ימאהה מוטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ימאהה מוטור
פרטי החברה
סוג: חברה ציבורית
שנת ההקמה: 1 ביולי 1955
משרד ראשי: שיזוקה-קן, יפן
מייסדים: גניצ'י קוואקאמי
אנשי מפתח: טאקאשי קאג'יקאווה
מוצרים עיקריים: אופנועים, טרקטורונים, מוצרים ימיים, גנרטורים חשמליים
שווי: 958 מיליארד ין יפני (2006)
הכנסה: 1,375 מיליארד ין יפני (2006)
רווח: 64 מיליארד ין יפני (2006)
עובדים: 39,381 (2006)
דף הבית: www.yamaha-motor.co.jp


ימאהה מוטור (Yamaha Motor Co., Ltd) היא חברה יפנית ליצור אופנועים, מוצרים ימיים, גנרטורים חשמליים ועוד. החברה הוקמה ב-1955 לאחר שגניצ'י קוואקאמי שהיה בנו של יושב ראש תאגיד ימאהה נתבקש להפריד את פעילות הייצור בתחום המנועים מייצור כלי הנגינה. שתי החברות הפכו מאז לישויות נפרדות, אך מעניין לציין שהסמליל של יצרנית האופנועים נותר זהה לזה של חברת האם וכך הוא קשור עד היום לעולם המוזיקה כשהוא מציג שלושה קולנים.

ימאהה היא יצרנית האופנועים השנייה בגודלה בעולם כיום, אחרי הונדה שמקורה גם כן ביפן. במרכז היפני מתוכננים ומיוצרים מדי שנה עשרות דגמי אופנועים המיועדים למכירה בשווקי בעולם. בנוסף, מתוכננים ולעיתים אף מיוצרים דגמים יחודיים בשווקים בעלי נפח מכירות גדול כדוגמת ארצות הברית, מזרח אסיה ואף איטליה.

כיום מייצרת ימאהה מגוון מוצרים רחב, אך לפי נתוני שנת 2006 רוב המכירות הן עדיין בתחום האופנועים (כ-55 אחוז), כשאחריו ממוקם התחום הימי (18 אחוז) ותחום המנועים (בעיקר גנרטורים, כ-17 אחוז). שאר המכירות הן בתחומים תעשייתיים אחרים כדוגמת מסוקים קלים בלתי מאויישים.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] תחילת הדרך

המחשבה לייצר מוצרים המבוססים על מנועים החלה עוד לאחר מלחמת העולם השנייה כשקוואקאמי חיפש שימושים לציוד המכני שנותר בימאהה ונועד לייצור מדחפים בזמן המלחמה. שנים של תכנונים ובדיקות הובילו להחלטה לייצר את ה-YA-1, אופנוע עם מנוע 125 סמ"ק, חד צילינדרי מסוג שתי פעימות. זה היה אופנוע בעל דמיון רב לאופנוע אחר בשם RT125 של היצרן הגרמני DKW. עד מהרה החל תהליך פיתוח עצמאי ותוך שנתיים כבר יוצר ה-YD-1 עם מנוע דו צילינדרי, דו פעימתי, בנפח 250 סמ"ק. ב-1960 החלה החברה בייצור סירות מנוע ומנועים לשימושים אחרים ובכך יסדה את העיסוק בתחומים המרכזיים שמלווים אותה עד ימינו.

כבר מתחילת דרכה משתתפת ימאהה במירוצי אופנועים וב-1962 היא זוכה באליפות יפן הראשונה בקטגוריות 250 ו-350 סמ"ק. שנה לאחר מכן היא מנסה את כוחה באופן סדיר ברמה העולמית במירוצי הגרנד פרי וב-1964 היא זוכה לראשונה באליפות עולמית בקטגורית ה-250, עם הרוכב הבריטי פיל ריד שמביא לה בשנות ה-60 של המאה ה-20 עוד ארבע אליפויות עולם.

ימאהה YA-1, מודל 1956
הגדל
ימאהה YA-1, מודל 1956

אופנועי המירוץ והאופנועים הסדרתיים שימאהה מייצרת בשנים אלו מבוססים כולם על מנועי ה-2 פעימות. בניגוד להונדה שמתמחה באותן שנים באופנועי ה-4 פעימות, ימאהה מתמחה ב-2 הפעימות ואף מכריזה ב-1964 על מנוע שתי פעימות המצויד לראשונה (באופנועים) במערכת אוטומטית לערבוב השמן בדלק. עד אז היה מקובל לערבב את השמן והדלק לפני מילוי מיכל הדלק. ב-1970, לאור דרישה גוברת מארצות הברית, השוק הגדול ביותר של ימאהה, היא מייצרת את ה-XS1. לראשונה זהו אופנוע עם מנוע 4 פעימות ובנפח גדול משמעותית של 650 סמ"ק, בהשוואה למקסימום של 350 סמ"ק עד אז. הכניסה לתחום מנועי 4 הפעימות הסתברה בדיעבד כמאוחרת מדי ובמשך כל שנות ה-70 לא מצליחה ימאהה להדביק את הפער מהונדה בתחום האופנועים בעלי המנועים הגדולים.

[עריכה] שנות השבעים

בשנת 1973 זוכה ימאהה באליפות העולם במוטוקרוס. כמה שנים לפני כן, היא מוציאה את אופנוע ה-DT1 250 סמ"ק, שהציג מאפיינים רבים של אופנועי שטח שעתידים היו לבוא. בכך ימאהה מציבה עצמה כמובילת מגמה בתחום אופנועי השטח. ב-1976 היא מציגה את אבי האופנועים הדו שימושיים לשטח ולכביש, ה-XT500 שמהווה מודל לאופנועים מסוגו אפילו עשרות שנים אחר כך. באופן מפתיע, מחליטה ימאהה לראשונה אצלה לצייד את ה-XT במנוע חד צילינדרי 500 סמ"ק, 4 פעימות. בעבר היה טיפוס מנוע כזה נפוץ מאוד באופנועי כביש, אך כשימאהה בוחרת בו, יצרנים אחרים כבר נוטשים אותו. ימאהה החליטה שאופי המנוע מתאים לאופנוע דו שימושי ובדיעבד הוכח שצדקה כשבהמשך נוצרה קטגוריה של אופנועים המחקים את המאפיינים הללו.

ב-1975 משיגה ימאהה את פסגת שאיפותיהם של כל מחלקות המירוץ של היצרנים היפנים. היא הופכת ליצרןהה הלא-אירופי הראשון שזוכה בקטגוריה הבכירה של מירוצי הגרנד פרי. למרות שבשנות ה-60 כבר זכו יצרנים יפנים באליפויות עולמיות, הם תמיד עשו זאת בקטגוריות הקטנות, ובכך תרמו לתפיסה בקרב ציבור הרוכבים שאופנועים בעלי נפח מנוע גדול הם מומחיות של יצרנים אירופיים בלבד. תפיסה זו חדלה מלהתקיים עת זוכה ג'אקומו אגוסטיני בתואר ה-500 האחרון שלו עם ימאהה. אליפות זו שוברת רצף אליפויות של 15 שנה בהן זוכה היצרנית האיטלקית אם וי אוגוסטה.


ב-1976 מוצג ה-XS750, אופנוע הכביש הראשון של ימאהה שמצליח להתמודד עם המתחרים בחזית אופנועי 4 הפעימות הגדולים. ימאהה בוחרת לבדל את עצמה בעזרת תצורה נדירה יחסית של 3 צילינדרים בשורה ועדיין מצליחה לספק ביצועי המנוע המשתווים למתחרים בעלי 4 הצילינדרים. הדגם נוחל הצלחה במכירות ומצרף את ימאהה באופן סופי לשורת היצרניות הנמצאות בחזית התחום.

ב-1977 מקימה ימאהה חברת בת אמריקאית לשיווק תכנון וייצור. באותה שנה מורידה ימאהה מפס הייצור את האופנוע ה-10 מיליון שלה. זה לקח לה 22 שנה, אך את 10 המיליון הבאים תייצר ימאהה תוך 5 שנים. באותה שנה גם מוצגת עבור השוק האמריקאי גרסת XS650 עם מאפיינים בסגנון הקאסטום. זה עדיין היה דו צילינדרי בטור, אך תוך כמה שנים תוציא ימאהה את ה-XV750 עם מנוע בתצורת V בזווית של 75 מעלות. הוא יועד להתחרות באופן ישיר בדגמי הרלי דייווידסון ונחל הצלחה שבמידה רבה הייתה אחראית למשבר שפקד את היצרן האמריקאי באותה תקופה.

ב-1979 משיגה ימאהה ניצחון במרוץ הראלי פריז-דקר הראשון. ה-XT500 שמשתתף שם מנצח גם בשנה שלאחר מכן ומביא את הפופולריות של הקטגוריה לשיאים חדשים ברחבי העולם. בסוף שנות ה-70 מתחיל גם תור הזהב של ימאהה במירוצי הגרנד פרי. בין 1978 ל-1992 משיגה ימאהה 9 אליפויות. שלוש של קני רוברטס (האב), שלוש של אדי לאוסון ושלוש של וויין רייני.

[עריכה] שנות השמונים

בתחילת שנות ה-80 כבר שלטו אופנועי ה-4 פעימות בשוק אופנועי הכביש הסדרתיים, וזאת בניגוד לאופנועי המירוץ שעדיין התבססו על מנועי 2 פעימות. ימאהה, שהייתה כאמור מומחית ל-2 פעימות מחליטה שטרם הגיע הזמן להעלמות אופנועי כביש מסוג זה, ומוציאה דגמים מעודכנים בדמות RD250LC ו-RD350LC, שהם בעלי מנוע שתי פעימות דו צילינדרי עם הספקים של עד 40 כ"ס. בתוספת למשקל קל של כ-140 ק"ג, מהווים אופנועים אלו אלטרנטיבה ספורטיבית לאופנועים הכבדים. בעקבות ההצלחה היחסית מגדילה ימאהה לעשות ואף מוציאה רפליקות של אופנועי המירוץ ובראשם ה-RD500LC מ-1984 שהיה חיקוי קרוב למדי לאופנוע ה-YZR500 של ימאהה בגרנד פרי. עם תצורת מנוע של V4, היה זה כנראה האופנוע הקרוב ביותר לאופנוע מירוץ שהוציא יצרן כלשהו. הנחה זו תקפה עד לימינו מכיוון שמיעוט המכירות של הדגם, שהיה מאוד לא נוח ולמעשה מסוכן לרכיבה בכביש הציבורי, הפכו אותו לאופנוע הכביש הדו פעימתי המשמעותי האחרון שימאהה תכננה.

ב-1985 מוציאה ימאהה את ה-V-Max. אופנוע קאסטום עם מנוע V4 בנפח 1200 סמ"ק וכ-145 כ"ס. השילוב המפתיע של קאסטום עם אחד מהספקי המנוע החזקים עד אז קונה לו קהל אוהדים נאמן והאופנוע מיוצר במשך יותר משני עשורים ללא שינוי. כמו כן, הוא אחראי במידה רבה להיווצרות קטגורייה בפני עצמה המכונה "פאוור קרוזרס". באותה שנה ימאהה גם מוציאה את ה-FZ750 שהיה אופנוע הכביש הספורטיבי הראשון שלה עם מנוע 4 פעימות. המנוע שהיה בתצורת 4 צילינדרים בשורה צוייד בחידוש טכנולוגי שימאהה כינתה "ג'נסיס" וכלל בין השאר 5 שסתומים לצילינדר. לצערה של ימאהה, סבל ה-FZ מתזמון הצגה גרוע מכיוון שבאותה שנה הוצג גם הסוזוקי GSX-R750 שבדיעבד הסתבר כאחד האופנועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של האופנועים המודרניים. עדיין, באופנוע זה הוצגו רבים מהמאפיינים של סדרות ה-FZR וה-YZF שעתידות לבוא בשני העשורים העוקבים.

במהלך השנים עושה ימאהה מספר נסיונות להשתלב גם בתחום המכוניות. היא אינה מייצרת מכוניות שלמות אלא מסתפקת בייצור מנועים עבור יצרני מכוניות שונים, ביניהם פורד ואף טויוטה. הקשר עם טויוטה נמשך מאז שנות ה-60 ומדי מספר שנים יצאו לשוק דגמי טויוטה, ספורטיביים בדרך כלל, שבהם הותקן מנוע של ימאהה. הקשר המתמשך עם טויוטה אף הביא לבעלות חלקית של טויוטה בימאהה בשנת 2000. מעבר לפיתוח המנוע בשלמותו, ימאהה גם סיפקה מפעם לפעם ידע בתחום כוונון הביצועים של מנועים ספורטיביים לחברות מכוניות שונות. ב-1989 היא החליטה להיכנס לראשונה לפורמולה 1 בתור יצרן מנועים. היא מצטרפת מדי שנה לקבוצה אחרת, וה-1992 ביחד גם ג'ורדן היא אף שותפה לפיתוח חלקי מכונית נוספים, אך חוסר ההצלחה מביא לסיום הנסיון תוך מספר שנים.

[עריכה] שנות התשעים ואילך

ב-1990 מוציאה ימאהה את האופנוע היפני הראשון בעל מערכת ABS, ה-FJ1200A (ב.מ.וו עושה זאת שנתיים לפני כן). ב-1992 הוצג ה-GTS1000 שהיה אופנוע תיור ספורטיבי עתיר טכנולוגיות חדישות. מבנה השילדה הייחודי בתצורת U והמיתלה הקדמי שבו הופרד ההיגוי מהשיכוך נתנו לאופנוע נופך עתידני, אך אי הצלחתו של הדגם הבהירה שהטכנולוגיות אולי הוצגו מוקדם מדי על אופנוע סדרתי ומקומן היה עדיין באופנועי תצוגה. מאז ימאהה לא חזרה לשווק אופנועים בעלי מיתלה קדמי שאיננו טלסקופי.

פייזר 1000, מודל 2006 (מכונה גם FZ1)
הגדל
פייזר 1000, מודל 2006 (מכונה גם FZ1)

לאחר מספר שנים בהן אופנועי הספורט של ימאהה אינם בולטים לטובה אל מול המתחרים, מוציאה החברה דגם ספורטיבי שמשנה מגמה בתחומו. בדומה ל-CBR900RR של הונדה מ-1992, גם ימאהה מוציאה כלי ספורטיבי בעל משקל קל מהמתחרים, אך בניגוד ל-CBR זהו גם אופנוע בעל מנוע חזק. ה-YZF-R1 שיצא ב-1998 שקל 177 ק"ג, סיפק 150 כ"ס וניחן במידות קומפקטיות שאפיינו אופנועים מקבוצות נפח קטנות יותר. המידות הקטנות ויחס ההספק/משקל שטרם נראה באופנוע סדרתי הושגו בין השאר תודות לסידור יחודי של תיבת ההילוכים יחסית לבלוק המנוע. ב-98 יוצאים גם דגמי שטח שמחוללים מהפכה בתחומם. ה-YZ400F וה-WR400F הם דגמי מוטוקרוס ואנדורו מקצועיים בעלי מנוע 4 פעימות. דווקא ימאהה שהוכיחה בעבר עליונות במנועי ה-2 הפעימות הייתה זו שסיימה את דרכם גם בתחום השטח המקצועי שעד אז היה מבוסס 2 פעימות. מכיוון שבראיית הביצועים מנועי 2 פעימות עדיין היו יעילים יותר, נדרש שינוי תקנוני כדי לקדם את מנועי ה-4 פעימות, ואכן החל מאותה עת הורשו מנועי 400 סמ"ק 4 פעימות להשתתף בקטגוריית ה-250 סמ"ק 2 פעימות של אליפות המוטוקרוס העולמית.

בשנת 2000 הוצג קטנוע ה- TMAX500 שכלל לראשונה מנוע קטנוע דו צילינדרי אוטומטי שאינו מוצב על הזרוע האחורית. רוב הקטנועים הציבו את המנוע על גבי הזרוע האחורית תוך פגיעה בהתנהגות הקטנוע, בעוד שהסידור של ה-TMAX היקנה לו התנהגות כביש ברמה המוכרת מאופנועי כביש. גם כמה שנים אחרי, ה-TMAX עדיין נחשב לקטנוע בעל התנהגות הכביש הטובה ביותר.

מאז זכייתה של ימאהה באליפות הגרנד פרי של 1992, היא חוותה 12 שנה של אכזבות בתחום. עם פתיחת עונת 2004 הקטגוריה הבכירה של הגרנד פרי, MotoGP, כבר מבוססת על מנועי 4 פעימות וימאהה עם ה-YZR-M1 עדיין נוחלת אכזבות. כדי לנסות ולשנות את המצב, היא מגייסת את אלוף העולם ב-3 השנים הקודמות, ולנטינו רוסי ומצליחה כנגד כל הסיכויים עם אופנוע נחות ביצועים לזכות בתואר האליפות. ההצלחה נמשכת גם ב-2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אופנועי ימאהה