אולם הבונים החופשיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אולם הבונים החופשיים הינו שריד של מבנה מרשים מתקופת בית המקדש השני שהתגלה בירושלים, בקירבת קשת וילסון והכותל המערבי. מבנה זה מצוי בגובה מפלס הרחוב של תקופת הבית השני - ומתחת לפני מפלס רחבת הכותל של ימינו.
האולם התגלה על ידי צ'ארלס וורן שחפר חפירות ארכיאולוגיות באזור הר הבית בין השנים 1867 - 1869. וורן כינה את האולם "אולם הבונים החופשיים" בשל פארו הרב (שכן ארגון הבונים החופשיים נהג להתכנס באולמות מפוארים). סגנון הבנייה של המבנה אופייני לתקופת החשמונאים. במבנה נעשה שימוש עד ימי הביניים, וככל הנראה שופץ על ידי הצלבנים שהוסיפו עמוד תמיכה במרכזו.
ארכיאולוגים סבורים, בשל פארו של המבנה, כי המבנה שימש כ"בניין מועצת העיר" בתקופה החשמונאית ובתקופה שקדמה לבניית הסטיו המלכותי על ידי הורדוס. יש המזהים את המבנה עם "לשכת הגזית" שעמדה סמוך למקדש.
בימי הביניים זיהו יהודי ירושלים את בניין המחכמה - בניין ממלוכי המצוי כיום בקרבת שער השלשלת, בראש קשת וילסון, ולמעשה מעל אולם הבונים החופשיים- בתור לשכת הגזית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, הוצאת כרטא, 1989.

