סנהדרין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסנהדרין; לערך העוסק במסכת סנהדרין, ראו מסכת סנהדרין.
סנהדרין או סנהדרֵי - כינוי לבית דין של שבעים ואחד דיינים (ויש גורסים: שבעים דיינים), או לבית דין של עשרים ושלושה דיינים, שפעלו בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
מקור המילה ביוונית: συνέδριον ("סינדריון"), מילה שפירושה "מועצה" או "מקום כינוס" (מילולית: ישיבה ביחד). כך נקראו מועצות ובתי דין שפעלו בשווקים של ערי יוון העתיקה. המילה התקבלה בלשון חז"ל שהושפעה מהלשון היוונית, ומבחינה דקדוקית נוקטים לגביה לשון נקבה ("הסנהדרין יושבת", "הסנהדרין דנה" וכדומה).
בתקופות מאוחרות השם נדרש כנוטריקון של "שונא הדרת פנים בדין".
[עריכה] דירוג בתי הדין
ישנן שלוש דרגות שונות של בית דין, ולכל אחת מהן סמכות שונה:
- בית דין של שלושה דיינים, שרשאי לדון בדיני ממונות (הלוואות, גזילות, חבלות, וכיוצא בהן). בית דין מסוג זה נוהג גם בזמן הזה ואף בחוץ לארץ.
- בית דין של עשרים ושלושה דיינים ("סנהדרי קטנה"). בית דין זה היה רשאי לדון אף בדיני נפשות. בית דין כזה היו מעמידים בכל קהילה יהודית שיש בה יותר ממספר מסוים של אנשים.
- בית דין של שבעים ואחד דיינים ("סנהדרי גדולה" או "בית דין הגדול", יש הגורסים כי ישבו בה שבעים דיינים). בית דין כזה מוסמך לדון בדיני נפשות חמורים במיוחד (מיתתו של נביא שקר ושל אנשי עיר הנידחת ועוד).
- בית דין זה פוסק הלכה לכל ישראל גם בכל המחלוקות המתעוררות בדיני תורה, ועל פי תורת ישראל חייבים הכול לעשות על-פי הוראתם, כמו שנאמר:
- "כי ייפלא ממך דבר למשפט ... ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו ובאת אל הכוהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך ... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל." (דברים י"ז, פסוקים ח'-י"א, הפסוקים מובאים בכתיב מלא לשם נוחות הקריאה)
- בית דין הגדול היה ממונה על עניינים נוספים הנוגעים לעם ישראל, כגון קידוש החודש, עיבור השנה, מינוי מלך, מינוי כהן גדול, מינוי "סנהדרי קטנה" בכל עיר ועיר, יציאה למלחמת רשות, ועוד.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] ייסודה ומיקומה
הסנהדרין, או בשמה המקורי "מועצת הזקנים" הייתה המוסד הדתי העליון ביהודה בימי בית שני, אך שימשה גם כהנהגה מדינית. המוסד התפתח ממוסד קדום לו - הכנסת הגדולה. בידיה רוכזו סמכויות משפטיות ומדיניות. היא הנהיגה את העם וייצגה אותו, והיוותה גם בית מדרש עליון ללימוד תורה. את הבסיס לסנהדרין, נטלו חז"ל מ-70 הזקנים שסייעו ביד משה רבנו במשפט (במדבר יא, טז-יז).
מקומו של בית דין הגדול (של 71 חכמים) היה מלכתחילה בלשכת הגזית אשר בבית המקדש; מלבדה, ישבו שתי סנהדריות קטנות (23 חכמים כל אחת) בפתח העזרה ובפתח הר הבית. 40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין ממקומה, ומאותו זמן ואילך בטלה סמכותה להוציא עבריינים להורג. לפי שכשאין בית דין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית, אין רשאים לדון דיני נפשות לא בית דין זה ולא בית דין אחר.
[עריכה] גלותה וביטולה
לאחר החורבן נדדה הסנהדרין ממקום למקום:
| גלתה סנהדרין… מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית-שערים, ומבית-שערים לציפורי, ומציפורי לטבריא. | ||
| -- ראש השנה דף לא ע"א-ע"ב | ||
זמן ביטול הסנהדרין איננו לגמרי ברור אבל הוא כנראה סביב ביטול הנשיאות בשנת 425, אם-כי עד המאה השמינית נותרו שרידים שלה.
לאחר חורבן הבית, ישבה הסנהדרין ביבנה עד מרד בר כוכבא (הסתיים ב-135), בעקבות המרד והגזרות שגזרו הרומאים בעקבותיו על יהודה, עברה הסנהדרין לגליל. היא ישבה בכפרים קטנים כמו אושא ושפרעם, כדי להרחיק ממנה את עינה של הקיסרות הרומאית. רבי יהודה הנשיא - נשיא הסנהדרין, שישב בבית שערים, העביר לעירו את הסנהדרין, וכאשר חלה ועבר לציפורי, עברה אתו לשם גם הסנהדרין. בימי רבי יהודה נשיאה, עברה הסנהדרין לטבריה למשך תקופה ארוכה.
71 חברי הסנהדרין היו העילית הרוחנית של העם היהודי. רבן גמליאל השני הוא אחד הבולטים שבחברי הסנהדרין הגדולה, ויש מסורות שעל-פיהן מרדכי היהודי היה בין חברי הסנהדרין, אם כי אין להן ביסוס היסטורי.
[עריכה] נסיונות לחידוש הסנהדרין
- ערך מורחב – חידוש הסנהדרין
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם ביכלר, הסנהדרין, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ה
- יקותיאל יהודה גרינוואלד, לתולדות הסנהדרין בישראל, ניו יורק תש"י
- שמואל ק’ מירסקי, בין שקיעה לזריחה: השתלשלות הסנהדרין לישיבה בירידתה לבבל..., הוצאת סורא, ירושלים-ניו יורק תשי"א
- חיים דב מנטל, מחקרים בתולדות הסנהדרין, הוצאת דביר, תל אביב תשכ"ט
- ישראל רוזנסון, מסעות עשרה - על נדודי הסנהדרין בארץ ישראל, מכון ארץ חפץ, ירושלים תשמ"ח

