דקדוק לקסיקלי פונקציונלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דקדוק לקסיקלי-פונקציונלי הינו שם של מסגרת תאורטית בבלשנות. השם האנגלי של התאוריה הוא Lexical-Functional Grammar, ולכן השם הרווחת לתאוריה הוא LFG.
תאורית ה-LFG שייכת לאסכולת בלשנות גנרטיבית. התאוריה פותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ג'ואן ברזנן ורון קפלן כתגובה לחולשות של הבלשנות הטרנספורמטיבית, והיא ממשיכה לשמש אלטרנטיבה לתאוריות טרנספורמטיביות יותר חדשות, כגון תאוריית ה-GB והפרוגרמה המינימליסטית.
המחקר ב-LFG מתמקד על תחביר, כולל יחסו עם מורפולוגיה וסמנטיקה. עד עכשיו יש מעט מחקר על פונולוגיה, אולם לאחרונה תאוריית האופטימליות השפיעה על LFG.
לפי LFG, השפה מורכב מממדים שונים של יחסים, כאשר כל מימד מיוצג ממבנה שונה, מבנה עם חוקים שלו, מושגים משלו וצורה משלו. המבנים העיקריים שדנים בהם במחקר ב-LFG הם:
- הייצוג של פונקציות (תפקידים) תחביריים (מבנה פונקציונלי או f-structure)
- המבנה של המרכיבים התחביריים (מבנה המרכיבים או c-structure)
למשל, במשפט "האוגר אוכל פלאפל", הניתוח לפי מבנה המרכיבים הוא שהמשפט מורב משני חלקים -- צירוף שמני (צש) וצירוף פעלי (צפ) -- וה-צפ מורכב מפועל (פ) ו-צש נוסף. בתחתית המבנה ישנן המילים ממנו מורכב המשפט. מצד שני, לפי המבנה הפונקציונלי המשפט מורכב מאלמנטים פונקציונליים: נושא, פרדיקאט, זמן, ומושא.
יש עוד רבדים שמופיעים מדי פעם במחקר ב-LFG, כגון:
- מבנה הארגומנטים (a-structure)
- מבנה סמנטי (s-structure)
- מבנה אינפורמציה(i-structure)
- מבנה מורפולוגי (m-structure)
- מבנה פונולוגי (p-structure)
כל הרבדים מתקיימים במקביל.
הקונצפציה הזאת מבדילה בין ה-LFG לתאוריות חומסקיאניות, שתמיד ניתחו את התחביר רצף של מבני מרכיבים הקשורים אחד לשני על ידי חוקים טרנספורמטיביים. הגישה של LFG מצליחה במיוחד כשמודבר בשפות לא-מבניות (non-configurational languages) שבהם היחס בין מבנה לפונקציה הוא יותר עקיף מאשר בשפות כמו אנגלית ועברית; מסיבה זאת, חוקרי LFG רואים בה מועמד יותר סביר למודל אוניברסלי.
איפיון אחר של LFG הינו שפעולות שמחליפים את התפקידים התחביריים, כגון הסביל (פועל פסיבי) נחשבות לקסיקליות ולא תחביריות. הפועל הסביל נרשם בלקסיקון כמילה נפרדת עם מיפוי שונה של הארגומנטים לתחביר.
על-ידי הנחת פעולות פרודוקטיביות בלקסיקון והפרדת תפקיד ממבנה מצליח LFG לתאר דפוסים תחביריים בלי להיעזר בטרנספורמציות. למשל, במשפט "מה אתה רואה?", גישות טרנספורמטיביות שמות את המילה "מה" אחרי הפועל, מכיוון שזה המיקום הרגיל למושא, ואחר-כך מזיזים אותו למיקום בראש המשפט. לפי LFG, יש ל"מה" שני תפקידים במשפט: מילת-שאלה ומושא. המיקום שלה מתאים לתפקיד של מילת-שאלה, ומערכת האילוצים של השפה העברית מתירה לה למלא גם את הפונקציה של מושא.
מטרה מרכזית ב-LFG היא ליצור מודל שמתאים גם לבלשנים תיאוריים וגם לבלשנים חישוביים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים (באנגלית)
[עריכה] לקריאה נוספת (באנגלית)
- Bresnan, Joan (2001). Lexical Functional Syntax. Blackwell. ISBN 0631209735
- Falk, Yehuda N. (2001). Lexical-Functional Grammar: An Introduction to Parallel
Constraint-Based Syntax. CSLI. ISBN 1575863413

