ועידת באנדונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ועידת באנדונג. ועידת מדינות אסיה ואפריקה שנערכה בשנת 1955 והכריזה על תמיכת מדינות אלה בצד הערבי בסכסוך הערבי-ישראלי.

ועידת באנדונג התכנסה ב־17 באפריל 1955 בעיר באנדונג באינדונסיה. בועידה השתתפו 29 מדינות אסיה ואפריקה, שרובן הגיעו לעצמאות שנים אחדות בלבד קודם לכן, מהן 23 מדינות מאסיה ו־6 מדינות מאפריקה (מהן 9 מדינות ערביות). היו אלה כל המדינות העצמאיות באותה עת בשתי היבשות, מלבד מדינת ישראל וקוריאה שלא הוזמנו, טיוואן שסרבה להשתתף עקב העובדה שסין העממית השתתפה בועידה כמדינת סין, תואר אותו דרשה טיוואן (שנקראה באותה עת בשם פורמוזה) לנכס לעצמה ומונגוליה שנחשבה כמדינת חסות של ברית המועצות. מדינת ישראל לא הוזמנה להשתתף בועידה בלחץ מדינות ערב שאיימו להחרים את הועידה אם ישראל שתתף בה.

הועידה החליטה על חמישה עקרונות: כיבוד ריבונותן ושלמותן של כל המדינות, העמנעות מתוקפנות, אי התערבות בעניניהן הפנימיים של המדינות, שיתוף פעולה בין המדינות ודו קיום בשלום בין שני הגושים העולמיים. מגמת הועידה בדיוניה ובעקרונות אלו הייתה הייתה מגמה של אי הזדהות - ניטרליות.

במהלך הועידה הותקפה מדינת ישראל על ידי המשתתפים וביניהם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, שזו הייתה הופעתו הראשונה בפורום בינלאומי. המופתי חאג' אמין אל חוסייני הופיע לפתע באולם הועידה ותקף את מדינת ישראל בחריפות.

הועידה החליטה כי מדינות אפריקה ואסיה תתיצבנה לצד הערבים בסכסוך הערבי-ישראלי, וקראה להחזרת מדינת ישראל לגבולות החלוקה. ההחלטה נתקבלה פה אחד לרבות בקולה של תורכיה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל.

החלטות הועידה בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי מותנו במקצת בקולות הודו ובורמה, שהוסיפו להן פיסקה הקובעת כי החלטות אלו תבוצענה בדרכי שלום בלבד.

החלטות הועידה גרמו להגברת בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית ולהרגשת פגיעה בציבור ובהנהגת המדינה. נקודת אור באפלת הבדידות הייתה ביקורו הממלכתי של ראש ממשלת בורמה או נו בישראל שהחל ב־29 במאי 1955, שנתקבל בברכה על ידי הנהגת המדינה ובהתלהבות על ידי הציבור.