אבא אבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבא אבן
תאריך לידה 2 בפברואר 1915
תאריך פטירה 17 בנובמבר 2002
ממשלות 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16
כנסות 4 - 11
סיעות מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
תפקידים בולטים

אבא אבן (2 בפברואר 1915 - 17 בנובמבר 2002), דיפלומט ומדינאי ישראלי, אשר נחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.

אבא אבן נולד ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון אשר בדרום אפריקה, כ-Aubrey Solomon Eban. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לאנגליה.

הוא למד שפות שמיות באוניברסיטת קיימברידג'. במלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה.

את פעילותו הציונית הוא התחיל בגיל 24 כשליח מטעם הסוכנות היהודית, ושימש כיועצה בעת הדיונים באו"ם על תוכנית החלוקה. פעל יחד עם משה שרת לאישור תוכנית החלוקה שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר, 1947. לאחר הקמת המדינה נבחר לשמש כנציג ישראל באו"ם.

ב-1950 נתמנה כשגריר ישראל בארצות הברית בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם. במסגרת תפקיד זה גם ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל. בבחירות בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י, ולשר בלי תיק בממשלת בן גוריון. בין השנים 1960 - 1963 שימש כשר החינוך בממשלתו של בן גוריון, ובשנים 1963 - 1966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים 1959 - 1966 כיהן אבא אבן כנשיא מכון ויצמן למדע.

החל משנת 1966 שימש כשר החוץ, והתמיד בתפקיד זה עד 1974. הוא הפך להיות בתודעה הציבורית מעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר חוץ היה במרכז הפעילות שקדמה למלחמת ששת הימים, כשבמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה הוא נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, שבסופם הביאו את האמברגו על ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים נטל חלק בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב. לאחר מלחמת יום הכיפורים ייצג את ישראל בעיצובה של החלטה 338.

הוא פרש מהממשלה ב3 ביוני 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשסירב להיות שר ההסברה בממשלה בראשות יצחק רבין אך המשיך לכהן כח"כ. בכנסת ה-11 היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיפו על תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית. אבן היה בעל עמדות יוניות ודגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינאים.

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לכנסת ה-12 לא נבחר למקום ריאלי, דבר שציער אותו והוא פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את חייו לכתיבה והוראה.

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים הפך לדמות שהציבור בישראל לא ידע להעריך בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך להיות סמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו ואנשים סיפרו שלשמוע את אבא אבן מדבר באנגלית, זו מעין הצגה שייקספירית טובה. האנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם.

כישרון זה בא לידי ביטוי בסדרת הטלוויזיה "מורשה", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, שסקרה את תולדות עם ישראל. בתוכנית זו היה אבן המגיש, והוא הוכיח כי כוחו גדול על המסך הקטן. אבא אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות ומורשת עם ישראל בארצו. אחד מהם היה "עמי" והשני "ארצי".

בשנת תשס"א זכה אבן בפרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה, יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך בהיותו כבר חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס.

אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו.

בחודש ספטמבר 2006 הוצא בול מהודר עם דיוקנו המלא על ידי השרות הבולאי הישראלי לזכרו.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אבא אבן, הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989.
  • רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אבא אבן
שגרירי ישראל באו"ם
אבא אבן מיכאל קומיי גדעון רפאל יוסף תקוע חיים הרצוג יהודה בלום בנימין נתניהו יוחנן ביין יורם ארידור גד יעקבי דורי גולד יהודה לנקרי דן גילרמן
1949 - 1959 1960 - 1967 1967 - 1968 1968 - 1975 1975 - 1978 1978 - 1984 1984 - 1988 1988 - 1990 1990 - 1992 1992 - 1996 1997 - 1999 1999 - 2002 2002 -