וריזמו (אופרה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
הוריזמו היה זרם שרווח בעיקר באופרה האיטלקית (אך גם בזו הצרפתית) משנות התשעים של המאה ה-19 ועד לשנות העשרים של המאה העשרים. פירוש המלה וריזמו - "אמיתיוּת" (באיטלקית). זרם זה התפתח מן הווריזמו בספרות האיטלקית, אשר נושא הדגל שלו היה ג'ובאני ורגה. מלחיני הווריזמו נטו לבחור כבסיס לאופרות שכתבו סיפורים המדברים יותר על פשוטי העם ופחות על בני אצולה, כפי שהיה נהוג עד אז. מספר דוגמאות לכך ניתן לראות באופרות "לה בוהם", "ליצנים", "אבירות כפרית". עם זאת, התמורה העיקרית של הווריזמו הייתה בשינוי התפיסה המוזיקלית לכדי מתן חופש קומפוזיטורי מוחלט על מנת לשמש את הדרמה בצורה הטובה ביותר, ולהפכה לאישית, נוקבת ומשכנעת יותר.
[עריכה] מהבל קאנטו עד לווריזמו
ניתן לומר כי בווריזמו קיבלה עליה האופרה האיטלקית באיחור ניכר את התמורות שחלו במוזיקה, במעבר מן ההתקופה הקלאסית לתקופה הרומנטית. בעוד שהמוזיקה בתקופה הקלאסית שמה דגש על עליונות האסתטיקה הצורנית, הרומנטיקה שאפה לתת חופש אמנותי לביטוי הרגש על חשבון שלמות צורנית זו. המוזיקה האינסטרומנטלית בתקופה הרומנטית ואף המוזיקה הקולית הגרמנית-אוסטרית בתקופה זו התגמשו לנוכח תמורות אלה, ואילו באופרה האיטלקית (ואף בצרפתית) ניתן לראות עד אמצע המאה ה-19 ואף אחריו מוזיקה הממשיכה את קו זרם הבל קאנטו שתחילתו בבארוק. הבל קאנטו ראה בקול האנושי מטרה ולא אמצעי ובכך לא נתן לדרמה חשיבות עליונה. מסיבות אלה, העדיפו מלחיני הבל קאנטו להשתמש בצורות מוזיקליות היכולות להציג את הקול בצורה המחמיאה ביותר ולפיכך בחרו בצורות קלאסיות, סימטריות, מובנות, ואת חופש הפגנת הוירטואוזיות לראווה נתנו לאמן בקדנצות אשר לרוב היו מאולתרות. ורדי, אשר ברוב יצירותיו ניסה לשלב את האלמנט הדרמטי באלמנט הקולי אך עדיין נותר כפוף למסגרת הצורנית של הבל קאנטו, התחיל "לגשש" בערוב ימיו (אף לאחר מספר יצירות שכתב בסגנון ה"גראנד-אופרה") בסגנון כתיבתו בחיפוש אחר כתיבה יותר "אמיתית" ופחות כפופה למבנים קבועים מראש. נסיונות אלה באים לידי ביטוי בשתי האופרות האחרונות שלו: אותלו ופלסטף, שתיהן על פי מחזות מאת ויליאם שייקספיר. באופרות אלה ניתן לראות צעדים מוזיקליים ראשונים לעבר תפיסת הווריזמו. מקובל לראות באופרה "אבירות כפרית" ("Cavalleria rusticana") מאת פייטרו מסקאניי את אבן הפינה של הווריזמו. בעקבות אופרה זו נכתבו בסגנון זה אופרות רבות אשר מקובלות עד היום כנכסי צאן ברזל של הרפרטואר האופראי; אופרות כמו "מאדאם באטרפליי", "טוסקה", "ליצנים", "לה בוהם", "אנדראה שנייה" מועלות על בימות האופרה בעולם דרך קבע. בעוד מסקאניי נתפס כחלוץ הזרם, רבים רואים בג'אקומו פוצ'יני את נושא הדגל האמיתי שלו. פוצ'יני שילב באופרות שלו חוש תיאטרלי מובהק עם כתיבה מוזיקלית שידעה לספוג ולמזג את כל החידושים המוזיקליים של התקופה - החל בהרמוניה הכרומטית הווגנריאניים, דרך השימוש במעין לייטמוטיבים (אף זו השפעה וגנריאנית) וכלה בתזמור החושני של האימפרסיוניזם. כל זאת, תוך נתינת ה"נגיעה" המוזיקלית הייחודית לו ולסגנונו.
[עריכה] תמורות באופרה
זרם הווריזמו שינה בעצם את אופן "התנהלותה" של האופרה ואת התנתקותו מכבלי הצורניות הקלאסית, אשר נותרה באופרה עד לאמצע המחצית השנייה של המאה ה-19 (זרם ה"בל קאנטו"), עשה במישורים שונים:
- טשטוש ההבדלים בין האריה לרצ'יטטיב - פירוט
- הרחבת היריעה המוזיקלית של הסצנות הבימתיות - פירוט
- הכנסת חידושים בתחום ה"צבע" המוזיקלי - פירוט
[עריכה] מלחינים בולטים של הווריזמו
- ג'אקומו פוצ'יני
- רוג'רו לאונקוואלו
- אומברטו ג'ורדאנו
- פייטרו מסקאני
- ריקרדו זנדונאי
- איטלו מונטמצי
- אלפרדו קאטאלאני
- אלברטו פרנקטי
- ארמנו וולף-פרארי
- פראנצ'סקו צ'ילאה
- גוסטב שרפנטייה

