חוות שבעא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מפת אזור חוות שבעא. החוות הנטושות מסומנות באדום.
הגדל
מפת אזור חוות שבעא. החוות הנטושות מסומנות באדום.

חוות שבעא הוא כינוי לאזור גאוגרפי המצוי במפגש הגבולות של סוריה, ישראל ולבנון, בין הכפר הדרוזי מג'דל שמס בחרמון לבין הכפר הלבנוני שבעא.

תוכן עניינים

[עריכה] מיקום החוות

שטחו המדויק של האזור נתון במחלוקת כיוון שהוא מעולם לא סומן במפה רשמית, הדעות נעות בין האזור שבין הגבול הבינלאומי לנחל שניר ועד לשטח של כ-40 קמ"ר, הכולל גם את החרמון עד לבניאס, מעיינות הדן והכפר ע'ג'ר.


[עריכה] היסטוריה מדינית

אזור חוות שבעא כיום הוא בשליטת ישראל, אשר תפסה אותו במלחמת ששת הימים מידי סוריה. האזור סופח למדינת ישראל בשנת 1981 כחלק מחוק החלת החוק הישראלי על רמת הגולן, ונקרא בישראל בשם "הר דב". המחלוקת על האזור החלה בשנת 2000, עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון והכרזת האו"ם שישראל נסוגה לחלוטין מלבנון. אז החל החיזבאללה לטעון שהחוות הן אדמה לבנונית והתחיל להשתמש בהן כעילה להמשיך להתקיף את ישראל למרות הנסיגה מרצועת הביטחון.

גורמים בינלאומיים רבים ביקשו מסוריה ולבנון להסדיר את הגבולות ביניהן באזור חוות שבעא, אך הן טרם עשו כן.

מקור חלוקת הגבולות בין ישראל, סוריה ולבנון בהסכם משנת 1923 בין בריטניה לצרפת לחלוקת המנדט במזרח התיכון המבוסס על הסכם סייקס פיקו. אך הסכם זה לא פירט את הגבול בין סוריה ללבנון. רק בשלב מאוחר יותר, עם קבלת העצמאות של לבנון בשנת 1943, הוסדר קו הגבול בינה לבין סוריה. עד אז היה הגבול ביניהן גבול פנימי בין מחוזות של המנדט הצרפתי. על פי ההגדרה היו תחומי הכפרים: שבעא, רשאיה אל-פוחאר וחצביה, חלק מהשטח ה"לבנוני" במחוז העיר ביירות.

במשך אותה תקופה היו כפריים לבנונים שגרו בשבעא יוצאים בעונת הקיץ ל"מזרעות" (שהם כפרי קיץ), כדי לרעות את הצאן ולעבד גידולים מזדמנים. אף על פי שהם היו תושבי לבנון הם הגיעו לשטח שהיה תחת ריבונות סורית, אך הדבר לא עורר בעיות בשל חוסר החשיבות שייחסו המדינות לאזור.

כל המפות החל משנות ה-30 וה-40 ועד אפריל 2000, מעידות בבירור כי האזור שייך לסוריה ולא ללבנון. גם לאחר עזיבת הצרפתים את האזור הפכו חוות שבעא לאזור סורי. התביעה הלבנונית (בלחץ החיזבאללה) לריבונות על שטח זה התחילה רק עקב יציאת צה"ל מלבנון באפריל 2000. עד אז שטח זה סומן באופו עקבי גם במפות סוריות וגם במפות לבנוניות רק כשהוא תחת ריבונות סורית.

סכסוכי גבול בין סוריה ללבנון לא היו נדירים, ובין שנות ה-50 המאוחרות ועד 1964 פעלה מועצה משותפת של שתי המדינות כדי להכריע בסכסוכי גבול. בשנת 1964 הציעה הוועדה כי שטחן של חוות שבעא יועבר ללבנון, וכי קו הגבול ישונה. למרות זאת דבר לא נעשה וקו הגבול לא שונה. אפילו מפות מאוחרות של צבאות סוריה ולבנון מעידות כי חוות שבעא שייכות לסוריה.

[עריכה] נגד ובעד נסיגה מחוות שבעא

לטענת המתנגדים לנסיגה מחוות שבעא, בהנחה שיש משמעות לישיבה של צה"ל במוצבי החרמון, יש משמעות גם לשליטה של צה"ל על כתף שיאון, הוא הר דב. רכס שיאון חוצץ בין לבנון לכביש העלייה העיקרי אל מוצבי החרמון. כמו כן הוא מהווה ציר עלייה אלטרנטיבי למוצבי הר החרמון. כאשר צה"ל יושב על הר דב נמנעת מהחיזבאללה תצפית ושליטה על הציר העולה למוצבי החרמון, ואילו לצה"ל יש אפשרות לצפות בקלות על הגזרה המזרחית של דרום לבנון. במידה שהם ישלטו ברכס זה, תהיה ללוחמי החיזבאללה תצפית ושליטה באש על העלייה היחידה לחרמון מכיוון מג'דל שמס, והם יוכלו לפגוע בשליטה של צה"ל בחרמון כולו. כמו כן, המתנגדים לנסיגה רואים בנטישת חוות שבעא כניעה לחיזבאללה.

לטענת התומכים בנסיגה מחוות שבעא, מדובר בשטח קטן וכמעט לא מיושב. השטח ממילא הוא בעל מעמד בינלאומי לא ברור, בגלל היותו בגולן, שסוריה דורשת את השבתו, מדינות העולם אינן מכירות בו כישראלי, וכל תוכנית שלום עם סוריה משמעה כנראה נסיגה כלשהי (מלאה או חלקית ממנו). הויתור על חוות שבעא, לטענת התומכים בנסיגה, הוא מחיר טריטוריאלי פעוט היכול לסייע דרסטית בהורדת החיכוך בין ישראל ללבנון ובקידום הכוחות המתונים במדינה. [1]

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים