ליטון של עברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לטיניזציה או ליטון של עברית, היא שיטת תעתיק מעברית באלפבית הלטיני.
לדוגמה, המלה ציפור תיכתב בתעתיק (לפי חלק מהשיטות - ראו להלן) "tsipor".

השימוש בליטון של עברית קיבל פופולריות מסוימת בשימוש במערכות מחשב, בשל חוסר היכולת של כמה מערכות אלקטרוניות (מחשבים, טלפונים סלולריים ועוד) להציג עברית תקינה, גם בשל הגופן המיוחד, ובשל העובדה שעד היום (2006) לא נוצר תקן לצורך זה.

סיבה נוספת היא השתרבבות מלים זרות אל תוך השפה, והצורך בכתיבה פונטית לצורך קריאה נכונה שלהן, ללא ניקוד. כמו כן, כיוון הקריאה של העברית, אשר הפוך מכיוונן של השפות הלטיניות, יוצר בלבול כאשר יש צורך בשילוב מלים באותיות לועזיות לתוך טקסט בעברית.

יש המציעים לקבוע את האלפבית הלטיני כנורמה לשפה העברית, במטרה להתמודד עם הבעיות העולות משימוש באלפבית העברי הייחודי. המתנגדים לצעד זה טוענים כי תהליך שכזה הוא שלילי, כי הוא גורם לנטישת המסורת. עוד הם טוענים כי תהליך שכזה יצריך העתקה של מאות אלפי כתבים הכתובים באותיות עברית, ויגרום טרחה רבה.

כיום משתמשים בליטון בעיקר בשלטי רחוב (שמות רחובות וכו'), בהודעות SMS ודוא"ל.

[עריכה] סטנדרטים שונים ללטיניזציה

לא קיים תקן אחד המשמש למעשה לליטון של עברית, ולכן השימוש הנפוץ ביותר הוא בכתיבה אשר אינטואיטיבית לכותב האינדיבידואלי בזמן הכתיבה.

כיום קיימים תקנים רבים ושונים, אך אף אחד מהם אינו מוכר ביותר, והציבור בדרך כלל אינו מכיר את חוקיהם:

  • לאקדמיה ללשון העברית יש שני תקנים לליטון.
  • תקן ISO של ליטון שיצא ב-1984.
  • תקן נפרד לשמות רחובות בשילוט חוצות. בפועל - השימוש בו אינו עקבי.
  • תקנים רבים לא רשמיים, המוצעים על ידי יחידים. לדוגמה: הכתב הכרמלי.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות