יוסף שהין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסף שהין (يوسف شاهين) (נולד ב־25 בינואר 1926) במאי קולנוע מצרי נוצרי.

שהין נולד באלכסנדריה. הוא למד בארצות הברית בצעירותו. עם שובו למצרים בשנות ה-40 החל בקריירה קולנועית. בשנת 1965 גלה שהין מרצון ללוב לאחר שהסתכסך עם רשויות מצרים בעקבות המסרים של סרטיו. עד שנות ה-70 ביים שהין בדרך כלל דרמות חברתיות. לאחר שעבר התקף לב החל לביים סרטים בעלי גוון אוטוביוגרפי.

בשנת 1978 זכה סרטו "אלכסנדריה... למה?" בפרס פסטיבל ברלין.

סרטיו המוקדמים של שהין מציגים פעמים רבות סיפורי אהבה חוצי גבולות עדתיות. שהין מציג בחלק מסרטיו ביקורת נגד עמדות הממשל המצרי ואף יוצא נגד הזרמים הלאומנים קיצונים בארצו.

[עריכה] סרטיו (רשימה חלקית)

  • אבא אמין (1950)
  • בן הנילוס (1951)
  • הליצן הגדול (1952)
  • גברת הרכבת (1952)
  • אישות בלי אנשים (1953)
  • מאבק בעמק (1954)
  • שטן המדבר (1954)
  • מאבק בשמאל (1956)
  • להתראות, אהובי (1956)
  • אתה אהובי (1957)
  • תחנת קהיר (1958)
  • ג'מילה (1958)
  • אהבה לעד (1959)
  • בידייך (1960)
  • איש בחיימי (1961)
  • צלאח א-דין (1963)
  • שחר יום חדש (1965)
  • חולות זהביות (1966)
  • הארץ (1970)
  • הבחירה (1971)
  • האנשים והנילוס (1972)
  • הציפור (1974)
  • חזרת הבן הלאבד (1976)
  • אלכסנדרייה... למה? (1979)
  • סיפור מצרי (1982)
  • להתראות בונפרטה (1985)
  • היום השישי (1986)
  • אלכסנדרייה שוב ולעד (1990)
  • המהגר (1994)
  • הגורל (1997)
  • האחר (1999)
  • سكوت ح نصور (2001) silence we're shooting שקט, אנחנו
  • אלכסנדרייה ניו-יורק (2004)

[עריכה] לקריאה נוספת

  • עפר שלח, לקסיקון קולנוע, כרך ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1990.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.