סיירת (ספינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סיירת של הצי האמריקאי
הגדל
סיירת של הצי האמריקאי

סיירת (cruiser) הופיעה במחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה בשימוש רב ציי העולם עד אמצע המאה ה-20 ואז התחילה להיעלם. כיום אפילו בצי ארצות הברית אין סיירות. הדחקה הגיעה עד 10,000 - 15,000 טון

נהוג להבדיל בין כמה סוגי סיירות. כשאומרים "סיירת" בדרך כלל מתכוונים לדגם העיקרי - הסיירת המשוריינת

תוכן עניינים

[עריכה] סיירת קלה

סיירת קלה (Light Cruiser) היא ספינת קרב קטנה יחסית, מעט גדולה יותר ממשחתת. כמעט ללא שריון, רב השריון היה באזור המנועים וצריחי התותחים. תפקיד עיקרי - הגנה על החופים , שמירה על נתיבי ים פתוחים, הגנת נ"מ לצי. חימוש עיקרי - תותחים (קוטר מקסימלי לא עלה בדרך כלל על 200 מ"מ) ומקלעים, בתחילת הדרך (המאה ה19) גם מטולי טורפדו (בדרך כלל 4)

[עריכה] סיירת משוריינת (כבדה)

סיירת משוריינת (Armored Cruiser) היא ספינה שיכלה להטביע כמעט כל ספינה שנלחמה איתה, פרט לאוניית מערכה. חימוש עיקרי - תותחים (עד קוטר של 300 מ"מ).

[עריכה] סיירת נגד צוללות

סיירת נגד צוללות (Anti-Submarine Cruiser) נועדה להילחם בצוללות האויב. חימוש עיקרי, פרט לתותחים - פצצות עומק. חומשו בסונאר על מנת לאתר את האויב.

[עריכה] סיירת קרב

סיירת קרב (Battlecruiser) היא סוג שנבנה באנגליה בתחילת המאה ה20. חימושה דומה לחימוש הדרדנוט, אך שריונה קל יותר. נועדה למשוך את הצי הגרמני מנמליו על מנת שהצי המלכותי הבריטי יוכל להטביע אותו.

סיירת המערכה, הייתה רעיון אשר נהגה בצי הבריטי ומטרתו, לשלב בין מהירות השייט והתימרון של סיירת, יחד עם עוצמת האש של אוניית מערכה. הרעיון עצמו, קיבל דחיפה רצינית ומשמעותית על ידי אדמירל ג'קי פישר, הלורד הראשון של הים (מפקד הצי) אולם לאחר עזיבתו את הצי ויציאתו בדימוס, הודחק הרעיון ומספר מועט ביותר של אוניות נבנה. אולם כאשר התחילה מלחמת העולם הראשונה וכאשר אדמירל פישר הסוער והכריזמטי נכנס שוב לתפקידו, היה ברור כי סוג זה של אוניות עומד לקבל דחיפה משמעותית. ככלל, היו סיירות המערכה אוניות קלות משמעותית מאוניות מערכה, אם כי מטבע הדברים היו כבדות ומסורבלות יותר מאשר סיירות (אפילו הכבדות שבהן) שכן כדי שיוכלו לעמוד במשקל ובעוצמה של תותחים כל כך כבדים, היה צורך בבסיס יציב וחזק. הרעיון בכללותו היה, כי אונייה זו תוכל להטביע כל דבר שצף על פני המים חוץ מאוניות מערכה אשר מהן, תוכל לפחות לברוח בקלות.

ההבדל בין אוניות המערכה הבריטיות לאלו הגרמניות, היה שהראשונות היו קלות יותר על מנת לשיהיו מהירות יותר כאשר האחרונות, העדיפו שריון חזק יותר על פני המהירות. בסופו של דבר, בקרב יוטלנד אשר היה המבחן המשמעותי לסיירות המערכה, הוכיחו עצמן סיירות המערכה הגרמניות כעדיפות על הבריטיות וזאת למרות שהפסידו את הקרב עצמו. מבחינתו של אדמירל פישר, הרי שככל שהאונייה הייתה מהירה יותר, כן ייטב. הדרך להגברת מהירות, חוץ ממנועים חזקים יותר אשר בהן היו מצויידות סיירות המערכה, היה על ידי הורדת משקל אשר בהכרח, הביא לפגיעה חמורה בשריון ולפגיעות יחסית.

לאחר קרב יוטלנד, כאשר אדמירל פישר כבר מזמן לא היה מפקד הצי, בוטלו רוב ההזמנות לבניית אוניות מסוג זה כאשר העדיפות חוזרת להינתן לאוניות המערכה. אולם סיירת המערכה הוד, אשר הייתה האחרונה בסיירות המערכה אשר עזבו את המספנות הבריטיות בשנת 1920 ובוודאי הייתה הטובה שבהן ולמרות שיפורים ועדכונים רבים במהלך השנים, טובעה בקרב קצר עם אוניית המערכה ביסמרק כאשר סך כל ניצוליה עומדים על שלושה אנשים אומללים. אף סיירת המערכה ריפאלס, הוטבעה בלא כל קושי על ידי התקפת מטוסי טורפדו יפניים ליד חופי מלאזיה. למרות שהצי הבריטי למד את הלקח כאמור והחל משנת 1920, לא נבנתה שום סיירת מערכה במספנותיו, הרי שציים רבים נוספים הוסיפו לבנותן עוד זמן רב לאחר מכן.

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיירות