אוזו יסוג'ירו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוזו יסוג'ירו (12 בדצמבר 1903 - 12 בדצמבר 1963), במאי ותסריטאי יפני.
אוזו נחשב על ידי רבים כבמאי הייחודי ביותר מבין בימאי יפן. בתחילה היו היפנים חלוקים האם להפיץ את עבודותיו של אוזו, מחשש שהמערב לא יעריך נכונה את יפי העדינות שבהם, בזמן שסרטיהם של אקירה קורוסאווה וקנג'י מיזוגוצ'י זכו בפרסים רבים בפסטיבלים שונים בעולם. חששות אלה התבדו ואוזו הוכר כאחד מהיוצרים החשובים ביותר בקולנוע.
תוכן עניינים |
[עריכה] נעוריו
יסוג'ירו אוזו נולד בפוקגוואה שבטוקיו בשנת 1903 לסוחר בחומרי דשן. בבית הספר היה תלמיד בינוני, ולעיתים קרובות בחר לצפות בסרטים במקום ללמוד. מאוחר יותר בחייו נזכר בגאווה כיצד צפה בסרטים כמגון "Rex Ingram" ו-"האסיר מזנדה" במקום ללמוד לבחינות הכניסה לבית הספר המסחרי הגבוה בקובה. בשנת 1923, לאחר כמה שנים כמורה כפרי ביפן, שימש אוזו כעוזר צלם שכיר בחברת הסרטים "שוצ'יקו".
[עריכה] הקריירה
בראשית הקריירה שלו החל אוזו בעריכת ניסויים, על ידי סרטים אידיוסינקרטים בסגנון מנוגד לזה שהיה בהוליווד או בקולנוע היפני בימיו. הוא שאף לצמצם ולפשט את סגנונו הקולנועי. כך השמיט אוזו כלים בסיסיים בשימוש הקולנועי כמו ה"פייד" ה"דיזולב" והצילום הפנורמי, וצילם אך ורק ממצלמה בזווית נמוכה, בשימוש בעדשות 50 מ"מ, ושיעבד את המשכיותו של המרחב לאסתטיקה ויזואלית.
את סרטו הראשון ביים ב-1927, סרט תקופתי שאינו ראוי לשבח בשם "The Sword of Penitence". ב-1932 ביים את הקומדיה הנוגעת "...I Was Born, But" שהייתה להצלחה מסחרית, ונחשבת כאחת הטובות שהופקו לפני מלחמת העולם השנייה. זו גם הייתה התקופה בה החל אוזו לפתח את סגנונו הייחודי בקולנוע. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא ביים מספר סרטים, כמו "There Was a Father", שהתעלמו מהעימות העולמי. לאחר המלחמה הגיע אוזו לפסגת יצירתיותו, כשביים את מיטב סרטיו הכוללים, בין השאר, את:
- "Late Spring"
- "Early Summer"
- "Floating Weeds"
- "An Autumn Afternoon"
- ואת גולת הכותרת שלו, יצירת המופת "Tokyo Story" הנחשבת לאחד הסרטים החשובים ביותר שצולמו.
בשונה מסיפוריו של אקירה קורוסאווה בהם מופיעות דמויות חזקות באפוסים סמוראיים, סרטיו של אוזו הם פשוטים, מהורהרים ומחודדים באמצעות נוסטלגיה ועצבות. במהלך הקריירה הארוכה שלו בין השנים 1927 ל-1962, זיקק אוזו את תחומי סרטיו וצימצם אותם לחשיפה הנחוצה בלבד. יצירותיו, שכמעט תמיד נתחמו לדרמות ביתיות או סיפורי שומאן-גקי (סיפורים על המעמד הנמוך) הינן באופן עקבי בעלות מוטיבים חוזרים. למרות שייחודיות הדמויות משתנה, כולן נלכדות בנקל בתוך אותו עולם. אין בדמויותיו גיבורים או פושעים, לא הצלחה כבירה או כשלון חרוץ. דמויותיו הן של אנשים רגילים המנהלים אורח חיים שיגרתי. העימות מתחיל מתוך שינויים טבעיים ביחסים בין הורה לילדו, תהיה זו בת המסרבת להינשא וננטשת על ידי אביה האלמן ב-"Late Spring", או זוג ילדים המבינים את פחיתותו של אביהם.
בסרט "...I Was Born, But" מעניקות רגישותו הרבה של אוזו למצביו של האדם ותובנותיו על דפוסי החיים היומיומים לקונפליקטים הרגילים למראית עין, כוח רגשי עצום הנמצא רק לעיתים נדירות בדרמות הוליוודיות שגרתיות.
[עריכה] ביקורת
מאוחר יותר בקריירה שלו הפך אוזו למטרה בידי בימאים איקונוקלסטים מהגל החדש היפני. רבים גינו את סגנון סרטיו כמאובן ומיושן, ואחרים ביקרו את סרובו לעסוק בנושאים חברתיים. שלוותו והסתכלותו הנשגבת על האנושות עמדו במבחן הזמן והשפיעו רבות על במאים שונים בקולנוע המערבי כמו וים ונדרס, ג'ים ג'ארמוש ומרטין סקורסזה.
אוזו מת ממחלת הסרטן בשנת 1963.
[עריכה] ההבט האמנותי
בתקופתנו, בה האופנה קובעת כי הסרטים צריכים להיעשות עם מצלמה תזזיתית ועריכה מהירה, הקולנוע של אוזו צורם ויוצא דופן יותר מאי פעם. אוזו יצר קולנוע שחיזק את כוחה של המיזנסצנה, הסטטיות וההתמקדות הרגישה במערכות יחסים בין דמויות מורכבות. סרטיו המרגשים השפיעו רבות על הקולנוע האסיאתי ובעיקר ניתן לראות את השפעתו בסרטיהם של טקשי קיטאנו, הו הסיאו סיין, אדוורד יאנג ("אחת ושתיים") וג'ים ג'רמוש. אמנם אוזו החל לעבוד בקולנוע בתקופה האילמת, אך יצירותיו המפורסמות ביותר נעשו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד מותו ב-1963. ההערכה לה זוכה אוזו כיום מבוססת על יכולתו להכניס את הצופה אל תוך מערכות יחסים פשוטות ולגרום לו להתרגש ממה שקורה מולו באמצעות שפה קולנועית ענווה. "אביב מאוחר", מבחינה כרונולוגית, הנו הסרט הראשון בסדרה של סרטים שקבעו את מעמדו במערב. שמות הסרטים מתייחסים לעונות השנה והם נותנים ביטוי לתקופה בהתפתחות הרגשית והפסיכולוגית של הדמויות המתוארות בכל סרט. "אביב מאוחר" עוסק בנערה שרוצה לשמר את אביב הנעורים שלה ועל כן, למרות שעברה מזמן את הגיל בו היא אמורה להתחתן, היא אינה עושה זאת. אביה האלמן משתכנע שמוטב שהיא תינשא, ולמרות שאינו רוצה להיפרד מבתו, הוא מנסה למצוא את הדרך לגרום לה ללכת בעקבות מה שטבעי ומקובל לעשות ולמצוא בעל. הסרט מתמקד במערכת היחסים בין האב לבתו, ואלמנטים מן הטבע משמשים כסמלים שמבטאים את הקשר ביניהם ואת הקשר של בני האדם לתהליכים הטבעיים. בדומה ל"אביב מאוחר", מרבית סרטיו של אוזו עוסקים ביחסי הורים-ילדים, הקשר למסורת, ובאלמנטים הנוגעים לקשר ההדוק שבין האדם לבין הטבע וחילופי העונות – חיים, מוות, זקנה, התבגרות. שמות סרטיו מאוד סוגסטיביים. ביניהם "אביב מוקדם", "סתיו מאוחר", "שאריות הקיץ", "קיץ מוקדם", "עשב צף", וכו'. סגנונו של אוזו מאוד מובהק וקל לזהותו. סימן ההיכר שלו היא עמדת המצלמה בגובה נמוך. המצלמה מוצבת בגובה קו העין של אדם היושב על מחצלת. לאורך כל "אביב מאוחר", המצלמה תצלם מהגובה הזה הן בקו ישר והן בזווית מלמטה למעלה. מעט פעמים יגביה אוזו את המצלמה ויצלם את הדמויות מזווית גבוהה. כשדבר כזה יקרה, הצופה הרגיש ירגיש זאת ואת המשמעות המיוחדת של השוט הזוכה למעמד היוצא דופן. המצלמה של אוזו כמעט ואינה נעה. אוזו מעצב קומפוזיציות ייחודיות ובאמצעות הניואנסים הקטנים בהתנהגות השחקנים, והשימוש באלמנטים מן הטבע באופן סימבולי, בונה שפה קולנועית עשירה, למרות ובזכות מגבלותיה. לעיתים, מוותר אוזו על השימוש בעריכה של שוט/רברס שוט. חלק מהסצנות חושפות את האירועים אך ורק מזווית ראייה אחת. לצופה נוצרת תחושה שהוא יושב על הרצפה ומסתכל על האירועים מבלי לזוז. אך אוזו לא כובל את הצופה, אלא מבקש ממנו להרפות – "לשבת" - ולהסתכל; לפתוח את חושיו ולהרגיש. מאחורי הרוגע והפשטות שמציגים סרטיו, מטעין אוזו את רגעי היומיום ברגשות עזים כמו כאב, כעס, אהבה ותסכול. הישיבה אצל אוזו באה גם כדרך להגיד שהפעולה הקולנועית קשורה בישיבה, כמו פעולת החשיבה. אנחנו צופים בסרט של אוזו ממקום של רוגע ומוכנות רגשית להרהור. השפה הקולנועית הייחודית של אוזו החלה להתפתח בסוף שנות ה-40, כאשר לאחר המלחמה החליט לצמצם את הכלים הקולנועיים שלו ולהתנתק מההשפעות ההוליוודיות שאפיינו את סרטיו עד אז. מסיבה זו שובר אוזו לעיתים את חוק ה-180 ומחליף אותו במה שמבקרים נהגו לקרוא "חוק 360", זאת אומרת, ניתן לחתוך לאן שרק רוצים. בנוסף נהג אוזו לבקש משחקניו להסתכל ישירות אל תוך עדשת המצלמה בחלק מהשוטים וכך ליצור תחושה שהדמות מדברת ישר אל הצופה ומערבת אותו באופן ישיר במתרחש. בנוסף, כחלק מההתנתקות מהשפעות הוליוודיות, החליט אוזו שלא להיצמד למבנה העלילתי הקלאסי וכתב את סרטיו באופן אפיזודיאלי, כמו חילופי העונות. בסרט מגלמים את התפקידים הראשיים שניים משחקניו הקבועים של אוזו. את הבת, נוריקו, מגלמת סטסוקו הארה, כוכבת גדולה ביפן של אותה התקופה, שהייתה מוכנה לעזוב הכול בכדי לעבוד עם אוזו. הארה מצליחה ברגישות רבה להביא אל המסך את מגוון הרגשות העוברים בתוך הדמות. דמותה מתאפיינת בכך שהיא מחייכת ואומרת משהו אחד, אך בפנים קורים לה דברים אחרים. הארה מצליחה להעביר את הרגשות המורכבים האלה במבטיה ובתנועות גופה המאופקות. בתפקיד האב מופיע צ'ישו ריו, שישחק כמעט בכל סרטיו של אוזו משנות ה-30 ועד מותו של הבמאי. ריו הצנוע טען שלא ידע בכלל לשחק ושבכל סרט הוא חש כי אוזו הולך להפסיק לעבוד אתו, כי תמיד היה צריך לצלם מחדש את השוט בגלל טעות שהוא עשה. אוזו אהב מאוד את שחקנו, ולמרות צניעותו מצליח ריו להעניק הופעות מרגשות, מאופקות ועדינות מאוד בסרטי אוזו. ניכר כי אוזו אהב את שחקניו ואת דמויותיו. הרגישות והעדינות שלו הן מהמרתקות ביותר שנראו בקולנוע.
[עריכה] מסרטיו
- סתיו מאוחר (1960)
- עשב צף (1959)
- סיפור טוקיו (1953)
- אביב מאוחר (1949)
- אחים ואחיות ממשפחת טודה (1941)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אוזו יסוג'ירו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מאמרו של דייוויד בורדוול מאתר קריטריון על "סיפור טוקיו"
- דונלד ריצ'י על "עשב צף"
- מתוך האתר הרשמי של וים ונדרס שביים סרט מלא על השפעתו של אוזו

