חיים לאחר המוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח החיים לאחר המוות הוא מונח כללי המתייחס להמשכיות או קיום, בדרך-כלל באופן רוחני, מעבר לעולם הקיים והמוכר, או לאחר המוות. המדע המודרני אינו מכיר עדויות המרמזות לקיום חיים לאחר המוות, והעיסוק בנושא זה הוא בעיקר בתחום הדת והמיסטיקה.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

האמונה בחיים שלאחר המוות קדמונית ומשותפת לרוב התרבויות הקדומות. הראשונים ככל הנראה שדגלו באמונה זו היו המצרים הקדמונים שנמצאו אצלם ממצאים ארכיאולוגים הקדומים ביותר, המורים על כך שהאמינו בתפיסה זו. החניטה היוותה ישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פני השמש.

[עריכה] חיים לאחר המוות והדת

[עריכה] תגמול נצחי

מספר דתות וביניהן הנצרות, האיסלם, היהדות, ואף הדת המצרית העתיקה, מחזיקות באמונה כי רוח האדם נצחית ואחרי המוות כל אדם מתוגמל לפי מעשיו. לפי האמונה רוח האדם, או "הנפש", ממשיכה אחרי המוות. קימות דתות המניחות, באופן ראייה דיכוטומי, המשך ה"מסע" למקום שכולו טוב - גן העדן, או למקום שכולו עונש מתמשך - הגיהינום. תפיסה זו מעודדת את המאמינים בה לדבוק במעשים הראויים ולהתרחק מן המגונים וזאת על מנת להגיע, בהגיע זמנם, אל גן העדן ולא אל הגיהנום, תפיסה זו תורמת גם בהתמודדות מאמיניה עם מות הקרובים להם בכך שהם מאמינים שהם נמצאים בעולם שכולו טוב.

[עריכה] גלגול נשמות

אמונה אחרת, המוחזקת על ידי דתות כגון בודהיזם, הינדואיזם וויקה היא גלגול נשמות. בבודהיזם, למשל, מהווים החיים שלאחר המוות חלק אינטגרלי של מצבי הקיום של האדם. האמונה הבודהיסטית מניחה כי לא הכול מוגבל לחיינו הנוכחיים: האדם (או נפש האדם) ידע מצבי קיום אחרים לפני שנולד, ויכיר עוד אחרים אחרי סיום חייו הנוכחיים. אמונה זאת מניחה קיומו של רצף, זרם של תודעה, הנמשך לנצח.

לפי האמונה הנשמה יכולה לעבור לבן אדם אחר, לחיה, או אפילו ליצור רוחני כלשהו. חשוב לציין שלפי ההינדואיזם והבודהיזם גם החיים הנוכחים שלנו הם תוצאה של חיים קודמים.


[עריכה] ביהדות

היהדות, כדתות אחרות, מקבלת כמובן מאליו את ההנחה כי לאחר המוות הגשמי של הגוף קיימת המשכיות. חז"ל התייחסו לחיים בזמן הווה כאל תחנה זמנית בלבד, בדרך לעולם הבא; תחנה זמנית שיש למצותה באופן הראוי, על ידי קיום המצוות והליכה בדרכי האל. מעידה על כך, למשל, הפיסקה בפרקי אבות פרק ד' 16-17 :

"רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.
הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה".

ישנה מחלוקת בין הראשונים לגבי אופן התנהלות הדברים בעולם הבא: לשיטת הרמב"ם וסיעתו העולם הבא יהיה עולם רוחני לחלוטין, ללא הגוף, ואילו לשיטת הרמב"ן וסיעתו בעולם הבא יהיו הגוף והנשמה, אך לאחר זיכוך רב של הגוף.

מעבר להישארות הנפש, אחת ממרכיבי האמונה בדת היהודית היא האמונה בקימת המתים לתחייה, בעתיד, לאחר בוא המשיח.


[עריכה] ממצאיו של ד"ר ריימונד מודי

בשנת 1975 פרסם ד'"ר ריימונד א. מודי [1], רופא צעיר שהתמחה בפסיכיאטריה, את הספר "החיים שלאחר החיים". ספר זה, המבוסס על מחקר איכותני שערך, מביא מאות עדויות של אנשים אשר נפגעו קשות ומתו מוות קליני, ואחר כך חזרו לחיים, רובם חולים קשים או פצועי תאונה - שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים כניסים רפואיים. בניגוד לדיווחים שונים מהעבר, שבהם ביטל המדע כלאחר יד את העדויות, במקרה זה היה מדובר בעדויות שהוקלטו, שלא היה ספק בדבר קיומן, ושאכן ניתנו לד"ר מודי. העדים הרבים שהביא עמדו מאחורי עדותם, גם לאחר בדיקות חוזרות, ומבחינתם דיווחו על ארועי אמת.

מודי, במחקרו, הביא מאות עדויות בעלות מאפיינים דומים מרגעי הפטירה, וממה שלפי הטענה התרחש מייד אחר כך. בעדויות אלה חוזר התיאור של תחושת עזיבת הגוף הפיזי וריחוף, ראיית מנהרה ולעתים מעבר דרכה, אור חזק ובדרך-כלל לבן, וקיומה של יישות, שאינה בהכרח מוגדרת, השופעת אהבה ללא קץ, ששוחחה עמם והובנה על ידם, למרות שלא "דיברה" באופן מילולי.

העדים במחקרו של מודי יכלו לתאר בפרטי פרטים את הארועים שהתרחשו מייד לאחר קביעת המוות הקליני, כדוגמת פירוט שולחן הניתוחים שאליו הובאו, או אופן פינוי גופתם הפיזית מהמכונית המרוסקת בה נפגעו, ועוד.

ד"ר מודי, במחקר שפרסם, לא יצא בהצהרות גורפות, אלא הביא עובדות לכאורה, הנסמכות על עדויות הניתנות לאימות, של אנשים החיים כיום, שעמדו על נכונות עדותם. המדע המודרני, שאינו מקבל את קיום המושג "חיים לאחר המוות" כפשוטו, לא הצליח להפריך את עצם קיום העדויות.

[עריכה] יחס המדע המודרני לממצאיו של ד"ר מודי

עדויות הניצולים במחקרו של ריימונד מודי מוסברות על ידי המדע המודרני כערפול חושים וטשטוש, שנגרמו עקב פגיעה מוחית, ואת עדויותיהם כאשלייה שנגרמה בערפול החושים שבו שהו כשהתעוררו מהחבלה המוחית. ד"ר אד שמר [2], אחד המבקרים החריפים של ממצאי ריימונד מודי, טוען כי האשלייה המשותפת, לכאורה, לכל הנפגעים שחזרו לחיים במחקרו של מודי, נסמכת על אמונות ועולם מושגים קודמים משותפים, שהיו להם, לפני שנפגעו ומתו מוות קליני. לפי שמר ואחרים, המבקרים את ממצאיו של מודי, ערפול החושים שבהם שהו הניצולים שחזרו לחיים, הביא אותם לחווייה של עולם הציפיות והאמונות שהיו קיימים אצלם, דבר שהביאם לפרש את הטראומה שחוו במונחים של "חיים לאחר המוות".

את ידיעת כל הפרטים שארעו מייד בסמוך למוות ואת אופן הטיפול בגופה, מסביר המדע בכך שהניצולים שמעו את הפרטים מהאנשים שסביבם, ובאופן לא מודע של שכנוע עצמי הכניסו אותם לחוויה העוצמתית שאותה חוו.


[עריכה] ראו גם


[עריכה] לקריאה נוספת

  • משה גרנות, המוות והנצח, הוצאת אור-עם, תל אביב, 1977
  • ריימונד א.מודי (הבן), החיים שאחרי החיים, הוצאת עדן, תל אביב, 1986
  • קיית קמפבל, גוף ונפש, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1983
  • סוגיאל רינפוצ'ה, ספר המתים והחיים הטיבטי, הוצאת גל, הרצליה, 1996

[עריכה] קישורים חיצוניים