התראה (משחק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המשחק התראה (אולטימטום) הוא משחק בו שני צדדים אנונימיים משחקים פעם אחת בלבד (כך שאין אפשרות לתגמול). השחקן הראשון מציע דרך לחלוקת סכום כסף מסוים עם השחקן השני. בפני השחקן השני עומדות שתי אופציות: הסכמה וסירוב. אם יסכים, תבוצע הצעת השחקן הראשון. אם יסרב, שני השחקנים לא יקבלו כלום.

[עריכה] ניתוח שיווי משקל נאש

נניח לצורך העניין כי המינימום שניתן להציע לשני הוא שקל אחד מתוך סכום כסף של 1000 שקלים. ננתח את האופציות העומדות בפני שני השחקנים:

השחקן הראשון יכול להציע את ההצעות האפשריות, כלומר כל המספרים בין 1.00 ל 1000.00. לעומתו, השחקן השני הן כל הפונקציות המקבלות הצעה ומחזירות "מסכים" או "מסרב".

נניח שהשחקן הראשון הציע לשחקן השני \ a שקלים מתוך סך הכסף \ x. אם יסכים להצעה, השחקן הראשון יקבל \ x-a, והשחקן השני יקבל \ a. אם יסרב, שני השחקנים לא יקבלו כלום.

שיווי משקל נאש היחיד במשחק הוא כאשר השחקן הראשון מציע את המינימום, והשני מסכים. מצב זה הוא שיווי משקל נאש משום שאם השחקן הראשון ישנה את האסטרטגיה שלו ויציע יותר מהמינימום, הוא בעצם יפסיד את הסכום שהוא מוסיף (הוא מרוויח \ x-a כאמור, ואם \ a גדל אז הרווח שלו קטן). באופן דומה, אם השחקן השני ישנה את האסטרטגיה שלו ויסרב להצעת הראשון, הוא לא ירוויח כלום.

שיווי משקל זה הוא היחיד, משני טעמים:

  • לשחקן השני תמיד עדיף להסכים להצעת הראשון, לא משנה מהי. זאת משום שאם יסרב לא ירוויח, אך אם יסכים ירוויח סכום (גם אם מינימלי).
  • לשחקן הראשון תמיד עדיף להציע את הסכום המינימלי עבורו יסכים השני. כאמור, לשחקן השני תמיד עדיף להסכים, ולכן לשחקן הראשון מומלץ להציע כמה שפחות.

לסיכום אם שני הצדדים בוחרים אסטרטגיה הגיונית התוצאה תהיה שהשחקן הראשון מציע שקל והשחקן השני מסכים.

[עריכה] ניסויים בנושא

בתרבויות רבות אנשים מציעים בדרך כלל הצעה "הוגנת" (חלוקה של 50:50), ועל הצעות של מתחת ל-20% בדרך כלל מקבל-ההצעה בוחר לסרב. התוצאות האלה הן הוכחה לכשלון המודל הכלכלי "Homo economicus", שהרי הראנו מצב בו אדם מעדיף כלום על משהו, כלומר לא שואפים למקסם את הרווח הכלכלי שלהם.

למרות האמור לעיל, היות ומקובל לשקלל את כל הרווחים, מוחשיים ושאינם מוחשיים, כמו גם את כל העלויות - אל תוך החישוב, ניתן לטעון כי השחקן המסרב לקבל סכום נמוך, הנתפס כסכום שאינו הוגן, משקלל בעיני עצמו את הפגיעה שתתרחש לכבודו העצמי.

במילים פשוטות יותר - בכלכלה נחשב גם רווח שאינו מוחשי כרווח (למשל אם אני משקיע בשיווק, אין לי רווח מוחשי, אבל אני מרוויח בתחום המוניטין).

אם אסכים לקבל שקל אחד, זה לא יהיה שווה את תחושת העלבון שלי.

בצורה זו ניתן להכניס את הניסויים האמורים אל תוך הקאנון הכלכלי, ולא "לשבור את הכלים" ולהכריז על כישלון הכלכלה.

שפות אחרות