V-1
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
V-1 - הטיל המונחה המבצעי הראשון בעולם. פותח על ידי חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה, והיה בשימוש מיוני 1944 עד מרץ 1945. שימש בעיקר לתקיפת הערים לונדון (בבריטניה) ואנטוורפן (בבלגיה). הטילים שוגרו ממגלשים מיוחדים בחופי צרפת והולנד, ונודעו בכינוי "פצצה מעופפת". בסוף 1944 החל השימוש בטילי ה-V-2, המתקדמים יותר.
הטיל תוכנן על ידי המהנדסים רוברט לוסר ופריץ גוסלו, בשם המקורי FI-103. הורכב בו מנוע סילון פשוט, מהירותו המירבית הייתה 630 קמ"ש וטווח הטיסה שלו היה 250 ק"מ. אורכו היה 8 מטר, מוטת כנפיו 5.4 מטר, גובהו 1.4 מטר ומשקלו 2.2 טון. הוא טס בגובה של בין 100 ל-1000 מטר, ונשא ראש קרבי במשקל של 850 ק"ג. הטיל תוכנן בפשטות, כדי להתאים לייצור המוני. מערכת ההנחייה כללה טייס אוטומטי ששלט על כיוון, גובה ומהירות.
טיסות הניסוי הראשונות נערכו בתחילת 1942, באזור פינמונדה (צפון-מזרח גרמניה, לחוף הים הבלטי). גרסאות מאויישות של הטיל נבנו, כדי לבחון את בעיות התכנון בעזרת טייסי ניסוי. הבולטת בהם הייתה הטייסת חנה רייטש.
השיגור המבצעי הראשון נערך ב-12 ביוני 1944. בעלות הברית הפציצו את אתרי השיגור מדצמבר 1943, והצליחו ליירט טילים רבים בעודם באוויר. היעד המקורי והעיקרי של הטילים היה העיר לונדון, בירת בריטניה, לדרישתו של אדולף היטלר. בעקבות תקיפות בעלות הברית, הפך נמל העיר אנטוורפן בבלגיה ליעד נוסף.
כ-30 אלף טילים נבנו, וכ-10,000 מהם שוגרו לעבר בריטניה. כ-4,000 מתוכם פגעו באזור לונדון. כתוצאה מפגיעות הטילים, נהרגו כ-5,500 אזרחים.
אחרי המלחמה, צבאות ארצות הברית וברית המועצות ערכו ניסויים בטילים. חיל הים האמריקני פיתח גרסה של הטיל לחימוש צוללות (KGW-1).

