ליל הסכינים הארוכות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליל הסכינים הארוכות - כינוי למסע רציחות שערך אדולף היטלר כנגד בכירי ארגון האס אה (SA) (מבטאים אֵס אָה) ביום 30 ביוני 1934.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע ההיסטורי
עליית היטלר לשלטון בגרמניה ב30 בינואר 1933, התאפשרה הודות לברית של הנאצים עם בעלי אינטרסים ועם השמרנים, בראשות פרנץ פון פאפן, ונשיא המדינה פאול פון הינדנבורג. פון פאפן והינדנבורג סברו כי יצליחו לרסן את "הקורפורל הבוהמי" כפי שכינה הינדנבורג את היטלר, ולשמור בידם נתח מהשלטון. אמנם, עם שריפת הרייכסטאג כמה חודשים לאחר מכן, וקבלת "חוק ההסמכה", ניתנו להיטלר סמכויות דיקטטוריות למעשה. אך גם באותה תקופה עדיין נותרו מספר גורמי כוח עצמאיים ובלתי תלויים בהיטלר.
גורם הכוח הראשון היה הצבא הגרמני, בראשותו עמד הגנרל ורנר פון בלומברג. חרף המגבלות החמורות שהוטלו על הצבא הגרמני בחוזה ורסאי, עדיין היה זה בעל עוצמה שיכולה הייתה להתחרות בעוצמתה של המפלגה הנאצית, ובשל ההיסטוריה הגרמנית והתרבות הגרמנית בעל מעמד שלא ניתן לערערו. הצבא נטה באותה העת לטובת השמרנים, בשל ההערכה שרחשו ראשיו לאישיותו של הנשיא הינדנבורג, ובשל העובדה כי רבים מאנשי הצבא באו משורות האצולה ובעלי האחוזות הגדולות, אשר עדיין לא ראו בהיטלר את נציגם. הצבא לא ראה בעין יפה את עליית האס אה, ואת הפיכתו לכוח החמוש הגדול במדינה.
האס-אה, בראשותו של הקפיטן (סרן) ארנסט רהם היה גורם הכוח השני אשר ניסה להכתיב מדיניות עצמאית. האס-אה, מורכב ברובו מבעלי אגרוף, פושעים זעירים ובריונים למיניהם, נטה שמאלה, וראה בעין לא יפה את בריתו של היטלר עם השמרנים, שייצגו את בעלי ההון, התעשיינים והצבא. אנשי האס-אה סברו כי לאחר עשור של מאבק, אלים ברובו, הגיע הזמן לממש את חזונם באשר לגרמניה, וחזון זה כלל את סילוק השמרנים מעמדות הכוח שלהם, השתלטות על גרמניה והפיכתה למדינת אס-אה, במה שכונה על ידי רהם "המהפכה השניה".
בין היתר הועלתה הדרישה למזג את האס-אה עם הצבא, מה שהיה מביא להשתלטות האס-אה, הגדול יותר מבחינה מספרית, והטמעת הצבא, המבוסס על האצולה המשרתת בו מדורי דורות, באס-אה, הפרולטרי וההמוני. יש לציין כי האדם האחרון שהרגיש ברייך השלישי שווה ערך להיטלר, והיה יכול לקרוא לו בגוף ה"שני", "אתה", במקום הפניה המנומסת "הוא", היה ארנסט רהם. עתה היה רהם על מסלול התנגשות ישיר עם היטלר. החזון של היטלר באשר לצבא היה שונה לחלוטין מזה של רהם, ולא כלל את הפיכת הצבא למיליציה של בריונים ומכי יהודים ברחובות. רוחו של האס-אה והחומר האנושי ממנו היה מורכב, לא תאמו את רצונו של היטלר להפוך את הצבא למכונת לחימה מודרנית ויעילה, רצון שהתממש בסופו של דבר.
השמרנים, מצידם, הבינו כי תוכניתם לשלוט בגרמניה דרך היטלר כעושה דברם נדונה לכישלון, עקב האמביציה ללא גבולות והנטיות הדיקטטוריות של זה האחרון. פון פאפן, שעדיין היה סגנו של היטלר, מצא עוז בנפשו, באמצע חודש יוני, לשאת נאום פומבי בו ביקר את היטלר על האופי הטוטליטרי והדיקטטורי של משטרו. פון פאפן, שהיה אדם זהיר וערמומי, ידע כי מאחוריו עומדים בעלי ההון הגדול, התעשיינים, ובמובן מסוים אף חלק מאנשי הצבא. אלו התמרמרו על הדרישות למהפכה נוספת, על התנהגותם הברברית של אנשי האס-אה, על המעצרים הרבים, ואף על רדיפות היהודים. על כל אלו נוספה בריאותו הרופפת של הינדנבורג, שעתה היה ברור כי ימיו ספורים. הדבר הכניס אלמנט של פצצת זמן מתקתקת לקונפליקט, שבו בחשו כבר ידיים רבות מדי.
הקאנצלר לשעבר, הגנרל קורט פון שלייכר, החל לנהל מגעים עם אישים בכירים במטרה לחזור לשלטון. הרמן גרינג והיינריך הימלר ראש האס אס שעדיין היה כפוף לכאורה לרהם ולאס-אה, החלו בפעולות שמטרתן להעמיד אותם במצב טוב יותר מול האס-אה, לרבות גיוס כוח מזוין של כמה אלפי אנשים, והעמדתו בכוננות בבית הספר לקצינים "ליכטרפלדה", בפאתי ברלין. חששו של היטלר היה כי בדמדומי גסיסתו יורה הינדנבורג על שלטון צבאי, בראשות אחד ממתחריו. פירושה של הוראה כזו יכול היה להיות סוף הקריירה הפוליטית של היטלר.
[עריכה] הימים האחרונים שלפני הפוטש
ב21 ביוני 1934 נפגש היטלר עם בלומברג והינדנבורג בנוידאק, אחוזתו הפרוסית של הנשיא הזקן. שניים אלו הבהירו לו כי אם לא יושם קץ למצב המתיחות, יכריז הינדנבורג על שלטון צבאי וימסור את הנהגת המדינה לידי הצבא. במצב זה הורה היטלר לרהם לאסור על כל פעילות פומבית של האס-אה במהלך חודש יולי. רהם קיבל את הפקודה, וכינס את אנשיו לדיונים ולמנוחה באתר נופש ליד מינכן שנקרא באד ויסזה.
עם זאת, לגרינג, להימלר, ואף ליוזף גבלס, היה סדר יום שונה. היה ברור כי הצבא דורש את חיסולה הפיסי של הנהגת האס-אה, אך אין זה נאה לצבא לבצע זאת בעצמו. גרינג והימלר עמדו מתוקף תפקידיהם בראש מליציות מזוינות - הימלר כראש האס אס וגרינג כשר הפנים הפרוסי והממונה על הגסטפו. הם היו שמחים לקחת את העניין לידיהם. פקפוקיו של היטלר, שעדיין היסס בשלב זה לפעול כנגד ידידו וחברו למאבק במשך תריסר השנים האחרונות, ארנסט רהם, לא מצאו נתיב לליבם. הם הבינו כי יש לפעול, ואחת היא אם רהם אכן מתכנן פוטש או אם בכוונתו לנוח ולהרגע באתר נופש.
מבחינתם היה זה חלון הזדמנויות בו האינטרס של הצבא תאם את האינטרס האישי שלהם - להיפטר מכמה מאויביהם הגדולים מימין (בשורות השמרנים) והשמאל (הנהגת האס-אה), תוך כדי כריתת ברית עם גורם משמעותי כצבא. חלון הזדמנויות זה ייסגר עם פטירתו של הינדנבורג, אם לא תהיה עד אז אחדות דעים בקרב ההנהגה, ויתחיל מאבק ירושה.
[עריכה] ליל הסכינים הארוכות
ביום 28 ביוני 1934 יצא היטלר להשתתף בחתונה בעיר אסן. ולאחר מכן לן במלון בעיר גודסברג. אל המלון הגיעו גרינג, גבלס והימלר, כשבפיהם ידיעות על כך שרהם הורה לאס-אה לפתוח במרד. היטלר החליט לדכא את המרידה, שכפי הנראה הייתה פרי דמיונם של גרינג והימלר. בלילה שבין 29 ביוני ו-30 ביוני יצא, בתחילה במטוס, ולאחר מכן בשיירת מכוניות, אל ריכוז אנשי האס-אה בבאד ויסזה. כשאקדח בידו נכנס לחדרו של רהם, העיר אותו משנתו, ומסר לו כי הוא במעצר. הייתה זו אך תחילתו של מרחץ דמים.
כל הנהגת האס-אה נעצרה, והיטלר הורה על גל של הוצאות להורג ללא משפט. בזה אחר זה הובאו המנהיגים אל הקיר שלפני בית הספר לקצינים בליכטרפלדה, ונורו על ידי כיתות יורים של האס אס והגסטאפו. רהם עצמו שרד רק יום אחד נוסף. על שולחנו הונח אקדח וכן עיתון בו מתואר המרד של האס-אה, וכיצד דיכא אותו היטלר. רהם סירב להתאבד - סוהריו פרצו לתא הכלא ביריות, והביאו עליו את סופו.
ברחבי גרמניה ניצלו בינתיים גרינג והימלר את האירוע לחיסול חשבונות כללי. במסע רצח מאורגן נרצחו דמויות כקאנצלר לשעבר קורט פון שלייכר, המנהיג הנאצי לשעבר גרגור שטראסר, ומדכא הפוטש במרתף הבירה, מנהיגה לשעבר של המדינה הבווארית, גוסטב פון קאהר. כן נורו רבים ממנהיגי השמרנים. פון פאפן הושאר בחיים בשל יחסו המיוחד של הינדנבורג אליו, והחשש להכעיס את הנשיא הזקן. בסך הכול נרצחו למעלה ממאה איש משורות הנהגת האס-אה והנהגת השמרנים גם יחד.
בשבוע שלאחר "הפוטש" בירכו את היטלר על פעולתו הנשיא הינדנבורג, שרבים מאנשיו נרצחו במסע הרציחות, והגנרל בלומברג, אשר ידידו פון שלייכר, חבר משמעותי בכת הקצינים, היה בין הנרצחים. היטלר הצדיק את פעולתו בנאום בפני הרייכסטאג, בו האשים את רהם בבגידה, ובניהול ארגון מושחת, תוך האשמות בשחיתות מינית. אמנם רהם היה הומוסקסואל ידוע, ונטייה זו הייתה רווחת בקרב הנהגת האס-אה, אך הדבר לא הפריע להיטלר עד אז.
[עריכה] תוצאות האירוע
בעקבות הסרת האיום של החלפת הצבא הגרמני הסדיר באס-אה (כפי שרצה רהם) גברה התמיכה בהיטלר בשורות הצבא והגנרלים הגרמנים, מה שגם היטלר הבטיח שלצבא יהיה המונפול על הכוח המזויין בגרמניה.
עוד תוצאה הייתה ירידה חדה בכוחו של האס-אה והפיכתו לארגון חסר חשיבות והחלפתו על ידי האס אס כארגון הצבאי הראשי של המפלגה הנאצית.
[עריכה] לקריאה ועיון נוספים
- ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
- יואכים פסט, היטלר - דיוקנו של לא איש, בית הוצאה כתר, 1986.
- תיאור אמנותי מרשים של "ליל הסכינים הארוכות" מצוי בסרטו של לוקינו ויסקונטי "הארורים" משנת 1969.

