מדעי המחשב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדעי המחשב הם ענף העוסק ביסודות התאורטיים והמעשיים של המחשוב ובבניית מערכות תכנות מתקדמות. להדגשת ההיבט התאורטי של תחום זה, אמר אחד מהבולטים בו, א. וו. דייקסטרה: "מדעי המחשב אינם עוסקים במחשב יותר משאסטרונומיה עוסקת בטלסקופ". לעיתים נקרא התחום "מדעי החישוב", כדי להדגיש את האבחנה הקודמת.
נושאים עיקריים הנחקרים ונלמדים במסגרת מדעי המחשב כוללים:
- יסודות מתמטיים: מתמטיקה בדידה, לוגיקה, תורת הגרפים, שפות פורמליות, חישוביות, סיבוכיות.
- יעילות של תוכניות: אלגוריתמים, מבני נתונים.
- כלים לפיתוח תוכנה: שפות תכנות, הנדסת תוכנה, קומפילציה, אימות תוכנה, מסדי נתונים.
- תשתיות מחשוב: מערכות הפעלה, רשתות מחשבים.
- ישומים: דחיסת נתונים, הצפנה, למידה ממוחשבת, ראיה ממוחשבת, בלשנות חישובית, בינה מלאכותית.
חוג למדעי המחשב הוקם לראשונה בשנת 1962 באוניברסיטת פורדיו שבארצות הברית. שנים אחדות אחר מכן החלה פעילות בתחום זה גם באוניברסיטאות בישראל, תחילה במסגרת החוגים למתמטיקה ולאחר מכן כחוגים עצמאיים, הזוכים לביקוש רב בקרב הסטודנטים. מסלול לימודים ראשון לתואר במדעי המחשב בישראל נוסד במכון ויצמן למדע בשנת 1969, ביוזמתו של פרופ' שמעון אבן.
כענף מדע צעיר, לא נכללים מדעי המחשב בתחומים שבגינם מוענק פרס נובל, אך יש להם פרס יוקרתי משל עצמם, פרס טיורינג, שבקהילת מדעני מחשב הינו שווה ערך לו. מדעי המחשב מסייעים גם במידה רבה לתחום הביואינפורמטיקה, וליישום פענוח הגנום האנושי במידה רבה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד הראל, פרקי יסוד במדעי המחשב, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון, 1985.
- דוד הראל, אלגוריתמיקה - יסודות מדעי המחשב, האוניברסיטה הפתוחה, 1991.

