אבעבועות שחורות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבעבועות שחורות (באנגלית: Smallpox) היא מחלה הנגרמת על-ידי הנגיף Variola major. זהו הנגיף הגדול ביותר הידוע לאדם, והוא עובר מאדם לאדם דרך האוויר, בעיקר בחורף ובתחילת האביב; נגיף האבעבועות השחורות קטל ככל הנראה יותר בני אדם מכל מחלה אחרת בהיסטוריה. זו גם המחלה היחידה עד כה (2006) שהאנושות הצליחה כנראה להכחיד.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני המחלה
המחלה מועברת באמצעות תרסיס - טיפות קטנות הנפלטות ממערכת הנשימה. לאחר חשיפת דרכי הנשימה לנגיף, נמשך זמן הדגירה שלו בגוף כשבועיים. בזמן זה משכפל הנגיף את עצמו בתאי החולה, כשהוא משתמש בחלבונים העצמיים של התאים. המחלה בתחילתה דומה לכל מחלה ויראלית אחרת ומאופיינת בעליית חום הגוף, אפיסת כוחות וחולשה כללית, כאבי ראש וכאבים באיברים שונים. לאחר מכן מתפתחת פריחה בצורת נקודות אדומות זעירות על העור, פריחה שהופכת תוך פחות משבוע לשלפוחיות צורבות ומגרדות, אשר מזדהמות, מתמלאות מוגלה, מתקשות ויוצרות במקרה הטוב גלדים וצלקות כשהשלפוחיות נושרות. במקרה הרע אין החולה מגיע כלל לשלב זה, כשהוא נפטר על פי רוב בתוך שלושה עד חמישה ימים לאחר הופעת השלפוחיות, עקב דימומים בדרכי הנשימה או במערכת העיכול, מהתקף לב או מזיהום כללי ואלח דם. לבני המזל שנותרים בחיים לוקח זמן ארוך - בין חודש ועד שלושה חודשים - כדי להבריא לחלוטין.
למחלת אבעבועות שחורות יש ריח אופייני, חד וחריף אשר צורב את האף ושאי אפשר לטעות בו. רוב החולים יהיו מכוסים לחלוטין, מכף רגל ועד ראש, כולל מתחת הציפורניים, בשלפוחיות גדולות, שלאחר זיהומן נעשות עגולות וקשות והופכות את צבע עורו של החולה לשחור (כאן טמון, אגב, ההבדל בין מחלה זו ובין אבעבועות רוח; באבעבועות רוח נדירה מאוד האפשרות לשלפוחיות על כפות הידיים והרגליים). אין כל דרך להילחם במחלה ואין לה כל טיפול מלבד בידוד החולים כדי למנוע הדבקת אנשים בריאים.
התמותה גבוהה מאוד, בעיקר עקב העובדה שהשלפוחיות והזיהום מופיעים בבת אחת, בניגוד למחלה הקלה בהרבה, אבעבועות הרוח, שבה מופיעות בגלים שלפוחיות קטנות יותר. גיל שלפוחיות שונה וריכוז דלקת קטן יותר מאפשרים למערכת החיסון של הגוף להתמודד בהצלחה עם אבעבועות רוח, שלא כמו באבעבועות שחורות. השלב המידבק ביותר של האבעבועות השחורות הוא בשבוע הראשון למחלה, בו ריכוז הנגיפים ברוק גבוה במיוחד; דיבור פשוט, במהלכו ניתזים רסיסי רוק זעירים, הוא הגורם העיקרי להדבקת אנשים נוספים. הנגיפים שחדרו לגוף דרך האוויר משתרשים בעיקר בריריות האף והפה, ומשם דרכם קצרה אל קשרי הלימפה שבהם הם מתרבים ודרכם מתפשטים לכל חלקי הגוף, כשבסופו של דבר הם מתרבים בעיקר במח העצמות ובטחול. רק לאחר כשבוע ימים מתפשט הנגיף בכל תאי הגוף דרך הדם, כשלהתפשטות זו נלווים תחושה כללית רעה, עליית חום ושאר הסימנים הידועים.
חלק ניכר מבני האדם שחלו במחלת האבעבועות השחורות נפטרו. המחלה גרמה למותם של מאות מיליוני בני אדם לאורך ההיסטוריה. הנותרים בחיים נשארו נכים, מצולקים ומעוותים. המחלה הצדיקה את השמות שבהם כונתה: "האש הגדולה" "מלאך המוות" ועוד כהנה וכהנה שמות דומים. תיעוד ראשון למחלה נעשה לפני למעלה מ-3,000 שנים כשהייתה התפרצות במזרח התיכון בכלל ובמצרים בפרט, כשפרעה, רעמסס החמישי, נפטר מהמחלה בשנת 1157 לפנה"ס. סימני המחלה אגב, מצויים עד היום על המומיה שלו.
[עריכה] גילוי החיסון
נגד מחלות ויראליות לא קיימת תרופה, מלבד מערכת החיסון של האדם, אשר תוך כדי התגוננותה מייצרת תאי זיכרון ונוגדנים כנגד הנגיף, כמו גם נגד כל מיקרואורגניזם זר ותוקפן אחר. כיוון שמערכת החיסון חייבת להיות במיטבה כדי שתמלא את תפקידיה, הרי שבדרך-כלל, עקב סיבות שונות, אין מערכת החיסון מצליחה במשימתה ושיעור התמותה גבוה ביותר בעיקר אצל הקטנים והחלשים. לפיכך, מכיוון שלא קיימת תרופה, הרי שהמחסום היחיד בפני מחלת האבעבועות השחורות הוא תרכיב החיסון ויצירת נוגדנים כנגד הנגיף, שיפעלו נגדו בטרם יגרום לנזק. אלפי שנים נדרשו בטרם החל השימוש בחיסונים.
בסין, במאה ה-11, הורכב ככל הנראה החיסון הראשון בהיסטוריה: שלפוחיות שהתקשו ונשרו מחולים נתחבו לחוטמם של ילדים. על דרך מניעה זו למדה אשת השגריר הבריטי בתורכיה, מארי ווטרלי מונטגיו, ששרדה את המחלה ובשנת 1717, למרות התנגדות הרופאים, שכנעה את המלכה קרוליין לחסן את ילדי משפחת המלוכה בשיטה זו.
אלא שתגלית החיסון רשומה בהיסטוריה על שמו של רופא כפרי בריטי, אדוארד ג'נר, אשר שם לב, לפי האגדה, שהיחידים שהצליחו לעבור את המחלה שלמים ובריאים פחות או יותר, היו החקלאים, ובעיקר מגדלי הבקר. ג'נר הבחין שמגדלי הבקר אשר חלו באבעבועות שחורות עברו את המחלה בצורה קלה וחסרת משמעות מבחינה רפואית; אומנם הופיעו אצלם מספר שלפוחיות מועט, אולם אלה חלפו מבלי להשאיר עקבות כמעט, וזאת בניגוד לשלפוחיות שכיסו את גופם של אלה שלקו במחלה האלימה.
במשך למעלה מעשרים שנה חקר ג'נר את התופעה, עד שהבין בסופו של דבר שהמחלה על שתי צורותיה הייתה ככל הנראה שתי מחלות שונות. הסתבר לו שהמחלה שבה חלו האיכרים הייתה דווקא מחלת אבעבועות אחרת, אבעבועות הפרות, שמשום מה, לאחר תחלואה בה, נמנעה מהחולה פגיעה על-ידי המחלה הקשה. את הסיבה הוא כמובן לא ידע, אולם מתוך ההבנה הזו ומתוך הידיעה שאנשים נדבקים כאשר הם באים במגע עם נוזלי השלפוחיות, נכנסה לתודעתו של ג'נר שאין צורך לחכות להידבקות הטבעית של האדם מהפרה ואפשר לזרז את ההידבקות במחלה הקלה, וכך להגן על הנדבק מפני המחלה הקשה. מי שחולה באבעבועות הבקר לא יחלה באבעבועות שחורות, הבין ג'נר והוציא בשנת 1796 את החיסון הראשון בעולם לדרך, חיסון כנגד אבעבועות שחורות. כאנקדוטה, מעניין לציין שבשל העובדה שהחיסון הראשון בעולם נעשה על-ידי נגיפים הגורמים לאבעבועות אצל פרות, נקראים כיום החיסונים בלעז Vaccination על-שם המילה הלטינית Vacca ("פרה").
[עריכה] המחלה במאה העשרים
וכך, מאז אותם ימים, החלו מתחסנים בני האדם כנגד מחלת האבעבועות השחורות. בנוסף, מכיוון שמחלת האבעבועות השחורות היא מחלה הפוגעת אך ורק בבני אדם ואין לה מאכסן בין יתר בעלי החיים, הוחלט באמצע המאה ה-20 לחסן בצורה אגרסיבית את כל בני האדם בעולם בכדי להכרית את המחלה מעל פני האדמה, כדי שלא יהיה אף לא אדם אחד שימשיך לקיים את אפשרות המחלה וההדבקה. כך נעשה החיסון העולמי, עד שבשנת 1972 הופסק מתן תרכיבי החיסון בארצות הברית ואח"כ גם בארצות נוספות, עקב היעלמות המחלה שם, כשהוא נמשך רק במדינות ואזורים מועדים לפורענות. מבצע החיסונים האגרסיבי הכלל-עולמי גרם בסופו של דבר להיעלמות הנגיף מעל פני האדמה, מלבד שתי מעבדות יחידות, אחת במרכז לפיקוח מחלות (CDC) בארצות הברית והשנייה במעבדות וקטור ברוסיה, אשר המשיכו באופן רשמי להחזיק בנגיף למטרות מחקר.
החולה האחרון במחלה, עובד בית חולים בשם עלי מאלין שחלה באופן טבעי, זוהה בשנת 1977 בסומליה שבאפריקה ושרד את המחלה. הקורבנות האחרונים הידועים של אבעבועות שחורות מתו שלא על-ידי הידבקות טבעית, בברמינגהם שבבריטניה, בעת ניסוי בלתי מאושר שעשה מיקרוביולוג בשם הנרי בדסון; עקב תקלה דלפה דרך צינורות האוורור כמות קטנה של נגיפים אשר הספיקה כדי לגרום למחלתה ומותה של צלמת רפואית, ג'נט פרקר, מהקומה ממעל. בדסון התאבד עוד לפני שפרקר נפטרה. שנה אחר כך, לאחר שהוברר סופית שאין יותר אפילו לא עוד חולה אחד בכל רחבי העולם ומתוך שכך, גם אין נשאים ולא תיתכן יותר המחלה, התכנסה בז'נבה שבשווייץ ועדה מטעם ארגון הבריאות העולמי לטכס חתימה על מגילת קלף אשר עליה כתוב בחמש שפות: "אנו חברי הוועדה העולמית... מאשרים שהאבעבועות השחורות נעקרו מהעולם". וכך, בתאריך 9.12.1979, כמעט מאתיים שנים לאחר שנעשה החיסון הראשון בידי אדוארד ג'נר, המליץ ארגון הבריאות העולמי על הפסקת החיסון בעולם כולו. בשנת 1979 או 1980 נעשה החיסון האחרון של אזרחים בעולם, בעוד שחיסון אנשי צבא נמשך עוד שנים מספר.
[עריכה] שימוש למטרות צבאיות
והנה לאחר שנעלמה המחלה, יש מי שמנסים להעלותה באוב כדי שתשמש נשק ביולוגי אימתני ואכזרי. תרחיש אפוקליפטי זה עלול להתממש לאחר שבשלהי המאה ה-20 התקיים ויכוח בין מדענים, האם להשמיד את הנגיפים שבמעבדות בארצות הברית וברוסיה. אלה שהתנגדו לכך טענו שאין זכות בידי האדם להשמיד במכוון אף יצור, ואפילו יהיו אלה וירוסים מזיקים; והנה למרות הכל, מתברר ככל הנראה שהוויכוח שניטש היה ויכוח סרק. מסתבר שבמטרה לעשות בו שימוש כנשק ביולוגי מחזיקים בנגיף קרוב לוודאי גם מדינות וגופים נוספים. היות ולמעלה מעשרים שנה אין נעשים יותר חיסונים ומכיוון שכך למעלה ממחצית בני האדם בעולם כלל אינם מחוסנים (וגם אצל אלה המחוסנים אין וודאות שהחיסון יעיל עדיין), הרי שהפוטנציאל הצבאי ההרסני של הנגיף גדול ביותר.
שימוש צבאי בלתי-מכוון, ככל הנראה, נעשה בנגיף לפני כחמש מאות שנה כשצבא ספרדי זעיר בן 600 חיילים בפיקודו של קורטז ו--200 אנשים בפיקודו של פיזארו, גרם להדבקת הילידים באמריקה באבעבועות שחורות והביא לתמותת מיליוני בני אדם מהאימפריות של האינקה והאצטקים עקב החסינות הלקויה של גופם וחוסר העמידות בפני הנגיף, אשר לא היה ידוע להם מעולם. פגיעה ויראלית זו הביאה לתבוסתם המוחלטת, תוך כדי אובדן של תשעים אחוזים מבני אמריקה בתוך מאה שנים.
שימוש צבאי מכוון בנגיף, לעומת זאת, נעשה בשנת 1763 על-ידי סר ג'פרי אמהרסט וקולונל הנרי בוקה בעת מצור שצרו אינדיאנים על מצודתם באוטווה שבקנדה, כשנלקחו לכאורה כשלל כמה שמיכות נגועות לפי מקור אחד, או שניתנו כמתנה לפי מקור אחר. כך או כך גרמו השמיכות למגפה שהכחידה למעלה ממחצית האוכלוסייה האינדיאנית בסביבה.
מנות החיסון המצויות כיום בעולם בכלל ובישראל בפרט מועטות מאוד וייצורן לוקח זמן ארוך מאוד ואפילו שנים. לפיכך, בכדי לחסן את כל תושבי ישראל, למשל, יש להיערך ברמה עולמית ולייצר תרכיבי חיסון נוספים בעולם כולו. עם זאת, בכדי להעמיד דברים בפרופורציה, חשוב להבין שלמרות שכדאיות השימוש באבעבועות שחורות כנשק ביולוגי עולה לכאורה על כלי נשק אחרים, עקב העובדה שאין תרופה כנגד וירוסים, הרי שכדאיות זו דווקא נמוכה מאוד עקב החשש להדבקה עצמית של התוקף; בפני הנגיף לא ניצבים גבולות, ובסופו של דבר יסבול גם התוקפן מתוצאותיה הקשות של מחלת האבעבועות השחורות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על המחלה באתר משרד הבריאות
- אבעבועות שחורות - המחלה המידבקת הראשונה שהוכחדה מהעולם. מאת דרור בר ניר אתר גלילאו
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.

