דייג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייג – אדם העוסק בפעילות דיג. חלק מהדייגים עושים זאת לפרנסתם, לעיתים כחלק מקואפרטיב, חברה או איגוד. אנשים אחרים עוסקים בדיג כתחביב או ספורט, רובם בעזרת חכה ופיתיון.
תוכן עניינים |
[עריכה] דייגים כיום
[עריכה] דייגי ישראל
דייגי ישראל עוסקים בדייג דגי ים בים התיכון ובמפרץ אילת, ושל דגי מים מתוקים בים כנרת. האגף לדייג שבמשרד החקלאות מטפל כן בדייג ממש והן במדגה, כלומר גידול דגים בברכות [בעיקר דגי מים מתוקים] ובכלובים הצפים בים [דגי ים]
השיטות המופעלות בידי דייגי ישראל הן: דייג מכמורת, דייג הקפה, דייג ברשתות זימים, דייג במערכות חכות ובחכות בודדות. דייגי המכמורת פועלים בספינות [מכמורתנים] שעורכן בין 14 ל-28 מ'. שאר השיטות מופעלות מכלי שייט קטנים יותר. בסיסי הדייג הימי בישראל הם: נמל הדייג בקישון, נמל עכו, נמל יפו, ונמל אשדוד, בים התיכון, ואילת בים סוף. בכנרת, עיקר הדייג מתנהל מטבריה, עין גב וגינוסר.
[עריכה] דייג בעולם
ארגון המזון והחקלאות הידוע כ-FAO, ראשי התיבות של Food And Agriculture Organization, ארגון המסונף לאו"ם מפרסם מדי שנתיים דו"ח על מצב הדיג העולמי. על פי הדו"ח האחרון שיצא בשנת 2002 ומסכם את נתוני שנת 2000 מתפרנסים מדיג בעולם כיום כ-35 מיליון איש. 65% מדיג ימי, 15% מדיג בנהרות ובאגמים ו-20% מחקלאות ימית.
בארצות המפותחות יש מגמה בולטת של ירידה בכמות המועסקים בדיג, כמו בכל ענפי החקלאות. ביפן למשל ירד מספר הדייגים מכ-440,000 בשנות ה-70 ל-216,000, ובמקביל קיימת מגמה קבועה של הזדקנות האוכלוסייה העוסקת בדיג משום שמקצוע קשה זה אינו מושך צעירים. לדוגמה ביפן 32% מהדייגים הם בני למעלה מ-60. תופעה אופיינית נוספת לענף הדיג היא שרוב הדייגים הם עצמאים.
[עריכה] אמונה תרבות ופולקלור
[עריכה] דייגים בכתבי הקודש
הדיג נחשב כאחד מהמקצועות העתיקים בעולם. דייגים מוזכרים בתנ"ך "וְאָנוּ, הַדַיּגִים, וְאָבְלוּ, כָּל-מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכּה; וּפרְשֵי מִכְמֹרֶת עַל-פְּנֵי-מַיִם, אֻמְלָלוּ" (ישעיהו י"ט ח). בתלמוד ""אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חביריו אבל צדין בחכים ובמכמורים בכל מקום" (תלמוד בבלי תוספתא מסכת בבא קמא ח', ו). ובברית החדשה "וַיְהִי בְּהִתְהַלְכוֹ עַל־יַד יָם־הַגָלִיל וַיּרְאו ְהִנֵ שְנֵי אֲנָשִים אַחִים שִמְעוֹן הַנִקְרָא פֶטְרוֹס וְאַנְדְרַי אָחִיו מַשלִיכִים מְצוֹדָה בַּיּם כּי דַיָגִים הֵם." ((הבשורה על פי מתי ד' 18). כמוזכר בפסוק דלעיל היו כמה משנים־עשר השליחים של ישו דייגים, האחים יעקב ויוחנן בני זבדי והאחים שמעון ואנדרי. לימים קיבל שמעון את השם פטרוס והוא נחשב לאפיפיור הראשון.
[עריכה] דייגים בספרות
הרשימה החלקית הבאה מכילה יצירות (שחלקן הוסרטו), המתארות הן את חייהם הקשים והמסוכנים של הדייגים והן את עולמם של הדייגים החובבים.
- מובי דיק- הרמן מלוויל. תאור חייהם של ציידי הלווייתנים במאה ה-19.
- הזקן והים - ארנסט המינגווי. יצירת מופת ובה תאור מאבק של דייג ודג. הספר הוסרט ב-1958 כשבתפקיד סנטיאגו הדייג ספנסר טרייסי.
- ים המוות – ז'ורז' אמאדו. תאור חייהם של דייגים בבאהיה שבברזיל.
- סערה מושלמת – סבסטיאן יונגר, תאור טביעתה של ספינת דייגים. הספר הוסרט בהשתתפות ג'ורג' קלוני ומרק וולברג.
- איים בזרם – ארנסט המינגווי. כולל תאור של דיג חובבים הקרוי באנגלית Big game fishing.
- נהר זורם ביניהם – נורמן מקלין. חיי משפחה אחת במערב התיכון של ארצות הברית בתחילת המאה ה-20 שברקע דיג החובבים בשיטה המכונה "דיג זבובים". הוסרט בבימויו של רוברט רדפורד ובהשתתפות בראד פיט.
[עריכה] אמונה, מנהגים ואמונות תפלות
דייגים הם בדרך כלל אדוקים באמונתם. העובדה שביטחונו האישי של הדייג והצלחתו בדיג תלויים בים, שלעתים הוא מסוכן מביאה את העוסקים בדיג לדבקות בדת כדרך להבטחת שלומם ולהצלחת עיסוקם. אצל הנוצרים הקתולים מתבטאת אדיקות זו בעלייה לרגל לכנסיות ומנזרים. אצל הנוצרים הפרוטסטנטים בעצרות תפילה ושירה בציבור. תאור מפורט של כינוס מסוג זה ודרשה לפני ציבור של ציידי לוויתנים מופיע בתחילת הספר מובי דיק.
הנוצרים מרבים להתפלל לפטרוניהם השונים בייחוד לפטרוס הקדוש שהיה דייג בעצמו.דייגים נוצרים נוהגים להצטלב לפני שהם פורשים את הרשתות, ודייגים סקוטיים אף נוהגים לומר פרקי תהילים מיוחדים. רבים מהדייגים הברזילאיים באזור באהיה שאף שהם קתולים להלכה מאמינים בדת ששורשיה אפריקנים הקנדומבלה וביאמנז'ה "אלת הים" ונוהגים להתפלל אליה להצלחתם. דייגים מוסלמים נוהגים להזכיר את מוחמד בזמן שהם פורשים רשתות. דייגי הכנרת הערבים היו נוהגים לקרוא בשמו של השיח' הקדוש עלי שלפי המסורת היה דייג.
האמונות של העמים הקדומים שהים הוא משכן של אלוהות או של רוחות טובות ורעות ושלדגים יש נשמה ורגשות בהם צריך להתחשב יצרו מנהגים המתקיימים עד ימינו:
- תחילת עונת הדיג:
- ציד הדג הראשון:
- במקומות שונים באירופה נהוג להשליך חלק מהדגים שנלכדו בחזרה לים כקרבן לאל הים.
- המאורים נוהגים להשליך את הדג הראשון שלכדו בחזרה לים על מנת שיספר לחבריו על היחס הטוב שקיבל.
- חנוכת רשת חדשה: בקלדוניה החדשה שופכים על הרשת שיקוי שהוכן בידי כוהן. בצפון צרפת שופכים על הרשת יין.
- חנוכת סירה חדשה:
- בארצות קתוליות מקדש הכומר את הסירה החדשה אחרת לא יימצא לה צוות.
- אצל הפרוטסטנטים חונכים סירה בבקבוק יין.
- הערבים נוהגים לשחוט כבש ולהגיר את דמו לים.
האמונה כי על מנת להצליח בדיג יש לפייס את הרוחות הרעות ולזכות בתמיכתן של הרוחות הטובות יצרה מערכת שלמה של אמונות תפלות ואמונה כי כישלון בדיג נובע מעין הרע:
- בסקוטלנד נוהגת אשת הדייג לזרוק מטאטא אחרי בעלה היוצא לראשונה לים.
- באסטוניה סבורים כי ריב במשפחה מביא מזל טוב וכל מכה שקולה ללכידת שלושה דגים.
- דייגים רבים נוהג להשתמש ביריקות כאמצעי להביא מזל טוב. באירופה נוהגים לירוק על החכה. בגרמניה יורקים על הכיריים.
- סימן רע הוא לפגוש אישה בדרך להפלגה ובכמה ארצות מפנה אישה את גבה לדייגים בדרכם לים.
- במקומות שונים יש איסורים על צורות התנהגות מסוימת בים: אסור לשרוק בסירה, הדייג הערבי לא יכנס לסירה בנעליו, הדייג ביוגוסלביה לא ינסה להעריך את כמות הדגים לפני תום יום העבודה.
- אם איתרע מזלם של הדייגים והדיג לא צלח, סימן שלקו בעין הרע. על מנת להסירו נהוגים במרוקו לשחוט תיש ולהטילו לים, בלוב מביאים אישה שתטיל את מימיה על חרטום הסירה ובסקוטלנד שורפים רשת כקורבן לפייס את הרוח הרעה.

