קרב חירבת כוריכור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב חירבת כוריכור, קרב עקוב מדם במלחמת השחרור, בין פלוגה ב' מהגדוד הראשון של חטיבת יפתח לכוחות ירדניים, בסמוך להיכן ששוכן היום מושב שילת.

ב-17 ביולי 1948, לקראת תום מבצע דני וממש לפני הפסקת האש, נשלחה פלוגה ב' לחסום הגעת כוחות ירדנים מבית נבאללה לכיוון לטרון, שם התארגנה התקפה מכריעה. המחסום אמור היה להיות מוצב צפונית-מזרחית לרכס כוריכור (כיום היישובים כפר האורנים ולפיד), בנקודת מפגש הדרך (כיום כביש 455) עם נחל מודיעים.

לאחר כיבוש שילתא (כיום מושב שילת), הגיעה לשם פלוגה מוקטנת בת 2 מחלקות, שמנו 82 חיילים. מפקד הכח היה פנחס זוסמן (סיקו), אז בן 21 ולימים פרופסור ומנכ"ל משרד הביטחון.

עם רדת הלילה התחיל הכח לנוע לעבר רכס כוריכור. הלוחמים הבחינו בחיילים ירדנים על חירבת כוריכור, אולם המ"פ זוסמן החליט להמשיך במשימה לחסימת הכביש ולא לכבוש את החירבה שהייתה מרוחקת רק כמה מאות מטרים מהם. עם בוקר (ה-18 ביולי) התגלתה פלוגת הפלמ"ח והותקפה על ידי כח ירדני גדול, שלרשותו עמדו שריוניות שהגיעו בלילה וכן מרגמות בקוטר 82 מ"מ שטווחו על ידי הכוח שעל החירבה. במהלך נסיגה חפוזה לכיוון אל-בורג' ( העיר מודיעין של היום) נהרגו עשרות חיילים מאש הירדנים והכפריים מהסביבה. על אלה נוספו הרוגים מאש כוחותינו, לוחמים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח ששהו באל-בורג', שסברו בטעות שאלו כוחות אויב.

בסוף היום נספרו 45 הרוגים מתוך 82 שיצאו למשימה. אחד מההרוגים (יהודה שפייר), הוצא משדה הקרב בלילה הבא והובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק. יתר גופותיהם של ה-44 נשארו בשטח. רק לאחר כשנה וחצי, נאספו שרידי גופותיהם על ידי הרב הצבאי הראשי לצה"ל, אלוף שלמה גורן, והובאו לקבורה ביום י"א באדר (יום תל-חי), בקבר אחים בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • עזאי טרוינסקי, ד"ר עמוס כרמל (עורך), "ראה אותם שותקים...", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 1999.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.