עשרת הרוגי מלכות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עשרת הרוגי מלכות הוא כינוים הקיבוצי של עשרה תנאים שהוצאו להורג, על-ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל, חלקם עוד בתקופת המרד הגדול, ורובם בימי הקיסר אדריאנוס, לאחר כישלון מרד בר כוכבא. מבחינה היסטוריוגרפית מפוקפק שיוך נסיבות מותם של חלק מן התנאים האלו לגזירות אדריאנוס.
אגדת עשרת הרוגי מלכות מונצחת בקינה הנאמרת בסוף סדר העבודה שבתפילת מוסף של יום הכיפורים בנוסח האשכנזים, ובקינות של תשעה באב אצל הספרדים. הקינה נפתחת במילים "אלה אזכרה" ומתארת את דרך הוצאתם להורג ואת הדו שיח בין עליונים לתחתונים על טיב הגזירה שנגזרה. בקינות לתשעה באב נהוג לומר קינה קצרה יותר הפותחת במילים "ארזי הלבנון אדירי התורה", ומתארת את ההוצאות להורג, אך לא את הסיבות לגזירה.
התנאים הוצאו להורג בגלל שקיימו מצוות, שקיומן נאסר בגזירות השמד של אדריאנוס: הסמיכו חכמים, קיימו שבת, ערכו ברית מילה או לימדו תורה.
עם עשרת הרוגי מלכות נימנה רבי עקיבא שלימד תורה ברבים, הוא נתפס ומת בעינויים בקיסריה, ובטרם יצאה נשמתו קרא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" (דברים ו, ג).
אלו הם:
- רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול
- רבן שמעון בן גמליאל הזקן
- רבי חנינא בן תרדיון
- רבי עקיבא בן יוסף
- רבי יהודה בן בבא
- רבי חוצפית המתורגמן
- רבי ישבב הסופר
- רבי אלעזר בן שמוע
- רבי חנינא בן חכינאי
- רבי יהודה בן דמא
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלתר ולנר, עשרת הרוגי מלכות במדרש ובפיוט, הוצאת מוסד הרב קוק, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הערך עשרה הרוגי מלכות ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- ניסים מזוז, מקור הביטוי "עשרת הרוגי מלכות", באתר דעת
| עשרת הרוגי מלכות |
| רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול | רבן שמעון בן גמליאל הזקן | רבי חנינא בן תרדיון | רבי עקיבא | רבי יהודה בן בבא רבי חוצפית המתורגמן | רבי ישבב הסופר | רבי אלעזר בן שמוע | רבי חנינא בן חכינאי | רבי יהודה בן דמא |

