חיים בסוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים בסוק (נולד בשנת 1923), חבר הנהלת המפד"ל ומלוחמי הפרטיזנים וגטו וילנה, בישיבות ובית ספר תיכון בוילנה. בוגר תנועת בני עקיבא.
במלחמת העולם השנייה, בסוק השתתף במרד גטו וילנה לאחר שהיה אסירם של הנאצים שם. בתום המרד ברח והצטרף לפרטיזנים ולאחר המלחמה הוא חזר לפולין בשליחות של תנועת תורה ועבודה והמזרחי.
ביוזמתו של בסוק הוקמו 18 הכשרות, שיצאו למערב אירופה. אחרי השואה, הוא היה מראשי התנועה והנהלתה באירופה המזרחית, וממיסדיה במחנות העקורים בגרמניה. בסוק היה מפעילי הבריחה ועלייה ב' לארץ ישראל. עלה ארצה בשנת 1947, והצטרף לקבוצת יבנה. פעל בהגנה כחבלן בדרום הארץ ובמלחמת השחרור היה מפקד פלוגת חי"ר.
בסוק נמנה עם מייסדי הנח"ל, הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן אלוף.
בשנת 1956 הוסמך כעורך דין, ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים סוציולוגיה ומנהל ציבורי. בסוק, היה גם היועץ המשפטי של הרבנות הראשית ומשרד הדתות.
בסוק כיהן כחבר הנהלת המפד"ל, ובשנת 1969 נבחר למועצת עיריית תל אביב, וכיהן כסגן ראש העיר, ומשנת 1973 הוא מכהן כראש האגף לחינוך, ועומד בראש קרנות ומוסדות דת, תרבות וחינוך. בשנת 1982 הוא הוסמך כדוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת אדלפי בארצות הברית. פירסם מחקרים וכתבי עת בתחומים מקצועיים, פוליטיים, חברתיים ובנושאי השואה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ח.מ. בסוק, בשערי שאול, ספרית אלינר, 1986.

