חטיפה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיפה היא עבירה פלילית, שמשמעה לקיחת אדם ממקומו בכוח או באמצעות פיתוי מסוים על מנת לכלאו, לפגוע בו, או לדרוש כופר תמורת שחרורו. אדם חטוף מכונה ברוב המקרים בן ערובה.
תוכן עניינים |
[עריכה] סיבות לחטיפה
- חטיפה למטרות כופר - אחד מסוגי החטיפה הנפוצים ביותר. חטיפת אדם ודרישת תשלום גבוה מבני משפחתו בתמורה לשחרורו. לפעמים נגמרת פרשת חטיפה כזאת ברצח בן הערובה, גם אם שילמה משפחתו את הכופר הדרוש.
- חטיפה למטרות לקיחה לעבדות. הייתה נפוצה בימי קדם, כיום נדירה מאוד, אם כי עדיין קיימת במספר מקומות באפריקה.
- חטיפה למטרות נישואין - חטיפה של נשים, כנגד רצון משפחתן, במטרה לשאתן לאישה. בזמננו נדיר מאוד סוג כזה של חטיפה. בתנ"ך מוזכרת חטיפה כזאת, לאחר פרשת הפילגש בגבעה, כשנאלצו בני בנימין הנותרים לחטוף לעצמם נשים כדי שלא ייכחד שבטם (שופטים, כ"א, 19-24).
- חטיפת ילדים כאמצעי להשגת משמורת בכוח. בדרך כלל באה לאחר פרידה או סכסוך בין בני זוג. חלק ממקרים אלה מתבצעים על רקע רצונו של אחד הצדדים לגדל את ילדיו על פי אמונתו האישית.
- חטיפה למטרות רצח ו/או תקיפה מינית.
- חטיפה למטרות הפעלת לחץ - מתבצעת על ידי אחזקת אדם בעל חשיבות לצד הנסחט, ואיום בפגיעה בו במידה ולא יתקיימו דרישות החוטף. סוג זה של חטיפה מצוי גם בנסיבות פליליות (כגון - ניסיון לשבש הליכי משפט על ידי הפעלת לחץ על עדים), וגם בנסיבות פוליטיות, בדרך כלל בדרישה לשחרר אסירים בתמורה לחיי החטוף, או כאמצעי לפרסום רעיון מסוים.
[עריכה] חטיפה בישראל
חטיפה היא פשע נדיר למדי בישראל. שני סוגי החטיפה העיקריים שקרו במדינת ישראל הם חטיפה למטרות כופר, לדוגמה - חטיפת אורון ירדן, וחטיפה לצרכים פוליטיים, המתבצעת בידי ארגוני הטרור, כדוגמת חטיפת נחשון וקסמן ורציחתו.
[עריכה] היבט משפטי
ברוב ארצות העולם נחשבת חטיפה לעבירה חמורה במיוחד, ובארצות מסוימות (כגון - חלק ממדינות ארצות הברית) העונש עליה מגיע עד לכדי עונש מוות.
סימן ז' בחוק העונשין הישראלי (סעיפים 369-377) עוסק בפגיעה בחירות, ובפרט בסוגי החטיפה השונים (סעיפים 369-375). העונש על עבירה זו נע בין עשר שנות מאסר (למעשה החטיפה העצמו) למאסר עולם (חטיפה למטרת רצח).
[עריכה] אמנת האג 1980
בשנת 1980 נחתמה בהאג האמנה בדבר היבטים אזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית [1]. על פי האמנה, המשמורת על הילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו, או אפוטרופוסו. במידה והוברח הילד לארץ אחרת ניתן להגיש בקשה להחזרתו. ברוב המקרים נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין. בישראל נכנסה האמנה לספר החוקים בשנת 1991, והגוף האחראי על ביצועה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משרד המשפטים הישראלי - הסבר לגבי החזרת ילדים חטופים, על פי אמנת האג.

