ספר חשמונאים א'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר חשמונאים א' - הידוע גם בשם ספר מכבים א', או באיות אחר ספר מקבים א', הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את מלחמת מתתיהו ובניו ביוונים עד לעליתו של יוחנן הורקנוס.
כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות כחלק מן התנ"ך, ועל כן אבד מקורו העברי. יחד עם זאת הוא מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר להכרת התקופה. בספר 16 פרקים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מעמדו של הספר בדתות השונות
הקתולים והיוונים אורתודוקסים מקבלים את הספר כקאנוני, וכוללים אותו בביבליה שלהם. בעיני הפרוטסטנטים הוא נחשב לאפוקריפה, ואילו ביהדות הספר נחשב כ"ספר חיצוני" אך הוא מוכר כאמיתי מבחינה היסטורית, ומשמש מקור חשוב להכרת התקופה.
[עריכה] מקורו ושפת כתיבתו
ספר חשמונאים א' נחשב לחיבור ההיסטוריוגרפי החשוב ביותר והאיכותי ביותר שבין ההיסטוריוגרפיה המקראית לכתבי יוסף בן מתתיהו. אין ספק בלב החוקרים כי ספר זה נכתב בעברית (ונוסח זה שלו אבד) אך שרד בתרגומו ליוונית בלבד. הירונימוס ואוריגנס מעידים בספריהם כי ראו את המקור העברי, אך יתכן וראו רק תרגום לארמית. שם מחברו אינו ידוע, אך ניכר על פי נוסחו כי מחברו היה היסטוריון מיומן, בן בית במורשתו ההיסטוריוגרפית המקראית, אך גם חי ופועל בהשפעת רוחות הזמן של ימיו. הוא היה מעריץ של משפחת מתתיהו החשמונאי, מקורב אליה ומסייע בידי בניה המושלים ביהודה, ובמיוחד בידי שמעון מייסד השושלת, שצאצאיו אחריו ירשו את כס השלטון.
[עריכה] תוכן הספר ומשמעותו
הספר מכסה את כל תולדות מרד היהודים ביוונים הסלבקים, החל משנת 175 לפנה"ס ועד 134 לפנה"ס, ומסביר שישועת העם באה מידי ה' באמצעות משפחת החשמונאים ובמיוחד בני מתתיהו יהודה, יונתן, שמעון התרסי ונכדו של ממתיהו יוחנן הורקנוס.
סיפורנו מתרחש ביהודה שהייתה אז פרובינציה קטנה בשלטון האימפריה הסלאוקית שכבר החלה להחלש מול כוחה העולה של האימפריה הרומית
- פרק א': 137 שנים לאחר כיבוש יהודה בידי אלכסנדר מוקדון עולה אנטיוכוס אפיפנס על כס המלוכה. המתיוונים מסתייעים בו לתפוס את השליטה בירושלים ובונים בה גימנסיון. על-מנת ליצור אחדות בקרב נתיניו, הוא מחליט לאסור כל אוטונומיה דתית לעמים הנשלטים עליו, מלבד הלניזם. אנטיוכוס שולח את צבאו לעלות על ירושלים, הוא הורג בה עם רב, שורף אותה ומשכן את אנשי צבאו במצודת העיר. הוא שודד את כלי המקדש ואוצרותיו וגוזר גזרות קשות האוסרות על עבודת בית המקדש, מחייבות את בני העם לעבוד עבודה זרה, אוסר על המילה ומחייב את בני יהודה לאכול מאכלות אסורים.
בשנת 145 לשלטון היוונים, נבנה "שיקוץ משומם" על מזבח בית ה' והוקמו במות בכל ערי יהודה. ספרי התורה שנמצאו נשרפו, תינוקות שנימולו ואמותיהם הוצאו להורג, ורבים מסרו נפשם ובלבד שלא לאכול מאכלות אסורים.
- פרק ב': בימים ההם קם במודיעין מתתיהו, כהן מירושלים וחמשת בניו. היוונים מגיעים למודיעין לזבוח בה לאליליהם. מתתיהו הורג את מחללי ה', הורס את הבמה, ונס אל ההרים עם בניו. רבים מצטרפים אליו ומתבצרים בהרים. היוונים עולים על המתבצרים ביום השבת וטובחים בהם כי היהודים סרבו להלחם. מתתיהו ובניו נחושים בדעתם להלחם בצורר ומצהירים כי להבא יתגוננו גם ביום השבת. מתתיהו קרב למות וקורא לעם ללכת בעקבות אבות האומה ולהלחם למען ה' והעם. מתתיהו מבקש מתומכיו להשמע לשמעון בנו כמנהיגם וליהודה כמצביאם.
- פרק ג': יהודה המכבי מנצח את אפולוניוס וסירון שרי צבא אנטיוכוס. אנטיוכוס ממנה את לוסיאס להילחם ביהודים. זה שולח צבא עצום בפיקוד גורגיאס, תלמי בן דורומינס וניקנור להילחם ביהודה המכבי. צבאו של גורגיאס נערך לקרב מול צבא יהודה באמאוס. יהודה קורא לאנשיו להילחם בגויים למען העם והמקדש.
- פרק ד': יהודה מביס את צבא גורגיאס ושרידיו נמלטים לארץ פלשתים. לוסיאס נערך לקרב חוזר מול יהודה בבית צור וניגף בפני יהודה המכבי. יהודה עולה לירושלים, רואה את המקדש בחורבנו, מטהר את בית המקדש ומחדש אותו, בונה מזבח חדש, וחוגג את חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. יהודה מצווה על עם ישראל לחגוג מדי שנה את חג החנוכה בבמשך שמונה ימים בכ"ה בכסלו. יהודה מבצר את הר הבית ומציב בו חיל משמר.
- פרק ה': הגויים מסביב, זועמים על חידוש עבודת המקדש, ומתחילים להרוג ביהודים תושבי ממלכותיהם. יהודה נלחם באדום, בעמון ובאנשי הגלעד בהנהגת אחד טימותיאוס. אולם, מן הגליל מגיעות ידיעות רעות על מצוקת היהודים באזור. יהודה מפצל את צבאו לשלושה כוחות משימה. האחד, בראשות שמעון, יוצא לגאול את תושבי הגליל. השני, בראשות יהודה עצמו ואחיו יהונתן, יוצא למתקפה בגלעד, והשלישי נשאר להגן על ירושלים. משלחתו הצבאית של יהודה בגלעד מצליחה להביס את הגלעדים, לכבוש את עירם קרני גלעד ולשרוף את מקדשם. גם שמעון בגליל מצליח במשימתו, אולם הכח שנשאר בירושלים, בנסותו לחקות את מעשי הגבורה של יהודה המכבי, נכשל במשימתו וסופג תבוסה מכאיבה. יהודה מביס את בני עשו וכובש את חברון, כובש ובוזז את אשדוד וערי פלשתים נוספות, וחוזר ליהודה.
- פרק ו': מרוב עצב ודיכאון על נפילת הר הבית בידי יהודה, שנוספת אליה תבוסתו בעילם, לוקה אנטיוכוס בדיכאון קשה. הוא משוכנע כי הוא נוטה למות בגלל הרעה שעשה ליהודים. ממליך את בנו, אנטיוכוס החמישי, למלך, ואת אחד מאנשיו, פיליפוס, לעוצר. יהודה המכבי צר על מצודת ירושלים, אולם מתיוונים מקרב העם מזעיקים את המלך אנטיוכוס לבוא לעזרתם. אנטיוכוס עולה על יהודה בחיל עצום שכולל פילים, פרשים, חיילים עוטי שריון קשקשים. אלעזר, שרואה פיל גדול ומפואר, סבור בטעות כי זהו פילו של המלך היווני. הוא תוקע את חרבו בפיל מתחתיו, והפיל נופל עליו וממיתו. אנטיוכוס מגיע להר הבית וצר עליו. המגנים נמצאים במצב קשה ביותר מחמת הרעב, אולם אנטיוכוס, על פי בקשת שריו וכדי שיוכל להתפנות לדיכוי מרידות במקומות אחרים, מציע ליהודים שלום ומבטיח להם להתיר להם לקיים את מצוות דתם. היהודים מסכימים ומניחים את נשקם, אולם אז מפר המלך את ההסכם והורס את חומות הר הבית.
- פרק ז': דמיטריוס הראשון סוטר בורח מרומי ומשתלט על מלכות הסלבקים ואנטיוכוס מוצא להורג. המלך ממנה את בכחידס לנקום בבני ישראל. אל בכחידס נספח אלקימוס, שביקש ממנו התמנות לכהן גדול. בכחידס טובח ביהודים וממנה את אלקימוס לשלוט על יהודה ככהן גדול. לאחר עזיבת צבאו החזק של בכחידס חוזר יהודה ונוקם במשתפי הפעולה. בכחידס שולח ליהודה את שר צבאו ניקנור. זה מנסה להפיל בפח את יהודה אך הדבר אינו עולה בידו. ניקנור עולה לבית המקדש ומציב ביהירות לכוהנים אולטימטום: מסרו את יהודה המכבי לידי או שאחריב את בית המקדש. הכוהנים מתפללים לה' לנקמה ברשע. יהודה מביס את ניקנור ליד בית חורון. העם שמח מאוד ומחליט לחגוג מדי שנה את יום ניקנור בשלושה עשר באדר.
- פרק ח': הפרק מתחיל בתיאור גדולתה של האימפריה הרומית, הישגיה הצבאיים והמדיניים, נאמנותה לבעלי בריתה ומשטרה הנאור והמצליח. יהודה המכבי שולח שני שליחים, את אבפולימוס בן יוחנן ואת יסון בן אלעזר כשליחים לרומא על-מנת לכרות ברית עם הרומאים. יהודה ורומי כורתים ברית לסיוע הדדי בעת מלחמה.
- פרק ט': המלך דמיטריוס שומע על נפילת ניקנור ולא מוותר. הוא שולח שוב צבא גדול בפיקודם של בכחידס ואלקימוס. הצבא מגיע מכיוון סוריה, הורג יהודים רבים בארבל ומגיע בחודש הראשון לשנת 152 לשלטון היוונים לירושלים. הצבא הסלאוקי עולה על ירושלים בכוח של עשרים אלף איש ובאלפיים פרשים בעוד לרשות יהודה המכבי החונה באלעשה עומדים רק 3000 איש. הישראלים רואים את הצבא היווני העצום ורבים מהם נמלטים בבהלה. הפעם אוחזת יראה גם ביהודה המכבי, אולם הוא אוזר עוז ויוצא לקרב נגד בכחידס. למרות מלחמת הגבורה, מובס חילו של יהודה והוא נופל בקרב. יונתן ושמעון קוברים את יהודה במודיעים ומספידים אותו. לאחר מות יהודה עולה שוב כוחם של משתפי הפעולה עם היוונים. בכחידס ממנה אותם למושלי הארץ והם רודפים ומסגירים את תומכי יהודה המכבי לידי השלטון הסלאוקי. אנשי יהודה המכבי מתכנסים ובוחרים ביונתן לעמוד בראש המרד. לבכחידס נודע דבר המינוי והוא מבקש להמית את יונתן. יונתן שולח את יוחנן אחיו לבקש סיוע ומחסה לרכושם של האחים החשמונאים, מבני נביות, שבט ערבי הקרוב למידבא . בני נביות תופסים והורגים את יוחנן. יונתן ושמעון עוברים את הירדן, פושטים על בני נביות והורגים בהם כדי לנקום את נקמת אחיהם, אולם בחזרתם, עלה עליהם בכחידס לקרב נוסף. למרות שהם מצליחים לגרום לבכחידס אבדות כבדות, נאלצים יונתן ואנשיו לסגת לעבר הירדן המזרחי. היוונים מציבים חיל מצב בירושלים ומבצרים רבים ביריחו, אמאוס, בית חורון, בית-אל, תמנתה פרעתון, תפוח, בית צור, גזר ועוד. בשנת 153 מצווה אלקימוס להרוס את חומת חצר המקדש הפנימית, אולם אשר הוא מתחיל במעשיו הוא חולה, מאבד את יכולת הדיבור ומת. בכחידס שב אל המלך דמטריוס ויהודה שוקטת במשך שנתיים. משתפי הפעולה מקרב היהודים מזעיקים את בכחידס לבוא ולתפוס בשבי את יונתן, אולם מזימתם מתגלה. יונתן ושמעון מתבצרים במדבר, ובכחידס לא מצליח להתגבר עליהם. בכחידס מסכים לכרות הסכם שלום עם יונתן ועוזב את הארץ יונתן מתיישב במכמש ומתחיל לשלוט בישראל.
- פרק י': בשנת 160 לשלטון יוון, עולה אלכסנדר באלאס, בנו של אנטיוכוס אפיפנס, על עכו, כובש אותה ומממליך עצמו על המדינה הסלאוקית. דמטריוס רוצה לדכא את המרד ויוצא נגדו למלחמה. שני הצדדים, אלכסנדר ודמטריוס מתחרים ביניהם על תמיכתו של יונתן הוופסי. דמטריוס משיב ליונתן את בני הערובה ששהו במצודת ירושלים ומאפשר לו לחזור לעיר. הנוכרים שהשאיר בכחידס בארץ נמלטים ורק בבית צור נשארים מתייוונים. אלכסנדר מגדיל לעשות ושולח ליונתן אדרת ארגמן ועטרת זהב וממנה אותו לכהן גדול. דמטריוס מתחרה באלכסנדר על ידי מתן הטבות כספיות והנחות במיסים, שחרור כל השבויים היהודים, מתן ימי חופשה רבים ליהודים בשבתות, בחגים ובראשי חודשים, מתן שכר לשלושים אלף אנשי צבא יהודים, סיפוח עכו וסביבותיה ליהודה ומימון לבניה מחדש של חומות ירושלים. יונתן לא נופל בפח ולא מאמין להצעותיו הנדיבות של דמטריוס. יונתן ואנשיו תומכים באלכסנדר באלאס הגובר על דמטריוס ומשתלט על הממלכה הסלאוקית. אלכסנדר מתחתן עם קליאופטרה, בתו של תלמי מלך מצרים. בכך לא תמו התלאות. דמטריוס, בנו של דמטריוס סוטור, עולה על סוריה. דמטריוס שולח צבא בראשות אפולוניוס לארץ יהודה וזה מגיע ליבנה. אפולוניוס מתגרה ביונתן וקורא לו לצאת נגדו למלחמה בשטח מישורי בעמק ולא להסתתר בערים. יונתן נענה לאתגר ויחד עם שמעון הם מצליחים להביס את צבאו של אפולוניוס. יונתן כובש את אשדוד ושורף את היכל דגון הנמצא בו, והורג רבים מאויביו לרבות אלפי אזרחים בערים ששרף. אלכסנדר מתרשם מביצועי ידידו ומעניק לו את עקרון במתנה.
[עריכה] השפעת הספר על היהדות
[עריכה] תרגומים
כאמור, מקור הספר בעברית אבד והוא קיים בידינו במספר תרגומים שנעשן מן המקור העברי ליוונית עוד לפני תקופת הנצרות, וביניהם תרגום השבעים, Codex Sinaiticus, Codex Alexandrinus, Codex Venetus.
הספר הופיע בתרגום לעברית של אברהם כהנא בשנת 1937, עם מבוא ופירוש מפורט, עם פירוש קצר של א. ש. הרטום, בשנת 1958. בשנת 2004 הופיע תרגום חדש הכולל פירוש מפורט ומבוא מקיף של אוריאל רפפורט בהוצאת יד בן צבי.

