פייגה אילנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פייגה אילנית | |
|---|---|
| תאריך לידה | 7 בפברואר 1909 |
| תאריך פטירה | 14 ביולי 2002 |
| כנסות | 1 |
| סיעות | מפ"ם |
| תפקידים בולטים |
|
פייגה אילנית (הינדס) (7 בפברואר 1909 - 14 ביולי 2002) חברת כנסת מטעם מפ"ם, חברת קיבוץ גן שמואל. נכדתו של הרב שמעון שקופ ואמו של החייל אורי אילן.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חיים
פייגה אילנית נולדה בעיירה בראנסק בביאליסטוק שבפולין, בשנת 1909 (טז בשבט תרס"ט), בת לשרגא הינדס וחנה שקופ (בתו של הרב שמעון שקופ). בילדותה עברה עם הוריה לאוקראינה (1915), אך בהמשך חזרה לפולין (1922). בצעירותה, לאחר פטירת אמה ונישואיו השניים של אביה, עברה להתגורר אצל סבה. בגיל 20 עלתה לארץ ישראל (1929), והצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בתנועה עבדה בפרדסים ובסלילת כבישים. בארץ נישאה לשלמה אילן, ובשנת 1935 נולד בנם הבכור, אורי אילן. בשנת 1933 הצטרפה כחברת קיבוץ לגן שמואל. בשנת 1949 שימשה כחברת כנסת בכנסת הראשונה מטעם מפ"ם; תפקיד אותו החזיקה עד פיזור הכנסת הראשונה (1951). בסוף ימיה התעוורה.
[עריכה] פעילותה ודרכה הפוליטית
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
פייגה אילנית התנגדה נחרצות לפעילות של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, והחזיקה בדעתה זו אף בסוף ימיה.
כמו כן התנגדה אילנית לועדת פרומקין שעסקה בחינוך האחיד, ובטענות שהועלו על חינוך וכפייה שנועדו להעביר אנשים על דתם, ולהופכם לחילונים; בהמשך אף יצאה נגד מסקנות ועדת החקירה, בין השאר בשל האבסורדיות לדעתה בטענה שבזדון "נגזזו פאות".
[עריכה] קשריה עם הרב שמעון שקופ
מתוך דברי בניה של אילנית (חנה אדר ושמעון אילן) [1]:
- "חייה התנהלו על פי מה שספגה בבית הסבא צניעות, ענווה, יושר כל הערכים שבין אדם לחברו"
- "תקצר היריעה לספר ולהסביר את אישיותה רבת הפנים של אמא, שמילדותה ועד למותה הייתה ספוגה ומודרכת מכל מה שראתה, שמעה וקיבלה בבית סבא"
קשר זה מתבטא אף בכך שאילנית קראה לאחד מבניה שמעון, על שם סבה. בנוסף הקשר הרציף בין הסב החרדי לבין נכדתו החילוניה נלמד אף מתוך הארכיון המשפחתי של אילנית, שנתרם לאוניברסיטת בר אילן ובו נכללים קשרי המכתבים שהתקיימו בינה לבין סבה. חשיבותו של הקשר מתבטאת, בין השאר, בתיבה המיוחדת שבנה בעלה של אילנית לצורך שימור חלופת המכתבים. בין המכתבים מצוי מכתבו לנכדתו בעקבות נישואיה:
- "הנני גם אני למלא חפץ לב. ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן, אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם וברוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנישואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקאפ".
בנוסף מצוי מכתב המברך על הולדת בנה, אורי.
[עריכה] משפחתה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
בנה אורי אילן וארבעה מחבריו, חיילים שיצאו למשימת מודיעין בשטח סוריה, נפלו בשבי ב-8 בדצמבר 1954. ארבעה ימים לאחר שהחוליה נפלה בשבי יורט מטוס זר שחדר למרחב האווירי של ישראל והיה בטיסה מסוריה למצרים, ובו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ, משה שרת, דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם", אמר. פייגה אילנית כיבדה את החלטתו של שרת ולא יצאה נגדה.
בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיסי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בבטחון המדינה. מכיוון שכך התאבד בתאו, ב-13 בינואר 1955. בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פייגה אילנית באתר הכנסת
- על התוכנית הכלכלית של משקנו - פייגה אילנית, 1944, מאמר שמשרטט תוכנית אב לבניית הקיבוץ בגן שמואל
- עקיבא צימרמן, סבא חרדי ונכדה שמוצניקית, באתר "הצופה"

