מרים זוהר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים זוהר, שחקנית תיאטרון ישראלית ותיקה.
זוהר גדלה בצ'רנוביץ', עיר הבירה של חבל בוקובינה שברומניה. שרדה את השואה יחד עם אמה ואחיה במחנה עבודה גרמני. אביה נלקח להשמדה. לאחר המלחמה ניסתה לעלות לארץ בספינת מעפילים ונשלחה למחנות קפריסין. במחנה התבקשה לעזור ולשמש סטטיסטית באחת ההצגות שהועלו, ומאז נדבק לה, לדבריה, חיידק הבמה והיא הצטרפה שם לתיאטרון חובבים יידי.
לאחר עלייתה ארצה עם קום המדינה, השתתפה תחילה בתיאטרון יידי שהוקם מקרב העולים החדשים, ולאחר מכן התקבלה לסגל תיאטרון "הבימה". שיחקה תפקידים רבים בתיאטרון הבימה, הן בהצגות קלאסיות והן בהצגות מודרניות, שהפכוה לאחת מבכירות שחקניות התיאטרון בישראל. בשנים האחרונות היא משחקת במסגרת תיאטרון בית ליסין. בין ההצגות בכיכובה היו: "סולוואג", "ארקדינה", "מדיאה", "מי מפחד מווירג'יניה וולף", "מירל'ה אפרת", "ציד המכשפות", כולם היו בני", "השושנה המקועקעת", "חמץ", "קידוש" ו"ריקוד ב-6 שיעורים".
ב-1987 קיבלה זוהר את פרס ישראל לאומנות המשחק על הבמה. כשנשאלה באחד הראיונות עמה האם התרגשה לקבל את הפרס, ענתה: "תאר לעצמך שכילדה שחלמה רק על פרוסת לחם ליום הבא, איזו התרגשות הייתה בשבילי לקבל את פרס ישראל".

