מעצר מנהלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעצר מִנהלי הוא מעצר ללא משפט, לרוב מסיבות ביטחוניות. מעצרים הנעשים במדינות דיקטטוריות כנגד מתנגדי השלטון ללא משפט לרוב אינם נחשבים מעצרים מנהליים.
תוכן עניינים |
[עריכה] המעצר המנהלי בעולם
מעצר מנהלי קיים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות, אולם בדרך כלל לא נעשה בו שימוש, ארגוני זכויות אדם רואים בו פגיעה בזכויות האדם. לארגוני זכויות האדם תמיכה נוספות שמחזקת את עמדותם , מכיון שגם ,אמנת ז'נבה הרביעית - טיפול באזרחים בזמן מלחמה, רואה את המעצר המינהלי כדבר שנוגד את זכויות האזרח. השימוש במעצר מינהלי הפך לוויכוח בסכסוך הישראלי פלסטיני ועלה פעמיים רבות לדיונים בעצרת האו"ם נוכח השימוש החוזר בו בסכסוכים בין מדינות העולם כגון, השימוש שנעשה בו בדרום אפריקה ובמדינות ערב.
לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר הועבר בארצות הברית "חוק הפטריוט" המאפשר מעצר מנהלי של מי שמעורב בפעילות טרור או הלבנת כספים.
[עריכה] מעצר מנהלי בישראל
מעצר מנהלי הוא הליך בחוק הישראלי שבו אדם שמערכת האכיפה מעריכה כי הוא מאיים על הציבור מושם במעצר ללא הליך משפטי בו הוא מואשם. המעצר המנהלי יונק סמכותו מתוקף תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 שתקפות מאז שלטון המנדט הבריטי בישראל. בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום אשר מאפשר מעצרים מינהלים רק בשעת חירום, אך מכיוון שמצב החירום לא בוטל מעולם תוקפו של חוק זה לא פג מעולם והוא מאפשר את המעצרים המינהלים.
בחוק סמכויות שעת חירום שנחקק ב-1979 נקבעו הקרטריונים למעצירים מינהלים :
- לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לעד 6 חודשים במידה וקיימת סבירות שהוא פוגע בביטחון המדינה
- לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המינהלי
- לרמטכ"ל סמכות לעצור אדם ל 48 שעות .
- על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות , אחרת ישוחרר העצור.
- דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות.
- ניתן לערער על המעצר בבית המשפט העליון.
- לשופט מחוזי סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמיים ביטחונים
- סמכויות שר הבטחון לפי חוק זה אינן ניתנות לאצילה.
- שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק
ישנם הבדלים בין מעצר מנהלי בשטחי מדינת ישראל או ביש"ע: בתוך שטחי ישראל יכול רק שר הביטחון להוציא צו מעצר מנהלי, והעציר חייב להיות מובא בפני שופט לאחר 48 שעות ואחת לשלושה חודשים עליו להיות מובא בפי נשיא בית המשפט המחוזי.
בשטחי יש"ע יכול כל מפקד צבאי להוציא צו כזה. לאחר קבלת הצו המנהלי רשאי העציר לערער על צו המעצר המנהלי שהוצא כנגדו בבית דין צבאי ובמידה ועירעורו לא התקבל הוא רשאי לערער גם לבית המשפט העליון. בשני המקרים הצו תקף לשישה חודשי מעצר כשלאחר תקופה זה נדרש חידוש הצו על ידי הסמכות המתאימה.
[עריכה] המשפט הבינלאומי והמעצר מינהלי
המעצר המינהלי הינו חוקי ע"פ המשפט הבינלאומי, בכפוף למגבלות הבאות:
- המעצר יתבצע רק כאמצעי מניעתי ולא ענישתי ורק במקרה של סכנה לביטחון.
- על העצירים לקבל תנאים ראויים.
- יש לאפשר לעציר לערער על המעצר בפני שופט.
- עצירים מנהליים בשטח כבוש יעצרו רק בשטח הכבוש.
אמנת ז'נבה הרביעית המתייחסת בין השאר לניהולו של שטח כבוש על ידי המדינה הכובשת קובעת בסעיף 78 כי: "הייתה המעצמה הכובשת סבורה שיש צורך, מטעמי הכרח של ביטחון, לנקוט אמצעי ביטחון כלפי מוגנים, רשאית היא, לכל היותר, לייחד להם מקום מגורים או לעצרם", הפרשנות המקובלת לסעיף זה היא שהוא מתיר מעצר מינהלי, סעיף 6 באמנה קובע ש: "בשטח כבוש תיפסק תחולת האמנה הזאת שנה לאחר סיומן הכללי של הפעולות הצבאיות", ולכן קיימת טענה משפטית לפיה מעצר מינהלי בשטחי יהודה ושומרון אינו חוקי.
[עריכה] קישורים חיצונים
- תולי שרגאי ורחביה ברמן, עשרה דברים שכדאי לדעת על מעצר מנהלי, וואלה!
- מידע מאמנסטי
- אבינעם שרון, מעצר מינהלי: גבולות הסמכות והיקף הביקורת, באתר בית הספר למשפט צבאי בצה"ל (קובץ doc).
- עו"ד אברהם פכטר, מעצר מינהלי - סקירה כללית, מאמר אוהד המסביר את ההיסטוריה והנימוקים למעצר מנהלי בישראל. NFC

