איירדייל טרייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האיירדיל טרייר (Airdale terrier) הוא כלב בית השייך למשפחת הכלביים.

הגדל

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה של הגזע

מקורו של האיירדייל באמצע המאה ה-19 בעמק אייר שבחבל יורקשייר, אנגליה. הגזע החדש פותח למטרת ציד ארנבות, גיריות ולוטרות, החיות בקרבת מים. שורשי הגזע מתחילים בכלב האוטרהאונד, גזע שכמעט נכחד. אלה כלבי ציד גדולים בעלי פרווה זיפית אפורה, שהתמחו בעיקר בציד במים. מטבע הדברים, התרחשו פה ושם הזדווגויות בין שני גזעי כלבי הציד. הצאצאים היו בעלי יצר ציד מפותח, מלאי חיים וידידותיים מאוד כלפי האדם. הייתה להם גם פרווה קשה, המתאימה לציד בתוך צמחייה סבוכה על גדות נהרות. הציידים האנגלים התחילו לזווג בין הצאצאים במטרה לחזק את התכונות הרצויות. התוצאה הייתה כלב חזק ואמיץ, בעל רגליים ארוכות ומהירות ותכונות של צייד מלידה. בהדרגה שודרג הגזע והותאם לציד חיות גדולות יותר, כמו זאבים וחזירי בר. משתמשים באיירדייל טריירים (בקבוצה) אפילו לציד אריות.

האיירדיילים הראשונים היו שונים מאוד מאלו של היום: היו להם אוזניים כבדות, ראש גס, עיניים קטנות מאוד, פרווה זיפית יותר, מבנה גוף מסיבי יותר, והם גם היו חסרים את השפם והזקן ה"איירדיילי" הטיפוסי. את הציידים עניינו מזג הכלב ויכולת העבודה שלו, ולכן היה שוני רב במראה החיצוני בין הכלבים. רק כשנכנסו לתמונה מגדלים מדרום אנגליה, שהתעניינו בגזע ככלב תערוכות, הושם דגש גם על שיפור המראה החיצוני של הגזע.

אחד משמותיו הראשונים היה "טרייר המים". בהמשך כונה גם "בינגלי טרייר", על שם העיירה בינגלי בבריטניה, בה היה נפוץ מאוד. רק ב-1886 קיבל לבסוף את שמו הנוכחי - איירדייל טרייר, צירוף המילים "אייר" - שם נהר בחבל יורקשייר, ו"דייל" - עמק באנגלית. ב-1892 נוסד מועדון האיירדייל טרייר הראשון, והגזע הפך לכלב אופנתי בקרב אנגלים משכבות מבוססות.

[עריכה] חייל במלחמות

במלחמת העולם הראשונה התגלה הגזע כשליח מצטיין להעברת הודעות. האיירדיל שירת גם בצבא הרוסי כקשר, ובחיל ההנדסה. הוא אולף לרוץ ולמשוך אחריו כבלי טלפון בשעת הקרבות או לשאת על גבו תיק עזרה ראשונה, לחפש פצועים בשדה הקרב, להשאיר להם אמצעי עזרה ראשונה, ולרוץ להזעיק עזרה. גם בימי מלחמת העולם השנייה עבדו איירדיילים כמעט בכל רחבי אירופה. בתפקידים דומים. השימוש באיירדיילים בלוחמה נגד טנקים היה רעיון חדש, שפותח ברוסיה בזמן המלחמה. הכלבים, אשר נשאו על גבם תיקים מיוחדים עמוסים בפצצות, אומנו להתקרב לטנקים, לזחול תחתיהם, להסיר מעל גבם את הפצצות ולברוח. בדרך זו הושמדו טנקים רבים של האויב. עם שוך הקרבות הסתבר שהגזע האמיץ כמעט ונכחד מאירופה. הגזע ניצל מהכחדה בזכות מאמץ ניכר שהושקע בבריטניה, ללקט את האיירדיילים הבודדים שנותרו ולהרבות אותם.

לאחר המלחמות, הפך האיירדייל לכלב השירות העיקרי של משטרות רבות באירופה, עד שהרועה הגרמני תפס את מקומו.

[עריכה] מבנה כללי

"הסמל המסחרי" של האיירדייל טרייר הם ללא ספק הזקן והשפם השופעים, שבזכותם הוא מזכיר מאוד שנאוצר גדול. לכלב גוף שרירי, גב קצר וחזק, חזה צר ועמוק וכתפיים ארוכות. הרגליים הקדמיות שלו ארוכות יחסית לטריירים אחרים, ישרות ומאוד שריריות. כפות הרגליים קטנות ומרופדות. האוזניים קטנות, מקופלות בצורת V, ומכוונות לצדי הראש ולא קדימה. העיניים כהות וקטנות. האף שחור ולא קטן מדי. הפרווה זיפית, קשה ועבותה, ומכסה את כל הגוף. יש לו גם פרווה רכה יותר בבטן. הראש והאוזניים, הרגליים, החזה והחלק התחתון של הגוף בצבע חום. החלק העליון של הגוף מהצוואר ועד הזנב - שחור. לעתים מופיעים כתמים לבנים על החזה.

הגובה הממוצע של כלב זכר הוא 58-61 ס"מ. של נקבה - 56-59 ס"מ.

תוחלת החיים ממוצעת של איירדייל היא 10-13 שנה, אך ידוע גם על איירדיילים שהגיעו לגיל 17. אחת הדרכים לזיהוי איירדייל זקן, היא הפיכת הזקן ללבן.

[עריכה] אופי

האיירדייל משלב תכונות של כלב משפחה עם כלב עבודה. הוא גם מצטיין בזריזותו, אמיץ וחוש הראייה והשמיעה שלו יוצאי דופן. האיירדייל עצמאי ושופע ביטחון עצמי, והוא מסתדר טוב מאוד עם ילדים. אינסטינקט הציד שלהם מאוד מפותח גם היום, ובבית האיירדייל יכול להיות לוכד עכברים מצטיין.


הכלבות ממליטות בקלות. בהמלטה ממוצעת נולדים 8-11 גורים. האיירדייל אינו מפונק בכל הנוגע לאוכל. כלבי איירדייל רבים אוהבים מאוד גם ירקות ופירות.

האיירדייל אוהב מאוד לשחק, לשחות ולרוץ. הגזע הזה רגיש מאוד לפרעושים. כצייד עם התמחות מיוחדת בחיות מים נותר האיירדייל אוהב מים מושבע עד היום.

[עריכה] הגזע בארץ

האיירדיילים הראשונים הגיעו לארץ בתחילת שנות ה-70, אך במשך שנים רבות נותר הגזע באלמוניותו, עד לעלייה הגדולה מרוסיה. ההערכה היא שחיים כיום בישראל לא יותר מ-50 כלבי איירדייל טרייר עם תעודות, וכ-500 חסרי תעודות.