אנטואן לבואזיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אנטואן לבואזיה | |
|---|---|
| אבי הכימיה המודרנית, משפטן ואציל צרפתי | |
| תאריך לידה | 26 באוגוסט 1743 פריז, צרפת |
| תאריך פטירה | 8 במאי 1794 פריז, צרפת |
אנטואן-לורן דה לבואזיה (בצרפתית Antoine-Laurent de Lavoisier) (26 באוגוסט 1743 - 8 במאי 1794), אציל צרפתי, כימאי שנחשב לאבי הכימיה המודרנית, זכור בעיקר בשל עבודתו על גזים, אבק שריפה ובעירה. לבואזיה קבע לראשונה את חוק שימור החומר, הפריך את תאוריית הפלוגיסטון ותרם לשינוי מקיף במינוחים בכימיה. נתן את השמות (הלועזיים) לחמצן ומימן והסביר את תפקיד החמצן בבעירה. לבואזיה היה משקיע ומנהלן בפרם ז'נרל, חברת גביית מסים פרטית, יושב ראש הנהלת בנק שהיה לעתיד הבנק המרכזי של צרפת, וחבר חשוב בכמה מועצות אצילים. בשיא המהפכה הצרפתית ערפו את ראשו של לבואזיה בעקבות מעורבותו בממשל הצרפתי של לפני המהפכה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיו הראשונות
לבואזיה נולד למשפחה עשירה בפריז וזכה לירושה נאה עם מות אמו. למד כימיה, בוטניקה, אסטרונומיה, ומתמטיקה במכללת מזראן בין 1754 ו-1761. פרסם את חיבורו המדעי הראשון, בכימיה, ב-1764. ב-1767 החל לעבוד על סקר גאולוגי באלזס-לורן. בשנת 1768, כשהיה בן 25, נבחר כחבר באקדמיה המדעית המלכותית של צרפת, המוסד המדעי המכובד ביותר של צרפת, בזכות מאמר על תאורת רחובות וכהכרה על הישגיו במחקרו המוקדם יותר. ב-1796 החל לבואזיה בעבודה על מיפוי גאולוגי ראשון של צרפת.
ב-1771 נישא לנערה בת 13, מרי-אן פיירט פאולז (בצרפתית: Marie-Anne Pierette Paulze), בתו של משקיע אחר בפרם ז'נרל. עם השנים למדה אשתו כימיה והפכה לעמיתה למקצוע של בעלה. פאולז תרגמה למענו מאמרים מאנגלית, איירה את ספריו, הכינה שרטוטים ותחריטים של מתקני המעבדה שנדרשו ללבואזיה ולעמיתיו. היא גם ערכה את זיכרונות לבואזיה ופרסמה אותם, וערכה מסיבות רבות שאליהן הגיעו מדענים ידועי-שם, שם דנו בתאוריות בכימיה. כתוצאה מעבודתה הצמודה עם בעלה קשה להבדיל בין תרומות השניים, אך נראה שחלק ניכר מהעבודה שמיוחסת ללבואזיה בוצע בעצם על ידי אשתו.
[עריכה] תרומותיו לכימיה
[עריכה] רקע
עד המהפכה המדעית של המאה ה-18 שבה חי לבואזיה, לא הייה קיים מדע הכימיה בצורה המוכרת לנו כיום. הוכחות מבוססות וניסויים מדויקים והדירים לא נדרשו אז מהמדענים. במאה ה-20 קבע קרל פופר שתאוריה היא מדעית רק אם אפשר לתכנן מבחנים שתוצאתם עשויה להביא להפרכה של התאוריה, אך עד המאה ה-18 זכו תאוריות לפופולריות כי היו "יפות" או "נשמעו נכונות", ובמיוחד אם "התאימו לדת ולעמדת הכנסייה"; האלכימיה הייתה פופולרית, ומדע הביולוגיה לא היה קיים כלל. לבואזיה היה חריג בשיטותיו: ב-1775 שירת ב"מנהל אבק השריפה המלכותי" בארסנל בפריז והקים שם מעבדה משוכללת שמשכה כימאים מכל אירופה שבאו ללמוד את שיטותיו המהפכניות. עבודתו היסודית שם, במיוחד ההשגחה על ניקיון המרכיבים ויחסי הכמויות ביניהם, הובילה לשיפור בייצור אבק שריפה. כמו כן נעשה שימוש בכישוריו בכימיה חקלאית, בתכנון שיטה חדשה לשימוש ב-אשלגן חנקתי המשמש כדשן.
[עריכה] מחקרים עיקריים
ניסוייו החשובים ביותר של לבואזיה בחנו את טבע הבעירה והשריפה. הוא הוכיח באמצעות ניסויים אלו שבעירה היא תהליך הכולל שילוב בין חומר בעיר לבין חמצן. בנוסף, גילה לבואזיה עובדות חשובות גם על אופן יצירת חלודה, וזיהה את נחיצות החמצן ליצירתה, בנוסף לתפקידו בתהליכי נשימה המתבצעים בחי ובצומח. ניסוייו יחד עם פייר סימון לפלס הראו שתהליך הנשימה הוא למעשה בעירה איטית של חומר אורגני באמצעות החמצן הננשם.
[עריכה] מחקרו על מימן והפרכת תאוריית הפלוגיסטון
לבואזיה גילה גם ש"הגז הדליק" שגילה הנרי קוונדיש, שהוא כינה אותו מימן (ביוונית: יוצר מים), מגיב עם חמצן ליצירת טל - מים. עבודתו של לבואזיה בתחום זה מבוססת חלקית על עבודתו של ג'וזף פריסטלי. לבואזיה התכתב עם פריסטלי, ושניהם היו חברים באגודה המדעית האנגלית "Lunar Society". לאחר זמן ניסה לבואזיה לזקוף לזכותו את הישגיו של פריסטלי וטען שעבודותיו וגילוייו של פריסטלי הם בעצם שלו. נטען שנטייה זו להשתמש בתוצאותיהם של אחרים ולהתבסס עליהן ללא איזכור נאות כמקובל הייתה נוהג חוזר אצל לבואזיה. לבואזיה הוכיח שה"אוויר" האחראי לבעירה הוא גם המקור לחמצון, במאמריו "על הבעירה באופן כללי" (Sur la combustion en general) מ-1777 ו"שיקולים כלליים על טבע החומצות" (Considérations Générales sur la Nature des Acides) מ-1778. ב-1779 קרא לבואזיה לחלק זה של האוויר חמצן (ביוונית: יוצר חומצה), ולחלק השני שבאוויר קרא "אזוט" (ביוונית: חסר חיים). במאמר "הרהורים על פלוגיסטון" (Reflexions sur le Phlogistique) מ-1783 הוכיח לבואזיה שתאוריית הפלוגיסטון שהייתה מקובלת אז, ולפיה כל חומר שבוער משחרר לאוויר חומר הנקרא פלוגיסטון, והוא הגורם לבעירה, היא בלתי עקבית ושגויה.
[עריכה] חלוץ הסטויכיומטריה
ניסוייו של לבואזיה היו בין הניסויים הכימיים המהימנים הראשונים - היו אלה הניסויים הכימיים הכמותיים הראשונים שבוצעו מעולם; הוא שקל ומדד בדייקנות את המגיבים ואת התוצרים בניסוייו, דבר שהווה צעד מכריע בהתפתחות הכימיה המודרנית. הוא הראה שאף על פי שבמהלך תגובה כימית החומר משנה את מצבו, כמות החומר לפני כל תגובה כימית ולאחריה היא תמיד זהה. הוא שרף זרחן וגופרית באוויר והוכיח שמשקל התוצרים לאחר השריפה היה גדול יותר ממשקל המגיבים המקורי. אולם עובדה זו לא הטעתה את לבואזיה, שהוכיח שהמשקל העודף לאחר השריפה בא מן האוויר שמשקלו ירד, כך שבכל זאת משקל החומרים הכולל לפני תגובה כימית ולאחריה הוא גודל קבוע. ניסויים אלה היוו את העדות לחוק שימור החומר.
[עריכה] מחקרים עיקריים בכימיה אנליטית ומינוח כימי
לבואזיה חקר גם תרכובות של מים ואוויר, חומרים שנחשבו עד אז ליסודות. הוא גילה שמים הם תרכובת של חמצן ומימן, ושאוויר הוא תערובת של גזים שונים - בעיקר חנקן וחמצן. יחד עם שלושה כימאים צרפתיים (קלוד-לואי ברתולט, אנטואן פורקרוי וגיטון דה-מורבו) המציא שיטה למינוח כימי, המאפשרת נתינת שמות לכימיקלים כך שמתוך השם ניתן יהיה להבין את מבנה החומר. הוא פירסם שיטה זו ב"שיטה למינוח כימי" (Méthode de nomenclature chimique) ב-1787. שיטת מינוח זו עזרה לשיפור העברת המידע על תגליות חדשות בין כימאים בעלי רקע שונה, ורובה בשימוש עד היום, כולל שמות נפוצים מאוד כגון חומצה גופרתית, גופרה וסולפיט.
ספרו "יסודות הכימיה" (Traité Élémentaire de Chimie) מ-1789, נחשב לספר הלימוד המודרני הראשון לכימיה. מוצגים בו לראשונה השקפה מאוחדת על תורות חדשות בכימיה, הסבר ברור על חוק שימור החומר והכחשת קיום הפלוגיסטון. כמו כן הבהיר לבואזיה את הגדרת היסוד - חומר פשוט שלא ניתן לפירוק בשום שיטת אנליזה כימית ידועה, והציע תאוריה לגבי היווצרות תרכובת מיסודות. בנוסף הכיל הספר גם רשימת יסודות שכללה חמצן, חנקן, מימן, זרחן, גופרית, כספית, ואבץ. היה זה הבסיס לרשימת היסודות המוכרת היום. רשימתו כללה גם אור וקלוריות, מפני שלבואזיה האמין שגם הם חומרים. בזמנו סירבו כימאים וחוקרים רבים להסכים עם גילוייו החדשים של לבואזיה, אך הדור הצעיר שבא אחריהם האמין לו, בעיקר בזכות ספרו הטוב.
[עריכה] הישגים נוספים
תרומותיו החשובות של לבואזיה לכימיה היו תוצאה של מאמץ מודע שלו לאגד את כל הניסויים לתאוריה יחידה. הוא זה שהחל לשקול בעקביות את המגיבים ואת התוצרים. הוא פיתח שיטה חדשה למינוח כימי, שלפיה חמצן היה מרכיב הכרחי בכל החומצות (מאוחר יותר התברר שטעה בכך). לבואזיה גם ערך יחד עם לפלס מחקר ראשוני בכימיה פיזיקלית ובתרמודינמיקה, כשבדקו באמצעות קלורימטר כמה חום נפלט ביחס לכמות הפחמן הדו חמצני שנפלט במקרים שונים וגילו שהם ביחס זהה גם בלהבה וגם בנשימה של בעלי חיים, ומכאן הסיקו שבעלי חיים מייצרים אנרגיה על ידי תהליך מסוים של שריפה.
לבואזיה תרם בצורה ראויה לציון גם בנושא הקשר הכימי כשפרסם את תאוריית הרדיקלים, לפיה רדיקלים מתפקדים כקבוצה בתגובה כימית ומתרכבים עם חמצן. הוא גם העלה את האפשרות של אלוטרופיה ביסודות, כשגילה שיהלום הוא צורה גבישית של פחמן טהור. בזכות לבואזיה התקדמה הכימיה מאמונה בקיום שלושה או ארבעה "אלמנטים טבעיים" (יסודות) לכיוון המדע המודרני של היום. תרומתו של לבואזיה בתחום הכימיה מועלית על נס עד היום, והיא נחשבת לאחת התרומות הגדולות ביותר מאז ומעולם למדעים בכלל ולכימיה בפרט.
[עריכה] משפטים ופוליטיקה
לבואזיה למד גם משפטים ולימודים אלו היו חלק חשוב מחייו. הוא קיבל תואר אקדמי במשפטים והיה חבר בלשכת עורכי הדין, אך לא עבד כעורך דין בפועל. הוא נעשה מעורה בפוליטיקה הצרפתית, וכתוצאה מכך, כשהיה בגיל 26 התקבל לעבודה כגובה מס על ידי פרם ז'נרל, חברת גביית מס, אז ניסה להעביר רפורמות במערכת הכספים ובגביית המסים הצרפתית. בזמן עבודתו בממשלה עזר לפתח את השיטה המטרית, כדי לקבוע בכל צרפת יחידות זהות למידות ומשקולות.
[עריכה] הוצאתו להורג
היותו של לבואזיה אחד מ-28 גובי המס בצרפת וחבר האקדמיה למדעים, שנחשבה לנחלת האליטה הצרפתית, הייתה לו לרועץ עם פרוץ המהפכה הצרפתית. בזמן משטר הטרור שהנהיגו המהפכנים ב-1794, נחשב לבואזיה ל"אויב האומה". בית הדין המהפכני שפט אותו באשמת בגידה, הרשיע אותו ושילח אותו אל הגיליוטינה - כל זאת באותו היום, בהיותו בן 51. למרבה האירוניה היה לבואזיה אחד מהליברלים בתפקידו, אך אחד מהמעשים שאולי חרצו את גורלו היה ריב עם ז'אן-פול מארה, שהיה לאחד ממובילי המהפכה לאחר מספר שנים.
ערעורו של לבואזיה כנגד הוצאתו להורג נדחה על ידי השופט בצורה ברורה והחלטית: "הרפובליקה לא צריכה גאונים" (יש הטוענים שהוא אמר "מדענים"). חשיבותו למדע בוטאה על ידי המתמטיקאי ז'וזף לואי לגראנז' שקונן על ההוצאה להורג במילים "לראש הזה נדרשה שנייה אחת כדי ליפול, אך מאה שנים לא יפיקו עוד אחד שכזה". שנה וחצי לאחר מותו זוכה לבואזיה בידי הממשלה הצרפתית, וחפציו הפרטיים הועברו אז לידי אלמנתו, כשמוצמד אליהם פתק עם המילים "לאלמנתו של לבואזיה, שהורשע בשוגג".
[עריכה] טריוויה
- כמאה שנה לאחר מותו הוצב פסל של לבואזיה בפריז אך התגלה באיחור שהפסל לא העתיק את ראשו של לבואזיה אלא של אדם שהיה מזכיר האקדמיה למדעים בימי לבואזיה. מגבלות תקציב מנעו את תיקון הטעות, והדעה הרווחת הייתה ש"בכל מקרה, כל האנשים נראים אותו דבר כשהם חובשים פאה". הפסל הותך במלחמת העולם השנייה ולא הוחלף מאז.
- לפי האגדה, לפני מותו תכנן לבואזיה את הניסוי האחרון שלו - לבדוק כמה זמן יכול ראש שנכרת להישאר בהכרה לאחר עריפתו. השמועה טוענת שלבואזיה החליט למצמץ ככל שיוכל לאחר שייכרת ראשו, ועוזרו מנה את המצמוצים, שהיו בין 15 ל-20. הסיפור מפוקפק - הוא לא מוזכר בשום ביוגרפיה רשמית ומספר ביולוגים מפקפקים בהיתכנותו. עדויות ניסיוניות בעניין אינן אמינות וקשות להערכה [1].
[עריכה] לקריאה נוספת
- Donovan, Arthur, "Antoine Lavoisier: Science, Administration, and Revolution.", Cambridge University Press, 1993.
- Hundred Greatest Men, 1885 www.lib.utexas.edu
- Gunpowder: Alchemy, Bombards, & Pyrotechnics by Jack Kelly - The history of the explosive that changed the world (Basic Books, 2004 - 0-465-03718-6).
- Grey, Vivian. "The Chemist Who Lost His Head: The Story of Antoine Lavoisier.", Coward, McCann & Geoghegan, Inc. , 1982
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
- מוזיאון וירטואלי של אנטואן לבואזיה
- כל יצירותיו של לבואזיה
- האם הראש נותר מודע לאחר כריתתו? מאמר בעיתון שמתייחס להוצאתו להורג של לבואזיה
- אנטואן לבואזיה, פרופיל
| ערך מומלץ |



