אנגקור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מקדש באיון באנגקור
הגדל
מקדש באיון באנגקור

אנגקור היא בירתה העתיקה של האימפריה החמרית מיסודה במאה ה-9 ועד חורבנה במהלך המאה ה-15. העיר נוסדה בשנת 820 לספירה. העיר הגיעה לשיאה בתור הזהב של האימפריה החמרית, במהלכו השתרעה קמבודיה, בתקופות מסוימות, על פני מרבית הודו-סין. העיר ננטשה לאחר שנחרבה במאה ה-15, בשנת 1431, על ידי הכובשים התאילנדים.

שלד העיר נותר על כנו, על אף נזקי המלחמה, ומאפשר ללמוד אודות התרבות המתוחכמת למדי, התרבות החמרית, אשר בעבר התקיימה בעיר ולה סגדו אנשים רבים כל כך.

[עריכה] היסטוריה

אנגקור נוסדה בשנת 820 כמרכז דתי. העיר נבנתה סביב מומנט מרכזי של גבעת באקהנג. מרבית האתרים הנאים שמסביב לעיר היו מיועדים לטקסי פולחן לדמויות מתולוגיות מן המסורת ההודית וללשושלת המלוכה. מאמיני הדת התייחסו אל האלים והאלות כאל בני אל-מוות. שרידי העיר מתקופת הבנייה הארוכה אשר נמשכה כ-300 שנים מעידים על שינויים בצורת הבנייה והפולחן.

מקדש אנגקור וואט
הגדל
מקדש אנגקור וואט

העיר ידועה במיוחד במערכת המקדשים שבה, הקרויה אנגקור ואט (בקמבודית, "ואט" פירושו "מקדש"). במערכת המקדשים הזו סגדו לאל סוריאווארמאם. הכתות החמריות החלו להאט את עבודות הבנייה שלהם לטובת סגנון חיים בודהיסטי מרוסן יותר. הנזירים הבודהיסטים שהשתייכו לפלג תרוואדה הצליחו להציל את מקדש וואט, ולהחזיק בו לאחר נפילתה של העיר.

[עריכה] חפירות בשטח העיר

בשנת 1863, כאשר תפסה האמפריה הצרפתית את השלטון על העיר, החלה התעניינות מרובה מצד משכילים לגבי עברה של העיר. קבוצה של ארכיאולוגים צרפתיים חשפה בעבודותיה את ההיסטוריה של העיר ונסתה לשחזר את חיי הדת ואת המקדשים בה. בחפירות נמצאו תעלות רבות, ביניהן תעלות מגן לא מעטות. מציאה זו חזקה את הסברה שבעיר הייתה אוכלוסייה מתקדמת למדי.

ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.