חיים נגיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיים נגיד (נולד בשנת 1940), סופר, משורר, מחזאי ומבקר ספרות ומבקר תיאטרון ישראלי.

[עריכה] שנותיו הראשונות

חיים נגיד נולד בשנת 1940 בבוקרשט, רומניה. עלה לישראל בשנת 1948.

לאחר שחרורו מצה"ל עבד כמנהל חשבונות בהנהלת שק"ם, ובמקביל למד פילוסופיה, ספרות, וחינוך באוניברסיטת תל אביב, שם קיבל תואר דוקטור. בשנה השלישית ללימודיו, החל להורות ספרות ופילוסופיה בבתי ספר תיכוניים. מקץ שבע שנות הוראה החל לעסוק בעריכה, תחילה של הירחון לחינוך ילדים "אורים להורים", ואחר כך בכתיבה במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות", ובעריכת העיתון "בין גלים" של חיל החינוך. בין השנים 1968-1972 פרסם ביקורות על ספרים ב"משא", המוסף הספרותי של "למרחב", ובשנים 1968-1987 כתב ביקורות על ספרים ב"מאזניים", ומאמרים על תרבות בירחון "סקירה חודשית" של חיל החינוך. משנת 1976 היה עורך המדור הספרותי ב"מעריב", עורך התרבות וחבר מערכת "מעריב". כן שימש כמבקר התיאטרון של במחנה בין השנים 1986 ו-1990 ושל עיתון דבר בין השנים 1994 ו-1996. חיבר מאות מאמרי ביקורת ספרותית ותיאטרונית אשר פורסמו בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "מאזניים", "עכשיו" ורבים אחרים, ואשר שודרו בתחנות הרדיו קול ישראל וגלי צה"ל. מאז 1996 הוא מרצה על תיאטרון, ספרות, חינוך ותקשורת במוסדות אקדמיים שונים.

שימש כעורך של כתבי העת "אורים להורים", "קלעים", "גג" ו"תיאטרון", ושל מעל 40 ספרים, ביניהם סדרת ספרים על שפת האמנות, "מפתחות", בהוצאת החברה למתנ"סים. חיבר ערכים על תיאטרון, אמנות וספרות בישראל לאנציקלופדיות בישראל ומחוצה לה.

כיהן כיושב ראש תא כתבי תרבות ואמנות ותא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים בתל אביב והיה חבר בוועדות השיפוט של פרס ההסתדרות, פרס רוזנבלום של עיריית תל אביב, פרס חולון, פרס ספיר של מפעל הפיס ופרס ברנשטיין של התאחדות המו"לים. הוא זכה בפרס מתי כץ לשירה בשנת 1971, פרס ראש הממשלה לספרות בשנת 1988 ופרס קרן דב סדן לחקר הספרות העברית והיידית בשנת 1996. מאז 2003 הוא יושב ראש האיגוד הכללי של הסופרים בישראל.

כיום הוא מתגורר בתל אביב עם רעייתו ורדה ועם בתו ורדי ובעלה יובל שם-אור, ונכדיו אורי ואדם.

[עריכה] יצירותיו

שלושה ממחזותיו הועלו על הבמה:

  • "פיקניק בחוסמסה", הקאמרי, 1990
  • "סיפורו של הצב מר גדעון ששוני", התיאטרון לילדים ולנוער, 1987
  • "הצב צבי", פסטיבל חיפה להצגות ילדים, 1994

הוא פרסם שלושה ספרי שירה:

  • "שלושים שירים", 1971
  • "שירה מקומית", 1986
  • "סיור באזור האסור", 1994

כמו כן, פרסם רומן ("מטטרון", 1989); ספר ילדים ("סיפורו של הצב מר גדעון ששוני", 1986); מחזה ("פיקניק בחוסמסה", 1992), ספר תאוריה על הסמיוטיקה של התיאטרון ("שפת הבמה", 1996), ומונוגרפיה על חנוך לוין ("צחוק וצמרמורת", 1998).

[עריכה] קישורים חיצוניים