ניסוי בנדורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניסוי בנדורה הוא ניסוי בתחום הפסיכולוגיה שערך הפסיכולוג אלברט בנדורה עם שתי שותפות נוספות בשנת 1961. הניסוי נועד לאשש את תאוריית הלמידה החברתית, אולם הוא גם מוכיח בדרך כלשהי את השפעת תוכניות הטלוויזיה על האלימות בקרב ילדים. תוצאות הניסוי מאששות את הטיעון כי ישנו קשר סיבתי בין צפייה בטלויזיה לבין הפגנת אלימות וכי ילדים מחקים התנהגות שהם צופים בה. אם ילדים רואים כי האלימות משתלמת הם דוגלים בה ואם הם רואים כי היא מביאה לידי עונש ותגמול שלילי, אזי הם נרתעים ממנה.
[עריכה] מהלך הניסוי:
חלק ראשון, שלב ראשון:
בחלקו הראשון של הניסוי, חילק בנדורה קבוצת ילדים לשתי קבוצות, לשתיהן נתן לצפות באדם בוגר (במציאות, בטלוויזיה, כדמות מצוירת בסרטון, גבר או אישה) העושה שתי פעילויות שונות בחפצים דומים. קבוצת ילדים אחת צפתה באדם בוגר המכה בובה (נחום-תקום או bobo doll) ומקלל אותה, וקבוצת ילדים שנייה צפתה באדם בוגר המסדר צעצועים בשלווה.
שלב שני:
בנדורה איחד את שתי קבוצות הילדים והכניס אותם לחדר מלא בצעצועים ובובות. אחר החלו בשיטות שונות להרגיז את הילדים עוד ועוד ורשמו את תגובותיהם.
תוצאות:
רמת התוקפנות של הילדים שהשתייכו לקבוצה שצפתה באדם הבוגר שהפגין אלימות הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי מקבוצת הילדים האחרת. חלקם אף שבו על מעשיו של אותו אדם, היכו בבובות והשמיעו צעקות כמוהו.
חלק שני, שלב ראשון:
בחלקו השני של הניסוי, חילק בנדורה קבוצת ילדים לשלוש קבוצות, לשלושתן נתן לצפות באדם בוגר שמתייחס לבובות בתוקפנות יתרה מלבד הבדל יחיד:
- קבוצת ילדים אחת צפתה באדם בוגר שמתייחס לבובות בתוקפנות יתרה וזוכה בשל כך לכיבוד קל, מעין חיזוק חיובי לפעולותיו.
- קבוצת ילדים אחת צפתה באדם בוגר שמתייחס לבובות בתוקפנות יתרה, אך זוכה להתעלמות ותו לא. כלומר, לא מקבל חיזוק חיובי ואף לא יחס שלילי לפעולותיו.
- קבוצת ילדים אחת צפתה באדם בוגר שמתייחס לבובות בתוקפנות יתרה וזוכה בשל להערות ואיומים שיחדל מכך ומיד, מעין התייחסות שלילית לפעולותיו.
שלב שני:
בנדורה איחד את שלוש קבוצות הילדים והכניס אותם לחדר מלא בצעצועים ובובות. אחר החלו בשיטות שונות להרגיז את הילדים עוד ועוד ורשמו את תגובותיהם.
תוצאות:
הובחנו שלוש דרגות של תוקפנות:
- אצל הילדים שצפו באדם האלים שזכה לחיזוק חיובי על התנהגותו, היו גילויי תוקפנות קשים יותר מאשר אצל שתי קבוצות הילדים האחרות.
- אצל הילדים שצפו באדם האלים שזכה ליחס ניטרלי מצד הסביבה על התנהגותו היו גילויי התוקפנות קשים פחות מאשר אצל הקבוצה שצפתה באדם האלים שזכה לחיזוק חיובי על התנהגותו, אולם קשים יותר מאשר אצל הקבוצה שצפתה באדם האלים שזכה ליחס שלילי על התנהגותו.
- אצל הילדים שצפו באדם האלים שזכה ליחס שלילי על התנהגותו, היו גילויי תוקפנות קשים פחות מאשר אצל שתי קבוצות הילדים האחרות.
הסקת מסקנה:
מדרך תגובתם של הילדים אפשר להסיק כי לילדים הנחשפים לאלימות יש פחות אמפתיה לסבלם של אחרים. לעיתים, סבלם של אחרים אף מגביר אצלם את התוקפנות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- (Bandura, Ross & Ross (1961 - המאמר המקורי של בנדורה ושותפותיו כפי שפורסם ב-Journal of Abnormal and Social Psychology.

