ז'ורז' מאנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ז'ורז' מאנדל - Georges Mandel‏ (5 ביוני 1885 - 7 ביולי 1944) מדינאי צרפתי יהודי. נרצח על ידי אנשי המיליציה הצרפתית של ז'וזף דארנן.

מאנדל נולד בצרפת בשם "לואי רוטשילד" למשפחה יהודית בעלת הכרה לאומית צרפתית, אשר נמלטה מאלזס, עם כיבושה של זו בידי גרמניה במלחמת פרוסיה צרפת בשנת 1871. בנעוריו של מאנדל הוא הושפע מפרשת דרייפוס אשר חיזקה בליבו הן את ההכרה היהודית והן את הלאומיות הצרפתית.

מאנדל החל לעבוד כעיתונאי בעיתון ל'אורור, עיתונו של ז'ורז' קלמנסו בו פירסם אמיל זולה את כתבו המפורסם אני מאשים. שם גם נתן לעצמו את שם העט "ז'ורז' מאנדל", על מנת שלא יזוהה עם משפחת הבנקאים רוטשילד (אשר אכן לא הייתה לו אליהם קרבת דם) השם מאנדל הוא שם נעוריה של אמו.

בשנת 1906 החל לעבוד כעוזרו האישי של ז'ורז' קלמנסו, אשר הפך בשנת 1917 לראש ממשלתה של צרפת. הוא שימש כראש קבינט המלחמה של קלמנסו, שכונה "הנמר", בתקופה קריטית ביותר במלחמת העולם הראשונה. רבים מייחסים לו תרומה ניכרת לניצחונה של צרפת במלחמה, להישגיה בשלב זה, ולעמידתו הנחושה של קלמנסו. כשלישו הקרוב וידידו האישי למד מאנדל מעוז רוחו של קלמנסו, וגם קיבל מן היוקרה שייחסו לו הצרפתים. במצעד הניצחון בפריס ב-14 ביולי 1919 ליווה מאנדל את קלמנסו וישב לצידו על הבמה הממלכתית, לצידם של הנשיא ריימון פואנקרה והמרשלים ז'ופר ופוש.

בשנת 1919 נבחר מאנדל לבית הנבחרים, והחל בקריירה פוליטית עצמאית. מאנדל כיהן כשר הדואר בין השנים 1934 - 1935, תפקיד בו זכה לפקח על עלייתו לאוויר של השידור הראשון של הטלוויזיה הצרפתית ב-26 באפריל 1935. בהמשך, לאחר נפילת ממשלת "החזית העממית", כיהן כשר המושבות בין השנים 1938 - 1940.

מתחילת שנות השלושים היה קולו של מאנדל בין הקולות היחידים באירופה אשר התריעו מפני סכנת הנאציזם והתחמשותה מחדש של גרמניה. עוד בנובמבר 1933, פחות משנה לאחר עליית היטלר לשלטון, הפיץ מאנדל עלון המתריע מפני הסכנה, שנראתה אז לרבים רחוקה ומעורפלת. בצרפת של שנות השלושים היה זה קול קורא במדבר. מאנדל היה תומך נלהב בכינון ברית צבאית עם ברית המועצות. הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ואירועי הסכם מינכן טרפו את קלפיו, אך הוא נותר מתנגד קולני לנאציזם, וממחנה "התקיפים" בממשלות שמספר התבוסתנים, אשר ראו בהיטלר לא סכנה שיש להישמר ממנה אלא כוח שיש לחבור אליו גדל בה והלך.

עם הפלישה הנאצית לצרפת ב-10 במאי 1940 מונה מאנדל לשר הפנים בממשלתו של פול ריינו. בתפקידו זה עשה כל שיכל בממשלה כדי לקדם את העמידה התקיפה כנגד הנאציזם, ולמנוע את התבוסתנים מלהיכנע. שארל דה גול מספר בזיכרונותיו כיצד מנע ממנו מאנדל מלהתפטר ב-13 ביוני 1940, תוך שהוא משכנע אותו כי המלחמה רק בראשיתה וכי עוד נכונו לו עלילות. בשלבים רבים ומכריעים של הלחימה, בששת השבועות שבין הפלישה ובין כניעתה של צרפת, היה מאנדל עמוד התווך של אלה הסבורים כי אין להיכנע לגרמנים וכי יש להמשיך את המלחמה בכל מחיר. אולם צירופו לממשלה של התבוסתן אנרי פיליפ פטאן, ומינויו למפקד הצבא של מקסים וייגאן, הסיטו את נקודת הכובד בממשלה, כך שבסופו של דבר, לא היה ביד התקיפים לעצור את הכניעה, וראש הממשלה פול ריינו נאלץ להתפטר, ב-16 ביוני 1940, ולהעביר את הגה השלטון לידי פטאן.

באותו היום, ב-16 ביוני הציע הגנרל הבריטי אדוארד ספירס למאנדל להצטרף אליו ואל דה גול בטיסה ללונדון ולהמשיך משם את המאבק. מאנדל סירב במילים: "אתה חושש לחיי בגלל שאני יהודי, ובכן, דווקא בגלל יהדותי עלי לסרב. אם אעלה אתך על המטוס הדבר ייראה כאילו נמלטתי, כאילו אני מפחד."

עם שהתבררו ממדי התבוסה הצבאית הצרפתית היה מאנדל מן המצדדים בהמשך הלחימה ממושבות צרפת בצפון אפריקה והקמת ממשלה צרפתית גולה שם. לאחר עליית פטאן לשלטון והקמת ממשלת וישי נעצר מאנדל, אך מייד שוחרר. הוא ניסה לארגן את יציאתם של נשיא הרפובליקה, נשיאי האספה הלאומית והסנאט ופרלמנטרים רבים לצפון אפריקה. בפועל, רק מאנדל ועוד 25 פרלמנטרים צרפתים עלו על הספינה "מאסיליה" ב-21 ביוני 1940 והפליגו למרוקו, מתוך כוונה להוות את השלד לממשלה הגולה.

עם הגיעו למרוקו נעצר מאנדל על ידי הנציב הצרפתי שם, הגנרל נוגאס, מתומכי צרפת של וישי. הוא הוחזר לצרפת ונשלח למעצר בטירת שאזרון, שם כבר היו כלואים פול ריינו, אדואר דלאדייה והגנרל מוריס גמלן. ב-7 בנובמבר 1941 נידונו כל הארבעה על ידי המרשל פטאן למאסר עולם, אותו נשלחו לרצות במבצר פורטלה. וינסטון צ'רצ'יל אשר תיאר את מאנדל כ"ראשון בהתנגדות" וייתכן שהעדיף אותו על דה גול כמנהיגה של צרפת החופשית, ניסה לארגן את שחרורו, אך לשווא.

עם כיבוש דרומה של צרפת בידי הגרמנים בנובמבר 1942 נמסרו מאנדל וריינו לידי הגסטאפו ונשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן שבאורניינבורג. לאחר מכן הועבר מאנדל למחנה בוכנוואלד, שם כבר הוחזק לאון בלום. הוא הצליח לשרוד שם, אך עם התקדמות כוחות בעלות הברית לתוך צרפת לאחר הפלישה לנורמנדי ביוני 1944, מסר הגסטאפו את מאנדל לידי אנשי המיליציה הצרפתית בראשותו של ז'וזף דארנן. מאנדל הועבר לידיהם ב-4 ביולי, ושלושה ימים לאחר מכן, ב-7 ביולי 1944 נרצח בידי אנשי המיליציה ביער פונטנבלו שליד פריז, כנקמה על התנקשות הרזיסטאנס בשר התעמולה פיליפ אנריו. הוא נקבר בבית העלמין פאסי בפריז.

כיום עומדת אנדרטה לזכרו של מאנדל בסמוך למקום בו נרצח, ליד כביש N7, בין פונטנבלו והעיר נמור.

המדינאי הצרפתי ניקולא סרקוזי המשמש כיום (2005) בתפקידו של מאנדל, שר הפנים של צרפת, כתב בשנת 1994 ביוגרפיה אוהדת של מאנדל. הביוגרפיה עובדה לסרט שהוקרן בטלוויזיה הצרפתית.

שפות אחרות