התמכרות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התמכרות היא פיתוח תלות בחומר ממכר כדוגמת סמים וביניהם סמי ההזיה כגון לס"ד המכיל חומרים הלוצינוגנים, אמפטמינים הידועים בשמות: אקסטזי, ספיד וקריסטל שהם סמים ממריצים ועוד סמים הפועלים בדרכים שונות. בין החומרים הממכרים יהיו גם אלכוהול או תרופות ובעיקר סמי הרגעה, תרופות לשינה ותרופות מאלחשות (נגד כאבים). על פי רוב מתפתחת סבילות לחומר הממכר ונוצר צורך להגביר את הכמות או המינון בהם נעשה שימוש כדי להמשיך ו"ליהנות" מהשפעתו. המכור הופך להיות "שבוי" ואיננו יכול לחדול מלצרוך את החומר שאליו התמכר, בלי שיסבול מ"תסמונת נסיגה" ומצב של קריז (משבר), הנלווה לבעיות או הפרעות גופניות ונפשיות קשות.
למרות שהמונח "התמכרות" נפוץ יותר כדי לתאר התמכרות לחומרים הנזכרים למעלה, ישנם רבים המכורים לכאורה גם לדברים יותר יומיומיים, כמו שוקולד, קולה, אינטרנט, טלוויזיה, הימורים, ניקוטין וכד', על אף שאי אפשר לכנותם כמכורים ממש, משום שמניעתם איננה גורמת לתופעה של קריז ואיננה גורמת לתופעות הגופניות והנפשיות הידועות. לפיכך יעסוק ערך זה בעיקר בהתמכרות לסמים.
תוכן עניינים |
[עריכה] התמכרות כתופעה חברתית
נערים בגיל ההתבגרות אשר שותים, מעשנים ומשתמשים בסמים, מושפעים יותר מגורמים סביבתיים (משפחה וחברים), בעוד שאצל נערות בגילאים אלו הגורם הגנטי הוא הגורם העיקרי המעלה את הסיכון להתדרדרות והתמכרות לשתיה וסמים. כך עולה ממחקר שנעשה באוניברסיטת ורגי'ניה בתחום הגנטיקה ההומנית על ידי החוקרת Judy L. Silberg: "המימצאים שלנו מראים שגורמי הסיכון להתמכרות בגיל ההתבגרות משתנים בין נערים לנערות". בנערות הייתה לגורם הגנטי השפעה מכרעת בכל סוגי ההתמכרות. אצל בנים ההשפעה המכרעת הייתה לגורמים סביבתיים כמו משפחה לא מתפקדת והשפעה של חברים המכורים בעצמם לסמים ולשתית אלכוהול. סילברג ועמיתיה למחקר אספו את הנתונים במהלך שלוש שנות מחקר על 1,071 זוגות תאומים מתבגרים, בנות ובנים, בגילאי 17-12.
ניתוח סטטיסטי של המימצאים הראה שאין לתלות את האשמה בגורם סיכון מסוים הגורם להתמכרות במתבגרים. גורמים סביבתיים וגנטים נמצאו משפיעים גם אצל הבנים וגם אצל הבנות, אך מידת השפעתם השתנתה בין הבנים והבנות. תוצאות המחקר יכולות לעזור בדרך הטיפול בנערים ובנערות מכורים. כיוון שההתמכרות אצל נערות נשלטת בעיקר על ידי גנים הקשורים להתנהגות חברתית, הטיפול היעיל יהיה התמקדות בבעיות התנהגות ובעיות חברתיות (ואנטי חברתיות). אצל נערים הטיפול היעיל יכול להיות דרך התמקדות בטיפול במשפחה הקרובה ובחברים המשפיעים.
[עריכה] שלבי ההתמכרות
[עריכה] ספיגה - ABSORPTION
השיעור בו סם עוזב את מקום כניסתו לגוף ומידת התפשטותו ממקום זה. הסמים נספגים היטב בחלקים שונים של הגוף כגון אזורים המצופים אפיתל רירי כמו האף ומערכת העיכול, אולם ההשפעה הגדולה והמהירה שלהם מושגת בדרך של החדרה לכלי הדם (הזרקה לוריד או לשריר).
[עריכה] פקטורים המשפיעים על מהירות הספיגה
- מסיסות - סם הניתן בתמיסה מימית נספג מהר יותר מזה הניתן בתמיסה שומנית או במצב מוצק.
- תנאים מקומיים (כגון חומציות הקיבה) באתר הספיג מסייעים או מפריעים לעתים לספיגה (אספירין לדוגמה כמעט ואינו מסיס בסביבה החומצית של הקיבה ולכן לא נספג שם).
- רכוז - סם ברכוז גבוה נספג מהר יותר.
- מידת ריכוז כלי הדם באתר הספיגה.
- משטח ספיגה - סמים נספגים מהר יותר מאיברים בעלי שטח פנים גדול יותר כגון הריאות או מוקוזת המעי.
[עריכה] פיזור - DISTRIBUTION
קליטת החומר הממכר באיברים שונים תלויה בגורמים פיזיולוגיים וכימיים. לאחר שסם נספג הוא יכול להתפזר לנוזל התאי או הבין-תאי. במשך הדקות הראשונות מקבלים הלב, הכבד, הכליות והמוח את רוב הסם. לעומת זאת העור, השרירים, חלל הבטן והשומן - הובלת הסם אליהם איטית, ודרושות מספר דקות עד מספר שעות לקליטתם. החומר המועבר מתקשר בדרך כלל לחלבון בדם ואח"כ מתרכז בכבד, כליות, ריאות וטחול. לעיתים, אם השימוש ממושך ובכמויות גדולות, יתרכז חומר גם בתאי שומן ויצטבר בו. יחידות הגוף בהן מצטבר הסם משמשות כמאגרים פוטנציאליים עבורו. כאשר ריכוז הסם בפלסמה יורד, ישתחרר חלק מהחומר המצוי במאגרים לתוך הדם, וכך תמשיך השפעתו לאורך זמן. סמים עוברים דרך השיליה ולכן יכולה להיווצר התמכרות גם אצל עוברים.
[עריכה] סבילות - TOLERANCE
בשמוש חוזר בסמים ובתרופות מתפתחת תופעה של סבילות לתרופה. הסבילות מתבטאת בהסתגלות הגוף לסם. כדי שהאדם ישיג את החוויה לה הוא מצפה תדרשנה לו כמויות הולכות וגדלות של סם. הפעם לא מדובר על השפעת הסם הנובעת מעצמתו ומכמותו, אלא מהרגישות של תאי הגוף לאותו סם, הנובעת כנראה ממקור גנטי. מדברים על סבילות תפקודית - TOLERANCE FUNCTIONAL - סבילות הקשורה במערכת. העצבים המרכזית, וסבילות מבנית - TOLERANCE DISPOSITIONAL - סבילות המושפעת מפעילות המערכת המטבולית בגוף. הסבילות התפקודית - כאשר המוח מתרגל ומסתגל להשפעת הסם הספציפי הניתן לו, ולכן דרושות לו כמויות גדולות יותר של סם בכדי לגרום להשפעה. ישנם סמים להם מתרגלת המ.ע.מ (מערכת עצבים מרכזית) במהירות, וישנם אחרים שההסתגלות להם היא איטית. הסתגלות זו מועברת לעיתים גם לסמים אחרים שהשפעתם על המ.ע.מ דומה. לדוגמה - אדם הנוטל סמי שינה מפתח סבילות גם לאלכוהול. הסבילות המטבולית, מבנית - נובעת משמוש חוזר בסם, שבו מגבירה המערכת המטבולית את פעילותה, ואז הסם מתפרק מהר יותר והשפעתו מתקצרת. אי לכך, דורש האדם כמויות רבות יותר של סם. גם כאן נמצא את הסבילות הצולבת בסמים בעלי מנגנונים דומים של פעילות.
מינון יעיל – EFFECTIVE DOSE – כמות הסם היכולה לגרום לחוויה לה מצפים. ED-50 משמעו ש50% מהנבדקים הראו את התגובה המצופה.
מינון קטלני – LETHAL DOSE – אותו מינון שגורם לאחוז מסוים של חיות מעבדה למות כתוצאה מקבלת מנת סם מסוימת. LD-50 משמעו ש50% מהנבדקים שקבלו מינון זה מתו.
[עריכה] תלות והתמכרות - DEPENDENCE DRUG
מצב בו הסם הנלקח על ידי אדם כלשהוא מרצונו גורם לנזק לאדם עצמו ולחברה. קיימת תלות פיזיולוגית ותלות נפשית. תלות פיזיולוגית מתבטאת למעשה בצורך התמידי לסם, בהסתגלות של הגוף לסם, ובחוסר יכולת של הגוף לתפקד ללא נוכחות הסם. התלות הפיזיולוגית באה לידי ביטוי בעת הפסקה פתאומית של השמוש בסם. אזי מופיעות תופעות לוואי פיזיות הקרויות "תסמונת גמילה" ומתבטאות בכאבים, התכווצויות, דכאון, אובדן הכרה ולעיתים אף מוות - תלוי בסם ובמידת התלות בו. התלות הפסיכולוגית, נפשית באה לידי ביטוי במישור התלותי-רגשי, כאשר האדם מרגיש צורך לחוות שנית את חווית השימוש בסם. בעקבות כך חש האדם חרדה עקב החשש ממצב של אי-ניחות שיגרם מאי נטילת מנת סם נוספת. האדם יטול שוב את הסם ע"מ להבטיח שחוויות אי-הנוחות לא תשננה. בעקבות כך תווצר התנהגות כפייתית- הרגלית שתגרם מן השמוש החוזר בסם, ותנבע מהרצון הכפייתי להשתמש בסם גם אם לא התפתחה תלות גופנית.
[עריכה] התמכרות לסם - ADDICTION
"הרעלה" כרונית של האדם כתוצאה משמוש חוזר ונשנה בסם. במצב זה יצרוך האדם כמויות גדולות יותר של החומר (תופעת סבילות) ויפתח תלות פיזית בחומר.
[עריכה] קריטריונים לקביעת התמכרות
על פי ארגון הבריאות העולמי, התמכרות קיימת כאשר מתמלאים שלושה מתוך ששת הקריטריונים הבאים:
- תשוקה עזה או דחף כפייתי ליטול את החומר.
- קושי בשליטה על כמות וזמן צריכת החומר.
- הופעת תופעות גופניות כאשר לא משתמשים בחומר (תופעות גמילה).
- התפתחות סבילות לחומר, במובן זה שדרושה כמות הולכת וגדלה של החומר כדי להשיג את אותו האפקט.
- הזנחה של הנאות ושל תחומי עניין אחרים בשל השימוש בחומר.
- התמדה בשימוש למרות מודעות המשתמש שהדבר גורם לנזק.
[עריכה] איברים המושפעים מסמים
- כפי שצויין, מערכת העצבים המרכזית היא המושפעת העקרית משמוש בסם. דרך ההשפעה ניכרת במספר צורות:
- השקטת כאב (אנלגזיה) - שינוי בקולטני הכאב, העלאת סף הכאב.
- אופוריה - תחושת רחוף, שחרור מחרדה.
- סדציה - נמנום, נטייה להרדם, טשטוש.
- נטייה להקאה
- נוקשות (ריג'ידיות) של הרגליים והידיים - העלאת טונוס שרירי.
- דיכוי נשימה - השפעה מדכאת על מרכז הנשימה במוח.
- דיכוי מנגנון השיעול - גורם להצטברות כיח והפרשות מוקוזיות.
- מערכת הדם - לא בצורה בולטת, אך יתכן דיכוי של שריר הלב וירידה בלחץ הדם.
- מערכת העכול - עצירות, הפחתה בהפרשת מיצי קיבה-מרה: התכווצויות בדרכי מרה - כאבים בבטן ימנית עליונה.
- מערכת ההפרשה - דיכוי פעילות הכליה. עצירות במתן שתן עקב עליה בטונוס שרירי שלפוחית השתן והשופכה.
- מערכת המין - הארכת זמן לידה כתוצאה מדיכוי שרירים חלקים ברחם, ירידה בתפקוד המיני.
- מערכת ההפרשה הפנימית (הורמונלית) - עכוב בשחרור הורמון ה-H.L, הגורם להבשלת הביצית.
באופן כללי ירגיש המשתמש צמרור בעור, הזעת יתר ולעתים גירוד.

