מיתרי הקול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיתרי הקול (vocal cords) המכונות גם שפתות הקול הם שתי רקמות ריריות לבנות המתוחות בצורה אופקית משני צדדיו של בית הקול הנמצא בחלקו העליון של קנה הנשימה, צבען הלבן נובע ממחסור בזרימת דם מספקת.
מיתרי הקול אחראיים על יצירת מגוון הקולות האנושיים ובנשיפה, כאשר האוויר זורם אל מחוץ לריאות ניתן להשתמש בהם על מנת לדבר ולהשמיע קולות נוספים. בנשימה רגילה, מיתרי הקול מרוחקים למדי זה מזה, כך שהאוויר העובר ביניהם מרעיד אותם בצורה שלא מספיקה ליצירת הקול אך שרירים המסודרים שתי וערב בבית הקול מווסתים את מידת הקירבה בין מיתרי הקול.
גוון הקול תלוי בעובי המיתרים, באורכם ובמצב המתיחה שלהם ששונה אצל כל אדם. מיתרי הקול ארוכים מנמיכים את תדירות קצב תנודותם שגורם לגלי הקול להיות נמוכים יותר ואילו מיתרי קול קצרים מגבירים את תדירות קצב תנודותם שגורם לגלי הקול להיות גבוהים יותר. בתקופת ההתבגרות גדלים מיתרי הקול של הנערים ועקב כך גורמים לירידה בתדירות קצב קולם שגורמת להנמכת קולם.
[עריכה] מצב מיתרי הקול
מיתרי הקול יכולים להיות באחד המצבים הבאים של קירבה:
- מצב א' - מיתרי הקול רחוקים זה מזה ורפויים, מצב המאפיין נשימה רגילה.
- מצב ב' - מיתרי הקול רחוקים זה מזה כך שהאוויר הזורם דרכם אינו גורם לרטיטתם וליצירת צליל חיכוך, מצב המאפיין הפקת עיצורים אטומים.
- מצב ג' - מיתרי הקול קרובים יותר זה לזה כך שהאוויר יוצא מהם בצליל חיכוך אך ללא רטיטת מיתרי הקול, מצב האופייני לעיצורים סדקיים חוככים אטומים ולעיצורים מנושפים.
- מצב ד' - מיתרי הקול קרובים יותר זה לזה כך שהאוויר יוצא מהם בצליל חיכוך המלווה ברטט מיתרי הקול, מצב האופייני להפקת עיצורים סדקיים חוככים קוליים ועיצורים מנושפים קולית.
- מצב ה' - מיתרי הקול קרובים האחד לשני כך שהאוויר הזורם ביניהם גורם לרטט אך אין שחרור צליל חיכוך, מצב האופייני להגיית עיצורים קוליים ותנועות.
- מצב ו' - מיתרי הקול צמודים האחד לשני כך שאין מעבר אוויר ביניהם, מצב האופייני להפקת עיצורים סדקיים סותמים ולהפקת עיצורים במנגנון זרימת האוויר הגרוני המחוצן והגרוני המפונם.
ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

