כלל האוקטט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקשרים בפחמן דו-חמצני מדגימים את כלל האוקטט
כלל האוקטט (Octet) הוא כלל אצבע כימי הקובע כי אטומים נוטים להיקשר בקשר כימי כך שלכל אחד מהם יש שמונה אלקטרונים ברמת הערכיות הגבוהה ביותר שלו, בדומה לקונפיגורציה האלקטרונית של גז אציל. על מנת להשלים קליפת ערכיות מלאה, אטומים מגיבים באמצעות קבלת אלקטרונים, מסירתם או שיתופם. הכלל מתקיים בקבוצות של היסודות הראשיים, ובייחוד אצל פחמן,חנקן חמצן וקבוצת ההלוגנים.
במונחים פשוטים יותר, מולקולות נוטות להיות יציבות כאשר לאטומים שלהן יש שמונה אלקטרונים במעטפתם החיצונית. מצב בו ישנם שמונה אלקטרונים במעטפת החיצונית הוא יציב ביותר, וזוהי הסיבה שהגזים האצילים אינם פעילים כימית.
[עריכה] יוצאים מן הכלל
- קליפת הערכיות הראשונה מכילה שני אלקטרונים בלבד. על כן, עבור קליפת ערכיות זו, מתקיים כלל הדואט. כך, יציבותו הכימית של אטום המימן מושגת באמצעות קבלת אלקטרון יחיד, זו של ליתיום באמצעות איבודו, ואילו אטום ההליום יציב עם שני אלקטרוני ערכיות.
- כלל האוקטט המצומצם (כמו בורון באינטראקציה BF3).
- אטומים בעלי שלוש רמות של אלקטרונים או יותר מסוגלים להרחיב את קליפותיהם החיצוניות על מנת ליצור מספר רב של קשרים. כך, למשל, יוצרים זרחן וגפרית את התרכובות PCl5 ו-SF6 בהתאמה.
- אצל רדיקלים חופשיים יש מספר שונה של אלקטרונים.
- כלל 18 האלקטרונים חל על מתכות מעבר.

