הקרב על שילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה
הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה.
שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.

הקרב על שילה היה אחד הקרבות המרכזיים בזירה המערבית של מלחמת האזרחים האמריקנית, והתחולל בין ה-6 באפריל ל-7 באפריל בשנת 1862, בדרום מערב טנסי. כוחות הדרום בפיקודם של הגנרלים אלברט סידני ג'ונסטון ופ.ג.ט. בורגארד פתחו במתקפת פתע כנגד צבא האיחוד בפיקודו של אלוף יוליסס גרנט, והיו קרובים להביס אותו.

ביום הקרב הראשון תקפו הדרומיים במטרה להדוף את חיילי הצפון אל מעבר לנהר טנסי לכיוון אזורי הביצות שממערב לו. כוחות הדרום קיוו כי יוכלו להביס את גיס טנסי של גרנט לפני שיוכל לחבור לגיס אוהיו של אלוף דון קרלוס בואל. במהלך הלחימה העיקשת נפרצו קוי ההגנה של הדרום וחיילי הצפון נעו דווקא בכיוון צפון מזרח. עמדה שכונתה "קן הצרעות" ושעליה הגנו אנשיו של תת אלוף בנג'מין פרנטיס ו-ו.ה.ל. וואלאס, סיפקה את הזמן החיוני לשאר לוחמי הצפון להתבסס תחת חיפוי של יחידות ארטילריה. ג'ונסטון נהרג במהלך הלחימה ביום הראשון ובורגארד, סגנו, החליט שלא לתקוף במהלך הלילה את עמדות הצפון.

תגבורת מקרב אנשיו של בואל הגיעה בשעות הערב והיטתה את הכף למחרת בבוקר, כאשר גרנט פתח במתקפת נגד לאורך הקו כולו. הקרב שהתפתח היה העקוב מדם בהיסטוריה האמריקנית עד אותו יום, ובסופו נאלצו הדרומיים לסגת, ולוותר על תוכניתם לחסום את פלישת הצפון לצפון מיסיסיפי.

[עריכה] רקע ומצבת הכוחות

לאחר ההפסדים בפורט הנרי ופורט דנלסון בפברואר 1862, גנרל צבא הדרום אלברט סידני ג'ונסטון הסיג את כוחותיו למערב טנסי, צפון מיסיסיפי ואלבמה כדי לארגן אותם מחדש. בתחילת מרץ, אלוף צבא הצפון הנרי האלק, מפקד הזירה המערבית, הורה ליוליסס גרנט לקדם את גיס מערב טנסי (שלאחר קרב זה נודע בשמו המפורסם יותר גיס טנסי), לקראת פלישה אל מעבר לנהר טנסי. בשל היריבות האישית ששררה בין גרנט להאלק, התכוון גרנט להטיל את המשימה על סגנו של האלק, אלוף צ.פ. סמית, ולהשאיר את גרנט מיותם ממעש בפורט הנרי. ברגע האחרון התערב נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, ומכיון שסמית סבל מפציעה, הוחזר גרנט לפקד על הכוח.

פקודותיו של גרנט הורו לו להתחבר עם גיס אוהיו של בואל, ולצעוד מנאשוויל דרומה, במטרה להשתלט על מסילת הברזל ממפיס-צ'רלסטון - קו אספקה חיוני בין עמק המיסיסיפי, ממפיס וריצ'מונד. צבאו של גרנט מנה 48,894 חיילים שהיו מחולקים לשש מחלקות בפיקודם של האלופים ג'ון מקקלנרד וליו ואלאס ותתי האלופים ו.ה.ל. ואלאס, סטפן הארלבוט, ויליאם שרמן ובנג'מין פרנטיס. חמש מתוך שש המחלקות חנו על הגדה המערבית של נהר טנסי, באוהלים שהוקמו סביב כנסיית שילה. מחנה זה המחיש את חוסר תשומת הלב של גרנט לאוייב שמולו, מכיון שלא טרח לרכז את כוחותיו, להורות על אימוני קרב, או אפילו לחפור שוחות מסביב למחנה, בזמן שחיכה לכוחותיו של בואל. המחלקה השישית חנתה כ-8 קילומטרים במורד הנהר, כדי למנוע קידומן של סוללות ארטילריה של הדרום, וכדי להפציץ את מסילת הרכבת בתחנת בית-אל.

צבאו של בואל, שמנה 17,918 איש היה עדיין במרחק רב משילה בערב הקרב. ארבע המחלקות שלו היו תחת פיקודם של תתי האלופים אלכסנדר מקקוק, ויליאם נלסון, תומס קריטנדן ותומס ווד.

בצבא הדרום כינס ג'ונסטון את כוחותיו תחת השם גיס מיסיסיפי, וריכז קרוב ל-55,000 איש באזור העיר קורינת' שבמיסיסיפי, כ-35 קילומטרים דרומית מערבית למחנהו של גרנט. 44,699 איש יצאו ב-3 באפריל מקורינת', בתקווה להפתיע את גרנט לפני שיחבור לבואל. הכוחות התחלקו לארבע פלוגות:

  • פלוגה בפיקודו של אלוף לאונידס פולק עם שתי מחלקות בפיקודם של תת אלוף צ'רלס קלארק ואלוף בנג'מין צ'ית'ם.
  • פלוגה בפיקודו של אלוף ברקסטון בראג עם שתי מחלקות בפיקודם של דניאל ראגלס וג'ונס ווית'רס.
  • פלוגה בפיקודו של אלוף ויליאם הארדי עם שלוש חטיבות בפיקודם של תומס הינדמן, פטריק קלבורן וסטרלינג ווד.
  • פלוגה בפיקודו של תת אלוף ג'ון ברקנברידג', כעתודה, עם שלוש חטיבות בפיקודם של אלופי משנה רוברט טראוב ווינפילד סטרת'ם ותת אלוף ג'ון בואן, עם חיל פרשים מסופח.

ההתקפה היתה מתוכננת ל-4 באפריל, אך עיכובים גרמו לדחייתה ב-48 שעות. סגנו של ג'ונסטון, פ.ג.ט בורגארד הפציר בו שלא לתקוף את גרנט, מכיון שחשש כי קולות הצעידה ובדיקות הנשק של אנשיהם גרמו להם לאבד את אפקט ההפתעה. אף על פי שחששו היה סביר, הרי שהוכח כמיותר, היות שחיילי הצפון לא שמעו את הכוחות המתקדמים. ג'ונסטון התעלם מחששותיו של בורגארד, ותכנן לתקוף את האגף השמאלי של גרנט ולנתק את הכוחות הרגליים מספינות המלחמה של הצפון בנהר טנסי.

[עריכה] קרב, 6 באפריל

[עריכה] מתקפת הבוקר

בשעה שש בבוקר, 6 באפריל 1862, יצא צבאו של ג'ונסטון לקרב, והתפרש לאורך הכביש לקורינת', לאחר שבמשך הלילה חנו במחנה זמני פחות מ-5 ק"מ ממחנהו של גרנט, שלא טרח לשלוח סיורים שיכלו להתריע על הכוחות המתקרבים. בליל ה-5 באפריל טלגרף גרנט להאלק והודיע לו כי אינו צופה כל התקפה מצד הדרומיים, אך יתכונן לכזו בכל מקרה. לרוע מזלו של גרנט, מוכנותו לקרב לא היתה כשהבטיח, בעיקר מכיון ששרמן, מפקד הכוחות במחנה המרכזי, טען בתוקף כי אין כלל כוחות של צבא הדרום באזור, וכי ג'ונסטון לא יתקוף מדרום אלא ממערב. בבוקר הקרב שלח בנג'מין פרנטיס את חיל הרגלים ה-25 של מיזורי לתצפת על האזור, ובשעה 5:15 הם פתחו באש על עמדות של הדרום, והיתקלות זו סייעה במעט לעורר את כוחות האיחוד, אך ללא הועיל.

לג'ונסטון ובורגארד לא היתה תוכנית קרב מסודרת. בהודעה ששלח ג'ונסטון לג'פרסון דייויס הדגיש כי המתקפה תיערך על האגף הימני, כדי למנוע אפשרות נסיגה לנהר הטנסי - קו האספקה והנסיגה של הצפון. הוא הורה לבורגארד להישאר בעורף ולדאוג לשליחת תגבורות ואספקה על פי הצורך, בעוד הוא עצמו רכב לראש הכוח כדי להוביל את הקרב. בורגארד, לעומתו, חשב שהדרך הנכונה היא לתקוף בשלושה גלים ולדחוף את צבא האיחוד ישירות מזרחה לעבר נהר הטנסי. הארדי ובראג פתחו בהתקפה לאורך קו של 11 קילומטר, אך ככל שהכוחות התקדמו הם התערבבו בתוכם, והפכו קשים לשליטה, כך שמפקדי הכוחות תקפו ללא עתודות - לא ניתן היה לרכז את הארטילריה, ואם לא די בזאת בורגארד, מעמדתו בעורף, הורה לפולק וברקנרידג' לפרוש את כוחותיהם משני צידי הקו, והפך אותם לחסרי משמעות בלחימה.