היסטוריה של היהודים במרוקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
יהדות מרוקו הינה אחת הקהילות הגדולות והחשובות מבין קהילות יהדות צפון אפריקה ומקום מושבה הוא באזור מרוקו של היום.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אני מוצאים יהודים במרוקו לפני יותר מאלפיים שנה קהילה חשובה זו הוזנה וגדלה בגלים גלים של מהגרים יהודים שהגיעו למרוקו מארץ ישראל וכן לאחר גלות בבל וכן הגיעו יהודים למרוקו בתקופה ששלטה במרוקו האימפריה הרומאית ושמרוקו הייתה אז חלק ממאוריטניה. לאחר השתלטות הדת הנוצרית על האימפריה הורע מצב היהודים. בתקופה זו במרוקו חל גידול באוכלוסייה יהודית כאשר מספר שבטים ברברים קבלו עליהם את דת משה.
לאחר שלטון האימפריה הרומאית, בימי שלטון המוסלמים במרוקו שפר מצב היהודים עד למאה ה-12, עם עליית המווחידון - קבוצה מוסלמית קנאית שדרשה לאסלאם את כל בני המיעוטים במרוקו, וביניהם גם היהודים. דינם של מי שלא התאסלמו היה מוות ואילו גזר דינם של אלו שאכן התאסלמו היה עבודות פרך ותנאים קשים שכן הם היו "מוסלמים סוג ב'" שכונו "מוסלמים-יהודים" - בעלי זכויות מועטות משל המוסלמים האמיתיים.
איגרת חשובה מסר הרמב"ם ליהודי מרוקו ובה הוראה כי עליהם להתאסלם למראית עין ולקבל דת שאינה דתם, רק על מנת להישאר בחיים וכך עשו רוב יהודי מרוקו עם כל הכאב שכאבו.אך בחדרי חדרים הוסיפו להיות יהודים לכל דבר. אך למרות התאסלמותם של יהודי מרוקו, המשיכו תושבי המדינה לפגוע בהם מדי פעם ולהטיל עליהם צווים שונים ומיסים מיוחדים. יהודים רבים היגרו מהמדינה בעקבות הפרעות והגזרות הקשות, בעיקר למצרים ולארץ ישראל שהייתה בשליטת הצלבנים.
עם בואם של היהודים מגירוש ספרד ואנדלוסיה למרוקו התחלקה האוכלוסייה היהודית לשניים "התושבים" ו"המגורשים" שתי הקבוצות נהנו מחופש דת מלא . בימי שלטון המוסלמים מצב היהודים היה טוב עד המאה ה-12. בתקופת ה"שואה" - תקופה של שלטון צרפת של וישי במרוקו היהודים לא נפגעו המלך מוחמד החמישי התנגד לקבלת חוק מעמד היהודים שנכנס לתוקפו ב3 באוקטובר 1940 בארצות בהם היה שלטון צרפת של וישי. עם הקמת מדינת ישראל התחילה העלייה לארץ שגדלה בהתמדה וב1955-6 עם קבלת עצמאות מצרפת עזבו מאות אלפי יהודים את מרוקו והתפזרו בעולם. חלקם הגדול עלה לארץ. במרוקו נשארו רק כמה אלפים.
[עריכה] הזמן העתיק
ההיסטוריה של יהדות צפון אפריקה משולבת בהיווסדה של קרטגו המאה ה-9 לפני הספירה. ישנם עדויות על המצאות יהודים שסחרו עם הרומאים מתחילת המאה ה4 לפני הספירה .אחרי חורבן בית שני בשנת 581 לפני הספירה הקימו היהודים במרוקו שני יישובים הראשונים שהיו מרכזים חשובים של מסחר בזהב ובמלח -- "סלע" ליד רבאט (עיר הבירה של מרוקו היום) ו"איפראן" .
[עריכה] מעמד היהודים במרוקו
יהודי מרוקו "זכו" במדינה זו, כמו בשאר מדינות ערב, למעמד ה"ד'ימי"-מעמד של נתין ולא של אזרח, מעמד אשר כמעט לא השאיר ליהודים שום זכויות ואף פגע בהם קשות - כלכלית וחברתית. חוקי ה"ד'ימי" השתנו בין שליט לשליט כאשר היו שליטים נוחים יותר ליהודים שמינו אותם אז ליועצים בחצרותיהם, והיו שליטים פחות נוחים שפגעו ביהודי המדינה והטילו עליהם גזרות ומיסים קשים. בין המאה ה-14 והמאה ה-16 גדלה אוכלוסיית יהודי מרוקו בצורה משמעותית בגלל הגירת יהודים רבים מספרד השכנה לאחר כל אחת מהפרעות ולאחר גירוש ספרד.רוב היהודים התרכזו בגטאות בערים בהן חיו וגטאות אלו כונו "מלאח".בעת כיבוש מרוקו על ידי האימפריה העות'מאנית שפר מצבם של חלק מהיהודים במדינה אולם לא בכל הפעמים הצליחו התורכים למנוע את הפרעות שערכו התושבים המקומיים ביהודי המקום. הפרעות, שהתרחשו בשנת 1864 בערים מרקש ופס ובהם נהרגו כ-500 יהודים, הן דוגמה לכך.
[עריכה] כיבוש מרוקו על ידי צרפת
בשנת 1912 נכבשה מרוקו על ידי צרפת אך היהודים בה לא זכו לזכויות והגנה כפי שזכו להן היהודים באלג'יריה וטוניסיה, אך היה שיפור לטובה במצב היהודים. משנה זו ועד לשנת 1948 השתלבו היהודים בחיי המדינה ואף השתלבו בפוליטיקה המקומית. בשנת 1947 היה רוב היישוב היהודים במרוקו, כ-73 אחוזים מכלל יהודי המדינה, תושבי ערים, בעיקר בערים טנג'יר,רבאט, קזבלנקה, מרקש, מקנס ופס כאשר בכל אחת מהן היו למעלה מ-15,000 יהודים. בשנת 1948, ערב הקמת המדינה חיו במרוקו כ-265,000 יהודים.בעקבות מלחמת העצמאות החלו פרעות ביהודי מרוקו ועל כן רבים מהם נמלטו למדינת ישראל שזה עתה קמה וכן לצרפת וספרד השכנות מעבר לים. השלטון הצרפתי, שהיה במצב של עזיבת מרוקו, לא הצליח לעצור את הפרעות שנערכו ביהודים, יהודים נהרגו במהומות ורכוש רב נבזז או נהרס. יציאה המונית של יהודים ממרוקו נבעה בעיקר מהפרעות בהם אך גם מהחשש שמרוקו, לאחר שתקבל את עצמאותה, תצטרף לליגה הערבית ואז תפעל ביתר שאת נגד היהודים.
[עריכה] תרבות הולכת ונעלמת
מ-1955 והלאה נקרעה הקהילה היהודית הגדולה במרוקו מתרבותה ומעברה המפואר. אחרי שמרוקו קבלה עצמאות מצרפת כמעט כל היהודים עוזבים בחיפזון חלקם בעליה בלתי לגאלית כשהם מסכנים את חייהם ומתפזרים בעולם הרוב הגדול עולה לישראל הם לא יכלו להביא איתם דבר. הם הישארו אחריהם את כל התרבות העשירה של אלפי שנים ,בתי כנסת מפוארים, בתי קברות ובהם קבורים יהודים רבים, ספרי קודש וספרים רבים נוספים שנכתבו בערבית, בערבית - מרוקאית ובעברית. חלק גדול מהספרים היגיע לידי מוסלמים שמכרו אותם בחנויות לתיירים היהודים. היהודים שעזבו לא חשבו על התרבות שהשאירו מאחור. לקחו כמה מטלטלים ועלו לארץ שכתבו עליה שירי געגועים רבים שכל כך חפצו להגיע אליה ולנשק את עפרה ולא היה להם חשוב מי המשיח. במרוקו נשארו רק אנשים מבוגרים וחולים שלא יכלו לדאוג לשימור העושר התרבותי שנשאר שם.
[עריכה] (1912-1956 )
תקופת הממשל הצרפתי במרוקו , תקופה שהתאפיינה ביחסים טובים ובהרמוניה בין היהודים והמוסלמים בניגוד למה שהיה בעבר ואפיין את "מרוקו הישנה".זאת התקופה בה היהדות היהודית הייתה מוכנה לשינוי ומודרנזיצה שהיגיעה עם הממשל הצרפתי. פתיחת בתי ספר של "אליאנס" -כל ישראל חברים היה חלק נכבד בכך.
[עריכה] התרבות היהודית- מרוקאית בעידן המודרני
לאחרונה קוראים למרוקו "אנדלוסיה החדשה" סימן ורמז מובהק לתקופת פריחה מחודשת בתרבות היהודית. מה שמעניין הוא שיהדות מרוקו ב 2005 ממשיכה להתקיים ולא רק להתקיים אלה פורחת ותופסת חלק נכבד וחשוב בתרבות של העם היהודי אף על פי שבמרוקו עצמה נשארו כ-5000 איש בלבד שאר היהודים ילידי מרוקו וילדיהם כמיליון איש מפוזרים בכל העולם. צרפת, קנדה, ברזיל, ארצות הברית, אוסטרליה, ספרד, וישראל. נשים גברים וילדים ממשיכים לקיים את המסורת ואת התרבות היהודית ואף מחדשים אותה ומכניסים אותה לתקופה המודרנית, וזה מיטבתה באומנות, במוזיקה, במאכלים המיוחדים העוברים מדור לדור וכל זה עם קשר חזק לעולם המוסלמי- ערבי.
היהודים המרוקאים בכל העולם שומרים בקנאות על המסורת והמנהגים של אבותיהם הם לא התבוללו ולא קבלו את מנהגיהם של המדינות והעמים אליהם הם היגרו. הם שמרו בקנאות על המסורת היהודית גם בתקופות אפלות כמו בצרפת של וישי כשהמלך מרוקו מוחמד החמישי לקח על עצמו להגן על היהודים במרוקו מחוק מעמד היהודים של וישי.
[עריכה] יהודי המגרב תחת שלטון וישי בתקופת מלחמת העולם השניה
בתקופת מלחמת העולם השנייה רוב יהודי צפון אפריקה (אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו) היו תחת שלטון צרפתי. (לוב הייתה תחת שלטון איטליה). היהודים במדינות תחת חסות צרפת קיוו בראשית המלחמה לקבל את הגנתה של צרפת ובמיוחד באלג'יריה שם ליהודים הייתה אזרחות צרפתית והם נלחמו יחד איתם ב-1870 ובמלחמת העולם הראשונה והיו חלק חשוב מצבא צרפת. אולם לאחר תבוסת צרפת ב- 1940 וביסוס צרפת של וישי, תוכנית "הפתרון הסופי" שאפה לחסל גם את יהודי צפון אפריקה.
בתחילת המאה ה-20 האנטישמיות גואה ומתפשטת גם למושבות הצרפתיות בצפון אפריקה . באלג'יריה היה ישוב צרפתי גדול ושם הורגשה האנטישמיות בכול עוזה והתחזקה עם פרשת דרייפוס. הצרפתים האנטישמים תושבי אלג'יריה אוהדים בגלוי את המפלגה של הנאצים שקמה בגרמניה והרצח הראשון על רקע זה בוצע בעיר קונסטנטין ב 5 באוגוסט 1934.
תחת שלטון צרפת של וישי ששיתפו פעולה עם הנאצים במשך מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה, היהודים מאבדים את זכויותיהם ואת העבודה הקבועה שלהם. כאשר רומל המצביא הגרמני נכנס לעיר בנגאזי בלוב מובלים למדבר יותר מ 2000 יהודים ורבע מהם לא נראו יותר, היהודים נשלחים לעבודות כפייה ב - 1941. בנובמבר אותה שנה הגרמנים כובשים את מזרח תוניסיה ו5000 יהודים נשלחים למחנות ההשמדה באירופה או שירו בהם במקום. בלוב ב 1945 עם גירוש האיטלקים והניצחון במדבר המערבי על רומל הגרמני באיל- עלמין קרוב למצריים, מתפנים ראשוני המתנדבים העבריים מהבריגדה היהודית למפגש ראשון ומרגש עם היהודים בלוב, הבחורים התקבלו כגואלים ובכל מקום שהגיעו אליו ארגנו פעולות לאומיות ליהודים שהשתחררו לא מכבר ממחנות המעצר בטריפולי והיו מחוסרי כל.ולראשונה הקימו בית ספר לילדים בו למדו גם עברית. אחרי הפוגרומים שהתרחשו במדינה זו ב1945 וב- [1948]] 31000 היהודים שחיו בלוב עולים יחד לישראל. גם באלג'יריה לא היו פריבילגיות, ליהודים ולחיילים הצרפתיים הוותיקים ואחד הגנרלים בזמן מלחמת העולם השנייה נתן הוראה לבנות מחנות ריכוז ליהודים. רק כאשר גנרל שארל דה גול תפס את הפיקוד על הצבא הצרפתי השתנו חייהם של היהודים בצפון אפריקה לטובה.
טלטלה ופחד גדול היה חלקם של היהודים בתקופה אפלה זו בהיסטוריה של העם היהודי וזה כלל גם את יהודי מרוקו אך בצורה פחותה מאשר באירופה. לאחר כניעת הצרפתים לגרמניה ב22 ביוני 1940 שיתפה פעולה הממשלה הצרפתית של וישי עם הממשל הגרמני שחוקק חקיקה אנטי יהודית וזה פגע גם ביהודים תושבי מרוקו. עובדים רבים פוטרו ממשרדי הממשלה, יהודים לא הורשו לגור מחוץ למלאח השכונה היהודית. ב- 1941 הופצו כרוזים בצרפתית ובערבית בשכונה היהודית, הקוראים ליהודים להתייצב למפקד בעירייה שמטרתו הייתה לרשום את רכוש היהודים. אחרי המפקד שנערך בעיר מוגדור Mogador כתב פקיד עירייה בכיר שהוא מרוצה שהכל עבר ללא התנגדות מצד היהודים. נרשמו 153 בעלי רכוש, הרכוש הכללי נאמד ב 55 מיליון פרנקים צרפתיים. המלך מוחמד החמישי על אף אהדתו ליהודים לא הצליח למנוע פוגרום בקזבלנקה בהשראת הגסטאפו ב- 15בנובמבר 1942.
[עריכה] היהודים והמלך מוחמד החמישי
בתקופת ה"שואה" - תקופה של שלטון וישי במרוקו היהודים לא נפגעו המלך מוחמד החמישי התנגד לקבלת חוקים שהיו נגד היהודים. אף על פי שנרשמו דפים רבים בספרי ההיסטוריה על הפסקה הזו רבים מיהודי מרוקו חולקים עליה .רבים אומרים שמוחמד החמישי לא עזר כלל ליהודים . רבים מהיהודים פוטרו מעבודתם במשרדים הממשלתיים. אחרי מפקד האוכלוסין ורישום רכוש ,רבים מהיהודים נאלצו לרשום את חנויותיהם על שמות חבריהם המוסלמים עד יעבור זעם.ורק אחרי המלחמה הם הצליחו דרך בתי משפט לקבל חזרה את רכושם. האנטישמיות הייתה בשיא פריחתה. הצרפתים. ממשל וישי קיימו באופן קבוע תעמולה אנטישמית ברדיו, שהתסיסו גם את המוסלמים לשנוא את היהודים שכיניהם דורות רבים. הכול הפסיק עם כניסת האמריקאים למרוקו ב8 בנובמבר 1942.
פרשת הכיכר על שם מוחמד החמישי באשקלון הקהילה המוגרבית באשקלון רצתה להנציח את זכרו בקריאת כיכר בעיר על שמו.עובדי העירייה הכינו שלטים עליהם היה כתוב בעברית ובערבית: "כיכר מוחמד החמישי" וכן הקימו מונומנט גדול ומפואר, בצומת המחברת את שד' בן גוריון עם רחוב ההסתדרות, היכן שניצב המרכז הרפואי "ברזילי" מצד אחד, מצד שני היכל התרבות של אשקלון. באותו יום מרצח ונקבר תושב אשקלון ובאותו ערב נערך טקס חגיגי בכיכר בהשתתפות נכבדים ערבים ויהודים, אך רבים מתושבי אשקלון החרימו את הטכס ולא באו . בעיר לא הורגשה אוירה חגיגית , על הבמה בכיכר חבורת הזמר אשקלון כמעט בכו במקום לשיר והרקדנים רקדו עם דמעות שחונקות את גרונם.למחוורת כשהצלמים והעיתונאים באו לצלם את הכיכר באור יום ולהנציח אותה במצלמותיהם מצאו את המונומנט שבור ומוכתם בצבע ואז החליטו בעירייה לבטל את הכול.
[עריכה] גל העלייה הראשון
גל העלייה הראשון היה בין השנים 1955 - 1957 ובמהלכו נמלטו למדינת ישראל כ-70,000 יהודים. בעקבות הבריחה ההמונית, שלא הייתה לרוחה של ממשלת מרוקו, הוצאה הציונות אל מחוץ לחוק והיא הוגדרה בשנת 1959 כפשע חמור. לאחר האיסור על העלייה החלו היהודים לצאת מהמדינה לכיוון ספרד וצרפת בדרך הים, אך לאחר התרסקות האונייה אגוז לחופי ספרד הופעל לחץ בינלאומי על מרוקו שבעקבותיו הוסר האיסור על יציאת היהודים ממרוקו ויצאו ממנה כ-100,000 יהודים, רובם למדינת ישראל אך גם לצרפת וספרד.כיום יש במרוקו כ-5,200 יהודים, רובם בקזבלנקה.
[עריכה] קשיים בשילובם של יהודי מרוקו בישראל
בישראל התגלו קשיים בשילובם של יהודי מרוקו בגלל המספרים הגדולים של עולים שהיגיעו בפרק זמן קצר. ועל כן רבים מהם נשלחו ליישב את אזורי הנגב והגליל ואזורי ספר כגון חבל עדולם וחבל תענך.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- חיים סעדון (עורך), מרוקו, בסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", הוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לאתר "אות ברית קודש" בעריכת אשר כנפו
- קוסקוס, אתר המוקדש ליהדות מרוקו
- אתר אינטרנט של האגודה לשימור התרבות היהודית
- מוזיאון יהודי-מרוקאי בבלגיה
- Les juifs du Maroc/ David Bensoussan

