אליהו גולומב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליהו גולומב (2 במרץ 1893 - 11 ביוני 1945) היה "המפקד הבלתי מוכתר" של ארגון ההגנה. ממעצבי כח המגן היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט. היה חבר הוועד המרכזי של ההגנה בשנים 1920 - 1930 וחבר המפקדה הארצית של ההגנה בשנים 1931 - 1945.
אליהו גולומב נולד בוולקוויסק, בלארוס (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית), ועלה לארץ עם כל משפחתו ב-1909. מבוגרי המחזור הראשון של גימנסיה הרצליה. ארגן מבין חבריו לכתה את "ההסתדרות המצומצמת"- גרעין ההכשרה החלוצית הראשון של הנוער העובד בארץ. עבד בדגניה א'. ב-1917, כשכבשו הבריטים את הארץ מן התורכים, עבד גולומב בראש תנועה התנדבותית בשם "הגדוד העברי הארצישראלי". היה ממייסדי תנועת "אחדות העבודה" ותמך בפירוקו של ארגון "השומר" עם הקמת ההגנה.
גולומב נשלח לחו"ל בין השנים 1922-1924 על מנת לעסוק ברכישת נשק ובארגון קבוצות של חלוצים צעירים באירופה.
ביתו, בית אליהו שבשדרות רוטשילד בתל אביב, שימש שנים רבות כמפקדת ההגנה, ונמצאים בו כיום ארכיון ההגנה, מוזיאון ההגנה ומשרדי נשיאות ארגון חברי ההגנה.
על שמו נקראת שכונת יד אליהו בתל אביב ורחובות בערים רבות בישראל. כל שנה, החל בשנת 1958 מחלק הנשיא את פרס בטחון ישראל הקרוי על שמו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אליהו גולומב באתר "ההגנה"
- אליהו גולומב באתר הסוכנות היהודית
ערך זה הוא קצרמר בנושא ציונות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

