ברוך קורצווייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופ' ברוך (בנדיקט) קורצווייל (1907 - 1972) חוקר ספרות ושירה, שנודע במיוחד במחקריו בכתבי ש"י עגנון. כתב גם ספרי הגות.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו

ברוך קורצווייל נולד בעיר פירניץ, מוראביה, צ'כיה בשנת תרס"ז-1907.

כבנו של רב למד גם הוא בישיבה ואף הוסמך לרבנות. השלים לימודיו באוניברסיטת פרנקפורט, גרמניה, בשנת 1933. עד שנת 1939 היה מורה בגימנסיה יהודית בברלין וממלא מקומו של הרב המקומי. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל, והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. קבע מושבו בחיפה ובמשך כחמש עשרה שנים הורה בבתי ספר תיכוניים בעיר. תלמידתו, דליה רביקוביץ, תיארה את נדיבותו:

"דווקא הוא העני שבמורים היה הנדיב שבהם. במלחמת-השחרור, כאשר בחלקים אחדים של חיפה התנהלו קרבות, היו תלמידים משכונת נשר שלא יכלו לחזור הביתה ונשארו בחצר בית-הספר. קורצווייל שגר בדירת חדר אחד עם אשתו, בתו הפעוטה ואימו, היה היחיד שאסף את הפליטים לביתו".

בשנת 1956 נקרא להקים את המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה החדשה ברמת גן, אוניברסיטת בר אילן. בבר אילן היה פרופסור לספרות וראש החוג עד להתאבדותו בביתו בירושלים בקיץ תשל"ב-1972.

התבלט בלשונו המצליפה והחריפה, בניתוחיו המעמיקים ובסדר עדיפויות ספרותי שונה מזה שנהג באוניברסיטאות אחרות בארץ. כמי שנטש בעצמו את עולם המסורת הישן, ראה בנטישת האמונה והמסורת היהודית את השאלה הרוחנית המרכזית של סופרי דורו, ולאורה בחן את הישגיהם הספרותיים. משום כך פיאר וקילס את עגנון, ומשום כך לעג ובז לספרות העברית החדשה. ממילא מובן שעורר עליו את חמתם של הסופרים הצעירים, שראו בו אויב חריף וכריזמטי אבל מנותק מזרם הזמן.

סמוך למותו פרסם קובץ סיפורים משלו "הנסיעה וסיפורים אחרים", שנחל כישלון חרוץ. יש האומרים שהאכזבה מהתקבלות ספרו, יחסי החשד והאיבה שייחס לתלמידיו ולעמיתיו למקצוע, הם שהיו בין הסיבות שהביאו להתאבדותו המפתיעה.

[עריכה] מספריו

[עריכה] מחקרי ספרות

  • ביאליק וטשרניחובסקי: מחקרים בשירתם
  • מסכת הרומן
  • הדרמה האירופית
  • חיפוש הספרות הישראלית
  • ספרותנו החדשה: המשך או מהפכה?
  • מסות על ש"י עגנון

[עריכה] הגות

  • במאבק על ערכי היהדות
  • לנוכח המבוכה הרוחנית בדורנו
  • בין חזון לבין האבסורד

[עריכה] ספרות מקור

  • הנסיעה

[עריכה] קישורים חיצוניים