דיבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיבור הוא יכולת תקשורת מילולית השייכת רק למין האנושי. הוא מאפשר תקשורת מיידית עם הסביבה הקרובה ובצירוף טכנולוגיות תקשורת, בכל העולם ואף מעבר לו. הדיבור מורכב מקולות הנוצרים במיתרי הקול הנמצאים בקופסית הקול שבגרון. תהליך הדיבור מתחיל במוח שבו נוצרות המילים ושם הן מתורגמות לאותות עצביים המפעילים את מכלול השרירים היוצרים קול. הקול בא מזרם אויר המיוצר על ידי הריאות ועובר בין מיתרי הקול. זרם זה יוצר במיתרי הקול ויברציה אשר מוגברת על ידי תהודה בקופסית הקול ובחללים נוספים: הגרון, הפה ומערות האף.
חקר הקולות המרכיבים את הדיבור הוא הפונטיקה ואילו צירופם במסגרת השפה נחקר בפונולוגיה. אחד הכלים החשובים בניתוח הדיבור הוא הספקטרוגרם. בספקטרוגרם כתמים מייצגים אנרגית קול בתדר, לפי גובה הכתם בתרשים, כאשר ציר הזמן הולך משמאל לימין. בדוגמה המוצגת בערך זה הספקטרוגרם הופך לימין לשמאל, לצורך המחשת המילה "ויקיפדיה" בעברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני הדיבור
[עריכה] תכונות פיזיקליות, תדרים ועוצמה
לקול האנושי יש תדר יסוד נמוך בין 85Hz ל-155Hz בגבר ובין 165Hz ל-255Hz באישה. בנוסף לתדר היסוד ישנן הרמוניות שהן כפולות של תדר היסוד וקרויות פורמנטים. אלו יכולות להתקרב ל-4000Hz, אך לצרכי תקשורת אלקטרונית כמו טלפון מסתפקים בפס של 300Hz - 3400Hz. לעתים קשה להבחין בין צלילים כגון "מ" ו"נ" בגלל צמצום התדרים המועברים בטלפון ויש לקחת עובדת זאת בחשבון כשמאייתים דרך הטלפון. הקול מכיל גם רכיבים "לבנים" שהם חסרי תדר מוגדר ואשר נשמעים כנשיפה כמו באותיות ה', ח', ט', ס', צ' וש'. עוצמת הקול בשיחה רגילה נמדדת בסדר גודל של 10 מיקרו-ואט, אך יכולה להגיע ל-30 מילי-ואט בעת צעקה. מעבר לקול ניתן לאפיין דיבור על ידי קצב מילים אשר יכול להגיע למעל 400 מילים לדקה, במיוחד בראפ ויש טוענים ל-600 מילים בדקה.
[עריכה] לחישה
לחישה היא דיבור ללא הנעת מיתרי הקול ועוצמתו חלשה בהרבה מקול רגיל. מסיבות אלו נוצר הרושם השגוי שלחישה אינה מאמצת את מיתרי הקול.
[עריכה] ליקויי דיבור
מוכר מגוון רחב של ליקויי דיבור הנגרמים מפגיעה או ליקוי באחד מהמקומות המשתתפים ביצירת קול. פגיעה במוח יכולה לגרום לשיתוק בשרירים היוצרים קול או להפריע לתפקוד מרכז השפה שבו. ליקויי דיבור מטופלים על ידי קלינאי תקשורת, רופאי אף אוזן גרון ורופאים המתמחים בדיבור בהתאם לגורם הבעיה.
[עריכה] התפתחות מאוחרת
התפתחות הדיבור כרוכה ברכישת מיומנויות הנלמדות במשך ההתפתחות. כאשר התפתחות מיומנויות אלו מתעכבת, הדיבור יהיה חריג לגיל הילד. להלן דוגמאות: ריפיון השרירים האחראים יגרום לדיבור לא ברור, וחוסר יכולת לבטא את כל הצלילים יביא להחלפת צלילים כמו אמירת דֶדֶל במקום דגל. בעיות אלו מטופלות בדרך כלל על ידי קלינאי תקשורת באמצעות תירגול לזירוז התפתחות המיומנות הלקויה. התפתחות מאוחרת יכולה לגרום לגמגום.
[עריכה] צרידות
הצרידות נגרמת על ידי התכווצות, דלקת או שיתוק במיתרי הקול או מגידול פוליפים עליהם. היא יכולה לנבוע משימוש לרעה בקול, מלחץ נפשי, עישון, מחלה זיהומית או אלרגיה. הרמת קול פתאומית מזיקה במיוחד למערכות הקול. צרידות הנמשכת זמן רב נחשבת לאחד מסימני האזהרה לסרטן ומחייבת בדיקה רפואית. כשמדובר בשימוש לרעה בקול, כמו בהרמת קול ממושכת, הטיפול בבעיה יכלול מנוחה של מערכת הקול לזמן ארוך. דיבור בלחישה אינו מסייע לרפוי הצרידות.
[עריכה] אילמות
אילמות היא חוסר יכולת לדבר והיא יכולה לנבוע ממספר גורמים:
- חירשות - ללא התערבות מקצועית, החירש מלידה לא ילמד לדבר. זאת מכיוון שחלק חיוני בלימוד הדיבור הוא חיקוי הדיבור של הסובבים, אותם החירש אינו שומע.
- נוירולוגית - העדר יכולת דיבור הנובעת מפגיעה מוחית כלול במצב הרפואי הקרוי אפאזיה.
- פגיעה במיתרי הקול או בשליטה עליהם - פגיעה פיזית או שיתוק במיתרי הקול או לרינגקטומיה - אבדן מיתרי הקול בניתוח.
[עריכה] גמגום
גמגום מתאפיין בחזרה על חלקי מילים מספר פעמים או משיכתם או קושי בהתחלת מילה. קיימים מספר גורמים לגמגום. אצל ילדים, גמגום יכול להיות תוצאה של ניסיון להביע מעבר ליכולת המילולית שלהם. גמגום זה חולף בדרך כלל עם המשך התפתחות מיומנויות דיבור ושפה. אצל מבוגרים, רוב מקרי הגמגום נובעים מליקוי בתפקוד המוח (סיבה אורגנית). מיעוט המקרים נובעים מסיבות נפשיות - הפרעה נפשית או חווית לחץ או צער חריגים.
[עריכה] התבגרות בבנים
בעת ההתבגרות קופסית הקול גדלה. תופעה זו בולטת במיוחד בבנים. כתוצאה מגידול בית הקול, תדר היסוד של הקול יורד בבנים באוקטבה. שינוי זה חל די במהירות. לעיתים בשלב ראשון הקול נשבר או שנעשה מחוספס. שינויי קול בבנים חלים בדרך כלל לפחות מספר חודשים לפני צמיחת שיער הפנים.
[עריכה] הבטים חברתיים
לדיבור חלק מרכזי בחברה ומשום כך נוצרו כללים וחוקים המתייחסים לדיבור. תרבות הדיבור המקובלת לפחות בעולם המערבי כוללת:
- אי-כניסה לתוך דברי הדובר.
- המנעות מפגיעה בשומע על ידי הרמת קול או העלבה.
- שפה נקיה.
[עריכה] ניבים
- (לך) דבר אל הקיר - מצב של אטימות וחוסר האזנה.
- דיבורים בעלמא - דיבורי סרק.
קטגוריות: פיזיולוגיה | בלשנות | תקשורת

