עין כרם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עין כרם היא שכונה ציורית בפאתיה הדרום מערביים של ירושלים, שבעברה הייתה כפר מחוץ לעיר. השכונה מנותקת במקצת מהעיר ומוקפת הרים, עמקים ויערות, ובמידה רבה משמרת את אופייה הכפרי. השכונה מאופיינת בבתי אבן קטנים טובלים בירק, בצריחי כנסיות וצלצולי פעמוניהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
על פי המסורת הנוצרית, עין כרם היא מקום הולדתו של יוחנן המטביל. בתקופה הביזנטית הוקמו במקום כנסיות הקשורות בשמו של יוחנן המטביל ובני משפחתו, ועד היום נחשבת עין כרם כמקום מקודש לנצרות ואתר צליינות.
במאה ה-14 נוסד כפר ערבי סביב המעיין שבמקום, שהיה במרחק ניכר מגבולות ירושלים של אותם ימים. הכפר נקרא עין כרם, ויש המזהים בו את בית הכרם המקראית, למרות שאין לכך סימוכין. במאה ה-19 התפתח המקום והפך לאתר עלייה לרגל לנוצרים מרחבי העולם.
במלחמת העצמאות נכבש הכפר בידי כוחות צה"ל. שטח הכפר סופח לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, כפי שקרה לכפרים ערביים נוספים בסביבה שנתפנו מיושביהן – בית מזמיל, ליפתא, מלחה ואחרים. בתחילה יושבו הבתים הערביים הנטושים בעולים ממרוקו, רומניה ותימן, אך במרוצת השנים מצאו ירושלמים רבים את הקסם שבשכונה הכפרית והציורית, ואט אט התחלפה אוכלוסייתה בבעלי מקצועות חפשיים, אמנים ואוכלוסייה אמידה. אגדות אורבניות מספרות על מטמוני זהב שנטמנו בידי תושבי הכפר הערביים בקירות העבים של הבתים ערב מנוסתם ב-1948, ואשר נמצאים חדשות לבקרים.
בשנות ה-60 נבנה בסמוך לשכונה המרכז הרפואי הדסה, הכולל את בית החולים הדסה עין כרם, ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית, בית הספר לרוקחות, בית הספר לרפואת שיניים ובית הספר לסיעוד. המטרה הייתה "למשוך" את התפתחות העיר לכיוון מערב, אך לאחר מלחמת ששת הימים השתנה סדר העדיפויות לגבי כיווני התפתחות העיר, ובמשך שנים רבות נוספות נותרה עין כרם ככפר פסטורלי המרוחק מתנופת הפיתוח של העיר.
עין כרם כיום נחשבת כפנינה תיירותית. במקום מסעדות רבות וצימרים המציעים אירוח באווירה כפרית אותנטית במרחק דקות נסיעה מלב ירושלים, במיוחד בשבתות ובחגים ששאר אתרי הבילוי או המזון של העיר סגורים, למעט עין כרם והעיר העתיקה.
[עריכה] אתרים בשכונה
[עריכה] כנסיית יוחנן המטביל הקתולית
כנסיית יוחנן המטביל הקתולית (הנקראת גם "יוחנן בהרים") שוכנת במעלה הגבעה מעל הצומת הראשי בעין כרם. היא נבנתה בתקופה הצלבנית על שרידיה של כנסייה ביזנטית, ועברה גלגולים רבים, עד שיקומה ושיפוצה הסופיים בשלהי המאה ה-19. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1941-1942 על ידי הפרנציסקנים נתגלו ממצאים קדומים, החל מימי בית המקדש השני ועד ימינו. הממצאים מלמדים כי הגבעה שימשה כמקום פולחן לוונוס בתקופה ההלניסטית, כך על פי פסל אבן שבור בדמות האלה שנתגלה בין ההריסות (הפסל מוצג כיום במוזיאון רוקפלר, ורפליקה שלו מוצגת בקומת הקרקע של הכנסייה). בתקופה הביזנטית נבנתה כנסייה על גבי הריסות מקדש וונוס, ובצמוד אליה ממערב שתי קפלות תפילה , שרצפות הפסיפס שלהן נתגלו בחפירות. יש לציין כי בשלב זה לא ידוע על כל קשר בין המקום ובין דמותו של יוחנן המטביל, כך תעיד כתובת יוונית באחת הקפלות, המקדישה את המקום דווקא ל"מרטירים של האל", ללא כל התייחסות ליוחנן (הכתובת נראית דרך חלון ברצפה מול הכניסה הראשית). גם עדויות של עולי רגל מתקופה זו לא קושרות את המקום דווקא ליוחנן, ונראה כי מסורת לידתו בעין כרם מקורה בתקופה מאוחרת יותר, כנראה רק במאה העשירית. בתקופה הצלבנית נבנתה, כאמור, הכנסייה הנוכחית, ובה מערה המיוחסת למקום לידתו של יוחנן המטביל. הכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת בזיליקה בעלת שתי סיטראות ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. מערת לידת יוחנן שוכנת באפסיס השמאלי. החל מן המאה ה-18 החלה פעילות שיקום מאומצת של הכנסייה על ידי בית המלוכה הספרדי, שבמהלכה הודבקו על הקירות העבים אריחי הקרמיקה התכולים. אריחים אלה נועדו להגן על הקירות העתיקים מפני לחות ועובש.
בשנת 2004 זיהתה תמר הירדני, חוקרת מטעם יד בן צבי, מקווה טהרה מימי בית המקדש השני בין יסודות הכנסייה. המקווה נתגלה כבר בשנות ה-40 על ידי הפרנציסקנים, אך הם לא זיהו אותו נכונה ושיערו כי מדובר במערכת מים מימי הורדוס (כך מופיע עדיין על כיתוב המתכת בחצר הכנסייה - Herodian cistern). גילוי המקווה מלמד על נוכחות יהודית בעין כרם בימי בית המקדש השני, וייתכן כי יש למצוא בכך חיזוק לטענה כי מוצאו של יוחנן בעין כרם.
[עריכה] כנסיית יוחנן המטביל היוונית-אורתודוכסית
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שוכנת ברחוב האורן. היא נבנתה בשנת 1894 ונחשבת לאחיזה היוונית-אורתודוכסית היחידה בעין כרם. הכנסייה בדרך כלל נטושה , ורק לעתים רחוקות ניתן למצוא בה נזירה או שתיים הפותחות את המקום בפני מבקרים.
[עריכה] כנסיית הביקור
כנסייה קתולית חדשה יחסית, הוקמה ב-1955, על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי, על יסודות כנסייה צלבנית עתיקה. האתר מיוחס במסורת הנוצרית למקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע הורי יוחנן המטביל, ובו ארחו את בת דודתם מנצרת מרים, בעודה נושאת ברחמה את ישו. הכנסייה נבנתה סביב אבן, שעל פי המסורת הסתירה את יוחנן המטביל כאשר חיפשו אותו חייליו של הורדוס על פי פקודתו להרוג את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים שנולדו בבית לחם ובסביבתה. הר אורה הניצב מעל לעין כרם מכונה במסורת הנוצרית "הר הביקור".
[עריכה] מנזר אחיות ציון
מנזר אחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion, מילולית "אחיות גבירתנו מציון") נבנה על ידי האחים היהודים המומרים תאודור ואלפונס רטיסבון, ילידי צרפת, כבית יתומות. אלפונס רטיסבון עצמו התגורר במקום, וקבור בגן המנזר. כיום מתגוררות במקום 13 נזירות ממסדר אחיות ציון.
[עריכה] מנזר גורני
מוכר גם בשמו הערבי "מוסקוביה", משום דמיונו לכנסיות מוסקווה. מתחם שנבנה על ידי הכנסייה הפרובוסלבית (רוסית-אורתודוקסית) בסוף המאה ה-19. במקום כנסיית מאר זכריה ומנזר הנסיכה אליזבת.
בניית "הכנסיה הבילתי גמורה" עומדת להסתיים. כעת מתבצעת צביעה פנימית והיא איננה פתוחה למבקרים עדיין.
[עריכה] מעיין מרים
זהו המעיין שסביבו התפתח היישוב במקום, ולאורך הדורות היווה את מקור חיותו. לפי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, אם יוחנן המטביל את מרים, אם ישו, כששתיהן נושאות את ילדיהן ברחמן, ועל כן נקרא מעיין מרים. מי המעיין נחשבים קדושים, וצליינים נוצרים מרחבי העולם נוהגים להגיע למקום ולמלא בקבוקים במימיו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה עמירב, דוד הראל ובניה בן-נון, עין כרם - מסע אל הכפר הקסום, הוצאת כתר, 2004
- תמר הירדני, "מי טבל בכנסיית יוחנן המטביל בעין כרם?" בכתב העת של מכון יד בן צבי, עתמול 187, מאי 2006, הוצ' יד בן צבי
[עריכה] גלריית תמונות מעין כרם
|
מבט על השכונה התחתית והמרכז רפואי הדסה באופק |
|||
|
מעיין מרים (אמו של ישוע) |
|||
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- "כל אחד ועין כרם שלו" - Ynet תיירות
- עין כרם - כרטיס ביקור, אתר יד בן צבי
- תמונות של ירושלים - עין כרם

