עקיבא אריה ויס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עקיבא אריה ויס (11 בדצמבר 1868 - 23 במאי 1947) אדריכל ומתכנן ערים, יוזם הקמתה של אחוזת בית, הגרעין שממנו התפתחה העיר תל אביב.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית דרכו
עקיבא אריה ויס נולד בכ"ז בכסלו תרכ"ט (1868) בגרודנו. סבו, מצד האב, ר' שמואל הקטן, שימש כרב בצפת בערוב ימיו. אביו, יוסף חיים, היה צורף אומן. אמו, סימה בת רפאל הלוי, הייתה בת למשפחה מנכבדי העיר סלונים. כשהיה עקיבא אריה בן שלוש עברה משפחתו ללודז', בעקבות הזמנה שקיבל אביו לנהל שם בית מלאכה לכלי כסף וזהב. עקיבא אריה למד לימודי קודש וגם לימודים כלליים, חשבון ושפות. בשעות הפנאי שלו ביקר בבית המלאכה של אביו והתבונן בעבודת הפועלים. עד מהרה התגלו כשרונותיו והוא הצליח לייצר בעצמו "קפיצי אף" למשקפיים ואף הצליח למכור את תוצרתו. הוא רכש לעצמו כלי עבודה, למד את מלאכת הצורפות והתמחה באבנים טובות.
אהבתו הגדולה - האדריכלות. בנערותו, רכש כלי שרטוט וספרים ושרטט תוכניות אדריכליות. בסיוריו בעיר לודז' התבונן עקיבא אריה בבתים ההולכים ונבנים בעיר התעשייה הגדולה, שאל שאלות ושוחח עם מנהלי העבודה והבנאים. כך נתוודע יום אחד לאדריכל גרמני, שגילה את כשרונו, והציע לו ללמוד על חשבונו בגרמניה. אביו סרב, מפני שחשש לשלוח את הנער הצעיר לחיות בין הגויים. לימים, ידיעותיו באדריכלות, יסייעו לו בבניין העיר העברית החדשה.
חלום האדריכלות נקטע, בינתיים, בעקבות מות האב. עקיבא אריה נאלץ למלא את מקומו, לנהל את בית המלאכה ולדאוג לפרנסת המשפחה. למרות שהיה רק בן 17 הצליח מאד, בית המלאכה שגשג והוא הרחיב את עסקיו, פתח בית מסחר והחל לסחור גם ביהלומים. ב-1893 נשא לאישה את חוה שרה שמיגלסקי שעזרה לו בבית המסחר. ההצלחה מאירה להם פנים, ועקיבא אריה יכול עתה להקדיש מזמנו לענייני הציבור ובעיקר לציונות.
[עריכה] פעילות ציונית
הציונות של הרצל כבשה את לבו והוא עמד בראש אגודות ציוניות בלודז' וניהל את חברת "גאולה" בעירו, לרכישת קרקעות בארץ ישראל. בקיץ של 1904 ויס החליט לנסוע לארץ ישראל. לא די לדבר על ציונות ממרחקים, אמר, ואין טוב ממראה עיניים. אשתו, חוה שרה, נשארה בבית, לטפל בילדים ולפקח על העסקים.
בביירות נודע לו על מות הרצל, ובהגיעו ליפו מצא שם יהודים אבלים ומיואשים. ויס התעשת עד מהרה והחליט להמשיך בסיורו בארץ כמתוכנן. דווקא עכשיו, עליו לעשות מעשה, להגשים את הציונות, כך אמר לעצמו. בימים נפגש עם מנהיגי היישוב, אהרן אייזנברג, אליעזר בן יהודה ואחרים, ועם פועלים עולים מובטלים שמחכים בייאושם לאנייה הבאה שתיקח אותם בחזרה לארצות מוצאם, ובערבים כתב וסיכם את שראו עיניו והגיע למסקנות מעשיות: אם רוצים לגאול את הארץ משממונה, צריך לבנות בה ערים עבריות תעשייתיות ביוזמה פרטית, במתכונת הערים ב"אלטנוילנד" של הרצל, ערים שיוכלו לקלוט רבבות עולים, גם מבני המעמד הבינוני.
בתום ביקורו, חזר ללודז' והודיע לאשתו ולילדיו שקיבל החלטה לעלות לארץ ישראל, לבנות בה עיר עברית חדשה. אמר ועשה. במשך שנתיים ימים, חיסל את עסקיו והחל לאסוף מידע על בניין ערים. ויס השתתף בקונגרס הציוני בבזל ב-1905 ובדרכו חזרה ללודז', ביקר בתערוכה העולמית בלייז', ורכש שם ספרות בנושא בניין ערים.
[עריכה] עלייה והקמת אחוזת בית
בי"ב בתמוז תרס"ו 1906 עלה ויס עם אשתו וששת ילדיו (הקטן שביניהם, הרצל, בן שלושה חודשים) בחוף יפו, והגשים את חלום העלייה שלו. המשפחה התמקמה בדירה שכורה, בבית ערבי ביפו שמצא עבורם מאיר דיזנגוף, אותו הכיר ויס בעבודתם המשותפת בחברת "גאולה". (חברה שרכשה קרקעות בארץ ישראל). כבר באותו ערב הוזמן ויס לאספה של יהודי יפו, על ידי שכנו, דוד סמילנסקי. באספה זו הציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית, עיר מתוכננת, עם רחובות, מים בבתים, ביוב, מוסדות חינוך, והעיקר עיר עברית. הצעתו מתקבלת. האגודה, "אחוזת בית", קמה וויס מתמנה ליו"ר הועד.
ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום הווסד האגודה בשנת 1906 ועד לשנה לאחר תחילת בניית השכונה, שנת 1910 (ראו הרחבה בעניין זה בערך אחוזת בית) ונשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע ב"ישורון". הוא פעל להשגת ההלוואה מהקרן הקיימת, פיקח על יישור השטח על-ידי המריצנים, עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות. בשבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. שיירה של גמלים הובילה את רהיטי משפחת ויס מיפו לביתה החדש, בית ויס ברחוב הרצל 2 באחוזת בית. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, אחוזבית שמה (יש להגות אחוּזָבֶּת בדומה לאליזבט), על שם האגודה שייסד אביה, והיא הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה.
[עריכה] בניין העיר
עם תום השלב הראשון שונה שמה של אחוזת בית לתל אביב. ויס הציע לחברים לקחת הלוואה נוספת ולהמשיך לבנות יחדיו את העיר, כדי לשמור על התכנון ולמנוע ספסרות. כשסירבו, התפטר מהועד.
עתה, מצא זמן להגשים חלום ישן שלו, האדריכלות. ויס נרשם ללימודים של מקצוע האדריכלות בהתכתבות בטכניקום בברלין. הוא לא נטש את עבודתו החלוצית בבניין הארץ והמשיך ביוזמות פרטיות: הוא ייסד חברות לרכישת קרקעות, בהן "חברה חדשה", וחברות לתכנון ולבנייה. "חברה חדשה" רכשה קרקעות ברחוב "הים", לימים רחוב אלנבי. ב-1911 יזם הקמת בית כנסת גדול ואף התחיל לבנותו ביהודה הלוי, על-פי תוכנית שתכנן, אך בנייתו נפסקה בשל המלחמה. כמו כן בנה את ראינוע "עדן", את בית-הדואר הראשון ברחוב לילנבלום, את בית-החרושת "לודז'יה" ברחוב נחמני, (מבנה לשימור) וגם בתי מגורים רבים, ביניהם, בית ברחוב מזא"ה 20, שהוכרז לימים כבית לשימור. הצלחתו באחוזת בית הקנתה לוויס שם של מומחה לבניין ערים. לבקשת יזמים, יצא ב-1911 בראש משלחת לרפיח, לבדוק הקמת עיר במקום. חברי בית וגן, לימים בת ים, שנקלעו לקשיים, הזמינו אותו לנהל את חברתם. באותה תקופה תכנן רכבת חשמלית מבית וגן לתל אביב, אך תוכניתו לא הוגשמה. בערוב ימיו המשיך לרקום חלומות וחלם על בניין עיר אידאלית חדשה, שתעלה על תל אביב, ויסד לשם כך את חברת "נחלת אבות", אך לא זכה להגשים את חלומו.
[עריכה] פעילויות נוספות
ויס היה חלוץ גם בתחום הראינוע. הוא רכש מצלמת ראינוע מהאחים פטה (ויס היה נציגם בארץ) צילם ופיתח סרטים ממראות הארץ, ואלה הוצגו ב"קולנוע עדן" בתל אביב ובסינמה בירושלים. הסרטים הללו, נועדו גם ליהודי חוץ לארץ, להראות להם את מראות הארץ ולעודדם לעלות ארצה. לחברת הסרטים שרשם כחוק ב-1914 קרא "אורה חדשה". בתקופת הגירוש, במלחמת העולם הראשונה, גלתה משפחת ויס לטבריה. גם שם המשיך ביוזמותיו וייסד את חברת "חמי טבריה". עם תום המלחמה, כשחזרו לתל אביב, גילו שביתם אוכלס בהיעדרם על ידי רופאים בריטים, (הבריטים הקימו בית חולים בגימנסיה הרצליה) ושרבים מרהיטי הבית אוכלו בקמין הנאה שהיה בבית. השמחה הגדולה שליוותה את החזרה הביתה, וההבטחות של הצהרת בלפור, דחקו הצידה את הצער על אובדן הרכוש.
בראשית שנות העשרים, עם העלייה השלישית, ויס, כמו רבים מתושבי תל אביב, הוסיף קומה שנייה לביתו. הקומה הראשונה הושכרה לחנויות, ביניהן ל"מסדה", הוצאה לאור וחנות ספרים.
במקביל ליוזמותיו החלוציות, המשיך ויס במשך כל שנותיו בארץ, לסחור ביהלומים ובאבנים יקרות, לפרנסת משפחתו. ב-1937 ייסד את "מועדון היהלום" (הבורסה), נבחר לנשיא המועדון לכל ימי חייו ושימש כבורר.
ויס עבד בביתו בכל שנותיו, יזם, תכנן וכינס ועדים ואסיפות. ביתו היה בית פתוח לכל דורש עזרה ועצה. שבעת ילדיו נהגו לארח בביתם את חבריהם ללימודים בגימנסיה הרצליה, ששכנה ממול. לויס הייתה ספריה עשירה של ספרי קודש וספרי חול.
עקיבא אריה ויס נפטר בד' בסיון התש"ז (1947) ונקבר בבית-הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. רחוב עקיבא אריה בצפון תל אביב נקרא על שמו. בית ויס, ברחוב הרצל 2, הוכרז כבית לשימור.
[עריכה] ספריו
| ערך מומלץ |
- ע.א. ויס, ראשיתה של תל אביב, עיינות תשי"ז
- ע.א. ויס, חברה חדשה-השלום, תל אביב, שנת לא תרצח.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לעקיבא וייס הייתה עדנה, על שיקום בית וייס בפינת הרצל-אחד העם. דוד הכהן, Ynet תיירות

