איוון פרנקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איוון פרנקו(1856- 1916),(רוסית:Иван Яковлевич Франко,אוקראינית:Іван Якович Франко)-סופר ומשורר לאומי אוקראיני. אחד ממייסדי הספרות האוקראינית המודרנית ביחד עם טרס שבצ'נקו. היה פעיל כמו כן בתנועות פוליטיות בגליציה במיוחד בתנועה הסוציאליסטית.
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בכפר נהויביצ'י, אשר ליד דרוהוביץ', אוסטרו-הונגריה, חבל לבוב, שבאוקראינה כיום למשפחת איכרים. אביו היה נפח ממוצא גרמני ושם משפחתו המקורי היה פרנק. אביו ואמו נפטרו בצעירותו. למד בבית ספר מקומי וסבל מדיכוי מצד ילדים ממשפחות אמידות. בתקופת בית הספר התחיל בכתיבה בשפת רוסיה הקטנה(גליציה). ב1875 התחיל ללמוד באוניברסיטת לבוב בפקולטה לשפתה וספרותה של אוקראינה. הוא הצטרף לחוג סטודנטים בשם מוסקבופילים-הקבוצה שדגלה בהכרה טובה יותר של התרבות הרוסית וגדולי סופריה. בעיתון של הקבוצה "דרוג"-חבר איוון התחיל את פרסומיו הראשונים בשפה הגליצינית. פעילותם של הצעירים בחוג זה היה למורת רוחם של זקני החוג שכתבו בשפה הרוסית והטיפו נגד סוציאליזם, עד מהרה הזקנים הלשינו על הצעירים לשלטון האוסטרי וכל חברי הקבוצה, כולל פרנקו נעצרו ב1877. איוון בילה בבית סוהר כ9 חודשים עם עלובי החיים, אך רוחו לא נשברה ואחרי ששוחרר המשיך לכתוב בגליצינית ובנושאי אי-צדק חברתי. כשיצא לחפשי הוחרם על ידי מוסקבופילים ועל ידי לאומנים אוקראינים ויכל לסיים אוניברסיטה רק בעוד 15 שנה מסיבה זאת. נאסר פעם נוספת ב1880 וב1889 ושוב הוחזק באותם תנאים. מאסריו היוו מקור לסיפוריו על עלובי החיים, שחוסר מקורות פרנסה הביאם לידי גנבות ורציחות ובית הסוהר("דווין", "מולוט"(פטיש), "גרומדסקי דרוג"(חבר אזרחי)-1878,"סביט"(אור)ב1880,"נרוד"(עם)-1890). בשנות ה-80 כתב גם סיפורים על חיי היהודים, המחפשים אמת. סיפורים אלה זכו לפירסום רב ותורגמו למספר שפות. ב1881 חזר לנהויביצ'י והתחיל לכתוב רומן היסטורי על תקופת פלישות הטטרים בשם "זכר ברקוט". הרומן זכה לפרס של מגזין זריה, ועזר לפירסומו ההלך וגדל של מחברו בקרב העם האוקראיני. לאחר מכן תרגם את פאוסט של יוהן וולפגנג פון גתה, "דויטשלנד" של היינריך היינה, וכתב מאמרים ספרותיים על טרס שבצ'נקו. ב1886 נשא את אולגה חורונז'ינסקיה, לה הקדיש את אוסף שיריו בשם "ז ורשין אי ניז'ין"(מהפסגות והעמקים). אשתו סבלה מפיגור.
ב1889 כתב בעיתון "פרבדה", שהוצא על ידי לאומנים אוקראינים והקים את המפלגה הרותנית-אוקראינית הקיצונית. פרנקו נבחר גם להיות מועמד המפלגה לפרלמנט האוסטרי, אך הפסיד בבחירות. בעקבות פעילות זו נאסר שוב. ב1891 למד באוניברסיטת צ'רנוביץ והכין תזה על איוון וישנסקי, אותה סיים כבר באוניברסיטת וינה תחת הדרכתו של וטרוסלב יגיץ', מומחה לתרבות סלבית. ב1894 התמנה למרצה לספרות אוקראינית באוניברסיטת לבוב, אך רשות המחלקה נמנעה ממנו בשל התנגדות חברי סגל אחרים. ב1898 פירסם מאמרים נגד תורתם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, וטען שהם מנסים לפתח דת חדשה המבוססת על שנאה של מעמדות חברתיים. ב1899 לאחר פילוג במםפלגה האוקראינית הקיצונית אותה יסד הקים את המפלגה הלאומית-דמוקרטית בה פעל עד 1904, שנה בה עזב פעילות פוליטית.
ב1902 תלמידיו של הסופר לאחר שראו אותו חי בעוני, ויכול לאפשר לעצמו רק דברים בסיסיים קנו בשבילו בית, שאחרי מותו נהפך למוזיאון איוון פרנקו. ב1914 פירסם כמה אוספי סיפורים "פריוויט איוונובי פרנקובי"(ד"שים מאיוון פרנקו) ו"איז ליט מויי מולודוסטי"(משנות צעירותי). ב1916 פרנקו מת בעוני ונקבר בבית קברות ליצ'קיבסקי בלבוב.
[עריכה] הנצחתו
למרות היותו נרדף בחייו זכה לתהילה מיוחדת לאחר מותו באוקראינה, על שמו קרואים ערים ורחובות ברחבי אוקראינה. העיר המפורסמת ביותר הקרויה על שמו היא איוונו-פרנקובסק.

