הפוליס (להקה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בלהקת רוק; לערך העוסק בערים ביוון העתיקה, ראו פוליס.
| הפוליס | |
|---|---|
| מקור | אנגליה |
| שנות פעילות | 1977—1986 |
| ז'אנר | ניו וייב פופ/רוק המושפע מרגאיי |
| חברת תקליטים | A&M רקורדס |
| חברי ההרכב | סטינג אנדי סאמרס סטיוארט קופלנד |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
הפוליס (The Police) הייתה להקת רוק בריטית בת שלושה חברים שהושפעה רבות מסגנונות הסקא, הרגאיי ומהפאנק - הסגנון החדשני והמשפיע ביותר בתחילת דרכה כלהקה. הפוליס היא אחת מהלהקות המפורסמות בעולם מסוף שנות ה-70 ועד לאמצע שנות ה-80.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] ההתחלה
בשנת 1976 סטינג, כינוי במה של גורדון מת'יו סאמנר, היה זמר, נגן בס וכותב המלים בלהקה Last Exit מניוקאסל בצפון אנגליה, וסטיוארט קופלנד היה המתופף של הלהקה המפורסמת יחסית Curved Air. בחג המולד של שנת 1976 להקתו של סטיוארט הופיעה בקולג' בניו-קאסל ובתום ההופעה, לאחר שגם לחברי הלהקה היה ברור שהם סיימו את הקריירה שלהם, סטיוארט וסולנית הלהקה, סוניה קריסטינה, ביקשו מהקהל לכוון אותם ללהקה אחרת - אם יש כזו - שמנגנת בניוקאסל באותו יום. הם הלכו לראות את להקתו של סטינג, וסטיוארט, שלא התלהב מהלהקה, החליט שהוא רוצה לפגוש את הזמר - סטינג.
שנת 1976 ראתה גם את ההופעות הגדולות של ה-סקס פיסטולס, וגל הרוק/פאנק שבא בעקבותיה. סטיוארט וסטינג החליטו לעבור ללונדון וצירפו אליהם את הגיטריסט הנרי פדובני, יליד קורסיקה מזוקן ובעל שיער ארוך, בדיוק המראה הנכון. הם הקליטו את הסינגל הראשון של להקת פוליס ב- 12 בפברואר 1977, שנקרא Fall Out (נשורת, וזו לא הפעם האחרונה שנזכיר מונחים רדיואקטיביים בהקשר של הלהקה), ובהתאם לרוח התקופה היה שיר בעל מקצב מהיר והרבה גיטרה חשמלית. תקציב ההפקה היה 150 פאונד שלוו מחבר של סטיוארט.
סטינג היה עדיין מהוסס בנוגע להצלחת הלהקה, ובאותו חודש שר עם להקתו הקודמת, כאשר חבריו באו לביקור בלונדון, אך זו הייתה שירת הברבור של Last Exit, ושני חברים מהלהקה החליטו לחזור לניו-קאסל.
סטיוארט, בעזרתו האדיבה של אחיו מיילס קופלנד, שלימים יהפוך למפיק של הלהקה, סידר לסטינג ולו לנגן בהופעה של Cherry Vanilla בעבור 15 פאונד ללילה. הם גם ניגנו במהלך ההופעה 13 שירים שסטיוארט כתב, ושלקח בערך 20 דקות לנגנם. הם הופיעו עם הלהקה הזו ועם הופעה כושלת אחרת - של Wayne County - בווילס, אנגליה, הולנד וצרפת, אבל המציאות העגומה הייתה שאף אחד פשוט לא האמין בהם.
סטינג עצמו הודה, בביקורת עצמית נוקבת, שהוא היה "מזועזע. זה היה פשוט נורא". הם הם היו זקנים מדי (בני 25 ו- 26), מוסיקליים מדי, ובעיקר הם לא היו ה"דבר האמיתי". סטיוארט, לעומתו, לא נשבר, גם כשהימים היו קשים. הם הפיקו 2000 עותקים של הסינגל Fall Out ועברו בעצמם בין חנויות התקליטים בכדי למכור אותם. את הפרסומות הם הדביקו בעצמם על גבי לוחות המודעות.
סטיוארט נלחץ באמת כאשר בחור בשם מייק הוולט הזמין את סטינג לנגן עם הלהקה שלו, סטרונציום 90 (על שם האיזוטופ הרדיואקטיבי), בפריס ב-29 במאי אותה שנה. התנגדותו של סטיוארט פחתה כאשר הוא הוזמן לשמש מחליף למתופף הלהקה שפרש ברגע האחרון, ושם סטינג וסטיוארט פגשו את הגיטריסט המוביל של הלהקה - אנדי סאמרס. לאחר הפגישה ביניהם סטיוארט וסטינג רצו את אנדי בפוליס, או כפי שסטיוארט אמר "מייק רצה לגנוב את הלהקה שלי, אז אני אגנוב את שלו". אנדי עצמו רצה להצטרף, אבל כל עוד אף אחד לא נפגע. בסופו של מאבק קצר הוקמה פוליס בהרכב המוכר שלה.
[עריכה] הקו הקשה, שנים 1976-1978
אנדי סאמרס רצה להצטרף ללהקה, אבל באותה מידה חשב שהגיטריסט הנוכחי, הנרי פדובני, חייב ללכת והלהקה צריכה להיות שלישיה. סטיוארט התנגד, מתוך נאמנות לגיטריסט הנוכחי, אבל אנדי הוכיח את רצינותו כאשר התפטר מהעסקה המוצלחת שהייתה לו עם קֶווין אַיֵירס. סטינג הסכים ובסופו של דבר אנדי הצטרף ב- 25 ביולי 1977. הם ניגנו כרביעיה בפסטיבל מונט-דה-מרסאן ליד בורדו בצרפת, אבל כשהלהקה התכנסה להקלטת האלבום הנרי לא הוזמן. ההקלטה לבסוף נכשלה, לאחר שחברי פוליס לא מצאו שפה משותפת עם המפיק ג'ון קייל, נגן גיטרה בס לשעבר של הולווט אנדרגראונד. השלישיה הופיעה לראשונה ב18 באוגוסט 1977 בבירמינגהם ולאחר מכן עברה לסבב הופעות מפוזר באירופה, שכלל את רוטרדם ופריס אבל ללא הופעות של ממש, לאחר שהסתבר כי ההזמנות שדווח עליהן לא בוצעו בפועל. הדבר החיובי היחיד שיצא מהסבב הזה היה, שסטינג ראה בפעם הראשונה אזור של חלונות אדומים וכתב את השיר רוקסן, שלימים יהיה אחד הלהיטים הגדולים של הלהקה.
בתור להקת פאנק הם נקטלו לחלוטין על ידי הביקורות. ההופעות יבשו לחלוטין והשלישיה חזרה לבצע "חלטורות" בכל מיני מקומות. אחת מהן הוכחה כמשמעותית במיוחד, כאשר סטינג, דרך קשריה של אשתו השחקנית, השיג לשלישיה הופעה בפרסומת למסטיק ושם הם נדרשו לצבוע את שיערם לבלונדיני, דבר שיהפוך לסמל ההיכר של הלהקה.
השינוי הגיע כאשר סטיוארט פנה לאחיו הגדול, מיילס קופלנד, וקיבל ממנו 1500 פאונד. בין החודשים ינואר 1978 ויולי 1978 הלהקה הקליטה, בהפסקות רבות, את אלבומה הראשון בסטודיו הלא-מוכר אז של נייג'ל גריי. כשמיילס הגיע לביקור באחת הפעמים הוא שמע הקלטה ראשונית של השיר רוקסן, ומיד הבין שמדובר בלהיט פוטנציאלי. הוא מכר את ההקלטה לחברת A&M והחתים את הלהקה כחימום ללהקה האמריקאית ההיפית ספיריט, בהחלט שילוב מוזר, אבל השלישיה הייתה זקוקה נואשות להופעות ולכסף.
רוקסן יצא לשידור באפריל 1978, אבל זכה להשמעות מועטות בשל הנושא השנוי במחלוקת שלו. בסופו של דבר השיר לא הגיע למצעדים, אבל זכה לביקורות מוצלחות. הלהקה הבינה שהפאנק מפנה את מקומו ל גל החדש ושיש משהו בשילוב של רוק ורגאיי, כפי שבא לידי ביטוי ברוקסן. סטינג המשיך לעבוד על הסגנון החדש הזה ויצר את Can't Stand Losing You, שיצא גם הוא ב- A&M, ונכשל גם הוא. לבסוף יצא אלבומם הראשון - Outlandos D'Amour (במעין שפה בינלאומית "גנבי האהבה") בנובמבר 1978, בעבור 10,000 פאונד על חשבון זכויות עתידיות, ששימשו היטב לכיסוי החובות.
בין לבין הספיק סטיוארט להוציא, תחת שם בדוי קלארק קנט, שיר פאנק בשם Don't Care, שזכה להצלחה באנגליה, וגרם לכך שסטיוארט יוזמן להופיע בתוכנית המוסיקה המפורסמת של ה- BBC, Top of the Pops. בתוכנית הופיעה רביעיה במסכות, שיש הטוענים כי כללה את סטיוארט, כזמר, סטינג, אנדי וקים טרנר. סטיוארט מכחיש.
הלהקה המשיכה משם לסיבוב הופעות בארצות הברית, שמטרתו הייתה ליצור כיסי אהדה בקהל של תלמידי מכללות והאזנה בתחנות הרדיו המקומיות. מיילס הגדיר את זה בעוד מטאפורה מתחום הגרעין כיצירת מסה קריטית. ב20 באוקטובר 1978 השלושה טסו לניו יורק עם הגיטרות והתופים כמטען. בחודש שלאחר מכן הם נסעו מאות מיילים ביום, ביצעו 23 הופעות ב- 27 ימים, ב- 200$ להופעה, חולקים בנהיגה עם קים טרנר, שהפך למפיק-שותף של מיילס קופלנד. עיקר ההצלחה של המסע הייתה בהפיכת השלושה, שכל אחד מהם בעל אגו וכולם בעלי רקע שונה, לחבורה מלוכדת.
[עריכה] האלבומים הראשונים 1979-1981
בפברואר 1979 הלהקה חזרה להקליט את אלבומה השני באולפן המשודרג של נייג'ל גריי. הפעם העבודה הייתה קשה יותר. אמנם, ההשראה לא פחתה בסגנון הרוק-רגאיי של הלהקה, אבל לא היו להם מספיק שירים. סטינג כתב שלושה להיטים לעתיד Message in a Bottle, Walking on the Moon ו- The Bed's Too Big Without You, אבל לא היה חומר נוסף. לבסוף הם השלימו את האלבום באמצעות שירים מ"קצה המחברת" של סטינג וסטיוארט וקראו לאלבום "Reggatta De Blanc" (או בתרגום חופשי משפה בינלאומית מומצאת - רגאיי לבן). האלבום יצא לאור באוקטובר אותה שנה והמבקרים היללו את איכות השירים של סטינג, אם כי ביקרו קשות את השירים הציניקניים של סטיוארט. בזמן העבודה על האלבום הלהקה יצאה למסע הופעות נוסף באפריל 1979 בארצות הברית. בעקבות ההשמעות ברדיו, רוקסן הגיע למקום 32 בארצות הברית, ו- A&M הוציאו אותו מחדש באנגליה, שם הגיע השיר למקום 12, וגרם לאלבום Outlandos להגיע למקום 6 ברשימת המכירות באנגליה ו- 23 בארצות הברית.
ההצלחה מכאן הייתה רק עניין של עבודה קשה, והלהקה יצאה למסע הופעות עולמי שנמשך שנה שלמה, עם הופעות שהחלו ב- 2000 מושבים והגיעו ל- 20,000 צופים בפסטיבל רדינג המפורסם. בעקבות ההצלחה שוחרר שוב השיר Can't Stand Losing You בספטמבר והגיע למקום ה-2 במצעד הבריטי.
Message in a Bottle, השיר הראשון של Reggatta שיצא לאור כסינגל, הגיע בספטמבר 1978 למקום הראשון באנגליה, השיר הראשון של הלהקה שהגיע למקום ראשון באיזה שהוא מקום והאלבום עצמו היה במקום הראשון במשך ארבעה שבועות במצעד האלבומים. בדצמבר Walking on the Moon הגיע למקום ראשון.
בשלב הזה, על אף ההצלחה באנגליה, הלהקה לא הצליחה לבסס את עצמה בשוק האמריקאי הגדול. מיילס הבין שאין טעם להתעקש על השוק האמריקאי, והחליט להוציא את הלהקה למסע עולמי, שטרם נראה כמותו אי פעם: 37 ערים ב- 19 מדינות. המסע החל בינואר 1980 בגרמניה, עבר לבאפלו במדינת ניו יורק בארצות הברית ומשם להונג קונג, ניו זילנד, הודו ומצרים. שתי המדינות האחרונות היו חדשות על המפה של להקות הרוק, ועל אף הקושי לבצע בהן הופעות חלוציות כאלה, ההופעות זכו לתקשורת אוהדת מאוד באירופה.
סיום מסע ההופעות היה בחזרה דרך יוון, איטליה, ספרד, גרמניה ולבסוף הופעה בעיר הולדתו של סטינג - ניוקאסל, שם 40,000 אוהדים התחרו על 4,000 מקומות באולם העירוני. הלהקה הגיעה סוף סוף למסה הקריטית שמיילס חלם עליה, ומעכשיו נכנסה לשגרה המעייפת של "אלבום-מסע הופעות-אלבום-מסע הופעות".
לאחר מסע ההופעות הלהקה הייתה צריכה לכתוב שירים חדשים בכדי להקליט את האלבום הבא: Zenyatta Mondatta. סטינג פרש לביתו החדש בגאלוויי, אירלנד והחל לכתוב, כשהוא שם לב שהשירים שלו, שעד אז היו מרוכזים ב-"אני", הפכו להיות שירים המרוכזים ב-"עולם". סטינג הסביר את זה בפשטות, שעד אז הוא לא ראה את העולם ולכן המסע האחרון הרחיב לו את האופקים.
הקלטת האלבום הייתה לחוצה במיוחד, לאור ההצלחה האחרונה של הלהקה. משיקולי מס הם הקליטו את האלבום בהילברסום, הולנד עם נייג'ל גריי הנאמן. אבל הלחץ, המחסור בשירים, סשנים לא מוצלחים של הקלטות ועייפות של חברי הלהקה גרמו לכך שזמן ההקלטות, שנקבע לחודש ביולי 1980, היה כמעט בלתי מספק. הלהקה סיימה את הקלטת האלבום ב- 4 בבוקר ביום בו הם החלו את מסע ההופעות העולמי החדש שלהם, הלכו לנוח והמשיכו מייד להופעה הראשונה שלהם בבלגיה. כל אלה, ובנוסף ריב בין נייג'ל גריי למיילס קופלנד על כסף, גרם לכך שנייג'ל הועף מהלהקה.
[עריכה] תהילה חובקת עולם 1980-1982
עם יציאת האלבום Zenyatta Mondatta הלהקה יצאה למסע הופעות עולמי נוסף, כשהם עוצרים רק לחגוג את הצלחת האלבום באנגליה, מקום ראשון לאורך ארבעה שבועות בסתיו 1980, ובארצות הברית, מקום ב- 20 העליונים במשך שישה חודשים, עם דירוג מירבי של מקום 5 ומכירות של אלבום פלטינה (מעל מיליון מכירות). גם הסינגלים הבולטים: Don't Stand So Close to Me ו- De Do Do Do, De Da Da Da זכו להצלחה ניכרת, כולל בארצות הברית, לראשונה מאז רוקסן.
מיילס קופלנד שלח אותם שוב למסע גרנדיוזי, שהחל בארגנטינה בדצמבר 1980, ולאחר מכן חזרה לאנגליה לקראת חג-המולד. בינואר 1981 הלהקה מילאה את המדיסון סקוור גארדן בניו יורק, מוכיחים שוב את ההצלחה שלהם בארצות הברית. משם הם יצאו ליפן ואוסטרליה. אבל החברים החלו להישבר, ובפברואר 1981 הם ביטלו מספר הופעות באירופה, עם שמועות על מתחים בנישואים של סטינג ושל אנדי.
יחד עם זאת, הלהקה החליטה להמשיך ולפעול בקצב מטורף, על אף שלא הופעל עליהם לחץ מחברת ההקלטות A&M. ב-15 ביוני הם החלו בהקלטת האלבום הרביעי במונטסראט שבאיים הקריביים, בית לאולפן ההקלטות המפורסם AIR ששירת גם את חברי הביטלס. במקום נייג'ל גריי הם מינו את יו פדהאם, מפיק צעיר אך מנוסה, שהצליח כמפיק שותף של פיל קולינס.
הפעם האלבום הוקלט בקלות יחסית, עם שירים רבים שסטינג כתב במהלך השנה, ועם שילוב של קלידים, שנוגנו על ידי כל חברי הלהקה בשירים שונים וסקסופון, שסטינג החל ללמוד כמה חודשים לפני כן. שם האלבום - Ghost in the Machine - היה בהשראת הפילוסוף ארתור קסטלר ושיקף את המוסיקה האנושית שהם מפיקים מכל הטכנולוגיה באולפן. בהחלט שינוי מרענן מהשמות המשונים בתחילת דרכם.
הצלחת האלבום והשירים הבולטים בו לא הפתיעה איש, עם Invisible Sun במקום שני באנגליה (לא שוחרר בארצות הברית), Ghost in the Machine למקום ראשון, Everything She Does is Magic במקום ראשון באנגליה ושלישי בארצות הברית והאלבום עצמו שהה במקום שני למשך שישה שבועות. מסע ההופעות היה פחות אינטנסיבי, עם הופעות גדולות יותר ומועטות יותר ביחס לעבר, והחבורה המגובשת אפשרה לכל חבר למצוא את עצמו מחדש.
סטינג פצח בקריירת משחק ככוכב הסרט Brimstone and Treacle, סטיוארט כתב את המוסיקה לסרט של פרנסיס פורד קופלה Rumble Fish ולבלט "המלך ליר" שבוצע על ידי הבלט של סן פרנסיסקו. אנדי הקליט אלבום עם חבר נעורים בשם רוברט פריפ, שהגיע למקום 60 במצעד האמריקאי.
תחילת הדיבורים על גיבוש מחדש והקלטת האלבום הבא לוותה בקיץ בו סטינג תבע את חברת Virgin על הפרת החוזה שלו אצלם מימיו ב- Last Exit, שלבסוף הסתיימה בהסכם לשביעות רצונו של סטינג, ובנוסף הוא נפרד מאשתו הראשונה פרנסיס, בפירוד שעירב גם את הילדים ואת טרודי סטיילר, בת הזוג החדשה של סטינג. סטינג עזב לאחוזה ששימשה את איאן פלמינג בכתיבת סדרת ספרי המתח והפעולה ג'יימס בונד בג'מייקה ושם תרגם את התקופה הרעה שעברה עליו לרצף השירים שמרכיב את האלבום החמישי - Synchronicity.
הלהקה חזרה בסוף 1982 להקלטות באולפן במונטסראט ושם החברים נאלצו לבחור בין 20 השירים שיצרו החברים ביניהם. לבסוף הם בחרו בשיר אחד של סטיוארט ואחד ו"חצי" של אנדי, באלבום שנחשב לטוב ביותר של הלהקה. ללא ספק הויכוחים במהלך הקלטת האלבום זרעו את זרעי הפירוד בעתיד.
[עריכה] הסוף 1983 ואחריו
האלבום החדש היה שונה מקודמיו, בין היתר בשל להקות חיקוי רבות שצצו במהלך השנים, ובהן גברים בעבודה האוסטרלית, שהצליחה מאוד בארצות הברית. סטינג הקליט את השיר Synchronicity כמעט לבדו, בהתבסס על ההשפעות הפסיכו-תראפיות של יונג. וכמובן, הלהיט הגדול ביותר של הפוליס בכל הזמנים: Every Breath You Take היה חלק מהתראפיה של סטינג מהשנה הקשה שעברה עליו. השיר נע בין הרומנטיות, שברורה לכולם, לבין התחושה של מעקב וקנאה שסטינג הרגיש.
ביוני 1983, מיד לאחר שסטינג צילם את חלקו בסרט חולית, שני השירים זיכו את הלהקה בשיא שלה, לאחר עבודה קשה לאורך השנים. שני השירים הגיעו למקומות הראשונים במצעדים באותו זמן במדינות רבות ובארצות הברית הם החזיקו מעמד במקום הראשון לאורך 8 שבועות ו- 17 שבועות. וזה עוד בשנה בה מייקל ג'קסון הוציא את אלבומו המצליח Thriller. מגזין המוסיקה הנודע רולינג סטון הגדיר את הלהקה כ"אהובה ביותר בימינו" באותה שנה.
במסע העולמי שליווה את האלבום ההופעות היו גדולות מאי-פעם, ויחד עם זאת החברים ניצלו את היכולות שרכשו לאורך השנים בכדי ליצור הופעה ספונטנית. אבל, עם כל ההצלחה, והופעה באצטדיון Shea Stadium בניו יורק בפני 70,000 אוהדים שהזכירה לרבים את הביטלס, הם הגיעו לתחושה ש"זה לא יהיה יותר גדול מזה". ומיד לאחר מכן ההרגשה הייתה שזו תחילת הסוף.
בסוף 1983 ההרגשה הייתה שלא ניתן לגבור על הלהקה, אבל דווקא החברים החלו להרגיש שזה לא זה. בשנת 1984 הם החלו להקליט אלבום הופעות, שלא יצא לפועל, ולקראת תום השנה ניסו להקליט אלבום אולפן במונטסראט, שגם הוא בוטל. החברים עצמם פצחו בקריירות סולו, אנדי הקליט אלבום שני עם רוברט פריפ, סטינג הופיע בשני סרטים, סטיוארט הקליט אלבום בקמרון ובקונגו. אבל ללא ספק המסמר האחרון והמרכזי היה אלבום היחיד המוצלח מאוד של סטינג The Dream of the Blue Turtles, שיצא ב- 1985 והגיע למקום שלישי באנגליה ושני בארצות הברית. סטינג גם שר בנפרד מהלהקה במופע Live Aid ב13 ביולי 1985.
ב1986 הם ניסו להקליט אלבום חדש, שישי במספר, אבל לבסוף כל מה שיצא מהאולפן היה אלבום אוסף וביצוע חדש של הלהיט הותיק Don't Stand So Close to Me. התחושה הייתה של להקה לשעבר. לא היה פיזור או הודעה רשמית על פירוק הלהקה, אבל היא לא שבה להקליט עוד. הסיבות לפירוק היו די ברורות, הלחץ של תהילה עולמית, העושר, השובע של חברי הלהקה, עייפות ממסעות עולמיים. אבל בעיקר המתח בין סטיוארט קופלנד, שהיה מייסד הלהקה והרוח החיה בימיה הראשונים, שאיבד את הבכורה לסטינג, היה הגורם המרכזי לפירוק.
מאז, האירועים המרכזיים בחיי הלהקה היו:
- הופעה משותפת של שלושת החברים בחתונתו של סטינג עם טרודי סטיילר בשנת 1992.
- ב-10 במרץ 2003 הלהקה הוכנסה להיכל התהילה של רוק אנ' רול וביצעה את הלהיטים הגדולים.
- ב-2004 הוציא הנרי פדובני אלבום, ובו הופיע שיר בביצוע משותף עם סטינג וסטיוארט קופלנד. איחוד ראשון של הלהקה המקורית מאז 1977.
[עריכה] חברי ההרכב
[עריכה] רשימת הקלטות
הרשימה מאורגנת על פי סדר כרונולוגי. הרשימה איננה כוללת אלבומי אוסף.
| תאריך | אלבום / תקליטון | שירים |
| 12/2/1977 | Single |
|
| 4/1978 | Single | Roxanne |
| 9/1978 | Single |
|
| 11/1978 | Outlandos D'Amour - אלבום |
|
| 11/1978 | Single | So Lonely |
| 4/1979 | Single | Roxanne (re-release) |
| 6/1979 | Single | Can't Stand Losing You (re-release) |
| 8/1979 | Propaganda (Single) |
|
| 9/1979 | Single |
|
| 10/1979 | Reggatta De Blanc |
|
| 10/1980 | Zenyatta Mondatta |
|
| 10/1981 | Ghost in the Machine |
|
| 10/1982 | Brimstone & Trickle (O.S.T.) |
|
| 6/1983 | Synchronicity |
|
[עריכה] הגדולים של פוליס
- Fall Out
- So Lonely
- Roxanne
- Next To You
- Walking On The Moon
- Message In The Bottle
- De Do Do Do, De Da Da Da
- Can't Stand Losing You
- Don't Stand So Close To Me
- Every Little Thing She Does Is Magic
- Spirits In The Material World
- Tea In Sahara
- Walking In Your Footsteps
- One World
- Every Breath You Take
- On Any Other Day
- King of Pain
- Wrapped Around Your Finger
- Invisible Sun
[עריכה] קריאה נוספת
- Message in a Box, אוסף שירי הלהקה בכל הזמנים.

