מרים בן פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרים בן פורת (נולדה ב-26 באפריל 1918), שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים. האישה הראשונה בתפקידים אלו במדינת ישראל.

בן פורת נולדה בויטבסק, רוסיה וגדלה בקובנה שבליטא, ממנה עלתה ארצה בגפה בשנת 1936.

בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין לאחר התמחות במשרדו של יצחק אולשן. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים והתקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה. הופיעה בעיקר במשפטים בבית המשפט העליון.

במאי 1958 התמנתה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים, החל ממאי 1975 החלה לכהן כנשיא-תורן של בית המשפט, ובדצמבר 1975 החלה לכהן כנשיאת בית המשפט המחוזי. במקביל לכס השיפוט עסקה בן פורת בהוראה באוניברסיטה העברית בין השנים 1964-1978, והגיעה לדרגת פרופסור חבר.

ב-1 בנובמבר 1976 מונתה כשופטת בפועל בבית המשפט העליון, וב-2 במרץ 1977 מונתה במינוי קבע והייתה לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט. בשנים 1983 - 1988 כיהנה כמשנה לנשיא (והייתה האישה הראשונה בתפקיד זה) ופרשה מכס השיפוט בהגיעה לגיל 70. מיד לאחר פרישתה, ב-4 ביולי 1988 מונתה לתפקיד מבקר המדינה. היא עמדה בראש מוסד מבקר המדינה במשך עשור, עד 4 ביולי 1998.

בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה בן-פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר ועוררה את המשרד להיות בעל תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמנהל הציבורי. בין היתר אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להם וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה היו בעלי יעילות נמוכה. הדו"חות שפירסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח של 1992, שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודיים. דו"ח זה נוצל על ידי מפלגת העבודה בתעמולת הבחירות לכנסת ה-13.

בשנת 1991 הוענק לבן פורת פרס ישראל למפעל חיים.


מבקרי המדינה
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס
1949 - 1961 1961 - 1982 1982 - 1986 1986 - 1988 1988 - 1998 1998 - 2005 2005