כנסיית הקבר הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הכניסה הראשית לכנסיית הקבר
הגדל
הכניסה הראשית לכנסיית הקבר

כנסיית הקבר, כנסייה הממוקמת, על פי אמונת מרבית הפלגים בנצרות, במקום צליבתו וקבורתו של ישו לפני שקם לתחייה. הכנסייה נמצאת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים. המקום מזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה כאתר הצליבה והקבורה.

לא כל הנוצרים רואים בכנסיית הקבר את אתר הצליבה והקבורה. כתות פרוטסטנטיות מזהות אתר אחר בירושלים כגבעת הגולגולתא - גן הקבר, כקילומטר מצפון לכנסיית הקבר, מחוץ לחומות העיר העתיקה המוכרות כיום.

נהוג לציין את ביקורה של הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, אל ירושלים בשנת 326 כאחד מן היסודות המכוננים של כנסיית הקבר. במקום שעליו עתידה הייתה להיבנות הכנסייה היא גילתה, בעזרת מורה דרך יהודי, את מקום קבורה ואת שרידי צלבים. בבואה היא לוותה בבישוף ירושלים קירל.

בכנסיית הקבר ניתן למצוא אתרים שונים החשובים במסורת הנוצרית, בין היתר: אבן המשיחה (עליה, לפי המסורת, הניחו את גופתו של ישו לפני הקבורה), קבר ישו, מערת גילוי הצלב (החדר התחתון ביותר) ואולם התפילה.
למבנה הכנסייה נקשרו מסורות רבות כגון שזהו גם המקום בו קבור האדם הראשון, במקום זה נערכה עקידת יצחק, ועוד.

תוכן עניינים

[עריכה] התקופה הביזנטית

כנסיית הקבר במאה הרביעית לספירה - שחזור ארכיאולוגי
הגדל
כנסיית הקבר במאה הרביעית לספירה - שחזור ארכיאולוגי

קונסטנטינוס, קיסר האימפריה הרומית, בנה במקום הזה מבנה גדול בשם "הבסיליקה של קונסטנטינוס", בסביבות שנת 333, במקום בו עמד קודם מקדש לאלה אפרודיטה. "הבסיליקה" הנקראית ביוונית "אנסטאסיס" (התחייה), שהוא גם שמו של אחד ממוקדי הכנסייה - מבנה המערה שבו נקבר ישו, לפי האמונה הנוצרית. ציון מיקומה של הבסיליקה משובץ במפת מידבא מן המאה השישית לספירה. אדריכל הכנסייה היה כנראה סורי או ארץ-ישראלי בשם זנוביוס. לפי המחקר הארכיאולוגי, נבנתה הכנסייה על שטחה של מחצבה נטושה אשר שכנה מחוץ לחומות. אולם כאשר נבנתה הכנסייה נמצא שטחה בתוך השטח העירוני של ירושלים הביזנטית.

מבנה הכנסייה בתקופה הביזנטית המוקדמת (המאות רביעית עד השישית) שונה מזה של כנסיות ביזנטיות אחרות.
היא הורכבה משילוב בין כמה מבנים בעלי פונקציות שונות. מדרגות שעלו מן הרחוב הראשי של העיר (קארדו) הובילו אל בזיליקה גדולה בה נערכו טקסי המיסה וטקסים אחרים לקהל גדול. הבזיליקה היא מבנה שמקורו רומי ושימש כטיפוס של מבני ציבור ומשפט. צורת המבנה הייתה מלבנית מוארכת, בעלת גג מתכת משולש ואולמות אורכה של הבזיליקה שנוצרו על ידי חלוקת החלל על ידי עמודים.בסופה של הבזיליקה היה אפסיס גדול. לאחר הבזיליקה הייתה חצר פתוחה, מוקפת עמודים ובה גבעת הגולגתא. הגולגותא, שעליה נצלב ישו, הייתה מקושטת ועליה הועמד צלב ששיחזר את צליבתו של ישו. מן החצר עברו המאמינים אל רוטונדה (מבנה עגול) שבו נמצאת מערת הקבר (האנסטאזיס). מבנה זה נבנה, ככל הנראה בשני שלבים (הראשון כמבנה פתוח ואח"כ נוסף הגג) כמו כן בקומפלקס הכנסייה היו גם בפטיסטריום, אשר מיקומו המדויק לא ידוע ומבנה שבו נשמרו אוצרות הכנסייה ובהם פיסות משרידי הצלב, השלט שהיה תלוי על הצלב ועוד.

מבנה הכנסייה תועד על גבי יצירות אמנות שנעשו בארץ ישראל בתקופה הביזנטית. קבוצה גדולה של תאורים כאלו נמצאת על גבי צפחות שמן הנקראות 'אמפולות', ובהן מופיע המבנה שנבנה על קברו של ישו. על פיו ועל פי עדויות של צליינים נוצריים מן התקופה שיחזרו חוקרים את צורתו המשוערת של אותו מבנה.

[עריכה] תקופת השלטון המוסלמי

כאשר פלשו הפרסים לירושלים, בשנת 614, הם הרסו את הכנסייה הגדולה ונשארו ממנה רק שרידים דלים. אחרי נסיגתם התחיל נזיר בשם מודסטוס לשקם את הכנסייה שהוקצה לה שטח יותר קטן.

המוסלמים שכבשו את ירושלים בשנת 638 לא נגעו לרעה בכנסייה. מסופר שעומר איבן חטאבּ, חליף המוסלמים, סר אליה בעת הכיבוש והתפלל מול פתחה. הערבים קראו לכנסייה בשם "אלקיאמה" (התחייה). בראשית המאה ה-11 חליף מוסלמי, שכינויו הערבי אלחאכם באמר-אללה (המושל בצו האלוהים), ציווה להרוס את הכנסייה מתוך קנאותו המוסלמית. דבר זה שימש כאחת האמתלות למסע הצלב הראשון.

[עריכה] התקופה הצלבנית

סיסמתם של מסעי הצלב הייתה להחזיר את כנסיית הקבר לנוצרים ולשמור על מקום קבורתו של ישו.

לאחר שהצלבנים כבשו את ירושלים ב-15 ביולי 1099 הם התחילו בהקמת כנסייה מפוארת על קבר ישו.
את הכנסייה חנכה המלכה הצלבנית מליסנדה, בתו של בולדווין השני, בשנת 1149 - חג היובל לכיבוש העיר. הכנסייה במתכונתה הנוכחית משמרת את המבנה הצלבני. עיטורי האבן המרשימים, המקשטים את החזית, שרדו עד ימינו. המבנה הביזנטי של הכנסייה שונה. הצלבנים ויתרו על הבזיליקה הגדולה שהייתה צמודה למבנה הקבר והקימו כנסייה קטנה יותר מקורה כולה. יש להניח כי הירידה הגדולה בכמות עולי הרגל היא שאיפשרה מהלך כזה. בכנסייה הוקמו גם קפלות שונות אשר מייצגות אתרים שונים בחיי ישו. ביקור באתרים אלו היה שקול לביקור באתר 'האמיתי'.


הנוצרים לא הרשו ליהודים להיכנס אל הכנסייה, וגם לא להתקרב אליה. כל יהודי שטעה והתקרב אליה ספג מכות נמרצות. רק אחרי מלחמת ששת הימים נפתחה הכנסייה לפני היהודים.

[עריכה] מבנה הכנסייה כיום

תוכנית הקרקע של הכנסייה
הגדל
תוכנית הקרקע של הכנסייה

הכנסייה מכילה מאז התקופה הצלבנית מספר רב של קאפלות וחדרים שונים שכל אחד מהם הוחזק על ידי כנסייה נוצרית אחרת (הכנסייה הלטינית, הכנסייה היוונית – אורתודוקסית, הכנסייה הארמנית, הקופטים, האתיופים והסורים).זכויות החזקה שיש לכתות הנוצריות השונות על חלקיה השונים של הכנסייה הן פרי התפתחות היסטורית ממושכת. לעיתים קרובות גורמים שינויים קטנים (ברמת הזכות לטאטא מדרגה מסוימת) לסכסוכים דתיים בין הכתות ואף גוררים איתם את מדינותיהם לסכסוך. דוגמה למצב אבסורדי שגורמים סכסוכים אלו היא סולם מעץ שהונח על אחד החלונות מעל הכניסה לכנסייה, בזמן לא ידוע לפני 1852, עת הוגדר הסטטוס קוו בנוגע לדלתות והחלונות המגדיר אותם כ"רכוש משותף". הגדרה זו מנעה את הזזת הסולם במשך 154 השנים שחלפו מאז, והוא עדיין ניצב במקום בו הוצב מבלי שאיש יוכל להזיזו, ומופיע בכל התמונות והתחריטים המתארים את הכניסה לכנסייה מאז ועד היום. אחרי כיבוש ירושלים בידי המוסלמים בראשות צלאח א-דין בשנת 1187, ניתנה כנסיית הקבר לשמירה בידי שתי משפחות של מוסלמים, נוסייבּה וג'וּדי ובידיהם נמצא המפתח לדלתות הכנסייה עד היום.



[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • זליגמן, יוחנן ג'ון, ואבני, גדעון, "חפירות ומחקרים חדשים במתחם כנסיית הקבר", קדמוניות, ירושלים, חוברת 2 (122) תשס"ב, עמ' 119-124.
  • ישראלי, יעל (עורך), ערש הנצרות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000.
  • לימור, אורה, מסעות ארץ הקודש, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 1998.
  • פויכטונגר, נעמי, "אמפולות המתכת מירושלים מסוף המאה השישית", בתוך: יהודים, שומרונים ונוצרים בארץ-ישראל הביזאנטית, יעקבי דוד; צפריר, יורם (עורכים) הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, 1988, עמ' 27-53.
  • פטריך, יוסף, "כנסיית הקבר: תולדותיה ומרכיביה הארכיטקטוניים", בתוך: ספר ירושלים, התקופה הרומית והביזנטית 70-638, צפריר, יורם (עורך), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1999, עמ' 353-381.
  • פטריך, יוסף, "קבר ישו – מחקר היסטורי וארכיאולוגי חדש", קתדרה, חוברת מס' 105, ספטמבר 2002, עמ' 181-184.
  • פרידמן, איוון, " ההולכים בדרך הקבר הקדוש: צליינים בצילם של צליינים", בתוך: אבירי ארץ הקודש, ממלכת ירושלים הצלבנית, רוזנברג, סילביה (עורך) מוזיאון ישראל, ירושלים, 1999, עמ' 86-92.
  • שילר, אלי, "אתרי כנסיית הקבר", אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל, חוברת מס' 42-42א, נובמבר 1985, עמ' 61-115.

[עריכה] קישורים חיצוניים