שושנה שרירא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
שושנה שרירא (10 במרץ 1917 - 2003), סופרת ועיתונאית חלוצית. נולדה בקוביליאקי שבאוקראינה. אביה היה הסופר, המחנך וחוקר המקרא שמואל שרירא (שרייר). עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1925 וגדלה בתל-אביב. סיימה את הגימניסה נורדיה בתל-אביב, ולמדה ספרות, בלשנות ופסיכולוגיה חינוכית בקינגס קולג' באוניברסיטת לונדון.
התפרסמה בשנת 2001 כאחת מהאנשים יוצאי הדופן במאה ה- 20 מתוכם 2000 סופרים, על ידי המרכז הביוגרפי הבינלאומי של קמברידג', אנגליה. ערך על שמה מופיע בכרך חגיגי של המרכז, וכן ב- Who is Who בספרות ובשירה.
עם שובה ארצה השתקעה בתל אביב ועבדה 16 שנים כחברת מערכת ועיתונאית-אשה השנייה בארץ (הראשונה הייתה ברכה חבס), בעיתון "הבוקר". שמות עט במערכת "הבוקר" ש. שני, ש.ש., ש.
ילדות ברחוב "החול" שנקרא כיום רחוב "הרב קוק" בתל אביב. לאחר הגרלת המגרשים של אזור כיכר דיזנגוף והקמת שכונת כרמליה התגוררה המשפחה ברחוב תל-חי פינת עין חרוד בת"א. משנת 1962 מגורים ברחוב בצלאל בצפון הישן. מגורים נוספים ושייכות לקריית האומנים בצפת 1957 – 1975.
חברות באגודת הסופרים ובארגון PEN העולמי.
נישאה ב- 1941 לאריאל כהן רו"ח וצייר. לשניים נולדה בת בשם אילת.
[עריכה] ספריה:
- "היאור הירוק" – 1947, קובץ סיפורים בהוצאת מ. ניומן
- "לחם האוהבים", רומן מנקודת מבטו האישית והאנושית של לוחם במלחמת-השחרור. תחילתו בתקופת המאבק עם הבריטים והעלילה נמשכת לתקופה שלאחר קום המדינה ומיזוג הגלויות - הוצאת דביר 1957. (פרס קסל לספרות של יהדות מקסיקו 1958)
- "שערי עזה", רומן מחיי השתרשותה של משפחה מעדות המזרח בישוב ספר בארץ בתקופת מבצע סיני, בהוצאת עם עובד - 1960, (פרס אושיסקין לספרות 1960, ירושלים)
- ספר ילדים "למי, למי, למי? – 1972 ספריית דן חסכן בהוצאת עם עובד. יומנה של תלמידת כתה ד' בבי"ס תל אביבי. הומור שובב וביקורת חצופה מעט כלפי עולם המבוגרים
- "בזכות עצי התאנה" – 1971, קובץ סיפורים בהוצאת עקד, עטיפה ורישומים מצפת, אריאל כהן ז"ל, בעלה.
- "אלמני הקש הצהובים"- 1979, קובץ סיפורים: מאה שנות חיים בתל אביב על דרך ההומור, הדימיון והפיוט. 70 שנה במציאות ועוד שלושים במדומה. בהוצאת יחדיו בשיתוף אגודת הסופרים. רישום עטיפה: אריאל כהן
- השתתפות בקובץ סיפורי נשים עד קום המדינה: "שאני אדמה ואדם" – 2003, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה, בעריכת פרופ' יפה ברלוביץ.
[עריכה] תרגומיה:
- "נתיבים בתוהו" לג'יימס הנלי – הוצאת צ. ליינמן, 1946 .
- "אהבה וגאוה" לג'יין אוסטין – 1952 בהוצאת מ. ניומן.
- ערכה חוברת "אודים", יומנים ושירים של "ילדי טהרן", ניצולי שואה, מתורגמים מאידיש.
סיפוריה ומאמריה בביקורת תאטרון וספרות ראו אור בעיתונות היומית, בכתבי העת ובמאספים, עד יומה האחרון.
[עריכה] מחקרים אקדמיים שנערכו על יצירתה הספרותית:
- ראובן קריץ, "הסיפורת של דור המאבק לעצמאות" 1978. (מתוך סיפוריה שנדפסו מונה ראובן קריץ כ- 50 סיפורים שהודפסו עד שנת 1947 שלא כוללים את רוב כתיבתה ב"הבוקר").
- ראובן קריץ ואורי קריץ, "סיפורי הקיבוץ 1975 – 1950" כרך שני, יצא לאור ב- 1997.
- אבנר הולצמן, "אנשים אחרים הם": דיוקנה של שארית הפלטה בסיפורת של דור תש"ח

