אורות הקודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אורות הקודש הוא ספר שבו מרוכזת משנתו הרוחנית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בספר ארבעה כרכים (בעשרה מאמרות ושבעה שערים) הפורשים את הגותו והשקפתו של הראי"ה על העולם, האדם והאלוהות. הספר נערך על ידי תלמידו, הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"), מתוך מגמה ליצור מבנה מסודר ושיטתי למשנתו של הראי"ה.

עבודת העריכה נמשכה 12 שנה, ושינויים מעטים נערכו בטקסט בהתייעצות עם הרב קוק. מהדורה ראשונה התפרסמה בשנת תשכ"ג. בספר נידונים הנושאים: חכמת הקודש, הגיון הקודש, החיות העולמית, האחדות הכוללת, הטוב הכללי, מוסר הקודש, התעלות העולם ודרך הקודש.

הספר מבוסס על שמונה קובצי פנקסיו של הרב קוק שבהן רשם הרב קוק את הגיגיו באופן חופשי וזורם וללא סדר ספרותי. הרב דוד הכהן לא רק ערך את הספר, אלא גם כתב כמה מבואות, שהוספו בתחילת הכרך הראשון ובסוף הכרך הרביעי.

המניע לכתיבת "אורות הקודש", כפי שמספר העורך "הרב הנזיר", בהקדמה לספר, הוא הדחף שלו לפענח, לברר ולהסביר את שיטתו של הרב קוק. שכאשר הגיע לרב קוק התפעל ממנו רבות עד שאמר "מצאתי לי רב". אחר שהיה איתו תקופה של שבע שנים, שאל בשנת ה'תרפ"ב, את הרב קוק האם דבריו הם רק דברי קדושה והשפעה סגולית או שיש לו שיטה ותורה מסודרת, ענה לו הרב קוק שדבריו הם שיטה מסודרת ונתן את את הדברים שכתב לרב הנזיר שיערוך אותם ועודדו במשימה זו. (שם עמ' 18)

הכרך הראשון עוסק בעיקר באפיסטמולוגיה - תורת ההכרה, הכרך השני בתאולוגיה - תורת האלוקות, והכרך השלישי באתיקה - תורת המוסר.