מאיר ויזלטיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיר ויזלטיר, משורר ומתרגם ישראלי.
נולד ב-1941 במוסקבה, ברית המועצות. עלה לישראל ב-1949. את לימודיו האוניברסיטאיים החל בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, אך עזב ולבסוף למד פילוסופיה והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו, שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. זכה בפרס ביאליק 1995. זכה בפרס ישראל לספרות ושירה ליוצרים בשנת 2000.
היה נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל (ויזלטיר), ויש להם בת יחידה בשם נטליה.
[עריכה] ספרים
- "טיול באיונה" (1963)
- "פרק א' פרק ב'" (1967)
- "מאה שירים" (1969)
- "קח" (1973)
- "דבר אופטימי, עשיית שירים" (1976)
- "פנים חוץ" (1977)
- "פגימות" - לקט תרגומים (1979)
- "מוצא אל הים" (1981)
- "קיצור שנות השישים" (1984)
- "אי יווני" (1985)
- "מכתבים ושירים אחרים" (1986)
- "מחסן" (1995)
- "שירים איטיים" (2000)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מאיר ויזלטיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- מאיר ויזלטיר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- השואה בשירת ויזלטיר: מחאה, חילון וגרוטסקה, מאת פרופ' חנה יעוז.

