נחל דן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נחל טל על רקע הר החרמון
הגדל
נחל טל על רקע הר החרמון

נחל דן הוא הגדול במקורות הירדן. נחל מיוחד-במינו וחריג ביותר מבחינה הידרוגרפית: הוא חסר אגן-ניקוז כלשהו. הוא יוצא מנקודה אחת, עין דן, ובהמשכו איננו מצרף אליו יובלים, כדרכו של נחל רגיל, אלא להפך: מתפצל לפלגים אחדים. חלק מפלגים אלה זורם אל החצבני, אחרים אל הבניאס, ואחרים שבים ומתאחדים וחוזרים להיות נחל דן. קשה לבדוק כיום, אחרי אלפי שנות חקלאות אינטנסיבית ושימוש במי הדן, מהלכו של איזה מן הפלגים האלה הוא "טבעי", ואיזה פלגים אינם אלא תעלות-השקיה מעשה-ידי-אדם. הפלגים העיקריים, ממערב למזרח, הם: שניר ("פלדי") צפוני ודרומי, קורן, הגושרים, טל, דן, ליש ("הברווזים") ולֶשֶׁם. מלבד פלגים אלה נלקחים מים רבים מן הדן בצינורות המובילים אל מפעל "הדן המערבי" (או "חצבני-דן"), "הדן המזרחי", והיישובים דן, דפנה, שאר-ישוב.

בערבית נקרא הנחל בשם נַהְר א-לִידַאנִי.

נחל דן
הגדל
נחל דן

עד לשנת 1970 היה לנחל דן אגן ניקוז זעיר בן 24 קמ"ר. מאז הוטה אגן-ניקוז זה לעבר החצבני, ועתה אין לדן אגן-ניקוז כלל. הטיה זו נועדה לשמור על מי הדן בפני זיהום משטח אגן-הניקוז. בכך נמנע זיהום משני סוגים: זיהום במי-שיטפונות בעקבות גשם חזק, שהיה גורם בעבר מדי-פעם להעכרה קשה של מי-השתייה שנשאבו מהדן ליישובים הסמוכים; וזיהום אפשרי מדליפה בצינור-הנפט (T.A.P. line). השטח נוקז לחצבני באמצעות "תעלת נוחיילה", שבמהלכה הוקמו מִתְקָנִים לעצירת דליפה אפשרית של נפט.

עין דן (בערבית: עין אל לידאני) הוא מעיין ענק, הנובע לא מנקודה אחת אלא ממאות נקודות על פני שטח של 30X40 מ' לערך, ברום של כ-190 מ' מעל פני הים. נוסף לכך נובעים מימיו, גם מנקודות נוספות אחדות שזכו לשם נפרד: עין לֶשֶׁם או "מעיינות התל" (בערבית עין תל אל קאדי). מעיינות אלה בוקעים במרחק של כ-150 מ' מעין דן, וברום של כ-10 מ' גבוה יותר. העובדה שמקור שני מעיינות אלה באותו אוגר מוכחת לא רק מהדמיון בהרכב המים ובטמפרטורה שלהם, אלא גם בארוע חריג: ב-20 באפריל 1995 נעכרו פתאום מי עין-דן, ככל הנראה בעקבות התמוטטות של אדמה שארעה בחללים התת-קרקעיים שהמים זורמים בהם מהחרמון לעבר המעיין. באותו זמן נעכרו גם מי עין לשם באותה מידה בדיוק.

עין דן שופע 8 מ"ק מים לשניה, וזאת ברמה גבוהה מאוד של קביעוּת ועקביוּת. בכך הוא מספק בממוצע שנתי כחצי מכל מימי הירדן המאוחד. התנודות בכמות-המים של הדן בין חודש השיא לחודש השפל, ובין שנה גשומה לשנה שחונה – קטנות מאד. מכאן שבקיץ ובסתיו, ובמיוחד אחרי שנת בצורת, כאשר פוחתים מאוד מימיהם של שאר מקורות הירדן, תורם הדן את רוב מימיו של הירדן. ואילו בימי שיטפון בחורף, אחרי שבוע של גשם חזק, גואה החצבני מאד, וחלקם של מי הדן בירדן קטן. עין לשם מספק פחות מעשירית ממי הדן, והשינויים בשפיעתו גדולים יותר, אולם אין מדידות מפורטות שלו.

שפות אחרות