אולימפיה (ציור)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הציור אולימפיה.
הגדל
הציור אולימפיה.

אולימפיה הוא שמו של תמונה של הצייר הצרפתי אדוארד מאנה משנת 1863. זהו ציור שמן על בד בגודל 130.5 על 190 ס"מ. הציור מוצג במוזיאון אורסיי שבפריז מאז שנת 1890.

ציור זה מתאר זונה שכובה בתנוחה קלסית של אלה רומאית שמישירה מבט אל הצופים. אולימפיה הייתה זונה מאוד ידועה בפריז. מאנה אומר כי גם אישה שכזו ראוייה להיות נושא לציור אמנות וכי כל הנושאים לגיטימיים לציור. ידה של אולימפיה מכסה את אזור הערווה וכביכול מסתירה אותו, אבל בעצם מושכת את תשומת הלב של הצופים לכיוונו.

כאשר מאנה צייר את אוליפמיה כדמות עירומה בתנוחת הסבה על מיטה, הוא התכון להזכיר את הציור של טיציאן - 'ונוס מאורבינו'. ניתן לומר כי יש כאן התרסה כלפי המסורת והאקדמיה. בדומה לטיציאן, אולימפיה שוכבת על מצעים וכריות, חלק מהמיטה האדומה חשופה ומאחוריה יש וילון. הדימיון לציור של טיציאן מסמל כי מאנה מתייחס לעבר אבל לא מקבל אותו. בציור של טיציאן מאחורי ונוס מוצגות שתי משרתות שמכינות את הנדוניה שלה. בציור של מאנה לעומת זאת מוצגת משרתת כושית המביאה לאולימפיה זר פרחים, כנראה מאחד המחזרים שלה. לצידה של אולימפיה שוכב חתול שחור. במקום הכלב שמסמל נאמנות מאנה מצייר חתול שמסמל ערמומיות, אי נאמנות ועצמאות, ובכך בא להעיד כי אוליפיה היא אישה בזכות עצמה, שלא נתמכת בגבר - ואף למעלה מכך, שמפילה גברים ברישתה. אולימפיה מיישירה מבט אל הצופה ויוצרת איתו קשר עין, משמע, היא לא מתביישת במערומיה. לצידה יש כמה אביזרי פיתוי: נעליים, צמידים, פרח ועגילים.

סגנון הציור הוא ריאליסטי - מיוצגת בו אישה מסוימת בעלת גוף צעיר. עצם הבחירה באישה אמיתית ולא במיתוס הופך את התמונה למציאותית. סגנון הגוף מאוד ברור מפני שיש קו קונטרסט שמבדיל בינה לבין הרקע. כמו כן, יש קונטרסט בין הרקע הכהה ובין המישור הקידמי הבהיר עליו שוכבת אולימפיה. הניגוד הזה יוצר השטחה של הציור.

מאנה מאוד הושפע מן האמנות היפנית וניתן לראות זאת בציור בכמה אופנים: שטחים שלמים של צבע אחד, קו שחור מסביב לדמות, אין עניין בפרספקטיבה, ונוצרת השטחה.

כשהציור הוצג בסלון בפריז הוא עורר שערוריה מכמה סיבות:

  • הצגת ונוס כזונה יוצרת פורנוגרפיה - נושא הזונות לא נראה כמעט באמנות באותה התקופה, מפני שנחשב ללא מכובד.
  • פגיעה במסורת - מאנה לקח ציור מפורסם ומכובד, מוכר מהמסורת, ומעתיק אותו אל נושא בעל ערך נמוך, ובכך נותן סטירת לחי לבורגנות.
  • סיבה אמנותית - צייר שצייר לא לפי חוקי הפרספקטיבה נחשב לצייר כושל שאינו יודע את עבודתו. מאנה יודע לצייר "נכון", אבל בוחר במכוון שלא לעשות כן.

[עריכה] לקריאה נוספת

טקסט פוליטי בישראבלוג