אבשלום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בבנו המורד של דוד; לערך העוסק במשמעויות נוספות של השם אבשלום, ראו אבשלום (פירושונים).
אבשלום בתנ"ך היה בנו של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור, ונחשב ליפה תואר. שנתיים לאחר שאחיו אמנון אנס את אחותו תמר, ציווה אבשלום על נעריו להרוג את אמנון. כאשר הגיעה השמועה על רצח זה לדוד ברח אבשלום למלך גשור שהיה אביה של אמו. לאחר שנתים ימים, הביע דוד צער על עזיבתו של אבשלום, יואב בן צרויה שר צבאו של דוד מתווך ביניהם ואבשלום חוזר לירושלים. בתחילה דוד בקש לא לראות את פניו כעונש על כך שהרג את אמנון, אך לבסוף דוד מתרצה גם לזה ומתפייס לגמרי עם בנו. התפיסותו זו של דוד, מתפרשת על ידי אשבלום כחולשה של דוד וכהודאה בכך שנהג כשורה בכך שהרג את אמנון, ומכאן ואילך אבשלום מושך אליו את העם וחלק מראשי העם, ומורד בדוד. מחמת המרד, נאלץ דוד לברוח עם תומכיו תוך כדי שהוא משאיר מרגלים בקרב מחנהו של אבשלום, דבר שהביא לכשלון המרד שכן אבשלום העדיף לקבל את עצתו של חושי הארכי שהיה מרגל של דוד על פני עצתו של אחיתופל הגילוני. אבשלום הפסיד בקרב ביער אפרים, וברח בשנית. בבורחו מפני עבדי דוד נתפסו שערותיו בעץ אלה והוא נותר תלוי בשערו, בעוד הפרדה עליה רכב ממשיכה לרוץ. הוא נמצא על ידי יואב בן צרויה ואנשיו, אשר הרגוהו, למרות מצוותו המפורשת של דוד.
עוד בחייו הקים אבשלום מצבה לעצמו, מפני שלא היו לו בנים. תושבי ירושלים זיהו את מבנה הקבורה המכונה כיום יד אבשלום כמצבה זו, אולם על פי המחקר הארכאולוגי קבר זה הוקם בזמן בית שני ואין לו קשר לאבשלום.
סיפור אבשלום בתנ"ך שימש כנושא ליצירות אמנות וספרות רבות (כ"אבשלום" ליונה וולך), ואף טבע מספר ביטויים בשפה העברית (עצת אחיתופל, משל האישה התקועית, קינת דוד).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אבשלום במאגר המידע של אתר מקראנט, מאת רוני מגידוב
- שמואל ב פרק יג - אונס תמר ורציחת אמנון
- שמואל ב פרק יד - חזרת אבשלום לירושלים
- שמואל ב פרק טו - מרד אבשלום
- שמואל ב פרק יז - סיכול עצת אחיתופל
- שמואל ב פרק יח - מות אבשלום
- שמואל ב פרק יט - קינת דוד על אבשלום
- אבשלום, באנציקלופדיה של מקראגשר

