גריגורי רספוטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גריגורי יֶפימוביץ' רספוטין (רוסית: Григо́рий Ефи́мович Распу́тин)‏ (10 בינואר 1869 - 16 בדצמבר 1916), נזיר שנחשב לבעל כוחות ריפוי על טבעיים ולבעל אישיות מהפנטת, והיה מקורב לחצר המלוכה הרוסית.

רספוטין נולד בסיביר וחי כאיכר רוב חייו המוקדמים.

רספוטין היה מעורב בחצר המלוכה של הצאר ניקולאי השני בגלל קרבתו לאשת הצאר, שהאמינה בכוחותיו להפסיק דימומים אצל בנה, הנסיך אלכסיי, שסבל מהמופיליה. רספוטין היה מעורב בדרגי השלטון הגבוהים והיה בעל השפעה על החלטות ועל מינויים. הוא אף עורר את קנאתם ואיבתם של מקורבי הצאר שראו בו מתחרה המסכן את מעמדם.

בלילה שבין ה-16 ל-17 בדצמבר 1916 הוזמן רספוטין על ידי קבוצת קושרים שכללה את הנסיך פליקס יוסופוב, בן דודו של הצאר והדוכס הגדול דימיטרי, לאחד מארמונות הבירה סנקט פטרבורג, שם הוגשו לו עוגות ויין מורעלים. הרעל לא השפיע כלל על גופו החסון והקושרים נאלצו לירות בו למוות והשליכו את גופתו לנהר הנבה. הוא היה בן 46 במותו. בדיקה רפואית שבוצעה בגופה קבעה כי רספוטין מת מטביעה ולא מהיריות.

רצח רספוטין לא היה על רקע מהפכני או אידאולוגי, אך הוא נחשב לאחד מסימני התערערות שלטון הצארים בתקופה שלפני המהפכה הרוסית ומן הסימנים שבישרו את בואה.

יש אנשים הסבורים כי פירוש שמו של רספוטין הוא נואף.
אפילו שיר המספר את סיפורו קיים, ומבוצע ע"י להקת "בוני אם".

[עריכה] ביקורו של רספוטין בארץ ישראל ובירושלים

השפעתו של רספוטין על החצר הייתה כה גדולה, שבהשפעתו הועלו והופלו אנשי מימשל בכירים. מעמדו הרם בחצר הצארים הביא לו אויבים רבים. אויביו ניסו להכפישו בעיני הצאר והצארינה. באחד ממשתי הניאופים שלו צולם רספוטין על ידי צלם שארב לו. הצילומים היו בלתי נסבלים, והצאר הטיל עליו משימה: לעלות לרגל לאתרי הנצרות הקדושים בירושלים, ולהיטהר. לרספוטין לא הייתה ברירה, ובחג הפסחא של שנת 1911 ביקר גרגורי רספוטין בארץ ישראל.

מסע הצליינות שלו יצא מאודסה, עבר דרך ההר הקדוש הר אתוס ביוון, ודרך תורכיה רודוס ולבנון הגיע לארץ ישראל. הוא נחת בחוף יפו, עלה לירושלים, ביקר במקומות הקדושים לנצרות ועורר, כדרכו, מהומה גדולה. הוא התגורר בירושלים בבית סרגיי, אכסניית סרגיי, היום בניין החברה להגנת הטבע ומשרד החקלאות, וביקר בכנסיית הקבר. הוא השתתף בטקסי חג הפסחא, ויסורי החרטה על דרכו החטאה גרמו לחשוש מאובדן הכוחות המיוחדים שלו, שבעזרתם השפיע על נשות רוסיה. בעת ביקורו בכנסייה הרוסית של גת שמנא, יצא אל הגן, ושם פקד אותו אירוע אפיפני, התגלותי, כל כך חריף, שהוא התעלף לזמן ארוך. אנשי הכנסייה הובילו אותו לאכסניה במגרש הרוסים. לאחר שהתאושש, ורוחו שבה אליו, החליט רספוטין שהאל מחל לו, והחליט לחזור לפטרבורג.

בעת שהותו בארץ ובירושלים, ביקר גם בכנסיות ובמנזרים הרוסיים שבבית לחם ובחברון.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אנרי טרויה, רספוטין, הוצאת כנרת, 2004.
  • אהרון סימנוביץ, רספוטין והיהודים , זכרונות מזכירו האישי של ראספוטין, מרוסית - מלכה קולודני, הקדמה - רות בקי, תל אביב, ירון גולן, 1995.
  • פרופסור אליעזר ויצטום, רספוטין מתארח בירושלים , מאמר ב"טבע וארץ", שנה כ"ט, גל' 4.
  • גדליה ז'גוב, המזכיר היהודי של ראספוטין , על ספרו של אהרון סימנוביץ, עת-מול, עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, י"ב (3), 1986.
  • מירית גל-עד, בת-שבע , סיפורה של בת המושבה, הוצאת "מילוא", 2005. עמ' 34-35.