בטי קרטר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
בטי קרטר (16 במאי 1930 במישיגן - 26 בספטמבר 1998), מוזיקאית וזמרת ג'אז.
עוד בגיל צעיר בטי קרטר החלה בלימודי פסנתר בקונסרבטוריון של דטרויט, ולאחר זמן מה, כשהייתה נערה, היא הופיעה עם צ'ארלי פרקר ומוסיקאים נוספים אשר הופיעו בדטרויט. אחרי שניצחה בתחרות חובבים מקומית היא הפכה להיות מקצוענית בגיל 16.
ב-1948 בטי קרטר התחברה עם התזמורת של ליינול המפטון. המפטון היה זה שנתן לה את הכינוי Betty Be Bop, היא שנאה את הכינוי כי היא חשבה ש-Be Bop מקביל והיא רצתה לעשות הרבה יותר מזה אך הכינוי דבק בה. בסוף היא החליפה את השם במה שלה לבטי קרטר.
בגיל 21 בטי נסעה לניו-יורק יחד עם תזמורת המפטון והם התיישבו שם. בטי העבירה את שנות ה-50 המוקדמות בתור זמרת שפעלה עם קבוצות שונות, היא עשתה כמה מופעים באפולו (מועדון) וניגנה עם אגדות כמו: מקס רוואץ', דיזי גילספי ועוד). בשנים 1958 ו-1959 בטי הייתה בסיבוב הופעות עם מיילס דייויס ובילתה זמן רב בתוך סצנת הג'אז. הסירוב שלה לשיר ולאמץ יותר ג'אז מייניסטרים הוביל אותה לקשיים למצוא מפיקים להקלטת תקליטים.
התקליט הראשון שלה יצא בשנת 1955 עם נגן פסנתר לא מוכר באותה תקופה בשם ריי בריינט: Meet Betty Carter And Ray Bryant. האלבום קיבל מעט הערכה והאלבום השני שלה עם הלהקה של גיגי גרייס בשנת 1956 תורגם ופורסם עד שנת 1980. ב-1958 בטי הייתה מוכנה להקליט שוב עוד אלבום שלא היה מוכר כל-כך, בשם: I Can Help It. לאחר מכן בטי הקליטה עוד אלבום: Out There. במהלך הזמן היא פיתחה לעצמה שם של אישה עצמאית וזמרת ג'אז מסורה. בטי הייתה פופולרית בחוגי ג'אז, אך לא הייתה פופולרית בקהל הרחב. היא הייתה ידועה בסגנון היחודי שלה ,שהיה משלב מוסיקה קלאסית ומוסיקה פרועה, ומשום כך שיריה אף פעם לא נראו בביט הנכון.
ב-1960 הוציאה בטי אלבום The Modern Sound Of Betty Carter שלא הצליח, ולכן היא החליטה להתחיל בכיוון אחר במוסיקה שלה בעזרתו של ריי צ'ארלס. בטי, שהומלצה על ידי מיילס דיויס לריי צ'ארלס, יצאה יחד עם ריי צ'ארלס בשנות ה-50 המאוחרות. ריי צ'ארלס הוקסם מהקול שלה ומכיוון שרצה להוציא אלבום דואטים הוא לקח אותה בתור הפרטנרית שלו. האלבום הוקלט ב-1961 והפך לפופולרי. השיר Baby Its Cold Outside הכניס אותה בראשונה לסצנה הפופולרית (ב-1997 בבית הלבן נתן הנשיא ביל קלינטון לבטי מדלייה לאומית של אומניות ואמר על הלהיט Baby Its Cold Outside שלשמוע אותו גורם לך לשבת ליד האח גם בקיץ).
ההופעות המשותפות שלה ושל ריי צ'ארלס לקחו אותה כמעט לשיאים אגדתיים ואחרי 15 שנה בתעשייה "התהילה מצאה את בטי קרטר". בטי בחרה במשפחה שלה. היא ילדה 2 בנים בזמן הזה(מיילס וקגל רדינג) והתרכזה במשפחה שלה ולא בהצלחתה. ב-1963 הקליטה בטי קרטר את האלבום “Round Midnight” שהראה צד שונה שלה. זמן קצר לאחר מכן בשנת 1964 היא הוציאה עוד אלבום בשם “Inside Betty Carter”. מ-1961 עד 1968 היא לא הקליטה שום אלבום מלבד שני האלבומים הנ"ל. היא עדיין הופיעה במועדונים בניו-יורק אבל השם שלה שוב נשכח. ב-1969 בטי הייתה מוכנה לחזור למוזיקה. בטי התחילה להקליט אלבום עם הקלטות חיות: “Finally-Betty Carter” . האלבום נחשב לאחת העבודות הטובות שלה למרות שבזמנו הוא לא עורר הרבה עניין. ההקלטה החיה השנייה שנקראה “Round Midnight” הכיר באותו גורל. כשבטי לא הצליחה לעורר עניין בקהל היעד והתעייפה מלהשביע רצון את חברות התקליטים שלה היא מצאה פתרון- לבנות חברות תקליטים משל עצמה. החברה נקראת Bat Car שהוקמה ב-1971 ושם עשתה בטי קרטר את ההקלטות שלה עד לשנת 1988 שחתמה עם חברת ההקלטות החדשה שלה Verve. בחברת הקלטות זו היא הוציאה כמה מהאלבומים הטובים שלה (The Betty Carter Album, I Didn’t Know What Time It Was,Now Its My Turn, Betty Carter[At The Village Vanguard ]). ב-1979 ההקלטה “The Audience With Betty Carter” נחשבה לאחת מהקלטות הג'אז הווקליות ההטובות שנעשו.
ההופעותיה בפסטיבל הג'אז בשנים 1977 ו-1978 עזרו לה להגיע למקום מכובד בעולם הג'אז, לא רק מבחינה ווקלית אלא גם כמגלה כשרונות חדשים (כמו: John Hicks, Mark Shim ועוד). בשנות השמונים היא הקליטה ב-Bet Car את “Whatever Happenend To Love?” ונגינה משותפת עם אגדת הג'אז Carman McRae שהוקלט חי בסדרה של פגישות בסן-פרנסיסקו ב-1987. ב-1988 סופסוף מישהו שם-לב לכשרונותיה - חברת Verve שחיפשה אחר זמרי ג'אז שלא הוערכו כהלכה. החברה החתימה את בטי קרטר על חוזה ומיד התחילה להוציא מחדש את מרבית החומר החדש שלה. ב-1988 היא פרצה בחזרה לסצנת הג'אז הפופולרית עם האלבום “Look What I Got” –האלבום שעליו קיבלה את פרס הגראמי היחידי שלה. בעשור הבא בטי קרטר הקליטה מספר הקלטות מצוינות שהתאפיינו בצלילי יותר בוגר, אולי צליל מעט רך יותר.
ב-1990 הייתה מועמדת לגראמי על “Droppin Things”, וב-1992 על Iits Not About The Melody. היא המשיכה לשתף צעירים במרבית האלבומים שלה חוץ מהאלבום “Feed The Fire”, שנחשב על ידי רבים כעבודה הכי טובה שלה מאז Audience. היא המשיכה לפתח מוזיקאים חדשים בתוכנית Jazz Ahead שנוסדה ב-1993 שהביאה מוזיקאי ג'אז לא יודעים לניו-יורק על מנת לעבוד איתם. היא הופיעה בבית הלבן ב-1994 והייתה כוכב הערב בחגיגת יובל ה-50 של חברת Verve ב-Carnegie Hall. היא המשיכה ללמד עד למותה מסרטן בלבלב ב-26 בספטמבר 1998.
עם מותה של בטי קרטר נשאר חור גדול בעולם הג'אז שאף אמן לא יכול למלא אותו. אומנם יהיו עוד הרבה אמני ג'אז אבל ספק אם יהיה מישהו שיוכל להשתוות לשילוב המיוחד של כשרון שירה, רעיונות הלחנתים ורצון ומוכנות ללמד.
[עריכה] מאפייני שירתה
-מאפייני שירתה של בטי קרטר יערכו כהשוואה עם הזמרת אלה פיזרלד עם השירים:
- Lets fall in love
(דואטים) *Baby, its cold outside
- The man I love
- Moonlight in vermont
- Gone with the wind
- You go to my head
בביצועים של אלה ניתן לראות כי הייתה מאלתרת מעט מאוד במקומות ספציפיים ויותר מתמקדת במנגינה לעומת בטי אשר הפכה כמעט כל השיר אלתרה וגיוונה.(Lets fall in love)
- שיריה של אלה מתחילים בסולם גבוה יותר את לעומת שיריה של בטי שמתחילים בסולם נמוך יותר. (Lets fall in love)
- לקול של בטי יש ייחוד משלו-הרכות, מה שיש גם לאלה אך לא ברמה של בטי.
- לעומת זאת יש לאלה קול נקי יותר מאשר הקול של בטי, הקול של בטי הוא יותר מחוספס, פחות נקי, מלא אוויר(ככל שבטי התבגרה הקול שלה נהיה יותר מחוספס ומלא אוויר).(Moonlight in vermont).
- אלה השתמשה בשיריה בהרבה ויברטו (ברעידות), מה שבטי עשתה הרבה פחות.(Gone with the wind).
- בטי פחות מאמצת את הקול שלה כלומר, היא שרה הכול הרבה יותר שקט ואלה יותר מפעילה את הגרון, מאמצת אותו יותר, שרה יותר בעוצמות ויותר חזק.(Baby its cold outside)
- הדיקציה של אלה יותר ברורה מהדיקציה של בטי, כשאני שומעת את השירים של אלה אני מבינה כמעט כל מילה אבל כשאני מאזינה לשיריה בטי אני פחות מבינה את מה שהיא שרה.(The man I love)
- בטי שרה יותר בסטקאטו ואלה שרה יותר בלגאטו.(Lets fall in love)
- אלה יותר מפתיעה בביצועיה, כלומר, פתאום באמצע או בסוף השיר היא יוצאת ביציאה מפתיעה, לפעמים זה בא לידי ביטוי בצליל מאוד גבוה או בצליל מאוד נמוך מה שאצל בטי פחות בא לידי ביטוי.(כולם)
- בטי יותר משחקת עם הצלילים הנמוכים(בייחוד באלתורים) ואלה משחקת יותר בצלילים הגבוהים.(Lets fall in love)
- דבר משותף ויפה שיש לשתי הזמרות, שתיהן משלבות בשיריהן הרבה מאוד רגש, הן שרות מהנשמה.
[עריכה] השירים
1) Moonlight In Vermont-1955- Ray Bryant - piano Wendell Marshall - bass Philly Joe Jones - drums Jerome Richardson - flute
2) Gone With the Wind-1955- Ray Bryant - piano Wendell Marshall - bass Philly Joe Jones - drums Jerome Richardson - flute
3) Let's Fall in Love-1956- Gigi Gryce big band2 4) I Can't Help It-1958-1960- Richard Wess Orchestra3 Ray Copeland1,2, Kenny Dorham2 - trumpets Melba Liston1,2 - trombone Jerome Richardson1 - tenor saxophone, flute, bass clarinet Gigi Gryce2, Jimmy Powell2 - alto saxophones Benny Golson2 - tenor saxophone Sahib Shihab2 - baritone saxophone Wynton Kelly1,2 - piano Peck Morrison1, Sam Jones2 - bass Specs Wright1,2 - drums
5) Baby, It's Cold Outside-1961(with Ray Charles)- - Jack Halloran Singers Marty Paich Orchestra
6) Takes Two to Tango-(with Ray Charles) -1961- Jack Halloran Singers Marty Paich Orchestra
7) My Favorite Things-1964-1965- Harold Mabern1, unknown2 - piano Bob Cranshaw1, unknown2 - bass Roy McCurdy1, unknown2 - drums Kenny Burrell2 - guitar
8) Open the Door-1965-1965- John Hicks - piano Walter Booker - bass unknown - drums
9) Stolen Moments-1987- Eric Gunnison - piano Jim Hughart - bass Winard Harper - drums
10) All I Got-1988- Don Braden - tenor sax Stephen Scott - piano Michael Bowie - bass Ira Coleman - bass Winard Harper - drums Lewis Nash - drums
11) -1988- The Man I Love Don Braden - tenor sax Stephen Scott - piano Michael Bowie - bass Ira Coleman - bass Winard Harper - drums Lewis Nash - drums
12) You Go to My Head-1992- Cyrus Chestnut, Mulgrew Miller, John Hicks - piano
Ariel J. Roland, Christian McBride, Walter Booker - bass
Clarence Penn, Lewis Nash, Jeff "Tain" Watts - drums Craig Handy - tenor saxophone
13) This Time-1996- Curtis Lundy - bass Gregory Hutchinson - drums Xavier Davis - piano Mark Shim - tenor saxophone Andre Hayward - trombone Matt Hughes - bass
- Ella Fitzgerald
14) Lets fall in love 15) Baby, its cold outside 16) The man I love 17) Moonlight in vermont(עם לואי אמסטרונג) 18) Gone with the wind 19) You go to my head

