גפרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גפרורים
הגדל
גפרורים
גפרור דולק
הגדל
גפרור דולק

גפרור הוא מקל עץ המצופה בזרחן ומחמצן כלשהו ומשמש להצתת אש.

במשך אלפי שנים השתמשו בני האדם באש לשינוי סביבתם, עוד לפני גילוי אמצעים כימיים להבערת אש. בתקופה מסוימת זמן רב לפני ההיסטוריה המדווחת, בחלקים שונים בעולם, למדו בני האדם כיצד להבעיר אש, תחילה באמצעות חיכוך שני מקלות זה בזה, ומאוחר יותר באמצעות צור ופלדה. אף על פי כן, רק בשנת 1680 גילה רוברט בויל האנגלי, כי אם ישופשפו זה בזה זרחן וגופרית, הם יתפרצו בלהבה מיידית. הוא היה משוכנע כי הלהבה נוצרת לא מן החיכוך, אלא בטבעם של הזרחן והגופרית עצמם, וכך חשף את העיקרון, שבסופו של דבר, הוביל אל הגפרור המודרני. בתחילת המאה ה-19, פותחו באירופה אמצעים רבים להצתת אש. מקצתם היו בשילוב של בויל, זרחן וגופרית, ואילו אחרים כללו מימן גזי, ואולם כולם היו מסוכנים.

בשנת 1827 הפיק רוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר, "מקלות מגופרית על תחמוצתית", בגודל עצום של 91 ס"מ, הנחשבים לאבותיו של הגפרור המוכר לנו כיום. גפרורי גופרית קטנים שווקו לראשונה בגרמניה בשנת 1832, אך היו מסוכנים ביותר. בעיה זו נותרה עד להמצאת הזרחן האמורפי (האדום) בשנת 1845. קארל לינדסטרום משבדיה הציג לראשונה את "הגפרורים הבטוחים" העשויים זרחן אדום בשנת 1855.

גפרורים נמכרים בקופסאות קרטון קטנות המעוצבות כמגירה נשלפת, שעל חזיתן מודבקת תמונה, לרוב כרזת פרסום. תחביב איסוף קופסאות גפרורים נובע מהגיוון הרב בתמונות עטיפותיהן.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גפרור