ניקנור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במצביא הסלאוקי; לערך העוסק בדלתות שהיו בשער המזרח של העזרה בבית המקדש, ראו שער ניקנור.
ניקנור היה מצביא סלאוקי בתקופת מרד החשמונאים. הוא היה מתומכיו של דמטריוס הראשון סוטר, שדרש את המלוכה הסלאוקית לו ולזרעו.
לאחר שלום לוסיאס (הסכם שלום בין יהודה המכבי לבין אנטיוכוס החמישי מלך הממלכה הסלאוקית) כל הגזירות שנגזרו בתקופתו של אנטיוכוס הרביעי בוטלו ויהודה זכתה לאוטונומיה דתית מלאה. לאחר שאנטיוכוס החמישי ושר צבאו לוסיאס נרצחו על ידי דמטריוס ותומכיו, שאחד מהם היה ניקנור, החלה שוב המלחמה בין הממלכה הסלאוקית ויהודה.
ניקנור עמד בראש צבאותיהם במלחמתם ביהודה המכבי. בקרב הראשון שהתחולל בינו לבין יהודה המכבי בקרבת כפר שלם, כמה קילומטרים מירושלים, נוצח ניקנור, וצבאו אולץ לסגת באי סדר לירושלים. בירושלים ניקנור דרש מראשי העם להסגיר את יהודה המכבי ואף איים על בית המקדש.
לאחר שנודע לניקנור שיהודה המכבי וסייעתו נמצאים בצפון יהודה, קרוב לשומרון, הוא וצבאו יצאו לכיוונו על מנת למצוא אותו. בצבאו של ניקנור היו הרבה יהודים, אשר לא הסכימו לחלל את השבת. ניקנור סירב לכבד את רגשותיהם הדתיים ולכן רבים מהם ערקו.
לאחר שניקנור וצבאו הגיעו לבית חורון (כ-10 קילומטרים מירושלים), הוא הקים מחנה והמתין לתגבורת ועסק בהכנת צבאו לקרב.
בקרב שהתחולל במקום זה, תקף צבאו של יהודה המכבי שכלל כ-3,000 חיילים את צבאו של ניקנור בהפתעה והנחיל לו מפלה קשה. ניקנור נפל חלל. ידו הימנית וראשו הובאו לתצוגת ראווה לירושלים. צבאו של ניקנור נס משדה הקרב, ויהודה שלח את חיליו הקלים לדלוק אחריהם על מנת להגביר את מספר אבדותיהם.
יום נצחון זה נקבע כחג הנקרא יום ניקנור ומתרחש בי"ג באדר, אך משום התבוללות מסוימת של חג זה עם חג הפורים, "יום ניקנור" נשכח לגמרי, וכיום הוא לא נחגג.

