האמפרי דייווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגדל

המפרי דייוי (17 בדצמבר 1778 - 29 במאי 1829), כימאי בריטי.

נולד ב – 17 בדצמבר 1778 בפנזנס שבקורנוול, אנגליה. לאחר שאביו מת ב-1794 הוא התחיל לעבוד בבית מרקחת כדי לפרנס את המשפחה. לאחר שקרא מאמר של לבואזיה החל להתעניין בכימיה.

תגליותיו בכימיה היו רבות, וביניהם:

  • חקר את תכונות תחמוצת החנקן (גז הצחוק) והשפעתו על גוף האדם. לאחר 45 שנה החלו להשתמש בו רופאי שיניים כסם הרדמה.
  • חקר את תופעת האלקטרוליזה. עבודתו הביאה אותו להציע כי יסודות בתרכובת כימית מוחזקים יחד על ידי כוחות חשמליים.
  • הגה את הרעיון כי אפשר להפריד תחמוצות של מתכות אלקליות רק בצותם הנוזלית. כך הצליח ב- 1807 לקבל גושים של המתכות ולהוכיח כי הם יסודות.
  • גילה את האשלגן ואת הנתרן ותיאר את תכונותיהם. ב-1808 גילה את הסידן, הסטרונציום והבריום. גדולתו בכך שהוא הצליח לבודד את המתכות הטהורות מתרכובותיהן.
  • כלור התגלה על ידי וילהלם שיל ב- 1774, אך דייוי היה זה שהוכיח כי הגז הוא יסוד.
  • ב- 1799 ביצע דייוי ניסוי בו הוא הראה כי כאשר משפשפים שתי חתיכות קרח זו בזו הן נמסות.

בשנים 1820 - 1827 כיהן כנשיא החברה המלכותית.

דייווי עבד עם גזים רעילים במשך השנים ולא היה מודע לסכנות. ב-1827 נהיה חולה מאד, וב- 1829 נפטר בז'נבה שבשווייץ.