אבסולוטיזם נאור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבסולוטיזם נאור , המוכר גם כדספוטיזם נאור, הוא מושג הבא לתאר את פועלם של שליטים אבסולוטיים שהושפעו מרעיונות הנאורות, תקופה היסטורית שכללה את המאה ה-18 והמאה ה-19. חסיד השיטה הזו היה וולטיר, שהתכתב דרך קבע עם מספר שליטים של אותה תקופה.
מלכים נאורים הבדילו את עצמם ממלכים מסורתיים בדרך בה שלטו. הם אמצו את רעיונות הנאורות, ובעיקר את עקרון הרציונליזם, והשתמשו בהם בממלכתם. הם אפשרו סובלנות דתית, חופש הדיבור והעיתונות, ואת הזכות להחזיק ברכוש פרטי. רבים טיפחו את האומניות, המדעים והחינוך. מעל הכל, אסור היה להם להיות שרירותיים בחוקיהם; והם היו חייבים לציית לחוקים ולאכוף אותם בצורה שווה על כל נתיניהם.
אמונותיהם בקשר לכוחם המלוכני היו דומות לאלו של המלכים האבסולוטים, וגם הם האמינו שלהם זכות השלטון מבטן ולידה. ההבדל בין שליט אבסולוטי לשליט אבסולוטי נאור התבסס על מידת האימוץ של רעיונות הנאורות. למשל, הקיסר יוזף השני אימץ לחלוטין את רעיון האמנה החברתית. לעומתו, יקתרינה הגדולה דחתה לחלוטין רעיון זה, אך אימצה רעיונות רבים אחרים מהנאורות, כמו להיות הפטרונית הגדולה של האומנויות ברוסיה.
למעשה, שליטים אלו ניסו לשפר את חיי נתיניהם על מנת לחזק את כוחם שלהם. למשל, ביטול הצמיתות באירופה נעשה על-ידי שליטים נאורים. יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, תמצת את רוח האבסולוטיזם הנאור באומרו: "הכל למען העם, אך דבר לא על-ידי העם".
[עריכה] שליטים נאורים
- פרידריך השני "פרידריך הגדול", פרוסיה (1712-1786)
- מריה תרזה, אוסטריה (1740-1780) - מעמדה כשליטה נאורה נתון לויכוח.
- קרלוס השלישי מלך ספרד, ספרד (1759-1788) (קרלוס השביעי מנאפולי; 1734-1759)
- יקתרינה השנייה "יקתרינה הגדולה", רוסיה (1762-1796)
- יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1765-1790)
- גוסטב השלישי, שבדיה (1771-1792)
- לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1790-1792)
- נפוליון הראשון, צרפת (1804-1815)
- וילהלם הראשון, הולנד (1815-1840)
- המרקיז מפומבל, ראש ממשלת פורטוגל (1750-1777)

