דווייט אייזנהאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דווייט אייזנהאואר
למניין: הנשיא ה־34
תחילת כהונה: 20 בינואר 1953
סוף כהונה: 20 בינואר 1961
תאריך לידה: 14 באוקטובר 1890
תאריך פטירה: 28 במרץ 1969
מקום לידה: דניסון, טקסס
הגברת הראשונה: מימי אייזנהאואר
מפלגה: רפובליקנית
סגן נשיא: ריצ'רד ניקסון
חתימה:

דווייט דייוויד אייזנהאואר הידוע גם בכינוי אייק (14 באוקטובר 1890 - 28 במרץ 1969) המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה ונשיאה ה-34 של ארצות הברית.

דווייט דייוויד אייזנהאואר נולד בדניסון, טקסס, כילד השלישי במשפחה בת שבעה ילדים. משפחתו הייתה ממוצא גרמני, והתגוררה בארצות הברית מאז המאה ה-18. בשנת 1892 עברה המשפחה לקנזס.

אייזנהאואר הצטרף לאקדמיה הצבאית האמריקנית , וסט פוינט, ביוני 1911, וסיים את לימודיו שם ב-1915.

תוכן עניינים

[עריכה] גיבור מלחמה

ביוני 1942 מונה אייזנהאואר למפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה, שמפקדתם שכנה בלונדון. בתוקף תפקידו זה תכנן את הפלישה לנורמנדי, ביוני 1944 ופיקד עליה. בסוף 1944 סר לפקודתו של אייזנהאואר צבא בן 4.5 מיליון חיילים.

בתפקידים אלה הפגין אייזנהאואר את כישוריו כמנהיג וכדיפלומט. אף שלא לחם בחזית עצמה, זכה להערכתם של המפקדים הלוחמים, ובהם עומר בראדלי וג'ורג' פאטון. הוא תיקשר היטב עם בני ברית לא קלים כווינסטון צ'רצ'יל, פילדמרשל מונטגומרי, והגנרל שארל דה גול. חרף חילוקי דיעות אסטרטגיים עם צ'רצ'יל ומונטגומרי נשמרו יחסיו הטובים עמם.

בנובמבר 1945 התמנה לרמטכ"ל צבא ארצות הברית, ובדצמבר 1950 מונה למפקד של כוחות נאט"ו. ביולי 1952 פרש מהצבא.

[עריכה] פוליטיקאי

[עריכה] המירוץ לנשיאות

לאייזנהאואר לא הייתה עמדה פוליטית מוגדרת גם לאחר פרישתו מהצבא. שתי המפלגות הגדולות, המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הציעו לו להיות מועמד מטעמן לנשיאות ארצות הברית, והוא בחר במפלגה הרפובליקנית בנימוק שהדמוקרטים ישבו עשרים שנה בבית הלבן, והגיע זמן לשינוי. אייזנהאואר בחר בריצ'רד ניקסון, סנטור מקליפורניה, כשותפו למירוץ לנשיאות.

ב-20 בינואר 1953 החל אייזנהאואר לכהן כנשיא ארצות הברית, והוא כיהן בתפקיד זה שתי תקופות, עד לשנת 1961.

[עריכה] מדיניות חוץ

תקופת נשיאותו עמדה בסימן המלחמה הקרה - הוא המשיך בעימות עם ברית המועצות שהחל בתקופת הנשיא הקודם, הארי טרומן.

ב-1954 פנתה אליו צרפת בבקשת עזרה במלחמתה בוייטנאם, אך אייזנהאואר סירב להתערב, על אף שדגל בתאוריית הדומינו, לפיה נפילה של מדינה אחת בפני הקומוניזם תוביל לנפילת שכנותיה אחריה. בסוף שנות ה-50 חשש אייזנהאואר לגורל משטרו של נשיא דרום וייטנאם נגו דייאם, שהיה נתון להתקפות של ה"וייטקונג", והחל לשלוח עזרה צבאית לדרום וייטנאם. עזרה זו הייתה רק של יועצים ולא של כלי מלחמה, וסך כל החיילים שנשלחו לא עלה על 200, אך הייתה זו תחילת הסתבכותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם.

ב-1956 התנגד בחריפות לפעולתן של בריטניה וצרפת כנגד מצרים במשבר סואץ, והצטרף לדרישתה של ברית המועצות לנסיגתן של בריטניה, צרפת וישראל משטח מצרים. בתקופת נשיאותו השנייה גדלה מעורבות ארצות הברית במזרח התיכון. עוד בתקופת כהונתו הראשונה הורה ל-CIA בראשות אלן דאלס לדאוג להפלת משטרו הלאומני של מוחמד מוסאדק באיראן, והחלפתו במשטר פרו מערבי של השאח מוחמד ריזה פהלווי. הייתה זו פעולה אשר אמנם הביאה באופן זמני להחלפת המשטר, אך יצרה רגשות טינה בקרב האיראנים, ונשאה פרי ביאושים כעשרים וחמש שנים לאחר מכן, כאשר הודח השאח על ידי רוחאללה ח'ומייני.

אייזהאואר ניסה פעמים אחדות, לאחר מותו של סטלין, להגיע להסכמה עם יורשיו על עצירת מירוץ החימוש הגרעיני. ניסיונות אחדים לקיים פגישת פיסגה בין אייזנהאואר לבין מנהיג ברית המועצות חרושצ'וב לא עלו יפה, והאחרון שבהם, בשנת 1960, נכשל בעקבות הפלת מטוס הריגול U2 בשמי ברית המועצות.

[עריכה] מדיניות פנים

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

כהונתו של אייזנהאואר בבית הלבן הסתיימה בתום תקופה שנייה, ב-20 בינואר 1961. מחליפו בתפקיד היה ג'ון פ' קנדי.

דווייט אייזנהאואר נפטר בוושינגטון.


הנשיא הקודם:
הארי טרומן
דווייט אייזנהאואר הנשיא הבא:
ג'ון פיצג'רלד קנדי