איסטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

אִיסְטָרִי הוא שמם הכולל של החברים במסדר הקוסמים המופיע בספר "שר הטבעות" מאת ג'.ר.ר טולקין.

המילה קוסם, על פי הספר "סיפורים שלא נשלמו" (תורגם מאנגלית על ידי עמנואל לוטם) המהווה אסופה של כתבי ג'.ר.ר טולקין אשר נוגעים לסדרת ספרי הטבעות והסילמריליון - היא תרגום של המילה אִיסְטָר בקווניה, ושל המילה אִיתְרוֹן בסינדרין, שתיהן שפות עלפים. משמעות המילה היא: אחד מחבריו של "מסדר" אשר טען כי יש בידיו דעת נשגבת אודות העולם, תולדותיו וטבעו, ואשר הפגין את הדעת הזאת. האיסטרי הופיעו ונעלמו בעידן השלישי של עולם שר הטבעות, ואיש זולת אלרונד, קירדן וגלדריאל, כמדומה, לא ידע מאין באו ומי היו.

איאן מק'קלן בתפקיד גנדלף בסרט שר הטבעות
הגדל
איאן מק'קלן בתפקיד גנדלף בסרט שר הטבעות

הם הופיעו לראשונה בארץ התיכונה בסביבות שנת 1000 לעידן השלישי, אולם במשך זמן רב הסתובבו בה במסווה פשוט של בני אדם באים בימים אך בריאים בגופם, ואספו מידע על הארץ התיכונה ושוכניה. כאשר צל סאורון עלה שוב, נעשו הקוסמים פעילים יותר ונאבקו בנחישות כנגד עלייתו. אז נפוצו השמועות בקרב בני האדם על צאתם ובואם והתערבותם בעניינים רבים. בני האדם הבינו כי הקוסמים אינם מזדקנים כלל (אלא אם כן הזקינו במקצת למראית עין), שעה שהם עצמם גוועו ומתו. לכן החלו בני האדם לפחד מהם, גם אותם אשר רחשו להם אהבה, והם הוחזקו כבני גזע העלפים, איתם באמת הרבו להתרועע. אך הם לא היו עלפים. כי הם באו ממערב, מעבר לים, היכן שהייתה ולינור היא עיר משכנם של הולאר. הולאר שיגרו שליחים "מבני מעמדם הנעלה" (מה שיש בו כדי לרמז כי האיסטרי היו מין הולאר), אבל הלבישום בגופי אדם, אמיתיים ולא מדומים, אלא כפופים לפחדי הארץ ולמכאוביה ולתלאותיה, יודעי רעב וצמא ובני קטל. על השליחים נאסר לגלות עצמם בדמויות של הוד והדר, או לבקש את השלטון ברצונותיהם של אדם ועלף מתוך הפגנה גלויה של עוצמתם. ניטל עליהם לבוא בדמויות חלשות וצנועות, והם נצטוו לייעץ לבני אדם ולעלפים ולשכנעם לטובה, ולחתור לאחדות, באהבה ובהבנה, בעת עליית סאורון.

מספרם של חברי המסדר אינו ידוע, אולם ידוע שלצפון הארץ התיכונה, היכן שהתקווה הייתה חזקה מכל הודות לדונדין ולאלדר - הגיעו חמישה. הראשון: קוּרוּמוֹ (סָרוּמָן הלבן) מתואר כאציל במנהגו ובהליכותיו, שערו שחור כעורב וקולו נעים, והוא לבוש בגדי לובן. רב היה כוחו בעבודת כפיים, וכמעט הכל, אפילו האלדר, ראוהו כראש המסדר. שניים נוספים: מורינתאר (אלאטאר הכחול) ורומסטאמו (פלדאנו הכחול), לבושים בכחול כעין הים, והאחד החום כעין העפר הוא אַיוֶּנְדִיל (רַדָגַסְט החום). האחרון שבהם תואר כבעל הקומה הנמוכה מכל, זה שנראה כפחות מכולם ומראהו קשיש יותר, שערו אפור ומלבושיו אפורים, והוא נשען על מטה - אוֹלוֹרִין (גַנְדָלְף האפור). אולם קירדן חש כבר כאשר קידם את פניהם בנמלים האפורים כי בו טמונה העוצמה הגדולה ביותר, והוא החכם מכל. באותה פגישה מסר לידיו קירדן את נריה, טבעת האש, אחת משלושת טבעות העלפים הגדולות. השליח הלבן חש במתת זו, והתרעם עליה, וזו הייתה ראשית האיבה אשר רחש בסתר כלפי האפור, עד אשר התגלתה ברבות הימים. קוּרוּנִיר היה שמו של סרומן בשפת העלפים. על הקוסמים הכחולים לא נודע דבר במערב. הם נודעו בשם אִיתְרִין לוּיְן, "הקוסמים הכחולים". לא ידוע אם בדרכם מזרחה נותרו שם, או נספו, או נלכדו ברשתו הזדונית של סרומן. האיסטרי, על אף שידעו מנין באו, זכר הממלכה הברוכה (ואלינור) היה להם חזון ממרחקים, שאליו כמהו עד מאוד (כל עוד נותרו נאמנים לשליחותם). אולם מבין חמשת האיסטרי, רק אחד שמר אמונים לשליחותו. מִיתְרַנְדִיר היה שמו של גנדלף בלשון עלפים, ופירושו הצליין האפור, והוא נותר נאמן לשליחותו, ולא היה לו מקום מגורים או קהל חסידים או הון רב. הוא התהלך בארץ, והתרועע עם כל העמים בשעת דחקם. רדגסט הלך שבי אחר חיות השדה ועופות הכנף, ואילו סרומן סטה משליחותו הנעלה, נעשה גא וקצר רוח ורודף שררה, וביקש לכפות את רצונו בכוח. האחד מביניהם אשר עליו סופר כי הומת היה גנדלף, בעת עימותו עם הבלרוג. אולם גופו הושב אל הארץ התיכונה, עירום, ומלבושיו היו לבנים, והוא נעשה להבה קורנת (אך מצועפת, מלבד בשעת צורך גדול). כאשר תם הכול וסאורון נפל שוב, הוא היה היחיד אשר הפליג מן הנמלים האפורים בחזרה מעבר לים.

כריסטופר לי בתפקיד סרומן בסרט שר הטבעות
הגדל
כריסטופר לי בתפקיד סרומן בסרט שר הטבעות

רוב הההתיחסויות הנוגעות לאיסטרי שלא נכללו בכתבים שפורסמו הן מעורפלות מאוד, אולם ישנו עניין רב במתווה חפוז מאוד של סיפור עלילה המתאר מועצה של הולאר, שהופיע בספר "סיפורים שלא נשלמו" כהערת עורך המהדורה האנגלית, כריסטופר טולקין, בנו של הסופר. במועצה, שזימן מנווה (ראש הולאר), הוחלט לשלוח שלושה שליחים לארץ התיכונה. על פי המועצה, "שומה עליהם להיות אדירים, שווים במעלתם לסאורון, אבל ניטל עליהם לוותר על העוצמה, ולהתלבש בבשר, למען יוכלו לבוא בשיג ושיח כשווים ולרכוש את אמון העלפים ובני האדם". אבל רק שניים התייצבו, קוּרוּמוֹ, שבו בחר אולה, ואָלָטַר, שאותו שלח אורומה. אז שאל מנווה, איהו אוֹלוֹרִין? ואולורין הלבוש באפור, שאך זה חזר ממסע והתיישב בשולי המועצה, שאל מה רצון מנווה ממנו. מנווה השיב כי יש את נפשו שאולורין יצא כשליח השלישי לארץ התיכונה (ובסוגריים נאמר שם כי "אולורין היה אוהב לאלדר אשר נשארו", כנראה כהסבר לבחירתו של מנווה). אולם אולורין הודיע כי חלש הוא מדי למטלה שכזאת, וכי הוא ירא את סאורון. אז אמר מנווה כי דווקא משום כך עליו ללכת, וכי הוא מצווה על אולורין. הרשימה מסתיימת בזאת: קורומו (סרומן) לקח עמו את אַיוֶּנְדִיל (רדגסט) משום שיבנה בקשה זאת ממנו, ואלטר לקח עמו את פַּלַנְדוֹ כידידו. בעמוד אחר של רשימות חטופות, המשתייך בעליל לאותה תקופה, יש כמה טבלאות גולמיות המקשרות את שמות האיסטרי לשמות הולאר: אולורין אל מנווה ואל ורדה, קורומו אל אולה, איונדיל אל יבנה, אלטר אל אורומה ופלנדו אל מנדוס ונינה. משמעות הקשרים האלו בין האיסטרי והולאר, לאור הסיפור הקצר שתואר לעיל, ברורה בעליל: כל איסטר נבחר בידי כל וַּלָא בשל סגולותיו הפנימיות - ואולי אף משתמע מכאן שהם היו "בני ביתו" של אותו ולא, באותו מובן שבו נאמר על סאורון בסילמריליון, ע"מ 31, כי "בראשיתו היה אחד מן המַיָאר של אולה, וניחן כיאות בכוחות המיאר האלו וחכמתם" [הערת יוצר הערך: מה שלדעתי (בנוסף להוכחות נוספות שיופיעו בטקסט) יש בו כדי לסתור את ההוכחה שהופיעה בשלב מוקדם יותר בטקסט שהאיסטרי היו מין הולאר, היות והם נבחרו כשווי כוחות עם סאורון.]. לכן יש עניין רב בעובדה שקורומו (סרומן) נבחר בידי אולה. אין שום תשובה לשאלה מדוע רצונה הגלוי של יבנה, כי בין האיסטרי יוכלל אחד שהוגה חיבה מיוחדת ליציריה שלה, מחייב את אכיפת רדגסט על סרומן כבן לוויה; ניתן למצוא רמז לאי שביעות רצונו של סרומן מחברתו של רדגסט ביחס הבוז הקיצוני שרחש כלפיו, כפי שתיאר אותו גנדלף במועצת אלרונד: "'רדגסט החום!' צחק סרומן, ששוב לא הסתיר את בוזו. 'רדגסט מאלף הציפורים! רדגסט התם! רדגסט השוטה! אך עמדה לו בינתו למלא את התפקיד שייעדתי לו.'"

רשימות אחדות משנת 1972 מכילות את המידע הבא: עלינו להניח שהם [האיסטרי] היו מיאר כולם, אם כי אין זאת אומרת שהם היו שווים בדרגתם. המיאר היו "רוחות", אבל הייתה להם יכולת התגשמות, והיה לאל ידם ללבוש צורות "דמויות-אנוש" (ובייחוד עלפיות). נאמר (למשל מפי גנדלף) כי סרומן היה ראש האיסטרי - רוצה לומר, גבוה מן השאר בשיעור כוחו בולינור. ניכר בעליל שגנדלף היה השני בסדר. רדגסט הוצג כבעל חוכמה וכוח נחותים בהרבה. על השניים האחרים לא נאמר דבר בכתבים שיצאו לאור, מעבר לאזכור חמשת הקוסמים בחילופי הדברים בין גנדלף וסרומן בכרך השני, ע"מ 178. נאמר גם שהם נצטוו ולא חויבו לפעול ביחד, כגוף קטן ומרכזי של כוח וחוכמה; וכי לכל אחד מהם היו כוחות שונים ונטיות שונות, ולאור זאת בחרו בהם הולאר.

באחד הדפים אשר נשתמרו, הופיעה טענה כי ייתכן ואולורין היה התגשמותו הממשית של מנווה עצמו, פעם אחת אחרונה בטרם הסתגר סופית בצריח המצפה טניקוטיל, וכי טענתו של גנדלף כי שמו במערב היה אולורין הייתה אימוץ שם בדוי, כינוי גרידא. רשימה נוספת הכילה תרגום לשמו של אולורין: אולורין הוא שם בעלפית נעלה, ולפיכך ניתן השם בהכרח מולינור מאת האלדר. אוֹלוֹר היא מילה המתורגמת לרוב כ-"חלום", אבל אין היא מתייחסת ל-"חלומות" האדם (או למרביתם), ודאי שלא לחלומות השינה. אצל האלדר, היא כללה את תכולתו החיה של זיכרונם ואת דמיונם כאחד: למען האמת, היא התייחסה לחיזיון ברור, נפשי, של דברים שאינם מצויים באורח מוחשי במצבו של הגוף.

במכתב שנכתב ב-1958 אמר טולקין האב כי שום דבר ברור אינו ידוע לו על "השניים האחרים", הואיל והם לא נקשרו בקורותיו של צפון-מערב הארץ התיכונה. "אני חושב," כתב, "שהם יצאו כשליחים לאזורים מרוחקים, מזרחה ודרומה, הרחק מחוץ להישג ידם של הנומנורים : מיסיונרים לארצות כבושות בידי האויב, כביכול. אם נחלו הצלחה או לאו, איני יודע; אבל חוששתני שהם נכשלו, כמוהם כסרומן, אם כי בדרכים שונות ללא ספק; ואני חושד בהם שהם יסדו או הקימו כתות פולחן סודיות ומסורות ל-'כישוף' שהוסיפו להתקיים אחרי מפלת סאורון."