בית הורדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המלכים והשליטים מבית הורדוס

המלכים והשליטים מבית הורדוס

בית הורדוס הוא הכינוי שניתן לשושלת ששלטה בממלכת יהודה בסופה של תקופת בית שני עד למספר שנים אחרי החורבן. תחילתה של השושלת הייתה בעליה לשלטון של הורדוס בשנת 37 לפנה"ס וקיצה הגיע כעבור ארבעה דורות עם מותו של אגריפס השני בשנת 92 לספירה.

לאחר מותו של הורדוס, החלו בקרב העם ביהודה מהומות ומרידות שהעלו את הדרישה להוריד את נטל המיסים הכבד שהטיל הורדוס וקראו לשיקום המוסדות היהודיים במדינה. מרידות אלו עיקבו את יציאתו של ארכלאוס, בנו של הורדוס, לרומא לטובת אישור צוואתו של אביו על ידי הקיסר הרומאי אוגוסטוס. חוסר השקט ששרר בפרובינציית יהודה חרה לרומאים, שהחליטו לבסוף להסדיר את המהומות בכוחות עצמם ולטול את התואר "מלך" מילדיו של הורדוס. תחת התואר "מלך" העניקו הרומאים לילדיו של הורדוס את התארים הנחותים "אתנארכוס" ("נשיא העם" לארכלאוס) ו"טטרארכוס" (להורדוס אנטיפס ופיליפוס), וזאת עד שיוכיחו את זכאותם לתואר הנכבד על ידי דיכוי המהומות שהתרחשו בארצם. ממלכתו של הורדוס חולקה למעשה בין שלושת בניו והפכה לפרובינציה בשלטון רומי שנציבי המשנה שלה הם בניו ויורשיו של הורדוס.

אילן היוחסין של בית הורדוס
הגדל
אילן היוחסין של בית הורדוס

שלטונם של בניו של הורדוס במחוזותיהם לא האריך ימים. בשנת 6 לספירה, עלו נציגי העם לרומא, להתלונן בפני הקיסר על שחיתותו ומוסרו הירוד של ארכלאוס ששלט בחלק הארי של ממלכת אביו - יהודה, שומרון ואדום. קובלנה זו לא הייתה הראשונה, ובעקבותיה הודח ארכלאוס מהשלטון, הוגלה לגאליה והשלטון במחוזו הועבר לידי נציב רומי.

הורדוס אנטיפס, ששלט באזור הגליל ועבר הירדן ובנה את טבריה וציפורי, הוגלה גם הוא מהארץ על ידי הרומים וזאת בעקבות חילוקי דעות פוליטיים שנתגלעו בינו ובין השלטון ברומא.

בנו השלישי של הורדוס, פיליפוס, היה היחיד מבין בניו של הורדוס שנשאר שליט על מחוזו (הבשן) עד למותו. פיליפוס, שהיה חשוך ילדים, הוריש את השלטון לאחר מותו לאחיינו יוליוס אגריפס (נכדו של הורדוס), אשר, לאחר תקופת שקט פוליטי מתמשכת, זכה לקבל חזרה את התואר "מלך" מידי הרומאים.

אגריפס הצליח לאחד תחתיו בתקופת כהונתו את הממלכה הגדולה של סבו, שיחזר את הטקסים היהודיים בבית המקדש וחיזק את קשרי המדינה עם האימפריה הרומית.

לאחר מותו של אגריפס ירש אותו בנו מרקוס יוליוס אגריפס ("אגריפס השני"). אולם בשל גילו הצעיר, סירב הקיסר הרומאי קלאודיוס למסור לו את כל ממלכתו העצומה של אביו. הוא החל יורש צעד אחר צעד את ממלכת אביו, החל בהרי הלבנון וכלה בשלטון הפיזי והפוליטי בירושלים. בתקופת המרד הגדול ניסה אגריפס השני להניע את היהודים ממרידותיהם, אך הוא נכשל במטרתו זו והצטרף לבסוף למסעי המלחמה של אספסיאנוס כנגד היהודים בגליל ובגולן. ממלכתו של אגריפס השני הייתה נוכרית בעיקרה, והיהודים היוו בה מיעוט טורדני.

לאחר שוך המרד וחורבן הבית, קיבל אגריפס השני מאספסיאנוס נחלה בצפון ארץ ישראל, עליה מלך עד למותו בשנת 92.

אגריפס השני היה אחרון השליטים לבית הורדוס, ואחרון המלכים בעלי זיקה לבית חשמונאי ששלט ביהודה.

[עריכה] השליטים לבית הורדוס

בית הורדוס
השליט שנות חיים שנות שלטון הערות
הורדוס 74 לפנה"ס - 4 לפנה"ס 37 לפנה"ס - 4 לפנה"ס מייסד השושלת
ארכלאוס 23 לפנה"ס - 16 לספירה 4 לפנה"ס - 6 לספירה בנו של הורדוס, לא הוכר כמלך על ידי הרומאים, אלא כ"אתנארכוס" - נשיא העם. שלט על יהודה, שומרון ואדום. הוגלה על ידי הרומאים
הורדוס אנטיפס 20 לפנה"ס - ? 4 לפנה"ס - 39 לספירה בנו של הורדוס, היה טטרארך הגליל והגולן וכפוף לאחיו ארכלאוס. הוגלה על ידי הרומאים ומת בספרד
פיליפוס  ? - 34 לספירה 4 לפנה"ס - 34 לספירה בנו של הורדוס. טטרארך הבשן שהיה כפוף לאחיו ארכילאוס. לאחר מותו ירש אותו אחיינו יוליוס אגריפס
יוליוס אגריפס 10 לפנה"ס - 44 לספירה 37 לספירה - 44 לספירה נכדו של הורדוס (בנו של אריסטובולוס), ירש את דודו פיליפוס. הוכרז כמלך על ידי הרומאים
מרקוס יוליוס אגריפס 29 - 92 לספירה 48 - 92 לספירה בנו של יוליוס אגריפס. לאחר חורבן יהודה בשנת 70 המשיך לשלוט בטריטוריות בצפון ארץ ישראל