דאסו אוראגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוראגן של חיל האוויר הישראלי בסכימה צביעה מוקדמת: גוף כסוף עם "שיני כריש".
הגדל
אוראגן של חיל האוויר הישראלי בסכימה צביעה מוקדמת: גוף כסוף עם "שיני כריש".

דאסו אוראגןצרפתית: Ouragan, כלומר הוריקן) היה מטוס קרב סילוני צרפתי בשנות החמישים. האוראגן היה בשימוש חיל האוויר הישראלי במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים, והוא מטוס הקרב הצרפתי הראשון שהצטייד בו חיל האוויר.

תוכן עניינים

[עריכה] פיתוח האוראגן

פיתוח האוראגן החל מייד לאחר מלחמת העולם השנייה בידי מרסל דאסו. בשנת 1947 הוא הציג את תכנונו לממשל הצרפתי, אך זה לא הזמין את המטוס והוא המשיך לפתחו בכוחות עצמו.

בדצמבר 1947 החל התכנון הפרטני של אב הטיפוס, שכונה "MD (Marcel Dassault) 450" ובאפריל 1948 החלו בבנייתו. הממשלה הצרפתית השתכנעה והזמינה 3 אבות טיפוס ביוני, והאוראגן הראשון טס בסוף פברואר 1949 ללא חימוש ודיחוס

האוראגן הזכיר במראהו מטוסי קרב אמריקאיים של אותה תקופה (כ־F-84 תאנדרג'ט, למשל): כונס האוויר שלו מוקם בחרטומו הקטום, כנף ישרה ותחתונה, חופת בועה, כן נסע תלת גלגלי עם גלגלים בודדים בכל כן, כאשר הכן הקדמי מתקפל לפנים.

עם זאת, האוראגן היה קטן יותר ושקל כטונה פחות ממקבילו האמריקאי, כנפיו היו דקות יותר והוא הונע במנוע רולס רויס "נין 102" שנבנה ברשיון במפעלי היספנו-סויזה ולו דחף של כ 2,270 ק"ג.

לאחר סיום בניית אב הטיפוס השלישי, הזמינה ממשלת צרפת 15 מטוסי טרום-יצור, שיועדו לבחינת מנועים ותצורת נשק שונות. 12 מטוסים מסדרה זו נבנו בסופו של דבר, שכן עוד בטרם סופקו מטוסי טרום הייצור, הזמינה הממשלה באוגוסט 1950 150 מטוסי אוראגן מבצעיים. דאסו התאכזב, שכן ציפה להזמנה של כ־850 מטוסים, אך גם הזמנה זו הייתה גדולה למדי וכשנתבקש לבנות 200 מטוסים נוספים הסתבר כי כושר הייצור של מפעליו הספיק אך בקושי לשם כך.

[עריכה] מפרט טכני

שלושת המבטים של האוראגן
הגדל
שלושת המבטים של האוראגן
  • מוטת כנפיים : 13.16 מטר
  • שטח כנף : 23.4 מ"ר
  • אורך : 10.73 מטר
  • גובה : 4.14 מטר
  • משקל ריק : 4,140 ק"ג
  • משקל מירבי : 6,800 ק"ג
  • מהירות מירבית : 940 קמ"ש
  • תקרת שירות : 14,900 מטר (49,000 רגל)
  • טווח : 965 ק"מ

[עריכה] בחילות אוויר בעולם

בחיל האוויר הצרפתי (AdA) החליף האוראגן בשנת 1952 את מטוסי הוומפייר. 50 המטוסים הראשונים צויידו במנוע "נין 102", והיתר במנוע "נין 104" המשופר שנבנה ברשיון. מיכלי דלק בקצות הכנף היו תקניים בשני הדגמים. חימוש המטוס היה 4 תותחי היספנו "מרק V" בקוטר 20 מ"מ שמוקמו מתחת לכונס האוויר, וכן עד טונה של חימוש חיצוני. חימוש אופייני היה צמד פצצות 450 ק"ג, 16 רקטות 105 מ"מ מאטרה T-10 או 8 רקטות ושתי פצצות נפלם.

טייסי חיל האוויר הצרפתי שיבחו את האוראגן כמטוס נעים להטסה ויציב בעת ירי, למרות שהייתה לו נטייה לסחרור בפניות הדוקות בשל גופו הקצר. האוראגן שימש בצוות האווירובטי של צרפת במשך שנתיים.

חלק מהאוראגנים הוסבו לתצורת הפעלה ממנחתי שדה עם גלגלים כפולים ומצנחי עצירה, אך כבר בשנת 1955 יצאו מהקו הראשון של מטוסי הקרב לטובת המיסטר 4A המתקדם בהרבה. הם המשיכו להיות בשימוש עד שנות השישים המוקדמות בצרפת כמטוסי אימון.

בחילות אוויר אחרים השימוש בהם היה ממושך בהרבה: הודו הזמינה 71 אוראגנים עם מנוע "נין 105" משופר מעט ב־1953, והזמינה עוד 33 מעודפי צרפת. בשירות הודו המטוס כונה "טופאני" ("הוריקן" בהינדי). בשנת 1958 הוא החל להיות מוחלף במיסטר, אך המשיך לשרת כמטוס אימון מתקדם.

[עריכה] בחיל האוויר הישראלי

בעקבות עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית צוידה מצרים בשנת 1955 במטוס המיג-15 המתקדם. מטוס הסילון היחיד של חיל האוויר הישראלי היה אז הגלוסטר מטאור, שלא היה בר השוואה למיג, ונדרשה הצטיידות דחופה לסגירת הפער.

ישראל הזמינה 24 מטוסי מיסטר 2C מצרפת ו־24 מטוסי קנדאייר סייבר מרק 6, אך במיסטר נתגלו בעיות מבניות, ואילו קנדה סירבה לספק את המטוסים מסיבות פוליטיות של ערעור היציבות במזרח התיכון. ישראל ביקשה על כן לקנות מטוסי מיסטר 4A, אך אלו לא היו זמינים עדיין ולכן נקנו האוראגנים כפתרון ביניים.

ישראל קנתה כ־75 מטוסים, מתוכם כתריסר חדשים והיתר מעודפי חיל האוויר הצרפתי. האספקה החלה ב־1955. 12 המטוסים הראשונים הובלו ארצה על ידי בני פלד, שהתמנה למפקד טייסת "הצרעה" שהוקמה בחצור לקליטת האוראגנים. באותה שנה הגיעו עוד 12 מטוסים, וערב מבצע קדש 6 נוספים.

22 אוראגנים נטלו חלק במבצע קדש. במבצע זה האוראגנים ביצעו משימות סיוע קרוב, שכן לא יכלו להתמודד בקרב אוויר מול מטוסי מיג-15. האוראגן הוכיח עצמו כמטוס מצוין למשימות אלו בשל אמינותו וקשיחותו. בין היתר חיפו האוראגנים על ההצנחה במיתלה, תקפו את הספינה "איברהים אל אוואל", ותקפו מטרות בצירי התנועה בסיני.

ההפלה הראשונה של האוראגן בחיל האוויר התרחשה ב־12 באפריל, 1956. סגן (דאז) דוד קישון היה כונן יירוט בחצור, עת המריא ליירט מטוסי וומפייר מצריים שחדרו לישראל באזור מכתש רמון. הוא פגע בצרור ארוך באחד המטוסים, וטייסו נחת נחיתת אונס באזור עבדת.

למרות שהמטוס לא הוקצה במבצע למשימות יירוט, הצליחו טייסי חיל האוויר להפיל כמה מטוסים מצריים. באוראגן. גם במלחמת ששת הימים מילאו האוראגנים תפקיד דומה, ו־51 אוראגנים נטלו בה חלק תוך שאחד מהם אף מפיל מיג 21 מצרי. במלחמה זו הופל אוראגן אחד בקרב אוויר ותשעה באש נ"מ, אוראגנים רבים שנפגעו הצליחו לחזור בשלום הודות לקשיחותו של המטוס.

שירותם הסתיים רק ב־1973, הרבה לאחר המועד המתוכנן מלכתחילה.

ב־1975 מכרה ישראל 18 אוראגנים לאל סלבדור, שם המטוס שירת עד שנות השמונים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות