המחתרת הצ'כית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המחתרת הצ'כית (Československý Protinacistický Odboj) במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה מצומצמת יחסית, בעיקר עקב התנגדות רשמית קטנה מאוד ומדיניות גרמנית שדיכאה אירועי התנגדות והשמידה קבוצות מחתרתיות. חוקרים העוסקים בצ'כוסלובקיה בזמן מלחמת העולם השנייה הגיעו להסכמה כי הצ'כים "למדו יותר להסתגל מאשר להתנגד".
בימיה הראשונים של המלחמה, האוכלוסייה הצ'כית הטילה חרם על תחבורה ציבורית וקראה לארגון פעולות מחאה נרחבות.
לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה ב-1939, צ'כים אשר התנגדו לשלטון הגרמני התלכדו למנהיגות המרכזית של התנגדות מבית, הארגון הידוע לרוב בשם ÚVOD. מי שהנהיג את אובו"ד היה הנשיא הצ'כוסלובקי אדווארד בנש, שפיקד על הפעילות המחתרתית בשבתו בממשלה הגולה בלונדון. אובו"ד התמקדה בעיקר ביצירת רשתות ושירותי מודיעין, אשר פעלו בקנה מידה קטן יחסית, כמו גם הפצה תקשורתית בבית-הדפוס המחתרתי. מטרתה הייתה ליצור ממשלת צללים עד אשר תשוחרר צ'כוסלובקיה.
תחת אובו"ד קמו מספר קבוצות שמאליות בהשקפותיהן, שכללו בעיקר חיילים לשעבר בצבא הצ'כוסלובקי. כמו כן, המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה (KSČ) דאגה ליחסים עם ברית המועצות וסיוע. אף-על-פי שלא הייתה חלק רשמי מאובו"ד ושמרה על עצמאות ארגונית, המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה קראה לכל המפלגות האנטי-פאשיסטיות לאחד את פעולותיהן. למרות זאת, גורלה היה זהה לזה של אובו"ד.
שיא הפעילות והפרסום של אובו"ד בא עם רצח הרייכספרוטקטור (Reichsprotektor, "מגן מטעם המדינה") של הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה - כפי שנקראה צ'כיה הכבושה בפי הגרמנים - ריינהרד היידריך, ב-27 במאי, 1942, שבאופן פרדוקסלי, היה גם סופה של אובו"ד. מבחינות רבות, סופה של אובו"ד נצפה עוד מתחילת כהונתו של היידריך בסתיו 1941. שכן עד סוף ספטמבר של אותה שנה דאג היידריך למעצרם של כל חברי אובו"ד כמעט, ואף עלה בידיו לנתק את הקשר בין אובו"ד ללונדון.
בדצמבר 1941 אומנו שני לוחמי המחתרת - יוזף גבצ'יק ויאן קוביש - בבריטניה כחלק ממבצע אנתרופואיד, ולאחר מכן הוצנחו בצ'כיה. הם ארבו למכוניתו של היידריך והטילו פצצה. היידריך נפצע ומת מפצעיו ב-4 ביוני.
בתגובה למבצע אנתרופואיד, פעלו הנאצים להשמדת תנועת המחתרת הצ'כית לאחר 1942. הנאצים ביצעו פעולת נקם זוועתית ומחקו כליל מעל פני האדמה את הכפרים לידיצה ולז'אקי, ואף רצחו באופן שיטתי את התושבים (מעט מאוד מהנשים אשר נשלחו למחנות העבודה שרדו, וחלק מן הילדים נשלחו לתוכנית טיהור הגזע, שנועדה להפוך אותם לגרמנים ארים).
באוקטובר 1942 נגזר דין מוות על 1,331 איש בבתי-הדין הנאציים בפרוטקטוראט, וכאלף יהודים נשלחו היישר מפראג למחנה הריכוז מאוטהאוזן, ועוד 252 אנשים נשלחו אף הם למאוטהאוזן כחשודים במעורבות בהתנקשות. בסופו של דבר, חברי אובו"ד הנותרים נאסרו.
היסטוריונים רבים טוענים כי מדובר בכישלון המחתרת, משום שבמסמכים נאציים שונים נאמר כי "התנהגותם של האנשים לא מצדיקה הגברה משמעותית בכמות החיילים החמושים." מכאן שהמחתרת הושמדה בעיקר בגלל כישלונה שלה ולא עקב עוצמת האויב.
ב-1944, התנגדות פופולרית פרצה בכל מרכז ומזרח אירופה, כמו גם בצ'כיה. התנגדות זו הייתה יותר רחבה בטיבה, ושאבה את השראתה מצבאות בעלות הברית המתקרבים ממזרח וממערב.
ב-8 במאי, 1944, חתם בנש על הסכם עם המנהיגים הסובייטים, שבו נקבע כי האדמות הצ'כוסלובקיות אשר ישוחררו יהיו תחת שליטה אזרחית צ'כוסלובקית. ב-21 בספטמבר, 1944, שחררו החיילים הסובייטים את הכפר קאלינוב. ברטיסלאבה שוחררה ב-4 באפריל, 1945, ופראג ב-9 במאי. בזאת הסתיים באופן רשמי השלטון הנאצי על צ'כיה.

