קינדר-טרנספורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקינדר-טרנספורטגרמנית: Kindertransport, "משלוח ילדים") הוא כינוי למשלוחי הצלה של עשרת אלפים ילדים יהודים מגרמניה (בעיקר מהמבורג), אוסטריה וצ'כוסלובקיה בספינות לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939.


תוכן עניינים

[עריכה] כללי

הפוגרום שערכו הנאצים ביהודי גרמניה בלילה שבין ה-9 בנובמבר ל-10 בנובמבר 1938, ואשר נודע בתור ליל הבדולח, המחיש לעולם בצורה חדה וברורה את ממדי רדיפת היהודים בגרמניה. עם זאת, המגבלות שהטילו מדינות העולם על הגירה לתחומן מנעו מיהודי גרמניה, למרות רדיפתם, למצוא בהן מקלט.

לאחר ליל הבדולח הזדרזו ממשלת בריטניה והציבור הבריטי לפעול. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין נפגש ב-15 בנובמבר עם משלחת של יהודים בריטיים רבי־השפעה, ויחד נשאו ונתנו על קליטה זמנית של ילדים ובני נוער בבריטניה. הקהילה היהודית התחייבה לערוב לעלויות הנסיעה והקליטה של הילדים בסכום של 50 לירה שטרלינג לכל ילד (בערכים של אז, סכום השווה לכ-1,500 אירו), הבטיחה לקלוט את הילדים בכל רחבי בריטניה ולדאוג לחינוכם. הכוונה הייתה לאחד את הילדים בנקודת זמן מאוחרת יותר עם הוריהם ולהביא לשיכונם בארץ ישראל, שהייתה אז תחת מנדט בריטי.

ימים אחדים לאחר הפגישה הקלה ממשלת בריטניה את תנאי ההגירה, ופורסמה קריאה לציבור הבריטי לקלוט ילדים במשפחות אומנות. בני נוער בגילאים 14 עד 17 הורשו מעתה להגר לבריטניה, בתנאי שיימצא מי שייקח אותם תחת חסותו.

בקבלה את ההחלטה הזו, הביאה ממשלת בריטניה בחשבון גם את האפשרות שהמחווה הזו תביא את ממשלת ארצות הברית לנכונות גדולה יותר לקלוט בני נוער יהודיים בשטחה. אלא שהקונגרס האמריקאי דחה הצעה שכזו זמן קצר לאחר מכן, והקינדר-טרנספורט הוגבל איפוא לבריטניה בלבד.

אשת הבנקאי ההולנדית רבת ההשפעה, חרטראודה וייסמילר-מאייר, נשאה ונתנה עם אדולף אייכמן והצליחה להשיג את הסכמתו השקטה למשלוחי-ילדים שכאלה, במגבלות קשיחות. הילדים ובני הנוער הורשו לקחת איתם רק מזוודה אחת, תיק אחד, ועשרה רייכסמארק. נאסר עליהם לקחת איתם ספרים וצעצועים, ואף הורשו לקחת תמונה אחת בלבד. דברי-ערך שהתגלו בכליהם של הילדים הוחרמו. לקבוצות הילדים הוצאו אשרות קבוצתיות, ולכל ילד הוקצה מספר משלו. כדי למנוע סצינות-פרידה קורעות לב (ובעלות השפעה על דעת הקהל), נאסר על ההורים וקרובי המשפחה ללוות את הילדים לרציפי תחנות הרכבת.

כבר בדצמבר 1938 הוחל בקליטת הילדים, רק שלושה שבועות אחרי ליל הבדולח. הטרנספורטים זכו להסכמתו השקטה של הממסד הנאצי עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

על פי רוב, הוסעו הילדים ברכבות ממקום מגוריהם דרך הולנד, לרוב להוק ון הולנד (כיום חלק מרוטרדם), ומשם הפליגו באוניות לעיר הנמל האנגלית הרוויץ'. המשלוח הראשון הגיע ב-2 בדצמבר 1938 להרוויץ', ובו 196 ילדים מברלין. שם נקלטו ונשלחו למשלחות אומנות, תוך הפגנת התעניינות גדולה מצד הציבור הבריטי וכלי התקשורת. אלא שחיש קל עלה מספר הילדים על מספר המקומות הזמינים אצל משפחות אומנות. כתוצאה מכך הועסקו ילדים רבים כמשרתים, מבלי שזכו לתשלום, ורבים מהם שוכנו במחנות פליטים. סבלם של הילדים, שלא הבינו לאשורן את הסיבות למשלוחם לבריטניה ואף האמינו לא פעם כי משפחותיהם ביקשו להיפטר מהם, היה איפוא רב מאוד.

עם ההתקפה הגרמנית על פולין שסימנה את פרוץ מלחמת העולם השנייה הקיץ הקץ על מבצע הקינדר-טרנספורט. עם זאת, ככל הידוע היה משלוח הילדים האחרון דווקא מאוחר יותר, כאשר אוניית המשא ההולנדית SS Bodegraven, ועל סיפונה 80 ילדים, חצתה את תעלת למאנש ב-14 במאי 1940 תחת ירי גרמני ממכונות ירייה, ועגנה לבסוף בליברפול.

המלחמה שפרצה באירופה שינתה גם את חייהם של הילדים שכבר נקלטו בבריטניה. רבים מהם הועברו מן המשפחות האומנות למחנות פליטים או אף נחשדו בריגול לטובת גרמניה, ואף נשלחו בשל כך למחנות עבודה בקנדה. עם זאת, בזכות הקינדר-טרנספורטים ניצלו כ-10,000 ילדים מרדיפות נרחבות יותר תחת השלטון הנאצי ומהשמדה אפשרית במחנות הריכוז וההשמדה.

לרבים מן הילדים נודע רק עם תום המלחמה על פרטי העברתם לבריטניה ועל גורל משפחותיהם, שנותרו מאחור ובמקרים רבים לא שרדו את השואה.

חלק מהילדים שהגיעו בבגרותם לישראל היו ממייסדי קיבוץ לביא.

[עריכה] תיעוד בקולנוע

הסרט "קינדר-טרנספורט" בבימויו של מרק ג'ונתן הריס, זכה בשנת 2001 בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • Mark Jonathan Harris, Deborrah Oppenheimer: Kindertransport in eine fremde Welt. Goldmann Verlag. ISBN 3442151384
  • Barry Turner: Kindertransport. ISBN 388350033X
  • Rebecca Göpfert: Der Jüdische Kindertransport von Deutschland nach England 1938/39. Geschichte und Erinnerung. ISBN 3593362015
  • Anja Salewsky: Der olle Hitler soll sterben! Erinnerungen an den jüdischen Kindertransport nach England. Claasen Verlag 2001. ISBN 3546002717
  • Christiane Berth: Die Kindertransporte nach Großbritannien 1938/39. Exilerfahrungen im Spiegel lebensgeschichtlicher Interviews. (Hamburger Zeitspuren 3). Dölling und Galitz Verlag 2005. ISBN 3937904069

[עריכה] סרטים תיעודיים

  • Sabine Brüning, Peter Merseburger: Als sie nicht mehr deutsch sein durften. Über die Kindertransporte nach England. סרט תעודה. Sender Freies Berlin 1989.
  • Mark Jonathan Harris: Kindertransport. "Into The Arms Of Strangers: Stories Of The Kindertransport". 2000. תעודה, זוכה פרס האוסקר לשנת 2001.
  • Melissa Hacker: My Knees Were Jumping. דוקודרמה, 2000.

[עריכה] קישורים חיצוניים

שפות אחרות