אל חיריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל-ח'יריה (בערבית: الخيريّة) היה כפר ערבי ששכן באזור מחלף מסובין של ימינו, ושתושביו נמלטו ממנו בעת מלחמת העצמאות, כנראה בעקבות התקפת ה"הגנה", ולא הורשו לשוב אליו לאחריה.
במאה ה-8 לפנה"ס שכן במקום יישוב פלישתי, שלפי התנ"ך יועד להיכלל בנחלת שבט דן. היישוב נכבש בידי צבא ממלכת אשור, בראשות המלך סנחריב. בתקופה הרומית היה במקום יישוב ייהודי בשם בני ברק (כשם המציין בתנ"ך את המקום), ששרד עד המאה ה-4 לספירה. בתקופה הצלבנית שכנה במקום מצודה שכונתה "בומברק". הכפר ששכן במקום בתקופה העות'מאנית נקרא "אבן איברק". יהוסף שוורץ מזכיר אותו בספרו "תבואות הארץ" בשם "בני באראק" [1]. תושבי הכפר היו מוסלמים ברובם, וכלכלתם התבססה על חקלאות ועל גידול משק חי.
ב-1924 הוקמה המושבה היהודית בני-ברק על אדמות שנקנו מתושבי הכפר, ובעקבות כך שינו תושבי הכפר את שמו ל"אל-חיריה", כדי להבדילו משם המושבה. עוד הוקמו על אדמות שהיו שייכות בעבר לכפר המושב כפר אז"ר, הקיבוץ אפעל (כיום רמת אפעל) ושכונת מפדה אזרחי (כיום שכונת נווה יהושע ברמת גן).
על פי המפקד של 1931, היו בכפר 914 איש, מתוכם 28 יהודים. ב-1945 כלל שטח הכפר כ-9,000 דונם ותושביו מנו כ-1,420 נפש.
לקראת מלחמת העצמאות ב-1948, לפי דיווח של ה"הגנה", החלו אנשי הכפר להתכונן להגנתו. בחודש אפריל של אותה שנה עלתה המתיחות באזור לקראת פינוי מחנה הצבא הבריטי הסמוך, תל-ליטוינסקי (כיום תל השומר). בסביבות הכפר החלו להתרכז הן כוחות פלסטיניים והן כוחות ההגנה, וביום הפינוי התחולל קרב בין הכוחות - בין השאר גם בשטחי פרדסים השייכים לאל-ח'יריה.
ב-28 באפריל 1948, במסגרת מבצע חמץ שמטרתו המקורית הייתה כיתור העיר יפו, "טיהור" השטח סביב לה וקידום כניעתה, תקף את אל-חיריה גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני של ה"הגנה". לפי ההיסטוריון בני מוריס, הכפרים נכבשו ללא קרב, ותושביהם "החלו לנוס בבהלה ברגע שטורי ה'הגנה' קרבו או שמטחי האש שלה פגעו בכפרים". עוד כותב מוריס כי בהתקפה נהרגו ארבעה גברים ושלוש נשים מתושבי אל-חיריה, וכי שני גברים נוספים הוצאו להורג מיד לאחר הכיבוש באשמת הריגת איש "הגנה". אנשי הכפר נלקחו כולם כשבויים, ובהמשך שוחררו הנשים וילדים מתחת לגיל 11. לפי מוריס פנו תושבי הכפר לכוחות ההגנה בבקשה לחזור לביתם תוך נכונות "לקבל על עצמם את מרות השלטון היהודי", אך כפי הנראה בקשתם נדחתה.
לאחר הקמת מדינת ישראל הוקמה במקום מעברה שכיום איננה קיימת. שטחי הכפר צורפו ברובם לעיר רמת גן ושימשו לבניית שכונות העיר, וכן להקמת ה"ספארי" העירוני, כפר המכביה, הפארק הלאומי ואוניברסיטת בר אילן. שרידים של מבני הכפר משמשים את עיריית רמת גן עד היום כמחסנים, מוסך ומבנה המחלקה הויטרינרית. שטחים נוספים מצויים כיום בשטח העיר בני ברק והמועצה האזורית רמת אפעל.
לחלק המרכזי של הכפר לא נותר זכר וכיום עובר מעליו מחלף מסובים. בתים נוספים ששרדו מצויים סמוך לתחנת הדלק שעל כביש "דרך לוד"; בית יחיד, שהיה בחלקו הצפון-מזרחי של הכפר, נותר על תלו והוא מאוכלס עד היום.
שם הכפר מזוהה כיום בקרב רוב הציבור בישראל עם אתר הפסולת הגדול "חיריה", שהוקם ב-1952 מדרום לאדמות הכפר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אל-ח'יריה ב"אתר הנכבה".

