רומאן יעקובסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רומאן יעקובסון (1896-1982), בלשן רוסי מפורסם, שהיגר לצ'כוסלובקיה ולארצות הברית. היה דמות מובילה בחוג הבלשני של מוסקווה, אחת משתי התנועות שהרכיבו את הפורמליזם הרוסי. כמו כן הוא היה ממקימי אסכולת פראג לתאוריה בלשנית.
יעקובסון היה מהאינטלקטואלים המשפיעים ביותר במאה העשרים, בתרומתו לבלשנות, לאנתרופולוגיה סטרוקטורליסטית, לתורת הספרות ולסמיוטיקה, בין שאר הדברים.
שלושת רעיונותיו הגדולים של יעקובסון בבבלשנות משחקים תפקיד עיקרי בתחום זה עד ימינו: טיפולוגיה בלשנית, סימנון (markedness) ואוניברסלים לשוניים. שלושת המושגים האלה שזורים זה בזה באופן הדוק: טיפולוגיה היא הסיווג של לשונות במונחי מאפיינים דקדוקיים משותפים (בשונה ממקור משותף, למשל), סימנון הוא, בתאור גס, מחקר הבודק כיצד צורות מסוימות של ארגון דקדוקי "טבעיות" יותר מאחרות, ואוניברסלים לשוניים הוא חקר מאפיינים כלליים של שפות בעולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מרכיבי התקשורת הלשונית
יעקובסון הבחין בין מרכיבי התקשורת, וחילקם לשישה:
- המבע או השדר הוא הבסיס לכל תקשורת לשונית, הוא יכול להיות מילה, משפט או מאמר שלם.
- המוען הוא שולח השדר, הדובר, הוא יכול להיות דובר אחד או רבים (למשל משתתפים בהפגנה החוזרים על סיסמה).
- הנמען הוא מקבל השדר, כמו במקרה המוען גם הוא יכול להיות אחד או רבים (במקרה התקשורת ההמונית לדוגמה).
- צינור התקשורת הוא הדרך שבה עובר השדר הלשוני, הצורה השכיחה היא באמצעות גלי הקול בין אדם לחברו בשיח רגיל, אך גם גלי רדיו, טלפון או מכתב נחשבים לצינור תקשורת.
- הקוד הלשוני הוא ההסכם בין דוברי שפה מסוימת למשמעות מילה מסוימת ולמה שהיא מסמנת (מסמן ומסומן).
- ההקשר הרפרנציאלי הוא ההקשר שבו נאמר המבע.
הסכימה המקובלת לציון המרכיבים:
ההקשר הרפרנציאלי
המבע
המוען____________________________________________________________הנמען
צינור התקשורת
הקוד הלשוני
ניקח למשל את המשפט מספר בראשית, פרק ג', פס' א' מפי הנחש "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן"
המבע הוא הטקסט שמסומן במרכאות. המוען הוא הנחש. הנמען זה חווה. צינור התקשורת, נניח על פי הפשט הוא גלי הקול המועברים בדיבור רגיל. ה קוד הלשוני במקרה זה הוא העברית, והוא ההסכם בין נחש לחווה, למשל מה פירוש צירוף הצלילים, עץ, גן וכן הלאה. "ההקשר הרפרנציאלי" הוא הסיטואציה בין אדם לחווה, כוונת הפיתוי, הקונטקסט שבו נאמרים הדברים.
[עריכה] הפונקציות
יעקובסון גם הבחין בין פונקציות (תפקידים) שונות של השפה, הקשורות לרכיבי התקשורת הלשונית:
פונקציה אמוטיבית/אקספרסיבית
הפונקציה האמוטיבית מתמקדת במוען, שולח השדר. עיקר תפקידה הוא להביע את רגשותיו של הדובר. על פי החלוקה של חלקי הדיבר משמשות בעיקר מילות הקריאה לפונקציה האמוטיבית. "אוי" "נורא" "לא!" חלק ממילות הקריאה שימשו בעבר בתפקיד הרפרנציאלי וכיום משמשות בתפקיד האמוטיבי כמו "לעזאזל" "אלוהים".
מלבד התקשורת המילולית, הפונקציה האמוטיבית מתבטאת גם בהבעות פנים, סימני ידיים, אינטונציה וכדומה.
פונקציה קונאטיבית
הפונקציה הקונאטיבית מתמקדת בנמען, תפקידה הוא בקשה או ציווי או דרישה מהנמען. המבע, "העבר לי את המלח" הוא פונקציה קונאטיבית. הפוקציה הקונטיבית יכולה להיראות גם כמבע רפרנציאלי. למשל, המבע, "קר לי", לכאורה מעביר לנו מידע, אך המשפט יכול גם לציין בקשה של סגירת חלון או חיבוק וכדומה.
פונקציה רפרנציאלית
הפונקציה הרפרנציאלית מתמקדת בהקשר (context) הרפרנציאלי, תפקידה הוא להעביר מידע. יש האומרים, שפונקציה זו היא העיקרית בתקשורת. פונקציה זו שכיחה ביותר. דוגמאות למשפטים בעלי פונקציה רפרנציאלית:
"הגן נסגר בשלוש." "אני חולה"
פונקציה מאגית
פונקציה זו מתמקדת בתפילות, פולחנים או טקסי קודש. יש חוקרים שלא רואים את הפונקציה זו כפונקציה בפני עצמה ומייחסים אותה לפונקציה הקונטיבית או הפואטית.
פונקציה פאטית
הפונקציה הפאטית מתמקדת בצינור התקשורת ותפקידה לשמור על תפקוד תקין לכאורה של צינור התקשורת כמו המבע, "אני לא שומע אותך". גם מבעים קבועים נטולי משמעות נכללים בפונקציה הפאטית, כמו השיח הבא:
-"מה שלומך?" -"בסדר" -"יופי" -"כן".
גם חלק מהשאלות הרטוריות נכללות בפונקציה הפאטית, כמו "מה אתה בארץ?" לאדם שפגשנו זה עתה.
פונקציה מטא לשונית
הפונקציה המטא לשונית מתמקדת בקוד הלשוני, בסימנים המוסכמים לשפה מסוימת, הן במילם והן במשפטים. בפונקציה זו משתמשים בעיקר חוקרי הלשון, אך לא רק. כל התייחסות לסימן לשוני שייכת לפונקציה המטא לשונית.
לדוגמה:
"אבא, מה זה אינפלציה?" "למה את מתכוונת?" "חוטם פירושו אף"
פונקציה פואטית
הפונקציה הפואטית מתמקדת במבע, שדר עצמו, ולא במוען, נמען וכדומה. התבנית שלה היא, בניסוחו של יעקובסון: "הטלת עיקרון שוויון הערך מציר הברירה לציר הצירוף". כוונתו היא, בניסוח פשוט יותר, לאנלוגיות. כאשר הפונקציה של השדר היא פואטית אנו בוררים מתוך כמה מלים נרדפות את המילה המתאימה לנו (ציר הברירה או ציר הסלקציה) וממשיכים בכך לכל אורך השדר (ציר הצירוף או ציר הקומבינציה) עד שאנו מקבלים שוויון ערך מסוים.
קל להדגים זאת על ידי מצלול. את המשפט, "הלייש ישן שנת שיכורים", למשל, אפשר היה לנסח אחרת: "האריה ישן כמת". "לייש" היא מילה נרדפת ל"אריה" ו"ישן שנת שיכורים" הוא ביטוי דומה במשמעותו ל"ישן כמת". כאשר הנחה אותנו "עקרון שוויון הערך" בחרנו מלים שדומות זו לזו בתוך המשפט, בכדי ליצור חזרה צלילית. לטענת רומאן יעקובסון זהו המהלך שאנו עושים כאשר תכלית דיבורינו היא פואטית.
הפונקציה הפואטית אינה מוגבלת למצלול בלבד, וניתן להשתמש בה גם בתבניות אנלוגיות אחרות, מחריזה ועד לתקבולת מסוגים שונים.
לציון הקשר בין מרכיבי התקשורת הלשונית נחזור לסכימה המקבילה של הפונקציות:
הפונקציה הרפרנציאלית
הפונקציה הפואטית
הפונקציה האמוטיבית________________________________________________הפונקציה הקונטיבית
הפונקציה הפאטית
הפונקציה המטא לשונית
יש לציין, שעל פי יעקובסון אין כמעט בנמצא מבע שמביע רק פונקציה אחת.
[עריכה] ערכים נוספים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רומאן יעקובסון, במדריך ג'ון הופקינס לתאוריה וביקורת ספרותית (אנגלית)

