איבן הלגיירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

איבן הלגיירה (נולד: 28 במרץ 1975) הוא שחקן כדורגל ממוצא ספרדי שהחל דרכו בליגה הספרדית וכיום משחק בריאל מדריד בתפקיד קשר אחורי.

[עריכה] קריירה

איבן הלגרה נולד וגדל בסאנטנדר, בירת קנטבריה שבצפון ספרד. הוא החל לשחק בקבוצת הילדים של ראסינג, הקבוצה המקומית הבכירה, אך כשהגיע לגיל בוגרים שוחרר בעקבות מחסור בכישרון וביכולת, והחל לשחק בקבוצת רווילה הקטנה שבמחוז קסטיליה ולאון. התבלטותו בליגות הנמוכות הובילה לרכישתו על ידי אלבסטה, ששיחקה באותם ימים בליגה השניה, תחילה לקבוצת המשנה מנצ'חו. כעבור כשנה, במהלך עונת 96-97, תפס הלגרה מקום בהרכב הקבוצה הראשונה, הבריק ביכולתו במרכז הקישור, וכעבור 14 משחקי ליגה בלבד הוא אותר ונרכש על ידי מועדון הכדורגל איטלקי, רומא.

בבירת איטליה הלגרה צבר ניסיון, שיפר את יכולותיו הדפנסיביות ואף זכה לחלוק בחדר עם פרנצ'סקו טוטי. שמונה הופעות רשם הלגרה בסרייה אה הקשוחה במשך עונתו הבודד בארץ המגף (97-98), שלאחריה חזר לספרד, הפעם לאספניול. עונה נפלאה במדי הקבוצה מברצלונה, במהלכה ערך 38 הופעות בהן כבש שני שערים, הובילו לזימונו של הלגרה לנבחרת הלאומית, בה ערך הופעת בכורה בנובמבר 1998, במשחק ידידות נגד איטליה.

פרט לזימון יוקרתי לסלקסיון, זכה הלגרה להתעניינות נלהבת מצד ג'ון טושאק, מאמן ריאל בימי קיץ 1999. 7.6 מיליון דולר שילמה ריאל לאספניול תמורת שירותיו של הקשר העולה, סכום רב לכל הדעות שהיווה הימור לא קטן של המאמן הוולשי. טושאק אמנם לא סיים את עונת 99/00 בברנבאו, אך הלגרה בניגוד אליו סיים גם סיים, למרות שנעדר בחודשיים הראשונים בעקבות פציעה. לאחר שהתאושש הוא תפס מקום במרכז הקישור לצד פרדננדו רדונדו, וזכה עם הקבוצה בליגת האלופות באותה עונה. 15 הופעות במפעל האירופאי ושני שערי בכורה בלבן, אחד נגד פורטו בברנבאו ואחד בתבוסה 4-1 במינכן, בנוסף ל34 הופעות בליגה היו במאזנו של הלגרה באותה עונה, כאשר בחלק מהמשחקים הוא תופקד כבלם בעקבות פציעות חוזרות ונישנות של היירו וקרנקה.

עונת הבכורה הנפלאה שלו במדים הלבנים הובילו לזימונו לסגל הנבחרת ביורו 2000, בו נטל חלק בכל משחקי הסלקסיון שהודחה ברבע הגמר.

גם באליפות של עונת 00/01 היה להלגרה תפקיד מרכזי בקבוצה של ויסנטה דל בוסקה. עבודה דפנסיבית חשובה במרכז המגרש לצד קלוד מקללה, הרכש מסלטה, ומנגד גם תרומה בתקפית בדמות חמישה שערי ליגה ושישה שערים בליגה בליגת האלופות היוו נכס משמעותי לקבוצה. אך יכולתו המוכחת כקשר, במהלך אותה עונה ובעיקר במהלך עונת 00/01 הוא הוסט לעיתים קרובות לעמדת הבלם. לא ברור מדוע בחר דל בוסקה לשנות את תיפקודו של הלגרה לעמדה שכבר מההתחלה הוא נראה בה כזר. ובכל זאת, קו ההגנה שכלל שניים מבין הלגרה, היירו ופאבון הספיק לדל בוסקה כדי להוסיך עוד גביע אירופי לארון הפרטי שלו כמו גם לארון הפרטי של הלגרה.

בעקבות המחסור היחסי בבלמים ספרדיים איכותיים באותה תקופה, ומנגד ריבוי של קשרים מרכזיים נפלאים גם המאמן הלאומי קמאצ'ו הזדקק ליכולתו של הלגרה כבלם. בעקבות כך שותף הלגרה בכל משחקי הנבחרת במונדיאל 2002 לצד אותו פרננדו היירו שהתיאום ביניהם כבר היה למעלה מסביר. אך ספרד שוב נפלה ברבע הגמר, הפעם כתוצאה מהפסד בפנדלים לדרום קוריאה.

בעונת 02/03 איבן הלגרה כבר היה בלם לכל דבר בריאל. הצמד הלגרה את היירו היווה את הבסיס ההגנתי של הקבוצה באותה עונה, אשר בסיומה זכה הלגרה באליפות השנייה בקריירה שלו. שישה שערי ליגה תרם הקשר המוסב ב33 הופעות ליגה, בנוסף ל15 הופעות בליגה האלופות ממנה הודחה ריאל רק בחצי הגמר על ידי יובנטוס. הביקורות על ההגנה של ריאל, שבלאו הכי נמצאות תמיד בראש מעייניהם של המלעיזים, רק גברו לאור יכולתו הבינונית יחסית של הלגרה בעמדתו החדשה.

בעונת 03/04 המצב רק החמיר, כאשר פרננדו היירו הועזב והלגרה נותר הבלם הבכיר בסגל. במהלך העונה צוותו אליו פאבון או ראול בראבו, ולמרות שבמחצית הראשונה של העונה ריאל המשיכה לעמוד במבחן התוצאה, לכולם היה ברור שהניסיון המסוכן עלול להוביל לכישלון. ואכן כך היה. ריאל הגדולה של ארבעת השנים האחרונים, ארבעת השנים של הלגרה בקבוצה, קרסה טוטאלית. אולם למרות הכישלון והביקורות הרבות על משחק ההגנה של ריאל המשיך איבן הלגרה לקבל את הקרדיט בהרכב הנבחרת, כאשר פתח בהרכב בכל שלושת משחקי הסלקסיון ביורו 2004, בו הודחה ספרד בשלב הבתים.

בריאל, לעומת זאת, היה נראה שההסתמכות על הלגרה כבלם הולכת ופוחתת. הארגנטינאי וולטר סמואל והאנגלי ג'ונתן וודגייט נרכשו בסכומים אדירים במטרה לחסל את הבעיות במרכז ההגנה. הלגרה היה אמור לחזור לעמדתו המקורית בקישור תחת הדרכת קמאצ'ו, ואף תופקד באחד ממשחקי הפתיחה של העונה כקשר, אך בסופו של דבר חזר הלגרה למרכז ההגנה בעקבות פציעתו המוכרת של וודגייט ויכולתו הרחוקה מלהרשים של סמואל. קמאצ'ו התפטר במהרה, ואיבן הלגרה שימש גם בעונה זו כשחקן המרכזי והיציב ביותר בחלק האחורי. פרט ליכולתו הדפנסיבית שהלכה והשתפרה עם הזמן, הלגרה השכיל לכבוש בנגיחה את שער הניצחון על יובנטוס בשמינית גמר ליגת האלופות באותה עונה.

בינתיים איבד הלגרה את מקומו הנבחרת, כאשר במהלך קמפיין מוקדמות המונדיאל של 2006 הוא הודח מהסגל על ידי המאמן ארגונס כשמאזן הופעותיו עומד על 47 משחקים, ולא חזר אליו מאז. את עונת 05/06 הוא שוב פתח בתחרות עם מספר בלמים נוספים על ההרכב - הרכש סרחיו ראמוס, הפצוע המשתקם וודגייט ופאקו פאבון - אך שוב, בדיוק כמו שנה קודם לכן, הלגרה היה ונותר באנקר בחוליית ההגנה שלנו. ייאמר לזכותו שככל שהזמן עובר הוא נראה שקט ובטוח יותר בעמדה שהייתה ברוב הקריירה לא מוכרת עבורו. פרט לניסיון הרב שלו ברמות הגבוהות ביותר לאיבן יש קריאת משחק נפלאה, משחק ראש לא רע ונטייה הולכת ופוחתת לעשות טעויות קיצוניות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

ספרד נבחרת ספרד - מונדיאל 2002 ספרד

1 קסיאס | 2 טורס | 3 חואנפרן | 4 הלגיירה | 5 פויול | 6 היירו | 7 ראול | 8 בראחה | 9 מוריינטס | 10 טריסטן | 11 דה פדרו | 12 לוקה | 13 ריקרדו | 14 אלבלדה | 15 רומרו | 16 מנדייטה | 17 ולארון | 18 סרג'יו | 19 צ'אבי | 20 נדאל | 21 לואיס אנריקה | 22 חואקין | 23 קונטרראס | מאמן: קמאצ'ו