הצעת חוק משרות אמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הצעת חוק משרות אמון או הצעת חוק הג'ובים, הוא כינוי ליוזמת חקיקה פרטית לתיקון חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), שעברה בקריאה ראשונה בכנסת השש עשרה, אך לא אושרה בקריאה שנייה ושלישית, ולכן בוטלה למעשה.

על הצעת החוק חתומים חברי הכנסת גדעון סער מתנועת הליכוד, ואיתן כבל ממפלגת העבודה, שחזר בו מהצעת החוק לפני ההצבעה בכנסת.

חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים) קובע כי עם מינויו של חבר מרכז מפלגה (גוף שלו הסמכות לבחור את נציגי המפלגה לכנסת) לתפקיד בשירות המדינה, עליו לפרוש מחברותו במרכז המפלגה למשך ארבע שנים או עד שיפסיק להיות עובד מדינה, המוקדם מבין השניים.

הצעת החוק באה להגמיש הגבלה זו, ולאפשר לשלושה עובדי מדינה המכהנים בלשכתו של שר או סגן שר במשרת אמון (בתפקיד של עוזר, יועץ, מנהל לשכה, מזכיר או נהג בלשכה), להמשיך בחברותם במרכז המפלגה.

קודם לאישורה של הצעת חוק זו בקריאה ראשונה, העלו הח"כים סער וארדן הצעת חוק מרחיקת לכת יותר [1], לפיה יוכלו השרים למנות ללא מכרז עובדים בסדרה של תפקידים בכירים, במסגרת "משרות אמון". על הצעה זו נמתחה ביקורת חריפה, בטענה שתביא לפוליטיזציה של שירות המדינה. כנגד ההצעה יצאו בפומבי הן מבקר המדינה אליעזר גולדברג והן היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, תוך הבהרה כי מדובר בחוק שאינו ראוי [2]. עקב ביקורת זו לא הוגשה הצעת החוק לקריאה ראשונה, ובמקומו הוגשה גרסה מרוככת במידה ניכרת, כאמור לעיל, שעברה בקריאה ראשונה, אך גם היא לא אושרה.

[עריכה] קישורים חיצוניים