נהרג. יריות נשמעו עד השעה שלוש לפנות בוקר, כשהרחובות התרוקנו לגמרי. תמונות צולמו מתוך המסוקים שנשלחו להשגיח על האזור וגם התיירים שהיו במגדל בית המלון "אינטרקונטיננטל" צילמו חלק מהאירועים.
[עריכה] נפילת צ'אושסקו
בבוקרו של 22 בדצמבר צ'אושסקו נטה להאמין שמאמציו לייצב את המצב ולדכא את המהומות עולים יפה, אך בשעה 7.00, אלנה, אשתו, קיבלה ידיעות על המוני פועלים ממפעלים שונים שמתקדמים לכיוון מרכז הבירה. מתרסי המשטרה, שנועדו למנוע את המעבר לכיכר האוניברסיטה ולכיכר ההיכל, לא עמדו במשימתם. בשעה 9.30 כיכר האוניברסיטה כבר הייתה גדושה. כוחות הביטחון, הצבא והמשטרה, הופיעו שוב, אך הפעם כדי להצטרף למהפכנים. עד היום עוד לא ברור מה הביא לשינוי בעמדתם. בשעה 10.00 שודר ברדיו שנכנסו לתוקף חוקי החירום ואסורה התכנסות של יותר מחמישה אנשים. מאות אלפי המפגינים, שהתכנסו בפעם הראשונה בחייהם ביוזמתם, בזו להודעות. צ'אושסקו ניסה לפנות אל ההמון ממרפסת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, אך ההמון היסה אותו בזעם רב. מסוקים השליכו כרוזים אל המפגינים, כרוזים בהם נקראו ללכת הביתה וליהנות מחופשת חג המולד. רוח חזקה העיפה את הכרוזים הלאה וההמונים המשיכו בשלהם.
נפוצו ידיעות על מותו של שר ההגנה, ואסילה מילאה. בין השעות 9.00 - 11.00 מת מילאה בנסיבות חשודות. בהודעה שפרסם צ'אושסקו נמסר שהוא נמצא אשם בבגידה והתאבד לאחר שנחשפה בגידתו. התאוריה הפופולרית ביותר גרסה, שהוא נרצח לאחר שסירב לבצע את הוראות הדיכוי של צ'אושסקו. בעקבות ניתוח שלאחר המוות, שבוצע בגופתו בשנת 2005, הגיעו למסקנה שאמנם ירה בעצמו בעזרת אקדחו של אחד מפקודיו, אך התכוון רק לפצוע את עצמו ומת בגלל שטף דם כתוצאה מפגיעה בעורק.
לאחר מותו של מילאה מינה צ'אושסקו את ויקטור סטנקולסקו לתפקיד שר ההגנה. לאחר שסטנקולסקו קיבל את הפיקוד, ציווה על היחידות לסגת לבסיסיהן. כעבור כמה שעות הוא שכנע את צ'אושסקו להסתלק במסוק. צ'אושסקו, יחד עם אשתו ושני נאמנים, יצא במסוק אל מעונו בסנגוב, במרחק 40 ק"מ מבוקרשט ומשם אל טרגובישטה. הצבא סגר את המרחב האווירי ותבע מהמסוק לנחות. הם נחתו בקרבת טרגובישטה ונמלטו במכונית. המכונית נעצרה במחסום שגרתי של הצבא. הזוג הובא למעצר, הם הועמדו למשפט מהיר מאוד בפני בית דין אד הוק, הואשמו בעבירות רבות וביניהן רצח עם, ונמצאו אשמים. השניים הוצאו להורג ביום 25 בדצמבר, בטרגובישטה.
סיום המשפט וההוצאה להורג שודרו בטלוויזיה הממלכתית.
[עריכה] מהפכה בשידור ישיר
הודות להתפתחות אמצעי השידור הרדיופוניים והטלוויזיוניים, המהפכה הרומנית בשנת 1989 לוותה בשידורים ישירים, כפי שלא היו מעולם לפני כן. כתבים זרים וסתם תיירים שצילמו והקליטו מאורעות, העבירו אותם לאמצעי שידור לוויניים וכך, השידורים שחזרו ועקפו את הצנזורה המקומית, היו כדלק הנשפך על מדורת המהפכה.
ביום 22 בדצמבר, בבוקר, בבוקרשט, במרכז ההמון, השחקן יון קאראמיטרו, עלה על טנק וצעק במלוא גרונו: "הפסיקו לירות!" שוב ושוב עד שהשתרר שקט מסביבו. שדרני הטלוויזיה הביאו אותו אל האולפן והוא, בשידור ישיר, הצטלב (מעשה פסול בעיני המשטר הקומוניסטי/אתאיסטי) וקרא בקול: "אחים, הודות לאלהים (שוב פגיעה בטבו קומוניסטי), אנחנו באולפני הטלוויזיה. אלהים השיב את פניו אל הרומנים. נשוב אליכם בעוד 10 דקות".
בצורה זו, במרווחים קצרים של 10 דקות, שודרו ידיעות קצרות שהגבירו את המתח ולעתים היו סותרות. זימון האל לאולפני הטלוויזיה, הפך אותם למקום מקודש למחצה. הסיסמאות/הודעות שהופרחו: "2000 טרוריסטים בדרך אל אולפני הטלוויזיה, עזרו לנו!", "מרכזי רחובה ודורובנטי נמצאים תחת מתקפה!", "הטלוויזיה הרומנית - ליבה של רומניה החדשה!", "טור משוריין וממונע מתקדם לכיוון פיטשט כדי לתפוס את המרכז הגרעיני, בית הזיקוק והסכר על הארג'ש", "יורים! עמדו בשקט!", "אלה אנשי הסקוריטטה", "לא, אלה משלנו!", "רומנים, בואו, התיצבו להגנת הארץ!" ועוד קריאות רבות הפכו את ההתרחשויות לסרט מתח שכל העולם עקב אחריו בנשימה עצורה, עד הוצאתם להורג של הזוג צ'אושסקו.
בהתחלה הקריאות היו המומות, ללא ציון אויב ברור, אך בהדרגה מציירים את הצבא כגורם חיובי כנגד המשטרה והסקוריטטה השליליים. בהמשך האויב הופך להיות "הטרוריסטים", שוב, מבלי לתת זהות מדויקת ל"טרוריסטים". בלילה שבין 22 בדצמבר ובין 23 בדצמבר הטלוויזיה הרומנית ממשיכה בשידורי המהפכה ומגייסת את העם כנגד ה"טרוריסטים". העם נקרא לצאת לרחובות עם לפידים "כי נשארו כמה שעות של חושך בהן יכולים הטרוריסטים להזיק" (כך גם מקשרים בין ה"טרוריסטים" ובין החושך).
בנוסף לליבוי המהפכה ותחזוקתה, הטלוויזיה הרומנית הושיטה תרומה נכבדה ליצירתה של סמכות חדשה במקום המשטר הנופל ותחת אורות זרקוריה התגלו בפני הציבור מי שעמדו לקחת את ההנהגה לידיהם.
[עריכה] החלפת המשטר
לאחר הימלטותו של צ'אושסקו מבנין הועד המרכזי התפשט התוהו ובוהו על פני בירת רומניה. הכאוס לווה באופוריה וההמונים המורדים, פשטו על המשרדים הרשמיים ועשו בהם שמות. המטרות המועדפות היו דיוקנות של צ'אושסקו ושל אשתו וגם הספרים שלהם, שהושלכו מהחלונות. בסביבות השעה 12.00 חודשו שידורי הטלוויזיה ובשידורים הופיעו מהפכנים משולהבים שבישרו את בריחת הדיקטטור. הכאוס התפשט על פני כל רומניה ובאותו זמן נלחמו בנמל התעופה אוטופן יחידות צבא בינן ובין עצמן כשלכל יחידה נאמר שהיא נלחמת בטרוריסטים. הגנרל ולאד הכריז על כך שרומניה נמצאת במלחמה עם כוח זר (דבר מופרך לחלוטין), הכרזה שלאחריה ניתן היה להפעיל את יחידות הצבא של הפיקוד הצבאי המאוחד. לאחר המהפכה, בהצהרות בשבועה בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, ניסה ולאד לטשטש את הענין, אך דבריו השתמרו בהקלטה בווידאו.
על רקע זה, התארגנות חזית ההצלה הלאומית, מבנה פוליטי חדש שקיבל לידיו את הנהגת רומניה, נראה בעיני רבים כפיתרון מתבקש. בראש החזית ניצב יון איליאסקו, עסקן קומוניסטי ותיק שסר חינו בעיני צ'אושסקו והודח מההנהגה לפני שנים.
איליאסקו הופיע בשידור טלוויזיה ישיר ונאם נאום ארוך וערוך היטב, נאום בן שלושה חלקים שהשאיר רושם עז. בחלק הראשון איליאסקו הטיל את האשמה על כל צרות רומניה על ניקולאי צ'אושסקו שכונה על ידו "האיש הזה ללא ראש וללא לב", בחלק השני העביר מסרים מרגיעים הודות איתורו של גנרל סטנקולסקו והוראות מתאימות שהועברו ליחידות הצבא, הוראות שנועדו להפסקת מעשי האלימות. בסיום נאומו הוא זימן לשעה 17.00 את כל האנשים האחראים לטיפול במצב, לישיבה במטה המפלגה הקומוניסטית. על ידי קביעת המקום והזמן הצטייר איליאסקו בעיני הכל כמנהיג המהפכה.
[עריכה] תאורית הקונספירציה
ברומניה כבר היו תאוריות קונספירציה ואחת מהן, "הקשר של היהדות והבונים החופשיים", שימש כאמתלה אידאולוגית לשואת יהודי רומניה. אחרי המהפכה הרומנית של שנת 1989, צצו ופרחו תאוריות קונספירציה שונות, שבאו להסביר את ההתרחשות כהתרחשות מתוכננת ולא ספונטנית.
אחת התאוריות התבססה על העובדה שמרבית ההנהגה, שלאחר המהפכה, הגיעה משורות המפלגה הקומוניסטית. תומכי התאוריה הזאת גרסו שמדובר בקשר של ה-.K. G. B, שהפעיל את הקומוניסטים הותיקים כדי להפיל את המשטר של צ'אושסקו, העצמאי מדי, ולתפוס את מקומו. וריאנטים שונים של תאוריה זו דיברו על משמר שכירים ערבים שסבב את צ'אושסקו וגם על צבא יתומים שגודל על ידי הזוג צ'אושסקו, יתומים שראו בזוג השליט את הוריהם והיו אמורים להגן עליהם מפני העם.
תאוריה אחרת התבססה על כך שהמהפכה ניצתה בטימישוארה, בענינו של הונגרי אתני, לכן תאוריה זו טענה שמדובר בקשר הונגרי שנעזר בסוכנים מהמערב או מה-.K. G. B, תלוי באיזה נוסח מדובר. תאוריה זו מבליטה במיוחד פרשה סתומה מימי המהפכה בטימישוארה, פרשה בה נעלמו גופותיהם של כמה עשרות הרוגים, מה שפתח מבול של ניחושים לגבי מי היו ההרוגים (סוכנים חשאיים שהעלימו את גופותיהם) או אם היו קיימים בכלל (נטען שצילום הגופות בוים בעזרת גופות של מתים רגילים שהמתינו לקבורתן).
התאוריה הפופולרית ביותר טוענת, שסוכנים של הסקוריטטה ואלמנטים מהצבא, שרצו מזמן להדיח את צ'אושסקו, ניצלו הזדמנות, הסיתו את ההמון בפעולות מכוונות והפילו את צ'אושסקו. מכאן התאוריה מתפצלת לכמה נוסחים, לפי האישים שעמדו בראש הקנוניה או שהקנוניה ניסתה לפגוע בהם. בין היתר נטען, שניסו להרוג את איליאסקו או לעצור אותו. בכל התאוריות מככב גנרל סטנקולסקו.
[עריכה] נתונים סטטיסטיים
על פי פרסומים רשמיים של ממשלת רומניה נהרגו במהלך המהפכה 1104 אזרחים, 543 מתוכם בבוקרשט ו-561 ביתר רחבי רומניה.
לפני 22 בדצמבר נהרגו 162 אזרחים, 73 מתוכם בטימישוארה, 48 בבוקרשט ו-41 ביתר רחבי רומניה. לאחר 22 בדצמבר נהרגו 942 אזרחים ומתוכם 495 בבוקרשט.
במהלך המהפכה נפצעו 3352 אזרחים ומתוכם 1879 בבוקרשט. לפני 22 בדצמבר היו 1107 פצועים, 604 מתוכם בבוקרשט. אחרי 22 בדצמבר היו 2245 פצועים, 1275 מתוכם בבוקרשט.
לכוחות הביטחון הרומניים היו 325 הרוגים ו-618 פצועים.
[עריכה] תם ולא נשלם
למרות מחקר בלתי פוסק של היסטוריונים ושל אמצעי התקשורת, המהפכה הרומנית לא פוענחה עד סופה והמחלוקות נותרו בעינן. בוויקיפדיה הרומנית, המאמר הוכתר כערך מומלץ, אך לאחר מכן פרצה מחלוקת מחודשת והוא נושא תווית של חוסר נאוטרליות. עיקר המחלוקות נסובו על תאוריות הקונספירציה למיניהן, תאוריות, שמרביתן לא באות לידי ביטוי בוויקיפדיה הרומנית. איש המפתח של המהפכה, גנרל ויקטור סטנקולסקו, היה חלק מהממשלה שקמה לאחר המהפכה, אך כעבור מספר שנים הועמד למשפט על חלקו בניסיון לדכא את ראשית המהפכה בטימישוארה. הגנרל נידון לעונש כליאה, אך תירוצים ואמתלות שונים מנעו עד עכשיו את כליאתו. בוויקיפדיה הרומנית אין ערך על איש חשוב זה ובחיפוש אקטיבי באינטרנט לא מוצאים פרטים ביוגרפיים עליו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הנאום האחרון של צ'אושסקו בכיכר הרפובליקה (הוקלט בווידאו)
- אוסף תמונות מימי המהפכה הרומנית
- עדותו של אחד ממשתתפי המהפכה בטימישוארה ברומנית.
- מאמר על סמלי המהפכה הרומנית ברומנית.
- מאמר על מיתוס הקונספירציה של המהפכה הרומנית ברומנית.

