סכנות צלילה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סכנות צלילה הן סכנות אשר אורבות לאדם אשר המבצע את פעילות הצלילה בים או באוקיינוס.
תוכן עניינים |
[עריכה] סכנות עיקריות
[עריכה] שוכני ים ארסיים
ארס הוא בעיה קשה במים יותר מאשר מחוץ למים משתי סיבות:
- כדי לצאת מהים אל בית החולים על הצולל לעבור נוהל עליה מסודר למניעת דקומפרסיה וכדומה (ראה "מחלות צלילה" להלן). בכך הזמן שלוקח לאדם במהלך צלילה להתפנות לבית החולים גדל משמעותית.
- בזמן שהצולל עולה אל פני המים הוא פועל פיזית (בגלל סמיכות המים כל מאמץ לנוע באוויר מוכפל פי 7 במים) והארס מתפשט מהר יותר.
שוכני ים ארסיים הם רבים ומגוונים, אם כי לחופי ארץ ישראל ישנם אך מעטים ובהם זהרון, אבנון, עקרבנון, אלמוג אש, קיפוד ים.
רוב הדגים הארסיים אינם תוקפים מרצונם וזהו אמצעי הגנה אחרון, ולרוב ייפגעו אלה אשר אינם זהירים מספיק או שלא הבחינו בדגים (לרבים, ובמיוחד לאבנון דרכי הסוואה יעילות מאוד).
[עריכה] דגים טורפים
מעטים הם הדגים אשר בכוחם לתקוף אדם ומעטים מהם יאכלו אותו אם תקיפתם עלתה יפה. המפורסם שבהם הוא הכריש אשר סדרת סרטי הטלויזיה עליו (מלתעות) גרמה לפאניקה לא מוצדקת בקרב אנשים. לרוב הם יתקפו אדם רק אם סיכן את צאצאיהם או את הלהקה (אם הם שוחים בלהקות).
[עריכה] מחסור באוויר
מחסור באוויר יכול להיגרם מכמה סיבות:
- דליפה במיכל הגז
- הרכבה לא נכונה של הדרגה הראשונה
- חוסר תשומת לב לכמות החמצן במיכל
- תקלה בוסת
[עריכה] מחלות צלילה
מחלות צלילה נקראות כך למרות שלרוב אינן מחלות במובן המקובל של המילה, העיקריות הן:
- דקומפרסיה
- סחפת תת-עורית
- שיכרון מעמקים
[עריכה] דקומפרסיה
מחלת הדקומפרסיה נגרמת משינויי המסיסות של גזים אינרטיים (בעיקר חנקן והליום) ברקמות הגוף עם השינויים בלחץ הסביבה. עם ההעמקה, הלחץ שרקמות הגוף מצויות בו עולה, וזה מעלה את כמות הגז שיכול להיות מומס בהן. שהות בעומק מאפשרת לחנקן להצטבר ברקמות. עם העלייה לפני המים שוב יורדת כמות החנקן שהרקמות מסוגלות להחזיק. באם כמות החנקן שהצטברה ברקמה גדולה מידי, חלק מהחנקן עלול להשתחרר בצורת בועיות. בועיות אלו יכולות להביא לפגיעה בצולל, על ידי חסימה של כלי דם שמונעת הספקה של חמצן לרקמות. ככל שעומק וזמן הצלילה גדלים, כך גדלה כמות החנקן המומסת בגוף וגדל הסיכוי לפגיעה.
דקומפרסיה היא תופעה מורכבת שאינה מובנת במלואה. עם זאת, ישנם מספר מודלים לדקומפרסיה שמאפשרים לחזות בדיוק טוב האם סדרת צלילות (כאשר הפרמטרים העיקריים של הסדרה הם בפרופילי העומק/זמן, הגז הננשם, מהירות העלייה וזמני ההפסקה בין הצלילות) תגרום לפגיעה. על סמך מודלים אלו נכתבו תוכנות דקומפרסיה שמאפשרות לתכנן צלילות בצורה בטוחה. כדי להקל על השימוש בתוכנות אלו בשטח, מומשו גרסאות שלהן במחשבי צלילה, שהם מכשירים דמויי שעון המסוגלים למדוד את לחץ הסביבה ולחשב בזמן אמת כמה זמן מותר להשאר בעומק בצורה בטוחה. כקרוב זול של מחשבי צלילה אלו חושבו טבלאות דקומפרסיה שהן סוג של מחשב אנלוגי המקרב את המודלים ומאפשר לחשב חסם לזמנים המותרים בכל עומק. היתרון הגדול של הטבלאות הוא במחירן, אבל עובדת היותן רק קרוב למודלי הדקומפרסיה, יחד עם העלות היורדת של מחשבי הדקומפרסיה מביאים לירידה משמעותית בכמות השימוש בטבלאות אילו.
הטיפול בדקומפרסיה מתבצע על ידי מתן חמצן בריכוז גבוה (כך שגם רקמות שכלי הדם המובילים אליהם חסומים חלקית על ידי בועיות גז יקבלו די חמצן לפעולה תקינה) וטיפול בתא לחץ אשר מפעיל על הגוף לחץ גבוה (דבר אשר מקטין את בועות החנקן ומשפר את היכולת של הגוף להמיס את הגז חזרה ולשחררו דרך הריאות).
[עריכה] שכרון מעמקים
קרויה האנגלית Nitrogen Narcosis, שכרון מעמקים (או בשמו השני - הרעלת חנקן) נגרם בעקבות עודף חנקן. בעקבות העומק אמנם יחס החנקן באוויר נשאר אותו הדבר, אך כמותו גדלה. בעומק של כ 30 מטר בערך (משתנה בהתאם לתנאים רבים ביניהם משקל, כושר, עייפות, מחלות, סמים, אלכוהול....וכו') כמות החנקן גורמת לשכרון מעמקים. המחלה מתבטאת ברגשות קיצוניים (עודף ביטחון או פארנויה יכולים לגרום לצולל להסיר את הוסת או לעלות למעלה במהירות מתוך פחד), הסרת עכבות והתעלמות מנהלי בטיחות אשר חריגה מהם יכולה בקלות לגרום למוות.
לכל גז יש סף רעילות משלו - סף הרעילות של החנקן הוא מעל 3.2. החנקן הוא אומנם גז אינרטי אך משום שהוא ננשם יש לו השפעה על גוף האדם. הסיבה לכך קשורה בחוק דלתון: חוק דלתון אומר כי סכום הלחצים החלקיים שווה ללחץ הכללי. לדוגמא: בעומק 0 מ' הלחץ הכללי הוא 1 אטמוספירות סכום הלחצים החלקיים יהיה שווה ל-1 אטמוספירות. בהנחה וחנקן הוא בערך 0.8 וחמצן הוא בערך 0.2 (כמובן יש עוד גזים אך הם זניחים ביותר) הרי ששניהם יחד הם 1, וכך סכום הלחצים החלקיים שווים ללחץ הכללי. ככל שאנו מעמיקים הלחץ הכללי גדל וכך בהתאמה גדל הלחץ החלקי עד כי אנו מגיעים למצב בו ב-30 מטרים בו הלחץ הכללי הוא 4 אטמוספירות והלחץ החלקי של החנקן הוא 3.2 שזהו סף הרעילות של החנקן וכך נגרמת הרעלת חנקן.

