אינטגרציה (חינוך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

אינטגרציה פרושה מהלך של מיזוג חינוכי בין תלמידים בני קבוצות חברתיות שונות, מיזוג חינוכי זה נקרא בשיח האמריקאי "דה-סגרגציה" (כלומר: ביטול ההפרדה). הקבוצות החברתיות יכולות להיות גזעיות, אתניות, חברתיות-כלכליות.

כפשוטה נתפסת האינטגרציה בחינוך כ"עירוב והפגשה של תלמידים הבאים משכבות סוציאליות או מקבוצות מוצא עדתיות שונות במסגרת לימודית משותפת- בית-ספר הטרוגני וכיתה הטרוגנית". באינטגרציה מדובר על קבוצות עדתיות, קבוצות חברתיות-כלכליות, קיימת גם אפשרות של חלוקה לפי כישורים והישגים לימודיים.

תוכן עניינים

[עריכה] מדיניות אינטגרטיבית בישראל ובעולם

בעיית האינטגרציה בחינוך כרוכה בסוגיה של הגדרה ושל מדיניות כאחת, שטרם נמצא לה פתרון. רק מדינות מעטות בעולם אימצו את האינטגרציה ברפורמות החינוכיות שלהן, ובעיקר ארצות הברית וישראל עשו כך באופן כוללני ומערכתי. בבריטניה למשל, לא הייתה מעולם אינטגרציה כפויה, אף שבתי ספר מקיפים הם נפוצים למדי. בארצות הברית מתייחס המונח אינטגרציה לעירובם של ילדים מקבוצת אתניות או גזעיות שונות, החייבים מכוח החוק ללמוד יחד באותו בית-ספר או באותה כיתה. בישראל אמורה האינטגרציה להתרחש בין בני קבוצות שאין ביניהן הפרדה אתנית או חברתית גלויה כמו בארצות הברית. שלא כמו בארצות הברית, בישראל האינטגרציה נעשתה בתוך הציבור היהודי בלבד ובמידה מסוימת מאוחר יותר בתוך הציבור הערבי.

[עריכה] אמצעי או מטרה

נהוג לזהות שתי גישות עיקריות הקשורות למושג האינטגרציה. גישה אחת רואה באינטגרציה מטרה חברתית בפני עצמה. לעומת זאת, יש המציגים את עיקר חשיבותה של האינטגרציה בחינוך כאמצעי להשגת יעדים שונים, במישור הלימודי, הפסיכולוגי והחברתי והכלכלי העתידי. כאמצעי להגשמתן של מטרות, שואפת האינטגרציה להרכיב כיתות בעלות הרכב אופטימלי או יעיל, שיביא למירב התפוקות החינוכיות.

[עריכה] האינטגרציה בישראל

בתאריך 29.7.68 החליטה הכנסת ברוב קולות : (69 בעד, 3 נגד,18 נמנעים) לקבל את הצעת הוועדה הפרלמנטרית לבחינת מבנה החינוך היסודי והעל- יסודי בישראל על כל סעיפיה. בכך הפכו הצעות הועדה הפרלמנטרית בראשותו של ד"ר רימלט להחלטת הכנסת שעל פיהם הופעלה הרפורמה במבנה החינוך.

המטרות העיקריות שלשמן נעשה השינוי היו:

  1. העלאת רמת ההוראה וההישגים הלימודיים והחינוכיים בכל שלבי החינוך.
  2. הפחתת הפער הקיים כיום בין ילדי ישראל ברמת ההשכלה והסיכויים להשתלב בחברה ובמשק מתקדם.
  3. הפגשת הילדים מכל השכבות, בניהם של יוצאי הורים מכל ארצות המוצא, במסגרות לימודים משותפות. (הכנסת, 1971).

בדברי הסיכום שלו אמר ד"ר רימלט: "....אותם חברים שהצביעו בעד הרפורמה ידעו שהם לא עושים דבר לנצח או לדורות, אלא הם מקדמים את מפעל החינוך. וכדי שמפעל החינוך יוכל להתקדם, אסור לדעתי להנציח מסגרות, נכון שעצם הפשרת קיפאון של מסגרות אין בו שינוי תכנים- המסגרת עצמה לא קובעת, אבל מצד שני אי אפשר לשנות תכנים ויעדים אם המסגרות קבועות ואינן משתנות". מטרות אלו נוסחו באופן דומה במסמך ההנחיות של משרד החינוך לביצוע הרפורמה.

הרפורמה המבנית שיצרה את חטיבת הביניים כשלב מתווך בין בית הספר היסודי לחטיבה העליונה של בית הספר העל-יסודי, וההחלטה לאמץ במסגרתה מדיניות של אינטגרציה, הפכה בפועל את חטיבת הביניים למוקד ההפעלה של המיזוג המכוון, ויצרה זיהוי מוחלט בין הרפורמה לאינטגרציה בשיח הציבורי והחינוכי.

[עריכה] היישום ההדרגתי של הרפורמה

בנאומו בכנסת אמר שר החינוך והתרבות זלמן ארן ביום 29.7.68: "אני מציע לכנסת לאשר את המלצות הועדה הפרלמנטרית שביצוען ההדרגתי יימשך כמה שנים ויתרום תרומה היסטורית להאדרת החינוך במדינת ישראל". השר לא נקב במספר השנים שלדעתו יעברו עד אשר תושלם הרפורמה במלואה. היעדר חוק מחייב גרם ליישום הרפורמה בהדרגה, בקצב שהיה איטי מהמצופה. בשנת הלימודים הראשונה ליישום הרפורמה (1968-1969), הוקמו 8 חטיבות ביניים שכללו 8% מתלמידי ז'-ח', בשנת הלימודים 1973-1974 למדו רק 30% מהתלמידים בחינוך העברי במסגרת של חטיבת ביניים.

בשנים הראשונות הופעלה הרפורמה בעיקר בעיירות הפיתוח שראו ביישומה הזדמנות לבסס את מערכת החינוך. בשנות השמונים, בייחוד במחצית השנייה שלהן, חל צמצום ניכר בקצב גידול יישום הרפורמה (פחות מ- 1% לשנה), בתחילת שנות התשעים חל גידול בקצב הפעלת הרפורמה ויישומה בערים שעד כה התנגדו לה (למשל: נתניה, חולון, בת-ים באר-שבע). בשנים אלו האינטגרציה כבר לא הייתה העניין המרכזי ביישום הרפורמה. המקומית ולפתח חינוך על יסודי שברובן לא היה קיים. בתחילה יושמה הרפורמה על פי עקרון "ההתנגדות הקלה" , כלומר, בישובים או בשכונות שלא הייתה בהן התנגדות ציבורית למהלך והאינטרס שלהם חייב מהלך זה.


[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים