נהרדעא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נהרדעא, מרכז יהודי שהתקיים בבבל בתקופות קדומות. בסמוך לעיר זרם "נהר מלכא", שהיה תעלת מים אשר חיברה בין נהר הפרת לנהר החידקל, והוא שהקנה לעיר מעלה כלכלית חשובה.
יוסף בן מתתיהו מציין כי בבבל נמצאו שני מוקדים קהילתיים יהודיים: האחד בנהרדעא שבדרום והשני בנציבין שבצפון. שני מרכזים אלה שימשו מוקד ניקוז ואיסוף לכספי התרומות של יהודי בבל למקדש שבירושלים, ומתוך כך היו מקומות אלה מבוצרים. מנהרדעא יצאו שני האחים האורגים, חסינאי וחנילאי, שהקימו ממלכת מרד בין השנים 10 ו-30 לספירה.
ערב מרד התפוצות (114 לספירה) יצא רבי עקיבא מיבנה לבבל, לנהרדעא, לערוך שם את טקס עיבור השנה, ברשותו של הנשיא רבן גמליאל ומשמו. אף עובדה זו משקפת את מרכזיותה של נהרדעא כמוקד יהודי בבבל. נהרדעא מכונה בספרות חז"ל בשם סתם "גולה", ללמד על מרכזיותה. ואליה נשלח רבי יהושע, מטעם הנשיא רבן גמליאל, כדי לשמש אב בית דין כתפקיד שיפוטי וחברתי. מאוחר יותר, לקראת סוף המאה השנייה נזכר רב שילא שכיהן בתפקיד ראש ה"סידרא" (מוקד הקהילה) בנהרדעא.
בימי שמואל הפכה ה"סידרא" של נהרדעא ל"מתיבתא", היינו ישיבה קהילתית, ושמה הלך לפניה. בתקופה זו התפלגה בבל לשני אזורי השפעה של שמואל ורב: ל"אתרא דרב" (או "פרוודהא – פרוור - דרב") בסורא ו"אתרא דשמואל" (או "פרוודהא דשמואל") בנהרדעא.
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

