מידד שיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מידד שיף - סופר עברי ועיתונאי. נולד בראשון לציון בשנת תרע"ז 1917. נפטר בשנת תרס"ד 2004.

מידד פרסם סיפורת מגיל צעיר. סיפוריו נתפרסמו בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים, בעיקר של מחנה השמאל. הוא היה בעל דעות מאוד מקוריות ולשון סיפור מיוחדת במינה. בשנות הארבעים היה חבר בהגנה אך בניגוד לסופרים בני דורו לא התקבל על ידי המימסד הספרותי בארץ ונחשב למתנגד חריף לממשלת מפא"י. תקופה מסוימת כתב ב"העולם הזה" ושיתף פעולה עם אורי אבנרי. ספרו הראשון, "מחרוזת דר", סיפורים, נדפס בשנת 1941. ספרו השני, "תחליף מודרני" הוא רומן בחרוזים המושפע מהרומנים המחורזים של פושקין. ספרו המפורסם ביותר, שעורר מחלוקות ומהומות ספרותיות הוא "שמעון צהמרא". ספר שגיבורו הוא אדם שאימו יהודיה ואביו לבנוני בן העדה המרונית שמנסה להשתלב בבוהמה התל אביבית של ראשית שנות המדינה. בשנות ה 50 הרבה להופיע בתוכניות מלל של קול ישראל ועורר ענין רב בקרב המאזינים בשל סגנון דיבורו הייחודי. שנים רבות שימש עורך לשוני בעיתון "הארץ" וב"קול ישראל". בשל דחייתו ואי ההבנה של יצירותיו חדל לפרסם בשלב מוקדם של חייו. בנו הוא הסופר והקולנוען אגור שיף.

[עריכה] ספרי מידד שיף:

  • בני בליעל, סיפורים, תל אביב, ארץ ישראל הצעירה, 1948.
  • מחרוזת זר, לשהיו בציפיה לשיהיו, תל אביב, הנקדן, 1941.
  • סנשו פנצ'ר, מסיפורי מידד (שיף), תל אביב, מנר, 1961.
  • שמעון צהמרא, רומן, תל אביב, טברסקי, 1951.
  • תחליף מודרני, רומן בארבעה פרקים, תל אביב, גוטנברג, 1947.
  • קטעי ספרות ללמודי כתיבה בשנה א, אסף מידד שיף, באר שבע, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, הפקולטה למדעי הרוח והחברה, תשמ"א (1980). ‬