אגדות סיניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

תוכן עניינים

[עריכה] אגדות סיניות - מבוא

כמו כל סוגי האגדות, גם אגדות סיניות נוצרו כדי להסביר לנו פלאי טבע ותופעות שהמדע של פעם לא ידע להסבירן, כגון: מי ברא את העולם וכיצד עשה זאת? איך נוצרו הרי ההימלאיה? מדוע נהרות זורמים והרי געש מתפרצים? סביר להניח שהחלו להמציא אגדות ברגע שנוצרה השפה המדוברת, והן נוצרו בתחילה כדי לתת מענה לשאלות הרבות של הילדים הקטנים. מקור נוסף לאגדות הא תהייתם הרבה של הסינים לגבי העולם הסובב אותם, שבגללה אינם פוסקים מלהעלות השערות שונות ומשונות לגבי דברים ממש פשוטים, כמו כיצד נוצר התה. מהשערות אלו צומחת לאיטה עוד אגדה, ואפילו במקרה המוזכר לעיל, כלומר כיצד נוצר התה, הסינים חיברו אגדה קטנה המספרת כי היה פעם נזיר סגפן ממנזר השאולין, שהיה נוהג לשבת במערתו מעל המנזר בבידוד מוחלט, תוך שהוא מנסה להגיע להארה רוחנית במשך ימים רבים ומנע מעצמו מזון ושינה. באחד הימים נפלה עליו תנומה במהלך לימודיו, וכאשר התעורר כעס על עפעפיו שבגדו בו, תלש אותם והשליך אותם על הקרקע. באותו המקום צמח עץ התה הראשון אשר עליו דומים לעפעפי אדם והמשקה אשר מכינים ממנו אכן מעורר ומונע שינה. אך עוד לפני שהומצאו אגדות על נושאים כאלה, הגו הסינים אגדות על דברים שיותר היה להם חשב לדעת, כגון כיצד ועל ידי מי הומצא המשי, מדוע ארצם מלאה בנהרות הזורמים כולם לאותו כיוון ומי היה הקיסר הראשון של סין. כמו כן הסינים האמינו בקיומם של דרקונים, יצורים דמיוניים הדומים לנחש בעל ארבע רגלים, בעל קשקשים ולרוב יכול לעוף מרחקים גדולים במהירות וללא כנפיים (ראה הרחבה בעמוד הבא). באגדות הסיניות מסופר רבות גם על קיסרים אגדיים, או אף על קיסרים שיש עדויות היסטוריות לקיומם, אשר עשו מעשי פלאים ונלחמו ביצורי פרא כדי להגן על ממלכתם. מסופר גן על המצאות הנייר, המשי והמצפן, לרוב בידי קיסרים או נשותיהם ובנותיהם. באגדות הסיניות גם מומחש ההבדל הרב בין 56 הקבוצות האתניות והמיעוטים הקיימים בסין, וביניהן אחת מהאגדות הסיניות על בריאת העולם, המספרת כי האלה נו-גווא לקחה בוץ וכיירה דמויות אנוש במו ידיה, אך לאחר שיצרה אלפי דמויות התעייפה וחשבה מה לעשות כדי לברוא את השאר. לבסוף לקחה חבל ארוך, טבלה אותו בבוץ ומתחה אותו מעל העולם, ומכל טיפת בוץ שטפטפה ממנו נוצר אדם. על פי האגדה, האנשים היפים והמוצלחים בעולם הם אלה שכיירה במו ידיה, ואילו אלו שטפטפו מהחבל בתור טיפות בוץ הפכו למכוערים וללא מוצלחים.


[עריכה] מדוע וכיצד נכתבו האגדות הסיניות?

האגדות הסיניות לא נכתבו על ידי אנשים מסוימים, אלא התפתחו במהלך הדורות. ישנן מספר סיבות להתפתחות אגדה: אירוע ראשוני תופעת טבע לא פתורה ניסיון לעורר עניין בילדים כדי שיעשו את הנדרש מהם.

אירוע ראשוני: בתחילה התרחש אירוע כלשהו, שגרר אחריו כל מני רכילויות וסיפורים קטנים, שלאט לאט צמחו והפכו לאגדות. לאגדות אלו נוספו עם הדורות והשנים עוד ועוד פרטים, כל דור הוסיף פרטים תואמים לזמנו ולאירועים שקרו, ועל כן האגדות הן לרוב מקור היסטורי חשוב. אמנם אי אפשר תמיד להסתמך לחלוטין על אגדות אלה, אך הן ממחישות ומוסיפות ודאות ועדות לדברים הידועים לנו כבר ממקורות אחרים.

תופעת טבע: אגדות אלו נכתבו כדי לתת מענה לשאלות כגון: כיצד נוצר העולם, מדוע ההרים קיימים או מהי מטרתם של הנהרות.

הוספת עניין לנושא: ילדים רבים בימים הקדומים נאלצו לעבוד בשדה שלא לפי רוחם, ועל כן התנגדו לעבודה ולא השקיעו בה מאמץ. אגדות מסוג זה מטרתן להמריץ את הילדים ולרומם את רוחם. אגדות הן הדרך הפשוטה ביותר וגם היעילה ביותר להעביר מסר לילד קטן, ורוב האגדות מסוג זה מספרות על ילדים אשר עבדו בחריצות וזכו למתנה משמיים, אך לפעמים גם מסופר בהן על עצלנים אשר זכו לגורל אכזר.

מובן שישנן דרכים רבות אחרות שבהן יכולה "להוולד" אגדה, אך אלו הן החשובות והבולטות ביותר.

[עריכה] האגדה הסינית כמקור היסטורי

אגדות סיניות אינן מקור היסטורי מהימן ביותר, אך הן יכולות לאושש עובדות היסטוריות רבות. מן האגדות ניתן ללמוד על אמונותיהן של תושבי סין העתיקה ועל פולחן הדת שלהם. למשל: בחלק ניכר מן האגדות מסופר על זקנים חכמים ונערים פוחזים, ומזאת ניתן להסיק כי תושבי סין העתיקה העריכו מאוד את חכמתם ואת ניסיונם הרב של הזקנים. בנוסף, ישנן גרסאות רבות שונות ומשונות לאותה אגדה, ומזאת יכולים אנו להסיק על חוסר ההסכמה בנושאים שונים ברחבי סין. אגדה שכל גרסאותיה תואמות או כמעט תואמות מצביעה על הסכמה כללית בנושא. לעיתים אבדו רשימות ההיסטוריה של הקיסרים, ובמקומם צמחו אגדות, ואם משמיטים מהן את כל הפרטים הלא הגיוניים הן הופכות למקור היסטורי די מהימן. בנוסף, ידוע כי בכל אגדה מצוי גרעין של אמת, לפעמים קל למוצאו ולפעמים דרושות שעות של עבודה ומחשבה עמוקה.


[עריכה] אגדות ומטרתן

לכל האגדות הסיניות מטרה כלשהי. כאן מובאות חלק מן המטרות, ודוגמה לכל אחת.

[עריכה] הטנגרם

חלק מן האגדות הסיניות מהוות חלק ממשחק או מתרגיל מתמטי כלשהו, כגון זו:


לפני שנים רבות חי בארץ סין איש זקן. לאיש לא היה כל רכוש מלבד אריח חרסינה יקר מאד. הוא שמר על האריח כעל אוצר יקר מפז. באחד הימים כשניקה את האריח, נפשם בסינית: "התוכנית הגאונית בת שבעת החלקים". המשחק היה ידוע בסין לכן כשנפל האריח מידיו ונשבר ל – 7 חלקים, הצטער האיש מאוד וניסה לצרף את החלקים לאריח שלם. את שארית ימיו העביר בניסיונות שונים לחבר את החלקים. שבעת החלקים: שני משולשים גדולים, משולש בינוני, שני משולשים קטנים, ריבוע ומקבילית, מהווים יחד משחק אשר שמו טנגרם, או בסינית: "צ'י-צ'או". פירוש ה עוד לפני כאלפיים שנה, אבל רק לפני כ- 200 שנה נכתב לראשונה בספר שבעת החלקים הבונים את הריבוע (האריח היקר). מתברר שאפשר לבנות מאות של צורות מחלקים אלו: צורות הנדסיות, צורות של בעלי-חיים, חפצים, אנשים, מספרים ואותיות.

[עריכה] שתים עשרה החיות

אגדות אחרות מסבירות דברים של יום-יום, כמו לוח שנה:

בלוח השנה הסיני יש 12 חיות השולטות על 12 שנים בהתאמה. האגדה מספרת ש–12 החיות היו נוהגות לריב ביניהן מי תתחיל את המעגל ראשונה. כדי להכריע בסוגיה החליטו האלים שהחיה שתגיע לצד השני של הנהר ראשונה היא זאת שתתחיל את המעגל ואחריה תבואנה יתר החיות לפי סדר הגעתן. השור קפץ מיד למים ראשון אבל על גבו תפסה טרמפ החולדה ועם הגעתם לעבר השני של הנהר, קפצה החולדה מגבו ישר ליבשה וכך הגיעה ראשונה. החזיר העצל הגיע אחרון. וכך נקבע סדר מחזוריות החיות אשר חוזר על עצמו כל 12 שנה: חולדה, שור, נמר, ארנב, דרקון, נחש, סוס, עז, קוף, תרנגול, כלב ואחרון חביב החזיר. הסינים מאמינים שלפי החיה של השנה בה נולד בן אדם ניתן לאפיין אותו ולצפות את עתידו. ולרוב כשנשאלים לשנת הולדתם – הם נוקבים בחיה, כך שרק מי שממש בקיא בלוח הסיני יכול לחשב את גילם.

[עריכה] מרעה תצמח טובה ומטובה תצמח רעה

חלק מן האגדות באות ללמד אותנו מוסר השכל, ולרוב כדי להוכיח לנו שהעולם אינו רע וחסר צדק כפי שחשבנו. הנה לדוגמה אגדה אחת כזו:

בכפר קטן בסין חי לו פעם זקן אחד, ולו בן וסוס. חייו של הזקן התנהלו ברוגע ובשקט, עד יום אחד בו ברח הסוס מן האורווה. כעס בנו של הזקן על האל ושאל בתפילה מדוע גזר עליהם גורל כה אכזר. אביו שמע את התפילה, ואמר לבנו "עוד תראה, מרעה תצמח טובה ומטובה תצמח רעה." למחרת עם שחר חזר הסוס, ואיתו עדר שלם של סוסי בר יפהפיים. פתחו הזקן ובנו את שער האורווה וכל הסוסים נהרו פנימה. לאחר מכן שמע הזקן את בנו מודה לאל על טוב ליבו בתפילתו, ניגש אליו ואמר לו: "עוד תראה, מרעה תצמח טובה ומטובה תצמח רעה." יום אחד, כאשר ניסה הבן לאלף את אחד מסוסי הבר, נפל ושבר את רגלו. מאוחר יותר שוב שמע הזקן את בנו מאשים את האל, ועל כן ניגש אליו ואמר לו: "עוד תראה, מרעה תצמח טובה ומטובה תצמח רעה." כמה ימים מאוחר יותר פרצה מלחמה, וכל צעירי הכפר נאלצו להתגייס לצבא, ולא מעטים מהם נהרגו בקרב. בנו של הזקן לא התגייס כמובן, כיוון שרגלו הייתה שבורה. על כן, כפי שאמר הזקן, "מרעה תצמח טובה ומטובה תצמח רעה."

[עריכה] ציפור הזהב והדרקון

חלק מן האגדות נכתבו כדי להסביר פלאי טבע, כמו האגדה הבאה:

לפני שנים רבות חיה בגדה המערבית של שביל החלב ציפור זהב, ובצדה המערבי חי דרקון, והשניים היו ידידים. יום אחד טיילו השניים בשביל, ולפתע מצאו אבן חן יפהפיה שוכבת על האדמה. שמחו השניים מאוד והחליטו לשתף פעולה וללטש אותה עד שתבריק. עמלו השניים ימים רבים, ליטשו אותה ורחצוה עד שלבסוף החזיקו בידיהם אבן מרגלית יפהפיה ונוצצת. אך האלים ובני האלמוות חמדו את האבן לעצמם, על כן ניסו לגנוב אותה מהדרקון ומציפור הזהב. אך אלו נלחמו בעבורה ולא ויתרו עליה, עד שנפלה על האדמה, וברגע שנגעה באדמה הפכה לאגם מיים צלולים, "האגם המערבי". הדרקון וציפור הזהב, אשר לא רצו להפרד מן המרגלית היפהפיה שיצרו, הפכו בו במקום להרים. ועד היום הם מתנשאים: הר הדרקון, תלול ונישא, והר ציפור הזהב, ירוק ומעוגל, עומדים ליד "האגם המערבי" הנמצא סמוך לעיר האנג-ג'ו.