אוזו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוזו (Ούζο ביוונית) הוא משקה חריף מזוקק בטעם אניס מיוצר בדרך כלל ביוון. האוזו הוא מקטגורית האפריטיפים המכילים אניס וקרוב מאוד לראקי התורכי ולעראק המזרח תיכוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ההיסטוריה של האוזו לא לחלוטין ברורה, אבל יש הטוענים כי ראשיתה, בצורה זו או אחרת, בעת העתיקה. קדם לו הראקי, משקה שיוצר באימפריות הביזנטית והעות'מאנית.
ייצור האוזו המודרני קיבל תנופה במאה ה-19 בעקבות עצמאות יוון. חלק גדול מהאוזו יוצר אז באי לסבוס, שלטענת תושביו שם הוא הומצא, ועד היום האי הוא יצרן מרכזי של אוזו. בשנת 1932 נכנסה לשימוש שיטה לזיקוק אוזו במבשלות נחושת ועד היום היא השיטה העיקרית.
[עריכה] ייצור
האוזו מתחיל כשיכר מענבים או צימוקים מעוכים, לעתים בתוספת תבלינים ופירות נוספים בשלב התסיסה. הריח החזק של המשקה נובע מתוספת האניס לשם הטעם, אך ישנם מרכיבים נוספים שמוכנסים לתערובת על פי בחירת היצרן, כגון כוסברה, ציפורן, שורש מלאכית, שוש, מנטה, שומר, שקדים, קינמון ותפרחת חושחש. האלכוהול וחומרי הטעם מוכנסים למבשלות נחושת ומבושלים, לפעמים יותר מפעם אחת. אחרי כן המשקה מקורר, מאוחסן למספר חודשים ואז מדולל, בדרך כלל לכ-40% אלכוהול.
[עריכה] הגשה
ביוון המודרנית ישנם מקומות המגישים אוזו לצד מזטים כגון תמנון, מיני סלט, סרידינים, קלמארי וצדפות. המסורת היא לגמוע את האוזו (בדרך כלל עם מים או קרח) באיטיות, תוך כדי אכילת המזטים בחברה במשך מספר שעות משעת ערב.
[עריכה] מראה
האוזו הוא שקוף וכשמוסיפים לו מים או קרח הוא נעשה לבן חלבי, משום שהשמנים האתריים שבו מסיסים בשמן אבל לא במים.

