דב גרונר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דב גרונר (6 בדצמבר 1912 - 16 באפריל 1947) היה חבר באצ"ל שנתפס על ידי הבריטים בעת ביצוע פעולה של האצ"ל, נידון למוות ונתלה. גרונר היה היהודי הראשון שנתלה בעקבות פסק-דין של בית משפט צבאי מאז החל המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
גרונר נולד בעיירה קשוורדה הונגריה למשפחה אמידה והתייתם בגיל צעיר, הוא עלה לישראל ב1940 כחלק מקבוצת מעפילים חברי בית"ר. עם הגעתו ארצה נתפס על ידי הבריטים והושם במעצר בעתלית, עם שחרורו הצטרף לשורות האצ"ל. במהלך מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1941, התגייס גרונר לצבא הבריטי ולחם בקרבות באיטליה. הוא שוחרר מהשירות בשנת 1946. עם שחרורו חזר לשורות האצ"ל, וכבר לפני שחרורו הרשמי מהצבא הבריטי בחודש מרץ 1946, השתתף בפעולה לגניבת נשק ממחנה בריטי ליד נתניה.
ב-1941 גם נפגשו גרונר ושרה רז לראשונה במסעדת הוריה בשדרות רוטשילד בתל אביב. היא הייתה תלמידה בסמינר לוינסקי וחברה ב"הגנה", והוא היה מגויס טרי בצבא הבריטי. הקשר ביניהם נמשך יותר מחמש שנים והם חשבו להינשא. בראיון ל"דבר השבוע" סיפרה רז שגרונר לא שלט היטב בעברית, אך ניחן בזיכרון פנומנלי.
[עריכה] הפעולה במשטרת רמת גן
ב-23 באפריל 1946 נפצע במהלך התקפה על המשטרה הבריטית ברמת גן ונשבה על ידי הבריטים.
בצהרי היום יצאו 40 לוחמי אצ"ל תחת פיקודו של אלעזר פדהצור לתקוף את תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן. המבצע נערך בתקופת תנועת המרי העברי ובאישורה של הנהגת היישוב. מטרת המבצע הייתה להשתלט על הנשק הרב שהיה במצודת הטיגרט המשטרתית, כמו גם לפגוע ביוקרתו של השלטון הבריטי. תפקידו של גרונר בפעולה היה לפקד על יחידת הסבלים, עליה הוטל להעמיס את הנשק והתחמושת.
בשעה 12:00 בצהריים הגיע הכוח לתחנת המשטרה במשאית שהוסוותה כמשאית צבאית ובה ארבעה "אסירים ערבים" ושמונה "שומרים בריטים" במדי צבא, מצוידים בנשק. אולם, לאחר כ-20 דקות, בשעה שהכוח עסק בהעמסת הנשק והתחמושת על המשאית, נפתחה עליו אש מעמדת מקלע בריטית בגג המבנה וכוחות תגבורת החלו לזרום למקום.
אנשי האצ"ל נסוגו עם הנשק, שהוטמן בפרדסי רמת יצחק, אך שלושה לוחמים נהרגו וחמישה נפצעו בפעולה. גרונר נפגע מכדור בלסתו, ונותר מוטל פצוע בתעלה ליד גדר התיל, לאחר שהנסוגים לא הבחינו שהוא נעדר. הבריטים, שתפסו אותו, העבירוהו תחת משמר כבד לבית החולים "הדסה" בתל אביב כשלסתו מרוסקת.
[עריכה] המשפט וההוצאה להורג
ב-1 בינואר 1947 נפתח משפטו של גרונר בבית הדין הצבאי בירושלים. גרונר סירב להכיר בחוקיות בית הדין ששפט אותו וסירב לייצוג משפטי כלשהו. עם קריאת גזר דין המוות קם על רגליו והכריז בעברית: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום!". הוא הוחזר לבית הסוהר והולבש במדי הארגמן של הנידונים למוות.
ב-26 בינואר, יומיים לפני ההוצאה להורג המתוכננת של גרונר, חטפו אנשי האצ"ל קצין מודיעין בריטי בירושלים. למחרת, ב-27 בינואר, חטפו אנשי האצ"ל גם את נשיא בית המשפט המחוזי הבריטי בתל אביב. 16 שעות לפני המועד המתוכנן של ביצוע גזר הדין הודיע מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל הגנרל אוולין יו בארקר על דחייתו ל"זמן בלתי מוגבל", והאצ"ל שיחרר את בני הערובה.
אולם בבריטניה סערו הרוחות. ראש הממשלה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל דרש לקיים דיון מיוחד בפרשה, ואכן ב-31 בינואר התנהל דיון במשך ארבע שעות בפרלמנט הבריטי, בו דרש צ'רצ'יל לדכא ביד ברזל את הטרוריסטים בפלסטינה.
ב-16 באפריל 1947 הוצא להורג בתלייה על ידי הבריטים ביחד עם שלושה פעילי אצ"ל נוספים - מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני ויחיאל דרזנר. מאמצים רבים ושתדלנות הופעלו הן על ידי הנהגת היישוב, למרות העימות החריף בין המחתרות, והן מצד גורמים בינלאומיים שונים, על מנת להקל את העונש, אך אלו לא נשאו פרי. סגן נשיא ארצות הברית לשעבר פנה במברק לנציב העליון להמתקת גזר הדין, אך ללא הועיל.
במכתבו האחרון מתא הנדונים למוות כתב גרונר:
- "אני כותב את השורות האלה 48 שעות לפני שנוגשינו עומדים להוציא לפועל את רציחתם, ובשעות האלה אין משקרים. והנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה...".
על שמו של דב נקרא המושב משגב דב. ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, מול תחנת המשטרה אותה תקף יחד עם חבריו, הוקמה כיכר בשם "כיכר גרונר" ובה פסל לזכרו מעשה ידיה של הפסלת חנה אורלוף.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דב גרונר - באתר הלח"י
- מכתב מתא הגרדום, ניר מן, "הארץ"
[עריכה] לקריאה נוספת
- צביה גרנות, גבורה באדום, מאת על פרשת דב גרונר.
| עולי הגרדום |
|
שלמה בן יוסף | אליהו בית צורי | אליהו חכים | דב גרונר | מרדכי אלקחי | יחיאל דרזנר | אליעזר קשאני | מאיר פיינשטיין | משה ברזני | יעקב וייס | אבשלום חביב | מאיר נקר |

