ראג'ב נשאשיבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראג'ב נשאשיבי (1881 - 1951). מנהיג פלסטיני מתון שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים. מתנגדו ויריבו העיקרי של המופתי חאג' אמין אל חוסייני.
[עריכה] חייו
ראג'ב נשאשיבי נולד בארץ ישראל בשנת 1881. למד הנדסה באוניברסיטת איסטנבול בתורכיה והיה למהנדס מחוז ירושלים בימי השלטון העות'מני.
בשנת 1914 מונה ראג'ב נשאשיבי לייצג את ירושלים בפרלמנט העות'מני בו כיהן במשך ימי מלחמת העולם הראשונה. במלחמה זו שירת גם כקצין בצבא התורכי.
ראג'ב נשאשיבי ובני משפחתו, הנשאשיבים היו מתנגדים ויריבים חריפים, לאורך שנים, של משפחת אל חוסייני, שממנה יצאו מוסא קאסם אל חוסייני מאבות התנועה הלאומית הפלסטינית, חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים ועבד אל-קאדר אל-חוסייני, המפקד הצבאי של הכוחות הערביים באזור ירושלים בתחילת מלחמת העצמאות. הנשאשיבים גילו עמדה מתונה הנוטה לפשרה ביחס ליישוב היהודי, שיתפו פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי וקשרו קשר הדוק עם אמירות עבר הירדן בראשות האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון מלך ירדן). הנשאשיבים היוו את האופוזיציה למועצה המוסלמית העליונה שבהנהגת החוסיינים.
לעומתם החוסיינים נקטו בעמדה לאומנית קיצונית ותוקפנית. החוסיינים פעלו בימי ראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל במסגרת גוף שנקרא "המועדון הערבי". כמשקל נגד הקים ראג'ב נשאשיבי את "המועדון הספרותי". בשנת 1922 תמך ראג'ב נשאשיבי בתוכניתו של הנציב העליון הרברט סמואל, שנכשלה, להקים מועצה מחוקקת לארץ ישראל. בשנת 1923 הקימו אוהדיו של ראג'ב נשאשיבי מפלגה שנקראה "המפלגה הערבית", אך זו לא האריכה ימים. ראג'ב נשאשיבי התנגד למועצה המוסלמית העליונה והצליח להעביר לצדו חלק מראשי העיריות הערביות.
לאחר שמוסא קאסם אל חוסייני, שכיהן כראש עירית ירושלים מאז שנת 1919, פוטר ב 1920 על ידי המושל הבריטי של ירושלים סיר רונלד סטורס, עקב הסתה לאומנית, נתמנה ראג'ב נשאשיבי לראש עירית ירושלים הערבי הבא. כראש עירית ירושלים נחשב ראג'ב נשאשיבי כמתון ונטה לשתף פעולה עם יהודי ירושלים. משום כך תמכו בו היהודים כנגד יריביו החוסיינים, והנציגים היהודים בעיריה פעלו בשיתוף פעולה עמו. רק בשנת 1934, כשנחשפו גילויי שחיתות בשלטונו בעיריה, החליט הוועד הלאומי להצביע בבחירות בעד מתחרהו והוא לא נבחר שוב לראש העיר.
לאחר תבוסתו בבחירות הקים ראג'ב נשאשיבי מפלגה חדשה בשם "מפלגת ההגנה הלאומית". מטעם מפלגה זו הוא נכלל בין מקימי וממשתתפי הוועד הערבי העליון. הוועד, שנוסד ב-25 באפריל 1936, בראשית מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כלל נציגים מכל המפלגות הערביות, שתמכו בשביתה הערבית הכללית, שהייתה השלב הראשון של המרד.
בשלב הראשון של מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט תמך ראג'ב נשאשיבי בשביתה הכללית ובמרי הערבי, אך עם גבור הטרור פרש מן הוועד הערבי העליון ויצא חוצץ נגד החוסיינים. בשנים 1937 - 1939 התחולל מאבק דמים של טרור ורצח בין משפחת הנשאשיבים לבין משפחת החוסיינים. לאחר שב 30 ביוני 1937 נרצח על ידי שליחי המופתי פכרי נשאשיבי, שבא ליפו לארגן התנגדות של ערביי העיר למופתי ולחוסיינים, פרש ראג'ב נשאשיבי מן הוועד הערבי העליון.
בשנת 1937 פירסמה ועדת פיל את הצעתה לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, ערבית ויהודית. ראג'ב נשאשיבי נטה לקבל את הצעת החלוקה, אך לא העז להצהיר על כך בפומבי. מנהיגי התנועה הציונית העריכו כי הוא מקבל את תוכנית החלוקה. באותה תקופה נזדמן ראש המחלקה המדינית משה שרת (אז שרתוק) לשיחה בבית אחד הקונסולים הזרים בירושלים. בשיחה זו נודע לשרת כי ראג'ב נשאשיבי סובל ממצוקה כספית וכי הוא פנה אל אחד היהודים בירושלים וביקש ממנו לסדר לו הלוואה. שרת דיווח על שיחה זו לדוד בן גוריון והביע דעתו כי יתכן שיהיה צורך לסדר לראג'ב נשאשיבי הלוואה מאחר ש"אין ספק כי אם תחולק הארץ ישמש ראג'ב נשאשיבי כאיש הראשון בשלטון בשטח הערבי". כחסידו של האמיר עבדאללה שאף ראג'ב נשאשיבי לאיחוד בין המדינה הערבית שתקום לפי הצעת החלוקה לבין אמירות עבר הירדן.
בשנות הארבעים לא גילה ראג'ב נשאשיבי פעילות עצמאית. לאחר תום מלחמת העצמאות הוא היה מחסידי סיפוח הגדה המערבית לממלכת ירדן. באוגוסט 1949 נתמנה לראש המשרד הירדני לעניני פליטים ובספטמבר אותה שנה נתמנה למושל הכללי הירדני של הגדה המערבית. בשנת 1950 נתמנה לשר החקלאות ואחר מכן לשר התחבורה. בשנת 1951 נתמנה לשר המפקח על הר הבית ועל המקומות הקדושים. זמן קצר לאחר מכן נפטר.
בשכונת שיח' ג'ארח שבמזרח ירושלים קרוי רחוב על שמו [1].
| הקודם: מוסא קאסם אל חוסייני |
ראש עיריית ירושלים 1920-1934 |
הבא: חוסיין אל-חאלידי |

