יעקב כ"ץ (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יעקב כ"ץ (15 בנובמבר 1904 - 20 במאי 1998), מחנך, היסטוריון, וסוציולוג ישראלי, חתן פרס ישראל.

נולד למשפחה מסורתית במויורגנץ' (Magyargencs) שבהונגריה, התחנך בישיבות בהונגריה ובגרמניה, ומאוחר יותר באוניברסיטת פרנקפורט שם היה תלמידו של קרל מאנהיים. בשנת 1934 הוסמך כדוקטור.

עלה לארץ בשנת 1936. משנת 1936 שימש כמורה בביה"ס מוריה ובשנים 1945-50 היה למורה ומנהל בסמינר למורים וגננות "תלפיות" בתל אביב. כתב מספר ספרי לימוד בהיסטוריה. בשנת 1950 החל להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1958 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה, ובין השנים 1969-1972 כיהן כרקטור האוניברסיטה.

בשנת 1980 זכה בפרס ישראל.

עבודתו של כ"ץ היא רחבת היקף, ומתפרשת על נושאים רבים. תחום התמחותו של כ"ץ הוא תולדות עם ישראל, תוך התמקדות בהבטים הבאים:

מרכז זלמן שזר מעניק מדי שנה מילגה לחוקרים בתחום תולדות עם ישראל, הקרויה על שמו של יעקב כ"ץ.

[עריכה] פרסומים (רשימה חלקית)

  • מסורת ומשבר, תשי"ח.
  • בין יהודים לגויים, תשכ"א.
  • בונים חופשיים ויהודים, תשכ"ח.
  • אמנציפציה והתבוללות, תשל"ב.
  • היציאה מן הגטו, תשל"ג.
  • לאומיות יהודית - מסות ומחקרים, תשל"ט.
  • שנאת ישראל - משנאת הדת לשלילת הגזע, תש"ם.
  • במו עיני - אוטוביוגרפיה, תשמ"ט
  • עת לחקור ועת להתבונן, תשנ"ט.

[עריכה] קישורים חיצוניים