יצחק אבוהב (השני)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יצחק אבוהב (השני) נולד בשנת קצ"ג (1433) ונפטר בשנת רנ"ג (1492), עסק בגמרא, הלכה, קבלה ופילוסופיה. מכונה 'השני' כדי להבדילו מרבי יצחק אבוהב (הראשון), מחבר ספר מנורת המאור.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
הרב עמד בראשות ישיבה בעיר טולדו בדור גירוש ספרד ורבו היה רבי יצחק קנפנטון. בין תלמידיו היו רבי יעקב בירב ור' אברהם זכות.
בזמן גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1942), יצא לפורטוגל על מנת לנהל מו"מ עם מלך פורטוגל דאז, חואן השני, על שיכונם של מגורשי ספרד בפורטוגל. לאחר גירוש ספרד עבר לעיר פורטו שבצפון פורטוגל ושם נפטר והוא בן פחות משישים שנה.
בעיר צפת ישנו בית כנסת הקרוי 'אבוהב', ככל הנראה על שם ר' יצחק אבוהב השני. בבית הכנסת ישנו ספר תורה עתיק יומין, אשר כתיבתו מיוחסת לר' יצחק אבוהב השני עצמו, אשר נקשרו בו מסורות עממיות רבות.
[עריכה] ספריו
- ביאורים לפירושיהם של רש"י (לא נדפס) ורמב"ן על התורה (דפוס ונציה, שנת ש"ח (1548).
- פירושים לכמה ממסכתות התלמוד הבבלי. חידושיו למסכת ביצה הובאו בשו"ת מהר"ם גאלאנטי.
- בכתב יד קימברידג'(Ad. 488) מצויים חידושיו למסכת כתובות.
- בכתב יד אוקספורד מצויים חידושיו על מסכת קידושין.
- ספר נהר פישון ובו דרושים על התורה ושאר ספרי המקרא.
- קובץ הגהות על ספר משנה תורה של הרמב"ם[1].
[עריכה] קישורים
- יצחק אבוהב במהדורת 1901 - 1906 של Jewish Encyclopedia (אנגלית)
- כתבה על בית הכנסת אבוהב בצפת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראה/י למשל הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה , הלכה יב

