דוד אינהורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דוד אינהורן, (או איינהורן), משורר יידיש. נולד בבלארוס בשנת תרמ"ו (1886) נפטר בניו יורק, בשנת תשל"ג (1973).

דוד אינהורן, בנו של רופא צבאי בצבא הרוסי, החל את כתיבתו בעברית, ואף פרסם כמה שירי ביכורים עבריים. בנעוריו הצטרף לחוגי "הבונד", היידישיסטים, זנח את הלשון העברית, והתמסר לכתיבת שירה ביידיש. הוא נעצר ברוסיה, כפעיל מחתרתי של ה"בונד", וישב במאסר כחצי שנה.

לאחר שחרורו מבית הסוהר ברוסיה, הפך דוד אינהורן למשורר יהודי נודד. הוא חי בשווייץ, בפולין, בגרמניה ובצרפת. ישב בורשה, ברלין ופאריס, ופרסם בבמות המרכזיות של ספרות היידיש משירתו. עם נפילת פאריס בידי הנאצים, בשנת 1940, הצליח דוד אינהורן להימלט לאמריקה, והשתקע בניו יורק. בשנות ישיבתו בניו יורק היה משתתף קבוע בעיתון היידיש הנחשב "פארווערטס", קדימה.

דוד אינהורן הרבה לכתוב לילדים, הן סיפורת והן שירי ילדים ביידיש. כן כתב אגדות לילדים, שבהן שילב גם קצת מתולדות העם היהודי. שירתו נחשבת לפותחת תקופה בשירת היידיש, תקופת השירה הרומאנטית המאוחרת. בראשית כתיבתו הרבה לכתוב אלגיות, אך לימים נדרש גם לנושאים יהודיים לאומיים. דוד אינהורן פרסם כעשרים כרכי שירה, אגדה וסיפורת ביידיש. לעברית תורגמו רק שירים ספורים משלו, בידי שמשון מלצר.