לאוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגדל

לאוטה או לוּט היא כלי מיתר שהתפתח מהעוּד הערבי (למעשה שיבוש של שמו הכולל את ה' הידיעה בערבית - אל-עוד). אף על פי שצורתה החיצונית של שני הכלים דומה, הלאוטה בנויה מעץ שונה ומנוגנת בסגנון שונה מהעוד, ולכן המצלול שלה שונה לגמרי. בניגוד לעוד המנוגן בעזרת מפרט ומתפקד ככלי מלודי, ללאוטה ישנם סריגים לרוחב צווארה והיא מנוגנת בעזרת האצבעות, דבר ההופך אותה לכלי שיכול להפיק פוליפוניה (נגינת מספר קולות בו-זמנית) ואקורדים.

הלאוטה הגיעה לאירופה בימי הביניים ונעשתה שם פופולרית בתקופת הרנסאנס, ככלי סולו וככלי מלווה לזמרים והרכבים. מספר המיתרים של הלאוטה השתנה במשך הזמן, אולם מספרם תמיד זוגי. בסביבות שנת 1500 הייתה נפוצה לאוטה בעלת ששה זוגות מיתרים, ובתקופתו של יוהן סבסטיאן באך (עד 1750) הייתה נפוצה הלאוטה בעלת 13 זוגות מיתרים.

בתקופות הרנסנס והברוק נעשה שימוש בשיטת רישום מוסיקלית הנקראת טבולטורה, אשר בה, בשונה מהתווי המוסיקלי המקובל, לא צויינו גבהי התווים על חמשה, אלא נרשם בדרך-כלל היכן להניח את האצבעות על כלי הנגינה. ישנן טבולטורות לויול, עוגב או כלי מקלדת אחרים, לוויהואלה, וללאוטה.

בטבולטורה ללאוטה הרישום התבסס על אותיות האלפבית או על מספרים. מיתר פתוח ללא אצבעות על צוואר הלאוטה מוספר 0 או האות a ואצבע על השריג הראשון באותו מיתר על השחיף מוספרה 1 או האות b, וכך הלאה. הרישום הריתמי צויין מעל לטבולטורה. ללאוטה עם 6 מיתרים למשל הייתה טבולטורה עם 6 קווים ועל הקווים נכתבו האותיות או המספרים.

באמצע המאה ה-18 השתנה הטעם המוזיקלי והלאוטה נזנחה. כיום (אפריל 2006) נפוצה המנדולינה, כלי שהתפתח מהלאוטה. כלי זה אופייני למוזיקה עממית במספר ארצות באירופה, כגון אירלנד.

יש המשתמשים במילה "לאוטה" כשם כללי לכל כלי מיתר בעל צוואר ותיבת תהודה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לאוטה