רוי ליכטנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית (1996), אלומיניום צבוע
הגדל
בית (1996), אלומיניום צבוע

רוי ליכנשטיין (27 באוקטובר 1923 - 29 בספטמבר 1997) צייר ופסל אמריקאי, מראשי זרם הפופ ארט. חלק ניכר מהאמנות שיצר הושפע מקומיקס ונועד "להיות מלאכותי ככל האפשר".

[עריכה] ביוגרפיה מוקדמת

ליכטנשטיין נולד למשפחה מן המעמד הבינוני ה-1923 בעיר ניו יורק ועד גיל 12 הלך לבי"ס ציבורי, ולאחר מכן לאקדמיה פרטית; שם החל להתעניין באמנות כתחביב. במקביל, החל להתעניין גם בג'אז והלך לעיתים קרובות לקונצרטים בתיאטרון אפולו בהארלם; הוא גם צייר באותה תקופה דיוקנאות של אמני ג'אז וכלי הנגינה שלהם. החל מ-1939 הוא הפך לתלמידו של האמן רג'ינלד מארש.

אחרי שסיים את לימודיו ב-1940 ליכטנשטיין עזב את ניו יורק על מנת ללמוד באוניברסיטת אוהיו שהציעה בזמנו תואר משולב בעבודת סטודיו. ליכטנשטיין נאלץ להפסיק את לימודיו לטובת שלוש שנות שירות צבאי בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר תום המלחמה הוא שב לאוהיו והתקבל גם לבית הספר ללימודים גבוהים של האוניברסיטה, כשהוא עובד כמתרגל וכמנחה בתחום האמנות, עבודה שאותה החזיק במהלך העשור הבא. ב-1951 הוא הציג את התערוכה הראשונה שלו בגלריה בניו יורק, שזכתה להצלחה מועטה בלבד.

ב-1951 הוא עבר לקליבלנד, שבה הוא גר כשש שנים, ועבד בעבודות שונות, כשרטט וכמעצב חלונות ראווה בין תקופות שבהן צייר. באותה תקופה סגנונו כלל פרשנות קוביסטית לציוריהם של אחרים ובמיוחד של פרדריק רמינגטון. ב-1957 הוא עבר לצפון מדינת ניו יורק ושב ללמד. בתקופה זו הוא אימץ את סגנון האקספרסיוניזם המופשט, לאחר שהושפע יחסית מאוחר מסגנון זה; אך ציוריו שהוצגו ב-1959 קיבלו ביקורות פושרות.

ב-1960 ליכטנשטיין החל ללמד באוניברסיטת ראטג'רס, שם הוא הושפע מסגנונו של עמיתו לסגל המורים, אלן קארפו. עבודותיו הראשונות אשר נשאו את סימן ההיכר של סגנונו הייחודי לאחר מכן, נקודות ה"בנדיי" (הדמויות לפיקסלים של תמונות עיתון) היה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ1961 (מוצג כיום בגלריה הלאומית בוושינגטון הבירה). באותה שנה הוא יצר גם שש עבודות אחרות עם דמויות מוכרות מסרטים מצוירים או עטיפות של מסטיקים. ב-1961 לאו קסטלי החל להציג את עבודותיו של ליכטנשטיין, והוא הציג תערוכת יחיד ראשונה ב-1962; היצירות שהוצגו בתערוכה זו נרכשו על ידי אספנים עוד טרם לפתיחתה. בשנה זו, אחרי שליכטנשטיין הצליח לבסוף לחיות מיצירותיו, הוא חדל ללמד.

ליכטנשטיין השתמש בטכניקות מסורתיות, אך הדגיש מאפיינים של תקשורת ההמונים, תוך הצגת משטחי צבע נקיים ושטוחים או מילוי משטחים בנקודות (כבהגדלת צילומי עיתונות) ובבועות היוצאות מפי הדמויות. ליכטנשטיין הוקסם מתוכנם הרגשני של ציורי הקומיקס אך עיצבם באופן בלתי אישי.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.