סמואל גולדווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

סמואל גולדווין (יולי 1879, ורשה, פולין - 31 בינואר 1974, לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית) מפיק סרטי קולנוע ששיחק תפקיד משמעותי בהתהוותם של שני גדולי אולפני הסרטים בהוליווד: פאראמאונט ומטרו-גולדווין-מאייר.

הוא נולד כשמואל גלבפיץ (יותר מאוחר שינה לסמואל גולדווין), בכור מבין ששה ילדים במשפחה יהודית מפולין. כשהיה בן 15 נפטר אביו, שנה מאוחר יותר, בגיל 16, הוא עזב את וורשה, ברגל ללא כסף ועשה את דרכו לבירמינגהם, אנגליה, שם התגורר עם קרובי משפחה במשך מספר שנים ושינה את שמו לשם שהיגויו באנגלית קל יותר: סמואל גולפיש.

בשנת 1898 הוא היגר לנובה סקוטיה, קנדה, אבל עקב אי הצלחתו בצבירת הון, החליט לנסות את מזלו בארצות הברית, ולפיכך החל בצעדתו שוב בכיוון. לבסוף הגיע לעיר ניו-יורק, דרך גלוברסוויל, עיר הנמצא בצפון מדינת ניו-יורק, שם החל לעבוד בעסקי הביגוד הסואנים וכישורי השיווק שלו הפכו אותו לאיש מכירות מצליח.

סמואל גולדפיש הפך לאזרח ארצות הברית מן המניין בשנת 1902. באותו זמן, תעשיית סרטי הקולנוע הצעירה החלה להתרחב במהירות, ובזמנו הפנוי סמואל גולדפיש הנלהב החל לצפות בסרטים רבים ככל שהיה באפשרותו. לא עבר זמן רב, והוא נכנס לעיסקי הסרטים יחד עם אמן הופעות בשם ג'ס ל. לאסקי ולואיס ב. מאייר, בעל מוסד תיאטרון, במקורו מסנט ג'והן, ניו ברונסוויק. יחדיו הפיקו השלושה את סירטם הראשון, אותו ביים במאי סרטים צעיר ושאפתן בשם ססיל ב. דה-מיל. ויכוחים וריבים שהתפתחו בין השותפים גרמו לעזיבתו של גולפיש לאחר מספר שנים, אבל החברה הפכה מאוחר יותר לחברת ההפקות "סרטי פאראמאונט".

בשנת 1916 חבר סמואל גולפיש למפיקי ברודווי, אדגר וארצ'יבלד סאלווין, וצירוף שמותיהם שימש כמקור לשם חברת הסרטים החדשה שהקימו: "סרטי גולדווין". בהבחינו בהזדמנות, שינה סמואל גולדפיש את שם משפחתו לגולדווין, שם שוודאי היה פחות מצחיק משמו עד כה (גולדפיש = דג זהב). חברת גולדווין התגלתה כמצליחה יחסית, אולם היא מפורסמת ביותר בעיקר בגלל סמלה המסחרי "האריה השואג". בסופו של דבר, החברה נרכשה על ידי מרקוס לאוו וחברת "סרטי מטרו" שלו, אולם עוד קודם לכן, אולץ סמואל גולפיש לצאת מהחברה על ידי שותפיו לחברה, ולפיכך מעולם לא לקחת חלק בחברת הסרטים שהפכה להיות חברת "מטרו-גולדווין-מאייר".

בשנת 1925 נשא לאישה את השחקנית פרנסס הווארד, נישואין שנמשכו עד מותו. בנם, סמואל גולדווין הבן, הצטרף לבסוף לאביו בתעשיית הסרטים.

לאחר עזיבתו את חברת "סרטי גולדווין", הקים את חברת "סמואל גולדווין בע"מ", ולבסוף פתח את אולפני סמואל גולדווין בשדירת סנטה מוניקה שבמערב הוליווד. במשך 35 שנה, דולגווין בנה לעצמו שם של מומחה לעשיית סרטים ובעל חוש למציאת כישרונות בתחום. הוא גילה את השחקן גרי קופר, השתמש בבמאי בילי ווילד לרבים מהפקותיו ושכר תסריטאים כמו בן הכט, סידני הווארד וג'יימס רוזוולט. במשך יותר משלושה עשורים הפיק גולדווין סרטים מפורסמים רבים והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר עבור "אירוסתמית'" (1931), "דודסווארת'" (1936), "ללא מוצא" (1937), "אנקת גבהים" (1939) ו- "השועלים הקטנים" (1941). סימן החותם של כל סרטיו היה מצוינות.

בשנת 1946 זכה בפרס לזכרו של ארווין ת'אלברג מאת האקדמיה למדע ואמנות הקולנוע (האקדמיה המעניקה את פרסי האוסקר). בשנה זו זכה סרטו "השנים הטובות ביותר של חיינו" בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. בשנות ה-50 הפיק סמואל גולדווין מספר סרטי מיוזיקל (מחזות זמר), כולל "ברנשים וחתיכות" בכיכובו של מרלון ברנדו, שהיה להיט בשנת 1955. שנתיים אחר-כך הוא זכה בפרס ג'ין הרשולט להומניטריות עבור תרומתו יוצאת הדופן למען מטרות הומניטריות.

בסרטו האחרון שהופק בשנת 1959, הפיק סמואל גולדווין, יחד עם השחקנים אפרו-אמריקנים סידני פואטייה, דורות'י דאנדריג' וסמי דיוויס ג'וניור והזמרת פרל ביילין, את הסרט "פורגי ובס" על פי האופרה בשם זה מאת ג'ורג' גרשווין. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר.

סמואל גולווין נפטר בשיבה טובה בביתו שבלוס אנג'לס בשנת 1974 בהיותו בן 94. בשנות ה-80 נמכרו אולפני סמואל גולדווין לחברת "האחים וורנר". ישנו תיאטרון על שמו בבוורלי הילס וכמו כן יש לו כוכב במדרכת הכוכבים של הוליווד.

גולדווין ייזכר כאיש עסקים חסר רחמים, שהיה ללא חינוך פורמלי ונימוסיו הקלוקלים לעיתים יחד עם מגזו הסוער הותירו אותו עם מעט מאוד חברים קרובים. אף על פי כן, הוא היה גאון קולנוע, שהאמין באיכות ולא רק שהוא שרד אלא אף שגשג בעולם עסקים תחרותי ביותר כמו עיסקי הקולנוע. עם מותו של שותפו לשעבר ויריבו הגדול לואיס ב. מאייר, הוא צוטט באומרו: "הסיבה לכך שכל כך הרבה אנשים הופיעו להלוויתו היא, שהם רצו לוודא שהוא אכן מת".

[עריכה] קישורים חיצוניים