מרקנטיליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרקנטיליזם היא תאוריה כלכלית שלפיה שגשוגה של אומה נקבע על ידי אספקת הון, וכי כמות ההון העולמית היא קבועה. לפיכך, כדי להגדיל את ההון (ואיתו את עוצמתה ובטחונה של האומה) על המדינה להגביר את הייצוא ולצמצם את הייבוא, בדרך של הטלת הגבלות כגון מכסים ודרישת עמידה בתקנים שונים.

תורה זו צמחה באירופה בסוף התקופה הפאודלית, והיא משקפת אינטרסים של בני המעמד הבינוני העולה (בנקאים, תעשיינים, סוחרים וכדומה). לפי התורה נמדד עושרה של מדינה בכמות הזהב, הכסף ושאר המתכות היקרות. מעצמות אירופאיות סברו שהדרך המיטבית להגיע לעושר כלכלי היא על ידי הגדלת הייצוא, הקטנת הייבוא וביסוס הכלכלה על זהב ועל כסף. גישה כלכלית זו היא אחד הגורמים לאימפריאליזם במאות ה-18-‏19 באפריקה ובאסיה. היעדים המרקנטליסטיים שימשו קטליזטורים להשתלטות על יעדים מעבר לים, מתוך שאיפה להכוונת הכלכלה לתועלת מדינת האם והמעמד הבינוני שלה. על המושבות נאסר להתחרות במדינות האם.

אחד המבקרים החשובים של גישה זו הוא אדם סמית שכתב את ספרו "עושר העמים" והיה אחד ההוגים של הליברליזם הכלכלי לפיה פתיחות כלכלית בין מדינות היא הדרך להגיע לשגשוג ולשלום.

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.