בארי מזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בארי מזור (19 בדצמבר 1937) הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת הארוורד.

בארי מזור נולד בניו יורק, קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1959 והיה בסגל ההוראה של אוניברסיטת הארוורד בשנים 1961-1964. בשנת 1982 הוא נבחר כחבר של האקדמיה הלאומית למדעים. מאזור קיבל את פרס ואלבן בגאומטריה ואת פרס קול. עבודתו הראשונה הייתה בתחום הגאומטריה האל-כמותית (גאומטריה טופולוגית). בהשפעת הגישה של אלכסנדר גרוטנדיק לגאומטריה אלגברית, הוא עבר לתחום הגאומטריה הדיופנטית. תאוריית העיוות של מאזור קשורה לעקומות אליפטיות.

הוא ידוע גם בשל ההיכרות בין האידאל של איינשטיין לאלגברה מתקדמת. רעיון זה היה בסופו של דבר אחד מן השלבים המוצלחים בהתקפתו של אנדרו ויילס את המשפט האחרון של פרמה. מזור וויילס עבדו יחד קודם על מאמרים חשובים על בעיית תאוריית איוושווה בתחום השדות האמיתיים לחלוטין.

במאמר מנחה, "תורת המספרים כזבוב הבקר", מזור מתאר את תורת המספרים כתחום:

מייצר, ללא מאמץ, בעיות רבות מספור שיש להן ריח תמים ומתוק, כפרחים מפתים; ועם זאת...תורת המספרים שורצת בחרקים, המחכים לנשוך את אוהבי הפרחים המפותים, אשר מרגע שננשכו, מקבלים השראה להמשיך במאמץ!

[עריכה] לקריאה נוספת

  • סיימון סינג, המשפט האחרון של פרמה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.
שפות אחרות