בנימין אקצין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין אקצין (1904-1985) היה פרופסור למדע המדינה ולמשפט חוקתי באוניברסיטה העברית בירושלים, ממקימי הפקולטה למשפטים ומייסד החוג למדע המדינה. כתב עבודות דוקטורט באוניברסיטאות וינה, פריז והרווארד. בנוסף היה מרצה אורח ברבות מהאוניברסיטאות המובילות בארצות הברית ואירופה. התמחה בתורת המשטרים והזיקה בין המציאות המדינית לביטוייה המשפטיים-קונסטיטוציוניים.
קודם עלייתו ארצה היה מפעילי התנועה הרוויזיוניסטית ומזכירו של זאב ז'בוטינסקי ואף נבחר לנשיא התנועה הציונית החדשה שהקים ז'בוטינסקי. בראשית שנות ה-40 עבר לארצות הברית ועמד בראש הלשכה המדינית של 'ועד החירום הציוני האמריקני'. בשנת 1949 עלה ארצה, ונמנה עם מייסדי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית.
הוא חתן פרס ישראל (1967), ממקימי אוניברסיטת חיפה והרקטור הראשון שלה.
בין ספריו נימנים: "עיקרי המינהל הציבורי", "תורת המשטרים", "לאומים ומדינות", "סוגיות במשפט ובמדינאות", "יסודות המדינאות הבינלאומית" וכן הצעת חוקה למדינת ישראל. ספרו האוטוביוגרפי "מריגה לירושלים" פורסם על ידי הספריה הציונית לאחר מותו.

