סוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במבנה ארעי המשמש לקיום מצוות ביהדות; לערך העוסק במסכת בשם זה, ראו מסכת סוכה.
ברנרד פיקרט: יהודים הולנדים פורטוגזים ספרדים במאה ה-18 יושבים בסוכה.
הגדל
ברנרד פיקרט: יהודים הולנדים פורטוגזים ספרדים במאה ה-18 יושבים בסוכה.

סוכה ביהדות, היא מבנה ארעי הבנוי על פי כללים הלכתיים מוגדרים, אליו מועברות פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה, למשך שבעת ימי חג הסוכות. לסוכה שנקראת "צילא דמהמנותא" (=צל האמונה) מיוחסת קדושה, ומכך נגזרות הלכות שונות לגבי ההתנהלות בה.

תוכן עניינים

[עריכה] גדריה של הסוכה

סוכת ילדים  זו למרבה הפליאה כשרה לכל דבר ועניין, מכיוון שגובהה יותר ממטר ורוחבה יותר משבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה.
הגדל
סוכת ילדים זו למרבה הפליאה כשרה לכל דבר ועניין, מכיוון שגובהה יותר ממטר ורוחבה יותר משבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה.

בהלכה נאמרו דינים שונים לגבי תהליך הבנייה, גודל הסוכה, מספר הדפנות, חומרי הבניה ועוד, אולם החלק העיקרי בסוכה, שרוב ההלכות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש.[1]. חלק מהלכות הסוכה נגזר מכך ובכללם הצורך לבנותה תחת כיפת השמים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ 50% משטח הרצפה מוצל, כאשר השמש בנקודה הגבוהה. באופן כללי עיקר הלכות הסוכה נאמרו בנוגע לסכך ולא לדפנות. כך למשל הסכך חייב להיות דוקא מן הצומח, תלוש מן הקרקע ואינו מקבל טומאה.

[עריכה] דיני הסכך

סכך הסוכה חייב להיות מחומר צמחי תלוש, שאינו מקבל טומאה[2]. (באופן כללי, כלי עץ אינם מקבלים טומאה כל עוד אין להם "בית קיבול", או שהם מיוחדים לישיבה או שכיבה). בתור גזירה, אסרו חז"ל לסכך בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו[3], וכן אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע.

כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד האשכנזים נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים הספרדים לא ראו בה חובה.

[עריכה] דיני מבנה הסוכה

בירושלים רבים נוהגים לעשות סוכות עם דפנות מעץ, בכדי להתגונן מפני הקור הירושלמי.
הגדל
בירושלים רבים נוהגים לעשות סוכות עם דפנות מעץ, בכדי להתגונן מפני הקור הירושלמי.

גודלה המינימלי של הסוכה הוא ריבוע של שבעה טפחים וגובהה עשרה טפחים. הגובה המקסימלי הוא 20 אמות (שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי), אך לאורכה ולרוחבה אין הגבלה. באופן מפתיע, סוכה עשויה להיות כשרה כאשר יש לה שתי דפנות שלמות מחוברות ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח[4]. בשם הגאון הגאון מוילנה נכתב שבמילה "סכה" רמוזים סוגי הדפנות הכשרות. "ס" - סוכה בעלת ארבע דפנות. "כ" - סוכה בעלת שלוש דפנות. ו"ה" סוכה בעלת שתי דפנות ודופן שלישית שיותר מטפח[5].

הדפנות יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם[6]. פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ מרובה על העומד", ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשרה טפחים.[7]. יתר על כן, הדופנות אינן חייבות להגיע עד לסכך - די בכך שהם מגיעות לגובה עשרה טפחים.

הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק בכדי "שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד[8]", הלכה זו הינה בעייתית ביותר לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר ינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב.

פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף עם הריעה תנוע באמצע, הדופן תחשב כאחידה מדין לבוד. בשנים האחרונות, נפוצות "רצועות לבוד" המתבססות על עיקרון זה - סביב הסוכה נמתחות רצועות, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הרצועות מגיעות עד לגובה עשרה טפחים, ובכך מכשירות את הדופן.

הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל[9]. וכיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בעשיית סוכות ניידות על גבי מכוניות.

[עריכה] מצוותיה

שכונת סוכות בירושלים. ניתן להבחין כי הסכך ברובם עשוי ממחצלות. מהדרים נוהגים להשתמש בכפות תמרים כסכך.
הגדל
שכונת סוכות בירושלים. ניתן להבחין כי הסכך ברובם עשוי ממחצלות. מהדרים נוהגים להשתמש בכפות תמרים כסכך.

נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך לקיים מצוה מיד לאחר כפרת העוונות. המצווה בחג הסוכות היא לגור בסוכה ממש ולעשות בה את כל הפעולות השגרתיות: לאכול, לשבת, ללמוד ואף לישון, כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים. הסוכה נחשבת לתחום שיש בו קדושה, ונהוג להתייחס אליה בהתאם, ודבר זה בא לידי ביטוי במספר הלכות. הסוכה צריכה להיבנות לצורך החג ולכן סוכה ישנה, או שסככה כבר היה קיים לפני החג (כגון סוכה תחת העץ או בתוך בית) אינה כשרה.

את הסוכה נוהגים לקשט בקישוטים, תמונות, והם נקראים בלשון חז"ל "נויי סוכה". רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג, לפי סדר זה או לפי סדר בו יוסף בא לאחר משה. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג. רבנים, אישי ציבור ומנהיגים דתיים נוהגים לקבל אורחים בסוכתם, לפי ההלכה "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל". [10]. על פי מנהג זה, אף נשיא המדינה נוהג לקבל בסוכתו את הציבור הרחב.

בניגוד למצוות אחרות שבהן נאמר "לפום צערא אגרא" (=לפי הצער השכר), בסוכה קיים דין ייחודי לפיו "מצטער", כלומר אדם שהשהות בסוכה גורמת לו לצער ועוגמת נפש, פטור ממנה. לכן במקרה של מזג אויר גשום או קר, אין כל טעם להמשיך ולשהות בסוכה, והממשיך ונשאר בה נידון לגנאי ולא לשבח. יחד עם זאת חכמי המשנה משלו את המצב בו יורדים גשמים בארץ ישראל בסוכות למצב של עבד שמזג כוס לרבו וזה האחרון שפך בתגובה דלי בפניו.

בישראל קיימת תכונה רבה לקראת חג סוכות. עיריות רבות נוהגות לגזום עצים בתחומם ולספק ענפים לסכך לתושביהם באופן מסודר. ישנן חברות המייצרות קיטים של סוכה מחומרים שונים וסכך עשוי ממחצלות או מנסרים לשימוש רב פעמי. המהדרים נוהגים להשתמש בכפות תמרים לסיכוך הסוכות. במקומות רבים בארץ התפתח מנהג לקיים תחרויות של הסוכה היפה ביותר. אנקדוטה שחוזרת ונשנת על הסוכה במדינות אירופה ואמריקה, היא תלונות עליה לרשויות, והכרזה עליה כמבנה בלתי חוקי, והוצאת צו הריסה שימומש בתוך שבוע ימים, באם בעליה לא יפרקוה עד אז.

[עריכה] טעמי עשיית הסוכה

בבתים רבים בישראל המיועדים למגזר הדתי, נבנים מראש מרפסות סוכה, שחשופות לכיפת השמים.
הגדל
בבתים רבים בישראל המיועדים למגזר הדתי, נבנים מראש מרפסות סוכה, שחשופות לכיפת השמים.

הטעם המוזכר בתורה למצות הסוכה הוא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר. חכמי המשנה והחכמים שבאו אחריהם נחלקו באשר לסוכות אלו: יש שהסבירו שסוכות אלו היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), וו שסוברים שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהי שסוככו על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן, שולחן ערוך).

יש שסברו כי הטעם לבניית סוכה, היא הבעת אמונה באל וקבלת מרותו, מכיוון שהאדם מתבקש לעזוב את ביתו החזק והמוגן, בדיוק לאחר שכבר אסף את תבואתו, ולהתגורר בחוץ במקום רעוע בזמן מעבר, שבו מזג האוויר מצטנן ומתחיל להעשות קר בחוץ, ועל כן נקראת הסוכה "צילא דמהמנותא" - צל האמונה, שהאדם שם מבטחו בהשגחת האל ומאמין בו שיגונן עליו, ולא שם מבטחו באמצעים פיסיים שונים.

הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, ראו בסוכה סמל למלכות בית דוד ולממלכתיות ישראלית שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (פרק ט יא) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת"[11]. המהר"ל סובר כי ממשלות אומות העולם נקראות בתים בשל חוזקן ויציבותן ואילו מלכות ישראל נקראת סוכה, מפני שקלה להפלה אבל כוחה הוא מהשמים, בקדושתה ומוסריותה. הגר"א הקביל בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל, על פי הפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" [12] ואמר שהמייחד את שתי המצוות הללו הוא שנכנסים לתוכן עם כל הגוף. [13]

ישנם חוקרים שטוענים שחג הסוכות הנחוג כיום הוא גלגול של מנהג חקלאי, שעיקרו הקמת סוכה בשטח החקלאי ערב האסיף וישיבה בה לזמן קצר, וזאת על מנת להגן על התבואה הבשלה מפני מזיקין למיניהם. הדים לכך שסוכה שימשה גם לעבודות חקלאיות ניתן למצוא בישעיהו א' 8: "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה". אולם דברים אלו אינם עומדים בסתירה לכל טעמי המצווה אחרים.

[עריכה] מקורות

המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כג מ-מ"ג) ובספר דברים (טז י"ג-ט"ו) . דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד-ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה-תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.

ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: מצוות הישיבה בסוכה. להרחבה עליה בטבלת תרי"ג המצוות, לחץ עליה.


[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] סימוכין והערות שוליים

  1. ^ "בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש." (שו"ע אורח חיים סימן תרכ"ה א')
  2. ^ משנה סוכה א, ד
  3. ^ הבבלי סוכה טו, ב - טז, א
  4. ^ רמב"ם יד החזקה - הלכות סוכה פרק ד הלכה ב'
  5. ^ מובא על ידי דב אליאך בפנינים משלחן הגר"א, ירושלים, תשנ"ז, עמוד קנט
  6. ^ שם ד' ט"ז
  7. ^ שם ד' י"ב
  8. ^ שולחן ערוך אורח חיים, תרל, י
  9. ^ שם ד' ו'
  10. ^ בבלי, מסכת ראש השנה דף טז/ב. בבלי, סוכה דף כז/ב, רמב"ם, יד החזקה, הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ז'.
  11. ^ בבלי, מסכת סוכה דף כז/ב
  12. ^ (תהילים עו ג)
  13. ^ לפי הדרש יש לקרוא את הפסוק כך: "ויהי בשלם: סוכו ומעונתו בציון").
שפות אחרות