קברי המלכים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"קברי המלכים", אחוזת קבר מפוארת מתקופת בית שני, ברחוב צלאח א-דין במזרח ירושלים, צפונית לעיר העתיקה ולשער שכם.
[עריכה] היסטוריה
אחוזת הקבר הייתה ידועה לבני ירושלים עוד במאות הקודמות. הערבים כינו את המקום 'קבור אלמולוכ', שמשמעו קברי המלכים, או 'קבור א-סלאטין' שמשמעו קברי הסולטנים. יש להניח שהסיבה שהאתר זכה לכינויים אלו הייתה שתושבי ירושלים הניחו שאחוזת קבר כל כך מפוארת הייתה יכולה להיבנות רק על ידי מלך או משפחת מלוכה.
היהודים החזיקו במסורת שאחוזת הקבר היא קברו של כלבא שבוע, חותנו של רבי עקיבא. לעומת זאת, ישנה מסורת שנמסרה בשם האר"י שאחוזת הקבר היא קברו של נקדימון בן גוריון, גם כן מעשירי ירושלים בימי בית שני.
כיום מקובלת במחקר ההיסטורי ההנחה שאחוזת הקבר הייתה שייכת למשפחת מלכי ממלכת חדייב ששכנה בין ארץ אשור לבין ארמניה. בראש הממלכה עמד מלך בשם מונבז מאזור צפון כורדיסטאן של ימינו. משפחת המלוכה התגיירה בימי בית שני ואם המשפחה, הלני המלכה, אף גרה בירושלים תקופת מה בחייה. הסיבה לזיהוי זה היא דברי יוסף בן מתתיהו, שכותב בספריו על הקבר שציווה לבנות מונבז עבור אמו, המלכה הלני. לפי דברי יוסף בן מתתיהו הקבר מצוי "ג' ריס" מהעיר, וזיהוי זה הולם את המיקום של קברי המלכים.
בקרב תושבי ירושלים במאות הקודמות האמינו שבאחוזת הקבר ישנם אוצרות. בחפירה שהורה המושל העות'מאני של ירושלים לבצע בשנת 1847 לא נמצא בקבר דבר, אך האוצרות הארכאולוגיים ניזוקו קשה.
המקום נודע במערב לראשונה על ידי ציוריו של ריצ'רד פוקוק שתיאר את המקום בציוריו בשנת 1783. כמאה שנים לאחר מכן בוצעו באתר סקרים וחפירות על ידי ארכאולוגים צרפתים אשר נטו בתחילה לזהות במקום את קברם של מלכי בית דוד. סקר ראשוני של האתר בוצע על ידי דה סולסי בשנת 1863, ובשנת 1867 בוצעה חפירה מקיפה על ידי הארכאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו.
בשנת 1878 נקנתה אחוזת הקבר על ידי משפחה יהודית-צרפתית בשם פרייר. לאחר מות אבי המשפחה בשנת 1885 נמסרה אחוזת הקבר על ידי המשפחה לממשלת צרפת, והיא מצויה בחזקת הממשלה הצרפתית עד היום. הרצל ביקר באחוזת הקבר בעת ביקורו בארץ בשנת 1898 והתייחס למסירתה לידי הצרפתים על ידי משפחת פרייר בכותבו: "כה רחוק ונמנע נחשב הדבר שליהודים עצמם תהיה פה פעם נחלת מה".
[עריכה] מבנה אחוזת הקבר
הכניסה למערת הקבורה נמצאת בתור רחבה רבועה החצובה כולה באבן. ממפלס הרחוב יורדות אל הרחבה 23 מדרגות, תשעה מטרים רוחב כל אחת. בקצה המדרגות מצויים פתחים של בורות לאגירת מי גשמים. בתחתית גרם המדרגות מצוי גם שער בחומת האבן שמשמאל למדרגות, שער זה מוביל אל הרחבה עצמה. מידות הרחבה הן 27 מטר אורך מצפון לדרום ו-25 מטר רוחב ממערב למזרח.
בצלע המערבית של החצר ישנה חזית מרשימה המקושטת בתבליטי אבן של זרי אשכולות ענבים. בתוך החזית נמצאת הכניסה אל מערת הקבורה. בעבר נתמכה החזית בשני עמודים. מערת הקבורה עצמה מורכבת משני מפלסים שונים, ארבעה חדרים בקומה העליונה ושלושה חדרים בקומה התחתונה.
בתוך מערת הקבורה נמצאו מספר ארונות קבורה, אשר נלקחו על ידי המשלחת הצרפתית והם מצויים היום במוזיאון הלובר בפאריס. על אחד הארונות נמצאה חרותה הכתובת "צדן מלכתא". על ארון אחר שנמצא במערה, ומצוי גם הוא בפאריס, ישנם תבליטים מפוארים בצורות של רימון, אתרוג, בלוטי אלונים, ענפי זית, אשכולות ענבים ואיצטרובלי אורן. הסיבה שארונות וחזיתות הקבורה היהודיים מעוטרים בצורות של צמחים ולא ציורי דמות אדם הוא האיסור המקראי על עשיית פסל ומסכה.

