קלונימוס קלמיש שפירא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי קלונימוס קלמיש שפירא ,(האדמו"ר מפיאסצנה, י"ט באייר ה'תרמ"ט - ד' בחשון ה'תש"ד; 20 במאי 1889 - 2 בנובמבר 1943), מחבר "חובת התלמידים", "אש קודש" ועוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב שפירא נולד בגרודזיסק, גרמניה (כיום פולין), לרבי אלימלך שפירא (האדמו"ר מגרודז'יסק) ומרת חנה ברכה (בתו של האדמו"ר מחנצ'ין). נקרא "קלונמוס קלמיש" על שם סבו מצד אמו (בעל המאור ושמש). הוא התחתן בשנת 1905 עם חיה רחל בתו של בן אחותו הוא האדמו"ר מקוז'ניץ. בשנת 1909 הוסמך לרבנות ובשנת 1913 מונה לרבה של פיאסצנה, עיירה קטנה מדרום לוורשה. בשנת 1923 ייסד את ישיבת דעת משה, בוורשה, ושימש בה כראש ישיבה במקביל לאדמו"רות בפיסאצנה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נלכד הרב שפירא בוורשה המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב הרב שפירא להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו וורשה עד הסוף.
הרב שפירא עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים הדתיים. כך למשל עשה מאמץ עליון לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים - אפיית מצה בפסח, וכדומה, קיום ברית מילה, ועוד. יחד עם זאת, הרב שפירא כמעט שאינו נזכר ביומנים השונים שנכתבו בגטו. הדרשות שאמר בפני חסידיו קובצו על ידו לספרו הידוע ביותר - אש קודש.
הרב שפירא ניצל מן הגירוש הגדול למחנה ההשמדה טרבלינקה ביולי 1942, בשל היותו עובד חיוני (בגירוש נספתה בתו של האדמו"ר). לאחר מרד גטו ורשה, באפריל 1943, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. האדמו"ר נרצח בנובמבר 1943, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג האסיף" (Erentfast) שערך האס אס. הוא היה בן חמישים וחמש במותו.
אחיו היה הרב ישעיהו שפירא, אשר נודע בציבור בתור "האדמו"ר החלוץ", ממייסדי "הפועל המזרחי", ואביו של השר יוסף שפירא, ושל האדמו"ר ר' אלימלך שפירא ז"ל.
[עריכה] דרכו בחינוך
בספרו "חובת התלמידים" חודר ומלהיב האדמו"ר מפיאסצנה את נפש התלמיד, ומדבר אל לב התלמיד ללמוד ולהתמיד ולהתפלל. הוא פותח את ספרו באגרת למורים ולהורים בה מסביר את הצורך הגדול בחינוך. בספר עצמו מדבר בלשון נוכח לתלמיד הצעיר מתוך הרגשת רוממות של התלמיד ולא מתוך כפיה. דרישתו מהתלמיד אינו לפעול יותר כמבוגר אלא ליצור מודעות למעשים ונטילת אחריות. בספרו "הכשרת האברכים" מוסיף האדמו"ר שעל הלומד לדמיין את הסיפור המקראי על מנת "לחיות אותו" וכך להפיק ממנו יותר תועלת.
[עריכה] מספריו
- חובת התלמידים - על הדרכה בלימוד בעיקר לתלמידים צעירים.
- הכשרת האברכים - על הדרכה בלימוד וחסידות לנשואים ספר זה מהווה המשך ישיר לחובת התלמידים ומהווה 'הדרכה לתלמידים מתקדמים'.
- צו וזירוז - נספח להכשרת האברכים.
- חובת האברכים - ספר המשך להכשרת האברכים שאבד בתקופת השואה.
- מבוא שערים - הקדמות ללימוד חסידות.
- דרך המלך - ספר דרשות (לפני השואה)
- בני מחשבה טובה - ספר להדרכת חבורת אנשים השואפים להתעלות בעבודת ה'.
- אש קודש - דרשות חיזוק שבועיות שנתן האדמו"ר במשך ימי השואה ספר זהו הוא ספרו היחידי שנתחבר בזמן השואה, שאר ספריו נתחברו לפני השואה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האדמו"ר מפיסאצנה, באנצקלופדיה היהודית, באתר דעת.
- בקשת יום הולדת פשוטה, יונה גודמן, אתר כיפה

