דיפ פרפל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| דיפ פרפל | |
|---|---|
| מקור | הרטפורד, אנגליה |
| שנות פעילות | 1968—1976; 1984—היום |
| ז'אנר | רוק קלאסי הארד רוק |
| חברת תקליטים | Edel Records |
| חברי ההרכב | איאן גילן סטיב מורס רוג'ר גלובר דון איירי איאן פייס |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
דיפ פרפל (Deep Purple, סגול כהה) היא להקת רוק אנגלית משנות השבעים. נחשבת לאחת מלהקות הרוק המשפיעות ביותר בתחומה ולאחת משלוש המייסדות של זרם ההבי מטאל (יחד עם לד זפלין ובלאק סבאת').
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
להקת דיפ פרפל נוסדה בשנת 1968 באנגליה.
בתחילת דרכה, הורכבה הלהקה מחמישה חברים: הקלידן ג'ון לורד, הגיטריסט ריצ'י בלקמור, הסולן רוד אוונס, הבסיסט ניק סימפר, והמתופף יאן פייס. הם החליפו את שמם הקודם (Roundabout) בשם הנוכחי, על שם שיר שהיה אהוב על סבתו של בלקמור. בתחילת דרכה, חומרי הלהקה התמקדו לרוב בגרסאות כיסוי (קאברים) של שירים אחרים. בשלושת אלבומיה הראשונים: Shades of Deep Purple, The Book of Taliesyn, ו - Deep Purple, אמנם הצליחה דיפ פרפל להגיע למצעדי הלהיטים בארצות הברית , ולעומת זאת - לא הייתה לה כמעט הצלחה במדינתם.
עם הזמן, הכיוון המוזיקלי של הלהקה התמקד בנגינה של הקלידן ג'ון לורד. לאחר עזיבתם של רוד וניק, נכנסו להרכב הסולן יאן גילאן והבסיסט רוג'ר גלובר (הסברה הגורפת בקרב המעריצים היא שזהו ההרכב הכי טוב בתולדות הלהקה), שניהם באו מלהקה בשם Episode Six.
| הבי מטאל | |
| זרמים במטאל: | |
|
אינדסטריאל מטאל |
|
| סצנות אזוריות: | |
| אמנים בולטים: | |
|
אוזי אוסבורן |
|
| תרבות המטאל: | |
| ראו גם: | |
עם הרכב חדש ורענן זה, הקליטו חברי הלהקה בשנת 1969 את התקליטון "הללויה" ואת ה-Concerto for Group and Orchestra, הופעה ראשונה מסוגה באותה התקופה, בה הוקלטו יצירות בשילוב תזמורת פילהרמונית ולהקת רוק. היצירה הולחנה על ידי קלידן הלהקה ג'ון לורד בעזרתו של המלחין הבריטי מלקולם ארנולד. לורד, שניסה לגשר בין המוזיקה הקלאסית עליה גדל לבין הרוק הכבד שאת שורישו הוביל באותה התקופה, היה למעשה היחיד בלהקה שהתעניין בנושא, למרות התשבחות בעיתונות, האלבום התקבל בקרב קהל השומעים בקרירות רבה. לורד ודיפ פרפל, חזרו שנה לאחר מכן לנגן ביצירה נוספת בה שולבה הלהקה עם תזמורת ושנקראה Gemini Suite, אך מעריצי הלהקה והלהקה עצמה בחרה שלא לשוב עוד לז'אנר הייחודי, ופנתה להתעמק ברוק הכבד. אותה הקלטה נדירה של דיפ פרפל עם התזמורת מבצעים את GEMINI SUITE יצאה באופן רשמי על גבי דיסק בחברת RPM.
לאחר יציאת אלבום זה, תפס בלקמור את הפיקוד בלהקה. הסיבה ללקיחת המנהיגות שלו מתוארת היטב בציטוט הבא: "פשוט הבנתי שאם לא אעשה משהו, נצטרך לנגן עם תזמורות לנצח!". מסתבר שבהרבה מקומות בהם באה הלהקה לנגן הייתה אכזבה רבה בשל העובדה שמזמיני ההופעה היו בטוחים שהם יבואו עם תזמורת. כך יצא האלבום In Rock - אלבום מחוספס, מהכבדים שנשמעו באותה התקופה. האלבום מכר למעלה ממיליון עותקים, ולראשונה הלהקה הצליחה גם בבריטניה עצמה. הסינגל - Black Night - הגיע לראש המצעדים, והשיר Child In Time נחשב על ידי רבים לאחת מיצירות המופת הגדולות בהיסטוריית הרוק.
אחריו הגיע האלבום Fireball. גם אלבום זה היה להיט, אך מעט פחות מקודמו. הסינגל - Strange Kind of Woman - גם הוא הגיע לראשי המצעדים. הלהקה תכננה עוד אלבום, ורצתה להקליט אותו בקזינו במונטריי, שווייץ. במהלך הופעה של פרנק זאפה ירה אלמוני אקדח זיקוקים לעבר הגג ושרף את הקזינו. האירוע השפיע על הלהקה, וכך נוצר השיר המפורסם ביותר שלהם - Smoke on the Water.
חברי הלהקה שמו לב לסאונד מיוחד המתקבל בנגינה במסדרונות בית המלון בו הם שהו. הם החליטו להקליט את כל האלבום החדש שלהם במסדרונות בית המלון. האלבום Machine Head קיבל פלטינה משולשת.
לאחר הוצאת תקליט הופעה חיה (Made In Japan) והוצאת האלבום Who Do We Think We Are, החלו המחלוקות הפנימיות לבלוט. חוסר ההסכמה בין גילאן לבלקמור גרמו לעזיבתו של גילאן, ולאחר תקופה קצרה גם של גלובר. את מקומם תפסו זמר צעיר ואלמוני בשם דייוויד קוברדייל והבסיסט-זמר גלן יוז (לשעבר מלהקת טרפז). ההרכב הזה הקליט שני אלבומים עד שלבלקמור נמאס מכיוון הפאנק (פ' רפויה) ששאר חברי הלהקה משכו אליו ולכן פרש. הקש ששבר את גב הגמל היה הסירוב בו נתקל כשרצה להקליט גירסה ל"כיבשה השחורה של המשפחה" (במקור של להקת QUATERMASS). בזה הרגע הוא החליט לעזוב ולהקים את להקת ריינבו עם רוני ג'יימס דיו. את מקומו של בלקמור תפס הגיטריסט טומי בולין (שניגן עם בילי קובהאם, ג'יימס גאנג ועוד) והלהקה הוציאה אלבום אחד בשנת 1975. זמן קצר אחרי הוצאת האלבום נפטר בולין ממנת יתר והלהקה החליטה להתפרק. יאן גילאן פרש לזמן מה מעסקי המוזיקה לטובת עסקי מלונאות אך בסוף שנות השבעים שב והקים את ההרכב "גילאן".
ב 1974 פרש איאן גילאן מחברותו בלהקה ואחריו פרש הבסיסט רוג'ר גלובר. פרישתם נבעה מעייפות ותשישות בשל ריבוי ההופעות של הלהקה והעומס העצום על חבריה. באותה שנה בחרו החברים שנותרו בסולן חדש - זבן בבוטיק אופנה ובנם של בעלי פאב - דויד קוברדיל, ובבסיסט והזמר חבר להקת טרפיז - האמריקאי הראשון שחבר ללהקה, גלן יוז. בהרכבה החדש הקליטה דיפ פרפל אלבום פלטינה נוסף Burn. האלבום לימד על שינוי כיוון מוזיקאלי של הלהקה לתחום חדש לגמרי רוק כבד בלוזי עם אלמנטים פאנקיים בהשפעת הבסיסט גלן יוז.
לאחר הקלטת אלבום נוסף הודיע מנהיג הלהקה - ריצ'י בלקמור על פרישתו מהלהקה ועל הקמת להקת ריינבו. חבריה החדשים של הלהקה שטעמו מעוצמת הקונצרטים לפני עשרות ומאות אלפי המעריצים התחננו בפני הקלידן גו'ן לורד והמתופף איאן פייס להותיר את ההרכב על כנו ולאחר מאמצים למצוא מחליף שיכנס לנעליו הגדולות של ריצ'י בלקמור נמצא הגיטריסט האמריקאי המוכשר טומי בולין כמחליף לאגדה הפורשת, ריצי' בלקמור.
אבל בולין לא יכול היה להכנס לנעלי בלקמור משתי סיבות: ראשית הוא לא הגיע ליכולותיו המוזיקאליות ושנית בולין סבל מחרדת במה נוראית ונהג לאבד את ראשו לחלוטין על הבמה. התופעות האלו החריפו בעיה נוספת של בולין - לראשונה בדיפ פרפל היו חברי הלהקה - בולין ויוז, צרכני סמים. לא לקח זמן רב עד שלורד ופייס מאסו באורח החיים של יוז ובולין והודיעו על חוסר רצונם בהמשך פעילותה. לבסוף טומי בולין מת ממנת יתר שהטביעה אותו בבריכה והלהקה הודיעה על התפרקותה.
ב-1984 לאחר שמונה שנים של פעילויות בהרכבים שונים החליטו חברי ההרכב השני, גילאן, בלקמור, פייס, גלובר, ולורד על איחוד מחדש. הלהקה הוציאה אלבום מוצלח מאוד בשם פרפקט סטריינג'רס ומיד אחריו יצאה למסע הופעות ארוך. בינתיים התברר כי הדמויות הבולטות שמאחרי הלהקה גילאן ובלקמור אינן מסתדרות יחד. לאחר שינויים נוספים בהרכב הלהקה פרש הגיטריסט בלקמור והלהקה גייסה לשירותיה את הגיטריסט ג'ו סטריאני. סטריאני שהיה מחוייב גם לחברת תקליטים שונה היה חייב להפסיק את חברותו בלהקה דבר שגרם לגיוסו של סטיב מורס, וירטואוז גיטארה בפני עצמו שמאז צירופו ללהקה ב 1994 ועד היום הקליט עימה חמישה אלבומים בהם האלבום האחרון Rupture of the Deep שהחזיר את הלהקה להצלחותיה המסחריות.
הרכבי דיפ פרפל התחלפו בתכיפות ניכרת, עד שבשנת 1994 נכנס להרכב גיטריסט בשם סטיב מורס וירטואוז גיטרה אמריקני ששימש עד כה בהרכבים שונים ואף בהרכב ג'ז מצליח בשם הדיקסי דרגס. מאז כניסתו של מורס להרכב 2 של הלהקה היא החלה במסעי הופעות חובקי עולם והחזירה לעצמה את ההוד המפורסם שאפף את הופעותיה.
בינתיים גם הקלידן ג'ון לורד עזב את דיפ פרפל בגיל 62 לטובת קריירה של הלחנת מוזיקה קלאסית. למרות נטישתו הותיר לורד את אורגן ההמונד המיתולוגי שלו, הביסט, ליורשו הקלידן דון איירי חבר לשעבר בלהקת קוליסאום 2, ריינבו, השבת השחורה, גארי מור נחש לבן ועוד.
הלהקה הוציאה עוד כמה אלבומים, ואפילו תקליט של גרסה נוספת לנגינה עם תזמורת. לפני כשנתיים קיים הקלידן ג'ון לורד את הופעת הפרידה מהלהקה והקלידן דון איירי שניגן בעבר בלהקות כמו הקוליסאום, השבת השחורה , נחש לבן ועם ריצי' בלקמור עצמו בריינבו - הוא שהחליף אותו. בשנת 2005 הוציאה הלקה אלבום נוסף בשם רפטור אוף דה דיפ שזוכה להצלחה מסחרית ולמסע הופעות שיחל בינואר 2006.
[עריכה] סיכום
בעוד שלהקות רוק רבות באותה תקופה העדיפו את הגימיק על פני המוזיקה המושקעת, המוזיקה של דיפ פרפל הייתה מפותחת ומגוונת. נוסף על ה"שילוש המקודש" של הרוק (בס, תופים, גיטרה), דיפ פרפל השתמשו גם במערכת קלידים ואף בפסנתר מצד אחד, ובתופים אפריקאיים מצד שני. מצד אחד, הלהקה יצרה רוק'נרול "רגיל", אותה נוסחה ישנה ואהובה משנות החמישים והשישים, אם כי ברמה גבוהה מרוב הלהקות האחרות. שירים מפורסמים מסוג זה: Black Night, Smoke on the Water. מהצד השני, יצרה הלהקה גם מוזיקה מקורית ומפותחת, אשר התרחקה מרחק רב מהרוק'נרול המקורי. שתי יצירות בולטות בייחודן הן יצירות המופת Child in Time ו-April.
הלהקה גם ידועה בזכות ההופעות החיות הטובות ביותר שידע עולם הרוק. אלבום ההופעה החיה של הלהקה Made in japan נחשב לאלבום ההופעה החיה הכפול הטוב ביותר שהופק מעולם. הלהקה לא הייתה בטוחה תחילה שהחומר שהוקלט בו יפורסם אולם לאחר שנמצאו מזוודות אבודות של הלהקה בהן סלילי ההקלטה התברר שההקלטות מכילות חומר נדיר באיכותו. תוך חודשים הפך האלבום הכפול ללהיט.
[עריכה] יצירות בולטות
Child in Time הינה יצירה עמוקה באורך של 10 דקות (אורך ממוצע של שיר רוק'נרול נע בין 2 ל-4 דקות). היא מתחילה במלודיה איטית ועצובה, אשר הולכת ומתעצמת ומגיעה לשיאה בצרחות של הסולן יאן גילאן על רקע נגינה כבדה בכלים. החצי השני של היצירה הוא אינסטרומנטאלי. מופיע באלבום שלהם In Rock ונחשב לאחד היצירות הגדולות שלהם אם לא הכי גדולה.
April הינה יצירת בארוק קלאסית בת 12 דקות, המולחנת בסגנונו של המלחין הגרמני יוהן סבסטיאן באך, אלילו של ריצ'י בלקמור, גיטריסט הלהקה. רובה הגדול של היצירה מנוגן בקלידים (המכוונים לצליל של עוגב) ובגיטרה חשמלית בלבד. התופים והשירה נוספים ליצירה רק בשלישה האחרון, וביחד עם נגינת הגיטרה, אשר משתנה באופייה, הופכים את היצירה מיצירת בארוק קלאסית ליצירת בלוז-רוק. יצירה דומה, אותה ביצעה הלהקה באותה התקופה נקראת ANTHEM.
When A Blind Man Cries הינה יצירת בלוז קלאסית של דיפ פרפל והיא נחשבת לבלדה הארוכה ביותר שהקליטה הלהקה ובה בין היתר כישרון הנגינה של בלקמור בא לידי ביטוי.
Soldier Of Fortune בלדה מלווה בפריטה על גיטרה אקוסטית ואחת מיצירותיה המוערכות ביותר של הלהקה בהרכב שכלל את דויד קוברדייל ומהאלבום stormbringer.
Burn אלבום מופת של דיפ פרפל שכולל מספר קיטעי וירטואוזו של הגיטריסט ריצ'י בלקמור היצירה burn הנושאת את שם האלבום כוללת סולו גיטרה המשורטט על קוויהם של מלחינים קלאסיים כבטהובן ובאך. השיר misstreated מיסטריטד - מרומה - בלוז הכולל סולו גיטרה באוריינטציה ספרדית.
Perfect Strangers - אלבום ושמה של יצירה שחיברה ב 1984 את הלהקה לאחר פירוקה.
Sometimes I Feel Like Screaming - יצירה מהאלבום פרפלדיקולאר מעידן הגיטריסט סטיב מורס - יצירה שמאפיינת את אופן הפריטה של מורס - הטאפינג ואשר זכתה להצלחה גדולה בעידן שלאחר בלקמור.
[עריכה] דיסקוגרפיה
ההרכב הראשון:
- Shades of Deep Purple - 1968
- The Book of Taliesyn - 1968
- Deep Purple - 1969
ההרכב השני:
- Concerto for Group and Orchestra - 1969
- Deep Purple in Rock - 1970
- Fireball - 1971
- Machine Head - 1972
- Made in Japan (הופעה) - 1972
- Who Do We Think We Are - 1973
ההרכב השלישי:
- Burn - 1974
- Stormbringer - 1974
- 24 Carat Purple (אוסף) - 1974
ההרכב הרביעי:
- Come Taste the Band - 1975
- Made in Europe
- The Mark II Purple Singles (אוסף)
- Deepest Purple: The Very Best of Deep Purple (אוסף)
- When We Rock, We Rock, and When We Roll, We Roll (אוסף)
- Deep Purple In Concert (הוקלט בין השנים: 1970-1972)
- Deep Purple Live in London (הוקלט ב: 1974)
ההרכב השני שוב:
- Perfect Strangers
- The House of Blue Light
- Nobody's Perfect (live)
ההרכב החמישי:
- Slaves & Masters
ההרכב השני שוב:
- The Battle Rages on...
ההרכב השישי:
- Purpendicular
ההרכב השביעי:
- Abandon
- Very Best of Deep Purple (אוסף)
- Deep Purple In Concert With The London Symphony Orchestra
ההרכב השמיני:
- Bananas
- Rapture of the Deep
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של ריצ'י בלקמור
- האתר (הרשמי?) של יאן גילאן
- האתר של ג'ון לורד
- האתר הלא-רשמי של יאן פייס
- האתר הרשמי של רוג'ר גלובר
- DEEP PURPLE - THE PHOTO BOOK
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|

