מרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

3 סוגי מרור : חסה,חזרת וחזרת אדומה (חריין)
הגדל
3 סוגי מרור : חסה,חזרת וחזרת אדומה (חריין)

בלילה הראשון של פסח, הוא ליל הסדר, מצווה לאכול מרור, וזאת בנוסף למצוות האחרות הנוהגות בלילה זה, כגון אכילת מצה וחרוסת ושתיית ארבע כוסות. המרור הוא ירק מר, ואכילתו היא זכר לשיעבוד בני ישראל במצרים.

תוכן עניינים

[עריכה] סוג המרור

במשנה (פסחים ב, ו) מצוינים חמישה מיני ירקות שבהם ניתן לצאת ידי חובת מרור: חזרת, עולשים, תמכא, חרחבינא ומרור. החזרת של המשנה היא החסה, אך יש אומרים שהכוונה הינה לחסה הפראית (או חסה ערבית), שהינה מרה יותר מהחסה המתורבתת. התמכא הינה מה שכיום קוראים "חזרת", שורש חריף של הצמח חזרת הגינה.

[עריכה] מרור עם קורבן הפסח

כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה זו מצווה לאכול את המרור יחד עם המצה וקורבן הפסח, כמו שכתוב בתורה: "ואכלו את הבשר בלילה הזה, צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו" (שמות יב, ח). כיום, לאחר חורבן בית המקדש, אכילת המרור אינה מצווה מן התורה, אלא מדברי חכמים, כזכר למרור שהיה נאכל עם הפסח.

המרור נאכל גם עם פסח שני, שהתקיים בי"ד באייר למי שלא יכול לעשות את הפסח במועדו.

[עריכה] מרור וכורך

כיום נוהגים לאכול פעמיים מרור. פעם אחת מרור לבדו, טבול בחרוסת, ובפעם השנייה כורכים מצה ומרור טבול בחרוסת ביחד ("כורך"), זכר למקדש כהלל הזקן, שהיה כורכם יחד עם בשר קורבן הפסח, לקיים את הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלהו". בעבר היו המצות רכות, כך שהכריכה הייתה נוחה ופשוטה יותר מאשר במצות קשות ופריכות.

[עריכה] הטיבול בחרוסת

על פי התלמוד (פסחים קטו, ב), הטיבול בחרוסת הכרחי כאשר אוכלים חסה, כדי להסיר משם את ה"קפא" (שיש שפירשו שהיא סוג של תולעת, או רעל כלשהו, או אפילו רוח רעה). להלכה, נוהגים כיום לטבול בכל מקרה את המרור בחרוסת, זכר לשיעבוד במצרים. עם זאת, יש לנער את החרוסת לאחר הטיבול ולא לאוכלו עם מנה גדושה של חרוסת, כדי שיישאר טעמו המר של המרור.

[עריכה] הברכה על אכילת המרור

לפני אכילת המרור יש לברך "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מרור". בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך את המצה והמרור ומברך עליהם ביחד "על אכילת מצה ומרור" (לפי גירסת הרמב"ם: ומרורים).

[עריכה] כמות המרור שיש לאכול

יש לאכול מן המרור כזית (שיעור של זית בינוני - כיום ישנה מחלוקת בדבר הגודל הנצרך בימינו, מגודל של זית בימינו, דרך 27 סמ"ק ועד 50 סמ"ק), גם במצוות המרור וגם ב"כורך".

שפות אחרות