זקפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זקפה היא מצב שבו הפין מתקשח, היקפו ואורכו גדלים והוא מתרומם לזווית שיכולה להשתנות אצל אנשים שונים בין זווית אופקית לזווית כמעט אנכית (ביחס לגוף).

אצל הנשים, הדגדגן מכיל רקמות ספוגיות שמתקשחות במהלך גירוי מיני. זקפה זו פחות גלויה לעין.

תוכן עניינים

[עריכה] זקפה גברית

זקפה דרושה לקיום יחסי מין וגינליים. זקפת הפין נגרמת בדרך כלל מגירוי מיני או מהתעוררות מינית, ויכולה להתרחש גם במהלך חלומות ארוטיים. זקפה עשויה להגרם גם על ידי גירוי פיזי, או על ידי הלחץ של שלפוחית השתן המלאה.

זקפה מופיעה גם אצל ילדים קטנים וגם אצל עוברים ברחם. גברים רבים מתעוררים מהשינה עם זקפה (מכנים זאת "זקפת בוקר"), מסיבה שטרם ברורה. אצל פעוטות יש לזקפת בוקר יתרון והוא מניעת הרטבת המיטה כשהם מתעוררים עם שלפוחית שתן מלאה, משום שהזקפה מונעת את מעבר השתן.

[עריכה] אופן פעולת המנגנון

הזקפה מושגת על ידי שני מנגנונים שפועלים יחד: זרימה מוגברת של דם אל כלי הדם ברקמה המתקשחת, וזרימה מואטת של הדם היוצא מהפין. הזקפה מתרחשת כאשר שני מבנים דמויי צינור העוברים לאורכו של הפין (שמם הלועזי הוא corpora cavernosa) מתמלאים בדם ורידי. מבנה צינורי, corpus spongiosum, נמצא ממש מתחת למבנה corpora cavernosa שמכיל את השופכה, ודרכו עוברים השתן או נוזל הזרע במהלך מתן שתן או שפיכה, בהתאמה. גם מבנה זה יכול להתמלא בדם, אבל פחות מהמבנה corpora cavernosa.

השרירים באזור מתרפים ומאפשרים לדם רב יותר לזרום אל הרקמות הללו, דמויות הספוג. התכווצות של שרירים אחרים מחלישה את זרימת הדם היוצא מהפין. המבנה המוארך מפעיל לחץ על עורקי היציאה, וכך מחליש עוד יותר את זרימת הדם החוצה. כשהדם זורם פנימה מתקשח הפין, היקפו ואורכו גדלים והוא מתרומם לזווית שעשויה להשתנות אצל אנשים שונים בין זווית אופקית לזווית כמעט אנכית (ביחס לגוף).

מצבים שונים, לדוגמה מחלת הסוכרת, גורמים לאימפוטנציה (אין-אונות), בעיה שבה אין זקפת הפין מספיקה לקיום מגע מיני תקין. בשנים האחרונות פותחו מספר תרופות כדי לטפל במצב זה.

כאשר נוצרת זקפה נסוגה העורלה אחורה וחושפת את העטרה. העור שעל כיס האשכים מתהדק, ומושך את האשכים לעבר בסיס הפין.

הזקפה נוצרת על ידי אותות ממערכת העצבים הפאראסימפטית; היא מגיבה למערכת העצבים הסימפטטית שאחראית בעיקר לתגובת "הילחם או ברח". הדבר מסביר מדוע תחת מצבי לחץ קשה או בלתי אפשרי להשיג זקפה. מערכת העצבים הסימפטטית אחראית גם לגרימת השפיכה, והדבר מסביר מדוע רוב הגברים מאבדים את הזקפה לאחר השפיכה.

זקפה יכולה להופיע באופן ספונטני בהיעדר גירוי מיני כלשהו, במיוחד אצל נערים מתבגרים. אצל כל הגברים שמסוגלים לזקפה מבחינה פיזיולוגית, היא מופיעה במהלך השינה, לרוב מספר פעמים בכל לילה. זקפה כזו נקראת תפיחת פין לילית, והיא מתרחשת במהלך שנת רע"מ (REM). אצל גבר ממוצע תופיע בלילה זקפה במשך 100 דקות בסך הכל. מטפלים מיניים מנצלים זאת כדי לוודא אם הגורמים לאין-אונות הם פסיכולוגיים או פיזיולוגיים. חולים הסובלים מאימפוטנציה מקבלים מתקן אלסטי המולבש סביב הפין ומסוגל למדוד שינויים בהיקף הפין. המתקן משדר את המידע למחשב לניתוח מאוחר יותר. גברים שמופיעה אצלם זקפה ספונטנית במהלך השינה, אבל לא בזמן ערות, נחשבים כתוצאה מכך לסובלים מהפרעה נפשית, למשל הפרעת חרדה מינית (SAD – Sexual Anxiety Disorder), שמונעת מהם לתפקד מינית.

לאוננות אין השפעה על זקפה, מלבד ירידה זמנית בדחף המיני שבאה לאחר האורגזמה והשפיכה - השפעה זהה לזו של מגע מיני.

זקפת מוות היא זקפה המתרחשת לעתים לאחר המוות, אם לחץ הדם בתוך הפין עולה מסיבה כלשהי, למשל שקיעת נוזלים או היווצרות גזים של ריקבון.

[עריכה] חוסר תפקוד

כישלון במנגנון הזקפה ידוע כאין-אונות. אין-אונות אצל בני אדם שמקורה פיזיולוגי מטופלת על ידי התקנים תותבים ועל ידי תרופות המצריכות מרשם. כמה תרופות מוזרקות היישר למבנה corpus cavernosum או מועברות בדרכי השתן, וגורמות ישירות לזקפה אפילו בהיעדר גירוי מיני, בעוד שתרופות אחרות, כמו ויאגרה, סיאליס או לויטרה נלקחות באופן דרך הפה ועוזרות לקבל זקפה שמושגת על ידי גירוי מיני.

לעיתים נדירות יכולה העורלה שעל הפין הזקוף להיות מתוחה מאוד ובלתי ניתנת להזזה על גוף הפין, ולכן מפריעה לקבלת זקפה תקינה. מצב זה נקרא היצרות העורלה, ובדרך כלל קל מאוד לטפל בו.

[עריכה] זקפה נשית

אצל נשים מכיל הדגדגן רקמות ספוגיות שמתקשחות במהלך גירוי מיני. השפתיים החיצוניות של הפות מתמלאות בדם, והדבר גורם להן להתקשח בבירור ולהאדים. זקפת הדגדגן מקבילה לזקפה של העטרה, אך היא גלויה פחות לעין בשל המיקום האנטומי המוסתר יחסית של הדגדגן. זקפת שפתי הפות מקבילה לזיקפת גוף הפין.