מרטין לותר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין לותר, (10 בנובמבר 1483 - 18 בפברואר 1546), מייסד הנצרות הפרוטסטנטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
נולד כמרטין לודר ב-10 בנובמבר 1483 באייסלֶבֶּן שבגרמניה, צאצא למשפחת איכרים - דבר שהוא תמיד הדגיש (אם כי יש לציין כי ככל הנראה מדובר היה במשפחה אמידה למדי). אביו, האנס לודר, היה כורה נחושת במכרות מאנספלד (יש הגורסים כי היה למעשה בעליו של המכרה). לותר למד בבית ספר יסודי ותיכון באזור. בגיל 17 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת ארפורט, ובשנת 1505 הוסמך כ"מאגיסטר ארטיום" (תואר שני). בקיץ 1505 מכר לותר את ספריו, ונרשם למנזר הבנדקטיני בארפורט. הדבר הפתיע את ידידיו והכעיס מאוד את אביו. האגדה מספרת כי נרשם למנזר לאחר "התגלות" אלוהית שהייתה לו. מאוחר יותר הסביר שמקרי מוות רבים שארעו סביבו באותה עת השפיעו עליו לחשוב על משמעות החיים ולחפש תשובה במנזר. בשנת 1507 הוא הוסמך לכמורה.
[עריכה] פרסום 95 התזות כנגד הנצרות הקתולית והרדיפה בעקבותיהן
בשנת 1508 התמנה כחבר בצוות האוניברסיטה החדשה של ויטנברג, שנוסדה רק שש שנים קודם לכן. בשנת 1510 הוא ערך ביקור צלייני ברומא, שם הוא הופתע מהאווירה ה"חילונית" שאיפיינה את העיר. חזר לוויטנברג והמשיך ללמוד עד לקבלת תואר ד"ר לתאולוגיה. קיבל משרה באוניברסיטת וויטנברג בקתדרה ללימודי התנ"ך, תפקיד אותו מילא עד יום מותו. בשלב מסוים בלימודיו הגיע למסקנה, שהנוצרים אינם נגאלים בכוח מעשיהם שלהם, אלא בזכות "החסד" האלוהי המוענק להם בזכות אמונתם. יש ויכוח בין החוקרים מתי התרחש הדבר, אך ללא ספק הוא שינה את אמונתו הבסיסית, והביא אותו למסלול התנגשות עם האמונה הקתולית המקובלת.
ב -31 באוקטובר 1517, הוא פרסם את "95 התזות" שלו. הנושא העיקרי היה: מכירת ה"אינדולגנציות" (מחילה ש"נמכרה" על ידי כמרים תמורת כסף) לצורך מימון כנסיית פטרוס הקדוש ברומא. החיבור נכתב במקור בלטינית, שפה שדוברה רק בפי המלומדים, אנשי הכמורה, כדי שהמסמך יעורר שיח בתוך הכנסייה עצמה מבלי לעורר פולמוס ציבורי. חלק ניכר מהחוקרים אינם מקבלים את האמונה הרווחת, שהוא הצמיד את ה"תזות" במסמרים לדלתות הכנסייה שלו, והדבר אף איננו מוזכר בכתביו. התזות נפוצו במהירות רבה בזכות ההמצאה החדשה, מכונת הדפוס, ונודעו ברחבי גרמניה. הדבר גרם לחקירה מצד הקוריה הקתולית, להוצאת כתב גינוי נגד לותר (יוני 1520) ולהוצאת כתב חרם בינואר 1521. הוא הוזמן לפני ועידה של הדיאט בוורמס - ולפני הקיסר קרל החמישי, באפריל 1521. כאן הוא נצטווה לחזור בו מדעותיו, והשיב שאינו יכול לחזור בו מאמונותיו. (החוקרים טוענים שהמשפט המיוחס לו: "כאן אני עומד, איני יכול אחרת" - כנראה איננו שלו אלא דמיוני).
כיוון שהקיסר איים עליו, הוא קיבל את עצת הנסיך שלו - פרידריך "החכם" מסקסוניה, ומצא מקלט בארמון ווארטבורג. כאן החל בתרגום התנ"ך והברית החדשה מיוונית לגרמנית. תומכיו החלו לגרום מהומות בוויטנברג, והוא חזר לעיר במרץ 1521, והרגיע את הקהל המתפרע בשורה של דרשות.
[עריכה] במלחמת האיכרים ולאחריה
לותר נאלץ למצוא עצמו מעורב ב"מלחמת האיכרים" שהתחוללה בין השנים 1526-1524, משום שהאיכרים הצדיקו חלק מדרישותיהם בדברים שהם חשבו שהוא כתב. כאשר הם הפכו אלימים, תמך לותר בנסיך שהשליט סדר בכוח, למרות שחשב שחלק מתביעותיהם היו צודקות. דבר זה גרם לו לאבד רבים מתומכיו. בתוך המהומה, הוא התחתן בשנת 1525 עם קתרינה פון-בורה, אחות במקצועה, ונישואיו היו מאושרים. אשתו הפכה לתומכת העיקרית בפעילותו הנמרצת. באותן שנים פירסם ספרים רבים: "חירותו של האדם הנוצרי" - 1519, "קול קורא לאצולה הנוצרית של האומה הגרמנית" - 1520, "על שבייתה הבבלית של הכנסייה" - 1520, "על הסמכות הארצית" - 1523, ו"על עבדות הרצון" - 1525. כן כתב ספר קטן, שזכה לפופולריות רבה, בשם "קאטאכיזם" - Catechism - מקראה לדת הנוצרית.
את עקרונות הרפורמה שלו גיבש בוועידת אוגסבורג בשנת 1530, אך בכינוס הדיאט הגדול הוא לא הורשה להציג את עמדתו, בשל החרם שהוטל עליו. את המשימה הוא השאיר לחברו הטוב מלאנכטון (Melanchthon). בשנת 1530 סיים לותר את תרגום התנ"ך לגרמנית. העובדה שהוא העניק לשליטים חופש מפיקוח הכנסייה, ואף הבטיח להם שליטה על קרקעות שהיו ברשות הכנסייה בעבר, הקנתה לו את תמיכתם של רבים מהם.
[עריכה] יחסו ליהודים
בשנת 1537 החלה בריאותו של לותר להתדרדר. הלחץ של חצר האפיפיורות עליו נתן את אותותיו. הוא ראה כנסיון של היהודים לנצל את הקרע בכנסייה להעלות מחדש שאלות לגבי משיחיותו של ישו. ב-1543 כתב מרטין לותר את ספרו "היהודים ושקריהם", כתב שטנה אנטישמי חריף, בו הוא מאשר שהיהודים הם "מרעילי בארות וחוטפי ילדים". בחלק האחד-עשר של החיבור הוא עונה לשאלה 'מה עלינו, הנוצרים, לעשות ביהודים?':
- להעלות באש את בתי הכנסת ובתי הספר שלהם.
- להחריב את בתיהם.
- לשרוף את ספרי התפילה שלהם ואת התלמוד.
- לאסור על רבניהם ללמד.
- לאסור עליהם לנוע בדרכים הראשיות.
- להחרים את רכושם ולאסור עליהם לעסוק במסחר.
כן הוא כתב כתבי פולמוס כנגד האפיפיורות, וכנגד האגף הרדיקלי שבתנועה הרפורמית - האנאבפטיסטים.
[עריכה] אחרית דבר
בחורף שנת 1546 הוזמן לותר להכריע בסכסוך בין שני רוזנים באזור מאנספילד שבו נולד. הוא נסע לשם, פתר את הסכסוך, ונפטר זמן קצר לאחר מכן, ב-18 בפברואר 1546, באייסלֶבֶּן.
[עריכה] כתבים עיקריים
הכתבים הבאים, מהידועים ורבי-ההשפעה שבכתבי לותר, הופיעו בתרגום לעברית, בספר "מרטין לותר: ארבעה כתבים תאולוגיים", בהוצאת רמות, אוניבסיטת תל אביב.
- "דיון לשם בירור תוקפם של שטרי המחילה ('95 התיזות'), 1517". (שפת המקור: לטינית)
- "אל האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית על שיפור מצב הנצרות, 1520". (שפת המקור: גרמנית)
- "על השביה הבבלית של הכנסייה, פרלוד, 1520". (שפת המקור: לטינית)
- "על חירות האדם הנוצרי, 1520". (שפת המקור: גרמנית)
[עריכה] ראו גם
- Martin Luther - Eine Bibliographie (בגרמנית)
- ספרו 'היהודים ושקריהם' בתרגום לאנגלית.

