אני, רובוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אני, רובוט (אנגלית: I, Robot) הוא ספר מאת אייזיק אסימוב שיצא לאור בשנת 1950. הספר מכיל אוסף של תשעה סיפורים קצרים, הקשורים בינם בסיפור מסגרת אחד. כל הסיפורים עוסקים ברובוטים בעלי מוח פוזיטרוני, הכפופים לחוקי הרובוטיקה של אסימוב - החוקים המונעים מהם לפגוע בבני אדם או בעצמם. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת "מסדה" בשנת 1970, בשם אנוכי, הרובוט, בתרגומו של יאיר שמעוני. בשנת 2004 יצא הספר בהוצאת כתר, בתרגומו של אורי בלסם, תחת השם "אני, רובוט".

הסיפורים מגוללים את השקפתו של אסימוב בדבר הרובוטים. אסימוב רואה את הרובוטים בראש ובראשונה ככלי שמיועד לשיפור איכות חייהם של בני האדם, והוא מנסה להתמודד עם הסכנות שעלולות לצוץ משימוש בכלי זה. בניגוד לסיפורים דוגמת פרנקנשטיין שבהם הגולם קם על יוצרו, הרובוטים של אסימוב, גם כאשר אינם מתפקדים כיאות בשל התכנון הלקוי שלהם, אינם מנסים להשמיד את יוצריהם. רוב הסיפורים סובבים סביב שלושת חוקי הרובוטיקה, הפרשנויות השונות שהרובוטים יכולים לתת להן, הקונפליקטים שאליהם הם נקלעים בניסיון לציית לשלושתם וההתפתחות המתמידה שעוברים הרובוטים. בין היתר מתוארים בספר רובוט המשמש כאומנת, רובוט קורא מחשבות ורובוט דתי.

[עריכה] פרקי הספר

הספר כולל הקדמה ו-9 סיפורים:

  1. רובי
  2. סחור-סחור
  3. היגיון
  4. לתפוס ארנבת
  5. שקרן!
  6. הרובוט שנעלם
  7. בריחה
  8. ראיה
  9. הקונפליקט שיכול להימנע

[עריכה] הסרט

בשנת 2004 יצא לאקרנים סרט בשם "אני, רובוט" בכיכובו של וויל סמית'. הסרט, שהתבסס בצורה חלקית בלבד על חלק מהסיפורים בספר, זכה לביקורות רבות של מעריצי אסימוב על הסטייה שלו מהרעיונות והמסרים שהעביר אסימוב בספרו.

[עריכה] קישורים חיצוניים