מפרץ מקסיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מפרץ מקסיקו.
הגדל
מפרץ מקסיקו.

מפרץ מקסיקואנגלית: Gulf of Mexico) הינו גוף מים הנמצא בין דרום אמריקה לצפון אמריקה.

חופיו המזרחיים, הצפוניים והצפון מערביים של המפרץ מצויים בארצות הבריתמדינות: פלורידה, אלבמה, מיסיסיפי, לואיזיאנה וטקסס, חופו הדרום מזרחי של המפרץ מצוי במקסיקו (במדינות: טאמאוליפאס, וראקרוז, טבסקו, קמפצ'ה, יוקטן וקווינטנה רו). בדרומו, גובל המפרץ בקובה. המפרץ מתחבר לאוקיאנוס האטלנטי דרך מיצרי פלורידה שבין ארצות הברית וקובה, ואל הים הקריבי דרך תעלת יוקטן שבין מקסיקו וקובה.

תוכן עניינים

[עריכה] נתונים גיאוגרפיים

מפרץ מקסיקו.
מפרץ מקסיקו.

שטחו של מפרץ מקסיקו כ- 1.6 מיליון קמ"ר. חלקו הדרומי של המפרץ מצוי באזור האקלים הטרופי. הנקודה העמוקה ביותר במפרץ היא תהום סיגסבי שעומקה 3,804 מטרים (2,080 פאדום). בשל המעבר הצר המקשר בין המפרץ לאוקיאנוס האטלנטי, בדומה לים התיכון אין כמעט הבדלי גאות ושפל במפרץ.

לאורך חופי המפרץ מספר רב של מפרצים קטנים, שהגדול בהם הוא מפרץ קמפצ'ה שבמקסיקו. מספר רב של נהרות זורמים אל המפרץ, שהעיקרי בהם הוא נהר המיסיסיפי.

מדף היבשת בקירבת החוף הינו רחב ביותר, והדבר מקל על שאיבת הנפט לאורך חופי המפרץ.

[עריכה] צימחיה ובעלי חיים

המים הקרים העולים מהתהומות מעודדים צמיחת פלנקטון המשמ מזון לסוגים רבים של דגים קטנים, חסילונים ותמנונים.

[עריכה] פעילות כלכלית

בשל היות המפרץ רדוד, לאורך החוף מספר רב של אסדות קידוח נפט. מימי המפרץ הרוויים דגים מאפשרים אתרי דייג רבים (בעיקר דייג חסילונים וצדפות).

ערי הנמל העיקריות לחוף המפרץ הן: טמפה, סט פיטרסבורג, פנסקולה, מוביל, ניו אורלינס, בומונט, ויוסטון (כולן בארצות הברית), טאמפיקו, טוקספאם, ורקרוז ומרידה (שבמקסיקו) והוואנה שבקובה.

[עריכה] היסטוריה

ככל הנראה נוצר המפרץ לפני כ- 65 מיליון שנה כאשר פגע באזור אסטרואיד. משערים שאסטרואיד זה הביא להכחדת הדינוזאורים [1].

המתיישבים הראשונים שהתיישבו לחופי המפרץ היו אינדיאנים. במהלך ההתיישבות האירופאית באמריקה הפך האזור לאתר של מאבקי שליטה בין צרפת, ספרד ובריטניה.

סירת דייג בבילוקסי
הגדל
סירת דייג בבילוקסי

[עריכה] זיהום

בשל אתרי התעשייה הרבים (בעיקר תעשיית הנפט) לחופי המפרץ הזהמו מימי המפרץ והזיהום במפרץ (כמויות החנקן והאשלג הכפילו את עצמם מאז שנות ה-50 של המאה ה-20). זיהום זה מביא למותם של צמחי הפלקטון במפרץ ולהפחתה בכמות הדגים. מותם של הצמחים מביא להפחתה בכמות החמצן שבמים ולאזורים נרחבים (כ- 18,000 קמ"ר) של היפוקסיה בהם אין בעלי חיים וצמחים בים.

[עריכה] קישורים חיצוניים