ועידת קהיר (1921)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועידת קהיר, ועידה בהשתתפות הבריטים ובראשם וינסטון צ'רצ'יל, לורנס איש ערב וגרטרוד בל, שהתקיימה בשנת 1921 בקהיר.
צ'רצ'יל שהיה אז שר המושבות קיבל דיווחים שלילים על המצב במזרח התיכון:
- בארץ ישראל - פרעות נגד היהודים.
- בסוריה - הכרזת עצמאות חד צדדית והמלכתו של פייסל ולאחר מכן סילוקו על ידי הצרפתים.
- במצרים- מרד לאומי.
- בירדן - הצקות מן הגבול לצרפתים ופגיעה ביעדיהם (מסילות רכבת וכו').
- בנוסף, צעדת עבדאללה מן הח'ג'אז לעבר דמשק לנקום את השפלת אחיו שסולק מסוריה.
כל הבעיות שהובאו מראות על חוסר יציבות במזרח התיכון ועל הצורך לגיבוש מדיניות יציבה שתפתור את המצב. לכן, הוקמה ועידת קהיר שהורכבה ממספר מומחים שאסף צ'רצ'יל. מטרותיה:
- אינטרסים בריטים אמפריאלים - צמצום הוצאות הממשל הבריטי באזור.
- יישוב חילוקי הדיעות בין האסכולה הערבית ובין האסכולה היהודית לגבי עתיד האזור וגיבוש קו אחיד.
- נסיון לשלב בין ההתחייבויות שניתנו לערבים בעבר לבין ההתפתחוות החדשות בשטח.
- צ'רצ'יל דחף לפתרון האשמי בעיראק בראש ובראשונה והתלבט בין פייסל לעבדאללה. פייסל הוכיח נאמנותו לבריטים ולכן בחרו הבריטים בו. את עבדאללה עצרו בעמאן בדרכו לדמשק ונתנו לו את המלוכה על עבר הירדן המזרחי.

