דאג המרשלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מזכ"ל האו"ם
דאג המרשלד (המרח'לד)
תאריך לידה 29 ביולי 1905
תאריך פטירה 18 בספטמבר 1961
ארץ מוצא שבדיה
תאריך כניסה לכהונה 10 באפריל 1953
תאריך סיום הכהונה 18 בספטמבר 1961
החליף את טריגווה לי
הוחלף על ידי או תאנט
אירועים בולטים בתקופתו מלחמת קוריאה
מלחמת סיני

דאג היילמאר אגנה קרל המרשלד (שבדית: Dag Hammarskjöld, ) (29 ביולי 1905 - 18 בספטמבר 1961) היה דיפלומט שבדי והמזכיר הכללי השני של האו"ם, מאפריל 1953 עד מותו בתאונה אווירית ב-1961. בשבדית שמו נהגה המרכלד/המרח'לד.

תוכן עניינים

[עריכה] מוצא

דאג המרשלד נולד ביונשופינג שבדרום שבדיה, והתגורר באופסלה במשך רוב ילדותו. הוא היה הצעיר מארבעת בניהם של ראש ממשלת שבדיה היילמאר המרשלד ואגנס אלמקוויסט. אבותיו שירתו את הכתר השבדי מאז המאה ה-17.

[עריכה] השכלה

הוא למד לתואר ראשון במשפטים ותואר שני בכלכלה באוניברסיטת אופסלה. עם סיום לימודיו העתיק את מקום מגוריו לסטוקהולם. ב-1933 קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת סטוקהולם. התזה שלו עסקה במחזור העסקים.

[עריכה] קריירה

מ-1930 עד 1934 היה מזכירה של ועדה ממשלתית שעסקה באבטלה. ב-1936 החל לעבוד כמזכיר בבנק המרכזי של שבדיה. הוא התקדם במהרה בסולם הדרגות וב-1941 היה לנגיד הבנק, תפקיד אותו מילא עד 1948.

בראשית 1945 מונה ליועץ כלכלי של הקבינט. במסגרת זו עסק בתאום המאמץ הממשלתי להקלת המצוקה הכלכלית בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

ב-1947 הצטרף למשרד החוץ של ארצו וב-1949 התמנה למזכיר המדינה לענייני חוץ. הוא היה חבר במשלחת לועידה הפריסאית שבה נוסדה תוכנית מרשל. ב-1948 שב לפריס כדי להשתתף ביסודו של הארגון לשיתוף פעולה כלכלי אירופאי (כיום ה-OECD). ב-1950 עמד בראש המשלחת השבדית ל-UNISCAN (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי בין שבדיה, דנמרק, נורבגיה ובריטניה).

ב-1951 התמנה לשר בלי תיק ושימש בפועל כסגן שר החוץ. הוא מעולם לא הצטרף למפלגה פוליטית אך שירת בקבינט שהיה ברובו סוציאל-דמוקרטי.

ב-20 בדצמבר 1954, לאחר מותו של אביו, העניקו לו חברי האקדמיה השבדית את המקום שפינה האב במוסד המלכותי היוקרתי.

פרק האומות המאוחדות בקריירה שלו החל ב-1951, כאשר התמנה לסגן יושב ראש המשלחת השבדית לעצרת הכללית של הארגון. ב-1952 התקדם לתפקיד יושב ראש המשלחת.

[עריכה] מזכ"ל האו"ם

דאג המרשלד מחוץ לבנין האו"ם, ניו יורק
הגדל
דאג המרשלד מחוץ לבנין האו"ם, ניו יורק

לאחר התפטרותו של מזכ"ל האו"ם טריגווה לי ב-1953, החליטה מועצת הביטחון להמליץ על המרשלד כמחליפו, החלטה שהפתיעה את המרשלד עצמו. המינוי אושר במועצה ב-31 במרץ ברוב של עשר נגד אחת, ובאספה הכללית שנפגשה בין ה-7 באפריל ל-10 בו, ברוב של חמישים ושבע נגד שלוש. ב-1957 נבחר לכהונה נוספת.

בראשית כהונתו שקד המרשלד על חיזוק המזכירות, על ידי גיוס 4,000 אנשי מנהלה תחתיו. הוא קבע כי למזכ"ל יש זכות לפעול בשעת חרום בלא להמתין לאישור האספה הכללית או מועצת הבטחון.

המרשלד ניסה להביא להתקרבות בין ארצות ערב לישראל. ב-1955 ביקר בסין העממית ונשא ונתן לשחרורם של 15 שבויי מלחמה אמריקנים שנפלו בידי הסינים במלחמת קוריאה. בימי מלחמת סיני הוא הקים את UNEF, כוח או"ם שמנה בשיאו 6,000 חיילים ונועד לשמור על השלום בחצי האי סיני. היה זה כוח האו"ם הראשון מסוגו, והוא פעל באזור עד שיורשו של המרשלד, או תאנט, החליט להוציאו משם בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים.

ב-1960 ביקשה הקולוניה הבלגית לשעבר קונגו, שזכתה בעצמאותה לא מכבר, את עזרת האו"ם בשמירה על הסדר ובהרגעה של המרי האזרחי. המרשלד ביקר ברפובליקה הצעירה ארבע פעמים, אך בכל זאת לא הצליח לרצות את ברית המועצות, שדרשה פעולה נמרצת יותר בתחום הדה-קולוניזציה של אפריקה. בספטמבר 1960 גינו הסובייטים את החלטתו לשלוח כוח שלום לקונגו. הם תבעו ממנו להתפטר, וביקשו להחליפו ב'טרויקה' של שלושה בעלי זכות וטו מובנית. ניקיטה כרושצ'וב כתב בזכרונותיו כי המטרה הייתה לייצג באופן שווה שלוש קבוצות של ארצות: קומוניסטיות, קפיטיליסטיות ועצמאיות [1].

[עריכה] נסיבות מותו

בספטמבר 1961 נודע להמרשלד על קרבות שפרצו בין כוחות האו"ם שלו לקטנגה של מואיז טשומבה. בלילה שבין ה-17 בספטמבר ל-18 בו, הוא היה בדרכו לאזור, על מנת לנהל משא ומתן להפסקת אש. מטוסו התרסק בקרבת העיר נדולה שברודזיה הצפונית (זמביה של היום). שישה עשר הנוסעים והמרשלד בתוכם, נהרגו בהתרסקות. נסיבות ההתרסקות הם נושא לספקולציות שונות, כאז גם היום.

חוקרי התאונה תלו אותה אז בכך שהמטוס ניגש לנחיתה הלילית בנמל התעופה של נדולה בגובה נמוך מדי. מסיבות בטחוניות לא דווחה תוכנית הטיסה, ואחת מההשערות שהועלו היא שהטייסים השתמשו בטעות בחישוביהם בנתוני הגובה של נדולו שבקונגו, הנמוכה יותר, במקום נדולה. לא נמצאו כל ראיות לחבלה, פגיעת טיל אוויר-אוויר, או שהמטוס נחטף.

ב-19 באוגוסט 1998 חשף יושב ראש ועדת האמת והפיוס הדרום אפריקאית, דזמונד טוטו מכתבים שנתגלו, לפיהם סוכנים דרום אפריקאים הם שהפילו את המטוס, על ידי הטמנת פצצה בציוד הנחיתה שלו, שהתפוצצה עם פתיחת הגלגלים לקראת הנחיתה ([2]). הועדה טענה גם למעורבות בריטית ואמריקאית בהתנקשות, אולם זו הוכחשה על ידי משרד החוץ הבריטי. הרקע לתאוריות הקשר השונות לאורך השנים היה חוסר שביעות הרצון של המעצמות השונות מגישתו העצמאית של המרשלד, אשר נטה ליתן עצמאות רבה יותר למדינות אפריקה משהן היו מעוניינות בה.

ב-29 ביולי 2005, במלאות מאה שנים להולדת המרשלד, ריאיין העיתון אפטנפוסטן את הגנרל הנורבגי ביורן אגה, שהיה קצין האו"ם הראשון שראה את גופת המזכ"ל ביום התאונה. אגה סיפר כי ראה חור שנפער במצחו של המרשלד, וכי חור זה טושטש במכוון בתמונות שהתפרסמו. נראה היה לאגה כי גופו של המרשלד נזרק מהמטוס, ולפי דשא ועלים שנמצאו בידיו, שהוא שרד את ההתרסקות וניסה להתרחק משרידי המטוס [3]. שתי הגרסאות המאוחרות, זו של אגה וזו של טוטו, אינן מתישבות האחת עם השניה.

לאחר מותו הוענק להמרשלד פרס נובל לשלום לשנת 1961. ב-1963 פורסמו פרקים מיומניו האישיים בספר Vägmärken. היומנים מגלים את אישיותו של המרשלד, שהיה נוצרי אדוק ומיסטיקן.

[עריכה] קישורים חיצוניים