בארי גור-ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בארי גור-ארי (שלום דב-בער גורארי) (11 בנובמבר 1923 - 15 במרץ 2005). בנו של שמריהו גור-ארי וחנה, בתו של האדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד.

לאחר פטירת סבו ר' יוסף יצחק (הרבי הריי"ץ) נתק את קשריו עם חסידות חב"ד ועם דודו ר' מנחם מנדל שניאורסון שנתמנה אז לרבי מליובאוויטש ועבר לניו ג'רזי.

[עריכה] משפט הספרים

בשנת 1985 (35 שנה אחרי פטירת סבו) היה גור-ארי חודר באישון לילה לספריית הרבי ולוקח משם ספרים שונים עתיקים, (בהם גם סדורו של הבעל שם טוב) אותם מכר לסוחרי עתיקות. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של הרבי הקודם, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) כיורשת במעמד שווה לאשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, יש זכות בעלות על חצי מהספרים.

הדיון הגיע לבית משפט אזרחי בניו יורק, במשפט (המוכר כ"משפט הספרים") נטען מנגד שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא של אגודת חסידי חב"ד. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-1987 לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה (ה' בטבת, "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח" ) בין חסידי חב"ד כיום של שמחה,ובו בהוראת הרבי קונים החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

לאחר נצחונה של חב"ד פנה גור ארי לערעור על פסק הדין בערכאה גבוהה אך גם בה אשרו שלשת השופטים את פסקו של סימפטון.

שפות אחרות