היראגאנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היראגאנה (ביפנית: 平仮名, מילולית: "קאנה חלקה"), הינה מערכת כתב, אחת מארבע מערכות הנמצאות בשימוש ביפן (האחרות הן קאנג'י, קאטאקאנה ורומאג'י).
[עריכה] שימושיה של צורת ההיראגאנה
- מילים יפניות שאין להן סימני קאנג'י משלהן. לדוגמה הסיומת ~סאן (さん).
- מילים יפניות אשר צורת הקאנג'י שלהן לא ידועה לכותב, לא צפוי שתזוהה בידי הקורא או שהינה רשמית מדי למטרות הטקסט.
- לצורך הטיה של סימן קאנג'י (למשל: חיוב/שלילה, עבר/עתיד, נימוס/פשטות) כמו במילה טאבֶמאשִיטה (食べました). שימוש בהיראגאנה לצורך זה נקרא אוֹקוּרִיגאנה (送り仮名).
- באותיות ההיראגאנה משתמשים גם כבשיטת ניקוד בדומה לעברית, כאשר הן מתווספות לסימני קאנג'י כדי לציין את הדרך הנכונה בה יש להגות את המילה שמציין הסימן. שימוש בהיראגאנה לצורך זה נקרא פוּרִיגָאנָה (振り仮名).
כל סימן היראגאנה מציין הברה אחת, והוא יכול להיות תנועה ללא עיצור (למשל אָ あ), עיצור מלווה בתנועה (למשל קָא か), או עיצור ללא תנועה (למשל נְ ん).
כאשר רואים טקסט הכתוב באותיות סיניות אשר ביניהן שזורות אותיות היראגאנה, הדבר מעיד בהכרח כי מדובר בטקסט שכתוב ביפנית.
[עריכה] האותיות
אם יש לך גופן הכולל את הסימנים היפניים, תוכל לראות בטבלה שלהלן את סימני ההיראגאנה ואת הקריאה שלהם בעברית. סימנים שכבר אינם בשימוש מופיעים באדום.
| あ אָ | い אי | う אוּ | え אֶ | お אוֹ | (יָה) | (יוּ) | (יוֹ) |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| か קָ | き קי | く קוּ | け קֶ | こ קוֹ | きゃ קְיָה | きゅ קְיוּ | きょ קְיוֹ |
| さ סָ | し שִי | す סוּ | せ סֶ | そ סוֹ | しゃ שָ | しゅ שוּ | しょ שוֹ |
| た טָ | ち צ'י | つ צוּ | て טֶ | と טוֹ | ちゃ צָ' | ちゅ צ'וּ | ちょ צ'וֹ |
| な נָ | に ני | ぬ נוּ | ね נֶ | の נוֹ | にゃ נְיָה | にゅ נְיוּ | にょ נְיוֹ |
| は הָ | ひ הי | ふ פֿו | へ הֶ | ほ הוֹ | ひゃ הְיָה | ひゅ הְיוּ | ひょ הְיוֹ |
| ま מָ | み מי | む מוּ | め מֶ | も מוֹ | みゃ מְיָה | みゅ מְיוּ | みょ מְיוֹ |
| や יָה | ゆ יוּ | よ יוֹ | |||||
| ら רָ | り רִי | る רוּ | れ רֶ | ろ רוֹ | りゃ רְיָה | りゅ רְיוּ | りょ רְיוֹ |
| わ ווָה | ゐ ווי | ゑ ווֶ | を אוֹ/ווֹ | ||||
| ん נְ | |||||||
| が גָּ | ぎ גּי | ぐ גּוּ | げ גֶּ | ご גּוֹ | ぎゃ גְּיָה | ぎゅ גְּיוּ | ぎょ גְּיוֹ |
| ざ זָ | じ ג'י | ず זוּ | ぜ זֶ | ぞ זוֹ | じゃ ג'ָה | じゅ ג'וּ | じょ ג'וֹ |
| だ דָּ | ぢ ג'י | づ דּזוּ | で דֶּ | ど דּוֹ | |||
| ば בָּ | び בּי | ぶ בּוּ | べ בֶּ | ぼ בּוֹ | びゃ בְּיָה | びゅ בְּיוּ | びょ בְּיוֹ |
| ぱ פָּ | ぴ פּי | ぷ פּוּ | ぺ פֶּ | ぽ פּוֹ | ぴゃ פְּיָה | ぴゅ פְּיוּ | ぴょ פְּיוֹ |
האות צוּ קטנה, っ, מסמנת מכפל (דגש חזק) בעיצור שאחריה, למשל צליל הקו"ף בשם האי היפני הצפוני הוֹקָּאידוֹ (ほっかいどう). כאשר האות אוּ, う, מופיעה לאחר תנועת שורוק או חולם היא מסמנת הארכה של התנועה בהברה הקודמת, למשל ההברה דוֹ המסיימת את הוקאידו.
[עריכה] היסטוריה
מערכת ההיראגאנה התפתחה לראשונה במאה ה-5 מהמניוגאנה, אותיות סיניות שיובאו ליפן ואשר נעשה שימוש רק בצורת ההגייה שלהן (ולא במשמעותן המילולית). צורת המניוגאנה שימשה כצורה העיקרית לכתיבה ספרותית ביפן, וככל שגבר השימוש בה, החלו האותיות הסיניות לשנות צורה ולהפוך למפושטות יותר ונוחות יותר לכתיבה מהירה, מביאות לעולם לבסוף את צורת ההיראגאנה.
הלוח הבא מראה את גלגוליהן של מספר אותיות מצורתן הסינית המקורית (מניוגאנה) לצורתן בהיראגאנה של ימינו (עם תחנת ביניים אחת):
גם כאשר ההיראגאנה כבר הייתה צורת כתיבה מבוססת, היא לא התקבלה על ידי כלל הציבור הכותב ביפן, מאחר ורוב המלומדים באותה התקופה (סוף האלף הראשון) עדיין העדיפו להשתמש בסינית כבשפתם. אולם, בקרב הנשים, אשר מהן נמנעה כל אפשרות להשכלה גבוהה, תפסה ההיראגאנה מעמד של צורת כתב כמעט בלעדית לאור פשטותה (מכאן בא שמה השני של צורת הכתב: אוֹנאדֶה 女手. אוֹנה = אישה, דֶה = כתב). יצירות ספרותיות רבות אשר נכתבו באותה התקופה על ידי נשים, נכתבו רובן ככולן בהיראגאנה.
ככל שחלף הזמן, הפכה ההיראגאנה להיות צורת הכתב בה נכתבים מכתבים אישיים, בעוד קאטאקאנה וקאנג'י, שימשו לכל מטרה שדרשה צורת כתיבה רשמית ומסוגננת.
בעת המודרנית, עלתה קרנה של ההיראגאנה ביפן וכיום היא משמשת בשילוב עם קאנג'י כמעט לכל מטרות הכתיבה, בעוד הקאטאקאנה משמשת בעיקר למטרות "זולות" כגון מונחים מושאלים משפות אחרות שאין להם צורת כתיבה אחרת (למשל המילה אמריקה, アメリカ) או לתרגום פשוט של שפות אחרות.
בעבר, היו לכל הברה או צליל, צורות שונות ומגוונות של היראגאנה. בתחילת המאה ה-20, הוחלו חוקי פישוט על המערכת, חוקים שקבעו צורת כתיבה בודדת לכל צליל וצליל. צורותה הישנה של ההיראגאנה נקראת היום הֶנטאיגאנה (変体仮名, ללא כל קשר למשמעותה הקומית-פורנוגרפית של המילה הנטאי בארצות המערב כיום).


