מיקרופון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקרופון הוא מתמר - מכשיר או רכיב אלקטרוני המשמש להמרה של קול לאות חשמלי.
השימוש הנפוץ במיקרופון הוא המרה של גלי קול או צלילים שהם תנודות של לחץ אוויר לתנודות מתח חשמלי של זרם חילופין, שהן אנלוגיות לגלי הקול ש"הושמעו" למיקרופון. המיקרופון הוא החוליה הראשונה ואמצעי קלט בכל מכשיר או מתקן המיועד להקלטה או הזנה (קלט) למחשב של קולות וצלילים.
ישנם שני סוגים עיקריים של מיקרופונים: קונדנסר ודינמי. הם נבדלים בדרך שבה הם ממירים צליל/קול (תנודות באוויר) לאות חשמלי.
מיקרופון קונדנסר מכיל ממברנה דקה עשויה מפילם פלסטי דק מאוד, שצידו האחד מצופה בזהב או בניקל, והוא מורכב קרוב מאוד ללוחית אחורית קבועה. מתח מקטב מסופק לממברנה על ידי מקור מתח חיצוני (סוללה או ספק כוח), או על ידי המטען של החומר האלקטרוליטי שבממברנה או בלוחית הקבועה.
הממברנה והלוחית האחורית, המופרדות על ידי נפח אוויר קטן, יוצרות מעין קבל (קונדנסר בלעז). גלי הקול מרעידים את הממברנה, ותנועתה משנה את הקיבול. שינוי זה מתורגם על ידי מעגל חשמלי לשינויי מתח.
במיקרופון דינמי, המכלול זהה מכנית לרמקול: סליל שמחובר לממברנה (המשמשת מעין מפרש לגלי קול). הסליל נמצא בתוך שדה מגנטי של מגנט קבוע. כשגל קול פוגע בממברנה הוא מרעיד אותה, ואיתה את הסליל. כתוצאה מתנועת הסליל בתוך השדה המגנטי מושרה בסליל זרם חשמלי שהוא ייחודי לאותו גל קול.

