המנורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במנורת שבעת הקנים; לערך העוסק בפסל בחצר הכנסת, ראו פסל המנורה.
מנורת שבעת הקנים היא מנורה זהב יצוקה, שהייתה מוצבת בבית המקדש היהודי. ברבות הימים הפכה להיות סמל ליהדות, וכיום היא הסמל הרשמי של מדינת ישראל, המוסד, תנועת בית"ר והתנועה לאיכות השלטון.
הרישום הראשון של סמל מנורת שבעת הקנים, כפי שהוא מוכר לנו כיום, נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים רומאים הנושאים את המנורה לרומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה.
צורתה של המנורה מתוארת בספר שמות (כה, לא-מ). שם מתואר כי המנורה כולה צריכה להיות מקשה אחת של זהב טהור שמשקלו ככר, ובה יש עמוד מרכזי ממנו יוצאים ששה קנים, שלשה לכל צד. המנורה מעוטרת בגביעים, כפתורים ופרחים בכל אחד משבעת הקנים שבה. על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במ' ח,ב-ד). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן וגם סימלה את אור החכמה העילאית.
לפי ספר מלכים א' (פרק ז) הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.
המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד, א-יד) בחזון זה הוא רואה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו 7 הקנים. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבנין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה דגם לסימלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר. הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה.
על פי ההלכה היה איסור לאדם רגיל לעשות חיקוי של המנורה. זאת אחת הסיבות שבחנוכיה יש שמונה נרות ולא שבעה. בזמן החשמונאים מסופר בתורה שבעל פה שהמנורה נעלמה מבית המקדש והחשמונאים הדליקו נרות על שיפודי מתכת. כנראה שמאוחר יותר המלך הורדוס החזיר את המנורה או יצק אותה שוב.
אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה. על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על מטבע של עשר אגורות. תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכיאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה ויריחו.
בקבלה היו שניסו להסביר את שבעת קני המנורה כמסמלים את שבע הספירות התחתונות. הסבר אחר היה ששבעת הקנים מסמלים את שבעת ימי השבוע, כאשר הקנה האמצעי מסמל את השבת, כאשר מכל צד ישנם שלושה ימי חול.
קיימת מחלוקת בעניין צורת מנורת המקדש המקורי. הרמב"ם ורש"י סבר שקני המנורה היו ישרים ולא מעוקלים כמנורה שמצויירת בשער טיטוס. האמן שצייר את התבליט בשער טיטוס, העתיק, ככל כנראה, את המנורה שהייתה נפוצה במקדשים המפוזרים באימפריה הרומית ואין זה העתק של מנורת בית המקדש השני, שאת תבניתהּ ניתן לראות על גבי מטבעות מתקופת בית שני.
מנורת זהב העונה על הכללים ההלכתיים נבנתה בשנים האחרונות על ידי מכון המקדש בירושלים והיא מוצגת לראווה בקרדו בירושלים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לאורה של מנורה, מוזיאון ישראל
- הרבי מליובאביץ', גביעי המנורה - בירור בשיטת הרמב"ם.

