גזירות תתנ"ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: ראו דף שיחה תחת "הרבה הערות". אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מאורעות תתנ"ו- סדרת אירועים שהתרחשו באירופה של ימי הביניים, בשנת 1096 לספה"נ. וכללו טבח המוני של נוצרים ביהודים; כשהאפשרות להנצל מהטבח הייתה כלולה בהמרת דת לנצרות. מלבד הרציחות והחורבן הרב שהיה במאורעות תתנ"ו, המאורעות הובילו להשפעה תודעתית, עקב הטראומה הציבורית שהייתה כלולה במאורעות ביחס לעם ישראל.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע היסטורי

אירופה של ימי הביניים, אשר קמה לאחר התפוררות האימפריה הרומית המערבית; כאשר החברה האירופית ראתה את עצמה כיחידה נוצרית קתולית, המאוחדת תחת האפיפיור. בתקופה זו הדת הנוצרית תפסה את מקומה של התרבות הרומית ושל מוסדות האימפריה כגורם מאחד של החברה. מלבד תופעה זו התקיים באירופה יחס מורכב בין השליטים החילונים לאפיפיור; האפיפיור טען לסמכותו אף בנושאי השלטון החילוני לעומת המלכים ששאפו להרחיב את תחומי סמכותם, ויכוח שהוביל להתפתחות החרב הרוחנית של האפיפיור והחרב החילונית שבידי האימפריה והמלכים. נקודה רלוונטית הנה גם העובדה שביחס לחוק התקיים מחד החוק הקנוני, שהושתת גם על העקרונות התאולוגיים של הכנסייה והחוק החילוני שהתבסס על נורמות חילוניות (כדוגמת חוקי השבטים הגרמאניים).

[עריכה] היחס ליהודים

ביחס ליהודים, אירופה הנוצרית פעלה ע"פ ניסוחו של אוגוסטינוס (354-430 לספה"נ) שצריך להשאיר את היהודים -כי הם מוכיחים את אמיתות כתבי הקודש-, אף במצב מושפל -להוכיח את מאיסת האל בהם-, כשבסוף הימים גם הם התנצרו; כך היהודים נשארו המיעוט הנסבל היחיד באירופה, שנהפכה לנוצרית. היהודים ראו עצמם כמיעוט, אשר ישיבתו באירופה עראית, כשגם היהודי לא רואה במצב הקיים אידאל; אך היהודים ראו את עצמם שייכים למרקם החברתי באירופה; כשבחיי היום-יום הם הסתגלו לתרבות ולתנאיה, בעזרת מאמץ הן ביחס לעולם הנוצרי והן ביחס לתפיסות שראו את הגלות כארעית.

במאה העשירית לספה"נ החלו לעלות מחדש הערים, וכך גם נכתבו מגוון הסדרים משפטיים חדשים (כגון הפריווילגיה של רודיגר, משנת 1084 לספה"נ), כשקיום היהודים נתפס כחלק מבנייתה והגדרתה של הקמתה של העיר, בהיותם קבוצה עירונית מובהקת; אף שהיהודים הובדלו ועוצבו במסגרות נפרדות, כשהגורמים נעוצים גם בסביבה (לדוגמה העברת החסות על היהודים לשלטון המרכזי, שגרר אף את ההתייחסות אליהם כ-'עבדי האוצר', וכן פעולות של המנהיגים כרבנו גרשום מאור הגולה); אך ההקשרים הכלכליים היו הדוקים ומלאי מתח.

[עריכה] תיאור ההתפתחויות

בשנת 1095 לספה"נ נשמעה קריאתו של אורבן השני לגאולת כנסיית הקבר. הקריאה הובילה ליציאה למסע הצלב הראשון, כשהמסע מסתיים בכיבוש ירושלים (1099 לספה"נ); בדרכם של הצלבנים מזרחה, דרך ערי אשכנז וצרפת, נשמעה הקריאה לחסל את הכופרים מבית -היהודים-, הנוצרים (בייחוד בערי עמק הריין) העמידו בפני היהודים את הברירה בין טבילה לבין מוות, כשרבים מהיהודים בוחרים למות על קידוש השם; הדברים הובילו לרציחות המוניות.

[עריכה] תגובת היהודים בזמן האירועים

היהודים תפסו שהנוצרים עושים זאת מתוך נקמה על כך שהיהודים הרגו את ישו, והם שואפים להכחיד את היהודים או לנצר אותם; כך היו יהודים שלא ברחו אלא בחרו למות על קידוש השם, כשחלקם מתאבדים, ומטרתם קידוש השם; בניהם יהודים שלאחר שהבינו שנשארה בניהם האופציה או להתנצר או למות, ראו זכות באפשרות למות על קידוש השם.

[עריכה] תוצאות המאורעות

בעבר הגישה הקלאסית נטתה לטעון שחיי היהודים עברו חורבן מוחלט, ושינויים רבים התרחשו בעקבות המאורעות. בין השאר עצם הדת נוסחה מול האיום על קודשיה. אך כיום מקובל שהחיים הריאלים של היהודים, לא השתנו הרבה בעקבות המאורעות, אך רישומם של המאורעות על הזיכרון ההיסטורי היהודי היה נחרץ, והם השפיעו על תודעת המיעוט ואי-הביטחון, והם מנסחים את הזהות העצמית. הזיכרון ההיסטורי מתבטא בספר חסידים, ובכרוניקות יהודיות המתארות אירועים אלו (כגון הכרוניקה של רבי שלמה ב"ר שמעון).

[עריכה] העימות האידיאולוגי

מאורעות תתנ"ו ביטאו את הניגוד והויכוח שהתקיים בין יהודים לנוצרים בימי הביניים. הויכוח כלל בעיקרו ויכוח תאולוגי; שנגע בנקודות רבות (ראה הפולמוס היהודי נוצרי). כגון הבדלי התפיסה בשאלה מי הוא המאמין שנבחר על ידי האל?. אך מלבד ויכוח זה התקיים עימות בין הרוב (הנוצרי) למיעוט (היהודי); ויכוח שבעיקרו היה סלידה מהמיעוט והאשמתו במגוון תחלואות החברה. שני רובדי העימות התבטאו בעת מאורעות תתנ"ו.

[עריכה] הקבלות אידיאולוגיות

מלבד העימות האידיאולוגי בעת המפגש המעשי בין היהודים לנוצרים, דווקא הקבלות שונות הובילו לכך שהעימות לא יכול היה להגיע לעמק השווה. כך מלבד הויכוח מי הוא הנבחר על ידי האל. כל צד האמין שככל שיגדל קורבנו בעולם הזה כן יגדל שכרו בעולם הבא; כך הנוצרים האמינו שהם יוצאים למסע הצלב, במטרה לגאול את כנסיית הקבר בכל מחיר, ואף במחיר החיים, ולהיות מרטירים, ואף היהודים, לא ברחו מפני הנוצרים, משום ששאפו למות על קידוש השם. לכך ניתן לצרף את היחס למוות בדתות השונות, כאשר שניהם האמינו שהמוות מוביל לעלייה לדרגה גבוהה (מרטיר אצל הנוצרים, ומוות על קידוש השם אצל היהודים), ואף שההליכה לקראת המוות לא נעשה בחשש, ואף הראייה הרואה במוות זכות, משותפת ליהודים ולנוצרים; כשלמעשה המוות מהווה את העדות על האמונה ביהדות ובנצרות. בהמשך לעניין המוות, גם תפיסת הקרבה בין העולם הזה לעולם הבא הייתה משותפת ליהודים ולנוצרים; כך הנוצרים עשו הכנה לפני היציאה למסע (טבילה, טהרה ווידוי) ואף היהודים פעלו בפעולות קפדניות לפני המוות (טהרה ווידוי וברכה). מכל זה ברור שההתנגשות שהובילה למוות ורציחות הייתה ברורה.

[עריכה] משמעות האירועים

במחקר קיימות גישות שונות לגבי משמעות האירועים: כך חיים הלל בן ששון, מייצג את התפיסה הרואה במאורעות תתנ"ו פרשת דרכים בתולדות יהודי אירופה, כשהם משפיעים אף האידיאולוגיה והמחשבה (אף ביהדות ספרד המזרח), וכן גורמי תמורה בחיי הכלכלה, המעמד המשפטי ותחשת היהודים בין הגויים באירופה. מול הגישה הקיצונית הזו, קמה גישה קיצונית נגדית (לדוגמה רוברט חזן) הטוענת שלאחר המאורעות אין כמעט שינוי בתנאים היסודיים של החיים היהודים באירופה, כשמתוך ההרס התאוששו בקלות יחסית, כשההתפתחות הנה מתמשכת. גישה אמצעית מציינת שאמנם מבחינה פיזית וטכנית, קשה לראות בממדי האסון של מאורעות תתנ"ו שינוי חד בתנאים, כך שהדברים שהשתנו אמנם נובעים מתהליכים ארוכים יותר; אך מאידך קשה להתעלם מהטראומה ומהתצורה המחשבתית שהותירו מאורעות תתנ"ו בתפיסה היהודית בכל תחום, כך הם היוו מעצב של מעמדם מול הנוצרים ואת תודעת המיעוט שלהם, ואף הותירו שיירי מחשבה ביחס למוות על קידוש השם ולאסונות בפרט, כך במאורעות שהתרחשו יותר מחמש-מאות שנה אח"כ (מאורעות ת"ח ות"ט, שנת 1648 לספה"נ) נתפסו מאורעות תתנ"ו כדגם, וכמוות על קידוש השם.