מצוות אהבת ה'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהבת ה' היא המצווה ה-תי"ח מתוך תרי"ג מצוות לפי מניין בעל ספר החינוך. מקורה בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"[1].

תוכן עניינים

[עריכה] דיני המצווה

הגם שמצווה זו היא לכאורה רגשית בעיקרה, ומבוססת על רגש האהבה הטבוע באדם, הרי שככל המצוות בהלכה היהודית גם לה ישנם ביטויים מעשיים. על כלל המצווה ועיקרה כתב בעל ספר החינוך:

ראוי לו לאדם שישים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת ה', ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם - עושר, בנים ממשלה וכבוד - הכול כאין וכאפס כנגד אהבתו של ה'. יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום, עד שלא יהיה רגע אחד ביום ובלילה שלא יזכור אהבת ה' בכל לבו. וחייבים במצווה זו בכל מקום, בכל זמן, גברים ונשים. והחוטא במצווה זו, ומתעסק רק בענייני העולם הזה שלא לשם שמים, רק להתענג בהם בלבד, ולהגדיל את שמו, ולא בכוונה להיטיב לטובים ולחזק ידי ישרים - ענשו גדול. וזאת מן המצוות התמידיות על האדם ומוטלות עליו לעולם.
-- ספר החינוך, מצווה תי"ח


[עריכה] הדרך להגיע לאהבת האל

מפאת המרחק שבין האדם לאל, והיותו של האל מופשט וחסר דמות מוחשית שניתן להתייחס אליה, נזקק הרמב"ם לשאלה כיצד יכול האדם לאהוב את האל, ומהי הדרך לכך. בנושא זה כתב שתי הדרכות שונות; האחת, בחיבורו המוקדם יותר ספר המצוות, שבו כתב שהדרך היא על ידי לימוד תורתו ומצוותיו, ואף הגדיר כך את המצווה:

שנתבונן ונסתכל במצוותיו וציווייו ופעולתיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג - וזוהי האהבה המצווה [עלינו]. ולשון ספרי: ו"לפי שנאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך' (דברים ו, ה) יודע אני כיצד אהב את המקום? תלמוד לומר: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על-לבבך' - שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם". הנה ביארנו לך, שבהשתכלות תבוא לידי השגה, וימצא לך תענוג ותבוא האהבה בהכרח.
-- ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה ג'

לעומת זאת, בחיבורו ההלכתי משנה תורה, הגדיר אחרת את המצווה ואת הדרך אליה:

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" (תהילים מב,ג).
-- הלכות יסודי התורה ב, ב

ולאור זאת אף כלל בחיבורו שלושה פרקים העוסקים במעשי האל בבריאה - שהם לשיטתו הפרדס, דהיינו מעשה בראשיתפיזיקה) ומעשה מרכבהמטפיזיקה) - וכדבריו: "כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".

[עריכה] טעמי המצווה

שורש המצווה זו, שאין האדם יכול לקיים את מצוות בוראו יפה, אלא אם כן יאהבו.

[עריכה] פירוש הפסוק בספר דברים

במסכת ברכות פרק ט' משנה ה' מבואר הפסוק כך: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "בכל לבבך" - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. ובכל נפשך: אפילו הוא נוטל את נפשך. "ובכל מאודך" - בכל ממונך. פירוש אחר: "בכל מאודך"-בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוה מודה לו במאוד מאד.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ דברים ו,ה