המשולש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המשולשערבית: المـُثـَلـَّث, תעתיק מדויק: אלְמֻת'לַּת') הוא אזור במזרח השרון, למרגלות הרי השומרון, שבו מרוכזים יישובים ערביים ישראליים רבים. האזור גובל בחלקה הצפוני של הגדה המערבית.

עד מלחמת העצמאות כונה המשולש "המשולש הקטן", על-מנת להבדילו מ"המשולש הגדול" (שכם-ג'נין-טול כרם)אשר קיבלו את שמם בעקבות ריכוזי המחבלים בתקופת "המאורעות" או "המרד הערבי הגדול", של השנים 1936-1939. בשל כך השתרש המושג "המשולש" כביטוי ישראלי לאחר הסכמי שביתת הנשק בשנת 1949. השם "המשולש" ניתן למקום בגלל שהכפרים יוצרים במבט אווירי צורת משולש. לאחר הקמת המדינה תורגם השם לערבית ואומץ על-ידי תושבי האזור.

תוכן עניינים

[עריכה] יישובי המשולש

[עריכה] ישובים ערביים

היישובים הערבים במקום הם: טייבה, טירה, קלנסווה, באקה אל-גרביה, ג'ת, זמר, ימה, ביר א-סיכה, איבתין, מייסר, ג'אלמה (נהרס) ומרג'ה ,אום אלקטף , כפר קרע , ערערה-עארה, ברטעה, עין אלסהלה,אל-עריאן, אום אל-פחם, מוסמוס, מושריפה, מעאויה .

[עריכה] יישובים יהודיים

היישובים היהודיים שהוקמו באזור המשולש מאז 1949 הם: שער אפרים, בת חפר, יד חנה, בחן, בארותיים, צור יגאל, צור נתן, כוכב יאיר, מצר, להבות חביבה, קציר, חריש, מי עמי.
חלק מהיישובים היהודים באזור המשולש הוקמו במסגרת תוכנית "יישובי הכוכבים".

[עריכה] קביעת הקו הירוק ממזרח ל"משולש"

לפי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן שנחתמו ב-1949 ("הסכמי רודוס") קיבלה מדינת ישראל את אזור המשולש ואת כביש ואדי ערה (נחל עירון). ישראל הייתה מעוניינת בשטח מסיבות אסטרטגיות - כביש ואדי ערה הוא עורק תחבורה חשוב ממרכז הארץ לגליל. הר אלכסנדר, שעל כתפו שוכנת העיר אום אל פחם, הוא נקודת תצפית גבוהה החולשת על האזור כולו. לא ברור מדוע הסכימה ירדן לוותר על האזור. ייתכן שהמלך עבדאללה הראשון (מלך ירדן דאז) חשב שזהו גבול זמני וממילא ישתנו הנסיבות במהרה.

[עריכה] קבלת אזרחות ישראלית והקשר עם הגדה המערבית

תושבי האזור קיבלו אזרחות ישראלית ב-1949, אך הוטל עליהם ממשל צבאי עד שנת 1966. עד 1967 היה האזור אזור ספר שסבל מאוד מניתוקו מהערים הערביות הגדולות שנותרו מהעבר הירדני של הגבול - קלקיליה, טול כרם ועוד. אחד הכפרים, כפר ברטעה נחצה לשניים עקב טעות בסימון שטחו על המפות שעליהם שורטט הקו הירוק. לאחר כיבוש "הגדה המערבית" מידי ירדן ביוני 1967 חודש הקשר בין כפרי המשולש ליישובים הסמוכים לו מהעבר האחר של הקו הירוק, אולם קשר זה התערער שוב עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987. תושבי המשולש לא השתתפו בדרך כלל באינתיפאדה, והמשיכו לעבוד בישראל ולקנות תוצרת ישראלית, בעוד התושבים הפלסטינים מהעבר השני של הקו הירוק פעלו נגד ישראלים והחרימו תוצרת ישראלית. האינתיפאדה השנייה שפרצה בספטמבר 2000 והקמת גדר ההפרדה בעקבותיה, חידשו את החיץ בין כפרי המשולש לבין "הגדה המערבית".

[עריכה] הקמת יישובים יהודיים ובג"ץ קעדאן

ביוזמת ממשלת ישראל הוקמו יישובים יהודיים באזור המשולש. יישובים יהודיים בולטים באזור הם קציר, חריש ומי עמי. התושבים הערביים לא ראו בעין יפה את הקמת היישובים האלה, כיוון שהם הגבילו את האדמות שעמדו לרשות היישובים הערביים, כך שהצפיפות בהם הלכה וגברה. היישובים היהודיים במשולש הוגדרו כיישובים קהילתיים של הסוכנות היהודית, כדי שיותר להם להרכיב ועדות קבלה שיסננו את המעוניינים לקנות מגרשים ביישובים האלה. ועדות הקבלה לא אפשרו לערבים לקנות מגרשים ביישובים היהודיים. בני הזוג עאדל ואימאן קעדאן, שביקשו לעזוב את אום אל-פחם ולקנות בית ביישוב קציר, עתרו לבג"ץ ב-1995 בדרישה שהדבר יותר להם. במרץ 2000 פסק בג"ץ כי המדינה נהגה בניגוד לחוק בכך שהקצתה אדמות לסוכנות היהודית וייעדה אותן ליהודים בלבד. ב-2004 בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ בוצע פסק הדין, והותר למשפחת קעדאן לקנות בית בקציר.

בזמן אירועי אוקטובר 2000 היה היישוב קציר נתון במצור עקב הפגנות אלימות באום אל-פחם.