בית בובות (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"בית בובות" בתיאטרון כריסטיאנה (כיום אוסלו), 1880
הגדל
"בית בובות" בתיאטרון כריסטיאנה (כיום אוסלו), 1880

בית בובות הוא מחזה משנת 1879 שנכתב על ידי המחזאי הנורבגי הנריק איבסן. המחזה היה שנוי במחלוקת כשיצא לראשונה משום שהיווה ביקורת נוקבת על התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה בנישואין הויקטוריאניים.

המחזה עבר מספר עיבודים לקולנוע.

[עריכה] עלילה

פרטי עלילה פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

נקודת המוצא של המחזה היא סוף של סיפור ארוך שהתרחש כבר קודם. הקהל והקוראים מגלים אט אט את פרטי הסיפור דרך האקספוזיציה, שמתרחשת כבר בתחילת התמונה הראשונה בשיחתן של נורה ולינדה. כריסטינה לינדה הינה חברת ילדות של נורה, אשר באה לבקר בעיר. משיחתן אנו מגלים כי בעבר טורוולד הלמר, בעלה של נורה, לקה במחלה קשה, ועל-מנת שיוכל להבריא נאלצה נורה לקחת הלוואה בעזרתה שלחה את הלמר לחופשה בדרום, על פי המלצת הרופאים. נורה, אישה קטנה וצייתנית, מתגאה מאוד במעשה שעשתה מאחר שבעלה ניצל ממוות, אך הלמר מתנגד להלוואות מכל סיבה שהיא: "שום חובות! שום הלוואות! יש משהו לא חופשי, יש משהו מכוער, בבית שבנוי על חובות" ולכן הדבר נשמר בסוד מפניו. בנוסף, במהלך שיחתן נכנס לביתם של נורה וטורוולד, קרוגסטאד, המלווה בריבית, מיד לינדה מסתובבת אל החלון ואנו מבינים כי יש קשר בין השניים. בהמשך יתברר לנו כי בעבר היו ביניהם יחסים רומנטיים. נורה נאלצה לעבוד בכל מיני עבודות קטנות – ריקמה, סריגה והעתקה על-מנת להחזיר את ההלוואה. את הכסף שקיבלה מטורוולד לצורך בגדים וכד' החזירה לקרוגסטאד. במהלך שיחתן של השתיים מבקשת לינדה מנורה את עזרתה במציאת עבודה, משום שבעלה נפטר וכעת היא צריכה לפרנס את ילדיה. נורה מבטיחה לה לדבר עם הלמר שבדיוק התמנה למנהל הבנק.
ככל שהמחזה מתקדם "מסתבכת" נורה יותר ויותר בשקר שלה. קרוגסטאד מגלה כי זייפה את חתימתו של אביה, לפני מותו, כך שנורה עברה על החוק. קרוגסטאד, שכעת פוטר על-ידי הלמר מהבנק, מנצל את מצבה של נורה ומנסה לסחוט אותה על-מנת שתשכנע את הלמר להעסיקו שוב. אם לא תעשה כן יגלה קרוגסטאד להלמר את סודה של נורה. נורה מנסה לדבר עם הלמר, אך ללא הצלחה. הלמר כבר העסיק את כריסטינה לינדה והוא לא מוכן להעסיק גם את קרוגסטאד, שבעבר פשע עקב מצבו הכלכלי.
בתחילת המערכה השנייה נורה שואלת את האומנת אנה-מריה, שאלות בנוגע לעזיבת הילדים: האם בתה שכחה אותה, כתבה לה וכד'.

בטי הנינגס בתפקיד נורה בהצגת הבכורה של "בית בובות" בתיאטרון המלכותי בקופנהגן, 1879
הגדל
בטי הנינגס בתפקיד נורה בהצגת הבכורה של "בית בובות" בתיאטרון המלכותי בקופנהגן, 1879

במערכה זו אנו מגלים כי ד"ר ראנק, חבר קרוב של משפחת הלמר, חולה במחלה ממארת, שחפת של עמוד השידרה (שהיא, לדבריו, עגבת שירש מאביו ההולל) וכי הוא על ערש דווי. בנוסף בשיחתה של נורה עם ראנק אנו מגלים כי ראנק ראה תמיד בנורה יותר מאשר מכרה: "אהבתי אותך אהבה עזה". בהמשך המערכה קרוגסטאד מספר לנורה שהוא עומד לגלות להלמר על ההלוואה שלוותה נורה ממנו. נורה, מנקודה זו והלאה, מנסה בכל כוחה למנוע מהלמר לגשת לתיבת הדואר, מנסה למנוע את גילוי סודה, אך ללא הצלחה, בסופו של דבר ניגש הלמר לתיבת הדואר ומוצא את מכתבו של קרוגסטאד. לאחר שקרא את המכתב, יוצא הלמר מחדר העבודה כועס מאוד. הסוד התגלה. נורה, שעד עכשיו הייתה העפרונית הקטנה, הזמיר, האישה שקיפצה לנגד עיניו של בעלה, הופכת בין רגע לאישה חזקה. אישה שעומדת על רצונותיה. נורה, מנסה תחילה לברוח אך כשהלמר מונע בעדה היא מושיבה את הלמר לשיחה האמיתית הראשונה בשמונה שנות נישואיהם. בתחילת השיחה הלמר מטיח האשמות קשות בנורה בנוגע לחיי הנישואין שלהם "צבועה, שקרנית... מה אני מדבר, גרועה משקרנית – פושעת!" אך נורה לא נרתעת ומודיעה להלמר שהיא לא ממשיכה את חייה איתו, מציגה בפניו את הנישואים הצבועים שהיו לה איתו "אנחנו נשואים כבר שמונה שנים, טורוולד. לא משונה בעיניך שזאת הפעם הראשונה שאתה ואני, בעל ואישה, יושבים לשוחח שיחה רצינית?". נורה מסבירה לטורוולד שהיא עברה מבעלותו של אביה עליה, לבעלותו. כבר בתחילת המחזה אני נחשפים לבעלותו של הלמר על נורה על-ידי השימוש במונחי שייכות כגון "עפרוניתי", "נורה המסכנה שלי". וכן בהתנהגות של השניים בקשר, נורה מחביאה מהלמר את עוגיות המקרוני שלה והוא מתגמל אותה בכסף. נורה מטיחה בפני הלמר את העובדה שהיא הייתה הבובה שלו. הוא לא נכנע ומנסה לשכנע אותה להישאר, אך נורה עוזבת על מנת שתוכל לנסות להסתדר בעצמה.

[עריכה] קישורים חיצוניים