ניתוח מעקפים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניתוח מעקפים הוא יצירת נתיב נוסף או חילופי לזרימת הדם, אשר מתבצעת באמצעות ניתוח.
לדוגמה, ניתוח מעקפים לעורקים הכליליים (קורונריים; coronary arteries) בלב, המתבצע על ידי העברת כלי דם מאיבר אחר בגוף אל הלב, או על ידי השתלת צינור מחומר מלאכותי. כלי דם בהם משתמשים לעיתים קרובות בניתוחי מעקפים הם ורידים הנלקחים מרגל החולה. כאשר הדבר אפשרי, קוטעים עורק ממיקום אחד ומחברים אותו מחדש לעורק אחר, המספק דם לאזור בגוף הזקוק יותר לאספקת דם זו מאשר האזור המקורי אליו היה העורק מחובר. באופן כללי, אספקת הדם לאותו אזור אליו מחובר העורק החדש, נקטע או נחלש באופן זמני בעוד ניתוח המעקפים מתבצע. כדי לבצע מעקף לעורק חיוני, חיבור המעקף יכול להתבצע בעוד הדם ממשיך לזרום דרך העורק המקבל את המעקף בעזרת טכניקת ניתוח בלייזר, בשם ELANA.
תוכן עניינים |
[עריכה] ניתוח מעקפים לעורקי הלב הכליליים
[עריכה] מהות ההליך
ניתוח מעקפים לעורקי הלב הכליליים הוא הליך ניתוחי המבוצע על חולים החולים בטרשת עורקי הלב (atherosclerosis) להקלת תעוקת לב (angina pectoris) ובניסיון לשפר את תפקוד שריר הלב. בהליך זה נכרתים קטעי ורידים או עורקים ממקום אחר בגוף החולה ומושתלים בקטע שבין אבי העורקים לעורקים הכליליים, עורקים אלה עוקפים היצרויות בעורקים הכליליים שנגרמו על ידי טרשת עורקים ובכך משפרים את זרימת הדם לשריר הלב. כינויו של ניתוח זה באנגלית הוא CABG (יש לבטא כמו המילה cabbage "כרוב" באנגלית).
[עריכה] סכות (פרוגנוזה)
הפרוגנוזה לאחר ניתוח מעקפים בלב תלוי בצירוף של מספר גורמים, אולם ניתוחי מעקפים מוצלחים משפרים את איכות החיים של המנותחים ל- 10-15 שנים, בדרך כלל. ניתוח מעקפים בלב משפר את סיכויי ההישרדות של חולים בסיכון גבוה (אלה הסובלים מתעוקת לב עקב אי-ספיקה לבבית) אולם במעקב לאחר חמש שנים לערך, לא נמצא הבדל בהישרדות בין חולים שנותחו לבין אלה שקיבלו טיפול תרופתי. גיל המטופל בזמן הניתוח הוא משמעותי ביותר לסיכויי החלמתו והישרדותו. חולים צעירים יותר, ללא מחלות נוספות, הם בעלי סיכוי טוב יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר. חולים מבוגרים יותר צפויים לסבול סתימות עורקים נוספות בהמשך חייהם.
[עריכה] סיבוכים
- זיהומים – במקום נטילת השתל ובאתר הניתוח בחזה.
- דליות בורידים עמוקים
- חוסר חיבור, או חיבור גרוע, של עצם החזה (sternum)
- סיבוכים בהרדמה – תגובות רעות לסמי ההרדמה
- התקף לב
- מוות עקב דום לב, שבץ, כשל כלייתי, או אלח דם.
- אי ספיקה כלייתית חריפה
- שבץ מוחי
- צלקות במקום הניתוח
- כאב כרוני באזור החתך הניתוחי
- מחלות הנובעות ממתח לאחר הניתוח – עצירות, איבוד זכרון, שחיקת שיניים
[עריכה] טכניקת הניתוח
בדרך כלל עצם החזה מנוסרת באמצעה בעזרת מסור עצם והחזה נפתח בעזרת מלחציים. לפי שיקול דעתו של המנתח ולאור נסיבותיו של המנותח, אפשר שהמנותח יחובר למכונת לב-ריאות, או שייעשה שימוש בעזרים לייצובו של הלב בעוד המנתח תופר את כלי הדם למקומם. כלי הדם המושתלים בלב, נלקחים מאברים אחרים בגוף המטופל. לפעמים, קצוות עורקים המספקים דם לרקמות הסמוכות ללב, מועברים אל הלב, כדי ליצור את המעקף.
[עריכה] כלי הדם המשמשים ליצירת המעקף
בדרך כלל, עורק החזה הפנימי שמאלי, או עורק החזה הפנימי ימני, משמשים ליצירת המעקף. אם יש צורך ביצירת מעקפים נוספים, נוטלים קטע מורידי הרגל, או מורידי הזרוע. במידה ונעשה שימוש בורידים, המנתח דואג להסרת השסתומים החד-כיווניים בוריד, או שהוריד מושתל באופן שהזרימה בו תהיה הפוכה, כך שהשסתומים לא יחסמו את הזרימה. השתלת עורקי החזה מחזיקה מעמד זמן רב יותר מהשתלת ורידים כיוון שכלי דם אלה גדולים יותר ומכיוון שהם מחוברים כבר למחזור הדם העורקי, דבר המצריך את חיבורם ללב רק בקצה אחד.
[עריכה] סתימת המעקפים
שתלי המעקפים עשויים להיסתם, חודשים או שנים לאחר ביצוע הניתוח. כלי הדם המושתל נחשב כפתוח לזרימת הדם כל עוד ב-70%, או יותר, מהיקפו קיימת זרימה חופשית של דם. היווצרות סתימה בכלי הדם המושתל מושפעת ממספר גורמים, כולל, סוג כלי הדם שנלקח להשתלה (עורק סמוך, או וריד מרוחק), גודלו של העורק הכלילי אליו מתחבר כלי הדם המושתל וכמובן, מיומנותו של המנתח המבצע את חיבור כלי הדם ללב. באופן כללי, שיעור הסתימות הנמוך ביותר בכלי הדם המושתלים הוא במעקפים מעורק בית החזה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.

