ספירת העומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במסורת היהודית, ספירת העומר היא ספירה בת 49 יום, מפסח ועד שבועות. יש בה שבעה מחזורים של שבעה ימים. וביום החמישים חוגגים את חג שבועות, שנקרא בשם זה על שם שבעת השבועות של הספירה. מקור הספירה הוא בספר ויקרא פרק כ"ג כפי שכתוב:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':

וכמו כן בספר דברים פרק ט"ז כפי שכתוב:

(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַה' אֱלֹהֶיךָ -- מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן: כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים בתחילת הספירה את העומר שהיה משעורה שנחשבה למאכל בהמה (וקורבן זה התיר את התבואה החדשה למאכל) ואילו המנחה החדשה שהייתה מוקרבת בשבועות הייתה מחיטה שנחשב למאכל אדם (וקורבן זה התיר את התבואה החדשה להקרבה). זו הייתה הדרך לבטא את ההתעלות של האדם.

על פי המסורת, ספירה זו היא התכוננות למתן תורה. הקבלה מקבילה את ימי הספירה ל7 הספירות התחתונות. כמו כן על פי הקבלה ימים אלו נחשבים לימי דין. על פי ההלכה נוהגים לספור את מספר הימים בעומר בכל ימי הספירה בסוף תפילת ערבית.

כמו כן, נהוג להקדים את התפילה במוצאי חג ראשון של פסח ולאחר את תפילת ערבית של ליל שבועות כדי לקיים את הצווי "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", כאשר "תמימות" מתפרשות כ"שלמות".

[עריכה] מנהגי אבלות בימי הספירה

בעקבות אסונות שאירעו לעם היהודי בימי הספירה, כמו מותם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, בימי מרד בר כוכבא, שעתיד מסירת התורה שהונח בידיהם היה עלול לאבוד יחד איתם לנצח, אלמלא הצליח רבי עקיבא להציל 5 תלמידים, הפכו לימים שנוהגים בהם מקצת אבלות. ע"פ התלמוד סיבת מותם היית משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
ישנם הבדלים במנהגי ובתקופת האבלות של העדות השונות. בימים אלו נוהגים למעט בהם בשמחה - לא להסתפר ולהתגלח, לא לקיים חתונות, לא לשמוע מוזיקה (יש המקילים בשמיעת מוזיקה ללא ליווי כלי זמר), ולא לרקוד. כמו כן יש שנמנעים מללבוש בגד חדש או מלאכל פרי חדש כדי לא לברך "שהחיינו".

החל מל"ג בעומר, שהוא היום ה-33 לספירה, נוהגים ברוב הקהילות להפסיק את מנהגי האבלות, מכיוון שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. הספרדים נוהגים אבלות עד בוקר יום ל"ד בעומר ורק אז מסתפרים מתגלחים ומתירים להתחתן, אך בל"ג בעומר עצמו מתירים לשיר, לנגן ולרקוד לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אצל האשכנזים קיימים מספר מנהגים כשהרווח מביניהם הוא לנהוג באבלות חל מחג הפסח עד ראש חודש סיון, למעט ראש חודש אייר ול"ג בעומר. אחרים מקיימים את מנהגי האבל החל מראש חודש אייר עד ל"ג בעומר, וחלקם ממשיכים בהם עד ראש חודש סיון או עד שלושה ימים לפני שבועות , ויש הנוהגים אבלות בכל ימי ספירת העומר עד ערב חג השבועות.

אין נוהגים אבלות בשבתות וראשי חדשים. בחול המועד פסח מצווה לשמוח, ולכן שרים מנגנים ורקודים, אבל לא עורכים בו חתונות , כדי לא לערבב שמחה בשמחה. בנוסף נאסר להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו טרם החג. יום העצמאות הוא יום הלל והודאה, על כן לא מתאבלים בו, ונוהגים להתגלח ולהסתפר לקראתו. גם ביום ירושלים לא מתאבלים.

גם בזמן מסעי הצלב (מאורעות תתנ"ו בזמן מסע הצלב הראשון), קרו אסונות לא מעטים לעם ישראל בתקופה זו. קהילות רבות נחרבו לגמרי בתקופה זו, ואחרות סבלו מפוגרומים רבים. חורבן קהילות שו"ם (שעליו נכתבה תפילת "אב הרחמים") התרחש בתקופה זו. אף פרעות ת"ח ות"ט ארעו ברובם בימי ספירת העומר. אסונות אלו שקרו בקרב קהילות אשכנז, בנוסף לנוהג שבניסן לא נוהגים אבלות, הן הסיבה לשוני הרב בימי האבלות.

[עריכה] המחלוקת בעניין ספירת העומר

לגבי מועד תחילתה של ספירת העומר ואופן הספירה, התקיימה בימי בית שני מחלוקת בין הכתות השונות. הצדוקים והביתוסים, פירשו את המילה שַּׁבָּת כשבת ממש ולא כחג. הם אמרו שצריך להתחיל לספור מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת שאחרי ליל הסדר כלומר מיום ראשון בשבוע כמו שכתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", ושצריך לסיים את הספירה לאחר שבעה שבועות שלמים כמו שכתוב "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ", ביום ראשון ש"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת". לפי גישה זו יוצא שלחג השבועות אין תאריך קבוע בלוח השנה, ושהחג יוצא תמיד ביום ראשון.

הפרושים, לעומת זאת, פירשו שבביטוי ממחרת השבת, המקרא התכוון לחג הראשון של פסח. לפי גישה זו יוצא שלחג השבועות כיום יש מועד קבוע בלוח העברי (ו' בסיון). בתורה לא מוזכר תאריך קבוע לחג השבועות, ואכן בזמנם, מכיון שקידשו את החודש על פי ראיית מולד הלבנה, לפעמים אייר היה חסר ולפעמים מלא, וגם לשיטתם לא היה תאריך קבוע לחג השבועות.

מחלוקת זו ניכרת עד ימינו: היהדות הרבנית, שאליה משתייכים כיום מרבית היהודים, ממשיכה בעמדת הפרושים, ומפרשת שצריך לספור ממחרת חג הפסח, ואילו הקראים מפרשים שצריך לספור ממחרת השבת. גם יהודי אתיופיה פירשו שצריך לספור ממחרת השבת.

[עריכה] לקריאה נוספת

חגי ישראל ומועדיו

חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום כיפור | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב

חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים