אחרונים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

| השתלשלות ההלכה |
בתולדות עם ישראל, ובמיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד, מכנים בשם אחרונים את הרבנים והיוצרים שפעלו מן המאה ה-16 ואילך.
מבחינה היסטורית חופפת תקופת האחרונים במידה רבה את התקופה ההיסטורית המכונה העת החדשה. המעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים הוא תוצאה של צירוף כמה אירועים רבי משמעות שהתרחשו בסוף המאה ה-15 ובתחילת המאה ה-16:
- גירוש ספרד, שהביא לפיזור גדול של היהודים ברחבי אירופה וארצות האיסלאם, וביטל את המצב שהיה קיים בתקופת הראשונים של שני מוקדים מרכזיים של יצירה תורנית (יהדות אשכנז ויהדות ספרד);
- חיבור השולחן ערוך בידי רבי יוסף קארו והתקבלותו המהירה כמעט בכל הקהילות;
- המצאת הדפוס והשינוי שמהפכת הדפוס חוללה בדרכי חיבור הספרים ופרסומם.
הרבנים נאלצו להתמודד לאורך כל התקופה עם התמורות ההיסטוריות שהתחוללו סביבם, בפרט עם עלייתם של הנאורות, המודרנה, החילוניות, הלאומיות והאמנציפציה, וכן עם השינויים והתהליכים שחלו בתוך היהדות, כגון עליית קבלת האר"י, השבתאות, תנועת החסידות, תנועת ההשכלה, היהדות הרפורמית והציונות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההלכה
ביחס לעולם פסיקת ההלכה מתאפיינת תקופה זו בדברים הבאים:
- הסתמכות על מבנה השולחן ערוך: מבני ספרי ההלכה בהתאם לארבעת הנושאים הכלליים המסודרים בשולחן ערוך (ולפני כן בארבעה טורים): אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט
- הסתמכות רבה על תקדימים בפסקי הלכה של ראשונים מצד אחד ומאידך התייחסות למקרים חדשים על פי הסברת היסוד בדברי ראשונים והשלכה למצב מחודש.
לאורך התקופה נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך, כגון מגן אברהם, טורי זהב, שפתי כהן, ביאור הגר"א, משנה ברורה ועוד. לצדם נכתבו גם ספרי הלכה עצמאיים, כדוגמת חיי אדם או ערוך השולחן. לצד אלה המשיכה להיכתב ספרות השו"ת הענפה. פוסקי ההלכה התמודדו בין השאר עם החידושים המודרניים והמדעיים, וקיימו מגוון רחב של גישות, משמרנות בנוסח "חדש אסור מן התורה" של החת"ם סופר ועד גישות רפורמיות שביקשו לבטל חלקים מההלכה ומסידור התפילה.
[עריכה] פרשנות התלמוד
פרשנות התלמוד התמקדה בתחילת תקופת האחרונים בפלפול בסוגיות התלמוד. פלפול זה הגיע לעתים לקיצוניות, שהתבטאה בעיסוק בפרטי פרטים וערימת תלי תלים של השערות והנחות שלא הייתה להן משמעות מלבד האתגר האינטלקטואלי. שיטת לימוד זו עוררה עליה ביקורת, גם מצד רבנים, והיא הוחלפה בלימוד בעל אופי חקרני יותר, שהתמקד בהבנה קונספטואלית של הרעיונות ההלכתיים ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירוש קצות החושן של רבי אריה לייב הלר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שפותחה בידי רבי חיים מבריסק.
[עריכה] המקרא וההגות
תקופת האחרונים התאפיינה בעושר גדול של תורות הגותיות, בחלקן מיסטיות. למן הקבלה של האר"י ותורת המהר"ל, דרך תנועת החסידות ותנועת המוסר ועד ההגות המודרנית של הרב קוק והרב יוסף דב סולובייצ'יק. נכתבו גם פירושים חדשים למקרא, כגון פירושי "אור החיים" לרבי חיים בן עטר, "משך חכמה" לרבי מאיר שמחה מדווינסק ו"העמק דבר" לנצי"ב.
[עריכה] ראו גם
- רשימה של רבנים אחרונים.

