הטרדה מינית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטרדה מינית היא מצב שבו אדם אחד (המטריד) גורם אי נעימות על רקע מיני לאדם אחר (המוטרד). יש המגדירים את ההטרדה המינית כפניה למיניותו של הזולת, כאשר הוא איננו חפץ בכך. פעמים רבות המושג מתייחס להטרדה של אישה על ידי גבר (שהוא המצב הנפוץ יותר), ונפוצה ההתייחסות אליו בהקשר של מקום עבודה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייניה של הטרדה מינית
הטרדה מינית אינה תופעה חדשה, אולם שכיחותה ותשומת הלב אליה גדלו עם השתלבותן של נשים בשוק העבודה. ממחקרים שנערכו בישראל ובמדינות אחרות בעולם מתברר כי כל אישה שלישית נתקלת או תתקל בתופעה של הטרדה מינית מילולית או פיזית. בשנות ה-60 של המאה העשרים החלו מדינות להגדיר את התופעה מבחינה משפטית.
קשה לעקוב אחר סטטיסטיקות של הטרדה מינית, כי רבות מהמוטרדות אינן מתלוננות. יש לסייג ולומר כי הטרדה מינית אינה שייכת בלעדית רק כלפי נשים, גם אם היא נפוצה יותר. ישנם מקרים בהם הטרדה מינית וניצול יחסי סמכות יופעלו כלפי גברים על ידי גברים או נשים אחרים.
ישנם חמש רמות של הטרדה מינית, הנבדלות זו מזו במידת החומרה ומידת הפעלת לחץ פסיכולוגי או כוח פיזי:
- הצקה מינית: אמירות, רמזים, והערות הרומזות ומתייחסות באופן ישיר לגוף המוטרד ולהתנהגות מינית.
- שוחד מיני: הבטחה מילולית או מעשית, גלויה או סמויה של שכר, תגמול או טובת הנאה כלשהי בגין שיתוף פעולה מיני מלא או חלקי.
- פיתוי מיני: פניה ישירה או בלתי ישירה, מילולית או פיזית, אל המוטרד על מנת לקיים איתו מגע מיני מסוג זה או אחר. רמה זו כוללת הצעות, בקשות וגם נגיעות גוף מכוונות שאינן בתום לב.
- כפייה מינית: איום גלוי או מוסווה בפגיעה וענישה כלשהן כנקמה במוטרד בשל אי שיתוף פעולה מיני מלא או חלקי.
- תקיפה מינית: תקיפה אלימה, פעולה גופנית או מינית תוך שימוש בכוח פיזי או פסיכולוגי. הצורה החמורה ביותר של תקיפה מינית היא האונס.
הקושי בזיהוי הטרדה מינית נעוץ בעיקר בקו הגבול הדק בין המותר לאסור, קו המטושטש בחלק גדול מהמקרים וזאת מפני שהנושא מצוי בתחום האפור של יחסים בין המינים. הטרדה מינית מתרחשת בחסות הערפול המובנה בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור, משיכה ואהבה, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור יכולה להתפס על ידי האחר כהטרדה, ופעולה שהייתה יכולה להתפש כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כמעשה מגונה כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.
הפרספקטיבה הפמיניסטית טוענת שהטרדה מינית הינה תוצאה של המערכת הפטריארכלית אשר מאפשרת לגבר להפעיל כוח מיני ולהביע באמצעותו את הדומיננטיות הגברית, כגון הבוס המטריד את העובדת הכפופה לו. על פי פרספקטיבה זו, הטרדה מינית נובעת מתהליך של סוציאליזצית המגדר, אשר יוצר ומשעתק הבדלי כוחות בין גבר לאישה בחברה.
תהליך הסוציאליזציה של המגדר, מניח את היסודות לסטריאוטיפים על בסיס מיני ומעמד חברתי. שכיחות המקרים בהם המטריד היה בעל סטטוס נמוך משל המוטרד היא נמוכה. אך, שכיחות המקרים בהם יחס המעמדות הינו הפוך, גבוהה. משמע, ההטרדה נפוצה יותר כאשר המטריד הוא בעל סטטוס רם יותר משל המוטרד/ת.
אורית קמיר, בספרה "פמיניזם, זכויות ומשפט", מציגה את ההטרדה המינית כפגיעה בכבוד האדם:
- התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני כאשר היא אינה מעוניינת בכך - משפילה אותה כשם שהתייחסות גזענית משפילה אדם שחור בצפון אמריקה וכשם שהתייחסות אנטישמית משפילה יהודי. התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני כאשר היא אינה מעוניינת בכך ממקמת אותה במסגרת השקפת העולם הפטריארכלית, ומועידה לה תפקיד משני, נחות, נשלט ובלתי שוויוני".
הטרדה מינית אומנם נפוצה מאוד בהקשר של מקום העבודה, אך יכולה להתבצע בכל מקום בו ישנם יחסי מרות. לא פעם נשמע ביקורת רבה כלפי פסיכולוגים, מרצים באוניברסיטה ואפילו אנשי דת על ניצול מעמדם. לשם כך, חוקקו לאורך השנים חוקים אשר עוגנו באתיקה של מקצועות רבים, האוסרים על קשרים לא הולמים (בין אם בהסכמה או כפיה) ומגדירים את הסנקציות הנלוות לכך. למרות זאת, פעמים רבות ניתן למצוא גיבוי של חברים למקצוע או מוסד חברתי המגבים את מי שהתלוננו נגדו (למשל, הכנסייה הקתולית שהשתיקה את פרשת ההטרדה המינית של ילדים על ידי כמרים לאורך שנים. במקרה שאירע בארץ, היועץ המשפטי לממשלה שיגר מכתב אזהרה חריף לרבנים אברהם שפירא וחיים דרוקמן על שנמנעו מלדווח לרשויות על מעלליו של ראש ישיבת נתיב מאיר, הרב זאב קופולוביץ, שהטריד מינית תלמידים).
[עריכה] האם המוטרדת אשמה?
אחד מטיעוני ההגנה של המואשמים בהטרדה מינית הוא, ערעור אופייה של המתלוננת ולמעשה, העמדתו למשפט. יתרה מכך, טענת הגנה אופיינית של המואשם בהטרדה מינית (או של סניגוריו) היא שמעשיו נגרמו בשל התנהגות פרובוקטיבית של המוטרדת. לגישה זו יש תומכים בציבור. כך למשל אמרה פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בבואה להגן על אחד מעמיתיה שהורשע בהטרדה מינית:
- "אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת. לעתים מדובר ביחסים קורקטיים לחלוטין, לעתים ביחסי חיבה מיוחדים לאדם כזה או אחר, לעתים זה גולש לסוג של פלירט מילולי, וכן הלאה. מתי זה מתפוצץ? בדרך כלל כאשר הגבר (ברוב המקרים) הולך צעד אחד רחוק מדי לטעמה של האשה. בדרך כלל זה לא בא יש מאין. זה לא נוחת מהירח. את המעשים האלה גברים לא מבצעים עם הקיר!" (בראיון לוורד לוי ברזילי, "הארץ",10.12.04).
טיעונים מסוג זה זוכים לביקורת חריפה מצד ארגוני נשים הסבורים שהם מבליעים בתוכם את ההנחה כי "מגיע" לאישה מוטרדת מינית או אישה שנאנסה שזה מה שיקרה לה. ארגונים אלו מעלים את הטענה כי נורמות חברתיות אלו המקשרות בין התנהגות פרובקטיבית להרשאה של האישה להשתמש בגופה משפיעות על שופטים, ולכן פושעי מין בישראל זוכים לעונשים קלים יחסית. כך, מחומרת המעשים הנידונים בבתי המשפט, הנושא הופך לדיון בלבוש האישה או ב"למה את מתכוונת כשאת אומרת לא?".
[עריכה] הטרדה מינית בישראל
בשנת 1998 נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. העמדה לדין עקב הטרדה מינית הייתה נהוגה עוד קודם לכן, בהתאם לסעיפים אחרים בחוק הפלילי. החוק מגדיר סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית ועוולה אזרחית. המעשים שלפי החוק הם בגדר הטרדה מינית:
- סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
- מעשים מגונים;
- הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
- התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;
- התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;
- הצעות חוזרות בעלות אופי מיני או התייחסויות חוזרות המופנות לאדם והמתמקדות במיניותו, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות, כאשר יש בהן ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
החוק מטיל חובה מיוחדת על המעביד וקובע: "מעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות הענין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור". מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שעניינן הטרדה מינית והטיפול בהן.
סעיף 1 לחוק מציג את מטרת החוק: "חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים". בפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים הרחיב בית המשפט בעניין זה:
- החוק למניעת הטרדה מינית בא לשנות דפוסי התנהגות שרווחו בחברה, בצבא ובמקומות עבודה ולהבטיח מקום עבודה בטוח ושלו השומר על צלם אנוש וכבוד האדם. החוק למניעת הטרדה מינית מחנך את הציבור להתנהג בהתאם לנורמה החדשה ומטרתו למנוע התייחסות מינית, מקום בו נדרשת התייחסות מקצועית, וזאת, כיוון שהתייחסות מינית במקומות אלה פוגעת בביטחונם, בכבודם ובפרטיותם של בני אדם. (עפ 7654/03 ד"ר עמיקם קסיר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-30.11.04)
מבחינה משפטית, ישראל נחשבת למובילה מבחינת חקיקה נגד הטרדה מינית. עם זאת, תשתית האכיפה של הנושא על ידי הציבור והרשויות המתאימות לוקה בחסר. זאת, עקב חשש של מתלוננות מפגיעה בעבודה, טשטוש של הגבול בין המותר והאסור ביחסים בין המינים וקושי בהוכחה של ההטרדה. דבר זה יוצר ביקורת ציבורית נוקבת כלפי בית המשפט, עקב קולת העונשים הניתנים לנאשמים בהטרדה מינית.
[עריכה] סוגיות לגבי החוק למניעת הטרדה מינית
אחת הטענות העיקריות כנגד החוק למניעת הטרדה מינית הינה שהוא רחב ודרקוני מדי ויכול ליצור מצבים בו התנהגות תמימה מבחינה אובייקטיבית של הנאשם, אשר יכול להתפרש באופן סובייקטיבי אצל הקורבן כהטרדה מינית יגרום להאשמה לא צודקת וללא כוונת הנאשם. בנוסף, נטען כי נוצר מצב בו גבול הטשטוש אינו ברור דיו בין התנהלות תקינה בין עובדים לבין הטרדה מינית ויכולים להווצר מצבים של ניצול לרעה של החוק.
מצד שני, גישת ה-"יש ספק-אין ספק", גורסת כי במקום בו יש ספק בהתנהגות שיכולה להתפרש כהטרדה מינית, אין לבצעה ויש להזהר בכל אמרה או התנהגות שיכולה להתפרש באופן לא נכון בכדי להגן על הקורבנות העתידיים. ככלל, הגישה היא כי התועלת מן החוק רבה מן החסרונות וכי מאז כינונו גבר הבטחון של העובדים והגנתם מפני הטרדות מיניות עקב העונש הגדול הקבוע בחוק.
טענה נוספת נגד יישום החוק היא שלא נהוג להאשים בעדות שקר או תלונת שווא אדם אשר התלונן על הטרדה מינית וחזר בו או התגלו פערים בגרסתו. הדבר יוצר מצב בו יכול להגרם נזק רב ולעיתים לגרום נזק ממשי לנאשם שלעיתים חף מפשע בנוסף לסטיגמה הקשה הנדבקת בו, עקב עדות שקר ותלונת שווא או חוסר יכולת הוכחה וכמו כן המצב יכול לעודד תלונות שווא כנגד מעבידים, בידיעה כי אם המתלוננים יחזרו בהם או יתגלו כעדי שקר לא יוגש נגדם כתב אישום והם יצאו נקיים.
מנגד, הסיבה העיקרית להמנעות מהאשמה בעדות שקר או חוסר יכולת הוכחה כנגד המתלונן, היא הרצון שלא למנוע ממתלוננים אחרים להגיד תלונות אמיתיות, בפחד כי במקרה ולא יהיו להם מספיק הוכחות להטרדה המינית יואשמו בכך שהגישו תלונת שווא, וכך ייצור מצב בו לא ידווחו מקרי הטרדה מינית כנגד מעבידים או עובדים. גם פה הגישה היא שהתועלת רבה מן החסרונות ולכן רצוי לפעול כך.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אורית קמיר, פרק י"ב, "כבוד האדם: הטרדה מינית", בספרה פמיניזם, זכויות ומשפט, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2002.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של החוק למניעת הטרדה מינית, באתר חילן טק
- הטרדה מינית, באתר "מקום"
- הטרדה מינית בעבודה, באתר "עוֹבדוֹת"
- בלה כהן, על החוק למניעת הטרדה מינית, באתר starmed
- אותי זה מטריד (הטרדה מינית), באתר "נעמת"
- הטרדה מינית - בואו נפזר את מסך הערפל, באתר "עמלנט"
- אורית קמיר, 1998, איזו מן הטרדה: הטרדה מינית - פגיעה בשוויון או בכבוד האדם?
- ורד לוי ברזילי, מה דינה של אשה במחשוף בבר אילן, באתר "הארץ" (פורסם ב-10.12.04)
- פרשיית ההטרדה המינית של ראש המדרשה לבנות באוניברסיטת בר אילן, אתר NFC
- הטרדה מינית באוניברסיטה באתר קו המידע והתמיכה לנפגעות ולנפגעי הטרדה מינית בקמפוס
- מיכל גדו, מהי הטרדה מינית - גילגולו של החוק, באתר "אומדיה"

