גשר גאלטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גשר גאלטה (בתורכית: Galata Köprüsü) חוצה את קרן הזהב ומחבר בין העיר העתיקה והעיר החדשה של איסטנבול, שתיהן בצידה האירופי של העיר. לגשר חשיבות רבה בתרבות, בתיאטרון, בשירה ובספרות התורכית החל מהמאה ה־19.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הגשר הראשון שנבנה במיקום זה נבנה במהלך המצור העותומני על קונסטנטינופול. הגשר נבנה על ידי התורכים שצרו על העיר בשנת 1453 במטרה להביא לנפילתה של העיר.
בין השנים 1501 - 1503 הוכנו תוכניות לבנות גשר של קבע. אחת התוכניות הוכנה על ידי לאונרדו דה וינצ'י אשר תכנן גשר אחד הנישא על ידי שני עמודים בכל קצה, שאורכו 350 מטרים ורוחבו 24 מטרים. בשל סיבות תכניות לא ניתן היה לבנות גשר זה, ומיכלאנג'לו הוזמן לתכנן את הגשר, אולם הוא דחה את בקשת השלטונות התורכיים.
[עריכה] חָיְרָאטִייֶה
בראשית המאה ה-19 הורה הסולטן מחמט השני להקים גשר מעל קרן הזהב. הגשר נפתח ב־3 בספטמבר, 1836 וחיבר בין אזאפקאפי לאונקפאני. הגשר נבנה על סירות צפות בידי אנשי הצי התורכי ואורכו היה בין 500 ל־540 מטרים. הגשר נקרא בשם חָיְרָאטִייֶה - בתורכית "תמיכה".
[עריכה] ג'יסר אי ג'דיד
גשר גאלטה הראשון נבנה בפתח קרן הזהב בשנת 1845 בידי אימו של הסולטן עבדול מג'יד. גשר זה היה ידוע בשם ג'יסר-אי ג'דיד (Cisr-i Cedid) או "הגשר החדש", להבדילו מן הגשר הישן יותר במעלה קרן הזהב אשר כונה ג'יסר-אי אטיק (Cisr-i Atik) - "הגשר העתיק".
[עריכה] אגרת מעבר
לאחר בניית הגשר הורשו תושבי איסטנבול להשתמש בגשר בחינם במשך שלושה ימים. לאחר מכן הוטלה אגרה על החוצים אשר שולמה לקופת הצי. האגרה נגבתה בין ה־25 בנובמבר 1845 ועד ה־31 במאי 1930, בידי גובי מס רשמיים שעמדו בשני צדדים הגשר. האגרה הייתה כדלקמן:
- חינם: אנשי צבא ושלטון, כוחות כיבוי אש בתפקיד, אנשי כמורה.
- 5 פארות: הולכי רגל.
- 10 פארות: סבלי משאות.
- 20 פארות: בהמות משא.
- 100 פארות: כרכרות רתומות לסוסים.
- 3 פארות: כבש, עז או כל בעל חיים אחר.
[עריכה] הגשר השני
הגשר הראשון הוחלף בשנת 1863 בגשר עץ נוסף שנבנה על ידי את'ם פרטב פשה במצוותו של הסולטאן עבדול עזיז לקראת ביקורו של נפוליאון השלישי באיסטנבול.
[עריכה] הגשר השלישי
בשנת 1870 נכרת חוזה בין הממשל העותמני לחברה הצרפתית Forges et Chantiers de la Mediteranée להקמת גשר במקום, אך בשל פרוץ מלחמת פרוסיה צרפת נדחתה הבנייה, וניתנה לחברה הבריטית G. Wells בשנת 1872. העבודות השולמו בשנת 1875. הגשר היה באורך 480 מטרים וברוחב 14 מטרים ונתמך על ידי 24 עמודים צפים. עלות בניית הגשר הייתה 105,000 לירות זהב. גשר זה הועבר בשנת 1912 במעלה קרן הזהב להחליף את גשר ג'יסר אי אטיק, ובמקומו נבנה גשר חדש.
[עריכה] הגשר הרביעי
הגשר הרביעי במיקום זה נבנה בשנת 1912 על ידי החברה הגרמנית MAN AG עבור 350,000 לירות זהב. הגשר היה גשר צף, באורך 466 מטרים ורוחב 25 מטרים. הגשר נפגע בשריפה בשנת 1992, והוזז ממקומו על מנת לבנות במקום גשר חדש.
[עריכה] הגשר החמישי (הנוכחי)
הגשר הנוכחי נבנה באותו מיקום על ידי חברת הבנייה התורכית STFA, ובנייתו הושלמה בדצמבר 1994. גשר זה הינו גשר מתרומם, הראשון בגודלו בעולם. אורכו 490 מטרים ואורך המפתח המתרומם 80 מטרים. רוחבו 42 מטרים ויש שלושה מסלולים לרכב ומדרכה לכל כיוון. כמו כן חוצה את הגשר החשמלית של איסטנבול המקשרת (בשל בניית הגשר) בין שדה התעופה הבינלאומי אטאטורק לארמון דולמבאחצ'ה.
[עריכה] השפעה על התרבות התורכית
גשר גאלטה משמש קשר סימבולי בין העיר העתיקה של איסטנבול, בה נמצאים ארמון טופקאפי והמסגדים העיקריים של האימפריה העותמנית (ובהם המסגד הכחול), לבין האזורים החדשים יותר של העיר - גאלטה, בייולו, שישלי וחרבייה, בהם התגוררו עיקר האוכלוסייה הלא מוסלמית, הסוחרים והדיפלומטים במהלך המאה ה־19. בכך שימש הגשר לא רק אמצעי תחבורה, אלא גם גשר תרבותי בין שתי תרבויות שונות - תרבות מערב אירופה ותרבות מזרחית.
הגשר מאוזכר בספרות התורכית כנקודת חציה בין תרבויות, וכן מתואר בספרים רבים ובציורים בשל מיקומו והנוף הנשקף אליו וממנו.

