ריקי נלסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| ריקי נלסון | |
|---|---|
![]() ריקי נלסון |
|
| מקור | {{{מקור}}} |
| שנות פעילות | 1957 עד 1985 |
| ז'אנר | רוק'נ'רול, בלדות אהבה, וקאנטרי |
| חברת תקליטים | דכה רקורדס |
| חברי ההרכב | {{{חברי ההרכב}}} |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
ריקי נלסון, (8 במאי 1940 - 31 בדצמבר 1985), זמר ושחקן אמריקאי. היה פופולרי בשנות החמישים המאוחרות ובשנות השישים המוקדמות.
נולד בטינק שבניו ג'רסי כבנם הצעיר של אוזי והריאט נלסון. שני הוריו היו חברים בביג בנד. יחד עם אחיו דייויד נלסון, המשפחה הופיעה בסדרת רדיו משנת 1944 עד לשנת 1954. בשנת 1952 היתה למשפחה תוכנית בטלויזיה ששידורה הופסקו ב-1966.
את קריירת הרוק'נ'רול התחיל נלסון בשנת 1957. הוא רצה להרשים את חברתו, שהיתה מעריצה של אלביס פרסלי, ולהראות לה שהוא יכול לשיר טוב בדיוק כמוהו. הוא הקליט בשנה זו את השיר "אני הולך" של פאטס דומינו, שמיד הגיע למקום ה-4 במצעדים.
בהמשך, כל פרק של ב"תוכניתם של אוזי והארייט" בטלוויזיה הסתיים בהופעה של "ריקי" ולהקתו (שהיתה שייכת בעבר לבוב לומן). אביו של ריקי מנע ממנו להופיע בתוכניות טלויזיה אחרות, כנראה כדי לשמור את המעריצים של ריקי לעצמו ולתוכנית הטלויזיה שלו.
נלסון הפך במהירות לאליל נעורים. במהך חייו עבד עם הרבה מוזיקאים כמו ג'יימס בורטון, ג'ו מאפיס, הג'ורדניירס (להקת ליוי), וג'וני ברונט.
מ-1957 עד 1962, שחרר נלסון 30 להיטים שהגיעו למצעד 40 הגדולים, יותר מכל אומן אחר בזמנו (חוץ מאלביס פרסלי).
בעוד ריקי העדיף שירי רוק'נ'רול ובעלי קצב מהיר, קולו הרך והרגוע התאים באופן טבעי לשיר בלדות.
בנוסף לקריירה שלו כזמר, הופיע ריקי נלסון בסרטים כגון "ריו בראבו", מערבון קלאסי מ-1959 (בו השתתפו גם ג'ון ווין ודין מרטין).
באפריל 1963 נישא לכריסטין הרמון. באותה שנה חתם על חוזה ל-20 שנה עם "תקליטי דכה" (מבוטא decca), אבל לא הקליט להיטים גדולים אחרי שירו מ-1964 "בשבילך". באמצע שנות השישים התחיל נלסון להקליט מוזיקת קאנטרי, אבל לא נכנס ל"מצעד 40 הגדולים" עד 1970, כשהקליט את "היא שלי" - שיר של בוב דילן.
ב-1972, נכנס שוב לאותו מצעד עם השיר "מסיבת הגן". השיר נכתב אחרי שקהל שרק לו בוז במסיבת גן בכיכר מדיסון, כי ניגן שירים חדשים ולא רק להיטים משנות ה-50 וה-60. השיר נעשה פופולרי והצליח להגיע גם לטבלאות הלהיטים של ה"בילבורד".
בשנות ה-70 המאוחרות, הקריירה שלו היתה בדעיכה. הוא הפסיק להקליט וכמעט שלא הופיע מול קהל. אשתו התגרשה ממנו ולקחה את ארבעת ילדיהם. נלסון החל לצרוך סמים, במיוחד מריחואנה.
בשנת 1985 הוא הצטרף לסיבוב הופעות של רוק'נ'רול בבריטניה. הסיור הצליח באופן ניכר ועודד את רוחו של נלסון. הוא ניסה לשחזר את ההצלחה בארה"ב, והחל להופיע בדרומה. במהלכו נהרג בתאונת מטוס בטקסס (באותה שנה).
השיר האחרון ששר על הבמה לפני התאונה היה "Rave On" של באדי הולי.
השמועות שהמטוס התרסק עקב שימוש בסמים ע"י נוסעיו הופרכו.
שנתיים לאחר המוות, ב-1987, נבחר ריקי נלסון להכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול, וגם להיכל התהילה של הרוקבילי.
ביום הזיכרון ה-20 למותו, רשת הטלויזיה האמריקנית שדרה סדרה דוקומנטרית שכותרתה: "ריקי נלסון שר".
ב-27 בדצמבר 2005, רשת המוזיקה EMI שחררה את האוסף: "להיטיו הגדולים של ריקי נלסון", עם 25 רצועות שמע.
גם בניו של נלסון, גונר ומת'יו התאומים, בתו טרייסי נלסון (ששרדה את מחלת הסרטן), ובנו הצעיר סאם נלסון - כולם עוסקים במשחק ו\או במוזיקה.
[עריכה] רשימת שיריו לפי סדר כרונולוגי
- Teenager's Romance (1957)
- I'm Walkin' (1957)
- You're My One And Only Love (1957)
- Be-Bop Baby (1957)
- Have I Told You Lately That I Love You (1957)
- Stood Up (1957)
- Waitin' In School (1957)
- Believe What You Say (1958)
- My Bucket's Got A Hole In It (1958)
- Poor Little Fool (1958)
- Don't Leave Me This Way (1958)
- Lonesome Town (1958)
- I Got A Feeling (1958)
- My Rifle, My Pony and Me (1959) Duett mit Dean Martin
- Never Be Anyone Else But You (1959)
- It's Late (1959)
- Just A Little Too Much (1959)
- Sweeter Than You (1959)
- Young Emotions (1960)
- Travelin' Man (1960)
- Hello Mary Lou (1960)
- A Wonder Like You (1961)
- Everlovin' (1961)
- Young World (1961)
- Summertime (1961)
- Teenage Idol (1962)
- It's Up To You (1962)
- I Need You (1962)
- Old Enough To Love (1963)
- Fools Rush In (1963)
- For You (1963)
- Love Minus Zero/No Limit (1971)
- The Last Time Around (1971)
- Garden Party (1971)
- Legacy (1974)
- Dream Lover (1979)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ריקי נלסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)



