ממשלת ישראל העשרים ותשע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| כנסות וממשלות ישראל |
מועצת המדינה הזמנית
|
| פורטל - הממשל בישראל |
הממשלה ה-29 הורכבה על ידי אריאל שרון מהליכוד לאחר שזכה ב-62 אחוזים מקולות המצביעים בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 2001, וכיהנה מ-7 במרץ 2001 ועד 28 בפברואר 2003. מכיוון שהליכוד קיבל רק 19 מנדטים בבחירות לכנסת החמש עשרה, הוקמה קואליציה רחבה מאוד שבה היו חברות: ישראל אחת ששינתה את שמה להעבודה-מימד, ש"ס, ישראל בעליה, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, יהדות התורה, ושלושה מפורשי מפלגת המרכז: רוני מילוא (שהקים את סיעת לב, והצטרף לליכוד במהלך הקדנציה), דן מרידור (שהצטרף לליכוד עם סיום הקדנציה) ודליה רבין-פילוסוף (שהקימה את סיעת הדרך החדשה, והתמזגה עם העבודה-מימד).
מאוחר יותר ב-2002, לנוכח המצב הביטחוני הקשה באינתיפאדת אל-אקצא, הצטרפו מפלגות גשר ומפד"ל לקואליציה. יו"ר האופוזיציה לממשלת שרון הראשונה היה עד פרישת ישראל אחת מן הממשלה יוסי שריד יו"ר מר"צ.
מבצע חומת מגן ועוד יותר מבצע דרך נחושה אשר סיימו את מדיניות האיפוק של ישראל היו חלק מהסיבות שהביאו להתפררות ממשלת האחדות, לאחר שההצדקה לקיומה, המצב הבטחוני הקשה בתחילת 2002, נחלש בעקבות השיפור היחסי במצב הבטחוני. בנוסף לכך, מצב המשק הידרדר משמעותית ואחרי מבצע חומת מגן, אף הוצגה ב־25 באפריל 2002 תוכנית חירום כלכלית שכונתה חומת מגן כלכלית אשר גררה את התנגדות שרי ש"ס אליה והצבעתם כנגדה בכנסת ולבסוף גם פיטורם על ידי אריאל שרון ב־20 במאי אותה שנה. למרות זאת, ש"ס חזרה לממשלה ב־3 ביוני. ב־28 ביולי פרשו דוד לוי וסיעתו גשר מהקואליציה עקב התנגדות לתקציב, צעד שאמנם לא היה משמעותי באותה עת אולם בהמשך הקשה על המשך קיומה של הממשלה.
פרישת העבודה ב-30 באוקטובר 2002, שנומקה על רקע המדיניות הכלכלית ותקציב המדינה ועל רקע אי-הנוחות הפנימית במפלגה מהמדיניות הביטחונית החדשה, הביאה את שרון להקים ממשלה חדשה שכיהנה חודשים ספורים בלבד. בנימין נתניהו מונה לשר החוץ ב־6 בנובמבר ושאול מופז מונה לשר ביטחון יומיים קודם לכן (בצעד שעורר ביקורת רבה בשל העיתוי - 4 חודשים בלבד לאחר שחרורו מצה"ל). בנימין בן אליעזר נהייה יו"ר האופוזיציה. למרות הממשלה החדשה שהקים, החליט שרון לנצל את שעת הכושר הפוליטית ולפזר את הכנסת.
[עריכה] הרכב הממשלה
- ראש הממשלה: אריאל שרון (ליכוד)
- שר הביטחון: בנימין בן אליעזר (ישראל אחת), ועם פרישתו: שאול מופז
- שר החוץ: שמעון פרס (ישראל אחת), ועם פרישתו: בנימין נתניהו (הליכוד)
- שר האוצר וסגן רה"מ: סילבן שלום (ליכוד)
- שר הפנים וסגן רה"מ: אלי ישי (ש"ס)
- שר התשתיות הלאומיות: אביגדור ליברמן (איחוד לאומי-ישראל ביתנו), ולאחר פרישתו: אפי איתם (המפד"ל)
- שר התיירות: רחבעם זאבי. עם הירצחו הושבע במקומו בנימין אלון (איחוד לאומי-ישראל ביתנו). לאחר פרישתו: יצחק לוי (המפד"ל)
- שרת המסחר והתעשייה : דליה איציק (ישראל אחת)
- שרת החינוך, התרבות והספורט: לימור לבנת (ליכוד)
- שר במשרד רה"מ: דן מרידור (מפלגת המרכז)
- שר המשפטים: מאיר שטרית (הליכוד)
- שר התקשורת: ראובן ריבלין (ליכוד)
- שר החקלאות ופיתוח הכפר: שלום שמחון (ישראל אחת), ולאחר פרישתו: ציפי לבני (הליכוד)
- שר ללא תיק מטעם המדיניות החברתית: שמואל אביטל (עם אחד)
- שר העבודה והרווחה: שלמה בניזרי (ש"ס)
- שר לשיתוף פעולה אזורי: רוני מילוא (מפלגת המרכז, לב, ליכוד)
- השר לביטחון פנים: עוזי לנדאו (ליכוד)
- שר התחבורה: אפרים סנה (ישראל אחת), ולאחר פרישתו: צחי הנגבי (ליכוד)
- השר לאיכות הסביבה: צחי הנגבי(ליכוד)
- שר הבריאות: נסים דהן (ש"ס)
- שר הדתות: אשר אוחנה (ש"ס)
- השר לענייני ירושלים: אלי סויסה (ש"ס)
- שר הבינוי והשיכון: נתן שרנסקי (ישראל בעליה)
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל העשרים ותשע - באתר של משרד ראש הממשלה
- ממשלת ישראל העשרים ותשע - באתר הכנסת
| הקודם: 2001-1999 ממשלת ישראל העשרים ושמונה |
ממשלת ישראל העשרים ותשע | הבא: 2006-2003 ממשלת ישראל השלושים |

