צפון תימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צפון תימן הוא כינוי ליישות המדינית "הרפובליקה הערבית של תימן" שהתקיימה בין השנים 1962-1990 וזו שקדמה לה - "הממלכה המוטוואקילית של תימן" (ערבית:المملكة ‏المتوكلية اليمنية), שהתקיימה בין השנים 1918-1962. שתיהן היו טריטוריה ריבונית בצפון תימן המודרנית, בחלקו הדרומי-מערבי של חצי האי ערב.

[עריכה] מקור המונח

אף מדינה מעולם לא כונתה בשם "צפון תימן". המונח הוטבע ב-1967, עת הפדרציה של דרום חצי האי ערב זכתה בעצמאות מהרפובליקה העממית של תימן. עד אז, שתי המדינות כונו בשם "תימן". העובדה שתימן הייתה מחולקת לשתי יישויות מדיניות נפרדות העלתה את הצורך להפריד בין חלקה הדרומי של תימן (דרום תימן), שנקרא גם "תימן - עאדן" לבין חלקה הצפוני (צפון תימן) שנקרא גם "תימן - צנעא", על שם ערי הבירה של השתיים.

[עריכה] היסטוריה

לאחר מותו של הנביא מוחמד, במאה השביעית, השתלטו ח'ליפים איסלאמיים על השטח. עם התפרקותה של החליפות, שלטו באזור אימאמים מזרם הזיידים, ובנו מערכת שלטונית שהחזיקה מעמד עד ימי העותומנים, שכבשו אותה לתקופה קצרה במאה ה-16 ומאוחר יותר שוב, במאה ה-19. החל מהמאה ה-11, נשלטה הטריטוריה בצפון תימן על ידי חליפים סונים ממצרים. האימפריה העותומנית היא ששלטה בצפון תימן במשך רובה של המאה ה-19, בעוד דרום תימן נשלטה על ידי הבריטים מ-1832. מאוחר יותר כרתו הבריטים בריתות הגנה בין הבריטים לשליטים המקומיים.

בעקבות הפסדה של האימפריה העותומנית במלחמת העולם הראשונה, זכתה ב-1918 צפון תימן (אז הממלכה המוטוואקילית של תימן) בעצמאות ללא אלימות. האימאם אל-בדר, מלך תימן, הודח בהפיכה צבאית ב-26 בספטמבר 1962 (שנחשב כחג לאומי בתימן ונקרא "יום המהפכה") על ידי מורדים מקומיים שנעזרו בצבא המצרי לשם כך, שנשאר באזור עד פינויו ב-1967. נסיונותיהם של המלוכנים לחזור ולתפוס את השלטון עלו בתוהו.

ב-22 במאי 1990, לאחר כ-20 שנות עוינות, אוחדו שתי המדינות. צפון תימן, שהייתה רפובליקה, התאחדה עם דרום תימן, ששלטונה הושתת על עקרונות הקומוניזם לכדי רפובליקה ערבית מאוחדת - תימן.