ירידת הדורות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ירידת הדורות ביהדות, היא השקפה הרואה בדמויות העבר אנשים המדורגים בצורה גבוהה יותר, במישורים שונים. כך, נטען לעתים שבימים עברו רמת הקרבה של האנשים לאל, הייתה גבוהה יותר, וכן שהרמה האינטלקטואלית שלהם הייתה מפותחת יותר. תפיסה זו עומדת בסתירה לתפיסה הפופולרית המערבית הרווחת הרואה את הזמנים המודרניים כתקופה של התפתחות ניכרת במדע ובערכים דמוקרטיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] פחיתות ההווה ביחס לעבר
מאמרים שונים בתלמוד עומדים על היחס והזיקה בין אנשי תקופתם ("דורות אלו"), לאנשים מתקופות קדומות יותר. כך, למשל, קובע המאמר התלמודי במסכת שבת (קיב ע"ב):
- "אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים".
מאמר זה פורש בדרך הפשט, כבוחן את הזיקה והיחס בין דורות העבר לעתיד, כשהוא מסכם שהדורות הקודמים הנם בעלי דרגה גבוהה יותר. כך הוא משתמש בביטויים נאצלים יותר ביחס לקודמים, ופחותים יותר ביחס להווה; כך עומד מלאך בעבר מול אדם בהווה, או אדם בעבר מול חמור בהווה.
מאמר נוסף המבטא את ירידת הדורות, קיים במסכת עירובין (נג ע"א):
- "אמר רבי יוחנן: לִבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית" .
גם מאמר זה מזהה את עליונות דורות העבר על בני ההווה, בעיקר ב"גודל לִבן". במאמר זה אף מודגשת ההדרדרות במהלך ההיסטוריה.
[עריכה] תחומי הפחיתות
שאלה מרכזית היא, באילו תחומים מתבטאת ירידת הדורות. דעות שונות נאמרו בעניין, אולם באופן כללי ניתן למנות כמה תחומים מרכזיים שבהם צויינה פחיתות של ההווה ביחס לעבר. כך מבחינת הקשר של האדם לאל, חלה ירידה הדרגתית; תופעה זו מתאפיינת בהפסקת הנבואה והנביאים, וכן בביטול רוח הקודש (יומא ט ע"ב). גם רמת הצדיקות והאדיקות האישיים פחתו במהלך ההיסטוריה, כפי שמסתבר במאמר "אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים" דלעיל; אף שהיו שהסבירו שגם במאמר זה הכוונה היא להידרדרות הקשר בין האדם לאל.
בין כך ובין כך, למאמרים אלו השלכות מרחיקות לכת, בנוגע לתחומים כגון פרשנות התלמוד, פסיקת הלכה, ובכלל קבלת כל דבר שנאמר בפי הקדמונים. לאמור, הטיעון אד הומינם, שנחשב ככשל לוגי במדע רגיל, אינו כשל כלל במסורת, שלא רק שכל כולה מבוססת על הדורות הקודמים, אלא שגם מקיימת תחושה ברורה שהקדמונים היו חכמים בהרבה.
אחת ההשלכות הבולטות היא בנוגע לחלוקה בין התקופות בנוגע לפסיקת ההלכה. כך, האמוראים לא חלקו על התנאים; הגאונים לא חלקו על האמוראים; והאחרונים לא חלקו על הראשונים. באופן יוצא דופן הרשו לעצמם הראשונים לחלוק על הגאונים (תוך פולמוס סוער על כך), וייתכן שתופעה זו קשורה לרציונליזם שהלך והתפשט באותה תקופה, ואתו האמונה בכוחו של השכל להכריע גם נגד קדמונים.
אמנם, לעתים נלקחו תחומים אלו אף לפחיתות פיזיולוגית; כך היו שכתבו (בנוגע ליחס שבין שיעור האגודלים והביצים המוזכר בגמרא, ואשר לפי מדידתם היה שונה) "וידוע שהדורות הולכים ומתמעטים, ואי אפשר שהאגודל שלנו גדול יותר מהאגודלים שהיו בימי חכמי הש"ס, ועל כורחך הביצים בזמננו נתמעטו"[1]. תפיסה זו מזהה פחיתות פיזיולוגית הן של בני אדם והן של עצמים אחרים (כגון ביצים).
[עריכה] התפיסה הנגדית, השתבחות הדורות
מספר פרשנים ראו בכמה מקורות בספרות חז"ל, ככאלו המצביעים דווקא על תפיסה התקדמותית של העולם. כך לדוגמה זיהו את המאמר במסכת עבודה זרה (ט ע"א) הקובע "ששת אלפים שנה הוי העולם; שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח", כהוכחה לכך שקיימת הדרגתיות שהולכת ומשתבחת. גישות אלו ראו גם בחזונות אחרית הימים המובאים בספרות התורנית, עדות להתקדמות העולם.
[עריכה] אבולוציה
התפיסה האבולוציונית הרואה את העולם כמתפתח, מהווה אבן יסוד אצל הוגים יהודים שונים. כך הרב אברהם יצחק הכהן קוק קיבל את תורת ההתפתחות, וראה באה את התהליך המתרחש בעולם, וכך הוא כותב:
- "תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות... וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את העניין האלוהי מואר בבהירות מוחלטת... ההוויה כולה מתפתחת ועולה כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה"[2].
תפיסתו זו של הרב קוק נשענת על תפיסת התקדמות העולם של רמח"ל, אשר לשיטתו העולם הולך ומתקדם לקראת ייעודו הסופי, במסלול של עלייה. תפיסה זו שונה לכאורה מפשטי המקורות התלמודיים, וייתכן שגם השקפת העולם בתרבות המודרנית, שהביאה אתה את האמונה בכוחו של השכל האנושי, כמו גם אמונה מיסטית ב"רוח" המקדמת האנושות (דוגמת ההגות ההגליאנית) הובילה לחדירתה אף ליהדות, ולהחלתה על תחומים שונים על-ידי מספר רב של הוגים.
[עריכה] התנגדות לתפיסה זו
ההתנגדות לתפיסה האבולוציונית-מתפתחת ביהדות צמחה מתוך העובדה שפשטי מקורות חז"ל מציינים נקודות אחרות. לכן, דחתה הגישה המנוגדת בתוקף את התפיסה הזו, וסיפקה הסברים נקודתיים למקורות שהעלו אנשי הגישה ההתפתחותית. כך הוסבר המאמר במסכת עבודה זרה דלעיל בצורה אחרת[3], וכך אף הוסברו מקורות אחרים.
ההתנגדות אף הייתה לפן המדעי-כביכול שהוצג בידי מחזיקי השיטה ההתפתחותית. המתנגדים טענו שקיימים מספר מדדים שונים המצביעים על הידרדרות מוסרית מהותית בתקופה המודרנית, וקשה לדבר על התפתחות. כך מלחמות עולם כדוגמת אלו שהתרחשו במאה השנים האחרונות, וכמות נרצחים כה גדולה אשר לא הייתה בהיסטוריה - וכפי שאומר המשפט המיוחס לאלברט איינשטיין, "אינני יודע כיצד ילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל הרביעית תתנהל במקלות ואבנים" [1].
[עריכה] גישה מפשרת
קיימות כמה גישות מפשרות, המקבלות בתחומים מסוימים את ירידת הדורות ובתחומים אחרים את השתבחות הדורות. כך יש הטוענים[4] שמצד הפרט יש ירידת הדורות, ולשיטתם הפרטים בהווה פחותים מהעבר (אמורא פחות מתנא, ראשון פחות מאמורא); אולם יש עליית הדורות מצד הכלל, כאשר כלל הדברים והמכלול גדל במשך הדורות (כגון ריבוי תורה גדול יותר בתקופת האמוראים מאשר אצל התנאים). גישה זו נוטה להשתמש בביטוי שדורות מאוחרים הם כ"ננס על גבי ענק", והם אמנם רואים גבוה יותר, אך מצד עצמם הם קטנים יותר. יסוד לשיטה זו ניתן למצוא עוד בימי הביניים, כאשר רבי ישעיה מטראני (הרי"ד) השתמש במשפט: "ננסים רכובים על צווארי הענקים"[5]. משל זה נוצר בתרבות הנוכרית זמן לא רב לפניו, והוא מספר שהוא שמע אותו "מפילוסוף אחד".
[עריכה] ההווה ביחס לעתיד
היו ששמו דגש על כך שהמקורות התייחסו באופן תמידי ליחס העבר מול ההווה, אולם אין שם בחינה של העתיד ביחס להווה. בעקבות דגש זה, הם טענו שתקופת הגאולה (אחרית הימים), מהווה תקופה של עלייה ולא של הדרדרות. כך כאשר קבעו הוגים אלו שתקופתם הינה תקופת הגאולה, יכלו להגיע למסקנה שבתקופתם קיימת עלייה והתפתחות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ירידת הדורות או קידמה היסטורית, חיים נבון. בחינת ההיסטוריה מזוית של הדרדרות או התקדמות.
[עריכה] מקורות
- 1. ^ רבי יחזקאל לנדא, צל"ח, מסכת פסחים קטז ע"ב.
- 2. ^ אורות הקודש ב', עמ' תקלז.
- 3. ^ לדוגמה החזון איש, יורה דעה, הלכות טריפות ה, ג.
- 4. ^ הרב צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק (עמוד 116); הרב אברהם יצחק הכהן קוק באגרות הראי"ה (חלק א עמוד שסט) ובאורות הקודש (חלק ג עמודים ריז-ריט).
- 5. ^ שו"ת הרי"ד, סימן סב.

