וו-ווי גונג-פו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
[עריכה] היסטוריה של וינג צ'אן ושל וו-ווי גונג-פו
משום שהועברה בעל-פה, קיימות גרסאות רבות להיסטוריה של שיטת הגונג-פו וינג צ'אן – השיטה שעל בסיסה ייסד ברוס לי את אמנות הלחימה ג'אן פאן גונג-פו, ושממנה התפתחו מאוחר יותר האמנויות וו-ווי גונג-פו (Wu Wei Gung Fu) וג'יט קון דו (Jeet Kune Do). עם זאת, ואף שתלמידי זרמים שונים של וינג צ'אן אינם מחזיקים בדעה אחת בעניין, רוב הגרסאות מציינות שתי דמויות מרכזיות בפיתוחה של האמנות: האחת היא הנזירה הבודהיסטית נַאג מוּי, והאחרת היא יִם וִינג צַ'אן, שעל שמה נקראה השיטה (לפי גרסה אחרת, השיטה נקראה על שם אולם האימונים של הנזירים במנזרה של נאג מוי).
נאג מוי, על-פי כמה מקורות, הייתה אחת מחמשת ראשי מנזר שאולין ששרדו את התקפתם של אנשי המאנצ'ו המונגולים על המנזר לפני כשלוש-מאות שנה. המאנצ'ו, שפלשו לסין ב-1644, הטילו בה בין היתר איסור על נשיאת נשק. מנזר שאולין שימש אז מקלט למורדים סינים, ונזירי שאולין, שהתאמנו באמנות לחימה קלאסית שכעשרים שנים נדרשו כדי להתמחות בה, עסקו באותה תקופה בפיתוח של אמנות לחימה קרבית יותר, לא קלאסית, שתאפשר להכשיר חיילים רבים בפרק זמן קצר. יש המשערים כי אמנות זו הייתה מן הראשונות לזנוח את האלמנטים הקלאסיים לטובת תנועות קצרות יותר ותכליתיות יותר, שאמורות להבטיח יעילות קרבית מירבית.
נאג מוי, שהייתה ממפתחי השיטה החדשה והתמחתה בשיטה ששמה אגרוף-פרח-השזיף (משום שלשם פיתוח שיווי המשקל והיכולת האקרובטית היו הלוחמים בה נוהגים להתאמן בראש מוטות עצי שזיף שנעצו בקרקע), נמלטה מן המנזר לאחר החרבתו, ופגשה במסעותיה את יִם וינג צַ'אן ("האביב היפה", בסינית). ים וינג צ'אן ואביה סבלו אז מנחת זרועו של ראש כנופיה מקומי, שניסה לאלץ את הנערה להינשא לו. נאג מוי, שביקשה לעזור להם, הבטיחה שתוך שנה תוכל להכשיר את ים וינג צ'אן כלוחמת שתוכל להביס את ראש הכנופיה, שהתמחה בסגנון הקונג-פו טופר-הנשר. וכך היה.
לאחר מכן המשיכה יִם וינג צַ'אן בפיתוח האמנות ובייעולה. היא נישאה לשחקן התיאטרון הנודד לִיאוֹנג בּוּק צַ'או (מקורות היסטוריים מסוימים טוענים כי התיאטרון שלו שימש מסווה למחתרת שנלחמה בכיבוש המאנצ'ו). במהלך נדודיהם לימדו השניים קומץ נבחר של תלמידים, ואלה הפיצו את השיטה ברחבי סין.
השיטה המשיכה להעבור ולהשתפר ממורה לתלמיד (דרך לִיאוֹנג לַאן קוַואי -> וֹונג וַוה בּוֹ -> לִיונג לִי טַאי -> לִאוּנג צַ'אן -> צַ'אן וַה שוּאֶן) עד ליִפּ קַאּי מַאן המפורסם, הסיפו ("אב רוחני", בסינית) של ברוס לי.
בעקבות המהפכה הקומוניסטית, שאסרה על השימוש באמנויות לחימה, עבר יפ קאּי מאן ב-1949 מסין להונג-קונג, ושם היה לסמכות עליונה בכל הנוגע לשיטת הווינג צ'אן.
ברוס לי ציין כי מורו, שמת ב-1972 מסרטן בגרון, ניצח לא אחת את יריביו בעיניים סגורות, בעזרת שליטתו הרבה בצ'י-סאו, טכניקה המלמדת רגישות רבה למגעו של האויב, ומתוך כך מאפשרת לזהות במהירות רבה את כוונותיו ולאתר את חולשותיו בהגנה. לאחר שעזב את הונג-קונג לטובת ארצות-הברית, שבה נולד, הקים ברוס לי בסיאטל בית-ספר לאמנות לחימה – זאת, בניגוד בולט לקונסנזוס הסיני שאסר ללמד מערביים אמנויות לחימה סיניות. עם זאת, מתוך כבודו למורו יפ קאי מאן, שביקש אותו לא ללמד וינג צ'אן, קרא ברוס לי לשיטתו גַ'אן פַאן גוֹנג פוּ ("ג'אן פאן" היה שמו הסיני של ברוס לי). עם הזמן שילב בה ברוס לי גם אלמנטים שימושיים מאמנויות לחימה אחרות, כמו איגרוף מערבי. במקביל שיכלל את השיטה על בסיס ניתוח מדוקדק של טכניקות ודרכי אימון. בסופו של דבר כינה את השיטה החדשה גִ'יט קוַון דוֹ (דרכו של האגרוף המיירט). ברוס לי מת ב-1973, ממפרצת במוח שנגרמה ככל הנראה מאלרגיה נדירה לכדור נגד כאב ראש. תאוריות קונספירציה רבות ומשונות נפוצו על מותו.
אחד מתלמידיו של ברוס לי, פרופ' ג'וזף קאולס, שהחל להתאמן אצלו ב-1959 ואף התבקש על-ידיו להיות למדריך בבית-הספר (דבר שלא יצא לפועל מסיבות טכניות), ביקש מברוס לי אישור לפתוח בית-ספר משל עצמו. הוא קיבל אישור לעשות זאת, אך בלי להשתמש בשמו של ברוס לי. פרופ' קאולס קרא לשיטה שייסד ווּ-וֵוי גונג-פו – שם המתייחס לאחד העקרונות הפילוסופיים שברוס לי העריך במיוחד, והִרבה להתייחס אליו: "עשייה בלי עשייה", כלומר, עשייה תכליתית, המבקשת להשיג תוצאה מקסימלית תוך השקעה מינימלית של מאמץ. מבחינה קרבית, משמעות הדבר היא להסתמך על טכניקות הכוללות רק את מינימום התנועות הנדרש, ולהשתמש בהן באופן היעיל ביותר והמתאים ביותר לרגע שבו מתעורר הצורך. פרופ' קאולס החל ללמד את האמנות החדשה ב-1971, שנה לאחר שעבר לטקסס.
ג'אן פאן גונג-פו מבוססת על עקרונות וטכניקות מ-26 שיטות לחימה, וזאת כדי ליצור בסיס לשיטת לחימה שלמה, הכוללת את כל טווחי הלחימה (טווחי הבעיטות, האגרופים, הבריחים וההיאבקות), כמו גם שימוש בנשק. הבסיס הרחב מאפשר לכל מתאמן לבנות ארסנל אישי של טכניקות, בלי להפוך את השיטה לדוֹגמה כמו-דתית. 26 השיטות הללו הן:
- 1. וִינג צַ'אן Wing Chun
- 2. גמל שלמה צפוני Northern Praying Mantis
- 3. גמל שלמה דרומי Southern Praying Mantis
- 4. צ'וֹי לִי פוּט Choy Li Fut
- 5. טאי צ'י צ'ואן (סגנון משפחת ווּ) Tai-Chi Chuan (Wu Family style)
- 6. בָּא-גוֹאָה Paqua
- 7. סִינג אַי Hsing-I
- 8. עגור לבן, טיגריס לבן Bak-Hoo Pai (White Crane), Bak-Fu Pai (White Tiger)
- 9. טופר הנשר Eagle Claw
- 10. שיטת חמש המשפחות Ng Ga Kuen (Five Family System)
- 11. שיטת חמש החיות Ny Ying Ga (Five Animal System)
- 12. גבה לבנה Bak Mei Pai (White Eyebrow)
- 13. שאולין צפוני Northern Shaolin
- 14. שאולין דרומי Southern Shaolin
- 15. בּוֹק פַּי Bok Pai
- 16. לוֹ הוֹרן קוּאֶן Law Horn Kuen
- 17. צִ'ין נַה Chin Na
- 18. שיטת הקוף Monkey Style
- 19. שיטת השיכור Drunken Style
- 20. סיף מערבי Western Fencing (Foil)
- 21. איגרוף מערבי Western Boxing
- 22. היאבקות מערבית Western Wrestling
- 23. ג'וג'יצו Jiujitsu
- 24. אֶסקרִימַה Escrima
- 25. פילִיפִּינוֹ Filipino Sikaran
- 26. מוּאַּי תַּאִי (איגרוף תאילנדי) Muay Thai (Thai Boxing)
אף שברוס לי הלך בדרכו שלו, דרך הג'יט-קון-דו, הוא הקפיד לציין את הווינג צ'אן כשיטה העיקרית שעיצבה אותו כלוחם. לאחר מותו של ברוס לי המשיכו להתפתח השיטות שהתבססו על דרכו, ובהן הג'יט-קון-דו (שאחד מממשיכיו של ברוס לי, דן אינסונטו, שילב בה בין היתר גם יסודות של אמנות הלחימה הפיליפינית קַאלִי Kali), והוו-ווי גונג-פו, הנמצאת בתהליך מתמיד של שיפור ושכלול.
ראש השיטה הנוכחי של וו-ווי גונג-פו הוא הישראלי אייל קורן, תלמידו של ג'ו-סי ג'וזף קאולס מ-1985. קורן החל להתאמן בגיל 12 בקראטה גו-ג'ו ריו, ולאחר מכן בקונג-פו חמש החיות. בגיל 22 החל להתאמן בוו-ווי גונג-פו, ואז זנח את השיטות שהתאמן בהן קודם לכן, והפך את וו-ווי גונג-פו למרכז חייו. בהמשך הסמיך אותו פרופ' קאולס לצ'אנג-סי ולנציג השיטה בארץ ובאירופה. ב-20 בינואר 2006 החליט פרופ' קאולס לפרוש, העביר את ראשות השיטה לקורן והעניק לו את התואר ג'ו-סי (ראש השיטה) וחגורה אדומה סאג' 9.

