רות רזניק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות רזניק, פעילה חברתית ופוליטית, מחלוצות המאבק באלימות נגד נשים בישראל, משוררת ומתרגמת.
רזניק ניהלה מקלט לנשים מוכות וילדיהן בהרצליה מעל לעשרים שנה. היא המייסדת והמנכ"לית של עמותת ל.א. - לחימה באלימות נגד נשים, שהקימה ומפעילה שלושה מקלטים לנשים מוכות, קווי חירום לנשים בשלוש שפות, קו חירום לילדים, יחידה משפטית (מרכז עדנה), הנותנת מענה טלפוני וייעוץ וסעד משפטי לנשים קרבנות אלימות, ומארגנת סדנאות וימי עיון בנושא אלימות במשפחה. הרצתה בארץ ובחו"ל והשתתפה בעשרות כנסים בינלאומיים כנציגת ישראל ועמותת ל.א.
היא הייתה ממייסדות מפלגת רצ. ב-1977 הקימה עם מספר חברות את מפלגת הנשים שלא נכנסה לכנסת. שימשה שנים רבות כיו"ר סיעת ר"צ בנעמ"ת והייתה חברה בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית. לקראת בחירות 1992 ניסתה להשתבץ במקום ריאלי ברשימת המועמדים לכנסת של המפלגה. לאחר שנכשלה בבחירות הפנימיות, פרשה והקימה מפלגת נשים עם ד"ר אסתר הרצוג, שאף הפעם לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. היא חברת מועצת והנהלת עיריית הרצליה שלוש קדנציות. משמשת כיו"ר ועדות בריאות, רווחה וקשרי חוץ.
ביום העצמאות תש"ס (2000) הדליקה רזניק משואה בטקס הדלקת המשואות, שם אמרה, בין היתר: "הנני מתכבדת להדליק משואה זו לכבוד אומץ לבן של נשים, ערביות ויהודיות, בנות כל העדות והזרמים, להיחלץ מתוך סיכון עצמי, ממסגרות אלימות ולתבוע את כבודן כבני אדם".
רזניק כתבה את הספר "המקלט שהיה לבית", המספר על החיים של אם וילדיה במקלט לנשים מוכות. כתבה שירים ותרגמה שירה, ספרות יפה וספרות ילדים, בין היתר את ספריהם של אוריאל אופק ודבורה עומר ("הבכור לבית אבי" ו"שרה גבורת נילי").
רזניק נשואה לדניאל, אם ל-3 וסבתא ל-11 נכדים. אחיה, הנווט אמיתי לסק, נהרג בתאונת מטוס בשנת 1956.

