הקונספציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מלחמת יום הכיפורים |
"הקונספציה" היא התאוריה שהובילה את אמ"ן, בשנת 1973, למסקנה שמצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל. הקונספציה קרסה עם פריצתה של מלחמת יום הכיפורים, תוך שהיא גורמת לתנאי פתיחה גרועים ביותר מבחינתו של צה"ל, שבעקבות הערכת אמ"ן לא נערך כיאות למלחמה, חרף סימנים רבים שהעידו כי היא עומדת לפרוץ. השם "הקונספציה" ניתן לתאוריה זו על-ידי ועדת אגרנט, שחקרה את האירועים שהובילו לכשל המודיעיני עם תחילת המלחמה. את הדבקות העיקרית בקונספציה ייחסה הוועדה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ולרע"ן מצרים באמ"ן מחקר, יונה בנדמן.
בקונספציה היו מרכיבים אחדים:
- מצרים רואה במלחמה דרך יחידה להחזרת השטחים שאיבדה במלחמת ששת הימים, והיא תצא למלחמה כזו רק אם תוכל להגיע בה להישג ממשי.
- סוריה לא תצא למלחמה בישראל לבדה, אלא רק בתיאום עם מצרים.
- מצרים לא תצא למלחמה כל עוד אין לה מענה לעליונות האווירית של ישראל, ובפרט כל עוד אין לה יכולת תקיפה של בסיסי חיל האוויר בעומק ישראל.
ניצני גיבושה של הקונספציה בשנת 1968, שבה החל אמ"ן להידרש לסבירות יציאתה של מצרים למלחמה בישראל. בשנה זו נהנתה ישראל מעליונות אווירית מוחלטת. בהתאם לדו"ח של ועדת אגרנט, רווחה הקונספציה במערך השיקולים של אמ"ן מאז 1971. הדבקות בקונספציה נותרה גם בשנת 1973, שבה אמנם לא הייתה למצרים יכולת תקיפה בעומק ישראל, אך רשת טילי הנ"מ שנפרשה לאורך תעלת סואץ איפשרה תקיפה נרחבת בחזית זו.
לחיזוק הקונספציה תרמה תחזיתו של אמ"ן, בדצמבר 1972 ובמאי 1973, לפיה לא צפויה מלחמה. תחזית זו ניתנה חרף סימנים בשטח ומידע שמסר אשרף מרואן, המקור הבכיר של "המוסד" במצרים, והתממשותה חיזקה את אמינות הקונספציה.
לשיאה הגיעה השפעתה של הקונספציה בהערכה שהוציא אמ"ן ב-5 באוקטובר 1973, יממה לפני תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ובה נאמר:
- "למרות שעצם תפיסת מערך החרום בחזית התעלה, טומן בחובו לכאורה סימנים המעידים ליוזמה התקפית, הרי לפי מיטב הערכתו לא חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם ובין צה"ל. אי לכך, הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה".
[עריכה] לקריאה נוספת
- אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.

