יהודית רביץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יהודית רביץ | |
|---|---|
עטיפת האלבום "יהודית רביץ והפילהרמונית" |
|
| מקור | באר שבע, ישראל |
| שנות פעילות | 1976—היום |
| ז'אנר | רוק ג'אז זמר עברי |
| חברת תקליטים | הליקון אן אם סי |
| חברי ההרכב | {{{חברי ההרכב}}} |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
יהודית רביץ (נולדה ב-29 בדצמבר, 1956), זמרת ישראלית, אחת מיוצרות הרוק הבולטות והמצליחות במוזיקה הישראלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] תחילת הדרך
יהודית רביץ נולדה בשנת 1956 בבאר שבע. היא שירתה בצוות הווי של חיל הנדסה קרבית, לצד קורין אלאל. תוך כדי שירותה הצבאי, השתתפה בתוכנית כשרונות צעירים בגלי צה"ל יחד עם נורית גלרון, שסימנה את תחילת הקריירה של שתיהן (בהמשך שיתפה רביץ פעולה עם גלרון בהלחנת שיריה ובהופעה משותפת). בעקבות שידור התוכנית גילה אותה אריק איינשטיין, והזמין אותה ואת אלאל לשיר באלבומו "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ב'". לאחר מכן ביצעה עם אלאל קולות רקע לשירו "עטור מצחך". עוד לפני שחרורה מהצבא, החלה רביץ להשתתף בלהקת "ששת" של שם טוב לוי. בפסטיבל הזמר של שנת 1977 ביצעה את השיר "סליחות" של לאה גולדברג, בהלחנת עודד לרר. הופעתה זו תרמה לחשיפתה לקהל הרחב כזמרת צעירה וחדשה בנוף המוזיקלי. לאחר מכן הצטרפה למופעו של דני ליטני "בראש אחד", ולאחריו השתתפה במופע משותף עם יוני רכטר בשם "באופן קבוע וחד פעמי". המופע, שיצא לאחר מכן גם באלבום, הכיל שירים המזוהים עמה עד היום כמו "דמעות של מלאכים", "עין גדי" ו"מה עושות האיילות" ללחניו של רכטר.
בשנת 1977 השתתפה רביץ במופע ארץ טרופית יפה שכלל שירים ברזילאים בסגנון סמבה ובוסה נובה, בעיבודו של מתי כספי ובתרגומו של אהוד מנור. המופע זכה להצלחה רבה, והביא לגל של התעניינות במוזיקה ברזילאית בארץ. אחד מהשירים הראשונים שהלחינה רביץ, סמבה ברגל שמאל, הולחן בהשראת השירים הברזילאים.
בשנת 1978 השתתפה רביץ לצד רכטר, גידי גוב, דייוויד ברוזה ואחרים באלבום "הכבש השישה עשר". האלבום החל כשיתוף פעולה בין יהונתן גפן ליוני רכטר - רכטר הלחין את שירי הילדים שפרסם גפן בספר "הכבש השישה עשר". האלבום הפך עם השנים לקלאסיקה לילדים והפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בארץ. היא ביצעה שם, בין היתר, ביצוע סולו ל"הילדה הכי יפה בגן", אולי השיר המזוהה ביותר עמה.
בשנת 1979 הוציאה רביץ את תקליטה הראשון בשם "יהודית רביץ", שהכיל שירים שקטים ומלודיים שהקליטה בעבר, בהם "סליחות", "לקחת את ידי בידך" (יעקב רוטבליט/מתי כספי) ו"מישהו" (אהוד מנור/מתי כספי). באותה השנה, יצא אלבום משותף לרביץ ויוני רכטר שתיעד את המופע המשותף אותו העלו השניים בקיץ 1978" "באופן קבוע וחד פעמי". האלבום כלל אוסף שירים של שני המוסיקאים, בגרסאות שונות ומשותפות.
[עריכה] שיא ההצלחה בשנות השמונים ותחילת התשעים
בשנת 1980 הוציאה רביץ את אלבומה "גלוי ונעלם", שם הלחינה את רוב השירים והחלה, בעיבודיו של יעקב גלעד, לשיר בסגנון רוקיסטי. שיריהם המשותפים היו "ארבע לפנות בוקר" ו"עכשיו הכול בסדר". כמו כן הכיל האלבום את "שיר ללא שם" ("כי שירי הוא בת קול ברוח"), שכתב שלום חנוך לזכר בן אחיו שנהרג.
ב-1982 יצא האלבום "מילה טובה ואוסף שירים", שהכיל אוסף שירים שחלקם בגרסאות חדשות. האלבום נפתח בשיר "מילה טובה" (גלעד/רביץ) שהוקלט במיוחד עבור האוסף והפך ללהיט.
שנה לאחר מכן, בעקבות הופעתה עם הזמר הברזילאי ז'ורז' בן ז'ור, הוציאה רביץ אלבום משיריו בשם "בוא לריו", שכלל את הלהיטים הברזילאים "בוא לריו" ו"פני מלאך".
אלבומה "דרך המשי" (1984) החל את דרכה של רביץ ללב הקונצנזוס. שיר הנושא, שיר נשי אישי ומלודי שכתבה צרויה להב הפך ללהיט, אך היו בו גם שירי רוק כמו "עד קצה המסלול". ההופעה שנילוותה לאלבום הצליחה מאוד.
אלבומה המצליח ביותר של רביץ היה "באה מאהבה" מ-1987. את שירי האלבום הלחינה רביץ בעצמה, שירים רוקיסטיים למילותיו של הפזמונאי יעקב רוטבליט ובעיבודו של ירון בכר. אלבום זה הפך את רביץ לזמרת רוק בולטת והיא החלה להופיע בהופעות גדולות באצטדיונים, בעיקר באמפיתיאטרון קיסריה. שיר הנושא "באה מאהבה" הפך ללהיט ענק, והיו בו גם להיטים נוספים כמו "שבתות וחגים" ו"סוף לסיפור". לאחר הופעותיה המצליחות עם "באה מאהבה", הופיעה רביץ בהופעה משותפות עם נורית גלרון ולאחר מכן עם שלום חנוך, והפיקה את האלבום "אנטארקטיקה" של קורין אלאל.
בשנת 1990 הקליטה את האלבום "שם" שלא הצליח מסחרית אך זכה להערכה רבה. גם באלבום זה הלחינה רביץ את השירים, את מילותיהם כתבה שמרית אור. בין להיטי האלבום היו "אפריקה", "רעידת אשמה", "משנה לשנה" ושיר הנושא שהיווה אמירה פוליטית נוקבת.
היא חזרה להצליח עם האלבום "ומאוד לא פשוט לחכות" מ-1993. באלבום זה הלחינה רביץ בסגנון רוקיסטי שירי משוררים של דליה רביקוביץ' ("תמונה"), יהודה עמיחי ("באהבתנו") ולאה גולדברג ("אני משם" ו"למחרת", הידוע יותר בשורה "ומאוד לא פשוט לחכות" כשם האלבום). בעקבות האלבום חזרה רביץ להופעות גדולות באצטדיונים.
[עריכה] שנות התשעים ואילך
החל ממחצית שנות התשעים החלה ההצלחה של רביץ להתמתן, והיא עברה מהופעות הענק באיצטדיונים לאולמות קטנים יותר.
האלבום "עד לאן שהלב לוקח" שיצא ב-1994, הורכב ברובו מחומר ישן של רביץ, שזכה לעיבודים חדשים למספר הופעות שקיימה באותה התקופה. מהמופע המשותף בערד שקיימה עם גידי גוב בעיבודיו של רמי קלינשטיין, יצאה הגרסה החדשה לשיר "באה מאהבה". השירים "ברחובות שלנו" (במקור של להקת משינה), "שקט" (במקור של להקת "בלאגן") ו"לילה", הופקו ועובדו למופע חד פעמי שנקרא "סטנדרד מקומי" שהתקיים בפסטיבל ג'אז בסנימטק תל אביב. כל שאר השירים עובדו למופע של רביץ שבא בעקבות אלבומה הקודם "ומאוד לא פשוט לחכות".
בשנת 1997 הוציאה רביץ את האלבום "איזו מין ילדה". למרות הצלחת שיר הנושא, האלבום נכשל מסחרית. באלבומה "געגוע" (2000), החלה רביץ לשתף פעולה עם יוצרים צעירים בעיבודים, כתיבה והפקת השירים, בהם היו דן תורן ויובל שפריר. בין השירים היו הבלדה "בך לא נוגע" ושיר הרוק "געגוע".
בעקבות אימוץ בתה, העלתה רביץ מופע אינטימי בשם "ילדות". במופע זה היא ביצעה שירי ילדים אהובים עליה, כמו "רוץ בן סוסי" של ביאליק, בעיבודים מיוחדים שלה. היא אף שילבה במופע מספר שירי ילדים מקוריים שכתבה.
[עריכה] דיסקוגרפיה
- הכבש השישה עשר - 1978
- באופן קבוע וחד פעמי - 1979
- יהודית רביץ - 1979
- גלוי ונעלם - 1980
- מילה טובה ואוסף שירים 1982
- בוא לריו - 1983
- דרך המשי - 1984
- באה מאהבה - 1987
- ומאוד לא פשוט לחכות - 1993
- עד לאן שהלב לוקח - 1994
- מיטב השירים - 1994
- איזו מין ילדה - 1997
- געגוע - 2000
- יהודית רביץ והפילהרמונית - 2001
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהודית רביץ, באתר MOOMA
- מילים לשירים של יהודית רביץ באתר שירונט
- יהודית רביץ, באתר E! Online, ערוץ הבידור (ישראל)

