ביו ביבליוגרפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביו ביבליוגרפיה הוא ענף מגזע הביבליוגרפיה וענף מגזע הביוגרפיה. תחום במדעי הרוח, הבא לתאר את שני המרכיבים העיקריים של יוצרים בתחום הכתיבה: תולדות חייהם ופרסומיהם.
הביו ביבליוגרפיה סוקרת איפא, גם את הביוגרפיה של היוצרים וגם את ספריהם. רוב הערכים של סופרים ומשוררים היום, במאגרי המידע למיניהם, הם ביו ביבליוגרפים. למעט ספריות וקטלוגים. הרצון של הציבור להכיר היכרות ראשונית וקצרה, מהירה ומיידית, את היוצרים המדוברים, הביא ליצירת לכסיקונים אנציקלופדיות ומאגרים אחרים, שבהם נכללים בערך היוצר תמונותיו, תולדות חייו ורשימות ספריו.
הביו ביבליוגרפיה העברית נוסדה והתעשרה עם פרסום שני הכרכים של "לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים", מאת מייסד הביו ביבליוגרפיה העברית, גצל קרסל, תל אביב, 1967. במקביל הניח אוריאל אופק את המסד לביו ביבליוגרפיה החדשה של ספרות הילדים העברית והכללית. בשני הכרכים של "לקסיקון אופק לספרות ילדים", תל אביב, 1985. לאחרונה ייסד הביו ביבליוגרף, יוסף גלרון גולדשלגר לכסיקון מקוון בשם "לכסיקון הספרות העברית החדשה". האתר הולך ונבנה ממש בימים אלה, וזהו חידוש ושיפור של ענף הביו ביבליוגרפיה העברית החדשה. בינתיים הלכסיקון הוא מקוון בלבד ולא נדפס.
[עריכה] לכסיקונים עבריים לספרות
- לקסיקון הספרות העברית, בדורות האחרונים, מאת גצל קרסל, שני כרכים, ספרית פועלים, מרחביה, 1965.
- לקסיקון אופק לספרות ילדים, מאת אוריאל אופק, שני כרכים, זמורה ביתן, תל אביב, 1985.
- מילון הספרות החדשה, העברית והכללית, ערוך בידי אברהם שאנן, יבנה, תל אביב, 1978.
- תכנים וצורות, לקסיקון מונחים ספרותיים, מאת עזריאל אוכמני, שני כרכים, ספרית פועלים, תל אביב, 1976.

