פרדס (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא חוסר בהירות, סגנון של ספרות יהודית עליה מדובר ולא של אנציקלופדיה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פרד"ס, בכתבי חז"ל, הוא כינויה של תורת הסוד היהודית, העוסקת בסתרי האלוהות (הכינוי "פרדס" ניתן גם לחכמות חיצוניות שלגביהן נאמר בשו"ע שלא יצא אדם לטייל בפרדס (ללמוד אותן) אא"כ מילא כרסו בשר ויין (לימוד תורה). אם זאת, בד"כ משמש שם זה לציון העניינים הקבליים).
מקור המילה "פרדס" הוא מן השפה הפרסית. המילה חדרה הן לשפה העברית והן לשפות נוספות, כגון האנגלית, בה קיבלה המילה "paradise", משמעות של גן עדן. דבר זה יכול אולי להסביר את הקישור שנעשה בדברי חז"ל בין הפרדס לבין תורת הסוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] תורת הסוד
תורת הסוד מתחלקת לשני חלקים - "מעשה מרכבה" - כינוי מקובל לתאולוגיה וסודות השמים, ו"מעשה בראשית" - סודות בריאת העולם ומדעי הטבע הנובעים מהם. הכוונה גם לפרשות המיסטיות המופיעות בספרי המקרא.
אצל הרמב"ם מורה המונח 'מעשה מרכבה' על ענייני המטאפיזיקה, ומעשה בראשית על מדעי הטבע ואילו אצל המקובלים, מורים שניהם על סודות הקבלה.
על האיסור שבחשיפת סתרי תורה לרבים נאמר במשנה במסכת חגיגה פרק ב': "אין דורשין בעריות לשלושה, ולא במעשה בראשית לשניים, ולא במרכבה ליחיד...".
[עריכה] ארבעה שנכנסו לפרדס
סיפור ידוע בתלמוד (מסכת חגיגה י"ד,ב) מספר על ארבעה שנכנסו לפרדס :
- "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. ... בן עזאי הציץ ומת ... בן זומא הציץ ונפגע ... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום."
ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. והאחרים - אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, אלישע בן אבויה הנקרא מאז אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
[עריכה] פרד"ס- פשט, רמז, דרש, סוד
יש שאמרו בשם האר"י שפירוש המילה פרדס הוא ראשי תיבות (פשט, רמז, דרש וסוד). בסדר זה, על פי פרשנות זו, על הלומד להתקדם בלימוד התורה - בתחילה עליו להתעמק בפשוטו של הכתוב, לאחר מכן להבין דברי רמז המצויים בו, לאחר מכן ללמוד דברי דרש, ורק בשלב האחרון אליו מגיעים יחידי סגולה יכול להתעסק בדברי סוד. בשל הסיבה הזו יש המקפידים בחוגים הדתיים למנוע לימוד קבלה ועיסוק בתורת הסוד לפני גיל 40.
הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים האלו יחד היה הרמב"ן בשלהי המאה ה-13.
רבדים אלו מכונים "ארבעת חלקי הפרדס":
- פשט, פרשנות מילולית, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט מילות הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי - פיזיקלי.
- רמז, פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתובים על כתובים, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר, וכלשון הרמב"ן "מעשה אבות סימן לבנים". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
- דרש, פרשנות אלגורית, בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוהית לאורך ההיסטוריה.
- סוד, ובלשון הרמב"ן "דרך האמת לאמיתו" בדרך זו מבאר הרמב"ן את הפסוקים בדרך הקבלה, דהיינו, הוא רואה את המקרא כחלק ורמז של ועל האלוהות עצמה והיחסים השונים בין חלקיה (עשר הספירות).
יש חוקרים שטוענים שחלוקה זו של הרמב"ן באה בהשפעה מן הפרשנות הנוצרית שהבחינה בין "ארבעה הגיונות לכתוב", או quattuor sensus scripturae, שמקבילים לארבעת חלקי הפרדס: litteraliter (פשט), anagogice (רמז), allegorice (דרש), mystice (סוד).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יצחק איזק ואלכס קליין, הלכות תלמוד תורה, באתר "דעת"
- גלעד ברזילי, הגודל (של אלוהים) לא קובע, באתר "האייל הקורא"

