לוצק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לוצק | |||
|---|---|---|---|
|
|
|||
| מדינה | אוקראינה | ||
| ראש העירייה | בוגדן שיבה | ||
| שטח | 41.61 קמ"ר | ||
| תאריך ייסוד | 1085 | ||
| אוכלוסייה - עירונית |
202,500 (2004) |
||
| אתר אינטרנט רשמי | אתר עירוני | ||
| == | |||
לוצק (אוקראינית: Луцьк; רוסית: Луцк) היא עיר באוקראינה, מרכז חבל ווהלין. נמצאת ממערב לעיר הבירה קייב. אוכלוסיית העיר:220,000 איש(2005). מהמאה ה-14 התקיימה בעיר קהילה יהודית חשובה חברה מרכזית בועד ארבע ארצות.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אחת מהערים הראשונות באוקראינה, נוסדה ב1085. העיר שימשה כבירת נסיכות גליציה-ווהלין עד להקמתו של לודמיר. ליד העיר נבנה מבצר להגנה מפני הפלישות השונות. ב1240 העיר נכבשה על ידי הטטרים, אך המבצר נשאר בידי הנסיכים. ב1321 הנסיך האחרון מבית ריוריק גאורגי בן לב נרצח בקרב עם הליטאים של גדימינס, והעיר עם המבצר נכבשה על ידם. מלך פולין קזימיר ה-3 כבש את העיר ב1349, אך הליטאים השיבוהה לשלטונם מיד אח"כ. בנו של גדימינס פיתח את המבצר והוסיף מבצר נוסף מאבן. הנסיך ויטאוטס הגדול הביא לעיר מתיישבים חדשים מכל הנסיכות, בתוכם יהודים, קראים, טטרים וארמנים. ב1427 בישופות ווהלין עברה מלודמיר ללוצק. הנסיך האחרון של ווהלין הוא ויטאוטס בנו של ויטאוטס הגדול. במאה ה-15 העיר המשיכה מאוד להתפתח, ונהפכה גם למרכז דתי חשוב, כשבתקופה זו שכנו בה 2 כנסיות קתוליות ו19 אורתודוקסיות. בפי העם היא נקראה "הרומא של ווהלין" מסיבה זו. ב1429 בעיר התקיים מפגש של רוב שליטי אירופה בנושא בלימת המתקפה הטטרית. במפגש השתתפו מלכי פולין וליטא ולדיסלב-יגיילו וידוויגה, סיגיסמונד-קיסר הקיסרות הרומית הקדושה, נסיך מוסקבה וסיליי השני, מלך דנמרק אריק מפומרניה ונסיך שטטין. ב1432 לאחר מותו של סבידריגיילו העיר נהייתה נחלת הכתר הפולני, וקיבלה זכויות מגדבורג ולאחר 1569 צורפה רשמית לפולין, ונהייתה בירת מחוז(וויבודסטבו של ווהלין. בשנה זו גם התרחש איחוד לובלין וכל הכנסיות האורתודוקסיות קיבלו עליהם את מרותו של האפיפיור.
במאה ה-17 העיר המשיכה להתפתח כמרכז מסחרי חשוב והגיע באמצע המאה ל50,000 תושבים. בזמן מרד חמלניצקי העיר סבלה קשות, כשנכבשה על ידי קולונל קולודקו כ4,000 איש נטבחו ו35,000 ברחו מערבה. ב1781 פגע במקום אסון נוסף-שריפה שהתפרצה בעיר כילתה כ440 בתים, כולל גם כניות ומבנים היסטוריים. ב1795 בחלוקת פולין השלישית צורפה ביחד עם כל החבל(וויבודסטבו) לתחומי האימפריה הרוסית. מרכז החבל(גוברניה) הועבר לז'יטומיר. רבים מהתושבים תמכו במרד נובמבר של יוזף חלופיצקי כנגד השלטון הרוסי ובעד עצמאות פולין. לאחר שהמרד דוכא הממשלה הרוסית התחילה ברוסיפיקציה של האזור. ב1845 העיר שוב נפגעה על ידי שרפה. ב1850 4 מבצרים נבנו ליד לוצק, אחד המבצרים נקרא מיכאילגורוד.
ב1915 עם תחילת מלחמת העולם הראשונה המקום נכבש על ידי האוסטרים ובעיר אף שכנה מפקדתו של הנסיך פרנץ פרדיננד. מחוסר אספקת מזון בעיר מרצה מגפת טיפוס ותושבים רבים נספו. ב4 ביוני 1916 בעיר התחילה מתקפה של 4 פלוגות של הצבא הרוסי המתקדם כנגד הגרמנים והאוסטרים בהנהגתו של אלכסיי ברוסילוב וב7 ביוני העיר נפלה לידם. לפי הסכם ברסט ליטובסק העיר נמסרה לגרמנים ב7 בפברואר 1918, אך כבר ב22 באותו חודש הגרמנים נסוגו והעיר הועברה לסמיון פטליורה האוקראיני. ב16 במאי 1919 הגנרל הפולני אלכסנדר קרניצקי כבש את העיר, שצורפה סופית לפולין לפי הסכם ריגה. הפולנים פיתחו את העיר משמעותית נבנו בה בתי חרושת וכן שדר רדיו המודרני ביותר, שנבנה ב1938. ב1 בינואר 1939 בעיר היו 39,000 תושבים, מתוכם 17,500 יהודים, ו13,500 פולנים.
בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ לוצק נכבשה על ידי ברית המועצות בספטמבר 1939. המשטרה החשאית מיד התחילה בפעולה ואסרה כ10,000 מתושבי העיר, רובם שלחה גולאג. בתי חרשת הועברה לפנים ברית המועצות. ביוני 1941 העיר נכבשה על ידי גרמניה הנאצית. היהודים רוכזו בגטו, ורובם נרצחו. בזמן המלחמה בעיר התרחש גם טבח אוקראינים בפולנים, שבו נרצחו כ10,000 איש.
לאחר המלחמה העיר חזרה לאוקראינה והפולנים שנשארו נאלצו בעל כרחם להגר לשטחי פולין. הממשלה הסוביטית השקיעה רבות בשיקום העיר והיא חזרה להיות מרכז אדמיניסטרטיבי ומסחרי של האזור עם אוכלוסייה של 200,000 איש. מ1991 באוקראינה העצמאית.
[עריכה] יהודים
הקהילה נזכרת לראשונה ב1388.באותה תקופה היהודים התגוררו בעיקר בכפר ז'ידיטין ליד, ב1392 למקום הגיעו קראים. ב1432 מלך פולין ולדיסלב יגיילו השני הכריז על חלק ממחוזות ליטא כאזורים שכפופים לו, בתוך שטח זה נכללה גם לוצק. באותה שנה המלך החליט לתת לעיר זכויות מגדבורג, שהיו אמורים להיות שוות לכל התושבים, אך האצולה הקתולית לחצה עליו למנוע את הזכויות מארמנים ומהיהודים. ב1495 היהודים גורשו מהעיר במסגרת גירוש כל יהודי ליטא מהמדינה, אך כבר ב1504 ליהודים הותר לחזור. כתוצאה ממצבם הדחוק מלך פולין סיגיזמונד שיחרר ראותם ממסים ב1507. ב1554 זכויות מגדבורג ניתנו גם ליהודים. ב1569 היהודים אולצו לשלם חוב למדינה, משלא עלה בידם לאסוף את הסכום המספיק, בתיהם ובית הכנסת הוחרמו, אך כבר באותה שנה באה ישועה, חל איחוד לובלין ופולין וליטא אוחדו למדינה אחת ומעמד העיר לוצק בכלל ויהודיה בפרט עלה בתקופה זאת. עסקי היהודים התחילו לפרוח, היהודים מרכזים בידם את תעשיית הבירה, חייטות, מסחר ביערות, משתתפים בירידים הגדולים בעיר. בגלל ריבוי בתי המלאכה היהודיים בתקופה מתחזקת התחרות עם התושבים המקומיים, שפונים ללא לאות למלך בבקשה להגביל את חיי היהודים, ולדגיל את עול המסים עליהם. מלכי פולין לעומת זאת נוטים חסד ליהודים, משווים אותם בזכויותיהם לתושבים הנוצרים, ומעבירו חוק האוסר על ניצול יהודים והגדלת נטל המיסים ללא הסכמתם של האחרונים. פקידי הממשל כמו כן נאלצים לתת דו"ח מפורט על גודל המסים שהם אמורים לאסוף(1580).
בשנת 1600 היהודים קיבלו מהמלך סיגיזמונד ה-3, זכויות המקנות להם ניהול עצמי של קהילתם. חלק מהמבצר העתיק של לוצק ניתן לקהילה, למרות מחאת הנוצרים. במקום הוקם בית כנסת מבוצר עם עמדות ירי והגנה מזויינת.
בתקופת מרד חמלניצקי הקהילה היהודית נפגעה, אך חיש מהר השתקמה וחזרה להיות חברה מרכזית בועד ארבע ארצות. בעיר כיהנו גדולי הרבנים של התקופה והתקיימו ישיבות רבות. הרבנים הידועים באותה תקופה: משה בן יהודה הכהן, יעקב שור, יואל הלפרין(יואל הגדול).
בעיר התקיימה גם קהילה קראית קטנה שהוציאה מתוכה אנשי רוח, הידועים בהם הם: לוצקי, סולטנסקי ואברהם פירקוביץ'. מספר חברים בקהילה זאת עלה בקושי על 100 בתקופת הפריחה.
ב1764 בעיר התקיימה עלילת דם נגד היהודים ולאחריה פרעות, אשר בהם נהרג רב הקהילה יהודה זאב בן טוביה. ב1768 יהודים נוספים נהרגו בעקבות מרד ההיידמקים בשנה זו. ב1795 לוצק צורפה לאימפריה הרוסית ויהודים רבים מהכפרים הסמוכים, כשגורשו משם לפי חוק היהודים ב1804 התיישבו בעיר. בתקופה זו הקהילה גדלה משמעותית מ1012 ב1765 ל5010 ב1847. בין 1844 עד 1862 הקהילה חיה בפחד מתמיד מפני הגירוש, שכן נחקק חוק חדש על איסור מגורי היהודים במרחק 50 מיל מהגבול. בתקופה זו רוב היהודים בעיר השתייכו לתנועת החסידות שהתפשטה באזור. החסידויות החזקות בעיר היו קרלין וצ'רנוביל על ידי נציגה האדמו"ר מטריסק. ב1910 בעיר התקיימו 20 בתי כנסת ובתי תפילה שונים. במלחמת האזרחים הרוסית היהודים נפגעו מאוד מצבאו של סימון פטליורה וחיילי פולין. בעיר אורגנו גדודים להגנה יהודית.
כשב1920 העיר צורפה סופית לפולין, והממשלה התחילה בפיתוח תעשייתי מואץ של האזור, עסקי היהודים הסנדלרים הקטנים נפגעו מאוד מבית החרושת הגדול "בטיה", שיסדה הממשלה. ב1939 בעיר היו 19,000 יהודים שהיוו 46% מהאוכלוסייה. בעיר התקיימו כ50 בתי כנסת, תלמודי תורה וישיבות, ורשת בתי ספר של "תרבות". בעיר יצא גם עיתון באידיש "ווהלינר פרעסע". כרב העיר כיהן הרב זלמן סורוצקין. בעיר גם ישב ר' יוחנן פרלוב-האדמו"ר מקרלין-לוצק.
כשלעיר הגיעו כוחות ברית המועצות יהודים פולנים מצאו בה מקלט מהגרנים שבמקביל כבשו את פולין. השלטון החדש חיש מנר השתלט על כל החיים היהודיים וסגר את רוב, בתי הכנסת ובתי הספר ואת פעיליהם הוגלה לסיביר ולמחנות עבודה.
[עריכה] השואה
יהודים צעירים רבים הצליחו להימלט עם עזיבת הרוסים. מיד עם כניסת הגרמנים ב25 ביוני 1941 כל היהודים רוכזו בגטו, ובימים הבאים 5000 נרצחו. בגטו הוקם יודנראט המורכב מ12 איש. ראשיו ניסו לעשות כל שביכולתם כדי להתגונן בפני המגפות. ביוני 1942 כ500 צעירים ברחו ליערות כדי להצטרף לפרטיזנים, אך רובם נרצחו על ידי הגרמנים. אלו שהצליחו הצטרפו לגדוד בפיקודו של שצ'רבטו. בין 19 ל23 באוגוסט 17,000 מתושבי הגטו חוסלו על ידי הוורמכט. 500 בעלי מלאכה ניסו להתמרד, אך מרדם נכשל וגם הם חוסלו.

