המהפך הכלכלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סדרת הערכים העוסקים
בהיסטוריה של כלכלת ישראל

המהפך הכלכלי הוא השם שניתן לתוכנית הליברליזציה הכלכלית שהציג שר האוצר שמחה ארליך ב-29 באוקטובר 1977, זמן קצר לאחר המהפך הפוליטי שהעלה את הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון. מטרת התוכנית הייתה לשחרר את המשק מכבלי המעורבות ממשלתית היתרה שאפיינו אותו עד אז, ולהפוך את כלכלת ישראל לכלכלת שוק חופשי ליברלי. התוכנית נחלה כישלון בטווח המיידי, ודרדרה את המשק למגמה של סיחרור אינפלציוני שיצא מכלל שליטה.

[עריכה] רקע

במשך כשלושה עשורים, מקום המדינה ועד 1977, נוהלו המדינה וכלכלתה בידי מפא"י ומפלגות הפועלים לדורותיהן. המשטר הכלכלי, לפיכך, הושתת על עקרונות סוציאליסטיים עם התערבות ממשלתית ניכרת בהכוונת הפעילות הכלכלית במשק. למשטר כלכלי כזה היו אולי יתרונות בימיה הראשונים של המדינה, עם אי-אילו הצלחות בהתגברות על אתגרים לא פשוטים, וגם הישגים נאים במספר תקופות שגשוג וצמיחה שהוגדרו, עולמית, כ"נס כלכלי". אולם בטווח הארוך הנציחה השיטה עיוותים כלכליים, הקצאה לא יעילה של מקורות, תמריץ שלילי ליזמות עסקית פרטית, ונטל כבד על תקציב המדינה בדמות תמיכות וסובסידיות. בנוסף, הטילה השיטה על הציבור הפרטי והעסקי איסורים והגבלות, בעיקר בתחום החזקת מט"ח ותנועות מט"ח, בניסיון לשלוט במאזן התשלומים ולמנוע, או לפחות לצמצם, גרעון במאזן זה שמשמעותו הידלדלות יתרות המט"ח של המדינה.

עם הזמן נוצר מצב של "ריבוי שערים" בתחום המט"ח – נקבעו על-ידי הממשלה שערים שונים לתחומים שונים: שער ליבואנים, שער ליצואנים, שער לתנועות הון, שער לנוסעים וכדומה – לכל תחום פעילות שער שונה שגילם בתוכו סובסידיה או מס, ונקבע על-פי כוונת הממשלה לתמרץ חיובית או שלילית תנועות מט"ח בו. על הציבור נאסר להחזיק מט"ח, למעט הקצבה זעומה לצרכי נסיעה לחו"ל, שאושרה לכל נוסע לאחר הצגת כרטיס נסיעה ולאחר תשלום מס נסיעות שאף הוא, בתורו, נועד לצמצם את היציאות לחו"ל. שערי החליפין נשלטו ונקבעו בידי הממשלה, שלא על פי כוחות השוק (ועל פי רוב, כנגד כוחות השוק). עד שנת 1974 שמרה הממשלה על מדיניות של שער חליפין קבוע של הלירה הישראלית (לעומת דולר), אותו שינתה על ידי פיחותים גדולים, אחת למספר שנים, בניסיון להתאים את הלירה לערכה הריאלי ההולך וקטן, לצמצם את הביקוש למט"ח ולהגדיל את רווחיות היצוא. בין פיחות לפיחות, ניסתה הממשלה לאזן את תנועות מטבע החוץ על ידי שינויים במדיניות תמריצי היצוא ושינוי השערים המיוחדים שמחוץ לשער הרשמי. אחת התוצאות הייתה שבצד הכלכלה הרשמית פרח שוק שחור למט"ח, שנועד לענות על עודף הביקוש של הציבור למט"ח (במחירים גבוהים מהרשמיים), אשר הכלכלה הממוסדת הייתה מנועה מלספקו.

מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה בעקבותיה הביאו להידרדרות חמורה במצב הכלכלי. התייקרות הנפט גררה גל התייקרויות גורף והאצה של התהליך האינפלציוני, בצד הגדלה ניכרת של הגרעון במאזן התשלומים והידלדלות מסוכנת של יתרות המט"ח. ממשלת רבין הראשונה עם שר האוצר יהושע רבינוביץ יזמו פיחות גדול (מ-4.20 ל"י לדולר ל-6 ל"י לדולר) בנובמבר 1974. לאחר מכן, החל בשנת 1975, יזמה הממשלה פיחות מבוקר ("פיחות זוחל") בשער הלירה הישראלית. הממשלה כשלה בניסיונותיה לייצב את הכלכלה בדרך של גזירות כלכליות ו"פיחות זוחל".

הליכוד, ממשיכו של גח"ל אשר איחד את חרות עם המפלגה הליברלית, הציג מן האופוזיציה משנה כלכלית קפיטליסטית-ליברלית, אשר דגלה בכלכלת שוק חופשית ותחרותית, ובשחרור המשק מכבלי המעורבות הממשלתית. באופן טבעי, נושאי הדגל הכלכלי בליכוד היו אנשי החטיבה הליברלית במפלגה, בראשות שמחה ארליך. באותה עת דרך בעולם כוכבו של הכלכלן האמריקני מילטון פרידמן, הכהן הגדול של כלכלת השוק החופשי והלסה פר, וחתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1976.

[עריכה] המהפך

שר האוצר שמחה ארליך, אבי המהפך הכלכלי
הגדל
שר האוצר שמחה ארליך, אבי המהפך הכלכלי

הבחירות לכנסת התשיעית העלו את הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון במה שכונה "המהפך" במאי 1977. שמחה ארליך מונה לסגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלתו של בגין. ב-29 באוקטובר הציג שמחה ארליך את תוכניתו הכלכלית החדשה, תוכנית הליברליזציה, שזכתה לכינוי "המהפך הכלכלי".

התוכנית נועדה לצמצם את הפיקוח הממשלתי ההדוק על המשק ולהביא לפתיחת דף חדש בכלכלה הישראלית, אשר תהיה מבוססת על יוזמה חופשית שתוביל לשגשוג של המשק, ברוח משנתו של מילטון פרידמן. על פי ארליך, עתידה הייתה מדיניותו הכלכלית הליברלית להפוך את ישראל ל"שווייץ של המזרח התיכון".

התוכנית ביטלה את מרבית הסובסידיות, בעיקר למצרכי יסוד, שהשתרשו על פני שנות ממשלות השמאל והיו חלק בלתי נפרד מן הכלכלה הישראלית. התוכנית גרסה שיש להניח לכוחות השוק לקבוע את המחירים, ולמיעוטי היכולת הזקוקים לכך ניתן לסייע באמצעות תמיכות מוגבלות – במקום סובסידיה גורפת, ממנה נהנים גם בעלי היכולת, ויוצרת עיוות כלכלי המנוגד לכוחות השוק.

עיקר הליברליזציה הייתה בתחום מטבע החוץ. בוטלו מרבית המגבלות על החזקת מט"ח, הותר לישראלים לפתוח חשבונות בנק במט"ח, והורחבה משמעותית הקצאת המט"ח לנוסעים לחו"ל. מס הנסיעות בוטל, ונסיעה לחו"ל הפכה פעולה "לגיטימית", שאינה מצטיירת כמנוגדת לאינטרס הכלכלי של המשק. במקביל, בוצעה האחדה של שערי החליפין, כלומר בוטל מצב ריבוי השערים ("מאה שערים", כפי שנקרא לעיתים), וכמו כן הוכרז על ניוד שער החליפין: שער החליפין יהיה נייד וייקבע מדי יום בידי כוחות השוק, על פי הביקוש וההיצע. התוכנית גרסה שכוחות השוק יפעלו להביא לשער של שיווי משקל, בו ישתוו הביקוש וההיצע למט"ח, ומאיליו יימנע גרעון במאזן התשלומים.

צעד נוסף שכללה התוכנית היה העלאה משמעותית של מס ערך מוסף – מ-8% ל-12%, וזאת במטרה לספוג עודפי כספים מן הציבור, לרסן השתוללות צרכנית בעקבות הליברליזציה, ולצמצם את הגרעון הממשלתי.

[עריכה] תוצאות המהפך

במציאות, לא הביאה התוכנית את התוצאות המיוחלות, ולא הצדיקה את הציפיות שתלו בה שמחה ארליך ומנחם בגין. ישראל התרחקה מאוד מן החלום של הפיכתה ל"שווייץ של המזרח התיכון".

ביטול הסובסידיות העלה את מחירי מוצרי היסוד ונשמעה התמרמרות בציבור על כי דווקא ממשלת הליכוד, שנבחרה בקולותיהם של אנשי "השכונות ועיירות הפיתוח", פוגעת בציבורים אלה. לחלק גדול מהסקטור העסקי דווקא סייעה הליברליזציה, ובבורסה נרשמו עליות שערים נאות, לרווחתם של בעלי ההון. עם זאת, השילוב של העלאת המע"מ, ביטול הסובסידיות, וזינוק כלפי מעלה של שער הדולר הביא לגל חסר תקדים של עליות מחירים והצית תהליך של סחרור אינפלציוני, אשר יצא מכלל שליטה ובמשך כמעט עשור לא הצליחו לבלום אותו. מנגנון ההצמדות שהיה נהוג במשק הישראלי ופיצה מקבלי משכורות על ההתייקרויות, עיקר מתוכן את המנגנון המובנה של האינפלציה על פיו עליית מחירים אמורה לרסן ביקושים ולהפחית את הלחץ האינפלציוני.

בנוסף, נכשל שמחה ארליך במאמציו לרסן את ההוצאה הממשלתית, לכך לא קיבל גיבוי מעמיתיו השרים שככל הנראה לא הפנימו את מלוא המשמעות של התוכנית הכלכלית. ב-1979 התפטר ארליך מתפקידו כשר אוצר. רצף שרי אוצר אחריו, שהתחלפו בזה אחר זה ואף ביטלו חלק מהרפורמות שהנהיג ארליך, לא הצליחו לבלום את ההידרדרות והסחרור האינפלציוני שהובילו את המשק הישראלי לעברי פי פחת, עד לתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 בהנהגת שמעון פרס (כראש ממשלת האחדות) ויצחק מודעי כשר אוצר.

בפרספקטיבה ארוכה יותר ניתן לומר שהליברליזציה עצמה הייתה צעד חשוב בכיוון הנכון, אך יישומה הביא לתוצאות הרסניות משום ששר האוצר כשל בביצוע שורת צעדים נלווים שהתבקשו. יתכן גם שארליך וממשלת הליכוד, בלהיטותם לרפורמה מן היסוד לאחר שלטון מפא"י המסואב לשיטתם, מיהרו יתר על המידה בהנהגת ליברליזציה מקפת, ולא עשו זאת בהדרגתיות המבוקרת הנדרשת. ובכל זאת, למרות כשלון המהלך בטווח הקצר והבינוני, הרי שבטווח הארוך היה המהפך הכלכלי של 1977 צעד חשוב בכיוון של הפיכת כלכלת ישראל לכלכלה מערבית מתקדמת, כפי שבא לידי ביטוי רק בשנות ה-90.